‫‪%‬‬

‫ג‬ ‫‪"n, .-*' •,‬‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫ספר‬ ‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע"י הי־ם תשס״ט‬

‫שדה אברהם‬
‫מערכות ופלפולים בסוגיות הש׳ם ובדברי‬
‫חראשונים ואחרונים אשר חנן ד׳ אותי‬
‫הצעיר עבד לעבדי ד אברהם בהמנוח מרה‬
‫צבי הירש דל יליד ותושב פה לאמזא ‪.‬‬
‫ר ב ה היא הו צ א תי ר ק ח ל ק א׳‬ ‫ה ד פו ם‬ ‫ויען כי הו צ א ת‬
‫‪.‬‬ ‫הנ״ל ‪:‬‬ ‫מ חיבורי‬

‫טםחר‬ ‫בהוצאות המחבר ע״י בית‬ ‫הובא לבית הדפום‬

‫ר ^טמואל זצ״ל[‬ ‫ר יוסף צ בי לעוו נ״י ]בהרה״ג‬ ‫ספרים של‬
‫בוו א ר ש א ‪.‬‬
‫*• ‪— o-^<go<^$3K>°G>0‬‬

‫פיעטרקוב‬
‫נ״י‬ ‫בדפוס החדש של הרבני מ י ה מרדכי צעדערבוים‬
‫לפ״ק‬ ‫שנת ת ר ם ״ ב‬
‫‪-J-‬׳‪f‬‬ ‫)‪C E^EPT‬‬

‫‪A E i i‬‬ ‫‪A B P A M * b‬‬

‫‪n o jie‬‬ ‫‪A e p a a ilia‬‬
‫‪rOMyAMCTMKa.‬‬
‫‪nETPOKOB’B.‬‬
‫‪ ’THiiorpaiiH IMt. U ,e A e p 6 a y a 1 a . l o o s‬־‪B t‬‬

‫‪!♦■#‬י‬
 ‫^ ‪'■ ^y Iv'r‬׳ ‪ V‬י‪.‬‬
‫'‪’^^V^.'.>-;4‬‬
‫‪,‬‬ ‫"■‪-/‬‬ ‫׳‬ ‫‪,‬ד‬ ‫‪i‬‬ ‫'‬ ‫־ י ‘י'• '‬ ‫'■י ׳ ׳ *'־ ‪ n‬ץ■ ־ ‪'-‬־‪ '■: -‬י *‬ ‫' ' ‪''' J /‬‬ ‫י‬ ‫‪f‬‬ ‫■'‬ ‫■‬ ‫י■‬ ‫י׳^' “ ' '‬
‫־ *■'*’’‬ ‫‪,‬‬ ‫וי ’ ’ *■ ' ‪,‬‬ ‫־‬ ‫׳* ‪*,‬‬ ‫׳־‬ ‫׳‬ ‫"׳‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫י‬

‫ב‪8‬‬ ‫הםכמות‬
‫מ א ת טי* יריד המוכ״ז ה^׳ה הרב הגדונ בתורה וביראה‬ ‫גתאכסנתי ׳ בבית‬ ‫כאשר‬
‫חרי!‪ 5‬ומקשה שב ג ס ישיש מוהר״ר‬ ‫בחירי רצתה נפשי בו כבוד הרב‬
‫א ב ר ה ם נ״י מ״ס מק״ק ל א מ ז א מכיר אני‬ ‫המ׳אוה״ג חרין{ ובקי ברק השנון ידיו רב לו‬
‫אותו משנים קדמוניות בהיות מקום שבתי‬ ‫מ ל פו ל א דאורייתא כש״ת מו״ה א ב ר ה ם‬
‫שמה וגם עתה בבואי לפרקים שמה לת״ח‬ ‫כמו״ה צ בי נ״י האחר ה י' א ב ר ה ם גלי לדרעי'‬
‫מובהק ומחודד בהלכה ומורה דרך לתלמידיו‬ ‫זנפל נהורא גבור במלחמתה של תורה להשיב‬
‫ב ע ס ק גפ״ת ע״צ העיון והחידוד ולזה עתה‬ ‫מלחמה שערה מלחמת ה׳ נלחם במערכותיו‬
‫כאשר הוא זקן וחלש ואין בכחו להתפרנס‬ ‫אשר ערך כגבור ערוך למלחמה קולע אל‬
‫מלימוד מם תלמידים וספרו בידו את אשר‬ ‫השערה ולא יחשיא במשרה ועם ארזי הלבנון‬
‫קיבל חידושי תורה ע״צ העיון ולהפיץ מעינותיו‬ ‫אדירי התורה התוכח ויוכל להם וג ס ש ר ה‪.‬‬
‫חוצה רצינו להביאו לבית הדפום ולחלקם‬ ‫וג ס בהלכות המאוששות המפקחות עיני‬
‫בישראל נדבי לומדי תורה ותומכי׳ ולזה‬ ‫>‪ 1‬כמיס הוא נותן ביס דרך ובמים עזים‬
‫הראה לפני חידושיו ומצאתי בהם דברים יקרים‬ ‫>תיבה לא היתה הריאה אשר ממנו שגבה‬
‫וראוים למי שאמרם ע"כ אמרתי• לפרסם‬ ‫א ת הכל מעביר תחת שבשו שבש הבקורת‬
‫חזותו ברבים ושראוי האיש המורם מרבים‬ ‫ומפליא לעשות להעלות פנינים יקרים הן‬
‫הלז הן מצדו הן מצד ספרו היקר לעזרה‬ ‫בחדוד הלכה לעשות ציצים ופרחים לתורה‬
‫בעסקו הלז במשען כסך בעד הספר הלז‬ ‫ילאסיקי‪.‬שמעתתא אליבא דהלכתא הלכתא‬
‫והמחזיק בידו יתברך בעץ חיים כו' ומאושר‬ ‫ר ב תי' אי כ א למשמע מינייהו ‪ .‬גם בהרבה‬
‫יהי' חלקו כאות נפשו ונפש המדבר לכבוד‬ ‫דברים פלפלתי עמו בחכמה וראיתי כי‬
‫התורה היום יום ה׳ ד חנו כ ה ת ר ס ״ ב לפ״ק‬ ‫סיציו שנונים ‪ .‬לכן לאיש אשר אלה לו ראוי‬
‫פה ק אלוו א רי ע א ‪:‬‬ ‫ו מ ק שלא יקופח שכרו ויקויים בו נוצר תאנה‬
‫ר אבינ אווי ץ‬ ‫נאום אלי עזר ש מ ח ה‬ ‫>אכל פרי׳ י ר א ה עולמו בחייו יפוצו‬
‫חופ״ק ‪:‬‬ ‫מעיינותיו חוצה ורבים ‪ p‬שלמים ילט‬
‫ל או רו‪ .‬דברי המדבר לכביד התורה ולומדי׳‬
‫כו״ח במס ד׳ ר״ח א לו ל שנת ב רו ך ת הי ה לפ״ק פה ק״ק ל א מז א ‪:‬‬
‫>צוס מאיר יונה באאמ״ו הרה״ג מו״ה ש מו א ל זצלה״ה חוב״ק סוויסלאץ אשר ברוסיא‬
‫המדינה ‪:‬‬

‫■‪t‬‬

‫׳ ‪it‬‬
 ‫הקדמה‬ ‫‪4‬‬
‫ו י א מ ר א ב ר ה ם ה מ ח ב ר ‪ .‬הנה גא הואלתי לדבר ‪ .‬בלב נדכה וגשבר ‪ .‬ע ר ם )‪} nf‬‬
‫לדבר ולבאר ‪ .‬פתח דברי יאיר ‪ .‬לתת שבח תודה ותהלה ‪ .‬לנורא עלילה ‪ .‬ועושה‬
‫פלא • אשר לו דומי׳ תהלה ‪ .‬ולו הכח והגדולה ‪ .‬למשול במעה ומעלה ‪ .‬ובחר ב ע ס סגלה ‪.‬‬
‫ונתן לנו חמדה גנוזה ויקרה ‪ .‬היא התורה הברורה מפז ומפגינים יקרה ‪ .‬לעבדה ולשמרה ‪.‬‬
‫ולעמול בה בעיון וסברה‪ .‬בעוב עע ם ודעת ‪ .‬עד מקום שיד האדס מגעת ‪ .‬וכפי כח שכלו ‪.‬‬
‫השר נפל בגורלו ‪ .‬יכול לבנות ולנכיוע ‪ .‬ולשמוח ולהשתעשע ‪ .‬בחכמה ומדע ‪ .‬כהימן ודרדע ‪ .‬בחלק‬
‫העיון והפלפול אשר עלה במצודתו ‪ .‬לאחר העמל והיגיעה‪ .‬ויגעתי ומצאתי תאמין ‪ .‬ובמה אכן^‬
‫והקדס לתת שבח והודי' ‪ .‬לגדול העצה ורב העלילי' ‪ .‬כי הביע בעין חמלה על שפל אנשים‬
‫כמוני לתת לי מהלכים בין מחברי ספרים שרי התורה אבירי הרועים ‪ .‬במחוקק במשענותם ‪.‬‬
‫ומי אנכי כי אבוא אתריהם ולהתלבש ג"כ בלבושא דרבנן ואיצעלא ד מלז א‪ .‬ני ידעתי מך‬
‫ערכי • ולא בינת אדם לי ואיך אעמוד במקום גדולים ‪ .‬אשר ק ענ ס עבה ממתני ‪ .‬ומה לתבן ‪.‬‬
‫את הבר ‪ .‬תמן מתלין מתלא באתרא דמרא זיינא תלי ‪ .‬רעיא קולתי' תלי ‪ .‬בכל זאת שמתי‬
‫מבעחי ומחסי בצורי וקוני כי לא אבוש ‪ .‬ואין מעצור לד' להושיע ברב או במעע ‪ .‬וידוע‬
‫מאמר זוה״ק פעמים באמתחתא דעניא משתכח מרגניתא עבא ‪ .‬וזה רבות בשניס אשר‬
‫חנני ד' ימ״ש לחדש חידושין דאורייתא בגפ״ת וללון בעומקה של הלכה ‪ .‬ובתוכם פלפולים‬
‫עמוקים ומערכות אשר ערכתי על שדה אברהם ‪ .‬ראוהו נבוני תורה ויאשרוהו בעלי תריסין‬
‫ויהללוהו ‪ .‬ובאשר כי דבר תורה מעות קונות ‪ .‬ובצל החכמה צל הנ ס ך ואנכי דחיקא לי שעתא ‪.‬‬
‫ואין לי יכולת לתת לכסך מוצא ולהביא את חיבורי על מזבחה דפוס ‪ .‬וביחוד כי הוצאת הדפוס ‪,‬‬
‫רבה היא ‪ .‬ותכונתי ועבעי אינו מסוגל ומוכשר כשאר המחברים המבקשים עזר וסעד בבקשת‬
‫פרומענוראנעין ובדמי קדימה ‪ .‬מחמת שגי עעמיס האחד כי מסוה הבושה על פכי ‪ .‬וביחוד י‬
‫בצוק העתים הללו אשר דללו וחרבו יאורי הפרנסה ‪ .‬ד' ירחם וירא בעני עמו ‪ .‬ואיך אוכל ‪.‬‬
‫להעמיס משא לעיפה על הצבור ‪ .‬והשנית כי הושם בשד רגלי ‪ .‬ואנכי מסבי דאזלי אתיגרא‬
‫ומהלכתי כבדה עלי מאוד ‪ .‬ובכלל כל כוחות גווי וגופי רפו עלי והולכים הלוך ותסור ‪ .‬וזקנה‬
‫קפצה עלי קודם זמנה ‪ .‬וכמעע אמרתי נואש לתקותי ‪ .‬להוציא לאור מאוויי רוחי אשר לזה‬
‫נכספה נפשי זה רבות בשנים — אולם אחרי שובי נחמתי ודברתי בלבי לאמר ‪ .‬היא הנותנת‬
‫הלוא תראה כי רפו עצביך ועורקיך ובנין גווך יחלש מיום ליום ומה יש לך צדקה להמתין‬
‫עוד ואס לא עכשיו אימתי ? ומי יודע מה יולד יום ? כי ימי כצל נשוי ‪ .‬ינעו עלי צללי ערב‬
‫ונהמתי באחריתי ‪ .‬בראותי את יגיעתי ועבודת הקודש אשר עברתי מנעורי ועד עתה היתה‬
‫לריק ושן הזמן אכלתהו ‪ .‬ואס כי הכסך נבחר ונחוץ לזה כבר מלתי אמורה כי אין מעצור‬
‫לד' כו' והשלך על ד' יהבך וחזקתי את לבי להיות מחסי בהשי״ת ותורה היא מארבעה דברים‬
‫שצריכים חיזוק —ועתה לכבוד התורה ולומדי' אפתח במילי דאגדתא‪ .‬אדון הנביאים כאשר‬
‫החדר לפני בני ישראל בת' ואתחנן ענין קבלת התורה הוכיח להם במה שבחו לפניו ובקשו‬
‫מאתו קרב אתה ושמע כו' ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר כו' ושמענו ועשינו וישמע‬
‫ד' את קול דבריכם כו' הימיבו כל אשר דברו ‪ .‬והנה ידוע הדרש שהביא רש׳׳י ז״ל על תיבת‬
‫ואת שאמר להם משה התשתם את כחי כנקבה ‪ .‬וידוע קושית המפרשים דלפ״ז אמאי אמר‬
‫השי״ת הימיבו כל אשר דברו ‪ .‬ועוד קשה כיון דקודס מתן תורה אמרו ישראל נעשה קודם‬
‫לנשמע ודבר זה הי' יקר וחביב מאוד בעיני השי״ת כמאמרם ז״ל מי גילה רז זה לבני לשון‬ ‫*‪t‬״׳‪sr‬‬
‫‪VV‬‬‫>‬
‫שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר עושי דברו ואח״כ לשמוע בקול דברו וא״כ לפ״ז קשה‬
‫מה זה שחזרו בם ואמרו לפני משה רבס ושמענו ועשינו שמיעה קודם לעשי׳ ולא עוד אלא‬
‫שנתקבל ברצון לפני השי״ת שהרי אמר היעיבו כל אשר דכיו ‪ .‬ולע״ע לא מצאתי מי שיתת‬
‫ויפרש בזה פירוש מספיק שיהא מתקבל ומתיישב על הלכ • זלענ״ד נראה כיון שבשעת קבלת‬
‫התורה הגיעו ישראל למדרגה גדולה וגבוה מאוד להיות כמלאכים ^שפסקה זוהמתן כמאמר‬
‫הכתוב אני אמרתי אלקיס אהס ובני עליון כלכס כמו אדם הראשון קודם ה ח מ א‪ .‬ונמו‬
‫יעודי‬
‫ג‪5‬‬ ‫הקדמה‬
‫'ייעודי הנביאים שהבטיחו לגו מה שיהי׳ באחרית הימים והסירותי את לב האבן ונפתי לפס‬
‫לב בשר וכדומה לזה לכך חרה לאדון הנביאים כשביקשו מלפניו קרב אתה ושמע כו׳ הגס‬
‫־שראה מרע״ה שיצאה נשמתן בשני דברות הראשונות ונזקקו להחזיר להם נשמותיהן בטל‬
‫של תחי׳ ג ס ראה שהוא בעצמו ניגש לפנים ממחילת ישראל בכל זאת היה סבור אדון‬
‫י הנביאים שבאם ישנועו ישראל יתר הדברות מפי ר' יזדככו חומרס יותר רותר ויגיעו ישראל‬
‫;למדרגת רבם ‪ .‬ובפרט כי מדת הענוה היתה גדולה אצלו ובנ״י היו יקרים וחביבים אצלו כמותו ‪.‬‬
‫'ובזה מתורץ מה שאמרו אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא שדן בעצמו שכמו שהיראה לדידי׳ גופא‬
‫הוי מלתא זוטרא כמו כן לגבי ישראל הוי מלתא זוטרא ‪ .‬ולפ״ז כיון שמתיזלה היו סבורים כי יוכלו‬
‫לסבול ולשמוע הדברות מפי הקב״ה בעצמו והיו סבורים שנתקדשו ונתעלו כמלאכים לכך הרהיבו‬
‫עוז בנפשם לומר נעשה ונשמע כמו במלאכים דכתיב בהו עושי דברו והדר לשמוע בקול‬
‫כו׳ ואח״כ כשהכירו בעצמן שפל ערכם כי לא באו למדרגת מלאכי מרום תפשו מדת ענוה‬
‫והפכו הדברים כאנשי דרי מטה ושמענו ועשינו שמיעה קודם לעשי' ‪ .‬כאשר זה הה‪' :‬‬
‫בכל האנשים ‪ .‬ולפי דברינו אלה חרה לאדון הנביאים על ישראל בשת• “ א[ במה‬
‫רצו לשמוע יתר הדברות מפי הקב״ר‪ . s‬ב[ במה שהפכו לומל־ ושמענו קודם ועשינו ‪ .‬ובזה‬
‫יש לי דברים לתרץ קושית העולם על מה שדרשו רז״ל על הפסיק ויתיצבו בתחתית ההר‬
‫מלמד שכפה עליהם הר כגיגית אם מקבלין את התורה כו' שהקשו העולם למה הוצרך‬
‫לכפות עליהם ההר כגיגית הלוא בנפש חפיצה אמרו נעשה ונשמע ‪ ,‬אולם לדברינו ניחא‬
‫כיון שאחר שתי דברות הראשונות הפכו לומר ושמענו קידס לועשינו ‪ .‬הגס דהך ויתיצבו‬
‫בתחתית הוא נכתב קודם למתן תורה לאו קושיא היא דהן נעשה ונשמע נמי לא כתיב‬
‫‪ 3‬פ' יתרו אלא בסוך פ׳ משפטים אולם הקב״ה ידע האמת שיש מרחק רב בין‬
‫ד ב רו‪.‬‬ ‫מדרגת ר בס משה ובין מדרגת בני ישראל לזה אמר היטיבו כל אשר‬
‫ועדיין קשה מאי כל אשר דברו דמשמע ג ס מה שהקדימו דיבור ושמענו להדיביר ועשינו ‪.‬‬
‫לכך נרחה דבני ישראל כיוונו כוונה טובה בזה לא שחזרו בהם ח״ו ממה שאמרו בהחלה‬
‫נעשה ונשמע אלא שכיוונו בזה ענין עמוק דענין נעשה מורה על תורה שבכתב ונשמע‬
‫מורה טל הורה שבע״פ כמו שביאר בזה״ק ונשמע בפהגמין דאורייתא ועיקר התורה אצלינו‬
‫ההורה שבע״פ וע״ז אנו מברכים אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ‪ .‬דהיא‬
‫י המאירה נתיבות בפסוקי תורה שבכתב ‪ .‬ובלעדי׳ כעורים נגשש באפלה ולא נוכל להבין גס‬
‫פסוק אחד על בוריו כידוע ‪ .‬ותורה שבכתב היא קודם בלמוד ותורה שבע״פ הוא קודם‬
‫במעלה וחשיבות וגס היודע מחשבות ירד לתוך עומק מחשבותיהם וידע את מצפוני לבבם ‪.‬‬
‫לכך אמר הקב״ה היט־בו כל אשר דברו שאני יודע את המחשבות שלהם שלטובה כיוונו‬
‫ולא כמו שאתה משה חושב עליהם שחוזרים ממה שאמרו בתחלה ‪ .‬והוכחה לזה שירדתי‬
‫‪.‬לעומק כוונתם הוא ממה שכפיתי עליהם הר כגיגית ואס הייתי סבור עליהם כמו שסבור‬
‫אתה כבר כפיתי ונטיתי את ההר ליפול עליהם‪ .‬נמצא עולה לפי דברינו הך כפיית הר‬
‫־כגיגית לא הי' אלא לברר מחשבתן של ישראל לפני משה רבס ‪ .‬ועתה נבאר שני פסוקים‬
‫הקודמים בעזה״י אשר מוקשים הס מאוד ונלאו כל חכמי לב למצוא פתרונם וזה הוא ‪ .‬ותאמרו‬
‫הן הארנו ד׳ אלקינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי‬
‫ירבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אס יוספ^ס‬
‫אנחנו לשמוע את קול ד' אלקינו עוד ומתנו‪ .‬אשר הקושיא של סתירת שני הפסוקים מני' ובי׳‪.‬‬
‫־זנלע״ד לבאר לפי מה שכתב רש״י בפ׳ אמור על הפסוק ונקדשתי בתיך בני ישראל‬
‫דכשמוסר עצמו על קדושת שמו ית' אז נעשה לו נ ס וזה דוקא אס מוסר עצמו ע״מ למות‬
‫כמו חנניא מישאל ועזרי׳ שאמרו מציל ולא מציל ‪ .‬אבל אס מוסר עצמו ע״מ הנס אין‬
‫גגושין לו נס יעו״ש בדברי רש׳׳י ‪ .‬ועפ״ז ניחא הכא ואין כאן סתירה ובחכמה הציעו אה‬
‫־עענתס בשלמא בב' דברות הראשונות כיון שלא ידעו שוס רעיון סכנה א״כ לא סמכו‬
‫עצמם‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫הקדמה‬ ‫«‬
‫עצמם על הנס רק הקב״ה בעצמו עשה ע מהס הנס ‪ .‬אבל עפ ה אחרי שידעו שעפ״י נובע‬
‫מוכרחץ אנו למות וממילא אסור לנו לסמוך על הנס ושעת אדון הנביאים במה שהתרעם‬
‫על ישראל שאמר להם התשתם את כחי כנקבה הרי ראיתס שבנפש חפיצה וחשק נמרץ רצה‬
‫הקב״ה לזכות אותנו להנחיל לגו חמדה גנוזה ויקרה דהא כפה עליכם הר כגיגית אעפ״י‬
‫שרציתם מעצמכם בלב שמח ואמרתם געשה ונשמע ולמה כפה ההר אלא כדי להראות הנפקותא‬
‫שיש ביניכם לבין יתר האומות ‪ .‬דבנאר האומות הקב״ה בעצמו לא הי' רוצה באמת שיקבלו את‬
‫התורה ‪ .‬שהרי מונח מהתשובה שהשיב לבני אדום על שאלתם מה כתיב בה לא תרצח ולבני‬
‫ישמעאל לא תגנוב נדי שלא יאבו לקבלה והא דתבע להו בתחלה הוא רק כדי שלא יהא להם‬
‫פתחון פה אח״כ לומר להקב״הא ם חזרת עלינו בנתינת התורה ג ס אנחנו היינו מקבלים‬
‫אותה‪ .‬אבל בכס הראה במה שכפה ההר שבנפש חפיצה חפץ להנחילכס דת נחליאל ‪.‬‬
‫וכיון שכן אין כאן בית מיחוש מה שיראתס לומר אס יספיס אנחנו לשמוע את קול כו' ומתט‬
‫וראי' לזה דבריש מס' ע״ז קאמר הש״ס דלעתיד לבוא יעענו אוה״ע להקב״ה כלום כפית‬
‫עלינו הר כגיגית יעו״ש ‪ .‬ועפ״י הדברים האלה יש לי תירוץ חדש למה שמקשים למה הוצרך‬
‫לכפות עליהס הר כגיגית הלוא בלא כפי' אמרו נעשה ונשמע ‪ .‬אולם כדי להראות שברצון‬
‫גמור חפץ ד' בנו שנקבל את התורה ‪ .‬ובזה נוכל להעמיס את הכוונה בדברי רש״י בחומש‬
‫על הפסוק ד' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ופירש״י שם יצא לקראתם‬
‫כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא לקראת כלה ‪ .‬ומאי בעי רש״י בהנך תיבות‬
‫להתיצב בתחתית ההר ‪ .‬ואי משוס שהוקשה לו למה לא כתיב לסיני בא ‪ .‬הלוא לזה די‬
‫התירוץ כחתן היוצא לקראת כלה ‪ .‬אלא ודאי כוונת רש״י ז״ל בהנך תיבות להתיצב בתחתיתי‬
‫ההר דהיינו שכפה עליהם הר כגיגית להראות חיבתו שבחר בנו מכל עם לקבל את תורתו‬
‫במה שלא עשה כן לכל גוי כמאמרם ז״ל בע״ז כלום כפית עלינו הר כגיגית‪ .‬היוצא‬
‫מתמצית דברינו דכפיית הר כגיגית היתה מחמת שני דברים ‪ .‬א[ כדי לברר ולהוכיח לאדון‬
‫הנביאים שלא חזרו בהס בני ישראל ממה שאמרו בתחלה נעשה קודם לנשמע ושלא יותש‬
‫כחו כנקבה ‪ .‬ב[ כדי להראות חיבתו לעס ישורון לפני כל האומות שבחר בנו לתת לט‬
‫סגולה יקרה גס בעל כרחנו אך אס לא נרצה מה שלא כפה לאוה״ע ‪ .‬וזה מצד האהבה‬
‫שיש לו עלינו —ועדיין צריכין אנו להבין מאיזה ט ע ם הכריע הקב״ה שטת בני ישראל ע ד‬
‫שטת ר בס אדון הנביאים ובפרט שחפץ מרע״ה הי׳ לטובת ישראל כי אינו דומה שומע‬
‫מפי הרב לשמוע מפי התלמיד ‪ .‬וגס כי ידוע הוא אלו שמעו כל דברי התורה מפי הקב״ה‬
‫בעצמו כשני הדברות הראשונות אזי לא היו שכחו את דברי התורה לעולם כשס שהוא‬
‫ית״ש נצחיי כך דבריו נצחיים ‪ .‬כמבואר‬
‫אשר דברו ‪ .‬ויש לתרץ דהיא הנותנת דכבר ידוע דלימוד התורה מצוה גדוצה היח מחת*‬
‫שהיא מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעה״ז והקרן קיימת לעה״ב כדדרשינן בספרי‬
‫ושמרתם זו המשנה ‪ .‬ומצות לימוד התורה גדולה מכל המצות דהא היא חגוגי ומגני ג ק‬
‫בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה כמבואר במס' סוטה ‪ .‬ונפי' ז הי יודע‬
‫הקב״ה שבאם היו ישראל שומעים כל התורה מפי הבורא ית' ולא היו שוכחים ממי^א לא‬
‫היו חוזרים על לימודם ‪ .‬בשלמא השתא כשהשכחה שולטח על האדם יאלצהו ההכרח בכל‬
‫פעם לחזור על משנהו ‪ .‬ומלבד ההכרח אגב אורחא הוא מקיים מצוה רבה מצות לימוד‬
‫התורה שהיא שקולה ככל המצות כדאיתא במשגה במס' פאה ‪ .‬ותלמוד תורה כנגד כולם י‬
‫ובזה יש להמתיק מאמר נפלא במס' נדרים על הפסוק ויאמר ד' על עזבם את תורתי על‬
‫שלא ברכז בתורה תחלה ‪ .‬וכבר תמהו ודשו בה רבים ‪ .‬אולם לדברינו ניחא דכל דגר‬
‫שאינו גוך המצוה רק הכנה לדבר המצוה אין מברכים עלי' כמו שאין מברכים בשעת עשיירן‬
‫הסוכה רק בשעת ישיבה וכמו כן בעת עשיית שופר רק בשעת תקיעה וכדומה לזה בשאר‬
‫מצות ‪ .‬והי' יודע הקב״ה שהיו חושבים לימוד התורה רק‪ ,‬הכנה כדי לידע מה לעשות ו ש ^‬ ‫־׳‬
‫^‬ ‫לעשות‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪'J‬‬
 ‫‪.v«a».‬־*י‪Cm^Si <1:•.‬‬
‫׳ ד‬ ‫הקדמה‬
‫לעשוח ולא חשבו הלימוד בעלמוהו למצוה לכך לא ברכו עלי' ‪ .‬ודגל זה הוא הגון ומחקבל‬
‫בפ״ד תדליס שלא ניפןחללן הפלפול‬ ‫על הלב — גם בזה יש לנו עעם נכץ על מה דאמרו‬
‫אלא למשה והוא נהג מובע עץ ונתן לישראל ועליו גאמל מוב עין הוא ינו ר ך‪.‬‬
‫דלכאורה קשה למה באמה לא ניסן חלק הפלפול לישראל רק למשה ‪ .‬אולם לדברינו ניחא‬
‫דבשלמא מרע״ה ששמע התורה מפי הגבורה והשכחה אין שייך אצלו לכך ניתן לו חלק‬
‫הפלפול כדי שיערב לו מתיקות התורה לחזור ולשנותה ‪ .‬הגס שבלא״ה בלא חלק הפלפול‬
‫הי' חוזר עלי׳ שהלימוד גופי׳ הוי מצוה ‪ .‬משא״כ בני ישראל שהשכחה שולטת אצלם‬
‫ומוכרחים לחזור שלא תשכח מפיהם לא הוצרכו לחלק הפלפול‪ .‬וזאת למודעי כי לע׳׳ע אראה‬
‫להעלות על מזבח הדפוס רק חלק אחד מחיבורי אשר אתי בכתובים ‪ .‬יען כי הוצאת הדפוס‬
‫לבה היא ואין יכולת בידי ועוד חזון למועד בעזר ד׳ ית׳ ‪ .‬וקראתי שם חיבורי ש ד ה‬
‫א ב ר ה ם כי שמי בקרבו לתת לי שםושארית בארץ ‪ .‬וראיתי בס' א ה ב ת ציון מהגאון‬
‫בעל נוב״י שאמר בצחות לשונו דזה רמוז בפסוק זה ספר תולדות אדם כלומר כשיזכה‬
‫אדם לעשות ספר זה חשוב כתולדותיו‪ .‬היום יום ב ' שבעה ימים לירח כ ס לו שנת‬
‫ת ר ס ״ ב לפ״ק פה ל א מז א ‪:‬‬
‫מאתי הצעיר עבד לעבדי ד׳ מחר קידה קמי רבנן כותב בידים רועדות א ב ר ה ם‬
‫בהמטת מו״ה צ בי היר ש ז״ל פ ע ל ח אווי ט ש‬

‫‪•i‬‬
‫ן‪• .‬‬

‫‪,‬‬
 ‫פתיחה לסוגיא דחצר‬ ‫‪8‬‬

‫ד וסימן רמ״ג ‪.‬‬ ‫ו שייך ל ש״ע חו"מ סי מן‬

‫יו״ד ע׳׳ב פו ס׳ ד״ה ואי משוס שליחות וז״ל וא״ה מה צריך להוכיח מכח דאין‬ ‫ב״ ם‬
‫מדאיתרבאי חצר מקרא דידו כדבסמוך גבי ג;י מוכיח‬ ‫כו׳ אמאי לא מוכיח‬
‫דחצר משום ידה איתרבאיכו׳ וי״ל דבסמוך מכח התנא מוכיח דמרבה גגה וחצרה כידה‬
‫להתגרש אפי' בט״כ או אפי' קכונה ואי מכועס שליחות לא היתה מתגרשת בע״כ ולא קנינה‬
‫אבל הכא דאי אפשר להוכיח מכח זה כו' טכ״ל ‪ .‬והנה המהרש״א ומהר״ס לובלין ומהר״ס‬
‫שי״ף החלימו דהתוס' לא ניחא להו כפירש״י שפירש להלן בסוף העמוד גבי ונתן בידה‬
‫דגבי גע דהוכחת התנא משום דאי משוס שליחות הא כבר כתיבא הכא כדתניא ושלחה‬
‫מלמד שהאשה עושה שליח וכן לקמן ריש דף י״א פירש״י נמי וז״ל וגבי ממונא חצר מאם המצא‬
‫איתרבאי ואיכא למימר דשליחות הוא ומשוס דאשלד״ע איצמריך למיכתב התם ‪] .‬והתוס׳ לפי‬
‫פירוש המפרשים הנ״ל[ סברי דחצר דלאו בר דעת צריך קרא לרביי שליחות ולא ידעינן‬
‫משליחות דעלמא ‪ .‬ולענ״ד לא נראה דבריהם בביאור דברי התום' הללו דר‪ s‬א קשה מה‬
‫הועילו התום' בתירוצם שכתבו דבסמוך מכח התנא מוכיח כו' היא גופא קשה מנ"נ להתנא‬
‫להוכיח מן הפסוק דגגה וחצרה הוי כידה להתגרש אפי׳ בע״כ או אפי' קמנה ‪ .‬אלא ודאי‬
‫דהתנא מוכיח דאי משום שליחות הא כבר כתיבא ושלחה מלמד שהאשה עושה שליח כפירש״י ‪.‬‬
‫ומוכח מזה דגם התום' ניחא להו פירש״י ‪ .‬דלא כפי' המפרשים הנ״ל ‪ .‬וכן מוכח להדיא‬
‫מדברי התוס' במרובה דף ס״ה ע״א ד״ה אין לי אלא בידו שהוא כפירש״י יעו״ש ומהתימא‬
‫על המפרשים הנ״ל שכתבו דהתוס' לא ניחא להו פירש״י ‪ .‬ובמחילה מכבודם דאשתמיט להו‬
‫דברי התום' במרובה הנ״ל ועדיין חובה עלינו לבאר כיון דגם התום׳ סברי פירש״י לאיזה‬
‫צורך נקטו בפירושם דבשמוך מכח התנא מוכיח דמרבה גגה וחצרה כידה להתגרש אפי׳‬
‫בע״כ או אפי' קטנה כו' ולא כתבו בפשיטות דבסמוך מוכח דהוי מ טע ם יד דאי משום‬
‫שליחות כו׳ כפירש״י אלא דהתוס' רצו בזה לתרץ היא גופא למה אמרינן דאי משוס שליחות‬
‫לא איצטריך לן קרא לרבויי חצר ‪ .‬ואי מטנ‪ 1‬ם יד איצטריך לן קרא לרבויי בפירוש ‪ .‬משום‬
‫דקנין יד גדולה ועדיפא במעלת מקנין שליחות דהרי חזינן דמועיל חצר בגט להתגרש אפי'‬
‫בע״כ או אפי' היא קטנה וכן מוכח מדברי הר״ן הובא בחדושיו והנמוק״י ג"כ הביאו בסוף‬
‫סוגיא דחצר שהקשה דהא דחצר המשתמרת קונת גבי מציאה מאיזה טעם הוא קונה דא״א‬
‫לומר נ‪ 1‬ט ע ס שליחות לפי שא״א לזכות לחבירו מתורת שליחות אא״כ נטשה שליח של בעל‬
‫הממון ובמציאה אין כאן בעל הממון ומטעם יד ג"כ ליכא למימר דהא אינו עומד אצל‬
‫החצר ‪ .‬ומסיק שם הר״ן דלעולם מטעם יד דכל דבר דניחא לי' לקנות‪ .‬בחצר המשתמרת‬
‫הוא נותנס והרי הוא כיד אריכתא ‪ .‬אבל גט דחוב הוא לה ודבר שהוא חובה לאדם איט‬
‫מתנו בחצר המשתמרת אדרבה הוא מוציאו ממנה יעו״ש בחי' הר״ן ובנמוק״י‪ .‬וא"כ‬
‫קשה לדעת הר״ן שמסיק דדין חצר המשתמר במציאה הוא מתורת י ד‪ .‬ולפי דעת‬
‫הפוסקים דחצר דגברא אינו קונה רק מתורת שליחות משוס דלא ילפינן ^קטן מקטנה לא‬
‫משכחת חצר המשתמרת דיקנה גבי גברא במציאה ‪ .‬וזה דבר שלא ניתן להחמר בשום אופן‬
‫ולא בגברא‬ ‫דבכל הש״ס דאמרינן חצר המשתמרת במציאה קונת יהי' רק באשה‬
‫]אחר זמן רב מצאתי שהגאון רע״א בחבורו תום׳ ‪! :‬״ק הקשה זאת על הר״ן יעו״ש[ הן‬
‫חמת דראיתי בהרא״ש פ״ק דמציעא סי׳ ל״א גבי הא דכתב דחצר שאין משתמרת אם אין‬
‫מומד בצדה במציאה לא קני דאי אפשר להיות מטעם שליחות דאנן סהדי כו' הלכך מטעם‬
‫יד קנה הלכך בעינן דומיא דיד בסמוכה לה וכתב ע״ז במע״מ וז״ל היינו לגבי אשה אבל‬
‫גבי איש דמתורת שליחות איתרבאי כדלעיל הוה טעמא אחרינא דכי עומד אצלו הוי שליחות‬
‫שהרי החפצים כאלו הס בידו דמיין יעו״ש ‪ .‬ואין זה מובן דא״כ גבי גט דחוב הוא לה לא‬
‫יקנה עומדת אצל חצרה ובע״כ גבי גט הוי מטעם ידה וא״כ גבי גברא דלית לי' יד לא‬
‫יקנה‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬
‫ה‪9‬‬ ‫פתיחה לסוגיא דחצר‬
‫יקנה חצר שאין משתמרת כשהוא עומד אצלו ‪ .‬אלא דע‪-‬קר כיאורן של דכרים דדן יר אלים‬
‫ועדיף עפי מדין שליחות וע״ו רבי בי' קרא גבי ג ע וזה דוקא דין יד גמור דהיינו ומועיל‬
‫אפי' בקענה ג ס בע"כ ‪ ,‬וזה היתרון שיש לו בתורת יד על תורת שליחות לא ילפינן בגברא‬
‫מדאיתתא ‪ .‬אבל דין יד אריכתא כמו בחצר המשתמרת שזכר הר״ן בחחשיו שהביאו הנמק״י‬
‫לא הוי כעיקר דין יד גמור אלא שוה במדרגתו לשליחות דיר גרוע לא גרע משליחות‬
‫וקנה גס בגברא ‪ .‬וזה כוונת רב אשי חצר אתרבאי משוס יד ולא גרע משליחות ‪ .‬ולא נתכוון‬
‫הר״ן רק להסביר מאיזה ע ע ס יקנה חצר המשתמרת גבי מציאה כיון דליכא שליחות של‬
‫בעל הממון משו״ה ביאר הר״ן הכוונה דקנה מעעם יד אריכתא ‪ .‬אבל באמת ג ם כוונת‬
‫הר״ן דהוא שוה במדרגתו לשליחות‪ .‬וכן בקבינה כשאינה עומדת בצידה לדעת הש״ך‬
‫בסי' רמ״ג סק״י אמרינן ג"כ דקנתה מ עעס יד אריכתא כעעס הר״ן כיון דרבי בה קרא‬
‫דיש לה דין יד גמור דהוא קנין גדול ועדיף במעלה כש״כ דיש לה דין יד גרוע דהיינו יד‬
‫אריכתא בדבר שהוא זכ‪,‬ת אצלה אף דלא שייך שליחות גבי קענה משום גזה״כ דחיש כתיב‬
‫בפרשה ולא בקטן זה דוקא בשליחות גמור או בחצר דלא שייך כלל שם יד כגון בלא עימד‬
‫ובאין משתמר דלא הוי אפילו יד אריכתא אבל חצר המשתמרת דומי עכ״ס ליד'אריכתא‬
‫כסבר ת הר״ן שפיר כתב הש״ך דקונה בקבינה אף כשאינה עומדת בצדה ‪ .‬וכמו כן גבי‬
‫גברא בחצר שאין משתמרת והוא עומד אצלה והוי לחצר דין יד גמור אף דגבי גברא לא‬
‫ילפינן מדאיתתא היינו דוקא לדין יד גמור להא דרבי בי' קרא כוונתי כמו שפירשתי לעיל בשם‬
‫התוס׳ לענין היתרון שיש בדין יד על דין שליחות דמועיל בקבינה ג ס בע״כ מה שלא שייך‬
‫בשליחות שאין שליחות בקטנים ואין שליחות מועיל בע״כ אבל דין יד אריכתא דהוא מביעס‬
‫סבר ת הר״ן אנן סהדי דניחא לי' רכל דבר דניחא לי׳ לקנות בחצר המשתמרת הוא נותנס‬
‫דלא גרע במדרגתו מדין שליחות דהוא ג״כ מטעס אנן סהדי ומשו״ה כשהוא עומד אצל‬
‫החצר דהוי לי' דין יד נכלל בו ג״כ תורת שליחות דמועיל בי' עכ״פ גבי גברא וע״ז לא‬
‫כיון הש״ס במאי דאמרו לא ילפינן קטן מקטנה ]דהיינו גברא מדאיתתא[ וזה ג"כ כוונת‬
‫רב אשי במאי דקאמר חצר איתרבאי משוס יד ולא גרע משליחות ‪ .‬ובזה מתייז קוש*ת הנאון‬
‫>ע"א בגי' הש״ס דף י״א ריש ע״א על דברי רש״י ד״ה לא ילפינן ומשוס דאין ב‪ ,‬ז‬
‫לד״ע איצטריך למיכתב התם והקשה הגרע״א ז״ל קשה לי דאי מסברא לא ידעינן דבחצר‬
‫לא מיקרי לד״ע מהנך טעמיס הנ״ל דלאו בר חיובא או דל״ש אי בעי עביד מנ״ל בחמת‬
‫־דלמא נ ס בגניבה איתרבאי חצר משוס יד וצריך באמת דוקא בעומד בצד חצרו וצ״ע עכ״ל‬
‫ולפי דברינו הנ״ל ליכא שוס התחלה לקושיא זו דקנין יד עדיפא וגדולה במעלה מקנץ‬
‫שליחות ולית לן למימר קנין יד גמור מסברא כל זמן דאין לנו ריבויא דקרא בפירוש כמו‬
‫גבי ג ט ‪ .‬ולדין שליחות מוכחדלא איצטריך לן קרא לרבויי על חצר דלא כהמהרש״א‬
‫ומהר״ס לובלין ומהר״ם ש־״ף ז״ל ‪ .‬דהא בפ' האיש מקדש דיליף שליחות מתרומה ופסח‬
‫׳ וגירושין מאי טעמא לא יליף שליחות מדין חצר דרבי קרא ולשטת המפרשים הנ״ל הוי‬
‫ילפותא בק״ו כיון דחצר דלאו בר דעת מהני בי' שליחות כש״כ אדס שהוא בן דעת‬
‫אלא ודאי הא דחצר מהני בי' תורת שליחות לא ידעינן אלא מנייהו דגרושין ותרומה ופסח‬
‫ליון דבאדם אי בעי עביד ואי בעי לא עביד רבי התורה שליחות כש"כ חצר דבע״כ מותיב‬
‫בה רק דלד״ע איצטרין לן קרא אף דבאדם ליכא שליחות לד״ע אבל חצר מהני בי'‬
‫שליחות ליד״ע ‪ .‬ובמה שכתבתי ההסבר בדברי התום' ובדברי הר״ן אתי שפיר שיטת כל‬
‫הפוסקים ואין צריך לדחוק כמו שדחק עצמו הגאון בעל הנתיבות בפתיחתו לסי' ר' דלשטת‬
‫הרי״ף זהרא״ש הוי חצר המשתמר' בלא עומד הוא מטעם שליחות ‪ .‬ובעומד בצדו הוי‬
‫מ טעס י ד‪ .‬ולשטת הר״ן בין משתמרת בלא עומד בין עומד ]אף דאינו משתמר[ הוי‬
‫מ טעם יד ונ"מ בעכו״ס יעו״ש בדבריו ‪ .‬ג ס מה שכתב בעל הנתיבות והניח זה ליסוד‬
‫יגק ען וקטנה לא איצטריך לטעם הש״ס משוס דלית גבייהו שליחות רק משום דבלא‬
‫זה‬ ‫‪y‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫פתיחמי ‪35‬וגי<ןדחצר‬ ‫‪10‬‬
‫זה לא'אייך’>בייהו סכרה אר״ן דאבידה אדמת הוי כקטן וקשגה רלן' ‪ 5‬קמנה‪,‬קט׳ מומליז‬
‫כצדה משוס גזה״כ כדאימא ככ״כ פ״ז ולא איצטריך טעם הש״ס רק כמתנה דמהני כלא‬
‫משתמר וכלא עומד ומוכרח לומר כע"כ דהר מסעס שליחות יעו״ש שהאריך ‪ .‬ולא נלטנ״ר‬
‫כלל דלא דמי להא דכ"כ פ״ז דהתס הוא כתינוק חק א יעו״ש כל הסוגיא ומה ענץ מיטק‬
‫לקטן דמיירי הכא שהוא במדרגה צרור וזורקו אגח ונוטלו יעו״ש כחי׳ הר״ן כריש דן{ י״א כהא‬
‫דאמר הש״סוא״א מר אמר חדא ומר אמר חדא כו׳ וכשו״ע חו״מ סי׳ רמ״ג סעין{ ט״ו‬
‫רעויי' בש״ך שם סק״ו גס מה שהביא בשם הראב״ד הובאו דבריו כשמה מקובצת דהוי‬
‫הרי ריבויי בגניבה ותלה שס בעל הנתיבות בהא דפירש״י דך יו״ד ע״ב ד״ה ‪T‬ה ותירץ בזה‬
‫ד״הה״ל המצא תמצאמגומגמים דבריו ואינם מובנים כלל ובאמת ליתא‬ ‫קושית התוס׳‬
‫שם בשטה מקובצת כשם הראב״ד כמו שהעתיק בעל הנתיבות דהוי תרי ריבויי אלא הכי‬
‫איתא שם הלכך אהני בה היקשא דיד והיקשא דשליחות כו' ובאמת כשתעיין ותדקדק בדברי‬
‫הראב״ד תמצא ביאור כוונתו כאשר כתבתי הביאור בהא דאמר רב אשי חצר חיתרב^י‬
‫כו' ולא משליחות ודו״ק ‪:‬‬

‫י‬

‫; י‪.‬‬

‫‪?IS‬‬
‫ן ‪11‬‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה א‬
‫מ ע ר כ ה הנ ק ר א ת פ ת ח ה ח צ ר ו שייך ל ש ר ע חו״מ סי מן ר׳ ור״ג ו סי מן ער״ה•‬
‫וב ח צ ה״ ח שם ‪:‬‬
‫הגר שמת בלא יורשים והיו בתוכם מנולטלים ‪.‬‬
‫ודטתו מסכמת דמוטיל בזה קנין אגב ‪ .‬והביא‬
‫ראיות טל זה ‪ .‬ולפנינו נדבר מהם בס״ד ‪.‬‬
‫אלא שהשיב הקצה״ח טל דברי טצמו מהא‬
‫דאמר רבא בפ״ק דמציעא שפיר טביד דלא‬
‫קיבלה וכי לא הי׳ להם סורר לקנות בחליפין‬
‫אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות בחליפין‬
‫הכי נמי טובת הנאה אינה ממון לקנות ט״ג‬
‫קרקע ופירש״י אינה ממון לקנות ט״ג קרקט‬
‫בקנין שהקרקע ניקנית אלא אפקורי בעלמא‬
‫אפקורי גבייהו וכי אוגר להו מקומו קנתה‬
‫להם חצירם כשאר הפקר ‪ .‬ואי אמרינן דהפקר‬
‫נקנה באגב קרקע כמו הפקר בתורת חצר‬
‫מאי ראי׳ מייתי רבא מקנין חליפין דודאי‬
‫לא נקנה טו״ה כיון דאינה ממון‬ ‫בחליפין‬
‫ולא מצו בעלים להקנותו בחליפי‬ ‫והפקר‬
‫סודר כיון דלאו דבעלים נינהו אבל אג״ק‬
‫שפיר נקנה והיו קונין מנפשייהו ההפקר כמו‬
‫שזוכה הפקר בתורת חצר ‪ .‬וחזר הקצה״ח׳‬
‫והעלה תרופה לדבריו עפ״י מה דאיתא בשטה‬
‫מקובצת שם אלא טו״ה אינה ממון נראה‬
‫לומר דאפי' תימא ממון אינו ממון חשוב‬
‫לקנות ע״י חליפין ואתיא סוגיא בין למ״ד‬
‫טו״ה אינה ממון ובין למ״ד טו״ה ממון ואע״ג‬
‫דאינו נקנה בחליפין ולא אג״ק הני מילי‬
‫מפני שאין קניניס אלו חשיבי אלא גריעי‬
‫אבל אם אמר אדם כו׳ דאלת״ה הוי לי'‬
‫למימר טו״ה אינה ממון ואינה נקנית בחליפין‬
‫ומדקאמר אינה ממון לקנות בחליפין משמע‬
‫דאיכא גווני דנקנה טו״ה עכ״ל השטה ‪.‬‬
‫ובזה תירץ וקייס דבריו הראשונים דרבא‬
‫דס״ל טו״ה ממון במם׳ נדרים דך פ״ה‬
‫ולדידי' לא הוי הפקר כיון דיש לו בעלים‬
‫והבעלים לא מצו להקנותן בקניניס הגרועים‬
‫שהוא חליפין ואגב קרקע אבל הרי״ך‬
‫והרמב״ס דס״ל לדינא שו״ה א״מ והוי‬
‫הפקר שפיר נקנה אג״ק ‪ .‬ומתורץ בזה קושית‪.‬‬
‫האחרונים ]שהבאתי אות א׳[ שהקשו פל‬
‫הרי׳׳ך והרמב׳׳ס ‪ .‬ג ס יישב שם סתירת‬
‫דברי בעל העיטור ]שהבאתי באות ב'[ דודאי‬
‫ס״ל‬
‫שדה‬
‫קו שית ה א ח רוני ם טל הרי״ןן והרמב״ם‬ ‫א[‬
‫שכתבו דבטינן טומד בצדו ואפי׳בדטת‬
‫אחרת מקנה ודלא כר״פ בפ״ק דמציטא‬
‫דאמר דטת אחרת מקנה אותו שאני ומובא‬
‫שיטתם בשו״ט חו״מ סי׳ ר' ולדירהו ט״כ‬
‫האי טובדא דר״ג וזקנים משוס תורת קנין‬
‫אגב הוא כההוא מדרבנן וכיון דקיי״ל טובת‬
‫הנאה אינה ממון ]פי׳ והוי הפקד[ ודאי‬
‫הבטלים לא מצי להקנותו ובתורת חצר לא‬
‫מהני כיון דלא היו הזקנים עומדים בצד‬
‫שדהו של ר״ג ‪:‬‬
‫ב [ ס תי ר ת ד ב רי ב ע ל ה עי טו ר שהקש׳‬
‫הש״ך בסי' ר״ג שבאות שכירות כתב‬
‫בעל העיטור דבשכירות לחודי' לא קנה בלא‬
‫אגב ‪ .‬ולפ״ז מוכרח הבעל העיטור לפרש‬
‫עובדא דר״ג וזקנים משום תורת אגב א״כ‬
‫מוכח דטו״ה נקנה באגב או בחליפין ובאמת‬
‫כתב הבעל העיטור בעצמו באות קנין הביאו‬
‫הרמ״א בסי׳ ר״ג סעין! א׳ דאין טו״ה נקנה‬
‫באגב ולא בחליפין ‪:‬‬
‫ג [ קו שית ה ש״ך כ רי ש סי׳ רי״ש על‬
‫הרא״ש דפסק כרב פפא משוס דעת‬
‫אחרת מקנה ולפ״ז הוי עובדא דר״ג וזקנים‬
‫מדין חצר וא״כ היכי פשיט מינה בפ״ק‬
‫דקדושין על קנין אגב ‪:‬‬
‫ד [ קו שי ת ה מ ר ד כי ב פ ״ ק דמציעא בהא‬
‫דמשני רב פפא שם דעת אחרת מקנה‬
‫שאני דהא כיון דמו״ה אינה ממון ליכא דעת‬
‫אחרת מקנה אלא מעצמו זוכין בו ‪ .‬ותירץ‬
‫המרדכי כיון דהקנה להם ר״ג את החצר ג״כ‬
‫ובחצר הו״ל דעת אחרת מקנה שפיר מהר ‪.‬‬
‫ולכאורה תירוץ המרדני אינו מובן דמה בכך‬
‫דבחצר הר דעת אחרת לא יהא עריך‬
‫מחצירו ממש שיש לו מכבר ואפ״ה אינו‬
‫קונה החפץ המונח בתוכה בלא עומד וגס‬
‫אין משתמר ‪:‬‬
‫בי או ר ה ד ב רי ם‬ ‫ו כ די ל בו א א ל‬ ‫ה[‬
‫ולתרץ כל הקושיות האמורות למעלה‬
‫נקדים מה שחקר הקצה״ח בסי' ער״ה אי‬
‫הפקר נקנה אגב קרקע כגון מחזיק בנכסי‬
‫‪11‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫אברהם‬
‫דהוי קנין גרוע נקנה בתורת חצר ודעת‬
‫אחרת מקנה • ויישב בזה קושית הש״ך על‬
‫הרא״ש בריש סי' ר' דהיכי פשיע בפ״ק‬
‫דקדושין קנין אגב מעובדא דר״ג וזקרם ‪ .‬כיון‬
‫דפסק כר"פ משום דעת אחרת מקנה הוי‬
‫עובדא דר״ג וזקנים בתורת ח צר‪ .‬אבל‬
‫באמת ג ס לר"פ צריך לומר קנין אגב בגוך‬
‫התבואה יעו״ש ‪:‬‬
‫‪ [T‬ולענ״ד ל א נ ר או לי כל דברי הקצה״ח‬
‫בזה כאשר אבאר ב ס ״ ד‪ .‬מה שבנה‬
‫יסודו על דברי השטה מקובצת דהא דאמר‬
‫רבא אלא טו״ה אינה ממון לקנות בחליפין‬
‫היינו דוקא רבא לטעמי׳ דסובר בנדרים דך‬
‫פ״ה טו״ה ממין וכיון דיש לו בעלים לא‬
‫מצו הבעלים להקנותן בקניניס הגרועים ‪.‬‬
‫אבל הרי״ך והרמב״ס דס״ל טו״ה אינה ממון‬
‫לדידהו הוי הפקר והפקר נקנה אג״ק אס‬
‫מונח בקרקע זו דוקא ‪ .‬נוראות גפלאתי ע׳׳ז‬
‫דהא הש״מ לא קאמר דוקא למ״ד דסובר‬
‫טו׳׳ה ממון ‪ .‬ומפורש יוצא מפי השטה דבין‬
‫למ״ד טו״ה ממון ובין למ״ד אינה ממק אתיא‬
‫הסוגיא ‪ .‬וא״כ הדרא הקושיא על דיט של‬
‫הקצ״ח דהפקר נקנה אג״ק אמאי קאמר‬
‫רבא אלא טו״ה כו׳ לקנות בחליפין וה״נ‬
‫מו״ה כו׳ לקנות אי״ק דהא לדברי הקצה״ח‬
‫מאן דס״ל טו׳׳ה א׳'מ שפיר נקנה אג״ק כמו‬
‫הפקר בתורת ח צר‪ .‬ובפרט ני׳ יהושע^שהי׳‬
‫ממנין הזקנים ומבואר בסוגיא דהואיל פ׳‬
‫>‪/‬לו עוברין דסובר טו׳׳ה א״מ וא״כ איך‬
‫קאמר רבא אליבי׳ אלא טו״ה כו' לקנות‬
‫י ( נ ״ ק‪ .‬ג ם מ ה ש תל ה ה ק צ ה״ ח סליג ת ת ה מ״ ף‬
‫והרמב׳׳ס ע ם הרת״ש בקושית המרדני דהרי״ן(‬
‫וסייעתו דפסקו דלא כר״פ לסעמייהו אזלי‬
‫דס״ל טו״ה א"מ ולא שייך לומר דעת אחרת‬
‫מקנה והרא״ש דסובר טו״ה ממק ויש בעלים‬
‫שייך לומר דעת אחרת מקנה משו׳׳ה פוסק‬
‫כ ר ״פ• לא נראה לי כלל דהליא יש כמה‬
‫פוסקים דס״ל טו״ה א״מ ואפ״ה פוסלדם‬
‫כר״פ ‪ .‬דבהגה״מ פ״ה דמכירה פוסק דחין‬
‫טו״ה ממון ואינה נקנית בחליפין ואג״ק כמו‬
‫שמבואר בש״ע ח"מ סי' ר׳׳ג ואפ״ה פוסק‬
‫בפ״ג ופ״ה דמכירה כר״פ ‪ .‬וכן הבעל‬
‫העיטור בריש אוח קנין והגהות מרדכי פ״ק‬
‫דמצ‬
‫מערכה א‬ ‫ש ד ה‬
‫ס״יי מו״ה אינה ממון ואין הבעלים יכולים‬
‫להקנותו ואפי' להוריש אינו יכול כמ״ש הרמ׳׳א‬
‫סי׳ רע״ו ‪ .‬אלא ח ה דוקא כשהוא ביד אחר‬
‫לא מצו בעלים כלל להקנותו כיון דלאו‬
‫דידהו נינהו אבל כשהוא ביד הזוכה מהני‬
‫דהפקר נקנה ע״י קנין אגב ומשו״ה שפיר‬
‫זכו הזקנים כיון שהוא תחת ידס בתורת אגב‬
‫כמו בהפקר ‪ .‬גס תלה פלויתת הרי״ף‬
‫והרמב״ס עם הרא״ש בקושית המרדכי‬
‫]שהבאתי באות ד'[ דהרי"^ והרמב״ס לעעמייהו‬
‫אזלי דס״ל כוו״ה א״מ א״כ לא שייך לומר‬
‫דעת אחרת מקנה כקושית המרדכי ומשו״ה‬
‫פסקו דלא כר״פ‪ .‬אבל הרא״ש דבובר כשטת‬
‫ר״ח בפ' האיש מקדש דכיו״ה ממון אתיא‬
‫שפיר תירוצא דר״פ משו״ה סובר כן לדינא‬
‫כר"פ ‪ .‬גס תירץ א‪:‬ב ריהשיא קושית המרדכי‬
‫דר״פ סיבר כרבא טו״ה ממין ולדידי׳ ליתא‬
‫לקושית המרדכי ‪ .‬וחזר עוד והקשה על‬
‫דבריו וז״ל אמנס אכתי איכא למידק כיון‬
‫דהתס בעובדא דר״ג הי' שנת הביעור דצריך‬
‫להוציא מתחת ידו המתנות לכהן וללוי ולעני‬
‫כמ״ש התוס׳ שס בעובדא דר״ג וכיון דאפילו‬
‫למ״ד עו״ה ממון אינו אלא בערך כוו״ה הוא‬
‫דאית להו לבעלים חלק וכמו״ש התום' שם‬
‫דך ז׳ גבי תקפו כהן אין מוציאין דהקשו‬
‫אמאי אין מוציאין יאמרו הבעלים ליתן לכהן‬
‫אחר ותירצי דאינו יכול לתובעו רק עו״ה‬
‫שיש לו בו למ״ד מו״ה ממון ע כ ״ ל‪ .‬וא״כ‬
‫אכתי תיקשי נהי דעו״ה ממון אכתי היכי‬
‫מצי •זכי כיון דאין להם לבעלים כלום בגוך‬
‫המתנות וליכא י מ ת אחרת מהנה‬
‫התבואה רק בערך עו״׳ה ואיך זכו הזקנים‬
‫גוה התבואה בתורת חצר ע׳׳י דעת א ח ר ת‪.‬‬ ‫גיף‬
‫ולדעת הריטב״א ספ״ב דקדושין גבי גונב‬
‫תרומה דס״ל דלמ״ד עו״ה ממון הוי כל‬
‫התרומה שלו ניחא לר״פ דאיכא דעת אחרת‬
‫מקנה בכל התבואה ;‬
‫ל[ ו מ ח מ ת ז ה ה ע ל ה ה ק צ ה ״ ה דלתירוצא‬
‫דר״פ הוי זכיית הזקנים בתורת חצר וגס‬
‫בתורת אגב דהיינו גוך התבואה כיון דלית‬
‫להו בעלים זכו בתורת אגב כמו שאר דבר‬
‫הפקר ‪ .‬ובערך טו״ה דהוי ממון ויש לו‬
‫בעלים ‪ .‬וקנין אגב אינו נתפס ט משוס‬
‫‪i‬‬
‫ז ‪13‬‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה א‬ ‫שדה‬
‫דמציטא וטור פוסחים סוברים כר״ס אןז ‪ .‬החלוק שכתבתי דבקנין אג״ק הר הקגי' בבה‬
‫אחת שמקנה לו הקרקע והממלמלים יחד‬ ‫דסבירא להו לדינח טו״ה א"מ כמבואר‬
‫ומוכח מקושית המררכי‪ .‬ועוד ולדברי הקצה״ח וזה שכתב רש״י ״בקנין שהקרקע נקנית"‬
‫מוכרח לומר דר״פ ס״ל כוו״ה ממון כרבא והיינו עעמא דהקנין נקרא על שם ה מקנה‪.‬‬
‫וא״כ קשה איך יפרש עובדא דר״ג וזקנים משא״כ בקנין חצר דנקרא על שם הקונה‬
‫ואיך שייך ואימת שמונח החפן בתוכה קונה אותו ולא‬ ‫טו״ה ‪. .‬א״מ ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫דהא ‪.‬‬
‫ר' יהושע סובר‬ ‫‪.‬‬
‫לומר רעת אחרת מקנה כקושית המרדכי ‪ .‬בעינן דוקא שיהא מונח באותו רגע דנתהווה‬
‫ונדחה בזה נמי מה שהעלה הקצה״ח בסוך חצירו ‪ .‬וזה ברור לענ״ד כוונת השטה‬
‫דבריו דלתירוצא דר״פ הוי זכיית הזקנים מקובצת ‪ .‬וזה הוא ג״כ הטעם לענ״ד הא‬
‫מדץ חצר ג ס מדין אג ב‪ .‬וקושית הש״ך על דבעינן בקנין אגב שצריך המקנה לומר‬
‫להקונה זיל קני אג״ק משום דתלוי הכל‬ ‫הראש קמה וגס נצבה ‪:‬‬
‫ח [ ו ה נ ה מלבד מה שדחיתי ראיית הקצה״ח בדעת המקנה משו״ה צריך הוא לגלות דעתו‬
‫מהשטה מקובצת נלענ׳‪-‬ד להוכיח מדברי שהוא מקנה לו המטלטלים אך שלא עשה‬
‫בהמטלטליס ‪.‬רק‬
‫מיוחד _____ ___‬‫הזוכה שוס קנין ___‬ ‫השטה הלזה היפוך דבריו דאין הפקר נקנה׳ ‪. . . . .‬‬
‫ע״י אג״ק דלכאורה הא גופא קשיא מה זה ב ה ק ר ק ע‪ .‬ובקנץ חליפין לא צריך גילוי דעת‬
‫שכתב הש״מ מפני שאין קניניס אלו חשיבי דהא נעשה ע״ז הקנין ‪ .‬ואין לך גילוי דעת‬
‫מאי גריעותא יש בקנין חליפין יותר מזה‪ .‬אבל בחצר כיון שיש לזוכה חצד‬ ‫אלא גריעי‬
‫יותרמבקנין חצר ‪ .‬הלוא גם ואח״כ הונח בתוכה דבר ממילא נקנה אותו‬ ‫וקנין אגב‬
‫קנין חליפין וקנין אגב מקראי נפקי להו ‪ .‬דבר לבעל החצר אך שלא מדעתו מטעם זכין‬
‫אלא דכך הוא כוונת השטה דחלוק יש בין לאדם שלא מ ד ע תו‪.‬ו מ ע ת ה נס תר כל הבנין של‬
‫קנין חליפץ מאג״ק לבין קנין חצר דבחליפין הקצה״ח מה שטרח ליישב דעת הרי״ךוהרמב״ס‬
‫ונקרא על שמו דס״ל דגם במתנ׳ בעינן עומד בצירו וסתירת‬ ‫ואגב תלוי בדעת המקנה‬
‫ומשו״ה באותו רגע שמקנה לן הקרקע מקנה דברי בעל העיטור וקושית הש״ך על הרא״ש‬
‫זה בבת אחת ג ס נס תר מה שיישב דעת הרמב״ם דסובר‬ ‫המטלטלים אגב‬
‫לו את המטצט‬
‫וכן בחליפין באותו רגע שנוטל המקנה מהקונה בפכ״ב מה' מכירה דאס היו צבורין בתוכה‬
‫את הסודר אז מקנה לו חליפי הסורר משו״ה לא בעינן שיאמר לו זיל קני אג״ק ‪ .‬והה״מ‬
‫קאמר רבא ]לדברי השטה[ דצריך שיהא שם והר״ן בפ״ק דקדושין פירשו דעתו משוס‬
‫דברים הנקנים ע״י החליפין או ע״י אגב דאם צבורין בתוכה קונה אותם מדין חצר‬
‫קרקע ממון גמור להיות שם בעלים עליו ומפני זה הקשו עליו דא״כ הי' לו לפרש‬
‫אבל מו״ה אך למ״ד ממון אינו חשוב להיות דדוקא בחצר המשתמרת דחצר שאינה‬
‫שם בעלים עליו כ״כ שיהא נקנין ע״י חליפין משתמרת אינו קונה אלא בעומד בצידה‪.‬‬
‫או אג״ק אבל ברין חצר לא הוי כן רק והרב בעל קצה״ח כתב דטעמו של הרמב״ס‬
‫אחרי שיש לו החצר ומונח הדבר בחצר אז לאו מטעם חצר אלא מטעם קנין אגב דלא‬
‫נקנה לו הדבר וקנין חצר אינו נקרא על שם גרע מהפקר דנקנה ע״י אגב ‪ .‬ואזיל הרב‬
‫המקנה אלא על שם הקונה ‪ .‬והיינו דקאמר לטעמי׳ דסובר דמועיל בהפקר ק נ ק א ג ב‪.‬‬
‫הש״ס על קנין אגב ר״ג מטלטלי אגב והניח ליסוד מוסד וכיון שנפל היסוד נפל‬
‫ה בנ ק‪ .‬וצדקו דברי הר״ן והה״מ בפירושם‬ ‫מקרקעי הקנה להם ולא קאמר ר' יהושע‬
‫ור״ ע אגב מקרקעי קנו דקנין זה נקרא על בדברי הרמב״ם בפכ״ב מה' מכירה‬
‫לענין צבורין ‪:‬‬ ‫שס המקנה ‪ .‬וכן מבואר בלשון רש״י על‬
‫ט [ וא שר א חז ה אנכי ביישוב קושיות‬ ‫דברי רבא שכתב אינו ממון לקנות ע״ג‬
‫האחרונים שהבאתי באות א' ב' ג׳ ד׳‬ ‫קרקע בקנין שהקרקע נקנית אלא אפקורי‬
‫במלמא אפקורי גבייהו וכי אוגר להו מקומו עפ״י מה שהובא בנמוק״י בשם אחרונים‬
‫קנתה לו חצרו כשאר הפקר עכ״ל מבואר בפ״ק דמציעא גבי זרק ארנקי דאע״ג ‪,‬‬
‫דאמרינן‬ ‫‪13‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה א‬
‫שדהו כו׳ וכבר נשאתי ונתתי הרבה בדברי‬
‫הרנב״ר הללו במערכה דחצר ד' ה׳ והעליתי‬
‫שם בס״ד דזכיי' בכל מקום נעשה שליח‬
‫הזוכה ממילא גם להנותן ]כדברי הקצה״ח‬
‫סי' קפ״ב ריש הלכות שלוחין[ שהז^ בעל‬
‫הממון וזה שייך דוקא במתנה אבל במציאה‬
‫דליכא בעל הממון אי אפשר לומר על החצר‬
‫שיזכה לו מתורת שליחות דבעינן שלוחו של‬
‫בעל הממון ולינא וא״כ הוי שליחות שלא‬
‫מ ד ע ת‪ .‬ומשו״ה מוכרח הרנב״ר שם לומר‬
‫דחצר המשתמרת כבי מציאה הוא מ ע עס‬
‫יד אריכתא דמשוס אנן סהדי דניחא לי' נעשה‬
‫יד אריכתא יעו״ש מה שהארכתי בזה ‪ .‬זלפ״ז‬
‫נקל להבין כוונת המרדכי כיון דהקנר‪ s‬ר״ג‬
‫להזקנים את החצר והוי דעת אחרת מקנה‬
‫והוי החצר שלוחו של בעל הממון דעכ״פ‬
‫החצר הוי ממון של ר״ג משו״ה קנו שפיר‬
‫הזקנים המעשר המינח בתוכה אף בלא‬
‫עומד ואין משתמר כמו מתנה ולא דמי‬
‫למציאה‪ .‬וברור בעיני דזה כוונת המרדכי‬
‫וסרה הקושיא שהקשיפי באות ד' ‪ .‬ובזה‬
‫יתורץ לנו קישית הש״ך על הרא״ש שבאות‬
‫ג׳ דהנה הרא״ש בפ״ק דמציעא סי' ל״א‬
‫גבי הא דכתב דחצר שאין משתמרת אם‬
‫אין עומד בצידה במציאה לא קני דאי אפשר‬
‫להיות מ מ מס שליחות דאנן סהדי שאין אדם‬
‫רוצה שיהיו חפיציו ביד שליח שאין משתמר‬
‫בידו אבל במשגה מסכמת דעת המקבל‬
‫בכל מקום שיתנהו הנותן שיזכה לו המקום‬
‫יעו״ש משמע מזה דבחצר המשתמרת גבי‬
‫מציאה מעעס שליחות הוא ולא ס״ל סברת‬
‫הרנב״ר ‪ .‬וכן הוכחתי במערכה דחצר באות‬
‫י״ז ‪ .‬אלא דלכאורה דברי הרא״ש הללו אינם‬
‫מובנים וצריכים ביאור כיון שכתב הרא״ש‬
‫דבמציאה אי י פשר להיות מכיעס שליחות‬
‫משוס דאנן סהדי שאין אדם רוצה פיהיו‬
‫חפיציו ביד שליח שאין משתמר בידו מה‬
‫ד‬ ‫טעס שנאמר במתנה שמסכים המקבל‬
‫|נ>‬ ‫ומתרצה בכל מקום שיתנהו הנותן ‪ .‬וכי בשביל‬
‫‪:‬ל‬ ‫שיש ניתן יהי׳ משתמר מחמת זה למקבל?‬
‫יר‬ ‫אלא ברור לענ״ד דכוונת הרא״ש הוא כך‬
‫דבשלמא במתנה משו״ה מתרצה המקבל‬
‫לזכות אף במקום שאין משתמר משוס דכל‬
‫זמן‬
‫שדה‬ ‫‪14‬‬
‫דאמרינן בס״פ אין בין המודר הפקר לא‬
‫הוי כמתנה ונפיק תיכן! מרשות בעלים קורס‬
‫שיבואו לידי הזוכים מכל מקום חשוב‬
‫לעת אחרת מקנה כיון דהוי הפקר מדעת‬
‫ומשו״ה מהני בהפקר זה אף ברץ אחריהן\‬
‫ואינו מגיען ולא הד כמציאה דבעינן רץ‬
‫אחריהן ומגיען‪] .‬וגפי ש לשי;ית הרמב״ם‬
‫בפ״ב דנדרים דהפקר הוא מעעס נדר ואסור‬
‫לחזור בו משוס לא יחל דברו כמבואר‬
‫באחרונים ‪ .‬מבואר מדבריו דלא נפיק לגמרי‬
‫מרשות בעלים רק לענין זה שלא יוכל לחזור‬
‫בז משוס לא יחל דברו[ • ובזה נלענ״ד לומר‬
‫פירוש חדש בדברי רב פפא דהוא אתי‬
‫לתרוצי קושיא דרבא על ההוא מרבנן‬
‫שהקשה וכי לא הי' להם סודר כו' הכי נמי‬
‫עו״ה א״מ לקנות אג״ק ולא הוי שם‬
‫בעלים עלי' והוי קנין גרוע משום דבקנין‬
‫אגב אזלינן בתר דעת המקנה כדברי השמה‬
‫מקובלת לפי הכוונה אשר ביארתי באות‬
‫ה קו ד ס‪ .‬ובא רב פפא וחידש לנו דמהני‬
‫קנין אגב בהפקר מדעת ולא הוי הפקר זה‬
‫כהפקר דממילא דהיינו מציאה או מחזיק‬
‫בנכסי הגר שמת ואין לו יורשיס ‪ .‬ומעתה‬
‫סרה בזה קושית האחרונים על הרי״ף‬
‫זהרמב״ס שהבאתי באות א' ‪ .‬ודברי בעל‬
‫העימור נמי ניחא משום דספוקי מספקא‬
‫לי' בתירוצא דר"פ אהייא קאי אי על קנין‬
‫חצר כפי' רש״י וסייעתו או כהפירוש החדש‬
‫שכתבתי לשימת הרי״ף והרמב״ם ‪ .‬משו״ה‬
‫אזיל הכא לחומרא באות שכירות דבשכירות‬
‫לחודי' לא קנה בלא אגב משוס דאפשר‬
‫לפרש עובדא דר״ג וזקנים בתירוצא דר״פ‬
‫כפי' הרי״ף והרמב״ס וא"כ לא מוכח מידי‬
‫דמהני במתנה בלא משתמר ובלא עומד ‪.‬‬
‫ואזיל נמי לחימרא דפוסק דאין מו״ה נקנית‬
‫בחליפין או אג ״ ק‪ .‬משוס דאפשר לפרש‬
‫פירוצא דר״פ כפי' רש״י וסייעתו דלא מיירי‬
‫עובדא דזקניס בדין קנין אגב אלא מדין חצר ‪:‬‬
‫י [ ונ ^ א ר עלינו עדיין לתרץ שני הקושיות‬
‫שהבאתי באות ג' ד' בהקדם דברי‬
‫הרנב״ר שהובא בנמוק״י בסוגיא דחצר בד״ה‬
‫יזחצר המשתמרת דלא בעינן שיהא עומד בצד‬
‫‪14‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫ח‬ ‫אברהם‬
‫ומהר בזה קרן אגב משום מ קר א על שם‬
‫המקנה הלוא לא נקרא מקנה אלא כפי‬
‫הערך מו״ה שיש לו בו ושאר התבואה הוי‬
‫הפקר דממילא דלא מהני בי' קרן אגב ‪:‬‬
‫אולם ד ב א מ ת ל ק״ ט בין ל ש ט ת‬ ‫יב[‬
‫הרי״ף והרמב״ם בין לשעת הרא״ש‬
‫דאע״ג שכתבו התוס' בסוגיא דשקפו כהן‬
‫דאך למ״ד עו״ה ממון אינו יכול לתובעו אלא‬
‫בערך עו״ה שיש לו בו זה דוקא לתבוע את‬
‫התופס שפיר כתבו זה דבשאר התבואה זולת‬
‫העו״ה כיון דסוף סוף הי' נותן לכהן ואינו יכול‬
‫לעכבו לעצמו לאו דידי' נינהו אבל לענין הפקר‬
‫מדעת שיהי' נקרא רעת אחרת מקנה כיון שאינו‬
‫מבורר מקצת התבואה בערך עו״ה לבד ושאר‬
‫התבואה לבד רק נבלל יחד ‪ .‬והעו״ה כבר‬
‫הוכחנו דנקרא דעת אחרת מקנה אף אי נאמר‬
‫עו״ה אינה ממון ‪ .‬ומפני זה נקרא ממילא דעת‬
‫אחרת מקנה לענין זה שיועיל קרן אגב על‬
‫כל המעשר כיון שנבלל ומעורב יחד ומתורץ‬
‫שפיר שעת הר״ף והר מב״ ם‪ .‬ודעת הרא״ש‬
‫נמי ניחא בדרך זה כיון דבערך עו״ה שייך‬
‫דעת אחרת מקנה שיקנה אותס בתורת חצר‬
‫דהא כיון דס״ל להרא״ש עו״ה ממון הוי שייכא‬
‫שפיר סב ר ת הרא״ש דמסכים ומרוצה המקבל‬
‫שיזכה לו חצירו כדי להוציא זה מרשות בעלים‬
‫כמו שביארתי למעלה כוונת הרא״ש מפני זה‬
‫ממילא נחשב דעת אחרת מקנה בכל המעשר‬
‫כיון שנבלל ומעורב יחד‪ .‬המורם מדברינו‬
‫דרש״י ותוס' והרא״ש מפרשי דברי רב פפא‬
‫על קנין חצר ג ס המרדכי סובר פירוש זה ‪.‬‬
‫והרי״ף והרמב״ס מפרשי על קנין א ג ב‪.‬‬
‫והבעל העיעור ספוקי מספקא לי' בפירושא‬
‫דתירוצא דר״ס‪ .‬ג ס עולה מדברינו דהרי״ף‬
‫והרמב״ס והרא״ש סובריס דהפקר מדעת‬
‫נקרא דעת אחרת מקנה ושייך בי' קנין אגב‬
‫אבל המרדכי איט סובר כן כדמוכח מהקושיא‬
‫שלו שהקשה היכי הוי דעת אחרת כיון‬
‫דעו״ה אינה ממק ‪ .‬ו ק מוכח מדברי התוס׳‬
‫דף י״ב ע״א ד״ה דצא בפתח אחר מהא‬
‫שכתבו דלא גרסי' ואפקרי' דסוברים כהמרדכי‬
‫דהפקר מדעת‪.‬ל א ני^־י דעת אחרת מ קנ ה‪:‬‬
‫ד ר כינו י ס ת ע ר עליט‬ ‫א מנ ם לפי‬
‫לשעת המרדכי דסובר‬ ‫חזקה‬ ‫קושיא‬
‫דהפקר‬
‫מערכה א‬ ‫שדה‬
‫זמן שלא יזכה יהי' עדיין הדבר ברכות הנותן‬
‫נפיק מרשותו‪ .‬וכדאמרינן בס״פ אין‬
‫בין המודר דמתנה לא נפיק מרשות נותן‬
‫מד דאתי לרשות זוכה ומחמת זה מרוצה‬
‫המקבל על איזה מקום שיהי׳ כדי להוציא‬
‫הדבר מרשות הנותן ‪ .‬משא״כ במציאה דליכא‬
‫למימר הכי ‪ .‬ובהפקר אף מדעת מבואר שס‬
‫בפ' אין בין המודר דלא הוי כמתנה ונפיק‬
‫תיכף מרשות הבעלים ‪ .‬משו״ה הש״ם במס׳‬
‫קדושין דייק שפיר מעובדא דר״ג וזקנים דהוי‬
‫נקנין אגב דאף דר' יהושע ס״ל עו״ה א׳'מ‬
‫והוי הפקר והפקר אין נקנה באגב שאני‬
‫הכא דהפקר מדעת שאני דהוי דעת אחרת‬
‫מקנה והוי לענין זה שם בעליס עליו להיות‬
‫נקנה הקרקע והתבואה בבת אחת ‪ .‬דאי‬
‫אמרינן דעובדא דר״ג וזקנים איירי בתורת‬
‫חצר יקשת קושית ר' אבא וכי ר״י ור״ע בצד‬
‫שדהו של ר״ג היו עומדין מאי אמרת דעת‬
‫אחרת מקנה שאני ליתא דמה בכך דהוי דעת‬
‫אחרת הא חצר משום שליחות אתינן לה‬
‫ושליחות גרוע הוי הכא כמו שכתב הרא״ש‬
‫דאנן סהדי שאין אדם רוצה שיהיו חפציו ביד‬
‫שליח שאין משתמר בידו דכיון דעו״ה אינה‬
‫ממון ]כמו שסובר ר' יהושע שהוא ממנין‬
‫הזקנים[ לא דמי למתנה ומשו״ה הש״ם‬
‫הקחשין מוכיח בהכרח דעובדא דר״ג וזקנים‬
‫מיירי בדין קנין אגב ‪ .‬אולס לענין דינא‬
‫דסובר הרא״ש בפ״ב דקדושין דעו״ה ממון‬
‫שפיר מצינן למימר דאיירי בתורת חצר ומעעס‬
‫י ע ת אחרת מקנה דדמי למתנה כיון דיש‬
‫^מליס והד להחצר שליחות מעלי' ומתורץ‬
‫קושית הש״ך על הרא״ש ‪:‬‬ ‫׳‬
‫א [ ועדיין אינו מרווח לן דיקשה לן‬
‫קישית הקצה״ח דאף אי נאמר עו״ה‬
‫מ^ה אינו אלא בערך עו״ה שיש לו בו ולא‬
‫י ףי וא"כ איך מצינו למימר לפי האמת‬
‫‪-‬שמת הרא״ש בתורת חצר משוס דעת‬
‫יקרת מקנה ויש בעלים הלוא אין בעלים‬
‫!לא בערך עו״ה‪ .‬וקושיא זו יקשה נמי‬
‫י ר מו שיישבט באות מ' קושית האחרורם‬
‫נל הרי^ף והרמב״ס דתר הקושיות במה‬
‫יג(‬ ‫חידשנו הפירוש החדש בדברי רב פפא דכיון‬
‫־וי הפקר מדעת הוי דעת אחרת מקנה‬
‫‪15‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה א‬ ‫ש ד ה‬

