‫פרשת קורח – מתי?

‫תקציר‬
‫פרשת קורח מתארת מאורע דרמטי בתולדות האומה‪:‬‬
‫" ויקח קורח ‪ ...‬ודתן ואבירם ואון בן פלת ‪ ...‬ויקומו לפני משה‪ ,‬ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים‪ ... ,‬ויאמרו‬
‫אליהם‪' :‬רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"‬

‫אבל התורה אינה מציינת מתי והיכן היתה מחלוקת זו‪ ,‬ומה היה הטריגר הנקודתי שהצית אותה באותו מועד‪ .‬רבות‬
‫נכתב על היבטיה השונים של מחלוקת זו‪ ,‬ובמאמר זה ברצוני לעסוק בשיטותיהם של הראב"ע והרמב"ן לגבי זמנה של‬
‫המחלוקת‪ ,‬לדון במשמעות ההבדל הזה להבנת מניעי החולקים‪ ,‬ולהראות כי פשט הכתוב נוטה יותר לכיוון הראב"ע‪.‬‬

‫הממהרים יסתפקו בקריאת פרק הסיכום בו מוצגים עיקרי הדברים‪.‬‬

‫תוכן‬

‫פתיחה ‪2.................................................................................................................................................‬‬
‫פרוץ המחלוקת ‪2......................................................................................................................................‬‬
‫ראב"ע ‪2..............................................................................................................................................‬‬
‫הרמב"ן ‪3.............................................................................................................................................‬‬
‫תגובת משה – הצעת מבחן המחתות ‪4.........................................................................................................‬‬
‫דתן ואבירם – "להמיתנו במדבר" ‪5...............................................................................................................‬‬
‫מבחן המחתות בפועל ‪5..............................................................................................................................‬‬
‫סיכום ודיון בשיטת הראב"ע והרמב"ן ‪7..........................................................................................................‬‬
‫סיום ‪8.....................................................................................................................................................‬‬
 ‫פתיחה‬
‫פרשתנו מתארת מאורע דרמטי בתולדות האומה‪:‬‬
‫ּבנ ֵי י ִׂשְ רָ אֵל‬
‫מ ְ‬‫אנ ָׁשִ ים ִ‬
‫פנ ֵי מֹׁשֶ ה ו ַ ֲ‬
‫ּבנ ֵי רְ אּובֵן‪{ :‬ב}‪ ‬וַּיָקֻמּו ל ִ ְ‬
‫ּפל ֶת ְ‬
‫אבִירָ ם ‪ ...‬ו ְאֹון ּבֶן ֶ‬
‫{א}‪  ‬וַּי ִּקַח קֹרַ ח ‪ ...‬ו ְדָ תָן ו ַ ֲ‬
‫העֵדָ ה ּכֻּלָם קְדֹׁשִ ים‬
‫אלֵהֶם רַ ב לָכֶם ּכִי כָל ָ‬
‫חמִּׁשִ ים ּומָאתָים ‪{ : ...‬ג}‪  ‬וַּי ִּקָ הֲלּו עַל מֹׁשֶ ה וְעַל ַאהֲרֹן וַּיֹאמְרּו ֲ‬
‫ֲ‬
‫ע ּתִתְ נ ַּׂשְ אּו עַל קְ הַל ה'‪:‬‬
‫ּובְתֹוכָם ה' ּומַּדּו ַ‬
‫מאורע זה הפך נושא למשלים ולמטבעות לשון‪" ,‬עשיר כקורח"‪" ,‬מחלוקת שאינה לשם שמים"‪ ,‬אך באופן חריג למדי ‪-‬‬
‫התורה אינה נותנת שום ציון זמן או מקום למחלוקת זו‪ ,‬בניגוד לשאר המאורעות שבפרשת בשלח‪ ,‬בהעלותך‪ ,‬חוקת‪,‬‬
‫ועוד‪ .‬מה שהביא את המפרשים לנסות לתארך את המאורע‪ ,‬וכפי שנראה הדבר משפיע על אופן הבנת המחלוקת‬
‫ומניעיה‪.‬‬

