‫ב"ה יום ג' כ"ח שבט תשע"ב ����� )נ"ז( רמב"ם‪ :‬הל' ממרים פ"א ‪ -‬ג‬

‫מקודשת מדין שניהם‬

‫בגמ'‪" :‬תן מנה לפלוני ואקדש אני לו ‪ -‬מקודשת מדין שניהם‪ ,‬ערב לאו אף ע"ג דלא קא מטי הנאה לידיה קא‬
‫משעבד נפשיה‪ ,‬האי איתתא נמי‪ ,‬אע"ג דלא קא מטי הנאה לידה קא מקניה נפשה‪ .‬מי דמי? ערב האי דקא קני ליה קא‬
‫חסר ממונא‪ ,‬האי גברא קא קני לה להאי איתתא ולא קא חסר ולא מידי! עבד כנעני יוכיח‪ ,‬דלא קא חסר ממונא וקאי‬
‫קני נפשיה‪ .‬מי דמי? התם הך דקא מקני קא קני‪ ,‬הכא האי איתתא קא מקניא נפשה ולא קא קניא ולא מידי! ערב‬
‫יוכיח‪ ,‬אע"ג דלא קא מטי הנאה לידיה משעבד נפשיה"‪ ,‬היינו דכאן לכאורה ישנם ב' חסרונות הן מצד האשה המקנה‬
‫א"ע שאינה ����� לעצמה כלום‪ ,‬והן מצד הבעל הקונה שהוא אינו ���� כלום‪ ,‬וע"ז אומר דמקודשת מדין שניהם‪.‬‬
‫ועי' בתוס' רי"ד ומאירי ועוד שכתבו דה"ה אם אמרה תן מנה לפלוני ואקדש לפלוני אחר מקודשת מדין שניהם‬
‫היינו דאין שום נפק"מ אם הבעל דוקא הוא המקבל המעות דאין שום סברא לחלק ביניהם‪ ,‬ובתלמידי הרשב"א ביאר דנקט‬
‫באופן זה כשהבעל הוא המקבל שיש בזה חידוש יותר דאף דהבעל עצמו הוא המקבל ודומה ל"נתנה היא"‪ ,‬מ"מ מקודשת‪.‬‬
‫ולפי מה שנתבאר בשיעורים הקודמים השיטות בדין ערב ועבד כנעני‪ ,‬יוצא גם חילוקים בהשיטות בדין זה‪.‬‬
‫�� הנה לפי הריטב"א שנתבאר דהשעבוד של הערב חל ע"י ����� שיש לו שהמלוה סומך עליו כו' וכן בקידושין‬
‫הקידושין חל ע"י ����� שהאשה מקבלת כשהבעל �����������������‪ ,‬והגדר דעבד כנעני הוא דכשהאחר נותן בשביל‬
‫הבעל ה"ז ��������������������כנ"ל‪ ,‬יוצא דהכא ב"מדין שניהם" כשהאחר הוציא מנה על פיה ה"ז כאילו הבעל הוציא‬
‫מעות‪ ,‬והבעל הוא הוא הנותן לה ההנאה שדיבורה נתקיימה‪ ,‬ומה שהבעל הוא המקבל זה אינו נוגע לנו כלל‪) ,‬ולדעת‬
‫הריטב"א מקודשת אפילו באמרה לו זרוק מנה לים כיון דהוציא מעות על פיה( כיון דסו"ס ה"ז נחשב כאילו הבעל נותן לה‬
‫ההנאה ע"י נתינת האחר‪ ,‬והחידוש מערב הוא דמועיל אף שהיא לא קיבלה גוף הכסף‪ ,‬והחידוש דעבד כנעני הוא דאף‬
‫שהאחר הוציא ה"ז נחשב כאילו הבעל הוציא‪.‬‬
‫ולהריטב"א עכצ"ל דדין זה איירי שלא עשאו שליח‪ ,‬דאם עשאו שליח הרי אי"צ לדין עבד כנעני כנ"ל וכאן מפורש‬
‫דבעינן גם לדין עבד כנעני א"כ לא עשאו שליח ובמילא צריך הבעל אח"כ לקדשה בעצמו ��������‪ ,‬ובפשטות הוא צריך‬
‫לומר שהוא מקדשה באותה הנאה ו ����������������������������������כיון�שזהו ההנאה שלה‪) .‬וע"ד שכתב הריטב"א‬
‫לעיל בדין ערב "הרי את מקודשת לי באותה הנאה שנתתי לפלוני מנה בדבורך"(‪.‬‬
