‫כלכלה למנהל עסקים ‪ -‬סיכומון‬

‫מבוא והאפקט השולי‬

‫כלכלה פוזיטיבית – עוסקת בתיאור המציאות‪ ,‬כאשר הדגש הוא על מציאת הסיבה לתופעות השונות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ o‬האם האבטלה עלתה?‬
‫‪ o‬בכמה עלו המכירות?‬
‫‪ o‬כיצד‪/‬האם קיצור תקופת הזכאות לדמי אבטלה תשפיע על התעסוקה?‬
‫‪ o‬כיצד‪/‬האם הורדת המחיר ב‪ 10%-‬או מסע פרסומי ישפיעו על המכירות?‬
‫כלכלה נורמטיבית – מערבת גם שיקולים ערכיים‪ .‬מה ראוי?‬ ‫‪‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ o‬האם הורדת חסמי מסחר תועיל לחברה?‬
‫‪ o‬מה ראוי יותר? מיסוי עבודה או מיסוי הון?‬
‫‪ o‬האם ראוי לאשר מיזוג בין שתי חברות המייצרות מוצרים דומים? (מונופול)‪.‬‬

‫𝐶‪Δ‬‬ ‫)𝑥∆ ‪𝐶(𝑥)−𝐶(𝑥−‬‬

‫= 𝑥‪𝑀𝐶 = Δ‬‬ ‫𝑥∆‬
‫‪‬‬
‫𝑅‪Δ‬‬ ‫)𝑥∆ ‪𝑅(𝑥)−𝑅(𝑥−‬‬
‫= 𝑅𝑀‬ ‫𝑥‪Δ‬‬
‫=‬ ‫𝑥∆‬
‫‪‬‬
‫השוואה בין התועלת השולית (‪ )MR‬לבין העלות השולית (‪ )MC‬ממחיש האם השינוי ברמת הפעילות מגדיל‬ ‫‪‬‬
‫או מקטין את התועלת‪.‬‬
‫אלגוריתמים למציאת הייצור האופטימלי של פירמה‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬אלגוריתם ‪:1‬‬
‫‪ ‬נסח את פונקציית המטרה של הפרימה בעזרת פונקציית המכירות ופונקציית העלות‬
‫הכוללת‪𝜋 = 𝑃 ∙ 𝑥 − 𝑇𝐶(𝑥) :‬‬
‫‪ ‬מצא תנאי סדר ראשון לפי משתנה ההחלטה ‪( X‬לגזור לפי ‪ ,)X‬והשווה לאפס‪.‬‬
‫‪ ‬מצא את הכמות (‪ )X‬ואת המחיר (‪ )P‬האופטימליים‪.‬‬
‫‪ o‬אלגוריתם ‪:2‬‬
‫‪ ‬לבודד את ‪ P‬כפונקציה של ‪( X‬פונקציית הביקוש ההופכית)‪.‬‬
‫‪ ‬לחשב את הפדיון הכולל כפונקציה של ‪.X‬‬
‫‪ ‬לחשב את העלות השולית (‪ )MC‬ואת הפדיון השולי (‪.)MR‬‬
‫‪ ‬להשוות בין ‪ MR‬ל‪ MC-‬ולמצוא את הכמות (‪ )X‬ואת המחיר (‪ )P‬האופטימליים‪.‬‬
‫אלגוריתם למציאת הייצור האופטימלי של מספר מוצרים במקביל‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬הכי חשוב‪ :‬קודם לפתור את הבעיה ללא האילוץ 𝒏𝒙 ⋯ ‪𝒙 = 𝒙𝟏 +‬‬
‫‪ o‬לבודד את ‪ P‬כפונקציה של ‪ X‬עבור כל מוצר ולחשב את הפדיון‪.‬‬
‫‪ o‬לנסח את פונקציית המטרה של הפרימה בעזרת פונקציית המכירות ופונקציית העלות הכולל’ת‪:‬‬
‫𝑛𝑥 ⋯ ‪𝜋 = 𝑃1 ∙ 𝑥1 + ⋯ + 𝑃𝑛 ∙ 𝑥𝑛 − 𝑇𝐶(𝑥) , 𝑥 = 𝑥1 +‬‬
‫‪ o‬למצוא את הפדיון השולי והעלות השולית ממכירת כל מוצר ולהשוות ביניהם‪.‬‬
‫‪ o‬לפתור מערכת משוואות עם מספר נעלמים לקבלת המחירים והכמויות האופטימליים‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫תורת הצרכן‬
‫פונקציית תועלת‬
‫פונקציית תועלת – ‪ – U‬מייצגת את העדפות הצרכן לסלים שונים‪ .‬ככל שהמספר גבוה יותר – כך הסל‬ ‫‪‬‬
‫מועדף יותר על ידי הצרכן‪ .‬לשים לב‪ :‬למספר עצמו לרוב אין משמעות‪ ,‬אלא הוא נמדד יחסית לסלים‬
‫האחרים של אותו צרכן‪ .‬היחס הוא רק יחס סדר בין שני סלים‪ ,‬לא ניתן לבצע שום פעולה אחרת על‬
‫הערך ולהסיק מכל מסקנות – היחס הוא אורדינאלי!‬
‫התועלת השולית –‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬כמה תגדל תעולת הצרכן‪ ,‬כאשר הוא יצרוך עוד (אפסילון) יחידה אחת נוספת של ‪( X‬בעוד ‪Y‬‬
‫ישאר ללא שינוי)‪:‬‬
‫𝑈𝜕‬
‫= 𝑥𝑈𝑀‬
‫𝑋𝜕‬
‫‪ o‬כאשר התועלת של הצרכן עולה‪ ,‬אזי‪ ,‬מתמטית הנגזרת החלקית הראשונה של ‪ U‬לפי ‪ X‬היא‬
‫חיובית‪𝑀𝑈𝑥 > 0 :‬‬
‫‪ o‬אם התועלת השולית הולכת ופוחתת‪ ,‬אזי‪ ,‬מתמטית הנגזרת החלקית השניה של ‪ U‬לפני ‪ X‬הינה‬
‫שלילית‪𝑀𝑈 2 𝑥 < 0 :‬‬
‫עקומות האדישות‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬עקומת אדישות – מייצבת את כל אוסף הסלים האפשריים‪ ,‬אשר הצרכן אדיש ביניהם‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫הם שווי ערך מבחינת תועלתו האישית‪.‬‬
‫‪ o‬מפת קווי אדישות – מורכת מאינסוף עקומות אדישות‪ ,‬כאשר כל קו מייצב תועלת מסוימת לצרכן‪.‬‬

