‫טורי זהב‬ ‫יורה דעה א הלטת שחיטה‬ ‫ש ט תינ ה‬ ‫ג או הגולדי׳‬

‫בפשיעט לא מחמת חסרון ידיעתו הכלים כשלים מדינא ואמיינן ו;״צ כל חרומות ומהיות שגשסמשו בהם בכליסואנשיםששצלומעומאשן‬ ‫‪' I'dr‬‬
‫חילץ)*>י‪,‬׳ ‪ 0‬י׳י׳ ^(נ »י » ר א אוקמי׳ אחזקתיה ועד השתא כשר היה וכן כתבתי בסי׳ קי״טס״ק טמאות משמע אע״ס שיש להם חזקת מהרה לאותן מהדוס לא מהני כיון‬
‫י י ג ’ ״ מ יט׳ חילי! י!■ »׳ ל׳ בשם הב״ח ע״ש וכן העתיק מהיש״ל ס׳ כ״ה ס״ס ט״ז תשובת מהל״מ דאיכא ריעותא במקוה ובטבל שס ה״נ כן הוא כאן וג״כ אין להביא ראיה‬
‫כ״ץ ועל הכלים שהגעילו בני עירו להחזיקו בחשוד למפרע לא יפה כוונו מההיא דקידושין)דף ס״ו( בפלוגתא דר׳ ישמעאל ור״ע דר״ע דהלכסא‬ ‫יד אשדים‬
‫כוותיה גמיר ‪.‬לי' מכהן שנמלא בעל‬ ‫יודע מהגי הקנל® להמיי נמו דלא מחזקי׳ ליה בחשוד למפרע כו׳עד‬
‫]יא[ ’אין צריך שירע כל חילוקי הדינים אלא אם מוס כו׳ ולא יליף מבן גרושה שפסולו‬ ‫ב‬
‫מיהו אם בדקוהו ולא גמיר ודאי יש‬
‫אומר ט על רבר זה הייתי‪),‬ז{מםתפק ושואל קרינן בשנים דוקא וא״כ האי שוחט נמי אין‬ ‫שאי״ לעיייו וייעיו שהי® לאסור כל שחיטתו למפרע ע״כ וכן‬
‫הביא הב״י בספר בדק הבית בסי׳ ביה שפיר יודע עד שאומר)ז( על האסור)יג( מותר‪ :‬ססולו ביחיד כדלקמן סי׳ זה וזה איט‬
‫‪:‬נני י}א להיתר»;דו>י הדור קי״ע כתב א״חבשם התוספתא שאפי׳ הגה ]יב[ ונודקין אותו כדיני הלכות שחיפה שיחנארו לקמן ריש סימן דהא באותו ענין דמסיק שסדיכרל‬
‫ני‪-‬יג י ]יג[ ובדין בדיקת הסכין )“ ( ]יד[ ובדין בדיקת הפימניס לפסול ביחיד דהיינו שיאמר לו שלוף‬
‫נל״י שהניא ‪ W 5‬וכתנ שחט ונקר חלב ואח״כ המיר באותו לאחר שמיפה כמו שיתבאר לקמן סימן כ״ה ‪) .‬הגהות אשיר״י והגהות ואחוי לו שאתה בעל מום ה׳׳נ יטל‬
‫דכל יום הכל כשר ע״ב וע״ל סי׳ קי״ט ‪ :‬מיימוני פ״ד מה״ש( ]טו[ ואם שמפ ולימיה קמן למבדקיה מ"מ יבדקו לומר כאן בוא אראך שאינך יודע הל'‬ ‫שאין‪ .‬ז® מליזר( דעל״ג‬
‫שנעלקנל® אין נודזןין אתריו‪.‬‬
‫נ® הכיג על רא״פו מסנהו' ט על דבר זה כו׳ ‪ .‬כלומר אילו בא בסימנים אם נשחפו רוק ‪ .‬דכל מה דאפשד למיבדר! בדקינן )הריין בשם שחיטה ותו לפי מ״ש התוספות שם‬
