‫וחתן דודו הגה"ק בעל ה"הפלאה"‪ .

‬זכר צדיקים וקדושים‬ ‫בס"ד‬

‫לברכה‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי ברוך פרענקל תאומים זי"ע‬
‫ברו"ך שם כבודו‪:‬‬ ‫ה"ברוך טעם"‬
‫בשנת תקל"ח‪ ,‬בהיותו אך בן ח"י שנים‪ ,‬כבר ענדה לו‬ ‫תק"כ ‪ -‬ז' תמוז תקפ"ח‬
‫קהילת ווישניצא שבגאליציא את עטרת הרבנות על‬
‫ראשו‪ .‬מתחילה רבו מתנגדיו‪ ,‬מחד בגלל היותו צעיר‬
‫[כך מכתירו ה"חתם סופר" זי"ע‬ ‫"הגאון רבן של ישראל"‬
‫לימים‪ ,‬וגם מחמת קנאתם בחותנו הפרנס אשר זכה‬
‫להושיב את חתנו על כס הרבנות כחפצו; מאידך‪ ,‬סבל‬ ‫בהסכמתו ל"ברוך טעם"] רבי ברוך תאומים פרענקיל נולד‬
‫בשנת תק"כ‪ ,‬לאביו הגאון רבי יהושע יחזקאל פייבל‬
‫גם מחסידי העיר בגלל היותו נמנה אז על מתנגדי‬
‫זצוק"ל אב"ד אוסטראווצא שבפולין‪ ,‬בן אחר בן להגאון‬
‫החסידות‪.‬‬
‫רבי יונה תאומים זצוק"ל בעל "קקיון דיונה"‪[ .‬עוד היה‬
‫ומסופר‪ ,‬כי‪ ,‬בשעתו‪ ,‬כאשר הביאו החסידים את‬
‫קובלנותם לפני רבם החוזה הק' מלובלין זי"ע‪ ,‬אמר‬ ‫חוטר מגזע אראלים ותרשישים‪ ,‬מאורי הדורות‪ ,‬ביניהם‬
‫בעל "תפארת למשה" בן בתו של הרבי ר' העשיל (ראה‬
‫להם "ומה אעשה‪ ,‬ותורתו חביבה עלי מאד!" (דור דעה)‬
‫שו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' קכא) בעל "מגיני שלמה"‪ ,‬בעל‬
‫למרות גילו הצעיר‪ ,‬התפרסם שמעו כאחד הגאונים‬
‫"מגלה עמוקות" (בס' מליצי אש [ו' תמוז] מביא שקבלה בידי נכדיו‬
‫הגדולים‪ ,‬וניהל את הרבנות ביד רמה‪ ,‬כרב זקן ורגיל‪,‬‬
‫שהיה ז' פעמים נכד המג"ע) רבי שאול וואהל‪ ,‬רבי יהודה‬
‫כשהכל חרדו מפניו‪ .‬הוא עצמו התפלא‪ ,‬ברוב ענותנותו‪,‬‬
‫החסיד‪ ,‬ועוד]‪.‬‬
‫על אשר הכרעותיו מתקבלות ללא סייג אפילו על ידי‬
‫קבלה מסורה היתה בידי אביו‪ ,‬שכ"ד דורות ברציפות‬
‫דייני קשישיאי‪ ,‬וכפי שכותב בתשובה אחת‪" :‬ובאשר אז‬
‫עדיין לא יצא טבעי‪ ,‬נפלאתי בעצמי על הנברר‬ ‫כיהנו אבותיו ואבות אבותיו ברבנות‪ ,‬עד כי בנו הגה"ק‬
‫רבי יהושע העשיל זצ"ל‪ ,‬הגם שעסק במסחר למחייתו‬
‫מקראקא שצדד בזכות האשה‪ ,‬למה קיבל בטוב כל‬
‫והעדיף להיות נהנה מיגיעו‪ ,‬נעתר לבסוף לקבל את‬
‫אשר יצא מפי‪( "...‬עטרת חכמים אה"ע סי' טז)‬
‫למרות כל הקשיים והמחלוקות שהיתה מנת חלקו‬ ‫התואר רב ואב"ד‪ ,‬אך ורק כדי שלא תיפסק על ידו‬
‫שלשלת הרבנות של אבותיו הקדושים (מתוך תולדות חייו‬
‫בווישניצא ישב שם כ"ג שנה‪ ,‬עד אשר גמר בנפשו‬ ‫שנדפסו בראש הס' "מרגניתא דר"ב השלם" לונדון תשי"ז‪ ,‬בהוצאת‬
‫לעזבה‪ ,‬בגלל המריבות התמידיות בה‪ .‬בהיוודע דבר‬ ‫נכדיו הגאונים רבי ברוך שמעון שניאורסאהן זצ"ל ר"י טשעבין‪ ,‬ורבי‬
‫החלטתו לעזוב את ווישניצא‪ ,‬ערכו לפניו אגרת בקשה‬ ‫אלחנן היילפרין זצ"ל אב"ד ראדומישלא לונדון‪ .‬רוב מקורותיהם הוא‬
‫חתומה בידי כל אנשי העיר שלא יעזבם‪ ,‬ובראש האגרת‬ ‫מס' "אהל ברוך" להג"ר יהונתן אייבשיץ זצ"ל מו"ץ בווארשא‪ ,‬לאדז‬
‫תרצ"ג)‬
‫פתחו במליצה "אל ברוך גדול דעה" וכו'‪ ,‬אך הוא השיב‬
‫משחר נעוריו שלחו אביו לקבל תורה מפי גדולי הדור‪,‬‬
‫להם במליצתו‪" :‬הנה ברך לקחתי וברו"ך ולא אשיבנה"‪...‬‬
‫ביניהם הגאון רבי ליבר חריף ראב"ד קראקא (בשו"ת‬
‫ולא אבה לשנות את החלטתו‪.‬‬ ‫עטרת חכמים אה"ע סי' טז מתאר אותו רבינו "אלוף נעורי הרב הגדול‬
‫בעוזבו את ווישניצא גמר אומר לעקור ממדינת פולין‪,‬‬ ‫שבחריפים") הגאון רבי דוד טעבלי אב"ד ליסא אשר מרוב‬
‫ובשנת תקס"ב נתקבל בכבוד רב לכהן פאר כרב ואב"ד‬ ‫חיבה כינה את תלמידו זה "ראש התלמידים" (בהקדמה‬
‫של העיר לייפניק במדינת מעהרין‪.‬‬ ‫לספרו "נפש דוד") יש מונים גם את הגאון רבי משולם‬
‫בלייפניק מצא קהילה עתיקה וחשובה‪ .‬תוך זמן קצר‬ ‫איגרא אב"ד טיסמניץ ופרעשבורג (ב"תולדות חייו" הנ"ל‬
‫הקים בה את ישיבתו המפורסמת‪ ,‬אשר דרכה עברו‬ ‫מפקפקים בזה‪ ,‬עיי"ש) ואכן‪ ,‬מצעירותו כבר הלך לפניו שמו‬
‫אלפי תלמידים מכל קצות הארץ שבאו לשאוב מבארו‬ ‫כעילוי נפלא‪ ,‬ותופסי התורה וחכמיה הרבו להשתעשע‬
‫באר מים חיים‪ ,‬וניהל אותה עד יומו האחרון‪ ,‬למרות‬ ‫עמו בשעשועין דאורייתא‪.‬‬
‫רוב טרדותיו במילי דמתא‪ .‬מישיבה זו יצאו כנודע‬ ‫בהגיעו לפרקו זכה בו כחתן לבתו הנגיד רבי יהודא‬
‫הרבה גאונים וצדיקים מפורסמים שהאירו לימים‬ ‫פרנס‪ ,‬ראש ופרנס בעיר ווישניצא (בנו של רבי ברוך חתן‬
‫בתורתם בקהילות ישראל‪ ,‬כמו הגה"ק רבי יחזקאל‬ ‫הגאון רבי יצחק סג"ל לנדא אב"ד קראקא‪ ,‬אחי אביו של בעל "נודע‬
‫פאנעט אב"ד קארלסבורג והמדינה בעל "מראה‬ ‫ביהודה"‪ ,‬בן אחר בן לבעל ה"אגור") בזיוו"ש נשא את בת הגאון‬
‫יחזקאל"‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫רבי יהודה ליב הלוי מליסא‪ ,‬ולאחר פטירתה נשא‬
‫בנוסף לגאונותו האדירה‪ ,‬נתגלה‪ ,‬ביותר לאחר עברו‬ ‫בשלישית את בת הגאון רבי צבי יהושע הלוי הורוויץ‬
‫ללייפניק‪ ,‬שיעור קומתו העילאית בקדושתו ועבודתו‬ ‫אב"ד טריבטיש‪ ,‬בן הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג‪,‬‬

‫א‬
‫הרה"ק ה'ברוך טעם' ובנו זי"ע‬ ‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫הגאון‪ .‬הרבנית שידעה את נפש בעלה‪ ,‬לא ניסתה אפילו‬
‫להפריעו מלימודו‪ ,‬והגבירה נאלצה לשוב על עקבותיה‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬כשהרבנית סיפרה לבעלה הגאון איך‬
‫"הפסידה" על ידו הון רב‪ ,‬ענה לה "אפילו אלפי דינרי זהב‬
‫לא יעבירוני מדעתי להפסיק ח"ו מקביעת שיעורי!"‬
‫(תולדות חייו הנ"ל)‬
‫על מדרגותיו הנשגבות‪ ,‬התבטא פעם חתנו הגה"ק‬
‫ה"דברי חיים" מצאנז בזה הלשון‪" :‬אם אדם לומד תורה‬
‫לשמה יוכל להשיג רוח הקודש‪ .‬ועובדא ידענא במר‬
‫חותני הגאון מלייפניק כי ראיתי אצלו שלשה פעמים‬
‫שכוון ממש ברוח הקודש! (דור דעה‪ .‬ומציין לס' שו"ת דברי חיים‬
‫סי' קה אודות זה "שגם בזמן הזה יש רוח הקודש דחכמה לחכמי האמת‪,‬‬
‫שאינם נוטים אחרי החומר‪ ,...‬עיי"ש)‬
