Professional Documents
Culture Documents
מחברת קורס- כל השיעורים
מחברת קורס- כל השיעורים
שלב המנהל צופה בה מהצד השני משחיתה את המצלמה ,מתקשר אליה והיא בתגובה רודה בו ומדברת אליו בצורה לא יפה
ופוגענית .בעקבות מילים אלו מודיע המנהל לאסנת כי היא מפוטרת.
אסנת עוזבת את החנות והמעסיק מתקשר לעובד בסמוך לחנות הטקסטיל שיבחן מה קורה בתוך החנות -האם היא נעולה?
הוא מגלה שהחנות אומנם סגורה אך לא נעולה וכעבור פחות משעה מגיע המנהל יחד עם מנעולן .הוא מחליף את המנעול
ומסיים את העניין.
הצדדים נפגשים לאחר זמן מה באולם בית המשפט; התביעה הוגשה בגין העדר הודעה מוקדמת לפני פיטורים וכן הוגשה
בקשה לפיצויי פיטורים .לכאורה ,מדובר בתיק פשוט והשופטים מבקשים מהצדדים להתדיין ביניהם במטרה להגיע לפשרה.
הצדדים חוזרים לשופטים ללא פשרה כאשר התובעת מדגישה את העובדה שהמעסיק צילם את העובדת ללא ידיעתה בעוד
שהמעסיק רוטן על כך שהעובדת תלשה את המצלמה ופגעה בה .השופטים מבינים שהויכוח בין הצדדים אינו נסב סביב
זכויות ממוניות ,אלא עקב הפגיעה הקשה שכל אחד מהם חש בזכות החברתית החוקתית שלו במשפט העבודה.
הזכות החברתית-חוקתית שנפגעה לתובעת היא ברורה -הזכות לפרטיות ,קל וחומר שעה שהצילום היה שלא בידיעתה.
הזכות לפרטיות היא זכות מאוד חזקה .הזכויות החברתיות-חוקתיות שנפגעו למעסיק הן זכויות הקניין -החנות היא שלו,
הסחורה בחנות היא שלו ,המצלמה שלו והוא רשאי לעשות בהן ככל שיחפוץ .זאת ועוד ,מעבר לזכות הקניין ,המעסיק טוען כי
נפגעת גם זכותו לכבוד (מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו) .מדוע נפגעה זכותו לכבוד? בשל הדיבור הבלתי מנומס שדיברה
אסנת אליו בטלפון .אסנת ,בתשובה לטענות המעסיק ,טוענת כי זכותה לדבר כיצד שתרצה מכוח הזכות לחופש הביטוי
(בנסיבות הללו היא רשאית להשתמש בחופש הביטוי שלה על מנת להביע את אשר על ליבה ,גם אם מדובר במילים קשות).
ניכר כי מתעוררת כאן התנגשות בין זכויות חברתיות-חוקתיות במשפט העבודה; מחד ,הגנת הפרטיות וחופש הביטוי,
ומאידך ,הזכות לקניין ולכבוד .במצב זה נשאלת השאלה כיצד נכון לפסוק? את מי יש להעדיף בסיטואציה מעין זו? חשוב
להדגיש שהנזק שנוצר למעסיק הוא נזק בפועל שכן המצלמה נעקרה ממקומה ונהרסה .כמו כן ,ישנה חשיבות לשמור על
קניינו של המעסיק על מנת לעודד אותו ליזום ולפתוח עסקים.
לאחר התלבטות קצרה החליט המותב לבכר את הזכות לפרטיות על פני זכות הקניין של המעסיק .השיקול שהנחה את
השופטים הוא שזכות הקניין של המעסיק הייתה יכולה להיות ממומשת שפגיעה בעובדת לא תהיה כה קשה כפי שנעשתה
בפועל .מי שיכול היה למתן את הפגיעה בצד שכנגד הוא המעסיק; השופטים קובעים בשאלת הפגיעה את "מבחן הידע"-
ישנה סקאלה של מצב ידיעה ,וככל שהמעסיק מוסר יותר ידע על אפשרויות של פגיעה בזכויות חוקתיות של אותו עובד ,אזי
בעצם הפגיעה היא נמוכה יותר .במקרה של אייזנר ,לא נמסר לה כל ידע לגבי הצילום ולכן הפגיעה בזכות החוקתית היא
בדרגה הגבוהה ביותר .ולכן ,קיבלה אסנת את מרבית מבוקשה בתביעה ( .)90%השופטים הורידו לאסנת חלק מסוים מן
הסכום בשל הנזק למצלמה.
שני הצדדים ערערו על פסק הדין; המעסיק ערער על הפסיקה כולה והעובדת על הסעד המופחת ושני הערעורים נדחו על ידי
בית הדין הארצי.
לסיכום ,במקרה זה הייתה העדפה ברורה של הזכות החוקתית של העובד ,על חשבון הזכות החוקתית של המעסיק ,משום
שהמעסיק לא פעל בשום דרך על מנת להפחית את הפגיעה הצפויה בעובד ,כתוצאה מהחדירה להגנת הפרטיות שלו.
שיעור מקוון :2הגנת הפרטיות במחשב של העבודה -פרשת איסקוב
היום נתקדם שלב נוסף תחת הזכויות החברתיות החוקתיות המתנגשות במשפט העבודה .בטרם נצלול לפסק הדין ,המרצה
מעוניין להציג בפנינו דוגמאות שונות לכתבות מעוררות מחשבה תחת נושא זה.
כך למשל ,כתבה שפורסמה לפיה "אתר דרושים מחפש עובדים שנראים טוב בלבד" .איזו זכות עשויה להיפגע אם מעסיק
מקבל לעבודה עובדים שנראים טוב בלבד? הזכות של העובד לכבוד שכן גם לעובדים שנראים בעיני מען דהוא פחות "טוב" יש
את הזכות המלאה להשתלב בשוק העבודה .חשוב להדגיש שעשויים להיות חריגים לכך :למשל ,חיפוש עובדת לתפקיד
דוגמנית בגדי ים או הלבשה תחתונה .אם תגיע אישה שאינה מתאימה לקהל יעד זה ,ייתכן שלא נראה בכך פגיעה בכבוד אם
המעסיק יטען שהעבודה אינה מתאימה לה .אולם ככלל ,קבלה על בסיס מראה מהווה פגיעה בכבוד האדם ואין כל הצדקה
לכך.