‫גמל הלכות וד״ע לדפת הרא״ש ע״ל סכ״ה פי״ג( וכל ‪r‬ה במקומות שלא‬
‫ולכן מסיק ננמצא שאין לו ל »י דין זה הייתי מסתפק בו ושואל ‪ :‬נהגו ליפול קבלה אגל במקומות שנותגין ליפול קבלה כגון בני אשכנז דכתרתי פליגי ודאי אין דמיון להכא ‪.‬‬
‫הנש הרגש® לא עהני קנל®‬
‫מאביו דו דאי לא בדק ששיי !י ובדין בדי ק ת הסכין ‪ .‬שיתבאר והנמשכין אחריהם ‪ .‬אין נוהגין לבדוק אמריו כלל וכמו שנחבאד ‪) :‬ד״ע( ‪ :‬ושוב יש ראייה לפסק רמ״א בזה‬
‫מדברי תשובת הרשג״א כץ׳ רי״ח‬ ‫ולדין לפגעיל ®נלים ונ׳יח לקמן סי׳ י״ח ט״ש‪ :‬י א ש חי ט תו‬
‫שמא ג ־ מי שיודעק בו שאינו יודע הלכות שחיטה אפילו‬ ‫פכ׳־ע ישהו מעל׳׳ע אך אנו‬
‫הנ״ו נוהני® לו קנלה יכול פסולה ‪ .‬דכיון דאינו יודע ה״ש‬
‫ששאלוהו באחד שלא ידע הלכות‬
‫שחיטה ורלו להכשיר שמיטתו ששחט‬ ‫וראוי׳‬ ‫הגונה‬ ‫שחיטה‬ ‫פעמים‬ ‫ה׳‬ ‫או‬ ‫ד׳‬ ‫לפנינו‬ ‫שחט‬ ‫להיות האג א׳ מהן ע״ש ‪ .‬פעמים שהה ודרס ולא ידע פי׳ ואינו‬
‫שחיטה‬ ‫אצל‬ ‫מצויים‬ ‫רוב‬ ‫מצד‬ ‫כבר‬ ‫לבין עצמו יא שחיטתו ) ע ( פסול׳‬ ‫אח״ב בינו לבי׳‬
‫ושחט אח"כ‬
‫ושחמ‬ ‫מרגיש‬
‫מרגיש‬ ‫ימהפע״א שסגאתי ™אר‬
‫‪1 , ,‬־י‪■ ; ................‬־־■ ־ ‪■-‬״ ־׳־־ —‬ ‫‪, ,‬‬ ‫־ ־ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ו ד‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דמהני הקנו® שלא ל»ייין<‬
‫לעעדע ‪! .‬מל להנייע שאם כו ושמא עתה שכח ועד הנה ידע כל ההלכות וא״כ כשר כל הבשר והכלים והשיב וז״ל ראובן זה אין אוכלין‪.‬משחיטתו ואין אומרים במי שנבדק‬
‫^ו «י ”נכ^ות ”ם?‪3‬א^®® ואינו יודע רוב מצויין כו׳ וכן אין אומרים העמד על חזקתו אלא מי שהוחזק משחילה כסכין שבדקוהו ושחטו בו ואח״כ נמצא פגום וכן במקוה שנמדד‬
‫הקנל^שאיננסתס‪-‬ישלהתמייד ואפ״ה פליגי בהו וכו׳ אבל הכא איזה חזקה יש לוכדי שנאמר נעמידנו על חזקתו שמא לא למד ולא ידע ולא הוחזק לפיכך איני רואה שום‬
‫מכשר למה ששחט ולא בכלים שנתבשלו בהם ואין כאן אלא מד ספק ספק אירע לו ספק לא אירע עכ״ל מזה למד רמ״אמ״שדאס נטל קבלה‬