‫כן העיד פעם ואמר‪" :‬חותני זכה למדריגות מה שאין‬
‫הפה יכול לדבר!‪ .‬והיה אומר‪" :‬רבי בנגלה היה מורי וחמי‪,‬‬
‫בנסתר הרב הזקן מראפשיץ‪ ,‬ובשמים שניהם שקולים!"‬
‫(תולדות הנ"ל)‬
‫את הסמיכה להוראה קיבל אכן הגה"ק מצאנז מחותנו‬
‫כפי שכותב‪" :‬וכן אני זעירא דחבריי' קבלתי ממורי חמי‬
‫זללה"ה שהיה גאון עולם ומהגאון בעמ"ח 'ים התלמוד'‪,‬‬
‫והם סמכוני להורות ולדון‪ ...‬אשר ידוע שהם קבלו איש‬
‫מפי איש עד רש"י ז"ל כידוע לכל‪ ,‬ורש"י ידוע שקיבל‬
‫איש מפי איש עד מרע"ה כמבואר ביוחסין ושאר ספרי‬
‫היחוס" (שו"ת ד"ח ח"א חו"מ סי' כג)‬
‫ההלכה לאמיתה של תורה‪ ,‬אף גם בספרי האחרונים‬
‫לעת זקנותו כהו עיניו מראות ולמד את שיעוריו ברבים‬
‫בעל פה‪ ,‬לפני גמרא פתוחה‪ ,‬ולא נודע הדבר‪ ,‬עד אשר‬
‫אירע פעם ובנו הגה"ק רבי יהושע העשיל הבחין כי‬
‫הגמרא שלפניו מונחת הפוכה‪...‬‬
‫פעם התבטא לפני חתנו הגה"ק מצאנז שהוא שמח‬
‫שמאור עיניו ניטל ממנו‪ ,‬שהרי ללימוד התורה אין לו‬
‫כבר צורך בעיניו‪ ,‬ולהבלי העולם מוטב שלא לראותם!‬
‫כן אמר‪ :‬התורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו‬
‫עליה‪ ,‬ותהלה להשי"ת כי על כל פנים עיני מתו על דברי‬
‫תורה‪ ,‬וסומא הלא חשוב כמת‪ .‬ויש מוסיפים שאמר אז‬
‫"ולכן נכון לבו ובטוח כי בניו ובני בניו יהיו תלמידי‬
‫חכמים והתורה תתקיים בזרעו" (מליצי אש תולדות הנ"ל)‬
‫רבות מסופר על חשקו ודבקותו הגדולה בתורה‪ ,‬על‬
‫סיפר נכדו הגה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע‪ :‬פעם היה‬
‫ויכוח בין זקינו לבין אחד הלומדים בדברי הרשב"א‪,‬‬
‫והביאו ספר חידושי הרשב"א‪ ,‬וכיון שלא ראה בעיניו‬
‫קרא הלה לפניו את דברי הרשב"א‪ ,‬ומחמת אהבת‬
‫הנצחון שבו שינה הקורא את הלשון‪ .‬חלשה דעתו של‬
‫ה"ברוך טעם" עד שבני ביתו הוכרחו להזעיק את בנו רבי‬
‫יהושע העשיל לדבר על לב אביו‪ .‬כשבא לפניו בנו אמר‬
‫לו‪" :‬דע בני קבלה בידי שהלומד תורה לשמה אינו שוכח‬
‫ב‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬
‫הנשגבה‪ ,‬כמו גם בפקחותו העצומה‪ ,‬אשר היו ברכה‬
‫לכל העדה‪ .‬הרבה סיפורי מופת מסופרים מדור דור עד‬
‫כמה היטיב עם קהל עדתו בכח קדושתו וחכמתו והוציא‬
‫ממסגר נפשם‪ ,‬מסכנות שונות שריחפו עליהם‪.‬‬
‫גם גודל מדת אהבת ישראל שבו היתה לשם דבר‪ ,‬ורגיל‬
‫היה בפי חתנו הגה"ק בעל "דברי חיים" מצאנז לספר‪ ,‬כי‬
‫פעם אחת היה הבלן של המקוה חולה מסוכן‪ ,‬ובאותה‬
‫עת עבר פעם רבינו דרך חדר הבישול‪ ,‬ומצא שבתו‬
‫מצחקת עם המשרתת‪ ,‬נרתע ה"ברוך טעם" וגער בהן‬
‫איך יכולות אתן לשבת ולמלאות פיכן שחוק בשעה‬
‫שהבלן מוטל על ערש דוי‪ ,‬הלא צריך להשתתף בצרת‬
‫כל איש מישראל!‪...‬‬
‫ברו"ך טעמו ומשנתו‪ :‬גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו‬
‫מופת הדור‪ ...‬שהרביץ תורה בישראל בחריפות‬
‫ובקיאות וממש לא עמדו תלמידיו על סוף דעתו בעומק‬
‫חריצותו וכו'‪ ,‬לא זכינו לירד לעומק שמועותיו" דברי‬
‫הגה"ק ה"חתם סופר" זי"ע בהספידו עליו (דרשות חת"ס ח"ב‬
‫דף שכו‪):‬‬
‫דרך לימודו היתה עמוקה וטמירה כש"עיקר יסודו‬
‫בתשובותיו ופלפולים בסוגיות הש"ס בנוי על פי דברי‬
‫הראשונים‪ ...‬לדקדק ולהעמיק בדבריהם הקדושים‪,‬‬
‫ולהיות סופר ומונה ממש אותיותיהם‪ ,‬לברר וללבן מהם‬
‫לא הניח דבר גדול וקטן מלהשים עיניו ולבו עליהם‬
‫לפלפל בדבריהם (מתוך הקדמת נכדו לספרו עטרת חכמים)‬
‫בד בבד עם התעמקותו היתירה‪ ,‬הפליא מאד ברוב‬
‫הכמות שהספיק ללמוד‪ ,‬וכפי שעולה מדברי חתנו‬
‫הגדול הגה"ק מצאנז זי"ע‪ ,‬שאחר נישואיו ישב שנה‬
‫תמימה בביתו‪ ,‬וכותב על תקופה זו‪" :‬ובהיותי בר שיבסר‬
‫זכיתי להסתופף בצל הקודש הלא הוא מורי חמי‬
‫זצללה"ה הרב הגאון מופת הדור‪ ...‬ומאד נמצאתי לחן‬
‫בעיניו‪ ,‬וידו לא זז ממני‪ ,‬ולערך שנה אחת הייתי אתו‬
‫למדנו כמעט רוב הש"ס עם הראשונים‪ ,‬וכל שעה הראני‬
‫גדולות ונפלאות בפלפולו" (בהקדמתו לס' ברוך טעם)‬
‫התמדתו ללא הרף ועל זהירותו הגדולה מביטול תורה‪,‬‬
‫וכפי שמסופר עובדא דהוי פעם הגיעה ללייפניק‬
‫הגבירה המפורסמת מווארשא‪ ,‬מרת תמר'יל‪ ,‬וביקשה‬
‫להיכנס אל המרא דאתרא לשמוע חוות דעתו בענין‬
‫חשוב‪ .‬מאחר שמיהרה ולא יכלה להתמהמה‪ ,‬בקשה‬
‫להיכנס אליו תיכף ומיד‪ ,‬אף שהיה הזמן הקבוע לחק‬
‫לימודיו‪ ,‬ופנתה לשם כך אל הרבנית‪ ,‬והציעה לה סכום‬
‫כסף גדול‪ ,‬כדי שתסדר עבורה רשות כניסה אל בעלה‬
‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫תלמידים הרבה ולהישירם בדרך הלימוד האמיתי‪,‬‬ ‫לימודו‪ ,‬ואני לא שכחתי כלום‪ ,‬וכיון שעתה שכחתי דברי‬
‫וחושש הוא לאיבוד זמנו בסידור חידושיו‪ ,‬וגם מפני‬ ‫הרשב"א‪ ,‬אם כן תורתי אינה לשמה‪ ,‬לכן אני מצטער‬
‫החשש שלא לעשות תורתו עטרה להתגדל בה (בנו‬ ‫כל כך" כשמוע הבן את אלה הדברים ציוה להביא שוב‬
‫בהקדמתו לברוך טעם) הרי שבנו הגדול וחתנו הגה"ק מצאנז‪,‬‬ ‫את ספר הרשב"א‪ ,‬וכמובן שנמצאו הדברים באמיתותם‬
‫שחששו לבל תאבד תורתו בתהום הנשיה‪[ ,‬מה גם‬ ‫כדברי אביו‪ ...‬ותחי רוח האב (שם מפי הרה"ק רבי איציק'ל‬
‫שידעו דרכו בקודש לעודד מחברים בהדפסת ספריהם‪,‬‬ ‫מפשעווארסק זי"ע)‬
‫כפי שעולה מהסכמותיו המרובות על ספרים שנדפסו‬ ‫וכה כותב עליו הגאון בעל מהר"ם א"ש זצוק"ל "גאון‬
‫בימיו‪ ,‬ונכדו הגה"ק משינאווא זצ"ל אף מוסר בהסכמתו‬ ‫ישראל‪ ...‬אשר אין לספר מחריפותו ובקיאותו‪ ,‬עוקר‬
‫לס' "חלוקא דרבנן"‪ ,‬שזקנו ה"ברוך טעם" זצ"ל אמר‪,‬‬ ‫הרים וטוחנן זה בזה‪ ,‬ולא פסק ישיבה מביתו כל ימיו עד‬
‫שבזה שנותנים מעות 'קדימה להדפסת ספר מקיימין‬ ‫שבאחרית ימיו הקדושים שהיה מאור עינים לא סר‬
‫את המצוה של 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'‪,‬‬ ‫מאוהל של תורה ולמד עם תלמידים‪ ...‬חכם בשארי‬
‫כיון שהלימוד בתורה שבע"פ הוא כיום ג"כ מתוך‬ ‫חכמות ובדברי עולם עד שראוי לומר עליו כי במותו‬
