גורמים: בגפיים תחתונות PVD -מתקדמת (למשל סכרת) ,גנגרנה ,טראומה ,דפורמציה מולדת, גידולים ממאירים ,אוסטאומיאליטיס כרונית. בגפיים עליונות -טראומה ,גידולים ממאירים ,זיהומים ,בעיות מולדות PVD .זו הסיבה הכי נוצה לקטיעות בגפיים התחתונות ,גידול ממאיר ופציעה טראומטית הן הסיבות השכיחות לקטיעת גפיים עליונות. טיפול מיידי בקטיעות נועד להצלת חיים והצלת איבר או תפקוד .שיקום נועד לשיפור תפקוד יומיומי ,מקצועי ,פסיכולוגי. מטרות האמפוטציה :הקלה בסימפטומים ,שיפור תפקוד ,שימור ושיפור איכות חיים .הצלת חיים היא בעדיפות ראשונה ובעדיפות שנייה הצלת איבר או תפקוד (אין טעם להציל איבר שלא יתפקד אחרי זה). דרגות של אפוטציות: )1אספקת דם סבירה בגובה הקטיעה -אמפוטציה מבוצעת בנקודה הכי דיסטלית שתתרפא בהצלחה. )2התאמה לפרוטזה פונקציונאלית. )3הסרת רקמה נמקית או מזוהמת. )4אמפוטציה פרוקסימאלית -תחלואה ותמותה גבוהה יותר ופוטנציאל הריפוי נמוך יותר. אזור הקטיעה נקבע ע"י 2פקטורים: .1סירקולציה -מוערכת ע"י בדיקה פיזיקאלית וחקר אבחנתי .גם פרפוזיה לעור ושרירים מאוד חשובה להחלמה .אנגיוגרפיה מבוצעת אם רה-וסקולריזציה נלקחת בחשבון. .2תועלת פונקציונאלית. בניתוח מנסים לשמר את אורך הגפה כדי לשמר תפקוד ולהתאים פרוטזה כמה שיותר .חשוב מאוד גם שימור מפרקי הברך והמרפק .ברוב הקטיעות המערבות גפה ניתן להתאים פרוטזה. בקטיעת אצבעות וחלקי כף רגל נגרמים שינויים מינוריים בצורת ההליכה ושיווי המשקל. קטיעות גפה כולל המפרק מבוצעות לרוב לאחר טראומה נרחבת .קטיעה מונעת כאב. -BKA- Below knee amputationקטיעה מתחת הברך ,מועדפת עקב חשיבות המפרק והאנרגיה המושקעת בהליכה. -AKA- Above knee amputationקטיעה מעל הברך. הפרדת מפרק ברך מוצלחת יותר בצעירים ,מטופלים פעילים שיכולים לפתח שליטה מדויקת בפרוטזה .כשמבצעים AKAהשרירים מיוצבים ומעוצבים ומונעים קונטרקטורות בירך כדי לגרום למקסימום ניעות פוטנציאלית .רוב המטופלים שעברו דיסרטיקולציה של הירך (הפרדת מפרק הירך) יזדקקו לכיסא גלגלים .קטיעת גפיים עליונות מבוצעת במטרה לשמר מקסימום תפקוד ,כלומר תמיד מנסים להשיג מקסימום תפקוד לאחר קטיעה .מתאימים את הפרוטזה כמה שיותר מוקדם כדי לקבל מקסימום תפקוד .בתחילה ( Guillotine amputationגלד לא סגור) נשאר כדי להסיר רקמה נמקית ומזוהמת .מטפלים בזיהום באנטיביוטיקה לאחר כמה ימים וכשמצב המטופל מתאזן ניתן לבצע קטיעה סופית עם סגירה של העור. סיבוכים: דימום עקב פגיעה בכל"ד (יתכן דימום מאסיבי). זיהום מהווה סיכון בכל התערבות כירורגית העולה עם העלייה בפציעות לאחר קטיעה טראומתית גירוי העור יכול להיגרם מהפרוטזה ועקב כך להוביל ל"התמוטטות העור" כאב פנטום כי נשארו קצות עצבים (עקב ניתוק קצות עצבים פריפריים) בו המטופל יתאר כאב לא רגיל בחלק שהוסר ,יכול להתפתח סמוך לניתוח או 2-3חודשים לאחריו, נפוץ יותר באמפוטציה מעל הברך ,הפתופזיולוגיה לא ידועה והטיפול בכאב זה כולל מתן חוסמי .