‫‪2020‬‬

‫‪ – 10970‬מדינות בעידן הגלובליזציה‬

‫(שאלות ותשובות מן הממנים ‪ +‬שאלות הכנה למבחן ונושאים מרכזיים)‬

‫המאמר של אינדה ורוזאלדו נפתח בתיאורים אתנוגרפיים קצרים שנועדו להדגים את העולם המרושת‬
‫‪.‬החוצה גבולות לאומיים ומחבר בין תרבויות וחברות שונות ומרוחקות‬
‫כיצד מדגימים תיאורים אלה את המאפיין המרכזי של המחקר האנתרופולוגי על הגלובליזציה? מהו‬
‫?המאפיין הזה‬

‫האנתרופולוגיה של הגלובליזציה מתעניינת בחקר השפעתה המקומית של הגלובליזציה ‪ -‬מהם‬

‫התנאים הייחודים שהיא מייצרת בחברה‪/‬תרבות מסוימת‪.‬‬
‫התיאורים במאמר זה מדגימים בדיוק את זה ‪ -‬כיצד הגלובליזציה משפיע על מיקומים שונים באופן‬
‫ספציפי‪ ,‬ואלו תנאים היא מייצרת בחברות‪/‬תרבויות האלו‪.‬‬
‫הדוגמאות מראות כיצד הגלובליזציה משפיעה על גוואטמלה‪ ,‬בה כיום נשים צעירות עובדות בקו‬
‫ייצור של מפעל טקסטיל שעות ארוכות ועבור משכורות זעומות ביחס למשכורות בארה"ב‪ ,‬שהמפעל‬
‫בבעלות עסקנים ממנה‪ .‬זה אף ממחיש לנו כיצד המאמץ להוזיל את עלויות הייצור של מוצרים‬
‫ושירותים עתירי עבודה גרם לתאגידים להרחיק יותר ויותר מבסיסיהם שבארצות הברית‪ ,‬ולהשפיע‬
‫על חברות מקומיות רבות שאלמלא הגלובליזציה‪ ,‬לא היו נראות כמו שהן נראות כיום‪ .‬זה מראה לנו‬
‫כיצד הגלובליזציה השפיעה על גוואטמלה ברמה המקומית‪ ,‬ומה הכוח של המערב היה בדינמיקה‬
‫ביניהן‪.‬‬
‫בדוגמה של גרמניה‪ .‬נוכחות המהגרים התורכים בלב הערים הגרמניות מייצגת את תנועת האוכלוסין‬
‫הנרחבת שהתרחשה לאחר מלחמת העולם השנייה מן האזורים הפחות עשירים של כדור הארץ לעבר‬
‫המרכזים העירוניים הגדולים של הארצות ה"מפותחות" וה"מתפתחות"; תהליך שבעקבותיו‬
‫"העולם המערבי" הופכך לביתן המשותף של תרבויות רבות‪ ,‬חלקן שונות מאוד זו מזו‪ .‬זה מראה לנו‬
‫כיצד באופן מקומי‪ ,‬גרמניה הושפעה מהגלובליזציה בכך שהפכה למוסלמית יותר וכזו המאחדת‬
‫תרבויות רבות יותר‪.‬‬
‫במקרה של רוסיה‪ .‬שכיחותן של מסעדות מקדונלד'ס בארץ זו מעידה כיצד הרוסים‪ ,‬ובעצם אנשים‬
‫בכל רחבי העולם‪ ,‬נאלצים להתמודד יותר ויותר עם האחידות הגוברת של מוצרי תרבות‪ ,‬טעמים‬
‫ופרקטיקות‪ ,‬החל בבגדים‪ ,‬מזון‪, ,‬מוזיקה‪ ,‬קולנוע וטלוויזיה; אין ספק שכמה סגנונות ומותגים‬
‫מערביים כבשו לעצמם נוכחות כלל־עולמית‪ ,‬ונמצאים כמעת בכל מקום על פני כדור הארץ‪ .‬ככל‬
‫שזרימת מוצרים זו ממשיכה לדהור קדימה בקצב מואץ‪ ,‬הופכים קשרי התרבות המחברים את‬
‫העולם הדוקים יותר ויותר והצריכה ההמונית הופכת למתווך מרכזי ב"מפגש" בין עמים ותרבויות‬
‫ברחבי כדור הארץ‪( .‬זו גם הגישה וההתמקדות של הארווי)‪.‬‬
‫בניגריה‪ ,‬הפופולריות העצומה של הסרטים ההודיים שם מדגישה את השפעתם הגוברת של כלי‬
‫התקשורת כאמצעי המאפשר לקהל של צופים בני ההַ אוסה להשתתף בעולמן המדומיין של תרבויות‬
‫אחרות כחלק מחייהם היומיומיים‪ .‬עולם זה אינו שונה לחלוטין משלהם אך מאפשר להם לשאול‬
‫ממנו דפוסים חדשים של אופנה‪ ,‬יופי‪ ,‬אהבה ורומנטיקה‪ .‬הסרטים ההודיים מציעים אפוא לבני‬
‫ההאוסה‪( ,‬ולצופים לא־מערביים אחרים)‪ ,‬אמצעים להשתתפות יצירתית בדפוסים מסורתיים‬
‫שמקורם מחוץ לתרבות המקומית שלהם אך אינם נובעים מן המערב‪ .‬אותו הדבר נכון גם בטלוויזיה‬
‫‪2020‬‬
‫והקולנוע הקוריאני‪ ,‬שפופולרי מאוד בכל מדינות אסיה וגם בקרב קבוצות מסוימות במערב‪.‬‬
‫דוגמאות אלו מראות לנו כיצד תפוצתם של מוצרי תקשורת בקרב ארצות לא־מערביות הופכת‬
‫להיבט חשוב יותר ויותר בזרמי התרבות הגלובליים (כיצד קיים קשר גם בין פריפריות ולא רק מן‬
‫המערב למזרח)‪.‬‬
‫בהונג קונג‪ .‬האליטות החקלאיות חוששות מפני תביעתן של נשים לזכויות ירושה שעלולה לערער את‬
‫המסורת הקיימת על נחיתותן של נשים‪ .‬דוגמא זו ממחישים כיצד שאלת זכויות האישה מעוררת‬
‫מאבקים פוליטיים ואידאולוגיים באצטלה של שמירת המסורת התרבותית מפני השפעות זרות‪.‬‬
‫אפשר אפוא לראות תצלום בזק זה כדוגמה להתפשטות גלובלית של אידאולוגיות מערביות —‬
‫המושתתות בדרך כלל על יסודות כגון חירות‪,‬רווחה‪ ,‬זכויות אדם‪ ,‬דמוקרטיה וריבונות שמקורן‬
‫בעידן הנאורות — ולמתחים והשפעות הגומלין התרבותיות הנובעים מאידאולוגיות אלה כאשר הן‬
‫מכות שורש במקומות שונים ברחבי העולם‪.‬‬

‫א‪ .‬הגלובליזציה מבטאת תמורה עמוקה המשקפת שינוי יסודי בסדרי הזמן והמרחב‪ .‬הסבירו טענה‬
‫זו על בסיס עבודותיהם של דיוויד הארווי )‪) Harvey David‬ואנתוני גידנס )‪Giddens‬‬
‫‪ ). Anthony‬בתשובתכם התייחסו לאופן בו כל חוקר מתייחס לזמן ומרחב – התכווצות או‬
‫התרחבות – בתהאם לגישתו‬

‫שאלה ‪ : 1‬הארווי וגידנס האמינו כי השינוי בסדרי הזמן והמרחב נובע מן התמורות הטכנולוגיות‪ ,‬הכלכליות‪,‬‬

‫והתרבותיות מרחיקות הלכת שהביאה איתה הגלובליזציה‪ .‬התמורות והשינויים האלו‪ ,‬על פי הארווי וגידנס‪ ,‬הובילו‬

‫לשינוי עמוק בתפיסת הזמן והמרחב שלנו ביחסי החברה‪ ,‬יחסי העבודה‪ ,‬ויחסי המסחר‪.‬‬

‫החוקר דויד הארווי התמקד בעיקר בתחום המסחר‪ ,‬וראה את השינוי בחוויית הזמן והמרחב כ"התכווצות של הזמן‬

‫ושל המרחב"‪ ,‬שכן הוא האמין שבעקבות התמורות הרבות‪ ,‬הזמן והמרחק "חדלו מלהיות מכשולים בפני ארגון‬

‫הפעילות האנושית"‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬הוא תיאר את ההתכווצות הזו בכך שכל מקום על כדור הארץ הפך "קרוב וזמין‬

‫באופן מידי" לכל מקום אחר‪ ,‬כך שהעולם כולו בעצם התכווץ‪.‬‬

‫דוגמא להתכווצות המרחב והזמן ביחסי המסחר‪ :‬בתחום המסחר לדוגמא‪ ,‬ניתן לומר שהמרחב "התכווץ" שכן כעת‬

‫שיחות עסקיות יכולות להתבצע ממרחבים שונים בו זמנית על ידי שימוש בטכנולוגיות כמו סקייפ‪ ,‬ונעלם הצורך‬

‫לגשר על מרחקים כמו בעבר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬אנו רואים את התקצרות הזמן בדוגמא זו‪ ,‬שכן כמות השיחות העסקיות‬

‫שניתן לבצע ביום אחד כיום‪ ,‬שוות ערך לעשרות ימים של שיחות בעבר‪ ,‬שכן כשהמרחב לא היה מכווץ‪ ,‬על‬

