‫הפגישה האנליטית הראשונה‪ -‬אוגדן‬

‫‪‬‬ ‫הערה‪ :‬במהלך המאמר מובאות דוגמאות‪ ,‬הרגשתי שאין טעם לסכם אותן מאחר שכדי‬
‫‪.‬שהדוגמא תעזור להבין‪ ,‬כדאי לקרוא אותה במלואה‬
‫‪:‬הקדמה‬
‫אוגדן טוען כי אנליטיקאי טוב צריך לאפשר לעצמו להיות מופתע בכל פעם מחדש מתופעות שהן‬
‫לכאורה מובנות מאליהן עבור‪ ,‬כמו העברה‪ ,‬התנגדות והעברה נגדית‪ .‬כלומר להיות נתון להשפעתן של‬
‫‪.‬התופעות ורק בדיעבד לנתח אותן‬
‫נקודת המוצא של המאמר היא שהפגישה הראשונה אינה שונה במהותה משאר הפגישות האנליטיות‪-‬‬
‫‪.‬התהליך הוא אותו תהליך‬
‫‪:‬יצירת משמעות אנליטית‬
‫בפגישה הראשונה המטפל אמור ליצור חוויה שתזמין את המטופל לשקול את משמעות חוויתו‪ ,‬כלומר‬
‫לתהות על המוכר ולא להתייחס לדברים כמובנים מאליהם‪ .‬בקשר הטיפולי יש צורת משמעות חדשה‬
‫לדברים הנאמרים‪ .‬האנליטיקאי‪ ,‬בעזרת דיבור ושתיקה‪ ,‬מעביר למטופל את המסר כי הוא מקבל אותו‬
‫ללא שיפוט‪ .‬המטפל והמטופל מבינים שניהם כי מטרת הטיפול הוא שינוי פסיכולוגי לשם כך נדרש‬
‫המטופל לוותר על 'מחלתו' במידה מסוימת‪ -‬לדוגמא אדם עם חרדה מיצירת קשרים בין אישיים יאלץ‬
‫‪'.‬לוותר' מעט על החרדה על מנת ליצור קשר עם המטפל‬
‫רגשות ההעברה וההעברה הנגדית מתחילים עוד לפני הטיפול כאשר המטפל והמטופל מדמיינים‬
‫לעצמם מי יהיה האדם מולם וכיצד יראה הקשר עימו‪.‬רגשות אלו מעוררים תקווה אך גם מתח‪.‬‬
‫על‪-‬מנת ליצור עבודה מועילה יהיה על המטפל והמטופל ליצור קשר שאיש מהם לא דמיין אלא דבר‬
‫‪.‬חדש‬
‫הסכנה האורבת לפגישה הראשונה היא המפגש בין שני עולמות פנימיים של אנשים שונים‪ .‬המטפל‬
‫עומד בפני החשש שהמטופל לא ירצה להישאר בטיפול או יותר נכון החשש הגדול הוא שהמטופל כן‬
‫‪.‬ירצה בטיפול‪ ,‬ואילו המטופל תוהה כמה עליו לחשוף‪ ,‬כמה עליו לכסות והאם המטפל יוכל לעזור לו‬
‫אוגדן מציע לכנות את המפגש הראשון‪' -‬התייעצות' כדי להבהיר שפגישה זו אינה בהכרח תחילתה של‬
‫‪.‬עבודה משותפת‪ ,‬מאחר ולא כל המטופלים מתאימים לו כמטפל ולא כל המטפלים מתאימים למטופל‬
‫אוגדן טוען כי על האנליטיקאי לנסות לארגן את חשיבתו באופן אבחנתי ולנסות ולבחון איזה‬
‫התערבות תידרש וכך לבדוק האם זהו טיפול שעליו לקחת או לא‪ .‬אוגדן טוען כי מטפל לא יכול לטפל‬
‫בכל אדם‪ ,‬הוא מוסיף ואומר כי במקרה של העברות שליליות חזקות ביותר עדיף אולי שלא להיכנס‬
‫לקשר טיפולי‪ .‬עם זאת אוגדן מדגיש שמטרת הפגישה הראשונה אינה הערכה הדדית אלא פתיחת‬
‫התהליך האנליטי ויצירת חוויה שתהווה מושג לגבי הטיפול האנליטי‪ .‬אוגדן מוסיף כי לדעתו על אף‬
‫‪.‬חרדת ההעברה שעולה במפגש הראשון‪ ,‬המטפל אינו צריך להתאמץ שהמטופל ירגיש בנח‬
‫‪:‬שמירה על מתח פסיכולוגי במסגרת האנליטית‬