β, Anticonvulsants, Tricyclic antidepressants קונטרקטורות במפרקים הנגרמים מפלקציה ולכן יש להימנע מזה. טיפול :המטרה היא להשיג החלמה של פצע הניתוח (אזור הקטיעה) .החלמה מוגברת מושגת ע"י טיפול בשארית שנותרה מהגפה הקטועה .חבישת הגדם מקדם מניעת בצקות ,הפחתת כאבים, שיפור החזר ורידי ,מניעת דלדול רקמות רכות ושרירים ,מניעת עיוותים בגדם (יש לנטר זרימת דם תקינה) .תחבושת רכה שולטת בבצקת וחבישה קשיחה וסגורה תומכת ברקמות הרכות ומספקת דחיסה אחידה המפחיתה כאב ומונעת עיוותים במפרקים .שימוש בטכניקה אספטית בטיפול בפצע ניתוח כדי למנוע זיהום .מיד לאחר הניתוח שמים גרב מיוחדת על הגפה הקטועה ופדים באזורי הלחץ הרגישים .את שארית הגפה עוטפים בתחבושת אלסטית .לקטועי גפה תחתונה שמים גבס כדי לחבר זמנית למערכת Pylonוכף רגל מלאכותית .משתמשים בטכניקה זו כדי ליצור שקע לתותב מתאים (אורך הפרוטזה מותאם באופן אינדיווידואלי למטופל) .המטופל חש אי נוחות כשמחובר למערכת ה .Pylonהגבס מוחלף 10-14יום לאחר הניתוח (תתכן החלפה מוקדמת יותר אם יש ,כאב ,עליית טמפרטורה או שחרור של הגבס) .את התחבושת הקשיחה מחליפים בתחבושת רכה כדי למנוע בצקת ,למנוע פלקציה של המפרק ועיוות ולהגן על הגפה מפני טראומה לא מכוונת בזמן פעילות .החבישה הקשיחה מוסרת כמה ימים לאחר הניתוח כדי לאמוד את הפצע ואז מוחלפת כדי למנוע בצקת .התחבושת הרכה ללא הקומפרסיה שימושית אם יש הפרשה ניכרת מהפצע .לעתים שמים סד כדי למנוע תזוזה בחבישה .חשוב לאמוד המטומות והפרשות באזור הפצע. שיקום :מטופלים שצריכים קטיעה עקב טראומה חמורה הם בד"כ צעירים ובריאים ולכן מחלימים מהר .מבחינה פיזית הם מסוגלים להשתתף בתוכנית שיקום נמרצת .בגלל שהקטיעה היא תוצאה של נזק המטופלים זקוקים לתמיכה פסיכולוגית בקבלת שינוי פתאומי בדימוי הגוף והם חווים סטרס באשפוז .בנוסף עליהם להתמודד עם תקופה ארוכה של שיקום ושינוי באורח החיים .תגובתם לא צפויה ועלולה לכלול עוינות ,כעס ומרירות .הצוות הרב מקצועי הכולל אחות, פיזיותרפיסט ,עובד סוציאלי ,פסיכולוג וכו' עוזרים למטופל להשיג את רמת התפקוד הגבוהה ביותר .יתכן והמטופל יזדקק לייעוץ מקצועי כדי לחזור לעבודה .התגובה הפסיכולוגית של המטופל יכולה להיות מושפעת מסוג התמיכה שהוא מקבל מהצוות המשקם ועד כמה מהר הוא חזר לבצע את ה ADLולמד להשתמש בפרוטזה .