דוגמא נוספת היא כתבה בעיתון בארה"ב שבה נרשם "פוטרה מעבודתה בשל תמונות נועזות באינסטגרם" .מדובר בעובדת
שעבדה כלוחמת אש אשר פוטרה משום שלטענת מעסיקיה ,התמונות שהעלתה היו נועזות מדי .איזו זכות חברתית חוקתית
יכול שנפגעה במצב זה? במקרה זה נפגעה זכותה של העובדת לחופש הביטוי .חופש הביטוי חובק בתוכו התנהגויות שונות,
וביניהן היכולת להציג תמונות כראות עייניך .ואולם ,גם כאן עשויים להיות חריגים; אם נניח כי רב של בית כנסת מעלה
לאינסטגרם תמונות שבו הוא נראה דוהר עם אופנוע לבית כנסת בשבת ,אזי ייתכן שמעסיקו ייפטר אותו חרף הזכות לחופש
הביטוי והדבר יתקבל.
אחד מפסקי הדין המפורסמים בתחום דיני העבודה הוא פסק הדין בעניין איסקוב .פסק הדין עסק בשאלה עד כמה מותר
למעסיק לחדור לתיבת הדואר האלקטרונית של העובד שלו? המעסיק טען במקרה זה כי המחשב של העובד הוא קניינו של
המעסיק ,וכך גם לגבי המשרד ,השרת וכו' .מכיוון שזהו קניינו של המעסיק ,הוא רשאי "לחטט" במייל של העובד שלו ובכלל
לעשות ככל שיחפוץ לעשות במחשב .העניין התגלגל לבית הדין הארצי בפסק דין תקדימי החליט לדון לעומק בסוגיה.
סימה טפרמן
הרקע למקרה הוא עובדת ששלחה מיילים למקומות עבודה שונים בבקשה למצוא עבודה .לאחר זמן מה המעסיק פיטר אותה
שלא כדין וביקש להשתמש במיילים האישיים שלה שרשמה במהלך העבודה כראייה לכך שהיא תכננה את הפיטורים של
עצמה .אם כן ,מדובר בשאלה פרוצדורלית – ראייתית בלבד :האם המעסיק רשאי לעשות שימוש בתכתובות האישיות
כראייה?
בית הדין האזורי אפשר למעסיק להשתמש במייל כראייה ,והעובדת ערערה לבית הדין הארצי.
בית הדין הארצי נדרש להחליט עד כמה להתערב בהתגוששות שבין הזכות לפרטיות של העובד לבין זכות הקניין של המעסיק.
בית הדין הארצי לא הכריע לכאן או לכאן באופן מוחלט ,אלא בנה קונסטרוקציה משפטית מסובכת הבנויה שלבים שלבים
לבחינת האיזון בין הזכויות.
בית הדין הארצי קבע בפסיקתו בעניין איסקוב שלוש דרגות ("רמזור הגנת הפרטיות"):
פרטית – למייל פרטי כניסת המעסיק אסורה .מהו מייל פרטי? מייל שפתח לעצמו העובד והוא המייל הפרטי שלו ,שלא .1
נמצא בקשר או זיקה עם מקום עבודתו .כך ,למייל זה המעסיק אינו יכול להיכנס .ישנם חריגים אשר כמעט ולא מופיעים
בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (למשל ,כשיש חשד לפלילים ניתן לפנות לבית הדין ובית הדין נדרש לאשר זאת).
מעורבת -תיבת מייל מעורבות ,המעסיק מקנה אותה לעובד ,אף על פי שהיא תיבת מייל של העבודה העובד רשאי .2
להשתמש בה באופן פרטי .במקרים אלו ,חובה על המעסיק ליידע את העובד מראש ולקבל את הסכמתו לכך שהתיבה
הזו היא תיבה מעורבת ולכן המעסיק יוכל לחדור ולנתר את התיבה חרף העובדה שיש בה תכתובת פרטית .כלומר,
התנאי הוא שהעובד נדרש לעשות בה שימוש תוך שהוא יודע שהמעסיק יכול לחדור אליה והוא מסכים לכך ,לרבות
התכתובת האישית שלו .במידה ויש ספק אם העובד ידע או הסכים ,אזי לא ניתן להתייחס לתיבה כתיבה מעורבת
שהמעסיק יכול לנתר בה שיחות של העובד.
ארגונית -המעסיק יכול להיכנס לתוך אותה תיבה ,וכל שנדרש לעשות הוא שכשהוא מעמידה לרשות העובד ,עליו .3
להבהיר לעובד בצורה חד-משמעית כי מדובר בתיבה ארגונית ,היינו כזו שלא משתמשים בה לעניינים פרטיים ושכל
הנמצא בה חשוף בפני המעסיק .ההבחנה בין תיבה מעורבת לבין תיבה ארגונית הינה שבעוד שבתיבה מעורבת נדרשת
הסכמתו של העובד ,במקרה של תיבה ארגונית נדרש ליידע אותו בלבד.
לסיכום ,לפי בית הדין הארצי ,יש לנו שלוש תיבות :פרטית (אסור להיכנס) ,מעורבת (מותר להיכנס אך תוך יידוע והסמכה),
ארגונית (מותר להיכנס תוך יידוע בלבד).
יחד עם פסק דין איסקוב ,באותו מועד בערך ,עמדה בפני בית הדין פרשה אחרת על הפרק הקשורה בהגנת הפרטיות של
העובד -הפרשה של אפיקי מים .מדובר היה בתיק שהתנהל בספני בית הדין האזורי בנצרת ,כאשר השאלה שנשאלה שם
הייתה האם מותר למעסיק לקחת חומר שמצא בפח האשפה של מקום העבודה ,ולעשות בו שימוש כנגד העובד .במקרה זה
המעסיק חיפש בפחי האשפה ומצא בחדרו של העובד ,בתוך פח האשפה ,ניירת של העובד שסתרה את טענותיו כנגד המעסיק.
המעסיק טען כי הפח הוא קניינו ,ומרגע שהעובד זרק לשם ניירת ,אנו יוצאים מנקודת הנחה שמותר לו לעשות בכך ככל
העולה על רוחו ,ובין היתר להגיש זאת כראייה בבית הדין .בית הדין בנצרת קבע כי המעסיק אינו יכול לעשות שימוש בניירות
שמצא בפח האשפה מן הטעם שהעובד ,אשר השליך את הנייר לאשפה ,לא ציפה שהדבר יגיע למעסיק ולכן מרגע שהמעסיק
יכול להיכנס לפח האשפה ,הדבר פוגע בפרטיות של העובד .בית הדין קיבל טענות אלו.