‫אוגדן מדבר על הפרדוקס הפנימי שבסטינג הטיפולי‪ -‬מצד אחד אלו הם יחסים רשמיים בעלי סטינג‬
‫קבוע וחוזה ומצד שני אלו יחסים מאד אינטימיים‪ ,‬לטענתו הרשמיות משקפת את הכבוד המטופל‬
‫ומבטאת את העובדה כי אין מדובר בקשר של חברות‪ .‬האינטימיות בקשר הטיפולי היא בהקשר של‬
‫‪.‬רשמיות‬
‫אוגדן טוען כי בפגישה הראשונה מטפלים רבים חשים צורך לגרום למטופל 'לחוש בנח' ולהתנהג עמו‬
‫באופן 'אנושי'‪ -‬לדוגמא ללוות את המטופל מחדר ההמתנה וכד'‪ .‬לדבריו התנהגות כזו גורמת גם‬
‫למטופל לחוש כי הוא חייב לשמור על אווירה 'נחמדה' ו'לעזור' למטפל להימנע מאי‪-‬נוחות‪ .‬אוגדן‬
‫טוען כי כאנליטיקאים‪ ,‬איננו מתכוונים להקל על החרדה באמצעות פעולות מפחיתות מתח‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫השמירה על המתח הפסיכולוגי היא דבר שאנו דורשים מעצמנו ומהמטופל במהלך הטיפול‪ .‬במידה‬
‫ונתחיל את הפגישה הראשונה (או כל אחת אחרת) במטרה להפחית חרדה‪ ,‬המטופל 'ירשום' זאת‬
‫בצורה בלתי מודעת‪ .‬בנוסף לכך על‪-‬ידי פעולות מפחיתות חרדה אנו בעצם גוזלים מהמטופל את‬
‫‪.‬היכולת להציג את עצמו כפי שיבחר ומכניסים אותו לתבנית מוכתבת של תגובה‬
 ‫במפגש הראשון המטופל מגיע עם הרבה שאלות וחששות לגבי הטיפול‪ .‬אוגדן טוען כי אין להשיב‬
‫ברמה קונקרטית לשאלות אלה להבין את מקורן ומדוע הן כה משמעותיות למטופל‪( .‬דוגמא)‬
‫‪:‬סיפורי אזהרה‬
‫אוגדן אומר כי בראיון הראשון הוא מקשיב ל'סיפורי האזהרה' של המטופל‪ ,‬כלומר להסברים הבלתי‬
‫מודעים שלו מדוע הוא מרגיש כי הטיפול הוא דבר מסוכן ומדוע הוא חושב כי הטיפול יכשל‪.‬אוגדן‬
‫טוען כי זהו הקצה של חרדת ההעברה‪ -‬הפרעותיו של המטופל מעוצבות במונחים של חשש מכניסה‬
‫לקשר טיפולי‪ .‬כתוצאה מאמונה פנימית בלתי מודעת‪ ,‬שמקורה ביחסי אובייקט מוקדמים‪ ,‬המטופל‬
‫חש כי כל מערכת יחסים אליה יכנס תהיה בהכרח‪ ,‬מכאיבה‪ ,‬מאכזבת‪ ,‬חונקת וכד'‪ .‬במידה מסוימת‬
‫המטופל צודק מאחר והוא יחיה את ההעברות שלו בכל קשר בין‪-‬אישי‪ .‬אך בקשר האנליטי יתכן‬
‫‪.‬ותיווצר מציאות שונה‬
‫אוגדן טוען כי בשעות הראשונות בטיפול מבטא המטופל אזהרה לא מודעת מדוע לא כדאי (למטפל‬
‫ולמטופל) להיכנס למערכת יחסים‪ ,‬המטופל חש כי האנליזה מסכנת את המטפל לא פחות משהיא‬
‫מסכנת את עצמו‪ ,‬פעמים רבות הוא יפחד להיכנס למערכת היחסים מתוך חשש לפגוע במטפל‪.‬‬
‫מנקודת ראות זו‪ ,‬המטפל מהווה מיכל לפחדיו של המטופל מן הכניסה לקשר וגם מיכל לתקוותו של‬
‫המטופל כי שינוי פנימי אפשרי‪( .‬דוגמא)‬
‫‪:‬תזמונם של פירושי העברה‬
‫אוגדן טוען כי כבר מהרגע הראשון בטיפול יש מקום לפרש העברה‪ ,‬לטענתו הפגישה הראשונה אינה‬
‫שלמה אם אין פניה בצורה כלשהי לחרדתו של המטופל‪ ,‬לשיטתו יש לדבר עם המטופל על תפיסתו‬