תחושת שליטה מוענקת למטופל עקב ידיעת היכולות והאפשרויות בקשר למגוון הפרוטזות. טיפול סיעודי :לפני הניתוח האחות אומדת את המצב הנוירווסוקולרי והתפקודי של הגפה (חשוב לקביעת .)Base lineאם המטופל חווה אמפוטציה טראומתית האחות אומדת תפקוד ומצב שארית הגפה .על האחות לאמוד את הסירקולציה ותפקוד הגפה הבריאה .אם מתפתחת גנגרנה או זיהום יתכן ולמטופל יהיו בלוטות לימפה מוגדלות ונפוחות ,חום והפרשה מוגברת ואז לוקחים תרבית כדי לקבוע טיפול אנטביוטי הולם .על האחות לאמוד את המצב התזונתי של המטופל ולהרכיב תפריט יחד עם תזונאית ,בשביל ריפוי פצע דרושה כמות גבוהה של חלבון וויטמינים .יש לזהות כל בעיה נוספת כמו דהידרציה ,אנמיה ,אס"ק לב ,סכרת וכו' ולטפל בבעיה כדי שהמטופל יעמוד בטראומה של הניתוח .טיפול בסטרואידים ,אנטיקואגולנטים, ואזוקונסטריקטורים ,ואזודילטורים משפיע על הטיפול ומאריך או מרתיע החלמה של הפצע. האחות עושה אומדן של המצב פסיכולוגי .תגובות עצב לשינוי קבוע בדימוי הגוף ,בתפקוד ובחוסר התנועתיות הם בגדר הנורמה .תמיכה ויעוץ מקצועי יעזרו למטופל להתמודד עם תוצאות הקטיעה (קטועים משתקמים טוב יותר בקבוצות ולכן השיקום צריך להיות קבוצתי ולא אינדיווידואלי). האבחנות הסיעודיות כוללות כאב אקוטי הקשור לקטיעה ,סיכון להפרעות בתחושה (כאב פנטום) ,פגיעה בשלמות העור (קשורה לניתוח) ,פגיעה בדימוי הגוף (קשורה לקטיעת איבר), התמודדות לא יעילה הקשורה בכישלון קבלת אובדן האיבר ,הגבלה בטיפול עצמי כמו אכילה והיגיינה ,פגיעה בתנועתיות. סיבוכים פוטנציאליים אחרי הניתוח כוללים המטומה לאחר ניתוח ,זיהום ופגיעה בשלמות העור. מטרות הטיפול הסיעודי כוללות הקלה בכאב ,העדר שינוי תחושה סנסורית ,החלמת הפצע, קבלת שינוי בדימוי הגוף ,שינוי בתחושת האבלות ,עצמאות בטיפול עצמי ,שיקום הניעות ,היעדר סיבוכים. *הפחתת כאב -ניתן לשלוט בכאב אחרי הניתוח ע"י אופיאטים ולשלבם עם ,Adjuvants התערבויות לא תרופתיות שמקלות על כאב .הקלה על כאב גם באמצעות טיפול בהמטומה או נוזלים שהצטברו .כאב יכול להיגרם עקב דלקת ,זיהום ,לחץ על העצם או המטומה .ספאזם שרירי יכול להוסיף לתחושת אי הנוחות אותה ניתן להקטין את ע"י שינויי תנוחה ,הנחת 'שק חול' על הגפה כדי לנטרל את הספאזם השרירי .אומדן כאב ותגובת המטופל להתערבות הסיעודית חשובים מאוד בתפקיד האחות בטיפול בכאב .הכאב יכול להיות ביטוי של עצב ושינוי בדימוי הגוף. *הפחתת שינוי תחושה סנסורית -מטופל שעבר קטיעה יכול לפתח כאב פנטום בגפה מיד לאחר הניתוח או 2-3חודשים לאחר הקטיעה .תופעה זו מתרחשת לרוב במטופלים שעברו AKAובה המטופל מתאר כאב או תחושה לא רגילה כמו עקצוץ או התכווצות שרירים ,הוא מרגיש שהגפה הקטועה בעצם קיימת .כשהמטופל מתאר תחושה כזו האחות מאשרת את התחושה ועוזרת למתן אותה .