Professional Documents
Culture Documents
בין עובדות היסטוריות לעקרונות פילוסופים
בין עובדות היסטוריות לעקרונות פילוסופים
תקציר
לעומת גישתו של ההיסטוריון "המקצועי" השוללת כל פילוסופיה של ההיסטוריה בסברה כי תפקידו של ההיסטוריון
לתאר את העבר כהווייתו ,יסודה של הגישה הפילוסופית באינטרפרטציה בהתאם לעקרונות מסוימים .לפי העקרונות
האלה ,כל המאורעות ההיסטוריים מאוחדים ברציפותם ומכוונים לתכלית מסוימת .בלי דבקות בהנחות יסוד
פילוסופיות היה ההיסטוריון מסתפק בהרצאה כרונולוגית של מעשים ,מאורעות ואישים בלי להבדיל בין עיקר לטפל,
בין סיבה למסובב ובלי לגלות את רוח החיים שבאופני ההיסטוריה.
על-פי האמור ,שתי גישות רווחות ביחס להסבר ההיסטורי ,ואותן ננסה לבחון :גישה עובדתית שעיקרה בירור
העובדות לביסוס ההסבר על טענות שהוכחו כאמיתיות ,והגישה הפילוסופית המבקשת להחיל קריטריונים פילוסופיים.
המאמר מבקש להראות שנתוני ההיסטוריה עשויים להתעצב לכלל עובדות בהתאם לתפיסות שונות ,וההיסטוריה
עצמה והרצאת הדברים ההיסטורית מציגות ריבוי של תפיסות וריבוי כיוונים .ומכאן ,ההסבר ההיסטורי ,מהימנותו של
תיאור העבר וזכותו להיחשב כמשהו שהוא למעלה מכרוניקה יבשה ,תלויים לא מעט בעקרונות היסוד הפילוסופיים
והערכיים המנחים את ההיסטוריון.
המונח "היסטוריה" הוא רב-משמעי ,ולפיכך גם לצירוף "פילוסופיה של ההיסטוריה" משמעויות אחדות.
בשם "היסטוריה" אנו מכנים ,בראש וראשונה ,את כלל האירועים שאירעו בעבר לבני-האדם ,או את האירועים שבני-
האדם נטלו בהם חלק .ההיסטוריה במובן זה כוללת את כל מה שעשו ,אמרו ,הרגישו או חשבו בני-האדם מאז החלו
לחיות על פני כדור-הארץ .היא כוללת גם את הנסיבות שבהן התרחשו האירועים ונעשו המעשים ,ובכלל זה את
התנאים החומריים ,הכלכליים ,החברתיים והרוחניים של פרטים ושל קיבוצים .זוהי היסטוריה של ממשל ,תרבות ,דת,
טכנולוגיה ,מדע ,אמנות ,משפט וכיוצא באלה .היסטוריה במובן זה אינה אלא העבר האנושי בכללו .מאידך גיסא,
במושג "היסטוריה" "אנו משתמשים כדי לציין את מחקריו של ההיסטוריון באירועי העבר" .1כלומר ,ההיסטוריה
מתייחסת לרצף האירועים ,אך גם ל"סיפור הדברים אשר מקשר ביניהם ועושה אותם למובנים".2
ההיסטוריון "המקצועי" רואה את עיקר תפקידו במתן תמונה של תקופה מסוימת ,ארוכה או קצרה ,תמונה שתהיה
עובדתית ,מהימנה ואובייקטיבית ככל האפשר ,או של אספקטים מסוימים של תקופה זו )מדיניים ,חברתיים,
תרבותיים וכו'( .כן משתדל ההיסטוריון בדרך-כלל להסביר את מהלך הדברים ,את הקשרים בין המאורעות ואת
סיבותיהם .לעומתו מתייחס ההיסטוריוסוף לתולדות האנושות בהיקפם המלא )או לפחות לתקופות היסטוריות שלמות
של האנושות( ורואה את תפקידו במציאת "המשמעות" של ההיסטוריה .לעתים קרובות ,אף כי לא תמיד ,הוא יוצא
מהנחות החורגות מתחום ההיסטוריה ,כגון הנחות מטאפיסיות או תיאולוגיות.
