Professional Documents
Culture Documents
שש אנכי
שש אנכי
שש אנכי
את זה הכינתי אני הדל באלפי לזכות
בו ארת נפשי ל;;ת האכל מדי ע1ברת
בשבתו נוכח פני השלחן אשר לפני ה׳
בפרשתא דסדרא זעיר שם ז;;יר שם*
ה׳ קח נא את מנחתי מנחת עני להיות
לי למשיב נפש ״ אמן ״ בי״ר :
שטעון הלל בעשייתו ־ הכל יפה עשה כעתו *.ה׳ן הראה קו׳ל
יקר קפארת גדולתו • מרגניקא טכא • נברשתא דרהבא ״
השר והטפחר ׳ החכם השלם בחכמה ובמוחר* אוהב התורה
• אלקאייד שלמה שמאמא •
ילימייה כל מ ח מיי ה
, י נר ו יאיר לעולם • ובריא
וחוזין • אולם • הוא ובניו תראין •
/
כע״ה
הסכמת מורינו ורבינו ר״מ ור״מ כער״כי
תוניס יע״א ■
מ ל ל ביפיו תחזינה עינינו האי גברא יאתא ואייתי בידיה
קורה חתומה נתנה • דורש והולך יש נאה דורש' י
פמ׳ש מרובה היה קורא בתורה למהבר קראי פהוקי דהדרא
כל מקום ששנה • קשו קראי אהררי דורשים אותו לשכח זהו
שלמה חפצי וחשקי חשק
מ ל ך טוב ומטיב מוכתר בכתר תורה כן בקדש חזיתיה
כאן שנה • ראה ראינו כי כל דבריו מתוקים כל חיך
שטועמו ויחנו כמת׳קה קורה היתה לו למנה • ויהי שירו שיר
לשלמה ־ ליום השכת שיר השירים אשר״
מ ל ך ישיאל את הכל יפה עשה כעתו מה שקבלה נשמתו
כאשר ה' אתו מאן דעסיק כאורייתא תורה שה׳ן י
ע מ ה מלאכה בית המלכות מלכותא דארעא ובמחנה תורת ה'
חנה* ותופת ה ק ל ת פריו יתן בעט׳ו הוא מותיב לה והוא
שלמה מפרשה חידוש הוא שחידשה דברי
רם על גבי מרומי ישכון היינו עיבד אלהים הודנו מלך
והדרנו נשיא אלה־ם כתוכנו החכם השלם והכולל שר
כשרים ונגיד נגידים כמה״ר ^ צ ל מ ה ^ צ { מ א מ א נר״ו יאיר
חכם עדיף נה׳רא נ ל ר א כן לאותו צדיק
שפיר נפשו תנוח בגן אלהים גיל יגיל אבי צדיק וישמח משה
לשלמה אפי חכם חכמה
לסיפא נא ה׳ כחו׳ת תעמוד למען ישלח שרר׳ך אתא?
מ ל ח ל ן משיח לישראל כה דברי החו' פה כשדר
כמדבר כאן שנה חמשת אלפים ושש מאות ול״ר ליצירה■
לט יל ה אברהם חגאג
ד כעה״ו
אנכי ספר שש
כסימנא טכא
פרשת כראשית
ו י ר א ה' כי רבה רעת הארס בארץ וכו׳ וינחם ה׳ כי עשה
את האדם בארץ • דלכאודה קשה לדקדק דתיכת בארץ
היא שפת יתר • דתגי כי יאמר כי עשה את האדם ותו לא • ונראה
בהקרים מה שכתכו הראשונים ז״ל • דלמה לא ברא הקב״ה את
האדם יציר כפיו יתברך כמו אדם הראשון ולא על ירי איש ואשה •
ותירצו ז״ל דאס כרא את האדם כמו אדם הראשון • אינו יכול
להתקיים אפי' שעה אחת • דכשחוטא האדם כפע ם ראשונה מיד
נענש ומת • כ מו שמצינו באדם הראשון י אבל על ירי איש ואשה
מאריך אפיה וגבי דיליה משים דכשהוא נברא מחומר טבע ם
לחטוא • וכמו שמצינו לאדונינו המלך דוד ע״ ה • כשחטא בבת
שבע • בא כמתנצל ואמר הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי
והקב״ה אינו חפץ במיתת האדם הרשע כי אס בשובי מדרכיו וחיה
לקבל שפעו וטובתו * דזהו עיקר התכלית כבריאת האדם כמו
שכתב האר״י ז״ל • אבל כשהרשעים בעולם ומרבים לחטוא
ונענשים ומתים ולא יש בעולם מי שיקבל שפעו וטובתו • א״כ לא
ה מי ח הקכ״ה בבריאתו על ירי איש ואשה ״ וזהו שאמר וירא ה׳
כי רבה רעת האדם עד שיתחייבו מיתה • אבל וינחם ה' כי עשה
את האדם בארץ* ר״ל על ירי איש ואשה • ורוק :
פרשת נח
שרי עקרה אין לה ולד • ויש לדקדק מה הלשון אומרת 1ת הי
ותהי שהוא לשון הוה לעולם * והאמת היא נפקדה •
והיל״ל
שש אנכי
והיל״ל והיתה שרי עקרה • ונראה לי דהנה אמרו רז״ל דאברס אינו
מוליד אברהם מוליד וגס כן שרי איכה מילית ״ מראצטריך לשנות
שמם • וזהו שאמי ותהי שיי ע קי ה • ר״ל כל זמן ששמה שיי לעולס
עקרה עד שישתנה שמה ואחר כך מולדת • ודוק :
פרשת לך לך
ן א ^ ^ צ { ך לגוי גדול ואבדכך ואגדלה שמך והיה ברכה •
ולכאודה יש לדקד^ דאחד שאמי ואבדכך מאי והיה *
ברכה ״ ונראה דהכה אמרו המקובלים ז״ל דמלת אבדהם הוא
כנוי לכשמה • וכמ״ש הישב״א ז״ל בפי׳ ה אגי ה בבתרא דאברהס
גני בכנפא דשרה יע״ש * וכעת כיאתה לזה העולם אומר לה
הקכ״ה לך לך להנאתך ולטובתך* מארצך וממולדתך ־ ר״ל ממקומך
אל ה א ק אשר אראך • ר״ל לגוף כמו שאמרו ז״ל יקי א אל השמים
מעל זה הנשמה * ואל ה א ק לדין ע מו זה הגוף * ואעשך לגוי
גדול • כמלאכים הנבראים ממצות שתעשה בזה העולם • ואגדלה
שמך כתורה • והיה ברכה כמ״ש האר״י ז״ל שכל תכלית בריאת
האדם וג״כ עו״הז הוא משום שהקב״ה מאתו משפיע לבני אדם
כמו י חו ס וחנון ארך אפים • ואם לא יברא הארץ ואדם עליה על
מי ישפיע טובו • ואמרו רבותינו ז״ל כשהצדיק בעולם הוא צנור ״
ועל ידו ירד השפע י על כן אמר והיה ברכה* ר״ל עי קי השליחות
שאני אומר לך לך לזה העולם שתהיה בריכה כמו הבריכה של מיס
שממלאין ממכה ולא תפהק שזהו תכלית הבריאה • ודוק :
פריעת וירא
ו י ש א עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו ובו' וירא
וירץ לקראתם מפתח וכו' ויאמר אדני ובו' ואיכא
למידק בכפל וירא ףרא שני פ ע מי ם דהול״ל וירא והנה שלשה
אנשים וירץ לקראתם זהו דמתחי' לא ראה כי אם אנשים ״ ואח״כ
אדני
ה שש אנכי
אדני אל נא תעבור מעל עברך * וכיאה דהנה אמרו ז״ל דזה
היום הוא יום שלישי למילתו והיה חולה ובא לבקרו והנה כראותי
השלשה אנשים נצבים ראה בעצמו שנתגבר כאריה ורץ לקראתם*
וכשראה שאפילו הוא חולה ורץ לקראתם• ירע מזה שהמעשה
מעשה אלהים על כן אמר ויאמר אדני אל נא תעבור שהשכינה
שרתה עליו • ורוק •
ש 0ו י ק ר א אליו מלאך ה' מן השמים וכו׳ ויקרא מלאך
ה' אל אברהם שנית מן השמים ורבו הרקרוקים י
אשני מלאכים למה • ולמה לא רצה לשמוע אל המלאך הראשון ער
שיצטרך לקמת אליו מלאך השני • ולמה כתחלה אמר ויקרא אליו
מלאך ה' • וכשני שינה ואמר ויקרא מלאך ה׳ אל אברהם • ורכרי
רכותינו בזה ורועים וכל אחד לררכו פנה * וגם אני א ענ ה חלקי
רהנה אמרו רז״ל רמכל מצוה נברא מ מנ ה מלאך כמ״ש הזוהר
הקדוש בכמה מקומות בפי׳ הפסיק אם יש עליו מלאך מליץ אחר
מני אלף ואמר מאן מלאך דמלמד סנגורייא עליה דבר נש * הוא
דכברא מעובדי דכשרן דעבד בר נש • וא״כ כשעקד אברהם אבינו
ע״ה את יצחק בנו כודאי נברא מלאך • על כן בתחלה אמר ויקרא
אליו ר״ל המתייחס אליו בעשותו המצוה על כן לא רצה לשמוע לו
ע ד שבא אליו מלאך ה' שהוא בשליחות לזה לא אמר אליו קודם
תיבת המלאך ותכף שמע אליו* ודוק :
ש 0ו ת א מ ר שרה צחק עשה לי אלהים כל השומע יצחת
לי • נר״ל דהנה אמרו רז״ל דפריצי הדור
היו אומדים מאבימלך נתעברה שרה •־ על כן בא הכתוב ואמר
י ת א מי שרה לדחות מה שאמר אברהם • ויקרא אברהם את שם
בנו הנולד לו לו דייקא שכוונתו הוא הנורם׳על כן אמרה שרה צחק
עשה לי אלהים • עיקר הצחוק והשמחה שעשה אלהים לי • לי
דייקא ״ שלא יאמרו עוד פריצי הדור שזניתי ע ם א בי מ ל ך מ כ ח
_ שנולד כדמות אברהם אבינו ע״ה ודוק י
ו ה ו כ י ח אברהם את אכימלך על אדות באר המים אשר
גזלו עבדי אבימלך • ויאמר אבימלך לא ידעתי
מי 2 כ
שש אנכי
מי עשה■ את הדכד הזה וכו׳ * ויש לדקדק מ מ ה שאמר לא ידעתי
מי עשה את הד בי הזה מ שמע שידע כגוף הענין ״ אבל לא יד ע
מי עשה אותו וכמ״ש מהר״ח פן ע ט ר זלה״ה • והדר אמר וגס
אני לא שמעתי כלתי היוס • דכראה מדבריו דלא ידע גס בגוף
ה ענין • ואפשר דאברהס אבינו ע״ה בא להוכיח לאבימלך על
שיה שנקראת באר כמ״ש שלמה המלך ע״ ה שתה מיס מכוריך
שהוא כנוי לאשה • ואמר אשר גזלו עבדי אכימלך* ולא אמר אשר
גזלת • רכן דרך המדבר ע ס המלך שאינו תולה הקלקלה במלך כי
אס בעבדיו • על כן השיבו אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר
הזה .ר״ל ידעתי כני ידעתי בגוף הענין אבל לא ידעתי מי עשה
את הדבר הזה ״ ר״ל אפילו שהיא אשת איש ואפ״ה הכיאו אותה
לי דגם אתה לא הגי ת לי שאתה אמרת אחתי הוא וממילא וגם
אני לא שמעתי שלא נכנסתי לכית ההפק כדי לשאול* ודוק :
פרשת תולדות
תולדות יצחק כן אברהם אברהם הוליד את יצחק • ואלה
והקושי מבואר כיון דאמר אלה תולדות יצחק בן
אברהם
ו wאנכי
אכיהס מי לא ירע ראברהס הוליד את יצחק • וכל המפרשים כל
א׳ לדרכו פנה • וגס אני א ענ ה חלקי • דהכה אמרו רז״ל דאברהם
שנשתנה שמו להיות מוליד • אבל כל זמן ששמו אכרם אינו מוליד
על כן בא הכתוב להודיע שתולדות יצחק בן אברהם ״ ר״ל שעיקר
התולדית שהוא מוליד הוא יצחק בן אברהם • ואמר אברהם ר״ל
קם אברהם שגורם להוליד • היליד את יצחק דלא נחשב לאברהם
אבינו ע״ה הוליד בנים כי אם את יצחק כמו שאמי הכתוב כי
כיצחק יקרא לך זרע * אבל ישמעאל ובני קטורה אינם נחשבים
תולרות • ורוק ;
פרשת ויצא
והנה הולם מוצב ארצה וראשו מגי ע השמימה והנה ויחלום
מלאכי אלהיס עולים ויורדים כו * ונראה לי דזה
רמז אל האדם שראשו מגי ע השמימה שהיא הנשמה שהיא חלא
אלוה מ מ על ו מג ע ת השמים והגוף מוצב ארצה עפר מן האדמה
ואמרו רז״ל כשהאדם עושה מצוה נברא מ מנ ה מלאך שהוא מתעלה
על צבא מרום * וכשאדם חוטא ב״מ מהחטא ג״כ נברא מלאך
מחבל שהוא שפל ונבזה וזה שאמי והנה מלאכי אלהיס עולים
ויורדים בו • שהוא האדם מקים מלכין ומהעדא מלכין לכל אשד
יחפוץ יטנו * ואמר מלאכי אלהים ולא מלאכי ה' שהוא רומז על
האדם הצדיק הגיול מלשון אלהים לא תקלל • ודוק :
יהיה אלהים ע מדי ושמרני כדרך הזה וכו' ושבתי ש□ אם
בשלום אל בית אבי והיה ה׳ לי לאלהיס • ודקדקו
כל המפרשים מהו הספק שנסתפק בחיר שבאבות אחר שהבטיחו
הקב״ה • ותו מהו והיה ה׳ לי לאלהיס * ואפשר דידוע מה שכתבו
'המקובלים דכשיהיהשם אלהים עם הארס הוא פועל הדין בשונאיו
ומציל איתו מהם • אבל כשיהיה שם הוי״ה ע ם האדם הוא פועל
הטוב • דהיינו כל הטובות ״ דהיינו העושר והחיים והבנים •
וכזה כו״ה אלהים להצילני ה' לעזרתי חושה • דהיינו שם אלהים
יהיה
שש אנכי
יהיה ע מי להצילני מאויבי ושם הוי״ה לעזרתי חושה דהיינו כל מולי
דמיטב • וא״כ זהו שאמר יעקב אבינו ע״ה אס יהיה אלהיס ע מדי
ושמרני בדיך הזה • דשאל יעקב אבינו שיהיה ע מו שס אלהיס
ושם הוי״ה דשם אלהים שומיו מהאויבים • ושם היי״ה הוא שיחן
לו עושר כמו שסיים הכתוב וכל אשר חתן לי עשר אעשרנו לך •
וז״ש והיה ה' לי לאלהים • ר״ל שיצטרף שם הוי״ה ע ם שם
אלהיס • ודוק : .