הפתוגנזה של כאב פנטום לא ידועה .ניתן להפחית התרחשות כאב זה ע"י פעילות המטופל ,שיקום אינטנסיבי מוקדם והורדת רמת רגישות בגדם בעזרת מסאג' .פעילויות הסחה גם תורמות להפחתת כאב TENS, US .או הרדמה מקומית יכולים לגרום להקלה בחלק מהמטופלים .חוסמי βיכולים להקל בכאב עמום ותחושת אי נוחות Antiseizure .שולטים בכאב חד ובכאב של התכווצות Antidepressants tricyclic .משפרים מצב רוח. *קידום ריפוי הפצע -יש לטפל היטב במה שנשאר מהגפה לאחר הקטיעה .יש להשתמש בטכניקה אספטית כדי למנוע זיהום של הפצע ואוסטאומיאליטיס (להיזהר גם בזמן החלפת חבישה) .חשוב לשמור על צורת שארית הגפה כדי להתאים לה פרוטזה .האחות מדריכה את המטופל ומשפחתו לגבי חבישת הגפה עם תחבושת אלסטית .לאחר החלמת החתך הניתוחי האחות מלמדת את המטופל כיצד לטפל בגפה. *קבלת שינוי בדימוי הגוף -קטיעה זו פרוצדורה רקונסטרקטיבית (משחזרת) המשנה את דימוי גוף המטופל .אם שורר אמון בין האחות והמטופל התקשורת ביניהם תהיה טובה יותר. האחות תעודד את המטופל להביט בגפה ,להרגיש אותה ולטפל בה .חשוב להכיר בנקודות החוזק של המטופל והמשאבים כדי לסייע לו בתהליך השיקום .האחות עוזרת למטופל לזכות מחדש בתפקוד עצמאי .גם למטופלים עם מוטיבציה גבוהה תהליך השיקו יכול לקחת חודשים. *לצמצם בתחושת האבלות -איבוד גפה יכול לגרום להלם גם אם המטופל היה מוכן לכך לפני הניתוח .התנהגות המטופל והביטוי הרגשי שלו חושפים כיצד המטופל מתמודד עם האובדן ועובר את תהליך האבלות .על האחות להכיר באובדן המטופל ,להקשיב לו ולתמוך בו .האחות יוצרת סביבה תומכת ומקבלת המעודדת את המטופל ומשפחתו להביע ולשתף ברגשותיהם וכך מאפשרת לעבור את תהליך האבלות .תמיכת המשפחה והחברים במטופל מאפשרת את ההשלמה עם האובדן .האחות עוזרת למטופל להתמודד עם צרכים מיידים ומכוונת למטרות ריאליות של השיקום ולעצמאות תפקודית עתידית .חשובה גם הפנייה לקבוצת תמיכה ותמיכה בהחלמה מנטלית ,כך ההתמודדות טובה יותר. *קידום טיפול עצמי -מעודדים את המטופל להיות שותף פעיל בטיפול .המטופל זקוק לזמן כדי לבצע זאת ,וחשוב לא למהר .תרגול פעילויות בעקביות תוך פיקוח תומך בסביבה רגועה מאפשר למטופל ללמוד את מיומנויות הטיפול העצמי .על האחות והמטופל לשמור על גישה חיובית ולהקטין עייפות ותסכול במהלך תהליך הלמידה .עצמאות בהלבשה ,היגיינה ,רחצה וכו' תלויה ביכולת הגופנית .האחות עובדת עם מטפל גופני ומקצועי כדי ללמד את המטופל ביצוע .Self care למטופל קטוע גפה עליונה קשה לאכול ,להתרחץ ולהתלבש לבד ,האחות מעודדת את המטופל ללמוד לבצע משימות אלו ולהיעזר בסיוע רק בשעת צורך .עובדים עם המטופל כדי להשיג מקסימום עצמאות וחוסר תלות. *השגת ניעות -בקטועי גפה תחתונה שינויי תנוחה מונעים התפתחות עיוותים במפרק הירך או הברך .