‫פרוץ המחלוקת‬

‫ראב"ע‬
‫ויקח קרח‪ .‬זה הדבר היה במדבר סיני‪ ,‬כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים‪,‬‬
‫כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו ‪ -‬לתת גדולה לאחיו‪ ,‬גם לבני קהת שהם קרובים אליו‪ ,‬ולכל בני לוי שהם‬ ‫‪-‬‬
‫ממשפחתו‪.‬‬
‫והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫וקשר דתן ואבירם ‪ -‬בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף‪ ,‬אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫גם קרח בכור היה כי כן כתוב (שמות ו כא)‪ .‬ודגל ראובן חונה בנגב‪ ,‬וקרח ‪ -‬בנגב המשכן‪ ,‬כי הוא מבני קהת‪.‬‬
‫ואלה נשיאי העדה היו בכורים‪ ,‬והם היו מקריבים את העולות‪ ,‬על כן לקחו מחתות‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫והראיה על זה הפירוש ‪ -‬מופת המטה‪ ,‬שראו כל ישראל כי ה' בחר שבט לוי תחת הבכורים‪ .‬על כן כתוב " ותכל תלונתם"‪,‬‬
‫כי התלונה על זה היתה‪ .‬גם אמר משה "כי לא מלבי" בעבור שחשדוהו כי מלבו עשה‪.‬‬
‫ועוד‪" :‬לא ה' שלחני " ‪ -‬בשליחות הזה‪ ,‬כי כבר האמינו בו כל ישראל‪.‬‬
‫(כלומר‪ :‬כשאמר משה "אם כמות כל האדם ימותון אלה ‪ ...‬לא ה' שלחני" לא היתה כוונת משה על עצם‬
‫שליחותו‪ ,‬כי עליה כבר האמינו בו כל ישראל‪ ,‬לפחות משירת הים והלאה‪ ,‬אלא כוונתו היתה על מעשה החלפת הבכורים;‬
‫הוכחה‪ ,‬אומר הראב"ע‪ ,‬שעל זה היתה המחלוקת – א‪.‬מ‪).‬‬
‫ועוד ראיה גמורה – "כי כל העדה כלם קדושים " וזה רמז לבכורים שהם קדושים‪ ,‬כי כן כתוב "קדש לי כל בכור" והם‬
‫היו הכהנים הנגשים אל ה'‪ ,‬והם עיקר כל העדה‪:‬‬

‫לדעת ראב"ע‪ ,‬מרד קורח היתה מחאה רחבה בעם‪ ,‬כמו שרואים מהתלונה למחרת "אתם המיתם את עם ה'"‪ ,‬וממופת‬
‫המטה‪ ,‬מחאה שהובלה על מאתים וחמישים איש – הבכורים‪ ,‬שהורחקו מעבודת הכהונה‪ ,‬וטענו "כי כל העדה כולם‬
‫קדושים"‪ ,‬וחשדו במשה שעשה זאת מדעתו‪ ,‬ולכן ניתן להם הבחינה בהקטרת הקטורת‪ .‬היתה זו תגובה ספונטנית‬
‫למעשה החלפת הבכורים בלויים‪ ,‬כמו כמה וכמה תגובות ספונטניות שראינו בפרשת בשלח‪.‬‬
‫המחאה כללה קבוצות מקופחים נוספות‪ ,‬בעלות אינטרסים שונים זה מזה‪:‬‬
‫הלויים שמעמדם לכאורה שודרג – ראו את זאת מהזוית המנוגדת‪" ,‬זה לא שהעלו אותנו בדרגה אלא שהורידו את‬ ‫‪‬‬
‫בני ישראל בדרגה"‪ .‬ואף מעמדם שלהם קופח‪ ,‬בהיותם נתונים לכהנים;‬
‫דתן ואבירם‪ ,‬שלא השתתפו במבחן המחתות‪ ,‬ולא התלוננו על הדרתם מעבודת הכהונה – הם צעקו על פן אחר‬ ‫‪‬‬
‫של לקיחת בכורה‪ ,‬על דחיית שבט ראובן‪ .‬לדוגמא‪ ,‬ראובן הקריב רק רביעי בקרבנות הנשיאים‪ .‬את דבריו של יעקב‬
‫אבינו "פחז כמים אל תותר " כנראה ראו רק כאמירה מחנכת לשעתה‪ ,‬וחשדו במשה שהוא זה שיזם וביצע את‬
‫דחיית ראובן‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫קורח היה הציר המאחד של כל אלה‪ :‬הוא בכור‪ ,‬והוא לוי‪ ,‬והוא שכן קשוב לדברי דתן ואבירם ‪.‬‬
‫את דעתו זו פרס ראב"ע בקצרה כבר בפרשת כי תשא (שמות לב כח)‪ ,‬כפי שהבאנו במאמר על הבדלת הבכורים‪.‬‬