לעומת גישתו של ההיסטוריון "המקצועי" ,הנותנת ביטוי לשלילת כל פילוסופיה של ההיסטוריה בסברה כי תפקידו של
ההיסטוריון לתאר את העבר כהווייתו ,יסודה של הגישה הפילוסופית באינטרפרטציה בהתאם לעקרונות מסוימים,
שלפיהם כל המאורעות ההיסטוריים מאוחדים ברציפותם ומכוונים לתכלית מסוימת; ובלי דבקות בהנחות יסוד
פילוסופיות היה ההיסטוריון מסתפק בהרצאה כרונולוגית של מעשים ,מאורעות ואישים ,בלי להבדיל בין עיקר לטפל,
בין סיבה למסובב ,ובלי לגלות את רוח החיים שבאופני ההיסטוריה.
כללו של דבר ,שתי גישות שונות רווחות ביחס להסבר ההיסטורי ,שאותן ננסה לבחון :גישה עובדתית מצד אחד,
וגישה פילוסופית מן הצד האחר .הגישה העובדתית עיקרה בירור העובדות לביסוס ההסבר על טענות שהוכחו
כאמיתיות; והגישה הפילוסופית ,מלכתחילה ממעיטה בערך בירור העובדות לביסוס ההסבר ההיסטורי ,ומבקשת
להחיל קריטריונים פילוסופיים.
התפיסה הקלאסית על טיבה של החקירה ההיסטורית ,שהתגבשה במהלך המאה ה -19באה לידי ביטוי בגישה של
ההיסטוריזם .בין נציגיה הבולטים היה ההיסטוריון ליאופולד ראנקה ,שהאמין כי יש בכוחו של ההיסטוריון לתאר את
עובדות העבר בעיני העבר" ,כפי שהיה הדבר בעצם" ,היינו תיאורה של המציאות בעבר זה באופן אובייקטיבי ,בתנאי
שהוא מוחק את עצמיותו ומתאמץ בכל כוחות שכלו ונפשו להגיב אל העובדות מבלי שישעבד את עולם התופעות
לחוקיות מטאפיסית כלשהי 3.ראנקה סבר שעל ההיסטוריון להימנע מכל חריצת משפט על העבר ומכל ניסיון להפיק
ממנו לקחים או הכללות לגבי ההווה או העתיד .ראנקה קבע שעל ההיסטוריון ללכת אל "המקורות הראשוניים" ,כלומר
אל המקורות שנכתבו בתקופה הנחקרת ,לנתחם ולפרש כהלכה את המשתמע מהם .המקורות הראשוניים הם חומר
הגלם העיקרי של ההיסטוריון ,אף כי הוא רשאי להיעזר גם בכתבים היסטוריים מתקופה מאוחרת יותר ,כתבים
המכונים "מקורות משניים" .דווקא בחקירת המקורות הראשוניים באה לידי ביטוי למדנותו של ההיסטוריון .זיהוי
המקורות הראשוניים ופירושם הנכון ,לדעתו של ראנקה ,הם אלה שפותחים להיסטוריון את השער אל העבר עצמו,
מקנים לו מידע אובייקטיבי על המציאות שחלפה ,מבטיחים את אמיתות התיאור ומאפשרים להיסטוריון לתאר את
העבר כהווייתו.
התפיסה הקלאסית על טיבה של החקירה ההיסטורית שהתגבשה במהלך המאה ה -19באה לידי ביטוי מנוסח גם
בגישתם של ההיסטוריונים לנגלואה וסניובו .4הם גרסו ,כי לאחר שההיסטוריון מבקר את המקורות ביקורת חיצונית
ופנימית ,הוא "עובר" מן המקורות אל העובדות עצמן .אישור המקורות כמהימנים הוא שמתיר לו את "הקפיצה" הזאת
אל העובדות ,ולאחר שההיסטוריון ממצה את העובדות מן המקורות עומד לרשותו אוסף של עובדות בודדות ולא
מקושרות מסוגים רבים ושונים ,המתייחסים לנושאים מגוונים ,למקומות ולזמנים שונים .לנגלואה וסניובו דימו את
העובדות לגרגרי אבק שיש להפכם לחומר בר-עיצוב ,שממנו תיבנה הסינתזה .כפי שהתבטאו היסטוריונים אחרים,
ההיסטוריון מושיט כביכול את ידו מבעד למקורות אל אירועי העבר עצמם" ,נתקל" בהם או "נוגע" בהם ,5או כדברי