‫המשתתפים היה לנסוע ימים שלמים על מנת להגיע לפגישה‪ .‬עם כך‪ ,‬ניתן לומר שהזמן היה פחות "מכווץ" באותה‬

‫התקופה‪.‬‬

‫איך הדוגמא קשורה לתפיסתו של הארווי‪ :‬הדוגמא מבטאת את תפיסתו של הארווי‪ ,‬בשל כך שהארווי מתמקד‬

‫בעולם הכלכלה‪ ,‬ומחקירה זו הוא משליך זאת על כל שאר תחומי החיים‪ .‬הארווי מאמין שעלינו ללמוד להתמודד עם‬
‫‪2020‬‬
‫תחושת ההתכווצות הכללית של העולם‪ ,‬שכן כעת‪ ,‬התרחשויות במקום אחד בעולם משפיעות על מקום אחר בצורה‬

‫הרבה יותר מידית ומשמעותית‪( ,‬כמו לדוגמא‪ ,‬החלטה שמתקבלת בבנייני חברה בניו יורק – עשויה להשפיע באופן‬

‫מיידי על מאות עובדיה בסין)‪.‬‬

‫החוקר אנתוני גידנס לעומת זאת‪ ,‬אמנם אכן מסכים עם כך שהגלובליזציה שינתה באופן עמוק את סדרי המרחב‬

‫והזמן‪ ,‬וגרמה לכך שהם לא מהווים מכשול להוויה האנושית‪ .‬אך ההתמקדות שלו הייתה יותר בהתרחבות החיים‬

‫החברתיים בעקבות שינוי סדרי הזמן והמרחב‪ ,‬ופחות בחיים הכלכליים‪.‬‬

‫מעבר לכך‪ ,‬גידנס ראה את הגלובליזציה ככזו ש"ניתקה את הזמן והמרחב"‪ ,‬ועם כך הרחיבה את החיים החברתיים‪,‬‬

‫ולאו דווקא "קיצרה וכיווצה אותם"‪ .‬הוא מסביר זאת לדוגמא בכך שכיום ניתן לקיים יחסים חברתיים עם אנשים‬

‫מרוחקים‪ ,‬באופן מידי (על ידי שיחת טלפון‪/‬וידאו לדוגמא)‬

‫דוגמא לניתוק הזמן והמרחב‪ ,‬שהרחיב את החיים החברתיים‪ :‬בעוד שבעבר אנשים מרוחקים לא יכלו להשפיע על‬

‫הסביבה הרחוקה מהם בשל מכשולי זמן ומרחב‪ ,‬כיום כל אדם יכול להשפיע על כל מרחב ובכל נקודת זמן (למעט‬

‫במקומות מבודדים אליהן לא הגיעה הגלובליזציה)‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אדם יכול לנאום בארה"ב ואנשים בישראל יכולים‬

‫לראות את הנאום שלו בשידור ישיר‪ ,‬ולהיות מושפעים ממנו מאוד‪ .‬ההשפעה הזו יכולה לחלחל לחברתם הקרובה‬

‫באופן מידי ויכול להיווצר שיח בו כולם משוחחים על מה שראו ממקור ראשון בשידור שצפו זו‪.‬‬

‫ניתן לראות שהעמדות לגבי השפעת הגלובליזציה על יחסנו למרחב והזמן הן די דומות‪ ,‬אם כי גידנס והארווי‬

‫מתמקדים בהשפעות של שינויים אלו על תחומי חיים אחרים‪.‬‬

‫חסר מונחים לגבי השינוי הכלכלי שאותו הארווי מסביר*‬

‫ב‪ .‬אחת השאלות המרכזיות ששואלים החוקרים ג'ונתן קסביאר אינדה )‪ ) Inda Xaviar Jonathan‬ורנאטו‬

‫רוזאלדו )‪), Rosaldo Renato‬היא האם התרבות זורמת לכל המקומות במידה שווה? או שיש בהפצתה סוג כלשהו‬

‫של אסימטריה? במילים אחרות‪ ,‬החוקרים שואלים האם יש בגלובליזציה "גאומטריה של כוחות" )‪geometry‬‬

‫‪), power‬ואם כן מהי? כיצד מציעים החוקרים לענות על שאלות אלו‪ ,‬בתשובתכם התייחסו למונח אימפריליזם‬

‫תרבותי‪.‬‬

‫על פי ג'ונתן קסבייר אינדה ורנאטו רוזלדו‪ ,‬התרבות לא זורמת לכל המקומות בצורה שווה‪ ,‬אלא שלתרבויות‬

‫מסוימות יש כוח השפעה גדול יותר על תרבויות אחרות‪ ,‬ולכן הן מופצות בקצב מהיר יותר ולמיקומים רבים יותר‪.‬‬
‫‪2020‬‬
‫על פי אינדה ורוזלדו‪" ,‬גאומטריות הכוחות" הנוכחית בעולם מתבטאת בעיקר בכוח גלובלי רב יותר של התרבויות‬

‫ב"עולם הראשון‪/‬המערב‪/‬המרכז"‪ ,‬לעומת כוח גלובלי נמוך יותר של תרבויות ה"עולם השלישי‪/‬השאר‪/‬הפריפריה"‪.‬‬

‫הם אף מזהים את זרימת התרבות מארה"ב‪-‬לשאר העולם‪ ,‬כמשמעותית ורבה יותר מכל כוח גלובלי אחר‪.‬‬

‫‪-‬את הקביעות האלו של אינדה ורוזלדו הם מבססים על עיון בשיח האקדמי בנושא ה"אימפריאליזם התרבותי"‪.‬‬

‫תפיסת ה"אימפראיליזם התרבותי" מבקרת את הגלובליזציה של התרבות כיום‪ ,‬על ידי הנחה שבמקום להתפתח‬

‫בצורה טבעית שמיטיבה עם כל התרבויות‪ ,‬היא נכפתה ע"י תרבויות ה"עולם הראשון" (בעיקר ארה"ב) שמשתלטות‬

‫בכוחניות ובמהירות על תרבויות העולם השלישי‪.‬‬

‫כיצד היא עושה זאת? תפיסה אחת אומרת שעל ידי גורמים כלכליים‪ ,‬ושהכלכלה מהווה את הכוח הגלובלי החזק‬

‫ביותר (שמוביל להומוגניציה תרבותית)‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬ארה"ב והמערב יצרו סינכרון בין שוק הצריכה העולמי‬

‫להתפשטות התרבות‪ ,‬ולכן כיום העולם התרבותי הגלובלי סובב סביבו‪ .‬עם כך‪ ,‬תרבויות עם כוח צריכה נמוך ודאי‬

‫יהיו פחות משפיעות מבחינה תרבותית‪ .‬תפיסה זו מתבססת על ההנחה שמכיוון שארה"ב הייתה הראשונה להשתמש‬

‫בתשדירי תקשורת (פרסומות) ויצור המוני בהיקף גדול‪ ,‬היא יצרה מערכת מסחרית שעודדה צריכה בצורה כה חזקה‬

‫עד שהיא אומצה בכל רחבי העולם והשפיעה על כל שאר התרבויות בצורה משמעותית‪ ,‬מה שהוביל את הכלכלה‬

‫להפוך למרכז התרבות העולמי‪.‬‬

‫‪ ,‬ותפיסה אחרת אומרת שע"י גורמים תודעתיים (כמו תפיסות עולם‪ ,‬מוסר‪ ,‬ופוליטיקה)‪ ,‬שהם דווקא המשפיעים‬

‫ביותר‪ .‬תפיסה זו רואה פחות חשיבות לשוק הצריכה העולמי‪ ,‬ורואה את הכוחות התודעתיים כמו‪ :‬השפעה על תפיסת‬

‫העולם‪ ,‬ערכי המוסר‪ ,‬והמציאות הפוליטית‪ ,‬כהשפעות התרבותיות המשמעותיות ביותר‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אם בעולם המערבי‬

‫הדמוקרטיה היא המציאות הפוליטית המועדפת‪ ,‬אנו רואים שזה מוכתב יותר ויותר גם למדינות ותרבויות אחרות‪,‬‬

‫שתושביהם דורשים יותר ויותר דמוקרטיה על חשבון שלטון יחיד‪ .‬אותו הדבר נכון גם בתפיסת המציאות‪ ,‬ההגדרה‬

‫שקיים כוח המשיכה‪ ,‬או התפיסה לפיה כדור הארץ הוא עגול‪ .‬הרי אנו יודעים שכל אלו הגיעו מן המערב‪ ,‬ושזוהי‬

‫תפיסת המציאות הנוכחת כיום בכל כמעת בכל רחבי העולם‪,‬‬

‫לסיכום ניתן לראות שהחוקרים השתמשו בשיח על האיפראיליזם התרבותי‪ ,‬ובפרט על תפיסות האחידות הגלובלית‪,‬‬

‫כדרך לענות על שאלות בנושא הא‪-‬סימטריה התרבותית הגלובלית‪ ,‬שהם האמינו שאכן קיימת‪.‬‬
‫‪2020‬‬

