‫כל הזכויות שמורות‬

‫יאיר‪ ,‬אופק‪ ,‬עופרי ענבל‪ ,‬אדם ואביגיל‪ ,‬חבורת שומרי היערות‪,‬‬

‫נאמני הטבע מספרים על‪:‬‬

‫מעוף החסידות מאת‪ :‬לבנה אטאס חדש‬

‫על עמוד חשמל זקוף‬
‫עומד לו קן‪.‬‬
‫בתוך הקן צילה החסידה יושבת‬
‫זקופה ומסתכלת‪.‬‬
‫עייפה צילה החסידה מדרך ארוכה‪,‬‬
‫מארצות הקרה אל החום והחמה‪.‬‬
‫אלינו‪ ,‬החסידות מגיעות כל שנה‬
‫עם סיפורים לרוב והמון אהבה‪.‬‬
‫והנה הסיפור של צילה החסידה‪,‬‬
‫היום היא כבר זקנה‪,‬‬
‫אך זוכרת היטב את המעוף ההוא‬
‫כשהיתה צעירה‪.‬‬
 ‫‪2‬‬
‫צילה החסידה מכירה בערך‪,‬‬
‫כבר שנתיים שהיא יוצאת לדרך‪,‬‬
‫אף פעם לא לבד‪ ,‬ביחד תמיד‬
‫עם מאות מחברותיה הן עפות‬
‫ומסתכלות לצדדים‪.‬‬
‫המנהיגה מינה‪ ,‬מבנה מעוף מכינה‪,‬‬
‫כך יעופו ותמיד ישמרו מנפילה‪.‬‬
‫הגדולה על הקטנה שומרת‪,‬‬
‫מסתכלת לצדדים ומתישרת‪.‬‬
‫"אם צריך לעזור" היא צועקת‬
‫"אני כאן! טסה במשמרת"!‬
‫כשצילה הייתה עוד קטנה‬
‫אמא חסידה עליה מאד שמרה‪.‬‬
‫נתנה עצות בדרך‪ ,‬עפה לצידה‪,‬‬
‫"המשיכי צילה עוד מעט מנוחה"!‬
 ‫‪3‬‬
‫כבר עברו הרבה שנים והמעוף נמשך‪,‬‬
‫צילה כבר סגנית מנהיגה בדרך‪,‬‬
‫היא יודעת את תפקידה ולא בערך‪,‬‬
‫אחראית מעופפת‪ ,‬בודקת ומבקרת‪,‬‬
‫את כל הקטנות שיצאו השנה לדרך‪.‬‬
‫וכך הן יצאו‪ ,‬הביטו סביב‪,‬‬
‫פגשו צפורים אחרות נודדות‪,‬‬
‫כולן טסות במבנה‪ ,‬שואלות שאלות‪,‬‬
‫מספרות חוויות‪.‬‬
‫צילה מקשיבה ברוב קשב‪,‬‬
‫כדי לדעת מה קורה מעבר לקשת‪.‬‬
‫השנה צילה שמה לב באופן מיוחד‪,‬‬
‫שהרבה מקומות בדרך שהיו ירוקי עד‪,‬‬
‫יבשים‪ ,‬מצהיבים וחרוכים‪.‬‬
‫גנים שפרחו לתפארת‪,‬‬
‫חלקם מעלים עדיין עשן‬
‫עומדים חרבים‪ ,‬ועצובה הארשת‪.‬‬
‫צילה מתעשתת במהרה‪,‬‬
‫צועקת למינה המנהיגה‪:‬‬
 ‫‪4‬‬
‫"את רואה מה קורה מינה?‬
‫איך יתכן? האם זה נכון?‬
‫היכן העצים‬
‫שגדלו כאן לאורך שנים?"‬
‫מינה ממש נעצבת‬
‫לצילה היא אומרת‪:‬‬
‫"רואה אני צילינקה (כך היא קוראת לצילה)‬
‫כמה חבל הכל הרוס‪,‬‬
‫כל כך עצוב‪ ,‬אין לי כוח לעוף!‬
‫בואי נרד ונראה מה קורה‬
‫ואיפה החיות שהסתובבו להן בזה?"‬

