‫מחבר ספרי פרסי ג'קסון‬

‫תרגום‪ :‬יעל אכמון‬

 ‫‪Rick Riordan‬‬

‫‪The Blood of Olympus‬‬

‫‪Copyright © 2014 ,Rick Riordan‬‬
‫‪All rights reserved‬‬

‫כל הזכויות שמורות © ‪2015‬‬

‫גרף הוצאה לאור‬
‫ת‪.‬ד‪ 65010 .‬תל–אביב ‪61650‬‬
‫טל‪ 03-6423788 .‬פקס‪03-6430980 .‬‬
‫‪www.gbooks.co.il‬‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט‬
‫בכל דרך או אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני או אחר — כל חלק שהוא מן החומר‬
‫שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור‬
‫בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬

‫תרגום‪ :‬יעל אכמון‬

‫עורך ראשי‪ :‬רני גרף‬
‫עריכת טקסט‪ :‬רוני בק‬

‫דאנאקוד ‪676-51‬‬
‫נדפס בישראל ‪Printed in Israel 2015‬‬
‫הפקת ספר דיגיטלי‪ :‬בוקסילה מדיה בע"מ‬
‫‪www.booxilla.com‬‬
‫לפרטים‪info@booxilla.com:‬‬
 ‫לקוראיי הנפלאים‪.‬‬
‫אני מצטער על צורת ההתנצלות שלי בספר הקודם‪,‬‬
‫שהשארתי אתכם בשיא המתח‪.‬‬
‫אני אשתדל לא להשאיר אתכם בשיא המתח בספר הזה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אולי רק קצת‪ ...‬כי אני מת עליכם‪ ,‬אנשים‪.‬‬
 ‫שבעה חצויים ייענו לאתגר‪,‬‬
‫עולם ומלואו יסער או יבער‪.‬‬
‫נדרים לקיים עד כלות הנשימה‪,‬‬
‫בשערי המוות תגעש מלחמה‪.‬‬
 ‫‪I‬‬

‫ג'ייסון‬
‫ג'ייסון שנא להיות זקן‪.‬‬
‫המפרקים שלו כאבו‪ .‬הרגליים שלו רעדו‪ .‬הוא ניסה לטפס על הגבעה‪ ,‬והריאות שלו‬
‫קירקשו כמו קופסה מלאה אבנים‪.‬‬
‫הוא לא ראה את הפנים של עצמו‪ ,‬תודה לאלים‪ ,‬אבל האצבעות שלו היו מגוידות‬
‫וגרומות‪ .‬רשת של ורידים כחולים בולטים כיסתה את גב הידיים שלו‪.‬‬
‫אפילו היה לו ריח של איש זקן — ריח נפטלין ומרק עוף‪ .‬איך זה יכול להיות? בתוך‬
‫כמה שניות הוא עבר מגיל שש–עשרה לגיל שבעים וחמש‪ ,‬אבל הריח של האיש הזקן‬
‫הופיע מיד‪ ,‬כאילו‪ ,‬טראח‪ .‬מזל טוב! אתה מסריח!‬
‫"כמעט הגענו‪ ".‬פייפר חייכה אליו‪" .‬אתה מתקדם יופי‪".‬‬
‫קל לה לומר‪ .‬פייפר ואנבת' היו מוסוות כמשרתות יווניות מקסימות‪ .‬אפילו בשמלות‬
‫הגופייה הלבנות ובסנדלי השרוכים‪ ,‬הן לא התקשו לטפס בשביל הסלעי‪.‬‬
‫שיער המהגוני של פייפר היה אסוף בצמה שנכרכה סביב ראשה‪ .‬צמידי כסף עיטרו‬
‫את זרועותיה‪ .‬היא הזכירה פסל עתיק של אמא שלה‪ ,‬אפרודיטה‪ ,‬ובעיני ג'ייסון זה היה‬
‫קצת מלחיץ‪.‬‬
‫לצאת עם מישהי יפהפייה היה עניין מורט עצבים כשלעצמו‪ .‬לצאת עם מישהי שאמא‬
‫שלה היא אלת האהבה‪ ...‬טוב‪ ,‬ג'ייסון תמיד פחד שהוא יעשה משהו לא רומנטי ואמא של‬
‫פייפר תנעץ בו מבט זועף ממרומי האולימפוס ותהפוך אותו לחזיר בר‪.‬‬
‫ג'ייסון העיף מבט במעלה הגבעה‪ .‬נשארו עוד מאה מטרים לפחות עד הפסגה‪.‬‬
‫"הרעיון הכי גרוע בהיסטוריה‪ ".‬הוא נשען על עץ ארז וניגב את המצח‪" .‬הקסם של‬
‫הייזל מוצלח מדי‪ .‬אם אני אצטרך להילחם‪ ,‬אני אהיה חסר תועלת‪".‬‬
‫"אתה לא תצטרך‪ ",‬הבטיחה אנבת'‪ .‬היא נראתה נבוכה בתלבושת המשרתת שלה‪.‬‬
‫היא לא הפסיקה לקמר את הכתפיים כדי שהשמלה שלה לא תחליק‪ .‬פקעת השיער‬
‫הבלונדינית שלה התפרקה חלקית וקווצות שיער השתלשלו ממנה כמו רגלי עכביש‬
‫ארוכות‪ .‬ג'ייסון ידע כמה היא שונאת עכבישים והחליט לא להזכיר את זה‪.‬‬
‫"אנחנו נסתנן לארמון‪ ",‬היא אמרה‪" .‬נשיג את המידע שאנחנו צריכים ונסתלק משם‪".‬‬
‫פוֹרה שנשאה‪ ,‬כד היין הגבוה מחרס שבו הוסתרה‬ ‫הא ְמ ָ‬
‫פייפר הניחה על הקרקע את ַ‬
‫החרב שלה‪" .‬אנחנו יכולים לנוח קצת‪ .‬תנסה להתאושש‪ ,‬ג'ייסון‪".‬‬
‫על חגורת החבל שלה היתה תלויה קרן השפע הקסומה‪ .‬במקום כלשהו בין קפלי‬
‫שמלתה הסתתר הפגיון שלה‪ ,‬קטופטריס‪ .‬פייפר לא נראתה מסוכנת‪ ,‬אבל במקרה הצורך‬
‫ידעה להילחם עם להב מארד שמימי בכל יד‪ ,‬או שהיתה יורה מנגואים בשלים ישר אל‬
‫פרצופי האויב‪.‬‬
‫אנבת' העמיסה את האמפורה שלה על הכתף‪ .‬גם לה היתה חרב נסתרת‪ ,‬אך אפילו‬
‫בלי כלי נשק גלוי לעין היא נראתה קטלנית‪ .‬עיניה האפורות כסערה סרקו את סביבותיהן‪,‬‬
‫דרוכות לכל איום‪ .‬אם מישהו יבקש מאנבת' לשתות מהיין שלה‪ ,‬ג'ייסון תיאר לעצמו‬
‫בבּיפוּרקוּם‪.‬‬
‫ְ‬ ‫שהיא תבעט לו‬
‫הוא ניסה להסדיר את הנשימה‪.‬‬
‫מתחתיהם התנוצץ מפרץ אפאלס‪ ,‬מימיו כה כחולים שנדמה שנצבעו בצבע מאכל‪.‬‬
‫כמה מאות מטרים מהחוף עגנה "ארגו ‪ ."2‬מפרשיה הלבנים נראו קטנים כמו בולים‪,‬‬
‫תשעים המשוטים זעירים כקיסמי שיניים‪ .‬ג'ייסון דמיין את חבריו שעל הסיפון עוקבים אחר‬
‫התקדמותו‪ ,‬מסתכלים על פי תור במשקפת של ליאו ומתאמצים לא לצחוק למראה סבא‬
‫ג'ייסון המזדחל במעלה הגבעה‪.‬‬
‫"אית ָקה המטופשת‪ ",‬רטן‪.‬‬
‫ַ‬
‫בסדר‪ ,‬האי היה יפה למדי‪ .‬שרשרת גבעות מיוערות התפתלה במרכזו‪ .‬מדרונות גיר‬
‫לבנים צללו אל הים‪ .‬מפרצונים התמשכו בשרשראות של חופים סלעיים ומעגנים‪ ,‬ולאורך‬
‫קו המים ניצבו בתים עם גגות רעפים אדומים וכנסיות מסוידות לבן‪.‬‬
‫על הגבעות היו פזורים פרגים‪ ,‬כרכומים ועצי דובדבן בר‪ .‬ריח פריחת הדסים נישא‬
‫ברוח‪ .‬כל זה היה נחמד מאוד — אבל הטמפרטורה היתה בערך ארבעים מעלות‪ .‬האוויר‬
‫היה הביל כמו בבית מרחץ רומי‪.‬‬
‫ג'ייסון היה יכול לרתום את הרוח ולעופף בקלילות אל ראש הגבעה‪ ,‬אבל לאאאא‪.‬‬
‫למען החשאיות הוא נאלץ לגרור את עצמו בדמות זקן עם ברכיים הרוסות וצחנת מרק‬
‫עוף‪.‬‬
‫הוא חשב על הטיפוס האחרון שלו‪ ,‬לפני שבועיים‪ ,‬כשהוא והייזל נאבקו בשודד‬
‫ְס ֵקיירוֹן על צוקי קרואטיה‪ .‬לפחות אז עמד לג'ייסון מלוא כוחו‪ .‬האויב הנוכחי היה גרוע‬
‫בהרבה משודד דרכים‪.‬‬
‫"אתן בטוחות שזאת הגבעה הנכונה?" הוא שאל‪" .‬קצת‪ ...‬לא יודע‪ ...‬שקט פה‪".‬‬
‫פייפר בחנה את קו הרכס‪ .‬בשערה היתה קלועה נוצת הרפיה כחולה — מזכרת‬
‫מההתקפה אתמול בלילה‪ .‬הנוצה לא ממש השתלבה בתחפושת שלה‪ ,‬אבל פייפר זכתה‬
‫בה ביושר כשהביסה במו ידיה להקה שלמה של תרנגולות–השאול האלה בזמן המשמרת‬
‫שלה‪ .‬היא המעיטה בערך ההישג‪ ,‬אבל ג'ייסון ידע שהיא מרוצה מעצמה‪ .‬הנוצה היתה‬
‫תזכורת לכך שהיא אינה הנערה שהיתה בחורף שעבר‪ ,‬כשרק הגיעו אל מחנה החצויים‪.‬‬
‫"החורבות נמצאות שם למעלה‪ ",‬היא הבטיחה‪" .‬ראיתי אותן בלהב של קטופטריס‪.‬‬
‫ושמעת מה הייזל אמרה‪‘ .‬ההתכנסות הכי גדולה‪"'...‬‬
‫"'ההתכנסות הכי גדולה של רוחות רעות שהרגשתי בה אי פעם‪ "',‬נזכר ג'ייסון‪" .‬כן‪,‬‬
‫נשמע כיף אדיר‪".‬‬
‫אחרי שחצו בלחימה את המקדש התת–קרקעי של האדס‪ ,‬הדבר האחרון שג'ייסון‬
‫רצה היה להילחם ברוחות רעות‪ .‬אבל גורל מסע החיפושים ניצב על כף המאזניים‪ .‬צוות‬
‫"ארגו ‪ "2‬עמד בפני החלטה חשובה‪ .‬אם ישגו בבחירתם הם ייכשלו‪ ,‬והעולם כולו יושמד‪.‬‬
‫הלהב של פייפר‪ ,‬חושי הקסם של הייזל ותחושת הבטן של אנבת' אישרו כולם —‬
‫התשובה נמצאת כאן באיתקה‪ ,‬בארמונו העתיק של אודיסאוס‪ ,‬שם נאסף צבא של רוחות‬
‫רעות שממתין לפקודות של גאיה‪ .‬התוכנית היתה להתגנב ביניהם‪ ,‬לגלות מה מתרחש ועל‬
‫סמך הגילויים להחליט איך לפעול‪ .‬ואז להסתלק‪ ,‬רצוי בחיים‪.‬‬
‫אנבת' סידרה מחדש את החגורה הזהובה שלה‪" .‬אני מקווה שהתחפושת שלנו תחזיק‬
‫מעמד‪ .‬המחזרים היו טיפוסים לא נעימים עוד כשהיו בחיים‪ .‬אם הם יגלו שאנחנו‬
‫חצויים‪"...‬‬
‫"הקסם של הייזל יפעל‪ ",‬אמרה פייפר‪.‬‬
‫ג'ייסון ניסה להאמין בזה‪.‬‬
‫המחזרים‪ :‬מאות מבין הנבלים החמדנים והמרושעים ביותר שחיו אי פעם‪.‬‬
‫כשאודיסאוס‪ ,‬מלך איתקה היווני‪ ,‬נעדר לאחר מלחמת טרויה‪ ,‬האספסוף הזה של נסיכים‬
‫סוג ב' פלש לארמון שלו וסירב לעזוב‪ ,‬כשכל אחד מהם מקווה לשאת לאישה את המלכה‬
‫לוֹפּה ולהשתלט על הממלכה‪ .‬אודיסאוס הצליח לשוב בחשאי ולשחוט את כולם —‬ ‫ֵפּנֶ ֵ‬
‫סיפור יווני קלאסי של שיבה משמחת הביתה‪ .‬אבל אם יש אמת בחזיונות של פייפר‪,‬‬
‫המחזרים חזרו עכשיו לרדוף את הארמון שבו מצאו את מותם‪.‬‬
‫ג'ייסון לא האמין שהוא עומד לבקר בארמון האמיתי של אודיסאוס — אחד הגיבורים‬
‫היוונים המפורסמים של כל הזמנים‪ .‬מצד שני‪ ,‬כל מסע החיפושים הזה היה שרשרת של‬
‫אירועים שלא ייאמנו‪ .‬אנבת' עצמה בדיוק חזרה מטרטרוס‪ ,‬התהום הנצחית‪ .‬בהתחשב‬
‫בזה‪ ,‬ג'ייסון החליט שאולי מוטב שלא יתלונן על כך שהוא זקן‪.‬‬
‫"טוב‪ "...‬הוא ייצב את עצמו במקל ההליכה שלו‪" .‬אם אני נראה זקן כמו שאני‬
‫מרגיש‪ ,‬התחפושת שלי כנראה מושלמת‪ .‬בואו נזוז‪".‬‬
‫הם המשיכו לטפס‪ ,‬וזיעה נטפה על צווארו‪ .‬השוקיים שלו כאבו‪ .‬למרות החום הוא‬
‫התחיל לרעוד‪ .‬ולמרות שניסה להדחיק אותם‪ ,‬הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על‬
‫החלומות האחרונים שלו‪.‬‬
‫מאז בית האדס‪ ,‬החלומות הפכו מלאי חיים‪.‬‬
‫לפעמים ג'ייסון מצא את עצמו במקדש התת–קרקעי באפירוּס‪ ,‬והענק קליטיוּס מיתמר‬
‫מעליו ומדבר במקהלה של קולות חסרי גוף‪ :‬נדרש מאמץ משותף של כולכם כדי להביס‬
‫אותי‪ .‬מה תעשו כאשר אמא אדמה תפקח את עיניה?‬
‫בפעמים אחרות ג'ייסון מצא את עצמו על פסגת גבעת החצויים‪ .‬גאיה‪ ,‬אמא אדמה‪,‬‬
‫התרוממה מתוך הקרקע — דמות מתערבלת של אדמה‪ ,‬עלים ואבנים‪.‬‬
‫ילד אומלל‪ .‬הקול שלה הידהד על פני הנוף וטילטל את הקרקע תחת רגליו של‬
‫ג'ייסון‪ .‬אביך הוא הראשון באלים‪ ,‬אך אתה תמיד שני במעלה — לרעיך הרומאים‪,‬‬
‫לחבריך היוונים‪ ,‬אפילו למשפחתך‪ .‬כיצד תוכיח את עצמך?‬
‫בסוֹנוֹמה‪ .‬מולו ניצבה האלה יונו‪,‬‬
‫ָ‬ ‫החלום הגרוע מכול התחיל בחצר בית הזאבים‬
‫קורנת בבוהק של כסף מותך‪.‬‬
‫חייך שייכים לי‪ ,‬הרעים קולה‪ .‬מנחת פיוס מזאוס‪.‬‬
‫ג'ייסון ידע שמוטב שלא יסתכל‪ ,‬אבל לא הספיק לעצום עיניים כשיונו התלקחה כמו‬
‫סופרנובה‪ ,‬וחשפה את דמותה האלוהית‪ .‬כאב פילח את תודעתו של ג'ייסון‪ .‬גופו נשרף‬
‫מעליו בשכבות‪ ,‬כמו בצל‪.‬‬
‫ואז התמונה השתנתה‪ .‬ג'ייסון עדיין נמצא בבית הזאבים‪ ,‬אבל עכשיו היה פעוט — בן‬
‫שנתיים לכל היותר‪ .‬אישה כרעה מולו‪ ,‬וריחה הלימוני כה מוכר‪ .‬תווי הפנים שלה היו‬
‫נוזליים ולא ברורים‪ ,‬אבל הוא זיהה את קולה‪ :‬קול עליז ושברירי‪ ,‬כמו שכבת קרח דקה‬
‫מעל נחל שוצף‪.‬‬
‫אני אחזור לקחת אותך‪ ,‬אהוב שלי‪ ,‬היא אמרה‪ .‬נתראה בקרוב‪.‬‬
‫בכל פעם שג'ייסון התעורר מהסיוט הזה‪ ,‬הפנים שלו היו שטופות זיעה‪ .‬העיניים שלו‬
‫צרבו מדמעות‪.‬‬
‫ניקו די אנג'לו הזהיר אותם‪ :‬בית האדס יעורר את זיכרונותיהם הגרועים ביותר‪ ,‬יגרום‬
‫להם לראות ולשמוע דברים מהעבר‪ .‬רוחות הרפאים של חייהם יהפכו חסרות מנוח‪.‬‬
‫ג'ייסון קיווה שרוח הרפאים המסוימת הזאת לא תתקרב אליו‪ ,‬אבל בכל לילה החלום‬
‫החמיר‪ .‬ועכשיו הוא טיפס אל חורבות ארמון שבהן נאסף צבא של רוחות‪.‬‬
‫זה לא אומר שהיא תהיה שם‪ ,‬אמר ג'ייסון לעצמו‪.‬‬
‫אבל ידיו לא הפסיקו לרעוד‪ .‬כל צעד נדמה קשה מהקודם‪.‬‬
‫"כמעט הגענו‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬בואו–"‬
‫בום! צלע הגבעה רעדה‪ .‬במקום כלשהו מעבר לרכס‪ ,‬קהל שאג בהתלהבות כמו‬
‫צופים בקולוסיאום‪ .‬הצליל העביר בג'ייסון צמרמורת‪ .‬לפני זמן לא רב הוא נלחם על חייו‬
‫בקולוסיאום של רומא‪ ,‬מול קהל מריע של רוחות רפאים‪ .‬הוא לא השתוקק במיוחד לחזור‬
‫על החוויה‪.‬‬
‫"מה היה הפיצוץ הזה?" הוא תהה‪.‬‬
‫"לא יודעת‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬אבל נשמע שהם עושים חיים‪ .‬בואו נמצא לנו כמה‬
‫חברים מתים‪".‬‬
 ‫‪II‬‬

‫ג'ייסון‬
‫המצב‪ ,‬כמובן‪ ,‬היה גרוע מכפי שג'ייסון ציפה‪.‬‬
‫אחרת איפה הכיף?‬
‫כשהציץ דרך שיחי הזיתים שבראש המדרון‪ ,‬נגלה לעיניו מחזה שנראה כמו מסיבה‬
‫פרועה של זומבים‪.‬‬
‫החורבות עצמן לא היו מרשימות במיוחד‪ :‬כמה קירות אבן‪ ,‬חצר מרכזית מלאה‬
‫עשבים שוטים‪ ,‬גרם מדרגות שאינו מוביל לשום מקום חצוב בסלע‪ .‬כמה דיקטים כיסו בור‪,‬‬
‫ופיגום עשוי מתכת תמך בקשת אבן סדוקה‪.‬‬
‫אבל לחורבות היתה שכבה נוספת של מציאות — חיזיון תעתועים של הארמון כפי‬
‫שנראה בוודאי בשיאו‪ .‬קירות אבן לבנים מוקפים מרפסות נישאו לגובה שלוש קומות‪.‬‬
‫אכסדרות מוקפות עמודים ניצבו סביב החצר הפנימית המרכזית‪ ,‬שבלבה מזרקה ענקית‬
‫ומחתות ארד‪ .‬מול עשרה שולחנות משתה‪ ,‬רוחות רפאים צחקו ואכלו והדפו זו את זו‪.‬‬
‫ג'ייסון ציפה למאה רוחות בערך‪ ,‬אך מספר כפול מזה הסתובבו בעצלתיים בחצר‪,‬‬
‫רדפו אחרי משרתות רפאים‪ ,‬ניפצו צלחות וכוסות ובגדול השתוללו כמו פראי אדם‪.‬‬
‫הלארס ממחנה יופיטר — רוחות רפאים סגולות ושקופות בטוניקות‬ ‫ֵ‬ ‫רובם נראו כמו‬
‫ובסנדלים‪ .‬לאחדים מהחוגגים היה גוף מרקיב שבשרו אפרפר‪ ,‬עם גושי שיער מדובללים‬
‫ופצעים מגעילים‪ .‬אחרים נראו כמו בני תמותה רגילים — אחדים בטוגות‪ ,‬אחדים בחליפות‬
‫עסקים מודרניות או במדי צבא‪ .‬ג'ייסון ראה אפילו בחור שלבש חולצת טריקו סגולה של‬
‫מחנה יופיטר ושריון לגיונרים‪.‬‬
‫גוֹﬠל‪ ,‬יצור אפור–עור בטוניקה יוונית בלויה‪ ,‬כשהוא‬
‫במרכז החצר צעד בין ההמונים ַ‬
‫נושא מעל ראשו פסל–ראש עשוי שיש כאילו היה גביע ניצחון‪ .‬רוחות הרפאים האחרות‬
‫הריעו וטפחו על שכמו‪ .‬כשהיצור התקרב‪ ,‬ג'ייסון הבחין שחץ נעוץ בגרונו‪ ,‬והנוצות‬
‫שבקצהו מבצבצות מהגרגרת‪ .‬ומה שהיה עוד יותר מטריד‪ :‬הפסל שהחזיק היה של‪...‬‬
‫זאוס?‬
‫היה קשה לדעת בוודאות‪ .‬רוב פסלי האלים היווניים היו דומים‪ .‬אבל הפנים הזועפות‪,‬‬
‫המזוקנות‪ ,‬הזכירו לג'ייסון את זאוס ההיפי הענקי בביתן אחת במחנה החצויים‪.‬‬
‫נחה הבאה שלנו!" צעק הגועל וקולו זימזם בגלל החץ הנעוץ בגרונו‪" .‬הבה נאכיל‬ ‫"המ ָ‬
‫ִ‬
‫את אמא אדמה!"‬
‫החוגגים קראו בקול וחבטו בכוסותיהם על השולחנות‪ .‬הגועל עשה את דרכו אל‬
‫המזרקה המרכזית‪ .‬הקהל פינה לו דרך‪ ,‬וג'ייסון קלט שהמזרקה לא מלאה מים‪ .‬מהבסיס‬
‫שגובהו מטר‪ ,‬מטח של חול ניתז כלפי מעלה‪ ,‬התקשת בסילון חלקיקים לבן שצורתו‬
‫כמטרייה ונשפך אל האגן העגול‪.‬‬
‫הגועל השליך את פסל השיש אל המזרקה‪ .‬ברגע שראשו של זאוס נגע במטר החול‪,‬‬
‫השיש נגרס כמו בטוחן אשפה‪ .‬בחול הבזיק צבע זהב‪ ,‬צבע איכור — דם האלים‪ .‬ההר‬
‫כולו רעד בקול בום עמום‪ ,‬כמו גרפס אחרי ארוחה‪.‬‬
‫החוגגים המתים שאגו בשביעות רצון‪.‬‬
‫"יש עוד פסלים?" צעק הגועל אל ההמון‪" .‬לא? אז כנראה נצטרך לחכות ולהקריב‬
‫אלים אמיתיים!"‬
‫חבריו צחקו והריעו בעודו מתיישב בכבדות אל שולחן המשתה הקרוב ביותר‪.‬‬
‫ג'ייסון אחז בכוח במקל ההליכה שלו‪" .‬היצור הזה פירק את אבא שלי‪ .‬מי הוא חושב‬
‫שהוא?"‬
‫"אני מנחשת שזה ַאנְ טינוֹאוֹס‪ ",‬אמרה אנבת'‪" ,‬אחד ממנהיגי המחזרים‪ .‬אם אני זוכרת‬
‫נכון‪ ,‬אודיסאוס ירה לו את החץ בצוואר‪".‬‬
‫פייפר עשתה פרצוף‪" .‬הייתם מצפים שזה יחסל אותו סופית‪ .‬מה עם האחרים? למה‬
‫הם רבּים כל כך?"‬
‫"אני לא יודעת‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬מגויסים חדשים של גאיה‪ ,‬כנראה‪ .‬כמה חזרו אולי‬
‫לחיים לפני שסגרנו את שערי המוות‪ .‬אחרים הם רק רוחות‪".‬‬
‫"יש כאן גם גועלים‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬אלה עם הפצעים הפתוחים והעור האפור‪ ,‬כמו‬
‫אנטינואוס‪ ...‬נלחמתי בכאלה בעבר‪".‬‬
‫פייפר משכה בנוצת ההרפיה הכחולה שלה‪" .‬אפשר להרוג אותם?"‬
‫ג'ייסון נזכר במסע החיפושים שאליו יצא ממחנה יופיטר לפני שנים‪ ,‬אל סן ברנרדינו‪.‬‬
‫"לא בקלות‪ .‬הם חזקים ומהירים וחכמים‪ .‬ואוכלים בשר אדם‪".‬‬
‫"נהדר‪ ",‬רטנה אנבת'‪" .‬לא נראה לי שיש ברירה אלא להיצמד לתוכנית‪ .‬נתפצל‪,‬‬
‫נסתנן ביניהם‪ ,‬נגלה למה הם כאן‪ .‬אם משהו ישתבש —"‬
‫"נעבור לתוכנית הגיבוי‪ ",‬אמרה פייפר‪.‬‬
‫ג'ייסון שנא את תוכנית הגיבוי‪.‬‬
‫לפני שעזבו את הספינה‪ ,‬ליאו נתן לכל אחד מהם זיקוק חירום בגודל נר יום הולדת‪.‬‬
‫אם הם ישליכו את הנר באוויר‪ ,‬הוא אמור לשלוח לשמים שובל זרחני לבן‪ ,‬כך שהחבר'ה‬
‫על סיפון "ארגו ‪ "2‬יידעו שהם בצרות‪ .‬בשלב הזה יהיו לג'ייסון ולבנות כמה שניות לתפוס‬
‫מחסה‪ ,‬לפני שקטפולטות הספינה יפגיזו את הארמון באש יוונית ופרצי רסיסים של ארד‬
‫שמימי‪.‬‬
‫לא תוכנית בטוחה במיוחד‪ ,‬אבל לפחות ג'ייסון ידע שאם המצב יידרדר‪ ,‬הוא יוכל‬
‫לזמן הפגזה אווירית על קהל המתים הרעשני הזה‪ .‬כל זה כמובן בהנחה שהם יצליחו‬
‫לתפוס מחסה‪ .‬ובהנחה שנרות יום הדין של ליאו לא ישוגרו בטעות — זה קרה לפעמים‬
‫להמצאות של ליאו — ובמקרה כזה מזג האוויר צפוי להיות חם בהרבה‪ ,‬עם הסתברות‬
‫של תשעים אחוזים לממטרי אש הרי אסון‪.‬‬
‫"תיזהרו שם למטה‪ ",‬הוא אמר לפייפר ולאנבת'‪.‬‬
‫פייפר התגנבה מהצד השמאלי של הרכס‪ .‬אנבת' פנתה ימינה‪ .‬ג'ייסון גרר את עצמו‬
‫לעמידה בעזרת מקל ההליכה שלו וצלע לעבר החורבות‪.‬‬

‫***‬

‫הוא נזכר בפעם האחרונה שהסתער אל לב המון של רוחות רעות‪ ,‬בבית האדס‪ .‬אלמלא‬
‫פרנק ז'אנג וניקו די אנג'לו‪...‬‬
‫אלים אדירים‪ ...‬ניקו‪.‬‬
‫בימים האחרונים‪ ,‬בכל פעם שג'ייסון הקריב חלק מהארוחה שלו ליופיטר‪ ,‬הוא התפלל‬
‫לאבא שלו שיעזור לניקו‪ .‬הילד הזה עבר כל כך הרבה‪ ,‬ובכל זאת התנדב למשימה הקשה‬
‫מכול‪ :‬להעביר את פסל אתנה פרתנוס אל מחנה החצויים‪ .‬אם ייכשל‪ ,‬החצויים הרומאים‬
‫והיוונים ישחטו אלה את אלה‪ .‬ואז‪ ,‬ולא חשוב מה יקרה ביוון‪ ,‬ל"ארגו ‪ "2‬לא יהיה בית‬
‫לחזור אליו‪.‬‬
‫ג'ייסון חלף מבעד לשער הרפאים של הארמון‪ .‬ברגע האחרון הוא קלט שחלק מרצפת‬
‫הפסיפס שמולו אינו אלא אשליה שמכסה על חפירה ארכיאולוגית בעומק שלושה מטרים‪.‬‬
‫הוא עקף את הבור והמשיך בדרכו אל החצר‪.‬‬
‫שתי רמות המציאות החופפות הזכירו לו את מעוז הטיטאנים‪ ,‬מצודת אוֹתריס — מבוך‬
‫מבלבל של קירות שיש שחורים שחלקים מהם התפוגגו באופן אקראי והפכו לצללים‪ ,‬ואז‬
‫התגבשו שוב‪ .‬לפחות בקרב ההוא נלחמו לצדו של ג'ייסון מאה ליגיונרים‪ .‬עכשיו היו לו‬
‫רק גוף של איש זקן‪ ,‬מקל הליכה ושתי חברות בשמלות ארוכות‪.‬‬
‫כעשרה מטרים לפניו‪ ,‬פייפר הסתובבה בהמון‪ ,‬חייכה ומילאה כוסות יין לרפאים‬
‫החוגגים‪ .‬אם היה בלבה פחד‪ ,‬היא לא חשפה דבר‪ .‬עד כה הרפאים לא הקדישו לה‬
‫תשומת לב מיוחדת‪ .‬נראה שהקסם של הייזל פועל‪.‬‬
‫מימין‪ ,‬אנבת' אספה צלחות וגביעים ריקים‪ .‬היא לא חייכה‪.‬‬
‫ג'ייסון זכר את השיחה שלו עם פרסי לפני שירד מהספינה‪.‬‬
‫פרסי נשאר לעמוד על המשמר בסיפון‪ ,‬למקרה שיצוצו איומים מכיוון הים‪ ,‬אבל לא‬
‫מצא חן בעיניו שאנבת' יוצאת למבצע הזה בלעדיו — בעיקר כי זו תהיה הפעם הראשונה‬
‫שהם ייפרדו מאז שחזרו מטרטרוס‪.‬‬
‫הוא לקח את ג'ייסון הצדה‪" .‬תקשיב‪ ,‬אחי‪ ...‬אנבת' תהרוג אותי אם אני ארמוז שהיא‬
‫צריכה שמישהו יגן עליה‪".‬‬
‫ג'ייסון צחק‪" .‬כן‪ ,‬לגמרי‪".‬‬
‫"אבל תשמור עליה‪ ,‬בסדר?"‬
‫ג'ייסון לחץ על הכתף של חברו‪" .‬אני אדאג שהיא תחזור אליך בריאה ושלמה‪".‬‬
‫עכשיו ג'ייסון תהה אם יוכל לקיים את ההבטחה הזאת‪.‬‬
‫הוא הגיע אל פאתי ההמון‪.‬‬
‫קול צרוד קרא‪" :‬אירוֹס!"‬
‫אנטינואוס‪ ,‬הגועל עם החץ בגרון‪ ,‬הסתכל ישר עליו‪" .‬זה אתה‪ ,‬קבצן זקן?"‬
‫הקסם של הייזל עשה את שלו‪ .‬אוויר קר הבליח על הפנים של ג'ייסון בעוד הערפול‬
‫משנה קלות את הופעתו‪ ,‬ומראה למחזרים את מה שציפו לראות‪.‬‬
‫"זה אני!" אמר ג'ייסון‪" .‬אירוס!"‬
‫כעשרה גועלים נוספים פנו אליו‪ .‬כמה הזעיפו פנים ותפסו בניצבי החרבות הסגולות‬
‫והקורנות שלהם‪ .‬ג'ייסון תהה באיחור מסוים אם אירוס היה אויב שלהם‪ ,‬אבל הוא כבר‬
‫התחייב לגלם את הדמות שלו‪.‬‬
‫הוא צלע קדימה בהבעה הכי מוצלחת של "זקן עצבני"‪" .‬אני רואה שאיחרתי‬
‫למסיבה‪ .‬אני מקווה ששמרתם לי משהו לאכול‪".‬‬
‫אחד הרפאים הביט בו בבוז‪" .‬קבצן כפוי טובה‪ .‬להרוג אותו‪ ,‬אנטינואוס?"‬
‫שרירי הצוואר של ג'ייסון התקשחו‪.‬‬
‫אנטינואוס בחן אותו למשך שלוש שניות‪ ,‬ואז צחק‪" .‬יש לי מצב רוח טוב היום‪ .‬בוא‪,‬‬
‫אירוס‪ ,‬הצטרף לשולחן שלי‪".‬‬
‫לג'ייסון לא היתה ברירה‪ .‬הוא התיישב מול אנטינואוס בזמן שרפאים נוספים התגודדו‬
‫סביבם‪ ,‬מגחכים כאילו הם מצפים לתחרות הורדת ידיים אכזרית במיוחד‪.‬‬
‫מקרוב‪ ,‬העיניים של אנטינואוס היו צהובות לגמרי‪ .‬השפתיים שלו היו דקות כמו נייר‬
‫ונמתחו מעל שיניים זאביות‪ .‬במבט ראשון‪ ,‬ג'ייסון חשב שהשיער המתולתל הכהה של‬
‫הגועל מתפורר‪ .‬ואז הוא קלט ששטף קבוע של חול מזרזף מהקרקפת של אנטינואוס‬
‫ונשפך על הכתפיים שלו‪ .‬רגבי בוץ מילאו את פציעות החרב הישנות בעור האפור של‬
‫הגועל‪ .‬אדמה נשפכה גם מפצע החץ בגרונו‪.‬‬
‫כוח גאיה‪ ,‬חשב ג'ייסון לעצמו‪ .‬האדמה מחזיקה את הטיפוס הזה בחתיכה אחת‪.‬‬
‫אנטינואוס דחף לעברו גביע זהב וצלחת מזון‪" .‬לא ציפיתי לראות אותך כאן‪ ,‬אירוס‪,‬‬
‫אבל אני מניח שאפילו קבצן עשוי לבקש נקמה‪ .‬שתה‪ .‬אכול‪".‬‬
‫נוזל אדום סמיך שיכשך בגביע‪ .‬על הצלחת נח גוש חום ומהביל של בשר לא מזוהה‪.‬‬
‫הקיבה של ג'ייסון התמרדה‪ .‬גם אם מזון הגועלים לא יהרוג אותו‪ ,‬יש להניח שאם‬
‫יאכל אותו‪ ,‬החברה הצמחונית שלו לא תנשק אותו חודש‪.‬‬
‫הוא נזכר במה שאמר לו נוטוס‪ ,‬רוח הדרום‪ :‬רוח הנושבת ללא כיוון אינה מועילה‬
‫לאיש‪.‬‬
‫כל הקריירה של ג'ייסון במחנה יופיטר היתה מבוססת על בחירות שקולות‪ .‬הוא תיווך‬
‫בין חצויים‪ ,‬הקשיב לכל הצדדים בוויכוחים‪ ,‬מצא פשרות‪ .‬גם כשהתמרד נגד מסורות‬
‫רומיות‪ ,‬הוא חשב לפני שפעל‪ .‬הוא לא היה פזיז‪.‬‬
‫נוטוס הזהיר אותו שהיסוס כזה עלול להרוג אותו‪ .‬ג'ייסון חייב להפסיק להתלבט‬
‫ולתפוס בשתי ידיים במה שהוא רוצה‪.‬‬
‫אם הוא קבצן כפוי טובה‪ ,‬הוא חייב להתנהג ככזה‪.‬‬
‫הוא תלש באצבעותיו חתיכת בשר ודחס אותה לפיו‪ .‬הוא גמע מהנוזל האדום‪,‬‬
‫שלמרבה המזל היה לו טעם של יין מהול‪ ,‬לא דם או רעל‪ .‬ג'ייסון נאבק בבחילה שגאתה‬
‫בו‪ ,‬אבל לא קרס או התפוצץ‪.‬‬
‫"טעים!" הוא ניגב את פיו‪" .‬עכשיו ספר לי על‪ ...‬מה אמרת בדיוק? נקמה? איפה‬
‫חותמים?"‬
‫הרפאים צחקו‪ .‬אחד הדף את כתפו‪ ,‬וג'ייסון נבהל לגלות שהוא ממש מרגיש את זה‪.‬‬
‫במחנה יופיטר‪ ,‬ללארס לא היתה ממשות פיזית‪ .‬מתברר שלרוחות הרפאים האלה יש‬
‫ממשות כזאת — ומשמעות הדבר היא אויבים נוספים שמסוגלים להכות אותו‪ ,‬לדקור‬
‫אותו או לערוף את ראשו‪.‬‬
‫אנטינואוס רכן קדימה‪" .‬אמור לי‪ ,‬אירוס‪ ,‬מה יש לך להציע? איננו צריכים שתעביר‬
‫הודעות כמו בעבר‪ .‬ובהחלט אינך לוחם‪ .‬עד כמה שאני זוכר‪ ,‬אודיסאוס ריסק את הלסת‬
‫שלך והשליך אותך לדיר החזירים‪".‬‬
‫ג'ייסון נזכר פתאום‪ .‬אירוס‪ ...‬הזקן שהעביר הודעות בשם המחזרים בתמורה לשאריות‬
‫מזון‪ .‬אירוס היה הומלס המחמד שלהם‪ .‬כשאודיסאוס חזר הביתה‪ ,‬מחופש לקבצן‪ ,‬אירוס‬
‫חשב שהבחור החדש מנסה להשתלט לו על הטריטוריה‪ .‬השניים התחילו להתווכח‪...‬‬
‫"אתה אמרת לאירוס‪ "...‬ג'ייסון היסס‪" .‬אתה אמרת לי להילחם באודיסאוס‪ .‬הימרת‬
‫על התוצאה‪ .‬אפילו כשאודיסאוס פשט את החולצה וראית כמה הוא שרירי‪ ...‬עדיין‬
‫התעקשת שאני איאבק בו‪ .‬לא היה אכפת לך אם אני אחיה או אמות!"‬
‫אנטינואוס חשף שיניים מחודדות‪" .‬ברור שלא היה לי אכפת‪ .‬וגם היום לא! אבל אתה‬
‫כאן‪ ,‬כך שלגאיה היתה כנראה סיבה לאפשר לך לחזור לעולם בני התמותה‪ .‬אמור לי‪,‬‬
‫מדוע אתה ראוי לחלק מהשלל שלנו?"‬
‫"איזה שלל?"‬
‫אנטינואוס פרש ידיים‪" .‬העולם כולו‪ ,‬ידידי‪ .‬בפעם הראשונה שנפגשנו כאן רצינו רק‬
‫באדמותיו של אודיסאוס‪ ,‬בכסף שלו ובאשתו‪".‬‬
‫"בעיקר אשתו!" רוח רפאים קירח לבוש סחבות דחף מרפק לצלעות של ג'ייסון‪.‬‬
‫"פנלופה הזאת היתה חתיכת עוגייה לוהטת!"‬
‫ג'ייסון ראה מזווית העין את פייפר מגישה משקאות בשולחן הסמוך‪ .‬היא הכניסה‬
‫לרגע אצבע לגרון בתנועה חשאית של גועל‪ ,‬ואז חזרה לפלרטט עם המתים‪.‬‬
‫וּרימכוֹס‪ ,‬פחדן יבבן שכמוך‪ .‬מעולם לא היה לך סיכוי עם‬ ‫"א ַ‬ ‫אנטינואוס נשף בבוז‪ֶ .‬‬
‫פנלופה‪ .‬אני זוכר איך ייללת והתחננת על חייך בפני אודיסאוס‪ ,‬והאשמת אותי בכול!"‬
‫"אפשר לחשוב שזה עזר לי‪ ".‬אורימכוס הרים את החולצה המרופטת שלו וחשף חור‬
‫ברוחב שני סנטימטרים באמצע חזה הרפאים שלו‪" .‬אודיסאוס ירה לי חץ בלב‪ ,‬רק כי‬
‫רציתי להתחתן עם אשתו!"‬
‫"בכל אופן‪ "...‬אנטינואוס פנה בחזרה אל ג'ייסון‪" .‬נאספנו כאן כעת למען פרס גדול‬
‫בהרבה‪ .‬לאחר שגאיה תשמיד את האלים אנחנו נחלק בינינו את שרידי עולם בני‬
‫התמותה!"‬
 ‫"לונדון שלי!" צעק גועל אחד מהשולחן הסמוך‪.‬‬
‫"מונטריאול!" צעק אחר‪.‬‬
‫"דולות'!" צעק שלישי‪ ,‬ולרגע השיחה השתתקה והרפאים האחרים הסתכלו עליו‬
‫בתמיהה‪.‬‬
‫הבשר והיין הפכו כבדים כעופרת בקיבה של ג'ייסון‪" .‬מה לגבי שאר‪ ...‬האורחים כאן?‬
‫אני סופר לפחות מאתיים‪ .‬חצי מהם אני לא מכיר‪".‬‬
‫עיניו הצהובות של אנטינואוס יקדו‪" .‬כולם מחזרים אחר חסדיה של גאיה‪ .‬לכולנו‬
‫היפּיאס‪ ,‬רודן‬
‫ַ‬ ‫טענות ומענות נגד האלים או גיבורי המחמד שלהם‪ .‬הנבל ההוא שם הוא‬
‫אתונה לשעבר‪ .‬הוא הודח וסייע לפרסים בתקיפת בני עמו שלו‪ .‬אין לו שמץ של מצפון‪.‬‬
‫הוא יעשה כל דבר למען הכוח‪".‬‬
‫"תודה רבה!" קרא היפיאס‪.‬‬
‫עזרוּבּ ַﬠל איש‬
‫ַ‬ ‫"בן הבליעל עם שוֹק ההודו בפה‪ ",‬המשיך אנטינואוס בדבריו‪" ,‬הוא‬
‫קרתגו‪ .‬יש לו חשבון לסגור עם רומא‪".‬‬
‫"הממממ‪ ",‬אמר הקרתגואי‪.‬‬
‫"ומייקל וארוּס–"‬
‫ג'ייסון השתנק‪" .‬מי?"‬
‫הבחור כהה–השיער בחולצת הטריקו הסגולה ושריון הלגיונרים שליד מזרקת החול‬
‫הסתובב לעברו‪ .‬קווי המתאר שלו היו מטושטשים‪ ,‬מעושנים ולא ברורים‪ ,‬אז ג'ייסון הניח‬
‫שהוא סוג כלשהו של רוח רפאים‪ ,‬אבל קעקוע הלגיון על הזרוע שלו היה ברור‪ :‬האותיות‬
‫‪ ,SPQR‬הראש בעל שתי הפנים של האל יאנוס ושישה קווים לציון שנות שירות‪ .‬על מגן‬
‫החזה שלו היו דרגת הפראיטור וסמל הקוהורטה החמישית‪.‬‬
‫ג'ייסון מעולם לא פגש את מייקל וארוס‪ .‬הפראיטור הידוע לשמצה מת בשנות‬
‫השמונים‪ .‬ועדיין‪ ,‬צמרמורת חלפה בג'ייסון כשווארוס הסתכל עליו‪ .‬היה נדמה שהעיניים‬
‫השקועות חודרות היישר מבעד להסוואה שלו‪.‬‬
‫אנטינואוס נופף בידו בביטול‪" .‬הוא חצוי רומי‪ .‬איבד את עיט הלגיון ב‪ ...‬אלסקה זה‬
‫היה? לא חשוב‪ .‬גאיה מרשה לו להסתובב כאן‪ .‬הוא עומד על כך שידועה לו הדרך להביס‬
‫את מחנה יופיטר‪ .‬אבל אתה‪ ,‬אירוס — עדיין לא ענית על השאלה שלי‪ .‬מדוע שנקדם‬
‫אותך בברכה אל בין שורותינו?"‬
‫עיניו המתות של וארוס היו מלחיצות‪ .‬ג'ייסון הרגיש שהערפול סביבו מידלדל בתגובה‬
‫להיסוס שלו‪.‬‬
 ‫פתאום אנבת' הופיעה מאחורי אנטינואוס‪" .‬עוד יין‪ ,‬הלורד? אופס!"‬
‫היא שפכה את תוכנו של קנקן כסף על העורף של אנטינואוס‪.‬‬
‫"אההה!" הגועל התפתל‪" .‬ילדה טיפשה! מי הניח לך לחזור מטרטרוס?"‬
‫"טיטאן‪ ,‬הלורד‪ ".‬אנבת' הרכינה ראש בהתנצלות‪" .‬האם יורשה לי להביא לך מגבונים‬
‫לחים? החץ שלך מטפטף‪".‬‬
‫"הסתלקי!"‬
‫אנבת' הסתכלה על ג'ייסון — במסר דומם של תמיכה — ונבלעה בהמון‪.‬‬
‫הגועל התנגב‪ ,‬ולג'ייסון היה זמן לחשוב‪.‬‬
‫הוא משחק את תפקיד אירוס‪ ...‬השליח–לשעבר של המחזרים‪ .‬למה שיהיה כאן?‬
‫מדוע שיקבלו אותו אל בין שורותיהם?‬
‫הוא לקח את סכין הבשר הקרוב ביותר ונעץ אותו בשולחן‪ ,‬מקפיץ את רוחות הרפאים‬
‫סביבו‪.‬‬
‫"למה שתקדמו אותי בברכה?" נהם ג'ייסון‪" .‬כי אני עדיין מעביר הודעות‪ ,‬מטומטמים!‬
‫נשלחתי מבית האדס לראות מה אתם זוממים!"‬
‫החלק השני היה אמת‪ ,‬ונראה שאנטינואוס מהסס למשמע הדברים‪ .‬הגועל לטש בו‬
‫מבט יוקד ויין עדיין נטף מהחץ הנעוץ בגרונו‪" .‬אתה מצפה שנאמין שגאיה שלחה אותך‬
‫— קבצן עלוב — לבחון אותנו?"‬
‫ג'ייסון צחק‪" .‬הייתי מבין האחרונים שיצאו מאפירוס לפני סגירת שערי המוות! ראיתי‬
‫את האולם שבו עמד קליטיוס על המשמר תחת כיפה של מצבות‪ .‬צעדתי על רצפות אבני‬
‫החן והעצמות של הנקרומנטיון!"‬
‫גם זה היה נכון‪ .‬רוחות רפאים זעו והתלחשו סביב השולחן‪.‬‬
‫"אז אנטינואוס‪ "...‬ג'ייסון דקר בחזהו של הגועל באצבעו‪" .‬אולי תסביר לי אתה למה‬
‫אתה ראוי לחסדיה של גאיה‪ .‬אני רואה כאן רק המון מתים עצלנים שמתבטלים ונהנים‬
‫ולא מסייעים למאמץ המלחמתי‪ .‬מה עלי לומר לאמא אדמה?"‬
‫מזווית העין ג'ייסון ראה את פייפר מחייכת אליו חיוך של הערכה‪ .‬ואז היא חזרה‬
‫להתמקד ביווני סגול זוהר שניסה להושיב אותה בחיקו‪.‬‬
‫אנטינואוס סגר את ידו על סכין הבשר שג'ייסון שיפד על השולחן‪ .‬הוא שלף את‬
‫הסכין ובחן את הלהב‪" .‬אם גאיה שלחה אותך‪ ,‬אתה בוודאי יודע שאנחנו נמצאים כאן‬
‫פּוֹרפיריוֹן‪ ".‬אנטינואוס העביר את להב הסכין על כף ידו‪ .‬במקום דם‬ ‫בפקודה‪ .‬כך הורה ְ‬
‫נשפכה מהחתך אדמה‪" .‬אתה מכיר את פורפיריון‪"?...‬‬
‫ג'ייסון נאבק לשלוט בבחילה שגאתה בו‪ .‬הוא זכר את פורפיריון טוב מאוד מהקרב‬
‫בבית הזאבים‪" .‬מלך הענקים — עור ירוק‪ ,‬גובה שנים–עשר מטר‪ ,‬עיניים לבנות‪ ,‬כלי נשק‬
‫קלועים בשיער‪ .‬ברור שאני מכיר אותו‪ .‬הוא הרבה יותר מרשים ממך‪".‬‬
‫הוא החליט לא להזכיר שבפעם האחרונה שפגש את מלך הענקים‪ ,‬הוא הכה בראשו‬
‫של פורפיריון בחזיז ברק‪.‬‬
‫לשם שינוי נראה שאנטינואוס לא יודע מה לומר‪ ,‬אבל חברו הקירח אורימכוס כרך‬
‫את זרועו סביב כתפיו של ג'ייסון‪.‬‬
‫"די‪ ,‬די לך‪ ,‬חבר!" לאורימכוס היה ריח של יין חמוץ וכבלי חשמל שרופים‪ .‬הצלעות‬
‫של ג'ייסון עיקצצו למגע הרפאים שלו‪" .‬מובן שלא התכוונו להטיל בך ספק! פשוט‪ ,‬ובכן‪,‬‬
‫אם דיברת עם פורפיריון באתונה‪ ,‬אתה יודע מדוע אנחנו כאן‪ .‬אני מבטיח לך שאנחנו‬
‫עושים בדיוק כפי שפקד!"‬
‫ג'ייסון ניסה להסתיר את הפתעתו‪ .‬פורפיריון באתונה‪.‬‬
‫גאיה הבטיחה לעקור את האלים מהשורש‪ .‬כירון‪ ,‬המורה של ג'ייסון במחנה החצויים‪,‬‬
‫הניח שהכוונה היא שהענקים ינסו להקים את אלת האדמה בהר אולימפוס המקורי‪ .‬אבל‬
‫עכשיו‪...‬‬
‫"האקרופוליס‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬מקדשי האלים העתיקים ביותר‪ ,‬במרכז אתונה‪ .‬שם גאיה‬
‫תתעורר‪".‬‬
‫"כמובן!" צחק אורימכוס‪ .‬הפצע בחזהו השמיע קולות שריקה‪ ,‬כמו פתח נשימה של‬
‫דולפין‪" .‬וכדי להגיע לשם‪ ,‬החצויים החטטנים האלה יצטרכו לעבור בים‪ ,‬כן? הם יודעים‬
‫שמסוכן מדי לעוף מעל ליבשה‪".‬‬
‫"כלומר‪ ,‬הם יצטרכו לעבור באי הזה‪ ",‬אמר ג'ייסון‪.‬‬
‫אורימכוס הינהן בלהיטות‪ .‬הוא משך את זרועו מהכתפיים של ג'ייסון וטבל אצבע‬
‫בכוס היין שלו‪" .‬ובנקודה הזאת הם יצטרכו לבחור‪ ,‬כן?"‬
‫הוא שירטט קו חוף על השולחן‪ ,‬והיין האדום זהר באור לא טבעי על רקע העץ‪ .‬הוא‬
‫צייר את יוון כמו שעון חול מעוות — גוש גדול ליבשת הצפונית‪ ,‬ומתחתיו עוד גוש‪ ,‬כמעט‬
‫באותו גודל — חצי האי ֶפּלוֹפּוֹנסוֹס‪ .‬בין שני גושי היבשה הפרידה לשון ים צרה — מפרץ‬
‫קורינתוס‪.‬‬
‫ג'ייסון לא ממש נזקק לתזכורת‪ .‬הוא ושאר חברי הצוות העבירו את יומם האחרון בים‬
‫בבחינת המפות‪.‬‬
‫"הנתיב הישיר ביותר‪ ",‬אמר אורימכוס‪" ,‬יהיה מזרחה מכאן על פני מפרץ קורינתוס‪.‬‬
‫אבל אם הם ינסו לעבור משם —"‬
‫"מספיק‪ ",‬קטע אותו אנטינואוס ברוגז‪" .‬יש לך לשון קשקשנית‪ ,‬אורימכוס‪".‬‬
‫הרפא נראה נעלב‪" .‬לא התכוונתי לספר לו הכול! רק על צבאות הקיקלופים שנאספו‬
‫שקטוֹ שלחה לשרוץ‬ ‫על כל חוף‪ .‬ועל רוחות הסערה באוויר‪ .‬ועל מפלצות הים הנוראיות ֶ‬
‫בימים‪ .‬וכמובן‪ ,‬אם הספינה תגיע עד דלפי —"‬
‫"אידיוט!" אנטינואוס הסתער מעבר לשולחן ותפס במפרק היד של רוח הרפאים‪ .‬קרום‬
‫דק של אדמה התפשט מידו של הגועל במעלה יד הרפאים של אורימכוס‪.‬‬
‫"לא!" צווח אורימכוס‪" .‬בבקשה! אני–אני בסך הכול התכוונתי —"‬
‫הוא צרח בעוד האדמה מכסה את גופו כמו קליפה‪ .‬לבסוף נסדקה הקליפה ולא‬
‫נותרה ממנו אלא ערימה של אבק‪ .‬אורימכוס נעלם‪.‬‬
‫אנטינואוס התיישב שוב וניקה אדמה מידיו‪ .‬המחזרים האחרים היושבים אל השולחנות‬
‫צפו בו בשתיקה מתוחה‪.‬‬
‫"אני מתנצל‪ ,‬אירוס‪ ".‬הגועל חייך חיוך צונן‪" .‬עליך רק לדעת שעל כל הדרכים לאתונה‬
‫מוצבת שמירה כבדה‪ ,‬ממש כפי שהבטחנו‪ .‬החצויים ייאלצו להסתכן ולעבור במפרץ‪ַ ,‬שיט‬
‫בלתי אפשרי‪ ,‬או להפליג סביב ֶפּלוֹפּוֹנסוֹס כולו‪ ,‬מה שלא יהיה בטוח יותר‪ .‬כך או כך‪ ,‬לא‬
‫סביר שישרדו די זמן אפילו כדי לבחור בין שתי האפשרויות‪ .‬ברגע שהם יגיעו לאיתקה‪,‬‬
‫אנחנו נדע‪ .‬אנחנו נעצור אותם כאן‪ ,‬וגאיה תראה את ערכנו הרב‪ .‬אתה יכול להעביר את‬
‫ההודעה הזאת לאתונה‪".‬‬
‫הלב של ג'ייסון פעם בכוח בתוך חזהו‪ .‬הוא מעולם לא ראה דבר דומה לקליפת‬
‫האדמה שאנטינואוס זימן כדי לחסל את אורימכוס‪ .‬הוא לא רצה לגלות אם הכוח שלה‬
‫פועל גם על חצויים‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬אנטינואוס נשמע משוכנע במאה אחוז שיוכל לאתר את "ארגו ‪ ."2‬נראה‬
‫שהקסם של הייזל הצליח להסוות את הספינה עד כה‪ ,‬אבל קשה לדעת כמה זמן יחזיק‬
‫מעמד‪.‬‬
‫ג'ייסון השיג את המידע שלשמו הגיע לכאן‪ .‬יעדם הוא אתונה‪ .‬הנתיב הבטוח יותר‪ ,‬או‬
‫לפחות הנתיב שאינו בלתי אפשרי‪ ,‬הוא סביב החוף הדרומי‪ .‬היום הוא ה–‪ 20‬ביולי‪ .‬נותרו‬
‫להם שנים–עשר יום בלבד לפני התאריך המתוכנן להתעוררות של גאיה‪ ,‬ה–‪ 1‬באוגוסט‪,‬‬
‫תאריך משתה התקווה העתיק‪.‬‬
‫ג'ייסון וחבריו חייבים לצאת לדרך כל עוד הם יכולים‪.‬‬
‫אבל דבר נוסף טרד את מנוחתו — תחושה צוננת מבשרת רעות‪ ,‬כאילו עדיין לא‬
‫שמע את החדשות הגרועות ביותר‪.‬‬
‫אורימכוס הזכיר את דלפי‪ .‬ג'ייסון קיווה בסתר לבו לבקר באתר העתיק של אורקל‬
‫אפולו‪ ,‬אולי לקבל כמה רמזים לגבי עתידו האישי‪ ,‬אבל אם המקום שורץ מפלצות‪...‬‬
‫הוא הסיט מעליו את צלחת המזון הקר‪" .‬נשמע שהכול בשליטה‪ .‬למען שלומך‪,‬‬
‫אנטינואוס‪ ,‬אני מקווה שזה נכון‪ .‬החצויים רבי תושייה‪ .‬הם סגרו את שערי המוות‪ .‬אנחנו‬
‫לא רוצים שהם יתגנבו על פניכם ואולי ימצאו סיוע בדלפי‪".‬‬
‫אנטינואוס צחק‪" .‬אין סכנה כזאת‪ .‬דלפי אינה נמצאת עוד בשליטת אפולו‪".‬‬
‫"אני‪ ...‬אני מבין‪ .‬ואם החצויים יפליגו בדרך הארוכה סביב פלופונסוס?"‬
‫"אתה דואג יותר מדי‪ .‬המסע הזה לעולם לא יהיה בטוח לחצויים‪ ,‬והדרך ארוכה מדי‪.‬‬
‫ובל נשכח את השתוללות הניצחון באולימפיה‪ .‬כל עוד זהו המצב‪ ,‬אין לחצויים סיכוי לנצח‬
‫במלחמה הזאת‪".‬‬
‫גם זה לא היה ברור לג'ייסון‪ ,‬אבל הוא הינהן‪" .‬טוב ויפה‪ .‬אני אדווח על כל זה למלך‬
‫פורפיריון‪ .‬תודה על‪ ,‬אה‪ ,‬הארוחה‪".‬‬
‫מכיוון המזרקה‪ ,‬מייקל וארוס קרא‪" :‬רגע‪".‬‬
‫ג'ייסון כבש קללה‪ .‬הוא ניסה להתעלם מהפראיטור המת‪ ,‬אבל עכשיו וארוס ניגש‬
‫אליהם‪ ,‬מוקף בהילה לבנה מטושטשת ועיניו שקועות בפניו כמו בורות‪ .‬בצד גופו היתה‬
‫תלויה חרב גלאדיוס מזהב קיסרי‪.‬‬
‫"אתה חייב להישאר‪ ",‬אמר וארוס‪.‬‬
‫אנטינואוס שלח אל רוח הרפאים מבט נרגז‪" .‬מה הבעיה‪ ,‬לגיונר? אם אירוס רוצה‬
‫ללכת‪ ,‬שילך‪ .‬הוא מסריח!"‬
‫הרפאים האחרים צחקו במתח‪ .‬מעברה האחר של החצר‪ ,‬פייפר העיפה בג'ייסון מבט‬
‫מודאג‪ .‬במרחק–מה משם‪ ,‬אנבת' העלימה בחשאי סכין גדול ממגש הבשר הקרוב אליה‪.‬‬
‫וארוס הניח יד על קת החרב שלו‪ .‬למרות החום‪ ,‬מגן החזה שלו היה מכוסה קרח‪.‬‬
‫"אני איבדתי את הקוהורטה שלי פעמיים באלסקה — פעם אחת בחיים‪ ,‬פעם שנייה‬
‫במוות — לגראיקוס בשם פרסי ג'קסון‪ .‬ובכל זאת הגעתי הנה כדי להיענות לקריאה של‬
‫גאיה‪ .‬אתה יודע למה?"‬
‫ג'ייסון בלע רוק‪" .‬כי אתה עקשן?"‬
‫"זה מקום של כמיהה‪ ",‬אמר וארוס‪" .‬כולנו נמשכים לכאן‪ ,‬ומתקיימים לא רק בכוחה‬
‫של גאיה אלא גם בכוח התשוקות העזות ביותר שלנו‪ .‬התשוקה של אורימכוס היתה‬
 ‫החמדנות‪ .‬זו של אנטינואוס היא האכזריות‪".‬‬
‫"אתה מחמיא לי‪ ",‬רטן הגועל‪.‬‬
‫"אצל עזרובעל זו השנאה‪ ",‬המשיך וארוס בדבריו‪" .‬ואצל היפיאס היא המרירות‪ .‬שלי‬
‫היא השאפתנות‪ .‬ואתה‪ ,‬אירוס‪ .‬מה משך אותך לכאן? מה רוצה קבצן יותר מכול? אולי‬
‫בית?"‬
‫עקצוץ לא נעים התחיל לדגדג בעורף של ג'ייסון — תחושה כמו לפני סערת ברקים‬
‫ענקית‪.‬‬
‫"אני צריך ללכת‪ ",‬אמר‪" .‬יש לי הודעות להעביר‪".‬‬
‫מייקל וארוס שלף חרב‪" .‬אבא שלי הוא יאנוס‪ ,‬האל בעל שתי הפנים‪ .‬אני רגיל‬
‫לראות מבעד למסכות ולהטעיות‪ .‬אתה יודע‪ ,‬אירוס‪ ,‬למה אנחנו בטוחים כל כך שהחצויים‬
‫לא יעברו את האי שלנו בלי שנבחין בהם?"‬
‫ג'ייסון עבר במחשבתו על כל הקללות בלטינית שהכיר‪ .‬הוא ניסה לחשב כמה זמן‬
‫ייקח לו לשלוף את זיקוק החירום ולירות אותו‪ .‬יש לקוות שיצליח להרוויח די זמן כדי‬
‫שלפחות הבנות יספיקו לתפוס מחסה לפני שהמון המתים הזה ישחט אותו‪.‬‬
‫הוא פנה אל אנטינואוס‪" .‬תקשיב‪ ,‬אתה האחראי כאן או לא? אולי כדאי שתשתיק את‬
‫הרומאי שלך‪".‬‬
‫הגועל נשם נשימה עמוקה‪ .‬החץ קירקש בגרונו‪" .‬אה‪ ,‬אבל זה נראה מבדר‪ .‬המשך‪,‬‬
‫וארוס‪".‬‬
‫הפראיטור המת הרים את חרבו‪" .‬התשוקות שלנו חושפות אותנו‪ .‬הן מציגות אותנו‬
‫כפי שאנחנו באמת‪ .‬מישהי מחכה לך‪ ,‬ג'ייסון גרייס‪".‬‬
‫מאחורי וארוס‪ ,‬ההמון נחצה לשניים‪ .‬רוח רפאים מבליחה של אישה ריחפה קדימה‪,‬‬
‫וג'ייסון הרגיש כאילו כל עצמותיו הפכו לאבק‪.‬‬
‫"אהוב שלי‪ ",‬אמרה רוח הרפאים של אמא שלו‪" .‬הגעת הביתה‪".‬‬
 ‫‪III‬‬

‫ג'ייסון‬

‫איכשהו הוא זיהה אותה‪ .‬הוא זיהה את השמלה שלה — שמלת מעטפת פרחונית בצבעי‬
‫ירוק ואדום‪ ,‬כמו עץ חג המולד‪ .‬הוא זיהה את צמידי הפלסטיק הססגוניים על מפרקי ידיה‪,‬‬
‫שלחצו על גבו כשחיבקה אותו לפרידה בבית הזאבים‪ .‬הוא זיהה את השיער שלה‪ ,‬הילה‬
‫מנופחת של תלתלים צבועים בבלונד ואת ריח הלימונים ותרסיס השיער‪.‬‬
‫העיניים שלה היו כחולות כמו עיניו של ג'ייסון‪ ,‬אבל קרנו באור משתבר כאילו זה‬
‫עתה יצאה מבונקר אחרי מלחמה גרעינית — מחפשות ברעבתנות פרטים מוכרים בעולם‬
‫שהשתנה‪.‬‬
‫"אהוב שלי‪ ".‬היא הושיטה אליו את זרועותיה‪.‬‬
‫שדה הראייה של ג'ייסון התכווץ למנהרה‪ .‬לרוחות הרפאים ולגועלים כבר לא היתה‬
‫חשיבות‪.‬‬
‫הסוואת הערפול שלו עלתה באש‪ .‬גבו הזדקף‪ .‬המפרקים שלו חדלו לכאוב‪ .‬מקל‬
‫ההליכה שלו הפך בחזרה לחרב גלאדיוס מזהב קיסרי‪.‬‬
‫תחושת הבעירה לא פסקה‪ .‬הוא הרגיש כאילו שכבות מחייו הולכות ונשרפות —‬
‫לוּפּה‬
‫החודשים שלו במחנה החצויים‪ ,‬השנים שלו במחנה יופיטר‪ ,‬ההכשרה שלו אצל ָ‬
‫האלה הזאבה‪ .‬הוא היה שוב לפעוט בן שנתיים‪ ,‬מפוחד ופגיע‪ .‬אפילו הצלקת בשפה שלו‪,‬‬
‫מהפעם שניסה לאכול שדכן סיכות כפעוט‪ ,‬צרבה כמו פצע טרי‪.‬‬
‫"אמא?" הוא הצליח לומר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אהוב שלי‪ ".‬דמותה הבליחה‪" .‬בוא‪ ,‬חבק אותי‪".‬‬
‫"את‪ ...‬את לא אמיתית‪".‬‬
‫"ברור שהיא אמיתית‪ ".‬הקול של מייקל וארוס נשמע מרוחק‪" .‬חשבת שגאיה תניח‬
‫לרוח חשובה כל כך לדעוך בשאול? זאת אמא שלך‪ֵ ,‬בּריל גרייס‪ ,‬כוכבת הטלוויזיה‪,‬‬
‫אהובת לבו של מלך האולימפוס‪ ,‬ששילח אותה מעליו לא פעם בלבד אלא פעמיים‪,‬‬
‫בדמותו היוונית והרומית גם יחד‪ .‬היא ראויה לצדק לא פחות מכל אחד מאיתנו‪".‬‬
‫ג'ייסון הרגיש שהלב שלו רועד‪ .‬המחזרים הצטופפו סביבו‪ ,‬צופים‪.‬‬
‫אני הופעת הבידור שלהם‪ ,‬הבין ג'ייסון‪ .‬זה בטח משעשע את רוחות הרפאים יותר‬
‫משני קבצנים המתגוששים בקרב עד המוות‪.‬‬
‫הקול של פייפר פילח את הזמזום בראשו‪" .‬ג'ייסון‪ ,‬תסתכל עלי‪".‬‬
‫היא עמדה כחמישה מטרים ממנו‪ ,‬מחזיקה בידה את קרן השפע העשויה חרס‪ .‬היא‬
‫כבר לא חייכה‪ .‬הבעת פניה היתה יוקדת ומצווה — לא היה אפשר להתעלם ממנה יותר‬
‫משהיה אפשר להתעלם מנוצת ההרפיה הכחולה בשערה‪" .‬זאת לא אמא שלך‪ .‬הקול‬
‫שלה פועל עליך בקסם — כמו דיבור הקסמה‪ ,‬אבל מסוכן יותר‪ .‬אתה לא מרגיש בזה?"‬
‫"היא צודקת‪ ".‬אנבת' טיפסה על שולחן סמוך‪ .‬היא בעטה הצדה בצלחת‪ ,‬והבהילה‬
‫עשרה מחזרים‪" .‬ג'ייסון‪ ,‬זה רק שריד מאמא שלך‪ ,‬כמו האראי‪ ,‬אולי‪ ,‬או —"‬
‫"שריד!" רוח הרפאים של אמא שלו התייפחה‪" .‬כן‪ ,‬תראה מה נשאר ממני‪ .‬יופיטר‬
‫אשם בזה‪ .‬הוא זנח אותנו‪ .‬הוא סירב לעזור לי! לא רציתי לנטוש אותך בסונומה‪ ,‬מתוק‬
‫שלי‪ ,‬אבל יונו ויופיטר לא השאירו לי ברירה‪ .‬הם לא הסכימו שנישאר יחד‪ .‬למה אתה‬
‫נלחם למענם? תצטרף למחזרים האלה‪ .‬תוביל אותם‪ .‬נוכל להיות שוב משפחה!"‬
‫ג'ייסון הרגיש במאות עיניים נעוצות בו‪.‬‬
‫סיפור חיי‪ ,‬הוא חשב לעצמו במרירות‪ .‬כולם הסתכלו עליו תמיד בציפייה שינהיג‬
‫אותם‪ .‬מהרגע שהגיע למחנה יופיטר‪ ,‬החצויים הרומים התייחסו אליו כמו אל יורש העצר‪.‬‬
‫למרות הניסיונות שלו לשנות את גורלו — להתגייס לקוהורטה הגרועה ביותר‪ ,‬להכניס‬
‫שינויים במסורות המחנה‪ ,‬לצאת למשימות הכי פחות יוקרתיות ולהתיידד עם הילדים הכי‬
‫פחות מקובלים — בכל זאת מינו אותו לפראיטור‪ .‬כבן יופיטר‪ ,‬העתיד שלו היה מובטח‪.‬‬
‫הוא זכר את מה שאמר לו הרקולס במצרי גיברלטר‪ :‬לא קל להיות בן זאוס‪ .‬יותר מדי‬
‫לחץ‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬זה עלול לשגע אותך‪.‬‬
‫ועכשיו ג'ייסון נמצא כאן‪ ,‬מתוח כמו מיתר בקשת‪.‬‬
‫"את נטשת אותי‪ ",‬הוא אמר לאמא שלו‪" .‬לא יופיטר או יונו‪ .‬את‪".‬‬
‫בריל גרייס צעדה קדימה‪ .‬קמטי הדאגה סביב עיניה והמתח הקפוץ בפה שלה הזכירו‬
‫לג'ייסון את אחותו‪ ,‬תאליה‪.‬‬
‫"אהוב שלי‪ ,‬אמרתי לך שאחזור‪ .‬אלה היו המילים האחרונות שאמרתי לך‪ .‬אתה לא‬
‫זוכר?"‬
‫ג'ייסון רעד‪ .‬בין חורבות בית הזאבים‪ ,‬אמא שלו חיבקה אותו חיבוק אחרון‪ .‬היא‬
‫חייכה‪ ,‬אבל העיניים שלה היו מלאות דמעות‪.‬‬
‫זה בסדר‪ ,‬היא הבטיחה‪ .‬אבל אפילו כילד קטן ג'ייסון ידע שזה לא בסדר‪ .‬חכה כאן‪.‬‬
‫אני אחזור לקחת אותך‪ ,‬אהוב שלי‪ .‬נתראה בקרוב‪.‬‬
‫היא לא חזרה‪ .‬ג'ייסון שוטט בין החורבות‪ ,‬אבוד ומתייפח‪ ,‬וקרא לאמו ולתאליה —‬
‫עד שהזאבים הגיעו‪.‬‬
‫ההבטחה של אמו שלא קוימה עמדה בלב כל ישותו‪ .‬הוא בנה את כל חייו סביב‬
‫הכעס על דבריה‪ ,‬כמו גרגר החול בלב פנינה‪.‬‬
‫אנשים משקרים‪ .‬מפרים הבטחות‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬למרות שחוקים וכללים עיצבנו אותו‪ ,‬ג'ייסון ציית להם‪ .‬הוא קיים את הבטחותיו‪.‬‬
‫הוא לעולם לא רצה לנטוש מישהו כפי שנטשו אותו ושיקרו לו‪.‬‬
‫ועכשיו אמא שלו חזרה‪ ,‬ומחקה כך את הוודאות האחרונה שנותרה לג'ייסון לגביה —‬
‫שהיא נטשה אותו לתמיד‪.‬‬
‫מעבר לשולחן‪ ,‬אנטינואוס הרים את הגביע שבידו‪" .‬אני כל כך שמח לפגוש אותך‪ ,‬בן‬
‫יופיטר‪ .‬הקשב לאמא שלך‪ .‬עוולות רבות עשו לך האלים‪ .‬מדוע שלא תצטרף אלינו? אני‬
‫מבין ששתי המשרתות הללו הן חברותיך? אנחנו נחוס על חייהן‪ .‬אתה רוצה שאמא שלך‬
‫תישאר בעולם? אנחנו יכולים לדאוג לכך‪ .‬אתה רוצה להיות מלך —"‬
‫"לא‪ ".‬ראשו של ג'ייסון הסתובב‪" .‬לא‪ ,‬מקומי אינו איתכם‪".‬‬
‫מייקל וארוס בחן אותו בעיניים צוננות‪" .‬אתה משוכנע בכך‪ ,‬אחי הפראיטור? גם אם‬
‫תביסו את הענקים ואת גאיה‪ ,‬האם תחזור הביתה כמו אודיסאוס? היכן הבית שלך? עם‬
‫היוונים? עם הרומאים? איש לא יקבל אותך‪ .‬ואם תחזור‪ ,‬מי מבטיח לך שלא תמצא‬
‫חורבות כמו אלה?"‬
‫ג'ייסון סרק את חצר הארמון‪ .‬ללא אשליית המרפסות והאכסדראות‪ ,‬לא היה שם דבר‬
‫מלבד ערימת אבנים על גבעה חשופה‪ .‬רק המזרקה נראתה ממשית‪ ,‬והתיזה חול כמו‬
‫תזכורת לכוחה האינסופי של גאיה‪.‬‬
‫"אתה היית קצין בלגיון‪ ",‬הוא אמר לווארוס‪" .‬ממנהיגי רומא‪".‬‬
‫"גם אתה‪ ",‬אמר וארוס‪" .‬נאמנות יכולה להשתנות‪".‬‬
‫"אתה חושב שאני שייך לחבורה הזאת?" שאל ג'ייסון‪" .‬חבורת לוזרים מתים שמחכים‬
‫לנדבות חינם מגאיה‪ ,‬ומייללים שהעולם חייב להם משהו?"‬
‫בכל רחבי החצר‪ ,‬רוחות רפאים וגועלים קמו ושלפו כלי נשק‪.‬‬
‫"זהירות!" צעקה פייפר אל ההמון‪" .‬כל אדם במקום הזה הוא אויב‪ .‬כל אחד ידקור‬
‫אתכם בגב בהזדמנות הראשונה שתהיה לו!"‬
‫במהלך השבועות האחרונים דיבור ההקסמה של פייפר הפך רב עוצמה‪ .‬היא דיברה‬
‫אמת‪ ,‬וההמון האמין לה‪ .‬הם הסתכלו זה על זה מהצד‪ ,‬וידיהם סגרו על ניצבי חרבותיהם‪.‬‬
‫אמא של ג'ייסון צעדה לעברו‪" .‬אהוב שלי‪ ,‬תנהג בהיגיון‪ .‬תוותר על מסע החיפושים‬
‫שלך‪‘ .‬ארגו ‪ '2‬שלך לעולם לא תגיע לאתונה‪ .‬וגם אם כן‪ ,‬ישנו גם עניין אתנה פרתנוס‪".‬‬
‫צמרמורת עברה בג'ייסון‪" .‬מה זאת אומרת?"‬
‫"אל תעמיד פנים שאתה לא יודע‪ ,‬אהוב שלי‪ .‬גאיה יודעת על חבריך ריינה וניקו בן‬
‫האדס והסאטיר הדג'‪ .‬כדי להרוג אותם‪ ,‬אמא אדמה שלחה את בנה המסוכן ביותר —‬
‫הצייד שלעולם אינו נח‪ .‬אבל אתה לא חייב למות‪".‬‬
‫הגועלים ורוחות הרפאים סגרו עליהם — מאתיים איש שניצבו מול ג'ייסון בציפייה‪,‬‬
‫כאילו הוא עשוי להוביל אותם בשירת ההמנון הלאומי‪.‬‬
‫הצייד שלעולם אינו נח‪.‬‬
‫ג'ייסון לא ידע מי זה‪ ,‬אבל ידע שהוא חייב להזהיר את ריינה ואת ניקו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬עליו לצאת מכאן בחיים‪.‬‬
‫הוא הסתכל על אנבת' ופייפר‪ .‬שתיהן עמדו נכונות לקרב‪ ,‬ממתינות לסימן ממנו‪.‬‬
‫הוא כפה על עצמו להסתכל לאמא שלו בעיניים‪ .‬היא נראתה כמו אותה אישה‬
‫שנטשה אותו ביערות סונומה לפני ארבע–עשרה שנה‪ .‬אבל ג'ייסון כבר לא היה פעוט‪.‬‬
‫הוא היה שועל קרבות ותיק‪ ,‬חצוי שניצב בפני המוות פעמים רבות מספור‪.‬‬
‫ומה שראה מולו לא היתה אמא שלו — לפחות לא מה שאמא שלו אמורה להיות‬
‫— אכפתית‪ ,‬אוהבת‪ ,‬מגוננת בחוסר אנוכיות‪.‬‬
‫שריד‪ ,‬ככה אנבת' קראה לה‪.‬‬
‫מייקל וארוס אמר לו שהרוחות כאן נשמרות בכוח תשוקותיהן העמוקות ביותר‪ .‬רוחה‬
‫של בריל גרייס ממש קרנה מרוב הזדקקות‪ .‬העיניים שלה תבעו את תשומת לבו של‬
‫ג'ייסון‪ .‬הזרועות שלה הושטו אליו‪ ,‬נואשות לתבוע עליו בעלות‪.‬‬
‫"מה את רוצה?" הוא שאל‪" .‬מה הביא אותך לכאן?"‬
‫"אני רוצה חיים!" היא צעקה‪" .‬נעורים! יופי! אבא שלך היה יכול להפוך אותי לבת‬
‫אלמוות‪ .‬הוא היה יכול לקחת אותי לאולימפוס‪ ,‬אבל הוא נטש אותי‪ .‬אתה יכול להשיב‬
‫דברים על תיקונם‪ ,‬ג'ייסון‪ .‬אתה הלוחם הגאה שלי!"‬
‫ניחוח הלימון שלה נעשה חומצי‪ ,‬כאילו היא מתחילה לבעור‪.‬‬
‫ג'ייסון נזכר במשהו שתאליה סיפרה לו‪ .‬אמא שלהם התערערה נפשית‪ ,‬עד שהייאוש‬
‫שלה הוציא אותה מדעתה‪ .‬היא מתה בתאונת דרכים כתוצאה מנהיגה בשכרות‪.‬‬
‫היין המהול געש בקיבה של ג'ייסון‪ .‬הוא החליט שאם ישרוד היום‪ ,‬הוא לעולם לא‬
‫ישתה שוב אלכוהול‪.‬‬
‫"את מאניה‪ ",‬פסק ג'ייסון‪ ,‬מילה שלמד מזמן במחנה יופיטר‪" .‬רוח טירוף‪ .‬זה מה‬
‫שיצא ממך‪".‬‬
‫"אני כל מה שנשאר‪ ",‬אישרה בריל גרייס‪ .‬דמותה הבליחה בקשת של צבעים‪" .‬חבק‬
‫אותי‪ ,‬בן שלי‪ .‬רק אני נשארתי לך‪".‬‬
‫דבריו של רוח הדרום עלו בזיכרונו‪ :‬אינך יכול לשלוט במוצאך‪ ,‬אבל תוכל לבחור את‬
‫מורשתך‪.‬‬
‫ג'ייסון הרגיש כאילו הוא מורכב מחדש‪ ,‬שכבה אחר שכבה‪ .‬קצב הלב שלו האט‪.‬‬
‫הצמרמורת התפוגגה מעצמותיו‪ .‬עורו התחמם בשמש אחר הצהריים‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬חרק קולו‪ .‬הוא העיף מבט באנבת' ובפייפר‪" .‬הנאמנות שלי לא השתנתה‪.‬‬
‫המשפחה שלי פשוט התרחבה‪ .‬אני בן יוון ורומא‪ ".‬הוא העיף מבט לאחור אל אמו בפעם‬
‫האחרונה‪" .‬אני לא הבן שלך‪".‬‬
‫הוא החווה בסימן העתיק להגנה מפני הרוע — שלוש אצבעות הגורפות החוצה‬
‫מכיוון הלב — ורוח הרפאים של בריל גרייס התפוגגה בקול רחש קל‪ ,‬כמו אנחת רווחה‪.‬‬
‫הגועל אנטינואוס השליך הצדה את הגביע שבידו‪ .‬הוא בחן את ג'ייסון במבט של‬
‫בחילה עצלה‪" .‬ובכן‪ ",‬אמר‪" ,‬אני מניח שפשוט נהרוג אותך‪".‬‬
‫האויבים של ג'ייסון סגרו עליו מכל עבריו‪.‬‬
 ‫‪IV‬‬

‫ג'ייסון‬

‫הקרב התקדם מעולה — עד שמישהו דקר אותו‪.‬‬

‫ג'ייסון הכה בחרב הגלאדיוס שלו בקשת רחבה‪ ,‬אייד את המחזרים הסמוכים ביותר‪,‬‬
‫ואז קפץ על השולחן וזינק היישר מעל לראש של אנטינואוס‪ .‬בעודו באוויר הוא האריך‬
‫בכוח רצונו את החרב שלו לכידון — תכסיס שמעולם לא ניסה עם החרב הזאת‪ ,‬אבל‬
‫איכשהו ידע שיצליח‪.‬‬
‫הוא נחת על רגליו ובידו כידון פּילוּם באורך שני מטרים כמעט‪ .‬בעוד אנטינואוס‬
‫מסתובב לעברו‪ ,‬נעץ ג'ייסון את החוד העשוי זהב קיסרי בחזהו של הגועל‪.‬‬
‫אנטינואוס הסתכל למטה כלא מאמין‪" .‬אתה —"‬
‫"תיהנה משדות הענישה‪ ".‬ג'ייסון משך את הפּילוּם‪ ,‬ואנטינואוס התפורר לעפר‪.‬‬
‫ג'ייסון המשיך להילחם וסיחרר את הכידון בידו — הוא שיסף רוחות רפאים‪ ,‬הפיל‬
‫גועלים מעל רגליהם‪.‬‬
‫בעבר האחר של החצר‪ ,‬נלחמה גם אנבת' כמו שדה‪ .‬החרב שלה העשויה עצם דרקון‬
‫לידי שיספה כל מחזר שהיה טיפש דיו להתמודד מולה‪.‬‬
‫באזור מזרקת החול‪ ,‬שלפה פייפר גם היא חרב — להב הארד המשונן שלקחה מזטס‬
‫הבוראסי‪ .‬היא דקרה והדפה בידה הימנית‪ ,‬ומדי פעם ירתה עגבניות מקרן השפע שהחזיקה‬
‫ביד שמאל‪ ,‬ותוך כדי כך צעקה על המחזרים‪" :‬תצילו את עצמכם! אני מסוכנת מדי!"‬
‫זה כנראה בדיוק מה שיריביה רצו לשמוע‪ ,‬כי הם לא חדלו להימלט‪ ,‬ואז עצרו‬
‫מבולבלים כמה מטרים במורד הגבעה ורצו בחזרה אל הקרב‪.‬‬
‫היפּיאס הסתער על פייפר בפגיון מונף‪ ,‬אבל פייפר הפגיזה את חזהו‬ ‫ַ‬ ‫הרודן היווני‬
‫מטווח אפס בצלי בקר טעים‪ .‬הוא התגלגל לאחור לתוך המזרקה ונגרס בצרחות‪.‬‬
‫חץ שרק לעבר הפנים של ג'ייסון‪ .‬הוא העיף אותו הצדה במשב רוח‪ ,‬פרץ דרך שורה‬
‫של גועלים מנופפים בחרבות והבחין בכעשרה מחזרים שהתקבצו באזור המזרקה‪ ,‬מוכנים‬
‫להסתער על אנבת'‪ .‬הוא הניף את הכידון שלו לשמים‪ .‬חזיז ברק ניתז מהחוד‪ ,‬פוצץ את‬
‫רוחות הרפאים לחתיכות‪ ,‬והותיר מכתש מעלה עשן במקום שבו עמדה קודם לכן מזרקת‬
‫החול‪.‬‬
‫במהלך החודשים האחרונים השתתף ג'ייסון בקרבות רבים‪ ,‬אבל הוא שכח איך זה‬
‫להרגיש טוב בקרב‪ .‬ברור שהוא פחד‪ ,‬אבל משקולת עצומה הוסרה מעל כתפיו‪ .‬לראשונה‬
‫מאז התעורר באריזונה בזיכרון מחוק‪ ,‬הרגיש ג'ייסון שלם‪ .‬הוא ידע מי הוא‪ .‬הוא בחר‬
‫במשפחה שלו‪ ,‬ולא היה לה שום קשר לבריל גרייס או אפילו ליופיטר‪ .‬המשפחה שלו‬
‫כללה את כל החצויים שנלחמו לצדו‪ ,‬רומאים ויוונים‪ ,‬חברים ותיקים וחדשים‪ .‬הוא לא ייתן‬
‫לאף אחד לפרק את המשפחה שלו‪.‬‬
‫הוא זימן את הרוחות והעיף שלושה גועלים מצלע הגבעה כמו היו בובות סמרטוטים‪.‬‬
‫הוא שיפד גועל רביעי וגרם לכידון שלו להתכווץ בחזרה לחרב כדי לקצוץ קבוצה נוספת‬
‫של רוחות רפאים‪.‬‬
‫עד מהרה לא נשארו מולו אויבים‪ .‬רוחות הרפאים שנותרו החלו להיעלם מעצמן‪.‬‬
‫אנבת' חיסלה את עזרובעל איש קרתגו‪ ,‬וג'ייסון עשה טעות והחזיר את החרב שלו לנדן‪.‬‬
‫כאב פילח את גבו התחתון — כאב כה חד וקר שהוא חשב שקיאונה אלת השלג‬
‫נגעה בו‪.‬‬
‫מייקל וארוס נהם באוזנו‪" :‬נולדת רומאי ותמות רומאי‪".‬‬
‫קצה חרב הזהב שלו ביצבץ מבעד לחזית החולצה של ג'ייסון‪ ,‬קצת מתחת לצלעות‪.‬‬
‫ג'ייסון קרס על ברכיו‪ .‬הצרחה של פייפר הידהדה למרחק קילומטרים‪ .‬ג'ייסון הרגיש‬
‫כאילו הוא שוקע במי ים — גופו איבד משקל וראשו התנודד‪.‬‬
‫פייפר הסתערה לעברו‪ .‬הוא צפה בניתוק רגשי בחרב שלה חולפת מעל ראשו וחודרת‬
‫את השריון של מייקל וארוס בקול צלצול מתכתי‪.‬‬
‫פרץ קור נשב בשערו של ג'ייסון מאחור‪ .‬אבק שקע סביבו וקסדת לגיונרים ריקה‬
‫התגלגלה על פני אבני המרצפת‪ .‬החצוי המרושע נעלם — אבל הספיק להותיר רושם‬
‫אחרון‪.‬‬
‫"ג'ייסון!" פייפר תפסה בכתפיו כשהתחיל לקרוס הצדה‪ .‬הוא התנשף כשהיא שלפה‬
‫את החרב מגבו‪ .‬היא השכיבה אותו על הקרקע והשעינה על ראשו על אבן‪.‬‬
‫אנבת' רצה אליהם‪ .‬היה לה חתך רציני בצוואר‪.‬‬
‫"אלים‪ ".‬אנבת' בהתה בפצע בבטן של ג'ייסון‪" .‬אלים אדירים‪".‬‬
‫"תודה‪ ",‬נאנק ג'ייסון‪" .‬כבר פחדתי שזה חמור‪".‬‬
‫הרגליים והידיים שלו התחילו לעקצץ כשכל גופו נכנס למצב חירום ושלח דם אל‬
‫החזה שלו‪ .‬להפתעתו‪ ,‬הכאב היה עמום‪ ,‬אבל החולצה שלו היתה ספוגה דם‪ .‬הפצע העלה‬
‫עשן‪ .‬הוא היה משוכנע למדי שפצעים לא אמורים להעלות עשן‪.‬‬
‫"אתה תהיה בסדר גמור‪ ".‬פייפר ביטאה את המילים כמו פקודה‪ .‬נימת הקול שלה‬
‫ייצבה את נשימתו‪" .‬אנבת'‪ ,‬אמברוסיה!"‬
‫אנבת' זעה ממקומה‪" .‬כן‪ .‬כן‪ ,‬מיד‪ ".‬היא חיטטה במהירות בנרתיק האספקה שלה‬
‫והסירה את העטיפה מחתיכה של מזון האלים‪.‬‬
‫"אנחנו חייבות לעצור את הדימום‪ ".‬פייפר חתכה באמצעות הפגיון שלה רצועת בד‬
‫משולי השמלה שלה‪ .‬היא קרעה את הבד לתחבושות‪.‬‬
‫ג'ייסון תהה במעורפל איך היא מבינה כל כך בעזרה ראשונה‪ .‬היא חבשה את‬
‫הפצעים בגבו ובבטנו בעוד אנבת' דוחסת לפיו חתיכות קטנות של אמברוסיה‪.‬‬
‫אצבעותיה של אנבת' רעדו‪ .‬אחרי כל הדברים שעברו‪ ,‬חשב ג'ייסון שמוזר שהיא‬
‫נלחצת דווקא עכשיו‪ ,‬כשפייפר כל כך רגועה‪ .‬ואז הוא הבין — אנבת' יכולה להרשות‬
‫לעצמה לחשוש לחייו‪ .‬פייפר לא‪ .‬היא ממוקדת לחלוטין בניסיון להציל אותו‪.‬‬
‫אנבת' האכילה אותו עוד חתיכה‪" .‬ג'ייסון‪ ,‬אני‪ ...‬אני מצטערת‪ .‬לגבי אמא שלך‪ .‬אבל‬
‫איך שהתמודדת עם זה‪ ...‬היית כל כך אמיץ‪".‬‬
‫ג'ייסון התאמץ לא לעצום עיניים‪ .‬בכל פעם שעצם אותן הוא ראה את רוח הרפאים‬
‫של אמא שלו מתפוגגת‪.‬‬
‫"זאת לא היתה היא‪ ",‬הוא אמר‪" .‬לפחות לא חלק ממנה שיכולתי להציל‪ .‬לא היתה‬
‫לי ברירה אחרת‪".‬‬
‫אנבת' נשמה נשימה נרעדת‪" .‬שום ברירה נכונה אחרת‪ ,‬אולי‪ ,‬אבל‪ ...‬חבר טוב שלי‪,‬‬
‫לוק‪ .‬אמא שלו‪ ...‬בעיה דומה‪ .‬הוא התמודד עם זה פחות טוב ממך‪".‬‬
‫קולה נשבר‪ .‬ג'ייסון לא ידע הרבה על העבר של אנבת'‪ ,‬אבל פייפר העיפה בה מבט‬
‫מודאג‪.‬‬
‫"חבשתי אותך כמה שיכולתי‪ ",‬אמרה‪" .‬הדם עדיין מחלחל‪ .‬והעשן‪ .‬אני לא מבינה את‬
‫זה‪".‬‬
‫"זהב קיסרי‪ ",‬אמרה אנבת' בקול רועד‪" .‬הוא קטלני לחצויים‪ .‬זה רק עניין של זמן עד‬
‫—"‬
‫"הוא יהיה בסדר גמור‪ ",‬התעקשה פייפר‪" .‬אנחנו חייבות להחזיר אותו לספינה‪".‬‬
‫"אני לא מרגיש כזה גרוע‪ ",‬אמר ג'ייסון‪ .‬וזה היה נכון‪ .‬הראש שלו הצטלל בעקבות‬
‫אכילת האמברוסיה‪ .‬חמימות שוב מילאה את אבריו‪" .‬אולי אני יכול לעוף‪"...‬‬
‫ג'ייסון התיישב‪ .‬שדה הראייה שלו הפך ירקרק חיוור‪" .‬ואולי לא‪"...‬‬
‫פייפר תפסה בכתפיו כשקרס הצדה‪" .‬תרגיע‪ ,‬דינמו‪ .‬אנחנו צריכות ליצור קשר עם‬
‫‘ארגו ‪ ,'2‬להזעיק עזרה‪".‬‬
‫"מזמן לא קראת לי דינמו‪".‬‬
‫פייפר נישקה את המצח שלו‪" .‬תישאר איתי ואני אעליב אותך כמה שאתה רוצה‪".‬‬
‫אנבת' סרקה את החורבות‪ .‬ציפוי הקסם התפוגג והותיר רק קירות חרבים וחפירות‪.‬‬
‫"אנחנו יכולים להשתמש בזיקוקי החירום‪ ,‬אבל–"‬
‫"לא‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬ליאו יפגיז את ראש הגבעה באש יוונית‪ .‬אולי אם תעזרו לי אני‬
‫אוכל ללכת —"‬
‫"אין מצב‪ ",‬מחתה פייפר‪" .‬זה ייקח יותר מדי זמן‪ ".‬היא חיטטה בנרתיק שלה ושלפה‬
‫מראת כיס‪" .‬אנבת'‪ ,‬את יודעת קוד מורס?"‬
‫"ברור‪".‬‬
‫"גם ליאו יודע‪ ".‬פייפר הושיטה לה את המראה‪" .‬הוא בטוח צופה מהספינה‪ .‬תעלי‬
‫למעלה ו–"‬
‫"ואני אאותת לו! כן‪ ,‬רעיון טוב‪".‬‬
‫היא רצה אל קצה החורבות‪.‬‬
‫פייפר שלפה נאד נקטר והשקתה את ג'ייסון לגימה‪" .‬תחזיק מעמד‪ .‬אתה לא הולך‬
‫למות לי מקצת פירסינג‪".‬‬
‫ג'ייסון הצליח לחייך חיוך קלוש‪" .‬לפחות לא נפצעתי בראש‪ .‬הפעם נשארתי בהכרה‬
‫כל הקרב‪".‬‬
‫"חיסלת‪ ,‬כאילו‪ ,‬מאתיים יריבים‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬מפחיד כמה שהיית מדהים‪".‬‬
‫"גם אתן עזרתן‪".‬‬
‫"אולי‪ ,‬אבל‪ ...‬היי‪ ,‬תישאר איתי‪".‬‬
‫הראש של ג'ייסון התחיל להישמט‪ .‬הסדקים בין האבנים התחדדו לנגד עיניו‪.‬‬
‫"קצת סחרחורת‪ ",‬הוא מילמל‪.‬‬
‫"עוד נקטר‪ ",‬פקדה פייפר‪" .‬הנה‪ .‬טעים לך?"‬
‫"כן‪ .‬כן‪ ,‬מעולה‪".‬‬
‫למעשה לנקטר היה טעם של נסורת נוזלית‪ ,‬אבל ג'ייסון לא גילה לה‪ .‬מאז בית‬
‫האדס‪ ,‬כשהתפטר מתפקיד הפראיטור‪ ,‬לאמברוסיה ולנקטר לא היה טעם של המאכלים‬
‫האהובים עליו ממחנה יופיטר‪ .‬כאילו הזיכרונות שלו מביתו הישן כבר לא יכולים לרפא‬
‫אותו‪.‬‬
 ‫נולדת רומאי ותמות רומאי‪ ,‬אמר לו מייקל וארוס‪.‬‬
‫הוא הסתכל על העשן המסתלסל מהתחבושות שלו‪ .‬היו לו דאגות חמורות יותר‬
‫מאשר אובדן דם‪ .‬אנבת' צדקה לגבי הזהב הקיסרי‪ .‬הוא היה קטלני לחצויים‪ ,‬לא רק‬
‫למפלצות‪ .‬הפציעה מהלהב של וארוס תעשה כמיטב יכולתה לאכל את כוח החיים של‬
‫ג'ייסון‪.‬‬
‫הוא ראה חצוי מת ככה פעם‪ .‬זה לא היה מחזה נעים‪.‬‬
‫אני לא יכול למות‪ ,‬הוא אמר לעצמו‪ .‬החברים שלי צריכים אותי‪.‬‬
‫דבריו של אנטינואוס שאגו באוזניו — על ענקים באתונה‪ ,‬המסע הבלתי אפשרי‬
‫המצפה ל"ארגו ‪ ,"2‬הצייד המסתורי שגאיה שלחה כדי לתפוס את אתנה פרתנוס‪.‬‬
‫"ריינה‪ ,‬ניקו והמאמן הדג'‪ ",‬הוא אמר‪" .‬הם בסכנה‪ .‬אנחנו חייבים להזהיר אותם‪".‬‬
‫"נטפל בזה כשנחזור לספינה‪ ",‬הבטיחה פייפר‪" .‬התפקיד שלך כרגע הוא להירגע‪".‬‬
‫נימת הקול שלה היתה קלילה ומלאת ביטחון‪ ,‬אבל העיניים שלה נמלאו דמעות‪" .‬וחוץ‬
‫מזה‪ ,‬הם שלישייה קשוחה‪ .‬הם יהיו בסדר גמור‪".‬‬
‫ג'ייסון קיווה שהיא צודקת‪ .‬ריינה סיכנה כל כך הרבה כדי לעזור להם‪ .‬המאמן הדג'‬
‫היה מעצבן לפעמים‪ ,‬אבל גונן בנאמנות על כל חברי הצוות‪ .‬וניקו‪ ...‬ג'ייסון דאג לו באופן‬
‫מיוחד‪.‬‬
‫פייפר ריפרפה באגודלה על הצלקת בשפה שלו‪" .‬ברגע שהמלחמה תיגמר‪ ...‬ניקו יהיה‬
‫בסדר‪ .‬עשית מה שיכולת‪ ,‬היית חבר אמיתי‪".‬‬
‫ג'ייסון לא ידע מה לומר‪ .‬הוא לא סיפר לפייפר על השיחה שלו עם ניקו‪ .‬הוא שמר‬
‫על הסוד של די אנג'לו‪.‬‬
‫ועדיין‪ ...‬נראה שפייפר מבינה‪ .‬כבת אפרודיטה‪ ,‬אולי היא הרגישה שמישהו נאבק‬
‫בשיברון לב‪ .‬אבל היא לא לחצה על ג'ייסון לדבר על זה‪ .‬הוא העריך את זה‪.‬‬
‫גל נוסף של כאב גרם לו להתכווץ‪.‬‬
‫"תתמקד בקול שלי‪ ".‬פייפר נישקה את המצח שלו‪" .‬תחשוב על משהו חיובי‪ .‬עוגת‬
‫יום ההולדת בפארק ברומא–"‬
‫"זה היה נחמד‪".‬‬
‫"החורף שעבר‪ ",‬היא הציעה‪" .‬קרב המרשמלו מסביב למדורה‪".‬‬
‫"כתשתי אותך לגמרי‪".‬‬
‫"ימים שלמים הסתובבת עם מרשמלו דבוק לשיער!"‬
‫"מה פתאום‪".‬‬
 ‫מחשבותיו של ג'ייסון נדדו לעבר‪ ,‬לזמנים טובים מאלה‪.‬‬
‫הוא רק רצה להישאר שם — לדבר עם פייפר‪ ,‬להחזיק את היד שלה‪ ,‬לא לדאוג‬
‫לגבי ענקים או גאיה או הטירוף של אמא שלו‪.‬‬
‫הוא ידע שהם צריכים לחזור לספינה‪ .‬מצבו היה גרוע‪ .‬הם השיגו את המידע שלשמו‬
‫באו‪ .‬אבל בעודו שוכב שם על האבנים הצוננות‪ ,‬נמלא ג'ייסון תחושה שמשהו כאן לא‬
‫הושלם‪ .‬סיפור המחזרים והמלכה פנלופה‪ ...‬מחשבותיו על משפחה‪ ...‬חלומותיו בזמן‬
‫האחרון‪ .‬כל הדברים האלה התערבלו בראשו‪ .‬היה במקום הזה משהו נוסף — משהו‬
‫שהחמיץ‪.‬‬
‫אנבת' חזרה בצליעה משפת הרכס‪.‬‬
‫"נפצעת?" שאל אותה ג'ייסון‪.‬‬
‫אנבת' העיפה מבט בקרסול שלה‪" .‬זה בסדר‪ .‬סתם השבר הישן מהמערות מתחת‬
‫לרומא‪ .‬לפעמים כשאני לחוצה‪ ...‬לא משנה‪ .‬אותתי לליאו‪ .‬פרנק יחליף צורה‪ ,‬יעוף לכאן‬
‫ויישא אותך לספינה‪ .‬אני צריכה להכין אלונקה כדי לייצב אותך‪".‬‬
‫בדמיונו של ג'ייסון עלתה תמונה מבעיתה של עצמו בערסל‪ ,‬מתנודד בין טפריו של‬
‫פרנק העיט הענק‪ ,‬אבל הוא החליט שזה עדיף על מוות‪.‬‬
‫אנבת' פנתה לעבודה‪ .‬היא אספה פריטים שהשאירו המחזרים — חגורת עור‪ ,‬טוניקה‬
‫קרועה‪ ,‬רצועות סנדל‪ ,‬שמיכה אדומה וכמה מוטות שבורים של חניתות‪ .‬ידיה עופפו בין‬
‫החומרים — תולשות‪ ,‬אורגות‪ ,‬קושרות‪ ,‬קולעות‪.‬‬
‫"איך את עושה את זה?" שאל ג'ייסון בתדהמה‪.‬‬
‫"למדתי את זה במסע החיפושים שלי מתחת לרומא‪ ".‬עיניה של אנבת' נותרו נעוצות‬
‫בעבודתה‪" .‬מעולם לא היתה לי סיבה לנסות לארוג‪ ,‬אבל זה שימושי במצבים מסוימים‪,‬‬
‫למשל כשרוצים לברוח מעכבישים‪"...‬‬
‫היא קשרה רצועת עור אחרונה‪ ,‬והופ — אלונקה גדולה דיה עבור ג'ייסון‪ ,‬עם מוטות‬
‫של חניתות ששימשו ידיות נשיאה ורצועות קשירה במרכז‪.‬‬
‫פייפר שרקה בהערכה‪" .‬בפעם הבאה שאני צריכה תיקונים בשמלה‪ ,‬אני באה אלייך‪".‬‬
‫"סתמי‪ ,‬מקלין‪ ",‬אמרה אנבת'‪ ,‬אבל עיניה נצצו בשביעות רצון‪" .‬עכשיו‪ ,‬בואי נקשור‬
‫אותו —"‬
‫"רגע‪ ",‬אמר ג'ייסון‪.‬‬
‫הלב שלו פעם בכוח‪ .‬כשצפה באנבת' אורגת את האלונקה המאולתרת‪ ,‬נזכר ג'ייסון‬
‫בסיפור על פנלופה — כיצד החזיקה מעמד עשרים שנה בציפייה לשובו של בעלה‪,‬‬
 ‫אודיסאוס‪.‬‬
‫"מיטה‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬היתה בארמון הזה מיטה מיוחדת‪".‬‬
‫פייפר נראתה מודאגת‪" .‬ג'ייסון‪ ,‬איבדת המון דם‪".‬‬
‫"אני לא הוזה‪ ",‬הוא התעקש‪" .‬מיטת הנישואים היתה מקודשת‪ .‬אם יש מקום כלשהו‬
‫שאפשר לדבר בו עם יונו‪ "...‬הוא נשם נשימה עמוקה וקרא‪" :‬יונו!"‬
‫דממה‪.‬‬
‫אולי פייפר צודקת‪ .‬הוא לא חשב בבהירות‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬במרחק כעשרים מטר מהם‪ ,‬רצפת האבן נסדקה‪ .‬ענפים נדחקו מבעד לאדמה‬
‫וצמחו במהירות עד שעץ זית בגודל מלא הצל על החצר‪ .‬תחת חופה של עלים‬
‫אפרפרים–ירוקים ניצבה אישה כהת–שיער‪ ,‬לבושה שמלה לבנה‪ ,‬ועל כתפיה גלימה מעור‬
‫נמר‪ .‬בראש המטה שלה היה פרח לוטוס לבן‪ .‬הבעת פניה היתה צוננת ומלכותית‪.‬‬
‫"גיבוריי‪ ",‬אמרה האלה‪.‬‬
‫"הרה‪ ",‬אמרה פייפר‪.‬‬
‫"יונו‪ ",‬תיקן אותה ג'ייסון‪.‬‬
‫"מי שהיא לא תהיה‪ ",‬רטנה אנבת'‪" .‬מה את עושה כאן‪ ,‬הוד מלכותה הפרתית?"‬
‫עיניה הכהות של יונו נצצו באור מסוכן‪" .‬אנבת' צ'ייס‪ .‬מקסימה כתמיד‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪ ",‬אמרה אנבת'‪" ,‬בדיוק חזרתי מטרטרוס‪ ,‬אז הנימוסים שלי קצת חלודים‪,‬‬
‫בעיקר כלפי אלות שמחקו את הזיכרון של החבר שלי‪ ,‬גרמו לו להיעלם לחודשים ואז —"‬
‫"באמת‪ ,‬ילדה‪ .‬שוב אותו סיפור ישן?"‬
‫"את לא אמורה לסבול מפיצול אישיות?" שאלה אנבת'‪" .‬כלומר — יותר מהרגיל?"‬
‫"רגע רגע‪ ",‬ג'ייסון התערב בשיחה‪ .‬לא חסרו לו סיבות לשנוא את יונו‪ ,‬אבל היו כאן‬
‫עניינים חשובים יותר‪" .‬יונו‪ ,‬אנחנו צריכים את עזרתך‪ .‬אנחנו–" הוא ניסה להתיישב ומיד‬
‫התחרט על כך‪ .‬הוא הרגיש כאילו מישהו קישקש לו את המעיים במזלג‪.‬‬
‫פייפר תמכה בו שלא ייפול‪" .‬צעד צעד‪ ",‬אמרה‪" .‬ג'ייסון פצוע‪ .‬תרפאי אותו!"‬
‫גבותיה של האלה התכווצו‪ .‬דמותה הבליחה באי יציבות‪.‬‬
‫"יש דברים שאפילו האלים לא יכולים לרפא‪ ",‬אמרה‪" .‬הפצע הזה נוגע לנשמתך ולא‬
‫רק לגופך‪ .‬אתה חייב להילחם בו‪ ,‬ג'ייסון גרייס‪ ...‬אתה חייב לשרוד‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬תודה‪ ",‬הוא אמר בפה יבש‪" .‬אני מנסה‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת‪ ,‬הפצע נוגע לנשמה שלו?" תבעה פייפר לדעת‪" .‬למה את לא‬
‫יכולה–"‬
‫"גיבוריי‪ ,‬זמננו קצר‪ ",‬אמרה יונו‪" .‬אני אסירת תודה על שזימנתם אותי‪ .‬במשך שבועות‬
‫נמצאתי במצב של כאב ובלבול‪ ...‬הטבע היווני והטבע הרומי שלי נלחמו זה בזה‪ .‬וגרוע‬
‫מכך‪ ,‬נאלצתי להסתתר מיופיטר‪ ,‬שמחפש אחרי בחמת זעם שגויה‪ ,‬מתוך מחשבה שאני‬
‫עוררתי את המלחמה עם גאיה‪".‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמרה אנבת'‪" ,‬למה שהוא יחשוב דבר כזה?"‬
‫יונו העיפה בה מבט רגוז‪" .‬למרבה המזל‪ ,‬המקום הזה מקודש לי‪ .‬בכך שסילקתם את‬
‫רוחות הרפאים‪ ,‬טיהרתם אותו והענקתם לי רגע של צלילות‪ .‬ולכן אני מסוגלת לשוחח‬
‫איתכם — גם אם לרגע קצר בלבד‪".‬‬
‫"למה הוא מקודש‪ "?...‬העיניים של פייפר נפערו‪" .‬אה‪ .‬מיטת הנישואים!"‬
‫"מיטת הנישואים?" שאלה אנבת'‪" .‬אני לא רואה שום —"‬
‫"המיטה של פנלופה ואודיסאוס‪ ",‬הסבירה פייפר‪" .‬אחד מעמודי המיטה היה עץ זית‬
‫חי‪ ,‬ולכן לא היה אפשרי להזיז אותה‪".‬‬
‫"אכן‪ ".‬יונו החליקה בידה על גזע עץ הזית‪" .‬מיטת נישואים שאין להזיזה‪ .‬איזה סמל‬
‫יפהפה! בדומה לפנלופה‪ ,‬הנאמנה שברעיות‪ ,‬אשר לא ויתרה ודחתה מאה מחזרים יהירים‬
‫במשך שנים משום שידעה שבעלה ישוב אליה‪ .‬אודיסאוס ופנלופה — סמל ומופת‬
‫לנישואים מושלמים!"‬
‫אפילו במצבו המטושטש‪ ,‬ג'ייסון היה משוכנע למדי שהוא זוכר סיפורים על כך‬
‫שאודיסאוס התאהב בנשים אחרות במהלך מסעותיו‪ ,‬אבל הוא החליט לא להזכיר את זה‪.‬‬
‫"תוכלי לפחות לייעץ לנו?" הוא שאל‪" .‬לומר לנו מה לעשות?"‬
‫"הפליגו סביב ֶפּלוֹפּוֹנסוֹס‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬כפי שניחשתם‪ ,‬זהו הנתיב האפשרי היחיד‪.‬‬
‫בדרככם חפשו את אלת הניצחון באולימפיה‪ .‬היא יצאה מכלל שליטה‪ .‬אם לא תצליחו‬
‫להכניע אותה‪ ,‬הקרע בין יוון ורומי לעולם לא יירפא‪".‬‬
‫לניקה?" שאלה אנבת'‪" .‬איך היא יצאה משליטה?"‬ ‫"את מתכוונת ֵ‬
‫רעם הרעים מעליהם וטילטל את הגבעה‪.‬‬
‫"ההסבר יארך זמן רב מדי‪ ",‬אמרה יונו‪" .‬עלי להימלט לפני שיופיטר ימצא אותי‪.‬‬
‫מרגע שאסתלק לא אוכל לסייע לכם שוב‪".‬‬
‫ג'ייסון התאפק לא לענות‪ :‬מתי בדיוק עזרת לי לפני כן?‬
‫"יש עוד משהו שאנחנו צריכים לדעת?" הוא שאל‪.‬‬
‫"כפי ששמעתם‪ ,‬הענקים נאספו באתונה‪ .‬מעטים האלים שיוכלו לעזור לכם במסעכם‪,‬‬
‫אבל איני האולימפית היחידה אשר סר חנה בעיני יופיטר‪ .‬גם התאומים עוררו את זעמו‪".‬‬
 ‫"ארטמיס ואפולו?" שאלה פייפר‪" .‬למה?"‬
‫דמותה של יונו החלה להתפוגג‪" .‬אם תגיעו לאי ֶדלוֹס‪ ,‬ייתכן שהם יסכימו לעזור לכם‪.‬‬
‫הם נואשים דיים לנסות כל דרך להשלים איתו‪ .‬לכו‪ .‬אולי ניפגש שוב באתונה‪ ,‬אם תנחלו‬
‫הצלחה‪ .‬ואם לא‪"...‬‬
‫האלה נעלמה‪ ,‬ואולי ראייתו של ג'ייסון היא זאת שכשלה‪ .‬כאב הציף אותו בגלים‪.‬‬
‫הראש שלו נשמט לאחור‪ .‬הוא ראה עיט ענק חג גבוה מעליו‪ .‬ואז השמים הכחולים‬
‫השחירו‪ ,‬וג'ייסון לא ראה עוד דבר‪.‬‬
 ‫‪V‬‬

‫ריינה‬

‫צלילה חופשית לתוך הר געש לא היתה כלולה ברשימת המשאלות של ריינה‪.‬‬

‫דרום איטליה נגלתה לעיניה בפעם הראשונה מגובה קילומטר וחצי‪ .‬ממערב‪ ,‬לאורך‬
‫הסהר של מפרץ נאפּוֹלי‪ ,‬אורותיהן של ערים שקועות בשינה נצצו באפלולית של טרם‬
‫זריחה‪ 300 .‬מטר מתחת לריינה‪ ,‬לוע שרוחבו כמעט קילומטר נפער בפסגת הר געש‪,‬‬
‫קיטור לבן עלה והסתלסל ממרכזו‪.‬‬
‫עבר רגע עד שהבלבול של ריינה התחיל להתפוגג‪ .‬היא סבלה מטשטוש ובחילה‬
‫ריגיד ְריוּם אל הסאונה של‬
‫הפ ַ‬‫בעקבות המסע בצללים‪ ,‬כאילו נגררה מהמים הקרים של ְ‬
‫בית מרחץ רומי‪.‬‬
‫ואז היא קלטה שהיא באוויר‪ .‬כוח המשיכה תפס בה‪ ,‬והיא התחילה ליפול‪.‬‬
‫"ניקו!" היא צעקה‪.‬‬
‫"חלילי פאן‪ ",‬קילל גליסון הדג'‪.‬‬
‫"אההה!" ניקו התחבט וכמעט נשמט מאחיזתה של ריינה‪ .‬היא נאחזה בו בכוח ותפסה‬
‫בצווארון החולצה של הדג' שהתחיל ליפול ולהתרחק‪ .‬אם הם ייפרדו עכשיו‪ ,‬הלך עליהם‪.‬‬
‫הם המשיכו לצלול לעבר הר הגעש‪ ,‬בעוד פריט המטען הגדול ביותר שלהם — פסל‬
‫אתנה פרתנוס שגובהו שנים–עשר מטר — משתרך בעקבותיהם כשהוא קשור לרתמה על‬
‫הגב של ניקו‪ ,‬כמו מצנח לא יעיל במיוחד‪.‬‬
‫"זה הר וזוב מתחתינו!" צעקה ריינה מעל שריקת הרוח‪" .‬ניקו‪ ,‬תשגר אותנו מכאן!"‬
‫עיניו של ניקו התרוצצו בפיזור לכל עבר‪ .‬שערו הכהה הצליף סביב פניו כמו עורב‬
‫שצונח מהשמים‪" .‬אני–אני לא יכול! אין כוח!"‬
‫המאמן הדג' פעה‪" :‬יש לי חדשות בשבילך‪ ,‬ילד‪ ,‬תיישים לא יודעים לעוף! תקפיץ‬
‫אותנו מכאן אחרת נגמור בצורת חביתת אתנה פרתנוס!"‬
‫ריינה ניסתה לחשוב‪ .‬היא תקבל בהשלמה את מותה אם לא תהיה ברירה‪ ,‬אבל אם‬
‫פסל אתנה פרתנוס יושמד‪ ,‬המסע שלהם ייכשל‪ .‬וזה לא מקובל עליה‪.‬‬
‫"ניקו‪ ,‬מסע צללים‪ ",‬פקדה‪" .‬אני אשאיל לך מהכוח שלי‪".‬‬
‫הוא בהה בה בלי להבין‪" .‬איך‪"?...‬‬
 ‫"תעשה את זה!"‬
‫היא הידקה את אחיזתה בידו‪ .‬סמל החרב והלפיד של ֶבּלוֹנָ ה שעל זרועה התחמם‬
‫במידה מכאיבה‪ ,‬כאילו נצרב בעורה בפעם הראשונה‪.‬‬
‫ניקו התנשף‪ .‬הצבע חזר אל פניו‪ .‬רגע לפני שהגיעו אל ענן הקיטור של הר הגעש‪ ,‬הם‬
‫חמקו אל הצללים‪.‬‬
‫האוויר הפך קפוא‪ .‬שריקת הרוח הוחלפה בערבוביית קולות שלחשו באלף שפות‬
‫לפּיראגווה — קרח מרוסק מכוסה סירופ‬ ‫ַ‬ ‫שונות‪ .‬ריינה הרגישה כאילו פנים גופה הפך‬
‫פירות — הקינוח האהוב עליה מילדותה בווִ יֵ יחו סן חואן‪.‬‬
‫היא תהתה למה נזכרה בזה דווקא עכשיו‪ ,‬כשהיא על סף מוות‪ .‬ואז ראייתה הצטללה‪.‬‬
‫רגליה ניצבו על אדמה מוצקה‪.‬‬
‫השמים החלו להתבהר ממזרח‪ .‬לרגע חשבה ריינה שהיא שוב ברומא החדשה‪.‬‬
‫עמודים דוריים הקיפו חצר פנימית ששטחה דונם בערך‪ .‬מולה‪ ,‬פסל פאון מארד ניצב‬
‫במרכז מזרקה שקועה מעוטרת באריחי פסיפס‪.‬‬
‫שיחי ורדים ולגרסטרמיה פרחו בגן סמוך‪ .‬עצי דקל ואורן היתמרו אל השמים‪ .‬שבילים‬
‫מרוצפים אבנים הובילו מהחצר בכמה כיוונים — דרכים ישרות ושטוחות בבנייה רומית‬
‫משובחת‪ ,‬שהקיפו בתי אבן נמוכים עם מרפסות עמודים‪.‬‬
‫ריינה הסתובבה‪ .‬מאחוריה‪ ,‬פסל אתנה פרתנוס ניצב שלם וזקוף‪ ,‬מיתמר מעל החצר‬
‫כמו קישוט מדשאה מגודל‪ .‬זרועותיו של פאון הארד שבמזרקה היו מורמות‪ ,‬ופניו אל‬
‫אתנה‪ ,‬כאילו הוא משתוחח מפחד בפני האורחת החדשה‪.‬‬
‫באופק היתמר הר וזוב — צללית כהה וגבנונית שכעת היתה במרחק כמה קילומטרים‬
‫משם‪ .‬עמודי קיטור עבים הסתלסלו מפסגת הר הגעש‪.‬‬
‫"אנחנו בפומפיי‪ ",‬קלטה ריינה‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬לא טוב‪ ",‬אמר ניקו‪ ,‬ומיד התמוטט‪.‬‬
‫"הופה!" המאמן הדג' תפס אותו לפני שפגע בקרקע‪ .‬הסאטיר השעין אותו על כפות‬
‫רגליה של אתנה וניתק את הרתמה שחיברה את ניקו לפסל‪.‬‬
‫ברכיה של ריינה עצמה קרסו תחתיה‪ .‬היא ציפתה שתשלם מחיר פיזי כלשהו; זה‬
‫קרה בכל פעם שחלקה את כוחה‪ .‬אבל היא לא ציפתה לקבל גל של סבל גולמי כזה‬
‫מניקו די אנג'לו‪ .‬היא התיישבה בכבדות ובקושי הצליחה לשמור על ההכרה‪.‬‬
‫אלי רומא‪ .‬אם זה רק חלק מהכאב של ניקו‪ ...‬איך הוא מסוגל לעמוד בו?‬
‫היא ניסתה להסדיר את נשימתה בעוד המאמן הדג' מחטט בציוד המחנאות שלו‪.‬‬
‫אבנים נסדקו סביב נעליו של ניקו‪ .‬חריצים כהים נפרשו הלאה ממנו כמו פיצוץ של דיו‪,‬‬
‫כאילו הגוף של ניקו מנסה לפלוט את כל הצללים שדרכם עבר‪.‬‬
‫אתמול היה עוד יותר גרוע‪ :‬אחו שלם נבל ושלדים הגיחו מתוך האדמה‪ .‬ממש לא‬
‫התחשק לריינה שזה יקרה שוב‪.‬‬
‫"תשתה משהו‪ ".‬היא הושיטה לו מימייה מלאה שיקוי חד–קרן — קרן טחונה‬
‫מעורבבת במים קדושים מהטיבר הקטן‪ .‬הם גילו שהמשקה הזה מועיל לניקו יותר מנקטר‪,‬‬
‫ועוזר להפיג מגופו את התשישות ואת האפלה ללא סכנה שיתלקח פתאום באש‪.‬‬
‫ניקו גמע מהמשקה‪ .‬הוא עדיין נראה נורא‪ .‬העור שלו עטה גוון כחלחל‪ .‬לחייו היו‬
‫יוֹק ֶלטיאנוס בהק בסגול מרושע‪ ,‬כמו חבּורה רדיואקטיבית‪.‬‬
‫שקועות‪ .‬לצדו‪ ,‬שרביט ִד ְ‬
‫ניקו בחן את ריינה‪" .‬איך עשית את זה‪ ...‬פרץ האנרגיה הזה?"‬
‫ריינה סובבה את זרועה‪ .‬הקעקוע עדיין בער כמו שעווה חמה‪ :‬סמל בלונה‪SPQR,‬‬
‫וארבעת הקווים לציון ארבע שנות שירות‪" .‬אני לא אוהבת לדבר על זה‪ ",‬אמרה‪" ,‬אבל זה‬
‫כוח שקיבלתי מאמא שלי‪ .‬אני יכולה להחדיר כוחות באנשים אחרים‪".‬‬
‫המאמן הדג' הרים ראש מתרמיל הגב שלו‪" .‬את רצינית? למה לא תידלקת אותי‪,‬‬
‫רומאית? אני רוצה שרירי–על!"‬
‫ריינה עשתה פרצוף‪" .‬זה לא עובד ככה‪ ,‬המאמן‪ .‬אני מסוגלת לעשות את זה רק‬
‫במצבים של חיים ומוות‪ ,‬וזה עובד טוב יותר בקבוצות גדולות‪ .‬כשאני מפקדת על צבא‪ ,‬אני‬
‫יכולה לחלוק מעצמי — כוח פיזי‪ ,‬אומץ לב‪ ,‬סיבולת — בהתאם לגודל הצבא‪".‬‬
‫ניקו הרים גבה‪" .‬שימושי לפראיטור רומית‪".‬‬
‫ריינה לא ענתה‪ .‬היא העדיפה לא לדבר על הכוח שלה‪ ,‬בדיוק מהסיבה הזאת‪ .‬היא‬
‫לא רצתה שהחצויים תחת פיקודה יחשבו שהיא שולטת בהם‪ ,‬או שהשתמשה בקסם‬
‫כלשהו כדי להפוך למנהיגה‪ .‬היא היתה יכולה לחלוק רק את התכונות שכבר היו לה‪ ,‬ולא‬
‫היה בכוחה לעזור לאיש שאינו ראוי להיות גיבור‪.‬‬
‫המאמן הדג' רטן‪" .‬חבל‪ .‬הייתי שמח לשרירי–על‪ ".‬הוא חזר לחטט בתרמיל שלו‪,‬‬
‫שנדמה שהכיל אספקה אינסופית של כלי בישול‪ ,‬ציוד הישרדות וציוד ספורט אקראי‪.‬‬
‫ניקו לגם לגימה נוספת משיקוי החד–קרן‪ .‬העפעפיים שלו היו כבדים מתשישות‪ ,‬אבל‬
‫ריינה ראתה שהוא נאבק להישאר ער‪.‬‬
‫"ראיתי אותך מועדת‪ ",‬הוא ציין‪" .‬כשאת משתמשת בכוח שלך‪ ...‬את מקבלת ממני‪,‬‬
‫הממ‪ ,‬תגובה כלשהי?"‬
‫"זאת לא קריאת מחשבות‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אפילו לא קישור רגשי‪ .‬רק‪ ...‬גל זמני של‬
‫תשישות‪ .‬רגשות בסיסיים‪ .‬הכאב שלך שוטף אותי‪ .‬אני נושאת בחלק מהעול שלך‪".‬‬
‫הבעת הפנים של ניקו הפכה זהירה‪.‬‬
‫הוא שיחק בטבעת הגולגולת הכסופה שעל אצבעו‪ ,‬כפי שריינה עשתה בטבעת הכסף‬
‫שלה כשהיתה שקועה במחשבות‪ .‬היה משהו מטריד במחשבה שיש לה הרגל דומה לזה‬
‫של בן האדס‪.‬‬
‫במהלך החיבור הקצר לניקו‪ ,‬היא הרגישה כאב רב יותר מששידר אליה הלגיון כולו‬
‫במהלך הקרב נגד הענק פוליבוטס‪ .‬הוא רוקן אותה יותר מאשר בפעם הקודמת‬
‫שהשתמשה בכוח שלה‪ ,‬כדי לחזק את הפגסוס שלה סקיפיו במהלך המסע שלהם לחציית‬
‫האוקיינוס האטלנטי‪.‬‬
‫היא ניסתה להרחיק מעליה את הזיכרון‪ .‬ידידה המכונף מת מהרעלה‪ ,‬עם חוטמו‬
‫בחיקה‪ ,‬כשהוא מביט בה בעיניים מלאות אמון בעודה מניפה את הפגיון שלה לשים קץ‬
‫לייסוריו‪ ...‬אלים‪ ,‬לא‪ .‬היא לא יכולה לחשוב על זה עכשיו‪ .‬זה ישבור אותה‪.‬‬
‫אבל הכאב שניקו שידר היה עמוק יותר‪.‬‬
‫"כדאי שתנוח‪ ",‬היא אמרה לו‪" .‬אחרי שתי קפיצות ברצף‪ ,‬אפילו עם קצת עזרה‪ ...‬יש‬
‫לך מזל שאתה עדיין בחיים‪ .‬אנחנו נצטרך אותך שוב הלילה‪".‬‬
‫היה קשה לבקש ממנו משהו בלתי אפשרי כזה‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬היה לה ניסיון רב‬
‫בדחיפת חצויים מעבר לגבולות היכולת שלהם‪.‬‬
‫ניקו חשק שיניים והינהן‪" .‬אנחנו תקועים כאן עכשיו‪ ".‬הוא סרק את החורבות‪" .‬אבל‬
‫פומפיי היא המקום האחרון שהייתי בוחר לנחות בו‪ .‬המקום הזה מלא ֶל ֵ‬
‫מוּרס‪".‬‬
‫"למורים?" המאמן הדג' התחיל לבנות משהו שנראה כמו מלכודת מחוט עפיפון‪,‬‬
‫מחבט טניס וסכין ציד‪" .‬אתה מתכוון ליצורים הפרוותיים החמודים–"‬
‫"לא‪ ".‬ניקו נשמע מעוצבן‪ ,‬כאילו שמע את השאלה הזאת הרבה בזמן האחרון‪.‬‬
‫ֶמוּרס‪ .‬רוחות עוינות‪ .‬בכל הערים הרומיות יש כאלה‪ ,‬אבל בפומפיי —"‬ ‫"ל ֵ‬
‫"כל העיר נמחקה‪ ",‬נזכרה ריינה‪" .‬בשנת ‪ 79‬לספירה‪ .‬הר וזוב התפרץ וכיסה את‬
‫העיר באפר‪".‬‬
‫ניקו הינהן‪" .‬טרגדיה כזאת יוצרת הרבה רוחות זועמות‪".‬‬
‫המאמן הדג' בחן את הר הגעש הרחוק‪" .‬עולה ממנו עשן‪ .‬זה סימן רע?"‬
‫"אני‪ ...‬אני לא בטוח‪ ".‬ניקו התעסק בחור בברך מכנסי הג'ינס השחורים שלו‪" .‬אלים‬
‫אוּר ָיאה‪ ,‬יכולים להרגיש בנוכחות של ילדי האדס‪ .‬אולי בגלל זה סטינו‬ ‫של הרי געש‪ֵ ,‬‬
‫מהמסלול‪ .‬יכול להיות שרוחות וזוב ניסו להרוג אותנו‪ .‬אבל קשה לי להאמין שההר יוכל‬
‫לפגוע בנו ממרחק כזה‪ .‬ייקח לו יותר מדי זמן להגיע להתפרצות מלאה‪ .‬האיום הנוכחי‬
‫נמצא סביבנו‪".‬‬
‫העורף של ריינה עיקצץ‪.‬‬
‫עם הזמן היא התרגלה לנוכחות הלארס‪ ,‬רוחות הרפאים הידידותיות במחנה יופיטר‪,‬‬
‫אבל אפילו הן עוררו בה אי–שקט‪ .‬הן לא הבינו את הרעיון של מרחב אישי‪ .‬לפעמים הן‬
‫עברו היישר דרכה והראש שלה הסתובב‪ .‬ככה ריינה הרגישה בפומפיי‪ ,‬כאילו העיר כולה‬
‫היא רוח רפאים אחת גדולה שבלעה אותה בשלמותה‪.‬‬
‫היא לא יכלה לספר לחבריה כמה היא פוחדת מרוחות רפאים‪ ,‬או מדוע‪ .‬הסיבה‬
‫שהיא ואחותה ברחו מסן חואן לפני שנים‪ ...‬הסוד הזה חייב להישאר קבור‪.‬‬
‫"אתה יכול לבלום אותם?" היא שאלה‪.‬‬
‫ניקו משך בכתפיו‪" .‬העברתי להם את המסר‪ :‬אל תתקרבו‪ .‬אבל ברגע שאני אירדם זה‬
‫לא ממש יעזור לנו‪".‬‬
‫המאמן הדג' טפח על המתקן שבנה ממחבט טניס וסכין‪" .‬אל תדאג‪ ,‬ילד‪ .‬אני אקיף‬
‫את המחנה במלכודות ואזעקות‪ .‬ואשמור עליך בלי הפסקה עם אלת הבייסבול שלי‪".‬‬
‫לא נראה שזה מרגיע את ניקו‪ ,‬אבל העיניים שלו כבר היו חצי עצומות‪" .‬בסדר‪.‬‬
‫אבל‪ ...‬אל תגזים‪ .‬אנחנו לא רוצים שמקרה אלבניה יחזור על עצמו‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אישרה ריינה‪.‬‬
‫מסע הצללים הראשון שלהם שלשום היה כישלון מהדהד‪ ,‬אולי האירוע המשפיל‬
‫ביותר בכל הקריירה הארוכה של ריינה‪ .‬יום אחד‪ ,‬אם ישרדו‪ ,‬ייתכן שהם יסתכלו לאחור‬
‫ויצחקו‪ ,‬אבל לא היום‪ .‬שלושתם הסכימו לעולם לא לדבר על זה‪ .‬מה שקרה באלבניה‬
‫יישאר באלבניה‪.‬‬
‫המאמן הדג' נראה נעלב‪" .‬בטח‪ ,‬אין בעיה‪ .‬פשוט תנוח‪ ,‬ילד‪ .‬אני שומר עליך‪".‬‬
‫"בסדר‪ ",‬ניקו התרכך‪" .‬אולי רק קצת‪ "...‬הוא הצליח לפשוט את מעיל הטייסים שלו‬
‫ולמעוך אותו לצורת כרית לפני שקרס והתחיל לנחור‪.‬‬
‫השלו כשהיה שקוע בשינה‪ .‬קמטי הדאגה נעלמו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ריינה נמלאה פליאה למראהו‬
‫הפנים שלו הפכו מלאכיות להפליא‪ ...‬כראוי לשם המשפחה שלו‪ ,‬די אנג'לו‪ .‬היא כמעט‬
‫היתה מסוגלת להאמין שהוא ילד רגיל בן ארבע–עשרה‪ ,‬ולא בן האדס שנשלף משנות‬
‫הארבעים ועבר יותר טרגדיות וסכנות משחצוי מצוי יסבול במשך חיים שלמים‪.‬‬
‫כשניקו הגיע למחנה יופיטר‪ ,‬ריינה לא בטחה בו‪ .‬היתה לה הרגשה שהוא יותר מרק‬
‫שגריר של אבא שלו‪ ,‬פלוטו‪ .‬עכשיו‪ ,‬כמובן‪ ,‬היא ידעה את האמת‪ .‬הוא היה חצוי יווני —‬
‫האדם הראשון בהיסטוריה‪ ,‬אולי האדם הראשון אי פעם‪ ,‬שעבר הלוך ושוב בין המחנות‬
‫היווני והרומי בלי לספר לכל קבוצה על קיומה של האחרת‪.‬‬
‫מוזר‪ ,‬אבל זה גרם לריינה לבטוח בניקו יותר‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬הוא לא היה רומאי‪ .‬הוא מעולם לא צד בחברת לופּה ולא עבר את ההכשרה‬
‫הקשוחה של הלגיון‪ .‬אבל ניקו הוכיח את עצמו בדרכים אחרות‪ .‬הוא שמר על המחנות‬
‫בסוד מהסיבה הטובה מכול‪ :‬חשש ממלחמה‪ .‬הוא צלל אל טרטרוס לבד‪ ,‬בהתנדבות‪ ,‬כדי‬
‫למצוא את שערי המוות‪ .‬הוא נפל בשבי הענקים‪ .‬הוא הוביל את צוות "ארגו ‪ "2‬אל בית‬
‫האדס‪ ...‬ועכשיו לקח על עצמו משימה קשה נוספת‪ :‬הוא סיכן את שלומו כדי לגרור את‬
‫אתנה פרתנוס אל מחנה החצויים‪.‬‬
‫הקצב האיטי שבו התנהל המסע כמעט הוציא אותם מדעתם‪ .‬הם לא היו יכולים‬
‫לעבור יותר מכמה מאות קילומטרים מדי לילה במסע צללים‪ ,‬ובשעות היום הם נחו כדי‬
‫לאפשר לניקו להתאושש‪ ,‬ואפילו זה דרש ממנו סיבולת שריינה לא חשבה שהיא אפשרית‪.‬‬
‫הוא נשא איתו כל כך הרבה בדידות ועצב‪ ,‬כל כך הרבה שיברון לב‪ .‬אבל המשימה‬
‫תמיד ניצבה אצלו במקום ראשון‪ .‬הוא התעקש להחזיק מעמד‪ .‬ריינה כיבדה את זה‪ .‬היא‬
‫הבינה את זה‪.‬‬
‫ריינה מעולם לא היתה בן אדם רגשן‪ ,‬אבל היא נמלאה רצון מוזר לעטוף את ניקו‬
‫בגלימה שלה ולכסות אותו טוב טוב‪ .‬היא נזפה בעצמה‪ .‬הוא עמית לקרב‪ ,‬לא אחיה הקטן‪.‬‬
‫הוא לא יעריך את המחווה‪.‬‬
‫"היי‪ ".‬המאמן הדג' קטע את מחשבותיה‪" .‬גם את צריכה לישון‪ .‬אני אשמור ראשון‬
‫ואכין לנו משהו לאכול‪ .‬רוחות הרפאים האלה לא אמורות להיות מסוכנות עכשיו‬
‫כשהשמש זורחת‪".‬‬
‫ריינה לא הבחינה כמה מואר כבר‪ .‬עננים בצבעי ורוד וטורקיז עיטרו את האופק‬
‫במזרח‪ .‬פאון הארד הקטן הטיל צל על פני המזרקה היבשה‪.‬‬
‫"קראתי על המקום הזה‪ ",‬ריינה נזכרה‪" .‬זאת אחת הווילות הכי שמורות בפומפיי‪.‬‬
‫קוראים לה ‘בית הפאון'‪".‬‬
‫גליסון העיף מבט לא מרוצה בפסל‪" .‬כן‪ ,‬טוב‪ ,‬היום זה ‘בית הסאטיר'‪.‬‬
‫ריינה הצליחה לחייך‪ .‬היא התחילה להעריך את ההבדל בין סאטירים ופאונים‪ .‬אם‬
‫היא תירדם אי פעם כשפאון עומד על המשמר‪ ,‬כשתתעורר היא תגלה שהאספקה נגנבה‪,‬‬
‫הפאון נעלם מזמן ומישהו צייר על הפנים שלה שפם‪ .‬המאמן הדג' היה שונה — בדרך‬
‫כלל ההבדל היה חיובי‪ ,‬אם כי הוא היה אחוז דיבוק לא בריא בכל מה שקשור לאמנויות‬
‫לחימה ואלות בייסבול‪.‬‬
‫לא ְרגֶ נְ טוּם ַואוּרוּם לשמור‬
‫"בסדר‪ ",‬היא הסכימה‪" .‬אתה תשמור ראשון‪ .‬אני אורה ַ‬
‫איתך‪".‬‬
‫נראה שהדג' רוצה למחות‪ ,‬אבל ריינה שרקה שריקה חדה‪ .‬כלבי המתכת הגיחו מבין‬
‫החורבות ודהרו לעברה מכיוונים מנוגדים‪ .‬אפילו לאחר שנים רבות כל כך‪ ,‬לא היה לריינה‬
‫מושג מאין הם מגיעים ולאן הם נעלמים כשהיא משחררת אותם‪ ,‬אבל מראם שיפר את‬
‫מצב רוחה‪.‬‬
‫הדג' השתעל שיעול קטן‪" .‬את בטוחה שהם לא דלמטים? הם נראים כמו דלמטים‪".‬‬
‫"הם כלבי ציד‪ ,‬המאמן‪ ".‬לריינה לא היה מושג למה הדג' מפחד מכלבים דלמטים‪,‬‬
‫אבל לא היו לה כוחות לשאול עכשיו‪" .‬אורום‪ ,‬ארגנטום‪ ,‬תשמרו עלינו בזמן שאני ישנה‪.‬‬
‫תצייתו לגליסון הדג'‪".‬‬
‫הכלבים הקיפו את החצר במרחק בטוח מאתנה פרתנוס‪ ,‬שהקרינה עוינות כלפי כל‬
‫דבר רומי‪.‬‬
‫ריינה עצמה רק התחילה להתרגל לתחושת העוינות הזאת‪ ,‬והיתה משוכנעת למדי‬
‫שהפסל לא מרוצה מכך שהציבו אותו באמצע עיר רומית עתיקה‪.‬‬
‫היא נשכבה והתכסתה בגלימה הסגולה שלה‪ .‬אצבעותיה סגרו על הנרתיק שעל‬
‫חגורתה‪ ,‬שם שמרה את מטבע הכסף שנתנה לה אנבת' לפני שנפרדו באפּירוּס‪.‬‬
‫זה סימן לכך שדברים יכולים להשתנות‪ ,‬אמרה לה אנבת'‪ .‬אות אתנה שלך עכשיו‪.‬‬
‫אולי המטבע יביא לך מזל‪.‬‬
‫ריינה לא היתה בטוחה אם זה יהיה מזל טוב או מזל רע‪.‬‬
‫היא העיפה מבט אחרון בפאון הארד המשתופף בפני הזריחה ואתנה פרתנוס‪ .‬ואז‬
‫עצמה עיניים ושקעה בחלומות‪.‬‬
 ‫‪VI‬‬