פרשת וישלח
להגיד לאדני למצא חן בעיניך • ויש לדקדק ואשלחה
מלת להגיד לאדני מה צריך הגדה בשליחות ה מנ ח ה
ומהו למצא חן בעיניך ובאמת הוא שלח לו לפייסו ולשוקדו • ונראה
לי דהנה המפי שיט ז״ל המה ראו כן תמהו מ ה צריך יעקב אבינו
ע״ה לפייסו מכח הפחד אחר שהקב״ה הבטיחו ואמר לו והנה
אנכי ע מ ך ושמרתיך ככל אשר תלך ‘ ואמרו רז״ל שהאדם צריך
שיהיה טוב לשמים וטוב לבריות • ובאמת שיעקב אבינו ע״ה לא
היה מתפחד מעשו אחר שהבטיחו הקב״ה • אכל כדי שיהיה
בחיר שבאבות טוב גס לבייות ״ וכ״ש לאחיו על כן שלח ואמר לו
באתי להגיד לך שאיני מתפחד מ מך כי אס למצוא חן בעיניך דוקא
שאהיה טוב בעיניך • ומ״ש הכתוב ויירא יעקב מאד ויצר לו הוא
דוקא שלא יהיה שונא לו • ודוק :
ש 0ו י ח ץ את הע ם אשר אתי ואת הצאן ואת ה ב קי והגמלים
.לשני מחנות • ויאמר אס יבוא עשו אל ה מ חנ ה
האחת והכהו והיה ה מ חנ ה הנשאר לפליטה * ואפשר לפרש דהנה
כר,בו המפרשים על מה דכתיב ויקרא שם המקום ההוא מחנים •
דיעקב אבינו ע״ה מצא שני מחטת של מלאכים * מחנ ה אחד
מלאכי אלהים • ומחנה אחד שנבראו ממצותיו .אבל הוא לא
בטח על מ ה שאמר לו הקב״ה והנה אנכי ע מ ך משום שמא יגרום
החטא • אבל זה דוקא במלאכי אלהים דכשיגרום החטא אפשר
לא
ז שש אנכי
לא יצילוהו • אבל במלאכים שנבראו ממצותיו כודאי שיצילוהו •
על מ ה יעקב אבינר ע״ ה חצה את הע ם ואת הצאן ואת הבקר
לשני מחנות * מ חנ ה מול מחנה • אחד שומרים עליו מלאכי אלהיס
ו א חי שומרים עליו מלאכיו שנבראו ממצותיו • ואמר אם יגרום
החטא ויבא אל המחנה האחת והכהו ולא הצילו אותו מלאכי אלהים
והיה ה מ חנ ה הנשאר לפליטה שמלאכיו כודאי יצילו איתו על כן
אמר והיה לשון ודאי • ודוק :
פרשת רשב
ו י א מ ר האיש נ סעו מזה • ופירש״י ז״ל נ סעו מן האחוה •
ונראה דהכייח רש״י ז״ל מדכתיב מזה ולא כתיב
מפה* ואפ' דפי' הכתוב דנהעו מזה המחוז מכל מקום לררשא
אתא דרמז מז״ה שהוא חשבון י״ב שבטים • ורוק :
פרשת מקץ
ל י א מ ר ן שנים עשר עבדיך אחים וכו' והאחד איננו • ויאמר
אליהם יוהף הוא אשר דביתי וכו' ולכאורה מ שמע
רמדבריהם נראה שהם מרגלים מדקאמר הוא אשר רברתי אליכם
ובאמת לא ידענו מאיזה רבור ני כי שהם מרגלים ‘ ולא נודע
מאיזה דכוי • ותו יש לדקדק כדבריהם שאמרו שנים עשר והקטון
היום את אבינו ובו' והאחד איננו • דהול״ל ואחד איננו* דהאחד
מ שמע בכל מקום הידוע * וני א ה דכשאמר להם יוסף מרגלים
אתם ״ הם השיבו שאנחנו כניס • אבל האחד הידוע שהוא בעל
מלאכת הריגול איננו • על זה השיב להם הוא אשר דברתי אליכם
״ לאמר מרגלים אתם • ורוק •
פ' ויגש
שש אנכי
פרשת רגש
ו ה י ה כראותו כי אין הנער ומת וגו' כי עבדך ע רכ את
הנער מ ע ם אבי וגו' וחטאתי לאכי כל הימים ״ וקימא
דמתחלה אמר יהודה והיה כראותו כי אין הנער ומת שהם יראים
שמא יסתכן אביהם ״ ואח״כ אמד כי עבדך ערב את הנער •
ובכל מקום כי היא נתינת ט ע ם * ובכאן לא שייך נתינת טע ם •
דאחר שהזכיר יראת שמא ימות אביהם • ואח״כ נתן טע ם שמא
יהיה חוטא לאביו כל הימים • ונראה דבטענת שמא כשיראה
אביהם שאין הנער עמהם ,ימות • •ה אינה ט ענ ה דיאמר להם
יוסף דמתחלה כששלח ע מ ה ם בנימין כבר נתיאש מ מנו • כי כבר
הורגלו ביוסף כשנתחבר ע מ ה ס הרגוהו* וא״כ יעקב אבינו ע״ ה
כבר אמר להם במתק לשונו פן יקראנו אסין בדרך אשי תלכו בה •
דתיכת אשר תלכו בה יתירה דכשאמר בדרך מאי אשר תלכו כה
אלא כוונתו כשתלכו כי חי ויתחבר ע מכ ם כודאי יקראנו אסון •
וא״כ אחר שנתיאש אפילו כשלא יראה ע מכ ם לא יתפעל מזה *
על כן בא יהודה ליחות זה התי' אמר לא אפשר שיתיאש מ מנו
ונתן טע ם כי עבדך ערכ את הנער מ ע ם אבי וכו' וחטאתי לאבי
כל הימים • ו א מיו רז״ל שהחרים עצמו כעו״הז ובעו״הב • ובודאי
שיסמוך על יהודה הצדיק שלא יחזור בדיבורו ח״ו * וצריך שיקויס
דברו ולא יתיאש מן בנימין הצדיק • ורוק :
שג\ ל ת ח י רוח יעקב אביהם • ואפשר בהקדים מ״ש הר״ש
מאיסטרופולי ז״ל על פסוק וישתחו איצה שבע
פעמי ם עד גשתו עד אחיו * ד קי ק הרב ז״ל ראיך י ע ק ב אבינו
ע״ה בחיר שבאכית ישתחוה לע״ז לעשו הרשע • ותו מאי עד אחיו
דקאמר* ופי' הוא ז״ל דידוע דהקב״ה כרך יצחק כשמנה הויות
כחשבון ר״ח גימטרייא יצחק • וכשבירך יצחק את יעקב כרכו
בשבע הויות כחשבון קפ״ב כחשבון יעקב * ושם הוי״ה הנשארת
ברך בו עשו • וזה שאמר עשו ליעקב הברכה אחת היא לך אבי •
ר״ל לא יש לך עוד אלא הוי״ה אחת * נמצא דנחקר הוי״ה אחת
ממה
ח שש אנכי
מ מ ה שכרכו אכיו שלקחה עשו שזכה כה לעו״הז • על כן כששמע
דיוהף מלך א״כ דגם כרכת־ עו״הז שלקח עשו מכח ההוי״ה אחת
לא נתקיימה כעשו ולקחה יוהף ונשלמו השמונה הויו״ת כמנין
ר״ח • וזה שאמר ותחי ר״ח יעקב אכיהס דהיינו ר״ח ברכות •
והוי״ו מורה על החיים • ודוק :
פר^טת ויחי
ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה • ויאמר יוסף אל וירא
אביו כני הם * ויש לדקדק רמתחלה אמר אפרים
ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי* וכשאמר י ע ק ב אבינו ע״ה מי
אלה אמר יוסף בני הם כאלו לא רצה ב מ ה שאמר יעקב שהם
נחשבים בני יעקב כמו שאמר כראובן וכו' .ועוד איכא למירק
מאי שנא כעשו כשפגע במחנה יעקכ אמר לו מי אלה לך •
ונראה דיעקב אבינו ע״ ה כשאמר מי אלה * כוונתו מי הוא זה
העתיד לומר אלה אלהיך ישראל כמו שכתכו המפרשים • על כן
לא אמר לך • שלא רצה לתלות הסיחון ביוסף וג״כ יוסף כשהשיבו
לא רצה לתלית הסרחין ביעקב אבינו ע״ה ואמר בני הס ר״ל מצדי
אני שאחד עתיד לומר אלה ״ ודוק :
נביאים
שש אנכי
נכיאים
ו ב ח נ ו נ י נא בזאת * אמרו רז״ל כתיב לא תנסי אח ה' אלהיכם•
זהו בשאר דברים אבל בצדקה מוקר* ואמרו רז״ל
עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר* וידוע שהצדקה היא מדין בניס
כמו שאמרו בפ״ק דבתרא • שאל ההוא מינא לר׳ עקיבא אם
אלהיכס אוהב עניים למה אינו מפרנתן • אמר לו אמשל לך משל
למלן שבעה על כנו ובו' צמצא דהצדקה ע ם ישראל שהם בניס
לוקחים עליה שכר * אבל מי שעושה צדקה ע ם אומות העולם •
לא די שאינו נוטל עליה שכר • אלא אדרבה נענש עליה א״ב מי
שרוצה בצדקה אם עושה אותה ע ם אומות העולם בודאי שאינו
מתעשר • אכל מי שעושה ע ם ישראל יכול להבחין וזה שאמר
ובחנוני נא בזאת שהוא חשבון י״ב כנגד שבטי ישראל יכול להבחין •
ודוק :
ל ב ז ה נוכל לפרש כוונת הכתוב כעבור זאת העמדתיך בעבור
היאתך את כחי • דלכאורה איכא למידק מאי בעבור
זאת • דתיכת זאת אינה מובנת ״ דאם כוונתו על מה שסיים
ואמר בעבור הראתך את כחי * א״כ די שיאמר בעכור הראתך
את כחי* ולפי האמור אתי שפיר* דהנה אמרו רז״ל דפרעה היה
מסופק אם המכות שהביא הקב״ה על המצריים ־ אס בשביל
ישראל שהם חביבים עליו • או בשביל שאמר פרעה מי ה' אשי
אשמע בקולו .על כן אמר הקב״ה בעבור זאת שהוא חשסן שבטי
ישראל העמדתיך וגם כן בעבור הראחך את כחי • ודוק :
ישעיה
ל ר ב טוב לכית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרב חסדיו • ונראה
לפרש כהקדיס מה שכתב מהרשד״ם ז״ל ביורה ד ע ה
סי' רכ״ב משם מהר״א מ מ ק ז״ל • ראם אחד עכ ב שכר שכיר
אצלו כמה ימים ״ יוכל השכיר לתבוע שכרו והפייית מה שיוכל
להמיח
ט אנ פ
להיויח כהס אותם הימים שהיו בטלים אצלי * ילית ביה משוס
רכית* ואפ' ררבו החולקים על הר״א מ מ ק ז״ל מכל מקום דזה
דוקא שאינו יוכל לתבוע בדין ולהוציא מהמשכיר • אבל אס
המשכיר מעצמו נתן לו ריוח כאיתן הימים שהיו במלית אצלו
מותר ליקח • דחשיב נתן לו מתנה מכת חסד* וזה שאמר ורב
טוב לבית ישראל * משראל נחשבים שכיר יים • וא״כ באנו
למחלוקת ריש סוברים שאסור ליקת • על זה סיים ואמר אשר גמלם
כרחמיו וכרוב חסדיו שהוא מכח החסד • ובזה מורו כו״ע רמותר
ליקח יליתא חששא דרכית • ודוק :
מזמור קי״ט
ארח רע כליתי רגלי וכו׳ ממשפטיך לא תיתי כי אתה מכל
קורהני • מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי * נראה
לי בהקדים מ״ש מהראכ״ח ז״ל בדרשותיו שדקדק מאי שנא בכל
עשרת הדברות לא אמר כאשר צוך ל אלהיך כי אס במצות כיבוד
אב ואס ״ ותיר[ משוס דכל המצות אדם מקיימם מכח ציווי
הקב״ה • אבל במצות כבוד אב ואס השכל מחייבו לעשותה • על
כן בא הכתוב להודיע שצריך האדם לעשות כל המצות מכח צווי
הקב״ה ולא מכח השכל ״ על כן אמר ככר את אביך ואת אמך
כאשר צוך ל אלהיך ולא מכח השכל עכ״ד • ורון מינה כמי אם
יש לו נחת רוח בקיום המצות לא יקיימם מכח שיש לו נחת רוח ״
אלא מכח צווי הקב״ה * וזה שאמר אדונינו המלך דוד ע״ ה
ממשפטיך לא חרתי כי אתה הורתני • מכח שאתה הורתני דוקא •
ולא מכח שאני יש לי נחת מ ח • וזה שחיים ואמר מה נמלצו לחכי
אמרתך מדבש לפי • ר״ל אפילו שהמצית מצד עצמם הס כמו דבש
לפי ויש לי נחת רוח בעשייתם • אפילו הרי אני עושה אותם מצד
שאתה הורתני• ודו ק:
מסכת ברכות
^" 2א מ ר ו מלאכי השרת לפני הקב״ה כתוב בתורתך
אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד • וכתיב
ישא ה' פניו אליך • אמר להם הקב״ה וכי לא אשא פנים לישראל
שאני כתכקי בקורתי ואכלת ושכעת וברכת ' והם מדקרקין על
עצמם ע ד כזית ועד כביצה ״ ולכאורה אינו מובן מה השיב להם
הקב״ה • וכי אם מקשים למה אתה נושא פנים לישראל* הם
מקשים שני כהוביס • נראים כסותרים • רמדכתיבלא ישא פנים
משמע לשוס אחד לא ישא פנים • ומרכתיב ישא מ שמע שיש אחד
שישא פניו אליו • ועל זה מה השיב להם הקב״ה • ונראה פשוט
ד עי קי התירוץ הוא דיש חילוק בין ישיאל ובין אומות העולם דהא
דכתיכ לא ישא פנים הוא לאו״הע ״ והא דכתיב ישא ה׳ הוא
לישראל * 1יהיה יכול לתרץ הא כישראל הא באו״הע ״ ולבל
תקשה מה נשתנו אלו מאלו* ועל זה א מי וכי לא אשא פני ם
לישראל וכו' • ורוק :
כרכות
^ ר ו ל הנהנה מיגיעו יוקר מירא שמים ראלו כנהנה מיגי עו
כתיב אשריך וטוב לך * אשריך בעולם הזה .וטוב לך
לעולם הבא • ואלו כירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה' י ואלו
וטוב לך לא קאמר ובאמת הוא קמה דהשתא מ שמע דגרית מלת
אשריו הוא בעולם הזה * ומלת וטוב הוא לעו״הב* וא״כ מאי
דכתיב גבי ירא שמיס אשרי איש ירא אק ה׳ הוא בעולם הזה •
וזה אי אפשר לאומרו דירא שמים לא יש לו שכר בעולם הבא •
ואפשר דהנה אמרו במסכת אכות כל תוירה שאין ע מ ה מלאכה
הופה
אנכי
הופה בטלה וגוררת עון• וא״ת מי שהוא כהנה מיגיעו שהוא עושה
מלאכה ע ם התורה • א״כ התורה שהוא לומד מתקיימת ע מו
ואינה בטלה עולמית • אכל מי שאינו נהנה מיגיעו ולומד התורה
ואינו עושה ע מ ה מלאכה ודאי הקורה בטילה* וידוע דמלת טוב
כנוי לתורה כדכתיב כי לקח טוב וזה שאמר דאלו הנהנה מיגיעו
כתיב אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הכא •
דהיינו הקורה מתקיימת ע מו ונוטל עליה שכר כעולם הבא ־ אכל
בירא שמים שהוא לומד התורה ואינו כהנה מיגיעו שאינו עושה
מלאכה לא כתיב וטוב לך שהיא הקורה שאינה מתקיימת ע מו
■ ליטול עליה שכר כעולם הבא • ורוק :
מסכת אבות
כ ל המקיים את הקורה מעוני סופו לקיימה מעושר • הקשה
הרב מהר״ם אלשיך זלה״ה דהא קא חזינן כמה גחלי הדור
שקיימו את הקורה מתחלה ועד קוף בתכלית העוני כמו רבי חנינא
בן דוהא והלל הזקן וכיוצא כמו שאמרו :אמר הקב״ה כל העולם
כולו ניזון בשביל חנינא כני* וחנינא כני די לו בקב של ח חכין
מערב שכת לערב שבק* ואפשר לומר כמו שאמרו באבות איזהו
עשיר השמח בחלקו • א״כ מי שנהתפק במה שהוא אפילו הוא
מו ע ט ועוסק בקורה ואינו מבטלה מכח שאינו מהפיק זה ה מו ע ט
אלא אדרבא לדבר ג ח ל יחשב ״ א״כ סופו לקיימה כל ימיו • ו מ ה
שאמר מעושר כל שהוא מסתפק ב מו ע ט על דרך איזהו עשיר
השמח בחלקו • שהקב״ה טחן בלבו ההספקה ולהיות שמח תמיד
במה שיש לו אפילו הוא מו ע ט וזה דקדוק לשון שאמר כל העולם
ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו • ר״ל שהוא שמח בזה
הקב ודי לו והוקר • ודוק :
חכות
א שש אנכי
אכות
א י ז ה ו עשיר השמח כחלקו • ואפשר לומר דכוכת התנא דיש
כמה בני ארם שהם עשירים ואינם נחשכים עשירים
מכח החולי או ב״מ חשוכי בנים ואוכלי לפס העצבים * וזה כא
מכח עין הרע • וזה בעצמו מכח העשיר בעצמו שהוא קמיד עינו
רעה בשל אחרים * על כן בא מי ה כנגד מדה • שאחרים ג״כ
עינ ם רעה בשלו עד שיעשר בו רושם באיזה דבר • אבל מי שהוא
תמיד עינו טובה בשל אחרים ואינו ניתן עינו באחרים • וזה בא
מכח שהוא שמח בחלקו על כן אמר התנא איזהו עשיר ולא תאונה
אליי רעה שיתבטל העושר ההוא מחמתה* זה השמח בחלקו•
שאיני ניתן עיניו באחרים • וממילא אין אחרים נותנין עיניהם בו
ויתמיד העושר ואין נגרע דבר • ודוק :
אבות
ה מ כ בי את התורה גופו מכובד על הבריית וכל המחלל
את התורה גופו מחולל על הבריות ע״כ* ויש לדקדק הר״ל
לומר כל המכבד התורה מאי את דקאמר • ועוד הו״ל לומר
הוא מכובד על הבייות • מאי גופו דקאמר • ותו איכא למירק
ד ה א כ בי אמר איזהו מכובד המכבד את הבריות וכ״ש התורה •
דהנה אמרו בג מ' דפע ם אחת מת אחד מן הריקים • ומת אדם
גדול בישראל ובעת שהיו מוליכין המטות נתחלפו מטותיהן • וזה
היי ק הלכו ע ם מטחו כל גיולי ישראל • וזה האדם הגדול הלכו
ע ם מ ט חו וכו׳ • ואמרו בגמ׳ זה הע״ה כל ימי חייו הלך בעבירות
כי אס פ ע ם עשה ה עוי ה לגדולי המלך בכל מיני מעדני ם* ולא
באו ל העוי* ו מ ה עשה זה הע״ה קרא לכל החכמים והעניים
ואכלו זו הקעורה • וזכה לכל הכבוד הזה • וזה האדם הגדול פ ע ם
אחת שמע ביזיון בתלמיד חכם ולא מיחה ע״ב בא לו זה הכזיון ״
וזהו שאמר כל המכבד את התורה דירוע דאת היא רומזת לת״ח
כמו
שש אגם
כמו שדרש רכי עקיבא את ה׳ אלהיך תירא לרכות ק״ח • על כן
אמר כל המכבד את שהוא ת״ח שהיא התורה * אפילו עשה כמה
עבירות גופו • אף שנסתלקה מ מנו נשמתו ולא כשאר כו כי אס
גופו מכובד על הבריות שיהיה לו כבוד גדול'כמותו • וכל המחלל
את התויה ששומע כזיון ח״ח ואינו מוחה בו* גופו אחר מיתה
תהי מחוללת על הבריות ״ ומתחללת פי׳ חילוף שתתחלף על
הבריות • ודוק :
אבות
ך,ן י מ מ ע ט כעסק ועסוק כתורה • והוי שפל מ ח כפני כל
אדם* איכא למידק מאי קשור ושייכות בשני דברים .