‫הרמב"ן‬
‫ואמר רבי אברהם‪ :‬כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים‪ .‬כי חשבו ישראל שאדונינו‬
‫משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו‪ ,‬גם לבני קהת שהם קרובים אליו‪ ,‬ולכל בני לוי שהם ממשפחתו‪ .‬והלוים‬
‫קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו‪ ..‬וקשר דתן ואבירם ‪ -‬בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם‪ ,‬גם‬
‫קרח בכור היה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫וזה ‪ -‬מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים "אין מוקדם ומאוחר בתורה" לרצונו‪.‬‬
‫וכבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר‪ ,‬זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור‪ ,‬וגם שם‬
‫‪ -‬לצורך ענין ולטעם נכון‪.‬‬
‫אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע‪ ,‬אחר מעשה המרגלים‪.‬‬
‫והנכון בדרש ‪ -‬שכעס קרח על נשיאות אלצפן‪ ,‬כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א) וקנא גם באהרן כמו שנאמר‬
‫ובקשתם גם כהונה (פסוק י)‪ ,‬ונמשכו דתן ואבירם עמו‪ .‬ולא על הבכורה‪ ,‬כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן‬
‫ונתנה ליוסף‪ ,‬אבל גם הם אמרו טענתם "להמיתנו במדבר" (פסוק יג) ו"לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו"‬
‫(פסוק יד)‪.‬‬
‫והנה ישראל‪ ,‬בהיותם במדבר סיני ‪ -‬לא אירע להם שום רעה‪ .‬כי גם בדבר העגל‪ ,‬שהיה החטא גדול ומפורסם ‪-‬‬
‫היו המתים מועטים‪ ,‬ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬והנה היו אוהבים‬
‫אותו כנפשם ושומעים אליו‪ .‬ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא ‪ -‬היה העם סוקלים אותו! ולכן סבל קרח‬
‫גדולת אהרן‪ ,‬וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה‪.‬‬
‫אבל בבואם אל מדבר פארן‪ ,‬ונשרפו באש תבערה‪ ,‬ומתו בקברות התאוה רבים‪ ,‬וכאשר חטאו במרגלים לא‬
‫התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם‪ ,‬ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה'‪ ,‬ונגזר על כל העם שיתמו‬
‫במדבר ושם ימותו ‪ -‬אז היתה נפש כל העם מרה‪ ,‬והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות‪ ,‬ואז‬
‫מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו‪ ,‬וחשב כי ישמעו אליו העם‪ .‬וזה טעם "להמיתנו במדבר"‪ :‬אמרו הנה הבאת‬
‫אותנו אל המקום הזה‪ ,‬ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬כי לא נתת לנו נחלה כלל‪ ,‬אבל‬
‫נמות במדבר ונהיה כלים שם‪ ,‬כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם‪ ,‬ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר‬
‫נתבטל מן האבות‪ .‬וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד‪.‬‬
‫והקרוב כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות‬
‫כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים‪:‬‬

‫נסכם את דבריו‪:‬‬
‫התורה כתובה כסדר המאורעות‪ ,‬אלא אם כתוב בפירוש‪ .‬וגם אז – יש לכך סיבה טובה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫‪ 1‬חניית המחנות עליה מסתמך ראב"ע מפרשת במדבר ‪ -‬היתה בחודש אייר והלאה‪ .‬צריך לומר לדבריו שכבר נהגה אותה חניה עוד‬
‫קודם בעם ישראל‪ ,‬בדומה לדברי רש"י בפרק ב' ב'‪( ,‬תנחומא במדבר יב)‪ .‬ובדוחק יש להוסיף ‪ -‬אף משפחות לוי‪ .‬לכן הזכרתי על‬
‫נקודה זו בפרק על שילוח טמאים‪.‬‬
‫‪ 2‬במילה "לרצונו" אומר הרמב"ן‪ :‬במקומות אחרים שאנו חלוקים על סדר המאורעות – אני מכבד את דעתך‪ ,‬גם אם אני חולק עליך;‬
‫אבל הפעם הרחקת לכת!‬
‫בזמן הקמת המשכן‪ ,‬כשהקב"ה משרה את שכינתו בישראל למרות חטא העגל ובזכות תפילת משה – לא סביר‬ ‫ב‪.‬‬
‫שהיתה התכנות כלשהי למרד נגד משה‪.‬‬
‫טענת דתן ואבירם "להמיתנו במדבר" "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש" – משמע שהיה זה אחרי שכבר נגזר‬ ‫ג‪.‬‬
‫העונש על חטא המרגלים‪ .‬ותלונתם נגד משה היא לא על בכורת ראובן‪ ,‬כי זה כבר נעשה על ידי יעקב‪ ,‬אלא על‬
‫עונש חטא המרגלים‪.‬‬
‫מכל הסיבות האלה נראה שאין להניח שהיה זה במדבר סיני‪ ,‬אלא במדבר פארן אחרי חטא המרגלים‪ .‬נפש העם‬
‫היתה מרה‪ ,‬וחשבו כי יבואו להם בדברי משה תקלות‪ ,‬ואז היתה הזדמנות לקרח מצד אחד ולדתן ואבירם מצד שני‬
‫למצוא אוזן קשובה אצל ציבור רחב‪.‬‬
‫לגבי זהות המתמרדים – בזה הוא מסכים עם הראב"ע‪ ,‬כי מאתים וחמישים איש היו בכורות‪ ,‬שמחו על לקיחת הכהונה‬
‫מהם‪ .‬ולכן העמיד משה את מבחן המחתות‪( .‬רמב"ן פס' ה)‬
‫אך לדעת הרמב"ן לא היו עוד לויים שותפים למרד‪ ,‬אלא קורח לבדו‪( ,‬ודברי משה " רב לכם בני לוי" פירושו "די לך בכך‬
‫שאתה לוי")‪ ,‬ועמו דתן ואבירם שהתלוננו על עונש חטא המרגלים‪ .‬שילוב של אלו גרר את כל העם להתלונן על משה‬
‫ואהרן‪.‬‬