‫^ י ' ן ■' אין מטריפין למפרע וק״ל דא״ה שכונס הישב״א דבמקוס שיש חזקה שפיר סמכינן אחזקה מאי מייתי מההיא דסכין הא לא סמכינן טל חזקה שם רק‬
‫לר״ח אבל אליבא דהלכתא בפיק שיבר עצמות ותו דהרפב״א עצמו כתב בח״ה החרוך וז״ל וא״ת אפילו בשיבר בה עצמות נימא בהמה בחייה בחזקת‬ ‫^‬ ‫^ ^ייי‪1‬‬
‫איסור עומדת כדר״ה דקי״ל כוותיה וי״ל שאני הכא הוא>*ובדק הסכין תחלה ובהמה שחוטה לפניך־מימל אמרינן העמד הסכין על חזקתו ופגימה ‪V‬‬ ‫^‬
‫טקיה דידיע נטי שיייר׳ « « ע״י שבירת עצמות היתה פד כאן ש״מ דחזקה דסכין אזלא נגד חזקה דבהמה ואין לנו היתר אלא בשבירת עצמות ותו השה לי אי תמצא בנדון‬
‫“ ״ ”‪ 7‬דידן היתר מכח ס״ס שאמרנו קשהדהא גם בתשובת הרשב״א יש לנו ס״ס א׳ שמא ידע כבר ושכח ב׳ שמא לא אירע לו פסול ותו במקוה ודאי קי״ל‬
‫מם־י) לחי׳ ב׳ יתום׳ ניי! לאסור אף בלאיכא חזקה להתיר ולפי הנראה דהרשב״א כתבהך חשובה לרווחא דמילתא ובא לומר דאףשיש מחלוקת דהיינו רב הונא ורב‬
‫חסדא לעדן סכין ולענין מקוה רבנן ור״א בגיטין)דף ל״א( ואיכא מ״דדמהני חזקה דהיתרא שאני הכא דלכ״ע אסור דאין כאן חזקה לגמרי‬ ‫‪',*!,n‬‬
‫גדוק ! )שם( ואין אוסרים וזהו שכתב הרב ואפ״ה פליגי בהו ובאמת לא העתיק ב״י הנך ג׳ חיבות *ואפ״ה *פליגי ^יבהו והוא שלא במתכוין אבל לפי האמת נחכוין‬
‫הרשב״אצזה דאפילו במקום דאיכא חזקה ישפלוגתא והבא אליבא דכ״ע אסור זהו הדרך ישמן אור לפי ע״ד אבל לפי ההלכה דקי״ל כרב‬
‫גיגה! הא' אף דאסרינן דוב חסדא דוקאפשיבר עצמות אבל בלאו הכי לא מהני ס״ס והיינו מטעם בהמה בחזקת איסור עומדת פד שיודע לך שנשחטה ?ראוי פסול זה‬
‫השוחט למפרע וכ״כרשב״א בהדי׳ בתשובה סי׳ ת״א ועוד ראיהממ״ש המרדכי פ׳ מי שמת במלמד שהתנה ב״ה עמו לנסותו אם יודע ללמוד‬
‫וס״ט הא היינא שאדם וה ולא נסוהו תחילה דאמרינן כיון דהשתא ידע מעיקרא גמי ידע ואזלינן בתר השתא ה״נ בנידון דידן כיון‪ .‬שעכשיו לא ידע מעיקרא נמי לא ידע‬
‫וא״ל שאני הכא דאנן ידעינן שעכ״פ »גם אמת ידט כשנטל קבלה זה אינו דהמפ במלמד נמי פשוט דמחחילה לא ידע דהא לא נולדה'הידיעה‬ ‫ייייך ‪■°‬‬