ותו מאי בפני כל אדם דקאמר דהו״ל לומר והוי שפל רוח ותו לא •
כמו דאמר לעיל מאד מאד הוי שפל רוח • ונראה שמזהיר התנא
לאדם ומלמד אותו המרות הטוכות כדי שיעסוק כתורה • ואמר
בהחלה הוי מ מ ע ט כעסק ועסוק בקורה • וכי תאמרו מה נאכל •
לזה אמר והוי שפל רוח בפני כל אדם ״ שתחשוב עצמך אתה שפל
ו עני הן באכילה הן במלבוש הן כדירה* ואין אתה לומד מבני
אדם • וזה כשתחשוב בעצמך שאתה שפל מבני אדם וא״כ אפשר
כשקראה בני ארם אוכלים מעדנים ולובשים שני ע ם עדנים •
תאמר כלבבך הם גדולים • ולהם נאה זה הדברים • אבל אני
שפל ועני • וזה דרכם של העניים פת במלח תאכל וממילא תסתפק
כ מו ע ט ותוכל למע ט בעסק ותעסוק בקורה • ורוק :
מסכת עוקצין
א מ ר רבי יהושע בן לוי לא מצא הקב״ה כלי מחזיק כרכה
לישראל אלא השלום דכקיב ה׳ עוז לעמו יחן ה׳ יברך
את ע מו בשלום ״ והדקדוקים רבו כמו רבו • ראשון מאי כלי
מחזיק כרכה • דהו״ל לומר לא מצא הקב״ה דבר טוב לישראל
אלא
y שש אנכי
אלא השלום • ותו מאי שנא דוקא השלום ולא חורה וגמילות onpp
וכיוצא * אפשר לומר דהנה כתב הש״ע דאם אשה שכיה כלים
כתוך הכית • מרין חייכת • אלא משוס שלום הכית פטורה כרי
שלא יהיה ק ט ט ה בינו לכינה והנה ידוע כשכרך יצחק את עשו
אמר והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ״ דהיינו אס ישראל
עושין רצונו של מקום יתקיימו הברכות שברך יצחק אח יעקב •
אכל אם אין עושין רצונו של מקום לא יתקיימו הברכות ח״ו ביעקב
כי אם כעשו • וידוע דישראל ע ם הקב״ה רינס כדין אשה ע ם
כעלה .וא'׳כ אם ישראל יש ביניהם אחוה וריעות • א״כ כשישראל
חוטאין ב״מ שהם נחשבים כמו שברו כלים ״ דהחוטא הוא
מזיק ואס כן הס פטורים מכח שלום הכית • אכל כשישראל
ח״ו אינם עושין רצונו של מקום * אם כן הס חייכין וקורא
אני כהס אין עושין רצונו של מקום • ואם כן ח״ו לא יתקיימו
הכיכות ביעקב כ״א כעשו וזה שאמר לא מצא הקדוש ברוך הוא
כלי מחזיק ברכה ר״ל שיחזיק הברכה שכרך יצחק את י ע קכ
אלא השלום * ואם כן אפילו חם ושלום חוטאים אז הס פטורים
מכח שלום הכית • ונחשכין עושין רצונו של מקום ומתקיימין
הברכית • ודוק :
אסתר
כנוה את כל היהודים הנמצאים כשושן וצומו עלי ואל לך
תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי
אצום כן וככן אכוא אל המלך וגו' כל המפרשים המה ראו כן
תמהו • דכיון דאמרה וצומו עלי למה לכתוכ ואל תאכלו ואל
תשתו ״ ונראה דהנה כתכו המפרשים ז״ל דאמרה להם אהתר
דישראל יצומו שלשת ימים שלמים מ ע ת לעת * שהם חשכון
שנים ושבעים שעות * אבל אקקר שצריכה לילך להקביל פני
המלך • צריכה לאכול ולקשט את עצמה קודם שתי שעות •
וזה היא שימזה גס אני ונערתי אצום כ״ן שהוא חשבון שבעים
שעות
אנכי
שעות ״ ובכ״ן שהם חשבון ע״כ שעית אכוא אל המלך עכ׳יר •
ואני כרגלס אעבורה • שכיוונה אהתר .לצוות להם • שאחי שלשה
ימים שלמים • אל יאכלו ואל ישחו תכף משוס רזה העת שהוא
השלשה ימים שלמים * היא הולכת אל המלך אשר לא כית וצריך
זכות גדול • ע״כ עיכבה אותם מלאכול • ודוק ;
hvב״ע ת״ו
יג כעה״ו
ספר שמות
פרשת ׳טמות
ו ^ א מ ר ה' אל משה שלח ירך וגו' ויהיה למטה ככפו וגו' •
וכן בפחוק של אחריו הבא נא ידך בחיקך וכו'
ויאמר השב וכו' וכן כתחילת המכות אמר ולקחת מ מי מי
היאור וכו' ויש לדקדק למה כשלשה איתית שהתחיל כולם כאו
על ידו ולא כאבר אחר* ונראה דהנה יש פלוגתא דתנאי יש
מהם שאמר במצרים עשר מכות ועל הים חמשים מכות * ויש
מהם שאחר כמצרים חמשים מ ט ת ועל הים מאתים וחמשים
מ ט ת נמצא דטלי עלמא מודו מה שיש מ ט ת במצרים כנגדם
חמשה פ ע מי ם על.הי ם משום דכמצרים כתיב אצבע אלהים
היא אכל על הים כתיכ היד הגדולה וא״כ עשה לו האותות כיד
לרמוז שכל מכה שהביא הקכ״ה במצרים על הים יביא להם
על חד חמש וזה שרמז כיד ר״ל שעל יש י״ד שהוא רומז חמש
ודו״ק :
ו י ה י ה לכחש וינה משה מפניו וגו' * ויש לדקדק דמה
צריך לומר וינה משה וכי פחידה דמשה אתא
לאשמועינן ואפשר דהנה כתב רש״י ז״ל דה מט ה שנהפך לנחש
משום דהוא תפח אומנותי של נחש שאמר והן לא יאמינו לי*
על כן כשכהפך לנחש כתיב וינה משה ר״ל נרתע לאחוריו ר״ל
שעת זה ירע במה שאמד והן לא יאמינו לי דהודיעה התורה
כי משרע״ה לא אמר אלו הדברים בכוונה ח״ו אכל כשראה
הנחש שהוא רמוז אל הנז׳ וינה משה כתיב כאשר האדם יעוד
משנתו וכו' :
מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי רדעו
את בני ישראל מתוכם ־ ויש לדקדק דלמה ליה
למימר והוצאתי את בני ישראל דהא בהם עקוקים דהא כתיב
לעיל 4 ד
wאנכי
לעיל מניה המוך ונראה והוצאתי את צכאותי את ע מי בני
ישראל בשפעים גדולים וא״ב די במה שיאמר וידעו מצרים כי
אני ה' בנטותי את ידי ולא יותר• ואפש״ל דהנה א מרורז״ל
דפרעה היה מהתפק על המכות שהביא הקב״ה עליו אם על
מה שכפר באלהותי ואמר מי ה׳ אשר אשמע כקולו או על
חיבת ישראל לפני המקום על כן כתחילת המכות הוריע
הקב״ה ופשט זה הקפק ואמר וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי
את ידי והוצאתי את בני ישראל מקוכם ר״ל שעיקר נטיית ידי
הוא דוקא בשביל והוצאתי את בני ישראל ודוק :
1ז ה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם הזה
תעבדון את האלהים על ההר הזה ״ ובאמת זה הפקוק
קשה ההבנה רהוא נותן אות כדי שיאמינו ישראל והוא נותן
אית שיתהוה אחר ההוצאה* ונ״ל כהקדיס מה שכתבו הפוסקים
ז״ל דאם אחד נתן מתנה לאחד שאין לה קצבה מכח ריבוי
הממון יכול לחזור בו משום דזה הלוקח לא סמכה דעתיה על
מתנה מרובה כזה אבל אם הנותן יש לו הועלת מן הלוקח
ששוה כנגד המתנה אפילו היא מ מ כ ה אינו יכול לחזור בו
משום דהלוקח סמכה דעתיה כמתנה ומאמין בה על כן
מה שאמר חשה רבינו עליו השלום והן לא יאמינו לי כוונתי
שישראל לא יאמינו בזאת המתנה ולא סמכה דעתייהו משום
דהיא מתנה מרובה שיצאו משעבוד פרעה וכמו שאמרו
רז״ל שהמצריים עשו כישוף לבלתי שלחם ממצרים וא״כ זה
מתנה מרובה ועל כן אמר לו הקב״ה וזה לך האות כי אנכי
שלחתיך ואני חוזר כך בהוציאך את הע ם הזה תעבדון את
האלהיס על ההר הזה ואם כן יש לי תועלת יותר מהמתנה כמו
שאמרו רז״ל דתנאי הקנה הקב״ה במעשה בראשית אם ישראל
מקבלים את התורה מיטב ואם לאו אני מחזיר את העולם תהו
ובהו וא״כ לא יש קועלת גדול מזה ודוק :
פ׳ וארא
שש,אנכי
פרשת וארא
אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כאל שיי ושמי ה' וארא
לא מדעתי להם • ומקשים כל המפרשים דהא נראה
להם בשם הוי״ה ג״כ כמ״ש ליעקב אני ה׳ אלהי אברהם אביך
וכי' ונראה רכווכת הקכ״ה כמה שאמר ושמי ה׳ לא נודעהי ר״ל
שאע״פ שנהגליקי בשם שדי ואני שמי הוי״ה לא שאלו לי מ ה
שמי כמו ששאלו ואמרו לי מ ה שמו מה אומר להם וכשלא
שאלו אני לא הוצרכרלי להודיעם וזה שאמר לא מד ע תי
להם • ורוק :
1י ר ב ר משה לפני ה' לאמר הן כני ישראל לא שמעו אלי
■ ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים • ולכאורה
בא בכפילה דהא כבר אמר ככד פה וכבר לשון אנכי ואמר אני
ערל שפתים ״ ונראה דמשה רכינו ע״ה מכח ע מ ה יתירה ראית
כיה כשאמר לו הקב״ה אתה תהיה לו לפה והוא יהיה לך לאלהים
אמד אהרן אחי הוא גדול מ מני ואני אהיה גדול מ מנו ע״כ
היה מסופק ואפילו שהוא הלך כשליחות הראשון חזר פ ע ם
אחרת לראות מה ישיב וכשאמר לו הקכ״ה ואהרן אחיך יהיה
נביאך נתאמת לו הדבר כמו שאמר יוסף לפרעה ועל השנות
החלום פ ע מי ם כי נכון הדבר נמצא דכשהדבר כשנה ב' פ ע מי ם
הוא אמת וכששמע זה הדבר פע ם שנית לא חזר לומר אני ערל
שפתים ״ ורוק :
פרשת כא
ל אל משה בא אל פרעה כי אני הככיתי את לבו וי א מ ר
ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו •
ולכאויה דמלת כי בכל מקום היא נתינת ניעם לקורס וכאן
לא שייך נתינת ט ע ם למה שאמר ויאמר ה' אל משה ״ ואפש״ל
בהקדים עוד דקדוק א' למה בכל מקום שהקב״ה רוצה להביא
טוב
אגבי
טוכ על האדם הוא אומר ויאמר שהוא לשון רכה וכשהוא רוצה
להביא ב״מ כהפך אומר וידבר שהוא לשון קשה וככאן הוא
רוצה להביא מכות לפרעה הו״ל לומר וידבר אלהיס אל משה
וכמו שדקדקו זה הדקדוק המפרשים ז״ל • ואפשר זה שאמר כי
אני הכבדתי את לבו וכהן טע ם למה שאמר מקורם ויאמר ולא
אמר וידבר וכדי שלא תקשה דהא בכאן שמצה להביא המכות
אל פרעה הו״ל לומר וידבר לזה בא בטוב ט ע ם ודעת כיאכי
הכבדתי את לבו אמר דבר בלשון רכת כי לא מלבו המרידה
הזאת כי אני הוא שהכברתי את לבו א״כ אפילו שאני רוצת להביא
.עליו המכוה אומר לו בלשון רכה • ודוק :
ו ה פ ל י ת י ביום ההוא את אר[ גושן .אשר ע מי עו מד
עליה לבלתי היות שם ערוב למען קדע כי
וכו' • ולכאורה אינו פלא כשיש בעיר אחת ע מ ב ובעיר אחרת
לא יש בה ומאי אומרו למען תדע ותו איכא למידק כאומרו
אשר ע מי עו מר דסגי שיאמר והפליתי ביום ההוא את א ק
גושן ־ ונראה דהפלא הוא ד כ א ק גושן בעצמה מקום שיש בה
ישראל אינו בא הערוב אבל במקום שיש בו גוים יש בו ערוב■
וז״ש והפליתי את ארץ גושן ר״ל באר׳ן גישןיש הפלאה אשר ע מי
עו מד עליה לבלתי היות שם ערוב וזה הוא הפלאה הגמל
דמקום הישראל אין שם ע מ ב ותקום הגוים יש בו וזה למען
תי ע • ודוק :
ל י א מ ר פרעה יהי כן ה' ע מכ ם כאשר אשלח אתכם ואת
טפכם ראי כי רעה נגר פניכם וגו׳ ־ והדקדוקים
כמקרא הללו רבו כמו רבו דנראה מדברי פרעה דזה מקושר
ע ם זה דכשישלח את ישראל י ע ה תכוא לשונאיהם ועוד יהיה
כן ה׳ ע מכ ם דקאמר הלביד אותם בא ״ ותו בפסוק דלעיל
דקאמרמשה רגינו ע ה בנערינו ובזקננו נלך בבנינו וככנותיכו
כצאנינו ובבקרינו נלך ראמאי כפל נלך ב׳ פ ע מי ם או יאמר
נלך לבתרא ודי או יאמר ג׳ כ בבנינו ובבנותינו נלך ואפשי לומד
דהנה מחלוקת התנאים ר' יונתן ור' יאשיה ידועה דחד ס״ל
וי״ו
טר שיט אנ ם
ויי׳ו לחלק וחד ס׳ל וי״ו להוסיף והכה משה רכינו ע״ה ק״ל וי״ו
לחלק וא״ב אס יאמר בבנינו וכבנוקינו ובנערינו ובזקנינו א״כ
משמעות לשונו זה או זה על כן כתחכס לומר נלך בכל אחת
כדי שלא יהיו ב' בכות ויהיה משמעות לחלק וידוע בברית כין
הכתרים אמר הקב״ה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול • וכדברי הקב״ה כתבו המפרשים
ז״ל ראס ס״ל מי״ו לחלק א״כ אינו עושה לישראל כי אס אחת
או דן אנכי שיביא עליהס מכות ולא יצאו ברכוש גדול או יצאו
ברכוש גדול ולא יעשה בהס דין והנה אם עושה כהס דין לא
יש ריוח לישראל ואס לא יעשה בהם דין כי אס יצאו משעבודם
לא יש להם רעה אכל כרכוש אס יצאו ברכוש יש להם סובה
ואס לא יצאו ברכוש יש להם רעה • ע״כ אמר פרעה למשה
מדברך שהוצרכת לומר כלך ככל בבא מכת רס״ל דוי״ו לחלק
כאמור א מי פרעה יהי כן ה׳ ע מכ ם ר״ל מי יחן והיה שה' ס״ל
כוותך דוי״ו לחלק וא״כ כאשר אשלח מכת המכות ראו כי רעה
.נגד פניכם שלא תצאו ברכוש גיול • ודוק :
כי רעה נגד פניכם וגו'* נ״ל כהקדיס מה שפירשו ראו
המפרשים ז״ל בפסוק הצילני מ טי ט ואל אטכעה
אנצלה משונאי ו מ מ ע מ קי מים דאמר רוד המלך ע״ה דכוונקו
הוא דהתפלל שיצילו משונאים־ שהם מראים חכה ותחתיה
ערמה דנראו כאהובים ואינו משתמר מהם ונופל כירס כמו