‫ב( ולדעת הרשב"א הנה זה דומה לשיטת הריטב"א דבערב סב"ל שהשעבוד חל בעיק����������� שהמלוה סומך‬
‫עליו ומאמינו‪ ,‬וגם בקידושין כן הוא שמקדשה בהך הנאה שהוציא מעות על פיה וכלשונו כאן‪" :‬ואומר לה התקדשי לי‬
‫בהנאה זו שאני נותן מתנה זו לזה בדבורך דערב נמי ���������������������������������������������������‬
‫��� ������ ����������אלא דלשיטתו נת' דבעינןגם שיתן לבר זכיה דוקא הנאה וכמ"ש לקמן ח‪,‬ב‪" :‬דאין דין ערבות‬
‫אלא במי שנותן לבר זכיה על דבורה לפי שהערב אינו מתחייב אלא מפני זכיית הלוה‪ ,‬דכל שאמרה תן מנה לפלוני‬
‫ואתקדש אני לך אע"פ שהמקבל אינו מתחייב עליו בכלום דהא מתנה הוא דקא שקיל מ"מ היא מתקדשת בו באותה‬
‫הנאה הבאה לאותו בן זכיה בדבורה‪ ,‬אבל כשהמקבל אינו בר זכי' אין כאן דין ערבות" ויש לעיין עוד איך מצטרפים‬
‫ב' הדברים[‪ ,‬נמצא דגם הכא יש לה הנאה זו בזה שהאחר הוציא מעות על פיה‪ ,‬ובזה היא מתקדשת‪ ,‬ואף שהבעל עצמו לא‬
‫נתן כלום זה מועיל מדין עבד כנעני‪ ,‬ואיירי רק כשעשאו שליח‪ ,‬דרק בזה שייך דין עבד כנעני בקידושין דמצד שליחות‬
‫נחשב כאילו הבעל עשה הנתינה שהמעשה מתייחס אליו וה"ז "כי יקח"‪ ,‬והשליח מקדשה ואומר הרי את מקודשת לפלוני‬
‫בהנאת מתנה זו שנתן פלוני על פיך וכמו שכתב הרשב"א בדין ערב‪.‬‬
‫�� לדעת הרמב"ם לפי מה שנתבאר דבשעבודא ד"ערב" סב"ל כהר"ח דגוף השעבוד של הערב חל משום דהוה כאילו‬
‫הערב עצמו קיבל המנה‪] ,‬שלכן בהל' מכירה כשהביא דין ערב לא הזכיר כלל אודות הנאה[ אלא דלשיטתו בקידושין בעינן‬
‫גם כסף של �����לכן האריך הרמב"ם ופירש לגבי קידושין מדין ערב איך הוה כאן ����‪ ,‬ד"אע"פ שלא הגיע לה כלום‬
‫הרי נהנית ברצונה שנעשה ונהנה פלוני בגללה"‪ ,‬דעי"ז שהיא אמרה לו ליתנה לפלוני שיהנה מהמנה הרי גילתה בזה דעתה‬
‫שזהו ההשתמשות שלה במנה זו‪ ,‬והוה כאילו היא עצמה משתמשת בכל מנה זו‪ ,‬נמצא דכאן בעניננו כשאמרה לאחר תן‬
‫מנה לפלוני ואקדש אני לו‪ ,‬חלו הקידושין עי"ז שהוא עצמו קיבל המנה על ידה ליהנות דזהו ההשתמשות שלה‪ ,‬והדין‬
‫דעבד כנעני מגלה לנו ‪-‬לדעת הרמב"ם‪ -‬כנ"ל‪ ,‬דנחשב כאילו הבעל הוא עצמו הנותן והוה כי יקח‪ ,‬נמצא דנחשב ������‬
‫���� נתן לה הנאת ההשתמשות דמנה זו‪ ,‬אף דלפועל הרי הוא עצמו משתמש במנה זו‪.‬‬
 ‫‪ -‬ב ‪) -‬נ"ז(‬

‫גם צריך לומר דלא איירי בעשאו שליח‪ ,‬דאם עשאו שליח אי"צ כלל לדין עבד כנעני וכפי שנת' בדעת הרמב"ם‬
‫כהריטב"א‪ ,‬ונמצא דאח"כ צריך �����לקדשה בעצמו‪ ,‬ולשון הרמב"ם בזה הוא שאומר "הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה‬
‫זו שקבלתי ברצונך" דלפי הנ"ל הפירוש הוא שמקדשה בזה שעפ"י רצונה יש לו המנה להשתמש בה‪.‬‬