‫פחדהדהיב עחחחוא^משרם ‪.‬מבטן אמו טמו ואפ״ה אזלינן בתר השתא וא״ל שאני התם דפסקהמררכי כרבי נתן דס״לדאזלי' בתר השתא לענין מתנת שכיב מרע ואנן קי״ל‬
‫‪-‬ולםד יהי׳ טופחה כרבנן דפליגי הסם מל ר׳ ? ‪ p‬זה אינו דלא פליגיהחם אלא דס״ל המוציא מחבירו‪,‬עליו הראיה א״כ כ״ש כאן בספק איסור דאזלינןלחומרא‬
‫יהוא‬
‫ששכח יי״ל^וד״יהשתא וע״כ אומר אני אף כי דבר זה נפתח בגדולים שבעל אגודה פסקו להיתר ורמ״א מביאו נסתיים בקטני׳ כמוני מחמת הראיות שביררנו להחמיר‬
‫הוא ד»הד» להייה ״ י ף ולאסור הבשר שישנו עדיין משחיטתו של שוחט זה ולא יאכל והכלי׳ הידועי׳ שנתבשלו בו מהם יש לאוסרם והרוצה להקל יראה בעיניו שיסמר‬
‫וטרהיג‪,‬‬
‫'‬
‫בהל׳ שחיע׳ וכתוב בהצהו׳‬ ‫מספקא ’להו כמה י‬
‫מילי‬ ‫■‬ ‫■‬
‫חכמי׳ נמי‬ ‫ביאר השפם ■‬
‫דהא‬ ‫בנין שזכרנו ואחר יאכל כן נראה לע׳׳ד‪):‬ז(סםתפק ושואל‪ .‬במרדכי ׳‬ ‫דאטריג] ככל‬
‫ביאור הגר״א‬ ‫חידושי רע״ק‬ ‫!"*י ענשיו היה נשל ‪ .‬אבל‬
‫נ תב ניד( ! ‪ p‬אגן אמרי' נו'‬
‫טט״ש ם' _א׳ ואלו חן‬ ‫)ליקוט( א״צ שירע בו' ‪_ _ .‬‬
‫עט״וי וז ‪. . .‬‬
‫לו' ‪ •.‬ע®‬ ‫‪ ].‬י א [‪ .‬א*צ שירע‬
‫שייי ני‬ ‫נהמה לא אהיעי היינו דהוי ם״ם אם ב) אי) חילוק בי) הריעותא בסנין או בבהמה אלא‬ ‫יר״ל שאגי חזקת נשרוה ‪.‬‬
‫הלכות שחיטה נו' טשטע דוקא אלו שמצוין כל עת ועד‪,‬נ*א שים ר״ה ניון שאין מ'‬ ‫דעיקר החילוק סנה ס״ם אם רן אם איתא דאג] ם״ל דלא ר‪,‬וי ם״ם לדיר] דקיי״ל כר״ה‬ ‫דהוה ודאי דסשגולד עד לא‬
‫)ע״י( ! )ליקוט( איצ נו'‪ ,‬טדקאטר שפט' א' ואלו הן הלנות שחיטר‪,‬וער׳ג״אשםר״ח‬ ‫בשינר נ ח עצטית ישאר קושי' הש״ס טמבל ועלר‪ ,‬דהא שם דנהעסק נאוהי טין חיי נטו‬ ‫הטא היה אדם נשר ואסריגן‬
‫שינר נח עצמות טשוס להוי ס״ם באהחזק איסולא והוי נטו סלנא וסלנא נעין פטוךטיעוטא כיון נ ו' ונראה נו' ‪ ,‬ר״ל כל דכר הרגיל ת״ש בהנ״ה ונודקין נו׳ ר״ל שצריך לידע ביל‬ ‫הנטידנו »ל חזקהו ‪ .‬אנל‬
‫אלו ולבן בודקין נ״נ נו' ועחג״א שם ר׳יר‪ .‬וו׳א מפיק י‪.‬ו' )ע"נ( ‪ ] :‬י ג [ ובודקין אותו‬ ‫לחוקר טש״ה גונל להקל נשיבר נר‪ ,‬עונסיה דחוקה איסור נסתלק טיח הס׳׳ם וחולין גטצוי‬ ‫שחי' טומהה איגי ודאי נ״א‬