‫הספר]‪ ,‬התאמצו לאחר פטירתו להקים את נחלת‬ ‫בטל זיו החכמה‪ ,‬כי אין להנחם כי יעמוד כמוהו" (ס' אמרי‬
‫יושר עמ' סו)‬
‫אביהם ולהוציא לאור את חידושיו אשר הפכו לספרי‬
‫ברו"ך מבנים‪ ...‬לאחר ז"ך שנים בהן הפיץ אורו הבהיר‬
‫יסוד בעולם התורה‪.‬‬
‫ממכון שבתו בלייפניק‪ ,‬החזיר את נשמתו הטהורה לגנזי‬
‫והרי רשימה קצרה מספריו שנדפסו‪" :‬ברוך טעם"‬
‫חידושי סוגיות (לבוב‪ ,‬תר"א‪ .‬מאז נדפסו במהדורות רבות‪ .‬ויצויין‬
‫מרומים ביום ז' תמוז שנת תקפ"ח לפ"ק‪ ,‬בהשאירו‬
‫כי במהדורה הראשונה לא הזכיר הגה"ק מצאנז את שמו על ההגהות‬ ‫אחריו משפחה מעטירה של גאונים צדיקים וקדושים‪.‬‬
‫המרובות שהוסיף בשולי הגליון‪ ,‬וכדבריו בהקדמתו‪ :‬ואת שמי לא‬ ‫ואלו הם תולדותיו כיוצא בו בראשם בנו רבי יהושע‬
‫זכרתי‪ ,‬כי מי אנכי להיות מחבר חבר וגם באמת לא עשיתי פה מאומה‬ ‫העשיל אב"ד קאמארנא [יומא דהילוליה חל ביום ד' תמוז (תר"ג)‬
‫ולכן לא באתי רק כמזכיר"‪ .‬במהדורה השניה‪ ,‬פרעמישלא תרל"ח‬ ‫היה מפורסם כגאון אדיר ובעל רוח הקודש‪ ,‬מגדולי תלמידי הרבי מלובלין‬
‫שנתיים לאחר פטירת הד"ח כבר נקראו הגהותיו בשם "דברי חיים")‬ ‫זי"ע‪ ,‬ועיין בהמשך הגליון אודותיו]‪ .‬בנו רבי יוסף‪ ,‬גאון וגביר‬
‫"עטרת חכמים" שו"ת על ד' חלקי שו"ע וחידושים‬ ‫בפלונסק‪ ,‬ואף ניהל שם ישיבה גדולה‪ .‬חתניו‪ :‬הגה"ק רבי‬
‫ופלפולים עמוקים בסוגיות הש"ס (יוזעפוף‪ ,‬תרכ"ו)‬
‫חיים מצאנז (שנשא שתים מבנותיו‪ ,‬בזיוו"ר ובזיוו"ש) רבי מאניש‬
‫"מרגניתא דר"ב" על פרשיות התורה (לבוב‪ ,‬תרמ"ג) "ברוך‬ ‫מרדכי תאומים מבראד; רבי יחיאל מאיר קאמינער‬
‫שאמר" חידושים על הרבה מסכתות וסוגיות הש"ס‬ ‫מווארשא‪ ,‬בן אחר בן להמג"א (אביו של הג"ר יהודא קאמינער‪,‬‬
‫(פיעטרקוב‪ ,‬תרס"ה) "הגהות אמרי ברוך" הערות שרשם דרך‬ ‫חותנו של ה"שפת אמת" מגור) רבי זלמן גולדשטוף מקראקא;‬
‫לימודו ועיונו על גליונות ספריו המרובים מלבד‬ ‫רבי ישעי' שיף מזאמשטץ‪ .‬זכר צדיקים לברכה‪.‬‬
‫הערותיו על הש"ס ושו"ע ספרי הראשונים והאחרונים‬ ‫מסופר‪ ,‬כי כשהגיע ה"ברוך טעם" לכהן פאר בלייפניק‪,‬‬
‫(כמו הגהות על חוות דעת‪ ,‬נודע ביהודה‪ ,‬כרתי ופלתי‪ ,‬שב‬
‫ישב באסיפה של גבירי ונכבדי העיר‪ ,‬וביניהם גביר‬
‫שמעתתא‪ ,‬טורי אבן‪ ,‬חוות יאיר‪ ,‬נתיבות המשפט ועוד) אשר‬
‫ולמדן אחד מתלמידיו בשם ר' איציק טויבער‪ .‬בתוך כך‬
‫כידוע‪ ,‬מגודל ענוותנותו היתה בו מדה מופלאה זו‪,‬‬
‫ביקש ה"ברוך טעם" ממשמשו שיביא לו לעשן את‬
‫שכמעט לא היה ספר בביתו אשר לא רשם על גליונותיו‬
‫ה'לולקע ציבעך' (מקטרת) התכופף ר' איציק ולחש‬
‫הגהות וציונים [ולפי המסופר‪ ,‬מצאו פעם שכתב הגהה‬
‫באזנו‪ ,‬שאין זה נאה לדבר כן לנוכח נגידי וקציני העיר‪,‬‬
‫אף על הס' "צאינה וראינה"‪ ...‬בענין הסברו של המחבר‬
‫ומוטב שידבר בשפת אשכנז ויאמר ה'פייף רעער'‪ ...‬שמע‬
‫שם בדין של 'כאשר זמם ולא כאשר עשה'] "חידושי‬
‫הרב והפטיר בקול‪ :‬כפרה תהיה כל הרבנות בלייפניק‬
‫ברוך טעם" על הש"ס (לונדון‪ ,‬תש"כ) ועוד‪.‬‬
‫אם אצטרך לשנות אפילו מלה אחת מלשוננו!‪...‬‬
‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬
‫(גליון "עלים לתרפה" בעלזא)‬
‫כששמע הגה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע סיפור זה‬
‫***‬ ‫נענה ואמר‪ :‬עכשיו אני מבין במה זכה הגה"ק ה"ברוך‬
‫ומענין לענין יש להעתיק מכתב הסכמה‪ ,‬שכתב הגה"צ‬ ‫טעם" להעמיד דורות רבנים וצדיקים כאלו! (דור דעה‪,‬‬
‫רבי שלמה זלמן עהרנרייך משאמלויא זצ"ל הי"ד על‬ ‫ועוד)‪.‬‬
‫הספר 'יד אהרן' שחיבר הגה"צ רבי אהרן הלוי טויבער‬ ‫כן הותיר ברכה מרובה לדורות‪ ,‬הלא המה כתביו‬
‫זצ"ל אבדק"ק 'באטארקעס' מתלמידי ה'ברוך טעם'‪,‬‬ ‫המרובים‪ ,‬ואם כי לא הכינם בחייו לדפוס‪ ,‬יען כי אמר‬
‫שחלקו מכל עמלו הוא רואה בישיבתו‪ ,‬להעמיד‬

‫ג‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬ ‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫שלו שהיו כתובים בכתב נאה מאד‪ ,‬ופעם ראה את‬ ‫וכה כתב "שלחו לי כתב יד קודש‪ ,‬דרושים על כל השנה‬
‫הגמרא הנ"ל עם ההגהה של ה'ברוך טעם'‪ ,‬והיה ניכר‬ ‫מאת וכו' שהיה תלמיד מובהק של הגאון האמיתי בעל‬
‫בחוש שזו נכתבה שלא כסדר ובאותיות מעורבבות‬ ‫'ברוך טעם' זי"ע‪ .‬הנה מי אנכי שאתן הסכמה על הספר‬
‫נוטה לאלכסון כי לא ראה בשעה שכתב אותה‪ ,‬אבל‬ ‫מגאון שהיה בדור הקדום‪@ ,‬הלא הגאון המחבר ז"ל היה‬
‫הנקודה שעשה בדברי הר"ן‪ ,‬שמציין על מה נסוב‬ ‫תלמידו של אברהם אבינו ע"ה@‪ ,‬שהרי חז"ל (ירושלמי ע"ז‬
‫ההגהה‪ ,‬היתה בדיוק על התיבה שעליה רצה להגיה‪,‬‬ ‫פ"ב ה"א) אמרו על הפסוק (בראשית יח‪ ,‬יח) 'ואברהם היו יהיה‬
‫וזהו פלא עצום שידע לשער במוחו בדיוק את מקום‬ ‫‪ -‬שבכל דור יש תלתין צדיקים כאברהם אבינו'‪,‬‬
‫הדף והתיבה ולהגיה עליה‪.‬‬ ‫בגימטריא של 'יהיה'‪ ,‬והנה ה'חתם סופר' בהסכמתו על‬
‫(כ"ק אדמו"ר הגה"ק מצאנז שליט"א‪' ,‬בצילא דמהימנותא'‪ ,‬וישב‬ ‫ה'ברוך טעם' כתב עליו 'רבן של ישראל'‪ ,‬ושמעתי‬
‫תשע"ד)‬
‫***‬
‫כשהגאון העצום [רבי זאב וואלף לעוו] בעל 'שערי תורה'‬
‫אבדק"ק ווערבא זי"ע [בנו של הגאון רבי אלעזר אב"ד סאנטיב‬
‫שמעתי מאאמו"ר זי"ע ששמע מפ"ק של דו"ז הגה"ק‬
‫משינאווע זי"ע מעשה שאירע אצל זקה"ק הברוך טעם‬ ‫זי"ע בעל ה'שמן רוקח'] כותב "גאון האמיתי" סתם‪ ,‬היתה‬
‫זי"ע כשכיהן עדיין ברבנות ווישניצא‪ ,‬וכידוע הי' מתנגד‬ ‫כוונתו על הגאון בעל ה'ברוך טעם' זי"ע‪ ,‬א"כ מסתמא‬
‫גדול לחסידות‪( ,‬וכשהקפיד על מאן דהוא‪ ,‬אמר עליו שיהפך‬
‫הגאון בעל ה'ברוך טעם' היה אחד מתלתין צדיקים שיש‬
‫לחסיד) ואירע פעם שהרה"ק מאפטא נזדמן לווישניצא‬ ‫בכל דור כאברהם אבינו ע"ה‪ ,‬הרי שהיה הגאון המחבר‬
‫ז"ל תלמידו של אברהם אבינו@‪( "...‬נדפס ב'אגרות לחם שלמה'‬
‫ורצה לשבות שמה‪ ,‬אליו נתלווה ג"כ השו"ב שלו שאכל‬
‫עמוד שכד)‪.‬‬
‫רק משחיטתו‪ ,‬וכנהוג שלחו אל הרב מרא דאתרא‬ ‫(מפי ספרים וסופרים)‬