‫ועי' בחי' הרשב"א שהביא דברי הרמב"ם בדין מקודשת מדין שניהם וז"ל‪ :‬וכ"כ הוא ז"ל בתן מנה לפלוני ואתקדש‬
‫אני לו בשאמר מי שנתקדשה לו הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך‪ ,‬ג"ז איני יודע‪ ,‬למה ואדרבה‬
‫לכאורה משמע דכל כה"ג קרוב הוא להיות כנתנה היא ואמר הוא שכתבנו למעלה שאין בו בית מיחוש לדעת הרב‬
‫ז"ל בעצמו ולדעת הרב אלפסי וא"נ הוי כהילך מנה ואתקדש אני לך דאינה מקודשת אלא באדם חשוב דוקא ולא עוד‬
‫אלא דרבא גופיה דאמרה להא מספקא ליה אפילו באדם חשוב וצ"ע עכ"ל‪ ,‬היינו דמה שכתב "גם זה אינו יודע"‬
‫מוסב על לעיל‪ ,‬דלמה פירש באופן שלא עשאו שליח‪ ,‬ואח"כ הוסיף להקשות על הלשון דדומה לנתנה היא שהרי‬
‫מקדשה בהנאת המתנה שקיבל ממנה? וממשיך דזה מצינו רק באדם חשוב ולא בסתם אדם וכו'‪.‬‬
‫ובמגיד משנה שם הביא דברי הרשב"א ובתוך דבריו כתב וז"ל‪ :‬והקושיא שהקשה הוא ז"ל דלכאורה משמע דכה"ג‬
‫אם אינו אדם חשוב אינה מקודשת‪ .‬אלא ודאי יש חילוק בין זו לההיא דבעינן אדם חשוב דהתם היא אומרת הילך וכו' זה‬
‫מתנה משלה והיא חסרה ממון ולפיכך בעינן חשוב בדוקא ושלא בחשוב במה תתקדש אבל כאן אינה חסרה ממון כלל‬
‫והיא נהנית שמתקיימת מצותה בממון של אחרים כנ"ל עכ"ל‪ ,‬ובאבני מילואים )סי' כ"ט ס"ק ח'( רצה לבאר כוונתו דרק‬
‫כשהיא ��������������� אז הנאה שלה עי"ז שמקבל הוא רק ���������� אבל כשהיא אינה מפסדת ממון שלה כלל‬
‫כמו הכא שאומרת לאחר ליתן לו אפילו באדם סתם ה"ז הנאה‪ .‬ולפי"ז נמצא דכוונת הרמב"ם שמקדשה בההנאה שהוא‬
‫מקבל זה ומשתמש בזה ע"ד באדם חשוב‪ ,‬אבל האבני מילואים הקשה ע"ז דא"כ למה צריך ללמוד דין זה מערב ועבד‬
‫כנעני תיפוק לי' גם בלי זה כיון דהכא שאין מפסדת ממון יש לה הנאה כמו באדם חשוב הרי שם לא בעינן ללמדו מדין ערב‬
‫ועבד כנעני עיי"ש‪.‬‬
‫ולפי כל מה שנת' יש לומר דהרשב"א דסב"ל שההנאה שלה היא ������ במה שנתמלאה רצונה ועל פיה הוציא‬
‫מעות‪ ,‬א"כ לפי"ז הי' צריך הבעל לומר שמקדשה בההנאה ������������������עפ"י דיבורה‪ ,‬ולפועל כתב הרמב"ם‬
‫שצריך להדגיש מה �����������בהנאת מתנה זו���������ברצונך���וע"ז שפיר הקשה דמזה משמע שמקדשה בזה‬
‫שקיבל הוא וא"כ הרי זה כמו "��������" ואי נימא שהכוונה שיש לה הנאה ממה שהוא קיבל ]ואינו כמו בנתנה‬
‫היא[ א"כ הרי זה מועיל רק באדם חשוב בלבד ולא הכא?‬
‫אבל לפי מה שנתבאר בשיטת הרמב"ם שאין ההנאה ממה שדיבורה נתקיים �������������������אלא דנחשב‬
‫כאילו היא קיבלה גוף המנה ומשתמשת בהמנה ע"י האחר א"ש‪ ,‬דלכן מדגיש "שקיבלתי" היינו דההנאה שלו הוא‬
‫הנאה שלה‪.‬‬