‫נו' ‪ .‬שט ט' א' נל סנה נו' ואלו נו׳ ונטש״ל נס״א דלנתחילה צדיך לבודקו ו‬ ‫נעצם אבל בטבל ועלה דליבא ם'ם קיימא החזקת איטור בתקפו ואולי י״ל דנהי דלהך‬ ‫הייני אסרי' רוג ‪ I'WD‬נו׳ ‪.‬‬
‫ובדין בדיקת הסנין ‪ .‬עי' תום' שם ד׳ה כולהו ‪ .‬וי״ל ראיירי ני׳ ועט׳׳ש לטטד‪! .‬‬ ‫תירוצא רתום' בטי' הסוניא דמשני סכין אתרעי מולח דגם אג) טשוינן ליח לס״ס ט״ט‬ ‫י»"נ נו ה לא שיין העטידנו‬
‫יו*[ וברין בו'‪ .‬הטש״ש הטבח צריך שיבדוק הו' ועי׳ רש״י שט דיה כולהו חננחי בו' ‪:‬‬ ‫בזה לא נקטי' בהךתירוצא אלא יכוונה הפוניא בפשוטו ריש חילוק בין שהריעותא בדבר‬ ‫דפן לא היה סנולס סוסחה ‪.‬‬
‫טו[ ואם שחט בו' דבל בו' ‪ .‬כט״ש בס׳א בש״ע דבל הינא דאפשר לא ססכינן ארוג‬ ‫שיש'בו החוקה‪ .‬או שחריעיתא בדבר אחר‪ .‬וכסו שנראה בבירור דהא להן תימצא דליבא‬ ‫וגייל לאילי יש ללמוד טוח‬
‫׳ טצויין‬ ‫חילוק אלא סנה ם"פ טטילא גם בשיבר בה עצמות ההיתר רק סכה פ׳ם אם נ) היכא רהסבי)‬ ‫הינ א רטנשילין ננכלי משום‬
‫קטן רק כמלא ציאר רליכא פ״ם יר‪,‬יר‪ .‬אסור ולא פציגו לדינא חילוק זד‪ .‬אע׳׳כ דלא קיי״לרחד תימצא דד‪.‬תופ׳ ‪ .‬אלא רט״ם על קושייתם דאף גסנין אתרע ליתפר נטו טקיה שגטדד ‪.‬‬ ‫דסדתה נד‪.‬אי לסי' ם"ט סעיף‬
‫ע״ז טוזלקיס דד‪.‬נא דהוי פ״ם ואנן ס׳׳ל כאמת דלא‪.‬ר‪.‬וי ס״ס ואסרי׳ באטת בלא שיבר נ ה עצפות רדפי לטקות שנפרד אנל בשיכר נר‪ .‬עצמות ס״ל לדקל בלא ט׳ם דל״י לטקוד‪,‬‬ ‫*' ופי' קי׳׳ה טניף י' אס‬
‫שנפרד ניון רשינד בה עצמות ולטבל ועלד‪ .‬ג״נ לא רם׳ ניון רנהטה לא אהוע ועדיין קשה ראם ניטאדלר״ההוי פ״ם טעליא וגט גיסא דשינוי' רפכין אתרע אינו פטעם ס׳ט‬ ‫אילע סנם שניה שעשה‬
‫אלא דטחלק בין חריעותא בטקוס החוקה או לא היא גופא תיקשי אטאי לא טשני הש׳יס בפשוטו לחלק מרין• טבל‪ .‬ועלה דהנא ד‪1‬י ס״ם זולת שנאמר דנאטת גסלו״ח לא הוי‬ ‫הנכרי ונודע שלא עשה נדין‬
‫ט״ם טעליא והחילוק גץ סכין לפקוד‪ ,‬שנטרד נאמת נתימצא קמאי רתום' כיון רל״ש בו חסר ואתאי או משום רעצם ודאי פונם ואנן קיי׳ל נו׳ ה בלא שיבר בה עצמות‬ ‫והדי ‪ m‬׳ ‪ p‬רלא טרחה‪.‬נאםד‬
