‫נקוות מבט ביקורתית על תיאורית יחסי האובייקט‬ ‫וחפצים ‪:‬‬ ‫על קופסאות‬

‫‪l‬‬ ‫פרופ' ישראל אור‪-‬בך‬

‫מטרת המאמר להעלות כמה רעיונות ביקורתיים ביחס לגישת יחסי האובייקט בגירסתם לטיפול של מלאני קליין‬
‫וביון‪ .‬יסודה של הביקורת בטענה כי גיוסה זו של יחסי אובייקט מתבססת על העיקרון ההסברי הבלעדי של יצר‬
‫המוות להתנהגות אנוש‪ .‬לגישה צרה זו בהבנת האדם יש השלכות על תפיסת אופיו של המטופל‪ ,‬כוונותיו‬
‫והתנהגותו‪ .‬השלכות אלו מתבטאות‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בדה‪-‬הומניזציה ודה‪-‬פרסונליזציה של האנושי‪ ,‬בהאנשה של תהליכים‬
‫מנטליים‪ ,‬בנקיטת שפה תוקפנית‪ ,‬ביצירת אווירה עויינת ובשימוש מניפולטיבי במושג הזדהות השלכתית‪ .‬טענה‬
‫נוספת המוצגת במאמר היא כי את כל התהליכים הנפשיים הפרימיטיביים המיוחסים למטופל ניתן להטיל על עצם‬
‫הגישה הטיפולית של יחסי האובייקט ועל התנהגות המטפלים‪ .‬טענות אלו מומחשות על‪-‬ידי דוגמאות של קטעי‬
‫טיפולים שפורסמו על‪-‬ידי חסידי גישת יחסי האובייקט בגיוסה קליין וביון‪ .‬לאורך המאמר מובאות גם נקודות מבט‬
‫אלטרנטיביות שונות לרעיונות המבוקרים לשם הבהרה וחידוד‪.‬‬

‫האישיות‬ ‫התפתחות‬ ‫והאינטרוייקטים(‪.‬‬ ‫הפנימיים‬ ‫הכוחות‬ ‫ת יאורית יחסי האובייקט בגירסת מלאני קליין וביון היא‬
‫מתחילה מן האינטראקציה בין המבנים הקונסטיטוציונליים‬ ‫כיום אחת הגישות הפסיכואנליטיות הנפוצות ביותר‪.‬‬
‫לפנטזיות על עולמות חיצוניים ופנימיים‪ .‬קיימת דיאלקטיקה‬ ‫נראה כי קיימת אמונה בקרב חסידי התיאוריה כי גישה זו‬

‫מתמדת בין המבנים והייצוגים לבין יצוגי העולם החיצוני‪,‬‬ ‫חושפת את מעמקי הנפש ומגלה את מהותה באופן ששום‬
‫וכן בין הייצוגים הפנימיים השונים לבין עצמם‪ .‬דיאלקטיקה‬ ‫תיאוריה אחרת אינה מצליחה לעשות 'ר) למשל ‪(. 2 ' 1‬‬
‫זו מאופיינת בין היתר בהשלכת העולם הפנימי החוצה‬ ‫על הגישה‬ ‫ביקורתיים‬ ‫רעיונות‬ ‫כמה‬ ‫אציג‬ ‫זה‬ ‫במאמר‬
‫שונות‬ ‫בהתמזגויות‬ ‫כמו גם‬ ‫החיצוני'‬ ‫העולם‬ ‫והטמעת‬ ‫בתחילת המאמר אציג‬ ‫זו‪.‬‬ ‫הטיפולית הנובעת מתיאוריה‬

‫הפנימיים‬ ‫והאינטרוייקטים‬ ‫הייצוגים‬ ‫בתוך‬ ‫ובפיצולים‬ ‫מהרעיונות‬ ‫באופן תמציתי' מכליל ופשטני‪-‬משהו' כמה‬
‫העיקריים של התיאוריה לפי הבנתי' ואחר אציג את טענות‬
‫התהליך הדיאלקטי הזה‬ ‫והאובייקטים החיצוניים‪ .‬בתוך‬
‫מתרחשת ההתפתחות לקראת מורכבות‪ ,‬התארגנות‪ .‬ולכידות‪.‬‬
‫וביון ‪.‬‬ ‫הביקורת כלפי גישת יחסי האובייקט בגירסת קליין‬
‫אין בכוונתי להציג במאמר הנוכחי תיאוריה אלטרנטיבית‪,‬‬
‫הכוחות המניעים והמכוונים את הדיאלקטיקה‪ ,‬ומכאן גם‬
‫למטרות‬ ‫מביא‪,‬‬ ‫אני‬ ‫ספציפיות‬ ‫ביקורת‬ ‫בנקודות‬ ‫אולם‬
‫את הצמיחה הפנימית‪ ,‬הם דחפי התוקפנות )יצר המוות(‪.‬‬
‫הבהרה‪ ,‬אלטרנטיבות תיאורטיות לזו של קליין וביון ‪ .‬זאת‬
‫דחפים אלה גם מוטמעים ומיוצגים בפנטזיות המףלדות‪.‬‬
‫ועוד' כתגובה לטיעונים המושמעים מצד נאמני התיאוריה כי‬
‫רב‪-‬כיווניים‪,‬‬ ‫הרס‬ ‫ופחדי‬ ‫הרס‬ ‫כךיצרי‬ ‫נחווים‬ ‫הדחפים‬
‫גירסתם מגלה את עומק הנפש וכן מייצגת אמת בדבר‬
‫פנימה‪ .‬היצרים נחווים‪ ,‬הן‬ ‫מהפנים אל החוץ ומהחוץ‬
‫מהותה של נפש האדם‪ ,‬אני מצרף גם דיון קצר על מושגי‬
‫נטייה‬ ‫כגון‬ ‫התנהג)ת‪,‬‬ ‫כנטיות‬ ‫והן‬ ‫פנימיים‬ ‫כאובייקטים‬
‫העומק הנפשי והאמת בפסיכולוגיה‪ ,‬כאתגר לקביעלת בדבר‬
‫)תוך‬ ‫להתמזגות‬ ‫ושאיפה‬ ‫קנאה‬ ‫חמדנות‪,‬‬ ‫לבולענות‪,‬‬
‫הבלעדיות של העומק והאמת שבתיאורית יחסי האובייקט‪.‬‬
‫חוויות ‪ .‬אלו וההרגשות‬ ‫וייצוגיו‪.‬‬ ‫השתלטות( על האובייקט‬
‫המתלוות להן תורמות לתחושה כללית של תוקפנות ורוע‬
‫פנימי‪ .‬באותה עת פועלים גם כוחות פנימיים אחרים שנועדו‬ ‫הגישה התיאודטית של יחסי האובייקט‬
‫לשימור האובייקט החיצוני וייצוגיו הפנימיים‪ ,‬ומתבטאים‬ ‫בגידסת קלייד וביון‬
‫על‪-‬ידי צורך בתיקון ההרס‪ ,‬רגשות געגוע לאובייקט מיטיב‪,‬‬
‫וביון‬ ‫‪(3‬‬ ‫גישת יחסי האובייקט בגירסתם של קליין 'ר)‬
‫יחד עם פחד קיומי מפני נקמנות וחרדת פרידה‪ .‬העולם‬
‫המנטלית‬ ‫למציאות‬ ‫מרכזי‬ ‫מקום‬ ‫נותנת‬ ‫‪(4‬‬ ‫'ר) למשל‬
‫קיצוניים ‪.‬‬ ‫ניגודים‬ ‫של‬ ‫עולם‬ ‫איפוא‪,‬‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫הפנימי‬
‫להיטהרות‬ ‫עזה‬ ‫לכמיהה‬ ‫מתנקזת‬ ‫זו‬ ‫אמביוואלנטיות‬ ‫הפנימית המתפתחת כל העת לכיוון של מורכבות גדלה‬

‫אחר‬ ‫לחיפוש‬ ‫גם‬ ‫אך‬ ‫השלכתו‪,‬‬ ‫על‪-‬ידי‬ ‫רוע‬ ‫מתחושת‬ ‫והולכת‪ ,‬אירגון‪-‬יתר בין חלקיה השונים ולכידות פנימית‪.‬‬

‫האובייקט החיצוני המיטיב כדי להתמזג עמו‪ .‬בכך מושגת‬ ‫של‬ ‫המףלדים‬ ‫המבנים‬ ‫הם‬ ‫הפנימית‬ ‫המציאות‬ ‫שורשי‬
‫המטרה החשובה של שמירה על תחושת עצמיות טובה‪,‬‬ ‫המציאות‬ ‫על‬ ‫מףלדות‬ ‫פנטזיות‬ ‫וכן‬ ‫והאני‬ ‫הדחפים‬
‫צמצום האמביוואלנטיות וחיזוק הלכידות הפנימית‪ .‬כאשר‬ ‫הדחפים‪,‬‬ ‫יצוגי‬ ‫עצמי'‬ ‫)יצוגי‬ ‫והפנימית‬ ‫(ם~ה)‬ ‫החיצונית‬

‫הנטיות הכלליות להיטהרות ולהתמזגות פועלות בצורה‬

‫מועילה הן' אכן' מביאות למורכבות רבה במציאות הפנימית‬ ‫המחלקה לפסיכולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫"שיחות" כרך י"ז‪ ,‬חוב' מס' ‪ ,3‬יולי ‪2003‬‬ ‫‪266‬‬