‫דה‪-‬טריטוריאליזציה‬

‫עקירת התרבות משורשיה‪/‬מן המיקום הראשוני שלה ‪ -‬התפיסה האנתרופולוגית המסורתית הצביעה‬ ‫‪‬‬
‫על כך שהגלובליזציה מחקה את הקשר בין תרבויות למקומות‪ ,‬ושבימינו בלתי אפשרי לחשוב על‬
‫תרבות כנמצאת במקום גיאוגרפי אחד בלבד‪ .‬הדה‪-‬טריטוריזציה מתייחסת לעקירת התרבות מהמיקום‬
‫הראשוני שלה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אנתרופולוגים מאמינים כי התרבות הנעקרת ממקומה לא נעלמת‪ ,‬אלא עוברת‬
‫רה‪-‬טריטוריזציה במיקום אחר‪ .‬עם אדם בעל תרבות מוסלמית עוזב את מדינתו ועובר לגרמניה‪ ,‬הרי‬
‫שהוא יביא איתו אלמנטים תרבותיים לגרמניה‪ ,‬כך שהתרבות לא תיעלם לגמרי‪ ,‬גם אם הוא יושפע‬
‫מתרבויות אחרות‪.‬‬

‫‪‬‬

‫ביקורת על אימפריאליזם תרבותי‪:‬‬

‫השיח של האימפריאליזם התרבותי הגורס שהמערב מציף את העולם השלישי אינו משקף את המתחולל‬
‫בפועל בעולם של ימינו‪ .‬ישנם גם לא מעט מעגלים העוקפים את המערב לחלוטין‪ ,‬ומשמשים בראש ובראשונה‬
‫לקשרים הדדיים בין ארצות הפריפריה לבין עצמן‪.‬‬
‫בניגריה לדוגמא‪ ,‬הפופולריות העצומה של הסרטים ההודיים שם מדגישה את השפעתם הגוברת של כלי‬
‫התקשורת כאמצעי המאפשר לקהל של צופים בני ההַ אוסה להשתתף בעולמן המדומיין של תרבויות אחרות‬
‫כחלק מחייהם היומיומיים‪ .‬עולם זה אינו שונה לחלוטין משלהם אך מאפשר להם לשאול ממנו דפוסים חדשים‬
‫של אופנה‪ ,‬יופי‪ ,‬אהבה ורומנטיקה‪ .‬הסרטים ההודיים מציעים אפוא לבני ההאוסה‪( ,‬ולצופים לא־מערביים‬
‫אחרים)‪ ,‬אמצעים להשתתפות יצירתית בדפוסים מסורתיים שמקורם מחוץ לתרבות המקומית שלהם אך אינם‬
‫נובעים מן המערב‪ ,‬וכך בעצם חושפים כיצד תפוצתם של מוצרי תקשורת בקרב ארצות לא־מערביות הופכת‬
‫להיבט חשוב יותר ויותר בזרמי התרבות הגלובליים‪ .‬אותו הדבר נכון גם בטלוויזיה והקולנוע הקוריאני‪,‬‬
‫שפופולרי מאוד בכל מדינות אסיה וגם בקרב קבוצות מסוימות במערב‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬יש גם מקרים בהם מדינות לא מערביות משפיעות על מדינות מערביות‪ .‬בגרמניה לדוגמא‪,‬‬
‫נוכחות המהגרים התורכים בלב הערים הגרמניות מייצגת את תנועת האוכלוסין הנרחבת‬
‫שהתרחשה לאחר מלחמת העולם השנייה מן האזורים הפחות עשירים של כדור הארץ לעבר‬
‫המרכזים העירוניים הגדולים של הארצות ה"מפותחות" וה"מתפתחות"; תהליך שבעקבותיו‬
‫"העולם המערבי" הופכך לביתן המשותף של תרבויות רבות‪ ,‬חלקן שונות מאוד זו מזו‪ .‬באירופה יש‬
‫תנועה גוברת של איסלאם‪ ,‬בעוד שבארה"ב יש יותר ויותר מהגרים לטיניים‪ .‬כיום בכל שדה תעופה‬
‫או משרד ממשלתי יש כיתובים והוראות גם בספרדית‪.‬‬
‫עם כך‪ ,‬הגלובליזציה כשלעצמה אינה יכולה להיתפס באורח פשטני כמחוללת התמערבות או הומוגניזציה‬
‫בלבד‪ .‬תחת זאת יש לראותה כתהליך סבוך המביא לא רק את המערב אל שאר העולם ואת שאר העולם אל‬
‫המערב אלא גם חלק אחד של פריפריה אל משנהו‪ .‬יש להבינה כתופעה גלובלית רב‪-‬כיוונית ומורכבת‪.‬‬
‫‪2020‬‬
‫‪ . 5‬כיצד סותרים המחקרים של תמר ליבס ואליהו כ״ץ‪ ,‬כמו גם מחקריהם של אריק מייקלס (‪ )Michaels   Eric‬‬

‫ובריאן לרקין‪ , ) Brian Larkin(  ‬את גישת האימפריאליזם התרבותי? על אילו תהליכי רה‪-‬טריטוריאליזציה של‬

‫התרבות מצביעים המחקרים האלה? רוג'ר רואס ( ‪ , ) Rouse Roger‬במחקרו על המהגרים המקסיקנים בארצות‬

‫הברית‪ ,‬מצביע על המגבלות של שיח האימפריאליזם התרבותי‪ .‬כיצד הוא עושה זאת?‬

‫תשובה בעמוד ‪ 20‬בספר הלימוד‪.‬‬

‫שאלה ‪ :2‬במה שונה תפיסת התרבות של האצ'יסטון מתפיסתו של אוונס‪-‬פריצ'רד? השוו בין שתי הגישות תוך‬

‫התייחסות לתרומתן למחקר של האנתרופלוגיה הפוליטית‪ .‬בתשובתכם יש להתייחס גם להרצאה של ד״ר אינה‬

‫לייקין העוסקת באנתרופולוגיה פוליטית‪.‬‬

‫האצ'יסטון ואוונס‪-‬פריצ'רד הציגו שני תפיסות תרבותיות שונות בנושא‪:‬להאצ'יסטון ואוונס‪-‬פריצ'רד היו שני‬

‫תפיסות שונות לגבי כיצד תרבויות שבטיות שמרו על סדר ושיוויון חברתי‪ ,‬אל מול הצורך הבלתי נמנע בקבלת‬

‫החלטות אל מול איומים קיומיים?‪ .‬או‪ :‬האם ניתן לקיים תרבות בלי תפיסה של מדינה?‬

‫אוונס‪-‬פריצ'רד‪ ,‬במחקרו על שבט הנואר‪ ,‬טען כי בחברה זו ובחברות הסמוכות אליה‪ ,‬היה מודל פוליטי סגמנטרי של‬

‫חברה "לא מדינתית" שהסמכות בה הייתה נזילה בהתאם לצרכים‪/‬איומיים המיידיים של השבט‪ .‬הוא טען שבשבט‬

‫הנואר לא הייתה לאף אדם סמכות קבועה‪ ,‬ושלא היה בה "ראש שבט" קבוע‪ .‬במקרים בהם היה איום קיומי על‬

‫השבט‪ ,‬נוצר סוג של מבנה פוליטי‪/‬מנהיגותי זמני‪ ,‬שחיבר בין קבוצות‪/‬שבטים שונים ליחידה אחת לצורך טיפול‬

‫באיום (לאחר שהאיום חלף‪ ,‬הקבוצות התפרקו ולאף אדם לא נותרה סמכות פוליטית)‪.‬‬

‫בנושא גביית מיסים‪ ,‬לא היה מודל אחיד וקבוע‪ ,‬אלא השבט קיבל החלטות כלכליות ביחד על פי הצרכים המידיים‬

‫שעמדו בפניו‪ .‬בנושא הטריטוריה השבטי‪ ,‬לקבוצות כמו הנואר היו טריטוריות בהן הם חיו‪ ,‬אך הן היה פתוחות גם‬

‫לחברי קלאנים אחרים להיכנס אליהם‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לא הייתה תחושת "בעלות" על הקרקע בחברות אלו‪ ,‬שכן‬

‫לא היתה תפיסה של "מדינה" שתיקח בעלות עליה‪.‬‬

‫חשוב לציין שעל פי אוונס‪-‬פריצ'רד‪ ,‬השימוש במודל זה לא אמר שלא היה צורך במנהיגות או כוחניות בתוך השבט‪.‬‬

‫מנהיגות וכוחניות כן הייתה חלק משמעותי בחברה בשל הצורך לקבל החלטות במהירות ואפקטיביות על מנת לשרוד‪,‬‬

‫והצורך להראות כוח אל מול שבטים אחרים‪ .‬עם זאת‪ ,‬הסמכות אף פעם לא ניתנה לאף אדם באופן בלעדי‪,‬‬

‫והתפקידים המנהיגותיים לא היו חלק קבוע ומוסכם בחברה‪.‬‬

‫‪2020‬‬
‫אוונס פריצ'רד קרא לכך‪" -‬אנרכיה מאורגנת"‪ ,‬כלומר‪ ,‬למרות הסכסוכים התמידיים בין יחידות חברתיות שונות‪,‬‬

‫שבט הנואר הצליח להתלכד ליחידה חברתית גדולה יחסית כאשר נשקף להם איום כלשהו מן החוץ‪ ,‬על ידי איחוד של‬

‫קהילות פנים‪-‬שבטיות בגדלים שונים שהתקהלו על בסיס יחידות קטנות שהתחייבו להגן על השבט‪ ,‬קהילות‬

‫שהתאחדו על בסיס קשרי שארות‪ ,‬ויחידות שהתקהלו על ידי מיקום גיאוגרפי‪.‬‬

‫בניגוד לאוונס‪-‬פריצ'רד‪ ,‬האצ'יסטון (שחקרה את השבט כ‪ 50‬שנה לאחריו)‪ ,‬לא האמינה שמודל זה (של אנרכיה‬