‫ולפי"ז מובן דאין זה שייך כלל להדין דנתנה היא דבאדם חשוב מקודשת‪ ,‬דשם בעינן אדם חשוב דוקא‪ ,‬כי שם אין לה‬
‫מנה שקיבלה להשתמש בה שהרי אדרבה היא נותנת לו ממון דילה‪ ,‬וכל ההנאה שם הוא מזה שהאדם חשוב מקבל המתנה‬
‫בלבד‪ ,‬משא"כ הכא ה"ז תוכן אחר לגמרי שקיבלה המנה ומשתמשת בו ע"י אחר‪ ,‬וי"ל דזהו כוונת המגיד משנה הנ"ל‬
‫במ"ש "אלא ודאי יש חילוק בין זו לההיא דבעינן אדם חשוב דהתם היא אומרת הילך וכו' זה מתנה משלה והיא חסרה‬
‫ממון ולפיכך בעינן חשוב בדוקא ושלא בחשוב במה תתקדש‪ ,‬אבל כאן אינה חסרה ממון כלל והיא נהנית שמתקיימת‬
‫מצותה בממון של אחרים"‪.‬‬
‫והרמב"ם הביא בהכ"א הדין דערב ודין שניהם‪ ,‬ובהל' כ"ב הביא הדין דעבד כנעני לא כסדר הגמ'‪ ,‬וי"ל בפשטות‬
‫טעמו של הרמב"ם דהדין דערב והדין ד"שניהם" דומים הם‪ ,‬שהיא מתקדשת בההשתמשות של האחר‪ ,‬וכן ב' דינים‬
‫אלו איירי ��������� לכן צירפן ביחד‪ ,‬משא"כ בעבד כנעני הרי היא מתקדשת ��������� שהגיע לידה‪ ,‬וכן אמר‬
‫לה אחר הילך מנה והתקדשי לפלוני כו' ולא שהיא אמרה‪.‬‬
‫משא"כ בגמ' לא שייך להביא הדין שניהם לפני הדין דעבד כנעני כפשוט דמקודם צריך לדעת הדין דעבד כנעני‪,‬‬
‫משא"כ הרמב"ם לא הזכיר הטעם והמקור להדין‪ ,‬לכן נקט באופן קצר יותר‪.‬‬
‫ויל"ע דבהדין דעבד כנעני כתב הריטב"א שהוא אומר לה שמקדשה ����������שקיבלה מאחר‪ ,‬אבל הרמב"ם‬
‫נקט בזה‪" :‬הרי את מקודשת לי ����� ��� הבאה לך בגללי"‪ ,‬ולכאורה למה לא אמר בגוף המנה? ואף דשיטת‬
‫הרמב"ם היא דבקידושין בעינן כסף של הנאה דוקא‪ ,‬אבל כאן פשוט שיש לה הנאה ע"י גוף המנה ומאי שנא מכל‬
‫מקום שאי"צ להזכיר ההנאה? ואולי י"ל דבכלל כשנותן לה מנה בעצמו אין צריך לומר כלום אלא הרי את מקודשת‬
 ‫‪ -‬ג ‪) -‬נ"ז(‬

‫לי ]בזה[ סתם‪ ,‬וכמ"ש לעיל ריש פ"ג‪ ,‬אבל הכא שהוא צריך לפרש "הבאה לך בגללי" שוב מזכיר ����� לשיטתו‬
‫שבקידושין העיקר הוא �����������������ולא בגוף הדבר מצד עצמו‪ ,‬ויל"ע‪��.‬‬
‫עוד העיר הת' הנעלה השקד������������������������ למה בדין ערב כתב הרמב"ם שהלשון הוא "הרי את מקודשת‬
‫לי בהנאת מתנה זו ����� ��� ������ובמדין שניהם הלשון הוא " הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו ������ �������"‬
‫דבערב גרידא מודגש הנתינה ובמדין שניהם מודגש הקבלה ולא במה "שנתן פלוני על פיך" ואולי אפ"ל דרוצה להדגיש‬
‫השייכות שלו יותר‪ ,‬דבערב הוא הוציא ובמדין שניהם הוא קיבל אבל הכוונה הוא אחד ויל"ע‪.‬‬
‫�� ולפי שיטת רש"י שנתבאר דבשעבודא דערב סב"ל כהר"ח דאינו ע"י ההנאה אלא דנחשב כאילו קיבל הוא‪ ,‬גם‬