‫העכשווית לגבי מה שמטריד אותו בפגישה הראשונה‪ -‬כמובן שהדבר יעשה בצורה טנטטיבית (כלומר‬
‫‪.‬הצעה ולא קביעה) (דוגמא)‬
‫‪:‬מרחב אנליטי‬
‫המרחב האנליטי הוא בעצם המרחב שבו מתבצע הטיפול‪ ,‬כלומר המקום בנפש (של המטופל והמטפל)‬
‫שבו נוגעים בטיפול‪ .‬אוגדן טוען כי בתחילת טיפול יש להרחיב את המרחב הפסיכולוגי (כלומר המרחב‬
‫בו המטופל חושב‪ ,‬מרגיש וחי) כך שיהיה כמעט מקביל למרחב האנליטי‪ .‬משמעות הדבר היא‬
‫שהאירועים המעצבים את חוויתו של המטופל יקבלו חשיבות לגבי המטופל ככל שהם יתרמו לחוויתו‬
‫הטיפולית כך שבעצם המרחב האנליטי יהיה המשפיע העיקרי על הדרמה הפנימית הבלתי מודעת‪.‬‬
‫(קצת מסובך‪ ,‬אבל לפי מה שאני הבנתי‪ ,‬אוגדן בעצם טוען שכשאדם בטיפול‪ ,‬הוא חווה את חייו‬
‫(שמחוץ לטיפול) כחלק מהטיפול‪ ,‬כלומר גם מחוץ לטיפול הוא מנסה לפרש את מעשיו כמו בסטינג‬
‫הטיפולי) מנקודת מבט זו‪ ,‬סיום הטיפול אינו מכיל רק פתרון משמעויות העברה בלתי מודעות‬
‫בקונפליקט‪ ,‬אלא זוהי תקופה של צמצום המרחב האנליטי כך שהמטופל יחזור לחוות את המרחב שבו‬
‫הוא חי‪ ,‬כאשר התהליך האנליטי ממשיך בתוכו‪ .‬אוגדן מוסיף כי המרחב האנליטי הוא ייחודי לכל זוג‬
‫טיפולי (מטפל‪-‬מטופל)‪ ,‬בכל טיפול יהיה מרחב שונה‪ .‬כמו שלכל אם יש קשר שונה עם כל אחד‬
‫מילדיה‪ ,‬כך גם לכל מטפל יהיה מרחב אנליטי שונה עם כל אחד ממטופליו‪ ,‬בנוסף לכך‪ ,‬במהלך הטיפול‬
‫‪.‬גם המטפל עובר שינוי באופן שבו הוא מנהל את הטיפול‬
‫אוגדן טוען כי מטופלים בעלי הפרעה חמורה עשויים לחוות את המרחב האנליטי כריק המאיים‬
‫‪.‬לשאוב מהם את תכולתם הנפשית‪( .‬דוגמא)‬
‫‪:‬שאלות מתוך חרדה‬
‫פעמים רבות בפגישה הראשונה מעלה המטופל שאלות ישירות‪ .‬אוגדן סובר שעל חלקן יש לענות‬
‫"כמובן מאליו" כגון סוג הכשרה או עלות הטיפול‪ .‬ועל חלקן אין לענות‪ ,‬שאלות בסגנון‪ -‬מומחיות או‬
‫אסכולה מסוימת‪ ,‬סוג מטופלים וכד' הן בעיני אוגדן אמירה גוליה לגבי החששות של המטופל‬
‫מהדרכים המסוימות בהם המטפל לא יצליח להבין אותו‪( .‬כי הוא מאסכולה אחרת‪ ,‬מומחיות לא‬
‫מתאימה וכד')‪ .‬פעמים רבות המטופל שואל שאלה אחרי שאלה מתוך תחושת סכנה מן הטיפול וניסיון‬
‫‪.‬לברר כמה שיותר פרטים על העומד להתרחש‬
‫פעמים רבות מטרת השאלות היא למלא את השתיקה (המרחב האנליטי) מתוך תחושה כי עדיף למלא‬
‫את השקט בשאלות מאשר בתוכן אמיתי שעשוי להיות מסוכן או חסר ערך בעיני המטפל‪ .‬יש‬
‫‪.‬מטופלים שמאותה הסיבה מעדיפים להשתתק על‪-‬מנת לתת למטפל למלא את המרחב האנליטי‬
 ‫במקרים כאלה אוגדן מציע לדבר עם המטופל אודות החרדה שלו‪ ,‬תוך כדי הבהרה כי ההבנה היא‬
‫טנטטיבית‪ ,‬על‪-‬ידי כך נוצרת הזמנה למטופל להסכים או לא להסכים עם דברי המטפל ובעצם לשתף‬