 ‫נקודת מבט ביקורתית על תיאורית יחסי האובייקט‬ ‫וחפצים ‪:‬‬ ‫על קופסאות‬

‫יצר המוות מודגש‪ ,‬ודרך פעולתו על כל מנגנוניו מתוארת‬
‫בפירוט‪ ,‬הרי שיצר החיים מתואר כסטטיסט‪ .‬אין די בהצהרה‬
‫כוללנית כי גם ליצר החיים יש כוח מעצב‪ .‬מן ההכרח שדרך‬
‫פעולתו והשפעתו יתוארו ויפורטו באותה מידה כמו היפוכו'‬
‫אם אכן שני היצרים שווי‪-‬כוח בזירה‪ .‬למעשה‪ ,‬אם כי לא‬
‫בתיאוריה‪ ,‬סילקו קליין וביון את הליבידו מן התמונה‪.‬‬
‫יצר המוות נותר' אם כן' ככוח דומיננטי בעל עוצמה‬
‫אדירה‪ ,‬המעצב את כל הצדדים של התנהגות אנוש‪ .‬מתקבל‬
‫רושם כי דחף התוקפנות הוא אדון המשתמש באדם ובגופו‬
‫ככלי למטרותיו )הרס(‪ ,‬ולא שהוא חלק מתהליכי ומב~י‬
‫האישיות העומדים לרשותו של האדם בהשגת מטרותיו‬
‫יצר ההרס מתואר ככוח הפועל כבוכנה‬ ‫חייו‪.‬‬
‫אוטומטית המשליכה ומפנימה תוקפנות וחוזר חלילה‪ ,‬ללא‬
‫מנגנוני תיווך' עידון או ויסות‪ .‬היצר מפעיל את התינוק‬
‫והבוגר באופן מכני ואוטומטי‪.‬‬
‫תהליכים אלה הם‬ ‫מלכד‪.‬‬ ‫תוך שמירה על אירגון פנימי‬
‫א‪-‬סימפטומטיים ולעולם אינם מגיעים אלא למיצוי יחסי‪.‬‬
‫שני מנגנונים עיקריים עומדים לרשות התינוק )והבוגר(‬
‫בהתמודדותו עם החוויות הפנימיות של תוקפנות והרס‪ ,‬ושל‬
‫פחד מפני גמול מעניש מצד האובייקט החיצוני ‪(.‬ם~ה)‬
‫מנגנון אחד הוא הפיצול' הפועל הן על האינטרוייקטים והן‬
‫על האובייקטים החיצוניים‪ .‬בעזרתו מפריד התינוק בין‬
‫השליליות‬ ‫החוויות‬ ‫ובין‬ ‫)ומפנימן(‬ ‫הטובות‬ ‫החוויות‬
‫)ומחציכן(‪ .‬באופן זה שומר התינוק על עצמי מזוכך וחיובי‬
‫ועל דמות ~ם מיטיבה ואידיאלית‪ .‬הפיצול הוא למעשה גם‬
‫מנגנון התפתחותי ולא רק הגנתי‪ ,‬באשר בעת פעולתו הוא‬
‫ובעיצוב‬ ‫גם מעשיר את העצמי ואת תפיסת העולם החיצוני בגוונים‬
‫‪-‬‬ ‫חוויתיים שונים‪ .‬המנגנון השני הוא הזדהות השלכתית‬
‫זהו מנגנון לא‪-‬מודע ומסתורי אשר בעזרתו מצליח התינוק‬
‫להעביר את תחושותיו וחוויותיו אל ה~ם‪ .‬ה~ם הטובה‬

‫כדי להתגבר על הקושי התיאורטי הנובע משימוש בכוח‬ ‫קולטת את החוויות‪ ,‬מכילה אותן' משנה אותן ומחזירה אותן‬
‫לתינוק כשהן מזוככות ומיטיבות‪ .‬הצלחת תהליך זה של‬
‫יחיד להסבר התנהגות מורכבת מאוד' כמו סתירות פנימיות‬
‫בנפש‪ ,‬ריבוי משמעויות של התנהגות אחת‪ ,‬דמיון בין‬
‫ההזדהות ההשלכתית על כל צורותיה תלוי ביכולת התינוק‬

‫התנהגויות הפוכות או הפכים בתוך אותה התנהגות‪ ,‬נקטו‬

‫אותן‪.‬‬ ‫להעביר את תחושותיו לאמו וביכולת ה~ם לזכך‬

‫קליין וביון בתכסיס הסברי מן האגדות‪ .‬הם העניקו ליצר‬ ‫עולם האובייקטים הפנימיים‪ ,‬אופיים ואיכותם‪ ,‬כמו גם‬

‫המוות ונגזרותיו תכונות אנושיות‪ ,‬כמו היכולת לחשוב‪,‬‬ ‫הפעולה המתמדת של הפיצול וההזדהות ההשלכתית‪ ,‬הם‬
‫גם‬ ‫כמו‬ ‫התקינה‬ ‫ההתפתחות‬ ‫את‬ ‫הקובעים‬ ‫הגורמים‬ ‫בין‬
‫לדמיין' להרגיש ולתכנן ‪ .‬יתירה מזו' כל תהליך מנטלי אחר‬
‫הפאתולוגית‪ .‬השימוש הקיצוני בפיצול ובהזדהות השלכתית‬
‫בנפש ניחן' אף הוא‪ ,‬באנושיות מלאה‪ .‬כך' המחשבה יכולה‬
‫לחשוב את עצמה וכן להרגיש ולהתנהג‪ .‬הרגש‪ ,‬אף הוא‪,‬‬ ‫העולם‬ ‫של‬ ‫ולפרגמנטציה‬ ‫לדיסאורגניזציה‬ ‫לגרום‬ ‫עלול‬

‫יכול להיות מודע לעצמו וכן לחשוב ולהתנהג‪ ,‬ונו'‪ .‬כמו כן‬ ‫הפנימי ולחרדה‪ ,‬ומכאן לדיספונקציה התנהגותית‪.‬‬

‫התינוק מתואר כאוסף בלתי מאורגן של כוחות ותהליכים‬ ‫דפוס‬ ‫על‬ ‫חזרה‬ ‫הוא‬ ‫במהותו‬ ‫הנפשי‬ ‫הטיפול‬

‫הפועלים מאליהם‪ ,‬אך הוא ניחן בראש של פילוסוף קטן‪.‬‬ ‫וההזדהות‬ ‫הפיצול‬ ‫וצורות‬ ‫הפנימית‬ ‫הדיאלקטיקה‬

‫לתפיסה כזו של קיום כוח דומיננטי יחיד‪ ,‬מחד גיסא‪,‬‬ ‫ההשלכתית המוקדמים‪ .‬ביחסי ההעברה שבטיפול‪ ,‬תפקידו‬

‫והאנשה של תהליכים מנטליים‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬יש השלכות‬ ‫העיקרי של המטפל‪ ,‬בדומה לתפקיד ה~ם הטובה‪ ,‬הוא‬
‫וביון ‪.‬‬ ‫ספציפיות על הגישה התיאורטית והטיפולית של קליין‬ ‫בקליטת תחושות הרוע וההרס של המטופל‪ ,‬בהכלתם‪,‬‬
‫בזיכוכם ובהחזרתם למטופל' בעיקר דרך הפירושים‪ .‬בתוך‬
‫הדיאלקטיקה הטיפולית מתרחשת גם הפנמה מחודשת של‬
‫רה‪-‬הומניזציה ורה‪-‬פרסונליזציה‬
‫אובייקט מיטיב )המטפל( וכן החלפת מנגנוני הגנה ופעולה‬
‫בגישת יחסי האובייקט‬
‫בהבנה‬ ‫בחשיבה‪,‬‬ ‫בלמידה‪,‬‬ ‫ההרס‪,‬‬ ‫בתיקון‬ ‫פרימיטיביים‬
‫הפילוסופיה של גישת יחסי האובייקט גורסת‪ ,‬איפוא‪ ,‬כי‬ ‫התוצאה הסופית היא‬ ‫בעצמי‪.‬‬ ‫ובמודעות לכוחות הפועלים‬
‫הרע המיוחס לאדם‬ ‫‪(. 5‬‬ ‫האדם הוא רע מיסודו 'ר) למשל‬ ‫והתנהגות‬ ‫הפנימי‬ ‫העולם‬ ‫של‬ ‫יותר‬ ‫טובה‬ ‫אינטגרציה‬
‫מינקותו שונה מהכוחות ההרסניים המיוחסים לו על‪-‬ידי‬ ‫הסתגלותית יותר‪.‬‬
‫התיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית‪ .‬בזו האחרונה‪ ,‬מבקש‬ ‫קליין וביון העמידו' איפוא‪ ,‬את יצר המוות כמניע עיקרי‬
‫האדם הנורמלי לנתב את התוקפנות אל אפיקים מקובלים‬ ‫הפנימי‬ ‫העולם‬ ‫בהיווצרות‬ ‫האישיות‪,‬‬ ‫בהתפתחות‬
‫בלתי‪-‬מזיקים ונורמטיביים‪ .‬לפי גישת קליין וביון האדם הוא‬ ‫הנוטים‬ ‫גם‬ ‫כמו‬ ‫אלה‪,‬‬ ‫תיאורטיקנים‬ ‫שני‬ ‫ובהתנהגות‪.‬‬
‫אכזר‪ ,‬הרסני‪ ,‬תובעני‪ ,‬שונא‪ ,‬קנאי‪ ,‬נקמן‪,‬‬ ‫במהותו תוקפן‪,‬‬ ‫ההתפתחות‬ ‫כי‬ ‫ומדגישים‬ ‫אומנם‬ ‫חוזרים‬ ‫אחריהם‪,‬‬

‫רודפני' ועולמו הפנימי פסיכוטי ופרנואידי‪ .‬היחסים הבין‪-‬‬ ‫המוות‬ ‫ויצר‬ ‫החיים‬ ‫יצר‬ ‫על‪-‬ידי‬ ‫נקבעכת‬ ‫וההתנהגות‬
‫מאופיינים‬ ‫עולמו הפנימי‪,‬‬ ‫אלא שיקוף‬ ‫אישיים‪ ,‬שאינם‬ ‫וכיחוד‬ ‫בכתביהם‬ ‫עיון‬ ‫אך‬ ‫שביניהם‪,‬‬ ‫והדיאלקטיקה‬
‫במלחמת הורמה כדי להכניע‪ ,‬לכבוש‪ ,‬לעכל‪ ,‬לבלוע ולנכס‬ ‫בניתוחי המקרה שלהם מעלה את חולשתו של יצר החיים‬
‫נתפס‬ ‫‪-‬‬ ‫האובייקט‬ ‫‪-‬‬ ‫את האובייקטים האחרים‪ .‬האזכר‬ ‫מול יצר המוות‪ .‬זה~ האחרון מתואר כמ‪1‬לד וכפועל כדחף‬
‫אף הוא ככזה‪ ,‬ועל כן מתעוררות אימה ותחושות רודפניות‬ ‫מתוך פנימיותו של האדם‪ ,‬ואילו פעילותו של יצר החיים‬
‫מעוכבת‬ ‫אלא‬ ‫מתעדנת‪,‬‬ ‫אינה‬ ‫התוקפנות‬ ‫מוות‪.‬‬ ‫וחרדת‬ ‫בתמיכת‬ ‫רק‬ ‫ביטוי‬ ‫לידי‬ ‫באה‬ ‫למשל(‬ ‫ויצירה‪,‬‬ ‫)תיקון‬
‫ונאצרת בנפש בגלל החשש מנקמת הזולת‪ .‬יתירה מזו'‬ ‫אובייקטים ואירועים חיצוניים מיטיבים‪ .‬בעוד שכוחו של‬