‫שיעור התחלופה השולי בצריכה – ‪:MRS‬‬ ‫‪‬‬

‫שיעור התחלופה השולי בצריכת ‪ X‬מונה את מספר היחידות ממוצר ‪ Y‬עליהן יש לוותר עבור תוספת של‬
‫𝑥𝑈𝑀‬
‫= 𝑆𝑅𝑀‬ ‫𝑦𝑈𝑀‬
‫יחידה אחת של ‪ ,X‬תוך כדי שרמת התועלת (הרווחה) תישאר קבועה‪:‬‬
‫פונקציות תועלת ייחודיות‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬קוב‪-‬דאגלס‪:‬‬
‫𝑏 𝑎‬
‫𝑌 𝑋𝐴 = 𝑈‬ ‫‪‬‬
‫𝑥𝑈𝑀‬ ‫𝑌 𝑎‬
‫= 𝑆𝑅𝑀‬ ‫∙ =‬ ‫‪‬‬
‫𝑦𝑈𝑀‬ ‫𝑋 𝑏‬
‫תחליפים מושלמים‪:‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪𝑈 = 𝑎𝑋 + 𝑏𝑌 ‬‬
‫𝑥𝑈𝑀‬ ‫𝑎‬
‫= 𝑆𝑅𝑀‬ ‫=‬ ‫קבוע =‬ ‫‪‬‬
‫𝑦𝑈𝑀‬ ‫𝑏‬

‫‪2‬‬
 ‫משלימים מושלמים‪:‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪𝑈 = 𝑀𝐼𝑁(𝑎𝑋, 𝑏𝑌) ‬‬

‫רוויה – רוויה ממצור ‪ X‬מתרחשת‪ ,‬כאשר הצרכן אינו מוכן יותר לוותר על יחידות ממוצר ‪ ,Y‬בכדי לקבל עוד‬ ‫‪‬‬
‫ממוצר ‪.X‬‬
‫מוצר רע – מוצר ‪ X‬יחשב לרע‪ ,‬אם תועלת הצרכן נפגעת עם העלה בכמות הנצרכת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סף צריכה – כמות מינימלית שהצרכן דורש‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫קו התקציב‬
‫𝐼 = 𝑦𝑃 ∙ 𝑌 ‪𝑋 ∙ 𝑃𝑥 +‬‬

‫ההנחה היא כי הצרכן מוציא את כל הכנסתו בתקופה הנתונה‪ ,‬ואינו יכול לצרוך מעבר לכך‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫𝑃‬ ‫𝑥𝑃𝑋‪𝐼−‬‬
‫= ‪ Y‬כאשר השיפוע של הישר 𝑥 = ‪m‬‬ ‫‪‬‬
‫𝑦𝑃‬ ‫𝑦𝑃‬

‫בחירת הסל האופטימלי‬

‫הסל האופטימלי צריך לקיים שני תנאים‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫𝑥𝑈𝑀‬ ‫𝑃‬
‫𝑈𝑀‬
‫‪= 𝑃𝑥 .1‬‬
‫𝑦‬ ‫𝑦‬
‫‪𝑋 ∙ 𝑃𝑥 + 𝑌 ∙ 𝑃𝑦 = 𝐼 .2‬‬

‫עקומת הביקוש‬
‫עקומת הביקוש מתארת את הקשר בין מחיר לכמות הנדרשת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הגורמים המשפיעים על הביקוש‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ .1‬גודל האוכלוסייה‬
‫‪ .2‬טעם הצרכן‬
‫‪ .3‬איכות המוצר‬
‫‪ .4‬מחירים של מוצרים אחרים‬
‫‪ .5‬הכנסת הצרכן‬

‫‪3‬‬
 ‫שני מוצרים יוגדרו כמוצרים תחליפיים אם עליית (ירידת) מחירו של אחד מהם תגרום לצרכנים לצרוך‬ ‫‪‬‬
‫יותר (פחות) מהמוצר השני‪.‬‬
‫שני מוצרים יוגדרו כמוצרים משלימים אם עליית (ירידת) מחיר של אחד המוצרים תגרום לצרכנים פחות‬ ‫‪‬‬
‫(יותר) מהמוצר השני‪.‬‬
‫מוצר נורמלי – עליה (ירידה) בהכנסת הצרכן תביא לעלייה (ירידה) בכמות הנצרכת של מוצר נורמלי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מוצר נחות – עלייה (ירידה) בהכנסת הצרכן תביא לירידה (עלייה) בכמות הנצרכת של מוצר נחות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪4‬‬
 ‫גמישות הביקוש ‪𝑬𝒅 -‬‬ ‫‪‬‬
‫גמישות הביקוש שווה לשינוי (באחוזים) בכמות המבוקשת כתוצאה משינוי (באחוזים) במחיר המוצר‪.‬‬
‫‪ %‬השינוי בכמות‬ ‫𝑃 𝑋∆ )𝑄‪(𝜕𝑄/‬‬
‫= 𝑑𝐸‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫∙‬
‫‪ %‬השינוי במחיר‬ ‫𝑋 𝑥𝑃∆ )𝑃‪(𝜕𝑃/‬‬

‫הערה‪ :‬גמישות הביקוש היא שלילית כיוון שהקשר בין מחיר המוצר לכמות הנרכשת הוא שלילי‪.‬‬

‫משמעות‬ ‫תנאי על 𝑑 𝐸‬
‫גמישה‪/‬אלסטית‬ ‫‪𝐸 𝑑 < −1‬‬
‫קשיחה‪/‬לא אלסטית‬ ‫‪−1 < 𝐸 𝑑 < 0‬‬
‫גמישה לחלוטין‬ ‫∞‪𝐸 𝑑 = −‬‬
‫קשיחה לחלוטין‬ ‫‪𝐸𝑑 = 0‬‬
‫גמישות יחידתית‬ ‫‪𝐸 𝑑 = −1‬‬

‫מסקנה ‪ :1‬ככל שהגמישות גדולה יותר (בערכה המוחלט) כך הצרכן רגיש יותר לשינויים במחיר‪.‬‬
‫מסקנה ‪ :2‬גמישות הביקוש היא תכונה נקודתית‬