לסיכום ,המרצה מציג כתבה נוספת הקשורה במימוש של חופש הביטוי .מדובר בתקופה של מלחמת צוק איתן ,כאשר
פסיכולוגית חינוכית בעיריית לוד שיבחה את ההרג של חיילי גולני .אותה פסיכולוגית חינוכית תושבת ישראל כתבה ברשת
החברתית שלה "כן יירבו" אגב ההרג של החיילים ובעקבות זאת פוטרה .בפני בית הדין עלתה השאלה האם ההתבטאות שלה
חוסה תחת הגנתה של הזכות לחופש ביטוי או שמא היא פגעה בקניין של המעסיק על ידי כך שהמעסיק הוא בית ספר של
עיריית לוד והיא משמשת כפסיכולוגית חינוכית שנדרשת להוות דוגמא לתלמידים .התוצאה של העניין הייתה שחופש הביטוי
נסוג מפני זכותו של המעסיק על קניינו.
שיעור ZOOM 2: 27/03/2020
שיעור מקוון :3הזכות לכבוד בעבודה -חוק יסוד כבוד האדם וחירותו
כפי שציינו לעיל ,חוק יסוד כבוד האדם וחירותו משתלט גם על המרחב של מקום העבודה .בשיעור זה נראה כיצד קיבל החוק
מקום של כבוד בדיני העבודה.
פסק הדין הראשון שעסק בפגיעה בכבוד באספקלריה של דיני עבודה הוא פס"ד ציפי יעקובי נ' פרופורציה .ציפי הייתה
משווקת מכירות בחברה בשם פרופורציה .מדובר בחברה שמתמחה בניתוחים פלסטיים .כשהחלה לעבוד ,תודרכה על ידי
מעסיקה שכדאי לה מאוד לעשות שימוש בחוויה האישית שלה על מנת לשכנע לקוחות פוטנציאליים לבצע את הניתוחים
הפלסטיים של החברה .כיצד תעשה זאת? על ידי כך שתראה תמונות אישיות שלה לפני ואחרי הניתוח בכדי להדגיש את
ההבדל .כמו כן ,המעסיק אף ייתן לה על חשבונו ניתוחים פלסטיים נוספים לשיפור המראה כדי שהיא תוכל באמצעות אותם
הניתוחים לשכנע לקוחות חדשים לעשות כן גם.
ציפי המשיכה לעבוד בחברה ואף הצליחה בתפקידה .לאחר שנתגלה סכסוך יחסי עבודה בין הצדדים ,החליטה החברה לפטר
אותה וציפי בתגובה תבעה את החברה בשל הדרישה למשוך לקוחות על בסיס תמונות אישיות .בפסק הדין נקבע כי לא
קיימת למעסיק לשדל/להורות/לעודד עובדים להשתמש בנתונים אישיים שלהם לטובת הצרכים העסקיים שלו .בית הדין
סימה טפרמן
קבע כי קיים הבדל בין שיווק על בסיס מתן דוגמאות אישיות לבין מצבים בהם הדוגמאות האישיות נוגעות בגופו של אדם
ובפרטיותו באופן קיצוני .לכן ,נפסקו לזכותה של ציפי יעקובי פיצויים על עצם כך שהמעסיק שידל אותה ועודד אותה לשווק
את עצמה כמקדם מכירות של חברת פרופורציה .עם זאת ,בפסק הדין נאמר כי אם היוזמה לשיווק אישי נובעת מיוזמתו
המלאה והמוחלטת של העובד ,הרי שלא ניתן להגביל את החופש האישי שלו ,ולכן לא מדובר בפגיעה בכבוד והדבר מותר.
לסיכום ,בפסק דין זה נפסקו פיצויים גבוהים באופן יחסי ,אף על פי שלא הוכח נזק ממוני של ממש ,וזאת בשל הפגיעה
החמורה בזכות החוקתית לכבוד האדם.
פסק דין נוסף ורלוונטי לנושא זה הוא פס"ד פרופ' אברהם הוד נ' אוניברסיטת חיפה .פסק הדין נידון הן בבית הדין הארצי
לעבודה והן בבג"ץ (תוך שאוחד עם עניין אחר – אוניברסיטת בר אילן) .פרופ' אברהם הוד היה ראש החוג לתאטרון
באוניברסיטת חיפה .החלו להגיע לאוניברסיטה תלונות שונות לפיהן התפקוד הלכאורי לפחות של פרופ' הוד אינו תפקוד
ראוי .האוניברסיטה חיפשה ראיות ממשיות לכך אך העובדים ,התלמידים וכל מי שהיה בסביבה סירב לשתף פעולה עם
החקירה .לכן ,האוניברסיטה הקימה ועדה והציעה לכל מי שיבוא לעמוד מולה ולהעיד על פעולותיו של הוד לזכות בחיסיון
מלא על אמרותיו (האוניברסיטה תעשה בכך שימוש פנימי בלבד) .לאחר שהגיעו רבים להעיד ,האוניברסיטה החליטה להעמיד
לשימוע את פרופ' הוד ,הוא הודח מראשות החוג לתאטרון ועבר למחלקה אחרת .פרופ' הוד פנה לבית הדין הארצי לעבודה
בטענה כי העברתו לשלוחה אחרת של האוניברסיטה נבעה ממניעים בלתי מוצדקים וכי פגעה במעמדו ובקריירה שלו באופן
בלתי מוצדק .הוא ביקש לצפות בעדויות של המתלוננים בוועדה על מנת להבין מדוע הודח מתפקידו .האוניברסיטה כמובן
סירבה לאפשר לו זאת ,משום שהתחייבה כזכור בפני המתלוננים להעניק להם חיסיון מלא .העניין התגלגל עד לבג"ץ והאחרון
קבע לזכותו של הוד ,קרי ,כי האוניברסיטה לא הייתה רשאית להסתיר את עדויות המתלוננים .לפי בג"ץ ,מדובר בפגיעה כה
קשה בכבודו של פרופ' הוד ,ולכן יש לתת לו הזדמנות להתגונן בפני האוניברסיטה על הדחתו.
במקביל ,נידונה בבית המשפט העליון הפרשה של אוניברסיטת בר אילן נ' ד"ר קיסר .ד"ר קיסר היה מרצה והועלתה השאלה
על קידומו לתפקיד מרצה בכיר .האוניברסיטה החליטה שלא להעניק לו את התואר האמור וממילא בעצם לא להעניק לא
קביעות ,דבר שהיה גורם כמעט באופן אוטומטי לאחר שנת לימודים אחת ,וזאת אחרי שעבד במוסד כ 16-שנים .ד"ר קיסר
סבר כי שיקולי הועדה אינם שיקולים ענייניים שעוסקים במהות ואיכות עבודותו .האוניברסיטה מצידה סירבה לחשוף את
פרוטוקול הוועדה שדנה בקידומו .בית המשפט העליון אישר את פסיקת בתי הדין לעבודה וקבע כי יש להשחיר את שמות
הדוברים ולחשוף את התוכן .בית המשפט קבע כי הזכות לכבוד של ד"ר קיסר היא זכות חברתית חוקתית הגוברת על הזכות
לקניין של המעסיק.