‫גריעי ‪ .‬ומעתה־ נאמר דס״ל להמרדט ] טיני ד‬ ‫לא מיקרי דטת אחרת מחנה‬ ‫] ״ חי‬
‫ג ס סיגר ‪ 0P‬יטי״ה קיי״ל אינו ממון יא״כ‬
‫על מהר״ס ב״ר ברוך שהביא ה מ רוני נשמו!’‬
‫^ ^ ר ״ סיגי אי קיי מן;‪;;;:‬‬
‫וחילוק הדיגיס שבין קגץ אגב לקנין חצר הטי׳‬
‫״ ל מי ס אינה ממון בשלמא לחרב בעל‬
‫בחילוק העניניס שבין קגין אגב לקנין חצר •‬
‫והוא ובעלמא מפני שיש הבדל ענץ מצר‬ ‫יהפי‪,‬ר נקנה נ אנ ב ניחא‪.‬‬
‫קריאת שמות הקנינים כפי מה שביארתי באוי*־‬ ‫נ‪-‬ונה היא להקצה״ח מדברי‬ ‫__■י א‬
‫המרדכי‬
‫]ח[ ‪ .‬מחמת זה יש הבדל בין הוינים דבקנז‬ ‫‪ . .‬ומהתימא טליו שהביא 'ממרחה‬
‫ממרחה‬
‫תצר צריך להיות משתמר או עומד בצרי‬ ‫גזצן פ׳ הגוזלבתרא‬ ‫ולא ר ‪ -‬״ ‪ -‬״ ־ ׳‬
‫וכדומה ‪ .‬ובקנין אגב צריך לומר זיל קני אג^'‬ ‫׳ >י ׳‪-‬שקיל וערי בהם ‪.‬‬
‫ולא בעינן צבורין וכדומה אבל הכא בעוברא‘‬ ‫^ ל ^ ״ י ל י ״ ר י מי כאן לא חקר בעל‬
‫קצה ח חלא במחזיח בנכסי‬
‫דד״ג וזקנים אין נפקותא אצלינו בין וין קי^'‬ ‫והי'‬
‫— הגר שמת ״ \‬ ‫י‬ ‫ב ת ד ח י‪.‬״;‬
‫אגב לקנין חצר ונקעינן הקולות מתרווייהו ולה׳‬ ‫שגס בהקרקע לא הי׳ דעת‬ ‫>‬
‫בעינן דעת ‪-‬אחרת מקנה בהמעשר כמו גקנ'‪1‬‬ ‫חח׳רל מקנה אבל בעובדא דר״ג הוי עכ״פ‬
‫אגב בעלמא גם לא בעינן שיהא חצר המשתמי‘‬ ‫^ ׳ דעת אחרת מקנה כמו שתירץ המרדכי‬
‫כמו בקנין חצר דעלמא כיון שגס הקרקעי‬ ‫^ ח ט דהא תירוץ זה אינו מיבן ורק כוונת‬
‫שמונח שם תבואת המעשר הקנה להם ר״ג׳‪:‬‬ ‫י רוץ הוא עפ״י דברי הרנב״ר דכיון דבחצר‬
‫להזקגיס יחד יש לנו הברירה לומר או כההו^‬ ‫אחרת מקנה הוי שליחות מעלי'‬ ‫^‬
‫מרבנן שפי' עובדא דא כסוגיא וקדושין אי'‬ ‫ויא שטיחות של בעל הממון וזה עולה אי‬
‫כר' אבא דסובר ראיירי בתורת חצר ‪ .‬ובא;‪,‬‬ ‫חמרינן בעובדא דר״ג וזקנים ואיירי בתורת‬
‫רב פפא לפרש עובדא דר״ג וזקנים בשני‬ ‫כמי שהבאתי לעיל באות ]יו״ד[ אבל‬
‫הקטנים קנין אגב וחצר כיון שאין נפקותא בין‬ ‫חי צימח ואיירי בקצין אגב כסוגיא דקדושין‬
‫הדינים מחמת שאפילו אס נאמר שכוונתם היתה‬ ‫טתא לתירוצא דר״פ דבשלמא להרי״ך‬
‫בתורת חצר לא דמי זה לשאר חצר משוס שגם‪5‬‬ ‫והרמב״ס כתבתי למעלה ו ה ם מפרשים‬
‫החצר לא הי' להזקניס מקודם רק עתה יחד עכן>‬ ‫תירוצא דר״פ בקצין אגב מניעם הפקר מדעת‬
‫המעשר ‪ .‬ואחרי הדברים יאיר כנוגה כוונו‬ ‫דהוי כדעת אחרת מקצה ‪ .‬אבל לדעת המרדכי‬
‫המרדכי בתירוצו על קושיתו שהבאתי ‪j)h‬‬ ‫דס״ל דלא הוי כדעת אחרת מקנה קשה •*‬
‫]ד[ כיון שיש דעת אחרת מקנה בהחצר כוונת‪,‬‬ ‫י ף [ ו כ די ל ה בין ד ע ת ק דו שי ם רבינו‬
‫שגס החצר נתהווה להם עתה לא איכפת לז‬ ‫המרדכי ובפרע שהביא זאת מרבו‬
‫במה שאינו דעת אחרת בהמעשר כיון שיש ;‪j‬‬ ‫מהר״ם ב״ר ברוך אשר הוא רבן של ישראל‬
‫קנין חצר וגס לא איכפת לן במה שאינו משחת‬ ‫ובאורו כראה אור נלענ״ד שהוא מפרש דרב‬
‫כיון שיש צמי קצין אגב ‪ .‬ולא צריכיצן השת‬ ‫פפא בא להשמיענו דעובדא דר״ג וזקנים‬
‫לדחוקי ולפרש דברי המררכי לתלותם בדב‬ ‫משני הקנינים קנין אגב וקנין חצר‬‫;‪ jpr‬כלול ‪V‬״’‬
‫הרצב׳׳ר דבסשעות ני ח א‪:‬‬ ‫והוא עפ״י מה שביארתי באות ]ח[ ההבדל‬
‫ט‪ [1‬וכיון שזכינו לזה נדחה נמי ראיו׳‬ ‫בין קנין אגב לקנין חצר דבקנין אגב צקרא‬
‫הקצה״ח ]על דינו שהבאתי למעל‬ ‫על שם המקנה ג ס נעשה בבה אחת על‬
‫בשמו[ מהא דפ' הגוזל בתרא בפלוגתא ‪..‬‬ ‫הקרק ע והמעלטלין יחד משא״כ בקצין חצר‬
‫אליעזר ורבנן אי קרקע נגזלת אי לא והדתני‬ ‫דנקרא על שם הקוצה כמאמרם בעלמא‬
‫הגוזל את הפרה ושעפה נ הר חייב להע‪.‬‬ ‫חצירו של אדם קוצה לו גס לא שייך לומר‬
‫לו פרה דברי ר״א וחכמים אומרים אוו‬ ‫שנתהמ לו לזוכה בבת אחת החצר והמעלעלין‬
‫לו הרי שלך לפניך התם כמאי קמיפ׳‬ ‫ר ק כיון שיש לו חצר והוצח שם איזה דבר‬
‫הפקר או מתנה קוצה לו החצר את החפצים‬
‫אמר רב פפא הבמ״ע כגון שגזל כדה מחב׳‬
‫המוצתים בו ‪ .‬ובזה ביארתי דברי השמ״ק ג מה‬
‫והיתה פרה רבוצה בו ושטפה נהר ור'‬
‫שכתב מפצי שחין קציציס אלו חשיבי אלא‬
‫לטעמי׳ ורכק לטעמייהו יכתב רש״י ז״ל פר‬
‫‪16‬‬ ‫‪1‬‬
‫רבוצה‬
‫ט ‪17‬‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה א‬ ‫שדה‬
‫רבוצה כו׳ וגזלן לא משכה והד כקרקעות וא״ת והלוא התבואה היתה בביתו של ר״ג‬
‫ולר״א דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמה כו' וביתו של ר״ג הי' משתמר וי״ל דלגבי‬
‫לשלם דמעלעלין נקנין אגב קרקע זקנים לא הי' משתמר שלא הי' הפסק בין‬ ‫וחייב‬
‫ולרבנן לא קנה שדה ולא פרה שבה עכ״ל תבואתו לתבואתן עכ״ל למה כתבו הך שלא‬
‫והתם גבי גזלן ליכא דעת אחרת מקנה הי' הפ סק כו' ובאמת התום' בנימין פ' הזורק‬
‫ואפ״ה נקע רש״י קנץ אג ב‪ .‬אולם לפמ״ש לא כתבו זאת ואלולי דמסתפינא הייתי אומר‬
‫דחסר תיבת ועוד שלא הי' הפסק כו' ושני‬ ‫באות הקודם דהיכא דהחצר נקנה לו בעת‬
‫טעמים הס וצע״ג — אחר זמן רב הקרה ד'‬ ‫קניית הממלמלין אין נפקותא אצלינו בקריאת‬
‫השמות אס מננין בשם קנין חצר או בשם אגב ‪ .‬לפני ס' באר יצחק להגאון המפורסם מו״ה‬
‫ומשו״ה נקע רש״י שם בלישני' קנין אגב להורות יצחק אלחנן אב״ד דק״ק קאוונא זצ״ל וראיתי‬
‫לן זה דקנין חצר דהתס לא הוי כבעלמא ‪ .‬ובפרע שהוא הוכיח ברב כחו כדברי הקצה״ח ואזרתי‬
‫דהתס בהגוזל רב פפא הוא דקאמר לה כגבר חלצי לעבור על כל בתרי אמריו‪.‬‬
‫והוא אזיל לשמתי' בב״מ י״א ע״ב ‪ .‬ג ס הראי' ולעיין בהם כיד ד' הטובה עלי ולהשיב עליהם‬
‫כפי אשר תעלה מצודתי והבוחר יבחר ‪:‬‬ ‫שהביא הקצה״ח מהרשב״א בחדושיו על מס'‬
‫י ח [ מ ה ש ל מ ד ה כוונ ה בדברי הר״ן‬ ‫ב״ק כבר דחה הרב בעל הנתיבות דמשו״ה‬
‫דמס' קדושין על הא דאמר רבא בדן{‬ ‫המחזיק בקרקע קנה השטר דשמרא אפסרא‬
‫כ״ז ל״ש אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא‬ ‫דארעא היא ‪:‬‬
‫ט ז ז ועל פי ה כוונ ה בדברי המרדכי באות נתן דמי כולן לא קנה רק כנגד מעותיו ופי'‬
‫]יד[ נתחדש לנו תירוץ אחר על סתירת הר״ן דזה קאי על קנין אג״ק והטעם משוס‬
‫דאג״ק הוי זביני ריעי וכן מכר עשר שדות‬ ‫דברי בעל העיטור והוא דהבעל העיטור נמי‬
‫מפרש דברי רב פפא כהמרדכי דעובדא ג״כ הוי זביני ריעי יעו״ש וכן פירש״י שם‬
‫דר״ג וזקנים הי' בשני קנינים קנין אגב וקנין והא דתניא כוותי' דרבא מהברייתא דמכר‬
‫חצר‪ .‬ומש״ה כתב הבעל העיטור באות לו עשר שדות בעשר מדינות דמיירי בקנין‬
‫שכירות דבשכירות לחודי׳ ובלא אגב לא קנה חזקה לפי שטה זו מוכרחין אנו לומר‬
‫דסובר לדינא כשינויא דרב פפא א״כ אינו בכוונת הש״ס דמטלטלין אג״ק דומה לעשר‬
‫מוכרח מעובדא דר״ג וזקנים ששכירות לחודי' שדות כעשר מדינות ‪ .‬ולפי שטה זו ממילא‬
‫יהי' מועיל ‪ .‬ושפיר כתב נמי באות קנין דאין מוכרח דבהפקר אינו מועיל קנין אגב דאי‬
‫טו״ה נקנית באגב או בחליפין משום דאינו נימא מועיל אינו מובן התניא כוותי' דיש‬
‫מוכרח לאוקמי עובדא דר״ג באגב לחודא‪ :‬לדחות הראי׳ זו ולומר דהפקר יוכיח ‪ .‬דעשר‬
‫יץ[ ה עו ל ה מ כ ל ה מ ק ו ב ץ נידון דינו של שדות בעשר מדינות אינו מועיל ומטלטלים‬
‫מועיל בהפקר ‪ .‬וכמו דלענין הפקר‬ ‫י הקצה״ח שחקר אי הפקר נקנה באגב אג״ק‬
‫דמטלטלין אג״ק עדיפי מעשר שדות‬ ‫לדברינו כך הוא בהפקר מדעת לשטת הרי״ץ! חזינן‬
‫והרמב״ס דסובריס דהוי כדעת אחרת מקנה בעשר מדינות כמו כן נוכל לומר לענין‬
‫עדיפי‬ ‫מועיל קנין אגב ‪• .‬וכן לדעת הרא״ש רגרס שחקר רבא אםלא נתן לו דמי כולן‬
‫ואפקרי' גבי בעיא דזרק ארנקי אבל בהפקר נמי מטלטלין אג״ק מעשר שדות כ ^ ר‬
‫ממילא לא ‪ .‬ולרעת המרדכי אך בהפקר מדינות ‪ .‬ובאופן זה לא נימא דקנין אג״ק‬
‫דממילא מועיל קנין אגב ובתנאי אם יש דעת הוי זביני ריעי ואדרבה כיון דחזינן דעדיפי‬
‫אחרת מקנה בהחצר ‪ .‬אבל במחזיק בנכסי הגר קנין אג״ק מעשר שרות בעשר מדינות מיקרי‬
‫שמת בלא יורשים והי' בתוכם מטלטלין כגוונא זבינא חשיבא ‪ .‬גם לפי שטת הרי״ך והרמב״ס‬
‫והרא״ש דגרסי קורס מימרא דרבא ‪ .‬אמר‬ ‫שחקר הקצה״ח דהוי הפקר ד מ מי ^ בין‬
‫בקרקע בין במטלטלין לא מהני —ודוק בכל שמואל מכר לו עשרשדות כעשר מדינות‬
‫זה —ובהאי ענינא דעובדא דר״ג תמוהין לי ומפרשי דרבא קאי על מימרא דשמואל דמכר‬
‫דברי התוס' שס בד״ה וכי בצר שדהו שהקשו לו עשר שדות כו' וע״ז מייתי תניא מותי'‬
‫דרגא‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫כי ת‬
 ‫אברהם‬ ‫'‬ ‫מערכה א‬
‫שרה‬
‫ימאנפש־וה‪-‬ולפ^^לאמינחדבסמלמל‪.‬‬
‫גקנץ מטלטלין אג״ק ושרה שבמדינה זו אגג‬
‫וטיל ‪ 6‬ס ל ‪ 6‬נתז דמי לוליו ץייד־‬
‫יטכל‬ ‫‪t‬‬ ‫‪,‬‬
‫שדה שבמדינה א ח ר ת‪ .‬שהרי אחר שהביא‬
‫הר״ן שם דברי האלפסי והרמב״ס כתב ומ״מ‬ ‫לימי שפיי ומהר ג״פלפליי! אנ״ק אד ’אם‬
‫מדאמרינן סתמא כו׳ משמע להדיא דאפילו‬ ‫לא ״ ! ‪ .‬י ״ ' ־יל!• ילא א ‪4‬נן לפי ^‪ 1‬ה ;‬
‫לשטת הרי״ף והרמב״ס נוכל לומר כן ‪ .‬ג ס‬ ‫יפט‪-‬פלי! אנ״ק מי יניני ריעי דאדרבה כ>וז‬
‫הסברא הפשוטה מחייבת לומר כן ‪ .‬וזה דלא‬ ‫אס לא נ ק ימי ‪L ; ; 1‬‬
‫זג נא חש נ א ‪ .‬והא דכתג הר״■ ך ״‪',‬‬
‫כס׳ בא׳׳י הנ״ל שהחליט בפשיטות דלשטת‬
‫הרי״ף והרמב״ס עולה הדין במטלטלי! אג״ק‬ ‫י’ ״’ יסי י ק לפי שטחו‬
‫מהני בלא נתן דמי כולן ‪ .‬גם בטשעח״מ לא‬ ‫״’ ״י א י י נ א טל מטלטלין אנ״ק כפירש״י ‪.‬‬
‫זהו תורן‪ 1‬ד‪3‬רי‬
‫נזכר מזה בוס רמז דלשטת הרי״ף ורמב״ם‬ ‫הרכ המחכר ‪ 3‬ס' בא״י‬
‫ורא״ש מהני במטלטין חג״ק בלא נתן דמי כולן ‪:‬‬ ‫בהוכחה זו ‪:‬‬
‫גם מ ה ש נ ת ב ה ר ב בס׳ בא״י‬ ‫כ[‬ ‫ואני ה צ עי ר עיינתי ביב ר הר״ן‬ ‫יט[‬
‫להוכיח דקנין אג״ק הוא קנין חשוב‬ ‫הללו ורחיילי שלא תלה הך דזביני ריטי‬
‫מהא דאמר הש״ס בב״ב דף ס״ג אגב שאני‬ ‫מת רש י וגישתו ‪ .‬זכל מעיין בדברי הר״ן‬
‫דהא מטבע אינו נקנה בחליפין ונקנה באגב ‪.‬‬ ‫י א * להייא ו מ ה שכתב הר״ן דמטלשלץ‬
‫גם שטת הרמב״ס בה׳ מכירה דשטר נקנה‬ ‫״ג ‪ P‬י־י זב־נ• ריעי הוא מצר עצמותו‬
‫אג״ק בלא כתיבה ומסירה וכן פי׳ הרא״ש‬ ‫^ קכן גופו‪ .‬רזה לשוט של הר״ן שס‬
‫שס לשטת הרי״ף דס״ל כהרמב״ס א״כ מוכח‬ ‫ומדברי הרג אלפשי ז״ל נראה דרבא לא‬
‫מדבריהם דאג״ק הוי קנין חשוב יופר‬ ‫קאי אממלמלין הניקנין ע ס הקרקעות אלא‬
‫ממשיכה והגבהה דהא חזינן דשטר לא נקנה‬ ‫חקי^קעות גופייהו וכן הרמב״ס ז״ל הביא‬
‫במשיכה והגבהה לבדו אלא צריך כתיבה‬ ‫‪ 3‬פ ח מהלכות מכירה גבי קרקעות ובפ״ז‬
‫להמשיכה ‪ .‬ואלו באג״ק נקנה שטר בלא‬ ‫מהנכות מכירה שכתב דין הממלמלין הניקנין‬
‫כתיבה כלל אלמא דכח הקנין דאג״ק אליס‬ ‫ע ס הקרקעות לא הזכיר כלל נתן לו רמי‬
‫ביותר מקנין משיכה והגבהה ‪ .‬וגם להחולקיס‬ ‫ט ק והיא תימא אולי גרסא אחרת להם ‪.‬‬
‫שם וס״ל דבעי כתיבה ואג״ק כהכרעת‬ ‫‪ 1‬מ מ מדאמרינן סתמא אבל לא נתן לו דמי‬
‫הש״ך בח״מ סי׳ ס״ו סעיה יו״ד ס״ק כ״ז‬ ‫לא קנה אלא כנגד מעותיו משמע אע״ג‬
‫מוכח ג״כ מדבריהם דחג^׳ק איני קנין‬ ‫י^א עייל ונפיק אזוזי דאע״ג דבקנין חזקה‬
‫גרוע וכמו״ש התוס׳ בב״ב ד״ה נקנה כו׳‬ ‫קונה הכל בלא דמים כלל כל היכא דלא עייל‬
‫דהמקשה הי׳ סובר דאגב הוי קנין גרוע ‪.‬‬ ‫ונפיק ובכסף קונה מיהא במקצת דמים‬
‫ומשני דאגב שאני דלא הוי קנין גרוע‬ ‫כדמוכחא ההיא דהשוכר את האומנין שכתבתי‬
‫ומשום דחשיב ואליס אגב כמסירה גמורה‬ ‫למעלה ‪ .‬החס הוא לפי שהוא קונה גון‪1‬‬
‫ולפ״ז ראוי לומר כמו דמשיכה מהני בהפקר‬ ‫הדבר מצד עצמו בין בכסף בין בחזקה ‪.‬‬
‫ה״ה קנין אגב מהני לקנות בהפקר דהא כתב‬ ‫אבל הכא שקונה דבר אחר בחבירו כממלמלין‬
‫הש״ך שס דאגב ומשיכה דמיין להדדי‪.‬‬ ‫אג״ק ושדה שבמדינה זו אגב שדה שבמדינה‬
‫בא״י‬ ‫גם לפי זה גתחכט הרב בעל‬ ‫אחרת כיון דהקנאה ריעא היא אע״ג דלא‬
‫בדעת הטור דסובר בח״מ סי' ס״ו דאגב‬ ‫ע^ל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו‬
‫גרע ממשיכה דגשטרות אינו יכול להקנות רק‬ ‫מכ״ל הרי להדיא דהא דקנין אג״ק הקנאה‬
‫ע״י מסירה וכתיבה אבל אגב וכתיבה אינו‬ ‫ריעא הד הוא מצד עצמותו‪ .‬מחמת שקונה‬
‫מועיל‪ .‬וא"כ קשה כיון דפסק בסי' ר״ב‬ ‫דבר אחר בחבירו דהיינו המעלכזלין אג״ק ‪.‬‬
‫דלא בעינן נתן דמי נולן בחג״ק ‪ .‬א״כ מנלי׳‬ ‫ועוד מוכח מדברי הר״ן הללו שאף לגי'‬
‫הרי״ף והרמב״ם שנראה דרבא לא קאי‬
‫^ט?א ייעא דלא יועיל הקגאתו‬
‫בשטיות והעלה כל״ע ‪ .‬עוד נתקשה בעל‬ ‫אמעלעלין הניקנין אג״ק מ״מ מצד הסברא‬
‫גופא דחזינן שהקנאה ריעא היא רחוי להיות‬
‫גא״י לנ ט ת הפיסקיס דגס בצבורין בעי‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫אמירת‬
‫י ‪19‬‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה א‬
‫ח׳ דקנין אג״ק הוי קטן גרוע ‪ .‬והייכו נמי‬
‫מצד עצמותו‪ .‬כיון רזה הקטן נמשך על‬
‫שס המקנה וכאן אך למ״ר ט״וה ממון אינו‬
‫ממון גמור שיהי' יחול שם הבעלים עליו ‪.‬‬
‫וכן קנין חליפין כיון שנקרא על שס המקנה‬
‫ומיוחס אליו צריך שיהי' הדבר שנעשה ע״ז‬
‫הקטן ממון גמור שיחול שם בעליו עליו‬
‫לאפוקי בממון תרומה ומעשר שאינו ממון‬
‫גמור רק עו״ה אך למ״ד עו״ה ממון אין‬
‫ראוי לחול ע״ז קנין חליפין ‪ .‬ואך לפי מה‬
‫שתירצתי דעת הרי״ך והרמב״ם באות ט'‬
‫דהא דסברי כתירוצא דההוא מרבק אך‬
‫דסברי טו״ה א״מ משוס דסברי סברת‬
‫הנמק״י גבי זרק ארנקי דבהפקר מרעת‬
‫מיקרי דעת אחרת מקנה אבל בחקירת‬
‫הקצה״ח בגר שמת ואין לו יורשים דהוי‬
‫הפקר ממילא ודאי בקנין אג״ק לא מהני ‪.‬‬
‫כיון דצריך שם הבעלים ונמשך הקנין אל‬
‫המקנה ומיוחס אליו כדאמרינן ר״ג מטלטלי‬
‫אגב מקרקעי הקנה ל ה ם‪ .‬ולא נקט ר׳‬
‫יהושע ור״ע מטלטלי אג״ק קנו ‪ .‬ועוד קשיא‬
‫לי לדברי הקצה״ח והכא״י שתירצו בדעת‬
‫הרמב״ס דסובר בצבורין לא בעינן האמירה זיל‬
‫קני אג״ק וכתבו הגדולים הללו דדעת הרמב״ס‬
‫בצבורין דלא גרע מהפקר דמהט בה קטן אגב‬
‫לסברתם ‪ .‬ובהפקר הא ליתא מי שיאמר זיל‬
‫קט אג״ק ‪ .‬ודלא כהר״ן והה״מ שכתבו‬
‫בדעת הרמב״ס בצבורין הטעם הוא מתורת‬
‫חצר ‪ .‬וע״ז אט תמה כיון דהיכא דלא הוי‬
‫צבורין בעינן האמירה קני אג״ק משוס דזה‬
‫הוי מפרטי דינים שלו ובלא זה אין זה תורת‬
‫קנין אג״ק וא"כ מ״ש דבצבורין לא ליבעי‬
‫האמירה ההיא דזיל הני אג״ק הא זה הוי‬
‫מהפרטי דיניס שלו וזולת זה אין עליו תורת‬
‫קנין אגב ‪ .‬בשלמא לטעם הר״ן והה״מ ניחא‬
‫שפיר דבאמת אין עליו תורת קנין אג״ק רק‬
‫תורת קנין חצר כיון דצבורין בתוכה ‪ .‬אבל‬
‫להקצה״ח והבא״י קשה ‪ .‬ג ס קשה לי על‬
‫הרב בא״י לפי דרכו לא הי' לו לטרוח‬
‫ולהביא ממרחק לחמו להוכיח דקטן אג״ק‬
‫עדיך משאר קנין באיזה דין הלא ממקומו‬
‫מוכח דתא חזינן לשיטת הרי״ף ורמב״ם‬
‫בסוגיא דחצר במעשה דר״ג וזקנים דלא‬
‫ס״ל‬
‫שדה‬
‫אמירת קני אג״ק א״כ בהפקר דלא שייך‬
‫אמירה הנ״ל אינו מועיל לקנות בהפקר‬
‫אג״ק ‪ .‬וזה אין להקשות להסובריס כן לפי‬
‫מה שנתבאר דאי״ק חשוב ככל הקניטס א"כ‬
‫מדוע בכל הקטנים א״צ לומר בפ־ו שיקנה‬
‫אגב אותו קטן ‪ .‬ובמשך בפניו א״צ לומר‬
‫לך חזק וקני ‪ .‬משום די״ל בזה דהא אמירה‬
‫הנ״ל למדו מפסוק ויתן להם מתנות ע ם‬
‫ערים בצורות כמ״ש הלבוש בםי׳ ר״ב והובא‬
‫במ״ז שס א״כ כמו דבעינן בחליפין מנא‬
‫דכשר למיקטא בי׳ ובל״ז אין שם חליפין‬
‫עליו‪ .‬או במשיכה והגבהה בעינן פרטי‬
‫דינים באיזה מקום מועיל המשיכה וההגבהה‬
‫והיכא דליכא פרטי דינים הנ״ל אין שם‬
‫משיכה והגבהה על ץ‪ .‬ה״ה באג״ק הוי‬
‫מפרטי דינים שלו לומר בפיו קני אג ״ ק‪.‬‬
‫ובל״ז אין זה תורת קטן אג״ק ‪ .‬אבל לשטת‬
‫הרמב״ס דבצבוריס לא בעי אמירת קט‬
‫אג״ק ‪ .‬א״כ לפ״ז שפיר גס בהפקר אס‬
‫הס צבורים בתוכה יכול לזכות ע״י אג ״ ק‪.‬‬
‫זהו תורך דברי ס׳ בא״י בסי׳ ד׳ ענך א׳ ‪:‬‬
‫‪ 5‬א [ ו אני בענ״ד לא נראו לי דבריו‬
‫כלל ‪ .‬דיסוד דברי בעל בא׳׳י בענך‬
‫א׳ בנויים לפי הכוונה שלמד בדברי הר״ן‬
‫במ״ש דקנין אגב הוי זבינא או ההנאה ריעא‬
‫דהריעותא לא הוי מצד עצמותו של קנין רק‬
‫בהדין ‪ .‬דהיינו אס ח׳ינן דקנין אג״ק עדיך‬
‫בדין אחד משאר קטנים לא מקרי הקנאה‬
‫ריעא ואדרבה מיקרי הקנאה חשיבא ‪ .‬ואט‬
‫כבר הבאתי באות י״ט דברי הר״ן והוכחתי‬
‫■בבירור דהריעותא היא מצד עצמותו של קנין‬
‫לפי מה שהדעת נוטה והסברא הפשוטה‬
‫לפי עצם הקנין ‪ .‬דהיינו לעטן החקירה אי‬
‫בעינן שיתן לו דמי כולן ‪ .‬הסברא נותנת‬
‫לומר כיון דאג״ק הוא קונה דבר אחר‬
‫בחבירו ולא דמי בזה לשאר קנינים שהוא קונה‬
‫גוך הדבר מצד עצמו ‪ .‬וכן בעשר שדות‬
‫בעשר מדינות צריך שיתן לו דמי כולן ‪ .‬וכמו‬
‫ק לענין החקירה אי אמרינן בהפקר קטן‬
‫א ג ״ ק‪ .‬או במעשה דר״ג וזקנים אי נוכל‬
‫לומר כתירוצא דההוא מרבנן דמטלטלי אגב‬
‫מקרקעי הקנה להס שפיר כתב השטה‬
‫■מקובצת לפי הכוונה שכתבתי בדבריו באות‬
‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬

‫אברהם‬ ‫מערכה א‬
‫‪,‬‬
‫שאין‬ ‫והלז ח^ן‬
‫אנן איפכא תנן דגכסים‬ ‫ז׳ והא‬
‫ז'‬
‫אחריות נקנין אגב נכסים שיש להם אחריוה‬
‫משמע דאלו הוי שייך בכהאי גוונא קנין אגב‬
‫הוי ניחא מה דמתקד שת‪ .‬ואי נימא ד ק ת‬
‫אג״ק לא הוי רק מדרבנן איך מהני בקדושין •‬
‫אך זה יש לדחות די״ל דבאמת הייתי‪ .‬אומר‬
‫דהא דמתקדשת באג״ק אינו רק דרבנן ‪ .‬וגם‬
‫מהתם מוכח דאג״ק שייך בהפקר ג״כ ‪ .‬דהא‬
‫הר״ן בנדרים ) ד ל'( ד״ה ואשה נמי כר‬
‫ואני בעניי נא נראה צי דברי הרב בח‬
‫דמה שכתב דשמת התוס' בב״ק דקנין אגב‬
‫הוי מדאורייתא ]גס בס' מחנה אפרים בקנין‬
‫משיכה סי' ב' ובשעה״מ פ״ג מה' מכירה‬
‫הובא ראי' זו[ באמת המעיין בדברי הסום‬
‫דב״ק יראה דליכא שוס משמעות רק על מה‬
‫שכתבו שם מקודם דבאודייתא שהוא מודה■‬
‫על עצמו שיש לו קרקע מהני אעפ״י שאין לו־‬
‫ע״ז כתבו דבפ' הזהב וכו' שאני דהתס בעינן‬
‫דוקא מדאורייתא שיהי' לו ארעא ‪ .‬דאי לית‬
‫לי׳ ארעא לא היו קרוי; מעותיו מדאורייתא‬
‫‪r‬‬ ‫שיוכל לפדות בהן המעשר‬
‫גיכל לימי‬ ‫קנין‬
‫‪I, ,‬‬ ‫מ ד ר ב נ י י י‘‬
‫ממילא יכול לפדות את המעשר שגי ג ם‪.‬‬
‫מדאורייתא דקטן דרבנן מיעיל לאיסורא‬
‫דאורייתא כמוש״ב הפוסקים בשו״ע אה״ע‬
‫סי' כ״ח גבי קדשה במעמד שלשתן ‪ .‬ג ס מה‬
‫שהוכיח מהא דקדושין דף ז' דקנין אג״ק הוי‬
‫גופי'‬ ‫שדחה הוא‬
‫הוא נופי׳‬ ‫מח שדחה‬‫מלבד מה‬
‫דאורייתאא‪ ..‬מלנד‬
‫דאור״ ח‬
‫ה ר אי׳‪ .‬יש לדחות וב א מ ת הוי מלי למימר‬
‫ולישעמיך ‪ .‬או וטדיפא נו־ת קח מי‪,‬‬
‫הש״ם ‪ .‬ג ם מה שהוכיח מהש״ם הזה ואג״ק‬
‫ש״ך בהפקר במחנ״ה זה ייא’ א־ן לי שחר ‪.‬‬
‫דעד כאן לא כתב הר״ן סברא זו דבקדושין‬
‫אשה עושית עצמה להפקר אלא דוקא לענין‬
‫זה להסביר הסברא במה דאמר הש״ס התם‬
‫דאשה כשנתגרשה דומה לפדאוה אחרים וכדי‬
‫לתרץ קושית הראשונים שהקשו שס דאדרבה‬
‫אשה לפדאן הוא דמיא אבל בעיקר הענין‬
‫ודאי ג ס הר״ן לא נתכוין לומר ראשה‬
‫בקדושין‬
‫‪20‬‬
‫של ה‬
‫ס״ל תירוצא דרב פפא לפרש ב תוי ס חצי‬
‫רק כתירוץ ההוא מרבנן דמכולמלי אגב‬
‫הקנה להם ‪ .‬הרי מוכח מזה דקנין‬ ‫?‬
‫חג ק הוא חשוב מקנין ח צ ר‪ .‬ד ב תו ר ת חצר‬
‫עומד או משתמר ׳ וכקגין אג״ק לא‬ ‫נע‬
‫עומד ו^א משתמר ‪ .‬מאי אמרת‬ ‫^‬
‫דזה נא מיקרי חשיבות של אגב על חצר‬
‫משום דבאין עומד וא'| משתמר לא מיקרי‬
‫חנר צקנות ‪ .‬א"כ ממילא אין ראי' שהביא‬
‫^ ג ״ ק ד משום דדעתו של חדם ב מעבע‬
‫אלורתא וצורתא עבידא דבעלה והוי כאותיות‬
‫ימי^ן ניקגין ‪ .‬וא"כ ממילא לא מיקרי קצין‬
‫חליפין בזה ‪ .‬וכמו שכתב בעל בא״י גופי'‬
‫דזה לא מיקרי ריעותא בקנין אגב מה שצריך‬
‫האמירה דזיל קני ובשאר קניניס א"צ האמירה‬
‫זו ‪ .‬משום דזה הוי מפרעי דינים שלו ובל״ז‬
‫לא מיקרי קנין אגב כמו כן נוכל לומר‬
‫במטבע שאינו נקנה בחליפין דזה הוי מפרטי‬
‫דינים שלו ‪ .‬אלא ודאי כדכתיבנא ‪ .‬דאין אנו‬
‫משגיחין לתלות החשיבות והריעותא של קנין‬
‫ו‪w > .‬‬
‫כללו‬ ‫אג״ק בצד חילוק הדינים שנמצא בע‪.,‬‬
‫‪.‬‬
‫ש״ד דלדברינו שהוכחנו נהפוך הוא דחילוק‬
‫רק‬ ‫הדנים שבקנין אג״ק תלויס ובנויים טל צן־‬
‫החשיבות והריעותא‪ .‬והחשיבות זהריעותא‬
‫הם מצד עצמותו של קנין ‪ .‬ושלא כדברי בעל‬
‫בא״י שתלה החשיבות והריעותא בהדינים‬
‫הנאמרים בקנין אג״ק ‪ .‬ובזה נס תר כל יפוד‬
‫הבנין שבענף א■‬
‫נ י נפנין החקירה א‪.‬‬ ‫כ ב [ שם‬
‫^ ״ א ל ״ ק ‪, w‬לני‪ ,‬דאורייתא ‪ 'tf,‬ו ר בנן‬
‫ראיתי ש מני; הרב‘ מהוא מהתות׳ דבי ק‬
‫ק״ד מ״ב ^ ה אגב י מ ביי והו■ ק־ק ואויייחא‬
‫מהא שכתט שם וההיא ו ב פ׳ הזהב גבי הי׳‬
‫דפר‪,‬ך ןליקט לי׳ אגב ארעא‬ ‫עומל‬
‫ומשני דלית לי׳ ארעא התס מדאורייתא בעינן‬
‫דאית לי׳ ארעא דאי לית לי׳ ארעא לא היו‬
‫קרויין מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן‬
‫פירות מעשר שני עכ״ל ‪ .‬ומזה הוכיח בעל‬
‫בא״י דס״ל קנין אגב הוי דאורייתא ‪ .‬עוד‬
‫הוכיח שס מהא דאמר הש״ס בקדושין דף‬
‫^‬ ‫^‬
 ‫אברהם יא ‪21‬‬ ‫מערכה א‬
‫דשלב״ל משוס דאיך שייך אודיתא על להבא ‪.‬‬
‫דאך דאודימא הוי מצד דאדס נאמן על‬
‫עצמו ‪ .‬איל איך יוכל לידע בנכסיס שיפלו‬
‫לו אחר זמן לומר דיודה שהס של פלוני ‪.‬‬
‫ולכן עדיין תקשה קושית השעה״מ דמה מקשה‬
‫לר״מ הא עדיין י״ל דנפ״מ במעות שיפלו‬
‫לו אח״ז דע״ז לא שייך שוס קנין אך קנין‬
‫אודיתא ‪ .‬אך גם זה יש לתרץ משוס דבב״מ‬
‫פליגי רב ולוי אי מטבע נעשה חליפין אי‬
‫לא והש״ש לא קאמר הכא תסתיים כדרך‬
‫הש״ס בכל מקום ג ס מוכח שס בסוגיא דמאן‬
‫דכבר מטבע נ״ח כש״כ דלדידי' נקנה‬
‫בחליפין ‪ .‬ומצינו לרב דס׳ ביבמות אדם מקנה‬
‫דשלב״ל ‪ .‬א״כ שפיר הקשה הש״ס לר״מ‬
‫דאדס מקנה דשלב״ל יכיר ל״ל‪ .‬דאי נימא‬
‫דנפ״מ במטבעות שנפלו לו אח״ז עדיין תקשה‬
‫לרב דס' אדם מקנה דשלב״ל ויוכל לסבור‬
‫דמטבע נקנה בחליפין דהא לא קאמר הש״ס‬
‫תסתיים דרב סובר אינו נ״ ח‪ .‬זהו תורך‬
‫דבל־י הרב בא״י בתירוצו על קושית השעה״מ‬
‫הנ״ל ‪ .‬ובאמת נוראות נפלאתי עליו כאשר‬
‫אבאר בעזה״י א׳ מה שנראה מדבריו במה‬
‫שלמד הכוונה בקושית השעה״מ דנימא יכיר‬
‫היצטריך להיכא שהי' לו מעות בעין במדה״י‬
‫הוי הכוונה שיפלו לו המטבעות לאחר זמן‬
‫כפי תירוץ הש״ס לא צריכא כו' וזה ודאי‬
‫ליתא ‪ .‬חדא דבגוון זה אין זה יותר פשוט‬
‫מתירוץ הש״ס ‪ .‬והשעה״מ הקשה מ טעם‬
‫דאופן שלו הוא פשוט יותר מתירוץ הש״ס‬
‫ועל כרחך מוכרח לומר הכוונה בקושית‬
‫השעה״מ שהי׳ לו מעות בעין עתה במדה״י‪:‬‬
‫כ ד [ שני ת ד א פי לו לר״ ם דסובר אדם‬
‫מקנה דשלב״ל מוכח מהתוס' ר"פ‬
‫המפקיד דאין המקנה יכול להקנות את הדבר‬
‫שלא בא לעולם עתה בקנין כגון קנץ‬
‫חליפין וקנין אגב או קנין אודיתא מהא שהקשו‬
‫שס ד' ל״ג ע״ב ד״ה כגון זז״ל זא״ת והכא‬
‫אפילו אי עבידי דאתו היאך יקנה הכפל‬
‫במעות שש* לס והלא מעות אינם קונות אלא‬
‫למיקס עלי' במי שפרע ויעויין שס מה‬
‫שתירצו דהמקשה סבר דבשעת משיכה הקנה‬
‫לי הפרה לקטת הכפל כשיבא ‪ .‬ותא דהוקשה‬
‫לה ס להתוס׳ בר"פ המפקיד יותר משאר‬
‫דשנב״ל‬
‫שדה‬
‫בקדושין הוי ‪.‬הפקר ג מו ר‪ .‬דבענין הפקר‬
‫אמר הש״ס בס״פ אין בין המודר מד דאתי‬
‫לרשות זוכה נפיק מרשות נותן ולא הוי כמתנה‬
‫ובאשה לא שייך למימר הכי דודאי דעד דאתיא‬
‫לרשות הבעל לא נפקא מרשות עצמה ‪ .‬ג ס‬
‫'יקשה דאי נימא דאשה חשיבא כהפקר ליהני‬
‫בה חזקה כשדה של הפקר לשיטת רש״י‬
‫בקדושין ד׳ ז' שסובר אדס הוקש לקרקעות‬
‫ולשיטת התוס׳ דסברי דאדס הוי מטלטלין‬
‫קשה עכ״פ יועיל בה קנין משיכה או‬
‫הגבהה ‪ .‬גס איך הוי ס״ד דהש״ס שס בד'‬
‫ג׳ דייעיל קנין חליפין לקחשי אשה איך שייך‬
‫בהר ־!ר קנין חליפין ‪ .‬ועוד דאך אס יהיבנא‬
‫לי׳ להרב בעל בא״י סברתו דאשה חשיבא‬
‫הפקר בקדושין‪ .‬אין ראי' מהש׳׳ס דהתס‬
‫דיועיל קנין אג״ק בהפקר ‪ .‬לפי מה שדחיתי‬
‫למעלה הראי׳ שלו לענין החקירה אי קניו‬
‫אג״ק הוי דאירייתא או דרבנן וכתבתי דבאמת‬
‫הוי מצי הש״ס לומר וליטעמיך ‪ .‬ממילא נמי‬
‫לענין חקירה זו נמי מציגן למימר דהש״ס‬
‫׳יכול לומר וליטעמיך דבעית למימר משוס‬
‫קנין אגב איך שייך לומר בה קנין אגב כיון דהיא‬
‫הויא כהפקר ובהפקר לא אמרינן קנין אג״ק ‪:‬‬
‫כ ג [ עו ד ר אי תי ש ה בי א הרב בא״י קושית‬
‫השעה״מ פ״ג מה' מכירה שהוכיח מחמת‬
‫־זה דקנין אגב הוי דאורייתא‪ .‬מהא דפרכיגן‬
‫בב״ב ד' קכ״ז יכיר ל״ל לא צריכא בנכסיס‬
‫שנפלו לו לאחר מכאן ולר״מ דאמר אדס‬
‫מקנה דשלב״ל יכיר ל״ל כו׳ וקשה• הא י״ל‬
‫בפשיטות דיכיר איצטריך להיכא שהי׳ לו‬
‫מעות בעין במדה״י דלא מצי לאקנינהו אלא‬
‫בקנין אגב ‪ .‬דאי בחליפין ושטר אין מטבע‬
‫■נקנה בחליפין ושטר‪ .‬ובמשיכה הא ליתנהו‬
‫גבי' ואג״ק הא אינו אלא מדרבנן ‪ .‬אלא ע״כ‬
‫׳מוכח דקנין אג״ק הוי מדאורייתא ‪ .‬והניח זה‬
‫בצ״ע ‪ .‬וכתב עלה הרב בעל בא״י לדחות‬
‫הוכחה זו דהא מבואר בב״ק ק״ד תוס׳ ד״ה‬
‫׳אגב ובב״מ ד' מ״ו בתום׳ ד״ה וניקנינהו‬
‫דאודיתא הוי קנין בעצם א"כ עדיין הי' יכול‬
‫'להקטת המעות שיש לו במדה״י בקנין‬
‫אודיתא ‪ .‬אך יש להקשות עדיין דהא אודיתא‬
‫איט שייך רק במעות שיש לו ‪ .‬ולא במה‬
‫ד הי ישלב״ל ואליבא דמ״ד אדם מקנה‬
 ‫אברהם‬ ‫טערכה א‬
‫ה ס ת ס משעבד טפו לזה ‪ .‬כיון דהוא צ ד ך‬
‫לעשות כתובה ‪ .‬וכן בההוא דמתנה שו״ח להיות‬
‫כשואל דקיי״ל כרב פפא ולישנא בתרא דרבא‬
‫בפ' אלו נערות דך ל״ד ע״ב דשואל משעת‬
‫מיתה איחייב ואם מת השואל קודם שנאנסה‬
‫אין גובין מנכ סיו‪ .‬ולישנא דמתנה שו״ת‬
‫להיות כשואל משמע דוקא כשואל ולא יותר‪.‬‬
‫והיינו דהשבועה הוא רק משוס אונסין ולא‬
‫קו ד ם‪ .‬וא״כ איך משעבד נכסיו בזה שקנו‬
‫מידו הא ס ת ס קנין הוא הנין חליפין ואינו‬
‫יכול להקנות בק״ס שיחול לאחר זמן ‪ .‬דהא‬
‫הדרה סודרא למרה ‪ .‬ואם לחול לאח״ז‬
‫במעכשיו א״כ יהי' יותר מחויב משואל שיהיו נכסיו‬
‫משועבדים מעכשיו ‪ .‬ובע״כ מוכח דהשעבוד‬
‫הוא על גופו שמתחייב עצמו לקבל עליו‬
‫חיוב דשואל ‪ .‬וכן בשעבוד דאקני ^דבלא״ה‬
‫יש שעבוד הגוך על הלוה לפרוע את החוג‬
‫כמו שרגיל ר״ת לפרש דשני שעבודים יש‬
‫על הלוה ‪ .‬ממילא הוא נמי לענין דאקני ‪.‬‬
‫משו״ה בהני תלת מילי הוי סת ם כמפרש ‪.‬‬
‫משו״ה בכולהו דשלבל״ע לא קשיא להו ‪ .‬אבל‬
‫בר״פ המפקיד שלא הקנה לו המפקיד להשומר‬
‫את הכפל בפירוש רק קים להו לרבנן דניחא‬
‫להו להבעליס להקנות את הכפל כדי שיהא‬
‫במוח בקרן ‪ .‬והשתא דאתית להכי נימא נמי‬
‫גם לרבנן דר"מ הגם דלא ס״ל דאדם מקנה‬
‫דשלבל״ע מ״מ בחיוב הגוך מודו כמו״ש‬
‫התוס' בריש פרק אעפ״י ונימא ג ס לרבנן‬
‫דר״מ דקים להו לרבנן שהמפקיד משעבד‬
‫את גופו על הכפל לכשיבא אלא ודאי דלא‬
‫נוכל לומר שעבוד הגוך בס ת ם כל זמן שלא‬
‫שמענו ממנו בפירוש וא״כ גס לר״מ היאך‬
‫נימא שעבוד הגוה כ״ז שלא שמענו ממנו לכל‬
‫הפחות שמקנה לו הכפל דבשלמא אם הייט‬
‫שומעים מפיו שמקנה לו הכפל עכ"פ ‪ .‬הי׳‬
‫שייך בזה פלוגתא דר״מ ורבנן כמו שפירשתי‬
‫העעס דפליגי אי אמרינן ס ת ס הוי כמפרט‬
‫שמשעבד את גופי אי לא ‪ .‬ובע״כ צריכין‬
‫אנו לומר דכוונת הש״ס דמחמת האומדנא‬
‫דקיס להו לרבנן הוי כמפרש שמקנה לו‬
‫ה כ פ ל‪ .‬וע״ז הקשו התום׳ שפיר דעפ״י‬
‫האומדנא הזאת די לנו לומר שמקנה ^‬
‫הכפל ולא שנאמר שמשעבד את גופו וכיון‬
‫שדה‬
‫דש^כ ל מון מה שתעלה מצודתי מה שאירש‬
‫מאבא מכור לך וכדומה ‪ .‬ובפרע דתירוצס‬
‫לא שייכא התס ‪ .‬ואין לומר דשאר דשלבל״ע‬
‫לא קשיא להו משוס דבאמת ס״ל לר״מ‬
‫דעד שלא באו לעולס יכול לחזור בו הא‬
‫בורכא דא״כ דלא קני הלוקח או המקבל‬
‫מה ” ™”‪ ■1‬י א ך להיות דא‪ q‬מש^או‬
‫’ ייל ל״זיי ט • אלא לפי מה‬
‫שס רשתי במקום אחר לפי שעת התוס' בר״פ‬
‫אעפ״י שכתבו בשם ר מנו אליהו שאדם יכול‬
‫לשעבד את גושו על דבר שלבל״ע ומביא‬
‫ראי מהא דמתנה שו״ח להיות כשואל דעל‬
‫כרחך נמי מעעס שעבוד הנוך אתינן עלה‬
‫והגוך ישט בעולס ‪ .‬ג ס המהרי״ע כתב‬
‫דשעבוד דאקני הוא מעעס שעבוד ה גו ך‪.‬‬
‫וביארתי הדברים דהא דפליגי ר"מ ורבנן א'‬
‫אדס מקנה דשלבל״ע אי לא בהאי סבר א‬
‫פ‪/‬יגי דר״מ סבר ס תס כשמקנה אדס לחבירו‬
‫משעבד את גופו לכך כשיבוא הדבר בעולם‬
‫את| לך הדבר הזה ‪ .‬ורבנן סברי ב ס ת ם‬
‫אינו משעבד את גופו עד שיקבל עליו לשון‬
‫חיוב שיאמר בפירוש הנני מחייב לך וכיון‬
‫שמקבל החיוב בפירוש ממילא חל עליו תיכן‪. 1‬‬
‫והא דכתבו התוס' בר"פ אעפ״י דבחתן הוי‬
‫שעבוד הגוך והתם משמע אך ב ס ת ם ‪ .‬וכן‬
‫בהא דמתנה שו״ח להיות כשואל שהביאו‬
‫ראי' נמי משמע דאך בסתם ‪ .‬וכן בשעבוד‬
‫דאקני לדברי המהרי״ע שכתב דהוי מ פ ע ם‬
‫שעבוד הגוך דלכאורה קשיא הא לא קיבל‬
‫עליו לשון חיוב בפירוש ‪ .‬נוכל לתרץ דבהני‬
‫תלת מילי הענין מוכיח מצד עצמו וסתם‬
‫דידהו הזי כמפרש ‪ .‬דבכתובה כיון שאסור‬
‫לו לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה‬
‫ונכסים אין לז שישעבד אותם ובפרע שאין‬
‫מועל על הנ על לע״ע שום חיוב ‪ .‬דהא לא‬
‫לקח ולא לוה ממנה כלום רק חכמים העילו‬
‫מליו חוב לכשתתאלמן או תתגרש ]או התורה‬
‫למ״ד כתובה דאורייתא[ ובשלמא אם יש לו‬
‫נככוים יכול לשעבד נכסיו לחיוב זה כמו‬
‫בריש סי׳ מ' בח׳׳מ וכמו במחייב לזון בת‬
‫אשתו איזה שנים ‪ .‬אבל אס אין לו נכסים‬
‫והוא אין חייב לה איך יחול עליו חיוב זה‬
‫שהוא צריך לקבל עליו ‪ .‬ומוכרח לומד דמן‬
‫‪6‬‬ ‫‪2‬‬
‫י ד ‪23‬‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה א‬ ‫שדה‬
‫שכן היאך יקנה הכפל במטות ששילם והלוא למימר דס״ל דקנין אגב דאורייתא דהא‬
‫מטות אינם קונות ‪ .‬ומכל האריכות דברים ודאי ליתא דכיוןדללישנא בתרא ע״כ דס״ל‬
‫האלה מוכח נהדיא טכ״פ דאי אפשר לומר דקנין אגב דרבנן מי הכניסו לאפושי פלוגתא‬
‫כדברי בטל בא׳׳י דלמ״ד אדם מקנה דשלבל״ט כיון דלא אשכחן דפליגי בהא וצ״ט טכ״ד ‪.‬‬
‫שהוא מקנה‪ ,‬לו טתה את הדבר ט״י קנין וכדי שלא לטשות רבינו הריטב״א כמוטה‬
‫חליפין או ט״י קנין אג״ק או קנין אודיתא ח״ו טרחתי לבוא טל תוכן כוונת דברי‬
‫טל הדבר שאינו טתה בעולם דזה ודאי לא הריטב״א ויגעתי ומצאתי ביאור בדבריו ‪ .‬וזה‬
‫ניתן להאמר ‪ .‬והסברא פשוט וברור כאשר הוא דהני תרי לישנא דרב איקא פליגי בהא ‪.‬‬
‫כתבתי דמאן דסבר אדם מקנה דשלבל״ט דללישנא קמא הך ברייתא דקתני החזיק‬
‫הוא מ עעס ‪ :‬ט‪:‬וד הגוך ‪ .‬והשעה״מ שתקשה בעבדים קנה מכילטלין ס״ל דאין חילוק בץ‬
‫נימא דיכיר התא למעות בעין שיש לו במדה״י מקרקעי דניידי ללא ניידי וברייתא דקתני לא‬
‫על כרחך כוונתו שיש לו עתה ולא שיפלו לו קנה ס״ ל דיש חילוק‪ .‬ולישנאבתרא סובר דשני‬
‫הברייתות סוברים החילוק בין ניידי ללא‬ ‫לאחר זמן ‪:‬‬
‫ו אגב אורהא ד ע סי קנ א ב ד ב רי ניידי‪ .‬ומה שחמר בלישנא בתרא דכו״ע‬ ‫כד‪[,‬‬
‫השעה״ מ ראיתי שהקשה שם על עבדי כמטלטלי כוונתו לענין קנין אגב הוי‬
‫דברי הרימב״א שכתב בחדושיו פ״ק דקדושין כמטלטלי משוס דעבדי ניידי הם הוו כמו‬
‫בהא שכתבו התום׳ פ״ק דב״ק ד׳ י״ב דקנין כל המטלטלי דניידי ואנן בעינן דוקא דומיא‬
‫אגב לא הוי אלא מדרבנן ובמילי דרבנן הוו דערים מצורות לכך אי הוי הקנין בדרך קנין‬
‫עבדי כמכילטלי ומשו״ה אין מטלטלין נקנין אגב דהיינו שלא היו המטלטלים על גבי‬
‫אגב עבדים אעפ״י שהעבדים הם כקרקע העבד הוי סברי שני הברייתות דלא קנה‬
‫לענין אינאה ושבועה דהנהו הוו מילי המטלטלין אגב העבדים אלא הא דקתני‬
‫דאורייתא ‪ .‬וע״ז כתב הריטב״א דלאו ראי׳ החזיק בעבדים קנה מטלטלין הוא מטעם‬
‫היא דאיכא למימר דאגב דאוריית׳ ואפ״ה אין חצר דהיינו בעודן עליו ‪ .‬נמצא עולה לדברינו‬
‫מטלמלין נקנין אגב עבדים משוס דהוו דלישנא בתרא ודאי סובר הסברא דניידי‬
‫מקרקעי דניידי ובעינן דומיא דעריס מצורות אפילו להאי תנא דברייתא דקתני ק נ ה‪.‬‬
‫עכ״ד הריטב״א‪ .‬ונתב עלה השעה״מ דבריו ודלא כשעת״מ שלמד הכוונה דללישנא בתרא‬
‫תמוהים אצלי דהתס פליגי בה תרי לישנא אינו סובר הסברא של החילוק בין ניידי ללא‬
‫דאמרינן התם א״ר איקא דנו״ע עבדי ניידי ובמח״כ הדרת גאונו לא ירד לעומק דעת‬
‫כמקרקעי דמי והא דתניא קנה שפיר והא הריטב״א ‪ .‬ואחד המיוחד מהלומדים דעירנו‬
‫דתניא לא קנה בעינן קרקע דומיא דערים הוא ניהו רב חביבי החריך מו״ה אלחנן‬
‫מצורות ביהודה דלא ניידי איכא דאמרי א״ר לימאנאוויץ נ״י הקשה אותי דלפ״ז אינו מובן‬
‫איקא דכו״ע עבדי כמטלטלי והא דתניא לא מאי דפריך הש״ס להלן על בבא ראשונה‬
‫קנה שפיר והא דתניא קנה בעודן עליו ‪ .‬דמיירי בקרקעות ועבדים והתניא החזיק‬
‫והשתא להאי לישנא דקאמרינן דטעם הברייתא בקרקע קנה עבדים ומשני התם בעומדין‬
‫דקתני החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין הוא בתוכה מכלל דהאי לא קנה כשאין עומדין‬
‫משום דעבדי כמטלטלי דמו ולא ס״ל לטעמא בתוכה הניחא להך לישנא דא״ר איקא עבדי‬
‫דהוי לי' כמקרקעי דניידי תיקשי דהא בכל כמטלטלי דמי היינו דאי עומדין בתוכה אין א‬
‫התורה כולה עבדים כקרקעות וא״כ עכצ״ל לא לא אלא להך לישנא דאמר עבדי כמקרקעי‬
‫דלענין קנין אגב דהוא דרבנן וליכא למימר דמי ל״ל עומדין בתוכה הא אמר שמואל‬
‫מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון‬ ‫ודאי ע״כ‬ ‫דס״ל להריטב״א דלהך לישנא‬
‫‪....................................‬‬
‫דקנין אגב הוי דרבנן מיהו לאידך לישנא שהחזיק באחת מהן קנה כולן ‪ .‬והשתא תיקשי‬
‫דס״ל דטעמא דהחזיק בעבדים לא קנה לפי הפירוש שכתבתי בכוונת הריטב״א הא‬
‫מטלטלי משוס דהוו מקרקעי דניידי איכא אין נפקותא ‪ 3‬ין!ישנא קמא ללישנא בתרא ‪.‬‬
‫דהא‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬

‫י‬
 ‫אברהם‬ ‫מערבה א‬
‫דשתי הלשונות דרג איקא ס״ל סברא דנייד‬
‫ובפרש הברייתא דידן דאית בה הג׳ בבות‬
‫ומסיימת בבבא ג' החזיק בעבדים לא קנה‬
‫משלשלין לפי פירושי בכוונת דברי הריכיב״א‬
‫עולה דשני הלשונות סוברות הסברא דנייד‬
‫מ"מ ס״ל להש״ס השתא דראוי להיות‬
‫הנפקותא בין שני הלשונות לענין זה אס‬
‫העבדים היו דברים הניקנין ט״י קרקעית‬
‫דללישנא דאמר רב איקא עבדי כמטלשלי‬
‫דמי בדין אגב ודאי אין חילוק בין אם‬
‫העבדים הס דברים הקונים או דברים‬
‫הניקניס ולכך בבבא ראשונה ראוי להיות‬
‫דהחזיק בקרקע קנה עבדים רק הא דקתני‬
‫איקא‬
‫בברייתא דידן החזיק בקרקעות לא קנה‬
‫עבדים משוס דבעינן צבורין באגב לפי הס״ד‬
‫הריטב״א נ מ ה‪ .‬נ ח קחמר‬
‫דכו״ע בעינן דומיא דעריס מצורות ביהודה‬
‫הגיוני‬
‫שכתבתי אם העבדים‬
‫ואס עבדי כמטלטלי דמ שפ ר נ !נ ס ^ס‬
‫ע״י קרקע אבל אי הוי אמר בלישני׳ דכו״ע‬
‫בעינן דומיא דעריס מצורות הוי משמע‬
‫דלענין שיהיו ניקניס יש להס דין קרקט[ •‬
‫אבל ללישנא קמא דאמר עבדי כמקרקעי‬
‫דמי ס״ל להש״ס השתא הגם דחזינן בבבא‬
‫ג׳ דהחזיק בעבדים לא קנה מטלכילין משוס‬
‫דבעינן דומיא דערים מצורות זה דוקח לענין‬
‫זה שהעבדיס הס הקונים אבל אס העבדים‬
‫הס דברים הניקניס אין לחוש במה דלא הוי‬
‫דומיא דעריס מצורות דהתס בהעריס מצורות‬
‫שביהודה הס היו דברים הקונים את הכסה‬
‫וזהב ומגדנות שנתן להס אביהם ‪ .‬וכיון‬
‫דבכל דוכתי חשבינן את העבדים לקרקע‬
‫ממילא כאן בדין קנין קרקע ועבדים והעברי׳‬
‫הם דברים הנקנין נמי הוי כקרקע ושפיר פריך‬
‫הש״ס ל״ל עומדין בתוכה הא אמר שמואל‬
‫מ כי לו עשר שדות כו׳ דלעולס הנקנה הוא‬
‫כעפל לגבי הקונה ובקונה בעינן דומיא ר ע ד ס‬
‫מצורו' ובניקנין לא דלא איכפת לן במה שהעבדי'‬
‫הס ניידי עד דדח' לי׳ ולי^יעמיר כו' אלא מאי‬
‫כו׳ ה״ג שאני בין קרקעי דניידי כו׳ ;‬
‫עתה‬
‫שדה‬
‫דהא אפי' ללישנא בתרא הוי עבדי כמהרקעי‬
‫;כל הדברים רק דלענין אג״ק לחודח הוי‬
‫כמשלשלי כיון דניידי וא״כ כיון מ ס בתחלה‬
‫ידע הש״ס שפיר החילוק להך לישנא בין‬
‫ניידי ללא ניידי אינו מובן מה דמסיק התרצן‬
‫בתר הכי ולישעמיך להך לישנא דאמר עבדי‬
‫כמשלשלי דמי הא קיי״ל דלא בעינן צבורין‬
‫זל״ל עומד בתוכה אלא מאי אית לך‬
‫^מימר שאני משלשלין דניידי ממ;ילשליןדלא‬
‫ניידי ה"נ כו' מה חידש לו התרצן בסברתו‬
‫עתה יותר מבתחלה ‪ .‬בשלמא לסברת התום'‬
‫והשעה״מ ניחא שפיר דבתחלה הוי סבר‬
‫^‬
‫המקשה דללישנא בתרא דאמר רב‬
‫דכו״ע עבדי כמשלשלי אין צריכין שוב לסברא‬
‫זו לחלק בין ניידי ללא ניידי עד שהכריח‬
‫שכתבנו בכוונת הריטב״א דלישנא בתרא‬
‫סובר חילוק בין ניידי ללא ניידי בשתי‬
‫הברייתות קשה מה ‪ vrn‬לו התרצן עכ״ד‬
‫ידידי מוהרח״ל ‪ .‬ובאמת דבריו הללו הס שלא‬
‫בדקדוק ולא ירד לעומק הפשע במחכ״ה ‪.‬‬
‫דהלוא לדבריו ג ס לפי׳ התוס׳ והשעה״ע‬
‫צריך להבין מה דמסיק בסוח ה״נ שאני בין‬
‫מהרהעי דניידי למקרקעי דלא ניידי מה חידש‬
‫עתה החרצן יותר מבתחלה ‪ .‬זה ודאי מבואר‬
‫בדברי רב איקא בלישנא קמא כדקאמר‬
‫זהדתגיא לא קנה בעינן קרקע דומיא דערים‬
‫מצורות ‪ .‬אלא על כרחך אית לך למימר‬
‫דמעיקרא הזי סבר הש״ס דהחילוק בין ניידי‪,‬‬
‫ללא ניידי זה מספיק רק לתרץ הרומיא שעל‬
‫הבבא השלישית שהעבדים הם דברים הקונים ולא‬
‫הניקניס והע‪-‬קר שאנו משגיחין הוא רק על‬
‫דברים הקונים שיהא דומיא דעריס מצורות‬
‫אבל אינו ראוי להשגיח על דברים הניקנים‬
‫זלחלק בין ניידי ללא ניידי כיון שכל הממלעלי׳‬
‫אפשר לנו להניד אותם ממקום למקום ‪ .‬אבל‬
‫לבתר הכי הוכיח לו שגס בדברים הניקניס‬
‫אנו משגיחים אם הם ניידי מעצמם מחמת‬
‫רוח חיים שיש בהם או לא ניידי מעצמם רק‬
‫מפאת האדם המעלכול אותם ובזה ניחא שתי‬
‫הלשונות דרב איקא ‪ .‬ו^פ׳׳ז ממילא ליתא‬
‫לקושית ידידי מוהרא״ל הנ״ל דאן^ שכתבתי‬
‫‪8‬‬ ‫^‬
 ‫אברהם יג‬ ‫מערכה א‬
‫לזכות שבהם אג״ק מנותן א' להכניסו לרשותו•‬
‫כן בהפקר ג"כ קנאס באג״ק ‪ .‬ובזה ס ר ה‬
‫הקושיא שעל הקצה״ח מסוגיא דב״מ זה תורן‪1‬‬
‫דברי הרב בא״י ‪:‬‬
‫כ ז [ ו ב ענ ״ ד ל א נ ר א ה לי כלל תירוצו זה‬
‫מחמת כמה דברים כאשר אבאר בס״ד ‪.‬‬
‫א'‪ .‬דאם נעמיד דברי בעל בא״י בכוונת‬
‫דברי רבא שאמר אלא עו״ה א״מ כו' איך‬
‫יתכן מה דדחי הש״ס בתר הכי הוכחת‬
‫רבא ולא היא מתנות כהונה נתינה כתיבא‬
‫בהו חליפין דרך מקח וממכר היא דעולה‬
‫לפי דיחוי זה דנוכל לומר בעובדא דר״ג וזקנים‬
‫כתירוצא דההוא מרבנן דמכילעלי אג״ק הקנה‬
‫להם כמו שפירש״י שם להדיא ‪ .‬ואך דעי״ה‬
‫אינה ממון והוי ב׳ נותנים לדברי הבא״י‬
‫שהוכיח לדינא דבב' נותנים לא אמרינן בזה‬
‫קנין אגב והביא ראי׳ מוכרחת מהש״ס דגיניין ‪.‬‬
‫והשתא אס נאמר לתרץ הקושיא החמורה‬
‫שהקשו הקצה״ח והנתיבות כדברי בעל בא״י‬
‫יהא סותרת סוגיא דב״מ לפי מה דמסיק ולא‬
‫היא את הסיגיא דגיעין ‪ .‬וכ״ת א״כ לפ״ז נוכל‬
‫לתרץ בפשיעות הקושיא החמורה שהקשו‬
‫הקצה״ח והנתיבות ג״כ בדרך זה דלבתר‬
‫דמסיק ולא היא כו׳ נוכל לומר דבהפקר‬
‫מהני קנין אג״ק ‪ .‬דזה אינו דהא הש״ס דחי‬
‫לה מעעס אחר דלא דמי קנין חליפין לקנץ‬
‫אג״ק דקנין חליפין מיקרי דרך מקח וממכר‬
‫ולא מהני בדבר שצריך נתינה אבל בדרך‬
‫קנין אג״ק מהני משוס דזה הי נתינה‬
‫אלימתא‪ .‬אבל בהפקר גמור דלא שייך‬
‫למימר בי' נתינה כגון בנכסי הגר שמת בלא‬
‫יורשים ודאי דלא דחי לה הש״ס‪ .‬אבל‬
‫לדברי הרב בא״י שהעמיס הריעותא דב'‬
‫נותנים בכוונת דברי רבא וריעותא זו הויא‬
‫דוקא במתנות כהונה ולא בהפקר גמור לפ״ז‬
‫מוכרח לומר דלבתר דדחי לה הש״ס וקאמר‬
‫ולא היא כו׳ מעלעלין אג״ק נתינה אלימתא‬
‫היא לא הויא דעותא דב' נו תני ם‪ .‬ב ' ‪.‬‬
‫דאיך נוכל לפרש דברי רבא כדברי הבא״י‬
‫הלוא דברי רש״י ברור מלולו דהריעותא היא‬
‫מצד דאי טו״ה אינה ממון הויא הפקר ולא‬
‫שייך בי' קנין אג״ק רק קנין חצר ‪ .‬גם הקצה״ח‬
‫והנתיבות שהקשו הקושיא מדברי רבא הזכירו‬
‫דברי‬
‫‪ ,‬שדה‬
‫ע ת ה א בו א א ל העין לדבר במה‬
‫שכתב הרב בא״י לתרץ הקושיא‬
‫תחמורה שהקשה הקצה״ח אדנפשי׳ מפובדא‬
‫דד׳ג וזקנים דמסיק שם רבא דטו״ה אינה‬
‫ממון לקנות אג״ק וכפי פירש״י שם וכמו‬
‫שהבאתי דבריו למעלה באות ]ה[ והרב בעל‬
‫בא״י תירץ זאת ‪ .‬ותורן? דבריו דקנין אג״ק‬
‫אינו אלא היכא שהקרקע והמכילעלץ הס‬
‫שייכים לאדם אחד שהוא הטתן שניהם ‪.‬‬
‫אבל אם הקרקע לאחד והמעלעלי שייך לאדם‬
‫אחר לא שייך בזה לומר כי היכי דנפק‬
‫הקרהע מאדם זה מרשותו כן נפקי המעלעלי‬
‫מרשות חבירו ‪ .‬בשלמא מהפקר דליכא עלי'‬
‫רשות אחר כלל ולא דיינינן אלא בזכיית‬
‫המקבל לרשותו ‪ .‬ס ה ודאי מהני כמו בכל‬
‫מעלעלי אג״ק ‪ .‬דאמרינן כמו דמצי לקנית‬
‫הקרקע כן נקנה המעלעלי להכניסן לרשותו ‪.‬‬
‫אבל בב׳ נותנים דדיינינן גס להוציא מרשות‬
‫הנותן זה ודאי לא אמרינן ‪ .‬ולפי מה דאיתא‬
‫בב״ק ק״י מ״ב דחשיב שם תרומה ותרומת‬
‫מעשר במנין כ״ד מתנות כהונה ומסיק שם‬
‫בש״ס דכהניס מקבלי מתנות הן משלחן‬
‫גבוה ‪ .‬ובעובדא דר״ג וזקנים מיירי בהקנאות‬
‫תרומה ותרומת מעשר כמבואר שם בסיפא‬
‫דההיא משנה דמסכת מעשר שני עמד ר'‬
‫יהושע ואמר תרומת מעשר שאני עתיד כו'‬
‫זלכן אי מו״ה אינה ממון לקנותו ע״ג קרקע ‪.‬‬
‫אד אין שייך בזה להקנותו אג ״ ק‪ .‬משוס‬
‫דזה גרוע מהפקר דזה הוי כב' נותנים‬
‫מיוחדים‪ .‬דהא הקרקע נקנה להם מכח‬
‫■הבעלים היינו ר״ג והמתנות הוי מקבלי מתנות‬
‫׳ממק גבוה כדאמרינן בכל דוכתי במתנות‬
‫כהיגה דמשלחן גבוה קזכו והוי כב' נותנים‬
‫דלא שייך בזה קנין אג ב‪ .‬והא דהמקדש‬
‫בתרומה מקודשת ‪ .‬היינו דלאחי שקנאה הוי‬
‫שלו לכל דבר ‪ .‬אך אי הוי עו״ה ממון אז הוי‬
‫כבעלים אחד משום דרחמנא יהיב הזכות‬
‫של הנתינה אל הבעלים והוי כעל א' ‪ .‬אבל‬
‫טו״ה א"מ ואין להבעליס שוס זכות‬
‫בהם אז הוי כב' נותנים ‪ .‬לכן ס״ל להגמ'‬
‫דלא מהני בזה קנין אג״ק ‪ .‬אבל בהפקר‬
‫דליכא שם בעלים עלה ורק על הזכיי' דיינינן ‪.‬‬
‫יאז שפיר נקנה אג״ק‪ .‬וכמו דקנה המקבל‬
‫‪9‬‬ ‫‪2‬‬
 ‫;‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה א‬ ‫שדה‬ ‫‪^6‬‬

‫^‬ ‫נפקותא בכל הכ״ד מתנות כהונה אם‬
‫אג״ק ‪ .‬ד' ‪ .‬לשישת הרי״ך והרמב״ס ר סני ■‬
‫ג ס בדעת אחרת מקנה בעינן עומד בצרי י‬
‫ולדידהו מוכרח לפרש עובדא דר״ג וזקניה‬
‫כתירוצא דההוא מרבנן דמיןל‪:‬ןלי אגג‬
‫מקרקעי הקנה להם ולא אפשר לאוקמי‪.‬‬
‫העובדא בקנין חצר כידוע ‪ .‬וא״כ לשיטתט ‘‬
‫דסברי נמי לדינא מו״ה אינה ממון יקש^‬
‫איך נוכל לומר דהוי בתורת קטן אגב‬
‫הוי ריעותא מצד ב' נותנים לדברי הבא״י ״‬
‫אלא בע"כ מוכרח לומר לדידהו אחט‬
‫משתים שלא כדברי הבא״י ‪ .‬או דלא מיקרי‬
‫ב' נותנים אך דמו״ה א״מ ‪ .‬או דב' נותני'‬
‫לא הוי ריעותא בקנין אג״ק ‪ .‬ולענ״ד זו פירכא‬
‫שאין עלי' תשובה ‪ .‬ה׳ ‪ .‬דשם בעובדא דר״ג‬
‫וזקנים הוי ר' יהושע במטן הזקטם והוא ס ״נ‬
‫בסוגיא דהואיל בפ׳ אלו עוברין מו״ה א״מ‬
‫ואפ״ה תירץ ההוא מרבנן דהקנין הוי בדרך‬
‫הנין אכ״ק ‪ .‬וא״כ לדברי הבא״י קשה הא הוי‬
‫ריעותא דב׳ נותנים ולא מהני בזה קני ן א ג ב‪.‬‬
‫ו׳ ‪ .‬איך נוכל לפרנס דברי רבא שאמר אלא‬
‫מו״ה א״מ כו' ה״נ מו״ה א״מ לקנות ע״ג‬
‫קרהע מצד הייעותא דב' נותנים כיון דרבי‪f‬‬
‫גופא סובר בנדרים דפ״ה ע״א שו״ה הוי ממון נ‬
‫ו ביי יש״י שם ’ »״ ש ‪ .‬וע״ז לא הועיל‬
‫הכא״י כתירוצו כלל ‪ .‬ג' ‪ .‬דעיקר החידוש של‬
‫הרב בא״י שכתב דאי אמרינן כיו״ה א״מ‬
‫הוי ב' נותגיס ליתא דבאמת אפילו למ״ד שו״ה‬
‫א״מ לא מיקרי ב' נותנים ד מקר א מל אהו א‬
‫ראשית דגנך תתן לו תלה הכתוב יחוס הנתינה‬
‫בבעלים מסתמא מיקרי הבעל התבואה‬
‫הנותן ‪ .‬ובפרע לפי מת שהוכיח הגאון בעל‬
‫טב״י במהד״ת ‪ -‬׳ ר״א דשני מצות הן דמצוה‬
‫ראשונה היא שלא יהיו פירותיו עבוליס והוא‬
‫מצוה להפריש תרומה ומעשר ‪ .‬ואח״כ הוא‬
‫מצווה מצוה שניי׳ שיתן תרומה לכהן ומעשר‬
‫כלוי ‪ .‬והראי' שהביא הבא״י מב״ק ס״פ‬
‫הגוזל עציס דכל הכ״ד מתנות כהונה מקבלי‬
‫מתנות ממון גבות הן ‪ .‬לאו ראי' היא כלל‬
‫לנידון חקירה שלנו‪ .‬דעד כאן לא איבעיא לן‬
‫התס ‪ .‬אלא לענין הנפקותות בגזל לגר חמץ‬
‫ועבר עליו הפסח וכדומה לזה דהוי רק‬
‫נפקותא בגזל הגר ‪ .‬ולדברי הבא״י תיקשי‬
‫למה לא קאמר הש״ס הך נפקותא אס נתן‬
‫הגזלן להכהן שבמשמר הן* גזילה והקנה לו‬
‫בדרך קנין אג״ק דאי אמרינן דמקבלי מתנות‬
‫ממון גבוה הן לא מהני בזה קנין אג״ק‬
‫דהוי כב׳ נותנים ‪ .‬והיינו מרוויחים בזה דהוי‬