‫‪267‬‬ ‫"שיחות" כרך ‪,‬ז'‪:‬י חרב' מס' ‪ , 3‬יולי ‪2003‬‬

‫ישראל אור‪-‬בך‬

‫'רוצות'‬ ‫להיחשב‪ ,‬הפנטזיות‬ ‫'רוצות'‬ ‫החשיבה‪,‬‬ ‫ממנגנון‬ ‫האו‪::‬זר נתפס גם כמיכל‪-‬פסולת‪ ,‬שאליו ניתן ויש להשליך את‬
‫להתקיים‪ .‬המיכל והמוכל 'מזדווגים' זה עם זה‪' ,‬טרום‬ ‫עלול אף‬ ‫‪-‬‬ ‫המציאות הפנימית‬ ‫‪-‬‬ ‫הרוע‪ .‬בה‪-‬בעת העצמי‬
‫קונספציה' 'מחפשת ומזדווגת' עם 'מימוש מסויים' ותוצאת‬ ‫הוא לשמש כמחסן פסולת לרוע של האו‪::‬זר‪ .‬המפגש‪ ,‬שמעצם‬
‫הזדווגות היא 'לידת' הקונספציה 'ר) ‪(. 4‬‬ ‫טבעו מצוי בפנטזיה ולא במציאות‪ ,‬הוא מפגש אלים‪ ,‬אך‬
‫יתירה מזו' גישת יחסי האובייקט הנותנת חשיבות רבה‬ ‫באופן פארדוכסלי מבקש האדם למצוא גם גאולה בא ‪ ry‬ר‪.‬‬
‫להמשגה ולסימבוליזציה נוקטת דווקא בפירושים קונקרטיים‬ ‫כדי להבין השפעתה של כל גישה תיאורטית טיפולית על‬
‫ביותר‪ .‬כאשר מטופל מדבר על כמיהה לקשר‪ ,‬הנטייה‬ ‫תפיסת האדם‪ ,‬יש להתמקד לא רק ברעיונות‪ ,‬אלא גם בשפה‪.‬‬
‫הפרשנית תהא להמשיג את כמיהתו לשד המיטיב‪ .‬כאשר‬ ‫שפות תיאורטית וטיפולית אינן רק מערכת סימנים להבעת‬
‫המטופל מבקש לחוות שינוי בחוויותיי הפנימיות הבלתי‬ ‫רעיונות וליצירת תקשורת‪ .‬השפה היא תהליך חי' מעצב‪,‬‬
‫נעימות ולמצוא שקט ושלווה‪ ,‬הפרשן מיחסי האובייקט ינסח‬ ‫ומשפ;ע על האופן שבו האדם נתפס ואף נחווה בפועל' ועל‬
‫זאת ככמיהה לפליטת הפסולת של הנפש לתוך גוף האו‪::‬זר‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫כן גם משפיע על אופן ההתנהגות כלפיו ועל היחסים‬
‫באמצעות הזדהות השל כתית 'ר) ‪(. 4‬‬ ‫גם גישת יחסי האובייקט בגירסת ביון דקלייך מביאה עמה‬
‫טיפוליות‬ ‫לגישות‬ ‫חריף‬ ‫בניגוד‬ ‫עומדת‬ ‫זו‬ ‫גישה‬ ‫דמות‬ ‫תפיסת‬ ‫על‬ ‫המשפיעה‬ ‫ייחודית‬ ‫מושגים‬ ‫מערכת‬
‫כך' למשל' בול אס‬ ‫האנושי‪.‬‬ ‫המדגישות דווקא את חתוך‬ ‫למטפל‪.‬‬ ‫המטופל ואופי היחסים בין המטופל‬
‫המשתייך לזרם העצמאי של הפסיכואנליזה‪ ,‬מדבר על‬ ‫) ‪(, 8‬‬ ‫רה‪-‬‬ ‫של‬ ‫שפה‬ ‫היא‬ ‫הנ"ל‬ ‫האובייקט‬ ‫יחסי‬ ‫שפת‬
‫החפצים המופיעים בחלום‪ ,‬בפנטזיה ובמציאות והיחסים‬
‫במושגים‬ ‫השימוש‬ ‫ורה‪-‬הומניזציה ‪.‬‬ ‫פרסונליזציה‬
‫ביניהם כמייצגים איכות אסתטית של עולמו הפנימי של‬
‫'אובייקט'‪' ,‬מיכל'‪' ,‬מוכל'‪' ,‬הכלה'‪ ,‬ו'השלכה' כמתארים‬
‫האדם‪ .‬החפץ' אצל בולאס‪ ,‬מתורגם לאיכות נפשית‪ .‬סאליבן‬ ‫אנשים ופעולותיהם‪ ,‬מזמין הסתכלות האדם על תהליכים‬
‫טורח רבות להציג את השיגעון דווקא כתהליך אנושי של‬
‫אנושיים באופן בלתי‪-‬אנושי‪ .‬הפעלים המתארים את תהליך‬
‫אוגדן ) ‪(, 11‬‬ ‫) ‪(. 10‬‬ ‫ובדומה לכך גם לאינג‬ ‫) ‪(, 9‬‬ ‫כאב וסבל‬
‫"להכניס‬ ‫"‪; ...‬‬ ‫"להשליך על‬ ‫כגון ‪:‬‬ ‫ההזדהות ה השל כתית‬
‫את‬ ‫לתאר‬ ‫המטופל‪ ,‬נוטה‬ ‫הרגיש מאוד לאנושיות של‬
‫"לדחוף‬ ‫ב ‪"; ...‬‬ ‫"לשים ב ‪";" ...‬לזרוק על ‪";" ...‬למלא‬ ‫ל ‪"; ...‬‬
‫הדיאלקטיקה האינטרסובייקטיבית בין מטופל למטפל וכן‬ ‫מ ‪ " ...‬י‪.‬‬ ‫"להתרו‪i‬ון‬ ‫מ ‪.' " ...‬‬ ‫"להיפטר‬ ‫"להדבי‪i‬ון ב ‪.' ...‬‬ ‫ל ‪.' "...‬‬
‫ו‬ ‫י‬ ‫‪11‬‬

‫את ההשפעה של המטופל על המטפל' לא במובנים של‬

‫מטים את התפיסה לכיוון של פעולות‬ ‫"ה~רשה של ‪", ...‬‬
‫אוגדן מייחד לכך את המילה‬ ‫‪-‬‬ ‫איחסון וסילוק הדדיים‬
‫המכילה‬ ‫קופסה‬ ‫היא‬ ‫האישיות‬ ‫אנושיות‪.‬‬ ‫בלתי‬ ‫מכניות‬
‫המטופל‪ ,‬למשל‪ ,‬עשוי לעורר במטפל‬ ‫) ‪(;inspi1·e‬‬ ‫השראה‬
‫אינטרוייקטים פנימיים‪ ,‬יצוגי אובייקטים חיצוניים וכן חלק‪.‬י‬
‫חוויה אישית או התרחשות מנטלית דרך השראה‪ .‬ההשראה‬
‫אובייקט‪ ,‬והיא דומה יותר לארגז גרוטאות מאשר לאדם בעל‬
‫היא מעין היענות פנימית ואישית להתנהגותו או למצבו של‬
‫נפש‪ .‬היחסים בין אנשים מנוסחים במונחים של איחסון'‬
‫המטופל‪.‬‬
‫התנקות והתרוקנות הדדיים של פסולת‪ .‬האדם האמפתי אינו‬
‫ההסבר התיאורטי של גישת יחסי האובייקט לאמפתיה‪,‬‬
‫אלא כלי‪-‬מכיל המרוקן את עצמו כדי להכיל משהו‪ .‬תהליך‬
‫אחד התהליכים האנושיים המקרבים בין בני‪-‬האדם‪ ,‬נגוע אף‬
‫ההכלה של ביון הוא במהותו איחסון של תוכן' חומר' מסה‪.‬‬
‫המקור לאמפתיה בין‬ ‫ניכור‪.‬‬ ‫הוא בתיאור של ריחוק ושל‬ ‫ההכלה אינה מוצגת כקשר בין בני‪-‬אדם‪ ,‬אלא כמנגנון‬
‫בני‪-‬האדם הוא בהזדהות ההשלכתית‪ .‬האחד יודע באופן‬
‫פעולה מכני‪ .‬תהליך הטיפול עצמו מקבל לעתים דימוי של‬
‫אינטואיטיבי משהו על האחר ועל חוויותיו‪ ,‬לא מתוך‬
‫~תקן התפלה או דיאליזה המזכך רעלים‪ .‬ההכלה כאן אינה‬
‫היכולת לראות את נקודת מבטו של האחר' מתוך הניסיון‬ ‫החיבוק‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫של ויניקוט )לפי הבנתי‬ ‫) ‪(holding‬‬ ‫ההחזקה‬
‫חבויים ;‬ ‫האנושי המשותף או מתוך רגישות בפיענוח סימנים‬
‫העירסול' והמחשבה על האחר(‪ .‬גישה זו משתקפת אף‬
‫האמפתיה כאן מבוססת על חומר הנזרק או הנכפה על‬ ‫התהליכים‬ ‫אחד‬ ‫את‬ ‫ביון‬ ‫של‬ ‫יחסית‬ ‫מעודן‬ ‫בתיאור‬
‫המטופל‪.‬‬ ‫המטפל על‪-‬ידי‬
‫הפאתולוגיים ‪:‬‬
‫הקשר הטיפולי והבנת האחר מתחיל בהנחייתו של ביון‬
‫"הדגם שאני מציע להתפתחות זו של הנפש הפועלת בהתאם‬
‫ביון מנחה את המטפלים כי לפני שהם נכנסים‬ ‫באבסורד‪.‬‬ ‫לעיקרון שסילוק ז‪p.‬ד רע זהה להשגת אמצעי מחיה מז‪p.‬ד טוב‪ .‬התוצאה‬
‫לפגישה הטיפולית עליהם להתרוקן )הדגשה שלי‪.( ,‬א‪.‬י מכל‬ ‫היא התייחסות לכל המחשבות כאילו אינן נבדלות‬ ‫הסופית‬
‫כלומר‪ ,‬עליהם לוותר‪ ,‬להסיט או‬ ‫‪(. 4‬‬ ‫תשוקה וזיכרון 'ר)‬ ‫מאובייקטים פנימיים רעים‪ .‬המנגנון המתאים אינו מורגש כמערך‬

‫לדחוק את אנושיותם‪ ,‬כדי שיוכלו לשמש כמיכלים קולטים‬ ‫לחשיבת מחשבות‪ ,‬אלא כמעדך לסילוק הצטברויות של אובייקטים‬
‫ופולטים את חומרי הנפש של המטופל‪ .‬האומנם ההתרוקנות‬ ‫פנימיים רעים מן הנפש" ) ‪ 6‬עמ' ‪ 7,112‬עמ' ‪, 145‬ההדגשות שלי‪.(. ,‬א‪.‬י‬

‫מתשוקה ומזיכרון היא תהליך רצוני שניתן להפעילו בכל‬ ‫ניתן למצוא בגישותיהם של ביון דקלייך גם הטיה חזקה‬
‫ממהותו‬ ‫להיפטר‬ ‫המטפל‬ ‫מן‬ ‫תובע‬ ‫בעצם‬ ‫ביון‬ ‫עת ?‬ ‫כלומר נטייה להאנשת תהליכים מנטליים‪,‬‬ ‫ההפוך ‪.‬‬ ‫בכיוון‬
‫האנושית‪.‬‬ ‫כגון מחשבות ופנטזיות וכן של אברי גוף‪ .‬שדי ה~ם נתפסים‬
‫בהשוואה לתיאור מנוכר זה‪ ,‬הרי תהליך האמפתיה לפי‬ ‫כשתי ישויות פסיכולוגיות בעלות איפיונים‪ ,‬נטיות פעולה‪,‬‬
‫סאליבן )‪ ( 12‬שונה לחלוטין‪ .‬הוא רואה את האמפתיה כאחד‬ ‫עצמאיות‬ ‫שהן‬ ‫המחשבות‪,‬‬ ‫מנוגדות‪.‬‬ ‫ומשאלות‬ ‫כמיהות‬

