‫בחינה בילדות בימי הביניים‪.

‬‬
‫נבחנת‪ :‬שירה מרק בן צבי‪ .‬מ"ז‪31535148:‬‬
‫תשובה ‪1‬‬
‫א‪ .‬הטקס המתואר הוא טקס הכניסה לחדר‪ .‬הטקס מתאים לפי דעתי להגדרת‬
‫טקס החניכה של ון גנפ ואני אנמק את תשובתי לכל אורך ההסבר‪ .‬הטקס‬
‫מתחיל לפי השלבים של ון גנפ בפרידה‪ :‬הילד יוצא את ביתו שבו בילה עד עתה‬
‫את ימיו עם אימו ועם נשות הבית האחרות ונמסר לידי אביו או לידי תלמיד חכם‬
‫אחר‪ .‬לאחר מכן מגיע שלב המעבר‪ ,‬שבו הילד נמצא במצב לימנלי מסוכן‬
‫שבמהלכו הוא עובר דרך רחובות הנוצריים ולכן עוטפים אותו בטלית או מעיל‬
‫ומגוננים עליו כאילו היה ספר תורה‪ .‬כשהילד מגיע לביתו של הרב הוא נמצא‬
‫למעשה בשלב המיזוג בו הוא נכנס לתורה ולחברת הגברים בה יבלה מעכשיו‬
‫את ימיו‪ .‬הילד מושב על ברכי המלמד וכך הוא חוזר לכאורה למצב פעוטי‪ ,‬הרב‬
‫מקריא לו פסוקים שכתובים על לוח מרוח בדבש‪ .‬הילד קורא אחריו‪ ,‬מלקק את‬
‫הדבש ואכל עוגה וביצה שכותבים עליה פסוקים‪ .‬דרך הטקס הזה‪ ,‬לא רק‬
‫שהילד נכנס לתורה אלה גם התורה נכנסת אליו והוא מתחיל במעמדו כלומד‬
‫תורה בתקווה שזו תימשך כל חייו‪ .‬ון גנפ טוען כי טקסי מעבר משמשים הן‬
‫כדרך לשמור את ביטחונו העצמי של הפרט ועל זהותו לנוכח השינויים שהוא‬
‫עובר בחייו והן כדרך לחיזוק הזהות והמסורת של כלל הקהילה‪ .‬טקס הכניסה‬
‫לחדר עונה על כל המאפיינים שתיאר‪.‬‬
‫ב‪ .‬איבון מרקוס מסביר שההשוואה היהודית בין התורה לבין מזון או לחם היא‬
‫דמוי מקראי נפוץ‪ .‬הנצרות מצדה טוענת שישו ולא התורה הוא הלחם‪ .‬טקס‬
‫הכניסה לחדר התפתח בחברות נוצריות שבה טקס אכילת לחם הקודש היה‬
‫שריר ועומד כבר שנים‪ .‬הטקס לפי מרקוס הוא ביטוי של חייהם של היהודים‬
‫והנוצרים זה לצד זה והתפלמסותם בשאלה מי ישראל האמיתי‪ .‬הטקס מראה‬
‫את ההשפעה האדירה ואת התגובות שפיתחו היהודים והנוצרים לחייהם לצד‬
‫בני דת יריבה להם‪.‬‬
‫הילדים היהודיים מתחילים ללמוד תורה ולאכול עוגות טקסיות בערך בגיל שבו‬
‫ילדים נוצריים משתתפים בו לראשונה בסקרמנט לחם הקודש‪ .‬הם מקבלים‬
‫לקרבם את התורה ולא את ישו‪ .‬עוד השוואה מתבקשת היא העובדה שילדים‬
‫שנכנסים לחדר מתחילתם את קריאתם בתורה בספר ויקרא ועם הלכות‬
‫הקרבת הקורבנות דווקא ולא בבראשית‪ .‬הרעיון הוא שהילד שמתחיל ללמוד‬
‫תורה הוא שמכפר על חיי האדם כקורבן ולא ישו‪ .‬גם בציורים שמתארים את‬