‫מערכה ב‬
‫מ ט ר כ ה א שר ע ר כ תי ב עניני ז כי ה ו שליחות ודין ח צ ר א שר‬
‫מ צ א ה ידי יד כ ה ה ל ד ב ר ולעיין ב ד ב רי רא שונים‬ ‫׳‬
‫ואחרונים ב מ ע ט מ קו מו ת מ פוזרי ם ‪ .‬בב " מ סוגיא ד תו פ ס לב ע״ ח ‪.‬‬
‫וסוגיא ד ח צ ר ‪ .‬ובדין א שלד״ע ‪ .‬ו ק ר א תי ל מ ע ר כ ה זו ]מי ה שילוח[‬
‫על שם ה ענין ה מ ד ב ר ב עניני שלי חות ‪ .‬ו מ ד' א ש אל עזר של א‬
‫ל ה כ ש ל ח׳ץ ב ד ב ר ה ל כ ה ‪ .‬א מן ‪:‬‬
‫ה תו ם׳ בגטין הקשו על רש״י שכתב כו׳ ואמרינן עלה ת״ש כיצד אמרו התורם‬ ‫א[‬
‫בטעמא דתופס לבע״ח במקום שתכ שלא מדעת תרומתו תרומה כו' תרגמה רבא‬
‫לאחרים דלא קנה משוס דלא משאו שליח אליבא דאביי בעשאו שליח ומוכח דלאביי‬
‫דהא זכי' מטעם שליחות וא"כ אין חילוק בין דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש שליחות‬
‫שלא מדעת כמי לא הוי שליח כו׳ י עו ^‬ ‫עשאו שליח ללא עשאו שליח ״•‬
‫תירץוז״ל היטב במה שתירץ והעלהדאפילו להפוסקי׳‬ ‫ב [ ו הנ ה ב ק צ ה״ ח סי' ק״ה‬
‫אמנם כבר נתקשיתי בזה דאיך נימא דס״ל זכי' מטעם שליחות היינו מצד גזירת‬
‫מציאות דך הכתוב דאיש זוכה ‪ .‬אבללא משוס דא^‬ ‫מדין שליחות די^א בפ׳ אלו‬ ‫זכי'‬
‫דכן גדה״כ‬‫דנן‬ ‫אלא‬ ‫שליח‬ ‫שיהא‬ ‫דרוצה‬ ‫סהדי‬ ‫מדעת‬ ‫שלא‬ ‫ביאוש‬ ‫ורבא‬ ‫דאביי‬ ‫בפלוגתא‬ ‫כ״ב‬
‫דאע״ג‬ ‫‪10‬‬
‫?׳צ‬ ‫יד‬ ‫אברהם‬ ‫מערבה ב‬ ‫שדה‬
‫א מנ ם כוונ ת הר״ן באמת בשלמא‬ ‫ה[‬ ‫דאט״ג דלא עשאו מקבל שליח דהא לא‬
‫גבי מתנה א!‪ !:‬שנעשה שליח עבור‬ ‫ידע מהני מדין זכי׳‪ .‬ולפ״ז ניחא דהיכא‬
‫דלא עשאו שליח דלא הוי שליח המקבל המקבל המתנה ממילא נעשה שליח ג ם‬
‫דלא ידע אלא מצד גזירת הכתוב בזכי׳ להנוחן המתנה שהוא בעל הממון אבל‬
‫דמהני בי' כו׳ וא״כ היכא דחב לאחרים אין במציאה לא שייך לומר זאת וזה ב רו ד‪.‬‬
‫זה זכיי' נקרא ממה דזוכה לזה וחב לזה וא״כ לס״ז אין מקום כלל לקושית הקלה״ח‬
‫לכן לא מיקני מדין זכיי' ומדין שליחות ליכא הנ״ל דהא דקפיד רחמנא דבעי שליחות‬
‫דלא ידע ‪ .‬אבל עשאו שליח בפירוש נהי דלא מרעת היינו רוקא גבי תרומה וכדומה‬
‫מהני מצד זניי׳ מהני עכ״פ מתורת שליחות שהבעה״ב של התרומה הוא בעל הממון‬
‫ושלוחו של אדם כמותו אע״ג דחב לדיד׳ שהתבואה שלו ובעינן דעתו‪ .‬אבל בכל‬
‫הזכיות שבש״ם שמקבל שוס מתנה ומובה‬ ‫וכ״ש בחב לאחרים ‪ .‬ודוק עכ״ר ‪:‬‬
‫מ ה ש כ ת ב דאך למ״ד זכיי׳ מאדם אחר ונעשה שליח ממילא ג ס להנותן‬ ‫ג [ הנ ה‬
‫מטעם שליחות היינו מצד גזיה״כ דאיש ובדעתו לבר קפיד רחמנא וסגי שפיר בהכי ‪.‬‬
‫מטעם דאנן סהרי דרוצהשיהא ובלאו הכי אך שלא נאמר סברת הד״ן‬ ‫זוכה ולא‬
‫שלוחו ‪ .‬הוא מן התימא דהוא נגד רוב לק״מ קושית הקצה״ח דלא דמי היכא שמקבל‬
‫הראשונים ‪ .‬דהרי בב"מ בסוגיא דחצר פירש״י מאדם אחר שוס דבר לא בעינן דעתו ומהני‬
‫בהדיא כמה פעמים משוס דאנן סהדי דניחא עכ״פ מטעם זכיי׳ משא״כ בתרומה אן‪1‬‬
‫לי' שתהא שלוחו ‪ .‬גס התום׳ בכתובות רך דזכות הוא לו במה שפירותיו •היו מתוקנים‬
‫י״א כתבו וז״ל דזכיי׳ מדין שליחות הוא דכיון מ״מ נחסר אצלו מפירותיו ואינו מקבל שוס‬
‫דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד לי' שליח ‪ .‬דבר ‪ .‬אח״ז מצאתי לסברא זו שקדמני הגאון‬
‫וכ״כ ברא״ש פ״ק דגיטין יעו״ש ‪ .‬ובעניי לא בעל מרכבת המשנה והנאני ת״ל ‪ .‬ומדברי‬
‫הר״ן הנ״ל נתבאר לנו שצדקו מאוד דברי‬ ‫זכיתי להבין דבריו הקדושים ;‬
‫ך [ א מ נ ם נ ר א ה ל ענ ״ ד לתרן קושית הגאון מוהר״ר יצחק הלוי הורווין הובאו‬
‫הקצה״ח דהנה הנימוק״י הביא בשם בתשובת נוב״י מהדורא קמא סי' ע״ו ועיי׳‬
‫הרנב״ר במשנה דראה אותן רצין כתב וז״ל בקצה״ח ח״ב ריש הלכות שלוחין סי׳ קפ״ב‬
‫יעו׳׳ש ולפנינו יתבאר עוד יותר בס״ד ‪:‬‬ ‫וחצר המשתמרת דלא בעינן שיהא עומד‬
‫בצד שדהו צריכא טעמא דהא לאו משוס יד )[ ו הנ ה ר אי תי ל ה ר ב בעל נתיבות‬
‫בדברי הר״ן‬ ‫המשפט בסי׳ ק״ה שהקשה‬ ‫הוא דמהני כמו בגט דהתס בעי עומדת‬
‫בצד חצרה כדלקמן וגס לא מטעם שליחות שכתב וגם לא מטעם שליחות שא״א לזכות‬
‫מטעם הרנב״ר שא״א לזכות לחבירו אלא לחבירו כו׳ ‪ .‬לא קאמר הטעם בפשיטות משום‬
‫א״כ נעשה שלוחו של בעל הממון ובמציאה ליכא דהוי תופס לבע״ח במשל״א כלישנא דהש״ס‬
‫בעל הממון שיהא זה שלוחו ולא שייך למימר דהא הר״ן סובר במשל״א אפילו עשאו שליח ‪.‬‬
‫נמי בחצר כדאמרינן גבי מציאה לחבירו דמגו לא מהני ‪ .‬ובהיפיך הקשה לר׳׳נ ור״ח למה‬
‫דזכי לנפשי׳ זכי נמי לחברי' עכ״ל ‪ .‬ולכאור׳ לא קאמרי טעס הר״ן דהיינו דלא מהני‬
‫בממון רק שליחות של בעל הממון ‪:‬‬ ‫דברי הר״ן אינם מובנים במה שכתב שא״א‬
‫ז [ עו ד ה ק ש ה להר״ן הנ״ל למ״ד דס״ל‬ ‫לזכות לחבירו מתורת שליחות אלא א״כ‬
‫זכיי׳ מטעם שליחות א״כ בתופס לבע״ח‬ ‫נעשה שלוחו של בעל הממון ובמציאה ליכא‬
‫בעל הממון כו' דמשמע הא במתנה ניחא במקום שאינו חב לאחרים אמאי קנה הא‬
‫לי' הלא גם במתנה אינו שליח של בעל בממון לא מהני שליחות בלא בעל הממון ‪:‬‬
‫ח [ ונ ר א ה ל ת ר ץ כל הנ״ל בהקדם דברי‬ ‫הממון שהוא הנותן המתנה אך נעשה שליח‬
‫הנמוק׳׳י בסוגיא דהי׳ רוכב וז״ל וכתב‬ ‫עבור מקבל המתנה וזוכה עבורו ובכל מקום‬
‫דאמרינןבש״סזכין לאדם שלא בפניו פירושו הכי‪ .‬הרי״ך ז״ל בתשובה דדוקא במקום דאיכא‬
‫ומה זה שהוקשה להר״ן גבי מציאה דוקא ‪ :‬פסידא לב״ח כגון גברא דמפסיד נכסי׳ הוא‬
‫או‬ ‫‪11‬‬ ‫‪2‬‬
‫;‬ ‫אברהם‬ ‫טערכה‬ ‫ש ד ה‬
‫הממון הא משנה מפורשת בפ' מרובה דף ^‬ ‫או עני וירד מנכסיו וכראה לכ״ד‪ .‬שיתפסדו‬
‫ע״ע נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו והי' ■‬ ‫נכסים עד שלא יבא ב״ח דבכה״ג תקנה‬
‫מושכו ומת ברשות הבעלים פעור הגביהי‬ ‫הוא שהתקינו הא אילו הי' ב״ח אמיד ויכול‬
‫או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ועיין‬ ‫לפרוע לבעל חובו לא אלא הרי זה אומר לו‬
‫רש״י ותום׳ שהסכימו ללשון אחרון דהאי‬ ‫לאו בעל דידי את ושומעים לו וכתב הרשב״א‬
‫נתנו לבכורות בנו משמע דאגנב קאי ועיין‬ ‫ז״ל דבמקוס פסידא אןן מדין השית אבידה‬
‫תום׳ שם ‪ .‬ולפי דברי הר״ן הנ״ל קשה הא‬ ‫יכול לתפוס ונתב הרנב״ר ז״ל ואפילו לא‬
‫בגנב ליכא שליחות של בעל הממון ‪:‬‬ ‫עשההו שליח לכך אלא דעבד מנפשי׳ שפיר‬
‫א מנ ם א ח ר שנדקדק היעב בלשון‬ ‫יא[‬ ‫דמי דזכין לו לאדס שלא מדעתו ושלא‬
‫הר״ן אין שוס נדנוד קושיא שלשון‬ ‫בפניו עכ״ד ‪ .‬והנה לכאורה קשה בדברי‬
‫הר״ן כך שא״א לזכות לחבירו אלא כו' דקדק‬ ‫הנמוק״י שסמך דברי הר״ן א חי שהביא דברי‬
‫בלשונו הזהב לזכות לחבירו דוקא בזכיי' אבל‬ ‫הרי״ך בתשובה ומה שייטת יש להדדי‪.‬‬
‫עשאו שליח בפירוש מהני‪ .‬ועעמא דמלתא‬ ‫ובדברי הר״ן ל׳׳ל לאשמעינן ראפילו לא‬
‫משוס דכשעשאו שליח בפירוש הרי הוא טרו‬ ‫עשאהו שליח ומהיכי תיתי אדעתין לחלק‬
‫לכל דבר וכאילו עשה המשלח בעצמו הדבר‬ ‫דהוצרך הר״ן לאשמעינן דאין חילוק ‪ .‬הא‬
‫ולק״מ מגנב דפ׳ מרובה הנ״ל ‪ .‬ועוד ראי׳‬ ‫פשיעא בתופס לבע״ח במקום שאינו חב‬
‫ברורה משליחות דמרבינן בקדושין פ' האיש‬ ‫לאחרים אין חילוק בין עשאהו שליח ללא‬
‫מקדש אך דבכל התורה אין שלד״ע בשכיחות‬ ‫עשאהו שליח ‪:‬‬
‫יד יש שלד״ע אך דהתם ליכא שליחות ש״‪.‬‬ ‫ט [ וברא״ ש פ״ ק ד ב ״ ם בסוגיא זו הביא‬
‫בעל ה מ מ ״‪ .‬אלא ודאי בשליחות מפורש‬ ‫דברי הרי״ך שבתשובה הנ״ל וחולק‬
‫ליחא להאי כללא ‪ .‬ולראי' זו העירני הרב הג׳‬ ‫עליו וז״ל ולא נהירא לי דאמר ר״י בכתובות‬
‫מו״ה משה מסמארגאן ג ס ראי׳ מעביחה‬ ‫דך פ״ד דתופס לבע״ח במשל״א לא קנה מכלל‬
‫דמרבינן מאו ותחת דיש שליחות ‪ .‬ועוד ראי׳‬ ‫דהיכא שאין חב לאחרים מדינא קנה ולא‬
‫משמעתין דחצר^ב״מ דך יו״ד ע״ב מהברייתא‬ ‫מחמת תקנה כו'‪ .‬הלכך נראה לי דשורת‬
‫הדין הוא ולא שייך להקשות לימא לי' לאו בעל‬
‫דברים דידי את שהרי אין תובעו לדין להוציא‬
‫ממנו כלום שיוכל לומר אין להשיב לך כיון‬
‫ורש״י פי' התם גגו חצירו כו׳ מנין שאס‬ ‫שאין לך הרשאה אלא הולך ותופס משלו‬
‫נכנסה שם ונעל בפני׳ לגונבה שהוא ח*יב ‪.‬‬ ‫ולא מצי אמר לו החזר לי מה שתפסת כיון‬
‫ולכאורה קשה לדברי הר״ן הא ליכא שליחות‬ ‫דאין לך הרשאה דזכין לאדם שלא בפניו והוי‬
‫של בעל הממון ‪ .‬אלא ודאי כמו שכתבתי‬ ‫כאילו תפס המלוה בעצמו כו' יעו״ש ‪ .‬ולכאורה‬
‫דע״כ לא כתב הר״ן אלא בזכיי׳ למ״ד‬ ‫דברי הרי״ך באמת תמוהים כמו שהקשה‬
‫משום שליחות אבל בשליחות מפורש מהני‬ ‫מליו הרא״ש איך שייך לומר לאו בעל דברים‬
‫בכל גווני ‪ .‬ובחצר דגנב הוי כמו שליחות‬ ‫דידי את כיון דאין לך הרשאה הא זכין לאדם‬
‫מפורש דנכנסה הבהמה ונעל הגנב בעצמו‬ ‫שלא בפניו ושלא מדעתו ‪ .‬ובאיזה סברא‬
‫ואין זה זכיי' דזכות הוא שלא מדעתו ושלא‬ ‫פליגי הרי״ך והרא״ש ז״ל‪ .‬ובאמת בשו״ע‬
‫בפניו ‪ .‬וזה ברור ‪:‬‬ ‫ח"מ סי' ק״ה פסק המחבר כהרי״ך בתשובה‬
‫ו ב ץן שז כינו לז א ת מעתה אין‬ ‫יב[‬ ‫וכן נקעינן לדינא ולכאורה תימא הוא מחמת‬
‫קושית הרא״ש הנ״ל ‪:‬‬
‫התחלה לכל הקושיות שהקשה הרב‬
‫בעל נתיבות המששע דמה שהקשה למה לא‬ ‫י [ א ב ל א ח רי ה עיון דברי הרי״ך נכונים‬
‫אמרו בש״ס עעס הר״ן גבי מגבי' מציאה‬ ‫הס מאוד דלכאורה איכא למידק על‬
‫לחבירו דהרי הר״ן ס״ל דתיפס לבע׳׳ח‬ ‫הר״ן שהבאתי באות ד' במה שכתב שא״ח‬
‫במקום שחל״א לא קנה אפילי עשאו שליח‬
‫לזכות לחבירו אלא א״כ נעשה שליח של בעל‬
‫‪12‬‬ ‫‪2‬‬
‫כשיעת‬
 ‫טו‬ ‫אברהם‬ ‫‪.‬‬ ‫מערכה ב‬ ‫שדה‬
‫כשיעת ה תו ס׳‪ .‬וא"כ הוא הדין גבי מציאה אלא אמר רב אשי חצר איחרבאי משום יד‬
‫לחבירו לר"נ ור״ח לא קני אפילו עשאו ולא גרעה משליחות גכי גש דחוב הוא לה אין‬
‫שליח וכעשאו שליח לא שייך מע ם הר״ן חבין לאדם אלא בפניו ופירש״י הלכך כי‬
‫וכהנ״ל ‪ .‬ומדברי הנה״מ שם בסימן ק״ה ליתא בצד חצרה דליכא לדמויי לירה דאינה‬
‫מוכח להדיא דסובר בדברי הר״ן דאק חילוק סמוכה לה תיפוק לה זכייתה משליחותה‪.‬‬
‫בין זכיי' לשליחות מפורש ‪ .‬אבל לענ״ד נראה ומזה הוכיח הש״ך דדוקא בעומדת בצד חצרה‬
‫הוא דאיתרבאי חצירה משוס ידה אבל באינה‬ ‫כמו שכתבתי ‪:‬‬
‫עומדת בצדה אפי' חצר המשתמרת אינו‬ ‫ע [ ואחרי כ ל ה ד ב רי ם הנ״ל אבוא‬
‫ליישב מה שדקדקתי באות ח' בדברי אלא משום שליחות עכ ״ל‪ .‬אבל באמת‬
‫הנמוק׳׳י והרנב״ר ויהי' מתורץ ג ס קושית אינו מוכרח דרש״י ציין שס על גבי מתנה‬
‫הנה״מ שהבאתי באות ז' וזה הוא דהר״ן דלא בעינן עומד בצדה וגם לא בעינן ג״כ‬
‫סובר כהרי״ך בתשובה הא דיכול לתפוס חצר המשתמרת שס כתב רש״י שפיר דתיפוק‬
‫במקום שאינו חב לאחרים הוא ממעס תקנה לה זכייתה משליחותה דשם איכא שליחות של‬
‫כו' אבל מדינא לא מהני משום דיכול לומר בעל הממון דהא איכא דעת אחרת מקנה‬
‫לאו בעל דברים דידי את פירושו משום כמו שביארתי לעיל הכוונה בדברי הר״ן באות‬
‫דליכא שליחות של בעל הממון ‪ .‬ובסברא זו ה' אבל במציאה דליכא דעת אחרת מקנה‬
‫פליגי הרי״ך והרא״ש‪ .‬ומעתה יובנו הימב נוכל לומר דגס רש״י סובר דהא דקונה חצר‬
‫דברי הנמוק״י במה שסמך דברי הרנב״ר אחר המשתמרת הוא מ עעס יד אריכתא כמ״ש‬
‫הג״ה[ ‪:‬‬
‫^‬ ‫והנמוק״י ע״כ‬
‫‪.‬‬ ‫הרנב״ר‬ ‫דברי הרי״ך בתשובה דבלאו דברי הרי״ך‬
‫ט ן [ נ ת ב א ר לנו מ כ ל ה ד ב ר י ם האלה‬ ‫לא הוי קני בתופס לבע״ח אך בשאינו חב‬
‫שכל האריכות דברים שהאריך בעל‬ ‫לאחרים בלא עשאו שליח ממעס הר׳‪/‬‬
‫כקושית בעל הנתיבות אבל ממעס תקנה הנה״מ המה מופרכים ונ ס תרי ם‪ .‬ועיקר‬
‫שפיר קנה אך בלא עשאו שליח ‪ .‬ולק״מ דבריו שרש״י סובר כהרנב״ר דבעי שליחות‬
‫קושית הרא״ש ‪ .‬וגס המחבר בש״ע סובר של בעל הממון ובתופס לבע״ח לחוד פליג‬
‫רש״י משום דהלוה לא מיקרי בעל הממון‪.‬‬ ‫סברא זו *•‬
‫ו ע ת ה א חזור ליי ש ב קושית התום׳ אבל במציאה מודה דשליחות לא מהני ממעם‬ ‫יר[‬
‫הרנב״ר ובזה מיישב קושית הרא״ש ממתניתין‬ ‫בנימין על רש״י דהא זכיי' ממעס‬
‫שליחות כו׳ ולפי הנ״ל אפשר לומר דגם דהי׳ רוכב כו׳ יעו״ש דלפי דברינו לא העלה‬
‫שוםתרופה‪ .‬וקמו כל הקושיות בתוקפם ודוק‬ ‫רש״י סובר כסברת הר״ן דבעינן שליחות של‬
‫בעל הממון וזה דוקא בזכיי׳ אבל בשליחות ט ץ[ כ ל זה ד ב רנו לשמת הר״ן ודעמי' ‪.‬‬
‫אבל לשמת הרא״ש והרימב׳׳א בפ״ק‬ ‫מפורש לא שייך כמ״ש לעיל ‪ .‬והא דיכול‬
‫לתפוס במקום שאינו חב לאחרים בלא עשאו דמציעא דלא סברי סברת הרי״ך דהא דיכול‬
‫שליח הוא ממעס תקנה כנ״ל ‪ .‬ואין אנו לתפוס באינו חב לאחרים הוא ממעס תקנה‬
‫צריכין לדחוק ולומר כסברת הנתיבות שכתב רק הוא מדינא מטעם זכין לאדם שלא בפניו‬
‫דהא דיכול לתפוס באינו חב לאחרים להר״ן ולדידהו הדרא קושית הנה״מ מה מעם קנה‬
‫אכל'‬
‫י‬ ‫באינו חב ’ל*אחרים‪.‬‬‫משום דהלוה לא מיקרי בעל הממון כיון תופס ’לבע״ח *‬
‫שהוא משועבד למלוה ולית לי׳ לאישתלומי באמת ג ס לדידהו לק״מ דהם אזלי למעמייהו‬
‫ממקום אחר ‪ .‬דמדברי התום׳ פ׳ איזהו נשך דחולקין על הרנב״ר וסוברין דלא בעינן‬
‫דך ע״א לא משמע כן יעו״ש הימב ג ס שליחות של בעל הממון דהא הרא״ש‬
‫מהרבה מקומות בש״ס ‪] .‬הג״ה ואך שהש״ך והריכיב״א שם בסוגיא דחצר פי' גבי חצר‬
‫בסי' רמ״ג סעיך כ״ג ס״ק יו״ד הוכיח מדברי המשתמרת דקני גבי מציאה הוא מ מעס‬
‫רש״י פ״ק דמציעא ריש דך י״ב ומדברי שליחות ולא ממעס הר״ן וע״כ דלא ס״ל‬
‫התום' ג״כ דלא סברי סברת הרנב״ר גבי סברת הר״ן ‪ .‬אבל לדינא הוכחנו לעיל דרוב‬
‫הפוסהים‬ ‫‪13‬‬ ‫‪2‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ב‬
‫הטעמים דאמרינן בש״ס דב״מ דן{ י'‬
‫באשלד״ע שייכי שפיר נמי הכא ‪ .‬היינו ה ט ע ס‬
‫דרבינא דברי הרב ודברי התלמיד דמ׳׳ ‪p‬‬
‫בוודאי שייך בכאן כיון דלמשלח אין ע בי ר ה‬
‫רק לשליח כש"כ דלא הי' לו לשמוע ולעשות‬
‫דברי המשלח ומאיזה ט ע ס יגרע ‪ .‬ג ס ט ע ס‬
‫השני דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד ג״ה‬
‫שייך שפיר הכא ‪ .‬גס הראי' שהביא הקצה״ת‬
‫מדברי התוס' פ״ק דגטין דך י״ב ג בי‬
‫פלוגתא דר״א וחכמים במי שליקט א ת‬
‫הפיאה ואמר הרי זו לפלוני עני ר״א אונזר‬
‫זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא‬
‫ראשון ‪ .‬ואמרינן שס בטעמייהו דרבנן משוס‬
‫דכתיב לא תלקט לעני ‪ .‬והקשו בתיס' למ״ך‬
‫בתמורה כל מה דאמר רחמנא לא ת ע ביר‬
‫אי עביד מהני א״כ ליקני העני וע״ש ^‬
‫ואע״ג דהשליח עבר אמימרא דרחמנא וא״ ‪p‬‬
‫נימא אשלד״ע אלא ודאי היכא דאין ה עבי ר ה‬
‫למשלח אלא לשליח בענין כזה הוי שליחות ‪,‬‬
‫וזה ברור עכ״ר ‪ .‬לענ״ד ג״כ אינו מוכר ה‬
‫שלוחו של בעל הממון למת לא קאמר הר")‬
‫דשם בגיטין הקשו התוס׳ לפי הס״ד דר^‬
‫ה טעס משוס דהוי תופס לבע״ח במשחל״א‬
‫פפא דלרבנן קני תופס לבע״ח במשחל״א‬
‫והא דלא קנה העני משוס לא תלקט נוכ>‬
‫לומר לפ״ז דלא אמרינן אשלד״ע כגוונא דהכא‬
‫היכא דלמשלח אינו עבירה ‪ .‬אבל לפי ה א מ ה‬
‫דקיי״ל דתופס לבע״ח במקוס שחל״א לא ק;י‬
‫]ועי׳ בתוס' שס ד״ה דלמא דגס רב‬
‫מודה דלא קני רק בדרך דחייה קאמר[ נוכל‬
‫לומר שפיר ה טעס של הפני יהושע דאמרי;ן‬
‫אשלד״ע ג ס בכגון זה ‪ .‬ובפרט לפי מה שכתע‬
‫הקצה״ח בעצמו שס בריש הסימן דהא דזכיי׳‬
‫מהני בכ״מ הוא מצד גזירת הכתוב אין התחלה‬
‫לקושיתו על הפנ״י דהתס ליקט עבור הע ^‬
‫מתורת זכיי' והעני לא עשאו שליח וזה ברור ;‬
‫כ [ ו כ די ל ה בי ן דברי הגאון בעל קצה״ה‬
‫אשר לכאורה אין להס שחר ויגעתי‬
‫ומצאתי בס״ד ט ע ס נכון לדבריו כאשר אב אר‬
‫בעזה״י ‪ .‬ושפתי כהן ישמרו דעת ‪ .‬ויתבאר‬
‫זה בהקדם דברי התוס׳ פ״ק דב״מ דך י׳‬
‫ע״ב ד״ה דאמר לישראל וז׳ע וא״ת ואפי' אמל‬
‫לכהן נמי וי״ל דכהן מיקרי בר חיובא הואיל‬
‫ואס מקדשה לעצמו חייב אבל ישראל א ע ‪/‬‬
‫דעובר משוס לפני עור לא תתן מכשול‬
‫כשמקזל־שה‬
‫ש ד ה‬
‫הפוסקים ס״ל דבעינן שליחות של בעל הממון‬
‫הרי״ף ורש״י והרשב״א והר״ן וממויו׳׳י‬
‫והמחבר בש״ע ח״מ סי׳ ק״ה ונקעינן כן ‪:‬‬
‫ל ק מן ב ח דו שי‬ ‫ש ה א ר כ תי‬ ‫ואף‬ ‫ין[‬
‫בעזה״י בסוגיא דחצר בהסבר דברי‬
‫י׳ ע״ב‬ ‫ה מ ב ״ ר האלו ובדברי התוס'‬
‫ד״ה ואי משוס כו' גס בדברי הרא״ש שם‬
‫סי' ל״א יעו״ש ‪ .‬ותורן! דברי שם דהא דלא‬
‫ילפינן גברא מדאיתתא הוא רק לענץ זה‬
‫שא*ן לגברא היתרון של המעלה מה שיש‬
‫בקנין יד על קנין שליחות דהייגו לענין בע"כ‬
‫ג ס לע>י| שיועיל בקעניס וכל הפוסקיס שוים‬
‫בזה יעו״ש שביארתי באריכות ‪ .‬מ"מ בסברא‬
‫זו שכתב הרנב״ר שא״א לזכות לחבירו אא״כ‬
‫נעשה שלוחו של בעל הממון לא ס״ל הרא״ש‬
‫והריטב״א והתוס׳ כאשר ביארתי ‪:‬‬
‫ו ע ת ה נ ש א ר לנו עוד ליישב קושית‬ ‫יה[‬
‫הנה״מ במה שהקשה על הרנב״ר על‬
‫■מה שכתב שא״א לזכות לחבירו אא״כ נעשה‬
‫כלישנא דהש״ס כו' אבל באמת לק"מ דלפי‬
‫מה שביארתי לעיל דהר״ן סובר כשיטת‬
‫הרי״ן{ בתשובה ומדינא לא קנה אן‪ £‬באינו‬
‫חב לאחרים בלא עשאו שליח מ טעס הר״ן‬
‫רק מ פ ע ם תקנה וכהנ״ל משו״ה בכאן דלא‬
‫שייך ט ע ס התקנה כתב הר״ן עיקר ה טעם‬
‫שלו משוס דלא נעשה שליח של בעל הממון ‪.‬‬
‫והני^ בנה״ע תירץ על הר״ן דהנה ב ט ע ס‬
‫דתופס לבע״ח במשל״א דלא קנה כתב‬
‫הפנ״י לשיטת התום׳ והרא״ש שסוברים דלא‬
‫קנה אפי׳ עשאו שליח משוס דאין שלד״ע‬
‫דעבירה הוא לשליח ‪ .‬וא"כ בחצר דקיי״ל יש‬
‫שלר״ע הוצרך הר׳׳ן לטעם אחר ‪:‬‬
‫א י כ ר א בקצה״ח מיאן ב טעם הפנ״י‬ ‫יט[‬
‫וז״ל וסברתו לח נהירא וגס אפי' אס‬
‫הי' השליח עושה עבירה בשליחותו כיון‬
‫דלמשלח אינו עבירה אינו ענין לשלד״ע דלא‬
‫אמרינן אשלד״ע אלא בכהן דאמר לישראל‬
‫צא וקדש לי אשה גרושה דעבירה הוא למשלח‬
‫עכ״ד ‪ .‬ולכאורה דבריו אינם מובנים ‪ .‬דמה‬
‫שכתב מצד הסברא כיון דלמשלח אינו עבירה‬
‫אינו ענין לשלד״ע לא ידעתי למה הלא שני‬
‫‪14‬‬ ‫‪2‬‬
 ‫אברהם טז‬ ‫מערכה ב‬
‫עעמא כיון שאינו רשאי לעשות המעשה כזה‬
‫עבור עצמו שגס הוא מצווה שלא לעשות‬
‫איך יהי' מהני מעשה השליחות לאדם אחר‬
‫אך שאינו עושה עתה עבירה ההיא מ"מ‬
‫הרי לא הי' יכול לעשות לעצמו דאז הוי עבירה‬
‫לדידי' משו״ה אינו בדין שיועיל לאדם אחר ‪ .‬וכעין‬
‫דאמרינן בעלמא מי איכא מידי דאיהו לא מצי‬
‫עביד ולאחרינא מצי עביד ‪ .‬וזה הוא כוונת רבינא‬
‫היכא אמרינן דאשלד״ע היכא דשליח בר חיובא ‪.‬‬
‫פירושו היכא דשליח בר חיובא אס הי׳ עושה‬
‫הדבר הזה לעצמו משו״ה אינו מועיל במעשה‬
‫השליחות עבור המשלח וכמו שביארנו לעיל ‪.‬‬
‫וזה הוא ג״כ כוונתו מה דאמרינן דברי הר ב‬
‫ודברי התלמיד דמ״ש אך דלא שייך לומר‬
‫ולא הי' לו לעשות כמו שהעתיק רש״י בלשונו‬
‫דמשמע מדבריו דזה הוא מחמת שנס הוא‬
‫עושה עבירה ההיא כעת כמו חילול שבת‬
‫וגניבה וכדומה‪ .‬ובאמת התוס' בקדושין‬
‫בסוגיא דאשלד״ע ובפ' מרובה דך ע״ע לא‬
‫העתיקו התיבות הללו ״ולא הי' לו לעשות" ‪.‬‬
‫וזה אתי שפיר לדברינו ‪ .‬וסברת רב סמא‬
‫דאמר היכא אמרינן כו׳ היכא דאי בעי עביד‬
‫ואי בעי לא עביר ‪ .‬דאזלינן נמי בתר המשלח‬
‫כיון דהוא מוזהר עכ"פ שלא לעשות בעצמו‬
‫שלא לקדש אשה גרושה וכדומה לא מהני‬
‫עשיית השליח עבורו רק דוקא היכא שעשה‬
‫בעצמו אבל ע״י שליחות ל א‪ .‬אבל בחצר‬
‫דבע״כ מותיב בה וכן שוגג לשיטת התוס' מהני‬
‫שפיר משוס דהוי ממש כמו עשיית גופי׳ ‪ .‬ולרב‬
‫סמא הוי דוגמא להא דאמרינן בעלמא מי‬
‫איכא מידי דאיהו לא מצי עביד וע״י שלית‬
‫מצי ע בי ד‪ .‬ועיי' קדושין דך כ״ג ובכמה‬
‫מקומות בש״ס ‪:‬‬
‫כ ג [ א רוו חנ א לן ב ז ה דלפי מה שכתבתי‬
‫כוונת ביאור דברי התוס' הללו הוי‬
‫סייעתא להגאון בעל נוב״י שסובר דהא‬
‫דאמרינן אשלד״ע ממילא ג ס מעשה השליחות‬
‫בטל דלא כהגאון מו״ה יצחק הלוי הורוויץ‬
‫ועיי' בנוב״י מ״ק סי' ע״ו ‪ .‬וכיון שזכינו לבאר‬
‫זאת נתבאר לנו שצדקו מאוד דברי הקצה״ח‬
‫בהשגתו על הפנ״י שהבאתי לעיל באות כ'‬
‫ודעת שפתי הקצה״ח ברור מללו ששובר ג״כ‬
‫היכא שהמשלח איני עושה עבירה רק השלית‬
‫אינו‬
‫שדה‬
‫לשמקדשה לכהן כיון דאס מקדשה לעצמו לא‬
‫מיחייב לא מיקרי בר חיוגא ע״ש ‪:‬‬
‫כ א [ ו הנ ה כ ל ח כ מ י ל ב כתקשו בדברי‬
‫התוס' הל‪-‬ו אשר לכאורה הם כדברי‬
‫ס פ ר החתום ‪ .‬ונלאו למצוא פתח בדבריהם‬
‫מאי חילוק בין האומר לכהן צא וקדש לי‬
‫כו' או אם אמר לישראל דמ״מ כיון שהשליח‬
‫איט עושה איסור בקדושין הללו איזה דברי‬
‫הרב הי׳ לו לשמוע ‪ .‬ואי משוס לפני עור‬
‫הא גם ישראל צריך לשמוע זה ‪ .‬וכבר דחו‬
‫התום׳ סברא זו בשתי ידים • דמשוס לפני‬
‫עור לא מיקרי בר חיובא א״כ מה בכך‬
‫שכהן הי' עובר אם הי' מקדשה לעצמו‬
‫השתא מיהת לא עבר על דברי הרב ‪ .‬ובאמת‬
‫כחדושי הר״ן על ב"מ איתא שם דה״ה אס‬
‫אמר לכהן נמי לא מיקרי בר חיובא ‪ .‬וכן‬
‫ד ע ת כמה ראשונים בזה דלא כהתוס' ‪] .‬ועיי'‬
‫בנוב״י מהדורא קמא סי' ע״ח[ ‪:‬‬
‫כ ב [ ל כ ן נ ר א ה ל ע ל׳ ד לומר בזה דבר‬
‫חדש לדעת התום' בפירושא דמלתא‬
‫דאמרינן בכ"מ בש״ס אשלד״ע ‪ .‬והיינו לרבינא‬
‫ה ע ע ם הוא משום דאמרינן דברי הרב ודברי‬
‫סתלמיד דמ״ש אין הפירוש כמו שפירש״י‬
‫משוס דהיכא שאמר לו לעשות איסור דרך‬
‫משל לחלל שבת או לגנוב הרי ג ס השליח‬
‫עושה איסור שהרי גס הוא מצווה שלא לחלל‬
‫שבת ושלא לגנוב ולא הי' לו לעשות ]ועיי'‬
‫רש״י ב"מ שם ד״ה בר חיובא שהעתיק‬
‫יארבע תיבות "ולא "הי' "לו ״לעשות[ אלא‬
‫הפירוש הוא כמו דאמרינן בעלמא גיעין דן{‬
‫כ״ג אין העבד נעשה שליח לקבל גע לאשה‬
‫מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיעין וקדושין ‪.‬‬
‫ובב״מ דך צ״ו בעי הש״ס האומר לעבדו צא‬
‫והשאל ע ם פרתי מהו כו' תיבעי למ״ד שלוחו‬
‫של אדם כמותו הני מילי שליח דבר מצוה הוא‬
‫אבל עבד דלאו בר מצוה לא כו׳ פירש״י שם‬
‫ד״ה עבד דלאו בר מצוה ושליחות נפקא לן‬
‫מאתם ג ס אתם לרבות שלוחכם דבעינן דומיא‬
‫דמשלח שיהי׳ דיניו נוהגים בו וזה אין דין‬
‫שיאל נוהג בו כו' ע״ש ‪ .‬והכלל הוא בכ"מ‬
‫דלא מהני מעשה השליחות להמשלח אלא‬
‫א״כ שהשליח א־הא בדבר השליחות ‪ .‬ונוכל‬
‫גומר דסברת התום' בדין אשלד״ע ג״כ מהאי‬
‫‪15‬‬ ‫‪2‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכח ב‬
‫ח״מ סי' שמ״ת‪ .‬ובדרך זה נוכל לפרגו^‬
‫כוונת הנמק״י דמאי פריך הש״ס ואי ס ץ ;‬
‫חצר משוס שליחות איתרבאי א״כ מציט נ' ^‬
‫הא חצר הוי שוגג ובשוגג יש שלד״ע מאי‬
‫אמרת דהא דבשוגג יש שליח לד״ע אכפי‬
‫לא ידעינן אלא מסברת רבינא ורב סמא י■‬
‫מה בכך הא ג ס בהס״ד דהיינו קור^ ‪.‬‬
‫שנזכרו שני התירוצים דרבינא ורב סמא עכ״א ■‬
‫ידע הכלל דאשלד״ע והעעס דאשלד״ע הוא‬
‫משוס דברי הרב ודברי התלמיד דמ״ש ממילא' ;‬
‫בשוגג דלא שייך למימר הכי יש לנו לומי ‪.‬‬
‫יש שלד״ע ‪ .‬וראי׳ לדבר דבפ' האיש מקד׳ז‬
‫דך מ״ב ע״ב דפריך שם מהשולח אה‬
‫הבעירה שילח ביד פיקח פיקח חייב והמשלת ‪i‬‬
‫פעור ואמאי גימא שלוחו של אדם כמותו ״‬
‫ומשני משוס דאשלד״ע דאמרינן דברי ה ר ב ׳‬
‫ודברי התלמיד דברי מי שומעק ושס לא נזכרו‬
‫כלל דברי רבינא ורב סמא והתום' בפ'‬
‫מרובה שזכרו העעמים דרבינא ורב סמא‬
‫לרווחא דמלתא כתבו כן דאך לפי דברי‬
‫רבינא ורב סמא עולה כן דבשוגג יש שלד״ע ‪.‬‬
‫חיובא וגס סב ר ת רב סמא לא שייך הכא‬
‫וכוונת הנמק״י כך דמפירכת הש״ס דפריך‬
‫כיון שהוא יודע שמסתמא יקח הכהן את‬
‫ואי ס״ד חצר משוס שליחות איתרבאי א״כ‬
‫מצינו שליחות לי״ע וקיי״ל אשלד״ע מוכח‬
‫דליתא לדינא דהתוס' דמאי פריך המקשן‬
‫הא חצר הוי שוגג ואי נימא דלפי המסקנא‬
‫דרבינא ורב סמא הוכיחו התוס' הדין דבשוגג‬
‫יש שלד״ע הא נוכל לומר מאי חזית דאזלח‬
‫בתר מסקנא דסוגיא דב״מ זיל בתר מסקנא ;‬
‫דקדושין דהוי עביחה ומעילה שני כתובין■‬
‫הבאים כאחד ושם יש שלד״ע מכלל דבעלמא‬
‫אשלד״ע כדברי הרימב״א מצד גזיה״כ ולא‬
‫‘י‪:‬‬ ‫שנא מזיד ולא שנא שוגג ;‬
‫כ ה [ ועוד נו כ ל לו מר לענ״ד דבר חדשי ;‬
‫לתרץ דעת הנמוק״י דאפילו רבינא■‬
‫ורב סמא אית להו סבר ת הריעב״א בקדושין־‬
‫הנ״ל דר^א דאמרינן בעלמא חשלד״ע הוא‬
‫מצד גזה״כ משוס דהוי עביחה ומעילה■‬
‫שכהכ״א ‪ .‬דאל״כ קשיא לי דלכאורה לפי■‬
‫סברת רבינא ורב סמא הסברא נותנת‪:‬‬
‫מבחוץ דבחצר הוי שלד״ע וא״כ ל״ל לריבויא י‬
‫דקרא דתמצא מכל מקום ‪ .‬אלא ודאי מוכרחי ‪;4‬‬
‫אגו לומר דאי לא הוי לן ריבויא לא הוי‬
‫אמרינן‬
‫שדה‬ ‫‪32‬‬
‫איט ענין לאשלד״ע ט ק שהמשלח בעצמו‬
‫יכול לתפוס וא"כ ליתא הכא סבר ת רב סמא‬
‫וגס השליח יכול לתפוס לעצמו אם הי' הוא‬
‫כושה בהלוה והאיסור הוא דוהא עתה לדידי'‬
‫לתפוס עבור המלוה בתורת שליחות ‪ .‬וא"כ‬
‫סברתו מאוד נכונה לשישית התוס' הנ״ל לפי‬
‫מה שביארתי דבריהם הקדושים בהפירוש של‬
‫דברי הרב ודברי התלמיד דמ״ש ‪ .‬והפירוש‬
‫לא‪:‬לד״ע לדברי הקצה״ח הוא כך ‪ .‬דאם הוי‬
‫אמרינן דיש שלד״ע הי׳ נחשב מעשה השליח‬
‫כאילו עשה המשלח והי' חל עבירה עליו בזה‬
‫אמרינן אשלד״ע ‪ .‬וכאן בתופס לבע״ח במשל״א‬
‫אך אם היינו אומרים דיש שלד״ע וכאילו הי'‬
‫תופס המשלח בעצמו אין עבירה לדידי'‬
‫ומשו״ה אינו בדין שיקרא בגדר אשלד״ע ‪:‬‬
‫כד‪1‬‬
‫ו הנ ה ר אי תי ל הנ טו ק״י בפ׳ מרובה‬
‫במשנה דנתנו לבכורות בנו שהביא‬
‫בשם אחרונים שהקשו על מה שכתבו התום'‬
‫שם דבשוגג יש שלד״ע והיינו משום דלא‬
‫שייך הכא סבר ת רבינאדשוגג לא הוי בר‬
‫הבהמה והוי כחצר דבע״ה מותיב בה ‪.‬‬
‫והקשו שם האחרונים לפ״ז מאי פריך הש״ס‬
‫בסוגיא דחצר ואי ס״ד חצר משום שטיחות‬
‫איתרבאי א״כ מצינו שליחות לד׳׳ע ומאי קושיא‬
‫הא חצר הוי שוגג יעו״ש ‪ .‬ובאמת אין לדברי‬
‫הנמוק״י הללו שוס הבנה דהא אכתי בהס״ד‬
‫עדיין לא ידע המקשן מסברת רבינא ורב‬
‫סמא ‪ .‬והתום' שהביאו ראייתם הוא רק לפי‬
‫המסקנא דרבינא ורב סמא ‪ .‬וכבר תמה על‬
‫הנמורךי הגאון מבריסק בספרו כתונת פסיס‬
‫יעו״ש ‪ .‬והרב המאה״ג ר' שלוס בער בספרו‬
‫היכלי שן ג"כ תמה ע״ז וכתב שלא ירד‬
‫לסוך דעתו בזה יעו״ש ‪ .‬ולענ״ד נראה עפ״י‬
‫מה שכתב הרימב״א פ' שני דקדושין הא דקיי״ל‬
‫אשלד״ע לפי האמת הוא מצד גזירת הכתוב‬
‫דכיון דאשכחן דעביחה ומעילה הוי שני‬
‫כתובין הבאים כאחד דיש שלד״ע מכלל‬
‫דבעלמא אין שלד״ע ולא צריך השתא הסברא‬
‫דדברי הרב ודברי התלמיד דמ״ש ולא סברת‬
‫רבינא משוס בר תיובא ולא סברת רב סמא‬
‫משוס דאי בעי עביד וכן כתב הש״ך בשו״ע‬
‫‪16‬‬ ‫‪2‬‬
‫יז ‪“3‬‬ ‫אברהם‬
‫מוונא וי ד׳ כגון שונג ‪ .‬מדוע לא נא»ר‬
‫בפשיטות כסברת הריטב״א והש״ך בסי' שמ״ח‬
‫שהבאתי לעיל בסוך אות כ״ד ‪ .‬ע״ז אשיב‬
‫אמריס משוס דקשה לי לסברת הריטב״א‬
‫והש״ך דהסוגיא דחצר ס״ל אשלד״ע מצד‬
‫הסברא וכמו כן גס רבינא ורב סמא תירוצס‬
‫עולה עפ״י הסברא החיצונה א״כ ל״ל ריבויא‬
‫דתמצא מכל מקוס גבי חצר‪:‬‬
‫כ ו [ ועוד נ ל ענ ״ד בכוונת קושית הנמוק״י‬
‫הג״ל והוא העיקר עפ״י מה שכתב‬
‫הש״ך שס בסי' הנ״ל וז״ל שס ועוד דע״כ‬
‫מה שהוציאו ]כוונתו על התוס׳ דב״ק[ כן‬
‫מהמשנה דפ׳ מרובה כפי פירש״י לפענ״ד‬
‫אין פירוש המשנה כן דא״כ ל״ל לתלמודא‬
‫להקשות בפ״ק דמציעא אריש לקיש דאמר‬
‫חצר משום שליחות איתרבאי משמע דלר'‬
‫יוחנן לק״מ והא בלא״ה תיקשי כן אמתניתין‬
‫דפ׳ מרובה אפילו בלא ברייתא דהמצא‬
‫תמצא בידו תיקשי בפשיטות הא אין שלד״ע‬
‫וא״כ כמו שמוכרח לתרץ המשנה כן יתורן‬
‫דברי ריש לקיש אלא ודאי אין הפירוש‬
‫במשנה דמרובה כו' יעו״ש‪ .‬ומעתה נקל‬
‫להבין כוונת הנמוק״י שכתב ומאי קשיא שאני‬
‫חצר שהוא כמו שאינו יודע ב ד בר‪ .‬כוונתו‬
‫ג״כ כקושית הש״ך דאי איתא דבשוגג יש‬
‫שלד״ע ל״ל לתלמודא להקשות דוקא אריש‬
‫לקיש מברייתא דחצר הא בלא״ה היקשי כן‬
‫אמתניתין דמרובה הא אשלד״ע ויהי׳ ההכרח‬
‫לתרץ התירוציס דרבינא ורב סמא וממילא‬
‫יתורץ נמי הברייתא דחצר לר״ל ‪ .‬וזה ברור‬
‫לענ״ד בכוונת הנמוק״י ‪:‬‬
‫כ ז [ ועוד נל ענ ״ד ל ת ר ץ שיטת הפוסקי׳י‬
‫החולקים על התוס׳ עפ״י מה שהקש׳‬
‫הניב״י מהד״ק סי׳ ע״ה ל״ל ריבויא בטביחה‬
‫דיש שלד״ע לרבינא דאית לי׳ בב״מ היכא‪.‬‬
‫דשליח לאו בר חיובא יש שליח לד״ע ‪ .‬הא‬
‫טביחה בלא גניבה לא הוי חיו‪ 3‬א יעו״ש‪.‬‬
‫וא״כ נחזי אנן בשלמא לשיטת התוס׳ בב״מ‬
‫גבי כהן דאמר לישראל שכתבו דוקא לישראל‬
‫אבל אמר לכהן מיקרי בר חיובא הואיל ואם‬
‫הי׳ מקדשה לעצמו הוה איסור לדידי' א״כ‬
‫טביחה נמי מיקרי בר חיובא ‪ .‬אכל לשיטה‬
‫הר״ן והריטב״א והנמוק״י דאם אמר לכה‪5‬‬
‫נרגי‬ ‫‪1‬‬
‫מערכה ב‬ ‫שדה‬
‫אמרינן ואת עפ״י סברא חיצונה ובתצי יש‬
‫שלד״ע כיון דחזינן דהוי מביחה ומעילה‬
‫שכהכ״א מוכח מזה דבעלמא אשלד״ע מצד‬
‫גזה״כ וא"כ ראוי להיות דין אשלד״ע ג ס‬
‫בחצר ומשו״ה צריך ריבויא לחצר דליהוי‬
‫שלד״ע ‪ .‬אלא דרבינא ורב סמא באו להסביר‬
‫ה עעס לנו מפני מה ריבתה לנו התורה בחצר‬
‫דיש שלד״ע ‪ .‬בשלמא עביחה ומעילה דריבה‬
‫התורה בהס ניחא כדי להורות לן דבעלמא‬
‫אשלד״ע ‪ .‬ולזה חידש רבינא וביאר ה ע ע ס‬
‫משוס דחצר לאו בר חיובא הוא ורב סמא‬
‫ביאר העעם משוס דחצר בע״כ מותיב בה ‪.‬‬
‫וגס חזינן דהש״ס ערח בריש האיש מקדש‬
‫לילך שליחות בכל התורה דמהני מתרומה‬
‫ופסח וגירושין ולא יליך מחצר דרבי בי׳‬
‫קרא ובע״כ משוס דליכא ילפותא מחצר דלא‬
‫הוי בר דעת וכמו שביארתי בפתיחה דחצר‬
‫בעזה״י לעיקר דין שליחות דמהכי דשאני‬
‫חצר משוס דלאו בר חיובא הוא או דבע״כ‬
‫מיתיב בה כמו כן לענין שלד״ע ג״כ לא נוכל‬
‫לומר דנילך בגברא בגוונא דחצר כגון בשוגג‬
‫דאס איתא דבעלמא נמי בשוגג יש שלד״ע‬
‫מפגי מה לא גילתה התורה ריבויא בארס‬
‫גופי׳ ‪ .‬והסוגיא דב״מ דקאמר מאי בינייהו‬
‫כהן דאמר לישראל כו׳ דלרבינא בזת יש‬
‫שלד״ע מוכרחין אנו לומר דלפי האמת לא‬
‫קיי״ל כאותה סוגיא רק כסוגיא דהאיש מקדש‬
‫וכדברי הריעב״א רק בחצר לחודא משוס‬
‫ריבויא ד ק ר א‪ .‬הגס דגוכל לומר דכוונת‬
‫התום׳ בסברתס כך הוא דלא דמי שוגיג‬
‫לענין דבר עבירה לעיקר דין שליחות‪.‬‬
‫דבשלמא עיקר דין שליחות לא נוכל ללמוד‬
‫מחצר משום דלאו בר דעת הוא וכהנ״ל‪.‬‬
‫אבל לעגין דבר עבירה ובשוגג דדמי ממש‬
‫לחצר בשתי הסברות דרביגא ורב סמא שפיר‬
‫נוכל ללמוד ‪ .‬אבל לדעת הגמוק״י נוכל לומר‬
‫דסברתו דגס לענין זה לא שייך ללמוד ארס‬
‫מחצר וכהג״ל ‪ .‬ואס ישאלני השואל כיון דסוך‬
‫סוך מוכרח לומר דהא דמסיק הש״ס בסוגיא‬
‫דחצר מאי בינייהו כהן דאמר כו׳ לא קיימא‬
‫לפי הסוגיא דפרק האיש מקדש דמסיק שם‬
‫דאשלד״ע הוי גזה״כ משוס דהוי טביחה‬
‫ומעילה שכהכ״א ולא ילפיגן מחצר אפילו‬
 ‫אברהם‬
‫______ ונקדים לזה איזה דקדוקים‪ .‬ח‬ ‫מהש״ס‬
‫דמלבד קושית הנוב״י שהבאתי לעיל קשה לי‬
‫דהא התום' ב״ק דך ע״א ד״ה בשלמא כ ת ט‬
‫בתירוצם דהכא הוי השליח שוגג בזה שהי'‬
‫סובר שהוא של גנב והס סברי ב״ק ע״ט‬
‫ד״ה נתנו דבשוגג יש שלד״ע בין לרבינא בין‬
‫לרב סמא וא״כ לדידהו ביותר קשה ‪ .‬הן אמת‬
‫שהחום' שס כתבו דהש״ס דהכח הומ״ל‬
‫דשוגג הי' דסבור שהיא של גגב והאמת‬
‫משני‪ .‬אלא דלענ״ד עדיין אין זה מספיק‬
‫כיון דמוכח דמיירי ע״כ בשוגג מאי זה דפריך‬
‫הש״ס וני זה רוטא וזה מתחייב ‪ .‬ב' למה‬
‫אינו מסתפק רבא בתירוצי החנאיס דבי ר'‬
‫ישמעאל ודבי חזקי׳ דדרשי או ותחת ‪ .‬ולא‬
‫עוד אלא שהש״ס הקדיס היקשא דרבא מרמי‬
‫דידהו ‪ .‬ג׳ אמאי לא קאמר הש״ס בטובח‬
‫ע״י שליח כמו דדרשי תחת לרבות את השליח ‪.‬‬
‫ומלישנא דקאמר בטובת ע״י אחר מורה‬
‫הלשון אך שאינו שליח ‪ .‬ודקדוק זה כתב ג"כ‬
‫בעל הפלאה ‪ .‬ד׳ בלשון פרכת ה ש ץ דנקט‬
‫וכי זה חוטא וזה מתחייב מדוע לא נקט‬
‫בלישני׳ והא קיי״ל אשלר״ע כמו בב״מ דך‬
‫י׳ בסוגיא דחצר ובכמה דוכתי ‪:‬‬
‫ה מ ה רי ״ ט‬ ‫סברת‬ ‫לז ה‬ ‫ל א [ ונ ק די ם‬
‫בחדושיו על מס' קדושין שכתב דלא‬
‫דמי טביחה למעילה דבשלמא מעילה הגס‬
‫דיש שלד״ע מ״מ הא בעינן שליחות וכיון‬
‫דנתערב איסור אחר דנתבעל השליחות ממילא‬
‫אין כאן מעילה אבל טביחה אך דמיבטל‬
‫השליחות משוס האיסור האחר שנתערב לא‬
‫איכפת לן דהא עכ״פ נהנה הגנב מהבשר ‪.‬‬
‫גס הקצה״ח בסי' רצ״ב הסכיס לזה ‪ .‬ג ם‬
‫גהפלאה כתב דאס נשחט הבהמה הגנובה‬
‫ע״י קטן חייב אך שאינו בר שליחות ‪ .‬ולפ״ז‬
‫נוכל לומר דהמקשה פריך וכי זה חוטא‬
‫בעבירת שבת נמצא דנתבטל השליחות מצד‬
‫איסור אחר שנתערב בו דאשלד״ע ואמאי‬
‫חייב דו״ה ‪ .‬ורבת הפיג לו שאני הכא חידש‬
‫לו הברת המהרי״ט הנ״ל דח״ק וטבחו‬
‫ומכרו מקיש טביחה למכירה מה מכירה ע״י‬
‫אחר זה מוכר וזה לוקח דלח שייך בזה שס‬
‫שליחות אך^טביחה ע״י א ח ר‪ .‬ולפ״ז יצא‬
‫לנו הדין דאך שאמר הגנב להאחר בפירוש‬
‫שחוט‬
‫מערכה ב‬ ‫שדה‬
‫גמי לא הד בר חיוגא ולדדהו טביחה אינו‬
‫ראוי לקרות בר חיובא ‪ .‬וממחה נוכל לומר‬
‫בדרך חדור דהריטב״א והגמוק״י שחולקים על‬
‫התוס' וס״ל דבשוגג נמי אשלד״ע אזלי‬
‫לשטתם דס״ל דה״ה אס אמר לנהן נמי לא‬
‫מיקרי בר חיובא וא״כ כיביחה נמי לא הוי‬
‫בר חיונא ו הי חצר וטביחה שני כתובין‬
‫הבאין כאחד ואין מלמדין‪ .‬ומיכח מזה‬
‫דבשיגג אשלד״ע ‪:‬‬
‫כ ח [ ו ב עי ק ר קו שי ה הגאון בעל נוב״י‬
‫מטביחה אליבא דרבינח תמוה לי‬
‫דהלא גס בחלד אך דלאו בר תיובא הוא‬
‫צריך ריביא דיש שלד״ע ‪ .‬רק דנוכל לזמר‬
‫דדעת הנוב״י כפי' המפרשים המהרש״א‬
‫ומהר״ס לובלין ומהר״ס שי״ך ז״ל שהחליטו‬
‫בסוגיא דחצר דהתוס׳ לא ניחא להו כפירש״י‬
‫שכתב דעיקר דין שליחות בחצר ידעינן‬
‫מושלח ורק משוס דאשלד״ע איצטריך למיכתב‬
‫ריבויא בחצר דיש שלד״ע ‪ .‬והתוס' ס״ל‬
‫דגס עיקר דין שליחות לא ידעינן בחצר משוס‬
‫דלאו בר דעת וצריך ע״ז ריבויא‪ .‬ודין יש‬
‫שלד״ע דאמרינן בחצר ידעינן מבחוץ כסברת‬
‫רביגא ורב סמא ‪ .‬אולס כבר ביארתי שם‬
‫באריכות בחדושיי דגס התוס' ס״ל כפירש״י‬
‫והוכחתי פ ס בראיות ברורות ‪ .‬ולפ״ז לק"מ‬
‫קושית בעל נוב״י ••‬
‫כ ט [ ו הנ ה המשנה למלך פ״ג מגניבה כתב‬
‫־ דהא דמרבינן בטביחה דיש שלד״ע‬
‫דוקא דלא נ תערב בו איסור אחר כגון שאמר‬
‫הגנב לשליח שחוט לי בהמה בשבת פטור‬
‫מתשלומי דו״ה דכ*ון דחידוש הוא שחידשה תורה‬
‫בטביחה דיש שלד״ע הבו דלא לוסיך על ה‪.‬‬
‫ודייק זה מדברי הרמב״ס שכתב וזה לשונו‬
‫עשה שליח לשחוט לו והלך השליח ושחט‬
‫בשבת חייב הגנב לשלס דו״ה ‪ .‬דמשמע מזה‬
‫דאם אמר לו בפירוש שחוט בשבת פטור‬
‫ה גנ ב‪ .‬והשיג על הטור שהעתיק בסי' ש״ן‬
‫לשוט של הרמב״ס עשה שליח לשחוט לו‬
‫בשבת כו' חייב הגנב כו' ‪ .‬ג ס הביא‬
‫המשל״מ שס ראי' מפורשת מדברי הרמב״ס‬
‫פ״ז ממעילה יעו״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ל [ ונ ר א ה ל ת ר ץ ד ב רי ה טו ר ולבאר‬
‫בעזה״י אשר דבריו לקוחים ומינרהיס‬
‫>‪f‬‬
‫‪2‬‬ ‫^‬
‫יח ‪35‬‬ ‫אברהם‬
‫שינוי בשליחות ‪ .‬ולפ״ז מה שכתב בס׳ שער‬
‫המלך בה׳ גניבה דהתוס' בד״ה בשלמא כו'‬
‫סיברים כסברת המשל״מ הנ״ל אין ראי'‬
‫דהתוס׳ רוציס לפרש ג ס אליבא דתנא דבי ר״י‬
‫ודבי חזקי' דאינו בטל השליחות דהיינו בס תם‬
‫שלא בפירוש ‪:‬‬
‫ל ף [ ו מ ל ת א אג ב או ר ח א נו כ ל להוכיח‬
‫מדברי המשל״מ הנ״ל דכל היכא‬
‫דאמרינן אשלד״ע בטל לגמרי מעשה השליחות ‪.‬‬
‫גס לפי מה שביארתי דברי הטור עפ׳׳י‬
‫סברת המהרי״ט הנ״ל ג ס המה ס״ל הכי ‪.‬‬
‫וברור לענ״ד דמה שכתב הגאון אב״ד דאה״ו‬
‫]הובאו דבריו שם בנוב״י סי׳ ע״ו[ דהמל״מ‬
‫סובר דבטל מעשה השליחות‪ .‬כוונתו על‬
‫דברי המשל״מ הללו דלא כבעל נוב״י שכתב‬
‫חפשתי ולא מצאתי במשנה למלך ‪:‬‬
‫ל ה [ ב או פ ן א ח ר נל ענ״ד לתרץ למת‬
‫נקט הלשון בפירכת הש״ס וכי זה חוטא‬
‫וזה מתחייב ולא נקט והא קיי״ל אשלד״ע כמו‬
‫שהובא בלשון רש״י דהנה בדרוש וחדוש הקשה‬
‫דאדרבא דהא בברייתא גופא מוכח דאשלד״ע‬
‫דאל״ה הוי לי' קלב״מ • ויעויין שם במה‬
‫שכתב לתרץ דמיירי בגוונא שכתב המל״מ‬
‫שלא עשהו שליח על שבת ‪ .‬אולס לפי דרכינו‬
‫ניחא ומיושב שפיר לישנא דהמקשה דאינו‬
‫יכול להקשות בפשיטות והא קיי״ל אשלד״ע‬
‫מחמת קושית הגרע״א הלזו‪ .‬ומשו״ה פריך‬
‫רק בדרך זה וכי זה חוטא באיסור שבת‬
‫ונתערב איסור אחר בשליחות ומיבטל השליחות‬
‫והאיך חייב הגנב תשלומי דו״ה ‪ .‬עד דחידש‬
‫לו רבא ההיקש דמקשינן טביחה למכירה‬
‫סברת מהרי״ט הנ״ל ‪:‬‬
‫ל ן [ ו בז ה נו כ ל ל פ ר ש כוונת התוס' שס‬
‫בדף ע״א באותו עמוד ד״ה אלא למ״ד‬
‫דרבנן אמאי פטרי רבנן ‪ .‬וז״ל הומ״ל דלא‬
‫דרשי או ותחת לרבות את השליח שנתחבטו‬
‫המפרשים בדבריהם ‪ .‬א' ‪ .‬למה המתינו‬
‫התוס׳ עד הכא דאמאי לא הקשו קושיתס‬
‫לעיל בתחלת הסוגיא דפריך הש״ס נמי ואי‬
‫בטובח ע״י אחר מ״ט דרבנן דפטרי ‪ .‬ב' ‪.‬‬
‫דא״כ למה נקט פלוגתייהו דר"מ ורבנן בשבת‬
‫וע״א לינקט אפילו בחול ואמר לשליח צא‬
‫ושחוט ר״מ מחייב משום דרשא דאו ותחת‬
‫יהכמיס‬
‫מערכה ב‬ ‫שדה‬
‫שחוכו לי כשבת חייב הגנב דו״ה ‪ .‬והיינו‬
‫דקאמר הש״ס בטובח ע״י אחר דייקא‪.‬‬
‫■ומיזייז נמי מה שהקשינו הא דלא קאמר‬
‫והא קיי״ל אשלד״ט ‪ .‬דעל כוביחה לאו בר‬
‫חיובא כקושית הנוב״י וגם מיירי כשוגג ויש‬
‫‪.‬‬ ‫שלד״ט לשיטת התום' ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובזה מ תו ר ץ נ מי קו שי ת התום׳‬ ‫לב[‬
‫דף ט״ט ט״א ד״ה נתנו לבכורות בנו‬
‫שכתבו הומ״ל דהוי שוגג דהי' סבור שהוא‬
‫שלו דמה בכך דהא אין קושית המקשן מאיסור‬
‫טביחה רק מצד חילול שבת ‪ .‬וכ״ת דגס בזה‬
‫הי' שוגג א״כ מ״ט דרבנן דפ טרי‪ .‬ג ס‬
‫קושיתם השניי׳ שס שהקשו אבל ק״ק כיון‬
‫דליכא יתור היכי יליף ממכירה מה מכירה‬
‫ע״י אחר אף טביחה ט״י אחר דלמא דוקא‬
‫כשסבור שהוא שלו טכ״ל‪ .‬בוודאי לא קשה‬
‫■ מידי דלאו תורת שליחות קא אתי רבא‬
‫לחורויי לן אלא לגלויי לן סברת המהרי״ט‬
‫■ הנ״ל ‪ .‬בפרט שהקושיא היא מצד חילול שבת‬
‫שהי' בזה מזיד וכהנ״ל ‪ .‬והדרשא דאו ותחת‬
‫■זה הוי תירוץ שני בגווני דלא נתבטל השליחות‬
‫שלא אמר הגנב בפירוש שחוט לי בשבת רק‬
‫כגוונא דנקט בעל מל״מ ‪ .‬ואין להקשות לפי‬
‫מה שכתבתי הפירוש בדבי ל' ישמעאל ודבי‬
‫חזקי' דלא נתבטל השליחות מחמת איסור‬
‫אחר א״כ הדרא קושית הנוב״י דלעיל ‪ .‬דלפי‬
‫מה שכתב הריטב״א פ״ש דקדושין דלפי החמת‬
‫דמרבינן בטביחה ומעילה דיש שלד״ע לא‬
‫צריכין תו לסברא דדברי הרב ודברי התלמיד‬
‫כו' גס לא לטעמח דרבינא ורב סמא ‪ .‬כמו‬
‫שהבאתי למעלה באות כ״ד ‪ .‬וידעינן בעלמא‬
‫אשלד״ע מגזה״כ משוס דהוי טביחה ומעילה‬
‫ב' כתובים הבאים כאחד ‪ .‬ולרבינא צ״ל דלא‬
‫ס״ל הדרשא דאו ותחת דבאמת אינם‬
‫מיותרין כדאיתא בריש ס' מרובה יעו״ש ושס‬
‫בדף ע״א תוס׳ ד״ה או ע״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫לג[‬
‫ו ד ע ד א ף ל שי ט ת ה מ ש ל ״ מ צריך‬
‫לומר דמיירי שאמר לו שחוט כרצונך‬
‫אף בשבת דאל״ה צריך להיות בטל השליחות‬
‫דיוכל לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכן‬
‫כתב בדרוש וחדוש להגרע״א וכן כתב בס'‬
‫יס התלמוד דאס אמר לו ס ת ס והשליח‬
‫ימעצמו שחט בשבת בטל השליחות מצד דהוי‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה‬ ‫ש ד ה‬
‫אולם השתא דמסיק הש״ס מאן חכמים ה‬ ‫וחכמים פומרין דלא סברי הגך דרשי ‪ .‬ג׳ ‪.‬‬
‫דס״ל שחיטה שאינה ראוי׳ לש״ש ו ס בי ^‬ ‫למה השמיטו התוס' היקשא דרבא טביחה‬
‫כר׳׳י הסנדלר ונמצא דאיט יכול ליהגוח ^‬ ‫למכירה ולא נקטו רק הדרשא דאו ותחת ‪.‬‬
‫הבשר הקשו התוס' שפיר דהומ״ל‬ ‫רעוי׳ בס׳ ים התלמוד טל ב״ק ובדרוש וחדוש‬
‫או ותחת ‪ .‬ואי משוס היקשא מה בכך ? ‪I‬‬ ‫של הגרע״א במס' כתובות ובטעם המלך‬
‫דמ״מ עכ״פ אינו יכול ליהנות מן הכ םי ‪;r‬‬ ‫דבריהם ע״ז ‪ .‬ולפי דרכינו הנ״ל אך אנו‬
‫שייך תו סברת המהרי״ט הנ״ל ‪ .‬ומתורןם^־‪:‬‬ ‫נאמר דהנה לכאורה יש לדקדק בהש״ס‬
‫‪.‬‬ ‫על נכון בעזה׳׳י ‪:‬‬ ‫דלעיל בתחלת הסוגיא נקט המקשן בקושיתו‬
‫ה ש מ ט ה ל או ת כ״ג ‪ .‬דאך שכתבתי לחיו;‬ ‫ואי בטובח ע״י אחר מ״ט דרבנן למה האריך‬
‫ולבאר בטוב טעם ודעת כוינ;ן;^‬ ‫בלשונו הכי הוי לי' למנקט אי הכי מ״ט‬
‫דברי בעל קצה״ח במה שדחה דברי ה ס ^‬ ‫דרבנן ‪ .‬אולם לפי הנ״ל אתי כפיר דהכי‬
‫בתופם לבע״ח במשחל״א אף בעשאו שליח•‪:‬‬ ‫פריך הש״ס ואי בטובח ע״י אחר מ״ט‬
‫בכל זאת תירוצו של הנתיבות בסבר ת ה פנ ^‬ ‫דרבנן ‪ .‬ואי משוס דלא דרשי או ותחת מה‬
‫שהבאתי באות י״ח עולה כהוגן דהרי ה ר ^‬ ‫בכך הא לאו מכח שליח אתינן עלה דהא‬
‫סובר דה״ה בכהן דאמר לכהן ולדידי׳ הל‬ ‫בלא״ה מיבטל השליחות מכח איסור חילול‬
‫דאמרינן אשלד״ע ג ס מה דאמרינן ד ב ל‬ ‫שבת וע״א דאשלד״ע ‪ .‬דבטביחה לא בעינן‬
‫הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ה ם‬
‫שליחות שהרי נהנה דמפקינן מהיקשא‬
‫בפשטות כפירש״י ולדידי׳ ליתא לסברת‬
‫טביחה למכירה ‪ .‬וכ״ת דלא ס״ל נמי הך‬
‫הקצה״ח במה שהשיג על הפני יהושע כמו•‬
‫היקש א דהא מוכח בכמה דוכתי דצריכין הך‬
‫שהקשיתי עליו באות י״ט וטטס הפנ׳׳י‬
‫היקשא ‪ .‬ובפרט דהכא ר״י ור״ל דס״ל לעיל‬
‫^‬ ‫קמה וגס נצבה ‪:‬‬
‫־‬ ‫בסוגיא דיאוש הך היקשא לענין אה^י‬

‫מערכה ג‬
‫א שר ע ר כ תי ב עניני ז כי ה ו שלי חות א שר מ צ א ה כ ק ן ' ד י‬
‫יד כ ה ה ל א סו ף ו ל ל ק ט ב ד ב ר י הרא שונים ו ה א הרוני ם‬
‫ד ל ו ל ד ב ר ולעיין ב ה ם נ פ י ק ט ש כ לי ה ק טנ ה מ ג ע ת‪ .‬וקרארד שם‬
‫ה קו נ ט ר ס ה לז ה ״פותחין בזנו ת ״ ע ל שם הענין הנו ש א ש ה ד ב ר‬
‫ב עניני ז נ י׳ ו שלי חו ת ‪ .‬ו מ ה עוזר ה א מי תי א ש אל עזר של א ל ה כ ש ל‬
‫ח״ו ב ד ב ר ה ל כ ה ‪ .‬אמ ן ‪:‬‬