‫נשים לב כי לא נאמר בפרשה שהמורדים הם בכורים‪ ,‬וראב"ע ורמב"ן הוכיחו זאת ממבחן המחתות ומכך שלאחר מותם‬
‫היתה התלונה רחבה בעם‪ .‬אבל רש"י באמת לא פירש כך‪ ,‬אלא כתב שאותם מאתים וחמישים איש היו רובם משבט‬
‫ראובן‪ ,‬שכניו של קורח‪ ,‬שאם יש לדבר על מחאה על הבכורה – מדובר על בכורת ראובן‪.‬‬
‫לגבי סדרי הזמנים ‪ -‬רש"י בפרשתנו מסכים עם הרמב"ן שמדובר אחרי חטא המרגלים‪( ,‬פס' ד'‪ ,‬ולהלן י"ח ח')‪ .‬אבל‬
‫בתחילת דברים העלה אפשרו שמחלוקת קורח היתה עוד בחצרות (דברים א א ד"ה וחצרות)‪.‬‬
‫גם בתרגום יונתן מצאנו בפרשת מסעי‬
‫בנ ָה‪:‬‬
‫ּבל ִ ְ‬
‫חצֵרֹת וַּיַחֲנּו ּבְרִ תְ מָה‪{ :‬יט}‪ ‬וַּי ִסְ עּו מֵרִ תְ מָה וַּיַחֲנּו ּבְרִ ּמֹן ּפָרֶ ץ‪{ :‬כ}‪ ‬וַּי ִסְ עּו מֵרִ ּמֹן ּפָרֶ ץ וַּיַחֲנּו ְ‬
‫מ ֲ‬
‫{יח}‪ ‬וַּי ִסְ עּו ֵ‬
‫הלָתָה‪:‬‬
‫בנ ָה וַּיַחֲנּו ּבְרִ ּסָ ה‪{ :‬כב}‪ ‬וַּי ִסְ עּו מֵרִ ּסָ ה וַּיַחֲנּו ּבִקְ ֵ‬
‫מּל ִ ְ‬
‫{כא}‪ ‬וַּי ִסְ עּו ִ‬
‫המרגלים השתלחו מרתמה‪( ,‬רש"י)‪ .‬לאחר כמה מסעות הגיעו לקהלתה‪ ,‬ומתרגם יונתן‬
‫מׁשה וְ ַאהֲ רן‪:‬‬
‫קרח וְ ִס ַיע ֲֵּתיּה עַ ל ֶ‬
‫ּוׁשר ֹו ּבְ מַ ְקהֵ לָת אֲ תַ ר ְד ִא ְת ַּכנָׁשּו ַ‬
‫{כב}‪ּ  ‬ו ְנטָ לּו מֵ ִריסָ א ְ‬

‫תגובת משה – הצעת מבחן המחתות‬

‫ּפנ ָיו‪:‬‬
‫משה בתגובה ספונטנית וַּי ִׁשְ מַע מֹׁשֶ ה וַּיִּפֹל עַל ָ‬
‫אח"כ ‪ -‬מגיב בתקיפות וַי ְדַ ּבֵר אֶ ל ק ַֹרח ומציע את מבחן המחתות‪,‬‬
‫ּבנֵי ֵלו ִי בלשון רכה‪ :‬ויאמר‪ ,‬שמעו נא‪,‬‬
‫{ח}‪ ‬ו ַּי ֹאמֶ ר מ ֹׁשֶ ה אֶ ל ק ַֹרח ׁשִ מְ עּו נָא ְ‬ ‫אח"כ‬
‫אלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַ ת‬
‫מעֲדַ ת י ִׂשְ רָ אֵל לְהַקְרִ יב אֶתְ כֶם ֵ‬
‫הבְּדִ יל אֱ‪ֹ-‬לקֵי י ִׂשְ רָ אֵל אֶתְ כֶם ֵ‬
‫מּכֶם ּכִי ִ‬
‫מעַט ִ‬
‫ה ְ‬
‫{ט}‪ַ  ‬‬
‫הּנ ָה‪:‬‬
‫ּכ ֻ‬
‫בנ ֵי לֵו ִי אִּתְָך ּובִּקַׁשְ ּתֶם ּגַם ְ‬
‫העֵדָ ה ל ְׁשָ רְ תָם‪{ :‬י}‪  ‬וַּי ַקְרֵ ב אֹתְָך וְאֶת ּכָל ַאחֶיָך ְ‬
‫פנ ֵי ָ‬
‫מִׁשְ ּכַן ה' וְלַעֲמֹד ל ִ ְ‬
‫דברים אלו של משה הם הבסיס להנחתו של ראב"ע ור"ח כי שבט לוי‪ ,‬או לפחות רבים בו‪ ,‬היו שותפים למרד‪.‬‬
‫הרמב"ן חולק על כך‪ ,‬מסברא –‬
‫וחלילה שהיו בשבט משרתי א‪-‬לקינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי מבעטים ברבם ובגדול שבטם‬
‫ומלינים על ה'‪,‬‬
‫ואלו היו מן השבט ההוא בלבד לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר אתם המיתם את עם ה' (להלן יז‬
‫ו) כי לא מת להם מת רק משבט משה ואהרן‪,‬‬
 ‫וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא‪,‬‬
‫והכתוב פירש ואנשים מבני ישראל (פסוק ב) להגיד כי היו מכל השבטים לא מן השנים הנזכרים בלבד‬
‫ולדעת הרמב"ן‬
‫כי קרח כדי לאסוף עליו העם גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים‬
‫‪ ...‬אבל טעם רב לכם בני לוי בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם‬
‫כאשר אמר (פסוק ג) כי כל העדה כולם קדושים ‪ ,‬ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק‪,‬‬
‫ואמר שדי לו בכבוד שבטו רב לכם בני לוי‪ ,‬וחזר ואמר שמעו נא בני לוי ‪ -‬לקרח גדולם‪ ,‬וזה טעם ויאמר משה‬
‫אל קרח (פסוק ח)‪,‬‬
‫אבל כולל דבריו עם בני לוי כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו‬
‫הרמב"ן מסכים עם הראב"ע שקורח טען על נטילת העבודה מהבכורים‪ ,‬ובכך הוא חולק על הבדלת הלויים מבני ישראל‬
‫(ומאידך ‪ -‬הכפפתם לכהנים)‪ ,‬אך בניגוד לראב"ע הוא סבור שקורח לא ייצג בכך את שבטו‪ ,‬אלא רצה לגייס תומכים‬
‫מהעם‪.‬‬
‫ומסיים משה‬
‫עלָיו‪:‬‬
‫{יא}‪  ‬לָכֵן אַּתָה וְכָל עֲדָ תְָך הַּנֹעָדִ ים עַל ה' ו ְַאהֲרֹן מַה הּוא ּכִי (תלונו) תַ ּל ִינּו ָ‬