‫להראותו סכינו וליטול ממנו רשות לשחוט‪ ,‬כנשטל‬ ‫***‬
‫הברוך טעם את הסכין והחל מעביר אצבעו אל חודו‬ ‫זי"ע סיפר על הגה"ק‬ ‫מרן אאדמו"ר‬
‫[הגה"ק השפ"ח מצאנז]‬
‫ותוך כדי כך מנה בה י"ג פגימות‪ ,‬נטל השו"ב את הסכין‬ ‫בעל 'ברוך טעם' זי"ע שבסוף ימיו היה סגי נהור‪ ,‬אולם‬
‫מיד הרב וחידדה היטב היטב עד שמצאה חדה וחלקה‬ ‫שום אדם‪ ,‬ואפילו בניו‪ ,‬לא ידעו מזה‪ ,‬כי מסר כל יום‬
‫והראה אותה שוב אל הרב‪ ,‬אולם הברוך טעם מצא בה‬ ‫שיעור בגמרא ותוספות בעל פה כשהוא יושב לבדו‬
‫שוב י"ג פגימות‪.‬‬ ‫בראש השולחן ומניח אצבעו בגמרא באופן ששום אדם‬
‫קיבל השו"ב את סכינו מידי הרב והיטיבה פעם נוספת‬ ‫לא היה יכול להבחין שאינו רואה‪ ,‬רק לאחר תקופה‬
‫אך ללא הועיל‪ ,‬וכן היה ג"כ בפעם הג' עד שנלאה השו"ב‬ ‫ובגין כמה סימנים התחיל בנו הגה"ק רבי יהושע העשיל‬
‫מלהיטיב את הסכין ושב לרבו הק' מאפטא בבכי‪ ,‬ששוב‬ ‫זי"ע לחשוד שאביו אינו רואה‪ ,‬וברצותו לבדוק אם‬
‫לא יוכל לשחוט לפי שכ נראה אבדה הרגשתו‪ ,‬הרגיעו‬ ‫החשש נכון מסר לאביו את הגמרא כשהיא הפוכה‪,‬‬
‫הרה"ק ואמר לו‪ ,‬תנוח דעתך‪ ,‬לא אבדה הרגשתך‪ ,‬אלא‬ ‫וה'ברוך טעם' שכמובן לא הבחין בנעשה התחיל למסור‬
‫שאם היינו שובתים כאן בווישניצא היה הרב דמתא‬ ‫את השיעור כדרכו מדי יום‪ ,‬כשאצבעו מונחת על‬
‫נהפך לחסיד ובשמים לא חפצו בכך‪ ,‬על כן בא המלאך‬ ‫הגמרא תיבה אחר תיבה והוא אומר את הכל בעל פה‬
‫מיכאל ועשה י"ג פגימות בסכין‪ ,‬כדי שידמה הרב בדעתו‬ ‫ואף הופך הדפים בסדר הפוך מסוף הגמרא לתחילתה‬
‫שאין החסידים יודעים לשחוט בסכין כשרה ואנו ניאלץ‬ ‫אז הבין רבי יהושע העשיל בבירור שאביו אינו רואה‬
‫ליסע מכאן על שב"ק וישאר הרב בהתנגדותו‪,‬‬ ‫ומרוב התפעלות צעק אבא הרי אינך רואה‪.‬‬
‫וידוע הדבר שזקה"ק הברוך טעם בזקנותו כשכבר נטה‬ ‫הגורם לעוורונו היה קרום שיצא לו על שתי עיניו‪ ,‬אולם‬
‫בדעתו להחשיב את החסידים נענה ואמר‪ ,‬כבר הייתי‬ ‫כשביקשו ממנו ללכת לרופא שיסירם‪ ,‬סירב ואמר‪ ,‬ב"ה‬
‫נהפך לחסיד‪ ,‬אבל יודע אני שעי"כ אפסיד את המשקל‬ ‫בשביל לימוד התורה אינני זקוק עוד לעינים ואילו‬
‫שיש לדעתי בשמים ממעל‪.‬‬ ‫בשביל עניני העולם מוטב שלא לראות‪ ...‬זהו מדרגה‬
‫והרה"ק מנאסאד אמר טעם ע"ז שזה כדוגמת פלוגתת‬ ‫גבוהה של ה'ברוך טעם' זי"ע‪.‬‬
‫ב"ש וב"ה שאלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬וכ"א צריך‬ ‫בהזדמנות אחת הוסיף מרן זי"ע לספר‪ ,‬שה'ברוך טעם'‬
‫לאחוז בדרכו הקדושה‪.‬‬ ‫אמר‪ ,‬וכי איני רואה‪ ,‬אני אפילו יכול לציין הגהה‪ ...‬ופתח‬
‫(כ"ק אדמו"ר הגה"ק השפ"ח מצאנז זי"ע‪ ,‬שיעור חורש"י חיי שרה‬ ‫בדפי הר"ן וכתב הגהה על הגליון וציין נקודה לסימן‬
‫תשל"א)‬
‫***‬
‫בדיוק על יד התיבה שהגיה עליה‪ ,‬והוסיף מרן זי"ע‪,‬‬
‫שה'ברוך טעם' היה ספרא רבה‪ ,‬וראה הרבה כתבי יד‬

‫ד‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬ ‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫ואחרי דברם בחידו"ת‪ ,‬התחיל הגאון רבי מרדכי באנעט‬ ‫כשסיפר הרה"ק משינאווא זצ"ל עובדא זו (דלעיל) אמר‪,‬‬
‫להציע לפני ה'ברוך טעם' חידושיו אשר חידש לאחרונה‬ ‫שיש לו הנאה ממעשה הלז‪ ,‬כי בדרך כלל כאשר‬
‫באותה התוספתא‪ ,‬וה'ברוך טעם' פלפל אתו בענין הזה‬ ‫מתהווה מעשה כזה אומרים האנשים שהוא מעשה בעל‬
‫בזרועו הכבירה‪ ,‬אז התפעל מאוד הגאון רבי מרדכי‬ ‫דבר אבל הרה"ק מאפטא תלה הדבר בקדושה באומרו‬
‫באנעט איך שהוא התכונן להפתיע את ה 'ברוך טעם‬ ‫שמן השמים רצו כן‪.‬‬
‫בענין עמוק שאין הלומדים מצויים בו‪ ,‬וה 'ברוך טעם'‬ ‫(אדמו"ר מבאבוב זצ"ל‪ ,‬בית צדיקים יעמוד)‬
‫***‬
‫בקי בו באופן גאוני כזה‪,‬‬
‫שמעתי מהגה"צ רבי הערשלע מייזליש זצ"ל הרב‬
‫אז גילה לו ה'ברוך טעם' האמת כי אין להתפעל‬
‫מווייטעצן‪ ,‬ששמע מכ"ק מרן [הגה"ק השפ"ח מצאנז]‬
‫מבקיאותו זו מכיון שנזדמנה לו תוספתא זו זה עכשיו‪,‬‬
‫אבל הגאון רבי מרדכי באנעט אמר שאין זה מגרע‬ ‫זי"ע‪ ,‬שפעם ישב ה'ברוך טעם' זי"ע יחד עם חותנו מרן‬
‫ה'דברי חיים' זי"ע להכין דרשה שהיה צריך לומר‪ ,‬אבל‬
‫אצלו ערך הדבר‪ ,‬ואדרבה הרי זה סימן שמן השמים‬
‫תוך כדי ההכנה באו אליו עם כמה שאלות חמורות‪,‬‬
‫מייקרים את כבוד הרב מלייפניק וה' בעוזרו לסייע לו‬
‫בכל עת הצורך‪.‬‬ ‫בעניני עירובין ושחיטה וכו'‪ ,‬ולא היה יכול להכין עצמו‪,‬‬
‫והצטדק הגאון רבי מרדכי באנעט שדרישתו שיבוא‬ ‫ולכן אמר לחתנו מרן ה'דברי חיים' שבלית ברירה יאמר‬
‫איזה דרשה שכבר אמר לפני כעשרים שנה‪ ,‬ובשבת‬
‫אליו לא היתה למען להפחית כבודו רק למען יקוימו‬
‫בבוקר כשהלך מרן ה'דברי חיים' למקוה שמע שם שני‬
‫הסדרים של הנהגת המדינה תחת ידי הרב הראשי‬
‫לטובת חיזוק הדת‪ ,‬ונפרדו בשלום ובידידות‪.‬‬ ‫בעה"ב מדברים ביניהם אודות הדרשה ששמעו מהרב‬
‫(הגה"צ ר' אלחנן היילפרין זצ"ך‪' ,‬שיחתן של עבדי אבות' ח"א עמ'‬ ‫לפני כעשרים שנה‪ ...‬ומיד רץ מרן ה'דברי חיים' ואמר‬
‫כ"ח)‬ ‫לחותנו ששמע שני בעה"ב מדברים מאותה דרשה‪ ,‬וא"כ‬
‫***‬ ‫אי אפשר לחזור על הדרשה‪...‬‬
‫בספר 'תולדות הקול אריה' כותב בזה"ל‪ ,‬הרבה פעמים‬ ‫מיד ביקש הברוך טעם שיביאו לו איזה גמרא‪ ,‬והביאו‬
‫שמענו ממנו [מפי הגה"ק בעל 'קול אריה' זיע"א] שהגאון בעל‬ ‫לו מסכת קידושין‪ ,‬ועיין בה ואמר פלפול בסוגיא‬
‫'ברוך טעם' זצ"ל כתב הגהות על כל ספריו‪ ,‬וחיפשו גם‬ ‫דהענקה‪ ,‬וזהו הפלפול בסוגיא דהענקה הנדפס בספרו‬
‫בספר 'צאינה וראינה' (שהוא בלשון עברי טייטש לנשים)‬ ‫'עטרת חכמים'‪( .‬כ"ק הגה"צ רבי יעקב יוסף הלברשטאם שליט"א‬
‫לראות אם יש בו גם כן הגהות‪ ,‬וימצא כתוב (בפרשת‬ ‫אדמו"ר דקהל בית חיים יהושע)‬
‫שופטים)‪ ,‬שהביא טעם הבינו בחיי על הרגו אינם נהרגים‬ ‫('בצילא דמהימנותא'‪ ,‬ערב פסח תשע"ג עמ' מ"ב)‬
‫***‬
‫וכתב על הגליון איזה פלפול על זה‪...‬‬
‫ולהלן בספר 'תולדות קול אריה' נדפס מכתב של הג"מ‬ ‫בימי הגה"ק ה'ברוך טעם' זי"ע שימש ברבנות כרב‬