אחרים הוא מביט מבעד למקורות ו"רואה את העובדות" ,ואז ההיסטוריה בכבודה ובעצמה" ,ההיסטוריה כמכלול
אירועי העבר האנושי" ,מדברת מגרונו של ההיסטוריון.6
ארנסט קסירר בספרו "מסה על האדם" מנסה לאפיין את ייחודה של העובדה ההיסטורית ולהבדילה מן העובדה
הפיסיקלית .הוא טוען כי ברור הוא שההיסטוריון חייב לצאת מן העובדות ושעובדות אלה הן מבחינה מסוימת לא רק
תחילתן אלא אף סופן של ידיעותינו ההיסטוריות .ואולם ,הוא מוסיף ,כל אמת עובדתית כוללת אמת עיונית ,וכאשר אנו
מדברים על העובדות ,אין אנו מתכוונים אך ורק לנתונים הבלתי-אמצעיים של חושינו ,אלא לעובדות ניסיוניות
אובייקטיביות .אובייקטיביות זו אינה נתונה והיא תמיד מניחה מראש פעולה ותהליך מורכב של שיפוט.7
להערכתו של קסירר ,אם נרצה לדעת את ההבדל בין עובדות מדעיות של פיסיקה ,ביולוגיה והיסטוריה חייבים אנו
לצאת מניתוחן של שפיטות .עלינו לחקור את אופני הידיעה המאפשרים את הגישה לעובדות האלה .המדען חייב
למדוד את כל הדברים הניתנים למדידה ולהפוך את אלה שאינם נמדדים לנמדדים .וכאשר הוא מטיל ספק בתוצאות
הניסיון ,הוא יכול לחזור ולתקנו .לא כן ההיסטוריון .העובדות שלו שייכות לתחום העבר וזה חלף לעד .הוא יכול רק
לתת לו קיום אידיאלי חדש:
לא הסתכלות ניסיונית ,אלא רקונסטרוקציה אידיאלית היא הצעד הראשון בעבודת ההסבר של ההיסטוריון ,וגם הצעד
הראשון של הידיעה ההיסטורית .מה שקרוי בפינו עובדה מדעית ,היא תמיד תשובה על שאלה מדעית שניסחנוה
מראש .אך כלפי מה יכול ההיסטוריון לכוון שאלה זו? אין הוא יכול להכניס את עצמו לתוך צורות חיים שחלפו .גישתו
לנושא הדיון שלו היא אך ורק גישה עקיפה .הוא חייב להימלך במקורותיו .אך מקורות אלה אינם עצמים פיסיקליים
בהוראה הרגילה של מושג זה .בכולם מקופל גורם חדש ומיוחד במינו .ההיסטוריון בדומה לחוקר הטבע ,חי בעולם
חומרי ,אך לא בעולם של עצמים פיסיקליים נתקל הוא בראשית דרכו ,אלא בעולם סמלי ,עולם של סמלים .בראש
וראשונה עליו ללמוד לקרוא סמלים .כל עובדה היסטורית ,ותיראה פשוטה ככל שתיראה ,עשויה להיקבע ולהיות
מובנית אך ורק כתוצאה מניתוח קודם של סמלים .לא הדברים או המאורעות ,אלא המצבות והתעודות הן המושאים
הראשונים והבלתי-אמצעיים של ידיעתנו ההיסטורית .אך ורק בתיווכם של נתונים סמליים אלה נוכל להבין את
הנתונים ההיסטוריים ממש ,את המאורעות ואת האנשים של העבר.8
העובדות אינן נתונות להיסטוריון באופן בלתי-אמצעי .אין הן ניתנות להסתכלות ,דוגמת העובדות הפיסיות ,אלא יש
לבנותן מחדש; כדברי א.ה .קאר" :ההיסטוריון הוא יצור אינדיבידואלי .כמו אינדיבידואלים אחרים גם הוא מהווה
תופעה חברתית .הוא תוצר של החברה שאליה הוא משתייך ,ובאופן מודע או בלתי-מודע הוא מבטא אותה" .9בתור
שכזה הוא ניגש אל העובדות ההיסטוריות.
ברי שאין ההיסטוריה יכולה לתאר את כל קורות העבר .היא דנה אך ורק בעובדות הניתנות ו"הראויות" להיזכר .אך
מה מבדיל את העובדות הראויות להיזכר מכל שאר העובדות הנופלות לתהום הנשייה?