‫נתבאר דדינא דעבד כנעני הוא דבעינן רק קבלת המקנה והכא בקידושין איירי רק ע"י שליח משום דבעינן "כי יקח"‪ ,‬נמצא‬
‫דדין זה דמקודשת מדין שניהם איירי רק בעשאו שליח‪ ,‬דאם לא עשאו שליח לא שייך דינא דעבד כנעני והשליח הוא הוא‬
‫המקדש אותה‪ ,‬והקידושין הוא ����� של השליח דנחשב כאילו קבלתו היא ]מדין ערב[ ואף שהבעל לא נתן כלום אין זה‬
‫חסרון בקנין כסף דבעינן רק קבלת המקנה‪] ,‬מדין עבד כנעני[ ועי"ז שמעשה השליח מתייחס להמשלח הרי זה כמו‬
‫שהנתינה עשה הבעל והוה כי יקח‪ ,‬ולפי זה אין צריך להזכיר שום הנאה בקידושין אלא מקדשה בגוף המנה‪ ,‬וכמ"ש‬
‫הרא"ש שמקדשה בגוף המנה‪.‬‬
‫�� ולדעת הרא"ש דדין ערב הוא כהר"ח דהוה כאילו קיבל הוא‪ ,‬ודין עבד כנעני איירי הן בעשאו שליח ומקדשה השליח‬
‫או שלא עשאו שליח ומקדשה הבעל‪) ,‬כי סב"ל דגם בעשאו שליח בעינן לדין דעבד כנעני דהשליח אינו הבעלים‪ ,‬גם סב"ל‬
‫דגם בלא עשאו שליח שייך הדין דעבד כנעני משום דדין דעבד כנעני מחדש דהוה כאילו נתן ���������(‪ ,‬נמצא דגם דין‬
‫זה דמקודשת מדין שניהם איירי בב' האופנים הן בעשאו שליח הן בלא עשאו שליח‪ ,‬דבעשאו שליח מקדשה השליח ע"י‬
‫המנה שהוא נותן להבעל דהוה כאילו קיבלה היא ואף שהבעל לא נתן כלום מועיל דין עבד כנעני כאילו נותן הוא‪ ,‬ועד"ז‬
‫בלא עשאו שליח מקדשה הבעל בהך מנה שנתן חבירו דהוה כאילו קיבלה היא כו' ואי"כ חסרון ד"כי יקח" דמצד דין דעבד‬
‫כנעני הוה כאילו נתן הבעל ולשיטתו אי"צ להזכיר כלום אודות הנאה‪.‬‬
‫�� ועי' בר"ן שהקשה על הרמב"ם דלמה לענין ממונא במכר הביא רק הדין דערב )הל' מכירה פ"א ה"ו( ולא הביא הדין‬
‫דעבד כנעני באומר הילך מנה ויקנה אחר? ור"ל דסב"ל להרמב"ם דרק קידושי אשה ילפינן מעבד כנעני כיון דאיתקשו‬
‫להדדי דילפינן לה לה מאשה משא"כ במכר‪ ,‬וסיים דאין זה מחוור וצ"ע‪.‬‬
‫וכבר הקשו עליו הפנ"י והגרע"א כאן דהרי ליכא קרא מיוחד בעבד ללמוד הדין בעבד כנעני דמועיל כסף ע"י אחר‪,‬‬
‫אלא שיש קרא ד"והפדה" דעבד כנעני יוצא בכסף ומצד הפסוק עצמו הי' אפשר לומר דאיירי שאחד זיכה להעבד כסף ע"מ‬
‫שאין לו לרבו רשות בו ובזה הוא פודה א"ע‪ ,‬ואינו מוכרח לומר דמיירי שאחר נותן להאדון בשביל העבד‪.‬‬
‫הן אמת דר"מ סב"ל דבכסף מועיל רק ע"י אחרים‪) ,‬לקמן כב‪,‬ב( ובמילא הוא מפרש כן הקרא‪ ,‬וכוונת רבא הכא דכיון‬
‫דר"מ פירש הקרא דהיינו רק ע"י אחרים‪ ,‬ולא פירש דאיירי בע"מ שאין לרבו רשות כו' הרי מוכרח מר"מ דבעצם סב"ל‬
‫דקנין כסף אפשר להיות ע"י אחרים דאל"כ יותר טוב הי' לו לפרש דאיירי בע"מ שאין לו לרבו רשות וכו'‪ ,‬ובמילא רבא‬
‫שפיר הוכיח שכן הוא גם לגבי קידושין כו'‪ ,‬אבל סו"ס הרי אין לימוד מיוחד ע"ז מהקרא גופא אלא שכן סבירא ליה לר"מ‬