ה טי ט שאינו יודע מ ה שיש בתוכו מן הקוצים וכדומה אבל
משונאים שהוא בקי בהם שהם שונאים איתי אמר אנצלה
מעצמי שהם דומים למע מקי מיס על כן כתחילה אמר הצילני
אבל בסוף אמר אנצלה עכ״ר* והנה כמו שמצינו בבלעם
כל קללה שאמר היא בעצמה ברכה כמ״ש רז״ל גם פרעה הוא
כוונתו לקללה והיא בעצמה ברכה שרעה תהיה גלויה ומשתמרים
מ מנ ה כי רעה נגר פניכם • )ירוק :
פ׳ בשלח
שש אנכי
פריטת בשלח
ו י מ ח משה את עצמית ייסף ע מו כי השבע השכיע א י5
כני ישראל ל אמי פקוד וגו' • ופירש׳יי ז״ל השבע *
השביע השביעם שישבעו לבניהם • ונראה דכוונתו ז״ל דלמה
משה רבינו ע״ה יג ע כל היגיעה הזאת ליקח עצמית יוסף ע מו
ריוסף לא למשה רבינו ע״ ה צוה שיקח לו עצמותיו ולזה פירש
דכוונת הכתיב שכפל השבע השביע שהשביע לשבטים שישביעו
לבניהם ולכאורה עדין הקושיא במקומה עי מי ת דהתינח כני
השבטים שבועה רמיא עלייהו מכת שביעת אכיתיהס אכל בני
בניהם עד משה רבינו ע״ה -מנין נכנס בשבועה של אבית
אביחיהס לזה סייס הכתוב לאמור דלכאורה שפח יתר מלת
לאמר ולפי האמור אצטריך מלת לאמור להודיענו שישבעו
לבניהם ולבני בניהם לעילם לאמור לאחרים לזה יג ע משה
רבינו ע״ה לקיים השבועה • ודוק :
בזוהר בהאי פרשתא דף מ״ו ע״א ר״ה ויקח משה איתא
וכו' זכאה חילקיה דמשה דישראל הוו עסקי למשאל
ממונא ממצראי ומשה היה עסיק באומאה דייסף וראיתי
כגיליון שם מהרב הגדול חיד״א זצ״ל יז״ל הכי איתמר במדרשא
וכש״ס וקשה עמ״ש הרש״ך דכל שבט לוי לא נטלו בביזה א״כ
מאי אהדריה למשה רבינו ע״ה ויש לישב עכ״ד ונראה לישב
דכוונת הזוהר הוא יכול למשאל ייתר מחבירו וכמשה רבינו
ע״ה כתיב והאיש משה גדול בעיני פרעה ובעיני עבדיו וא״כ
היה יכיל לשאול יותר ויש לו כח יוקר ואפילו הכי שביק מ מונ א
ועסיק במצוה וזה לשון הזי״הק שדקדק ואמר רכל ישראל הוו
עסקי למשאל* ודוק :
א ״ ג דמה שאמרו דשכט ליי לא נטלו חלק בביזה הוא על
ביזת הים כמו שכתבו המפרשים ז״ל כמו שאמר הקב״ה
דכר נא באזני הע ם אין נא אלא לשון בקשה ובו' כרי שלא
יאמר אותו צדיק וכו'ופירשו ז״ל דהבטחת הקכ״ה שאמר ואחרי
כן
טז שש אנ ם
כן יצאו ברכוש גדול הוא על כיזת הים ומי שנחקייס כהם
ועפרום וענו אוקם יקקיים ואחרי כן וכו' ושבט לוי כיון שלא
נשתעבד לא נטלו חלק בביזת הים ועל כיזת הים נאמר לא
נטלו שבט לוי בביזה אבל במצרים אינה ביזה כי אם שאלה
וכזה אפילו שבט לוי יכיל למשאל ובזה אהדריה למשה רבינו
עליו השלום דשבת למשאל מ מונא והוה ע היק באומאה
דיוהף • ודוק :
פרשת יתרו
ו י א מ ר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני
בניה ע מ ה • ופירש״י ז״ל ויאמר על ידי שליח
ולכאורה יפלא מנין לו לרש״י ז״ל דשלח לו ע״י שליח ולא פה אל
פה ידבר בו וראיתי להרמב״ן על התורה שהכריח ששלח לו ע״י
כתב ראם אמר לו פה אל פה אינו אומר אני חותנך יתרו
בא דהו״ל לומר 'אני באתי אליך דהיה מכיר אותו ודאי אלא
ודאי על ירי כתכ או שליח ואחרי המחילה הראויה דאפשר אינו
הכרח דהנה פירש״י ז״ל ואשתך ושני בניה ע מ ה דאמר לו צא
בגיני ואם לאו צא כגין אשתך ואם לאו צא בגין בניך • וא״כ
אפילו פה אל פה דבר ואמר לו צא בגין אני וג״כ חותנך שאתה
חייב בכבודו וג״כ יתרו שיש לו שם גדול וא״כ צריך לאומרו
הדכי אפילו פנים ’ בפני ם דבר ע״ כ נראה דכוונת רש״י ז״ל
מדכתיכ לעיל המוך ונראה ויאמר אל משה וכו׳ ובכאן הו״ל
למימר ויאמר לו ומדקאמר ויאמר אל משה שמע מינה דע״י
שליח • ודוק :
ל ס פ ר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים
וכו' ולכאורה דמלת לחותנו שפת יתר דהנה עהיק
ע מו * ונראה דהנה יש לדקדק דהנה אמרו בג מ' היינו דאמרי
אינשי דגיורא אפילו ע ד עשרה דרי לא תבזי ארמאה כאפיה ״
וא״כ משה רבינו ע״ה איך היפר לו ליתרו מה עשה ה׳ לפרעה
.ולמצרים
שש אגם
ולמצרים לזה בא כמקרז ואמר לחותנו מו ד עו ומכירו שאדרבה
הוא שמח במפלת מצרים שדבק ביראת שמיס יוד,ר ויותר •
ודוק : •
ו ד ר ך אגב הנה נחלקו רב ושמואל במלת ויחד יקרו דרב
אמר שהעביר חדב קדה על בשרו ושמואל אמר ״
שנעשה כשרו חידודין חידודין אמר רב היינו דאמרי אינשי
גיורא ער עשרה דרי לא תבזיארמאה כאפיה וכל המפרשים
ז״ל המה ראו כן קמהו דרב מביא שייעתא לשמואל ונראה
דלכאורה דלמ״ד דנעשה כשרו חידודין דזה דוקא כשישמע
ביזיון כארמאה אבל כאן כתיב ויחד יקרו על הטובה • ועל
הטובה אינו נעשה בשרו חידודין ונראה זה שאמר רב לסתור
דברי שמואל שאמר נעשה בשרו חידודין ואמר היינו דאמרי
אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה ר״ל זה
דוקא בביזיון אבל כאן קאי ויחד ע״ב הטובה • ורוק :
האחד אליעזר כי אלוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב
פרעה • ולכאורה דאליעזר גדול בשנים ועדיין לא
יקרא לו שם פלא .ונראה דגרשוס כבר אתר ה ט ע ם כי גר
הייתי כארץ נכריה אבל אליעזר עדיין לא כיאה ה ט ע ם אבל
עכשיו בא יתרו ואמר שם האחד אליעזר ר״ל הטע ם שנקרא
כך עתה נראה ט ע מו ל אלוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב
פרעה * ודוק :
את הדבר הזה תעשה וצוך אלהיס ויכלת ע מוד וגו' • אם
ופירש״י ז״ל וצוך אלהיס צא המלך בגבורה • ולכאורה
לא מצינו שנמלך בגבורה • ונראה דנמלך במה ומשה עלה אל
האלהים דלכאורה עייל בלא בר ולא מצינו לאיזה צורך עלה
ולפי האמור עלה להמלך כמה שאמר לו חיתנו וז״ש ומשה עלה
אל האלהים שאמר יתרו וציך אלהיס וכשירד אמר וישם את
הדברים האלה אשר צוהו ה' דכשיאמר את הדברים •האלה
די אלא דכוונקו במה שאמר אשד צוהו ל הוא על המלכה
שנעשית צווי ״ ודוק ;
וירא
V שש אנכי
ו י ר א חותן משה את כל אשר הוא עושה לעס ויאמר מ ה
הדבר אשי אתה עושה לעס מדוע אתה יושב לבדך
וכל הע ס נצב עליך מן בקר עד ערב ויאמר משה לחותכו וגו' •
לדרוש אלהים כי יהיה להס דבר בא אלי וגו׳ • ויאמר חותן
משה לא טוב הדבר אשר אתה עושה ככול תבול וגו׳ • לא
תוכל עשוהו לבדך וגו׳ הדקדוקים באלו מקראי קדש נצכו כמו
כד ראשון מה הכפל וירא את כל אשר הוא עושה לעס ויאמר
מה הדבר אשר אתה עושה לעס ועוד מהו אשר אתה עושה
לעם ומהו מדוע אתה יושב לבדך ת הו בעצמו מה שאמר מ ה
הדבר אשר אתה עושה לעם ועוד כשהשיב משה רביכו ע״ה חזר
ואמר יתרו לא טוב הדבר אשר אתה עושה ואלו לעס לא קאמר
ועוד אחר שהשיב לו משה רביכו ע״ה מה הוקשה לו עור •
ואפשר לפרש ויבא הכל על ככון דהכה משה רביכו ע״ ה עושה
ג׳ דברים שעל זה כא יתיו להחזיר אותי מהם * אחת הוא
שטורח עליו וכבד הדבר מ מנו כי לא יוכל שאתו • והשנית
הוא מה שהוא בישיבה וכל העם בעמידה וזה מזלזל בכבודן
של ישראל כמו שפירש״י ז״ל וא״כ אמר לו יתרו כשראה את
משה רבינו ע״ה אשר הוא עושה לעס דהיינו אחת ראה אשר
הוא שהדבר כבד עליו והשני שהוא מזלזל בכבודן על זה חזר
וכפל היכר ואמר מה הדבר אשר אתה ר״ל מצד אתה שהדבר
ככד עליך והשני עושה לעס שאתה מזלזל בכבודן* ויהי כמשיב
משה רבינו ע״ה על ראשון ראשון ועל א ס מן אחרון על מה
שאמרת שהדבר ככר מ מני !5א הגי כלאו הכי כי יבא אלי הע ם
לדרוש אלהים ומאחר שאני יודע להשיב א״כ לא אפשר על ידי
אחר ועל מה שאמרת שאני מזלזל בכבודן של ישראל זהו מן
הדין ושפטתי בין איש ובין רעהו שהם בעלי דינין ובעלי דינין
בעמידה * ע״כ הוקשה לו דבשלמא על מה שמזלזל בכבודן זה
מן הדין האמת אתך הקושיא הראשונה במקומה עו מד ת ע״כ
אמר לא טוב הדבר אשר אתה עושה אכל הקושיא של העם
כבר נתרצה ועל זה לא אמר לעם ועל הקושיא הראשונה אמר
עתה 5 ה
שש אגבי
עתה שמע כקולי איעצך היה אתה לעם מול האלהים והזהרתה
אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך ולכו
בה וזה קאי להשרים שיודיע להם כל דכר וכשיכואו הע ם
לדרוש אלהים השרים יודיעום והקל מעליך והשני דברים שיקרו
הזהיר את משה עליהם אחת שהוא מורח הרכה אמר לו בפירוש
כמ״ש לא תוכל עשהו לכדך ואמר על זה ועתה שמע בקולי
איעצך ואתה תחזה ושמת שרי וגו' אכל על הקושיא שהוא
מזלזל בכבוק לא אמר לו בפירוש כ״א ברמז על זה אמר
הכתוב וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר דלכאורה
בא הכפילה דכיון דאמר וישמע משה לקול חותכו מהו ויעש
כל אשר אמר אבל עפ״י האמור אתי שפיר ראמר הכתוב
וישמע משה לקול חותנו וכרי שלא תאמר שישמע דבריו בשחי
השאלות על ה טי ח א ועל הע מידה של ישראל וההיר המירחא
בשימת השרים וג״ב הושיב את ישראל כמשפט בשעת הדין
לזה היים הכתוב ויעש כל אשר אמר ר״ל מה שאמר בפירוש
אבל על ־מה שאמר ברמז זה לא תקן אלא הניח הדבר כמו
שהיה * ודוק :
פרשת משפטים
מ ל א ת ך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי* נ״ל דכא
לרמוז דיזהר האדם לינשא שעה אחת קודם כדי י
שלא ילכו הטיפות לבטלה ח״ו אלא צריך הטיפה הראשונה
תהיה בקדושה וכטהרה זהו שאמר מלאתך שהוא לשון פי מ ת
ודמעך שהוא הזרע לא תאחר ר״ל לא ת אחי לינשא עד שילכו
הטיפות הראשונות לבטלה ונתן ה ט ע ם כדי שבכור בניך תתן
לי ולא להט״א וזה רמוז ראשי חיבות ״מלאהך ״ודמעך
״לא ״תאחר קמו״ל שהוא המילה וא״כ בכור בניך תחן לי •
ודו״ק :
פ' תרומה
חי שש אנכי
פרשת תרומה
ו י ק ח ו לי קרומה מאת כל איש אשר ידכנו לבי תקחו את
קרומקי • ולכאורה י״ל אקר שאמר ויקקו לי קרומה *
מהו הכפל קקחו אק קרומקי • ונראה דהכה רש״י ז״ל פירש לי
לשמי וידוע דכקכו המקובלים רל דכשהאדם גוקן צדקה מכוין
לשם הוי״ה כ״ה דהיינו הפרוטה שכוהן היא היו״ד והקמש
אצכעוק של הנוקן היא הה״א ראשונה והזרוע של הנותן הוי״ר
והחמש אצכעוק של המקבל הה״א אקרונה וזה דוקא כשנוקן
האדם כלתי קביעת ה עני אבל אם קודם העני לפשוט ירו
תחילה • א״כ יהפך שם הוי״ה למפרע דהיינו היה״א אחרונה
שהיא כנגר חמש אצבעות של העני נעשית תחילה וא״כ שם
הוי״ה תהיה למפרע ופירשו כזה כו״ה אני ^ ד ק אחזה פניך
דהיינו בדרך פנים שהוא ביושר ולא למפרע ופירשו ג״כ כו״ה
כי צדיק ה' צדקות אהב ישי יחזו פנימו • דר״ל דהצרקה שאוהב
הקכ״ה דעליה נאמד מלוה ה' חונן דל הוא כשישד יחזו פנימי
דהיינו כיושר ולא בהתעוררות העני שאז תהיה למפרע ובזה
נכוא לביאור הכתוב ויקחו לי קרומה דהיינו הצדקה שהיא
נכנית לו כביכול כדכתיב מלוה ה' חונן דל וזה שפירש״י לי
לשמי דהיינו שתהא מכוונת לשם הוי״ה ביושר ומפרש הכתוב
כיצד ואמר מאת כל איש אשר ירבנו לבו שהוא בלתי התעוררות
העני כרי שתהיה הויי׳ה כסדרה ואמר אחר שיחן הארם ואחר
כך תקחי את קרומתי כדי שתהיה יד המקבל באחרונה ־
ודוק :
פרשת תצוה
1א ת ה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך
בכי ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר
ואיתמר בני אהרן • ויש לדקדק רכיון דאמר את אהרן אחיך
ואת
שש אגם
ואת כניו מאי האי דפריט ואמר אהרן נדב רנ״ל דההה אמרו
דמשה רבינו ע״ה הוא המשכיר לכל הע ם הנביאים דהוא מקור
השפעת הנבואה ע״כ א מי יאתה הקרב אליך את אהרן אחיך
שישפיע לו מ מנו ואח״כ ואת בניו אתו שהם יהיו כשפעיס
מאביהם כדי שיהיו במעלה אהרן נרב ואכיהוא וגו' שזה
למעלה מזה • ודוק
בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת וגו'* ויש
לדקדק דמתחילה אמר ועשית בגדי קדש דמ שמע