‫כרך י"ז‪ .‬חוב' מס' ‪ ,3‬יולי ‪2003‬‬ ‫" שי ח ו ת "‬ ‫‪268‬‬

 ‫נקודת מבט ביקורתית על תיאורית יחסי האובייקט‬ ‫וחפצים ‪:‬‬ ‫על קופסאות‬

‫ההגנתית ולהרסנותו‪ .‬על אף הבוטות של פרשנויות מסוג זה‪,‬‬ ‫אנושיותו‪.‬‬ ‫האיפירנים הטבעיים של האדם הנובעת מעצם‬
‫נראה כי הרבה מן המטופלים נכנעים בסופר של דבר‬ ‫היכולת האמפתית היא חלק מן המלאי הביולוגי‪ ,‬ומבוססת‬
‫לתהליך החינוכי ולאינדוקטרינציה שהם עוברים‪ ,‬וכילדים‬ ‫גם על הדמיון הגדול שיש בהרריה הקיומית‪ .‬הדמיון בין בני‪-‬‬
‫הכמהים ל~ם הארמניפרטית שתגאל אותם מסבלם‪ ,‬מתחילים‬ ‫האדם' טוען סאליבן' ערלה על השוני שביניהם 'ו) ‪(. 13‬‬
‫'לראות' את האמת‪ .‬מטופלים עלולים לקבל על עצמם‬ ‫ההתפנות הרגשית שהמטפל נדרש לה מודגשת ברוב‬
‫התנהגות אבסורדית ובלבד שייגאלו )ו דירן אצל קרהרט ) ‪( 19‬‬ ‫הגישות הדינמיות‪ .‬אך' לדעתי' היא שרנה מההתרוקנות‬
‫בנושא חשוב זה(‪ .‬תהליך חינוכי זה שרנה כל כך מתהליך‬ ‫הרגשית‬ ‫ההתפנות‬ ‫בדרך‪-‬כלל‬ ‫ביון ‪.‬‬ ‫על‪-‬ידי‬ ‫הנדרשת‬
‫דרכו הוא מנסה לעודד את‬ ‫) ‪(, 20‬‬ ‫המשחק של רריניקרט‬ ‫בהתמקדות‬ ‫רגישה‬ ‫בתפיסה‬ ‫מאופיינת בקשב‪ ,‬בהתמסרות‪,‬‬

‫המטופל להיות יצירתי‪ ,‬להסתכל על אלטרנטיבות שרנות‬ ‫במטופל‪ .‬לא זר בלבד שהתפנות כזר אינה תובעת התרוקנות‬
‫ולחרות את העצמי באופנים חדשים במרחב הפוטנציאלי‪.‬‬ ‫המטפל על‬ ‫הנכון ‪.‬‬ ‫אר ויתור על עצמי' אלא ההיפך הוא‬
‫האובייקט‬ ‫יחסי‬ ‫תיאורית‬ ‫של‬ ‫הבוטות‬ ‫המטאפרררת‬ ‫אישיותו' תכונותיו' זהותו וחוויותיו' נכרן לקלוט השפעה של‬
‫גולשות גם לתוך האווירה הטיפולית‪ .‬נוצר רושם שלעתים‬ ‫המטופל תוך חידוד תחושותיו ורגישותו‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬והרפיה‬
‫זר טעונה בחוויות הרס וכעס‪ ,‬התנגחות והתנשאות כלפי‬ ‫נפשית‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬לכך' אכן' התכוון סאליבן כאשר דיבר‬
‫המטופל‪ .‬את העדות לאווירה זר ניתן למצוא בדוגמה מביון‬ ‫לכך התכוון גם דייק ) ‪( 15‬‬ ‫) ‪(, 14‬‬ ‫על המטפל כצרפה‪-‬משתתף‬
‫מתייחס‬ ‫התיאור‬ ‫) ‪(. 10‬‬ ‫לאינג‬ ‫על‪-‬ידי‬ ‫המצוטטת‬ ‫עצמו‬ ‫המחדדת את‬ ‫‪-‬‬ ‫ב‪ 9‬פרר על ההקשבה עם האוזן השלישית‬
‫למטופל סכיזופרני הנמצא בשנה החמישית לטיפול‪ .‬לפני‬ ‫רגישותה תוך הקשבה למטופל ולהתרחשויות הפנימיות של‬
‫שכירן מתאר את האינטראקציה הטיפולית‪ ,‬הוא מדגיש כי‬ ‫בתארו את תהליך‬ ‫) ‪(, 16‬‬ ‫אוגדן‬ ‫המטפל עצמו‪ .‬כך גם‬
‫הפרשנויות של המטפל צריכות להינתן בשפה פשוטה‪,‬‬ ‫ביון ‪.‬‬ ‫לפי הגדרתו‪-‬שלו ולא לפי זר של‬ ‫ה‪,reverie -‬‬
‫רבין‬ ‫בין ביון‬ ‫תיאור האינטראקציה‬ ‫מדרייקת ובוגרת‪ .‬הנה‬ ‫התפיסה הפילוסופית של קליין וביון את מהרת האדם‬
‫המטופל‪ ,‬כפי שמובאת אצל לינג ) ‪(: 10‬‬ ‫כהתגלמות של רוע הרסני באה לידי ביטוי גם בתפיסה‬
‫ובתיאור הקונקרטי של המטופל‪ .‬אנשים הסרבלים מבעירת‬
‫אני קילפתי חתיכת עוד קטנטנה מפני שאני מדגיש די‬ ‫פציינט ‪:‬‬
‫נפשיות מתוארים‪ ,‬לא רק רעים‪ ,‬פרימיטיביים‪ ,‬הרסניים‪,‬‬
‫ריק‪.‬‬
‫אכזריים‪ ,‬ברלעניים‪ ,‬ררדפניים‪ ,‬רדופים וחולים מארד‪ ,‬אלא גם‬
‫חתיכת העוד הקטנה היא הזיז שלך' שתלשת‪ ,‬וכל מה‬ ‫מטפל ‪:‬‬
‫שיש לך בפנים יצא איתר‪.‬‬
‫מתוארת כמעט‬ ‫התנהגותם‬ ‫) ‪(. 4‬‬ ‫טיפשים‪ ,‬צרי‪-‬עין ויהירים‬

‫)ארוגנטית(‪,‬‬ ‫כמניפולטיבית‪ ,‬יהירה‬ ‫המקרה‬ ‫תיאורי‬ ‫בכל‬

‫דק הנדות ועכשיו איז להן‬ ‫‪...‬‬ ‫זיז‬ ‫‪...‬‬ ‫אני לא מבין‬ ‫פציינט ‪:‬‬
‫משמעות‪.‬‬ ‫תכונות אלו מיוחסות‬ ‫)‪(. 18 ' 17 ' 14 , 3‬‬ ‫אכזרית רמזרייפת‬
‫חילקת את המילה שלי 'זיז' להנדות ועכשיו איז לה‬ ‫מטפל ‪:‬‬ ‫למטופל באופן מיידי וללא בדיקות רבות‪ .‬כך' למשל'‬
‫משמעות‪.‬‬ ‫חלום של מטופל שבר הוא‬ ‫) ‪( 18‬‬ ‫מפרשת ררזנברג מלקולם‬
‫פציינט ‪ :‬אני לא יודע מה זאת אומדת‪ ,‬אבל אני רוצה להגיד' "אם‬ ‫מבקר בבית מכןה‪ .‬שם הוא רואה חדר מלא צדפים ריקים‬
‫אני לא יכול לכתוב לפי האותיות אני לא יכול לחשוב"‪.‬‬ ‫על שולחנות ומדפים רעל פני כל הרצפה‪ .‬כאסוציאציה‬
‫אינך יכול לכתוב לפי‬ ‫לאותיות ;‬ ‫ההנדות כבד התחלקו‬ ‫מטפל ‪:‬‬ ‫לחלום נזכר המטופל כי נסע לביקור בים‪-‬המלח והיו שם‬
‫זה אומד שאינך יכול לחבר מחדש את האותיות וליצור‬ ‫‪-‬‬ ‫האותיות‬ ‫שלטים רבים שביקשו מאנשים לא לעקור ולקחת צדפים‬
‫מילים‪ ,‬לכן אתה לא יכול לחשוב עכשיו‪.‬‬ ‫)הכוונה כנראה לים‪-‬סוף ולא לים‪-‬המלח‪.( .‬א‪.‬י ואז נזכר‬
‫בפגישה הבאה חילופי הדברים היו כאלה ‪:‬‬ ‫"טפל‬ ‫מלרטש פירושה‬ ‫ספרדית שבתרגום לא‬ ‫באימרה‬
‫פציינט ‪ :‬אני לא יכול למצוא שום אוכל מעניין‪.‬‬ ‫בעורבים והם ינקרו את עיניך"‪ .‬המטפלת מבינה מייד כי‬
‫מטפל ‪ :‬אתה מדגיש שהכול כבד נאכל‪.‬‬ ‫המטופל מבקש להרוס את ראייתה על‪-‬ידי ניקור עיניה‪.‬‬
‫בגדים חדשים‬ ‫פציינט ‪ :‬אני לא מדגיש שאני מסוגל לקנות‬ ‫ררזנברג מלקולם מעבירה את פרשנותה ללא כל עיבוד‬
‫והגרביים שלי מלאים חודים‪.‬‬
‫משותף עם המטופל‪ ,‬כך לפחות לפי התיאור שלה‪-‬עצמה‪.‬‬
‫בזה שתלשת אתמול את חתיכת העוד הקטנטנה פצעת‬ ‫מטפל ‪:‬‬
‫היא מסבירה ערד כי המטופל נהג ליטול את הפירושים שלה‬
‫את עצמך בצודה כל כך חמודה עד שעכשיו אתה לא יכול אפילו‬
‫ולהמית אותם בכך שרוקן אותם מתוכן' ממש כמר הצדפים‪.‬‬
‫אתה ריק ואין לך במה לקנות אותם‪.‬‬
‫לקנות בגדים ;‬
‫כאן ערלה שאלה רצינית ביחס לטיפול מסוג זה‪ .‬כיצד בכלל‬
‫פציינט ‪ :‬למרות שהם מלאים חודים הם מכווצים לי את הדגל‪.‬‬
‫ניתן להיות אמפתי כלפי מטופל הנתפס באופן כזה ?‬
‫מטפל ‪ :‬לא דק שתלשת את הזיז שלך ‪ -‬תלשת גם את שלי‪ .‬אז‬
‫כך‬ ‫על‬ ‫מצביעה‬ ‫ררזנברג‬ ‫של‬ ‫הטיפולית‬ ‫הדוגמה‬
‫היום איז אוכל מעניין' דק חוד' גרב‪ .‬אבל אפילו הגרב הזה עשוי‬
‫או‬ ‫לכווץ•‬ ‫חודים‪ ,‬ואתה עשית את כולם‪ ,‬והם התחברו ביחד כדי‬ ‫מבלי‬ ‫כזר‬ ‫פרשנות‬ ‫לעצמם‬ ‫להרשות‬ ‫יכולים‬ ‫שמטפלים‬
‫לבלוע ולפצוע‪ ,‬את הדגל שלך‪.‬‬ ‫להידרש לבדיקות כלשהן באשר לתק‪.‬פרתה‪ .‬זאת בגלל אימוץ‬
‫עשרה ימים לאחד מכן זלגה דימעה מעינו )של הפציינט( והוא‬ ‫דתי‪-‬אמוני של הנחרת התיארריה בדבר מהותו של האדם על‬
‫אמד בייאוש מהול בהתרסה‪" ,‬עכשיו יורדות לי דמעות מהאוזניים"‪.‬‬ ‫הרוע שבר‪ ,‬תוקפנותו‪ ,‬אכזריותו ונטייתו להרס‪ .‬אם המטופל‬
‫לאינג ‪:‬‬ ‫על כך מעיד‬ ‫אינו מוכן לקבל פרשנות כזר' אין זר אלא הוכחה להתנגדותו‬