שיעור מקוון :4שימוש באמצעים טכנולוגיים בעבודה -מול זכויות יסוד
נעסוק להלן במספר פסקי דין בנושא זה; פסק הדין הראשון הוא פישר תעשיות נ' אברהם שוורצר .הוצא צו לחברת טלפון
סלולרית לכיוון טלפון נייד של מעסיק שהכחיש קשרי עבודה עם העובד שלו .כאשר העובד תבע את המעסיק בבית הדין
לעבודה ,המעסיק למעשה טען כי הוא אינו מכיר את העובד הספציפי הזה והוא אינו מכיר אותו כלל .העובד בתגובה ביקש
מבית הדין שייתן לו צו לאיכון הטלפון הסלולרי של המעסיק .העובד רצה להשיג באמצעות האיכון הוכחה לכך שנוהלו
שיחות בין השניים.
הנושא הגיע לדיון בבית הדין הארצי כאשר הדילמה כאן היא ברורה; מצד אחד הרצון להביא לגילוי האמת (אם העובד צודק
והוא אכן עבד או לחלופין היה מועמד לעבודה אין דרך אחרת להוכיח זאת מבלי אותו צו איכון) .מצד שני ,הנושא של צווי
איכון לטלפונים סלולריים הוא בעייתי משום שמדובר בחדירה ברורה לפרטיות שהיא זכות חוקתית חשובה ביותר.
בית הדין הארצי אישר את מתן צו האיכון על הטלפון של המעסיק בנימוק לפיו מדובר בכלי היחידי שיכול להביא להכרעה
האם קוים מגע של יחסי עבודה בין הצדדים או לכל הפחות משא ומתן לקראת יחסי עבודה .יחד עם זאת ,הצו שניתן היה
דווקני ביותר והתייחס למשך זמן מסוים ותוך הגבלות שחייבו כי בית הדין יהיה הראשון שיעיין במידע וכי חלקים מאותו
מידע יושחרו .בית הדין למעשה ניסה לייצר איזון בהתנגשות הזכויות בין הצדדים; מצד אחד לנסות לאתר את המידע אך
מצד שני לפגוע פגיעה מינימלית בפרטיותו של המעסיק.
בפסק דין אחר ,ההסתדרות הכללית נ' עיריית קלנסואה מדובר היה בעניין דומה; כידוע ,לפי חוק הגנת השכר ,על המעסיק
לערוך רישום של שעות עבודתו של העובד ואם לא עושה כן ,מדובר בהפרה של החוק .עיריית קלנסוואה החליטה כי הדיווח
והמעקב יעשה באמצעות תביעת אצבע ביומטרית .ככלל ,בית הדין הארצי לא תמך במדיניות זו של העירייה ומנע מהעירייה
להשתמש במכשור זה .יחד עם זאת ,קבע בית הדין הארצי כי עשויים להיות מקרים חריגים בהם בית הדין יסכים שהמעסיק
ישתמש במעקב ביומטרי ,וזאת תחת סייגים מסוימים (שלא יהיה שימוש במידע וכו') וכן במצבים בהם מדובר במקום עבודה
כזה שמחייב בדיקה של זהות מדויקת.
לסיכום הלכה זו ,ברמה העקרונית תביעה ביומטרית פוגעת בפרטיות של העובדים ולכן היא אינה מותרת לשם מעקב אחר
שעות העבודה של העובדים .הלכה זו מושפעת בין היתר מהעבודה שניתן – באמצעות מיכשורים אחרים -להגיע לפיקוח
מספק.
פסק דין נוסף שיחתום נושא זה הוא פס"ד שניתן בבית המשפט העליון חיה עופרה שמואלי נ' משרד רה"מ .במקרה זה
מדובר היה בעובדת במשרד רה"מ שנהגה להקליט את הממונים עלייה .לאחר שהדבר התגלה ,המעסיק (משרד רה"מ) העמיד
אותה לדין משמעתי (לפי כללי שירות המדינה לא ניתן להקליט את הממונה כשהוא לא יודע על כך) .בית המשפט ,באמרת
אגב ,ציין כי הקלטות של ממונה במקום העבודה ובכלל כל הקלטה במקום העבודה הן דבר שיש להימנע ממנו .כלומר ,אף על
סימה טפרמן
פי שהדבר לא מהווה עבירה פלילית ,יש להימנע מכך ,וזאת בשל יחסי האמון המיוחדים שבין מעסיק לעובד (אם אלו יותרו,
היחסים המיוחדים יפגעו ומקום העבודה יהפוך למקום של חשדנות של איש כלפי רעהו) .ואולם ,בית הדין הארצי לעבודה לא
הולך בעקבות פסיקה זו ,ובפסיקות מאוחרות קבע כי כל מקרה יידון על פי נסיבותיו .כלומר ,ייתכנו מקרים בהם ההקלטה
תיחשב כקבילה בבית הדין וייתכנו מקרים שבהם הקבילות תישלל ולא ניתן יהיה להגיש את ההקלטה.
מבחן החצרים -המיקום של העובד הוא המיקום המחייב .יש לבחון האם המיקום של העובד הוא המיקום של המעסיק .1
או מיקום אחר .מיקום = חצרים ,ונשאלת השאלה האם העובד מועסק במקום שבו המעסיק הוא הבעלים הוא השוכר
שלו .במילים פשוטות ,אם העובד עובד במשרדי המעסיק ,הרי שמדובר ביחסי עבודה .המרצה למשל אינו עובדי בימים
אלו בחצרי אוניברסיטת בר אילן ולכן לא צולח את המבחן.
מבחן הכלים -נדרש לבחון האם העובד עובד עם כליו האישיים או שמא המעסיק מספק לו את הכלים .למשל ,האם .2
שרברב שמגיע לבצע עבודת שרברבות עושה זאת עם כליו האישיים או לחלופין עם כלי המעסיק שלו .כלים= כל כלי
שהוא ,לרבות מחשבים ,רכבים ,טלפון נייד ,שולחנות וכו' .אם המעסיק סיפק לעובד את הכלים ,הרי שלפי מבחן זה
העובד הוא עובד שכיר .לעומת זאת ,קבלן עצמאי מחזיק בכלים משלו.