‫דתן ואבירם – "להמיתנו במדבר"‬

‫בשלב הבא פונה משה אל דתן ואבירם‪ ,‬שבנתים נעלמו מהשטח‪:‬‬
‫מאֶרֶ ץ זָבַת‬
‫על ִיתָנּו ֵ‬
‫ה ֱ‬
‫מעַט ּכִי ֶ‬
‫ה ְ‬
‫על ֶה‪{ :‬יג}‪ַ  ‬‬
‫אל ִיָאב וַּיֹאמְרּו ֹלא נ ַ ֲ‬
‫ּבנ ֵי ֱ‬
‫אבִירָ ם ְ‬
‫{יב}‪  ‬וַּי ִׁשְ לַח מֹׁשֶ ה ל ִקְרֹא ל ְדָ תָן וְלַ ֲ‬
‫הבִיאֹתָנּו‬
‫חלָב ּודְ בַׁש ֲ‬
‫על ֵינּו ּגַם הִׂשְ ּתָרֵ ר‪{ :‬יד}‪ַ  ‬אף ֹלא אֶל אֶרֶ ץ זָבַת ָ‬
‫ּבּמִדְ ּבָר ּכִי תִׂשְ ּתָרֵ ר ָ‬
‫המִיתֵנּו ַ‬
‫חלָב ּודְ בַׁש לַ ֲ‬
‫ָ‬
‫על ֶה‪:‬‬
‫ההֵם ּתְ נ ַּקֵר ֹלא נ ַ ֲ‬
‫אנ ָׁשִ ים ָ‬
‫ה ֲ‬
‫העֵינ ֵי ָ‬
‫חלַת ׂשָ דֶ ה וָכָרֶ ם ַ‬
‫וַּתִּתֶן לָנּו נ ַ ֲ‬
‫דברי דתן ואבירם מהווים ראיה מרכזית לטענת הרמב"ן שמרד קורח היה אחרי עונש חטא המרגלים‪.‬‬
‫אבל גם אבן עזרא היכיר את דברי דתן ואבירם‪:‬‬

‫{יג}‪ ‬המעט‪ .‬הדבר קל כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש‪,‬‬

‫כי מצרים בנגב ארץ ישראל והבא ממצרים לארץ כנען באמת הוא עולה‪:‬‬
‫כי תשתרר עלינו‪ .‬העליתנו ממצרים כדי שתשתרר עלינו‪ :‬גם השתרר‪ .‬גם שררות רבות אתה ואחיך‪:‬‬
‫{יד}‪ ‬אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש‪ .‬והטעם שהוצאתנו ממקום טוב‪,‬‬
‫ואילו הביאותנו למקום טוב כמוהו‪ ,‬ונתת לנו שדה וכרם כאשר היה לנו במצרים ותבקש שררה היינו סובלים רק‬
‫הסירותנו ממקום טוב משדותינו וכרמנו ולא הביאותנו אל מקום כמוהו ולמה תבקש שררה‪:‬‬

‫לדבריו הדגש בדברי דתן ואבירם הוא בקשת השררה לדבריהם שלמשה רבינו‪ ,‬שלדידם לא היה לה מקום‪.‬‬