‫ריינה‬
‫בדרך כלל היתה ריינה מסוגלת לשלוט בסיוטים שלה‪.‬‬
‫היא הרגילה את תודעתה להתחיל את כל החלומות שלה במקום האהוב עליה — גן‬
‫בכחוס על הגבעה הגבוהה ביותר ברומא החדשה‪ .‬היא הרגישה בטוחה ושלווה שם‪.‬‬
‫כשחזיונות פלשו לשנתה — כפי שקורה תמיד לחצויים — היא היתה מסוגלת להשתלט‬
‫עליהם ולדמיין שהם בבואות במימי המזרקה שבגן‪ .‬זה איפשר לה לישון בשלווה ולא‬
‫להתעורר בבוקר שטופת זיעה קרה‪.‬‬
‫אבל הפעם היא לא הצליחה‪.‬‬
‫החלום התחיל סביר יחסית‪ .‬היא עמדה בגן בשעת אחר צהריים חמימה‪ ,‬ענפי הסוכה‬
‫היו כבדים מפרחי יערת דבש‪ .‬במרכז המזרקה‪ ,‬הפסל הקטן של בכחוס התיז מים אל‬
‫האגן‪.‬‬
‫הכיפות הזהובות וגגות הרעפים האדומים של רומא החדשה נפרשו מתחתיה‪.‬‬
‫כקילומטר מערבית משם היתמרו הביצורים של מחנה יופיטר‪ .‬מאחוריהם‪ ,‬נהר הטיבר‬
‫הקטן הקיף את העמק בקשת רכה‪ ,‬וזרם למרגלות גבעות ברקלי‪ ,‬זהוב וערפילי בשמש‬
‫הקיץ‪.‬‬
‫ריינה החזיקה בידה כוס שוקו חם‪ ,‬המשקה האהוב עליה‪.‬‬
‫היא נשמה נשימה מלאת סיפוק‪ .‬היה שווה להגן על המקום הזה — עבורה‪ ,‬עבור‬
‫חבריה‪ ,‬עבור כל החצויים‪ .‬ארבע שנותיה במחנה יופיטר לא היו קלות‪ ,‬אבל הן היו השנים‬
‫הטובות בחייה‪.‬‬
‫פתאום החשיך האופק‪ .‬ריינה חשבה שאולי סערה מתקרבת‪ .‬ואז קלטה שנחשול של‬
‫עפר כהה מתגלגל על פני הגבעות‪ ,‬הופך את פני האדמה‪ ,‬לא מותיר דבר מאחוריו‪.‬‬
‫ריינה צפתה מזועזעת בנחשול האדמה מגיע אל פאתי העמק‪ .‬האל טרמינוס תיחזק‬
‫גבול קסום סביב המחנה‪ ,‬אבל הגבול הצליח לבלום את גל החורבן לרגע אחד בלבד‪ .‬אור‬
‫סגול ניתז כלפי מעלה כמו זגוגית מנופצת והנחשול פרץ פנימה‪ ,‬מרסק עצים‪ ,‬משמיד‬
‫דרכים‪ ,‬מוחה את הטיבר הקטן מהמפה‪.‬‬
‫זה חיזיון‪ ,‬חשבה ריינה לעצמה‪ .‬אני יכולה לשלוט בו‪.‬‬
‫היא ניסתה לשנות את החלום‪ .‬היא דמיינה שההרס אינו אלא בבואה במזרקה‪ ,‬סרט‬
‫וידיאו לא מזיק‪ ,‬אבל הסיוט המשיך במלוא עוצמתו‪.‬‬
‫האדמה בלעה את שדה מארס‪ ,‬מחקה כל זכר למצודות ולתעלות של משחקי‬
‫המלחמה‪ .‬אמת המים של העיר קרסה כמו שרשרת אבני דומינו‪ .‬מחנה יופיטר עצמו נפל‬
‫— מגדלי שמירה קרסו‪ ,‬חומות ומגורים התפוררו‪ .‬צרחות החצויים השתתקו‪ ,‬והאדמה‬
‫המשיכה בדרכה‪.‬‬
‫יפחת בכי מילאה את גרונה של ריינה‪ .‬המזבחות והאנדרטאות הנוצצים על גבעת‬
‫המקדשים התפוררו‪ .‬הקולוסיאום וההיפודרום נסחפו בנחשול‪ .‬גאות העפר הגיעה עד‬
‫הגבול הפומרי והמשיכה בשאגה ישר לתוך העיר‪ .‬משפחות נמלטו מהפורום‪ .‬ילדים זעקו‬
‫באימה‪.‬‬
‫בניין הסנאט התפוצץ‪ .‬וילות וגנים נבלעו כמו עשבים תחת משדדה‪ .‬הנחשול געש‬
‫במעלה הגבעה לעבר גן בכחוס — השריד האחרון מעולמה של ריינה‪.‬‬
‫מירס–אָ ֵריאנוֹ‪ .‬קול אישה בקע מהאדמה השחורה‪.‬‬ ‫נטשת אותם חסרי אונים‪ ,‬ריינה ָר ֶ‬
‫המחנה שלך יושמד‪ .‬מסע החיפושים שלך הוא שליחות סרק‪ .‬הצייד שלי מגיע לתפוס‬
‫אתכם‪.‬‬
‫ריינה קרעה את עצמה ממעקה הגן‪ .‬היא רצה אל מזרקת בכחוס ואחזה בשולי האגן‪,‬‬
‫לוטשת מבט נואש במים‪ .‬היא התרכזה בהפיכת הסיוט לבבואה לא מזיקה‪.‬‬
‫קראק‪.‬‬
‫אגן המים נשבר לשניים לאחר שחץ בגודל מגרפה פילח אותו‪ .‬ריינה בהתה בהלם‬
‫בנוצות העורב שעיטרו את החץ‪ ,‬בעץ הצבוע אדום‪ ,‬צהוב ושחור כמו נחש‪ ,‬בחוד העשוי‬
‫ברזל סטיגאי הנעוץ בבטנה‪.‬‬
‫היא נשאה מבט מבעד לערפל של כאב‪ .‬בפאתי הגן‪ ,‬דמות אפלה התקרבה לעברה‬
‫— צללית של גבר שעיניו קרנו כמו מנורות וסינוורו את ריינה‪ .‬היא שמעה רחש ברזל על‬
‫עור בעודו שולף חץ נוסף מאשפת החצים שלו‪.‬‬
‫ואז החלום השתנה‪.‬‬
‫הגן והצייד נעלמו‪ ,‬ואיתם החץ הנעוץ בבטן של ריינה‪.‬‬
‫היא מצאה את עצמה בכרם נטוש‪ .‬לפניה השתרעו דונמים של גפנים מתות‪ ,‬תלויות‬
‫בשורות על שבכות עץ כמו שלדים מיניאטוריים מסוקסים‪ .‬בקצה השדות ניצב בית חווה‬
‫עם רעפי עץ‪ ,‬מבנה מוקף מרפסת‪ .‬מאחוריו היא ראתה מדרון צוק מעל הים‪.‬‬
‫ריינה זיהתה את המקום‪ :‬יקב "גולדסמית'" על החוף הצפוני של לונג איילנד‪ .‬יחידות‬
‫הסיור ששלחה התמקמו שם כמוצב קדמי לקראת המתקפה של הלגיון על מחנה‬
‫החצויים‪.‬‬
‫היא הורתה לחלק הארי של הלגיון להישאר במנהטן עד שתורה להם אחרת‪ ,‬אבל‬
‫אוקטביאנוס בבירור הפר את הפקודה‪.‬‬
‫הלגיון השנים–עשר כולו חנה בשדה הצפוני‪ .‬הם התמקמו בדייקנות הצבאית‬
‫האופיינית להם — תעלות בעומק שלושה מטרים וחומות אדמה מחוזקות ביתדות מחודדים‬
‫סביב השטח‪ ,‬בכל פינה מגדל שמירה חמוש בבליסטרה‪ .‬אוהלים ניצבו בשורות סדורות‬
‫של לבן ואדום‪ .‬דגלי חמש הקוהורטות התבדרו ברוח‪.‬‬
‫מראה הלגיון היה אמור לעודד את ריינה‪ .‬זה היה כוח לחימה קטן‪ ,‬בקושי מאתיים‬
‫חצויים‪ ,‬אבל כולם היו מאומנים ומאורגנים‪ .‬אם יוליוס קיסר היה חוזר מהמתים‪ ,‬הוא לא‬
‫היה מתקשה לזהות את כוחותיה של ריינה כחיילים ראויים לרומא‪.‬‬
‫אבל הם לא היו אמורים להתמקם קרוב כל כך למחנה החצויים‪ .‬ריינה קפצה אגרופים‬
‫למראה מרדנותו של אוקטביאנוס‪ .‬הוא התגרה ביוונים במכוון‪ ,‬בציפייה לקרב‪.‬‬
‫החלום התמקד במרפסת החווה‪ ,‬שם ישב אוקטביאנוס בכיסא מוזהב שהזכיר במידה‬
‫חשודה כס מלכות‪ .‬נוסף על הטוגה שלו המעוטרת סגול‪ ,‬דרגת הקנטוריון שלו וסכין‬
‫האוגור‪ ,‬הוא אימץ לעצמו אות כבוד חדש‪ :‬כסות בד לבנה על ראשו‪ ,‬אשר ציינה אותו‬
‫טיפ ְקס ַמ ְקסימוּס‪ ,‬כוהן עליון לאלים‪.‬‬
‫כפּוֹנְ ֶ‬
‫ריינה רצתה לחנוק אותו‪ .‬שום חצוי בהיסטוריה לא קיבל על עצמו את תואר‬
‫טיפ ְקס ַמ ְקסימוּס‪ .‬אוקטביאנוס רומם את עצמו כמעט לדרגת קיסר‪.‬‬ ‫פּוֹנְ ֶ‬
‫דוחות ומפות היו מפוזרים על שולחן נמוך מימינו‪ .‬משמאלו היה מזבח שיש עמוס‬
‫מנחות פרי וזהב‪ ,‬בוודאי עבור האלים‪ .‬אבל לעיניה של ריינה הוא נראה כמו מזבח‬
‫לאוקטביאנוס עצמו‪.‬‬
‫לצדו עמד בדום נושא עיט הלגיון‪ ,‬ג'ייקוב‪ ,‬מזיע בשכמייה מעור אריה ובידיו המטה‬
‫עם עיט הזהב של הלגיון השנים–עשר‪.‬‬
‫אוקטביאנוס קיבל קהל‪ .‬בתחתית המדרגות כרע ברך נער בג'ינס ובקפוצ'ון מקומט‪.‬‬
‫קנטוריון הקוהורטה הראשונה‪ ,‬מייק ָקהייל‪ ,‬עמד בצד בזרועות שלובות והביט בנעשה‬
‫במורת רוח ברורה‪.‬‬
‫אוֹרקוּס‪".‬‬
‫"אז ככה‪ ".‬אוקטביאנוס סרק יריעת קלף‪" .‬אני רואה שאתה נצר‪ ,‬צאצא של ְ‬
‫ברייס לורנס‪ .‬היא זיהתה את‬ ‫הנער בקפוצ'ון הרים מבט‪ ,‬ונשימתה של ריינה נעתקה‪ַ .‬‬
‫בלורית השיער החום‪ ,‬האף השבור‪ ,‬העיניים הירוקות האכזריות והחיוך הזחוח‪ ,‬המעוקם‪.‬‬
 ‫"כן‪ ,‬הלורד‪ ",‬אמר ברייס‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אני לא לורד‪ ".‬קמטי חיוך עלו בזוויות עיניו של אוקטביאנוס‪" .‬רק קנטוריון‪,‬‬
‫אוגור וכוהן צנוע שעושה כמיטב יכולתו לשרת את האלים‪ .‬אני מבין שהורחקת מהלגיון‬
‫בגלל‪ ,‬אה‪ ...‬בעיות משמעת‪".‬‬
‫ריינה ניסתה לצעוק‪ ,‬אבל לא הצליחה להשמיע קול‪ .‬אוקטביאנוס ידע טוב מאוד למה‬
‫ברייס סולק‪ .‬בדומה לאב–אבותיו האלוהי‪ ,‬אורקוס‪ ,‬אל הענישה של השאול‪ ,‬ברייס היה‬
‫חסר מצפון לחלוטין‪ .‬הפסיכופת הקטן שרד טוב מאוד בתקופת הניסיון עם לופה‪ ,‬אבל‬
‫ברגע שהגיע למחנה יופיטר התברר שאי אפשר לאמן אותו‪ .‬הוא ניסה להצית חתול‬
‫בשביל הכיף‪ .‬הוא דקר סוס ושלח אותו לדהור ולהשתולל ברחבי הפורום‪ .‬אפילו חשדו בו‬
‫שחיבל בכלי מצור וגרם למוות של הקנטוריון שלו במהלך משחקי המלחמה‪.‬‬
‫אם ריינה היתה מצליחה להוכיח את זה‪ ,‬היה נגזר על ברייס עונש מוות‪ .‬אבל הראיות‬
‫היו נסיבתיות בלבד‪ ,‬וכיוון שמשפחתו של ברייס היתה עשירה ורבת עוצמה‪ ,‬ובעלת‬
‫השפעה רבה ברומא החדשה‪ ,‬הוטל עליו עונש קל יותר — סילוק‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬פּוֹנְ טיפֶ קְ ס‪ ",‬ענה ברייס לאט‪" .‬אבל‪ ,‬אם יורשה לי להזכיר לך‪ ,‬איש לא הצליח‬
‫להוכיח את האישומים האלה‪ .‬אני רומאי נאמן‪".‬‬
‫נראה שמייק קהייל מתאמץ לא להקיא‪.‬‬
‫אוקטביאנוס חייך‪" .‬אני מאמין בהזדמנויות שניות‪ .‬אתה נענית לקריאה שלי‬
‫למתנדבים‪ .‬יש לך כל המסמכים ומכתבי ההמלצה הנדרשים‪ .‬האם אתה נשבע לציית‬
‫לפקודות שלי ולשרת את הלגיון?"‬
‫"לגמרי‪ ",‬אמר ברייס‪.‬‬
‫"אם ככה‪ ,‬אתה מגויס מחדש על תנאי‪ ",‬אמר אוקטביאנוס‪" ,‬עד שתוכיח את עצמך‬
‫בקרב‪".‬‬
‫פרוֹבּאטיוֹ מעופרת‪ ,‬תלויה על חוט עור‪.‬‬
‫ָ‬ ‫הוא סימן למייק‪ ,‬שהוציא מהנרתיק שלו לוחית‬
‫הוא תלה את החוט סביב הצוואר של ברייס‪.‬‬
‫"תתייצב בקוהורטה החמישית‪ ",‬אמר אוקטביאנוס‪" .‬לא יזיק להם קצת דם חדש‪ ,‬זווית‬
‫ראייה רעננה‪ .‬אם לקנטוריון שלך דקוטה יש בעיה עם זה‪ ,‬תגיד לו שידבר איתי‪".‬‬
‫ברייס חייך כאילו קיבל סכין מושחז לידו‪" .‬בשמחה‪".‬‬
‫"וברייס‪ ".‬הפנים של אוקטביאנוס נראו כמעט מפלצתיות מתחת לכסות הבד הלבנה‬
‫— העיניים חודרות מדי‪ ,‬הלחיים שקועות מדי‪ ,‬השפתיים דקות וחסרות צבע‪" .‬לא חשוב‬
‫כמה כסף‪ ,‬עוצמה ויוקרה יש למשפחת לורנס בלגיון‪ ,‬תזכור שלמשפחה שלי יש יותר‪ .‬אני‬
‫לוקח עליך חסות אישית‪ ,‬כמו על כל המגויסים החדשים‪ .‬אם תציית לפקודות שלי תתקדם‬
‫במהירות‪ .‬יכול להיות שבקרוב תהיה לי משימה קטנה עבורך — הזדמנות להוכיח את‬
‫עצמך‪ .‬אבל אם תכעיס אותי אני לא אהיה רחום כמו ריינה‪ .‬אתה מבין?"‬
‫החיוך של ברייס התפוגג‪ .‬נראה שהוא רצה לומר משהו‪ ,‬אבל שינה את דעתו‪ .‬הוא‬
‫הינהן‪.‬‬
‫"יפה‪ ",‬אמר אוקטביאנוס‪" .‬ולך תסתפר‪ .‬אתה נראה כמו גראיקוס חלאה‪ .‬אתה‬
‫משוחרר‪".‬‬
‫אחרי שברייס הסתלק‪ ,‬הניד מייק קהייל בראשו‪" .‬הגענו כבר לעשרים וחמישה‪".‬‬
‫"אלה חדשות טובות‪ ,‬ידידי‪ ",‬הרגיע אותו אוקטביאנוס‪" .‬אנחנו זקוקים לכוח האדם‬
‫הנוסף‪".‬‬
‫"רוצחים‪ .‬גנבים‪ .‬בוגדים‪".‬‬
‫"חצויים נאמנים‪ ",‬אמר אוקטביאנוס‪" ,‬שחייבים את תפקידם החדש לי‪".‬‬
‫מייק הזעיף פנים‪ .‬לבחור היו שרירי זרועות עבים כמו מטולי רקטות‪ .‬היו לו תווי פנים‬
‫רחבים‪ ,‬עור שחום‪ ,‬שיער שחור ועיניים כהות וגאות‪ ,‬כמו למלכי קדם בהוואי‪ .‬היא לא‬
‫ידעה איך שחקן פוטבול מהילוֹ יצא דווקא הבן של ונוס‪ ,‬אבל אף אחד בלגיון לא צחק‬
‫עליו בגלל זה — לא מאז שראו אותו מרסק סלעים בידיים חשופות‪.‬‬
‫ריינה תמיד חיבבה את מייק קהייל‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬מייק היה נאמן מאוד לספונסר שלו‪.‬‬
‫והספונסר שלו היה אוקטביאנוס‪.‬‬
‫הפונטיפקס במינוי–עצמו קם והתמתח‪" .‬אל תדאג‪ ,‬ידידי הוותיק‪ .‬צוותי המצור שלנו‬
‫מקיפים את המחנה היווני‪ .‬לעיטים שלנו שליטה מלאה באוויר‪ .‬היוונים לא הולכים לשום‬
‫מקום עד שנהיה מוכנים להתקפה‪ .‬בעוד אחד–עשר יום‪ ,‬כל הכוחות שלי יתמקמו‪.‬‬
‫ההפתעה הקטנה שלי תהיה מוכנה‪ .‬באחד באוגוסט‪ ,‬במשתה ְס ֶפס‪ ,‬המחנה היווני ייפול‪".‬‬
‫"אבל ריינה אמרה —"‬
‫"כבר דיברנו על זה‪ ".‬אוקטביאנוס שלף את פגיון הברזל שלו מחגורתו והשליך אותו‬
‫על השולחן‪ ,‬שם הוא שיפד מפה של מחנה החצויים‪" .‬ריינה ויתרה על הדרגה שלה‪ .‬היא‬
‫יצאה לארצות העתיקות‪ ,‬וזה נגד החוק‪".‬‬
‫"אבל אמא אדמה —"‬
‫"— מתעוררת בגלל המלחמה בין המחנה היווני והרומי‪ ,‬כן? האלים מנוטרלים‪ ,‬כן?‬
‫אז איך נפתור את הבעיה‪ ,‬מייק? נחסל את הכפילוּת‪ .‬נמחה את היוונים‪ .‬נחזיר את האלים‬
‫להתגלמות הראויה שלהם‪ ,‬הרומית‪ .‬ברגע שהאלים יחזרו למלוא כוחם‪ ,‬גאיה לא תעז‬
‫להתעורר‪ .‬היא שוב תשקע בשינה‪ .‬אנחנו החצויים נהיה חזקים ומאוחדים‪ ,‬כמו שהיינו‬
‫בשיא ימי האימפריה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬האחד באוגוסט הוא יום רב מזל — בחודש שמכונה על‬
‫שם אב–אבותי‪ ,‬אוּגוּסטוּס‪ .‬ואתה יודע איך הוא ליכד את הרומאים?"‬
‫"הוא תפס את השלטון והפך לקיסר‪ ",‬רטן מייק‪.‬‬
‫אוקטביאנוס נופף בידו בביטול‪" .‬שטויות‪ .‬הוא הציל את רומא על ידי כך שהפך‬
‫לאזרח הראשון‪ .‬הוא רצה שלום ושגשוג‪ ,‬לא עוצמה! תאמין לי‪ ,‬מייק‪ ,‬אני מתכוון לעשות‬
‫כדוגמתו‪ .‬אני אציל את רומא החדשה‪ ,‬וכשזה יקרה אני אזכור מיהם חבריי האמיתיים‪".‬‬
‫מייק השרירי זע באי שקט‪" .‬אתה נשמע בטוח בעצמך‪ .‬זה בזכות מתת הנבואה שלך‬
‫ש–"‬
‫אוקטביאנוס הרים יד מזהירה‪ .‬הוא העיף מבט בג'ייקוב נושא העיט‪ ,‬שעדיין ניצב בדום‬
‫מאחוריו‪" .‬ג'ייקוב‪ ,‬אתה משוחרר‪ .‬אולי תלך להבריק את העיט או משהו?"‬
‫הכתפיים של ג'ייקוב נשמטו בהקלה‪" .‬כן‪ ,‬אוגור‪ .‬אני מתכוון קנטוריון! אני מתכוון‬
‫פונטיפקס! אני מתכוון —"‬
‫"לך‪".‬‬
‫"אני הולך‪".‬‬
‫ברגע שג'ייקוב דידה משם‪ ,‬התעננו הפנים של אוקטביאנוס‪" .‬מייק‪ ,‬אמרתי לך לא‬
‫לדבר על‪ ...‬המממ‪ ...‬הבעיה שלי‪ .‬אבל בתשובה לשאלה שלך‪ ,‬לא‪ ,‬נראה שעדיין יש איזו‬
‫הפרעה במתת הרגיל שלי מאפולו‪ ".‬הוא העיף מבט רוגז בערימת בובות הפרווה המעוּנוֹת‬
‫שבפינת המרפסת‪" .‬אני לא מצליח לראות את העתיד‪ .‬אולי האורקל המזויפת במחנה‬
‫החצויים משפיעה עלי בכשפים שלה‪ .‬אבל כמו שאמרתי לך בסוד‪ ,‬אפולו דיבר איתי‬
‫בבירור בשנה שעברה במחנה יופיטר! הוא אישר אישית את כל התוכניות שלי‪ .‬הוא‬
‫הבטיח לי שאירשם בדפי ההיסטוריה כמושיע הרומאים‪".‬‬
‫אוקטביאנוס פרש זרועות וחשף את קעקוע הנבל שלו‪ ,‬סמל אביו האלוהי‪ .‬שבעה‬
‫קווים ציינו את שנות השירות שלו — יותר מכל קצין בלגיון‪ ,‬כולל ריינה‪.‬‬
‫"אל תדאג‪ ,‬מייק‪ .‬אנחנו נכתוש את היוונים‪ .‬אנחנו נעצור את גאיה ואת כוחותיה‪ .‬ואז‬
‫ניקח את ההרפיה הזאת שהיוונים נתנו לה מחסה — זאת ששיננה את ספרי הסיבילות‬
‫שלנו — ונכריח אותה למסור לנו את ידע אבותינו‪ .‬ברגע שזה יקרה‪ ,‬אני משוכנע שאפולו‬
‫ישיב לי את מתת הנבואה‪ .‬מחנה יופיטר יהיה רב עוצמה מתמיד‪ .‬אנחנו נמשול בעתיד‪".‬‬
‫ההבעה הזועפת של מייק לא התרככה‪ ,‬אבל הוא הרים אגרוף בהצעדה‪" .‬אתה‬
‫הבוס‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬זה נכון‪ ".‬אוקטביאנוס שלף את הפגיון שלו מהשולחן‪" .‬עכשיו‪ ,‬לך תבדוק מה‬
‫קורה עם שני הגמדים שתפסתם‪ .‬אני רוצה שתפחידו אותם כמו שצריך לפני שאחקור‬
‫אותם שוב ואשלח אותם לטרטרוס‪".‬‬
‫החלום התפוגג‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬תתעוררו‪ ".‬העפעפיים של ריינה ריפרפו ונפקחו‪ .‬גליסון הדג' רכן מעליה וניער את‬
‫כתפה‪" .‬אנחנו בצרות‪".‬‬
‫נימת הקול הקודרת שלו המריצה אותה לפעולה‪.‬‬
‫"מה קרה?" היא נאבקה להתיישב‪" .‬רוחות רפאים? מפלצות?"‬
‫הדג' עשה פרצוף‪" .‬יותר גרוע‪ .‬תיירים‪".‬‬
 ‫‪VII‬‬

‫ריינה‬
‫ההמונים הגיעו‪.‬‬
‫תיירים נהרו על פני החורבות בקבוצות של עשרים או שלושים‪ ,‬שוטטו סביב הווילות‪,‬‬
‫תעו בין שבילי האבן ולטשו מבטים בציורי קיר ובפסיפסים צבעוניים‪.‬‬
‫ריינה חששה מתגובת התיירים לפסל אתנה בגובה שנים–עשר מטרים באמצע החצר‪,‬‬
‫אבל הערפול עבד כנראה שעות נוספות וטישטש את ראייתם של בני התמותה‪.‬‬
‫בכל פעם שהתקרבה קבוצת תיירים‪ ,‬היא עצרה בקצה החצר והסתכלה באכזבה על‬
‫הפסל‪ .‬מדריך תיירים בריטי אחד הכריז‪" :‬אה‪ ,‬פיגומים‪ .‬נראה שהאזור הזה נמצא‬
‫בשיפוצים‪ .‬חבל‪ .‬בואו נמשיך‪".‬‬
‫והם הסתלקו‪.‬‬
‫לפחות הפסל לא רטן‪" :‬מותו‪ ,‬כופרים!" ופיצפץ את בני התמותה לאבק‪ .‬ריינה‬
‫התמודדה פעם עם פסל כזה של האלה דיאנה‪ .‬זה לא היה יום נעים במיוחד‪.‬‬
‫היא נזכרה במה שאנבת' סיפרה לה על אתנה פרתנוס‪ :‬הילת הקסם של הפסל‬
‫מושכת מפלצות ומרחיקה אותן כאחד‪ .‬ואכן‪ ,‬מדי פעם ריינה הבחינה מזווית העין ברוחות‬
‫רפאים לבנות זוהרות בבגדים רומיים חומקות בין החורבות ומביטות בפסל בתדהמה‪.‬‬
‫ֶמוּרס האלה נמצאים בכל מקום‪ ",‬רטן גליסון‪" .‬בינתיים הם שומרים על מרחק —‬ ‫"הל ֵ‬
‫אבל בלילה כדאי שנהיה מוכנים לזוז‪ .‬רוחות רפאים תמיד גרועות יותר בלילה‪".‬‬
‫ריינה לא היתה זקוקה לתזכורת‪.‬‬
‫היא צפתה בזוג קשישים בסט תואם של חולצות פסטל ומכנסי ברמודה חוצים באטיות‬
‫גן סמוך‪ .‬היא שמחה שהם לא התקרבו‪ .‬המאמן הדג' הקים ברחבי המחנה פחים יקושים‪,‬‬
‫חוטי תיל ממעיד ומלכודות עכברים ענקיות‪ ,‬ומי יודע‪ ,‬אזרח קשיש עלול ליפול בהם גם‬
‫הוא‪.‬‬
‫למרות מזג האוויר החמים‪ ,‬עדיין רעדה ריינה מחלומותיה‪ .‬היא לא ידעה מה מבעית‬
‫אותה יותר — החורבן הצפוי לרומא החדשה או האופן שבו אוקטביאנוס מרעיל את‬
‫הלגיון מבפנים‪.‬‬
‫מסע החיפושים שלך הוא שליחות סרק‪.‬‬
‫מחנה יופיטר זקוק לה‪ .‬הלגיון השנים–עשר זקוק לה‪ .‬אבל ריינה נמצאת בצד השני‬
‫של העולם‪ ,‬צופה בסאטיר קולה מאפי אוכמניות נעוצים על מקל מעל מדורה‪.‬‬
‫היא רצתה לדבר על הסיוטים שלה‪ ,‬אבל החליטה לחכות שניקו יתעורר‪ .‬היא לא‬
‫היתה בטוחה שיהיה לה אומץ לתאר אותם פעמיים‪.‬‬
‫ניקו המשיך לנחור‪ .‬ריינה גילתה שברגע שהוא נרדם ממש קשה להעיר אותו‪ .‬המאמן‬
‫היה יכול לרקוד סטפס פרסות–עזים מסביב לראש של ניקו‪ ,‬ובן האדס לא היה זז‪.‬‬
‫"קחי‪ ".‬הדג' הושיט לה צלחת מאפים צרובים באש עם פרוסות טריות של קיווי ואננס‪.‬‬
‫זה נראה טעים להפתיע‪.‬‬
‫"מאיפה אתה משיג את האספקה שלך?" התפלאה ריינה‪.‬‬
‫"תקשיבי‪ ,‬אני סאטיר‪ .‬אנחנו ממש מוכשרים באריזה‪ ".‬הוא נגס במאפה‪" .‬אנחנו גם‬
‫יודעים איך לחיות מפרי האדמה!"‬
‫בזמן שריינה אכלה‪ ,‬שלף המאמן הדג' פנקס והתחיל לכתוב‪ .‬כשסיים‪ ,‬הוא קיפל את‬
‫הנייר למטוס והשליך אותו באוויר‪ .‬רוח קלה נשאה אותו משם‪.‬‬
‫"מכתב לאשתך?" שאלה ריינה‪.‬‬
‫מתחת למצחיית כובע הבייסבול‪ ,‬העיניים של הדג' היו אדומות‪" .‬מלי היא נימפת ענן‪,‬‬
‫רוחות האוויר תמיד משתמשות במטוסי נייר לשליחת הודעות‪ .‬אני מקווה שהדודניות שלה‬
‫יעבירו את המכתב מיד ליד מעבר לאוקיינוס עד שיגיע אליה‪ .‬זה לא מהיר כמו הודעת‬
‫איריס–נט‪ ,‬אבל‪ ,‬טוב‪ ,‬אני רוצה שתהיה לילד שלנו מזכרת ממני‪ ,‬למקרה‪ ,‬את יודעת‪"...‬‬
‫"אתה תחזור הביתה‪ ",‬הבטיחה לו ריינה‪" .‬אתה תפגוש את הילד שלך‪".‬‬
‫הדג' חשק שיניים ושתק‪.‬‬
‫ריינה היתה מוצלחת למדי בדיבוב אנשים‪ .‬מבחינתה היה חיוני להכיר את עמיתיה‬
‫לנשק‪ .‬אבל היא התקשתה לשכנע את הדג' להיפתח ולדבר על אשתו‪ ,‬מלי‪ ,‬שהיתה בסוף‬
‫ההיריון שלה במחנה החצויים‪ .‬ריינה התקשתה לדמיין את המאמן כאבא‪ ,‬אבל היא ידעה‬
‫איך זה לגדול בלי הורים‪ .‬היא לא התכוונה לתת לזה לקרות לבן של המאמן הדג'‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪ "...‬הסאטיר נגס שוב במאפה‪ ,‬יחד עם המקל שעליו קלה אותו‪" .‬הלוואי‬
‫שהיינו יכולים להתקדם יותר מהר‪ ".‬הוא החווה עם הסנטר לעבר ניקו‪" .‬אני לא רואה איך‬
‫הילד ישרוד עוד קפיצה‪ .‬וכמה כאלה נצטרך כדי להגיע הביתה?"‬
‫גם את ריינה זה הדאיג‪ .‬בעוד אחד–עשר יום בלבד הענקים מתכננים להעיר את גאיה‪.‬‬
‫אוקטביאנוס מתכנן לתקוף את מחנה החצויים באותו יום ממש‪ .‬לא ייתכן שמדובר בצירוף‬
‫מקרים‪ .‬אולי גאיה לוחשת על אוזנו של אוקטביאנוס‪ ,‬משפיעה על החלטותיו באופן לא‬
‫מודע‪ .‬או יותר גרוע‪ :‬אולי אוקטביאנוס חבר באופן פעיל לאלת האדמה‪ .‬ריינה לא רצתה‬
‫להאמין שאפילו אוקטביאנוס יבגוד ביודעין בלגיון‪ ,‬אבל אחרי מה שראתה בחלומותיה‪,‬‬
‫היא לא היתה יכולה להיות בטוחה במאה אחוז‪.‬‬
‫היא גמרה את הארוחה שלה בעוד קבוצה של תיירים סינים עברה בגרירת רגליים‬
‫מעבר לחצר‪ .‬ריינה התעוררה לפני פחות משעה וכבר היתה להוטה לזוז‪.‬‬
‫"תודה על ארוחת הבוקר‪ ,‬המאמן‪ ".‬היא קמה והתמתחה‪" .‬אם תסלח לי‪ ,‬במקום שבו‬
‫יש תיירים‪ ,‬יש גם שירותים‪ .‬אני צריכה להשתמש בשירותי הפראיטורים‪".‬‬
‫"קדימה‪ ".‬המאמן ניענע את המשרוקית התלויה על צווארו‪" .‬אם יקרה משהו אני‬
‫אשרוק‪".‬‬
‫ריינה השאירה את ארגנטום ואורום על המשמר וצעדה בין המון בני התמותה עד‬
‫שמצאה את מרכז המבקרים ובו השירותים‪ .‬היא עשתה כמיטב יכולתה להתנקות‪ ,‬אבל‬
‫מצאה שיש משהו אירוני בכך שהיא מבקרת בעיר רומית אמיתית ולא יכולה ליהנות‬
‫מטבילה בבית מרחץ רומי‪ .‬היא נאלצה להתפשר על מגבות נייר‪ ,‬מתקן סבון מקולקל‬
‫ומכשיר אסתמטי לייבוש ידיים‪ .‬ותאי השירותים‪ ...‬שלא נדע‪.‬‬
‫בדרכה חזרה היא חלפה על פני מוזיאון קטן עם חלון ראווה‪ .‬מאחורי הזכוכית נחה‬
‫שורה של פסלוני גבס קפואים בתנוחות של מוות‪ .‬ילדה שכבה מכווצת בתנוחה עוברית‪.‬‬
‫אישה נחה מתפתלת בייסורים ופיה פעור לצרוח‪ ,‬זרועותיה מגוננות על ראשה‪ .‬גבר כרע‬
‫ברך בראש מורכן כאילו השלים עם הבלתי נמנע‪.‬‬
‫ריינה בהתה בפסלונים בתערובת של זוועה וגועל‪ .‬היא קראה עליהם‪ ,‬אבל מעולם לא‬
‫ראתה אותם במו עיניה‪ .‬לאחר התפרצות הר הגעש‪ ,‬אפר וולקני קבר את העיר והתקשה‬
‫לכדי סלע סביב בני פומפיי הגוססים‪ .‬גופותיהם התפוררו והותירו כיסי אוויר בצורת בני‬
‫אדם‪ .‬הארכיאולוגים הראשונים במקום שפכו גבס לתוך החללים ויצרו את היציקות הללו‬
‫— עותקים משונים של הרומאים מפעם‪.‬‬
‫בעיני ריינה זה היה טורד מנוחה‪ ,‬מעוות‪ ,‬העובדה שרגעיהם האחרונים של האנשים‬
‫הללו מוצגים כמו בגדים בחלון ראווה‪ ,‬אבל היא לא הצליחה להסיט את מבטה‪.‬‬
‫כל חייה היא חלמה לבקר באיטליה‪ .‬היא הניחה שזה לא יקרה לעולם‪ .‬נאסר על‬
‫חצויים מודרנים לבקר בארצות העתיקות; האזור היה מסוכן מדי עבורם‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬היא‬
‫ניאס‪ ,‬בן אפרודיטה‪ ,‬החצוי הראשון שהתיישב כאן לאחר מלחמת‬ ‫רצתה ללכת בעקבות ָא ַ‬
‫טרויה‪ .‬היא רצתה לראות את נהר טיבר המקורי‪ ,‬שם הצילה לופה האלה–הזאבה את‬
‫רומולוס ורמוס‪.‬‬
‫אבל פומפיי? ריינה מעולם לא רצתה לבוא לכאן‪ .‬אתר האסון המפורסם ביותר של‬
‫רומא‪ ,‬עיר שלמה שהאדמה בלעה חיים‪ ...‬אחרי הסיוטים של ריינה‪ ,‬זה היה קצת יותר‬
‫מדי ממשי‪.‬‬
‫עד כה‪ ,‬בכל שיטוטיהם בארצות העתיקות‪ ,‬הזדמן לה למחוק רק מקום אחד מרשימת‬
‫בספּליט‪ ,‬ואפילו הביקור הזה היה שונה‬ ‫יוֹק ֶלטיאנוס ְ‬
‫האתרים שרצתה לראות‪ :‬ארמון ִד ְ‬
‫מאוד מכפי שדמיינה אותו‪ .‬ריינה נהגה לחלום שתבקר שם עם ג'ייסון‪ ,‬כדי להתפעל מביתו‬
‫של הקיסר האהוב עליהם‪ .‬היא דמיינה טיולים רומנטיים ברחבי העיר העתיקה‪ ,‬פיקניקים‬
‫בשקיעה על הביצורים‪.‬‬
‫במקום זאת היא הגיעה לקרואטיה לא עם ג'ייסון‪ ,‬אלא עם עשר רוחות סערה זועמות‬
‫הרודפות אחריה‪ .‬בדרכה תקפו אותה גריפונים ופצעו אנושות את הפגסוס שלה‪ .‬הכי קרוב‬
‫יוֹק ֶלטיאנוס‪.‬‬
‫שהגיעה אל ג'ייסון היה הפתק שהשאיר לה במרתף‪ ,‬מתחת לפסל ראש של ִד ְ‬
‫יהיו לה רק זיכרונות כאובים מהמקום הזה‪.‬‬
‫אל תהיי מרירה‪ ,‬היא נזפה בעצמה‪ .‬גם אניאס סבל‪ .‬ורומולוס‪ ,‬ודיוקלטיאנוס וכל‬
‫האחרים‪ .‬רומאים לא מתלוננים על קשיים‪.‬‬
‫היא בהתה בפסלוני המוות העשויים גבס בחלון המוזיאון‪ ,‬ותהתה מה חשבו לעצמם‬
‫האנשים האלה בעודם מתכווצים גוססים באפר‪ .‬סביר להניח שהם לא חשבו‪ :‬טוב‪ ,‬אנחנו‬
‫רומאים! אסור לנו להתלונן!‬
‫משב רוח חלף בין החורבות והשמיע אנקה חלולה‪ .‬אור השמש הוחזר מהחלון וסינוור‬
‫אותה לרגע‪.‬‬
‫ריינה נשאה מבט מבוהל‪ .‬השמש עמדה ממש מעליה‪ .‬איך ייתכן שכבר צהריים? היא‬
‫יצאה מבית הפאון מיד אחרי ארוחת הבוקר‪ .‬היא עמדה כאן רק כמה דקות‪ ...‬לא?‬
‫ריינה קרעה את עצמה מחלון הראווה ופרצה בריצה‪ ,‬מנסה להתנער מהתחושה שבני‬
‫פומפיי המתים מתלחשים מאחורי גבה‪.‬‬

‫***‬

‫אחר הצהריים עבר בשקט מלחיץ‪.‬‬

‫ריינה עמדה על המשמר בזמן שהמאמן הדג' ישן‪ ,‬אבל לא היה ממש מפני מה‬
‫לשמור‪ .‬תיירים באו והלכו‪ .‬הרפיות ורוחות סערה אקראיות התעופפו מעליהם‪ .‬הכלבים של‬
‫ריינה נהמו באזהרה‪ ,‬אבל המפלצות לא עצרו להילחם‪.‬‬
‫רוחות רפאים הסתובבו בגניבה בפאתי החצר‪ ,‬נרתעות בבירור מאתנה פרתנוס‪ .‬ריינה‬
‫לא היתה יכולה להאשים אותן‪ .‬ככל שהפסל המשיך לעמוד בפומפיי כך נראה שהוא‬
‫מקרין יותר כעס‪ ,‬עד שעורה של ריינה גירד ועצביה נמרטו‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬קצת אחרי השקיעה‪ ,‬ניקו התעורר‪ .‬הוא זלל כריך אבוקדו וגבינה‪,‬‬
‫הפעם הראשונה שהפגין תיאבון בריא מאז צאתם מבית האדס‪.‬‬
‫ריינה לא רצתה להרוס לו את ארוחת הערב‪ ,‬אבל לא היה להם הרבה זמן‪ .‬בעוד אור‬
‫היום דועך‪ ,‬רוחות הרפאים התחילו להתקרב ומספרן הלך וגדל‪.‬‬
‫היא סיפרה לו על החלומות שלה‪ :‬האדמה הבולעת את מחנה יופיטר‪ ,‬אוקטביאנוס‬
‫הסוגר על מחנה החצויים והצייד עם העיניים הזוהרות שירה לריינה חץ בבטן‪.‬‬
‫ניקו בהה בצלחתו הריקה‪" .‬הצייד הזה‪ ...‬ענק‪ ,‬אולי?"‬
‫המאמן הדג' נאנק‪" .‬אני מעדיף לא לגלות‪ .‬אני אומר שנמשיך להתקדם‪".‬‬
‫פיו של ניקו התעקם קלות‪" .‬אתה מציע להימנע מקרב?"‬
‫"תקשיב לי‪ ,‬פחזנית‪ ,‬אני אוהב התכתשות טובה לא פחות מכל אחד אחר‪ ,‬אבל יש‬
‫לנו מספיק מפלצות על הראש גם בלי שאיזה ענק צייד ראשים יעקוב אחרינו ברחבי‬
‫העולם‪ .‬החצים הענקיים האלה לא מוצאים חן בעיניי‪".‬‬
‫"לשם שינוי‪ ",‬אמרה ריינה‪" ,‬אני מסכימה עם הדג'‪".‬‬
‫ניקו פרש את מעיל הטייסים שלו‪ .‬הוא החדיר אצבע מבעד לחור שנותר בשרוול‬
‫מפגיעת חץ‪.‬‬
‫"אני יכול לבקש עצה‪ ".‬הוא לא נשמע מתלהב מהעניין‪" .‬תאליה גרייס‪"...‬‬
‫"אחותו של ג'ייסון‪ ",‬אמרה ריינה‪.‬‬
‫היא מעולם לא פגשה את תאליה‪ .‬למעשה‪ ,‬רק לא מזמן היא גילתה שלג'ייסון בכלל‬
‫יש אחות‪ .‬לדברי ג'ייסון‪ ,‬היא היתה חצויה יוונית‪ ,‬בת זאוס‪ ,‬שהנהיגה קבוצה ממאמינותיה‬
‫של דיאנה‪ ...‬לא‪ַ ,‬א ְר ֶטמיס‪ .‬כל הרעיון עשה לריינה סחרחורת‪.‬‬
‫ניקו הינהן‪" .‬ציידות ארטמיס הן‪ ...‬ובכן‪ ,‬ציידות‪ .‬אם מישהו יידע על הצייד הענק‬
‫הזה‪ ,‬זאת תאליה‪ .‬אני יכול לנסות לשלוח לה הודעה באיריס–נט‪".‬‬
‫"אתה לא נשמע מתלהב במיוחד מהרעיון‪ ",‬ציינה ריינה‪" .‬אתם‪ ...‬רבתם או משהו?"‬
‫"אנחנו בסדר‪".‬‬
‫במרחק מטר או שניים משם‪ ,‬אורום נהם בשקט‪ ,‬מציין שניקו משקר‪.‬‬
‫ריינה החליטה לא להתעקש‪.‬‬
‫"כדאי גם שאנסה ליצור קשר עם אחותי‪ ,‬הַ יילָה‪ ",‬היא אמרה‪" .‬ההגנות במחנה‬
‫יופיטר מעטות‪ .‬אם גאיה תתקוף שם‪ ,‬אולי האמזונות יוכלו לעזור‪".‬‬
‫המאמן הדג' עשה פרצוף‪" .‬בלי להעליב‪ ,‬כן‪ ,‬אבל‪ ...‬מה כבר יכול צבא של אמזונות‬
‫לעשות נגד גל אדמה?"‬
‫ריינה נאבקה בתחושת פחד‪ .‬היתה לה הרגשה שהדג' צודק‪ .‬כנגד מה שראתה‬
‫בחלומותיה‪ ,‬ההגנה היחידה תהיה למנוע מהענקים להעיר את גאיה‪ .‬עליה לבטוח בצוות‬
‫"ארגו ‪ "2‬שיעשה זאת‪.‬‬
‫אור היום התפוגג כמעט לחלוטין‪ .‬ברחבי החצר‪ ,‬רוחות הרפאים הלכו והתגבשו —‬
‫מאות רומאים זוהרים נושאים אלות או אבנים ערטילאיות‪.‬‬
‫"נמשיך לדבר אחרי הקפיצה הבאה‪ ",‬החליטה ריינה‪" .‬כרגע אנחנו חייבים להסתלק‬
‫מכאן‪".‬‬
‫"כן‪ ".‬ניקו קם‪" .‬אני חושב שאם יהיה לנו מזל‪ ,‬בקפיצה הזאת נגיע לספרד‪ .‬רק תנו לי‬
‫—"‬
‫רוחות הרפאים נעלמו בבת אחת‪ ,‬כמו המון נרות יום הולדת שכבו בנשיפה‪.‬‬
‫ידה של ריינה הושטה אל הפגיון שלה‪" .‬לאן הם נעלמו?"‬
‫עיניו של ניקו הבזיקו על פני החורבות‪ .‬הבעת פניו לא היתה מעודדת‪" .‬אני‪ ...‬אני לא‬
‫בטוח‪ ,‬אבל אני לא חושב שזה סימן טוב‪ .‬שימו עין‪ .‬אני אלך להירתם לפסל‪ .‬זה ייקח רק‬
‫כמה שניות‪".‬‬
‫גליסון הדג' קם על פרסותיו‪" .‬כמה שניות שאין לך‪".‬‬
‫הקיבה של ריינה התכווצה לכדור קטן‪.‬‬
‫הדג' דיבר בקול אישה — אותו קול שריינה שמעה בסיוטיה‪.‬‬
‫היא שלפה את הפגיון שלה‪.‬‬
‫הדג' פנה לעברה בפנים חסרות הבעה‪ .‬העיניים שלו הפכו שחורות לחלוטין‪" .‬שמחי‬
‫ס–א ֵריאנוֹ‪ .‬את תמותי כרומאית‪ .‬את תצטרפי לרוחות פומפיי‪".‬‬ ‫בגורלך‪ ,‬ריינה ָר ֶ‬
‫מיר ָ‬
‫הקרקע רעדה‪ .‬מכל עברי החצר‪ ,‬התערבלו סלילים של אפר אל חלל האוויר‪ .‬הם‬
‫התמצקו לכדי דמויות אנושיות פחות או יותר — קליפות אדמה כמו אלה שבמוזיאון‪.‬‬
‫הדמויות לטשו מבט בריינה ועיניהן חורים גסים בפנים עשויות סלע‪.‬‬
‫"האדמה תבלע אתכם‪ ",‬אמר הדג' בקול גאיה‪" .‬ממש כפי שבלעה אותם‪".‬‬
 ‫‪VIII‬‬

‫ריינה‬
‫"הם רבים מדי‪ ".‬ריינה תהתה במרירות כמה פעמים אמרה את המשפט הזה בקריירה‬
‫שלה כחצויה‪.‬‬
‫היא צריכה להסתובב עם תג כזה כדי לחסוך זמן‪ .‬כשתמות‪ ,‬סביר להניח שאלה‬
‫המילים שיכתבו על המצבה שלה‪ :‬הם היו רבים מדי‪.‬‬
‫כלבי הציד שלה התייצבו משני עבריה ונהמו על יצורי האדמה‪ .‬ריינה ספרה לפחות‬
‫עשרים כאלה‪ ,‬שסגרו עליהם מכל עבר‪.‬‬
‫המאמן הדג' המשיך לדבר בקול נשי‪" :‬המתים תמיד עולים במספרם על החיים‪.‬‬
‫הרפאים הללו המתינו מאות שנים בלי שיוכלו להביע את כעסם‪ .‬כעת הענקתי להם גופי‬
‫אדמה‪".‬‬
‫רוח אדמה אחד צעד קדימה‪ .‬הוא נע לאט‪ ,‬אבל צעדיו הכבדים סדקו את האריחים‬
‫העתיקים‪.‬‬
‫"ניקו?" קראה ריינה‪.‬‬
‫"אני לא מסוגל לשלוט בהם‪ ",‬אמר ניקו‪ ,‬בעודו מתיר בפראות את קשרי הרתמה‪" .‬זה‬
‫קשור איכשהו באדמה‪ ,‬אני חושב‪ .‬אני צריך כמה שניות להתרכז כדי לעבור למסע צללים‪.‬‬
‫אחרת אני עלול להקפיץ אותנו שוב לאיזה הר געש‪".‬‬
‫ריינה קיללה בשקט‪ .‬לא היה סיכוי שתוכל להדוף בעצמה רוחות רבות כל כך בעוד‬
‫ניקו מתכונן לבריחתם‪ ,‬בעיקר כשהמאמן הדג' מושבת‪" .‬תשתמש בשרביט‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬
‫"תארגן לי כמה זומבים‪".‬‬
‫"זה לא יעזור‪ ",‬אמר המאמן הדג'‪" .‬עמדי מהצד‪ ,‬פראיטור‪ .‬הניחי לרוחות פומפיי‬
‫להשמיד את הפסל היווני הזה‪ .‬רומאית אמיתית לא תעצור בעדם‪".‬‬
‫רוחות האדמה התקדמו בכבדות‪ .‬מבעד לחורי פיותיהם נשמעו שריקות חלולות‪ ,‬כאילו‬
‫מישהו נושף אל בקבוקי משקה ריקים‪ .‬יצור אחד דרך על המלכודת של המאמן העשויה‬
‫מחבט טניס ופגיון וניפץ אותה לחתיכות‪.‬‬
‫ניקו שלף מחגורתו את שרביט דיוקלטיאנוס‪" .‬ריינה‪ ,‬אם אני אזמן עוד רומאים‬
‫מתים‪ ...‬מי אומר שהם לא יצטרפו לאספסוף הזה?"‬
 ‫"אני אומרת‪ .‬אני פראיטור‪ .‬תשיג לי ליגיונרים ואני אשלוט בהם‪".‬‬
‫"כולכם תמותו‪ ",‬אמר המאמן‪" .‬אתם לעולם לא —"‬
‫ריינה חבטה בראשו בקת הפגיון שלה‪ .‬הסאטיר קרס‪.‬‬
‫"סליחה‪ ,‬המאמן‪ ",‬היא רטנה‪" .‬זה התחיל לעייף אותי‪ .‬ניקו — זומבים! ואז תתרכז‬
‫בלהוציא אותנו מכאן‪".‬‬
‫ניקו הניף את השרביט והאדמה רעדה‪.‬‬
‫רוחות האדמה בחרו ברגע זה כדי לתקוף‪ .‬אורום זינק על הקרוב מביניהם וכרת את‬
‫ראש היצור בנשיכה של ניבי המתכת שלו‪ .‬קליפת הסלע החלולה קרסה לאחור‬
‫והתפוררה‪.‬‬
‫לארגנטום היה פחות מזל‪ .‬הוא זינק על רוח אחר‪ ,‬וזה הניף את זרועו הכבדה וחבט‬
‫בפניו של כלב הציד‪ .‬ארגנטום הושלך באוויר‪ .‬הוא נאבק לקום על רגליו‪ .‬ראשו התעקם‬
‫בארבעים וחמש מעלות ימינה‪ .‬אחת מעיניו העשויות אבני אודם נעקרה ממקומה‪.‬‬
‫זעם הלם בחזה של ריינה כמו יתד לוהטת‪ .‬היא כבר איבדה את הפגסוס שלה‪ .‬היא‬
‫לא מוכנה לאבד גם את הכלבים שלה‪ .‬היא שיספה בפגיון שלה את חזה רוח האדמה‪,‬‬
‫ושלפה את חרב הגלאדיוס שלה‪ .‬באופן עקרוני‪ ,‬לחימה בשני כלי נשק לא תאמה את‬
‫הסגנון הרומי‪ ,‬אבל ריינה חיה תקופה מסוימת בקרב שודדי ים‪ .‬היא למדה מהם כמה‬
‫וכמה תכסיסים‪.‬‬
‫קליפות האדמה התפוררו בקלות‪ ,‬אבל חבטותיהם היו עזות כמו פטישים‪ .‬ריינה לא‬
‫ידעה למה‪ ,‬אבל היה ברור לה שאסור שהם יפגעו בה אפילו פעם אחת‪ .‬בניגוד לארגנטום‪,‬‬
‫היא לא תשרוד אם הראש שלה יתעקם הצדה‪.‬‬
‫"ניקו!" היא צללה בין שני יצורים כך שראשיהם התנגשו זה בזה והתרסקו‪" .‬עכשיו!"‬
‫הקרקע נבקעה במרכז החצר‪ .‬עשרות חיילי שלד גררו את עצמם אל פני השטח‪.‬‬
‫מגניהם נראו כמו מטבעות חלודים ענקיים‪ .‬חרבותיהם היו עשויות חלודה יותר מאשר‬
‫מתכת‪ .‬אבל ריינה מעולם לא נמלאה הקלה כזאת למראה כוח תגבורת‪.‬‬
‫"לגיונרים!" היא צעקה‪" .‬אַ ד אָ קיאֵ ם! לעמדות קרב!"‬
‫הזומבים צייתו‪ ,‬נדחקים בין רוחות האדמה ליצירת קו התקפה‪ .‬אחדים נפלו‪ ,‬נמחצים‬
‫באגרופי אבן‪ .‬אחרים הצליחו לסגור את השורות ולהניף מגנים‪.‬‬
‫מאחוריה‪ ,‬ניקו פלט קללה‪.‬‬
‫ריינה הסתכנה במבט לאחור‪ .‬שרביט דיוקלטיאנוס העלה עשן בידיים של ניקו‪.‬‬
‫"הוא נאבק בי!" צעק ניקו‪" .‬נראה לי שהוא לא אוהב לזמן רומאים להילחם ברומאים‬
‫אחרים!"‬
‫ריינה ידעה שהרומאים של ימי קדם הקדישו לפחות מחצית מזמנם ללחימה ברומאים‬
‫אחרים‪ ,‬אבל החליטה לא להזכיר את זה‪" .‬תחזיק במאמן הדג'‪ .‬תתכונן למסע צללים! אני‬
‫אשיג לך עוד —"‬
‫ניקו פלט צווחה‪ .‬שרביט דיוקלטיאנוס התפוצץ לחתיכות‪ .‬לא נראה שניקו נפצע‪ ,‬אבל‬
‫הוא בהה בריינה בהלם‪" .‬אני‪ ...‬אני לא יודע מה קרה‪ .‬יש לך כמה דקות לכל היותר לפני‬
‫שהזומבים שלך ייעלמו‪".‬‬
‫פוֹרמאטֶ ה! גְ לאדיאוּם סיגְ נֶה!"‬
‫"אוֹרבֶּ ם ְ‬
‫ְ‬ ‫"לגיונרים!" צעקה‪.‬‬
‫הזומבים הקיפו את אתנה פרתנוס בחרבות שלופות לקראת לחימה בשטח צפוף‪.‬‬
‫ארגנטום גרר את המאמן חסר ההכרה אל ניקו‪ ,‬שקשר את עצמו בזריזות לרתמה‪ .‬אורום‬
‫עמד על המשמר והסתער על כל רוח אדמה שפרץ את קו ההגנה‪.‬‬
‫ריינה נלחמה כתף אל כתף עם לגיונרים מתים‪ ,‬מחדירה את עוצמתה בשורותיהם‪ .‬היא‬
‫ידעה שלא יהיה די בזה‪ .‬רוחות האדמה חוסלו בקלות‪ ,‬אבל עוד ועוד מהן קמו ועלו מתוך‬
‫הקרקע במערבולות של אפר‪ .‬בכל פעם שאגרוף אבן הכה‪ ,‬עוד זומבי קרס‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬אתנה פרתנוס היתמרה מעל לקרב — מלכותית‪ ,‬יהירה ואדישה‪.‬‬
‫לא היתה מזיקה לנו קצת עזרה‪ ,‬חשבה ריינה לעצמה‪ .‬איזו קרן לייזר משמידה קטנה?‬
‫או חורבן מוחלט בסגנון האלים העתיקים‪.‬‬
‫הפסל לא עשה דבר מלבד להקרין שנאה‪ ,‬ונדמה שהיא מכוונת במידות שוות כלפי‬
‫ריינה והרוחות התוקפות‪.‬‬
‫את רוצה לגרור אותי ללונג איילנד? נדמה שהפסל אומר‪ .‬בהצלחה עם זה‪ ,‬חלאה‬
‫רומאית‪.‬‬
‫גורלה של ריינה‪ :‬למות כשהיא מגוננת על אלה פסיבית–אגרסיבית‪.‬‬
‫היא לא חדלה להילחם והחדירה עוד ועוד מכוח רצונה בחיילים האל–מתים‪ .‬בתגובה‬
‫הם הפגיזו אותה בתחושות של ייאוש וטינה‪.‬‬
‫את נלחמת לשווא‪ ,‬לחשו הלגיונרים הזומבים במחשבתה‪ .‬האימפריה איננה עוד‪.‬‬
‫"למען רומא!" קראה ריינה בגרון ניחר‪ .‬היא שיספה רוח אדמה בחרב הגלאדיוס שלה‬
‫ודקרה בפגיון שלה חזה אחר‪" .‬הלגיון השנים–עשר פולמינטה!"‬
‫מכל עבריה קרסו הזומבים‪ .‬אחדים נמחצו בקרב‪ .‬אחרים התפוררו מעצמם כששרידי‬
‫הכוח שהחדיר בהם שרביט דיוקלטיאנוס התפוגגו לבסוף‪.‬‬
 ‫רוחות האדמה הלכו וסגרו עליהם — ים של פרצופים מעוותים עם עיניים חלולות‪.‬‬
‫"ריינה‪ ,‬עכשיו!" קרא ניקו‪" .‬אנחנו מסתלקים!"‬
‫היא העיפה מבט לאחור‪ .‬ניקו רתם את עצמו לאתנה פרתנוס‪ .‬הוא נשא בידיו את‬
‫גליסון הדג' המעולף כמו כלה‪ .‬ארגנטום ואורום נעלמו — אולי הם נפגעו יותר מדי ולא‬
‫היו מסוגלים להמשיך להילחם‪.‬‬
‫ריינה מעדה‪.‬‬
‫אגרוף עשוי אבן חבט בצלעותיה‪ .‬החבטה רק החליקה על גופה‪ ,‬אבל כאב התנחשל‬
‫ועלה‪ .‬ראשה הסתחרר‪ .‬היא ניסתה לנשום אבל הרגישה שהיא שואפת סכינים‪.‬‬
‫"ריינה"! צעק ניקו שוב‪.‬‬
‫פסל אתנה פרתנוס היבהב‪ ,‬על סף היעלמות‪.‬‬
‫רוח אדמה הלמה לעבר הראש של ריינה‪ .‬היא הצליחה לחמוק‪ ,‬אבל כמעט התעלפה‬
‫מעוצמת הכאב בצלעותיה‪.‬‬
‫הרימי ידיים‪ ,‬אמרו הקולות בראשה‪ .‬מורשת רומא מתה ונקברה‪ ,‬ממש כמו פומפיי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬היא מילמלה לעצמה‪" .‬לא כל עוד אני בחיים‪".‬‬
‫ניקו מתח אליה את ידו בעודו חומק אל בין הצללים‪ .‬בשארית כוחותיה‪ ,‬זינקה ריינה‬
‫לעברו‪.‬‬
 ‫‪IX‬‬

‫ליאו‬
‫ליאו לא רצה לצאת מהקיר‪.‬‬
‫היו לו שלוש תומכות אחרונות להרכיב‪ ,‬ואיש מלבדו לא היה רזה מספיק לזחול לתוך‬
‫החלל הצר‪) .‬אחד היתרונות הרבים שבהיותך כחוש‪(.‬‬
‫בחלל שבין השכבות השונות של גוף הספינה‪ ,‬שם עוברת הצנרת ומערכת החשמל‪,‬‬
‫ליאו מצא מקום להתבודד עם מחשבותיו‪ .‬כשהרגיש תסכול‪ ,‬דבר שקרה בערך כל חמש‬
‫שניות‪ ,‬הוא היה יכול לחבוט בפטיש וחברי הצוות האחרים חשבו שהוא עובד‪ ,‬לא משחרר‬
‫קיטור‪.‬‬
‫בעיה אחת במקום המחסה הזה‪ :‬הוא הצליח להיכנס רק עד מותניו‪ .‬הישבן והרגליים‬
‫שלו נשארו גלויים לעיני כול‪ ,‬וזה הקשה עליו להסתתר‪.‬‬
‫"ליאו!" הקול של פייפר בקע ממקום כלשהו מאחוריו‪" .‬אנחנו צריכים אותך‪".‬‬
‫האוֹם מארד שמימי נשמט מהצבת של ליאו וצנח אל מעמקי הספינה‪.‬‬
‫ליאו נאנח‪" .‬תדברי למכנסיים‪ ,‬פייפר! הידיים עסוקות!"‬
‫"אני לא אדבר למכנסיים‪ .‬ניפגש בחדר האוכל‪ .‬כמעט הגענו לאולימפיה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬בסדר‪ .‬אני כבר מגיע‪".‬‬
‫"מה אתה עושה בכלל? אתה מחטט בפנים כבר ימים שלמים‪".‬‬
‫ליאו האיר בפנס שלו על פני הלוחות והבוכנות מארד שמימי שהתקין בפנים‪ ,‬לאט‬
‫לאט אבל בטוח‪" .‬תחזוקה שגרתית‪".‬‬
‫שתיקה‪ .‬לפייפר היה כישרון מטריד לדעת מתי הוא משקר‪" .‬ליאו‪"...‬‬
‫"היי‪ ,‬אם את כבר שם‪ ,‬תעשי לי טובה‪ .‬מגרד לי ממש מתחת ל–"‬
‫"בסדר‪ ,‬בסדר‪ ,‬אני הולכת!"‬
‫ליאו הניח לעצמו להמשיך לעבוד על הידוק התומכות כמה דקות נוספות‪ .‬העבודה לא‬
‫הושלמה‪ .‬ממש לא‪ .‬אבל הוא מתקדם‪.‬‬
‫את היסודות לפרויקט הסודי שלו הוא כמובן הניח כבר כשבנה את "ארגו ‪ ,"2‬אבל‬
‫הוא לא סיפר על זה לאף אחד‪ .‬הוא בקושי הודה בפני עצמו מה הוא עושה‪.‬‬
‫שום דבר לא שורד לנצח‪ ,‬אבא שלו אמר לו פעם‪ .‬אפילו לא המכונות המוצלחות‬
‫ביותר‪.‬‬
‫כן‪ ,‬בסדר‪ ,‬אולי זה נכון‪ .‬אבל הפייסטוס גם אמר‪ ,‬לכל דבר אפשר למצוא שימוש‬
‫חדש‪ .‬ליאו התכוון לבחון את התיאוריה הזאת‪.‬‬
‫הוא לקח כאן סיכון‪ .‬אם ייכשל‪ ,‬הוא יתרסק‪ .‬ולא רק רגשית‪ .‬הוא יתרסק פיזית‪.‬‬
‫המחשבה עוררה בו קלאוסטרופוביה‪.‬‬
‫הוא התפתל לצאת מהחלל הצר וחזר לתא שלו‪.‬‬
‫טוב‪ ...‬טכנית זה היה התא שלו‪ ,‬אבל הוא לא ישן שם‪ .‬המזרן היה זרוע כבלים‪,‬‬
‫מסמרים ומנגנונים מפורקים של כמה מכשירי ארד‪ .‬שלוש ארוניות הכלים הגדולות שלו‬
‫על גלגלים — צ'יקו‪ ,‬הארפּו וגראוצ'ו — תפסו את רוב החלל‪ .‬עשרות כלי עבודה‬
‫חשמליים נתלו על הקירות‪ .‬על משטח העבודה נערמו העתקים של רישומים הנדסיים‬
‫מתוך "על בניית כדורים"‪ ,‬הטקסט האבוד של ארכימדס שליאו חילץ מסדנה תת–קרקעית‬
‫ברומא‪.‬‬
‫גם לוּ היה רוצה לישון בתא שלו‪ ,‬היה שם צפוף ומסוכן מדי‪ .‬הוא העדיף לישון בחדר‬
‫המנועים למטה‪ ,‬שם הזמזום המתמיד של המכונות עזר לו להירדם‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬מאז‬
‫התקופה ששהה באי אוגיגיה‪ ,‬הוא התחיל לחבב שינה בתנאי שדה‪ .‬הוא לא נזקק לדבר‬
‫מלבד שק שינה על הרצפה‪.‬‬
‫התא שלו נועד לאחסון בלבד‪ ...‬ולעבודה על הפרויקטים המסובכים ביותר שלו‪.‬‬
‫הוא שלף את המפתחות שלו מחגורת הכלים‪ .‬לא היה לו זמן‪ ,‬אבל הוא פתח את‬
‫רוֹלב‬
‫נעילת המגירה האמצעית של גראוצ'ו ובהה בשני החפצים יקרי הערך שבפנים‪ַ :‬א ְצ ְט ָ‬
‫ארד שמצא בבולוניה‪ ,‬וגביש בגודל אגרוף מאוגיגיה‪ .‬ליאו עדיין לא מצא דרך לחבר בין‬
‫השניים‪ ,‬וזה הטריף אותו‪.‬‬
‫הוא קיווה למצוא תשובות באיתקה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬זה היה ביתו של אודיסאוס‪ ,‬הבחור‬
‫שבנה את האצטרולב‪ .‬אבל אם לשפוט לפי מה שג'ייסון סיפר‪ ,‬בחורבות הללו לא נמצאו‬
‫תשובות עבור ליאו — רק חבורה של גועלים ורוחות רפאים עצבניים‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬אודיסאוס מעולם לא הצליח להפעיל את האצטרולב‪ .‬לא היה לו גביש‬
‫שישמש כמשואת איתור‪ .‬לליאו כן היה‪ .‬הוא יצטרך להצליח במקום שבו נכשל החצוי‬
‫החכם ביותר בכל הזמנים‪.‬‬
‫כל כך אופייני למזל של ליאו‪ .‬נערה בת אלמוות שווה בטירוף מחכה לו באוגיגיה‪,‬‬
‫והוא לא מצליח לחבר חתיכת אבן מטופשת למתקן ניווט בן שלושת אלפים שנה‪ .‬יש‬
 ‫בעיות שאי אפשר לפתור עם מסקינגטייפ‪.‬‬
‫ליאו סגר את המגירה ונעל אותה‪.‬‬
‫עיניו שוטטו אל לוח המודעות שמעל משטח העבודה שלו‪ ,‬שם נתלו שתי תמונות זו‬
‫לצד זו‪ .‬הראשונה היתה ציור שצייר בגירים בגיל שבע — תרשים של ספינה מעופפת‬
‫שראה בחלומותיו‪ .‬השנייה היתה רישום בגיר שהייזל ציירה עבורו לא מזמן‪.‬‬
‫הייזל לבסק‪ ...‬הבחורה הזאת היא משהו‪ .‬ברגע שליאו התאחד עם הצוות במלטה‪,‬‬
‫היא זיהתה מיד שהלב שלו דואב‪ .‬בהזדמנות הראשונה שהיתה לה‪ ,‬אחרי כל הבלגן בבית‬
‫האדס‪ ,‬היא צעדה לתא של ליאו ואמרה‪" :‬קדימה‪ ,‬תשפוך‪".‬‬
‫הייזל ידעה להקשיב‪ .‬ליאו סיפר לה את כל הסיפור‪ .‬מאוחר יותר באותו ערב‪ ,‬הייזל‬
‫חזרה עם מחברת הרישומים שלה ועפרונות הפחם‪" .‬תתאר אותה‪ ",‬התעקשה‪" .‬כל פרט‬
‫ופרט‪".‬‬
‫ליפּסוֹ — כאילו הוא‬ ‫זאת היתה הרגשה מוזרה‪ ,‬לעזור להייזל להכין רישום של ַק ְ‬
‫מדבר עם ציירת קלסתרונים משטרתית‪ :‬כן‪ ,‬גברתי השוטרת‪ ,‬זאת הבחורה שגנבה לי את‬
‫הלב! זה נשמע כמו שיר קאנטרי מזעזע‪.‬‬
‫אבל היה קל לתאר את קליפסו‪ .‬ליאו לא היה מסוגל לעצום עיניים בלי לראות אותה‪.‬‬
‫עכשיו דמותה השקיפה עליו מלוח המודעות — העיניים השקדיות‪ ,‬השפתיים‬
‫המלאות‪ ,‬השיער הארוך והחלק שגלש מעבר לכתף אחת של שמלת הגופייה שלה‪ .‬הוא‬
‫כמעט היה מסוגל להריח את ניחוח הקינמון שלה‪ .‬נדמה שגבותיה המכווצות ופיה הזועף‬
‫אומרים‪ ,‬ליאו ואלדס‪ ,‬אתה כזה דביל‪.‬‬
‫אוף‪ ,‬כמה שהוא אוהב את הבחורה הזאת!‬
‫ליאו תלה את הדיוקן שלה ליד הרישום של "ארגו ‪ "2‬כדי להזכיר לעצמו שלפעמים‬
‫חזיונות כן מתגשמים‪ .‬כילד‪ ,‬הוא חלם על ספינה מעופפת‪ .‬בסופו של דבר הוא בנה אותה‪.‬‬
‫עכשיו הוא יבנה דרך לחזור אל קליפסו‪.‬‬
‫זמזום מנועי הספינה הפך נמוך יותר‪ .‬קולו של פסטוס תיקתק ושרק במערכת הכריזה‬
‫של התא‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬תודה‪ ,‬חבר‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אני כבר מגיע‪".‬‬
‫הספינה התחילה להנמיך‪ ,‬והפרויקטים של ליאו יצטרכו לחכות‪.‬‬
‫"חכי בסבלנות‪ ,‬מתוקה‪ ",‬הוא אמר לתמונה של קליפסו‪" .‬אני אחזור אלייך‪ ,‬בדיוק כמו‬
‫שהבטחתי‪".‬‬
‫ליאו היה מסוגל לדמיין את התגובה שלה‪ :‬אני לא מחכה לך‪ ,‬ליאו ואלדס‪ .‬אני לא‬
‫מאוהבת בך‪ .‬ובטח ובטח שאני לא מאמינה להבטחות המטופשות שלך!‬
‫המחשבה עוררה בו חיוך‪ .‬הוא החזיר את המפתחות לחגורת הכלים ופנה לעבר חדר‬
‫האוכל‪.‬‬

‫***‬

‫ששת החצויים האחרים אכלו ארוחת בוקר‪.‬‬

‫פעם היה ליאו נלחץ לראות את כולם יושבים יחד‪ ,‬בלי שאף אחד ישגיח על ההגאים‪,‬‬
‫אבל מאז שפייפר העירה את פסטוס בדיבור ההקסמה שלה — הישג שליאו עדיין לא‬
‫הצליח להבין — פסל הדרקון לא התקשה להשיט את "ארגו ‪ "2‬בעצמו‪ .‬פסטוס היה‬
‫מסוגל לנווט‪ ,‬לעקוב אחרי הרדאר‪ ,‬להכין מילקשייקים בטעם אוכמניות ולתקוף פולשים‬
‫בפרצי אש מלובנת — והכול בו–זמנית — בלי שיקפוץ לו פיוז‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬בופורד שולחן הפלא שימש לו כגיבוי‪.‬‬
‫אחרי שהמאמן הדג' יצא למשלחת הצללים שלו‪ ,‬החליט ליאו שהשולחן התלת–רגלי‬
‫מתאים לא פחות ממנו לשמש כ"מבוגר מלווה"‪ .‬הוא ציפה את פלטת השולחן של בופורד‬
‫במגילת קסם שהקרינה דמות הולוגרפית קטנה של המאמן הדג'‪ .‬מיני–הדג' הסתובב‬
‫ברקיעת פרסות על פלטת השולחן של בופורד‪ ,‬ופלט אקראית משפטים כמו "תפסיקו עם‬
‫זה!"‪" ,‬אני אהרוג אתכם!"‪ ,‬והחביב מכולם‪" :‬תלבשו משהו!"‬
‫היום בופורד ניצב מאחורי ההגה‪ .‬אם פרצי האש של פסטוס לא יבריחו את‬
‫המפלצות‪ ,‬אין ספק שהולוגרמת הדג' תעשה את זה‪.‬‬
‫ליאו נעמד בפתח חדר האוכל וסרק את המתרחש סביב השולחן‪ .‬רק לעתים רחוקות‬
‫הוא זכה לראות את כל חבריו יחד‪.‬‬
‫פרסי אכל ערימה ענקית של פנקייקים כחולים )מה הקטע של הבחור עם אוכל‬
‫כחול?(‪ ,‬ואנבת' נזפה בו שהוא שופך יותר מדי סירופ‪.‬‬
‫"אתה מטביע אותם!" התלוננה‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬אני הבן של פוסידון‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אני לא יכול לטבוע‪ .‬וגם הפנקייקים שלי לא‪".‬‬
‫משמאלם‪ ,‬פרנק והייזל נעזרו בקערות דגני הבוקר שלהם כדי להחזיק במקום מפה‬
‫של יוון‪ .‬הם עיינו בה בראשים צמודים‪ .‬מדי פעם כיסה פרנק בידו את היד של הייזל‪,‬‬
‫במחווה מתוקה וטבעית כאילו הם זוג שנשוי כבר שנים‪ ,‬והייזל אפילו לא נראתה נבוכה‪,‬‬
‫התקדמות אמיתית בשביל ילדה משנות הארבעים‪ .‬עד לאחרונה היא כמעט היתה מתעלפת‬
‫אם מישהו היה אומר "לעזאזל"‪.‬‬
‫בראש השולחן ישב ג'ייסון באי נוחות כשחולצת הטריקו שלו מגולגלת לו עד הצלעות‬
‫בעוד האחות פייפר מחליפה לו תחבושות‪.‬‬
‫"אל תזוז‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אני יודעת שזה כואב‪".‬‬
‫"זה סתם קר‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫ליאו שמע את הכאב בקולו‪ .‬להב הגלאדיוס המטופש ההוא פילח אותו עד הסוף‪ .‬פצע‬
‫הכניסה בגבו עטה גוון סגול מכוער והעלה אדים‪ .‬סביר להניח שזה לא סימן טוב‪.‬‬
‫פייפר ניסתה לשמור על גישה חיובית‪ ,‬אבל בשיחה פרטית הודתה בפני ליאו כמה‬
‫היא מודאגת‪ .‬היה גבול עד כמה אמברוסיה‪ ,‬נקטר ותרופות בני אנוש יכולים לעזור‪ .‬חתך‬
‫עמוק מלהב ארד שמימי או זהב קיסרי עלול לפרק את ישותו של חצוי מבפנים החוצה‪.‬‬
‫מצבו של ג'ייסון עשוי להשתפר‪ .‬הוא טען שהוא מרגיש יותר טוב‪ .‬אבל פייפר לא‬
‫השתכנעה‪.‬‬
‫חבל שג'ייסון לא היה אוטומטון מתכת‪ .‬לפחות אז ליאו היה יודע איך לעזור לחברו‪.‬‬
‫אבל כשמדובר בבני אדם‪ ...‬ליאו הרגיש חסר אונים‪ .‬הם נשברים הרבה יותר מדי בקלות‪.‬‬
‫הוא אהב את חבריו‪ .‬הוא היה עושה כל דבר למענם‪ .‬אבל כאשר הסתכל על ששתם‬
‫— שלושה זוגות שמרוכזים זה בזה — הוא חשב על האזהרה של נמסיס‪ ,‬אלת הנקמה‪:‬‬
‫אתה לא תמצא לך מקום בין אחיך‪ .‬תמיד תהיה הגלגל השביעי בעגלה‪.‬‬
‫הוא התחיל להרגיש שנמסיס צדקה‪ .‬בהנחה שישרוד‪ ,‬בהנחה שהתוכנית הסודית‬
‫המטורפת שלו תפעל‪ ,‬גורלו מחכה לו עם מישהי אחרת‪ ,‬על אי ששום אדם לא מצא‬
‫פעמיים‪.‬‬
‫אבל לעת עתה הוא אינו יכול אלא לציית לכלל הישן שלו‪ :‬תמשיך לזוז‪ .‬אל תיתן‬
‫לבעיות להכביד עליך‪ .‬אל תחשוב על הדברים הרעים‪ .‬תחייך ותספר בדיחות גם כשלא‬
‫מתחשק לך‪ .‬בעיקר כשלא מתחשק לך‪.‬‬
‫"מה קורה‪ ,‬אנשים?" הוא נכנס בעצלתיים לחדר האוכל‪" .‬אהה‪ ,‬אני אומר כן‬
‫לבראוניז!"‬
‫הוא חטף את הבראוני האחרונה — שנאפתה על פי המתכון המיוחד עם מלח ים‬
‫מא ְפרוֹס‪ ,‬הקנטאור–הדג‪ ,‬במעמקי האוקיינוס האטלנטי‪.‬‬
‫שקיבלו ַ‬
‫מערכת הכריזה זימזמה‪ .‬המיני–הדג' של בופורד צעק ברמקולים‪" :‬תלבשו משהו!"‬
‫כולם קפצו בבהלה‪ .‬הייזל זינקה למרחק מטר וחצי מפרנק‪ .‬לפרסי נשפך סירופ לתוך‬
‫מיץ התפוזים‪ .‬ג'ייסון החזיר את חולצת הטריקו במגושם למקום ופרנק הפך לבולדוג‪.‬‬
‫פייפר לטשה מבט זועם בליאו‪" .‬חשבתי שהתכוונת להיפטר מההולוגרמה המטופשת‬
‫הזאת‪".‬‬
‫"היי‪ ,‬בופורד בסך הכול אמר בוקר טוב‪ .‬הוא אוהב את ההולוגרמה שלו! וחוץ מזה‪,‬‬
‫כולנו מתגעגעים למאמן‪ .‬ופרנק נראה ממש חמוד בתור בולדוג‪".‬‬
‫פרנק חזר לצורת נער קנדי–סיני שרירי וזועף‪" .‬שב כבר‪ ,‬ליאו‪ .‬יש כל מיני דברים‬
‫שצריך לדבר עליהם‪".‬‬
‫ליאו נדחק בין ג'ייסון והייזל‪ .‬הוא היה די בטוח שהם לא יחטיפו לו על בדיחות‬
‫גרועות‪ .‬הוא נגס מהבראוני שלו וחטף חבילת "פונזיס" להשלים את ארוחת הבוקר‬
‫המאוזנת‪ .‬הוא די התמכר לחטיף הזה אחרי שקנה אותו בולוניה‪ .‬חטיף תירס וגבינה —‬
‫מה יותר מושלם מזה‪.‬‬
‫"אז ככה‪ "...‬ג'ייסון העווה את פניו כשרכן קדימה‪" .‬אנחנו נעגון באוויר כמה שיותר‬
‫קרוב לאולימפיה‪ .‬הייתי שמח אם לא היינו מתקרבים כל כך לתוך היבשה — בערך‬
‫שמונה קילומטרים — אבל אין לנו ברירה‪ .‬לדברי יונו‪ ,‬אנחנו צריכים למצוא את אלת‬
‫הניצחון ו‪ ...‬אממ‪ ,‬להכניע אותה‪".‬‬
‫שתיקה לא נוחה השתררה סביב השולחן‪.‬‬
‫וילונות חדשים כיסו את הקירות ההולוגרפיים‪ ,‬וחדר האוכל היה חשוך וקודר יותר‬
‫מהמתוכנן‪ ,‬אבל לא היתה ברירה‪ .‬מאז שהגמדים הקרקופּים עשו קצר בקירות‪ ,‬שדר‬
‫הווידיאו בזמן אמת ממחנה החצויים התחלף לעתים קרובות בתמונות תקריב של הגמדים‬
‫— זיפים אדומים‪ ,‬נחיריים ובעיות חניכיים‪ .‬זה לא היה נעים במיוחד כשהם ניסו לאכול או‬
‫לנהל שיחה רצינית על גורל העולם‪.‬‬
‫פרסי שתה ממיץ התפוזים עם הסירופ‪ .‬נראה שזה טעים לו‪" .‬אין לי בעיה להילחם פה‬
‫ושם באיזו אלה‪ ,‬אבל ניקה לא אמורה להיות מהטובים? כלומר‪ ,‬באופן אישי אני אוהב‬
‫ניצחון‪ .‬מת על זה‪".‬‬
‫אנבת' תופפה באצבעותיה על השולחן‪" .‬זה באמת נשמע מוזר‪ .‬אני מבינה מה ניקה‬
‫עושה באולימפיה — מקור המשחקים האולימפיים וכל זה‪ .‬המתחרים הקריבו לה‬
‫קורבנות‪ .‬היוונים והרומאים סגדו לה כאן במשך איזה אלף מאתיים שנה או משהו כזה‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫"כמעט עד נפילת האימפריה הרומית‪ ",‬אישר פרנק‪" .‬הרומאים קראו לה ויקטוריה‪,‬‬
‫אבל זאת אותה אלה‪ .‬כולם אהבו אותה‪ .‬מי לא רוצה לנצח? אני לא מבין למה אנחנו‬
 ‫צריכים להכניע אותה‪".‬‬
‫המצח של ג'ייסון התקמט במחשבה‪ .‬אד עלה מהפצע שתחת חולצתו‪" .‬אני רק יודע‪...‬‬
‫שהגועל אנטינואוס דיבר על ‘השתוללות הניצחון באולימפיה'‪ .‬יונו הזהירה אותנו שלא‬
‫נוכל לאחות את הקרע בין היוונים לרומאים אם לא נביס את אלת הניצחון‪".‬‬
‫"איך מביסים את אלת הניצחון?" תהתה פייפר‪" .‬זה נשמע כמו חידה בלתי אפשרית‪".‬‬
‫"כמו להרחיף אבנים‪ ",‬אמר ליאו‪" ,‬או לאכול רק חטיף פונזי אחד‪".‬‬
‫הוא דחס חופן חטיפים לפה‪.‬‬
‫הייזל עיקמה את האף‪" .‬הדבר הזה עוד יהרוג אותך‪".‬‬
‫"את צוחקת? עם כל החומרים המשמרים שיש בחטיף הזה‪ ,‬אני אחיה לנצח‪ .‬אבל‬
‫היי‪ ,‬לגבי אלת הניצחון שהיא כאילו פופולרית ונהדרת — אתם לא זוכרים את הילדים‬
‫שלה ממחנה החצויים?"‬
‫הייזל ופרנק מעולם לא ביקרו במחנה החצויים‪ ,‬אבל האחרים הינהנו בפנים קודרות‪.‬‬
‫"יש בזה משהו‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬הילדים האלה מביתן שבע–עשרה — הם ממש‬
‫תחרותיים‪ .‬במשחקי תפוס את הדגל‪ ,‬הם גרועים כמעט כמו הילדים של ארס‪ .‬הממ‪ ,‬זה‬
‫לא אישי‪ ,‬פרנק‪".‬‬
‫פרנק משך בכתפיו‪" .‬אתה אומר שלניקה יש צד אפל?"‬
‫"לילדים שלה בטוח יש‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬הם לעולם לא יסרבו לאתגר‪ .‬הם חייבים‬
‫להיות מספר אחת בכל דבר‪ .‬אם אמא שלהם כזאת‪"...‬‬
‫"רגע‪ ".‬פייפר השעינה ידיים על השולחן כאילו הספינה מתנדנדת‪" .‬אנשים‪ ,‬כל האלים‬
‫קרועים בין ההתגלמות היוונית והרומית שלהם‪ ,‬נכון? אם גם ניקה ככה‪ ,‬והיא אלת‬
‫הניצחון —"‬
‫"אז היא ממש קרועה בין הצדדים שלה‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬היא רוצה שאחד הצדדים‬
‫יזכה ויוכרז כמנצח‪ .‬היא נלחמת פיזית בעצמה‪".‬‬
‫הייזל הזיזה את קערת דגני הבוקר שלה על פני מפת יוון‪" .‬אבל אנחנו לא רוצים‬
‫שצד אחד ינצח‪ .‬אנחנו חייבים לאחד את היוונים והרומאים לקבוצה אחת‪".‬‬
‫"אולי זאת הבעיה‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬אם אלת הניצחון משתוללת‪ ,‬קרועה בין הצד היווני‬
‫והרומי שלה‪ ,‬אולי היא לא מאפשרת לאחד את שני המחנות‪".‬‬
‫"איך?" שאל ליאו‪" .‬היא התחילה מלחמת השמצות בטוויטר?"‬
‫פרסי דקר את הפנקייקס שלו במזלג‪" .‬אולי היא כמו ארס‪ .‬הבחור מסוגל להצית‬
‫מלחמה כשהוא בסך הכול נכנס לחדר צפוף‪ .‬אם ניקה מקרינה תחרותיות או משהו כזה‪,‬‬
 ‫היא יכולה להחמיר פי כמה את היריבות בין היוונים לרומאים‪".‬‬
‫פרנק הצביע על פרסי‪" .‬אתה זוכר את אל הים הזקן באטלנטה — פורקיס? הוא אמר‬
‫שבתוכניות של גאיה תמיד יש כמה רבדים‪ .‬אולי זה חלק מהאסטרטגיה של הענקים —‬
‫לדאוג שהמחנות יישארו מפולגים; שהאלים יישארו מפולגים‪ .‬אם זה המצב‪ ,‬אסור לנו לתת‬
‫לניקה לסכסך בינינו‪ .‬אנחנו צריכים לשלוח משלחת של ארבעה אנשים — שני יוונים‪,‬‬
‫שני רומאים‪ .‬אולי האיזון יעזור לה להישאר מאוזנת‪".‬‬
‫ליאו הקשיב לפרנק בהתפעלות‪ .‬הוא התקשה להאמין כמה הבחור השתנה בתוך כמה‬
‫שבועות‪.‬‬
‫פרנק לא רק הפך גבוה ושרירי יותר‪ .‬הוא גם נמלא ביטחון עצמי והרגיש בנוח לתפוס‬
‫פיקוד‪ .‬אולי כי חתיכת העץ הקסומה שחייו תלויים בה מאופסנת לבטח בתוך שקיק חסין‬
‫אש‪ ,‬ואולי כי הוא פיקד על לגיון של זומבים וקודם לדרגת פראיטור‪ .‬כך או כך‪ ,‬ליאו‬
‫התקשה לראות בו את אותו בחור מגושם שהפך פעם לאיגואנה כדי להיחלץ מאזיקים‬
‫סיניים‪.‬‬
‫"אני חושבת שפרנק צודק‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬חבורה של ארבעה‪ .‬נצטרך לבחור‬
‫בקפידה מי ילך‪ .‬אנחנו לא רוצים לעשות משהו שיהפוך את האלה‪ ,‬הממ‪ ,‬לעוד יותר לא‬
‫יציבה‪".‬‬
‫"אני אלך‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬אני יכולה לנסות דיבור הקסמה‪".‬‬
‫קמטי דאגה נחקקו סביב העיניים של אנבת'‪" .‬לא הפעם‪ ,‬פייפר‪ .‬ניקה לגמרי בקטע‬
‫תחרותי‪ .‬אפרודיטה‪ ...‬טוב‪ ,‬בדרכה שלה גם היא‪ .‬אני חושבת שניקה עלולה לראות בך‬
‫איום‪".‬‬
‫בעבר‪ ,‬ליאו אולי היה מתבדח על זה‪ .‬פייפר‪ ,‬איום? הוא אהב את הבחורה כמו‬
‫אחות‪ ,‬אבל אם הוא יזדקק לעזרה בהתכתשות עם חבורת בריונים או בהכנעה של אלת‬
‫ניצחון‪ ,‬פייפר לא היתה האדם הראשון שהיה בוחר‪.‬‬
‫אבל בזמן האחרון‪ ...‬טוב‪ ,‬השינוי שחל בפייפר אולי לא היה בולט כמו זה של פרנק‪,‬‬
‫אבל היא באמת השתנתה‪ .‬היא דקרה את קיאונה אלת השלג בחזה‪ .‬היא הביסה את‬
‫הבוראסים‪ .‬היא שיספה להקה של הרפיות פרא במו ידיה‪ .‬באשר לדיבור ההקסמה שלה‪,‬‬
‫ליאו ממש נלחץ מהעוצמה שלו‪ .‬אם היא תאמר לו לאכול ירקות‪ ,‬יש מצב שהוא ממש‬
‫יעשה את זה‪.‬‬
‫לא נראה שפייפר נעלבה מדבריה של אנבת'‪ .‬היא רק הינהנה וסרקה את הקבוצה‪.‬‬
‫"אז מי ילך?"‬
‫"אסור שג'ייסון ופרסי ילכו יחד‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬יופיטר ופוסידון — צירוף גרוע‪ .‬ניקה‬
‫לא תתקשה לגרום לכם להילחם אחד בשני‪".‬‬
‫פרסי חייך אליה חיוך עקמומי‪" .‬כן‪ ,‬אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד תקרית כמו‬
‫בקנזס‪ .‬אני עלול להרוג את אחי ג'ייסון‪".‬‬
‫"או שאני עלול להרוג את אחי פרסי‪ ",‬אמר ג'ייסון בנועם‪.‬‬
‫"זה רק מוכיח את הטענה שלי‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬גם אסור לנו לשלוח את פרנק ואותי‬
‫יחד‪ .‬מארס ואתנה — זה שילוב לא פחות גרוע‪".‬‬
‫"טוב‪ ",‬ליאו התערב בשיחה‪" .‬אז פרסי ואני נייצג את היוונים‪ .‬פרנק והייזל את‬
‫הרומאים‪ .‬נכון שזה הצוות הלא–תחרותי מהחלומות?"‬
‫אנבת' ופרנק החליפו מבטים כמו צמד אסטרטגים‪.‬‬
‫"זה יכול לעבוד‪ ",‬החליט פרנק‪" .‬כלומר‪ ,‬שום צירוף לא יהיה מושלם‪ ,‬אבל פוסידון‪,‬‬
‫הפייסטוס‪ ,‬פלוטו‪ ,‬מארס‪ ...‬אני לא רואה כאן שום יריבויות משמעותיות‪".‬‬
‫הייזל ריפרפה באצבע על פני מפת יוון‪" .‬עדיין חבל לי שלא יכולנו לעבור במפרץ‬
‫קורינתוס‪ .‬קיוויתי שנבקר בדלפי‪ ,‬אולי נקבל שם עצה‪ .‬והעיקוף סביב פלופונסוס כל כך‬
‫ארוך‪".‬‬
‫"כן‪ ".‬לבו של ליאו כבד עליו כשראה כמה רב המרחק שעליהם לעבור‪" .‬כבר‬
‫העשרים ושניים ביולי‪ .‬כולל היום‪ ,‬נשארו רק עשרה ימים עד ש–"‬
‫"אני יודע‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬אבל יונו היתה ברורה מאוד‪ .‬הדרך הקצרה יותר תהיה‬
‫התאבדות‪".‬‬
‫"ודלפי‪ "...‬פייפר רכנה אל המפה‪ .‬נוצת ההרפיה הכחולה בשערה התנודדה כמו‬
‫מטוטלת‪" .‬מה קורה שם בדיוק? אם האורקל כבר לא של אפולו‪"...‬‬
‫פרסי נאנק‪" .‬זה בטח קשור איכשהו לחלאה הזה‪ ,‬אוקטביאנוס‪ .‬אולי הוא היה כל כך‬
‫גרוע בחיזוי העתיד שהוא הרס את הכוחות של אפולו‪".‬‬
‫ג'ייסון הצליח לחייך‪ ,‬למרות שעיניו היו מטושטשות מכאב‪" .‬בואו נקווה שנצליח‬
‫למצוא את אפולו וארטמיס‪ .‬תוכלו לשאול אותו בעצמכם‪ .‬יונו אמרה שיכול להיות‬
‫שהתאומים יסכימו לעזור לנו‪".‬‬
‫"הרבה שאלות בלי תשובות‪ ",‬רטן פרנק‪" .‬הרבה קילומטרים לפני שנגיע לאתונה‪".‬‬
‫"בואו נלך צעד צעד‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬אתם חייבים לאתר את ניקה ולמצוא דרך‬
‫להכניע אותה‪ ...‬למרות שאנחנו עוד לא יודעים למה יונו התכוונה בדיוק‪ .‬אני עדיין לא‬
‫מבינה איך מביסים אלה ששולטת בניצחון‪ .‬נשמע בלתי אפשרי‪".‬‬
‫ליאו התחיל לחייך‪ .‬הוא לא הצליח לעצור בעצמו‪ .‬נכון‪ ,‬נשארו להם רק עשרה ימים‬
‫למנוע מהענקים להעיר את גאיה‪ .‬נכון‪ ,‬הוא עלול למות לפני ארוחת הערב‪ .‬אבל הוא אהב‬
‫שאומרים לו שמשהו בלתי אפשרי‪ .‬זה כמו שמישהו יגיש לו עוגת קצפת ויאמר לו לא‬
‫להשליך אותה‪ .‬הוא פשוט לא יכול להפנות עורף לאתגר‪.‬‬
‫"עוד נראה‪ ".‬הוא קם על רגליו‪" .‬אני הולך להביא את אוסף רימוני היד שלי ונתראה‬
‫על הסיפון!"‬
 ‫‪X‬‬

‫ליאו‬
‫"צעד חכם‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬לבחור במיזוג אוויר‪".‬‬
‫הוא וליאו בדיוק גמרו לערוך חיפוש במוזיאון‪ .‬עכשיו הם ישבו על גשר מעל לנהר‬
‫ְק ָל ֶדאוֹס ורגליהם השתלשלו מעל למים בעודם מחכים שפרנק והייזל יגמרו לסרוק את‬
‫החורבות‪.‬‬
‫משמאלם‪ ,‬העמק האולימפי הבליח בחום אחר הצהריים‪ .‬מימינם‪ ,‬מגרש החניה היה‬
‫מלא אוטובוסים של תיירים‪ .‬מזל ש"ארגו ‪ "2‬עגנה בגובה שלושים מטר‪ ,‬כי הם בחיים לא‬
‫היו מוצאים חניה‪.‬‬
‫ליאו הקפיץ אבן על פני הנהר‪ .‬הוא רצה שהייזל ופרנק יחזרו כבר‪ .‬היה מוזר לשבת‬
‫רק עם פרסי‪.‬‬
‫קודם כול‪ ,‬הוא לא היה בטוח על מה מדברים עם בחור שלא מזמן חזר מטרטרוס‪.‬‬
‫ראית את הפרק האחרון של "דוקטור הו"? אה‪ ,‬לא‪ ,‬נכון‪ .‬היית תקוע בבור האבדון‬
‫הנצחי!‬
‫פרסי היה מאיים מספיק גם קודם — הבחור זימן הוריקנים‪ ,‬נלחם בשודדי ים‪ ,‬הרג‬
‫ענקים בקולוסיאום‪...‬‬
‫עכשיו‪ ...‬טוב‪ ,‬אחרי מה שקרה בטרטרוס‪ ,‬נראה שפרסי עלה שלב לרמה אחרת‬
‫לגמרי של קטלניות‪.‬‬
‫ליאו התקשה לראות בו חלק מאותו מחנה‪ .‬הם מעולם לא היו במחנה החצויים באותו‬
‫זמן‪ .‬על חוט העור במחרוזת של פרסי היו ארבעה חרוזים לציון ארבעה קיצים שלמים‪ .‬על‬
‫המחרוזת של ליאו היו אפס‪.‬‬
‫הדבר היחיד שהיה להם במשותף היא קליפסו‪ ,‬וכל פעם שליאו חשב על זה הוא רצה‬
‫להכניס לפרסי אגרוף בפרצוף‪.‬‬
‫ליאו הרגיש שהוא צריך לדבר על זה עם פרסי‪ ,‬רק כדי לטהר את האווירה‪ ,‬אבל‬
‫נדמה שהרגע הנכון לעולם לא מגיע‪ .‬וככל שחלפו הימים היה יותר ויותר קשה להזכיר את‬
‫זה‪.‬‬
‫"מה?" שאל פרסי‪.‬‬
 ‫ליאו זע במקומו‪" .‬מה מה?"‬
‫"בהית בי‪ ,‬כאילו‪ ,‬ממש בכעס‪".‬‬
‫"באמת?" ליאו ניסה לחשוב על בדיחה‪ ,‬או לפחות לחייך‪ ,‬אבל לא הצליח‪" .‬אה‪,‬‬
‫סליחה‪".‬‬
‫פרסי השקיף על הנהר‪" .‬אני חושב שאנחנו צריכים לדבר‪ ".‬הוא פרש את ידו והאבן‬
‫שליאו הקפיץ על הנהר התעופפה מהמים היישר אל כף ידו של פרסי‪.‬‬
‫אה‪ ,‬חשב ליאו‪ ,‬אז עכשיו אנחנו משוויצים?‬
‫הוא שקל לכוון פרץ אש אל אוטובוס התיירים הקרוב ולפוצץ את מכל הדלק‪ ,‬אבל‬
‫החליט שאולי זה קצת מוגזם‪" .‬אולי אנחנו באמת צריכים לדבר‪ .‬אבל לא–"‬
‫"אנשים!" פרנק עמד בקצה מגרש החניה ונופף להם שיבואו‪ .‬לצדו‪ ,‬הייזל ישבה על‬
‫גב הסוס שלה אריון‪ ,‬שהופיע בהפתעה ברגע שנחתו‪.‬‬
‫הז'אנג הגואל‪ ,‬חשב ליאו‪.‬‬
‫הוא ופרסי רצו בריצה קלה אל חבריהם‪.‬‬

‫***‬

‫"המקום הזה ענקי‪ ",‬דיווח פרנק‪" .‬החורבות נמשכות מהנהר עד ההר שם‪ ,‬בערך חצי‬
‫קילומטר‪".‬‬
‫"כמה זה במידות נורמליות?" שאל פרסי‪.‬‬
‫פרנק גילגל עיניים‪" .‬אלה מידות נורמליות בקנדה ובשאר העולם‪ .‬רק אתם‬
‫האמריקאים —"‬
‫"בערך חמישה–שישה מגרשי פוטבול‪ ",‬התערבה הייזל בשיחה‪ ,‬בעודה מאכילה את‬
‫אריון בגוש זהב גדול‪.‬‬
‫פרסי פרש ידיים‪" .‬זה כל מה שהייתם צריכים לומר‪".‬‬
‫"בכל מקרה‪ ",‬המשיך פרנק בדבריו‪" ,‬מלמעלה לא ראיתי שום דבר חשוד‪".‬‬
‫"גם אני לא‪ ",‬אמרה הייזל‪" .‬אריון עשה הקפה מלאה מסביב למקום‪ .‬הרבה תיירים‪,‬‬
‫אבל שום אלה מטורפת‪".‬‬
‫הסוס הגדול צנף וניער את ראשו‪ ,‬שרירי צווארו התנחשלו מתחת לפרווה הצהבהבה‪.‬‬
‫"וואו‪ ,‬לסוס שלך יש חתיכת פה מלוכלך‪ ".‬פרסי הניד את ראשו‪" .‬הוא ממש לא אוהב‬
‫את אולימפיה‪".‬‬
‫לשם שינוי‪ ,‬ליאו הסכים עם הסוס‪ .‬לא מצא חן בעיניו להתרוצץ בשדה מלא חורבות‬
‫תחת השמש הקופחת‪ ,‬ולפלס לו דרך בין המוני תיירים מיוזעים בעודו מחפש אלת ניצחון‬
‫עם פיצול אישיות‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬פרנק כבר עף מעל כל העמק בצורת עיט‪ .‬אם העיניים‬
‫החדות שלו לא ראו שום דבר‪ ,‬אולי אין כאן מה לראות‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬כיסי חגורת הכלים של ליאו היו מלאים צעצועים מסוכנים‪ .‬חבל לחזור‬
‫לספינה בלי לפוצץ משהו‪.‬‬
‫"אז בואו סתם נסתובב יחד‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬ושהצרות ימצאו אותנו‪ .‬זה תמיד עבד לנו‪".‬‬
‫הם שוטטו ללא מטרה מיוחדת במשך זמן–מה‪ ,‬עקפו חבורות תיירים ונעו מצל אחד‬
‫לאחר‪ .‬לא היתה זו הפעם הראשונה שליאו שם לב כמה יוון דומה לטקסס ביתו —‬
‫הגבעות הנמוכות‪ ,‬העצים המצומקים‪ ,‬המוני הציקדות וחום הקיץ המעיק‪ .‬תחליפו את‬
‫העמודים העתיקים והמקדשים החרבים בפרות ובגדרות תיל‪ ,‬וליאו ירגיש ממש כמו בבית‪.‬‬
‫פרנק מצא עלון לתיירים )ברצינות‪ ,‬הבחור הזה יקרא את המרכיבים על פחית‬
‫שימורים( והסביר להם מה הם רואים‪.‬‬
‫הפּרוֹפּילוֹן‪ ".‬הוא החווה בידו אל שביל אבן ומשני עבריו עמודים מתפוררים‪" .‬אחד‬ ‫"זה ְ‬
‫השערים הראשיים אל העמק האולימפי‪".‬‬
‫"הריסות!" אמר ליאו‪.‬‬
‫"ושם–" פרנק הצביע על יסוד רבוע שנראה כמו חצר פנימית במסעדה מקסיקנית —‬
‫"מקדש הרה‪ ,‬אחד המבנים העתיקים ביותר כאן‪".‬‬
‫"עוד הריסות!" אמר ליאו‪.‬‬
‫הפיליפּאוֹן‪ ,‬שהוקדש לפיליפוס מלך‬‫ֵ‬ ‫"והדבר הזה שנראה כמו במה עגולה — זה‬
‫מקדוניה‪".‬‬
‫"תראו מה זה‪ ,‬עוד הריסות! הריסות מליגה אלף!"‬
‫הייזל‪ ,‬שעדיין ישבה על גבו של אריון‪ ,‬בעטה בזרועו של ליאו‪" .‬שום דבר לא מרשים‬
‫אותך?"‬
‫ליאו העיף בה מבט‪ .‬השיער החום–זהוב המתולתל והעיניים הזהובות תאמו כל כך את‬
‫הקסדה והחרב שלה‪ ,‬שנדמה שהיא עשויה כולה זהב קיסרי‪ .‬ליאו לא חשב שהייזל תראה‬
‫בזה מחמאה‪ ,‬אבל יחסית לבן אדם היא היתה עבודת יד מליגה אלף‪.‬‬
‫ליאו זכר את המסע שלהם בבית האדס‪ .‬הייזל הובילה אותם במבוך האשליות‬
‫המלחיץ‪ .‬היא גרמה למכשפת פסיפאה להיבלע בחור דמיוני ברצפה‪ .‬היא נלחמה בענק‬
‫קליטיוס בזמן שליאו נחנק בענן החשכה שלו‪ .‬היא ניתקה את השרשראות שסגרו את‬
‫שערי המוות‪ .‬ובינתיים ליאו‪ ...‬טוב‪ ,‬עשה פחות או יותר כלום‪.‬‬
‫הוא כבר לא היה מאוהב בהייזל‪ .‬הלב שלו נמצא הרחק באוגיגיה‪ .‬ועדיין‪ ,‬הייזל‬
‫לבסק הרשימה אותו — גם כשלא ישבה על גב סוס בן אלמוות מפחיד ועל–קולי שקילל‬
‫כמו מלח‪.‬‬
‫הוא לא אמר דבר מכל זה בקול‪ ,‬אבל הייזל הרגישה כנראה במחשבותיו‪ .‬היא הסיטה‬
‫ממנו את מבטה במבוכה‪.‬‬
‫פרנק‪ ,‬שלא הבחין בשום דבר‪ ,‬המשיך בסיור המודרך‪" .‬ושם‪ ...‬אה‪ ".‬הוא העיף מבט‬
‫בפרסי‪" .‬הממ‪ ,‬השקע הזה בצורת חצי עיגול בצלע הגבעה‪ ,‬עם הגומחות‪ ...‬זה נימפאום‪,‬‬
‫שנבנה בתקופת רומא‪".‬‬
‫הפנים של פרסי נעשו ירוקות כמו מלפפון‪" .‬יש לי רעיון‪ :‬בואו לא נלך לשם‪".‬‬
‫ליאו שמע איך פרסי‪ ,‬ג'ייסון ופייפר כמעט נהרגו בנימפאום ברומא‪" .‬רעיון מעולה‪".‬‬
‫הם המשיכו ללכת‪.‬‬
‫הידיים של ליאו נדדו מדי פעם אל חגורת הכלים שלו‪ .‬מאז שהקרקופים גנבו אותה‬
‫בבולוניה‪ ,‬הוא פחד שהיא תיחטף שוב‪ ,‬למרות שהתקשה להאמין שמפלצת כלשהי תהיה‬
‫מוכשרת בגניבה כמו הגמדים האלה‪ .‬הוא תהה איך הקופיפים הקטנים והגסים מסתדרים‬
‫בניו יורק‪ .‬הוא קיווה שהם עדיין עושים חיים משוגעים בהצקה לרומאים‪ ,‬גונבים המון‬
‫רוכסנים נוצצים וגורמים למכנסי הלגיונרים ליפול‪.‬‬
‫הפּלוֹפּיוֹן‪ ",‬אמר פרנק והצביע על עוד ערימת אבנים מרתקת‪.‬‬ ‫"זה ֶ‬
‫"בחייך‪ ,‬ז'אנג‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬פלופיון היא אפילו לא מילה‪ .‬מה זה היה — מקדש‬
‫לפילפילונים?"‬
‫לוֹפּס‪ .‬כל החלק הזה של יוון‪ ,‬פלופונסוס‪,‬‬ ‫פרנק נראה נעלב‪" .‬זה אתר הקבורה של ֶפּ ְ‬
‫נקרא על שמו‪".‬‬
‫ליאו עמד בדחף לזרוק לפרנק רימון–יד בפרצוף‪" .‬אני מניח שאני אמור לדעת מי היה‬
‫פלופס?"‬
‫"הוא היה נסיך‪ ,‬זכה באשתו במרוץ מרכבות‪ .‬מייחסים לו את ייסוד המשחקים‬
‫האולימפיים לזכר המרוץ ההוא‪".‬‬
‫הייזל נשפה במורת רוח‪" .‬כמה רומנטי‪‘ .‬אשתך נחמדה מאוד‪ ,‬הנסיך פלופס‪‘ '.‬אה‪,‬‬
‫תודה רבה‪ .‬זכיתי בה במרוץ מרכבות‪"'.‬‬
‫לא נראה לליאו שמשהו מכל זה עוזר להם למצוא את אלת הניצחון‪ .‬נכון לעכשיו‪,‬‬
‫הניצחון היחיד שרצה היה להכריע איזה משקה קר‪ ,‬ואולי קצת נאצ'וס‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ...‬ככל שהעמיקו אל לב החורבות כך העמיק אי–השקט שלו‪ .‬במחשבתו‬
‫קאלידה‪,‬‬
‫ָ‬ ‫עלה אחד הזיכרונות המוקדמים ביותר שלו — כיצד השמרטפית שלו‪ִ ,‬טיָ ה‬
‫שהיתה למעשה הרה‪ ,‬עודדה אותו לדקור במקל נחש ארסי כשהיה בן ארבע‪ .‬האלה‬
‫הפסיכוטית אמרה לו שזה אימון טוב לגיבורים‪ ,‬ואולי היא צדקה‪ .‬בימים אלה ליאו הקדיש‬
‫את רוב זמנו לדקירות אקראיות סביב עד שמצא צרות‪.‬‬
‫הוא סרק את המון התיירים ותהה אם הם בני תמותה רגילים או מפלצות בתחפושת‪,‬‬
‫כמו האידולונים שרדפו אחריהם ברומא‪ .‬פה ושם היה נדמה לו שהוא רואה פרצוף מוכר‬
‫— בן דודו הבריון‪ ,‬רפאל; המחנך המגעיל שלו מכיתה ג'‪ ,‬מר בורקין; אמו המאמצת‬
‫המתעללת‪ ,‬תרזה — כל מיני אנשים שהתייחסו לליאו כמו לזבל‪.‬‬
‫סביר להניח שהוא רק דמיין את פניהם‪ ,‬אבל זה הלחיץ אותו‪ .‬הוא נזכר כיצד‬
‫התגלתה האלה נמסיס בדמות דודתו רוזה‪ ,‬האדם שליאו הכי נטר לו והכי רצה לנקום בו‪.‬‬
‫הוא תהה אם נמסיס נמצאת איפשהו בסביבה‪ ,‬צופה בו כדי לראות מה יעשה‪ .‬הוא עדיין‬
‫לא היה משוכנע ששילם את חובו לאלה‪ .‬הוא חשד שהיא רוצה לקבל ממנו עוד קצת‬
‫סבל‪ .‬אולי היום זה יקרה‪.‬‬
‫הם עצרו מול מדרגות רחבות שהובילו לעוד בניין הרוס — מקדש זאוס‪ ,‬לדברי פרנק‪.‬‬
‫"פעם היה בפנים פסל ענקי של זאוס משנהב וזהב‪ ",‬אמר ז'אנג‪" .‬אחד משבעת פלאי‬
‫תבל של העולם העתיק‪ .‬פיסל אותו הבחור שפיסל את אתנה פרתנוס‪".‬‬
‫"בבקשה תגיד לי שאנחנו לא צריכים למצוא אותו‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬קיבלתי מספיק‬
‫פסלים קסומים לטיול אחד‪".‬‬
‫"לגמרי‪ ".‬הייזל טפחה על צד גופו של אריון‪ ,‬משום שהסוס היה חסר מנוח‪.‬‬
‫גם לליאו התחשק לצנוף ולבטוש בפרסות‪ .‬היה לו חם והוא היה עצבני ורעב‪ .‬הוא‬
‫הרגיש שהם דקרו את הנחש הארסי כמה שרק יכלו‪ ,‬והנחש עומד לתקוף‪ .‬הוא רצה‬
‫לגמור עם היום הזה ולחזור לספינה לפני שזה יקרה‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬כשפרנק הזכיר את "מקדש זאוס" ואת המילה "פסל"‪ ,‬משהו התחבר‬
‫במוח של ליאו‪ .‬כנגד רצונו‪ ,‬הוא חלק את המידע‪.‬‬
‫"תגיד‪ ,‬פרסי‪ ",‬אמר‪" ,‬אתה זוכר את הפסל של ניקה במוזיאון? זה שהיה שבור‬
‫לחתיכות?"‬
‫"כן?"‬
‫"הוא לא עמד פעם כאן‪ ,‬במקדש זאוס? תרגיש חופשי לתקן אותי אם אני טועה‪ .‬אני‬
‫אשמח מאוד לשמוע שאני טועה‪".‬‬
‫פרסי הכניס יד לכיס‪ .‬הוא שלף את העט שלו‪ ,‬אנקלוסמוס‪" .‬אתה צודק‪ .‬אז אם ניקה‬
‫נמצאת איפשהו‪ ...‬הגיוני שהיא תהיה כאן‪".‬‬
‫פרנק סרק את סביבותיהם‪" .‬אני לא רואה שום דבר‪".‬‬
‫"נעלי נייקי נקראים על שם ניקה‪ ,‬נכון? אז מה אם‪ ,‬כאילו‪ ,‬נגיד בקול שאנחנו‬
‫מעדיפים נעלי אדידס?" תהה פרסי‪" .‬אולי זה יעצבן את ניקה והיא תופיע?"‬
‫ליאו חייך חיוך מתוח‪ .‬אולי לו ולפרסי כן יש משהו נוסף במשותף — חוש הומור‬
‫מטופש‪" .‬כן‪ ,‬זה בטח מפר לגמרי את עסקת החסות שלה‪ .‬אלה לא הנעליים הרשמיות‬
‫של המשחקים האולימפיים! כולכם תמותו עכשיו!"‬
‫הייזל גילגלה עיניים‪" .‬אי אפשר איתכם‪".‬‬
‫מאחורי ליאו‪ ,‬קול רועם טילטל את החורבות‪" :‬כולכם תמותו עכשיו!"‬
‫ליאו כמעט התעלף מרוב בהלה‪ .‬הוא הסתובב‪ ...‬ורצה לבעוט בעצמו מרוב תסכול‪.‬‬
‫הוא פשוט היה חייב להזכיר את אדידס‪ ,‬אלת המותגים המזויפים‪.‬‬
‫מעליו‪ ,‬במרכבת זהב‪ ,‬היתמרה האלה ניקה‪ ,‬והחנית שבידה מכוונת אל לבו‪.‬‬
 ‫‪XI‬‬

‫ליאו‬
‫כנפי הזהב היו קצת מוגזמות‪.‬‬
‫ליאו התפעל מהמרכבה ומשני הסוסים הלבנים‪ .‬לא היתה לו בעיה עם שמלת הגופייה‬
‫הנוצצת של ניקה )קליפסו היתה נראית מעולה בסגנון הזה‪ ,‬אבל זה לא חשוב כרגע( ועם‬
‫השיער הכהה של ניקה הקלוע בצמות שנכרכו סביב ראשה תחת זר דפנה מוזהב‪.‬‬
‫עיניה היו פעורות לרווחה ומעט מוטרפות‪ ,‬כאילו שתתה עשרים כוסות אספרסו אחרי‬
‫שירדה מרכבת הרים‪ ,‬אבל זה לא הטריד את ליאו‪ .‬הוא אפילו היה מסוגל להתמודד עם‬
‫החנית בעלת החוד המוזהב שכוונה לחזה שלו‪.‬‬
‫אבל הכנפיים האלה — הן היו עשויות זהב ממורק‪ ,‬עד אחרונת הנוצות‪ .‬ליאו התפעל‬
‫ממלאכת היד המורכבת‪ ,‬אבל זה היה יותר מדי‪ ,‬נוצץ מדי‪ ,‬ראוותני מדי‪ .‬אם הכנפיים‬
‫שלה היו לוחות סולאריים‪ ,‬ניקה היתה מפיקה מספיק אנרגיה להאיר את כל מיאמי‪.‬‬
‫"גברת‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬את מוכנה לקפל את הנפנפים בבקשה? את עושה לי כוויות‬
‫שמש‪".‬‬
‫"מה?" הראש של ניקה הסתובב אליו בבת אחת כמו ראש של תרנגולת מופתעת‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬הפלומה המבהיקה שלי‪ .‬טוב ויפה‪ .‬אני מניחה שלא תוכלו למות מוות מפואר אם‬
‫תהיו עיוורים וצרובים‪".‬‬
‫היא קיפלה את הכנפיים‪ .‬הטמפרטורה צנחה לחום נורמלי של אחר צהריים קיצי‪,‬‬
‫בערך חמישים מעלות‪.‬‬
‫ליאו העיף מבט בחבריו‪ .‬פרנק עמד דומם מאוד ובחן את האלה‪ .‬התרמיל שלו עדיין‬
‫לא החליף צורה לקשת ואשפת חצים‪ ,‬החלטה שקולה ככל הנראה‪ .‬גם לא נראה שהוא‬
‫נלחץ מאוד‪ ,‬כי הוא לא הפך לדג זהב ענקי‪.‬‬
‫הייזל התקשתה לשלוט באריון‪ .‬הסוס צנף ונרתע‪ ,‬נמנע מקשר עין עם הסוסים הלבנים‬
‫הרתומים למרכבה של ניקה‪.‬‬
‫פרסי החזיק בעט הקסום שלו כאילו הוא מנסה להחליט אם לפרוץ בכמה תמרוני‬
‫חרב או לחתום על המרכבה של ניקה‪.‬‬
‫איש לא דיבר מיוזמתו‪ .‬ליאו הרגיש בחסרונן של פייפר ואנבת'‪ .‬הן היו מוצלחות בכל‬
‫הקטע הזה של דיבורים‪.‬‬
 ‫הוא החליט שמישהו צריך לומר משהו לפני שכולם ימותו מוות מפואר‪.‬‬
‫"אז תקשיבי!" הוא הצביע על ניקה‪" .‬לא השתתפתי בתדרוך‪ ,‬ואני די בטוח שלא היה‬
‫כתוב על זה שום דבר בעלון של פרנק‪ .‬את יכולה לומר לי מה קורה כאן?"‬
‫העיניים הפעורות לרווחה של ניקה הטרידו אותו‪ .‬האם האף שלו עולה באש? זה קרה‬
‫לו לפעמים כשנלחץ‪.‬‬
‫"חובה עלינו לזכות בניצחון!" צווחה האלה‪" .‬יש להכריע בתחרות! אתם באתם לכאן‬
‫לקבוע מי המנצחת‪ ,‬כן?"‬
‫פרנק השתעל שיעול קטן‪" .‬את ניקה או ויקטוריה?"‬
‫"אהההה!" האלה תפסה בצדי הראש שלה‪ .‬הסוסים שלה התרוממו על רגליהם‬
‫האחוריות‪ ,‬ואריון עשה כמותם‪.‬‬
‫האלה רעדה והתפצלה לשתי דמויות נפרדות‪ ,‬וזה הזכיר לליאו — לא ברור למה —‬
‫איך כילד נהג לשכב על רצפת הדירה שלהם ולשחק במעצור הדלת‪ .‬הוא היה מושך בו‬
‫ומשחרר‪ :‬ספרוינג! המעצור היה ניתז הלוך ושוב במהירות כזאת שנדמה שהוא מתפצל‬
‫לשני קפיצים נפרדים‪.‬‬
‫ככה ניקה נראתה עכשיו‪ :‬מעצור דלת אלוהי שהתפצל לשתיים‪.‬‬
‫משמאל היתה הגרסה הראשונה‪ :‬שמלת גופייה נוצצת‪ ,‬שיער כהה ועליו זר דפנה‪,‬‬
‫כנפי זהב מקופלות‪ .‬מימין היתה גרסה שונה‪ ,‬לבושה למלחמה במגן חזה ושריונות רגליים‬
‫רומיים‪ .‬שיער ערמוני קצר הציץ מתחת לשוליה של קסדה גבוהה‪ .‬הכנפיים שלה עטו‬
‫נוצות לבנות‪ ,‬שמלתה היתה סגולה‪ ,‬ועל מוט החנית שלה היה סמל רומי בגודל צלחת —‬
‫‪ SPQR‬זהוב עם זר דפנה‪.‬‬
‫"אני ניקה!" קראה הדמות משמאל‪.‬‬
‫"אני ויקטוריה!" קראה זאת שמימין‪.‬‬
‫זאת היתה דוגמה חיה של המושג "דו–פרצופי"‪ .‬האלה ממש אמרה שני דברים שונים‬
‫בבת אחת‪ .‬היא לא חדלה לרעוד ולהתפצל‪ ,‬והמראה עורר בליאו סחרחורת‪ .‬הוא התפתה‬
‫לשלוף את הכלים שלו ולתקן לה את המאייד‪ ,‬כי כל הרעידות האלה יפרקו לה את‬
‫המנוע‪.‬‬
‫"אני המכריעה ניצחון!" צרחה ניקה‪" .‬פעם ניצבתי כאן בפינת המקדש של זאוס והכול‬
‫העריצו אותי! פיקחתי על המשחקים באולימפיה‪ .‬מנחות מכל עיר מדינה נערמו לרגליי!"‬
‫"למשחקים אין חשיבות!" צעקה ויקטוריה‪" .‬אני אלת ההצלחה בקרב! גנרלים רומיים‬
‫סגדו לי! אוגוסטוס עצמו הקים לי מזבח בבית הסנאט!"‬
 ‫"אההה!" שני הקולות צרחו בייסורים‪" .‬עלינו להחליט! עלינו לזכות בניצחון!"‬
‫אריון השתולל כל כך שהייזל נאלצה לגלוש מגבו כדי שלא ישליך אותה מעליו‪ .‬לפני‬
‫שהספיקה להרגיע אותו הוא נעלם‪ ,‬מותיר שובל של אד על פני החורבות‪.‬‬
‫"ניקה‪ ",‬אמרה הייזל וצעדה קדימה לאט‪" ,‬את מבולבלת‪ ,‬כמו כל האלים‪ .‬היוונים‬
‫והרומאים נמצאים על סף מלחמה‪ .‬זה גורם לשני הצדדים שלך להתנגש‪".‬‬
‫"אני יודעת!" האלה טילטלה את החנית שלה עד שנדמה שהחוד מתפצל לשתיים‪.‬‬
‫"איני יכולה להשלים עם עימות שלא הוכרע! מי חזק יותר? מי מנצח?"‬
‫"גברת‪ ,‬אף אחד לא מנצח‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אם המלחמה הזאת תפרוץ‪ ,‬כולם יפסידו‪".‬‬
‫"אין מנצח?" ניקה נראתה כה המומה‪ ,‬שליאו היה משוכנע שהאף שלו באמת עולה‬
‫באש‪" .‬תמיד יש מנצח! מנצח אחד‪ .‬כל השאר מפסידים! אחרת אין לניצחון משמעות‪ .‬אני‬
‫מניחה שתרצה שאחלק תעודות לכל המתחרים? גביעי פלסטיק קטנים לכל ספורטאי וחייל‬
‫על עצם השתתפותם? אולי נסתדר כולנו בשורה ונלחץ ידיים ונאמר זה לזה‪ ,‬יופי של‬
‫משחק? לא! הניצחון חייב להיות בעל ממשות‪ .‬יש להרוויח אותו ביושר‪ .‬משמעות הדבר‬
‫שעליו להיות נדיר וקשה להשגה‪ ,‬כנגד סיכויים קלושים‪ ,‬והאפשרות האחרת חייבת להיות‬
‫תבוסה‪".‬‬
‫שני סוסיה של האלה ניסו לנשוך זה את זה‪ ,‬כאילו הצטרפו גם הם לרוח העניין‪.‬‬
‫"אממ‪ ...‬אוקיי‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אני מבין שזה ממש חשוב לך‪ .‬אבל המלחמה האמיתית‬
‫היא נגד גאיה‪".‬‬
‫"הוא צודק‪ ",‬אמרה הייזל‪" .‬ניקה‪ ,‬את היית נהגת המרכבה של זאוס במלחמה‬
‫הקודמת בענקים‪ ,‬נכון?"‬
‫"כמובן!"‬
‫"אז את יודעת שגאיה היא האויב האמיתי‪ .‬אנחנו צריכים את עזרתך להביס אותה‪.‬‬
‫המלחמה היא לא בין היוונים והרומאים‪".‬‬
‫ויקטוריה שאגה‪" :‬מוות ליוונים!"‬
‫"ניצחון או מוות!" ייללה ניקה‪" .‬רק צד אחד יגבר!"‬
‫פרנק נאנק‪" .‬אבא שלי צועק את זה מספיק בתוך הראש שלי‪".‬‬
‫ויקטוריה הביטה בו במבט יוקד‪" .‬בן מארס‪ ,‬מה? פראיטור רומי? שום בן רומא אמיתי‬
‫לא היה מרחם על היוונים‪ .‬איני יכולה להשלים עם הפיצול והבלבול האלה — אני לא‬
‫מסוגלת לחשוב בראש צלול! להרוג אותם! ניצחון!"‬
‫"זה לא הולך לקרות‪ ",‬אמר פרנק‪ ,‬אם כי ליאו שם לב שעין ימין של ז'אנג התחילה‬
‫להתעוות‪.‬‬
‫גם ליאו נאבק בעצמו‪ .‬ניקה הקרינה גלים של מתח והעצבים שלו עלו באש‪ .‬הוא‬
‫הרגיש כמו אצן שמשתופף על קו הזינוק ומחכה שמישהו יצעק "רוץ!" הוא נמלא דחף‬
‫חסר כל היגיון לכרוך את ידיו סביב הצוואר של פרנק‪ ,‬וזה היה מטופש כי הידיים שלו לא‬
‫היו מצליחות להקיף את הצוואר של פרנק‪.‬‬
‫"תקשיבי‪ ,‬גברת ניצחון‪ "...‬פרסי ניסה לחייך‪" .‬אנחנו לא רוצים להפריע לך באמצע‬
‫התקף הטירוף‪ .‬אולי פשוט תסיימי את השיחה שלך עם עצמך ואנחנו נחזור אחר כך‪ ,‬עם‪...‬‬
‫אממ‪ ...‬כלי נשק גדולים יותר‪ ,‬ואולי חומרי הרגעה‪".‬‬
‫האלה נופפה בחנית שלה‪" .‬אתם תגיעו להכרעה אחת ולתמיד! היום‪ ,‬עכשיו‪ ,‬אתם‬
‫תכריעו מי המנצח! אתם ארבעה? מצוין! נקים קבוצות‪ .‬אולי הבנות נגד הבנים!"‬
‫הייזל אמרה‪" :‬אממ‪ ...‬לא‪".‬‬
‫"עם חולצות ובלי חולצות!"‬
‫"ממש לא‪ ",‬אמרה הייזל‪.‬‬
‫"יוונים נגד רומאים!" קראה ניקה‪" .‬כן‪ ,‬כמובן! שניים ושניים‪ .‬החצוי האחרון שישרוד‬
‫יהיה המנצח‪ .‬האחרים ימותו מוות מפואר‪".‬‬
‫דחף תחרותי פעם בגוף של ליאו‪ .‬נדרש לו כל כוח רצונו כדי לא להושיט יד לחגורת‬
‫הכלים שלו‪ ,‬לתפוס פטיש ולהחטיף להייזל ולפרנק בראש‪.‬‬
‫הוא קלט כמה אנבת' צדקה כשהתעקשה לא לשלוח אנשים שההורים שלהם הם‬
‫יריבים טבעיים‪ .‬לו ג'ייסון היה כאן‪ ,‬סביר להניח שהוא ופרסי כבר היו מכסחים אחד את‬
‫השני במכות‪.‬‬
‫הוא כפה על האגרופים שלו להיפתח‪" .‬תקשיבי‪ ,‬גברת‪ ,‬אנחנו לא הולכים לשחזר פה‬
‫את ‘משחקי הרעב'‪ .‬זה לא הולך לקרות‪".‬‬
‫"אך אתם תזכו בכבוד מלכים!" ניקה הכניסה יד לסל שלצדה ושלפה זר דפנה ירוק‬
‫ועבה‪" .‬נזר העלים הזה יהיה שלכם! תוכלו לחבוש אותו על ראשיכם! חשבו על התהילה!"‬
‫"ליאו צודק‪ ",‬אמר פרנק‪ ,‬למרות שהעיניים שלו היו נעוצות בזר‪ .‬הבעת הפנים שלו‬
‫היתה קצת חמדנית מדי לטעמו של ליאו‪" .‬אנחנו לא נלחמים אחד בשני‪ .‬אנחנו נלחמים‬
‫בענקים‪ .‬את צריכה לעזור לנו‪".‬‬
‫"טוב ויפה!" האלה הניפה את זר הדפנה ביד אחת ואת החנית שלה באחרת‪.‬‬
‫פרסי וליאו החליפו מבט‪.‬‬
‫"אממ‪ ...‬זה אומר שאת תצטרפי אלינו?" שאל פרסי‪" .‬את תעזרי לנו להילחם‬
‫בענקים?"‬
‫"זה יהיה חלק מהפרס‪ ",‬אמרה ניקה‪" .‬אני אראה במנצח בעל ברית‪ .‬נילחם בענקים‬
‫יחד ואני ַאקנה לו את הניצחון‪ .‬אך יכול להיות מנצח אחד בלבד‪ .‬עליו להביס את‬
‫האחרים‪ ,‬להרוג אותם‪ ,‬להשמידם לחלוטין‪ .‬מי מבינכם יהיה האיש‪ ,‬חצויים? האם תצליחו‬
‫במשימתכם‪ ,‬או שתדבקו ברעיונות הרכרוכיים של חברוּת ושל העיקר ההשתתפות וכולם‬
‫מנצחים?"‬
‫פרסי הוריד את המכסה מהעט שלו‪ .‬אנקלוסמוס צמחה לחרב ארד שמימי‪ .‬ליאו‬
‫חשש שהוא עומד לתקוף אותם‪ .‬היה קשה מאוד להתנגד להשפעת ההילה של ניקה‪.‬‬
‫אבל פרסי כיוון את הלהב אל ניקה‪" .‬ומה אם במקום זה נילחם בך?"‬
‫"הא!" העיניים של ניקה נצצו‪" .‬אם תסרבו להילחם זה בזה איאלץ לשכנע אתכם!"‬
‫ניקה פרשה את כנפי הזהב שלה‪ .‬ארבע נוצות מתכתיות ריפרפו לאדמה‪ ,‬שתיים מכל‬
‫צד של המרכבה‪ .‬הנוצות הסתחררו כמו מתעמלות‪ ,‬גדלו וצימחו זרועות ורגליים‪ ,‬עד שנגעו‬
‫בקרקע כארבעה העתקים מתכתיים של האלה בגודל אישה‪ .‬כל אחת מהן היתה חמושה‬
‫בחנית זהב ובזר דפנה עשוי ארד שמימי שהזכיר במידה חשודה פריזבי מעוטר בתיל‬
‫דוקרני‪.‬‬
‫"אל האצטדיון!" קראה האלה‪" .‬יש לכם חמש דקות להתכונן‪ .‬ואז יישפך הדם!"‬

‫***‬

‫ליאו עמד לשאול‪ ,‬ומה אם נסרב ללכת לאצטדיון?‬

‫הוא קיבל תשובה עוד לפני ששאל את השאלה‪.‬‬
‫"רוצו!" שאגה ניקה‪" .‬רוצו אל האצטדיון‪ ,‬אחרת הניקאי שלי יהרגו אתכם במקום‬
‫שאתם עומדים!"‬
‫גבירות המתכת פערו פיות והשמיעו צליל שהזכיר שאגות קהל שמשודרות במערכת‬
‫כריזה‪ .‬הן טילטלו חניתות והסתערו על החצויים‪.‬‬
‫זה לא היה מרגעיו המרשימים ביותר של ליאו‪ .‬בהלה אחזה בו והוא פרץ בריצה‪.‬‬
‫נחמתו היחידה היתה שחבריו נמלטו כמוהו — והם לא היו ידועים בפחדנותם‪.‬‬
‫ארבע נשות המתכת דהרו מאחוריהם בקשת‪ ,‬מניסות אותם צפון–מזרחה‪ .‬כל התיירים‬
‫נעלמו‪ .‬אולי הם נמלטו אל המחסה הממוזג של המוזיאון‪ ,‬ואולי ניקה כפתה עליהם‬
 ‫איכשהו להסתלק‪.‬‬
‫החצויים רצו‪ ,‬מעדו על אבנים‪ ,‬זינקו מעל קירות מתפוררים‪ ,‬חמקו סביב עמודים‬
‫ולוחיות מידע‪ .‬מאחוריהם‪ ,‬גלגלי המרכבה של ניקה רעמו והסוסים צהלו‪.‬‬
‫בכל פעם שליאו חשב להאט‪ ,‬הנשים המתכתיות צווחו שוב — איך ניקה קראה להן?‬
‫ניקאי? ניקיטות? — ומילאו את לבו של ליאו אימה‪.‬‬
‫הוא שנא כשלבו נמלא אימה‪ .‬זה היה ממש משפיל‪.‬‬
‫"הנה!" פרנק רץ לעבר תעלה בין שתי חומות אדמה‪ ,‬ומעליה קשת אבן‪ .‬זה הזכיר‬
‫לליאו את המנהרות שקבוצות פוטבול נכנסות דרכן בריצה למגרש‪" .‬זאת הכניסה‬
‫לאצטדיון האולימפי העתיק‪ .‬היא נקראת קריפטה!"‬
‫"קריפטה? כמו קבר?" צעק ליאו‪.‬‬
‫"למה אנחנו רצים לשם?" התנשף פרסי‪" .‬אם לשם היא רוצה שאנחנו —"‬
‫הניקיטות צווחו שוב וכל מחשבה הגיונית פרחה מראשו של ליאו‪ .‬הוא רץ לעבר‬
‫המנהרה‪.‬‬
‫כשהגיעו לקשת‪ ,‬הייזל צעקה‪" :‬תעצרו!"‬
‫הם כשלו לעצירה‪ .‬פרסי התקפל‪ ,‬מתנשף כולו‪ .‬ליאו הבחין שנשימתו של פרסי קצרה‬
‫לעתים קרובות יותר בימים האחרונים — כנראה בגלל האוויר החומצי שנאלץ לנשום‬
‫בטרטרוס‪.‬‬
‫פרנק העיף מבט לאחור לכיוון שממנו באו‪" .‬אני לא רואה אותן יותר‪ .‬הן נעלמו‪".‬‬
‫"אולי הן התייאשו?" שאל פרסי בתקווה‪.‬‬
‫ליאו סרק את החורבות‪" .‬אין סיכוי‪ .‬הן כיוונו אותנו לאן שרצו שנלך‪ .‬מה הן היו‬
‫בכלל? הניקיטות‪ ,‬אני מתכוון‪".‬‬
‫"ניקיטות?" פרנק גירד בראשו‪" .‬אני חושב שזה ניקאי‪ ,‬ברבים‪‘ .‬ניצחונות'‪".‬‬
‫"כן‪ ".‬הייזל נראתה שקועה במחשבות בעודה מחליקה בידיה על קשת האבן‪" .‬באגדות‬
‫מסוימות היה לניקה צבא של ניצחונות קטנים שהיא שלחה לכל רחבי העולם לעשות‬
‫כמצוותה‪".‬‬
‫"כמו הגמדים של סנטה קלאוס‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬רק מרושעות‪ .‬ומתכתיות‪ .‬וממש‬
‫צעקניות‪".‬‬
‫הייזל הידקה אצבעות על הקשת‪ ,‬כאילו היא מודדת לה דופק‪ .‬מעבר למנהרה הצרה‪,‬‬
‫קירות האדמה נפתחו אל מגרש ארוך עם מדרונות מתונים מכל עבריו‪ ,‬כמו מושבי צופים‪.‬‬
‫ליאו שיער שבעבר זה היה אצטדיון פתוח — גדול מספיק להשלכת דיסקוס‪ ,‬להטלת‬
‫כידון‪ ,‬להדיפת כדור ברזל בעירום או מה שזה לא היה שהיוונים המטורפים האלה נהגו‬
‫לעשות כדי לזכות בצרור עלי דפנה‪.‬‬
‫"יש רוחות רפאים במקום הזה‪ ",‬מילמלה הייזל‪" .‬הרבה כאב חקוק באבנים האלה‪".‬‬
‫"בבקשה תגידי לי שיש לך תוכנית‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬רצוי כזאת שלא דורשת ממני לחקוק‬
‫את הכאב שלי באבנים האלה‪".‬‬
‫העיניים של הייזל היו מצועפות ומרוחקות‪ ,‬כמו בבית האדס — כאילו היא בוחנת‬
‫רמה אחרת של המציאות‪" .‬זאת היתה כניסת השחקנים‪ .‬ניקה אמרה שיש לנו חמש דקות‬
‫להתכונן‪ .‬ואז היא מצפה שנעבור מתחת לקשת הזאת ונתחיל במשחקים‪ .‬היא לא תאפשר‬
‫לנו לרדת מהמגרש עד ששלושה מאיתנו ימותו‪".‬‬
‫פרסי נשען על החרב שלו‪" .‬אני די בטוח שתחרויות עד המוות לא היו ספורט‬
‫אולימפי‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז היום הן כן‪ ",‬הזהירה אותם הייזל‪" .‬אבל יכול להיות שאני אצליח לארגן לנו‬
‫יתרון‪ .‬כשנעבור מתחת לקשת‪ ,‬אני יכולה להקים מכשולים במגרש — מקומות מחבוא‬
‫שייתנו לנו קצת זמן‪".‬‬
‫פרנק קימט את מצחו במחשבה‪" .‬את מתכוונת כמו בשדה מארס — תעלות‪,‬‬
‫מנהרות‪ ,‬דברים כאלה? את יכולה לעשות את זה עם הערפול?"‬
‫"אני חושבת שכן‪ ",‬אמרה הייזל‪" .‬הגיוני שניקה תרצה לראות מסלול מכשולים‪ .‬אני‬
‫יכולה להשתמש בציפיות שלה נגדה‪ .‬אבל אפילו יותר מזה‪ .‬אני יכולה להשתמש בכל‬
‫שער תת–קרקעי — אפילו הקשת הזאת — ככניסה למבוך של דיידלוס‪ .‬אני יכולה‬
‫להרים חלק מהמבוך אל פני השטח‪".‬‬
‫"רגע רגע רגע‪ ".‬פרסי סימן פסק זמן עם הידיים‪" .‬המבוך הוא מקום גרוע‪ .‬כבר דיברנו‬
‫על זה‪".‬‬
‫"הייזל‪ ,‬הוא צודק‪ ".‬ליאו זכר היטב כיצד היא הובילה אותו במבוך הדמיוני בבית‬
‫האדס‪ .‬הם כמעט נהרגו כל שני מטרים‪" .‬זאת אומרת‪ ,‬אני יודעת שאת טובה בקסם‪ .‬אבל‬
‫אנחנו צריכים לטפל בארבע ניקיטות צורחות —"‬
‫"תצטרכו לסמוך עלי‪ ",‬היא אמרה‪" .‬נשארו לנו שתי דקות בערך‪ .‬כשנעבור בקשת‪,‬‬
‫לפחות אני יכולה לשנות את המגרש לטובתנו‪".‬‬
‫פרסי נשף דרך האף‪" .‬כבר פעמיים הכריחו אותי להילחם באצטדיונים — פעם אחת‬
‫ברומא‪ ,‬ולפני כן בתוך המבוך‪ .‬אני שונא לשחק משחקים רק כדי לשעשע את הצופים‪".‬‬
‫"כולנו שונאים את זה‪ ",‬אמרה הייזל‪" .‬אבל אנחנו חייבים לגרום לניקה להוריד את‬
‫ההגנות שלה‪ .‬נעמיד פנים שאנחנו נלחמים עד שנצליח לנטרל את הניקיטות — די‪ ,‬זה‬
‫שם ממש גרוע‪ .‬ואז נכניע את ניקה‪ ,‬כמו שיונו אמרה‪".‬‬
‫"נשמע הגיוני‪ ",‬אישר פרנק‪" .‬הרגשתם כמה שניקה חזקה‪ ,‬איך היא מנסה לגרום לנו‬
‫לתקוף אחד את השני‪ .‬אם היא שולחת דחפים כאלה לכל היוונים והרומאים‪ ,‬אין מצב‬
‫שנצליח למנוע מלחמה‪ .‬אנחנו חייבים להשתלט עליה‪".‬‬
‫"ואיך נעשה את זה?" שאל פרסי‪" .‬נעיף לה נבוט בראש ונדחוף אותה לשק?"‬
‫הגלגלים בראש של ליאו התחילו להסתובב‪.‬‬
‫"האמת‪ ",‬אמר‪" ,‬שזה לא כל כך מופרך‪ .‬דוד ליאו הביא צעצועים לכל החצויים‬
‫הנחמדים‪".‬‬
 ‫‪XII‬‬

‫ליאו‬
‫שתי דקות ממש לא הספיקו‪.‬‬
‫ליאו קיווה שיספיק לחלק לכולם את הצעצועים המתאימים ולהסביר כמו שצריך מה‬
‫עושה כל כפתור‪ .‬אחרת המצב עשוי להיות לא נעים‪.‬‬
‫בזמן שהרצה לפרנק ולפרסי על המכניקה של ארכימדס‪ ,‬הייזל בהתה בקשת האבן‬
‫ומילמלה‪.‬‬
‫נדמה שדבר לא משתנה בשדה העשב הגדול שמעבר לקשת‪ ,‬אבל ליאו היה משוכנע‬
‫שיש להייזל כל מיני תכסיסים ערפוליים בשרוול‪.‬‬
‫בעודו מסביר לפרנק איך להימנע מעריפת ראשו בכדור ארכימדס שלו‪ ,‬תרועת‬
‫חצוצרות הידהדה ברחבי האצטדיון‪ .‬המרכבה של ניקה הופיעה בלב השדה‪ ,‬הניקיטות‬
‫ניצבו מסודרות מולה בחניתות וזרי דפנה מונפים‪.‬‬
‫"התחילו!" שאגה האלה‪.‬‬
‫פרסי וליאו עברו בריצה מתחת לקשת‪ .‬בבת אחת השדה הבליח והפך למבוך של‬
‫קירות לבנים ותעלות‪ .‬הם צללו מאחורי הקיר הקרוב ביותר ורצו שמאלה‪ .‬מאחור‪ ,‬מאזור‬
‫הקשת‪ ,‬פרנק צעק‪" :‬אה‪ ,‬מוות לגראיקי החלאות!" חץ לגמרי לא מכוון שייט מעל ראשו‬
‫של ליאו‪.‬‬
‫"יותר אכזריות!" קראה ניקה‪" .‬תהרגו מכל הלב!"‬
‫ליאו העיף מבט בפרסי‪" .‬מוכן?"‬
‫פרסי הניף רימון ארד‪" .‬אני מקווה שסימנת אותם נכון‪ ".‬הוא צעק‪" :‬מוות לרומאים!"‬
‫והשליך את הרימון מעבר לקיר‪.‬‬
‫בום! ליאו לא ראה את הפיצוץ‪ ,‬אבל ריח פופקורן בחמאה מילא את האוויר‪.‬‬
‫"אוי לא!" הייזל ייללה‪" .‬פופקורן! נקודת החולשה הגדולה ביותר שלנו!"‬
‫פרנק ירה חץ נוסף מעל ראשיהם‪ .‬ליאו ופרסי מיהרו שמאלה וחמקו דרך מבוך של‬
‫קירות שנדמה שזע ומסתובב מכוח עצמו‪ .‬ליאו עדיין ראה שמים כחולים מעליו‪ ,‬אבל‬
‫הקלאוסטרופוביה התחילה לסגור עליו והוא התקשה לנשום‪.‬‬
‫ממקום כלשהו מאחוריהם‪ ,‬ניקה קראה‪" :‬תתאמצו יותר! הפופקורן בכלל לא היה‬
‫קטלני!"‬
‫על פי רעם גלגלי המרכבה שלה‪ ,‬שיער ליאו שהיא מקיפה את השדה — הקפת‬
‫הניצחון של אלת הניצחון‪.‬‬
‫רימון נוסף התפוצץ מעל ראשיהם של פרסי וליאו‪ .‬הם צללו אל תעלה כשפרץ אש‬
‫יוונית ירוקה חרך את שערו של ליאו‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬פרנק כיוון גבוה והפיצוץ רק נראה‬
‫מרשים‪.‬‬
‫"יותר טוב‪ ",‬קראה ניקה‪" ,‬אבל למה אתה לא יודע לכוון? אתה לא רוצה את נזר‬
‫העלים?"‬
‫"חבל שהנהר לא יותר קרוב‪ ",‬רטן פרסי‪" .‬אני רוצה להטביע אותה‪".‬‬
‫"סבלנות‪ ,‬נער המים‪".‬‬
‫"אל תקרא לי נער המים‪".‬‬
‫ליאו הצביע אל קצהו השני של השדה‪ .‬הקירות נעו וחשפו את אחת הניקיטות‬
‫במרחק כשלושים מטרים משם‪ ,‬עומדת בגבה אליהם‪ .‬נראה שהייזל אחראית לזה — היא‬
‫השפיעה על המבוך כך שיבודד ויפריד בין המטרות שלהם‪.‬‬
‫"אני אסיח את דעתה‪ ",‬אמר ליאו‪" ,‬אתה תתקיף‪ .‬מוכן?"‬
‫פרסי הינהן‪" .‬רוץ‪".‬‬
‫הוא זינק שמאלה בעוד ליאו שולף פטיש מחגורת הכלים שלו וצועק‪" :‬היי‪ ,‬ישבן‬
‫ארד!"‬
‫הניקיטה הסתובבה בעוד ליאו משליך את הפטיש‪ .‬הוא ניתז מחזה המתכת שלה בלי‬
‫פגע‪ ,‬אבל המכה כנראה עיצבנה אותה‪ .‬היא צעדה לעברו והניפה את זר התיל הדוקרני‬
‫שלה‪.‬‬
‫"אופס‪ ".‬ליאו צלל בעוד נזר המתכת טס מעל ראשו‪ .‬הזר פגע בקיר מאחוריו ופער‬
‫חור בלבנים‪ ,‬ואז חזר בקשת כמו בומרנג‪ .‬בעוד הניקיטה מרימה את ידה לתפוס אותו‪,‬‬
‫הגיח פרסי מהתעלה שמאחוריה‪ ,‬הצליף באנקלוסמוס ושיסף את הניקיטה במותניה‪ .‬זר‬
‫המתכת חלף על פניו וננעץ בעמוד שיש‪.‬‬
‫"עבירה!" הזדעקה אלת הניצחון‪ .‬הקירות זזו וליאו ראה אותה מסתערת לעברם‬
‫במרכבה שלה‪" .‬אתם לא תוקפים את הניקאי‪ ,‬אלא אם תרצו למות!"‬
‫תעלה נפערה בדרכה של האלה והסוסים שלה נרתעו‪ .‬ליאו ופרסי רצו לתפוס מחסה‪.‬‬
‫מזווית העין‪ ,‬במרחק כחמישה–עשר מטרים‪ ,‬ראה ליאו את פרנק בצורת דוב גריזלי קופץ‬
 ‫מראש חומה ומשטח ניקיטה נוספת‪ .‬שני ישבני ארד הלכו‪ ,‬נשארו שניים‪.‬‬
‫"לא!" צרחה ניקה בזעם‪" .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא! אינכם ראויים לחיות! ניקאי‪ ,‬תקפו!"‬
‫ליאו ופרסי זינקו מאחורי קיר‪ .‬הם שכבו שם רגע וניסו להשיב את נשימתם‪.‬‬
‫ליאו התקשה להתמצא במבוך‪ ,‬אבל שיער שזה חלק מהתוכנית של הייזל‪ .‬היא גרמה‬
‫לפני השטח להשתנות ללא הרף — פערה תעלות חדשות‪ ,‬שינתה את זווית המדרון‪,‬‬
‫העלתה קירות ועמודים‪ .‬עם קצת מזל היא תקשה על הניקיטות למצוא אותם‪ .‬ייתכן שייקח‬
‫להן כמה דקות לעבור פחות מעשרה מטרים‪.‬‬
‫ועדיין‪ ,‬ליאו לא אהב להיות מבולבל‪ .‬זה הזכיר לו את חוסר האונים שחש בבית‬
‫האדס — איך קליטיוס חנק אותו בחשכה‪ ,‬כיבה את האש שלו‪ ,‬השתלט על קולו‪ .‬זה‬
‫הזכיר לו את קיאונה‪ ,‬ששלפה אותו במשב רוח מעל סיפון "ארגו ‪ "2‬והשליכה אותו על‬
‫פני הים התיכון‪.‬‬
‫גרוע מספיק להיות רזה וחלש‪ .‬אם ליאו לא מסוגל לשלוט בחושים שלו‪ ,‬בקול שלו‪,‬‬
‫בגוף שלו‪ ...‬זה לא משאיר לו הרבה‪.‬‬
‫"תקשיב‪ ",‬אמר פרסי‪" ,‬אם לא נצא מזה בחיים–"‬
‫"תסתום‪ ,‬אחי‪ .‬אנחנו נצא מזה‪".‬‬
‫"אם לא‪ ,‬אני רוצה שתדע — אני מרגיש ממש גרוע לגבי קליפסו‪ .‬אני איכזבתי‬
‫אותה‪".‬‬
‫ליאו בהה בו‪ ,‬המום‪" .‬אתה יודע עלי ועל —"‬
‫"'ארגו ‪ '2‬היא לא ספינה גדולה‪ ".‬פרסי עשה פרצוף‪" .‬אנשים מדברים‪ .‬פשוט‪ ...‬טוב‪,‬‬
‫כשהייתי בטרטרוס‪ ,‬הזכירו לי שלא קיימתי את ההבטחה שלי לקליפסו‪ .‬ביקשתי מהאלים‬
‫לשחרר אותה ואז‪ ...‬פשוט הנחתי שהם יעשו את זה‪ .‬עם כל עניין איבוד הזיכרון שלי‬
‫ומחנה יופיטר והכול‪ ,‬כמעט לא הקדשתי לקליפסו מחשבה‪ .‬זה לא תירוץ‪ .‬הייתי צריך‬
‫לוודא שהאלים יקיימו את ההבטחה שלהם‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬אני שמח שמצאת אותה‪ .‬אתה‬
‫הבטחת למצוא דרך לחזור אליה‪ ,‬ורק רציתי לומר שאם כן נשרוד‪ ,‬אני אעשה כל מה‬
‫שאוכל כדי לעזור לך‪ .‬ואת ההבטחה הזאת אני כן אקיים‪".‬‬
‫ליאו לא ידע מה לומר‪ .‬הנה הם כאן‪ ,‬מסתתרים מאחורי קיר באמצע אזור מלחמה‬
‫קסום‪ ,‬מלא רימונים ודובי גריזלי וניקיטות עם ישבני ארד‪ ,‬ופרסי מעלה את זה‪.‬‬
‫"אחי‪ ,‬מה הבעיה שלך?" רטן ליאו‪.‬‬
‫פרסי מיצמץ‪" .‬אז‪ ...‬אנחנו לא בסדר?"‬
‫"ברור שאנחנו לא בסדר! אתה יותר גרוע מג'ייסון! אני מנסה לנטור לך טינה על זה‬
‫שאתה כזה מושלם וגיבור ומה לא‪ .‬ואז אתה מתנהג בצורה כזאת הוגנת‪ .‬איך אני אמור‬
‫לשנוא אותך אם אתה מתנצל ומבטיח לעזור וכאלה?"‬
‫חיוך משך בזווית הפה של פרסי‪" .‬מצטער‪".‬‬
‫הקרקע רעמה עם פיצוץ רימון נוסף‪ ,‬ששילח מערבולת של קצפת לשמים‪" .‬זה‬
‫האיתות מהייזל‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬הם חיסלו עוד ניקיטה‪".‬‬
‫פרסי הציץ מעבר לפינת הקיר‪.‬‬
‫עד אותו רגע‪ ,‬ליאו לא קלט כמה נטר לפרסי‪ .‬הבחור תמיד הלחיץ אותו‪ .‬הידיעה‬
‫שקליפסו היתה מאוהבת בפרסי החמירה את המצב פי עשרה‪ .‬אבל עכשיו כדור הכעס‬
‫בבטן שלו התחיל להתפורר‪ .‬ליאו פשוט לא היה מסוגל שלא לחבב את הבחור‪ .‬נראה‬
‫שפרסי מצטער בכנות ובאמת רוצה לעזור‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬סוף סוף זכה ליאו באישור שפרסי ג'קסון מחוץ לתמונה בכל מה שקשור‬
‫לקליפסו‪ .‬האווירה טוהרה‪ .‬כל מה שליאו צריך לעשות עכשיו זה למצוא את הדרך בחזרה‬
‫לאוגיגיה‪ .‬והוא ימצא אותה‪ ,‬בהנחה שישרוד בעשרת הימים הבאים‪.‬‬
‫"נשארה ניקיטה אחת‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬אולי —"‬
‫בקרבת מקום‪ ,‬הייזל צעקה בכאב‪.‬‬
‫ליאו זינק על רגליו‪.‬‬
‫"אחי‪ ,‬חכה!" קרא פרסי‪ ,‬אבל ליאו שעט במבוך בלב הולם‪.‬‬
‫הקירות נעלמו מכל העברים‪ .‬ליאו מצא את עצמו במגרש פתוח‪ .‬פרנק ניצב בקצה‬
‫האצטדיון וירה חצים בוערים אל המרכבה של ניקה בעוד האלה שואגת עלבונות ומנסה‬
‫למצוא דרך אליו על פני הרשת הנעה של התעלות‪.‬‬
‫הייזל היתה קרובה יותר — במרחק עשרים מטר בערך‪ .‬נראה שהניקיטה הרביעית‬
‫התגנבה מאחוריה‪ .‬הייזל התרחקה בצליעה מהתוקפת‪ .‬מכנסי הג'ינס שלה היו קרועים‬
‫ורגלה השמאלית דיממה‪ .‬היא הדפה את החנית של האישה המתכתית בחרב הפרשים‬
‫הענקית שלה‪ ,‬אבל הניקיטה עמדה להכריע אותה‪ .‬מכל עבריה‪ ,‬הערפול היבהב כמו נורה‬
‫דועכת‪ .‬היא הלכה ואיבדה שליטה במבוך הקסום‪.‬‬
‫"אני אעזור לה‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬אתה תיצמד לתוכנית‪ .‬תשיג את המרכבה של ניקה‪".‬‬
‫"אבל לפי התוכנית צריך לחסל לפני כן את כל ארבע הניקיטות!"‬
‫"אז תשנה את התוכנית ואז תיצמד אליה!"‬
‫"זה לא הגיוני‪ ,‬אבל קדימה! לך תעזור לה!"‬
‫פרסי מיהר להגנתה של הייזל‪ .‬ליאו דהר לעבר ניקה בצעקות‪" :‬היי! אני רוצה פרס‬
‫על השתתפות!"‬
‫"אההה!" האלה משכה במושכות וסובבה את המרכבה שלה בכיוונו‪" .‬אני אשמיד‬
‫אותך!"‬
‫"טוב מאוד!" צעק ליאו‪" .‬עדיף להפסיד מאשר לנצח!"‬
‫"מה?" ניקה השליכה את החנית האדירה שלה‪ ,‬אבל פיספסה בגלל טלטולי‬
‫המרכבה‪ .‬כלי הנשק ניתז אל העשב‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬חנית חדשה הופיעה בידיה‪.‬‬
‫היא דחקה בסוסים לדהרה מלאה‪ .‬התעלות נעלמו והותירו שדה פתוח‪ ,‬מושלם‬
‫לדריסת חצויים לטיניים קטנים‪.‬‬
‫"היי!" צעק פרנק מהצד השני של האצטדיון‪" .‬גם אני רוצה פרס על השתתפות! כולם‬
‫מנצחים!"‬
‫הוא ירה חץ מכוון–היטב שנחת באחורי המרכבה של ניקה והתחיל לבעור‪ .‬ניקה‬
‫התעלמה ממנו‪ .‬העיניים שלה היו נעוצות בליאו‪.‬‬
‫"פרסי‪ "?...‬הקול של ליאו נשמע כמו צפצוף של אוגר‪ .‬הוא שלף כדור ארכימדס‬
‫מחגורת הכלים שלו והתחיל לסובב את חלקיו כדי לדרוך אותו‪.‬‬
‫פרסי עדיין נאבק בגברת המתכת האחרונה‪ .‬לליאו לא היה זמן לחכות לו‪.‬‬
‫הוא השליך את הכדור בדרכה של המרכבה‪ .‬הכדור פגע בקרקע והתחפר‪ ,‬אבל ליאו‬
‫נזקק לפרסי לשם הפעלת המלכודת‪ .‬אם ניקה חשה באיום‪ ,‬היא כנראה זילזלה בו‪ .‬היא‬
‫המשיכה להסתער לעבר ליאו‪.‬‬
‫המרכבה היתה שישה מטרים מהרימון‪ .‬חמישה מטרים‪.‬‬
‫"פרסי!" צעק ליאו‪" .‬מבצע פצצת מים!"‬
‫לרוע המזל‪ ,‬פרסי עדיין היה עסוק בלחטוף מכות מהניקיטה‪ .‬היא העיפה אותו לאחור‬
‫בקת החנית שלה‪ .‬היא עשתה זאת בעוצמה זועמת כזאת‪ ,‬שהמהלומה העיפה את החרב‬
‫של פרסי מידו‪ .‬פרסי מעד‪ .‬אשת המתכת סגרה עליו במטרה להרוג‪.‬‬
‫ליאו שאג‪ .‬הוא ידע שהמרחק גדול מדי‪ .‬הוא ידע שאם לא יקפוץ הצדה עכשיו‪ ,‬ניקה‬
‫תדרוס אותו‪ .‬אבל לא היתה לזה חשיבות‪ .‬האויב עמד לשפד את החברים שלו‪ .‬הוא פשט‬
‫את ידו וירה כדור של אש מלובנת ישר בניקיטה‪.‬‬
‫הכדור המס לה את כל הפרצוף‪ .‬הניקיטה כשלה‪ ,‬חניתה עדיין מונפת‪ .‬לפני שהספיקה‬
‫להשיב לעצמה שיווי משקל‪ ,‬הייזל דקרה בחרב הספאתה שלה ושיפדה את אשת המתכת‬
‫בחזה‪ .‬הניקיטה קרסה בעשב‪.‬‬
‫פרסי הסתובב לעבר המרכבה של אלת הניצחון‪ .‬בדיוק כשהסוסים הענקיים עמדו‬
‫לרמוס את ליאו‪ ,‬חלפה המרכבה מעל לרימון המחופר‪ ,‬שהתפוצץ בעמוד מים בלחץ גבוה‪.‬‬
‫מים פרצו מעלה והפכו את המרכבה — סוסים‪ ,‬כלי רכב‪ ,‬אלה‪ ,‬הכול‪.‬‬
‫ביוסטון‪ ,‬הדירה של ליאו ואמא שלו היתה ממש על הכביש המהיר‪ .‬הוא שמע מכונית‬
‫מתרסקת לפחות פעם בשבוע‪ ,‬אבל הצליל הזה היה גרוע יותר — ארד שמימי נמעך‪ ,‬עץ‬
‫מתבקע‪ ,‬סוסים צורחים ואלה מייללת בשני קולות מובחנים‪ ,‬שניהם מופתעים מאוד‪.‬‬
‫הייזל התמוטטה‪ .‬פרסי תפס אותה‪ .‬פרנק חצה את השדה בריצה לעברם‪.‬‬
‫ליאו נותר לבדו מול האלה ניקה‪ ,‬שנחלצה מבין ההריסות מולו‪ .‬התסרוקת הקלועה‬
‫שלה הזכירה עכשיו חלה עגולה שמישהו דרך עליה‪ .‬זר דפנה נתקע סביב הקרסול‬
‫השמאלי שלה‪ .‬הסוסים שלה קמו ונמלטו בדהרה מבוהלת‪ ,‬גוררים אחריהם את השרידים‬
‫הרטובים והבוערים למחצה של המרכבה‪.‬‬
‫"אתה!" ניקה לטשה בליאו מבט זועם ועיניה בערו ורשפו יותר מכנפי המתכת שלה‪.‬‬
‫"איך אתה מעז?"‬
‫ליאו לא הרגיש אמיץ במיוחד‪ ,‬אבל הכריח את עצמו לחייך‪" .‬כן‪ ,‬נכון? אני אדיר!‬
‫זכיתי בכובע עלים או מה?"‬
‫"אתה תמות!" האלה הניפה את החנית שלה‪.‬‬
‫"חכי שנייה!" ליאו חיטט בחגורת הכלים שלו‪" .‬עדיין לא ראית את התכסיס הכי‬
‫מוצלח שלי‪ .‬יש לי כלי נשק שבטוח ינצח בכל תחרות!"‬
‫ניקה היססה‪" .‬איזה כלי נשק? למה כוונתך?"‬
‫פּצן–העל שלי!" הוא שלף כדור ארכימדס שני — היתה לו חצי דקה להכין אותו‬ ‫"פּ ְצ ַ‬
‫ַ‬
‫לפני שנכנסו לאצטדיון‪" .‬כמה זרי דפנה יש לך? כי אני הולך לזכות בכולם‪".‬‬
‫הוא התעסק בחוגות‪ ,‬בתקווה שלא טעה בחישובים‪.‬‬
‫ליאו השתפר בבניית כדורים‪ ,‬אבל הם עדיין לא היו מהימנים במאה אחוז‪ .‬אולי‬
‫עשרים אחוז‪.‬‬
‫היה נחמד לו היה יכול להיעזר בקליפסו באריגת חוטי הארד השמימי‪ .‬היא היתה‬
‫אלופה באריגה‪ .‬או אנבת'‪ ,‬שגם לא היתה פראיירית‪ .‬אבל ליאו עשה כמיטב יכולתו לחווט‬
‫מחדש את הכדור כך שימלא שתי פונקציות שונות לחלוטין‪.‬‬
‫"שימי לב!" ליאו סובב חוגה אחרונה‪ .‬הכדור נפתח‪ .‬צד אחד התארך לקת אקדח‪.‬‬
‫האחר נפרש לצלחת רדאר מיניאטורית ממראות ארד שמימי‪.‬‬
‫המצח של ניקה התקמט‪" .‬מה זה אמור להיות?"‬
‫"קרן לייזר ארכימדית משמידה!" אמר ליאו‪" .‬סוף סוף היא מושלמת‪ .‬עכשיו תני לי‬
‫את כל הפרסים‪".‬‬
‫"הדברים האלה לא עובדים!" צעקה ניקה‪" .‬הוכיחו את זה בטלוויזיה! וחוץ מזה‪ ,‬אני‬
‫אלה בת אלמוות‪ .‬אתה לא יכול להשמיד אותי!"‬
‫"תסתכלי ותראי‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬את מסתכלת?"‬
‫ניקה היתה יכולה למעוך אותו לפיתה או לעשות ממנו רסק עגבניות‪ ,‬אבל סקרנותה‬
‫גברה עליה‪ .‬היא בהתה היישר במרכז הצלחת כשליאו לחץ על המתג‪ .‬ליאו ידע להסיט‬
‫מבט‪ .‬וגם כך‪ ,‬כתמים ריקדו לו מול העיניים כתוצאה מקרן האור המלובנת‪.‬‬
‫"אההה!" האלה כשלה‪ .‬היא שמטה את החנית שלה ותפסה בראשה‪" .‬אני עיוורת!‬
‫אני עיוורת!"‬
‫ליאו לחץ על כפתור אחר בקרן המוות שלו‪ .‬כלי הנשק חזר לצורת כדור והתחיל‬
‫לזמזם‪ .‬ליאו ספר בלב עד שלוש והשליך את הכדור לרגלי האלה‪.‬‬
‫באנג! חוטי מתכת נורו מעלה ועטפו את ניקה ברשת של ארד‪ .‬היא ייללה ונפלה על‬
‫הצד עם התכווצות הרשת‪ ,‬אשר כפתה על שתי דמויותיה — היוונית והרומית — להתמזג‬
‫לדמות שלמה ורועדת‪ ,‬לא ממוקדת‪.‬‬
‫"תחבולות!" קולה הכפול זימזם כמו שעונים מעוררים עמומים‪" .‬קרן המוות שלך אפילו‬
‫לא הרגה אותי!"‬
‫"אני לא צריך להרוג אותך‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬הבסתי אותך יפה מאוד‪".‬‬
‫"אני פשוט אחליף צורה!" היא קראה‪" .‬אני אקרע את הרשת המטופשת שלך לגזרים!‬
‫אני אשמיד אותך!"‬
‫"אז זהו שלא‪ ,‬את לא יכולה‪ ".‬ליאו קיווה שהוא צודק‪" .‬זאת רשת מארד שמימי סוג‬
‫אלף–אלף‪ ,‬ואני בן הפייסטוס‪ .‬הוא סוג של מומחה בלכידת אלות ברשת‪".‬‬
‫"לא‪ .‬לאאאאא!"‬
‫ליאו הותיר אותה נחבטת ומקללת והלך לבדוק מה שלום חבריו‪ .‬פרסי נראה בסדר‪,‬‬
‫רק חבול ודואב‪ .‬פרנק הושיב את הייזל והאכיל אותה אמברוסיה‪ .‬החתך ברגל שלה חדל‬
‫לדמם‪ ,‬אם כי מכנסי הג'ינס שלה היו הרוסים‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬היא אמרה‪" .‬רק קצת יותר מדי קסם‪".‬‬
‫"היית אדירה‪ ,‬לבסק‪ ".‬ליאו התאמץ לחקות את הייזל‪" :‬פופקורן! נקודת החולשה‬
‫הגדולה ביותר שלנו!"‬
‫היא חייכה חיוך עייף‪ .‬יחדיו ניגשו ארבעתם אל ניקה‪ ,‬שעדיין התפתלה וטפחה בכנפיה‬
‫בתוך הרשת כמו תרנגולת מזהב‪.‬‬
‫"מה נעשה בה?" שאל פרסי‪.‬‬
‫"נעלה אותה על ‘ארגו ‪ ",'2‬אמר ליאו‪" .‬נזרוק אותה לאחד מתאי הסוסים‪".‬‬
‫העיניים של הייזל נפערו‪" .‬אתה רוצה להחזיק את אלת הניצחון באורווה?"‬
‫"למה לא? ברגע שנסדר את העניינים בין היוונים והרומאים‪ ,‬האלים אמורים לחזור‬
‫לעצמם‪ .‬ואז נוכל לשחרר אותה והיא תוכל‪ ...‬אתם יודעים‪ ...‬להעניק לנו את הניצחון‪".‬‬
‫"להעניק לכם את הניצחון?" הזדעקה האלה‪" .‬לעולם לא! אתם תשלמו על מעשה‬
‫הנבלה הזה! דמכם יישפך! גורלו של אחד מכם — אחד מארבעתכם — למות בקרב נגד‬
‫גאיה!"‬
‫הקיבה של ליאו התהפכה‪" .‬איך את יודעת?"‬
‫"אני מסוגלת לחזות ניצחונות!" צעקה ניקה‪" .‬אתם לא תזכו בהצלחה ללא מוות!‬
‫שחררו אותי והילחמו זה בזה! מוטב לכם למות כאן ולא לסבול את העתיד לבוא!"‬
‫הייזל הרימה את הסנטר של ניקה בקצה חרב הספאתה שלה‪" .‬תסבירי‪ ".‬ליאו בחיים‬
‫לא שמע את הקול שלה קשוח כל כך‪" .‬מי מאיתנו ימות? איך נמנע את זה?"‬
‫"אח‪ ,‬בת פלוטו! הקסם שלך עזר לכם לרמות בתחרות‪ ,‬אך את הגורל לא ניתן להונות‪.‬‬
‫אחד מכם ימות‪ .‬אחד מכם חייב למות!"‬
‫"לא‪ ",‬התעקשה הייזל‪" .‬יש דרך אחרת‪ .‬תמיד יש דרך אחרת‪".‬‬
‫למ ְר ֵפּא הרופאים‪ ,‬אולי? אבל זה‬‫"למדת את זה מהקטה?" צחקה ניקה‪" .‬את מקווה ַ‬
‫בלתי אפשרי‪ .‬דברים רבים מדי עומדים בדרככם‪ :‬הרעל בפּילוֹס‪ ,‬הלמות הלב של האל‬
‫הכבול בספרטה‪ ,‬קללת ֵדלוֹס! לא‪ ,‬לא תוכלו להתחכם למוות‪".‬‬
‫פרנק כרע ברך‪ .‬הוא תפס ברשת שמתחת לסנטר של ניקה והניף את פניה אל פניו‪.‬‬
‫"על מה את מדברת? איך נמצא את המרפא הזה?"‬
‫"אני לא אעזור לכם‪ ",‬נהמה ניקה‪" .‬אני אטיל עליכם קללה‪ ,‬רשת או לא רשת!"‬
‫היא התחילה למלמל ביוונית עתיקה‪.‬‬
‫פרנק נשא פנים זועפות אל חבריו‪" .‬היא באמת מסוגלת להטיל לחשים דרך הרשת‬
‫הזאת?"‬
‫"אין לי מושג‪ ",‬אמר ליאו‪.‬‬
‫פרנק הרפה מהאלה‪ .‬הוא חלץ את אחת מנעליו‪ ,‬קילף מעל רגלו את הגרב שלו ודחס‬
‫אותו לפה של האלה‪.‬‬
 ‫"אחי‪ ",‬אמר פרסי‪" ,‬זה ממש דוחה‪".‬‬
‫"מממפפפ!" התלוננה ניקה‪" .‬ממפפפפ!"‬
‫"ליאו‪ ",‬שאל פרנק בקול קודר‪" ,‬יש לך מסקינגטייפ?"‬
‫"אני בחיים לא יוצא מהבית בלעדיו‪ ".‬ליאו שלף גליל מחגורת הכלים שלו‪ ,‬ומהר‬
‫מאוד עטפו הוא ופרנק את הראש של ניקה וסתמו היטב את פיה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬זה לא זר דפנה‪ ",‬אמר פרנק‪" ,‬אבל זה סוג חדש של סמל ניצחון‪ :‬מחסום‬
‫המסקינגטייפ‪".‬‬
‫"ז'אנג‪ ",‬אמר ליאו‪" ,‬יש לך סטייל‪".‬‬
‫ניקה התחבטה ונהמה עד שפרסי דחק בה בבוהן שלו‪" .‬שתקי כבר‪ .‬תתנהגי יפה או‬
‫שנקרא לאריון וניתן לו לנשנש לך את הכנפיים‪ .‬הוא חולה על זהב‪".‬‬
‫ניקה צווחה פעם אחת ואז השתתקה ולא זזה‪.‬‬
‫"אז‪ "...‬הייזל נשמעה קצת מתוחה‪" .‬יש לנו אלה קשורה‪ .‬מה עכשיו?"‬
‫פרנק שילב את זרועותיו‪" .‬נלך לחפש את מרפא הרופאים הזה‪ ...‬מה שזה לא יהיה‪.‬‬
‫כי אישית‪ ,‬דווקא ממש מתאים לי להתחכם למוות‪".‬‬
‫בדלוס?‬
‫ליאו חייך חיוך גדול‪" .‬רעל בפילוס? הלמות לב של אל כבול בספרטה? קללה ֵ‬
‫הו כן‪ .‬הולך להיות כיף אדיר!"‬
 ‫‪XIII‬‬