שיעור מקוון :7זיהוי יחסי עבודה -מבחנים נוספים
מבחן הפיקוח -אם יש למעסיק יכולת לפקח ,הדבר מצביע על קיומם של יחסי עובד ומעסיק ולהיפך .מהי יכולת פיקוח? .3
הפיקוח נדרש להיות מעשי ולא תאורטי ,כלומר ,נדרש להתקיים פיקוח בפועל .כאשר יכולת הפיקוח היא מצומצמת,
מבחן הפיקוח לא חל .פיקוח יכול להתקיים גם כאשר העובד עובד מרחוק ,למשל האוניברסיטה יכולה לוודא שהמרצה
מעלה את השיעורים למודל ומקליט את השיעורים.
סיכוי וסיכון -המבחן בוחן האם העובד השקיע בעסק או לא השקיע בו .לדוג' מקרה של עובד שעבד בבר ותבע את בעלי .4
הבר בטענה כי עבד בבר ונחשב לעובד שכיר .הנתבע טען כי התובע השקיע כסף בבר ולכן הוא לא בגדר מועסק אלא בגדר
משקיע -היה לו גם סיכון בהשקעה וגם סיכוי להרוויח .כלומר ,אם התובע השקיע בעסק כך שהיה לו סיכוי להרוויח
והיה לו סיכון בהשקעה אזי שהוא ככל הנראה קבלן עצמאי ולא עובד.
חשוב לציין שבתעשיית ההייטק למשל עובדים מקבלים אופציות (וכך יש להם סיכוי) אך אין להם סיכון משום שהם לא
משקיעים כסף שלהם.
השתלבות -האם העובד משולב בארגון? כיצד נבחנת השתלבות? אם העובד מוזמן לישיבות צוות ,ימי כיף ,ימי עיון וכו'. .5
תכלית העסקה -יש לבחון האם הייתה כוונה של המעסיק שהעובד יהיה שכיר שלו? יש לחפש סממנים אובייקטיבים- .6
האם מטרת העסקה הייתה שימוש בכוח אדם עובד (ואז יהיה מדובר בעובד) או שמא הכוונה הייתה לעשות שימוש
במוצר מוגמר (ואז כנראה מדובר בקבלן עצמאי).
חוזה עבודה :כוונה מוצהרת ואמיתית -יש לבחון מה נכתב בחוזה העבודה; האם מהחוזה עולה שמדובר ביחסי .7
עובד-מעסיק או שמא ביחסי קבלן עצמאיים? האם יש הצהרה על כך? פסיקת בין הדין קבעה שיש לייחס למבחן זה
סימה טפרמן
חשיבות פחותה בשל כוח המיקוח החזק של המעסיק .המעסיק עשוי ללחוץ על העובד לחתום על חוזה כאילו היה קבלן
עצמאי על מנת להימנע מלהעניק לו זכויות.
שיעור מקוון :8סיום הנושא של זיהוי עובד שכיר מול קבלן עצמאי
מבחן התלות -האם העובד תלוי במעסיק שלו באופן כמעט מוחלט? כלומר ,אין לו עסק שבמסגרתו מספק שירות דומה .8
ללקוחות אחרים .הלקוח היחידי הוא היחידי כמעט הוא אותו מי שטוענים כלפיו שהוא המעסיק.
פס"ד צדקה -צדקה היה כתב של קול ישראל במשך שנים רבות מלונדון .הוא היה כתב כמעט בלעדי של קול ישראל בגלי
צה"ל במשך שנים כך שכמעט ולא היו לו לקוחות נוספים .הייתה כאן למעשה התקיימות מאוד חזקה של מבחן התלות,
כך שאף על פי שפיזית ישב "מעבר לים" (לא מתקיים מבחן החצרים ,מבחן הכלים בסימן שאלה) ,מבחן התלות היה כה
דומיננטי עד שבסופו של דבר דעת הרוב קבעה שיש לראות בו עובד שכיר ולתת לו את הזכויות הכרוכות בכך .פסק הדין
מעיד על כך שמבחן התלות הוא מבחן בעל ערך בעיני בית הדין שלעיתים גובר על מבחנים אחרים.
פס"ד פיליפ ליברמן נ' מקורות -גם במקרה זה מבחן התלות קיבל משקל רב .מדובר בצוללן במקצועו שעסק במשך שנים
כקבלן עצמאי בבדיקת מי מקורות .בית הדין הארצי לעבודה קבע כי הוא עובד שכיר נוכח התרשמותו שליברמן עסק
במקורות והיה בקשר איתם בלבד .פסק דין זה מדגיש שוב את חשיבותו של מבחן התלות .חשוב לציין שמבחן זה היה
רלוונטי יותר בעבר שכן עובדים נהגו לעבוד שנים רבות באותו מקום עבודה ,בעוד שכיום אנשים נוטים לעבור בין
מקומות עבודה בתדירות גבוהה בהרבה.
הצגה כלפי צדדים שלישיים -כיצד הוצג העובד? האם הוצג כעובד או שמא כקבלן עצמאי? האמצעים הקלאסיים להצגת .9
אותו אדם כעובד /כקבלן עצמאי הם אמצעים שננקטים כלפי צדדים שלישיים .כלומר ,כלפי הרשויות (רשויות המס
והביטוח הלאומי) .למשל ,האם המעסיק הוציא לעובד שטר או שמא העובד הנפיק חשבוניות מס .במצב הראשון נזהה
יחסי עבודה ובמצב השני מדובר יהיה בעובד/קבלן עצמאי.
העסקה של עובדים -אם העובד העסיק בעצמו במקביל עובדים אחרים ,אזי שמדובר בעובד עצמאי ולא בשכיר .אחד .10
המקרים שהגיע בפני בית הדין עסק בחברה משכנת שהעסיקה מנהל חשבונות פעמיים בשבוע במשרד מסודר במשרדי
החברה .אחרי 20שנה נותק הקשר בין הצדדים ומנהל החשבונות הגיש כנגד החברה תביעה .החברה טענה כי הוא היה
קבלן עצמאי בעוד שהוא טען כי עבד כעובד שכיר .בסופו של דבר תביעתו נדחתה על בסיס המבחן של העסקת עובדים.
מסתבר שבמקביל ניהל משרד אחר שבו הועסקו מספר עובדים ואלו אף סייעו לו בטיפול בענייניה של החברה המשכנת.