‫מבחן המחתות בפועל‬

‫משה נואש מנסיונות הפיוס וחוזר אל קורח ומאתים וחמישים איש‬
‫מחְּתָ תֹו‬
‫מחָר‪{ :‬יז}‪ּ ‬וקְחּו אִיׁש ַ‬
‫פנ ֵי י ְהֹו ָה אַּתָה וָהֵם ו ְַאהֲרֹן ָ‬
‫{טז}‪  ‬וַּיֹאמֶר מֹׁשֶ ה אֶל קֹרַ ח אַּתָה וְכָל עֲדָ תְָך הֱיּו ל ִ ְ‬
‫מחְּתָ תֹו‪:‬‬
‫מחְּתֹת וְאַּתָה ו ְַאהֲרֹן אִיׁש ַ‬
‫חמִּׁשִ ים ּומָאתַי ִם ַ‬
‫מחְּתָ תֹו ֲ‬
‫פנ ֵי י ְהֹו ָה אִיׁש ַ‬
‫על ֵיהֶם קְטֹרֶ ת וְהִקְרַ בְּתֶם ל ִ ְ‬
‫ּונ ְתַ ּתֶם ֲ‬
‫מחְּתָ תֹו ‪...‬‬
‫{יח}‪ ‬וַּי ִקְחּו אִיׁש ַ‬
‫מה התחדש פסוק זה שלא נאמר כבר קודם?‬
‫לדעת ראב"ע אכן כאן רק חזרה בשעת מעשה על מה שכבר נאמר‪ .‬אבל הרמב"ן מדקדק בפסוק ומוצא הבדל‪:‬‬
 ‫{טז}‪ ‬ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה'‪.‬‬
‫כתב רבי אברהם‪ :‬כבר נאמר כן (לעיל פסוקים ה‪-‬ז) אבל הטעם (כלומר – למה נכתב שוב א‪.‬מ‪ -).‬כאשר אמר‬
‫משה לקרח "היו לפני ה'" ‪ -‬לקחו איש מחתתו‪.‬‬
‫והנכון בעיני‪ :‬כי מתחלה אמר להם "זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו וגו' והיה האיש אשר יבחר‬
‫ה' הוא הקדוש"‪ ,‬ולא אמר שיהיה אהרן עמהם‪ ,‬והם שתקו‪ .‬ואולי לא נתרצו‪ ,‬ולא הודו בכך‪ ,‬כי חשבו 'אם‬
‫יהיה אהרן עמנו ‪ -‬תרד האש לכולנו‪ ,‬או לא תרד כלל‪ ,‬ונהיה כלנו שוים; ואם לא יהיה אהרן עמנו‪ ,‬ולא תרד‬
‫האש ‪ -‬יאמרו כי לא בחר בנו‪ ,‬ויחשבו כי בו כבר בחר‪ ,‬שירדה האש בקרבנותיו ביום השמיני‪ .‬ואותו היום‬
‫יש לנו טענה עליו ‪ -‬שלא היה לבחור באהרן שיהיה הוא לבדו הכהן‪ ,‬רק בזכות ישראל שעשו המשכן‪ ,‬ולכל‬
‫שליח צבור היה יורד‪ ,‬ועדיין לא הוחלפו הבכורים בעת ההיא'‪.‬‬
‫על כן לא היה קרח חפץ לנסות דבר בלא אהרן‪.‬‬
‫והיו שם דתן ואבירם כאשר דבר להם משה כן‪ ,‬והיו הם בכלל מה שאמר (פסוק ו) "קרח וכל עדתו" וכאשר‬
‫שלח להם ויאמרו "לא נעלה" ויחר למשה מאד ורצה לגזור עליהם שלא ימותו כמות כל האדם ‪ -‬אז חזר‬
‫משה אל קרח ואמר "קחו איש מחתתו חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו"‪ ,‬והנה הוציא‬
‫מכללם דתן ואבירם‪ ,‬וזה טעם "חמשים ומאתים מחתות" ‪ -‬כי מה צורך להזכיר המנין במקום הזה?‬
‫והכניס אהרן שיהיה עמהם ‪ -‬אז שמע קרח אליו‪ ,‬כי חשב שישתוה המעשה בהם ובאהרן‪:‬‬
‫הרמב"ן עומד של שתי נקודות‪ )1( :‬מדוע נזכר אהרן כאן ולעיל לא הזכירו‪ )2 ( ,‬מדוע אמר "חמישים ומאתים מחתות"‬
‫הרי מספרם ידוע‪.‬‬
‫על השאלה השניה הוא עונה – שנועד להדגיש שדתן ואבירם לא כלולים במקטירי הקטורת;‬
‫ועל השאלה הראשונה‪ ,‬אומר הרמב"ן שיש לקורח ועדתו שני טיעונים‪:‬‬
‫קרח ועדתו לא הסכימו להקטיר ללא אהרן עימהם‪ .‬כי אם הם יקטירו לבדם – ייתכן שלא תרד להם האש‪ ,‬כי אולי‬ ‫א‪.‬‬
‫אין עילה להדיח את אהרן‪ ,‬ולכן דרשו שיהיה אהרן איתם‪ ,‬ואז בין אם האש תרד בין אם לא – יהיה גם אהרן‬
‫במבחן;‬
‫בנוסף‪ ,‬אומר הרמב"ן – עדת קורח מתלוננים על עצם הבחירה באהרן‪ ,‬וטענתם היא כי ירידת האש לאהרן בהקמת‬ ‫ב‪.‬‬
‫המשכן בניסן – ייתכן שהאש ירדה לא בזכות אהרן ( שעשה את העגל – א‪.‬מ‪ ) .‬אלא בזכות ישראל‪ ,‬שהתכפר להם על‬
‫מעשה העגל‪ ,‬והיתה יורדת לכל מי שהיה ניגש כשליח ציבור‪ ,‬כי עדין לא הוחלפו הבכורים בעת ההיא‪.‬‬