‫•י כ ס ה ״ ד ‪ .‬תטיר‪ .‬ל' שנתב בן בפשיטות הא חרשב״א בתשו׳ טיטן חרי׳׳ט אוסר בחשוד על טי‪ .‬ששחט לטיפרע עיץ שם •‬ ‫וט״ט רק בליכא ם״ס אבל נטקוס פ״ם‬ ‫‪1‬ם פה שעשה םקידפל‪ 1‬ה‪.‬ולא‬
‫אסרי^ עד הגה הי׳ סרהה ‪.‬‬
‫כ אד הי ט ב‬ ‫פתחי ת שו ב ח‬ ‫והשהא היא־דחוניף ‪ ,‬ועמ״ש‬
‫נגליון הגה ש׳ע נאן ע״ה ועיין נתשוכת גנעת שאו) םי»ן י״ז פ>שאל ?שוחט שנא )שני נימ דין והוד® ש»״פ הרוג כש״ך ולא דמי לבהמה שנמצאת פיסה דאמרינן בסימן ס״א שהנגינולו שגעשו ממנה‬
‫כשרים אס נוכל לומר השתא הוא דנסרפה ‪ .‬דהחם יש לומד משעה שנולדה כשרה‬ ‫שהיי®‬ ‫נשמיט®‬ ‫®סוסליס‬ ‫דנריס‬ ‫שעמים‬ ‫נמה‬ ‫ועטה‬ ‫נדאוי‬ ‫שחנו‬ ‫לא‬ ‫זה‬ ‫ומחמת‬ ‫נשכחת‬ ‫שחנו‬ ‫אין סםריאין ‪) .‬ובש״ך נאן‬
‫הנשי היפה והשתא הוא דננורפה אגל הכא ע״כ משעה שנולד לא ידע כלום ‪ -‬עוד שם‬ ‫יל‪ (/‬ה' טט״ש לחיק נין דים® נו' ונקש מהם )כויות לו סדר הפונה על המעשים רעים שעשה «ה דינו של‬
‫סקוה דהכא אינא ח׳ ונם והשומן שיש עדיין נזשחיעש ז® ®שופע והשיב}®יתר ואינו נאמן מפום ואין אום מפיס ע‪5‬מו‬
‫רונא נראה דלא נחיה לט״ש ישע אף נכהאי גוונא ע״ש נארינות ‪ .‬ועי' נשו׳׳ת חות יאיר סוף סי' ע״ג נאש® שאומרת דרך כמה תירוצים י‪ .‬וכתב עוד מי שהיה בודק ואמ״כ יצא סריפה מפתת ידו בפשיעתו‬
‫דהרשנ׳א חרהי קאמר(‪):‬ק״ו תשונה שזינת® ונן נהשוד® הנועל לנגואי שם ואם אומד ורך השונה )א שיין אין אדם לא מחמת חסרון ידיעתו הכלים כשרים מדיגא ואמריק אוקיוא אחזקתו דעד‬
‫סק״ג( על פטך ‪ .‬שינדקגו מע״ר אך לא הביא שם שוס ראי® ע״ז ובאמת מבואי נן נתוס' נ"מ ד ‪j‬׳ ע'נ טוו•® השתא כפר היה ואפילו מי שהמיר דתו אין חשוד למפרע שאס שחס והנער דתו‬
‫אהד השהיסד‪ . ,‬עי' בפ״ז מ® אס ייצה ע״ש )ועיין כתשזנת חתם סוסי סימן ו׳ שנתב דמיביי ®תום׳ שם אין ראי® באותו‪ ,‬יום דכשר)מיהו‪ .‬אם בדקוהו ולא נמיר ודאי יש לאסור כל שחינושו למסרע(‪:‬‬
‫לקסן ריש ‪ ' 0‬ע״א ונ ש״ן או הניא שם יאיה אמרת ‪ .‬ועל מ״ש ®חו״י הנ״ל יה״ה נהחודה הנועל חולק עליו ע׳ש וע'‬