‫ניקו‬

‫הדבר האחרון שניקו שמע היה הרטינה של המאמן הדג'‪" :‬זה לא נראה טוב‪".‬‬
‫הוא תהה מה כבר עשה הפעם‪ .‬אולי העביר אותם למאורת קיקלופים‪ ,‬או לגובה‬
‫שלוש–מאות מטר מעל הר געש אחר‪ .‬הוא לא היה מסוגל לעשות שום דבר בעניין‪ .‬הוא‬
‫לא ראה כלום‪ .‬החושים האחרים שלו הלכו ודעכו‪ .‬הברכיים שלו קרסו תחתיו והוא‬
‫התעלף‪.‬‬
‫הוא ניסה להפיק את המרב מחוסר ההכרה‪.‬‬
‫חלומות ומוות היו חבריו הוותיקים‪ .‬הוא ידע איך לנווט במחוזותיהם האפלים‪ .‬הוא‬
‫שילח את מחשבותיו לחפש אחר תאליה גרייס‪.‬‬
‫הוא חלף במהירות על פני רסיסי הזיכרונות המכאיבים הרגילים — אמא שלו מחייכת‬
‫אליו מלמעלה‪ ,‬פניה מוארות בזהרורי שמש המוחזרים ממימי התעלה הגדולה בוונציה;‬
‫אחותו ביאנקה צוחקת בעודה גוררת אותו על פני שדרת האנדרטאות בוושינגטון הבירה‪,‬‬
‫הכובע הירוק השמוט שלה מצל על עיניה ועל אוסף הנמשים שעל אפה‪ .‬הוא ראה את‬
‫פרסי ג'קסון על הצוק המושלג בכניסה לפנימיית "וסטאובר הול"‪ ,‬מגונן על ניקו וביאנקה‬
‫מהמנטיקור בעוד ניקו אוחז בכוח בפסלון מיתומאגיקה ולוחש‪ ,‬אני מפחד‪ .‬הוא ראה את‬
‫מינוֹס‪ ,‬מורו הוותיק רוח הרפאים‪ ,‬מוביל אותו במבוך‪ .‬החיוך של מינוס היה צונן ואכזרי‪.‬‬
‫אל דאגה‪ ,‬בן האדס‪ .‬אתה תזכה בנקמתך‪.‬‬
‫ניקו לא היה מסוגל לעצור את הזיכרונות‪ .‬הם גדשו את חלומותיו כמו רוחות הרפאים‬
‫פוֹדל — אספסוף עצוב‪ ,‬חסר תכלית‪ ,‬המתחנן לתשומת לב‪ .‬הצל אותי‪ ,‬נדמה‬ ‫אס ֶ‬
‫של ְ‬
‫שהם לוחשים‪ .‬זכור אותי‪ .‬עזור לי‪ .‬נחם אותי‪.‬‬
‫הוא לא העז לשקוע בהם‪ .‬הם רק ימחצו אותו תחת משקל החרטות והרצונות‪ .‬מוטב‬
‫להישאר ממוקד ולהתקדם הלאה‪.‬‬
‫אני בן האדס‪ ,‬הוא חשב לעצמו‪ .‬אני מתהלך היכן שאני רוצה‪ .‬החשכה היא זכותי‬
‫מלידה‪.‬‬
‫הוא התקדם הלאה בנוף אפור–שחור‪ ,‬מחפש אחר חלומותיה של תאליה גרייס‪ ,‬בת‬
‫זאוס‪ .‬אבל הקרקע התפוגגה לרגליו והוא צנח אל מקום נידח שהיה מוכר לו היטב —‬
 ‫ביתן היפנוס במחנה החצויים‪.‬‬
‫חצויים שכבו נוחרים במיטותיהם‪ ,‬מחופרים תחת ערימות של שמיכות פוך‪ .‬מעל למדף‬
‫האח‪ ,‬ענף עץ כהה נטף מים חלביים מנהר ֵל ֶתה אל קערה‪ .‬אש עליזה פיצפצה באח‪.‬‬
‫מולה‪ ,‬בכורסת עור‪ ,‬נימנם המדריך הראשי של ביתן חמש–עשרה — בחור שמנמן עם‬
‫שיער בלונדיני פרוע וארשת אטית ועדינה‪.‬‬
‫"קלוֹביס‪ ",‬רטן ניקו‪" ,‬בשם האלים‪ ,‬תפסיק לחלום כאלה חלומות חזקים!"‬ ‫ְ‬
‫העפעפיים של קלוביס ריפרפו ונפקחו‪ .‬הוא הסתובב ולטש מבט בניקו‪ ,‬אף שניקו ידע‬
‫שזה רק חלק מהחלום של קלוביס‪ .‬קלוביס עצמו המשיך לנחור בכורסה שלו במחנה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬היי‪ "...‬קלוביס פיהק פיהוק רחב שהיה יכול לבלוע אל קטן‪" .‬מצטער‪ .‬עוד פעם‬
‫גררתי אותך לכאן?"‬
‫ניקו חרק שיניים‪ .‬לא היה טעם להתרגז‪ .‬ביתן היפנוס הוא כמו התחנה המרכזית של‬
‫החלומות‪ .‬אי אפשר להגיע לשום מקום בלי לעבור שם מדי פעם‪.‬‬
‫"אם אני כבר כאן‪ ",‬אמר ניקו‪" ,‬תמסור בשבילי הודעה‪ .‬תגיד לכירון שאני בדרך‬
‫למחנה עם שני אנשים נוספים‪ .‬אנחנו מביאים את אתנה פרתנוס‪".‬‬
‫קלוביס שיפשף עיניים‪" .‬אז זה נכון? איך אתם מביאים אותו? שכרתם רכב או‬
‫משהו?"‬
‫ניקו הסביר בתמציתיות רבה ככל האפשר‪ .‬מסרים שנשלחים בחלום נוטים להתערפל‪,‬‬
‫בעיקר כשמדובר בקלוביס‪ .‬מוטב לדבוק במסר כמה שיותר פשוט‪.‬‬
‫"עוקב אחרינו צייד‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אחד הענקים של גאיה‪ ,‬אני חושב‪ .‬אתה יכול למסור‬
‫את זה לתאליה גרייס? אתה יותר מוכשר ממני באיתור אנשים בחלומות‪ .‬אני צריך את‬
‫עצתה‪".‬‬
‫"אני אנסה‪ ".‬קלוביס גישש אחר כוס שוקו חם שהיתה מונחת על השולחן שלידו‪.‬‬
‫"אממ‪ ,‬לפני שאתה הולך‪ ,‬יש לך שנייה?"‬
‫"קלוביס‪ ,‬זה חלום‪ ",‬הזכיר לו ניקו‪" .‬הזמן גמיש כאן‪".‬‬
‫אף בעודו אומר זאת‪ ,‬היה ניקו מוטרד ממה שמתרחש בעולם האמיתי‪ .‬ייתכן שהגוף‬
‫הממשי שלו צונח אל מותו‪ ,‬או מוקף מפלצות‪ .‬אבל הוא לא היה יכול להכריח את עצמו‬
‫להתעורר — לא אחרי כל האנרגיה שהשקיע במסע צללים‪.‬‬
‫קלוביס הינהן‪" .‬טוב‪ ...‬אז חשבתי שכדאי שתראה מה קרה היום במועצת המלחמה‪.‬‬
‫ישנתי חלק מהזמן‪ ,‬אבל —"‬
‫"תראה לי‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫התמונה השתנתה‪ .‬ניקו מצא את עצמו בחדר הטלוויזיה בבית הגדול‪ ,‬שם נאספו כל‬
‫המדריכים הבכירים של המחנה סביב שולחן הפינג–פונג‪.‬‬
‫בקצה אחד של השולחן ישב כירון הקנטאור‪ ,‬שפלג גופו התחתון התחלף בכיסא‬
‫גלגלים קסום כך שהוא נראה כמו בן אדם רגיל‪ .‬בשיער ובזקן החומים המתולתלים שלו‬
‫זרקה יותר שיבה מאשר לפני כמה חודשים‪ .‬קמטים עמוקים נחקקו בפניו‪.‬‬
‫"— דברים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם‪ ",‬הוא אמר‪" .‬עכשיו בואו נעבור על‬
‫ההגנות שלנו‪ .‬מה מצבנו?"‬
‫קלאריס מביתן ארס רכנה קדימה‪ .‬היא היתה היחידה בשריון מלא‪ ,‬כהרגלה‪ .‬סביר‬
‫להניח שקלאריס ישנה בבגדי קרב‪ .‬בעודה מדברת היא נופפה בפגיון‪ ,‬והמדריכים האחרים‬
‫נרתעו לאחור‪.‬‬
‫"קו ההגנה שלנו חזק ברובו‪ ",‬היא אמרה‪" .‬החניכים במוכנות קרבית מלאה‪ .‬החוף‬
‫בידינו‪ .‬אין מתחרים לספינות המלחמה שלנו במצר לונג איילנד‪ ,‬אבל העיטים הענקיים‬
‫המעצבנים האלה שולטים בחלל האווירי שלנו‪ .‬ביבשה‪ ,‬הברברים ניתקו אותנו לגמרי‬
‫משלושה כיוונים‪".‬‬
‫"הם רומאים‪ ",‬אמרה רייצ'ל דר‪ ,‬בעודה מקשקשת במרקר על ברך מכנסי הג'ינס‬
‫שלה‪" .‬לא ברברים‪".‬‬
‫קלאריס הצביעה בפגיון שלה אל רייצ'ל‪" .‬ומה עם בעלי הברית שלהם‪ ,‬אה? ראית‬
‫את שבט האנשים עם שני הראשים שהגיע אתמול? או את הטיפוסים עם ראשי הכלבים‬
‫האדומים הזוהרים שחמושים בגרזנים גדולים? הם נראים לי די ברבריים‪ .‬היה יכול להיות‬
‫נחמד אם היית חוזה את ההגעה שלהם‪ ,‬אם כוחות האורקל שלך לא היו מתקלקלים‬
‫בדיוק כשאנחנו הכי צריכים אותם!"‬
‫הפנים של רייצ'ל האדימו כמו השיער שלה‪" .‬זאת ממש לא אשמתי‪ .‬משהו לא בסדר‬
‫במתת הנבואה של אפולו‪ .‬אם הייתי יודעת איך לתקן את זה —"‬
‫"היא צודקת‪ ".‬ויל סולאס‪ ,‬המדריך הראשי של ביתן אפולו‪ ,‬הניח יד עדינה על ידה‬
‫של קלאריס‪ .‬מעטים החניכים שהיו יוצאים מזה בלי דקירה‪ ,‬אבל ויל היה מוכשר בהרגעת‬
‫הרוחות‪ .‬הוא גרם לה להוריד את הפגיון‪" .‬כולם בביתן שלנו הושפעו מזה‪ .‬לא רק רייצ'ל‪".‬‬
‫השיער הבלונדיני המדובלל של ויל והעיניים הכחולות הבהירות שלו הזכירו לניקו את‬
‫ג'ייסון גרייס‪ ,‬אבל בזה נגמר הדמיון‪.‬‬
‫ג'ייסון היה לוחם‪ .‬זה היה ברור מהמבט העז שלו‪ ,‬מהדריכות המתמדת שלו‪,‬‬
‫מהאנרגיה האצורה בגופו‪ .‬ויל סולאס הזכיר חתול רזה שמתרווח בשמש‪ .‬התנועות שלו‬
‫היו רגועות ולא מאיימות‪ ,‬מבטו עדין ומרוחק‪ .‬בחולצת הטריקו שלו עם הכיתוב "מועדון‬
‫גלישה ברבדוס"‪ ,‬המכנסיים הגזורים והכפכפים‪ ,‬הוא נראה הכי פחות תוקפני שחצוי יכול‬
‫להיראות‪ ,‬אבל ניקו ידע שתחת אש הבחור אמיץ מאוד‪ .‬בקרב על מנהטן‪ ,‬ניקו ראה אותו‬
‫בפעולה — הרופא הקרבי הטוב ביותר של המחנה‪ ,‬שסיכן את חייו בהצלת חניכים‬
‫פצועים‪.‬‬
‫"אנחנו לא יודעים מה קורה בדלפי‪ ",‬המשיך ויל בדבריו‪" .‬אבא שלי לא עונה לתפילות‬
‫שלי‪ ,‬ולא מופיע בחלומות‪ ...‬כלומר‪ ,‬כל האלים שותקים‪ ,‬אבל זה לא מתאים לאפולו‪.‬‬
‫משהו לא בסדר‪".‬‬
‫מהעבר האחר של השולחן‪ ,‬ג'ייק מייסון נאנח‪" .‬בטח בגלל החלאה הרומאי הזה‬
‫שמוביל את המתקפה — מה שמו‪ ,‬אוקטביאנוס‪ .‬במקום אפולו‪ ,‬אם צאצא שלי היה‬
‫מתנהג ככה הייתי מסתתר מרוב בושה‪".‬‬
‫"זה נכון‪ ",‬אמר ויל‪" .‬הלוואי שהייתי קשת מוכשר יותר‪ ...‬לא הייתי מתנגד להוריד‬
‫בחץ את קרוב המשפחה הרומאי שלי מהכס‪ .‬האמת‪ ,‬הלוואי שהייתי יכול להשתמש‬
‫במתת כלשהי של אבא שלי כדי לעצור את המלחמה הזאת‪ ".‬הוא השפיל מבט ממורמר‬
‫אל ידיו‪" .‬למרבה הצער‪ ,‬אני רק מרפא‪".‬‬
‫"הכישורים שלך חיוניים‪ ",‬אמר כירון‪" .‬אני חושש שבקרוב נזדקק להם‪ .‬באשר לראיית‬
‫העתיד‪ ...‬מה עם אלה ההרפיה? יש לה עצות כלשהן מתוך ספרי הסיבילות?"‬
‫רייצ'ל הנידה את ראשה לשלילה‪" .‬המסכנה מתה מפחד‪ .‬הרפיות שונאות להיות‬
‫כלואות‪ .‬מאז שהרומאים הקיפו אותנו‪ ...‬טוב‪ ,‬היא מרגישה לכודה‪ .‬היא יודעת‬
‫שאוקטביאנוס רוצה לתפוס אותה‪ .‬טייסון ואני בקושי מצליחים למנוע ממנה לברוח‪".‬‬
‫"זאת תהיה התאבדות מצדה‪ ".‬בוץ' ווקר‪ ,‬בן איריס‪ ,‬שילב את זרועותיו השריריות‪.‬‬
‫"מסוכן לעוף עם העיטים הרומיים האלה באוויר‪ .‬כבר איבדתי שני פגסוסים‪".‬‬
‫"לפחות טייסון גייס כמה חברים קיקלופים לעזור לנו‪ ",‬אמרה רייצ'ל‪" .‬אז יש קצת‬
‫חדשות טובות‪".‬‬
‫מאזור שולחן הכיבוד‪ ,‬קונור שוד צחק‪ .‬היה לו חופן קרקרים ביד אחת ופחית תרסיס‬
‫גבינה ביד השנייה‪" .‬עשרה קיקלופים בוגרים? אלה הרבה חדשות טובות! וחוץ מזה‪ ,‬לו‬
‫אלן והחבר'ה של הקטה הקימו מחסומי קסם‪ ,‬וכל ביתן הרמס מילא את הגבעות‬
‫במלכודות וכל מיני הפתעות נחמדות לרומאים!"‬
‫המצח של ג'ייק מייסון התקמט‪" .‬שאת רובן גנבתם מבונקר תשע ומביתן הפייסטוס‪".‬‬
‫קלאריס רטנה בהסכמה‪" .‬הם אפילו גנבו את המוקשים מסביב לביתן ארס‪ .‬איך בכלל‬
‫גונבים מוקשים חיים?"‬
‫"אנחנו הלאמנו אותם למען המאמץ המלחמתי‪ ".‬קונור השפריץ תרסיס גבינה לתוך‬
‫פיו‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬יש לכם מספיק צעצועים‪ .‬אתם יכולים לחלוק!"‬
‫כירון פנה שמאלה‪ ,‬למקום שבו ישב בשתיקה הסאטיר גרובר ושיחק בחלילי פאן‬
‫שלו‪" .‬גרובר? מה החדשות מרוחות הטבע?"‬
‫גרובר נאנח‪" .‬אפילו ביום טוב קשה לארגן נימפות ודריאדות‪ .‬בגלל ההתעוררות של‬
‫גאיה הן מבולבלות כמעט כמו האלים‪ .‬קייטי ומירנדה מביתן דמטר מסתובבות ומנסות‬
‫לעזור‪ ,‬אבל אם אמא אדמה תתעורר‪ "...‬הוא הסתכל סביב השולחן במתח‪" .‬טוב‪ ,‬אני לא‬
‫יכול להבטיח שיהיה בטוח להסתובב ביער‪ .‬או בגבעות‪ .‬או בשדות התות‪ .‬או —"‬
‫"נהדר‪ ".‬ג'ייק מייסון דחק במרפקו את קלוביס‪ ,‬שהתחיל להתנמנם‪" .‬אז מה נעשה?"‬
‫"נתקוף‪ ".‬קלאריס הלמה בידה על שולחן הפינג–פונג‪ ,‬וכולם קפצו בבהלה‪" .‬הרומאים‬
‫מגייסים עוד ועוד כוחות תגבורת כל יום‪ .‬אנחנו יודעים שהם מתכננים לפלוש למחנה‬
‫באחד באוגוסט‪ .‬למה שניתן להם לקבוע את לוח הזמנים? אני מניחה שהם מחכים לאסוף‬
‫עוד כוחות‪ .‬כבר עכשיו הם עולים עלינו מספרית‪ .‬אנחנו צריכים לתקוף עכשיו‪ ,‬לפני שהם‬
‫יתחזקו עוד יותר; להביא את הקרב אליהם!"‬
‫מלקולם‪ ,‬המדריך הראשי הזמני של ביתן אתנה‪ ,‬השתעל‪" .‬קלאריס‪ ,‬אני מבין מה את‬
‫אומרת‪ .‬אבל יצא לך ללמוד הנדסה רומית? ההגנות של המחנה הזמני שלהם חזקות יותר‬
‫מאלה של מחנה החצויים‪ .‬אם נתקוף אותם בשטח שלהם‪ ,‬הם ישחטו אותנו‪".‬‬
‫"אז פשוט נחכה?" דרשה קלאריס לדעת‪" .‬נאפשר להם לגייס את כל הכוחות שלהם‬
‫בזמן שגאיה מתעוררת? אשתו ההרה של המאמן הדג' נמצאת תחת הגנתי‪ .‬אני לא מוכנה‬
‫שיקרה לה שום דבר‪ .‬אני חייבת להדג' את החיים שלי‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬אני מאמנת את‬
‫החניכים יותר ממך‪ ,‬מלקולם‪ .‬המורל נמוך‪ .‬כולם מפחדים‪ .‬אם נישאר תחת מצור תשעה‬
‫ימים נוספים–"‬
‫"אנחנו חייבים להיצמד לתוכנית של אנבת'‪ ".‬קונור שוד נראה רציני מתמיד‪ ,‬למרות‬
‫כתמי הגבינה סביב הפה שלו‪" .‬אנחנו צריכים להחזיק מעמד עד שהיא תביא לכאן את‬
‫פסל אתנה הקסום הזה‪".‬‬
‫קלאריס גילגלה עיניים‪" .‬אתה מתכוון אם הפראיטור הרומית תביא את הפסל לכאן‪.‬‬
‫אני לא מבינה מה אנבת' חושבת לעצמה‪ ,‬לשתף פעולה ככה עם האויב‪ .‬גם אם הרומאית‬
‫תצליח להביא אלינו את הפסל — מהלך בלתי אפשרי — אנחנו אמורים להאמין שזה‬
‫מה שיביא שלום? הפסל יגיע ופתאום הרומאים יניחו את כלי הנשק שלהם ויתחילו לרקוד‬
‫סביבנו ולהשליך עלינו פרחים?"‬
‫רייצ'ל הניחה מידה את המרקר‪" .‬אנבת' יודעת מה היא עושה‪ .‬אנחנו חייבים לנסות‬
‫להשכין שלום‪ .‬אם לא נצליח לאחד בין היוונים והרומאים‪ ,‬האלים לא יירפאו‪ .‬אם האלים‬
‫לא יירפאו‪ ,‬אנחנו לא נוכל להרוג את הענקים‪ .‬ואם לא נהרוג את הענקים —"‬
‫"גאיה תתעורר‪ ",‬אמר קונור‪" .‬וזה יהיה סוף המשחק‪ .‬תקשיבי‪ ,‬קלאריס‪ ,‬אנבת' שלחה‬
‫לי הודעה מטרטרוס‪ .‬מטרטרוס המחורבן‪ .‬כל מי שמסוגלת לעשות דבר כזה‪ ...‬תשמעי‪,‬‬
‫אני אקשיב לה‪".‬‬
‫קלאריס פתחה את הפה לענות‪ ,‬אבל כשדיברה היה זה בקולו של המאמן הדג'‪:‬‬
‫"ניקו‪ ,‬קום‪ .‬אנחנו בבעיה‪".‬‬
 ‫‪XIV‬‬

‫ניקו‬
‫ניקו התיישב במהירות כזאת‪ ,‬שהראש שלו נגח לסאטיר באף‪.‬‬
‫"אאוץ'! אלים אדירים‪ ,‬ילד‪ ,‬יש לך חתיכת ראש קשה!"‬
‫"מ–מצטער‪ ,‬המאמן‪ ".‬ניקו מיצמץ בניסיון לקלוט איפה הוא‪" .‬מה קורה?"‬
‫הוא לא הבחין בשום איום מיידי‪ .‬הם היו במדשאה שטופת שמש באמצע כיכר‬
‫ציבורית‪ .‬פרחי ציפורני חתול כתומים פרחו מכל עבריהם‪ .‬ריינה ישנה מקופלת‪ ,‬שני כלבי‬
‫המתכת שלה לרגליה‪ .‬במרחק קצר משם‪ ,‬ילדים שיחקו תופסת סביב מזרקה משיש לבן‪.‬‬
‫בבית קפה סמוך‪ ,‬על המדרכה‪ ,‬חמישה–שישה איש ישבו ושתו קפה בצל שמשיות גן‪.‬‬
‫כמה רכבי משלוחים חנו בשולי הכיכר‪ ,‬אבל לא היתה תנועה‪ .‬הולכי הרגל היחידים היו‬
‫כמה משפחות‪ ,‬ככל הנראה מקומיות‪ ,‬שנהנו מאחר הצהריים החמים‪.‬‬
‫הכיכר עצמה היתה מרוצפת אבנים‪ ,‬ומכל עבריה בניינים מטויחים ועצי לימון‪ .‬במרכז‬
‫ניצבו שרידים שמורים היטב של מקדש רומי‪ .‬בסיסו הרבוע התמשך לרוחב כחמישה–עשר‬
‫מטרים וגובהו שלושה מטרים‪ ,‬עם חזית שלמה של עמודים קורינתיים שהיתמרו שבעה‬
‫מטרים נוספים למעלה‪ .‬ומעל לעמודים‪...‬‬
‫הפה של ניקו התייבש בבת אחת‪" .‬אוי‪ ,‬סטיקס‪".‬‬
‫פסל אתנה פרתנוס נח על צדו על העמודים‪ ,‬כמו זמרת במועדון לילה שמרוחה על‬
‫הפסנתר‪ .‬האורך שלה התאים בצורה מושלמת כמעט‪ ,‬אבל עם ניקה בידה הפשוטה היא‬
‫היתה קצת יותר מדי רחבה‪ .‬נראה שבכל רגע היא עומדת לקרוס קדימה‪.‬‬
‫"מה היא עושה שם למעלה?" שאל ניקו‪.‬‬
‫"תגיד לי אתה‪ ".‬הדג' שיפשף את אפו החבול‪" .‬שם נחתנו‪ .‬כמעט צנחנו אל מותנו‪,‬‬
‫אבל למרבה המזל יש לי פרסות זריזות‪ .‬אתה היית חסר הכרה‪ ,‬ונתלית מהרתמה שלך‬
‫כמו צנחן שהסתבך עד שהצלחנו להוריד אותך‪".‬‬
‫ניקו ניסה לדמיין את זה והחליט שעדיף שלא‪" .‬אנחנו בספרד?"‬
‫"פורטוגל‪ ",‬אמר הדג'‪" .‬פיספסת קצת‪ .‬דרך אגב‪ ,‬ריינה מדברת ספרדית; היא לא‬
‫מדברת פורטוגזית‪ .‬בכל אופן‪ ,‬בזמן ששכבת חסר הכרה הצלחנו לגלות שאנחנו נמצאים‬
‫בוֹרה‪ .‬החדשות הטובות‪ :‬זה מקום קטן ומנומנם‪ .‬אף אחד לא הטריד אותנו‪ .‬לא נראה‬ ‫בא ָ‬
‫ֶ‬
‫שמישהו מבחין באתנה הענקית שישנה מעל למקדש הרומי‪ ,‬שנקרא ‘מקדש דיאנה'‪,‬‬
‫למקרה שתהית‪ .‬והאנשים כאן התלהבו מההופעה שלי! הרווחתי בערך שישה–עשר אירו‪".‬‬
‫הוא הרים את כובע הבייסבול שלו‪ ,‬שהצטלצל ממטבעות‪.‬‬
‫ניקו נתקף בחילה‪" .‬הופעה?"‬
‫"קצת שירה‪ ",‬אמר המאמן‪" .‬קצת אמנויות לחימה‪ .‬קצת ריקוד מודרני‪".‬‬
‫"וואו‪".‬‬
‫"אני יודע! לפורטוגלים יש טעם טוב‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬חשבתי שזה יהיה מקום טוב להוריד‬
‫בו פרופיל יום–יומיים‪".‬‬
‫ניקו בהה בו‪" .‬יום–יומיים?"‬
‫"תקשיב‪ ,‬ילד‪ ,‬לא היו לנו הרבה ברירות‪ .‬למקרה שלא שמת לב‪ ,‬אתה התשת את‬
‫עצמך למוות עם כל קפיצות הצללים האלה‪ .‬ניסינו להעיר אותך אתמול בלילה‪ .‬שום‬
‫דבר‪".‬‬
‫"אז ישנתי —"‬
‫"בערך שלושים ושש שעות‪ .‬היית צריך את זה‪".‬‬
‫ניקו שמח שהוא יושב‪ .‬אחרת הוא היה נופל‪ .‬הוא היה מוכן להישבע שישן רק כמה‬
‫דקות‪ ,‬אבל כשהישנוניות התחילה להתפוגג הוא קלט שהראש שלו צלול יותר והוא מרגיש‬
‫ערני יותר משהרגיש זה שבועות‪ ,‬אולי מאז שיצא לחפש את שערי המוות‪.‬‬
‫הבטן שלו קירקרה‪ .‬המאמן הדג' הרים גבות‪.‬‬
‫"אתה בטח רעב‪ ",‬אמר הסאטיר‪" .‬או שהבטן שלך התחילה לדבר קיפודית‪ .‬זאת היתה‬
‫חתיכת הצהרה בקיפודית‪".‬‬
‫"אני אשמח לאכול‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אבל קודם כול‪ ,‬מה החדשות הרעות‪ ...‬זאת אומרת‪,‬‬
‫מלבד זה שהפסל שוכב על הצד? אמרת שאנחנו בבעיה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ".‬המאמן הצביע על מעבר מקושת בפינת הכיכר‪ .‬בין הצללים עמדה דמות‬
‫בוהקת‪ ,‬אנושית פחות או יותר‪ ,‬מותווית באור להבות אפורות‪ .‬תווי הפנים של הדמות לא‬
‫היו ברורים‪ ,‬אבל נראה שהיא מסמנת בידה לניקו‪.‬‬
‫"האיש הבוער הופיע לפני כמה דקות‪ ",‬אמר המאמן הדג'‪" .‬הוא לא התקרב יותר‬
‫מזה‪ .‬כשניסיתי ללכת לשם הוא נעלם‪ .‬אני לא בטוח אם הוא מהווה איום‪ ,‬אבל נראה‬
‫שהוא מבקש אותך‪".‬‬

‫***‬
 ‫ניקו הניח שזאת מלכודת‪ .‬רוב הדברים בעולם הם מלכודת‪.‬‬
‫אבל המאמן הדג' הבטיח לו שיוכל להמשיך לשמור על ריינה עוד קצת‪ ,‬ואם יש‬
‫אפילו סיכוי קלוש שלנשמה הזאת יש משהו מועיל לומר‪ ,‬ניקו החליט ששווה לו להסתכן‪.‬‬
‫הוא שלף את הלהב שלו העשוי ברזל סטיגאי וצעד לעבר הקשת‪.‬‬
‫בדרך כלל רוחות רפאים לא הפחידו אותו‪) .‬בהנחה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שגאיה לא עטפה אותן‬
‫באבן והפכה אותן למכונות הריגה‪ .‬זה היה חדש בשבילו‪(.‬‬
‫בעקבות הניסיון שלו עם מינוס‪ ,‬ניקו ידע שמידת הכוח של רוב רוחות הרפאים‬
‫מוגדרת על ידי מה שאתה מאפשר להן‪ .‬הן מחטטות במוח שלך‪ ,‬משפיעות עליך באמצעות‬
‫פחד או כעס או כמיהה‪ .‬ניקו למד לגונן על עצמו‪ .‬לפעמים הוא אפילו היה מסוגל‬
‫להתחכם להן ולכבול רוחות רפאים לכוח רצונו‪.‬‬
‫הוא התקרב אל דמות האש האפורה‪ ,‬והיה נדמה לו שזאת רוח רפאים שגרתית —‬
‫נשמה אבודה שמתה בייסורים‪ .‬לא אמורה להיות בעיה‪.‬‬
‫אבל הוא לא הניח דבר כמובן מאליו‪ .‬הוא זכר היטב מה קרה בקרואטיה‪ .‬הוא נכנס‬
‫לשם מלא ביטחון עצמי וזחיחות‪ ,‬ואז איבד אחיזה‪ .‬תחילה ג'ייסון גרייס תפס אותו והטיס‬
‫אותו מעל חומה‪ .‬ואז האל פאבוֹניוּס הפך אותו למשב רוח‪ .‬ואז הבריון היהיר הזה‪,‬‬
‫קופידון‪...‬‬
‫ניקו הידק את אחיזתו בחרב שלו‪ .‬העובדה שחשף בפני מישהו את ההתאהבות‬
‫הסודית שלו לא היתה החלק הכי גרוע‪ .‬בסופו של דבר ייתכן שהוא היה עושה את זה‬
‫ממילא‪ ,‬בזמנו שלו‪ ,‬בדרכו שלו‪ .‬אבל העובדה שאילצו אותו לדבר על פרסי‪ ,‬שקופידון‬
‫התעמר בו והטריד אותו וכפה עליו את העניין בכוח רק לשם השעשוע‪...‬‬
‫קנוקנות של חשכה החלו להתפשט תחת רגליו‪ ,‬קוטלות את העשבים בין אבני‬
‫המרצפת‪ .‬ניקו ניסה למשול בכעסו‪.‬‬
‫כשהגיע אל הרפא‪ ,‬הוא ראה שהוא לבוש בגדי נזיר — סנדלים‪ ,‬גלימת צמר וצלב‬
‫עץ על צווארו‪ .‬להבות אפורות התערבלו סביבו — הן שרפו את שרווליו‪ ,‬צרבו את פניו‪,‬‬
‫הפכו את גבותיו לאפר‪ .‬נדמה שהוא מעוכב ברגע המוות שלו‪ ,‬כמו סרט וידיאו‬
‫בשחור–לבן שתקוע בלולאה אינסופית‪.‬‬
‫"אתה נשרפת בעודך בחיים‪ ",‬ניחש ניקו‪" .‬אני מניח שבימי הביניים?"‬
‫פניו של הרפא התעוותו בצרחת ייסורים דוממת‪ ,‬אבל עיניו נראו משועממות‪ ,‬אפילו‬
‫קצת חסרות סבלנות‪ ,‬כאילו הצרחה היא תגובה אוטומטית שהוא לא מסוגל לשלוט בה‪.‬‬
‫"מה אתה רוצה ממני?" שאל ניקו‪.‬‬
‫הרפא סימן לניקו שיבוא אחריו‪ .‬הוא הסתובב וחצה את המעבר הפתוח‪ .‬ניקו העיף‬
‫מבט לאחור אל המאמן הדג'‪ .‬הסאטיר סימן לו בידיו בתנועת גירוש‪ ,‬לך‪ .‬תעשה את קטע‬
‫השאוֹל שלך‪.‬‬
‫ניקו הלך בעקבות רוח הרפאים ברחובות אבורה‪.‬‬

‫***‬

‫הם צעדו במסלול פתלתל בסמטאות צרות מרוצפות אבנים‪ ,‬על פני חצרות עם עציצי‬
‫היביסקוס ובניינים מטויחים עם עיטורים בצבע קרמל ומרפסות עם מעקות מברזל מחושל‪.‬‬
‫המקומיים לא הבחינו ברוח הרפאים‪ ,‬אבל שלחו מבטים עקומים אל ניקו‪ .‬ילדה עם כלב‬
‫טרייר חצתה את הכביש למדרכה השנייה‪ .‬הכלב שלה נהם והפרווה על גבו סמרה כמו‬
‫סנפיר‪.‬‬
‫הרפא הוביל את ניקו אל כיכר אחרת‪ ,‬שבקצהּ ניצבה כנסייה גדולה ורבועה עם‬
‫קירות מסוידים וקשתות מאבן גיר‪ .‬רוח הרפאים חצה את הכניסה לכנסייה ונעלם בתוכה‪.‬‬
‫ניקו היסס‪ .‬לא היה לו שום דבר נגד כנסיות‪ ,‬אבל הבניין המסוים הזה קרן הילה של‬
‫מוות‪ .‬בתוכו יהיו אחוזות קבר‪ ,‬או משהו פחות נעים מהן‪...‬‬
‫ניקו עבר בפתח‪ .‬עיניו נמשכו אל קפלה צדדית שהיתה מוארת מבפנים באור זהוב‬
‫משונה‪ .‬מעל לדלת נחקקו מילים בפורטוגזית‪ .‬ניקו לא ידע את השפה‪ ,‬אבל זכר מספיק‬
‫מהאיטלקית של ילדותו כדי להבין את המשמעות הכללית‪ :‬אנו‪ ,‬העצמות הטמונות כאן‪,‬‬
‫מחכות לשלך‪.‬‬
‫"מקסים‪ ",‬רטן ניקו‪.‬‬
‫הוא נכנס לקפלה‪ .‬בקצה ניצב מזבח והרפא הבוער כרע מולו בתפילה‪ ,‬אבל את ניקו‬
‫עניין יותר החדר עצמו‪ .‬הקירות היו מורכבים מגולגולות ועצמות — אלפים על גבי אלפים‬
‫מהן שהודבקו זו לזו במלט‪ .‬עמודים של עצמות אדם נשאו תקרה קמורה מעוטרת‬
‫בדימויים של מוות‪ .‬על קיר אחד‪ ,‬כמו מעילים על מתלה‪ ,‬היו תלויים שרידים מצומקים של‬
‫שני אנשים — מבוגר וילד קטן‪.‬‬
‫"חדר יפהפה‪ ,‬נכון?"‬
‫ניקו הסתובב‪ .‬שנה קודם לכן הוא היה קופץ בבהלה אם אבא שלו היה מופיע פתאום‬
‫לצדו‪ .‬כיום ניקו היה מסוגל לשלוט בקצב הלב שלו‪ ,‬וגם ברצון העז להכניס לאבא שלו‬
‫ברך במפשעה ולברוח‪.‬‬
‫בדומה לרפא‪ ,‬האדס היה לבוש בגדי נזיר פרנציסקני‪ ,‬ולטעמו של ניקו היה בזה‬
‫משהו טורד מנוחה‪ .‬הגלימה השחורה הודקה במותניים בחבל לבן פשוט‪ .‬הברדס שלו‬
‫הוסט לאחור‪ ,‬וחשף שיער שחור קצוץ ועיניים מבריקות כמו זפת קפואה‪ .‬ארשת פניו של‬
‫האל היתה שלווה ומרוצה‪ ,‬כאילו בדיוק חזר הביתה אחרי טיול ערב נעים בשדות‬
‫הענישה‪ ,‬לקול זעקותיהם הערבות לאוזן של הארורים‪.‬‬
‫"באת לחפש רעיונות לעיצוב הבית?" שאל ניקו‪" .‬אולי תוכל לעצב את חדר האוכל‬
‫שלך בגולגולות של נזירים מימי הביניים‪".‬‬
‫האדס הרים גבה‪" .‬אני אף פעם לא יודע מתי אתה מתבדח‪".‬‬
‫"למה אתה כאן‪ ,‬אבא? איך אתה כאן?"‬
‫האדס ריפרף באצבעותיו על פני העמוד הסמוך‪ ,‬מותיר סימנים לבנים בעצמות‬
‫העתיקות‪" .‬אתה בן תמותה שלא קל למצוא‪ ,‬ילד‪ .‬כבר כמה ימים שאני מחפש אותך‪.‬‬
‫כששרביט דיוקלטיאנוס התפוצץ‪ ...‬ובכן‪ ,‬זה בהחלט משך את תשומת לבי‪".‬‬
‫נקיפת בושה עברה בניקו‪ .‬ואז הוא נמלא כעס על הבושה‪" .‬אני לא אשם שהשרביט‬
‫נשבר‪ .‬כמעט חיסלו אותנו —"‬
‫"אה‪ ,‬השרביט לא חשוב‪ .‬שריד כל כך עתיק‪ ,‬אני מופתע שהצלחת להשתמש בו‬
‫פעמיים‪ .‬הפיצוץ פשוט הבהיר דברים‪ .‬הוא איפשר לי לאתר אותך במדויק‪ .‬קיוויתי לדבר‬
‫איתך בפומפיי‪ ,‬אבל היא כל כך‪ ...‬ובכן‪ ,‬רומית‪ .‬הקפלה הזאת היא המקום הראשון שבו‬
‫הנוכחות שלי חזקה מספיק לאפשר לי להופיע בפניך כעצמי — ואני מתכוון להאדס‪ ,‬אל‬
‫המתים — לא בפיצול עם ההתגלמות האחרת‪".‬‬
‫האדס שאף עמוקות מהאוויר הטחוב והמעופש‪" .‬אני נמשך בעוצמה למקום הזה‪.‬‬
‫שרידי חמשת אלפים נזירים שימשו לבניית ‘קפלת העצמות'‪ .‬היא משמשת תזכורת לכך‬
‫שהחיים קצרים והמוות נצחי‪ .‬אני מרגיש ממוקד כאן‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬יש לי רק כמה דקות‪".‬‬
‫הסיפור הקבוע של הקשר בינינו‪ ,‬חשב ניקו‪ .‬תמיד יש לך רק כמה דקות‪.‬‬
‫"אז תגיד לי‪ ,‬אבא‪ .‬מה אתה רוצה?"‬
‫האדס שילב את כפות ידיו מתחת לשרוולי הגלימות‪" .‬האם אתה מסוגל להעלות‬
‫בדעתך שבאתי לעזור לך‪ ,‬ולא משום שאני רוצה משהו?"‬
‫ניקו כמעט צחק‪ ,‬אבל הוא הרגיש שהחזה שלו חלול מדי‪" .‬אני יכול להעלות בדעתי‬
‫שאולי היתה לך יותר מסיבה אחת להופיע כאן‪".‬‬
‫האל הזעיף פנים‪" .‬אני מניח שזה הוגן‪ .‬אתה מעוניין במידע על הצייד של גאיה‪ .‬שמו‬
‫אוֹריוֹן‪".‬‬
‫ניקו היסס‪ .‬הוא לא היה רגיל לתשובות ישירות מאבא שלו‪ ,‬בלי משחקים או חידות‬
‫או מסעות חיפושים‪" .‬אוריון‪ .‬כמו קבוצת הכוכבים‪ .‬הוא לא היה‪ ...‬ידיד של ארטמיס?"‬
‫"הוא היה‪ ",‬אמר האדס‪" .‬ענק שנולד כיריב לתאומים‪ ,‬אפולו וארטמיס‪ ,‬אבל בדומה‬
‫לארטמיס גם אוריון סירב להשלים עם גורלו‪ .‬הוא החליט שיחיה בדרכו שלו‪ .‬תחילה הוא‬
‫ניסה לחיות בין בני התמותה כצייד של מלך ִכיוֹס‪ .‬הוא‪ ,‬אממ‪ ,‬הסתבך עם הבת של המלך‪.‬‬
‫המלך הורה לעוור את אוריון ולהגלות אותו‪".‬‬
‫ניקו נזכר במה שריינה סיפרה לו‪" .‬ידידה שלי חלמה על צייד עם עיניים קורנות‪ .‬אם‬
‫אוריון עיוור —"‬
‫"הוא היה עיוור‪ ",‬תיקן אותו האדס‪" .‬זמן קצר לאחר שיצא לגלות פגש אוריון את‬
‫הפייסטוס‪ ,‬שריחם על הענק ועיצב לו עיניים מכניות שפעלו טוב יותר מהמקוריות‪ .‬אוריון‬
‫התיידד עם ארטמיס‪ .‬הוא היה הזכר הראשון שהורשה להצטרף לציד שלה‪ .‬אבל‪ ...‬משהו‬
‫השתבש ביניהם‪ .‬איני יודע מה בדיוק‪ .‬אוריון נקטל‪ .‬עכשיו הוא חזר כבן נאמן של גאיה‪,‬‬
‫נכון לעשות כמצוותה‪ .‬המרירות והכעס דוחפים אותו‪ .‬אתה מסוגל להבין את זה‪".‬‬
‫ניקו רצה לצעוק‪ ,‬כאילו אתה יודע איך אני מרגיש!‬
‫במקום זאת הוא שאל‪" :‬איך נעצור אותו?"‬
‫"אינכם יכולים‪ ",‬אמר האדס‪" .‬אתם יכולים רק לקוות שתקדימו אותו ותשלימו את‬
‫משימתכם לפני שהוא יגיע אליכם‪ .‬ייתכן שאפולו או ארטמיס היו יכולים לקטול אותו‪,‬‬
‫חצים נגד חצים‪ ,‬אבל מצבם של התאומים לא מאפשר להם לסייע לכם‪ .‬אוריון כבר איתר‬
‫את העקבות שלכם‪ .‬חבורת הציד שלו כמעט השיגה אתכם‪ .‬לא תזכו במנוחה רבה מכאן‬
‫ועד מחנה החצויים‪".‬‬
‫נדמה שחגורה מתהדקת סביב החזה של ניקו‪ .‬הוא השאיר את המאמן הדג' על‬
‫המשמר‪ ,‬וריינה ישנה‪" .‬אני צריך לחזור לאנשים שלי‪".‬‬
‫"בהחלט‪ ",‬אמר האדס‪" .‬אך אין זה הכול‪ .‬אחותך‪ "...‬האדס השתתק‪ .‬כמו תמיד‪ ,‬עניין‬
‫ביאנקה ניצב ביניהם טעון כמו אקדח — דבר קטלני וקרוב שאי אפשר להתעלם ממנו‪.‬‬
‫"התכוונתי לאחותך האחרת‪ ,‬הייזל‪ ...‬היא גילתה שאחד מהשבעה ימות‪ .‬ייתכן שהיא תנסה‬
‫למנוע את זה‪ .‬ובכך היא עלולה לשכוח מה חשוב באמת‪".‬‬
‫ניקו לא היה מסוגל לדבר‪.‬‬
‫להפתעתו‪ ,‬מחשבותיו לא זינקו ישירות אל פרסי‪ .‬דאגתו הראשונית היתה להייזל‪ ,‬ואז‬
‫לג'ייסון‪ ,‬ואז לפרסי ולאחרים שעל סיפון "ארגו ‪ ."2‬הם הצילו אותו ברומא‪ .‬הם קידמו את‬
‫פניו בברכה על הספינה שלהם‪ .‬ניקו מעולם לא הרשה לעצמו את הפינוק שבחברים‪ ,‬אבל‬
‫אנשי "ארגו ‪ "2‬היו קרובים לתואר הזה מבחינתו יותר מכל אדם אחר בעולם‪ .‬המחשבה‬
‫שמישהו מהם ימות מילאה אותו בתחושה של ריקנות — כאילו הוא שוב נמצא בכד‬
‫הארד של הענקים‪ ,‬לבד בחשכה‪ ,‬שורד על גרעיני רימון חמוצים‪.‬‬
‫בסופו של דבר הוא שאל‪" :‬הייזל בסדר?"‬
‫"לעת עתה‪".‬‬
‫"והאחרים? מי מהם ימות?"‬
‫האדס הניד את ראשו‪" .‬גם אם הייתי יודע בוודאות‪ ,‬לא הייתי יכול לומר‪ .‬אמרתי לך‬
‫את מה שאמרתי משום שאתה בני‪ .‬אתה יודע שמיתות מסוימות לא ניתן למנוע‪ .‬מיתות‬
‫מסוימות אסור למנוע‪ .‬כשיגיע הרגע‪ ,‬ייתכן שיהיה עליך לפעול‪".‬‬
‫ניקו לא ידע למה הוא מתכוון‪ .‬הוא לא רצה לדעת‪.‬‬
‫"בן‪ ".‬נימת קולו של האדס היתה כמעט עדינה‪" .‬יקרה אשר יקרה‪ ,‬אתה הרווחת‬
‫ביושר יחס של כבוד ממני‪ .‬הבאת כבוד לביתנו כאשר עמדנו יחד נגד קרונוס במנהטן‪.‬‬
‫הסתכנת בחמת זעמי על מנת לעזור לג'קסון הצעיר — הנחית אותו אל הנהר סטיקס‪,‬‬
‫חילצת אותו מבית הכלא שלי‪ ,‬עתרת בפני לגייס את צבאות ארבּוס על מנת לסייע לו‪.‬‬
‫מעולם לא הציק לי אחד מבני בצורה כזאת‪ .‬פרסי פה ופרסי שם‪ .‬כמעט עשיתי ממך‬
‫גחלים‪".‬‬
‫ניקו נשם נשימה רדודה‪ .‬קירות החדר התחילו לרעוד ואבק נשר מהסדקים שבין‬
‫העצמות‪" .‬לא עשיתי את כל זה רק בשבילו‪ .‬עשיתי את זה כי העולם היה בסכנה‪".‬‬
‫האדס הניח לחיוך קלוש להתגנב אל שפתיו‪ ,‬אך בעיניו לא היה שום דבר אכזרי‪" .‬אני‬
‫יכול להעלות בדעתי שאולי היתה לך יותר מסיבה אחת לפעול כך‪ .‬אבל זאת הנקודה שלי‪:‬‬
‫אתה ואני נחלצנו לעזרת האולימפיים משום ששיכנעת אותי להרפות מהכעס שלי‪ .‬אני‬
‫מעודד אותך לעשות דבר דומה‪ .‬ילדיי חשים אושר לעתים נדירות כל כך‪ .‬הייתי‪ ...‬הייתי‬
‫רוצה שתהיה אתה היוצא מן הכלל‪".‬‬
‫ניקו בהה באבא שלו‪ .‬הוא לא ידע איך להתמודד עם ההצהרה הזאת‪ .‬הוא היה‬
‫מסוגל לקבל הרבה דברים מופרכים — גדודי רוחות‪ ,‬מבוכים קסומים‪ ,‬מסע בצללים‪,‬‬
‫קפלות עשויות עצמות‪ .‬אבל מילים עדינות מאדון השאול? לא‪ .‬לא היה בזה שום היגיון‪.‬‬
‫מול המזבח‪ ,‬רפא האש קם‪ .‬הוא התקרב‪ ,‬כולו בוער וצורח בדממה‪ ,‬ועיניו משדרות‬
‫מסר דחוף‪.‬‬
‫לוֹאן‪ .‬אחד ממאות שהועלו על המוקד בקרבת המקדש‬ ‫"אה‪ ",‬אמר האדס‪" .‬זה האח ָפּ ָ‬
‫הרומי העתיק‪ .‬המטה המרכזי של האינקוויזיציה עמד שם בשעתו‪ ,‬אתה יודע‪ .‬בכל אופן‪,‬‬
‫הוא מציע שתלך עכשיו‪ .‬נותר לכם זמן קצר בלבד לפני שהזאבים יגיעו‪".‬‬
 ‫"זאבים? אתה מתכוון ללהקה של אוריון?"‬
‫האדס החווה בידו‪ .‬רוח הרפאים של האח פלואן התפוגגה‪" .‬בן‪ ,‬מה שאתה מנסה‬
‫לעשות — לשאת את פסל אתנה במסע צללים על פני העולם — עלול להשמיד אותך‪".‬‬
‫"תודה על העידוד‪".‬‬
‫האדס הניח את ידיו לרגע על כתפיו של ניקו‪.‬‬
‫ניקו לא אהב שנוגעים בו‪ ,‬אבל איכשהו היה משהו מרגיע במגע הקצר של אבא שלו‬
‫— כפי שהיה משהו מרגיע בקפלת העצמות עצמה‪ .‬בדומה למוות‪ ,‬נוכחותו של אביו‬
‫היתה צוננת ולעתים קרובות קשוחה‪ ,‬אבל היא היתה ממשית — כנות ברוטאלית‪,‬‬
‫מהימנות נטולת פשרות‪ .‬ניקו מצא חירות מסוימת בידיעה שבסופו של דבר‪ ,‬לא חשוב מה‬
‫יקרה‪ ,‬הוא ימצא את עצמו למרגלות הכס של אביו‪.‬‬
‫"אנחנו נתראה שוב‪ ",‬הבטיח האדס‪" .‬אני אכין לך חדר בארמון למקרה שלא תשרוד‪.‬‬
‫אולי החדרים שלך ייראו טוב עם גולגולות של נזירים‪".‬‬
‫"עכשיו אני לא יודע אם אתה צוחק‪".‬‬
‫עיניו של אביו נצצו בעוד דמותו מתחילה להתפוגג‪" .‬אם כך‪ ,‬אולי יש לנו כמה קווי‬
‫דמיון חשובים‪".‬‬
‫האל נעלם‪.‬‬
‫פתאום נדמה שהקפלה חונקת אותו — אלפי ארובות עיניים חלולות בהו בניקו‪ .‬אנו‪,‬‬
‫העצמות הטמונות כאן‪ ,‬מחכות לשלך‪.‬‬
‫הוא מיהר לצאת מהכנסייה בתקווה שיזכור את הדרך בחזרה אל חבריו‪.‬‬
 ‫‪XV‬‬

‫ניקו‬
‫"זאבים?" שאלה ריינה‪.‬‬
‫הם אכלו ארוחת ערב שנקנתה באחד מבתי הקפה שעל המדרכות הסמוכות‪.‬‬
‫למרות אזהרותיו של האדס שמוטב שימהר לחזור‪ ,‬מצא ניקו את המחנה שלהם ללא‬
‫שינוי‪ .‬ריינה בדיוק התעוררה‪ .‬פסל אתנה פרתנוס עדיין נח על צדו בראש המקדש‪ .‬המאמן‬
‫הדג' שיעשע כמה מקומיים בריקודי סטפס ובתצוגת אמנויות לחימה‪ ,‬ומדי פעם שר‬
‫במגאפון שלו‪ ,‬אף שלא נראה שמישהו מבין מילה ממה שהוא אומר‪.‬‬
‫ניקו היה מעדיף שהמאמן לא יביא איתו את המגאפון‪ .‬הוא היה קולני ומעצבן‪,‬‬
‫ומסיבה כלשהי שניקו לא הבין‪ ,‬הוא גם פלט פה ושם שורות אקראיות של דארת ויידר‬
‫מ"מלחמת הכוכבים‪ ,‬או צעק "הפרה אומרת מוווו!"‬
‫בזמן ששלושתם ישבו על הדשא לאכול‪ ,‬נראתה ריינה ערנית ורעננה‪ .‬היא והמאמן‬
‫הדג' הקשיבו לניקו כשתיאר את החלומות שלו‪ ,‬ואז את הפגישה שלו עם האדס בקפלת‬
‫העצמות‪ .‬ניקו שמר לעצמו כמה פרטים אישיים מהשיחה עם אבא‪ ,‬למרות שהיתה לו‬
‫הרגשה שריינה בעצמה יודעת טוב מאוד מה זה להתחבט ברגשות אישיים‪.‬‬
‫כשהזכיר את אוריון ואת הזאבים שלכאורה נמצאים בדרכם אליהם‪ ,‬התקמט המצח‬
‫של ריינה בתמיהה‪.‬‬
‫"רוב הזאבים ידידותיים לרומאים‪ ",‬אמרה‪" .‬בחיים לא שמעתי סיפורים על אוריון שצד‬
‫עם להקה‪".‬‬
‫ניקו גמר את כריך הנקניק שלו‪ .‬הוא בחן את צלחת המאפים והופתע לגלות שהוא‬
‫עדיין רעב‪" .‬אולי זאת היתה רק צורת התנסחות‪ :‬זמן קצר בלבד לפני שהזאבים יגיעו‪.‬‬
‫אולי האדס התכוון לזאבים כדימוי ולא לזאבים אמיתיים‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬כדאי שנסתלק ברגע‬
‫שיהיה חשוך מספיק לצללים‪".‬‬
‫המאמן הדג' דחף לתרמיל שלו גיליון של "נשק ותחמושת"‪" .‬יש רק בעיה אחת‪:‬‬
‫הפסל עדיין נמצא בגובה עשרה מטרים‪ .‬יהיה כיף חיים לגרור אתכם ואת הציוד שלכם‬
‫לראש המקדש‪".‬‬
‫טוּרה"‪ .‬הוא‬
‫אר ָ‬‫"פ ְ‬
‫ניקו טעם מאחד המאפים‪ .‬הגברת בבית הקפה קראה למאפה הזה ַ‬
‫נראה כמו סופגנייה ספיראלית והיה לו טעם מעולה — בדיוק השילוב הנכון של‬
‫פארטורה הוא ידע שפרסי‬‫קריספיות‪ ,‬סוכר וחמאה — אבל ברגע שניקו שמע את המילה ְ‬
‫היה צוחק על השם‪.‬‬
‫זה נשמע כמו פלוץ‪ ,‬פרסי היה אומר‪.‬‬
‫ככל שניקו התבגר כך פרסי נראה לו ילדותי יותר‪ ,‬למרות שפרסי היה מבוגר ממנו‬
‫בשלוש שנים‪ .‬חוש ההומור של פרסי היה מקסים ומעצבן במידות שוות בעיני ניקו‪ .‬הוא‬
‫החליט להתמקד ב"מעצבן"‪.‬‬
‫והיו גם הפעמים שפרסי היה רציני לגמרי‪ :‬כשנשא מבט אל ניקו מהתהום ברומא —‬
‫הצד השני‪ ,‬ניקו! תוביל אותם לשם‪ .‬תבטיח לי!‬
‫וניקו הבטיח‪ .‬נראה שלא משנה כמה הוא נוטר לפרסי ג'קסון; ניקו יעשה כל דבר‬
‫למענו‪ .‬הוא שנא את עצמו על כך‪.‬‬
‫"אז מה‪ "...‬הקול של ריינה עורר אותו ממחשבותיו‪" .‬מחנה החצויים יחכה לאחד‬
‫באוגוסט‪ ,‬או שהם יתקפו?"‬
‫"אנחנו חייבים לקוות שהם יחכו‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אנחנו לא יכולים‪ ...‬אני לא יכול להביא‬
‫את הפסל לשם מהר יותר‪".‬‬
‫אפילו בקצב הזה‪ ,‬אבא שלי חושב שזה עלול להרוג אותי‪ .‬ניקו לא חלק איתם את‬
‫המידע הזה‪.‬‬
‫הוא הצטער שהייזל לא איתו‪ .‬יחדיו הם העבירו את כל הצוות של "ארגו ‪ "2‬דרך‬
‫הצללים אל מחוץ לבית האדס‪ .‬כששיתפו פעולה‪ ,‬ניקו הרגיש שהכול אפשרי‪ .‬הם היו‬
‫יכולים להשלים את המסע אל מחנה החצויים במחצית הזמן‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬דבריו של האדס על כך שאחד מהם ימות העבירו בניקו צמרמורת‪ .‬הוא‬
‫לא יכול לאבד את הייזל‪ .‬לא עוד אחות‪ .‬לא עוד פעם‪.‬‬
‫המאמן הדג' הרים מבט מספירת המטבעות בכובע הבייסבול שלו‪" .‬ואתה בטוח‬
‫שקלאריס אמרה שמלי בסדר?"‬
‫"כן‪ ,‬המאמן‪ .‬קלאריס מטפלת בה יפה‪".‬‬
‫"איזו הקלה‪ .‬לא מוצא חן בעיניי מה שגרובר אמר על כך שגאיה לוחשת על אוזני‬
‫הנימפות והדריאדות‪ .‬אם רוחות הטבע יהפכו מרושעות‪ ...‬זה לא יהיה מחזה יפה‪".‬‬
‫ניקו מעולם לא שמע על דבר כזה‪ .‬מצד אחר‪ ,‬גאיה לא התעוררה מאז שחר‬
‫האנושות‪.‬‬
‫ריינה נגסה במאפה שלה‪ .‬השריון שלה נצץ בשמש אחר הצהריים‪" .‬אני תוהה לגבי‬
‫הזאבים האלה‪ ...‬יכול להיות שלא הבנו נכון את המסר? האלה לופה היתה שקטה מאוד‬
‫בזמן האחרון‪ .‬אולי היא שולחת לנו עזרה‪ .‬אולי היא זאת ששלחה את הזאבים — להגן‬
‫עלינו מאוריון והלהקה שלו‪".‬‬
‫התקווה בקול שלה היתה קלושה כמו אד‪ .‬ניקו החליט לא לפוגג אותה‪.‬‬
‫"אולי‪ ",‬אמר‪" .‬אבל לופה לא עסוקה בגלל המלחמה בין המחנות? הייתי מצפה שהיא‬
‫תשלח זאבים לעזור ללגיון שלך‪".‬‬
‫ריינה הנידה את ראשה לשלילה‪" .‬זאבים הם לא לוחמי חזית‪ .‬אני לא חושבת שהיא‬
‫תעזור לאוקטביאנוס‪ .‬יכול להיות שהזאבים שלה מפטרלים מסביב למחנה יופיטר ומגנים‬
‫עליו בהיעדר הלגיון‪ ,‬אבל אני פשוט לא יודעת‪"...‬‬
‫היא הצליבה קרסוליים וחודי הברזל של מגפי הקרב שלה נצצו‪ .‬ניקו הזכיר לעצמו‬
‫לעולם לא להיכנס לתחרות בעיטות עם לגיונרים רומיים‪.‬‬
‫"יש עוד משהו‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬לא הצלחתי ליצור קשר עם אחותי‪ ,‬היילה‪ .‬מטריד‬
‫אותי שגם הזאבים וגם האמזונות השתתקו‪ .‬אם משהו קרה בחוף המערבי‪ ...‬אני חוששת‬
‫שאנחנו התקווה היחידה של שני המחנות‪ .‬אנחנו חייבים להחזיר את הפסל בקרוב‪ .‬ככה‬
‫שרוב המעמסה מוטלת עליך‪ ,‬בן האדס‪".‬‬
‫ניקו ניסה לבלוע את הקיא שעלה בגרונו‪ .‬הוא לא כעס על ריינה‪ .‬האמת שהוא די‬
‫חיבב אותה‪ .‬אבל לעתים קרובות כל כך ביקשו ממנו לעשות את הבלתי אפשרי‪ .‬ובדרך‬
‫כלל‪ ,‬ברגע שהצליח‪ ,‬שכחו ממנו‪.‬‬
‫הוא זכר כמה נחמדים היו הילדים במחנה החצויים אחרי המלחמה בקרונוס‪ .‬כל‬
‫הכבוד‪ ,‬ניקו! תודה שהבאת את צבאות השאול להציל אותנו!‬
‫כולם חייכו‪ .‬כולם הזמינו אותו לשבת בשולחן שלהם‪.‬‬
‫כעבור שבוע בערך‪ ,‬קבלת הפנים הזאת התחילה להתערער‪ .‬החניכים קפצו בבהלה‬
‫כשניגש אליהם מאחור‪ .‬הוא היה מגיח מהצללים ליד המדורה‪ ,‬מישהו היה נבהל‪ ,‬וניקו‬
‫היה רואה את אי הנוחות בעיניהם‪ :‬אתה עדיין כאן? למה אתה כאן?‬
‫ולא ממש עזר שמיד לאחר המלחמה בקרונוס‪ ,‬אנבת' ופרסי התחילו לצאת‪...‬‬
‫ניקו הניח מידו את הפארטורה‪ .‬פתאום המאפה לא היה לו טעים כל כך‪.‬‬
‫הוא נזכר בשיחה שלו עם אנבת' באפירוס‪ ,‬קצת לפני שיצא לדרך עם אתנה פרתנוס‪.‬‬
‫היא לקחה אותו הצדה ואמרה‪" :‬תקשיב‪ ,‬אני צריכה לדבר איתך‪".‬‬
‫בהלה תקפה אותו‪ .‬היא יודעת‪.‬‬
‫"אני רוצה לומר לך תודה‪ ",‬היא המשיכה בדבריה‪" .‬בוב‪ ...‬הטיטאן‪ ...‬הוא עזר לנו‬
‫בטרטרוס רק בגלל שאתה היית כל כך נחמד אליו‪ .‬אתה אמרת לו שאנחנו ראויים‬
 ‫להצלה‪ .‬זאת הסיבה היחידה שבגללה אנחנו בחיים‪".‬‬
‫היא אמרה "אנחנו" בנינוחות כזאת‪ ,‬כאילו היא ופרסי הם יחידה אחת‪ ,‬בלתי נפרדת‪.‬‬
‫ניקו קרא פעם סיפור של הפילוסוף אפלטון‪ ,‬שטען שבימי קדם כל בני האדם היו‬
‫מורכבים משילוב של זכר ונקבה‪ .‬לכל אדם היו שני ראשים‪ ,‬ארבע זרועות‪ ,‬ארבע רגליים‪.‬‬
‫לפי הסיפור‪ ,‬בני האדם המשולבים היו כל כך חזקים שהם הלחיצו את האלים‪ ,‬וזאוס פיצל‬
‫אותם לשניים — גבר ואישה‪ .‬מאז‪ ,‬בני האדם מרגישים לא שלמים‪ .‬כל חייהם הם‬
‫מחפשים את החצי השני שלהם‪.‬‬
‫ומה זה אומר עלי? תהה ניקו‪.‬‬
‫הוא לא מת על הסיפור הזה‪.‬‬
‫הוא רצה לשנוא את אנבת'‪ ,‬אבל פשוט לא היה מסוגל‪ .‬היא כל כך התאמצה להודות‬
‫לו באפירוס‪ .‬היא דיברה בגילוי לב ובכנות‪ .‬היא מעולם לא התעלמה ממנו או התחמקה‬
‫ממנו כמו אנשים מסוימים‪ .‬למה היא לא יכולה להיות בן אדם נורא? זה היה מקל על‬
‫העניין‪.‬‬
‫אל הרוח פאבוֹניוּס הזהיר אותו בקרואטיה‪ :‬אם תניח לכעס למשול בך‪ ...‬גורלך יהיה‬
‫עצוב עוד יותר משלי‪.‬‬
‫אבל איך הגורל שלו יכול להיות לא עצוב? גם אם הוא ישרוד במסע הזה‪ ,‬הוא יצטרך‬
‫לעזוב את שני המחנות לתמיד‪ .‬זאת הדרך היחידה שבה יוכל למצוא שלווה‪ .‬הוא ייחל‬
‫לאפשרות אחרת — בחירה שלא תכאיב כמו מימי ְפ ֶלגֶ תוֹן — אבל לא הצליח למצוא‬
‫כזאת‪.‬‬
‫ריינה בחנה אותו‪ ,‬כנראה בניסיון לקרוא את מחשבותיו‪ .‬היא העיפה מבט אל ידיו‪,‬‬
‫וניקו קלט שהוא משחק בטבעת הגולגולת הכסופה שלו — המתנה האחרונה שנתנה לו‬
‫ביאנקה‪.‬‬
‫"ניקו‪ ,‬איך אנחנו יכולים לעזור לך?" שאלה ריינה‪.‬‬
‫עוד שאלה שלא היה רגיל לשמוע‪.‬‬
‫"אני לא בטוח‪ ",‬הוא הודה‪" .‬כבר איפשרתם לי לנוח כמה שרק שאפשר‪ .‬זה חשוב‪.‬‬
‫אולי תוכלי להשאיל לי קצת מהכוח שלך שוב‪ .‬הקפיצה הבאה תהיה הכי ארוכה‪ .‬אני‬
‫אצטרך לאסוף מספיק אנרגיה כדי להקפיץ אותנו לצד השני של האוקיינוס האטלנטי‪".‬‬
‫"אתה תצליח‪ ",‬הבטיחה לו ריינה‪" .‬ברגע שנחזור לארצות הברית‪ ,‬אנחנו אמורים‬
‫להיתקל בפחות מפלצות‪ .‬אולי אפילו אוכל לגייס עזרה מהלגיונרים במילואים לאורך החוף‬
‫המזרחי‪ .‬הם מחויבים לסייע לכל חצוי רומאי שיזמן אותם‪".‬‬
‫הדג' רטן‪" .‬אם אוקטביאנוס לא גייס אותם כבר‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬יכול להיות שהם יאסרו‬
‫אותך באשמת בגידה‪".‬‬
‫"המאמן‪ ",‬נזפה בו ריינה‪" ,‬אתה לא עוזר‪".‬‬
‫"היי‪ ,‬אני רק אומר‪ .‬מבחינתי‪ ,‬הלוואי שהיינו יכולים להישאר באבורה עוד קצת‪ .‬אוכל‬
‫טוב‪ ,‬כסף טוב‪ ,‬ועד כה שום סימן לזאבים המדומים האלה —"‬
‫הכלבים של ריינה זינקו על רגליהם‪.‬‬
‫יללות רחוקות פילחו את האוויר‪ .‬לפני שהספיק ניקו לקום‪ ,‬הגיחו זאבים מכל עבר —‬
‫יצורים שחורים ענקיים שזינקו מהגגות והקיפו אותם‪.‬‬
‫הגדול מביניהם טופף קדימה‪ .‬זאב האלפא התיישב והתחיל להחליף צורה‪ .‬הרגליים‬
‫הקדמיות שלו התארכו לידיים‪ .‬החרטום שלו התכווץ לאף מחודד‪ .‬הפרווה האפורה שלו‬
‫הפכה לגלימת טלאים מעורות בעלי חיים‪ .‬הוא הפך לגבר רזה וגבוה עם פנים כחושות‬
‫ועיניים אדומות יוקדות‪ .‬כתר עשוי עצמות אצבע הקיף את השיער השחור השמנוני שלו‪.‬‬
‫"אח‪ ,‬סאטיר קטן‪ "...‬האיש גיחך וחשף ניבים מחודדים‪" .‬משאלתך התגשמה! אתם‬
‫תישארו באבורה לנצח‪ ,‬כי למרבה צערכם‪ ,‬הזאבים המדומים שלי הם זאבים אמיתיים‬
‫מאוד‪".‬‬
 ‫‪XVI‬‬

‫ניקו‬
‫"אתה לא אוריון‪ ",‬נפלטו המילים מפיו של ניקו‪.‬‬
‫הערה טיפשית‪ ,‬אבל זה היה הדבר הראשון שעלה לו בראש‪.‬‬
‫האיש שמולו בהחלט לא היה צייד ענק‪ .‬הוא לא היה גבוה מספיק‪ .‬לא היו לו רגלי‬
‫דרקון‪ .‬הוא לא נשא קשת או אשפת חצים ולא היו לו העיניים הזורחות שריינה תיארה‬
‫מהחלום שלה‪.‬‬
‫האיש האפור צחק‪" .‬לחלוטין לא‪ .‬אוריון שכר את שירותיי לסייע לו בציד‪ .‬אני —"‬
‫"ליקאוֹן‪ ",‬קטעה אותו ריינה‪" .‬איש–הזאב הראשון‪".‬‬
‫ַ‬
‫האיש קד לה קידה לעגנית‪" .‬ריינה רמירס–אריאנו‪ ,‬פראיטור רומא‪ .‬אחת הגורות של‬
‫לופה! אני שמח שזיהית אותי‪ .‬אני משוכנע שעשיתי לך סיוטים‪".‬‬
‫"עשית לי כאב בטן‪ ,‬אם כבר‪ ".‬מנרתיק החגורה שלה שלפה ריינה אולר מתקפל‪ .‬היא‬
‫פתחה אותו בתנועה חדה‪ ,‬והזאבים נהמו ונסוגו‪" .‬אני לעולם לא מסתובבת בלי כלי נשק‬
‫מכסף‪".‬‬
‫ליקאון חשף שיניים‪" .‬את חושבת לעצור תריסר זאבים ואת מלכּם באולר קטן?‬
‫שמעתי שאת אמיצה‪ ,‬פיליאָ ה רוֹמאנָה‪ .‬לא ידעתי שאת שוטה‪".‬‬
‫הכלבים של ריינה השתופפו‪ ,‬נכונים לזנק‪ .‬המאמן תפס באלת הבייסבול שלו‪ ,‬אף‬
‫שלשם שינוי לא נראה להוט לקרב‪.‬‬
‫ניקו הושיט יד אל קת החרב שלו‪.‬‬
‫"אל תטרח‪ ",‬רטן המאמן הדג'‪" .‬רק כסף או אש יכולים להזיק לחבר'ה האלה‪ .‬אני‬
‫זוכר אותם מפסגת פייק‪ .‬הם מעצבנים‪".‬‬
‫"ואני זוכר אותך‪ ,‬גליסון הדג'‪ ".‬עיניו של איש הזאב יקדו אדומות כמו לבּה‪" .‬הלהקה‬
‫שלי תשמח לאכול בשר עז לארוחת הערב‪".‬‬
‫הדג' נחר בבוז‪" .‬נראה אתכם‪ ,‬זאבון‪ .‬ציידות ארטמיס בדרך לכאן‪ ,‬בדיוק כמו בפעם‬
‫הקודמת! זה מקדש דיאנה שם‪ ,‬אידיוט‪ .‬אתם במגרש הביתי שלה!"‬
‫ושוב הזאבים נהמו והרחיבו את המעגל‪ .‬כמה העיפו מבטים לחוצים לעבר הגגות‪.‬‬
‫ליקאון רק נעץ במאמן מבט יוקד‪" .‬ניסיון יפה‪ ,‬אבל אני חושש שהוצמד למקדש הזה‬
‫שם שגוי‪ .‬עברתי כאן בתקופת רומא‪ .‬במקור הוא היה מוקדש לקיסר אוגוסטוס‪ .‬יהירות‬
‫חצויים טיפוסית‪ .‬ובכל אופן‪ ,‬למדתי להתנהל בזהירות רבה יותר מאז המפגש האחרון‬
‫שלנו‪ .‬אם הציידות היו בסביבה‪ ,‬הייתי יודע‪".‬‬
‫ניקו ניסה לחשוב על דרך מילוט‪ .‬הם היו מוקפים ונמצאו בנחיתות מספרית‪ .‬כלי‬
‫הנשק היעיל היחיד שלהם היה אולר‪ .‬שרביט דיוקלטיאנוס הושמד‪ .‬פסל אתנה פרתנוס‬
‫נמצא עשרה מטרים מעליהם בראש המקדש‪ ,‬וגם לוּ היו מסוגלים להגיע אליו‪ ,‬הם לא‬
‫יכלו לקפוץ למסע צללים לפני שיש צללים‪ .‬השמש תשקע בעוד שעות רבות‪.‬‬
‫הוא ממש לא הרגיש אמיץ‪ ,‬אבל צעד קדימה‪" .‬אז תפסתם אותנו‪ .‬למה אתם‬
‫מחכים?"‬
‫ליקאון בחן אותו כמו נתח בשר חדש בדלפק התצוגה של הקצב‪" .‬ניקו די אנג'לו‪ ...‬בן‬
‫האדס‪ .‬שמעתי עליך‪ .‬אני מצטער שאיני יכול להרוג אתכם בו במקום‪ ,‬אבל הבטחתי‬
‫למעסיקי אוריון שאחזיק בכם עד שיגיע‪ .‬אל דאגה‪ .‬הוא יגיע לכאן בעוד כמה דקות‪ .‬ברגע‬
‫שיסיים את ענייניו איתכם‪ ,‬אני אשפוך את דמכם ואסמן את המקום הזה כשלי למשך‬
‫עידנים!"‬
‫ניקו חרק שיניים‪" .‬דם חצויים‪ .‬דם האולימפוס‪".‬‬
‫"כמובן!" אמר ליקאון‪" .‬כאשר שופכים דם חצויים‪ ,‬בעיקר על קרקע מקודשת‪ ,‬יש לו‬
‫שימושים רבים‪ .‬בליווי הלחשים המתאימים‪ ,‬ניתן להעיר באמצעותו מפלצות‪ ,‬ואפילו אלים‪.‬‬
‫הוא יכול להצמיח חיים חדשים או להפוך מקום לעקר למשך דורות‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬דמכם‬
‫שלכם לא יעיר את גאיה עצמה‪ .‬הכבוד הזה שמור לחבריכם שעל סיפון ‘ארגו ‪ .'2‬אך אל‬
‫חשש‪ .‬המוות שלכם יהיה מכאיב כמעט כשלהם‪".‬‬
‫העשב התחיל לנבול סביב רגליו של ניקו‪ .‬ערוגות ציפורני החתול קמלו‪ .‬אדמה עקרה‪,‬‬
‫הוא חשב לעצמו‪ .‬אדמה מקודשת‪.‬‬
‫הוא נזכר באלפי השלדים בקפלת העצמות‪ .‬הוא נזכר במה שהאדס אמר על הכיכר‬
‫הזאת‪ ,‬כאן העלתה האינקוויזיציה על המוקד מאות אנשים‪.‬‬
‫זאת עיר עתיקה‪ .‬כמה מתים טמונים בקרקע תחת רגליו?‬
‫"המאמן‪ ",‬אמר‪" ,‬אתה יכול לטפס?"‬
‫הדג' נשף במורת רוח‪" .‬אני חצי תיש‪ .‬ברור שאני יכול לטפס!"‬
‫"תעלה לפסל ותהדק את החבלים‪ .‬תכין סולם חבלים ותוריד אותו אלינו‪".‬‬
‫"אממ‪ ,‬אבל להקת הזאבים —"‬
 ‫"ריינה‪ ",‬אמר ניקו‪" ,‬את והכלבים שלך תצטרכו לחפות על הנסיגה שלנו‪".‬‬
‫הפראיטור הינהנה בארשת חמורה‪" .‬קיבלתי‪".‬‬
‫ליקאון יילל מצחוק‪" .‬נסיגה לאן‪ ,‬בן האדס? אין לכם מוצא‪ .‬אינכם יכולים להרוג‬
‫אותנו!"‬
‫"אולי לא‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אבל אני יכול להאט אתכם‪".‬‬
‫הוא פשט ידיים לרווחה והאדמה נפערה‪.‬‬

‫***‬

‫ניקו לא ציפה שזה יפעל כל כך טוב‪ .‬כבר יצא לו לשלוף בעבר רסיסי עצם מהאדמה‪ .‬הוא‬
‫החיה שלדי עכברושים‪ ,‬פה ושם חשף גולגולת אנושית‪ .‬אבל דבר לא הכין אותו לחומת‬
‫העצמות שפרצה לעבר השמים — מאות עצמות ירך‪ ,‬צלעות ושוק שעטפו את הזאבים‬
‫כמו מחסום קוצני של שרידי אדם‪.‬‬
‫רוב הזאבים נלכדו חסרי אונים‪ .‬אחדים התפתלו ונשכו בניסיון להיחלץ מהכלובים‬
‫האקראיים‪ .‬ליקאון עצמו נכלא בכלוב של צלעות‪ ,‬אבל זה לא מנע ממנו לקלל בצרחות‪.‬‬
‫"ילד עלוב!" הוא שאג‪" .‬אני אתלוש את הבשר מעצמותיך!"‬
‫"המאמן‪ ,‬קדימה!" אמר ניקו‪.‬‬
‫הסאטיר זינק לעבר המקדש‪ .‬הוא הגיע אל ראש הבימה בקפיצה יחידה ומיהר‬
‫במעלה העמוד השמאלי‪.‬‬
‫שני זאבים נחלצו מסבך העצמות‪ .‬ריינה השליכה את האולר שלה ושיפדה אחד מהם‬
‫בצוואר‪ .‬הכלבים שלה הסתערו על השני‪ .‬הניבים והטפרים של אורום החליקו מפרוות‬
‫הזאב בלי להזיק‪ ,‬אבל ארגנטום הפיל את החיה‪.‬‬
‫ראשו של ארגנטום עדיין היה כפוף הצדה מהקרב בפומפיי‪ .‬אבן האודם בעינו‬
‫השמאלית היתה חסרה‪ ,‬אבל הוא הצליח לנעוץ שיניים בצווארו של הזאב‪ .‬הזאב נמס‬
‫לשלולית של צללים‪.‬‬
‫תודה לאלים על כלבי כסף‪ ,‬חשב ניקו‪.‬‬
‫ריינה שלפה את החרב שלה‪ .‬היא אספה חופן מטבעות כסף מכובע הבייסבול של‬
‫הדג'‪ ,‬חטפה גליל מסקינגטייפ מתרמיל האספקה של המאמן והתחילה להדביק מטבעות‬
‫על הלהב שלה‪ .‬בחורה יצירתית‪.‬‬
‫"קדימה!" היא אמרה לניקו‪" .‬אני אחפה עליך!"‬
‫הזאבים נאבקו וסבך העצמות נסדק והתפורר‪ .‬ליקאון שיחרר את זרועו הימנית והתחיל‬
‫לנפץ את כלא הצלעות שלו‪.‬‬
‫"אני אפשוט את עורך מעליך!" הוא הבטיח‪" .‬אני אוסיף את העור שלך לגלימה שלי!"‬
‫ניקו רץ‪ ,‬ועצר רק לרגע כדי לחטוף מהקרקע את אולר הכסף של ריינה‪.‬‬
‫הוא לא היה תיש הרים‪ ,‬אבל מצא גרם מדרגות בחלקו האחורי של המקדש ומיהר‬
‫לעלות בו‪ .‬הוא הגיע לבסיס העמודים ונשא עיניים מצומצמות לעבר המאמן הדג'‬
‫שהשתופף בזהירות למרגלות אתנה פרתנוס‪ ,‬התיר חבלים וקשר סולם‪.‬‬
‫"מהר!" צעק ניקו‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬כן?" קרא אליו המאמן מלמעלה‪" .‬חשבתי שיש לנו המון זמן!"‬
‫הדבר האחרון שניקו היה צריך כרגע הוא לעג סאטירי‪ .‬למטה‪ ,‬בכיכר‪ ,‬השתחררו‬
‫זאבים נוספים מכלא העצמות‪ .‬ריינה בלמה אותם בחרב המצופה‪ ,‬אבל חופן מטבעות לא‬
‫ירחיק לאורך זמן להקה של אנשי–זאב‪ .‬אורום נהם ונשך באוויר בתסכול משום שלא היה‬
‫מסוגל לפגוע באויב‪ .‬ארגנטום עשה כמיטב יכולתו ונעץ שיניים בגרונו של זאב נוסף‪ ,‬אבל‬
‫כלב הכסף כבר הגיע פגוע אל הקרב‪ .‬בקרוב יגברו עליו הזאבים‪.‬‬
‫ליקאון הצליח לשחרר את שתי זרועותיו‪ .‬הוא התחיל למשוך את פלג גופו התחתון‬
‫מתוך כלוב הצלעות שסגר עליו‪ .‬נותרו רק שניות ספורות לפני שישתחרר לגמרי‪.‬‬
‫לניקו נגמרו התכסיסים‪ .‬זימון חומת העצמות התיש אותו‪ .‬הוא חייב לשמור את כל‬
‫האנרגיה שנותרה לו למסע הצללים — בהנחה שימצא בכלל צל לקפוץ דרכו‪.‬‬
‫צל‪.‬‬
‫הוא הסתכל על אולר הכסף שבידו‪ .‬רעיון עלה בדעתו — אולי הרעיון המטופש‬
‫והמטורף ביותר שעלה בו מאז המחשבה‪ ,‬היי‪ ,‬אני אשכנע את פרסי לשחות בנהר‬
‫סטיקס! ואז הוא יאהב אותי!‬
‫"ריינה‪ ,‬תעלי לכאן!" הוא צעק‪.‬‬
‫ריינה חבטה בראשו של זאב נוסף ופתחה בריצה‪ .‬באמצע הצעד היא הצליפה בחרב‬
‫שלה‪ ,‬שהתארכה לכידון‪ ,‬והשתמשה בה כדי להניף את עצמה כמו קופצת במוט‪ .‬היא‬
‫נחתה לצד ניקו‪.‬‬
‫"מה התוכנית?" היא שאלה‪ ,‬אפילו בלי להתנשף‪.‬‬
‫"שוויצרית‪ ",‬הוא רטן‪.‬‬
‫סולם חבלים צנח מלמעלה‪.‬‬
‫"תטפסו‪ ,‬לא–תיישים מטופשים!" צעק הדג'‪.‬‬
 ‫"קדימה‪ ",‬אמר ניקו לריינה‪" .‬ברגע שתגיעי למעלה‪ ,‬תחזיקי חזק בחבל‪".‬‬
‫"ניקו —"‬
‫"תעשי את זה!"‬
‫הכידון של ריינה התכווץ בחזרה לחרב‪ .‬היא הכניסה אותה לנדן והתחילה לטפס‬
‫בקלילות על העמוד‪ ,‬למרות השריון והציוד שלה‪.‬‬
‫למטה‪ ,‬בכיכר‪ ,‬אורום וארגנטום נעלמו מעין‪ .‬או שהכלבים נסוגו‪ ,‬או שהם הושמדו‪.‬‬
‫ליקאון השתחרר מכלא העצמות ביללת ניצחון‪" .‬אתה עומד לסבול‪ ,‬בן האדס!"‬
‫מה עוד חדש? חשב ניקו‪.‬‬
‫הוא סגר על האולר בכף ידו‪" .‬נראה אותך תופס אותי‪ ,‬כלבלב! או שאתה צריך לשבת‬
‫כמו כלב טוב עד שהאדון שלך יגיע?"‬
‫ליקאון זינק באוויר בטפרים שלופים וניבים חשופים‪ .‬ניקו תפס בידו הפנויה בחבל‬
‫והתרכז‪ ,‬זיעה נטפה על צווארו‪.‬‬
‫כשמלך הזאבים נחת עליו‪ ,‬נעץ ניקו את אולר הכסף בחזהו‪ .‬מכל עברי המקדש ייללו‬
‫הזאבים בקול אחד‪.‬‬
‫מלך הזאבים נעץ טפרים בזרועותיו של ניקו‪ .‬ניביו נעצרו במרחק סנטימטר מפניו‪ .‬ניקו‬
‫התעלם מהכאב ודחף את האולר עמוק‪ ,‬עד הקת‪ ,‬בין צלעותיו של ליקאון‪.‬‬
‫"תעשה משהו מועיל‪ ,‬כלב‪ ",‬נהם‪" .‬תחזור לצללים‪".‬‬
‫עיניו של ליקאון התגלגלו בארובותיהן‪ .‬הוא נמס לשלולית של אפלה שחורה משחור‪.‬‬
‫כמה דברים קרו אז בבת אחת‪ .‬להקת זאבים זועמת זינקה קדימה‪ .‬מגג סמוך‪ ,‬קול‬
‫רועם קרא‪" :‬תעצרו אותם!"‬
‫ניקו שמע צליל שאין לטעות בו‪ ,‬צליל של קשת גדולה נמתחת‪.‬‬
‫ואז הוא שקע בשלולית הצללים של ליקאון‪ ,‬לוקח איתו את חבריו ואת אתנה פרתנוס‬
‫באין הצונן בלי מושג היכן ייצא ממנו‪.‬‬‫— שוקע ַ‬
 ‫‪XVII‬‬

‫פייפר‬
‫פייפר לא האמינה כמה קשה למצוא רעל קטלני‪.‬‬
‫כל הבוקר חרשו היא ופרנק את נמל פילוס‪ .‬פרנק לא הסכים שאיש מלבד פייפר יבוא‬
‫איתו‪ ,‬מתוך הנחה שדיבור ההקסמה שלה עשוי להיות שימושי אם ייתקלו בקרובי‬
‫משפחתו מחליפי הצורה‪.‬‬
‫ייס ְטריגוֹני במאפייה‪,‬‬
‫התברר שהחרב שלה מועילה אפילו יותר‪ .‬עד כה הם קטלו עוג ַל ְ‬
‫נלחמו בחזיר יבלות ענקי בכיכר העיר‪ ,‬והביסו להקת ציפורים סטימפליות באמצעות ירקות‬
‫מכוונים היטב מקרן השפע של פייפר‪.‬‬
‫היא שמחה על האקשן‪ .‬זה הסיח את דעתה מהשיחה עם אמא שלה בלילה הקודם‬
‫— ההצצה הקודרת אל העתיד‪ ,‬שאפרודיטה הכריחה אותה להבטיח שלא תזכיר באוזני‬
‫איש‪...‬‬
‫בינתיים‪ ,‬האתגר הגדול ביותר שעמד בפני פייפר בפילוס היו מודעות הפרסומות‬
‫המרוחות בכל העיירה לקראת צאת סרטו החדש של אבא שלה‪ .‬הכרזות נכתבו כולן‬
‫ביוונית‪ ,‬אבל פייפר ידעה מה כתוב בהן‪ :‬טריסטן מקלין הוא ג'ייק סטיל‪ :‬חתום בדם‪.‬‬
‫אלים‪ ,‬איזה שם מזעזע לסרט‪ .‬היא היתה שמחה אם אבא שלה לא היה מצטרף‬
‫לסדרת ג'ייק סטיל‪ ,‬אבל זה הפך לאחד התפקידים הפופולריים ביותר שלו‪ .‬והנה הוא שם‬
‫על הכרזה‪ ,‬החולצה הקרועה שלו חושפת שרירי בטן מושלמים )איכס‪ ,‬אבא!(‪ ,‬רובה‬
‫קלצ'ניקוב בכל יד וחיוך ממזרי מרוח על פניו המסותתות‪.‬‬
‫בצד השני של העולם‪ ,‬בעיירה הכי קטנה ונידחת שאפשר להעלות על הדעת — אבא‬
‫שלה‪ .‬מראהו גרם לפייפר להרגיש עצב‪ ,‬בלבול‪ ,‬געגועים הביתה ורוגז גם יחד‪ .‬החיים‬
‫נמשכים‪ .‬וכך גם הוליווד‪ .‬בזמן שאבא שלה מעמיד פנים שהוא מציל את העולם‪ ,‬פייפר‬
‫וחבריה נאלצים לעשות את זה באמת‪ .‬בעוד שמונה ימים‪ ,‬אם לא תצליח פייפר להוציא‬
‫אל הפועל את התוכנית שהסבירה לה אפרודיטה‪ ...‬ובכן‪ ,‬לא יהיו עוד סרטים‪ ,‬או בתי‬
‫קולנוע‪ ,‬או אנשים‪.‬‬
‫בסביבות אחת בצהריים סוף סוף היתה לפייפר הזדמנות להשתמש בדיבור ההקסמה‬
‫שלה‪ .‬היא דיברה עם רוח רפאים מיוון העתיקה במכבסה )בסולם אחת עד עשר של‬
‫השיחות המוזרות‪ ,‬זאת בהחלט הצדיקה ציון אחת–עשרה(‪ ,‬וקיבלה ממנה הנחיות אל מעוז‬
‫לימנוֹס‪.‬‬
‫ריק ֶ‬
‫עתיק שבו אמורים לשכון צאצאיו מחליפי הצורה של ֶפּ ְ‬
‫לאחר שגררו רגליים ברחבי האי בחום אחר הצהריים‪ ,‬הם מצאו את המערה באמצע‬
‫הדרך אל ראש צוק שעל חוף הים‪ .‬פרנק עמד על כך שפייפר תחכה לו למטה בעודו‬
‫מסייר במקום‪.‬‬
‫פייפר לא היתה מרוצה‪ ,‬אבל עמדה בצייתנות על החוף ונשאה מבט בצמצום עיניים‬
‫אל פתח המערה‪ ,‬בתקווה שלא הובילה את פרנק אל מלכודת מוות‪.‬‬
‫מאחוריה התמשכה רצועת חוף לבנה למרגלות הגבעות‪ .‬משתזפים התפרקדו על‬
‫שמיכות‪ .‬ילדים התיזו בין הגלים‪ .‬הים הכחול נצץ בהזמנה‪.‬‬
‫פייפר היתה רוצה לגלוש בחוף הזה‪ .‬היא הבטיחה להייזל ואנבת' שתלמד אותן יום‬
‫אחד‪ ,‬אם יגיעו אי פעם למאליבו‪ ...‬אם מאליבו עדיין תהיה קיימת אחרי האחד באוגוסט‪.‬‬
‫היא העיפה מבט אל פסגת הצוק‪ .‬חורבות טירה עתיקה נאחזו ברכס‪ .‬פייפר לא היתה‬
‫בטוחה אם זה חלק מהמחבוא של מחליפי הצורה‪ .‬לא נראתה כל תזוזה על הביצורים‪.‬‬
‫הכניסה למערה היתה כעשרים מטרים מתחת לפסגה — עיגול שחור בסלע הגיר‬
‫הצהבהב‪ ,‬כמו פתח של מחדד ענקי‪.‬‬
‫המערה של נֶ ְסטוֹר‪ ,‬ככה קראה לזה רוח הרפאים מהמכבסה‪ .‬על פי הסיפור‪ ,‬מלך‬
‫פילוס הקדום הסתיר את האוצר שלו כאן בזמני משבר‪ .‬רוח הרפאים גם טענה שהרמס‬
‫הסתיר פעם במערה הזאת את הבקר הגנוב של אפולו‪.‬‬
‫פרות‪.‬‬
‫צמרמורת עברה בפייפר‪ .‬כשהיתה קטנה‪ ,‬היא עברה עם אבא שלה ליד מפעל לעיבוד‬
‫בשר בצ'ינו‪ .‬הריח לבדו הפך אותה לצמחונית‪ .‬מאז אותו יום‪ ,‬עצם המחשבה על פרות‬
‫טוֹבּ ֶל ַפּס של ונציה וציורי פרות‬
‫הק ְ‬ ‫עוררה בה בחילה‪ .‬חוויותיה עם הרה מלכת הפרות‪ָ ,‬‬
‫המוות המלחיצות בבית האדס לא ממש עזרו‪.‬‬
‫פייפר התחילה לחשוב שפרנק נעלם ליותר מדי זמן‪ ,‬אבל בדיוק אז הוא הופיע בפתח‬
‫המערה‪ .‬לצדו עמד גבר גבוה ואפור–שיער‪ ,‬לבוש חליפת פשתן לבנה עם עניבה צהובה‬
‫בהירה‪ .‬האיש טמן בידיו של פרנק חפץ קטן ונוצץ — זה נראה כמו אבן או חתיכת‬
‫זכוכית‪ .‬הוא ופרנק החליפו כמה מילים‪ .‬פרנק הינהן ברצינות‪ .‬ואז האיש הפך לשחף ועף‬
‫משם‪.‬‬
‫פרנק עשה את דרכו במורד השביל עד שהגיע אל פייפר‪.‬‬
‫"מצאתי אותם‪ ",‬אמר‪.‬‬
 ‫"שמתי לב‪ .‬אתה בסדר?"‬
‫פרנק בהה בשחף המעופף אל האופק‪.‬‬
‫השיער הקצוץ של פרנק הצביע קדימה כמו חץ‪ ,‬והפך את ארשת פניו לעזה עוד יותר‪.‬‬
‫המדליות הרומיות שלו — כתר חומה‪ ,‬קנטוריון‪ ,‬פראיטור — נצצו על צווארון החולצה‬
‫שלו‪ .‬על זרועו‪ ,‬קעקוע ‪ SPQR‬עם החניתות המוצלבות של מארס בלט כהה באור השמש‬
‫המלא‪.‬‬
‫הוא נראה טוב בבגדים החדשים שלו‪ .‬חזיר היבלות הענק ליכלך לו את כל הבגדים‪,‬‬
‫אז פייפר לקחה אותו לקניות חירום בפילוס‪ .‬עכשיו הוא לבש מכנסי ג'ינס שחורים חדשים‪,‬‬
‫מגפיים מעור רך וחולצה ירוקה כהה וצמודה‪ .‬הוא היה מודע מאוד לעצמו בגלל החולצה‪.‬‬
‫הוא היה רגיל להסתיר את גופו בבגדים רפויים‪ ,‬אבל פייפר הבטיחה לו שממש אין לו‬
‫סיבה לדאגה‪ .‬מאז קפיצת הגדילה שלו בוונציה‪ ,‬הוא נראה ממש מעולה בגודל שלו‪.‬‬
‫אתה לא השתנית‪ ,‬פרנק‪ ,‬היא אמרה לו‪ .‬פשוט יש יותר ממך‪.‬‬
‫טוב שפרנק ז'אנג עדיין היה בחור מתוק ושקט‪ .‬אחרת הוא היה עלול להיות די‬
‫מפחיד‪.‬‬
‫"פרנק?" היא דחקה בו בעדינות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬סליחה‪ ".‬הוא חזר והתמקד בה‪" .‬ה‪ ...‬אממ‪ ,‬בני הדודים שלי‪ ,‬אני מניח שאפשר‬
‫לקרוא להם ככה‪ ...‬הם גרים כאן כבר דורות‪ ,‬כולם צאצאים של הארגונאוט פריקלימנוס‪.‬‬
‫סיפרתי להם את הסיפור שלי‪ ,‬איך משפחת ז'אנג עברה מיוון לרומא לסין לקנדה‪ .‬סיפרתי‬
‫להם על רוח הלגיונר שראיתי בבית האדס‪ ,‬שאמרה לי לבוא לפילוס‪ .‬הם‪ ...‬הם לא נראו‬
‫מופתעים‪ .‬הם אמרו שזה קרה בעבר‪ ,‬קרובי משפחה שאבדו מזמן והגיעו הביתה‪".‬‬
‫פייפר שמעה את הכמיהה בקולו‪" .‬ציפית למשהו אחר‪".‬‬
‫הוא משך בכתפיו‪" .‬קבלת פנים גדולה יותר‪ .‬מסיבה ובלונים‪ .‬אני לא יודע‪ .‬סבתא שלי‬
‫אמרה לי שאני אסגור את המעגל — אביא למשפחה שלנו כבוד וכל זה‪ .‬אבל בני‬
‫הדודים שלי כאן‪ ...‬הם התנהגו בצורה די קרה ומרוחקת‪ ,‬כאילו הם לא רוצים אותי‬
‫בסביבה‪ .‬אני לא חושב שמצא חן בעיניהם שאני בן מארס‪ .‬והאמת שאני חושב שגם לא‬
‫מצא חן בעיניהם שאני סיני‪".‬‬
‫פייפר העיפה מבט בשמים‪ .‬השחף נעלם מזמן‪ ,‬וטוב שכך‪ ,‬כנראה‪ .‬היא היתה מתפתה‬
‫לירות בו גוש פסטרמה מהקרן‪" .‬אם ככה בני הדודים שלך מרגישים‪ ,‬הם מטומטמים‪ .‬הם‬
‫לא יודעים כמה אתה אדיר‪".‬‬
‫פרנק זז מרגל אל רגל‪" .‬הם הפשירו קצת כשאמרתי להם שאני רק עובר כאן‪ .‬הם‬
‫נתנו לי מתנת פרידה‪".‬‬
 ‫הוא פתח את ידו‪ .‬בכף היד נצץ בקבוקון מתכתי שלא היה גדול מטפטפת‪.‬‬
‫פייפר עצרה בעצמה מלסגת צעד‪" .‬זה הרעל?"‬
‫פרנק הינהן‪" .‬הם קוראים לזה ‘מנתה פילוסית'‪ .‬אומרים שהצמח צמח מדם נימפה‬
‫שמתה על הר באזור‪ ,‬בזמני קדם‪ .‬לא ביקשתי פרטים‪".‬‬
‫הבקבוקון היה כל כך קטן‪ ...‬פייפר חששה שהוא לא יספיק‪ .‬בדרך כלל היא לא היתה‬
‫רוצה יותר רעל קטלני‪ .‬היא גם לא היתה בטוחה איך הוא יעזור להם בהכנת אותו "מרפא‬
‫הרופאים" שהזכירה ניקה‪ .‬אבל אם המרפא באמת יכול להתחכם למוות‪ ,‬פייפר רצתה‬
‫להכין ממנו מארז שישייה — מנה לכל אחד מחבריה‪.‬‬
‫שויט ְליוּס ֶרטיקוּלוּס היה כאן‪".‬‬
‫ֶ‬ ‫פרנק גילגל את הבקבוקון על כף ידו‪" .‬הלוואי‬
‫פייפר לא היתה בטוחה ששמעה נכון‪" .‬מי?"‬
‫ויט ְליוּס ֶרטיקוּלוּס‪ .‬לפעמים קראנו לו ָפּ ֶתטילוס‪.‬‬ ‫חיוך הבזיק על פניו של פרנק‪" .‬גאיוּס ֶ‬
‫הוא היה אחד הלארס של הקוהורטה החמישית‪ .‬די דביל‪ ,‬אבל בן של ַא ְס ְק ֵלפּיוֹס‪ ,‬אל‬
‫הריפוי‪ .‬אם מישהו ייֵ דע משהו על מרפא הרופאים הזה‪ ...‬זה האיש‪".‬‬
‫"אל רפואה היה יכול להועיל לנו‪ ",‬אמרה פייפר בקול מהורהר‪" .‬הרבה יותר מאשר‬
‫אלת ניצחון קשורה וצורחת על הסיפון‪".‬‬
‫"היי‪ ,‬לך עוד יש מזל‪ .‬התא שלי הכי קרוב לאורוות‪ .‬אני שומע אותה צורחת כל‬
‫הלילה‪ :‬מקום ראשון או מוות! תשעים הוא ציון נכשל! ליאו באמת צריך לתכנן מחסום‬
‫פה קצת יותר יעיל מהגרב הישן שלי‪".‬‬
‫צמרמורת עברה בפייפר‪ .‬היא עדיין לא הבינה למה הם לוקחים איתם את האלה‬
‫השבויה‪ .‬מוטב שייפטרו ממנה כמה שיותר מהר‪" .‬אז בני הדודים שלך‪ ...‬היתה להם עצה‬
‫לגבי השלב הבא? האל הכבול הזה שאנחנו אמורים למצוא בספרטה?"‬
‫פניו של פרנק קדרו‪" .‬כן‪ .‬לצערי היו להם כמה וכמה רעיונות בנושא‪ .‬בואי נחזור‬
‫לספינה ואני אספר לכם הכול‪".‬‬
‫הרגליים של פייפר הרגו אותה‪ .‬היא תהתה אם תוכל לשכנע את פרנק להפוך לעיט‬
‫ענק ולשאת אותה‪ ,‬אבל לפני שהספיקה לשאול אותו‪ ,‬היא שמעה צעדים על החול‬
‫מאחוריהם‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬תיירים נחמדים!" דייג מדובלל עם כומתת רב–חובל לבנה ופה מלא שיני זהב‬
‫הביט בהם בפנים קורנות‪" .‬שיט בסירה? מאוד בזול!"‬
‫הוא החווה בידו אל החוף‪ ,‬שם חיכתה סירה קטנה עם מנוע‪.‬‬
‫פייפר השיבה חיוך‪ .‬היא אהבה לתקשר עם מקומיים‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמרה בדיבור ההקסמה הכי מושקע שלה‪" .‬ואנחנו רוצים שתיקח‬
‫אותנו למקום מיוחד‪".‬‬

‫***‬

‫רב–החובל הוריד אותם ב"ארגו ‪ ,"2‬שעגנה כחצי קילומטר בעומק הים‪ .‬פייפר שמה בידיו‬
‫של רב–החובל צרור שטרות אירו‪.‬‬
‫היא לא נמנעה משימוש בדיבור הקסמה על בני תמותה‪ ,‬אבל החליטה לעשות את זה‬
‫בצורה הוגנת וזהירה ככל האפשר‪ .‬נגמרו הימים שבהם גנבה מכוניות ב–מ–וו מסוכנויות‬
‫רכב‪.‬‬
‫"תודה רבה‪ ",‬היא אמרה לו‪" .‬אם מישהו ישאל‪ ,‬לקחת אותנו לסיור מסביב לאי‪.‬‬
‫הורדת אותנו בנמל פילוס‪ .‬לא ראית שום ספינת מלחמה ענקית‪".‬‬
‫"שום ספינת מלחמה‪ ",‬אישר רב–החובל‪" .‬תודה רבה‪ ,‬תיירים אמריקנים נחמדים!"‬
‫הם עלו אל סיפון "ארגו ‪ ,"2‬ופרנק חייך אליה חיוך נבוך‪" .‬טוב‪ ...‬אז היה כיף להרוג‬
‫איתך חזיר יבלות ענקי‪".‬‬
‫פייפר צחקה‪" .‬גם איתך‪ ,‬מר ז'אנג‪".‬‬
‫היא חיבקה אותו‪ ,‬ונראה שזה מביך אותו‪ ,‬אבל פייפר לא יכלה אלא לחבב את פרנק‪.‬‬
‫הוא היה חבר טוב ומתחשב להייזל‪ ,‬ובכל פעם שפייפר ראתה אותו עונד את דרגת‬
‫הפראיטור הישנה של ג'ייסון היא היתה אסירת תודה על כך שהתנדב לתפוס את מקומו‪.‬‬
‫הוא הסיר אחריות כבדה מאוד מכתפיו של ג'ייסון‪ ,‬שנותר חופשי )כך קיוותה פייפר(‬
‫לבחור לו דרך חדשה במחנה החצויים‪ ...‬בהנחה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהם ישרדו בשמונת הימים‬
‫הקרובים‪.‬‬
‫הצוות נאסף לישיבה חפוזה על הסיפון הקדמי — בעיקר משום שפרסי פקח עין על‬
‫נחש ים אדום ענקי ששחה משמאל לספינה‪.‬‬
‫"היצור הזה ממש אדום‪ ",‬רטן פרסי‪" .‬מעניין אם הוא בטעם דובדבן‪".‬‬
‫"אולי תשחה אליו ותבדוק?" אמרה אנבת'‪.‬‬
‫"אולי לא‪".‬‬
‫"בכל מקרה‪ ",‬אמר פרנק‪" ,‬בני הדודים שלי מפילוס אומרים שהאל הכבול שאנחנו‬
‫מחפשים בספרטה הוא אבא שלי‪ ...‬אממ‪ ,‬אני מתכוון לארס‪ ,‬לא למארס‪ .‬מתברר‬
‫שהספרטנים החזיקו פסל שלו כבול בעיר כדי שרוח המלחמה לעולם לא תעזוב אותם‪".‬‬
‫"או–קיייי‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬הספרטנים היו מוזרים‪ .‬מצד שני‪ ,‬אלת הניצחון קשורה אצלנו‬
‫במחסן‪ ,‬אז מי אנחנו שנדבר‪".‬‬
‫ג'ייסון נשען על הבליסטרה הקדמית‪" .‬טוב‪ ,‬אז קדימה לספרטה‪ .‬אבל איך הלמות‬
‫הלב של אל כבול תעזור לנו למצוא מרפא למוות?"‬
‫על פי פניו המאומצות‪ ,‬פייפר ידעה שהוא עדיין סובל מכאבים‪ .‬היא נזכרה במה‬
‫שאמרה לה אפרודיטה‪ :‬לא מדובר רק בפציעה שספג מחרב‪ ,‬יקירה‪ .‬זאת גם האמת‬
‫המכוערת שנגלתה לו באיתקה‪ .‬אם הילד המסכן לא יתעשת‪ ,‬האמת הזאת תכרסם בו‬
‫מבפנים‪.‬‬
‫"פייפר?" שאלה הייזל‪.‬‬
‫פייפר התעוררה ממחשבותיה‪" .‬סליחה‪ ,‬מה?"‬
‫"שאלתי אותך על החזיונות‪ ",‬דחקה בה הייזל‪" .‬אמרת לי שראית דברים בלהב הפגיון‬
‫שלך?"‬
‫"אממ‪ ...‬כן‪ ".‬פייפר שלפה את קטופטריס באי רצון‪ .‬מאז שהשתמשה בפגיון לדקור‬
‫את אלת השלג קיאונה‪ ,‬הפכו החזיונות בלהב צוננים וקשוחים יותר‪ ,‬כמו תמונות חקוקות‬
‫בקרח‪ .‬היא ראתה עיטים חגים מעל מחנה החצויים‪ ,‬גל של אדמה משמיד את ניו יורק‪.‬‬
‫היא ראתה תמונות מהעבר‪ :‬אבא שלה מוכה וחבול בראש הר דיאבלו‪ ,‬ג'ייסון ופרסי‬
‫נלחמים בענקים בקולוסיאום ברומא‪ ,‬אל הנהר ַא ֶכלוֹיוֹס מושיט אליה ידיים‪ ,‬מתחנן לקרן‬
‫השפע שכרתה מראשו‪.‬‬
‫"אני‪ ,‬אה‪ "...‬היא ניסתה להסדיר את מחשבותיה‪" .‬אני לא רואה שום דבר כרגע‪ .‬אבל‬
‫חיזיון אחד חוזר כל הזמן‪ .‬אנבת' ואני בודקות חורבות —"‬
‫"חורבות!" ליאו שיפשף ידיים‪" .‬עכשיו אנחנו מדברים‪ .‬כמה חורבות כבר יש ביוון?"‬
‫"ליאו‪ ,‬שקט‪ ",‬נזפה בו אנבת'‪" .‬פייפר‪ ,‬את חושבת שזה היה בספרטה?"‬
‫"אולי‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬בכל אופן‪ ...‬פתאום אנחנו במקום חשוך‪ ,‬אולי מערה‪ .‬אנחנו‬
‫מסתכלות על פסל ארד של לוחם‪ .‬בחיזיון אני נוגעת בפנים של הפסל ולהבות מתחילות‬
‫להתערבל מסביבנו‪ .‬זה כל מה שראיתי‪".‬‬
‫"להבות‪ ".‬פרנק הזעיף פנים‪" .‬החיזיון הזה לא מוצא חן בעיניי‪".‬‬
‫"גם לא בעיניי‪ ".‬פרסי לא חדל לפקוח עין על נחש הים האדום‪ ,‬שהמשיך להתפתל‬
‫במים כמאה מטרים משמאל לספינה‪" .‬אם הפסל אופף אנשים באש‪ ,‬אנחנו צריכים‬
‫לשלוח את ליאו‪".‬‬
‫"גם אני אוהב אותך‪ ,‬אחי‪".‬‬
‫"אתה יודע למה אני מתכוון‪ .‬אתה חסין‪ .‬בעצם‪ ,‬תן לי כמה רימוני מים נחמדים ואני‬
‫אלך‪ .‬זאת לא תהיה המלחמה הראשונה שלי עם ארס‪".‬‬
‫אנבת' נעצה מבט בקו החוף של פילוס‪ ,‬שהלך ונסוג במרחק‪" .‬אם פייפר ראתה את‬
‫שתינו עם הפסל‪ ,‬אנחנו אלה שצריכות ללכת‪ .‬אנחנו נהיה בסדר‪ .‬תמיד יש דרך לשרוד‪".‬‬
‫"לא תמיד‪ ",‬הזהירה הייזל‪.‬‬
‫כיוון שהיא היתה היחידה מביניהם שמתה וחזרה לחיים‪ ,‬ההערה שלה די קילקלה את‬
‫מצב הרוח‪.‬‬
‫פרנק הרים את בקבוקון המנתה הפילוסית‪" .‬מה עם זה? אחרי בית האדס‪ ,‬די קיוויתי‬
‫שלא נשתה יותר רעל‪".‬‬
‫"נשמור אותו במקום בטוח בספינה‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬נכון לעכשיו‪ ,‬אין משהו אחר‬
‫לעשות‪ .‬ברגע שנבין את המצב עם האל הכבול‪ ,‬נשוט לאי דלוס‪".‬‬
‫"קללת דלוס‪ ",‬נזכרה הייזל‪" .‬נשמע מה זה כיף‪".‬‬
‫"נקווה שאפולו יהיה שם‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬דלוס היה אי הבית שלו‪ .‬הוא אל הרפואה‪.‬‬
‫הוא אמור להיות מסוגל לייעץ לנו‪".‬‬
‫פייפר נזכרה בדבריה של אפרודיטה‪ :‬את חייבת לגשר על הפער בין הרומאים‬
‫והיוונים‪ ,‬ילדתי‪ .‬לא אש ולא סערה יצלחו בלעדייך‪.‬‬
‫אפרודיטה הזהירה אותה מפני העומד לקרות‪ ,‬אמרה לה מה היא תצטרך לעשות כדי‬
‫לעצור את גאיה‪ .‬האם תמצא בלבה את האומץ‪ ...‬זאת פייפר לא ידעה‪.‬‬
‫משמאל לחרטום‪ ,‬נחש הים בטעם דובדבן נשף קיטור‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬הוא לגמרי עוקב אחרינו‪ ",‬החליט פרסי‪" .‬אולי כדאי שנטוס קצת באוויר‪".‬‬
‫"לשמים!" אמר ליאו‪" .‬פסטוס‪ ,‬בבקשה!"‬
‫דרקון הארד חרק ותיקתק‪ .‬מנוע הספינה זימזם‪ .‬המשוטים התרוממו‪ ,‬התארכו ללהבי‬
‫אוויר בצליל שנשמע כמו תשעים מטריות שנפתחות בבת אחת‪ ,‬ו"ארגו ‪ "2‬התרוממה‬
‫באוויר‪.‬‬
‫"אנחנו אמורים להגיע לספרטה בבוקר‪ ",‬הכריז ליאו‪" .‬ותזכרו לעבור בחדר האוכל‬
‫הערב‪ ,‬אנשים‪ ,‬כי השף ליאו מכין את הטאקו טופו המפורסם שלו!"‬
 ‫‪XVIII‬‬

‫פייפר‬
‫פייפר לא רצתה ששולחן עם שלוש רגליים יצעק עליה‪.‬‬
‫כשג'ייסון ביקר בתא שלה באותו ערב‪ ,‬היא הקפידה להשאיר את הדלת פתוחה כי‬
‫בופורד שולחן הפלא התייחס לתפקידו כמבוגר מלווה זמני ברצינות רבה מאוד‪ .‬אם‬
‫התעורר בו ולו חשד קל שבן ובת נמצאים באותו תא בלי פיקוח‪ ,‬הוא היה דוהר במסדרון‬
‫בקול קרקוש ואדי קיטור‪ ,‬והדמות ההולוגרפית של המאמן הדג' היתה צועקת‪" :‬מספיק עם‬
‫זה! תרדו לעשרים שכיבות סמיכה! תלבשו משהו!"‬
‫ג'ייסון התיישב למרגלות המיטה שלה‪" .‬אני בדרך למשמרת שלי‪ .‬רק רציתי לבדוק‬
‫קודם מה שלומך‪".‬‬
‫פייפר דחקה ברגלו בכף רגלה‪" .‬הבחור ששיפדה אותו חרב רוצה לבדוק מה שלומי?‬
‫איך אתה מרגיש?"‬
‫הוא חייך אליה חיוך עקמומי‪ .‬הפנים שלו היו כה שזופות מפרק הזמן על חוף אפריקה‬
‫שהצלקת על שפתו נראתה כמו סימן בגיר‪ .‬העיניים הכחולות שלו היו עוד יותר מדהימות‪.‬‬
‫השיער שלו צמח בבלונד שהיה כמעט לבן‪ ,‬אף שעדיין היה לו שקע בקרקפת במקום שבו‬
‫שרט אותו קליע מהאקדח של שודד הדרכים ְס ֵקיירוֹן‪ .‬אם לשריטה זניחה כזאת מארד‬
‫שמימי לקח כל כך הרבה זמן להחלים‪ ,‬פייפר תהתה כיצד יצליח להתאושש מפצע הזהב‬
‫הקיסרי בבטנו‪.‬‬
‫דר ַקייניאה כרתה לי‬
‫"כבר נפצעתי קשה יותר‪ ",‬הרגיע אותה ג'ייסון‪" .‬פעם‪ ,‬באורגון‪ָ ,‬‬
‫את הזרועות‪".‬‬
‫פייפר מיצמצה‪ .‬ואז חבטה בזרועו בעדינות‪" .‬תסתום‪".‬‬
‫"האמנת לי לשנייה‪".‬‬
‫הם החזיקו ידיים בשתיקה נינוחה‪ .‬לרגע כמעט היתה פייפר מסוגלת לדמיין שהם‬
‫נערים רגילים שנהנים זה מחברת זה ולומדים לבלות יחד כזוג‪ .‬בטח‪ ,‬לג'ייסון ולה היו כמה‬
‫חודשים במחנה החצויים‪ ,‬אבל המלחמה עם גאיה תמיד איימה באופק‪ .‬פייפר תהתה איך‬
‫מרגישים כשלא חושבים על האפשרות שתמותו עשר פעמים ביום‪.‬‬
‫"לא אמרתי לך תודה‪ ".‬פניו של ג'ייסון הרצינו‪" .‬באיתקה‪ ,‬אחרי שראיתי את ה‪...‬‬
‫השריד‪ ,‬המאניה של אמא שלי‪ ...‬כשהייתי פצוע‪ ,‬בזכותך לא התייאשתי‪ ,‬פייפס‪ .‬חלק‬
‫ממני‪ "...‬קולו נשבר‪" .‬חלק ממני רצה לעצום עיניים ולהפסיק להיאבק‪".‬‬
‫הלב של פייפר נכמר עליו‪" .‬ג'ייסון‪ ...‬אתה לוחם‪ .‬אתה לעולם לא מרים ידיים‪.‬‬
‫כשהתמודדת מול הנשמה של אמא שלך — אתה היית חזק‪ .‬לא אני‪".‬‬
‫"אולי‪ ".‬הקול שלו היה מאופק‪" .‬לא התכוונתי להטיל עלייך משהו כבד כזה‪ ,‬פייפס‪.‬‬
‫פשוט‪ ...‬קיבלתי את הדנ"א של אמא שלי‪ .‬החלק האנושי שלי כולו ממנה‪ .‬מה אם אני‬
‫אקבל החלטות שגויות? מה אם אני אעשה טעות בלתי הפיכה כשאלחם בגאיה? אני לא‬
‫רוצה לגמור כמו אמא שלי — שתישאר ממני רק מאניה שעסוקה בחרטות שלה לנצח‪".‬‬
‫פייפר כיסתה את ידיו בידיה‪ .‬היא הרגישה כמו אז‪ ,‬על הסיפון‪ ,‬כשהחזיקה את רימון‬
‫הקרח של הבוראסים רגע לפני שהתפוצץ‪.‬‬
‫"אתה תקבל את ההחלטות הנכונות‪ ",‬אמרה‪" .‬אני לא יודעת מה יקרה לאף אחד‬
‫מאיתנו‪ ,‬אבל אתה לעולם לא תגמור כמו אמא שלך‪".‬‬
‫"איך את יודעת?"‬
‫פייפר בחנה את הקעקוע על זרועו — ‪ ,SPQR‬עיט יופיטר‪ ,‬שנים–עשר קווים לציון‬
‫שנותיו בלגיון‪" .‬אבא שלי נהג לספר לי סיפור על קבלת החלטות‪ "...‬היא הנידה את‬
‫ראשה‪" .‬לא‪ ,‬לא חשוב‪ .‬אני ֶא ָשמע כמו סבא טום‪".‬‬
‫"אני מקשיב‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬מה הסיפור?"‬
‫"טוב‪ ...‬אז שני ציידים משבט צ'רוקי יצאו ליער‪ ,‬כן? לכל אחד מהם היה ָטאבּוּ‪".‬‬
‫"טאבּוּ — משהו שאסור לו לעשות‪".‬‬ ‫ָ‬
‫"כן‪ ".‬פייפר התחילה להירגע‪ .‬היא תהתה אם זאת הסיבה שאבא שלה וסבא שלה‬
‫אהבו לספר סיפורים‪ .‬אפשר להפוך אפילו את הנושא המבעית ביותר למשהו שקל יותר‬
‫לדבר עליו‪ ,‬אם מציגים אותו כמשהו שקרה לשני ציידים משבט צ'רוקי לפני מאות שנים‪.‬‬
‫לוקחים בעיה; הופכים אותה לבידור‪ .‬אולי בגלל זה אבא שלה נעשה שחקן‪.‬‬
‫"אז אחד הציידים‪ ",‬המשיכה פייפר בסיפור‪" ,‬לא היה אמור לאכול בשר אייל‪ .‬הבחור‬
‫השני לא היה אמור לאכול בשר סנאי‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫"היי‪ ,‬אני לא יודעת‪ .‬לצ'רוקי יש הגבלות טאבו קבועות‪ ,‬למשל איסור להרוג עיטים‪".‬‬
‫היא נגעה בסמל על זרועו של ג'ייסון‪" .‬זה היה מביא מזל רע כמעט לכל אחד‪ .‬אבל‬
‫לפעמים‪ ,‬בן צ'רוקי מסוים קיבל על עצמו טאבו זמני — אולי כדי לטהר את הרוח שלו‪,‬‬
‫או כי הוא ידע‪ ,‬אחרי שהקשיב לעולם הרוחות או משהו כזה‪ ,‬שהטאבו הזה חשוב‪ .‬הם‬
‫פעלו לפי תחושת בטן‪".‬‬
‫"אוקיי‪ ".‬ג'ייסון נשמע מהוסס‪" .‬אז נחזור לשני הציידים‪".‬‬
‫"הם הסתובבו ביער כל היום‪ .‬הם הצליחו לתפוס רק סנאים‪ .‬בלילה הם הקימו מחנה‪,‬‬
‫והבחור שהיה מותר לו לאכול בשר סנאי התחיל לבשל אותם מעל למדורה‪".‬‬
‫"יאמי‪".‬‬
‫"עוד סיבה לזה שאני צמחונית‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬הצייד השני‪ ,‬זה שאסור לו לאכול בשר‬
‫סנאי — הוא גווע ברעב‪ .‬הוא רק ישב שם והחזיק את הבטן בזמן שהחבר שלו אכל‪.‬‬
‫בסופו של דבר הצייד הראשון התחיל להרגיש אשם‪‘ .‬נו‪ ',‬הוא אמר‪‘ .‬תאכל קצת‪ '.‬אבל‬
‫הצייד השני התעקש‪‘ .‬זה טאבו בשבילי‪ .‬אני אסתבך‪ .‬אני בטח אהפוך לנחש או משהו‪'.‬‬
‫הצייד הראשון צחק‪‘ .‬מאיפה הגעת לרעיון המשוגע הזה? לא יקרה לך שום דבר‪ .‬תמשיך‬
‫להימנע מבשר סנאי מחר‪ '.‬הצייד השני ידע שלא כדאי‪ ,‬אבל בכל זאת אכל‪".‬‬
‫ג'ייסון ריפרף באצבע על מפרקי היד שלה‪ ,‬וזה הקשה עליה להתרכז‪" .‬אז מה קרה?"‬
‫"באמצע הלילה‪ ,‬הצייד השני התעורר צורח מכאבים‪ .‬הצייד הראשון רץ אליו לראות‬
‫מה קרה‪ .‬הוא הוריד מעליו את השמיכה וראה שהרגליים של החבר שלו נדבקו יחד לזנב‪.‬‬
‫בזמן שהסתכל‪ ,‬עור נחש הלך וכיסה את הגוף של החבר שלו‪ .‬המסכן בכה והתנצל בפני‬
‫הרוחות וצעק מפחד‪ ,‬אבל לא היה מה לעשות‪ .‬הצייד הראשון נשאר לצדו וניסה לנחם‬
‫אותו עד שהבחור המסכן הפך כולו לנחש וזחל משם‪ .‬הסוף‪".‬‬
‫"אני מת על סיפורי צ'רוקי‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬הם כל כך עליזים‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪".‬‬
‫"אז הבחור הפך לנחש‪ .‬מוסר ההשכל‪ :‬פרנק אכל סנאים?"‬
‫היא צחקה‪ ,‬והיה טוב לצחוק‪" .‬לא‪ ,‬דביל‪ .‬הנקודה היא שחייבים לבטוח בתחושות‬
‫בטן‪ .‬בשר סנאים יכול להיות בסדר גמור לאדם אחד‪ ,‬אבל טאבו לאדם אחר‪ .‬הצייד השני‬
‫ידע שיש רוח נחש בתוכו‪ ,‬שמחכה להשתלט עליו‪ .‬הוא ידע שאסור לו להאכיל את הרוח‬
‫הרעה הזאת בבשר סנאי‪ ,‬ובכל זאת עשה את זה‪".‬‬
‫"אז‪ ...‬לי אסור לאכול סנאים‪".‬‬
‫פייפר נמלאה הקלה למראה הניצוץ בעיניו‪ .‬היא נזכרה במשהו שחלקה איתה הייזל‬
‫בפרטיות לפני כמה לילות‪ :‬אני חושבת שג'ייסון הוא הציר המרכזי של כל התוכנית של‬
‫הרה‪ .‬הוא היה המהלך הראשון שלה; הוא יהיה גם האחרון‪.‬‬
‫"הנקודה שלי‪ ",‬אמרה פייפר ודקרה בחזה שלו‪" ,‬היא שאתה‪ ,‬ג'ייסון גרייס‪ ,‬מכיר טוב‬
‫מאוד את הרוחות הרעות שלך‪ ,‬ואתה עושה כמיטב יכולתך לא להאכיל אותן‪ .‬יש לך‬
‫אינסטינקטים טובים‪ ,‬ואתה יודע להקשיב להם‪ .‬גם אם יש לך תכונות מעצבנות‪ ,‬אתה בן‬
‫אדם טוב באמת שתמיד מנסה לקבל את ההחלטה הנכונה‪ .‬אז מספיק עם כל דיבורי‬
‫ההתייאשות האלה‪".‬‬
‫ג'ייסון עשה פרצוף‪" .‬רגע‪ .‬יש לי תכונות מעצבנות?"‬
‫היא גילגלה עיניים‪" .‬בוא הנה‪".‬‬
‫היא עמדה לנשק אותו‪ ,‬אבל אז נשמעה דפיקה על הדלת‪.‬‬
‫ליאו רכן אל תוך החדר‪" .‬מסיבה? אני מוזמן?"‬
‫ג'ייסון השתעל שיעול קטן‪" .‬היי‪ ,‬ליאו‪ .‬מה קורה?"‬
‫"אה‪ ,‬לא הרבה‪ ".‬הוא הצביע למעלה‪" .‬הוונטוסים המגעילים מנסים כרגיל להשמיד‬
‫את הספינה‪ .‬מתאים לך לשמור?"‬
‫"כן‪ ".‬ג'ייסון רכן קדימה ונישק את פייפר‪" .‬תודה‪ .‬ואל תדאגי‪ .‬אני בסדר‪".‬‬
‫"זה בעצם מה שניסיתי לומר‪ ",‬היא אמרה לו‪.‬‬
‫אחרי שהבנים הלכו‪ ,‬נשכבה פייפר על הכריות הממולאות פוך פגסוסים וצפתה‬
‫בקבוצות הכוכבים שהקרינה המנורה שלה על התקרה‪ .‬לא נראה לה שתצליח להירדם‪,‬‬
‫אבל יום גדוש בקרב נגד מפלצות תחת שמש הקיץ החמה גבה את מחירו‪ .‬לבסוף היא‬
‫עצמה עיניים ושקעה בסיוט‪.‬‬

‫***‬

‫האקרופוליס‪.‬‬
‫פייפר מעולם לא היתה שם‪ ,‬אבל זיהתה אותו מתמונות — מעוז עתיק שניצב על‬
‫גבעה מרשימה כמעט כמו גיברלטר‪ .‬בראש הצוקים‪ ,‬שנישאו לגובה מאה עשרים מטרים‬
‫מעל לאתונה המודרנית ורחבת הידיים בשעת לילה זאת‪ ,‬היה מונח כתר של קירות מאבן‬
‫גיר‪ .‬חורבות מקדשים ועגורנים מודרניים התנוצצו כסופים לאור הירח‪.‬‬
‫הפּ ְר ֵתנוֹן — מקדש אתנה העתיק‪ ,‬שצדו השמאלי קליפה‬ ‫בחלומה עופפה פייפר מעל ַ‬
‫חלולה עטופה פיגומי מתכת‪.‬‬
‫נדמה שהאקרופוליס ריק מבני אדם‪ ,‬אולי בגלל הבעיות הכלכליות של יוון‪ .‬ואולי‬
‫כוחותיה של גאיה אירגנו תירוץ כלשהו להרחקת התיירים ופועלי הבניין‪.‬‬
‫מבטה של פייפר התמקד במרכז המקדש‪ .‬ענקים רבים כל כך נאספו שם‪ ,‬שהמקום‬
‫נראה כמו מסיבת קוקטייל של עצי סקויה ענקיים‪ .‬פייפר זיהתה אחדים מהם‪ :‬התאומים‬
‫פיא ְל ֵטס ואוֹטוֹס‪ ,‬לבושים בתלבושות תואמות של פועלי בניין;‬ ‫המחרידים מרומא‪ֶ ,‬א ַ‬
‫פוליבוטס‪ ,‬שנראה בדיוק כפי שתיאר אותו פרסי‪ ,‬רעל נוטף מהצמות שלו ועל חזהו מגן‬
‫מעוצב ְכפיות רעבים; וגרוע מכולם‪ֶ ,‬אנְ ֶק ָלדוֹס‪ ,‬הענק שחטף את אבא של פייפר‪ .‬בשריון‬
‫שלו נחקקו דוגמאות להבה ובשערו נקלעו עצמות‪ .‬החנית שלו שגודלה כעמוד בערה באש‬
‫סגולה‪.‬‬
‫פייפר שמעה שכל ענק נולד כיריב לאל מסוים‪ ,‬אבל הרבה יותר משנים–עשר ענקים‬
‫נאספו בפרתנון‪ .‬היא ספרה לפחות עשרים‪ ,‬ואם זה לא היה מפחיד דיו‪ ,‬סביב רגלי הענקים‬
‫הסתובבו המון מפלצות קטנות יותר — קיקלופים‪ ,‬עוגים‪ ,‬בני–אדמה בעלי שש ידיים‬
‫ודרקייניאות עם רגלי נחשים‪.‬‬
‫במרכז ההמון ניצב כס מאולתר‪ ,‬ריק‪ ,‬עשוי פיגומים מעוקמים וגושי אבן שנראה‬
‫שנתלשו באקראי מהחורבות‪.‬‬
‫בעוד פייפר צופה‪ ,‬ענק נוסף עלה בכבדות במדרגות שבקצה האקרופוליס‪ .‬הוא היה‬
‫לבוש חליפת טרנינג ענקית עשויה קטיפה‪ ,‬עם שרשראות זהב על הצוואר ושיער מוחלק‬
‫לאחור‪ ,‬ככה שנראה כמו מאפיונר בגובה עשרה מטרים — אם למאפיונרים היו רגלי‬
‫דרקון ועור בצבע כתום חרוך‪ .‬הענק המאפיונר רץ לעבר הפרתנון וכשל פנימה‪ ,‬ובדרכו‬
‫מעך כמה בני–אדמה תחת רגליו‪ .‬הוא עצר מתנשף למרגלות הכס‪.‬‬
‫"היכן פורפיריון?" תבע לדעת‪" .‬יש לי חדשות!"‬
‫האויב הוותיק של פייפר‪ ,‬אנקלדוס‪ ,‬צעד קדימה‪" .‬מאחר כרגיל‪ ,‬היפּוֹליטוֹס‪ .‬אני מקווה‬
‫שהחדשות שלך שוות את ההמתנה‪ .‬המלך פורפיריון אמור‪"...‬‬
‫הקרקע התבקעה ביניהם‪ .‬ענק גדול עוד יותר זינק מתוך האדמה כמו לווייתן שמזנק‬
‫מהמים‪.‬‬
‫"המלך פורפיריון כאן‪ ",‬הכריז המלך‪.‬‬
‫הוא נראה בדיוק כפי שזכרה אותו פייפר מבית הזאבים בסונומה‪ .‬ענק בגובה‬
‫שנים–עשר מטר‪ ,‬שהיתמר מעל כל אחיו‪ .‬למעשה‪ ,‬פייפר קלטה בגל של בחילה שגובהו‬
‫היה בדיוק כמו אתנה פרתנוס ששלטה פעם במקדש הזה‪ .‬בצמות שלו שצבען כאצות‬
‫נצצו כלי נשק של חצויים שקטל‪ .‬פניו היו אכזריות‪ ,‬צבען ירוק בהיר‪ ,‬עיניו לבנות כערפול‪.‬‬
‫גופו קרן כוח משיכה משלו‪ ,‬אשר גרם למפלצות האחרות לרכון לעברו‪ .‬אדמה וחצץ‬
‫התגלגלו על פני הקרקע‪ ,‬נמשכים אל רגלי הדרקון הענקיות שלו‪.‬‬
‫הענק המאפיונר היפוליטוס כרע ברך‪" .‬הוד מלכותו‪ ,‬יש בידיי חדשות לגבי האויב!"‬
 ‫פורפיריון התיישב על הכס‪" .‬דבר‪".‬‬
‫"ספינת החצויים מפליגה סביב פלופונסוס‪ .‬הם כבר הספיקו להשמיד את הרוחות‬
‫באיתקה וללכוד את האלה ניקה באולימפיה!"‬
‫המון המפלצות זע באי שקט‪ .‬אחד הקיקלופים כסס ציפורניים‪ .‬שתי דרקייניאות‬
‫העבירו ביניהן מטבעות כאילו הן משתתפות במשחק הימורים על סוף העולם‪.‬‬
‫פורפיריון רק צחק‪" .‬היפוליטוס‪ ,‬האם אתה רוצה להרוג את אויבך הרמס ולהפוך‬
‫לשליח הענקים?"‬
‫"כן‪ ,‬הוד מלכותו!"‬
‫"אם כך תצטרך להביא לי חדשות טריות יותר‪ .‬אני יודע את כל זה‪ .‬לדבר מזה אין‬
‫חשיבות! החצויים בחרו בנתיב שציפינו שיבחרו‪ .‬היה זה מעשה טירוף מצדם לבחור בכל‬
‫דרך אחרת‪".‬‬
‫"אבל‪ ,‬הוד מלכותו‪ ,‬הם יגיע לספרטה עד הבוקר! אם הם יצליחו לשחרר את‬
‫המָ חאי–"‬
‫מימאס ממתין להם‬ ‫ָ‬ ‫"אידיוט!" קולו של פורפיריון הרעיד את החורבות‪" .‬אחינו‬
‫בספרטה‪ .‬אל דאגה‪ .‬החצויים לא יוכלו לשנות את גורלם‪ .‬כך או כך‪ ,‬דמם יישפך על‬
‫האבנים הללו ויעיר את אמא אדמה!"‬
‫ההמון שאג בהתלהבות ונופף בכלי נשק‪ .‬היפוליטוס השתחווה ונסוג‪ ,‬אבל ענק אחר‬
‫התקרב לכס‪.‬‬
‫פייפר זיהתה בהפתעה שזאת ענקית‪ .‬לא שהיה קל לזהות את זה‪ .‬לענקית היו אותן‬
‫רגלי דרקון ואותו שיער ארוך קלוע‪ .‬היא היתה גבוהה וחסונה בדיוק כמו הזכרים‪ ,‬אבל מגן‬
‫החזה שלה בהחלט עוצב עבור אישה‪ .‬הקול שלה היה גבוה ודק יותר‪.‬‬
‫"אבא!" היא קראה‪" .‬אני שואלת שוב‪ :‬מדוע כאן‪ ,‬במקום הזה? מדוע לא על מדרונות‬
‫הר אולימפוס עצמו? ודאי —"‬
‫"פּריבּוֹיָ ה‪ ",‬נהם המלך‪" ,‬העניין הוכרע כבר‪ .‬הר אולימפוס המקורי אינו אלא פסגה‬ ‫ֶ‬
‫צחיחה כיום‪ .‬לא תימצא שם כל תהילה עבורנו‪ .‬כאן‪ ,‬בלב העולם היווני‪ ,‬שורשי האלים‬
‫עמוקים באמת‪ .‬קיימים אולי מקדשים עתיקים מזה‪ ,‬אך בפרתנון הזה טבועה ישותם יותר‬
‫מכול‪ .‬לתפיסתם של בני התמותה‪ ,‬זהו הסמל רב העוצמה ביותר של האולימפיים‪ .‬כשדם‬
‫הגיבורים האחרונים יישפך כאן‪ ,‬האקרופוליס יעלה באש‪ .‬הגבעה הזאת תתפורר‪ ,‬ואת העיר‬
‫כולה תבלע אמא אדמה‪ .‬אנו נהיה לאדוני הבריאה!"‬
‫הקהל שאג ויילל‪ ,‬אבל לא נראה שהענקית פריבויה השתכנעה‪.‬‬
‫"אתה מתגרה בגורל‪ ,‬אבא‪ ",‬אמרה‪" .‬לחצויים יש ידידים כאן ולא רק אויבים‪ .‬אין זה‬
‫נבון —"‬
‫"נבון?" פורפיריון קם מהכס‪ .‬כל הענקים נסוגו צעד לאחור‪" .‬אנקלדוס‪ ,‬יועצי‪ ,‬הסבר‬
‫לבתי מה מן התבונה!"‬
‫הענק הבוער צעד קדימה‪ .‬עיניו נצצו כמו יהלומים‪ .‬פייפר תיעבה את הפרצוף שלו‪.‬‬
‫היא ראתה אותו פעמים רבות מדי בחלומותיה כשהוא החזיק את אבא שלה בשבי‪.‬‬
‫"אל דאגה‪ ,‬נסיכה‪ ",‬אמר אנקלדוס‪" .‬דלפי בידינו‪ .‬אפולו גורש מהאולימפוס בבושת‬
‫פנים‪ .‬העתיד אינו ידוע לאלים‪ .‬הם כושלים הלאה בעיוורון‪ .‬באשר להתגרות בגורל‪ "...‬הוא‬
‫החווה בידו שמאלה‪ ,‬וענק קטן יותר דישדש קדימה‪ .‬היו לו שיער אפור מדובלל‪ ,‬פנים‬
‫מקומטות ועיניים חלביות מקטרקטים‪ .‬במקום שריון הוא לבש טוניקת שק סמרטוטית‪ .‬רגלי‬
‫הדרקון שלו היו לבנות ככפור‪.‬‬
‫הוא לא נראה מרשים‪ ,‬אבל פייפר הבחינה שהמפלצות האחרות מקפידות לשמור‬
‫ממנו מרחק‪ .‬אפילו פורפיריון נרתע לאחור מהענק הזקן‪.‬‬
‫תוֹאס‪ ",‬אמר אנקלדוס‪" .‬כפי שרבים מאיתנו נולדו להרוג אלים מסוימים‪ ,‬תואס‬ ‫"זהו ָ‬
‫נולד להרוג את שלוש אלות הגורל‪ .‬הוא יחנוק את הזקנות במו ידיו‪ .‬הוא יקרע לגזרים את‬
‫הצמר שלהן וישמיד את הנול שלהן‪ .‬הוא ישמיד את הגורל עצמו!"‬
‫המלך פורפיריון קם ופרש זרועות בניצחון‪" .‬לא עוד נבואות‪ ,‬ידידי! לא עוד חיזוי‬
‫גורלות! עידננו יהיה עידן גאיה‪ ,‬ואנו נקבע את גורלנו בעצמנו!"‬
‫הקהל הריע בקול רם כל כך שפייפר הרגישה כאילו היא מתפוררת לחתיכות‪.‬‬
‫ואז היא קלטה שמישהו מנער אותה כדי להעיר אותה‪.‬‬
‫"היי‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬הגענו לספרטה‪ .‬את יכולה להתארגן?"‬
‫פייפר התיישבה מנומנמת‪ ,‬לבה עדיין הלם בכוח‪.‬‬
‫"כן‪ "...‬היא תפסה בזרוע של אנבת'‪" .‬אבל קודם כול אני רוצה שתשמעי משהו‪".‬‬
 ‫‪XIX‬‬

‫פייפר‬
‫כשהיא תיארה לפרסי את החלום שלה‪ ,‬השירותים של הספינה התפוצצו‪.‬‬
‫"אין מצב ששתיכן יורדות לשם לבד‪ ",‬אמר פרסי‪.‬‬
‫ליאו הגיע בריצה במסדרון‪ ,‬מנופף במפתח ברגים‪" .‬בן אדם‪ ,‬היית חייב להחריב את‬
‫הצנרת?"‬
‫פרסי התעלם ממנו‪ .‬מים שצפו במורד כבש הספינה‪ .‬קול רעם עלה ממעמקיה‬
‫כשצינורות נוספים התפוצצו וכיורים עלו על גדותיהם‪ .‬פייפר שיערה שפרסי לא התכוון‬
‫לגרום נזק כזה‪ ,‬אבל הבעת הפנים הזועפת שלו גרמה לה לרצות לרדת מהספינה כמה‬
‫שיותר מהר‪.‬‬
‫"אנחנו נהיה בסדר‪ ",‬אמרה לו אנבת'‪" .‬פייפר חזתה ששתינו נרד לשם‪ ,‬אז זה מה‬
‫שצריך לקרות‪".‬‬
‫פרסי נעץ בפייפר מבט זועם כאילו היא אשמה‪" .‬ומימאס הזה? אני מנחש שהוא‬
‫ענק?"‬
‫"סביר להניח‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬פורפיריון קרא לו ‘אחינו'‪".‬‬
‫"ופסל ארד אפוף אש‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬וה‪ ...‬הדברים האחרים שהזכרת‪ .‬מחיאות?"‬
‫"מָ חאי‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬אני חושבת שהמשמעות של זה ביוונית היא ‘קרבות'‪ ,‬אבל‬
‫אני לא יודעת למה בדיוק הכוונה‪".‬‬
‫"זה בדיוק מה שאני מנסה לומר!" אמר פרסי‪" .‬אנחנו לא יודעים מה יש שם למטה‪.‬‬
‫אני בא איתכן‪".‬‬
‫"לא‪ ".‬אנבת' הניחה יד על זרועו‪" .‬אם הענקים רוצים את הדם שלנו‪ ,‬הדבר האחרון‬
‫שאנחנו צריכים זה שבן ובת יירדו יחד למטה‪ .‬אתה זוכר? הם רוצים אחד מכל מין לקורבן‬
‫הגדול שלהם‪".‬‬
‫"אז אני אקרא לג'ייסון‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬ושנינו —"‬
‫"מוח אצה‪ ,‬אתה מנסה לרמוז ששני בנים יסתדרו יותר טוב משתי בנות?"‬
‫"לא‪ .‬כלומר‪ ...‬לא‪ .‬אבל —"‬
‫אנבת' נישקה אותו‪" .‬אנחנו נחזור בצ'יק‪".‬‬
 ‫פייפר ירדה בעקבותיה למטה‪ ,‬לפני שכל הסיפון התחתון יוצף במי שירותים‪.‬‬