‫מצד �����‪ ,‬וא"כ מה שייך לומר דאמרינן כן רק באשה ולא בממון‪ ,‬כיון שכל הדין מיוסד על הסברא וא"כ איזה סברא יש‬
‫לחלק ביניהם?‬
‫ואולי אפשר לומר בזה עפ"י דברי הר"ן שלפי הרמב"ם באמת אינו מועיל הדין דעבד כנעני במכר שיש סברא לחלק‬
‫ביניהם‪ ,‬וזהו עפ"י מה שנתבאר כמ"פ )ראה שיעור י"א‪-‬י"ב( שישנם ב' ענינים בקנין כסף או מצד פרעון שוויות שהלוקח‬
‫פורע שוויות השדה ובמילא נעשה השדה שלו תמורת השוויות‪ ,‬או שהוא כסף קנין דעצם הנתינה פועל הקנין‪ ,‬וסב"ל‬
‫להרמב"ם דדין עבד כנעני שייך רק ב"כסף קנין" ולא בכסף דפרעון שוויות‪ ,‬כי בכסף קנין שעצם הנתינה פועל הקנין שפיר‬
‫אפשר לומר דנתינת אחר ג"כ פועל הקנין‪ ,‬משא"כ בפרעון שוויות הרי הפירוש הוא דעי"ז שהמוכר קנה שוויות של הלוקח‬
‫בדרך ממילא השדה נקנית לו תמורתו‪ ,‬ובזה בעינן פרעון של �����������דוקא‪ ,‬שהשוויות שלו ניתן להמוכר ועי"ז נעשה‬
‫השדה שלו‪ ,‬אבל אם זה שוויות של ����� איך נקנה השדה לשמעון‪.‬‬
‫וכבר נתבאר שם דבקידושי אשה ה"ז כסף קנין שעצם הנתינה פועל הקידושין דלא שייך שם שוויות‪ ,‬וי"ל דסב"ל‬
‫להרמב"ם שכן הוא גם בכסף דיציאת עבד כנעני‪ ,‬שהרי הדין הוא דעבד כנעני יוצא אף �������� ]של העבד[‪ ,‬ואי נימא‬
‫דהוה פרעון שוויות הרי אין העבד רוצה לקנות עצמו כלל‪ ,‬אלא עכצ"ל דעצם �����������פועל עליו שחרור הן בעניני‬
‫איסור והן בעניני ממון‪ ,‬ולכן סב"ל להרמב"ם דרק בקידושי אשה ועבד כנעני מועיל הדין דכסף ע"י אחרים ולא במכירה‪,‬‬
‫ויל"ע בזה‪.‬‬
 ‫‪ -‬ד ‪) -‬נ"ז(‬

‫ובהל' מכירה פ"ה ה"ז כתב הרמב"ם וז"ל‪ :‬הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ובפשטות ה"ז דין ד"עבד כנעני" במכר בקנין חליפין שאחר נותן סודר עבור הקונה‪ ,‬וקשה למה בקנין חליפין במכר הביא‬
‫הדין דעבד כנעני ובקנין כסף דמכר לא הביא? ולהנ"ל אפשר לומר עפ"י מה שנתבאר בשיעור שם בביאור דעת הסמ"ע‬
‫דסב"ל דקנין סודר הוה �����������������שנותן הסודר להמוכר והוה כמו מעשה משיכה‪] ,‬אלא דלפועל הנתינה צריך‬
‫ליתן להמקנה[‪ ,‬אבל מה שפועל הקנין הוא הנתינה‪ ,‬ואינו דומה לכסף דשם אמרינן דקבלת המקנה גורם‪ ,‬ולכן סב"ל דאינו‬
‫מועיל ליתן עבור עכו"ם כו' עיי"ש בארוכה‪ ,‬ובמילא אפ"ל דכן סב"ל גם להרמב"ם בגדר קנין סודר שענינו הוא דעצם‬
‫הנתינה פועל‪ ,‬ולכן בזה שפיר הביא הדין דעבד כנעני‪ ,‬משא"כ בקנין כסף דמכירה אינו מועיל דשם ה"ז פרעון שוויות‪.‬‬
‫אלא דלפי מה שנתבאר לפי הרמב"ם דהדין דעבד כנעני הוא דנחשב כאילו ��������������� אין סברא לחלק בזה‬
‫ויל"ע עוד‪.‬‬
‫ע"כ‬