ההיסטוריון ,אומר קאר ,הוא שמחליט לאיזו עובדה יש לפנות מקום על דוכן ההיסטוריה ,באיזה סדר ובאיזה הקשר.10
קאר מציין שבשנת 1850התנפל אספסוף בריטי על סוחר והרגו .האם זוהי עובדה היסטורית? עד לפני שנים אחדות
הוא היה משיב ב"לאו" ,אך לא מזמן צוטט מקרה זה בידי ההיסטוריון קיטסון קלארק ,במסגרת סדרת הרצאות שנשא
באוניברסיטת אוקספורד .החל מאותו הרגע נעשה מקרה זה "מועמד לחברות" במועדון העובדות ההיסטוריות .קאר
גורס כי ייתכן שמקרה זה יופיע במרוצת השנים בהערות שוליים ומאוחר יותר במקום של כבוד במאמרים שידונו על
אנגליה במאה ה ,-19ובתוך שלושים שנה יהיה לעובדה היסטורית מבוססת .קאר סבור שהסיכוי של המקרה הזה
להיכנס לספרי ההיסטוריה אינו תלוי בחשיבותו האובייקטיבית ,אלא בשאלה אם אותה תיזה תאומץ בידי
ההיסטוריונים כתיזה משמעותית ומהימנה .מעמדו של מקרה זה כעובדה היסטורית הוא אפוא עניין של פרשנות.
ככלל ,כל עובדה בעבר תיחשב חסרת משמעות עד לרגע שההיסטוריון יבין את המשמעות הגלומה בה וייתן לה ביטוי.
הבעיה אינה עניין של איסוף עובדות בלבד ,אלא גילוי המשמעות שבבסיסן .גילוי זה הוא הקובע שעובדה מסוימת
תיבחר ,לעומת אחרות שלא תיבחרנה.
ההבחנה בין עובדות היסטוריות ובין עובדות שאינן היסטוריות מקבלת ביטוי בהבחנה שעושה נ.א .ניקאם בין
היסטוריה "נרשמת" להיסטוריה "בלתי-נרשמת" .11ההיסטוריה שייכת לתחום ה"נרשם" "ומה שנרשם" זו המשמעות
של עובדה בהיסטוריה .ההיסטוריה היא לפי ההגדרה "רישום" של אירועים נצפים ונרשמים בידי מישהו .כל אימת
שמדובר ב"עובדותיה" תלויה מהימנותה של ההיסטוריה במה ש"נרשם" .ואולם ייתכן שמה ש"נרשם" אינו כל אשר
נצפה ,אלא רק מה שנברר .אם אמנם כך הוא ,הרי השאלה היא ,כיצד הופכות עובדות להיות נבררות בהיסטוריה ,או
מדוע הן נבררות כאשר הן נבררות? למשל ,ישנו זרם תמידי של תנועת כלי רכב על כביש ראשי .יחידת סיור העוסקת
בקביעות בשמירה על הכביש הראשי צופה בו .אבל אין היא רושמת את זרם התנועה שבה היא צופה .בשביל הרישום
היא בוררת את תאונות הדרכים .ההיסטוריה של כביש ראשי מסוים הופכת להיות ההיסטוריה של תאונות הדרכים
שלו" .היסטוריה" זו היא היסטוריה במובן זה שהיא "נרשמת" .אבל חוץ מההיסטוריה "הנרשמת" של כביש ראשי
מסוים ,ישנה גם ההיסטוריה "הבלתי-נרשמת" של אותו כביש ראשי .אפשר לתאר את ההיסטוריה "הנרשמת" של
אותו כביש ראשי כ"הפרעה" ל"מהלך הטבעי" של התנועה בו.
הבחנה זו בין היסטוריה "נרשמת" ובין היסטוריה "בלתי-נרשמת" היא בעלת כושר יישום כללי ,וניתנת ליישום
לקורותיהן של אומות ולהיסטוריה של המין האנושי .יש לנו שני מיני "עובדות" בהיסטוריה :העובדות של ההיסטוריה
ה"נרשמת" והעובדות של ההיסטוריה "הבלתי-נרשמת" ,אבל נדמה שבלימוד ההיסטוריה אנו מעוניינים יותר באיזשהו
אופן בהיסטוריה "נרשמת" .נראה שאין זה מספיק לרשום ולהעריך רק את העובדות של ההיסטוריה ה"נרשמת";
העובדות של ההיסטוריה ה"נרשמת" ו"הבלתי-נרשמת" גם יחד הן בנמצא.