‫האמירה המפתיעה הזו של הרמב"ן היא בעצם מחלוקת אחרת שיש לו עם ראב"ע ‪ -‬מתי הוחלפו הבכורים‪ ,‬האם אחר‬
‫מעשה העגל לפני הקמת המשכן‪ ,‬או רק באייר אחרי הקמת המשכן‪ .‬הקדשנו למחלקות הזו מאמר אחר בהרחבה‪ ,‬וכאן‬
‫יש להעיר שתי הערות‪:‬‬
‫זהו המקום היחיד‪ ,‬עד כמה שראיתי‪ ,‬בו יש לרמב"ן "רווח" בטענה שהבכורים התחלפו רק באייר‪ .‬בשאר כל‬ ‫א‪.‬‬
‫הטיעונים‪ ,‬כפי שפרטנו שם – אין לרמב"ן ייתרון‪ ,‬אולי אף להיפך‪.‬‬
‫בפס' א‪ ,‬כשאמר הראב"ע שמרד קורח היתה תגובה ספונטנית על בחירת הלויים – שם לא העלה הרמב"ן את‬ ‫ב‪.‬‬
‫הטענה "אבל לשיטתי הבכורים עדין לא הוחלפו"‪ .‬שם הקשה הרמב"ן על ראב"ע לשיטתו של הראב"ע‪ ,‬ש ( ‪)1‬‬
‫ראב"ע הרחיק לכת‪ ,‬לדעת הרמב"ן‪ ,‬ב'אין מוקדם ומאוחר בתורה'‪ )2( ,‬לא היתה לדעת הרמב"ן היתכנות למרד‬
‫בחודש בניסן‪ .‬אלו הקושיות שהרמב"ן הקשה שם‪ ,‬ולא היה לו צורך להוסיף ש"לדעתי האפשרות הזו כלל לא‬
‫מתחילה"‪.‬‬
 ‫סיכום ודיון בשיטת הראב"ע והרמב"ן‬
‫נסכם את הדברים‪ .‬לדעת ראב"ע היה מרד קורח תגובה מיידית להחלפת הבכורים בלויים‪ ,‬וכללה מחאה רחבה של‬
‫בכורים שמעמדם נפגע – דתן ואבירם משבט ראובן‪ ,‬הלויים שהוכפפו לכהנים‪ ,‬והבכורות מכל חלקי העם שהודחו‬
‫מעבודת המשכן‪.‬‬
‫הרמב"ן מסכים שהיתה מחאה עממית רחבה‪( ,‬כלומר – ושניהם חולקים בזה על רש"י הסבור שלא הבכורים היו עיקר‬
‫המרד)‪ ,‬אך לדעתו משבט לוי היה רק קורח במרד‪ .‬ולדעתו ‪ -‬לא היתה היתכנות בזמן הקמת המשכן למרד נגד משה‪,‬‬
‫שבזכותו סלח ה' לעם על מעשה העגל‪ ,‬והעם לא היו מאפשרים בעת ההיא שום אופוזיציה‪ .‬רק לאחר חטא המרגלים‬
‫נוצרה אוירה שאפשרה מרד‪ ,‬שחלק ממחולליו הם דתן ואבירם הטוענים שבגלל משה נמנע מעם ישראל להיכנס לארץ‪.‬‬
‫בנוסף טוען הרמב"ן שהראב"ע נוקט בגישת "אין מוקדם ומאוחר בתורה" בחופשיות יתר‪.‬‬
‫מתברר איפה כי לשאלה מתי היתה מחלוקת קורח יש השלכה על הבנת טיעוני הצדדים ומניעיהם‪.‬‬

‫אם מתבוננים נראה כי הראב"ע יכול בקלות להדוף את רוב השאלות‪ .‬שכן ניתן להתווכח על ההערכה מתי היה יותר‬
‫סיכוי למרד‪ .‬ניתן אפילו לומר שהרמב"ן חש שבעצם דחוק לטעון שאנשים ישבו בשקט חודשים ארוכים וחיכו לשעת‬
‫כושר‪ ,‬והוא מאריך להסביר מדוע התעוררו רק עכשיו‪ ,‬ואילו הראב"ע לעומתו יכול להישען על ההיכרות שיש לנו עם‬
‫אבותינו כבר מחומש שמות‪ ,‬ש"כשכואב – צועקים"‪ .‬גם אם כאמור זה לא אופייני לנשיאי עדה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫אבל גם פירוש הראב"ע נשמע סביר‪ ,‬שלדעתו טענתם היא על‬ ‫טענה חזקה יש לרמב"ן‪ ,‬מדבריהם של דתן ואבירם‪.‬‬
‫השתררותו של משה‪ ,‬שהיא מוקדמת מדאי לדעתם כל עוד לא נכנסו לארץ‪.‬‬