‫מסקנה ‪ :3‬אם גמישות הביקוש גדולה מיחידתית בתחום הרלוונטי (כלומר גדולה מ‪ 1-‬בערכה המחולט)‪,‬‬
‫אז הוצאת הצרכן עולה ככל שהמחיר המוצר יורד (ולהפך)‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫מסקנה ‪ :4‬אם גמישות הביקוש קטנה מיחידתית בתחום הרלוונטי (כלומר קטנה מ‪ 1-‬בערכה המחולט)‪,‬‬
‫אז הוצאת הצרכן יורדת ככל שהמחיר המוצר יורד (ולהפך)‪.‬‬

‫מסקנה ‪ :5‬אם גמישות הביקוש יחידתית בתחום הרלוונטי (כלומר שווה ל‪ 1-‬בערכה המחולט)‪ ,‬אז הוצאת‬
‫הצרכן לא משתנה כאשר ישנו שינוי במחיר‪.‬‬

‫מדד לרנר – מדד המשמש לבחינת כוח שוק של תאגיד עסקי‪ ,‬במילים אחרות באמצעות המדד ניתן‬ ‫‪‬‬
‫למדוד עד כמה החברה הנבדקת יכולה להשפיע על המחירים בשוק בו היא פועלת‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫𝐶𝑀‪𝑃−‬‬
‫𝑃 = |𝐸| = 𝐿‬ ‫‪o‬‬
‫‪1‬‬
‫‪𝑀𝑅 = 𝑃(1 − |𝐸|) = MC‬‬ ‫‪o‬‬
‫גמישות המחיר הצולבת ‪𝑬𝒙𝒊 ,𝒑𝒚 -‬‬ ‫‪‬‬
‫כיצד שינוי באחוז אחד במחיר של מוצר אחר משפיע על הכמות המבוקשת‪.‬‬
‫𝒚𝒑 𝒊𝒙𝒅‬
‫= 𝒚𝒑‪𝑬𝒙𝒊 ,‬‬ ‫∙‬
‫𝒊𝒙 𝒚𝒑𝒅‬
‫‪ o‬מוצר ‪ Y‬תחליפי למוצר ‪ X‬אם הגמישות הצולבת של ‪ X‬ביחס למחיר של ‪ Y‬היא חיובית – עלייה‬
‫במחיר של ‪ Y‬מביאה לעליה בביקוש ל‪.X-‬‬
‫‪ o‬מוצר ‪ Y‬משלים למוצר ‪ X‬אם הגמישות הצולבת של ‪ X‬ביחס למחיר של ‪ Y‬היא שלילית – עלייה‬
‫במחיר של ‪ Y‬מביאה לירידה בביקוש ל‪.X-‬‬
‫‪ o‬מוצר ‪ Y‬בלתי תלוי במוצר ‪ X‬אם הגמישות הצולבת של ‪ X‬ביחס למחיר של ‪ Y‬שווה לאפס –‬
‫עלייה במחיר של ‪ Y‬איננה מביאה לשינוי בביקוש ל‪.X-‬‬
‫‪ o‬מוצר ‪ Y‬עשוי להיות תחליפי ל‪( X-‬מבלי שההיפך יהיה נכון)‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫גמישות ביחס להכנסה – 𝑰‪𝑬𝒙𝒊 ,‬‬ ‫‪‬‬

‫𝑰 𝒊𝒙𝒅‬
‫= 𝑰‪𝑬𝒙𝒊 ,‬‬ ‫∙‬
‫𝒊𝒙 𝑰𝒅‬

‫הביקוש המצרפי‬
‫הביקוש המצרפי הוא חיבור אופקי של סך הביקושים בשוק‪Q = ∑ 𝑞𝑖 :‬‬ ‫‪‬‬

‫הפדיון השולי‬

‫ערוצי שיווק ובעיית הרווח הכפול‬

‫אלגוריתם הפתרון לבעיית היצרן ובעיית המשווק‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬בהנתן פונקציית הביקוש )𝑥(𝑝‪ ,‬נייצר קודם כל את פונקציית המטרה של המשווק‪ ,‬כאשר העלות‬
‫היא המחיר אותו היצרן גובה ממנו‪ ∙ 𝑥 .‬יצרן𝑝 ‪.𝜋 = 𝑝(𝑥) ∙ 𝑥 −‬‬
‫נגזור לפי ‪ X‬ונבטא את יצרן𝑝 לפני ‪.X‬‬ ‫‪o‬‬
‫יצרן𝑝 שמצאנו‪ ,‬ונוציא ממנה את ‪.MR‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬נייצר את הפונקצית הביקוש ההופכית עם‬ ‫‪o‬‬
‫נשווה ‪ MR=MC‬ונמצא את הכמות שנייצר‪ ,‬יצרן𝑝 וגם את המחיר שהמשווק יקח מהצרכן‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫דמי זיכיון‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬ראינו‪ ,‬שאם היצרן יעבוד ישירות מול הצרכנים נרוויח יותר‪.‬‬
‫‪ o‬מצד שני‪ ,‬היצרן רוצה להנות ממשווקים רבים‪ ,‬אשר מכירים את השוק בו הם עובדים‪ ,‬אבל לא‬
‫לשאת בעלויות הכפולות‪.‬‬
‫‪ o‬אם נפתור את הבעיה רק עבור היצרן‪ ,‬נראה כי נותר לנו סכום כסף רב שאותו יכולים גם היצרן‬
‫וגם המשווק להתחלק‪ ,‬אם רק ידעו לעבוד טוב יחדיו‪.‬‬
‫‪ o‬בפתרון מסוג זה‪ ,‬נפתור את הבעיה כאילו אנחנו היצרן – ונתן למשווק למכור במחיר זה‪.‬‬
‫‪ o‬ניתן ליצרן ולמשווק להתחלק בהפרש שהרווחנו בשיטה זו‪ ,‬וזה יהיה המחיר הקבוע שהמשווק‬
‫יתן ליצרן כדי למכור יותר יחידות ולהרוויח יותר‪.‬‬