יש להימנע מ Abduction, External rotationו ,Flexion-מהנחת כריות מתחת לגדם ומישיבה ממושכת .ע"פ החלטת המנתח זמן מה לאחר הניתוח הגפה תהיה מוגבהת .האחות מעודדת את המטופל לשנות תנוחה מצד לצד ולשכב בתנוחת ( Proneעל הבטן) .אם ניתן יש למתוח את השרירים המכופפים ( .)Flexor musclesיש לשמור על הרגליים קרובות זו לזו כדי למנוע .Abduction deformityהאחות מעודדת את המטופל להשתמש במתקנים מיוחדים כדי שיוכל לבצע כמה שיותר מהר פעילויות לטיפול עצמי ולזהות אילו שינויים יש לעשות בבית לשם כך .תרגילי ROMמתחילים לבצע כמה שיותר מוקדם אחרי הניתוח כי שעיוותים וקונטרקטורות מתפתחים מוקדם .תרגילי ROMכוללים תרגילי ירך וברך ל BKAותרגילי ירך ל .AKAחשוב שהמטופל יבין את חשיבות התרגילים של הגפה הקטועה .הגפיים העליונות ,החזה ושרירי הבטן מאומנים ומחוזקים .שריר ה Extensorבזרוע שתפקידו ליישר או למתוח איבר ושרירי ה Depressorבכתף משחקים תפקיד חשוב בהליכה על קביים .המטופל משתמש בשרירי הטרפז לשינוי תנוחה ולחיזוק שרירי ה Bicepsבזרוע .תרגילים נוספים מבוצעים ע"י שארית הגפה בעזרת הפיזיוטרפיסט וגם עוזרים לחיזוק שרירים ,מגבירים סירקולציה ,מפחיתים בצקת ומונעים אטרופיה .מטופל שעבר קטיעה מעל המרפק יכול לפתח אבנורמליות וחריגות עקב חוסר משקל של הגפה הקטועה .כדי למנוע עייפות התרגילים נעשים בהדרגה .יש לזהות ולמנוע מכשולים בסביבה .יש למנוע ולטפל בגירוי בעור עקב שימוש בפרוטזה או ישיבה בכיסא גלגלים. קטיעת רגל משנה את מרכז הכובד ויתכן והמטופל יזדקק לתרגל שינויי תנוחה .כמה שיותר מוקדם מטופל קטוע גפה תחתונה מקבל עזרה לעמוד בין מוטות מקבילות כדי לאפשר מתיחה של הפרוטזה הזמנית לרצפה על משקל נשיאה מינימאלי .משך הזמן מהניתוח עד שמטופל יוכל לשאת את משקל גופו המלא בכף רגל מלאכותית תלוי במצבו הגופני ומצב החלמת פצע הניתוח. ככל שכוח הסבל עולה ושיווי משקל ויציבות מושגים המטופל מתחיל להתהלך עם מוטות או קביים .המטופל לומד ללכת נכון עם הגפה הקטועה עם הזמן .כדי להימנע מעיוות יש להימנע מהחזקת הגפה הקטועה במצב כפיפה .מטופל קטוע גפה עליונה לומד לבצע ADLעם זרוע אחת. מעודדים את המטופל להשתמש בפרוטזה זמנית .מטופל קטוע גפה עליונה יכול ללבוש חולצה מכותנה כדי למנוע מגע בין העור ורתמת הכתף וכדי לקדם ספיגת זיעה בבגד .מייעצים לנקות את הפרוטזה ומעת לעת היא נבדקת לבעיות פונקציונאליות .הגפה הקטועה צריכה להיות מולבשת בצורת קונוס כדי לאפשר התאמה מדויקת ,מקסימום נוחות ותפקוד הפרוטזה .משתמשים בתחבושות אלסטיות וקיבוע בסד כדי לעצב את הגפה הקטועה .האחות מלמדת את המטופל ומשפחתו לחבוש נכון .