‫‪269‬‬ ‫שיחות" כרך י"ז‪ ,‬חוב' מס' ‪ ,3‬יולי ‪2003‬‬ ‫‪11‬‬

‫ישראל אור‪-‬בך‬
‫המטופל‪ .‬סטיינר מספר כי מצא עצמו נותן פרשנויות ברורות יותר‬
‫לגבי תחושת ההיתקעות של המטופל‪ ,‬וכי דוהי עמדתו המאנית של‬
‫המטופל שנתנה לו )למטופל( תחושת ניצ‪l‬דון )על סטיינר( ומנעה‬
‫ממנו להכיר בצרכיו‪ .‬סטיינר ממשיך כי הכחיד שעברה בו מחשבה‬
‫שהתנהגות של המטופל משקפת ניסיון למס‪ d‬ר את סטיינר ) ‪to‬‬
‫‪") (, needle me‬לשפד אותי" נראה לי תרגום מתאים יותר‪ .‬י‪.(. .‬א‬
‫בדבריו על הבניין התקוע‪ .‬אומנם‪ ,‬לדעת סטיינר‪ ,‬המטופל באמת‬
‫רצה להניד את עצמו‪ ,‬אך בה‪-‬בעת אימץ עמדה מבטלת כלפי‬
‫הרעיונות הפסיכואנליטיים כבלתי מדעיים‪ .‬עם התקדמות הפגישה‪,‬‬
‫ממשיך סטיינר‪ ,‬נעשו שניהם מודעים לביטויי חוסר הסובלנות זה‬
‫כלפי זה‪ .‬בשלב זה המטופל תיאר מהלך פקחי שנקט בהחלפת‬
‫הרכבות בדרכו לפגישה הטיפולית כדי שיגיע בדמן‪ .‬פירושו של‬
‫סטיינר לכך היה כי דוהי עדות נוספת לריגושי הניצחון של המטופל‬
‫מדוע זה ניצחון ? הרי אתה‬ ‫הגיב ‪:‬‬ ‫עליו‪-‬המטפל סטיינר‪ .‬המטופל‬
‫יכול לראות שאני מנסה ככל יכולתי‪ ,‬האם היה טוב יותר אילו הייתי‬
‫לוקח רכבת איטית ומגיע באיחור של ‪ 10‬דקות ?‬
‫סטיינר ממשיך ומדווח כי נעשה מודע יותר ויותר לעויינות של‬
‫המטופל כלפי הפסיכואנליזה וכן מודע יותר לרגישותו‪-‬הוא לעניין‪.‬‬
‫לדברי סטיינר‪ ,‬המטופל שנא את יכולתו של סטיינר להשתמש‬
‫שלו‬ ‫האינטרוייקטים‬ ‫עם‬ ‫הטובים‬ ‫יחסיו‬ ‫ואת‬
‫שלו‪-‬עצמו קשה‬ ‫ידע‬ ‫סטיינר‪,‬‬ ‫טוען‬ ‫המטופל‪,‬‬
‫לעשות זאת )סימבולידציה( ולכן הפגיז צרות‪-‬עין כלפי סטיינר ושנא‬
‫את היסודות של העבודה שלו‪ .‬בסופו של דבר המטופל הכיר והודה‬
‫שאכן זה מה שהתרחש‪.‬‬
‫קטע טיפולי זה‪ ,‬טוען סטיינר‪ ,‬מדגים כיצד המטופל מכריח את‬
‫המטפל לקחת תפקיד של דמות סמכות‪-‬אבהית ודבר זה יצר אפשרות‬
‫להראות למטופל כמה כעס היה לו כלפי המצב הספציפי הדה ועד‬
‫כמה שנא את הפסיכואנליזה )הסמכות(‪ .‬כן מספר סטיינר על עצמו‬
‫שיכול היה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬לקום ולהגן על האנליזה כאובייקט טוב‬
‫ומופנם שלו‪-‬עצמו‪) ,‬של סטיינר(‪.‬‬
‫אפשר לקבל את דברי סטיינר כפשוטם‪ .‬הרושם שמתקבל‬
‫מן המאמר הוא שסטיינר העלה את פירושיו על בסיס‬
‫התיאוריה‪ .‬בכל תיאור המקרה אין התייחסות לכל ניסיון‬
‫לשתף את המטופל בתהליך הבירור של משמעות התנהגותו‬
‫ודבריו של המטופל‪ .‬אם אכן כך הדבר‪ ,‬הרי ניתן בהחלט‬
‫להציע חלופה פרשנית למה שהתרחש בתיאור קטע טיפולי‬
‫להתרשמותי' נראה כי סטיינר הוא זה שעושה פיצול חד‬
‫כניסיון‬ ‫השלכתית‬ ‫הזדהות‬ ‫ומפעיל‬ ‫המטופל‬
‫להתמודד עם חולשותיו בענייני סמכות ואבהות‪ .‬את עצמו‬
‫טובים‬ ‫באובייקטים‬ ‫המלא‬ ‫הטוב‬ ‫כי‪..g‬וד‬
‫‪-‬‬ ‫)הפסיכואנליזה( שיש לשמור עליהם מפני הז‪,‬קד הרע‬
‫המטופל הרודפני והתוקפני‪ .‬סטיינר‪ ,‬כז‪,‬קד הטוב לפי התיאור‬
‫שלו‪-‬עצמו‪ ,‬נראה שהיה זה אשר הפך את ההגנה על‬
‫בפגישה‬ ‫מרכזי‬ ‫לנושא‬ ‫טוב‬ ‫כאובייקט‬
‫המתוארת‪ .‬סטיינר‪ ,‬ולא המטופל‪ ,‬הוא זה ז‪,‬קדחק להיכנס‬
‫לסיטואציה של מאבק‪ ,‬שנאה‪ ,‬קנאה‪ ,‬עויינות ותחושת‬
‫ניצחון ‪ .‬עצם השימוש במושגים כאלה בפרשנויות תורם ללא‬
‫ספק להיווצרות אווירה של מאבק וחוסר אמון ‪ .‬סטיינר איננו‬
‫מאפשר למטופל מרחב מחיה נפשי‪ ,‬הוא איננו עוזר למטופל‬
‫כרך י"ד‪ ,‬חוב' מס' ‪ ,3‬יולי ‪2003‬‬ ‫‪11‬‬
‫שיחות‬ ‫‪11‬‬
‫"אחרי ששמע את ה'פרשנויות' הבלתי‪-‬נלאות הללו יום אחר‬
‫יום‪ ,‬שבוע אחר שבוע‪ ,‬שנה אחר שנה אין שום פלא בכך שזלגו לו‬
‫דמעות מהאוזניים"‪.‬‬
‫לאינג ‪:‬‬ ‫ועוד מוסיף‬
‫"איני יודע למה מתכוון הפציינט כשהוא אומר שקילף חתיכת‬
‫עור קטנטנה מפניו והוא מרגיש ריק‪ .‬כנראה שביון חושב שהוא‬
‫קשה להעלות על הדעת מה היה הפציינט יכול להגיד לביון‬ ‫יודע ‪" ..‬‬
‫כך שביון היה לומד מכך משהו שלדעתו לא היה ידוע לו מקודם‪.‬‬
‫הגישה של ביון מבוססת על האופן שבו ביון מקשיב למה שהוא‬
‫שומע באוזניו‪ ,‬ונובעת מן האופן הדה ‪" ..‬קשה לתפוס את ההבדל‬
‫שביד הפנטזיות הפסיכואנליטיות של ביון לביד מה שנקרא בדרך כלל‬
‫בשם מערכת מחשבות‪-‬שווא פסיכוטיות‪ .‬מי שיקרא את השיחות‬
‫שהובאו כאן בלי לדעת מי הוא מי‪ ,‬לא יוכל לראות בבהירות מי‬
‫אמור להיות מנותק מזולתו‪ ,‬מי קשור למציאות ומי מנותק ממנה‪.‬‬
‫שנה את אופן ההקשבה לחילופי הדברים הללו‪ ,‬ותשמע את הערותיו‬
‫של המטפל כדברים שיוצאים מפיו של אדם שייתכן שאובחן‬
‫כמופרע בצורה קיצונית‪ ,‬הסובל מסכיזופרניה פרנואידית‪ ,‬ומשתדל‬
‫להפיל ארצה בנשיכה אחד מרודפיו התמימים‪ .‬אותות הכבוד‬
‫לשיגעון מתחלקים בצורה שווה" )‪ , 10‬עמ' ‪(. 58-57‬‬
‫בסימבולים‬ ‫למען ההגינות יש לציין כי תיאור מקרה זה של ביון‬
‫)הפסיכואנליזה(‪.‬‬ ‫מתייחס לביון הצעיר‪ ,‬עוד לפני שהכניס שינויים משל עצמו‬
‫בתיאורית יחסי האובייקט‪.‬‬
‫פיצול והזרחות חשלכתית במטופל ובמטפל‬
‫תהליכי הפיצול וההזדהות ההשלכתית על משמעויותיהם‬
‫כמנגנונים‬ ‫האובייקט‬ ‫יחסי‬ ‫בתיאורית‬ ‫מוצגים‬ ‫השונות‬
‫בין‪-‬אישיים‬ ‫ויחסים‬ ‫תקינה‬ ‫התפתחות‬ ‫של‬ ‫אוניברסליים‬
‫תקינים‪ ,‬מחד' והתפתחות ויחסים פאתולוגיים‪ ,‬מאידך ‪.‬‬
‫בספרות הקלינית מיוחסים תהליכים אלה בצורתם הקיצונית‬
‫לרוב לתינוק ולמטופל‪ .‬לפי הבנתי את קליין וביון מנגנונים‬
‫אלה גם אינם פוסחים על מטפלים‪ ,‬אלא שאצל אלה הם‬
‫אכן'‬ ‫לביקורת‪.‬‬ ‫וניתנים‬ ‫יותר‬ ‫נשלטים‬ ‫יותר'‬ ‫מתונים‬
‫תיאורטיקנים ומטפלים קלייניאניים מתריעים שוב ושוב כי‬
‫על המטפלים להיזהר שלא להשליך את עולמם הפנימי על‬
‫המטופל וכי פעמים רבות העברה‪-‬נגדית עשויה להפריע‬
‫הדוגמאות הקליניות‬ ‫נוכח‬ ‫אולם‬ ‫למהלך הטיפולי )‪(. 3‬‬
‫זה‪.‬‬
‫הניתנות‪ ,‬אזהרה זו נשמעת כמס‪-‬שפתיים בלבד‪ .‬המטופל‬
‫הוא כמעט תמיד הז‪,‬קד הרע ואילו המטפל הוא הז‪,‬קד הטוב‪.‬‬
‫ובין‬ ‫בינו‬
‫אחת הדוגמאות לכך לקוחה ממאמרו של סטיינר ) ‪(, 21‬‬
‫שבו הוא מדגים דרך עבודתו עם מטופל את תהליך הפיצול‬
‫תופס‬ ‫הוא‬
‫וההזדהות ההשלכתית וכיצד המטופל דוחק את המטפל‬
‫לפעול בדרך המשחזרת יחסים בעבר )‪: (enactment‬‬
‫המטופל היה גבר שביקש עדרה נפשית בעקבות חרדה אקוטית‪,‬‬
‫כפיתיות‪ ,‬היפוכונדריה וכאבי ראש‪ .‬בפגישה אחת טען כי‬ ‫דיכאון•‬
‫הפסיכואנליזה‬
‫קשה לו לחדור לטיפול לאחר חופשת סוף‪-‬השבוע וכי שם‪-‬לב‬
‫שעבודות הפיתוח ליסודות של בנייד סמוך למשרד האנליטיקאי‬
‫תקועות ואינן מתקדמות‪ .‬סטיינר נתן פירוש להצהרה דו במונחים של‬
‫התחושות השליליות של המטופל כלפי האנליזה‪ .‬אך המטופל פטר‬
‫את הפירוש כל‪.‬אחר יד‪ .‬סטיינר כותב בגילוי לב כי הוא הפך מודע‬
‫לתחושות העצבנות שעלו בו‪-‬עצמו נוכח עמדתו המבטלת של‬
‫‪270‬‬
 ‫נקודת מבט ביקורתית על תיאורית יחסי האובייקט‬ ‫וחפצים ‪:‬‬ ‫על קופסאות‬