‫‪7‬‬
 ‫אפליית מחירים‬
‫הפירמה רוצה לגבות מחירים שונים מלקוחות שונים‪ ,‬בעלי נכונות שונה לשלם עבור המוצר – כאשר‬ ‫‪‬‬
‫המטרה היא למקסם את רווחיה של הפירמה‪.‬‬
‫ישנם שלושה תנאים שיאפשרו אפליית מחירים‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬לקוחות בעלי נכונות שונה לשלם עבור אותו מוצר‪.‬‬
‫‪ o‬לפירמה יש כח שוק‪.‬‬
‫‪ o‬הפירמה מסוגלת למנוע או להגביל קיומו של ארביטראג' (לקוחות הנהנים ממחירים נמוכים‪,‬‬
‫ימכרו ללקוחות שמוכנים לשלם מחיר גבוה – שוק אפור)‪.‬‬
‫מונופול הפועל בשווקים שונים יגבה מחיר גבוה יותר בשוק המאופיין בגישות מחיר נמוכה יותר או בשוק‬ ‫‪‬‬
‫בו לקוחות בעלי ביקוש קשיח יותר‪.‬‬
‫כשמונופול יודע במדויק את הנכונות של כל צרכן לשלם‪ ,‬הוא גובה מחיר שונה מכל צרכן בהתאם‬ ‫‪‬‬
‫ליכולותיו (בעצם רוצה לקחת את כל עודף הצרכן)‪:‬‬

‫תמחור לפי כמות‬ ‫‪‬‬

‫‪ o‬מונופול מפלה מושלם גובה מחיר שונה מכל לקוח וגורף את כל העודף הצרכן‪.‬‬

‫אלגוריתם לפתרון (זהה לזה של מכירת הכרטיסים למכבי והפועל)‪:‬‬ ‫‪o‬‬

‫‪ ‬לבטא את רווחי הפירמה ממכירת 𝑎𝑄 ו‪𝑄𝑏 -‬‬
‫‪ ‬למצוא את תנאי סדר ראשון לפי 𝑎𝑄 ו‪( 𝑄𝑏 -‬לגזור לפי 𝑎𝑄 ו‪.)𝑄𝑏 -‬‬
‫‪ ‬לפתור שתי משוואות עם נעלמים למציאת המחרים והכמויות האופטימליים‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫סיכום כללי לאפליית מחירים‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫למונופול ישנם מספר דרכים להתמודד עם אפליית מחירים‪:‬‬
‫‪ o‬מחיר אחד ליחידה‪:‬‬
‫‪ ‬עם אפליה (אפליה דרגה ‪ – )3‬פותרים בנפרד ‪ MR=MC‬לכל שוק‪.‬‬
‫‪ ‬ללא אפליה‪:‬‬
‫‪ ‬מכירה לגבוה – לא לשכוח לבדוק!‬
‫‪ ‬מכירה לכולם באותו מחיר (ביקוש מצרפי)‪.‬‬
‫‪ o‬תעריף שני חלקים עם אפליה (‪)TPT‬‬
‫‪ ‬קובעים )𝑝(𝑆𝐶 = 𝐹 ‪𝑝 = 𝑀𝐶,‬‬
‫‪ ‬נעלה את ‪ F‬עד אשר לא ישאר עודף צרכן – אפליה דרגה ‪( 1‬מושלמת)‪.‬‬
‫‪ o‬תעריף שני חלקים ללא אפליה (‪)TPT‬‬
‫‪ ‬חייבים לעשות גם וגם בכדי לקבל את ההחלטה הנבונה כלכלית‬
‫‪ ‬מכירה לגבוה – לא לשכוח לבדוק!‬
‫‪ ‬מכירה לכולם באותו מחיר –‬
‫‪ o‬מייצרים את פונקציית הרווח של הפירמה (לפי ‪ ,P‬כי הוא זה שקובע)‪.‬‬
‫‪ o‬מייצרים את הביקוש המצרפי‬
‫‪ o‬מייצגים את ‪ F‬כפונקציה של ‪ ,P‬זאת על ידי חישוב עודף הצרכן של‬
‫הצרכן הנמוך יותר וכך יוצא‪:‬‬
‫)𝑝(𝐹 ∗ 𝑛 ‪,𝜋 = 𝑅(𝑝) − 𝑇𝐶(𝑝) +‬‬
‫)𝑝(𝑅 – לרוב יהיה ‪ p*q‬לפי ‪.p‬‬
‫‪ o‬מחשבים מקסימום‪.‬‬
‫‪ o‬הערה‪ :‬במקרה ובו ניתנת מגבלה על הכמות שניתן לייצר‬
‫‪ ‬אם מדובר בהפליה פשוטה ‪ -‬נפתור תחילה כפי שעשינו בבעיית הכרטיסים למשחק‪,‬‬
‫כלומר נבטא את פונקציית הרווח וננסה למקסם אותה‪.‬‬
‫‪ ‬אם מדובר בהפליה מושלמת‪ ,‬נקבע ‪ p=MC‬ואז ננסה לראות מאיזה שוק שווה לגרוף את‬
‫עודף הצרכן המקסימלי‪.‬‬
‫‪ o‬חבילות (‪:)bundling‬‬
‫‪ ‬עם אפליה‬
‫‪ – Q ‬הכמות שבה ‪ MC‬חותכת את עקומת הביקוש‪.‬‬
‫‪ – T ‬מחיר החבילה‪ ,‬שווה לכל השטח מתחת לביקוש עד לכמות זו ‪.CS=0‬‬
‫‪ ‬ללא אפליה‬
‫‪ ‬מכירה לגבוה‬
‫‪ ‬מכירה לכולם‪.‬‬