‫אכל אס שב בה חניי'‬ ‫״‬ ‫יהיא יושב בה ‪.‬‬

‫‪,,‬‬
‫הר ^ם׳ יי״ד פ״ש דקדושין הקשה דיונניל‬ ‫א[‬
‫הוא כלום וכן ציצית‬ ‫גא קייס‬
‫המצות עכ״ל ;‬
‫ב [ ו כ ת ב עלה הקצה״ח בסי׳ קפ״ב וקש‬
‫לי דהא בשליחות לדבר עבירה אי ‪J‬‬
‫דגלי קרא דאשלד״ע הוי לי׳ בדק שלי>‬
‫ואע״ג דאין המשלח עושה כלום ולשט^‬
‫הזקן ס״ל דפושה שליח להרוג דשלוחו י■‬
‫אדס כמותו כדאיתא רפ״ב דקדושין ‪, .‬‬
‫המשלח עושה כ לו ם‪ .‬והנראה לענ׳׳ד ‪J‬‬
‫כיון דשלוחו של אדס כמותי לא א מ ר ק ד‪-‬־*‬
‫במידי דעשיי׳ דאז היי לי׳ מעשה שי'‬
‫‪.‬‬ ‫כמותו‬
‫שליחות לנל דבר מצוה ויאמר או־ס‬
‫לחבירו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי ‪.‬‬
‫ותירץ שס דלאו מלתא היא דהמצוה שחייבו‬
‫המקום לעשות בגופו היאך יפטור הוא ע׳׳י‬
‫שלוחו והוא לא יעשה כלום ‪ .‬ודאי בגירושין‬ ‫’^ '•‪•/. X‬‬
‫וקדושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח‬
‫שכותב בגט אנא פ׳ פטרית פ׳ וכן נמי‬
‫האשה למי היא מקודשת כי אס לו וכן‬
‫בתרומה הוא טמן התרומה מפירותיו וכן‬
‫בפסח הוא אוכל וטל שמו ישחט ויזרק הדס ‪.‬‬
‫אבל בסוכה ה״נ יכול לומר עשה לי סוכה‬
‫‪3‬‬
‫׳‬
‫•״‬ ‫י ע‪1‬‬ ‫<‪lJ‬‬ ‫א ב! ‪i‬‬
‫יסוד תירוצו שבסי' קפ״ב בגוי מל דברי‬
‫הרא״ש בפי' לנדרים וא״כ לדברי הקצה״ח‬
‫יהא הרא״ש סותר דבריו מפירושיו לפסקיו ‪:‬‬
‫האפוערופס אינו כשמיעת הבעל ואעפ׳׳י‬
‫א ל א דג ם על התירו! של התום׳ רי״ד‬ ‫ד[‬
‫יש לשדות נרגא במה שכתב וכן בתרומה‬
‫הוא נותן התרומה מפירותיו ]פי׳ המשלח[‪.‬‬
‫דהתינח כשהבעל הכרי עושהו שליח לתרום‬
‫את כריו אבל בתורם משלו על של חבירו‬
‫דהלכה רווחת היא בידנו דמהני כמבואר‬
‫בפוסקים והוא מטעם זכיי׳ כמבואר בפ׳‬
‫אין בין המודר דך ל״ו וזכיי׳ הוי מטעם‬
‫שליחות כמו שכתב הרשב״א בחידושיו פ׳‬
‫האיש מקדש שהביא ראי׳ להמפרשיס דסובריס‬
‫דזכיי' הוי מטעם שליחות מהא דפ׳ אין בין‬
‫המודר דיכול לתרום משלו על של חבירו מאי‬
‫אית לך למימר דאע״ג דתרם ראובן משלו‬
‫על כריו של שמעון לא אזלינן בתר התרומה‬
‫אלא בתר הכנ׳ שהוא העיקר דהוא בעל‬
‫הז ר ע‪ .‬זה ליתא דבאמת חזינן במסקנא‬
‫בסוגיא דפ׳ אין בין המודר שהבאתי למעלה‬
‫דהעיקר אזלינן בתרי׳ דהתורס דעשר תעשר‬
‫ונתת כתיב יעו״ש בפוך הדך ובר״ן ‪ .‬ועור‬
‫דאך שהכרי הוא של שמעון מ״מ עיקר‬
‫המצוה היא ההרמה והנתינה לכהן וזה נעשה‬
‫ע״י ראובן ‪ .‬ולדברי התום׳ רי״ר הרי עולה‬
‫דדוקא היכא שההכנה לעיקר המצוה נעשה‬
‫ע׳׳י שליח ועיקר המצוה נעשה ע״י המשלח‬
‫כמו בפסח דשחיטתו היא רק הכנה לעיקר‬
‫המצוה דהיא האכילה‪ .‬וכן בקדושין עיקר‬
‫הענין נעשה ע״י המשלח שנעשית אשתו‬
‫עבורו‪ .‬וכן בגירושין עיקר הדבר שנ;חב שם‬
‫הבעל שהוא המגרש בהגט ‪ .‬אבל היכא שעיקר‬
‫הענין נעשה ע״י השליח בזה אינו מועיל‬
‫שליחות בדבר מצוה ‪ .‬וא"כ הדרא קושייתי ‪.‬‬
‫]ומה שתמה הקצה״ח על התוס׳ רי׳׳ד‬
‫משליחות לד״ע למה צריך קרא לגלות‬
‫דאשלד״ע בודאי כוונתו למה שאמרו בש״ס‬
‫פ״ש דקדושין גלי רחמנא בשחוטי חון הוא‬
‫ולא שלוחו לענ״ר לא קשיא דבאמת לא היינו‬
‫צריכין שוס מיעוט דאשלד״ע רק כלפי מה‬
‫דפריך הש״ם שם ונילך מינייהו דטביחה‬
‫ומכירה ושליחות יד דבכל מקום יש שלד״ע‬
‫הוכרח‬
‫מערכה ג‬ ‫שדה‬
‫‘ למותו וכמו״ש הרא״ש בפירושו לנדרים בהא‬
‫דטושה שליח להפר נדרי אשתו דפריך בגמ׳‬
‫־והא לא שמיע לי׳ וכתב שם וז״ל שמיעת‬
‫שעשאו הבעל שליח להפר דבמידי דממילא‬
‫לא שייך מינוי שליחוח טכ״ל ומשו״ה בפסח‬
‫וקדושין וג־רושין הו״ל מעשה שליח כמותו‬
‫וכאילו הוא בטצמו שחט הפסח וכן בקדושין‬
‫וגירושין כאילו הבטל עצמו נתן הקדושין או‬
‫הגירושין וכן למ״ד יש שליח לד״ע דהוא‬
‫במידי דמעשה ושייך מינוי שליחות אבל‬
‫בתפילין כשהשליח מניח התפילין הנחה ‪1‬ו‬
‫שהיא טשיי׳ חשיב כאילו המשלח טשה הנחת‬
‫זו אבל אכתי לא הניח התפילין טל ראשו‬
‫אלא על ראש שלוחו דאין גוך השליח כגון(‬
‫המשלח כיון דבמידי דממילא לא שייך מינוי‬
‫שליחות ‪ .‬ומשו״ה בציצית ותפילין וסוכה נהי‬
‫‪T‬הו״ל עשיית השליח כעשיית המשלח כיון‬
‫דגוך שליח לא הוי כגופו לא עשה המעשה‬
‫בגופו אלא בגוך שלוחו אבל בפסח וקדושין‬
‫■וגירושין שחיטת הפסח ומעשה קדושין וגירושין‬
‫דהו׳׳ל כאילו עשה הוא הרי נגמר המעשה דוק‬
‫■ותשכח והכי היא ברירא דהך מלתא‬
‫עכ״ד הקצה״ח ‪:‬‬
‫‪ [i‬ואם כי דבר חכמה דיבר מ׳'מ לא הרגיש‬
‫הרב המחבר הזה שהוא סותר עצמו‬
‫במה שכתב בסי' שפ״ב דהעלה שס באריכות‬
‫דבמילה אס אבי הבן הוא מוהל אינו רשאי‬
‫לעשות שליח וכן בכיסוי הדס וחולק שס על‬
‫בעל ס׳ תבואת שור ודחה שם ראייתו מקבע‬
‫לי מזוזה ויסוד הדיחוי הוא בדברי התוס'‬
‫רי״ר שהובא למעלה וע״ש שמסיק בלשונו‬
‫שס אבל במצות כיסוי שהתורה הטילה עליו‬
‫מי ששפך יכסה אס מכסהו שלוחו לא קייס‬
‫הוא כלום והיינו נמי טעמא דמילה דומה‬
‫ללתפילין וציצית וסוכה דאינו בשליחות וכמו״ש‬
‫בתוס׳ רי״ד עכ״ד‪ .‬ואס כדבריו שבסי׳ קפ״ב‬
‫שמחלק בין מידי דעשי' למידי דממילא צריך‬
‫להיות ש'ועיל שליחות במילה וכיסוי הדס‬
‫דהא לא הוי מידי דממילא רק מידי דעשיי׳ ‪.‬‬
‫‪-‬ובזה נמי קשה במה שכתב בסי' שפ״ב‬
‫דמדברי הרא״ש שבפ׳ כיסוי הדס נמי מוכח‬
‫־דלא מהני שליחות במילה וכיסוי הדם הלוא‬
‫‪3‬‬
‫^‬ ‫אברהם‬ ‫מערבה ג‬ ‫שדה‬ ‫י*®‬
‫;[‬ ‫הרי ה ס פודק אות ‪J‬במעותיו של הקטן‬ ‫כשחוכוי‬ ‫רחמכא‬ ‫הוכרח הש״ס לחרץ גלי‬
‫מינעי‪. ,‬‬ ‫מודרבא דע״כ^ לא ‪-‬‬
‫לההטן ‪ .‬דחדרבא‬ ‫חשב‬
‫נחשב כי^קמן‬ ‫חוץ נו׳[ ;‬
‫בש״ס פ׳ א ‪ , ,‬המודר אלא בתורם מש״‬ ‫ה [ ול ת ר ץ א ת ז א ת נקדים מה שהביאו‬
‫על״ של חבירו דהוי משום זכיי׳ א״ד משום‬ ‫הש״ז והש׳׳ך בשו״ע יו״ד סי' ש״ה בשם‬
‫דמצוה דילי' היא וניחא לי' למיעבדי' אבג‬ ‫ס' צדה לדרך פ׳ בא שהעלה הלכה למעשה‬
‫בתורם משל בעל הכלי על של בעל הכר'‬ ‫בבכור שמת אביו קודם שלשים יוס דיש כח‬
‫משוס דזכיי' לא שייך בזה‬ ‫ודאי לא מהני‬ ‫בי־ ב״ד לפדותו משום דזני! לקכין והע״ז‬
‫‪:‬יון דהוא משל בעל הכרי ושליחות נמי ליכח‬ ‫כיי!‬ ‫שם חולק וכתב דדוקא בגדול יכין לו אפילו‬
‫בעי מדעתכם וא״כ כל‬ ‫משוס דשליחות‬ ‫יש קצת חובה וכהאי דהורם משלו על של‬
‫קכין ודאי לא מהני כיח‬ ‫שפודין ממעות‬ ‫חבירו דאע״ג דדחא לי' לאינש למיעבד‬
‫דתורת זכיי׳ לא שייך בזה ושליחות לקטן‬ ‫מצוה בממונו מ״מ פסקו הרמב״ס והסמ״ג‬
‫לינא ' ג ס מה שהוכיח הש״ך מריש פ׳ האיש‬ ‫דתרומתו תרומה אבל בקען אין זכין לו אלא‬
‫מקדש דזג ‪-‬י' לקען הוי מדאורייתא אפילו‬ ‫א׳'כ דבר שהוא זכות גמור בלי שום חובה‬
‫קצת חובה לאו ראי׳ היא כלל דכבר‬ ‫והכא קצת חובה שהרי לקח ממנו המצוה‬
‫יש‬
‫כתב הר׳'ן שם בהא דנשיא אחד העעם‬ ‫ע״ש והנקודות הכסןג השיג שם על הע״ז‬
‫משום דשלק היתה וחלוקתם גילוי מלתא‬ ‫ויסוד השגותיו בנוי על שני דברים ונזכירס‬
‫בעלמא וב״ד מעמידין אפוכירופסין לכך אבל‬ ‫בקצרה ‪ .‬א׳ ‪ .‬דניון שהב״ד פודין את הקכין הרי‬
‫זכיי׳ מדאורייתא לית לי׳ ‪ .‬ג ס מה שכתב‬ ‫הס מזכין גס המעות לקכין דזכין לאדם שלא‬
‫הש״ך שכדבריו מצא בתום׳ ר׳׳פ בן סורר‬ ‫בפניו וא׳׳כ הרי הס פודין אותו במעותיו‬
‫ובפ׳ התקבל ‪ .‬אינו ענין זה לזה כלל דהחס‬
‫של הקטן והמצוה היא של הקכין ‪ .‬ב' ‪ .‬דאפילו יש‬
‫מיירי שזוכה הקען מנפשי' ע״י דעת אחרת‬
‫קצת חובה כיון דעיקר הדבר הוי זכות זכין‬
‫מקנה דהתס בר״פ בן סורר קאי התוס׳ על‬
‫נמי לקכין ‪ .‬והוכיח מסוגיא שם דפ״ב דקמשין‬
‫מה שהקשו דהיכי משכחת גזל מקטן ומניין‬
‫דמםקינן יאלא כדרבה בר רב הונא אמר‬
‫בא לו ממון ותירצו בדעת אחרת מקנה יש‬
‫רב מניין ליתומים שבאו לחלוק בכנסי אביהם‬
‫לו זכיי׳ והיינו מדנפשי׳ אבל הך דרב גידל‬
‫שב״ד מעמידין להם אפויירופוס לחוב ע״מ‬
‫בפ״ב דקדושין מיירי במזכה ע״י אחר והוא‬
‫לזכות ת״ל ונשיא א׳ ופירש״י לא ז טת שצח‬
‫נשיא א׳ ממכיה ‪ .‬זה תורך השגותיו של בעל‬ ‫בפניו גרידא איכא למשמע מינה לגדוצים‬
‫קצה״ח על הראיות של נקה״ב ‪ .‬ומלבד זאת‬
‫‪1 ,-2‬‬ ‫אלא לאתרי דקענים נחי‬
‫ראיתי שהקשה עוד הקצה״ח על הש״ך מהא‬
‫‪" 1‬ד‪-‬״‬ ‫מחמת זכות רשאין כ״י‬
‫דאמרינן בפ״ק דמציעא דקטן לית לי׳ חצר‬ ‫דב״ד יכולין לזכות לקטז‬
‫משוס דלא ינפיק קטן מקכינה דבשלמא אי‬ ‫נמי חובה ‪ .‬ומזה הוכיח בנקה כ דלא כ‪ .‬תו ס‬
‫אמרינן דאס אדס זוכה לקטן לא הוי אלא מדרבנן‬ ‫בכתו‪3‬ןון‪ 1‬ךח י״א שכתבו דהא דגר קמן‬
‫ומשו״ה אין לו חצר דנהי דגדול זוכה לקטן‬ ‫מעבילין אות{ על דעת ב״ד היינו מד ר בנן‪.‬‬
‫מדרבנן אבל בחצירו לא תיקנו זכיי' ‪ .‬אבל‬ ‫אלא ריש לקען זכיי׳ מדאורייתא כמבואר‬
‫אי נימא דזכין לקטן מן התורה קשה אמאי‬ ‫בש״ס דקדושין‪ .‬והעיקר כהספריס שהביאו‬
‫לקטן חצר דנהי דחצר דגברא משוס‬ ‫צים‬ ‫התוס׳ ‪ op‬דלא גרסי בפ׳ א״נ זכיי׳ מדרבנן‬
‫שליחות ילא משוס יד הא שליח נמי זוכה‬ ‫אי‪,‬ן לי' ‪ .‬וגם התום' בעצמם ר״פ בן סורר‬
‫לקטן מן התורה והוא קושית הראב״ד כמו‬ ‫ובגיעק פ׳ התקבל דןג ס״ד יעו״ש ‪:‬‬
‫שהביא שם בס״ק י״א ;‬ ‫ר מ״ג סק״ז שפך‬ ‫והקצ ה״ ח ב סי׳‬ ‫ן[‬
‫סוללה לסתור כל דבריו‪ .‬דמ״ש בעל‬
‫‪ [ T‬ול ענ ״ ד נ ר א ה ד צ ד ק ו דברי הש ‪r‬־‬
‫נקה״ה דדוקא התם בתורם משלו על של‬
‫^ דמה שדחה הקצה״ח את דברי הנקה״כ ‪.‬‬
‫דאדרבא דאס המעות חמשה סלעים זוכץ‬ ‫חבירו שייך לומר ניחא לי׳ למיעבד מצוה‬
‫בממונו אבל הכא כשמזכין המעות לקטן א״כ‬
‫הב״ד עבור הקטן והרי המצוהגס שבתלהקסן‬
‫קשה‬ ‫‪6‬‬
 ‫כ‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬
‫אלא אפי' כא ג על הכרי לאחר שתרם אותו‬
‫האיש וחזינן גילוי דעתי׳ רניחא לי׳ נמי מהגי‬
‫דניחותא דמצוה שאני ‪ .‬ומעתה נמצינו למדין‬
‫שמה שהרהר בעל קצה״ח בסק״ח על‬
‫התשובה של תרומת הדשן סי׳ קפ״ח שהובא‬
‫ברמ״א ביו״ד סי׳ שכ״ח והע״ז הסכים ג׳׳כ‬
‫לדינא והוא עירער עליהם בדברי הרשב״א‬
‫בחי׳ על נדרים ]וגס בסק״ז רמז לדברי‬
‫הרשכ״א הללו[ שכתב וז״ל מי אמרינן כיון‬
‫דזכות הוא לו כו׳ קשיא לי דהא שליחות‬
‫לאו מדין דניחא לי׳ או לאו ניחא לי׳ אלא‬
‫גזירת הכתוב דמה אתם לדעתכם אך‬
‫שלוחכם לדעתכם ותדע לך שהרי האומר‬
‫כו'‪ ,‬וי״ל דתורם משלו על של חבירו שאני‬
‫דלא בעינן שלוחו לדעתו אלא בתורם משל‬
‫בעל הכרי על בעל הכרי אבל בתורם משלו‬
‫על של חבירו כיון שאינו של בעל הכרי לא‬
‫בעינן שליחותו ממש ואין הדבר תלוי אלא‬
‫אי זכות לו וזכין לאדם שלא בפניו או לאו‬
‫זכות לו דמצוה דנפשי׳ עדיך עכ״ל וכ״כ‬
‫התום׳ שם בנדרים וא״כ בהאי דמשרתת‬
‫דמפרשת חלת משל בעה״ג ]שכתב בעל‬
‫תה״ד( אין בזה זכות דלאאמריגן זכות אלא‬
‫היכא דזוכה המקבל באיזה דגר כמו כמזכה‬
‫חפץ ל‪::‬לוני או במזכה גע לאשתו ]פי' במקוס‬
‫יבס| או במפריש משלו אבל מפריש משל‬
‫בעה״ב אין זה זכות אלא ניחותא איכא ושליחות‬
‫לאו מתורת ניחותא הוא ובעינן לדעתכם‬
‫דוקא זה תורך השגת בעל קצה״ח על הדין‬
‫של תה״ד ‪ .‬אולם לדברי הרמב״ס והסמ״ג‬
‫שהובא למעלה שהסכימו הפוסקים והקצה״ח‬
‫גופי' בסי׳ רס״ב דבמצוה מהני ניחותא‬
‫אפילו היכא דלא שייך זכיי׳ אלא שליחות‬
‫דברי תה״ד שרירין וקיימין דאפשר דגם‬
‫הרשב״א מודה דלפי המסקנא דאוקיס הש״ס‬
‫באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום דגילוי‬
‫דעתא מהני בתרומה מהני נמי גילוי דעתא‬
‫אך לאחר שתרם אותו האיש דמצוה שאגי ‪.‬‬
‫ועד כאן לא כתב הרשב״א דבריו אלא לפי‬
‫הס״ד דהש״ם דלא ידע עדיין דגילוי דעתא‬
‫מועיל בתרומה כלא עשאו שליח ]ועיי' לקמן‬
‫באות כי׳[ קצרן של דברים דמה שהביא‬
‫הקצה״ח ראי' מדברי הרשב״א בס״ק ז'‬
‫לדחות‬
‫שדה‬
‫קשה מפי דזה דומה לתורם משל בעל הכרי טל‬
‫של בעל הכרי דודאי לא מהני בלא דעת ‪ .‬דהא‬
‫בתרומה גופא לדעת הרמב״ס והסמ״ג שהביא‬
‫המחבר ביו״ד סי׳של״א בתורם מכריו של חבירו‬
‫שלא ברשות דמהני אף שלא עשאו בעל הכרי‬
‫שליח כלל ‪ .‬וכבר תמהו על זה הב״י והמ״ז‬
‫שס שזה ניד סוגיא מפורשת פ׳ אלו מציאות‬
‫דמוקמינן דוקא בשפשחו הבעה״ב שליח‬
‫ויעו״ש מה שתירצו שהרמב״ם דחה סוייא זו‬
‫מחמת הסוייא דקדושין נ״ב בעובדא דקדיש‬
‫בפרוזמא דשיכרא כו' ודלא כהתום' שם‬
‫ויעדי׳ מה שכתב הגר״א בביאורו על שו״ע‬
‫יו״ד סי׳ הנ״ל והקצה״ח גופי׳ בסי׳ רס״ב‬
‫הסכיס לדברי הב״י והכי״ז והביא סמוכין‬
‫לדבריהם מהא דכתבו הפיסקיס דמותר לימול‬
‫אתרוג של חבירו או לישב בסוכת חבירו‬
‫שלא מדעתו משוס דניחא לי׳ לאינש למיעבד‬
‫מצוה בממוני' ואע״ג דהשהא מיהא לא ידע‬
‫וכבר כתבו התוס׳ פ׳ אלו מציאות דאס נותן‬
‫אדס לחבירו לאכול מדבר שאינו שלו אעפ״י‬
‫שיודע בחבירו שיתרצה חילו יודע אפ״ה אסור‬
‫לאוכלו כיון דהשתא מיהא לא ידע כיון דקי״ל‬
‫כאביי וא״כ היכי מותר לינוול אתרוג חבירו‬
‫בלתי ידיעה אלא על כרחך משום דניחותא‬
‫דמצוה שאני ומשו״ה מהני נמי בתורם שלא‬
‫ברשות לדעת הל־מב״ס והסמ״ג משוס‬
‫ניחותא דמצוה ‪ .‬ודרשא דכן תרימו גס אתם‬
‫מה אתם לדעתכם הן‪ !:‬שלוחכם לדעתכם‬
‫צריכין אנו לומר להרמב״ם דזה הוא בבא‬
‫בעה״ב וחזינן שהקפיד כגון שאמר כלך אצל‬
‫יפות ■ולא נמצאו יפות מהן או באומר לראובן‬
‫שיתרום והלך שמעון מעצמו ותרם כדמשמע‬
‫בחולין דך י״ב או שהתורם הוי חרש או‬
‫שועה או ק ק שאינן בני דיעה אבל אם גדול‬
‫תרם שלא ברשות בעל הכרי ולא עשאו שליח‬
‫כלל ואח״כ בא בעל הכרי וניחא לי׳ מהני‬
‫הניחותא דהשתא לעשות תרומה למפרע‬
‫משוס מצוה ומיקרי שפיר שליחות מדעת ‪.‬‬
‫וגס זה צריכין אנו לומר לדעת הרמב״ס הא‬
‫דקאמר הש״ס התם בפ׳ אין בין המודר‬
‫בהאוקימתא דמיירי שתרם משל בעל הכרי‬
‫טל בעל הכרי באומר כל הרוצה לתרום יבוא‬
‫ויתרוס לאו חק א שאמר בעל הכרי מקודם‬
‫‪7‬‬ ‫‪3‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערבד‪ .‬נ‬ ‫שדה‬
‫דלפ״ז יהיו סותרין דברי התום׳ מ ד ב ר י י‬ ‫לדחות ד נ י’ >יןה"נ ו נ ס׳ ק ח' לדחות דנרי‬
‫שכתבו בענין נתקדשה שלא לדעת אבי׳ ‪ .‬א ^‬ ‫תה״ד לפי מה שכתבנו לאו ראי׳ היא כלל ומה‬
‫דבריהם שכתבו בשני מקומות בב״מ כ״כ‬ ‫שנסתייע נמי מדברי התום' שכתבו כהרשב״א‬
‫ע״א ובקדושין נ״ב ע״ב דלא מהני ניחותא‬ ‫ודאי לאו ראי' היא דהתזס' לשיעתס אזלי‬
‫דמצוה גבי תרומה אלא דוקא בעשאו שליח‬ ‫בקדושין נ״ב ע״ב ובב״מ דף כ״ב דשברי‬
‫ויעויי׳ מה שנכתוב לפנינו בס״ד| רק מה‬ ‫דלא מהני סברא דניחותא גבי תרומה אלא‬
‫שהקשה בסי׳ ל״ו ס״ק ב׳ על דינו של הב״ש‬ ‫דוקא שליחית ויעויי׳ שס בהגהויל הנר״א‬
‫לכאורה קושיא אלימתא היא דהתס ליכא‬ ‫ובביאורו לשו״ע יו״ד דתליא בחלוקי הגרסאות‬
‫לתרץ ניחותא דמצוה שאני דמה מצוה יש בזה‬ ‫אבל רוב הפוסקים מסכימים להרמב״ס ‪.‬‬
‫דהא היא אינה מצווה על פרי׳ ורבי׳‬ ‫ובזה ניחא נמי ^מה שנתקשה הרב הנ״ל‬
‫ח [ א ל א ד ל כ או ר ה צריכין אגו להבין‬ ‫בספרו אבני מלואיס בשני מקומות בסי' ל״ו‬
‫דברי הב״י והע״ז והגר״א במה שערחו‬ ‫ס״ק ב' נידון מה שכתב הבית שמואל אם‬
‫לתרץ את דברי הרמב״ם גבי תרומה משום‬ ‫אשה גילתה דעתה דניחא לה להתקדש לזה‬
‫מצוה ‪ .‬הלוא בפשיעות הי׳ להם לתרץ נהי‬ ‫יכול ל^כות לה שום אדם ולקבל בשבילה‬
‫דלא הוי תרומה למפרע עד שלא בא בעה״ב‬ ‫קידושין והוא הקשה עליו מדברי חי׳ הרשב^יא‬
‫אבל עכ״פ כשבא בעה״ב וחזינן דניחא לי׳‬ ‫הנ״ל דבאופן זה לא שייך שש זכיי' אלא שם‬
‫שאמר כלך אצל יפות ונמצאו יפות מהן הוי‬ ‫שליחות ‪ .‬ושליחות אינו תלוי בניחותא ובעינן‬
‫תרומה מדהשתא כמו״ש הע״ז שס על הא‬ ‫דוקא דעת המ שלח‪ .‬ובסי׳ ל״ז ס״ק י״ב‬
‫עובדא דרבנן תלתא דאתו למרי בר איסק ‪.‬‬ ‫בדין נתקדשה שלא לדעת אבי׳ דסברי רב‬
‫ולפ״ז שפיר מתורץ דברי הב״ש דהתס הוי‬ ‫ושמואל צריכה גע שמא נתרצה אבי׳ הקשה‬
‫מכאן ולהבא משעה שגילתה את דעתה ‪.‬‬
‫שם נמי במה שכתב הריעב״א דבנערה‬
‫דאף שלא שייך שליחות דהוי מידי דממילא‬
‫מקודשת למפרע ומשום דזכות הוא לאב‬
‫מ״מ מ עעס זכיי׳ והוי כמו שעשחה אותו‬ ‫וזכין לאדם שלא בפניו ולשיעת רש״י ותום׳‬
‫שליח כיון דאנן סהדי דניחא לה • ואף דלא‬ ‫והרא״ש אפי' בקענה מה״ע מקודשת למפרע‬
‫הוי מצוה מ״מ כיון שנתמלא רצונה כמו‬ ‫אס נתרצה כששמע ומשוס דניחא לי׳ בזכות‬
‫שאכתוב לקמן באות יו״ד בס״ד ‪ .‬וכן כתב‬ ‫בתו ועעמא דלמפרע כתב הר״ן לפי שכ^‬
‫בשיעה מקובצת על ב"מ בשם הריעב״א‬ ‫אדם רוצה להשיא את בתו ומצוה דרמיא‬
‫והריצב״ש בהא עובדא יעו״ש וח״כ מאי‬ ‫עלי׳ הוא וזכין לאדם שלא בפניו ‪ .‬ולפי ליברי‬
‫עעמא לא נימא נמי תירוץ זה גבי תרומה‬ ‫מ־שב״א הנ״ל איך שייך שם זכיי׳ על זה‬
‫הגס שראיתי בהע״ז שם שהרגיש בזה וז״ל‬ ‫נהי דזה הוי זכיי׳ במה שזוכית הכסף קידושין‬
‫שם ]ואני תמה על פה קדוש יאמר כן כוונתו‬ ‫לאבי׳ אבל בריצוי דאב לקדושין ליכא זכיי׳‬
‫שם ע^ הב״י[ דמההיא דמרי בר איסק‬ ‫ואין בו אלא משוס ניחותא דאב ושליחות בעינן‬
‫פש*מא שאץ יאי' שהרי לא הוצרכו לאוקמי׳‬ ‫לדעת אפילו היכא דניחא לי׳ ויעו״ש שהאריך‬
‫בשווי' שליח אלא במקום שצ״ל דניחא לי׳‬ ‫והעלה בצ״ע‪ .‬והנה מה שהקשה בסי' ל״ז‬
‫למפרע כמו בתרומה עכ״ד ]ועיי׳ במל״מ‬ ‫ס״קי״ב בדברינו שכתבנו למעלה דמצוהשאני‬
‫פ ד מהל׳ תרומות הלכה ג׳ שהביא מירושלמי‬ ‫ג ס כתבנו דאפשר דלפי המסקנא בנדרים‬
‫פ׳׳ק דתרומות הלכה א׳ דדוקא מכאן ולהבא‬ ‫דמסיק הש״ס אפשר דגם הרשב״א מודה‬
‫ונא ל מ פ ר ע‪ .‬וצע״ג על הירושלמי‪ .‬ועיק‬ ‫ליכא קושיא כלל תדע דהרי התוס׳ ג״כ הם‬
‫לקמן בסוף אות י״ג בהשמעה לאות זה[ אבל‬ ‫מכת הסוברים דאפי׳ קענה שנתקדשה שלא‬
‫זה גופא צריך להכין למה בתרומה צריכין‬ ‫לדעת אבי׳ אס נתרצה האב כששמע הרי‬
‫היא מקודשת למפרע מכיעס דזכות הוא לאב‬
‫לומר דוקא על למפרע ולא מהני מדהשתא‪.‬‬
‫וזכין לאדס שלא בפניו והתום׳ בעצמם סוברים‬
‫או^ס דבאמת לא קשה מידי דעל כרחך‬
‫בנדרים כדברי הרשב״א בחי׳ שם ‪ 1‬אלא‬
‫מוכרח לומר דהא דתנא בברייתא דאס בא‬
‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬
‫בעל‬
‫אברהם כא ‪.41‬‬ ‫מערכה ג‬
‫לדטתו בתורם משל בטל הכרי טל של בטל‬
‫הכרי ולדטתו דקתני באומר כל הרוצה לתרום‬
‫יבוא ויתרום וכתב שם הר״ן דאע״ג דלטנין‬
‫תרומה מיקרי שליחות מדטתו דסגי בגילוי‬
‫דטתו לחודא אבל לענץ נדרים לא מיקרי‬
‫שליחות שיהא אסור כיון שלא אמר לו בפירוש‬
‫לעשות ‪ .‬דלכאורה הא גופא קשיא מ״ש תרומה‬
‫מנדרים אבל לפי מה שכתבתי רחא שפיר‬
‫כיון דבאמת יש זכות לבעל הכרי מצד המצוה‬
‫אלא דמצד הממון יש חוב וכיון דיש לנו גילוי‬
‫דעת לחודא שאינו מקפיד על זאת סני לן ‪.‬‬
‫ובדברינו אלה שהוכחנו יש סמע למה שכתבנו‬
‫למעלה באות ז׳ דלפי המסקנא דמסיק‬
‫באומר כל הרוצה לתרום כו׳ לאו דוקא הוא‬
‫דהוא הדין שאר גילוי דעת ואף אחר שנתרם‬
‫כמו כלך אצל היפות ונמצאו יפות מהן ‪ .‬זה‬
‫מה שנראה לי לפרש טעם הרמב״ס והסמ״ג ‪.‬‬
‫וטעמן של בעלי התום׳ נלענ״ד כיון דמצד‬
‫הממון לא הוי זכו ת‪ .‬וצריך אתה לדון‬
‫ולהוכיח מסופו על ה חלתו‪ .‬דהיינו לומר‬
‫דהשתא דחזינן דניחא לי׳ איגלאי מלתא למפרע‬
‫שאין אדם זה מקפיד על חסרון מ מונו‪.‬‬
‫דחביבות המצוה ע ד ף לי' • והדרא הקושיא‬
‫לדוכתי׳ על אביי שאינו דן ביאוש שלא מדעת‬
‫מסופו על תחלתו ‪ .‬ומשו״ה לא ‪ -‬גרסי‬
‫גי׳ הרמב״ס ותסברא אלא הכי נמי‬
‫מסתברא דמיירי דוקא בדשוי' שליח ‪ .‬ג ס‬
‫ארווחנא בדברים אלו שכתבנו דבדינו של‬
‫תה״ד שהבאנו למעלה באות ז' נוכל לומר‬
‫דגם התוס׳ והרשב״א מודים כיון דבזמן הזה‬
‫נוהגים שמפרישים מעט עיסה ודנים זאת‬
‫בשריפה ‪ .‬מה הפסד וחובה יוכל להיות בזה‬
‫לבעלת הבית ‪ .‬דלא דמי לתרומה שיש יפות‬
‫ורעות ג ס יש שתורמין בעין יפה א׳ מארבעים‬
‫ויש שתורמין בעין רעת אחד מששים ובינוני‬
‫אחד מחמשים יוכל להיות בזה חסרון ממון‬
‫משא״כ בחלה בזה״ז ‪:‬‬
‫י[ ו מ ע ת ה א חרי כ ל ה ד ב רי ם האלה‬
‫סרה הקושיא שהקשת בס׳ אבני מלואים‬
‫בסי' ל״ו סק״ב על הב״ש דאע״ג דאשה היא‬
‫הניקנית להבעל ואין זוכין לה דבר חדש כל‬
‫שנעשה רצונה וחפץ לבדה זכות הוא לה כמו‬
‫בזכות מצוה שאין זוכין לו דבר חדש אלא‬
‫שנעשה‬
‫שדה‬
‫‪ 5‬על הבית כו' תרומתו תרומה הוי הפירוש‬
‫למפרט משטה שתרם ולא משטה דחזיגן‬
‫דניחא לי' לבטה״ב דאל״כ מה הקשה הש״ס‬
‫לאביי ‪ .‬והא דבאמת לא אמרינן דנטשה רק‬
‫תרומה מדהשתא משום דזה הוי דבר דממילא‬
‫ואין נופל בזה גדר שליחות כדברי הרא״ש‬
‫שהביא הקצה״ח שהבאתי באות ב' ‪ .‬דבשלמא‬
‫על למפרט בשטה שנתרם דהוי מידי דטשיי'‬
‫נופל בזה גדר שליחות אבל בשעתא דחזינן‬
‫טחותא דבטה׳׳ב דאז הוי לאחר מע^ה‬
‫דהפרשה היאך יפול בזה שם בליחות ‪ .‬ולא‬
‫דמי להא דחמר במס׳ נדרים דף ט״ב‬
‫בעושה שליח להפר נדרי אשתו ומסיק הש׳׳ס‬
‫שס לני שמטנא ופי׳ שם הר״ן לחד פירושא‬
‫דכשישמט אז חל ההפרה אף דזה הוי ג״כ‬
‫דבר דממילא‪ .‬שאני התם שטשהו שליח‬
‫להפר דהוי מידי דעשיי' וזה יחול כשישמט ‪.‬‬
‫אבל הנא שלא עשהו שליח רק תרם מעצמו‬
‫ואנו צרינץ לומר מצד הניחותא דהשתא‬
‫דהשליחות חל ותרווייהו הוו ממילא ‪ .‬היינו‬
‫השליחות והניחותא זה לא אמרינן ‪ .‬אבל לגי׳‬
‫התום׳ בב״מ דגרסי ה״נ מסתברא בדשוי׳‬
‫שליח נוכל לפרש שפיר דהוי תרומה מדהשתא‬
‫דזה דומה ממש לעושה שליח להפר שיחול‬
‫לכי שמענא‪:‬‬
‫ט [ עו ד צ ריך ל ה בין כיון דיש גזירת‬
‫הכתוב דבשליחות צריך דעת המשלח‬
‫מהיכי תיתי נאמר סברא מדעתין ולבדות‬
‫ט ע ם מלבבנו דניחותא דמצוה שאני ‪ .‬ובעל‬
‫כרחך מוכרחין אנו לומר דזה הוי מטעם‬
‫זכות דאנן סהדי שכל אחד מישראל רוצה‬
‫לזכות במצוה דהא משו״ה מותר ליטול תפילין‬
‫או אתרוג של חבירו בלי ידיעתו כמבואר‬
‫בפוסקים אלא דהינא דנחסר לו ממון אמרינן‬
‫דאפשר דלהאי גברא לא נחשב זכות מצד‬
‫דכוי המצוה דיותר חוב הוא לו מצד חסרון‬
‫ממון כמו בתרומה וכדומה ‪ .‬הלכך אס יש‬
‫לנו גילוי דעת שאינו נחשב חובה אצלו מצד‬
‫חסרון ממון שאמר כלך אצל יפות ונמצאו‬
‫'יפות מ הן‪ .‬ומצד המצוה ודאי הוי זכות‬
‫גרידתא ‪ .‬וזה הוא הטעם לדעתי הא דאמרינן‬
‫בנדרים דף ל״ו שהבאתי למעלה בהאוקימתא‬
‫דאוקיס מתניתין דקתני ותורם את תרומ תיו‬
‫‪9‬‬ ‫‪3‬‬
‫'\ ־‬

‫^‬ ‫א ב רו ע‬ ‫מערבה ג‬ ‫ש ד ה‬
‫מוני המצות תרומה וחלה לשני מצוון דה״‬ ‫שנעשה רצוט שחפץ לזכות במצוה דמילוי‬
‫מצות הפרשה לחוד ומצות נתינה ׳■^‬ ‫רצונו לזכות יחשב‪ .‬וממילא מתורץ נמי‬

‫ן‬ ‫אלא דבאמיז לי״ מ יייאי‬

‫מצות על זה מצות לא תעשה ולא יחללו‬
‫קדשי בני ישראל את אשד ירימו שהיא אז הי'‬
‫הקישיא שהקשה בעל ס' אבני מלואיס בסי׳‬
‫ל״ז ס״ק י״ב על שימת הריכיב״א ורש״י ותוש'‬
‫והרא״ש דהתס נמי ליכא חובה להאב טון‬
‫־‬ ‫לאיסור טבל ‪ .‬ומצות עשה של‬ ‫דנ תר צה‪ .‬גס נלענ״ד לתרץ הקושיא של‬
‫ועל כרחך כוונת הלא תעשה הוא שלא ח״^ ■‬ ‫האחרונים שהקשו על הרמב״ס והסמ״ג‬
‫ואע‬
‫תבואה שאינה מתוקנת ע״י הפר שה‪.‬‬ ‫שפסקו בפשיטות דתורש משלו על של חבירו‬
‫‪:‬‬ ‫הוי זה כגוונא שכתב הקצה״ח‬ ‫א׳׳צ דעת ‪ .‬מאין יצא להס זאת טון דבעיא‬
‫ההסבר בענין מזוזה דאך שהמזוזה ין;^א קבס ■‬ ‫ד>א איפשטא היא צריכין אנו לומר לחומרא ‪.‬‬
‫אותה איש אחר מ״מ נמשך יחוס עיקי‬ ‫ויעויי׳ שס בכ״מ פ״ד מה׳ תרומות הלכה‬
‫המצוה על בעה״ב שדר בה דמזוזה חוב״ ‘‬ ‫ב' ובשל״מ שס מה שטרחו ליישב זאת ‪ .‬אולם‬
‫הדר היא‪ .‬כמו כן נאמר בערן תורם מש‪-‬ו‬ ‫לדברינו שכתבנו למעלה ניחא שפיר דהרמב״ס‬
‫על של חבירו לפי החידוש של בעל נוב״י‬ ‫והסמ״ג לשיטתייהו אזלי דבניחותא דמצוה‬
‫דאא שאחר תרס מתבואתו מ״מ נמשך יחוס‬ ‫מהכי חץ! בלא עשאו שליח וביארנו הכוונה‬
‫עיקר המצוה על בעל הכרי שאחרי שהופרש‬ ‫דענין ניחותא דמצוה הוא מ טע ס זכיי' מצד‬
‫הוא אוכל תבואה מתוהנת אלא דהמצוה‬ ‫זיכוי מצוה וא״כ הוא ק״ו ומה התם בתורם‬
‫השני׳ שהיא הנתינה לכהן לא נחשב על בעל‬ ‫שלא ברשות דלא הוי זכות רק מצד זיכוי ולא‬
‫הכרי רק על התורם ובזה הוא כוונת חז״ל‬
‫מצד הממון כש"כ בתורם משלו על של חבירו‬
‫בפ׳ אין בין המודר או דלמא כיון דמצוה‬
‫דהוי זכות גמור בין מצד הממון ובין מצר‬
‫דילי׳ וניחא לי׳ למעבדי׳ שמצות הנתינה אינו‬
‫זיכוי המצוה של הפרשת תרומת שעשה תבואתו‬
‫יכול להיות בשום אופן בערן תורם משלו על‬
‫מתוקן שמצוה זאת נחשבת על בעל הכרי‬
‫של חבירו להחשב על בעל הכרי ‪ .‬וא״כ ממילא‬
‫כאשר אבאר בס״ד ‪ .‬ומשו״ה יפה פסקו‬
‫נכונים דברי במה שכתבתי למעלה שגס•‬
‫הרמב״ס והסמ״ג דתורס משלו על של‬
‫בתורם משלו על של חבירו שמלבד זכות‬
‫א״צ דעת כיון דהס גופייהו סברו דניחותא‬
‫הממון שעושה עמו טובה ששוב א"צ ב על‬
‫‪aT‬‬ ‫דמצוה מהני בתרומה‬
‫הכרי להפריש מתבואתו יש עוד זיכוי שמזכהו‬ ‫אמרת דלא דמי דבתורס שלא ברשות נ‬
‫במצות הפרשה שזה נמשך על בעל הכרי‬
‫שייך האי או דלמא דאמי ^‬
‫כמו במצות מזיזה לדברי הקצה״ח בסי׳‬
‫כיון דמצוה דילי' יייא‬
‫שפ״ב ‪ .‬ולפ״ז ניחא הקושיא שהקשיתי באות‬ ‫דהא המצוה‬
‫ד׳ על התוס׳ רי״ד דהיאך רחא הכלל שלו‬ ‫לאפוקי בתורם משלו על של חבירו שהתורם‬
‫בתורם משלו על של חבירו ‪ .‬אבל בדברי‬ ‫עושה המצוה ב מ מונו‪ .‬ז הלי ת א ד ה א הנוב״י‬
‫ההסבר שכתבתי בהנוג״י מתורץ שפיר דמה־‬ ‫מ״ת תשובה ר״א האריך להוכיח שס דענין‬
‫שכתב התום׳ רי״ד וכן בתרומה הוא נותן‬ ‫הפרשת תרומה זחלה ונתינתם לכהן הן שני‬
‫התרומה מפירותיו עולה שפיר דערן ההפרשה‬ ‫עניני מצות ‪ .‬היינו מצות הפרשה שבו נתקן‬
‫נמשך תמיד אל בעל התבואה שהוא בעל■‬ ‫התבואה מאיסור טבל שלזה הוי סגי מדאורייתא‬
‫הזרע אף בתורם משלו על של חברו ‪:‬‬ ‫בכל שהוא דחטה אחת פוטרת כל ה כ רי‪.‬‬
‫אבל מצות נתינה לכהן דכתב לשון נתינה‬
‫י א [ ו בז ה יש לנו ת ב לין לתירוץ הכ״נו‬
‫בתורה בתרומה ראשית דגנך תתן לו ובחלה‬
‫שתירץ שיטת הרמב״ס והסמ״ג שמדברי‬
‫מראשית עריסותיכם תתנו לד' תרומה עדיין‬
‫הבעיא שני' שבש״ס שם תורם משלו על של‬
‫לא קייס דלשון נתינה פירושו שיהיה נתינה‬
‫חבירו טובת הנאה למי נפשטה הבעיא דא״צ‬
‫חשובה שיש בה שיעור יעי׳ש באריכות‪.‬‬
‫דעת ‪ .‬וכבר תמהו עליו המל״מ והגר״א ביו׳׳ר‬
‫ולכאורה לדבריו קשה למה לא מנו המחברים‬
‫סי' של״א דאין כאן שוס הוכחה דאפי׳ נימא‬
‫‪10‬‬ ‫‪3‬‬
‫דצרץ‬
‫אברהם כב ‪43‬‬ ‫מערכה ג‬
‫לא רעינן דעתו אס מסכים לזה ובאמת אם‬
‫לא יסכים לא יחול התרומה מכל וכל וצריכין‬
‫אנו למתלי על הניחותא דבעה״ב אבל הכא‬
‫בפדיון שהכס‪,‬ה חמשה סלעים נחשבין על שמו‬
‫של הקטן אין כאן שום בית מיחוש ולמה‬
‫לנו תו לשהות ולמתלי על ניחותא דידי' לאחר‬
‫גדלות • אלא כוונתי להוכיח דאך במקום‬
‫דליכא שוס זטית דבר חדש כגון בתורם‬
‫שלא ברשות שהוא תורם משל בעל הכרי‬
‫על בעל הכרי מצינו גדר ניחותא והוא משוס‬
‫זכיי׳ כאשר הוכחתי באות הקודם ‪ .‬ודלא‬
‫כהקצה״ח שבנה יסודו על דברי חי׳ הרשב״א‬
‫בנדרים והעלה מדבריו דזכיי׳ ושליחות שני‬
‫עניניס נפרדים הס דזה הוי דוחק גדול כיון‬
‫דזכיי׳ מטעם שליחות היא ועיקר ראיית‬
‫הפוסקים היא מסוייא זו דנדרים שם דקאמר‬
‫מי אמרינן כיון דזכות היא כו׳ כמו״ש שם‬
‫התום' והרשב״א גופי׳ בחחשיו פ' האיש‬
‫מקרש והיאך נוכל לעשות פירוד בין הדבקים‬
‫אלא ודאי כאשר כתבתי ‪:‬‬
‫י^[ ו ב ר מן דין לא אבין קושית הקצה״ח‬
‫על הנקה״כ מדברי הש״ס בנדרים‬
‫ומדברי הרשב״א שם בחי' דדבריהס לא שייכי‬
‫אלא בתורם תבואת בעל הכרי שהם מכבר■‬
‫שלו אבל בדינו של בעל לידה לדרך שנתהוו‬
‫המעות של קטן יחד בשעת פדיון וזכיית‬
‫הקטן בהממון ופדיונו באים בבת אחת ופשוט‬
‫הוא ‪ .‬וכ״ת א״כ התם בתורם משלו על של‪-‬‬
‫חבירו נמי נימא דבשעת שזה תורם עבור‬
‫בעל הכרי ממילא הוא זוכה את התבואה‬
‫עבורו ונעשה ממונו ואמאי קאמר הש״ס או‬
‫דלמא כיון דמצוה דילי׳ היא וניחא ל^ למעבדי'‬
‫דהא ג ס המצוה תהא על שמו של בעל הכרי ‪.‬‬
‫לא דמי דהתס בתורם משלו על של חבירו‬
‫לא נוכל לומר דממילא הוא זוכה את התבואה‬
‫עבור בעל הכרי דלא מצינו זכיי׳ כזאת בכל‬
‫מקוס שהנותן גופי׳ יהי׳ הזוכה עבור המקבל‬
‫ואפי׳ ע״י עבדו ושפחתו הכנענים או ע״י‬
‫בנו ובתו הקטנים משנה ערוכה היא בפ׳‬
‫חלון דך ע"מ ע״ב דלא מהני זכי' על ידן‬
‫מפני שידן כידו כמבואר התם וכ״ש ע״י‬
‫נותן גופי׳ וטעמא דמלתא דבעינן שע״י זכיי׳‬
‫נפיק מרשות הנותן ‪ .‬ורק בדינו של בעל צירה‬
‫לדרך‬
‫שדה‬
‫בצריך דטת שייך כעיא שגי׳ טובת הנאה‬
‫ל מי‪ ,‬אולם לדברינו שכתבנו דהנוונה מה‬
‫דקאמר הש״ס א״ד כיון דמצוה דלי' וניחא‬
‫לי' למעבדי' קאי על מצות נתינה וא״כ אינו‬
‫מובן מה דבעי הש״ם טובת הנאה למי‬
‫דודאי הוא לתורם כיון דמצות נתינה הוא‬
‫שלו דהא פירוש טובת הנאה בכל מקום שיש‬
‫לו ברירה ליתן לאיזה כהן אלא ודאי מוכח‬
‫דלא ס׳׳ל השתא האי או דלמא בבבעיא‬
‫ראשונה וא"כ ממילא מוכח דתורס משלו על‬
‫של חבירו דא״צ דעתו דע״כ לא מיבעיא לי׳‬
‫אס צריך דעת אלא משוס האי או דלמא‬
‫ודוק בזה כי הוא כפתור ופרח בעזה״י‪:‬‬
‫י ב ( ה ד ר ן ל דינ א של בעל צידה לדרך‬
‫שהסכים עמו הנקה״כ מטעם שהמעות‬
‫ה' סלעים זוכין הב״ד בשביל הקטן ונחשב‬
‫המצוה על שמו של הקטן שסילקתי מעליו‬
‫תלונת הקצה״ח ותירצתי בדברי הרמב״ם‬
‫שסובר גיחותא דמצוה שאני ‪ .‬ודע שאין כוונתי‬
‫לדמות דין זה של פדיון הבן לדין זה של‬
‫־ת ולונור כמו דהתס באומר‬ ‫תורם שלא ברשות‬
‫כלך אצל יפות מהני הניחותא לשויי׳ הניחותא‬
‫למפרע על שעה שתרם כמו כן הכא אס‬
‫יגדל הבכור היתום ויהי׳ ניחא לי׳ במה‬
‫שפדו הב״ד אותו מהני למפרע דזה אינו‪.‬‬
‫חדא דאין הנדון דומה לראי' שהרי כתב בעל‬
‫אבני מלואיס בסי׳ ל״ז ס״ק י״ב בד״ה‬
‫ובזה ניחא ההבדל בין מקדש אותה עתה שלא‬
‫לדעת אביו שמועיל אח״כ ריצוי לשווי' קידושין‬
‫למפרע אפילו נתאכלו המעות ולא הוי‬
‫דשלבל״ע כיון שהנתינה הי' ע״מ שיתרצה‬
‫האב וביר האב הוא לקדש עכשיו לאפוקי‬
‫במקדש את הקטנה וגדלה ונתרצית לא הוי‬
‫קידושין אפי' הכסך בעין משום דבריצוי‬
‫דידה לאחר גדלות הו״ל דשלבל״ע דאפי'‬
‫במחוסר זמן דממילא קאתי נמי הו״ל רשלבל״ע‬
‫]כמו שהוכיח הרב המחבר הזה בספרו שס‬
‫סי׳ מ״ג סק״א[ וא״כ הכא נמי לענין גיחותא‬
‫דבכור לאחר גדלותו הו״ל דשלבל״ע [ולדעת‬
‫המשל״מ דסובר דמחוסר זמן דממילא אתי‬
‫לא הר דשלב״ע ניחא באמת[ ועוד דבנידון‬
‫דידן אין צורך כל כך למתלי על הניחותא‬
‫דלאחרי גדלות דשם בתרומה דבשעה שתרם‬
‫‪11‬‬ ‫‪3‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬ ‫שדה‬
‫לורך נ ח ב הנק היכ שנס המפוה » שין מעותיו לו כק כ ן ו דן נ ך ידנו מושש משום מל חים‬
‫לך מימר למפרע געשית תרומה לא מכאן‬ ‫של קשן ע״י זכיי' משוס דמיירי ע״י ב״ד‬
‫ושאני כח ב״ד דאליס בכל דוכתא ועוד נראה ולבא ואוך הכא מכאן ולבא נעשית תרומה‬
‫לפי מה שהוכיח הקצה״ח בסי' רל״ה ס״ק ד' מכ״ד הירושלמי ‪ .‬והנה דברי הירושלמי‬
‫סתומין וחתומין וקשו טובא וגס מפרשי‬ ‫בדעת הרמב״ס דאפי' קנה קכין בעצמו חפץ‬
‫או קרקע מאדם אחד הוי גמי מדין זכיי׳ הירושלמי השמיטו את ידיהם מזה ולא ביארו‬
‫אן{ דבעלמא כשהמקבל או הלוקח הוא גדול כוונתו ‪ .‬א׳ איך דעתו של ר׳ יהודא בברייתא‬
‫לא מצי ניתן גופי׳ לזכות עבורו אבל כשהמקבל דקטן שהניחו אביו במוקשה אם נאמר דהא‬
‫הוא קכין כיון שהוא אינו בר דעת דבקען דסובר תרומתו תרומה הוי דוקא אס אביו‬
‫מסכים על ידו דהינו כשמוכר ע׳׳י ]כגי'‬ ‫כמי שאינו בפניו דמי יעו״ש שתירץ בזה דברי‬
‫הרב המגיד בפכ״ש מה' מכירה ‪ .‬גם הוכיח הירושלמי[ ]וגי׳ התוספתא ואביו מקיים ע״י[‬
‫שם ג״כ מדברי הרשב״א בחי' פ' האיש או אימן ע״י כדמסיק לא הוא שתורם אלא‬
‫מקדש שהקשה מהא דפ׳ השולח כו' יעו״ש אביו כו' ומסקנא דמילתי׳ דר׳ יהודא הוא ‪.‬‬
‫]ובאמת נא הי' לו להוכיח זאת מצד מה ולפ״ז ר׳ יוסי דפליג עלי׳ במשנה ואמר אס‬
‫שהקשה מפ' השולח דבפירוש כתב הרשב״א עד שלא בא לעוגת נדרים אין תרומתו‬
‫שם לעיל מינה וז״ל ולפי דבריהם ]כוונתו תרומה סובר דלא מהני הסכ ם וניחותא‬
‫רש״י ותום' שהביא שם[ קטן לית לי' זכיי' דאביו א״כ תקשה מדוע בתורם שאינו שלו‬
‫מדאורייתא כלל לא ע״י עצמו ולא ע״י שלא ברשות באידך ברייתא בתוספתא‬
‫אחרים וכדמשמע נמי בהדיא בההיא דב״מ[ מהני ההסכם והניחותא דכלך אצל יפות הא‬
‫וא״כ בדינו של בעל צידה לדרך שזוכין הב״ד בתורם שאינו שלו חמיר מקטן שתרס דבהא‬
‫להקטן שפיר כתב הנקה״כ שגס המעות לא פליג ר׳ יהודא ואפ״ה מהני הסכם‬
‫נעשין מעותיו של קטן בתורת זכיי' אבל וניחותא כש״כ בקטן שתרם ‪ .‬ואין לומר דאידך‬
‫בתורם משלו על של חבירו דלא מיירי שחבירו ברייתא נמי ר׳ יהודא קאמר לה ולר׳ יושי‬
‫קטן לא נוכל לומר שם דגם התבואה כעשה באמת לא מהני ניחותא ‪ .‬חדא דזה דוחק ‪.‬‬
‫ועוד דהא בקטן שתרס פסקינן דלא כר׳‬ ‫של בעל הכרי בתורת זכיי׳ ‪:‬‬
‫יהודא ‪ .‬ובתורס את שאיני שלו פסקינן דמהני‬
‫ה ש מ ט ה ל או ת ח'‬
‫ההסכם כשאמר כלן־ אצל י שות‪ .‬ועוד‬
‫דבתוספתא איתא בהדיא אמרו לו לא הוא‬ ‫איכה ד׳ לידי ירושלמי סדר זרעים ‪.‬‬
‫ויען שהמל״מ בפ״ד מה' תרומות שתורס אלא אב'י שאימן אחריו ‪ .‬משמע מזה‬
‫כעת‬
‫הביא את הירושלמי הזה רק ברמז בעלמא דבני פלוגתייהו דר' יהודא שברי דמהני הסכם‬
‫במו שהבאתי למעלה והעליתי בצע״ג לכן הנני דאביו בקטן שתרס ילאו מסקנא דמילתי' דר'‬
‫להביא כל לשון הירושלמי הנצרך לענין שלפנינו יהודא היא ולפ״ז ר' יהודא דפליג עלייהו ומיקל‬
‫טפי צריכין אט לומר דסובר דלא בעי הסכם‬ ‫ולבאר אותו בס״ד כיד ד' הטובה עלי‪.‬‬
‫דאב ודחותא דילי׳ א״כ תקשה למה נקט‬ ‫תנא‬ ‫וז״ל הירושלמי בריש מס׳ תרומות מאן‬
‫שהניחו‬ ‫קטן דלא כר' יר^ודא דתר קטן‬
‫מקייס כגי׳‬
‫|־ ‪u‬‬ ‫ר׳ יהודא ואביו מוכר ט״י או‬
‫ידו‬ ‫על‬ ‫מוכר‬ ‫־ אביו במוקשה והי׳ תורם ואביו‬
‫התוספתא כיון דלא בע ינן הסכמת אב‬
‫אביו‬ ‫אלא‬ ‫שתורם‬ ‫תרומתו תרומה לא הוא‬
‫לי די'‪ .‬ואין לתרץ ע״ז מעשה שהי' כך‬
‫הוא שאימן על ידו בא אביו ואימן ע׳׳י למפרע‬
‫הי' כגי' הגר״א בתושפתא מטשה ‪.. VW‬׳‬
‫שהניחו‬
‫נעשית תרומה או מיכאן ולבא ‪ .‬אמר רבי‬
‫אביו במוקשה ‪ .‬חדא דזה דוחק ‪ .‬ועוד איך‬
‫שימי נשמעינא מן הדא הרי שבא בעה״ב‬
‫הביא ר׳ יהודא ראיה לדבריו ממעשה ז ה‪.‬‬
‫דתברה בצדה ‪ .‬דשאני התם משום שהשכים‬ ‫היפים‬ ‫ומצאו עומד בתוך שלי א״ל לקוט מן‬
‫האלו אס היו יפיס אינו חושש משוס גזל‬
‫אביו ע״י • אלא ודאי ג ס לר׳ יהודא לא‬
‫ואס לאו חושש משוס גזל ואס הי׳ לוקט ונותן‬
‫מהגי רק דיקא כשהסכים אביו וא"כ קשה‬
‫‪12‬‬ ‫‪3‬‬
‫במאי‬
‫אברהם כג ‪45‬‬ ‫מערכה ג‬
‫היא כלל דהמשנה לא מיירי כגוונא דברייתא‬
‫אלא כפשטה ‪ .‬ומעתה נחזי אנן כיון דהמשנה‬
‫מיירי כפשוטה שהקטן תרם תבואה שלו‬
‫והתם בודאי משעה שתרם נעשית תרומה‬
‫דלא שייך למימר התם מכאן ולהבא וא״כ‬
‫אף דבברייתא מיירי שתרם תבואת אביו מסופק‬
‫הירושלמי כיון שיש כאן שתי ריעותות ריעותא‬
‫דקטן וריעותא דפורס שאינו שלו והריעותא‬
‫דקטן מוכרחין אנו לומר דמשעה שתרם ‪.‬‬
‫ואנן לא משכחינן פלוגתא אחרת בין ר׳׳י‬
‫ורבנן בהא זולת בדין קטן ‪ .‬אף שיש כאן‬
‫בצירוף עוד ריעותא דתורס את שאינו שלו ‪.‬‬
‫דהא ר' יהודא יליף ממעשה זה סייעתא‬
‫לדבריו על דין קטן שתרם תבואה שלו‪.‬‬
‫ובודאי לר' יהודא אינו מסופק הירושלמי‬
‫כלל כמו שכתוב לקמן ‪ .‬ואפ״ה פשיט לי׳ רב‬
‫שימי מברייתא שני׳ שתרם את שאינו שלו‬
‫והתם ע״כ ליכא למימר דמהני ההסכם‬
‫וניחותא דבעה״ב למפרע כיון דביאוש שלא‬
‫מדעת לא מהני היאוש דהשתא על ל מפ ר ע‪.‬‬
‫דלא ס״ל להירושלמי כדמתרץ בבלי ב״מ‬
‫כ״ב תרגמא רבא דשוויה שליח ‪ .‬ג ס לא‬
‫ס״ל להירושלמי תירוץ הב׳׳י לדעת הרמב״ס‬
‫והסמ״ג דניחותא דמצוה שאני ‪ .‬ולפ׳׳ז מ תו ק‬
‫הקושיא ג׳ שהקשיתי על הירושלמי למעלה ‪.‬‬
‫וממילא מתורן קושיא הד׳ דלעולס בקטן‬
‫שתרם תבואה שלו לא שייך לומר הסכם ‪.‬‬
‫אבל במעשה דברייתא שתרם תבואת אביו‬
‫ודאי צריך ניחותא דאביו אף לר' יהודא‬
‫דודאי לא עדיף קטן שתרם את שאינו שלו‬
‫מגדול שתרם שאינו שלו ‪ .‬אלא דהספק שהי'‬
‫לו להירושלמי הוא מחמת שר' יהודא יליף‬
‫ממעשה זה סייעתא לדבריו על דין קטן‬
‫שתרם תבואה שלו כאשר כתבתי למעלה ‪.‬‬
‫ולפ״ז מתורץ ממילא מה שהקשיתי בקושיא‬
‫א' במאי פליגי ר׳ יהודא ור' יוסי ‪ .‬גם מ י‬
‫שהקשיתי בקושיא הב' דפדברי ר״י נקב‬
‫ואביו מוכר ]או מקיים[ ובדברי רבנן נקנ‬
‫ואביו אימן ‪ ■ .‬דבאמת עיקר פלוגתייהו דר‬
‫יהודא ורבנן הויא בקטן שתרם תבואה שי׳‬
‫כגוונא דהמשנה דלר' יהודא קטן לאו ריעותו‬
‫היא דלא דריש חיש פרט לקטן כמו״ש הר״’‬
‫ולרבנן הויא קטן ריעותא אלא דממילא נמש‬
‫מזה‬ ‫‪,‬‬
‫שדה‬
‫במאי פליגי ר' יהודא ובני מחלקותו ‪ .‬ב'‬
‫מדוע בדברי ר' יהודא נקט חנא דברייתא‬
‫ואפיו מוכר ע׳׳י ]או מקיים ע״י לגי׳‬
‫)לתוספתא[ ובדברי רבנן שהשיבו לר׳ יהורא‬
‫נקט שאימן טל ידו‪ .‬הלוא דא ודא כוונה‬
‫אחת היא לשני הלשונות שהסכים אביו‬
‫למעשה הרמתו ‪ .‬ג' דהספק שיש לרלירושלמי‬
‫אס בא אביו ואימן ע״י דנעשית תרומה חס‬
‫למפרע או מכאן ולהבא דפשיט לי' ר' שימי‬
‫מתורם שלא ברשות שבברייתא שני'‪ .‬מהיכן‬
‫פסיקא ליה יותר בתורם שלא ברשות מבקטן‬
‫שתרם שהוא פושט את ספיקו בברייתא‬
‫ראשונה מברייתא שני' ‪ .‬ד' דאס נאמר דר׳‬
‫יהיר‪ ;':‬סובר דלא בעינן הסכם דאב ובאמת‬
‫ק פירש הגאון מקארלין בעל תנא תוספאה‬
‫שכתב בעטור בכורים בזה הלשון ומשמע‬
‫דלר' יהודא הוי תרומת קכין תרומה אן{ באין‬
‫אחרים מקיימין ע״י וכמבואר במשנה ג׳‬
‫פ״א וכמ״ש הר״ש דלא דריש איש פרט‬
‫לקטן עכ״ד ]ובאמת עיינתי בהר״ש ולא‬
‫כתב דלר' יהודא הוי תרומה אף באין אחרים‬
‫מקיימין ע״י רק כתב שם דלא דריש איש‬
‫לקטן[ קשה מאוד נהי מצד ריעותא דקטן‬
‫אינו חושש ר' יהודא כיון דלא דריש איש‬
‫פרט לפטן אגל מצד ריעותא דתורס את‬
‫שאינו שלו שלא ברשות דלא עדיף קטן מגדול‬
‫שתרם שחינו שלו שלא ברשות דבזה^יס ר׳‬
‫יהודא מודה דלא הוי תרומה וא״כ איך יתכן‬
‫שקטן התורם תבואת אביו שלא ברשות לר׳‬
‫יהודא יהא עדיף מגדול התורם שלא ברשות ‪.‬‬
‫ועוד קשה דמתניתין משנה ג' נקט פלוגתייהו‬
‫דר' יהודא ור׳׳י ולא הזכיר שום דינא דהסכס‬
‫דאג לא בר' יהודא ולא בר״י‪ .‬אלא ודאי‬
‫האמת יורה דרכו דהמשנה מיירי כפשוטה‬
‫בקטן שתרם תבואה שלו כגון שהניח אביו‬
‫ירושה עבורו וכדומה ולא מיירי בגווגא‬
‫דברייתא דהתוספת א‪ .‬והירושלמי שהוכרח‬
‫להביא ממרחק לחמו מהברייתא ולא מהמשנה‬
‫דמיירי כפשטה הוא כמו״ש הגר״א בס'‬
‫שנו״א דמהירושלמי הלז מוכח דלא גרסינן‬
‫במשנה כלל הא דר' יהודא יעו״ש‪ .‬ולפ״ז‬
‫מה שכתב בעל התוספאה דר' יהזדא לא בעי‬
‫הסכם דאב והביא ראי' ממשנה ג' לאו ראי׳‬
‫‪13‬‬ ‫‪3‬‬

‫י‬
‫אברהם‬
‫ממש אם נאמר ולא הר מרומה אלא »נ^‪1‬‬
‫ולהבא ‪ .‬אבל הש״ס ירושלמי סובר שפיי‬
‫סברא זו דכיון שאומר לו כלך אצל יפות‬
‫ומצווה לו לעשות מעשה חשוב ד בו ר זה ש׳י‬
‫בעה״ב למעשה ‪ .‬ועדיין נשאר עלינו חובת‬
‫ביאור דנהי דס״ל להש״ס בבלי דלא נוכל‬
‫לומר דהוי תרומה משעה שאמר כלן אצל‬
‫יפות ולהחשב ההפרשה על התורם ולא על‬
‫הבעה״ב משום דלא שייך שליחות על מידי‬
‫דממילא נימא דלאו משום שליחות הוא‬
‫דבאמת נחשב ההפרשה על הבעה״ב ומשעה‬
‫שאמר כלך אצל יפות ותו לא איכפת לן‬
‫במה דהוי מידי דממילא כיון דלאו משום‬
‫שליחות אתינן עלה אלא מצד דניחא ליה‬
‫לבעת״ב ולא גרע זאת ממאי דקיי״ל תרומה‬
‫ניעלת במחשבה ‪ .‬לאו קושיא היא כלל דלשון‬
‫הברייתא מוכית דמצד התורם הוא דהוי‬
‫תרומה ולא מצד בעה״ב ‪ .‬דאי אמרינן דמצד‬
‫הבעה״ב הוא דהוי תרומה משום דלא גרע‬
‫ממחשבה א״כ מאי לישנא דאמר התנא‬
‫דברייתא ]שמיבא בבבלי[ כיצד אמרו התורם‬
‫שלא מדעת תרומתו תרומה ‪ .‬דמשמע מזה‬
‫להדיא דמצד התורם קאתינן עלה ‪ .‬הגם‬
‫דמה דקאמר נמצאו יפות מהן אינו חושש‬
‫משוס גזל לית לן הוכחה מזה לאורויי‬
‫דההפרשה על התורם נחשב דהא אית לן‬
‫ברירה לפרש הכוונה כך כיון דנמצאו יפות‬
‫כאמירת הבעה״ב ואינו חושש משוס גזל‬
‫לפיכך נעשה תרומה מדהשתא ‪ .‬אבל י א‬
‫דקאמר כיצד אמרו התורם שלא מדעת‬
‫תרומתו תרומה זה הלשון מונית בבירור‬
‫ומורה באצבע דמצד התורם הוא דהוי‬
‫תרומה‪ .‬אנל לשון הירושלמי שהביא הברייתא‬
‫ניתנהו‬
‫^חנ‪/‬ת ליתנהו‬ ‫שני כמי ‪ -‬י ‪ -‬י ׳ ‪.‬‬
‫שהבאתי למעלה ‪ .‬באמת‬
‫נהנך תיבות כיצד אמרו התורם שלא מדעת‬
‫או התורם שאינו שלו י ק לשו! הביייתא‬
‫כך ־‪ .‬הי׳ ד שבא בעה״ב ט׳ משמע‬ ‫מתחיל ‪- ,‬‬
‫שהירושלמי היה לו כך הגי׳ בהבדית א וא״כ‬
‫נפ ז שפיר מפרש הירושלמי דלא הוי תרומה‬
‫רק מדהשתא ‪ .‬ולשיעת הירושלמי באמת מנינן‬
‫למימר דמצד הבעה״ב הויא תרומה משום‬
‫דלא גרע ממחשבה ולא מצד התורם וזה‬
‫דוקא לרבנן דר׳ יהודא‪ .‬אבל לר׳ יהודא לא‬
‫מצינן‬
‫‪4a‬‬
‫מערכה נ‬ ‫שדה‬
‫מזה נמי פלוגתא לי״י ו י נ ק נגוונא דהבר״סא‬
‫ריטותא ידי>^‬
‫היא א ״‪,‬‬ ‫דקטן לאו רימוחא‬
‫דסכר דהטז‬
‫דלר״י דסבר‬
‫אח״כ כשאביו הסכים פ״י ממילא הדא‬
‫תרומה למפרע דס״ל לר״י דניחיתא דהשתא‬
‫‪.‬מהגי לשוויה תרומה למפרע דאע״ג דביאוש‬
‫שלא מדעת לא הוי יאוש אפשר דר״י ס״ל‬
‫ובתרומה מהני משום ניחותא דמצוה כתירוץ‬
‫הב״י על הרמב״ס והסמ״ג • דאע״ג שכתבנו‬
‫למעלה דלא ס׳׳ל להידושלמי תירוץ של הב״י‬
‫לדעת הרמב״ס והסמ״ג ‪ .‬היינו דוקא רב‬
‫שימי דמסתמא אזיל אליבא דאמרו לו דפליגי‬
‫אר' יהידא ‪ .‬ועוד דע״כ אית לן למימר דלר׳‬
‫יהודא הויא תרומה למפרע משעה שתרם‬
‫הקנון את המיקשה דאי לא נימא הכי אלא‬
‫מכאן ולהבא משעה דחזינן הסכם דאב היכי‬
‫מייתי ר׳ יהודא סייעהא לדבדו ממעשה זה‬
‫ומאי ס״ד דר׳ יהודא ‪ .‬ועוד דלפי מה‬
‫שהוכחתי למעלה באות ח׳ רעל כרחין אית לן‬
‫למימר דהויא תרומה למפרע ‪ .‬משום דזה‬
‫הוי מידי דעשיי' אבל אי נימא דהויא תרומה‬
‫משעה דחזינן שאביו מוכר ]או מקיים לגי‬
‫התוספתא[ דלא עביד מעשה בגוף המרומה‬
‫וא״כ לא הוי אלא מידי וממילא ד בז ^ ^‬
‫‪.‬שייך שליחות כמו שהבאתי דברי הקצה ח‬
‫גריש סימן קפ״ב שהביא שם דברי הרח ש‬
‫בנ ד רי ם‪ .‬בשלמא לבני מחלקותו דר י\ ד א‬
‫דסברי מ^א!‬
‫‪]> v n P‬י^ מ״י‬ ‫שימי בירושלמי‬
‫מידי דממילא ‪ .‬דהא איגהו א בו א מן ע‬
‫קאמרי והיינו שמ‪-‬קן בי ר ה זק מניי מעשה‬
‫>״! שליקט והוסין( על מרומה בנו הקטן‬
‫או שכרכס ואגרם שלא יתפזרו רהויא מעשה ‪.‬‬
‫וזה הוא ההבדל בין לישנא דר׳ יהודא מ ק ט‬
‫■ואביו מוכר ע״י ]או מקיים לגי׳ התוספתא[‬
‫‪,‬דהיינו שלא עשה מעשה רק דחזינן שלא‬
‫הקפיד על מעשה בנו כיון שמוכר את השאר‬
‫‪ .‬ובין לישנא דבני מחלקותו דנקעו בלשונם לא‬
‫הוא שתורם אלא אביו שאימן אחריו ‪ .‬וכן‬
‫בברייתא שני' דתורס את שאינו שלו כיון‬
‫‪.‬דכשבא בעה״ב אמר בפירוש כלך אצל‬
‫יפות הוי כמעשה ממש ‪ .‬אע׳׳ג דלפי מה‬
‫שכתבתי למעלה עילת דהש״ס שלנו סובר‬
‫דהאומר כלך אצל יפות לא הוי כמעשה‬
‫‪14‬‬ ‫‪3‬‬
 ‫אברהם כד‬ ‫מערכה ג‬
‫הנקה״כ בהקדם דברי הר״ן דסוגיא זו שכתב‬
‫שם וז״ל ואיכא דבעו למילף משמעתין דזכיי'‬
‫לאו מטעם שליחות היא דהא אמרינן מעיקרא‬
‫ותסברא דהא שליחות היא והא קטנים לאו‬
‫בני שליחות נינהו אלא כדרבה בר רב הונא‬
‫אמר רב מנץ שזכין לאדם כלומר ולא‬
‫תפשוט מהנא שליחות דזכיי׳ לאו מדין‬
‫שליחות הוא ומוכחינן מהכא שאעפ״י שאין‬
‫שליחות לקטן אחרים זוכין בשבילו מן התירה‬
‫דלא אשכחן דאימעיט אלא מדין שליחות‬
‫והיינו דלא אקשינן הנא והא קטנים לאו‬
‫בני זכיי׳ נינהו כדפרכינן והא קטנים לאו‬
‫בני שליחות נינהו וליתא מדאמריק בפ׳ א״נ‬
‫מידי דהוה אקטן קטן אע״ג דלית לי׳ שליחות‬
‫אית לי׳ זכיי׳ מדרבנן הכא נמי לא שנא‬
‫כו׳ וש״מ דאין זכיי׳ לקגין אלא מדבריהם‬
‫ומשמע נמי מינה דכל מי שאין לו שליחות‬
‫אין לו זכיי׳ וקטן משום דאתי לכלל שליחות‬
‫תיקנו ליה מדרבנן זכיי׳ ומיהו לא תיקנו לי׳‬
‫שליחות משום דשליחות מלתא אלימתא היא‬
‫דמכי מטי לידי׳ דשליח לא מצי משלח‬
‫למיהדר בי׳ לא אלמוה לזכותי׳ דקטן כולי האי‬
‫וכ״ת מ״מ קשיא שמעתין איכא למימר דאין‬
‫הכי נמי דלמאי דקא ס״ד השתא דרב מוכיח‬
‫מהאי קרא דזכין לאדם שלא בפניו זכין‬
‫לקטן מדאורייתא ולא מדין שליחות משו״ה‬
‫לא פרכינן והא קטן לאו בר זכיי' הוא כו׳‬
‫אבל מכיון דאקשינן ותסברא דהא זכות הוא‬
‫הא חובה הוא דאיכא דניחא לי׳ בהר כו׳‬
‫ואוקימנא להא דאמר מנין ליתומים שבאו‬
‫לחלוק בנכסי אביהם לא תיפשוט מינה שזכץ‬
‫לאדם פלא בפניו בדבר שאינו שלו וזכין לו‬
‫לקטן מדאורייתא דהתם שלהם היתה וחלוקתם‬
‫גלוי מלתא בעלמא היא וב״ד מעמידץ‬
‫אפוטרופוס לכך אבל בעלמא אין זכיי׳ לקטן‬
‫מדאורייתא עכ״ד ‪ .‬והנה לכאורה דברי הר ץ‬
‫הללו תמוהים בשתים ‪ .‬א׳ במה שכתב דלבתר‬
‫דאוקימנא הא דנשיא א׳ למנין שבאו לחלוק‬
‫בנכסי אביהם לא היפשוט מינה שזכץ לאדם‬
‫שלא בפניו בדבר שאינו שלו משוס דהתס‬
‫שלהם היתה וחלוקתם גלוי מלתא כמו כן‬
‫מעיקרא למאי דס״ד דמוכח מהאי קרא דנשיא‬
‫א׳ זכין לאדם שלא בפניו וזכיי' לקטן הוא‬
‫מדאורייתא‬
‫שדה‬
‫מצינן למימר הכי דא"כ לא יהי׳ סייעתא‬
‫ממעשה דברייתא ראשוכה על דין שלו‬
‫הרמת קכין ולכך כשנסתפק הירושלמי אי‬
‫למפרע או מכאן ולבא אחז הירושלמי את‬
‫הלשק ‪ 3‬א אביו ואימן ע״י ולא נקט בא‬
‫א ‪3‬יו ומוכר או מקיים ע״י למפרע נעשית‬
‫תרומה או מיכן ולבא להורות בזה דלר״י לא‬
‫נסתפק כלל‪ .‬זהו מה שנראה לי ב טונ ת‬
‫הירושלמי‪ .‬ע״כ השמטה לאות ח' ‪:‬‬
‫נקה״כ שם‬ ‫עוד ה בי א ראי׳ בעל _‬ ‫יי ד[ ^‬
‫דב״ד יכולין לזנות לקטן אפי׳ במקום‬
‫דהוי קלת חובה מהא דר״פ האיש מקדש‬
‫דגרסיק התם ואלא הא דאמר רב גידל‬
‫אמר רב מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר‬
‫זנשיא א׳ ממטה תקחו לנחול את הארץ‬
‫ת*פיק לי׳ שליחות מהנא ותסברא הא שליחות‬
‫הוא והא קטינים לאו בני שליחות נינהו‬
‫אלא כי הא דאמר רב מנין שזכין לאדם‬
‫שלא בפניו שנאמר ונשיא א׳ ותסברא זכות‬
‫הוא הא חובה נמי איכא דאיכא דניחא ליה‬
‫בהר ואיכא דניחא לי׳ בבקעה ואלא כדרבה‬
‫בר רב הונא אמר רב מנין טתומים שבאו‬
‫לחלוק בנכסי אביהן שב״ד מעמידין להן‬
‫אפוטרופוס לחוב ע״מ לזכות ת״ל ונשיא א׳‬
‫ופירש״י כלומר לא זכות שלא בפניו גרידא‬
‫איכא למשמע מני׳ לגדולים אלא לאורויי‬
‫דקטנים נמי אפי׳ חובה הבאה מחמת זכות‬
‫רשאין ב״ד לעשות ‪ .‬הרי להדיא דב״ד יכולין‬
‫לזכותי לקטן אפי' במקום דהוי נמי חובה ‪.‬‬
‫ומסוגיא זו השיג הנקה״כ על התו׳ דכתובות‬
‫דך י״א שכתבו גבי גר קטן שמטבילין אותו‬
‫על דעת ב״ד דהא דמטבילין אותו היינו‬
‫מדרבנן דאפי' היכא דהוי זכות גמור לית‬
‫לי׳ זכיי׳ מדאורייתא והא ודאי ליתי' כמבואר‬
‫בש״ס דקדושין וכו׳ והעיקר כספרים שהביאו‬
‫התוס׳ דלא גרסי ‪ 3‬פ׳ א״נ זכיי׳ מדרבנן‬
‫אית לי׳ ‪ .‬וע״ז השיג הקצה״ח בסימן רמ״ג‬
‫דמההיא דפ׳ האיש מקדש לאו ראי׳ היא כלל‬
‫דכבר כתב הר״ן שס בההיא דנשיא א׳ הכיעס‬
‫משוס דשלהן היתה וחלוקתם גילוי מלתא‬
‫בעלמא וב״ד מעמידין אפוטרופוס לכך אבל‬
‫זכיי' מדאורייתא לית לי׳ וכ״כ בשטה מקובצת‬
‫פ' א״ג ע״ש ענ״ד ‪ .‬ונראה לתרץ דעת‬
‫‪15‬‬ ‫‪3‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬ ‫שדה‬
‫בשו״ע ח״מ סי^ קכ״ה דלא מהני‬ ‫מדאורייתא ולא מדין שליחות תיקשי נמי‬
‫אפי׳ עשאו המקבל שליח שיקבל ענייי '‬ ‫היכי מוכח מהאי קרח דנשיא א׳ זכיי' בדבר‬
‫ה״נ כש״כ בקען דליתא מדאורייתת ־‬ ‫שאינו שלו והתם בהאי דנשיא א' שאני משוס‬
‫)בשליחות בין בזכי׳ ליכא נ ס ק ו י ז ^ ^‬ ‫דשלהן היתה וחלוקתם גילוי מלתא בעלמא ‪.‬‬
‫שליחות לזכיי׳ דהא לשיעת רוב ה פו ^‪^ ,‬‬ ‫ב׳ במה שכתב ומיהו לא תיקנו לי׳ שליחות‬
‫דסברי( בשליחות בין בזכיי׳ ליכא נ פ קו ^ו‬ ‫משוס דשליחות מלתא אלימתא היא דמכי‬
‫[‬ ‫מצד המקבל בין שליחות לזכיי׳ אפילו‬ ‫מ ^ לידי׳ דשליח לא מצי משלח למיהדר בי׳‬
‫*‪I V I‬‬ ‫יז'י^י ל''‬ ‫לא אלמוי^ לזכותו דקטן כולי האי הלוא ג ס‬
‫ט ן [ ונ ל ענ ״ ד ל ב א ר כוונת הי״ן י״ ‪' W‬‬ ‫בזכיי׳ לא מצי הנותן למיהדר בי׳ ומשנה‬
‫קושיא ב׳ שהקשיתי עליו בוודאי במחנ ‪I‬‬ ‫ע״ב‬ ‫ערוכה היא כפ״ק דגיטץ דף‬
‫או במכר וכדומה שיש דעת אחרת מיו^'‬ ‫האומר תן גע זה לאשתי ושער שחרור זה‬
‫ג ס הר״ן מודה שאין חילוק בין שליחות מפורש‪,‬‬ ‫לעבדי דס״ל לחכמים שס דחוזר בנ ע ואינו‬
‫לזכיי׳ לענין חזרה אלא במקום שאין ד^ ‪.‬‬ ‫חוזר בשחרור לפי שזכין לאדם שלא בפניו‬
‫אחרת מקנה כגון במציאה והפקר סובר הי \‬ ‫ופירש״י שס וזכה בהן השליח לצורכו ‪ .‬משוס‬
‫דיש חילוק בין שליחות מפורש לזכיי׳ צענן ‪:‬‬ ‫דהשליח הזה שקבל השער שחרור עבור‬
‫חזרה ‪ .‬והיינו שאם אחד הגביה ‪ ,‬יי״ ‪,‬‬ ‫העבד נעשה שליח ממילא עבור העבר מ עעם‬
‫מציאה או דבר הפקר עבור ח ‪3‬ירו יכו^ חבירו‬
‫זכיי' דאנן סהדי דכיחא לי׳ לעבד שיקבל‬
‫שהוגב׳ עבורו לומר שאינו רוצה לקבל קודם‬
‫זה את השחרור עבורו ‪ .‬ושס בדן{ י״ד‬
‫שהגיע לידו ‪ .‬והעעם כיון שלא עשאו שליח ‪.‬‬
‫אמרינן נמי דהאומר הולך מנה לפלוני‬
‫לזה ורק המגבי׳ בעצמו עשה כן בתורת‬
‫שאני חייב לו דס״ל לרב דאם בא לחזור‬
‫זכיי' הרי זה המקבל אומר שאין זה זכות‬
‫אינו חוזר משום דהולך הוי כזט ואפיגו‬
‫אצלו ואינו חפץ בה לאפוקי חס אמר לו‬
‫שמואל לא פליג התם עלי׳ דרב אלא משום‬
‫מפורש זכה עבורי והגבה לי ממאה זו וזה־‬
‫דסבר הילד‬
‫המגביה עשה כן כאשר צוהו אינו יכול שוב‬ ‫שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר כדאיתא‬
‫חבירו לומר אין רצוני לקבל ואין חפצי לזכות‪-‬‬ ‫התם ‪ .‬אבל בזה כו״ע מודים דגם בזכיי לא‬
‫בה וע״כ הוא שלו עד שיפקירנה דהא תינ ף‬
‫‪LT‬‬ ‫מצי לכגיהדר • יא'• ל’ ” ’*‬
‫משעה שהגבי׳ השליח עבור המקבל איד;‬ ‫דלא איירי הר ץ בחזרה מצד הנותן אנא‬
‫המציאה נעשה של ה מ ק בל‪ .‬וסילוק לחודא‪,‬‬ ‫במצד המקבל דהיינו שיש נפקותא אם אמר‬
‫לא מהני יעל דבר שהוא שלו כמו האומר‪-‬י‬ ‫המקבל להזוכה תהא שליח עבורי לקבל‬
‫דין ודברים אין לי על שדה זו דלא מ ה נ י‪] .‬‬ ‫מפלוני חפץ פלוני עבורי והשליח עשה כן‬
‫ויצא לו להר״ן חילוק זה בין זכיי' לשליחות!‬ ‫אע״ג שלא הגיע עדיין ל ‪T‬ו של מקבל אינו‬
‫מהא דאמרינן בב״מ דך יו״ד ע״א אמר ‪P‬‬ ‫יכול המקבל לחזור בו אבל אס המקבל לא‬
‫יוחנן המגבי׳ מציאה לחבירו קנה תכירו וא״תן‬ ‫ידע רק השליח קיבל בתורת זכיי׳ עכור‬
‫משנתינו דקאמר תנה לי ולא קאמר זכה לי‬ ‫המקבל ואח״כ נתוודע המקבל שזה קיבל‬
‫ופירש רש״י שס נמצא שלא עשאו שלית{‬ ‫עבורו ואומר שאין רצונו בזה כיון שאין זה‬
‫להקנות בהגבהתו עד שעת נתינה ו היין‬ ‫שליחות מפורש רק מגדר זכיי׳ הרי המקבל‬
‫קודס נתינה הדר בו זה משליחותו עכ׳״לי[‬ ‫אומר שאין זה זכות אצלו וצריך הזוכה להשיב‬
‫והתוספות הקנו שס מפ״ק דגיעין דאיתא[‬ ‫את החפץ להנותן וזה היתרון שיש לשליחות‬
‫התס דתן הוי כזכי ותירצו דדעת אחר^"‬ ‫על זכיי׳ לא תיקנו גבי קען אס הוא מקבל‬
‫מק;ה אותו נ א ר וכ״כ התום׳ בפ״ק דגיעיז‬ ‫משוס דלא אליס זכותא דקכין‪ .‬ה ה אינו‬
‫בשם ר״ת ‪ .‬אלמא דבמקוס שאינו שייך דעי‬ ‫דודאי בחזרה מצד המקבל ליכא נפקותא בין‬
‫אחרת מקנה יש חילוק לענין חזרת המגבי'‬ ‫שליחות לזכיי׳ דהא לשיעת הפושקיס דסברי‬
‫בין עשאו המקבל שליח בפירוש שי ‪:0‬י' עבור‬ ‫דהולך ותן במתנה לא הוי כזכי מבו״אר‬
‫לבין‬ ‫)‪IV‬‬ ‫ס‬
‫כה ‪49‬‬ ‫אברהם‬
‫זכיי' כי בטי למימר דרב מדן זטי׳ קאמר‬
‫דאית לי' אע״ג דלית לי׳ שליחות ]ובמהרי״ע‬
‫שלפני נדפס במעות זכיי׳ במקום שליחות‬
‫וטעות דמוכח הוא[ נימא ותסברא ומאי מייתי‬
‫מחלוקת הארץ התם לא שליחות בעיא ולא‬
‫זכייה בעינן דארן ישראל מוחזקת היתה כו'‬
‫ולא היו צריכין לזכות להם אלא לחלוק אבל‬
‫כל שעדיין לא זכה בהם קטן לא מצי גדול‬
‫למזכי לי׳ כיון דלית לי' שליחות אבל אי‬
‫אמרינן בעלמא דזכיי' לאו מדין שליחות הוא‬
‫ניחא דמייתי דנזקקין לי׳ בעלמא מדאשכחן‬
‫דאפילו במקום דאפשר לחוב חבין ע"מ לזכות‬
‫לזכות מעיקרא לא כש״כ דנזקקין ועוד דמגופא‬
‫מצי פריך כיון דפשיט לי׳ בגמרא ב פר ק‬
‫א״נ דזכיי׳ מטעם שליחות הוא הול״ל ותסברא‬
‫והא זכיי׳ מדין שליחות וקטן לאו בר שליחות‬
‫הוא אלא ה״ק מנין ליתומים וכו׳ ומדלא‬
‫הכריח מהא אלמא לא הא בהא תליא ועוד‬
‫אי מסתמא הכי הוא כדאמרינן באיזהו נשך‬
‫כי פריך והא קטנים נינהו היכא משני אלא מנין‬
‫שזכין אכתי היכא ניחא פירכא דקטניס הו״ל‬
‫לאסוקי בהדיא אלא מנין שזכין וקטנים בני זכיי׳‬
‫נינהוומדמשני ס ת ם משמע דכי אמרינן מדין זכיי'‬
‫ידעינן דקטניס מצי למזכי להו ואותה שהביא‬
‫רבינו נסים דפ׳ א״נ אינה מכרעת לפי גירסת‬
‫הספרים דלא גרסי ודרבנן אלא אע׳׳ג דאין‬
‫לו‪ .‬שליחות אית לי' זכיי׳ ופרש״י זכיי׳ מן‬
‫התורה עכ״ד ‪ .‬ולענ״ד אם כי עפר אנכי‬
‫תחת כפות רגליו הקדושים של המהרי״ט‬
‫בכל זאת נראה שצדקו דברי הר״ן ואין‬
‫בדבריו של המהרי״ט כדי השג יד על הר״ן‬
‫דכוונתו של הר״ן כך הוא דמעיקרא כדאמר‬
‫הש״ס דהאי ונשיא א׳ מיבעיא לן למנין שזכ;‬
‫לאדם שלא בפניו סבור הי׳ שזכיי׳ לאו מדין‬
‫שליחות היא רק מדאורייתא היא ומדין יד‬
‫הוא דאע״ג דקטן אין לו יד דעת אחרת‬
‫מקנה שאני וכשיטת התוס׳ ריש פ׳ בן סורר‬
‫ובפ׳ ה ת ק ב ל‪ .‬ולפי הס״ד זו דזכיי׳ לאו‬
‫מדין שליחות הוא אלא מדין יד לא שייך‬
‫למיפרך דהתס כא״י שלהם היתה וחלוקתם‬
‫גלוי מלתא בעלמא ‪ .‬כיון דזכיי׳ מטעם יד‬
‫היא ‪ .‬וכמו אם הקטן גופי׳ נטל מהנותן‬
‫ליכא חילוק בין אם נוטל דבר ששלו הוא‬
‫מכבר‬ ‫‪1‬‬
‫מעיכה ג‬ ‫שדה‬
‫לבין טשה זאת מעצמו במורת זניי׳ לבד‬
‫וסובר הר״ן דחזרת המקבל שהוגבה טבורו‬
‫כמו כן גמי יש חילוק בין שליחות מפורש‬
‫לזכיי' ‪ .‬דחזרת המקבל שהוא המשלח בחזרת‬
‫המגבי' שהוא השליח תליא ‪ .‬דכל היכא שהמגבי׳‬
‫יכול לחזור דהיינו בזכיי' ולא בשליחות מפורש‬
‫א^ן הוא דהיינו המקבל יכול לחזור‪ .‬וכל‬
‫היכא שהמגבי' אינו יכול לחזור דהיינו בשליחות‬
‫מפורש גס המשלח שהוא המקבל אינו יכול‬
‫לחזור ‪ .‬וכל זה במקום שאינו שייך דעת‬
‫אחרת מקנה אבל במקום דהוי דעת אחרת‬
‫מקנה באמת אין שום חילוק לענין חזרה‬
‫בין זכיי' לשליחות מפורש וטעמא דמלתא לפי‬
‫מה שהוכיח הקצה״ח בסי׳ קפ״ב מדברי‬
‫התום׳ דפ׳ איזהו נשך דך ע״א ע״ב דזכיי'‬
‫בכל מקום ]היכא דהוי דעת אחרת מקנה[‬
‫נעשה הזוכה ממילא שלוחו של הנותן ג״כ‬
‫וכן הוכחתי מדברי הר״ן בחדושיו פ״ק דב״מ‬
‫בסוגיא דחצר ]כאשר הארכתי במערכה שלי‬
‫הנקראת ]מי השילוח[ לכך אין חילוק בין זכיי׳‬
‫לשליחות כיון דאך בזכיי׳ הויא שליחות מפורש‬
‫דהיינו להנותן שיצא מרשותו ליד הזוכה שקיבל‬
‫עבור ה מק בל‪ .‬וכ״ת דהא קיי״ל דאך בדעת‬
‫אחרת מקנה כגון במתנה או בשחרור יכול‬
‫המקבל מתנה או העבד לומר שאין רוצה‬
‫לקבל ‪ .‬לאו קושיא הוא דזה מטעם שאומר‬
‫כי אצלו לא נחשב לזכות וא״כ ממילא אינו‬
‫שייך לומר זכין לאדם שלא בפניו ‪ .‬אבל אם‬
‫ידעינן שגס בעיניו נחשב זאת לזכות רק שאינו‬
‫רוצה לקבל ע״י איש זה אלא ע״י אחר ודאי דלא‬
‫מהני חזרתו לאחר שקיבל הזוכה בידו עבורו‬
‫דחזרה לא מהני כמו דלא מהני כשליחות מפורש ‪:‬‬
‫ט ן [ ו ב ד ב ר קו שיא הא׳ שהקשיתי על‬
‫הר״ן חפשתי ומצאתי בס׳ מהרי״ט‬
‫ח״א בחדושיו על הרי״ך והר״ן דמס׳ קידושין‬
‫שהשיג ג״כ על הר״ן והאריך בקושיות ובכללם‬
‫יש קושיא זו ‪ .‬והוכרחתי להביא את דבריו‬
‫וז״ל וקשיא לי דכיון דבעי גמרא להכריח‬
‫דלאו הכי אמר רב אלא הכי וכדכתב הר״ן‬
‫דמסיק דהא דאמרינן מנין ששלוחו של אדם‬
‫כמותו ומנין שזכין לאדם כו׳ דבכה״ג קאמר‬
‫ומנק אפוטרופין כיון דסברא הוא בזכיי'‬
‫מדין שליחות וכל דלית לי׳ שליחות לית לי׳‬
‫‪4‬‬ ‫דלית‬
 ‫‪-‬‬

‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬ ‫שדה‬

‫מוכרח לסכור כאמורא אחרינא וכי משים‬ ‫מכפר וכמש רק כוררין לו חלק שלו שהוא‬
‫דרכ אשי סובר בפ׳ א״נ דזכיי׳ מדין שליחו^‬ ‫גלד מלתא כין אס כועל דבר חדש שעדיין‬
‫מוכרחין כולהו אמוראי לסבור כן והלא גם‬ ‫לא זכה כו כמו כן אס אחד זוכה עכורו‬
‫בזכיי׳ דחצר הי׳ רוצה הש״ס בב״מ בסוגיא‬ ‫נמי אין חילוק בין אס זוכה דבר חדש בין‬
‫דחצר לומר דפליגי דמר סבר משוס ידה‬ ‫מברר לו חלק בדבר שמוחזק לק;ין מכבר‬
‫איתרבאי ומר סבר משוס שליחות איתרכאי‬ ‫ועל כרחך מוכרחין אגו לומר דלפי הס״ד‬
‫תדע לך דהא שיטת הפוסקיס דסברי זטי'‬ ‫זו קען בעלמו יש לו יד לזכות ע״י דעת‬
‫מ טעס שליחות אבוהון דכולהו הוא רש׳׳י‬ ‫אחרת מקנה דאי נאמר דקכין בעצמו אין‬
‫כמו״ש הרשב״א בחדושיו בפ׳ האיש מקדש‬ ‫לו יד תקשי לן האיך יוכל אחר לזכות עבורו‬
‫שכן כתבו חכמי הצרפתיס בשם רש״י והוא‬ ‫מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד וע״י‬
‫מפרש להא סוגיא דפ׳ האיש מקדש שהבאתי‬ ‫אחריני מצי עביד וכמו דאמר הש״ס בקדושין‬
‫דלא כהר״ן דהא דמסיק למנין ליתומיס שבאו‬ ‫דן{ כ״ה הסברא לרשב״א דאין העבד יכול‬
‫לחלוק בנכסי אביהם כו׳ פירש״י שם כלומר‬ ‫לעשות שליח לקבל גיעו מיד רבו כיון דאיהו‬
‫לא זכות שלא בפניו גרידא איכא למשמע‬ ‫מפי' לא מצי לקבל ‪ .‬ועוד דלפי מה שנאמר‬
‫מני' לגדולים אלא לאורויי דקטניס גמי‬ ‫השתא דקען בעצמו יש לו יד לזכות מדאורייתא‬
‫אפי' חובה הבאה מחמת זכות רשאין ב ר‬ ‫וכמי ‪ P‬מ״י איש זוכה עבורו עיקר ה ע ע ס‬
‫לעשות ולפי פירוש זה עולה דל מסקנא‪,‬נמי‬ ‫הוי משוס דעת אחרת מקנה שהוא הנותן‬
‫הוי זכיי׳ מדאורייתא אלא דלמסהנא‪.‬‬ ‫זלא משגחינן על צד המקבל שהוא הקשן‬
‫יא מוסין־ יל^י ייי<א '=”׳‬
‫אפי׳ לקטנים וגס אפי׳ חובה הבאה‪ ,‬מחמת‬
‫וכיק דעיקר המעלה מצד הנותן דהיינו‬
‫דעת אחרת מקנה תו לא שייך לחלק בין‬
‫וא״כ קשי היכי מהני זכיי׳ צ י ^ ס ‪.‬‬
‫זכיי' בדבר חדש בין מברר לו חלק בדבר‬
‫מדאורייתא הא אין שליחות בקטניס ׳ א ל א'‬
‫שמוחזק מכבר • אבל במסקנא דמסקינן דהאי‬
‫ולאי מוכח דסוגיא זו פליג על רב אשי דת^‬
‫ונשי^ א' לא לאורויי על זכיי׳ אתי דזכין‬
‫איזהו נשך דסובר שס זכיי׳ מ טעס שליחות‪■:‬‬
‫שלא בפניו בדבר חדש דבאמת זכיי׳ מנןעס‬
‫יץ[ ו מ ע ת ה א ח רי ה ד ב ר י ם האלה נס תר‬
‫שליחות היא וא״כ ממילא קטנים דליתנהו‬
‫השגתו של הקצה״ח על הנקה״כ במה‬
‫בשליחות ליתנהו נמי בזכיי' כדבר חדש אלא‬
‫שכתב עליו שאין שוס ראי׳ משוגיא דפ'‬ ‫!קלא דנשיא א׳‬ ‫מדרבנן ה‪-‬ק;ו‬
‫האיש מקדש דהתס שלתש היתה וחלוקתם‬ ‫שאני וליכא למילה מני' דהתם שאני דשלהם‬
‫רק גלוי מלתא בעלמא כמו״ש הר״ן שם דלא‬ ‫היתה וחלוקתם גלוי מלתא בעלמא ‪ .‬ובזה‬
‫מיבעיא לפירוש רש״י כמו שנראה מדברי‬ ‫נסתר מה שהשיב המהרי״ט על הר״ן בקושיתו‬
‫הנקה״כ שבנה יסודו על דברי רש״י שהביא‬ ‫הא' דמאי מייתי מחלוקת הארץ רסרך‬
‫שס בוודאי אין כאן שיס השגה שהרי לפירוש‬ ‫ישראל מוחזקת היתה ו ק מה שהקשה בקושיא‬
‫רש״י עולה דנס למסקנא הוי זכיי׳ מדאורייתא‬ ‫ג' דלפרוך במימרא שני׳ וקטניס בני זכיי׳‬
‫ואדרבה מוסין{ דאפי' לקטנים ולדבריו לא‬ ‫כינהו כמו דפריך במימרא ראשונה וקכוניס‬
‫קשיא מה שהקשה הקצה״ח מה ראי' מקרא‬ ‫בני שליחות נינהו ליכא שוס קושיא דהא‬
‫דנשיא א' דהתס שלהם היתה כו׳ כמו‬ ‫לפי הס״ד קיימינן בהסברא דזכיי׳ לאו מדין‬
‫שכתבתי באות הקודס דאי ח מ ר ק זכיי׳ לאו‬ ‫שליחות היא זא"כ אינו פשוט כל כך דקטניס‬
‫מטעס שליחות בודאי הוא מטעם יד וכמו‬ ‫לאו בני זכיי׳ ניגהו ולא מצי הש״ס למיפרך‬
‫אס הקטין בעצמו נפיל בידו ליכא חילוק בין‬ ‫זה בפשטות ג ס מה שהקשה קושיא הב'‬
‫זכיי' בדבר חדש בין בדבר שהי׳ לו זכות‬ ‫דכיון דפשוט לו להגמרא דפ׳ א״ג דזכיי׳‬
‫מכבר כן אס אחר זוכה עבורו אין שייך‬ ‫הוי מטעס שליחות הול״ל ותשברא והא זכיי׳‬
‫לקלק • אלא אפילו לפירוש הר״ן נמי ראייתו‬ ‫מדק שליחות וקטן לאו בר שליחות הוא ‪.‬‬
‫’ יי־ה״‪ -‬מוכרחת דעד כאן לא כתב הר״ן‬ ‫>א ‪ T‬ענא מאי קשיא לי׳ אטו אמורא זה‬
‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬
‫דמהאי‬
 ‫כו‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬
‫מדרבנן ולקמן בסי׳ זה ס״ק י^א הוכיח‬
‫הרב המחבר הזה מהש״ס כדברי הראב״ד‬
‫דבדעת אחרת מקנה כמו במתנה מהני זכיי'‬
‫לקטן אפי' ע״י חצר משוס דבדאורייתא אין‬
‫שייך לחלק בין ארס לחצר וא"כ איך מזכי‬
‫שטרא לבי תרי ‪ .‬ועוד קשה לי על המחבר‬
‫הזה שהוכיח כדברי התוס' דזכיי' לקטן אפי׳‬
‫בדעת אחרת מקנה ואפי' ע״י שליח לא הי‬
‫אלא מדרבנן ‪ .‬ובעניי נלענ״ד מדברי התוס'‬
‫דסוגיא דחצר להוכיח איפנא דאל״כ תיקשי‬
‫על מה שכתבו דהא דאמר הש״ס ילפינן‬
‫מציאה מגט דלאו דוקא הוא דלא עדיפא‬
‫חצר מידה וידה גופא לא הוי דאורייתא‬
‫דמציאת חרש שוטה וקטן אינו אלא מפני‬
‫דרכי שלוס משמע להדיא מדבריהס דבמתנה‬
‫ניחא להו דבאמת זוכה קטן מתנה מךאורייתא‬
‫משוס דדעת אחרת מקנה אותו ומשו״ה לא‬
‫דילפינן‬
‫^‬ ‫רק בהך חלוקה‬ ‫כתבו דבריהס אלו ‪,‬‬
‫^ו^י קטן‬ ‫ח\ורזר• דו‪v,‬‬
‫דילפינן‬ ‫בהךד חלוקה‬
‫מורו ולא ד ה‬
‫מציאה מגט‬
‫מקטנה דליהוי משמעות דבריהס ג ס במתנה ‪.‬‬
‫אלא ודאי מוכח מדבריהס דבמתנה זוכה‬
‫קטן מדאורייתא‪ .‬הן אמת דלפי מה‬
‫שהוכחתי מדברי התוס' הללו אינו מובן‬
‫אצלי דברי הרשב״א בחי' שהבאתי למעלה‬
‫סוך אות י״ב מוסגר בשני חצאי לבנה שכתב‬
‫וז״ל ולפי דבריהס קטן לית לי׳ זכיי׳‬
‫מדאורייתא כלל לא ע״י עצמו ולא ע״י‬
‫אחריס וכדמשמע נמי בהדיא בההיא דב״מ‬
‫עכ״ל‪ .‬דמשמע מדבריו דלפי דברי התוס'‬
‫ליכא זכיי' בקטן מדאורייתא בין ע״י עצמו‬
‫בין ע״י אחרים ואפילו ב מ תנ ה‪ .‬ולדברי‬ ‫‪.‬‬
‫הרשב״א צריכין אנו לדחוקי דמה שכתבו‬
‫התוס' דב״מ דמה דאמר הש״ס ילפינן הוא‬
‫לאו דוקא כו' הוא הדין דגבי מתנה נמי‬
‫כוונתם כן דילפינן הוא לאו הקא ‪ .‬רק הא‬
‫דמסיק הרשב״א בלשונו וכדמשמע נמי בהריא‬
‫בההיא דב״מ ‪ .‬בער אנכי ולא אדע שום‬
‫משמעות בההיא דב״מ בזכיי׳ דקטן ע״י‬
‫עצמו שלא יהא זוכה מדאורייתא לא בסוגיא‬
‫דחצר ולא בההיא דאיזהו נשך דבתרווייהו‬
‫דוכתי מיידי דוקא בזכיי' ע״י אחר כמבואר‬
‫לכל מעי'ן שם‪ .‬וצ״ע‪ .‬ואיך שיהי' עכ׳׳פ‬
‫צריך להבין דברי הרשב״א לשיטת רש״י ותוס‬
‫דקטן‬
‫שדה‬
‫־דמהאי ‪.‬קרא דנשיא א' ליכא ראי' משוס‬
‫דשלהס היתה וחלוקחם גלוי מלתא בעלמא‬
‫רק להמסקנא שכתב דזכיי' לקטן לא הוי‬
‫מדאורייתא משוס דזכיי' מדין שליחות היא‬
‫אבל להס״ד דזכיי׳ לקטן הוא מדאורייתא ג ס‬
‫הר״ן מודה דליכא חילוק בין זכיי׳ בדבר‬
‫חדש בין בדבר שיש לו זכות מכבר כמו‬
‫שהוכחתי למעלה באות הקורס וא״כ בעל‬
‫נקה״כ שסמך טל הפוס' דפ׳ בן סורר ובפ׳‬
‫התקבל דזכיי' לקטן בדעת אחרת מקנה הוי‬
‫מדאורייתא שפיר הוכיח ראייתו דאפי׳ בדבר‬
‫שיש קצת חובה כיון דעיקר הדבר הוי זכות‬
‫זכין לקטן מדאורייתא ולא שייך למיפרך‬
‫דמההוא קרא דנשיא א׳ ליכא ראי׳ משוס‬
‫דשלהס היתה וכו'‪:‬‬
‫עוד השיג הק צ ה״ ח שס עמ״ש‬ ‫יח[‬
‫הנקה״כ שם דמפ״ק דב״מ נמי נראה‬
‫דלק״מ דלא אמרינן התס אלא דחצר משוס‬
‫ירה איתרבי ולא גרע משליחות וזכין לאדס‬
‫שלא בפניו במתנה אבל אה״נ דאפי׳ היכא‬
‫דליכא משוס שליחות לקטן אית לי׳ זכיי׳‬
‫עכ״ל; וע״ז כתב הרב הנושיג הנ״ל ולענ״ד‬
‫מוכח כדברי חוס׳ דאי נימא זכין לקטן מן‬
‫התורה וא"כ שליח שזוכה לקטן מהני מן הפורה‬
‫תקשי בהא דאמרינן פ״ק דמציעא דקטן לית‬
‫לי' חצר משוס דלח ילפינן מציאה מגט או‬
‫משוס דלא ילפינן קטן מקטנה ונהי דחצר‬
‫דגברא לא הוי משוס יד אבל לא גרע משליחות‬
‫ושליח נמי זוכה לקטן מן התורה והוא קושית‬
‫הראב״ד אלא ע״כ דאפילו במידי חכות אין‬
‫זכין ומשו״ה אין לו חצר דנהי דגדול זוכה‬
‫לקטן מדרבנן אבל בחצירו לא תיקנו זכיי'‬
‫אבל אי נימא דזכין לקטן מן התורה א״כ‬
‫כי היכי דחצירו של אדס זוכה שלא מדעתו‬
‫־בגדול אמאי אינו זוכה נמי בקטן נהי דלאו‬
‫ידו הוא ליהר כשליח הזוכה כיון דלא גרע‬
‫משליחות ומוכח מזה דלא מהני זכיי' לקטן‬
‫ומשוס דזכיי׳ גופי' אינו אלא משום שליחות‬
‫ובקטן דליכא שליחות ליכא זכיי' ומדרבנן‬
‫לא תיקנו בחצרו ע כ ״ ד‪ .‬ואני נוראות‬
‫גפלאתי על הרב הגאון המשיג הנ״ל דכאן‬
‫הוכיח כסברת התוס' דזכיי' לקטן ע״י‬
‫שליח אפי׳ בדעת אחרת מקנה לא הוי אלא‬
‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬
 ‫אברהם‬
‫חירות וביום של עצמו יש לו לעבד קנק גז^י‬
‫בכולו ואין לו שוס צד עבדות ומה דהקשה־‬
‫הש״ס ביום של רבו ישא שפחה וביום ש^‬
‫עצמו ישא ב״ח ומשני באיסורא לא קאמרינן‬
‫וכתבתי שם ההסבר דשני‬
‫בעבד דהיינו ממק שהוא צדך לעשות מלאכה*‬
‫ואיסור דהיינו א*שות שהוא אסור בבת חורין‬
‫כדמשמע בס׳ השולח דך ל״ע אמר אמימר‬
‫המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה‬
‫ופירש״י שם ״דכיון דהפקירו כ־־!ע ממוני‬
‫מני׳ ואיסורא הוא דפש לבעלים עליהז וני‬
‫מיית אין זו ירושה להוריש לבניו הלכך אין ׳•י‬
‫מי שיתירנו בגע" ‪ .‬וכל הסוגיא שס ע' ב גבי‬
‫׳‬ ‫״*‬ ‫נתייאשתי מפלוני עבדי משמע‬
‫והארכתי שם בכמה ראיות חזקות יעו״ש‬
‫)דלא כהקצה״ח בסי׳ קע״א שרצה לומר‬
‫^ילפי משנה ראשונה בחציו עבד וחציו ב ח‬
‫דביוס של רבו יש לן לבעה״ב על העבד‬
‫^לל גו^ו משום דבחצי גופו הנשאר יש לו‬
‫עכ״פ קנין שעבוד וכן להיפוך ביום של‬
‫עצמו ונדחק שם הרבה בקושיות[ וא״כ סבר ת‬
‫הרשב״א כך היא דאע״ג דלענין ממון אמרינן‬
‫דקנין דרבנן מהני לדאורייתא זה שייך אס‬
‫החקירה ה ^ לענין ממון והטעם הוא משום‬
‫רבממון הפקר ב״ד הפקר וכיון שהממון שלו‬
‫הזי עכ״פ השכל נותן שיועיל אך לדאורייתא‬
‫דהיינו לקדושי אפה וכדומה וכמו כן הכא ‪.‬‬
‫דאקניי׳ לטבי לכנו קטן אס קידש לאתר■‬
‫שהגדיל בהעבד אשה אע״ג דדין קדושין הויא‬
‫דאורייתא וזכיית הקטן בהעבד לא הוי אלא‬
‫מדרבנן מהני קנין דרבנן לדאורייתא כיון‬
‫דעיקר החקירה שאנו צריכין לחקור כעת‬
‫בהקדושין הוא מצד הממון אם קידש בעבר‬
‫שלו או בעבד של אחר אמריק שפיר כיק‬
‫דעכ״פ מדרבנן הויא ממון דידי׳ והפקר ב״ד־‬
‫הוי הפקר מועיל למיהוי קדושי דאורייתא י‬
‫■‬
‫אבל ענין האיסור שיש בהעבד דהיינו שאסור '‬
‫בבת חורין שלזה אינו מועיל מה דאקני‬
‫לבנו קטן דעל ענין האיסור אינו שיין •‬
‫הטעם דהפקר ב״ד וא"כ לענין זה נשאר‬
‫העבד עדיין ברשות הראשון דהזא האב שפיר■‬
‫הקשה הרשב״א לכפיי׳ לי׳ לאב למיכתב לי ' ■‬
‫מערכה ג‬ ‫שדה‬ ‫‪52‬‬
‫דקטן ע״י עצמו שלא ע״י ממוצע מקרי נמי‬
‫וביי׳ הא דאמר בש״ם פ' לולב וערבה לא‬
‫ליקני איגש לולבא לינוקא ביומא עבא קמא‬
‫משוס דינוקא מיקני קני אקנויי לא מקני ואי‬
‫מדאורייתא לא מהני זניי' לקטן א׳׳ב איך‬
‫יוצא הקטן בו הא לא הוי לכם משלכם ‪.‬‬
‫אם לא שנאמר כיון דענ״פ הוא קונה אותו‬
‫מדרבנן מקרי שפיר לכס ‪ .‬ומזה ראי׳ למה‬
‫שכתב הב״י בא״ע סי' כ״ת בקידש אשה‬
‫בחוב ע״פ במעמ״ש דהוי קדושי תורה ודלא‬
‫כרבינו ירוחם שכתב דלא הוי קדושי תורה‬
‫]וכן משמע מדברי התוספות ב־״פ בן סו רר‬
‫שהוכיחו מהא דלולבא לינוקא דבדעת א חר ה‬
‫מקנה הוי מדאורייתא[ אלא דלפ״ז תיקשי‬
‫על הרשב״א מדידי' אדידי׳ דהא לפי דבריו‬
‫בשיטת רש׳׳י ותום' הוכחנו מהא דפ' לול ‪3‬‬
‫וערבה דקנין מדרבנן מהני לדאורייתא ומקרי‬
‫לכם וכדעת הב״י בא׳׳ ע סי' הנ״ל וא״כ‬
‫איך הקשה שם בחדושיו בסמוך מהא דפ׳‬
‫השולח אזל קם אקניי' לבנו קטן כיק דזכייה‬
‫הקטן לא הוי אלא מדרבנן והוצרכנו להעמיד‬
‫עליו אפוטרופוס ולקרקושי בזוזי ואם איתא‬
‫לכפיי' לאב למכתב לי' גט שחרור דהא‬
‫דידי' הוא אכתי דבר תורה והלכך געו ג ט‬
‫דבר תורה וזכייע הק;ןן איגן אלא מדרבנן‬
‫זאתי דאורייתא ומפיק דרבנן יעו״ש ובאמה‬
‫קושית הרשב״א הלזו כבר ת י ח הקצה ת‬
‫בסי׳ רל״ה סק״ר בהאי כללא דכייל הכ ‪,‬‬
‫רוכחתי‬
‫הי׳ לו להקשות מדידי׳־ אדירי כפי הוכחת‬
‫מהא דלולב? לינוקא דם׳ לולב וערבה‬
‫שהובא למעלה ‪:‬‬
‫י ט [ או ל ם ל ענ ״ ד נראה לתרץ את‬
‫הרשב״א מקושית הקצה״ח דודאי ג ס‬
‫ערשב״א מודה להאי כללא שכתב הרב ב׳׳י‬
‫בא״ע וכמו שהוכחתי מדברי הרשב״א גופי׳‬
‫שהבאתי למעלה אלא דסובר הרשב״א‬
‫ל ב עי ד שאני לפי מה שהוכחתי בחדושי‬ ‫■׳?ד•‬
‫בעזה״י במערכה הנקראת קנין הגוך גבי‬
‫חציו עבד וחציו בן חורין לפי משנה ראשונה‬
‫דעובד את רבו מם אחד ואת עצמו יום‬
‫אחד דביוס של רבו הוא כולו לרבו דיש לו‬
‫קנין הגוך בכל העבד ואין לו לעבד שום צד‬
‫‪4‬‬
‫כז ‪^3‬‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬
‫שראובן הנותן הוא מקנה להשליח ואח״כ‬ ‫_‬
‫השליח לשמעון המקבל ובהני תרווייהו‬
‫י‬ ‫מקנה‬
‫בין בצד הנותן בין בצד השליח נקרא דעת‬
‫אחרת מקנה ‪ .‬לאפוקי בקנין חצר לא נוכל‬
‫לומר כן ההסבר דבאופן שהנותן מקנה‬
‫להחצר כן מקנה החצר להמקבל שהוא בעל‬
‫החצר ‪ .‬דחצר לאו בר אקנרי הוא דאפי' קען‬
‫אמרינן בש״ס דמיקני קני אקנויי לא מקני‬
‫והטעם הוא מכיעם שאץ בו דעת וכש״כ‬
‫בחצר דלא אתי לכלל דעת ולא שייך בו‬
‫דעת כ לל‪ .‬רק מוכרחין אנו לומר כך‬
‫ההסבר דאחר שמונח החפץ בחצר של‬
‫המקבל ממילא הוא קונה אותו כיון שמונח‬
‫ברשותו כמו במציאה שמונחת בחצרו של‬
‫אדם דקיי״ל דקונה אותה אך דבמציאה‬
‫ודאי לא שייך הסברא דדעת אחרת מקנה‬
‫אותו‪ .‬ובזו הסברא שהסברתי הוי סיוע‬
‫לשיטת הרי״ך והרמב״ס דסוברים דגס‬
‫במתנה בעינן עומד בצדו או חצר המשתמרת‬
‫כמו במציאה כיון דדעת אחרת מקנה לא‬
‫שייך למימר גבי חצר שהוא מקנה להמקבל‪.‬‬
‫ומה שהמקבל קונה הוא רק מחמת שהוא‬
‫מונח ברשותו ממילא הוא קונה אותה לא‬
‫עדיפא וחשיבא מתנה בחצר ממציאה בחצר‬
‫וזה טעם סברת הרי״ך והרמב״ם ל ענ״ ד‪.‬‬
‫אלא באמת נוכל לומר סברא דדן דמחלקינן‬
‫בין שליח ממש לחצר אך לשיטת תום׳ והרא״ש‬
‫שפסקו כרב פפא דאמר דעת אחרת מקנה‬
‫אותו שאני ובמתנה לא בעינן עומד ולא‬
‫משתמר ]והא דעדיפא מתנה בחצר ממציאה‬
‫בחצר הוא מטעם שכתב הרא״ש בס׳ שנים‬
‫אוחזין סי׳ ל״א דבמציאה אמרינן אנן סהדי‬
‫שאין אדם רוצה שיהיו חפיציו ביד שליח‬
‫שאין משתמר בידו אבל במתנה מסכמת‬
‫דעת המקבל בכל מקום שיתנהו הנותן וכמו‬
‫שביארתי דבריו בס״ד במערכה הנקראת־‬
‫פתח החצר באות יו״ד[ וכיון שכן מתורן‬
‫קושית רבינו הראב״ד דבשלמא שליח ממש‬
‫שזוכה לקטן הוא מטעם דעת אחרת מקנה‬
‫שהשליח מקנה להקטן דהא קטן מצי ל מקני‬
‫רק דאקנויי לא מקני אבל בחצר דלא שייך‬
‫לומר זאת אלא דבגדול אמרינן עכ"פ שהוא‬
‫מעצמו קונה ממילא מן החצר אבל בקטן‬
‫גס‬
‫שד ה‬
‫ג ט שחרור דהא דידי׳ הוא אפתי דבר תורה‬
‫‪-‬כוונתו כיון דעיקר החקירה הוא מצד ענין‬
‫האיסור ונכון הוא בעזה״י ‪:‬‬
‫כ [ הן א מ ת ש ל כ או ר ה יש לדחות ראייתי‬
‫מה שהוכחתי לדברי הרשב״א מהא דפ׳‬
‫לולב וערבה דמסיק שם דינוקא מיקר קני‬
‫כיון דע״י פצמו בלא ממוצע נמי זכיי׳ הויא‬
‫ולא קני אלא מדרבנן ואיך מהר לדאורייתא‬
‫שיהא קרר לכם אלא ודאי דסובר כהב״י‬
‫דיש לדחות דלעולס לא מהני קרן דרבנן‬
‫לדאורייתא אלא משום דקטן לא מחריב‬
‫מדאורייתא במצות לולב אלא מדרבנן משום‬
‫חנוך ואתי דרבנן ומפיק דרבנן‪ .‬אלא ח ה‬
‫ליתא שאם אתה אומר כן ה־אך יתכן מה‬
‫דמםיק שם אקנויי לא מקר מה בכך כיון‬
‫דמדאורייתא לא מיקרי של קען אלא לולב‬
‫בל המקנה הוא ומיקרי לכם בדידי' ‪ .‬אלא‬
‫ודאי כיון דהקען קונה ע״י זכיי׳ דרבנן‬
‫מיקרי דידי׳ מדאורייתא והוי לכם אצל הקמן‬
‫וכסברת הב״י ‪:‬‬
‫כ א [ ע ת ה א חרי שובי לעיין בקושית‬
‫הראב״ד שהבאתי למעלה בריש ס״ק‬
‫י״ח התבוננתי דיש לתרץ קושיא זו ואך‬
‫שעפר אנכי תחת כפות רגלי רבינו הראב״ד‬
‫מ״מ תורה היא וללמוד אני צריך‪ .‬והוא‬
‫דיש חילוק בין שליח שזוכה לקמן לחצר‬
‫דקען אך דחצר לא גרע משליחות‪ .‬דזה‬
‫דוקא רק לענין היכא דלא שייך לומר על‬
‫החצר שס יד כגק באינו סמוך אצל החצר‬
‫דלאו דומיא דידה היא אפ״ה מטעם שליחות‬
‫מהני ‪ .‬והטעם הוא כמו שפירשתי בעזה׳׳י‬
‫בחדושי בסוגיא דחצר דקנין יד חשוב ונעלה‬
‫במדרגה יותר מקנין שליחות דמטעס יד מועיל‬
‫אך בקטנה גס מועיל אך בע״כ משא״כ בשליחות‬
‫יומשו״ה אך היכא דלא הר יד גמור מהני‬
‫עכ״פ מדין שליחות דיש בכלל מאתים מנה כמו‬
‫שהארכתי שם יעו״ש ‪ .‬אבל מ"מ בגוך הענין‬
‫דזכיית חצר דאמרינן שהוא מטעם שליחות‬
‫חילוק יש בעעם הקניי׳ בין האב דהייט‬
‫‪:‬שליח ממש לבין התולדה דהיינו חצר‪.‬‬
‫דצשליח ממש אם נוכיל מתנה מראובן עבור‬
‫שמעון אמרינן ההסבר דבאופן שנותן ראובן‬
‫להשליח כן נותן השליח לשמעון דהיינו‬
‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪ .‬אברהם‬ ‫מערכה ג‬
‫שייך סכר ת הר״ן יר א ד כ ת א וטל פ ר חי ך‬
‫משוס שליחות אתינן עלה והדרה קושיא שלי‬
‫לדוכתה ‪ .‬ונראה ליישב משוס דבקטנה רי ב ת פ‬
‫תורה דיש לחצרה דין יד דהוא עדיך ב מ ע ל ס׳‬
‫מדין שליחות כמו שביארתי בחדושי בסוגי א‬
‫דחצר משו״ה אך באינה עימדת אצל חצירה‬
‫וגס אינה משתמרת דלא נוכל לומר אך דין‬
‫יד ארינתא עכ"פ זכתה הקטנת מרץ‬
‫שליחות דהיינו זכיי׳ אך שאין שליחות ל ק טנ ה‬
‫תקינו לה לחצרה זכיי' מדרבנן אבל ב ק טן‬
‫שאין לו דין יד לא תקיט לחצרו שיקנה מ ט ע ם‬
‫זכיי׳ כיון שאין שליחות לקטין ‪:‬‬
‫כ ב | א י ב ר א ד ל כ או ר ה יש להקשות ע>‬
‫דברי תרוצי על קושית הראב״ד מ ה א‬
‫דמשני רב פפא על קושית ר' אבא ]בפ״ר‪-‬‬
‫דב״מ דך י״א[ במעשה דר״ג וזקנים ד ע ^‬
‫אחרת מקנה אותו שאני ‪ .‬הרי חזיק ד ג ס‬
‫בחצר שייך לומר דעת אחרת מקנה או תו‬
‫ולכאורה קושיא אלימתא על הכלל שכתבתי‬
‫לחלק בין שליחות ממש לזכיי׳ דחצר ‪-‬‬
‫דיש לי לחלק ולתרץ את דבייי עפ״י דברי■‬
‫המרדכי שהקשה בפ״ק דב״מ על תירן^ן‪6‬ן‬
‫דר״פ כיון דקיי״ל טובת הנאה אינה ממו•‬
‫ליכא דעת אחרת מ קנ ה‪ .‬ותירץ שס כץ{‬
‫דהקנה להס ר״ג את החצר ג״כ ובחצאי‬
‫הו״ל דעת אחרת שפיר מהני יעו״ש ‪ .‬ולש״‪.‬‬
‫אין כאן קושיא על דבריי דקנין חצר דמע ש^‬
‫ר״ג וזקניס חלוק מחצר דעלמא דבחצ‪,‬ג‬
‫דעלמא הוי הזכיי׳ ע׳׳י ממוצע‪ .‬דהיי^‬
‫שהחצר ממוצע בין הנותן להמקבל‪ .‬ו נ מ ו‬
‫שליח שזוכה מהנותן עבור המקבל • ל א פו ד‪,‬‬
‫במעשה דר״ג וזקניס הוי הזכיי׳ שלא ' ‪X‬‬
‫ממוצע כיון שגס החצר הקנה לתס ר״ג והן‪.,‬‬
‫כמו נותן מתנה לרעהו ביד שלוחי של הגו ת‪,‬‬
‫ומקנה לו גס השליח‪ .‬והכלל שלי ש כ ת ב ת‪.,‬‬
‫לתרץ קושית הראב״ד הוא רק כשהזכיי' הי ת ק ‪.‬‬
‫ע״י ממוצע ושם שייך החילוק שחילקתי‬
‫שליח ממש לחצר ופשוט הוא ‪ .‬ודע דאעפ׳יץ‬
‫‪30‬‬
‫‪-‬‬ ‫שכתבנו כלל שלנו לתרץ קושית הרא‬
‫דבשליח ממש היינו טעמא דמהני ג ס כ קנון ׳‬
‫הוא משוס דגם השליח מיקרי דעת א חר‪ 5‬ו‬
‫מקנה להקטן מת שאינו שייך לומר כן בחצר ^‬
‫אין כוונתי לומר שאין המקבל קונה בשעע‪>-‬‬
‫קבלת‬
‫‪54‬‬
‫שיה‬
‫ג ס זה לא נוכל לומר קגייה מצד טצמו ממילא‬
‫דהא אפילו הגבהה בידו ממש אין לו קני׳‬
‫אלא מפני דרכי שלום‪ .‬וכאן בחצר דקטן‬
‫אפילו מפני דרכי שלום ליתא דלא שייך‬
‫לומר לא ליתי לאינצויי‪ .‬ולפי דברינו אלה‬
‫טולה דאך אס נאמר דגדול זוכה לקטן‬
‫מדאורייתא אבל חצירו דקטן אינו זיכה לו‬
‫משוס דבחצר אינו שייך לומר הסברא‬
‫דדעת אחרת מקנה כאשר ב א רנו‪ .‬אלא‬
‫דלפ״ז צריך להבין מאי טעמא מהני חצר‬
‫גבי קטנה הא ההם גבי קטנה נמי אינו‬
‫שייך לומר שהחצר מקנה להקטנה וא״כ מ״ש‬
‫קכין מ ק טנ ה‪ .‬וכ״ת שאני קטנה דחצרה‬
‫משוס ידה איתרבאי זה אינו מספיק דהתינח‬
‫אם עומדת אצל חצרה דהוי דומיא דידה ‪.‬‬
‫אבל אס אינה עומדת אצל חצרה לאו דומיא‬
‫דידה היא ‪ .‬וגם לא נוכל לתרן כמו שכתב‬
‫הרנב״ר הביאו הנמק״י בסוגיא דחצר דחצרה‬
‫דקטנה הויא מטעם יד אריכתא ‪ .‬דהא‬
‫הר״ן לא כתב זה אלא מצד ההכרח שהוקשה‬
‫לו גבי מציאה חצר המשתמרת מאיזה טעם‬
‫יקנה דהא לא נוכל לומר טעם יד על‬
‫החצר דהא אינה סמוכה לה וגס לא נוכל‬
‫לומר מעם שליחות משוס דא״א להיות משום‬
‫שליחות אא"כ נעשה שלוחו של בעל הממון‬
‫ובמציאה ליכא בעל הממון ‪ .‬אבל במתנה‬
‫הוי ניחא לי' להר״ן משוס דבזה נוכל שפיר‬
‫לומר פ ע ס שליחות וכמו שביארתי בעזה״י‬
‫דבריו במערכה שלי הנקראת מי השילוח‬
‫דחצרו של המקבל ממילא נעשה ג״כ שליח‬
‫להנותן וכדברי התוס' בפ׳ איזהו נשך דך‬
‫ע״א ע״ב ד״ה בשלמא סיפא לחומרא ‪ .‬ולפי‬
‫דברינו הנ״ל הא גס במתנה לא ניחא לומר‬
‫על החצר ט ע ם שליחות בחצר דקטנה מצד‬
‫מה שהקשיתי למעלה דבשליחות ממש שייך‬
‫לומר הסברא דדעת אחרת מקנה אבל‬
‫בחצר אינו שייך לומר כ ן‪ .‬ועוד דע״כ לא‬
‫כתב הר״ן סברתו דיד אריכתא אלא בחצר‬
‫המשתמרת משוס דאנן סהדי דניחא לי׳ שיהיו‬
‫החפצים בהחצר דכל מה שיש לארס הוא‬
‫נותנס במקום המשתמר והוי יד אריכתא ‪.‬‬
‫אבל במתנה לשיטת רוב הפוסקיס דסברי‬
‫דלא בעינן משתמר ולא עומד בודאי אינו‬
‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬
 ‫^^‬ ‫אבר‬
‫מקרי שפיר דעת אחרת מקנה מהשגיח‬
‫להמקבל כיון שהוא שליח של הנותן ג״כ‬
‫והרי הוא כאילו הנותן גופי׳ מסר החפץ‬
‫להמקבל ‪ .‬וכל זה שייך אס הזוכה הוא אדם‬
‫שהוא בר אקנויי אבל בחצר אעפ״י שגם‬
‫החצר ממוצע בין הנותן להמקבל ונעשה‬
‫שליח לשניהם מ״מ חצר לאו בר אקנויי הוא‬
‫משו״ה אינו שייך לומר כשם שהנותן הוי‬
‫דעת אחרת מקנה להחצר כן הוי דעת אחרת‬
‫מקנה מהחצר להמקבל ובהכרח צריך אתה‬
‫לומר שהוא מעצמו קונה ממילא מן החצר‬
‫וזה שייך בגדול אבל בקכ׳ין שאין לו קניי'‬
‫מצד עצמו דאפילו הגבהה ממש בידו‬
‫אינו קינה אלא מפני דרכי שלום משו״ה‬
‫קטן לית לי׳ קנין חצר וכמו שכתבתי למעלה ‪:‬‬
‫ו מיו ש ב ה ת מ י׳ שכתבתי באות‬ ‫כד[‬
‫הקודם ‪ .‬והנה ראיתי להקצה׳׳ח בסי'‬
‫רל״ה שהאריך בהחקירה בזכיי׳ לקטן ע׳׳י‬
‫עצמו בדעת אחרת מקנה אי הוי זכיי׳‬
‫ותמצית דבריו שם דלהרמב״ס בפכ״ט מה׳‬
‫מכירה מיקרי זכיי׳ ולהתוס׳ לא הוי זכייה‬
‫ויעויין שם שהביא דברי התוס׳ דפ׳ התקבל ‪.‬‬
‫ולענ״ד ליכא שוס משמעותא מדברי התום'‬
‫דפ׳ התקבל דשם לא כתבו רק לתרץ על‬
‫הא דרב יהודא ורב חסדא סברי קמן זוכה‬
‫לעצמו מדאורייתא ]ופליגי לענין אי זוכה‬
‫לאחרים[ דלא תיקשי מהא דאמרינן מציאת‬
‫חרש שוטה וקטן אין בהן גזל אפי׳ לר״י ר ק‬
‫מפגי דרכי ש^יוס ולזה תירצו דהיכי דדעת‬
‫אחרת מקנה שאני יעו״ש ולא כתבו שס‬
‫דאינו מיקרי זכיי׳ רק דזכיי׳ במקום דהוי‬
‫דעת אחרת מקנה עדיפא ממציאה דלא הוי‬
‫דעת אחרת מקנה דוגמת תירוצא דהש״ס‬
‫בפ״ק דב״מ בסוגיא דסצר ‪ .‬ובאמת מהתוס'‬
‫דפ״ק דכתובות גבי גר קטן מעבילין אותו‬
‫משמע להיפך דגם בדעת אחרת מקנה וע״י‬
‫עצמו מיקרי זכיי' מיסוד קושייתם שהקשו‬
‫שם הא זכיי' הוי מ ע ע ס שליחות ואין שליחות‬
‫לקטן ולנכרי ‪ .‬ועל יסוד זה סובב והולך כל‬
‫דברי התוס' דשם ‪ .‬והתם הוי הזכיי׳ ע״י‬
‫עצמו שלא ע׳׳י ממוצע ודעת אחרת מקנה‬
‫מהב׳׳ד לקטן שמקנין אותו את היהדות בדבר‬
‫זה שמטבילין אותו ‪ ,‬ולפ״ז דברי חי׳ הרשב״א‬
‫בפ״ש‬
‫מערכה‬ ‫שדה‬
‫קבלת השליח רק אחר כשיגיע לידו דהמקבל‬
‫וכדעת הרי״ף כן באמת בפ״ק דגיעין לענין‬
‫שחרור דעבד ‪ .‬דהרי כבר הקשו עליו כל‬
‫הראשונים‪] .‬יעו״ש ברשב״א ור׳ץוהרא״ש‬
‫שהוטחו מראיות חזקות שלא כדבריו[ ‪ .‬אלא‬
‫כוונתי בזה כך היא דקניית המקבל הולכת‬
‫בהדרגה דוקא מהשליח ולא תיכך מהנותן‪.‬‬
‫והסדר הוא כך מהנותן להשליח וממנו‬
‫למהקבל ושניהם מיקרו דעת אחרת מקנה ‪.‬‬
‫אבל ודאי דתיכך כשקיבל השליח קונה‬
‫המקבל ‪ .‬ועדיין לריכין אנו לחזק סברתינו‬
‫זאת דהא יש לבעל דין להשיב מצד ממנ״פ‬
‫דאם נאמר דתיכןן בשעת קבלת השליח נקנה‬
‫החפץ להמקבל ממילא מוכרח אתה לומר‬
‫דידו של השליח הוי ידו של מקבל ושלוחו‬
‫מיקרי‬ ‫הוא א״כ איך שייך לומר שהשליח‬
‫דעת אחרת מקנה להמקבל כיון דשניהם‬
‫הוויין כנוך אחד ‪ .‬ואס נאמר דהשליח מיקרי‬
‫דעת אחרת מקנה להמקבל א״כ בע׳׳כ מוכרח‬
‫לומר שאינו קונה תיכך בקבלת השליח רק‬
‫אחר שיגיע לידו במסירתו של השליח וא״כ לפי‬
‫סברתינו דאמרינן דמיקרי מסירת השליח‬
‫להמקבל דעת אחרת מקנה ואמרינן נמי‬
‫דהמקבל זוכה תיכך בשעת קבלת השליח‬
‫נראה לכאורה כעין תרתי דסתרי ‪ .‬ודבר זה‬
‫באמת צריך ביאור ‪:‬‬
‫כ ג [ ו כ די ליי ש ב ז א ת צריכין אנו להכפיל‬
‫* דברינו מה שהבאתי למעלה בקצרה‬
‫באות י״ד ובמערכה שלי הנקראת מי השילוח‬
‫באות ה' ]ושם הארכתי[ דפירוש זכיי'‬
‫בכל מקום אך שהזוכה הוא שלוחו של‬
‫המקבל בכל זאת נעשה ג"כ ממילא שליח‬
‫להנותן וכדברי הקצה״ח שהוכיח בסי׳ קפ״ב‬
‫מדברי התום׳ פ' איזהו נשך וגס אני‬
‫הוכחתי כן מדברי הרנב״ר שהובא בנ מור ף‬
‫בפ״ק דמציעא שהבאתי למעלה בקצרה באות‬
‫כ״א ‪ .‬ולפ״ז כיון שהממוצע דהוא הזוכה הוא‬
‫משותך לשניהם שליח להמקבל וגס שליח‬
‫להנותןעולה כ ך‪ .‬דבצד שהוא שליח להמקבל‬
‫שייך לומר דעת אחרת מקנה מהנותן‬
‫להשליח ‪ .‬ג ס מחמת זה קונה המקבל היכך‬
‫בשעת קבלת הזוכה טון שהזוכה הוא‬
‫שלוחו של המקבל ‪ .‬ובצד שהוא שליח להנותן‬
‫‪7‬‬ ‫‪4‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬ ‫שדה‬ ‫‪56‬‬
‫בפ״ש דקדושין שהנחתי למעלה באות י״ז של ישראל ע״י מעמ״ש דהוא הלנהא נל^‬
‫בצ״ע במ״ש דלשיכית התוס׳ קען לית ליה עעמא כל שכן ממונו של עכו׳׳ס דאינו מן‬
‫זכיי' כלל מדאורייתא לא ע״י עצמו ולא ע״י הדין שיהא ענו״ס עדיף מישראל ‪ .‬ו‪:‬ן משמנג‬
‫אחרים וכדמשמע נמי בהדיא בההיא דב״מ להדיא בש״ך סי׳ הנ״ל ס״ק צ׳׳ט דכוונמ‬
‫ונתקשיתי למעלה דלא נדע שום משמעית דברי ההוס' בדין הג׳ שהנותן הות נ ‪:‬ו״ם‬
‫מההיא דב״מ ‪ .‬אולם השתא נוכל לומר שכי״ס כאשר כתבתי ‪ .‬דרה במעמ״ש מהני ולא‬
‫הקשה שס אהא דנ תי המחבר‬ ‫הוא בהרשג״א וצ״ל בההיא דכתיבות שהבאתי בזכיי׳ שהרי ‪,‬‬
‫בפ״ק דגיעין ואס העכו״ם‬‫'‪1‬‬ ‫דיט של הרא״ש‬ ‫דבריהם דמיירי ע״י עצמו ‪:‬‬
‫הנותן אגס והוציא בכח מידו קודש שיתן‬
‫לישראל דהא לסברא זו לא עדיף‬ ‫ה ש מ ט ה ל או ת כ׳׳ג‬
‫וכמו שכתבו העור והרא״ס‬ ‫א ם ^ ם ראיתי להגרע״א בתשובותיו סימן מזכיי׳ גמור‬
‫דן^ עצמס א״ו כי היפי דלית לענו״ס זכיי׳ לדידן‬ ‫בגיכיין‬ ‫דהתוס'‬ ‫קצ״ד‬
‫י״ג ע״ב ד״ה במעמד שלשתן םותריס עצמן ה״ה לא מצי עכו״ס למזכי לישראל ע״י‬
‫"‪c'v‬‬ ‫על מה שכתבו בש' איזהו נשך דשס בייעין ישראל וכדאיתא‬
‫נראה דחולקים על יסוד זה דהא כתבו שליחות וזכיי׳ לענו״ס לא אינהו לדידן ו׳א‬
‫כיון דזכיי׳ ליכא גס ע״י מעמ״ש לא אנן לדידהו וא״פ לא זפה זה הישראל בממון‬ ‫‪,‬‬ ‫דבנכ‬
‫קנה ‪ .‬ואעפ״כ ס״ל שס בפשיעות דככרי זה מעולם אלא דאי בעי העפו״ס לתבוע‬
‫הנותן שאמר לישראל מנה לי בידך תנהו לפנינו את הישראל הנפקד או הלוה ורוצה‬
‫לפלוני ישראל במעמ״ש דקנה ישראל משמע לחזור מההמחאה או כשהנפקד או הלוה‬
‫רוצה להחזיר הפקדון או המעות להענו^׳ס‬
‫דבזה גס דרך זכיי׳ קונה עכ״ד ‪ .‬ואני הצעיר‬
‫מחמת שהעכו״ס חוזר בו דיינינן ליה דא״י‬
‫מתפלא מאוד על דברי הגרע״א דאין שום‬
‫לחזור מעעס דכיון שהפקיעו חכמים מנוינו‬
‫משמעות מלשון התום' דגם דרך זניי׳ קונה ‪.‬‬
‫של ישראל ע״י מעמ׳׳׳ש דהוא הלכתא בלא‬
‫דאע״ג דהתוס' והרא״ש סוברים דלא עדיף‬
‫מעמ״ש מזכיי׳ גמורה דהרי מחמת סברא עעמא פש״פ ממונו של עכו״ס ולא עדיף‬
‫עפו״ס מישראל דפי בשביל שהוא עכו״ס יהא‬ ‫זו חולקים הס על הרי״ף באס הנפקד או‬
‫חועא נשפר כו' יעו״ש שהאריך ‪ .‬הרי להדיא‬ ‫הלוה עכו״ס וא״ל ישראל המפקיד או המלוה‬
‫דמעעם זכיי׳ ודאי אינו קונה המקבל פיון‬ ‫תנהו לישראל פלוני במעמ״ש דהרי״ף סיבר‬
‫דלא קנה כמבואר בשו״ע דהנפקד הוי נמי שלוחו של הנותן והנותן הוא‬ ‫דקנה והס ס״ל י־‬
‫חו״מ סי׳ קנ״ו סעיף כ״‪ 5‬מ״מ בדין הג׳ עכו״ס ואץ שליחות לעכו״ס וממילא בפילה‬
‫שבתוס׳ באס הנותן נכרי והמקבל והנפקד השליחות מכל וכל • אבל מפיעם מעמ״ש‬
‫ישראלים שבזה גס התוס׳ והרא״ש מודים אף דאס העכו״ס הנותן לא ציית דינא ואנס‬
‫דקנה ישראל המקבל ודאי דיש חילוק בין את הלוה השיג הש״ך על הרא״ש ודעתו‬
‫מעמ״ש לזכיי׳ ולענין זה ודאי עדיף מעמ״ש דאינו חייב הלוה לפרוע להמקבל ‪ .‬אבל כל‬
‫כי היפי דעדיף לענין בע״כ של הנפקד או הלוה זמן שהעכו׳׳ס ציית דינא ותובע את הישראל‬
‫דבזפיי׳ לא מהני רק ברצון ובמעמ״ש מהני אפי' הנפקד או הלוה ורוצה ל^ור מההמחאה‬
‫בע״כ כמבואר בפוסקים דזה הוא הנפקותא או כשהנפקד או הלוה בעצמו רוצה להחזיר‬
‫שבין זכיי' למעמ״ש ‪ .‬ה״נ לענין אס הנותן הפקדון או המעות להעכו״ס מחמת שהעפו״ם‬
‫עכו״ס עדיף מעמ״ש מזכיי' דאע״ג דבזפיי׳ חוזר בו ודאי גס הש״ך מודה דךי;יק לי׳‬