‫המדינה הרב הגאון רבי מרדכי באנעט אבד"ק‬
‫משה יהודה כ"ץ זצ"ל רב הצעיר מסעקדאהעלי‪ ,‬בעל‬
‫ניקלשגורג וכיון שה'ברוך טעם' כבר שימש קודם‬
‫מחבר ספר 'ויגד משה' המוסיף להביא את הסיבה מדוע‬
‫התחיל הגאון בעל 'ברוך טעם ללמוד בספר 'צאינה‬ ‫ברבנות וגם נודע בגאונותו‪ ,‬גבה במקצת טורא ביניהם‪,‬‬
‫וראינה הנ"ל וז"ל עיין בתשובות פינת הבית סימן צ"ה‬ ‫אך כדרך תלמידי חכמים שמתקיים בהם את והב‬
‫בסופה‪ ,‬נעשו לאוהבים‪,‬‬
‫שהביא שהתחיל לקרוא בה היות כי פעם אחת שמע‬
‫ושמעתי גופא דעובדא היכי הוה‪ ,‬כי הגאון רבי מרדכי‬
‫איך שזוגתו הרבנית קוראת ב'צאינה וראינה' בפרשת‬
‫שמות 'ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה'‪ ,‬הטעם‬ ‫באנעט הזמין אליו את ה'ברוך טעם'‪ ,‬כנהוג שכל רב‬
‫בהמדינה היה צריך להציג את עצמו לפני הרב הראשי‬
‫מדוע בימי קדם היו מלין באבנים והיום מלין בכלי‬
‫של המדינה‪ ,‬ואם כי לא היה הדבר לכבוד ה'ברוך טעם'‬
‫מתכת‪ ,‬וזהו יען כי דוד המלך ע"ה בעת שלחם עם גלית‬
‫הפלישתי ולקח את חמש חלקי אבנים ויגש אל‬ ‫קיים אחרי דרישתו‪.‬‬
‫הפלישתי (שמואל א' י"ז) לקלען ולזרקן במצחו‪,‬‬ ‫בהיותו בדרך נזדמן לפני ה'ברוך טעם' ללון בפונדק‪,‬‬
‫וברצותו לעיין שם באיזה ספר ולא מצא שום ספר‪,‬‬
‫אמנם גלית הפלישתי היה לבוש על ראשו כובע ברזל‬
‫זולת כמה דפים שנשארו מגמרא קרועה והיה בהם‬
‫ואין מדרך הטבע אשר אבנים ישברו מתכות‪ ,‬ובכן אמר‬
‫המלאך הממונה על האבנים אל המלאך הממונה על‬ ‫תוספתא טהרות‪ ,‬אז במשך הלילה שם ה'ברוך טעם' כל‬
‫עיונו בתוספתא זו‪ ,‬ובירר וליבן הדברים בחידושים‬
‫המתכות שיעבור על מידתו ויחליש כח הברזל לפני כח‬
‫עמוקים כדרכו‪ ,‬בבואו לפני הגאון רבי מרדכי באנעט‬
‫אבנים ממנו ויטביע את האבן במצחו של הפלשתי דרך‬

‫ה‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬ ‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫עוד הקשה ה'ברוך טעם'‪ ,‬דהנה איתא בספרים [ראה‬ ‫המתכות ובעד זה יתן לו במתנה שמהיום והלאה ימולו‬
‫ב'מגלה עמוקות' (אופן שביעי) שמצא רמז לכך בדברי משה "את ג'דלך‬ ‫במתכות דייקא‪ ,‬ע"כ בשם המדרש‪,‬‬
‫ואת י'דך"‪ ,‬שהר"ת עולה כמספר י"ג] שמשה רבינו ע"ה הזכיר‬ ‫וכשמוע ה'ברוך טעם' את הקריאה התפלא וציין בגליון‬
‫בתפילתו להיכנס לארץ ישראל את הי"ג מדות של‬ ‫בזה"ל ועיין ברמב"ם הלכות מילה פ"ב 'מצוה מן‬
‫רחמים‪ ,‬ולפי זה תקשה איך יתכן שלא נענה‪ ,‬הלא‬ ‫המובחר למול בברזל ונהגו כל ישראל בסכין' וכ"ה‬
‫להדיא אמרו חז"ל (ר"ה יז‪" ):‬ברית כרותה לשלש עשרה‬ ‫ביו"ד סימן רס"ד ועיין בבעל הטורים ר"פ דברים וברש"י‬
‫מדות ‪ -‬שאינן חוזרות"‪ ,‬וכיון שכן איך יתכן שתפילותיו‬ ‫חולין דף ט"ז ד"ה זריזיתיה כו ובבב"ר לפ"א ע"כ‪.‬‬
‫חזרו ריקם ולא הצליח לפעול ולבטל הגזירה‪.‬‬ ‫(הקול אריה)‬
‫אמנם מסתברא‪ ,‬דהני מילי היכי שאינו מבקש רק על‬ ‫***‬
‫דבר אחד‪ ,‬אבל אם מבקש על שני דברים ונענה רק‬ ‫כן היה גם דרכו של הגה"ק בעל ה'ברוך טעם' זי"ע‪,‬‬
‫באחת תו לא נחשב שתפלתו חזרה ריקם‪ ,‬שהרי על‬ ‫שלפני כל מצוה ומצוה שקיים חזר בהרהוריו‬
‫דבר אחד מילאו את בקשתו‪ ,‬וממילא יתיישבו שני‬ ‫ובמחשבתו את כל דיני המצוה‪ ,‬ורק אז הלך לקיים את‬
‫הדקדוקים בחדא מחתא‪ ,‬כי אם היה משה רבינו מתפלל‬ ‫מעשה המצוה בפועל‪ .‬מספרים‪ ,‬שפעם אחת מיהרה‬
‫רק על בקשה אחת של "אעברה נא" בלבד‪ ,‬אז בודאי‬ ‫הרבנית לדרכה‪ ,‬ולכן ביקשה מבעלה לפני שהלך ליטול‬
‫היה נענה‪ ,‬אבל מאחר שביקש "אעברה נא ואראה את‬ ‫את ידיו לסעודה שעתה יוותר על מנהגו לחזור את‬
‫הארץ"‪ ,‬שרצה לעבור וגם לראות את הארץ‪ ,‬לכן לא‬ ‫הלכות נטילת ידים כי היא ממהרת וצריכה לצאת‪,‬‬
‫נענה כי אם על בקשת "ואראה"‪ ,‬וכדכתיב בפרשת וזאת‬ ‫חשבה הרבנית שבקשתה התקבלה אך לפתע הבחינה‬
‫הברכה (להלן לד‪ ,‬א) "ויראהו ה' את כל הארץ"‪ ,‬ונמצא‬ ‫שבעלה מהורהר ותפוס בשרעפיו יותר מתמיד‪,‬‬
‫שתפלתו שנאמרה בי"ג מדות של רחמים לא חזרה‬ ‫לשאלתה על מה הוא חושב עתה ענה "עכשיו הנני חוזר‬
‫ריקם היות שנענה על בקשת "ואראה"‪ ,‬ואתי שפיר‪.‬‬ ‫על הלכות נדרים! שהרי הנוהג הנהגה טובה ג' פעמים‬
‫וזו כוונת המדרש "חכם קראתיך ואתה עומד ומרבה‬ ‫יש בו דין נדר‪ ,‬ואם ברצוני כעת ליטול ידי לסעודה מבלי‬
‫בדברים"‪ ,‬כלומר בגלל שהרבית לדבר ובקשת גם‬ ‫לעבור על הלכות נט"י הלא מחובתי להתיר הנדר‪ ,‬ולפני‬
‫"ואראה"‪ ,‬זה גרם לך שלא תמלא משאלתך‪ ,‬כי לולא‬ ‫שהנני עושה כן אעבור קודם על הל' נדרים‪ ,‬כדרכי‬
‫זאת היה בהכרח למלא בקשתך של "אעברה"‪ ,‬שהרי‬ ‫וכמנהגי‪."...‬‬
‫***‬
‫ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬
‫(מפי ספרים וסופרים)‬ ‫אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו' (ג‪ ,‬כה)‬
‫***‬ ‫אתרתי לא מצלינן‬
‫שנה אחת בשבת קודש פרשת ואתחנן ָׁשבת הרה"ק רבי‬
‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫דוד מקשאנוב זי"ע [בן הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע]‬
‫בחוסט‪ ,‬ובצפרא דשבתא אחר התפלה הלך לבקר את‬
‫המרא דאתרא הגאון בעל ה'מהר"ם שיק' זי"ע‪ ,‬והתלווה‬
‫אליו הגה"צ רבי יונתן בנימין הכהן זצ"ל דומ"ץ סעליש‪,‬‬
‫כדי לשמוע דברי שיחה של תלמידי חכמים הצריכה‬
‫לימוד‪ ,‬וכשם מה ששמע מפה קדשם בספרו 'נפש‬
‫יהונתן'‪.‬‬
‫לאחר שברכו זה לזה בברכת שלום פתח מהר"ם שיק‬
‫וביקש מהרה"ק מקשאנוב שברצונו לשמוע דבר תורה‬
‫שאמר זקינו הגאון רבי ברוך פרענקיל זי"ע בעל ה'ברוך‬
‫טעם' [כי הוא היה חותן אביו הרה"ק מצאנז]‪,‬‬
‫פתח הרה"ק מקשאנוב ואמר‪ ,‬הנה איתא במדרש (קה"ר‬
‫פרשה י‪ ,‬יד) על הפסוק בפרשה (דברים ג‪ ,‬כו) "ויאמר ה' אלי‬
‫רב לך ‪ -‬חכם קראתיך ואתה עומד ומרבה בדברים"‪,‬‬
‫ודברי המדרש סתומים ופלואים וטעונים ביאור‪ ,‬ובעל‬
‫כרחך אומרים דרשני‪.‬‬