ההסבר הפרשני של ההיסטוריה מתחיל ,לפני כל פרשנות מדעית ,בהבחנה הבסיסית בין מה שבולט למה שאינו
בולט ,בין מה שראוי לתשומת-לב למה שאינו ראוי ,בין מה שהוא בעל משמעות ובין מה שחסר משמעות .ואולם מה
שראוי לתשומת-לב ,מה שהוא חשוב ,הוא ראוי לתשומת-הלב שלנו ,הוא חשוב לנו ,הווה אומר ,לכל אלה המוצאים
דבר מה ראוי לתשומת-לב ומייחסים לו חשיבות .הוא יחסי אפוא לפרספקטיבה אנושית ולקטיגוריות פילוסופיות
וערכיות.
כל תפיסה היסטורית מתאפיינת בבירור משמעויות מסוימות ובקביעתן .היא קושרת מעשה לטעם המעשה ,אירוע
לסיבתו והיא כורכת יחדיו זמני התרחשויות ועשייה עם משמעויותיהם השונות .לפי הגדרתו של חיים פרלמן" ,על מנת
שיעלה בידי ההיסטוריון לעשות את סיפורו לסיפור הניתן למסירה ,חייב הוא להסתייע במושגים המכניסים את
המציאות לתוך מחלקות של ישים דומים ,של אירועים דומים ושל יחסים דומים" .12ולפי הגדרתו של ריצ'ארד מקקיאן,
"משקלם של דו"חות היסטוריים לגבי מה שאירע באמת תלויה במשקלם של הניסוחים הפילוסופיים לגבי מצבם
האמיתי של העניינים ...סוגים שונים של היסטוריה נקבעים על-ידי עקרונות פילוסופיים שונים" .13כן עשויות עובדות
ההיסטוריה להיות תלויות בעקרונות הפילוסופיים אשר בהתאם אליהם הן מעוצבות -
מעשים פרטיים ואירועים חברתיים עשויים לגולל את משמעויותיהם ואת קישוריהם על רקע טרנסצנדנטלי של מובנות
ושל ממשות המעניקה להם אחדות אורגנית; או על הרקע של מבנה חומרי המונח ביסודם -הטבע הפיסי ,הטבע
האנושי ,יחסי ייצור כלכליים -המספקים להם "יסודות" ו"חוקים"; או בהקשר של נסיבות מתנות -ביולוגיות ,פוליטיות,
חברתיות ,תרבותיות -המעניק להם פרטיות נסיבתית; או בפעילות גומלין של דחיפות ודחיות ,המעניקות להם סכימה
אופראציונלית.14
מסירתן של עובדות בכל אחד מהמובנים הללו קושרות נתונים על-ידי תהליכים ופונקציות .כך ,לדוגמה ,הוגים שונים,
בנסותם להבין את מכלול המאורעות ,חיפשו אחר דוגמאות לסיטואציה האנושית ככלל ,הניחו שלהיסטוריה כוללת יש
מובן ,וראו בהיסטוריה התממשות של אידיאה מרכזית כלשהי .היו שייחסו להיסטוריה טעם ומשמעות כתהליך אחיד
ומכוון מראש ,שכוונתו לחנך את הדור ואשר הוא פרי הדרכה אלוהית ברורה )אוגוסטינוס ,ויקו ,רנ"ק( .אחרים ראו בה
תהליך בעל כיוון אימננטי ,המקופל בו מראשיתו והמתגלה ויוצא אל הפועל בדרך התפתחותו )לסינג( או על-ידי צירוף
סינכרוני שבין שני רעיונות אלה )הרדר( .היו שקבעו את תפקידה המיוחד של כל תקופה ותקופה בתוך אותו תהליך
)פיכטה ,הגל ,מרכס( ,וכולם כאחד ייחסו את מהלך ההיסטוריה לערכים משותפים ומרכזיים ,למשל קיום רצון
האלוהים ,הומניות והשכלה ,שלטון התבונה ,חופש ,שוויון ,ומצאו את משמעותה בהגשמתו של אותו ערך מוחלט או
מרכזי .השקפה אחרת היתה לאותם הוגים שוויתרו על ניסוח ערך משותף ומרכזי ,שתוקפו יפה לתולדות האנושות
כולה וחיפשו ערכים שונים ,מרכזיים אמנם ,אך לא משותפים ,המכוננים ומאפיינים את התקופות השונות של
ההיסטוריה )טרוילטש( .הוגים מדור ההשכלה ואילך )הרדר ,קאנט ,הגל ,מרקס( ראו את ההיסטוריה כיסוד המציין
התהוות בכיוון של קדמה חברתית ,פוליטית ,טכנולוגית ומוסרית .הוגים אלה הגדירו את הקדמה כהתפתחות מתמדת
לקראת הטוב יותר ,או אפילו לקראת העילאי והמושלם .הם לא התכוונו דווקא להתפתחות שהיא שינוי לטובה ,אלא
גם לשינוי כולל ,המכריע בכוח מגמתו כל שינוי אחר שבתהליך ההיסטורי .שינוי זה הוא ,לדבריהם ,המוביל את
התהליך באופן חד-משמעי לקראת מטרה או לקראת תכלית רצויה או אפילו עילאית.