‫‪-‬התוס׳ והרא״ש דאם הפקיעו חכמים ממונו‬

‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬
 ‫אברהם כט‬ ‫מערבה ג‬
‫מישראל דאסמכוהו רבנן משום הקנה השוה‪.‬‬
‫וכל השגתו של הש״ך הוא באס העכו״ס לח‬
‫ציית דין ואנס את הלוה או הנפקד ‪ .‬ובזה‬
‫ממילא נדחה נמי מה דמסיק בעל ק״נ‬
‫בסוף דבריו כמו שעדיף מעמ״ש מזכיי'‬
‫דמעמ״ש הוי בע״כ וזכיי׳ אינו אלא ברצון‬
‫דזה אמת דבזה עדיף מטמ״ש מזכיי' וגס‬
‫הש״ך מודה לזה אלא דנל זה שייך באס‬
‫העכו״ס ציית דין אבל אס תעכו״ס אינו‬
‫ציית ואנס את הלוה או הנפקד מענת הש״ך‬
‫חזקה היא במה יתחייב הנפקד או הלוה‬
‫לתמקבל כי מה פשע הלוה או הנפקד ומה‬
‫הוא יכול לעשית‪:‬‬
‫כ ה [ או ל ם ר אי תי בס׳ אחד שיצא מקרוב‬
‫נקרא עמודי אש מהגאין אב״ד דעיר‬
‫ראסיין שהי' בזמנינו ]וגס אנכי הייתי מכירו[‬
‫וכתב שס בשאלה ה׳ חקירה נידון מכירת‬
‫חמץ הנהוג בזמנינו שכל הבע״ב נותנים כח‬
‫הרשאת לבד״צ למכור חמצס והחדרים שמונח‬
‫בהס החמץ‪ .‬והב״ד מוכרים לנכרי בקנין‬
‫כסף להקרקעות ‪ .‬והחמץ בעצמו מקנין ג״כ‬
‫בכסף וגס בתורת קנין חצר שמונח בהחדריס‬
‫שנמכר להנכרי או שנשכר לו כי ספ ק הוא‬
‫אם נכרי קונה בכסף או במשיכה ‪ .‬ג ס מקנים‬
‫בקאג״ס בכלי של הנכרי כד״ת ומתנים‬
‫שיהי' קונה כל קנין וקנין לבדו ‪ .‬יע״ז הקשה‬
‫בס׳ הנזכר דמה יועיל קנין בכסף במה‬
‫שמקבלין ב״ר מהנכרי בעד המשלחים שהמה‬
‫הבע״ב לפי מה שכתבו ההוס׳ בב"מ דף‬
‫ע״א ע״ב ד״ה בשלמא סיפא וז״ל תימא‬
‫אמאי לא הוי רבית גמור כשהעמידו אצל‬
‫ישראל אפילו מקבל הנכרי רבית שהרי נעשה‬
‫ישראל שני שלוחו של ראשון לקבל חובו מידו‬
‫של נכרי וי״ל דאפילו שיוכל לזכות לחבירו‬
‫במציאה הכא אין קבלתו מן הנכרי זוכה‬
‫לישראל חבירו דנהי אם הי׳ מפקיר מעותיו‬
‫הי׳ יכול לזכות לחבירו השתא מיהא שהנכרי‬
‫אינו מפקירו אלא בא לזכות מעותיו למלוה‬
‫ע״י זה הלוה אין לו כח לזכות שא״כ הי'‬
‫ישראל המקבל שלוחו של הנכרי לזכות‬
‫במעותיו של ישראל ואין שליחות לנכרי והי״ל‬
‫להיות מותר אפילו העמידו אצל ישראל‬
‫אי לאו דלחומרא אמריגן דיש שליחות לנכר'‬
‫עכ״ל‬
‫שדה‬
‫מישראל זכיי׳ ושליחות מדאורייתא ואסמכוהו‬
‫רכק משום תקנת השוק דתהני מעמ״ש כדין‬
‫זכיי׳ ישראל מישראל אפי׳ בנותן הוא הנכרי‬
‫כמו שטדין^ מעמ״ש בע"כ מזכיי' שאינו אלא‬
‫ברצון עכ״ד ‪ .‬ולענ״ך אין בדבריו אלו די‬
‫השיב לר*יז קושית הש״ך הנ״ל ‪ .‬דמה שכתב‬
‫דעכ״פ מצינו ישראל מישראל זכיי׳ ושליחות‬
‫מדאורייתא דנראה מדבריו דישראל הנפקד‬
‫אף שהנותן טכו״ס אין בזה בית מיחוש כיון‬
‫דלאו שליח הנותן הוא אלא של המקבל‬
‫וכדטת הירט״א בתשובה הנ׳׳ל ‪ .‬בודאי לאו‬
‫כלום הי א‪ .‬דבאמת דטת הש״ך בכוונת‬
‫התום' בגיגיין הוא כאשר כתבתי שלא חזרו‬
‫ממה שכתבו בפ׳ איזהו נשך שזכיי׳ בכל‬
‫מקום נטשה הזוכה ממילא שלוחו של הנותן‪.‬‬
‫וייתר מבואר הוא בש״ך ס״ק הנ״ל ממה‬
‫שהביא הוא שס לשון י־ ‪.‬דרכי דפוס סבניוכיה‬
‫וז״ל המרדכי ואס הנותן טכו״ס והנפקד‬
‫והמקבל ישראל זכה המקבל ואעפ״י שזכיי'‬
‫מטטס שליחות איתרבאי ואין שליחות לטכו״ס‬
‫מ״מ נימא ק״ו דת שתא ממונו של ישראל‬
‫הפקיטו בהלכתא בלא כיטמא משוס מטמ״ש‬
‫ממונו של טכו״ס לא כ״ש טכ״ל ‪ .‬הרי להדיא‬
‫דהנפקד הוי נמי שלוחו של הנותן וכדטת‬
‫התום׳ בפ׳ איזהו נשך ‪ .‬ופלא גדול הוא על‪-‬‬
‫הס' ק״נ שראה קושית הש״ך ולא ראה‬
‫היכף דברי המרדכי שהובאו שס בס״ק הנ״ל ‪.‬‬
‫]ובאמת מדברי המרדכי הללו יש לתמוה נמי‬
‫על הגרט׳׳א שלמד הכוונת בדברי התום׳‬
‫דגיטין דאם הנותן נכרי גס דרך זכיי׳ קונה‬
‫משוס דהלוה או הנפקד לא הוי רק שלוחו‬
‫של המקבל לחוד ובמרדכי מבואר להיפך‬
‫דע״י זכיי׳ ודאי לא קנה משוס דהנפקד נטשה‬
‫נמי שלוחו של הנותן וכיון דהנותן טכו״ס‬
‫ואין שליחות וזכיי' לטכו״ם ממילא כמל‬
‫סטנין לגמרי אלא דט״י מטמ״ש קנה ממטם‬
‫דלא עדיף טכו״ס מישראל והוי ק״ו[ ומת‬
‫שכתב עוד ואסמכוהו רבנן משוס תקנת‬
‫השוק דתהני מעמ״ש כדין זכיי׳ ישראל‬
‫מישראל אפי׳ בנותן הוא הנכרי ‪ .‬במחכ״ה‬
‫־דבריו אלו אינס מובנים כלל דהא אס‬
‫העכו״ס ציית דין גס הש״ך מודה דאינו‬
‫יטל לחזור משוס מעמ״ש דלא עדיף עכו״ם‬
‫‪9‬‬ ‫‪4‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מ?ןרכה ג‬
‫עכ״ל התום' שס ‪ .‬וא״כ כמו כן בנידון דידן ואחרי כל הדברים האלה לא הרהיב‬
‫דנכרי הקונה להחמץ וחדרי החמץ אינו הגאון הנ״ל לעשות פלוגתא חדשה נין‬
‫מפקיר להכסןג שרוצה לקנות בהם אלא רוצה ותום' רק טון שהגרע״א בתשובה שהוב‬
‫השלוחים יזכו במעותיו בשביל למעלה כתב בפשיטות שדברי התוס׳ ב ל ^‬ ‫שהב״ד‬
‫המשלחים ונמצא שהב״ד הס שלוחים של חולקים על יסוד זה שכתבו ג פ׳ א״; ממינ״‬
‫סובלי®‬
‫ם‬ ‫רש״י והנמוה״י‬
‫והנמוק״י סונר‬ ‫ה>יייז פשוט לומר שגס רר״י‬ ‫יכול )ירורוה‬
‫לעשות שליח‬ ‫ונדרי הא אינו ירול‬
‫הנדי־י ונכרי‬
‫ונמצא דלא זכו כלל בעלי החמץ לכסן‪ £‬הקנין כדעת התוספות בגיטין ‪ .‬זה תורך דכי‬
‫הרב הנ׳׳ל ’•‬ ‫וכמו ק לא יועיל ק״ס שעושין שהרי הנכרי‬
‫כ ן [ ו ע ת ה א ח רי אשר כל יסידו פל היכ‬ ‫חפן להקנות סודרו לבעלי התמן ע״י הב״ד‬
‫המחבר הזה על דברי הגרע״א בחשובי‬ ‫ומשיוה להס שלוחים והל־י קיי״ל דאין שליחות‬
‫לנכרי וא״כ ליכא קנין כסן{ ולא ק״ס ‪ .‬יעו״ש ואני הצעיר דחיתי דברי הגרע״א גאות ל״י‬
‫שהאריך בתשובה על חקירתו הנ״ל ‪ .‬והוא ‪ .‬וכיון שנפל היסוד נפל הבנין ‪ .‬גס מה שרוצה‬
‫המחבר הזה לעשות פלוגתא בין רש״י והתום'‬ ‫דלפירש״י והנמוק״י אינו מיכל־ח לפרש כמו‬
‫שכתבו התוס׳ שהנכרי עושה שליח ישראל מה שלא הוזכר בפוסקיס לא נרלענ״ד נ‪-‬׳••‬
‫השני שיזכה במעותיו בשביל ישראל הראשון דהא לפי הבכת ה מ חיר הזה בכיונת דביי‬
‫רש״י והתום׳ שעולה כך דלרש״י בסיפא‬ ‫שהוא המלוה וכיון דאין שליחות לנכרי הי״ל‬
‫דברייתא שהנכרי הוא הלוה נעשה שליח‬ ‫להיות מיתר אלא דלחומרא יש שליחות‬
‫ומשי״ה כי העמידו אצל הישראל תנא סיפא לישראל הראשון ליתנס לישראל השני וכמו‬
‫דאסור וכל עיקר דהוצרך לחדש דלחומרא כן ברישא דברייתא שישראל הראשון הי'‬
‫יש שליחות היינו שיתהווה כסך הנכרי כסך הלוה געשה הוא שליח להנכרי שהוא המלוה‬
‫ליתנס אל הישראל השני ‪ .‬ולהתוס׳ אינו כן‬ ‫עצ ידי ישראל השני‬ ‫של יש ■אל שיז־־יי‬
‫‪:‬ו הנכרי על‬
‫דכצ זמן שאין ישראל השני זוכה בהכסך אלא דבסיפא הוי כאילו הנכרי עושה שליח ישראל‬ ‫־י־‪1‬‬
‫בשביל הישראל הראשון בשליחות הנכרי אין השני שיזכה בהכסך בשביל ישראל הראשון‬
‫כאן בית מיחוש דהוי הכל כסך הנכרי וכתיב וברישא הוי כאילו ישראל הראשון דהוא‬
‫את כספך לא התן כו׳ ולא כסך הנכרי הלוה עושה שליח לישראל השני שיזכה‬
‫וממילא לפירוש התוס׳ מוכח דבענין זכיי' בהכסך בשביל הנכרי וא״כ לפ״ז קשה לי‬
‫נעשה הזוכה נמי ממילא שלוחו של הנותן על התום' דהא משמעות הסוגיא מורה‬
‫אבל לפירש״י שם בד״ה ואס העמידו כתב להדיא כפירש״י גבי הא דאמר רב אשי שם‬
‫וז״ל ואעפ״י שקבלס זה מיד הנכרי משוס בהאיכא דאמרי כי אמריק אין שליחות‬
‫דהנכרי שלוחו של ישראל ושלוחו של אדם לעכו״ס הנ״מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהז‬
‫לא ג ס מהא דקאמר התם והא דרב אשי‬ ‫כמותו ‪ .‬ומשמע דאינו מפרש כפי' התוס׳‬
‫אלא מכיון שישראל אומר להנכרי ליתנס ברותא היא מ״ש אינהו לדידן דלא דכתיב‬
‫לישראל בשביל חובו וישראל השני יוציאם אתם גס אתם לרבות שלוחכס מה אתם בני‬
‫לצורכו וזוכה בהכסך בשביל עצמו ובזה נפטר ברית אך שלוחכם בני ברית אכן לדידהו נמי‬
‫העכו״ס מחובו ואין צורך לומר שהעכו״ם מה אתס בני ברית קאמר דהא השקלא‬
‫עושה שליח לישראל רק הנכרי נעשה שליח וטריא דהש״ם הוא כדי לתרן קושית הש״ס‬
‫לישראל הראשון ‪ .‬גס לא חשבינן כלל על הרישא דקתני ואס העמידו אצל הנ כ ד‬
‫שהישראל שמוהו לישראל השני שליח לקבל מותר כיון דאין שליחות לנכרי איהז ניהו‬
‫חובו מיד הנכרי כי זה לא היה שייך רק אס דקא שקיל מיני׳ לביתא פי' ישראל מישראל‬
‫הי׳ מצוהו לגבות החוב וליתנס לו אבל זה כמו שפירש רש״י שס ‪ .‬והשליחות זו ק ד‬
‫התס בש״ס אנן לדידהו ומוכח הפי' כרש״י‬ ‫ציוהו לקחת המעות לצרכו‪ .‬וממילא לפ‬
‫פילש״י אינו מוכח דין החדש של התוס׳ אלא ודאי יאין כאן שוס מחלוקת בפירוש‬
‫הנותן ‪ .‬הסוגיא בין לש״י והתוס׳ ‪ .‬דגם לדברי רש״‬ ‫שהזוכה נעשה ממילא שלוחו‬
‫צריכין‬ ‫‪10‬‬ ‫‪4‬‬
‫ל ‪69‬‬ ‫אברהם‬
‫מהנה בעלמא ה־א דקא •היג לי' יזלנך‬
‫אפי' בשהעמידו אצל ישראל אינו אלא חומרא‬
‫בעלמא אבל רישא מדינא אסור דהא לא‬
‫זכה לו ישראל לעכו״ם ונמצאו מעות אלו‬
‫עדיין דישראל ראשון ואילו רצה ישראל ראשון‬
‫חוזר ונוטלן מישראל שני והלכך אסור דשכר‬
‫מעותיו של ישראל עימד ונותן עכ״ד ‪ .‬הרי‬
‫להדיא דגס הרשב״א עומד בהיסוד זה של‬
‫התוס׳ פ׳ א״נ ‪ .‬וכיון דהתוס׳ וה‪-‬שב״א‬
‫והר״ן והנמוק״י והמרדני שהבאתי באית כ״ד‬
‫ולפי מה שנראה מדברי הש״ך שהבאתי‬
‫למעלה באית ההוא ג ס הש״ך מסכים ליסיד‬
‫זה ‪ .‬ולאפוקי מדעת המחבר ס' עמודי חש‬
‫שכתב שדעת התוס׳ בפ׳ א״נ הוא רעת‬
‫יחיד ‪ .‬ואישתמיטתי׳ כל הפוסקיס שהבאתי* ‪:‬‬
‫כ ז ( עו ד ר אי תי ב ס׳ הנזכר שהביא שם‬
‫מה שמובא שם בשיטה מקובצת בשם‬
‫הריטב״א שכתב בשם מורו בפ׳ הנ״ל וז״ל ‪.‬‬
‫וחומרא זו אומר רבינו דחומרא בטעמא‬
‫הוא פי׳ חששו חכמים שזימק שהנכרי יתן‬
‫לישראל זה האחרון שיזכה בהם לגמרי בשביל‬
‫הישראל הראשון לא מפני שליחותו בלבד‬
‫שאמר לו תנס לי אלא אפילו בלא״ה שפורע‬
‫לבע״ח וסומך ובטוח על ישראל המלוה‬
‫שיקבל בפרעונו ולא ילך עמו בעקיפין‪.‬‬
‫ובוודאי דנכרי שזוכה מעות לישראל ע״י‬
‫ישראל זכה בהן אותו ישראל דכי אמרינן‬
‫דנכרי לית לי' זכיי׳ היינו שאין לו יד לזכות‬
‫הוא בשביל ישראל או שאין ישראל זוכה‬
‫לנכרי אבל בוודאי מזכה הוא לישראל על‬
‫יד ישראל ומשום דזימנין הוי הכי ונמצא‬
‫ישראל זה זוכה לישראל הראשון שהלווה לו‬
‫מעות של עכו״ם כשיקבלס והוי לי׳ ישראל‬
‫לוה מישראל ברבית אסרו חכמים בכל ענין‬
‫ואפילו כשהנכרי נותן לישראל בשליחותו של‬
‫ישראל הראשון ועל דעת להפטר עכ״ד‬
‫הריטכ״א בשם רבו כפי מה שמובא בשיטה ‪.‬‬
‫והרב בס׳ הנזכר כתב הביאור בדברי רבו‬
‫של הריטב״א לפי דרכו שס שחולק על‬
‫היסוד דהתוס' דפ' א״נ‪ .‬והוא ‪ .‬דיש חילוק‬
‫אס הנכרי אומר בפירוש לישראל המקבל‬
‫שיזכה בהכסך בשביל ישראל המלוה וא״כ‬
‫אחרי שיזכה בקבלתו לישראל הראשון יוצא‬
‫ישראל‬
‫מערבה ג‬ ‫שדה‬
‫האח־‬
‫היקשי ׳ ‪I I'S‬‬ ‫אט לפירוש ההים' ידנלא יה‬
‫י׳‪ %‬ז•* ׳•‪Mj‬‬ ‫לייכין ׳י^״י‬
‫״‪I‬‬
‫הלוה ]בסיפא הנכרי וברישא ישראל הראשק[‬
‫נעשה שליח להמלוה ליתן את המעות לישראל‬
‫השני כיק דעדיין לא זכה המלוה גופי׳‬
‫בהמעות ולא מיקרי עדיין בעל הממון ולא‬
‫‪ T'P‬שליחות אלא א״כ נעשה שלוחו של בעל‬
‫הממון כמו שכתב הנמוק״י בשס הרנב״ר‬
‫בפ״ק דב״מ שהבאתי למעלה הרכה פעמים ‪.‬‬
‫לכך מוכרח נמי לומר דמתחלה נעשה הלוה‬
‫השני שליח ליקח את הנ ס ך מיד הלוה‬
‫הראשון כדי לזכות עבור המלוה הראשון ובזה‬
‫נעשין מעותיו של המלוה הראשי; להחשב על‬
‫שמו וממילא כיון דנתהווה הכסך של המלוה‬
‫יכ‪:‬ל המלוה לעשות את הלוה הראשון שליח‬
‫שיתן איתם להלוה השני‪ .‬כללא דמלתא דברי‬
‫התום׳ סיבבין והולכין אל התחלת הדבר כדי‬
‫שיתהווה הכסף של המלוה ‪ .‬ודברי רש״י שהמה‬
‫כפי משמעות הש״ש סובבין והילכין על גמר‬
‫הדבר דהיינו הלואה השנייה שנעשית בתר‬
‫דנתהיוה הנ ס ך של המלוה הראשין ‪ .‬ומה שחסר‬
‫זה גילה זה ‪ .‬והני תרתי פירושא חרא הוא ‪.‬‬
‫גס מת שכתב המחבר הנ״ל לפי הבנתו‬
‫דגס הנמוק״י פליג על יסוד של התוס׳ פ'‬
‫איזהו נשך ‪ .‬זה ודאי ליתא דכבר הוכחתי‬
‫בעזה״י מדברי הרנב״ר שהובא בנמק׳׳י פ״ק‬
‫דמציעא דבכל זכיי׳ נעשה הזוכה ממילא‬
‫שלוחו של הנותן וקבעתי בה מסמרות‬
‫במערכה הנקראת מי השילוח ‪ .‬וגס במערכה‬
‫זו הבאתי כמת פעמיס דברי הנמיךי דפ״ק‬
‫דב״מ בקיצור ‪ .‬ובשיטה מקובצת פ' א״נ כתב‬
‫בשס הרשב״א על הא דקחמר הש״ס בשלמא‬
‫סיפא לחומרא וז״ל קשיא לי סיפא מאי‬
‫חומרא מדינא נמי אסור דכיון שהעמידו‬
‫אצל ישראל ואמר לו ישראל לפכו״ס תנס‬
‫לישראל חבירי או שאמר ישראל לישראל‬
‫חבירו קבלס לי זכה לו ישראל חבירו דאע״ג‬
‫דאץ שליחות לנכרי מי גרע ממגבי' מציאה‬
‫לחבירו למ״ד קנה חבירו והנא לכו״ע זכה‬
‫לו כיון דאיכא דעת אחרת מ קנ ה‪ .‬ולא‬
‫היא כיון דנכרי אינו בתורת שליחות אינו‬
‫בתורת זכיי' כלל דאין אדם זוכה לו ולא‬
‫זוכה לאחרים בשלו והלכך ישראל שני לא‬
‫זכה לראשון כלל וכשהוא נותן לו אפי׳ קרן‬
‫‪11‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪:‬‬ ‫אברהם‬ ‫ג‬ ‫}}‪I‬‬
‫ישראל השני לצורכו מחמת שכך אמר לי' ג ס הכני מגיא כעת מה שמסיים הרישג״^ ‪:‬‬
‫ישרא^ היאשק הוי הלואה ברבית ממש ‪ .‬דברי רבו מה שלא הביא הס' הנז כ ר‪ .‬ח״ל‬
‫אבל אס ^א אמר לו בפירוש לזכות רק שס ‪ .‬והיינו דאמרינן בשלמא סיפא לחומרא‬
‫סתמא נתן הנכרי לישראל ]כלשון הברייתא אלא רישא אמאי מותר דהא כיון דאין שליחומ‬
‫דמשמע סתמא[ המקבל מחמת שכך אמר לנכרי מאי דיהיב ישראל לישראל איט אלא‬
‫לי' ישרא^ הראשון וחושב שע״י שמקיים כמו כאילו נתן מעצמו ומשלו ואינו נפשר מחיוכי‬
‫שאמר לו המ^וה יופכיר מחוב שעליו ושפיר של כותי ומה שישראל זה מקבל ממנו אינו‬
‫זה הישרח^ המקבל אינו זוכה רק בעד עצמו זוכה לעכו״ס אלא לישראל הנותן הוא‬
‫כשמקבל ממנו מעות שלי והוי הנכרי רק מתחייב עכ״ד הריעב״א בשם רבו ‪ ,‬מכל זה‬
‫כש‪,‬יח מ־שרח^ הראשון שיתן לו כסך שלו נראה לכל מעיין דדברי הריעג״א שכתג‬
‫ו‪ ,^.‬הוי רבית רק לחומרא בלבד עכ״ד ס' בעצמו מתאימים לדברי רבו וכוונה אחה‬
‫הריטב״א להם ‪ .‬והוא דהעיקר תליא בין ברישא בין‬ ‫ה^זכר ‪ .‬והנה באמת דברי‬
‫מה שנראה בסיפא אם נפער הלוה הראשון מי המלוה‬ ‫בשם רבו צריכין ביאור ‪ .‬ובפרע‬
‫מדבריו דנכרי יכול לזכות לישראל ע״י ישראל ואין ארמיות המעות עליו או לא ‪ .‬דאס‬
‫התד כפי שלמד בס' הנזכר הכוונה בדברי עדיין אחריות המעות על הלוה הראשון‬
‫הריעב״א הללו ותלה עצמו בהן כדי לתרץ שאינו נפער מן הדין מהמלוה הראשון בנתינת׳‬
‫חקירת שאלתו נידון מכירת חמץ ‪ .‬וגוך את המעות להלוה השני ממילא נגיל הלוה‬
‫הביאור שכתב הרב בס' הנזכר הוא מחוסרי השני מן הלוה הראשון ולכך ברישא הדין‬
‫כפי אשר נותן דאסור ובסיפא דמותר אי לאו‬ ‫הבנה וצריך ביאור לביאורו‬
‫דלחומרא יש שליחות כמו״ש הריעב״א גופי'‬ ‫יראה המעיין ‪:‬‬
‫כ ח [ ו כדי לד׳גין דעת קדושים מוכרח דבסיפא שורת הדין דמותר מהאי עעמא‬
‫אני להביא דברי הריעב״א שמובא משוס שעדיין לא נפער הנכרי מן המלוה‬
‫נמי בשיעה מקובצת קודם שתובא דברי ר ט הראשון ‪ .‬אלא דמה שכתב בשם רבו זימנין‬
‫של הריעב״א שהבאתי למעלה ‪ .‬וז״ל שס ‪ .‬שהנכרי יתן לישראל זה האחרון שיזכה בהם‬
‫בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין לגמרי בשביל הישראל הראשון מיירי שלא‬
‫שליחות לנכרי כו' פי׳ שורת הדין דסיפא נתן הנכרי לישראל השני שה^ הלוה לשם‬
‫מותר כיון דאין שליחות לנכרי כשנתן הנכרי הלואה ובגוונא דמיירי הברייתא רק הנכרי‬
‫מעות של ישראל המלוה לישראל הלוה אינו נעשה נתן לו מעצמו לשם פירעון שיקבלם בשביל‬
‫שלוחו של ישראל המלוה ועדיין המעות באחריותו הישראל הראשון דהייכו שלא אמר המלוה‬
‫הראשון הישראל להנכרי הנ ס לו דאע״ג דגם‬ ‫של עכו״ס כבתחלה כי אעפ״י שנתנם‬
‫לישראל זה לא נפער הכותי מן הישראל רבו של הריעב״א מודה להיסוד שכתבו התוס׳‬
‫המלוה ואין דעתו של כותי לתת כלום בפ׳ א״נ ]ובפרע אי נימא דמ״ש הריעב״א‬
‫לישראל זה אלא על דעת שיהי' פעור בכאן רבינו כוונתו על הרשב״א ודאי מוכח‬
‫מישראל‪.‬המלוה שלו וכיון דאינו נפער ממנו כן שכבר הבאתי לעיל דהרשב״א ס״ל בהדיא‬
‫הוי להו מעות שנהן לישראל ברכותו של היסוד דהתוס׳[ ומההוס' מוכח בהדיא דהא‬
‫עצמו והנכרי חייב לישראל כבתחלה וישראל דאמרינן אין זכיי׳ לעכו״ס אין חילוק אם‬
‫זה חייב לתת מעותיו לנכרי ואינו חייב לקבל עבור העכו״ס מישראל ‪ .‬או לקבל מן‬
‫לישראל כלום ומיהו אמור רבנן שיהא העכו״ס בשביל ישראל‪ .‬מ"מ זה דוקא‬
‫שליחות לנכרי לחומרא והמעות שנתן נכרי להקרא שס שליחות על זה הענין ויהי' נחשב‬
‫לישראל שיהא בזכות ישראל הראשון וכאילו בסיפא כאילו לקח ישראל השני המעות מידו‬
‫ישראל זה האחרון לווה אותם מישראל של ישראל הראשון וכמו שהקשו התום'‬
‫הראשון עכ״ד ‪ .‬ואח״כ מתחיל מה שמביא בקושיתס שדבריהם סובבים על הברייתא‬
‫הריעב״א בשם ר ס שהבאתי בתות הקידס‪ .‬דמיירי שהנכרי נותן לישראל השני לשם‬
‫הלואה‬ ‫‪12‬‬ ‫‪4‬‬
 ‫אברהם לא‬ ‫מערכה ג‬
‫בכל ענין ואפילו כשהנכרי נותן לישראל‬
‫מכלל דמה‬ ‫הראשון‪^ .‬‬
‫‪,‬‬ ‫בשליחותו של ישראל‬
‫שכתב רבו של הריעב״א בתחלת דבריו‬
‫מיירי כשלא נתן הנכרי לישראל בשליחותו של‬
‫ישראל הראשון‪ .‬וזה ראיה למה שכתבתי‬
‫ודוק ‪ .‬ויעויי' בקצה״ח סימן קכ״ו ס״ק ע״ו‬
‫משמע נמי כדברי ‪:‬‬
‫כ ט [ וני דון עי ק ר ח ק י ר ת ה ר ב ב ס׳‬
‫הנזכר לענין מכירת חמץ דהיאך‬
‫יכולים הב״ד לזכות בכסף של הנכרי עבור‬
‫הבעה״ב שבעיר כיון דאין זכיי׳ לעכו״ס ואין‬
‫הב״ד יכולים להעשות שלוחים להנכרי לקבל‬
‫את הכסף מידו עבור הבעה״ב וממילא לא‬
‫קנו הבעלי בתים את ה כ ס ף‪ .‬ג ס לא יועיל‬
‫ק״ס שעושץ שהרי הנכרי חפץ להקנות סודרו‬
‫לבעלי החמץ ע״י הב״ד ומשווה להס שלוחיס‬
‫וכיון דאין שליחות לנכרי ממילא ליכא לא‬
‫קנין כסף ולא ק״ס זהו תוכן חקירת הרב בס׳‬
‫הנזכר‪ .‬לא■ ידענא מאי קשיא ליה דלפי‬
‫האמור באותיות הקודמים כ״ו כ״ז כ״ח‬
‫עילה כך כיון דאין שליחות לנ כ ד לא מי ק ד‬
‫שליחות ע״ז הענין והכי נמי לענין מכירת‬
‫חמץ לא מיקרו הב״ד שלוחים של הבעלי בתיס‬
‫ושל הנכרי רק ה ס גופייהו נעשיס בעלי‬
‫דברים של החמץ של כל העיד מחמת שכל‬
‫הבעה״ב נתנוהו להב״ד מקודם בהקנאת‬
‫שודר והוי ממש החמץ והחדרים של הב״ד‬
‫ואח״כ יכולים הב״ד למכרם הכל להנכרי‬
‫כמוכר דבר שהוא שלו‪ .‬ומי הגיר להרב‬
‫הנזכר שהב״ד בתורת שליחות הס מוכרים‬
‫החמץ של כל העיר ‪ .‬ועוד דמוכח מסוגיא‬
‫דאיזהו נשך שהבאתי באותיות הקודמים‬
‫הבעה״ב בפירוש שהם‬ ‫שאפילו אמרו‬
‫עושים את הב״ד שלוחים לזה הענין אמרינן‬
‫כיון דאץ שליחות לעכו״ס חשבינן כאילו‬
‫העכו״ס קנה מהב״ד החמץ עם המקומות‬
‫סלהם ממ ש‪ .‬וגס הכסף שמקבלים הב״ד‬
‫מהעכו״ס חשבינן ליה כמקבלים לעצמם‬
‫שהם המוכרים והמקנים את הסחורה עם‬
‫המקומות שמונח בהם ‪ .‬דליכא למימר דזה הי‬
‫שינוי מדעת הבעלים מחמת שהבעלי בתים‬
‫לא הקנו להב״ד שיהא שלהם רק בתורת‬
‫שליחות עשו אותם ‪ .‬דזה ליתא דלא מיבעיא •‬
‫לפי‬
‫שדה‬
‫הלואה מפני שישראל המלוה הראשון ציוהו‬
‫כן להנכרי דאע״ג שכתבתי באויז כ״ו דהתוס׳‬
‫ורש״י לא פליגי אהדדי ודברי ההוס׳ סובבין‬
‫והולכין על התחלת הדבר כדי שיתהוו‬
‫המעות של המלוה הראשון ופירוש רש״י קאי‬
‫על גמר הדבר שנעשית הלואה שניי' אחרי‬
‫דנתהמה הכסף של המלוה הראשון ‪ .‬מ״מ שני‬
‫הדברים האלו נעשים הס בבת אחת ‪ .‬אלא ח ה‬
‫נמשך מזה דמפני שהלוה השני נעשה שליח‬
‫לקבל עבור המלוה הראשון להחשב כסף שלו‬
‫נמשך מזה שנוכל לומר כיון שהכסף הוא של‬
‫המלוה נעשה הלור‪ s‬הראשון שליח מהמלוה‬
‫הראשון לתתס להלוה השני‪ .‬אבל בגוונא‬
‫דלא הוי הלואה כלל רק הנ כ ד נתן מעצמו‬
‫לשס פירעון לקבלס בשביל הישראל הראשון‬
‫וגס המלוה הישראל הראשון לא אמר להנכרי‬
‫לתתס להישראל השני בזה כתב רבו של‬
‫הריכיב״א דש פיר זכה ישראל השני עבור‬
‫‪V-‬‬
‫ישראל וממילא עתה כשהמעות בידו‬
‫ישראל השני אס אומר ישראל הראשון אליו‬
‫יהי׳ בידך בהלואה על רבית כדרך שהיה‬
‫ביד הנכרי ודאי הוי רבית גמור ‪ .‬דאע״ג‬
‫דגס בזה שייך לומר אין שליחות ואין זכייה‬
‫לעכו״ס זהדוקא לענין אס נאבד מן ישראל‬
‫השליח דעדיין המעות הס באחריותו של‬
‫הנכרי ואפ״ה אס בא לחזור העכו״ס‬
‫בהשליחות אינו חוזר ואפילו לשמואל דפליג‬
‫בישראל על רב בספ״ק דגישיין דס״ל מתוך‬
‫שחייב באחריותו אס בא לחזור חוזר הכא‬
‫בעכו״ס מו ד ה‪ .‬אבל ודאי דישראל המקבל‬
‫את המעות בשביל ישראל הראשון ודאי זכה‬
‫לו‪ .‬וכ״ת כיון שאין העכו״ס לא נפ ער ‪P‬‬
‫המלוה שלו למאי עישה זאת העכו״ס לתתס‬
‫לישראל שיזכה בשביל ישראל הראשון‪ .‬ע״ז‬
‫תירץ רבו של הריעב״א דהגס דהוא באמת‬
‫אינו נפער מן הדין מהמלוה הראשון מ״מ‬
‫אינו קשה למאי עושה זאת הנכרי דמיירי‬
‫שהנכרי מכיר תכונתו ושיוב מזגו של ישראל‬
‫המל ה שלא יבוא על הנכרי בעקיפין ולכך‬
‫הוא סומך ובעוח עליו‪ .‬ק נראה לענ״ד‬
‫כוונת הריעב״א בין מה שכיזב בעצמו בין מה‬
‫שכתב בשס רבו דכוינה אחת ל ה ם‪ .‬וכן‬
‫משמע מסוף דברי רבו שכתב אסרו חכמים‬
‫‪13‬‬ ‫‪4‬‬ ‫■‬
 ‫אברהם‬ ‫מדרכד‪ .‬ג‬
‫ליתא דאי נימא דאין לו חצר ג ס בסמוך‬
‫לית לי' דהא בפ״ק דמציטא דן( י״א מסיק‬
‫בש״ס דלא ילפינן חצר דגברא מחצר דאיתתא‬
‫ויש חצר לקטנה ולא לקטן וחצר דקטנה‬
‫גבי גט אינו אלא בסמוכה דהוי משום יד‬
‫אבל באינה סמוכה אפי׳ חצר דאיתתא אינו‬
‫אלא משוס שליחות וא״כ אין חצר לקפן‬
‫אפי׳ בסמוכה דחצר דגברא לעולס משום‬
‫שליחות הוא דהוי ‪ .‬ועכו״ס דליתנהו בתורת‬
‫גיטין אין לחלק בהו בין זכר לנקבה וא״כ‬
‫אינו אלא משוס שליחות ואפי׳ בחצר הסמוך‬
‫אינו בתורת יד עכ״ד‪:‬‬
‫ל א [ ו אנ כי ה צ עי ר א פ ת ח לדבר בס״ד‬
‫נידון השגה השני' שהשיג הקצה״ח‬
‫על הרב מוהרש״ק דנלענ״ד ברור דגס‬
‫עכו״ס יש לו דין חצר לקנות מדין יד וכמו‬
‫דמוכח מפ׳ השוכר את הפועל דך ע" א מהא‬
‫דפריך התס מכי מטי לאויר קני׳ יין נסך‬
‫לא הוי כו׳ וכליו של אדס אינס קוניס אלא‬
‫מתורת חצר כדברי השיטה מקובצת פ״ק‬
‫דמציעא דך ט׳ כמו שהוכיח הרב הקצה״ח‬
‫שס אך שהרב לא פסיקא לי' מלתא בראי'‬
‫זו כמי שדחה שם משוס דרב אשי לטעמי'‬
‫דס״ל בפ' איזהו נשך כי אמרינן אין‬
‫שליחות הנ״מ כו' יעו״ש בדבריו אבל‬
‫באמת פשטא דמלתא לא משמע כן אלא‬
‫דיש חצר לעכו״ס ‪ .‬ועוד נלענ״ד מהא‬
‫דהקשה הר״ן הביאו הנמוק׳׳י והריטב״א‬
‫פ' אלו מציאות בעובדא דאשכח כופרא בי‬
‫מעצרתא שהקשו שס דליקני הבעה״ב הכופרא‬
‫מדין חצר דהיינו מי שהמעצרתא שלו ויעויי' שם‬
‫שטרחו לתרץ קושיא זו ואמאי לא תירצו‬
‫דמיירי שהבעה״ב הוא עכו״ס ואינו קונה‬
‫מדין חצר וכן התם בהאי פירקא בסוגיא‬
‫דמצא בגל או בכותל שהקשו התוס׳ והראשונים‬
‫דליקני בעל הגל והכותל את המציאה שמונחת‬
‫בו מדין חצר יעו״ש שתירצו תירוצים שונים‬
‫ולא אישתמיט אחד מן הראשונים לח״ז‬
‫בהאי גוונא שהי׳ כעל הכותל עכו״ם‪ .‬אלא‬
‫\‬ ‫‪1‬דאי דגס עכו״ס יש לו דין חצר לקנות והוי‬
‫גזל עכו״ס דקיי״ל דאסור בזמה״ז ‪ .‬ועוד‬
‫נראה להביא ראי' מהא דהקשו התום'‬
‫במרובה דך ע' ע״ב ד״ה באומר על‬
‫תירוצא‬
‫שדה‬
‫לפי מה שחידשתי למעלה באות כ״א לתרץ‬
‫קישית הראב״ר בכל מכר ומתנה שהוא ע״י‬
‫שליח חשבינן להם דעת אחרת מקנה בין‬
‫מצד הנותן גס מצד השליח ואמריק דהנותן‬
‫מקנה להשליח והשליח מקנה להמקבל ‪ .‬ודאי‬
‫דלא קשה קישית הס' הנזכר ‪ .‬דמה בכך דאין‬
‫שליחות לעכו״ס ‪ .‬כ*ון דכל קנין שנעשה ע״י‬
‫ממוצע אזלינן בהדרגה ‪ .‬וה״נ הנכרי מקנה‬
‫הכסך להב״ד והב״ד להבעה״ב ‪ .‬וכמו כן‬
‫לענין החמץ והמקומות אמרינן להיסך‬
‫שהבעה״ב מקניס להב״ד והב״ד להנכרי ‪ .‬אלא‬
‫אפילו לרעת הראב׳׳ד דלא ס״ל החי סברא‬
‫דידי נמי ניחא כיון דעכ״פ הבעלי בתיס‬
‫רוצים שימכר חמצס באופן המוע־ל ומשו״ה‬
‫מקנו שפיר את חמצס עס החדריס להב״ד‬
‫ממש כדי שיוכלו אח"כ הב״ד למכור זאת להנכרי‪:‬‬
‫ל [ אול ם מ ה ד ק שי א ב ענין מכירת‬
‫חמץ הא קשיא מה שהובא בקצה״ח‬
‫סי' קצ״ד בשס הגאון מוהר״ש קאיידנאוור‬
‫כיון דקיי״ל דבעכו׳׳ס יש ספק אי קונה‬
‫בכסך או במשיכה דתליא בפלוגתת רש״י‬
‫ור״ת ולכך צריך לעשות בעכו״ס השני קניניס‬
‫וכן הובא באחרוניס לענין מכירת בכור ‪.‬‬
‫וכיון דקשה הדבר במכירת חמץ למשוך כל‬
‫חבית וחבית ועל כרחך צריך לעשות הקנין‬
‫של מכירת חמץ בתורת חצר וכיון דחצר‬
‫כשאינו עומד בצדו משוס שליחות איתרבאי‬
‫ואין שליחות לנכרי ‪ .‬לפיכך כתב שס הגאון‬
‫מוהר״ש הנ״ל דהקנין הוא שלא בתורת חצר‬
‫אלא בתורת קנין אגב דמקניס להנכרי‬
‫הקרקע ואגבו החמץ שהוא המעלמלין‪ .‬ומצא‬
‫סמוכין לדבריו בדברי רבינו ירוחס יעו׳׳ש‬
‫שהאריך ‪ .‬והקצה״ח שדי בה נרגא בדברי‬
‫מוהר״ש הנ״ל בתרתי ‪ .‬חדא דגם על קנין‬
‫אגב יש לגמגס לפי מה שכתבו התום' בפ״ק‬
‫דב״ק דקנין אגב אינו אלא מדרבנן ואיך‬
‫יועיל לענין איסור חמץ או להפקיע קדושת‬
‫בכור דהוויין דאורייתא ותלי לה בהחקירה‬
‫שכתב הב״י באה״ע סי' כ״ח אס קידש אשה‬
‫במלוה בע״פ במעמ״ש ]שהבאתי למעלה‬
‫באות י״ח[ ‪ .‬והשנית הקשה דמשמע מדברי‬
‫מוהר״ש דאפי' נימא דאין לו חצר משוס‬
‫שליחות הא בסמיך אית לי' משום ‪ T‬וזה‬
‫‪14‬‬ ‫‪4‬‬
‫אברהם לב ‪^3‬‬ ‫מערכה ג‬
‫ליכא בי' קרן דמיס דמדישראל הוי בי' קרן‬
‫רמים כר' יוחנן בנכרי הוי בי' דוקא קנין‬
‫משיכה כמ״ש התום' בב״מ דן? מ״ח ‪>"1‬ז‬
‫נתנה לסיטון ובע״ז דף ע״א ד״ה רב אשי ‪,‬‬
‫מ״מ אין זה מספיק עדיין לתרץ לשיטת הר׳‬
‫חיים כהן שהובא בתוס' ב״מ שם שאינו‬
‫מחלק בין ישראל לנכרי יעו״ש אלא דבזה יש‬
‫לומר דהתוס' הכא בב״ק אזלי באמת לשיטת‬
‫הפוסקים דחולקיס על רבינו חיים כהן‬
‫ונסתר ההוכחה שכתבתי ‪ .‬אולם מהא דמסקי‬
‫התום׳ שם בב״ק שכתבו בלשונם ומיהו לפי'‬
‫ר׳׳ת דסובר חליפין שוה בשוה קונה אפילו‬
‫פירי בתורת דמים ני ח א‪ .‬היי להו למימר‬
‫נמי דלפירוש רבינו חיים כהן נמי ניחא דמצינן‬
‫לומר שהגניבה היתה בחצר דלוקח שהי'‬
‫מושכר להגנב והלוקח הי׳ נכרי ואי לאו‬
‫דהגנב מתחייב בנפשו הוי קני מטעם דמים‬
‫אלא כיון דקלב״מ ולא אמרינן לי׳ זיל שלים‬
‫לאו מכירה היא ‪ .‬אלא ודאי מדלא כתבו‬
‫התום׳ הכי ש״מ דאף נכרי יש לו קנין חצר‬
‫ומשו״ה לא מצי התום' לומר כן כיון דמוכח‬
‫דהתוס' סברי כסברת הה"מ כמו שכתבתי‬
‫למעלה ‪ .‬ואין להקשות על דבריי סוף סוף‬
‫עדיין יקשה על התוס' דהוי להו להתוס׳‬
‫לתרץ לשיטת ר״ח כהן בפשיטות דהיינו‬
‫שהגניבה לא היתה מונחת עדיין בחצירו‬
‫דהלוקח רק שנתן הדמים לבד דהיינו התאינה‬
‫שאמר לגנב לעקוץ והלוקח הי' נכרי ‪ .‬דליתא‬
‫דלשיטת ר״ח כהן ישראל ונכרי שויס הס‬
‫וכיון דבישראל אף דדבר מעות קונות מ"מ‬
‫מדרבנן נפקע הקנין משום גזירה כמו״כ‬
‫בנכרי נמי לא הוי קנין מעות מדרבנן ‪ .‬אף דיש‬
‫סברא לכאורה לומר דבנכרי העמידו על‬
‫דין תורה דלא עבדי רבנן תקנתא לנכרי‬
‫מ״מ אץ האמת כן אלא כיון דמדאורייתא‬
‫ישראל ינכרי שויס הס אמרינן נמי דמדרבנן‬
‫ג״כ שרס ה ס ‪ .‬וכעין שמצינו מה שכתבו‬
‫התום׳ בע״ז דף ס״ג ע״א ד״ה והא מחסרא‬
‫משיכה וז״ל שם ואפי' לר״י דאמר ד״ת‬
‫מעות קונית הכא גבי אתנן קנו כיון שהפקיעו‬
‫חכמים דאין קניית מעות קונה ואוקמוה‬
‫אמשיכה גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן‬
‫כלל עכ״ל ‪ .‬ובאתנן נמי הסברא נותנת‬
‫מבחוז‬
‫שדה‬
‫תירוצא דרמי בר חמא כי תניא ההיא דפטור‬
‫גאומר לו עקוץ תאינה מתאינתי ותיקני ל׳‬
‫גניבותיך ופריך עלה הש״ס וכיון דכי תבע‬
‫לי' קמן בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים‬
‫למחייב בנפשו הוא הא מכירה נמי לאו‬
‫מכירה היא ‪ .‬והקשו שס וא״ת והיכי דמי אי‬
‫לקיימא גניבה בחצירו של לוקח בשעת עקיצה‬
‫מאי פריך עלה וכיון דכי קתבע ליה כו'‬
‫מכירה נמי לא הוי מכירה נהי דמחייב‬
‫לנפשו מ״מ קניא ליה חצירו ללוקח ואלא‬
‫לליתא בחצירו של לוקח דל חיוב שבת‬
‫מהנא לאו מכירה היא דהא קיי״ל כרב‬
‫נחמן דאמר פירות לאו עבדי חליפין כו'‬
‫יעו״ש‪ .‬ולכאורה קשה על דבריהם הלא‬
‫לפשיטות ניחא לפי מה דמבואר בשו״ע חו״מ‬
‫סימן קצ״ח סעיין ה׳ דאס הי׳ ביתו של לוקח‬
‫שיש בו החפץ שנמכר מושכר למוכר העמידוהו‬
‫מל דין תירה שהרי מצוי אצל ביתו ויכול‬
‫להציל ‪ .‬וא״כ הכי נמי מצינן לאוקמי שהבהמה‬
‫הגנובה הנמכרת היתה מונחת בחצירו של‬
‫לוקח והחצר הי׳ מושכר להמוכר שהוא‬
‫הגנב והקנין הוא מסע ם דמים דקנין מעות‬
‫בכה״ג קני אלא משוס דמתחייב בנפשו הוי‬
‫הגנב משוס חילול שבת ממילא התאינה זו‬
‫שנטל לאו דמים הוי אבל אי לאו טעם‬
‫דמתחייב בנפשו שפיר הוי קני ‪ .‬אלא דמוכח‬
‫מזה דהתוס׳ ס״ל כסברת הרב המ־^ שכתב‬
‫לפ״ג דמכירה ה טעם על הרמב״ם בדין זה‬
‫דאס הי' מושכר לו העמידוהו על דין תורה‬
‫דאין הטעם כיון דהוא בביתו של הלוקח מצוי‬
‫הוא אצל ביתו ומציל רק כיין דהבית של‬
‫הלוקח הוא אעפ״י שהשכירו למוכר ושכירות‬
‫ליומי׳ ממכר הוא מ״מ לענין זה נחשב‬
‫כשלו שיהי' כחצירו לענין שהוא קונה מה‬
‫שבתוכו יעו״ש בסמ״ע סימן הנ״ל וא"נ‬
‫שפיר הקשו ה תו ם'‪ .‬ואי נימא דאין חצר‬
‫לנכרי הדרא קושיא שלי לדוכתא דלוקמה‬
‫בגוונא שכתבנו שהי' מונחת בחצירו של לוקח‬
‫שהי' מושכר להגנב דהשתא ליכא למימר‬
‫סברת הה״מ דהא יקשה נוקמה ־ נמי כגון‬
‫שהי' הלוקח נכרי ואץ חצר לנכרי ומוכרח‬
‫הקני' להיות דוקא בדמים דהוא נטילת‬
‫התאינה עבור הגניבה וכ״ת דאי הלוקח נכרי‬
‫‪15‬‬ ‫‪4‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬ ‫שדה‬
‫מבחוץ שיטמוד הדבר טל דין תורה דלמה להם שליחות נמי לכאורה קשיא דהא זכיי׳ בכל‬
‫מקום היא שלא מדטת שזכין לאדם שלא‬ ‫לחכמים לתקן בשביל זונה וזה הוא שהוקשה‬
‫להם להתוס׳ שס ואפ״ה תירצו שם דאין מדטתו ושליחות שלא כזדטת אמרינן דלא מהגי‬
‫חילוק ועל כרחך מוכרח לומר משוס לא כמו שהקשה הרב הקצה״ח בטצמוסי׳ ק״ה‬
‫אבל כבר יישבתי זה בס״ד בריש המטרכה‬ ‫פלוג והכי נמי בטכו׳׳ם לשיטת ר״ח כהן ‪:‬‬
‫ה עין נירון הנקראת מי השילוח בדברים נכונים טפ״י‬ ‫ו ע ת ה נ בו א אל‬ ‫לב[‬
‫הנרגא השני׳ דשדא בה הרב הקצה״ח דברי הרב הזה שכתב בסי׳ קפ״ב דזכייה‬
‫כיון דאין הצי לקטן אפי' בסמוך משוס בכל מקום הוי שליחות ג״כ להנותן ודטת‬
‫דחצר דגברא הוא לעולם משוס שליחות מצד הנותן לחוד סגי שהוא בעל הממון‬
‫ובעכו״ם^ אין לחלק בין זכר לנקבה וא״כ דומיא דתרומה דהתם ג״כ הקפידא היא רק‬
‫אינו אלא משוס שליחות ואפי' בחצר הסמוך משוס דבעל הכרי הוא בעל הממון ואינו‬
‫ואין שליחות לעכו״ס ‪ .‬וע״ז תירץ הקצה״ח מהראוי לתרום שלא מדעתו ולפ״ז חצר נמי‬
‫ניחא דקנין חצר דאמרינן בכל מקום הוא רק‬ ‫שס דטעמא דנכרי אינו עושה שליח אינו אלא‬
‫בגדר זכי'׳ ולאו דומיא דתרומה היא דבחצר‬ ‫משוס דאיתקש שליח לשולחו מאתם ג ס אתס‬
‫וכבר גלי לן קרא בחצר לשליחות אע״ג דלא אין בעל החצר נחסר לו ואדרבא מקבל‬
‫הוי דומה למשלח דגבי חצר לא שייך ^תורת חפץ שוה ממון אבל בתרומה הוי להיפך‬
‫בן ברית ואפ״ה אלמוה אלמיה תורה לשליחות דנחסר לו מפירותיו ומשו״ה צריך התס דעת‬
‫דיד ^ א״כ מה לי חצר לישראל או לנכרי בעל הכרי שהוא המשלח‪ .‬וממילא נדחה‬
‫כיק דחצר לא איתקש לשולחו ‪ .‬משא״כ בקטן נמי מה שהביא הקצה״ח ראי׳ מהא דבר״פ‬
‫■י‪,‬ת‬ ‫לחצר דהא דקטן אינו עושה שליח לאו משוס האיש מקדש נפקא לן איש זוכה ואין הקטן‬
‫דאיתקש שליח לשולחו אלא הא דאין הקטן זוכה ולאו משוס דאיתקש דבאמת ג ס ריעותא‬
‫עושה שליח פירש״י בר״פ האיש מקדש משוס דקטן מההיקש אתם גס אתס אלא דזכיי׳‬
‫דעיקר שליחות גבי גט כתיב ושלח ושלחה שאני דלאו דומיא דתרומה היא כמו שכתבתי*‪.‬‬
‫ל ג [ א ל א ה ט ע ם דיש חצר ל ע ט ״ ס א ע׳׳ג‬ ‫היינו בג דול‪ .‬והא דאין הקטן נעשה שליח‬
‫נלענ״ד בטעמו‬ ‫״‬ ‫שליחות *לעכו״ ׳‪6‬‬
‫דאין '‬
‫׳‬ ‫נפקא לן בר״פ האיש מקדש מהא דכתיב‬
‫איש זוכה ואין הקטן זוכה ‪ .‬וכיון דלאו מחד של דבר דחצר משוס ידה איתרבאי וכמו‬
‫קרא נפקא משו״ה אע׳׳ג דריבתה תורה אס נתן מי חפץ לידו של עכו״ס במתנה או‬
‫שליחות לחצר שאינו בן דיעה אבל מצד במכר קנה העכו״ס ה״נ חצירו קונה‬
‫המשלח שצריך גן דעת אין לו חצר יעו״ש ‪ .‬לו דרין יד עדיך במעלה מדין שליחות‬
‫בגברא דיש‬ ‫ולענ״ד לא נראה לי תירוצו כלל דמהיכי דהרי חזינן נמי בישראל‬
‫שייך לומר עליו‬ ‫_‬ ‫אך שאינו‬‫תיתי נאמר דהקפידא שקפדה תורה להקיש לו דין_ חצר ^‬
‫שליח לשולחו הוא דרש רק למעט עכו״ס שליחות כגון חצר שאין משתמר ובעל החצר‬
‫בין להיות שליח או משלח הא כמו כן נוכל עומד בצדו דקנה חך דלא שייך לומר‬
‫לומר מה אתס בני דעת ]דהיינו גדולים[ ע״ז תורת שליחות דאגן סהדי שאין אדם‬
‫אך שלוחכם בגי דעת וממילא יהיה מיעוט ירוצה שיהיו חפיציו ביד שליח שאין משתמר‬
‫מההיקש הזה על שליחות דקטן דאין היקש בידו כמו״ש הרא״ש בפ״ק דב״מ דמסיק שם‬
‫למחצה תדע דלענין שליחות שלא מדעת הלכך מטעם יד קנה הלכך בעינן דומיא‬
‫המשלח נמי אמר בש״ס ר״פ אלו מציאות דיד בסמוכה לה ]אך דכתב ע״ז במע״מ‬
‫דלא מהני מצד היקש זה מה אתם לדעתכם שס וז״ל היינו לגבי אשה אבל גבי איש‬
‫אך שלוחכם לדעתכם וממילא ראוי נמי דמתורת שליחות איתרבאי כדלעיל הוי טעמא‬
‫לומר מש אתס בני דעת כו׳ וכ״ת א״כ לפ״ז אחרינא דכי עומד אצלו הוי שליחות שהרי‬
‫ראוי נמי למעט דין תצר משליחות מטעם החפצים כאילו הס בידו דמיין עכ״ד ‪ .‬אין זה‬
‫שאינו בן דעת לק״מ דזכיי׳ דהויא מטעם מובן דא״כ גבי גט דחוב הוא לה לא יקנה‬
‫עו דת‬ ‫‪6‬ג‬ ‫‪4‬‬
 ‫לג‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬
‫כתב הש״ך בסי׳ רמ״ג סק״י ו קנ ת ה אפילו‬
‫אינה עומדת בצדה מטעם יד אריכתא שכתב‬
‫הרנב״ר ועוד דבמציאה אפילו בגברא ליכא‬
‫למימר ט׳ שליחות כמ״ש הרנב״ר שאץ‬
‫כאן שלוחו של בעל הממון ועל כרחך משוס‬
‫יד אתינן עלה והדרה קושיא לדוכתה הא‬
‫בגברא לא איתרבי תורת יד כלל ‪ .‬וא״כ‬
‫איזה שס נקראנו ליד גרוע הא לית לן אלא‬
‫שני שמות בחצר או שס יד או שם שליחות ‪.‬‬
‫דיש ליישב שלזה כיוון רב אשי בתירוצו חצר‬
‫איתרבאי משוס יד ולא גרעה משליחות‬
‫לבאר לן דתורת יד לאו לגריעותא איתרבי‬
‫אלא למעליותא דיש בכלל מאתים מנה ואי‬
‫נימא דהיכי דלא לומר על החצר שס שליחות‬
‫רק שס יד כגון בק;ינה או במציאה גבי‬
‫גברא בגדול דלא נוכל לומר בי׳ ג״כ שס‬
‫שליחות בין חצר שאין משתמר והוא עומד‬
‫בצדו מטעם שכתב הרא״ש דאנן סהדי שאין‬
‫אדם רוצה שיהיו חפיציו ביד שליח שאין‬
‫משתמר בידו או אפי׳ חצר המשתמר ואין‬
‫עומד בצדו מטעם שכתב הרנב״ר דליכא‬
‫שליח של בעל הממון לא ליקני בגברא כלל‬
‫ובקטנה לא קנתה אלא א״כ עומדת בצדה‬
‫א״כ לפ״ז יהי׳ ענין יד להחמיר בא‬
‫ולגריעותא ובאמת ענין תורת יד בא לאורויי‬
‫לן למעליותא דהא באיתתא בגדולה קני לה‬
‫החצר את המהנה אף כשאין עומדת בצדה‬
‫מדין שליחות ובקטנה שבא מדין יד ליבעי‬
‫דוקא עומדת בצדה ולכך בא רב אשי לומר‬
‫דענין יד לא מגרע הקנין דלא גרעה משליחות‬
‫משו״ה קנתה לה החצר אף כשאין עומדת‬
‫בצדה ומטעם יד אריכתא דאנן סהדי דכל‬
‫דבר דניחא לי׳ לקנות בחצר המשתמרת הוא‬
‫נותנם כמו״ש הרנב״ר ‪ .‬יזה ג״כ דעת הש״ך‬
‫בסי׳ רמ״ג סק״י שהבאתי למעלה ‪ .‬וכן אס‬
‫נאמר בחצר שאין משתמר והוא עומד בצדו‬
‫דהוי מטעם יד כדמוכח מדברי הרא״ש‬
‫דאינו קונה רק באיתתא ולא בגברא יהי'‬
‫נמי לפ״ז ענין יד לגריעותא ולהחמיר עלינו‬
‫שהרי אילו היינו אומרים דהוי מתורת שליחות‬
‫הי׳ קונת גס בגברא ובאמת ענין תורת יד‬
‫לא בא לגריעותא ולמעט מי בקנין אלא‬
‫אדרבה בא למעליותא ולהרבית מי בקנין‪.‬‬
‫כגין‬
‫שדה‬
‫מומרת אצל חצירה ובע״כ גבי ג ת הוי מ מע ס‬
‫ידה וא״כ גבי גברא דלית לי' יד לא יקנה‬
‫חצר שאין משתמר והוא עומד אצלו[ ובע״כ‬
‫צריכין אנו לומר דהא דאמר בש״ס דחצר‬
‫דגברא לא ילפינן מדאיתתא היינו רק שאין‬
‫בגברא היתרון מה שיש לדין יד על דין‬
‫שליחות דמועיל באיתתא דין חצר כמו בידה‬
‫אף בקטנה וכן לענין בע״כ מה שלא נוכל‬
‫לומר זאת בדין שליחות שאין שליחות בקטנים‬
‫ואין שליחות בע״כ נמו״ש התוס׳ בב"מ‬
‫דף י' ע״ב ד״ה ואי משוס שליחות איתרבאי‬
‫דאיתרבי גגה חצירה כידה להתגרש אפי׳‬
‫בע״כ או אפי׳ היא קטנה ואי מטעס שליחות‬
‫לא היתה מתגרשת בע״כ ולא קטנה יעו״ש ‪.‬‬
‫וזה הנפקותא דהוא היתרון שיש לתורת יד‬
‫על תורת שליחות לא ילפינן גברא מדאיתתא ‪.‬‬
‫אבל יד גרוע דהיינו בלא יתרון זה נוהג‬
‫בנברא כבאיתתא ושפיר נינל לומר בחצר‬
‫דגברא שס יד דאף דיד מטליא ליכא בגברא‬
‫דהיינו שיועיל בקטן וב ל׳כ לכל הפחות יד‬
‫גרוע מהניא בי׳ ולפ״ז חצר שאין משתמר‬
‫והוא עומד בצרו שפיר כתב הרא״ש דקנה‬
‫מ טעס יד ומשמטות דבריו דאף בגברא‬
‫ודלא כבעל מע״מ שנתקשה שס בדברי‬
‫הרא״ש והיינו טעמא דיד גרוע איתי׳ ג ס‬
‫בגברא ‪ .‬וכמו כן יד אריכתא שכתב הרנב״ר‬
‫בפ״ק דמציעא נמי איתא בגברא כמו באיתתא‬
‫דהיינו חצר המשתמרת במציאה והיינו ג״כ‬
‫ממעם זה דיד גרוע מיקרי‪] .‬ומתורץ בזה‬
‫קושית הגרע״א בחבורו תוס׳ רע״ק על‬
‫המשניות שהקשה על הרנב״ר יעו״ש[ ולפ״ז‬
‫נוכל לומר שפיר דקונה לו חצר לעכו״ם‬
‫מטעם יד גרוע עכ״פ אף שאין שליחות‬
‫בעכו״ס ‪ .‬ואין להקשות יד גרוע מאיזה טעס‬
‫יקנה דהא לית לן למימר מטעם שליחות‬
‫דתיקשי לפ״ז חצר המשתמרת גבי קטינה‬
‫שכתב הרנב״ר דקונה במציאה דאין שליחות‬
‫לקטנה וגס תיקשי חצר דעכו״ס דאין שליחות‬
‫לענו׳׳ם ‪ .‬ומטעם יד נמי לית לן למימר דתיקשי‬
‫לפ״ז חצר שאין משתמר והוא עומד בצידו‬
‫דקני גס בגברא הא בגברא לא איתרבי‬
‫תורת יד כלל ועוד תיקשי חצר המשתמרת‬
‫כקטנה לא תיקני אלא א״כ סמוכה ובאמת‬
‫‪1‬‬ ‫^‬ ‫ה א‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ג‬ ‫שדה‬
‫לן למימר קנין יד גמור מסברא כל זמן‬ ‫מון חצר דקטן וקכינה או חצר לטנין גמ‬
‫דאין לנו ריבויא דקרא בפירוש כמו גבי גט ‪.‬‬ ‫בע"כ שאילו היינו אונלדס תורת שליחות לא‬
‫קצין של דברים דמוכח מכל הנך ראיות‬ ‫הי' מהני כלל שחין שליחות בקטנים ואין‬
‫שהבאתי באות ל״א ומצד הסברא שהסברתי‬ ‫שליחות בע״כ ועכשיו שאנו אומרים באיתתא‬
‫בארוכה באות זה דיש חצר לעכו״ס אך‬ ‫תורת יד מהני בקטנה ומהני לענין בע"כ‬
‫כשאינו עומד בתוכה ומטעם חנן סהדי‬ ‫כמו בידה נמצא שענין יד בא למעליותא‬
‫דניחא לי'‪ .‬אלא דקשה לכאורה להבין דברי‬ ‫דהיינו להרבות בקנין‪ .‬וזה ברור לענ״ד‬
‫התוס' בב"מ דך י' ע״ב ד״ה וחי משוס‬ ‫ומתורן בזה נמי קושית הגרע״א בגליון‬
‫מה שכתבו שס בסוך דבריהם דבסמוך‬ ‫הש״ס ב"מ דןן י״א ריש ע״א על דברי רש״י‬
‫בברייתא דגט מכח התנא מוכיח דמרבה‬ ‫ד״ה לא ילפינן ומשום דאין שליח לדבר‬
‫חצירה כידה להתגרש בע״כ או אפי' קטנה‬ ‫מבירה איצטריך למיכתב התם ‪ .‬והקשה הרב‬
‫דמוכח מזה דהוי מטעם יד יעו״ש‪ .‬ואי‬ ‫הזה וז״ל וקשה לי דאי מסברא לח ידעינן‬
‫כדברינו דיש חצר לענו׳׳ס הא לעיל בגניבה‬ ‫דבחצר לא מיקרי לד״ע מהנך מעמיס הנ״ל‬
‫נמי יכול להוכיח מכח התנא דמרבה חצירו‬ ‫דלאו בר חיובא או דל״ש אי בעי עביד‬
‫כידו דחייב אפי' בעכו״ס ומונח מזה דהוי‬ ‫מנ״ל באמת דלמא גס בגניבה איתרבאי‬
‫מתורת יד דאי משוס שליחות אין שליחות‬ ‫חצר משוס ידו וצריך באמת דוקא בעומד‬
‫בעכו״ם ‪ .‬אולם באמת ניחא דעל כרחך‬ ‫בצד חצירו וצ״ע עכ״ד ‪ .‬ולפי דברינו הנ״ל‬
‫הפסוק דלעיל לא מיירי בעכו״ס דאין דין‬ ‫ליכא שום התחלה לקושיא זו דקנין יד‬
‫כפל ב ע כו ״ ס‪ .‬ודוק בכל זאת ;‬ ‫עדיפא וגדולה במעלה מקנין שליחות ולית‬
‫‪i‬‬
‫——‬ ‫—‬
‫‪J‬‬
‫מערכה ד‬
‫ערכתי בדברי המל״ם פ״ה מהלטת אישות הלבה‬ ‫אשר‬
‫א' ובתוכו יתבארו כמה ענינים שונים בעזה״י‬
‫אשר בררתי אותם על בורין‪ .‬וקראתיו בשם הנאית לו ״קנין‬
‫דברים״ על שם ענין הנושא שמדבר בדיני קנינים ‪ .‬וזה החלי‬
‫בעזר צורי ית״ש ‪:‬‬
‫וקידש בדמיהן מקודשת וז״ל דלא מיתפסי‬ ‫א[ הרב בעל משנה למלך פ״ה מהל'‬
‫אע״ג דאיהו אסור‬ ‫בחיסורא וממונא‬ ‫•אישות הלכהי •א' חקר ’ במי שקידש‬
‫לאיתהנויי מנייהו מיהו ההיא הנאה מטיא‬ ‫אשה באיסורי הנאה והיא היתה חולה שיר‬
‫לי' ע״י ערלה אבל איהי לאו מערלה קא‬ ‫בה סכנה דשרי לה ליהנות מהם מי אמרינן‬
‫מטיא לה ודוקא קדושי אשה אבל איתהנויי‬ ‫דטעמא דאין אשה מקודשת באיסורי הנאה‬
‫מנייהו מדרבנן אסור עכ״ל ‪ .‬ומזה הוכיח‬ ‫משוס דמה שנתן לה חינו כלום שהרי אינה‬
‫המל״מ דרש״י סובר דכל היכא דלדידה שוה‬ ‫יכולה ליהנות ממנו לפ״ז אס היתה חולה‬
‫פרוטה אך דלגבי דידי' לא שוה כלום‬ ‫בענין שיכולה ליהנות הויא מקודשת‪ .‬או‬
‫ונמצא שלא נתן לה כלום הויא מקודשת‬ ‫דלמא הטעם הוא משוס דלמקדש אינו שוה‬
‫דהא חליפי איסורי הנאה אסורים בהנאה‬ ‫כלום ונמצא שלא נתן לה פרוטה ‪ .‬לפ״ז אך‬
‫למקדש ונמצא דלא נתן לה כלום ואפ״ה‬ ‫אס היתה חולה אינה מקודשת דנהי דלדידה‬
‫הויא מקודשת משוס דכתר דידה אזלינן‬ ‫שרי מ״מ המקדש לא נתן לה כלום כיון‬
‫ואיהי מותרת ליהנות בהחליפין ‪ .‬וקבלת קדושין‬ ‫דלדידי' אסור בהנאה כו' ויעויי' שס שפשט‬
‫מיהא הויא והיא מקי־שת גמורה ‪ .‬אלא‬ ‫ספקו זה מלשון רש״י פ״ד דמס׳ ע״ז אהא‬
‫שנתחבט שס בעל מל״מ במה שכתב רש״י‬ ‫דאמרינן דערלה וכלאי הכרס אס מכין‬
‫ודוקא‬
‫‪67‬‬ ‫אברהם לד‬
‫נלחץ המל״מ לומר דהרימב״א מחולק מ ס‬
‫רש״י ‪ .‬וזה דוחק גדול לעשות פלוגתרו מה‬
‫שלא הוזכר בפוסקים ‪ .‬ועוד דוחק גדול מזה‬
‫בשתי‬ ‫הרדב״ז‬ ‫עצמו‬ ‫סותר‬ ‫דלדבריו‬
‫תשובותיו שהביאם המל״מ שס בסוך דבריו‬
‫שבתשובה הראשונה נשאל במי שזרק קדושין‬
‫ללאה ולא היו שוין פרועה ולא הספיקו‬
‫להגיע לידה עד שנתייקרו ועמדו על פרועה‬
‫וכן בשליח שעשהו לקדש לו אשה בחצי‬
‫פרועה ולא הספיק השליח לקדשה עד‬
‫שעמד על פרועה מהו בתר נותן אזלינן‬
‫וליכא פרועה ולא קא מחסר ולא מידי או‬
‫דלמא בתר מקבל אזלינן והא איכא פרוכיה‪.‬‬
‫והשיב הדבר ברור דבתר דידה א^ינן שהרי‬
‫אינה מתקדשת אלא משעה שהגיעו המעות‬
‫לידה וכשהגיעו היו שוין פרועה ואע״ג‬
‫דכשנתנו הוא לא הי' ש״פ ולא מחסר ולא‬
‫מידי מ״מ קנה מדין עבד כנעני דאע״ג דלא‬
‫חסר מידי קנה נפשי׳ האי נמי אע״ג דלא‬
‫חסר מידי כו׳ ותו דברשותי׳ נתייקרה‬
‫ועמדה על פ רו ע ה‪ .‬אלמא דבתר דידה‬
‫אזלינן‪ .‬והתשיבה השניי׳ הוי ממש ספיקו‬
‫של המל״מ שפסק שס הרדב״ז דאינה‬
‫מקודשת והרואה בדברי התשובה ההיא‬
‫יראה להדיא שהם ממש אות באות מלשון‬
‫הריעב״א שהבאתי למעלה ולכן סייס המל״מ‬
‫שדבר זה צריך אצלו תלמוד‪:‬‬
‫ף[ והנה הר״ן בספ״ב דקדושין הביא‬
‫ראי' לסברת רש״י הנ״ל מהא דקידשה‬
‫בגזל דאחריס לאחר יאוש דמקודשת דאע״ג‬
‫דיאוש כ ד לא קנה וכל זמן שהוא בידו אינו‬
‫קנוי לו אפ״ה כיון שקנאתו היא בנתינתו‬
‫מקודשת וה׳׳נ הנאה הבאה לה מחמתו היא‬
‫ע כ ״ ל‪ .‬ומפני זה הוקשה לו להמל״מ על‬
‫הריעב״א דמה יענה להא דקידשה בגזל‬
‫דאחריס שהביא הר״ן ראי' לרש״י‪ .‬ו ת י ק‬
‫קושיא זו בסברת הרב המגיד משנה שכתב‬
‫בדין ז' פ' הנ״ל בהך דינא דקידשה בגזל‬
‫דאחריס וז״ל והעעם שכשנתייאשו הבעלים‬
‫הויא מקודשת אעפ״י דקיי״ל יאוש בלבד‬
‫אינו קונה הכא שהוא ביד האשה הרי כאן‬
‫יאוש ושינוי רשות כשהוא בידה וכיון דקנאתו‬
‫היא אך הוא קונה אותה ]ובאמת גם‬
‫הריעב״א‬
‫מערכה ד‬ ‫שדה‬
‫זדוקא קדושי אשה כו׳ שחילק בין קדושי אשה‬
‫־לשאר הנ או ת‪ .‬וכבר גתקשה בזה הרא״ש‬
‫בספ״ב דקדושין וחולק כליו ‪:‬‬
‫ב[ ואח״כ כתב ה מ ל ״ ם אך טדיין לבי‬
‫מהסס בדין זה שרצינו ללמוד מדברי‬
‫'יש׳׳י דאפשר דמה שהותר לחולה דבר‬
‫האסור אינו סבה שנאמר שתתקדש בהם‬
‫דאפשר דלא חשיב ממון אלא מה שהוא‬
‫שוה לכל אך דברים האסורים דלא שוה כי‬
‫אס לחולה אפשר דלא חשיב ממון כלל כדי‬
‫שתתקדש בהם ומה שאוכלת אותם לא‬
‫חשיבה הנאה ‪ .‬אך אס באנו ללמוד מדברי‬
‫רש״י יש ללמוד דמי שאסר עליו איזה דבר‬
‫בקונם ולא הזכיר אכילה דקיי״ל דאסור‬
‫בהנאתו וקידש באותו דבר דאך דלמקדש‬
‫איט שוה כלום דהא איסורי הנאה נינהו‬
‫מ״מ כיון דהאשה מותרת בהנאת אותו דבר‬
‫־מתקדשת בו משוס דבתר דידה אזלינן‬
‫וכמ״ש רש״י ‪ .‬וכ״ת בדין זה אין אנו צריכין‬
‫לסברת רש״י דאך דנימא דבתר דידי' נמי‬
‫אזלינן מ״מ חשיב ממון מה שנותן לה משוס‬
‫־דאי בעי מיתשיל על נדרי׳ והותר לו‪ .‬הא‬
‫'ליתא שמעם זה דאי בעי מיתשיל אינו‬
‫• מעלה ומיריד כלל בענץ זה דקדושין וכמ״ש‬
‫הרשב״א בתשובה סי׳ קכ״ב‪:‬‬
‫ג[ אח״כ הביא דברי הריטב״א בחי׳‬
‫לקדושין פ״ב נידון ספיקו ממש אמתניתין‬
‫דהמקדש בערלה וז״ל דאע״ג דחולה שאין‬
‫בו סכנה מותר באיסורין שלא כדרך הנאתן‬
‫מ״מ אסור הוא לה למוכרה לחולה ולימול‬
‫דמים תדע‪ -‬דאפילו כדרך הנאתן מותרת‬
‫בחולה שיש בו סכנה ואפ״האסור למוכרה‬
‫לו בדמים דא״כ נמצא נהנה באיסורי הנאה‬
‫של תורה אלא ודאי דאסור למוכרם וכיון‬
‫שכן לא חשיב ממונא כלל ואפי' היא חולה‬
‫שראוי' ליהנות בה אינה מקודשת דלאו‬
‫ממונא יהיב לה אלא א״כ אומר לה הרי‬
‫את מקודשת לי באותה הנאה שיש ליך‬
‫שנתתי לך דבר שתתרפא בו ויש באותה‬
‫׳•הנאה ש"פ עכ״ל ‪ .‬מבואר מדברי הרימב״א‬
‫דבתר דידי׳ אזלינן כיון דלאו ממונא יהיב‬
‫לה אןן דהאשה מותרת בהם אינה מקודשת‬
‫לפי שהמקדש לא נתן לה כלום‪ .‬ומפני זה‬
‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ד‬ ‫שדה‬ ‫‪68‬‬
‫כמו ס ת ם יינם‬ ‫הרימב״א כתב סברא זו בחדושיו לקדושין באיסורי הנאה דרבנן‬
‫דן‪ £‬נ״ב גגי לית דחש להא דר״ש וכן ראיתי וכדומה אינה מקודשת ‪ .‬ועוד דמוכח מיני'‬
‫בר׳׳ן שם שכתב כן יעו״ש[ ומעתה יש חילוק ובי׳ דבדין שחקר המל״מ אץ שוס מחלוקה‬
‫‘ י"‬
‫דרישא‬ ‫׳‬
‫בבבא‬ ‫■‬
‫והריכיב״א ‪ .‬דהרי‬ ‫בין ההיא דקדשה בגזל לההיא דרש״י והריעב״א בין רש״י‬
‫כתב הריעב״א הדין שחקר המל״מ בפשיעות‬ ‫דבהך דרש״י והריעב״א שהדמים של האיסורים‬
‫דאינה מקודשת ‪ .‬ולא הגיא שרש״י חוליו‬ ‫הס אסורים בהנאה למקדש א^ לאחר שבא‬
‫ליד האשה שהרי לעולס אסור המקדש ורק בבבא דמכרן וקידש בדמיה; הביא‬
‫מחלוקת הירושלמי ער רש״י ואילו^ כדעת‬ ‫בהנאת אותם דבל־יס אבל בההיא דגזל‬
‫דאן{ דלא הוי ממונו קודס הקידושין דהוי המל״מ הי' לו להר־עב״א להניא תינ^‬
‫יאוש לחודא מחשבין אנו להבעל בערך בבבא קמייתא דלדעת רש״י אינו כן הדין •‬
‫הענין שלאחר הקדושין דאז הוי יאוש ושינוי משמע גוזה דדין זה שכתב שצריך שיהא‬
‫ממון אצל הבעל מוסכם הוא אליבא דכו״ע*‬ ‫רשות כסברת הה״מ בדין ז'‪:‬‬
‫ה[ והנה מלבד שני הדוחקים הגדולים ועוד דגם הסברא נותנת כן כיו ‪ j‬דאיסורי‬
‫הנאה לאו ממונא דידי׳ הוא ממילא^ אין שם‬ ‫שעולה אליבא דהמל״מ נלענ״ד להוכיח‬
‫דא״א לומר בשום אופן שהריעב״א יחלוק בעלים חל עליהם והוי כהפקר דלא מנ^ינו‬
‫עם רש״י דהנה הריעב״א בחי' שם בבבא דמים לחמץ בפסח ולשאר איסורי הנחה‬
‫שגי' גבי מכרן וקידש בדמיהן מקודשת וא"כ מהיכי היסק אדעתין לומר דהוי‬
‫מקודשת‪ .‬דמאי אמרת כיון דהאשה יכילה‬ ‫כתב וז״ל כיעס הדבר מפורש בירושלמי‬
‫דגרסינן התם ר' חגי בשם ר׳ זעירא לפי ליהנות מהם יהא מהני ‪ .‬תימא מהפקירא‬
‫שאין דמיהן א״ר חנינא זאת אומרת מקדשין קא זכינא ולא מממון הבעל ‪ .‬והא רתנן‬
‫בגזילה גס הר״ן הביא הירושלמי הזה במתניתין דהגוזל קמא האומר לבנו קונם‬
‫ושניהס כאחד הסכימו בפירושו דס״ל שאת נהנה לי בחייו ובמותו לא ייר שט‪-‬‬
‫להירושלמי דגם להמוכר מותר להתהכות וכתב הר״ן בפ׳ השותפין דלא יירשנו היא‬
‫מהדמיס מפני שאינם דמי איסורי הנאה לאו דוקא אלא הכוונה שלא יהנה הגן‬
‫משוס שאינו תופס דמיו וזה הוא כוונת ר׳ מנכסים אבל אית לי׳ זכיי׳ בגווייהו דנכסים‬
‫חגי בשם ר׳ זעירא במה שאמר לפי שאץ דהא תנא התם ומתן לבנו או לאחיו ולוה‬
‫דמיהם והירושלמי חולק על רש״י ולענץ ובע״ח באין ונפרעין ואי לית לי׳ זכי׳ בגווייהו‬
‫דינא אך דשם בפי האיש מקדש לא הכריע היאך יכול ליתן לבנו ולאחיו והיאך לוה‬
‫בין הירושלמי עם רש״י אבל ראיתי בחדושיו ובע״ח באין ונפרעין יעו״ש משמע מזה‬
‫על חולין שאחר שהביא שם דברי רש״י דאך דאיסור הנאה הוא לדדי׳ מ״ת‬
‫ובמה שיש לדחות דבריו כתב ומיהו עיקר ממונו מיקרי ולפ״ז אס קידש אשה בהם‬
‫דינו אמת כדפירש״י דלדידי' גופי' אסור צריך שתהי' מקודשת ‪ .‬אלא דבאמת אין‬
‫ליהנות‪ .‬וא״כ לדברי המל״מ יהיו דברי ראי' מזה דשאני קונמות דאך דאסור הוי‬
‫הריעב״א סותרין אהדדי‪ .‬דהא הוא גופי' בהנאה מ״מ הוי בעלים ע״ז דהקונס לת‬
‫כתב בבבא דהמקדש בערלה דאפי׳ היא חולה הוציא זה מרשותו והא דאסור ליהנות הוא‬
‫שיש בה סכנה שראוי׳ ליהנות מהם מ״מ כיון מצד בל יחל דהא הנודר ומת אץ היורשין‬
‫דלדידי' לאו ממונא הוא לאו מידי יהיב לה מחויבים לקיים נדרו כמבואר ברמ״א סי'‬
‫ואינה מקודשת כמו שהביא המל״מ את נ״ב ]ועיי' בקצה״ח סי' ע״ר סק״א[ אבי*‬
‫דבריו ‪ .‬וא״כ איך הסכים במס' חולין לדינא שאר איסורי הנאה הוי ממש כהפקר דלאו‬
‫כרש״י‪ .‬ואין לומר משוס דמדאורייתא גם ממון מיקרי‪ .‬ונדחה נמי בזה מה שכתב‬
‫רש״י מודה דלדידי׳ נגזי שרי כמו שכתבו שם המל״מ בד״ה אך עדיין לבי מהספ־‬
‫המפרשים ‪ .‬לאו מילתא היא דהא הריעב״א כו' שהבאתי באות ב׳ דלפי דברינו בקונם‬
‫שם בבבא דהמקדש בערלה כתב להדיא דאך אינו שייך ספיקו של המל״מ דאך דניזל‪-‬‬
‫בתר‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬
‫אברהם לה ‪69‬‬ ‫מערכה ד‬
‫שפסק הרמב״ס בפ״ה מה' אישות הלכה ז׳‬
‫המקדש אשה בגזילה וגניבה אם נתייאשו‬
‫הבעלים ה״ז מקודשת ואס לאו אינה‬
‫מנ ת‬ ‫הוא‬ ‫והרי הרמב״ס‬ ‫מקודשת ‪.‬‬
‫הסיבריס יאוש כדי לא קני וחפ״ה פסק‬
‫דבקדושין לאחר יאוש מהני ‪ .‬ולפי הסברא‬
‫על הרשב״א והר״ן והה״מ‬ ‫שהקשיתי‬
‫והריטב״א צדקו מאד הרא״ש והכי ■ר‪.‬‬
‫ותמה אני על תמיהת האחרוניס דנהפוך‬
‫הוא דצריך להבין סב ר ת הרמב״ס כיון‬
‫דלדידי׳ יאוש אינו קונה אפי׳ לחומרא א״כ‬
‫מאיזה טעס יהיו חלין הק־דושין לאחר יאוש ‪:‬‬
‫ץ[ אלא דיש ראיה לתמיהת האחרונים‬
‫מענין ממונא דאך שאינו יכול למכור‬
‫דבר גניבה או גזילה קודס יאוש שאין הקנין‬
‫חל כמבואר בפ׳ מרובה מ״מ אם מכר‬
‫לאחר יאוש קנה הלוקח מטעם יאוש ושנוי‬
‫רשות אך למ״ד יאוש כדי לא קנה כמבואר‬
‫התם בסוגיא דיאוש ‪ .‬אילם דזה גופא צריכא‬
‫טעמא וסברא ‪ .‬וגס על הרשב״א גופי׳‬
‫קשה מאי טעמא לא הקשה באמת בדרך‬
‫כלל על כל הסוגיא הן במוכר לאחר יאוש‬
‫והן בהקדיש לאחר יאוש ‪:‬‬
‫ה [ והנה הקצה״ה בסי׳ שנ״ג הביא סברת‬
‫הה"מ שהבאתי וכתב עליו וז״ל ונלענ״ד‬
‫דודאי בקדושי אשה בעינן נתן הוא מכספו‬
‫וכיון דיאוש אינו קונה אלא מחמת שנוי‬
‫רשות דידה הרי לא נתן הוא והיכי נ ת ב‬
‫הרב המגיד דמקודשת מהאי גיעמא אלא‬
‫טעמא דהה״מ כיון דהיא קנאה גס הוא‬
‫קונה אותה וכמ״ש הרשב״א בחדושיו פ׳‬
‫מ־־ובה ]הוא הרשב״א שהבאתי למעלה‬
‫באות ו'[ בהא דאמרינן הקדשן הקדש‬
‫מעיקרא חולין והשתא הקדש שהקשה דאכתי‬
‫היכי חייל הקדש כיון דהקדיש דבר שאינו‬
‫•שלו וכתב משוס דאיכא שנוי השם קנאה‬
‫הגזלן בזה השנוי וקנייהו והקדשו באין‬
‫כאחד ‪ .‬מיהו נראה דהיינו דוקא בשנוי השם‬
‫דגזלן גופי׳ קונה ביאוש ישנוי השם שייך‬
‫לומר כן דהקדשו וקנייתו באין כאחד אבל‬
‫ביאוש ושנוי רשות דאינו קנין אלא משוס‬
‫דליד הלוקח בהיתרא אתי וכמבואר בר מב ץ‬
‫בתרא ]ובקצה״ח‬ ‫פ׳ הגוזל‬ ‫במלחמות‬
‫העתיק‬
‫שדה‬
‫■כתר דידי' הוי נמי מקודשת כיון דאית לי׳‬
‫זכיי׳ בגווייהו וממונא הוי ]ובפרט לשיטת‬
‫^ד״ת דסובר דקונס פרטי לא הוי כהקדש‬
‫אולם דכבר הוכחתי בחדושיי דלא אמר‬
‫ר״ת זה אלא בהדירו אחר אבל בנודר‬
‫מודה דאין חילוק בין קונס כללי לפרטי[ ‪:‬‬
‫ז [ א ל א ה א מ ת יורה דרכו דאין שוס‬
‫פלוגתא בין רש״י והריטב״א וכשס‬
‫שצריך קבלה בקדושין כמי נן בעינן נתינה‬
‫מהבעל ‪ .‬ולפנינו אוכיח בראיית בס״ד ‪ .‬והא‬
‫דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת אך דהדמים‬
‫של האיסירי הנאה אסורין למוכר לשיטת‬
‫רש״י וסייעתו כאשר אבאר ‪ .‬דהנה לכאורה‬
‫צריך להבין סבר ת הה״מ והר״ן והריטב״א‬
‫שהבאתי באות ד' במה שכתבו דאעפ״י‬
‫דיאוש לחודא קיי״ל דלא קני הכא שהוא ביד‬
‫האשה דהוי יאוש ושנוי רשות וכיון דקנאתו‬
‫היא אך הוא קונר‪ s‬אותה וכמו בהקדיש‬
‫לאחר יאוש דמהני ג״כ מזה ה טעס אך‬
‫דאינו יכול להקדיש קודס יאוש‪ .‬דמאיזה‬
‫ט ע ס יהי׳ חל ההקדש או הקדושין כיון‬
‫דקודס היאוש אינו יכול להקדיש או לקדש‬
‫אשה משום דלא הוי ממונא דידי׳ כמו כן‬
‫לא יועיל נמי לאחר יאוש דמה בכך דלאחר‬
‫ההקדש או הקדושין יהי׳ גם שנוי רשות‬
‫דמ״מ איך יחול ההקדש או הקדושין על‬
‫דבר שאינו שלו וכיון דאין ראוי לחול לא‬
‫יהי׳ שינוי רשות‪ .‬וכן צריך להבין דברי‬
‫הרשב״א בחדושיו פ' מרובה בהא דאמרינן‬
‫הקדשן הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש‬
‫שהקשה דאכתי היכי חייל הקדש כיון דהקדיש‬
‫דבר שאינו שלו ]שהוא ממש כהקושיא שלי[‬
‫ותירץ משים דאינא שנוי השם קנאה הנזל^י‬
‫בזה השנוי וקנייתו והקדשו באים כאחד‬
‫יעו״ש דלכאורה עדיין אינו מספיק כיון‬
‫דיאוש לחודא לא קני איך יחול ההקדש‬
‫ומהיכי תיתי נימא שקנייתו והקדשו באין‬
‫כ א ח ד‪ .‬ובאמת דזה הוא ככרת הרא״ש‬
‫בת׳ מרובה והטור בסי' שנ״ג שפסקו דיאוש‬
‫קונה לחומרא ואם קידש אשה בנזל לאחר‬
‫־יחוש מקודשת ‪ .‬וכל האחרונים תמהו עליהם‬
‫דבקדושין אפי׳ למ״ר יאוש כדי לא קנה‬
‫מ ש ט‪ .‬משום דהוי יאוש ושנוי רשות‪ .‬כמו‬
 ‫אברהם‬ ‫י‬
‫אתי לידי' מהני אבל בשנוי רשות שקודם״‬
‫יאוש דאתי לידי׳ באיסורא לא מהני אבל■‬
‫ודאי יאוש ושנוי רשות דמהני הוי קנין‬
‫גמור ללוקח וממילא מועיל קנין זה ג ם‬
‫להגזלן כסברת הה״מ גבי קדושין‪ .‬וסברת‬
‫הה״מ מכוונת לסברת הרשב״א בפ׳ מרובה‬
‫שקטיתו והקדשו באין כאחד ה״נ קנייתו‬
‫והקחשין באין כאחד וממילא הוי נתינת‬
‫כסך משלו‪ .‬ועוד דהא לסברת הה״מ‬
‫הסכימו הרשב״א והר״ן והריכיב״א ‪ .‬ועוד‬
‫מפרשיס אחרים‪ .‬ולדברי הקצה׳׳ח הוא‬
‫דוחק גדול לומר שיסברו כולם לדינא■‬
‫כהרמב״ס דשנוי רשות ואח״כ יאוש ק נ י‪.‬‬
‫וכל כי האי מלתא לא הוו שתקי הפוסקים‬
‫מלהביא זאת בשמם ‪ .‬ועוד דהרי ר׳ יוחנן‬
‫ס״ל שנוי רשות ואח״כ יאיש לא קני בפ'‬
‫כתב הרימב״א‬ ‫בתרא ואפ״ה‬ ‫הגוזל‬
‫בחדושיו לקדושין דך נ״א ע״ב ד״ה והוא לא‬
‫אמר דלר' יוחנן אחר יאוש יכול להקדיש‬
‫או לקדש אשה ‪ .‬וביותר תמוהין הס דברי‬
‫הקצה״ח שהרי הוא בעצמו כחב בריש‬
‫דבריו שס בשם הדרישה שמדברי ר׳ יוחנן‬
‫מוכח דאחר יאוש יכול להקדיש מדאמר '‬
‫גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינס יכולים‬
‫להקדיש והרי הקדש דומה לקדושין שצריך‬
‫נתינה דבעלים כמו שצריך נתינה דבעל ‪.‬‬
‫]הגס שהדרישה תירץ דלרבותא קאמר ר׳‬
‫יוחנן ולא נתייאשו הבעלים דחפ״ה אין‬
‫הבעלים יכולין להקדיש אבל הגזלן נוכל‬
‫לומר דאך לאחר יאוש א״י להקדיש ‪ ,‬אולם‬
‫הריעב״א כתב להדיא שם אליבא דר״י‬
‫שאין הגזלן יכול להקדישו ולא לקדש בו א פ‬
‫האשה עד שיתייאשו דהשתא איכא יאוש‬
‫ושנוי רשות[ ולפ״ז עדיין• לא העלה הקצה״ח‬
‫שוס מזור לקושית האחרונים על הרא״ש־‬
‫והטור ולקושית התוס׳ במרובה גבי הקדש ‪.‬‬
‫]גס מה שכתב אחיו הגאון בקונטרס הספקות‬
‫כלל א׳ סי׳ ח׳ על מה שהביא ג״כ הדין־‬
‫של הרא״ש והטור ביאוש קונה לחומרא‪.‬‬
‫שכתב שם ויש לומר דהתם שאני שהאשה־‬
‫ודאי קונה הגזל ההוא כו' דיאוש ושכר‬
‫רשות הוא אלא דספקת הרא״ש הוא באת" ‪;3‬‬
‫יאוש להודא אינו קונה אך היא אינה‬
‫מקודשת‬
‫מערכד•‬ ‫שדה‬
‫השתיק פ' מרובה ואינו שם[ ובתום׳ ר״פ‬
‫לולב הגזול וא״כ לא שייך לומר כשהיא‬
‫קנאתו אך הוא קונה אותה כיון דבעינן‬
‫כםך קידושין משלו וזה אינו שלו ובבת אחת‬
‫לא שייך למימר הכא דקדושין וקנין באין‬
‫כאחד דלדידי׳ שנוי רשות לא מהני אלא‬
‫לדידה דהוי בהיהרא ולדידי' הרי בחיםורא‬
‫אתי לידי׳ ולזה שפיר כתבו הרא״ש והכיור‬
‫דבקדושין אינו אלח מהפיקח דיחיש לחודא‬
‫קונה לחומרא אבל הרמב״ס דם״ל דאפי׳‬
‫שנר רשות ואח״כ יחוש נמי קונה ואמ״ג‬
‫דבאיםורא אתי לידי׳ א״כ בקדושין נמי שייך‬
‫למימר כיון דהיא קנאתו ה״ל קדושין וקנין‬
‫באין כאחד דלדעת הרמב׳׳ס צ״ל דיאוש‬
‫ושטי רשות הוי מכיעס קנין כמו יאוש ושנוי‬
‫השה ]ולשיכית הרמב״ס כתב הה״מ הברתו[‬
‫גס יישב בזה קושית התום׳ במרובה דך‬
‫ס״ז■ בהא דאמרו הקדשו הקדש מעיקרא‬
‫חולין והשתא הקדש והקשו תיפוק לי'‬
‫דהקדש ה״ל שנוי רשות ע״ש‪ .‬אולס‬
‫בדבריו ניחא דאי משוס שנוי רשות א״כ‬
‫אכתי היכי חייל הקדש כיון דמקדיש דבר‬
‫שאינו שלו כו׳ והקדשו וקנייתו באין כאחד‬
‫לא שייך בזה כיון דגזלן מעולס לא קני‬
‫ע״י שנוי רשות כיון דאתי לידי׳ באישורא‬
‫ומשו״ה אמרו כיעמא דשנוי השם דאפי׳‬
‫גזלן נמי קונה והקדשו וקטיתו באין כאחד‪.‬‬
‫ולפי שיכית הרא״ש צריך לומר הא דאמריק‬
‫בקדושין דך נ״ב גגי האי גברא דחכיך זוזי‬
‫מחברי׳ כו׳ לית דחש להא דר״ש דאמר‬
‫ס תס גזילה יאוש בעלים ומשמע דהיכא דהוי‬
‫יאיש מקודשת וע״כ צריך לומר דרבא ס״ל‬
‫דיאוש קני מדרבנן והא דבעי רבא בפ׳‬
‫הניזקין כו׳ והבאתי כל דברי הקצה״ח בזה‬
‫מחמת שנצרך לעניננו ‪ .‬ובעניותי לא נראה‬
‫לי דבריו כאשר אבאר בס״ד ;‬
‫ט[ ראשית מה שתלה עצמו באילן‬
‫גדול בדברי הרמב״ן במלחמות במחכ״ת‬
‫העביר עלינו את הדרך הפשונו בדברי‬
‫הרמב״ן לכל מעיין אותם רק דהרמב״ן‬
‫שס נתן מעם על מ״ד דס״ל דוקא יאוש‬
‫ושנר רשות קני ולא איפכא וע״ז כתב‬
‫המעס דשנוי רשות שאחר יאוש דבהיתרא‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬
‫לו ‪1‬ז‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה ד‬
‫כמאן דאמר מעכשיו סתמא אלא ודאי מוכח‬
‫כמה שכתבתי דעושה שתי פעולות ומשו״ה‬
‫הפעולה ראשונה דהיינו הכניסה לרשות‬
‫הגזבר אזלינן בתר שעת הדיבור דהוי‬
‫כמוסר עתה ליד הגזבר שיחול שס עולה‬
‫לאחר ל׳ יום ואמרינן דגס כוונתו‬
‫היתה לזה מסתמא דאל״כ למה הוא מדבר‬
‫עתה על להבא ימתין עד לאחר שלשים‬
‫ואז יקדיש תיכך ויאמר שור זה יהא עולה‬
‫אלא ודאי ג ס כוונתו היתה כן שיחול‬
‫מקצת הקדש על הבהמה מעתה תיכך‬
‫דהיינו היציאה מרשותו ליכנס ברשות הגזבר‬
‫ולאחר ל' יהי' גמר התקדש דהיא הפעולה‬
‫השני'‪ .‬וכ״ת למה לא יוכל לחזור כיון‬
‫אינו חל עד לאחר‬ ‫דהפעולה השני'‬
‫שלשים ‪ .‬ע״ז נשיב בפשיטות כיון דס״ל‬
‫לבר פדא קדושה לא פקעה בכדי כמבואר‬
‫בסוגיא דהתס וכיון דמקצת קדושת חל עליו‬
‫מעכשיו דהיינו הכניסהלרשות הגזבר‬
‫ממילא נמשך מזה הפעולה השני' דהיינו‬
‫כן נימא בכל‬ ‫ההקדש ‪ .‬וכמו‬ ‫חלות‬
‫ההקדשות אך שמקדיש עתה סת ם דהוי‬
‫נמי שתי פעולות רק דהתס בשור זה עולה‬
‫ל' הוי הפעולה הראשונה עתה‬ ‫לאחר‬
‫והפעולה השני׳ לאחר ל' וכשמקדיש ס ת ם‬
‫חלץ שתי הפעולות תיכך בזה אחר ז ה‪.‬‬
‫ואפי׳ הרשב״א דפליג שם על הר״ן היינו‬
‫דוקא התם באומר שור זה עולה לאחר ל׳‬
‫לצדקה לאחר ל'‬ ‫‪,‬‬ ‫וכן באומר סלע זו‬ ‫‪.‬‬
‫דהפעולה השני׳ אינו חל עד לאחר ל׳‬
‫ומהטעם שכתב שם הרשב״א דפליגי בהא‬
‫אבר פדא וס״ל דקדושת דמים פק ע ה‬
‫בכדי ‪ .‬ולדידהו לא צריכינן לאוקימתא דרב‬
‫פפא וכמסקנא דהתס אבל ב ס ת ם הקדש‬
‫דשתי הפעולות חלין תיכך זה אחר זה ג ס‬
‫הרשב״א מודה כדמוכח מסברת הרשב״א‬
‫במרובה שהבאתי למעלה ‪:‬‬
‫י א [ ו א חרי שזכינו ל ב א ר ז א ת מצאנו‬
‫טוב ט ע ם לסברת הר״ן והה״מ‬
‫והריטב״א שהבאתי ל מ על ה‪ .‬דהא קידושין‬
‫הוי כהקדש לענין כמה ד ב רי ם‪ .‬וכמו‬
‫שבהקדש מחלקץ אנו לשתי פעולות כמו כן‬
‫בקדושין אמרינן נמי דהוי שתי פעולות תיכך‬
‫בזה‬
‫שדה‬
‫מקודשת ובעינן שהבעל יקדש אותה משלו‬
‫יעו״ש‪ .‬ג ס עליו קשה ק סי ת הרשב״א‬
‫שהבאתי למעלה כיון דאין ראוי לחול איך‬
‫יהי' שנוי רשות[ ‪:‬‬
‫י[ והדרך אשר שיירתי לעצמי ביישוב‬
‫דברי הראשונים לפע״ד לאחר העיון הוא‬
‫כ ך‪ .‬דענין ההקדש מה דקיי״ל אמירתו‬
‫לגבוה כמסירתו להדיוגי כד דייקינן בה חזינן‬
‫דעושה שתי פעולות ‪ .‬א' שבאמירתו מכניס‬
‫הדבר לרשית הגזבר אעפ״י שעדיין אינו חל‬
‫לגמרי שם הקדש על ה ד ב ר‪ .‬ב ' ‪ .‬שמחמת‬
‫שהוכנס הדבר לרשית הגזבר ויצא מרשות‬
‫הבעלים חלה עליו שס הקדש לגמרי ‪ .‬וזו‬
‫היא הכוונה במה שכתבו הראשונים על‬
‫הא דמהני הקדיש לאחל־ יאוש משום דהוי‬
‫יאוש ושנוי רשות דהעעס ״דהקדש מסייע‬
‫בהקנין״ כוונתס למה שכתבתי דהאמירה‬
‫להקדש עושה שני פעולות והפעולה השני'‬
‫נמשכת מהראשונה ‪ .‬ומנא אמינא לה‬
‫מסוגיא דבר פדא בנדרים דך כ״ט ע״ב‬
‫דמסקינן התם לב‪ *:‬פדא דקיי״ל כוותי'‬
‫באומר שור זה עולה לאחר ל׳ יוס דאינו‬
‫יכול לחזור בו אך תוך ל׳ יום משוס‬
‫דאמירה לגבוה כמסירתו להדיוכי וכתב שם‬
‫הר״ן דע״כ הוי הפירוש דאמירה לגבוה‬
‫בלא מעכשיו כמסירה גמורה להדיוט‬
‫דהיינו במעכשיו ‪ .‬דאך דאמרינן בכתובות‬
‫ד׳ פ״ב באומר משוך פרה זו ולא תקנה‬
‫לך עד לאחר ל׳ יוס דאי קיימא באגס לא‬
‫קנה ובעומדת בחצרו דקנה הלוקח הוא‬
‫דוקא בשלא חזר בו בינתיים אבל חזר בו‬
‫אפילו עומדת בחצרו מצי למיהדר בי' כיון‬
‫דלא קניא עד לאחר ל' יום אבל לגבוה כגון‬
‫אם אמר שור זה עולה לאחר ל' הוי כמאן‬
‫דאמר מעכשיו ולאחר שלשים יעו״ש ‪ .‬והתם‬
‫ע״כ מוכרחין אנו לומר דחלות ההקדש‬
‫דהיינו גמר ההקדש לא חל באמת עד לאחר‬
‫ל׳ יום וא״כ מאיזה טעם נאמר דהוי כמאן‬
‫דאמר מעכשיו ואי משום דאזלינן אחר שעת‬
‫אמירה שאומר עתה ולא אזלינן בתר הזמן‬
‫שמגביל בדבריו א״כ קשת על הראשונים‬
‫שכתבו שם ההסבר דהוי כמאן דאמר‬
‫מעכשיו ולאחר ל׳ יום נימא בפשיטות דהוי‬
‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ד‬
‫לכו״ע פקעה בכדי אעפ״כ לא אמרינן הכי‬
‫אלא אמרינן דהקנין מתחיל מהשתא ומיגמר‬
‫לאחר ל' ונמשך פעולה אחת מתחלת הל'‬
‫עד סוף הל' ‪] .‬ולשיעת התום' ביבמות צ״ג‬
‫ד״ה קנוי' לך שכתבו דלא אמרינן גוף‬
‫מהיום ופירי לאח״ז אלא דוקא במתיוס‬
‫ולאחר מיתה ותליא בפלוגתא דרב ושמואל‬
‫ור״י פ׳ האומר דף נ״ע ‪ .‬ולשיכית הרשב״א‬
‫והר״ן פ' הכותב דבזה נמי אמרינן גוף‬
‫מהיום ופירי לאחר ל' לא תליא כלל‬
‫בפלוגתא דרב ושמואל ור״י ולכו״ע עיקר‬
‫הקנין מהיום דהיינו הגוף ופירי לאחר ל׳‬
‫יוס[ והיינו סעמא דבממון לא שייך לחלק‬
‫לשתי פעולות דהיכא דהק;ין עדיין לא חל‬
‫כגון משוך חפץ זה או קני בקנין ^סודר‬
‫לקנות את החפץ לאחר ל׳ יום לא אמרינן‬
‫הקנין מועלת עכ״פ לתחשב‬‫דהמשיכה או ^ _‬
‫כאלו מונח החפץ ברשות הלוקח בלא חלות‬
‫התנין אלא הרי הוא כאלו לא נעשה שוס‬
‫דבר ולא יצא מרשות בעלים כלל ‪ .‬ועעמא‬
‫דמלתא דגלי רחמנא או קנה מיד עמיתך‬
‫דבשעת משיכה נעשה הקנין‪ .‬וכן גבי‬
‫חליפין לקיים כל דבר שלף איש נעלו‬
‫דהמשמעות הוא דבשעת נתינת הנעל אז‬
‫נתקיים הדבר וכמו כן בשאר הקניניס ‪ .‬אלא‬
‫דאכתי קשיא כיון דבממון לא שייכא הסברא‬
‫דשתי פעולות מהיכי תיתי יהא עדיף בהקדש‬
‫והדרא קושית הר״ן שם בד״ה הכא שאני‬
‫לדוכתה‪ .‬וע״ז לא שייך תירוצו של הר״ן‬
‫דאמירה לגבוה בלא מעכשיו כמסירה‬
‫גמורה להדיוע דהיינו במעכשיו דהא בהדיוע‬
‫אי הוי אמרינן הסברא דשתי פעולות הי'‬
‫יכול לחזור בו אף במעכשיו ‪ .‬מאי אמרת‬
‫דמשו״ה בהקדש אף דאמרינן הסברא דשתי‬
‫פעולות א״י לחזור בו משוס דס״ל לבר‬
‫פדא קדושת דמים לא פקעה בכדי עדיין‬
‫דוקא‬
‫מספיק רהא יש לדחות דזה _‬ ‫_‬ ‫אין זה‬
‫_‬
‫בהקדש שנגמר ’כשלימות אבל הכא שבפעולה‬
‫הראשונה לא חל ההקדש רק לענין זה בלבד‬
‫להיות נחשב שיצא מרשות הבעלים לרשות‬
‫הגזבר וא״כ למה לא יוכל לחזור בו ‪ .‬ויש‬
‫בהקדש לומר‬ ‫דהא דמחמריק‬ ‫ליישב‬
‫דבאמירתו נע כה תיכף הפעוצת ראשונה‬
‫דהיא‬
‫שדה‬ ‫‪^2‬‬
‫בזה אחר זה ובפעולה הראשונה געשה‬
‫שנוי רשות בידה ונעשה בזה קבלה דהאשה‬
‫ונתינה דהבעל ברגע אחד וברגע שניה‬
‫חלו הקדושין דהיא הפעולה השני' וזה הוא‬
‫כוונת הראשונים במה שכתבו דאעפ״י‬
‫דיאוש לחודא לא קני הנא שהוא ביד‬
‫האשה דהד יאוש ושנוי רשות וקנאתו היא‬
‫וכיון שקנאתו היא אן! הוא קונה אותה כמו‬
‫בהקדש לאחר יאוש רצונם בזה שמחמת‬
‫הפעולה הראשונה נעשה השנוי רשות ונעשה‬
‫בזה הקבלה והנתינה מפני זה יש לחול‬
‫הפעולה השני' דהיא עיקר הקדושין‪ .‬אלא‬
‫דעדיין יש לדקדק בשלמא בהקדש באומר‬
‫שור זה עולת לאחר ל' יום אף דבפעולה‬
‫הראשונה לא נעשה גמר הקדש רק כיון‬
‫דנעשה מקצת הקדש לענין זה ליצא מ״שות‬
‫הבעלים לרשות הגזבר שיב אינו יכול לחזיר‬
‫דקדושה לא פקעה בכדי אבל בקדושי אשה‬
‫כיון דבפעולה הראשונה לא הוי שוס חלות‬
‫קדושין כלל א"כ באומר לאשה התקדשי ל'‬
‫בכסף זה לאחר ל' הוי לן למימר דיכול‬
‫לחזור בו או הוא או היא דהא בממון‬
‫לכו״ע פקעה בכדי כדמוכח מנכסי לך‬
‫ואחריך לפלוני ‪ .‬אולם דבאמת לק"מ דאה״נ‬
‫דסבירא לי' לר' יוחנן בריש פ' האומר‬
‫דחוזרת ומבואר בפוסקיס דכ״ש שהוא יכול‬
‫לחזור בו קודם ל' יום ]וסברת ריש לקיש‬
‫נוכל לומר כיון דקדושין הוי כהקדש וכי היכי‬
‫דבהקדש לא פקעה בכדי ה"נ בקדושין[‬
‫וכל מה שכתבתי הוא דוקא בהקדש או‬
‫קדושין אבל בממון מוכח בדוכתי עובא‬
‫דחלות הקנין הוי היכף בשעת משיכה או‬
‫הגבהה או החזקה ואינו מתחלק לשתי‬
‫פעולות דהא אס עושה קנין סודר או‬
‫משיכה או חזקת שיקנה את הדבר לאחר‬
‫ל' לא מהני אם עומדת באגס לאחר ל'‬
‫כמבואר בראשונים הפ ע ם דלאחר ל׳ ליתא‬
‫להסודר או המשיכה או החזקה יעויי' בר״ן‬
‫בנדרים ס"פ השותפין דף מ״ח ע״ב בד״ה‬
‫וההוא שעתא ‪ .‬ויותר מזה דאף באומר‬
‫בפירוש מעכשיו ולאחר ל' שנראה מדבריו‬
‫לכאורה שמחלק לשתי פעולות וא"כ לפ״ז הוי‬
‫לץ למימר דיכול לחזור קודם ל' יום דהא בממון‬
‫‪8‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫אברהם לז‬ ‫מערכה ד‬
‫אמירה לגבוה כמסירה‬ ‫חזרה אמרינן‬
‫להדיוט שאינו יכול לחזור בו מ טע ם דחייב‬
‫כאלו נדר משוס מוצא‬ ‫לקיים דבריו‬
‫שפתיך תשמור ולא צריכינן לומר דאמירתו‬
‫לגבוה כו' הוי כמשוך פרה וקני מעכשיו‬
‫ולאתר ל׳‪:‬‬
‫יב[ ונשאר לנו ליתן ט ע ס מה דקיי״ל‬
‫במוכר גניבה לאחר יאוש קונה‬
‫הלוקח מטעם יאוש ושנוי רשות דהא‬
‫‪,V,‬‬
‫הסברא דשני פעולות לא שייכא בממון‪,‬‬
‫אולם לאחר העיון לק״מ דבמכירת או‬
‫נתינת מטלטלין מתייחס הקרן על שמו‬
‫של הלוקח או המקבל מתנה דבמשיכתו‬
‫או הגבהתו את החפץ נתקיים הדבר ואין‬
‫אנו משגיחין על המוכר רק על הלוקח‬
‫שהוא העיקר במעשה הקנין ולא דמי‬
‫לקדושין שמתייחס הקדושין על שמו של‬
‫הבעל כי יקח איש אשה וכן בהקדש שנקרא‬
‫על שמם של הבעלים שהמה מקדישים הדבר‬
‫ומשו״ה ב הר תרתי בקדושין ובהקדש הוצרכו‬
‫הרשב״א והר״ן והה״מ והריטב״א לםברתם‬
‫דלעיל שהקדש או הקדושין עם קנייתו‬
‫באין כאחד וכפי הסברא שביארתי בכוונתם‬
‫למעלה‪ .‬אבל בממון לא הוצרכו לסברתם‬
‫דבלא״ה ניחא משוס טעמא דכתיבנא שאין‬
‫הקנין מתייחס רק על שמו של הלוקח‬
‫שעושה מעשה הקנין המשיכה או ההגבהה‬
‫ובדרך זה מתורץ שפיר כל מה שהקשיתי‬
‫והה״מ‬ ‫באות ו' ז׳ על סברת הר״ן‬
‫והריטב״א והרשב״א ‪ .‬ג ס סרה תלונת‬
‫האחרונים על הרא״ש והטור שכתבו יאוש‬
‫קונה לחומרא ואס קידש אשה כו' דלפי‬
‫מה שהוכחתי מסוגיא דבר פדא עולה‬
‫דהסברא של הר״ן והה״מ והריטב״א גבי‬
‫קדושין תליא בהסברא דשני פעולות וכמו‬
‫כן סברת הרשב״א גבי הקדש בסוגיא‬
‫דיאוש הליא נמי בזה וא״כ הרא״ש ]שהבאתי‬
‫לשונו בסוייא דבר פדא[ אזיל לשיטתו דלא‬
‫ס״ל הסברא דשני פעולות ומסתמא ג ם‬
‫בט הטור לא ס״ל הסברא דשני פעולות‬
‫כידוע שדורך תמיד בשבילי אביו וא"כ קשה‬
‫לדידהו אמאי מקידשת בגזילה לאחר יאוש‬
‫ומשו״ה היכרחו לומי י׳^זנגם דקיי״ל יאוש‬
‫לחודא‬
‫שדה‬ ‫^‬
‫מצד‬‫‘‬ ‫^זיהיא הכניסה לרשות הגז‪:‬ר הוא‬
‫׳ חומרת נדר משו״ה אינו יכול לתזור מחמת‬
‫‪ H‬איסור בל יחל כמו״ש הרא״ש שס בפירושו‬
‫‪ i‬מל תירוץ הש׳׳ס אמירה לגבוה כמסירה‬
‫להייוש שחייב לקיים דבריו כאלו נדר דכתיב‬
‫י • מילא שפתיך תשמור שכוונתו בזה נמי לתרץ‬
‫' קהית הראשונים שהביא הר״ן בד״ה הכא‬
‫שאני ‪ .‬וכ״ת כיון דסוך סוך צריכינן לסברת‬
‫הרא״ש א"כ מאי דוחקי' דהר״ן לומר‬
‫דלתירוץ הש״ם הא דאמרינן אמירה לגבוה‬
‫כמסירה היינו כמסירה גמורה להדיוש דהיינו‬
‫כמענשיו הא בפשוטו ניחא דמשו״ה אינו‬
‫יכול לחזור נמ״ש הרא׳׳ש מנועם נדר ‪ .‬יש‬
‫לומר דהר״ן קושיא אחרת קשיתי' דמעיקרא‬
‫בהא דקאמר הש״ם מידי דהוי לאומר לאשה‬
‫התקדשי לי לאחר ל׳ יום דמקודשת ואעפ״י‬
‫שנתעכלו המעות פריך התם פשיטא והקשה‬
‫שס הר״ן מאי פריך פשיעא אדרבה צריכה‬
‫רבה דמי דמי התס אעפ״י שנתעכלו המעות‬
‫מ״מ הא איכא גבה שיעבודא דכסך‬
‫וכדאמרינן התם בפ' האומר הני זוזי לאו‬
‫למלוה דמיין ולאו לפקדון דמיין ומשו״ה‬
‫מקודשת דהא המקדש בשטר ונתקרע השטר‬
‫קודס ל' אינה מקודשת משוס דכי חיילי‬
‫קדושי ליכא בטרא והכי נמי כיון דבדבורא‬
‫בעלמא אקדשה כי חייל הקדש ליתא לדבורי'‬
‫וי״ל דאמסקנא סמיך דהמר דאמירתו לגבוה‬
‫כמסירתו להדיוט הלכך פשיכיא לי' דלא‬
‫גרעה אמירה לגבוה מכסך קדושי דאשה‬
‫משו״ה מקשי פשיטא עכ״ל וא״כ הוקשה לו‬
‫להר״ן כיון דגם בהס״ד ידע הש״ס‬
‫דאמירתו לגבוה כמסירתו כו' מה חידש‬ ‫־ ״■‬
‫לנו התרצן עתה משו״ה כתב הר״ן דהתרצן‬
‫חידש לו דאמירתו לגבוה בלא מעכשיו‬ ‫‪■5‬‬
‫כמסירתו להדיוט ע ס מעכשיו וזה מבואר‬ ‫׳‬
‫בדבריו שם ריש דן{ ל׳ במה שכתב‬ ‫—‬
‫והיינו דמחדשין השתא כו׳‪ .‬ולהרא״ש דלא‬ ‫^‬
‫הר״ן מוכרחין אנו‬ ‫חש לקושיא של‬
‫לומר דמעיקרא הוי ס״ד דדין אמירה‬
‫לגבוה כו׳ לא הוי רק ככסך קדושי אשה‬ ‫■* ׳‬
‫אבל לא לענין חזרה דכשס שבקדושי אשה‬
‫ס״ל לרבי יוחנן דחוזרת ה״נ בהקדש‬ ‫^' ‪1‬‬
‫•ובתר הכי חידש לו התרצן דגס לערן‬
‫‪9‬‬ ‫)‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ד‬
‫דבר של איסורי הנאה לחולה שיש נ ר‬
‫סכנה הויא מכירתו מכירה ואין אחד מ ק‬
‫יכול לחזור בו ‪ .‬ולא מיבעיא לשיטת הפוסקים‬
‫דסובריס כהירושלמי שהבאתי למעלה ]באום‬
‫ה'[ דאך למוכר עצמו מותר להטת מהדמים‬
‫אף דלכתחילה אסור לו למכור מ״מ‬
‫בדיעבד הוי מכירה‪ .‬אלא אן{ לביטת רש״י‬
‫דס״ל שהמוכר עצמו אסור לו להנום‬
‫מהדמיס אפ״ה הוי מכירה משוס דבמכר‬
‫לא אזלינן בתר המוכר דאין מתייחס על‬
‫שמו רק על שם הלוקח וכיון דהלוקח נותן‬
‫לו דמיס טובים הגס שביד המוכר נעשים‬
‫רעיס שאינו יכול להנית מהס לא איכפת‬
‫לן בזה ‪ -‬ויש לי להביא ראי' לדברי אלה‬
‫מהא שכתבו הר״ן והריטב״א בפ' האיש‬
‫מקדש על הא דקאמר הירושלמי א״ר חנינא‬
‫זאת אומרת שמקדשין בגזילה והש״ס דידן‬
‫דסובר דאין מקדשין בגזילה מיירי כשמכרן‬
‫לעכו״ס יעו״ש‪ .‬ואס נאמר דבעינן שתהא‬
‫החפץ נתינה חשובה דהיינו שיהא שוה ממון‬
‫אצל המוכר א״כ אין תירוצם של הר״ן‬
‫והריטב״א מספיק דמה בכך שהעכו״ם יכול‬
‫להנות הא זה לא הוי רק קבלה אבל מ"מ‬
‫אצל המוכר לא הי' נחשב לכלוס וא"כ לא‬
‫הוי נתינה וממילא המכירה בטלה והוי‬
‫הדמים גזל בידו וקיי״ל גזל עכו״ס אסור‬
‫בזה״ז אלא ודאי כמו שכתבתי דלענין מכירה‬
‫לא אזלינן בתר המוכר רק אחרי קבלת‬
‫הלוקח שנהנה מהחפץ משוס שהקני' מתייחס‬
‫אחריו שעשה המשיכה או ההגבהה ‪ ,‬אולם‬
‫בקנין חליפין או קנין אגב לפי מה שהוכחתי‬
‫במקום אחר בסוגיא דחצר במערכה הנקראת‬
‫]פתח החצר[ דשני הקניניס הללו נקראים‬
‫על שמו של המקנה וא״כ לא מהני באיסורי‬
‫הנאה ‪ .‬דמה יהא מקנת הא לא הוי ממונא‬
‫דעפרא בעלמא הוא ‪ .‬וגס דלאו בעלים•‬
‫הוי עלייהו‪:‬‬
‫^ ד[ ו ד ע ד א ף ד ב מ מ ו נ א הוכחתי דאזלינן‬
‫בתר קבלה דלוקח היינו דוקא היכא‬
‫דתליא בקנין של לוקח כגון במטלטלין דנקנין‬
‫במשיכה או בהגבהה והחפץ הנמכר אצל‬
‫המוכר הוי איפור הנאה ולא אצל הלוקת‬
‫שהוא חולה שיב״ס ‪ .‬אבל היכא דהדמים‬
‫הוויק‬
‫שדה‬ ‫‪74‬‬
‫לחודא קונה לחומרא ‪ .‬והא דקאמר הש״ס‬
‫בפ' מרובה גבי הקדש מעיקרא חולין‬
‫והשתא הקדש והוי בזה יאיש ושנוי השם‬
‫וקשה קושית הרשב״א ותירוצו לא שייך אליבא‬
‫דהרא״ש כיון דלא ס״ל סברא דשני פעולות‬
‫ויש לתרץ כיון דבהקדש אמירתו לגבוה‬
‫כמסירתו והבאתי לעיל סברת הרא״ש בסוגית‬
‫בר פדא דהוא מטעס נדר ומפני זה אינו‬
‫יכול לחזור בו המקדיש ושפיר קאמר הש״ס‬
‫דהוי יאוש ושנוי השם ‪ .‬ולהרא״ש ודאי ליתא‬
‫לקושית התום׳ שהקשו שס ‪ .‬דלדידיה‬
‫באמת לא נוכל לומר יאוש ושנוי רשות‬
‫מחמת קושית הרשב״א ‪ .‬ואפילו לשיטת הר״ן‬
‫והה״מ והריטב״א דס״ל הסברא דשני‬
‫פעולות נוכל לתרץ נמי קושית התוס' לפי‬
‫מה שהקשיתי לעיל בסוגיא דבר פדא כיון‬
‫דפעולה הראשונה מתחלת תיכך דהיינו‬
‫מסירת החפץ להרשות והפעולה השני'‬
‫דהיינו חלות ההקדש הויא לאחר ל׳ מאי‬
‫טעמא לא נימא דיכול לחזור בו המקדיש‬
‫כמו בממון כיון דאמירתו לגבוה הויא‬
‫כמסירתו להדיוט ותירצתי שם דגס להר״ן‬
‫צריך לומר סברת הרא״ש דאינו יכול לחזור‬
‫מטעס נ ד ר‪ .‬וא״כ כיון דעיקר מה שאינו‬
‫יכול לחזור הוא מטעס הקריאת שם שתוציא‬
‫בפי׳ שיהא דבר זה להקדש וחייב לקיים‬
‫דבריו ‪ .‬ומחמת זה נעשה שנוי רשות ליד‬
‫הגזבר משו״ה קאמר הש״ס מסוד זה דשנוי‬
‫השס ‪ .‬דשנוי הרשות תלוי בקריאת השס ‪.‬‬
‫כללו של דבר דסברת הרשב״א עס סברת‬
‫הה"מ וסייעתו מתאימים ועולים בקנה אחד ‪.‬‬
‫אחת מתכוונים ‪ .‬דלא‬ ‫ושניהם לכוונה‬
‫כהקצה״ח שהפריד בין הדבקים וחילק בין‬
‫הדומים ממש‪:‬‬
‫ו מ ד ב רינו א ל ה יצא לנו נפקותא‬ ‫יג[‬
‫רבתא לדינא ראך שדחיתי למעלה‬
‫דברי המל״מ שהוציא הדין מדברי רש״י‬
‫דמהני אס קידש אשה באיסורי הנאה והיא‬
‫חולה שיבס״כ והוכחתי בראיות ברורות דלא‬
‫מהני ]ועוד אוכיח לקמן בס״ד[ משוס‬
‫דבעינן נתינה דבעל אבל בהא מודינא לי׳‬
‫להרב המל״מ דבממונא לענין מכירה אזלינן‬
‫בתר המקבל החפץ דהיא הלוקח ואס מכר‬
‫‪10‬‬ ‫‪5‬‬
‫לח ‪75‬‬ ‫אברהם‬ ‫מערכה ד‬
‫והלוקח גתן הפירות הללו בתורת דמים לא‬
‫מהני המכירה משוס דקרקע ניקנית בכסך‬
‫וצריך בהו נתינה של לוקח כמו דבעינן‬
‫בקדושי אשה נתינה של בעל ‪:‬‬
‫ט ו [ נ חזור ל ס פ י ק ת הרב המל״מ שבאות‬
‫א׳ ‪ .‬ונראה לענ״ד להוכיח מהש״ס‬
‫דבקדושין בעינן תרתי קבלה דחשה ונתינה‬
‫דבפ״ח דקדושין דך ז׳ יליך רבא‬ ‫'ק‬ ‫דבעל‬
‫’‬
‫שלשה דינים מחודשים בקדושין ‪ .‬דין הראשון‬
‫תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת‬ ‫‪,‬‬
‫מדין ערב ‪ .‬ערב לאו אע״ג דלא מטי הנאה‬
‫לידי' משתעבד האי איתתא כו׳‪ .‬דין השני‬
‫הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין‬
‫עבד כנעני‪ .‬עבד כנעני לאו אע״ג דלא‬
‫קא חסר ולא מידי קא קני נפשי' האי‬
‫גברא כו' ‪ .‬דין השלישי תן מנה לפלוני ואקדש‬
‫אני לו מקודשת מדין שניהם ‪ ,‬והנה ראיתי‬
‫להריטב״א שנתב בחי' למס' קדושין וז״ל‬
‫ערב לאו אע״ג דלא מטי הנאה לידיה‬
‫הנאת מעות שהוציא המלוה ולא הגיע לידו‬
‫של ערב לא כסך ולא שוה כסך אפ״ה‪.‬‬
‫משתעבד בהנאה דמטי לי' במה שהלוה לזה‬
‫על אמונתו דהנאה בכל דוכתא חשיבא‬
‫ככסך כדפרישנא בכמה דוכתי הכי נמי‬
‫אע״ג דלא מטי לידה הנאת מנה עצמו‬
‫מקניא נפשה בההיא הנאה רשויה פרוטה‪.‬‬
‫דיהבי' מנה לפלוני בדיבורה עכ״ל‪ .‬וראיתי•‬
‫לחכם אחד שכתב בגליון הריטב״א דאכתי‬
‫קשה דהא שאני ערב דאדס יכול לחייב א״ט‪,‬‬
‫בדבר שאינו חייב כמבואר בחו״מ סי׳ מ׳‬
‫משא״כ באשה דצריכה דוקא פ רו ט ה‪ .‬וצ״ל‪,‬‬
‫דהכי פירושו דהא תהא מחוייבת להחזיר‬
‫המעות אשר נתן לפלוני בתורת ערבום‬
‫ולכן היא מקודשת ועיי' מ״ש הרמב״ן בהאי‬
‫דתניהו לכלב דך ח׳ ע״ב עכ״ד ה ח כ ם‪.‬‬
‫ובאמת תירוצו אינו מובן כיון דלפי דברי‬
‫קושיתו עולה שאין ראוי לנו לדמות דין‪,‬‬
‫קדושין מדין חיוב ממון דבממון יכול אדם‬
‫לחייב עצמו בחנם אבל בקדושין צריך‬
‫שתקבל לכה״ס פרוטה וא"כ מאי תידן‬
‫החכם הזה דמשוס שתהי' האשה מחוייבת‬
‫להחזיר המעות שנתן לפלוני על פיה בתורת‬
‫ערבות ולכן היא מקודשת ‪ .‬דמידי איריא■‬
‫הא‬
‫שדה‬
‫הוויץ איסורי הנאה מון מעות של חליפי‬
‫ע״ז וקנה בהן שדה והמוכר מצי להנות‬
‫מהדמיס שהוא עכו״ס או שקנה בסירות של‬
‫ערלה שדה והמוכר הוא חולה שיב״ס והלוקח‬
‫נתן הסירות הללו בתורת דמים לא מהני‬
‫המכירה משוס דקרקע נקנית בכסך וצריך‬
‫בה נתינה של לוקח כמו דבעינן בקדושין‬
‫נתינה דבעל משוס דבקרקע לא שייך לומר‬
‫קבלה אצל לוקח דמשיכה והגבהה לא שייכי‬
‫בה רק נתינה דכסך הוי בה עיקר הקנין‪.‬‬
‫ובזה יש לי מקום להטעים דברי רש״י במס׳‬
‫ע״ז שכתב דהא דמכרן וקידש בדמיהן‬
‫מקודשת דוקח בקדושין החמירו אבל לא‬
‫לענין א ח ר‪ .‬וכבר נתקשו בדבריו התוס'‬
‫והרא״ש וגס האחרונים מ״ש קדושין מדבר‬
‫אחר ‪ .‬אולם לדברינו ניחא דכוונת רש״י אס‬
‫לקח בדמי הערלה קרקע דומיא דקדושי‬
‫אשה דאזיל לשיטתי' שכתב בקדושין דך ז'‬
‫ע״א דאדס הוקש לקרקעות ]ויעויי' בתום'‬
‫שס ד״ה א״כ[ דדוקא בקדושין מהני מטעם‬
‫הסברא דשני פעולות ‪ .‬אבל בממון דלא‬
‫שייך זה לא מהני משוס דבעינן נתינה‬
‫דלוקח ‪ .‬ומה שכתבו התוס׳ והרא״ש ה טעס‬
‫ב ד ב ד רש״י משוס פרי׳ ורבי׳ או דבר‬
‫הכיכר מסברא דנפשייהו כתבו זאת ולא‬
‫מדברי רש״י הם ‪ .‬העולה מתמצית דברינו‬
‫דאס מכר בדיעבד דבר של איסורי הנאה‬
‫לחולה שיב״ס הוי מכירה ואין אחד מהן‬
‫יכול לחזור בו דאזלינן בתר קבלה דהלוקח ‪.‬‬
‫ג ם הא דמהני מכירה אחר יאוש בגניבה‬
‫הוא ג׳׳כ מהאי מעמא ‪ .‬אבל בהקדיש‬
‫אחר יאוש דמהני‪ .‬עעמא אחרינא אית‬
‫בי׳ משום דבאמירתו שהקדיש נעשה שני‬
‫פעולות וכן בקדושי אשה ‪ .‬אבל נתינה בעי‬
‫בהקדש וקדושי אשה אליבא דכו״ע ומשו״ה‬
‫אם מקדש אשה חולה שיב״ס באיסור הנאה‬
‫לא הוי קדושין וכמו כן כממונא היכא דעיקר‬
‫הקגין הוא בכסך כמו במכירת קרקע‬
‫והמעות הויין איסורי הנאה כגק מעות של‬
‫חליפי ע״ז ושביעית והמוכר מצי ליהנות‬
‫מהדמים שהוא ע כ ר ס או מי שקנה בסירות‬
‫של ערלה או כלאי הכרס או שאר איסורי‬
‫הנאה שדה והמוכר הוא חולה שיב״ס‬
‫‪11‬‬ ‫‪5‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ד‬
‫הא ג ס הסברא הפשוטה נותנת דיה^‬
‫מהני דמהיכי תיתי נימא דצריך שיהא‬
‫המקדש בעצמו יתן מכיסו הכסף קידושין‬
‫דמה לי אם הוא בעצמו נותן לה או אם‬
‫אחר נותן לה בשבילו‪ .‬ובהשקפה ראשונה‬
‫רציתי לומר דהחידוש של רנ א הוא אעפ״י‬
‫דלא שייך לומר שמזכה עבור המקדש אה‬
‫הכסף להחשב ממון של המקדש דזכיי׳ בכל‬
‫מקום הוא שהזוכה הוא איש הביניים גין‬
‫הנותן להמקבל ‪ .‬וכיון שהממוצע הזה מקכל‬
‫את הכס^ או החפץ מהנותן יצא תיכ^‬
‫מרשות הנותן ואינו יכול לחזור בו דהוי‬
‫קבלת הזוכה כמי שבח ליד המקבל ‪ .‬אבל‬
‫הכא שהזוכה הזה הוא המתן ואינו יוצא‬
‫הכסף מרשותו וא״כ האשה מקבלת הכסף‬
‫מיד האחר ולא מיד המקדש כיון שאין אט‬
‫יכולים לומר דהמעות שנתן לה האחר הוי‬
‫כמו שנתן המקדש דהיינו שהאחר זוכה את‬
‫המעות להמקדש וסלקא אדעתין דלא מהני‬
‫<‬ ‫‪. . .‬‬
‫משו״ה צריך למילף מדין עבד כנעני דשפיר‬
‫מהט כמו התם שאינו שייך נמי לומר‬
‫שהאחרים זוכין עבור העבד את הכסן^‬
‫שיחשב כאלו המעות הס של העבד והעבד‬
‫בעצמו נתן הכסף להאדון משוס דאין קנין‬
‫לעבד בלא רבו ‪ .‬אלא דלפ״ז תיקשי למאי‬
‫דמסיק התם רבא על תמיהת הש״ם אליבא‬
‫דר״מ דסובר בכסף ע״י אחרים ולא ע״י‬
‫עצמו ובשטר ע״י עצמו ולא ע״י אחרים‬
‫דפריך התם אי מדעתו בשטר כמי יהא‬
‫מהני ע״י אחרים ואי שלא מדעתו אמאי‬
‫מהני גבי כסן^ ע״י אחרים הא שמעינן לי'‬
‫לר״מ בעלמא דחוב הוא לעבד שיוצא‬
‫מתחת רבו לחירות וע״ז תירץ רבא כסן^‬
‫קבלת רכו גרמה לו ולא איכפת לן דעת‬
‫העבד אכל שטר קבלת אחרים גרמה לו‬
‫ואין חבין לו לאדם אלא מדעתו ‪ .‬וכיון שכן‬
‫היכי ילין^ אשה מעבד הא לא דמי דבעבד‬
‫משו״ה מהט כסף של אחרים ולא בעינן‬
‫דליחסר להעבד משוס דהעיקר אצלו קבלת‬
‫ולא בעינן דעת עבד ■אבל' גבי קדושין‬‫רבו ‪...‬‬
‫דבעינן דעת הבעל שהוא הקונה יכול להיות‬
‫דבעינן דליחסר לי׳ ממונא דוקא ‪ .‬אלא‬
‫ודאי מוכרח לומר דהא דאמר רבא כסף‬
‫קבלת‬
‫ש ד ה‬
‫הא כדאיתא והא כדאיתא דכקדושין כעינן‬
‫דוקא שתקבל פרוטה‪ .‬והר״ן שכתב זאת‬
‫לקמן בשם הרמב״ן לפי האמת כתב כן לפי מת‬
‫דילפינן קדושין מדין ע ר ב‪ .‬וא״כ עדיין לא‬
‫העלה החכם הזה שוח מזור למחץ קושיתו‪.‬‬
‫אלא דבאמת קישית החכם מעיקרא ליתא‬
‫ולא עיין יפה לדקדק בדבר זה דלפי די־כו‬
‫יותר הי׳ לו להקשות על הראשיכיס לקמן‬
‫והר״ן‬
‫‪,‬‬ ‫הרמב״ן‬
‫‪,‬‬ ‫גבי תניהו לכלב שכתבו‬
‫ואקדש אני לך דהויא‬ ‫ו״יטב״א דאט אמל‬
‫עג‬
‫י'‬ ‫ממון‬ ‫שהפסיד‬ ‫כיון‬ ‫מקידשת מדין ערב‬
‫פיה וכן בדיני ממונות כך הוא הדין באומר‬
‫לחבירו זרוק מנת ליש אי לאור ואתחייב‬
‫אני לך דחי־ב הוא לשלם יעו״ש בדבריהם ‪.‬‬
‫תיפ' “ לי׳ דח יב הוא לשלם לו מחמת שאמר‬
‫ואתחייב אני לך ול״ל למימר הטעם כיון‬
‫שהפסיד ממין על פיו ‪ .‬ובפרט דתקשה טל‬
‫הרשב׳׳א והרא״ש שחולקים על הרמב׳‬
‫וסייעתו מטעם דלא דמי לערב שנתן המלוה‬
‫‪____I / . I ___ ....‬‬ ‫^‬
‫את מעותיו לבן דעת ומטי לי׳ לערב הנאה‬
‫מזה ‪ .‬אבל כלב או שאר מקום אבוד דלא‬
‫מטי לי׳ לזה שיים הנאה אינו דומה לערב‬
‫יעי״ש הלא בלא שוס קבלת הנאה יכול אדם‬
‫לחייב עצמו בחנם ‪ .‬אלא דבאמת ליכא שוס‬
‫נדנוד קושיא ‪ .‬דאף דיכול אדם לחייב עצמו‬
‫בחנם זה דוקא בקטן כמבואר בחו״מ סי׳‬
‫ס' סעיף ו' וסי׳ מ׳ ייעוי׳ שם בקצה״ח‬
‫שהאריך בדברי טעם להוכיח דחילוק יש‬
‫כין לשון הריני מחייב עצמי או הוו עלי‬
‫עדים שאני מתחייב לפליט שהוא לשון עתיד‬
‫דצריך ע״ז קנין ‪ .‬אבל אס אנור היו עלי‬
‫עדים שאני חייב לפלוני כך מהט בלא‬
‫קנין מטעם אודיתא ‪ .‬גם תירץ ביה קושית‬
‫האחרונים על הרמב״ס יעו״ש ‪ .‬לפ״ז ערב‬
‫שהוא מתחייב עצמו מעתה צריך קטן או מתן‬
‫מעות כמ״ש הר״ן בפ׳ הנושא דבשעת מתן‬
‫מעות משעבד עצמו בר^היא הנאה דקא‬
‫מהימן לי' להפסיד המלוה מעותיו על פיו ‪:‬‬
‫ט ז [ ועוד נ ק די ם בז ה דלכאורה צריך‬
‫להבין גס בדין השני של רכא דל״ל‬
‫למילף דין זה מעבד כנעני דמשמע דא‬
‫לאו דמצינו במקום אחר דמהט כהאי גוינא‬
‫מסברא לא הוי ידעינן דמה ט ‪ .‬כלפי ל"א‬
‫‪12‬‬ ‫‪5‬‬
 ‫^ ‪r t‬־‪« _____ .‬‬ ‫‪r -‬‬
‫‪(.,ft‬‬ ‫׳‘ י‬
‫‪77‬‬ ‫לט‬ ‫אברהם‬
‫דבעבד נמי לא בעינן נתינה דעבד רק‬
‫קבלה דאדון וא״כ יש להשיב על הילפותא‬
‫דא כאשר הקשיתי למעלה דבעבד משו״ה‬
‫לא בעינן נתינה דעבד משוס דלא בעינן‬
‫דעתו כדאמר רבא גופי' התם כסף קבלת‬
‫רבו גרמה לו אבל בקדושין ובממון דבעינן‬
‫דעתו של קונה דהיינו דעת הבעל והלוקח‬
‫אפשר דבעינן נתינה דידהו ‪ .‬ועוד דלפי‬
‫דברי המל״ח שעולה מדבריו שמפרש דין‬
‫השני דיליף רבא מעבד כנעני בפשמות‬
‫דקבלה בלא נתינה סגי וא״כ בע"כ צריך‬
‫אתה לומר ג״כ בדין הראשון שלו דיליף‬
‫מדין ערב דנתינה בלא קבלה כלל סגי וא״צ‬
‫לומר בההיא הנאה דקא מהימנת לי'‬
‫שמפסיד מעותיו על פיה דהא זה חשיב‬
‫אצלה קבלה וא"כ יתעורר בזה קושית‬
‫החכם הנ״ל דערב שאני ‪ .‬ועוד דא״כ היאך‬
‫נוכל לפרנ® דין השלישי דיליף רבא מדין‬
‫שניהם תן מנה לפלוני ואקדש אני לו ‪.‬‬
‫וכי יכול אתה לומר דלא בעינן לא נתינה‬
‫ולא קבלה • ולענ״ד זו קושיא שאין עלי׳‬
‫תשובה ‪:‬‬
‫י ן [ ועוד גלענ״ד להוכיח מהש״ס דפ׳‬
‫חזקת הבתים דף מ״ח ע״ב גבי תליוה‬
‫וקדיש לא הוה קדושין הוא עשה שלא כהוגן‬
‫לפיכך עשו עמו נמי שלא כהוגן ופריך תינח‬
‫דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא‬
‫למימר כו׳ ופי׳ שם רשב״ס והתוס׳‬
‫דבקדיש בכספא לא הוה קדושין משום‬
‫דבממון הפקר ב״ד הפקר והוה המעור‬
‫מתנת יעו״ש‪ .‬ואי נימא כסברת המל״ת‬
‫דאזלינן בתר דירה וקבלת בלא נתינר‬
‫סגי גבי קדושין תקשה לן אמאי קאמר‬
‫תינח דקדיש בכספא מאי ניחותא‪ .‬הא‬
‫אע״ג דאפקרינהו רבנן לכסף קדושין ולא‬
‫הוו המעות של הבעל מאי איכפת לן בזר‬
‫נהי דבזה דאפקור רבנן נתינה לא הו‬
‫קבלה מיהא הוה דהא החשה היתה נהניר‬
‫מהם אלא ודאי דקבלת דאשה בלא נתיני‬
‫דהבעל לא מהני ודלא כהמל״מ‪:‬‬
‫ו מ ע ת ה י איר כנוגה צדקת דבר‬ ‫יה[‬
‫הרדב״ז שבשתי התשובות שהבאר‬
‫למעלה באות ג׳ ואין כאן שוס סתירה‬
‫רהא‬
‫מערכה י‬ ‫שדה‬
‫קבלת רבו גרמה לו אין כוונתו דלא בעינן‬
‫נתינה דעבד כלל רק קבלה דאדון‪ .‬דמה‬
‫שאחר נותן עבורו מיחשב נ תינ ה‪ .‬אלא‬
‫כלפי מאי דפריך הש״ס ואי שלא מדעתו‬
‫היכי מצו האחרים ע״ז ת'יז כס^ קבלת‬
‫רבו גרמה דלא איכפת לן לדעת העבד אם‬
‫אינו רוצה בהפדיון ולעולם נתינה מיקרי‬
‫על שמו של העבד ‪ .‬כיון דעכ״פ הגיע‬
‫להרב הנאת קבלת כסף בשביל ה ע ב ד‪.‬‬
‫וכמו כן בא רבא התם בריש קדושין דף ז׳‬
‫ללמד לנו בעיקר דין כסף קדושין דלא‬
‫בעינן נתינה ממש רק הנאת כסף או שוה‬
‫כסף המגיע לה בשבילו סגי כמו שאדבר‬
‫עליך לשלעון ‪ .‬וזה הוא הכיעס נמי במימרא‬
‫הילך מנה ואקדש אני לך דמקודשת באדם‬
‫חשוב וכן בארווח לה זימנא או בהנאת‬
‫מחילת מלוה וכדומה ‪ .‬וכן דין הראשון שאמר‬
‫רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דיליף‬
‫מדין ערב הכוונה נמי ללמד לנו כלל בדין‬
‫קדושין דלא בעינן קבלת כסף או שוה כסף‬
‫ממש לידה אלא כל הנאה המגיע לה ממנו‬
‫חשוב כאלו קבלה בידה כמו ע ר ב‪ .‬וזה‬
‫הוא כוונת הריכיב״א בחי' שהבאתי ריש‬
‫אות כן״ו‪ .‬קצרן של דברים דרבא בא‬
‫להשמיענו אעפ׳׳י דבעינן בקדושין שני‬
‫דברים נתינה וקבלה לא תימא דבעינן‬
‫קבלה ממש שתקבל כסף או שוה כסף לידה‬
‫אלא כל דממי לה הנאה דשויא פרומה‬
‫חשיבא קבלה כמו בערב ‪ .‬וכמו כן לא‬
‫תימא דבעינן נתינה ממש שיחסר לו פרומה‬
‫זו להבעל ‪ .‬אלא כל דמעי לה הנאה שוה‬
‫פרומה בשביל המקדש חשיבא נתינה כמו‬
‫בעבד כנ עני‪ .‬וממוצא הדברים אתה למד‬
‫דליתא לדברי המל״מ דבשלמא אי אמרינן‬
‫דבעינן נתינה וקבלה בקדושין רק דהחידוש‬
‫שחידש רבא דלא בעינן ממש ניחא הילפותא‬ ‫׳ ‪4‬‬
‫מעבד כנעני דכמו התם דבעינן נמי נתינה‬
‫דעבד אפ״ה אמרינן כל דממי להאדון‬
‫הכסף בשביל העבד חשבינן לי׳ לנתינה‬
‫דעבד הכי נמי בקדושי אשה ‪ .‬אבל אי נימא‬
‫כסברת המל״מ דלא בעינן נתינה בקדושין‬
‫‪1.‬‬
‫רק בקבלת כגי בע"כ צריך אתה לומר‬
‫דהילפותא מעבד דילפינן הוי לענין זה‬
‫‪10‬‬ ‫‪5‬‬
 ‫אברהם‬ ‫מערכה ד‬
‫ובירמ;למי גופי' מבואר הוא בכמה דוכפי‬
‫דין זה ‪ .‬ועל כרחך דר' זעירא חידש לן‬
‫דגס להמוכר מותר ליהנות ולפ״ז מוכרח‬
‫ממילא לומר דגס מדרבנן מו ת ר‪ .‬דהא‬
‫כיון דהירושלמי מפרש ה עע ם דהא דמכרן‬
‫וקידש בדמיהן מקודשת הוא משוס דאין‬
‫דמיהן פי' דגס להמוכר מותר מכלל דס׳׳ל‬
‫להירושלמי דאי נימא דהדמיס אסורין‬
‫להמוכר להתהנות לא הוי מקודשת משוס‬
‫דלא הוה נתינה של קידושין ולא ס״ל‬
‫להירושלמי הסברא דהוה שתי פעולות‬
‫שכתבתי למעלה ‪ .‬וא״כ גס אי נימא‬
‫דהדמיס אסורין להמוכר מדרבנן תקשה‬
‫נמי אמאי מקידשת הא לא הוי נתינה של‬
‫קדושין דהא ס״ל להר״ן והריעב״א דהמקדש‬
‫בסתם יינם הו ב‪ :‬אר איסורי הנאה דרבנן‬
‫ג"כ חינס קדושין ‪ .‬ויזקישר בזה נמי מאי‬
‫דמסיק הירושלמי א״ר חנינא זאת אומרת‬
‫מקדשין בגזילה כיון דס״ל לר׳ זעירא אם‬
‫היו הדמים אסורין להמוכר להטת לא היפה‬
‫מקודשת דלא מיקרי נתינה של קדושין ולא‬
‫אמריכן דהוי שתי פעולות ומשו״ה הוכרח‬
‫ר' זעירא לומר ה ע ע ס דמקודשת משום‬
‫דאין דמיהן דגס להמוכר מותר ונמצא דיש‬
‫נתינה בקדושין הללו א״כ מוכרח ממילא‬
‫לומר דמקדשין בגזילה דאל״ה תיקשי סוך סוף‬
‫הא ל א‪.‬הוה נתינת של קדושין מצד איסור‬
‫גזילה דהדמים שנתן לה אינס שלו משום‬
‫שמכר לו דבר שאיט שוה כלום ‪ .‬אבל אי‬
‫נימא כשיעת רש׳׳י דהדמיס להמוכר אסור‬
‫ליהנות אין אנו מוכרחין לומר האי זאת‬
‫אומרת דמקדשין בגזילה דאפשר לאוקמי‬
‫מתניתין במכר לעכו״ם חו שידע הלוקח‬
‫והכיר ‪ .‬ולפנינו יבואר עוד בס״ד לשיעת רש״י ‪.‬‬
‫אבל לפי מה דחולק הירושלמי על רש״י‬
‫מונח מזה דמקדשין בגזילה ‪ .‬וכ״ת אן^ לפי‬
‫‪%‬‬ ‫שיעת הירושלמי נמי לוקים מתניתין בהכי‬
‫ואינו מוכרח ממתניתין האי זאת אומרת‬
‫הר״ן‬ ‫בגזילה וכמו שתירצו‬ ‫דמקדשין‬
‫והריעב״א והרא״ש לפי האמת דאוקמי‬
‫מתניתין בהכי ‪ .‬ובפרע דלאו שיטיא דחיקא‬
‫נינהו ‪ .‬וכבר נתקשה ג ס בזה המל״מ‬
‫בפ״ה ה״ז בד״ה ודע*‪.‬‬
‫ונלע״ד‬
‫שדה‬
‫דהא לכאורה בלא״ה אינו מובן דברי‬
‫הרדב״ז בתשובה ראשונה מה ראי' מייתי‬
‫מעבד כנעני דהתס בעבד כנעני הוי נתינה‬
‫עכ״פ אלא שלא מהעבד גופי' ‪ .‬וכן בדין השני‬
‫דרבא הוה נתינה אלא שלא מהמקדש גופי׳ ‪.‬‬
‫אבל בנידון שאלת הרדב׳׳ז דלא הוי שוס‬
‫נתינה דפחות מש״פ לאו ממון הוא כלל‬
‫אימא דלא הוה קדושין כלל ‪ .‬אולם לפי‬
‫מה שכתבתי באות כי״ז כוונת דברי‬
‫רבא עולה יפה הדמיון של הרדב׳׳ו דהכי‬
‫קאמר הרדב״ז דכשס דילי^ רבא דלא בעינן‬
‫נתינה ממש מהבעל אלא הנאה דמעיא לה‬
‫בשבילו חשבינן זה לנתינה כמו כן בנידון‬
‫דידי׳ פרועה דמעיא לה חשבינן זה כאלו‬
‫יצא פרועה מידו וחשיב נתינה ‪ .‬וברור‬
‫בעזה״י שזה הוא כוונת רבינו הרדב״ז בלי‬
‫שוס גמגוס ‪ .‬ודלא כהמל״מ שכתב על דבריו‬
‫שדבר זה צריך אצלו תלמוד‪:‬‬
‫י ט [ נחזור להירושלמי ששנאתי למעלה‬
‫ולכאורה קשה מנ״ל להרמב״ן והר׳׳ן‬
‫והריעב״א לומר דהירושלמי חולק על שיעת‬
‫רש״י וסובר דאך למוכר עצמו מותר בד עב ד‬
‫ואי משוס דאמר ר׳ זעירא בשאין דמיהם‬
‫פי' שאין הדמים נתפסים באיסור לאו‬
‫מילתא היא דגס רש׳׳י מודה לזה ואין מי‬
‫שיחלוק על זה דהא בכל איסורי הנאה‬
‫קיי״ל דאינן תופסים דנןיהס חוץ מע״ז‬
‫ושביעית כדיליך הש״ס בקדושין דן{ נ״ח‬
‫אלא דס״ל לרש״י דצריך לקנוס את המוכר‬
‫מדרבנן וא״כ יכול להיות דגס הירושלמי‬
‫מודה דמדרבנן אסור למוכר ליהנות‪ .‬ועוד‬
‫קשה על הריעב״א שכתב בבבא דמכרן‬
‫וקידש בדמיהן ע ע ס הדבר מפורש בירושלמי‬
‫והביא שם כל לשון הירושלמי באריכות • מה‬
‫גילה לנו הירושלמי יותר מהש׳׳ס דידן הלא גם‬
‫הש״ס דידן ביארה לנו בעוב עעס משוס דע״ז‬
‫ושביעית הוו שני כתובים הבאים כאחד או‬
‫מיעועא דיובל היא ‪ .‬וכבר נתקשה בכל זה הרב‬
‫המל״מ פ״ה ה״ז יעו״ש ‪ .‬ובעל כרחינו‬
‫צריכין אנו לומר דס״ל להר״ן והריעב״א‬
‫דר' זעירא לא בא לחדש דאיסורי הנאה‬
‫דמתניתין לא הוו כע״ז ושטעית שתופסין‬
‫את דמיהן דזיל קרי בי רב הוא ‪.‬‬
‫‪14‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪4‬‬
 ‫מ‬ ‫אברהם‬ ‫מערבה ד‬ ‫ש ד ה‬
‫משום דבעינן נתינה דידי' וליכא‪ .‬ולא‬ ‫‪ [Z‬ונלעג״ד לו מ ר בדעת הירושלמי‬
‫דבר פדש דס״ל להירושלמי הגס ס״ל סברא דשתי פעולות‪ .‬ג ' ‪ .‬דאיסור‬
‫דבמכר לישראל ס ת ס אין ראוי לקנוס את והיתר הנאה להמוכר מהדמים תלוי בביטול‬
‫המוכר זה דוקא משוס דבלא זה יתבענו המכר וקיומו‪ .‬דהיכא שהמכר בעל כגון‬
‫הלוקח להחזיר את המכירה דהא אינו במוכר לישראל ס ת ס אז מותר להמוכר‬
‫יכול ליהנות מקניי' זו ולמה לנו לקנוס את להתהנות מהדמיס ‪ .‬ובהני תרי גווני שזכרנו‬
‫המוכר כיון דסוף סון‪ (:‬יבעל המכר ‪ .‬אבל שהמכר קיים אסור למוכר להתהנות ‪ .‬ד׳ ‪.‬‬
‫במכר לעכו״ס וכן בהכיר הלוקח וידע דמוכח מהמשנה לדעת הירושלמי דמקדשין‬
‫שזה איסור הנאה ]דהא מסתמא רוצה בגזילה ‪ .‬ה׳ דאך באיסור הנאה דרבנן כמו‬
‫ס ת ס יינס וכדומה לא הוי קידושין‪ .‬דהא‬ ‫ליהנות מהס במדד[ ויהנה בהס ולא יחזור‬
‫אך אי אמרינן דהדמים אסורין להמוכר‬ ‫בו לבטל את המכר אז ראוי לקנוס את‬
‫■המוכר שלא יהנה מהדמיס ‪ .‬וכיון שכן ס״ל עצמו לא הד אלא איסור דרבנן מ ע ע ס‬
‫להירושלמי דא״א לאוקמי מתניתין בהני קנס ואפ״ה ס״ל להירושלמי דלא הר‬
‫תרי גווני משוס כיון דהדמים אסורין בהני מקודשת ‪ .‬וזה כוונת הריעב״א שהעלה לחם‬
‫הירושלמי על שלחן חי׳‬ ‫גווני להמוכר וא״כ לא היתה מקודשת משוס‬
‫הן א מ ת שג ם ה מ ל ״ ם שס בד״ה‬ ‫כא[‬ ‫דלא הויא נתינה של קידושין ‪ .‬ולפי הפירוש‬
‫אשר על כן נ״ל אחר ד״ה ודע‬ ‫הזה יהי׳ הכוונת בדברי ר׳ זעירא בשאין‬
‫העלה נמי על פירושו בהירושלמי דהא‬ ‫ד מיק הכי שלא ישארו דמיהס שיהא צריך‬
‫להחזיר את הדמיס לה לוקח משו״ה מותריס דסובר הירושלמי דהדמים מותרים ג ס‬
‫בהנאה להמוכר והוי נתינה דקדושין ‪ .‬והר״ן להמוכר עצמו הוא דוקא במוכר לישראל‬
‫והרימב״א שכתבו דלהש״ס דידן דסובר דאין ולא ידע הלוקח שהם איסורי הנאה ‪ .‬אבל‬
‫•מקדשין בגדלה מוקמינן מתניתין •הני תרי בהני תרי גווני כגון במוכר לעכו״ס או‬
‫■גווני לשיעתייהו אזל' שכתבו במס' קדושין דידע הלוקח והכיר אסורין הדמים להמוכר‬
‫דך נ״ב גבי לית דחש להא דר״ש דאמר יעו״ש ‪ .‬אלא דהוא מפרש מה שאמר ר'‬
‫־סתס גדלה יאוש בעליס סברת הה״מ זעירא בשאין דמיהן הכוונה לפי דעת הלוקח‬
‫שזכרנו למעלה וכתבנו הביאור דהוה שתי שלא הי' יודע שהם איסורי הנאה שאלו‬
‫פעולות כמו בהקדש דמוכח מסוייא דבר הי׳ יודע שהם איסורי הנאה לא הי׳ נותן‬
‫פדא דהוי נמי שתי פעולות ויש נתינה דמים נמצא שהדמים הללו אינן דמי איסורי‬
‫דקדושין וכמו שיש נתינה דקדושין לענין הגאה אלא גזל הס ביד המוכר ומשו״ה‬
‫איסור גזל התס כמו כן נימא הכא דיש מותרים בהנאה ‪ .‬אבל אס מכר בהני תרי‬
‫כתינה דקדושין אעפ׳׳י דהווין הדמים איסור גווני יש דמיהן דהוי דמי איסורי הנ א ה‪.‬‬
‫הנאה לגבי המוכר ‪ .‬וא״כ לפ״ז דברי ר' אבל לפירושא דידי אך בהני תרי גווני לא‬
‫חגינא בירושלמי יש להס קישור ע ס דברי הוו הדמים דמי איסורי הנאה אלא דהעיקר‬
‫ד זעירא שקדס לו ‪ .‬ודלא כהמל״מ שכתב תלוי מצד ביעול המכר וקיומו‪ .‬ג ס במה‬
‫בפ׳ הנ״ל ה״ז שאין להם קישור‪ .‬ומתורץ שכתב אחרי הפירוש שלו בד״ה והנה שלפי‬
‫כמי הקושיא^ שהקשה המל״מ דאיך לא עלה מה שנראה מדברי הר״ן והרא״ש והריעב״א‬
‫פל דעת ר' חנינא דבר פשוט כזה לתרץ דלא ס״ל פירושא דירי׳‪ .‬ולסברתס מאי‬
‫המשנה בהני תרי גווני‪ .‬ומעתה כמה דאמר ר׳ זעירא לפי שאין דמיהן הוה אך‬
‫הילכתא גיברתא הודיענו הירושלמי מה שלא במוכר לעכו״ם או במוכר לישראל וידע‬
‫הודיענו הש״ס דידן ‪ .‬א׳ ‪ .‬דהא ‪-‬אין איסורי שהם איסורי הנאה ואפ״ה הדמים מותרים‬
‫אך למוכר לפי שאיסורי הנאה אין להם‬ ‫הכאה תופסין דמיהן היינו שגס להמוכר‬
‫מותר בדיעבד אך מדרבנן ‪ .‬ב׳ ‪ .‬שאס הי' דמים עכ״ ד‪ .‬וכוונתו דאי אמרינן שגס‬
‫אסור להמוכר לא הוי שים קדושין כלל הר״ן והרא״ש והריכיב״א סוברים פירוש זה‬
‫בהירושלמי‬ ‫‪15‬‬ ‫‪5‬‬