‫‪.‬את המטפל ברגשותיו‬
‫‪:‬יצירת היסטוריה‬
‫אוגדן אומר כי בעינו בפגישה הראשונה אין "לקחת היסטוריה" (אנמנזה) באמצעות סדרה של שאלות‪,‬‬
‫מאחר וכך אנו עוקפים התנגדויות של המטופל ובעצם מאבדים מידע יקר‪ .‬אוגדן מציע לאפשר‬
‫למטופל להביא את הגרסה‪ ,‬המודעת והבלתי מודעת‪ ,‬שלו על ההיסטוריה שלו‪ .‬חשוב לזכור‬
‫שההיסטוריה של המטופל לא קיימת רק בעבר אלא היא נבראת במהלך ההווה ובוודאי שבמהלך‬
‫‪.‬טיפול ההתייחסות להיסטוריה משתנה‬
‫המטופל הגיע לטיפול על‪-‬מנת להקל מהכאב שפעמים רבות אין לו שם אצל המטופל‪ .‬חשוב שהמטפל‬
‫‪.‬לא יתערב במאמציו של המטופל על ידי קביעת סדר יום ואיסוף נתונים יבשים‬
‫‪:‬כאשר המטופל מספר למטפל על טיב כאבו‪ ,‬חווית העבר שלו תבוא לידי ביטוי בשתי דרכים‬
‫עבר המסומל באופן מודע‪ -‬כאשר המטופל מספר על מקור קשייו‪ ,‬הוא מוסר סוג אחד של נתונים‬
‫היסטוריים‪ -‬אלו שהוא מתייחס אליהם באופן מודע כאל העבר שלו‪ .‬כמובן שיהיו פערים‪,‬‬
‫חלקים מעורפלים והשמטות של חלקים נרחבים מחוויות החיים של המטופל‪( .‬כמו למשל‬
‫חוסר התייחסות לבן משפחה מסוים‪ ,‬תקופה בחיים וכד')‪ .‬מהשמטות אלו ניתן ללמוד רבות‬
‫אודות התנגדויות והעברות של המטופל‪ .‬אוגדן מציע להפנות את תשומת לבו של המטופל‬
‫לעובדה שהחסיר דברים מסוימים ועל‪-‬ידי כך לברר מהו מוקד החשש של המטופל מפני מה‬
‫‪.‬שיקרה לו אם יספר אודותם‬
‫עבר חי לא מודע‪ -‬אלו הם נתונים המועברים בצורה בלתי מודעת של חוויית ההעברה‪ ,‬מערכת‬
‫יחסי האובייקט שעם הזמן הפכה למבנה הנפש של המטופל‬
‫במערכת הטיפולית העבר קם לתחייה על‪-‬ידי העברה והעברה נגדית‪ ,‬תכני העבר וההווה מתלכדים‬
‫‪.‬ומקבלים הקשרים חדשים‬
‫‪:‬הערות לסיום‬
‫אוגדן שם את הדברים בפרופורציה‪ ...‬הוא אומר כי הדברים שאמר הם בגדר רעיונות בלבד שאינם‬
‫‪.‬אמורים להוות קביעה כיצד תראה הפגישה הראשונה‪ .‬רעיונות אלו יוצרים שיטה‬
‫‪:‬סיכום‬
‫)‪...‬העתקתי כמעט מילה במילה כי נראה לי שזה מקיף פחות או יותר הכל(‬
‫המפגש הראשון נתפס כתחילת התהליך הטיפולי ולא רק כהכנה אליו‪ .‬בפגישה זו כבר לא מתייחסים‬
‫למוכר כאל מובן מאליו‪ .‬המטופל נוטל על עצמו צורה של משמעות שמעולם לא היתה לו‪ .‬המטפל‬
‫מנסה להעביר למטופל מקצת המשמעות של להיות בטיפול לא על‪-‬ידי הסברים אלא על‪-‬ידי כך שהוא‬
‫מתנהג כמטפל‪ .‬לשם כך אין מפיגים את המתח הפסיכולוגי (באמצעות חיזוקים‪ ,‬העברות וכד')‪ .‬המטפל‬
‫מבין (ואינו אומר) כל מה שהמטופל אומר כאזהרה בלתי מודעת (לעצמו ולמטפל) לגבי הסיבות‬
‫שבגללן באופן בלתי מודע מוטב לשניהם לא להיכנס למערכת יחסים מסוכנת זו שנועדה לכישלון‪.‬‬
‫‪.‬המטפל ינסה להבין אזהרות אלו במונחים של חרדת העברה והתנגדות‬