‫טקס הכניסה לחדר מכתבי יד בני התקופה‪ ,‬התלמיד היושב בחיק המלמד‬
‫מזכיר מאוד בתנוחה ובאיקונוגרפיה שלו‪ ,‬ציורים נוצריים שמראים את ישו הילד‬
‫בחיק מריה‪ .‬לעיתים הטקס מסתיים בעוד אלטרנטיבה לאיקנוגרפיה הנוצרית‬
‫של הטבילה‪ .‬הילד והמלמד מגיעים לנהר שמסמל הן את ההתקדשות שקדמה‬
 ‫למתן תורה בהר סיני והן את הגעתם של בני ישראל לנהר הירדן אחרי מות‬
‫משה‪.‬‬
‫תשובה ‪2‬‬
‫א‪ .‬ילד יהודי גר בעיר יוונית שבה יהודים ונוצרים חיים זה לצד זה וחולקים את‬
‫אותם מנהגים ושפה‪ .‬כששיחק הילד עם חבריו הנוצרים לקח בתמימות את‬
‫סקרמנט לחם הקודש‪ .‬כששמעו זאת הוריו הם יצאו מדעתם והאב זרק את בנו‬
‫לתוך התנור‪ .‬האם האשמה מהירה אל הנוצרים שחילצו את הילד מהתנור‪-‬חי‪.‬‬
‫הילד סיפר שניצל בזכות הבתולה ובנה אשר הגנו עליו בעקבות האוכריסטה‬
‫שלקח‪ .‬ששמעו זאת הנוצרים הם מהרו לנקום ביהודים וזרקו את כולם לתוך‬
‫התנור‪ .‬עלילת הדם הזאת מעלה בצורה דתית ונסית את הסוגייה המשפטית‬
‫שהוצגה לעיתים קרובות בפני בישופים ואפיפיורים‪ :‬מהי תקופתה של טבילה או‬
‫אוכריסטה שהשתתף בה ילד יהודי בלי הסכמת הוריו או אפילו ללא הסכמתו‪.‬‬
‫עלילה הדם הזאת משקפת את המציאות שבה למרות שלפי המסורת הנוצרית‬
‫טבילה היא פעולה שאמורה להתבצע מרצון‪ ,‬הוגים נוצריים כופפו ופירשו את‬
‫המונח של רצון כך שיכלול כמעט כל מצב שבו ליהודי איזושהי בחירה; גם אם‬
‫מדובר בבחירה תחת איומים או בבחירה בין הטבילה לבין המוות‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬
‫ילדים יהודיים שנטבלו ללא הסכמת הוריהם או אפילו ללא הבנתם נחשבו בכל‬
‫מקרה(כמו בעלילה הנזכרת) כמי שהחסד האלוהי נח עליהם והם כעת נוצרים‬
‫לכל דבר‪ .‬במצב הזה טענו השלטונות הנוצריים‪ ,‬לא ראוי שילד שהוא כעת נוצרי‬
‫יחיה בקרבת משפחתו היהודית שעלולה להשפיע עליו ולחנך אותו לפי דתם‬
‫הכופרת‪ .‬לפיכך‪ ,‬הטבילה או במקרה של עלילה הדם שלפנינו טקס אכילת לחם‬
‫הקודש הייתה לפעמים אמצעי להרחקת ילדים מהוריהם‪ .‬חרדתם העצומה של‬
‫ההורים בסיפור מכך שילדם לקח חלק בטקס נוצרי משקפת למעשה את‬
‫המציאות שבה היהודים ידעו שבמקרה של ניסיון להמיר את דתו של ילדם או‬
‫אף במקרים של גירושים בין הורה שהמיר את דתו לנצרות לבין הורה יהודי‬
‫השלטונות יפסקו תמיד לצד האינטרס הנוצרי‪ .‬הורים יהודים ניסו לחנך את‬