‫נפשי‪ .‬לרוב התשובה ניתנת על‪-‬ידי השאלת מושג העומק‬ ‫לגלות את עצמו לבדוק אלטרנטיבות של תפיסה ופעולה‪,‬‬
‫מתחרם מימדי המרחב והטופוגרפיה‪ .‬העומק כפשוטו קשור‬ ‫אין הוא יוצר עמו דר‪-‬שיח מעשיר‪ .‬הוא איננו עוזר לו כלל‬
‫למבנה העשוי משכברת‪ ,‬כאשר שכבת התשתית מייצגת את‬ ‫ל'שחק'‪ ,‬בלשונו של ריניקרט ) ‪ (, 20‬ובדרמה לכך ברלאס )‪(, 8‬‬
‫לא‪-‬‬ ‫לרוב‬ ‫הן‬ ‫העמוקות‬ ‫השכבות‬ ‫הרב ביותר‪.‬‬ ‫העומק‬ ‫אלא דוחס פרשנויות‪ ,‬לעתים מעליבות רעריינרת‪ ,‬בתקיפות‪.‬‬
‫היסטורית ונחשבות כמייצגות‬ ‫מודעות‪ ,‬ראשוניות מבחינה‬ ‫"מכניס‬ ‫על ‪" ...‬‬ ‫ניתן להגיד כי היה זה סטיינר עצמו אשר "שם‬
‫את הגרעין הבסיסי של הנפש‪ .‬כלומר‪ ,‬יש שכברת החסויות‬ ‫"דוחף לתוך" המטופל את הבנותיו וחוויותיו וגורר‬ ‫ל ‪" ...‬‬
‫מן העין על‪-‬ידי שכברת גלריות יותר‪ .‬זוהי תפיסה פשטנית‬ ‫מלחמתי‪.‬‬ ‫אותר למאבק‬
‫נסרג‬ ‫עצמו‬ ‫פרויד‬ ‫נפשי‪.‬‬ ‫עומק‬ ‫של‬ ‫ביותר‬ ‫וקונקרטית‬ ‫בנוסף לכל אלה סגנונו של סטיינר מעניין ביותר‪ .‬הוא‬
‫נפשי והחליפה‬ ‫טופוגרפית פשטנית של עומק‬ ‫מתפיסה‬ ‫מתאר כאילו הכעס וחוסר הסבלנות שערלים בר אינם‬
‫במבנים‬ ‫הקשורות‬ ‫מנטליות‬ ‫פונקציות‬ ‫של‬ ‫בתפיסה‬ ‫באמת שלו וכאילו אין לו חלק בהם‪ .‬הוא מתאר את‬
‫נפשי כמייצג את‬ ‫אישיותיים‪ .‬אם נגדיר את המושג עומק‬ ‫והרגשותיו‬ ‫מעצמן‬ ‫החושבות‬ ‫כמחשבות‬ ‫מחשבותיו‬
‫עצם נוכחותם ופעולתם של תהליכים תת‪-‬הכרתיים הרי‬ ‫)למשל'‬ ‫אותם‬ ‫המכיל‬ ‫הכלי‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫מעצמן ‪.‬‬ ‫כנחרות‬
‫שכמעט אין למצוא היום תיאוריה נחשבת שאינה מניחה‬ ‫"מצאתי את עצמי נותן אינטרפרטציות"‪" ,‬הבחנתי שערלה‬
‫קיומם של תהליכים אלה‪ ,‬ובכללן התיארריה הקוגניטיבית‪.‬‬ ‫איזון‬ ‫חוסר‬ ‫יש‬ ‫סטיינר‬ ‫של‬ ‫בתיאורו‬ ‫המחשבה"(‪.‬‬ ‫בי‬
‫החת‪-‬הכרתיים‬ ‫התהליכים‬ ‫קיים' אומנם' הבדל בהגדרת‬ ‫מוחלט בין תרומתו של המטפל לתרומתו של המטופל‬
‫דינמי•‬ ‫בתיאוריות השונות )כולל הגדרות של לא‪-‬מודע‬ ‫ביצירת התהליכים הטיפוליים והאווירה הטיפולית‪ .‬סטיינר‬
‫ההכרה בקיומם‬ ‫‪(. 24‬‬ ‫קוגניטיבי' חביוני' של עכבה וכר'‪ ,‬ר'‬ ‫זאת‬ ‫ה‪.one person psychology -‬‬ ‫מייצג בקיצוניותה את‬
‫של תהליכים חסויים מן העין אינה אופיינית באופן בלעדי‬ ‫בדבר‬ ‫ההתייחסרתית של אורן ) ‪(22‬‬ ‫בניגוד מוחלט לגישתו‬
‫באופן‬ ‫הוא‬ ‫השוני‬ ‫אובייקט‪.‬‬ ‫יחסי‬ ‫של‬ ‫לפסיכואנליזה‬ ‫של תרומת המטפל‬ ‫הסימטריות‪,‬‬ ‫כי לא‬ ‫אם‬ ‫ההדדיות‪,‬‬
‫רבים‬ ‫פסיכראנליטיקאים‬ ‫בערד‬ ‫הלא‪-‬מודע‪.‬‬ ‫של‬ ‫הפעולה‬ ‫והמטופל לתהליך הטיפולי‪.‬‬
‫עדיין נאמנים לתפיסת העומק הטופוגרפי בלא‪-‬מודע‪ ,‬הרי‬ ‫בעקבות חוסר האיזון המשתמע מסטיינר‪ ,‬קשה להימנע‬
‫את‬ ‫מדגישות‬ ‫הקרגנטיבירת‪,‬‬ ‫ובעיקר‬ ‫אחרות‪,‬‬ ‫תיאוריות‬
‫מלהצביע על חוסר איזון נוסף בהגדרת המטפל מול המטופל‬
‫ובלתי‪-‬‬ ‫מודעים‬ ‫תהליכים‬ ‫בין‬ ‫הנתונים‬ ‫בעיבוד‬ ‫השוני‬ ‫מספר‬ ‫שכאשר מטופל‬ ‫מקובל‬ ‫האובייקט‪.‬‬ ‫יחסי‬ ‫בגישת‬
‫מודעים‪ .‬כלומר הלא‪-‬מודע אינו מקרם איחסרן טופוגרפי'‬ ‫שמישהו מכניס לתוכו רעיונות שאינם שלו‪ ,‬הוא מייד ייחז‪p‬ד‬
‫אלא צררה מיוחדת של עיבוד נתונים‪ .‬העירן המדוקדק יותר‬ ‫כאדם הסרבל מרעיונות ררדפניים‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר בתהליך‬
‫בפרויד מראה כי בעצם גם הוא אינו רואה בלא‪-‬מודע‬ ‫ההזדהות ההשלכתית‪ ,‬החוויות של המטפל מוכנסות לתוכו‬
‫והלא‪-‬מודע‬ ‫המודע‬ ‫את‬ ‫מגדיר‬ ‫אלא‬ ‫טופוגרפי'‬ ‫עומק‬ ‫על‪-‬ידי המטופל' הוא הופך אותר באופן לא‪-‬מודע לתהליך‬
‫כתהליכים שונים של עיבוד נתונים‪ .‬השוואה בין תהליכי‬ ‫טיפולי מיטיב‪ .‬ובדרמה לכך' כאשר מטופל מספר לנר שהוא‬
‫חשיבה ראשוניים לבין תהליכים משניים מגלה כי פרויד‬ ‫יודע מהן הפנטזיות של זולתו מבלי שהלה סיפר לו על כך'‬
‫מציג לראשונה בפסיכולוגיה מודלים פשוטים של עיבוד‬ ‫נחשוד כי מדובר באדם פסיכוטי‪ .‬אולם כאשר התיארריה של‬
‫נתונים‪.‬‬
‫מלאני קלייז מיידעת אותנו על הפנטזיות של התינוק אר של‬
‫נראה לי כי תיאוריות הטוענות שהן מייצגות עומק נפשי‬ ‫המטופל‪ ,‬נתפס הדבר כאמת ממשית‪.‬‬
‫תת‪-‬ההכרה‪.‬‬ ‫עניין‬ ‫מלבד‬ ‫אחרים‬ ‫גורמים‬ ‫על‬ ‫מתבססות‬
‫לדעתי' מושג ההזדהות ההשלכתית כפי שבא לידי ביטוי‬
‫כזר‬ ‫אבחנה‬ ‫לצורך‬ ‫הנחשבים‬ ‫האיפירנים‬ ‫דעתי‪,‬‬ ‫לעניות‬
‫ביחסי האובייקט בגירסת קלייז ונירן מהורה נסיגה חמורה‬
‫הבאים ‪:‬‬ ‫כוללים בין היתר את ההיבטים‬
‫מן האחריות המוטלת על המטפל בהמשגה התיאררטית של‬
‫כגרן‬ ‫מולדים'‬ ‫נפשיים‬ ‫גורמים‬ ‫של‬ ‫קיומם‬ ‫‪.1‬‬ ‫ההעברה‪-‬הנגדית‪ .‬הייתי מגדיר זאת‪ ,‬הן כנסיגה אתית והן‬
‫אינסטינקטים‪ ,‬ארכיטיפים ופנטזיות בעלי ערצמה והשפעה‬
‫כנסיגה בהבנת התהליך הטיפולי‪ .‬אין אני מבטל את הערך‬
‫‪j‬‬ ‫רבה על ההתנהגות‬
‫של הזדהות השל כתית ככלי טיפולי להכרת המטופל‪ .‬אולם‬
‫‪ . 2‬התבססות על הסברים להתנהגות על בסיס תהליכים‬
‫שימוש קיצוני בתחושותיו של המטפל ככלי איבחרני תקף‪,‬‬
‫ראשוניים ופרימיטיביים וזיהוים כגורמים פעילים בנגררת‪.‬‬
‫תוך התעלמות מחלקו ומתרומתו‪ ,‬עלול להיות מסרכן 'ר)‬
‫במילים אחרות‪ ,‬פעילות נפשית בלתי משתנה לארוך החיים‬
‫‪(. 23‬‬ ‫גם‬
‫נחשבת לעמוקה בערד תהליכים שהתפתחו במהלך החיים‬
‫‪j‬‬ ‫נחשבים כמייצגים עומק רדוד יותר והשפעה חלשה יותר‬
‫על עומק ועל אמת בתיאוריות יחסי האובייקט‬
‫‪ . 3‬ככל שהגדרת אופן פעילות התהליכים פחות ברורה‪,‬‬
‫יותר מעורפלת ויותר גמישה‪ ,‬היא נחשבת לעמוקה יותר‪ .‬כך‬ ‫לעתים קרובות ניתן לזהות בספרות הקלינית האדרה‬
‫טוען ביון למשל כי אין הוא יודע כיצד פועלת ההזדהות‬ ‫של גישתם של ביון דקלייך כמייצגת עומק ואמת משכנעת‬
‫ההשלכתית‪ ,‬כיצד היא מועברת על‪-‬ידי התינוק‪ ,‬כיצד היא‬ ‫בדבר מהותה ודרך פעולתה של נפש האדם 'ר) לדוגמה‬
‫נקלטת על‪-‬ידי מקבל ההשלכה וכיצד מתחוללים השינויים‬ ‫השאלה שערלה כאן היא מהי הכוונה במושג עומק‬ ‫‪(. 2‬‬