‫מאורגנת) אכן היה בשימוש בקרב שבט הנואר בתקופה אותה הוא חקר‪ ,‬וביקרה את אוונס‪-‬פריצ'רד על כך שלטענתה‬

‫הוא התעלם מהשפעות הנוכחות הקולוניאלית על שבט זה כאשר הוא ביצע את מחקרו‪ .‬היא הסבירה שמכיוון שזה‬

‫ידוע שמדינה הקולוניאלית (בריטניה) התערבה בחייהם של שבט הנואר בתקופת מחקרו של פריצ'רד ‪ -‬לא ניתן להגיד‬

‫שהם הצליחו להתקיים רק מעצם היותם "אנרכיה מאורגנת"‪ ,‬וחייבים להכיר בכך שהם כן נסמכו על מבנים מדיניים‬

‫– המבנים הקולוניאלים שנכפו עליהם‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬היא תיארה סוג של מערכת מדינית ושלטונית חלופית שהיא‬

‫האמינה שאכן הייתה בשימוש בקרב שבט הנואר גם לפני הקולוניאליזם‪ .‬מערכת זו כללה צ'יפים (שהיו על תקן נציגי‬

‫השלטון)‪ ,‬וקבוצות חברתיות בעלות עמדות מנוגדות אותן הם ניסו לקדם (שהיו על תקן קבוצות פוליטיות)‪ .‬בנוסף‪,‬‬

‫היא טענה שהנואר‪ ,‬כקבוצה אחת‪ ,‬התנגדו לנוכחות הבריטית‪ ,‬כך שלא ניתן להגיד שהם לא היו מאוגדים כקבוצה‬

‫קבועה‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬היא אף טענה ש"מעמד המדינה" הוא לא כזה שהנואר התנגדו לו או לא הכירו בו‪ ,‬כפי שסבר‬

‫אוונס‪-‬פריצ'רד‪.‬‬

‫על מנת לחזק את טענותיה‪,‬‬

‫ניתן לראות דוגמא להתנגדותם ולהשפעה העמוקה שהייתה לקולוניה הבריטית עליהם‪ ,‬בכך שבניי הנואר‬ ‫‪‬‬
‫מכנים את "עידן הממשלה"‪ ,‬ועידן הנשק החם" ‪ -‬כשני כינויים שמייצגים את אותו דבר בזיכרון‬
‫הקולקטיבי ובתפיסת העולם של שבט הנואר‪ .‬הזיהוי של הממשלה עם נשק חם מראה על הצורה‬
‫הכוחנית בה הם נשלטו על ידי הקולוניה‪ .‬כוח "החנית" לעומת זאת‪ ,‬מזוהה עם הכוח המקומי שלהם‬
‫בעידן הקודם לקולוניה‪ ,‬וודאי מקושר למאבקיהם עם הדינקה ואחרים‪.‬‬

‫הנשק החם שמור בתודעה ההיסטורית של הנואר כגורם שקידם את התערבות הכוח הריכוזי של‬ ‫‪‬‬
‫המדינה בחברה‪ ,‬למרות ניסיונותיהם של בניי הנואר להתנגד לו בתקופת הכיבוש הבריטי ולאחריו‪.‬‬

‫תפיסת המדינה בקרב הנואר בהקשרה התרבותי מדגיש את ההבחנה בין ממשלה מן השמאל לבין‬ ‫‪‬‬
‫ממשלה מן הימין‪.‬‬

‫הממשלה מן השמאל ‪ -‬מזוהה עם מנגנון אדמיניסטרטיבי ‪ -‬אזורי של צ'יפים‪ ,‬בתי משפט‪ ,‬משטרה‬ ‫‪‬‬
‫וכדומה‪ .‬הנואר מגדירים את הממשלה מן השמאל כמנגנון חיובי שיכול להכיל אלימות פנים‪-‬קהילתית‪.‬‬

‫הממשלה מן הימין ‪ -‬מזוהה עם הצבא ועם כוח הרס‪‬ני שמוביל לאלימות מוגברת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫‪2020‬‬

‫התפיסה הדואלית הזו של המגמות הסותרות של המדינה מלמדת שהנואר אינם פוסלים את רעיון‬ ‫‪‬‬
‫המדינה כמסגרת לאומית כשלעצמה‪ ,‬אך הם מתנגדים לחוסר היכולת שלהם להשפיע על המדינה‬
‫באופן שיקדם את האינטרסים שלהם לטווח הקצר והארוך‪.‬‬

‫תרומת מחקרה לאנתרופולוגיה הפוליטית‪:‬‬

‫ניתן לראות שאכן יש סבירות גבוהה שבעבודתו של אוונס‪-‬פריצ'רד הייתה הטייה של המחקר (בין אם במודע ובין עם‬

‫לאו)‪ ,‬בשל העובדה שמחקרו נעשה תחת המדיניות הקולוניאלית הבריטית‪ .‬ניתן לטעון שכאשר שהחוקר כפוף‬

‫למדיניות שכזו‪ ,‬יש לו אינטרס לקבוע לדוגמא‪ ,‬שלנואר אין תפיסה של בעלות על קרקע‪ ,‬שכן כך יהיה ניתן לקחת להם‬

‫את הקרקע ללא יסורי מצפון‪.‬‬

‫ניתן לראות שעבודתה של האצ'יסטון‪ ,‬יחד עם עבודות אחרות שהתייחסו‪/‬לא התעלמו מההשפעות הקולוניאליות על‬

‫תרבויות‪ ,‬הובילו לפריצת דרך בתחום האנתרופולוגיה הפוליטית‪ ,‬שכן בעקבות מחקרים אלו חוקרים רבים החלו‬

‫להכיר בהשפעה הגדולה של הקולוניאליזם על אופי התרבות בעולם‪ .‬בנוסף‪ ,‬החלו לחקור מחדש מחקרים רבים‬

‫שנעשו בתקופה זו‪ ,‬בשל החשש שחוקרים סבלו מהטיה או לא התייחסו מספיק להשפעות הקולוניאליות‪.‬‬

‫טרויו‪:‬‬

‫על פי טרויו‪ ,‬אנו עדים לקריאות תיגר על העוצמה השלטונית של המדינה ולהחלפתה במוסדות על לאומיים בתוך‬
‫המדינה ומחוץ לה‪ .‬גופים שונים דוחים את שלטון המדינה או עוקפים אותו ולהם חשיבות רבה מאד‪ ,‬עוצמתם הולכת‬
‫וגוברת והם משפיעים על חיי האנשים החיים במדינות לא פחות מהשפעת המדינה על חיי אנשיה‪ .‬פרקטיקות‬
‫ותהליכים חדשים שהתנועות הטרנס לאומיות מקיימות שוללים את המדינה ועקפים אותה לעיתים‪ ,‬וממלאים את‬
‫הבקיעים שנוצרו בה ובתקפידה ככלי קיבל אידיאולוגי ותרבותי‪ .‬בארגונים העל לאומיים הולכים ומשתרשים‬
‫‪.‬תהליכים דמויי מדינה הנותנים אפקטים מדינתיים שעוצמתם לא נופלת מזו של הממשלות הלאומיות‬

‫טרויו טוען כי ניתן לזהות תהליכים ופרקטירקות של המדינה באמצעות האפקטים שלהם; הבידוד (כינון סובייקטים‬
‫מבודלים המעוצבים כחלק מציבור כללי אך מוגדר)‪ ,‬ההזדהות (סובייקטים מזהים עצמם כשווים זה לזה)‪ ,‬הנראות‬
‫(כינון מערכות ידע שלטוניות ויצירת כלים למיון וניהול הקולקטיב)‪ ,‬והתיחום (כינון גבולות ותחומי שיפוט של‬
‫המדינה)‪ .‬אפקטים אלו עוברים סוג של העתקת פונקציות של המדינה ממקומן והתרחקות ממערכת המדינה‬
‫וממנגנוניה‪ .‬האפקטים האלו מופיעים בזירות חדשות שאינן בהכרח לאומיות אלא מעבר למדינות הלאום‪ ,‬אנו רואים‬
‫‪.‬אותם בתאגידי על כלכליים‪ ,‬בתי ספר‪ ,‬ועוד‬
‫‪2020‬‬
‫באפקט הבידוד‪ ,‬על ידי בידודם של סכסוכים חברתיים וכלכליים וחלוקת מעמדות‪ ,‬המדינה מבטיחה את‬
‫האוטונומיה היחסית שלה ומצמיחה אזרחים מבודלים אך שווים‪ .‬במילים אחרות – המדינה מציגה מצג על פיו כולם‬
‫חופשיים ושווים‪ ,‬באופן שמסתיר את הבדלי המעמדות ומונע סכסוכים חברתיים‪/‬כלכליים‪ .‬הרי שאם כולם מרגישים‬
‫‪.‬חופשיים ושווים הם לא יריבו בנושאים כאלו‪ .‬אותו הדבר נכון בחברות בהם לכולם יש אפשרות קידום‬

‫אפקט ההזדהות‪ ,‬הנותן לאנשים יכולת לפתח הכרה משותפת כחברים הומוגנים בקהילות מדומיינות שונות‪ ,‬הוא‬
‫תהליך משותף למדינות לאום ולארגונים עולמיים שונים‪ ,‬בתחומי המגדר‪ ,‬גזע‪ ,‬מוצא אתני ועוד‪ .‬מאבקי הזהות‬
‫מאפשרים לנו להגדיר מחדש לאומיות אך גם התנועות העל לאומיות הן זירות לצבירה של עצמה חברתית ופוליטית‬
‫‪.‬והן עוקפות את המדינות הלאומיות ומורידות מחשיבות הגבולות הלאומיים כתנאי להזדהות‬