‫ילדיהם למצוות בגילאים צעירים יותר ויותר כדי להתגונן לא רק מההשפעה‬
‫הנוצרית אלה גם מהכוח השלטוני שתמך בהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬ילדים הם גיבוריהם של הרבה עלילות דם נוצריות‪ .‬הילד בסיפור הזה הוא‬
‫קורבן תמים וטוהר שנמשך אל החסד האלוהי בצורה טבעית ואף מעולה כקורבן‬
‫בעל כורחו‪ .‬מטרת הסיפור היא לא רק להראות איך הבתולה וישו מצילים את‬
‫הילד התמים ומגינים עליו לאחר טקס האוכריסטה שלקח‪ ,‬אלה גם להציג את‬
‫הילד הקורבני והתמים‪ ,‬כמי שמשקף את צליבות והקרבתו העצמית של ישו‪.‬‬
‫היהודים בעלילות הדם משחקים שוב ושוב את תפקיד הורדוס המלך היהודי‬
‫שרצח תינוקות חפים מפשע בניסיון לעצור את הופעתו של ישו‪ .‬מעבר למקומו‬
‫של הילד כיצור תמים וכקורבן שיוכל אולי לזעזע יותר‪ ,‬נראה שלא נתן ללמוד‬
‫הרבה על מקומם של ילדים ועל ילדות בימי הביניים‪ .‬החוקרת מגדלנה שולץ‬
‫טוענת שעלילות הדם הופכת נפוצות במיוחד בזמנים שבהם החברה הנוצרית‬
 ‫התחילה לשנות את יחסה לילדים‪ ,‬תוך כדי שהיא משתמשת ביהודים כמראה‪.‬‬
‫הילד בסיפור אומנם עובר התעללות תחת הוריו היהודים אך שולץ טוענת‬
‫שעלילות הדם משקפת רגשות אשם נוצריים על ההזנחה שהייתה שכחיה‬
‫לדבריה בחברה הנוצרית עד המאה ה‪ .12-‬היהודיים לעומת זאת הטיבו לשמור‬
‫ולהוקיר את ילדיהם מה שהוביל לקנאתם של הנוצרים‪ .‬אם היהודים מוצגים‬
‫כהורים מתעללים בעלילות הדם האלה זה רק כדי שהנוצרים יוכלו לעכל את‬
‫יחסם החדש ביחס לדמות הילד כדמות תמימה ופגיעה שזקוקה להגנה‬
‫מיוחדת‪ ,‬תוך שהם מנקים את עצמם ושמים את עצמם לכאורה בצד הדואג‬
‫והנכון של המתרס‪.‬‬

‫מושגים‬
‫פיליפ אריאס היה דמוגרף צרפתי שפרסם בשנת ‪ 1960‬את ספרו רב ההשפעה‬
‫ומעורר הפולמוס‪" :‬ילדות וחיי משפחה תחת המשטר הישן"‪ .‬הטיעון המרכזי של‬
‫אריאס הוא שבימי הביניים ולמעשה עד המאה ה‪ ,17‬הילדות לא הייתה קיימת‬
‫כמושג מובחן‪ .‬ילדים לקחו חלק בכל הפעילויות והמנהגים של חברת המבוגרים‬
‫מהרגע שרכשו מידה מסוימת של עצמאות ואפילו פעוטות לא זכו ליחס מיוחד‪.‬‬
‫חוסר התייחסות וחוסר הבחנה בפעוטות כיצורים אינדיבידואליים הייתה‬
‫התגוננות מובנת בעולם שבו תמותת הילדים הייתה גבוהה כל כך‪ .‬המבוגרים‬
‫לא רצו ליחס או להבחין באישיות מובחנת בילדיהם כי לא היו בטוחים כלל‬