הוא כעצמו ואח״ב ואתה תדבר ותו יש לדקדק מהו לכבוד
ולתפארת ונראה דהקב״ה אמר למשה שישתדל הוא בעצמו
לצוות על בגדי אהרן וזה הכבוד והתפארת וזהו מה שאמר
ועשית כגדי קרש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת וזה כשאתה
תדבר אל כל חכמי לב ועשו • ודוק : ,
ו ל ק ח ת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני
ישראל • ויש לדקדק דלמה לא עשה לאפוד כי
אם אכני שוהם • ונראה לפיש דזה אבני שוהם הם הפסולת
שנשארו מהלוחות כמו שדרשו רז״ל פסל לך הפסולת שלך ולכך
נקראים אכני שהם שהם אותיות משה שנקרא על שמו וג״כ
משכירת הלוחית ונקראים ג״כ על שם משה שהוא ששבר הלוחית
כדי שיתכפרו על עון העגל ואמר לו הקב״ה אשר שכרת ואמרו
ז״ל ישר כחך ששברת כמו שאמרו המפר' ז״ל וא״כ אחר שהאפוד
הוא בא לכפר על עון העגל עשה אותו שהם שהם ג״כ עיקרם
על עבודה זרה לכפר • ודוק :
פרשת כי תשא
את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש תשא כי
כופר נפשו לה' • ודקדק הרב כלי יקר ז״ל
דכפרשת תרומה כר,יב ויקחו לי קקחו את קרומקי וכאן כתיב
ונתנו זה יקנו וכקב הוא ז״ל רבפרשת במדבר כתיב ואתכם
יהיו
יט אנכי
יהיי איש ראש לבית אבותיו וגו' דהכוונה דצוה הקב״ה למשה
שיקח ע מו ראשי ישראל שהם השבטים כרי שלא יחשדו אותו
אבל כשרואים השבטים ראש כל שבט גם הם יתנו מעצמם
ואינם חושדים עכ״ל • וזה מרומז בכתוב כי תשא את ראש
בכי ישראל שהם הראשי תיבות של בני ישראל שהם חשבון י״ב
שהם ראש כל שבט ואח״כ ונתנו איש כופר נפשו שהם נותנים
מעצמם * ודוק :
יתנו כל העובר על הפקודים וגו' * ולכאורה דתיכת זה
איכה מובכת דתיבת זה ככל מקום הוא מורה על איזה
דבר אבל כאן לא שייך הוראת שום דבר • ונראה דהנה אמרו
כג מ׳ איש איש לרכות גוים שנודרין כישראל משום דרכי שלום
וזה דוקא בדבר שהוא בא כנדבה או נדר אבל בדבר שהוא בא
לכפרה אין מקבלין מה ם וז״ש הכתוב ז״ה שהוא מהפר י״ב
יתנו לאפוקי גויס שאין מקבלים מהם ומסיים הפסוק ה ט ע ם
רלכפר על נפשותיכם וכדבר שהוא כפרה אין מ ק בלין מ ה ם
ודוק :
פרשת ויקהל
משה את כל עדת בני ישראל וגו' • זה הדבר אשר ויקהל
צוה ה'* וגו' ״ ששת ימים תעשה מלאכה וגו •
וביום השביעי וגו' • ולכאורה יש לדקדק דלא מכה מצוה כ״א
השכת והפשוט דהכה אמרו ז״ל כל המקיים את השכת כאלו
קייס כל התורה כולה ואמרו שקול השבת כנגד כל התורה ע״כ
כלל כל התורה במצוה אחת שהיא שקולה כנגד כל התורה *
נראה לי ואוסיף עוד דקדוק אחר מה שדקדקו אכל
המפרשים ז״ל מה שאמר ששת ימים העשה מלאכה
וכי לא סגי כלאו הכי שלא לעשות מלאכה :
ו נ ל א ה לי דהנה אמרו רז״ל על פסוק כי אקח מועד אני
מישרים אשפוט • דכשישראל עוסקים בתורה
בשבתות
שש אנכי
כשבקות ובמועדים אפילו עוסקים במלאכה כשאר ימי
השכוע נחשב להם כאלו עסקו בתורה כל הימים וזה שאמר
משה רבינו ע״ה זה הדבר אשד צוה ה' דהיינו התורה אפילו
ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש דהיינו
שיעסקו בתודה די כרי להקל עליהם • ורוק : .
ל א תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת* ולכאורה
יש לדקדק מנין למשה להזהיר לישראל על זה דהקב״ה
אמר בפ׳ הקודמת ששת ימים וגו׳* כי אות היא ביני ובין בני
ישראל ו אע״ג דכתב רש״י ז״ל יש מרבותינו אמרו הבערה ללאו
יצאת ויש אומרים לחלק יצאת מ״מ הקושיא כמקומה עו מי ת
מנין לו לאסור הבערה אפילו לצורך אוכל.נפש ונראה פשוט
משום דגבי מן כתיב ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת
לא יהיה בו וכתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו
אם כן הרי אסרה תורה כשכת הבערה אפי' לצורך אוכל נפש
ע״ב הזהיר אותם על זה ומה שיצא בזה דוקא למר לחלק ולמר
ללאו כדכתב רש״י ז״ל • ודוק :
פרשת פקודי
וגו' • כאשר צוה ה' את משה • הנה בכל דבר כתיב ויעש
כאשר צוה ה' את משה ולכאורה היה די לומר אחר
עשיית כל הרבדים ויעשו השלחן והכלים והבגדים כאשד
צוה ה' את משה • ולמה פי ט ככל דבר ונראה לומר עפ״י
מ״ש המפרשים ז״ל בכוונת רבי חנינא שאמר רצה הקב״ה
לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות דהכוונה
דאפילו יש כמה דברים שאינם צריכים צווי כמו מצות אב ואם
וכן השקצים והרמשים שהשכל נותן לקיימם אפילו בלא ציווי •
ואעפ״כ הקב״ה צוה אותם כיי להיכות שכרן על כל מצוה
ומצוה כמשרז״ל גדול המצווה ועושה והכא נמי אפילו דיכול
הקב״ה לצוות ע״כ הדבריס כמצוה אתת כדי להרכות השכר צוה
על .
כ שש אנכי
על כל א חי ואחד בפני עצמה ע״כ בא הכתוב להודיענו זה
.שהקב״ה צוה למשה על כל דבר ודבר כדי להרכות שכרן •
י״ל דהנה רש״י ז״ל כאשר צוה אותו משה לא נאמר ועוד
אלא כאשר ציה ה' אח משה לומר שעשה דברים
מה שלא אמר לו רבו וכו' יעו״ש • וא״כ אפילו שבכל דבר
שאמר לו משה קצר במקום אחד אע״פי כן עשה בצלאל
כמו שאמר לו הקב״ה בכל דבר ודבר אף על פי שלא אמר
לו משה כן :
נביאים ^
ו י א מ ר צר לי עליך אחי יהונתן נ ע מ ת לי מאד נפלאה
אהבתך לי מאהבת נשים • וכבר כל המפרשים
ז״ל המה ראו כן תמהו אהכת נשים מאן דכר שמייהו ותו מהו
אהכתך לי הול״ל נפלאה אהבתך מאהכת נשים • ונראה
ררהע״ה מקונן יונתן שאפילו שאול אפיו היה שונא לדוד אפי״ה
היה יונתן אוהב לרוד הפך רצון אכיו וזה אינו משורת דרך
ארן וג״כ אינו עושה כבוד אביו על זה אמר דהע״ה שזה
שעשה יונתן לא ח״ו עשה שלא כהוגן ואמר נפלאה אהבתך
לי רוצה לומר דאהבת יונתן לדוד כמו אהכת איש לאשתו
כ מ ה דכתיב ועזב את אביו ואת אמו ודבק באשתו * וזה
מכח הרכיקות ואהבה שבין איש לאשתו • וג״כ בין אדם
לחבירו כשהם בדביקות ואחוה וריעות יוכל אדם לעשות
הפך רצון אביו וזה אנו למידין מאהבת נשים דהיינו אהכת
איש ואשתי וזה אומרו מאהכת נשים • ורוק:
תהלים
שש אנכי
תהלים קי״ט
ט ו ב לי תורת פיך מאלפי זהב וכהף* ונראה דידוע דהממון'
.הכל רורפים אחריו ואוהבים אותו ער שאמרו רז״ל
בכל נפשך ובכל מאורך יש אדם שחביב עליו ממונו יותר מגופו
לכך נאמר ובכל מארך • וא״ב התורה שנאמר בה הנחמדים
מזהב ומפז • א״כ ודאי יותר תאהב מן הממון וזה אומרו טוב
לי תורת פיך שאני אוהב את התורה וזה אני לומד מן הממון
שהממון שהוא גרוע מן התורה הכל אוהבים איתו וכ״ש התורה
וזה אומרו מאלפי ר״ל הילפותא היא מזהב וכסף * ורוק:
ד ב ס ה לעפר נפשי חייני כדברך • ונראה דהנה אמרו
רז״ל רטעם מן ה ט ע מי ם שהמיתה מוכרחת הוא י
מכח העפר שנברא מ מנו ארם הראשון וא״כ הוא גזול בידו
וצריך האדם לחזור לעפר וא״ב מי שהוא ענו וחושב עצמו
בחיים חייתו עפר א״ב חן הראוי שישאר חי ולא ימות וזה שאמר
ךכקה לעפר נפשי שאני חושב עצמי עפר א״כ חייני כדכרך
שאמרת קומץ עפר שיש בידו ובו' ״ ודוק : .
כ״ע ת״ו
כא כעה״ו
ספר ויקרא .
פריטת ויקרא
ו א ת אשי חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יו pף עליו
ונתן אותו לכהן וגו׳ ונראה לפרש רידוע ימי שנותינו
כהס שכעים וצריך הארס למלאת ימיו ושנותיו כיראת שמיס
כקדושה וכטהרה ולא ירח מ מנו • וידוע דאינו נכנה יצר הטוב
באדם אלא כארכע עשרה שנה שהם חמישית שנותיו • אכל
קודם זה הזמן לפתח חטאת רו ק וכל שלא כא בקדושה שריא
עליה רוח מהאבא כמ׳׳ש הזו״הק וא״כ חהרים משנותיו להיות
כולם קדושים ארכע עשרה שנה שהם חמישית שנותיו • וידוע
דכתבו הפיהקים רל דאם ארם חטא באיזה ימים יכול הוא
לתקנם על ירי הצדקה כמו השיעור שכתבו כמה יחן ככל יום
כמה דכתיב וחטאיך בצדקה פרוק א״כ יוכל להשלים הימים
שעברו תחת היצר הרע בצדקה וזהו רמז הכתוב ואשר חטא
מן הקדש שהוא לשון חיהרון שהם השנים הראשונים שחהרו
מן הקדש ישלם ר״ל ישלים והיו כאלו לא חהיו וחמישיתו יוהף
עליי ליל יתיהפו על השנים הטובות שהם בקדושה הי״ר השנים
הנקראים חמישית והיים כמה יתקנו ואמר ונתן לכהן ר״ל
יתן הצדקה ובזה יוכל להיות כל שנותיו בקדושה ובטהרה •
ורו״ק :
א ^ ר נשיא יחטא וגו' במלת אשר האמורה כאן ובכולם
כתיב ואם שהוא לשון הפק כמו ואם כל עדת ישראל
ישגו וכמו ונפש כי תחטא ובנשיא כתיב אשר שהוא לשון ודאי
כבר רש״י ז״ל נשמר מזה וכתב אשרי הדור שהנשיא שלו נותן
לב להביא כפרה על שגגתו קל וחומר שמתחרט על זדונותיו
עכ״ל • ונראה לי לומר כל שר וגדול אם הביכיו היושבים
ראשונה לפניו מהיועציס וכדומה הס צדיקים.כודאי גם הנשיא
בהכרח 6 ן
שש אנכי
בהכרח להיות צדיק אבל אס להפך גם הנשיא יחטא ולא יעשה
טוב על כן בא הכתוב והודיע לנו זה וסמך הכתוב דלעיל
מיניה ואמר חטאת הקהל הוא וסמיך ליה אשר כשיא יחטא •
דכוונתו לומר אם הקהל שהם נקהלים ע מו ויושבים לפניו
חטאים בוראי גם הנשיא יחטא כי על כן אמר אשי שהוא לשון
ודאי ולא אמר אם הנשיא שהוא לשון ספק כמו שאמר אס
הכהן המשיח וגו' • ודו״ק : .
א ב ל יש לדקדק למה בכולם כתיב השגגה כתחילה כמו
ונפש כי תחטא בשגגה וכמו ואס כל עדת ישראל
ישראל ישגו ״ אבל בנשיא כתיב אשר נשיא יחטא ועשה אחת
מכל מצות וכו' בשגגה • שכתב השגגה באחרונה • ונראה דהנה
אמרו רז״ל שגגת תלמוד עולה זדון • וא״כ בנשיא שהוא ודאי
חכם על כן השגגה באחרונה שכל מה שעושה הוא חשוב זדון
ומה שאמר בשגגה הוא ר״ל חשוב זיון ואפילו הוא ודאי שגגה
שחזקה על חבר שלא יעשה דבר שאינו מתוקן אבל בשאר הע ם
כתיב ונפש כי קחטא בשגגה שכתובה בתחילה שאפילו עשה
מ ה שעשה היא חשוב שגגה • יאל תשיבני מדכתיב לעיל ואס
כל עדת ישראל ישגו ־ ואמרו רז״ל שהם הסנרןדרין ואף על פי
כן כתיב שגגה בתחילה כבר כתב מהר״ח בן ע טר זצוק״ל
כספר אור החיים על התורה שרמוזה לגיולי ישראל כשסם אין
מדריכים את העם בדרך ישרה על כן הס נכשלים כחטא שוגג
ואס כן צריך לכתוב שגגה כתחילה להורות לנו זה ורו״ק :
פרשת צו
ע ן את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה
על מוקדה על המזבח כל הלילה ע ד הבקר ואש המזבח •
תוקד בו וגו'* ולכאורה יש לדקדק כיון דאמר על מוקדה על
המזבח כל הלילה מהו אומרו כל הלילה ע ד הבקר ״ ונראה
דהנה
כב t^Tאנכי
דהנה אמרו רז״ל כל הקורא פרשת עולה כאלו הקריב עולה
וכל הקורא פישת חטאת כאילו הקריב חטאת כדכתיב זאת
התורה לעולה וכתבו ז״ל רידוע ככל הקרבכות יש הכאה לכהנים
או לבעלים ואם כן אפילו קורין פרשת כל קרבן עדין ח הי
הנאת כהנים אבל כעולה ליכא שום דבר.חהר כיון שכולה כליל
וא״כ מי שקורא פרשת עולה כאלו• הקריסעולה ממש וירוע
דזה שאמרו כל הקורא פישת עולה כאלו הקייכ עולה דוקא
בזמן הזה אבל בזמן שכית המקדש קיים אינו מועיל קריאת־
פרשת הקרבכות והנה כתב.הרב בעל הטורים ז״ל בפרשתינו
זאת משה״ לאמד״ צו״ את״ הופי תיבות תורה והשתא ניחא
דהכתוב מרבר ומצוה על קריאת התורה ואמר זאת תורת
העולה שהקורא פרשת עולה הי׳א הע׳ולה שהעילה היא יצתה
מכל הקרבנות והקורא פרשת עולה כאלו הקריב עולה ממש
על כן אמר היא העולה ממש משום שאינו ח תי בה שום דבר
שכולה כליל ואמר על מוקדה על המזבח כל הלילה שהוא דומה
לזמן הזה שדומה ללילה אבל עד הבקר דהיינו כשיבנה בית
המקדש במהרה בימינו אז ואש המזבח תוקד בו הקריאה
אינה מועלת כי אם דוקא אש המזבח חוק־• בו דלא מהני כי
־ אם אש,של המזבח* ורו״ק : .