‫סוף ט׳ ע׳ו‪) :‬שם סק״ד( ו ל א נתפזנת נו*נ חלק אה״ע סימן ע״א וננו״נ תניינא סימן ׳״נ הנאתיו נה׳ח לאה״ע סימן )יב( פותר ‪ .‬והסעס איתא בט״ז שהרי גס חכמים גדולים מססקא להם בהמה‬
‫אסרינן גנ ה׳ג לוג סצוים קע״ו נרו־ נד״ה‪-‬בגגים לדני ‪ .‬ועי' עוד נת' ח״ס סי' נ״נ ויונא קצת לקמן סימן נ׳ ס׳ק מילי בישלכות שחיסי‪ .‬ומיהו כתב כמהות מיימוני שעכ״ס צריך שידע ששהיות‬
‫א׳ ש טוטחש הן ‪ .‬וי׳ל לט״ש ח' דשם לא ®חליע הובר לומר ונאמן בהוד® דרך תשונה ואף שהתוו® נחליו ע׳ש עוד( שוג מצנורסוח שהוא דבר הרגיל ‪ .‬אם נכנס גמקולין וראה פנים שוחנוי] ב׳‬
‫ג ם׳ סדי הואר פק״ג דפעם מצאתי צשו״ת שיבח ציון מהגאון מהר״ש לנוא גר״ו סימן ניג שהאייך בענין כזה )אביא בסמות ואמר שאחד מהם שהה ואינו יודע איזהו והס שותקים פסק בשבות יעקב‬
‫יזב ם»וי) נו׳ משוס רמרתת דבריו לקמן ס״ק י״ודיוועפו ג״נ דבכה׳ג ל׳ש א׳א מע״ל ויש לאסור נל הבשר שיש עדיין‬
‫שסא י>ץ!קל ויצטרך לשלט בעין ונם כל כלי ראשון הבלוע מנשי זה מ״ש( ‪ .‬ונראה ואף ליכוי הג׳ש הנ״ל ווקא אם שאלה מ״ג דאם אומי העד אחס ידעתם שיש ססק בשחיעה והס שותקים מפריסץ‬
‫כיק דאיגי סיפחה ‪ .‬ואם כן אמי שעשה דנייה התופלים כשמיעה מדאורייתא אינו נאמן אבל אס אמי שעשה ובדים הפוסליס אבל אס לא אמר אפם ידעתם ־אפילו שמקו אין בכך כלום ‪ .‬כחב בית יעקב‬
‫א׳ ה שא״* ראיה סמילא מייננן יש לאסור לתמ״ש התומים ננללי מנו אות ק״ה ינדרננן אדם מע״י ע״ש אמנם ראיתי סי׳ ד' אם אומר על מותי אסור אף שאומר על אסוי אסור ואין אומד על‬
‫י»ל החב ‪ ,‬או ׳׳*ל דרוב נמשונת נריח אנ ד » מלק אה״ע סימן י״ג שהאייך לחלוק עליו והעלה ואף בדרננן אין אדם אסור מותר יש להעביר השוחט ההוא ועי׳ בס' ב״ד סימן ו' ; )יג( פסולה ‪.‬‬
‫סוסחי׳ אינן סקלקלים ווהו מע״ר ע״ש א״נ גס נזה יש להתיר מ״מ אששר דאה אמי שעשה שהיה משהו וכיוצא שאין‬
‫חאפור לכיון דלא ידע הלכות שחיטה שמא פעמים שהה ודיס ואינו מרגיש ‪ .‬דכיון שאינו‬ ‫יש לאסור ‪ .‬ועי' עוד בשו״ח השיב ר׳ אליעזר סימן ס״ו‪.‬־ ) ‪ ( t‬על‬ ‫שקלנץ טטתטא אינו מוסתה האיסור נדור יש‬