‫‪271‬‬ ‫"שיחות" כרך י"ד‪ ,‬חוב' מס' ‪ , 3‬יולי ‪2003‬‬

‫ישראל אור‪-‬בך‬

‫המוחיות‬ ‫הפונקציות‬ ‫כל‬ ‫שכמעט‬ ‫יודעים‬ ‫אנו‬ ‫המוחי‪.‬‬ ‫תהליכים מעורפלים מעניקים‬ ‫‪(. 4‬‬ ‫בתכנים המושלכים 'ו)‬
‫קשורות דו בדו ופעולה של אחת מהן קשורה לפעולה של‬ ‫יכולת תימרון רחבה ביותר לתיאורטיקאי והוא יכול להסביר‬
‫פונקציות ומערכות מוחיות אחרות‪ .‬כך' למשל' בהפעלה‬ ‫תופעות סותרות בעזרת אותם מושגים ‪j‬‬

‫רגשות‪,‬‬ ‫מערכות של‬ ‫בעמדות מופעלות גם‬ ‫שינוי‬ ‫של‬ ‫הסתכלות על ההתנהגות כסימבולית או ההסתכלות‬ ‫‪.4‬‬
‫זיכרון' מוטיבציות ועוד‪ .‬כך גם בהפעלה של כל אחת מן‬ ‫וכמשתקפת דרך‬ ‫סימבולים‬ ‫פעולת הנפש כמייצרת‬ ‫על‬
‫הפונקציות האחרות‪ .‬בסופו של דבר התהליכים מתנקזים‬ ‫סימבולים נותנת אף היא תחושה של עומק )לגבי נושא של‬
‫ל‪-‬שער יציאה יחיד‪ .‬על‪-‬ידי כך ניתן להעמיד את כל‬ ‫סימבולידציה ובעקבותיה הנטייה להכללת יתר ומשמעותן‬
‫התיאוריות כשוות‪-‬ערך מבחינת האמת‪ .‬ניתן לדמות זאת‬ ‫דיונו הנפלא של מטה‪-‬כלנקר(‪.‬‬ ‫) ‪(25‬‬ ‫ראה‬
‫למערכת של גלגלי שיניים בגדלים שונים המשולבים אלה‬ ‫טענתי שלכל האיפיונים האלה אין ולא כלום עם עומק‬
‫באלה‪ .‬באופן פשטני ניתן לטעון כי הפעלה של גלגל‬ ‫נפשי‪ .‬לכל היותר אלה איפיונים של העדפה אסתטית של‬
‫שיניים אחד ללא קשר לגודלו או למיקומו במערכת יכולה‬ ‫מערכת‬ ‫עם‬ ‫יותר‬ ‫נוח‬ ‫המרגישים‬ ‫מסויימים‬ ‫תיאורטיקאים‬

‫להפעיל את כל יתר הגלגלים ולהביא לאותו תוצר סופי‪.‬‬ ‫מושגים כדו‪ .‬לדעתי' נכון יותר להגדיר עומק נפשי לא על‬
‫היא‬ ‫הפסיכולוגית‬ ‫בתיאוריה‬ ‫שאלת האמת‬ ‫דו‪,‬‬ ‫מבחינה‬ ‫בסיס איפיונים שאותם מניחים אפריורי' אלא על רוחב‬
‫שהיא‬ ‫היא האמת‪ ,‬משום‬ ‫בלתי רלבנטית‪ .‬כל תיאוריה‬ ‫על‬ ‫מנטליים‬ ‫ואירועים‬ ‫נפשיים‬ ‫תהליכים‬ ‫של‬ ‫ההשפעה‬
‫מייצגת פן מסויים של הנפש שיש הסכמה רחבה לגבי‬ ‫ההתנהגות‪ .‬תהליך נפשי שניתן לדהות אותו כמשפיע על‬
‫קיומו ופעולתו' ופן זה קשור לצדדים אחרים של הנפש‬ ‫תחומי נפש רבים‪ ,‬על התנהגות ושינויה‪ ,‬על מורכבות‬
‫שיש הסכמה לגבי קיומם‪.‬‬ ‫בהתפתחות ובהתנהגות הוא זה שיכול להיחשב לתהליך‬
‫בהמשגות‬ ‫שימוש‬ ‫של‬ ‫ומשכנעת‬ ‫מאלפת‬ ‫דוגמה‬ ‫נפשי עמוק‪ .‬לכן' אם כפי שהראו מחקרים התניה פשוטה‬
‫תיאורטיות שונות דו לצד דו מבלי להוריד מערכה של‬ ‫ושטחית‪ ,‬בעזרת כלכלת אסימונים‪ ,‬מביאה לשינויים מרחיקי‬
‫גישה דו או אחרת כשטחית מוצגת על‪-‬ידי פרד פיין ) ‪(. 30‬‬ ‫לכת בהתנהגות אסיר שנשפט לשנים ארוכות בכלא‪ ,‬הרי שדו‬
‫"הדחף‪ ,‬האני‪ ,‬האובייקט והעצמי" מציג פיין את‬ ‫בספרו‪:‬‬ ‫עדות לכך שהתרחש תהליך נפשי עמוק ביותר ) ‪(. 27 , 26‬‬
‫ארבע‬ ‫של‬ ‫מבט‬ ‫מנקודת‬ ‫האדם‬ ‫על‬ ‫להסתכל‬ ‫דרכו‬ ‫התייחסות דו למושג עומק נפשי הולמת גם את גישתו של‬
‫פסיכואנלידות שונות‪ .‬הוא מראה כיצד ניתן לדהות בכל‬ ‫ילדם ) ‪ (28‬להגדרת המושג‪ .‬לפי הסבר זה אני סבור כי אין כל‬
‫התנהגות בעת ובעונה אחת פנים רבות ללא סתירה ביניהן‬ ‫יחסי‬ ‫תיאורית‬ ‫כי‬ ‫לטענה‬ ‫קלינית‬ ‫או‬ ‫מחקרית‬ ‫הוכחה‬
‫וללא דירוג היררכי‪ .‬כל התנהגות ניתן להכניס למסגרת‬ ‫האובייקט מייצגת את עמקותה של הנפש יותר מכל תיאוריה‬
‫תיאורטית אחרת באופן מקביל ולעבוד מתוך המסגרת‬ ‫המיטיבה‬ ‫השפעתה‬ ‫להיקף‬ ‫ממשית‬ ‫עדות‬ ‫אין‬ ‫אחרת‪.‬‬
‫התיאורטית הזאת לקראת שינוי‪ .‬כל גישה תק‪.‬פה בפני‬ ‫הבלעדית של תיאוריה דו‪.‬‬
‫עצמה‪ .‬פיין מדגיש שבשעת הטיפול עצמו הוא פתוח לחוות‬ ‫טענה אחרת‪ ,‬המושמעת ביחס לתיאורית יחסי האובייקט‬
‫משקפי התיאוריה‪.‬‬ ‫ואינו מסתכל עליו דרך‬ ‫את האדם‬ ‫אמת‬ ‫מייצגת‬ ‫התיאוריה‬ ‫כי‬ ‫היא‬ ‫דנים‪,‬‬ ‫אנו‬ ‫שבה‬ ‫בגיוסה‬

‫התיאוריות הן בירכתי הבמה‪ .‬הוא נמנע 'מלהטיל את ספרי‬
‫התיאוריה במטופל עוד בטרם נפגש עמו'‪.‬‬
‫אפשר גם להתייחס לנושא האמת בפסיכולוגיה מנקודת‬
‫מבט שונה לחלוטין‪ .‬אקרא לה כאן נקודת המבט האמנותית‪-‬‬
‫אסתטית‪ .‬נראה כי המושגים‪ ,‬בהם אנו משתמשים לתיאור‬
‫גדולה של מהות הנפש‪ .‬בנושא זה אבקש להפנות את‬
‫הדן‬ ‫) ‪(, 29‬‬ ‫תשומת לב הקוראים למאמרו המרתק של גלדמן‬
‫בנושא האמת בתיאוריות הפסיכולוגיות‪ .‬לא אחדור כאן על‬
‫דבריו ועל דברי אחרים שהוא מביא‪ ,‬רק אעיר כמה הערות‬
‫נוספות בנושא‪.‬‬