פרשת שמיני
אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה ״ ויאמר
ואל בני ישדאל תדבר לאמר קחו שעיר עזים
לחטאת ועגל וכבש בני שנה וגו'* ויש לדקדק דלמה בעגל
דחטאת דאהרן כתיב עגל בן בקר ובעגל דישראל כתיב התם ־
וני א ה לי דהנה כתב רש״י ז״ל בד״ה קח לך עגל להודיע שמכפר•
לו הקב״ה על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה והקשה הרב
היפ״ת ז״ל הביאו הרב ישועות יעקב ז״ל דמזה משמע ברבר
שנתקל כה כתקן וכמו שמצינו ויתפרו עלה תאנה בדבר שקלקלו ־
בה ׳
אנכי
כה נתקנו • ובמקום אחר מ שמע איפכא דאמרינן מפני מה
אין נהנים נכנהים לפני ולפנים בבגדי זהב לפי שאין קנויגור
נעשה הניגור וקרץ ז״ל דהיכא דהביא הקרבן על חטאים הרבה
לא יתכן להביא רבר שקלקל בה אכל כשבא לכפר על חטא
אחד לבד אמרינן ברבר שקלקל בה נתקן וכתבו דאהרן כוונתו
לש״ש ב מו שאמר חג לה' מחר והשתא ניחא באהרן אפילו
בדבר שקלקל בו נתקן מכל מקום כיון דלא יש לו כי אם חטא
־א׳ וג״כ כוונתו לשם שמים אמר עגל בן בקר ופרסם הדבר
להודיע לנו דאהרן לא יש לו חטא כי כוונתו לש״ש • אבל בישראל
שנחשב להם עון ובדבר שנתקלו בה נתקנו על כן סתם הכתוב
ולא פירש בן בקר * ורוק . :
מצורע
כג י׳טש אנכי
פרשת מצורע
ל צ ו ה הכהן ופנו את הכית בטרם יבא הכהן לראות את
הנג ע ולא יט מ א כל אשר בכית • וכתב רש״י ז״ל
שהתורה תהה על כלי חרק אם על כלי שטף יטבילם ויטהרו •
ואם על אוכלין ומשקין יאכלם כימי טומאתו ״ הא לא חהה
התורה אלא על כלי חרת שאין להם טהרה כמקוה • ואם כן
עיקר פנת הכית מפני שחתה על כלי חרת של ישראל • ואם כן
מצאה החקירה מקום לנוח דלמה הצווי הזה של ופנו הבית
מ ק א הכהן שיאמר אותו היה לו להכקוב לאמר לכללות ישראל
בעלי הבתים קורם שילכו להכהן לאמר כנג ע נראה לי בכית
יפנה את הכית בתחילה ואח״כ ילך לכהן כדי שלא יטמא כל
אשר בכית • ואפש״ל מכח שחתה התורה על ממונן של ישראל
צריך ציווי הכהן דוקא משום ראם פנוי הכית מהור לישראל־
אם כן בפתע פתאום בא כהן אחד לבקר ישראל וראה את
הנג ע בקירות הכית ואומר לו שהוא ט מ א א״כ נטמא כל אשר
בכית אכל אם ציווי פנוי הבית מתור לכהן אם כן אינו מורה
הוראה הכהן ולראות את הנג ע כי אם ער שיאמר תתלה ופנו
את הכית וזה שיעור הכתוב וצוה הכהן ופנו את הכית ושמא
תאמר למה צריך צוואת הכהן ויהי כמשיב בטרם יבוא הכהן
לראות את הבית ר״ל יבא כהן מי שיהיה לראות את הבית
ויטמא כל אשר בכית ויומתק כפל הכתוב בטרם יבוא הכהן
דמל תהכהן שפת יתרדאנן ביה עתוקין כדכיזיב וצוה הכהן
אכל לפי האמור אתי שפיר שהוא על כהן מי שיהיה לא על
כהן המצווה רוקא • ורוק :
פרשח אמור
ו ב ת כהן כי תהיה לאיש זר היא כ ק מ מ ת הקדשים לא
תאכל • ולכאורה רתיבת הי״א הכתובה כאן מיותרת
היא ומה חקר אם יאמר וכת כהן כי תהיה לאיש זר בתרומת
הקדשים לא תאכל *■ואפשר לומר דאם אמר הכתוב כתרומת
הקדשים לא תאכל הוה אמינא דודאי היא אוכלת דהיא לא
נשתנית גופא אבל מה שאמרה התורה לא תאכל הוא לבעלה
ולבניה שהיא לא יש לה כת להאכיל לאחרים וזהו לא תאכל
לאחריס שהיא אינה מאכלת על כן ביאר הכתוב והוסיף מלת
היא לומר היא עצמה ג״כ לא תאכל וכ״ש לאחרים • ודו״ק :
פרשת כחוקותי
כתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו והתהלכתי
לי לעם וגו' * ולכאורה נראה מכת
והתהלכתי בתוככם יהיה לנו ה' אלהים • ונראה דהנה במדרש
הובא 7 ץ
שש אנכי
הובא ב ס פי נאוה תהלה על הקהלים וז״ל מ שמי אחייך נמצה
כשאקה שוכן בקובני אחייך נמצה ולא אחיי אלהים א חייס
ופירשה הרב ז״ל דידוע דיש כק אחק שעובדים השמש והייח
אינו מכח שחושבים שהם אלהוק ויש בהם כח אלא משום מכח
גדולת העבר ניכר גדולק הרב ואמרו כג מ' אין חולקין כבור
לקלמיד במקום קרב • וא״כ כשהשכינה שמיה בינינו ליכא האי
דעקא דמכח גדולת העבד דהא אין חולקין כבוד לתלמיד
במקום הי ב אבל בהסתלקות ה שטנה א״כ יוכל לומר מכח
גדולת ה עבד וזה פי' המדרש כשאתה שוכן בינינו א״כ אחריך
נ מצה ולא א חי השמש והירח מכח גמלת העבד דהא אין
חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב עכד״ק • וא״כ זה פי' הכתוב
והתהלכתי בתוככם וא״כ ליכא הבי א דמכח גדולת העבד וא״ב
והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם • ודו״ק :
פרשת נשא
הנשיאים את חנוכת המזבח ־ביום המשח אותו וקריבו
ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח ויאמר י
ה׳ וגו׳• יקריבו את קרכנם לחנוכת המזבח • והדקדוקים
באלו מקראי קדש רבו כמו רכו ׳ תחילה יש לדקדק רלמה כפל
ויקריבו ויקריבו ב״פ • ועור למה בתחילה אמר ויקריבו
הנשיאים את חנוכת המזבח ולא את קרבנם • ובתוף אמר
את קרבכם • ועור כתב רש״י ז״ל שלא רצה לקבל מה ם ע ד
שנאמר לו מפי המקום • ולכאורה יפלא שלא יקבל הקרבן
לחנוכת המזבח מן יריד ה' שבטי יה ראם מהשבטים לא יקבל
מ מי מקבל • ועוד שאמר ה׳ נשיא אחד וגו׳ יקריבו את קרבנס
לחנוכת המזבח למה אמר קרבנם הוה הגי לומר יקריבו לחנוכת
המזבח • ואפשר לומר דהשכטים הקריבו קרבן לחנוכת המזבח
ואח״ב רוצים להקריב מה שיש להם להקריב כגון נדרים ונדבות
וכיוצא לפני המזבח לא לשם חנוך ע״ב אמר כתחילה ויקריבו
את חנוכת המזבח ואח״כ ויקריבו את קרבנס שהוא שלהם וע״ז
משה לא רצה לקבל מהם כי לא ע ת האהף להקריב קרבנית
נדרים ונדכות כי אס דוקא מה שיקריבו לחנוכת המזבח רוקא
ואח״כ
שש אנפי
ואח״ב אמר לו הקב״ה שיקח מירס אק קרבכם אבל ע ״ מ פיהיו
לשם חנוכת המזבח • ודו״ק :
עזים אחד לחטאת וגו' • ויש לדקדק למה קרבן
השבטים שעיר ולא מציכו שהקילה התורה אלא
על ה עני כמו שמצינו כתוב ואס דל הוא והביא שתי תורים
אבל בנשיאים יכולים להביא פר • ואפשר לישב דמדה כנגד
מרה עשה ע מ ה ס הקב״ה כדי שיבא זה ויכפר על זה דהם
חטאו כשעיר כדכתיב וישחטו שעיר עזים על כן יבוא שעיר
ויכפר על מעשה שעיר כמו שמציכו אמרו תבוא פרה ותקנח
צואת בנה • יא״ת והלא בנימין לא חטא ע מ ה ס וג״כ יוסף די״ל
דהקכ״ה לא רצה לפרסם חטאם ראם שבט בנימין ושבט יוסף
לא יביאו שעיר אלא פר או דבר אחר יאמרו מ ה נשתנו אלו
מאלו ויתפרסם חטאם על כן באו כולם בהשוואה אחת להביא
שעיר • ודו׳ק :
פרשת בהעלותך
ו י ה י בנסוע הארון וגו' • פרשה זו מסומנת בנוני״ן • ופירש״י
ז״ל פרשה זו אין כאן מקומה אלא להפסיק בין וכו' •
ולכך עשה לה סימן ע"כ • ויש לדקדק למה לא עשה לה סימן
כי אס בנונ״ין ולא בשינ״ין או אותיות אחרים • ונראה לי רידוע
דמשה רבינו ע״ ה חטא כשני פ ע מי ם במלת נא אחת שלח נא
ביד תשלח* והשנית שמעו נא המורים ‘ אחת נענש עליה
באעברה נא ולא נתקבלה תפלתו* והשני נצרך לומר הרגני נא
הרוג במתלוננים ולכך להפסיק בין המרגלים ובין המתלוננים
עשה סימן בנונ״ין שנרמזים לשנים נא שאמר שגרם להם
. התלונות״ ודו״ק:
ר א מ ר משה שש מאות אלף רגלי וגו' • לכד מ ט ף וגו'*
הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו׳ ״ ויאמר ה'
היד ה' תקצר • ולכאורה יש לדקדק מה עלה על רעת משה
רבי נו
כט mאנכי
רכיני עליו השלום לומד הצאן וכ קי ישחנו להם ומצא להם וכי
עלה על רעתו ח״ו ריד ה' תקצר • ונראה לפרש דידוע מה
ששאלו הע ם כשר לא היה דעתם על הבשר ממש כי אם על
הזנות שיתיר להם הקרובים כמו שפירש״י רל א״כ דגם אם
יתן להם בשר לשובע לא ירוו צמאונם יען כי עיקר תאוותם
קיא על הזנות ומרע״ה הכין כוונתם ואמר הצאן ובקר ישחט
להם ומצא להם לא ח״ו שיר ה' תקצר אלא אמר אפילו ישחט
להם כל צאן ובקר שבעולם לא ימלאו תאותם כי כל כוונתם
היא על הזנות ״ והקב״ה יודע מחשכות ארס השיבו לפי דבריו
שאמר הצאן ובקר יהפיק להם כאלו ח״ו שאינו יכול להזמין
להם בשר לשובע • ודו״ק :
פ' חקק
ל שש אנכי
פרשח חקת
ק ח את ה מ ט ה והקהל את הערה וגו׳ ודברחם אל הסלע
לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מיס חן הסלע
והשקית וגו' • ויש לדקדק כאלו הכקוכים טוכא • וככר המפרשים
ז״ל דשו כהס טוכא ראשונה אחר שאמר ודכרתס אל הסלע
ונתן מימיו מה צריך לומר והוצאת להם מים * ותו מאי דעקיה
דמשה רבינו ע״ה אדון הנכיאיס לטעות למרות את פי ה'
מהריכור להכאה ותו מהו ויאמר ה' יען לא האמנתם כי
להקדישני הול״ליען מריתס כי שעשה הדכר כהפך מדכרי ה' •
ועוד דקדק הרב מוהר״ח כן עטר זצ״ל רכל מקום שנא' ויאמר
כשורה טוכה יגיד ודכרים רכים ובכאן שכשכע להם שלא יכנסו
לארץ אמר ויאמר • ואפשר לומר דמתחילה אמר הקכ״ה למשה
ודכרתס אל הסלע ונתן מימיו אכל והוצאת להם שיעור והשקית
את הערה ואת כעירם ויי וכעיקר ה טעיה רמשה רבינו ע״ה
כתב הרכ לכ אריה ז״ל כשיטתו למס' חולין ענו ה יתירה עכר
דהנה לכאורה ראם הקכ״ה רוצה שיתקדש שמו לעיני כני ישראל
כרכור כעלמא לסלע יתן מימיו למה ככאר אמר והכית כצור
אלא דהכאר היה כזכות מרים ומרים לא היה לה זכות גדול
להוציא המים כדיכור כעלמא ״ אכל כמשה רכינו׳ע״ה שיש לו
זנית גדול להוציא מיס כדיכור כעלמא רוצה הקכ״ה שיתקדש
כדיבור ומכח עמתכותיה דמשה לא רצה להגדיל עצמו ולהורות
שזכותו גדול ממרים וכשיוצא המים בדיבור היו ישיאל שואלים
מה נשתנה זו מזו הראשונה כהכאה והשניה בדבור וצריך להודיע
אותם משוס רזכות מריס אינו כזכות משה וע״כ הוציא בהכאה
כרי להשוות זכותה לזכותו וזה היה כוונתו והקכ״ה כוחן לכות
וכליות ידע מה דכלכיה דמשה ועל כן אמר כלשון רכה יען לא
האמנתם כי להקדישני ר״ל דאף על פי שכונקך משום ענו ה
מ"מ במקום קדוש ה' להקדיש שמו .ברבים אין צריך לעשות
ענוה ולא אמר יען מריתס פי משוס רידע לבס שהוא לש״ש :
וכזה
אנכי ^
אפשר לפרש ח״ש אדונינו המלך דוד ע״ה זכחי
אלהים רוח נשכרה לב נשבר ונדכה אלהים לא
קבזה • דלכאורה יש לרקדק רמתחלה אמר זכחי אלהיס רוח
נשכרה שחשובה הענוה לפני המקום כמו הזבח ואח״כ אמר
לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה שהוא מתפלל שלא יבזה אוחו
וכדברי הרב לב אריה ז״ל אקי שפיר ובהקדיס מ״ש מהרי״נו ז״ל
דדבר הנעלם מיקרי רוח כמו שהמח נעלמת בקוך הגוף וכזה
פירש פסיק ותחי רוח יעקב אביהם דהנעלם ריעקב הוא
יוסף דהנעלם היוד הוא י והנעלם העין הוא ל והנעלם
הקוף הוא ו״ף שהוא אותיות יוסף וא״ב הענו ה שהיא נעלמת
כמו שעשה משה רבינו ע״ה הוא החשובה לפני המקים וז״א
זבחי אלהים רוח נשברה שהיא נעלמת כמו שעשה משה שלא
ירע כה שוס ארם כי אס הקב״ה אבל לב נשבר ונדכה שעושה
ענו ה שהכל יורעיס בה אעפ״ב אלהיס לא תבזה ׳ ודו״ק ;
פרשת בלק
פה הלילה והשיכיתי אתכם דכר כאשר ידבר ה' א לי לינן
ויאמר אלהים אל בלעם מי האנשים האלה ע מ ך .