‫***‬

‫כעבור שעה ניצבו שתיהן בראש גבעה המשקיפה על חורבות ספרטה העתיקה‪ .‬הן כבר‬
‫סרקו את העיר המודרנית‪ ,‬שמשום מה הזכירה לפייפר את אלבקרקי — אוסף של בניינים‬
‫נמוכים‪ ,‬רבועים‪ ,‬מסוידים לבן‪ ,‬שמשתרעים על מישור למרגלות הרים סגלגלים‪ .‬אנבת'‬
‫התעקשה להעיף מבט במוזיאון לארכיאולוגיה‪ ,‬ואז בפסל המתכת הענקי של הלוחם‬
‫הספרטני בכיכר‪ ,‬ואז במוזיאון הלאומי לזיתים ולשמן זית )כן‪ ,‬באמת היה שם דבר כזה(‪.‬‬
‫פייפר למדה על שמן זית יותר פרטים משרצתה לדעת אי פעם‪ ,‬אבל שום ענק לא תקף‬
‫אותן‪ .‬הן לא מצאו פסלים של אלים כבולים‪.‬‬
‫לא נראה שאנבת' מתלהבת לסרוק את החורבות שבפאתי העיר‪ ,‬אבל בסופו של דבר‬
‫נגמרו להן המקומות לבדוק‪.‬‬
‫לא היה הרבה לראות שם‪ .‬לדברי אנבת'‪ ,‬הגבעה שעליה עמדו היתה פעם‬
‫האקרופוליס של ספרטה — הנקודה הגבוהה ביותר בעיר והמצודה שלה — אבל זה‬
‫ממש לא הזכיר את האקרופוליס הענקי של אתונה שפייפר ראתה בחלומותיה‪.‬‬
‫המדרון סחוף הרוחות היה מכוסה עשב קמל‪ ,‬סלעים ועצי זית מצומקים‪ .‬מתחתיהן‪,‬‬
‫החורבות השתרעו למרחק של כחצי קילומטר‪ :‬גושי אבן גיר‪ ,‬כמה קירות שהתמוטטו‬
‫ובורות מצופים אריחים שנראו כמו בארות‪.‬‬
‫פייפר נזכרה בסרט הכי מפורסם של אבא שלה‪" ,‬מלך ספרטה"‪ ,‬ואיך הספרטנים‬
‫הוצגו כסופרמנים בלתי מנוצחים‪ .‬העציבה אותה המחשבה שכל מה שנשאר מהמורשת‬
‫שלהם הוא מגרש חורבות ועיירה מודרנית קטנה עם מוזיאון לשמן זית‪.‬‬
‫היא מחתה את הזיעה ממצחה‪" .‬היה אפשר לצפות שאם יש כאן ענק בגובה עשרה‬
‫מטרים‪ ,‬אנחנו נראה אותו‪".‬‬
‫אנבת' בהתה בדמותה המרוחקת של "ארגו ‪ ,"2‬שריחפה מעל מרכז ספרטה‪ .‬היא‬
‫נגעה בתליון האלמוג האדום שעל המחרוזת שלה — מתנה שקיבלה מפרסי כשרק‬
‫התחילו לצאת‪.‬‬
‫"את חושבת על פרסי‪ ",‬ניחשה פייפר‪.‬‬
‫אנבת' הינהנה‪.‬‬
‫מאז שחזרה מטרטרוס‪ ,‬סיפרה אנבת' לפייפר על הרבה דברים מפחידים שקרו שם‪.‬‬
‫ובראש הרשימה‪ :‬איך פרסי שלט בזרם של רעל וחנק את האלה ַא ְכליס‪.‬‬
‫"נראה שהוא מסתגל‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬הוא מחייך לעתים קרובות יותר‪ .‬את יודעת‬
‫שאת חשובה לו יותר מתמיד‪".‬‬
‫אנבת' התיישבה ופניה חיוורות פתאום‪" .‬אני לא יודעת למה זה הכה בי ככה פתאום‪.‬‬
‫אני לא מצליחה להוציא מהראש את הזיכרון הזה‪ ...‬איך שפרסי נראה בזמן שעמד על‬
‫שפת הכאוס‪".‬‬
‫אולי פייפר סתם נדבקה באי השקט של אנבת'‪ ,‬אבל גם היא התחילה להרגיש‬
‫מתוחה‪.‬‬
‫היא חשבה על מה שג'ייסון אמר בערב הקודם‪ :‬חלק ממני רצה לעצום עיניים‬
‫ולהפסיק להיאבק‪.‬‬
‫היא עשתה כמיטב יכולתה לעודד אותו‪ ,‬אבל עדיין היתה מודאגת‪ .‬כמו הצייד משבט‬
‫צ'רוקי שהפך לנחש‪ ,‬לכל החצויים לא חסרו רוחות רעות בתוכם‪ .‬פגמים יסודיים‪ .‬היו רגעי‬
‫משבר שחשפו אותם‪ .‬היו גבולות שאסור להם לחצות‪.‬‬
‫אם זה נכון אצל ג'ייסון‪ ,‬איך ייתכן שזה לא יהיה נכון גם אצל פרסי? הבחור עבר‬
‫גיהינום במלוא מובן המילה‪ .‬גם בלי להתכוון‪ ,‬הוא גרם לשירותים להתפוצץ‪ .‬מה פרסי‬
‫היה עושה לו היה רוצה להפחיד?‬
‫"תני לו זמן‪ ".‬היא התיישבה לצד אנבת'‪" .‬הבחור משוגע עלייך‪ .‬עברתם כל כך הרבה‬
‫יחד‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ "...‬העיניים האפורות של אנבת' שיקפו את הירוק של עצי הזית‪" .‬פשוט‪...‬‬
‫בוב הטיטאן הזהיר אותי שצפויים עוד קורבנות בהמשך‪ .‬אני רוצה להאמין שיום אחד נוכל‬
‫לחיות יחד חיים נורמליים‪ ...‬אבל הנחתי לעצמי לקוות לזה בקיץ שעבר‪ ,‬אחרי מלחמת‬
‫הטיטאנים‪ .‬ואז פרסי נעלם למשך חודשים‪ .‬ואז נפלנו לבור ההוא‪ "...‬דמעה גלשה במורד‬
‫הלחי של אנבת'‪" .‬פייפר‪ ,‬אם היית רואה את הפנים של האל טרטרוס‪ ,‬החשכה‬
‫המתערבלת הזאת שבולעת מפלצות ומאדה אותן — בחיים לא הרגשתי כל כך חסרת‬
‫אונים‪ .‬אני מנסה לא לחשוב על זה‪"...‬‬
‫פייפר תפסה בידי חברתה‪ .‬הן רעדו מאוד‪ .‬היא נזכרה ביום הראשון שלה במחנה‬
‫החצויים‪ ,‬כשאנבת' עשתה לה סיור‪ .‬אנבת' היתה נסערת בגלל ההיעלמות של פרסי‪,‬‬
‫ולמרות שפייפר עצמה היתה מבולבלת ומפוחדת למדי‪ ,‬העובדה שניחמה את אנבת' גרמה‬
‫לה להרגיש שצריכים אותה‪ ,‬שאולי באמת יהיה לה מקום בין החצויים החזקים–להדהים‬
‫האלה‪.‬‬
‫אנבת' צ'ייס היתה האדם האמיץ ביותר שהכירה‪ .‬אם אפילו היא זקוקה מדי פעם‬
‫לכתף לבכות עליה‪ ...‬טוב‪ ,‬אז פייפר שמחה להציע את שלה‪.‬‬
‫"היי‪ ",‬היא אמרה בעדינות‪" .‬אל תנסי לכלוא בפנים את הרגשות‪ .‬את לא תצליחי‪ .‬תני‬
‫להם לשטוף אותך ולהתנקז החוצה‪ .‬את מפחדת‪".‬‬
‫"אלים‪ ,‬כן‪ ,‬אני מפחדת‪".‬‬
‫"את כועסת‪".‬‬
‫"על פרסי כי הוא הפחיד אותי‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬על אמא שלי ששלחה אותי למסע‬
‫החיפושים הנורא ההוא ברומא‪ .‬על‪ ...‬טוב‪ ,‬פחות או יותר כולם‪ .‬על גאיה‪ .‬על הענקים‪ .‬על‬
‫האלים שהם כאלה חלאות‪".‬‬
‫"עלי?" שאלה פייפר‪.‬‬
‫אנבת' הצליחה לגייס צחוק רועד‪" .‬כן‪ ,‬על זה שאת רגועה במידה מעצבנת‪".‬‬
‫"הכול שקרים‪".‬‬
‫"ועל זה שאת חברה טובה‪".‬‬
‫"הא!"‬
‫"ועל זה שאת כל כך הגיונית בענייני בנים ומערכות יחסים ו–"‬
‫"תסלחי לי‪ .‬את פגשת אותי?"‬
‫אנבת' חבטה בזרועה‪ ,‬אבל בעדינות‪" .‬איזו טיפשה אני‪ ,‬יושבת כאן ומדברת על‬
‫הרגשות שלי כשיש לנו מסע חיפושים‪".‬‬
‫"הלמות הלב של האל הכבול יכולה לחכות‪ ".‬פייפר ניסתה לחייך‪ ,‬אבל פחדיה שלה‬
‫גאו בתוכה — על ג'ייסון וחבריה ב"ארגו ‪ ,"2‬על עצמה אם לא תצליח לפעול על פי‬
‫עצתה של אפרודיטה‪ .‬בסופו של דבר יהיה בידייך הכוח למילה אחת בלבד‪ .‬זאת חייבת‬
‫להיות המילה הנכונה‪ ,‬אחרת תאבדי הכול‪.‬‬
‫"מה שלא יקרה‪ ",‬היא אמרה לאנבת'‪" ,‬אני חברה שלך‪ .‬פשוט‪ ...‬תזכרי את זה‪,‬‬
‫בסדר?"‬
‫בעיקר אם אני לא אהיה בסביבה להזכיר לך‪ ,‬חשבה פייפר‪.‬‬
‫אנבת' התחילה לומר משהו‪ .‬קול שאגה בקע פתאום מבין החורבות‪ .‬מתוך אחד‬
‫הבורות המרוצפים אריחים‪ ,‬שפייפר חשבה בטעות לבארות‪ ,‬פרץ סילון להבות בגובה‬
‫שלוש קומות אשר שב וכבה מיד‪.‬‬
‫"מה זה היה?" שאלה פייפר‪.‬‬
‫אנבת' נאנחה‪" .‬אני לא יודעת‪ ,‬אבל יש לי הרגשה שאנחנו צריכות לבדוק‪".‬‬
 ‫***‬

‫שלושה בורות ניצבו זה לצד זה כמו שלוש טביעות אצבע‪ .‬כל אחד מהם היה עגול‬
‫לחלוטין‪ ,‬חצי מטר קוטרו‪ ,‬שוליו מרוצפים אבן גיר‪ .‬כל כמה שניות‪ ,‬באופן שנראה אקראי‪,‬‬
‫ירה אחד הבורות עמוד של אש אל השמים‪ .‬בכל פעם היו צבע הלהבות ועוצמתן שונים‪.‬‬
‫"הם לא עשו את זה קודם‪ ".‬אנבת' הקיפה את הבורות בקשת רחבה‪ .‬היא עדיין‬
‫נראתה חיוורת ונסערת‪ ,‬אבל מחשבותיה התמקדו בבירור בבעיה שלפניהן‪" .‬לא נראה שיש‬
‫כאן דפוס‪ .‬התזמון‪ ,‬הצבע‪ ,‬גובה העמוד‪ ...‬אני לא מבינה את זה‪".‬‬
‫"אנחנו הפעלנו אותם איכשהו?" תהתה פייפר‪" .‬אולי פרץ הפחד שהרגשת על‬
‫הגבעה‪ ...‬אממ‪ ,‬כלומר‪ ,‬ששתינו הרגשנו‪".‬‬
‫לא נראה שאנבת' שומעת אותה‪" .‬חייב להיות כאן איזה מנגנון‪ ...‬שמופעל על ידי‬
‫לחץ‪ ,‬או קרבה‪".‬‬
‫להבות נורו מהבור האמצעי‪ .‬אנבת' ספרה בדממה‪ .‬בפעם הבאה‪ ,‬האש עלתה‬
‫משמאל‪ .‬המצח של אנבת' התקמט‪" .‬זה לא מסתדר‪ .‬אין בזה עקביות‪ .‬חייב להיות בזה‬
‫איזשהו היגיון‪".‬‬
‫האוזניים של פייפר התחילו להצטלצל‪ .‬משהו לגבי הבורות האלה‪...‬‬
‫בכל פעם שאחד הבורות בער‪ ,‬עבר בה פרץ ריגוש נורא — פחד‪ ,‬בהלה‪ ,‬אבל גם‬
‫תשוקה עזה להתקרב ללהבות‪.‬‬
‫"זה לא הגיוני‪ ",‬היא אמרה‪" .‬זה רגשי‪".‬‬
‫"איך בורות אש יכולים להיות רגשיים?"‬
‫פייפר הושיטה יד מעל לבור מימין‪ .‬להבות זינקו ממנו בן רגע‪ .‬פייפר בקושי הספיקה‬
‫למשוך את ידה‪ .‬ציפורניה העלו אדים‪.‬‬
‫"פייפר!" אנבת' רצה אליה‪" .‬מה חשבת לעצמך?"‬
‫"אני לא חשבתי‪ .‬אני הרגשתי‪ .‬מה שאנחנו מחפשות נמצא כאן למטה‪ .‬הבורות האלה‬
‫הם הדרך פנימה‪ .‬אני אצטרך לקפוץ פנימה‪".‬‬
‫"השתגעת? גם אם לא תיתקעי באמצע‪ ,‬אין לך מושג כמה הם עמוקים‪".‬‬
‫"את צודקת‪".‬‬
‫"את תישרפי בחיים!"‬
‫"אולי‪ ".‬פייפר התירה את החרב שלה והשליכה אותה אל הבור האמצעי‪" .‬אני אודיע‬
‫לך אם זה בטוח‪ .‬חכי למסר ממני‪".‬‬
 ‫"שלא תעזי‪ ",‬הזהירה אותה אנבת'‪.‬‬
‫פייפר קפצה‪.‬‬
‫לרגע היא היתה חסרת משקל בחשכה‪ ,‬דפנות בור האבן הלוהט צרבו בזרועותיה‪ .‬ואז‬
‫החלל נפתח סביבה‪ .‬היא משכה ברכיים לבטן אוטומטית והתגלגלה כדי להקטין למינימום‬
‫את עוצמת החבטה כשפגעה ברצפת האבן‪.‬‬
‫להבות נורו מולה וחרכו את גבותיה‪ ,‬אבל פייפר חטפה את החרב שלה‪ ,‬שלפה אותה‬
‫והכתה בה עוד לפני שגמרה להתגלגל‪ .‬ראש דרקון מארד‪ ,‬שנכרת בתנועה החדה‪,‬‬
‫התגלגל על הרצפה‪.‬‬
‫פייפר קמה וניסתה להתמצא בסביבותיה‪ .‬היא הסתכלה למטה אל ראש הדרקון‬
‫שנכרת וחשה אשמה לרגע‪ ,‬כאילו הרגה את פסטוס‪ .‬אבל זה לא היה פסטוס‪.‬‬
‫שלושה פסלי ארד בצורת דרקונים ניצבו בשורה‪ ,‬מסודרים מתחת לחורים בגג‪ .‬פייפר‬
‫כרתה את ראשו של האמצעי‪ .‬גובהם של שני הדרקונים השלמים היה מטר כל אחד‪,‬‬
‫חרטומיהם היו מכוונים למעלה ופיותיהם הפעורים העלו אדים‪ .‬אין ספק שהם היו מקור‬
‫הלהבות‪ ,‬אבל לא נראה שאלה אוטומטונים‪ .‬הם לא זזו ולא ניסו לתקוף אותה‪ .‬פייפר‬
‫כרתה בשלווה את ראשי שני הנותרים‪.‬‬
‫היא חיכתה‪ .‬שום להבה נוספת לא נורתה‪.‬‬
‫"פייפר?" הקול של אנבת' הידהד מלמעלה כאילו היא קוראת במורד ארובה‪.‬‬
‫"כן!" צעקה פייפר‪.‬‬
‫"תודה לאלים! את בסדר?"‬
‫"כן‪ .‬חכי שנייה‪".‬‬
‫העיניים שלה התחילו להסתגל לחשכה‪ .‬היא סרקה את החלל‪ .‬מקורות האור היחידים‬
‫היו הלהב הזוהר שלה והפתחים למעלה‪ .‬גובה התקרה היה עשרה מטרים בערך‪ .‬הרגליים‬
‫של פייפר היו אמורות להישבר בנפילה‪ ,‬אבל לא היתה לה כוונה להתלונן‪.‬‬
‫החדר עצמו היה עגול‪ ,‬בערך בגודל מנחת מסוקים‪ .‬הקירות היו עשויים גושי אבן‬
‫מחוספסים שנחקקו בהם כיתובים ביוונית — אלפים על גבי אלפים של כיתובים‪ ,‬כמו‬
‫גרפיטי‪.‬‬
‫בקצה החדר‪ ,‬על בימת אבן‪ ,‬ניצב פסל ארד של לוחם בגודל אדם — האל ארס‪ ,‬כך‬
‫ניחשה פייפר‪ .‬שלשלאות ארד כבדות כבלו את כל גופו‪ ,‬מעגנות אותו לרצפה‪.‬‬
‫משני עברי הפסל נפערו שני מעברים חשוכים שגובהם שלושה מטרים‪ ,‬ומעל כל‬
‫קשת היה חצוב באבן פרצוף מזוויע‪ .‬הפרצופים הזכירו לפייפר גורגונות‪ ,‬רק שבמקום שיער‬
 ‫נחשים היו להם רעמות אריה‪.‬‬
‫פתאום הרגישה פייפר מאוד לבד‪.‬‬
‫"אנבת'!" היא קראה‪" .‬זה די גבוה‪ ,‬אבל בטוח לרדת למטה‪ .‬אולי‪ ,‬אה‪ ...‬יש לך חבל‬
‫שתוכלי לקשור לאיפשהו כדי שנוכל לטפס בחזרה למעלה‪".‬‬
‫"קיבלתי!"‬
‫כעבור כמה דקות השתלשל חבל אל הבור המרכזי‪ .‬אנבת' גלשה במורדו‪.‬‬
‫"פייפר מקלין‪ ",‬רטנה‪" ,‬זה היה הסיכון הכי מטומטם שראיתי אי פעם‪ ,‬ואני יוצאת עם‬
‫מסתכן מטומטם‪".‬‬
‫"תודה רבה‪ ".‬פייפר דחקה בכף רגלה את ראש הדרקון הקרוב ביותר‪" .‬אני מנחשת‬
‫שאלה דרקוני ארס‪ .‬זאת אחת החיות המקודשות לו‪ ,‬נכון?"‬
‫"והנה האל הכבול בכבודו ובעצמו‪ .‬לאן נראה לך שהמעברים האלה–"‬
‫פייפר הרימה יד‪" .‬את שומעת את זה?"‬
‫הקול נשמע כמו תיפוף‪ ...‬בליווי הד מתכתי‪.‬‬
‫"זה יוצא מתוך הפסל‪ ",‬פסקה פייפר‪" .‬הלמות הלב של האל הכבול‪".‬‬
‫אנבת' שלפה את החרב שלה העשויה עצם דרקון לידי‪ .‬באור המעומעם היו פניה‬
‫חיוורות כסדין‪ ,‬עיניה חסרות צבע‪" .‬זה‪ ...‬זה לא מוצא חן בעיניי‪ ,‬פייפר‪ .‬אנחנו צריכות‬
‫להסתלק‪".‬‬
‫החלק ההגיוני בפייפר הסכים‪ .‬העור שלה הצטמרר‪ .‬הרגליים שלה ייחלו לברוח‪ .‬אבל‬
‫היה בחדר הזה משהו מוכר במידה משונה‪...‬‬
‫"המזבח מעצים את הרגשות שלנו‪ ",‬אמרה‪" .‬זה כמו להיות ליד אמא שלי‪ ,‬רק‬
‫שהמקום הזה מקרין פחד‪ ,‬לא אהבה‪ .‬בגלל זה התחלת להרגיש ככה על הגבעה‪ .‬כאן‬
‫למטה הוא מעצים את התחושות פי אלף‪".‬‬
‫אנבת' סרקה את הקירות‪" .‬טוב‪ ...‬אנחנו צריכות לגבש תוכנית איך להוציא מכאן את‬
‫הפסל‪ .‬אולי נוכל לגרור אותו למעלה בחבל‪ ,‬אבל–"‬
‫"רגע‪ ".‬פייפר העיפה מבט בפרצופי האבן המפלצתיים שמעל למעברים‪" .‬מזבח‬
‫שמקרין פחד‪ .‬לארס היו שני בנים אלוהיים‪ ,‬לא?"‬
‫"פוֹבּוֹס ֵודיימוֹס‪ ".‬צמרמורת עברה באנבת'‪" .‬בהלה ופחד‪ .‬פרסי פגש אותם פעם‬
‫בסטטן איילנד‪".‬‬
‫פייפר החליטה לא לשאול מה עשו האלים התאומים של הבהלה והפחד בסטטן‬
‫איילנד‪" .‬אני חושבת שאלה הפנים שלהם מעל לפתחים‪ .‬המקום הזה הוא לא סתם מזבח‬
 ‫של ארס‪ .‬הוא מזבח לפחד‪".‬‬
‫צחוק עמוק הידהד בחדר‪.‬‬
‫מימינה של פייפר הופיע ענק‪ .‬הוא לא יצא מאחד הפתחים‪ .‬הוא פשוט הגיח‬
‫מהחשכה כאילו עמד בהסוואה מושלמת עם הקיר‪.‬‬
‫הוא היה קטן יחסית לענק — גובהו אולי שמונה מטרים‪ ,‬כך שהיה לו די מקום להניף‬
‫את הפטיש הענק שבידיו‪ .‬השריון שלו‪ ,‬העור שלו ורגלי הדרקון שלו היו כולם שחורים‬
‫כפחם‪ .‬חוטי נחושת וחלקי אלקטרוניקה מנופצים נצצו בצמות שערו השחור והמשומן‪.‬‬
‫"יפה מאוד‪ ,‬בת אפרודיטה‪ ".‬הענק חייך‪" .‬זהו אכן מקדש הפחד‪ .‬ואני אעשה מכן‬
‫מאמינות‪".‬‬
 ‫‪XX‬‬

‫פייפר‬
‫פייפר ידעה פחד בחייה‪ ,‬אבל זה היה שונה‪.‬‬
‫גלים של אימה התנפצו עליה‪ .‬אבריה הפכו לג'לי‪ .‬לבה סירב לפעום‪.‬‬
‫זיכרונותיה הגרועים ביותר מילאו את ראשה — אבא שלה קשור וחבול על הר‬
‫דיאבלו; פרסי וג'ייסון נלחמים עד המוות בקנזס; שלושתם טובעים בנימפאום ברומא; היא‬
‫ניצבת לבדה נגד קיאונה והבוראסים‪ .‬וגרוע מכול‪ ,‬היא חוותה מחדש את השיחה עם אמה‬
‫על העומד להתרחש‪.‬‬
‫היא צפתה משותקת בענק המניף את הפטיש שלו למחוץ אותן‪ .‬ברגע האחרון היא‬
‫זינקה הצדה והפילה איתה את אנבת'‪.‬‬
‫הפטיש סדק את הרצפה והתיז על גבה של פייפר רסיסי אבן‪.‬‬
‫הענק צחק‪" .‬מה‪ ,‬זה לא היה הוגן!" הוא הניף את הפטיש שלו שוב‪.‬‬
‫"אנבת'‪ ,‬קומי!" פייפר עזרה לה לקום‪ .‬היא גררה אותה אל קצה החדר‪ ,‬אבל אנבת'‬
‫נעה לאט ועיניה פעורות ולא ממוקדות‪.‬‬
‫פייפר הבינה למה‪ .‬המקדש העצים את הפחדים האישיים שלהן‪ .‬פייפר ראתה דברים‬
‫נוראים למדי בחייה‪ ,‬אבל זה היה כלום בהשוואה למה שעברה אנבת'‪ .‬אם עולים בה‬
‫זיכרונות מטרטרוס‪ ,‬שמועצמים ומוגברים בכל הזיכרונות הרעים האחרים שלה‪ ,‬המוח שלה‬
‫לא יהיה מסוגל להתמודד עם זה‪ .‬היא עלולה להשתגע‪.‬‬
‫"אני כאן‪ ",‬הבטיחה לה פייפר‪ ,‬ממלאת את קולה ברוגע‪" .‬אנחנו נצא מזה‪".‬‬
‫הענק צחק‪" .‬בת אפרודיטה מובילה את בת אתנה! עכשיו באמת ראיתי הכול‪ .‬איך‬
‫תוכלי להביס אותי‪ ,‬ילדה? באיפור ובעצות אופנה?‬
‫כמה חודשים קודם לכן היתה ההערה הזאת פוגעת בה‪ ,‬אבל פייפר כבר עברה את‬
‫השלב הזה‪ .‬הענק התקדם בכבדות לעברן‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬הוא היה אטי ונאלץ לסחוב‬
‫איתו פטיש כבד‪.‬‬
‫"אנבת'‪ ,‬תבטחי בי‪ ",‬אמרה פייפר‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬תוכנית‪ ",‬גימגמה אנבת'‪" .‬אני אלך שמאלה‪ .‬את תלכי ימינה‪ .‬אם —"‬
‫"אנבת'‪ ,‬בלי תוכניות‪".‬‬
 ‫"מ–מה?"‬
‫"בלי תוכניות‪ .‬פשוט בואי אחרי!"‬
‫הענק הניף את הפטיש‪ ,‬אבל הן לא התקשו לחמוק ממנו‪ .‬פייפר זינקה קדימה‬
‫והצליפה בחרב שלה לרוחב גב הברך של הענק‪ .‬בעודו שואג בזעם משכה פייפר את‬
‫אנבת' אל המנהרה הסמוכה‪ .‬מיד אפפה אותן חשכה מוחלטת‪.‬‬
‫"שוטות!" שאג הענק ממקום כלשהו מאחוריהן‪" .‬שגיתן בדרך!"‬
‫"תמשיכי להתקדם‪ ".‬פייפר אחזה בכוח בידה של אנבת'‪" .‬זה בסדר‪ .‬בואי‪".‬‬
‫היא לא ראתה דבר‪ .‬אפילו בוהק החרב שלה כבה‪ .‬היא הסתערה קדימה בכל זאת‪,‬‬
‫בוטחת ברגשותיה‪ .‬על פי ההד שעלה מצעדיהן‪ ,‬החלל סביב היה כנראה מערה גדולה‪,‬‬
‫אבל היא לא ידעה זאת בוודאות‪ .‬היא פשוט התקדמה בכיוון שבו היה פחדה העז ביותר‪.‬‬
‫"פייפר‪ ,‬זה כמו בית הלילה‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬כדאי שנעצום עיניים‪".‬‬
‫"לא!" אמרה פייפר‪" .‬תשאירי אותן פקוחות‪ .‬אסור לנו לנסות להסתתר‪".‬‬
‫קולו של הענק בקע ממקום כלשהו לפניהן‪" .‬אבודות לנצח‪ .‬בלב החשכה‪".‬‬
‫אנבת' קפאה‪ ,‬כך שגם פייפר נאלצה לעצור‪.‬‬
‫"למה הסתערנו קדימה בלי לחשוב?" דרשה אנבת' לדעת‪" .‬הלכנו לאיבוד‪ .‬עשינו מה‬
‫שהוא רצה שנעשה! היינו צריכות לחכות בסבלנות‪ ,‬לדבר עם האויב‪ ,‬לגבש תוכנית‪ .‬זה‬
‫תמיד פועל!"‬
‫"אנבת'‪ ,‬אני אף פעם לא מתעלמת מהעצות שלך‪ ".‬פייפר שמרה על קול מרגיע‪" .‬אבל‬
‫הפעם אין לי ברירה‪ .‬אנחנו לא יכולות להביס את המקום הזה בהיגיון‪ .‬את לא יכולה‬
‫להיחלץ מהרגשות שלך באמצעות מחשבה‪".‬‬
‫צחוקו של הענק הידהד כמו מטען עומק מתפוצץ‪" .‬התייאשי‪ ,‬אנבת' צ'ייס! אני‬
‫מימאס‪ ,‬אשר נולד לקטול את הפייסטוס‪ .‬אני מפר התוכניות‪ ,‬משמיד המנגנונים המשומנים‬
‫היטב‪ .‬דבר אינו מתנהל כשורה בנוכחותי‪ .‬מפות מפורשות באופן שגוי‪ .‬מכשירים‬
‫מתקלקלים‪ .‬נתונים נמחקים‪ .‬המוחות המבריקים ביותר הופכים לדייסה!"‬
‫"אני–אני התמודדתי עם גרועים ממך!" צעקה אנבת'‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אני מבין!" הענק נשמע קרוב בהרבה עכשיו‪" .‬את אינך מפחדת?"‬
‫"לעולם לא!"‬
‫"ברור שאנחנו מפחדות‪ ",‬תיקנה אותה פייפר‪" .‬מתות מפחד!"‬
‫האוויר זע‪ .‬פייפר הדפה את אנבת' הצדה בדיוק בזמן‪.‬‬
‫טראח!‬
‫פתאום הן היו שוב בחדר העגול‪ ,‬והאור המעומעם כמעט סינוור אותן עכשיו‪ .‬הענק‬
‫עמד בקרבת מקום‪ ,‬מנסה לחלץ את הפטיש שלו מהרצפה שם ננעץ‪ .‬פייפר הסתערה‬
‫ונעצה את החרב שלה בירכו של הענק‪.‬‬
‫"אאווווו!" מימאס הרפה מהפטיש וגבו התקשת‪.‬‬
‫פייפר ואנבת' מיהרו אל מאחורי פסל ארס הכבול‪ ,‬אשר עדיין פעם בהלמות לב‬
‫מתכתית‪ :‬בום‪ ,‬בום‪ ,‬בום‪.‬‬
‫הענק מיאמס הסתובב לעברן‪ .‬הפצע ברגלו כבר החל להיסגר‪.‬‬
‫"אינכן יכולות להביס אותי‪ ",‬נהם‪" .‬במלחמה האחרונה נדרשו שני אלים כדי להכניע‬
‫אותי‪ .‬אני נולדתי להרוג את הפייסטוס‪ ,‬וכך הייתי עושה אלמלא הצטרף לקרב גם ארס!‬
‫הייתן צריכות להישאר משותקות מפחד‪ .‬המוות שלכן היה מהיר יותר כך‪".‬‬
‫לפני ימים רבים‪ ,‬כשהתמודדה עם קיאונה על סיפון "ארגו ‪ ,"2‬התחילה פייפר לדבר‬
‫בלי לחשוב‪ ,‬צייתה להוראות לבה‪ ,‬והתעלמה ממה שהמוח שלה אמר לה‪ .‬זה בדיוק מה‬
‫שעשתה גם עכשיו‪ .‬היא התרחקה מהפסל והתייצבה מול הענק‪ ,‬אף שהחלק ההגיוני בה‬
‫צרח‪ ,‬תברחי‪ ,‬מטומטמת!‬
‫"המקדש הזה‪ ",‬היא אמרה‪" .‬הספרטנים לא כבלו את ארס כי הם רצו שהרוח שלו‬
‫תישאר בעיר שלהם‪".‬‬
‫"את חושבת שלא?" עיניו של הענק נצצו בשעשוע‪ .‬הוא תפס בידיו את הפטיש ושלף‬
‫אותו מהרצפה‪.‬‬
‫"זה מקדש האחים שלי‪ ,‬דיימוס ופובוס‪ ".‬הקול של פייפר רעד‪ ,‬אבל היא לא ניסתה‬
‫להסתיר את זה‪" .‬הספרטנים באו לכאן להתכונן לקרב‪ ,‬להתמודד עם הפחדים שלהם‪ .‬ארס‬
‫נכבל כדי להזכיר להם שיש למלחמה השלכות‪ .‬אסור לשחרר את כוחו — את רוחות‬
‫הקרב‪ ,‬המָ חאי — אלא אם מבינים כמה נוראות הן‪ ,‬אלא אם כן מרגישים פחד‪".‬‬
‫מימאס צחק‪" .‬בתה של אלת האהבה מרצה לי על מלחמה‪ .‬מה את יודעת על‬
‫המחאי?"‬
‫ָ‬
‫"תכף נראה‪ ".‬פייפר רצה היישר אל הענק‪ ,‬והדבר עירער את שיווי המשקל שלו‪.‬‬
‫למראה הלהב המשונן שלה המסתער עליו‪ ,‬נפערו העיניים שלו והוא מעד לאחור‪ ,‬וראשו‬
‫נחבט בקיר‪ .‬בקע משונן נפער בין האבנים‪ .‬אבק הומטר מהתקרה‪.‬‬
‫"פייפר‪ ,‬המקום הזה לא יציב!" הזהירה אנבת'‪" .‬אם לא נלך —"‬
‫"אל תחשבי על בריחה!" פייפר רצה לעבר החבל שלהן שהשתלשל מהתקרה‪ .‬היא‬
‫קפצה גבוה ככל יכולתה וחתכה אותו‪.‬‬
 ‫"פייפר‪ ,‬השתגעת?"‬
‫כנראה‪ ,‬חשבה פייפר‪ .‬אבל היא ידעה שזאת הדרך היחידה לשרוד‪ .‬היא חייבת לפעול‬
‫כנגד כל היגיון‪ ,‬לציית במקום זאת לרגש‪ ,‬להמשיך לערער את הענק‪.‬‬
‫"אח‪ ,‬זה כאב!" מימאס שיפשף את ראשו‪" .‬את מבינה שלא תוכלו להרוג אותי בלי‬
‫עזרה של אל‪ ,‬וארס לא כאן! בפעם הבאה שאתמודד מול האידיוט הרברבן הזה‪ ,‬אני‬
‫אנפץ אותו לרסיסים‪ .‬לא הייתי נאלץ להילחם בו מלכתחילה אם השוטה הפחדן הזה‬
‫ָד ַמ ֶסן היה עושה את מלאכתו —"‬
‫אנבת' צרחה צריחה מעומק הבטן‪" .‬אל תעז לרדת על דמסן!"‬
‫היא רצה לעבר מימאס‪ ,‬שבקושי הצליח להדוף את להב הדרקון הלידי שלה בידית‬
‫הפטיש שלו‪ .‬הוא ניסה לאחוז באנבת'‪ ,‬ופייפר הסתערה‪ ,‬משספת בלהב שלה את צד פניו‬
‫של הענק‪.‬‬
‫"אהההה!" מימאס התנודד‪.‬‬
‫ערימה של צמות משוספות צנחה על הרצפה ולצדן דבר–מה נוסף — משהו גדול‬
‫ובשרני שנח בשלולית של איכור זהוב‪.‬‬
‫"האוזן שלי!" יילל מימאס‪ .‬לפני שהספיק להתאושש‪ ,‬תפסה פייפר בזרועה של אנבת'‬
‫ויחד הן רצו ונכנסו אל פתח השני‪.‬‬
‫"אני אמוטט את החדר הזה!" רעם קולו של הענק‪" .‬אמא אדמה תציל אותי‪ ,‬אבל אתן‬
‫תימחצו!"‬
‫הרצפה רעדה‪ .‬קול אבנים נסדקות הידהד מכל עבריהן‪.‬‬
‫"פייפר‪ ,‬תעצרי‪ ",‬התחננה אנבת'‪" .‬איך–איך את מתמודדת עם כל זה? הפחד‪ ,‬הכעס‬
‫—"‬
‫"אל תנסי לשלוט בהם‪ .‬זה הקטע של המקדש הזה‪ .‬את חייבת להשלים עם הפחד‪,‬‬
‫להסתגל לו‪ ,‬לרכוב עליו כמו מפל בנהר‪".‬‬
‫"איך את יודעת?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬אני מרגישה‪".‬‬
‫בקרבת מקום קרס קיר בקול כמו פגז מתפוצץ‪.‬‬
‫"את חתכת את החבל‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬אנחנו הולכות למות כאן!"‬
‫פייפר תפסה בפניה של חברתה‪ .‬היא משכה את אנבת' אליה עד שמצח נגע במצח‪.‬‬
‫דרך אצבעותיה היא הרגישה בדופק המהיר של אנבת'‪" .‬אי אפשר לשכך את הפחד‬
‫בהיגיון‪ .‬גם לא את השנאה‪ .‬הם כמו אהבה‪ .‬הרגשות האלה כמעט זהים‪ .‬בגלל זה ארס‬
‫ואפרודיטה אוהבים זה את זה‪ .‬הבנים התאומים שלהם — פחד ובהלה — נולדו‬
‫ממלחמה ואהבה יחד‪".‬‬
‫"אבל אני לא‪ ...‬זה לא הגיוני‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אישרה פייפר‪" .‬תפסיקי לחשוב על זה‪ .‬רק תרגישי‪".‬‬
‫"אני שונאת את זה‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ .‬אי אפשר לתכנן רגשות‪ .‬כמו פרסי‪ ,‬והעתיד שלכם — את לא יכולה‬
‫לשלוט בכל תוצאה אפשרית‪ .‬את חייבת להשלים עם זה‪ .‬תני לזה להפחיד אותך‪ .‬תאמיני‬
‫שבסופו של דבר בכל זאת יהיה בסדר‪".‬‬
‫אנבת' הנידה את ראשה‪" .‬אני לא יודעת אם אני יכולה‪".‬‬
‫"אז כרגע תתרכזי בנקמה על דמסן‪ .‬נקמה על בוב‪".‬‬
‫רגע של שתיקה‪" .‬אני בסדר עכשיו‪".‬‬
‫"יופי‪ ,‬כי אני צריכה את עזרתך‪ .‬אנחנו עומדות לרוץ לשם יחד‪".‬‬
‫"ומה אז?"‬
‫"אין לי מושג‪".‬‬
‫"אלים‪ ,‬אני שונאת שאת מובילה‪".‬‬
‫פייפר צחקה‪ ,‬וזה הפתיע אפילו אותה‪ .‬פחד ואהבה באמת קרובים‪ .‬באותו רגע היא‬
‫נאחזה באהבה שחשה כלפי חברתה‪" .‬בואי!"‬
‫הן רצו ללא יעד מוגדר עד שמצאו את עצמן שוב בחדר המזבח‪ ,‬ממש מאחורי הענק‬
‫מימאס‪ .‬כל אחת מהן שיספה את אחת מרגליו‪ ,‬והוא קרס על ברכיו‪.‬‬
‫הענק יילל‪ .‬גושי סלע נוספים נפלו מהתקרה‪.‬‬
‫"בנות תמותה עלובות!" מימאס נאבק לקום‪" .‬שום תוכנית שלכן לא תוכן להביס‬
‫אותי!"‬
‫"טוב מאוד‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬כי אין לנו תוכנית‪".‬‬
‫היא רצה לעבר פסל ארס‪" .‬אנבת'‪ ,‬תעסיקי את החבר שלנו!"‬
‫"הו‪ ,‬הוא בהחלט יהיה עסוק!"‬
‫"אהההההה!"‬
‫פייפר בהתה בפרצוף הארד האכזרי של אל המלחמה‪ .‬הפסל זימזם בדופק מתכתי‬
‫עמוק‪.‬‬
‫רוחות הקרב‪ ,‬היא חשבה לעצמה‪ .‬הן בפנים‪ ,‬מחכות להשתחרר‪.‬‬
‫אבל אין זה תפקידה לשחרר אותן — לא עד שתוכיח שהיא ראויה להן‪.‬‬
‫החדר היטלטל שוב‪ .‬סדקים נוספים נבקעו בקירות‪ .‬פייפר העיפה מבט אל תגליפי‬
‫האבן שמעל לפתחים‪ :‬הפנים הזועפות של התאומים פחד ובהלה‪.‬‬
‫"אחיי‪ ",‬אמרה פייפר‪" ,‬בני אפרודיטה‪ ...‬אני מקריבה לכם קורבן‪".‬‬
‫היא הניחה את קרן השפע שלה לרגליו של ארס‪ .‬הקרן הקסומה הפכה קשובה כל‬
‫כך לרגשות של פייפר עד שהיה באפשרותה להעצים את כעסה‪ ,‬את אהבתה או את צערה‬
‫ולירות שפע תנובה בהתאם‪ .‬פייפר קיוותה שזה ימצא חן בעיני אלי הפחד‪ .‬ואולי הם סתם‬
‫ישמחו לגוון את התפריט שלהם בירקות ופירות טריים‪.‬‬
‫"אני מבועתת‪ ",‬היא הודתה‪" .‬אני שונאת לעשות את זה‪ .‬אבל אני מבינה שזה‬
‫הכרחי‪".‬‬
‫היא הניפה את הלהב שלה וכרתה את ראשו של פסל הארד‪.‬‬
‫"לא!" צעק מימאס‪.‬‬
‫להבות נישאו בשאגה מצווארו הפעור של הפסל‪ .‬הן התערבלו סביב פייפר ומילאו את‬
‫החדר בסערת רגשות‪ :‬שנאה‪ ,‬תאוות דם ופחד‪ ,‬אבל גם אהבה — כי איש אינו יוצא לקרב‬
‫בלי שיאהב משהו‪ :‬עמיתים לנשק‪ ,‬בני משפחה‪ ,‬בית‪.‬‬
‫פייפר פרשה את זרועותיה והיתה למוקד המערבולת של המחאי‪.‬‬
‫אנו ניענה לקריאתך‪ ,‬הן לחשו במחשבתה‪ .‬פעם אחת בלבד‪ ,‬כאשר תזדקקי לנו‪,‬‬
‫חורבן‪ ,‬אבדון וטבח ייענו לך‪ .‬אנו נשלים את המרפא שלך‪.‬‬
‫הלהבות נעלמו יחד עם קרן השפע‪ ,‬והפסל הכבול של ארס התפורר לאבק‪.‬‬
‫"ילדה טיפשה!" מימאס הסתער עליה ואנבת' בעקבותיו‪" .‬המחאי נטשו אותך!"‬
‫"אולי הן נטשו אותך‪ ",‬אמרה פייפר‪.‬‬
‫מימאס הניף את הפטיש שלו‪ ,‬אבל שכח מאנבת'‪ .‬היא דקרה בירכו והענק כשל‬
‫קדימה ואיבד את שיווי משקלו‪ .‬פייפר התקרבה אליו בשלווה ודקרה בבטנו‪.‬‬
‫מימאס קרס עם הפנים למטה בפתח הקרוב ביותר‪ .‬הוא התהפך בדיוק כשפרצוף‬
‫האבן של בהלה ניתק מהקיר שמעליו וקרס עליו בנשיקה במשקל טון‪.‬‬
‫צעקתו של הענק היתה קצרה‪ .‬גופו דמם‪ .‬ואז הוא התפורר לערימת אפר באורך‬
‫שישה מטרים‪.‬‬
‫אנבת' בהתה בפייפר‪" .‬מה זה היה?"‬
‫"אני לא בטוחה‪".‬‬
‫"פייפר‪ ,‬את היית מדהימה‪ ,‬אבל הרוחות הבוערות האלה ששיחררת —"‬
‫"המחאי‪".‬‬
 ‫"איך השחרור שלהן יעזור לנו למצוא את המרפא שאנחנו מחפשים?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬הן אמרו שאני אוכל לזמן אותן כשיגיע הרגע‪ .‬אולי ארטמיס ואפולו‬
‫יוכלו להסביר —"‬
‫חלק מהקיר גלש אל הרצפה כמו קרחון שקרס‪.‬‬
‫אנבת' מעדה וכמעט החליקה על האוזן הכרותה של הענק‪" .‬אנחנו חייבות לצאת‬
‫מכאן‪".‬‬
‫"אני עובדת על זה‪ ",‬אמרה פייפר‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אממ‪ ,‬ואני חושבת שהאוזן הזאת היא שלל המלחמה שלך‪".‬‬
‫"איכס‪".‬‬
‫"את יכולה לעשות ממנה מגן משגע‪".‬‬
‫"סתמי‪ ,‬צ'ייס‪ ".‬פייפר נעצה מבט בפתח השני‪ ,‬שמעליו עדיין התנוססו פניו של פחד‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬אחיי‪ ,‬שעזרתם לנו להרוג את הענק‪ .‬אני צריכה עוד טובה אחת — מוצא מכאן‪.‬‬
‫ותאמינו לי‪ ,‬אני מבועתת כמו שצריך‪ .‬אני מציעה לכם‪ ,‬אה‪ ,‬את האוזן המקסימה הזאת‬
‫כקורבן‪".‬‬
‫פני האבן לא ענו‪ .‬חלק נוסף של הקיר קרס‪ .‬סדק מואר נגלה בתקרה‪.‬‬
‫פייפר תפסה ביד של אנבת'‪" .‬אנחנו עוברות בפתח הזה‪ .‬אם זה יעבוד‪ ,‬אולי נמצא את‬
‫עצמנו על פני השטח‪".‬‬
‫"ואם לא?"‬
‫פייפר נעצה מבט בפני הפחד‪" .‬בואי נגלה‪".‬‬
‫החדר קרס סביבן בעודן צוללות אל החשכה‪.‬‬
 ‫‪XXI‬‬

‫ריינה‬
‫לפחות הפעם הם לא מצאו את עצמם על סיפון ספינת תענוגות‪.‬‬
‫בקפיצה מפורטוגל הם נחתו באמצע האוקיינוס האטלנטי‪ ,‬וריינה העבירה יום שלם על‬
‫הסיפון העליון של "מלכת האזוריים" בהרחקת ילדים מאתנה פרתנוס‪ ,‬כי משום מה הם‬
‫החליטו שזאת מגלשת מים‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬הקפיצה הבאה הביאה את ריינה הביתה‪.‬‬
‫הם הופיעו בגובה שלושה מטרים‪ ,‬מרחפים מעל חצר מסעדה שהיתה מוכרת לריינה‪.‬‬
‫היא וניקו נפלו על כלוב ציפורים גדול‪ ,‬שנשבר מיד ושמט אותם אל בין עציצי שרכים‬
‫ושלושה תוכים מבוהלים‪ .‬המאמן הדג' נחת על הגגון שמעל לבר‪ .‬אתנה פרתנוס נחתה על‬
‫רגליה בקול חבטה גדול‪ ,‬מחצה שולחן גן והפכה שמשייה ירוקה כהה‪ ,‬שצנחה על פסל‬
‫ניקה שבידה של אתנה‪ ,‬כך שאלת החוכמה נראתה כאילו היא מחזיקה משקה טרופי‪.‬‬
‫"יאייקס!" צעק המאמן הדג'‪ .‬הגגון נקרע והוא נפל מאחורי הבר בקול התנפצות של‬
‫בקבוקים וכוסות‪ .‬הסאטיר מיהר להתאושש‪ .‬הוא התרומם כשבשערו נעוצים תריסר מקלוני‬
‫ערבוב‪ ,‬חטף את צינור הסודה ומזג לעצמו משקה‪.‬‬
‫"זה מוצא חן בעיניי!" הוא השליך פרוסת אננס אל הפה‪" .‬אבל בפעם הבאה‪ ,‬ילד‪,‬‬
‫אפשר לנחות על הרצפה ולא שלושה מטרים מעליה?"‬
‫ניקו גרר את עצמו אל מחוץ לשרכים‪ .‬הוא קרס בכיסא סמוך והרחיק מעליו בנפנופי‬
‫ידיים תוכי כחול שניסה לנחות על הראש שלו‪ .‬אחרי הקרב עם ליקאון‪ ,‬ניקו זרק את מעיל‬
‫הטייסים המרוטש שלו‪ .‬מצבה של חולצת הטריקו השחורה שלו עם דוגמת הגולגולות לא‬
‫היה טוב בהרבה‪ .‬ריינה תפרה את החתכים בזרועות שלו‪ ,‬מה שהקנה לניקו מראה קצת‬
‫מלחיץ שהזכיר את המפלצת של פרנקנשטיין‪ ,‬אבל החתכים נותרו נפוחים ואדומים‪ .‬בניגוד‬
‫לנשיכות‪ ,‬שריטות מטופרי איש זאב לא מידבקות‪ ,‬אבל ריינה ידעה מניסיון שהן מחלימות‬
‫לאט וצורבות כמו חומצה‪.‬‬
‫"אני חייב לישון‪ ".‬ניקו הרים מבט מטושטש‪" .‬אנחנו מוגנים כאן?"‬
‫ריינה סרקה את החצר‪ .‬המקום נראה נטוש‪ ,‬אבל היא לא הבינה למה‪ .‬בשעת ערב‬
‫כזאת‪ ,‬המסעדה היתה אמורה להיות מלאה‪ .‬מעליהם‪ ,‬שמי הערב קרנו באור אדמדם‬
‫עכור‪ ,‬כמו צבע קירות הבניין‪ .‬מרפסות הקומה השנייה המקיפות את החצר הפנימית היו‬
‫ריקות‪ ,‬מלבד עציצי אזליאה שנתלו ממעקי המתכת הלבנים‪ .‬מאחורי קיר של דלתות‬
‫זכוכית היה פנים המסעדה חשוך‪ .‬הקול היחיד היה פכפוך המזרקה הנטושה‪ ,‬פה ושם‬
‫קרקור של תוכי עצבני‪.‬‬
‫"זאת ָ‘בּ ָרצ'ינָ ה'‪ ",‬אמרה ריינה‪.‬‬
‫"איזה בר?" הדג' פתח צנצנת דובדבנים מסוכרים והתחיל לזלול אותם‪.‬‬
‫"זאת מסעדה מפורסמת‪ ",‬אמרה ריינה‪" ,‬באמצע העיר העתיקה של סן חואן‪ .‬כאן‬
‫המציאו את הפינה קולדה‪ ,‬בשנות השישים‪ ,‬אני חושבת‪".‬‬
‫ניקו קרס מהכיסא שלו‪ ,‬התקפל על הרצפה והתחיל לנחור‪.‬‬
‫המאמן הדג' תקע גרפס‪" .‬טוב‪ ,‬נראה שאנחנו נשארים כאן בזמן הקרוב‪ .‬אם הם לא‬
‫המציאו אף משקה חדש מאז שנות השישים‪ ,‬באמת הגיע הזמן‪ .‬אני אתחיל לעבוד על‬
‫זה!"‬
‫בזמן שהדג' חיטט מאחורי הבר‪ ,‬שרקה ריינה לאורום וארגנטום‪ .‬הכלבים נראו חבוטים‬
‫למדי בעקבות הקרב עם אנשי הזאב‪ ,‬אבל ריינה הציבה אותם על המשמר‪ .‬היא העיפה‬
‫מבט אל היציאה לרחוב‪ .‬שערי הברזל המעוטרים היו נעולים‪ .‬שלט בספרדית ובאנגלית‬
‫הכריז שהמסעדה סגורה למסיבה פרטית‪ .‬זה נראה לה מוזר‪ ,‬כי המקום היה נטוש‪.‬‬
‫בתחתית השלט הוטבעו ראשי תיבות‪ :‬הד"ק‪ .‬הם טרדו את מנוחתה של ריינה‪ ,‬אף שהיא‬
‫לא ידעה מדוע‪.‬‬
‫פוֹר ָט ֶל ָסה היה שקט במידה יוצאת דופן‪ .‬שום כלי רכב‬
‫היא הציצה דרך השער‪ .‬רחוב ְ‬
‫או הולכי רגל לא נראו על אבני המרצפת הכחולות‪ .‬החנויות בצבעי הפסטל היו סגורות‬
‫וחשוכות‪ .‬האם יום ראשון היום? או יום חופשה כלשהי? אי–השקט של ריינה העמיק‪.‬‬
‫מאחוריה שרק המאמן הדג' בעליזות בעודו מסדר שורה של בלנדרים‪ .‬התוכים קיננו‬
‫על כתפי אתנה פרתנוס‪ .‬ריינה תהתה אם היוונים ייעלבו אם הפסל שלהם יגיע מכוסה‬
‫בלשלשת ציפורים טרופיות‪.‬‬
‫מכל המקומות שריינה היתה יכולה להגיע אליהם‪ ...‬דווקא סן חואן‪.‬‬
‫אולי היה זה צירוף מקרים‪ ,‬אבל היא חששה שלא‪ .‬פורטו ריקו לא היתה בדרך בין‬
‫אירופה לניו יורק‪ .‬היא היתה הרבה יותר דרומה‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬ריינה השאילה לניקו מכוחה כבר כמה ימים‪ .‬אולי היא השפיעה עליו‬
‫באופן לא מודע‪ .‬הוא נמשך אל מחשבות מכאיבות‪ ,‬פחד‪ ,‬אפלה‪ .‬והזיכרון האפל והמכאיב‬
‫ביותר של ריינה מקורו בסן חואן‪ .‬הפחד הגדול ביותר שלה? לחזור לכאן‪.‬‬
‫הכלבים הרגישו במתח שלה‪ .‬הם שוטטו הלוך ושוב בחצר ונהמו על צללים‪ .‬ארגנטום‬
‫המסכן הסתובב במעגלים בניסיון להפנות את ראשו המעוקם ולראות דרך עין האודם‬
 ‫היחידה שלו‪.‬‬
‫ריינה ניסתה להתמקד בזיכרונות חיוביים‪ .‬היא התגעגעה לקולן של צפרדעי קוֹקי‬
‫הקטנות‪ ,‬שקירקרו ברחבי השכונה כמו מקהלה של פקקי סודה נפתחים‪ .‬היא התגעגעה‬
‫מהפּאנַ ֶדריאס המקומיות‪.‬‬
‫ָ‬ ‫לריח האוקיינוס‪ ,‬לעצי המגנוליה וההדר הפורחים‪ ,‬ללחם הטרי‬
‫אפילו הלחות היתה מוכרת ונוחה — כמו אוויר מבושם הנושב משרוול מייבש כביסה‪.‬‬
‫אסה ֶדה‬ ‫בפּל ָ‬
‫חלק ממנה רצה לפתוח את השערים ולהסתובב בעיר‪ .‬היא רצתה לבקר ָ‬
‫ָא ְר ָמאס‪ ,‬שם משחקים הזקנים דומינו ובדוכני הקפה מוכרים אספרסו כה חזק שהאוזניים‬
‫שלך מתפוקקות כשאת שותה אותו‪ .‬היא רצתה לשוטט לאורך הרחוב הישן שלה‪ ,‬קאיֶ ה‬
‫חוֹסה‪ ,‬לספור את חתולי הרחוב ולקרוא להם בשמות‪ ,‬להמציא סיפור על כל אחד מהם‬ ‫סן ֶ‬
‫כפי שנהגה לעשות עם אחותה‪ .‬היא רצתה לפרוץ למטבח של ברצ'ינה ולבשל מוֹפוֹנְ גוֹ‬
‫פּל ָטאנוֹ מטוגן ובייקון ושום — טעמים שתמיד יזכירו לה את ימי ראשון אחר‬ ‫אמיתי עם ָ‬
‫הצהריים‪ ,‬כשהיא והיילה היו נמלטות מהבית לזמן קצר‪ ,‬ואם התמזל מזלן היו אוכלות כאן‬
‫במטבח‪ ,‬כי הצוות הכיר אותן וריחם עליהן‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬ריינה רצתה להסתלק תכף ומיד‪ .‬היא רצתה להעיר את ניקו‪ ,‬לא חשוב‬
‫כמה הוא עייף‪ ,‬ולהכריח אותו להקפיץ אותם מכאן במסע צללים — לכל מקום שהוא‬
‫מלבד סן חואן‪.‬‬
‫הקרבה הזאת לבית הישן שלה גרמה לריינה להרגיש כאילו היא נמתחת בכוח‪ ,‬כמו‬
‫כננת של קטפולטה‪.‬‬
‫היא העיפה מבט בניקו‪ .‬למרות הלילה החמים‪ ,‬הוא רעד על רצפת האריחים‪ .‬היא‬
‫שלפה שמיכה מהתרמיל שלה וכיסתה אותו‪.‬‬
‫ריינה לא נבוכה עוד מהצורך לגונן עליו‪ .‬לטוב ולרע‪ ,‬הם חלקו עכשיו קשר ייחודי‪.‬‬
‫בכל פעם שערכו מסע צללים‪ ,‬התשישות והכאב שלו שטפו אותה והיא הבינה אותו קצת‬
‫יותר טוב‪.‬‬
‫ניקו היה בודד במידה מזעזעת‪ .‬הוא איבד את אחותו הגדולה ביאנקה‪ .‬הוא הרחיק‬
‫מעליו כל חצוי שניסה להתקרב אליו‪ .‬הדברים שעבר במחנה החצויים‪ ,‬במבוך ובטרטרוס‬
‫הותירו בו צלקות‪ ,‬והוא פחד לבטוח במישהו‪.‬‬
‫ריינה התקשתה להאמין שתוכל לשנות זאת‪ ,‬אבל היא רצתה לתמוך בניקו‪ .‬כל‬
‫הגיבורים ראויים לזה‪ .‬זה היה כל הרעיון מאחורי הלגיון השנים–עשר‪ .‬אתה מאחד כוחות‬
‫עם אחרים במלחמה למען מטרה נעלה‪ .‬אתה לא לבד‪ .‬אתה מתיידד עם אנשים וזוכה‬
‫ביחס של כבוד מהם‪ .‬גם אחרי הפרישה מהלגיון יש לך מקום בקהילה‪ .‬שום חצוי אינו‬
‫אמור לסבול לבדו כמו ניקו‪.‬‬
‫הלילה היה ה–‪ 25‬ביולי‪ .‬נותרו שבעה ימים עד האחד באוגוסט‪ .‬בתיאוריה נותר להם‬
‫שפע זמן להגיע ללונג איילנד‪ .‬ברגע שישלימו את משימתם‪ ,‬אם ישלימו את משימתם‪,‬‬
‫ריינה תוודא שניקו יזכה בהכרה על אומץ לבו‪.‬‬
‫היא הורידה את התרמיל שלה מגבה‪ .‬היא ניסתה להניח אותו מתחת לראש של ניקו‬
‫ככרית מאולתרת‪ ,‬אבל אצבעותיה חלפו היישר מבעדו כאילו הוא צל‪ .‬היא משכה את ידה‪.‬‬
‫בתחושת חרדה צוננת‪ ,‬היא ניסתה שוב‪ .‬הפעם היא הצליחה להרים את הצוואר שלו‬
‫ולהחליק מתחתיו את הכרית‪ .‬עורו היה קריר אך נורמלי מכל בחינה אחרת‪.‬‬
‫האם היא הוזה?‬
‫ניקו השקיע כל כך הרבה אנרגיה במסעות הצללים‪ ...‬אולי הוא מתחיל להתפוגג‬
‫באופן לא הפיך‪ .‬אם הוא ימשיך לתת את כל מה שיש לו כמה ימים נוספים‪...‬‬
‫צליל בלנדר העיר אותה ממחשבותיה‪.‬‬
‫"רוצה שייק?" שאל המאמן‪" .‬יש בו אננס‪ ,‬מנגו‪ ,‬תפוז ובננה‪ ,‬מתחת להר של שבבי‬
‫קוקוס‪ .‬אני קורא לזה ‘ההרקולס'!"‬
‫"אני–אני בסדר‪ ,‬תודה‪ ".‬היא העיפה מבט למעלה אל המרפסות המקיפות את החצר‬
‫הפנימית‪ .‬עדיין נראה לה מוזר שהמסעדה סגורה‪ .‬מסיבה פרטית‪ .‬הד"ק‪" .‬המאמן‪ ,‬אני‬
‫חושבת שאלך לסרוק את הקומה השנייה‪ ,‬לא מוצא חן בעיניי —"‬
‫הבזק תנועה לכד את תשומת לבה‪ .‬על המרפסת מימין — דמות כהה‪ .‬מעליה‪ ,‬על‬
‫שפת הגג‪ ,‬כמה צלליות נוספות הופיעו על רקע העננים הכתומים‪.‬‬
‫ריינה שלפה את החרב שלה‪ ,‬אבל איחרה את המועד‪.‬‬
‫הבזק כסף‪ ,‬קול סוווש קל‪ ,‬ומחט ננעצה בצווארה‪ .‬ראייתה היטשטשה‪ .‬אבריה הפכו‬
‫לספגטי‪ .‬היא קרסה לצד ניקו‪.‬‬
‫בעוד ראייתה מתעמעמת‪ ,‬היא ראתה את הכלבים שלה רצים לעברה‪ ,‬אבל הם קפאו‬
‫באמצע הנביחה וקרסו‪.‬‬
‫מכיוון הבר צעק המאמן‪" :‬היי!"‬
‫עוד קול סוווש‪ .‬המאמן קרס כשחץ כסוף נעוץ בצווארו‪.‬‬
‫ריינה ניסתה לומר‪ ,‬ניקו‪ ,‬תתעורר‪ .‬הקול שלה סירב לפעול‪ .‬גופה כובה באותה יעילות‬
‫שנוטרלו הכלבים שלה‪.‬‬
‫דמויות כהות נראו על שפת הגג‪ .‬כחמש–שש מהן קפצו אל החצר‪ ,‬דוממות וחינניות‪.‬‬
‫אחת רכנה מעל ריינה‪ .‬היא לא ראתה דבר מלבד כתם אפור מטושטש‪.‬‬
‫קול עמום אמר‪" :‬קחו אותה‪".‬‬
‫שק בד נחבש בכוח על ראשה‪ .‬ריינה תהתה במעומעם אם ככה היא הולכת למות —‬
‫אפילו בלי להילחם‪.‬‬
‫ואז לא היתה לזה עוד חשיבות‪ .‬כמה זוגות ידיים הרימו אותה בגסות כמו רהיט‬
‫מסורבל והיא שקעה בחוסר הכרה‪.‬‬
 ‫‪XXII‬‬

‫ריינה‬
‫התשובה עלתה בראשה עוד לפני שחזרה להכרה מלאה‪.‬‬
‫ראשי התיבות על השלט ב"ברצ'ינה"‪ :‬הד"ק‪.‬‬
‫"לא מצחיק‪ ",‬רטנה ריינה לעצמה‪" .‬ממש לא מצחיק‪".‬‬
‫לפני שנים לימדה אותה לופה כיצד לישון שינה קלה‪ ,‬ולהתעורר דרוכה ונכונה‬
‫להתקפה‪ .‬כעת‪ ,‬עם חזרתם של חושיה‪ ,‬היא בחנה את מצבה‪.‬‬
‫שק הבד עדיין כיסה את ראשה‪ ,‬אבל לא נראה שהוא קשור סביב צווארה‪ .‬היא היתה‬
‫קשורה לכיסא נוקשה — כיסא עץ‪ ,‬לפי התחושה‪ .‬חבלים הודקו על צלעותיה‪ .‬ידיה היו‬
‫קשורות מאחורי גבה‪ ,‬אבל קרסוליה היו חופשיים‪.‬‬
‫או שהשובים שלה היו רשלנים‪ ,‬או שהם לא ציפו שהיא תתעורר במהירות כזאת‪.‬‬
‫ריינה ניענעה אצבעות ובהונות‪ .‬השפעתו של סם ההרדמה שלהם חלפה‪.‬‬
‫במקום כלשהו מולה הידהדו צעדים לאורך מסדרון‪ .‬הצליל התקרב‪ .‬ריינה הרפתה את‬
‫שריריה‪ .‬היא השעינה את הסנטר על החזה‪.‬‬
‫מנעול קירקש‪ .‬דלת נפתחה בחריקה‪ .‬אם לשפוט על פי ההדים‪ ,‬ריינה הוחזקה בחדר‬
‫לבנים או בטון‪ :‬אולי מרתף‪ ,‬או תא כלא‪ .‬אדם אחד נכנס לחדר‪.‬‬ ‫קטן עם קירות ֵ‬
‫ריינה חישבה את המרחק‪ .‬לא יותר ממטר וחצי‪.‬‬
‫היא זינקה קדימה והסתובבה כך שרגלי הכיסא נחבטו בגוף של השובה שלה‪.‬‬
‫מעוצמת המהלומה נשבר הכיסא‪ .‬השובה נפל באנקה של כאב‪.‬‬
‫צעקות מהמסדרון‪ .‬עוד צעדים‪.‬‬
‫ריינה ניערה את ראשה והסירה את שק הבד‪ .‬היא התגלגלה לאחור‪ ,‬משכה את ידיה‬
‫מתחת לרגליה והעבירה את הזרועות קדימה‪ .‬השובה שלה — התברר שזאת נערה בבגדי‬
‫הסוואה אפורים — שכבה מטושטשת על הרצפה‪ ,‬ובחגורתה סכין‪.‬‬
‫ריינה חטפה את הסכין והתיישבה מעל הנערה‪ ,‬מצמידה את הלהב אל גרונה‪.‬‬
‫שלוש בנות נוספות הופיע בפתח‪ .‬שתיים שלפו סכינים‪ .‬השלישית מתחה חץ בקשת‪.‬‬
‫לרגע כולן קפאו‪.‬‬
‫עורק הצוואר של הנערה פעם תחת הלהב‪ .‬בחוכמתה‪ ,‬היא לא ניסתה לזוז‪.‬‬
‫ריינה עברה בראשה על אפשרויות שונות לנטרל את שלוש הנערות בפתח‪ .‬כולן לבשו‬
‫חולצות טריקו בדוגמת הסוואה אפורה‪ ,‬מכנסי ג'ינס שחורים דהויים‪ ,‬נעלי ספורט שחורות‬
‫וחגורות כלים‪ ,‬כאילו היו בדרכן לטיול מחנאות‪ ...‬או לציד‪.‬‬
‫"אתן ציידות ארטמיס‪ ",‬הבינה ריינה‪.‬‬
‫"תירגעי‪ ",‬אמרה הנערה עם הקשת‪ .‬שערה הג'ינג'י היה מגולח בצדדים וארוך‬
‫מלמעלה‪ .‬היה לה מבנה גוף של מתאבקת מקצועית‪" .‬קיבלת רושם לא נכון‪".‬‬
‫הנערה על הרצפה נשפה אוויר מריאותיה‪ ,‬אבל ריינה הכירה את התכסיס הזה —‬
‫ניסיון להשתחרר מאחיזת האויב‪ .‬היא הידקה את הסכין לגרונה של הנערה‪.‬‬
‫"אתן קיבלתן רושם לא נכון‪ ",‬אמרה ריינה‪" ,‬אם אתן חושבות שאתן יכולות לתקוף‬
‫אותי ולקחת אותי בשבי‪ .‬איפה החברים שלי?"‬
‫"שלמים ובריאים‪ ,‬בדיוק איפה שהשארת אותם‪ ",‬הבטיחה הנערה הג'ינג'ית‪" .‬תקשיבי‪,‬‬
‫אנחנו שלוש נגד אחת והידיים שלך קשורות‪".‬‬
‫"את צודקת‪ ",‬נהמה ריינה‪" .‬תביאי שש בנות נוספות ואולי אז זה יהיה קרב הוגן‪ .‬אני‬
‫דורשת להיפגש עם המפקדת שלכן‪ ,‬תאליה גרייס‪".‬‬
‫הנערה הג'ינג'ית מיצמצה‪ .‬חברותיה אחזו בסכיניהן באי שקט‪.‬‬
‫על הרצפה‪ ,‬התחילה השבויה של ריינה לרעוד‪ .‬ריינה חשבה שאולי מדובר באיזה‬
‫התקף‪ .‬ואז היא קלטה שהנערה צוחקת‪.‬‬
‫"משהו מצחיק אותך?" שאלה ריינה‪.‬‬
‫קולה של הנערה היה לחישה צרודה‪" .‬ג'ייסון אמר לי שאת מוכשרת‪ .‬הוא לא אמר‬
‫עד כמה‪".‬‬
‫ריינה מיקדה את תשומת לבה בשבויה‪ .‬היא נראתה בערך בת שש–עשרה‪ ,‬עם שיער‬
‫שחור לא סימטרי ועיניים כחולות עזות‪ .‬על המצח שלה נצצה עטרת כסף‪.‬‬
‫"את תאליה?"‬
‫"ואני אשמח להסביר‪ ",‬אמרה תאליה‪" ,‬אם תואילי לא לשסף לי את הגרון‪".‬‬

‫***‬

‫הציידות הובילו אותה במבוך של מסדרונות‪ .‬הקירות היו עשויים לבני בטון צבועות בגון‬
‫זית צבאי‪ ,‬ללא חלונות‪ .‬מקור האור היחיד היו נורות פלואורסצנטיות עמומות במרווחים של‬
‫כשישה מטרים זו מזו‪ .‬המסדרונות התפתלו‪ ,‬פנו וחזרו‪ ,‬אבל הציידת הג'ינג'ית‪ ,‬פיבי‪,‬‬
‫הובילה בראש‪ .‬נראה שהיא יודע לאן היא הולכת‪.‬‬
‫תאליה גרייס הלכה בצליעה‪ ,‬אוחזת בצלעותיה במקום שבו הכתה בה ריינה בכיסא‪.‬‬
‫הציידת סבלה בוודאי כאב‪ ,‬אבל עיניה נצצו משעשוע‪.‬‬
‫"שוב‪ ,‬אני מצטערת שחטפנו אותך‪ ".‬תאליה לא נשמעה מצטערת במיוחד‪" .‬המחבוא‬
‫הזה סודי‪ .‬לאמזונות יש נהלים מסוימים —"‬
‫"האמזונות‪ .‬אתן עובדות בשבילן?"‬
‫"איתן‪ ",‬תיקנה אותה תאליה‪" .‬יש בינינו הסכמה הדדית‪ .‬לפעמים האמזונות שולחות‬
‫לנו מגויסות‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשאנחנו נתקלות בבנות שלא רוצות להישאר בתולות לנצח‪ ,‬אנחנו‬
‫שולחות אותן לאמזונות‪ .‬האמזונות לא נדרו נדרים כאלה‪".‬‬
‫אחת הציידות האחרות נשפה בגועל‪" .‬הן מחזיקות עבדים בקולרים ובסרבלים כתומים‪.‬‬
‫הייתי מעדיפה להחזיק להקת כלבים‪".‬‬
‫"הזכרים שלהן לא עבדים‪ ,‬סלין‪ ",‬נזפה בה תאליה‪" .‬רק כפופים להן‪ ".‬היא העיפה‬
‫מבט בריינה‪" .‬אין הסכמה מוחלטת בין האמזונות והציידות בכל נושא‪ ,‬אבל מאז שגאיה‬
‫התחילה להתעורר אנחנו משתפות פעולה בצורה הדוקה‪ .‬עכשיו עם העוינות בין מחנה‬
‫יופיטר ומחנה החצויים‪ ,‬טוב‪ ...‬מישהי צריכה לטפל בכל המפלצות‪ .‬הכוחות שלנו פזורים‬
‫בכל היבשת‪".‬‬
‫ריינה שיפשפה את הסימנים שהשאירו החבלים במפרקי ידיה‪" .‬חשבתי שאמרת‬
‫לג'ייסון שאת לא יודעת שום דבר על מחנה יופיטר‪".‬‬
‫"זה היה נכון אז‪ .‬אבל הימים ההם עברו‪ ,‬כתוצאה מהמזימות של הרה‪ ".‬פניה של‬
‫תאליה הרצינו‪" .‬מה שלום אחי?"‬
‫"כשראיתי אותו בפעם האחרונה באפירוס‪ ,‬הוא היה בסדר גמור‪ ".‬ריינה סיפרה לה‬
‫את כל הידוע לה‪.‬‬
‫עיניה של תאליה היו מסיחות דעת‪ :‬כחולות חשמליות‪ ,‬דרוכות וערניות‪ ,‬דומות כל כך‬
‫לעיניים של ג'ייסון‪ .‬מכל בחינה אחרת לא היה דמיון במראה שני האחים‪ .‬השיער של‬
‫תאליה היה כהה‪ ,‬בתספורת לא סימטרית‪ .‬מכנסי הג'ינס שלה היו בלויים‪ ,‬מחוזקים‬
‫בסיכות ביטחון‪ .‬היא ענדה שרשראות מתכת על הצוואר והידיים‪ ,‬ועל החולצה האפורה‬
‫שלה היה טלאי עם הכיתוב הפאנק חי ובועט‪ .‬בך‪.‬‬
‫ריינה תמיד ראתה בג'ייסון נער כל–אמריקאי כזה‪ .‬תאליה נראתה כמו הבחורה‬
‫ששודדת נערים כל–אמריקאים בסמטה באיומי סכין‪.‬‬
‫"אני מקווה שהוא עדיין בסדר‪ ",‬אמרה תאליה בקול מהורהר‪" .‬לפני כמה לילות‬
‫חלמתי על אמא שלנו‪ .‬זה‪ ...‬לא היה נעים‪ .‬ואז קיבלתי את ההודעה מניקו בחלומות שלי‬
‫— שאוריון צד אתכם‪ .‬זה היה עוד פחות נעים‪".‬‬
‫"בגלל זה את כאן‪ .‬קיבלת את ההודעה מניקו‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬לא מיהרנו לפורטו ריקו לחופשה‪ .‬זה אחד המעוזים המאובטחים ביותר של‬
‫האמזונות‪ .‬הערכנו שנוכל ליירט אתכם כאן‪".‬‬
‫"ליירט אותנו‪ ...‬איך? ולמה?"‬
‫פיבי הצועדת לפניהן עצרה‪ .‬המסדרון הסתיים בדלתות מתכת‪ .‬פיבי דפקה עליהן בקת‬
‫הסכין שלה — רצף מורכב של נקישות‪ ,‬כמו קוד מורס‪.‬‬
‫תאליה שיפשפה את צלעותיה החבולות‪" .‬אני נאלצת להשאיר אותך כאן‪ .‬הציידות‬
‫מסיירות בעיר העתיקה‪ ,‬פוקחות עין למקרה שאוריון יגיע‪ .‬אני צריכה לחזור לחזית‪ ".‬היא‬
‫הושיטה יד בציפייה‪" .‬הסכין שלי‪ ,‬בבקשה?"‬
‫ריינה הושיטה לה אותו‪" .‬מה עם כלי הנשק שלי?"‬
‫"תקבלי אותם בחזרה כשתעזבי‪ .‬אני יודעת שזה נראה לך טיפשי — החטיפה וכיסוי‬
‫העיניים וכל זה — אבל האמזונות מתייחסות ברצינות רבה לענייני אבטחה‪ .‬בחודש שעבר‬
‫היתה להן תקרית במרכז שלהן בסיאטל‪ .‬אולי שמעת על זה‪ .‬מישהי בשם הייזל לבסק‬
‫גנבה סוס‪".‬‬
‫הציידת סלין חייכה‪" .‬נעמי ואני ראינו את סרטי האבטחה‪ .‬אגדי‪".‬‬
‫"אפּי‪ ",‬אישרה ציידת שלישית‪.‬‬ ‫ֶ‬
‫"בכל מקרה‪ ",‬אמרה תאליה‪" ,‬אנחנו פוקחות עין על ניקו והסאטיר‪ .‬לזכרים‬
‫לא–מורשים אסור אפילו להתקרב למקום הזה‪ ,‬אבל השארנו להם פתק כדי שהם לא‬
‫ידאגו‪".‬‬
‫תאליה הוציאה מחגורתה דף מקופל ופרשה אותו‪ .‬היא הושיטה אותו לריינה‪ .‬זה היה‬
‫צילום של פתק כתוב ביד‪:‬‬
‫שטר חוב על ‪ 1‬פראיטור רומית‪.‬‬
‫היא תוחזר שלמה ובריאה‪.‬‬
‫חכו בסבלנות‪.‬‬
‫אחרת תמותו‪.‬‬
‫נשיקות‪ ,‬ציידות ארטמיס‬
‫ריינה החזירה לה את הפתק‪" .‬בטח‪ .‬זה לא ידאיג אותם בכלל‪".‬‬
‫פיבי גיחכה‪" .‬זה בסדר‪ .‬כיסיתי את אתנה פרתנוס שלך ברשת הסוואה חדשה‬
‫שעיצבתי‪ .‬היא אמורה למנוע ממפלצות — אפילו מאוריון — למצוא את הפסל‪ .‬וחוץ‬
‫מזה‪ ,‬אם הניחוש שלי נכון‪ ,‬אוריון לא עוקב אחרי הפסל אלא אחרייך‪".‬‬
‫ריינה הרגישה כאילו חטפה אגרוף במצח‪" .‬איך את יכולה לדעת?"‬
‫"פיבי היא הגששית הכי מוכשרת שלי‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬והמרפאת הכי טובה‪ .‬ו‪...‬‬
‫טוב‪ ,‬בגדול היא צודקת ברוב הדברים‪".‬‬
‫"רוב הדברים?" מחתה פיבי‪.‬‬
‫תאליה הרימה ידיים במחוות כניעה‪" .‬באשר לסיבה שבגללה עצרנו אותך‪ ,‬אני אתן‬
‫לאמזונות להסביר‪ .‬פיבי‪ ,‬סלין‪ ,‬נעמי — לוו את ריינה פנימה‪ .‬אני צריכה לדאוג להגנות‬
‫שלנו‪".‬‬
‫"את צופה קרב‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬אבל אמרת שהמקום הזה סודי ומאובטח‪".‬‬
‫תאליה הכניסה את הסכין שלה לנדן‪" .‬את לא מכירה את אוריון‪ .‬הלוואי שהיה לנו‬
‫יותר זמן‪ ,‬פראיטור‪ .‬הייתי רוצה לשמוע על המחנה שלך ואיך הגעת לכאן‪ .‬את כל כך‬
‫מזכירה לי את אחותך‪ ,‬אבל —"‬
‫"את מכירה את היילה?" שאלה ריינה‪" .‬היא מוגנת?"‬
‫תאליה הטתה את ראשה‪" .‬אף אחד מאיתנו לא מוגן בימים אלה‪ ,‬פראיטור‪ ,‬אז אני‬
‫באמת חייבת לזוז‪ .‬ציד מוצלח!"‬
‫תאליה נעלמה במסדרון‪.‬‬
‫דלתות המתכת נפתחו בחריקה‪ .‬שלוש הציידות הובילו את ריינה פנימה‪.‬‬
‫אחרי המנהרות הצפופות‪ ,‬נעתקה נשימתה של ריינה למראה גודלו של המחסן‪ .‬להקה‬
‫של עיטים ענקיים היתה יכולה לעשות תמרונים אוויריים מתחת לתקרה רחבת הידיים‪.‬‬
‫שורות של כונניות מדפים בגובה שלוש קומות השתרעו אל המרחק‪ .‬מלגזות רובוטיות‬
‫התרוצצו בין המעברים לאסוף קופסאות‪ .‬חמש–שש נשים צעירות בחליפות מכנסיים‬
‫שחורות עמדו בקרבת מקום‪ ,‬משוות נתונים בטאבלטים שלהן‪ .‬מולן היו ארגזים ועליהם‬
‫הכיתוב‪ :‬חצים מתפוצצים ואש יוונית )‪ 1/2‬ק"ג — אריזת חיסכון( או קציצות גריפון‬
‫חופש אורגניות‪.‬‬
‫ממש מול ריינה‪ ,‬מאחורי שולחן ישיבות עמוס דוחות וכלי נשק חדים‪ ,‬ישבה דמות‬
‫מוכרת‪.‬‬
‫"אחותי הקטנה‪ ".‬היילה קמה‪" .‬שוב אנחנו בבית‪ .‬שוב לנוכח מוות ודאי‪ .‬אנחנו חייבות‬
‫להפסיק להיפגש ככה‪".‬‬
 ‫‪XXIII‬‬

‫ריינה‬

‫הרגשות של ריינה לא היו בדיוק מעורבים‪.‬‬

‫הם הושלכו לבלנדר עם קרח וחצץ‪.‬‬
‫כל פעם שפגשה את אחותה‪ ,‬היא לא ידעה אם לחבק אותה‪ ,‬לבכות או להסתלק‪.‬‬
‫ברור שהיא אהבה את היילה‪ .‬פעמים רבות היילה הצילה אותה ממוות‪.‬‬
‫אבל קשה לתאר במילים כמה מסובך היה העבר שלהן יחד‪.‬‬
‫היילה עקפה את השולחן‪ .‬היא נראתה טוב במכנסי העור השחורים והגופייה‬
‫השחורה‪ .‬סביב מותניה נצצה שרשרת חוליות מתכת — החגורה של מלכת האמזונות‪.‬‬
‫היא היתה בת עשרים ושתיים כיום‪ ,‬אבל היה ניתן לטעות ולחשוב אותה לאחותה התאומה‬
‫של ריינה‪ .‬היו לה אותו שיער כהה ארוך‪ ,‬אותן עיניים חומות‪ .‬הן אפילו ענדו את אותה‬
‫טבעת כסף עם סמל הלפיד והחנית של אמן‪ ,‬בלונה‪ .‬ההבדל הבולט ביותר לעין היתה‬
‫הצלקת הלבנה הארוכה על המצח של היילה‪ .‬היא דהתה בארבע השנים האחרונות‪ .‬זרים‬
‫היו עשויים לטעות ולחשוב אותה לקמט דאגה‪ .‬אבל ריינה זכרה את היום שריינה חטפה‬
‫את הצלקת הזאת בדו–קרב על סיפונה של ספינת שודדי ים‪.‬‬
‫"נו?" דחקה בה היילה‪" .‬אין לך שום דבר נחמד לומר לאחותך?"‬
‫"תודה שהורית לחטוף אותי‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬לירות בי חץ הרדמה‪ ,‬לכסות את הראש‬
‫שלי בשק ולקשור אותי לכיסא‪".‬‬
‫היילה גילגלה עיניים‪" .‬חייבים לשמור על הכללים‪ .‬כפראיטור את אמורה להבין את‬
‫זה‪ .‬מרכז ההפצה הזה הוא אחד הבסיסים הכי חשובים שלנו‪ .‬אנחנו חייבות לפקח על מי‬
‫שנכנס‪ .‬אני לא יכולה לאפשר חריגות מהכלל‪ ,‬בעיקר לא לבת משפחה‪".‬‬
‫"אני חושבת שפשוט נהנית מזה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬גם‪".‬‬
‫ריינה תהתה אם אחותה באמת שלווה ומאופקת כפי שהיא נראית מבחוץ‪ .‬היה‬
‫מדהים‪ ,‬וגם קצת מפחיד‪ ,‬לראות באיזו מהירות הסתגלה היילה לזהות החדשה שלה‪.‬‬
‫לפני שש שנים היא היתה אחות גדולה מפוחדת‪ ,‬שעשתה כמיטב יכולתה לגונן על‬
‫ריינה מהזעם של אבא שלהן‪ .‬המיומנויות העיקריות שלה היו לברוח ולמצוא עבורן‬
 ‫מקומות מסתור‪.‬‬
‫על האי של קירקה‪ ,‬עבדה היילה קשה בניסיון להבליט את עצמה‪ .‬היא לבשה בגדים‬
‫ראוותניים והשתמשה באיפור‪ .‬היא חייכה וצחקה ותמיד הפגינה עליזות‪ ,‬כאילו אם תעמיד‬
‫פנים שהיא מאושרת זה יעשה אותה מאושרת‪ .‬היא הפכה לאחת העוזרות החביבות על‬
‫קירקה‪.‬‬
‫לאחר שהמחסה שלהן באי עלה באש‪ ,‬הן נלקחו בשבי על ספינת שודדי הים‪ .‬ושוב‬
‫היילה השתנתה‪ .‬היא נלחמה על החופש שלהן בדו–קרב וניצחה‪ ,‬הפכה יותר שודדת ים‬
‫משודדי הים עצמם‪ ,‬זכתה בכבוד כה רב מצד הצוות שבסופו של דבר שחור–הזקן הוריד‬
‫אותן לחוף מחשש שהיילה תשתלט לו על הספינה‪.‬‬
‫עכשיו היא המציאה את עצמה מחדש כמלכת האמזונות‪.‬‬
‫ריינה הבינה כמובן מדוע אחותה זיקית כזאת‪ .‬כל עוד היא תמשיך להשתנות‪ ,‬היא‬
‫לעולם לא תתאבן לדבר שאליו הפך אבא שלהן‪...‬‬
‫"ראשי התיבות על השלט בברצ'ינה‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬הד"ק‪ .‬היילה דו–קטל‪ ,‬הכינוי‬
‫החדש שלך‪ .‬בדיחה קטנה?"‬
‫"בסך הכול בדקתי אם את מרוכזת‪".‬‬
‫"את ידעת שננחת בחצר‪ .‬איך?"‬
‫היילה משכה בכתפיה‪" .‬מסע צללים הוא סוג של קסם‪ .‬כמה מהבחורות שלי הן בנות‬
‫הקטה‪ .‬הם לא התקשו להסיט אתכם מהמסלול‪ ,‬בעיקר כי את ואני חולקות קשר‪".‬‬
‫ריינה ניסתה לכבוש את כעסה‪ .‬היילה‪ ,‬מכל האנשים‪ ,‬היתה צריכה לדעת איך ריינה‬
‫תרגיש אם יגררו אותה בחזרה לפורטו ריקו‪.‬‬
‫"השקעת בזה הרבה מאמצים‪ ",‬ציינה ריינה‪" .‬מלכת האמזונות וסגנית ארטמיס‬
‫ממהרות לפורטו ריקו בהתראה של רגע כדי לתפוס אותנו — אני מנחשת שלא בגלל‬
‫שהתגעגעת אלי‪".‬‬
‫פיבי הציידת הג'ינג'ית ציחקקה‪" .‬היא חכמה‪".‬‬
‫"ברור‪ ",‬אמרה היילה‪" .‬אני לימדתי אותה כל מה שהיא יודעת‪".‬‬
‫אמזונות נוספות התחילו להתקרב‪ ,‬אולי כי הרגישו שצפוי כאן קרב‪ .‬אמזונות אוהבות‬
‫בידור אלים כמעט כמו שודדי ים‪.‬‬
‫"אוריון‪ ",‬ניחשה ריינה‪" .‬זה מה שהביא אותך לכאן‪ .‬השם שלו משך את תשומת הלב‬
‫שלך‪".‬‬
‫"לא יכולתי לתת לו להרוג אותך‪ ",‬אמרה היילה‪.‬‬
 ‫"זה לא הכול‪".‬‬
‫"המשימה שלך ללוות את אתנה פרתנוס–"‬
‫"–חשובה‪ .‬אבל גם זה לא הכול‪ .‬זה אישי בשבילך‪ .‬ובשביל הציידות‪ .‬מה הקטע‬
‫שלכן?"‬
‫היילה העבירה אגודלים על חגורת הזהב שלה‪" .‬אוריון מהווה בעיה‪ .‬בניגוד לענקים‬
‫האחרים‪ ,‬אוריון מסתובב על פני האדמה כבר מאות שנים‪ .‬הוא מגלה עניין מיוחד בהריגת‬
‫אמזונות‪ ,‬או ציידות‪ ,‬או כל נקבה שמעזה להיות חזקה‪".‬‬
‫"אבל למה?"‬
‫רחש של פחד חלף בין הבנות‪.‬‬
‫היילה הסתכלה על פיבי‪" .‬את רוצה להסביר? את היית שם‪".‬‬
‫חיוכה של הציידת התפוגג‪" .‬בימי קדם‪ ,‬הצטרף אוריון לציידות‪ .‬הוא היה החבר הטוב‬
‫ביותר של הגבירה ארטמיס‪ .‬לא היה שני לו בשימוש בקשת — מלבד האלה עצמה‪,‬‬
‫ואולי אחיה‪ ,‬אפולו‪".‬‬
‫צמרמורת עברה בריינה‪ .‬פיבי נראתה בת ארבע–עשרה לכל היותר‪ .‬לחשוב שהיא‬
‫הכירה את אוריון לפני שלושת אלפים או ארבעת אלפים שנה‪...‬‬
‫"אז מה קרה?" היא שאלה‪.‬‬
‫האוזניים של פיבי הסמיקו‪" .‬אוריון חצה גבול‪ .‬הוא התאהב בארטמיס‪".‬‬
‫היילה נשפה בבוז‪" .‬זה תמיד קורה עם גברים‪ .‬הם מבטיחים ידידות‪ .‬הם מבטיחים‬
‫להתייחס אלייך כשווה להם‪ .‬אבל בסופו של דבר הם רק רוצים לשלוט בך‪".‬‬
‫פיבי התעסקה בציפורן אחת‪ .‬מאחוריה‪ ,‬שתי הציידות האחרות‪ ,‬נעמי וסלין‪ ,‬זעו באי‬
‫שקט‪.‬‬
‫"הגבירה ארטמיס דחתה את חיזוריו‪ ,‬כמובן‪ ",‬אמרה פיבי‪" .‬אוריון הפך מריר‪ .‬הוא‬
‫התחיל לצאת למסעות ציד ארוכים יותר ויותר‪ ,‬לבדו בשממה‪ .‬בסופו של דבר‪ ...‬אני לא‬
‫בטוחה מה קרה‪ .‬יום אחד ארטמיס חזרה למחנה ואמרה לנו שאוריון מת‪ .‬היא סירבה‬
‫להרחיב‪".‬‬
‫היילה הזעיפה פנים‪ ,‬והדבר הדגיש את הצלקת הלבנה על המצח שלה‪" .‬אני לא‬
‫יודעת מה קרה שם‪ ,‬אבל כשאוריון חזר מטרטרוס‪ ,‬הוא הפך לאויב מושבע של ארטמיס‪.‬‬
‫אף אחד לא ישנא אותך כמו מישהו שאהב אותך פעם‪".‬‬
‫ריינה הבינה את זה‪ .‬היא נזכרה בשיחה שניהלה עם האלה אפרודיטה לפני שנתיים‬
‫בצ'רלסטון‪...‬‬
‫"אם הוא עושה כאלה בעיות‪ ",‬אמרה ריינה‪" ,‬למה ארטמיס לא קוטלת אותו שוב‬
‫וזהו?"‬
‫פיבי עשתה פרצוף‪" .‬קל לומר‪ .‬אוריון ערמומי‪ .‬בכל פעם שארטמיס איתנו‪ ,‬הוא שומר‬
‫על מרחק‪ .‬בכל פעם שהציידות לבד‪ ,‬כמו עכשיו‪ ...‬הוא מכה ללא אזהרה ונעלם שוב‪.‬‬
‫המפקדת האחרונה שלנו‪ ,‬זואי צל–ליל‪ ,‬הקדישה מאות שנים לניסיון לאתר אותו ולהרוג‬
‫אותו‪".‬‬
‫"גם האמזונות ניסו‪ ",‬אמרה היילה‪" .‬אוריון לא מבחין בינינו לבין הציידות‪ .‬אני חושבת‬
‫שכולנו מזכירות לו יותר מדי את ארטמיס‪ .‬הוא מחבל במחסנים שלנו‪ ,‬מפריע לפעילות‬
‫של מרכזי ההפצה‪ ,‬הורג את הלוחמות שלנו —"‬
‫"במילים אחרות‪ ",‬אמרה ריינה ביובש‪" ,‬הוא מפריע לתוכניות שלכן לשליטה עולמית‪".‬‬
‫היילה משכה בכתפיה‪" .‬בדיוק‪".‬‬
‫"בגלל זה מיהרת לכאן לעכב אותי‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬את ידעת שאוריון יעקוב אחרי‪.‬‬
‫את מכינה מלכודת‪ .‬ואני הפיתיון‪".‬‬
‫כל הבנות מצאו להן דברים אחרים להסתכל עליהם‪ ,‬הכול מלבד הפרצוף שלה‪.‬‬
‫"אוי נו‪ ",‬נזפה בהן ריינה‪" ,‬אל תתחילו להרגיש לי אשמות פתאום‪ .‬זאת תוכנית טובה‪.‬‬
‫אז איך ממשיכים מכאן?"‬
‫היילה חייכה חיוך עקום אל חברותיה לנשק‪" .‬אמרתי לכן שאחותי קשוחה‪ .‬פיבי‪ ,‬את‬
‫רוצה להסביר את הפרטים?"‬
‫הציידת העמיסה על כתפה את הקשת שלה‪" .‬כמו שאמרתי‪ ,‬אני חושבת שאוריון‬
‫עוקב אחרייך‪ ,‬לא אחרי אתנה פרתנוס‪ .‬נראה שיש לו כישרון מיוחד להרגיש בנוכחות של‬
‫חצויות‪ .‬אפשר לומר שאנחנו הטרף הטבעי שלו‪".‬‬
‫"מקסים‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬אז החברים שלי‪ ,‬ניקו וגליסון הדג' — שלומם מובטח?"‬
‫"אני עדיין לא מבינה למה את מסתובבת בחברת זכרים‪ ",‬רטנה פיבי‪" ,‬אבל אני‬
‫משערת שהם יהיו בטוחים יותר כשאת לא בסביבה‪ .‬עשיתי כמיטב יכולתי להסוות את‬
‫הפסל שלך‪ .‬עם קצת מזל‪ ,‬אוריון יעקוב אחרייך לכאן‪ ,‬ישר אל קווי ההגנה שלנו‪".‬‬
‫"ואז?" שאלה ריינה‪.‬‬
‫היילה חייכה אליה חיוך צונן‪ ,‬מהסוג שהיה מלחיץ את שודדי הים של שחור–הזקן‪.‬‬
‫"תאליה ורוב הציידות שלה סורקות את אזור וִ יֵ יחו סן חואן‪ .‬ברגע שאוריון יתקרב‪ ,‬אנחנו‬
‫נדע‪ .‬הצבנו מלכודות מכל כיוון‪ .‬הלוחמות הטובות ביותר שלי נמצאות בכוננות‪ .‬אנחנו‬
‫נלכוד את הענק‪ .‬ואז‪ ,‬כך או אחרת‪ ,‬נשלח אותו בחזרה לטרטרוס‪".‬‬
‫"אפשר בכלל להרוג אותו?" שאלה ריינה‪" .‬חשבתי שאת רוב הענקים יכול להרוג רק‬
‫שיתוף פעולה של אל וחצוי‪".‬‬
‫"אנחנו מתכוונות לברר‪ ",‬אמרה היילה‪" .‬ברגע שאוריון ינוטרל‪ ,‬המשימה שלכם תהיה‬
‫פשוטה בהרבה‪ .‬אנחנו נשלח אתכם לדרככם בצירוף ברכותינו‪".‬‬
‫"נשמח ליותר מאשר ברכות‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬האמזונות שולחות סחורה לכל רחבי‬
‫העולם‪ .‬אולי תוכלו לשלוח בבטחה את אתנה פרתנוס? אם תביאו אותו אל מחנה החצויים‬
‫לפני האחד באוגוסט —"‬
‫"אני לא יכולה‪ ",‬אמרה היילה‪" .‬הייתי שמחה לעשות את זה לו יכולתי‪ ,‬אבל ודאי‬
‫הרגשת בכעס שקורן מהפסל‪ .‬אנחנו האמזונות בנות–של–כבוד של ארס‪ .‬אתנה פרתנוס‬
‫לעולם לא יסבול את התערבותנו‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬את יודעת איך פועלות אלות הגורל‪ .‬כדי‬
‫שהמשימה שלך תוכתר בהצלחה‪ ,‬את חייבת למסור את הפסל באופן אישי‪".‬‬
‫ריינה נראתה כנראה מאוכזבת‪.‬‬
‫פיבי הדפה את הכתף שלה בכתפה כמו חתולה ידידותית‪" .‬די‪ ,‬אל תהיי עצובה‪ .‬אנחנו‬
‫נעזור לך כמה שנוכל‪ .‬המחלקה הטכנית של האמזונות תיקנה את כלבי המתכת שלך‪ .‬ויש‬
‫לנו מתנות פרידה מגניבות בשבילך!"‬
‫סלין הושיטה לפיבי תיק עור‪.‬‬
‫פיבי חיטטה בתוכו‪" .‬בואו נראה‪ ...‬שיקויי ריפוי‪ .‬חצי הרדמה כמו אלה שירינו בכם‪.‬‬
‫הממ‪ ,‬מה עוד? אה‪ ,‬כן!" פיבי שלפה בניצחון מלבן של בד כסוף מקופל‪.‬‬
‫"ממחטה?" שאלה ריינה‪.‬‬
‫"הרבה יותר טוב‪ .‬זוזי קצת אחורה‪ ".‬פיבי השליכה את הבד על הרצפה‪ .‬הוא נפרש‬
‫מיד לאוהל של שלושה מטרים על שלושה מטרים‪.‬‬
‫"הוא ממוזג‪ ",‬אמרה פיבי‪" .‬יש בו מקום לארבעה אנשים‪ .‬כל ציוד שתאחסנו בו‬
‫יתקפל יחד עם האוהל‪ .‬אממ‪ ,‬במסגרת ההיגיון‪ ...‬אל תנסו לדחוף לשם את הפסל הענקי‬
‫שלכם‪".‬‬
‫סלין ציחקקה‪" .‬אם בני הלוויה הזכרים שלך יתחילו לעצבן אותך‪ ,‬את יכולה להשאיר‬
‫אותם בפנים‪".‬‬
‫המצח של נעמי התקמט‪" .‬זה לא באמת יעבוד‪ ...‬נכון?"‬
‫"בכל מקרה‪ ",‬אמרה פיבי‪" ,‬האוהלים האלה מעולים‪ .‬יש לי אוהל כזה בדיוק; אני‬
‫משתמשת בו כל הזמן‪ .‬כשתרצי לקפל אותו‪ ,‬מילת הפקודה היא ַ‘א ְק ַטיוֹן'‪".‬‬
‫האוהל התקפל מעצמו למלבן זעיר‪ .‬פיבי הרימה אותו‪ ,‬הכניסה אותו לתיק העור‬
‫והושיטה אותו לריינה‪.‬‬
‫"אני‪ ...‬אני לא יודעת מה לומר‪ ",‬גימגמה ריינה‪" .‬תודה רבה‪".‬‬
‫"אווו‪ "...‬פיבי משכה בכתפיה‪" .‬זה המעט שיכולתי לעשות עבור —"‬
‫במרחק חמישה–עשר מטרים משם‪ ,‬נפתחה בחבטה דלת צדדית‪ .‬אמזונה רצה פנימה‬
‫ישר אל היילה‪ .‬היא היתה לבושה חליפת מכנסיים שחורה ושערה הערמוני נאסף בקוקו‪.‬‬
‫ריינה זיהתה אותה מהקרב על מחנה יופיטר‪" .‬קינזי‪ ,‬נכון?"‬
‫הנערה הינהנה אליה בהיסח הדעת‪" .‬פראיטור‪ ".‬היא לחשה משהו באוזנה של היילה‪.‬‬
‫הבעת פניה של היילה קדרה‪" .‬אני מבינה‪ ".‬היא העיפה מבט בריינה‪" .‬משהו‬
‫השתבש‪ .‬איבדנו קשר עם ההגנות החיצוניות‪ .‬אני חוששת שאוריון —"‬
‫מאחורי ריינה‪ ,‬התפוצצו דלתות המתכת‪.‬‬
 ‫‪XXIV‬‬

‫ריינה‬

‫ריינה הושיטה יד לחרב שלה — ואז נזכרה שאין לה חרב‪.‬‬

‫"החוצה!" פיבי הניפה את הקשת שלה‪.‬‬
‫סלין ונעמי רצו לעבר הפתח המעלה עשן‪ ,‬אך בדרכן פגעו בהן חצים שחורים‪.‬‬
‫פיבי צרחה מזעם‪ .‬היא השיבה אש בעוד אמזונות הסתערו קדימה עם מגנים וחרבות‪.‬‬
‫"ריינה!" היילה משכה בזרועה‪" .‬אנחנו חייבות ללכת!"‬
‫"אנחנו לא יכולות פשוט —"‬
‫"השומרות שלי ישיגו לך זמן!" צעקה היילה‪" .‬המסע שלך חייב להצליח!"‬
‫ריינה שנאה לעשות את זה‪ ,‬אבל רצה בעקבות היילה‪.‬‬
‫הן הגיעו לדלת הצדדית וריינה העיפה מבט לאחור‪ .‬עשרות זאבים — זאבים אפורים‬
‫כמו אלה בפורטוגל — נהרו אל המחסן‪ .‬אמזונות מיהרו לבלום אותם‪ .‬בפתח המעלה עשן‬
‫נערמו גופות הנופלות‪ :‬סלין‪ ,‬נעמי‪ ,‬פיבי‪ .‬הציידת הג'ינג'ית שחיה אלפי שנים שכבה כעת‬
‫דוממת‪ ,‬עיניה פעורות מהלם‪ ,‬חץ אדום–שחור ענקי נעוץ בבטנה‪ .‬האמזונה קינזי הסתערה‬
‫קדימה וסכיניה הארוכים מבהיקים‪ .‬היא זינקה מעל לגופות החוצה‪ ,‬אל לב העשן‪.‬‬
‫היילה גררה את ריינה למסדרון‪ .‬הן רצו ביחד‪.‬‬
‫"כולן ימותו!" צעקה ריינה‪" .‬חייב להיות משהו —"‬
‫"תחשבי בהיגיון‪ ,‬אחותי!" עיניה של היילה נצצו מדמעות‪" .‬אוריון הערים עלינו‪ .‬הוא‬
‫הפך את המארב לטבח‪ .‬הדבר היחיד שנוכל לעשות עכשיו הוא לבלום אותו בזמן שאת‬
‫בורחת‪ .‬את חייבת להביא את הפסל אל היוונים ולהביס את גאיה!"‬
‫היא הובילה את ריינה במעלה גרם מדרגות‪ .‬הן מיהרו במבוך של מסדרונות ופנו‬
‫לבסוף אל חדר ארוניות‪ .‬הן מצאו את עצמן פנים אל פנים מול זאב אפור גדול‪ ,‬אבל לפני‬
‫שהוא הספיק אפילו לנהום‪ ,‬הכניסה לו היילה אגרוף בין העיניים‪ .‬הזאב קרס‪.‬‬
‫"לשם‪ ".‬היילה רצה לשורת הארוניות הקרובה ביותר‪" .‬כלי הנשק שלך בפנים‪ .‬מהר‪".‬‬
‫ריינה חטפה את האולר‪ ,‬החרב והתרמיל שלה‪ .‬ואז היא עלתה בעקבות אחותה בגרם‬
‫מדרגות לולייני ממתכת‪.‬‬
‫גרם המדרגות נמשך עד התקרה‪ .‬היילה הסתובבה ונעצה בריינה מבט חמור‪" .‬אין לי‬
‫זמן להסביר‪ ,‬בסדר? תישארי חזקה‪ .‬תישארי קרובה‪".‬‬
‫ריינה תהתה מה יכול להיות גרוע יותר מהמחזה שהותירו מאחוריהן‪ .‬היילה פתחה‬
‫בדחיפה את הדלת הקבועה בתקרה וטיפסה דרכה‪ ...‬אל הבית הישן שלהן‪.‬‬
‫החדר המרכזי נראה בדיוק כפי שזכרה אותו ריינה‪ .‬חלונות זכוכית חלבית שנקבעו‬
‫בגג בהקו בתקרה בגובה שישה מטרים‪ .‬הקירות הלבנים החשופים היו נטולי עיטורים‪.‬‬
‫הרהיטים היו עשויים עץ אלון‪ ,‬פלדה ועור לבן — מנוכרים וגבריים‪ .‬משני עברי החדר היו‬
‫מרפסות‪ ,‬שתמיד גרמו לריינה להרגיש כאילו צופים בה )כי לעתים קרובות אכן צפו בה(‪.‬‬
‫אבא שלהן עשה כמיטב יכולתו להקנות לבית האחוזה בן מאות השנים תחושה‬
‫מודרנית‪ .‬הוא הוסיף את חלונות הגג‪ ,‬וצבע הכול בלבן כדי לקבל תחושה בהירה ומוארת‬
‫יותר‪ .‬אבל המקום רק נראה כמו גופה מטופחת בחליפה חדשה‪.‬‬
‫הדלת בגג נפתחה אל האח הענקית‪ .‬ריינה מעולם לא הבינה למה היתה להם בכלל‬
‫אח בפורטו ריקו‪ ,‬אבל היא והיילה נהגו להעמיד פנים שהאח היא מחבוא סודי שבו אבא‬
‫שלהן לא יוכל למצוא אותן‪ .‬הן נהגו לדמיין שהן יכולות להיכנס פנימה ולהגיע למקומות‬
‫אחרים‪.‬‬
‫עכשיו הפכה היילה את הדמיון למציאות‪ .‬היא קישרה את המעוז התת–קרקעי שלה‬
‫אל בית ילדותן‪.‬‬
‫"היילה —"‬
‫"אמרתי לך‪ ,‬אין לנו זמן‪".‬‬
‫"אבל —"‬
‫"אני הבעלים של הבניין עכשיו‪ .‬רשמתי אותו על שמי‪".‬‬
‫"את מה?"‬
‫"נמאס לי לברוח מהעבר‪ ,‬ריינה‪ .‬החלטתי להשיב אותו לעצמי‪".‬‬
‫ריינה בהתה בה המומה‪ .‬אפשר להשיב טלפון אבוד או מזוודה בשדה תעופה‪ .‬אפשר‬
‫אפילו להשיב למצב טוב אתר ששימש להשלכת פסולת מסוכנת‪ .‬אבל הבית הזה ומה‬
‫שקרה כאן? אין מה להשיב כאן‪.‬‬
‫"אחותי‪ ",‬אמרה היילה‪" ,‬אנחנו מבזבזות זמן‪ .‬את באה או לא?"‬
‫ריינה בחנה את המרפסות‪ ,‬כמעט מצפה לדמויות קורנות שיבליחו לאורך המעקים‪.‬‬
‫"ראית אותם?"‬
‫"חלק מהם‪".‬‬
 ‫"את אבא?"‬
‫"ברור שלא‪ ",‬אמרה היילה בחוסר סבלנות‪" .‬את יודעת שהוא הלך לתמיד‪".‬‬
‫"אני לא יודעת שום דבר כזה‪ .‬איך יכולת לחזור לכאן? למה?"‬
‫"כדי להבין!" צעקה היילה‪" .‬את לא רוצה לדעת מה קרה לו?"‬
‫"לא! אי אפשר ללמוד שום דבר מרוחות‪ ,‬היילה‪ .‬את מכל האנשים אמורה להבין —"‬
‫"אני הולכת‪ ",‬אמרה היילה‪" .‬החברים שלך נמצאים כמה רחובות מכאן‪ .‬את באה‬
‫איתי‪ ,‬או שאומר להם שנהרגת כי הלכת לאיבוד בעבר?"‬
‫"אני לא זאת שניכסה לעצמה את המקום הזה!"‬
‫היילה הסתובבה וצעדה החוצה דרך הדלת הראשית‪.‬‬
‫ריינה הסתכלה סביב פעם אחת אחרונה‪ .‬היא זכרה את היום האחרון שלה כאן‪,‬‬
‫כשהיתה בת עשר‪ .‬היא כמעט יכלה לשמוע את השאגה הזועמת של אבא שלה מהדהדת‬
‫בחדר הראשי‪ ,‬את מקהלת הרוחות המייללת על המרפסות‪.‬‬
‫היא רצה לעבר היציאה‪ .‬כשפרצה החוצה אל אחר הצהריים החמים היא גילתה‬
‫שהרחוב לא השתנה — הבתים המתפוררים בצבעי פסטל‪ ,‬אבני המרצפת הכחולות‪,‬‬
‫עשרות חתולים ישנים מתחת למכוניות או בצל עצי בננה‪.‬‬
‫ריינה היתה עשויה לחוש פרץ נוסטלגיה‪ ,‬אבל אחותה עמדה כמה מטרים משם‪ ,‬מול‬
‫אוריון‪.‬‬
‫"תראו תראו‪ ".‬הענק חייך‪" .‬שתי בנות בלונה יחד‪ .‬מצוין!"‬

‫***‬

‫ריינה נפגעה מזה אישית‪.‬‬

‫היא בנתה לעצמה תמונה של אוריון כשד עצום ומכוער‪ ,‬גרוע עוד יותר מפוליבוטס‪,‬‬
‫הענק שתקף את מחנה יופיטר‪.‬‬
‫במקום זאת‪ ,‬אוריון נראה כמעט אנושי — גבר גבוה‪ ,‬שרירי‪ ,‬נאה‪ .‬לעורו היה צבע‬
‫טוסט‪ .‬שערו הכהה היה קצוץ למטה וקוצני למעלה‪ .‬במעיל קצר ומכנסי עור‪ ,‬סכין ציידים‪,‬‬
‫קשת ואשפת חצים‪ ,‬הוא נראה כמו אחיו המרושע החתיך של רובין הוד‪.‬‬
‫רק העיניים שלו קילקלו הכול‪ .‬במבט ראשון נדמה שהוא מרכיב משקפיים לראיית‬
‫לילה‪ .‬אבל אז ריינה קלטה שאלה לא משקפיים‪ .‬זה היה מעשה ידיו של הפייסטוס —‬
‫עיניים מכניות מארד ששובצו בארובות העין של הענק‪ .‬טבעות מיקוד הסתובבו ותיקתקו‬
‫בעודו בוחן את ריינה‪ .‬עדשות כיוון הבזיקו מאדום לירוק‪ .‬לריינה היתה תחושה לא נעימה‬
‫שהוא רואה הרבה מעבר לדמותה — את חתימת החום שלה‪ ,‬את קצב הלב שלה‪ ,‬את‬
‫רמת הפחד‪.‬‬
‫על צדו היתה תלויה קשת מורכבת שחורה‪ ,‬שהיתה משוכללת כמעט כמו העיניים‬
‫המכניות‪ .‬מיתרים נמתחו על סדרה של גלגלות שנראו כמו גלגלים של רכבת קיטור‬
‫מיניאטורית‪ .‬המסגרת היתה עשויה ארד ממורק‪ ,‬משובצת חוגות וכפתורים‪.‬‬
‫הוא לא מתח חץ בקשת‪ .‬הוא לא עשה כל תנועה מאיימת‪ .‬הוא חייך חיוך כה מסנוור‬
‫שהיה קשה לזכור שהוא האויב — מישהו שהרג לפחות חמש–שש ציידות ואמזונות כדי‬
‫להגיע לכאן‪.‬‬
‫היילה שלפה את הסכינים שלה‪" .‬ריינה‪ ,‬לכי‪ .‬אני אטפל במפלץ הזה‪".‬‬
‫אוריון צחק‪" .‬היילה דו–קטל‪ ,‬יש לך אומץ‪ .‬גם לסגניות שלך היה‪ .‬הן מתות‪".‬‬
‫היילה צעדה צעד קדימה‪.‬‬
‫ריינה תפסה בזרועה‪" .‬אוריון!" אמרה‪" .‬יש לך מספיק דם אמזונות על הידיים‪ .‬אולי‬
‫הגיע הזמן שתנסה רומאית‪".‬‬
‫העיניים של הענק נקשו והתרחבו‪ .‬אורות לייזר אדומים הבזיקו על מגן החזה של‬
‫ריינה‪" .‬אה‪ ,‬הפראיטור הצעירה‪ .‬אני מודה שהסתקרנתי‪ .‬לפני שאהרוג אותך‪ ,‬אולי תוכלי‬
‫להאיר את עיניי‪ .‬מדוע שבּת רומא תנקוט מאמצים כאלה על מנת לעזור ליוונים? את‬
‫ויתרת על הדרגה שלך‪ ,‬נטשת את הלגיון שלך‪ ,‬הוצאת את עצמך אל מחוץ לחוק —‬
‫ובשביל מה? ג'ייסון גרייס דחה אותך מעליו‪ .‬פרסי ג'קסון סירב לך‪ .‬האם לא‪ ...‬מה‬
‫המילה‪ ...‬נזרקת מספיק?"‬
‫זמזום עלה באוזניה של ריינה‪ .‬היא נזכרה באזהרה של אפרודיטה בצ'רלסטון‪ ,‬לפני‬
‫שנתיים‪ :‬את לא תמצאי אהבה היכן שאת רוצה או היכן שאת מקווה‪ .‬אף חצוי לא יביא‬
‫מרפא ללבך‪.‬‬
‫היא כפתה על עצמה להסתכל לענק בעיניים‪" .‬אני לא מגדירה את עצמי על פי הבנים‬
‫שמחבבים אותי או לא מחבבים אותי‪".‬‬
‫"מילים אמיצות‪ ".‬חיוכו של הענק היה מרתיח‪" .‬אך את אינך שונה מהאמזונות‪ ,‬או‬
‫הציידות‪ ,‬או ארטמיס עצמה‪ .‬את מדברת על כוח ועצמאות‪ .‬אך ברגע שאת ניצבת מול גבר‬
‫בעל יכולת אמיתית‪ ,‬הביטחון העצמי שלך קורס‪ .‬את מרגישה מאוימת בשל העליונות שלי‬
‫וכמה שהיא מושכת אותך‪ .‬ולכן תברחי‪ ,‬או שתיכנעי‪ ,‬או שתמותי‪".‬‬
‫היילה העיפה מעליה את ידה של ריינה‪" .‬אני אהרוג אותך‪ ,‬ענק‪ .‬אני אחתוך אותך‬
‫לחתיכות כל כך קטנות —"‬
‫"היילה‪ ",‬קטעה אותה ריינה‪ .‬יקרה מה שיקרה כאן‪ ,‬היא לא יכולה לראות את אחותה‬
‫מתה‪ .‬ריינה חייבת להשאיר את הענק ממוקד בה‪" .‬אוריון‪ ,‬אתה טוען שאתה חזק‪ .‬אבל‬
‫לא הצלחת לשמור על נדרי הציד‪ .‬מצאת את מותך אחרי שדחו אותך‪ .‬ועכשיו אתה ממלא‬
‫שליחויות בשביל אמא שלך‪ .‬אז תזכיר לי במה בדיוק אתה מאיים?"‬
‫שרירי הלסת של אוריון נקפצו‪ .‬החיוך שלו הפך דקיק וצונן יותר‪.‬‬
‫"ניסיון יפה‪ ",‬הודה‪" .‬את מקווה לערער אותי‪ .‬את חושבת אולי שאם תמשכי אותי‬
‫בלשון‪ ,‬כוחות התגבורת יצילו אותך‪ .‬כמה חבל‪ ,‬פראיטור‪ ,‬שאין כוחות תגבורת‪ .‬אני‬
‫שרפתי את המעוז התת–קרקעי של אחותך באש היוונית שלה עצמה‪ .‬אף אחת לא‬
‫ניצלה‪".‬‬
‫היילה שאגה ותקפה‪ .‬אוריון הלם בה בקצה הקשת שלו‪ .‬היא הושלכה לאחור‪ .‬אוריון‬
‫שלף חץ מאשפת החצים שלו‪.‬‬
‫"עצור!" קראה ריינה‪.‬‬
‫הלב שלה פעם בכוח בחזה‪ .‬היא ידעה שהיא חייבת למצוא את נקודת החולשה של‬
‫הענק‪.‬‬
‫ברצ'ינה שכנה רק כמה רחובות משם‪ .‬אם הן יצליחו להגיע לשם‪ ,‬אולי ניקו יוכל‬
‫להקפיץ אותם משם במסע צללים‪ .‬ולא יכול להיות שכל הציידות מתו‪ ...‬הן סיירו בכל‬
‫שטחי העיר העתיקה‪ .‬ודאי כמה מהן עדיין בחיים‪...‬‬
‫"אוריון‪ ,‬שאלת מה מניע אותי‪ ".‬היא שמרה על קול רגוע‪" .‬אתה לא רוצה תשובה‬
‫לפני שתהרוג אותנו? ודאי שזה התמיה אותך‪ ,‬למה נשים מסרבות שוב ושוב לבחור גדול‬
‫וחתיך כמוך‪".‬‬
‫הענק מתח את החץ בקשת‪" .‬עכשיו טעית וחשבת אותי לנרקיסוס‪ .‬אי אפשר להחניף‬
‫לי‪".‬‬
‫"ברור שלא‪ ",‬אמרה ריינה‪ .‬היילה קמה והבעה רצחנית על פניה‪ ,‬אבל ריינה גיששה‬
‫אליה במחשבתה‪ ,‬מנסה לחלוק עם אחותה את הכוח החמקמק מכול — איפוק‪" .‬ועדיין‪...‬‬
‫זה בטח מרתיח אותך‪ .‬בהתחלה זרקה אותך נסיכה בת תמותה —"‬
‫רוֹפּה‪ ".‬אוריון נשף בבוז‪" .‬נערה יפהפייה אבל טיפשה‪ .‬לו היה שכל בקדקודה היא‬ ‫"מ ֵ‬
‫ֶ‬
‫היתה מבינה שאני מפלרטט איתה‪".‬‬
‫"תן לי לנחש‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬במקום זה היא צרחה וקראה לשומרים‪".‬‬
‫"כלי הנשק שלי לא היו עלי‪ .‬אי אפשר להביא קשת וסכינים כאשר מחזרים אחרי‬
‫נסיכה‪ .‬השומרים גברו עלי בקלות‪ .‬אביה המלך הורה לעוור ולהגלות אותי‪".‬‬
‫בדיוק מעל לראש של ריינה‪ ,‬הידרדרה אבן חצץ על גג רעפי חמר‪ .‬אולי היא רק‬
‫דמיינה‪ ,‬אבל היא זכרה את הצליל הזה מהלילות הרבים שבהם היתה היילה מתגנבת‬
‫מחדרה הנעול וזוחלת לאורך הגג לבדוק מה שלומה‪.‬‬
‫ריינה נדרשה לכל כוח הרצון שלה כדי לא להעיף מבט למעלה‪.‬‬
‫"אבל קיבלת עיניים חדשות‪ ",‬היא אמרה לענק‪" .‬הפייסטוס ריחם עליך‪".‬‬
‫"כן‪ "...‬מבטו של אוריון איבד מיקוד‪ .‬ריינה ידעה זאת על פי היעלמות נקודות הלייזר‬
‫לדלוֹס‪ ,‬שם פגשתי את ארטמיס‪ .‬את יודעת כמה‬ ‫מהחזה שלה‪" .‬בסופו של דבר הגעתי ֵ‬
‫מוזר לפגוש את האויבת המושבעת שלך ולגלות שאתה נמשך אליה?" הוא צחק‪" .‬אבל‬
‫פראיטור‪ ,‬איזו שאלה? ברור שאת יודעת‪ .‬אולי יחסך ליוונים דומה ליחסי בשעתו לארטמיס‬
‫— משיכה מלאת אשמה‪ ,‬התפעלות שהופכת לאהבה‪ .‬אבל יותר מדי אהבה היא רעל‪,‬‬
‫בעיקר כשזאת אהבה חד–צדדית‪ .‬אם עדיין אינך מבינה זאת‪ ,‬ריינה רמירס–אריאנו‪ ,‬בקרוב‬
‫תביני‪".‬‬
‫היילה צלעה קדימה וסכיניה עדיין בידיה‪" .‬אחותי‪ ,‬למה את מניחה ליצור הזה לדבר?‬
‫בואי נחסל אותו‪".‬‬
‫"האם אתן מסוגלות?" שאל אוריון בקול מהורהר‪" .‬רבים ניסו‪ .‬אפילו אחיה של‬
‫ארטמיס‪ ,‬אפולו‪ ,‬לא הצליח להרוג אותי בימי קדם‪ .‬הוא נאלץ להסתייע בתכסיסים כדי‬
‫להיפטר ממני‪".‬‬
‫"לא מצא חן בעיניו שאתה מסתובב עם אחותו?" ריינה ניסתה לשמוע רעשים נוספים‬
‫מהגג‪ ,‬אך לא שמעה דבר‪.‬‬
‫"אפולו קינא‪ ".‬אצבעותיו של הענק התעקלו סביב מיתר הקשת‪ .‬הוא מתח אותו‬
‫לאחור‪ ,‬והגלגלים והגלגלות בקשת החלו להסתובב‪" .‬הוא חשש שאקסים את ארטמיס‬
‫והיא תשכח מנדר הבתולין שלה‪ .‬ומי יודע? ללא התערבותו של אפולו‪ ,‬אולי זה אכן היה‬
‫קורה‪ .‬היא היתה מאושרת יותר כך‪".‬‬
‫"כמשרתת שלך?" רטנה היילה‪" .‬כעקרת בית קטנה וצנועה?"‬
‫"אין זה משנה עכשיו‪ ",‬אמר אוריון‪" .‬בכל אופן‪ ,‬אפולו הכה אותי בשיגעון — תאוות‬
‫דם להרוג את כל חיות האדמה‪ .‬שחטתי אלפים לפני שאמי‪ ,‬גאיה‪ ,‬עצרה לבסוף את מסע‬
‫הקטל שלי‪ .‬היא זימנה עקרב ענק מתוך האדמה‪ .‬הוא דקר אותי בגבי והארס שלו הרג‬
‫אותי‪ .‬אני חייב לה טובה על כך‪".‬‬
‫"אתה חייב לגאיה טובה‪ ",‬אמרה ריינה‪" ,‬על זה שהרגה אותך‪".‬‬
‫האישונים המכניים של אוריון הסתחררו לנקודות זעירות‪ ,‬זוהרות‪" .‬בזכות אמא שלי‬
‫הבנתי את המצב לאשורו‪ .‬אני נאבקתי בטבע שלי‪ ,‬והדבר הביא לי רק צער‪ .‬ענקים אינם‬
‫אמורים לאהוב בני תמותה או אלים‪ .‬גאיה עזרה לי לקבל את מי שאני‪ .‬בסופו של דבר‬
‫כולנו צריכים לחזור הביתה‪ ,‬פראיטור‪ .‬עלינו לאמץ אל לבנו את עברנו‪ ,‬ולא חשוב כמה‬
‫מר ואפל הוא‪ ".‬הוא החווה בסנטרו לעבר האחוזה שמאחוריה‪" .‬בדיוק כפי שעשית את‪.‬‬
‫גם לך יש אוסף של רוחות משלך‪ ,‬מה?"‬
‫ריינה שלפה את החרב שלה‪ .‬אי אפשר ללמוד שום דבר מרוחות‪ ,‬היא אמרה‬
‫לאחותה‪ .‬אולי גם לא מענקים‪.‬‬
‫"זה לא הבית שלי‪ ",‬היא אמרה‪" .‬ואנחנו לא דומים בכלום‪".‬‬
‫"אני הבנתי את המצב לאשורו‪ ".‬הענק באמת נשמע מלא אהדה‪" .‬את נצמדת‬
‫לפנטזיה שתוכלי לגרום לאויבים שלך לאהוב אותך‪ .‬את לא יכולה‪ ,‬ריינה‪ .‬איש אינו אוהב‬
‫אותך במחנה החצויים‪".‬‬
‫דבריה של אפרודיטה הידהדו בראשה‪ :‬אף חצוי לא יביא מרפא ללבך‪.‬‬
‫ריינה בחנה את פניו הנאות והאכזריות של הענק‪ ,‬את עיניו המכניות הזוהרות‪ .‬לרגע‬
‫נורא אחד היא היתה מסוגלת להבין כיצד אלה‪ ,‬אפילו בתולה נצחית כמו ארטמיס‪ ,‬היתה‬
‫עשויה ליפול בקסמה של לשון הדבש של אוריון‪.‬‬
‫"הייתי יכול להרוג אותך עשרים פעמים עד כה‪ ",‬אמר הענק‪" .‬את מבינה את זה‪,‬‬
‫נכון? אפשרי לי לחוס על חייך‪ .‬אני זקוק רק למחווה פשוטה של אמון‪ .‬אמרי לי היכן‬
‫הפסל‪".‬‬
‫החרב כמעט נשמטה מידה של ריינה‪ .‬היכן הפסל‪...‬‬
‫אוריון לא איתר את אתנה פרתנוס‪ .‬ההסוואה של הציידות פעלה‪ .‬כל הזמן הזה עקב‬
‫הענק אחרי ריינה‪ ,‬כך שאם היא תמות כאן‪ ,‬ייתכן שניקו והמאמן הדג' יהיו מוגנים‪.‬‬
‫המשימה לא נדונה לכישלון‪.‬‬
‫היא הרגישה כאילו השילה מעליה שריון במשקל חמישים קילו‪ .‬היא צחקה‪ .‬הצליל‬
‫הידהד לאורך הרחוב המרוצף‪.‬‬
‫אחרי ואיבדת את הפסל‪ .‬עכשיו‬ ‫ַ‬ ‫"פיבי הצליחה לעבוד עליך‪ ",‬אמרה‪" .‬אתה עקבת‬
‫החברים שלי חופשיים להמשיך במשימה‪".‬‬
‫שפתו של אוריון התעקלה‪" .‬אה‪ ,‬אני אמצא אותם‪ ,‬פראיטור‪ .‬אחרי שאטפל בך‪".‬‬
‫"אז אני מניחה שנצטרך לטפל בך קודם‪ ",‬אמרה ריינה‪.‬‬
‫"זאת אחותי‪ ",‬אמרה היילה בגאווה‪.‬‬
 ‫וביחד הן תקפו‪.‬‬

‫***‬

‫החץ הראשון של הענק כמעט שיפד את ריינה‪ ,‬אבל היילה היתה זריזה‪ .‬היא שיספה את‬
‫החץ בעודו באוויר והסתערה על אוריון‪ .‬ריינה דקרה בחזהו‪ .‬הענק בלם את שתי ההתקפות‬
‫בקשת שלו‪.‬‬
‫הוא בעט בהיילה לאחור אל מכסה המנוע של מכונית שברולט עתיקה‪ .‬כמה חתולים‬
‫נמלטו מתחתיה‪ .‬הענק הסתחרר‪ ,‬פגיון בידו פתאום‪ ,‬וריינה בקושי הצליחה לחמוק מהלהב‪.‬‬
‫היא דקרה שוב‪ ,‬והפעם חדרה את מעיל העור שלו‪ ,‬אבל לא הצליחה אלא לשרוט‬
‫את חזהו‪.‬‬
‫"את נלחמת היטב‪ ,‬פראיטור‪ ",‬הוא הודה‪" .‬אבל לא טוב מספיק כדי לחיות‪".‬‬
‫ריינה הורתה ללהב שלה להתארך לכידון פילום‪" .‬למוות שלי אין משמעות‪".‬‬
‫אם יוכלו חבריה להמשיך במשימה בשלום‪ ,‬היא מוכנה למות בקרב‪ .‬אבל תחילה‬
‫בכוונתה לפגוע בענק הזה פגיעה כזאת‪ ,‬שהוא לעולם לא ישכח את שמה‪.‬‬
‫"ומה באשר למוות של אחותך?" שאל אוריון‪" .‬לו יש משמעות?"‬
‫לפני שריינה הספיקה למצמץ‪ ,‬הוא שילח חץ לעבר החזה של היילה‪ .‬צרחה עלתה‬
‫בגרונה של ריינה‪ ,‬אבל איכשהו היילה תפסה את החץ‪.‬‬
‫היילה גלשה ממכסה המנוע של המכונית ושברה את החץ ביד אחת‪" .‬אני מלכת‬
‫האמזונות‪ ,‬אידיוט‪ .‬אני חוגרת את החגורה המלכותית‪ .‬בכוח שהיא מעניקה לי‪ ,‬אני אנקום‬
‫את דם האמזונות שהרגת היום‪".‬‬
‫היילה תפסה בפגוש של מכונית השברולט והעיפה את המכונית כולה לעבר אוריון‪,‬‬
‫בקלילות כאילו היא מתיזה עליו מים בבריכה‪.‬‬
‫המכונית מעכה את אוריון על קיר הבית הסמוך‪ .‬הטיח נסדק‪ .‬עץ בננה קרס‪ .‬חתולים‬
‫נוספים נמלטו‪.‬‬
‫ריינה רצה לעבר ההריסות‪ ,‬אבל הענק שאג ודחף מעליו את המכונית‪.‬‬
‫"אתן תמותו יחד!" נדר‪ .‬שני חצים הופיעו מתוחים בקשת שלו‪ ,‬המיתר משוך עד הסוף‬
‫לאחור‪.‬‬
‫מהגגות עלה פתאום רעש אדיר‪.‬‬
‫"מוות!" גליסון הדג' נחת ישר מאחורי אוריון וחבט בראשו של הענק בכוח כזה‬
‫שאלת הבייסבול שלו נשברה לשניים‪.‬‬
‫ניקו די אנג'לו נחת לפניו באותו זמן‪ .‬הוא שיסף בחרב הברזל הסטיגאי שלו את מיתר‬
‫הקשת של הענק‪ .‬גלגלים וגלגלות חרקו ונתקעו‪ ,‬והמיתר ניתז לאחור בעוצמה של מאות‬
‫קילוגרמים והצליף באפו של אוריון כמו שוט הידראולי‪.‬‬
‫"איייייייי!" אוריון כשל לאחור והקשת נשמטה מידיו‪.‬‬
‫ציידות ארטמיס הופיעו לאורך הגגות וירו באוריון חצי כסף עד שהוא נראה כמו קיפוד‬
‫זוהר‪ .‬הוא כשל בעיוורון‪ ,‬אוחז באפו ואיכור זהוב נוטף על פניו‪.‬‬
‫מישהי תפסה בזרועה של ריינה‪" .‬בואי!" תאליה גרייס חזרה‪.‬‬
‫"לכי איתה!" פקדה היילה‪.‬‬
‫ריינה הרגישה כאילו לבה מתנפץ לרסיסים‪" .‬אחותי —"‬
‫"את חייבת ללכת! עכשיו!" זה בדיוק מה שאמרה לה היילה לפני שש שנים‪ ,‬בלילה‬
‫שברחו מהבית של אבא שלהן‪" .‬אני אעכב את אוריון כמה שאוכל‪".‬‬
‫היילה תפסה באחת מרגליו של הענק‪ .‬הוא איבד שיווי משקל והיא העיפה אותו‬
‫למרחק כמה בניינים לאורך רחוב סן חוסה‪ ,‬לבהלתם הרבה של כמה עשרות חתולים‬
‫נוספים‪ .‬הציידות רצו בעקבותיו לאורך הגגות וירו חצים של אש יוונית מתפוצצת שעטפו‬
‫את הענק בלהבות‪.‬‬
‫"אחותך צודקת‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬את חייבת ללכת‪".‬‬
‫ניקו והדג' הגיעו אליה‪ ,‬ושניהם נראו מרוצים מעצמם מאוד‪ .‬מתברר שהם ערכו מסע‬
‫קניות קטן בחנות המזכרות של ברצ'ינה‪ ,‬והחליפו את החולצות הקרועות והמלוכלכות‬
‫שלהם בחולצות תיירים צבעוניות‪.‬‬
‫"ניקו‪ ",‬אמרה ריינה‪" ,‬אתה נראה —"‬
‫"אף מילה על החולצה‪ ",‬הוא הזהיר אותה‪" .‬אפילו לא מילה אחת‪".‬‬
‫"למה חזרתם לעזור לי?" היא דרשה לדעת‪" .‬יכולתם להסתלק בשלום‪ .‬הענק עקב‬
‫אחרי‪ .‬אם פשוט הייתם מסתלקים —"‬
‫"על לא דבר‪ ,‬פחזנית‪ ",‬רטן המאמן‪" .‬לא היינו עוזבים בלעדייך‪ .‬עכשיו בואו‪"...‬‬
‫הוא העיף מבט מעבר לכתף של ריינה וקולו השתתק‪.‬‬
‫ריינה הסתובבה‪.‬‬
‫מאחוריה‪ ,‬מרפסות הקומה השנייה בבית משפחתה היו מלאות דמויות זוהרות‪ :‬גבר‬
‫עם זקן מפוצל ושריון חלוד של קוֹנְ ִק ְיס ָטדוֹר ספרדי; גבר מזוקן נוסף בבגדי שודד ים‬
‫מהמאה השמונה–עשרה‪ ,‬חולצתו מלאה חורי ירי; גברת בכותונת לילה מוכתמת בדם;‬
‫רב–חובל מצי ארצות הברית במדים יצוגיים לבנים; וכעשר דמויות נוספות שריינה הכירה‬
‫מילדותה — כולן הביטו בה במבטים מאשימים וקולותיהן לחשו בראשה‪ :‬בוגדת‪ .‬רוצחת‪.‬‬
‫"לא‪ "...‬ריינה הרגישה כמו בת עשר שוב‪ .‬היא רצתה להתכווץ בפינת החדר שלה‬
‫ולכסות את האוזניים בכוח בכפות ידיה כדי להפסיק את הלחישות‪.‬‬
‫ניקו אחז בזרועה‪" .‬ריינה‪ ,‬מי אלה? מה הם—?"‬
‫"אני לא יכולה‪ ",‬היא התחננה‪" .‬אני–אני לא יכולה‪".‬‬
‫שנים רבות כל כך היא הקדישה לבניית סכר בתוכה‪ ,‬שיעצור את הפחד‪ .‬עכשיו הסכר‬
‫נפרץ‪ .‬כוחה נשטף ממנה‪.‬‬
‫"הכול בסדר‪ ".‬ניקו נשא מבט אל המרפסות‪ .‬רוחות הרפאים התפוגגו‪ ,‬אבל ריינה‬
‫ידעה שהן לא נעלמו באמת‪ .‬הן אף פעם לא נעלמו באמת‪" .‬אנחנו נוציא אותך מכאן‪",‬‬
‫הבטיח ניקו‪" .‬בואו נזוז‪".‬‬
‫תאליה אחזה בזרועה האחרת של ריינה‪ .‬ארבעתם רצו אל המסעדה ואל פסל אתנה‬
‫פרתנוס‪ .‬מאחוריהם שמעה ריינה את אוריון שואג מכאב‪ ,‬פיצוצי אש יוונית‪.‬‬
‫ובראשה המשיכו הקולות ללחש‪ :‬רוצחת‪ .‬בוגדת‪ .‬את לעולם לא תימלטי מהפשע‬
‫שלך‪.‬‬
 ‫‪XXV‬‬

‫ג'ייסון‬
‫ג'ייסון קם ממיטת חוליו כדי לטבוע יחד עם שאר הצוות‪.‬‬
‫הספינה נטתה בזווית כה חדה שהוא נאלץ לטפס על הרצפה כדי לצאת מהמרפאה‪.‬‬
‫גוף הספינה חרק‪ .‬המנוע חירחר כמו תאו גוסס‪ .‬מעל שאגת הרוח‪ ,‬האלה ניקה צרחה‬
‫מכיוון האורוות‪" :‬יש לך מקום לשיפור‪ ,‬סערה! תני לי מאה ועשרה אחוזים!"‬
‫ג'ייסון עלה במדרגות אל הסיפון האמצעי‪ .‬הרגליים שלו רעדו‪ .‬הראש שלו הסתובב‪.‬‬
‫הספינה נטתה שמאלה והוא הושלך על הקיר‪.‬‬
‫הייזל יצאה כושלת מהתא שלה וחיבקה בכוח את הבטן‪" .‬אני שונאת את‬
‫האוקיינוס!"‬
‫כשהיא ראתה אותו‪ ,‬עיניה נפערו‪" .‬מה אתה עושה מחוץ למיטה?"‬
‫"אני עולה לשם!" התעקש ג'ייסון‪" .‬אני יכול לעזור!"‬
‫נראה שהייזל רוצה להתווכח‪ .‬אבל הספינה נטתה ימינה והיא כשלה לעבר השירותים‬
‫כשידה מכסה את פיה‪.‬‬
‫ג'ייסון נאבק להגיע למדרגות‪ .‬הוא לא יצא מהמיטה יום וחצי‪ ,‬מאז שהבנות חזרו‬
‫מספרטה והוא התמוטט באופן לא צפוי‪ .‬השרירים שלו מחו נגד המאמץ‪ .‬הוא הרגיש‬
‫כאילו מייקל וארוס עומד מאחוריו‪ ,‬דוקר אותו שוב ושוב וצועק‪ ,‬תמות כמו רומאי! תמות‬
‫כמו רומאי!‬
‫ג'ייסון נאבק בכאב‪ .‬נמאס לו שאנשים מטפלים בו‪ ,‬מתלחשים כמה הם מודאגים‪.‬‬
‫נמאס לו לחלום שהוא הופך לשיפוד שישליק‪ .‬הוא התנהל יותר מדי זמן בזהירות בגלל‬
‫הפציעה שלו‪ .‬או שהפצע יהרוג אותו או שלא‪ .‬הוא לא יחכה עד שהפצע יחליט‪ .‬הוא חייב‬
‫לעזור לחברים שלו‪.‬‬
‫איכשהו הוא הצליח להגיע לסיפון‪.‬‬
‫מה שראה עורר בו בחילה כמעט כפי שהרגישה הייזל‪ .‬גל בגודל גורד שחקים התנפץ‬
‫על הסיפון הקדמי‪ ,‬וסחף אל הים את הבליסטראות הקדמיות וחצי מהמעקה השמאלי‪.‬‬
‫המפרשים נקרעו לגזרים‪ .‬ברקים הבזיקו מכל עבר והכו בים כמו זרקורים‪ .‬גשם ניתך‬
‫אופקית‪ ,‬מפגיז את פניו של ג'ייסון‪ .‬העננים היו כה כהים שג'ייסון לא ידע אם יום או לילה‪.‬‬
 ‫הצוות עשה כמיטב יכולתו‪ ...‬וזה לא היה הרבה‪.‬‬
‫ליאו קשר את עצמו ללוח הבקרה ברתמה עשויה מחבל באנג'י‪ .‬זה אולי נראה כמו‬
‫רעיון טוב כשחשב על זה‪ ,‬אבל בכל פעם שגל הכה בספינה‪ ,‬ליאו נשטף הלאה ואז הוטח‬
‫בחזרה בלוח הבקרה כמו כדור הקשור לגומייה‪.‬‬
‫פייפר ואנבת' ניסו להציל את חבלי הספינה‪ .‬מאז ספרטה הן הפכו לצוות של ממש‬
‫— הן היו מסוגלות לעבוד בתיאום מוחלט בלי לדבר‪ ,‬וטוב שכך‪ ,‬כי הן לא היו שומעות זו‬
‫את זו מעל המולת הסערה‪.‬‬
‫פרנק — לפחות ג'ייסון הניח שזה פרנק — הפך לגורילה‪ .‬הוא התנדנד הפוך‬
‫מהמעקה הימני והשתמש בכוחו הרב ובכפות רגליו הגמישות להיאחז שם בעודו מתיר‬
‫משוטים שבורים‪ .‬נראה שהצוות מנסה להמריא‪ ,‬אבל גם אם יצליחו‪ ,‬ג'ייסון לא היה בטוח‬
‫שהשמים יהיו מקום בטוח יותר עבורם‪.‬‬
‫אפילו פסטוס הדרקון ניסה לעזור‪ .‬הוא ירק אש על הגשם‪ ,‬אף שלא נראה שזה‬
‫מפריע לסערה‪.‬‬
‫רק פרסי הצליח לעשות משהו‪ .‬הוא עמד ליד התורן המרכזי וידיו מושטות לצדדים‬
‫כאילו הוא הולך על חבל‪ .‬כל פעם שהספינה נטתה הוא דחף בכיוון ההפוך והיא‬
‫התייצבה‪ .‬הוא זימן אגרופי מים ענקיים מתוך האוקיינוס להלום בגלים הגדולים ביותר לפני‬
‫שהגיעו לסיפון‪ ,‬כך שהיה נדמה שהים מכניס לעצמו אגרופים שוב ושוב‪.‬‬
‫ג'ייסון קלט שבסערה משתוללת כזאת‪ ,‬הספינה כבר היתה מתהפכת או מתרסקת‬
‫לרסיסים אלמלא מאמציו של פרסי‪.‬‬
‫ג'ייסון כשל לעבר התורן‪ .‬ליאו צעק משהו — ככל הנראה תרד למטה! — אבל‬
‫ג'ייסון רק נופף לו‪ .‬הוא הצליח להגיע אל פרסי ותפס בכתפו‪.‬‬
‫פרסי הינהן אליו בתנועה של מה קורה‪ .‬הוא לא נראה המום ולא דרש שג'ייסון יחזור‬
‫למיטה‪ ,‬וג'ייסון ממש העריך את זה‪.‬‬
‫פרסי היה מסוגל להישאר יבש כשהתרכז‪ ,‬אבל בבירור היה עסוק כרגע בדברים‬
‫חשובים יותר‪ .‬השיער הכהה שלו נדבק לפניו‪ .‬בגדיו היו ספוגי מים וקרועים‪.‬‬
‫הוא צעק משהו באוזן של ג'ייסון‪ ,‬אבל ג'ייסון הצליח לשמוע רק כמה מילים‬
‫אקראיות‪" :‬יצור‪ ...‬למטה‪ ...‬לעצור אותו!"‬
‫פרסי הצביע מעבר למעקה‪.‬‬
‫"משהו יוצר את הסערה?" שאל ג'ייסון‪.‬‬
‫פרסי חייך והצביע על האוזניים שלו‪ .‬הוא בבירור לא הצליח לשמוע שום דבר‪ .‬הוא‬
‫החווה בידו תנועה של צלילה מעבר למעקה‪ .‬ואז טפח על החזה של ג'ייסון‪.‬‬
‫"אתה רוצה שאני אלך?" ג'ייסון נמלא גאווה‪ .‬כל האחרים התייחסו אליו כמו אגרטל‬
‫זכוכית שביר‪ ,‬אבל פרסי‪ ...‬טוב‪ ,‬נראה שפרסי חושב שאם ג'ייסון עלה לסיפון סימן שהוא‬
‫מוכן לפעולה‪.‬‬
‫"אני אשמח!" צעק ג'ייסון‪" .‬אבל אני לא מסוגל לנשום מתחת למים!"‬
‫פרסי משך בכתפיו‪ .‬מצטער‪ ,‬אני לא שומע‪.‬‬
‫ואז פרסי רץ אל המעקה הימני‪ ,‬הסיט מעל הספינה גל ענקי נוסף וקפץ מעבר לסיפון‪.‬‬
‫ג'ייסון העיף מבט בפייפר ובאנבת'‪ .‬שתיהן נצמדו לחבלים ובהו בו בתדהמה‪ .‬ארשת‬
‫הפנים של פייפר הביעה‪ ,‬יצאת מדעתך?‬
‫הוא סימן לה באגודל זקוף‪ ,‬חלקית כדי להרגיע אותה שהוא יהיה בסדר )דבר שלא‬
‫היה בטוח לגביו בכלל(‪ ,‬חלקית כדי לאשר שהוא אכן יצא מדעתו )בזה הוא כן היה‬
‫בטוח(‪.‬‬
‫הוא כשל אל המעקה ונשא מבט אל הסערה‪.‬‬
‫משבי רוח השתוללו‪ .‬עננים התערבלו‪ .‬ג'ייסון חש בצבא שלם של ונטוסים גועש‬
‫מעליו‪ ,‬רוחות סערה שהיו זועמות ומשולהבות מכדי שילבשו דמות פיזית‪ ,‬אך להוטות‬
‫להשמיד‪.‬‬
‫הוא הניף זרוע וזימן לאסו של רוח‪ .‬ג'ייסון למד מזמן שהדרך הטובה ביותר להשתלט‬
‫על המון של בריונים היא לבחור את הילד הכי גדול והכי נבזי ולהביס אותו‪ .‬האחרים‬
‫יישרו קו‪ .‬הוא הצליף בחבל הרוח שלו בחיפוש אחר הוונטוס הכי חזק ומגעיל בסערה‪.‬‬
‫הוא תפס רוח סערה נבזי במיוחד ומשך‪" .‬אתה משרת אותי היום‪".‬‬
‫הוונטוס חג סביבו ויילל במחאה‪ .‬נדמה שהסערה מעל לספינה שוככת מעט‪ ,‬כאילו‬
‫הוונטוסים האחרים חושבים‪ ,‬אוי‪ ,‬לא‪ .‬הבחור הזה רציני‪.‬‬
‫ג'ייסון ריחף מעל לסיפון‪ ,‬עטוף בטורנדו מיניאטורי משלו‪ .‬בתנועה לוליינית כמו של‬
‫חולץ פקקים‪ ,‬הוא צלל לתוך המים‪.‬‬

‫***‬

‫ג'ייסון הניח שהמצב יהיה רגוע יותר מתחת לפני המים‪.‬‬

‫אז לא ממש‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬אולי זה היה קשור לדרך שבה ערך את המסע‪ .‬כשאתה רוכב על ציקלון אל‬
‫קרקעית האוקיינוס‪ ,‬הדבר בהחלט יוצר מערבולות לא צפויות‪ .‬הוא שקע ונטה ללא היגיון‬
‫ברור‪ ,‬באוזניים מתפוקקות וקיבה שהתרוממה עד הצלעות‪.‬‬
‫בסופו של דבר הוא ריחף לעצירה לצד פרסי‪ ,‬שעמד על מדף סלע מעל לתהום‬
‫עמוקה יותר‪.‬‬
‫"היי‪ ",‬אמר פרסי‪.‬‬
‫ג'ייסון שמע אותו מעולה‪ ,‬גם אם לא היה בטוח איך בדיוק‪" .‬מה קורה?"‬
‫בתוך בועת האוויר של הוונטוס שלו‪ ,‬קולו שלו נשמע כאילו הוא מדבר דרך שואב‬
‫אבק‪.‬‬
‫פרסי הצביע על הריק‪" .‬תכף זה מגיע‪".‬‬
‫שלוש שניות אחר כך‪ ,‬קרן אור ירוקה סרקה את החשכה כמו זרקור ואז נעלמה‪.‬‬
‫"יש משהו למטה‪ ",‬אמר פרסי‪" ,‬והוא יוצר את הסערה הזאת‪ ".‬הוא הסתובב ובחן את‬
‫הטורנדו של ג'ייסון‪" .‬יופי של חליפה‪ .‬אתה יכול להחזיק אותה שלמה אם נצלול יותר‬
‫עמוק?"‬
‫"אין לי מושג איך אני עושה את זה‪ ",‬אמר ג'ייסון‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬תשתדל לא להתעלף‪".‬‬
‫"תסתום‪ ,‬ג'קסון‪".‬‬
‫פרסי גיחך‪" .‬בוא נראה מה יש למטה‪".‬‬
‫הם צללו לעומק כזה‪ ,‬שג'ייסון לא ראה דבר מלבד פרסי השוחה לצדו באור העמום‬
‫של חרבות הזהב והארד שלהם‪.‬‬
‫מדי פעם ניתז הזרקור הירוק כלפי מעלה‪ .‬פרסי שחה ישר לעברו‪ .‬הוונטוס של ג'ייסון‬
‫הבזיק ושאג‪ ,‬מתאמץ להימלט‪ .‬ריח האוזון סיחרר את ראשו של ג'ייסון‪ ,‬אבל הוא שמר‬
‫על בועת האוויר שלו שלמה‪.‬‬
‫בסופו של דבר החלה החשכה להתמעט מתחתיהם‪ .‬טלאים של אור לבן ורך‪ ,‬כמו‬
‫להקות של מדוזות‪ ,‬ריחפו לנגד עיניו של ג'ייסון‪ .‬בעודו מתקרב לקרקעית הים הוא קלט‬
‫שהטלאים הם שדות של אצות זוהרות סביב חורבות ארמון‪ .‬בוץ התערבל בחצרות ריקות‬
‫שרצפותיהן עשויות צדפה‪ .‬עמודים יווניים עמוסים שבלולים נישאו מעלה אל החשכה‪.‬‬
‫במרכז המתחם היתמרה טירה ענקית‪ ,‬קירותיה מעוטרים פנינים‪ ,‬כיפתה הזהובה סדוקה‬
‫כמו ביצה‪.‬‬
‫"אטלנטיס?" שאל ג'ייסון‪.‬‬
 ‫"היא רק מיתוס‪ ",‬אמר פרסי‪.‬‬
‫"אממ‪ ...‬ואנחנו לא חיים מיתוסים?"‬
‫"לא‪ ,‬אני מתכוון מיתוס מומצא‪ .‬לא‪ ,‬כאילו‪ ,‬מיתוס אמיתי‪".‬‬
‫"אז בגלל זה אנבת' היא המוח בחבורה‪ ,‬הא?"‬
‫"תסתום‪ ,‬גרייס‪".‬‬
‫הם ריחפו מבעד לכיפה השבורה‪ ,‬למטה אל הצללים‪.‬‬
‫"המקום הזה נראה לי מוכר‪ ".‬הקול של פרסי הפך מתוח‪" .‬כמעט כאילו הייתי כאן‬
‫פעם —"‬
‫הזרקור הירוק הבזיק ישר מתחתיהם‪ ,‬מסנוור את ג'ייסון‪.‬‬
‫הוא צנח כמו אבן עד שהגיע אל רצפת השיש החלקה‪ .‬כשראייתו הצטללה‪ ,‬הוא ראה‬
‫שהם לא לבד‪.‬‬
‫מולם ניצבה אישה בגובה שישה מטרים‪ ,‬לבושה שמלה ירוקה גולשת‪ ,‬מהודקת‬
‫במותניים בחגורת קונכיות‪ .‬עורה היה לבן קורן כמו שדות האצות‪ .‬שערה נד במים ובהק‬
‫כמו זרועות הציד של מדוזה‪.‬‬
‫פניה היו יפהפיות אך לא אנושיות — עיניה קורנות מדי‪ ,‬תווי פניה עדינים מדי‪ ,‬חיוכה‬
‫צונן מדי‪ ,‬כאילו היא לומדת את אמנות החיוך האנושי ועדיין לא שולטת בה‪ .‬ידיה נחו על‬
‫דסקית מתכת ירוקה ממורקת שקוטרה כשני מטרים‪ ,‬שניצבה על חצובת ארד‪ .‬הדסקית‬
‫הזכירה לג'ייסון תוף פלדה של אמן רחוב שראה פעם מנגן על המזח בסן פרנסיסקו‪.‬‬
‫האישה סובבה את דסקית המתכת כמו הגה‪ .‬קרן אור ירוקה נורתה כלפי מעלה‪,‬‬
‫עירבלה את המים‪ ,‬וטילטלה את קירות הארמון העתיק‪ .‬רסיסים נשברו מהכיפה ונשרו‬
‫למטה בתנועה אטית‪.‬‬
‫"את יוצרת את הסערה‪ ",‬אמר ג'ייסון‪.‬‬
‫"אכן‪ ".‬קולה של האישה היה מוזיקלי — אבל היתה לו תהודה משונה‪ ,‬כאילו המנעד‬
‫שלו משתרע מעבר לטווח השמיעה האנושי‪ .‬לחץ החל להיבנות בין עיניו של ג'ייסון‪ .‬הוא‬
‫הרגיש כאילו הסינוסים שלו עומדים להתפוצץ‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬אני אשאל‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬מי את ומה את רוצה?"‬
‫האישה פנתה אליו‪" .‬אני אחותך‪ֶ ,‬פּרסאוּס ג'קסון‪ .‬ורציתי לפגוש אותך לפני שתמות‪".‬‬
 ‫‪XXVI‬‬