‫אפקט הנראות יוצר כלים המאפשרים שליטה בהמון‪ ,‬מיון וניהול‪ ,‬על ידי מערכות ידע‪ .‬לא רק הממשלות הן אלו‬
‫שמשתמשות באפקט זה לניהול ושליטה באנשיהן‪ ,‬אלא גם הארגונים העל מדינתיים שלעיתים אף יוצרים אפקטים‬
‫חזקים וברורים יותר מאלו של המדינה‪ ,‬ומשתלטים על תפקידי המדינה בתחום זה‪ .‬לחברות כמו פייסבוק היום יש‬
‫יותר מידע על חיינו מאשר למדינה בנושאים מסוימים‪ ,‬והם יכולים לראות התנהגות של משתמשים בקנה מידה רחב‬
‫‪.‬על ידי הנראות הגבוה של כל פעולה‬

‫אפקט התיחום ‪ -‬כינון גבולות ותחומי שיפוט של המדינה‪ .‬ניתן לראות זאת בדוגמא בישראל‪ ,‬כשבהקמת קרית גת‬
‫יצרה איזור שונה לכל קבוצה תרבותית‪ ,‬עם איזור משותף באמצע‪ .‬בחברות ותאגידים‪ ,‬ניתן לראות שיש איזור‬
‫למחלקת משאבי אנוש‪ ,‬איזור למחלקת עסקים‪ ,‬ואיזור למחלקת בניין‪ .‬סכסוכים נפתרים בתוך המחלקות ולא‬
‫מגיעות לכלל התאגיד‬

‫לסיכום‪ ,‬אפקטים אלו מאופיינים בתהליך של העתקת פונקציות מדינה והתרחקות מן המדינה‪ .‬עצמת הארגונים‬
‫מתחדשת והם מופיעים בזירות חדשות‪ ,‬עוברים מזירה לאומית אל מעבר למדינת הלאום‪ .‬הארגונים הם זירות‬
‫לצבירה של עצמה חברתית ופוליטית לעקיפת המדינות ואתגורן‪ ,‬זאת ברמות הצלחה שונות‪ .‬רק מעט ארגונים רואים‬
‫‪.‬את הגבולות הלאומיים כגבולות שלהם כארגון‬

‫שרה פרידמן עוסקת בנישואין בסין כפרקטיקה של שליטה ופיקוח של המדינה‪ .‬נתחו את מקרה הבוחן אותו מביאה‬

‫החוקרת על בסיס המונחים שמציעים ג'יימס סקוט (מנגנוני הפיקוח של המדינה) וג'ימס פרגסון (מימשליות(‪.‬‬

‫שרה פרידמן מציגה במאמרה את מקרה הבוחן של ניסיונות המשטר הסוציאליסטי של מאו זה דונג בסין לשנות את‬

‫אופי חיי הנישואים בקרב נשות ה‪-‬הויאן (הקבוצה התרבותית שהיה לה רוב במדינה באותה התקופה) באמצע המאה‬

‫ה‪ ,20‬על מנת לגרום לנשים לאמץ את ערכי המשטר‪.‬‬

‫לפני הרפורמות של מאו זה דונג‪ ,‬נישואים ויחסי זוגיות נתפסו כדבר יותר רשמי מאשר חברתי‪ ,‬כאשר נשים לא נתפסו‬

‫כבעלות מעמד שווה‪ ,‬ולעיתים נישאו לאדונים בתמורה לתשלום למשפחתם‪ ,‬כשההחלטה היתה של האב ולא של‬

‫האישה‪ .‬דוגמא למעמד הלא חברתי של יחסי זוגיות ניתן היה לראות בכך שבתקופה זו בני זוג לא נהגו לגור ביחד עד‬

‫לילודת בנם הראשון‪.‬‬

‫‪2020‬‬
‫המשטר של מאו רצה לשנות את המנהג הזה שכן הוא האמין שהוא מנוגד לערכי הסוציאליזם‪ .‬הוא האמין שאם‬

‫אנשים ירגישו שמערכות יחסים אינטימיות עם אחרים הן דבר חשוב שיש לקדש ולהקריב מזמנם עבורו‪ ,‬הן יתחילו‬

‫לקדש גם את מערכת היחסים שלהן עם המדינה‪ ,‬ועם כך יקריבו מעצמם למען מטרות וערכי המדינה‪.‬‬

‫ניתן לראות כיצד על ידי הניסיון של המדינה הסינית לשלוט בדרך בה הציבור רואה את מוסד הנישואים היא ניסתה‬

‫לעשות "סימפליפיקציה" של המציאות החברתית על מנת שתתאים לצרכיה‪ .‬ניתן לראות דוגמא לכך במקרה זה‬

‫בעובדה שסביר לטעון שאם הממשל יודע שכל האנשים בחברה מאמינים שנישואים אינטימיים הם נורמה בלתי‬

‫מעורערת במציאות החברתית‪ ,‬הוא יכול לצפות כיצד מה יהיו הערכים שלהם גם בתחומים אחרים (כמו כלפי‬

‫המדינה)‪ ,‬ועם כך לקבל החלטות בהתאם לכך עם התנגדות נמוכה יותר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬ניתן לראות שהסימפליפקציה‬

‫שניסו לעשות הסינים בתחום זה אף לא מייצגת המציאות החברתית בצורה אובייקטיבית אלא נועדה להנדס אותה‪,‬‬

‫ושיש רצון מובהק להשפיע על התנהגות האזרחים‪ .‬בעצם העובדה שהממשל רצה להגביר התנהגות פרודקטיבית של‬

‫אזרחים למען המדינה‪ ,‬מתחברת לטענתו של סקוט שגם ארגונים קפיטליסטים משתמשים בתהליכים דומים של‬

‫עיצוב "תקינה"‪(/‬אחידות‪/‬סטנדרטיזציה)‪ ,‬הומוגניזציה‪ ,‬וסימפלפיקציה בארגוניהם‪.‬‬

‫בעוד שהגישה של סקוט תראה את המקרה הזה של הפיקוח של המדינה על הנישואין בצורה יחסית שלילית‪ ,‬פרידמן‬

‫במחקרה מראה שכשאנו מסתכלים עליו מתוך עיקרון הממשליות‪ ,‬הפיקוח לא חייב לייצר סטטיות‪ ,‬ודיכוי של‬

‫האזרחים‪ ,‬כפי שמציג זאת סקוט‪ ,‬אלא עשויים להיות לו גם צדדים חיוביים‪ .‬פרידמן מסבירה כיצד זה נכון שפיקוח‬

‫על הילודה לדוגמא‪ ,‬יכול ליצור סטטיות ולגרום לאזרחים לפעול רק בצורה שהממשל רוצה בה‪ ,‬אבל שמצד שני‪,‬‬

‫הפיקוח הזה דווקא נתן לסינים השראה לפתח הרגלי אינטימיות חדשים כמו יחסים זוגיים מבלי להיות נשואים‪,‬‬

‫אפילו שזו לא הייתה מטרת הממשל‪.‬‬

‫היא מסבירה שהממשל לא יכול לשלוט לגמרי בהנחלת תפיסות חברתיות‪ ,‬שכן גם התפיסות החברתיות שמוצגות‬

‫במדיה הדיגיטלית‪ ,‬שיחות עם אנשים‪ ,‬מדיניות של מעסיקים‪ ,‬ועוד‪ ,‬משפיעות על האנשים בצורה שהממשל לא יכול‬

‫לצפות‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬פרידמן מסבירה כיצד בניגוד לעבר‪ ,‬בעשורים האחרונים התפיסה הרווחת הצומחת במדינות‬

‫המערב היא שהכוח והשליטה נועדו להטיב עם האזרחים‪ ,‬ושתמיכה בהיותם מאושרים היא זו שמגבירה‬

‫פרודקטיביות‪ .‬כשמציעים רפורמות ודרכי פיקוח חדשים מתוך גישה זו‪ ,‬ודאי שהתוצאה יכולה להיות טובה עבור‬

‫האזרח במקרים רבים‪.‬‬

‫‪2020‬‬
‫הנושא המרכזי העומד במרכז השער השלישי של הקורס‪ ,‬דן בבירוקרטיה כמנגנון מרכזי בניהול האוכלוסייה וכינון‬
‫המדינה בתודעת הציבור (סמלים)‪ .‬הגישה האנתרופולוגית מתמקדת בשורשים הסימבולים של הבירוקרטיה ובאופן‬
‫בו שגרת העבודה של הפקידים מבנה את הייצוגים השונים של המדינה‪ .‬אחת השאלות המרכזיות הנידנות בשער‬
‫זה היא כיצד תפיסת המדינה כישות מונוליטית ומלוכדת מתעצבת במהלך המפגש עם פקידי המדינה? ענו על‬
‫שאלה זו על פי גישתה של קרבל טובי‪ ,‬בתשובתכם הביאו שתי דוגמאות אתנוגפריות המבססות את ההסבר‬
‫‪.‬‬
‫על פי גישתה של קרבל טובי‪ ,‬תפיסת המדינה כישות מונוליטית ומלוכדת מתעצבת במפגש עם פקידי המדינה בכך‬

‫שהפגישות של האזרחים איתם הן דרמטורגיות (משמע‪ ,‬האינטראקציה בהן מושפעת מזמן‪ ,‬מיקום‪ ,‬אופי הפגישה‪,‬‬