‫שאלה יישארו בחיים‪ .‬טענת אריאס זכתה בהתחלה להסכמה כמעט גורפת‪ .‬רק‬
‫מאוחר יותר חוקרים כמו סטפן וילסון ושלומית שחר הביעו ביקורת עליו‪.‬‬
‫הביקורת העיקרית נגד אריאס הייתה שהוא שפט חברה שלמה לפי מקרים‬
‫חריגים כמו‪ :‬נטישה והזנחה והציג אותם כנורמה‪ .‬עוד ביקורת על אריאס היא‬
‫שהוא הרחיק לכת בפירושו דרכי ביטוי ספרותיים ואמנותיים של חברה שרחוקה‬
‫ממנו בשנים ובתנאים חומריים דרך הפריזמה והסטנדרטיים החברתיים של‬
‫תרבותו מבלי להתחשב בכך‪ .‬הן ווילסון והן שחר מדגישים שעל אף התנאים‬
‫החומריים הקשים אנשי ימי הביניים הביעו מודעות ואף אהבה ודאגה לגידולם‬
‫והתפתחותם של ילדיהם‪ .‬ניתן לומר שכל הקורס נבנה תוך כדי התייחסות‬
‫ובחינה מחדש של טענתו של אריאס‪.‬‬
‫גליקל מהמל הייתה אשת עסקים יהודייה שחיברה יומן ביידיש שמתאר את‬
‫חייה ושנות התבגרותה בין השנים ‪ ,1691-1719‬היא מוצגת בספר הקורס‬
‫כחלק משאלת הגדרת הנעורים בימי הביניים‪ .‬גליקל מתארת תקופת מעבר‬
‫שבה היא אומנם נישאה ואף ילדה תינוקת‪ ,‬סמוך מאוד לגיל בגרותה המינית‬
‫(בת ‪ 13‬או ‪ 14‬בערך) אך עדיין לא יכלה להיחשב כבוגרת לכל דבר בחברה‪.‬‬
‫היא ובעלה שהיה בגילה בערך המשיכו לחיות בבית הוריו שפרנסו אותם ולימדו‬
‫אותם איך להשתלב חיי המסחר‪ .‬אף לאחר השלב הזה הם עברו להמבורג שם‬
‫היו חיי מסחר פעילים יותר ואביה של גליקל הסכים לפרנס אותם במשך‬
‫שנתיים‪ .‬החוקר יעקב כ"ץ טוען שסידורים כדוגמת זה שנזכר היו אופייניים‬
 ‫לזוגות צעירים מקרב היהודים‪ .‬בניגוד לנוצרים בני המעמד הבינוני שדחו את‬
‫גיל נישואיהם עד לשלב בו סיימו את תהליך השוליינות שלהם ויכלו לעמוד על‬
‫רגליהם מבחינה כלכלית‪ ,‬היהודים מהרו לחתן את ילדיהם ועשו את זה סמוך‬
‫מאוד לגיל הבגרות המינית כדי להגן עליהם מחטאים ואפילו מהרהורי עבירה‪.‬‬
‫רוב היהודים עבדו מקצועות שלא הצריכו הכשרה ארוכה ומסובכת והזוג הצעיר‬
‫יכל לרכוש מקצוע מפרנס מלמידה לא מסודרת שכוללת בעיקר התבוננות תוך‬
‫שנתיים בערך‪ .‬מצד שני כמעט לא היה אפשר לעשות עסקים במציאות של‬
‫ניעות כלכלית קפיטליסטית רחבה בלי קרן התחלתית‪ .‬התמיכה של הורי הזוג‬
‫משני הצדדים נועדה להבטיח לזוג קרן כזאת ונחשבה כחלק בלתי נפרד מכל‬
‫חוזה נישואים‪ .‬ההורים מיהרו לחתן את ילדיהם כדי להספיק לחסוך כסף גם‬
‫לילדיהם הנוספים שהיו קרובים לגיל נישואים‪.‬‬