‫ג'ייסון‬
‫מבחינת ג'ייסון היו שתי אפשרויות‪ :‬להילחם או לדבר‪.‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬מול גברת מלחיצה בגובה שישה מטרים עם שיער מדוזות‪ ,‬הוא היה בוחר‬
‫ב"להילחם"‪.‬‬
‫אבל כיוון שהיא קראה לפרסי אחיה — ג'ייסון היסס‪.‬‬
‫"פרסי‪ ,‬אתה מכיר את ה‪ ...‬אישה הזאת?"‬
‫פרסי הניד בראשו לשלילה‪" .‬היא לא דומה לאמא שלי‪ ,‬אז אני מניח שאנחנו קרובי‬
‫משפחה מהצד האלוהי‪ .‬את בת פוסידון‪ ,‬מיס‪ ...‬אה‪"?...‬‬
‫הגברת החיוורת שרטה בציפורניה את דסקית המתכת בצליל חריקה שהזכיר לווייתן‬
‫מעונה‪" .‬איש לא מכיר אותי‪ ",‬נאנחה‪" .‬מדוע שאניח שאחי שלי יזהה אותי? אני‬
‫קימוֹפּוֹליאה!"‬
‫פרסי וג'ייסון החליפו מבטים‪.‬‬
‫"טוב אז‪ "...‬אמר פרסי‪" .‬נראה לי שנקרא לך קים‪ .‬ואת‪ ,‬הממ‪ ,‬נראידה? אלה זוטרה?"‬
‫"זוטרה?"‬
‫"הוא מתכוון צעירה!" מיהר ג'ייסון לומר‪" .‬כי את נראית כל כך רעננה ויפה‪".‬‬
‫פרסי העיף בו מבט‪ :‬הצלה יפה‪.‬‬
‫האלה הפנתה את מלוא תשומת לבה אל ג'ייסון‪ .‬היא הצביעה עליו והתוותה את‬
‫מתאר גופו במים‪ .‬ג'ייסון הרגיש כיצד רוח הסערה הלכוד שמקיף אותו מתפתל‪ ,‬כאילו‬
‫האלה מדגדגת אותו‪.‬‬
‫"ג'ייסון גרייס‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬בן יופיטר‪".‬‬
‫"כן‪ .‬אני חבר של פרסי‪".‬‬
‫קים צימצמה עיניים‪" .‬אז זה נכון‪ ...‬הזמנים הללו מולידים חברויות מוזרות ויריבויות‬
‫לא צפויות‪ .‬הרומאים מעולם לא סגדו לי‪ .‬עבורם הייתי פחד שאין לו שם — אות לחמת‬
‫זעמו של נפטון‪ .‬הם מעולם לא סגדו לקימופוליאה‪ ,‬אלת הסערות העזות בים!"‬
‫היא סובבה את הדסקית שלה‪ .‬קרן אור ירוקה נוספת הבזיקה למעלה‪ ,‬מערבלת את‬
‫המים ומרעידה את החורבות‪.‬‬
‫"אממ‪ ,‬כן‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬הרומאים לא חזקים בכוחות ימיים‪ .‬היתה להם‪ ,‬כאילו‪ ,‬סירת‬
‫משוטים אחת וזהו‪ .‬אני הטבעתי אותה‪ .‬ואם כבר מדברים על סערות עזות‪ ,‬את עושה‬
‫עבודה מעולה למעלה‪".‬‬
‫"תודה רבה‪ ",‬אמרה קים‪.‬‬
‫"העניין הוא שהספינה שלנו נלכדה שם‪ ,‬והיא קצת מתפרקת‪ .‬אני בטוח שלא התכוונת‬
‫ל–"‬
‫"הו כן‪ ,‬בהחלט התכוונתי‪".‬‬
‫"אה‪ ".‬פרסי עשה פרצוף‪" .‬טוב‪ ...‬חבל‪ .‬אני מניח שלא תסכימי להפסיק אם נבקש‬
‫יפה?"‬
‫"לא‪ ",‬אישרה האלה‪" .‬ברגעים אלה ממש הספינה קרובה לטבוע‪ .‬מדהים אותי שהיא‬
‫החזיקה מעמד עד כה‪ .‬הושקעה בה מלאכת כפיים מצוינת‪".‬‬
‫ניצוצות הבזיקו מהזרועות של ג'ייסון אל הטורנדו‪ .‬הוא חשב על פייפר ועל שאר חברי‬
‫הצוות הנאבקים נואשות להותיר את הספינה שלמה‪ .‬כשירדו לכאן‪ ,‬הוא ופרסי הותירו את‬
‫האחרים פגיעים‪ .‬הם חייבים לפעול‪ ,‬ומהר‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬בועת האוויר של ג'ייסון התחילה להתעפש‪ .‬הוא לא היה בטוח אם אפשר‬
‫לבזבז ונטוס בנשימה‪ ,‬אבל אם הוא ייאלץ להילחם‪ ,‬כדאי שיכניע את קים לפני שייגמר לו‬
‫החמצן‪.‬‬
‫הקטע היה ש‪ ...‬להילחם באלה במגרש הביתי שלה לא יהיה קל‪ .‬גם אם יצליחו‬
‫להביס אותה‪ ,‬אין לדעת אם הסערה תשכך‪.‬‬
‫"אז‪ ...‬קים‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬מה אנחנו יכולים לעשות כדי שתשני את דעתך ותשחררי את‬
‫הספינה שלנו?"‬
‫קים חייכה אליו חיוך חייזרי מלחיץ‪" .‬בן יופיטר‪ ,‬אתה יודע היכן אתה נמצא?"‬
‫ג'ייסון התפתה לענות מתחת למים‪" .‬את מתכוונת לחורבות האלה‪ .‬ארמון עתיק?"‬
‫"אכן‪ ",‬אמרה קים‪" .‬הארמון המקורי של אבי‪ ,‬פוסידון‪".‬‬
‫פרסי נקש באצבעותיו‪ ,‬תנועה שנשמעה כמו פיצוץ עמום‪" .‬לכן זיהיתי אותו‪ .‬הבית‬
‫החדש של אבא באוקיינוס האטלנטי קצת מזכיר אותו‪".‬‬
‫"מי אני שאדע‪ ",‬אמרה קים‪" .‬אני לעולם לא מוזמנת לפגוש את ההורים שלי‪ .‬איני‬
‫יכולה אלא לשוטט בחורבות ממלכתם הישנה‪ .‬הם סבורים שנוכחותי‪ ...‬משבשת את‬
‫הסדר הטוב‪".‬‬
‫היא סובבה את הדסקית שלה שוב‪ .‬כל הקיר האחורי של הבניין קרס‪ ,‬והעלה ברחבי‬
‫החדר ענן של בוץ ואצות‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬הוונטוס שימש כמאוורר והסיט את הפסולת‬
‫מפניו של ג'ייסון‪.‬‬
‫"משבשת?" אמר ג'ייסון‪" .‬את?"‬
‫"איני רצויה בחצר של אבי שלי‪ ",‬אמרה קים‪" .‬הוא מגביל את כוחותיי‪ .‬הסערה הזאת‬
‫למעלה? לא עשיתי כיף כזה כבר עידנים‪ ,‬וזאת רק טעימה ממה שאני מסוגלת לעשות!"‬
‫"לא היינו רוצים שתתאמצי‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬בכל מקרה‪ ,‬בקשר לשאלה של ג'ייסון על‬
‫לשנות את דעתך —"‬
‫"אבי אפילו השיא אותי לאישה‪ ",‬אמרה קים‪" ,‬ללא רשותי‪ .‬הוא מסר אותי כמו פרס‬
‫ריא ֶראוֹס‪ ,‬בעל מאה הידיים‪ ,‬בתמורה לתמיכה שלו באלים במלחמה בקרונוס לפני‬ ‫לבּ ָ‬
‫ְ‬
‫עידנים‪".‬‬
‫הפנים של פרסי אורו‪" .‬היי‪ ,‬אני מכיר את בריאראוס‪ .‬הוא חבר שלי! אני שיחררתי‬
‫אותו מאלקטרז‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אני יודעת‪ ".‬עיניה של קים בהקו באור צונן‪" .‬אני שונאת את בעלי‪ .‬ממש לא‬
‫שמחתי כשהוא חזר אלי‪".‬‬
‫"אה‪ .‬אז‪ ...‬בריאראוס בסביבה?" שאל פרסי בקול מלא תקווה‪.‬‬
‫צחוקה של קים נשמע כמו קול דולפין‪" .‬הוא יצא להר אולימפוס בניו יורק‪ ,‬לחזק את‬
‫הגנות האלים‪ .‬לא שזה ישנה משהו‪ .‬הנקודה היא‪ ,‬אחי היקר‪ ,‬שפוסידון מעולם לא‬
‫התייחס אלי בצורה הוגנת‪ .‬אני אוהבת לבוא לכאן‪ ,‬לארמון הישן שלו‪ ,‬כי אני נהנית‬
‫לראות את מעשה ידיו חרב‪ .‬בקרוב מאוד גם הארמון החדש שלו ייראה כך‪ ,‬והים יגעש‬
‫ללא מעצור‪".‬‬
‫פרסי הסתכל על ג'ייסון‪" .‬זה החלק שהיא מספרת לנו שהיא עובדת בשביל גאיה‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬ואמא אדמה הבטיחה לה עסקה יותר טובה כשהאלים יושמדו‪,‬‬
‫בלה בלה בלה‪ ".‬הוא פנה אל קים‪" .‬את יודעת שגאיה לא תקיים את ההבטחות שלה‪,‬‬
‫נכון? היא מנצלת אותך‪ ,‬בדיוק כמו שהיא מנצלת את הענקים‪".‬‬
‫"הדאגה שלכם נוגעת ללב‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬האלים האולימפיים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מעולם‬
‫לא ניצלו אותי‪ ,‬נכון?"‬
‫פרסי פרש ידיים‪" .‬לפחות האולימפיים מנסים‪ .‬אחרי מלחמת הטיטאנים האחרונה‪ ,‬הם‬
‫התחילו להקדיש יותר תשומת לב לאלים האחרים‪ .‬להרבה מהם יש עכשיו ביתנים במחנה‬
‫החצויים‪ :‬הקטה‪ ,‬האדס‪ֵ ,‬ה ֵבּה‪ ,‬היפנוס‪ ...‬הממ‪ ,‬ובטוח גם כמה שלא מתחילים בה"א‪.‬‬
‫אנחנו מעלים להם קורבנות בכל ארוחה‪ ,‬יש להם דגלים מגניבים‪ ,‬אזכור מיוחד בתוכנייה‬
‫של סוף הקיץ —"‬
‫"והאם לי מעלים מנחות כאלה?" שאלה קים‪.‬‬
‫"טוב‪ ...‬לא‪ .‬לא ידענו שאת קיימת‪ .‬אבל —"‬
‫"חסוך מילים‪ ,‬אחי‪ ".‬שיער המדוזות של קים נמשך לעברו‪ ,‬כאילו הוא משתוקק לשתק‬
‫טרף חדש‪" .‬שמעתי סיפורים רבים כל כך על פרסי ג'קסון האדיר‪ .‬הענקים אחוזי דיבוק‬
‫ללכוד אותך‪ .‬אני חייבת לומר‪ ...‬אני לא מבינה על מה המהומה‪".‬‬
‫"תודה‪ ,‬אחותי‪ .‬אבל אם את מתכוונת להרוג אותי‪ ,‬אני חייב להזהיר אותך שאת לא‬
‫הראשונה שניסתה‪ .‬בזמן האחרון יצא לי להתמודד עם הרבה אלות — ֵ‬
‫ניקה‪ַ ,‬א ְכליס‪,‬‬
‫ניקס‪ .‬בהשוואה אליהן‪ ,‬את לא מפחידה אותי‪ .‬ויש לך צחוק של דולפין‪".‬‬ ‫אפילו ְ‬
‫נחיריה העדינים של קים התרחבו‪ .‬ג'ייסון הכין את החרב שלו‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אני לא אהרוג אותך‪ ",‬אמרה קים‪" .‬החלק שלי בעסקה היה רק למשוך את‬
‫תשומת לבך‪ .‬אבל יש כאן מישהו אחר שמשתוקק מאוד להרוג אותך‪".‬‬
‫מעליהם‪ ,‬מעבר לשפת הגג השבור‪ ,‬הופיעה דמות כהה — דמות גבוהה עוד יותר‬
‫מקימופוליאה‪.‬‬
‫"בן נפטון‪ ",‬רעם קול עמוק‪.‬‬
‫הענק שקע למטה‪ .‬עננים של נוזל צמיגי כהה — אולי רעל — היתמרו מעורו‬
‫הכחול‪ .‬מגן החזה הירוק שלו היה מעוצב כאוסף של פיות פעורים ברעבתנות‪ .‬בידיו היו‬
‫טיאריוּס — קלשון ורשת עם משקולות‪.‬‬ ‫כלי הנשק של ֶר ְ‬
‫ג'ייסון מעולם לא פגש את הענק הזה‪ ,‬אבל שמע סיפורים‪" .‬פוליבוטס‪ ",‬אמר‪,‬‬
‫"האנטי–פוסידון‪".‬‬
‫הענק טילטל את צמותיו‪ .‬תריסר נחשים עלו ושחו מהן — כל אחד מהם ירוק זרחני‪,‬‬
‫סיליסקים‪.‬‬
‫ְ‬ ‫עם כתר של סנפירים סביב ראשו‪ .‬בָּ‬
‫"אכן‪ ,‬בן רומא‪ ",‬אמר הענק‪" .‬אך אם תסלח לי‪ ,‬כרגע מעניין אותי פרסאוס ג'קסון‪.‬‬
‫עקבתי אחריו על פני כל טרטרוס‪ .‬כעת‪ ,‬כאן בין חורבות אביו‪ ,‬בכוונתי למחוץ אותו אחת‬
‫ולתמיד‪".‬‬
 ‫‪XXVII‬‬

‫ג'ייסון‬
‫ג'ייסון שנא בסיליסקים‪.‬‬
‫שלשולי הבוץ האלה אהבו להתחפר מתחת למקדשים של רומא החדשה‪ .‬בתקופה‬
‫שהיה קנטוריון‪ ,‬תמיד הפילו על הקוהורטה שלו את המשימה הלא פופולרית של טיהור‬
‫הקנים שלהם‪.‬‬
‫בסיליסקים לא נראים מרשימים — סתם נחשים באורך הזרוע עם עיניים צהובות‬
‫וכתר של סנפירים לבנים — אבל הם נעים בזריזות ומסוגלים להרוג במגע‪ .‬ג'ייסון מעולם‬
‫לא התמודד עם יותר משניים בו–זמנית‪ .‬עכשיו יותר מעשרה שחו סביב רגליו של הענק‪.‬‬
‫נקודת האור היחידה‪ :‬מתחת למים‪ ,‬הבסיליסקים לא מסוגלים לנשוף אש‪ ,‬אבל זה לא‬
‫אומר שהם לא קטלניים‪.‬‬
‫שני נחשים מיהרו לעבר פרסי‪ .‬הוא שיסף אותם לשניים‪ .‬עשרת האחרים שחו סביבו‪,‬‬
‫קצת מחוץ לטווח החרב שלו‪ .‬הם התפתלו בדפוסים מהפנטים‪ ,‬מחפשים פרצה לתקוף‪ .‬לא‬
‫תידרש יותר מהכשה אחת‪ ,‬נגיעה אחת‪.‬‬
‫"היי!" צעק ג'ייסון‪" .‬שכחתם ממני?"‬
‫הנחשים התעלמו ממנו‪.‬‬
‫וכך גם הענק‪ ,‬שנותר מאחור וצפה במתרחש בחיוך זחוח‪ .‬נראה שמבחינתו אין בעיה‬
‫שחיות המחמד שלו ידאגו לקטל‪.‬‬
‫"קימופוליאה‪ ".‬ג'ייסון עשה כמיטב יכולתו לבטא את השם שלה נכון‪" .‬את חייבת‬
‫לעצור את זה‪".‬‬
‫היא בחנה אותו בעיניה הלבנות הקורנות‪" .‬ולמה שאעשה זאת? אמא אדמה הבטיחה‬
‫לי כוח בלתי מוגבל‪ .‬האם אתה מסוגל להציע לי הצעה טובה יותר?"‬
‫הצעה טובה יותר‪...‬‬
‫הוא חש שאולי יש כאן פרצה — מקום למשא ומתן‪ .‬אבל מה יש לו להציע לאלת‬
‫הסערה?‬
‫הבסיליסקים סגרו על פרסי‪ .‬הוא הרחיק אותם מעליו בזרמי מים אבל הם פשוט חזרו‬
‫ושטו לעברו‪.‬‬
 ‫"היי‪ ,‬בסיליסקים!" צעק ג'ייסון‪.‬‬
‫עדיין שום תגובה‪ .‬הוא יכול להסתער לקרב ולעזור‪ ,‬אבל אפילו יחד‪ ,‬אין סיכוי שהוא‬
‫ופרסי יוכלו להביס עשרה בסיליסקים בו–זמנית‪ .‬הוא צריך פתרון מוצלח יותר‪.‬‬
‫הוא העיף מבט למעלה‪ .‬סערת ברקים השתוללה בשמים‪ ,‬אבל הם היו מאות מטרים‬
‫מתחת למים‪ .‬הוא לא יכול לזמן ברק לקרקעית הים‪ ,‬נכון? גם אם כן‪ ,‬המים מוליכים‬
‫חשמל קצת יותר מדי טוב‪ .‬הוא עלול לטגן את פרסי‪.‬‬
‫אבל לא עלתה בדעתו אפשרות מוצלחת יותר‪ .‬הוא הניף את החרב שלו והלהב זהר‬
‫מיד בלהט אדום‪.‬‬
‫ענן מעומעם של אור צהוב געש במעמקים‪ ,‬כאילו מישהו מזג למים ניאון נוזלי‪ .‬האור‬
‫פגע בחרב של ג'ייסון‪ ,‬ניתז החוצה בעשר קנוקנות נפרדות‪ ,‬והפגיז את הבסיליסקים‪.‬‬
‫עיניהם החשיכו‪ .‬סנפיריהם התפוררו‪ .‬כל עשרת הנחשים התהפכו על הגב וצפו מתים‬
‫במים‪.‬‬
‫"בפעם הבאה‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" ,‬תסתכלו עלי כשאני מדבר אליכם‪".‬‬
‫החיוך של פוליבוטס החמיץ‪" .‬אתה כל כך להוט למות‪ ,‬רומאי?"‬
‫פרסי הניף את החרב שלו‪ .‬הוא הסתער על הענק‪ ,‬אבל פוליבוטס הצליף בידו במים‬
‫והותיר קשת של רעל שחור ושמנוני‪ .‬פרסי הסתער היישר פנימה לפני שג'ייסון הספיק‬
‫לצעוק‪ ,‬אחי‪ ,‬מה אתה עושה?‬
‫אנקלוסמוס נשמטה מידו של פרסי‪ .‬הוא התנשף ושרט את גרונו‪ .‬הענק השליך את‬
‫רשת המשקולות שלו ופרסי קרס על קרקעית הים‪ ,‬מסובך ללא מוצא בעוד הרעל נקרש‬
‫סביבו‪.‬‬
‫"תעזוב אותו!" קולו של ג'ייסון נשבר מבהלה‪.‬‬
‫הענק צחק‪" .‬אל דאגה‪ ,‬בן יופיטר‪ .‬ייקח לחברך הרבה זמן למות‪ .‬אחרי כל הצרות‬
‫שעשה לי‪ ,‬לא הייתי חולם להרוג אותו במהירות‪".‬‬
‫עננים רעילים התפשטו סביב הענק ומילאו את החורבות כמו עשן סיגרים סמיך‪ .‬ג'ייסון‬
‫מיהר לאחור‪ .‬הוא לא התרחק במהירות מספקת‪ ,‬אבל התברר שהוונטוס שלו משמש‬
‫כמסנן יעיל‪ .‬בעוד הרעל אופף אותם‪ ,‬הגביר הטורנדו המיניאטורי את מהירות הסחרור‬
‫והדף את העננים לאחור‪ .‬קימופוליאה עיקמה את אפה ונופפה בידה לפזר את הענן הכהה‪,‬‬
‫אבל לא נראה שהוא משפיע עליה‪.‬‬
‫פרסי התפתל בתוך הרשת ופניו החלו לעטות גוון ירקרק‪ .‬ג'ייסון הסתער קדימה לעזור‬
‫לו‪ .‬אבל הענק חסם את דרכו בקלשון הענקי שלו‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא אתן לך לקלקל לי את הכיף‪ ",‬נזף בו פוליבוטס‪" .‬הרעל יהרוג אותו‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אבל תחילה יגיעו השיתוק ושעות של כאבים מייסרים‪ .‬אני רוצה שהוא‬
‫יזכה בחוויה המלאה! הוא יוכל לצפות בי משמיד אותך‪ ,‬ג'ייסון גרייס!"‬
‫פוליבוטס התקדם לאט‪ ,‬כך שלג'ייסון היה די והותר זמן לבחון את מגדל השריון‬
‫והשרירים בגובה שלוש קומות סוגר עליו‪.‬‬
‫הוא חמק מהקלשון‪ ,‬נעזר בוונטוס שלו כדי לזנק קדימה‪ ,‬ודקר בחרבו את רגל הזוחל‬
‫של הענק‪ .‬פוליבוטס שאג מכאב ומעד‪ ,‬איכור זהוב היתמר מהפצע‪.‬‬
‫"קים!" צעק ג'ייסון‪" .‬זה באמת מה שאת רוצה?"‬
‫אלת הסערה נראתה משועממת למדי‪ .‬היא שיחקה בהיסח הדעת בדסקית המתכת‬
‫שלה‪" .‬כוח בלתי מוגבל? למה לא?"‬
‫"זה נראה לך כיף?" שאל ג'ייסון‪" .‬אז את תשמידי את הספינה שלנו‪ .‬את תשמידי את‬
‫כל חופי העולם‪ .‬ברגע שגאיה תמחה את המין האנושי‪ ,‬מי יישאר לפחד ממך? את‬
‫תישארי אלמונית‪".‬‬
‫פוליבוטס הסתובב‪" .‬אתה מטרד אמיתי‪ ,‬בן יופיטר‪ .‬אני אמחץ אותך!"‬
‫ג'ייסון ניסה לזמן ברק נוסף‪ .‬דבר לא קרה‪ .‬אם הוא יפגוש את אבא שלו אי פעם‪ ,‬הוא‬
‫צריך לזכור לבקש ממנו להגדיל את דמי הברקים שלו‪.‬‬
‫ג'ייסון הצליח לחמוק שוב משיני הקלשון‪ ,‬אבל הענק הניף את הקצה השני והלם‬
‫בחזהו‪.‬‬
‫ג'ייסון הושלך לאחור‪ ,‬המום ודואב‪ .‬פוליבוטס סגר עליו להרגו‪ .‬רגע לפני שהקלשון‬
‫חורר אותו‪ ,‬פעל הוונטוס שלו מיוזמתו‪ .‬הוא הסתחרר הצדה והעיף את ג'ייסון עשרה‬
‫מטרים על פני החצר‪.‬‬
‫תודה‪ ,‬חבר‪ ,‬חשב ג'ייסון‪ .‬אני חייב לך מטהר אוויר‪.‬‬
‫לא היה לג'ייסון מושג אם הרעיון מוצא חן בעיני הוונטוס‪.‬‬
‫"האמת‪ ,‬ג'ייסון גרייס‪ ",‬אמרה קים בעודה בוחנת את ציפורניה‪" ,‬עכשיו כשהזכרת את‬
‫זה‪ ,‬אני באמת נהנית מהפחד של בני התמותה‪ .‬לא יראים מפני מספיק‪".‬‬
‫"אני יכול לעזור לך בזה!" ג'ייסון חמק ממכה נוספת של הקלשון‪ .‬הוא האריך את‬
‫חרב הגלדיוס שלו לכידון ודקר בעין של פוליבוטס‪.‬‬
‫"אהההה!" הענק כשל‪.‬‬
‫פרסי התעוות ברשת‪ ,‬אבל תנועותיו האטו‪ .‬ג'ייסון ידע שהוא חייב למהר‪ .‬הוא מוכרח‬
‫להביא את פרסי למרפאה‪ ,‬ואם הסערה תמשיך להשתולל מעליהם‪ ,‬בקרוב לא תישאר‬
 ‫להם מרפאה‪.‬‬
‫ג'ייסון מיהר אל צדה של קים‪" .‬את יודעת שהאלים תלויים בבני התמותה‪ .‬ככל‬
‫שאנחנו מכבדים אתכם יותר‪ ,‬ככה אתם נעשים חזקים יותר‪".‬‬
‫"לא שהייתי יודעת‪ .‬מעולם לא כיבדו אותי!"‬
‫היא התעלמה מפוליבוטס‪ ,‬שהסתער סביבה בניסיון להעיף את ג'ייסון אל מחוץ‬
‫לטורנדו שלו‪ .‬ג'ייסון עשה כמיטב יכולתו להישאר מהצד השני של האלה‪.‬‬
‫"אני יכול לשנות את זה‪ ",‬הבטיח לה‪" .‬אני אדאג אישית להקים לך מזבח בגבעת‬
‫המקדשים שלנו ברומא החדשה‪ .‬המזבח הרומי הראשון שלך אי פעם! אני אקים אחד גם‬
‫במחנה החצויים‪ ,‬על חוף מצר לונג איילנד‪ .‬תדמייני לעצמך את הכבוד —"‬
‫"והפחד‪".‬‬
‫"— והפחד מצד יוונים ורומאים כאחד‪ .‬את תהיי מפורסמת!"‬
‫"מספיק עם הדיבורים!" פוליבוטס הלם בקלשון שלו כמניף אלת בייסבול‪.‬‬
‫ג'ייסון התכופף‪ .‬קים לא‪ .‬הענק הלם בצלעותיה בכוח כזה שקווצות משיער המדוזה‬
‫שלה נתלשו וצפו במים הרעילים‪.‬‬
‫עיניו של פוליבוטס נפערו‪" .‬אני מצטער‪ ,‬קימופוליאה‪ .‬אסור היה לך לעמוד בדרכי!"‬
‫"לעמוד בדרכך?" האלה הזדקפה‪" .‬אני עומדת בדרכך?"‬
‫"שמעת אותו‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬את בסך הכול כלי בשביל הענקים‪ .‬הם יזרקו אותך ברגע‬
‫שיגמרו להשמיד את בני התמותה‪ .‬ואז שום חצויים‪ ,‬שום מזבחות‪ ,‬שום פחד‪ ,‬שום כבוד‪".‬‬
‫"שקרים!" פוליבוטס ניסה לדקור אותו‪ ,‬אבל ג'ייסון הסתתר מאחורי שמלת האלה‪.‬‬
‫"קימופוליאה‪ ,‬כשגאיה תמשול‪ ,‬את תסערי ותגעשי ללא מעצורים!"‬
‫"האם יהיו בעולם בני תמותה להטיל עליהם אימה?" שאלה קים‪.‬‬
‫"ובכן‪ ...‬לא‪".‬‬
‫"ספינות להשמיד? חצויים להבעית?"‬
‫"אממ‪"...‬‬
‫"תעזרי לי‪ ",‬דחק בה ג'ייסון‪" .‬יחד‪ ,‬אלה וחצוי יכולים להרוג ענק‪".‬‬
‫"לא!" פוליבוטס נראה פתאום לחוץ מאוד‪" .‬לא‪ ,‬זה רעיון גרוע מאוד‪ .‬גאיה לא תהיה‬
‫מרוצה!"‬
‫"אם גאיה תתעורר‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬קימופוליאה האדירה יכולה לעזור לנו לוודא שזה‬
‫לא יקרה לעולם‪ .‬ואז כל החצויים יכבדו אותך בענק!"‬
‫"בבעתה?" שאלה קים‪.‬‬
‫"טונות של בעתה! והשם שלך יופיע בתוכנייה של חגיגות סוף הקיץ‪ .‬עם דגל בעיצוב‬
‫מיוחד‪ .‬ביתן במחנה החצויים‪ .‬שני מזבחות‪ .‬תשמעי מה נעשה‪ ,‬אני אפילו אוסיף לעסקה‬
‫בובת אקשן של קימופוליאה‪".‬‬
‫"לא!" יילל פוליבוטס‪" .‬רק לא מוצרים ממותגים!"‬
‫קימופוליאה פנתה אל הענק בבת אחת‪" .‬אני חוששת שהעסקה הזאת מוצלחת‬
‫בהרבה מזאת שהציעה גאיה‪".‬‬
‫"זה לא הגיוני!" שאג הענק‪" .‬את לא יכולה לבטוח ברומאי המתועב הזה!"‬
‫"אם אני לא אכבד את העסקה שלנו‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" ,‬קים תוכל להרוג אותי‪ .‬לגבי‬
‫גאיה אין לה שום ודאות כזאת‪".‬‬
‫"עם זה‪ ",‬אמרה קים‪" ,‬קשה להתווכח‪".‬‬
‫בעוד פוליבוטס נאבק למצוא מענה‪ ,‬הסתער ג'ייסון קדימה ודקר בכידון שלו בבטן של‬
‫הענק‪.‬‬
‫קים הניפה את דסקית הארד שלה מהחצובה‪" .‬הגיע הזמן לומר שלום‪ ,‬פוליבוטס‪".‬‬
‫היא סיחררה את הדסקית לעבר צווארו של הענק‪ .‬התברר שהשוליים שלה היו חדים‬
‫מאוד‪.‬‬
‫פוליבוטס התקשה לומר שלום‪ ,‬כיוון שכבר לא היה לו ראש‪.‬‬
 ‫‪XXVIII‬‬

‫ג'ייסון‬
‫"שימוש ברעל הוא הרגל מגעיל‪ ".‬קימופוליאה נופפה בידה והעננים העכורים התפזרו‪.‬‬
‫"שאיפת רעל פסיבית יכולה להרוג אדם‪ ,‬אתה יודע‪".‬‬
‫גם על שאיפת רעל אקטיבית ג'ייסון לא השתגע במיוחד‪ ,‬אבל הוא החליט לא להזכיר‬
‫את זה‪ .‬הוא התיר את פרסי מהרשת‪ ,‬השעין אותו על קיר המקדש‪ ,‬ועטף אותו בבועת‬
‫האוויר של הוונטוס‪ .‬החמצן הלך והידלדל‪ ,‬אבל ג'ייסון קיווה שזה יעזור בפליטת הרעל‬
‫מריאות חברו‪.‬‬
‫נראה שזה פועל‪ .‬פרסי התקפל והתחיל להקיא‪" .‬איכס‪ .‬תודה‪".‬‬
‫ג'ייסון נאנח בהקלה‪" .‬הדאגת אותי לרגע‪ ,‬אחי‪".‬‬
‫פרסי מיצמץ בעיניים פוזלות‪" .‬אני עדיין קצת מטושטש‪ .‬אתה‪ ...‬הבטחת לקים בובת‬
‫אקשן?"‬
‫האלה היתמרה מעליהם‪" .‬אכן‪ .‬ואני מצפה שיקיים‪".‬‬
‫"אני מבטיח‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬כשננצח במלחמה הזאת‪ ,‬אני אוודא שכל האלים יזכו‬
‫להכרה‪ ".‬הוא הניח יד על הכתף של פרסי‪" .‬החבר שלי כאן התחיל בתהליך הזה בקיץ‬
‫שעבר‪ .‬הוא חילץ מהאולימפיים הבטחה להתייחס אליכם יותר‪".‬‬
‫קים התנשפה בספקנות‪" .‬אנחנו יודעים מה שווה הבטחה אולימפית‪".‬‬
‫"בגלל זה אני אדאג לסיים את המלאכה‪ ".‬ג'ייסון לא ידע מאין מגיעות המילים הללו‪,‬‬
‫אבל הרגיש שהרעיון מוצדק לגמרי‪" .‬אני אוודא שלא ישכחו אף אחד מהאלים באף‬
‫מחנה‪ .‬הם יזכו למקדשים‪ ,‬או לביתנים‪ ,‬לפחות למזבחות —"‬
‫"או קלפים לאספנים‪ ",‬הציעה קים‪.‬‬
‫"בטח‪ ".‬ג'ייסון חייך‪" .‬אני אעבור בין המחנות עד שהמלאכה תושלם‪".‬‬
‫פרסי שרק‪" .‬אנחנו מדברים על עשרות אלים‪".‬‬
‫"מאות‪ ",‬תיקנה אותו קים‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" ,‬אז אולי זה ייקח זמן‪ .‬אבל את תהיי הראשונה ברשימה‪,‬‬
‫קימופוליאה‪ ...‬אלת הסערה שערפה ראש של ענק והצילה את מסע החיפושים שלנו‪".‬‬
‫קים החליקה על שיער המדוזה שלה‪" .‬זה נשמע טוב‪ ".‬היא בחנה את פרסי‪" .‬אם כי‬
‫אני עדיין מצטערת שלא אראה אותך מת‪".‬‬
‫"אומרים לי את זה הרבה‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬עכשיו‪ ,‬בקשר לספינה שלנו–"‬
‫"היא עדיין שלמה‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬מצבה לא מזהיר‪ ,‬אבל אתם תוכלו להגיע‬
‫לדלוס‪".‬‬
‫"תודה רבה‪ ",‬אמר ג'ייסון‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬ותקשיבי‪ ,‬בעלך בריאראוס באמת בחור טוב‪ .‬כדאי לך לתת לו‬
‫הזדמנות‪".‬‬
‫האלה הרימה את דסקית הארד שלה‪" .‬אל תמתח את החבל יותר מדי‪ ,‬אחי‪.‬‬
‫לבריאראוס יש חמישים פרצופים‪ ,‬וכולם מכוערים‪ .‬יש לו מאה ידיים‪ ,‬ונדמה שכולן‬
‫שמאליות בכל הנוגע לעבודות הבית‪".‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬נכנע פרסי‪" .‬לא מותח את החבל‪".‬‬
‫קים הפכה את הדסקית שלה‪ ,‬וחשפה על חלקה התחתון רצועות כמו של מגן‪ .‬היא‬
‫תלתה אותה על גבה כמו המגן של קפטן אמריקה‪" .‬אני אצפה בהתקדמותכם‪ .‬לא היתה‬
‫זאת התרברבות סרק מצדו של פוליבוטס כשהזכיר לך את הדם שיעיר את אמא אדמה‪.‬‬
‫הענקים בטוחים בזה‪".‬‬
‫"הדם שלי אישית?" שאל פרסי‪.‬‬
‫חיוכה של קים היה עוד יותר מלחיץ מהרגיל‪" .‬אני איני אורקל‪ .‬אבל שמעתי מה אמר‬
‫לך החוזה פינֶ אוּס בעיר פורטלנד‪ .‬אתה תעמוד בפני קורבן גדול שייתכן שלא תהיה מסוגל‬
‫להקריב‪ ,‬והדבר יעלה לך בעולם כולו‪ .‬עדיין לא התמודדת עם הפגם היסודי שלך‪ ,‬אחי‪.‬‬
‫הסתכל מסביב‪ .‬כל מעשי ידי האלים והאדם ייחרבו יום אחד‪ .‬האם לא יהיה קל יותר‬
‫להימלט למעמקים עם החברה שלך?"‬
‫פרסי נשען על הכתף של ג'ייסון וקם מתנודד על רגליו‪" .‬יונו הציע לי בחירה כזאת‬
‫כשרק הגעתי למחנה יופיטר‪ .‬אני אענה לך את אותה תשובה שעניתי לה‪ .‬אני לא בורח‬
‫כשהחברים שלי צריכים אותי‪".‬‬
‫קים פרשה את כפות ידיה‪" .‬וזה הפגם שלך‪ :‬שאינך מסוגל לוותר‪ .‬אני אסוג למעמקים‬
‫ואצפה בקרב מתחולל‪ .‬עליכם לדעת שהאוקיינוס נמצא גם הוא במלחמה‪ .‬חברתכם הייזל‬
‫לבסק השאירה רושם עז על בני הים ומדריכיהם‪ ,‬אפרוס וביתוס‪".‬‬
‫"החבר'ה הסוסים–דגים‪ ",‬רטן פרסי‪" .‬הם לא רצו לפגוש אותי‪".‬‬
‫"ברגעים אלה ממש הם מנהלים מלחמה בשמך‪ ",‬אמרה קים‪" ,‬בניסיון להרחיק את‬
‫בעלי בריתה של גאיה מחופי לונג איילנד‪ .‬האם ישרדו‪ ...‬עדיין לא ברור‪ .‬באשר אליך‪,‬‬
‫ג'ייסון גרייס‪ ,‬דרכך לא תהיה קלה יותר משל חברך‪ .‬ינסו להערים עליך‪ .‬תיאלץ להתמודד‬
‫עם צער נורא‪".‬‬
‫ג'ייסון התאמץ לא להעלות ניצוצות‪ .‬הוא לא היה בטוח שהלב של פרסי יעמוד בהלם‬
‫חשמלי כזה‪" .‬קים‪ ,‬את אמרת שאת לא אורקל? היית צריכה לקבל את התפקיד‪ .‬את‬
‫מדכאת מספיק‪".‬‬
‫האלה צחקה את צחוק הדולפין שלה‪" .‬אתה משעשע אותי‪ ,‬בן יופיטר‪ .‬אני מקווה‬
‫שתשרוד ותביס את גאיה‪".‬‬
‫"תודה‪ ",‬הוא אמר‪" .‬יש לך טיפים איך להביס אלה שאי אפשר להביס אותה?"‬
‫קימופוליאה הטתה את ראשה‪" .‬אתה יודע את התשובה‪ .‬אתה בן השמים‪ ,‬והסערות‬
‫בדמך‪ .‬אל קדמוני כבר הובס בעבר‪ .‬אתה יודע למי כוונתי‪".‬‬
‫הבטן של ג'ייסון התחילה להתערבל מהר יותר מהוונטוס‪" .‬אוּראנוֹס‪ ,‬אל השמים‬
‫הראשון‪ .‬אבל זה אומר ש–"‬
‫"כן‪ ".‬תווי הפנים החייזריים של קים עטו ארשת שכמעט הזכירה אהדה‪" .‬הבה נקווה‬
‫שהדברים לא יגיעו לכדי כך‪ .‬אם גאיה אכן תתעורר‪ ...‬ובכן‪ ,‬משימתך לא תהיה קלה‪ .‬אך‬
‫אם תנצחו‪ ,‬זכור את הבטחתך‪ ,‬פונטיפקס‪".‬‬
‫לקח לג'ייסון רגע לעכל את מה שאמרה‪" .‬אני לא כוהן‪".‬‬
‫"לא?" העיניים הלבנות של קים זהרו‪" .‬דרך אגב‪ ,‬הוונטוס המשרת שלך אומר‬
‫שברצונו להשתחרר‪ .‬כיוון שעזר לך‪ ,‬הוא מקווה שתשלח אותו בשלום כאשר תגיעו לפני‬
‫המים‪ .‬הוא מבטיח שלא יטריד אותך פעם שלישית‪".‬‬
‫"פעם שלישית?"‬
‫קים השתתקה לרגע כמאזינה‪" .‬הוא אומר שהצטרף לסערה למעלה על מנת לנקום‬
‫בך‪ ,‬אך לו היה יודע כמה התחזקת מאז הקניון הגדול הוא לעולם לא היה מתקרב לספינה‬
‫שלך‪".‬‬
‫"הקניון הגדול‪ "...‬ג'ייסון נזכר ביום ההוא על גשר הזכוכית‪ ,‬כשהתברר שבריון בן‬
‫כיתתו הוא למעשה רוח סערה‪" .‬דילן? את צוחקת עלי? אני נושם את דילן?"‬
‫"כן‪ ",‬אמרה קים‪" .‬נראה שזהו שמו‪".‬‬
‫צמרמורת עברה בג'ייסון‪" .‬אני אשחרר אותו ברגע שנגיע לפני המים‪ .‬אל דאגה‪".‬‬
‫"היו שלום‪ ,‬אם כך‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬ומי ייתן ואלות הגורל יסתכלו עליכם בעין יפה‪...‬‬
‫בהנחה שאלות הגורל ישרדו‪".‬‬

‫***‬

‫הגיע הזמן להסתלק‪.‬‬

‫לג'ייסון הלך ונגמר האוויר )אוויר דילן — איכס(‪ ,‬וחבריהם על סיפון "ארגו ‪ "2‬בוודאי‬
‫דואגים להם‪.‬‬
‫אבל פרסי עדיין היה מטושטש מהרעל‪ ,‬ולכן הם ישבו על שפת כיפת הזהב השבורה‬
‫למשך כמה דקות נוספות כדי לאפשר לפרסי להסדיר את נשימתו‪ ...‬או להסדיר את מימיו‪,‬‬
‫או מה שזה לא יהיה שבן פוסידון מסדיר כשהוא על קרקעית האוקיינוס‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬אחי‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬הצלת את החיים שלי‪".‬‬
‫"היי‪ ,‬זה מה שאנחנו עושים בשביל חברים‪".‬‬
‫"אבל‪ ,‬אה‪ ,‬שבן יופיטר יציל את בן פוסידון על קרקעית האוקיינוס‪ ...‬אולי אנחנו‬
‫יכולים לשמור את הפרטים בינינו? אחרת לא יפסיקו לצחוק עלי‪".‬‬
‫ג'ייסון חייך‪" .‬עשינו עסק‪ .‬איך אתה מרגיש?"‬
‫"יותר טוב‪ .‬אני‪ ...‬אני חייב להודות שבזמן שנחנקתי מהרעל לא הפסקתי לחשוב על‬
‫אכליס‪ ,‬אלת האומללות בטרטרוס‪ .‬אני כמעט השמדתי אותה ברעל‪ ".‬צמרמורת עברה בו‪.‬‬
‫"ההרגשה היתה טובה‪ ,‬אבל בצורה לא טובה‪ .‬אם אנבת' לא היתה עוצרת אותי–"‬
‫"אבל היא כן עצרה אותך‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬זה עוד משהו שחברים עושים בשביל‬
‫חברים‪".‬‬
‫"כן‪ ...‬העניין הוא שבזמן שנחנקתי עכשיו‪ ,‬לא הפסקתי לחשוב‪ :‬זה המחיר על מה‬
‫שעשיתי לאכליס‪ .‬אלות הגורל נותנות לי למות בדרך שבה ניסיתי להרוג את האלה‪ .‬ו‪...‬‬
‫האמת‪ ,‬חלק ממני הרגיש שמגיע לי‪ .‬בגלל זה לא ניסיתי לשלוט ברעל של הענק ולהרחיק‬
‫אותו ממני‪ .‬זה בטח נשמע לך מטורף‪".‬‬
‫ג'ייסון נזכר באיתקה‪ ,‬כשנמלא ייאוש בעקבות דבריה של נשמת אמו‪" .‬לא‪ .‬אני חושב‬
‫שאני מבין‪".‬‬
‫פרסי בחן את פניו‪ .‬כשג'ייסון לא הוסיף דבר‪ ,‬החליף פרסי נושא‪" .‬למה קים התכוונה‬
‫בקשר להבסת גאיה? הזכרת את אוראנוס‪"...‬‬
‫ג'ייסון בהה בבוץ המתערבל בין עמודי הארמון העתיק‪" .‬אל השמים‪ ...‬כדי להביס‬
‫אותו‪ ,‬הטיטאנים קראו לו לאדמה‪ .‬הם הרחיקו אותו מהמגרש הביתי שלו‪ ,‬טמנו לו מארב‪,‬‬
‫ריתקו אותו לקרקע וקצצו אותו לחתיכות‪".‬‬
‫נראה שהבחילה של פרסי חזרה‪" .‬איך נעשה את זה לגאיה?"‬
‫ג'ייסון נזכר בשורה מהנבואה‪ :‬עולם ומלואו יסער או יבער‪ .‬היתה לו הרגשה שהוא‬
‫יודע עכשיו למה הכוונה‪ ...‬אבל אם הוא צודק‪ ,‬פרסי לא יוכל לעזור‪ .‬למעשה‪ ,‬ייתכן שבלי‬
‫כוונה הוא רק יקשה על המצב‪.‬‬
‫אני לא בורח כשהחברים שלי צריכים אותי‪ ,‬פרסי אמר‪.‬‬
‫וזהו הפגם שלך‪ ,‬הזהירה אותו קים‪ ,‬שאינך מסוגל לוותר‪.‬‬
‫היום היה ה–‪ 27‬ביולי‪ .‬בעוד חמישה ימים יידע ג'ייסון אם צדק‪.‬‬
‫"בוא נגיע קודם כול לדלוס‪ ",‬אמר‪" .‬אולי אפולו וארטמיס יוכלו לייעץ לנו‪".‬‬
‫פרסי הינהן‪ ,‬אף שלא נראה שהוא מסופק מהתשובה הזאת‪" .‬למה קימופוליאה קראה‬
‫לך פונטיאק?"‬
‫הצחוק של ג'ייסון טיהר לגמרי את האווירה‪" .‬פונטיפקס‪ .‬כלומר כוהן‪".‬‬
‫"אה‪ ".‬פרסי עשה פרצוף‪" .‬זה עדיין נשמע כמו שם של מכונית‪‘ .‬פונטיפקס ‪'XLS‬‬
‫החדשה‪ .‬אתה תצטרך ללבוש גלימה ולברך אנשים?"‬
‫טיפ ְקס ַמ ְקסימוּס‪ ,‬שפיקח על הקרבת קורבנות‬ ‫"מה פתאום‪ .‬לרומאים היה פעם פּוֹנְ ֶ‬
‫נכונה וכל זה‪ ,‬כדי שהאלים לא יכעסו‪ .‬וזה מה שאני הצעתי לעשות‪ ...‬אז כנראה זה‬
‫באמת נשמע כמו עבודה לפונטיפקס‪".‬‬
‫"והתכוונת לזה?" שאל פרסי‪" .‬אתה באמת תנסה לבנות מזבחות לכל האלים‬
‫המשניים?"‬
‫"כן‪ .‬אף פעם לא חשבתי על זה‪ ,‬אבל מוצא חן בעיניי הרעיון לעבור הלוך ושוב בין‬
‫המחנות — בהנחה‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬שנשרוד במהלך השבוע הקרוב ושני המחנות עדיין‬
‫יתקיימו‪ .‬מה שעשית בשנה שעברה באולימפוס‪ ,‬כשסירבת לחיי אלמוות וביקשת במקום‬
‫זה שהאלים יתנהגו יפה אחד לשני — זה היה אצילי‪ ,‬גבר‪".‬‬
‫פרסי נאנק‪" .‬תאמין לי‪ ,‬יש ימים שאני מצטער על זה‪ .‬אה‪ ,‬כן‪ ,‬אתה מסרב להצעה‬
‫הנדיבה שלנו? אין בעיה! הופ! תאבד את הזיכרון! תיפול לטרטרוס!"‬
‫"התנהגת כמו שגיבור אמור להתנהג‪ .‬אני מעריץ אותך על זה‪ .‬אם נשרוד‪ ,‬המעט‬
‫שאני יכול לעשות הוא להמשיך במלאכה — לוודא שכל האלים יזכו בהכרה‪ .‬מי יודע?‬
‫אם האלים יסתדרו ביניהם יותר טוב‪ ,‬אולי נוכל למנוע מלחמות נוספות‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬זה יהיה מעולה‪ ",‬אישר פרסי‪" .‬אתה יודע‪ ,‬אתה נראה אחרת‪ ...‬יותר טוב‪.‬‬
‫הפציעה שלך עדיין כואבת לך?"‬
‫"הפציעה שלי‪ "...‬ג'ייסון היה כה עסוק בענק ובאלה‪ ,‬שהוא שכח לגמרי מדקירת‬
‫החרב בבטנו למרות שגסס ממנה במרפאה אך שעה קודם לכן‪.‬‬
‫הוא הרים את החולצה שלו והסיר את התחבושות‪ .‬שום עשן‪ .‬שום דימום‪ .‬שום צלקת‪.‬‬
‫שום כאב‪.‬‬
‫"זה‪ ...‬נעלם‪ ",‬אמר המום‪" .‬אני מרגיש לגמרי בסדר‪ .‬איך זה יכול להיות?"‬
‫"עלית על זה‪ ,‬אחי!" פרסי צחק‪" .‬אתה מצאת מרפא לעצמך‪".‬‬
‫ג'ייסון חשב על כך‪ .‬כנראה זה באמת מה שקרה‪ .‬אולי זו היתה ההשפעה של‬
‫ההתעלמות שלו מהכאב כדי לעזור לחבריו‪.‬‬
‫ואולי ההחלטה שלו לכבד את האלים בשני המחנות היא שריפאה אותו‪ ,‬בכך‬
‫שהתוותה לו דרך ברורה לעתיד לבוא‪ .‬רומאים או יוונים‪ ...‬לא היתה לזה חשיבות‪ .‬כפי‬
‫שאמר לרוחות באיתקה‪ ,‬המשפחה שלו פשוט גדלה‪ .‬עכשיו הוא ראה את מקומו בה‪ .‬הוא‬
‫יקיים את ההבטחה שלו לאלת הסערה‪ .‬ולכן לחרב של מייקל וארוס לא היתה חשיבות‪.‬‬
‫תמות רומאי‪.‬‬
‫לא‪ .‬אם הוא חייב למות‪ ,‬הוא ימות כבן יופיטר‪ ,‬ילד האלים — דם האולימפוס‪ .‬אבל‬
‫הוא לא ייתן שיקריבו אותו — לפחות לא בלי מאבק‪.‬‬
‫"טוב‪ ".‬ג'ייסון טפח על השכם של חברו‪" .‬בוא נבדוק מה שלום הספינה שלנו‪".‬‬
 ‫‪XXIX‬‬

‫ניקו‬
‫אם הוא היה צריך לבחור בין מוות לבין הסופרמרקט של בופורד‪ ,‬ניקו היה מתקשה‬
‫להחליט‪ .‬לפחות בארץ המתים הוא ידע להתמצא‪ .‬והאוכל היה טרי יותר‪.‬‬
‫"אני עדיין לא מבין‪ ",‬רטן המאמן הדג' בעודם משוטטים במעבר הראשי‪" .‬קראו‬
‫לעיירה שלמה על שם השולחן של ליאו?"‬
‫"אני חושב שהעיירה היתה כאן קודם‪ ,‬המאמן‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫"הממ‪ ".‬המאמן לקח קופסת סופגניות מכוסות אבקת סוכר‪" .‬אולי אתה צודק‪ .‬הן‬
‫נראות בערך בנות מאה‪ .‬אני מתגעגע למאפים הפורטוגליים ההם‪".‬‬
‫ניקו לא היה מסוגל לחשוב על פורטוגל בלי שיכאבו לו הזרועות‪ .‬סימני הטפרים‬
‫שהותיר איש הזאב בזרועותיו עדיין היו נפוחים ואדומים‪ .‬המוכר בסופרמרקט שאל את ניקו‬
‫אם הוא התגושש עם חתול בר‪.‬‬
‫הם קנו ערכת עזרה ראשונה‪ ,‬מחברת )כדי שהמאמן הדג' יוכל לכתוב עוד הודעות‬
‫לאשתו על מטוסי נייר(‪ ,‬קצת מזון מהיר ושתייה קלה )כי שולחן הסעודה באוהל הקסום‬
‫החדש של ריינה סיפק רק מזון בריאות ומים טריים( ופריטים שונים של ציוד מחנאות‬
‫למלכודות המפלצות של המאמן הדג'‪ ,‬שהיו חסרות תועלת אבל מרשימות במורכבותן‪.‬‬
‫ניקו קיווה למצוא בגדים נקיים‪ .‬עברו יומיים מאז שנמלטו מסן חואן‪ ,‬ונמאס לו‬
‫להסתובב בחולצת התיירים הססגונית‪ ,‬בעיקר משום שלמאמן הדג' היתה חולצה זהה‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬בסופרמרקט היו רק חולצות טריקו עם דגלי הקונפדרציה וסיסמאות נדושות‬
‫כגון "הדרום אימפריה"‪ .‬ניקו החליט שהוא מעדיף דוגמת תוכים ועצי דקל‪.‬‬
‫הם צעדו בחזרה למחנה שהקימו‪ ,‬לאורך כביש דו–מסלולי תחת השמש הקופחת‪.‬‬
‫נדמה שאזור זה של קרוליינה הדרומית מורכב בעיקר משדות נטושים‪ ,‬פה ושם עמודי‬
‫טלפון ועצים מכוסים קיסוסים‪ .‬בופורד עצמה היתה אוסף של סככות מתכת ניידות —‬
‫כשש או שבע כאלה‪ ,‬וסביר להניח שכזה גם היה מספר התושבים בעיירה‪.‬‬
‫ניקו לא היה חובב שמש גדול‪ ,‬אבל לשם שינוי הוא שמח על החמימות‪ .‬היא גרמה‬
‫לו להרגיש מוחשי יותר — מעוגן יותר לעולם בני התמותה‪ .‬אחרי כל קפיצה במסע‬
‫הצללים היה לו קשה יותר לחזור‪ .‬אפילו באור שמש מלא‪ ,‬הידיים שלו חלפו דרך חפצים‬
‫מוצקים‪ .‬החגורה והחרב שלו נפלו שוב ושוב לקרסוליו ללא סיבה גלויה לעין‪ .‬פעם אחת‪,‬‬
‫כשלא הסתכל לאן הוא הולך‪ ,‬הוא צעד ישר דרך עץ‪.‬‬
‫ניקו זכר משהו שג'ייסון גרייס אמר לו בארמון נוֹטוֹס‪ :‬אולי הגיע הזמן שתצא‬
‫מהצללים‪.‬‬
‫לו רק יכולתי‪ ,‬הוא חשב לעצמו‪ .‬בפעם הראשונה בחייו הוא התחיל לפחד מהחושך‪,‬‬
‫כי הוא עלול להתמזג בו לתמיד‪.‬‬
‫ניקו והדג' לא התקשו למצוא את דרכם בחזרה למחנה‪ .‬אתנה פרתנוס היה ציון הדרך‬
‫הגבוה ביותר למרחק קילומטרים‪ .‬תחת רשת ההסוואה החדשה שלו‪ ,‬נצץ הפסל כסוף כמו‬
‫רוח רפאים ראוותנית במיוחד בגובה שנים–עשר מטר‪.‬‬
‫מתברר שאתנה פרתנוס רצה שהם יבקרו במקום בעל ערך חינוכי‪ ,‬כי הם נחתו ממש‬
‫"ט ַבח בופורד"‪ ,‬במפרץ חניה מכוסה חצץ בצומת של‬ ‫לצד שלט היסטורי עם הכיתוב ֶ‬
‫"שום מקום" עם "שום דבר"‪.‬‬
‫האוהל של ריינה ניצב בחלקת עצים כשלושים מטר מהכביש‪ .‬בקרבת מקום ניצב‬
‫גלעד מלבני — מאות אבנים שנערמו בצורת קבר ענק‪ ,‬עם אובליסק שחם כמצבה‪ .‬סביבו‬
‫היו פזורים זרים נבולים ואגודות מעוכות של פרחי פלסטיק‪ ,‬שגרמו למקום להיראות עוד‬
‫יותר עגום‪.‬‬
‫אורום וארגנטום שיחקו במסירות ביער באחד הכדורים של המאמן‪ .‬מאז שהאמזונות‬
‫תיקנו אותם‪ ,‬היו כלבי המתכת מלאי חיים ואנרגיה — בניגוד לבעליהם‪.‬‬
‫ריינה ישבה בשיכול רגליים בכניסה לאוהל ובהתה במצבת הזיכרון‪ .‬היא מיעטה לדבר‬
‫מאז שנמלטו מסן חואן יומיים קודם לכן‪ .‬הם לא נתקלו באף מפלצת מאז‪ ,‬וזה עורר בניקו‬
‫אי שקט‪ .‬הם לא שמעו דבר מהציידות או מהאמזונות‪ .‬הם לא ידעו מה עלה בגורל היילה‪,‬‬
‫או תאליה‪ ,‬או הענק אוריון‪.‬‬
‫ניקו לא חיבב את ציידות ארטמיס‪ .‬הטרגדיה באה בעקבותיהן ממש כמו הכלבים‬
‫וציפורי הציד שלהן‪ .‬אחותו ביאנקה נהרגה לאחר שהצטרפה לציידות‪ .‬ואז תאליה גרייס‬
‫הפכה למנהיגה שלהן והתחילה לגייס לשורותיהן עוד ועוד בנות צעירות‪ ,‬וזה הפריע לניקו‬
‫— כאילו אפשר לשכוח מהמוות של ביאנקה‪ .‬כאילו אפשר להחליף אותה‪.‬‬
‫כשניקו התעורר בברצ'ינה וגילה את הפתק של הציידות על כך שחטפו את ריינה‪ ,‬הוא‬
‫הפך את כל החצר מרוב כעס‪ .‬הוא לא רצה שהציידות יגנבו ממנו עוד אדם שחשוב לו‪.‬‬
‫למרבה המזל הוא קיבל את ריינה בחזרה‪ ,‬אבל לא מצא חן בעיניו מצב הרוח הקודר‬
‫שלה‪ .‬בכל פעם שניסה לדבר איתה על התקרית בקאיה סן חוסה — רוחות הרפאים ההן‬
 ‫על המרפסת‪ ,‬שבהו בה ולחשו האשמות — השתיקה אותו ריינה‪.‬‬
‫ניקו הבין ברוחות רפאים‪ .‬מסוכן להניח להן להיכנס לך לראש‪ .‬הוא רצה לעזור‬
‫לריינה‪ ,‬אך כיוון שהאסטרטגיה שלו עצמו היתה להתמודד עם הבעיות שלו לבדו‪ ,‬ולדחות‬
‫מעליו כל מי שניסה להתקרב‪ ,‬הוא לא יכול לבקר את ריינה על כך שהיא פועלת בדיוק‬
‫באותה צורה‪.‬‬
‫היא העיפה בהם מבט כשהתקרבו‪" .‬מצאתי תשובה‪".‬‬
‫"באיזה אתר היסטורי אנחנו נמצאים?" שאל הדג'‪" .‬טוב מאוד‪ ,‬כי זה הטריף אותי‪".‬‬
‫וקסהוֹז‪ ",‬אמרה ריינה‪.‬‬ ‫"קרב ְ‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ "...‬הדג' הינהן בכובד ראש‪" .‬זאת היתה חתיכת תקרית נבזית‪".‬‬
‫ניקו ניסה לחוש ברוחות רפאים חסרות מנוחה בסביבה‪ ,‬אבל לא הרגיש דבר‪ .‬עניין‬
‫יוצא דופן כשמדובר בשדה קרב לשעבר‪" .‬את בטוחה?"‬
‫"ב–‪ ",1780‬אמרה ריינה‪" .‬במלחמת העצמאות‪ .‬רוב המנהיגים הקולוניאליים היו‬
‫חצויים יוונים‪ .‬הגנרלים הבריטים היו חצויים רומאים‪".‬‬
‫"כי אנגליה היתה כמו רומא בזמנו‪ ",‬ניחש ניקו‪" .‬אימפריה מרכזית‪".‬‬
‫ריינה הרימה זר מעוך‪" .‬אני חושבת שאני יודעת למה נחתנו כאן‪ .‬אני אשמה‪".‬‬
‫"די‪ ,‬נו‪ ",‬נשף הדג' בבוז‪" .‬אף אחד לא אשם בסופרמרקט של בופורד‪ .‬הדברים האלה‬
‫פשוט קורים‪".‬‬
‫ריינה שיחקה בפרחי הפלסטיק הדהויים‪" .‬בזמן המלחמה‪ ,‬פרשים בריטיים הביסו כאן‬
‫ארבע–מאות אמריקאים‪ .‬החיילים הקולוניאליים ניסו להיכנע‪ ,‬אבל הבריטים היו במצב רוח‬
‫רצחני‪ .‬הם טבחו באמריקאים גם אחרי שאלה הניחו מידיהם את כלי הנשק שלהם‪ .‬רק‬
‫מעטים שרדו‪".‬‬
‫ניקו הניח שהוא היה אמור להגיב בהלם‪ .‬אבל אחרי מסעותיו בשאול‪ ,‬שם שמע‬
‫סיפורים רבים כל כך על רשע ומוות‪ ,‬טבח אחד בשעת מלחמה לא נדמה ראוי לציון‪.‬‬
‫"ריינה‪ ,‬איך בדיוק את אשמה?"‬
‫"המפקד הבריטי היה ָבּנָ ְסטר ָט ְר ֶלטוֹן‪".‬‬
‫הדג' פלט נחרה‪" .‬שמעתי עליו‪ .‬בחור משוגע‪ .‬אנשים קראו לו ‘בני בלי בורג'‪".‬‬
‫"כן‪ "...‬ריינה נשמה נשימה נרעדת‪" .‬הוא היה בן בלונה‪".‬‬
‫"אה‪ ".‬ניקו בהה בקבר הענקי‪ .‬עדיין הטריד אותו שהוא לא מרגיש באף רוח רפאים‪.‬‬
‫מאות חיילים נטבחו במקום הזה‪ ...‬הוא היה אמור להקרין איזושהי תחושה של מוות‪.‬‬
‫הוא התיישב ליד ריינה והחליט לקחת סיכון‪" .‬אז את חושבת שנמשכנו לכאן כי יש‬
‫לך איזשהו קשר לרוחות‪ .‬כמו מה שקרה בסן חואן?"‬
‫למשך כעשר שניות היא לא אמרה דבר‪ ,‬והמשיכה לשחק בזר הפלסטיק שבידה‪.‬‬
‫"אני לא רוצה לדבר על סן חואן‪".‬‬
‫"כדאי לך‪ ".‬ניקו הרגיש כמו זר בגופו שלו‪ .‬למה הוא מעודד את ריינה לשתף? זה לא‬
‫היה הסגנון שלו ולא העסק שלו‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הוא המשיך לדבר‪" .‬הקטע עם רוחות הוא‬
‫שרובן איבדו את הקול שלהן‪ .‬באספודל‪ ,‬מיליון נשמות משוטטות בלי מטרה ומנסות‬
‫להיזכר מי הן היו‪ .‬את יודעת למה? כי אלה אנשים שבמהלך החיים שלהם אף פעם לא‬
‫נקטו עמדה‪ .‬הם מעולם לא אמרו מה הם חושבים‪ ,‬ומעולם לא שמעו אותם‪ .‬הקול שלך‬
‫הוא הזהות שלך‪ .‬אם לא תשתמשי בו‪ ",‬אמר במשיכת כתפיים‪" ,‬את כבר באמצע הדרך‬
‫לאספודל‪".‬‬
‫ריינה הזעיפה פנים‪" .‬לזה אתה קורא שיחת עידוד?"‬
‫המאמן הדג' השתעל שיעול קטן‪" .‬זה מתחיל להיות יותר מדי פסיכולוגי בשבילי‪ .‬אני‬
‫הולך לכתוב מכתבים‪".‬‬
‫הוא לקח את המחברת שלו ופנה לעבר היער‪ .‬ביום–יומיים האחרונים הוא כתב הרבה‬
‫— נראה שלא רק למילי‪ .‬המאמן סירב לחלוק פרטים‪ ,‬אבל רמז שהוא גובה כמה חובות‬
‫למען המשימה שלהם‪ .‬מי יודע‪ ,‬חשב ניקו‪ ,‬אולי הוא כותב לג'קי צ'אן‪.‬‬
‫ניקו פתח את שקית הקניות שלו‪ .‬הוא הוציא קופסה של עוגיות שיבולת שועל עם‬
‫מילוי קרם והציע אחת לריינה‪.‬‬
‫היא עיקמה את האף‪" .‬הן נראות כאילו היו במבצע כבר בתקופת הדינוזאורים‪".‬‬
‫"אולי‪ .‬אבל יש לי תיאבון בריא בימינו‪ .‬כל דבר טעים לי‪ ...‬מלבד אולי גרגרי רימון‪.‬‬
‫עם אלה גמרתי‪".‬‬
‫ריינה לקחה עוגייה ונגסה בה‪" .‬הרוחות בסן חוזה‪ ...‬אלה אבות אבותיי‪".‬‬
‫ניקו חיכה‪ .‬רשת ההסוואה המכסה את אתנה פרתנוס התבדרה ברוח‪.‬‬
‫"משפחת רמירס–אריאנו היא משפחה עתיקה‪ ",‬המשיכה ריינה בדבריה‪" .‬אני לא‬
‫מכירה את כל הסיפור‪ .‬אבות אבותיי חיו בספרד כשהיא היתה פרובינציה של רומא‪.‬‬
‫סבא–משהו–משהו–רבא–רבא שלי היה קוֹנְ ִק ְיס ָטדוֹר‪ .‬הוא הגיע לפורטו ריקו עם פּוֹנְ ֶסה ֶדה‬
‫ליאוֹן‪".‬‬
‫"אחד מרוחות הרפאים על המרפסת לבש שריון של קונקיסטדור‪ ",‬נזכר ניקו‪.‬‬
‫"זה הוא‪".‬‬
‫"אז‪ ...‬כל המשפחה שלך צאצאים של בלונה? חשבתי שאת והיילה בנות שלה‪ ,‬לא‬
‫נצרים‪".‬‬
‫באיחור מה קלט ניקו שהיה אסור לו להזכיר את היילה‪ .‬הבעה של ייאוש עלתה על‬
‫פניה של ריינה‪ ,‬אף שהצליחה להסתיר אותה במהירות‪.‬‬
‫"אנחנו באמת הבנות שלה‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬אנחנו הראשונות שהן ממש בנות שלה‬
‫בכל משפחת רמירס–אריאנו‪ .‬ובלונה תמיד אהבה את המשפחה שלנו‪ .‬לפני אלפי שנים‬
‫היא הכריזה שיהיו לנו תפקידי מפתח בהרבה קרבות‪".‬‬
‫"כמו עכשיו‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫ריינה ניקתה פירורים מהסנטר‪" .‬אולי‪ .‬כמה מאבות אבותיי היו גיבורים‪ .‬כמה היו‬
‫נבלים‪ .‬ראית את הרוח עם פצעי הירי בחזה?"‬
‫ניקו הינהן‪" .‬שודד ים?"‬
‫קוֹפ ֶרסי'‪ ,‬אבל שם‬
‫"המפורסם ביותר בהיסטוריה של פורטו ריקו‪ .‬קראו לו ‘שודד הים ְ‬
‫רמירס ֶדה ַאריאנוֹ‪ .‬הבית שלנו‪ ,‬הווילה המשפחתית‪ ,‬נבנה בכסף‬ ‫ֶ‬ ‫המשפחה שלו היה‬
‫מהאוצר שהוא קבר‪".‬‬
‫לרגע שוב הרגיש ניקו כמו ילד‪ .‬הוא התפתה לקרוא‪ ,‬זה כל כך מגניב! עוד לפני‬
‫שגילה את קלפי מיתומגיקה‪ ,‬הוא היה אחוז דיבוק לגבי שודדי ים‪ .‬כנראה זאת אחת‬
‫הסיבות שהתאהב ככה בפרסי‪ ,‬בנו של אל הים‪.‬‬
‫"ושאר הרוחות?" שאל ניקו‪.‬‬
‫ריינה נגסה עוד נגיסה מהעוגייה‪" .‬הבחור במדי הצי האמריקאי‪ ...‬הוא דוד–רבא–רבא‬
‫שלי ממלחמת העולם השנייה‪ ,‬מפקד הצוללת הלטיני הראשון‪ .‬אתה קולט את הרעיון‬
‫הכללי‪ .‬הרבה לוחמים‪ .‬בלונה היתה האלה הפטרונית שלנו במשך דורות‪".‬‬
‫"אבל היא מעולם לא הולידה ילדים חצויים במשפחה שלך — עד אליכן‪".‬‬
‫חוּליאן‪ .‬הוא היה חייל במלחמה בעיראק‪ .‬הוא–"‬
‫ַ‬ ‫"האלה‪ ...‬היא התאהבה באבא שלי‪,‬‬
‫הקול של ריינה נשבר‪ .‬היא השליכה הצדה את זר הפרחים מפלסטיק‪" .‬אני לא יכולה‪ .‬אני‬
‫לא יכולה לדבר עליו‪".‬‬
‫ענן חלף מעליהם וכיסה את היער בצללים‪.‬‬
‫ניקו לא רצה לדחוק בריינה‪ .‬איזו זכות יש לו?‬
‫הוא הניח מידו את העוגייה‪ ...‬והבחין שקצות האצבעות שלו הופכות לעשן‪ .‬אור‬
‫השמש חזר‪ .‬ידיו הפכו מוצקות שוב‪ ,‬אבל החוויה עירערה את ניקו‪ .‬הוא הרגיש כאילו הוא‬
‫נגרר לאחור מקצה מרפסת גבוהה‪.‬‬
‫הקול שלך הוא הזהות שלך‪ ,‬הוא אמר לריינה‪ .‬אם לא תשתמשי בו‪ ,‬את כבר באמצע‬
‫הדרך לאספודל‪.‬‬
‫כמה מעצבן שהעצה שלו תקפה גם לגביו‪.‬‬
‫"אבא שלי נתן לי מתנה פעם‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬זומבי‪".‬‬
‫ריינה בהתה בו‪" .‬מה?"‬
‫ז'ול–אלבּר‪ .‬הוא צרפתי‪".‬‬
‫ֶ‬ ‫"קוראים לו‬
‫"זומבי‪ ...‬צרפתי?"‬
‫"האדס לא מצטיין בתור אבא‪ ,‬אבל מדי פעם יש לו רגעים כאלה של ללמוד להכיר‬
‫את הבן שלי‪ .‬הוא כנראה ראה בזומבי מנחת פיוס‪ .‬הוא אמר שז'ול–אלבר יכול להיות‬
‫הנהג שלי‪".‬‬
‫זווית פיה של ריינה התעקמה‪" .‬נהג זומבי צרפתי‪".‬‬
‫ניקו קלט כמה מגוחך זה נשמע‪ .‬הוא מעולם לא סיפר לאיש על ז'ול–אלבר — אפילו‬
‫לא להייזל‪ .‬אבל הוא המשיך לדבר‪.‬‬
‫"האדס החליט שאני צריך‪ ,‬את יודעת‪ ,‬לנסות להתנהג כמו נער מודרני‪ .‬למצוא חברים‪.‬‬
‫ללמוד להכיר את המאה העשרים ואחת‪ .‬הוא הבין במעורפל שהורים בני תמותה מסיעים‬
‫את הילדים שלהם לכל מיני מקומות‪ .‬הוא לא היה יכול לעשות את זה בעצמו‪ .‬אז הפתרון‬
‫שלו היה זומבי‪".‬‬
‫"לקחת אותך לקניון‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬או לסרט בדרייב–אין ולהמבורגר‪".‬‬
‫"אני מניח‪ ".‬העצבים של ניקו התחילו להירגע‪" .‬כי אין דבר שעוזר למצוא חברים כמו‬
‫גופה מרקיבה עם מבטא צרפתי‪".‬‬
‫ריינה צחקה‪" .‬אני מצטערת‪ ...‬אני לא אמורה לצחוק עליך‪".‬‬
‫"זה בסדר‪ .‬העניין הוא‪ ...‬שגם אני לא אוהב לדבר על אבא שלי‪ .‬אבל לפעמים‪ ",‬אמר‬
‫והסתכל לה בעיניים‪" ,‬פשוט חייבים‪".‬‬
‫ארשת הפנים של ריינה הפכה רצינית‪" .‬לא הכרתי את אבא שלי בימיו הטובים‪ .‬היילה‬
‫אמרה שהוא היה עדין יותר כשהיא היתה קטנה‪ ,‬לפני שנולדתי‪ .‬הוא היה חייל טוב —‬
‫אמיץ‪ ,‬ממושמע‪ ,‬שקול תחת אש‪ .‬הוא היה נאה‪ .‬הוא היה מסוגל להיות מקסים מאוד‪.‬‬
‫בלונה בירכה אותו‪ ,‬כמו הרבה מאבות אבותיי‪ ,‬אבל זה לא הספיק לאבא שלי‪ .‬הוא רצה‬
‫בה כאשתו‪".‬‬
‫מכיוון היער‪ ,‬המאמן הדג' רטן לעצמו בעודו כותב‪ .‬שלושה מטוסי נייר כבר נישאו‬
‫מעלה ברוח‪ ,‬בדרכם האלים יודעים לאן‪.‬‬
‫"אבא שלי הקדיש את עצמו לגמרי לבלונה‪ ",‬המשיכה ריינה בדבריה‪" .‬לכבד את‬
‫המלחמה זה דבר אחד‪ .‬להתאהב בה זה דבר אחר לחלוטין‪ .‬אני לא יודעת איך הוא עשה‬
‫את זה‪ ,‬אבל הוא הצליח לכבוש את לבה של בלונה‪ .‬אחותי נולדה קצת לפני שהוא נשלח‬
‫לעיראק לסבב האחרון שלו‪ .‬הוא סיים את השירות שלו בציון לשבח‪ ,‬וחזר הביתה כגיבור‪.‬‬
‫אם‪ ...‬אם הוא היה מצליח להסתגל לחיים האזרחיים‪ ,‬אולי הכול היה בסדר‪".‬‬
‫"אבל הוא לא היה מסוגל‪ ",‬ניחש ניקו‪.‬‬
‫ריינה הנידה את ראשה‪" .‬זמן קצר אחרי שהוא חזר‪ ,‬היה לו מפגש אחרון עם האלה‪...‬‬
‫זאת‪ ,‬אממ‪ ,‬הסיבה שאני נולדתי‪ .‬בלונה העניקה לו הצצה לעתיד‪ .‬היא הסבירה למה‬
‫המשפחה שלנו כל כך חשובה לה‪ .‬היא אמרה שמורשת רומא לעולם לא תתערער כל עוד‬
‫נותר מישהו מהמשפחה שלנו להגן על המולדת‪ .‬המילים האלה‪ ...‬אני חושבת שהיא‬
‫התכוונה לעודד אותו‪ ,‬אבל אבא שלי התקבע עליהן‪".‬‬
‫"יש אנשים שקשה להם להתאושש ממלחמה‪ ",‬אמר ניקו ונזכר בפייטרו‪ ,‬אחד‬
‫השכנים מילדותו באיטליה‪ .‬פייטרו חזר שלם בגופו מהקרבות של מוסוליני באפריקה‪ ,‬אבל‬
‫אחרי שהפגיז אזרחים אתיופים בגז חרדל‪ ,‬הוא מעולם לא התאושש מבחינה נפשית‪.‬‬
‫למרות החום הידקה ריינה את הגלימה שלה סביב גופה‪" .‬חלק מהבעיה היה‬
‫פוסט–טראומה‪ .‬הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על המלחמה‪ .‬והיה גם הכאב המתמיד‬
‫— נשארו לו רסיסים בכתף ובחזה מפצצה שהוטמנה בצד הדרך‪ .‬אבל היה יותר מזה‪ .‬עם‬
‫השנים‪ ,‬בזמן שגדלתי‪ ,‬הוא‪ ...‬הוא השתנה‪".‬‬
‫ניקו לא הגיב‪ .‬איש לא דיבר איתו מעולם בפתיחות כזאת‪ ,‬מלבד אולי הייזל‪ .‬הוא‬
‫הרגיש כאילו הוא צופה בלהקת ציפורים נוחתת בשדה‪ .‬צליל רם אחד עלול להבריח‬
‫אותה‪.‬‬
‫"הוא נעשה פרנואידי‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬הוא חשב שהמילים של בלונה הן אזהרה‬
‫שהמשפחה שלנו תושמד ומורשת רומא תאבד‪ .‬הוא ראה אויבים בכל פינה‪ .‬הוא אסף כלי‬
‫נשק‪ .‬הוא הפך את הבית שלנו למצודה‪ .‬בלילות הוא נעל את היילה ואותי בחדרים שלנו‪.‬‬
‫אם התגנבנו החוצה הוא היה צועק עלינו וזורק רהיטים ו‪ ...‬טוב‪ ,‬הוא הפחיד אותנו‪.‬‬
‫לפעמים הוא אפילו חשב שאנחנו האויב‪ .‬הוא חשב שאנחנו מרגלות אחריו‪ ,‬מנסות לחתור‬
‫תחתיו‪ .‬ואז הרוחות התחילו להופיע‪ .‬כנראה הן היו שם תמיד‪ ,‬אבל הן הושפעו מהלחץ‬
‫של אבא שלי והתחילו להתגלות‪ .‬הן לחשו לו‪ ,‬הזינו את החשדות שלו‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫יום אחד‪ ...‬אני לא יכולה לומר לך מתי בדיוק‪ ,‬קלטתי שהוא כבר לא אבא שלי‪ .‬הוא הפך‬
‫לאחד הרוחות‪".‬‬
‫גאות צוננת גאתה בחזה של ניקו‪" .‬מאניה‪ ",‬ניחש‪" .‬ראיתי דברים כאלה בעבר‪ .‬בן‬
‫אדם מתנוון עד שהוא כבר לא אנושי‪ .‬רק התכונות הכי גרועות שלו נשארות‪ .‬הטירוף‬
‫שלו‪"...‬‬
‫מהבעת הפנים של ריינה היה ברור שההסבר שלו לא עוזר‪.‬‬
‫"מה שהוא לא היה‪ ",‬אמרה ריינה‪" ,‬לא היה אפשרי לחיות איתו‪ .‬היילה ואני ברחנו‬
‫מהבית כמה שיכולנו‪ ,‬אבל בסופו של דבר היינו‪ ...‬חוזרות‪ ...‬ומתמודדות עם הזעם שלו‪.‬‬
‫לא ידענו מה לעשות‪ .‬לא היתה לנו משפחה מלבדו‪ .‬בפעם האחרונה שחזרנו הוא —‬
‫מרוב כעס הוא קרן פיזית‪ .‬הוא כבר לא היה מסוגל לגעת בדברים‪ ,‬אבל כן היה מסוגל‬
‫להזיז אותם‪ ...‬כרוח רפאים‪ ,‬אני מניחה‪ .‬הוא תלש את האריחים מהרצפה‪ .‬הוא קרע את‬
‫הספה‪ .‬בסופו של דבר הוא זרק כיסא ופגע בהיילה‪ .‬היא קרסה‪ .‬היא רק איבדה את‬
‫ההכרה‪ ,‬אבל חשבתי שהיא מתה‪ .‬כל כך הרבה שנים היא גוננה עלי‪ ...‬אני התחרפנתי‪.‬‬
‫חטפתי את כלי הנשק הכי קרוב — מורשת משפחתית‪ ,‬החרב של שודד הים קונפרסי‪.‬‬
‫אני– אני לא ידעתי שהיא עשויה מזהב קיסרי‪ .‬הסתערתי על הרוח של אבא שלי ו‪"...‬‬
‫"ואיידת אותו‪ ",‬ניחש ניקו‪.‬‬
‫עיניה של ריינה נמלאו דמעות‪" .‬אני הרגתי את אבא שלי‪".‬‬
‫"לא‪ .‬ריינה‪ ,‬לא‪ .‬זה לא היה הוא‪ .‬זאת היתה רוח רפאים‪ .‬וגרוע מזה‪ :‬מאניה‪ .‬את הגנת‬
‫על אחותך‪".‬‬
‫היא שיחקה בטבעת הכסף שעל אצבעה‪" .‬אתה לא מבין‪ .‬רצח אב הוא הפשע הכי‬
‫גרוע שרומאי יכול לבצע‪ .‬אין על זה סליחה‪".‬‬
‫"את לא הרגת את אבא שלך‪ .‬הוא כבר מת‪ ",‬התעקש ניקו‪" .‬את איידת רוח‪".‬‬
‫"זה לא משנה!" התייפחה ריינה‪" .‬אם מישהו במחנה יופיטר ישמע על זה–"‬
‫"יוציאו אותך להורג‪ ",‬אמר קול חדש‪.‬‬
‫בקצה היער ניצב לגיונר רומאי בשריון מלא‪ ,‬נושא פילום‪ .‬ציצית שיער חום כיסתה על‬
‫עיניו‪ .‬האף שלו בבירור נשבר לפחות פעם אחת בעבר‪ ,‬והפך את החיוך שלו עוד יותר‬
‫מאיים‪" .‬תודה על הווידוי‪ ,‬פראיטור לשעבר‪ .‬הקלת מאוד על המשימה שלי‪".‬‬
 ‫‪XXX‬‬

‫ניקו‬
‫המאמן הדג' בחר ברגע הזה לפרוץ אל השטח כשהוא מנופף במטוס נייר וצועק‪" :‬חדשות‬
‫טובות‪ ,‬אנשים!"‬
‫הוא קפא כשראה את הרומאי‪" .‬אה‪ ...‬לא חשוב‪".‬‬
‫הוא מיהר לקמט את המטוס ולבלוע אותו‪.‬‬
‫ריינה וניקו קמו‪ .‬אורום וארגנטום מיהרו אל צדה של ריינה ונהמו על הפולש‪.‬‬
‫ניקו לא הבין איך הבחור הצליח להתקרב כל כך בלי שאיש יבחין בו‪.‬‬
‫"ברייס לורנס‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬כלב התקיפה החדש של אוקטביאנוס‪".‬‬
‫הרומאי הטה את ראשו‪ .‬עיניו היו ירוקות‪ ,‬אבל לא ירוק–ים כמו של פרסי‪ ...‬יותר‬
‫ירוק–רפש‪.‬‬
‫"לאוגור יש הרבה כלבי תקיפה‪ ",‬אמר ברייס‪" .‬לי רק התמזל מזלי למצוא אותך‪.‬‬
‫החבר הגראיקוס שלך כאן–" הוא החווה בסנטר שלו לעבר ניקו — "היה קל לעקוב‬
‫אחריו‪ .‬הוא מסריח משאול‪".‬‬
‫ניקו שלף את החרב שלו‪" .‬אתה מכיר את השאול? רוצה שאארגן לך ביקור?"‬
‫ברייס צחק‪ .‬לשיניים הקדמיות שלו היו שני גוונים שונים של צהוב‪" .‬אתה חושב‬
‫אוֹרקוּס‪ ,‬אל השבועות שהופרו והעונש הנצחי‪ .‬שמעתי את‬‫שאתה מפחיד אותי? אני צאצא ְ‬
‫הצרחות בשדות הענישה מיד ראשונה‪ .‬הן מוזיקה לאוזניי‪ .‬בקרוב אני אוסיף למקהלה‬
‫נשמה של חצוי נוסף‪".‬‬
‫הוא גיחך אל ריינה‪" .‬רצח אב‪ ,‬מה? אוקטביאנוס ימות על זה‪ .‬את עצורה באשמת‬
‫הפרות מרובות של חוקי רומא‪".‬‬
‫"הנוכחות שלך כאן נוגדת את חוקי רומא‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬רומאים לא יוצאים למסעות‬
‫אטיוֹ‪,‬‬
‫פּרוֹבּ ְ‬
‫ָ‬ ‫חיפושים לבד‪ .‬בראש משימה חייב לעמוד מישהו בדרגת קנטוריון ומעלה‪ .‬אתה‬
‫וזו היתה טעות לתת לך אפילו את הדרגה הזאת‪ .‬אין לך זכות לעצור אותי‪".‬‬
‫ברייס משך בכתפיו‪" .‬בזמן מלחמה חייבים להגמיש חלק מהחוקים‪ .‬אבל אל תדאגי‪.‬‬
‫ברגע שאני אביא אותך למשפט‪ ,‬הגמול שלי יהיה חברות מלאה בלגיון‪ .‬אני חושב שגם‬
‫קידום לדרגת קנטוריון‪ .‬אין ספק שיהיו מקומות פנויים אחרי הקרב הקרוב‪ .‬חלק מהקצינים‬
‫לא ישרדו‪ ,‬בעיקר אם הם לא נאמנים‪".‬‬
‫המאמן הדג' הניף את האלה שלו‪" .‬אני לא מכיר את הנימוסים הרומיים‪ ,‬אבל אפשר‬
‫כבר להחטיף לילד?"‬
‫"פאון‪ ",‬אמר ברייס‪" .‬מעניין‪ .‬שמעתי שהיוונים ממש בוטחים באנשי התיש שלהם‪".‬‬
‫הדג' פעה‪" .‬אני סאטיר‪ .‬ואתה יכול לבטוח בזה שאני הולך להחטיף לך באלה הזאת‪,‬‬
‫פרחח‪".‬‬
‫המאמן התקדם‪ ,‬אבל ברגע שפרסתו נגעה בגלעד‪ ,‬בקע קול רעם מתוך האבנים כאילו‬
‫הן רותחות ומבעבעות‪ .‬מתוך הקבר פרצו לוחמי שלד — ְס ַפּ ְרטים בשרידי מדים אדומים‬
‫של לוחמים בריטיים‪.‬‬
‫הדג' נסוג לאחור‪ ,‬אבל שני השלדים הראשונים תפסו בזרועותיו והניפו אותו‪ .‬האלה‬
‫נשמטה מידו של המאמן והוא בעט בפרסותיו‪.‬‬
‫"תעזבו אותי‪ ,‬עצמות מטומטמות!" שאג‪.‬‬
‫ניקו צפה משותק בקבר הפולט עוד חיילים בריטים מתים — חמישה‪ ,‬עשרה‪ ,‬עשרים‪,‬‬
‫המון שהתרבה במהירות כזאת‪ ,‬שריינה וכלבי המתכת שלה היו מוקפים לפני שעלה‬
‫בדעתו של ניקו להרים את החרב שלו‪.‬‬
‫איך הוא לא הרגיש בכל כך הרבה מתים‪ ,‬מקרוב כל כך?‬
‫"שכחתי להזכיר‪ ",‬אמר ברייס‪" ,‬שבעצם אני לא לבד במסע החיפושים הזה‪ .‬כמו‬
‫שאתם יכולים לראות‪ ,‬הבאתי גיבוי‪ .‬החיילים האלה הבטיחו חנינה לקולוניאליים‪ .‬ואז טבחו‬
‫בהם‪ .‬אישית אני אוהב טבח טוב‪ ,‬אבל כיוון שהם הפרו את השבועה שלהם‪ ,‬הנשמות‬
‫שלהם ארורות והם נמצאים לנצח תחת שליטת אורקוס‪ .‬כלומר הם גם תחת השליטה‬
‫שלי‪ ".‬הוא הצביע על ריינה‪" .‬תתפסו אותה‪".‬‬
‫הספרטים זינקו קדימה‪ .‬אורום וארגנטום הצליחו להפיל את הראשונים‪ ,‬אבל עד‬
‫מהרה גם הם רותקו אל הקרקע‪ ,‬וידי שלד סגרו על חוטמיהם‪ .‬החיילים תפסו בזרועות של‬
‫ריינה‪ .‬יחסית לאל–מתים הם היו זריזים להפתיע‪.‬‬
‫בסופו של דבר התעשת ניקו‪ .‬הוא הכה בספרטים‪ ,‬אבל החרב שלו חלפה דרכם בלי‬
‫להזיק‪ .‬הוא גייס את כוח רצונו ופקד על השלדים להתפוגג‪ .‬הם התעלמו ממנו כאילו הוא‬
‫לא קיים‪.‬‬
‫"מה קרה‪ ,‬בן האדס?" הקול של ברייס היה מלא השתתפות מזויפת‪" .‬איבדת אחיזה?"‬
‫ניקו ניסה להידחק בין השלדים‪ .‬הם היו רבים מדי‪ .‬באותה מידה היו ברייס‪ ,‬ריינה‬
‫והמאמן הדג' יכולים להימצא מאחורי חומת מתכת‪.‬‬
‫"ניקו‪ ,‬תברח!" אמרה ריינה‪" .‬תגיע לפסל ותסתלק‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬לך!" אישר ברייס‪" .‬כמובן‪ ,‬אתה מבין שקפיצת הצללים הבאה שלך תהיה‬
‫האחרונה‪ .‬אתה יודע שאין בך כוחות לשרוד קפיצה נוספת‪ .‬אבל בבקשה‪ ,‬קח את אתנה‬
‫פרתנוס‪".‬‬
‫ניקו העיף מבט למטה‪ .‬הוא עדיין החזיק בחרב הסטיגאית שלו‪ ,‬אבל ידיו היו כהות‬
‫ושקופות כמו זכוכית מעושנת‪ .‬הוא התפוגג אפילו באור שמש ישיר‪.‬‬
‫"תפסיק עם זה!" אמר‪.‬‬
‫"אני לא עושה שום דבר‪ ",‬אמר ברייס‪" .‬אבל אני סקרן לראות מה יקרה‪ .‬אם תיקח‬
‫את הפסל‪ ,‬אתה תיעלם איתו לנצח‪ ,‬היישר אל האבדון‪ .‬אם לא תיקח אותו‪ ...‬טוב‪,‬‬
‫הפקודות שלי הן להחזיר את ריינה בחיים כדי שתעמוד למשפט על בגידה‪ .‬אין לי שום‬
‫פקודות להביא אותך בחיים‪ ,‬או את הפאון‪".‬‬
‫"סאטיר!" צעק המאמן‪ .‬הוא בעט במפשעת העצם של אחד השלדים‪ ,‬ונראה שזה‬
‫מכאיב למאמן יותר מאשר לשלד‪" .‬אאוץ'! מתים בריטים מטופשים!"‬
‫ברייס הנמיך את הכידון שלו ודקר קלות בבטן של המאמן‪" .‬מעניין מה סף הכאב של‬
‫היצור הזה‪ .‬עשיתי ניסויים בכל מיני בעלי חיים‪ .‬אפילו הרגתי קנטוריון שלי פעם‪ .‬אף פעם‬
‫לא ניסיתי פאון‪ ...‬סליחה‪ ,‬סאטיר‪ .‬אתם מתגלגלים מחדש‪ ,‬לא? כמה כאב תוכל לסבול‬
‫לפני שתהפוך לערוגת חרציות?"‬
‫הכעס של ניקו הפך אפל וצונן כמו הלהב שלו‪ .‬כבר יצא לו להפוך לצמח בעבר‪,‬‬
‫והוא לא השתגע על זה‪ .‬הוא שנא אנשים כמו ברייס לורנס‪ ,‬שמכאיבים לאחרים בשביל‬
‫הכיף‪.‬‬
‫"תעזוב אותו‪ ",‬הזהיר ניקו‪.‬‬
‫ברייס הרים גבה‪" .‬או ש‪ ...‬מה? בבקשה‪ ,‬נסה לעשות משהו שאוֹליסטי‪ ,‬ניקו‪ .‬אני מת‬
‫לראות את זה‪ .‬יש לי הרגשה שכל פעולה בעלת משמעות תפוגג אותך סופית‪ .‬אז קדימה‪".‬‬
‫ריינה נאבקה להשתחרר‪" .‬ברייס‪ ,‬תשכח מהם‪ .‬אם אתה רוצה בי כאסירה שלך‪ ,‬אין‬
‫בעיה‪ .‬אני אלך מרצון ואעמוד למשפט המטופש של אוקטביאנוס‪".‬‬
‫"הצעה נאה‪ ".‬ברייס סובב את הכידון שלו‪ ,‬מניח לחוד לרחף כמה סנטימטרים‬
‫מהעיניים של ריינה‪" .‬את באמת לא יודעת מה אוקטביאנוס מתכנן‪ ,‬מה? הוא היה עסוק‬
‫בגביית חובות‪ ,‬השקיע את כספי הלגיון‪".‬‬
 ‫ריינה קפצה אגרופים‪" .‬לאוקטביאנוס אין שום זכות —"‬
‫"יש לו זכות ממקום של כוח‪ ",‬אמר ברייס‪" .‬את ויתרת על הסמכות שלך כשברחת‬
‫לארצות העתיקות‪ .‬באחד באוגוסט‪ ,‬החברים היוונים שלך במחנה החצויים יגלו איזה אויב‬
‫רב–עוצמה הוא אוקטביאנוס‪ .‬ראיתי את השרטוטים של המכונות שהוא מתכנן‪ ...‬אפילו‬
‫אני התרשמתי‪".‬‬
‫ניקו הרגיש כאילו העצמות שלו הופכות להליום‪ ,‬כפי שהרגיש כשהאל פאבוֹניוּס הפך‬
‫אותו למשב רוח‪.‬‬
‫ואז הצטלב מבטו עם זה של ריינה‪ .‬כוחה שטף אל תוכו — גל של אומץ לב‬
‫ונחישות שגרם לו להרגיש מוחשי שוב‪ ,‬מעוגן לעולם בני התמותה‪ .‬אף שהיתה מוקפת‬
‫אל–מתים‪ ,‬בדרך להוצאה להורג‪ ,‬לריינה רמירס–אריאנו היה מאגר אדיר של גבורה‬
‫לחלוק‪.‬‬
‫"ניקו‪ ",‬היא אמרה‪" ,‬תעשה מה שאתה צריך לעשות‪ .‬אני מאחוריך‪".‬‬
‫ברייס ציחקק‪ ,‬ללא ספק נהנה מהמתרחש‪" .‬אוי‪ ,‬ריינה‪ .‬את מאחוריו? יהיה כל כך‬
‫כיף לגרור אותך למשפט‪ ,‬להכריח אותך להתוודות שהרגת את אבא שלך‪ .‬אני מקווה‬
‫שיוציאו אותך להורג בדרך העתיקה — יכניסו אותך לשק סגור עם כלב מוכה כלבת‪,‬‬
‫וישליכו את השק לנהר‪ .‬תמיד רציתי לראות את זה‪ .‬אני מחכה בקוצר רוח לחשיפת הסוד‬
‫הקטן שלך‪".‬‬
‫חשיפת הסוד הקטן שלך‪.‬‬
‫ברייס הצליף בחוד הפילום שלו בפניה של ריינה‪ ,‬מותיר קו של דם‪.‬‬
‫זעמו של ניקו התפרץ‪.‬‬
 ‫‪XXXI‬‬

‫ניקו‬
‫מאוחר יותר הם סיפרו לו מה קרה‪ .‬הוא זכר רק את הצרחות‪.‬‬
‫לדברי ריינה‪ ,‬הטמפרטורה סביבו צנחה בבת אחת לנקודת הקיפאון‪ .‬הקרקע השחירה‪.‬‬
‫בצרחה מחרידה אחת הוא שיחרר שיטפון של כאב ושל כעס על כל הנוכחים במקום‪.‬‬
‫ריינה והמאמן חוו את המסע שלו בטרטרוס‪ ,‬את לכידתו בידי הענקים‪ ,‬את דעיכתו בתוך‬
‫כד הארד‪ .‬הם הרגישו בסבל של ניקו מימיו על סיפון "ארגו ‪ "2‬והמפגש שלו עם קופידון‬
‫בחורבות סלונה‪.‬‬
‫הם שמעו את קריאת התיגר הדוממת לברייס לורנס‪ ,‬בקול רם וצלול‪ :‬אתה רוצה‬
‫סודות? בבקשה‪.‬‬
‫הספרטים התפוררו לאפר‪ .‬סלעי הגלעד הלבינו מכפור‪ .‬ברייס לורנס מעד‪ ,‬אחז‬
‫בראשו‪ ,‬ודם נטף מנחיריו‪.‬‬
‫ניקו צעד לעברו‪ .‬הוא אחז בלוחית הפרובאטיו של ברייס ותלש אותה מצווארו‪.‬‬
‫"אתה לא ראוי לה‪ ",‬נהם ניקו‪.‬‬
‫האדמה נבקעה תחת רגליו של ברייס‪ .‬הוא שקע עד מותניו‪" .‬תפסיק!" ברייס שרט את‬
‫הקרקע ואת זרי הפלסטיק‪ ,‬אבל גופו המשיך לשקוע‪.‬‬
‫"אתה נשבעת שבועה ללגיון‪ ".‬נשימתו של ניקו התאבכה בקור‪" .‬אתה הפרת את‬
‫החוקים‪ .‬אתה גרמת כאב בזדון‪ .‬אתה הרגת את הקנטוריון שלך‪".‬‬
‫"אני — לא! אני —"‬
‫"היו אמורים להוציא אותך להורג על הפשעים שלך‪ ",‬המשיך ניקו בדבריו‪" .‬זה היה‬
‫העונש‪ .‬במקום זה הגלו אותך‪ .‬היה אסור לך לחזור‪ .‬אבא שלך אורקוס אולי מתנגד‬
‫להפרת שבועות‪ .‬אבל אבא שלי האדס ממש מתנגד להימלטות מעונש‪".‬‬
‫"בבקשה!"‬
‫המילה הזאת היתה חסרת משמעות בעיני ניקו‪ .‬בשאול אין רחמים‪ .‬רק צדק‪.‬‬
‫"אתה כבר מת‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אתה רוח רפאים בלי לשון‪ ,‬בלי זיכרון‪ .‬אתה לא תחשוף‬
‫שום סודות‪".‬‬
‫"לא!" הגוף של ברייס הפך אפל ומעושן‪ .‬הוא שקע לתוך האדמה עד חזהו‪" .‬לא‪ ,‬אני‬
‫ברייס לורנס! אני חי!"‬
‫"מי אתה?" שאל ניקו‪.‬‬
‫הצליל הבא שיצא מפיו של ברייס היה לחישה מצרצרת‪ .‬פניו הפכו חסרות תווים‬
‫ברורים‪ .‬הוא היה יכול להיות כל אחד — סתם נשמה אלמונית בין מיליונים‪.‬‬
‫"היעלם‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫הנשמה התפוגגה‪ .‬האדמה נסגרה‪.‬‬
‫ניקו הסתכל לאחור וראה שחבריו מוגנים‪ .‬ריינה והמאמן בהו בו באימה‪ .‬הפנים של‬
‫ריינה דיממו‪ .‬אורום וארגנטום התרוצצו במעגלים‪ ,‬כאילו התחולל קצר במוחות המכניים‬
‫שלהם‪.‬‬
‫ניקו התמוטט‪.‬‬

‫***‬

‫בחלומות שלו לא היה היגיון‪ ,‬וכמעט היתה בזה הקלה‪.‬‬

‫להקת עורבים חגה בשמים אפלים‪ .‬העורבים הפכו לסוסים שדהרו מבעד לגלים‬
‫מתנפצים‪.‬‬
‫הוא ראה את אחותו ביאנקה יושבת בחדר האוכל הפתוח במחנה החצויים עם ציידות‬
‫ארטמיס‪ .‬היא חייכה וצחקה עם החברות החדשות שלה‪ .‬ואז ביאנקה הפכה להייזל‪,‬‬
‫שנישקה את ניקו על הלחי ואמרה‪" :‬הייתי רוצה שתהיה אתה היוצא מן הכלל‪".‬‬
‫הוא ראה את ההרפיה אלה עם השיער האדום המדובלל והנוצות האדומות‪ ,‬עיניה‬
‫בצבע קפה כהה‪ .‬היא קיננה על הספה בסלון הבית הגדול‪ .‬לצדה היה שעון ראש הנמר‬
‫המפוחלץ הקסום‪ ,‬סימור‪ .‬אלה התנודדה קדימה ואחורה והאכילה את הנמר בצ'יטוס‪.‬‬
‫"גבינה עושה לא טוב להרפיות‪ ",‬היא רטנה‪ .‬ואז המצח שלה התכווץ והיא דיקלמה‬
‫שורת נבואה שזכרה‪" :‬נפילת השמש‪ ,‬השורה האחרונה‪ ".‬היא האכילה את סימור עוד‬
‫צ'יטוס‪" .‬גבינה עושה טוב לראשי נמר‪".‬‬
‫סימור שאג בהסכמה‪.‬‬
‫אלה השתנתה לנימפת עננים כהת–שיער בהיריון מתקדם‪ ,‬שהתפתלה מכאבים על‬
‫מיטה במחנה‪ .‬קלאריס ָלה רוּ ישבה לצדה וניגבה את המצח של הנימפה בבד קריר‪.‬‬
‫"מלי‪ ,‬את תהיי בסדר גמור‪ ",‬אמרה קלאריס‪ ,‬אבל היא נשמעה מודאגת‪.‬‬
 ‫"לא‪ ,‬שום דבר לא בסדר!" ייללה מלי‪" .‬גאיה מתעוררת!"‬
‫התמונה השתנתה‪ .‬ניקו עמד עם האדס בגבעות ברקלי‪ ,‬ביום שבו לקח אותו האדס‬
‫בפעם הראשונה למחנה יופיטר‪" .‬לך אליהם‪ ",‬אמר האל‪" .‬הצג את עצמך כבן פלוטו‪.‬‬
‫חשוב שתיצור את הקשר הזה‪".‬‬
‫"למה?" שאל ניקו‪.‬‬
‫האדס התפוגג‪ .‬ניקו מצא את עצמו בטרטרוס‪ ,‬עומד בפני אכליס‪ ,‬אלת האומללות‪ .‬דם‬
‫נטף על לחייה‪ .‬דמעות זלגו מעיניה ונטפו על מגן הרקולס שבחיקה‪" .‬בן האדס‪ ,‬מה עוד‬
‫אוכל לעשות לך? אתה מושלם! כל כך הרבה צער וכאב!"‬
‫ניקו התנשף‪.‬‬
‫עיניו נפקחו בבת אחת‪.‬‬
‫הוא מצא את עצמו שוכב על הגב‪ ,‬בוהה באור השמש בין ענפי העצים‪.‬‬
‫"תודה לאלים‪ ".‬ריינה רכנה מעליו וידה קרירה על מצחו‪ .‬החתך המדמם בפניה נעלם‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫לצדה הזעיף המאמן הדג' את פניו‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬מהזווית הזאת היה לניקו נוף נהדר‬
‫אל מעלה הנחיריים של המאמן‪.‬‬
‫"טוב מאוד‪ ",‬אמר המאמן‪" .‬רק עוד כמה מנות‪".‬‬
‫המאמן לקח תחבושת רבועה גדולה מכוסה ג'יפה חומה ודביקה והצמיד אותה לאף‬
‫של ניקו‪.‬‬
‫"מה‪ ?...‬איכס‪".‬‬
‫לחומר היה ריח אדמה‪ ,‬שבבי עץ ארז‪ ,‬מיץ ענבים ושמץ דשן‪ .‬לא היו לניקו כוחות‬
‫להוריד את התחבושת‪.‬‬
‫חושיו חזרו לפעול‪ .‬הוא קלט שהוא שוכב על שק שינה מחוץ לאוהל‪ .‬הוא לא לבש‬
‫דבר מלבד תחתוני הבוקסר שלו ואלף תחבושות מגעילות עם החומר החום על פני כל‬
‫גופו‪ .‬זרועותיו‪ ,‬רגליו וחזהו גירדו מבוץ מתייבש‪.‬‬
‫"אתה‪ ...‬אתה מנסה לשתול אותי?" מילמל‪.‬‬
‫"זאת תרופת ספורט עם טיפה קסמי טבע‪ ",‬אמר המאמן‪" .‬סוג של תחביב שלי‪".‬‬
‫ניקו ניסה להתמקד בפנים של ריינה‪" .‬את אישרת את זה?"‬
‫היא נראתה על סף עילפון מרוב תשישות‪ ,‬אבל הצליחה לחייך‪" .‬המאמן הדג' החזיר‬
‫אותך מהסף‪ .‬שיקוי החד–קרן‪ ,‬האמבורסיה‪ ,‬הנקטר‪ ...‬לא יכולנו להשתמש בדבר מכל‬
‫אלה‪ .‬אתה התפוגגת כמעט לגמרי‪".‬‬
 ‫"התפוגגתי‪"?...‬‬
‫"אל תדאג‪ ,‬ילד‪ ".‬המאמן קירב קש שתייה לפה של ניקו‪" .‬תשתה קצת משקה‬
‫אנרגיה‪".‬‬
‫"אני–אני לא רוצה —"‬
‫"אתה תשתה קצת משקה אנרגיה‪ ",‬התעקש המאמן‪.‬‬
‫ניקו שתה קצת משקה אנרגיה‪ .‬הוא הופתע לגלות כמה הוא צמא‪.‬‬
‫"מה קרה לי?" שאל‪" .‬לברייס‪ ...‬לשלדים‪"?...‬‬
‫ריינה והמאמן החליפו מבט מוטרד‪.‬‬
‫"יש לנו חדשות טובות וחדשות רעות‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬אבל קודם תאכל משהו‪ .‬אתה‬
‫תצטרך להחזיר לעצמך כוחות לפני שתשמע את החדשות הרעות‪".‬‬
 ‫‪XXXII‬‬

‫ניקו‬

‫"שלושה ימים?"‬
‫ניקו לא היה בטוח ששמע אותה נכון בעשר הפעמים הראשונות‪.‬‬
‫"לא יכולנו להזיז אותך‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬אני מתכוונת‪ ...‬מילולית לא היה אפשר להזיז‬
‫אותך‪ .‬לא נשאר ממך כמעט שום דבר מוחשי‪ .‬אלמלא המאמן הדג'‪"...‬‬
‫"זה שום דבר‪ ",‬הבטיח לו המאמן‪" .‬פעם אחת‪ ,‬באמצע משחק‪ ,‬נאלצתי לקבע רגל‬
‫של שחקן ולא היה לי שום דבר מלבד ענפי עצים וסרט דביק‪".‬‬
‫למרות תשובתו האגבית‪ ,‬היו למאמן עיגולים שחורים מתחת לעיניים‪ .‬הלחיים שלו היו‬
‫שקועות‪ .‬הוא נראה כמעט כמו שניקו הרגיש‪.‬‬
‫ניקו לא האמין ששכב חסר הכרה זמן ממושך כל כך‪ .‬הוא סיפר להם על החלומות‬
‫המשונים שלו — המלמולים של אלה ההרפיה‪ ,‬ההצצה במלי נימפת העננים )שהדאיגה‬
‫את המאמן( — אבל ניקו הרגיש כאילו החזיונות הללו נמשכו שניות ספורות‪ .‬לדברי ריינה‬
‫היה עכשיו אחר הצהריים של ה–‪ 30‬ביולי‪ .‬הוא שקע בתרדמת צללים למשך ימים‪.‬‬
‫"הרומאים יתקפו את מחנה החצויים מחרתיים‪ ".‬ניקו שתה עוד קצת משקה אנרגיה‪,‬‬
‫שהיה קריר ונעים אבל חסר טעם‪ .‬נראה שבלוטות הטעם של ניקו נותרו בעולם הצללים‬
‫לתמיד‪" .‬אנחנו חייבים למהר‪ .‬אני חייב להתכונן‪".‬‬
‫"לא‪ ".‬ריינה הידקה יד על הזרוע שלו והתחבושות רישרשו‪" .‬עוד מסע צללים יהרוג‬
‫אותך‪".‬‬
‫הוא חרק שיניים‪" .‬אם זה יהרוג אותי‪ ,‬אז זה יהרוג אותי‪ .‬אנחנו חייבים להביא את‬
‫הפסל למחנה החצויים‪".‬‬
‫"תקשיב‪ ,‬ילד‪ ",‬אמר המאמן‪" ,‬אני מעריך את הנחישות שלך‪ ,‬אבל אם תקפיץ את‬
‫כולנו ואת אתנה פרתנוס לחשכה הנצחית זה לא יעזור לאף אחד‪ .‬ברייס לורנס צדק‬
‫בקשר לזה‪".‬‬
‫לאזכור שמו של ברייס‪ ,‬זקפו כלבי המתכת של ריינה את אוזניהם ונהמו‪.‬‬
‫ריינה בהתה בגלעד הסלעים בעיניים מיוסרות‪ ,‬כאילו נשמות לא רצויות נוספות‬
‫עלולות להגיח מתוך הקבר‪.‬‬
‫ניקו נשם נשימה עמוקה ואפו נמלא בריח התרופה הביתית המבושמת של הדג'‪.‬‬
‫"ריינה‪ ,‬אני‪ ...‬אני לא חשבתי‪ .‬מה שעשיתי לברייס —"‬
‫"אתה השמדת אותו‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬אתה הפכת אותו לרוח‪ .‬וכן‪ ,‬זה הזכיר לי את מה‬
‫שקרה לאבא שלי‪".‬‬
‫"לא התכוונתי להפחיד אותך‪ ",‬אמר ניקו במרירות‪" .‬לא התכוונתי ל‪ ...‬להרעיל עוד‬
‫חברוּת‪ .‬אני מצטער‪".‬‬
‫ריינה בחנה את פניו‪" .‬ניקו‪ ,‬אני חייבת להודות שביום הראשון ששכבת חסר הכרה‪,‬‬
‫לא ידעתי מה לחשוב או להרגיש‪ .‬היה קשה לצפות במה שעשית‪ ...‬היה קשה לעכל את‬
‫זה‪".‬‬
‫המאמן הדג' לעס מקל‪" .‬אני חייב להסכים עם הילדונת‪ ,‬ילד‪ .‬לרסק למישהו את‬
‫הראש באלת בייסבול זה דבר אחד‪ .‬אבל להפוך את הקריפ ההוא לרוח רפאים? חתיכת‬
‫אופל‪".‬‬
‫ניקו ציפה לחוש כעס — לצעוק עליהם על כך שהם מנסים לשפוט אותו‪ .‬זה מה‬
‫שעשה בדרך כלל‪.‬‬
‫אבל הכעס סירב להתעורר‪ .‬הוא עדיין חש זעם רב כלפי ברייס לורנס‪ ,‬וגאיה והענקים‪.‬‬
‫הוא רצה למצוא את האוגור אוקטביאנוס ולחנוק אותו בחגורת השרשרת שלו‪ .‬אבל הוא‬
‫לא כעס על ריינה והמאמן‪.‬‬
‫"למה החזרתם אותי?" שאל‪" .‬ידעתם שאני לא אוכל לעזור לכם יותר‪ .‬הייתם צריכים‬
‫למצוא דרך אחרת להתקדם עם הפסל‪ .‬אבל ביזבזתם שלושה ימים בהשגחה עלי‪ .‬למה?"‬
‫המאמן הדג' פלט נחרה‪" .‬אתה חלק מהצוות‪ ,‬חתיכת דביל‪ .‬אנחנו לא ננטוש אותך‪".‬‬
‫"ויותר מזה‪ ".‬ריינה כיסתה על ידו של ניקו בידה‪" .‬חשבתי הרבה בזמן שישנת‪ .‬מה‬
‫שסיפרתי לך על אבא שלי‪ ...‬מעולם לא חלקתי את זה עם אף אחד‪ .‬כנראה ידעתי שאתה‬
‫האדם הנכון‪ .‬אתה הסרת חלק מהעול מעל כתפיי‪ .‬אני בוטחת בך‪ ,‬ניקו‪".‬‬
‫ניקו בהה בה‪ ,‬מבולבל‪" .‬איך את יכולה לבטוח בי? שניכם הרגשתם בכעס שלי‪,‬‬
‫הייתם עדים לרגשות הכי גרועים שלי‪"...‬‬
‫"תקשיב‪ ,‬ילד‪ ",‬אמר המאמן הדג' בנימת קול עדינה יותר‪" .‬כולנו כועסים לפעמים‪.‬‬
‫אפילו מותק כמוני‪".‬‬
‫ריינה גיחכה‪ .‬היא לחצה על ידו של ניקו‪" .‬המאמן צודק‪ ,‬ניקו‪ .‬אתה לא היחיד שנותן‬
‫לאפלה שבו להיחשף מדי פעם‪ .‬סיפרתי לך מה קרה עם אבא שלי‪ ,‬ואתה תמכת בי‪.‬‬
‫חלקת איתנו את החוויות המכאיבות שלך; איך היינו יכולים שלא לתמוך בך? אנחנו‬
‫חברים‪".‬‬
 ‫ניקו לא ידע מה לומר‪ .‬הם חזו בסודותיו הכמוסים ביותר‪ .‬הם ידעו מי הוא‪ ,‬מה הוא‪.‬‬
‫אבל לא נראה שאכפת להם‪ .‬לא‪ ,‬להפך‪ ...‬נראה שאכפת להם יותר‪.‬‬
‫הם לא שפטו אותו‪ .‬הם דאגו לשלומו‪ .‬לא היה בזה שום היגיון‪.‬‬
‫"אבל ברייס‪ .‬אני‪ "...‬ניקו לא היה מסוגל להמשיך‪.‬‬
‫"עשית מה שהיה צריך לעשות‪ .‬אני מבינה את זה עכשיו‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬רק תבטיח‬
‫לי‪ :‬מהיום לא הופכים אנשים לרוחות רפאים אם יש ברירה אחרת‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר המאמן‪" .‬אלא אם תיתן לי להחטיף להם קודם‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬לא כל‬
‫החדשות רעות‪".‬‬
‫ריינה הינהנה‪" .‬לא ראינו שום סימן לרומאים אחרים‪ ,‬אז כנראה ברייס לא הודיע לאף‬
‫אחד איפה הוא‪ .‬ואין סימן לאוריון‪ .‬נקווה שזה אומר שהציידות חיסלו אותו‪".‬‬
‫"והיילה?" שאל ניקו‪" .‬תאליה?"‬
‫פיה של ריינה נקפץ‪" .‬אף מילה‪ .‬אבל אני חייבת להאמין שהן עדיין בחיים‪".‬‬
‫"לא סיפרת לו את החדשות הטובות‪ ",‬דחק בה המאמן‪.‬‬
‫המצח של ריינה התקמט‪" .‬אולי כי כל כך קשה לי להאמין בזה‪ .‬המאמן הדג' חושב‬
‫שהוא מצא דרך אחרת להעביר את הפסל‪ .‬הוא לא הפסיק לדבר על זה בשלושת הימים‬
‫האחרונים‪ .‬אבל עד כה לא ראינו שום סימן–"‬
‫"הי‪ ,‬זה יקרה!" המאמן גיחך אל ניקו‪" .‬אתה זוכר את מטוס הנייר שקיבלתי רגע לפני‬
‫שח ְל ָא ִתיקוֹ לורנס הופיע? זאת היתה הודעה מאחת מנשות הקשר של מלי בארמון של‬ ‫ֶ‬
‫ָאיוֹלוֹס‪ .‬ההרפיה הזאת‪ ,‬נאגטס — היא ומלי חברות ותיקות‪ .‬בכל אופן‪ ...‬היא מכירה בחור‬
‫שמכיר בחור שמכיר סוס שמכיר עז שמכירה סוס אחר–"‬
‫"המאמן‪ ",‬נזפה בו ריינה‪" ,‬הוא עוד יצטער שהתעורר מהתרדמת‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬בסדר‪ ",‬התנשף הסאטיר‪" .‬אז בקיצור‪ ,‬גביתי הרבה חובות‪ .‬שלחתי מסר‬
‫לרוחות הסערה הנכונות שאנחנו צריכים עזרה‪ .‬המכתב שבלעתי? אישור שחיל הפרשים‬
‫בדרך‪ .‬הם אמרו שייקח קצת זמן להתארגן‪ ,‬אבל הוא יגיע בקרוב — הוא עומד להגיע כל‬
‫רגע‪ ,‬למעשה‪".‬‬
‫"מי זה הוא?" שאל ניקו‪" .‬איזה חיל פרשים?"‬
‫ריינה קמה פתאום‪ .‬היא לטשה מבט צפונה ופניה מלאות יראה‪" .‬חיל הפרשים‬
‫הזה‪"...‬‬
‫ניקו עקב אחר מבטה‪ .‬להקת ציפורים הלכה והתקרבה — ציפורים גדולות‪.‬‬
‫כשהתקרבו קלט ניקו שאלה סוסים מכונפים — לפחות חמישה–שישה סוסים‬
‫מסודרים בראש חץ‪ ,‬ללא רוכבים‪.‬‬
‫בראשם עופף סוס גדול עם פרווה זהובה ונוצות ססגוניות כמו של עיט‪ ,‬ומוטת‬
‫הכנפיים שלו רחבה פי שניים מכל הסוסים האחרים‪.‬‬
‫"פגסוסים‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אתה זימנת מספיק מהם לשאת את הפסל‪".‬‬
‫המאמן צחק בהנאה‪" .‬לא סתם פגסוסים‪ ,‬ילד‪ .‬מצפה לך הפתעה‪".‬‬
‫"הסוס מקדימה‪ "...‬ריינה הנידה את ראשה כלא מאמינה‪" .‬זה ה–פגסוס‪ ,‬אדון הסוסים‬
‫בן האלמוות‪".‬‬
 ‫‪XXXIII‬‬

‫ליאו‬
‫כמה טיפוסי‪.‬‬
‫בדיוק כשליאו עמד לסיים את התיקונים שלו‪ ,‬הגיעה אלת סערה ענקית והעיפה לו את‬
‫הברגים מהספינה‪.‬‬
‫אחרי המפגש עם קימופו–מה–שמה‪ ,‬התקדמה "ארגו ‪ "2‬בצליעה על מימי הים‬
‫האגאי‪ ,‬פגועה מכדי שתוכל לטוס‪ ,‬איטית מכדי שתוכל לחמוק ממפלצות‪ .‬הם נלחמו‬
‫בנחשי ים רעבים כל שעה בערך‪ .‬הם משכו אליהם להקות של דגים סקרניים‪ .‬בשלב‬
‫מסוים הם נתקעו על סלע ופרסי וג'ייסון נאלצו לצאת החוצה ולדחוף‪.‬‬
‫הצליל המתנשף של המנוע העלה דמעות בעיניו של ליאו‪ .‬לאחר שלושה ימים ארוכים‬
‫הוא הצליח לבסוף להחזיר את הספינה למצב סביר בעודם עוגנים באי מיקונוס‪ ,‬כך‬
‫שסביר להניח שממש בקרוב הספינה שוב תישבר לחתיכות‪.‬‬
‫פרסי ואנבת' ירדו לחוף לסייר ואילו ליאו נשאר על הסיפון המרכזי לתיקונים אחרונים‬
‫בלוח הבקרה‪ .‬הוא היה כל כך שקוע בחוטי החשמל שלא הבחין שהסיירים חזרו עד‬
‫שפרסי אמר‪" ,‬תראה‪ ,‬אחי‪ .‬ג'לאטו‪".‬‬
‫מצב רוחו של ליאו השתפר מיד‪ .‬הצוות כולו ישב על הסיפון‪ ,‬ללא סערה או התקפת‬
‫מפלצות בפעם הראשונה זה ימים‪ ,‬ואכל גלידה‪ .‬טוב‪ ,‬חוץ מפרנק‪ ,‬שלא היה מסוגל לעכל‬
‫חלב‪ .‬הוא קיבל תפוח‪.‬‬
‫היום היה חם וסחוף רוחות‪ .‬גלים התנוצצו בים‪ ,‬אבל ליאו תיקן את המייצבים במידה‬
‫שהספיקה להייזל לא לסבול יותר מדי ממחלת ים‪.‬‬
‫מימין לספינה היתה העיר מיקונוס — אוסף של בתים מסוידים לבן עם גגות כחולים‪,‬‬
‫חלונות כחולים ודלתות כחולות‪.‬‬
‫"ראינו שקנאים מסתובבים בכל העיר‪ ",‬דיווח פרסי‪" .‬כאילו‪ ,‬נכנסים לחנויות‪ ,‬עוברים‬
‫בברים‪".‬‬
‫הייזל עשתה פרצוף‪" .‬מפלצות בתחפושת?"‬
‫"לא‪ ",‬אמרה אנבת' וצחקה‪" ,‬סתם שקנאים רגילים‪ .‬הם הקמע של העיר או משהו‬
‫כזה‪ .‬ויש כאן רובע ‘איטליה הקטנה'‪ .‬בגלל זה הגלידה כל כך טובה‪".‬‬
‫"אירופה מבולבלת לגמרי‪ ".‬ליאו הניד בראשו‪" .‬בהתחלה הגענו למדרגות הספרדיות‬
‫ברומא‪ .‬ועכשיו הגענו ליוון כדי לאכול גלידה איטלקית‪".‬‬
‫אבל היה קשה להתווכח עם הג'לאטו‪ .‬הוא אכל את גלידת השוקולד הכפולה שלו‬
‫וניסה לדמיין שהוא וחבריו סתם מבלים בחופשה‪ .‬ואז הוא נמלא כמיהה לנוכחותה של‬
‫קליפסו איתו‪ ,‬ואז הוא נמלא כמיהה שהמלחמה תיגמר וכולם ישרדו‪ ...‬ואז הוא נמלא‬
‫עצב‪ .‬התאריך היה ה–‪ 30‬ביולי‪ .‬פחות מארבעים ושמונה שעות עד היום הגדול‪ ,‬כשגאיה‪,‬‬
‫נסיכת הרפש‪ ,‬תתעורר בכל הדרה הבוצי‪.‬‬
‫הדבר המוזר היה שככל שהם התקרבו ל–‪ 1‬באוגוסט‪ ,‬כך הפגינו החברים שלו עליזות‬
‫גדולה יותר‪ .‬ואולי עליזות לא היתה המילה הנכונה‪ .‬נראה שהם מכינים את עצמם לשלב‬
‫האחרון — מודעים לכך שבעוד יומיים ינצחו או יפסידו בגדול‪ .‬לא היה טעם להיכנס‬
‫לדיכאון לנוכח מוות ודאי‪ .‬דווקא בזכות סוף העולם‪ ,‬היה הטעם של הג'לאטו טוב עוד‬
‫יותר‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬שאר הצוות לא העביר את שלושת הימים האחרונים למטה באורוות כמו ליאו‪,‬‬
‫בשיחות עם אלת הניצחון ניקה‪...‬‬
‫פייפר הניחה מידה את ספל הגלידה‪" .‬אז האי דלוס נמצא ממש מעבר לנמל‪ .‬המגרש‬
‫הביתי של ארטמיס ואפולו‪ .‬מי הולך?"‬
‫"אני‪ ",‬אמר ליאו מיד‪.‬‬
‫כולם בהו בו‪.‬‬
‫"מה?" דרש ליאו לדעת‪" .‬אני דיפלומטי וכל זה‪ .‬פרנק והייזל התנדבו לגבות אותי‪".‬‬
‫"באמת?" פרנק הוריד את התפוח החצי–אכול שלו‪" .‬כלומר‪ ...‬כן‪ ,‬בטח‪".‬‬
‫העיניים הזהובות של הייזל הבזיקו באור השמש‪" .‬ליאו‪ ,‬אתה חלמת על זה או‬
‫משהו?"‬
‫"כן‪ ",‬פלט ליאו‪" .‬טוב‪ ...‬לא‪ .‬לא בדיוק‪ .‬אבל‪ ...‬אתם חייבים לבטוח בי‪ ,‬אנשים‪ .‬אני‬
‫צריך לדבר עם אפולו וארטמיס‪ .‬יש לי רעיון ואני רוצה לשמוע מה דעתם‪".‬‬
‫המצח של אנבת' התקמט‪ .‬נראה שהיא עומדת למחות‪ ,‬אבל ג'ייסון התערב בשיחה‪.‬‬
‫"אם לליאו יש רעיון‪ ",‬אמר‪" ,‬אנחנו חייבים לבטוח בו‪".‬‬
‫ליאו נמלא תחושת אשמה‪ ,‬בעיקר לנוכח הרעיון שלו‪ ,‬אבל הוא הצליח לחייך‪" .‬תודה‪,‬‬
‫אחי‪".‬‬
‫פרסי משך בכתפיו‪" .‬בסדר‪ .‬אבל עצה קטנה ממני‪ :‬כשאתם פוגשים את אפולו‪ ,‬אל‬
‫תזכירו שירי הייקו‪".‬‬
 ‫הגבות של הייזל התכווצו‪" .‬למה לא? הוא לא אל השירה?"‬
‫"תסמכו עלי‪".‬‬
‫"קיבלנו‪ ".‬ליאו קם‪" .‬ואנשים‪ ,‬אם יש חנות מזכרות בדלוס‪ ,‬אני מה–זה מביא לכם‬
‫בובות אפולו וארטמיס עם ראש מתנדנד!"‬

‫***‬

‫לא נראה שלאפולו היה מצב רוח להייקו‪ .‬הוא גם לא מכר שום בובות‪.‬‬
‫פרנק הפך לעיט ענקי כדי לעוף לדלוס‪ ,‬אבל ליאו תפס טרמפ עם הייזל על הגב של‬
‫אריון‪ .‬בלי להעליב את פרנק‪ ,‬אחרי הסיפור בפורט סאמטר התחיל ליאו להתנגד מסיבות‬
‫מצפוניות לרכיבה על עיטים ענקיים‪ .‬היה לו שיעור כישלון של מאה אחוז‪.‬‬
‫כשהגיעו הם מצאו את האי נטוש‪ ,‬אולי כי הים היה סוער מדי לשיט בסירות התיירים‪.‬‬
‫הגבעות סחופות הרוח היו חשופות‪ ,‬מלבד סלעים‪ ,‬עשב ופרחי בר — וכמובן‪ ,‬אסופת‬
‫מקדשים מתפוררים‪ .‬החורבות היו בוודאי מרשימות מאוד‪ ,‬אבל מאז אולימפיה היה לליאו‬
‫די והותר מחורבות עתיקות‪ .‬כל כך נמאס לו מעמודי שיש לבנים‪ .‬הוא רצה לחזור לארצות‬
‫הברית‪ ,‬שם הבניינים העתיקים ביותר הם בתי הספר הציבוריים וסניפי "מקדונלדס"‪.‬‬
‫הם צעדו לאורך שדרה שמשני עבריה ניצבו אריות אבן לבנים עם פנים שחוקות‬
‫כמעט לבלי הכר‪.‬‬
‫"מוזר‪ ",‬אמרה הייזל‪.‬‬
‫"את מרגישה ברוחות רפאים?" שאל פרנק‪.‬‬
‫היא הנידה בראשה לשלילה‪" .‬מוזר שאין כאן רוחות רפאים‪ .‬בימי קדם‪ ,‬דלוס היה‬
‫מקום מקודש‪ .‬שום בן תמותה לא הורשה להיוולד או למות כאן‪ .‬אין שום רוחות של בני‬
‫תמותה בכל האי הזה‪".‬‬
‫"מתאים לי לגמרי‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬זה אומר שאסור לאף אחד להרוג אותנו כאן?"‬
‫"זה לא מה שאמרתי‪ ".‬הייזל עצרה על פסגת גבעה נמוכה‪" .‬תראו‪ .‬למטה‪".‬‬
‫אמפיתיאטרון נחצב בצלע הגבעה‪ .‬צמחים מצומקים צמחו בין שורות ספסלי האבן‪ ,‬כך‬
‫שנראה כאילו קהל של שיחים קוצניים צופה כאן בהופעה‪ .‬בתחתית‪ ,‬על גוש אבן במרכז‬
‫הבימה‪ ,‬האל אפולו ישב שפוף מעל יוקללי ופרט נעימה עגומה‪.‬‬
‫או לפחות ליאו הניח שזה אפולו‪ .‬הבחור נראה בערך בן שבע–עשרה‪ ,‬עם שיער‬
‫בלונדיני מתולתל ושיזוף מושלם‪ .‬הוא לבש מכנסי ג'ינס משופשפים‪ ,‬חולצת טריקו שחורה‬
‫וז'קט פשתן לבן עם אבני חן מזויפות נוצצות על הדשים‪ ,‬לוק מעורב של‬
‫אלביס‪/‬ה"ראמונז"‪"/‬נערי החוף"‪.‬‬
‫בדרך כלל לא חשב ליאו על היוקללי כעל כלי נגינה עצוב‪) .‬פתטי‪ ,‬בטח‪ .‬אבל לא‬
‫עצוב‪ (.‬אבל הנעימה שאפולו פרט היתה כה עגמומית שהיא עשתה לליאו עצובי בלב‪.‬‬
‫בשורה הראשונה ישבה נערה בת שלוש–עשרה בערך‪ ,‬לבושה טייץ שחורים וטוניקה‬
‫כסופה‪ ,‬שערה הכהה אסוף בקוקו‪ .‬היא גילפה פיסת עץ ארוכה — להכנת קשת‪.‬‬
‫"אלה האלים?" שאל פרנק‪" .‬הם לא נראים תאומים‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬תחשוב על זה‪ ",‬אמרה הייזל‪" .‬אלים יכולים להיראות איך שהם רוצים‪ .‬לו היו‬
‫לך תאום או תאומה–"‬
‫"הייתי בוחר להיראות הכי שונה מהם שאפשר‪ ",‬אישר פרנק‪" .‬אז מה התוכנית?"‬
‫"אל תירו!" צעק ליאו‪ .‬זאת נראתה לו שורת פתיחה טובה מול שני אלים קשתים‪ .‬הוא‬
‫הרים ידיים והתחיל לרדת לעבר הבימה‪.‬‬
‫האלים לא נראו מופתעים לראותם‪.‬‬
‫אפולו נאנח וחזר לנגן ביוקללי שלו‪.‬‬
‫כשהם הגיעו לשורה הראשונה‪ ,‬רטנה ארטמיס‪" :‬הנה אתם‪ .‬כבר התחלנו לתהות‪".‬‬
‫זה הוציא את האוויר מהמפרשים של ליאו‪ .‬הוא התכונן להציג את עצמו‪ ,‬להסביר‬
‫שהם באו בכוונות שלום‪ ,‬אולי לספר כמה בדיחות ולהציע סוכריות מנטה‪.‬‬
‫"אז ציפיתם לנו‪ ",‬אמר‪" .‬אפשר לראות לפי ההתרגשות הגדולה שלכם‪".‬‬
‫אפולו פרט נעימה שנשמעה כמו משהו שמנגנים בלוויה‪" .‬ציפינו שימצאו אותנו‪,‬‬
‫יטרידו אותנו ויענו אותנו‪ .‬לא ידענו מי‪ .‬אתם לא יכולים לעזוב אותו בשקט לאומללותנו?"‬
‫"אתה יודע שהם לא יכולים‪ ,‬אחי‪ ",‬נזפה בו ארטמיס‪" .‬הם זקוקים לעזרתנו במשימתם‪,‬‬
‫גם אם הסיכויים אפסיים‪".‬‬
‫"וואו‪ ,‬אתם ממש עליזים היום‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬למה אתם מסתתרים כאן בכלל? אתם‬
‫לא אמורים‪ ...‬לא יודע‪ ,‬להילחם בענקים או משהו?"‬
‫המבט מעיניה החיוורות של ארטמיס גרם לליאו להרגיש כאילו הוא פגר צבי שהיא‬
‫עומדת לפשוט את עורו מעליו‪.‬‬
‫"דלוס הוא המקום שבו נולדנו‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬כאן לא משפיע עלינו הפיצול בין יוון‬
‫ורומא‪ .‬האמן לי‪ ,‬ליאו ואלדס‪ ,‬לו יכולתי הייתי עם הציידות שלי‪ ,‬נלחמת באויבנו הוותיק‬
‫אוריון‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬ברגע שאצא מהאי הזה ינטרל אותי כאב נורא‪ .‬איני יכולה אלא לצפות‬
‫בחוסר אונים בעוד אוריון טובח במאמינותיי‪ .‬רבות מסרו את חייהן על מנת להגן על‬
‫חבריכם ועל פסל אתנה הארור ההוא‪".‬‬
‫הייזל השמיעה קול חנוק‪" .‬את מתכוונת לניקו? הוא בסדר?"‬
‫"בסדר?" התייפח אפולו מעל היוקללי שלו‪" .‬איש מאיתנו אינו בסדר‪ ,‬ילדה! גאיה‬
‫מתעוררת!"‬
‫ארטמיס נעצה באפולו מבט זועם‪" .‬הייזל לבסק‪ ,‬אחיך עדיין בחיים‪ .‬הוא לוחם אמיץ‪,‬‬
‫כמוך‪ .‬הלוואי שהייתי יכולה לומר זאת על אחי שלי‪".‬‬
‫"את עושה לי עוול!" יילל אפולו‪" .‬גאיה והילד הרומאי הנורא ההוא הטעו אותי!"‬
‫פרנק השתעל שיעול קטן‪" .‬אממ‪ ,‬לורד אפולו‪ ,‬אתה מתכוון לאוקטביאנוס?"‬
‫"אל תבטא את שמו!" אפולו פרט אקורד מינורי‪" .‬אח‪ ,‬פרנק ז'אנג‪ ,‬לו רק היית אתה‬
‫בני‪ .‬שמעתי את תפילותיך‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬כל השבועות הללו שרצית שאכיר בך‪ .‬אך אבוי!‬
‫מארס מקבל את כל המוצלחים‪ .‬אני מקבל‪ ...‬את היצור הזה כצאצא‪ .‬הוא מילא את‬
‫ראשי במחמאות‪ .‬הוא סיפר לי על המקדשים האדירים שיקים לכבודי‪".‬‬
‫ארטמיס פלטה נחרת בוז‪" .‬לא קשה להחניף לך‪ ,‬אחי‪".‬‬
‫"כי יש לי כל כך הרבה תכונות מדהימות שאפשר להלל! אוקטביאנוס אמר שברצונו‬
‫להשיב לרומאים את עוצמת העבר‪ .‬אמרתי לו שאין בעיה! נתתי לו את ברכתי‪".‬‬
‫"עד כמה שזכור לי‪ ",‬אמרה ארטמיס‪" ,‬הוא גם הבטיח להפוך אותך לאל החשוב‬
‫ביותר ללגיון‪ ,‬יותר מזאוס‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬מי יתווכח עם הצעה כזאת? האם לזאוס יש שיזוף מושלם? האם הוא יודע לנגן‬
‫ביוקללי? לא ולא! אבל אני מעולם לא חשבתי שאוקטביאנוס יכריז מלחמה! גאיה עירפלה‬
‫בוודאי את מחשבותיי‪ ,‬לחשה באוזני‪".‬‬
‫ליאו נזכר באל הרוחות המטורף איולוס‪ ,‬שנעשה רצחני אחרי ששמע את הקול של‬
‫גאיה‪.‬‬
‫"אז תתקן את זה‪ ",‬אמר‪" .‬תגיד לאוקטביאנוס להתפטר‪ .‬או‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬תירה בו את‬
‫אחד החצים שלך‪ .‬גם זה יהיה בסדר גמור‪".‬‬
‫"אני לא יכול!" יילל אפולו‪" .‬ראה!"‬
‫היוקללי שלו הפך לקשת‪ .‬הוא כיוון לשמים וירה‪ .‬חץ הזהב שייט כשישים מטר‬
‫באוויר והתפוגג לעשן‪.‬‬
‫"על מנת לירות בקשת שלי עלי לעזוב את דלוס‪ ",‬צעק אפולו‪" .‬ואז אהיה מנוטרל‪ ,‬או‬
‫שזאוס יעניש אותי‪ .‬אבי מעולם לא חיבב אותי‪ .‬הוא לא בוטח בי כבר אלפי שנים!"‬
‫"ובכן‪ ",‬אמרה ארטמיס‪" ,‬אם להיות הוגנים‪ ,‬יש להזכיר את הפעם ההיא כשזממת עם‬
‫הרה להפיל אותו מהכס‪".‬‬
‫"זה היה חוסר הבנה!"‬
‫"והרגת כמה מהקיקלופים של זאוס‪".‬‬
‫"היתה לי סיבה טובה! ובכל אופן‪ ,‬עכשיו זאוס מאשים אותי בכול — במזימות של‬
‫אוקטביאנוס‪ ,‬בנפילת דלפי —"‬
‫"רגע‪ ".‬הייזל סימנה לפסק זמן‪" .‬נפילת דלפי?"‬
‫הקשת של אפולו הפכה בחזרה ליוקללי‪ .‬הוא פרט אקורד דרמטי‪" .‬כשהשסע בין יוון‬
‫ורומא התחיל להיפער‪ ,‬בזמן שנאבקתי בבלבול‪ ,‬גאיה ניצלה זאת! היא השיבה לחיים את‬
‫אויבי הקדום פּיתוֹן‪ ,‬הנחש האדיר‪ ,‬כדי שהוא ישתלט על האורקל בדלפי‪ .‬היצור המחריד‬
‫הזה מתפתל עכשיו במערות העתיקות וחוסם את קסם הנבואה‪ .‬אני תקוע כאן ולא יכול‬
‫אפילו להילחם בו‪".‬‬
‫"אוי‪ ",‬אמר ליאו‪ ,‬אם כי בסתר לבו חשב שדווקא טוב אם לא יהיו נבואות נוספות‪.‬‬
‫רשימת המטלות שלו כבר היתה מלאה למדי‪.‬‬
‫"באמת אוי!" נאנח אפולו‪" .‬עוד קודם לכן כעס זאוס על שמיניתי את הבחורה‬
‫החדשה ההיא‪ ,‬רייצ'ל דר‪ ,‬לאורקל שלי‪ .‬נראה שזאוס סבור שאני זירזתי בכך את‬
‫המלחמה עם גאיה‪ ,‬כי רייצל ביטאה את ‘נבואת השבעה' ברגע שבירכתי אותה‪ .‬אבל‬
‫נבואות לא פועלות בצורה כזאת! אבא פשוט חיפש מישהו להאשים‪ .‬מובן שהוא בחר באל‬
‫הנאה ביותר‪ ,‬המוכשר ביותר‪ ,‬הנפלא לאין שיעור‪".‬‬
‫ארטמיס עשתה תנועת הקאה‪.‬‬
‫"מספיק‪ ,‬אחות!" אמר אפולו‪" .‬גם את הסתבכת!"‬
‫"רק משום שנשארתי בקשר עם הציידות שלי בניגוד לרצונו של זאוס‪ ",‬אמרה‬
‫ארטמיס‪" .‬אבל תמיד אוכל להקסים את אבא והוא יסלח לי‪ .‬כעסו עלי מעולם לא שרד‬
‫זמן רב‪ .‬לגביך אני מודאגת‪".‬‬
‫"גם אני מודאג לגבי!" אישר אפולו‪" .‬אנחנו חייבים לעשות משהו‪ .‬איננו יכולים להרוג‬
‫את אוקטביאנוס‪ .‬הממ‪ .‬אולי נהרוג את החצויים האלה‪".‬‬
‫"רגע רגע רגע‪ ,‬מאסטרו‪ ".‬ליאו התאפק לא לברוח ולהסתתר מאחורי פרנק כשהוא‬
‫צועק‪ ,‬קח את הקנדי הענקי! "אנחנו בצד שלכם‪ ,‬זוכר? למה שתרצה להרוג אותנו?"‬
‫"אולי זה ישפר את הרגשתי!" אמר אפולו‪" .‬אני חייב לעשות משהו!"‬
‫"ואולי‪ ",‬מיהר ליאו לומר‪" ,‬תוכל לעזור לנו‪ .‬אתה מבין‪ ,‬יש לנו תוכנית‪"...‬‬
‫הוא סיפר להם כיצד הרה הנחתה אותם לדלוס‪ ,‬וכיצד תיארה ניקה את המרכיבים‬
‫של מרפא הרופאים‪.‬‬
‫"מרפא הרופאים?" אפולו קם וניפץ את היוקללי שלו על האבנים‪" .‬זאת התוכנית‬
‫שלכם?"‬
‫ליאו הרים ידיים‪" .‬היי‪ ,‬אממ‪ ,‬בדרך כלל אני בעד לנפץ יוקללים‪ ,‬אבל–"‬
‫"אני לא יכול לעזור לכם!" הצטעק אפולו‪" .‬אם אגלה לכם את סוד מרפא הרופאים‪,‬‬
‫זאוס לעולם לא יסלח לי!"‬
‫"ממילא כבר הסתבכת איתו‪ ",‬ציין ליאו‪" .‬כמה זה כבר יקלקל?"‬
‫אפולו נעץ בו מבט יוקד‪" .‬בן תמותה‪ ,‬לו היית יודע למה אבי מסוגל‪ ,‬לא היית שואל‪.‬‬
‫יהיה פשוט יותר לחסל את כולכם‪ .‬אולי זה יְ ָר ֶצה את זאוס–"‬
‫"אחי‪ "...‬אמרה ארטמיס‪.‬‬
‫התאומים נעצו מבט זה בזה וניהלו דיון בשתיקה‪ .‬נראה שארטמיס ניצחה‪ .‬אפולו‬
‫נאנח אנחה כבדה והעיף את היוקללי השבור שלו בבעיטה על פני הבימה‪.‬‬
‫ארטמיס קמה‪" .‬הייזל לבסק‪ ,‬פרנק ז'אנג‪ ,‬בואו איתי‪ .‬ישנם דברים שעליכם לדעת על‬
‫הלגיון השנים–עשר‪ .‬באשר אליך‪ ,‬ליאו ואלדס —" האלה נעצה בו את עיני הכסף‬
‫הצוננות שלה‪" .‬אפולו יאזין לך‪ .‬נראה אם תצליח להגיע איתו להסכם‪ .‬אחי תמיד אהב‬
‫עסקות מוצלחות‪".‬‬
‫פרנק והייזל העיפו בו מבט של "בבקשה אל תמות"‪ .‬הם עלו בעקבות ארטמיס‬
‫במדרגות האמפיתיאטרון עד מעבר לרכס הגבעה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬ליאו ואלדס?" אפולו שילב זרועות‪ .‬עיניו קרנו באור זהוב‪" .‬הבה נתמקח‪ .‬מה‬
‫תוכל להציע לי שישכנע אותי לעזור לכם ולא להרוג אתכם?"‬
 ‫‪XXXIV‬‬

‫ליאו‬
‫"עסקה‪ ".‬האצבעות של ליאו זעו מעצמן‪" .‬בטח‪ .‬לגמרי‪".‬‬
‫ידיו התחילו לעבוד עוד לפני שתודעתו ידעה מה הוא עושה‪ .‬הוא התחיל לשלוף‬
‫פריטים מכיסי חגורת הכלים הקסומה שלו — חוטי נחושת‪ ,‬ברגים‪ ,‬משפך פליז‪ .‬במשך‬
‫חודשים הוא אגר בחגורה כל מיני חלקים‪ ,‬כי אתה אף פעם לא יכול לדעת מה תצטרך‬
‫פתאום‪ .‬וככל שהרבה להשתמש בחגורה כך היא הפכה אינטואיטיבית יותר‪ .‬הוא היה‬
‫מכניס יד פנימה והפריטים הנכונים פשוט היו מופיעים‪.‬‬
‫"אז הקטע הוא‪ ",‬אמר ליאו בעוד ידיו מפתלות חוט תיל‪" ,‬שזאוס כבר רותח עליך‪,‬‬
‫נכון? אם תעזור לנו להביס את גאיה‪ ,‬אולי זה יפייס אותו‪".‬‬
‫אפולו עיקם את אפו‪" .‬אני מניח שזה אפשרי‪ .‬אבל יהיה קל יותר לחסל אתכם‪".‬‬
‫"איזו בלדה כבר יהיה אפשר לכתוב על זה?" הידיים של ליאו עבדו בזריזות‪ ,‬מחברות‬
‫ידיות‪ ,‬מצמידות את משפך המתכת למנגנון הילוכים עתיק‪" .‬אתה אל המוזיקה‪ ,‬נכון? היית‬
‫מקשיב לשיר שנקרא ‘אפולו מחסל חצוי קטן ועלוב?' אני לא‪ .‬אבל ‘אפולו מביס את אמא‬
‫אדמה ומציל את כל היקום"‪ ...‬זה נשמע כמו מקום ראשון במצעד!"‬
‫אפולו בהה בחלל האוויר‪ ,‬כאילו הוא מדמיין את השם שלו על שלט ניאון‪" .‬מה אתה‬
‫רוצה בדיוק? ומה ייצא לי מזה?"‬
‫"הדבר הראשון שאני צריך‪ :‬עצה‪ ".‬ליאו מתח כמה כבלים על פני פתח המשפך‪" .‬אני‬
‫רוצה לדעת אם תוכנית מסוימת שלי תפעל‪".‬‬
‫ליאו הסביר על מה חשב‪ .‬הוא התחבט ברעיון ימים שלמים‪ ,‬מאז שג'ייסון חזר‬
‫מקרקעית הים וליאו התחיל לדבר עם ניקה‪.‬‬
‫אל קדמוני כבר הובס בעבר‪ ,‬אמרה קימופוליאה לג'ייסון‪ .‬אתה יודע למי כוונתי‪.‬‬
‫השיחות של ליאו עם ניקה עזרו לו לשכלל את התוכנית‪ ,‬אבל הוא עדיין רצה חוות‬
‫דעת נוספת מאל אחר‪ .‬כי ברגע שליאו יתחייב לרעיון‪ ,‬לא תהיה דרך חזרה‪.‬‬
‫הוא כמעט ציפה שאפולו יצחק ויאמר לו שישכח מזה‪.‬‬
‫אבל האל הינהן בהרהור‪" .‬אני אתן לך עצה בחינם‪ .‬יכול להיות שתוכלו להביס את‬
‫גאיה בדרך שתיארת‪ ,‬בדומה לאופן שאוראנוס הובס לפני עידנים‪ .‬אך כל בן תמותה‬
 ‫בקרבת מקום‪ "...‬קולו של אפולו השתתק‪" .‬מה הדבר הזה שיצרת?"‬
‫ליאו השפיל מבט אל היצירה שבידיו‪ .‬שכבות של חוטי נחושת‪ ,‬כמו קבוצות–קבוצות‬
‫של מיתרי גיטרה‪ ,‬הצטלבו בתוך המשפך‪ .‬שורות של פטישונים נשלטו באמצעות ידיות‬
‫חיצוניות‪ .‬המשפך היה מחובר לבסיס מתכת רבוע באמצעות תפסים‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬זה‪ "?...‬מוחו של ליאו פעל בקדחתנות‪ .‬זה נראה כמו תיבת נגינה שהתמזגה עם‬
‫פונוגרף מיושן‪ ,‬אבל מה זה?‬
‫קלף מיקוח‪.‬‬
‫ארטמיס אמרה לו לכרות עסקה עם אפולו‪.‬‬
‫ליאו נזכר בסיפור שהילדים מביתן אחת–עשרה נהגו להתגאות בו‪ :‬איך אבא שלהם‪,‬‬
‫הרמס‪ ,‬חמק מעונש על גניבת הפרות המקודשות לאפולו‪ .‬כשהרמס נתפס‪ ,‬הוא בנה כלי‬
‫מוזיקלי — הלירה הראשונה — ונתן אותו לאפולו‪ ,‬שסלח לו מיד‪.‬‬
‫כמה ימים קודם לכן הזכירה פייפר שראתה בפילוס את המערה שבה הסתיר הרמס‬
‫את הפרות ההן‪ .‬כנראה זה הפעיל משהו בתת–מודע של ליאו‪ .‬אפילו בלי להתכוון הוא‬
‫בנה כלי מוזיקלי‪ ,‬וזה די הפתיע אותו כי הוא לא הבין שום דבר במוזיקה‪.‬‬
‫"אממ‪ ,‬טוב‪ ",‬אמר ליאו‪" ,‬זה בסך הכול כלי הנגינה הכי מדהים שנוצר אי פעם!"‬
‫"איך הוא פועל?" שאל האל‪.‬‬
‫שאלה טובה‪ ,‬חשב ליאו‪.‬‬
‫הוא סובב את הידיות בתקווה שהכלי לא יתפוצץ בפניו‪ .‬כמה תווים צלולים התנגנו‬
‫— מתכתיים אך חמים‪ .‬ליאו הפעיל מוטות והילוכים‪ .‬הוא זיהה את השיר — הנעימה‬
‫העצובה ששרה לו קליפסו באוגיגיה‪ ,‬על געגועים לבית וכמיהה‪ .‬אבל מבעד למיתרי חרוט‬
‫הפליז‪ ,‬הנעימה נשמעה עוד יותר עצובה‪ ,‬כמו מכונה עם לב שבור — כפי שפסטוס היה‬
‫עשוי להישמע לו היה מסוגל לשיר‪.‬‬
‫ליאו שכח מנוכחותו של אפולו‪ .‬הוא ניגן את השיר עד הסוף‪ .‬כשסיים‪ ,‬צרבו עיניו‪.‬‬
‫הוא כמעט היה מסוגל להריח את הלחם הטרי במטבח של קליפסו‪ .‬על שפתיו היה טעם‬
‫הנשיקה היחידה שנישקה אותו אי פעם‪.‬‬
‫אפולו בהה בכלי בפליאה‪" .‬הוא חייב להיות שלי‪ .‬איך הוא נקרא? מה אתה רוצה‬
‫תמורתו?"‬
‫ליאו נתקף דחף פתאומי להסתיר את הכלי ולשמור אותו לעצמו‪ .‬אבל הוא בלע את‬
‫העצב שלו‪ .‬היתה לו משימה‪.‬‬
‫קליפסו‪ ...‬קליפסו זקוקה לו שיצליח‪.‬‬
‫הוואל ֵדסינָ טוֹר‪ ,‬כמובן!" חזהו התנפח‪" .‬הוא פועל‪ ,‬אה‪ ,‬על ידי תרגום הרגשות‬ ‫ְ‬ ‫"זה‬
‫שלך למוזיקה כשאתה מפעיל את ההילוכים‪ .‬אבל הוא באמת נועד לשימוש עצמי שלי‪,‬‬
‫כבן הפייסטוס‪ .‬אני לא יודע אם אתה תוכל —"‬
‫בוואל ֵדסינָ טוֹר‪ .‬אני‬
‫ְ‬ ‫"אני אל המוזיקה!" הצטעק אפולו‪" .‬אני בהחלט מסוגל ללמוד לנגן‬
‫חייב! זה מחובתי!"‬
‫"אז בוא נתמקח‪ ,‬מאסטרו‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אני אתן לך אותו; אתה תיתן לי את מרפא‬
‫הרופאים‪".‬‬
‫"אה‪ "...‬אפולו נשך שפתיים אלוהיות‪" .‬ובכן‪ ,‬האמת שמרפא הרופאים לא נמצא‬
‫ברשותי‪".‬‬
‫"חשבתי שאתה אל הרפואה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אני אל דברים רבים! השירה‪ ,‬המוזיקה‪ ,‬האורקל בדלפי–" קולו נשבר‬
‫ביפחת בכי והוא סתם את פיו באגרוף‪" .‬מצטער‪ .‬אני בסדר‪ ,‬אני בסדר‪ .‬אז כפי שאמרתי‪,‬‬
‫יש לי תחומי השפעה רבים‪ .‬וישנו כמובן גם כל עניין ‘אל השמש' שירשתי מהליוס‪.‬‬
‫הנקודה היא שאני רופא כללי‪ .‬עבור מרפא הרופאים אתה זקוק למומחה — היחיד‬
‫שהצליח אי פעם לרפא ממוות‪ :‬בני אַ ְסקְ לֵפּיוֹס‪ ,‬אל הריפוי‪".‬‬
‫הלב של ליאו שקע לגרביים‪ .‬הדבר האחרון שהם צריכים זה עוד מסע חיפושים‬
‫ואל ֵדסינָ טוֹר משלו‪.‬‬
‫לאתר עוד אל שבטח ידרוש חולצה על שמו או ְ‬
‫בוואל ֵדסינָ טוֹר‪,‬‬
‫ְ‬ ‫"חבל‪ ,‬אפולו‪ .‬קיוויתי שנוכל לעשות עסק‪ ".‬ליאו סובב את הידיות‬
‫משמיע נעימה עצובה עוד יותר‪.‬‬
‫"מספיק!" יילל אפולו‪" .‬זה יפה מדי! אני אתן לך הנחיות כיצד למצוא את אסקלפיוס‪.‬‬
‫הוא נמצא ממש קרוב לכאן!"‬
‫"מאין לנו לדעת שהוא יעזור לנו? נשארו לנו רק יומיים עד שגאיה תתעורר‪".‬‬
‫"הוא יעזור!" הבטיח אפולו‪" .‬הבן שלי מאוד אוהב לעזור‪ .‬פשוט תתחננו בפניו בשמי‪.‬‬
‫תוכלו למצוא אותו במקדש העתיק שלו באפידאורוס‪".‬‬
‫"מה אתה לא מספר לי?"‬
‫"אה‪ ...‬שום דבר‪ .‬מלבד‪ ,‬כמובן‪ ,‬שיש לו שמירה‪".‬‬
‫"איזו שמירה?"‬
‫"אני לא יודע!" אפולו פרש ידיים בחוסר אונים‪" .‬אני רק יודע שזאוס שומר על‬
‫אסקלפיוס על מנת שלא יתרוצץ בעולם ויחיה אנשים‪ .‬בפעם הראשונה שאסקלפיוס הקים‬
‫את המתים‪ ...‬ובכן‪ ,‬הוא חולל מהומה שלמה‪ .‬סיפור ארוך‪ .‬אבל אני בטוח שתוכלו לשכנע‬
‫אותו לעזור‪".‬‬
‫"זו לא נשמעת לי עסקה מוצלחת כל כך‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬מה לגבי המרכיב האחרון —‬
‫קללת דלוס? מה זה?"‬
‫בוואל ֵדסינָ טוֹר‪ .‬ליאו חשש שהאל פשוט ייקח אותו‪ ,‬וכיצד יוכל‬
‫ְ‬ ‫אפולו נעץ מבט חמדני‬
‫ליאו לעצור בו? סביר להניח שלא ממש יועיל להפגיז את אל השמש באש‪.‬‬
‫"אני יכול לתת לך את המרכיב האחרון‪ ",‬אמר אפולו‪" .‬כך יהיו בידיכם כל המרכיבים‬
‫הדרושים‪ ,‬ואסקלפיוס יוכל להכין את השיקוי‪".‬‬
‫הוואל ֵדסינָ טוֹר המקסים הזה‬
‫ְ‬ ‫ליאו ניגן שורת שיר נוספת‪" .‬אני לא יודע‪ .‬להחליף את‬
‫באיזו קללת דלוס–"‬
‫"זאת לא באמת קללה! ראה‪ "...‬אפולו רץ אל חלקת פרחי הבר הסמוכה וקטף פרח‬
‫צהוב מסדק בין האבנים‪" .‬זאת קללת דלוס‪".‬‬
‫ליאו בהה בפרח‪" .‬חרצית מקוללת?"‬
‫אפולו נאנח בתסכול‪" .‬זה בסך הכול כינוי‪ .‬כשאמי‪ֵ ,‬לטוֹ‪ ,‬עמדה ללדת את ארטמיס‬
‫ואותי‪ ,‬הרה כעסה משום שזאוס בגד בה שוב‪ .‬הרה עברה בין כל גושי היבשה בעולם‪.‬‬
‫היא הכריחה את רוחות הטבע בכל מקום להבטיח לה שישיבו את פני אמי ריקם כך שלא‬
‫תוכל ללדת בשום מקום‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬נשמע כמו משהו שהרה היתה עושה‪".‬‬
‫"נכון? בכל מקרה‪ ,‬הרה סחטה הבטחות מכל יבשה שנטועה באדמה — אבל לא‬
‫מדלוס‪ ,‬כי בזמנו דלוס היה אי צף‪ .‬רוחות הטבע של דלוס קידמו בברכה את פניה של‬
‫אמא שלי‪ .‬היא ילדה את אחותי ואותי‪ ,‬והאי שמח כל כך על שהוא הבית המקודש החדש‬
‫שלנו והתכסה בפרחים הצהובים הקטנים האלה‪ .‬הפרחים הם ברכה‪ ,‬כי אנחנו אדירים‪.‬‬
‫אבל הם גם מסמלים קללה‪ ,‬כי ברגע שנולדנו דלוס ניטע במקום ולא היה יכול להיסחף‬
‫עוד בים‪ .‬לכן החינניות הצהובות הקטנות נקראות קללת דלוס‪".‬‬
‫"אז יכולתי פשוט לקטוף חיננית בעצמי וללכת‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא! לא להכנת השיקוי הזה‪ .‬אחותי או אני חייבים לקטוף את הפרח‪ .‬אז מה‬
‫אתה אומר‪ ,‬חצוי? הנחיות הגעה אל אסקלפיוס ומרכיב הקסם האחרון שלכם‪ ,‬בתמורה‬
‫לכלי הנגינה החדש הזה — עשינו עסק?"‬
‫ואל ֵדסינָ טוֹר מעולה תמורת פרח בר‪ ,‬אבל לא נראה לו שיש‬ ‫ליאו לא רצה להחליף ְ‬
‫ברירה‪" .‬אתה מתמקח קשוח‪ ,‬מאסטרו‪".‬‬
 ‫הם ערכו את החילופים‪.‬‬
‫הוואל ֵדסינָ טוֹר‪ ,‬שהשמיע צליל של מנוע מכונית בבוקר‬
‫ְ‬ ‫"מצוין!" אפולו סובב את ידיות‬
‫קר‪" .‬הממ‪ ...‬אולי זה ידרוש תרגול‪ ,‬אבל אני אצליח! עכשיו הבה נמצא את חבריך‪ .‬אשמח‬
‫אם תעזבו כמה שיותר מהר!"‬