‫פונקצית עלויות‬
‫סוגי עלויות‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬העלות הכוללת של הפירמה (‪ – )Total Cost‬ההוצאה הנדרשת ליצור כמות נתונה של תוצר‬
‫בצורה היעילה ביותר‪.‬‬
‫‪ o‬העלות המשתנה של הפירמה (‪ – )Variable Costs‬העלות שמשתנה עם השינוי בכמות המיוצרת‪.‬‬
‫‪ o‬העלות הקבועה של הפירמה (‪ – )Fixed Costs‬העלות שאינה משתנה עם הכמות המיוצרת‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫𝐶‪Δ‬‬ ‫)𝑥∆ ‪𝐶(𝑥)−𝐶(𝑥−‬‬
‫= 𝑥‪ ,𝑀𝐶 = Δ‬השינוי בעלות הכוללת כתוצאה מהגדלת התפוקה‬ ‫𝑥∆‬
‫עלות שולית ‪-‬‬ ‫‪o‬‬
‫באפסילון (יחידה אחת)‪.‬‬
‫)𝑥(𝐶𝑇‬
‫= 𝐶𝐴‬ ‫𝑥‬
‫עלות ממוצעת – העלות הממוצעת ליחידה מיוצרת ‪-‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪ o‬עלות אלטרנטיבית – העלות הכרוכה באובדן ההזדמנות לנצל את המשאב הרלוונטי בדרך‬
‫השנייה הטובה ביותר‪.‬‬
‫הקשר בין ‪ AC‬ל‪ – MC-‬נקודת המפגש של שתי העקומות היא נקודת המינימום של עקומת העלות‬ ‫‪‬‬
‫הממוצעת‪.‬‬
‫עלות קבועה (‪.)Fixed Costs‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬ישנן שתי סוגים של עלויות קבועות‪:‬‬
‫‪ ‬עלויות שקועות‪/‬בלתי נמנעות – עלויות שלא ניתן למנוע אותן‪ ,‬גם אם הייצור הוא אפס‪.‬‬
‫‪ ‬עלויות נמנעות‪/‬לא שקועות – עלויות שנשיאתן תלויה בייצור כמות חיובית של תוצר‪.‬‬
‫‪ o‬העלות הממוצעת רלוונטית לשאלות של הפירמה‪:‬‬
‫‪ ‬האם הפירמה מרוויחה?‬
‫‪ ‬האם הפירמה תייצר או לא (תכנס לשוק)?‬
‫גודל יעיל מינימלי (‪)MES‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬רמת התוצר שבה העלות השולית שווה לעלות הממצועת‪.‬‬
‫‪ o‬ברמת ייצור זו‪ ,‬עקומת העלות הממוצעת נמצאת במינימום‪.‬‬
‫גבול אפשרויות היצור‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬סט אפשרויות היצור מכיל את כל השילובים האפשריים של גומרי יצור ותוצר שהם אפשריים‬
‫בהינתן טכנולוגית היצור של הפירמה‪.‬‬
‫‪ o‬גבול אפשרויות היצור מארה את השילובים של גורמי יצור ותוצר הנגזרים משיטות יצור יעילות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫פונקציית היצור – )𝐿(𝑓 = 𝑄 מתארת את גבול האפשרויות או את שיטת היצור היעילה‪ ,‬ומבטאת את‬ ‫‪‬‬
‫התוצר כפונקציה של גורמי היצור – לדוגמא פה זאת פונקציה של כמות העובדים ‪.L‬‬
‫‪ o‬תפוקה שולית – השינוי בתפוקה הכוללת כתוצאה מהגדלת גורם היצוא ביחידה אחת‬
‫)𝐿(𝑄𝜕‬
‫= 𝐿𝑃𝑀‬
‫𝐿𝜕‬
‫‪ o‬תפוקה ממוצעת – התפוקה הממוצעת היא התפוקה הממוצעת ליחידה מיוצרת‬
‫)𝐿(𝑄‬
‫= 𝐿𝑃𝐴‬
‫𝐿‬
‫‪ o‬פונקציית יצור עם שני גורמי יצור – בדרך כלל תיוצג על ידי הון (‪ )K‬ועבודה (‪.𝑄 = 𝑓(𝐾, 𝐿) - )L‬‬
‫תפקידו של היצרן למצוא את הקומבינציה האידיאלית‪.‬‬

‫בעיית המינימיזציה של הפירמה‪:‬‬ ‫‪‬‬

‫)𝐾𝑟 ‪min(𝑤𝐿 +‬‬

‫)𝐿 ‪𝑠. 𝑡. 𝑄 = 𝑓(𝐾,‬‬

‫‪10‬‬
 ‫שלב א'‪ :‬הפירמה בוחרת כיצד ליצר כל כמות בדרך הזולה ביותר )‪.TC(Q‬‬ ‫‪o‬‬
‫שלב ב'‪ :‬הפרימה בוחרת את הכמות האופטימלית לייצור על בסיס עקומת הביקוש ופונקציית‬ ‫‪o‬‬
‫העלות‪.‬‬
‫דרך לפתרון ‪:1‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪ ‬פונקציית ייצור של פירמה הינה )𝐿 ‪ ,𝑄 = 𝑓(𝐾,‬עלות כל יחידת עבודה היא ‪ w‬ויחידת הון‬
‫היא ‪.r‬‬
‫‪ ‬נשתמש ב‪ 𝑄 = 𝑓(𝐾, 𝐿)-‬בכדי לבטא את אחד הרכיבים‪ ,‬בלה"כ ‪.L‬‬
‫‪ ‬כעת נבטא את 𝐾𝑟 ‪ 𝑇𝐶 = 𝑤𝐿 +‬ונחפש את המינימום על ידי גזירה לפי ‪.K‬‬
‫‪ ‬כעת יש לנו את ‪ K,L‬האופטימליים המיוצגים על ידי ‪.Q, r, w‬‬
‫דרך לפתרון ‪:2‬‬ ‫‪o‬‬
‫𝐿𝑃𝑀‬ ‫𝑤‬
‫𝑃𝑀‬
‫‪ ‬נשתמש ביחס 𝑟 =‬
‫𝑘‬
‫‪ ‬נבטא את ‪ L‬ביחס ל‪( K-‬או הפוך) ונפתור את הבעיה‪.‬‬
‫ישנם מקרים שבהם 𝑘𝑃𝑀 או 𝐿𝑃𝑀 יוצאים קבוצים (בלה"כ ‪ ,)K‬ויש פתרון מיוחד עבור מקרה זה‪:‬‬ ‫‪o‬‬
‫𝐿𝑃𝑀‬ ‫𝑤‬
‫=‬ ‫נשתמש ביחס‬ ‫‪‬‬
‫𝑘𝑃𝑀‬ ‫𝑟‬
‫נקבל ערך עבור הגורם ‪ L‬שלא נהיה קבוע‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הערך שקיבלנו מייצר לנו תחומי ייצור שונים‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬עד הערך שהתקבל עבור ‪ ,L‬משתמשים רק בו ואז מבטים את ‪ Q‬כפונקציה של‬
‫‪ L‬בלבד (‪.)K=0‬‬
‫‪ ‬לאחר המיצוי של ‪ ,L‬נציב את ערכו הקבוע ונבטא את ‪ K‬כפונקציה של ‪.Q‬‬
‫𝐿𝑃𝑀‬ ‫𝑘𝑃𝑀‬
‫מה היחס ביניהם אומר?‬ ‫𝑤‬
‫?‬ ‫𝑟‬
‫‪‬‬
‫𝐿𝑃𝑀‬ ‫𝑘𝑃𝑀‬
‫– להשתמש רק בגורם יצור של עבודה‪.‬‬ ‫𝑤‬
‫>‬ ‫𝑟‬
‫‪o‬‬
‫𝐿𝑃𝑀‬ ‫𝑘𝑃𝑀‬
‫– להשתמש רק בגורם יצור הון‪.‬‬ ‫𝑤‬
‫<‬ ‫𝑟‬
‫‪o‬‬
‫𝐿𝑃𝑀‬ ‫𝑘𝑃𝑀‬
‫– שילוב בין הון לבין עבודה‪.‬‬ ‫=‬ ‫‪o‬‬
‫𝑤‬ ‫𝑟‬
‫בעיית אופטימיזציה של שוק אחד ומספר גורמי ייצור עם פונקציות עלות משתנה‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬נחשב מתי משתלם לייצר במפעל מסויים (התחום שבו משתלם לייצר בו)‪.‬‬
‫‪ o‬כל עוד הייצור קטן מערך זה‪ ,‬נעדיף לייצר במפעל הזול יותר‪.‬‬
‫‪ o‬לאחר חריגה מתחום זה‪ ,‬נתחיל לייצר במפעל השני‪ ,‬השלישי וכן הלאה‪.‬‬