גליה סמו נ' נעמת -פסק דין שהגיע עד לבית הדין הארצי .מדובר היה בעובדת בעלת מוגבלות שביקשה לחפש עבודה חרף
מוגבלותה .היא קיבלה במקביל קצבת נכות בביטוח לאומי ובמצב כזה ,ככל שהייתה מוצאת עבודה ,הייתה נדרשת
לוותר על קצבת הנכות (לימים חוק זה בוטל) .מי שקיבל את גליה לעבודה הייתה נעמת ,אשר הציבה אותה כסייעת
לגננת .מדובר כאמור בעובדת עם מוגבלות שלא יכולה להיות סייעת ולא יכולה לשאת באחריות כזו .אותה עובדת עבדה
במשך 11שנה ולא קיבלה כל שכר .אף על פי כן היא הייתה מרוצה שכן נהנתה מאוד בחברת הילדים .כמו כן ,בכל אותה
עת היא קיבלה קצבה מביטוח לאומי ולא גילתה להם על כך שעובדת במקביל בנעמת .לפיכך ,נעמת ראתה בה כמתנדבת
והיא מצידה ראתה עצמה כמתנדבת .לאחר 11שנים נעמת החליטה להיפרד מגליה אך האחרונה סירבה לקבל את הגזרה
והחליטה להגיש נגדם תביעה .מרבית המבחנים לזיהוי יחסי עבודה הצביעו על כך שדליה הינה עובדת שכירה של נעמת,
ולכן בית הדין החליט שמדובר במקרה זה בעובדת שכירה .מאחר והגן הינו פועל לשירות לקהילה אלא גן שמקבל כסף
מההורים.
שיעור:ZOOM 4
זיהוי של יחסי עובד ומעסיק
חשוב לעובד לדעת מישהו המעסיק האמיתי שלו לגביית פיצויים וזכויות (מעסיק אחד יוכל להיות עמיד והשני לא).
המבחנים (מסתמכים על יותר מבחנים כאשר אין תשובה חד משמעית במבחן אחד):
מי קיבל את העובד לעבודה? (לא המבחן היחידי כי יש חברות כוח אדם) )1
מי קבע את תנאי העבודה? )2
מי משלם את השכר? (לא המבחן היחידי ,חברות חיצוניות שמשלמות במקום המעסיק) )3
מי מפטר את העובד? (בעייתי ,לא תמיד יודעים מי .במידה ואם הייתה התפטרות שואלים "מי יכל לפטר אותי" )4
ביטוח לאומי נגד אליהו דיין .בעיה של העסקה כתף לצד כתף .עובד ביטוח לאומי ואחד עובד של תאגיד אחר .העובד האחרון
טען שהמעסיק שלו הינו ביטוח לאומי כי הוא עשה בדיוק את אותה העבודה של עובד ביטוח לאומי במשך שנים רבות .בית
הדין פסק לטובת העובד של התאגיד האחר.
**"המשתמש" .זה שמשתמש בשירותיו של העובד .לאו דווקא המעסיק .בדרכ חברות גדולות עם תנאים טובים.
קיזוז והשבה
המעסיק דורש צדק כלכלי שמתבטא בחוק של קיזוז והשבה.
כאשר יש שינוי למפרע של המעמד מקבלן עצמאי לעובד שכיר ישנו כלל (על בית הדין הארצי) של קיזוז והשבה .שמחשב את
הפער.
אם אתם מחייבים אותי בסכומים נוספים כאילו שהקבלן העצמאי הפך לעובד שכר ותקזזו מהמעסיק את הפער ולא תחייבו
אותי בכפילות .נדרש להציג ראיות על כך.
הקיזוז ייעשה רק אם ההשתכרות של הקבלן הייתה גדולה מ.30%
שיעור -ZOOM 6-7תהליכי מיון (קבלה לפני התקבלות לחברה ,קידום ,העברה לתפקיד אחד ,או שינוי אחריות
או סיום עבודה) וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה
תביעות על בסיס חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (פיצוי כספי גם אם לא נגרם נזק וכפייה להחזיר לעבודה) יכולות להגיע
מכיוון החוק לשמירת כבוד האדם וחירותו (רק אם נגרם נזק אפילו נפשי) והחוק למניעת אפליה בשל מוגבלות.
קבלה לעבודה .ע"י פרסום עצמי ,חברת כוח אדם ,פלטפורמות חברתיות. )1
דרושים דיילים באלעל :גם כשיש שונות רלוונטית לתפקיד (אלעל גובה מינ 160סמ) המעסיק נדרש לספק אמצעים לגשר
על הפער הזה.
דרושים איגוד לכיבוי והצלה :רק מי ששירת בצבא .כלומר חשש לאפליה על גזע-לאום.
סימה טפרמן
אליס מילר נ חיל האוויר רצתה להתקבל אבל חיל האוויר אמר שזה יעלה המון כסף להכשיר נשים .בג"צ הכריח את חיל
האוויר לקבל נשים לקורס טייס .למרות שהעלויות גבוהות (מגורים נפרדים לנשים ,נשים נכנסות להריון ולא יכולות לטוס,
ילדים וכו) מאחר ותלוי מי המעסיק .חיל האוויר הוא מעסיק חזק ויש לו כסף ולכן לא נקל ראש ונתקן את השונות.יש גם
איזשהי זכות מוסרית.
ככל שהמעסיק הוא חלש יותר או רחוק מהציבור (לא גוף ציבורי) אז הדרישה לתקן את השונות תהא נמוכה יותר.
פסק דין נ' גסטטנרטק חברת מכונות צילום שלא קיבלה לעבודה נשים .בטענה שיהיה קשה להם פיסית .בית הדין תבע
שהמעסיק צריך לתקן את השונות (לקנות מריצה או מנוף) ע"י הוצאה כספית.
עמוס סופר נ' רשת אורט ישראל פסק הדין מתייחס לסוגיה של הפרטים שאדם צריך לגלות על עצמו .עולה בהקשר של הגנת
הפרטיות ושוויון .בענייננו ,המועמד לעבודה מילא שאלון והלכה למעשה כבר התקבל לעבודה והיה חסר אישור פורמלי .הוא
יכול היה להבין שהתקבל לעבודה ,ורגע לפני שהתחיל לעבוד פתאום איכשהו המעסיק גילה שהוא עבד בבית ספר קודם של
רשת אורט ופוטר מטעמים פדגוגיים .כשמדובר בפיטורי מורים יש כל מיני נימוקי פיטורים ,אולם פיטורים מנימוק פדגוגי זה
אומר שאותו אדם לא מתאים להיות מורה ,וזה נעשה בד״כ לאחר בחינה של כמה פעמים ,והזדמנות למורה .עמוס טען שהוא
כבר התקבל וביקש לאכוף את חוזה העבודה .רשת אורט אמרה שאם היו יודעים שפוטר מסיבות פדגוגיות לא היו שוקלים
לקבל אותו לעבודה .עמוס אמר שהוא מילא את השאלון ומה שהיה כתוב הוא סימן .בנוסף ,הוא פוטר מבית ספר של רשת
אורט – זה תפקידם לבדוק .בית הדין קבע חובת תום הלב המוגברת ובכללה חובת הגילוי המוגברת חלים לא רק על מעביד.