‫***‬

‫הייזל ופרנק חיכו על המזח של דלוס‪ .‬מארטמיס לא היה סימן‪.‬‬

‫כשליאו הסתובב להיפרד לשלום מאפולו‪ ,‬הוא גילה שגם האל נעלם‪.‬‬
‫בוואל ֵדסינָ טוֹר שלו‪".‬‬
‫ְ‬ ‫"וואו‪ ",‬מילמל ליאו‪" ,‬הוא ממש היה להוט להתאמן‬
‫"המה שלו?" שאלה הייזל‪.‬‬
‫ליאו סיפר להם על התחביב החדש שלו כממציא גאון של משפכי נגינה‪.‬‬
‫פרנק גירד בראשו‪" .‬ובתמורה קיבלת חיננית?"‬
‫"זה המרכיב הסופי לריפוי המוות‪ ,‬ז'אנג‪ .‬חיננית–על! ומה איתכם? למדתם משהו‬
‫מארטמיס?"‬
‫"למרבה הצער‪ ,‬כן‪ ".‬הייזל השקיפה על פני המים‪ ,‬אל "ארגו ‪ "2‬העוגנת‪" .‬ארטמיס‬
‫יודעת הרבה על כלי נשק יורי קליעים‪ .‬היא אמרה לנו שאוקטביאנוס הזמין כמה‪...‬‬
‫הפתעות עבור מחנה החצויים‪ .‬הוא ביזבז את רוב הכסף של הלגיון על אוֹנאגֵ רים שבנו‬
‫קיקלופים‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬לא‪ ,‬רק לא אונאגרים!" אמר ליאו‪" .‬אה‪ ,‬כן‪ ,‬וחבר שואל‪ ,‬מה זה אונאגר?"‬
‫פרנק עשה פרצוף‪" .‬אתה בונה מכונות‪ .‬איך אתה לא יודע מה זה אונאגר? זאת בסך‬
‫הכול הקטפולטה הכי גדולה והכי חזקה של הצבא הרומי‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬בסדר‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אבל אונאגר זה שם ממש מטופש‪ .‬היו צריכים לקרוא‬
‫ספּוּל ָטה‪".‬‬
‫ואלד ְ‬
‫ֵ‬ ‫לזה‬
‫הייזל גילגלה עיניים‪" .‬ליאו‪ ,‬זה רציני‪ .‬אם ארטמיס צודקת‪ ,‬שש מכונות כאלה יתגלגלו‬
‫אל לונג איילנד מחר בלילה‪ .‬לזה אוקטביאנוס חיכה‪ .‬עם הזריחה באחד באוגוסט‪ ,‬יהיה לו‬
‫די כוח אש להשמיד לגמרי את מחנה החצויים בלי שייפגע אפילו רומאי אחד‪ .‬הוא חושב‬
‫שזה יעשה ממנו גיבור‪".‬‬
‫פרנק סינן קללה בלטינית‪" .‬רק שהוא זימן גם כל כך הרבה מפלצות כ'בעלות ברית'‪,‬‬
‫קינוֹקפאלים עם ראשי כלב‪ ,‬ומי יודע מה‬ ‫ֶ‬ ‫שהלגיון מוקף לגמרי‪ .‬קנטאורי–פרא‪ ,‬שבטים של‬
‫עוד‪ .‬ברגע שהלגיון ישמיד את מחנה החצויים‪ ,‬המפלצות יבגדו באוקטביאנוס וישמידו את‬
‫הלגיון‪".‬‬
‫"ואז גאיה תתעורר‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬ודברים רעים יקרו‪".‬‬
‫בראשו הסתובבו גלגלי שיניים בעוד המידע החדש מתארגן במקומו‪" .‬בסדר‪ ...‬זה רק‬
‫אומר שהתוכנית שלי עוד יותר חשובה‪ .‬ברגע שנשיג את מרפא הרופאים הזה‪ ,‬אני אצטרך‬
‫עזרה‪ .‬משניכם‪".‬‬
‫פרנק העיף מבט מתוח בחיננית הצהובה המקוללת‪" .‬איזה מין עזרה?"‬
‫ליאו סיפר להם את תוכניתו‪ .‬ככל שהמשיך לדבר כך הם נראו המומים יותר‪ ,‬אבל‬
‫כשסיים איש מהם לא אמר לו שהוא מטורף‪ .‬דמעה נצצה על הלחי של הייזל‪.‬‬
‫"חייבים לעשות את זה ככה‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬ניקה אישרה את התוכנית‪ .‬אפולו אישר את‬
‫התוכנית‪ .‬האחרים בחיים לא יסכימו‪ ,‬אבל אתם‪ ...‬אתם רומאים‪ .‬בגלל זה רציתי שתבואו‬
‫איתי לדלוס‪ .‬אתם מבינים את כל העניין של הקרבת הקורבן — למלא את חובתך‪ ,‬לקפוץ‬
‫על חרבך‪".‬‬
‫פרנק משך באף‪" .‬אני חושב שאתה מתכוון ליפול על חרבך‪".‬‬
‫"מה שזה לא יהיה‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אני יודע שזאת בטוח התשובה‪".‬‬
‫"ליאו‪ "...‬קולו של פרנק נשבר‪.‬‬
‫ואל ֵדסינָ טוֹר‪ ,‬אבל נשאר קול‪" .‬היי‪ ,‬בחור גדול‪ ,‬אני סומך‬
‫ליאו עצמו רצה לבכות כמו ְ‬
‫עליך‪ .‬אתה זוכר מה אמרת לי על השיחה שלך עם מארס? אבא שלך אמר שתצטרך‬
‫להתעלות על עצמך‪ ,‬נכון? אתה תצטרך לקבל החלטה שאף אחד אחר לא יהיה מוכן‬
‫לקבל‪".‬‬
‫"אחרת המלחמה תשתבש‪ ",‬נזכר פרנק‪" .‬ועדיין —"‬
‫"והייזל‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬הייזל עם קסמי הערפול המטורפים שלך‪ ,‬את חייבת לחפות עלי‪.‬‬
‫את היחידה שיכולה‪ .‬סבא–רבא שלי סמי זיהה כמה שאת מיוחדת‪ .‬הוא בירך אותי‬
‫כשהייתי תינוק‪ ,‬כי אני חושב שאיכשהו הוא ידע שאת תחזרי ותעזרי לי‪ .‬כל החיים שלנו‪,‬‬
‫ִמי אָ מיגָה‪ ,‬הובילו לזה‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬ליאו‪ "...‬בשלב הזה היא באמת פרצה בבכי‪ .‬היא תפסה אותו וחיבקה אותו‪ ,‬מה‬
‫שהיה מתוק מאוד‪ ,‬עד שגם פרנק פרץ בבכי ועטף את שניהם בזרועותיו‪.‬‬
‫זה כבר היה קצת מוזר‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬טוב‪ "...‬ליאו חילץ את עצמו בעדינות‪" .‬אז סיכמנו?"‬
‫"אני שונא את התוכנית הזאת‪ ",‬אמר פרנק‪.‬‬
 ‫"אני מתעבת אותה‪ ",‬אמרה הייזל‪.‬‬
‫"תחשבו איך אני מרגיש‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אבל אתם יודעים שזה הסיכוי הכי טוב שלנו‪".‬‬
‫איש מהם לא חלק עליו‪ .‬ליאו די הצטער על כך‪.‬‬
‫"בואו נחזור לספינה‪ ",‬אמר‪" .‬יש לנו אל ריפוי למצוא‪".‬‬
 ‫‪XXXV‬‬

‫ליאו‬
‫ליאו איתר מיד את הכניסה הסודית‪.‬‬
‫"אוח‪ ,‬זה משגע‪ ".‬הוא תימרן את הספינה מעל חורבות אפידאורוס‪.‬‬
‫"ארגו ‪ "2‬לא היתה מסוגלת לטוס‪ ,‬אבל ליאו הרים אותה לאוויר אחרי לילה אחד‬
‫בלבד של עבודה‪ .‬העובדה שהעולם עמד להיחרב למחרת בבוקר החדירה בו הרבה‬
‫מוטיבציה‪.‬‬
‫הוא עשה טיפול עשרת אלפים לפתחי המשוטים‪ .‬הוא הזריק מים מנהר סטיקס‬
‫לשפיצומטר‪ .‬הוא פינק את פסטוס הדרקון בתערובת האהובה עליו — שמן מנועים ורוטב‬
‫טבסקו‪ .‬אפילו בופורד שולחן הפלא התגייס לעבודה‪ ,‬והתרוצץ בקול קרקוש מתחת לסיפון‬
‫בעוד מיני–הדג' ההולוגרפי שלו צועק‪" :‬רד לשלושים שכיבות סמיכה!" כדי לדרבן את‬
‫המנוע‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬הם ריחפו מעל המקדש העתיק של אל הריפוי‪ ,‬שם יש לקוות‬
‫שימצאו את מרפא הרופאים ואולי גם קצת אמברוסיה‪ ,‬נקטר וחטיפי פונזיס‪ ,‬כי האספקה‬
‫של ליאו התחילה להיגמר‪.‬‬
‫לצדו על הסיפון האמצעי‪ ,‬הציץ פרסי מעבר למעקה‪.‬‬
‫"נראה כמו עוד ערימה של אבנים‪ ",‬ציין‪.‬‬
‫הפנים שלו עדיין היו ירקרקות מההרעלה מתחת למים‪ ,‬אבל לפחות הוא לא רץ‬
‫לשירותים להקיא באותה תדירות‪ .‬בין זה לבין מחלת הים של הייזל‪ ,‬בימים האחרונים היה‬
‫קשה למצוא תא שירותים פנוי בספינה‪.‬‬
‫אנבת' הצביעה על מבנה דמוי דסקית כחמישים מטרים משמאלם‪" .‬הנה‪".‬‬
‫ליאו חייך‪" .‬בדיוק‪ .‬האדריכלית מבינה‪".‬‬
‫שאר אנשי הצוות נאספו סביבם‪.‬‬
‫"על מה אנחנו מסתכלים?" שאל פרנק‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬סניור ז'אנג‪ ",‬אמר ליאו‪" ,‬אתה יודע איך אתה תמיד אומר‪‘ ,‬ליאו‪ ,‬אתה הגאון‬
‫האמיתי היחיד בין החצויים'?"‬
‫"אני די בטוח שבחיים לא אמרתי את זה‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז מתברר שיש עוד גאונים אמיתיים! כי אחד מהם בנה כנראה את יצירת‬
‫המופת הזאת למטה‪".‬‬
‫"זה מעגל אבנים‪ ",‬אמר פרנק‪" .‬כנראה יסודות של מזבח עתיק‪".‬‬
‫פייפר ניענעה בראשה‪" .‬לא‪ ,‬זה יותר מזה‪ .‬תראו את הרכסים והחריצים שחרוטים‬
‫מסביב לשוליים‪".‬‬
‫"כמו גלגל שיניים‪ ",‬אמר ג'ייסון‪.‬‬
‫"והטבעות האלה עם המרכז המשותף‪ ".‬הייזל הצביעה על מרכז המבנה‪ .‬אבנים‬
‫סיפ ֶאה‪ :‬סמל המבוך‪".‬‬
‫מקושתות יצרו מעין מטרה‪" .‬הדוגמה מזכירה לי את התליון של ָפּ ַ‬
‫"הממ‪ ".‬ליאו עשה פרצוף‪" .‬טוב‪ ,‬לא חשבתי על זה‪ .‬אבל תחשבו על משהו מכני‪.‬‬
‫פרנק‪ ,‬הייזל‪ ...‬איפה ראינו מעגלים כאלה עם מרכז משותף?"‬
‫"במעבדה מתחת לרומא‪ ",‬אמר פרנק‪.‬‬
‫"המנעול של ארכימדס על הדלת‪ ",‬נזכרה הייזל‪" .‬היו בו טבעות בתוך טבעות‪".‬‬
‫פרסי נשף באי אמון‪" .‬אתה רוצה לומר לי שזה מנעול אבן ענקי? הקוטר שלו‪ ,‬כאילו‪,‬‬
‫חמישה–עשר מטר‪".‬‬
‫"יכול להיות שליאו צודק‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬בזמני קדם‪ ,‬מקדש אסקלפיוס היה בית‬
‫החולים המוביל של יוון‪ .‬כל מי שרצה במרפא הטוב ביותר בא לכאן‪ .‬מעל לאדמה הגודל‬
‫שלו היה כמו של עיר גדולה‪ ,‬אבל אומרים שהאקשן האמיתי קרה מתחת לאדמה‪ .‬שם‬
‫נמצאה יחידת הטיפול הנמרץ הסופר–קסומה של הכוהנים הגדולים‪ ,‬והגישה אליה היתה‬
‫רק דרך מעבר סודי‪".‬‬
‫פרסי גירד באוזן‪" .‬אז אם הדבר העגול הגדול הזה הוא המנעול‪ ,‬איפה אנחנו משיגים‬
‫את המפתח?"‬
‫"אני מקדים אותך בקילומטרים‪ ,‬אקווה–מן‪ ",‬אמר ליאו‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬אתה לא קורא לי אקווה–מן‪ .‬זה יותר גרוע מ'פליפר'‪".‬‬
‫ליאו פנה אל ג'ייסון ופייפר‪" .‬אתם זוכרים את זרוע ארכימדס הענקית שאמרתי לכם‬
‫שאני בונה?"‬
‫ג'ייסון הרים גבה‪" .‬חשבתי שאתה צוחק‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬בחור‪ ,‬אני לעולם לא צוחק על זרועות מכניות ענקיות!" ליאו חיכך ידיים‬
‫בציפייה‪" .‬הגיע הזמן לדוג פרסים!"‬

‫***‬
‫בהשוואה לשאר השיפוצים שערך ליאו בספינה‪ ,‬הזרוע המכנית היתה קלי קלות‪ .‬במקור‪,‬‬
‫ארכימדס תיכנן שהיא תשלוף ספינות אויב מהמים‪ .‬עכשיו ליאו מצא לה שימוש אחר‪.‬‬
‫הוא פתח את פתח האוורור הקדמי של הספינה ומתח את הזרוע‪ ,‬בעזרת הצג של לוח‬
‫הבקרה וג'ייסון שעף בחוץ וצעק לו הנחיות‪.‬‬
‫"שמאלה!" קרא ג'ייסון‪" .‬ארבעה–חמישה סנטימטרים — זהו! אוקיי‪ ,‬עכשיו למטה‪.‬‬
‫תמשיך לרדת‪ .‬ככה מצוין‪".‬‬
‫באמצעות משטח עקיבה וכדור מסתובב‪ ,‬פתח ליאו את הצבת שבקצה הזרוע‪ .‬שיני‬
‫הצבת אחזו בחריצים שבמבנה האבן העגול שלמטה‪ .‬ליאו בדק את המייצבים האוויריים‬
‫ואת תצוגת הווידאו בצג‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬קטנצ'יק‪ ".‬ליאו טפח על כדור ארכימדס המוטבע בלוח הבקרה‪" .‬עכשיו זה‬
‫בידיך‪".‬‬
‫הוא הפעיל את הכדור‪.‬‬
‫הזרוע המכנית התחילה להסתובב כמו חולץ פקקים‪ .‬היא סובבה את טבעת האבן‬
‫החיצונית‪ ,‬שחרקה ורעמה אך למרבה השמחה לא נשברה‪ .‬ואז הצבת ניתקה‪ ,‬תפסה‬
‫בטבעת האבן השנייה וסובבה אותה בכיוון ההפוך‪.‬‬
‫פייפר שעמדה לצד ליאו מול הצג נישקה אותו על הלחי‪" .‬זה פועל‪ .‬ליאו‪ ,‬אתה‬
‫מדהים‪".‬‬
‫ליאו חייך חיוך גדול‪ .‬הוא עמד להעיר משהו לגבי המדהימוּת של עצמו‪ ,‬אבל אז נזכר‬
‫בתוכנית שלו עם הייזל ופרנק — ובעובדה שייתכן שאחר הצהריים הזה יהיה הפעם‬
‫האחרונה שהוא יראה את פייפר‪ .‬הבדיחה גוועה בגרונו‪" .‬כן‪ ,‬טוב‪ ...‬תודה‪ ,‬מלכת היופי‪".‬‬
‫מתחתיהם הסתובבה טבעת האבן האחרונה ועצרה ברחש פנאומטי עז‪ .‬כל המבנה‬
‫שקוטרו חמישה–עשר מטרים שקע מטה והפך לגרם מדרגות לולייני‪.‬‬
‫הייזל התנשפה‪" .‬ליאו‪ ,‬אפילו מכאן אני מרגישה בדברים רעים בתחתית המדרגות‪.‬‬
‫משהו‪ ...‬גדול ומסוכן‪ .‬אתה בטוח שאתה לא רוצה שאני אבוא?"‬
‫"תודה‪ ,‬הייזל‪ ,‬אבל אנחנו נסתדר‪ ".‬הוא טפח על השכם של פייפר‪" .‬פייפר וג'ייסון ואני‬
‫— אנחנו מקצוענים בדברים גדולים ומסוכנים‪".‬‬
‫פרנק הושיט לו את בקבוקון המנתה הפילוסית‪" .‬אל תשבור אותו‪".‬‬
‫ליאו הינהן בפנים רציניות‪" .‬לא לשבור את הבקבוק עם הרעל הקטלני‪ .‬תקשיב‪ ,‬אחי‪,‬‬
‫מזל שאמרת לי‪ .‬בחיים לא הייתי חושב על זה‪".‬‬
‫"סתום‪ ,‬ואלדס‪ ".‬פרנק חיבק אותו חיבוק גדול‪" .‬ותיזהר‪".‬‬
 ‫"הצלעות‪ ",‬ציפצף ליאו‪.‬‬
‫"מצטער‪".‬‬
‫אנבת' ופרסי איחלו להם הצלחה‪ .‬ואז פרסי התנצל ורץ לשירותים להקיא‪.‬‬
‫ג'ייסון זימן את הרוחות ונשא את פייפר ואת ליאו אל פני הקרקע‪.‬‬

‫***‬

‫המדרגות ירדו בספירלה לעומק כעשרים מטרים‪ ,‬ושם נפתחו לחלל גדול לפחות כמו בונקר‬
‫תשע — כלומר‪ ,‬סופר–ענקי‪.‬‬
‫האריחים הלבנים המצוחצחים שכיסו את הקירות והרצפה שיקפו היטב את אור החרב‬
‫של ג'ייסון כך שליאו לא היה צריך להדליק אש‪ .‬שורות של ספסלי אבן ארוכים מילאו את‬
‫החלל כולו‪ ,‬והזכירו לליאו את הכנסיות הענקיות שתמיד פירסמו ביוסטון‪ .‬בקצה החדר‪,‬‬
‫היכן שבכנסייה נמצא המזבח‪ ,‬ניצב פסל בגובה שלושה מטרים מאבן בהט צחורה —‬
‫שלו‪ .‬ביד אחת היא הניפה גביע‪ ,‬ונחש זהוב היה‬ ‫אישה צעירה בחלוק לבן ועל פניה חיוך ֵ‬
‫כרוך על זרועה‪ ,‬ראשו ניצב מעל שולי הגביע כנכון לשתות‪.‬‬
‫"גדול ומסוכן‪ ",‬ניחש ג'ייסון‪.‬‬
‫פייפר סרקה את החדר‪" .‬זה היה כנראה אזור השינה‪ ".‬קולה הידהד רם מדי לטעמו‬
‫של ליאו‪" .‬המטופלים ישנו כאן בלילה‪ .‬האל אסקלפיוס היה אמור לשלוח להם חלום‬
‫שהורה להם איזה מרפא לבקש‪".‬‬
‫"איך את יודעת את זה?" שאל ליאו‪" .‬אנבת' סיפרה לך?"‬
‫פייפר נראתה נעלבת‪" .‬אני יודעת דברים‪ .‬הפסל שם הוא של היגְ יֵ יָ ה‪ ,‬הבת של‬
‫אסקלפיוס‪ .‬היא אלת הבריאות‪ .‬משם המילה ‘היגיינה'‪".‬‬
‫ג'ייסון בחן את הפסל בחשדנות‪" .‬מה הקטע של הנחש והגביע?"‬
‫"אממ‪ ,‬אני לא בטוחה‪ ",‬הודתה פייפר‪" .‬אבל בזמנו המקום הזה — האסקלפיאון —‬
‫היה בית ספר לרפואה ולא רק בית חולים‪ .‬הרופאים–כוהנים הכי טובים למדו כאן‪ .‬הם‬
‫סגדו גם לאסקלפיוס וגם להיגייה‪".‬‬
‫ליאו רצה לומר‪ ,‬בסדר‪ ,‬יופי של סיור‪ .‬עכשיו בואו נלך‪.‬‬
‫הדממה‪ ,‬האריחים הלבנים הנוצצים‪ ,‬החיוך הקריפי על הפנים של היגייה‪ ...‬הכול‬
‫הלחיץ אותו בטירוף‪ .‬אבל ג'ייסון ופייפר צעדו במעבר המרכזי לעבר הפסל‪ ,‬אז ליאו‬
‫החליט שעדיף לבוא איתם‪.‬‬
‫על הספסלים היו מפוזרים מגזינים ישנים‪" :‬גוני הסתיו לילדים‪ 20 ,‬לפנה"ס"; "השבוע‬
‫בטלוויזיה של הפייסטוס — חדשות ההיריון של אפרודיטה"; "מגזין אסקלפיוס — עשרה‬
‫טיפים לטיפול מוצלח בעלוקות!"‬
‫"זה חדר הקבלה‪ ",‬רטן ליאו‪" .‬אני שונא חדרי קבלה‪".‬‬
‫פה ושם נחו על הרצפה ערימות אבק ועצמות פזורות‪ ,‬ממש לא סימן מעודד מבחינת‬
‫זמן ההמתנה כאן‪.‬‬
‫"תסתכלו רגע‪ ".‬ג'ייסון הצביע‪" .‬השלטים האלה היו כאן כשנכנסנו? והדלת ההיא?"‬
‫ליאו חשב שלא‪ .‬על הקיר מימין לפסל‪ ,‬מעל דלת מתכת סגורה‪ ,‬היו שני שלטים‬
‫אלקטרוניים‪ .‬בעליון היה כתוב‪:‬‬
‫הרופא שלכם‪:‬‬
‫מתעכב‪.‬‬
‫על השלט מתחתיו היה כתוב‪:‬‬
‫המטופל הבא‪0000000 :‬‬
‫ג'ייסון צימצם עיניים‪" .‬אני לא מצליח לקרוא את זה מכאן‪ .‬הרופא שלכם‪"...‬‬
‫"מתעכב‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אפולו הזהיר אותי שאסקלפיוס מוחזק כאן תחת שמירה‪ .‬זאוס‬
‫לא רצה שהוא יגלה לאנשים את הסודות הרפואיים שלו או משהו כזה‪".‬‬
‫"מתערבת איתכם על עשרים דולר וקופסת דגני בוקר בטעם פירות שהפסל הוא‬
‫השומר‪ ",‬אמרה פייפר‪.‬‬
‫"לא מתערב איתך‪ ".‬ליאו העיף מבט בערימה הקרובה ביותר של אבק המתנה‪.‬‬
‫"טוב‪ ...‬אולי כדאי שניקח מספר‪".‬‬

‫***‬

‫לפסל הענקי היו תוכניות אחרות‪.‬‬

‫כשהם הגיעו למרחק מטר וחצי מהיגייה‪ ,‬היא סובבה את הראש והסתכלה עליהם‪.‬‬
‫ארשת הפנים שלה נותרה קפואה‪ .‬הפה שלה לא זז‪ .‬אבל קול בקע ממקום כלשהו‬
‫למעלה‪ ,‬והידהד ברחבי החדר‪.‬‬
‫"יש לכם תור?"‬
‫פייפר לא החסירה פעימה‪" .‬שלום‪ ,‬היגייה! אפולו שלח אותנו‪ .‬אנחנו צריכים להיפגש‬
‫עם אסקלפיוס‪".‬‬
‫פסל הבהט ירד מהכן‪ .‬הוא כנראה היה מכני‪ ,‬אבל ליאו לא שמע חלקים נעים‪ .‬כדי‬
‫לוודא הוא יצטרך לגעת בה‪ ,‬והוא לא רצה להתקרב אליה עוד יותר‪.‬‬
‫"אני מבינה‪ ".‬היגייה המשיכה לחייך‪ ,‬אף שלא נשמעה מרוצה‪" .‬תוכלו להראות לי‬
‫בבקשה את כרטיסי קופת החולים שלכם?"‬
‫"אה‪ ,‬אממ‪ "...‬גימגמה פייפר‪" .‬אין לנו אותם עלינו‪ ,‬אבל —"‬
‫"בלי כרטיסי קופת חולים?" היגייה הנידה בראשה‪ .‬אנחה זועפת הידהדה ברחבי‬
‫האולם‪" .‬אני מניחה שגם לא התכוננתם לקראת הבדיקה‪ .‬האם שטפתם ידיים באופן‬
‫יסודי?"‬
‫"אממ‪ ...‬כן?" אמרה פייפר‪.‬‬
‫ליאו הסתכל על הידיים שלו‪ ,‬שכמו תמיד היו מטונפות מגריז ומלכלוך‪ .‬הוא הסתיר‬
‫אותן מאחורי הגב‪.‬‬
‫"האם אתם לובשים תחתונים נקיים?" שאל הפסל‪.‬‬
‫"תקשיבי‪ ,‬גברת‪ ",‬אמר ליאו‪" ,‬זה מתחיל להיות קצת אישי‪".‬‬
‫"תמיד ִלבשו תחתונים נקיים בביקור אצל הרופא‪ ",‬נזפה בהם היגייה‪" .‬אני חוששת‬
‫שאתם מהווים סיכון בריאותי‪ .‬נצטרך לחטא אתכם לפני שנוכל להמשיך‪".‬‬
‫נחש הזהב התפתל וצנח מזרועה‪ .‬הוא זקף ראש וליחשש‪ ,‬חושף שיניים דמויות‬
‫חרבות‪.‬‬
‫"אממ‪ ,‬את יודעת‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" ,‬חיטוי על ידי נחש ענקי לא מכוסה בפוליסת‬
‫הבריאות שלנו‪ .‬חבל‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬זה לא משנה‪ ",‬הרגיעה אותו היגייה‪" .‬חיטוי הוא שירות לציבור‪ .‬על חשבון‬
‫הבית!"‬
‫הנחש הסתער‪.‬‬
‫לליאו היה ניסיון רב בהתחמקויות ממפלצות מכניות‪ ,‬וטוב שכך‪ ,‬כי נחש הזהב היה‬
‫מהיר‪ .‬ליאו זינק הצדה והנחש החטיא את הראש שלו בסנטימטרים ספורים‪ .‬ליאו התגלגל‬
‫וקם על רגליו בידיים בוערות‪ .‬כשהנחש תקף‪ ,‬ליאו הפגיז את העיניים שלו‪ ,‬והנחש סטה‬
‫שמאלה והתנגש בספסל‪.‬‬
‫פייפר וג'ייסון פנו להתמודד עם היגייה‪ .‬הם שיספו את ברכי הפסל‪ ,‬והיא קרסה כמו‬
‫עץ עשוי בהט‪ .‬הראש שלה פגע בספסל‪ .‬הגביע שלה התיז חומצה מהבילה על כל‬
‫הרצפה‪ .‬ג'ייסון ופייפר התקרבו כדי לגמור אותה סופית‪ ,‬אבל לפני שהספיקו להכות‪,‬‬
‫הרגליים של היגייה חזרו ונצמדו לגופה כאילו התמגנטו אליו‪ .‬האלה קמה‪ ,‬עדיין מחייכת‪.‬‬
 ‫"זה לא תקין‪ ",‬אמרה‪" .‬הרופא לא יקבל אתכם אלא אם תעברו חיטוי מלא‪".‬‬
‫היא התיזה נוזל מהגביע לעבר פייפר‪ ,‬שזינקה הצדה וחמקה ממנו‪ .‬חומצה ניתזה על‬
‫הספסלים הסמוכים‪ ,‬והאבן נמסה בענן רוחש של אדים‪.‬‬
‫הנחש התאושש בינתיים‪ .‬עיני המתכת הנמסות שלו תיקנו את עצמן איכשהו‪ .‬השקעים‬
‫בפניו התיישרו כמו מכסה מנוע עמיד בפני תאונות‪.‬‬
‫הוא תקף את ליאו‪ ,‬שהתכופף וניסה לאחוז בצווארו‪ ,‬אבל זה היה כמו לתפוס גליל‬
‫נייר זכוכית שמתקדם במהירות מאה קמ"ש‪ .‬הנחש שעט על פניו ועורו המחוספס הותיר‬
‫את ידיו של ליאו שרוטות ומדממות‪.‬‬
‫אבל ליאו למד משהו מהמגע הרגעי‪ .‬הנחש אכן היה מכני‪ .‬ליאו הרגיש באופן‬
‫שהמערכות שלו עובדות‪ ,‬ואם פסל היגייה פועל על אותו מנגנון‪ ,‬אולי לליאו יש סיכוי‪...‬‬
‫בעבר האחר של החדר‪ ,‬דאה ג'ייסון באוויר וכרת את ראשה של האלה‪.‬‬
‫למרבה הצער‪ ,‬הראש התעופף בחזרה למקומו‪.‬‬
‫"זה לא תקין‪ ",‬אמרה היגייה בשלווה‪" .‬כריתת ראש אינה בחירה בריאה של סגנון‬
‫חיים‪".‬‬
‫"ג'ייסון‪ ,‬לכאן!" צעק ליאו‪" .‬פייפר‪ ,‬תמשכי זמן!"‬
‫פייפר העיפה בו מבט כאומרת‪ ,‬קל לומר‪.‬‬
‫"היגייה!" קראה‪" .‬יש לי ביטוח רפואי!"‬
‫זה משך את תשומת לבו של הפסל‪ .‬אפילו נחש הזהב פנה לעברה‪ ,‬כאילו ביטוח‬
‫רפואי הוא סוג של מכרסם טעים‪.‬‬
‫"ביטוח?" שאלה היגייה בלהיטות‪" .‬מי ספק השירות שלך?"‬
‫"אממ‪‘ ...‬אולימפוס'‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬יש לי כרטיס‪ .‬רק שנייה‪".‬‬
‫היא עשתה הצגה שלמה‪ ,‬טפחה על כל הכיסים שלה‪ .‬הנחש הזדחל אליה להסתכל‪.‬‬
‫ג'ייסון הגיע בריצה אל ליאו‪ ,‬מתנשף‪" .‬מה התוכנית?"‬
‫"אנחנו לא יכולים להשמיד אותם‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬הם בנויים לרפא את עצמם‪ .‬הם‬
‫חסינים פחות או יותר לכל נזק‪".‬‬
‫"נהדר‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬אז‪"?...‬‬
‫"אתה זוכר את קונסולת המשחק העתיקה של כירון?" שאל ליאו‪.‬‬
‫העיניים של ג'ייסון נפערו‪" .‬ליאו‪ ...‬זה לא ‘סופר מריו ‪".'6‬‬
‫"אבל אותו עיקרון‪".‬‬
‫"רמת דביל?"‬
‫ליאו חייך חיוך רחב‪" .‬אני צריך שאתה ופייפר תסיחו את דעתם‪ .‬אני אתכנת את‬
‫הנחש‪ ,‬ואז את ז'ניה הגדולה‪".‬‬
‫"היגייה‪".‬‬
‫"לא חשוב‪ .‬אתה מוכן?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫ליאו וג'ייסון רצו לעבר הנחש‪.‬‬
‫היגייה הציפה את פייפר בשאלות בירוקרטיות‪" .‬עם אילו קופות חולים ‘אולימפוס'‬
‫עובדת? מה ההכנסה השנתית הממוצעת שלך לצורכי מס? מי אל הבריאות הראשי‬
‫שלך?"‬
‫בעוד פייפר ממציאה תשובות על המקום‪ ,‬זינק ליאו על גבו של הנחש‪ .‬הפעם הוא ידע‬
‫מה הוא מחפש‪ ,‬ולרגע נראה שהנחש לא מבחין בו‪ .‬ליאו פתח בכוח פתח תחזוקה ליד‬
‫ראש הנחש‪ .‬הוא נאחז ברגליו וניסה להתעלם מהכאב ומהדם הדביק על כפות ידיו בעודו‬
‫מחווט מחדש את הנחש‪.‬‬
‫ג'ייסון ניצב בהיכון בקרבת מקום‪ ,‬אבל נראה שהנחש מרוכז בבעיות של פייפר עם‬
‫הכיסוי הביטוחי של ‘אולימפוס'‪.‬‬
‫"ואז האחות בקבלה אמרה שאני צריכה להתקשר למוקד המידע‪ ",‬דיווחה פייפר‪.‬‬
‫"והתברר שהתוכנית שלי לא מכסה את התרופות! ו–"‬
‫הנחש נטה הצדה כשליאו חיבר את שני החוטים האחרונים‪ .‬ליאו קפץ מגבו ונחש‬
‫הזהב התחיל להיטלטל ללא שליטה‪.‬‬
‫היגייה הסתובבה אליהם בבת אחת‪" .‬מה עשיתם? הנחש שלי זקוק לטיפול רפואי!"‬
‫"יש לו ביטוח?" שאלה פייפר‪.‬‬
‫"מה?" הפסל פנה בחזרה אליה‪ ,‬וליאו זינק‪ .‬ג'ייסון זימן משב רוח שנשא את ליאו אל‬
‫כתפי הפסל כמו ילד שאמא לוקחת אותו על הכתפיים‪ .‬הוא פתח מכסה בעורף הפסל‬
‫בעוד היגייה כושלת סביב ומתיזה חומצה‪.‬‬
‫"רד משם!" צעקה‪" .‬זה לא היגייני!"‬
‫"היי!" ג'ייסון צעק בעודו עף סביבה במעגלים‪" .‬יש לי שאלה לגבי הטבות מס!"‬
‫"מה?" הצטעק הפסל‪.‬‬
‫"היגייה!" צעקה פייפר‪" .‬אני צריכה שתשלחו חשבונית בפקס!"‬
‫"לא‪ ,‬בבקשה!"‬
‫ליאו מצא את שבב הבקרה של הפסל‪ .‬הוא סובב כמה חוגות ותלש כמה חוטים‪,‬‬
‫מנסה להעמיד פנים שהיגייה אינה אלא קונסולת משחק גדולה ומסוכנת של נינטנדו‪.‬‬
‫הוא חיבר מחדש את החוטים‪ ,‬והיגייה התחילה להסתובב סביב עצמה כשהיא שואגת‬
‫ומנופפת בזרועותיה‪ .‬ליאו קפץ הצדה ובקושי הצליח לחמוק ממקלחת חומצה‪.‬‬
‫הוא וחבריו נסוגו בעוד היגייה והנחש שלה עוברים חוויה דתית אלימה‪.‬‬
‫"מה עשית?" דרשה פייפר לדעת‪.‬‬
‫"רמת דביל‪ ",‬אמר ליאו‪.‬‬
‫"סליחה?"‬
‫"במחנה החצויים‪ ",‬הסביר ג'ייסון‪" ,‬לכירון היתה קונסולת משחק עתיקה בחדר‬
‫הטלוויזיה‪ .‬ליאו ואני שיחקנו בה לפעמים‪ .‬היית מתחרה‪ ,‬כאילו‪ ,‬ביריבים שהמחשב יצר‬
‫—"‬
‫"והיו להם שלוש רמות קושי‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬קל‪ ,‬בינוני וקשה‪".‬‬
‫"אני משחקת משחקי וידיאו לפעמים‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬אז מה עשית?"‬
‫"טוב‪ ...‬אז אני השתעממתי מהרמות האלה‪ ".‬ליאו משך בכתפיו‪" .‬המצאתי רמת קושי‬
‫חדשה‪ :‬דביל‪ .‬היריבים שלך נעשים כל כך טיפשים שזה ממש מצחיק‪ .‬הם תמיד בוחרים‬
‫בדיוק את הדבר הלא נכון לעשות‪".‬‬
‫פייפר בהתה בפסל ובנחש שפירכסו והחלו להעלות עשן‪" .‬אתה בטוח שהגדרת אותם‬
‫ברמת דביל?"‬
‫"בעוד רגע נדע‪".‬‬
‫"מה אם הגדרת אותם ברמת קושי ‘בלתי אפשרי'?"‬
‫"גם את זה נדע‪".‬‬
‫הנחש חדל לפרכס‪ .‬הוא התפתל סביב עצמו והסתכל לכל הכיוונים בבלבול‪.‬‬
‫היגייה קפאה במקומה‪ .‬עננת עשן עלתה מאוזנה הימנית‪ .‬היא השפילה מבט אל ליאו‪.‬‬
‫"אתה חייב למות! שלום! אתה חייב למות!"‬
‫היא הרימה את הגביע שלה ושפכה חומצה על עצמה‪ .‬ואז הסתובבה ונכנסה עם‬
‫הראש בקיר הסמוך‪ .‬הנחש התרומם והטיח את ראשו שוב ושוב ברצפה‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬אני חושב שהגענו לרמת דביל‪".‬‬
‫"שלום! למות!" היגייה נסוגה מהקיר ונכנסה בו שוב עם הראש‪.‬‬
‫"בואו נלך‪ ".‬ליאו רץ אל דלת המתכת שליד הבימה‪ .‬הוא אחז בידית‪ .‬הדלת היתה‬
‫נעולה‪ ,‬אבל ליאו חש במנגנון שבפנים — חוטי תיל המתמשכים לאורך המשקוף‪,‬‬
 ‫מחוברים ל‪...‬‬
‫הוא בהה בשני השלטים המהבהבים מעל לדלת‪.‬‬
‫"ג'ייסון‪ ",‬אמר‪" ,‬תן לי דחיפה‪".‬‬
‫משב רוח נוסף נשא אותו אל השלטים‪ .‬ליאו התחיל לעבוד עם צבת ותיכנת מחדש‬
‫את השלטים עד שבעליון היבהבה ההודעה‪:‬‬
‫הרופא שלכם‪:‬‬
‫פתוח לעסקים‪.‬‬
‫על השלט מתחתיו היה כתוב‪:‬‬
‫המטופל הבא‪:‬‬
‫ליאו המלך‬
‫דלת המתכת נפתחה וליאו ירד לרצפה‪.‬‬
‫"אתם רואים‪ ,‬לא חיכינו הרבה!" ליאו גיחך אל חבריו‪" .‬הרופא יקבל אותנו עכשיו‪".‬‬
 ‫‪XXXVI‬‬

‫ליאו‬
‫בסוף המסדרון היתה דלת מעץ אלון עם לוחית פליז‪:‬‬
‫אסקלפיוס‬
‫ד"ר‪ ,‬דוק'‪ ,‬יל"ד‪ ,‬מד"א‪ ,‬רע"מ‪ ,‬רמ"ד‪ ,‬אא"ג‪ ,‬אק"ג‪ ,‬ח"ע‪,‬‬
‫תע"מ‪ ,‬מלר"מ‪ ,‬במ"פ‪ ,‬משר"פ‪ ,‬אח"מ‪ ,‬נט"ן‪ ,‬ער"ן‪ ,‬קו"ח‬
‫ייתכן שהיו ברשימה ראשי תיבות נוספים‪ ,‬אבל בשלב הזה המוח של ליאו התפוצץ‪.‬‬
‫פייפר דפקה על הדלת‪" .‬ד"ר אסקלפיוס?"‬
‫הדלת נפתחה בבת אחת‪ .‬לאיש שבפנים היו חיוך נעים‪ ,‬קמטים סביב העיניים‪ ,‬שיער‬
‫מאפיר קצוץ וזקן מטופח‪ .‬הוא לבש חלוק לבן מעל חליפה ועל הצוואר שלו היה‬
‫סטתוסקופ — לבוש סטריאוטיפי של רופא‪ ,‬מלבד דבר אחד‪ :‬לאסקלפיוס היה מטה שחור‬
‫וממורק שעליו התפתל פיתון ירוק חי‪.‬‬
‫ליאו לא שמח לפגוש נחש נוסף‪ .‬הפיתון בחן אותו בעיניים צהובות חיוורות ולליאו‬
‫היתה הרגשה שהוא לא הוגדר לרמת דביל‪.‬‬
‫"שלום!" אמר אסקלפיוס‪.‬‬
‫"דוקטור‪ ".‬החיוך של פייפר היה כה חם‪ ,‬שהוא היה מצליח להמיס את אחד‬
‫הבוראסים‪" .‬אנחנו כל כך אסירי תודה על עזרתך‪ .‬אנחנו צריכים את מרפא הרופאים‪".‬‬
‫הדברים שלה אפילו לא כוונו אל ליאו‪ ,‬אבל דיבור ההקסמה שלה שטף אותו‪ .‬הוא‬
‫היה עושה כל דבר שבעולם לעזור לה להשיג את המרפא הזה‪ .‬הוא היה נרשם לבית ספר‬
‫לרפואה‪ ,‬מוציא שנים–עשר דוקטורטים וקונה פיתון ירוק גדול על מקל‪.‬‬
‫אסקלפיוס הצמיד יד ללבו‪" .‬אוי‪ ,‬יקירה‪ ,‬הייתי שמח כל כך לעזור‪".‬‬
‫החיוך של פייפר התערער‪" .‬באמת? כלומר‪ ,‬ברור שכן‪".‬‬
‫"היכנסו! היכנסו!" אסקלפיוס ליווה אותם לתוך משרדו‪.‬‬
‫הבחור היה נחמד במידה חשודה‪ ,‬וליאו היה משוכנע שהמשרד שלו יהיה מלא‬
‫מכשירי עינויים‪ ,‬אבל הוא נראה כמו‪ ...‬טוב‪ ,‬כמו משרד של רופא‪ :‬שולחן עבודה גדול‬
‫מעץ אדר‪ ,‬מדפי ספרים עמוסים ספרי רפואה‪ ,‬וכמה מדגמי הפלסטיק של איברים פנימיים‬
‫שליאו אהב לשחק בהם כילד‪ .‬הוא זכר שהסתבך פעם כשהשתמש בחלקים של כליה‬
‫וברגליים של שלד לבניית מפלצת כליה והפחיד את האחות‪.‬‬
‫החיים היו פשוטים יותר אז‪.‬‬
‫אסקלפיוס התיישב בכיסא הרופא הנוח והניח את המטה עם הנחש לרוחב השולחן‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬שבו!"‬
‫ג'ייסון ופייפר התיישבו בשני כיסאות המטופלים‪ .‬ליאו נאלץ לעמוד‪ ,‬וזה היה בסדר‬
‫גמור מבחינתו‪ .‬הוא לא רצה להיות בגובה העיניים עם הנחש‪.‬‬
‫"ובכן‪ ".‬אסקלפיוס נשען לאחור בכיסאו‪" .‬אין לכם מושג כמה נחמד לשוחח עם‬
‫מטופלים‪ .‬באלף השנים האחרונות הניירת ממש יצאה מכלל שליטה‪ .‬עומס‪ ,‬עומס‪ ,‬עומס‪.‬‬
‫למלא טפסים‪ .‬לפתור תסבוכות ביורוקרטיות‪ .‬שלא להזכיר את שומרת הבהט הענקית‬
‫שהרגה את כל המטופלים בחדר ההמתנה‪ .‬זה מוציא את כל הכיף ממקצוע הרפואה!"‬
‫"כן‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬היגייה באמת מבאסת‪".‬‬
‫אסקלפיוס חייך‪" .‬בתי האמיתית היגייה כלל אינה כזאת‪ ,‬אני מבטיח לכם‪ .‬היא‬
‫נחמדה מאוד‪ .‬בכל אופן‪ ,‬עשית עבודה מצוינת בתכנות מחדש של הפסל‪ .‬יש לך ידיים של‬
‫מנתח‪".‬‬
‫צמרמורת עברה בג'ייסון‪" .‬ליאו עם אזמל? אל תעודד אותו‪".‬‬
‫האל הרופא צחק‪" .‬עכשיו‪ ,‬במה אוכל לעזור לכם?" הוא רכן קדימה ובחן את ג'ייסון‪.‬‬
‫"הממ‪ ...‬פציעה מזהב קיסרי‪ ,‬אבל היא החלימה יפה‪ .‬לא סרטן‪ ,‬לא בעיות לב‪ .‬פקח עין‬
‫על השומה ברגל שמאל שלך‪ ,‬אבל אני בטוח שהיא שפירה‪".‬‬
‫ג'ייסון החוויר‪" .‬איך אתה —"‬
‫"אה‪ ,‬כמובן!" אמר אסקלפיוס‪" .‬אתה מעט קצר ראייה! קל מאוד לתקן את זה‪".‬‬
‫הוא פתח מגירה ושלף פנקס מרשמים ונרתיק משקפיים‪ .‬הוא רשם משהו והושיט את‬
‫המשקפיים ואת המרשם לג'ייסון‪" .‬שמור את המרשם אצלך למקרה שתזדקק לו בעתיד‪,‬‬
‫אבל העדשות האלה אמורות להתאים לך‪ .‬נסה אותן‪".‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬ג'ייסון צריך משקפיים?"‬
‫ג'ייסון פתח את הנרתיק‪" .‬אני — באמת היו לי בזמן האחרון קצת בעיות לראות‬
‫דברים מרחוק‪ ",‬הודה‪" .‬חשבתי שאני סתם עייף‪ ".‬הוא ניסה את המשקפיים‪ ,‬שהיתה להם‬
‫מסגרת דקה מזהב קיסרי‪" .‬וואו‪ .‬כן‪ .‬הרבה יותר טוב‪".‬‬
‫פייפר חייכה‪" .‬אתה נראה מאוד מכובד‪".‬‬
‫"אני לא יודע‪ ,‬אחי‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬במקומך הייתי משתמש בעדשות — כתומות זוהרות‬
‫כאלה עם אישונים של חתול‪ .‬זה יכול להיות ממש קול‪".‬‬
‫"המשקפיים בסדר גמור‪ ",‬החליט ג'ייסון‪" .‬תודה‪ ,‬אה‪ ,‬ד"ר אסקלפיוס‪ ,‬אבל לא בגלל‬
‫זה באנו‪".‬‬
‫"לא?" אסקלפיוס הצמיד אצבעות אלה לאלה כפירמידה‪" .‬ובכן‪ ,‬בואו נראה‪ "...‬הוא‬
‫פנה אל פייפר‪" .‬נראה שאת בסדר גמור‪ ,‬יקירה‪ .‬זרוע שבורה בגיל שש‪ .‬נפלת מסוס?"‬
‫הפה של פייפר נפער‪" .‬איך אתה יכול לדעת את זה?"‬
‫"תזונה צמחונית‪ ",‬הוא המשיך בדבריו‪" .‬אין בעיה‪ ,‬רק ודאי שאת צורכת מספיק ברזל‬
‫וחלבון‪ .‬הממ‪ ...‬חולשה מסוימת בכתף שמאל‪ .‬אני מניח שמשהו כבד פגע בך בערך לפני‬
‫חודש?"‬
‫"שק חול ברומא‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬זה מדהים‪".‬‬
‫"רטיות חמות וקרות לסירוגין אם היא מטרידה אותך‪ ",‬ייעץ אסקלפיוס‪" .‬ואתה‪ "...‬הוא‬
‫פנה אל ליאו‪.‬‬
‫"אה‪ ".‬הבעת פניו של הרופא הרצינה‪ .‬הניצוץ החביב נעלם מעיניו‪" .‬אה‪ ,‬אני רואה‪"...‬‬
‫ארשת פניו של הרופא הביעה‪ ,‬אוי‪ ,‬אני כל כך מצטער‪.‬‬
‫הלב של ליאו נמלא בטון‪ .‬אם היה לו שמץ של תקווה להימנע ממה שמצפה לו‪,‬‬
‫עכשיו הוא התפוגג‪.‬‬
‫"מה?" המשקפיים החדשים של ג'ייסון הבזיקו‪" .‬מה לא בסדר עם ליאו?"‬
‫"תקשיב‪ ,‬דוק‪ ".‬ליאו העיף בו מבט של תעזוב את זה‪ .‬יש לקוות ששמעו על חיסיון‬
‫רפואי ביוון העתיקה‪" .‬באנו בשביל מרפא הרופאים‪ .‬אתה יכול לעזור לנו? יש לנו מנתה‬
‫פילוסית וחיננית צהובה נחמדה‪ ".‬הוא הניח את המרכיבים על השולחן‪ ,‬במרחק זהיר‬
‫מהפה של הנחש‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬משהו לא בסדר עם ליאו?"‬
‫אסקלפיוס השתעל שיעול קטן‪" .‬אני‪ ...‬לא חשוב‪ .‬שכחו שאמרתי משהו‪ .‬עכשיו‪ ,‬אתם‬
‫רוצים את מרפא המרפאים‪".‬‬
‫המצח של פייפר התקמט‪" .‬אבל —"‬
‫"ברצינות‪ ,‬אנשים‪ ",‬אמר ליאו‪" ,‬אני בסדר‪ ,‬חוץ מהעובדה שגאיה משמידה את העולם‬
‫מחר‪ .‬בואו נתמקד‪".‬‬
‫הם לא נראו מאושרים מהעניין‪ ,‬אבל אסקלפיוס הזדרז לענות‪" .‬אז את החיננית הזאת‬
‫קטף אבי‪ ,‬אפולו?"‬
 ‫"אהה‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬הוא מוסר חיבוקים ונשיקות‪".‬‬
‫אסקלפיוס לקח את הפרח וריחרח אותו‪" .‬אני באמת מקווה שאבא ייצא מהמלחמה‬
‫הזאת בשלום‪ .‬זאוס מאוד‪ ...‬לא הגיוני לפעמים‪ .‬עכשיו‪ ,‬המרכיב החסר היחיד הוא הלמות‬
‫הלב של האל הכבול‪".‬‬
‫"יש לי‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬לפחות‪ ...‬אני יכולה לזמן את המחאי‪".‬‬
‫"מצוין‪ .‬רק רגע‪ ,‬יקירה‪ ".‬הוא הסתכל על הפיתון‪" .‬שפיץ‪ ,‬אתה מוכן?"‬
‫ליאו כבש צחוק‪" .‬לנחש שלך קוראים שפיץ?"‬
‫שפיץ הסתכל עליו במבט עוין‪ .‬הוא ליחשש וחשף צווארון של שפיצים כמו הסנפירים‬
‫של בסיליסק‪.‬‬
‫הצחוק של ליאו זחל בחזרה לגרון שלו להסתתר‪" .‬טעות שלי‪ ",‬אמר‪" .‬ברור שקוראים‬
‫לך שפיץ‪".‬‬
‫"הוא קצת עצבני‪ ",‬אמר אסקלפיוס‪" .‬אנשים תמיד מבלבלים בין המטה שלי למטה‬
‫של הרמס‪ ,‬שיש עליו שני נחשים‪ ,‬כמובן‪ .‬עם השנים אנשים התחילו להתייחס למטה של‬
‫הרמס כאל סמל הרפואה‪ ,‬וכמובן זה אמור להיות המטה שלי‪ .‬שפיץ נעלב‪ .‬ג'ורג' ומרתה‬
‫גונבים את כל תשומת הלב‪ .‬על כל פנים‪"...‬‬
‫אסקלפיוס הניח את החיננית והרעל מול שפיץ‪" .‬מנתה פילוסית — מוות ודאי‪ .‬קללת‬
‫דלוס — עוגן של הדבר שלא ניתן לעגנו‪ .‬ועכשיו המרכיב הסופי‪ :‬הלמות הלב של האל‬
‫הכבול — כאוס‪ ,‬אלימות ופחד מהיותך בן תמותה‪ ".‬הוא פנה אל פייפר‪" .‬יקירה‪ ,‬את‬
‫יכולה לשחרר את המחאי‪".‬‬
‫פייפר עצמה עיניים‪.‬‬
‫רוח התערבלה בחדר‪ .‬קולות זועמים ייללו‪ .‬ליאו נמלא תשוקה משונה להחטיף לשפיץ‬
‫בפטיש‪ .‬הוא רצה לחנוק את הרופא הטוב בידיו החשופות‪.‬‬
‫ואז פער שפיץ את פיו ובלע את הרוח הזועמת‪ .‬צווארו התנפח בעוד רוחות הקרב‬
‫יורדות בגרונו‪ .‬הוא חטף את החיננית ואת בקבוקון המנתה הפילוסית לקינוח‪.‬‬
‫"הרעל לא יפגע בו?" שאל ג'ייסון‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ",‬אמר אסקלפיוס‪" .‬חכו ותראו‪".‬‬
‫כעבור רגע פלט שפיץ בקבוקון חדש — בקבוקון סגור בפקק שלא היה גדול מאצבעו‬
‫של ליאו‪ .‬נוזל אדום כהה זרח בתוכו‪.‬‬
‫"מרפא הרופאים‪ ".‬אסקלפיוס לקח את הבקבוקון והפך אותו באור‪ .‬הבעת פניו הפכה‬
‫רצינית‪ ,‬ואז תמהה‪" .‬רגע‪ ...‬למה הסכמתי להכין אותו?"‬
‫פייפר הושיטה כף יד על השולחן‪" .‬כי אנחנו צריכים אותו כדי להציל את העולם‪ .‬זה‬
‫חשוב מאוד‪ .‬אתה היחיד שיכול לעזור לנו‪".‬‬
‫דיבור ההקסמה שלה היה כה עז שאפילו שפיץ הנחש נרגע‪ .‬הוא הצטנף סביב המטה‬
‫ונרדם‪ .‬הבעת פניו של אסקלפיוס התרככה‪ ,‬כאילו שקע באמבט חם‪.‬‬
‫"כמובן‪ ",‬אמר האל‪" .‬שכחתי‪ .‬אבל עליכם להיזהר‪ .‬האדס שונא שאני מקים אנשים‬
‫מהמתים‪ .‬בפעם האחרונה שנתתי למישהו את השיקוי הזה‪ ,‬אדון השאול התלונן בפני‬
‫זאוס‪ ,‬שהרג אותי במכת ברק‪ .‬בום!"‬
‫ליאו נרתע‪" .‬אתה נראה לא רע יחסית למישהו מת‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬החלמתי‪ .‬זה היה חלק מהסדר הפשרה‪ .‬אתם מבינים‪ ,‬כשזאוס הרג אותי‪ ,‬אבי‬
‫אפולו כעס מאוד‪ .‬לא היה באפשרותו להוציא את הכעס שלו על זאוס ישירות; מלך‬
‫האלים היה רב עוצמה מדי‪ .‬במקום זאת‪ ,‬אפולו נקם ביצרנים של חזיזי הברק‪ .‬הוא הרג‬
‫כמה קיקלופים בכירים‪ .‬על כך זאוס העניש את אפולו‪ ...‬בחומרה רבה‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫על מנת להשכין שלום‪ ,‬זאוס הסכים להפוך אותי לאל הריפוי‪ ,‬מתוך הסכמה שלעולם לא‬
‫אחזיר עוד איש לחיים‪ ".‬עיניו של אסקלפיוס נמלאו ספק‪" .‬והנה אני‪ ...‬נותן לכם את‬
‫המרפא‪".‬‬
‫"אתה מבין כמה זה חשוב‪ ",‬אמרה פייפר‪" ,‬ומוכן לחרוג מהכלל רק הפעם‪".‬‬
‫"כן‪ "...‬באי רצון הושיט אסקלפיוס לפייפר את הבקבוקון‪" .‬בכל אופן‪ ,‬יש לתת את‬
‫השיקוי מהר ככל האפשר לאחר המוות‪ .‬אפשר להזריק אותו או למזוג לתוך הפה‪ .‬הכמות‬
‫מספיקה לאדם אחד בלבד‪ .‬האם אתם מבינים?" הוא הסתכל ישירות על ליאו‪.‬‬
‫"אנחנו מבינים‪ ",‬הבטיחה פייפר‪" .‬אתה בטוח שאתה לא רוצה לבוא איתנו‪,‬‬
‫אסקלפיוס? השומרת שלך מנוטרלת‪ .‬באמת תוכל לעזור לנו על סיפון ‘ארגו ‪".'2‬‬
‫אסקלפיוס חייך חיוך מלא כמיהה‪" .‬ארגו‪ ...‬כשעוד הייתי חצוי‪ ,‬הפלגתי בספינה‬
‫המקורית‪ ,‬אתם יודעים‪ .‬אח‪ ,‬להיות שוב הרפתקן חסר דאגות!"‬
‫"כן‪ "...‬רטן ג'ייסון‪" .‬חסר דאגות‪".‬‬
‫"אך אבוי‪ ,‬אין זה אפשרי‪ .‬גם כך זאוס יכעס שעזרתי לכם‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬השומרת‬
‫תתכנת את עצמה מחדש בקרוב‪ .‬מוטב שתלכו‪ ".‬אסקלפיוס קם‪" .‬מיטב האיחולים‪ ,‬חצויים‪.‬‬
‫ואם תראו את אבי שוב‪ ,‬אנא מכם‪ ...‬מסרו לו שאני מצטער‪".‬‬
‫ליאו לא היה בטוח למה הכוונה‪ ,‬אבל הם נפרדו מהאל לשלום‪.‬‬
‫כשעברו בחדר ההמתנה‪ ,‬הם ראו את היגייה הפסל יושבת על ספסל‪ ,‬מנגבת חומצה‬
‫מהפנים שלה ושרה "לדוד משה היתה חווה" בעוד נחש הזהב שלה מכרסם לה את‬
‫הרגל‪ .‬התמונה השלווה כמעט שיפרה את מצב רוחו של ליאו‪.‬‬
 ‫***‬

‫עם חזרתם אל "ארגו ‪ ,"2‬הם נאספו בחדר האוכל ועידכנו את שאר הצוות‪.‬‬
‫"זה לא מוצא חן בעיניי‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬איך שאסקלפיוס הסתכל על ליאו —"‬
‫"די‪ ,‬הוא סתם הרגיש בכאב הלב שלי‪ ".‬ליאו ניסה לחייך‪" .‬אתם יודעים‪ ,‬מהגעגועים‬
‫לקליפסו‪".‬‬
‫"זה כל כך מתוק‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬אבל אני לא בטוחה שזאת הסיבה‪".‬‬
‫פרסי הביט במצח מקומט בבקבוקון האדום הזוהר שנח על השולחן‪" .‬כל אחד מאיתנו‬
‫עלול למות‪ ,‬נכון? אז אנחנו צריכים להחזיק את השיקוי בהישג יד‪".‬‬
‫"בהנחה שרק אחד מאיתנו ימות‪ ",‬ציין ג'ייסון‪" .‬יש רק מנה אחת‪".‬‬
‫הייזל ופרנק נעצו מבט בליאו‪.‬‬
‫הוא הסתכל עליהם במבט של תפסיקו כבר‪.‬‬
‫לא נראה שהאחרים קולטים את התמונה הגדולה‪ .‬עולם ומלואו יסער או יבער —‬
‫ג'ייסון או ליאו‪ .‬באולימפיה‪ ,‬הזהירה ניקה שאחד מארבעת החצויים הנוכחים ימות‪ :‬פרסי‪,‬‬
‫הייזל‪ ,‬פרנק או ליאו‪ .‬רק שם אחד הופיע בשתי הרשימות‪ :‬ליאו‪ .‬ועל מנת שהתוכנית של‬
‫ליאו תצא אל הפועל‪ ,‬אסור שאף אחד יימצא בקרבת מקום כשהוא ילחץ על ההדק‪.‬‬
‫החברים שלו לעולם לא יקבלו את ההחלטה שלו‪ .‬הם יתווכחו‪ .‬הם ינסו להציל אותו‪.‬‬
‫הם יתעקשו למצוא דרך אחרת‪.‬‬
‫אבל הפעם‪ ,‬כך היה ליאו משוכנע‪ ,‬אין דרך אחרת‪ .‬כפי שאנבת' תמיד אמרה להם‪,‬‬
‫אין טעם להילחם בנבואות‪ .‬זה רק גורם עוד יותר צרות‪ .‬הוא חייב לוודא שהמלחמה הזאת‬
‫תיגמר אחת ולתמיד‪.‬‬
‫"אנחנו חייבים לשמור את כל האופציות פתוחות‪ ",‬הציעה פייפר‪" .‬אנחנו צריכים‪,‬‬
‫כאילו‪ ,‬רופא–ממונה שיחזיק בשיקוי — מישהו שיגיב מהר וירפא את מי שייהרג‪".‬‬
‫"רעיון טוב‪ ,‬מלכת היופי‪ ",‬שיקר ליאו‪" .‬אני ממנה אותך‪".‬‬
‫פייפר מיצמצה‪" .‬אבל‪ ...‬אנבת' יותר חכמה‪ .‬הייזל מהירה יותר על הגב של אריון‪.‬‬
‫פרנק יכול להפוך לבעלי חיים —"‬
‫"אבל לך יש לב‪ ".‬אנבת' לחצה על ידה של חברתה‪" .‬ליאו צודק‪ .‬כשיגיע הרגע‪ ,‬את‬
‫תדעי מה לעשות‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬הסכים ג'ייסון‪" .‬יש לי הרגשה שאת הבחירה הכי מוצלחת‪ ,‬פייפס‪ .‬את תהיה‬
‫שם איתנו עד הסוף‪ ,‬מה שלא יקרה‪ ,‬סערה או אש‪".‬‬
 ‫ליאו לקח את הבקבוקון‪" .‬אז כולם מסכימים?"‬
‫איש לא התנגד‪.‬‬
‫ליאו הסתכל להייזל בעיניים‪ .‬את יודעת מה צריך לעשות‪.‬‬
‫הוא הוציא בד רך מחגורת הכלים שלו ועשה הצגה שלמה של עטיפת מרפא‬
‫הרופאים‪ .‬ואז הושיט את החבילה לפייפר‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬בסדר‪ ",‬אמר‪" .‬אתונה מחר בבוקר‪ ,‬אנשים‪ .‬תקומו רעננים להילחם בכמה‬
‫ענקים‪".‬‬
‫"בטח‪ "...‬מילמל פרנק‪" .‬אני יודע שאני אישן מעולה‪".‬‬
‫אחרי ארוחת הערב ניסו ג'ייסון ופייפר לתפוס את ליאו לשיחה‪ .‬הם רצו לדבר על מה‬
‫שקרה עם אסקלפיוס‪ ,‬אבל ליאו התחמק מהם‪.‬‬
‫"אני חייב לעבוד על המנוע‪ ",‬אמר‪ ,‬מה שהיה נכון‪.‬‬
‫ברגע שהגיע לחדר המנועים‪ ,‬כשרק בופורד שולחן הפלא מארח לו לחברה‪ ,‬נשם ליאו‬
‫נשימה עמוקה‪ .‬הוא הכניס יד לחגורת הכלים ושלף את הבקבוקון האמיתי של מרפא‬
‫הרופאים — לא הגרסה שהיתה רק תכסיס–ערפול שנתן לפייפר‪.‬‬
‫בופורד נשף עליו קיטור‪.‬‬
‫"די‪ ,‬גבר‪ ,‬לא היתה לי ברירה‪ ",‬אמר ליאו‪.‬‬
‫בופורד הפעיל את הדג' ההולוגרפי שלו‪" .‬תלבש משהו!"‬
‫"תקשיב‪ ,‬ככה זה חייב לקרות‪ .‬אחרת כולנו נמות‪".‬‬
‫בופורד השמיע חריקה מתחננת והסתלק לפינה בקרקוש זועף‪.‬‬
‫ליאו בהה במנוע‪ .‬הוא הקדיש זמן כה רב להרכבתו‪ .‬הוא השקיע חודשים של זיעה‬
‫וכאב ובדידות‪.‬‬
‫עכשיו "ארגו ‪ "2‬מתקרבת לסוף מסעה‪ .‬כל חייו של ליאו — ילדותו עם טיה‬
‫קאלידה; המוות של אמו בשריפה במוסך; השנים שלו כילד אומנה; החודשים שלו במחנה‬
‫החצויים עם ג'ייסון ופייפר — כל אלה יגיעו לשיאם מחר בבוקר‪ ,‬בקרב אחד אחרון‪.‬‬
‫הוא פתח את לוח הגישה‪.‬‬
‫קולו של פסטוס צירצר באינטרקום‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬חבר‪ ",‬אישר ליאו‪" .‬הגיע הזמן‪".‬‬
‫עוד צרצורים‪.‬‬
‫"אני יודע‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬יחד עד הסוף?"‬
‫פסטוס חרק באישור‪.‬‬
‫ליאו בדק את אצטרולב הארד העתיק‪ ,‬שכעת היה מותקן בו הגביש מאוגיגיה‪ .‬לא‬
‫נותר אלא לקוות שהוא יפעל‪.‬‬
‫"אני אחזור אלייך‪ ,‬קליפסו‪ ",‬מילמל‪" .‬נשבעתי בנהר סטיקס‪".‬‬
‫הוא לחץ על מתג להדליק את מתקן הניווט‪ .‬הוא הגדיר בו את הזמן לעוד עשרים‬
‫וארבע שעות‪.‬‬
‫לבסוף הוא פתח את ארובת האוורור של המנוע ודחק פנימה את בקבוקון מרפא‬
‫הרופאים‪ .‬הבקבוקון נעלם בקרבי הספינה בקול חבטה ברור‪.‬‬
‫"מאוחר מדי להתחרט‪ ",‬אמר ליאו‪.‬‬
‫הוא הצטנף על הרצפה ועצם עיניים‪ ,‬נחוש בדעתו ליהנות מזמזום המנועים המוכר עוד‬
‫לילה אחד אחרון‪.‬‬
 ‫‪XXXVII‬‬

‫ריינה‬
‫"תסתובב אחורה!"‬
‫ריינה לא היתה להוטה לחלק פקודות לפגסוס‪ ,‬אדון הסוסים המעופפים‪ ,‬אבל עוד‬
‫פחות היתה להוטה שיפילו אותה מהשמים‪.‬‬
‫בעודם מתקרבים אל מחנה החצויים בשעות של טרום השחר באחד באוגוסט‪ ,‬היא‬
‫הבחינה בשישה אונאגרים רומיים‪ .‬אפילו בחשכה בהקו לוחות הזהב הקיסרי‪ .‬זרועות‬
‫ההשלכה האדירות שלהם נטו לאחור כמו תרני ספינה המתכופפים בסערה‪ .‬צוותים של‬
‫אנשי ארטילריה התרוצצו סביב המכונות‪ ,‬מעמיסים קליעים ובוחנים את מתח החבלים‪.‬‬
‫"מה אלה?" קרא ניקו‪.‬‬
‫הוא טס כמה מטרים משמאלה על גב הפגסוס השחור בלאקג'ק‪.‬‬
‫"כלי מצור‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬אם נתקרב יותר הם יכולים להפיל אותנו מהשמים‪".‬‬
‫"מגובה כזה?"‬
‫מימינה‪ ,‬המאמן הדג' צעק מגב הסוס שלו‪ ,‬גווידו‪" :‬אלה אונאגרים‪ ,‬ילד! הדברים‬
‫האלה בועטים גבוה יותר מברוס לי!"‬
‫"לורד פגסוס‪ ",‬אמרה ריינה והניחה יד על צוואר הסוס‪" ,‬אנחנו זקוקים למקום בטוח‬
‫לנחות‪".‬‬
‫נראה שפגסוס מבין‪ .‬הוא פנה שמאלה‪ .‬הסוסים המעופפים האחרים עשו כמותו —‬
‫בלאקג'ק‪ ,‬גווידו ושישה סוסים נוספים שסחבו את אתנה פרתנוס מתחתם על כבלים‪.‬‬
‫בעודם עוברים מעל הקצה המערבי של המחנה‪ ,‬בחנה ריינה את הנעשה למטה‪.‬‬
‫הלגיון התמקם למרגלות הגבעות ממזרח‪ ,‬נכון להתקפה עם שחר‪ .‬האונאגרים סודרו‬
‫מאחוריהם בקשת רחבה‪ ,‬במרווחים של שלוש–מאות מטר‪ .‬על פי גודלם חישבה ריינה‬
‫שיש לאוקטביאנוס מספיק כוח אש להשמיד כל יצור חי בעמק‪.‬‬
‫אבל זה היה רק חלק מהאיום‪ .‬בשני אגפי הלגיון היו מאות כוחות ָא ְוּקסיליָ ה‪ .‬שדה‬
‫הראייה של ריינה היה מוגבל בחשכה‪ ,‬אבל היא זיהתה לפחות שבט אחד של‬
‫קינוֹקפאלים‪ ,‬האנשים בעלי ראשי הכלב שכרתו ברית חשדנית עם‬ ‫ֶ‬ ‫קנטאורי–פרא וצבא של‬
‫הלגיון לפני מאות שנים‪ .‬הרומאים היו בנחיתות מספרית גדולה‪ ,‬מוקפים ים של בעלי ברית‬
‫לא מהימנים‪.‬‬
‫"הנה‪ ".‬ניקו הצביע לעבר מצר לונג איילנד‪ .‬אורות יאכטה גדולה נצצו במרחק כחצי‬
‫קילומטר מהחוף‪" .‬אנחנו יכולים לנחות על הספינה הזאת‪ .‬היוונים שולטים בים‪".‬‬
‫ריינה לא היתה בטוחה שהיוונים יהיו ידידותיים יותר מהרומאים‪ ,‬אבל נראה שהרעיון‬
‫מוצא חן בעיני פגסוס‪ .‬הוא סטה לעבר המים החשוכים של המצר‪.‬‬
‫זו היתה ספינת תענוגות לבנה שאורכה כשלושים מטרים‪ ,‬עם קווים נקיים וצהרים‬
‫"מי ָאמוֹר"‪ .‬על הסיפון האחורי היה מנחת‬‫כהים‪ .‬על החרטום נכתב באותיות אדומות השם ִ‬
‫מסוקים שיספיק עבור אתנה פרתנוס‪.‬‬
‫ריינה לא הבחינה באנשי צוות על הספינה‪ .‬היא שיערה שמדובר בספינה עם צוות‬
‫אנושי רגיל שעגנה שם ללילה‪ ,‬אבל אם טעתה והספינה היא מלכודת‪...‬‬
‫"זה הסיכוי הכי טוב שלנו‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬הסוסים עייפים‪ .‬אנחנו חייבים לנחות‪".‬‬
‫ריינה הינהנה באי רצון‪" .‬בסדר‪".‬‬
‫פגסוס נחת על הסיפון הקדמי עם גווידו ובלאקג'ק‪ .‬ששת הסוסים האחרים הניחו את‬
‫אתנה פרתנוס בעדינות על מנחת המסוקים ונחתו סביבו‪ .‬עם הכבלים והרתמות‪ ,‬הם נראו‬
‫כמו סוסי קרוסלה‪.‬‬
‫ריינה ירדה מגב פגסוס‪ .‬כפי שעשתה יומיים קודם לכן‪ ,‬כשפגשה אותו לראשונה‪ ,‬היא‬
‫כרעה ברך בפני הסוס‪.‬‬
‫"תודה לך‪ ,‬פגסוס האדיר‪".‬‬
‫פגסוס פרש כנפיים והטה את ראשו‪.‬‬
‫אפילו עכשיו‪ ,‬אחרי שחצו יחדיו חצי מהחוף המזרחי‪ ,‬התקשתה ריינה להאמין שהסוס‬
‫בן האלמוות הניח לה לרכוב על גבו‪.‬‬
‫ריינה תמיד דמיינה אותו כסוס לבן לחלוטין עם כנפיים דמויות כנפי יונה‪ ,‬אבל צבע‬
‫הפרווה של פגסוס היה חום עמוק‪ ,‬עם גוונים של אדום וזהב סביב החוטם — אשר‬
‫לטענת הדג' היו סימנים שנותרו כשהסוס הגיח מתוך הדם והאיכור של אמו כרותת‬
‫הראש‪ ,‬מדוזה‪ .‬צבעי הכנפיים של פגסוס היו ככנפי עיט — זהב‪ ,‬לבן‪ ,‬חום וחלודה —‬
‫והתוצאה היתה נאה ומלכותית יותר מאשר לבן פשוט‪ .‬פרוותו היתה בצבעי כל הסוסים‬
‫כולם‪ ,‬וייצגה את כל צאצאיו‪.‬‬
‫לורד פגסוס צנף‪.‬‬
‫הדג' מיהר אליהם לתרגם‪" .‬פגסוס אומר שהוא חייב לעזוב לפני תחילת הירי‪ .‬כוח‬
‫החיים שלו מקושר לכל הפגסוסים‪ ,‬אתם מבינים‪ ,‬וכשהוא נפצע כל הסוסים המכונפים‬
‫מרגישים בכאב שלו‪ .‬לכן הוא לא יוצא הרבה‪ .‬הוא בן אלמוות‪ ,‬אבל לא הצאצאים שלו‪.‬‬
‫הוא לא רוצה שהם יסבלו בגללו‪ .‬הוא ביקש מהסוסים האחרים להישאר איתנו ולעזור לנו‬
‫להשלים את המשימה שלנו‪".‬‬
‫"אני מבינה‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬תודה רבה‪".‬‬
‫פגסוס צהל‪.‬‬
‫העיניים של הדג' נפערו‪ .‬הוא כבש יפחת בכי ואז שלף ממחטה מהתרמיל שלו וניגב‬
‫את עיניו‪.‬‬
‫"המאמן?" ניקו הביט בו במבט מודאג‪" .‬מה פגסוס אמר?"‬
‫"הוא– הוא אומר שהוא לא בא אישית בגלל ההודעה שלי‪ ".‬הדג' פנה אל ריינה‪.‬‬
‫"הוא עשה את זה בגלל ‪ .‬הוא מקושר לרגשות של כל הסוסים המכונפים‪ .‬הוא עקב אחרי‬
‫הידידות שלך עם סקיפיו‪ .‬פגסוס אומר שמעולם לא נגעה ללבו אהבה כזאת של חצוי‬
‫לסוס מכונף‪ .‬הוא מעניק לך את תואר ‘ידידת הסוסים'‪ .‬זה כבוד גדול‪".‬‬
‫העיניים של ריינה צרבו‪ .‬היא הרכינה את ראשה‪" .‬תודה רבה‪ ,‬הלורד‪".‬‬
‫פגסוס בטש ברגלו בסיפון‪ .‬הסוסים המכונפים האחרים צהלו בהצדעה‪ .‬אדונם הסתער‬
‫אל חלל האוויר והתרומם אל שמי הלילה‪.‬‬
‫הדג' בהה בעננים בפליאה‪" .‬פגסוס לא נראה בעולם כבר מאות שנים‪ ".‬הוא טפח על‬
‫שכמה של ריינה‪" .‬יפה עשית‪ ,‬רומאית‪".‬‬
‫ריינה לא הרגישה שמגיע לה כבוד על שהמיטה סבל כה רב על סקיפיו‪ ,‬אבל‬
‫התאמצה לכבוש את תחושת האשמה שלה‪.‬‬
‫"ניקו‪ ,‬כדאי שנסרוק את הספינה‪ ",‬אמרה‪" .‬אם יש כאן מישהו–"‬
‫"כבר טיפלתי בזה‪ ".‬הוא ליטף את חוטמו של בלאקג'ק‪" .‬אני מרגיש בשני בני תמותה‬
‫ישנים בתא הראשי‪ .‬זהו‪ .‬אני לא בן היפנוס‪ ,‬אבל שלחתי להם חלומות עמוקים‪ .‬זה אמור‬
‫להספיק כדי שהם ימשיכו לישון עד אחרי הזריחה‪".‬‬
‫ריינה ניסתה לא ללטוש בו מבט‪ .‬בימים האחרונים הוא התחזק מאוד‪ .‬קסמי הטבע‬
‫של הדג' החזירו אותו מהסף‪ .‬היא ראתה את ניקו עושה דברים מרשימים בעבר‪ ,‬אבל‬
‫להשפיע על חלומות‪ ...‬הוא תמיד היה מסוגל לעשות את זה?‬
‫המאמן הדג' חיכך ידיים בלהיטות‪" .‬אז מתי אנחנו יורדים לחוף? אשתי מחכה!"‬
‫ריינה סרקה את האופק‪ .‬ספינת מלחמה יוונית שייטה בקרבת החוף‪ ,‬אבל לא נראה‬
‫שהבחינה בהם‪ .‬לא נשמע קול אזעקה‪ .‬לא היה סימן לתנועה לאורך החוף‪.‬‬
‫לאור הירח היא הבחינה בשובל כסוף במים‪ ,‬כקילומטר מערבה מהם‪ .‬סירת מנוע‬
‫שחורה שטה לעברם במהירות ללא אורות דולקים‪ .‬ריינה קיוותה שזה כלי שיט של בני‬
‫תמותה‪ .‬ואז הסירה התקרבה‪ ,‬וידה של ריינה התהדקה על קת החרב שלה‪ .‬בחרטום‬
‫הסירה נצצה דוגמת עלי דפנה עם האותיות ‪.SPQR‬‬
‫"הלגיון שלח ועדת קבלה‪".‬‬
‫ניקו עקב אחרי מבטה‪" .‬חשבתי שלרומאים אין צי‪".‬‬
‫"לא היה לנו‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬מתברר שאוקטביאנוס היה יותר עסוק משחשבתי‪".‬‬
‫"אז נתקוף!" אמר הדג'‪" .‬כי אף אחד לא יחסום לי את הדרך כשאני כל כך קרוב‪".‬‬
‫ריינה ספרה שלושה אנשים בסירה‪ .‬השניים שמאחור חבשו קסדות‪ ,‬אבל ריינה זיהתה‬
‫את הפנים המחודדות שמאחורי ההגה ואת הכתפיים הרחבות‪ :‬מייקל ָקהייל‪.‬‬
‫"ננסה משא ומתן‪ ",‬החליטה ריינה‪" .‬זה אחד האנשים של אוקטביאנוס‪ ,‬אבל הוא‬
‫לגיונר טוב‪ .‬אולי אני אצליח לפנות לשכל הישר שלו‪".‬‬
‫הרוח הסיטה את שערו הכהה של ניקו על פניו‪" .‬אבל אם את טועה‪"...‬‬
‫הסירה השחורה האטה ועצרה לצדם‪ .‬מייקל קרא אליהם‪" :‬ריינה‪ ,‬קיבלתי פקודות‬
‫לעצור אותך ולהחרים את הפסל הזה‪ .‬אני עולה לסיפון עם שני קנטוריונים נוספים‪ .‬אני‬
‫מעדיף לעשות את זה בלי שפיכות דמים‪".‬‬
‫ריינה ניסתה לשלוט ברגליים הרועדות שלה‪" .‬תעלה‪ ,‬מייקל!"‬
‫היא פנתה אל ניקו והמאמן הדג'‪" .‬אם טעיתי‪ ,‬תהיו מוכנים‪ .‬מייקל קהייל לא יהיה‬
‫יריב פשוט‪".‬‬

‫***‬

‫מייקל לא היה לבוש לקרב‪ .‬הוא לבש רק את חולצת המחנה הסגולה שלו‪ ,‬מכנסי ג'ינס‬
‫ונעלי ריצה‪ .‬הוא לא נשא איתו כלי נשק גלויים‪ ,‬אבל הרגשתה של ריינה לא השתפרה‪.‬‬
‫הזרועות שלו היו עבות כמו עמודים‪ ,‬והבעת פניו ידידותית כמו קיר לבנים‪ .‬קעקוע היונה‬
‫על זרועו הזכיר יותר ציפור טרף‪.‬‬
‫עיניו נצצו כהות בעודו בוחן את המחזה שמולו — פסל אתנה פרתנוס הרתום לצוות‬
‫הפגסוסים‪ ,‬ניקו עם חרב הברזל הסטיגאי שלופה‪ ,‬המאמן הדג' עם אלת הבייסבול‪.‬‬
‫הקנטוריונים שהביא מייקל לגיבוי היו ליילה מהקוהורטה הרביעית ודקוטה‬
‫מהחמישית‪ .‬בחירות מוזרות‪ ...‬לילה‪ ,‬בת קרס‪ ,‬לא נודעה בתוקפנות שלה‪ .‬בדרך כלל היא‬
‫היתה מיושבת מאוד בדעתה‪ .‬ודקוטה‪ ...‬ריינה התקשתה להאמין שבן בכחוס‪ ,‬מהקצינים‬
‫טובי המזג ביותר בלגיון‪ ,‬יצדד באוקטביאנוס‪.‬‬
‫"ריינה רמירס–אריאנו‪ ",‬אמר מייקל‪ ,‬כאילו מקריא ממגילה‪" ,‬פראיטור לשעבר —"‬
‫"אני עדיין פראיטור‪ ",‬תיקנה אותו ריינה‪" .‬אלא אם הועברתי מהתפקיד בהצבעה של‬
‫הסנאט המלא‪ .‬זה מה שקרה?"‬
‫מייקל נאנח אנחה כבדה‪ .‬לא נראה שהוא משתגע על המשימה הזאת‪" .‬קיבלתי‬
‫פקודות לעצור אותך לקראת העמדה לדין‪".‬‬
‫"בסמכות מי?"‬
‫"את יודעת ב–"‬
‫"באשמת מה?"‬
‫"תקשיבי‪ ,‬ריינה —" מייקל שיפשף את המצח בכף היד‪ ,‬כאילו הוא מנסה למחות‬
‫כאב ראש — "גם בעיניי זה לא מוצא חן‪ .‬אבל קיבלתי פקודות‪".‬‬
‫"פקודות לא חוקיות‪".‬‬
‫"מאוחר מדי להתווכח‪ .‬אוקטביאנוס קיבל על עצמו סמכויות לשעת חירום‪ .‬הלגיון‬
‫מאחוריו‪".‬‬
‫"זה נכון?" ריינה הסתכלה במבט מלא משמעות על דקוטה וליילה‪.‬‬
‫ליילה סירבה להסתכל לה בעיניים‪ .‬דקוטה קרץ כאילו הוא מנסה להעביר מסר‪ ,‬אבל‬
‫היה קשה לדעת כשמדובר בו‪ .‬אולי הוא סבל מהרעלת מיץ פטל‪.‬‬
‫"אנחנו במלחמה‪ ",‬אמר מייקל‪" .‬אנחנו חייבים לאחד כוחות‪ .‬דקוטה וליילה לא היו‬
‫תומכים נלהבים במיוחד‪ .‬אוקטביאנוס נתן להם הזדמנות אחרונה להוכיח את עצמם‪ .‬אם‬
‫הם יעזרו לי להחזיר אותך — רצוי בחיים‪ ,‬אבל אם אין ברירה אז את הגופה שלך — הם‬
‫לא יאבדו את הדרגה שלהם ויוכיחו שהם נאמנים‪".‬‬
‫"לאוקטביאנוס‪ ",‬ציינה ריינה‪" .‬לא ללגיון‪".‬‬
‫מייקל פרש את כפות ידיו‪ ,‬שגודלן כמעט ככפפות בייסבול‪" .‬את לא יכולה להאשים‬
‫את הקצינים בכך שהם מצייתים‪ .‬לאוקטביאנוס יש תוכנית איך לנצח‪ ,‬וזאת תוכנית‬
‫מוצלחת‪ .‬עם שחר האונאגרים האלה ישמידו את המחנה היווני בלי אבדה אחת לרומאים‪.‬‬
‫זה אמור לרפא את האלים‪".‬‬
‫ניקו התערב בשיחה‪" .‬אתם תמחקו חצי מהחצויים בעולם‪ ,‬חצי מהמורשת של האלים‪,‬‬
‫כדי לרפא אותם? אתם תקרעו את האולימפוס לגזרים עוד לפני שגאיה תתעורר בכלל‪.‬‬
‫והיא אכן מתעוררת‪ ,‬קנטוריון‪".‬‬
‫מייקל עשה פרצוף‪" .‬שגריר פלוטו‪ ,‬בן האדס‪ ...‬איך שאתה לא קורא לעצמך‪ ,‬אתה‬
‫הוכרזת כמרגל מטעם האויב‪ .‬יש לי פקודות לעצור אותך לשם הוצאה להורג‪".‬‬
‫"אתה מוזמן לנסות‪ ",‬אמר ניקו בקול צונן‪.‬‬
‫העימות נראה כה מגוחך‪ ,‬שהוא היה אמור להיות מצחיק‪ .‬ניקו היה צעיר ממייקל‬
‫בכמה שנים‪ ,‬נמוך ממנו בחמישה–עשר סנטימטרים ורזה ממנו בעשרים קילו‪ .‬אבל מייקל‬
‫לא זז‪ .‬הוורידים בצווארו פעמו‪.‬‬
‫דקוטה השתעל‪" .‬אממ‪ ,‬ריינה‪ ...‬פשוט בואי איתנו בלי מאבק‪ .‬בבקשה‪ .‬אנחנו נסדר‬
‫את זה‪ ".‬הוא בהחלט קרץ אליה‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬מספיק עם הדיבורים‪ ".‬המאמן הדג' הסתכל על מייקל קהייל מלמטה עד‬
‫למעלה‪" .‬תנו לי להוריד את הליצן הזה‪ .‬כבר טיפלתי בגדולים ממנו‪".‬‬
‫מייקל גיחך‪" .‬אני בטוח שאתה פאון אמיץ‪ ,‬אבל —"‬
‫"סאטיר!"‬
‫המאמן הדג' זינק על הקנטוריון‪ .‬הוא הלם באלת הבייסבול שלו בכל הכוח‪ ,‬אבל‬
‫מייקל פשוט תפס אותה ומשך אותה מאחיזתו של המאמן‪ .‬מייקל שבר את האלה על‬
‫ברכו‪ .‬ואז דחף את המאמן לאחור‪ ,‬אף שהיה ברור לריינה שהוא לא מנסה לפגוע‬
‫בסאטיר‪.‬‬
‫"זהו זה!" נהם הדג'‪" .‬עכשיו ממש התעצבנתי!"‬
‫"המאמן‪ ",‬הזהירה אותו ריינה‪" ,‬מייקל ממש חזק‪ .‬אתה תצטרך להיות עוג או —"‬
‫ממקום כלשהו משמאל לספינה‪ ,‬על קו המים‪ ,‬מישהו צעק‪" :‬קהייל! למה לוקח לך‬
‫כל כך הרבה זמן?"‬
‫מייקל נרתע‪" .‬אוקטביאנוס?"‬
‫"ברור שזה אני!" צעק הקול מתוך החשכה‪" .‬נמאס לי לחכות שתבצע את הפקודות‬
‫שלי! אני עולה לספינה‪ .‬שכל הצדדים יזרקו את כלי הנשק שלהם!"‬
‫המצח של מייקל התקמט‪" .‬אממ‪ ...‬המפקד? כולם? גם אנחנו?"‬
‫"אי אפשר לפתור כל בעיה בחרב או באגרוף‪ ,‬חתיכת שור מטומטם! אני מסוגל לטפל‬
‫בגראיקי החלאות האלה!"‬
‫מייקל נראה מהוסס אבל סימן לליילה ולדקוטה‪ ,‬שהניחו את חרבותיהם על הסיפון‪.‬‬
‫ריינה העיפה מבט בניקו‪ .‬משהו בבירור לא היה בסדר‪ .‬היא לא הצליחה להעלות‬
‫בדעתה שום סיבה שאוקטביאנוס יבוא לכאן‪ ,‬יסכן את עצמו ככה‪ .‬והוא בהחלט לא היה‬
‫פוקד על הקצינים שלו להניח את כלי נשקם‪ .‬אבל תחושת הבטן של ריינה הורתה לה‬
‫לשחק את המשחק‪ .‬היא שמטה את החרב שלה‪ .‬ניקו עשה כמותה‪.‬‬
‫"כולם נפרקו מנשקם‪ ,‬המפקד‪ ",‬קרא מייקל‪.‬‬
‫"טוב מאוד!" צעק אוקטביאנוס‪.‬‬
‫צללית כהה הופיעה בראש הסולם‪ ,‬אבל היא היתה גדולה בהרבה מכדי שתהיה‬
‫צלליתו של אוקטביאנוס‪ .‬דמות קטנה יותר‪ ,‬מכונפת‪ ,‬ריפרפה מאחור — הרפיה? לפני‬
‫שהספיקה ריינה לקלוט מה קורה‪ ,‬חצה הקיקלופ את הסיפון בשני צעדים גדולים‪ .‬הוא‬
‫הלם בראשו של מייקל קהייל‪ .‬הקנטוריון קרס כמו שק אבנים‪ .‬דקוטה וליילה נסוגו‬
‫בבהלה‪.‬‬
‫ההרפיה עופפה אל גג בית ההגה‪ .‬לאור הירח היה לנוצות שלה צבע דם‪.‬‬
‫"חזק‪ ",‬אמרה אלה בעודה מסדרת את נוצות כנפיה‪" .‬החבר של אלה יותר חזק‬
‫מרומאים‪".‬‬
‫"חברים!" רעם קולו של טייסון הקיקלופ‪ .‬הוא חבק את ריינה בזרוע אחת ואת הדג'‬
‫וניקו באחרת‪" .‬באנו להציל אתכם‪ .‬הידד לנו!"‬
 ‫‪XXXVIII‬‬

‫ריינה‬
‫בכל חייה לא שמחה ריינה כל כך למראה קיקלופ‪ ,‬לפחות עד שטייסון הניח אותם מידיו‬
‫והסתער על ליילה ודקוטה‪" .‬רומאים רעים!"‬
‫"טייסון‪ ,‬חכה!" אמרה ריינה‪" .‬אל תפגע בהם!"‬
‫המצח של טייסון התקמט‪ .‬הוא היה קטן יחסית לקיקלופ‪ ,‬ממש ילד‪ ,‬האמת — גובהו‬
‫קצת מעל מטר שמונים‪ ,‬שערו החום המדובלל נוקשה ממי מלח‪ ,‬עינו היחידה‪ ,‬הגדולה‪,‬‬
‫בצבע סירופ מייפל‪ .‬הוא לא לבש דבר מלבד בגד ים וחולצת פיג'מה מפלנל‪ ,‬כאילו לא‬
‫הצליח להחליט אם הוא רוצה לשחות או לישון‪ .‬הוא הדיף ריח עז של חמאת בוטנים‪.‬‬
‫"הם לא רעים?" שאל‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬הם קיבלו פקודות רעות‪ .‬אני חושבת שהם מצטערים על זה‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬דקוטה?"‬
‫דקוטה הרים ידיים במהירות כזאת‪ ,‬שהוא נראה כמו סופרמן שעומד להמריא‪" .‬ריינה‪,‬‬
‫ניסיתי לרמוז לך! ליילה ואני תיכננו לעבור צד ולעזור לך להכניע את מייקל‪".‬‬
‫"נכון!" ליילה כמעט כשלה לאחור מעבר למעקה‪" .‬אבל לפני שהספקנו הקיקלופ‬
‫עשה את זה בשבילנו!"‬
‫המאמן הדג' נשף בבוז‪" .‬ממש!"‬
‫טייסון התעטש‪" .‬מצטער‪ .‬פרוות עזים‪ .‬אף מגרד‪ .‬אנחנו בוטחים ברומאים?"‬
‫"אני כן‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬דקוטה‪ ,‬ליילה‪ ,‬אתם מבינים מה המשימה שלנו?"‬
‫ליילה הינהנה‪" .‬את רוצה להחזיר את הפסל הזה ליוונים כמנחת שלום‪ .‬תני לנו‬
‫לעזור‪".‬‬
‫"כן‪ ".‬דקוטה הינהן במרץ‪" .‬הלגיון ממש לא מאוחד כמו שמייקל טוען‪ .‬אנחנו לא‬
‫בוטחים בכל כוחות האָ וּקְ סיליָה שאוקטביאנוס אסף‪".‬‬
‫ניקו צחק במרירות‪" .‬קצת מאוחר מדי לספקות‪ .‬אתם מוקפים‪ .‬ברגע שמחנה החצויים‬
‫יושמד‪ ,‬בעלי הברית שלכם יפנו נגדכם‪".‬‬
‫"אז מה נעשה?" שאל דקוטה‪" .‬יש לנו שעה לכל היותר עד הזריחה‪".‬‬
‫"חמש חמישים ושתיים‪ ",‬אמרה אלה‪ ,‬שעדיין קיננה על בית ההגה‪" .‬זריחה‪ ,‬החוף‬
‫המזרחי‪ ,‬אחד באוגוסט‪‘ .‬לוחות זמנים למטאורולוגיה ימית'‪ .‬שעה ושתים–עשרה דקות זה‬
‫יותר משעה‪".‬‬
‫עווית חלפה בעין של דקוטה‪" .‬אני מודה בטעות‪".‬‬
‫המאמן הדג' הסתכל על טייסון‪" .‬אנחנו יכולים להגיע למחנה החצויים בשלום? מלי‬
‫בסדר?"‬
‫טייסון גירד את סנטרו בהרהור‪" .‬היא מאוד עגולה‪".‬‬
‫"אבל היא בסדר?" התעקש הדג'‪" .‬היא עדיין לא ילדה?"‬
‫"'הלידה מתרחשת בסוף השליש השלישי להיריון‪ "',‬הכריזה אלה‪" .‬עמוד ארבעים‬
‫ושלוש‪‘ ,‬מדריך האם הטרייה ל–'"‬
‫"אני חייב להגיע לשם!" נראה שבכל רגע הדג' עומד לקפוץ מעבר למעקה ולשחות‬
‫לחוף‪.‬‬
‫ריינה הניחה יד על כתפו‪" .‬המאמן‪ ,‬אנחנו נביא אותך לאשתך‪ ,‬אבל בוא נעשה את זה‬
‫כמו שצריך‪ .‬טייסון‪ ,‬איך אתה ואלה הגעתם לספינה הזאת?"‬
‫"קשת!"‬
‫"אתם‪ ...‬הגעתם על קשת?"‬
‫"הוא הדג–פוני החבר שלי‪".‬‬
‫"היפוקמפוס‪ ",‬הבהיר ניקו‪.‬‬
‫"אני מבינה‪ ".‬ריינה הירהרה לרגע‪" .‬אתה ואלה יכולים ללוות את המאמן בשלום‬
‫בחזרה למחנה החצויים?"‬
‫"כן!" אמר טייסון‪" .‬אנחנו יכולים!"‬
‫"יפה‪ .‬המאמן‪ ,‬לך לאשתך‪ .‬תגיד לחניכים שאני מתכננת להטיס את אתנה פרתנוס‬
‫לגבעת החצויים עם הזריחה‪ .‬זאת מתנה מרומא ליוון‪ ,‬שנועדה לגשר על הפערים בינינו‪.‬‬
‫אם הם יוכלו להימנע מלירות בנו כשאנחנו בשמים‪ ,‬אני אהיה אסירת תודה‪".‬‬
‫"קיבלת‪ ",‬אמר הדג'‪" .‬אבל מה עם הלגיון הרומאי?"‬
‫"זאת בעיה‪ ",‬אמרה ליילה בחומרה‪" .‬האונאגרים כן יפגיזו אתכם‪".‬‬
‫"נצטרך פעולת הסחה‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬משהו שיעכב את ההתקפה על מחנה‬
‫החצויים‪ ,‬ואם אפשר‪ ,‬ינטרל את כלי המצור האלה‪ .‬דקוטה‪ ,‬ליילה‪ ,‬הקוהורטות שלכם ילכו‬
‫אחריכם?"‬
‫"אני–אני חושב שכן‪ ",‬אמר דקוטה‪" .‬אבל אם נבקש מהם לבצע מעשה בגידה —"‬
‫"זאת לא בגידה‪ ",‬אמרה ליילה‪" .‬לא אם אנחנו פועלים על סמך פקודה ישירה של‬
‫הפראיטור שלנו‪ .‬וריינה עדיין פראיטור‪".‬‬
‫ריינה פנתה אל ניקו‪" .‬אני צריכה שתלך עם דקוטה וליילה‪ .‬בזמן שהם יחוללו צרות‬
‫בין השורות וינסו לעכב את ההתקפה‪ ,‬אתה חייב למצוא דרך לחבל באונאגרים האלה‪".‬‬
‫החיוך של ניקו גרם לריינה לשמוח שהוא בצד שלה‪" .‬בשמחה‪ .‬אנחנו נמשוך זמן כדי‬
‫שתוכלי להעביר את אתנה פרתנוס‪".‬‬
‫"אממ‪ "...‬דקוטה זע באי שקט‪" .‬גם אם תביאו את הפסל לגבעה‪ ,‬מה ימנע‬
‫מאוקטביאנוס להשמיד אותו ברגע שהוא יהיה שם? יש לו הרבה כוח אש‪ ,‬גם בלי‬
‫האונגארים‪".‬‬
‫ריינה הציצה מעלה אל פני השיש של אתנה מאחורי רשת ההסוואה‪" .‬ברגע שהפסל‬
‫יוחזר ליוונים‪ ...‬אני חושבת שיהיה קשה להשמיד אותו‪ .‬הקסם שלו חזק‪ .‬הוא פשוט בחר‬
‫לא להשתמש בו בינתיים‪".‬‬
‫ליילה התכופפה לאט והרימה את החרב שלה‪ ,‬בלי להוריד את העיניים מאתנה‬
‫פרתנוס‪" .‬אני מאמינה לך‪ .‬מה נעשה במייקל?"‬
‫ריינה בחנה את ההר הנוחר של החצוי בן הוואי‪" .‬תכניסו אותו לסירה שלכם‪ .‬אל‬
‫תפגעו בו ואל תקשרו אותו‪ .‬יש לי הרגשה שהלב של מייקל במקום הנכון‪ .‬לרוע מזלו‪,‬‬
‫היה לו הספונסר הלא נכון‪".‬‬
‫ניקו החזיר לנדן את חרבו השחורה‪" .‬את בטוחה‪ ,‬ריינה? לא מוצא חן בעיניי להשאיר‬
‫אותך לבד‪".‬‬
‫בלאקג'ק צהל וליקק את הפנים של ניקו‪.‬‬
‫"אההה! בסדר‪ ,‬אני מצטער‪ ".‬ניקו ניגב מפניו רוק סוסים‪" .‬ריינה לא לבד‪ .‬יש לה עדר‬
‫של פגסוסים מעולים‪".‬‬
‫ריינה הצליחה לעצור בחיוך שלה‪" .‬אני אהיה בסדר גמור‪ .‬אם יתמזל מזלנו‪ ,‬ניפגש‬
‫כולנו בקרוב מאוד‪ .‬נילחם זה לצד זה בכוחות של גאיה‪ .‬תיזהרו! אָ וֶוה רומָ אי!"‬
‫דקוטה וליילה חזרו על הקריאה‪.‬‬
‫טייסון קימט את גבתו היחידה‪" .‬מי זאת אווה?"‬
‫"זה אומר‪ ,‬קדימה‪ ,‬רומאים‪ ".‬ריינה טפחה על הזרוע של הקיקלופ‪" .‬אבל בטח‪ ,‬גם‬
‫קדימה‪ ,‬יוונים‪ ".‬המילים נשמעו משונות בפיה‪.‬‬
‫היא פנתה אל ניקו‪ .‬היא רצתה לחבק אותו אבל לא היתה בטוחה שהוא יקדם בברכה‬
‫את המחווה‪ .‬היא הושיטה לו יד‪" .‬לכבוד היה לי להשתתף איתך במשימה‪ ,‬בן האדס‪".‬‬
‫אחיזתו של ניקו היתה חזקה‪" .‬את החצויה האמיצה ביותר שפגשתי אי פעם‪ ,‬ריינה‪.‬‬
‫אני —" הוא השתתק‪ ,‬אולי כשקלט שיש לו קהל גדול‪" .‬אני לא אאכזב אותך‪ .‬נתראה על‬
‫גבעת החצויים‪".‬‬
‫השמים החלו להתבהר במזרח בעוד הקבוצה מתפזרת‪ .‬עד מהרה ניצבה ריינה על‬
‫סיפון "מי אמור" לבדה‪ ,‬חוץ משמונה פגסוסים ואתנה בגובה שנים–עשר מטר‪.‬‬
‫היא ניסתה להשקיט את עצביה המתוחים‪ .‬עד שניקו‪ ,‬דקוטה וליילה יספיקו לשבש‬
‫את התקפת הלגיון היא לא תוכל לעשות דבר‪ ,‬אבל היא שנאה לעמוד ולחכות‪.‬‬
‫ממש מעבר לחומת הגבעות החשוכות‪ ,‬אחיה לנשק בלגיון השנים–עשר מתכוננים‬
‫למתקפה מיותרת‪ .‬אם ריינה היתה נשארת איתם‪ ,‬היא היתה יכולה להנחות אותם טוב‬
‫יותר‪ .‬היא היתה יכולה לרסן את אוקטביאנוס‪ .‬אולי הענק אוריון צדק‪ :‬היא נכשלה‬
‫בחובותיה‪.‬‬
‫היא נזכרה ברוחות הרפאים על המרפסת בסן חואן — מצביעות עליה‪ ,‬לוחשות‬
‫האשמות‪ :‬רוצחת‪ .‬בוגדת‪ .‬היא נזכרה בתחושת החרב הזהובה בידיה בעודה משספת את‬
‫רוח הרפאים של אבא שלה — ובפניו‪ ,‬שנמלאו זעם ותחושת בגידה‪.‬‬
‫את בת רמירס–אריאנו! נהג אביה להשתולל‪ .‬לעולם אל תנטשי את משמרתך‪.‬‬
‫לעולם אל תורידי את המגננות‪ .‬ומעל הכול‪ ,‬לעולם אל תבגדי באנשייך!‬
‫ריינה עברה את כל העבירות הללו כשעזרה ליוונים‪ .‬רומאית אמורה להשמיד את‬
‫אויביה‪ .‬במקום זאת ריינה איחדה איתם כוחות‪ .‬היא נטשה את הלגיון שלה בידי מטורף‪.‬‬
‫מה היתה אמא שלה אומרת? בלונה‪ ,‬אלת המלחמה‪...‬‬
‫בלאקג'ק כנראה הרגיש במתח שלה‪ .‬הוא טפף אליה ואפו נגע בה בעדינות‪.‬‬
‫היא ליטפה את חוטמו‪" .‬אין לי חטיפים בשבילך‪ ,‬חבר‪".‬‬
‫הוא הדף אותה בחיבה‪ .‬ניקו אמר לה שבדרך כלל פרסי רוכב על גבו של בלאקג'ק‪,‬‬
‫אבל נראה שהסוס ידידותי כלפי כולם‪ .‬הוא נשא את בן האדס ללא מחאה‪ .‬עכשיו הוא‬
‫ניחם רומאית‪.‬‬
‫היא חיבקה בזרועותיה את צווארו החסון‪ .‬לפרוותו היה בדיוק אותו ריח כמו לסקיפיו‬
‫— תערובת של דשא קצוץ ולחם חם‪ .‬היא פלטה יפחת בכי שהלכה והצטברה בחזה‪.‬‬
‫כפראיטור‪ ,‬לא התאפשר לה להפגין חולשה או פחד בפני רעיה לנשק‪ .‬היא היתה חייבת‬
‫להישאר חזקה‪ .‬אבל לא נראה שלסוס אכפת‪.‬‬
‫הוא צהל קלות‪ .‬ריינה לא הבינה את שפת הסוסים‪ ,‬אבל נדמה שהוא אומר‪ ,‬זה‬
‫בסדר‪ .‬יפה עשית‪.‬‬
 ‫היא הרימה מבט אל הכוכבים הנמוגים‪.‬‬
‫"אמא‪ ",‬אמרה‪" ,‬לא התפללתי אלייך מספיק‪ .‬מעולם לא פגשתי אותך‪ .‬מעולם לא‬
‫ביקשתי את עזרתך‪ .‬אבל בבקשה‪ ...‬הבוקר‪ ,‬תני לי את הכוח לעשות את הדבר הנכון‪".‬‬
‫כאילו על פי סימן‪ ,‬הבזיק משהו באופק המזרחי — אור על פני המצר‪ ,‬שהתקרב‬
‫במהירות כמו סירת מנוע נוספת‪.‬‬
‫לרגע אחד של שמחה חשבה ריינה שזה אות מבלונה‪.‬‬
‫הדמות הכהה התקרבה‪ .‬תקוותה של ריינה הפכה לחשש‪ .‬היא חיכתה זמן ממושך‬
‫מדי‪ ,‬משותקת מחוסר אמון‪ ,‬בעוד הצללית מתגלה כדמוי–אדם שרץ לעברה על פני המים‪.‬‬
‫החץ הראשון פגע בגופו של בלאקג'ק‪ .‬הסוס קרס בצרחת כאב‪.‬‬
‫ריינה צרחה‪ ,‬אבל לפני שהספיקה לזוז פגע חץ שני בסיפון בין רגליה‪ .‬לחץ הוצמד‬
‫מסך זוהר בגודל שעון‪ ,‬שספר לאחור מ–‪.5:00‬‬
‫‪.4:59‬‬
‫‪.4:58‬‬
 ‫‪XXXIX‬‬

‫ריינה‬
‫"אני ממליץ לך לא לזוז‪ ,‬פראיטור!"‬
‫אוריון ניצב על פני המים‪ ,‬חמישה–עשר מטרים מימין לספינה‪ ,‬וחץ מתוח בקשתו‪.‬‬
‫מבעד לערפל הזעם והצער של ריינה‪ ,‬היא הבחינה בצלקות החדשות של הענק‪.‬‬
‫הקרב שלו עם הציידות הותיר כתמים של רקמת צלקת ורודה ואפורה על זרועותיו ועל‬
‫פניו‪ ,‬כך שהוא נראה כמו אפרסק מרקיב‪ .‬העין המכנית השמאלית היתה חשוכה‪ .‬שערו‬
‫נשרף ונותרו רק טלאים מחוספסים‪ .‬אפו היה אדום ונפוח ממיתר הקשת שניקו הצליף בו‬
‫בפניו‪ .‬כל זה עורר בריינה נקיפה של סיפוק אפל‪.‬‬
‫למרבה הצער‪ ,‬הענק לא איבד את חיוכו הזחוח‪.‬‬
‫לרגליה של ריינה הורה הטיימר שעל החץ ‪.4:42‬‬
‫"חצים נפיצים כל כך רגישים‪ ",‬אמר אוריון‪" .‬מרגע שנועצים אותם‪ ,‬אפילו התנועה‬
‫הקלה ביותר עלולה להפעילם‪ .‬לא הייתי רוצה שתחמיצי את ארבע הדקות האחרונות‬
‫בחייך‪".‬‬
‫חושיה של ריינה התחדדו‪ .‬הפגסוסים התגודדו מתוחים סביב אתנה פרתנוס‪ .‬השחר‬
‫החל להפציע‪ .‬רוח נשאה מן החוף ניחוח קל של תותים‪ .‬לצדה על הסיפון שכב בלאקג'ק‬
‫מתנשף ורועד — עדיין בחיים אך פצוע קשה‪.‬‬
‫לבה הלם בכוח כזה שהיא חששה שעור התוף שלה עומד להתפקע‪ .‬היא החדירה את‬
‫כוחה בבלאקג'ק בניסיון להחזיק אותו בחיים‪ .‬היא לא תראה אותו מת‪.‬‬
‫היא רצתה להטיח עלבונות בענק‪ ,‬אבל מילותיה הראשונות היו שלוות להפתיע‪" .‬מה‬
‫עם אחותי?"‬
‫שיניו הלבנות של אוריון הבזיקו בפניו הפצועות‪" .‬הייתי שמח לומר לך שהיא מתה‪.‬‬
‫הייתי שמח לראות את הכאב בפנייך‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬למיטב ידיעתי אחותך עדיין בחיים‪.‬‬
‫וכך גם תאליה גרייס והציידות המרגיזות שלה‪ .‬הן הפתיעו אותי‪ ,‬אני מודה‪ .‬נאלצתי‬
‫להימלט מהן בדרך הים‪ .‬כבר כמה ימים שאני פצוע ודואב‪ ,‬מחלים באיטיות ובונה לי קשת‬
‫חדשה‪ .‬אך אל דאגה‪ ,‬פראיטור‪ .‬את תמותי ראשונה‪ .‬הפסל היקר שלך יישרף בבעירה‬
‫גדולה‪ .‬לאחר שגאיה תתעורר‪ ,‬כשעולם בני התמותה יגסוס‪ ,‬אני אמצא את אחותך‪ .‬אני‬
‫שמתּ בייסורים‪ .‬ואז אהרוג אותה‪ ".‬הוא גיחך‪" .‬כך שהכול כשורה!"‬
‫ְ‬ ‫אספר לה‬
 ‫‪.4:04‬‬
‫היילה עדיין בחיים‪ .‬תאליה והציידות עדיין במקום כלשהו‪ .‬אבל לדבר מכל זה לא‬
‫תהיה חשיבות אם ריינה תיכשל במשימתה‪ .‬השמש החלה לזרוח על היום האחרון של‬
‫העולם‪...‬‬
‫נשימתו של בלאקג'ק הפכה מאומצת יותר‪.‬‬
‫ריינה גייסה את כל אומץ לבה‪ .‬הסוס המכונף זקוק לה‪ .‬לורד פגסוס העניק לה את‬
‫תואר "ידידת הסוסים"‪ ,‬והיא לא תאכזב אותו‪ .‬היא לא יכולה לחשוב כרגע על העולם‬
‫כולו‪ .‬היא חייבת להתרכז בדבר הקרוב ביותר‪.‬‬
‫‪.3:54‬‬
‫"אז מה‪ ".‬היא נעצה באוריון מבט זועם‪" .‬אתה פצוע ומכוער‪ ,‬אבל לא מת‪ .‬כנראה‬
‫אצטרך עזרה של אל כדי להרוג אותך‪".‬‬
‫אוריון צחק‪" .‬למרבה הצער‪ ,‬אתם הרומאים מעולם לא הצטיינתם בזימון אלים‬
‫לעזרתכם‪ .‬אני מניח שהם לא מעריכים אתכם במיוחד‪ ,‬מה?"‬
‫ריינה התפתתה להסכים‪ .‬היא התפללה לאמא שלה‪ ...‬וזכתה בהגעתו של ענק רצחני‪.‬‬
‫לא בדיוק חיבוק אוהב‪.‬‬
‫מצד אחר‪...‬‬
‫ריינה צחקה‪" .‬אוי‪ ,‬אוריון‪".‬‬
‫חיוכו של הענק התערער‪" .‬יש לך חוש הומור מוזר‪ ,‬ילדה‪ .‬מה מצחיק אותך?"‬
‫"בלונה כן נענתה לתפילה שלי‪ .‬היא לא נלחמת בקרבות שלי במקומי‪ .‬היא לא‬
‫מבטיחה לי ניצחון קל‪ .‬היא מעניקה לי הזדמנויות להוכיח את עצמי‪ .‬היא נותנת לי אויבים‬
‫חזקים ובעלי ברית פוטנציאליים‪".‬‬
‫זיק חשמלי הבזיק בעין השמאלית של אוריון‪" .‬את מדברת שטויות‪ .‬עמוד אש עומד‬
‫להשמיד אותך ואת הפסל היווני היקר שלך‪ .‬אף בעל ברית לא יוכל לעזור לך‪ .‬אמא שלך‬
‫נטשה אותך כפי שאת נטשת את הלגיון שלך‪".‬‬
‫"אבל היא לא נטשה אותי‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬בלונה לא היתה רק אלת מלחמה‪ .‬היא לא‬
‫היתה כמו ֶאנֵ יאוֹ של יוון‪ ,‬שהיא פשוט התגלמות של טבח‪ .‬במקדש בלונה הרומאים קידמו‬
‫את פניהם של שגרירים זרים‪ .‬הכריזו שם מלחמות‪ ,‬אבל גם ערכו משא ומתן על הסכמי‬
‫שלום — שלום בר קיימא מעמדה של כוח‪".‬‬
‫‪.3:01‬‬
‫ריינה שלפה את הסכין שלה‪" .‬בלונה העניקה לי הזדמנות לכרות שלום עם היוונים‬
‫ולחזק בכך את רומא‪ .‬אני ניצלתי אותה‪ .‬אם אמות‪ ,‬זה יהיה תוך כדי הגנה על המטרה‬
‫הזאת‪ .‬ולכן אני אומרת שאמא שלי כן איתי היום‪ .‬היא תוסיף את הכוח שלה לשלי‪ .‬תירה‬
‫את החץ שלך‪ ,‬אוריון‪ .‬זה לא ישנה דבר‪ .‬כשאני אשליך את הלהב הזה והוא יינעץ בלב‬
‫שלך‪ ,‬אתה כן תמות‪".‬‬
‫אוריון עמד חסר תנועה על הגלים‪ .‬הפנים שלו היו מסכה של ריכוז‪ .‬העין הבריאה‬
‫האחת שלו מיצמצה באור ענברי‪.‬‬
‫"את מרמה‪ ",‬נהם‪" .‬הרגתי מאות כמוך‪ :‬ילדות ששיחקו במלחמה‪ ,‬העמידו פנים שהן‬
‫שוות ערך לענקים! אני לא אעניק לך מוות מהיר‪ ,‬פראיטור‪ .‬אני אצפה בך נשרפת‪ ,‬כפי‬
‫שהציידות שרפו אותי‪".‬‬
‫‪.2:31‬‬
‫בלאקג'ק התנשף בקול צורמני ובעט ברגליו בסיפון‪ .‬השמים עטו גוון ורדרד‪ .‬רוח‬
‫מכיוון החוף אחזה ברשת ההסוואה של אתנה פתרנוס והסירה אותה מעל הפסל‪ ,‬משלחת‬
‫את הבד הכסוף להתנחשל על פני המצר‪ .‬אתנה פרתנוס בהק באור השחר‪ ,‬וריינה חשבה‬
‫לעצמה כמה יפה תיראה האלה מעל המחנה היווני‪.‬‬
‫זה חייב לקרות‪ ,‬היא חשבה לעצמה‪ ,‬בתקווה שהפגסוסים מסוגלים לחוש בכוונותיה‪.‬‬
‫אתם חייבים להשלים את המסע בלעדי‪.‬‬
‫היא החוותה בראשה לעבר אתנה פרתנוס‪" .‬הגבירה‪ ,‬לכבוד היה לי ללוות אותך‪".‬‬
‫אוריון נשף בבוז‪" .‬אז התחלת לדבר לפסלי אויב? חסר תוחלת‪ .‬נשארו לך בערך שתי‬
‫דקות לחיות‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬אבל אני לא מוגבלת ללוח הזמנים שלך‪ ,‬ענק‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬רומאית אינה‬
‫מחכה למוות‪ .‬היא מחפשת אחריו ויוצאת לקראתו בתנאיה שלה‪".‬‬
‫היא השליכה את הסכין שלה‪ .‬הוא פגע בול — ישר במרכז חזהו של הענק‪.‬‬
‫אוריון שאג מכאב‪ ,‬וריינה חשבה לעצמה שהיא שמחה שזהו הצליל האחרון שהיא‬
‫תשמע בחייה‪.‬‬
‫היא השליכה את הגלימה שלה מולה ונשכבה על החץ הנפיץ‪ ,‬נחושה בדעתה לגונן‬
‫על בלאקג'ק ושאר הפגסוסים‪ ,‬ואולי גם על בני התמותה הישנים מתחת לסיפון‪ .‬לא היה‬
‫לה מושג אם גופה יבלום את הפיצוץ‪ ,‬אבל זה היה הסיכוי הטוב ביותר שלה להציל את‬
‫חבריה ואת המשימה‪.‬‬
‫היא התקשחה בציפייה למוות‪ .‬היא הרגישה בלחץ גובר כשהחץ התפוצץ‪ ...‬אבל‬
‫באופן שונה מכפי שציפתה‪ .‬הפיצוץ היה בסך הכול "פופ" קלוש מתחת לצלעותיה‪ ,‬כמו‬
‫בלון שנופח יותר מדי‪ .‬הגלימה שלה הפכה חמה במידה לא נעימה‪ .‬שום להבה לא פרצה‪.‬‬
‫למה היא עדיין בחיים?‬
‫קומי‪ ,‬אמר קול בראשה‪.‬‬
‫כמו מתוך טרנס‪ ,‬ריינה קמה‪ .‬עשן התאבך משולי הגלימה שלה‪ .‬היא קלטה שמשהו‬
‫השתנה בבד הסגול‪ .‬הוא נצץ כאילו נארגו בו חוטים של זהב קיסרי‪ .‬לרגליה הפך חלק‬
‫מהסיפון לעיגול של פחם‪ ,‬אבל הגלימה אפילו לא נחרכה‪.‬‬
‫קבלי מידיי את האייגיס שלי‪ ,‬ריינה רמירס–אריאנו‪ ,‬אמר הקול‪ .‬היום הוכחת את‬
‫עצמך כגיבורת האולימפוס‪.‬‬
‫ריינה בהתה בתדהמה באתנה פרתנוס‪ ,‬אשר זהרה בהילה זהובה קלושה‪.‬‬
‫האייגיס‪ ...‬משנים של לימוד‪ ,‬ריינה נזכרה שהמונח "אייגיס" תקף לא רק למגן אתנה‪.‬‬
‫כוונתו גם לגלימה של האלה‪ .‬על פי האגדה‪ ,‬אתנה חתכה לפעמים פיסות מהגלימה שלה‬
‫ותלתה אותן על פסלים במקדשים שלה‪ ,‬ואפילו על שכם גיבוריה הנבחרים‪ ,‬על מנת לגונן‬
‫עליהם‪.‬‬
‫הגלימה של ריינה‪ ,‬שאותה עטתה שנים‪ ,‬השתנתה פתאום‪ .‬היא ספגה את עוצמת‬
‫הפיצוץ‪.‬‬
‫היא ניסתה לומר דבר–מה‪ ,‬להודות לאלה‪ ,‬אבל קולה סירב לפעול‪ .‬ההילה הקורנת‬
‫של הפסל התפוגגה‪ .‬הצלצולים באוזניים של ריינה שככו‪ .‬היא הפכה מודעת לאוריון‪,‬‬
‫שעדיין שאג בכאב בעודו כושל על פני המים‪.‬‬
‫"את נכשלת!" הוא תלש את הסכין שלה מחזהו והשליך אותו לים‪" .‬אני עדיין חי!"‬
‫הוא מתח חץ בקשת שלו וירה‪ ,‬אבל נדמה שהכול מתרחש לאט‪ .‬ריינה הסיטה את‬
‫הגלימה מול גופה‪ .‬החץ התנפץ על הבד‪ .‬ריינה הסתערה מעל למעקה וזינקה על הענק‪.‬‬
‫הקפיצה היתה רחוקה במידה בלתי אפשרית‪ ,‬אבל ריינה חשה פרץ של כוח באבריה‪,‬‬
‫כאילו אמה בלונה מקנה לה מכוחה — בתמורה לכל הכוחות שתרמה ריינה לאחרים‬
‫במהלך השנים‪.‬‬
‫ריינה תפסה בקשת של אוריון‪ ,‬זינקה בסיבוב חד כמו מתעמלת‪ ,‬ונחתה על גבו של‬
‫הענק‪ .‬היא נעלה רגליים סביב מותניו‪ ,‬פיתלה את גלימתה לחבל ומשכה בו לרוחב צווארו‬
‫של אוריון בכל כוחה‪.‬‬
‫הוא שמט מיד את הקשת‪ .‬הוא תפס בבד הנוצץ‪ ,‬אבל אצבעותיו העלו אדים‬
‫ושלפוחיות כשנגעו בו‪ .‬עשן חמוץ וצורב עלה מצווארו‪.‬‬
‫ריינה הידקה את אחיזתה עוד יותר‪.‬‬
‫"זה על פיבי‪ ",‬נהמה באוזנו‪" .‬על קינזי‪ .‬על כל אלה שהרגת‪ .‬אתה תמות מידי‬
‫בחורה‪".‬‬
‫אוריון התחבט ונאבק‪ ,‬אבל לא היה ניתן לערער את כוח רצונה של ריינה‪ .‬עוצמת‬
‫אתנה היתה ספוגה בגלימתה‪ .‬בלונה בירכה אותה בכוח ובנחישות‪ .‬לא אלה רבת עוצמה‬
‫אחת אלא שתיים סייעו לה‪ ,‬אך על ריינה הוטל להשלים את ההרג‪.‬‬
‫והיא אכן השלימה‪.‬‬
‫הענק קרס על ברכיו והחל לשקוע במים‪ .‬ריינה לא הרפתה ממנו עד שחדל להתחבט‬
‫וגופו התמוסס לקצף הים‪ .‬העין המכנית שלו נעלמה מתחת לגלים‪ .‬הקשת שלו החלה‬
‫לשקוע‪.‬‬
‫ריינה הניחה לה‪ .‬לא היה לה כל עניין בשלל מלחמה — שום רצון להניח לחלק‬
‫כלשהו מהענק לשרוד‪ .‬בדומה למאניה של אביה — וכל הרוחות הזועמות האחרות‬
‫מעברה — לא היה לאוריון דבר ללמד אותה‪ .‬הוא היה ראוי להישכח‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬השחר עלה‪.‬‬
‫ריינה שחתה אל היאכטה‪.‬‬
 ‫‪XL‬‬

‫ריינה‬
‫לא היה לה זמן ליהנות מהניצחון על אוריון‪.‬‬
‫החוטם של בלאקג'ק העלה קצף‪ .‬רגליו התעוותו‪ .‬דם נטף מהחץ הנעוץ בגופו‪.‬‬
‫ריינה חיטטה במהירות בתרמיל האספקה שפיבי נתנה לה‪ .‬היא ניקתה את הפצע‬
‫בשיקוי ריפוי‪ .‬היא שפכה שיקוי חד–קרן על להב אולר הכסף שלה‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ",‬היא מילמלה לעצמה‪.‬‬
‫האמת שלא היה לה מושג מה היא עושה‪ ,‬אבל היא ניקתה את הפצע כמיטב יכולתה‬
‫ואחזה בחץ‪ .‬אם יש לו חוד משונן‪ ,‬משיכתו עלולה לגרום עוד יותר נזק‪ .‬אבל אם הוא‬
‫מורעל‪ ,‬אסור לה להשאיר אותו בפנים‪ .‬היא גם לא יכולה לדחוף אותו החוצה‪ ,‬כי הוא‬
‫נעוץ במרכז הגוף של הסוס‪ .‬היא תיאלץ לבחור באפשרות הכי פחות גרועה‪.‬‬
‫"זה יכאב‪ ,‬חבר‪ ",‬היא אמרה לבלאקג'ק‪.‬‬
‫הוא נשף כאומר‪ ,‬תספרי לי משהו שאני לא יודע‪.‬‬
‫באמצעות הסכין שלה היא עשתה חתך צר משני עברי הפצע‪ .‬היא שלפה את החץ‪.‬‬
‫בלאקג'ק צרח‪ ,‬אבל החץ יצא בצורה נקייה‪ .‬החוד לא היה משונן‪ .‬ייתכן שהוא היה‬
‫מורעל‪ ,‬אבל לא היתה לה דרך לדעת‪ .‬היא תטפל בכל בעיה בזמנה‪.‬‬
‫ריינה שפכה עוד שיקוי ריפוי על הפצע וחבשה אותו‪ .‬היא הפעילה לחץ וספרה‬
‫בשקט‪ .‬נראה שהדימום נחלש‪.‬‬
‫היא טיפטפה שיקוי חד–קרן לתוך הפה של בלאקג'ק‪.‬‬
‫ריינה איבדה תחושת זמן‪ .‬הדופק של הסוס הלך והתחזק‪ ,‬הלך והתייצב‪ .‬הכאב‬
‫התפוגג מעיניו‪ .‬נשימתו הפכה קלה יותר‪.‬‬
‫עד שריינה קמה‪ ,‬רעד כל גופה מפחד ומתשישות‪ ,‬אבל בלאקג'ק עדיין היה בחיים‪.‬‬
‫"אתה תהיה בסדר גמור‪ ",‬היא הבטיחה לו‪" .‬אני אשיג לך עזרה במחנה החצויים‪".‬‬
‫בלאקג'ק השמיע קול רטינה‪ .‬ריינה היתה מוכנה להישבע שהוא ניסה לומר‬
‫"סופגניות"‪ .‬היא כנראה התחילה להזות‪.‬‬
‫היא קלטה באיחור כמה השמים מוארים‪ .‬פסל אתנה פרתנוס נצץ באור השמש‪ .‬גווידו‬
‫והסוסים המכונפים האחרים בטשו בסיפון בחוסר סבלנות‪.‬‬
‫"הקרב‪ "...‬ריינה פנתה לעבר החוף אבל לא ראתה אותות לחימה‪ .‬ספינת מלחמה‬
‫יוונית התנודדה בעצלתיים בגאות הבוקר‪ .‬הגבעות נראו ירוקות ושלוות‪.‬‬
‫לרגע היא תהתה אם הרומאים החליטו לא לתקוף‪.‬‬
‫אולי אוקטביאנוס התעשת‪ .‬אולי ניקו והאחרים הצליחו לשכנע את הלגיון‪.‬‬
‫ואז נגלה בוהק כתום בראש הגבעות‪ .‬פסים של אש טיפסו השמימה כמו אצבעות‬
‫בוערות‪.‬‬
‫האונאגרים ירו מטח ראשון‪.‬‬
 ‫‪XLI‬‬

‫פייפר‬
‫פייפר לא היתה מופתעת כשאנשי הנחש הופיעו‪.‬‬
‫כל השבוע היא חשבה על המפגש שלה עם סקיירון‪ ,‬שודד הדרכים‪ ,‬כשעמדה על‬
‫סיפון "ארגו ‪ "2‬לאחר שנמלטו מהצב המשמיד הענקי והיא עשתה טעות ואמרה "אנחנו‬
‫בטוחים כאן‪".‬‬
‫ומיד פגע חץ בתורן הראשי‪ ,‬שני סנטימטרים מהאף שלה‪.‬‬
‫פייפר למדה לקח חשוב‪ :‬לעולם אל תניחי שאת בטוחה‪ ,‬ולעולם לעולם אל תתגרי‬
‫באלות הגורל ותכריזי שאת חושבת שאת בטוחה‪.‬‬
‫אז כשעגנה הספינה בנמל פיראוס‪ ,‬בפאתי אתונה‪ ,‬התאפקה פייפר לא לנשום בהקלה‪.‬‬
‫בטח‪ ,‬הם הגיעו סוף–סוף אל יעדם‪ .‬במקום כלשהו קרוב לכאן — מעבר לשורות של‬
‫ספינות התענוגות‪ ,‬מעבר לגבעות המכוסות בתים צפופים — הם ימצאו את האקרופוליס‪.‬‬
‫כך או כך‪ ,‬היום יגיע מסעם לסיומו‪.‬‬
‫אבל זה לא אומר שהיא יכולה להירגע‪ .‬בכל רגע עלולה לנחות עליהם משום מקום‬
‫הפתעה לא נעימה‪.‬‬
‫התברר שההפתעה היא שלושה טיפוסים עם זנבות של נחש במקום רגליים‪.‬‬
‫פייפר עמדה על המשמר בזמן שחבריה התכוננו לקרב — בדקו את כלי הנשק‬
‫והשריונות שלהם‪ ,‬טענו את הבליסטראות והקטפולטות‪ .‬היא ראתה את אנשי הנחש‬
‫מתקדמים לאורך הרציף‪ ,‬עושים את דרכם בין המוני התיירים בני התמותה שלא הבחינו‬
‫בדבר‪.‬‬
‫"אממ‪ ...‬אנבת'?" קראה פייפר‪.‬‬
‫אנבת' ופרסי התקרבו‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬נהדר‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬דרקייניאים‪".‬‬
‫אנבת' בחנה אותם בצמצום עיניים‪" .‬לא נראה לי‪ .‬לפחות לא כמו אלה שאני מכירה‪.‬‬
‫לדרקייניאות יש שני זנבות נחש במקום רגליים‪ .‬לאלה יש רק אחד‪".‬‬
‫"את צודקת‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬והחלק העליון שלהם יותר אנושי‪ .‬לא ירוק עם קשקשים‬
‫וכל זה‪ .‬אז מדברים או נלחמים?"‬
‫פייפר רצתה לומר "נלחמים"‪ .‬היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על הסיפור שסיפרה‬
‫לג'ייסון — על הצייד משבט צ'רוקי שהפר את הטאבו שלו והפך לנחש‪ .‬נראה שהשלושה‬
‫האלה אכלו הרבה מאוד בשר סנאי‪.‬‬
‫מוזר‪ ,‬אבל הטיפוס שצעד בראש הזכיר לפייפר את אבא שלה בתקופה שגידל זקן‬
‫לתפקיד שלו ב"מלך ספרטה"‪ .‬ראשו של איש הנחש נישא זקוף‪ .‬פניו היו מסותתות‬
‫ושזופות‪ ,‬עיניו שחורות כבזלת‪ ,‬שערו המתולתל נוצץ משמן‪ .‬פלג גופו העליון היה שרירי‬
‫מאוד‪ ,‬מכוסה רק ְכלאמיס יוונית — גלימת צמר לבנה שנעטפת ברפיון סביב הגוף‬
‫ומהודקת בכתף‪ .‬מהמותניים ומטה היה גופו גוף נחש ענקי — כשני מטרים וחצי של זנב‬
‫ירוק שהתפתל מאחוריו בעודו מתקדם‪.‬‬
‫ביד אחת הוא נשא מטה ובראשו אבן חן ירוקה זוהרת‪ .‬באחרת היתה צלחת מכוסה‬
‫כיפת כסף‪ ,‬כמו מנה עיקרית במסעדה מפוארת‪.‬‬
‫נראה ששני החבר'ה שמאחוריו הם שומרים‪ .‬הם לבשו מגני חזה מארד‪ ,‬ועל ראשיהם‬
‫היו קסדות משוכללות עם ציציות משיער סוס‪ .‬לחניתות שלהם היו חודים מאבן ירוקה‪.‬‬
‫במגנים האליפטיים שלהם היתה מוטבעת בגדול האות היוונית ‪ָ — Κ‬ק ָפּא‪.‬‬
‫הם עצרו כמה מטרים מ"ארגו ‪ ."2‬המנהיג נשא מבט ובחן את החצויים‪ .‬הבעת פניו‬
‫היתה עזה אך לא ברורה‪ .‬ייתכן שכעס או שהיה מודאג או ממש היה צריך לשירותים‪.‬‬
‫"רשותכם לעלות לסיפון‪ ".‬הקול המלחשש שלו הזכיר לפייפר להב שמועבר על‬
‫רצועת עור — כמו במספרה של סבא שלה באוקלהומה‪.‬‬
‫"מי אתה?" היא שאלה‪.‬‬
‫רוֹפּס‪ ,‬המלך הראשון והנצחי של אתונה‪ .‬רצוני‬ ‫הוא נעץ בה את עיניו הכהות‪" .‬אני ֶק ְק ְ‬
‫לקדם את פניכם בברכה אל עירי‪ ".‬הוא הרים את המגש המכוסה‪" .‬וגם הבאתי עוגת‬
‫ספוג‪".‬‬
‫פייפר העיפה מבט בחבריה‪" .‬תכסיס?"‬
‫"כנראה‪ ",‬אמרה אנבת'‪.‬‬
‫"לפחות הוא הביא קינוח‪ ".‬פרסי חייך אל אנשי הנחשים‪" .‬ברוכים הבאים אל‬
‫הספינה!"‬

‫***‬
‫רוֹפּס הסכים להשאיר את השומרים שלו על הסיפון בחברת בופורד השולחן‪ ,‬שפקד‬ ‫ֶק ְק ְ‬
‫עליהם לרדת לעשרים שכיבות סמיכה‪ .‬נראה שהשומרים ראו בזה אתגר‪.‬‬
‫בינתיים הוזמן מלך אתונה לחדר האוכל של הספינה ל"מפגש היכרות קצר"‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬שב‪ ",‬הציע ג'ייסון‪.‬‬
‫קקרופס עיקם את אפו‪" .‬אנשי נחש אינם יושבים‪".‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬הישאר לעמוד‪ ",‬אמר ליאו‪ .‬הוא חתך את העוגה ודחס חתיכה לפה לפני‬
‫שפייפר הספיקה להזהיר אותו שאולי היא מורעלת‪ ,‬או לא אכילה עבור בני תמותה‪ ,‬או‬
‫סתם מגעילה‪.‬‬
‫"מעולה!" ליאו חייך חיוך רחב‪" .‬אנשי נחש יודעים לאפות עוגות ספוג‪ .‬היא תפוזית‪,‬‬
‫עם נגיעות של דבש‪ .‬כוס חלב תלך עם זה יופי‪".‬‬
‫"אנשי נחש אינם שותים חלב‪ ",‬אמר קקרופס‪" .‬אנחנו זוחלים בעלי אי–סבילות‬
‫ללקטוז‪".‬‬
‫"גם אני!" אמר פרנק‪" .‬כלומר‪ ...‬החלק של אי–סבילות ללקטוז‪ .‬אני לא זוחל‪ .‬למרות‬
‫שאני יכול להיות זוחל לפעמים —"‬
‫"בכל אופן‪ ",‬קטעה אותו הייזל‪" ,‬המלך קקרופס‪ ,‬מה מביא אותך לכאן? איך ידעת‬
‫שהגענו?"‬
‫"אני יודע כל דבר שמתרחש באתונה‪ ",‬אמר קקרופס‪" .‬הייתי מייסד העיר‪ ,‬מלכהּ‬
‫הראשון‪ ,‬לאחר היוולדי מן האדמה‪ .‬אני זה אשר שפט במחלוקת בין אתנה ופוסידון‪ ,‬ובחר‬
‫באתנה כפטרונית העיר‪".‬‬
‫"לא נעלבנו‪ ",‬רטן פרסי‪.‬‬
‫אנבת' הכניסה לו מרפק‪" .‬שמעתי עליך‪ ,‬קקרופס‪ .‬אתה היית הראשון שהעלה מנחה‬
‫לאתנה‪ .‬אתה בנית את המזבח הראשון שלה באקרופוליס‪".‬‬
‫"אמת‪ ".‬קקרופס נשמע מריר‪ ,‬כאילו הוא מתחרט על החלטתו‪" .‬אנשיי היו בני אתונה‬
‫המקוריים — בני התאומים‪".‬‬
‫"כאילו‪ ,‬זה המזל שלכם?" שאל פרסי‪" .‬אני מזל אריה‪".‬‬
‫"באמת?" שאל ליאו‪" .‬יותר מתאים לך מזל דגים‪".‬‬
‫"אולי תפסיקו?" נזפה בהם הייזל‪" .‬אני חושבת שהוא מתכוון במשמעות של כפולים‬
‫— חצי אדם‪ ,‬חצי נחש‪ .‬ככה האנשים שלו נקראים‪".‬‬
‫"כן‪ "...‬קקרופס נרתע מהייזל‪ ,‬כאילו היא העליבה אותו איכשהו‪" .‬לפני אלפי שנים‪,‬‬
‫בני האדם בעלי שתי הרגליים הניסו אותנו אל מתחת לאדמה‪ ,‬אך אין מי שמכיר את‬
‫מבואות העיר כמוני‪ .‬באתי להזהיר אתכם‪ .‬אם תנסו להתקרב לאקרופוליס מעל פני‬
‫הקרקע‪ ,‬אתם תחוסלו‪".‬‬
‫ג'ייסון הפסיק לנשנש את פרוסת העוגה שלו‪" .‬אתה מתכוון‪ ...‬שאתה תעשה את זה?"‬
‫"צבאותיו של פורפיריון‪ ",‬אמר המלך–הנחש‪" .‬האקרופוליס מוקף כלי מצור אדירים‬
‫— אונאגרים‪".‬‬
‫"עוד אונאגרים?" מחה פרנק‪" .‬היתה מכירת חיסול שלהם או משהו?"‬
‫"הקיקלופים‪ ",‬ניחשה הייזל‪" .‬הם סיפקו אותם גם לאוקטביאנוס וגם לענקים‪".‬‬
‫פרסי רטן‪" .‬כאילו היינו צריכים עוד הוכחה שאוקטביאנוס בצד הלא נכון‪".‬‬
‫"אין זה האיום היחיד‪ ",‬הזהיר אותם קקרופס‪" .‬האוויר מלא רוחות סערה וגריפונים‪.‬‬
‫בני האדמה מסיירים בכל הדרכים לאקרופוליס‪".‬‬
‫פרנק תופף באצבעותיו על המכסה של עוגת הספוג‪" .‬אז‪ ...‬מה‪ ,‬פשוט להרים ידיים?‬
‫עברנו דרך ארוכה מדי‪".‬‬
‫"אני מציע לכם חלופה‪ ",‬אמר קקרופס‪" .‬מעבר תת–קרקעי לאקרופוליס‪ .‬למען אתנה‬
‫ולמען האלים‪ ,‬אני אעזור לכם‪".‬‬
‫העורף של פייפר עיקצץ‪ .‬היא נזכרה במה שאמרה הענקית ֶפּריבּוֹיָ ה בחלומה‪ :‬החצויים‬
‫ימצאו באתונה ידידים ולא רק אויבים‪ .‬אולי הענקית התכוונה לקקרופס ולאנשי הנחש‬
‫שלו‪ .‬אבל משהו בקול של קקרופס לא מצא חן בעיני פייפר — הנימה הזאת של‬
‫תער–על–רצועה‪ ,‬כאילו הוא מתכונן לשסף‪.‬‬
‫"אז מה החדשות הרעות?" שאלה‪.‬‬
‫קקרופס נעץ בה את העיניים הכהות המסתוריות‪" .‬רק קבוצה קטנה של חצויים —‬
‫לא יותר משלושה — תוכל לעבור שם בלי שיבחינו בה הענקים‪ .‬אחרת הריח שלכם‬
‫יסגיר אתכם‪ .‬אבל המעברים התת–קרקעיים שלנו יובילו אתכם ישירות אל חורבות‬
‫האקרופוליס‪ .‬ברגע שתגיעו לשם תוכלו לחבל בחשאי בכלי המצור כך ששאר הצוות‬
‫שלכם יוכל להתקרב‪ .‬עם מעט מזל תוכלו להפתיע את הענקים‪ .‬אולי לשבש את הטקס‬
‫שלהם‪".‬‬
‫"טקס?" שאל ליאו‪" .‬אה‪ ...‬כאילו‪ ,‬להעיר את גאיה‪".‬‬
‫"הוא כבר מתחיל להתנהל ברגעים אלה ממש‪ ",‬הזהיר אותם קקרופס‪" .‬האם אינכם‬
‫חשים באדמה רועדת? איתנו‪ ,‬התאומים‪ ,‬יש לכם הסיכוי הטוב ביותר להצלחה‪".‬‬
‫פייפר שמעה להיטות בקולו — כמעט רעב‪.‬‬
‫פרסי הסתכל סביב השולחן‪" .‬יש למישהו טענות נגד?"‬
‫"אחת או שתיים‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬אנחנו על סף הדלת של האויב‪ .‬מציעים לנו להתפצל‪.‬‬
‫לא ככה אנשים מתים בסרטי אימה?"‬
‫"וגם‪ ",‬הוסיף פרסי‪" ,‬גאיה רוצה שנגיע לפרתנון‪ .‬היא רוצה שהדם שלנו ישקה את‬
‫האבנים וכל שאר הקשקושים הפסיכיים האלה‪ .‬זה לא ישחק ישר לידיים שלה?"‬
‫אנבת' הסתכלה לפייפר בעיניים‪ .‬היא שאלה ללא קול‪ :‬מה אומרת תחושת הבטן‬
‫שלך?‬
‫פייפר עדיין לא התרגלה לזה — שאנבת' פונה אליה עכשיו בבקשת עצה‪ .‬מאז‬
‫ספרטה‪ ,‬הן למדו שהן יכולות לטפל בבעיות יחד‪ ,‬כל אחת מהזווית שלה‪ .‬אנבת' ניתחה‬
‫את המצב בצורה הגיונית‪ ,‬תיכננה צעדים טקטיים‪ .‬לפייפר היו תחושות בטן חסרות כל‬
‫היגיון‪ .‬יחד הן פתרו כל בעיה במהירות כפולה‪ ,‬או בילבלו זו את זו לחלוטין‪.‬‬
‫היה היגיון בהצעה של קקרופס‪ .‬או לפחות‪ ,‬נשמע שזאת האפשרות הכי פחות‬
‫התאבדותית‪ .‬אבל פייפר היתה משוכנעת שהמלך–הנחש מסתיר את כוונותיו האמיתיות‪.‬‬
‫היא פשוט לא ידעה איך להוכיח את זה‪...‬‬
‫ואז היא נזכרה במשהו שאבא שלה אמר לה לפני שנים‪ :‬קראנו לך פייפר‪ ,‬החלילנית‪,‬‬
‫כי סבא טום חשב שיהיה לך קול רב–עוצמה‪ .‬את תלמדי את כל שירי הצ'רוקי‪ ,‬אפילו‬
‫את שיר הנחשים‪.‬‬
‫מיתוס מתרבות אחרת לגמרי‪ ,‬והנה היא כאן‪ ,‬מול מלך אנשי הנחש‪.‬‬
‫היא התחילה לשיר את אחד השירים האהובים על אבא שלה‪.‬‬
‫קרקופס בהה בה בפליאה‪ .‬גופו התחיל להתנודד‪.‬‬
‫תחילה פייפר היתה מודעת מאוד לעצמה‪ ,‬לכך שהיא שרה מול כל חבריה ואיש נחש‪.‬‬
‫אביה אמר לה תמיד שיש לה קול יפה‪ ,‬אבל היא לא אהבה למשוך תשומת לב לעצמה‪.‬‬
‫היא אפילו לא השתתפה בשירים סביב המדורה במחנה‪ .‬עכשיו שירתה מילאה את חדר‬
‫האוכל‪ .‬כולם האזינו מוקסמים‪.‬‬
‫היא סיימה את הבית הראשון‪ .‬איש לא דיבר במשך חמש שניות‪.‬‬
‫"פייפס‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" ,‬לא היה לי מושג‪".‬‬
‫"זה היה מהמם‪ ",‬אישר ליאו‪" .‬אולי לא‪ ...‬את יודעת‪ ,‬מהמם כמו קליפסו‪ ,‬ועדיין‪"...‬‬
‫פייפר לא הסירה את מבטה מהנחש‪" .‬מה הכוונות האמיתיות שלך?"‬
‫"להונות אתכם‪ ",‬הוא אמר מהופנט‪ ,‬עדיין מתנודד‪" .‬אנחנו מקווים להוביל אתכם‬
‫למנהרות ולחסל אתכם‪".‬‬
‫"למה?" שאלה פייפר‪.‬‬
‫"אמא אדמה הבטיחה לנו גמול גדול‪ .‬אם נשפוך את דמכם תחת הפרתנון‪ ,‬די יהיה‬
‫בכך כדי להשלים את התעוררותה‪".‬‬
‫"אבל אתה משרת את אתנה‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬אתה ייסדת את העיר שלה‪".‬‬
‫קקרופס השמיע קול לחשוש שקט‪" .‬ובתמורה האלה נטשה אותי‪ .‬אתנה החליפה אותי‬
‫במלך אנושי בעל שתי רגליים‪ .‬היא הטריפה את דעתן של בנותיי‪ .‬הן קפצו אל מותן‬
‫מצוקי האקרופוליס‪ .‬בני אתונה המקוריים‪ ,‬בני התאומים‪ ,‬נסו אל מתחת לאדמה ונשכחו‪.‬‬
‫אתנה‪ ,‬אלת החוכמה‪ ,‬הסבה לנו גב‪ ,‬אך גם באדמה תימצא חוכמה‪ .‬כולנו ילדי גאיה‪.‬‬
‫אמא אדמה הבטיחה לנו מקום תחת השמש בעולם למעלה‪".‬‬
‫"גאיה משקרת‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬היא מתכוונת להשמיד את העולם למעלה‪ ,‬לא לתת‬
‫אותו לאף אחד‪".‬‬
‫קקרופס חשף שיני ארס‪" .‬אם כך מצבנו לא יהיה גרוע יותר מאשר תחת עול האלים‬
‫הבוגדניים!"‬
‫הוא הניף את המטה שלו‪ ,‬אבל פייפר חזרה לשיר‪.‬‬
‫זרועותיו של המלך–הנחש רפו‪ .‬עיניו הזדגגו‪.‬‬
‫פייפר שרה עוד כמה שורות‪ ,‬ואז הסתכנה בשאלה נוספת‪" :‬ההגנות של הענקים‪,‬‬
‫המעבר התת–קרקעי לאקרופוליס — כמה ממה שאמרת לנו נכון?"‬
‫"הכול‪ ",‬אמר קקרופס‪" .‬ההגנות על האקרופוליס אכן כבדות‪ ,‬ממש כפי שתיארתי‪.‬‬
‫בלתי אפשרי להתקרב לשם מעל לפני הקרקע‪".‬‬
‫"אז אתה יכול להוביל אותנו במנהרות שלך‪ ",‬אמר פייפר‪" .‬גם זה נכון?"‬
‫המצח של קקרופס התקמט‪" .‬כן‪"...‬‬
‫"ואם תורה לאנשיך לא לתקוף אותנו‪ ",‬אמרה‪" ,‬הם יצייתו?"‬
‫"כן‪ ,‬אבל‪ "...‬צמרמורת עברה בקקרופס‪" .‬כן‪ ,‬הם יצייתו‪ .‬שלושה מכם לכל היותר‬
‫יוכלו לעבור במנהרות בלי למשוך את תשומת הלב של הענקים‪".‬‬
‫העיניים של אנבת' קדרו‪" .‬פייפר‪ ,‬יהיה מטורף לנסות את זה‪ .‬הוא יהרוג אותנו‬
‫בהזדמנות הראשונה‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אישר המלך הנחש‪" .‬רק השירה של הנערה שולטת בי‪ .‬אני שונא את זה‪.‬‬
‫בבקשה‪ ,‬שירי עוד‪".‬‬
‫פייפר שרה לו עוד בית‪.‬‬
‫ליאו הצטרף לחגיגה‪ .‬הוא לקח שתי כפות והרקיד אותן על השולחן עד שהייזל‬
‫החטיפה לו על היד‪.‬‬
 ‫"כדאי שאני אהיה בקבוצה‪ ",‬אמרה הייזל‪" ,‬אם זה מתחת לאדמה‪".‬‬
‫"לעולם לא‪ ",‬אמר קקרופס‪" .‬בת השאול? נוכחותך תהיה מתועבת בעיני אנשיי‪ .‬שום‬
‫מוזיקה קוסמת לא תמנע מהם לקטול אותך‪".‬‬
‫הייזל בלעה רוק‪" .‬או שאני יכולה להישאר כאן‪".‬‬
‫"אני ופרסי‪ ",‬הציעה אנבת'‪.‬‬
‫"אממ‪ "...‬פרסי הרים יד‪" .‬אני רק רוצה לחזור על זה‪ .‬זה בדיוק מה שגאיה רוצה —‬
‫את ואני‪ ,‬הדם שלנו משקה את האבנים וכו'‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ ".‬הבעת פניה של אנבת' היתה קודרת‪" .‬אבל זאת הבחירה הכי הגיונית‪.‬‬
‫המזבחות העתיקים ביותר באקרופוליס מוקדשים לפוסידון ולאתנה‪ .‬קקרופס‪ ,‬זה לא יסווה‬
‫את הנוכחות שלנו?"‬
‫"כן‪ ",‬הודה המלך–הנחש‪" .‬יהיה‪ ...‬יהיה קשה להבחין בריח שלכם‪ .‬החורבות תמיד‬
‫הקרינו את עוצמתם של שני האלים הללו‪".‬‬
‫"ואני‪ ",‬אמרה פייפר בסוף השיר‪" .‬אתם תצטרכו אותי כדי לשלוט בחבר שלנו כאן‪".‬‬
‫ג'ייסון לחץ על זרועה‪" .‬עדיין לא מוצא חן בעיניי הרעיון שנתפצל‪".‬‬
‫"אבל זה הסיכוי הכי טוב שלנו‪ ",‬אמר פרנק‪" .‬שלושתם יתגנבו ויחבלו באונאגרים‪,‬‬
‫ידאגו לפעולת הסחה‪ .‬ואז אנחנו נרד עליהם מהשמים בבליסטראות בוערות‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר קקרופס‪" ,‬התוכנית הזאת עשויה להצליח‪ .‬אם לא אהרוג אתכם תחילה‪".‬‬
‫"יש לי רעיון‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬פרנק‪ ,‬הייזל‪ ,‬ליאו‪ ...‬בואו נדבר‪ .‬פייפר‪ ,‬את יכולה‬
‫להמשיך לנטרל את חברנו מוזיקלית?"‬
‫פייפר התחילה לשיר שיר אחר‪ :‬שיר שטותי על צעידה בדרכים עליזות ושטופות שמש‪,‬‬
‫שאבא שלה נהג לשיר לה בכל פעם שחזרו מאוקלהומה ללוס אנג'לס‪ .‬אנבת'‪ ,‬ליאו‪ ,‬פרנק‬
‫והייזל יצאו לדון בענייני אסטרטגיה‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ".‬פרסי קם והושיט לג'ייסון יד ללחיצה‪" .‬ניפגש שוב באקרופוליס‪ ,‬אחי‪ .‬אני‬
‫אהיה זה שהורג ענקים‪".‬‬
 ‫‪XLII‬‬