‫]עי' ט ש׳ג נו ח בחידושי טוחד ‪ .‬ענה׳ע נשם ני״ע דאף נאומר על מותר אסור ג*כ יש להענירו ‪ ,‬והנה פה נבי״ע כתג העעם ויש לתיש שינא קלקול אם יקדש נו א*■ וכיון שאסור לא יהי' שוה הרועה נוי‬
‫הלנוה ח׳א ד' שט׳ה ונגליק והסמ״ג במשבצות סק״ו נסב המעה שינא קלקול נג' קורות דלקמן סימן קי״א »'ש ‪ ,‬מגואר מדנריהם לאף דהנועות אינן מסאס שנחה רר‪ ,‬מחמת שיקול דעתו שכך נראה נדעתו המשונשת‬
‫ג״כ‬ ‫‪,‬‬ ‫וק״ל דהא‬‫*;׳פ( ‪. .‬‬
‫)שם ‪. .‬‬
‫שם[ !‪. .‬‬
‫אגוריע נ ש׳ס עלה דיניגא ‪ .‬ונך הקשיתי על ר>׳׳ט ט׳ד משחיטה ד‪,‬ל׳ נ׳‪) :‬שס סוף סק״ח( ש א פי לו טי שחטיר איגו השוד לטפדע ‪ .‬ק״ק מלק^ ס״ד ה״ב ואולי ההם דגין ‪ bv‬נהמה זו «י נם בחחצח חשב‬
‫נך יחנא דדנץ רק על האדם יחטו־‪ .‬להכין אהרע׳ בחמר■‪ .‬לא אתרעי וע' ט״! כאן סק״יז)הטיף נ' ש׳^ז( סרינן ני' שסיר יודע עד שאומר על האסור טיתר‪ .‬בת' דינ״ש נתיב דה״ח האיטר על‪ .‬המותר אסיר יראייתו‬
‫סירושלטי באחד שחורה על עובדי דגיס םד‪.‬ורין שחן מטאץ ואיל ר״נ‪.‬לא ביש לי ו אפוי' על טהור טטא אלא שטוסך לאטד על טמא טחור ובת׳ בית יעקב סי׳ ל״א טסרש כוונתו עס״י התום' סנד‪,‬ררין דס׳ו א' יה׳ג אם יקדש‬
‫בו אשח יב^סחוראתו קולא ‪ .‬וא׳ב בטקום שיש קונים על בשר סריפהל״ש ח ש שו ת‪ .‬נטי״ל הא חזו לכלבא בהאי דסנחררין י״ס ב׳ ‪ .‬בערלות פלשתים ד‪,‬־ד סבר דחויא לשונרא ובלבא נם חא ‪tfip‬‬
‫יחושו לקדושי' שטא ש״ם בטדי יטתקיים חוא אם ייבש הנשר נם ק' אם טעבירים חשוחט נעבר נטי לחנג! שאמר על טחור טטא )ועט״ש בחרוש׳ ח״א הף קע״ר( ‪) :‬נהג״®( ונודסין‪,‬אותו בדיני הלבות שחיטד‪, ,‬‬
‫עיין בד׳זט אות ג׳ שצריך לחוור הריני׳ בכל יום ואח״ב נבל ל' יום כי׳‪ .‬ועי׳ בב״י)עלח נ׳ י״א ע״א די׳ד‪ ,‬כתוב נ‪0‬םר(ו)סעיף ג׳ ש״ע( יבוליס ליתן לו לשחוט ‪ .‬וניו׳ט נראד‪ ,‬דאסור נפו לקטן סי׳ רס״ו ס״י וע׳ ת׳ שנות‬
‫יעקג תיגםנ׳ג ; )נהג״ה( ףוע טחפירים ואופרין ליתן לו לכתחילה לשחוט ‪ .‬עיין ת׳ בית יעקב םיטן ט״ב ‪ W :‬ת׳יו י״א( ש מ א פעמים שחת ודרס ולא ידע ‪ .‬נרטנ״ם וננ״ט השמע דל״ח‬