ויאמר בלעם בלק מלך מואב שלח אלי* ולכאורה יש לרקרק
דלמה ליה למימר דבר הול״ל והשיכותי אתכם • ועוד חמה
הרב מוהר״ח אבן ע ט ר זצ״ל מי איכא הפיקא קמיה דלא יתלא
מ מנו דבר ח״ו שאמר לבלעם מי האנשים האלה ע מ ך ותו
תיבת ע מ ך יתירה דהו״ל לומר מי האנשים האלה • יתו מ ה
ענ ה אותו בלעם • בלק מלך מואב שלח אלי* ואפשר רהנה
כתבו המפרשים ז״ל על פסוק לך נא ראה את שלום אחיך ואת
שלום הצאן והשיבני דבר ׳ רהכוונה רהנה אמרו כגמרא שאל
רבי לרבי חייא אבוך קייס אמייל אימא קיימת דיש מפרשים
בניחותא • כששאל על אביו אמ״ל אימא קיימת ומינה כשמע
שאכיו מת ודבר כלשון נקיה ושכחו שזה מדרך המוסר כמו
שאמד
לא שש אנפ
שאמר הקב״ה ומן הכהמה אשר איננה טהורה ו א מי גס כן
יעקב אכינו ע״ה ליותף לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום
הצאן וכשתמצא ב״מ איזה דבר רע השיבני דכר הופכו ואני מבין
כדי שתדבר בלשון נקיה ומלמדו מדרך המוסר ובכאן ג״כ אמר
בלעם והשיכיתי אתכם דבר ו מ מנו תכין חילופא ומסיים כאשר
ידכר ה׳ כמו שאמר ה' בלשון נקייה ועל כן אמר אלהיס מי
האנשים האלה ע מך ר״ל ע מך בהשוואה אחת ע מך שתדבר
ע מ ה ם כמו שה' ידבר וזה עיקר שאלת ר\ ואמר לו בלעם
בלק מלך מואס שלח אלי וכיון שאדם גדול שלחם אלי • א'׳כ
אני מדבר בלשון נקייה כמו שמדכר ע ם המלך* ודוק :
פרשת פינחס
פ י נ ח ס בן אלעזר כן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל
בגי ישראל וגו' ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי •
וכתב אור החיים על התורה וז״ל כוונת הודעת דבר זה שבא
לומר לו שלא יחשוב שה' השיב חמתו בלא אמצעיית זכות
אשר כפה מי ת הדין ויצא מזה שיחשוב שה' מתנהג בסדר
הזה לכן הודיע ה׳ כי פינחס הוא שהיה סיבה להשיב חימה
עכ״ל • ואני אומר לאידך גיהא הודיע ה' זה לכל יתישל חשה
רבינו ע״ה מלהתפלל על ישראל הגס שה' בכעס על ישראל
ויחשוב מי יוכל להשיב חימה כזה על זה הודיע דרכיו למשה
והודיעו שאדם אחד יוכל להשיב חימה * וכזה יובן דקדוק
אחד והוא אחר שאמד השיב את חמתי מעל בני ישראל • למה
כפל פע ם שנית ואתר ולא בליתי את בני ישראל בקנאתי •
אבל לפי האמור ניחא ד ה טע ס שארס אחד יוכל להשיב חימה
הוא דוזה ע ם בני ישראל שהם כני ריחומאי • ואס כן כשתרצה
להתפלל על ישראל אל תנח ידיך • ודו״ק :
איש ישראל המוכה אשר הוכה אח המדינית זמרי בן
סלוא וגו׳ ושה האשה המוכה המדינית וגו' ’ וכתכ
הרב
שש אנכי
הרב אור החיים צריך לדעת למה שיכה הכתוב מ ט ב ע המאמר
שהתחיל לדבר כו כשמזכיר שם יקראל שהקדים לומר איש
ישראל ואחר כך המאורע ושם האשה המוכה וגו׳^• וכשהזכיר
המדינית הקדים המאורע ושם האשה המוכה ואח״כ המדינית
ויישב הוא ז״ל בכמה אופנים ונראה לי לומר דהתירה מלמדת
אותנו דרך ישרה שידבק בה הארס ודרך רעה שירןרחק מ מנ ה
האדם ואמר ושם איש ישראל .ר״ל אפילו הוא שהוא זרע
אברהם ויצחק וישראל שהוא זרע קדוש אפילו הכי בהדבקו
ע ם רשעים ילמד מ מנו וכמו שאמר גדול אדונינו דוד המלך
ויקערכו בגוים וילמדו ממעשיהם • וע״כ אמר ושם איש
ישיאל המוכה• אשר הוכה את מי גרס לזרע ישראל ואמר את
המדינית שהתחבר להמדינית וזהו ט ע ם שהוכה אבל במדינית
אמר ה ט ע ם שהאשה המוכה הוא משום המדינית מכח ט ב ע ה
־ שהוא עלול להעכייות והכיעור וכדומה • ודו״ק :
פרשת מטות
1א ^ ש כי ידור נדר לה׳ או השבע שכועה לאשור אישר
על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה •
צריך לדעת למה כפל לא יחל דברו וככל היוצא מפיו יעשה •
ונראה רהתורה רמזה לנו מה שאמרו דכנדרים הלך אחר לשון
כני אדם אבל כשבועה אין הולכין אחר לשון בני אדם ואם כן
כשעירב הכתוב נדר ושבועה כנגד השבועה אמר לא יחל דברו
ככל אופן משמעית דבריו אזלינן לחומרא אבל בנדרים אמר
ככל היוצא מפיו יעשה ר״ל אחר לשונו דבנדרים אזלינן אחר
לשון בני אדם • ודו״ק :
ו ש מ ע אביה את נדרה ואשרה אשר אשרה על נפשה
והחריש לה אכיה וקמו כל נדריה וכו' • פתח
הכתוב כלשון יחיד ושמע אביה את נדרה ואשיה וקייס כלשון
רבים וקמו כל נדריה לרמוז לנו וללמד אוקנו שלא ירגיל את
בניו
לב אנם
כניו כנדרים וכשישמע אביה תכף צעוק יצעק דאל״כ אלא
והחייש אכיה וקמו כל נדריה תרגיל בנדרים ובמרס תחיל או
איזה כעת נדור תדור ויהיו עליהם נדרים על כן בא הכתוב
והודיע לנו דאס החריש לה אביה כנדר ראשון אז וקמו כל נדריה
שהוא לשון רבים * ודו״ק :
ו י ד כ ר ה' אל משה לאמר נקם נקמת בני ישראל א חי
תאסף אל ע מ ך וידבר משה אל העם וכו' לתת
נקמת ה׳ במדין* וכתב הרב אור החיים ז״ל על התורה וז״ל
קשה אם הדיבור בא לאמר לבני ישראל בנשמע מתיבת לאמר
היל״ל נקמו נקמתכס מאת וכו' וישב הוא ז״ל ״ ועוד יש לדקדק
דהקב״ה אמר לו נקם נקמת בני ישראל ומשה רבינו ע״ה אמר
לתת נקמת ל במדין ״ ונראה לי דהקכ״ה אמר למשה שיאמר
לישראל הענין שהמיתה .שלו.תלויה בנקמת מדין לשני תיכות
האחת לירע ולהודיע לישראל ע ד היכן הגיע ה יראת משה רבינו
ע״ה שאפילו שתלה הקב״ה מיתתו בנקמת.מדין אעפ״כ תכף
ומיד כתיב וידבר אל העם החלצו וגו' ״ והשנית לידע ולהודיע
למשה כמה גדלה חיכתו אצל ישראל כמ״ש רש״י ז״ל וז״ל וימסרו
להודיעך שכחן של רועי ישראל כמה חביבין על ישראל ער
שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר עוד מ ע ט וסקלוני וכששמע
במיתת משה תלויה בנקמת מדין לא רצו ללכת ער שנמסרו
בעל כרחן עכ״ל • על כן משה רבינו ע״ ה לא אמר להם
לישראל לתת נקמתכם במדין דאפשר יתרשלו בענין המלחמה
בשביל מרע״ה אבל כשאמר להם לתת נקמת ה׳ במדין דאז יוכל
למוסרן בעל ברח ן כיון שהיא מצות ה' * ורו״ק :
פריסת מסעי
ע ן את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשכת
ומגרש לערים וגו' והיו הערים להם לשבת וגו' ’ הא
דכפל פעם שנית ואמר והיו הערים לשכת* הגם דכבר אמר
ונתנו
■ שש אנכי
ונתנו מנחלת אחוזתם ערים לשכת • נראה דכא להודיענו
רהערים אשר אמרתי לכס תקנו ללוים צריך שיהיו לפי ככורס
וזה שאמר והיי הערים להם לשכת להם הראוי להם :
אן נאמר דהנה כסמוך אמר הכתוכ ואת הערים אשר תתנו
ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה המצח
וסיים הכתוכ כל הערים• אשר תתנו ללוים ארכעים ושמונה
עיר אשר לכאורה נראין הכתוכיס כסותרין זה את זה דמפסוק
ראשון נראה דשש ערי המקלט הוא לערים לשכת כהם הרוצחים
למס שמה * וכפסוק אחרון נראה דשש ערי המקלט וארכעים
ושתים עיר הם כולם ללוים כדכתיכ כל הערים אשר תתנו
ללוים ארכעים ושמונה עיר אלא ודאי השש ערים כשיש רוצחים
הם קורמין ללוים וכשלא יש רוצחים הם ללויס לשכת • אכל
בארכעים ושתים עיר הם ללויס לכרם על כן התורה רמזה לנו
זה כתחילת הנתינה דהיינו שיש מן הערים לשכת שהם קרויים
על שמם דוקא כשלא יש רוצחים דהיינו השש ע רי מ ק ל ט *
אכל הארכעים ושתים עיר הם להם דוקא ־לשכת ולא לנוס
שמה • ודו״ק ; ־
ספר דברים
־פרשת דברים
ר ק ח ו בידם מפרי ה א ק ויורידו אלינו וישיבו אותם .דבר
ויאמרו טובה הארץ וגו' • וכתב הרב אור החיים
ז״ל וז״ל צריך לרעת למה אמר וישיבו אותנו דבר ויאמרו שלא
היה צריך לומר אלא וישיבו אותנו טובה האר( עכ״ל* ע״ש מה
שיישב לפי דרכו דרך הקיש • ואפשר לומר דכוונת משה רבינו
ע״ה להוכיח אותם שאמרו שני דברים אמרו שטובה הארץ
וזה פריה ואמר אפס כי עז העם וזה שכלל שני דברים כעשרה
מרגלים ואמר וישיבו אותכי דפר שהוא קשה כנגר אפס כי עז
הע ם וכנגד טובה הארץ אמר ויאמרו שהאמירה בכל מקים היא
רכה ועל כן אמרו וישיבו אותנו דבר ויאמרו • ורו״ק :
א ם יראה איש באנשים האלה וגו׳ * זולתי כלב בן יפונה
הוא יראנה ולו אתן את הארץ • וכתב אור החיים ז״ל
צריך לרעת למה הוצרך לומר יראנה כיון שהבטיחו לתתה לו
בכלל מאתים מנה וישב הוא ז״ל שנתכוון ה' לומר ששני זכיות
היו ביד כלב אתת שפינה עצמו מעצת מרגלים ושנית שאדרבה
הוא סותר דברי המיגלים למלאת אחרי ה' ויעד לו ה' שני
דברים טובים כנגד מה שפינה עצמו מעצת מרגלים עלה
בידו זכית שלא ימות בגזרתם אם יראה איש וכו' • וכל מנאצי
לא יראוה ע״ש והדקדוק כמקומו עו מד כיון רכתיב ולו אתן
אין צריך לומר והוא יראנה להודיע שיש לו שני זכיות אנחנו
יודעים שהקב״ה ייעד לו שני דברים טובים אחת שנמלט
מגזרתם ואחת שנתן לי את הארץ • ואפשר לומר שרמזה לני
התורה שהוא מכניס את ישראל לארץ ע ם יהושע וז״ש הוא
יראנה ר״ל יראנה לישראל ושמא תאמר יראנה מנגד כמו
שהראה הקב״ה למשה ע״ז אמר והוא יתן את הארץ • ורו״ק :
פ׳ ואתחנן 9 ט
שש אנכי
פרשת ואתחנן
לשונאיו אל פניו להאכידו לא יאחר לשונאו אל
פניו ישלם לו • ועיין בהרה אור החיים ז״ל שדקדק
ומשלם
דפתח בלשון רבים דכתיב ומשלם לשונאיו וסיים כלשון יחיד
אל פניו להאכירו • ועור יש לדקדק בכפל הפסוק שני פ ע מי ם
אל פניו ״ ונראה דלכאורה יש להקשות דהא כתיב כי לא
אחפוץ במות הרשע כי אם כשוכו מדרכיו וחיה ׳ ואיך הקב״ה
טחן לו כדי להאכידו מן העו״הב ראפשר דיחזור כתשובה •
לכן נראה ודאי ריש שני מיני רשעים יש רשע גמור ויש דשע
שאינו גמור • דרשע גמור ראינו חהר בתשובה הקכ״ה פורע
לו שכר מצותיו כדי להאבידו מן עו״הב כיון שאינו חוזר
כתשובה ורשע שאינו גמור הקכ״ה פורע לו שכר מצותיו
כחייו אכל לא כמהרה ראפשר רביני ביני חוזר וניעור משנתו
על מה עשה ה' לי כל הטובה האלה מכלתי עשית רצונו ואף
כי מרדתי בו אלא ודאי נותן לי שכרי על מ ע ט מצות שעשיתי
וחוזר כתשובה * וזה שיעור הפסוק ומשלם לשונאיו לשון רכים
שהוא מדכר על שני מיני רשעים ואמר יש רשע דהיינו רשע
גמור אל פניו להאבידו שצפה ברוח קרשו שאיני חוזר כתשובה
לא יאחר לשונאו אכל יש רשע אחר שאינו גמור אל פניו
ישלם לו אבל לא כתיב לא י אחי אלא ישלם לו לאט לאט
דאפשר דביני ביני יחזור • ודו״ק :
פרשת עקב
תאמר כלבכך וגו' כצדקתי הכיאני ה' לרשת את הארץ אל
הזאת וברשעת הגויס האלה ל מוריש' מפניך לא בצדקתך
כרשעת הגוים וגו' ולמען הקים וגו'* וכתב הרס אור וגו' כי
ז״ל כד״ה אל תאמר ובו' קשה כשלמא מה שצוה בכל החיים
בצדקתם מציט שחקרו בדבריו אלא מאמר וברשעת יאמרו
הדי
לר שש אנכי
הרי גם הוא מסכים והולך באומרו כי כרשעק וגו׳ • וא״כ
למה יצוה להם בבל יאמרו עי״ש מה שיישב • ועוד הקשה
כריש הפרשה דשני כתובים הבאים סתרי אהדדי דבריש הפרשה
כתיב והיה ע קב תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה׳
אלהיך את הברית וגו׳ אשר כשבע לאבותי.ך שמדברי הכתוב
משמע שאחר שישמעו וישמרו ויעשו כל המשפטים בזה יזכו
לשמור להם הבטחתו ו מ מ ה שאמר הפסוק לא בצדקתך וגו׳
כי ברשעת וגו׳ ולמען הקים וגו׳ זה יגיד שהגם שאין להם
צרקות בהכיח שיקיים להם את השביעה וזה לך האית כי לא
בצדקתו בא וירש מה שירש ואפשר לומר כי אמר הקב״ה מכח
שני דברים יורשים או בצדקתם ולמען הקים או ברשעת הגויס
ולמען הקים ובזה יבואו הכתובים כל א' על מקומו יבא בשלום
בתחילת הפישה אמר כשתהיו צדיקים ושמר את הברית אשר
נשבע לאבותיך וחירשו את האר[ אשר אמר לאבותינו וגם
בפסיק לא בצדקתך אמר כי ברשעת הגוים ולמען הקים אבל
צוה להם בכל בשני דברים יהיו מה שיהיו כגון בצדקתי וברשעת
הגויס ה׳ מורישם מפניך רזה השנים לא יועילו : ,
ל ^ { £מו ר את מצות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום
לטוב לך* ויש לדקדק כמלת לטוב לך מי לא ידע
כי טוב לנו כי נשמור לעשות אה כל מצות ה' שזה הוא תכלית
הטוב • ונד' דידוע דיש רמ״ח מצית עשה ושס״ה לא תעשה והס
כנגד רמ״ח אברים ושס״ה גירים וכל אבר מתקיים ע״י מצוה
אחת עשה וכל גיד ג״כ מתקיים.ע״י מצוה אחת לא תעשה ואם
אחד יבטל מצוה אחת ממצית עשה יתבטל ג״כ האבר דלא
ימצא.חיותו וקיומו ואם ג״כ יבעל אחת ממצות אשר לא תעשינה
ג״כ יתכעל אותו גיד דלא ימצא חיותו וקיומו על כן בא הכתוה
ואמר לשמור את מצות ה׳ זו מצית עשה יאת חיקיתי זו מצות
לא תעשה וזה הוא לטוב לך שתהיה .שלם ברמ״ח איבריך ושס״ה
גיריך חיים וקיימים • ודו״ק :
ר כ ז ה יתפרש גס כן הכתוב כקדר ראה אלה החוקים
והמשפט־ס
שש אנכי.