‫ו‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬ ‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫אדם לחבירו ולהורותם דרכי השם ולהשגיח על העניים‬ ‫בס"ד‬
‫האומללים ולבקש מהש"י על חוליהן"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יהושע העשיל מקאמארנא זי"ע‬
‫רק בסוף ימיו נעתר לקבל את התואר רב ואב"ד בעיר‬ ‫בנו של הברוך טעם‬
‫רידיק (רודקי) הסמוכה ללבוב‪ ,‬על מנת שלא לקבל פרס‬ ‫תק"מ ‪ -‬ד' תמוז תר"ג‬
‫מקופת הקהלה‪ ,‬אך "אחרי עבור שתי שבועות שלח אחר‬
‫ראשי הקהל‪ ,‬ואמר להם שאינו רוצה עוד להיות רב‬ ‫"הרב הגדול הצדיק המפורסם" כך מתארו גיסו הרה"ק‬
‫אצלם‪ ,‬המה ראו כן תמהו‪ ,‬כי מתחילה מאי קסבר‪,‬‬ ‫ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע (נדפס בהסכמה בשו"ע חלק חו"מ עם‬
‫ומדוע רוצה לעזוב אותם כעת‪ .‬והשיב להם‪ ,‬כי לאביו‬ ‫הגהות 'אמרי ברוך' ממר חותנו ה'ברוך טעם'‪ ,‬דפוס לבוב תר"כ) רבי‬
‫הגאון מלייפניק היו כ"ד דורות רבנים דור אחר דור‪ ,‬על‬ ‫יהושע העשיל נולד בשנת תק"מ בערך‪ ,‬כבן הבכור‬
‫כן לא רצה הוא להפסיק השלשילתא דיחוסא" (אהל‬ ‫לאביו הגה"ק רבי ברוך תאומים‪ -‬פרענקיל זי"ע אב"ד‬
‫ברוך'‪ ,‬אות צט‪ .‬וראה עו"ש באות לא‪ ,‬ק וקכב)‬ ‫לייפניק בעל ה'ברוך טעם'‪ ,‬את רוב תורתו וחכמתו קיבל‬
‫***‬
‫מפי אביו הגדול‪ ,‬ומשחר נעוריו כבר הלך לפניו שמו‬
‫ביום ד' תמוז שנת תר"ג נסתלק לשמי מרום‪ .‬נוסח‬
‫כעילוי נפלא‪ ,‬כשתופסי התורה וחכמיה הרבו‬
‫מצבתו בקאמארנא נשתמר‪" :‬פה נגנז הרב הגדול‬
‫החריף צדיק אמיתי החסיד ועניו ידיד עליון עשה משפט‬ ‫להשתעשע עמו בשעשועין דאורייתא‪.‬‬
‫***‬
‫וצדקה בקרב עמו אהבת ישראל באמת הי' תקוע בלבבו‬ ‫עם נישואיו עב"ג מלובלין נתקרב שם לדרך החסידות‬
‫כל ימיו הי' גומל טוב לנדכאי לב כבוד מורינו ורבינו מו'‬ ‫והחל להסתופף בצל הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע‪.‬‬
‫יהושע העשיל זלה"ה בהרב החריף הצדיק האמיתי‬ ‫כשנודע הדבר לאביו‪ ,‬לא היה שבע רצון ואף הביע את‬
‫מר'ה ברוך תאומים ע"ה בעמח"ס ברוך טעם זלל"ה‬ ‫מורת רוחו מכך‪ ,‬אך לאחר שראה שלא הרפה מחק‬
‫תנצב"ה"‬ ‫לימודיו ועדיין מפלפל הוא בגאון עוזו נחה דעתו ורוה‬
‫***‬
‫ממנו שובע נחת (ראה סיפור הדבר בספר 'אהל ברוך' אות כא‪,‬‬
‫ואלו הן שמות בניו וחתניו‪ ,‬מהם שהמשיכו שלשלת‬ ‫ועו"ש אות כב‪ ,‬קכא; 'חמדה גנוזה'‪ ,‬ח"ב עמ' נו‪ -‬נז; 'י"ג אורות'‪ ,‬ח"ב עמ'‬
‫הרבנות‪ ,‬ה"ה רבי יעקב יצחק אב"ד נאריוב‪ ,‬פשעווארסק‬ ‫קטו‪ -‬קטז) ברבות הימים היה הוא זה אשר הציע השידוך‬
‫וציעשינוב רבי דוב בעריש אב"ד קניהניטש וציעשינוב;‬ ‫של הרה"ק מצאנז זי"ע לאחותו הרבנית הצדיקת רחל‬
‫רבי יחזקאל שרגא פיבוש אב"ד קלאסנא‪ -‬וויעליטשקא‬ ‫פיגא ע"ה (כמסופר באריכות בכמה ספרים‪ .‬ראה 'עשר צחצחות'‪,‬‬
‫בעל 'דברי יחזקאל'‪ ,‬רבי נתן נטע עזרא זעליג מטורטשין‬ ‫מע' ט אות ד‪ -‬ה 'חמדה גנוזה'‪ ,‬ח"א עמ' קח‪ -‬קיא‪ ,‬ועוד)‬
‫(נפטר בדמי ימיו לפני שנת תק"ע‪ .‬ראה קובץ 'היכל הבעש"ט'‪ ,‬גל' טז‬ ‫***‬
‫עמ' צ‪ -‬צא) מרת שרה ע"ה אשת רבי חיים שמואל הלוי‬ ‫שמע הדר גאונו הלך לפניו בכל הארץ‪ ,‬אך הוא סירב‬
‫הורוויץ‪ -‬שטערנפעלד מחענטשין; אשת רבי אברהם‬ ‫לקבל עליו עול רבנות‪" ,‬כי הי' עניו גדול‪ ,‬קדוש עליון‪,‬‬
‫אבא שעהנבלום אב"ד שטשעריץ (בן הגה"ק רבי בנימין זאב‬ ‫וברח מכל כבוד" (מליצי אש'‪ ,‬ד' תמוז) ולמרות שהגיעו אליו‬
‫שעהנבלום מלבוב המכונה "רבי וואפטשי") רבי אפרים יוסף דוב‬ ‫הצעות מעיירות גדולות חי רוב ימיו כבעה"ב בעיר‬
‫אשכנזי אב"ד זלאטשוב (בן הגה"ק רבי יואל אשכנזי אב"ד‬ ‫קאמארנא‪ ,‬בה שימש כאחד הגבאים של בית הכנסת‬
‫זלאטשוב) אשת רבי ישראל מנחם מענדל וועקסלער‬ ‫ומראשי הועד שם והוי מרגלא בפומיה לפרש מאמר‬
‫מטארנוב; מרת גאלדא ע"ה אשת רבי יצחק משה פרנס‬ ‫חז"ל (אבות א‪ ,‬י) "אהוב את המלאכה" מלאכת הרבנות‪,‬‬
‫מיאשניצא וצפת; ומרת יוכבד ע"ה אשת רבי ישראל‬ ‫כלומר להרביץ תורה לרבים להורותם את דרכי ה'‬
‫יוסף לאבין זצוק"ל‪.‬‬ ‫ולסייע בעדם‪ ,‬אבל "ושנא את הרבנות" שנא את כבוד‬
‫(עלים לתרופה)‬ ‫הרבנות‪.‬‬
‫***‬
‫סיפר בן אחותו‪ ,‬הרה"ק משינאווא זי"ע‪" :‬פעם אחת אמר‬ ‫ואמנם‪ ,‬למרות שלא נשא בעול ההנהגה‪ ,‬היה ביתו תל‬
‫תלפיות לקרובים ולרחוקים‪ ,‬וכמובא בהקדמת הג"ר‬
‫רביה"ק מלובלין לתלמידו הרה"צ רבי יהושע העשיל‬
‫ישעי' צבי העללער זצ"ל אב"ד פראמפאל לספר 'עטרת‬
‫מדוע אינו הולך לפעמים להרב דמתא‪ ,‬והיה הדבר‬
‫לפלא בעיני הררי"ה‪ .‬עם כל זה פקודת רבו שמר והלך‬ ‫חכמים' מבעל ה'ברוך טעם' (יוזעפאף תרכ"ו) שרבי יהושע‬
‫בכל יום להתפלל תפלת מנחה לבית הרב‪ ,‬והרב קירב‬ ‫העשיל חפץ לסדר ולהו"ל כתבי אביו הגדול אבל לא‬
‫עלה בידו "מרוב תשות כחו וטרדות אחב"י אשר הי'‬
‫עמוס על שכמו מעירו ומעיירות הסביבות לשפוט בין‬

‫ז‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬ ‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫כמו פרעמישלא‪ ,‬וסטריא‪ ,‬הריצו אליו כתבי הרבנות‬
‫ולא רצה‪ .‬הי' מסתופף בצל קודש הקדשים הרבי‬
‫מלובלין זצוק"ל‪.‬‬
‫נודע‪ ,‬כי הרבי ישב בעת התפלה‪ ,‬פניו למזרח‪ ,‬פעם א'‬
‫אחר התפלה‪ ,‬שאל הרבי‪ ,‬מי הוא זה ואיזה הוא שבא‬
‫לבית מדרשינו בעת שאמרנו הללוי‪ -‬ה‪ ,‬והזכירו לפניו‬
‫כמה אנשים שבאו לביהמ"ד‪ ,‬ולא נחה דעתו‪ .‬ואח"כ‬
‫נזכרו ואמרו כי גם ה"ר יהושע העשיל בא‪ ,‬אז עמד‬
‫מכסאו ופתח ואמר במתק לשון קדשו "לפני אברך כזה‬
‫נצטרך לעמוד מן הכסא"‪.‬‬
‫***‬
‫פעם אחת אמר לו הרבי [מלובלין]‪ ,‬שיעשה הכנה‬
‫וימסור לו מדריגות‪ ,‬והשיבהו זקיני הקדוש שאין רצונו‬
‫במדריגות כאלה‪ ,‬ואם יעזרהו ד' ישיג מעצמו‪.‬‬
‫(אהל ברוך אות קכ"ב)‬
‫***‬
‫ידועה ומפורסמת עבודת הקודש שהשקיע הרה"ק רבי‬
‫שלום מבעלזא זי"ע בבניית בית מדרשו בקדושה‬
‫ובטהרה [אמרו‪ ,‬שהיה ער אלף לילות כדי לעמוד על סוד קדושת‬
‫בו בפיוסים שימחול לעיין תיכף בהתוס'‪ .‬ואז עשה הרב‬