‫אברהם‬ ‫מערכה ד‬
‫לעיל והוכחתי דאין שוס‬ ‫מה שהארכת׳‬
‫מחלוקת בין רש״י והרימב״א וכו״ט ם ׳•‬
‫דבעינן גם נתינה דידי' והא דמכרן וקיד^‬
‫בדמיהן מקודשת אך דהוי הדמים אסולין‬
‫למוכר עצמו לשימת רש״י הוא מניעם‬
‫הסברא דשתי פעולות ובקבלה דידה נעשם‬
‫גס נתינה מדידי' וסברא זו מוסכמת מהר״ן‬
‫והרימב״א והה״מ כמו שהוכיח הר״ן מההיא‬
‫דקדשה בגזל דאחרים ‪ .‬והר״ן שהסכים בר״ע‬
‫השיכר את הפועלים עס הירושלמי היינו‬
‫בהא דוקא דהדמים מותרים למוכר אנ^‬
‫סברא זו דשתי פעולות כו״ע מודו לבר‬
‫הירושלמי כמו״ש הר״ן בסוגיא דבר פדא‬
‫לענין אס אמר סלע זו לצדקה לאחר ל'‬
‫יום דיש מחלוקת בזה בילושלמי ‪ .‬נוכל לומל‬
‫שפיר בין לפילוש המל״מ בין לפירושא דיד‬
‫בהירושלמי דגם הר״ן והרימב״א ס״ל דבהני‬
‫תרי גווני אסורין הדמים להמוכר לשיניים‬
‫הירושלמי‪ .‬והא דמקודשת אליבא דהש״ם■‬
‫דידן מוקמינן שפיר בהני תרי גווני וא^‬
‫דהדמיס אסורין למוכר עצמו הוה‬
‫נתינה דידי' מחמת הסברא דשתי פעולוה •‬
‫כ ב [ אחרי כתבי זאת הקרה ד' ל ‪ -‬י‬
‫ספר חדושי הרמב״ן על מס' קדושין‬
‫וראיתי שהביא לשון הירושלמי בזה■ הלשון‬
‫ר' חגי בשם ר' זעירא בשאין גמר דמיהן‬
‫א״ר חנינא זאת אומרת מקדשין בגזילה י‬
‫ויעויין שם שלמד נמי מהירושלמי הזה שאך‬
‫למוכר עצמו מותרים הדמים ‪ .‬ולשון ״י מל‬
‫דמיהן" הוא סעד גדול לפירושי דהיינו שלא‬
‫יהי' גמר מקח דיהי' צריך להחזיר את‬
‫הדמים ולבשל את המכר ‪ .‬וזה ברור לענ״ד‬
‫דזה כוונת הירושלמי בעזה״י ‪ .‬ועדיין יש‬
‫לדקדק לשיטת הרא״ש שהבאתי לשונו מסוגיא‬
‫דבר פרא באות י״א ולא ס״ל הסברא‬
‫דשתי פעולות היאך כתב גס הוא דלהש״ס‬
‫דידן נוקמי מתניתין בהני תרי גווני דהא‬
‫תיקשי דאמאי הויא מקודשת ‪ .‬ובפרט לשיטת‬
‫רש״י דסובר בכולתו גווני אסורין הדמים‬
‫למוכר הא לא הויא נתינת דקדושין‪ .‬ועל‬
‫לש״י גופי׳ לא קשיא לי דאפשר דהוא סובר‬
‫׳אך על'ל הרא״ש‬ ‫הסברא דשתי פעולות‬
‫קפ'א לי היאך יפרנס המשנה‪ .‬ויש ל ת רן‬
‫דס״ל‬
‫שדה‬ ‫‪80‬‬
‫בהירושלמ׳ דבהני תרי גווני הוו הדמים‬
‫דהש״ס דידן‬‫‪,‬‬ ‫אסור׳ ‪ .‬למוכר וא״כ נהי‬
‫מחולק על הירושלמי וסוכר דאין מקדשין‬
‫בגזילה מ״מ לא מציט שיחלוק הש״ס דידן‬
‫לסבור דבהני תרי גווני ג״כ יהא מותר‬
‫להמוכר ליהנות מהדמיס וא״כ איך כתבו‬
‫דלהש״ס דידן מוכרחין לאוקמי מתניתין‬
‫בהני הרי גווני דהא תיקשי דאמאי הויא‬
‫מקודשת בהדמ\ס הללו דדמי איסורי הנאה‬
‫נינהו שהיו נתפסין באיסור ‪ .‬אלא ודאי‬
‫מוכח ניזה דהר״ן והרא״ש והריכיב״א לא‬
‫ס״ל פירישא דהמל״מ בהירושלמי ‪ .‬זהו‬
‫כוונת המל״מ ‪ .‬אבל באמת אינו מוכרח‬
‫דהמל״מ אזיל בזה לשיכיתי' בהלכה א' נידון‬
‫החקירה שלו שהבאתי למעלת שכתב שס‬
‫דשיכית רש״י הוא דאזלינן בקדושין בתר‬
‫דידה ולא בעי נתינה וא״כ הר״ן והריטב״א‬
‫שהביאו הירושלמי ופירשו דעתו שאלו היו‬
‫הדמים אסורין למוכר לא תיתה מקודשת‬
‫ועל כרחך דבעינן נמי נתינה דידי' בקדושין‬
‫שהריעב״א בבבא דרישא גבי‬ ‫ובפרש‬
‫המקדש בערלה כתב להדיא אס מקדש‬
‫באיסור הנאת חילה שיש בה סכנה אינה‬
‫מקודשת משוס דאין כאן נתינה ‪ .‬וגס מהר״ן‬
‫ר״פ השוכר במס' ע״ז נרא' להדיא דמסניס‬
‫ע ס הירושלמי‪ .‬ובזה יפה כתב המל״מ‬
‫מהר״ן והריעב״א‬ ‫לפי שיעתו דמוכח‬
‫בהירושלמי‬ ‫דלא ס״ל פירושא דידי׳‬
‫]אך מה שחשב בהדייהו הרא״ש במחכת״ה‬
‫לא דק דהא נראה להדיא מדבריו ס"פ‬
‫האיש מקדש דמסכים לדינא לשימת רש״י‬
‫דהדמיס אסורין למוכר ולא הביא את‬
‫הירושלמי אלא לחזק דבריו הראשונים נידון‬
‫הקושיא שלו שהקשה שס והלוא הי' צריך‬
‫להחזיר את הדמיס ללוקח והוי גזל בידו‬
‫של מוכר וע״ז תירץ שס דאיכא לאוקמי‬
‫מתניתין בהני תרי גווני ‪ .‬ג ס לגמור דבריו‬
‫שס שכתב ואי לאו הירושלמי דמחשיב לי׳‬
‫גזל לא הוה קשיא לי דהני דמים לאו גזל‬
‫הס בידו כי בתורת מקח באו לידו ואע״ג‬
‫דמקח מעות הוא ישלס מביתו כו' ואולי‬
‫מ״ס יש בתמל״מ ובמקום תיבת הרא״ש‬
‫צ״ל הרמב״ן שאביא לקמן בס״ד[ אבל לפי‬
‫‪16‬‬ ‫‪5‬‬
 ‫’‪V‬׳<‪5‬‬

‫‪*1‬‬ ‫אברהם מא‬ ‫מערכה י‬ ‫שדה‬

‫מהני כתב הרמב׳׳ן במלחמות פ' הגוזל‬
‫בתרא משום דאתי לידי׳ דלוקח בהיתרא‬
‫וביד הגזלן אתי באיסורא משו״ה יאוש כדי‬
‫לא קגי ‪ .‬וכיון שכן ס״ל לרש״י דאן‪ t‬שהדמים‬
‫אסורין למוכר מ״מ בהיתרא אתי לידי׳ כי‬
‫בתורת מקח באו לידו ‪ .‬ואע״ג דמקח מעות‬
‫הוא ישלם מביתו והוי דמי הלואה הן בידו‬
‫כמו שכתבו הרא״ש והרימב״א ‪ .‬וגס הר״ן‬
‫כתב תיריז זה בדרך אפשר לומר יעו״ש ‪.‬‬
‫ודוק בכל זה בהשממה לסוף אות ה׳ ‪.‬‬
‫לפי‬ ‫אלא דצדקו לכאורה דברי המל״מ‬
‫דברי הר״ן בנדרים דף פ״ה ד״ה ומהא‬
‫שמעינן ‪:‬‬
‫דס״ל •להרא״ש כיון ומדאורייתא מוהר ג ס‬
‫למוכר ליהנות דהא אינו אסור רין מדרבנן‬
‫מכןעם קנס שפיר הויא נתינה ‪ .‬דהרא״ש‬
‫אזיל לשימתי׳ דסובר דמקדש באיסורי דרבנן‬
‫מקודשת ‪:‬‬
‫עו ד נראה לי לומר לדעת רש״י‬ ‫כגז‬
‫דסובר אליבא דהש״ם דידן דשפיר‬
‫במוכר לישראל‬ ‫מיירי מתניתין בכל גווני‬
‫ולא ידע שהס איסורי הנאה ואפ״ה לאו‬
‫מקדש בגזילה מיקרי דהוי כיאוש ושנוי‬
‫רשות כסבר ת הה״מ והר״ן והריעב״א‬
‫והרמב״ן גבי קידשה בגזל לאחר יאוש‬
‫שהבאתי למעלה דמעמא דיאוש ושנוי רשות‬

‫סוניא דשומר שמסר לשומר ובחו״ט סימן רצ״א וסי׳ ש״ם ובקצה״ח שם‬
‫בעזה״י ‪.‬‬
‫למ״ד נכסי שומר‬‫אפילו נמ״ד‬
‫אלא חפינו‬
‫פרע תיך‪ .‬חנח‬ ‫א( ה נ ה הש״ך בסי׳ פ״ז סעיף ו׳ כתב‬
‫משעת מיתה אשתעבדו מ״מ כיון דפשע‬ ‫היכא דהוה משואיל״מ אין עד‬
‫השומר הראשץ במה שמסר להשני בלא‬ ‫מסייע פומרו ‪ .‬וראייתו מהרא״ש פ״ק‬
‫רשות הבעלים חל עליו החיוב תיכף כשעשה‬ ‫דמציעא גבי ויש מקשין הבל משומר‬
‫פשיעה זו ומחמת זה הוי ג״כ א״י אס‬ ‫שמסר לשומר דקיי״ל דחייב מעעס דאת‬
‫פרעתיך ‪ .‬ויעו״ש שהאריך בזה ובחלק שני‬ ‫מהימנת לי האץ לא מהימן לי בשבועה כו'‬
‫בסי׳ ש״מ האריך בזה יותר יעו״ש‪ .‬ונביא‬ ‫והרא״ש דחה משוס דחיובו דראשון הוא‬
‫בסמוך דבריו שבסי׳ ש״מ‪ .‬ותורך כלל‬ ‫בשביל דאין יכול לישבע והוא אין רוצה להאמין‬
‫דבריו דדין א״י א״פ חמור יותר מדין מתוך‬ ‫להשני יחל חיוב ממון על הראשון ואין עד‬
‫וראייתו מרב דלא ס״ל דין מתוך וס״ל ג״ד‬ ‫מסייע פוער מממון יעו״ש‪ .‬והקצה״ח בסי'‬
‫שומר שמסר לשומר חייב ‪:‬‬ ‫הנ״ל השיב עליו וכתב דמצד הסברא כי‬
‫היכי דע״א יכול להביא את הנתבע לדין‬
‫העני׳ נראה שצדקו דברי‬ ‫‪ c‬ולדעתי‬ ‫מתוך שאיל״מ דהיינו היכא דמוען הנתבע‬
‫מאוד בראייתו‬ ‫הש״ך‬ ‫א״י אס נתחייבתי לך דחייב שבועה להכחיש‬
‫העד וכיון שאיל״ע ה״נ וכ״ש הוא שיכול מהרא״ש הנ״ל‪ .‬ראשית דפשעות לישנא‬
‫הע״א לפערו מדין מתוך מצד ק׳׳ו דמהר״ם דהרא׳׳ש שכתב דחיובו דראשון הוא בשביל‬
‫מרוכינבורג‪ .‬ומדברי הרא״ש הנ״ל אין ראי׳ דאי״ל מורה ממעס מתוך דלדברי הקצה״ח‬
‫דחיוב דשומר שמסר לשומר לא הוי מנועם אינו תלוי כלל בשביל השבועה שמונחת עליו‬
‫מתוך אלא מכיעם א״י אם פרעתיך ]ובנה ואי״ל אלא בשביל החיוב ממון שחל עליו‬
‫יסודו על הנמוק״י פ' הגוזל בתרא בשם מחמת הפשיעה ‪ .‬ועור ראה זה מצאתי בחי׳‬
‫הר א ״ ה‪ .‬ולפנינו נאריך בזה בס״ד[ ול״מ הר״ן פ״ק רמציעא שהביא ג״כ ראיית‬
‫למ״ד נכסי שומר אשתעבדו משעת משיכה הרמב״ן משומר שמסר לשומר דאין עד‬
‫גמצא דחיוב חל עליו משעת משיכה ובהפעור מסייע פוער כמו שהובא בהרא״ש הנ״ל‬
‫הוי ס פ ק שהשומר הראשון א״י אם נאנס והשיב עליו ג״כ כמו הרא״ש ביתר ביאור ‪.‬‬
‫אצל השומר השני או בפשיעה והוי א׳׳י אם וזה לשון הר״ן ואינו ראי׳ שכיון שהראשון‬
‫מחויב‬ ‫‪1‬‬ ‫‪C‬‬ ‫ואו‬
 ‫אברהם‬ ‫סוגיא דשומר שמסר לשומר‬
‫יותר אצל שומר שני מבשומר ראשון ולרך‬
‫הוא חייב יעו״ש שהוכיחו בראיות חזקויז*‬
‫ומדברי התוס' הללו מוכח להדיא דהדין‬
‫שומר שמסר לשומר הוא ממש דומה לרין‬
‫השני שבדך הנ״ל ע״ב שנחלקו בו אביי‬
‫ורבא בפשע בה ויצאת לאגם והתם אינו‬
‫ברור בודאי שהשומר יוכל לישבנג ע״ז‬
‫שהמיתה לא הי' מחמת הכלא דאימא ואפ״ה‬
‫ידוע הוא שהוא פכיור בלא שבועה דקיי׳׳׳ל‬
‫כרבא ‪ .‬וא״כ לדברי הקצה״ח הא התם הוי‬
‫בודאי פשיעה גדולה במה שלא נעל בפניה‬
‫כראוי ויצאת לאגם ורמי ע!יה חיוב ממון‬
‫משעת פשיעה ואס כן כשאינו ־וע 'ימ‬
‫אס מחמת הבלא דאגמא מתה לדבריו הוי‬
‫ודחי‬ ‫אלא‬ ‫דחייב לכי‬
‫דליתא לסברת בע קצה״ח הנזו‬
‫דלדברי הקנה״ח דס״ל דדין‬
‫ששמל״ש דקיי״ל דחייב מכיעס‬
‫‪ c‬ועוד‬
‫‪V-‬ד■ד־^‬
‫א״י אם פרעתיך משום דחל עליו חיוב‬
‫גמור של ממון רק אם הי' יכול לישבע הי'‬
‫מסלק מעל עצמו החיוב ממון ובאמת אינו‬
‫יכול לישבע הו״ל א״י אם פרעתיך וקשה‬
‫דהדרא קושית המקשן שהקשה על המתניתין‬
‫דהשוכר פרה מחבירו כו׳ ישבע השוכר‬
‫שמתה כדרכה כו׳ מכדי שוכר במאי קנה‬
‫לי׳ להאי פרה בשבועה לימא לי׳ דל אנת‬
‫ודל שבועתך דהשתא ליכא לתרץ תירוץ אביי‬
‫מי סברת שוכר בשבועה הוא דקני רק‬
‫במיתה הוא דקני לה ושבועה היא רק‬
‫להפיס דעתו של בעה״ב דהא לדברי‬
‫הקצה״ח כל זמן שאינו נשבע השוכר שהוא‬
‫השומר ראשון חל עליו חיוב ממון גמור ורק‬
‫בהשבועה הוא מסלק מעליו החיוב ולימא‬
‫לי׳ משכיר לשוכר דל אנת ודל שבועתך‬
‫יז״יו‬ ‫לחייי !‪‘jr‬‬
‫ואביי ס‬ ‫ובפרע להמהשן שהקשה ‪..'IV‬‬
‫ביש נוחלין דגס א״י אס נהקייבתי חי‬
‫השה מידי דלא‬ ‫״ח לא קשה‬ ‫‪:‬‬
‫הקנה״ח‬ ‫ובלא דברי‬
‫שייך כאן א״י א״פ גם אפילו א״י אס‬
‫נתחייבתי כיון דהבעליס אינם יודעין כלל‬
‫האיך מתי^ וכיועניס רק שמא ככל עעגת‬
‫השומרין והשוכר נשבע כדין וכדת‪:‬‬
‫ה( ו ה נ ה ראיתי להש״ך בסי׳ רצ״א ס״ק‬
‫מ״ר שהביא הדין מה שהובא‬
‫ביתה‬
‫שדה‬ ‫‪82‬‬
‫מחויב שבועה ואי״ל הרי הוא מחויב ממון‬
‫ואעפ״י שחיוב זה של ממון מפני חיוב שבועה‬
‫באה לו אס אתה אומר ששומר שני פוער‬
‫מחיוב זה נמצא ע״א קם לממון עכ״ל ‪ .‬הרי‬
‫לפנינו הביאור להדיא בדברי הרא״ש דמעעס‬
‫מתוך הו א‪ .‬ומהתימא על בעל הקצה״ח‬
‫שלא ראה דברי הר״ן הללו הובאו ג״כ‬
‫בש״מ שס פ״ק דמציעח‪ .‬ועוד דע״כ מוכח‬
‫מדברי היא״ש דאין כוונתו כמו שהבין בעל‬
‫קצה״ח שהרי הרא״ש קודס שהביא ראי' זו‬
‫הביא הראי' מהמשנה דהשוכר פרה מחבירו‬
‫והשאילה לאחר ומתה כדרכה דישבע השוכר‬
‫כו' ושס לא כתב דהבל יפצה פיהס של‬
‫המקשין אלא שהשיב עליהם בשובה ונחת‬
‫א״י אס ת‬ ‫משוס דלא פסיקא ליה להתנא למנקע‬
‫דלפעמיס דאין השואל יודע האיך מתה‬
‫הבהמה יעו״ש ‪ .‬ולדברי הקצה״ח הא גס‬
‫הכא הוי פשיעה מה שמסר השוכר להשואל‬
‫והוי עליו חיוב ממון גמור והאיך יפערנו‬
‫השואל שהוא ע״א מממון ‪ .‬אתמהה ! ‪:‬‬
‫דלפי מה דפסקו הפוסקיס‬ ‫ג( ועוד דלפ‬
‫בשומר שמסר לשומר כרבא‬
‫דהעעס דאת מהימנת לי בשבועה האיך לא‬
‫מהימן לי בשבועה ופירשו בו הראשונים דלא‬
‫חשבינן זה לפשיעה לענין דיעבד מה שמסר‬
‫לשומר שני משוס דלא קיי״ל כר״מ דאמר‬
‫כל המעביר על דעתו של בעה״ב נקרא‬
‫גזלן וא״כ מהיכי תיתי יהי׳ רמי חיוב ממון‬
‫על השומר הראשון‪ .‬וגדולה מזו כתבו התוס'‬
‫בב"מ דך ל״ו ע״א דאפילו לאביי ]אך דס״ל‬
‫ביש נוחלין א״י אס נתחייבתי חייב‪ .‬הגס‬
‫דיש לדחות דאביי רק לעעמי׳ דר״י קאמר‬
‫ור״י ס״ל א״י אס נתחייבתי פעור מ״מ לא‬
‫נראה מדבריהם לחלק בזה בין ר״י לאביי[‬
‫שפירש מעמא דר׳ יוחנן משוס אין רצוני‬
‫ס' לא נוכל לפרש שהחיוב הוא משוס ששינה‬
‫מדעת המפקיד ולכך הוא חייב אפילו באונס‬
‫ברור שהי׳ בא גס אצל השומר הראשון ‪,‬‬
‫אלא הפירוש לאביי הוא כך משוס דפשע‬
‫במה שמסר לשומר שני וגס האונס שאירע‬
‫אצל שומר שני אינו כ״כ ברור ש‪:‬יה נארע‬
‫ג״כ אצל שומר הראשון דאפשר ‪:‬הבל יש‬
‫‪2‬‬ ‫‪G‬‬
‫מ ב ‪83‬‬ ‫א ב ר ה ם‬ ‫סוגיא ד שו מ ר ש מ ס ר ל שו מ ר‬
‫הו״ל כאומר א׳יי אם השאלתני עכ״ל ‪.‬‬
‫משמע דוקא כשמחזיר אחת אבל אס היה‬
‫אומר א״י ולא היה מחזיר אחת הו״ל כאומר‬
‫א״י אס החזרתי עכ״ד הש״ך יעו״ש‬
‫שהאריך ‪ .‬ואנכי לא הבאתי רק תורך דבריו‬
‫מה שנצרך לענינינו ‪:‬‬
‫ו( ו ה ק צ ה ״ ח בסי׳ ש״מ סעיך ג׳‬
‫האריך והשיב על הש״ך‬
‫ושפך סוללה לסתור כל דבריו ונביא ג״כ‬
‫בזה רק תורך דבריו וז״ל דברי הרא״ה נכונים‬
‫מכל צד והוא דודאי לדעת האומר דשומר‬
‫מתחייב משעת פשיעה א״כ כ״ז שהוא בעין‬
‫ליכא שוס חיוב כו׳ ודוקא גנב וגזלן הוא‬
‫דמחייבי בהשבה אבל שומר אינו חייב בהשבה‬
‫אלא כל היכא דאיתא ברשות בעלים הוא‬
‫ודוקא היכא שמתה בפשיעה הוא דכתב‬
‫רחמנא יביא עד דהיינו יביא עדודה לב״ד‬
‫ולא כשמתה באונס ומנ״ש כשהיא בעין‬
‫ואפי׳ להך לישנא דשומר מתחייב מעידן‬
‫משיכה נמי דן לי׳ הריטב״א בא״י אם‬
‫נתחייבתי והובא בש״מ פ׳ השואל דך צ״ח‬
‫בהא דפריך לימא תהוי תיובתא דר״נ וז״ל‬
‫וה״נ שא״י אס שאולה כו׳ הרי זה כאומר‬
‫א״י אם הלויתני ולא מכעיא להאי לישנא‬
‫דחיוב שואל משעת אונסין אלא אפי׳ להאי‬
‫לישנא משעת משיכה כו׳ דאפ־׳ למ״ד התס‬
‫דחיוב שיאל משעת משיכה לאו דמחייב חיוב‬
‫גמור לאלתר דהא ודאי כל כמה שהיא‬
‫בחיים כל היכא דאיתא ברשותא דמרה איתא‬
‫וליכא על השימר שוס חיוב אלא לומר ד ט‬
‫נגנבה או נאנסה משתעבדו נכסי למפרע‬
‫משעת משיכה ונ״מ למי שמכר נכסיו בנתיים‬
‫כו׳ ע כ ״ ל‪ .‬והרי מבואר דכל זמן שהוא‬
‫בעין ליכא שוס חיוב ‪ .‬ובשואל חמור לרכוב‬
‫עליו הוא ונתנה לשלוחו סבר ת הרא׳״ה‬
‫היא דאפי׳ להך לישנא דשומר מתחייב‬
‫משעת אונסין אפ״ה כל שנותנו לאחר כיק‬
‫דהו״ל התחלת פשיעה דאין השואל רשאי‬
‫להשאיל אע״ג דאס מתה באונסין ]כוונתי‬
‫מתה מחמת מלאכה[ אח״כ פטור ומשום‬
‫דאינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד מס‬
‫שמסרו לאחר לא מקרי פשיעה מ״ח מתחייב‬
‫היכך משעת התחלת פשיעה שמסרו לאחר‬
‫וכי‬
‫שדה‬
‫ביתה יוסן{ בשם תלמידי רשב״ח בשומר‬
‫שמסר לשומר למי שרגילים הבעלים להפקיר‬
‫והשומר שני אינו רוצה לישבע או שאינו‬
‫בכאן שישבע כגון שהלך למדה״י דעת‬
‫הרמב״ן שהשומר הראשון חייב ולא מצי‬
‫למימר שמא באונס מתה ופטור אני או‬
‫בפשיעה וחייב השני שעליו לברר אכל דעת‬
‫רבינו שהשומר הראשון פטור דהו״ל א״י אס‬
‫נתחייבתי ד פ טור‪ .‬והש״ך השיג על דעת‬
‫רבינו דהא אמרינן בש״ס דאפילו ש״ח‬
‫שמסר לש״ש חייב מטעם דא״ל את מהימנת‬
‫לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה‬
‫אלמא דחפילו רוצה השני לישבע חייב‬
‫הראשון כיון שאין הראשון יכול לישבע כ״ש‬
‫כשאין השני רוצה לישבע או שאינו כאן‬
‫לישבע דחייב הראשון כיון שאינו יכול לישבע‬
‫בבירור שעליו לברר וגדולה מזו כתב‬
‫בתרה״ד סי׳ של״ג דאפילו לא מסר לשומר‬
‫רק נאבד אצלו וא״י אס בפשיעה אס‬
‫באינם חייב דכל שומר צריך לישבע בבירור‬
‫אבל לא שא״י וכן עיקר ודלא כמ״ש‬
‫הנמוק״י ר״פ הגוזל ומאכיל בשס הרא״ה‬
‫דהשואל חמור לרכוב עליו שלוחו ומתה‬
‫בדרך והדבר ספק אס מתה מחמת מלאכה‬
‫כיון דקיי״ל דאינו חייב עליו עד שעת‬
‫אונסים פטור שהרי זה כאומר א״י אס‬
‫הלויתני אבל השואל חמור לרכוב עליו‬
‫ונתנה לשלוחו והדבר ספק אם מתה מחמת‬
‫מלאכה חייב שהרי הוא פושע כו׳ עכ״ל‬
‫ומביאו ב״י והד״מ ריש סי׳ ש״מ כו׳ והרא״ה‬
‫ס״ל כת״ר בשס רביט ומה שרימה רבינו‬
‫והג״י זה לאומר מנה לי בידך והלה אומר‬
‫א׳׳י לא דמי כלל דהתם כיון שנעשה שומר‬
‫דמי לאומר א״י אם החזרתי לך כו׳ והכי‬
‫מוכח ממ״ש התוס' גפ' השואל צ״ו ע״ב‬
‫אהא דאמרינן התס אמתגיתין דשאל פרה‬
‫ושכר פרה ומתה אחת מהן המשאיל אומר‬
‫שאולה מתה והלה אומר א״י חייב שמעת‬
‫מינה וכו׳ לימא תהוי תיובתא רר״נ כו'‬
‫וכתבו תוס' דוקא אומר א״י אם הלויתני‬
‫אבל אומר א״י אס החזרתי לך מתניתין כו'‬
‫ומ״מ פריך שפיר לר״נ ממתני׳ ראע״ג‬
‫דמודה שמסר לו ב׳ פרות כיק שמחזיר אחת‬
‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫א ב ר ה ם‬ ‫סוגיא ד שו מ ר ש מ ס ר ל שו מר‬ ‫שדה‬ ‫‪84‬‬