‫לגבי טענת הרמב"ן שהסדר בתורה מחייב‪ ,‬ו"אין מוקדם ומאוחר בתורה" אומרים רק כשכתוב בפירוש ולסיבה טובה –‬
‫זו הרי הנחה של הרמב"ן‪ ,‬שאינה מחייבת את הראב"ע‪ ,‬וכבר פרטנו לעיל במאמר על החלפת הבכורה כמה קשיים שיש‬
‫בה‪ ,‬וכעת נוסיף את הנקודות הבאות‪:‬‬
‫אחרי מופת המטות‪ ,‬בהמשך הפרשה‪ ,‬באים בני ישראל בייאוש "הן גוענו ‪ ...‬כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות האם‬
‫תמנו לגווע"‪ ,‬ותשובת הקב"ה לאהרן "אתה ובניך‪ ...‬תשאו את עוון המקדש ‪ ...‬וגם את אחיך " – משמע שעדין לא‬
‫‪4‬‬
‫הובדלו הלויים‪.‬‬
‫גם בפרשת במדבר "והלויים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל " (במדבר א נג)‪,‬‬
‫ובבהעלותך "ואתנה את הלויים ‪ ...‬ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש " (במדבר ח יט) – לפי‬
‫הראב"ע הדברים נאמרים אחרי‪ ,‬או במקביל‪ ,‬לחטא קורח‪ ,‬וברור מה הנגף והקצף מהם הקב"ה מתריע‪ ,‬אבל לפי‬
‫הרמב"ן – מה ההוא אמינא‪ ,‬מדוע החשש שעלול להיות נגף‪ ,‬או קצף?‬

‫‪ 3‬הרב אלחנן סמט‪ ,‬במאמרו "פרשת קורח – דתן ואבירם" באתר ישיבת הר עציון‪ ,‬אפילו כתב "טענה ניצחת"‪.‬‬
‫‪https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%97-‬‬
‫‪%D7%93%D7%AA%D7%9F-%D7%95%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%9D‬‬
‫לדעת הרב סמט דברי הרמב"ן קרובים יותר לפשט מאשר דברי ראב"ע‪ ,‬מכמה נימוקים‪ ,‬הסיבה המרכזית – שכן איש מהדוברים‬
‫בפרשה‪ ,‬קורח דתן ואבירם ולעומתם משה – לא מזכיר את בחירת הלווים אלא את בחירת אהרן‪( .‬גם עצם העובדה שרק הבכורים‬
‫עובדים‪ ,‬על פי המשנה בזבחים פרק י"ד‪ ,‬היא לדעתו דרש‪ ,‬וכלל אינה מעוגנת בפשוטו של מקרא‪ ,‬כפי שציטט מהרמב"ן בפירושו‬
‫לפסוק כא בפרקנו (סוף ד"ה הבדלו(‬
‫במאמרי זה היצגתי את דעתי‪ ,‬ואינני יכול להתייחס לכל מה שנכתב עד כה‪ .‬אך אומר בקצרה כי כבודו של הרב סמט במקומו מונח‬
‫אך לדעתי גם לראב"ע יש עוגנים יציבים בפשוטו של מקרא‪ .‬יש קשיים רבים לרמב"ן כפי שפרטנו בגוף המאמר‪.‬‬
‫‪ 4‬וכ"כ ראב"ע שם‪ .‬לא מצאתי התייחסות של הרמב"ן‪.‬‬
‫הרמב"ן עשוי לומר שיש צורך להזהיר כמו שהזהיר ה' לפני תורה שאסור להתקרב איש איש לפנים ממחיצתו‪ .‬אבל‬
‫החזרות על החשש מפני קצף‪ ,‬או נגף – קרובות יותר לענ"ד כשיטת הרמב"ן‪.‬‬

‫סיום‬
‫הראב"ע היה מגדולי חכמי ישראל לא רק בדורו אלא גם לדורות‪ .‬פייטן ומדקדק‪ ,‬אסטרונום ורופא‪ ,‬ומעל לכל – פרשן‬
‫תנ"ך ופילוסוף‪ .‬ספרים רבים נכתבו להסביר את סתרי פירושו לתורה‪.‬‬
‫אלא שלאורך הדורות סבל מיחסי ציבור גרועים‪ .‬מול לשון הזהב המשכנעת של הרמב"ן היתה לשונו הקצרה והחידתית‬
‫לאבן נגף‪ .‬מאוחר יותר היה זה המהר"ל שהתקיף אותו קשות‪ ,‬ובדורנו – נחמה ליבוביץ‪.‬‬

‫למרות כל אלו‪ ,‬דומה כי עלה בידינו להראות כי בפרשנות על פרשת קורח – דברי ראב"ע מסתברים לא פחות ואולי אף‬
‫יותר מדברי הרמב"ן‪.‬‬