התחבושת תומכת ברקמות הרכות ומונעת היווצרות בצקת בזמן שהגפה הקטועה תלויה בתנוחה .תחבושת אלסטית שלא נחבשה כראוי עלולה לגרום לבעיות בסירקולציה ולעיצוב לא טוב של הגפה .טיפול אפקטיבי לפני הפרוטזה הקבועה חשוב כדי להבטיח התאמה מדויקת של פרוטזה .הבעיות העיקריות שיכולות לעקב התאמה של פרוטזה הן עיוותים בכפיפה ,חוסר התכווצות של שארית הגפה הקטועה ועיוותים באבדוקציה של הירך. המטפל בד"כ נותן לבצע תרגילים שמקשים על הגפה כהכנה לפרוטזה .המטפל "דוחף" את הגפה הקטועה לכרית רכה ,אח"כ לתוך כרית קשה ולבסוף כנגד משטח קשה .המטופל לומד לעסות את הגפה הקטועה כדי לנייד את אזור החיתוך ולשפר זרימת דם .בד"כ מתחילים עיסוי כשהחל תהליך הריפוי והעיסוי הראשון מבוצע ע"י הפיזיותרפיסט .מעקב אחר מצב העור וטיפול מונע הכרחיים ונלמדים .הפרוטזות מתוכננות לרמת פעילות ספציפית התלויה ביכולת המטופל .סוגי הפרוטזות( Hydraulic, Pneumatic :שמכילה אויר דחוס)Biofeedback-controlled, , Myoelectrically, controlledו .Synchronized prostheses-התאמת שקע הפרוטזה נעשית ע"י איש מקצוע כדי להתאים לשארית הגפה את הפרוטזה המתאימה כי הגפה יכולה לעבור שינויים בחצי שנה ,שנה ראשונה אחרי הניתוח .תמיד משתמשים באמצעי חבישה כמו גרב מכווצת או תחבושת אלסטית כדי למנוע בצקת בתקופה בה המטופל לא משתמש בפרוטזה קבועה .יש מטופלים שלא מתאימים להשתלת פרוטזה והם נשארים לא ניידים .אם אי אפשר להשתמש בפרוטזה מדריכים את המטופל להשתמש בכיסא גלגלים מיוחד .בגלל ההפחתה במשקל הגוף בחזית הכיסא יכול להתהפך אחורנית כשהמטופל מתיישב ,לכן בכיסאות המיוחדים שמעוצבים עבור קטועי גפה הציר האחורי מוטה אחורה 5ס"מ כדי לפצות על השינוי בחלוקת משקל גוף. *ניטור ומניעת סיבוכים -לאחר הניתוח עושים מאמצים להחזרת המטופל להומאוסטזיס ולמניעת סיבוכים הקשורים בניתוח ,בהרדמה ובחוסר תנועה .האחות אומדת את המערכות ההמטולוגית ,הנשימתית ,הגסטרואינטסטינלית ,העור ,מערכת השתן וכו' כדי למנוע בעיות עקב חוסר תנועה כמו פנאומוניה ,אטלקטזיס ,DVT, PE ,אנורקסיה ,עצירות ,עצירת שתן ,כיב לחץ. האחות מתכננת טיפול נכון .חשוב למנוע בעיות הקשורות בחוסר תנועה ולהחזיר את המטופל לפעילות גופנית כדי לקיים תחושת בריאות .הסיבוך הקשה והמאיים ביותר הוא דימום מאסיבי בגלל התרופפות התפר (פתיחת פצע ניתוחי) .האחות מנטרת סימנים וסימפטומים של דימום. חשוב לנטר סימנים חיוניים ולשים לב להפרשות .אם האחות מבחינה בדימום מוגזם עליה לקרוא מיד לרופא .זיהום הוא סיבוך שכיח לאחר קטיעות .למטופל שעבר קטיעה טראומתית יש פצע מזוהם .על האחות לתת אנטיביוטיקה לפי מרשם רופא .