הם חלים גם על עובד .המינימום הנדרש הוא גילוי ניסיון קודם במקצוע ואי הצלחה בו .בעיקר נכון הדבר כשמדובר במקצוע
כמו הוראה.
פסק דין ראשון ותקדימי לאפלייה עקיפה עפ"י חוק שוויון הזדמנויות .למרות שלא נגרם נזק ממשי
הוא הסכים ללכת למעבדה הפרטית הזו והתוצאה הייתה שהוא עלול להיות מעורב בתאונות בסבירות גבוהה (בעקבות הגיל
וכו') .פנה לבית הדין וזכה .אין עילה משפטית למנוע ממנו להיות נהג .התוצאה -לא לפטר אלא אפשרי להעבירו להיות נהג לא
לתלמידים אלא למטרה אחרת .בית הדין קבע גם שרק מוטי הוכרח ללכת למבחן הזה ,מפאת גילו.
מוצאפי נ' בנק לאומי .הבנק החליט לאפשר למבוגרים (מעל )50לעבוד בבנק .אך הציע לועד העובדים תנאים פחותים יותר
מעובדים צעירים (בלי קביעות ולא אותם התנאים כמו עובדים "רגילים") .הוסכם ונחתם הסכם קיבוצי ("הסכם
הקשישים") .מוצפי עבד 12שנים בבנק ,הבנק לבסוף פיטר אותו .הוא תבע את הבנק כי הוא רצה לקבל את התנאים
הנורמליים .בית הדין קבע לבטל את ההסכם הקיים (מאוד חריג בדר"כ בתי הדין לא מתערבים בהסכמים קיבוציים
חתומים) ,על סמך אפלייה בוטה מחמת גיל והעניק פיצוי .בית הדין הארצי תמך בזה והוסיף פיצויים.
חוקי יסוד :הם הבסיס להכל ,להרבה מאד מהכללים ,מפסקי הדין ,ההצדקות והנימוקים .את פירמידה הזאת תמיד .1
נצטרך לזכור .ככל שיש אינטרס או זכות שהיא לגיטימית ,עדיין יהיה עקרון חשוב מעליה .אם יש סתירה בין הרבדים אז
הרבד הרחב יותר הוא "המנצח" והחשוב יותר .בראש ובראשונה שני חוקי יסוד שמשליכים על כל תחום משפט העבודה
– כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק ( .זכויות חברתיות וחוקיות כמו שוויון הזדמנויות בעבודה ,זכות פרטיות ,חופש
הביטוי ,התאגדות)
חקיקה ראשית/מגן :הם בדרגה אחת מתחת לחוקי היסוד .אלה הם החוקים שמבטיחים את הבסיס שבתנאי העבודה .2
(שכר מינימום ,ימי מנוחה ,מחלה) ,והם חולשים גם בקומה גבוהה ביותר על הפירמידה.
תקנות –דברי חקיקה/צווי הרחבה( .תקנות המתוקנות ע"י שר כלשהו באישור הכנסת כהרחבה להסכמים קיבוציים). .3
שואבים את כוחם מהסכמים קיבוציים כללים .למשל דמי נסיעות ,פנסיה ודמי הבראה לא נקבעו מכוח חוק ,אלא מכוח
צו הרחבה .יש להם תוקף ומשמעות כמעט כמו חוק .המעסיק מחוייב לתת גם אם העובד לא רוצה.
הסכמים/הסדרים קיבוציים( .ההסתדרות הכללית לדוג') .הסכם קיבוצי מיוחד/מפעלי הסכם שנחתם עם מעסיק אחד .4
ספציפי ומוככוון קהל העובדים שלו .הסכם קיבוצי כללי נחתם עם כמה מעסיקים ,רחב יותר .הסדר קיבוצי משהו פחות
מוסדר מהסכם יכול להיות יותר כנוהג ולא כתוב.
סימה טפרמן
הוראות בחוזה עבודה אישי בכתב ובע"פ :כתב ובע"פ שווה באותה המידה ,נמצא כמעט בתחתית בחשיבותו .זה לא .5
אומר שאין משמעות למה שכתוב בו ,אך זה בהחלט אומר שיש נורמות חשובות ומכריעות יותר ממה שכתוב בחוזה
האישי.
נוהג :נוהג הוא משהו שמשתרש שנים ארוכות ופועלים על פיו (קשה להוכיח אותו הוא מתמסמס ועל כן נמוך .6
בחשיבותו) ,ומכוחו לעיתים קמות זכויות לעובד .לדוג' חופשה ללא תשלום לירח דבש ,בונוסים במכירות ,מתנות לחג.
למעסיק יותר קל להשתחרר מנוהג מבחינה מול בית דין בהתאם להענקת הודעה מוקדמת שתעיד על תום לב ,לעובדים
על הפסקת הנוהג (דוג' פס"ד שעון הזהב).
נאמנות ותום לב (הגינות) .חשיבות נמוכה כי קשה מאוד להגדירו .האם הייתה כוונת מזיד בפעולה שניעשת. .7
היגיון הפירמידה :כ כל שיש אינטרס או זכות שהיא לגיטימית ,עדיין יהיה יתרון לנורמה שנמצאת בבסיס פירמידה
שמתחתיו .גם אם ישנו חוזה עבודה אישי שקובע הוראה מסוימת ,ייתכן וביהמ"ש יתערב ויפסוק בניגוד לאותה הוראה
בחוזה ,בהתאם לנורמה גבוהה יותר.
הלגיטימיות של העילה :האם הנושא קשור לעבודה? לסעד? לסמכות של בית הדין? לדוג' קבלן עצמאי שזה לא קשור לחוזה
העסקה ,לא יהיה רשאי.
הלגיטימיות של הזהות :חובה שקוימו יחסי עובד-מעסיק ביני לבין מי שאני תובע .קבלן עצמאי/מתנדב/מעמד לא יעבור תנאי
זה (וידון בבית הדין האזרחי בלבד) .לדוג' בעל שתובע את אשתו אין ביניהם יחסי עובד מעביד ולכן ילך לבית הדין לענייני
משפחה.
על בתי הדין האלה ישנה ערכאת ערעור אחת -בית הדין הארצי לעבודה שיושב בירושלים ובראשו נשיאת בית הדין לעבודה.
הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה לא כוללת רק את תחום דיני העבודה ,אלא כוללת גם הליכים שעניינים ביטחון
סוציאלי .כלומר הליכים כנגד המוסד לביטוח לאומי (הליכים לפי חוק הביטוח הלאומי שנוגע לקבלת קצבאות – פגיעות
בעבודה) .הרבה מאד מההלכות בעניינים שונים שנוגעים בדיני עבודה נקבעו אגב נושאים של הליכים בחוק הביטוח הלאומי.