‫והנוכחים בה)‪ ,‬בצורה שמכוננת‪/‬ממסגרת את האובייקט (האזרח) כמושא שקודם כל יש להשיג ממנו אינפורמציה‬

‫ספציפית‪ ,‬ורק אחר כך‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬יש רצון לדאוג לשלומו‪ .‬בין אם מדובר בחקירה ברורה של האזרח על ידי הפקיד‪,‬‬

‫או בשיחה שהיא כביכול תמימה‪ ,‬האזרח יודע שהעניין באינטראקציה אתו הוא בראש ובראשונה לצורך השגת מידע‬

‫עליו‪ .‬האזרח אף מודע לכך שהפקידים הבירוקרטיים עושים את עבודתם בצורה הנסמכת על פרקטיקות ממשלתיות‪,‬‬

‫ושהם מוגבלים אליהן ולדרמטורגיה בפגישה‪ ,‬ולכן מוגבלים ביכולת שלהם להכריע בצורה מדויקת בנושא האזרח‬

‫מעבר למידע שהם מסיקים עליו מן האינטראקציה וממערכות המידע שברשותם‪.‬‬

‫בעקבות כך‪ ,‬נקודת ההנחה גם של אזרח וגם של הפקיד‪ ,‬היא שהידע של הפקיד הוא מוגבל ושלכן אין לו אפשרות‬

‫לקבל הכרעה שהיא נכונה בצורה מוחלטת‪ .‬בנוסף‪ ,‬ישנה הבנה משותפת שהכוח שהפקיד יבחר להפעיל על‪/‬כנגד‬

‫האזרח תלוי במידע המוגבל הזה‪ ,‬מה מעורר את לחץ ותחושת החשדנות הדדית‪ .‬על פי קרבל טובי ואחרים‪ ,‬מכיוון‬

‫שהפקיד מייצג את המדינה‪ ,‬האינטראקציה עימו מהווה סוג של מיקרוקוסמוס לאינטרקציה והתחושות של האזרח‬

‫כלפי המדינה‪ ,‬וכך מן המפגשים עם הפקידים‪ ,‬מתעצבת תפיסת המדינה כגוף מונוליטי ומלוכד שתמיד מתבסס על‬

‫אותו אופן (מוגבל) של איסוף מידע ומקבל החלטות על פיהן‪.‬‬

‫דוגמא לביטוי של האופי הזה של הפגישות עם הפקידים‪ ,‬ניתן לראות בתיאורה של קרבל טובי על אופי הפגישה בין‬
‫אנשים הרוצים לעבור התגיירות‪ ,‬אל מול פקידי המדינה אל מולם הם עומדים על מנת שיכריעו עבורם בנושא זה‪.‬‬

‫בעוד שהפקיד מודע לכך שהאזרח לא יכול להתנהל באופן טבעי מולו‪ ,‬בשל העובדה שהוא יודע שכל אינטראקציה‬

‫שלו עשויה לתת לפקיד מידע שיכול לספק לו עילה לפסול את אמינות ה"יהדות" שהוא מציג‪ ,‬הפקיד אומר לו‬

‫בתחילת הפגישה ש"אנחנו רק רוצים להכיר אותך‪ ,‬זה הכל" על מנת לנסות להרגיע אותו ולשחרר את המגננות שלו‪.‬‬

‫אך מכיוון שהאזרח‪/‬האדם המבקש להתגייר יודע שכל מבוקשו של הפקיד הוא לגרום לו להרגיש נוח על מנת לדלות‬

‫מידע עליו‪ ,‬הוא לא יכול באמת להיפתח ל"הזמנה" הזו‪ ,‬ולרוב לא מצליח להגיב ביותר מ"חיוך נבוך‪/‬חרדתי"‪.‬‬

‫דוגמא נוספת לכך ניתן לראות בתיאורה של קרבל טובי על מה שהיא מכנה "טקס המעבר" שבו משתמשים הפקידים‬

‫על מנת להכריע על מי הוא מתגייר אותנטי‪ .‬הדוגמא‪ :‬זוג שכלל בחור ישראלי‪-‬יהודי ובחורה שווייצרית שביקשה‬
‫‪2020‬‬
‫להתגייר‪ .‬לאחר ששוחחה האישה עם הבירוקרטיים‪ ,‬הם התייעצו בשאלה‪ :‬האם האישה באמת שומרת על אמונה‬

‫ואורח חיים יהודי? מכיוון שהפקידים מודעים לכך שהמידע שלהם הוא מוגבל‪ ,‬עם השנים נוצרה בהם תפיסה‬

‫פרגמטית על איך צריך להתנהג מבקש אותנטי‪ .‬על סמך תפיסה זו‪ ,‬הם לעיתים קרובות מבססים את קביעותיהם‪.‬‬

‫לדוגמא עם הבחורה הזו‪ ,‬בזמן השיחה אחד מהם אמר‪" :‬אני פשוט לא רואה את הניצוץ בעיניים שלה"‪ ,‬ובעקבות כך‬

‫הם הורו על בדיקות נוספות‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬מבלי להיות בטוחים ב‪ ,100%‬הם אישרו לה את הגיור‪ .‬אך כאשר היא‬

‫עברה את ההצהרה האחרונה לסיום הגיור היא בכתה והתרגשה כל כך‪ ,‬עד שפתאום אמרו הבירוקרטיים "עכשיו אני‬

‫רואה את הניצוץ בעיניים"‪ .‬ניתן היה לחשוב מה היה קורה אם על סמך החשש הראשוני שלהם הם לא היו מאפשרים‬

‫לה להתגייר‪ ,‬ועושים טעות גדולה שהייתה משפיעה לרעה על חייה בשל המידע המוגבל שהם הצליחו לדלות בפגישה‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬ניתן לראות פה כיצד "הניצוץ בעיניים"‪ ,‬הוא חלק בטקס המעבר שהפקידים החליטו שחשוב על מנת לבסס‬

‫את דעתם‪.‬‬

‫"טקס המעבר" הזה‪ ,‬שגם הסובייקט וגם הפקיד מודעים אליו‪ ,‬גורם לכך שהמפגש עם הפקידים הבירוקרטיים הופך‬

‫להצגה (‪ ,) Preformance‬שהנכונות של הסובייקטים לשחק אותה משפיעה מאוד על קביועתיהם והכרעותיהן של‬

‫הפקידים הבירוקרטיים‪ .‬אם אדם יתחיל לכעוס על הפקידים ולא לשתף פעולה לדוגמא‪ ,‬סביר שהם יפסלו אותו על‬

‫בסיס כך שהוא לא עמד בטקס המעבר על פי המבנה שהם מאמינים בו‪ ,‬ועם כך הוא לא מתגייר אותנטי‪.‬‬

‫ניתן אף לראות בדוגמאות אלו שגם האזרח (בדוגמא הראשונה) וגם הפקיד (בדוגמא השנייה)‪ ,‬מבינים שהידע של‬

‫הפקיד הוא מוגבל‪ ,‬ושלמרות זאת הוא נאלץ לקבל החלטות חשובות לגבי חיי האזרח‪ .‬כפי שציינתי לפני כן‪ ,‬התחושות‬

‫והדרך בה מתנהלים במפגשים מסוג זה מעצבים את ההבנה שאותו גוף מונוליטי (המדינה) שהפקידים מייצגים‪,‬‬

‫שמתיימר לשלוט בחיי האזרחים מתוך תבונה וידע אבסולוטיים לגבי מה נכון‪ ,‬הוא בפועל גוף מלוכד שהידע ויכולת‬

‫קבלת ההחלטות שלו הם מוגבלים‪ ,‬למרות המחויבות שלו לקבלת החלטות‪.‬‬

‫הסבירו את ההבדל בין "אלימות מבנית" ל"אלימות ישירה" אצל גופטה‪ .‬כיצד הבחנה זו מסייעת להבין את‬

‫האינטרקציות בין הפקידות לבין האזרחים במקרה הבוחן אותו מנתח גופטה?‬

‫במחקרו של גופטה‪ ,‬הוא מסביר שיש להבדיל בין ה"אלימות המבנית"‪ ,‬לבין "אלימות ישירה"‪ .‬על פי גופטה‪ ,‬אלימות‬

‫כפי שהיא נתפסת בעולם (אלימות ישירה) היא רק כאשר מתבצעת אלימות פיזית מכוונת כלפי אזרחים‪ ,‬כמו לדוגמא‬

‫אכזריות ודיכוי של אזרחים על ידי שוטרים או אנשי צבא‪ ,‬או החלטה מדינית על הדרת אנשים מסוימים מן הזכות‬

‫לאותה רמת חיים כמו אחרים (ורדוקציה של חייהם ל"חיים חשופים" באופן המעוגן בחוק)‪ .‬את המושג "חיים‬

‫חשופים" הוא מסביר על ידי הדוגמא מגרמניה הנאצית שהתייחסה באופן חוקתי ליהודים‪ ,‬צוענים‪ ,‬והומוסקסואלים‬
‫‪2020‬‬
‫ככאלה שמותר להביא את חייהם למצב שהיה קיים במחנות‪ ,‬חיים החשופים לרעב‪ ,‬מחלות‪ ,‬קור‪ ...‬אנשים שהממשל‬

‫הביא אותם למצב חוקתי כזה נקראים "הומו סאקרים"‬

‫גופטה טוען שגם בהודו המצב של רבים באוכלוסייה הוא של חיים חשופים‪ ,‬אך שזה נובע מאלימות מבנית מצד‬