חשוב לנטר את אזור החתך, החבישה והפרשה כאינדיקציה של זיהום כמו שינוי בצבע העור ,ריח ,עקביות ההפרשה או חוסר נוחות גובר יכולים להעיד על זיהום .האחות מנטרת סימנים נוספים המעידים על זיהום כמו עלייה בטמפרטורה ,לויקוציטוזיס ודיווחים מיידים על סימנים של זיהום ע"י המנתח. התמוטטות העור יכולה להיות תוצאה של חוסר תנועה או לחץ ממקורות שונים .הפרוטזה עצמה יכולה לגרות התפתחות אזורי לחץ ,לכן חשוב לאחות ולמטופל לאמוד מצב עור .היגיינת העור הכרחית למניעת גירוי עור ,זיהום והתמוטטות שלו .יש לרחוץ ולייבש בעדינות את הגפה הקטועה לפחות פעמיים ביום .יש לבדוק שאין לחץ על העור ,דרמטיטיס ושלפוחיות ואם יש אז לטפל בהם לפני שיחלו התקדמות והחמרה שעלולות להוביל להתמוטטות העור .בד"כ שמים גרב מיוחדת על גפה קטועה כדי שתספוג זיעה וכדי למנוע מגע ישיר בין העור וגומת הפרוטזה .הגרב מוחלפת כל יום-יומיים ועליה להתאים באופן מושלם כדי למנוע גירוי עקב קפלים .הטיפול בגרב הוא ע"י שטיפתה עם חומר חיטוי עדין ולאחר מכן שטיפה נוספת וייבוש .על הגרב להיות יבשה לפני ששמים את הפרוטזה. *קידום טיפול בבית ובקהילה -טיפול עצמי :לפני שחרור המטופל לביתו או לשיקום מעודדים אותו ואת משפחתו להיות שותפים פעילים בטיפול .טיפול בעור ,בגפה הקטועה ובפרוטזה. המטופל מקבל הוראות ומפגש תרגול כדי ללמוד להשתמש בעזרי ניידות ומתקנים נוספים. האחות מדריכה את המטופל ומסבירה לו על סימני הסיבוכים עליהם יש לדווח לרופא. המשך טיפול :לאחר השגת הומאוסטזיס גופני ומימוש המטרות העיקריות בטיפול הבריאותי ,על המטופל להמשיך את השיקום במוסד בבית .יש צורך בהמשך מעקב האחות .יש להתאים את הסביבה למטופל טרם שחרורו .התאמת הסביבה ,השינויים והתיקונים מבוצעים כדי להבטיח טיפול בטוח וניידות .התרפיה הגופנית והמקצועית יכולה להימשך בבית או במרפאות חוץ .יש לדאוג לתחבורה כדי שהמטופל יוכל להגיע לפגישות .בזמן המעקבים האחות אומדת את מצבו הגופני והפסיכולוגי ואת הסתגלותו הפסיכו-סוציאלית .המשך טיפול מונע תקופתי מאוד חשוב. לרוב בני זוג קשישים לא יכולים לספק את העזרה הדרושה ונדרשת עזרה נוספת בבית ,שינויים בתוכנית הטיפול נעשים כשנוצרת הבעיה .לעתים המטופל ומשפחתו משתתפים בקבוצות תמיכה בהן הם יכולים לחלוק בעיות עם אחרים ,למצוא פתרונות ומשאבים ולעזור לאחרים .היכולת לשתף בבעיות מישהו עם אותה בעיה יכולה לגרום לפיתוח פתרון משותף .המטופל ומשפחתו נוטים להתמקד בצרכים הבסיסיים ולכן האחות מזכירה להם על חשיבות המשך הטיפול לקידום בריאות (החלמה) ,חשיבות התרגולים ,בדיקות פיזיקאליות שגרתיות ומבחנים אבחנתיים. מטופלים שלא היו מעורבים בתרגולים בעבר מודרכים לגבי חשיבותם ומופנים לגורמים המתאימים הנותנים את הטיפול.