והמשפמים אשר תשמרין לעשות וגו' אשי אתס חיים על
האדמה • .דהכוונה ראם החוקים והמשפטים תשמרון דהיינו
מצוק ל״ק דהשמר ופן אינו אלא תעשה וג״כ לעשוק זו מצות
לא חעשה אז אתם חיים כולכם שתהיו שלמים ככל רמ״ת
איגדים><ושס״ה גידים כולם חיים • ודו״ק :
פרשת ראה
ש מ ו ר ושמעת את כל הדכריס האלה וגו' כי תעשה הטוב
והישר בעיני ה' אלהיך* הא רהקדים הכקוכ שמור
לושתעק דלא זו הדרך דלא יוכל אדם לשמור עד שישמע* ועור
מאי נתינת ט ע ם דכתב כקוף הפקוק כי תעשה הישר בעיני ה׳
אלהיך • ואפשר דתורקנו הקדושה מלמדת את האדם כיצד
יתחיל האדם לעבוד את בוראו ולקיים מלותיו לא תחקר אחת
מהנה לכל יאמר האדם כי המצות כמשא ככד ואיך אוכל
לקיימם ע״כ אמרה הקורה שמור מתחילה קיים מצית לא תעשה
דשמור הוא כינוי למלית לא תעשה כאמרם ז״ל השמר ופן אינו
אלא ל״ת וזה בנקל יוכל ארס לקיימם דשב ואל העשה עדיף
שאינו מאריך טרחא ואחד כך ושמעק ד אחי שקיימת והתחלתה
כמצוה אומדים לו גמור רהכא ליטהי מסייעין אותו וסיים
הכרלוב כי תעשה הישר והטוב בעיני ה' אלהיך דידוע דשם
הוי״ה מורה על מצות עשה שהוא נותן שכר • ושם אלהי״ס
מורה על מלית לא תעשה שהוא מעניש ואמר הכתוב רזה שאני
מלוה שמור קוי ס ושמעת הוא כרי שתוכל לקיים מצות עשה
ומלות לא תעשה ובזולת זה לא תוכל עשוהו לבדך בלא סיעתא
רשמיא דנראין עליץכמ שוי אכל כשהתחיל הקל הקל תחילה אז
ולוך אלהים ויכלת עשוק ־ ודו״ק :
כ י יהיה בך אביון וגו׳ לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את
ירך וגו' כי פקח תפתח את ירך לו וגו' • וכקב הרב אור
החיים ז״ל צריך לרעת מה נתינת ט ע ם הוא ללב אטוס דכי
ככל
לה אנ ם m
ככל מקום הוא נתינת טע ם וע״ש מה שיישב הוא ז״ל ׳ וגם אני
אענה חלקי ז״ל דכשהאדס עושה צדקה מכוין לשם הוי״ה ב״ה
דהיינו ה פיו ט ה שנותן לעני היא יו״ד והחמש אצבעות של הנותן
היא הה״א ראשוני :והזרוע של הניתן היא הוי״ו והחמש אצבעות
של העני היא הה״א אחרונה שרומזת לעני כידוע ועיין מ״ש
בפרשת כי תשא וא״כ התורה מזהירה את האדם לבל יאמץ
לבבו ולבל יקפיץ את ידו ונתנה ט ע ם כי פתוח תפתח את ירך
דעיקר הצדקה שאת פתח לו כלתי התעוררות העני ואם אחה
עושה קפיצת היד לעולם לא תקים זאת המצוה על כן אני
מצוך לבל תאמץ ובל תקפוץ כדי שתהיה פותח את ידיך לעני
קודם שישאל כרי שתייחר את השם כתדר ולא יהיה למפרע •
ודו״ק :
ו כ ? ה אפשר לפרש הפסוק הכתוב ■כסדר שופטים צדק
צדק תרדוף למען תחיה • דירוע הא דכתיב וציקה
תציל ממות היינו וראי דוקא כצדקת המעולה דהיינו שמייחד
כה שם הוי״ה כסדרה דהיינו שיתחיל הנותן קודם שיתבענו
העני וזה הוא כוונת הכתוב צדק צדק תרדוף דהיינו שתרדוף
לעני אפילו לא תבע אותך למען תחיה דהיינו דזאת הצדקה
היא שתציל ממות ־ ודו״ק
פרשת ^1ופטים
s Sתטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד • ולכאורה
דאיסור הכית פנים ולקיחת שוחד הוא משום הטיית
המשפט ואס כן היינו הך ונראה דהנה כתב הרב אור החיים
ז״ל וז״ל אמרו אנשי אמת כי ב״ד יקרא צדק כדכתיב ישפוט
תכל כצדק • ואמרו ז״ל כי בר״ה מזונותיו של ארס קצובים לו
לו והנה כשיפול ההפרש על הממון כין ארס לחברו ועמדו
לפני השופט אס ישפוט על פי התורה אשר צוה ה׳ כשיזכה
הראוי לזכות הנה הס שופטים המשפט עצמו ששפטו ב״ר
העליון
שש אנכי
העליון הנקרא צדק עכ״ל ועל זה הזהירה התורה לא תטה
משפפי דהיינו משפט העליון ועצה טוכה קמ״ל שלא תכיר
' פנים ולא תקח שוחד ועל ידי זה יצא הדין לאמתו :
ו כ ז ה נראה לי לפרש שני כתובים הבאים כאחד למשפטיך
ע מדו היום כי הכל עבדיך ״ לולי תורתך שעשועי
אז אבדתי בעניי רדוד המלך ע״ה אומר למשפטיך ע מדו היום
דהיינו בר״ה כמ״ש הזוהר וכל מקום שנאמר היום יומא דר״ה
הוא וכל אחד מה שקצבו לו ולולי תורתך שעשועי שהיא חשקי
וחפצי תמיד אני עוהק בה עד שכל הדין יצא לאמתו אז אבדתי
בעניי דאין עני אלא בתורה ואין עשיר אלא בתורה כמ״ש
המפרשים ז״ל • ודו״ק :
פרשת כי תצא
^ נ כ ר י השיך ולאחיך לא חשיך * הא רכפל ולאחיך לא
תשיך אע״ג דכתיב לא תשיך לאחיך סמוך* ונראה
דאפשר דרמזה לנו התורה מה שכתבו הפוסקים ז״ל דאם אחד
הביא משכון לישראל ללוות עליו בריבית ואמר שהוא של גוי
ובשעת הפירעון אמר שהוא שלו שלא ליתן הריבית ולא מהי מנן
ליה במה שאמר שהוא שלו על כן בא הכתוב וסמך לנכרי חש^
ולאחיך ר״ל דיש פ ע מי ם שאפילו לאחיך השיך וכגון שאמר
מתחלה לנכרי וזה שאמר לנכרי ר״ל כשאמר מתחילה לנכרי
אז אפילו לאחיך תשיך וג״כ להפך דבא לרמוז שהגם שהנשיכה
היא לגוי אס הדבר על ידי ישראל אסור כל עוד שישראל
המלוה אינו מכיר הגוי כנגד הלואתו או אין בידו משכון
הגוי כמ״ש הרב אור החיים ז״ל וז״ש שאפי' לנכרי תשיך אפי״ה
אס יד אחיך באמצע לא תשיך • ודו״ק :
פ' תבא
לו אנכי
פרשת כי תכא
ו ה י ה כי תכא אל האר( אשי ה' אלהיך ניתן לך נחלה
וירשתה וישכח כה • וכהכ הרב אור החייס ז״ל וז״ל
צריך לדעת מה היא גזירת הכתוב • גס ולקחת וגו' היל״ל
תקח מראשית כיון שהוא התחלה הציוי עי״ש • ונראה לי לומר
דכרונת הכתוב להזהיר אותם במלחמת מצוה לכל יתרשל האדם
מללחוס כיון שהקכ״ה מוריש אותם מפניו על כן בא הכתוב
ואמר שאפילו אתה כא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך צריך
וירשתה וישכת בה שלא תשב בה עד אשר תירש את אדמתם
דהיינו במלחמה וביד חזקה ואח״כ וישכתה כה • ודו״ק :
פרשת נצבים
ו ה י ה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה
ושבת עד ה' אלהיך וגו'* וכקב הרב אור החיים ז״ל
וז״ל יש להעיר למה הוצרך לומר הברכה כיון שדבר התובב
התשובה הוא מורה הקללה לא היל״ל אלא כי יבא עליך הקללה
ויישב הוא ז״ל וז״ל ונראה כי בא להעיר דבר שבו ישוב אל לבו
לשוב בתשוכה והוא כי ישכיל בהטיבו מעשיו לפני ה' ברוך
הוא הברכה אשר תתובבכו ועת אשר יהור מני אורח החיים
הקללה אשר תביאהו ומזה ישכיל אל לכו לשוב אל ה' כי זולת
מכחן הברכה שיהיה כה בעשות רצונו יתברך לא יצדק היבת
הקללה שהיא לצד עוזכו ה״ית עכ״ל לשון הזהב* ולי אפשר
לומר דהנה איש אחד שהוא עובד את ה׳ מכח כדי שהקב״ה
יתן לו עושר ויחיו כניו וכדומה ויש א' שהוא עובד מכח יראת
העונש והשני היגיס הללו הס גרועים אבל העיקר הוא יראת
ה' מאהכה מבלתי אשר ישיג רע או טוב ולכל יחשוב הארס
אחר שאני עובד את ה' מצד זה או מצי זה ואינה חשובה היראה
הזאת לפני המקום אחדל מ מנ ה כלל וכלל ע״כ בא הכתוב
ופתח
שש אנכי
ופתח דרך החשוכה מכל צד שיהיה ו א מי והיה כי יכוא עליך
הברכה והקללה ר״ל מכת שיבאו עליך הברכה דהיינו שיתן לך
עושר וכדומה או אתה מתיירא שיבאו עליך הקללה דהיינו
שאתה מתיירא מן העונש ומכח שני דברים הללו אתה שב
כתשובה אף על פי כן ושב ה' אלהיך את שכוחך וריחמך
דהיינו שהקדוש ברוך הוא מקבל אותך ככל צד ואופן
שיהיה* ודו״ק :
פרשת וילך
משה וידבר את הדכיים האלה אל כל ישראל ויאמר וילך
אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד
לצאת ולבוא • ולא ידענו להיכן הלך * ויונתן תרגם שהלך
למשכן בית אולפנא • ונראה דמשה רבינו ע״ה שאפילו ע ת
המיתה העיד עליו הכתוב שלא כהתה עינו ולא נה לחה ובו
ביום ראה שאיבריו בבדים עליו כמו שאמר הכתוב לא אוכל
עוד לצאת ולבוא • ו.ע״כ אמר הכתוב וילך כשראה כעצמו שהוא
הולך וחתור ע״כ אמר כל הדברים שצריך לאומרם לישראל בעת
ההיא■ ודו״ק :
ה ' א ל ה י ך הוא עובר לפניך הוא ישמיד את הגוים האלה
י .מלפניך וגו' הא ראמר להם בלשון יחיד הוא
עובר לפניך אע״ג דכתיב וידבר משה אל כל ישראל הוא כמו
דאמרו בג מ' על פסוק והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל
וכאשר יניח ידו וגבר עמלק* וכי המלחמה תלויה כידו של
משה אלא כשישראל עושין רצונו של מקום וכולם אגודה אחת
אז וגבר ישראל נמצא דבשעת המלחמה צריך שיהיו ישראל כולם
באחדות ע"כ אמר משה ע״ ה אם ה' אלהיך שהוא בלשון יחיד
אז ישמיד הוא אח הגוים האלה מלפניך וירשתם תוכלי להם
ואחר כך ונתנם ה' לפניכם אחר המלחמה שאפילו לא תהיו
אחרים ליכא חששא כל כך* ודו״ק :
פ' האזינו
לז שש אנכי
_ פרשת האזינו
תגמלו יאת ע ם נכל ילא חכם הלא הוא אבין הל יהלה
קכך הוא עשך ויכוכנך • ואפשר לומר דמשה
רכינו ע״ה פתח להם פחח כשיחזרו מדרכם הרעה הקב״ה
מהייע אותם כאמרם ז״ל הכא ליטהר מקייעין אותו על כן
אמר להם שאפילו אתם דור עקש ופתלתול ואתם ריקם ריקם
לא קורה ולא עבודה ויאמר האדם במה יש להתחיל כדי לכוא
לתכלית רצון ה' וכי ים לנו תורה אמר להם אפילו תאמרו הלה׳
תגמלו זאת שהיא התורה לא יש לכם דעם נבל ולא חכם אפילו
הכי הלא הוא אביך קנך ואחר שקנה אוקך לא ירפך ולא יעזבך
כאמרם ז״ל לא שדו איניש זוזי בכדי וג״ב הוא עשך שאת מוצב
מנשמה קרושה ודאי ויכוננך • ודו״ק :
ן א ^ 3ע ר עור לומר דכשאדם מכפרין על השוגג דיש
קרכנות שמכפריןעלהשוגגויש קרבכית שמכפרין
על המזיר • ואמרו בגמ' כל הקורא פישת עולה כאילו הקריב
עולה וכל הקורא פרשת חטאת כאלו הקריב חטאת דהיינו בין
קרבטת שמכפיין על השוגג בין קרבנות שמכפרין על המזיר
על כן אמר להם משה שאפילו שאתם דור עקש ופתלתול הלה'
תגמלו הא יש לכס תיקון של תורה שתתקנו כה וח״כ הוא עשך
ויכוננך • ורו״ק :
מסכת אבות
פרק ששי
ש מ י ם 'ואר( קנין אחד שנאמר כה אמר ה׳ השמים
כקאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו
לי ואיזה מקום מנוחתי * ואומר מה רבו מעשיך ה׳ כלם
כחכמה עשית מלאה הארץ קניניך • והדברים לפי פשטן
'אינם מובנים רמה ראיה מייתי ראם איצטריך לפקוק השני
משום דמפקוק ראשון לא נזכר בו קנין אם כן די לו
כפקוק שני ומה ילפינן מפקוק ראשון • ונראה לי לומר
דהכיא
אנכי
דהכיא מפסוק ראשין ד א מי הכתוב השמים כסאי דהיינו
שהכסא הוא ממלא השמים והדום רגליו ממלא האר[ אם
כן השמים והאר[ ממלא אותם מכבודו אם כן ולפיכן
מפסוק ראשון שהשמים ו ה אי[ מקמלאין מככורו אכל לא
נזכר כו קנין על כן אמר ואומר מה רבו מעשיך על זה
האר[ קכינך דהיינו מה שמלאה מכבודו דהיינו השמים ואר[
הוא קניניך ומייתי שפיר ראיה • ודו״ק :
יה
כקשה
יה מ 1חל אתה בל אשמותינו ״ סלח לנו יה 1ה כר 1ב
T : T
שמף : \pjgh ;ה חנון אתה רחם עלינו ״ ופדנו יה 1ה
יה זכור אתה ברית אבותינו״ זכרנו יה 1ה בךצ1ן;עטך :
יה קדוש א ת ה מ ר ע ה הצילנו * עננו י הו ה כרוב
; T : .״ • י- I T T •• T T • T
בקשה
יים שלמה נן משה שגזאמא חזק ל״ז ליום שכת קרש סימן
זה לישראל ובו׳
®©