‫המדינה‪ .‬הוא מסביר שהאלימות המבנית מתבטאת בכך שהמדינה ההודית מתעלמת באופן מודע מאוכלוסיות‬

‫שלמות שנמצאות במצב חיים שכזה‪ ,‬ולא מנסה לשפר את מצבם‪" .‬אם משבר טבע כמו הוריקן לדוגמא‪ ,‬היה פוגע‬

‫בעיר בעולם ומביא את תושביה למצב חיים שכזה‪ "...‬הוא מסביר‪" ,‬הרי שברור שהייתה ניתנת לאזרחים עזרה ושזה‬

‫היה מצב שלא מתקבל על הדעת"‪ .‬אך בהודו בשל ה"אלימות המבנית"‪ ,‬הוא מסביר שלא נעשה דבר‪ ,‬או נעשה מעט‬

‫מאוד על מנת לשפר את המצב‪ .‬עם זאת‪ ,‬גופטה מסביר שהסיבה שזוהי לא אלימות ישירה היא שהממשל לא מנסה‬

‫בכוונה לגרום לאזרחים לחיות בצורה זו‪ ,‬אבל שכן יש קבוצות שמרוויחות מן השארת המצב כמו שהוא או התעלמות‬

‫ממנו (אליטות פוליטית או מעמד הביניים שמרוויח רמת חיים גבוהה יותר על חשבון העניים)‪ .‬גופטה אף טוען‬

‫שבניגוד לאלימות ישירה‪ ,‬שניתן לראותה כמתפרצת באופן רגעי או זמני‪ ,‬האלימות המבנית היא מתמשכת ומובילה‬

‫למצב בו נחשב זה דבר שגרתי שאנשים יחיו בתנאים אלימים אלו (של "חיים חשופים")‪ .‬הבדל חשוב נוסף בין‬

‫אלימות זו לאלימות ישירה‪ ,‬הוא שבאלימות זו לא ניתן להצביע במדויק על הקבוצה או היחיד האשם בה‪ ,‬שכן אין‬

‫מישהו שניסה להוביל למצב הזה במכוון מלכתחילה‪.‬‬

‫הבחנה זו מסייעת להבין את האינטרקציות בין הפקידות לאזרחים במקרה שמנתח גופטה‪ .‬גופטה מנתח מקרה שבו‬

‫הממשלה החליטה על מתן ‪ 100‬רופי כפנסיה לאזרחים מעל גיל ‪ 60‬באיזור מסוים‪ .‬גופתה מתאר כיצד הבירוקרט‬

‫שהיה אחראי לארגון האירוע במשרדו‪ ,‬כלל לא היה מודע לקיומו עד אשר אזרח הגיע ושאל אותו על כך‪ ,‬לאחר מכן‬

‫הוא מתאר את האופן בו ישנם כשלים ארגוניים רבים בארגון האירוע‪ .‬האדם הלא נכון נקרא לארגן אותו‪ ,‬ההודעה‬

‫לא נמסרה לגורמים בירוקרטיים אחרים שנחוצים לכך‪ ,‬והודעות מסודרות לא נשלחו לציבור על מנת לידע אותו‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬חלק מהציבור שצריך את הפנסיות האלה‪ ,‬כלל לא יכול להגיע למשרד לקבלתן בשל קשיים פיזיים או‬

‫כלכליים‪.‬‬

‫את האינטרקציה עצמה מתאר גופטה ככזו של אזרחים רבים שמחכים בשמש הקופחת במשך שעות על שמגיע רופא‬

‫שאחראי להחליט אם גילם עולה על ‪ .60‬הרופא ידע שעליו להגיע בשעה מסוימת‪ ,‬אך גופטה מספר שזה דבר שבשגרה‬

‫שהרופא מגיע מאוחר שכן ישנה תפיסה ש"זמנו חשוב ונעלה על זה של האזרחים העניים" (מה שמראה לנו שהיחס‬

‫המבזה הזה לאזרחים הוא דבר שבשגרה – אלמנט של האלימות המבנית)‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬אנו רואים שהאינטראקציה‬

‫בין הרופא והבירוקרט שאחראי לאישור הפנסיה‪ ,‬לבין האזרחים‪ ,‬היא כזו שבאופן ברור לא יכולה לקבוע במדויק מי‬
‫‪2020‬‬
‫מבין אזרחים אלו רשאי לקבל פנסיה על פי הקריטריונים של המדינה‪ ,‬ושעליהם לנסות להעריך זאת כמעת ורק על‬

‫בסיס השארות אישיות‪.‬‬

‫כל אלו מראים כיצד אמנם הממשלה השקיעה כסף למען הפנסיות‪ ,‬מבלי רצון להרוויח מכך‪ ,‬והרופא והבירוקרטים‬

‫אמנם השתדלו לעשות את עבודתם למען האזרחים‪ ,‬אך התוצאה בפועל היא שהמבנה הארגוני הרעוע בנושא הטיפול‬

‫בעניים לא אפשר עזרה אמיתית בשיפור מצבם‪ .‬ניתן לראות בכך את האלימות המבנית בה קשה להצביע על מי אשם‪,‬‬

‫אך שמבחינה ארגונית המצב לא נתפס כדחוף‪/‬חשוב מספיק עבור שליטים‪/‬קבוצות בירוקרטיות‪ ,‬על מנת שיחול שינוי‬

‫שיפתור את התנאים האלימים בהם חיים אזרחים אלו‪.‬‬

‫נאברו‪-‬יאשין טוענת כי יש כי לחקור את החילוניות במסגרת טקסים מדינתיים אותם היא מתארת במחקרה‪,‬‬

‫הסבירו טענה זו תוך התייחסות למקרה האתנוגרפי שלה והסבירו כיצד ממוטטים הטקסים האלה את ההבחנה בין‬

‫דתיות לחילוניות?‬

‫הטענה של נברו יאשין על כך שיש לחקור את החילוניות במסגרות טקסים מדינתיים נובעת מן העובדה שניתן לראות‬

‫שמדינות משתמשות בסמלים ואופי טקסים הדומה לטקסים דתיים‪ ,‬על מנת להעצים את כוחן בקרב האזרחים בה‪,‬‬

‫ולגרום לתחושת שייכות ונאמנות‪.‬‬

‫מצד שני‪ ,‬בהפגנות פוליטיות ואירועים ציבוריים‪ ,‬אזרחים משתמשים ב"סמלים" חילוניים‪/‬פוליטיים על מנת לקבע‬

‫ולהציג את הזהות הפוליטית‪/‬תרבותית שלהם‪ ,‬את תפיסת העולם שלהם‪ ,‬ואת התחושה שלהם בנושא הפוליטי‪.‬‬

‫נבארו יאשין‪ ,‬כמו חוקרים אחרים (דון הנדלמן)‪ ,‬רואים בטקסים המדיניים כמאפיינים של "דת חילונית"‪ ,‬ולכן‬

‫מאמינה נברו יאשין כי יש לחקור את ההתנהגות של המשתתפים בטקסים אלה שכן ניתן ללמוד מכך על מה מניע את‬
‫ה"חילוניות" כמכלול‪ ,‬וכיצד היא מיוצגת בחברות אזרחיות ספציפיות‪.‬‬

‫‪-‬לדוגמא מביאה נבארו יאשין את פולחן האישיות שנעשה בטורקיה למוסטפא אטאטורק‪ ,‬מי שנחשב ל"אבי‬

‫הטורקים והיה הנשיא הראשון של טורקיה‪.‬‬

‫‪-‬אטאטורק היה הראשון שקידם את החילוניות בטורקיה ועבד להחליש את כוח החליפות והאסלאם במדינה‪ .‬עבור‬

‫החילונים המאמינים שיש להחליש את השליטה האסלאמית בתחומי החיים בטורקיה‪ ,‬ובעיקר בפוליטיקה‪,‬‬

‫אטאטורק נחשב לסמל אלמותי למאבק זה‪.‬‬

‫נברו יאשין מספרת כיצד למרות שאטאטורק קידם חילוניות‪ ,‬ושזה מה שאוהביו רוצים לקדם כשהם מזכירים אותו‪,‬‬

‫כשמסתכלים על האופן בו חילונים אלו מביעים את "חילוניותם"‪ ,‬ניתן לראות אלמנטים "דתיים" מובהקים‪.‬‬
‫‪2020‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬בהפגנות פוליטיות של האסלאם‪ ,‬מתנגדים מרימים שלטים של אטאטורק‪ .‬היא מתארת כיצד פסלים‪,‬‬

‫כרזות‪ ,‬ותמונות שלו מפוזרות ברחבי המדינה (בדומה לפולחן אישיות של מלך או אל)‪ ,‬שאנשים רבים נוהגים לעלות‬

‫לקברו‪ ,‬ושאנשים רבים אף משייכים לו כוחות על טבעיים‪.‬‬

‫היא מתארת אף כיצד‪ .‬התקשורת במדינה יצאה מגדרה למראה תמונה של מפגינה צעירה מחזיקה תמונה של‬

‫אטאטורק כנגד הפגנה איסלאמית נבארו יאשין מסבירה שכל אלו מראים עד כמה אטאטורק מהווה סמל של‬

‫המדינה הטורקית‪ ,‬ומייצג אותה בצורה מסוימת עבור האזרחים נוצרה האנשה של רוחו של אטטורק כמייצגת את‬

‫המדינה החילונית‪ ,‬ובין אם אלו תומכי ה"מדינה החילונית" שמשתמשים בדמותו להבעת הזדהות עם תפיסה מדינית‬