עוד חוק שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בו הוא חוק ביטוח בריאות ממלכתי .כאן הפיקוח השיפוטי נעשה על החלטות
שקובעות קופות החולים (בנושאי סל הבריאות ,התרופות) .כל ההלכות שהתפתחו בעקבות חקיקתו של חוק ביטוח ממלכתי,
כולם פרי פסיקה של בית הדין לעבודה (לרבות אישור של תרופות שלא כלולות בסל הבריאות) .קשת הנושאים שנדונה בבתי
הדין לעבודה רחבה מאד.
צו מניעה -מונע פיטורים של מעסיק או של עובד מפוטר או שליטה.
צו עשה -יתירו למעסיק לעשות מעשה ,ייכון מכשיר אלקטרוני או מייל וכו'
הליך עונשי -לא חלק נכבד מהתעסקות בית הדין .אי אלו עבירות בעבודה בשבת ,שעות עבודה ,העסקת עובדים ללא רשיון,
דברים המחוקקים ע"י שר העבודה.
בית דין לעבודה ,להבדיל מהאבחנה בין בימ"ש השלום למחוזי ,איננו מוגבל בסכום התביעה .הטווח של המתדיינים בבית
הדין לעבודה באמת מכסה את המשק כולו .ולכן ,תהליכים כלכליים שקורים במדינה משליכים באופן ישיר על מה שקורה
בבית הדין לעבודה .האגרה בבית הדין לעבודה היא חצי מהאגרה בבימ"ש רגיל .יש פה כוונה מאד ברורה שנשמרה עד היום –
פתיחת הדלתות לעובד הבודד ,בשכר הנמוך ביותר .וודאי במקרים שהוא פונה לבית הדין לעבודה אחרי שהיחסים עם
המעסיק הסתיימו והוא חסר פרנסה .אדם יכול לפנות גם בעצמו ולייצג את עצמו והרבה מאד הליכים מתנהלים כך .אין
חובה על מתדיין לשכור עורך דין שייצג אותו בהליך .אולם יש קולות הקוראים לעשות שינוי בתחום זה לאור העומס בבית
הדין לעבודה .על אף הגישה הקלה יש עוד כאלה שלא פונים .אי הפנייה היא מהרבה סיבות שניתן להבין – לא רוצה להיתפס
כטיפוס תובע /כשהעסקה מסתיימת לאנשים אין את היכולת לאסוף את עצמם ולהתחיל במאבק מול המעסיק שייתכן שהיה
גוף גדול .הנושא הכלכלי כל כולו מכוון כדי להקל את הגישה לבית הדין.
בית הדין לא כפוף לדיני הראיות .בית הדין מוסמך גם לסטות מהוראות התקנות ,הסיבה לעשות כן היא למען הצדק וחקר
האמת .כלומר לבית הדין לעבודה יש את הכלים לפעול שלא לפי כללים מאד נוקשים .זאת אחת הטענות העיקריות ,בעיקר
של המעסיקים ועורכי הדין ,כנגד בית הדין .זה לא אומר שיש הפקרות .התיק מתנהל כמו תיק בבימ"ש רגיל והוא לרוב ,אלא
אם יש סיבה מיוחדת ,לא יסטה מדיני הראיות.
השופט בבית הדין לעבודה לא יושב לבדו ,אלא עם מותב הכולל נציגי ציבור שמביאים מהידע שלהם (הן משפטי והן
מתחומים אחרים) .נציגי ציבור הם הסיבה לכך שבית הדין לא יכול להיות חלק ממערכת המשפט .רק לאחרונה נשמעו קולות
לאחד את בית הדין לעבוד עם כלל המערכת .במרבית ההליכים יושב הרכב של שלושה .בבית הדין הארצי לעבודה לפעמים
יושב הרכב של 3 ,5שופטים משפטניים ו 2נציגים ציבור ולפעמים 7יחד עם נציגי ציבור .ההרכב המיוחד הזה גם הוא קבוע
בחוק בית הדין לעבודה והרעיון היה ,כמו שהובא מהמשפט הקונטיננטלי (אירופה בעיקר) ,שהשופט ישב כשלצדו 2שופטים
נוספים שאינם בהכרח משפטניים .הם לא מונו לפי חוק יסוד השפיטה אלא מונו בהליך מיוחד לפי חוק בית הדין לעבודה ,ע"י
נשיא בית הדין לעבודה ,והם מביאים מניסיונם בשטח .נציגי הציבור לרוב יהיו אנשים שהתנסו שנים רבות בפעילות בארגוני
עבודה ,ומנגד ,התנסו גם בעבודה ניהולית .יחד מפיקים את המיטב מהניסיון של כולם .יש מעט הליכים של שופט כדן יחיד.
במרבית המקרים צריך לשבת בהרכב.
בין הדין הארצי. )3
תפקידו לפתח את משפט העבודה ויחסי הגומלין בינו לבין ביהמ"ש הרגילים .אין ערעור על בית הדין הארצי לעבודה ,אלא
ע"י הגשת בג"צ לעליון .ההרכב חמישה שופטים ו 3-משפטנים.
סכסוך הסכמים קיבוציים כללים ישירות לארצי מאחר ומעמד הסיכסום וגודלו נכבד מספיק.ד
בג"ץ. )4
כמו כל ערכאה שיפוטית ,פסיקה של ביהמ"ש העליון מחייבים את כל הערכאות שמתחתיו .בג"ץ ,כמו כל הליך אחרו שלו,
שפחות מתערב בנושאים עובדתיים ,אלא אם נעשתה טעות מהותית .התערבותו של ביהמ"ש העליון ,בשבתו כבג"ץ בבית
הדין הארצי ,היא זהירה מאד .גם אם לדעת ביהמ"ש העליון נעשתה טעות והוא היה חושב אחרת ,עדיין ביהמ"ש העליון שם
סימה טפרמן
בעצם בידי בית הדין הארצי לעבודה את התפקיד ואת המומחיות להמשיך ולפתח את דיני העבודה .לפחות ברמת העיקרון
זה לא תמיד כך .בוודאי בנוגע למשפט הקיבוצי ולשביתות שבהם ביהמ"ש העליון מתערב .למעשה הרבה מאד מההלכות
הקובעות נקבעו בידי בג"ץ .אולם הכלל הוא שהערכאה שבידיה לפתח את משפט העבודה זאת הערכאה של בית הדין הארצי
לעבודה.
הסוף.