כללו של דבר ,כיוון שנתוני ההיסטוריה עשויים להתעצב לכלל עובדות בהתאם לתפיסות שונות ,הרי ההיסטוריה
עצמה והרצאת הדברים ההיסטורית מציגות ריבוי של תפיסות של ההיסטוריה וריבוי כיוונים .ההסבר ההיסטורי
והמהימנות של תיאור העבר וזכותו להיחשב כמשהו שהוא למעלה מכרוניקה יבשה ,תלויים לא מעט בעקרונות היסוד
הפילוסופיים והערכיים המנחים את ההיסטוריון ,ביכולתו לערוך את הדברים ולהדגיש את העיקר שבהם; ובעצם
תהליך ברירת החומר מפעיל ההיסטוריון נטייה אישית להדגיש מאורע זה או אחר ולהציגו כחשוב ביותר או כמשני
בחשיבותו ,כמועיל לקדמה האנושית או כמזיק לה ,כטוב או כרע.
לאור התפשטות מרחב העיון ההיסטורי לתחומים רבים ומגוונים ,אין כמעט עובדה שאי-אפשר למצוא לה משמעות
היסטורית .כמו כן ,יריעת העובדות היא למעשה בלתי-מוגבלת והבעיה האמיתית היא ארגון העובדות ,עשיית סלקציה
ביניהן והכללה שתיתן להן מסגרת משמעותית.
אמנם יש השוללים כל פילוסופיה של ההיסטוריה וסבורים כי תפקידו של ההיסטוריון אינו אלא "לתאר את העובדות"
כמו שהיו באמת ,אולם ההיסטוריה אינה בשום אופן תיאור גרידא ,דהיינו סידורם של פרטים בסדר כרונולוגי ,אלא
שיטה של חקירה והסבר .העובדות ההיסטוריות תלויות בבחירה בין קישורים והעובדות מחוברות זו לזו בעקיבויות
היסטוריות רק הודות לשמירה על הקישורים המשמעותיים שאינם אלא עקיבויות פילוסופיות.
הערות:
Dray, W.H., Philosophy of History, Prentice Hall, New Jersey, 1964 .1
Nash, R.N., Ideas of History, New York, 1969, p. XII-XIV. .2
Gooch G.P., History and Historians in the 19th Century, New York, 1952 .3
ראה גם :סימון ע.א" ,.משמעותו של ליאופולד פון רנקה בשביל התפתחות ההיסטוריוגרפיה" ,היסטוריונים
ואסכולות היסטוריות ,קובץ הרצאות ,החברה ההיסטורית הישראלית ,ירושלים ,תשכ"ג.
.Langlois C.O., Seignobos M.J.C., Introduction to the Study of History, London, 1912 .4
.It's Purpose and Method, London, 1950, p. 104 Renier, G.J., History .5
Becker, C.L., "What are Historical Facts?", in Meyerhoff H. (ed.), The Philosophy of History .6
in our Time, New York, 1959, p. 130
.7ארנסט ,קסירר ,מסה על האדם ,עם עובד ,תל-אביב ,תשט"ו ,עמ' .180
.8ארנסט קסירר ,שם ,עמ' .181
.9א.ה .קאר ,היסטוריה מהי? מודן הוצאה לאור ,תל-אביב ,1986 ,עמ' .48
.10קאר ,שם.
.11נ.א .ניקאם" ,הנייטרליות של המדע וההערכה האתית של מציאת עובדות" ,עיון ,חוברת ג' ,כרך ט"ז ,תשכ"ה,
עמ' .166-163
.12חיים פרלמן" ,הקטיגוריה ההיסטורית כאמצעי להבנה" ,עיון ,חוברת ג' כרך ט"ז ,תשכ"ה ,עמ' .167
.13ריצ'ארד מקקיאן" ,האם יש להיסטוריה כיוון? עקרונות פילוסופיים ואינטרפרטציות אובייקטיביות" ,עיון ,חוברת ג',
כרך ט"ז ,תשכ"ה ,עמ' .157
.14ריצ'ארד מקקיאן ,שם ,עמ' .158