‫זו‪ ,‬או איסלאמיסטים שמשתמשים בדמותו על מנת לערער אותה‪ ,‬ועם כך לערער את הרעיון שהיא מייצגת‪ ,‬ניתן‬

‫לראות כיצד אטאטורק מהווה סמל מדיני מרכזי שמשפיע על כל המציאות הציבורית בטורקיה‪.‬‬

‫מדוגמא זו‪ ,‬ניתן לראות בבירור כיצד טקסים מדיניים יכולים להוות מראה אל תפיסת העולם החילונית‪ ,‬שכן מכיוון‬

‫שחילונים לא משתמשים בסמלים שהם כביכול דתיים‪ ,‬ניתן לראות עם איזה סמלים החילונים כן מזדהים בטקסים‬

‫אלו‪ ,‬ועם כך ללמוד על תפיסת עולמם ועל מה מניע אותם‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬ניתן לראות בבירור כיצד טקסים אלו‬

‫ממוטטים את ההבחנה בין דתיות וחילוניות‪ ,‬שכן אם אנו רואים בהפגנה שתיארה נברו יאשין מצד אחד מפגינים‬

‫מוסלמים המציגים את תפיסת עולמם על ידי שימוש בסמלים איסלאמיים‪ ,‬אל מול מפגינים חילוניים שמציגים את‬

‫תפיסת עולמם על ידי שימוש בסמלים דומים‪ ,‬אך כאלו שלא מזוהים עם דת‪ ,‬ניתן לראות כיצד נוצר דמיון רב באופן‬

‫הפעולה והדרך בה היחידים בוחרים להביע את עצמם‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬על ידי הדוגמאות שמביאה נברו יאשין על סגידה‬

‫"מאגית" ו"מיסטית" לאטאטורק‪ ,‬ניתן לראות כיצד סוג סגידה זה שמזוהה עם הדת‪ ,‬מופיע גם אצל חילוניים‪,‬‬

‫ובעיקר אצל חילוניים שחשוב להם להגיע לטקסים מדיניים‪.‬‬

‫ג'יימס סקוט טען כי למסמכי זיהוי תפקיד מרכזי בטכנולוגיות שליטה של המדינה המודרנית שבאמצעותם היא‬

‫הופכת את האזרחים ל"קריאים" עבור המדינה‪ .‬בניגוד לסקוט‪ ,‬היט קבוט ‪ ,‬מחברת המאמר "אלימות של מסמכים‬

‫בירוקרטים"‪ ,‬מראה שבהקשר של מעמדם האמביוולנטי של מבקשי המקלט ביוון הנמצאים במצב הלימבו לאורך‬

‫תקופות ארוכות במיוחד‪" ,‬הכרטיס הוורוד" הופך אותם דווקא ל"בלתי‪-‬קריאים" עבור המדינה ועבור עצמם ‪-‬‬

‫הסבירו טענה זו תוך התייחסות להבדלים בין גישתה של קבוט לגישתו של סקוט )‪ 20‬נקודות(‪.‬‬

‫שאלה ‪ , 3‬ב'‪ :‬על פי ג'יימס סקוט‪ ,‬מסמכי זיהוי הם בראש ובראשונה כלי טכנולוגי של המדינה המודרנית‪ ,‬שבעזרתו‬

‫היא הופכת את האזרחים ל"קריאים" יותר‪ ,‬ועם כך נוחים יותר לניהול‪ .‬הוא מסביר שניתן לראות זאת בכך שבעזרת‬
‫‪2020‬‬
‫ההבדלה הכתובה הזאת בין אנשים‪ ,‬המדינה יכולה לפקח על בעלויות על קרקע‪ ,‬לגבות מיסים‪ ,‬לפקח על מצבים‬

‫בריאותיים‪ ,‬או להבחין בין אנשים שעברו עבירות קרימינליות ובין אלו שלא‪ .‬כל אלו מגבירים את ההתערבות של‬

‫המדינה בחיי האזרח‪ ,‬והכל מתחיל במסמך הזיהוי שמאפשר מעקב והתערבות בכל הדברים האלו‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬מסמכי‬

‫הזיהוי מאפשרי למדינה לקבל "ראיה סינופטית" למאפיינים מסוימים בחיי האזרחים ((לדעת כמה אנשים היו חולים‬

‫במחלה מסוימת השנה‪ ,‬כמה מתחת לקו העוני‪ ,‬וכו')‪ ,‬ובעזרת ראיה זו‪ ,‬המדינה יכולה לקבל החלטות שישפיעו על חיי‬

‫האזרחים גם ברמה קולקטיבית‪ ,‬בצורה שתתאים לרצונות המדיניים‪.‬‬

‫הית' קבוט‪ ,‬בניגוד לסקוט‪ ,‬מראה במחקרה על "הכרטיס הוורוד" של מבקשי המקלט ביוון‪ ,‬שמסמך הזיהוי עשוי‬

‫לגרום גם בדיוק להפך‪ ,‬ולגרום לכך שהאנשים יהיו פחות "קריאים" ע"י המדינה‪ .‬קבוט טוענת כי זה לא מדויק‬

‫לחשוב כי בעצם הנפקת המסמכים המזהים‪ ,‬וע"י שימוש בדרכי פישוט (סימפליפקציה) אחרות של המדינה‪ ,‬היא‬

‫יכולה לשלוט על האזרחים ולנהל אותם בדיוק כפי שהיא רוצה‪.‬‬

‫היא מסבירה שטבע האדם גורם לכך שהמציאות גמישה הרבה יותר‪ ,‬ושגם כאשר מדינה מנפיקה מסמכים למען‬

‫מטרה מסוים‪ ,‬או מנסה לנסח רגולציות שישנו את חיי האזרחים באופי מסוים‪ ,‬הכלים האלו שהמדינה יוצרת בסופו‬

‫של דבר נכנסות ל"מערכת יחסים" חדשה עם המציאות ועם האנשים שמנווטים את חייהם על ידי שימוש בכלים‬

‫האלו‪.‬‬

‫עם כך‪ ,‬האנשים עצמם ופעולותיהם הם תמיד חלק מרכזי ובלתי נפרד מ"אומנות הממשל"‪ ,‬ולכן אי אפשר להתבסס‬

‫על כלים כמו מסמכים מזהים או רגולציות בלבד על מנת לעצב את חיי החברה בהתאם לרצון הממשל‪.‬‬

‫ניתן לראות דוגמאות לכל אלו במחקרה של קבוט על הכרטיס הוורוד‪ .‬קבוט מדגימה כיצד מסמכים מסוימים (כמו‬

‫הכרטיס הוורוד‪ ,‬או גרין קארד) דווקא לא הופכים את האזרחים לקריאים יותר‪ ,‬אלא הופכים אותם לאנשים‬

‫הנמצאים במדינה מסוימת במצב של "לימבו" – הם לא מקיימים יחסי גומלין מלאים עם המדינה והחברה‪ ,‬ורוב‬

‫מערכת היחסים שלהם איתה היא המתנה להחלטה מדינית על המשך דרכם בה‪ .‬לכן‪ ,‬אנשים אלו לא תמיד בעלי‬

‫חופש תנועה‪ ,‬לא תמיד מקבלים ביטוח‪ ,‬שירותי בריאות‪ ,‬וכו'‪ .‬מצד שני‪ ,‬הם עדיין נחשבים לאנשים הנמצאים במדינה‬

‫באופן חוקי‪ .‬אנשים הנמצאים במדינה מסוימת במצב שכזה‪ ,‬ודאי שקשים הרבה יותר למעקב של הממשלה – הם לא‬

‫תמיד כפופים למיקום מסוים‪ ,‬ובאופן כללי "טביעת האצבע" שלהם במדינה קטנה יותר‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬ברצוני לציין שמבקשי מקלט לדוגמא‪ ,‬אשר מקבלים את הכרטיס הוורוד‪ ,‬הם אנשים אשר למדינה כמעת ואין‬

‫מידע על חייהם הקודמים‪ ,‬בניגוד למידע הרב שיש למדינה על אזרחים שנולדו בה והיו תחת מעקב מאז‪.‬‬
‫‪2020‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬ניתן לראות בדוגמאות של קבוט הוכחות לכך שאכן אנשים משתמשים במסמכי הזיהוי‪/‬כלים שהממשלה‬

‫מעצבת לצורך מטרה מסוימת‪ ,‬דווקא לצורך מטרה אחרת‪ .‬באחת הדוגמאות היא מסבירה כיצד בחור מבנגלדש‬

‫משתמש בכרטיס הוורוד דווקא בשביל לעבוד ולהרוויח כסף‪ ,‬ולא בהכרח רק בשל "בקשת מקלט"‪ .‬הבחור אף מסביר‬

‫שגם הממשלה עצמה כבר רואה אותו ודומים אליו כ"מהגרי עבודה"‪ ,‬ועם כך למרות שהשימוש המיועד של הכרטיס‬

‫הוורוד היה לצורך אישור שהיה זמני למבקשי מקלט‪ ,‬אנו רואים כיצד המציאות בשטח הפכה אותו לדבר שונה לגמרי‬

‫מיעודו הראשוני‪ .‬השימוש החדש הזה‪ ,‬הוא שימוש שגם הממשלה וגם האזרחים כבר התרגלו אליו‪ ,‬והוא התפתח‬

‫כתוצאה מפעולות ספונטניות של אנשים ולאו דווקא רצונות הממשל המקוריים‪.‬‬