‫הא״י הו״ל א״י אס נתחייבתי מכל מקו^׳‬ ‫וכי מפה אח״כ הו״ל חזרה דידי' וכו'‬
‫וכשסוען א״י הו״ל א״י אס החזרתי גס כיון דבודאי נאנסה יש עליו חיוב שבועיז‬
‫בחיובא דששל׳׳ש הוא משוס א״י א״פ ואפי' של שומריס ומחמת זה בא״י אס נאנסה‬
‫למאן דס״ל דחיוכ שומרין משעת פשיעה הו״ל דין מתוך ובזה מיירי התרה״ד בסי'‬
‫מ״מ כיון שאינו רשאי לכתחלה למסרו של״ג ‪ .‬ומשו״ה כתב הש״ך ג״כ בסי' ש״ת‬
‫לאחר רמי עלי' חיובא משעה שמסרו סעיך ג' גבי דינו דהרא״ש לא הרגיש מיד וכו'‬
‫דהטעס מחמת דין מתוך ‪ .‬אולס היכי שהמפקיד‬ ‫להשני וכשנסתפק אח״כ אס באונס הו״ל‬
‫א״י אס החזרתי אבל היכא דמסרו למי לא אתי עלי׳ דשומר בעענת שומלין אלא גע ענת‬
‫‪:‬וס ברי כמו במתניתין דהשואל צ״ז שהמשאיל‬ ‫דליכא‬ ‫שדגיליס הבעליס להפי‪,‬‬
‫פשיעה הו"צ ח״י אס נתחייבתי ומשו״ה טוען ברי לי שהשאולה מתה ולא הד כיענת‬
‫אפי' כשהשני אינו רוצה לישבע פעור שומרין רק כתביעה בעלמא ‪ .‬וכמו כן בהדין‬
‫הראשון והו״ל כהאי דהרא״ה וכו' ומ״ש שהביא ב״י בסי׳ רצ״א בשס תלמ־די רשב״א‬
‫הש״ך דהכי מוכח מתוס' פ' השואל וכו' בשש ‪ i‬״‪ :‬למי שהבעליס רגיליס להפקיד‬
‫משמע דוקא כשמחזיר אחת וכו' סיומא לא והשומר שני אינו רוצה לישבע או שאינו כאן‬
‫הוי מסיימי קמי׳ דברי התום' שס שכתבו שיוכל לישבע הוי ג״כ טענת ברי ולא אתי‬
‫וז״ל וכן בפרה אחת כשא״י אס מתה בעודה עלי׳ דשומר ראשון מדין שבועת שומרין‬
‫שאולה ע״ש מבואר להדיא דפרה א׳ נמי דהוא טענת שומרין ‪ .‬ובע״כ צריך אתה‬
‫ה״ל א״י אס הלויתני ‪ .‬זהו תורןז דברי לומר כן דהא אפילו בא״י אס החזרתיך‬
‫אס התובע טוען שמא קיי״ל דפטור ‪ .‬וכמו‬ ‫בעל הקצה״ח רק באיזה מקומות שניתי‬
‫כן בדינו של הנמוק׳׳י בשס הרא״ה אתי‬ ‫לשונו בסגנון אחר ‪:‬‬
‫עלי׳ השואל בתביעת ברי כיון שעליו לברר‬
‫ראשית פתח דברינו להבי‪ ,‬וגרע יותר מששל״ש דהתס הוא מברר‬ ‫ז( והנה‬
‫השומר ראשון מצד שהשומר שני רוצה לישבע‬ ‫דברי הש״ך דהא השיג על‬
‫רבינו והנמוק״י דמדמין דיניהס לדין א״י ומחמת זה טוען שומר ראשון ברי שנאנסה‬
‫אס נתחייבתי והוא השיב עליהס ודעתו כי השומר שני הוא מהימן להראשון רק‬
‫שאינו דומה רק לא״י אס החזרתי והביא מפני שהבעה״ב אין מקבל זה לבירור דא״ל'‬
‫ג״כ דעת התרה״ד בסי' של״ג דשומר שמען את מהימנת לי האיך לא מהימן לי בשבועה‬
‫א״י אס מתה כדרכה או לאו דחייב מדק ולא אתי בעה״ב עלי' דשומר ראשון אלא‬
‫מתוך שאיל״מ ]וכן הביא ה שץ להדיא בשס מדין מתוך וכמו שהוכחתי לעיל בעזה״י׳‬
‫התרה״ד בסי' ע״ב ס״ק ס״ח דהיכי דהוי הפי׳ בהרא״ש פ״ק דמציעא‪ .‬אבל בדינו־‬
‫מחויב ‪ p n‬מתוך אין עד מסייע פוער[ ‪ .‬של הנמוק״י לא מיירי שהשואל טוען ע פנ ת‬
‫ונראה דכווגת הש״ך כך הוא היכי דהוי ברי ובודאי מיירי או שהשליח אינו בכאן או‬
‫טענת שומרין דהיינו שהתובע אינו יודע שגס השליח א״י והכי משמע לישנא‬
‫מה כעשה בבהמה של פקדון נמצא דתביעת דהנמוק״י במה שכתג והדבר ס פ ק אס‬
‫בעה״ב מהשומר לא הוי רק שבועה כמו מתה מחמת מלאכה דמשמע ג ס לפי ט ענ ת‬
‫כל טענת המפקירין להשומרין ]דהא אס השואל הוי ס פ ק שפיר אתי בעה״ב עלי'‬
‫התובע טוען בברי איט שייך בזה דק תביעת דשואל כטענת ברי כיון דעל השואל יש׳‬
‫שומרין כמו שהוכיח הש״ך בסי׳ ע״ב ס״ק לברר ‪ .‬כנ״ל ברור כוונת הש״ך בעזה״י ‪.‬‬
‫דלא כהנתיבות שמפרש כוונת הש״ך‪ .‬וז״ל‪.‬‬ ‫קס״ו והוא כשיטת ריג״א כ ״י‪ 1‬י״י יקיי״ל‬
‫כוותי׳[ וכיון שהשומר אס היה טוען ברי וכוונתו אם המשאיל טוען ברי אבל אס‬
‫שמתה באונס רמי חיוב שבועה עליו מן טען שמא הא אפי׳ בא״י א״פ פטור בכה״ג‬
‫הפורה דהוא שבועת השומרין משו״ה אס והוא ס״ל טעם אחר משוס שא״י לישבע‬
‫א״י אס נאנסה הו״ל דין מתוך ‪ .‬אן« דזה עכ״ד ‪ .‬דלפי מה שביארתי לעולם הוי■‬
‫תביעת‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫•’ ״ י‬ ‫־ ‪» - * ^ v‬‬
‫‪86‬‬ ‫אברהם מג‬ ‫סוגיא דשומר ש מ ס ר ל שו מ ר‬
‫שחציו הראשון שכורה וכמו שכתבתי למעלה‪.‬‬
‫עכ״ל הר״ן‪ .‬וא"כ קשה לפי דעת הש״ך‬
‫שהשיג על דעת רבינו והסכים לדעת‬
‫הרמב״ן דשס גס כתב הש״ך שזה דומה‬
‫לא״י אס החזרתי יהיו דברי הרמב״ן סותרים‬
‫זה את זה דהא בבבא שאלה חצי יום‬
‫ושכרה חצי יוס אפי' היכח דחציו ראשון‬
‫היה בשאלה ואתחזקה האי פרה בשאלה‬
‫נמי כתב הרמב״ן דלא דמי לא״י אס‬
‫פרעת ץ לפי שחיוב אונסין אינו חל בשעת‬
‫שאלה אלא בשעה שאירע האונס ‪ .‬ומהתימא‬
‫על בעל קצה״ח שלא הרגיש בז ה‪:‬‬
‫יגעתי ומצאתי דאתא לידי ספר‬ ‫י( והנה‬
‫תי׳ הריכיב״א ועיינתי בו פ׳‬
‫השואל וז״ל כתב הראב״ד יש כאן עוד‬
‫שאלה שצריכת לפנים לפי ששנינו במשנת‬
‫הגוזל זוכיא אס אמר לו גזלתיך והלויתני‬
‫והפקדת אצלי וא״י אם החזרתי לך אם‬
‫פטור‬ ‫לאו חייב ואפילו לר"נ דאמר‬
‫וכו' מכל מקוס הכא מודה דחייב משום‬
‫דהוי ספק וודאי ואין ספ ק מוציא ודאי ואע״ג‬
‫דאיכא חזקה דממונא והא נמי להא דמיא‬
‫דהא קא מודה ששכר פרתו של זה והוי‬
‫כמו הפקדת אצלי וכשאומר א׳׳י אס שאולה‬
‫מתה אס שכורה מתה הרי הוא כאומר א״י‬
‫אם החזרתי לך אס לא ויהא חייב‪ .‬נשיב‬
‫ונאמר אינו דומה למשנתינו כי כשאמר‬
‫הלויתני או הפקדת אצלי כבר הודה דחייב‬
‫להחזיר וכשאמר א״י אס החזרתי לך אץ זה‬
‫הספק של חזרה מוציא מידי ודאי שנתחייב‬
‫בתחלה בחזרה אבל משנתינו זאת אינו כן‬
‫שאעפ״י שמודה בשכירות לא חייב עצמו‬
‫במתה כדרכה כי השוכר אינו חייב בה‬
‫מעתה ואין כאן ודאי ונחזור אל החזרה‬
‫ואוקי ממונא בחזקת מרי' ‪ .‬כלל הדבר התס‬
‫מן הספק שהוא טוען עכשיו דהיינו החזרה‬
‫נתחייב בהודאתו אבל הכא מן הספק שהוא‬
‫טוען עכשיו דהיינו ספ ק שאולה או שכורה‬
‫לא נתחייב בו החלה בהודאתו שהודה ‪ .‬ואי‬
‫אמל־ת א״כ התס נמי אי אמר הפקדתני‬
‫וא״י אס נאנסה אם לאו ליפטר דהא לא‬
‫נתחייב *‬
‫שדה‬
‫־תביעת ברי כ״ז *( שאינו מתחיל השומר לברר‬
‫כמו בדינו של הנמוק״י ובדין שהביא ב״י‬
‫סי' רצ״א בשם ת״ר ובמשגה דהשואל צ״ז ‪:‬‬
‫״ ( א ו ל ם לפי זה חל עלינו חובת ביאור‬
‫לדעת הש״ך מאי שנא דבדינו‬
‫של הגמוק״י הוי א״י אס פרעתיך אף בשואל‬
‫חמור לרכוב עליו שלוחו וכמו כן בדין שהביא‬
‫ב״י סי' רצ״א בשם תלמידי רשב״א הסכים‬
‫ג״כ הש״ך לדעת הרמב״ן דהו״ל א״י א״פ‬
‫זבהני גווני דמתניתין דהשואל הר א״י אם‬
‫נתחייבתי דהא במתניתין דהשואל הוי ג"כ‬
‫עענת ברי גס יש לו להשומר לברר ‪:‬‬
‫לזה דברי הר״ן בחידושיו‬ ‫ונסדיים‬‫ט(‬
‫לב״מ פ' השואל והביאו‬ ‫׳‬
‫הנמוק״י שס ‪ .‬וז״ל בד״ה שמעת מינה וכו'‬
‫לינוא תיהר תיובתא דר״נ וא׳׳ת ומאי‬
‫תיובהא דהאי מתניתין למנה לי בידך והלה‬
‫אומר א״י אס החזרתי לך דמיא ובכה״ג אפי'‬
‫ר״נ מודה דחייב וכדתנן בפ׳ בתרא דב״ק‬
‫וה״נ דכיותי' הוא שהוא מודה שנעשה שואל‬
‫עלי׳ אלא שא״י אס נפכיר ממנה מחמת‬
‫שמתה בשעת שכירות‪ .‬לאו קושיא היא‬
‫דהכא נמי כא״י אס נתתייבתי לך הוא‬
‫ול״מ בשאל אחת דלא אתמזקא ההיא פרה‬
‫בשאלה מעולס אלא אפי' ברישא בשאלה‬
‫חצי יוס ושכרה חצי יוס הו״ל כא״י אס‬
‫גתחייבתי דכיון דסתמא קתני משמע אפי׳‬
‫היכא דפליא דיומא קמא בשכירות ופלגא‬
‫בתרא בשאלה עסקינן אלא שהוא מסופק‬
‫אם מתה בחציו ראשון או בחציו אחרץ וכו'‬
‫אבל הרמנ״ן ת'יז דאפי' היכא דחציו‬
‫ראשון בשאלה לא דמי לא״י אס פרעתיך‬
‫לפי שחיוב אונסין אינו חל בשעת שאלה‬
‫אלא בשעה שאירע האונס וכיון דבההיא‬
‫שעתא א״י אס שאולה אס שכורה הו״ל‬
‫כא״י אס נתחייבתי לך ‪ .‬והביא ראי׳ לדבר‬
‫וכו' עד אבל הרמב״ס פסק וכו׳ ולפ״ז‬
‫מיקר תיובתא לר״נ אי מסיפא דקתני שאל‬
‫אחת ושכר אחת דלא איתחזקה האי פרה‬
‫בשאלה אי מרישא שאלה חצי יוס ושכרה‬
‫חצי יוס משום דסתמא קתני אפילו היכא‬
‫•( עיין ל^מן בהשמכיה ‪.‬‬
‫‪G‬‬
 ‫אברהם‬ ‫סוגיא ד שו מ ר ש מ סר ל שו מר‬ ‫שדה‬
‫נתחייב מתחלה בזה הספק ‪ .‬י״ל דהתס וגזלן משא״כ בשאר שומרים דקיי״ל עד‬
‫ממעס אחר מחייבינן לי' מצד פשיעה ואיך טריפה ישלס טריפה עצמה לא ישלם ויעויין‬
‫אפשר שלא ידע אם פשע בה או נאנסה ב״ק דך י״א ע״א תוס' ד״ה אין שמץ •‬
‫בודאי לא שמרה כראוי והו״ל כי הא דאמרינן וא"כ ל"מ בבבא דשאל אחת ושכר אחה‬
‫כל לא ידענא פשיעותא הוא ‪ .‬אבל במתני׳ כיון והחזיר אחת מהן והאחת שמתה לא‬
‫אס נסתפק לו אס שכורה מתה או שאולה אתחזקה בשאלה נמצא שלא נשתעבדו עדיין‬
‫אין כאן צד פשיעה עוד דבמהנית'! ודאי נכסיו‪ .‬ב' כיון דהיתה שאלת ושכירות לא‬
‫כיון דאיכא שאלה ושכירות אית לי' למטעי ‪ .‬הולל״מ ‪ .‬ואפי' בבבא דשאלה חצי יוס ושכרת‬
‫ונראה עוד ליבינו יצ״ו דבמתניתין נמי אם חצי יוס נמי יש כאן התרתי לטיבותא לא‬
‫אמר משאיל בהמה זו שמתה בתורת שאולה נשתעבדו עדיין נכסיו משוס דסתמא קתני‬
‫אתא לידך והלה אומר א״י אס שאולה אס אפי' היכא שחציו הראשון שכורה וכמו שכתב‬
‫שכורה חייב דהו״ל למידק חס שאולה או הר״ן לעיל לדעת הרמב״ס דסובר דנכסי‬
‫שואל משעת משיכה ‪ .‬גס איכא כמי‬ ‫ככירה מפני חיוביהן שמשתנין גס מפני‬
‫השכר ומדלא דייק פושע הוא כדאמרינן הטיבותא דלא הוי ליה למידק דהיו ^שני‬
‫י־יי במתניתין כיון זמנים חצי יום בשכירות וחצי יום בשאלה‬ ‫כריכות דהולל״מ ח>‪:‬‬
‫אח״כ ומשוס הכי איכא למטעי ‪ .‬גס משמע‬ ‫הילל״מ‬
‫’’‬ ‫ות לא‬ ‫דאיכא שאלת ו‬
‫הביא הריעב״א בשס אית דמתרצי דס״ל מדברי הריטב״א דבתחלת דבריו קודם‬
‫למתניתין דמשעת אונסין הוא דחייב וכו' שהביא האית דמתרצי הוא נמשך והילך‬
‫לתרץ אליבא דמ״ד שסובר נכסי שיאל‬ ‫וכמו שהבאתי לעיל בשס הרמב״ן‪:‬‬
‫משעת משיכה שהרי אח״כ הביא הד טב״ א‬
‫ריטב״א מ״ש בשם אית דמתרצי שהוא תירוץ הרמב״ן שהובא‬ ‫יא( והנה דנל‬
‫בחי' הר״ן ‪ .‬עוד מוכח ומשמע להדיא‬ ‫וצריכין‬
‫‪.‬‬ ‫מחוסרין ה ג‪: ,‬‬
‫‪.‬‬ ‫היא'■ ד‬
‫ביאור ותורך דבריו דבעינן תרתי לטיבותא מדברי הריטב״א דגס להאית דמתרצי צ רן‬
‫א' דלא נשתעבדו עדיין נכסיו קודם הספק ‪ .‬לומר דבעינן תרתי לטיבותא ‪ ,‬א' ‪fo‬‬
‫ב' דלא הולל״מ ‪ .‬ומשו״ה בהני גווני דמתניתין נשתעבדו נכסיו ‪ .‬ב׳ לא הולל״מ ‪ .‬דאי לא‬
‫כיון דלא‬ ‫‪.‬‬ ‫בהתירוץ‬
‫‪,‬‬ ‫אלא דסגי‬
‫הכי ‪. . .‬‬ ‫דהשואל לא הוי רק א״י אס נתחייבתי משוס תימא‬
‫‪.. ...........‬‬
‫דיש כאן תרתי לטיבותא דלא נשתעבדו עדיין נשתעבדו נכסיו עד שעת אונסין אך בשואל‬
‫נכסיו ואפילו להפוסקיס דנכסי שואל וכפי שמשמע לכאורה ממשמעות לשונו ג ס‬
‫אשתעבדו משעת משיכה הנ״מ שואל *( ולא ממשמעות לשון הרמב״ן המובא בחי' הר״ן‬
‫שו״ח ושו״ש ]דלא כהקצה״ח שהעתיק בכמה ושאר מפו' לפ״ז קושית הראב״ד שהקשה ואי‬
‫מקומות סתם נכסי שומר[ משוס דבשואל אמרת כן א"כ התס נמי אי אמר הפקדתני‬
‫קודם שכלה זמן השאילה א״י המשאיל וא״י אס נאנסה אס לאו ליפ טר‪ .‬וכי‬
‫ליעלה בחזרה לרבי אמי ולר״א תיכך משעת תימא דאה״נ דפטור אי טען הכי ‪ .‬בע״כ‬
‫משיכה דקיי״ל כוותייהו ואך לרב הונא דפליג זה ליתא שהרי האית דמתרצי הוא דעת‬
‫עלייהו מ"מ עכ"פ לאחר שבקע בקרדום הרמב״ן והוא סובר שומר שמסר למי‬
‫ששאל אינו יכול המשאיל ליקח מאתו בחזרה שרגילים הבעלים להפקיד והשומר שני אינו‬
‫משא׳׳כ בשו״ח ושו״ש ‪ .‬גס לענין מעילה רוצה לישבע או שאינו בכאן שיוכל לישבע‬
‫בהקדש יש חילוק בין שואל לשו״ש כמבואר דחייב מפני שעליו לברר ‪ .‬והפי' דעליו‬
‫בסוך פ' המפקיד מ״ג ואי אמרת אפילו לברר הוא ממש הולל״מ ‪ .‬אך שאין הראשון‬
‫נאנסו מאי אריא הוציא כו' יעו״ש ‪ .‬ג ס יש כ"כ חייב בדבר לידע מה נעשה בבית‬
‫מ״ד דאין שמין לשיאל השברים כמו בגנב השומר השני וגס במה שמסר להשני לא‬
‫עשה‬
‫‪ C‬וזה שכתג הראכ״ד כי השוכר אינו תייב בה מעתה דייק וכתב השוכר ‪.‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪6‬‬
‫מ ד ‪87‬‬ ‫אברהם‬ ‫סוגיא דשומר שמסר לשומר‬
‫רשב״א ולדינו של הנמוק״י כשם הרא״ה‬
‫דהתס יש עליו לברר דהיינו הלל״מ ;‬
‫דהבעליס רגילים להפקיד לא מהני רק‬
‫יג( ו ע ד י י ן לא יצאנו ידי חובת ביאור‬
‫י דלפי מה שכתבתי הביאור‬
‫דיש עליו לברר הוי ממש כוונת דברי‬
‫הראב״ד ודברי רבינו שהובא בריעב״א‬
‫דהלל״מ ‪ .‬דהרי הש״ך מדין א״י אס פרעתיך‬
‫אתי עלה ובדברי הראב״ד כתוב מפורש‬
‫דהתם מ עעס אחר מחייבינן לי' מצד פשיעה‬
‫כו' דכל לא ידענא פשיעותא ‪ .‬הרי להדיא‬
‫דהראב״ד מחייב לי׳ משם אחר ולאו מדץ‬
‫א״י אס פרעתיך ‪ .‬על זה נשיב ונאמר‬
‫דהש״ך נזהר מזה לרמז בצחות לשונו הזהב‬
‫שכתב דהתס טון שנעשה שומר דמי לאומר‬
‫א״י אס החזרתי לך ולא כתב דהוי א״י אס‬
‫החזרתי ‪ .‬וכוונתו שבעעס החיוב דמי לאומר‬
‫א״י אס החזרתי דהתס בא״י אס החזרתי‬
‫נמי מעם החיוב כיון דיש עליו חיוב ברור‬
‫שקבל הפקדון מיד המפקיד ורוצה לפכיור‬
‫עצמו בהחזרה יש לו לברר החזרה על בורין‬
‫דאין ספ ק מוציא מידי ודאי ;‬
‫יד( ו מ ה שהביא הקצה״ח ראי' לדבריו‬
‫מדברי הריעב״א שהובא כש״מ‬
‫פ' השואל דאפילו למ״ד התס דחיוב שואל‬
‫משעת משיכה לאו דמחייב חיוב גמור‬
‫לאלתר כו' ואנכי הצעיר עיינתי בש"מ‬
‫וראיתי שלא סייס הקצה״ח סוף דברי‬
‫הריעב״א המובאים שס וז״ל מ"מ כל‬
‫שאומר א״י אס שאולה אס שכורה מתה‬
‫הרי הוא כאומר א״י אס נתחייבתי לך‬
‫ונשתעבדו לך נכסי או לא נתחייבתי לך‬
‫ונכסי לא נשתעבדו לך עכ״ד ‪ .‬כוונתו ג״כ‬
‫כמו שכתב הש״ך כיון דמחזיר אחת ועל‬
‫האחת שמתה עוען א״י אם שאולה היתה‬
‫ונשתעבדו לך נכסי או אם שכורה היתה‬
‫ולא נשתעבדו לך נכסי ‪ .‬ובהני בכי ישאלה‬
‫חצי יוס ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה‬
‫למחר בע״כ גם להריעב״א מוכרחין אט‬
‫לומר הביאור בקושית הש״ס כמ״ש הר״ן‬
‫בחידושיו והנמוק׳׳י הנ ״ל‪ .‬כללו של דבר‬
‫דדברי הריעב״א גשם הראב״ד ודברי הר ץ‬
‫בחידושיו‬
‫שדה‬
‫עשה עול ואשמה דהא הבעלים בטצמם‬
‫רגילים להפקיד אצלו אפ״ה אמרינן דהמעס‬
‫לפעור את הראשון אס השני נשבע דאין‬
‫יכול המפקיד למעען את מהימנת לי כו'‬
‫אבל לא כ״ז שאין השני נשבע ולא עדיף‬
‫מבאס הי' אצל השומר הראשון ועוען א״י‬
‫אס נאנסה או בפשיעה כש״כ אס השומר‬
‫טוען הפקדתני וא״י אס נאנסה אס לאו‬
‫הדחי חייב דהא הלל״מ וכמו שכתב הראב״ד‬
‫וכן בדין של הנמוק״י בשס הרא״ה אף‬
‫שהתנה השואל כן עם המשאיל שהוא יתן‬
‫לשלוחו לרכוב עליו ודומה כמוסר למי‬
‫שהבעלים רגילים להפקיד וחייב כמו התס‬
‫שעליו לברר והולל״מ ומשו״ה אס השואל‬
‫א״י אס מתה מחמת מלאכה אצל השליח‬
‫הו״ל ח״י אס פרעתיך ‪ ,‬ובפרע דמתה מ״מ‬
‫לא שכיח ‪] .‬הגה״ה ובמלוה בעלמא כשאומר‬
‫א״י אס נתחייבתי לך אף שלכאורה הולל״מ‬
‫להלוה אס לוה או לא‪ .‬יש לומר דדוקא‬
‫אס לוה בודאי והי׳ מועיל עליו ודחי חיוב‬
‫אז צריך לדייק אם סילק מעל נפשו את‬
‫החיוב דאין ספק פרעון מוציא ודאי חיוב ‪.‬‬
‫משא״כ אס אינו ברור עדיין החיוב גופי'‬
‫אז אינו שייך לומר דהלוה הו״ל למידק ‪.‬‬
‫וזה ברור[ ‪.‬‬
‫י ב( ו א ח ר י שזכינו לבאר כל זה בעזה״י‬
‫נראה לעין דצדקו מאוד‬
‫דברי הש״ך בסי' רצ״א שהבאנו לעיל‬
‫ושפתי כהן ישמרו דעת ‪ .‬ובחנס השיג עליו‬
‫בעל קצה״ח ‪ .‬דמה שהשיג על הש״ך במה‬
‫שהוכיח מהתוס' פ' השואל שכתבו דבמתניתין‬
‫אע״ג דמודה לו שמסר אליו ב' פרות כיון‬
‫שמחזיר אחת הו״ל כאומר א״י אס השאלתני‬
‫משמע דוקא שמחזיר אחת כו' וכתב על‬
‫הש״ך דסיומא לא הוי מסיימי קמי' דברי‬
‫התום' דשם שכתבו וכן בפרה אחת כשא״י‬
‫כו׳ אני אומר ח״ו לא נעלם מעיני הכהן‬
‫הגדול סוף דברי התוס' דגם בפרה אחת‬
‫כיון דהי׳ שאלה הכירות איכא למעעי ואין‬
‫עליו לברר ‪ .‬ואיכא התרחי לעיבותא כמ״ש‬
‫הריעב״א בשם הראב״ד לפי מה שביארתי‬
‫ולא דמי להדין שהביא ב״י בשס תלמידי‬
‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫א ב ר ה ם‬ ‫סוגיא ד שו מ ר ש מ ס ר ל שו מ ר‬
‫הרימב״א בשס הראב״ד ‪ .‬ובזה סרה הלונמ‬
‫הנתיבות על הש״ך‪ .‬על מה שפסק דלא‬
‫כהנמוק״י לפי מה שפסק הש״ך בסי׳ ע״ב‬
‫ס״ק נ״א דאס התובע מודה שהנתבע א״י‬
‫דפמור דלא אמרינן בכה״ג מתוך שאיל״מ‬
‫יעו״ש ‪ .‬ובלא״ה לא קשה מידי קושית‬
‫הנתיבות על הש״ך לפי מה שביארתי בדינו‬
‫דהנמוק״י דלעולס מקרי מענת ברי והוי‬
‫א״י אס פרעתיך ולא אתי בעה״ב עלי'‬
‫דשואל מדין מתוך ואין זה ענין כלל להא‬
‫דפסק הש״ך סי׳ ע״ב ס״ק נ״א ‪ .‬והנתיבות‬
‫אזיל לשימתי' שמפרש כוונת הש״ך דס״ל‬
‫מעס אחר דחייב מדין מתוך שאיל״מ ‪ .‬אולם‬
‫לפי מה שכתבתי עולה הכל כהוגן בלי שום‬
‫גמגום ‪ .‬בעזה״י ‪:‬‬
‫שייך לנ ד רי ם בעזה״י ההונן ל א ד ם ד ע ת‬
‫ב( א ל א שתלה הגאון בעל א"מ דברי חידושו‬
‫בפלוגתא דרבוותא הרמב״ס והר״ן‬
‫ז״ל דלדעת הרמב״ס שסובר באס ראובן הדיר‬
‫את שמעון מליהנות ממנו חס עבר שמעון‬
‫ונהנה חינו לוקה שהרי לא אמר שמעון‬
‫כלוס ורק המדיר עובר בבל יחל ‪ .‬עולה‬
‫דהאימר קונס גופי להשמישך או למזונותיך‬
‫לא חל הנדר וליכא משוס בל יחל כיון שהוא‬
‫בעצמו מושבע ועומד לקיום הדבר ההוא‬
‫והוא בעצמו החפץ של הנדר הו׳׳ל כנשבע‬
‫לבעל את המצוה ‪ .‬אבל דעת הר״ן בפ׳ אין‬
‫בין המודר דך ל״ה דהמדיר אינו עובר בבל‬
‫יחל אלא המודר שנהנה מן המדיר והשיג‬
‫שם על הרמב״ס ‪ .‬וא״כ לדעת הר״ן כיון‬
‫שאין האשה חייבת לקבל ממנו הנאת מזונות‬
‫או השמיש אלא הבעל הוא המצווה שארה‬
‫כסותה ועונתה לא יגרע ממנה וכיון דטעמא‬
‫דאין כשבעין לבעל את המצוה אינו אלא‬
‫משוס דכתיג לא יחל דברו דברו לא יחל אבל‬
‫מיחל הוא חפצי שמיס ולגבי דידה הו״ל‬
‫רשות א״כ חל הנדר עלי׳ שתעבור בבל‬
‫יחל ‪ .‬אכן דברינו הס רק לדעת הרמב״ם‬
‫דהמדיר הוא כעובר בבל יחל כשמהנה‬
‫אותה וגבי דידיה הו״ל חפצי שמיס שהרי‬
‫הוא‬
‫שדה‬
‫בחידושיו נצרכו זה לזה ומשולבים יחד‬
‫בלולאות מעמיהס וקרסי סברותיהס ומדברי‬
‫שניהם יצא כנוגה צדקת דברי הש״ך ‪:‬‬
‫או ת ז'‬ ‫ה ש מ ט ה ל סו ף‬
‫אס המשאיל אינו שוטן ברי לי‬ ‫אפילו‬
‫שפשעת מ״מ מקרי מענת ברי‬
‫מחמת שעל השואל יש לברר ‪ .‬וכן הוא‬
‫כוונת הש״ך במה שכתב ע״כ נראה לדינא‬
‫דאפילו במוען המשאיל שמא חייב ולא דמי‬
‫לאומר א״י אס פרעתני וכמו שכתבתי‬
‫בסמוך ‪ ,‬והיינו כמו שכתב שם כמה פעמים‬
‫דאחר דנעשה שומר צריך הוא לברר ‪.‬‬
‫והפי' דעליו לברר הוא הוי לי' למידק‬
‫וכמו שהוכחתי וביררתי באות י״א דברי‬
‫הגאון בעל אבני מלואיס בסי׳‬ ‫הנה‬ ‫א(‬
‫ע״ב סק״ב יצא לידון בדבר‬
‫חדש דאס אומר אדס לאשתו קונס גופי‬
‫לתשמישך או למזונותיך לא חל הנדר וליכא‬
‫משוס בל יחל כיון שהמדיר בעצמו מושבע‬
‫ועומד לקיום הדבר ההוא והוא בעצמו‬
‫החפץ של הנדר הו״ל כנשבע לבמל המצוה‬
‫דקיי״ל דאינו חל ‪ .‬פירוש לדבריו דהא‬
‫דקיי״ל דיש חילוק בין נדר לשבועה דנדר‬
‫חל על דבר מצוה ואין שבועה חלה על דבר‬
‫מצוה היינו מעמא דנדר חייל אחפצא והחפץ‬
‫׳אינו מוזהר כמו קונס מצה בליל פסח או‬
‫חפילין שאני מניח שהמצה או התפילין הוא‬
‫איסור חפצא על נפשי' והס אינס מוזהרים‬
‫רק האדם מוזהר עליהם לאכול מצה בליל‬
‫פס ח ולהניח תפילין וכדומה לאפוקי שבועה‬
‫דהוא אוסר נפשי' אחפצא וכיון שהוא מושבע‬
‫ועומד מהר סיני ממילא אץ שבועה חלה‬
‫מל שבועה וא"כ לפ״ז בנידון דידן שגוך‬
‫המדיר בעצמו הוא החפץ הנדור והגוך‬
‫מוזהר ומושבע מהר סיני הו״ל נדר כשבועה‬
‫לענין זה שאינו חל על דבר מצוה אס‬
‫אומר לאשתו קונס גופי לתשמישך או‬
‫למזונותיך ‪:‬‬
‫‪8‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪89‬‬ ‫מה‬ ‫אברהם‬
‫ואפ״ה חייל נדרא כיון דעיקר איסורא אחפצא‬
‫רביע ובל יחל ממילא א תי‪ .‬עוד הביא‬
‫ראי׳ מדברי השער המלך פי״ז מהל׳ איסורי‬
‫ביאה שעמד ג״כ על זה והביא בשם התוס׳‬
‫פ׳ בתרא דנדריס אמתניתין דנמולה אני‬
‫מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן‬
‫היהודים שהקשו וז״ל ואין לתמוה איך חל‬
‫נדרה על היהודים בעודה א״א הא אין‬
‫איסור חל על איסור וי״ל דהוי איסור כולל‬
‫מגו דחל אתשמיש דבעל דהוי היתר חל‬
‫נמי על אחרים ענ״ל ע״ש שכתב הוא ז״ל‬
‫דגם רש״י והר״ן דס״ל דנדר חייל אפילו‬
‫לקיים דבר מלוה מודו הכא דלא חייל דעיקר‬
‫טעמא דנדרים חייל על דבר מצוה הוא משוס‬
‫דנדר חייל אחפצא והחפץ אינו מוזהר והכא‬
‫ע״כ מיירי שאמרה תשמיש כל העולם עלי‬
‫להכי אינו חל שהרי העולם מוזהרים עלי׳‬
‫משום איסור א״א והם עצמם נאסרים ג ס‬
‫עתה ולא חייל ‪ .‬אלה הס תוכן דבריו ומסיק‬
‫עלה התלמיד הרב הנ״ל דהס הס הדברים‬
‫שכתב מארן ז״ל אלא שלא ירד לחלק ולומר‬
‫דלדעת הרשב״א והר״ן דס״ל מודר עובר‬
‫בבל יחל לא הוי איסור חע״א וכמ״ש מארן‬
‫ונראה דעתו כמ״ש דאנן לאו על בל יחל‬
‫קפדינן רק על חלות איסור החפץ שבו תלוי‬
‫איסור בל יחל‪:‬‬
‫הרב הזה והקשה על דברי‬ ‫וחזר‬‫ד(‬
‫רבו מהא דכתב הרשב״א‬
‫בחי׳ שם וז״ל ומיהו אכתי קשיא לי אפי׳‬
‫לאוקימתא דאוקימנא באומר הנאת חשמישך‬
‫עלי דהא מצווה הוא במצות עונה ומצות‬
‫לאו ל״נ ומ״ש ממודר הנאה משופר כו'‬
‫וי״ל דמצוה זו אינה אלא מחמתה ולא‬
‫מחמתו ומשום דאישתעבד לה וכגון • (‬
‫דאמר הנאת תשמישך עלי ומחמת נדרו‬
‫פקע שעבודא מיני׳ אין כאן מצוה המחייבתו‬
‫עכ״ל הרשב״א ‪ .‬וביאר הרב הזה את דברי‬
‫הרשב״א האלו משום דלעיל מיני' כתב‬
‫דהיכא דאיכא שעבודא לא שייך לומר מצות‬
‫לל״נ שהרי נהנה במה שפורע שעבודו‬
‫ע״ש וכאן הקשה למסקנא דבאומר הנאת‬
‫תשמישך‬
‫‪ C‬הגה ‪ .‬לפי הענין נראה לצ״ל ״יניון״ ואני לא רציתי לשלוח יד ולהגיה בפנים בלשון הרשב״א ‪:‬‬
‫שייך לנדרים‬ ‫שדה‬
‫המצווה‬ ‫הוא המפץ הנאסר והוא בעצמו‬
‫כמו״ש ודוק הימב עכ״ד ‪:‬‬
‫ג( ו ת ל מ י ד ו הרב מהריא״ז עגדל שם‬
‫בהגהותיו הוסין‪ £‬על דברי‬
‫רבו דלא תליא כלל בפלוגתא דהרמב״ס‬
‫והר״ן דבאמת אין הדבר תלוי בלאו‬
‫דבל יחל אלא באיסורא אמאן רביע‬
‫כיון דעיקר איסורא דנדר אחפצא רביע‬
‫דהלאו דבל יהל ממילא אתי עלי׳ כמו״ש‬
‫הר״ן ב נ ד ר ס ד^ י״ח וא״כ בנידון דידן‬
‫שאמר קונס גופי לתשמישך או למזונותיך‬
‫או בנודר שלא לפרוע לבעל חובו כקושית‬
‫הירושלמי בריש המדיר שהגוך של הבעל‬
‫או של הלוה הוא האיסור חפצא והגוך הוא‬
‫מושבע ועומד לתשמיש או למזונות וכן בלוה‬
‫לפרוע לבעל חובו הו״ל ממש כנשבע לבטל‬
‫את המצוה והביא ראי׳ מדברי הרשב״א‬
‫בחי׳ לנדריס ד׳ ט״ו ע״ב ד״ה ואמר רב‬
‫כהנא וז״ל שם ואלא מיהו התס נמי דוקא‬
‫שאוסר על נפשו ישיבת סוכה כו׳ ודכותה‬
‫הכא באומר הנאת תשמישך עלי אסור‬
‫דגבי מצוה נמי כשאסר נפשי׳ אחפצא מותר‬
‫כי היכי דשרי באומר הנאת תשמישי עליך‬
‫כו׳ אלא הא עדיפא בחד צד מההיא דנדריס‬
‫ושבוניות בדבר מצוה דאלו התם בכולל‬
‫דברים המותרים חייל על דבר מצוה כו׳‬
‫בין באוסר נפשי׳ אחפצא ובין באוסר חפצא‬
‫אנפשי׳ ואלו הכא באוסר נפשי׳ אחפצא‬
‫כלומר באומר הנאת תשמישי עליך ועל כל‬
‫הנשים שבעולם כו׳ לא חייל נדרא על מי‬
‫שנשתעבד לו כו׳ ע״ש מבואר מדבריו באומר‬
‫תשמישי עליך הוי אוסר נפשי׳ אחפצא‬
‫ובדבר מצוה לא חייל ג״כ אלא על דבר‬
‫מצוה הי׳ מועיל כולל ובשעבוד אפילו ע׳׳י כולל‬
‫לא מהני ואע״ג דסבירא לי׳ להרשב״א דמודר‬
‫מובר בבל יחל וכמ״ש הר״ן בשמו וכמ״ש בחי׳‬
‫ד״ה רבינא מ״מ ס״ל דאין הדבר תלוי בבל יחל‬
‫אלא באיסורא אמאן רביע וכיון דאיסורא‬
‫עלי׳ דירי' רביע והוא מושבע ועומד לא‬
‫יעצי חייל וכן הדעת מכרעת דהרי בקונם‬
‫ישיבת סוכה מלי בל יחל עלי׳ דידי' רמיא‬
‫‪9‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫אברהם‬ ‫שייך לנ ד רי ם‬ ‫שדה‬ ‫‪90‬‬
‫תשמישך עלי אין מאכילין לאדס דבר האסור וסופן וז״ל הרשב״א בד״ה ואמר רב כהנא‬
‫לו ופקע שעבודא וא״כ לא נשאר אלא תשמישי עליך כופין אותת ומשמשתו דשעבודא‬
‫המצוה בלחודא ולהכי חשיב לי׳ מצות לל״נ משעבדא לי' וה״ה לאומר לאשתו הנאת‬
‫ומתרץ שפיר דעיקר המצוה מחמת השעבוד תשמישי עליך שכופים אותו ומשמשה דשעבודא‬
‫וכיון דפקע שעבודא ליכא מצות עונת ‪ .‬משעבד לה והרי זה כאוסר עלי׳ מה שהוא‬
‫ולפ״ז קשת במ״ש מארן ז״ל במעס הרמב״ם שלה ומסתברא דלאו משוס מצוה בלבד‬
‫קאמר אלא משוס דנשתעבדו זה לזה לכך‬ ‫דס״ל דלא אלמוה לשעבודא דאשה ואפ״ה‬
‫תשמישי עליך לא חייל דהוי נשבע לבעל שע״י כך עמדו ונשאו והיינו נמי דכי אמרינן‬
‫באומר הנאת תשמישך עלי לא אקשינן עלה‬ ‫המצות דתא כיון דקונס מפקיע השעבוד‬
‫תו לינא מצות דאפי' מצות עונה כתב וכי מצות ליהנות ניתנו כדאקשי רבא גני‬
‫הרשי‪ ":‬יו דתיכא דפקע השעטד אין כאן הנאת סוכה עלי משוס דהתס אין אדם‬
‫מצוה כ״ש מצות פריעת החוב דפשיעא דאינה משועבד לסוכה אלא מחמת קיוס המצות‬
‫אלא מחמת השעבוד וכיון דקונס אפקע בלבד ומצות לאו ליהנות ניתנו אבל הכא‬
‫לשעבודא ליכא מצות וכן בפי' הירושלמי מלבד מה שהוא מצווה לעונה יש עליו‬
‫]שהניא שס רבו וביאר לפי דרכי[ קשה שעבוד ועוד תדע לך שהרי האשת אינה‬
‫כיון דס״ל דקונס אפקע לשעבודא תו ליכא מצווה בעונת ואפ״ה באשרת הנאתה על‬
‫מצות פריעת בע״ח ומאי פריך וכי אדס בעלה לא חייל נדרה כלל וא"צ להפר‬
‫טדר שלא לפרוע חובו ]שביאר רבו עפ״י מהאי עעמא דשעבוד' משעבדת לי' והלכך נ״ל‬
‫דרכו כיון דגופו הוא עצמו החפץ המצווה דלא שייך לאקשויי הכא מדתנן נדריס חלים‬
‫לפרוע חובו וכיון דהדירת הו״יל כנשבע על דבר מצוה כדבר הרשות אעפ״י שהקשו ק‬
‫בתוס׳ דהכא שאני לפי שהוא משועבד לה‬ ‫לבכיל את המצוה[ ונראה לחלק דדוקא התס‬
‫באומר תשמישך עלי דע״כ חל הנדר שאין מלבד המצוה ואק אדס אוסר על חבירו‬
‫מה שהוא שלו עכ״ל הטהור ‪ .‬ונלענ״ד‬ ‫מאכילין לאדס דבר האשור לו וכיון שחל‬
‫הנדר עכ"פ פקע השעבוד רק דקשיא לי' בביאור כוונתו משוס דקושית הש״ס דפריך‬
‫להרשב״א אך דהנדר חייל מ"נ‪ 5‬מותר לו על לשון המשנה והא משתעבד לה מדאורייתא‬
‫לשמש ואיננו עובר בזה על נדרו שהרי יש לכאורה לפרש דלאו דוקא משעבוד פריך‬
‫לא נהנה דמצוה לאו ליהנות ניתנת וע״ז דזה אינו קושיא כל כך דתא קונס קדה״ג‬
‫קאמר כיון דעכ״ם אינו משועבד אין כאן הוא ומפקיע שעבוד אלא מחמת מצות פריך‬
‫מצות ‪ .‬משא״כ באומר תשמישי עליך דבשעה דאליס משיעבוד אולס דבזה נמי קשה דהא‬
‫שנודר הוא משועבד לה ומצוה נמי עלי' קיי״ל נדרים חלים על דבר מצוה לזה כא‬
‫רמיא לא אמרינן שיחול הנדר ויפקיע הרשב״א לשלול הפירוש הזה אלא דעיקר‬
‫השעבוד והמצוה אדרבה אמרינן שאין הנדר הפירוש שקושית הש״ס היא כפשוטו דמשעבוד‬
‫חל ונשאר עליו השעבוד והמצוה‪ .‬ועדיין פריך ]והא דקונס מפקיע שעבוד נוכל לומר‬
‫דאלמוה רכנן לשעבודא דאשה כמו דאלמוה‬ ‫צ״ע קצת עכ״ד התלמיד הרב הנ״ל ‪:‬‬
‫לשעבודא דבעל כמו״ש הר״ן במקומו וגס‬
‫בעניי אס כי עפר אנכי תחת שני הרשב״א גופי׳ בריש פ׳ המדיר סובר ק‬ ‫ה( ואני‬
‫הגאונים מ״מ תירה היא וללמוד יעו״ש בחי׳[ כיון דמשועבד לה היכי מצי‬
‫אני צריך ולא נראה לי לא דברי הרב ולא מדיר לה דהרי זה כאוסר נכסי חבירו על‬
‫דברי התלמיד כאשר אבאר בס״ד ומחמת חבירו דלאו כל כמיני' ‪ .‬ומעתה לפי פירוש‬
‫זה ההכרח נותן להביא דברי הרשב״א בחי׳ זה תו לא קשה מה שהקשו התוס׳ ]שהביא‬
‫שם שכתב לעיל מינה באותו דיבור מה הרשב״א בשמם[ על קושית הש״ם הא‬
‫שלא הביא התלמיד הרב הנ״ל כי הוא לא נדריס חל‪-‬ס על דבר מצוה כדבר הרשוש‬
‫דלאו משוס מצוה פריך אלא מטעם שעבוד‬ ‫הביא תחלת דברי הרשב״א רק אמצען‬
‫כן‬ ‫‪10‬‬ ‫‪6‬‬
‫מו ‪91‬‬ ‫אברהם‬ ‫שייך לנדרים‬
‫שהביא הרב התלמיד מזה הוכחה וראי׳‬
‫לגוך החידוש שחידש רבו ולא עוד אלא‬
‫שהוציא מהם ראי׳ על מה שהוסיך על דברי‬
‫רבו לומר שחידוש הזה הוא מוסכם אליבא‬
‫דכולהו וא׳׳כ חובה עלינו לבאר דברי‬
‫הרשב״א שלא יהיו סותרין ראשית דבריו‬
‫אאמצעית דבריו וזה הוא ‪ .‬דמכותלי דברי‬
‫הרב התלמיד ניכר ומוכת שהבין הכוונה‬
‫בדברי הרשב״א במה שכתב בראשית דבריו‬
‫אבל הכא מלבד מה שהוא מצווה לעונה‬
‫יש עליו שעבוד דתרי מילי נינהו ענין עונה‬
‫מצוה ושעבוד‪ .‬ג ס מה שכתב הרשב״א‬
‫לעיל מינה והיינו נמי דכי אמרינן באומר‬
‫הנאת תשמישך עלי לא אקשיק עלי׳ וכי‬
‫מצוה ליהנות ניתנה הוי נמי הפירוש כן‬
‫משום דתרי מילי הוויין מצוה ושעבוד והגס‬
‫דהמצוה לא חשיבא הנאה בקיומה מ״מ הוי‬
‫הנאה במה שפורע שעבודה ומשו״ה באומר‬
‫הנאת תשמישך עלי אסור ובאומר קונס‬
‫גופי לתשמישך דאינו חל הנדר הוי הטעם‬
‫משום דאינו חל על דבר מצוה כשבועה‬
‫שאינה חלה על דבר מצוה דבכגון זה נדר‬
‫שוה לשבועת מחמת שגופו מצווה לעשות‬
‫אלא דאס הי׳ מחמת זה לחוד הי׳ ראוי‬
‫עכ״פ לחול בכולל כמו בשבועה על דבר‬
‫מצוה דקיי״ל דחלה עכ״פ בכולל אלא כיון‬
‫דמלבד מצוה יש נמי שעבוד לכך אפי׳ ע״י‬
‫כולל לא חל כגון באומר קונס תשמישי על‬
‫כל הנשים שבעולם כן היא הכוונה בדברי‬
‫הרשב״א לפי דעת הרב התלמיד לכל‬
‫מעיין בדבריו ‪:‬‬
‫דבריו למעלה בסוך אות ד( דהא השקלא‬
‫בעניי לא נראה לי כוונה זו‬ ‫אולם‬ ‫ח(‬
‫בהרשב״א דזת באמת דוחק‬
‫גדול לחלק לשני עניניס ע נין עונה דהיינו‬
‫מצות ושעבוד‪ .‬ועוד דא״כ ענין פריעת‬
‫בע״ח דקיי״ל דהוי מצוה נחלק נמי לשני‬
‫ענינים לומר מצוה ושעבוד וזה ודאי ליתא‬
‫כמו שכתב הרב התלמיד גופי' שהבאתי‬
‫דבריו באות ד( דבפריעת בע״ח פשיטא‬
‫דלא הוי אלא דבר אחד דכל עצמו של‬
‫המצוה לפרוע החוב הוא מחמת השעבוד‬
‫וכיון דקונס אפקע להשעבוד ממילא ליכא‬
‫תו‬
‫שדרן‬
‫ק הוא ברור לענ״ר משמטות כוונה לשון‬
‫הרשב״א לכל מעיין בצדק ‪:‬‬
‫זה מוכח לה־יא דבאומר קונם‬ ‫ו(‬
‫גופי לתשמישך או למזונותיך או‬
‫בנודר שלא לפרוע לבעל חובו לא הוי‬
‫כנשבע לבטל המצוה דהא התוס' שהביא‬
‫הרשב״א בשמם שפי' קושיה הש״ס מטעם‬
‫מצוה ואפ״ה הוקשה להם דהא נדרים חלים‬
‫על דבר מצוה ואס איתא כדברי שני‬
‫הגאונים הרב והתלמיד מאי קושיא הלוא‬
‫בכגון זה שוה נדר לשבועה שהגוך של הבעל‬
‫או הלוה שהוא האיסור חפצא הוא עצמו‬
‫מושבע ועומד ‪ .‬ואפי׳ הרשב״א לא פליג‬
‫בזה על התוס׳ אלא דקאמר דלדידי׳ דמפרש‬
‫קושיה הש״ס מטעם שעבוד דהוי כאוסר‬
‫נכסי חבירו על חבירו ממילא לא קשה‬
‫מידי קושיה התוס' ‪ .‬אלא דעל הרב בעל‬
‫א״מ אינו קשה כל כך דהוא תלה דברי‬
‫חידושו במחלוקת הרמב״ם והר״ן באוסר‬
‫אדם על חבירו על מי חל איסור בל יחל‬
‫כמו שהבאתי דבריו באות ב( וממילא‬
‫הרשב״א דסובר נמי כהר״ן דהמודר עובר‬
‫בבל יחל ולא המדיר ליתא לדברי חידושו‬
‫אבל לדברי הרב התלמיד שכתב דאין חיליק‬
‫דהעיקר תלוי בחלות איסור החפן ולא‬
‫קפדינן אבל יחל דזה הלאו ממילא אתי‬
‫והביא ראי׳ מדברי הרשב״א בחי׳ שם קשה‬
‫מאוד איך לא שם לבו לראשית דברי‬
‫הרשב״א הללו שהבאתי דמוכח להדיא ההיפך ‪,‬‬
‫ועוד דבכאן לא נוכל לדחוק ולחלק בין‬
‫תשמישך עלי ובין תשמישי עליך שהבאתי‬
‫וטריא שבין התום׳ והרשב׳׳א בפירוש קושית‬
‫הש״ס וגס הקושיא של התוס׳ אזדא להס״ד‬
‫דהש״ס על משמעות לשון המשנה דהוי קונס‬
‫תשמישי עליך ואפ״ה הקשו דצריך לחול‬
‫הנדר מחמת הא דקיי״ל נדרים חלים על‬
‫דבר מלוה ‪:‬‬
‫ז( א ל א דלפי מה שכתבתי דמוכח‬
‫מדברי הרשב״א בראשית דבריו‬
‫שאינו סוכר החידוש של הגאונים הנ״ל‬
‫צריך להבין באמת אמצעית דברי הרשב׳׳א‬
‫‪11‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪,‬‬ ‫אברהם‬ ‫שייך לנדרים‬
‫ג ס מה שכתב הרב התלמיד דדברי השער‬
‫המלך פי״ז מהלכות איסורי ביאה הן הן‬
‫הדברים שכתב רבו לענ״ד לאו ראי' היא‬
‫דהתם בנעולה אני מן היהודים הוי הנדר‬
‫שלה לקיים ולא לבטל גבי אנשים אחרים‬
‫והגס דבעלמא נדרים חלים על איסורים נץ‬
‫לבטל בין לקיים כמו״ש הר״ן בנדרים דן‪ 1‬י״ח‬
‫התס היינו טעמא כמו״ש הר״ן משוס דיס‬
‫מקים לנדר לחיל על האיסור דמקודם שנדר‬
‫לא הי׳ אלא איסור גברא דבכל האיסורים לא‬
‫הוו אלא איסור גברא ועכשיו בהנדר ניתום^‬
‫איסור חפצא אבל כאן שאסרה על עצמה‬
‫תשמיש כל היהודים שהגופים שלהם הוו‬
‫האיסור חפצא וכיון שהם עצמם נאסרים עלי'‬
‫מכבר בלא הנדר אינו מהראוי שיחול דאין‬
‫איסור חל על איסור ומה לי נדר ומת לי‬
‫שבועה ‪ .‬לאפיקי בענין לבטל כיוונא דמיירו‬
‫שני הגאונים הנ״ל באומר קונם גיפי לתשמישו‬
‫או למזונותיך או נודר שלא לפרוע לבע׳׳ח‬
‫אך דהקונס קאי על הגוך דהוא האיסור‬
‫חפצא והגוך הוא מושבע ועומד לפרוע דבר‬
‫זה מ״מ חל הנדר שלו כיון דמצד המצוה‬
‫הוא משועבד וקונמות הוי קדה״ג ומפקיע‬
‫משעבוד ‪] .‬מאי אמרת דתא דקונמות מפקיע‬
‫שעביד זה דוקא שעבוד קל דהיינו שיכול‬
‫לסלוקי בזוזי אבל לא שעבוד חמור דלא‬
‫נוכל לסלוקי וכשיטת המהרי״ט והט״ז בשו״ע‬
‫יו״ד סי׳ רל״ד זה אינו דכבר הוכיח הרב‬
‫בספרו קצה״ח סי׳ קי״ז וגס כאן בספרו‬
‫א״מ סי' הנ״ל דלא שנא שעבוד קל ושעבוד‬
‫חמיר שייך האי כללא[ ובעל כרחך צריו‬
‫אתה לומר כן דבכגון זה יש חילוק בין לקיים‬
‫או לבטל דהרי כבר הוכחתי באות ו( מהתוס'‬
‫שהביא הרשב״א בשמם דהס ודאי לא ס״ל‬
‫החידוש שחידש הגאון בעל א״מ ואפ״ה הקשו‬
‫בנטולה אני מן היהודים דאיך חל נדר שלה‬
‫הא אין א חע״ א‪ .‬וזה ברור ופשוט בעיני‬
‫לענ״ד ‪:‬‬
‫לענ״ד דלית‬ ‫י( ן ^ ן ף ראי׳ ברורה‬
‫להחידוש שכתב בעל א״מ אפילו‬ ‫^‬
‫לדעת הרמב״ס שסובר דהמדיר עובר בבל‬
‫יחל מהא דטרח הר׳׳ן בריש פ׳ המדיר‬
‫לתרץ דברי הרמב״ס בפי״ב מהלכות אישות ‪.‬‬
‫;‬ ‫שכתב‬
‫שדה‬ ‫‪92‬‬
‫הו מצוה וכמו כן נראה רערן עונה נמי‬
‫דבר אחד שהמצוה היא מחמת‬ ‫הוי‬
‫השעבוד שמשועבד הבעל לאשתו וטו הסברא‬
‫מחלק הרשב״א ענין עונה ממצות סוכה‬
‫ושאר מצות‪ .‬דבסוכה ודכוותה אין ארס‬
‫משועבד לסוכה או להתפילין אלא מחמת‬
‫קיוס המצוה שציוט הבורא ית״ש לקיימן‬
‫ואין מי שיוכל למחול אגל מצית עונה היא‬
‫עיקרה מחמח השעבוד שמשועבד לאשתו‬
‫שהרי יכולה למחול יזה הוא שכתב הרשב״א‬
‫בסו‪,‬ה דבריו שס דמצוה זו אינה אלא מחמתה‬
‫ולא מחמתו ]והא דקיי״ל בהמקדש את החשה‬
‫ע"מ שחין לך עלי עונה דלא הוי קדושין התס‬
‫שאני שהתנה על מה שכתוב בתורה דעיקר‬
‫אישות שיתן לה עונה אבל בפעם אחת‬
‫או שתים ודאי יכולה למחול[ ולדברינו החלת‬
‫דברי הרשב״א במה שכתב אבל הכא מלבד‬
‫מה שהוא מציוה לעונה יש עליו שעבוד הכיונה‬
‫מבואר כמו שכתב בסוך דבריו דמצוה זו‬
‫אינה אלא מחמתה ולא מחמתו והיינו דכל‬
‫עיקרה של המצוה היא מחמת השעבוד ‪.‬‬
‫ולא כדברי הרב התלמיד שלמד הכוונה‬
‫בתחלת דברי הרשב״א דענין עינה הוי שני‬
‫דבריס מציה ושעבוד דלדבריו יהי׳ עולה דנ;ה‬
‫שכתב הרש‪':‬׳א בסוך דבריו יהי׳ חזרה‬
‫ממה שכתב בתחלתו ‪ .‬וזה באמת דוחק‬
‫גדול ‪ .‬גס גרס לו להרב התלמיד לדחוק‬
‫עצמו ולחלק בין תשמישך עלי ובין תשמישי‬
‫עליך ולבסוך העלה בצ״ע‪ .‬אבל האמת יורה‬
‫■ דרכו דהכוונה בדברי הרשב״א פשוט ומביאר‬
‫כמו שכתבתי באין גמגוס ודוחק‪:‬‬
‫ט( נ ם מה שכתב הרב התלמיד דזה‬
‫חשיבא הנאה במה שפירע שעבודו‬
‫זה ודאי ליתא כיון דמצווה היא לפייע‬
‫■ השעבוד הדר הויא לה מצות ומצות לאו‬
‫ליהנות ניתנו וזה ג'׳כ גרס לה־ב ההוא‬
‫מחמת שלמד הכוונה בדברי הרשב״א בתחלתן‬
‫שמחלק שעבוד ומצוה לשני עניניס ועוד‬
‫דאפי' לדבריו אינו שייך לומר דפדעון שעביד‬
‫יהא מיקרי הנאה והגע עצמך אס לוה הוא‬
‫מודר ממלוה וכי בשביל זה יהי׳ אסור לפרוע‬
‫השעבוד להמלוה לומר שזה הנאה ■נהליה ‪.‬‬
‫‪12‬‬ ‫‪6.‬‬
 ‫’‪npesaPP‬־■‬

‫‪93‬‬ ‫מז‬ ‫אברהם‬ ‫שייך לנדרים‬ ‫שדה‬

‫שכתב שם המדיר את אשתו מליהנות לו בשעת הנדר יש לו תקנה ע״י חליפין וא״כ‬
‫בין שפירש עד זמן פ' ובין שלא פירש אלא אמאי יוציא ויתן כתובה והרי אפשר לבעלה‬
‫ס ת ם ממתינין לו שלשים יום אם יתמו ימי לזונה ואילו הי׳ מדירה מגופו ס ת ם גם‬
‫נדרו או שלא תמו והתיר את נדרו הרי זה תשמיש הי' בכלל אלא ע״כ מיירי במדירה‬
‫מומב ואם לאו יוציא ויתן כתובה ובאותן מגופו הנאת נכסים ]ובזה מפרש הרב בעל‬
‫שלשים יום תהי׳ היא עושה ואוכלת ויהי׳ א״מ כוונת תירוצו של הירושלמי על הקושיא‬
‫אחד מחבריו מפרנס אותה דברים הצריכים האחרת שהקשו שס תמן תנינן המדיר את‬
‫לה יתר על מעשה ידי' אס אין מעשה ידי׳ אשתו מתשמיש המעה ]פי׳ שבת אחת תמתין[‬
‫מספיקין לה לכל ‪ .‬וכבר תמה הר״ן על זה והכא את אמר הכין ]פי׳ דתמתין שלשים‬
‫דהא בגמרא אמרינן בהדיא דלא מצי מדיר יום[ תמן במדירה מגופו ברם הכא במדירה‬
‫לה אלא באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך מנכסיו ‪ .‬דאין כוונת הירושלמי בפשועו‬
‫אבל סתמא לא אמרינן נעשה כו' וע״ש שמדירה מנכסים אלא במדירה מגופו הנאת‬
‫שהעלה דס״ל להרמב״ס דהסוגיא אזלא לת״ק נכסים[ וכיון דעיקר הנדר שלו דהוא האיסור‬
‫דריב״נ דס״ל בקונם שאני עושה לפיך א״צ חפצא חל על הגוך והוא מושבע ועומד‬
‫להפר דסבר קונמות אינו מפקיע שעבוד ליתן לה מזונות ובפרע לדעת הרמב״ם חייב‬
‫ולדידי' פריך שפיר דאין חילוק בין שעבוד לה מדאורייתא הג' דברים היאך חל הנדר‬
‫לידי' לשעבוד דאשה כיון דמדינא קונס אינו שלו על הגוך הא הוי ליה כנשבע לבעל את‬
‫מפקיע אבל אגן קיי״ל כריב״נ דקונמות המצוה‪ .‬ואין לתרץ דהרמב״ם באמת לא מוקי‬
‫מפקיע שעבוד א ^ שאמרו בקונם שאני עושה לה למתניתין בגוונא דמוקי לה הירושלמי אלא‬
‫לפיך אלמוה רבנן לשעבודא דבעל משום כפשעא דלישנא דמתניתין שאמר קונס הנאתי‬
‫דצריך לאלומי דאל״כ יצמרך לגרש בע״כ עליך ]דסבור על כרחך כפירוש ר״ת דבלשון‬
‫והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אבל שעבודא הנאה אינו נכלל תשמיש[ א״כ אין הנדר חל‬
‫דאשה לא הוצרך לאלומי ומשוס דסגי לה אלא מדרבנן דהנאה לא הוי ממש והיאך‬
‫ביוציא ויתן כתובה כיון דבעל אי בעי מצי יפקיע מזינות דהוי דאורייתא לדידי׳ *( אלא‬
‫מפיק לה בע׳׳כ דידה א״כ לא מפסדה מידי ודאי מוכח דליתא להחידוש של בעג א״מ■‬
‫כיון דבעי למיתב כתובה ‪ .‬זה תורך דברי אלא כיון דקיי״ל נדרים חלים על דבר מצוה‬
‫הר״ן לתרץ את הרמב״ס ‪ ,‬ואי איתא כדברי אין חילוק אס אמר קונם על הדבר או על‬
‫החיחש שכתב בעל א״מ א״נ תקשה עכ״פ הגוך דהיינו כגוונא דנקע בעל א״מ שאמר‬
‫המשגה המדיר את אשתו מליהנות לו היאך קונס גופי לתשמישך או למזונותיך והעעס‬
‫חל הנדר ומה בכך דשעבודא דאשה לא הוא כיון דקיי״ל קונמות מפקיעין מידי שעבוד‬
‫אלמוה הא הוי כנשבע לבעל את המצוה ומצוה נמי שעבוד מיקרי שהאדם משועבד‬
‫דאינו חל דהא על כרחך מיירי מתגיתץ לעשות מצות קונו ואך שמחלק הרשב״א‬
‫במדירה מגופו הנאת נכסים כמו שהוכיח ]כפי מה שביארתי כוונתו באות ח( בין‬
‫שם בעל א״מ גופי' ]לפרש כוונת הירושלמי מצות עונה שהיא מחמת השעבוד ובין שאר‬
‫בקושיהס שהקשו על המשנה וכי אדם גודר המצות שהשעבוד בהו הוי מחמת המצוה מ״מ‬
‫שלא לפרוע חובו[ דאי במדירה מנכסיו א״כ דא ודא אחת היא והרשב״א שחילק בין‬
‫אינו יכול ל הד ר ה אלא מנכסים הנמצאים עונה לשאר מצות לא בא אלא לתרץ מה‬
‫בידו בשעת הנדר אבל הנכסים שיבואו ל ‪T‬ו שהקשה שם בסוך דבריו דאכתי קשיא לפי‬
‫אחר הגדר מותרץ לה דאין אדם אוסר דבר מה דאוקמינן באומר הנאת תשמישך עלי דהא‬
‫שלבל^ע על חבירו וגס בנכסים שהי׳ לו מצווה הוא במצות עונה ומצות לאו ליהנות‬
‫ניתנו‬
‫״( ועה‪ .‬בסרע מדכתי הרמב״ס בש״ג מנדרים הנאת תשמיש בתוך איסורי דרכנן וחולק על התוסי‪,‬‬
‫בנדרים שסוברים דהוי דאורייתא ועיין גחדושיי על נדרים ס' השיתפין‪:‬‬
‫‪13‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫אברהם‬ ‫שייך לנדרים‬
‫שהקשו התום׳ עליו והוא יישב קושיתס שנראה‪,‬‬
‫מזה דדעתו מסכמת לפירש״י שיש נכלל לשק‬
‫גדרו גס הנאת תשמיש אלא שאינו חל נ דרו‬
‫על תשמיש ומוכח מזה דלא מיירי במפר ש‬
‫שמדירה מנכסים דבזה לא הוי שייך מחלוקת‬
‫רש״י ותוס׳ והגס דנוכל לאוקמי מתניתי( נמי‬
‫במדירה בפירוש מנכסיו כדברי בעל א"מ‬
‫וכמו שכתב הרשב״א שס בחי׳ מ"מ מ ה‬
‫בכך כיון דעכ״פ מציגן לאוקמי מתניתין‬
‫בסתמא וכפשעות משמעות לשון המשנה‬
‫כמו״ש הרשב״א שס אחר שהניא שס תירוצו‬
‫של הירושלמי תמן נתדירה מגופו ב ר ס הכ א‬
‫במדירה מנכסיו שאינו יודע אס הכוונה‬
‫במדירה בפירוש מנכשיי או *( שאין נלשון‬
‫הנדר ליהנות לו אלא מזונות ולא תשמיש ‪.‬‬
‫הרי מבואר מדבריו שמצינן לאוקמי מתניתין‬
‫בסתמא ובפרע שמשמעות לשון המשנה מורה‬
‫כן וחל האיסור חפצא על גופו של הב על‬
‫והיאך חל הנדר לדברי בעל א״מ דהוי לה‬
‫לי*יז א ת‬ ‫כנשבע לבעל המצוה ‪ .‬וזה‬
‫הס׳ א״מ משוס דכל עצמו של החידוש שלו‬
‫לא כתב אלא לשיעת הרמב״ס דסובר דהמדיר‬
‫עובר בבל יחל ולדידי׳ מוכרח לאוקמי‬
‫מתניתין במדירה בפירוש מנכסיו ומדברי‬
‫הרשב׳׳א בחי' שהבאתי ליכא פירכא עצ‬
‫הא״מ דלהרשב״א באמת ליתא להחידוש‬
‫כמו שכתב שם בעל א״מ וכמו שהבאתי‬
‫דאי‬ ‫למעלה את דבריו דמ״מ תקשה‬
‫איתא כדברי בעל א״מ הי׳ לו להרשב״א‬
‫ובפרע הרב המ״מ שהוא מנושאי כליו‬
‫של הרמב״ס[ לבאר דלהרמב״ם מוכר ח‬
‫לפיש הכוונה נ מוי ר ה בפירוש מ נ נ פ ו יליכא‬
‫שוס ס פ ק ו ר י ק ‪:‬‬
‫א״כ חל הקונם דהיינו האיסור חפצא על‬
‫יי׳( ר צ ^ ח ד י שזכינו לבאר ולהוכיח דליתא‬
‫להחידוש של בעל א״מ נוח‬
‫לן לתרץ בדברינו קושיא אחת חמורה‬
‫ששמעתי מפי מופלג אתד בנדרים דן{‬
‫י״ז ריש ע״א דקאמר התס הש״ס חד‬
‫למיפמרי'‬
‫שדה‬ ‫‪94‬‬
‫ניתנו ומ״ש ממודר הכאה משופר דתוקע בו‬
‫תקיעה של מצוה ולזה מחלק הרשב״א דמצוה‬
‫זו דעונה אינה אלא מחמתה ולא מחמתו‬
‫כמו שהבאתי למעלה כל דבריו ‪:‬‬
‫י א( ה ל אמת שהרב בעל א״מ גופי׳ לקמן‬
‫׳ בסי׳ הנ״ל הרגיש בקושייתי שר‪s‬קשיתי‬
‫עליו באות הקודש וכתב הוא דמדיר את‬
‫אשתו מליהנות לי היינו שמדירה מנכסים‬
‫וחייל נדרא על הנכסים דבנכסים לא שייך‬
‫בהו נשבע לבעל את המצוה דהנכסיס הס‬
‫שנאסרו והנכסים אינן מושבעים מהר סיני‬
‫והא דלא אמרינן תקנתא בחליפין כיון שהנדר‬
‫הי' על הנכסים היינו משוס דהרמב״ס פ״ה‬
‫מנדרים פסק דגדוליהן וחילופיהן ספ ק עכ״ד‬
‫יעו״ש בדבריו גם מצאתי שהרב המגיד‬
‫בפי״ב סוך הלכה כ״ג שכתב בזה הלשון‬
‫ודע שדין משנתינו בשלא הדירה אלא מנכסיו‬
‫אבל אס הדירה אך מתשמיש יתר משבת‬
‫יוציא ויתן כתובה כמו שיתבאר פי״ר וכ״כ‬
‫הרשב״א וכ״נ דעת הרמב״ן עכ״ד ולכאורה‬
‫נראה דעת הרב המ״מ כדברי בעל א״מ‬
‫ומהתימא על הרב בעל א״מ שלא הביא‬
‫את דבריו סייעתא לדידי' ‪:‬‬
‫י ב ( א ל א דלענ״ד לא הועיל עדיין בעל‬
‫א"מ בתירוצו על הרמב״ס דלפי‬
‫תירוצו דמיירי מתניתין במדירה מנכסיס צריך‬
‫אתה לזמר שמדירה בפירוש מנכסיס כגון‬
‫שאמר לה קונס נכסי עליך או הנני מדירך‬
‫מנכסי דאי בסתמא שאמר קונס הנאתי‬
‫עליך או הנאת גופי עליך כמשמעות לשון‬
‫המשנה דנקע המדיר את אשתו מליהנות לו‬
‫גופו של בעל והדרא הקושיא לדוכתה דהוי‬
‫לה כנשבע לבעל את המצוה והיאך חל‬
‫הנדר ובאמת משמע מלשון הרשב״א בחי׳‬
‫דיש המדיר שרמז עליו הרב המ״מ דמתניתץ‬
‫מיירי בסתמא שהרי הביא שם פירש״י ומה‬

‫הנה והא דכתב הרשב״א או שאין בלשון הנדר ליהנות לו נו׳ יש להעמיד בדכריז בק‬
‫משוס דעל תשמיש אינו חל הנדר בין פיחש ר״ת דהלשון לירגות לא משמע‬ ‫רש״י משוס‬
‫פירוש רש׳׳י‬
‫אלא מזוגות‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫מח ‪95‬‬ ‫אברהם‬
‫קרבן לא מוקמינן בי׳ גם המיעוע דדברו‬
‫ומשו״ה בגוון שחקר בעל א״מ אעפ׳׳י‬
‫שבלשון הנדר דומה הוא לשבועה ומסתברא‬
‫לאוקמי בי׳ האי מיעועא דדברו מ״מ כיון‬
‫דלא שייכא בי' האי מיעוט דכתיב ג ט‬
‫קרבן לא קאי עלי׳ נמי האי מיעוטא‬
‫דדברו דכתיב גבי לאו ‪ .‬ומתורן שפיר‬
‫קושית המופלג שהבאתי למעלה ‪:‬‬
‫שם‬ ‫ראיתי לבעל א"מ‬ ‫עוד‬
‫בראשית דבריו שיצא ג״כ‬
‫לידון בדבר חדש ולומר הא דקיי״ל קונמות‬
‫מפק*ע מידי שעבוד היינו משוס דהקונם חל‬
‫על גופו של חפץ ומפיק לי׳ לשעבודא וא״כ היינו‬
‫דוקא בקונם על גופו של דבר שהוא שלו אתי‬
‫קונם ומפקיע מידי שעבוד ואפי׳ במשכיר‬
‫בית לחבירו מצי משניר אסיר לי׳ בקונם‬
‫לדעת הר״ן ודעמי׳ כיון דהקונס חל על‬
‫גוף הבית שהוא שלו אבל אס אמר‬
‫המשכיר קונם הנאת בית זה על השוכר‬
‫נראה פשוט דלא מפקיע מידי שעבוד‬
‫היא של‬ ‫השוכר כיון דהנאת הדירה‬
‫השוכר ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו‬
‫הנאת גופי‬ ‫על חבירו וה״ה בקונם‬
‫לתשמיש מפקיע מידי שעבוד דהגוף הוא‬
‫אבל באומר קונס הנאת תשמישי‬
‫עליך כיון דהנאה זו דידה דמשועבד לה‬
‫דכתיב ועונתה לא יגרע ודאי דלא מצי‬
‫מדיר לה דאין אוסר דבר שאינו שלו‬
‫והנאת תשמישך עלי אע״ג דאין בו ממש‬
‫ולא מת סר אלא מדרבנן מ״מ כיון דחייל‬
‫ונאסר עכ״פ מדרבנן אין מאכילין לאדם‬
‫דבר האסור לו וכמרש הר׳׳ן עכ׳׳ד ‪ .‬ולענ״ד‬
‫חילוק זה שכתב בעל א"מ בין אוסר הגוף‬
‫או אינו אוסר רק ההנאה אינו פשוט‬
‫כל כך ודבר זה צריכה לפנים דלפי מה‬
‫שכתב הגרע״א בתוספותיו על המשניות‬
‫במס׳ נדרים ריש פ׳ השותפין להוכית‬
‫שם דע״כ מיירי מתניפין שלא אסרו‬
‫נכסיהן זה על זה דבענין זה איט שייך‬
‫לומר ויתיר אסור במודר הנאה דבאוסר‬
‫נכסיו על חבירו כשהמודר הולך בהחצר‬
‫הוא נהנה מהקרקע שהולך עלי׳ ואץ‬
‫לומר‬
‫שייך לנדרים‬ ‫שדה‬
‫למיפכירי׳ מקרבן ]היינו מיטוס דלהרע או‬
‫להיגייב[ וחד למיפנורי' מן לאו דשבועה‬
‫]הייני מיעונן דוברו[ למה לן האי מיעוטא‬
‫דלהרע או להיפייב שאין שבועה חלה על‬
‫דבר מצוה שיהא חייב קרבן בהאי מיעועא‬
‫דדברו סני כיון דליכא לאו ושבועה בדבר‬
‫מצוה ממילא ליכא קרבן שבועה דאין‬
‫קרבן בלא לאו כידוע ‪ .‬אולם לדברינו‬
‫שהוכחנו באותיות הקודמים דליתא להחידוש‬
‫יד(‬ ‫של בעל א"מ ניחא שפיר דהרי חזינן‬
‫שם בסוגיא דנדריס בריש שמעתתא דפריך‬
‫הש״ס בדרך מאי חזית דאוקמת הריבוי‬
‫דלה' על נדר והמיעוע דו כיו על שבועה‬
‫אימא איפכא עד דמשני לה הש״ם בדרך‬
‫מסתברא יעו״ש בהדין ויתר המפרשים‬
‫שפירשו כן משום דנדר הוי מיתסר חפצא‬
‫אנפשי׳ משתברא דמוקמינן הרבוי דלה׳‬
‫עליו דמה בכך שהאדם משועבד לעשות‬
‫המצו‪ -‬ליעול לולב להניח תפילין אבל‬
‫על הלולב והתפילין אינו מועל שעבוד‬
‫רק על האדם יניון דבהנדר א סר החפץ‬
‫חל הנדר‬ ‫איסור משו״ה‬
‫כדבר איסור‬ ‫עליו‬
‫י‬
‫ואסור הוא ליטול הלולב ולהניח התפילין ‪.‬‬
‫אבל בשבועה דהוי מיתסר נפשי׳ אחפצא‬
‫ונפשו משועבד לעשות מסתברא דמוקמינן‬
‫שלו‬ ‫האי מיעוטא דדברו על שבועה ולפי‬
‫סברא באמת הוי סלקא אדעתין‬ ‫האי‬
‫למימר כדברי בעל א״מ דבאומר קונס‬
‫גופי לתשמישך או למזונותיך אינו חל כיון‬
‫דהמיתסר חפצא הוי הגוך והוא משועבד‬
‫לעשות היפך ממה שנדר ובגוון זה לא‬
‫סגי בתירוץ הש״ס דמשני בדרך מסתברא‬
‫ובאמת חזינן דאפי׳ בגוון זה נמי חל‬
‫הקונם כאשר הוכחתי באותיות הקודמים‬
‫דליתא להחידוש של בעל א״מ ‪ .‬ולזה צריכין‬
‫אט צומר דבאמת אי לאו האי מיעוטא‬
‫להיטיב דמשתעי בקרבן הוי‬ ‫דלהרע או‬
‫אמרינן כדברי בעל א״מ דגוון זה אף‬
‫דנדר הוא דיני׳ כשבועה ‪ .‬אבל כיון‬
‫דכתיב האי מיעוטא דגבי קרבן גילתה לנו‬
‫התורה דגם המיעוט דדברו דכתיב בלאו‬
‫לא מוקמינן אלא בדבר דשייכא בת קרבן‬
‫דהיינו שבועה אבל נדר דלא שייכא בי׳‬
‫‪15‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫אברהם‬ ‫שייך לנדרים‬ ‫שדה‬
‫משתעבד לה ומשני הש״ס דאמר הנ את‬ ‫רהנכסיכז‬ ‫‪ p‬ויתור כיון‬ ‫לומר בזה‬
‫תשמישך עלי כדרב כהנא כו' ובודאי‬ ‫גופייהו אסורים עליו ]והבאתי דבריו‬
‫לפי הס״ד דהמקשה הי' ס בר דאמר‬ ‫בחדושי פל נדרים[ ובע״כ צריכין אנו‬
‫לה הבעל קונס הנאת תשמישי עליך‬ ‫לומר דמתניתין שם מיירי שאסרו הנאתן‬
‫שהקונס הי' בענין הנאה ולא בהגוף‬ ‫זע״ז ואפ״ה כתב הר״ן שם בריש המשנה‬
‫דכן משמע מדמשני שאמר להיפך הנ את‬ ‫דסעמייהו דרבנן משוס דקיי״ל קונמות‬
‫תשמישך עלי מכלל דמעיקרא הוי ס ב ר‬ ‫מפקיע מירי שעבוד ומוכח מזה דאפילו בענין‬
‫שאמר לה הנאת תשמישי עליך ואפ״ה‬ ‫הנאה אמרינן קונס מפקיע מידי שעבוד‬
‫על קישית הש״ס‬ ‫הקשה הר״ן שם‬ ‫ודלא כבעל א"מ שחילק בין אם הקונם‬
‫קיי״ל קונמות‬ ‫מאי פריך התם הא‬ ‫הי' על הגון^ או הי' על ה הנ א ה‪ .‬ועוד‬
‫מפקיע מידי שעבוד אלמא דאפי׳ בלשק‬ ‫נראה לענ״ד להביא ראי' מפ' פני‬
‫מידי‬ ‫מפקיע‬ ‫קונמות‬ ‫אמרינן‬ ‫הנאה‬ ‫דנדריס דף מ״ו בפסק א דקונס שאני‬
‫שעבוד ודו״ק‪:‬‬ ‫משמשך דפרין הש״ס שם והא מדאורייתא‬

‫תם ונשלם בס״ד‬