‫פייפר‬
‫אבא של פייפר נהג לומר שמעבר בשדה תעופה לא נחשב כביקור בעיר‪ .‬יחסה של פייפר‬
‫לתעלות ביוב היה דומה‪.‬‬
‫בדרכם מהנמל לאקרופוליס‪ ,‬היא לא ראתה דבר מאתונה מלבד מנהרות חשוכות‬
‫ומצחינות‪ .‬אנשי הנחש הובילו אותם מבעד לסורג ניקוז על הרציף ישר אל מאורתם‪,‬‬
‫ששרר בה ריח דגים מרקיבים‪ ,‬טחב ועור נחשים‪.‬‬
‫האווירה הקשתה עליה לשיר על קיץ וכותנה והחיים הטובים‪ ,‬אבל פייפר לא הפסיקה‪.‬‬
‫בכל פעם שהפסיקה ליותר מדקה או שתיים‪ ,‬התחילו קקרופס והשומרים שלו ללחשש‬
‫ונראו כועסים‪.‬‬
‫"המקום הזה לא מוצא חן בעיניי‪ ",‬מילמלה אנבת'‪" .‬הוא מזכיר לי את המסע שלי‬
‫מתחת לרומא‪".‬‬
‫קקרופס ליחשש בצחוק‪" .‬הממלכה שלנו עתיקה בהרבה‪ .‬עתיקה בהרבה מאוד‪".‬‬
‫אנבת' טמנה את ידה בידו של פרסי‪ ,‬והמראה דיכא את פייפר‪ .‬היא ייחלה לנוכחותו‬
‫של ג'ייסון לידה‪ .‬מה‪ ,‬היא היתה מתפשרת על ליאו‪ ...‬אם כי אולי לא היתה מחזיקה לו‬
‫את היד‪ .‬הידיים של ליאו נטו לעלות באש כשהיה לחוץ‪.‬‬
‫הקול של פייפר הידהד במנהרות‪ .‬בעודם הולכים ומתקדמים אל מעמקי המאורה‪,‬‬
‫נאספו אנשי נחש נוספים לשמוע אותה‪ .‬עד מהרה התקדמה מאחוריהם תהלוכה שלמה‬
‫— עשרות אנשי תאומים וכולם מתפתלים ומתנודדים‪.‬‬
‫פייפר הגשימה את התחזית של סבא שלה‪ .‬היא למדה את שיר הנחשים — והתברר‬
‫שזה שיר של ג'ורג' גרשווין מ–‪ .1935‬עד כה היא אפילו מנעה מהמלך–הנחש להכיש‪,‬‬
‫ממש כמו בסיפור העתיק של שבט צ'רוקי‪ .‬הבעיה היחידה באגדה‪ :‬הלוחם שלמד את שיר‬
‫הנחשים נאלץ להקריב את אשתו לשם כך‪ .‬פייפר לא רצתה להקריב אף אחד‪.‬‬
‫הבקבוקון של מרפא הרופאים נותר עטוף בבד הרך‪ ,‬תחוב בנרתיק החגורה שלה‪ .‬לא‬
‫היה לה זמן להתייעץ עם ג'ייסון וליאו לפני שיצאה‪ .‬לא נותר אלא לקוות שכולם יתאחדו‬
‫על ראש הגבעה לפני שמישהו יזדקק למרפא‪ .‬אם אחד מהם ימות והיא לא תוכל להגיע‬
‫אליו‪...‬‬
 ‫פשוט תמשיכי לשיר‪ ,‬היא הורתה לעצמה‪.‬‬
‫הם חלפו בחללים מסותתים מאבן גסה‪ ,‬שעצמות היו פזורות בהם‪ .‬הם עלו במדרונות‬
‫כה תלולים וחלקלקים שכמעט היה בלתי אפשרי לא להחליק‪ .‬בשלב כלשהו הם עברו‬
‫במערה חמימה שגודלה כאולם ספורט‪ ,‬מלאה ביצי נחשים‪ ,‬ומעליהם שכבה של קרומים‬
‫כסופים כמו שרשראות קישוט לחות וחלקלקות‪.‬‬
‫יותר ויותר אנשי נחש הצטרפו לתהלוכה‪ .‬בעודם זוחלים מאחוריה‪ ,‬הם נשמעו כמו‬
‫צבא של שחקני פוטבול שגוררים רגליים בנעליים עם סוליות מנייר זכוכית‪.‬‬
‫פייפר תהתה כמה בני תאומים חיים כאן למטה‪ .‬מאות‪ ,‬אולי אלפים‪.‬‬
‫היה נדמה לה שהיא שומעת את פעימות לבה מהדהדות במסדרונות‪ ,‬הולכות‬
‫ומתחזקות ככל שהעמיקו לצעוד‪ .‬ואז היא קלטה שהקול המתמיד של בום בא–בום נשמע‬
‫מכל עבריהם‪ ,‬מהדהד מבעד לקירות ולאוויר‪.‬‬
‫אני מתעוררת‪ .‬קול אישה‪ ,‬ברור כמו שירתה של פייפר‪.‬‬
‫אנבת' קפאה במקומה‪" .‬אוי‪ ,‬זה לא טוב‪".‬‬
‫"זה כמו טרטרוס‪ ",‬אמר פרסי בקול מתוח‪" .‬את זוכרת‪ ...‬פעימות הלב שלו‪ .‬כשהוא‬
‫נגלה–"‬
‫"תפסיק‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬פשוט תפסיק‪".‬‬
‫"מצטער‪ ".‬לאור החרב שלו היו פניו של פרסי כמו גחלילית ענקית — כתם חולף של‬
‫אור המרחף בחשכה‪.‬‬
‫קולה של גאיה נשמע שוב‪ ,‬רם יותר‪ :‬סוף–סוף‪.‬‬
‫השירה של פייפר התערערה‪.‬‬
‫פחד שטף אותה‪ ,‬כפי שקרה במקדש בספרטה‪ .‬אבל האלים פוֹבּוֹס ֵודיימוֹס היו כבר‬
‫לידידים ותיקים שלה‪ .‬היא הניחה לפחד לבעור בתוכה כמו דלק ולחזק את שירתה עוד‬
‫יותר‪ .‬היא שרה למען אנשי הנחש‪ ,‬ולמען ביטחונם של חבריה‪ .‬אז למה לא למען גאיה?‬
‫בסופו של דבר הם הגיעו לראש מדרון תלול‪ ,‬והמנהרה הסתיימה במסך של רפש‬
‫ירוק‪.‬‬
‫קקרופס פנה אל החצויים‪" .‬מעבר להסוואה הזאת נמצא האקרופוליס‪ .‬עליכם להישאר‬
‫כאן‪ .‬אני אוודא שהדרך פנויה‪".‬‬
‫"רגע‪ ".‬פייפר פנתה אל המון אנשי הנחש‪" .‬למעלה יש רק מוות‪ .‬אתם תהיו בטוחים‬
‫יותר במנהרות‪ .‬מהרו בחזרה‪ .‬תשכחו שראיתם אותנו‪ .‬הגנו על עצמכם‪".‬‬
‫הפחד בקולה תועל באופן מושלם אל דיבור ההקסמה‪ .‬אנשי הנחש‪ ,‬אפילו השומרים‪,‬‬
‫הסתובבו וזחלו בחזרה אל לב החשכה‪ ,‬מותירים מאחור רק את המלך‪.‬‬
‫"קקרופס‪ ",‬אמרה פייפר‪" ,‬אתה מתכנן לבגוד בנו ברגע שתעבור את הרפש הזה‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬הוא אישר‪" .‬אני אודיע לענקים‪ .‬הם יחסלו אתכם‪ ".‬לחשוש בקע מפיו‪" .‬למה‬
‫סיפרתי לכם את זה?"‬
‫"תקשיב לפעימות הלב של גאיה‪ ",‬דחקה בו פייפר‪" .‬אתה מרגיש בזעם שלה‪ ,‬נכון?"‬
‫קקרופס היסס‪ .‬קצה המטה שלו זרח באור עמום‪" .‬אני מרגיש בזה‪ ,‬כן‪ .‬היא כועסת‪".‬‬
‫"היא תשמיד הכול‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬מהאקרופוליס יישאר רק מכתש מעלה עשן‪.‬‬
‫אתונה — העיר שלך — תושמד לגמרי‪ ,‬ואיתה האנשים שלך‪ .‬אתה מאמין לי‪ ,‬נכון?"‬
‫"אני‪ ...‬כן‪".‬‬
‫"עד כמה שאתה שונא את בני האדם‪ ,‬את החצויים‪ ,‬את אתנה‪ ,‬אנחנו הסיכוי היחיד‬
‫לעצור את גאיה‪ .‬אז אתה לא תבגוד בנו‪ .‬למענך ולמען האנשים שלך‪ ,‬אתה תסייר בשטח‬
‫ותוודא שהדרך פנויה‪ .‬אתה לא תאמר שום דבר לענקים‪ .‬ואז תחזור‪".‬‬
‫"זה‪ ...‬מה שאעשה‪ ".‬קקרופס נעלם מבעד לקרום הרפש‪.‬‬
‫אנבת' הנידה את ראשה בפליאה‪" .‬פייפר‪ ,‬זה היה מדהים‪".‬‬
‫"נראה אם זה יעבוד‪ ".‬פייפר התיישבה על רצפת האבן הצוננת‪ .‬נראה לה שמוטב‬
‫שתנוח כל עוד היא יכולה‪.‬‬
‫האחרים התיישבו לידה‪ .‬פרסי הושיט לה מימייה‪.‬‬
‫עד ששתתה לא קלטה פייפר כמה הגרון שלה יבש‪" .‬תודה‪".‬‬
‫פרסי הינהן‪" .‬את חושבת שההקסמה תחזיק?"‬
‫"אני לא בטוחה‪ ",‬הודתה פייפר‪" .‬אם קקרופס יחזור בעוד שתי דקות עם צבא של‬
‫ענקים‪ ,‬נראה שלא‪".‬‬
‫פעימת הלב של גאיה הידהדה מבעד לרצפה‪ .‬מוזר‪ ,‬אבל זה הזכיר לפייפר את הים‬
‫— הגלים המכים בחוף לאורך צוקי סנטה מוניקה‪ ,‬בבית‪.‬‬
‫היא תהתה מה אבא שלה עושה ברגע זה‪ .‬אמצע הלילה עכשיו בקליפורניה‪ .‬אולי‬
‫הוא ישן‪ ,‬או מתראיין לתוכנית טלוויזיה לילית‪ .‬פייפר קיוותה שהוא נמצא במקום האהוב‬
‫עליו‪ :‬במרפסת הסלון‪ ,‬צופה בירח מעל לאוקיינוס השקט‪ ,‬נהנה מקצת שקט‪ .‬פייפר רצתה‬
‫לחשוב שהוא מאושר ושבע רצון כרגע‪ ...‬למקרה שהם עומדים להיכשל‪.‬‬
‫היא חשבה על חבריה בביתן אפרודיטה במחנה החצויים‪ .‬היא חשבה על בני הדודים‬
‫שלה באוקלהומה‪ ,‬וזה היה מוזר כי היא לא בילתה זמן רב בחברתם‪ .‬היא אפילו לא‬
 ‫הכירה אותם טוב כל כך‪ .‬עכשיו היא הצטערה על כך‪.‬‬
‫היא הצטערה שלא ניצלה את חייה יותר‪ ,‬לא העריכה דברים יותר‪ .‬היא תמיד תהיה‬
‫אסירת תודה למשפחתה על סיפון "ארגו ‪ — "2‬אבל היו לה כל כך הרבה חברים וקרובי‬
‫משפחה שהיתה רוצה לפגוש פעם אחת אחרונה‪.‬‬
‫"אתם חושבים לפעמים על המשפחות שלכם?" שאלה‪.‬‬
‫זאת היתה שאלה טיפשית‪ ,‬במיוחד רגע לפני הקרב‪ .‬פייפר היתה אמורה להתרכז‬
‫במשימה שלהם‪ ,‬לא להסיח את דעתם של חבריה‪.‬‬
‫אבל הם לא גערו בה‪.‬‬
‫מבטו של פרסי היטשטש‪ .‬שפתו התחתונה רעדה‪" .‬אמא שלי‪ ...‬אני–אני אפילו לא‬
‫פגשתי אותה מאז שהרה העלימה אותי‪ .‬התקשרתי אליה מאלסקה‪ .‬נתתי למאמן כמה‬
‫מכתבים למסור לה‪ .‬אני‪ "...‬קולו נשבר‪" .‬אין לי אף אחד מלבדה‪ .‬היא והאבא החורג שלי‪,‬‬
‫פול‪".‬‬
‫"וטייסון‪ ",‬הזכירה לו אנבת'‪" .‬וגרובר‪ .‬ו–"‬
‫"כן‪ ,‬ברור‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬באמת תודה‪ .‬ההרגשה שלי ממש השתפרה‪".‬‬
‫סביר להניח שפייפר לא היתה צריכה לצחוק‪ ,‬אבל מרוב מתח ועצב היא לא היתה‬
‫מסוגלת להתאפק‪" .‬מה איתך‪ ,‬אנבת'?"‬
‫"אבא שלי‪ ...‬האמא החורגת והאחים החורגים שלי‪ ".‬היא הפכה את החרב העשויה‬
‫עצם דרקון בחיקה‪" .‬אחרי כל מה שעברתי בשנה האחרונה‪ ,‬נראה לי מטופש שכעסתי‬
‫עליהם כל כך הרבה זמן‪ .‬וקרובי המשפחה של אבא שלי‪ ...‬לא חשבתי עליהם כבר שנים‪.‬‬
‫יש לי דוד ובן דוד בבוסטון‪".‬‬
‫פרסי נראה המום‪" .‬את‪ ,‬עם כובע בייסבול של ה'יאנקיז'? יש לך משפחה חובבת ‘רד‬
‫סוקס'?"‬
‫אנבת' חייכה חיוך קלוש‪" .‬אנחנו אף פעם לא נפגשים‪ .‬אבא שלי ודוד שלי לא‬
‫מסתדרים‪ .‬איזו יריבות עתיקה‪ .‬אני לא יודעת‪ .‬סכסוכים כל כך מטופשים מפרידים בין‬
‫אנשים‪".‬‬
‫פייפר הינהנה‪ .‬היא הצטערה שאין בידיה את כוחות הריפוי של אסקלפיוס‪ .‬היא‬
‫הצטערה שאין היא יכולה להסתכל על אנשים ולדעת מה מכאיב להם‪ ,‬ואז לשלוף את‬
‫פנקס המרשמים שלה ולסדר הכול‪ .‬אבל היא שיערה שיש סיבה לכך שזאוס מחזיק את‬
‫אסקלפיוס כלוא במקדש התת–קרקעי שלו‪.‬‬
‫כאבים מסוימים אי אפשר לרפא בהינף יד על פי משאלת לב‪ .‬יש להתמודד איתם‪,‬‬
‫אפילו לקבל אותם‪ .‬ללא הסבל שעברה בחודשים האחרונים‪ ,‬פייפר לעולם לא היתה‬
‫מוצאת את חברותיה הטובות ביותר‪ ,‬הייזל ואנבת'‪ .‬היא לעולם לא היתה מגלה בעצמה‬
‫אומץ לב כזה‪ .‬ובהחלט לא היתה מעזה לשיר שירים עליזים לאנשי נחש מתחת לאתונה‪.‬‬
‫בקצה המנהרה רטט הקרום הירוק‪.‬‬
‫פייפר אחזה בחרב שלה וקמה‪ ,‬מתכוננת לנחשול של מפלצות‪.‬‬
‫אבל קקרופס הגיח לבדו‪.‬‬
‫"הדרך פנויה‪ ",‬אמר‪" .‬אבל מהרו‪ .‬הטקס כמעט הושלם‪".‬‬

‫***‬

‫המעבר דרך מסך של ג'יפה סמיכה היה נעים כמעט כמו שפייפר דמיינה‪.‬‬
‫כשהגיחה מהעבר השני‪ ,‬היא הרגישה כאילו התגלגלה דרך נחיר של ענק‪ .‬למרבה‬
‫המזל‪ ,‬הרפש לא דבק בה‪ ,‬אבל העור שלה הצטמרר מגועל‪.‬‬
‫פרסי‪ ,‬אנבת' ופייפר מצאו את עצמם בבור צונן ולח‪ ,‬כנראה קומת המרתף של מקדש‪.‬‬
‫מכל עבריהם התמשכה אדמה לא ישרה אל החשכה‪ ,‬תחת תקרת אבן נמוכה‪ .‬מעל‬
‫ראשיהם נפער אל השמים פתח מלבני‪ .‬פייפר ראתה קצות קירות וראשי עמודים‪ ,‬אבל לא‬
‫מפלצות‪ ...‬עדיין‪.‬‬
‫קרום ההסוואה נסגר מאחוריהם והתמזג בקרקע‪ .‬פייפר הצמידה את ידה לקרום‪ .‬היה‬
‫נדמה שמדובר בסלע מוצק‪ .‬הם לא יוכלו לחזור מכאן‪.‬‬
‫אנבת' ריפרפה בידה על סימונים שנחקקו בקרקע — כמו שריטות באורך בן אדם‪.‬‬
‫השריטות היו גבשושיות ולבנות‪ ,‬כמו רקמת צלקת באבן עצמה‪" .‬זה המקום‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫"פרסי‪ ,‬אלה הסימנים שהשאיר הקלשון של פוסידון‪".‬‬
‫פרסי מיהר לגעת בצלקות‪" .‬הוא כנראה השתמש בקלשון האקסטרה–אקסטרה–לארג'‬
‫שלו‪".‬‬
‫"כאן הוא הכה באדמה להעלות ממנה מעיין מי מלח‪ ",‬אמרה אנבת'‪" ,‬בתחרות שלו‬
‫נגד אמא שלי על מתן חסות לאתונה‪".‬‬
‫"אז כאן התחילה היריבות‪ ",‬אמר פרסי‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫פרסי משך את אנבת' אליו ונישק אותה‪ ...‬נשיקה שהיתה ארוכה דיה לעורר מבוכה‬
‫בפייפר‪ ,‬אף שהיא לא אמרה דבר‪ .‬היא חשבה על הכלל הישן בביתן אפרודיטה‪ :‬כדי‬
‫שיכירו בך כבתה של אלת האהבה‪ ,‬את חייבת לשבור למישהו את הלב‪ .‬פייפר החליטה‬
‫מזמן לשנות את הכלל הזה‪ .‬פרסי ואנבת' היו הדוגמה המושלמת‪ .‬את צריכה לאחות‬
‫למישהו את הלב; זה מבחן הרבה יותר מוצלח‪.‬‬
‫כשפרסי התרחק נראתה אנבת' כמו דג שמתאמץ לשאוף חמצן‪.‬‬
‫"היריבות נגמרת כאן‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬אני אוהב אותך‪ ,‬חכמולוגית‪".‬‬
‫אנבת' נאנחה אנחה קטנה‪ ,‬כאילו משהו נמס בין הצלעות שלה‪.‬‬
‫פרסי העיף מבט בפייפר‪" .‬מצטער‪ ,‬הייתי חייב לעשות את זה‪".‬‬
‫פייפר חייכה‪" .‬נראה לך שבת אפרודיטה תתנגד לזה? אתה חבר נהדר‪".‬‬
‫לא ֶר ְכתיאון‪ .‬זה מקדש‬
‫אנבת' השמיעה עוד אנחה‪" .‬אממ‪ ...‬אוקיי‪ .‬אז אנחנו מתחת ֵ‬
‫של אתנה ופוסידון‪ .‬הפרתנון אמור להימצא באלכסון מכאן לכיוון דרום–מזרח‪ .‬נצטרך‬
‫להתגנב ולנטרל כמה שיותר כלי מצור כדי לאפשר ל'ארגו ‪ '2‬להתקרב‪".‬‬
‫"כבר אור יום מלא‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬איך נעשה את זה בלי שיראו אותנו?"‬
‫אנבת' סרקה את השמים‪" .‬בגלל זה תיכננתי תוכנית עם פרנק והייזל‪ .‬אני מקווה ש‪...‬‬
‫או‪ .‬הנה‪".‬‬
‫דבורה חלפה בחטף מעליהם‪ .‬עשרות דבורים נוספות הצטרפו אליה‪ .‬הן רחשו סביב‬
‫עמוד וריחפו מעל פתח הבור‪.‬‬
‫"תגידו שלום לפרנק‪ ,‬אנשים‪ ",‬אמרה אנבת'‪.‬‬
‫פייפר נופפה‪ .‬ענן הדבורים הסתלק‪.‬‬
‫"איך זה פועל בכלל?" שאל פרסי‪" .‬כאילו‪ ...‬דבורה אחת היא אצבע? שתי דבורים הן‬
‫העיניים שלו?"‬
‫"אני לא יודעת‪ ",‬הודתה אנבת'‪" .‬אבל הוא השליח שלנו‪ .‬ברגע שהוא יודיע להייזל‬
‫היא —"‬
‫"אההה!" צווח פרסי‪.‬‬
‫אנבת' כיסתה את פיו בידה‪.‬‬
‫וזה נראה מוזר‪ ,‬כי פתאום כל אחד מהם הפך לבן אדמה גדול עם שש זרועות‪.‬‬
‫"הערפול של הייזל‪ ".‬הקול של פייפר נשמע עמוק ומחוספס‪ .‬היא השפילה מבט‬
‫וקלטה שגם לה יש עכשיו גוף ניאנדרטלי מקסים — שיער על הבטן‪ ,‬בד חלציים‪ ,‬רגליים‬
‫קצרות וכפות רגליים גדולות‪ .‬כשהתרכזה היא הצליחה לראות את הזרועות האמיתיות‬
‫שלה‪ ,‬אבל כשהניעה אותן הן הבליחו כמו חיזיון תעתועים ונפרדו לשלושה זוגות של‬
‫זרועות בן אדמה שריריות‪.‬‬
‫פרסי העווה את פרצופו‪ ,‬וזה נראה נורא על הפרצוף המכוער שלו‪" .‬וואו‪ ,‬אנבת'‪ ...‬אני‬
‫ממש שמח שנישקתי אותך לפני שזה קרה‪".‬‬
‫"תודה באמת‪ ",‬היא אמרה‪" .‬כדאי שנזוז‪ .‬אני אקיף את המתחם בכיוון השעון‪ .‬פייפר‪,‬‬
‫את תלכי נגד כיוון השעון‪ .‬פרסי‪ ,‬אתה תסייר באמצע —"‬
‫"רגע‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬אנחנו נכנסים ישר אל מלכודת שפיכת הדם שהזהירו אותנו‬
‫מפניה‪ ,‬ואת רוצה שנתפצל עוד יותר?"‬
‫"ככה נכסה יותר שטח‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬אנחנו חייבים למהר‪ .‬התפילה הזאת‪"...‬‬
‫פייפר לא הבחינה בו עד כה‪ ,‬אבל עכשיו שמעה את הצליל‪ :‬זמזום מאיים מרחוק‪,‬‬
‫כמו מאה מלגזות שמחכות במנוע פועל‪ .‬היא הסתכלה על הקרקע וראתה אבני חצץ‬
‫רוטטות‪ ,‬מתגלגלות בכיוון דרום–מזרח‪ ,‬כאילו נמשכות לעבר הפרתנון‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬ניפגש מול כס הענקים‪".‬‬

‫***‬

‫בהתחלה זה היה קל‪.‬‬

‫המפלצות היו בכל מקום — מאות עוגים‪ ,‬בני אדמה וקיקלופים שוטטו בין החורבות‬
‫— אבל רובן נאספו מול הפרתנון וצפו בטקס‪ .‬פייפר שוטטה לאורך צוקי האקרופוליס בלי‬
‫שאיש יתייחס אליה‪.‬‬
‫ליד האונאגר הראשון השתזפו שלושה בני אדמה על הסלעים‪ .‬פייפר ניגשה אליהם‬
‫וחייכה‪" .‬שלום‪".‬‬
‫לפני שהם הספיקו להשמיע קול‪ ,‬היא שיספה אותם בחרבה‪ .‬כל השלושה נמסו‬
‫לערימות רפש‪ .‬היא חתכה את הקפיץ של האונאגר כדי לנטרל את כלי המצור והמשיכה‬
‫הלאה‪.‬‬
‫היא היתה מחויבת לתוכנית עכשיו‪ .‬היא חייבת לחולל כמה שיותר נזק לפני שמעשה‬
‫החבלה יתגלה‪.‬‬
‫היא עקפה יחידת סיור של קיקלופים‪ .‬האונאגר השני היה מוקף מחנה של עוגים‬
‫ייס ְטריגוֹנים‪ ,‬אבל פייפר הצליחה להגיע אל המכונה בלי לעורר חשד‪ .‬היא שמטה בקבוק‬‫ַל ְ‬
‫של אש יוונית אל כף הקלע‪ .‬עם קצת מזל‪ ,‬ברגע שהם ינסו להטעין את הקטפולטה היא‬
‫תתפוצץ להם בפנים‪.‬‬
‫היא המשיכה להתקדם‪ .‬גריפונים קיננו על שורת עמודים של מקדש עתיק‪ .‬כמה‬
‫אמפוזות נסוגו אל בין צללי קשת ונראו שקועות בשינה‪ ,‬שיער הלהבה שלהן היבהב בגוון‬
‫עמום ורגלי הפליז שלהן נצצו‪ .‬יש לקוות שאור השמש יכביד על אבריהן במקרה‬
‫שיילחמו‪.‬‬
‫בכל הזדמנות שנקרתה לה קטלה פייפר מפלצות מבודדות‪ .‬כשחלפה על פני קבוצות‬
‫גדולות היא המשיכה ללכת‪ .‬בינתיים‪ ,‬הקהל מול הפרתנון הלך וגדל‪ .‬קול התפילה התחזק‪.‬‬
‫פייפר לא הצליחה לראות מה קורה בתוך החורבות — היא ראתה רק ראשים של‬
‫כעשרים–שלושים ענקים שעמדו במעגל‪ ,‬מילמלו והתנודדו‪ ,‬אולי בגרסת מפלצות מרושעת‬
‫של שירת "קומבאיה"‪.‬‬
‫היא ניטרלה כלי מצור שלישי על ידי ניתוק החבלים‪ ,‬כך של"ארגו ‪ "2‬תהיה גישה‬
‫חופשית מצפון‪.‬‬
‫היא קיוותה שפרנק עוקב אחר התקדמותה‪ .‬היא תהתה כמה זמן ייקח לספינה להגיע‪.‬‬
‫פתאום פסק קול התפילה‪ .‬רעם הידהד בין הגבעות‪ .‬בפרתנון שאגו הענקים בניצחון‪.‬‬
‫מכל עבריה של פייפר נהרו מפלצות קדימה לעבר קול החגיגות‪.‬‬
‫זה לא נראה טוב‪ .‬פייפר השתלבה בקהל בני אדמה מצחינים‪ .‬היא מיהרה לעלות‬
‫במדרגות הראשיות של המקדש וטיפסה על פיגום מתכת כדי לראות מעל ראשי העוגים‬
‫והקיקלופים‪.‬‬
‫התמונה שנגלתה לעיניה כמעט גרמה לה לצעוק בקול‪.‬‬
‫מול כס פורפיריון ניצבו עשרות ענקים בטבעת רחבה‪ ,‬שואגים ומטלטלים כלי נשק‬
‫בעוד שניים מהם צועדים בגאווה סביב המעגל ומתגאים בפרסים שבידיהם‪ .‬הנסיכה‬
‫פריבויה החזיקה באנבת' מעורפה כמו חתולת בר‪ .‬הענק אנקלדוס אחז בפרסי בכוח‬
‫באגרוף ענקי‪.‬‬
‫אנבת' ופרסי נאבקו לשווא‪ .‬שוביהם הציגו אותם לראווה מול המון המפלצות‬
‫המריעות‪ ,‬ואז פנו אל המלך פורפיריון‪ ,‬שישב על הכס המאולתר שלו ועיניו הלבנות‬
‫קורנות רשע‪.‬‬
‫"בדיוק בזמן!" שאג מלך הענקים‪" .‬דם האולימפוס שיקים את אמא אדמה!"‬
 ‫‪XLIII‬‬

‫פייפר‬

‫פייפר צפתה מזועזעת במלך הענקים קם למלוא גובהו — הוא היה גבוה כמעט כמו עמודי‬
‫המקדש‪ .‬פניו נראו בדיוק כפי שזכרה אותן — ירוקות כמו מרה‪ ,‬מעוותות בחיוך אכזרי‪,‬‬
‫ובשערו שצבעו כאצות היו קלועים חרבות וגרזנים שנלקחו מחצויים מתים‪.‬‬
‫הוא היתמר מעל לשבויים וצפה בהם מתפתלים‪" .‬הם הגיעו בדיוק כפי שחזית‪,‬‬
‫אנקלדוס! יפה עשית!"‬
‫אויבה הוותיק של פייפר הרכין את ראשו והעצמות הקלועות בצמות שלו קירקשו‬
‫בקול‪" .‬זה היה פשוט מאוד‪ ,‬מלכי‪".‬‬
‫דוגמת הלהבות בהקה על שריונו‪ .‬החנית שלו בערה באש סגולה‪ .‬הוא לא נזקק ליותר‬
‫מיד אחת כדי לאחוז בשבוי שלו‪ .‬למרות כל כוחו של פרסי ג'קסון‪ ,‬למרות כל מה ששרד‪,‬‬
‫בסופו של דבר הוא היה חסר אונים לנוכח עוצמתו הגולמית של הענק — והכרחיות‬
‫הנבואה‪.‬‬
‫"ידעתי שהשניים האלה יעמדו בראש ההתקפה‪ ",‬המשיך אנקלדוס בדבריו‪" .‬אני מבין‬
‫כעת כיצד הם חושבים‪ .‬אתנה ופוסידון‪ ...‬הם היו בדיוק כמו הילדים הללו! שניהם באו‬
‫לכאן במחשבה שיוכלו לתבוע לעצמם את העיר הזאת‪ .‬יהירותם היא שהביאה למפלתם!"‬
‫פייפר בקושי היתה מסוגלת לחשוב מעל שאגת ההמון‪ ,‬אבל היא חזרה על מילותיו‬
‫של אנקלדוס במחשבתה‪ :‬השניים האלה יעמדו בראש ההתקפה‪ .‬לבה הלם בכוח‪.‬‬
‫הענקים ציפו לפרסי ואנבת'‪ .‬הם לא ציפו לה‪.‬‬
‫היא היתה פייפר מקלין‪ ,‬בת אפרודיטה‪ ,‬זאת שאיש אינו מתייחס אליה ברצינות‪,‬‬
‫והפעם לשם שינוי זה עשוי להעניק לה יתרון‪.‬‬
‫אנבת' ניסתה לומר משהו‪ ,‬אבל הענקית פריבויה טילטלה אותה מצווארה‪" .‬שתקי! די‬
‫ללשון החלקות התכסיסנית שלך!"‬
‫הנסיכה שלפה סכין ציידים ארוך כמו החרב של פייפר‪" .‬הענק לי את הכבוד‪ ,‬אבא!"‬
‫תוֹאס‪ ,‬קוטל‬
‫"חכי‪ ,‬בתי‪ ".‬המלך נסוג צעד לאחור‪" .‬יש לבצע את ההקרבה כהלכה‪ָ .‬‬
‫אלות הגורל‪ ,‬צעד קדימה!"‬
‫הענק האפור והמצומק התקדם בגרירת רגליים כשהוא נושא סכין קצבים ענקי‪ .‬הוא‬
‫נעץ את עיניו החלביות באנבת'‪.‬‬
‫פרסי צעק‪ .‬בקצה האחר של האקרופוליס‪ ,‬במרחק מאה מטרים משם‪ ,‬התפרץ אל‬
‫השמים גייזר של מים‪.‬‬
‫המלך פורפיריון צחק‪" .‬תצטרך להתאמץ יותר‪ ,‬בן פוסידון‪ .‬האדמה רבת עוצמה מדי‬
‫כאן‪ .‬אפילו אביך לא היה מסוגל לזמן יותר מאשר מעיין של מי מלח‪ .‬אך אל חשש‪ .‬הנוזל‬
‫היחיד שנדרש ממך הוא דמך!"‬
‫פייפר סרקה את השמים בייאוש‪ .‬איפה "ארגו ‪?"2‬‬
‫תואס כרע ברך ונגע עם סכין הקצבים שלו בקרקע בתנועה של יראת כבוד‪.‬‬
‫"אמא גאיה‪ "...‬קולו היה עמוק במידה בלתי אפשרית והרעיד את החורבות‪ ,‬מטלטל‬
‫את פיגום המתכת תחת רגליה של פייפר‪" .‬בזמני קדם נמזג באדמתך דם לשם בריאת‬
‫חיים‪ .‬כעת‪ ,‬מי ייתן ודם החצויים הללו ישיב לך טובה על טובה‪ .‬אנו מעירים אותך‬
‫במלואך‪ .‬אנו מקדמים את פנייך כמלכתנו הנצחית!"‬
‫בלי לחשוב קפצה פייפר מהפיגום‪ .‬היא שייטה מעל ראשי הקיקלופים והעוגים‪ ,‬נחתה‬
‫במרכז החצר ונדחקה קדימה אל מעגל הענקים‪ .‬בעוד תואס קם להשתמש בסכין הקצבים‬
‫שלו‪ ,‬הצליפה פייפר כלפי מעלה בחרבה‪ .‬היא כרתה את ידו של תואס ממפרק היד‪.‬‬
‫הענק הזקן יילל‪ .‬סכין הקצבים והיד הקטועה נחו באבק לרגליה של פייפר‪ .‬היא חשה‬
‫בהסוואת הערפול שלה מתפוגגת עד שהיתה שוב רק פייפר — נערה אחת בלב צבא של‬
‫ענקים‪ ,‬ולהב הארד המשונן שלה נראה כמו קיסם בהשוואה לכלי הנשק האדירים‪.‬‬
‫"מה זה?" הרעים קולו של פורפיריון‪" .‬כיצד היצורה החלושה וחסרת התועלת הזאת‬
‫מעזה להפריע לנו?"‬
‫פייפר פעלה על פי תחושת בטן‪ .‬היא תקפה‪.‬‬

‫***‬

‫היתרונות של פייפר‪ :‬היא היתה קטנה‪ ,‬היא היתה זריזה והיא היתה מטורפת לגמרי‪ .‬היא‬
‫שלפה את הסכין שלה קטופטריס והשליכה אותו לעבר אנקלדוס‪ ,‬בתקווה שהוא לא יפגע‬
‫בטעות בפרסי‪ .‬ואז היא זינקה הצדה בלי לראות את התוצאה‪ ,‬אבל אם לשפוט על פי‬
‫יללת הכאב של הענק‪ ,‬היא כיוונה היטב‪.‬‬
‫כמה ענקים הסתערו עליה בבת אחת‪ .‬פייפר חמקה בין הרגליים שלהם והניחה‬
‫לראשיהם להתנגש זה בזה‪.‬‬
‫היא זיגזגה בהמון‪ ,‬דקרה בחרבה ברגלי דרקון בכל הזדמנות אפשרית וצעקה‪:‬‬
‫"תברחו! תברחו!" כדי לזרוע בלבול‪.‬‬
‫"לא! עצרו אותה!" צעק פורפיריון‪" .‬הרגו אותה!"‬
‫חנית כמעט שיפדה את פייפר‪ .‬היא חמקה והמשיכה לרוץ‪ .‬זה בדיוק כמו תפוס את‬
‫הדגל‪ ,‬היא אמרה לעצמה‪ .‬רק שכל שחקני הקבוצה היריבה בגובה עשרה מטרים‪.‬‬
‫חרב ענקית הצליפה בדרכה‪ .‬בהשוואה לתרגולי הסיוף עם הייזל‪ ,‬המכה היתה אטית‬
‫במידה מגוחכת‪ .‬פייפר זינקה מעל ללהב וזיגזגה לעבר אנבת'‪ ,‬שעדיין בעטה והתפתלה‬
‫באחיזתה של פריבויה‪ .‬פייפר היתה חייבת לשחרר את חברתה‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬נראה שהענקית חוזה כיצד תפעל‪.‬‬
‫"לא נראה לי‪ ,‬חצויה!" צעקה פריבויה‪" .‬זאת נועדה לדמם!"‬
‫הענקית הניפה את הסכין שלה‪.‬‬
‫פייפר צרחה בדיבור הקסמה‪" :‬תחטיאי!"‬
‫באותו זמן קיפלה אנבת' ברכיים כדי להפוך למטרה קטנה ככל האפשר‪.‬‬
‫הסכין של פריבויה עבר מתחת לרגליים של אנבת' וננעץ בכף ידה של הענקית‪.‬‬
‫"אייייי!"‬
‫פריבויה שמטה את אנבת' — שהיתה בחיים אך לא שלמה לחלוטין‪ .‬הפגיון הותיר‬
‫חתך רציני באחורי ירכה‪ .‬כשאנבת' התרחקה בגלגול‪ ,‬נספג הדם שלה באדמה‪.‬‬
‫דם האולימפוס‪ ,‬חשבה פייפר בפחד‪.‬‬
‫אבל לא היה דבר שתוכל לעשות דבר בעניין‪ .‬היא חייבת לעזור לאנבת'‪.‬‬
‫פייפר הסתערה על הענקית‪ .‬הלהב המשונן שלה נדמה פתאום קר כקרח בידיה‪.‬‬
‫הענקית המופתעת העיפה מבט למטה כשחרב הבוראסים שיספה את בטנה‪ .‬כפור התפשט‬
‫על פני מגן החזה שלה העשוי ארד‪.‬‬
‫פייפר שלפה את החרב שלה‪ .‬הענקית קרסה לאחור‪ ,‬קפואה לחלוטין ומעלה אד צונן‪.‬‬
‫פריבויה פגעה בקרקע בקול חבטה‪.‬‬
‫"בתי!" המלך פורפיריון כיוון את החנית שלו והסתער‪.‬‬
‫אבל לפרסי היו תוכניות אחרות‪.‬‬
‫אנקלדוס שמט אותו‪ ...‬כנראה כי היה עסוק במעידה לאחור כשהסכין של פייפר‬
‫ננעצה במצחו ואיכור נטף לתוך עיניו‪.‬‬
‫לפרסי לא היה כלי נשק — החרב שלו הוחרמה או אבדה בקרב — אבל הוא לא‬
‫נתן לזה לעצור אותו‪ .‬בעוד מלך הענקים רץ לעבר פייפר‪ ,‬תפס פרסי בחוד החנית של‬
‫פורפיריון ודחף אותה לעבר הקרקע‪ .‬מכוח תנועתו שלו‪ ,‬הונף הענק מעל רגליו בתמרון לא‬
‫מתוכנן של קפיצה במוט והושלך על גבו‪.‬‬
‫בינתיים גררה את עצמה אנבת' על פני הקרקע‪ .‬פייפר רצה אליה‪ .‬היא ניצבה מעל‬
‫חברתה ונופפה בחרב שלה לכל עבר כדי להרחיק את הענקים‪ .‬אד כחול קפוא אפף את‬
‫הלהב שלה‪.‬‬
‫"מי רוצה להיות הקרטיב הבא?" היא צעקה‪ ,‬ותיעלה את כל כעסה אל דיבור‬
‫ההקסמה שלה‪" .‬מי רוצה לחזור לטרטרוס?"‬
‫נראה שהיא פגעה בנקודה רגישה‪ .‬הענקים זעו באי שקט ושלחו מבטים חטופים לעבר‬
‫גופתה של פריבויה‪.‬‬
‫ומדוע שלא יפחדו מפייפר? אפרודיטה היתה האולימפית העתיקה ביותר‪ ,‬שכן נולדה‬
‫מהים ומדמו של אוראנוס‪ .‬היא היתה עתיקה יותר מפוסידון ומאתנה‪ ,‬אפילו מזאוס‪ .‬ופייפר‬
‫היתה בתה‪.‬‬
‫ויותר מזה‪ ,‬היא היתה בת מקלין‪ .‬אבא שלה נולד למשפחה שלא היה לה דבר‪ .‬עכשיו‬
‫הוא היה מוּכּר בכל רחבי העולם‪ .‬בני מקלין לעולם לא ויתרו‪ .‬כמו כל בני צ'רוקי‪ ,‬הם ידעו‬
‫לעמוד בקשיים‪ ,‬לשמר את גאוותם ובמידת הצורך להשיב מלחמה‪ .‬וזה היה הזמן להשיב‬
‫מלחמה‪.‬‬
‫במרחק כעשרה מטרים משם‪ ,‬רכן פרסי מעל מלך הענקים וניסה לשלוף חרב‬
‫מצמותיו‪ .‬אבל פורפיריון לא היה המום כפי שהעמיד פנים‪.‬‬
‫"שוטים!" פורפיריון הלם בפרסי בגב ידו כמו היה זבוב טורדני‪ .‬בן פוסידון הושלך‬
‫לעבר עמוד בקול מעיכה מחליא‪.‬‬
‫פורפיריון קם‪" .‬החצויים הללו לא יכולים להרוג אותנו! לשם כך הם זקוקים לעזרת‬
‫האלים‪ .‬זכרו מי אתם!"‬
‫הענקים סגרו עליהם‪ .‬עשר חניתות כוונו אל חזה של פייפר‪.‬‬
‫אנבת' נאבקה לקום‪ .‬היא שלפה את סכין הציד של פריבויה‪ ,‬אבל בקושי הצליחה‬
‫לעמוד זקופה‪ ,‬ודאי לא להילחם‪ .‬בכל פעם שפגעה טיפה מדמה בקרקע היא ביעבעה‬
‫והפכה מאדומה לזהובה‪.‬‬
‫פרסי ניסה לקום‪ ,‬אבל היה מטושטש בבירור‪ .‬הוא לא יוכל להגן על עצמו‪.‬‬
‫הברירה היחידה שנותרה לפייפר היתה לדאוג שהענקים יתמקדו בה‪.‬‬
‫"קדימה‪ ,‬נראה אתכם!" צעקה‪" .‬אני אשמיד את כולכם בעצמי אם לא תהיה לי‬
‫ברירה!"‬
‫ריח סערה מתכתי מילא את חלל האוויר‪ .‬כל השערות על זרועותיה של פייפר סמרו‪.‬‬
‫"הקטע הוא‪ ",‬אמר קול מלמעלה‪" ,‬שיש לך ברירה‪".‬‬
‫לבה של פייפר היה יכול לרחף מתוך חזה‪ .‬בראש האכסדרה הסמוכה ניצב ג'ייסון‬
‫וחרבו נוצצת זהובה באור השמש‪ .‬פרנק עמד לצדו בקשת מוכנה‪ .‬הייזל ישבה על גב‬
‫אריון‪ ,‬שהתרומם על רגליו האחוריות וצנף באתגר‪.‬‬
‫בקול פיצוץ מחריש אוזניים‪ ,‬ניתז מהשמים חזיז ברק מלובן היישר אל גופו של ג'ייסון‪,‬‬
‫שזינק‪ ,‬אפוף ברקים‪ ,‬על מלך הענקים‪.‬‬
 ‫‪XLIV‬‬

‫פייפר‬
‫למשך כשלוש דקות‪ ,‬החיים היו נפלאים‪.‬‬
‫דברים רבים כל כך התרחשו בבת אחת‪ ,‬שרק חצוי עם הפרעת קשב היה מסוגל‬
‫לעקוב אחרי הכול‪.‬‬
‫ג'ייסון צנח על המלך פורפיריון בעוצמה כזאת שהענק קרס על ברכיו — לאחר‬
‫שג'ייסון הפגיז אותו בברקים ונעץ בצווארו חרב גלאדיוס זהובה‪.‬‬
‫פרנק ירה גשם של חצים והבריח את הענקים הקרובים לפרסי‪.‬‬
‫"ארגו ‪ "2‬התרוממה מעל לחורבות‪ ,‬וכל הבליסטראות והקטפולטות שלה ירו בבת‬
‫אחת‪ .‬ליאו תיכנת כנראה את כלי הנשק בדייקנות של מנתח‪ .‬חומה של אש יוונית‬
‫היתמרה בשאגה מכל עברי הפרתנון‪ .‬היא לא נגעה בחלל הפנימי‪ ,‬אבל בהבזק אחד‬
‫נשרפו רוב המפלצות הקטנות יותר שסביבו‪.‬‬
‫הקול של ליאו רעם ברמקולים‪" :‬תיכנעו! אתם מוקפים בכוח האש של מכונת לחימה‬
‫לוהטת!"‬
‫הענק אנקלדוס יילל בזעם‪" .‬ואלדס!"‬
‫"מה קורה‪ ,‬אנצ'ילדות?" השיב קולו של ליאו בשאגה‪" .‬יופי של פגיון יש לך‬
‫במצח‪".‬‬
‫"אההה!" הענק שלף את קטופטריס מראשו‪" .‬מפלצות‪ :‬השמידו את הספינה הזאת!"‬
‫שרידי צבא המפלצות עשו כמיטב יכולתם‪ .‬להק גריפונים המריא להתקפה‪ .‬פסטוס‬
‫הדרקון נשף אש ועשה מהם שישליק מעופף‪ .‬כמה בני אדמה השליכו סלעים‪ ,‬אבל‬
‫כעשרה כדורי ארכימדס ניתזו מצדי הספינה‪ ,‬יירטו את הסלעים ופוצצו אותם לאבק‪.‬‬
‫"תלבשו משהו!" פקד בופורד‪.‬‬
‫הייזל דירבנה את אוריון‪ ,‬אשר זינק מהאכסדרה והשניים הסתערו לקרב‪ .‬רגליו של כל‬
‫סוס אחר היו נשברות מנפילה מגובה שנים–עשר מטרים‪ ,‬אבל אריון פגע בקרקע תוך כדי‬
‫ריצה‪ .‬הייזל מיהרה מענק לענק ודקרה אותם בלהב הספאתה שלה‪.‬‬
‫בתזמון גרוע במיוחד‪ ,‬בחרו קקרופס ואנשי הנחש שלו להצטרף לקרב בדיוק ברגע זה‪.‬‬
‫בארבעה–חמישה מקומות ברחבי החורבות הפכה הקרקע לרפש ירוק ובני תאומים‬
 ‫חמושים פרצו משם‪ ,‬ובראשם קקרופס עצמו‪.‬‬
‫"הרגו את החצויים!" ליחשש‪" .‬הרגו את התכסיסנים!"‬
‫לפני שרבים מלוחמיו הספיקו לציית‪ ,‬כיוונה הייזל את הלהב שלה אל המנהרה‬
‫הקרובה ביותר‪ .‬הקרקע רעדה‪ .‬כל הקרומים פקעו והמנהרות קרסו בענני אבק‪ .‬קקרופס‬
‫הסתכל סביב על צבאו‪ ,‬שהסתכם עכשיו בשישה אנשים‪.‬‬
‫"להתפתל מכאן!" פקד‪.‬‬
‫החצים של פרנק חיסלו אותם בעודם מנסים לסגת‪.‬‬
‫הענקית פריבויה הפשירה בקצב מדאיג‪ .‬היא ניסתה לתפוס באנבת'‪ ,‬אבל למרות‬
‫רגלה הפצועה לא היתה אנבת' מטרה קלה‪ .‬היא דקרה את הענקית בסכין הציד שלה‬
‫עצמה והובילה אותה במשחק תופסת קטלני סביב הכס‪.‬‬
‫פרסי חזר וקם‪ ,‬ואנקלוסמוס שוב בידיו‪ .‬הוא עדיין נראה מטושטש‪ .‬דם נטף מאפו‪.‬‬
‫אבל נראה שהוא מתמודד יפה עם הענק הזקן תואס‪ ,‬שהצליח איכשהו לחבר מחדש את‬
‫כף היד שלו ומצא את סכין הקצבים‪.‬‬
‫פייפר עמדה גב אל גב עם ג'ייסון‪ ,‬נלחמת בכל ענק שהעז להתקרב‪ .‬לרגע היא‬
‫הרגישה התעלות‪ .‬הם מנצחים!‬
‫אבל עד מהרה התפוגגה ההפתעה שיצרה המתקפה שלהם‪ .‬הענקים החלו להתאושש‬
‫מהבלבול‪.‬‬
‫לפרנק אזלו החצים‪ .‬הוא החליף צורה לקרנף והסתער לקרב‪ ,‬אבל באותה מהירות‬
‫שהפיל את הענקים כך הם קמו שוב‪ .‬נדמה שפצעיהם מחלימים מהר יותר‪.‬‬
‫פריבויה הלכה והדפה את אנבת'‪ .‬הייזל הועפה מהאוכף במהירות מאה קמ"ש‪ .‬ג'ייסון‬
‫זימן ברק נוסף‪ ,‬אבל הפעם פורפיריון פשוט הסיט אותו בחוד החנית שלו‪.‬‬
‫הענקים היו גדולים יותר‪ ,‬חזקים יותר ורבים יותר‪ .‬לא היה ניתן להרוג אותם ללא עזרת‬
‫האלים‪ .‬ולא נראה שהם מתעייפים‪.‬‬
‫ששת החצויים נאלצו לסגת לטבעת מתגוננת‪.‬‬
‫בני האדמה השליכו מטח נוסף של סלעים על "ארגו ‪ ."2‬הפעם ליאו לא הספיק‬
‫להשיב אש‪ .‬שורות של משוטים נשברו‪ .‬טלטלה עברה בספינה והיא נטתה על צדה‬
‫בשמים‪.‬‬
‫אנקלדוס השליך את חניתו הבוערת‪ .‬היא חדרה את דופן הספינה והתפוצצה בתוכה‪,‬‬
‫משלחת פרצי להבה מבעד לפתחי המשוטים‪ .‬ענן שחור ומאיים היתמר מהסיפון‪" .‬ארגו ‪"2‬‬
‫החלה לשקוע‪.‬‬
 ‫"ליאו!" צעק ג'ייסון‪.‬‬
‫פורפיריון צחק‪" .‬אתם החצויים לא למדתם דבר‪ .‬אין אלים שיסייעו לכם‪ .‬אנו זקוקים‬
‫מכם לדבר אחד נוסף על מנת להשלים את ניצחוננו‪".‬‬
‫מלך הענקים חייך בציפייה‪ .‬נראה שהוא מסתכל על פרסי ג'קסון‪.‬‬
‫פייפר העיפה בו מבט‪ .‬האף שלו עדיין דימם‪ .‬נראה שהוא לא מבחין שטיפת דם עושה‬
‫את דרכה במורד פניו עד קצה סנטרו‪.‬‬
‫"פרסי‪ ,‬תיזהר‪ "...‬ניסתה פייפר לומר‪ ,‬אך לשם שינוי קולה בגד בה‪.‬‬
‫טיפת דם יחידה נטפה מסנטרו של פרסי‪ .‬היא פגעה בקרקע בין רגליו ורחשה כמו‬
‫מים על מחבת‪.‬‬
‫דם האולימפוס השקה את האבנים העתיקות‪.‬‬
‫האקרופוליס חרק וזע‪ .‬אמא אדמה התעוררה‪.‬‬
 ‫‪XLV‬‬

‫ניקו‬
‫כעשרה קילומטרים ממזרח למחנה‪ ,‬חנה רכב שטח שחור על החוף‪.‬‬
‫הם קשרו את הסירה למזח פרטי‪ .‬ניקו עזר לדקוטה ולליילה לסחוב את מייקל קהייל‬
‫לחוף‪ .‬הבחור הגדול היה רק חצי בהכרה‪ ,‬ומילמל דברים שניקו הניח שהם קריאות‬
‫פוטבול‪" :‬אדום שתים–עשרה‪ .‬ימין שלושים ואחת‪ ".‬ואז ציחקק ללא שליטה‪.‬‬
‫"נשאיר אותו כאן‪ ",‬אמר ליילה‪" .‬רק אל תקשור אותו‪ .‬בחור מסכן‪"...‬‬
‫"מה עם המכונית?" שאל דקוטה‪" .‬המפתחות בתא הכפפות‪ ,‬אבל‪ ,‬אממ‪ ,‬את יודעת‬
‫לנהוג?"‬
‫ליילה עשתה פרצוף‪" .‬חשבתי שאתה יודע לנהוג‪ .‬אתה לא בן שבע–עשרה?"‬
‫"לא יצא לי ללמוד נהיגה!" אמר דקוטה‪" .‬הייתי עסוק‪".‬‬
‫"אני אטפל בזה‪ ",‬הבטיח ניקו‪.‬‬
‫שניהם הסתכלו עליו‪.‬‬
‫"אתה‪ ,‬כאילו‪ ,‬בן ארבע–עשרה‪ ",‬אמרה ליילה‪.‬‬
‫ניקו נהנה מהמידה שבה הוא מלחיץ את הרומאים‪ ,‬אף שהיו מבוגרים וגדולים ממנו‬
‫פיזית ולוחמים מנוסים יותר‪" .‬לא אמרתי שאני אנהג‪".‬‬
‫הוא כרע והניח יד על הקרקע‪ .‬הוא חש בקברים הסמוכים ביותר‪ ,‬עצמות בני אדם‬
‫שכוחים שנקברו והתפזרו‪ .‬הוא חיפש עמוק יותר‪ ,‬מגשש בחושיו אל תוך השאול‪.‬‬
‫"ז'ול–אלבר‪ .‬בוא נזוז‪".‬‬
‫הקרקע נפערה‪ .‬זומבי בבגדי נהג בלויים מהמאה התשע–עשרה חפר את דרכו אל פני‬
‫הקרקע‪ .‬ליילה נסוגה צעד לאחור‪ .‬דקוטה צרח כמו ילד בגן‪.‬‬
‫"מה זה הדבר הזה‪ ,‬בן אדם?" מחה דקוטה‪.‬‬
‫"זה הנהג שלי‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬ז'ול–אלבר סיים ראשון את מרוץ המכוניות של פריז–רואן‬
‫במסיק‪".‬‬
‫ב–‪ ,1894‬אבל לא זכה בפרס כי מכונית הקיטור שלו עשתה שימוש ַ‬
‫ליילה בהתה בו‪" .‬על מה אתה מדבר?"‬
‫"הוא נשמה חסרת מנוח שתמיד מחפשת הזדמנויות נוספות לנהוג‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫"בשנים האחרונות הוא מסיע אותי בכל פעם שאני צריך הסעה‪".‬‬
 ‫"יש לך נהג זומבי‪ ",‬אמרה ליילה‪.‬‬
‫"אני ליד הנהג‪ ".‬ניקו התיישב במושב הקדמי‪ .‬הרומאים נכנסו באי רצון מאחור‪.‬‬
‫עובדה אחת על ז'ול–אלבר‪ :‬הוא אף פעם לא התרגש‪ .‬הוא היה יכול להיתקע בפקקים‬
‫כל היום ולא לאבד מסבלנותו‪ .‬הוא לא התעצבן על נהגים אחרים‪ .‬הוא נהג ישר אל מחנה‬
‫של קנטאורי–פרא וניווט ביניהם בלי להילחץ‪.‬‬
‫ניקו מעולם לא ראה קנטאורים כאלה‪ .‬הגוף שלהם הזכיר סוסי פלומינו זהובים‪,‬‬
‫קעקועים כיסו את זרועותיהם וחזותיהם השעירים‪ ,‬וממצחיהם הזדקרו קרניים כמו של‬
‫שוורים‪ .‬ניקו התקשה להאמין שהם מסוגלים להסוות את עצמם כבני אדם באותה קלות‬
‫כמו כירון‪.‬‬
‫לפחות מאתיים מהם התאמנו ללא הפסק בלחימה בחרבות ובחניתות‪ ,‬או צלו פגרי‬
‫חיות על מדורות פתוחות )קנטאורים אוכלי בשר‪ ...‬הרעיון העביר בניקו צמרמורת(‪ .‬המחנה‬
‫שלהם נפרש לאורך הדרך הכפרית שגבלה בקצה הדרום–מזרחי של מחנה החצויים‪.‬‬
‫רכב השטח התקדם לאט‪ ,‬תוך צפירות כשהדבר נדרש‪ .‬פה ושם נעץ אחד הקנטאורים‬
‫מבט רגוז בחלון שבצד הנהג‪ ,‬ראה את הנהג הזומבי ונסוג המום‪.‬‬
‫"פלפלי פלוטו‪ ",‬רטן דקוטה‪" .‬עוד קנטאורים הגיעו בלילה‪".‬‬
‫"אל תיצרו קשר עין‪ ",‬הזהירה ליילה‪" .‬הם רואים בזה אתגר לדו–קרב עד המוות‪".‬‬
‫ניקו הסתכל ישר קדימה בעוד רכב השטח מתקדם‪ .‬הלב שלו פעם בכוח‪ ,‬אבל הוא‬
‫לא פחד‪ .‬הוא כעס‪ .‬אוקטביאנוס הקיף את מחנה החצויים במפלצות‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬היו לניקו רגשות מעורבים לגבי המחנה‪ .‬הוא הרגיש דחוי שם‪ ,‬לא במקומו‪ ,‬לא‬
‫רצוי ולא אהוב‪ ...‬אבל עכשיו‪ ,‬כשהמחנה נמצא על סף השמדה‪ ,‬קלט ניקו כמה הוא‬
‫חשוב לו‪ .‬זה המקום האחרון שהיה בית לו ולביאנקה — המקום היחיד שהרגיש בו מוגן‪,‬‬
‫גם אם זמנית בלבד‪.‬‬
‫הם פנו בעיקול הדרך ואגרופיו של ניקו נסגרו בכוח‪ .‬עוד מפלצות‪ ...‬מאות מפלצות‪.‬‬
‫אנשים עם ראשי כלב שוטטו בלהקות וגרזניהם בוהקים לאור המדורות‪ .‬הם היו לבושים‬
‫סחבות ושמיכות כמו חסרי בית‪ ,‬חמושים באוסף אקראי של קלעים‪ ,‬נבוטים וצינורות‬
‫מתכת‪.‬‬
‫"אוקטביאנוס האידיוט‪ ",‬סינן ניקו‪" .‬הוא חושב שהוא מסוגל לשלוט ביצורים האלה?"‬
‫"עוד ועוד מהם הגיעו‪ ",‬אמרה ליילה‪" .‬לפני שהבנו מה קורה‪ ...‬טוב‪ ,‬אתה רואה‬
‫בעצמך‪".‬‬
‫הלגיון התמקם למרגלות גבעת החצויים‪ ,‬חמש הקוהורטות מסודרות להפליא‪ ,‬דגליהן‬
‫ססגוניים וגאים‪ .‬עיטים ענקיים חגו בשמים‪ .‬כלי המצור — שישה אונאגרים זהובים בגודל‬
‫בתים — סודרו מאחור בקשת רחבה‪ ,‬שלושה מכל אגף‪ .‬אבל למרות הסדר המרשים‪,‬‬
‫נראה הלגיון השנים–עשר קטן ועלוב‪ ,‬אי של חצויים עזי–נפש בלב ים של מפלצות רעבות‪.‬‬
‫ניקו הצטער ששרביט דיוקלטיאנוס כבר לא ברשותו‪ ,‬אף שהתקשה להאמין שלגיון‬
‫של מתים היה מזיז לצבא הזה‪ .‬אפילו "ארגו ‪ "2‬לא היתה יכולה לעשות הרבה לנוכח‬
‫העוצמה הזאת‪.‬‬
‫"אני חייב לחבל באונאגרים‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אין לנו הרבה זמן‪".‬‬
‫"אין סיכוי שתצליח להתקרב אליהם‪ ",‬הזהירה אותו ליילה‪" .‬גם אם נעביר לצדנו את‬
‫כל הקוהורטה הרביעית והחמישית‪ ,‬הקוהורטות האחרות ינסו לעצור אותנו‪ .‬ועל תפעול כלי‬
‫המצור אחראים האנשים הכי נאמנים לאוקטביאנוס‪".‬‬
‫"לא נצליח לפרוץ דרך בכוח‪ ",‬הסכים ניקו‪" .‬אבל לבדי אני אוכל לעשות את זה‪.‬‬
‫דקוטה‪ ,‬ליילה — ז'ול–אלבר יסיע אתכם ללגיון‪ .‬צאו‪ ,‬דברו עם החיילים שלכם‪ ,‬שכנעו‬
‫אותם לעשות כמוכם‪ .‬אני אצטרך פעולת הסחה‪".‬‬
‫המצח של דקוטה התקמט בדאגה‪" .‬בסדר‪ ,‬אבל אני לא מוכן לפגוע באנשי הלגיון‬
‫שלי‪".‬‬
‫"אף אחד לא מבקש ממך לעשות את זה‪ ",‬רטן ניקו‪" .‬אבל אם לא נעצור את‬
‫המלחמה הזאת‪ ,‬כל הלגיון יחוסל‪ .‬אמרת ששבטי המפלצות נעלבים בקלות?"‬
‫"כן‪ ",‬אמר דקוטה‪" .‬לדוגמה‪ ,‬אם אתה מעיר לחבר'ה עם שני הראשים איזושהי‬
‫הערה בקשר לריח שלהם‪ ...‬וואו‪ ".‬הוא גיחך‪" .‬אם נעורר מריבה‪ ,‬בטעות כמובן‪"...‬‬
‫"אני סומך עליכם‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫המצח של ליילה התקמט‪" .‬אבל איך אתה —"‬
‫"הם לא יראו אותי‪ ",‬אמר ניקו‪ .‬הוא נבלע בין הצללים‪.‬‬

‫***‬

‫הוא חשב שהוא מוכן‪.‬‬

‫הוא לא היה מוכן‪.‬‬
‫גם אחרי שלושה ימי מנוחה‪ ,‬ותכונות הריפוי המופלאות של הרפש החום שהמאמן‬
‫הדג' הכין‪ ,‬התחיל ניקו להתפוגג ברגע שקפץ אל הצללים‪.‬‬
‫האיברים שלו הפכו לאד‪ .‬קור חילחל אל חזהו‪ .‬נשמות לחשו באוזניו‪ :‬עזור לנו‪ .‬זכור‬
‫אותנו‪ .‬הצטרף אלינו‪.‬‬
‫הוא לא קלט כמה נשען על ריינה‪ .‬ללא כוחה המושאל‪ ,‬הוא הרגיש חלש כמו טלה‬
‫בן יומו‪ ,‬לא יציב במידה מסוכנת‪ ,‬על סף קריסה עם כל צעד‪.‬‬
‫לא‪ ,‬הוא אמר לעצמו‪ .‬אני ניקו די אנג'לו‪ ,‬בן האדס‪ .‬אני שולט בצללים‪ .‬הם אינם‬
‫שולטים בי‪.‬‬
‫הוא כשל בחזרה אל עולם בני התמותה על פסגת גבעת החצויים‪.‬‬
‫הוא צנח על ברכיו וחיבק את עץ האורן של תאליה לשם תמיכה‪ .‬גיזת הזהב כבר לא‬
‫היתה תלויה על ענפי העץ‪ .‬הדרקון השומר נעלם‪ .‬אולי הם הועברו למקום בטוח יותר‬
‫לקראת הקרב‪ .‬ניקו לא ידע‪ .‬אבל כשהסתכל למטה אל הכוחות הרומיים הפרושים מחוץ‬
‫לעמק‪ ,‬לבו נמלא ספק‪.‬‬
‫האונאגר הקרוב ביותר ניצב מאה מטרים במורד הגבעה‪ ,‬מוקף תעלות וכלונסאות‬
‫מחודדים תחת שמירה של עשרה חצויים לפחות‪ .‬כלי המצור היה טעון ומוכן לירי‪ .‬בקלע‬
‫הענקי נח קליע בגודל מכונית ובו שבבי זהב‪.‬‬
‫בוודאות קפואה קלט ניקו מה אוקטביאנוס מתכנן‪ .‬הקליע היה תערובת של חומרי‬
‫בעירה וזהב קיסרי‪ .‬אפילו כמות קטנה של זהב קיסרי עלולה להיות נפיצה‪ .‬בחשיפה ליותר‬
‫מדי חום או לחץ יתפוצץ הזהב בכוח אדיר‪ ,‬ומובן שיהיה קטלני לחצויים ולא רק‬
‫למפלצות‪ .‬אם האונאגר הזה יפגע במחנה החצויים‪ ,‬כל דבר שיימצא באזור הפיצוץ יושמד‬
‫— יתאדה מחום או יתפורר לאבק בגלל רסיסי הזהב הקיסרי‪ .‬ולרומאים היו שישה‬
‫אונאגרים‪ ,‬כולם מצוידים בערימות של תחמושת‪.‬‬
‫"מרושע‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬זה מרושע‪".‬‬
‫הוא ניסה לחשוב‪ .‬השחר עלה‪ .‬הוא לא יוכל לנטרל את כל ששת כלי המצור לפני‬
‫תחילת ההתקפה‪ ,‬גם אם ימצא את הכוח למסעות צללים רבים כל כך‪ .‬אם יצליח אפילו‬
‫פעם אחת נוספת‪ ,‬זה יהיה נס‪.‬‬
‫הוא איתר את אוהל הפיקוד הרומי — מאחורי הלגיון ולשמאלו‪ .‬אוקטביאנוס בוודאי‬
‫שם‪ ,‬נהנה מארוחת בוקר במרחק בטוח מהלחימה‪ .‬הוא לא יוביל את חייליו לקרב‪.‬‬
‫החלאה הקטן רוצה להשמיד את המחנה היווני מרחוק‪ ,‬לחכות שהלהבות ידעכו ולצעוד‬
‫פנימה ללא התנגדות‪.‬‬
‫גרונו של ניקו השתנק משנאה‪ .‬הוא התמקד באוהל ודמיין את הקפיצה הבאה שלו‪.‬‬
‫אם יצליח להתנקש באוקטביאנוס‪ ,‬אולי זה יפתור את הבעיה‪ .‬איש לא יפקוד על תחילת‬
‫המתקפה‪ .‬ניקו עמד לנסות לקפוץ‪ ,‬אך קול מאחוריו אמר‪" :‬ניקו?"‬
 ‫הוא הסתובב בבת אחת‪ ,‬חרבו נשלפה מיד‪ ,‬וכמעט כרת את ראשו של ויל סולאס‪.‬‬
‫"תוריד אותה!" סינן ויל‪" .‬מה אתה עושה כאן?"‬
‫ניקו היה המום‪ .‬ויל ושני חניכים נוספים השתופפו בעשב‪ ,‬משקפות סביב צוואריהם‬
‫ופגיונות בחגורותיהם‪ .‬הם לבשו מכנסי ג'ינס שחורים וחולצות טריקו שחורות ופניהם‬
‫הושחרו בצבע שחור כמו לוחמי קומנדו‪.‬‬
‫"אני?" שאל ניקו‪" .‬מה אתם עושים? מנסים להיהרג?"‬
‫ויל הזעיף פנים‪" .‬היי‪ ,‬אנחנו מתצפתים על האויב‪ .‬נקטנו אמצעי זהירות‪".‬‬
‫"אתה לבוש שחור‪ ",‬ציין ניקו‪" ,‬אחרי שהשמש עלתה‪ .‬צבעת את הפנים שלך אבל לא‬
‫כיסית את השיער הבהיר שלך‪ .‬באותה מידה כבר יכולת לנופף בדגל צהוב‪".‬‬
‫האוזניים של ויל האדימו‪" .‬לוּ אלן עטפה אותנו בערפול‪".‬‬
‫"היי‪ ".‬הנערה שלצדו ניענעה באצבעותיה‪ .‬היא נראתה רגוזה מעט‪" .‬אתה ניקו‪ ,‬נכון?‬
‫שמעתי עליך הרבה‪ .‬וזה ססיל מביתן הרמס‪".‬‬
‫ניקו כרע לצדם‪" .‬המאמן הדג' הצליח להגיע למחנה?"‬
‫לו אלן ציחקקה במתח‪" .‬הו כן‪".‬‬
‫ויל הכניס לה מרפק‪" .‬כן‪ .‬הדג' בסדר גמור‪ .‬הוא הגיע בדיוק בזמן ללידה‪".‬‬
‫"הלידה!" ניקו חייך חיוך רחב שהכאיב לו בשרירי הפנים‪ .‬הוא לא היה רגיל להבעה‬
‫הזאת‪" .‬מלי והתינוק בסדר?"‬
‫"בסדר גמור‪ .‬סאטיר תינוק ממש חמוד‪ ".‬צמרמורת עברה בוויל‪" .‬אבל אני יילדתי‬
‫אותו‪ .‬יילדת פעם תינוק?"‬
‫"אממ‪ ,‬לא‪".‬‬
‫"הייתי חייב לצאת להתאוורר קצת‪ .‬בגלל זה התנדבתי למשימה הזאת‪ .‬אלים‬
‫שבאולימפוס‪ ,‬הידיים שלי עוד רועדות‪ .‬אתה רואה?"‬
‫ויל תפס ביד של ניקו‪ ,‬והמגע שילח זרם חשמלי לאורך גבו‪ .‬הוא מיהר למשוך את‬
‫ידו‪" .‬מה שתגיד‪ ",‬אמר ברוגז‪" .‬אין לנו זמן לפטפוטים‪ .‬הרומאים עומדים לתקוף עם שחר‬
‫ואני חייב —"‬
‫"אנחנו יודעים‪ ",‬אמר ויל‪" .‬אבל אם תיכננת לקפוץ לאוהל הפיקוד במסע צללים‪,‬‬
‫תשכח מזה‪".‬‬
‫ניקו נעץ בו מבט זועף‪" .‬סליחה?"‬
‫הוא ציפה שוויל יירתע או יסב מבט‪ .‬רוב האנשים הגיבו כך‪ .‬אבל העיניים הכחולות‬
‫של ויל נשארו נעוצות בו — נחושות במידה מעצבנת‪" .‬המאמן הדג' סיפר לי על מסע‬
 ‫הצללים שלכם‪ .‬אסור לך לעשות את זה שוב‪".‬‬
‫"בדיוק עשיתי את זה שוב‪ ,‬סולאס‪ .‬אני בסדר גמור‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אתה לא‪ .‬אני מרפא‪ .‬הרגשתי בחשכה ביד שלך ברגע שנגעתי בה‪ .‬גם אם‬
‫תצליח להגיע לאוהל‪ ,‬אתה לא תהיה מסוגל להילחם‪ .‬אבל אתה לא תגיע לשם‪ .‬עוד‬
‫מעידה קטנה אחת ואתה לא תחזור‪ .‬אתה לא עושה מסע צללים וזה סופי‪ .‬בפקודת רופא‪".‬‬
‫"הם עומדים להשמיד את המחנה —"‬
‫"אנחנו נבלום את הרומאים‪ ",‬אמר ויל‪" .‬אבל נעשה את זה בדרך שלנו‪ .‬לו אלן‬
‫תשלוט בערפול‪ .‬אנחנו נתגנב לשם‪ ,‬נגרום כמה שיותר נזק לאונאגרים‪ .‬אבל בלי מסע‬
‫צללים‪".‬‬
‫"אבל —"‬
‫"לא‪".‬‬
‫הראשים של לו אלן וססיל הסתובבו הלוך ושוב כאילו הם צופים במשחק טניס‬
‫דרמטי‪.‬‬
‫ניקו נאנח ברוגז‪ .‬הוא שנא לעבוד עם אנשים אחרים‪ .‬הם תמיד מפריעים לו‪ ,‬מעוררים‬
‫בו אי נוחות‪ .‬ובאשר לוויל סולאס‪ ...‬הרושם שלו מבן אפולו השתנה‪ .‬הוא תמיד ראה בוויל‬
‫בחור נעים הליכות ורגוע‪ .‬מתברר שהוא יכול להיות עקשן ומעצבן‪.‬‬
‫ניקו השקיף למטה אל מחנה החצויים‪ ,‬שם התכוננו שאר היוונים למלחמה‪ .‬מעבר‬
‫לחיילים ולבליסטראות‪ ,‬האגם נצץ ורדרד באור שחר ראשון‪ .‬ניקו זכר את הפעם הראשונה‬
‫שהגיע למחנה החצויים‪ ,‬נחיתת חירום במכונית השמש של אפולו שהפכה לאוטובוס‬
‫תלמידים בוער‪.‬‬
‫הוא זכר את אפולו‪ ,‬מחויך ושזוף וקול לגמרי במשקפי השמש שלו‪.‬‬
‫תאליה אמרה‪ ,‬וואו‪ ,‬אפולו לוהט‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬הוא אל השמש‪ ,‬השיב פרסי‪.‬‬
‫לא לזה התכוונתי‪.‬‬
‫למה ניקו נזכר בזה עכשיו? הזיכרון האקראי עיצבן אותו‪ ,‬גרם לו להרגיש חסר מנוח‪.‬‬
‫הוא הגיע למחנה החצויים בזכות אפולו‪ .‬ועכשיו‪ ,‬במה שיהיה ככל הנראה יומו‬
‫האחרון במחנה‪ ,‬הוא תקוע עם בן אפולו‪.‬‬
‫"מה שתגיד‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אבל אנחנו חייבים למהר‪ .‬ואתם תעשו מה שאני אומר‪".‬‬
‫"אין בעיה‪ ",‬אמר ויל‪" .‬רק אל תבקש ממני ליילד עוד תינוקות סאטירים ואנחנו נסתדר‬
‫מצוין‪".‬‬
 ‫‪XLVI‬‬

‫ניקו‬
‫הם הגיעו לאונאגר הראשון בדיוק כשפרצה המהומה בלגיון‪.‬‬
‫בקצה קו הלחימה עלו צעקות מהקוהורטה החמישית‪ .‬לגיונרים התפזרו ושמטו את‬
‫כידוני הפילום שלהם‪ .‬כעשרה קנטאורים דהרו בין השורות‪ ,‬צעקו ונופפו באלות‪,‬‬
‫ובעקבותיהם עדר של גברים בעלי שני ראשים שחבטו על מכסים של פחי אשפה‪.‬‬
‫"מה קורה שם למטה?" שאלה לו אלן‪.‬‬
‫"זאת פעולת ההסחה שאירגנתי‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬בואו‪".‬‬
‫כל השומרים התגודדו מימין לאונאגר בניסיון לראות מה קורה למטה‪ ,‬וזה העניק‬
‫לניקו ולעמיתיו שדה אש פתוח משמאל‪ .‬הם עברו מטר או שניים מהרומאי הקרוב ביותר‬
‫והלגיונר אפילו לא הבחין בהם‪ .‬נראה שהערפול של לו אלן פועל‪.‬‬
‫הם קפצו מעל תעלה מוגנת בכלונסאות מחודדים והגיעו לכלי המצור‪.‬‬
‫"הבאתי אש יוונית‪ ",‬לחש ססיל‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אם הנזק יהיה ברור מדי‪ ,‬אין סיכוי שנצליח להגיע לאחרים בזמן‪.‬‬
‫אתה מסוגל לשנות את כיוון הירי של האונאגר — כאילו‪ ,‬לעבר האונאגרים האחרים?"‬
‫ססיל חייך חיוך רחב‪" .‬אני מת על איך שהראש שלך עובד‪ .‬שלחו אותי למשימה כי‬
‫אני מומחה בשיבושים‪".‬‬
‫הוא פנה לעבודה בעוד ניקו והאחרים עומדים על המשמר‪.‬‬
‫בינתיים התכתשה הקוהורטה החמישית עם הגברים בעלי שני הראשים‪ .‬הקוהורטה‬
‫הרביעית נחלצה לעזרת החמישית‪ .‬שלוש הקוהורטות האחרות נותרו במקומן‪ ,‬אבל‬
‫הקצינים התקשו לשמור על הסדר‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬הכריז ססיל‪" .‬בואו נזוז‪".‬‬
‫הם חצו את הגבעה לעבר האונאגר הבא‪.‬‬
‫הפעם היה הערפול פחות יעיל‪ .‬אחד השומרים על האונאגר צעק‪" :‬היי!"‬
‫"מטפל בזה‪ ".‬ויל פרץ בריצה — פעולת ההסחה המטופשת ביותר שניקו הצליח‬
‫להעלות בדעתו — ושישה שומרים רדפו אחריו‪.‬‬
‫הרומאים האחרים סגרו על ניקו‪ ,‬אבל לו אלן הגיחה מתוך הערפול וצעקה‪" :‬היי‪,‬‬
‫תתפסו!"‬
‫היא זרקה אליהם כדור לבן‪ ,‬בערך בגודל תפוח‪ .‬הרומאי במרכז תפס אותו אוטומטית‪.‬‬
‫כדור אבקה של שישה מטרים התפוצץ כלפי חוץ‪ .‬כשהאבק שקע הפכו כל ששת‬
‫הרומאים לחזרזירונים ורודים מצווחים‪.‬‬
‫"יפה‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫לו אלן הסמיקה‪" .‬טוב‪ ,‬זה כדור החזירים היחיד שיש לי‪ .‬אז אל תבקש הדרן‪".‬‬
‫וגם‪ ,‬אה —" ססיל הצביע — "כדאי שמישהו יעזור לוויל‪".‬‬
‫אפילו בשריון מלא התחילו הרומאים לסגור את הפער בינם לבין סולאס‪ .‬ניקו פלט‬
‫קללה ורץ בעקבותיהם‪.‬‬
‫הוא לא רצה להרוג חצויים אם יוכל להימנע מכך‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬לא היה בזה צורך‪.‬‬
‫הוא הכשיל את הרומאי שבמאסף והאחרים הסתובבו‪ .‬ניקו קפץ אל לב ההמון‪ ,‬בעט‬
‫במפשעות‪ ,‬חבט בפרצופים בצד השטוח של החרב שלו‪ ,‬שבר קסדות בקת‪ .‬כעבור עשר‬
‫שניות שכבו כל הרומאים על הקרקע המומים ונאנקים‪.‬‬
‫ויל חבט קלות בכתפו‪" .‬תודה על הסיוע‪ .‬שישה בבת אחת‪ ,‬לא רע‪".‬‬
‫"לא רע?" ניקו נעץ בו מבט זועם‪" .‬בפעם הבאה אני אתן להם לרמוס אותך‪ ,‬סולאס‪".‬‬
‫"ממש‪ .‬הם בחיים לא יתפסו אותי‪".‬‬
‫ססיל נופף אליהם מהאונאגר‪ ,‬לאותת שהמלאכה הושלמה‪.‬‬
‫הם פנו לעבר כלי המצור השלישי‪.‬‬
‫בלגיון שררה מהומה שלמה‪ ,‬אבל הקצינים התחילו להשליט סדר‪ .‬הקוהורטה‬
‫הרביעית והחמישית התארגנו מחדש בעוד השנייה והשלישית משמשות כיחידת פיזור‬
‫וקינוֹקפאלים וגברים בעלי שני ראשים בחזרה למחנותיהם‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫הפגנות‪ ,‬דוחפות קנטאורים‬
‫הקוהורטה הראשונה עמדה הכי קרוב לאונאגר — קצת יותר מדי קרוב לטעמו של ניקו‬
‫— אבל נראה שהם מרוכזים בשני קצינים שצעדו מולם הלוך ושוב וצעקו פקודות‪.‬‬
‫ניקו קיווה שהם יצליחו להתגנב אל מכונת המצור השלישית‪ .‬אם הם יצליחו לשנות‬
‫את כיוון הירי של אונאגר אחד נוסף‪ ,‬אולי יהיה להם סיכוי‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬הבחינו בהם השומרים ממרחק שישה מטרים‪ .‬אחד צעק‪" :‬שם!"‬
‫לו אלן פלטה קללה‪" .‬הם מצפים להתקפה עכשיו‪ .‬הערפול לא מוצלח נגד חיילים‬
‫שנמצאים בכוננות ערה‪ .‬שנברח?"‬
‫"לא‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬בואו ניתן להם בדיוק את מה שהם מצפים לו‪".‬‬
‫הוא פרש ידיים‪ .‬הקרקע נפערה מול הרומאים‪ .‬חמישה שלדים חפרו את דרכם‬
‫החוצה‪ .‬ססיל ולו אלן הסתערו לסייע‪ .‬ניקו ניסה לצאת בעקבותיהם אבל היה נופל על‬
‫הפנים אם ויל לא היה תופס אותו‪.‬‬
‫"אידיוט‪ ".‬ויל כרך סביבו זרוע‪" .‬אמרתי לך להפסיק עם קסמי השאול‪".‬‬
‫"אני בסדר גמור‪".‬‬
‫"שתוק‪ .‬אתה לא‪ ".‬ויל שלף מכיסו חפיסת מסטיק‪.‬‬
‫ניקו רצה להיחלץ‪ .‬הוא שנא מגע פיזי‪ .‬אבל ויל היה חזק בהרבה מכפי שנראה‪ .‬ניקו‬
‫מצא את עצמו נשען עליו‪ ,‬נסמך על תמיכתו‪.‬‬
‫"קח את זה‪ ",‬אמר ויל‪.‬‬
‫"אתה רוצה שאני אלעס מסטיק?"‬
‫"הוא רפואי‪ .‬אמור להחזיק אותך חי וער כמה שעות נוספות‪".‬‬
‫ניקו הכניס מסטיק לפה‪" .‬יש לזה טעם של זפת ובוץ‪".‬‬
‫"תפסיק להתלונן‪".‬‬
‫"היי‪ ".‬ססיל צלע אליהם ונראה כאילו מתח שריר‪" .‬קצת פיספסתם את הקרב‪".‬‬
‫לו אלן הגיעה בעקבותיו‪ ,‬מחויכת‪ .‬מאחוריהם היו כל השומרים הרומאיים מסובכים‬
‫באוסף מוזר של חבלים ועצמות‪.‬‬
‫"תודה על השלדים‪ ",‬אמרה לו אן‪" .‬יופי של תעלול‪".‬‬
‫"שהוא לא יעשה שוב‪ ",‬אמר ויל‪.‬‬
‫ניקו קלט שהוא עדיין נשען על ויל‪ .‬הוא הדף אותו ונעמד על שתי רגליו שלו‪" .‬אני‬
‫אעשה מה שאני צריך לעשות‪".‬‬
‫ויל גילגל עיניים‪" .‬אין בעיה‪ ,‬ילד מוות‪ .‬אם אתה רוצה להיהרג —"‬
‫"אתה לא תקרא לי ילד מוות!"‬
‫לו אלן השתעלה שיעול קטן‪" .‬אממ‪ ,‬אנשים —"‬
‫"השליכו את כלי הנשק שלכם!"‬
‫ניקו הסתובב‪ .‬הקרב על האונאגר השלישי משך תשומת לב‪.‬‬
‫כל הקוהורטה הראשונה התקדמה לעברם בחניתות מכוונות ובמגנים נעולים‪ .‬בחזית‬
‫צעד אוקטביאנוס‪ ,‬גלימה סגולה גלשה על השריון שלו‪ ,‬תכשיטי זהב קיסרי נצצו על‬
‫צווארו וזרועותיו‪ ,‬וזר עלי דפנה התנוסס על ראשו כאילו כבר ניצח בקרב‪ .‬לצדו צעדו‬
‫נושא הדגל של הלגיון‪ ,‬ג'ייקוב‪ ,‬אשר נשא את עיט הזהב‪ ,‬ושישה קינוקפאלים ענקיים‪ ,‬ניבי‬
‫הכלב שלהם חשופים וחרבותיהם יוקדות באור אדום‪.‬‬
‫"תראו תראו‪ ",‬נהם אוקטביאנוס‪" ,‬גראיקי מחבלים‪ ".‬הוא פנה אל הלוחמים בעלי‬
‫ראשי הכלב‪" .‬תקרעו אותם לגזרים‪".‬‬
 ‫‪XLVII‬‬

‫ניקו‬
‫ניקו לא ידע אם לבעוט בעצמו או בוויל סולאס‪.‬‬
‫אם דעתו לא היתה מוסחת בהתקוטטות עם בן אפולו‪ ,‬הוא לעולם לא היה מניח לאויב‬
‫להתקרב אליהם כך‪.‬‬
‫בעוד הלוחמים בעלי ראשי הכלב מסתערים עליהם‪ ,‬הניף ניקו את חרבו‪ .‬הוא התקשה‬
‫להאמין שנותרו בו כוחות לנצח‪ ,‬אבל לפני שהספיק לתקוף השמיע ויל שריקה מפלחת‬
‫אוזן‪ ,‬כאילו הוא קורא למונית‪.‬‬
‫כל ששת אנשי הכלב שמטו את כלי הנשק שלהם‪ ,‬כיסו את אוזניהם וקרסו מיוסרים‪.‬‬
‫"אחי‪ ".‬ססיל פיהק כדי לפתוח את הסתימה באוזניים‪" .‬מה זה היה‪ ,‬בשם האדס?‬
‫תזהיר מראש בפעם הבאה‪".‬‬
‫"לכלבים זה עוד יותר גרוע‪ ".‬ויל משך בכתפיו‪" .‬אחד הכישרונות המוזיקליים המעטים‬
‫שלי‪ .‬שריקה על–קולית ממש נוראית‪".‬‬
‫ניקו לא התלונן‪ .‬הוא הסתובב בין אנשי הכלב ודקר אותם בחרבו‪ .‬הם התפוגגו‬
‫לצללים‪.‬‬
‫אוקטביאנוס והרומאים האחרים נראו המומים מכדי שיגיבו‪.‬‬
‫"ה–המשמר המיוחד שלי!" אוקטביאנוס חיפש אוהדים סביבו‪" .‬אתם ראיתם מה הוא‬
‫עשה למשמר המיוחד שלי?"‬
‫"יש כלבים שצריך להרדים‪ ".‬ניקו צעד קדימה צעד אחד‪" .‬כמוך‪".‬‬
‫לרגע יפהפה אחד‪ ,‬כל הקוהורטה הראשונה היססה‪ .‬ואז הם התעשתו וכיוונו אליו את‬
‫כידוני הפילום שלהם‪.‬‬
‫"אתם תושמדו!" צווח אוקטביאנוס‪" .‬אתם הגראיקי מתגנבים למחנה שלנו‪ ,‬מחבלים‬
‫בכלי הנשק שלנו‪ ,‬תוקפים את אנשינו —"‬
‫"אתה מתכוון לכלי הנשק שכיוונת נגדנו?" שאל ססיל‪.‬‬
‫"ולאנשים שעמדו לשרוף את המחנה שלנו עד אפר?" הוסיפה לו אלן‪.‬‬
‫"כמה מתאים ליוונים!" צעק אוקטביאנוס‪" .‬מנסים לעוות הכול! טוב‪ ,‬זה לא יצליח‬
‫לכם!" הוא הצביע על הלגיונרים הקרובים ביותר‪" .‬את‪ ,‬אתה‪ ,‬את ואת‪ .‬תבדקו את כל‬
 ‫האונאגרים‪ .‬תוודאו שהם תקינים‪ .‬אני רוצה שהם יירו בבת אחת כמה שיותר מהר‪ .‬זוזו!"‬
‫ארבעת הרומאים עזבו את המקום בריצה‪.‬‬
‫ניקו ניסה לשמור על הבעה ניטראלית‪.‬‬
‫בבקשה אל תבדקו לאן הם מכוונים‪ ,‬הוא חשב לעצמו‪.‬‬
‫הוא קיווה שססיל עשה את מלאכתו היטב‪ .‬עניין אחד הוא לחבל בכלי נשק ענקי‪.‬‬
‫עניין אחר לגמרי הוא לחבל בו בצורה מתוחכמת שאיש לא ירגיש בה עד שיהיה מאוחר‬
‫מדי‪ .‬אבל אם למישהו יש כישרון כזה הרי זה לבן הרמס‪ ,‬אל התכסיסים‪.‬‬
‫אוקטביאנוס ניגש אל ניקו‪ .‬לזכותו של האוגור ייאמר שלא נראה שהוא מפחד‪ ,‬אף‬
‫שכלי הנשק היחיד שלו היה פגיון‪ .‬הוא עצר קרוב כל כך‪ ,‬שניקו ראה את הנימים‬
‫המפוצצים בעיניו החיוורות והמימיות‪ .‬פניו היו כחושות‪ .‬לשערו היה צבע של ספגטי‬
‫שבושל יתר על המידה‪.‬‬
‫ניקו ידע שאוקטביאנוס הוא נצר — צאצא של אפולו מרחק כמה דורות‪ .‬עכשיו נראה‬
‫לו אוקטביאנוס כמו גרסה מדוללת וחולנית של ויל סולאס — כמו תצלום שהועתק‬
‫פעמים רבות מדי‪ .‬יהיה אשר יהיה הדבר אשר מייחד את בן אפולו‪ ,‬אוקטביאנוס לא ניחן‬
‫בו‪.‬‬
‫"תגיד לי‪ ,‬בן פלוטו‪ ",‬סינן האוגור‪" ,‬למה אתה עוזר ליוונים? מה הם כבר עשו בשבילך‬
‫אי פעם?"‬
‫ניקו חש רצון עז לדקור את אוקטביאנוס בחזה‪ .‬הוא חלם על זה מאז שברייס לורנס‬
‫תקף אותם בקרוליינה הדרומית‪ .‬אבל עכשיו כשניצבו פנים אל פנים‪ ,‬ניקו היסס‪ .‬לא היה‬
‫לו ספק שהוא יוכל להרוג את אוקטביאנוס לפני שהקוהורטה הראשונה תספיק להתערב‪.‬‬
‫לניקו גם לא היה אכפת במיוחד אם הוא עצמו ימות כתוצאה מכך‪ .‬זה יהיה שווה את זה‪.‬‬
‫אבל אחרי מה שקרה עם ברייס‪ ,‬המחשבה שיהרוג חצוי נוסף בדם קר — אפילו‬
‫אוקטביאנוס — לא נעמה לו‪ .‬גם לא נראה לו הוגן לגזור גזר דין מוות על ססיל‪ ,‬ויל ולו‬
‫אלן‪.‬‬
‫זה לא נראה לו הוגן? חלק אחר בו תהה‪ ,‬ממתי אכפת לי מה הוגן?‬
‫"אני עוזר ליוונים וגם לרומאים‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫אוקטביאנוס צחק‪" .‬אל תנסה לעבוד עלי‪ .‬מה הם הציעו לך — מקום במחנה שלהם?‬
‫הם לא יכבדו את ההסכם‪".‬‬
‫"אני לא רוצה מקום במחנה שלהם‪ ",‬נהם ניקו‪" .‬או בשלכם‪ .‬כשהמלחמה תיגמר אני‬
‫עוזב את שני המחנות אחת ולתמיד‪".‬‬
 ‫ויל סולאס השמיע קול שנשמע כאילו חטף אגרוף בבטן‪" .‬למה שתעשה דבר כזה?"‬
‫ניקו הזעיף פנים‪" .‬זה לא עניינך‪ ,‬אבל אני לא שייך‪ .‬זה ברור מאוד‪ .‬אף אחד לא רוצה‬
‫אותי‪ .‬אני בן —"‬
‫"אוי בחייך‪ ".‬ויל נשמע כעוס באופן לא שגרתי‪" .‬אף אחד במחנה החצויים לא הרחיק‬
‫אותך‪ .‬יש לך חברים — לפחות אנשים היו רוצים להיות חברים שלך‪ .‬אתה הרחקת את‬
‫עצמך‪ .‬אם היית מוציא את הראש מהענן הדיכאוני שלך לשם שינוי —"‬
‫"מספיק!" אמר אוקטביאנוס ברוגז‪" .‬די אנג'לו‪ ,‬אני מסוגל להוסיף על כל הצעה‬
‫שהציעו לך היוונים‪ .‬תמיד חשבתי שתהיה בן ברית רב–עוצמה‪ .‬אני רואה את האכזריות‬
‫שבך‪ ,‬ומכבד אותה‪ .‬אני יכול להבטיח לך מקום ברומא החדשה‪ .‬כל מה שאתה צריך‬
‫לעשות זה לזוז הצדה ולאפשר לרומאים לנצח‪ .‬האל אפולו הראה לי את העתיד —"‬
‫"לא!" ויל סולאס דחף את ניקו הצדה והתקרב בכעס עד סנטימטרים ספורים‬
‫מהפרצוף של אוקטביאנוס‪" .‬אני בן אפולו‪ ,‬חתיכת לוּזר אנמי‪ .‬אבא שלי לא הראה לאף‬
‫אחד את העתיד‪ ,‬כי כוח הנבואה לא עובד‪ .‬אבל זה —" הוא החווה בידו בתנועה כללית‬
‫על הלגיון שנאסף שם‪ ,‬על המון הצבאות המפלצתיים הפרוש על צלע הגבעה‪" .‬זה לא מה‬
‫שאפולו היה רוצה!"‬
‫השפה של אוקטביאנוס התעקלה בבוז‪" .‬אתה משקר‪ .‬האל אמר לי אישית שאני‬
‫אירשם בהיסטוריה כמושיע רומא‪ .‬אני אוביל את הלגיון לניצחון‪ ,‬ואתחיל ב–"‬
‫ניקו הרגיש בצליל לפני ששמע אותו — קול טאח–טאח–טאח שהידהד מבעד‬
‫לאדמה‪ ,‬כמו גלגלי שיניים ענקיים של גשר נפתח‪ .‬כל האונאגרים ירו בו זמנית‪ ,‬ושישה‬
‫שביטים זהובים נישאו לשמים‪.‬‬
‫"בהשמדת היוונים!" צעק אוקטביאנוס בעליצות‪" .‬מחנה החצויים מחוסל!"‬

‫***‬

‫ניקו לא היה מסוגל להעלות בדעתו דבר יפה יותר מאשר קליעים שסטו ממסלולם‪ .‬לפחות‬
‫לא היום‪ .‬בכל שלושת כלי המצור שחובלו‪ ,‬סטה מנגנון הירי הצדה והקליעים נשלחו ישר‬
‫לעבר המטח משלושת האונאגרים האחרים‪.‬‬
‫כדורי האש לא התנגשו ישירות‪ .‬לא היה בזה צורך‪ .‬ברגע שהקליעים התקרבו זה‬
‫לזה‪ ,‬התפוצצו כל השישה באוויר והתיזו כיפה של זהב ואש ששאבה את החמצן‬
‫מהשמים‪.‬‬
‫החום צרב בפניו של ניקו‪ .‬הדשא רחש‪ .‬צמרות העצים העלו אדים‪ .‬אבל כשהתפזרו‬
‫הזיקוקים‪ ,‬התברר שלא נגרם שום נזק רציני‪.‬‬
‫אוקטביאנוס הגיב ראשון‪ .‬הוא רקע ברגליו וצעק‪" :‬לא! לא! לא! הטעינו אותם‬
‫מחדש!"‬
‫איש מחיילי הקוהורטה הראשונה לא זז‪ .‬ניקו שמע הלמות מגפיים מימינו‪ .‬הקוהורטה‬
‫החמישית צעדה לעברם בקצב מזורז‪ ,‬ודקוטה בראשה‪.‬‬
‫במורד הגבעה ניסה גם שאר הלגיון להתארגן‪ ,‬אבל הקוהורטה השנייה‪ ,‬השלישית‬
‫והרביעית היו מוקפות כעת בים של בעלי ברית מפלצתיים רעי מזג‪ .‬כוחות האָ וּקְ סיליָה לא‬
‫נראו מאושרים מהפיצוצים האוויריים‪ .‬אין ספק שהם חיכו שמחנה החצויים יעלה באש כדי‬
‫לזלול חצויים על הגריל לארוחת בוקר‪.‬‬
‫"אוקטביאנוס!" קרא דקוטה‪" .‬יש לנו פקודות חדשות‪".‬‬
‫העין השמאלית של אוקטביאנוס התעוותה בכוח כזה שנדמה שהיא עומדת להתפוצץ‪.‬‬
‫"פקודות? ממי? לא ממני!"‬
‫"מריינה‪ ",‬אמר דקוטה בקול רם דיו כדי לוודא שכל הקוהורטה הראשונה שומעת‪.‬‬
‫"היא פקדה עלינו לנצור אש‪".‬‬
‫"ריינה?" אוקטביאנוס צחק‪ ,‬אף שלא נראה שמישהו מבין את הבדיחה‪" .‬אתה מתכוון‬
‫לפושעת ששלחתי אותך לעצור? הפראיטור לשעבר שזממה לבגוד באנשיה שלה עם‬
‫הגראיקוס הזה?" הוא נעץ אצבע בחזה של ניקו‪" .‬אתה מציית לפקודות שלה?"‬
‫חיילי הקוהורטה החמישית התארגנו מאחורי הקנטוריון שלהם‪ ,‬ניצבים באי שקט מול‬
‫אחיהם לנשק מהקוהורטה הראשונה‪.‬‬
‫דקוטה שילב זרועות בעקשנות‪" .‬ריינה היא הפראיטור עד שהסנאט יצביע אחרת‪".‬‬
‫"אנחנו במלחמה!" צעק אוקטביאנוס‪" .‬הבאתי אתכם עד סף ניצחון מוחלט ואתם‬
‫רוצים להרים ידיים? הקוהורטה הראשונה‪ :‬עצרו את הקנטוריון דקוטה וכל מי שתומך בו‪.‬‬
‫הקוהורטה החמישית‪ :‬זכרו את נדר הנאמנות שלכם לרומא וללגיון‪ .‬אתם תצייתו לי!"‬
‫ויל סולאס הניד בראשו‪" .‬אל תעשה את זה‪ ,‬אוקטביאנוס‪ .‬אל תכפה על האנשים שלך‬
‫לבחור‪ .‬זאת ההזדמנות האחרונה שלך‪".‬‬
‫"ההזדמנות האחרונה שלי?" אוקטביאנוס גיחך ועיניו נוצצות בטירוף‪" .‬אני אציל את‬
‫רומא! עכשיו‪ ,‬רומאים‪ ,‬צייתו לפקודות שלי! עצרו את דקוטה‪ .‬חסלו את הגראיקוס‬
‫החלאה‪ .‬והטעינו מחדש את האונאגרים!"‬
‫ניקו לא ידע מה הרומאים היו עושים אם הכול היה תלוי רק בהם‪.‬‬
 ‫אבל הוא לא לקח בחשבון את היוונים‪.‬‬
‫באותו רגע נגלה צבא מחנה החצויים כולו על פסגת גבעת החצויים‪ .‬קלאריס לה רו‬
‫רכבה בראש במרכבת מלחמה אדומה רתומה לסוסי מתכת‪ .‬מאה חצויים התפרשו‬
‫סביבה‪ ,‬בצירוף מספר כפול של סאטירים ורוחות טבע תחת פיקודו של גרובר אנדרווד‪.‬‬
‫טייסון התקדם בצעדים כבדים בחברת שישה קיקלופים נוספים‪ .‬כירון ניצב במלוא הדרו‬
‫כסוס לבן‪ ,‬קשתו נכונה לפעולה‪.‬‬
‫זה היה מראה מרשים‪ ,‬אבל במוחו של ניקו עברה רק מחשבה אחת‪ :‬אוי לא‪ .‬לא‬
‫עכשיו‪.‬‬
‫קלאריס צעקה‪" :‬רומאים‪ ,‬אתם יריתם על המחנה שלנו! אתם תיסוגו או שתושמדו!"‬
‫אוקטביאנוס הסתובב בפראות אל חייליו‪" .‬אתם רואים? זה היה תכסיס! הם פילגו‬
‫בינינו כדי לתקוף אותנו בהפתעה‪ .‬הלגיון‪ ,‬קוּנֵאוּם פורמאטה! להסתער!"‬
 ‫‪XLVIII‬‬

‫ניקו‬

‫ניקו רצה לצעוק‪ :‬פסק זמן! עצרו! אל תזוזו!‬

‫אבל הוא ידע שזה לא יעזור‪ .‬אחרי שבועות מייסרים ומרתיחים של המתנה‪ ,‬היו‬
‫היוונים והרומאים צמאי דם‪ .‬כל ניסיון לעצור את הקרב עכשיו ידמה לניסיון לעצור שיטפון‬
‫לאחר שהסכר נפרץ‪.‬‬
‫ויל סולאס הציל את המצב‪.‬‬
‫הוא הכניס אצבעות לפה ושרק שריקה מחרידה עוד יותר מהקודמת‪ .‬כמה יוונים‬
‫שמטו את חרבותיהם‪ .‬אדווה חלפה בין שורות הרומאים‪ ,‬כאילו הקוהורטה הראשונה כולה‬
‫רועדת‪.‬‬
‫"אל תהיו מטומטמים!" צעק ויל‪" .‬תראו!"‬
‫הוא הצביע צפונה‪ ,‬וניקו חייך מאוזן אל אוזן‪ .‬הוא החליט שיש בעולם דבר יפה יותר‬
‫מקליעים שסטו ממסלולם‪ :‬אתנה פרתנוס הזוהר באור הזריחה‪ ,‬בדרכו מהחוף‪ ,‬תלוי‬
‫מרתמותיהם של שישה סוסים מכונפים‪ .‬עיטים רומיים חגו סביבו אך לא תקפו‪ .‬כמה מהם‬
‫אפילו צללו אל הפסל‪ ,‬תפסו בחבלים ועזרו לשאת אותו‪.‬‬
‫ניקו לא ראה את בלאקג'ק‪ ,‬וזה הדאיג אותו‪ ,‬אבל ריינה רמירס–אריאנו רכבה על גבו‬
‫של גווידו‪ .‬החרב שלה היתה מונפת לשמים‪ .‬גלימתה הסגולה התנוצצה בבוהק משונה‪,‬‬
‫מחזירה את אור השמש‪.‬‬
‫שני הצבאות בהו המומים בפסל השנהב והזהב שגובהו שנים–עשר מטרים בדרכו‬
‫לנחיתה‪.‬‬
‫"חצויים יוונים!" קולה של ריינה הידהד כאילו הפסל עצמו הוא הדובר‪ ,‬כאילו אתנה‬
‫פרתנוס הפך לערימה של רמקולים בהופעת רוק‪" .‬ראו את הפסל המקודש לכם ביותר‪,‬‬
‫אתנה פרתנוס‪ ,‬שלקחו הרומאים שלא כדין‪ .‬אני משיבה לכם אותו כעת כמחווה של‬
‫שלום!"‬
‫הפסל נחת על פסגת הגבעה‪ ,‬כחמישה–שישה מטרים מעץ האורן של תאליה‪ .‬אור‬
‫זהוב הבליח מיד על פני הקרקע‪ ,‬אל עמק מחנה החצויים ולמטה מהעבר האחר‪ ,‬בין‬
‫שורות הרומאים‪ .‬חמימות חילחלה אל עצמותיו של ניקו — תחושה שלווה ומנחמת שלא‬
‫הרגיש מאז‪ ...‬הוא לא זכר ממתי‪ .‬נדמה שקול לוחש בתוכו‪ :‬אתה אינך לבד‪ .‬אתה חלק‬
‫מהמשפחה האולימפית‪ .‬האלים לא נטשו אותך‪.‬‬
‫"רומאים!" קראה ריינה‪" .‬אני עושה את זה למען הלגיון‪ ,‬למען רומא‪ .‬עלינו לעמוד‬
‫שכם אל שכם לצד אחינו היוונים!"‬
‫"תקשיבו לה!" ניקו צעד קדימה‪.‬‬
‫הוא לא ידע למה בדיוק עשה את זה‪ .‬מדוע שמישהו משני הצדדים יקשיב לו? הוא‬
‫היה נואם גרוע‪ ,‬השגריר הגרוע בעולם‪.‬‬
‫אבל הוא צעד בין שורות הלוחמים וחרבו השחורה שלופה‪" .‬ריינה סיכנה את החיים‬
‫שלה למען כולכם! הבאנו את הפסל הזה מהצד השני של העולם‪ ,‬בשיתוף פעולה של‬
‫יוונים ורומאים‪ ,‬כי אנחנו חייבים לאחד כוחות‪ .‬גאיה מתעוררת‪ .‬אם לא נפעל יחד —"‬
‫אתם תמותו‪.‬‬
‫הקול טילטל את האדמה‪ .‬תחושת השלווה והביטחון של ניקו התפוגגה מיד‪ .‬רוח‬
‫סחפה את פני הגבעה‪ .‬הקרקע עצמה הפכה נוזלית ודביקה‪ ,‬העשב משך בנעליו של ניקו‪.‬‬
‫מחוות שווא‪.‬‬
‫ניקו הרגיש כאילו הוא עומד בתוך גרונה של האלה — כאילו כל לונג איילנד מהדהד‬
‫מתנועת מיתרי הקול שלה‪.‬‬
‫אך אם הדבר ישמח אתכם‪ ,‬אתם תמותו יחד‪.‬‬
‫"לא‪ "...‬אוקטביאנוס נרתע לאחור‪" .‬לא‪ ,‬לא‪ "...‬הוא נשבר ופרץ בריצה‪ ,‬נדחק בין‬
‫חייליו שלו‪.‬‬
‫"סגרו את השורות!" קראה ריינה‪.‬‬
‫היוונים והרומאים נעו כאיש אחד ונעמדו שכם אל שכם בעוד האדמה רועדת מכל‬
‫עבריהם‪.‬‬
‫כוחות האָ וּקְ סיליָה של אוקטביאנוס נהרו קדימה והקיפו את החצויים‪ .‬שני המחנות‬
‫יחד היו כנקודה זעירה בלב ים של אויבים‪ .‬הם ילחמו עד הסוף על גבעת החצויים‪ ,‬סביב‬
‫פסל אתנה פרתנוס‪.‬‬
‫אבל אפילו כאן הם ניצבו על אדמת האויב‪ .‬כי גאיה היתה האדמה‪ ,‬והאדמה‬
‫התעוררה‪.‬‬
 ‫‪XLIX‬‬

‫ג'ייסון‬
‫ג'ייסון שמע אנשים מתארים איך החיים עברו להם לנגד העיניים‪.‬‬
‫אבל הוא לא חשב שזה יהיה ככה‪.‬‬
‫בעודו עומד עם חבריו בטבעת הגנה מוקפת ענקים‪ ,‬ונושא מבט אל החיזיון הבלתי‬
‫אפשרי שבשמים — היה ג'ייסון מסוגל לדמיין בבהירות רבה את עצמו בעוד חמישים‬
‫שנה‪.‬‬
‫הוא ישב בכיסא נדנדה על המרפסת הקדמית בבית חוף בקליפורניה‪ .‬פייפר הגישה‬
‫לימונדה‪ .‬השיער שלה היה אפור‪ .‬קמטים עמוקים נחקקו בזוויות עיניה‪ ,‬אבל היא היתה‬
‫יפהפייה כתמיד‪ .‬הנכדים של ג'ייסון ישבו למרגלותיו‪ ,‬והוא ניסה להסביר להם מה קרה‬
‫ביום ההוא באתונה‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אני רציני‪ ,‬הוא אמר‪ .‬בסך הכול שישה חצויים על הקרקע ואחד נוסף בספינה‬
‫בוערת מעל אקרופוליס‪ .‬היינו מוקפים ענקים בגובה עשרה מטרים שעמדו להרוג אותנו‪ .‬ואז‬
‫השמים נפתחו והאלים ירדו!‬
‫סבא‪ ,‬אמרו הילדים‪ ,‬אתה מבלבל את המוח‪.‬‬
‫אני לא צוחק! הוא מחה‪ .‬האלים האולימפיים הסתערו מהשמים במרכבות המלחמה‬
‫שלהם‪ ,‬בקול תקיעת חצוצרות‪ ,‬בחרבות בוערות‪ .‬וסבא–רבא שלכם‪ ,‬מלך האלים‪ ,‬עמד‬
‫בראש‪ ,‬ובידו כידון של חשמל טהור!‬
‫הנכדים שלו צחקו עליו‪ .‬ופייפר העיפה אליו מבט מחויך‪ ,‬כאומרת‪ ,‬אתה היית מאמין‬
‫לזה אלמלא היית שם?‬
‫אבל ג'ייסון באמת היה שם‪ .‬הוא נשא מבט אל העננים הנחצים מעל האקרופוליס‪,‬‬
‫וכמעט התחיל לפקפק במשקפיים שנתן לו אסקלפיוס‪ .‬במקום שמים כחולים הוא ראה‬
‫חלל שחור משובץ כוכבים‪ ,‬וארמונות הר אולימפוס נוצצים כסופים וזהובים ברקע‪ .‬וצבא‬
‫של אלים הסתער מלמעלה‪.‬‬
‫אי אפשר היה לעכל את כל זה‪ .‬והעובדה שלא ראה הכול כנראה רק הועילה‬
‫לבריאותו‪ .‬רק מאוחר יותר הוא הצליח לזכור חלקים מקוטעים‪.‬‬
‫יופיטר הענק — לא‪ ,‬זה היה זאוס‪ ,‬בצורתו המקורית — רכב לקרב במרכבת זהב‪,‬‬
‫ובידו מזמזם חזיז ברק בגודל עמוד חשמל‪ .‬למרכבה שלו היו רתומים ארבעה סוסים‬
‫עשויים רוח‪ ,‬וכל אחד מהם החליף צורה שוב ושוב מסוס לבן אדם‪ ,‬בניסיון להשתחרר‪.‬‬
‫בּוֹר ַאס‪ .‬לאחר היה הכתר‬ ‫לשבריר שנייה לבש אחד מהם את דמותו הקפואה של ֵ‬
‫המתערבל העשוי אש וקיטור של נוֹטוּס‪ .‬שלישי חייך את חיוכו העצל והזחוח של זֶ פירוֹס‪.‬‬
‫זאוס כבל ורתם את ארבעת אלי הרוח עצמם‪.‬‬
‫בתחתית "ארגו ‪ "2‬נפתחו דלתות הזכוכית‪ .‬האלה ניקה צנחה החוצה‪ ,‬חופשייה מרשת‬
‫הזהב שכבלה אותה‪ .‬היא פרשה את כנפיה הנוצצות ודאתה אל צדו של זאוס‪ ,‬תופסת את‬
‫המקום שבו זכתה כנהגת המרכבה שלו‪.‬‬
‫"תודעתי שוקמה!" היא שאגה‪" .‬הניצחון לאלים!"‬
‫משמאלו של זאוס רכבה הרה‪ ,‬מרכבתה רתומה לטווסים ענקיים‪ ,‬נוצותיהם בשלל‬
‫צבעי הקשת היו כה ססגוניות שהן כמעט עשו לג'ייסון התקף אפילפטי‪.‬‬
‫ארס שאג בעליצות בעודו דוהר על גב סוס נושף אש‪ .‬החנית שנשא היתה רטובה‬
‫ואדומה‪.‬‬
‫בשנייה האחרונה‪ ,‬לפני שהאלים הגיעו לפרתנון‪ ,‬היה נדמה שהם מעתיקים את עצמם‪,‬‬
‫כאילו קופצים דרך העל–חלל‪ .‬המרכבות נעלמו‪ .‬פתאום היו ג'ייסון וחבריו מוקפים‬
‫באולימפיים‪ ,‬בגודל אנושי כעת‪ ,‬זעירים בהשוואה לענקים אך קורנים עוצמה‪.‬‬
‫ג'ייסון שאג והסתער על פורפיריון‪.‬‬
‫חבריו הצטרפו לקרב‪.‬‬
‫הלחימה התנהלה על פני כל הפרתנון וגלשה אל האקרופוליס‪ .‬מזווית עינו ראה ג'ייסון‬
‫את אנבת' נלחמת באנקלדוס‪ .‬לצדה נלחמה אישה עם שיער כהה וארוך ושריון זהב מעל‬
‫גלימותיה הלבנות‪ .‬האלה דקרה בחניתה ענק והניפה את המגן שלה ועליו דמות הארד‬
‫המבעיתה של מדוזה‪ .‬יחדיו הניסו אתנה ואנבת' את אנקלדוס אל קיר סמוך של פיגומי‬
‫מתכת‪ ,‬אשר קרס מעליו וקבר אותו‪.‬‬
‫בעברו האחר של המקדש‪ ,‬פרנק ז'אנג והאל ארס כתשו פלוגה שלמה של ענקים —‬
‫ארס בחנית ובמגן‪ ,‬פרנק )בדמות פיל אפריקני( בחדק וברגליים‪ .‬אל המלחמה צחק ודקר‬
‫וריטש כמו ילד שחובט בפיניאטות מלאות ממתקים‪.‬‬
‫הייזל דהרה בשדה הקרב על גבו של אריון‪ ,‬נעלמת בערפול בכל פעם שענק התקרב‪,‬‬
‫ואז מגיחה מאחוריו ודוקרת אותו בגב‪ .‬האלה הקטה ריקדה בעקבותיה והעלתה באש את‬
‫אויביהן בשני לפידים בוערים‪ .‬ג'ייסון לא ראה את האדס‪ ,‬אבל בכל פעם שענק מעד ונפל‪,‬‬
‫נפערה הקרקע תחתיו ובלעה את הענק‪.‬‬
‫פיא ְל ֵטס ואוֹטוֹס‪ ,‬ולצדו גבר מזוקן נושא קלשון‪ ,‬לבוש‬
‫פרסי נלחם בענקים התאומים‪ֶ ,‬א ַ‬
‫בחולצת הוואי ססגונית‪ .‬הענקים התאומים מעדו‪ .‬הקלשון של פוסידון הפך לצינור כיבוי‬
‫אש‪ ,‬והאל העיף את הענקים מהפרתנון בשצפי מים עזים שלבשו דמות של סוסי פרא‪.‬‬
‫פייפר היתה אולי המרשימה מכול‪ .‬היא נלחמה בענקית פריבויה‪ ,‬חרב נגד חרב‪ .‬על‬
‫אף העובדה שיריבתה היתה גדולה ממנה פי חמישה‪ ,‬נראה שפייפר מסתדרת יפה מאוד‪.‬‬
‫האלה אפרודיטה ריחפה סביבן על ענן לבן קטן‪ ,‬פיזרה עלי ורדים בעיניה של הענקית‬
‫וקראה קריאות עידוד לפייפר‪" .‬מקסים‪ ,‬יקירה‪ .‬כן‪ ,‬יפה מאוד‪ .‬דקרי אותה שוב!"‬
‫בכל פעם שפריבויה ניסתה להכות‪ ,‬הופיעו יונים כמו משום מקום ועופפו בפניה של‬
‫הענקית‪.‬‬
‫באשר לליאו‪ ,‬הוא רץ הלוך ושוב על סיפון "ארגו ‪ ,"2‬ירה בבליסטראות‪ ,‬השליך‬
‫פטישים על ראשי הענקים‪ ,‬והבעיר את בדי החלציים שלהם‪ .‬מאחוריו‪ ,‬ליד ההגה‪ ,‬גבר‬
‫חסון ומזוקן בבגדי מוסכניק התעסק בבקרים‪ ,‬מתאמץ להותיר את הספינה באוויר‪.‬‬
‫המראה המשונה מכול היה הענק הזקן תואס‪ ,‬ששלוש נשים זקנות מצוידות בנבוטים‬
‫מפליז חבטו בו למוות — אלות הגורל‪ ,‬חמושות למלחמה‪ .‬ג'ייסון החליט שאין בעולם דבר‬
‫מפחיד יותר מסבתות חמושות בנבוטים‪.‬‬
‫הוא הבחין בכל הדברים הללו‪ ,‬ובעשרה קרבות אחרים שהתנהלו סביבו‪ ,‬אבל רוב‬
‫תשומת לבו היתה נתונה לאויב שלפניו — פרופיריון‪ ,‬מלך הענקים — ולאל שנלחם לצדו‬
‫של ג'ייסון‪ :‬זאוס‪.‬‬
‫אבא שלי‪ ,‬חשב ג'ייסון כלא מאמין‪.‬‬
‫פורפיריון לא הותיר לו זמן רב ליהנות מהרגע‪ .‬הענק נופף בחנית שלו בטורנדו של‬
‫הצלפות‪ ,‬דקירות ונעיצות‪ .‬ג'ייסון בקושי הצליח להישאר בחיים‪.‬‬
‫ועדיין‪ ...‬היה בנוכחותו של זאוס משהו מוכר ומאושש‪ .‬אף שג'ייסון מעולם לא פגש‬
‫את אבא שלו‪ ,‬הוא נזכר ברגעים המאושרים ביותר בחייו — פיקניק יום ההולדת שלו עם‬
‫פייפר ברומא; היום שבו הראתה לו לופה את מחנה יופיטר בפעם הראשונה; משחקי‬
‫המחבואים עם תאליה בדירה שלהם כשהיה קטנטן; אחר צהריים על החוף כשאמא שלו‬
‫הרימה אותו‪ ,‬נישקה אותו והראתה לו סערה מתקרבת‪ .‬לעולם אל תפחד מסערות ברקים‪,‬‬
‫ג'ייסון‪ .‬זה אבא שלך‪ ,‬שמראה לך שהוא אוהב אותך‪.‬‬
‫לזאוס היה ריח של גשם ורוח רעננה‪ .‬האוויר סביבו היה חדור אנרגיה‪ .‬מקרוב נראה‬
‫חזיז הברק שלו כמו מקל ארד באורך מטר‪ ,‬מחודד בשני קצותיו‪ ,‬ולהבי אנרגיה יצאו משני‬
‫הצדדים ויצרו רומח של חשמל לבן‪ .‬הוא הצליף בו מול הענק‪ ,‬ופורפיריון קרס על הכס‬
‫המאולתר שלו‪ ,‬אשר התמוטט תחת משקלו‪.‬‬
 ‫"אתה לא תשב על הכס‪ ",‬רטן זאוס‪" .‬לא כאן‪ .‬לעולם לא‪".‬‬
‫"אתם לא יכולים לעצור אותנו!" צעק הענק‪" .‬המעשה נעשה‪ .‬אמא אדמה‬
‫התעוררה!"‬
‫בתגובה‪ ,‬הפגיז זאוס את הכס לחתיכות‪ .‬מלך הענקים הושלך לאחור מחוץ למקדש‬
‫וג'ייסון רץ בעקבותיו‪ ,‬אביו מאחוריו‪.‬‬
‫הם הדפו את פורפיריון אל שפת הצוק‪ ,‬וכל אתונה המודרנית השתרעה מתחתיהם‪.‬‬
‫הברקים המיסו את כל כלי הנשק בשערו של הענק‪ .‬ארד שמימי מותך נטף על הצמות‬
‫שלו כמו קרמל‪ .‬עורו העלה אדים ושלפוחיות‪.‬‬
‫פורפיריון נהם והניף את החנית שלו‪" .‬אין לך סיכוי‪ ,‬זאוס‪ .‬גם אם תביס אותי‪ ,‬אמא‬
‫אדמה תקים אותי לתחייה מחדש!"‬
‫"אז אולי‪ ",‬אמר זאוס‪" ,‬אתה לא תמות בחיבוקה של גאיה‪ .‬ג'ייסון‪ ,‬בני‪"...‬‬
‫ג'ייסון מעולם לא הרגיש טוב כל כך‪ ,‬מוכר כל כך‪ ,‬כמו ברגע שבו אמר אביו את‬
‫שמו‪ .‬כמו בחורף הקודם במחנה החצויים‪ ,‬כשזיכרונותיו המחוקים שבו אליו לבסוף‪ .‬ג'ייסון‬
‫הבין פתאום שכבה נוספת של קיומו — חלק מזהותו שהיה מעורפל עד כה‪.‬‬
‫עכשיו לא היה לו ספק‪ :‬הוא בנו של יופיטר‪ ,‬אל השמים‪ .‬הוא בנו של אביו‪.‬‬
‫ג'ייסון התקדם‪.‬‬
‫פורפיריון נופף בפראות בחנית שלו‪ ,‬אבל ג'ייסון חצה אותה בגלאדיוס שלו‪ .‬הוא‬
‫הסתער על הענק‪ ,‬נעץ את חרבו דרך מגן החזה שלו‪ ,‬זימן את הרוחות‪ ,‬והעיף את‬
‫פורפיריון משפת הצוק‪.‬‬
‫בעוד הענק צונח למטה בצרחות‪ ,‬כיוון אליו זאוס את חזיז הברק‪ .‬קשת של להט‬
‫מלובן וטהור איידה את פורפיריון בעודו באוויר‪ .‬האפר נשר למטה בענן רך ואיבק את‬
‫צמרות עצי הזית על מדרונות האקרופוליס‪.‬‬
‫זאוס פנה אל ג'ייסון‪ .‬חזיז הברק שלו היבהב וכבה‪ ,‬וזאוס תחב את מקל הארד‬
‫השמימי בחגורתו‪ .‬עיניו של האל היו אפורות וסוערות‪ .‬השיער והזקן המאפירים שלו נראו‬
‫כמו כיסוי עננים‪ .‬היה מוזר לג'ייסון לגלות שאדון השחקים‪ ,‬מלך האולימפוס‪ ,‬גבוה ממנו‬
‫בעשרה סנטימטרים לכל היותר‪.‬‬
‫"בני‪ ".‬זאוס טפח על שכמו של ג'ייסון‪" .‬דברים רבים כל כך הייתי רוצה לומר לך‪".‬‬
‫האל נאנח אנחה כבדה‪ .‬חשמל מילא את האוויר ומשקפיו החדשים של ג'ייסון כוסו‬
‫אדים‪" .‬אך כמלך האלים‪ ,‬אסור לי להפגין העדפות בין ילדיי‪ .‬כאשר נחזור לאולימפיים‬
‫האחרים‪ ,‬לא אוכל לשבח אותך במידה שהייתי רוצה‪ ,‬או לחלוק לך את הכבוד שמגיע‬
‫לך‪".‬‬
‫"אני לא רוצה שבחים‪ ".‬הקול של ג'ייסון רעד‪" .‬אבל יהיה נחמד לבלות קצת זמן יחד‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אני אפילו לא מכיר אותך‪".‬‬
‫מבטו של זאוס היה מרוחק כמו שכבת האוזון‪" .‬אני תמיד איתך‪ ,‬ג'ייסון‪ .‬עקבתי אחרי‬
‫התקדמותך בגאווה‪ ,‬אך לעולם לא נוכל להיות‪"...‬‬
‫הוא כופף את אצבעותיו‪ ,‬כמנסה לקטוף את המילים הנכונות מהאוויר‪ .‬קרובים‪.‬‬
‫נורמליים‪ .‬אב ובן אמיתיים‪" .‬מלידתך נועדת להיות מוקדש להרה — שי שיפיס את חמת‬
‫זעמה‪ .‬אפילו שמך‪ ,‬על שם יאסון‪ ,‬היה בחירה שלה‪ .‬אתה לא ביקשת את כל זה‪ .‬אני לא‬
‫רציתי בכך‪ .‬אך כשמסרתי אותך לידיה‪ ...‬לא היה לי מושג איזה אדם טוב תהיה‪ .‬המסע‬
‫שלך עיצב אותך‪ ,‬הפך אותך טוב לב ורב–עוצמה כאחד‪ .‬יקרה אשר יקרה עם חזרתנו‬
‫לפרתנון‪ ,‬דע שאיני רואה בך אחראי‪ .‬אתה הוכחת את עצמך כגיבור אמיתי‪".‬‬
‫תערובת מבלבלת של רגשות מילאה את חזהו של ג'ייסון‪" .‬מה זאת אומרת‪ ...‬יקרה‬
‫אשר יקרה?"‬
‫"הגרוע ביותר עדיין לפנינו‪ ",‬הזהיר זאוס‪" .‬ומישהו צריך לשאת באשמה על מה‬
‫שקרה‪ .‬בוא‪".‬‬
 ‫‪L‬‬

‫ג'ייסון‬
‫דבר לא נותר מהענקים מלבד ערימות אפר‪ ,‬כמה חניתות‪ ,‬פה ושם צמה בוערת‪.‬‬
‫"ארגו ‪ "2‬עדיין ריחפה באוויר‪ ,‬בקושי‪ ,‬עגונה אל ראש הפרתנון‪ .‬מחצית ממשוטי‬
‫הספינה נשברו או הסתבכו‪ .‬עשן היתמר מכמה סדקים גדולים בגוף הספינה‪ .‬המפרשים‬
‫היו זרועים חורים בוערים‪.‬‬
‫מצבו של ליאו נראה גרוע כמעט באותה מידה‪ .‬הוא עמד בלב המקדש עם חברי‬
‫הצוות האחרים‪ ,‬פניו מכוסות פיח‪ ,‬בגדיו מעלים עשן‪.‬‬
‫האלים הסתדרו בקשת רחבה עם התקרבותו של זאוס‪ .‬איש מהם לא נראה מאושר‬
‫במיוחד מהניצחון‪.‬‬
‫אפולו וארטמיס עמדו יחד בצל עמוד‪ ,‬כאילו מנסים להסתתר‪ .‬הרה ופוסידון ניהלו דיון‬
‫סוער עם אלה אחרת בגלימות ירוקות וזהובות — אולי דמטר‪ .‬ניקה ניסתה לחבוש זר‬
‫דפנה מוזהב לראשה של הקטה‪ ,‬אך אלת הקסם דחפה את ידה מעליה‪ .‬הרמס התקרב‬
‫בגניבה אל אתנה וניסה לחבק אותה בזרועו‪ .‬אתנה הפנתה אליו את מגן אייגיס שלה‪,‬‬
‫והרמס התרחק‪.‬‬
‫האולימפי היחיד שנראה במצב רוח טוב היה ארס‪ .‬הוא צחק ועשה פנטומימה של‬
‫עקירת קרבי האויב בעוד פרנק מאזין בהבעה מנומסת אך מלאת בחילה‪.‬‬
‫"אחים‪ ",‬אמר זאוס‪" ,‬אנו נרפאנו‪ ,‬הודות למעשה ידיהם של החצויים הללו‪ .‬אתנה‬
‫פרתנוס‪ ,‬אשר ניצב פעם במקדש הזה‪ ,‬עומד כעת על גבעת החצויים‪ .‬הוא איחד את‬
‫צאצאינו‪ ,‬ומכאן את ישותנו שלנו‪".‬‬
‫"לורד זאוס‪ ",‬אמרה פייפר‪" ,‬ריינה בסדר? ניקו והמאמן הדג'?"‬
‫ג'ייסון התקשה להאמין שפייפר שואלת לשלומה של ריינה‪ ,‬אבל שמח על כך‪.‬‬
‫גבותיו של זאוס שצבען כעננים התכווצו‪" .‬הם הצליחו במשימתם‪ .‬נכון לעכשיו הם‬
‫בחיים‪ .‬האם הם בסדר —"‬
‫"עדיין נותרה מלאכה לעשותה‪ ",‬קטעה אותו המלכה הרה‪ .‬היא פרשה את זרועותיה‬
‫כאילו היא רוצה חיבוק קבוצתי‪" .‬אבל גיבוריַ י‪ ...‬אתם גברתם על הענקים כפי שידעתי‬
‫שתעשו‪ .‬תוכניתי צלחה באופן מושלם‪".‬‬
‫זאוס הסתובב אל אשתו בבת אחת‪ .‬רעם הרעיד את האקרופוליס‪" .‬הרה‪ ,‬אל תעזי‬
‫לנכס את ההצלחה לעצמך! את חוללת לפחות אותה מידה של בעיות כפי שפתרת!"‬
‫מלכת השמים החווירה‪" .‬בעלי‪ ,‬ודאי שאתה מבין כעת — זאת היתה הדרך היחידה‪".‬‬
‫"לעולם אין דרך יחידה!" שאג זאוס‪" .‬לכן ישנן שלוש אלות גורל‪ ,‬לא אחת‪ .‬האין זה‬
‫כך?"‬
‫ליד חורבות הכס של מלך הענקים‪ ,‬שלוש הזקנות הרכינו את ראשיהן בדממה לאות‬
‫אישור‪ .‬ג'ייסון הבחין שהאלים האחרים מקפידים לשמור על מרחק מאלות הגורל ונבוטי‬
‫הפליז הנוצצים שלהן‪.‬‬
‫"אנא‪ ,‬בעלי‪ ".‬הרה ניסתה לחייך‪ ,‬אבל הפחד שלה היה כה ברור שג'ייסון כמעט ריחם‬
‫עליה‪" .‬עשיתי את מה ש–"‬
‫"שקט!" אמר זאוס ברוגז‪" .‬את הפרת ביודעין את פקודותיי‪ .‬ובכל זאת‪ ...‬אני מכיר‬
‫בכך שפעלת מתוך כוונות טובות‪ .‬אומץ הלב שהפגינו שבעת הגיבורים הללו הוכיח שכן‬
‫היה במעשייך גרעין של חוכמה‪".‬‬
‫נראה שהרה רוצה להתווכח‪ ,‬אבל היא שמרה על פה סגור‪.‬‬
‫"אפולו‪ ,‬לעומת זאת‪ "...‬זאוס נעץ מבט זועם בצללים שם עמדו התאומים‪" .‬בני‪ ,‬גש‬
‫לכאן‪".‬‬
‫אפולו התקרב בצעד זהיר‪ ,‬כאילו הוא צועד על קרש ספינה בדרכו להיות מושלך לים‪.‬‬
‫היה מטריד לראות עד כמה הוא דומה לנער חצוי — בן שבע–עשרה לכל היותר‪ ,‬לבוש‬
‫בג'ינס ובחולצת טריקו של מחנה החצויים‪ ,‬עם קשת על כתפו וחרב בחגורתו‪ .‬בשערו‬
‫הבלונדיני הפרוע ובעיניו הכחולות‪ ,‬הוא היה יכול להיות אחיו של ג'ייסון מהצד האנושי‬
‫ולא רק האלוהי‪.‬‬
‫ג'ייסון תהה אם אפולו לבש את הדמות הזאת על מנת לא למשוך תשומת לב‪ ,‬או כדי‬
‫לעורר את רחמיו של אביו‪ .‬הפחד בפניו של אפולו בהחלט נראה אמיתי‪ ,‬וגם הוא היה‬
‫אנושי מאוד‪.‬‬
‫שלוש אלות הגורל נאספו סביב האל‪ ,‬והקיפו אותו בידיים כמושות מורמות‪.‬‬
‫"פעמיים יצאת נגדי‪ ",‬אמר זאוס‪.‬‬
‫אפולו ליחלח את שפתיו‪" .‬אני–הלורד —"‬
‫"אתה הזנחת את חובותיך‪ .‬נכנעת לחנפנות ולריקנות‪ .‬עודדת את צאצאך אוקטביאנוס‬
‫ללכת בנתיב המסוכן שבחר‪ ,‬וחשפת מוקדם מדי נבואה שעוד עשויה להשמיד את כולנו‪".‬‬
‫"אבל —"‬
‫"מספיק!" הרעים קולו של זאוס‪" .‬נדון בעונש שלך מאוחר יותר‪ .‬לעת עתה‪ ,‬אתה‬
‫תחכה על האולימפוס‪".‬‬
‫זאוס החווה בידו‪ ,‬ואפולו הפך לענן נצנצים‪ .‬אלות הגורל הסתחררו סביבו והתפוגגו‬
‫לאוויר‪ ,‬וטורנדו הנצנצים ניתז אל השמים‪.‬‬
‫"מה יקרה לו?" שאל ג'ייסון‪.‬‬
‫האלים נעצו בו מבטים‪ ,‬אבל לג'ייסון לא היה אכפת‪ .‬עכשיו כשפגש את זאוס פנים‬
‫אל פנים‪ ,‬הוא נמלא תחושת אהדה כלפי אפולו‪.‬‬
‫"אין זה מעניינך‪ ",‬אמר זאוס‪" .‬נתונות בפנינו בעיות אחרות שיש להתייחס אליהן‪".‬‬
‫שתיקה מוטרדת השתררה על פני הפרתנון‪.‬‬
‫ג'ייסון חשב שאסור להרפות מזה‪ .‬לא נראה לו שמגיע לאפולו להיענש לבדו‪.‬‬
‫מישהו צריך לשאת באשמה‪ ,‬אמר זאוס‪.‬‬
‫אבל למה?‬
‫"אבא‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" ,‬אני נשבעתי לכבד את כל האלים‪ .‬הבטחתי לקימופוליאה‬
‫שברגע שהמלחמה תיגמר‪ ,‬כל האלים יזכו למזבחות במחנות‪".‬‬
‫זאוס הזעיף פנים‪" .‬טוב ויפה‪ .‬אבל‪ ...‬מי זאת קים?"‬
‫פוסידון השתעל לאגרוף ידו‪" .‬היא משלי‪".‬‬
‫"מה שאני מנסה לומר‪ ",‬המשיך ג'ייסון בדבריו‪" ,‬זה שהאשמות הדדיות לא יפתרו‬
‫כלום‪ .‬ככה הרומאים והיוונים התפלגו מלכתחילה‪".‬‬
‫האוויר הפך מחושמל במידה מסוכנת‪ .‬הקרקפת של ג'ייסון עיקצצה‪.‬‬
‫הוא קלט שהוא מסתכן בחמת זעמו של אביו‪ .‬ייתכן שגם הוא יהפוך למשב נצנצנים‬
‫או יועף מהאקרופוליס‪ .‬הוא פגש את אביו לפני חמש דקות ועשה עליו רושם טוב‪ .‬עכשיו‬
‫הוא מקלקל הכול‪.‬‬
‫רומאי טוב לא היה ממשיך לדבר‪.‬‬
‫ג'ייסון המשיך לדבר‪" .‬אפולו לא היה הבעיה‪ .‬להעניש אותו על כך שגאיה התעוררה‬
‫יהיה —" הוא רצה לומר מטופש‪ ,‬אבל עצר בעצמו — "לא חכם‪".‬‬
‫"לא חכם‪ ".‬קולו של זאוס היה כמעט לחישה‪" .‬בפני כל האלים שהתכנסו כאן‪ ,‬אתה‬
‫מכנה אותי ‘לא חכם'‪".‬‬
‫חבריו של ג'ייסון צפו במתרחש בדריכות‪ .‬פרסי נראה נכון לזנק לקרב לצדו‪.‬‬
‫ואז יצאה ארטמיס מבין הצללים‪" .‬אבא‪ ,‬הגיבור הזה נלחם בגבורה ללא מנוח למען‬
‫מטרותינו‪ .‬הוא נסער‪ .‬עלינו לקחת זאת בחשבון‪".‬‬
‫ג'ייסון התחיל למחות‪ ,‬אבל ארטמיס עצרה בו במבט‪ .‬הבעת הפנים שלה שידרה מסר‬
‫כה ברור‪ ,‬שבאותה מידה היתה יכולה לדבר במחשבתו‪ :‬תודה לך‪ ,‬חצוי‪ .‬אך אל תתעקש‪.‬‬
‫אני אנסה לשכנע את זאוס כשיירגע‪.‬‬
‫"ודאי‪ ,‬אבא‪ ",‬המשיכה האלה בדבריה‪" ,‬שעלינו לעסוק בבעיות הדוחקות יותר‪ ,‬כפי‬
‫שציינת‪".‬‬
‫"גאיה‪ ",‬התערבה אנבת' בשיחה‪ ,‬להוטה להחליף נושא‪" .‬היא ערה‪ ,‬נכון?"‬
‫זאוס פנה אליה‪ .‬מולקולות האוויר הפסיקו לזמזם סביב ג'ייסון‪ .‬הוא הרגיש כאילו‬
‫הראש שלו יצא הרגע מתוך מיקרוגל‪.‬‬
‫"אמת‪ ",‬אמר זאוס‪" .‬דם האולימפוס נשפך על האדמה‪ .‬היא בהכרה מלאה‪".‬‬
‫"אוי נו!" מחה פרסי‪" .‬יורד לי טיפה דם מהאף ואני מעיר את כל האדמה? זה לא‬
‫הוגן!"‬
‫אתנה העמיסה על כתפה את מגן אייגיס‪" .‬להתלונן על חוסר צדק משול להטלת‬
‫אשמה‪ ,‬פרסי ג'קסון‪ .‬זה אינו מועיל לאיש‪ ".‬היא העיפה בג'ייסון מבט של הערכה‪" .‬עליכם‬
‫לפעול בזריזות‪ .‬גאיה קמה להשמיד את המחנה שלכם‪".‬‬
‫פוסידון נשען על הקלשון שלו‪" .‬לשם שינוי‪ ,‬הצדק עם אתנה‪".‬‬
‫"לשם שינוי?" מחתה אתנה‪.‬‬
‫"למה שגאיה תהיה במחנה?" שאל ליאו‪" .‬האף של פרסי דימם כאן‪".‬‬
‫"אחי‪ ",‬אמר פרסי‪" ,‬קודם כול‪ ,‬שמעת את אתנה — אל תאשים את האף שלי‪ .‬דבר‬
‫שני‪ ,‬גאיה היא האדמה‪ .‬היא יכולה לקום בכל מקום שהיא רוצה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬היא אמרה‬
‫לנו שהיא הולכת לעשות את זה‪ .‬היא אמרה שהדבר הראשון ברשימת המשימות שלה‬
‫יהיה להשמיד את המחנה שלנו‪ .‬השאלה היא‪ :‬איך נעצור אותה?"‬
‫פרנק הסתכל על זאוס‪" .‬אממ‪ ,‬אדוני‪ ,‬הוד מלכותך‪ ,‬אתם האלים לא יכולים לקפוץ‬
‫איתנו לשם? יש לכם מרכבות וכוחות קסם וכל זה‪".‬‬
‫"כן!" אמרה הייזל‪" .‬הבסנו את הענקים יחד‪ ,‬כאילו‪ ,‬בשתי שניות‪ .‬בואו נלך כולנו —"‬
‫"לא‪ ",‬אמר זאוס ביובש‪.‬‬
‫"לא?" שאל ג'ייסון‪" .‬אבל אבא —"‬
‫עוצמה הבזיקה בעיניו של זאוס‪ ,‬וג'ייסון קלט שהרחיק לכת די והותר עם אבא שלו‬
‫היום‪ ...‬ואולי למאות השנים הקרובות‪.‬‬
‫"זאת הבעיה בנבואות‪ ",‬רטן זאוס‪" .‬כשאפולו איפשר לנבואת השבעה להיאמר בקול‪,‬‬
‫וכשהרה קיבלה על עצמה לפרש את המילים‪ ,‬טוו אלות הגורל את העתיד כך שיש רק‬
‫מספר מוגבל של התרחשויות אפשרויות‪ ,‬פתרונות אפשריים‪ .‬אתם השבעה‪ ,‬החצויים‪,‬‬
‫נועדתם להביס את גאיה‪ .‬אנחנו‪ ,‬האלים‪ ,‬איננו יכולים לעשות זאת‪".‬‬
‫"אני לא מבינה‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬מה הטעם להיות אלים אם אתם נאלצים להסתמך על‬
‫בני תמותה עלובים שיפעלו?"‬
‫כל האלים החליפו מבטים קודרים‪ .‬רק אפרודיטה צחקה צחוק עדין ונישקה את בתה‪.‬‬
‫"פייפר היקרה שלי‪ ,‬אינך חושבת שאנו שואלים את עצמנו את השאלה הזאת כבר אלפי‬
‫שנים? אך זה הדבר אשר קושר אותנו יחד ומותיר אותנו נצחיים‪ .‬אנו זקוקים לכם בני‬
‫התמותה לא פחות מכפי שאתם זקוקים לנו‪ .‬מרגיזה ככל שתהיה‪ ,‬זוהי האמת‪".‬‬
‫פרנק זע במקומו באי שקט‪ ,‬כאילו הוא מתגעגע להיות פיל‪" .‬אז איך אנחנו אמורים‬
‫להגיע למחנה החצויים בזמן כדי להציל אותו? לקח לנו חודשים להגיע ליוון‪".‬‬
‫"הרוחות‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬אבא‪ ,‬אתה לא יכול לשחרר את רוחות השמים כדי לשלוח‬
‫את הספינה שלנו בחזרה?"‬
‫זאוס רטן‪" .‬אני יכול להעיף אתכם בחזרה ללונג איילנד‪".‬‬
‫"אממ‪ ,‬זאת היתה בדיחה‪ ,‬או איום‪ ,‬או —"‬
‫"לא‪ ",‬אמר זאוס‪" ,‬התכוונתי לזה באופן מילולי‪ .‬אני יכול להעיף את הספינה שלכם‬
‫בחזרה למחנה החצויים‪ ,‬אבל העוצמה שתידרש לשם כך‪"...‬‬
‫מאזור כס הענקים ההרוס‪ ,‬האל המטונף בבגדי המוסכניק הניד את ראשו‪" .‬הילד שלי‬
‫ליאו בנה ספינה מוצלחת‪ ,‬אבל היא לא תעמוד בלחץ כזה‪ .‬היא תתפרק ברגע שתגיע‪,‬‬
‫אולי לפני כן‪".‬‬
‫ליאו יישר את חגורת הכלים שלו‪'" .‬ארגו ‪ '2‬תעמוד בזה‪ .‬היא צריכה להישאר שלמה‬
‫רק עד שנגיע הביתה‪ .‬ברגע שנגיע אנחנו יכולים לנטוש את הספינה‪".‬‬
‫"מסוכן‪ ",‬הזהיר אותו הפייסטוס‪" .‬אולי קטלני‪".‬‬
‫האלה ניקה סובבה זר דפנה על אצבעה‪" .‬הניצחון תמיד מסוכן‪ .‬ולעתים קרובות‬
‫מחייב קורבן‪ .‬ליאו ואלדס ואנוכי דנו בכך‪ ".‬היא נעצה בליאו מבט מלא משמעות‪.‬‬
‫זה ממש לא מצא חן בעיני ג'ייסון‪ .‬הוא זכר את הבעת הפנים הקודרת של אסקלפיוס‬
‫כשבחן את ליאו‪ .‬אוי‪ .‬אה‪ ,‬אני רואה‪ ...‬ג'ייסון ידע מה הם צריכים לעשות כדי להביס את‬
‫גאיה‪ .‬הוא ידע מה הסיכונים‪ .‬אבל הוא רצה להתמודד עם הסיכונים האלה בעצמו‪ ,‬לא‬
‫לסכן את ליאו‪.‬‬
‫מרפא הרופאים אצל פייפר‪ ,‬הוא אמר לעצמו‪ .‬היא תדאג לשנינו‪.‬‬
‫"ליאו‪ ",‬אמרה אנבת'‪" ,‬על מה ניקה מדברת?"‬
‫ליאו נופף בידו בביטול‪" .‬כרגיל‪ .‬ניצחון‪ .‬קורבן‪ .‬בלה בלה בלה‪ .‬לא חשוב‪ .‬אנחנו‬
‫מסוגלים לעשות את זה‪ ,‬אנשים‪ .‬אנחנו חייבים לעשות את זה‪".‬‬
‫תחושת חרדה מילאה את ג'ייסון‪ .‬בדבר אחד זאוס צדק‪ :‬הגרוע מכול עדיין מצפה‬
‫להם‪.‬‬
‫כשיגיע שוב הרגע לבחור‪ ,‬כך אמר לו נוטוס‪ ,‬רוח הדרום‪ ,‬סערה או אש‪ ,‬אל תאמר‬
‫נואש‪.‬‬
‫ג'ייסון בחר‪" .‬ליאו צודק‪ .‬כולם לעלות לספינה למסע האחרון‪".‬‬
 ‫‪LI‬‬