‫תחרות משוכללת‬
‫תנאים לשיווי משקל תחרותי‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬השוק מורכב ממספר רב של מוכרים וקונים קטנים ביחס לגודל השוק‬
‫‪ o‬הפירמות מוכרות מוצר זהה‬
‫‪ o‬קיים מידע מושלם על מחירי המוצרים‬
‫‪ o‬גישה זהה לטכנולוגי הייצור ‪ ‬כניסה חופשית של יצרנים חדשים‪.‬‬
‫בתחרות משוכללת‪ ,‬התנאי הבסיסי לשיווי משקל תחרותי הוא‪ATC = 𝑃 = 𝑀𝐶 :‬‬ ‫‪‬‬
‫עלות ממוצעת‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬הרווח של הפירמה חיובי כל עוד המחיר לצרכן גבוה מהעלות הממוצעת‪.‬‬
‫‪ o‬לכן‪:‬‬
‫‪ ‬פדיון ממוצע ועלות ממוצעת – עונים על השאלה האם לייצר?‬
‫‪ ‬פדיון שולי ועלות שולית – עונים על השאלה כמה לייצר?‬
‫כניסה ויציאה של פירמות מהשוק בטווח הזמן הארוך‬ ‫‪‬‬

‫‪11‬‬
 ‫‪ o‬ההנחה הבסיסית היא שפרימות ממקסמות רווחים‪ .‬על כן‪:‬‬
‫‪ ‬נצפה שפירמות יכנסו לשוק אם הרווח הצפוי להן הוא חיובי‬
‫‪ ‬פירמות תצאנה מהשוק אם הרווח הצפוי להן שלילי‬
‫טווח הזמן הארוך‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬בטווח הארוך אנחנו מתירים את ההנחה שמספר הפירמות בשוק הוא קבוע ומניחים כי המספר‬
‫יכול להשתנות‪.‬‬
‫‪ o‬כניסת (יציאת) פרימות חדשות מגדילה (מקטינה) את ההיצע המצרפי ולירידת (עליית) המחיר‪.‬‬
‫‪ o‬בטווח הארוך רק הפירמות היעילות ביותר יוותרו בשוק‪.‬‬
‫‪ o‬תהליך כניסה של פירמות יימשך עד אשר הרווח של כל פירמה הוא אפס‪.‬‬
‫‪ o‬הרווח (הכלכלי) הוא אפס כאשר המחיר שווה לעלות הממוצעת של הפרימה 𝑃 = 𝐶𝐴‪ ,‬ולכן‬
‫בטווח הארוך שעלות הייצור של הפרימות תהיה העלות הממוצעת והרווח יהיה אפס‪.‬‬
‫אלגוריתם מציאת פונקציית היצע מתוך פונקציית עלות‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬בהינתן פונקציית עלות ‪ TC‬ומספר פירמות ‪.n‬‬
‫‪ o‬בשיווי משקל אנו יודעים כי ‪ ,P=MC‬ולכן נגזור את ‪.TC‬‬
‫‪ o‬לאחר מכן‪ ,‬נשתמש בתוצאה כדי ליצר את פונקציית היצע ההופכית (כדי שנוכל ליצר את‬
‫פונקציית ההיצע המצרפית ‪ -‬סכימה ‪ n‬פעמים כמספר החברות)‪.‬‬
‫‪ o‬לאחר צירוף כל הפונקציות חוזרים לצורה של ‪ P‬כפונקציה של ‪.X‬‬
‫אלגוריתם למציאת שיווי משקל תחרותי‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬טווח קצר‬
‫‪ ‬מספר הפירמות בשוק הוא קבוע ולכל פירמה יש פונקציית עלות‪ .‬פונקציית ההיצע של‬
‫פרימה בודדת מתלכדת עם פונקציית העלות השולית שלה‪ ,‬למעט מקרים בהם הפירמה‬
‫בוחרת שלא לייצר כלל‪.‬‬
‫‪ ‬לקבלת ההיצע המצרפי‪ ,‬סוכמים את פונקציית ההיצע של כל פירמה‪ .‬לקבלת המחיר‬
‫והכמות בשיווי משקל יש להשוות בין ההיצע המצרפי לביקוש המצרפי‪.‬‬
‫‪ ‬מהמחיר בשוק ניתן לגזור את הכמות שמייצרת כל פרימה‪ ,‬את עלויותיה ואת הרווח של‬
‫כל פרימה‪.‬‬
‫בטווח הקצר‪ ,‬אם אנחנו רוצים לראות את ייעילות גורמי הייצור‪ ,‬נרצה ש 𝐶𝑀 = 𝑅𝑀 = ‪.ATC‬‬
‫‪ o‬טווח ארוך‬
‫‪ ‬מוצאים את הגודל המינימלי היעיל של הפירמות בשוק (‪ ,)MES‬על ידי השוואת ‪ MC‬ל‪-‬‬
‫‪ AC‬או לחלופין על ידי מציאת המינימום של ‪ ,AC‬ואת עלות הייצור ב‪ MES .MES-‬זאת‬
‫הכמות שכל פירמה תייצר בשיווי משקל (ה‪ q-‬שמצאנו)‪ .‬חשוב לשים שמתחת לעלות‬
‫הייצור הזאת‪ ,‬הפירמה לא תייצר‪ ,‬בעצם לייצר תחומים‪ .‬נזכור כי 𝐶𝑀 = 𝑃 = ‪.ATC‬‬
‫‪ ‬באמצעות העלות השולית ב‪ ,MES-‬בעצם מייצרים את פונקציית ההיצע‪ ,‬לא משווים‬
‫עדיין לפונקציית הביקוש‪ .‬חשוב לייצר אותה עם התחומים‪ ,‬לדוגמא‪:‬‬