‫ביהמ"ד עד שזכה לגילוי אליהו שהסביר לו את הענין בהרחבה‪ .‬כאשר‬
‫שאלו לחתנו הרה"ק רבי חנוך העניך בעל ה'לב שמח' מאלעסק זי"ע על‬
‫אמיתות דבר זה‪ ,‬הכחישו באמרו שעמו היה ער שלושת אלפים‬
‫לילות‪ ,]...‬אחרי עמל של שנים רבות עמד סוף סוף הבית‬
‫על תלו ברוב פאר והדר‪ ,‬אך סבר הרה"ק מבעלזא‬
‫שצריך הוא לאחד מגדולי הדור שיסייע בעדו בהקמת‬
‫וחנוכת בית גדול זה‪ ,‬ובלבו סבר שהרה"ק רבי יהושע‬
‫העשיל מקאמארנא זי"ע [בנו של הגאון בעל ה'ברוך טעם' זי"ע]‬
‫יוכל לסעדו ולתומכו בענין זה‪ ,‬אך לא רצה להטריחו‬
‫שיבא לבעלזא לצורכו‪ ,‬מה עשה הקב"ה והלא רצון‬
‫יראיו יעשה‪ ,‬בדרך לא דרך הגיע דבר השמועה‬
‫לקאמארנא שהרה"ק מבעלזא עומד לחנוך את בית‬
‫מדרשו‪ ,‬ובלב הרה"ק מקאמארנא התעוררה תשוקה‬
‫עזה ונפלאה להשתתף במעמד חנוכת הבית‪ ,‬ומן‬
‫המחשבה למעשה ארז תיכף את חפציו ויצא לדרך‬
‫הארוכה‪ ,‬אך התעכב בדרך יותר מן המשוער ובבוקרו‬
‫של יום שישי היה עוד כברת דרך ארוכה מבעלזא‪.‬‬
‫בקדושתו הרגיש ה'שר שלום' שהקב"ה ממלא משאלתו‬
‫והרה"ק מקאמארנא יצא בדרכו לבעלזא‪ ,‬וכבר בבוקרו‬
‫של יום שישי צוה לזוגתו הרבנית הצדקנית מלכה ע"ה‪,‬‬
‫להכין 'קיגל' מיוחד לכבוד האורח החשוב העומד‬
‫לשבות אצלם בשב"ק‪.‬‬
‫עברו וחלפו השעות ועדיין האורח לא בא‪ ,‬ואף כאשר‬
‫התאחרה השעה והשמש החלה לשקוע ושבת המלכה‬
‫רצה מעודו ליהנות מבני אדם‪ ,‬התנהג ברבנות במקום‬
‫משכן כבוד קדשו בעיר קאמרנא‪ ,‬והעיירות הגדולות‬
‫ח‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬
‫אותו מאוד אף שהיה חסיד‪ ,‬מפני שהוא בן הגאון‬
‫מלייפניק והוא בעצמו ת"ח‪ ,‬וכך היה נמשך כמה ימים‪.‬‬
‫פעם אחת היה אחר התפלה איזה דין תורה‪ ,‬והרב ר'‬
‫יהושע העשיל היה שומע מרחוק הטענות‪ ,‬וכאשר הלכו‬
‫הבעלי דינים לחוץ‪ ,‬והרב עם הבי"ד התחילו לעיין בדין‪,‬‬
‫אז היה דיין אחד מזכה את ראובן‪ ,‬ודיין השני מזכה את‬
‫שמעון‪ ,‬והרה"צ רי"ה שמע היטב הוויכוח של הדיינים‪,‬‬
‫והיה רואה שהדיין המזכה לראובן הוא הצודק וסברתו‬
‫נאמנה‪ ,‬אולם נתבהל מאוד כשראה שהרב בעצמו נוטה‬
‫להכריע כדעת הדיין השני‪ ,‬ואז היצר לו מאוד שלא יצא‬
‫הפסק ח"ו שלא בצדק‪ ,‬עד שעלה ברעיונו שיש תוס'‬
‫מפורש שהוא להיפך דעת הדיין השני‪ ,‬ולקח הגמרא‬
‫והלך אל הכסא שהיה הרב יושב שם‪ ,‬ואמר לו שמבקש‬
‫ממנו שיאמר לו הפשט בתוס'‪ ,‬והרב דחה אותו שימתין‬
‫עד שיפסוק הד"ת‪.‬‬
‫אולם הרה"צ רי"ה רצה שהרב יעיין בהתוס' קודם‬
‫שיגמור הדין‪ ,‬כדי שיצא הדין תורה לאמיתו‪ ,‬לכן הפציר‬
‫רצונו ולקח הגמרא והביט בתוס'‪ ,‬וכאשר ראה סברת‬
‫התוס' נתבהל מאוד כי ראה שבזה נסתר סברת הדיין‬
‫השני‪ ,‬לכן השיב להרה"צ הרי"ה שיאמר לו ביום מחר‬
‫הפירוש כי כעת אי אפשר לעיין היטב‪ ,‬ונתרצה הררי"ה‬
‫בזה‪ ,‬כי כבר נגמרה כוונתו‪ ...‬ביום שלאחריו בבואו‬
‫להתפלל תפלת מנחה כדרכו‪ ,‬שאל את שמש הבי"ד מי‬
‫זכה אתמול בד"ת‪ ,‬והשיב לו כי ראובן זכה בדין‪ .‬ואז‬
‫שמח מאוד הררי"ה באשר שהיה הגורם שיזכה הצדיק‬
‫בדינו‪.‬‬
‫וכשבא אח"כ אל רבו הק' זי"ע אמר לו הרבי וועסט שוין‬
‫האבין געניג גיגאנגען צום רב‪ ,‬דארפסט שוין נישט‬
‫מעהר גיין (שאינו צריך להמשיך ללכת אל הרב) ואז ביקש‬
‫הררי"ה מרבו לגלות לו כוונתו הקדושה‪,‬‬
‫והשיב לו‪ ,‬כי הד"ת הזה היה כבר צ"ט פעמים בגלגול‬
‫בזה העולם ותמיד היה הפסק שלא על פי תורה‪ ,‬ולא‬
‫היה יכול להיות התיקון להחייב עד שבא החייב בעצמו‬
‫לבקש מאת הרבי מלובלין הקדוש שיעזור לו שיהיה לו‬
‫תיקון לנפשו‪ ,‬ולכן שלח הרבי את הרב רבי יהושע‬
‫העשיל ז"ל לבית הרב למען יצא הפסק דין לאמיתו‬
‫ותהיה גאולה לנפש החייב" (הובא גם ב'אהל ברוך'‪ ,‬אות יט‪.‬‬
‫וראה גירסא אחרת בספר 'חמדה גנוזה'‪ ,‬ח"ב עמ' נז‪ -‬נח)‬
‫(נפלאות הרבי)‬
‫***‬
‫זקיני הה"ק מו"ה יהושע העשיל זצ"ל מקאמרנא‪ ,‬לא‬
‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫לגשת אל סוחר בכלי כסף כדי למוכרם ובסכום המעות‬
‫שקיבל תמורתם פדה את הבחור האחרון מידי הצבא‪.‬‬
‫לאחר מכן התייחד עם הבחור הלז בחדרי חדרים‪ ,‬ואמר‬
‫לו דברים היוצאים מעומק הלב "עבורך ועבור נשמתך‬
‫מכרתי כתרי הספר תורה‪ ,‬ואיך תמשיך להתנהג בדרכך‬
‫הרעה‪ ,‬הלא אם ח"ו לא תשוב בתשובה תגרום בזיון‬
‫עצום לספרי תורה"‪ ,‬אלה וכאלה הוסיף להוכיחו‬
‫ולהמיס לבבו שישוב מדרכו הרעה‪ ,‬ומאותו היום נהפך‬
‫והיה לאיש אחר‪.‬‬
‫מסתבר שמדה זו של אהבת ישראל ירש מאביו הגדול‪,‬‬
‫וכמו שמסופר שפעם ראה ה'ברוך טעם' שנים מצאצאיו‬
‫משוחחים ביניהם כשבת צחוק עולה על פניהם‪,‬‬
‫בראותו כן נחרד עד עמקי נשמתו והוכיחם לאמר "איך‬
‫אפשר לצחוק ‪ -‬כאשר בקצה עירנו יושבת אלמנה‬
‫מסכנה הסובלת מצרות וחלאים רעים‪( "...‬וראה עוד בספר‬
‫'ברוך שאמר'‪ ,‬תולדות הרה"ק מגארליץ עמוד ה‪ ,‬בשם הרה"ק מצאנז‬
‫קלויזנבורג זי"ע)‪.‬‬
‫(מפי ספרים וסופרים)‬
‫***‬
‫לצבא‪ ,‬דבר שהיה סכנה בגשמיות ורוחניות לנפש‬
‫סיפר הרב כי יש קבלה אצל נכדי הגה"ק רבי יהושע‬
‫העשיל מקאמארנא זיע"א בן הברוך טעם‪( ,‬והרבנית של‬
‫מן הגיוס על ידי תשלום כופר נפש בסכומי כסף‬
‫הרב בזוו"ר היתה מיו"ח) וכן אצל חסידי בעלזא‪ ,‬כי הרבי‬
‫מלובלין זיע"א אמר פעם להגה"ק הנ"ל שרוצה למסור‬
‫לו כל מדינת גאליציא שיהי' תחת מרותו‪ ,‬והוא ענה‬
‫שאינו רוצה בכך‪,‬‬
‫ואח"כ כשבא הרה"ק שר שלום מבעלזא זי"ע ללובלין‬
‫א"ל החוזה ג"כ שרוצה למסור לו כל מדינת גאליציא‪,‬‬
‫והוסיף הרבי מלובלין שמבקשו שאל יעשה כרבי יהושע‬
‫העשיל שסירב‪.‬‬
‫(הגה"צ רבי חנוך דוב פדווא זצ"ל אב"ד לאנדאן‪ ,‬הליכות חנוך)‬
‫***‬
‫הגאון רבי יהושע העשיל תאומים פרענקיל זצ"ל בנו‬
‫של הגאון בעל 'ברון טעם' אבדק"ק לייפניק היה עוסק‬
‫במסחר היין‪ ,‬פעם אחת הסתפק האם למכור את יינו‬
‫כרגיל או לחכות‪ ,‬כי לפי חשבונו עומד מחיר היין לעלות‬
‫ויוכל להרוויח יותר‪ ,‬ושאל בעצת רבינו [הרה"ק החוזה‬