‫הנפש והתהליכים‪ ,‬מייצגים בעצם טעם אסתטי אישי‪ .‬כל עוד‬ ‫הדרך היחידה העומדת לרשותנו כיום בקביעת מידת‬
‫אין לנו בסיס מהימן להבחין במידת האמת בתיאוריה‪,‬‬ ‫האמת המיוצגת על‪-‬ידי התיאוריה היא הגישה האמפירית‪,‬‬
‫ובהנחה שכל תיאוריה מייצגת אידה צד אותנטי של הנפש‪,‬‬ ‫על אף חולשותיה‪ .‬אולם‪ ,‬גם תוך הסתכלות נאיבית ניתן‬
‫הרי הבחירה בין המושגים היא עניין של טעם אישי‪ .‬דוהי‬ ‫לדהות כי תיאוריות רבות מייצגות‪ ,‬אכן' אידו אמת מוסכמת‬
‫אסתטיקה המייצגת עבורנו אמת מבחינת השיכנוע הפנימי‬ ‫לגבי האדם‪ .‬ואכן' ניתן לראות בנפש ובהתנהגות מרכיבים‬
‫האסתטיקה מושפעת מגורמים רבים ובייחוד ממי‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫ותהליכים הקשורים לדחפים‪ ,‬למטרות‪ ,‬לעמדות‪ ,‬לחוויות‬
‫שקיבלנו ממנו את ההכשרה המקצועית‪ .‬מנקודת מבט דו‪,‬‬ ‫קוגניטיביות‪,‬‬ ‫לסכימות‬ ‫לקוגניציות‪,‬‬ ‫אקדיסטנציאליות‪,‬‬
‫תיאוריה המדמה את הנפש למיכל ואת תהליכיה לחפצים‬ ‫לדימוי עצמי‪ ,‬ליחסים בין אנשים ולעוד היבטים רבים‪.‬‬
‫המושלכים ומתנקזים למיכל אחר ואשר‬ ‫וחלקי חפצים‬ ‫תיאוריות שונות נותנות בכורה למושגים שונים‪ .‬התיאוריות‬
‫הסבריה מעלים טעם של דה‪-‬פרסונלידציה ורה‪-‬הומניזציה‪,‬‬ ‫בפסיכולוגיה יכולות להיות נכונות ויעילות באותה מידה‪,‬‬
‫אני מעדיף על פניה את הגישה‬ ‫לטעמי‪.‬‬ ‫היא בהחלט לא‬ ‫לא בגלל עצם המושג שמקבל בכורה בתיאוריה דו או‬
‫ההתייחסותיות של ארון ומישטל בדגש הבין‪-‬אישי של‬ ‫אחרת‪ ,‬אלא ביחסים ההכרחיים שקיימים בין המושגים‬
‫סאליבן' הרואה באדם יצור חברתי ואת הקשר בין אנשים‬ ‫מהמושגים‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫להניח‬ ‫ניתן‬ ‫מייצגות‪.‬‬ ‫שהן‬
‫כמשאת נפשו העיקרית‪.‬‬ ‫התיאורטיים דלעיל קשור בצורה דו או אחרת לתיפקוד‬

‫"שיחות" כרך י"ז‪ ,‬חוב' מס' ‪ ,3‬יולי ‪2003‬‬ ‫‪272‬‬

 ‫נקודת מבט ביקורתית על תיאורית יחסי האובייקט‬ ‫וחפצים ‪:‬‬ ‫על קופסאות‬

‫ספרות‪:‬‬ ‫‪16. Ogdan T., The analytic third: Working with intersubjective‬‬
‫‪1.‬‬ ‫ו‪ .‬אנדדסון )עודך(‪,‬‬ ‫בתוך ‪:‬‬ ‫פתח דבר למהדורה העברית‪.‬‬ ‫י ‪.,‬‬ ‫גמפל‬
‫‪clinical faits. Int. J. of Psychoanl ,. 75 : 3-19 , 1994.‬‬
‫מאמרים קליניים על קליין וכיון ‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬הוצאת מורן• ‪. 2001‬‬ ‫בריטון ו •‪ .‬שמידה על דברים כדעת‪ .‬כתוך ‪ :‬ו ‪ .‬אנדדסון )עודך(‪17 . ,‬‬
‫‪2.‬‬ ‫דניאל ‪.,‬פ אנליזה של ילדים ומושג הפנטזיה הלא‪-‬מודעת‪ .‬בתוך ‪:‬‬ ‫מאמרים קליניים על קליין וכיון‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬הוצאת מורן• ‪. 2001‬‬
‫ו‪ .‬אנדדסון )עודך(‪ ,‬מאמרים קליניים על קליין וביון‪ .‬תל‪-‬אביב‪,‬‬ ‫דוזנכדג‪-‬מלקולם ‪.,‬ו כאילו‪ :‬תופעה ולמידה‪ .‬כתוך‪ :‬ו‪ .‬אנדדסון ‪18 .‬‬
‫מורן• ‪. 2001‬‬ ‫הוצאת‬ ‫מורן•‬ ‫)עודך(‪ ,‬מאמרים קליניים על קליין וביון ‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬הוצאת‬
‫‪3.‬‬ ‫ו‪ .‬אנדדסון )עודך(‪,‬‬ ‫כתוך ‪:‬‬ ‫הופמן ‪.,‬מ פיצול והזדהות השלכתית‪.‬‬ ‫‪. 2001‬‬
‫מאמרים קליניים על קליין וביון ‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬הוצאת מורן• ‪•2001‬‬ ‫‪19. Kohut H., The two analyses of Mr. Z. Int. J. of Psycho -‬‬
‫‪4.‬‬ ‫סימינגטון ‪',‬ג סימינגטון ‪.,‬נ החשיבה הקלינית של וילפדד כיון ‪ .‬תל‪-‬‬ ‫‪anal ,. 60 : 3-27 , 1975 .‬‬
‫אביב‪ ,‬תולעת ספרים‪. 2000 ,‬‬ ‫ויניקוט ‪.,‬ו‪.‬ו משחק ומציאות‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬הוצאת עם עוב‪,‬ד ‪20 . . 1998‬‬
‫‪5.‬‬ ‫‪Pervin L.A., John O.P., Personality: Theo1·y and research .‬‬ ‫‪21. Steiner J., The aim ofpsychoanalysis in theory and practice .‬‬
‫‪8'h ed. New York, Wiley , 2001 .‬‬ ‫‪Am. J. of Psychiat ,. 148 : 153-161 , 1996 .‬‬
‫‪6.‬‬ ‫‪Bion W.R., A theory of thinking. Int. J. of Psycho-Anal ,.‬‬ ‫‪22. Aron L., Meeting of 1ninds: Mutuality in psychoanalysis .‬‬
‫‪43 : 306-310 , 1962 .‬‬ ‫‪Hillside, NJ, The Analytic Press , 1996 .‬‬
‫‪7.‬‬ ‫ו‪ .‬אנדדסון‬ ‫מוזר‪ .‬בתוך ‪:‬‬ ‫אי‪-‬חשיבה בעולם‬ ‫פסיכוזה ‪:‬‬ ‫אושונסי ‪.,‬ע‬
‫נוי ‪.,‬פ האישיות ממוקמת העצמי‪ .‬חלק ‪'.‬ג שיחות‪ ,‬י"א) ‪23. ,18-5 : (l‬‬
‫)עודך(‪ ,‬מאמרים קליניים על קליין וביון ‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬הוצאת מורן'‬ ‫‪. 1996‬‬
‫‪. 2001‬‬
‫אוד‪-‬כך ‪.,‬י עולמות נסתרים ‪ :‬התבוננות כתת‪-‬ההכרה‪ .‬תל‪-‬אביב‪24 . ,‬‬
‫‪8.‬‬ ‫‪Bollas C.H., The shadow of the object. New York ,‬‬
‫שוקן‪. 1992 .‬‬
‫‪Columbia Univ. Press , 1987 .‬‬
‫‪25. Matte-Blanco I., The unconscious as infinit sets. London ,‬‬
‫‪9.‬‬ ‫‪Sullivan H.S., Schizophrenia as a human process. New‬‬
‫‪Duckworth , 1975 .‬‬
‫‪York, Norton & Co ,. 1962 .‬‬
‫ליאנג ‪.,‬ו‪.‬ו קולה של החוויה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬דביר‪10 . . 1991 ,‬‬ ‫ורזנו ‪.,‬י לכ ‪.,‬י כלכלת אסימונים בפנימייה לנערים שפוטים‪26 . .‬‬
‫עבריינות וסטייה חברתית‪') ,‬ג ‪. 1975 , 30-19 (: 4‬‬
‫אוגדן ‪.,‬ת הקצה הפרימיטיבי של החוויה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬עם עובד• ‪11 .‬‬
‫‪. 2001‬‬ ‫‪27. Bassett J.E., Blanchard E.B., Koshland E., Applied‬‬
‫‪12. Sullivan H.S., Socio-psychiatric research. Am. J. of‬‬ ‫‪behavio1· analysis in penal settings. Ta1·geting free world‬‬
‫‪Psychiat ,. 10 : 977-991 , 1931 .‬‬ ‫‪behavior. Behav. Therapy, 6 : 639-648 , 1976 .‬‬
‫‪13. Mullahy P., Psycl1oanalysis and interpersonal psychiatry .‬‬ ‫‪28. Yalom I.D" Existential psychopathology. New Y 01·k, Basic‬‬
‫‪New York, Science House , 1970 .‬‬ ‫‪Books , 1980 .‬‬
‫‪14. Sullivan H.S., The fusion of psychiatry and social science .‬‬ ‫גלדמן ‪.,‬מ האמת כפסיכותרפיה פסיכואנליטית ‪ -‬מבוא‪ .‬שיחות‪29 . ,‬‬
‫‪New York., Norton , 1964.‬‬ ‫ט"ז) ‪. 2001 ,63-53 : (l‬‬
‫‪15. Reik T., Listening with the thi1·d ear. New York, Grove‬‬ ‫‪30. Pine F" Drive, ego, object and self: A synthesis for clinical‬‬
‫‪Press , 1948 .‬‬ ‫‪work. New York, Basic Books , 1990 .‬‬

‫‪WW\V .emdr .org.il‬‬

‫היא שיטת טיפול אינטגרטיבית שהוכיחה את יעילותה בטיפול במגוון של תלונות נפשיות‪.‬‬ ‫‪EMDR‬‬
‫מסוגלת להביא לעיבוד מהיר של זיכרונות טראומתיים‪,‬‬ ‫מחקרים רבים מראים ששיטת ‪EMDR‬‬
‫לשינויים קוגניטיביים ורגשיים יציבים‪ ,‬ולהקלה ניכרת בסימפטומים התנהגותיים‪-‬גופניים‪.‬‬
‫מיועד להעניק ידע וכלים מעשיים‪ ,‬שיאפשרו למשתתפים‬ ‫‪-‬‬ ‫הקורס הבסיסי ללימוד השיטה‬
‫בעבודתם הקלינית‪.‬‬ ‫להתחיל לשלב את שיטת ה‪EMDR -‬‬
‫הנפש‪.‬‬ ‫הקורסים מתנהלים בעברית ופתוחים רק לאנשי מקצוע מוסמכים בתחום בריאות‬

‫הקורס הבסיסי הבא ‪ EMDR Part 1‬יתקיים בימים ‪ 28-26‬לאוקטובר ‪2003‬‬ ‫*‬
‫סדנא בנושא יישומים של ‪ EMDR‬עם ילדים מתוכננת לסתיו ‪2003‬‬ ‫*‬
‫ב· ‪EMDR‬‬ ‫קיימת אפשרות לארגן קורסים פנים‪-‬ארגוניים‬ ‫*‬
‫‪04-2760983 , 04-5971676‬‬ ‫בטל‪1‬‬ ‫פרטים נוספים וטפסי הרשמה ניתן למצוא באתר האינטרנט‪ ,‬או‬
‫‪09-4291745‬‬ ‫טל‪:‬‬ ‫‪43204‬‬ ‫רעננה‬ ‫‪, 43‬‬ ‫דוד אלעזר‬ ‫‪9-365-030-58‬‬ ‫עמותה רשומה מס'‬

‫‪273‬‬ ‫כדך י"ז‪ ,‬חוב' מס' ‪ , 3‬יולי ‪2003‬‬ ‫‪11‬‬

‫שיחות‬ ‫‪11‬‬