‫‪12‬‬
‫‪ ‬משווים את פונקציית ההיצע (אם יש צורך‪ ,‬לבנות מצרפית) ופונקציית הביקוש ומוצאים‬
‫את הכמות המצרפית הנמכרת‪.‬‬
‫חשוב לשים לב שאם המחיר שיצא לנו בשוויון גדול מהתחומים שמצאנו בסעיף הקודם‪,‬‬
‫השוק לא נמצא בשיווי משקל‪ ,‬ויכנסו מתחרים עד אשר השוק מחיר שיווי המשקל יהיה‬
‫שווה לזה שמצאנו בסעיף הראשון‪.‬‬
‫‪ ‬מחלקים את הכמות המצרפית ב‪ MES-‬לקבלת הכמות הנמכרת על ידי כל פירמה‪ ,‬כי‬
‫בשיווי משקל בטווח ארוך זאת הכמות שכל פירמה תייצר – המינימלית‪ .‬נזכור כי הרווח‬
‫של כל פירמה שווה ל‪ 0-‬בטווח הארוך‪.‬‬
‫הערה‪ :‬חשוב לשים לב (ולכתוב במבחן) שלא מייצרים כאשר ‪.P<MC‬‬
‫רווחה חברתית‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬עודף הצרכן – הערך הכספי של כלל הצרכנים מקיומו של מסחר בשוק‬

‫עודף היצרן – רווחי היצרנים הנובעים במקיומו של מסחר‪ .‬ההפרש בין פדיון היצרן בפועל לבין‬ ‫‪o‬‬
‫התשלום המינימלי שהיצרן ידרוש כדי ליצר‪.‬‬

‫*‪ - P‬מחיר שיווי משקל‬ ‫‪‬‬

‫‪ – MC‬עלות שולית‬
‫‪ – CS‬עודף הצרכן‬
‫‪ – PS‬עודף היצרן‬
‫‪ – SW‬רווחה חברתית (עודף היצרן ‪ +‬עודף הצרכן)‬
‫‪ – DWL‬הפסד חברתי כולל כאשר לא נמצאים בשיווי משקל‬

‫‪13‬‬
 ‫תחרות בין מעטים‬
‫תחרות אוליגופוליסטית (תחרות בין מעטים)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫שיווי משקל נאש – כל פירמה ממקסמת את רווחיה בהינתן ההתנהגות של שאר השחקנים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הבחירה האופטימלית של פירמה בהינתן ההתנהגות של שאר השחקנים מכונה תגובה אופטימלית‬ ‫‪‬‬
‫(‪.)best response‬‬
‫אף שחקן לא מתחרט על ההחלטה לאחר שראה מה האחרים עשו‪ ,‬או בהנתן מה שהשחקן השני עשה‪,‬‬
‫אני לא מתחרט‪.‬‬
‫במקרה של שני מתחרים עם מכירות בדידות‪ ,‬כמו שראינו במרתון‪ ,‬נבנה טבלה מקרים ותגובות עבור כל‬
‫אחד מהם‪ .‬נסמן עבור כל מקרה של שחקן ‪ ,1‬את התגובה האידיאלית של השחקן שני‪ ,‬ולהפך‪ .‬שיווי‬
‫משקל נאש יהיה מפגש של שני המקרים הטובים ביותר של שני השחקנים‪.‬‬

‫מודל ברטרנד –‬ ‫‪‬‬

‫‪ o‬התגובה הטובה ביותר של כל פירמה היא להיות זולה באגורה אחת ממתחריה‪.‬‬
‫‪ o‬בין הפירמות תתפתח תחרות מחירים‪.‬‬
‫‪ o‬על כן‪ ,‬שיווי המשקל יהיה כאשר‪𝑝1 = 𝑝2 = ⋯ = 𝑝𝑛 = 𝑐 :‬‬
‫‪ o‬זהו שיווי משקל נאש‪ ,‬משום שאף פירמה לא יכולה להרוויח מסטייה חד‪-‬צדדית כלפי מעלה (איש‬
‫לא יקנה ממנה) או כלפי מטה (הפירמה תפסיד על כל מכירה)‪.‬‬
‫מודל קורנו – מודל סימולטני‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬הנחות המודל‬
‫‪ ‬מספר פירמות מייצרות מוצר זהה ולהן פונקציית עלות זהה‬
‫‪ ‬כל פרימה בוחרת כמה לייצר מבלי לדעת את הכמות שמייצרות שאר הפירמות‬
‫‪ ‬על סמך הכמות המצרפית ייקבע המחיר שישלמו הצרכנים‬
‫‪ ‬כל פירמה אינה יודעת כמה תייצר הפרימה האחרת ולכן אינה יודעת מראש מה יהיה‬
‫מחיר המוצר‬
‫‪ ‬לכל פירמה יש "אמונה" (אומדן) כמה תייצר הפירמה האחרת‪ ,‬ובשיווי משקל האמונה‬
‫הזו אכן נכונה עבור שתי הפרימות‬
‫‪ o‬אלגוריתם לפתרון‬
‫‪ ‬כל פרימה בוחרת אסטרטגיה אשר ממקסמת את רווחיה (‪ ,)best response‬בהנתן‬
‫הכמויות של שאר הפרימות‪.‬‬
‫‪ ‬בשיווי משקל קורנו‪-‬נאש האומדנים יהיו שווים לכמות האמיתית‪.‬‬
‫‪ ‬פותרים ‪ n‬משוואות עם ‪ n‬נעלמים‪.‬‬
‫מודל סטקלברג – מודל בשלבים‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬במודל סטקלנברג אנו מניחים כי אחת הפירמות בוחרת ראשונה את המחיר‪/‬כמות והפירמה‬
‫השנייה מגיבה‪ .‬הפרימה הראשונה איננה יכולה לשבות את החלטתה (‪– commitment‬‬
‫התחייבות)‪.‬‬
‫‪ o‬הפירמה הראשונה מחשבת את התגובה האידיאלית את הפירמה השנייה (‪)best response‬‬
‫ובעצם משתמשת בידע זה כדי לבצע את ה"מהלך הראשון"‪.‬‬
‫בעצם הצבה של ה‪ BR-‬של הפירמה השנייה במקום ה‪ q-‬שלה בפונקציית הרווח של הפרימה‬
‫הראשונה‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫תחרות בין מעטים‬