‫מלובלין זיע"א] כדת מה לעשות‪ ,‬רבינו הסכים עמו‬
‫ואמר לו שימתין‪ ,‬וכך עשה‪ ,‬אמנם בתוך כך החמיץ יינו‬
‫ועמד הג"ר יהושע העשיל להפסיד את כל ממונו‪,‬‬
‫וחוץ מעגמת נפש שנגרם לו מאיבוד ממונו הצטער על‬
‫דברי החוזה שלכאורה לא התקיימו‪ ,‬וכאן יהיה מקום‬
‫לחילול השם חלילה כי כל יודעיו ומכיריו ובתוכם‬
‫המתנגדים לדרך החסידות‪ ,‬ידעו היטב כי בשל עצת‬
‫רבינו לא מכר הג"ר יהושע העשיל את יינו‪ ,‬ועלול להיות‬
‫ט‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬
‫פרשה כנפיה ועדיין לא נראו עקבותיו של האורח‬
‫החשוב‪,‬‬
‫אך הרה"ק מבעלזא מצפה בכליון עינים מבעד לחלון‬
‫לבואו‪ ,‬ולשמש העיר שנהג להסתובב בין בתי העיר‬
‫בזמן הדלקת נרות כדי להודיע לתושביה שידליקו את‬
‫הנר‪ ,‬צוה שלא ילך כמנהגו עד שיקבל את רשותו‪ ,‬לאחר‬
‫זמן קצר הופיעה עגלתו של הרה"ק מקאמארנא בשערי‬
‫העיר‪,‬‬
‫או אז אמר הרה"ק מבעלזא בלב שמח "אה‪ ,‬עתה הגיע‬
‫זמן הדלקת נרות שבת‪ ,‬האורח כבר הגיע‪ "...‬ובזאת צוה‬
‫למשמש להודיע ליושבי העיר שהגיע זמן הדלקת נרות‪.‬‬
‫***‬
‫הרה"ק מקאמארנא היה מופלג במדת אהבת ישראל‬
‫לכל יהודי בכל מצב שהוא [ואף על מצבתו נחרט שבח‬
‫זה שהיה "אוהב ישראל"]‪ ,‬להמחיש עד כמה היה מופלג‬
‫במדה זו יעיד הסיפור הבא‪:‬‬
‫בימים ההם גזרה מלכות הרשעה על גיוס הצעירים‬
‫בחורי החמד‪ ,‬אמנם בדרך כלל יכולים היו להשתחרר‬
‫אדירים‪.‬‬
‫אף על העיר קאמארנא לא פסחו קלגסי הצבא‬
‫הרשעים‪ ,‬וביום מן הימים הגיעו כדי לגייס את כל צעירי‬
‫העיר לשרת בצבא‪ ,‬חיש מהר הוליך עוף השמים את‬
‫הקול שהרשעים כבר אספו את כל בחורי הישיבות כדי‬
‫לגייסם לצבא ומיד יצאו עסקני העיר וגבאי צדקה‬
‫דחופים ומבוהלים לאסוף כסף כדי לשחררם‪.‬‬
‫יגיעתם נשאה פרי ובדרך לא דרך הצליחו בעמל רב‬
‫לאסוף סכום כסף גדול ובכך באו לבקש מראשי הצבא‬
‫לשחרר את הבחורים‪ ,‬אך משספרו את מנין הכסף‬
‫מצאו שיש בידם מספיק כסף לשחרר את כולם חוץ‬
‫מבחור אחד‪ ,‬וכיון שהיה ביניהם בחור קל דעת ופורק‬
‫עול החליטו העסקנים פה אחד שאותו לא יטרחו‬
‫לשחרר‪.‬‬
‫אך משהגיע דבר ההחלטה לרבי יהושע העשיל מרא‬
‫דאתרא יצא ורץ בסערות נפש אל עבר בית הכנסת‪,‬‬
‫שם ניגש באימה ויראה מול ארון הקודש והוציא את‬
‫כתרי הספרי תורה שהיו עשויים כסף‪ ,‬ואמר בקול גדול‬
‫ובלב נשבר "הלא כל אחד מישראל יש לו אות בתורה‪,‬‬
‫ואם יש יהודי אחד הנמצא בשבי ‪ -‬מה לך ולכתרים‬
‫האלה‪ ,‬על כן אלך ואמכרם כדי לפדותו‪ ,‬ולכשירווח‬
‫אפדה את הכתרים ואחזירם במקומם‪ ,"...‬ובזאת מיהר‬
‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬
‫שאמר לו רבו בשעת שאמר לו ברכת פרידה‪ ,‬והברוך‬ ‫מזה פחיתות הכבוד להרבי ולחסידים‪ ,‬כי ילגלגו עליו‬
‫טעם עמד נבהל ונשתומם מתירוץ הזה‪ .‬ושאל‪ ,‬מי אתה‪,‬‬ ‫לאמור ראו מה עלתה לו להחסיד זה ששם מבטחו ברוח‬
‫וענה שהוא בנו יהושע העשיל‪.‬‬ ‫הקודש של רבו‪.‬‬
‫והתחיל אביו לפלפל עמו בהיקף כל הסוגיא‪ ,‬והוא השיב‬ ‫אמנם סופו של דבר ראו כולם כי רגלי חסידיו ישמור‪,‬‬
‫כהלכה על כל דבר‪ .‬הברוך טעם עמד בהתפעלות מזה‪,‬‬ ‫ומקיים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים‪ ,‬כי באותה‬
‫שאף שנעשה חסיד יודע היטב ללמוד‪ .‬ובזה סרה כל‬ ‫תקופה פרצה מלחמה גדולה בין חיל מלכות רוסלאנד‬
‫טינא מלבו‪ ,‬וקרא אותו לביתו והראה לו חביבות כאב‬ ‫עם חילו של נאפוליון מלך צרפת‪ ,‬ועלה ביד מלכות‬
‫לבנו‪.‬‬ ‫רוסלאנד להערים על חיל נאפוליון ולמשוך אותם עמוק‬
‫מאז ניהל רבי יהושע העשיל כל צרכי בית אביו‪ .‬והוא‬ ‫לתוך ארצם במקום שהקור שולט שם במלא תוקפו‪,‬‬
‫הי' אח"כ השדכן לשדך את אחותו להדברי חיים‪.‬‬ ‫וחיילי צרפת שלא היו רגילים לקור כזה נפלו פגרי‬
‫(אדמו"ר מבאבוב זצ"ל‪ ,‬בית צדיקים יעמוד)‬ ‫מתים מעוצם הקור‪ ,‬ועל פי עצת רופאי החיל מצרפת‬
‫לא מצאו עצה אלא להתחמם ברחיצת גופם ביין או‬
‫***‬ ‫בחומץ של יין‪,‬‬
‫זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫השלוחים יצאו דחופים לרכוש יין וחומץ‪ ,‬וגם הגיעו‬
‫***‬ ‫לביתו של הג"ר יהושע העשיל אשר מכר להם את יינו‬
‫שהחמיץ במחיר כפול ומכופל‪ ,‬והיה לו ריוח גדול הרבה‬
‫יותר מכפי שחשב בתחילה‪ ,‬והיה לפלא‪( .‬שמעתי ממו"ח‬
‫[הרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק] זצ"ל)‬
‫(אדמו"ר מפשעווארסק זצ"ל 'י"ג אורות' ח"ג)‬
‫***‬
‫רבי יהושע העשיל [מקאמארנא]‪ ,‬בנו של הברוך טעם‬
‫וגיסו של הרה"ק הדברי חיים‪ ,‬ישב זמן רב בלובלין בצל‬
‫הקודש של הרה"ק החוזה‪ .‬וזה היה נגד דעת אביו הברוך‬
‫טעם‪ ,‬כי אביו לא רצה שיהי' חסיד‪ ,‬והי' ברוגז על שנסע‪.‬‬
‫ושהה בנו זמן רב בלובלין‪ ,‬מבלי שיהא לו קשר עם‬
‫אביו‪ .‬פעם אחת קרא לו החוזה‪ ,‬וצוה לו ללמוד סוגיא‬
‫אחת בבהירות‪ .‬וכן עשה‪ ,‬שלמד כל הסוגיא לארכה‬
‫ולרחבה ולעומקה‪.‬‬
‫כעבור שני שבועות‪ ,‬קרא לו שוב החוזה‪ ,‬ושאל לו‬
‫קושיא עצומה בהסוגיא ההיא‪ ,‬ואמר לו תירוץ נפלא על‬
‫זה‪ .‬ובאותו מעמד צוה לו ליסע הביתה ונפרד ממנו‪.‬‬
‫רבי יהושע העשיל לא הי' לו חשק ליסע‪ ,‬כי הלא הי' דין‬
‫ודברים בינו ובין אביו כנ"ל‪ ,‬אבל באין ברירה עשה‬
‫כהוראת רבו‪ .‬בבואו העירה נכנס לבית המדרש‪,‬‬
‫והאנשים לא הכירוהו‪ ,‬כי כבר עבר זמן רב מיום שעזב‬
‫את העיר‪ ,‬ובמשך העת נשתנה צורתו וגדל זקנו‪.‬‬
‫אביו הברוך טעם ישב אז עם תלמידיו ולמד שיעור‪,‬‬
‫והוא ישב בצד והקשיב‪ ,‬ושמע שלומדים את הסוגיא‬
‫שלמד הוא בציווי רבו‪ .‬ופתאום נזכרה הקושיא ששאל‬
‫לו החוזה‪ ,‬וכל אחד היה מנסה לתרץ לפי דרכו‪ ,‬ונעשה‬
‫שקלא וטריא‪ ,‬זה בונה וזה מפרק‪ ,‬ולא עלתה בידם‬
‫תשובה נכונה‪.‬‬
‫ואז פתח רבי יהושע העשיל את פיו והגיד את התירוץ‬

‫להשתתפות בהוצאות הגליון לרגל שמחה או לע"נ ולקבלת הגליון במייל‪ ,‬להערות ולהארות‪GILYON.LIZENSK@GMAIL.COM ,‬‬

‫י‬
‫הרה"ק ה'ברוך טען' ובנו זי"ע‬ ‫מתוך גליון דברי תורה ליזענסק‬