‫ג'ייסון‬
‫אז לא היו שום פרידות מחממות לב‪.‬‬
‫ברגע הפרידה מאבא שלו‪ ,‬היה גובהו של זאוס שלושים מטר והוא אחז בחרטומה של‬
‫"ארגו ‪ ."2‬קולו הרעים‪" :‬החזיקו חזק!"‬
‫והוא השליך את הספינה באוויר וחבט בה בידו כמו בכדורעף‪.‬‬
‫אם ג'ייסון לא היה קשור לתורן באחת מרתמות הבטיחות של ליאו‪ ,‬הוא היה מתפרק‬
‫לגורמים‪ .‬גם כך‪ ,‬הקיבה שלו ניסתה להישאר ביוון והאוויר נשאב מריאותיו בבת אחת‪.‬‬
‫השמים השחירו‪ .‬הספינה טירטרה וחרקה‪ .‬הסיפון נסדק כמו קרח דק תחת רגליו של‬
‫ג'ייסון‪ ,‬ובבום על–קולי הושלכה הספינה מבין העננים‪.‬‬
‫"ג'ייסון!" צעק ליאו‪" .‬מהר!"‬
‫נדמה שאצבעותיו של ג'ייסון הפכו לפלסטיק נמס‪ ,‬אבל הוא הצליח להתיר את‬
‫הרצועות‪.‬‬
‫ליאו היה קשור ללוח הבקרה וניסה נואשות ליישר את הספינה בעודם מסתחררים‬
‫כלפי מטה בנפילה חופשית‪ .‬המפרשים עלו באש‪ .‬פסטוס צירצר בדאגה‪ .‬קטפולטה נתלשה‬
‫מהספינה והתרוממה באוויר‪ .‬מעוצמת הסחרור התעופפו מגנים מעבר למעקה כמו פריזבים‬
‫עשויים מתכת‪.‬‬
‫סדקים גדולים יותר נפערו בסיפון בעוד ג'ייסון כושל לעבר המדרגות המובילות לבטן‬
‫הספינה‪ ,‬ונעזר ברוחות שיעגנו אותו לספינה‪.‬‬
‫אם הוא לא יצליח להגיע אל האחרים‪...‬‬
‫הצוהר נפתח בבת אחת‪ .‬פרנק והייזל כשלו החוצה כשהם גוררים את עצמם בחבל‬
‫שקשרו לתורן‪ .‬פייפר‪ ,‬אנבת' ופרסי יצאו בעקבותיהם‪ ,‬וכולם נראו מבולבלים לגמרי‪.‬‬
‫"זוזו!" צעק ליאו‪" .‬זוזו‪ ,‬זוזו‪ ,‬זוזו!"‬
‫לשם שינוי‪ ,‬נימת הקול של ליאו היתה רצינית לחלוטין‪.‬‬
‫הם דנו מראש בתוכנית הפינוי שלהם‪ ,‬אבל השלכתם על פני העולם טישטשה את‬
‫ג'ייסון‪ .‬אם לשפוט על פי הבעות הפנים של האחרים‪ ,‬מצבם לא היה טוב בהרבה‪.‬‬
‫בופורד השולחן הציל אותם‪ .‬הוא דהר בקרקוש לאורך הסיפון בעוד ההולוגרמה של‬
‫הדג' שואגת‪" :‬קדימה! זוזו! תפסיקו עם זה!"‬
‫משטח השולחן התפצל ללהבי מסוק‪ ,‬ובופורד התרומם באוויר בקול זמזום‪.‬‬
‫פרנק החליף צורה‪ .‬במקום חצוי מטושטש‪ ,‬הוא היה עכשיו דרקון אפור מטושטש‪.‬‬
‫הייזל טיפסה על צווארו‪ .‬פרנק תפס בפרסי ובאנבת' בכפותיו הקדמיות‪ ,‬פרש כנפיים ודאה‪.‬‬
‫ג'ייסון החזיק במותניים של פייפר‪ ,‬נכון להתרומם באוויר‪ ,‬אבל אז עשה טעות והעיף‬
‫מבט למטה‪ .‬הנוף היה קליידוסקופ מסתחרר של שמים‪ ,‬אדמה‪ ,‬שמים‪ ,‬אדמה‪ .‬הקרקע‬
‫התקרבה מאוד‪.‬‬
‫"ליאו‪ ,‬אתה לא תשרוד!" צעק ג'ייסון‪" .‬בוא איתנו!"‬
‫"לא! צאו מכאן!"‬
‫"ליאו!" ניסתה פייפר‪" .‬בבקשה–"‬
‫"תחסכי לי את דיבור ההקסמה שלך‪ ,‬פייפס! אמרתי לך‪ ,‬יש לי תוכנית‪ .‬עכשיו תעופו‬
‫לי מהעיניים!"‬
‫ג'ייסון העיף מבט אחרון בספינה המתבקעת‪.‬‬
‫"ארגו ‪ "2‬היתה ביתם זמן ממושך כל כך‪ .‬עכשיו הם נוטשים אותה לתמיד —‬
‫ומשאירים את ליאו מאחור‪.‬‬
‫ג'ייסון שנא לעשות את זה‪ ,‬אבל הוא ראה את הנחישות בעיניים של ליאו‪ .‬ממש כמו‬
‫בפגישה עם אביו‪ ,‬זאוס‪ ,‬גם עכשיו לא היה זמן להיפרד כמו שצריך‪.‬‬
‫ג'ייסון רתם את כוח הרוח והוא ופייפר נורו אל השמים‪.‬‬

‫***‬

‫המצב על הקרקע לא היה רגוע בהרבה‪.‬‬

‫בעודם צונחים מטה ראה ג'ייסון על הגבעות צבא אדיר של מפלצות — קינוקפאלים‪,‬‬
‫אנשים בעלי שני ראשים‪ ,‬קנטאורי–פרא‪ ,‬עוגים ויצורים נוספים שלא ידע מה הם — מקיף‬
‫שני איים זעירים של חצויים‪ .‬בראש גבעת החצויים‪ ,‬למרגלות אתנה פרתנוס‪ ,‬נאסף הכוח‬
‫המרכזי של מחנה החצויים‪ ,‬לצד הקוהורטות הראשונה והחמישית שהתלכדו סביב עיט‬
‫הלגיון‪ .‬שלוש הקוהורטות הרומיות האחרות היו מסודרות במערך הגנתי כמה מאות מטרים‬
‫משם ונראה שהן סופגות את עיקר ההתקפה‪.‬‬
‫עיטים ענקיים חגו סביב ג'ייסון וצווחו בדחיפות‪ ,‬כאילו מבקשים פקודות‪.‬‬
 ‫פרנק הדרקון האפור עופף לצדו עם הנוסעים שלו‪.‬‬
‫"הייזל!" צעק ג'ייסון‪" .‬שלוש הקוהורטות האלה נמצאות בצרות! אם הן לא יתאחדו‬
‫עם שאר החצויים —"‬
‫"קיבלתי!" אמרה הייזל‪" .‬פרנק‪ ,‬קדימה!"‬
‫פרנק הדרקון סטה שמאלה‪ ,‬בעוד אנבת' צועקת בכפה אחת‪" ,‬לתפוס אותם!" ופרסי‬
‫צורח בכפה האחרת‪" ,‬אני שונא לטוס!"‬
‫פייפר וג'ייסון סטו ימינה לעבר פסגת גבעת החצויים‪.‬‬
‫לבו של ג'ייסון נמלא שמחה כשראה את ניקו די אנג'לו בחזית‪ ,‬עם היוונים‪ ,‬משסף את‬
‫דרכו מבעד להמון לוחמים בעלי שני ראשים‪ .‬כמה מטרים משם ישבה ריינה על גב פגסוס‬
‫חדש וחרבה מונפת‪ .‬היא צעקה פקודות ללגיון‪ ,‬והרומאים צייתו ללא היסוס כאילו מעולם‬
‫לא נעדרה‪.‬‬
‫ג'ייסון לא ראה את אוקטביאנוס בשום מקום‪ .‬טוב‪ .‬הוא גם לא ראה אלת אדמה‬
‫ענקית מחריבה את העולם‪ .‬טוב מאוד‪ .‬אולי גאיה התעוררה‪ ,‬העיפה מבט אחד בעולם‬
‫המודרני והחליטה לחזור לישון‪ .‬ג'ייסון היה שמח לגלות שמזלם שיחק להם ככה‪ ,‬אבל‬
‫התקשה להאמין שזה באמת קרה‪.‬‬
‫הוא ופייפר נחתו על הגבעה בחרבות שלופות‪ ,‬ותרועת הידד עלתה מבין שורות היוונים‬
‫והרומאים‪.‬‬
‫"הגיע הזמן!" קראה ריינה‪" .‬שמחה שיכולתם להצטרף אלינו!"‬
‫ג'ייסון קלט בהפתעה שהיא מדברת אל פייפר‪ ,‬לא אליו‪.‬‬
‫פייפר חייכה חיוך רחב‪" .‬היו לנו כמה ענקים להרוג!"‬
‫"מעולה!" השיבה ריינה חיוך‪" .‬יש לי בשבילכם כמה ברברים לקינוח‪".‬‬
‫"תודה רבה!"‬
‫שתי הנערות הסתערו לקרב זו לצד זו‪.‬‬
‫ניקו הינהן אל ג'ייסון כאילו נפגשו לפני חמש דקות‪ ,‬וחזר להפוך לוחמים בעלי שני‬
‫ראשים לגופות בלי שום ראש‪" .‬יופי של תזמון‪ .‬איפה הספינה?"‬
‫ג'ייסון הצביע‪" .‬ארגו ‪ "2‬חלפה בשמים בכדור של אש‪ ,‬משירה גושים בוערים של‬
‫תורן‪ ,‬סיפון ותחמושת‪ .‬לא נראה לג'ייסון שאפילו ליאו החסין לאש מסוגל לשרוד תופת‬
‫כזאת‪ ,‬אבל לא נותר אלא לקוות‪.‬‬
‫"אלים‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬כולם בסדר?"‬
‫"ליאו‪ "...‬הקול של ג'ייסון נשבר‪" .‬הוא אמר שיש לו תוכנית‪".‬‬
‫השביט נעלם מאחורי קו הגבעות המערבי‪ .‬ג'ייסון חיכה בחשש לקול פיצוץ‪ ,‬אך לא‬
‫שמע דבר מעל להמולת הקרב‪.‬‬
‫ניקו הסתכל לו בעיניים‪" .‬הוא יהיה בסדר גמור‪".‬‬
‫"בטח‪".‬‬
‫"אבל רק ליתר ביטחון‪ ...‬בשם ליאו‪".‬‬
‫"בשם ליאו‪ ",‬אישר ג'ייסון‪ .‬שניהם הסתערו לקרב‪.‬‬
‫הכעס החדיר בג'ייסון כוחות מחודשים‪ .‬היוונים והרומאים הדפו בהדרגה את כוחות‬
‫האויב‪ .‬קנטאורי–פרא קרסו‪ .‬אנשי זאב ייללו בעודם מתפוגגים לאפר‪.‬‬
‫הקארפּוֹי‪ ,‬שהגיחו מתוך העשב; גריפונים‬ ‫ְ‬ ‫עוד ועוד מפלצות הופיעו — רוחות דגן‪,‬‬
‫שצללו מהשמים; דמויי–אדם גבשושיים מחמר שנראו לג'ייסון כמו אנשי פלסטלינה‬
‫מרושעים‪.‬‬
‫"אלה רוחות רפאים עם קליפות אדמה!" הזהיר אותו ניקו‪" .‬אל תיתן להם לגעת בך!"‬
‫גאיה בבירור שמרה כמה הפתעות בשרוול‪.‬‬
‫בנקודה מסוימת‪ ,‬ויל סולאס‪ ,‬המדריך הראשי של ביתן אפולו‪ ,‬רץ אל ניקו ואמר לו‬
‫משהו באוזן‪ .‬ג'ייסון לא שמע את המילים מעל לצעקות ולקרקוש החרבות‪.‬‬
‫"ג'ייסון‪ ,‬אני חייב ללכת!" אמר ניקו‪.‬‬
‫ג'ייסון לא ממש הבין‪ ,‬אבל הינהן‪ ,‬וויל וניקו מיהרו יחד אל לב הקרב‪.‬‬
‫כעבור רגע‪ ,‬התגודדה סביב ג'ייסון חוליה של בני הרמס ללא סיבה ברורה‪.‬‬
‫קונור שוד גיחך‪" .‬מה קורה‪ ,‬גרייס?"‬
‫"אצלי סבבה‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬ואצלך?"‬
‫קונור חמק מנבוט של עוג ודקר רוח דגן‪ ,‬שהתפוצצה בענן של חיטה‪" .‬לא מתלוננים‪.‬‬
‫יום יפה‪".‬‬
‫יאקוּלארה פְ לאמאס!" וגל של חצים בוערים חלף מעל לקיר המגנים‬ ‫ֶ‬ ‫ריינה צעקה‪" :‬אֵ‬
‫של הלגיון והשמיד מחלקה של עוגים‪ .‬הרומאים התקדמו‪ ,‬משפדים קנטאורים ורומסים‬
‫עוגים פצועים תחת נעליים צבאיות עם חודי ארד‪.‬‬
‫"רפֶ ל ֵֶרה‬
‫ממקום כלשהו במורד הגבעה שמע ג'ייסון את פרנק ז'אנג צועק בלטינית‪ֶ :‬‬
‫אֶ קְ וויטֶ ס!"‬
‫עדר ענקי של קנטאורים נחצה בבהלה כאשר שלוש הקוהורטות האחרות של הלגיון‬
‫הסתערו פנימה במבנה קרבי מושלם‪ ,‬חניתותיהם מטונפות בדם מפלצות‪ .‬פרנק צעד‬
‫בראש‪ .‬משמאלו‪ ,‬על גבו של אריון‪ ,‬קרנה הייזל מגאווה‪.‬‬
 ‫"אוֶ וה‪ ,‬פראיטור ז'אנג!" קראה ריינה‪.‬‬‫ָ‬
‫"אוֶ וה‪ ,‬פראיטור רמירס–אריאנו!" אמר פרנק‪" .‬בואו נעשה את זה‪ .‬הלגיון‪ ,‬לסגור את‬ ‫ָ‬
‫השורות!"‬
‫קריאת הידד עלתה מבין שורות הרומאים בעוד חמש הקוהורטות מתמזגות למכונת‬
‫הרג ענקית אחת‪ .‬פרנק הצביע בחרבו קדימה‪ ,‬ומתוך עיט השריון הזהוב התמשכו קנוקנות‬
‫של ברק על פני כל כוחות האויב‪ ,‬וטיגנו כמה מאות מפלצות‪.‬‬
‫"הלגיון‪ ,‬קוּנֵ אוּם פורמאטה!" קראה ריינה‪" .‬להתקדם!"‬
‫קריאת הידד נוספת נשמעה מימינו של ג'ייסון כאשר פרסי ואנבת' הגיעו אל כוחות‬
‫מחנה החצויים‪.‬‬
‫"יוונים!" קרא פרסי‪" .‬בואו‪ ,‬אממ‪ ,‬נילחם בדברים!"‬
‫הם צרחו כמו משוגעים והסתערו לקרב‪.‬‬
‫ג'ייסון חייך חיוך רחב‪ .‬הוא מת על היוונים‪ .‬הם חסרו כל סדר וארגון‪ ,‬אבל פיצו על‬
‫כך בהתלהבות‪.‬‬
‫ג'ייסון היה מרוצה מהתנהלות הקרב‪ ,‬מלבד שתי שאלות חשובות‪ :‬איפה ליאו? ואיפה‬
‫גאיה?‬
‫לרוע המזל‪ ,‬תחילה הוא זכה למענה על השאלה השנייה‪.‬‬
‫תחת רגליו‪ ,‬העלתה האדמה גלים כאילו גבעת החצויים הפכה למזרן מים ענקי‪.‬‬
‫חצויים מעדו‪ .‬עוגים החליקו‪ .‬קנטאורים התגלגלו עם הפנים בעשב‪.‬‬
‫ערה‪ ,‬רעם קול מכל עבריהם‪.‬‬
‫במרחק מאה מטרים משם‪ ,‬על ראש הגבעה הסמוכה‪ ,‬התערבלו מעלה העשב‬
‫והאדמה כמו חוד מקדחה ענקית‪ .‬עמוד האדמה התעבה לכדי דמות אישה בגובה שישה‬
‫מטרים — שמלתה ארוגה מעלי עשב‪ ,‬עורה לבן כקוורץ‪ ,‬שערה חום וסבוך כשורשי‬
‫עצים‪.‬‬
‫"שוטים קטנים‪ ".‬אמא אדמה פקחה עיניים ירוקות לחלוטין‪" .‬הקסמים העלובים של‬
‫הפסל שלכם אינם יכולים לעצור בי‪".‬‬
‫כשגאיה אמרה את זה‪ ,‬הבין ג'ייסון למה היא לא הופיעה עד כה‪ .‬אתנה פרתנוס גונן‬
‫על החצויים ובלם את זעם האדמה‪ ,‬אבל אפילו עוצמתה של אתנה לא יכולה להחזיק‬
‫מעמד לאורך זמן נגד אלה קדמונית‪.‬‬
‫פחד מוחשי כמו חזית קרה שטף את צבא החצויים‪.‬‬
‫"עמדו איתן!" צעקה פייפר בדיבור הקסמה צלול ורם‪" .‬יוונים ורומאים‪ ,‬אנחנו יכולים‬
‫להילחם בה יחד!"‬
‫גאיה צחקה‪ .‬היא פרשה זרועות והאדמה נטתה לעברה — עצים התכופפו‪ ,‬סלעים‬
‫נאנקו‪ ,‬גלים חלפו באדמה‪ .‬ג'ייסון התרומם על כנף הרוח‪ ,‬אבל מכל עבריו החלו מפלצות‬
‫וחצויים לשקוע באדמה גם יחד‪ .‬אחד האונאגרים של אוקטביאנוס התהפך ונבלע בצלע‬
‫הגבעה‪.‬‬
‫"האדמה כולה היא גופי‪ ",‬רעם קולה של גאיה‪" .‬כיצד תוכלו להילחם באלת —"‬
‫טראח!‬
‫בהבזק של ארד הועפה גאיה מצלע הגבעה ונלכדה בטופרי דרקון מתכת במשקל‬
‫חמישים טון‪.‬‬
‫פסטוס‪ ,‬בגלגולו החדש‪ ,‬התרומם בשמים על כנפיים מבהיקות‪ ,‬נושף אש מפיו וכולו‬
‫אחוז ניצחון‪ .‬בעודו דואה‪ ,‬דמות הרוכב שעל גבו הלכה וקטנה‪ ,‬הפכה קשה יותר לזיהוי‪,‬‬
‫אבל בחיוכו של ליאו לא היה ניתן לטעות‪.‬‬
‫"פייפס! ג'ייסון!" צעק למטה‪" .‬אתם באים? הקרב כאן למעלה!"‬
 ‫‪LII‬‬

‫ג'ייסון‬
‫ברגע שגאיה המריאה‪ ,‬שוב התמצקה האדמה‪.‬‬
‫חצויים חדלו לשקוע‪ ,‬אף שרבים מהם עדיין היו קבורים עד מותניהם‪ .‬למרבה העצב‪,‬‬
‫נראה שהמפלצות חופרות את דרכן החוצה מהר יותר‪ .‬הן הסתערו על שורות היוונים‬
‫והרומאים‪ ,‬מנצלות את אי הסדר שפשה בין החצויים‪.‬‬
‫ג'ייסון חיבק בזרועותיו את מותניה של פייפר‪ .‬הוא עמד להמריא‪ ,‬אבל פרסי צעק‪:‬‬
‫"רגע! פרנק יכול להטיס את כולנו לשם! כולנו יכולים —"‬
‫"לא‪ ,‬אחי‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬הם צריכים אתכם כאן‪ .‬עדיין יש צבא מפלצות להביס‪ .‬וחוץ‬
‫מזה‪ ,‬הנבואה —"‬
‫"הוא צודק‪ ".‬פרנק אחז בזרועו של פרסי‪" .‬אתה חייב לתת להם לעשות את זה‪ .‬כמו‬
‫במסע החיפושים של אנבת' ברומא‪ .‬או הייזל בשערי המוות‪ .‬החלק הזה הוא רק שלהם‪".‬‬
‫זה בבירור לא מצא חן בעיני פרסי‪ ,‬אבל באותו רגע הציף נחשול של מפלצות את‬
‫צבא היוונים‪ .‬אנבת' קראו לו‪" :‬היי‪ ,‬יש פה בעיה!" ופרסי רץ להצטרף אליה‪.‬‬
‫פרנק והייזל פנו אל ג'ייסון‪ .‬הם הרימו זרועות בהצדעה הרומית ומיהרו משם לארגן‬
‫את הלגיון‪.‬‬
‫ג'ייסון ופייפר התרוממו בתנועה לוליינית כלפי מעלה‪ ,‬נישאים ברוח‪.‬‬
‫"המרפא אצלי‪ ",‬מילמלה פייפר כמו תפילה‪" .‬הכול יהיה בסדר‪ .‬המרפא אצלי‪".‬‬
‫ג'ייסון קלט שהחרב שלה אבדה בשלב כלשהו בקרב‪ ,‬אבל הוא התקשה להאמין‬
‫שתהיה לזה חשיבות‪ .‬חרב לא תועיל נגד גאיה‪ .‬זה יוכרע בסערה ובאש‪ ...‬ובכוח שלישי‪,‬‬
‫דיבור ההקסמה של פייפר‪ ,‬שיחזיק אותם יחד‪ .‬בחורף שעבר האטה פייפר את כוחה של‬
‫גאיה בבית הזאבים‪ ,‬ועזרה לשחרר את הרה מכלוב אדמה‪ .‬עכשיו תהיה לה משימה עוד‬
‫יותר קשה‪.‬‬
‫בעודם מתרוממים‪ ,‬אסף סביבו ג'ייסון את הרוח והעננים‪ .‬השמים הגיבו במהירות‬
‫מפחידה‪ .‬עד מהרה הם היו בעין סערה עצומה‪ .‬ברקים סינוורו אותו‪ .‬רעם הרעיד את שיניו‪.‬‬
‫היישר מעליהם התגושש פסטוס עם אלת האדמה‪ .‬גאיה פיזרה את עצמה שוב ושוב‬
‫בניסיון להישפך בחזרה אל הקרקע‪ ,‬אבל הרוחות הותירו אותה באוויר‪ .‬פסטוס נשף עליה‬
‫להבות‪ ,‬ונדמה שהן כופות עליה לשוב לצורתה המוצקה‪ .‬בינתיים‪ ,‬על גבו של פסטוס‪,‬‬
‫הפגיז ליאו את האלה באש משלו והטיח בה עלבונות‪" .‬רפש עציצים! פרצוף בוץ! זה‬
‫בשביל אמא שלי‪ ,‬אספרנסה ואלדס!"‬
‫כל גופו היה אפוף להבות‪ .‬גשם מילא את השמים הסוערים‪ ,‬אך סביב ליאו הוא רק‬
‫ביעבע והעלה אדים‪.‬‬
‫ג'ייסון מיהר לעברם‪.‬‬
‫גאיה הפכה לתפזורת חול לבן‪ ,‬אבל ג'ייסון זימן להק ונטוסים שהתערבלו סביבה‬
‫וכלאו אותה במעטפת של רוח‪.‬‬
‫גאיה השיבה מלחמה‪ .‬בזמן שלא התפזרה‪ ,‬היא הצליפה בפרצים חדים של אבנים‬
‫ואדמה שג'ייסון בקושי הצליח להדוף‪ .‬הוא צריך ללבות את הסערה‪ ,‬לכלוא את גאיה‪,‬‬
‫להרחיף אותו ואת פייפר‪ ...‬ג'ייסון מעולם לא עמד בפני משימה קשה כל כך‪ .‬הוא הרגיש‬
‫כאילו כל גופו עמוס משקולות עופרת‪ ,‬בעודו מנסה לשחות בתנועות רגליו בלבד כשהוא‬
‫מחזיק מכונית על ראשו‪ .‬אבל הוא ידע שהוא חייב להותיר את גאיה מנותקת מהקרקע‪.‬‬
‫זה הסוד שרמזה עליו קים בשיחתם על קרקעית הים‪.‬‬
‫לפני עידנים‪ ,‬הערימו גאיה והענקים על אוראנוס אל השמים וגרמו לו לרדת לאדמה‪.‬‬
‫הם אחזו בו על הקרקע בלי יכולת להימלט‪ ,‬ועם היחלשות כוחותיו‪ ,‬בשל המרחק‬
‫מהמגרש הביתי שלו‪ ,‬התאפשר להם לקרוע אותו לגזרים‪.‬‬
‫עכשיו חייבים ג'ייסון‪ ,‬ליאו ופייפר לעשות בדיוק ההפך‪ .‬הם חייבים להרחיק את גאיה‬
‫ממקור הכוח שלה — האדמה — ולהחליש אותה עד שיהיה ניתן להביסה‪.‬‬
‫הם התרוממו יחדיו‪ .‬פסטוס חרק ונאנק ממאמץ‪ ,‬אבל המשיך לנסוק‪ .‬ג'ייסון עדיין לא‬
‫הבין כיצד הצליח ליאו לבנות מחדש את הדרקון‪ .‬ואז הוא נזכר בשעות הרבות שעבד ליאו‬
‫בתוך קרבי הספינה בשבועות האחרונים‪ .‬הוא כנראה תיכנן את כל זה מראש ובנה‬
‫לפסטוס גוף חדש בתוך מסגרת הספינה‪.‬‬
‫בתוך תוכו הוא כנראה ידע שבסופו של דבר "ארגו ‪ "2‬תתפרק‪ .‬ספינה שהופכת‬
‫לדרקון‪ ...‬אולי זה לא יותר מדהים מהדרקון שהפך למזוודה בקוויבק‪.‬‬
‫ג'ייסון לא ידע איך בדיוק זה קרה‪ ,‬אבל נמלא אושר לראות את ידידם הוותיק שוב‬
‫בפעולה‪.‬‬
‫"אינכם יכולים להביס אותי!" גאיה התפוררה לחול‪ ,‬ושוב הופגזה באש‪ .‬גופה נמס‬
‫לגוש זכוכית‪ ,‬התנפץ והתגבש שוב בדמות אנושית‪" .‬אני נצחית!"‬
‫"מעצבנת נצחית!" צעק ליאו‪ ,‬ודחק בפסטוס לטפס גבוה יותר‪.‬‬
 ‫ג'ייסון ופייפר התרוממו איתם‪.‬‬
‫"תקרב אותי יותר‪ ",‬דחקה בו פייפר‪" .‬אני צריכה להיות ממש לידה‪".‬‬
‫"פייפר‪ ,‬האש והרסיסים —"‬
‫"אני יודעת‪".‬‬
‫ג'ייסון התקרב עד שריחפו ממש לצד גאיה‪ .‬הוונטוסים עטפו את האלה ושמרו על‬
‫צורתה המוצקה‪ ,‬אבל ג'ייסון בקושי הצליח להכיל את פרצי החול והאדמה שלה‪ .‬עיניה‬
‫היו ירוקות לחלוטין‪ ,‬כאילו הטבע כולו נדחס לכמה חופנים של חומר אורגני‪.‬‬
‫"ילדים שוטים!" עווית חלפה בפניה של גאיה‪ ,‬ברעידות אדמה ומפולות בוץ‬
‫מיניאטוריות‪.‬‬
‫"את כל כך עייפה‪ ",‬אמרה פייפר לאלה‪ ,‬וקולה כולו טוב לב ואהדה‪" .‬עידנים של‬
‫כאב ואכזבה מכבידים עלייך‪".‬‬
‫"שקט!"‬
‫עוצמת הכעס של גאיה היתה כה עזה‪ ,‬שלרגע איבד ג'ייסון שליטה ברוח‪ .‬הוא היה‬
‫צונח לנפילה חופשית אלמלא פסטוס‪ ,‬שתפס אותו ואת פייפר בכפתו הענקית הפנויה‪.‬‬
‫מדהים‪ ,‬אבל הריכוז של פייפר לא הופר‪" .‬אלפי שנות צער‪ ",‬היא אמרה לגאיה‪.‬‬
‫"בעלך אוראנוס התעלל בך‪ .‬הנכדים שלך‪ ,‬האלים‪ ,‬הפילו מעל הכס את ילדייך האהובים‪,‬‬
‫הטיטאנים‪ .‬הילדים האחרים שלך‪ ,‬הקיקלופים ובעלי מאה הידיים‪ ,‬הושלכו לטרטרוס‪ .‬עייפת‬
‫כל כך משיברון לב‪".‬‬
‫"שקרים!" גאיה התפוררה לטורנדו של אדמה ועשב‪ ,‬אבל נראה שישותה גועשת לאט‬
‫יותר‪.‬‬
‫אם הם יתרוממו עוד יותר‪ ,‬האוויר יהפוך דליל מדי לנשימה‪ .‬ג'ייסון יהיה חלש מכדי‬
‫לשלוט בו‪ .‬הדיבורים של פייפר על תשישות השפיעו גם עליו‪ ,‬שאבו את כוחותיו‪ ,‬וגופו‬
‫נדמה כבד פתאום‪.‬‬
‫"מה שאת רוצה‪ ",‬המשיכה פייפר בדבריה‪" ,‬יותר מניצחון‪ ,‬יותר מנקמה‪ ...‬את רוצה‬
‫לנוח‪ .‬את כל כך תשושה‪ ,‬כל כך עייפת מבני התמותה ומבני האלמוות כפויי הטובה‪".‬‬
‫"אני–את אינך מדברת בשמי — אינך יכולה —"‬
‫"את רוצה דבר אחד‪ ",‬הרגיעה אותה פייפר‪ ,‬וקולה מהדהד בעצמותיו של ג'ייסון‪.‬‬
‫"מילה אחת‪ .‬את רוצה רשות לעצום עיניים ולשכוח מהצרות‪ .‬את — רוצה — לישון‪".‬‬
‫גאיה התמצקה לדמות אנושית‪ .‬ראשה נשמט‪ ,‬עיניה נעצמו‪ ,‬וגופה רפה בכפתו של‬
‫פסטוס‪.‬‬
 ‫לרוע המזל‪ ,‬גם ג'ייסון התחיל לאבד הכרה‪.‬‬
‫הרוח החלה לגווע‪ .‬הסערה התפזרה‪ .‬כתמים שחורים ריקדו לנגד עיניו‪.‬‬
‫"ליאו!" פייפר התנשפה קצרת נשימה‪" .‬יש לנו רק כמה שניות‪ .‬דיבור ההקסמה שלי‬
‫לא —"‬
‫"אני יודע!" ליאו נראה עשוי מאש‪ .‬להבות הבליחו מתחת לעורו עד שגולגולתו זהרה‪.‬‬
‫פסטוס קרן והעלה אדים‪ ,‬כפותיו צורבות מבעד לחולצתו של ג'ייסון‪" .‬אני לא יכול להכיל‬
‫את האש עוד הרבה זמן‪ .‬אני אאייד אותה‪ .‬אל תדאגי‪ .‬אבל אתם חייבים להתרחק‪".‬‬
‫"לא!" אמר ג'ייסון‪" .‬אנחנו חייבים להישאר איתך‪ .‬המרפא אצל פייפר‪ .‬ליאו‪ ,‬אתה לא‬
‫יכול —"‬
‫"הי‪ ".‬ליאו חייך חיוך רחב‪ ,‬והמראה היה מטריד בתוך הלהבות‪ .‬שיניו נראו כמו גושי‬
‫כסף שנמסו‪" .‬אמרתי לכם שיש לי תוכנית‪ .‬מתי תתחילו לבטוח בי סוף סוף? ודרך אגב —‬
‫אני אוהב אתכם‪ ,‬אנשים‪".‬‬
‫כפתו של פסטוס נפתחה‪ ,‬וג'ייסון ופייפר נפלו‪.‬‬
‫לג'ייסון לא נשארו כוחות לעצור את הנפילה‪ .‬הוא נאחז בפייפר בעודה צועקת בשמו‬
‫של ליאו‪ ,‬והם צללו לעבר האדמה‪.‬‬
‫פסטוס הפך לכדור אש מטושטש בשמים — שמש שנייה — שהלך וקטן‪ ,‬הלך‬
‫והתחמם‪ .‬ואז‪ ,‬מזווית עינו של ג'ייסון‪ ,‬חצה את השמים שביט בוער מכיוון הקרקע בצרחה‬
‫גבוהה‪ ,‬כמעט אנושית‪ .‬רגע לפני שג'ייסון איבד את ההכרה‪ ,‬יירט השביט את כדור האש‬
‫שמעליהם‪.‬‬
‫הפיצוץ צבע בזהב את כל רקיע השמים‪.‬‬
 ‫‪LIII‬‬

‫ניקו‬
‫ניקו חזה במו עיניו בצורות רבות של מוות‪ .‬הוא לא חשב שמשהו יוכל להפתיע אותו‪.‬‬
‫הוא טעה‪.‬‬
‫באמצע הקרב רץ אליו ויל סולאס ואמר באוזנו מילה אחת‪" :‬אוקטביאנוס‪".‬‬
‫זה בהחלט משך את מלוא תשומת הלב של ניקו‪ .‬הוא היסס כשנקרתה לו ההזדמנות‬
‫להרוג את אוקטביאנוס‪ ,‬אך אין מצב שיניח לאוגור החלאה להימלט מדין צדק‪" .‬איפה?"‬
‫"בוא‪ ",‬אמר ויל‪" .‬מהר‪".‬‬
‫ניקו פנה אל ג'ייסון‪ ,‬שנלחם לצדו‪" .‬ג'ייסון‪ ,‬אני חייב ללכת‪".‬‬
‫ואז הוא צלל אל לב המהומה בעקבות ויל‪ .‬הם חלפו על פני טייסון והקיקלופים שלו‪,‬‬
‫ששאגו‪" :‬כלב רע! כלב רע!" בעודם הולמים בראשיהם של קינוקפאלים‪ .‬גרובר אנדרווד‬
‫וחבורה של סאטירים רקדו סביב עם חלילי פאן שלהם‪ ,‬וניגנו הרמוניות צורמניות כל כך‬
‫שרוחות הרפאים עם גופי האדמה נסדקו והתפרקו‪ .‬טראוויס שוד חלף על פניו בריצה‪,‬‬
‫באמצע ויכוח עם אחיו‪" .‬מה זאת אומרת הטמנו את המוקשים על הגבעה הלא נכונה?"‬
‫ויל וניקו היו באמצע הדרך במורד הגבעה כשהקרקע רעדה תחת רגליהם‪ .‬בדומה לכל‬
‫האחרים — מפלצות וחצויים כאחד — הם קפאו במקום באימה וצפו בעמוד האדמה‬
‫המסתחרר שפרץ מראש הגבעה הסמוכה‪ ,‬ובהופעתה של גאיה במלוא הדרה‪.‬‬
‫ואז משהו גדול מארד נחת מהשמים‪.‬‬
‫טראח!‬
‫פסטוס דרקון הארד חטף את אמא אדמה ונשא אותה אל השמים‪.‬‬
‫"מה–איך–?" גימגם ניקו‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ ",‬אמר ויל‪" .‬אבל אני לא חושב שנוכל לעשות משהו לגבי זה‪ .‬יש לנו‬
‫בעיות אחרות‪".‬‬
‫ויל מיהר לרוץ אל האונאגר הקרוב ביותר‪ .‬כאשר התקרבו‪ ,‬הבחין ניקו באוקטביאנוס‬
‫מזיז כאחוז טירוף את ידיות הכוונות של כלי המצור‪ .‬זרוע הקלע כבר היתה עמוסה זהב‬
‫קיסרי וחומרי נפץ‪ .‬האוגור התרוצץ סביב‪ ,‬מועד על גלגלי שיניים ויתדות ייצוב‪ ,‬מושך‬
‫במגושם בחבלים‪ .‬מדי פעם הוא העיף מבט מעלה לעבר פסטוס הדרקון‪.‬‬
 ‫"אוקטביאנוס!" צעק ניקו‪.‬‬
‫האוגור הסתובב בבת אחת והחל לסגת לעבר מטען חומר הנפץ הענקי‪ .‬הגלימה‬
‫הסגולה הנאה שלו הסתבכה בחבל‪ ,‬אבל אוקטביאנוס לא הבחין‪ .‬אדים שעלו מהמטען‬
‫התאבכו סביבו‪ ,‬כאילו הם נמשכים אל תכשיטי הזהב הקיסרי שעל זרועותיו וצווארו‪ ,‬אל‬
‫זר הזהב שעל ראשו‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אני מבין!" צחוקו של אוקטביאנוס היה שברירי ומטורף לגמרי‪" .‬אתה מנסה‬
‫לגנוב לי את התהילה‪ ,‬מה? הו לא‪ ,‬בן פלוטו‪ .‬אני מושיע רומא‪ .‬כך הובטח לי!"‬
‫ויל הרים ידיים במחווה מפייסת‪" .‬אוקטביאנוס‪ ,‬תתרחק מהאונאגר‪ .‬זה מסוכן‪".‬‬
‫"כמובן! אני אירה בגאיה במכונה הזאת!"‬
‫מזווית העין ראה ניקו את ג'ייסון גרייס מעופף לשמים כמו טיל ופייפר בזרועותיו‪,‬‬
‫היישר לעבר פסטוס‪.‬‬
‫ענני סערה החלו להיאסף סביב בן יופיטר והתערבלו להוריקן‪ .‬רעם הרעים‪.‬‬
‫"אתה רואה?" הצטעק אוקטביאנוס‪ .‬הזהב שעל גופו בהחלט החל להעלות עשן‪,‬‬
‫ונמשך אל מטען הקטפולטה כמו ברזל אל מגנט ענקי‪" .‬האלים רואים את מעשיי בעין‬
‫יפה!"‬
‫"ג'ייסון יצר את הסערה הזאת‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אם תירה באונאגר‪ ,‬אתה תהרוג אותו ואת‬
‫פייפר‪ ,‬ו–"‬
‫"טוב מאוד"! צעק אוקטביאנוס‪" .‬הם בוגדים! כולם בוגדים!"‬
‫"תקשיב לי‪ ",‬ניסה ויל שוב‪" .‬זה לא מה שאפולו היה רוצה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬הגלימה שלך‬
‫—"‬
‫"אתה לא יודע שום דבר‪ ,‬גראיקוס!" אוקטביאנוס תפס בידו את ידית השחרור‪" .‬אני‬
‫חייב לפעול לפני שהם יתרוממו עוד יותר‪ .‬רק אונאגר כזה יוכל לפגוע‪ .‬במו ידיי אני —"‬
‫"קנטוריון‪ ",‬אמר קול מאחוריו‪.‬‬
‫מאחורי כלי המצור הופיע מייקל קָ הייל‪ .‬על המצח שלו היתה חבורה אדומה וגדולה‪,‬‬
‫במקום שבו חבט בו טייסון ועילף אותו‪ .‬צעדיו היו כושלים‪ .‬אבל איכשהו הוא הצליח‬
‫להגיע לכאן מהחוף‪ ,‬ובדרך מצא לו חרב ומגן‪.‬‬
‫"מייקל!" צווח אוקטביאנוס בשמחה‪" .‬מצוין! תשמור עלי בזמן שאני יורה באונאגר‬
‫הזה‪ .‬ואז נהרוג יחד את הגראיקי האלה!"‬
‫מייקל קהייל בחן את המחזה שלפניו — הגלימה של הבוס שלו מסובכת בחבל‬
‫השחרור‪ ,‬התכשיטים של אוקטביאנוס מעלים אדים מהקרבה לתחמושת הזהב הקיסרי‪.‬‬
‫הוא העיף מבט מעלה אל הדרקון‪ ,‬שעף כעת במרומי השמים‪ ,‬מוקף טבעות של ענני‬
‫סערה כמו מעגלים במטרה‪ .‬ואז הוא שלח אל ניקו מבט זועף‪.‬‬
‫ניקו הכין את חרבו‪.‬‬
‫ודאי שמייקל קהייל יזהיר את המפקד שלו להתרחק מהאונאגר‪ .‬ודאי שהוא יתקוף‪.‬‬
‫"אתה בטוח‪ ,‬אוקטביאנוס?" שאל בן ונוס‪.‬‬
‫"כן!"‬
‫"אתה בטוח לגמרי?"‬
‫"כן‪ ,‬אידיוט! אני אירשם בדפי ההיסטוריה כמושיע רומא‪ .‬עכשיו תדאג שהם לא‬
‫יתקרבו בזמן שאני משמיד את גאיה!"‬
‫"אוקטביאנוס‪ ,‬לא‪ ",‬התחנן ויל‪" .‬אנחנו לא יכולים לתת לך–"‬
‫"ויל‪ ",‬אמר ניקו‪" ,‬אנחנו לא יכולים לעצור אותו‪".‬‬
‫סולאס בהה בו כלא מאמין‪ ,‬אבל ניקו זכר את דברי אביו בקפלת העצמות‪ :‬מיתות‬
‫מסוימות לא ניתן למנוע‪.‬‬
‫עיניו של אוקטביאנוס יקדו‪" .‬נכון מאוד‪ ,‬בן פלוטו‪ .‬אין בכם את הכוחות לעצור בי! זה‬
‫הייעוד שלי! קהייל‪ ,‬תעמוד על המשמר!"‬
‫"כרצונך‪ ".‬מייקל נעמד מול כלי המצור‪ ,‬שותל את עצמו בין אוקטביאנוס לשני‬
‫החצויים היוונים‪" .‬קנטוריון‪ ,‬תעשה את מה שאתה צריך לעשות‪".‬‬
‫אוקטביאנוס פנה לשחרר את הידית‪" .‬חבר נאמן עד הסוף‪".‬‬
‫ניקו כמעט נשבר‪ .‬אם האונאגר באמת מכוּון — אם הוא יפגע בפסטוס הדרקון‪ ,‬וניקו‬
‫הוא זה שמאפשר כרגע לחבריו להיפגע או להיהרג‪ ...‬אבל הוא נשאר במקומו‪ .‬לשם‬
‫שינוי‪ ,‬הוא החליט לבטוח בדברי החוכמה של אביו‪ .‬מיתות מסוימות אסור למנוע‪.‬‬
‫"להתראות‪ ,‬גאיה!" צעק אוקטביאנוס‪" .‬להתראות‪ ,‬ג'ייסון גרייס הבוגד!"‬
‫אוקטביאנוס חתך בסכין האוגור שלו את החבל המחזיק את הקלע במקומו‪.‬‬
‫ונעלם‪.‬‬
‫עיניו של ניקו בקושי הצליחו לעקוב אחר זרוע הקלע שניתזה במהירות‪ .‬אוקטביאנוס‬
‫נגרר למעלה בעקבות המטען‪ .‬צרחתו של האוגור נמוגה עד שלא היה אלא חלק משביט‬
‫האש המתרומם בשמים‪.‬‬
‫"להתראות‪ ,‬אוקטביאנוס‪ ",‬אמר מייקל קהייל‪.‬‬
‫הוא נעץ מבט יוקד בוויל ובניקו פעם אחת אחרונה‪ ,‬כאילו מציב בפניהם אתגר‪ ,‬להעז‬
‫לומר דבר–מה‪ .‬ואז הוא הסתובב והסתלק משם‪.‬‬
 ‫ניקו היה יכול לחיות עם המוות של אוקטביאנוס‪.‬‬
‫הוא אפילו היה אומר "ברוך שפטרנו"‪.‬‬
‫אבל לבו שקע בקרבו בעוד השביט הולך ומטפס השמימה‪ .‬הוא נבלע בין ענני‬
‫הסערה‪ ,‬והרקיע התפוצץ בכיפה של אש‪.‬‬
 ‫‪LIV‬‬

‫ניקו‬
‫גם למחרת לא היו תשובות רבות‪.‬‬
‫את פייפר וג'ייסון — שנפלו נפילה חופשית‪ ,‬מחוסרי הכרה‪ ,‬לאחר הפיצוץ — אספו‬
‫מהשמים עיטים ענקיים‪ ,‬ונשאו אותם למקום מבטחים‪ ,‬אבל ליאו לא נמצא‪ .‬ביתן הפייסטוס‬
‫כולו סרק את העמק‪ .‬הם מצאו חתיכות מגוף הספינה השבור של "ארגו ‪ ,"2‬אך לא היה‬
‫סימן לפסטוס הדרקון או לאדונו‪.‬‬
‫כל המפלצות הושמדו או ברחו‪ .‬האבדות בין שורות היוונים והרומאים היו רבות‪ ,‬אך‬
‫הקרב היה עלול להסתיים באבדות כבדות בהרבה‪.‬‬
‫במהלך הלילה‪ ,‬נעלמו הסאטירים והנימפות אל היער לאספה של מועצת זקני‬
‫הפרסות‪ .‬בבוקר חזר גרובר אנדרווד והכריז שהם אינם חשים עוד בנוכחותה של אמא‬
‫אדמה‪ .‬הטבע חזר לשגרה פחות או יותר‪ .‬נראה שהתוכנית של ג'ייסון‪ ,‬פייפר וליאו‬
‫הצליחה‪ .‬גאיה הופרדה ממקור הכוח שלה‪ ,‬שקעה שוב בשינה באמצעות דיבור ההקסמה‪,‬‬
‫והתאיידה בפיצוץ המשולב של האש של ליאו והשביט מעשי ידי אדם ששיגר‬
‫אוקטביאנוס‪.‬‬
‫בן אלמוות לעולם אינו מת‪ ,‬אבל גאיה תהיה כעת כמו בעלה‪ ,‬אוראנוס‪ .‬האדמה‬
‫תמשיך לתפקד כרגיל‪ ,‬ממש כמו השמים‪ ,‬אבל גאיה תישאר מפוזרת ונטולת כוחות ולעולם‬
‫לא תוכל לשוב להכרה‪.‬‬
‫לפחות כך הם קיוו‪...‬‬
‫אוקטביאנוס יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שהציל את רומא בכך ששיגר את עצמו‬
‫לשמים על כדור מוות בוער‪ .‬אבל ליאו ואלדס הוא זה שהקריב את הקורבן האמיתי‪.‬‬
‫חגיגות הניצחון במחנה היו צנועות בשל האבל — לא רק על ליאו אלא גם על כל‬
‫האחרים שנהרגו בקרב‪ .‬חצויים עטופים תכריכים‪ ,‬יוונים ורומאים כאחד‪ ,‬נשרפו במדורת‬
‫המחנה‪ ,‬וכירון ביקש מניקו שינהל את טקסי הקבורה‪.‬‬
‫ניקו הסכים מיד‪ .‬הוא היה אסיר תודה על ההזדמנות לחלוק כבוד למתים‪ .‬אפילו‬
‫מאות המשתתפים לא הפריעו לו‪.‬‬
‫החלק הקשה ביותר הגיע אחר כך‪ ,‬כשניקו וששת החצויים מ"ארגו ‪ "2‬נפגשו על‬
‫מרפסת הבית הגדול‪.‬‬
‫ג'ייסון הרכין ראש‪ ,‬אפילו משקפיו נבלעו בצללים‪" .‬היינו צריכים להיות שם בסוף‪.‬‬
‫היינו יכולים לעזור לליאו‪".‬‬
‫"זה לא בסדר‪ ",‬הסכימה איתו פייפר וניגבה את הדמעות‪" .‬כל העבודה הקשה הזאת‬
‫בהשגת מרפא הרופאים‪ ,‬ולשווא‪".‬‬
‫הייזל פרצה בבכי‪" .‬פייפר‪ ,‬איפה המרפא? תוציאי אותו‪".‬‬
‫פייפר המופתעת חיפשה בנרתיק החגורה שלה‪ .‬היא שלפה את החבילה העטופה בבד‬
‫רך‪ ,‬אבל כשהתירה אותה‪ ,‬התברר שהבד ריק‪.‬‬
‫כל העיניים פנו אל הייזל‪.‬‬
‫"איך?" שאלה אנבת'‪.‬‬
‫פרנק חיבק את הייזל בזרועו‪" .‬בדלוס‪ ,‬ליאו לקח את שנינו לשיחה‪ .‬הוא התחנן‬
‫שנעזור לו‪".‬‬
‫מבעד לדמעות‪ ,‬הסבירה הייזל כיצד החליפה את מרפא הרופאים באשליה — תעלול‬
‫של ערפול — על מנת שליאו יוכל לשמור את הבקבוקון האמיתי אצלו‪ .‬פרנק סיפר להם‬
‫על התוכנית של ליאו להשמיד את גאיה המוחלשת בפיצוץ אחד אדיר‪ .‬לאחר ששוחח עם‬
‫ניקה ואפולו‪ ,‬היה ליאו משוכנע שפיצוץ כזה יהרוג כל בן תמותה ברדיוס חצי קילומטר‪,‬‬
‫ולכן ידע שיצטרך להתרחק מכולם‪.‬‬
‫"הוא רצה לעשות את זה לבד‪ ",‬אמר פרנק‪" .‬הוא חשב שיש סיכוי כלשהו שהוא‪ ,‬בן‬
‫הפייסטוס‪ ,‬יוכל לשרוד באש‪ ,‬אבל אם מישהו אחר יהיה איתו‪ ...‬הוא אמר שהייזל ואני‪,‬‬
‫כיוון שאנחנו רומאים‪ ,‬נבין את עניין ההקרבה העצמית‪ .‬אבל הוא ידע שאתם בחיים לא‬
‫תשתפו איתו פעולה‪".‬‬
‫תחילה האחרים נראו כועסים‪ ,‬כאילו הם רוצים לצרוח ולהשליך חפצים‪ .‬אבל בעוד‬
‫פרנק והייזל מדברים‪ ,‬התחיל זעמה של הקבוצה להתפוגג‪ .‬היה קשה לכעוס על פרנק‬
‫והייזל כששניהם בוכים‪ .‬וגם‪ ...‬התוכנית נשמעה בדיוק כמו הדבר הערמומי‪ ,‬העקום‪,‬‬
‫המעצבן אך האצילי נורא שליאו ואלדס היה עושה‪.‬‬
‫בסופו של דבר השמיעה פייפר קול שבין בכי לצחוק‪" .‬אם הוא היה כאן עכשיו‪ ,‬הייתי‬
‫רוצחת אותו‪ .‬איך בדיוק הוא חשב להשתמש במרפא? הוא היה לבדו!"‬
‫"אולי הוא מצא דרך‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬תזכרו שאנחנו מדברים כאן על ליאו‪ .‬הוא יכול‬
‫לחזור כל רגע‪ .‬ואז נוכל לדקור אותו בתורות‪".‬‬
‫ניקו והייזל החליפו מבט‪ .‬שניהם ידעו את האמת‪ ,‬אבל הם לא אמרו דבר‪.‬‬
 ‫***‬

‫למחרת‪ ,‬היום השני לאחר הקרב‪ ,‬עבדו רומאים ויוונים שכם אל שכם לנקות את שדה‬
‫המערכה ולטפל בפצועים‪ .‬בלאקג'ק הפגסוס התאושש יפה מפגיעת החץ‪ .‬גווידו החליט‬
‫לאמץ את ריינה כבת האדם שלו‪ .‬באי רצון מסוים‪ ,‬הסכימה לו אלן להפוך את חזרזירי‬
‫המחמד החדשים שלה בחזרה לרומאים‪.‬‬
‫ויל סולאס לא החליף מילה עם ניקו מאז המפגש ליד האונאגר‪ .‬בן אפולו נמצא רוב‬
‫הזמן במרפאה‪ ,‬אבל בכל פעם שניקו ראה אותו חוצה בריצה את המחנה להביא עוד‬
‫אספקה רפואית או לבקר חצוי פצוע‪ ,‬הוא הרגיש צביטה משונה של עצב‪ .‬אין ספק שוויל‬
‫סולאס חושב אותו למפלצת עכשיו‪ ,‬משום שהניח לאוקטביאנוס להרוג את עצמו‪.‬‬
‫הרומאים התמקמו זמנית ליד שדות התות‪ ,‬והתעקשו להקים שם מחנה שדה תקני‪.‬‬
‫היוונים הטו שכם בהקמת חומות העפר וחפירת התעלות‪ .‬ניקו מעולם לא ראה דבר משונה‬
‫או מגניב כזה‪ .‬דקוטה חלק מיץ פטל עם החבר'ה מביתן דיוניסוס‪ .‬ילדי הרמס ומרקורי‬
‫צחקו וסיפרו סיפורים וגנבו חפצים ללא בושה פחות או יותר מכולם‪ .‬ריינה‪ ,‬אנבת' ופייפר‬
‫היו בלתי נפרדות‪ ,‬והן שוטטו במחנה בשלישייה ובדקו את התקדמות התיקונים‪ .‬כירון‪,‬‬
‫בליווי פרנק והייזל‪ ,‬ערך מסדרים לחיילים הרומאים ושיבח אותם על אומץ לבם‪.‬‬
‫עד רדת הערב‪ ,‬השתפר מעט מצב הרוח הכללי‪ .‬חדר האוכל הפתוח מעולם לא המה‬
‫כל כך‪ .‬הרומאים התקבלו בברכה כחברים ותיקים‪ .‬המאמן הדג' שוטט בין החצויים בפנים‬
‫קורנות עם התינוק החדש שלו על הידיים‪ ,‬ואמר לכל מי שפגש‪" :‬היי‪ ,‬רוצים לפגוש את‬
‫צ'אק? זה הבן שלי‪ ,‬צ'אק!"‬
‫בנות אפרודיטה ואתנה כאחת המו מעל תינוק הסאטירים הקטן והנמרץ‪ ,‬אשר נופף‬
‫באגרופים שמנמנים‪ ,‬בעט בפרסות זעירות ופעה‪" :‬מהההה! מהההה!"‬
‫קלאריס‪ ,‬שנבחרה כסנדקית של התינוק‪ ,‬השתרכה מאחורי המאמן כמו שומרת ראש‬
‫ומדי פעם רטנה‪" :‬בסדר‪ ,‬בסדר‪ ,‬להירגע‪ .‬תתנו לילד קצת מרחב‪".‬‬
‫בזמן ההודעות הכלליות‪ ,‬צעד כירון קדימה והרים גביע‪.‬‬
‫"מתוך כל טרגדיה צומחים כוחות חדשים‪ ",‬אמר‪" .‬היום אנו מודים לאלים על הניצחון‬
‫הזה‪ .‬לאלים!"‬
‫כל החצויים הצטרפו לברכה‪ ,‬אבל התלהבותם היתה מאופקת‪ .‬ניקו הבין למה‪ :‬שוב‬
‫הצלנו את האלים‪ ,‬ועכשיו אנחנו אמורים להודות להם?‬
‫ואז הוסיף כירון‪" :‬ולחברים חדשים!"‬
 ‫"לחברים חדשים!"‬
‫קולותיהם של מאות חצויים הידהדו על פני הגבעות‪.‬‬
‫סביב המדורה‪ ,‬אנשים לא הפסיקו להסתכל על הכוכבים‪ ,‬כאילו הם מצפים שליאו‬
‫יחזור באיזו הפתעה דרמטית של הרגע האחרון‪ .‬אולי הוא יצלול מהשמים‪ ,‬יקפוץ מעל גבו‬
‫של פסטוס ויתחיל לספר בדיחות גרועות‪ .‬אבל זה לא קרה‪.‬‬
‫אחרי כמה שירים נקראו ריינה ופרנק לחזית‪ .‬הם זכו למחיאות כפיים סוערות מיוונים‬
‫ורומאים כאחד‪ .‬בראש גבעת החצויים קרן אתנה פרתנוס בוהק יותר לאור הירח‪ ,‬כמאותת‪:‬‬
‫הילדים האלה בסדר‪.‬‬
‫"מחר‪ ",‬אמרה ריינה‪" ,‬אנחנו הרומאים חייבים לחזור הביתה‪ .‬אנחנו מעריכים את‬
‫האירוח‪ ,‬בעיקר משום שכמעט הרגנו אתכם —"‬
‫"כמעט נהרגתם‪ ",‬תיקנה אותה אנבת'‪.‬‬
‫"מה שתגידי‪ ,‬צ'ייס‪".‬‬
‫אוווווו‪ ,‬אמר הקהל כאיש אחד‪ .‬כולם התחילו לצחוק ולדחוף זה את זה‪ .‬אפילו ניקו‬
‫לא היה יכול אלא לחייך‪.‬‬
‫"בכל מקרה‪ ",‬המשיך פרנק את דבריה של ריינה‪" ,‬ריינה ואני הסכמנו שזאת התחלה‬
‫של עידן חדש של ידידות בין המחנות‪".‬‬
‫ריינה טפחה על השכם שלו‪" .‬נכון מאוד‪ .‬במשך ארבע–מאות שנים ניסו האלים‬
‫לחצוץ בינינו כדי שלא נריב‪ .‬אבל עכשיו ישרור שלום מסוג מוצלח יותר — שלום של‬
‫שיתוף פעולה‪".‬‬
‫פייפר קמה בקהל‪" .‬את בטוחה שאמא שלך היא אלת מלחמה?"‬
‫"כן‪ ,‬מקלין‪ ",‬אמרה ריינה‪" .‬אני מתכוונת להילחם עוד בקרבות רבים‪ .‬רק שמהיום‬
‫נילחם יחד!"‬
‫דבריה זכו לתרועות רמות‪.‬‬
‫ז'אנג הרים יד בבקשת שקט‪" .‬כולכם תתקבלו בברכה במחנה יופיטר‪ .‬הגענו להסכמה‬
‫עם כירון‪ :‬חילופים חופשיים בין המחנות — ביקורים בסופי שבוע‪ ,‬תוכניות אימונים‬
‫משותפות‪ ,‬וכמובן‪ ,‬סיוע לשעת חירום בשעת הצורך —"‬
‫"ומסיבות?" שאל דקוטה‪.‬‬
‫"אני בעד!" אמר קונור שוד‪.‬‬
‫ריינה פרשה זרועות‪" .‬ברור‪ .‬אנחנו הרומאים המצאנו את המסיבות‪".‬‬
‫עוד אווווווו! מכולם‪.‬‬
‫"אז תודה לכם‪ ",‬סיכמה ריינה את דבריה‪" .‬לכולכם‪ .‬היינו יכולים לבחור בשנאה‬
‫ובמלחמה‪ .‬במקום זה מצאנו קבלה וחברות‪".‬‬
‫ואז היא עשתה משהו לא צפוי‪ ,‬ומאוחר יותר יחשוב ניקו שחלם אותו‪ .‬היא ניגשה אל‬
‫ניקו‪ ,‬שעמד בצד בין הצללים‪ ,‬כמו תמיד‪ .‬היא תפסה ביד שלו ומשכה אותו בעדינות אל‬
‫האור‪.‬‬
‫"היה לנו בית אחד‪ ",‬אמרה‪" .‬עכשיו יש לנו שניים‪".‬‬
‫היא חיבקה את ניקו חיבוק גדול והקהל שאג בהתלהבות‪ .‬לשם שינוי‪ ,‬ניקו לא נתקף‬
‫דחף להיחלץ מהחיבוק‪ .‬הוא טמן את פניו בכתפה של ריינה ומיצמץ להרחיק את הדמעות‬
‫מעיניו‪.‬‬
 ‫‪LV‬‬

‫ניקו‬
‫באותו לילה ישן ניקו בביתן האדס‪.‬‬
‫הוא מעולם לא הרגיש שום רצון להשתמש במקום‪ ,‬אבל עכשיו חלק אותו עם הייזל‪,‬‬
‫וזה היה הבדל של עולם ומלואו‪.‬‬
‫הוא שמח לגור עם אחות שוב — גם אם רק לכמה ימים‪ ,‬וגם אם הייזל התעקשה‬
‫להפריד את הצד שלה בחדר בסדינים לשם הפרטיות‪ ,‬ככה שהוא נראה כמו מחלקת‬
‫בידוד‪.‬‬
‫קצת לפני שעת העוצר הגיע פרנק לביקור ושוחח עם הייזל כמה דקות בלחישות‪.‬‬
‫ניקו ניסה להתעלם מהם‪ .‬הוא נשכב על המיטה שלו‪ ,‬שהזכירה ארון קבורה —‬
‫מסגרת מהגוני ממורקת‪ ,‬מעקות פליז‪ ,‬כריות ושמיכות מקטיפה אדומה כדם‪ .‬ניקו לא היה‬
‫נוכח כשבנו את הביתן הזה‪ .‬הוא בהחלט לא הציע לאף אחד להתקין מיטות כאלה‪.‬‬
‫מתברר שמישהו חשב שבני האדס הם ערפדים‪ ,‬לא חצויים‪.‬‬
‫בסופו של דבר דפק פרנק על הקיר שליד המיטה של ניקו‪.‬‬
‫ניקו הסתכל עליו‪ .‬ז'אנג היה כל כך גבוה עכשיו‪ .‬הוא נראה כל כך‪ ...‬רומאי‪.‬‬
‫"היי‪ ",‬אמר פרנק‪" .‬אנחנו עוזבים בבוקר‪ .‬רק רציתי לומר לך תודה‪".‬‬
‫ניקו התיישב על המיטה שלו‪" .‬עשית עבודה מעולה‪ ,‬פרנק‪ .‬היה כבוד להילחם לצדך‪".‬‬
‫פרנק חייך‪" .‬האמת שאני קצת מופתע ששרדתי‪ .‬כל הקטע הזה של העץ הקסום‪"...‬‬
‫ניקו הינהן‪ .‬הייזל סיפרה לו על פיסת העץ ששולטת בכוח החיים של פרנק‪ .‬נראה‬
‫לניקו שזה סימן טוב‪ ,‬שפרנק מסוגל לדבר על זה בפתיחות עכשיו‪.‬‬
‫"אני לא מסוגל לחזות את העתיד‪ ",‬אמר לו ניקו‪" ,‬אבל לעתים קרובות אני יכול‬
‫להרגיש כששעת המוות של מישהו קרובה‪ .‬שלך לא‪ .‬אני לא יודע מתי חתיכת העץ הזאת‬
‫תישרף עד הסוף‪ .‬בסופו של דבר לכולנו נגמר העץ‪ .‬אבל זה לא יקרה בקרוב‪ ,‬פראיטור‬
‫ז'אנג‪ .‬לך ולהייזל‪ ...‬מחכות לכם הרבה הרפתקאות‪ .‬החיים שלך רק התחילו‪ .‬תתנהג יפה‬
‫אל אחותי‪ ,‬טוב?"‬
‫הייזל נעמדה ליד פרנק ושילבה את אצבעותיה באצבעותיו‪" .‬ניקו‪ ,‬אתה לא מאיים על‬
‫החבר שלי‪ ,‬נכון?"‬
‫הם נראו כל כך נינוחים יחד‪ ,‬וזה שימח את ניקו‪ .‬אבל המראה גם עורר בו כאב לב‬
‫— כאב רפאים‪ ,‬כמו פצע מלחמה ישן שדואב במזג אוויר סוער‪.‬‬
‫"אני לא צריך לאיים‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬פרנק בחור טוב‪ .‬או דוב טוב‪ .‬או בולדוג‪ .‬או —"‬
‫"אוי‪ ,‬תפסיק‪ ".‬הייזל צחקה‪ .‬ואז נישקה את פרנק‪" .‬נתראה בבוקר‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר פרנק‪" .‬ניקו‪ ...‬אתה בטוח שאתה לא רוצה לבוא איתנו? תמיד יהיה לך‬
‫מקום ברומא החדשה‪".‬‬
‫"תודה‪ ,‬פראיטור‪ .‬גם ריינה אמרה לי את זה‪ .‬אבל‪ ...‬לא‪".‬‬
‫"אני מקווה שנראה אותך בקרוב‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬בהחלט‪ ",‬הבטיח ניקו‪" .‬אני הולך להיות נער הפרחים בחתונה שלכם‪ ,‬לא?"‬
‫"אממ‪ "...‬פרנק נעשה נבוך מאוד‪ ,‬השתעל וזע מרגל אל רגל‪ ,‬ונתקל בדלת בדרך‬
‫החוצה‪.‬‬
‫הייזל שילבה זרועות‪" .‬פשוט היית חייב להביך אותו‪".‬‬
‫היא התיישבה על המיטה של ניקו‪ .‬במשך זמן–מה הם המשיכו לשבת כך בשתיקה‬
‫נינוחה‪ ...‬אחים‪ ,‬ילדי העבר‪ ,‬ילדי השאול‪.‬‬
‫"אני אתגעגע אלייך‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫הייזל רכנה אליו והשעינה את ראשה על כתפו‪" .‬גם אני אליך‪ ,‬אחי הגדול‪ .‬ואין מצב‬
‫שאתה לא תבקר אותי‪".‬‬
‫הוא נגע בדרגת הקצונה החדשה שנצצה על חולצתה‪" .‬קנטוריונית הקוהורטה‬
‫החמישית‪ .‬ברכותיי‪ .‬יש חוקים נגד קנטוריונים שיוצאים עם פראיטורים?"‬
‫"ששש‪ ",‬אמרה הייזל‪" .‬מחכה לנו הרבה עבודה‪ .‬אנחנו צריכים להחזיר את הלגיון‬
‫לכושר‪ ,‬לתקן את הנזקים שאוקטביאנוס גרם‪ .‬תקנות הדייטים ממש לא בראש רשימת‬
‫הבעיות שלי‪".‬‬
‫"את עברת דרך כל כך ארוכה‪ .‬את לא אותה ילדה שהבאתי למחנה יופיטר‪ .‬השליטה‬
‫שלך בערפול‪ ,‬הביטחון העצמי שלך —"‬
‫"הכול בזכותך‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬לקבל הזדמנות שנייה לחיים זה דבר אחד‪ .‬לבנות לעצמך חיים‬
‫טובים יותר‪ ,‬זה הקטע‪".‬‬
‫ברגע שהוא אמר את זה‪ ,‬קלט ניקו שהוא יכול לומר את זה גם על עצמו‪ .‬הוא החליט‬
‫לא להעלות את הנושא‪.‬‬
‫הייזל נאנחה‪" .‬הזדמנות שנייה לחיים‪ .‬רק הלוואי ש‪"...‬‬
‫לא היה צורך שתשלים את המשפט‪ .‬במהלך היומיים האחרונים‪ ,‬ריחפה ההיעלמות‬
‫של ליאו כמו ענן מעל המחנה כולו‪ .‬הייזל וניקו נמנעו מלהצטרף לכולם בהעלאת השערות‬
‫לגבי מה שקרה לו‪.‬‬
‫"אתה הרגשת במוות שלו‪ ,‬נכון?" העיניים של הייזל מלאו דמעות‪ .‬קולה היה שקט‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬הודה ניקו‪" .‬אבל אני לא יודע‪ ,‬הייזל‪ .‬משהו בו היה‪ ...‬שונה‪".‬‬
‫"הוא לא היה יכול להשתמש במרפא הרופאים‪ .‬שום דבר לא היה שורד בפיצוץ הזה‪.‬‬
‫חשבתי‪ ...‬חשבתי שאני עוזרת לליאו‪ .‬אבל פישלתי‪".‬‬
‫"לא‪ .‬זאת לא אשמתך‪ ".‬אבל לעצמו התקשה ניקו לסלוח‪ .‬בארבעים ושמונה השעות‬
‫האחרונות הוא חזר שוב ושוב בדמיונו אל אוקטביאנוס והקטפולטה‪ ,‬ותהה אם בחר בחירה‬
‫שגויה‪ .‬אולי כוח הפיצוץ עזר להשמיד את גאיה‪ .‬ואולי הוא היה מיותר‪ ,‬ועלה לליאו‬
‫ואלדס בחייו‪.‬‬
‫"פשוט הלוואי שהוא לא היה מת לבד‪ ",‬מילמלה הייזל‪" .‬לא היה איתו אף אחד‪ ,‬אף‬
‫אחד שייתן לו את המרפא‪ .‬אפילו אין גופה לקבור‪"...‬‬
‫קולה נשבר‪ .‬ניקו כרך את זרועו סביבה‪.‬‬
‫הוא חיבק אותה בעודה מתייפחת‪ .‬בסופו של דבר היא נרדמה מרוב תשישות‪ .‬ניקו‬
‫כיסה אותה במיטה שלו ונישק אותה על המצח‪ .‬ואז ניגש אל מזבח האדס בפינה —‬
‫שולחן קטן מקושט בעצמות ובאבני חן‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמר‪" ,‬כנראה יש פעם ראשונה לכל דבר‪".‬‬
‫הוא כרע והתפלל בדממה להנחייתו של אביו‪.‬‬
 ‫‪LVI‬‬

‫ניקו‬
‫עם שחר היה ניקו ער עדיין כשמישהו דפק על הדלת‪.‬‬
‫הוא הסתובב‪ ,‬ראה פרצוף עם שיער בלונדיני‪ ,‬ולשבריר שנייה חשב שזה ויל סולאס‪.‬‬
‫כשניקו קלט שזה ג'ייסון‪ ,‬הוא היה מאוכזב‪ .‬ואז כעס על עצמו על האכזבה‪.‬‬
‫הוא לא דיבר עם ויל מאז הקרב‪ .‬ילדי אפולו היו עסוקים מדי בטיפול בפצועים‪ .‬וחוץ‬
‫מזה‪ ,‬ויל בוודאי האשים את ניקו במה שקרה לאוקטביאנוס‪ .‬ולמה שלא יאשים אותו? ניקו‬
‫איפשר את‪ ...‬מה שזה לא היה‪ .‬רצח בהסכמה כללית‪ .‬התאבדות מחרידה‪ .‬בשלב הזה‪,‬‬
‫ויל סולאס הבין כמה ניקו די אנג'לו קריפי ודוחה‪ .‬כמובן‪ ,‬לניקו לא אכפת מה הוא חושב‪.‬‬
‫ועדיין‪...‬‬
‫"אתה בסדר?" שאל ג'ייסון‪" .‬אתה נראה —"‬
‫"בסדר גמור‪ ",‬אמר ניקו ברוגז‪ .‬ואז קולו התרכך‪" .‬אם אתה מחפש את הייזל‪ ,‬היא‬
‫עדיין ישנה‪".‬‬
‫ג'ייסון ביטא "אה" בלי קול‪ ,‬וסימן לניקו לצאת החוצה‪.‬‬
‫ניקו יצא אל אור השמש‪ ,‬ממצמץ ומבולבל‪ .‬אוי‪ ...‬אולי מעצבי הביתן צדקו‬
‫כשהחליטו שילדי האדס דומים לערפדים‪ .‬הוא לא היה בן אדם של בוקר‪.‬‬
‫לא נראה שג'ייסון ישן יותר ממנו‪ .‬השיער שלו היה מעוך בצד אחד והמשקפיים‬
‫החדשים שלו נחו עקום על אפו‪ .‬ניקו התאפק לא להושיט יד וליישר אותם‪.‬‬
‫ג'ייסון הצביע על שדות התות‪ ,‬שם היו הרומאים עסוקים בפירוק המחנה‪" .‬היה מוזר‬
‫לראות אותם שם‪ .‬עכשיו יהיה מוזר לא לראות אותם‪".‬‬
‫"אתה מתחרט על ההחלטה לא להצטרף אליהם?" שאל ניקו‪.‬‬
‫החיוך של ג'ייסון היה עקמומי‪" .‬קצת‪ .‬אבל אני אעבור הרבה בין המחנות‪ .‬יש לי כמה‬
‫מזבחות לבנות‪".‬‬
‫"ככה שמעתי‪ .‬הסנאט מתכנן למנות אותך לפונטיפקס מקסימוס‪".‬‬
‫ג'ייסון משך בכתפיו‪" .‬לא כל כך אכפת לי מהתואר‪ .‬כן חשוב לי לוודא שיזכרו את‬
‫האלים‪ .‬אני לא רוצה שהם יילחמו שוב מתוך קנאה‪ ,‬או יפרקו את התסכולים שלהם על‬
‫חצויים‪".‬‬
 ‫"הם אלים‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬זה בטבע שלהם‪".‬‬
‫"אולי‪ ,‬אבל אני יכול לנסות לשפר את המצב‪ .‬אני חושב שליאו היה מתאר את זה‬
‫כמו משהו שמכונאי היה עושה‪ ,‬תחזוקה מונעת‪".‬‬
‫ניקו הרגיש בצער של ג'ייסון כמו סערה קרבה‪" .‬אתה יודע‪ ,‬לא היית יכול לעצור את‬
‫ליאו‪ .‬אין שום דבר שהיית יכול לעשות אחרת‪ .‬הוא ידע מה חייב לקרות‪".‬‬
‫"טוב‪ ...‬כנראה‪ .‬אני מניח שאתה לא יכול להרגיש אם הוא עדיין —"‬
‫"הוא איננו‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אני מצטער‪ .‬הלוואי שהייתי יכול לומר לך משהו אחר‪ ,‬אבל‬
‫אני הרגשתי במוות שלו‪".‬‬
‫ג'ייסון בהה באופק‪.‬‬
‫ניקו הרגיש אשמה על שמחץ את תקוותיו‪ .‬הוא כמעט התפתה להזכיר את הספקות‬
‫שלו‪ ...‬את התחושה השונה שהיתה במוות של ליאו‪ ,‬כאילו הנשמה של ליאו המציאה‬
‫דרך משלה אל השאול‪ ,‬משהו שעירב המון גלגלי שיניים‪ ,‬ידיות ובוכנות קיטור‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬ניקו היה משוכנע שליאו ואלדס נהרג‪ .‬ומוות הוא מוות‪ .‬לא יהיה הוגן‬
‫לנטוע בג'ייסון תקוות שווא‪.‬‬
‫במרחק אספו הרומאים ציוד וסחבו אותו על פני הגבעה‪ .‬מהעבר האחר‪ ,‬כך שמע‬
‫ניקו‪ ,‬המתין להק של רכבי שטח שחורים להעביר את הלגיון על פני ארצות הברית‪,‬‬
‫בחזרה לקליפורניה‪ .‬ניקו ניחש שזה יהיה מסע מעניין‪ .‬הוא דמיין את הלגיון השנים–עשר‬
‫כולו עוצר להמבורגר ב"בורגר קינג"‪ .‬הוא דמיין מפלצת חסרת מזל כלשהי מטילה את‬
‫אימתה על חצוי אקראי בקנזס‪ ,‬ופתאום מוצאת את עצמה מוקפת כמה עשרות מכוניות‬
‫מלאות רומאים חמושים היטב‪.‬‬
‫"אלה ההרפיה נוסעת איתם‪ ,‬אתה יודע‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬היא וטייסון‪ .‬אפילו רייצ'ל‬
‫אליזבת דר‪ .‬הן ינסו לשחזר יחד את ספרי הסיבילות‪".‬‬
‫"זה נשמע מעניין‪".‬‬
‫"עלול לקחת שנים‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬אבל עכשיו כשקול דלפי השתתק‪"...‬‬
‫"רייצ'ל עדיין לא מסוגלת לחזות את העתיד?"‬
‫ג'ייסון הניד את ראשו לשלילה‪" .‬הלוואי שהייתי יודע מה נסגר עם אפולו באתונה‪.‬‬
‫אולי ארטמיס תצליח לחלץ אותו מהצרות עם זאוס‪ ,‬וכוח הנבואה יחזור לפעול‪ .‬אבל נכון‬
‫לעכשיו‪ ,‬יכול להיות שספרי הסיבילות האלה יהיו ההנחיה היחידה שלנו במסעות‬
‫חיפושים‪".‬‬
‫"אישית‪ ",‬אמר ניקו‪" ,‬אני אסתדר מצוין בלי נבואות ומסעות חיפושים בזמן הקרוב‪".‬‬
‫"יש בזה משהו‪ ".‬ג'ייסון יישר את משקפיו‪" .‬תקשיב‪ ,‬ניקו‪ ,‬הסיבה שרציתי לדבר‬
‫איתך‪ ...‬אני יודע מה אמרת בארמון של ַא ְוּס ֶטר‪ .‬אני יודע שכבר דחית את ההצעה‬
‫להישאר במחנה יופיטר‪ .‬אני–אני מניח שאני לא אצליח לשנות את דעתך לעזוב את מחנה‬
‫החצויים‪ ,‬אבל אני חייב ל–"‬
‫"אני נשאר‪".‬‬
‫ג'ייסון מיצמץ‪" .‬מה?"‬
‫"במחנה החצויים‪ .‬ביתן האדס צריך מדריך ראשי‪ .‬ראית איך המקום הזה מעוצב? זה‬
‫ממש מעליב‪ .‬אני חייב לשפץ כאן‪ .‬ומישהו צריך לדאוג לטקסי קבורה כמו שצריך‪ ,‬כי‬
‫חצויים מתעקשים למות מות–גיבורים‪".‬‬
‫"זה– זה אדיר! אחי!" ג'ייסון פתח זרועות לחיבוק‪ ,‬ואז קפא‪" .‬אה‪ ,‬כן‪ .‬בלי לגעת‪.‬‬
‫מצטער‪".‬‬
‫ניקו רטן‪" .‬אולי רק הפעם‪".‬‬
‫ג'ייסון חיבק אותו בכוח כזה שניקו חשב שהצלעות שלו עומדות להיסדק‪.‬‬
‫"או‪ ,‬וואו‪ ",‬אמר ג'ייסון‪" .‬חכה עד שאני אספר לפייפר‪ .‬תשמע‪ ,‬גם אני לבד בביתן‬
‫שלי‪ ,‬אז אנחנו יכולים לחלוק שולחן בחדר האוכל‪ .‬אנחנו יכולים להיות צוות בתפוס את‬
‫הדגל ובתחרויות שירה מסביב למדורה ו–"‬
‫"אתה מנסה להבריח אותי מהמחנה?"‬
‫"מצטער‪ .‬מצטער‪ .‬מה שתגיד‪ ,‬ניקו‪ .‬אני פשוט שמח‪".‬‬
‫והדבר המוזר היה שניקו האמין לו‪.‬‬
‫באותו רגע‪ ,‬ניקו העיף במקרה מבט לעבר הביתנים האחרים וראה מישהו מנופף לו‪.‬‬
‫ויל סולאס עמד בפתח ביתן אפולו והבעה חמורה על פניו‪ .‬הוא הצביע על הקרקע לרגליו‪,‬‬
‫כאילו אומר‪ ,‬אתה‪ .‬לכאן‪ .‬עכשיו‪.‬‬
‫"ג'ייסון‪ ",‬אמר ניקו‪" ,‬אתה מוכן לסלוח לי לרגע?"‬

‫***‬

‫"אז איפה היית?" תבע ויל לדעת‪ .‬הוא לבש חולצת מנתחים ירוקה עם מכנסי ג'ינס‬
‫וכפכפים‪ ,‬לא בדיוק תלבושת תקנית של בית חולים‪.‬‬
‫"מה זאת אומרת?" שאל ניקו‪.‬‬
‫"אני תקוע במרפאה‪ ,‬כאילו‪ ,‬יומיים שלמים‪ .‬ואתה לא בא לבקר‪ .‬אתה לא מציע‬
‫לעזור‪".‬‬
‫"אני‪ ...‬מה? למה שתרצה בן האדס בחדר עם אנשים שאתה מנסה לרפא? למה‬
‫שמישהו ירצה?"‬
‫"אתה לא יכול לעזור לחבר? לגזור תחבושות אולי? להביא לי משהו לשתות או חטיף‬
‫לאכול? או סתם לשאול אז מה קורה‪ ,‬ויל? אתה לא חושב שהיה יכול להיות נחמד‬
‫לראות פרצוף ידידותי?"‬
‫"מה‪ ...‬הפרצוף שלי?"‬
‫פשוט לא היה היגיון במילים האלה‪ :‬פרצוף ידידותי‪ .‬ניקו די אנג'לו‪.‬‬
‫"אתה כזה קשה תפיסה‪ ",‬ציין ויל‪" .‬אני מקווה שיצאו לך מהראש השטויות על לעזוב‬
‫את מחנה החצויים‪".‬‬
‫"אני– כן‪ .‬הן יצאו‪ .‬כלומר‪ ,‬אני נשאר‪".‬‬
‫"יופי‪ .‬אז אולי אתה קשה תפיסה‪ ,‬אבל לא אידיוט‪".‬‬
‫"איך אתה יכול בכלל לדבר איתי ככה? אתה לא יודע שאני מסוגל לזמן זומבים‬
‫ושלדים ו–"‬
‫"נכון לעכשיו אתה לא מסוגל לזמן עצם של עוף בלי שתימס לשלולית של חושך‪ ,‬די‬
‫אנג'לו‪ ",‬אמר ויל‪" .‬אמרתי לך‪ ,‬בלי ענייני שאול‪ ,‬בפקודת רופא‪ .‬אתה חייב לי לפחות‬
‫שלושה ימי מנוחה במרפאה‪ .‬מרגע זה‪".‬‬
‫ניקו הרגיש כאילו מאה פרפרי שלד מתעוררים לחיים בבטן שלו‪" .‬שלושה ימים? טוב‪,‬‬
‫אני — אולי זה אפשרי‪".‬‬
‫"יופי‪ .‬עכשיו —"‬
‫קול קריאת שמחה רם נשמע מקרבת מקום‪.‬‬
‫ליד בור האש שבמרכז המגרש הציבורי‪ ,‬חייך פרסי חיוך רחב בתגובה למשהו‬
‫שאנבת' סיפרה לו‪ .‬אנבת' צחקה וחבטה בזרועו בשעשוע‪.‬‬
‫"אני כבר חוזר‪ ",‬אמר ניקו לוויל‪" .‬אני נשבע בנהר סטיקס וכל זה‪".‬‬
‫הוא ניגש אל פרסי ואנבת'‪ ,‬ששניהם חייכו כמו משוגעים‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬אחי‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬אנבת' בדיוק סיפרה לי חדשות טובות‪ .‬מצטער אם קצת‬
‫נסחפתי‪".‬‬
‫"אנחנו הולכים ללמוד יחד בשנה האחרונה ללימודים‪ ",‬הסבירה אנבת'‪" ,‬כאן בניו‬
‫יורק‪ .‬ובסוף התיכון —"‬
‫"לימודים באוניברסיטה ברומא החדשה!" פרסי משך באגרוף כאילו הוא צופר בצופר‬
‫משאית‪" .‬ארבע שנים בלי להילחם במפלצות‪ ,‬בלי קרבות‪ ,‬בלי נבואות מטופשות‪ .‬רק אני‬
‫ואנבת'‪ ,‬נלמד לתואר‪ ,‬נשב בבתי קפה‪ ,‬נבלה בקליפורניה —"‬
‫"ואחר כך‪ "...‬אנבת נישקה את פרסי על הלחי‪" .‬טוב‪ ,‬ריינה ופרנק אמרו שאנחנו‬
‫יכולים לגור ברומא החדשה כמה שנרצה‪".‬‬
‫"זה נהדר‪ ",‬אמר ניקו‪ .‬הוא קצת הופתע לגלות שהוא באמת מתכוון לזה‪" .‬גם אני‬
‫נשאר‪ ,‬כאן במחנה החצויים‪".‬‬
‫"מעולה!" אמר פרסי‪.‬‬
‫ניקו בחן את פניו — העיניים הירוקות כים‪ ,‬החיוך הרחב‪ ,‬השיער השחור הפרוע‪.‬‬
‫איכשהו פרסי ג'קסון נראה לו עכשיו כמו בחור רגיל‪ ,‬לא דמות מיתית‪ .‬לא מישהו להעריץ‬
‫או להתאהב בו‪.‬‬
‫"אז תקשיבו‪ ",‬אמר ניקו‪" ,‬אנחנו הולכים להיות לפחות שנה יחד במחנה‪ ,‬אז אני‬
‫חושב שאני צריך לטהר את האווירה‪".‬‬
‫החיוך של פרסי הפך מהוסס‪" .‬מה זאת אומרת?"‬
‫"המון זמן‪ ",‬אמר ניקו‪" ,‬הייתי מאוהב בך‪ .‬פשוט רציתי שתדע‪".‬‬
‫פרסי הסתכל על ניקו‪ .‬ואז על אנבת'‪ ,‬כאילו לבדוק ששמע נכון‪ .‬ואז שוב על ניקו‪.‬‬
‫"אתה —"‬
‫"כן‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אתה בן אדם נהדר‪ .‬אבל זה עבר לי‪ .‬אני שמח בשביל שניכם‪".‬‬
‫"אתה‪ ...‬אז אתה אומר ש–"‬
‫"כן‪".‬‬
‫העיניים האפורות של אנבת' החלו לנצנץ‪ .‬היא חייכה אל ניקו חיוך מהצד‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמר פרסי‪" .‬אז אתה אומר ש–"‬
‫"כן‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אבל זה בסדר‪ .‬אנחנו בסדר‪ .‬כלומר‪ ,‬אני מבין עכשיו‪ ...‬אתה חמוד‪,‬‬
‫אבל אתה לא הטיפוס שלי‪".‬‬
‫"אני לא הטיפוס שלך‪ ...‬רגע‪ .‬אז —"‬
‫"נתראה‪ ,‬פרסי‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬אנבת'‪".‬‬
‫היא הרימה יד להחליף איתו כיף‪.‬‬
‫ניקו שיתף פעולה‪ .‬ואז חצה בחזרה את המגרש הציבורי‪ ,‬למקום שבו חיכה ויל‬
‫סולאס‪.‬‬
 ‫‪LVII‬‬

‫פייפר‬
‫פייפר הצטערה שהיא לא יכולה להקסים את עצמה להירדם‪.‬‬
‫על גאיה זה אולי פעל‪ ,‬אבל כבר שני לילות שהיא בקושי עצמה עין‪.‬‬
‫הימים היו בסדר‪ .‬היא שמחה לחזור אל חבריה לייסי ומיטשל וכל הילדים האחרים‬
‫מביתן אפרודיטה‪ .‬אפילו הסגנית החוצפנית שלה‪ ,‬דרו טנאקה‪ ,‬נראתה מלאת הקלה‪,‬‬
‫כנראה כי פייפר חזרה לנהל את העניינים ולדרו היה יותר זמן לרכילויות ולטיפולי יופי‪.‬‬
‫פייפר דאגה להעסיק את עצמה ועזרה לריינה ולאנבת' בתיאומים בין היוונים‬
‫והרומאים‪ .‬להפתעתה של פייפר‪ ,‬שתי הבנות העריכו את כישרונותיה כמתווכת בפתרון‬
‫מחלוקות‪ .‬המחלוקות היו מעטות‪ ,‬אבל פייפר הצליחה לארגן את החזרתן של כמה קסדות‬
‫רומיות שעשו את דרכן במסתוריות לחנות של המחנה‪ .‬היא גם מנעה תגרה שעמדה‬
‫לפרוץ בין ילדי מארס וילדי ארס בשאלה מהי הדרך המוצלחת ביותר להרוג הידרה‪.‬‬
‫בבוקר שבו תיכננו הרומאים לעזוב‪ ,‬ישבה פייפר על המזח באגם וניסתה להרגיע את‬
‫הניאדות‪ .‬כמה מרוחות האגם החליטו שהבנים הרומאים ממש שווים ושגם הן רוצות לעזוב‬
‫למחנה יופיטר‪ .‬הן דרשו אקווריום נייד ענקי לשם המסע מערבה‪ .‬קצת אחרי שפייפר‬
‫סיימה לנהל איתן משא ומתן‪ ,‬ריינה מצאה אותה‪.‬‬
‫הפראיטור התיישבה לצדה על המזח‪" .‬עובדת קשה?"‬
‫פייפר העיפה בנשיפה קווצת שיער מעיניה‪" .‬לא קל עם הניאדות‪ .‬אני חושבת שהגענו‬
‫להסכמה‪ .‬אם הן עדיין ירצו לעזוב בסוף הקיץ‪ ,‬נעבוד על זה‪ .‬אבל ניאדות‪ ,‬אממ‪ ,‬נוטות‬
‫לשכוח דברים אחרי חמש שניות בערך‪".‬‬
‫ריינה ריפרפה בקצות אצבעותיה על המים‪" .‬לפעמים הייתי רוצה לשכוח דברים‬
‫בקלות כזאת‪".‬‬
‫פייפר בחנה את פניה של הפראיטור‪ .‬ריינה היתה אחת החצויים שנדמה שלא השתנו‬
‫במהלך המלחמה עם הענקים‪ ...‬לפחות לא מבחוץ‪ .‬עדיין היו לה אותן פנים מלכותיות‬
‫ויפהפיות‪ ,‬אותו מבט עז ונחוש‪ .‬היא לבשה את השריון והגלימה הסגולה שלה בנינוחות‪,‬‬
‫כפי שאנשים אחרים לובשים מכנסיים קצרים וחולצת טריקו‪.‬‬
‫פייפר לא היתה מסוגלת להבין איך מישהו מסוגל לסבול כל כך הרבה כאב‪ ,‬לשאת‬
‫באחריות כבדה כזאת‪ ,‬ולא להישבר‪ .‬היא תהתה אם היה לריינה אי פעם מישהו לחלוק‬
 ‫איתו דברים‪.‬‬
‫"עשית כל כך הרבה בשביל שני המחנות‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬בלעדייך שום דבר לא היה‬
‫מתאפשר‪".‬‬
‫"לכולנו היה חלק בזה‪".‬‬
‫"בטח‪ .‬אבל את‪ ...‬הלוואי שהיו מכירים בכך יותר‪".‬‬
‫ריינה צחקה בעדינות‪" .‬תודה רבה‪ ,‬פייפר‪ .‬אבל אני לא רוצה תשומת לב‪ .‬את יודעת‬
‫איך זה‪ ,‬נכון?"‬
‫פייפר אכן ידעה‪ .‬הן היו כל כך שונות זו מזו‪ ,‬אבל היא הבינה מה זה לא לרצות‬
‫למשוך תשומת לב‪ .‬פייפר ייחלה לזה כל חייה‪ ,‬בעקבות התהילה של אבא שלה‪,‬‬
‫הפפראצי‪ ,‬התמונות והכתבות השערורייתיות בעיתונות‪ .‬היא פגשה כל כך הרבה אנשים‬
‫שאמרו‪ ,‬אוי‪ ,‬הייתי רוצה להיות מפורסם! זה יהיה נהדר! אבל לא היה להם מושג איך‬
‫זה באמת‪ .‬היא ראתה את המחיר שהפרסום גבה מאבא שלה‪ .‬פייפר לא רצתה שום דבר‬
‫כזה‪.‬‬
‫היא הבינה גם את הקסם שבסגנון החיים הרומי — להשתלב בהמון‪ ,‬להיות אחד‬
‫מהצוות‪ ,‬לעבוד כחלק ממכונה משומנת היטב‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬ריינה הגיעה לפסגה‪ .‬היא לא‬
‫תוכל להישאר אלמונית‪.‬‬
‫"היכולת שקיבלת מאמא שלך‪ "...‬אמרה פייפר‪" .‬את יכולה להשאיל מהכוח שלך‬
‫לאחרים?"‬
‫ריינה קפצה שפתיים‪" .‬ניקו סיפר לך?"‬
‫"לא‪ .‬פשוט הרגשתי בזה כשראיתי אותך מובילה את הלגיון‪ .‬זה בטח מרוקן אותך‪.‬‬
‫איך את‪ ...‬את יודעת‪ ,‬אוספת כוחות בחזרה?"‬
‫"כשאני אאסוף את הכוחות בחזרה‪ ,‬אני אודיע לך‪".‬‬
‫היא אמרה את זה כבדיחה‪ ,‬אבל פייפר הרגישה בעצב שמאחורי המילים‪.‬‬
‫"את תמיד תתקבלי כאן בברכה‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬אם תרגישי צורך לקחת חופש‪,‬‬
‫להתרחק קצת‪ ...‬יש לך את פרנק עכשיו — הוא יוכל לקבל על עצמו יותר אחריות לזמן‬
‫מסוים‪ .‬אולי יועיל לך להקדיש קצת זמן לעצמך‪ ,‬ושאף אחד לא יסתכל עלייך כפראיטור‪".‬‬
‫ריינה הסתכלה לה בעיניים‪ ,‬כאילו היא מנסה להעריך עד כמה רצינית ההצעה‪" .‬יצפו‬
‫ממני לשיר את השיר המוזר הזה על סבתא שלובשת שריון?"‬
‫"רק אם ממש תרצי‪ .‬אבל אולי נצטרך לאסור עלייך להשתתף בתפוס את הדגל‪ .‬יש לי‬
‫הרגשה שהיית יכולה להתחרות לבדך מול כל המחנה ועדיין היית מנצחת אותנו‪".‬‬
‫ריינה גיחכה‪" .‬אני אשקול את ההצעה‪ .‬תודה‪ ".‬היא סידרה את הפגיון שלה‪ ,‬ולרגע‬
‫חשבה פייפר על הלהב שלה עצמה‪ ,‬קטופטריס‪ ,‬שהיה שמור כעת בארגז החפצים שלה‬
‫בביתן‪ .‬מאז אתונה‪ ,‬כשהשתמשה בלהב לדקור את הענק אנקלדוס‪ ,‬החזיונות בלהב נעלמו‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫"אני שואלת את עצמי‪ "...‬אמרה ריינה‪" .‬את בת ונוס‪ .‬כלומר אפרודיטה‪ .‬אולי–אולי‬
‫את תוכלי להסביר לי משהו שאמא שלך אמרה לי‪".‬‬
‫"לכבוד יהיה לי‪ .‬אני אנסה‪ ,‬אבל אני חייבת להזהיר אותך‪ :‬לעתים קרובות אפילו אני‬
‫לא מוצאת היגיון בדברים של אמא שלי‪".‬‬
‫"כשהייתי בצ'רלסטון‪ ,‬ונוס אמרה לי משהו‪ .‬היא אמרה‪ :‬את לא תמצאי אהבה היכן‬
‫שאת רוצה או היכן שאת מקווה‪ .‬אף חצוי לא יביא מרפא ללבך‪ .‬אני–אני נאבקת בזה‬
‫כבר‪ "...‬קולה נשבר‪.‬‬
‫פייפר נתקפה דחף עז למצוא את אמא שלה ולהכניס לה אגרוף‪ .‬היא שנאה את‬
‫היכולת של אפרודיטה להרוס לאנשים את החיים בשיחה קצרה‪.‬‬
‫"ריינה‪ ",‬אמרה‪" ,‬אני לא יודעת למה היא התכוונה‪ ,‬אבל דבר אחד אני כן יודעת‪ :‬את‬
‫בן אדם מדהים‪ .‬יש בעולם מישהו בשבילך‪ .‬אולי לא חצוי‪ .‬אולי בן תמותה או‪ ...‬או אני לא‬
‫יודעת‪ .‬אבל כשזה יהיה אמור לקרות‪ ,‬זה יקרה‪ .‬ועד אז‪ ,‬היי‪ ,‬יש לך חברים‪ .‬המון חברים‪,‬‬
‫גם יוונים וגם רומאים‪ .‬זה מה שקורה כשאת מקור הכוח של כולם‪ :‬לפעמים את שוכחת‬
‫שגם את צריכה לשאוב כוחות מאחרים‪ .‬אני כאן בשבילך‪".‬‬
‫ריינה בהתה אל אופק האגם‪" .‬פייפר מקלין‪ ,‬יש לך כישרון עם מילים‪".‬‬
‫"זה לא היה דיבור הקסמה‪ ,‬אני נשבעת‪".‬‬
‫"לא צריך דיבור הקסמה‪ ".‬ריינה הושיטה לה יד‪" .‬יש לי הרגשה שעוד ניפגש‪".‬‬
‫הן לחצו ידיים‪ ,‬ואחרי שריינה הלכה‪ ,‬ידעה פייפר שריינה צודקת‪ .‬הן עוד ייפגשו‪ ,‬כי‬
‫ריינה כבר לא יריבה‪ ,‬כבר לא זרה או אויבת פוטנציאלית‪ .‬היא חברה‪ .‬היא בת משפחה‪.‬‬

‫***‬

‫באותו לילה נראה המחנה ריק ללא הרומאים‪ .‬פייפר כבר התחילה להתגעגע להייזל‪ .‬היא‬
‫התגעגעה לקורות החורקות של "ארגו ‪ "2‬ולקבוצות הכוכבים שהטיל האהיל על תקרת‬
‫התא שלה בספינה‪.‬‬
‫בעודה שוכבת במיטה שלה בביתן עשר‪ ,‬היא הרגישה חסרת מנוחה וידעה שלא‬
‫תצליח להירדם‪ .‬היא לא הפסיקה לחשוב על ליאו‪ .‬שוב ושוב היא שיחזרה את מה שקרה‬
‫בקרב נגד גאיה‪ ,‬ניסתה להבין איך יכלה להכזיב את ליאו בצורה קשה כל כך‪.‬‬
‫בסביבות שתיים לפנות בוקר היא התייאשה מניסיונות ההירדמות‪ .‬היא התיישבה‬
‫במיטה והשקיפה מהחלון‪ .‬אור הירח הכסיף את צמרות העצים‪ .‬ריחות הים ושדות התות‬
‫נישאו ברוח הקלה‪ .‬היא לא יכלה להאמין שאך לפני כמה ימים אמא אדמה התעוררה‬
‫שלו‪ ...‬כל כך נורמלי‪.‬‬
‫וכמעט השמידה את כל היקר ללבה של פייפר‪ .‬הלילה נדמה כל כך ֵ‬
‫טוק טוק טוק‪.‬‬
‫הראש של פייפר כמעט התנגש בתחתית המיטה שמעליה‪ .‬ג'ייסון עמד בחוץ ונקש על‬
‫אדן החלון‪ .‬הוא חייך חיוך רחב‪" .‬בואי‪".‬‬
‫"מה אתה עושה כאן?" היא לחשה‪" .‬כבר אחרי שעת העוצר‪ .‬הרפיות הסיור יקרעו‬
‫אותך לגזרים!"‬
‫"בואי כבר‪".‬‬
‫היא אחזה בידו בלב הולם בכוח‪ ,‬ויצאה דרך החלון‪ .‬הוא הוביל אותה לביתן אחת‬
‫והכניס אותה פנימה‪ .‬הפסל הענקי של זאוס ההיפי ניצב שם‪ ,‬נועץ מבט זועף באור‬
‫העמום‪.‬‬
‫"אממ‪ ,‬ג'ייסון‪ ...‬מה בדיוק‪"?...‬‬
‫"תראי‪ ".‬הוא הצביע על אחד מעמודי השיש סביב החדר העגול‪ :‬מאחור‪ ,‬כמעט‬
‫נסתרים על רקע הקיר‪ ,‬היו שלבי מתכת שהובילו למעלה — סולם‪" .‬אני לא מאמין שלא‬
‫שמתי לב לזה קודם‪ .‬חכי שתראי מה זה!"‬
‫הוא התחיל לטפס‪ .‬פייפר לא ידעה למה היא כל כך מתוחה‪ ,‬אבל ידיה רעדו‪ .‬היא‬
‫עלתה בעקבותיו‪ .‬למעלה‪ ,‬פתח ג'ייסון דלת קטנה שהיתה קבועה בתקרה‪.‬‬
‫הם יצאו אל צדה של כיפת הגג‪ ,‬למדף שטוח הפונה צפונה‪ .‬מצר לונג איילנד נפרש‬
‫עד האופק‪ .‬הם נמצאו בגובה כזה ובזווית כזאת‪ ,‬שאיש לא היה מסוגל לראות אותם‬
‫מלמטה‪ .‬הרפיות הסיור לא עפו בגובה כזה‪.‬‬
‫"תראי‪ ".‬ג'ייסון הצביע על הכוכבים‪ ,‬שנראו כמו יהלומים מפוזרים על פני השמים —‬
‫אפילו הייזל לבסק לא היתה יכולה לזמן אבני חן נאות כאלה‪.‬‬
‫"יפהפה‪ ".‬פייפר נצמדה מכורבלת אל ג'ייסון‪ ,‬והוא חיבק אותה בזרועו‪" .‬אבל אנחנו‬
‫לא נסתבך בגלל זה?"‬
‫"למי אכפת?" שאל ג'ייסון‪.‬‬
 ‫פייפר צחקה בשקט‪" .‬מי אתה?"‬
‫הוא הסתובב‪ ,‬משקפיו ארד חיוור לאור הכוכבים‪" .‬ג'ייסון גרייס‪ .‬נעים מאוד‪".‬‬
‫הוא נישק אותה‪ ,‬ו‪ ...‬טוב‪ ,‬הם כבר התנשקו בעבר‪ .‬אבל הנשיקה הזאת היתה שונה‪.‬‬
‫פייפר הרגישה כמו טוסטר‪ .‬כל הסלילים שלה התלהטו‪ .‬עוד קצת חמימות והיא היתה‬
‫מתחילה להדיף ריח טוסט שרוף‪.‬‬
‫ג'ייסון התרחק מעט והסתכל לה בעיניים‪" .‬הלילה ההוא בבית הספר ‘קיום בטבע'‪,‬‬
‫הנשיקה הראשונה שלנו מתחת לכוכבים‪"...‬‬
‫"הזיכרון‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬זה שלא קרה באמת‪".‬‬
‫"טוב‪ ...‬אז עכשיו זה אמיתי‪ ".‬הוא החווה את הסימן להגנה מפני הרוע‪ ,‬זה שהשתמש‬
‫בו כדי לפזר את רוח הרפאים של אמא שלו‪ ,‬הפעם לעבר השמים‪" .‬מהרגע הזה אנחנו‬
‫כותבים את הסיפור שלנו בעצמנו‪ ,‬על דף נקי‪ .‬זאת היתה הנשיקה הראשונה שלנו‪".‬‬
‫"אני מפחדת לומר לך את זה אחרי נשיקה אחת‪ ",‬אמרה פייפר‪" .‬אבל אלי‬
‫האולימפוס‪ ,‬אני אוהבת אותך‪".‬‬
‫"גם אני אוהב אותך‪ ,‬פייפס‪".‬‬
‫היא לא רצתה לקלקל את הרגע‪ ,‬אבל לא הצליחה לא לחשוב על ליאו‪ ,‬ועל כך‬
‫שהוא לעולם לא יזכה בהתחלה חדשה‪.‬‬
‫ג'ייסון הרגיש בזה כנראה‪.‬‬
‫"היי‪ ",‬הוא אמר‪" .‬ליאו בסדר‪".‬‬
‫"איך אתה יכול להאמין בזה? הוא לא השתמש במרפא‪ .‬ניקו אמר שהוא מת‪".‬‬
‫"את הערת פעם דרקון בקול שלך‪ ",‬הזכיר לה ג'ייסון‪" .‬את האמנת שהדרקון צריך‬
‫לחיות‪ ,‬זוכרת?"‬
‫"כן‪ ,‬אבל —"‬
‫"אנחנו חייבים להאמין בליאו‪ .‬אין מצב שהוא היה מת בקלות כזאת‪ .‬הוא בחור‬
‫קשוח‪".‬‬
‫"נכון‪ ".‬פייפר ניסתה לייצב את קולה‪" .‬אז אנחנו נאמין‪ .‬ליאו חייב להיות בחיים‪".‬‬
‫"את זוכרת בדטרויט‪ ,‬כשהוא מעך את מאמא אום במנוע מכונית?"‬
‫"או הגמדים בבולוניה‪ .‬ליאו הביס אותם ברימון עשן שהכין ממשחת שיניים‪".‬‬
‫"קפטן חגורת כלים‪ ",‬אמר ג'ייסון‪.‬‬
‫"הילד הרע של השכונה‪ ",‬אמרה פייפר‪.‬‬
‫"שף ליאו והטאקו טופו המפורסם שלו‪".‬‬
‫הם צחקו וסיפרו סיפורים על ליאו ואלדס‪ ,‬חברם הטוב ביותר‪ .‬הם נשארו על הגג עד‬
‫עלות השחר‪ ,‬ופייפר התחילה להאמין שהם באמת יכולים להתחיל מחדש‪ .‬אולי אפילו‬
‫אפשר לספר סיפור חדש שליאו עדיין חלק ממנו‪ .‬במקום כלשהו‪...‬‬
 ‫‪LVIII‬‬

‫ליאו‬
‫ליאו היה מת‪.‬‬
‫את זה בוודאות מוחלטת‪ .‬הוא פשוט לא הבין למה זה כל כך כואב‪ .‬הוא‬ ‫הוא ידע‬
‫כל תא בגוף שלו התפוצץ‪ .‬עכשיו המודעות שלו היתה לכודה בתוך קליפה‬ ‫הרגיש כאילו‬
‫פגר חצויים‪ .‬הבחילה היתה גרועה יותר מכל בחילה שהרגיש אי פעם‬ ‫מפוחמת של‬
‫לא היה מסוגל לזוז‪ .‬הוא לא היה מסוגל לראות או לשמוע‪ .‬הוא רק הרגיש‬ ‫בנסיעה‪ .‬הוא‬
‫כאב‪.‬‬
‫הוא התחיל להילחץ‪ ,‬ולרגע חשב שאולי זה העונש הנצחי שלו‪.‬‬
‫ואז מישהו הצמיד לו כבלים למוח והתניע לו את החיים‪.‬‬
‫הוא התנשף והתיישב‪.‬‬
‫הדבר הראשון שהרגיש היה הרוח על פניו‪ ,‬ואז כאב עז ביד ימין‪ .‬הוא עדיין היה על‬
‫הגב של פסטוס‪ ,‬עדיין באוויר‪ .‬העיניים שלו התחילו לפעול שוב‪ ,‬והוא שם לב למחט‬
‫הגדולה הנשלפת מזרועו‪ .‬המזרק הריק זימזם‪ ,‬הסתחרר ונבלע בחזרה מאחורי לוחית‬
‫בצוואר של פסטוס‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬חבר‪ ".‬ליאו נאנק‪" .‬וואו‪ ,‬ממש דפוק להיות מת‪ .‬אבל מרפא הרופאים הזה?‬
‫הוא עוד יותר גרוע‪".‬‬
‫פסטוס צירצר ותיקתק בקוד מורס‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא רציני‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬אני שמח שאני חי‪ .‬וכן‪ ,‬גם אני אוהב אותך‪ .‬היית‬
‫אדיר‪".‬‬
‫קול גרגור מתכתי חלף לכל אורך גופו של הדרקון‪.‬‬
‫אבל קודם כול‪ :‬ליאו חיפש סימני נזק בגופו של הדרקון‪ .‬הכנפיים של פסטוס פעלו‬
‫כמו שצריך‪ ,‬אף שהסנפיר האמצעי שלו היה מחורר‪ .‬לוחות הצוואר שלו הותכו חלקית‪,‬‬
‫נמסו מהפיצוץ‪ ,‬אבל לא נראה שהדרקון עומד להתרסק בזמן הקרוב‪.‬‬
‫ליאו ניסה להיזכר מה קרה‪ .‬הוא היה משוכנע למדי שהביס את גאיה‪ ,‬אבל לא היה‬
‫לו מושג מה שלום חבריו במחנה החצויים‪ .‬יש לקוות שג'ייסון ופייפר הצליחו להתרחק‬
‫מספיק מהפיצוץ‪ .‬משום מה היה נדמה לליאו שהוא זוכר טיל שטס לעברו כשהוא צורח‬
‫כמו ילדה קטנה‪ ...‬מה לעזאזל היה הדבר הזה?‬
‫ברגע שינחתו‪ ,‬הוא יצטרך לבדוק את הבטן של פסטוס‪ .‬הנזק הרציני ביותר יהיה‬
‫כנראה שם‪ ,‬באזור שבו הדרקון אחז בגאיה באומץ בעודם מעלים באש את מלכת הרפש‪.‬‬
‫היה קשה לדעת כמה זמן פסטוס נמצא באוויר‪ .‬הוא יצטרך לנחות בקרוב‪.‬‬
‫ומכאן שאלה נוספת‪ :‬איפה הם?‬
‫מתחתיהם השתרעה שמיכת עננים לבנה אטומה‪ .‬השמש זרחה ישירות מעליו בשמים‬
‫כחולים ובהירים‪ .‬אז השעה בערך שתים–עשרה בצהריים‪ ...‬אבל באיזה יום? כמה זמן ליאו‬
‫היה מת?‬
‫הוא פתח את לוח הגישה בצוואר של פסטוס‪ .‬האצטרולב זימזם‪ ,‬והגביש פעם כמו לב‬
‫מניאון‪ .‬ליאו העיף מבט במצפן ובג'י–פי–אס‪ ,‬וחיוך רחב התפשט על פניו‪.‬‬
‫"פסטוס‪ ,‬חדשות טובות!" צעק‪" .‬נתוני הניווט שלנו לגמרי משובשים!"‬
‫פסטוס שאל‪ ,‬חריק?‬
‫"כן! תנמיך! תוריד אותנו מתחת לעננים האלה ואולי —"‬
‫הדרקון צלל במהירות כזאת שכל האוויר נשאב מריאותיו של ליאו‪.‬‬
‫הם פרצו מבעד לכיסוי הלובן ושם‪ ,‬מתחתיהם‪ ,‬היה אי ירוק יחיד בים כחול ורחב‬
‫ידיים‪.‬‬
‫ליאו שאג בקול רם כל כך שבטח שמעו אותו עד סין‪" .‬הופה! מי מת? מי חזר‬
‫לחיים? מי הגאון שלך‪ ,‬בייבי? וווווהווווווו!"‬
‫הם הסתחררו למטה לעבר אוגיגיה‪ ,‬והרוח החמימה נשבה בשערו של ליאו‪ .‬הוא קלט‬
‫שהבגדים שלו מרוטשים‪ ,‬למרות הקסם שנארג בהם‪ .‬הזרועות שלו היו מכוסות שכבה‬
‫דקה של פיח‪ ,‬כאילו בדיוק מת בשריפה ענקית‪ ...‬וזה‪ ,‬כמובן‪ ,‬מה שבאמת קרה‪.‬‬
‫אבל שום דבר מזה לא הדאיג אותו‪.‬‬
‫היא עמדה על החוף‪ ,‬לבושה מכנסי ג'ינס וחולצה לבנה‪ ,‬שיער הענבר שלה אסוף‪.‬‬
‫פסטוס פרש כנפיים ונחת בחוסר יציבות‪ .‬נראה שאחת הרגליים שלו נשברה‪ .‬הדרקון‬
‫נטה הצדה וליאו הושלך מגבו ונחת עם הפנים בתוך החול‪.‬‬
‫חתיכת כניסה מרשימה‪.‬‬
‫ליאו ירק חתיכת אצה‪ .‬פסטוס גרר את עצמו לאורך החוף כשהוא משמיע קולות‬
‫נקישה שמשמעותם איי‪ ,‬איי‪ ,‬איי‪.‬‬
‫ליאו הרים מבט‪ .‬קליפסו עמדה מעליו‪ ,‬זרועותיה שלובות‪ ,‬גבותיה מורמות‪.‬‬
 ‫"איחרת‪ ",‬הכריזה‪ .‬עיניה נצצו‪.‬‬
‫"מצטער‪ ,‬מתוקה‪ ",‬אמר ליאו‪" .‬היו פקקים איומים‪".‬‬
‫"אתה מכוסה פיח‪ ",‬ציינה קליפסו‪" .‬והצלחת להרוס את הבגדים שהכנתי לך‪ ,‬שלא‬
‫היה אמור להיות אפשרי להרוס אותם‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬את יודעת‪ ".‬ליאו משך בכתפיו‪ .‬מישהו שיחרר מאה כדורי פינג–פונג בחזה שלו‪.‬‬
‫"לעשות את הבלתי אפשרי זה הקטע שלי‪".‬‬
‫היא הושיטה לו יד ועזרה לו לקום‪ .‬הם עמדו זה מול זה בעודה בוחנת את מצבו‪.‬‬
‫ריחה היה ריח קינמון‪ .‬תמיד היה לה נמש קטן כזה ליד עין שמאל? ליאו ממש רצה לגעת‬
‫בו‪.‬‬
‫היא עיקמה את האף‪" .‬יש לך ריח —"‬
‫"אני יודע‪ .‬כמו מישהו שהיה מת‪ .‬כנראה כי באמת הייתי מת‪ .‬נדרים לקיים עד כלות‬
‫הנשימה וכל זה‪ ,‬אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב —"‬
‫היא השתיקה אותו בנשיקה‪.‬‬
‫כדורי הפינג–פונג ניתזו לכל עבר‪ .‬הוא נמלא אושר כזה‪ ,‬שהיה עליו להתאמץ בכל‬
‫מאודו כדי לא לעלות באש‪.‬‬
‫כשהיא הרפתה ממנו לבסוף‪ ,‬הפנים שלה היו מכוסות כתמי פיח‪ .‬לא נראה שאכפת‬
‫לה‪ .‬היא ריפרפה באגודל על הלחי שלו‪.‬‬
‫"ליאו ואלדס‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫זה הכול — רק השם שלו‪ ,‬כאילו יש בו משהו קסום‪.‬‬
‫"זה אני‪ ",‬הוא אמר בקול צרוד‪" .‬אז‪ ,‬אממ‪ ...‬את רוצה לעוף מהאי הזה?"‬
‫קליפסו נסוגה צעד לאחור‪ .‬היא הרימה יד והרוחות התערבלו‪ .‬המשרתים הבלתי‬
‫נראים שלה הביאו שתי מזוודות והניחו אותן לרגליה‪" .‬למה אתה חושב ככה?"‬
‫ליאו גיחך‪" .‬ארזת לנסיעה ארוכה‪ ,‬מה?"‬
‫"אני לא מתכננת לחזור‪ ".‬קליפסו העיפה מבט מעבר לכתפה‪ ,‬אל השביל המוביל לגן‬
‫שלה ולביתה שבמערה‪" .‬לאן תיקח אותי‪ ,‬ליאו?"‬
‫"קודם כול לאיזשהו מקום לתקן בו את הדרקון שלי‪ ",‬הוא החליט‪" .‬ואז‪ ...‬לכל מקום‬
‫שתרצי‪ .‬כמה זמן עבר מאז שעזבתי‪ ,‬ברצינות?"‬
‫"הזמן שונה באוגיגיה‪ ",‬אמרה קליפסו‪" .‬הרגשתי כאילו עבר נצח‪".‬‬
‫נקיפת ספק דקרה את ליאו‪ .‬הוא קיווה שהחברים שלו בסדר‪ .‬הוא קיווה שלא חלפו‬
‫מאה שנה בעודו מעופף מת על הגב של פסטוס המחפש את אוגיגיה‪.‬‬
‫הוא יצטרך לגלות‪ .‬הוא חייב להודיע לג'ייסון ולפייפר ולאחרים שהוא בסדר‪ .‬אבל נכון‬
‫לעכשיו‪ ...‬סדר עדיפויות‪ .‬וקליפסו בראשו‪.‬‬
‫"אז ברגע שתעזבי את אוגיגיה‪ ",‬אמר‪" ,‬את תישארי בת אלמוות או מה?"‬
‫"אין לי מושג‪".‬‬
‫"ואת בסדר עם זה?"‬
‫"יותר מבסדר‪".‬‬
‫"טוב!" הוא פנה לעבר הדרקון שלו‪" .‬חבר‪ ,‬אתה חושב שתוכל להמשיך לטוס לשום‬
‫מקום במיוחד?"‬
‫פסטוס נשף אש וצלע סביב‪.‬‬
‫"אז אנחנו ממריאים בלי תוכנית מגובשת‪ ",‬אמרה קליפסו‪" .‬בלי שום מושג לאן נלך‬
‫או אילו בעיות מחכות מעבר לאי הזה‪ .‬הרבה שאלות ושום תשובה ברורה?"‬
‫ליאו פרש כפות ידיים‪" .‬כזה אני‪ ,‬מותק‪ .‬אני יכול לקחת בשבילך את המזוודות?"‬
‫"בטח‪".‬‬
‫כעבור חמש דקות חבקו זרועותיה של קליפסו את מותניו‪ ,‬וליאו הורה לפסטוס‬
‫להמריא‪ .‬דרקון הארד פרש כנפיים‪ ,‬והם דאו אל הלא–נודע‪.‬‬
 ‫מילון מונחים‬

‫בוֹרה‪ :‬עיר בפורטוגל‪ ,‬מוקפת חלקית חומות מימי הביניים‪ ,‬ובה כמה מבנים היסטוריים‬
‫אֶ ָ‬
‫הכוללים מקדש רומי‪.‬‬
‫אַ ד אָ קיאֵ ם‪ :‬בלטינית‪" ,‬להתארגן בעמדות קרב"‪.‬‬
‫אוגוסטוס‪ :‬מייסד האימפריה הרומית וקיסר רומי הראשון‪ ,‬אשר שלט משנת ‪ 27‬לפני‬
‫הספירה ועד מותו בשנת ‪ 14‬לספירה‪.‬‬
‫אוֹדיסֶ אוּס‪ :‬מלך איתקה היווני האגדי‪ ,‬וגיבור הפואמה האפית המפורסמת של הומרוס‪,‬‬
‫יוּליסס‪.‬‬
‫ֵ‬ ‫"האודיסיאה"‪ .‬בצורתו הרומית‪:‬‬
‫אָ וֶוה רומָ אי‪ :‬בלטינית‪" ,‬שלום‪ ,‬רומאים"‪.‬‬
‫אוֹטוֹס‪ :‬ענק שיצרה גאיה במטרה להשמיד את האל דיוניסוס‪/‬בכחוס; אחיו התאום של‬
‫אפיאלטס‪.‬‬
‫אולימפיה‪ :‬מקום המקלט העתיק ביותר וככל הנראה המפורסם ביותר ביוון‪ ,‬בית‬
‫המשחקים האולימפיים‪ .‬נמצאת בחלק המערבי של ֶפּלוֹפּוֹנסוֹס‪.‬‬
‫אוֹנאגֵר‪ :‬כלי מצור אדיר ממדים‪.‬‬
‫אָ וּקְ סיליָה‪ :‬בלטינית‪" ,‬מסייעים"; חילות הלא–אזרחים של צבא האימפריה הרומית‪.‬‬
‫אוּראנוֹס‪ :‬אבי הטיטאנים; אל השמים‪ .‬כדי להביסו קראו לו הטיטאנים לאדמה‪ .‬הם‬
‫הרחיקו אותו מהמגרש הביתי שלו‪ ,‬טמנו לו מארב‪ ,‬ריתקו אותו לקרקע וקצצו אותו‬
‫לחתיכות‪.‬‬
‫פוֹרמאטֶ ה‪ :‬עם פקודה זו‪ ,‬הלגיונרים הרומיים מסתדרים במבנה דמוי מעגל‪,‬‬
‫אוֹרבֶּ ם ְ‬
‫ְ‬
‫ובמרכזו קשתים המספקים תמיכה בירי קליעים‪.‬‬
‫אוּריאָ ה‪ :‬אל הרים יווני‪ .‬בצורתו הרומית‪ :‬נוּמינָ ה מוֹנְ ָטנוּם‪.‬‬
‫ֵ‬
‫אוֹריוֹן‪ :‬צייד ענק אשר הפך לבן לווייתה הנאמן והמוערך ביותר של ארטמיס‪ .‬בהתקף של‬
‫קנאה‪ ,‬הטריף אפולו את דעתו של אוריון בצמא לדם עד שהענק נקטל בידי עקרב‪.‬‬
‫ארטמיס שבורת הלב הפכה את בן לווייתה לקבוצת כוכבים על מנת לכבד את זכרו‪.‬‬
‫אֶ וּרימַ כוֹס‪ :‬אחד ממחזריה של אשתו של אודיסאוס‪ ,‬המלכה פנלופה‪.‬‬
‫אוֹרקוּס‪ :‬אל הענישה הנצחית והשבועות שהופרו‪.‬‬
‫ְ‬
 ‫אורקל דלפי‪ :‬דובר נבואות אפולו‪ .‬האורקל הנוכחית היא רייצ'ל אליזבת דר‪.‬‬
‫יאקוּלארה פְ לאמאס‪ :‬בלטינית‪" ,‬לירות חצים בוערים"‪.‬‬
‫ֶ‬ ‫אֵ‬
‫אָ יוֹלוֹס‪ :‬אל כל הרוחות‪.‬‬
‫אירוֹס‪ :‬זקן ששימש כשליח עבור מחזרי אשתו של אודיסאוס‪ ,‬המלכה פנלופה‪ ,‬בתמורה‬
‫לשאריות מזון‪.‬‬
‫איריס‪ :‬אלת הקשת היוונית ושליחת האלים; בצורתה הרומית‪ :‬איריס‪.‬‬
‫איתַ קָ ה‪ :‬אי יווני‪ ,‬מקום ארמונו של אודיסאוס‪ ,‬אשר נאלץ לנקות אותו ממחזרי אשתו‬
‫לאחר מלחמת טרויה‪.‬‬
‫אַ לְ קיאוֹנֶאוּס‪ :‬בכור ילדיה הענקים של גאיה‪ ,‬נועד להילחם בפלוטו‪.‬‬
‫פוֹרה‪ :‬כד יין גבוה עשוי חרס‪.‬‬
‫אַ ְמ ָ‬
‫אַ נְ טינוֹאוֹס‪ :‬מנהיג המחזרים אחר אשתו של אודיסאוס‪ ,‬המלכה פנלופה‪ .‬אודיסאוס ירה‬
‫חץ בצווארו והרג אותו‪.‬‬
‫אֶ נְ קֶ לָדוֹס‪ :‬ענק שיצרה גאיה במטרה להשמיד את האלה אתנה‪.‬‬
‫אַ ְסקְ לֵפּיאוֹן‪ :‬בית חולים ובית ספר לרפואה ביוון העתיקה‪.‬‬
‫אַ ְסקְ לֵפּיוֹס‪ :‬אל הריפוי; בן אפולו; המקדש שלו שימש מרכז ריפוי ביוון העתיקה‪.‬‬
‫אַ פּוֹלוֹ‪ :‬אל השמש‪ ,‬הנבואה‪ ,‬המוזיקה והרפואה היווני; בן זאוס ואחיה התאום של‬
‫ארטמיס‪ .‬בצורתו הרומית‪ :‬אפולו‪.‬‬
‫אֶ פיאַ לְ טֵ ס‪ :‬ענק שיצרה גאיה במטרה להשמיד את האל דיוניסוס‪/‬בכחוס; אחיו התאום של‬
‫אוטוס‪.‬‬
‫אֶ פּידאוּרוס‪ :‬עיירת חוף יוונית‪ ,‬מקום הימצאו של מחסה האל–הרופא אסקלפיוס‪.‬‬
‫אֶ פּירוּס‪ :‬אזור שנמצא כיום בצפון–מערב יוון ובדרום אלבניה‪ .‬שם נמצא בית האדס‪.‬‬
‫אפרודיטה‪ :‬אלת האהבה והיופי היוונית‪ .‬היתה נשואה להפייסטוס אך אהבה את ארס‪ ,‬אל‬
‫המלחמה‪ .‬בצורתה הרומית‪ :‬ונוס‪.‬‬
‫אַ פְ רוֹס‪ :‬מורה למוזיקה ולשירה במחנה התת–ימי של גיבורי בני הים‪ .‬אחד האחים למחצה‬
‫של כירון‪.‬‬
‫אַ קְ ווילוֹן‪ :‬אל רוח הצפון הרומי‪ .‬בצורתו היוונית‪ֵ :‬‬
‫בּוֹר ַאס‪.‬‬
‫אַ קְ טַ יוֹן‪ :‬צייד שהבחין בארטמיס המתרחצת‪ .‬כל כך הכעיס אותה הרעיון שבן תמותה ראה‬
‫אותה עירומה‪ ,‬שהיא הפכה אותו לצבי‪.‬‬
‫אקרופוליס‪ :‬המצודה העתיקה של אתונה שביוון‪ ,‬ובה המקדשים העתיקים ביותר של אלי‬
‫יוון‪.‬‬
‫אָ ראי‪ :‬רוחות רעות המייצגות קללות; נראות כזקנות מקומטות עם כנפי עטלף‪ ,‬טופרי פליז‬
‫ועיניים אדומות יוקדות; בנות ניקס )לילה(‪.‬‬
‫אֶ רוֹס‪ :‬אל האהבה היווני‪ .‬בצורתו הרומית‪ :‬קופידון‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס‪ :‬אלת הציד והירח היוונית; בת זאוס ואחותו התאומה של אפולו‪ .‬בצורתה‬
‫הרומית‪ :‬דיאנָ ה‪.‬‬
‫אֵ ֶרכְ תיאון‪ :‬מקדש לאתנה ופוסידון באתונה‪.‬‬
‫ארס‪ :‬אל המלחמה היווני; בן זאוס והרה‪ ,‬אח למחצה של אתנה‪ .‬בצורתו הרומית‪ :‬מארס‪.‬‬
‫אתנה‪ :‬אלת החוכמה היוונית‪ .‬בצורתה הרומית‪ :‬מינרווה‪.‬‬
‫בּוֹראַ ס‪ :‬אל רוח הצפון היווני‪ .‬בצורתו הרומית‪ַ :‬א ְקווילוֹן‪.‬‬
‫ֵ‬
‫בּיפוּרקוּם‪ :‬בלטינית‪" ,‬איברים אינטימיים"‪.‬‬
‫ְ‬
‫בית האדס‪ :‬מקום בשאול שם מושלים על נשמות המתים האדס‪ ,‬אל המוות היווני‪ ,‬ואשתו‬
‫באפּירוּס שביוון‪.‬‬
‫פרספונה; כמו כן‪ ,‬שמו של מקדש עתיק ֶ‬
‫בּיתוֹס‪ :‬מאמן קרבי במחנה התת–ימי של גיבורי בני הים‪ .‬אחד האחים למחצה של כירון‪.‬‬
‫בַּ כְּ חוּס‪ :‬אל היין וההילולות הרומי‪ .‬בצורתו היוונית‪ :‬דיוניסוס‪.‬‬
‫בֶּ לוֹנָה‪ :‬אלת המלחמה הרומית‪.‬‬
‫בני האדמה‪ :‬גֶ גֵ נֵ אים ביוונית; מפלצים בעלי שש זרועות הלבושים בבד חלציים בלבד‪.‬‬
‫בני התאומים‪ :‬בעלי גוף שחציו אדם וחציו נחש; בני אתונה המקוריים‪.‬‬
‫בָּ נ ְַסטֶ ר טַ ְרלֶטוֹן‪ :‬מפקד בריטי במלחמת האזרחים האמריקנית‪ ,‬אשר שמו ידוע לשמצה‬
‫בשל חלקו בטבח של חילות הצבא הקונטיננטלי לאחר שנכנעו בקרב וקסהוז‪.‬‬
‫בעלי מאה הידיים‪ :‬ילדי גאיה ואוראנוס‪ ,‬בעלי מאה ידיים וחמישים פנים; אחיהם‬
‫המבוגרים של הקיקלופים; אלים קדמוניים של סערות עזות‪.‬‬
‫ְבּריאָ ֶראוֹס‪ :‬אחיהם המבוגר של הטיטאנים והקיקלופים; בן גאיה ואוראנוס‪ .‬האחרון מבין‬
‫בעלי מאה הידיים שעדיין בחיים‪.‬‬
 ‫ברצ'ינה‪ :‬מסעדה בסן חואן שבפורטו ריקו; המקום שבו הומצא קוקטייל הפינה קולדה‪.‬‬
‫גאיה‪ :‬אלת האדמה היוונית; אם הטיטאנים‪ ,‬הענקים‪ ,‬הקיקלופים ומפלצות אחרות‪.‬‬
‫בצורתה הרומית‪ֶ :‬ט ָרה‪.‬‬
‫גאיוּס ויטֶ לְ יוּס ֶרטיקוּלוּס‪ :‬חבר בלגיון הרומי עם הקמתו; רופא בתקופת יוליוס קיסר; כיום‬
‫לאר )רוח רפאים( במחנה יופיטר‪.‬‬
‫דיאנה‪ :‬אלת הטבע והציד הרומית‪ .‬בצורתה היוונית‪ :‬ארטמיס‪.‬‬
‫דיוניסוס‪ :‬אל היין וההילולות היווני‪ ,‬בן זאוס‪ .‬בצורתו הרומית‪ :‬בכחוס‪.‬‬
‫ִדיוֹקְ לֶטיאנוס‪ :‬הקיסר הפגאני הגדול האחרון‪ ,‬והראשון שפרש מרצון ללא מאבק; חצוי )בן‬
‫יופיטר(‪ .‬האגדה מספרת שהשרביט שלו היה מסוגל לזמן צבא של רוחות‪.‬‬
‫דֵ יימוֹס‪ :‬פחד‪ ,‬תאומו של פוֹבּוֹס )בהלה(‪ ,‬בן ארס ואפרודיטה‪.‬‬
‫דֶ לוֹס‪ :‬אי יווני‪ ,‬מקום הולדתם של אפולו וארטמיס‪.‬‬
‫דמטר‪ :‬אלת החקלאות היוונית‪ ,‬בת הטיטאנים ריה וקרונוס‪ .‬בצורתה הרומית‪ :‬קרס‪.‬‬
‫דָ מַ סֶ ן‪ :‬ענק‪ ,‬בנם של טרטרוס וגאיה; נוצר כיריב לארס; נגזרה עליו גלות בטרטרוס משום‬
‫שקטל דרקון שהטיל חתתו על הארץ‪.‬‬
‫דרקון לידי‪ :‬מפלץ ענקי דמוי נחש; צבעיו צהוב וירוק‪ ,‬צווארו מוקף ציצית והוא בעל עיני‬
‫זוחל וטפרים אדירים; יורק רעל‪.‬‬
‫דרקַ ייניאות‪ :‬מפלצות בעלות זנבות נחשים במקום רגליים‪.‬‬
‫ָ‬
‫האדס‪ :‬אל המוות והעושר היווני‪ .‬בצורתו הרומית‪ :‬פלוטו‪.‬‬
‫הֵ בֵּ ה‪ :‬אלת הנעורים היוונית; בת זאוס והרה‪ .‬בצורתה הרומית‪ֶ :‬‬
‫יוּבנְ טאס‪.‬‬
‫היגְ ֵייָה‪ :‬אלת הבריאות‪ ,‬הניקיון והסניטציה; בתו של אל הריפוי‪ ,‬אסקלפיוס‪.‬‬
‫היפּוֹדרוֹם‪ :‬אצטדיון יווני למרוצי סוסים ומרכבות‪.‬‬
‫ְ‬
‫היפּוֹליטוֹס‪ :‬ענק שנוצר כיריבו של הרמס‪.‬‬
‫היפּיאס‪ :‬רודן אתונאי‪ ,‬אשר לאחר הדחתו סייע לפרסים כנגד בני עמו‪.‬‬
‫הֵ פַ ייסטוס‪ :‬האל היווני של האש‪ ,‬של מלאכת הכפיים ושל הנפחים; בן זאוס והרה‪ ,‬נישא‬
‫לאפרודיטה‪ .‬בצורתו הרומית‪ :‬וולקן‪.‬‬
‫הֶ רה‪ :‬אלת הנישואים היוונית; אשתו ואחותו של זאוס‪ .‬בצורתה הרומית‪ :‬יונו‪.‬‬
‫הֶ ְרמֶ ס‪ :‬אל הנודדים היווני; מדריך נשמות המתים; אל התקשורת‪ .‬בצורתו הרומית‪ֶ :‬מ ְרקוּרי‪.‬‬
‫וולקן‪ :‬אל האש‪ ,‬מלאכת הכפיים והנפחים הרומי; בן יופיטר ויונו‪ ,‬נישא לוונוס‪ .‬בצורתו‬
‫היוונית‪ :‬הפייסטוס‪.‬‬
‫ויקְ טוֹריה‪ :‬האלה הרומית של הכוח‪ ,‬של המהירות ושל הניצחון‪ .‬בצורתה היוונית‪ֶ :‬‬
‫ניקה‪.‬‬
‫ונוס‪ :‬אלת האהבה והיופי הרומית‪ .‬היתה נשואה לוולקן אך אהבה את מארס‪ ,‬אל‬
‫המלחמה‪ .‬בצורתה היוונית‪ :‬אפרודיטה‪.‬‬
‫זאוס‪ :‬אל השמים היווני ומלך האלים‪ .‬בצורתו הרומית‪ :‬יופיטר‪.‬‬
‫זואי צל–ליל‪ :‬בת אטלס הגולה‪ ,‬אשר הצטרפה לציידות ארטמיס והפכה לסגניתה‬
‫הנאמנה‪.‬‬
‫הטיבר הקטן‪ :‬נהר במחנה יופיטר‪ .‬אף שאינו גדול כנהר טיבר המקורי ברומא‪ ,‬הוא זורם‬
‫בעוצמה דומה ומסוגל לשטוף כל ברכה יוונית‪.‬‬
‫טיטאנים‪ :‬גזע אלים יווניים רבי עוצמה‪ ,‬צאצאי גאיה ואורנוס‪ ,‬אשר שלטו בעולם בתור‬
‫הזהב‪ .‬הופלו מהכס בידי גזע אלים צעירים יותר‪ ,‬האולימפיים‪.‬‬
‫טֵ ָרה‪ :‬אלת האדמה הרומית‪ .‬בצורתה היוונית‪ :‬גאיה‪.‬‬
‫טַ ְרטַ רוֹס‪ :‬בעלה של גאיה; רוח התהום; אבי הענקים; בנוסף‪ ,‬האזור העמוק ביותר בשאול‪.‬‬
‫טֶ ְרמינוּס‪ :‬אל הגבולות וציוני הדרך הרומי‪.‬‬
‫יאנוּס‪ :‬האל הרומי של הדלתות‪ ,‬של ההתחלות ושל המעברים; תואר כבעל שני פרצופים‪,‬‬
‫משום שהוא משקיף על העתיד ועל העבר בו זמנית‪.‬‬
‫יוּבֶ נְ טוּס‪ :‬אלת הנעורים הרומית; בת יופיטר ויונו‪ .‬בצורתה היוונית‪ֵ :‬ה ֵבּה‪.‬‬
‫יוּנוֹ‪ :‬האלה הרומית של הנשים‪ ,‬של הנישואים ושל הפוריות; אחותו ואשתו של יופיטר;‬
‫אם מארס‪ .‬בצורתה היוונית‪ :‬הרה‪.‬‬
‫אוֹפּטימוּס ַמ ְקסימוּס )הטוב והגדול‬
‫ְ‬ ‫יוּפּיטֵ ר‪ :‬מלך האלים הרומיים; מכונה גם יופיטר‬
‫ביותר(‪ .‬בצורתו היוונית‪ :‬זאוס‪.‬‬
‫כִ יוֹס‪ :‬האי היווני החמישי בגודלו בים האגאי‪ ,‬מול החוף המערבי של טורקיה‪.‬‬
‫כְ לאמיס‪ :‬מלבוש יווני; גלימת צמר לבנה שנעטפת ברפיון סביב הגוף ומהודקת בכתף‪.‬‬
‫לוּפָּ ה‪ :‬הזאבה המקודשת לרומאים אשר היניקה את התאומים רוֹמוּלוּס ֶורמוֹס‪ ,‬מייסדי‬
‫רומא‪.‬‬
‫לייסטריגונים‪ :‬ענקים קניבליים מהצפון הרחוק‪.‬‬
‫ליקַ אוֹן‪ :‬מלך ארקדיה אשר בחן את היות זאוס יודע–כל בכך שהגיש לו בשר אורח‬
‫מבושל‪ .‬זאוס העניש אותו בהפיכתו לזאב‪.‬‬
‫מאנְ יה‪ :‬רוח טירוף יוונית‪.‬‬
‫מארס‪ :‬אל המלחמה הרומי; מכונה גם מארס ְ‬
‫אוּלטוֹר‪ .‬פטרון האימפריה הרומית; אביהם‬ ‫ְ‬
‫האלוהי של רוֹמוּלוּס ֶורמוֹס‪ .‬בצורתו היוונית‪ :‬ארס‪.‬‬
‫מדוזה‪ :‬כוהנת שאתנה הפכה לגורגונה כאשר תפסה את מדוזה עם פוסידון במקדש אתנה‪.‬‬
‫למדוזה שיער נחשים והיא מסוגלת להפוך אדם לאבן במבט ישיר‪.‬‬
‫מוֹירוֹת‪ :‬אלות הגורל‪ .‬במיתולוגיה היוונית‪ ,‬עוד לפני האלים היו שלוש אלות גורל‪ְ :‬קלוֹתוֹ‬
‫אשר טווה את חוט החיים; ַל ֶכסיס המודדת אשר קוצבת את אורכם של החיים; ַוא ְטרוֹפּוֹס‬
‫אשר גוזרת את חוט החיים במספריים‪.‬‬
‫מוֹפוֹנְ גוֹ‪ :‬מאכל מפורטו ריקו‪ ,‬מבוסס על ָ‬
‫פּל ָטאנוֹ מטוגן‪.‬‬
‫מחאי‪ :‬רוחות הקרב והלחימה‪.‬‬
‫מימאס‪ :‬ענק שנוצר כיריב לארס‪.‬‬
‫מינ ְֶרוָוה‪ :‬אלת החוכמה הרומית‪ .‬בצורתה היוונית‪ :‬אתנה‪.‬‬
‫מיקוֹנוֹס‪ :‬אי יווני‪ ,‬אחד האיים הקיקלדיים‪ ,‬נמצא בין טינוס‪ ,‬סירוס‪ ,‬פארוס ונקסוס‪.‬‬
‫מַ נְ טיקוֹר‪ :‬יצור בעל ראש אדם‪ ,‬גוף אריה וזנב עקרב‪.‬‬
‫מסע צללים‪ :‬צורת תעבורה אשר מאפשרת ליצורי שאול ולילדי האדס לעבור לכל מקום‬
‫שירצו על פני האדמה או בשאול‪ .‬המסע בדרך זאת מעייף מאוד‪.‬‬
‫מערת נ ְֶסטוֹר‪ :‬המקום שבו הסתיר הרמס את הבקר שגנב מאפולו‪.‬‬
‫מֶ רוֹפֵּ ה‪ :‬אחת משבע הפליאדות‪ ,‬נימפות כוכב‪ ,‬בנותיו של הטיטאן אטלס‪.‬‬
‫מֶ ְרקוּרי‪ :‬שליח האלים הרומיים; אל הסחר‪ ,‬הרווח והמסחר‪ .‬בצורתו היוונית‪ :‬הרמס‪.‬‬
‫נוּמינָה מוֹנְ טָ נוּם‪ :‬אל הרים רומי‪ .‬בצורתו היוונית‪ֵ :‬‬
‫אוּר ָיאה‪.‬‬
‫ניקֵ ה‪ :‬האלה היוונית של הכוח‪ ,‬של המהירות ושל הניצחון‪ .‬בצורתה הרומית‪ְ :‬‬
‫ויקטוֹריה‪.‬‬
‫ניקְ ס‪ :‬אלת הלילה‪ ,‬מאלי היסוד העתיקים‪ ,‬הבראשיתיים‪.‬‬
‫נֶמֵ סיס‪ :‬אלת הנקמה היוונית‪.‬‬
‫נֶפְּ טוּן‪ :‬אל הים הרומי‪ .‬בצורתו היוונית‪ :‬פוסידון‪.‬‬
‫נריאדות‪ :‬חמישים רוחות ים; פטרוניות המלחים והדייגים‪ ,‬וכל הדואג לדגת הים‪.‬‬
 ‫סוֹמנוּס‪ :‬אל השינה הרומי; בצורתו היוונית‪ְ :‬‬
‫היפּנוֹס‪.‬‬ ‫ְ‬
‫פּוֹפּוּלוּסקְ וֶוה רומאנוס )‪" :(SPQR‬הסנאט והעם הרומי"; מתייחס לצורת הממשל‬
‫ְ‬ ‫סֶ נאטוּס‬
‫של הרפובליקה הרומית ומשמש כסמלה הרשמי של רומא‪.‬‬
‫ְספֶ ס‪ :‬אלת התקווה; משתה ספס‪" ,‬יום התקווה"‪ ,‬חל באחד באוגוסט‪.‬‬
‫ספרטנים‪ :‬אזרחי העיר היוונית ספרטה; חיילי ספרטה העתיקה‪ ,‬בעיקר חיל הרגלים שלה‬
‫ששמו יצא לתהילה‪.‬‬
‫ספרי הסיבּילות‪ :‬אוסף נבואות מחורזות שנכתבו ביוונית‪ַ .‬ט ְר ְקוויניוס ֶ‬
‫סוּפּ ְרבּוס‪ ,‬מלך רומאי‪,‬‬
‫קנה אותן מנביאה בשם סיביל ונועץ בהן בשעות סכנה‪.‬‬
‫עזרובעל איש קרתגו‪ :‬מלך קרתגו העתיקה‪ ,‬טוניס של היום‪ ,‬מ–‪ 530‬ועד ‪ 510‬לפני‬
‫הספירה; נבחר למלך אחת–עשרה פעמים‪ ,‬וארבע פעמים נערכה לכבודו תהלוכת ניצחון‪,‬‬
‫בן קרתגו היחיד אי פעם שזכה בכבוד כזה‪.‬‬
‫פָּ אנַדֶ ריאה‪" :‬מאפייה" בספרדית‪.‬‬
‫טוּרה‪ :‬מאפה פורטוגלי‪.‬‬
‫פאר ָ‬
‫ְ‬
‫פגסוס‪ :‬במיתולוגיה היוונית‪ ,‬סוס אלוהי מכונף; בנם של פוסידון בהתגלמותו כאל–סוס‪,‬‬
‫ריסאוֹר‪.‬‬
‫ושל הגורגונה מדוזה; אחי ְכּ ָ‬
‫פוֹבּוֹס‪ :‬בהלה‪ ,‬תאומו של ֵדיימוֹס )פחד(‪ ,‬בן ארס ואפרודיטה‪.‬‬
‫פּוליבּוֹטֶ ס‪ :‬ענק בן גאיה‪ ,‬אמא אדמה; נולד להרוג את פוסידון‪.‬‬
‫פומפיי‪ :‬בשנת ‪ 79‬לספירה‪ ,‬עיר רומית זאת שבקרבת נאפולי של היום הושמדה כאשר הר‬
‫הגעש וזוב התפרץ וכיסה אותה באפר‪ ,‬והביא למותם של אלפי תושבים‪.‬‬
‫פּוֹנְ טיפֶ קְ ס מקסימוס‪ :‬כוהן גדול רומאי‪.‬‬
‫פוסידון‪ :‬אל הים היווני; בן הטיטאנים קרונוס וריה‪ ,‬אחי זאוס והאדס‪ .‬בצורתו הרומית‪:‬‬
‫נפטון‪.‬‬
‫פוּריוֹת‪ :‬אלות הנקמה הרומיות; בדרך כלל מתוארות כשלוש אחיות — ָא ֶל ְקטוֹ‪ ,‬טיסיפוֹנֶ ה‬
‫גארה; בנות גאיה ואוראנוס‪ .‬שוכנות בשאול ומענות את הרשעים והחוטאים‪ .‬בצורתן‬ ‫ֶומ ָ‬
‫היוונית‪ :‬אריניות‪.‬‬
‫פּוֹרפיריוֹן‪ :‬מלך הענקים במיתולוגיה היוונית והרומית‪.‬‬
‫ְ‬
‫פוֹרקיס‪ :‬במיתולוגיה היוונית‪ ,‬אל בראשיתי של סכנות הים; בן גאיה; בעלה–אחיה של ֵקטוֹ‪.‬‬
‫ְ‬
‫פּילוֹס‪ :‬עיירה במסיניאה‪ ,‬בחצי האי ֶפּלוֹפּוֹנסוֹס שביוון‪.‬‬
 ‫פיליאָ ה רוֹמאנָה‪ :‬בת רומא‪.‬‬
‫פיליפוס מלך מקדוניה‪ :‬מלך ממלכת מקדוניה שביוון העתיקה בין השנים ‪ 359‬לפני‬
‫הספירה ועד ההתנקשות בחייו ב–‪ 336‬לפני הספירה‪ .‬היה אביהם של אלכסנדר הגדול‬
‫ופיליפוס השלישי‪.‬‬
‫פּיראגווה‪ :‬קינוח קפוא מפורטו ריקו העשוי קרח מרוסק מכוסה סירופ בטעמי פירות‪.‬‬
‫פיתון‪ :‬נחש מפלצתי שהציבה גאיה לשמור על האורקל בדלפי‪.‬‬
‫פְ ֶלגֶתוֹן‪ :‬נהר האש הזורם מממלכת האדס מטה אל טרטרוס; מותיר את הרשעים שלמים‬
‫על מנת שיסבלו עינויים בשדות הענישה‪.‬‬
‫ְפּלוּטוֹ‪ :‬אל המוות והעושר הרומי‪ .‬בצורתו היוונית‪ :‬האדס‪.‬‬
‫פֶּ לוֹפּוֹנסוֹס‪ :‬חצי אי גדול בדרום יוון‪ ,‬אשר מופרד מחלקה הצפוני של המדינה במפרץ‬
‫קורינתוס‪.‬‬
‫פֶּ לוֹפּיוֹן‪ :‬גלעד קבורה לזכרו של ֶפּ ְ‬
‫לוֹפּס‪ ,‬באולימפיה שביוון‪.‬‬
‫פֵּ נֶלוֹפֵּ ה‪ :‬מלכת איתקה ואשתו של אודיסאוס‪ .‬נותרה נאמנה לבעלה במהלך עשרים שנות‬
‫היעדרותו ודחתה את חיזוריהם של מאה מחזרים יהירים‪.‬‬
‫פְּ ראיטוֹר‪ :‬שופט ומפקד רומי נבחר‪.‬‬
‫פְּ רוֹפּילוֹן‪ :‬שער חיצוני גדול הממוקם לפני שער ראשי )לדוגמה במקדש(‪.‬‬
‫פֶּ ריבּוֹיָה‪ :‬ענקית; בתו הצעירה של פורפיריון‪ ,‬מלך הענקים‪.‬‬
‫פְ ריגידַ ְריוּם‪ :‬חדר מים קרים במרחצאות הרומיים‪.‬‬
‫פַּ ְרתֵ נוֹן‪ :‬מקדש באקרופוליס שבאתונה‪ ,‬יוון‪ ,‬המוקדש לאלה אתנה‪ .‬בנייתו החלה ב–‪447‬‬
‫לפני הספירה‪ ,‬כשהאימפריה האתונאית נמצאה בשיא כוחה‪.‬‬
‫קוּנֵאוּם פורמאטה‪ :‬תמרון צבאי רומי שבמסגרתו יוצר חיל הרגלים טריז לשם הסתערות‬
‫על קווי האויב ופריצתם‪.‬‬
‫קוּפּידוֹן‪ :‬אל האהבה הרומי‪ .‬בצורתו היוונית‪ֵ :‬ארוֹס‪.‬‬
‫קוֹקי‪ :‬שם עממי לכמה מינים של צפרדע קטנה הנפוצה בפורטו ריקו‪.‬‬
‫קֶ טוֹ‪ :‬אלת ים עתיקה ואמן של רוב המפלצות הימיות; בת פונטוס וגאיה; אחות פורקיס‪.‬‬
‫קימוֹפּוֹליאה‪ :‬אלה יוונית משנית של הסערות העזות בים; בתו הנימפה של פוסידון ואשתו‬
‫של בריאראוס‪ ,‬בעל מאה הידיים‪.‬‬
 ‫קינוֹקֶ פאלים‪ :‬מפלצות בעלות ראשי כלב‪.‬‬
‫קיקְ לוֹפּ‪ :‬בן לגזע ענקים קדמוני‪ ,‬לכל אחד מהם עין אחת במרכז המצח‪.‬‬
‫קירקֶ ה‪ :‬מכשפת יוונייה אשר הפכה את אנשיו של אודיסאוס לחזירים‪.‬‬
‫ְ‬
‫קליטיוֹס‪ :‬ענק שיצרה גאה על מנת לנטרל את הקסם של הקטה ולהביסה‪.‬‬
‫קָ ליפְּ סוֹ‪ :‬הנימפה–האלה מהאי המיתולוגי אוגיגיה; בת הטיטאן אטלס‪ .‬אודיסאוס התעכב‬
‫באי שלה במשך שנים רבות‪.‬‬
‫קֶ קְ רוֹפְּ ס‪ :‬מנהיג בני התאומים‪ ,‬חציו אדם‪ ,‬חציו נחש‪ .‬מייסד אתונה והשופט במחלוקת בין‬
‫אתנה ופוסידון‪ .‬בחר באתנה כפטרונית העיר והיה הראשון לבנות לה מזבח‪.‬‬
‫קרונוס‪ :‬הצעיר מבין שנים–עשר הטיטאנים; בן אוּראנוֹס וגאיה; אבי זאוס‪ .‬הרג את אביו‬
‫במצוות אמו‪ .‬הטיטאן אדון הגורל‪ ,‬הקציר‪ ,‬הצדק והזמן‪ .‬בצורתו הרומית‪ָ :‬סטוּרנוּס‪.‬‬
‫קֶ ֶרס‪ :‬אלת החקלאות הרומית‪ .‬בצורתה היוונית‪ :‬דמטר‪.‬‬
‫קֶ ְרקוֹפּים‪ :‬צמד גמדים דמויי שימפנזים שגנבו חפצים נוצצים וחוללו מהומות‪.‬‬
‫רוֹמוּלוּס ֶורמוֹס‪ :‬בניהם התאומים של מארס והכוהנת ריאה סילביה‪ .‬אביהם האנושי‪,‬‬
‫ָאמוּליוס‪ ,‬השליך אותם לנהר טיבר‪ .‬הזאבה לופה הצילה וגידלה אותם‪ ,‬ובבגרותם הפכו‬
‫למייסדי רומא‪.‬‬
‫טיאריוּס‪ :‬גלדיאטור רומי שנלחם ברשת משקולות ובקלשון‪.‬‬
‫ֶר ְ‬
‫ֶרפֶ ל ֵֶרה אֶ קְ וויטֶ ס‪ :‬לטינית‪" ,‬להדוף את הפרשים"; מבנה קרב רבוע אשר שימש את חיל‬
‫הרגלים הרומי להדוף מתקפת פרשים‪.‬‬
‫שדה מארס‪ :‬שטח ציבורי ברומא העתיקה; בנוסף‪ ,‬שדה האימונים במחנה יופיטר‪.‬‬
‫תוֹאָ ס‪ :‬ענק אשר נולד להרוג את שלוש אלות הגורל‪.‬‬