‫מודלים סידרתיים‬ ‫מודלים סימולטניים‬

‫מחיר‬ ‫כמות‬ ‫מחיר‬ ‫כמות‬

‫סטקלנברג‬ ‫ברטרנד במוצרים‬ ‫ברטרנד במוצרים‬

‫סטקלנברג‬ ‫קורנו‬
‫במוצרים מבודלים‬ ‫הומוגניים‬ ‫תחליפיים‬

‫סיכון ותוחלת התועלת‬

‫אנו מסתכלים בנושא זה על מקרים שבהם יש סיכון וחוסר ודאות בנוגע לתוצאות של אירוע כלשהו‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫ובעצם מסתכלים על זה כמו הגרלה‪.‬‬
‫תוחלת של הגרלה – סכום מכפלת ההסתברויות בתוצאה הרלוונטית‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫מ𝑥 ∙ ) מ𝑥( 𝑝 ‪𝐸(𝑋) = 𝑝(𝑥1 ) ∙ 𝑥1 + ⋯ +‬‬
‫שונות הגרלה – מדד של פיזור ההגרלה‬ ‫‪‬‬
‫עבור שתי הגרלות בעלות תוחלת זהה‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬פרט שונא סיכון – יעדיף לקבל הגרלה עם שונות נמוכה‪ .‬בעצם יעדיף לקבל בודאות את תוחלת‬
‫ההגרלה מאשר להסתכן בקבלת שני סכומים שונים שתוחלתם היא כמו תוחלת ההגרלה‪.‬‬
‫‪ o‬פרט אוהב סיכון – יעדיף לקבל הגרלה עם שונות גבוהה‬
‫‪ o‬פרט אדיש – יהיה אדיש בין ההגרלות‬
‫פונקציית תועלת מתרגמת כל הגרלה לסולם אחיד שבאמצעותו משווים בין הגרלות שונות‪ ,‬ובעצם נותנת‬ ‫‪‬‬
‫דירוג להגרלה‪.‬‬
‫תוחלת התועלת – הממוצע המשוקלל של התועלות מכל תוצאה אפשרית‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫) מ𝑥(𝑈 ∙ ) מ𝑥( 𝑝 ‪𝐸(𝑈(𝑋)) = 𝑝(𝑥1 ) ∙ 𝑈(𝑥1 ) + ⋯ +‬‬
‫פונקציית תוחלת התועלת נותן לנו תוצאה שכך ניתן להשוות את ההעדפות של הפרט להגרלה מסוימת‪.‬‬
‫תכונות הנגזרות של תוחלת התועלת – הסימן של הנגזרת השנייה מלמד על היחס של הפרט‬ ‫‪‬‬
‫לסיכון‪:‬‬
‫‪ o‬נגזרת ראשונה חיובית ונגזרת שנייה שלילית ‪ ‬פרט שונא סיכון (לדוגמא‪)𝑈 = ln(𝐼) :‬‬
‫‪ o‬נגזרת ראשונה חיובית ונגזרת שנייה שווה אפס ‪ ‬פרט אדיש לסיכון (לדוגמא‪)𝑈 = 2I :‬‬
‫‪ o‬נגזרת ראשונה חיובית ונגזרת שנייה חיובית ‪ ‬פרט אוהב סיכון (לדוגמא‪)𝑈 = I 2 :‬‬
‫השקול הוודאי (‪ – )CE – Certainty Equivalence‬הסכום המינימלי שהפרט יהיה מוכן לקבל בשביל‬ ‫‪‬‬
‫ההגרלה‪ .‬במקרה זה נרצה למצוא את הערך 𝐸𝐶𝑥 שעבורו‪:‬‬
‫) 𝐸𝐶𝑥(𝑈 = ))𝑋(𝑈(𝐸‬
‫פרמיית סיכון – ההפרש בין תוחלת הערך של ההגרלה לבין השקול הוודאי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫𝐸𝐶𝑥 ‪𝐸(𝑋) −‬‬
‫פרמיית הסיכון מבטאת את הנזק הכספי שנגרם לפרט מצם היותו שונא סיכון ביחס לפרט אדיש לסיכון‪.‬‬
‫פיזור סיכון –‬ ‫‪‬‬
‫‪ o‬פרט שונא סיכון ירצה לצמצם את הסיכון בהשקעה או על ידי פיזורו או מכירתו‪.‬‬
‫‪ o‬פיזור – ככל שפיזור ההגרלה קטן יותר הערך של ההגרלה עבור הפרט שונא הסיכון עולה‪.‬‬
‫חלוקת הסיכון על פני פרטים רבים מיטיבה עם כל פרט על פני נשיאת הסיכון כולו על פרט בודד‪.‬‬
‫בעיות עם משקיע במיזם שרוצה לקנות ‪:X%‬‬ ‫‪‬‬
‫𝑥∙ 𝑋‬
‫המינימום הוא ‪ X%‬מהשקול הוודאי 𝐸𝐶‪. 100‬‬ ‫‪o‬‬
‫)𝑋(𝐸∙ ‪X‬‬
‫המקסימום הוא ‪ X%‬מתוחלת הרווח ‪. 100‬‬ ‫‪o‬‬

‫‪15‬‬