‫ובאה הפקודה לכל המבנה‪:‬‬

‫"נא לדאות ולרדת למעיין שבקצה!‬
‫הערב יורד‪ ,‬זהירות מעופפות‪,‬‬
‫שלא להיתקל זו בזו חלילה‪,‬‬
‫ננוח ליד המעיין‪ ,‬הלילה‪,‬‬
‫ובבוקר נצפה ונראה מה קרה"!‬
‫‪ 5‬אדם אביגיל וענבל‪::‬הגענו אל המעיין לכבות גחלים‬
‫רוחשות כדי שלא התלקחו שוב‪ ,‬לפתוח דרכים לחיות‬
‫שפניהן אל המעין‪.‬‬
‫אל המעיין הגיעו לא רק החסידות‪,‬‬
‫בלא כח הגיעו גם כמה חיות פצועות ודואגות‪.‬‬
‫החסידות שנחתו עכשיו ועל אף העייפות‪,‬‬
‫התחילו לנקות ולעזור לחיות הפגועות‪.‬‬

‫אופק ועופרי נעצרים ומקשיבים לסיפורה של איילת‬

‫למינה החסידה‪,‬‬
‫מינה פגשה את איילת‬
‫שואלת ומבררת מה קרה?‬
‫איילת שזוכרת את מינה מהשנה שעברה‬
‫מספרת כיצד אנשים עזבו את המדורה‪,‬‬
‫לא כיבו‪ ,‬ואת הפסולת זרקו‪...‬‬

‫"כל היום נהנו‪ ,‬שתו‪ ,‬אכלו ושיחקו‬

‫וכך‪ ,‬את הכל עזבו‪.‬‬
‫הרוח נשבה ואת האש ליבתה‪,‬‬
‫ומיד העצים התלקחו‪....‬‬
 ‫‪6‬‬
‫כולנו ברחנו‪ ,‬אני והעופרים‪,‬‬
‫הצלתי רק אחד‪,‬‬
‫היתר נעלמו מי יודע לאן?"‬

‫מינה אמרה לאיילת‪:‬‬

‫"אתם תנוחו כאן ואל תדאגו‪,‬‬
‫בבוקר עם שחר‬
‫מעל היער בשני מבנים נעוף‪,‬‬
‫נעשה סיבוב נבדוק ונודיע דחוף"!‬

‫אספה מינה את כל הצוות‬

‫ומיד סיפרה וגם הודיעה‪:‬‬
‫"מחר עם שחר בשני מבנים‪,‬‬
‫נצא לחפש אחר העופרים!"‬
 ‫‪7‬‬
‫אופק ועופרי קמו גם הם ללוות את החסידות‪.‬‬
‫החסידות למעלה‪ ,‬עופרי ואופק למטה‪.‬‬
‫עם שחר יצאו החסידות למעוף‬
‫בשני מבנים‪.‬‬
‫מינה מנהיגה מבנה אחד‬
‫וצילה במבנה השני‪.‬‬
‫בטרם יצאו‪ ,‬הודיעה מינה‪:‬‬
‫"לפקוח עיניים להסתכל קדימה!"‬

‫כך יצאו החסידות ותפילה בליבן‬

‫למצוא את העופרים של איילת‪ ,‬את כולם‪.‬‬
‫סיבוב ועוד סיבוב ומינה מסתכלת‪,‬‬
‫במבנה השני צילה מחפשת‪.‬‬
‫"הנה מערה"! צועקת צילה‪,‬‬
‫"אולי העופרים נכנסו פנימה?‬
‫הקישו בכנפיים וקראו בקול חזק‪,‬‬
 ‫אולי ישמעו ויצאו מתוך המערה!"‬

‫‪8‬‬
‫החסידות עושות את המלאכה‬
‫כפי שצריך‬
‫והנה יוצא העופר הצעיר‬
‫מביט לצדדים ואחר כך למעלה‬
‫וצועק בקול גדול‪:‬‬
‫" אני בטוח שהן באו להראות לנו‬
‫את הדרך"‪..‬‬
‫אחיו העופרים בהיסוס יוצאים‬
‫לבדוק מה צועק הקטן ועל מה?‬
‫מינה מנמיכה עוף וצועקת להם‪" :‬לכו אחרינו‬
‫את הדרך נעשה יחד כולנו‪,‬‬
‫איילת מחכה בכיליון עיניים‬
‫לראות את כולכם ליד המעיין בינתיים!"‬
‫הקטנצ'יק התחיל לרוץ‪ ,‬הוא לא יודע פחד‬
‫ואומר לאחיו‪" :‬אני יודע היכן המעיין‬
 ‫אני רץ ראשון לאמא!"‬
‫"זהירות! צועקת צילה‪ ,‬הדרך משובשת‪,‬‬
‫כדאי בזהירות ללכת"!‬

‫יאיר ואופק ממשיכים ומספריפ‪...‬‬ ‫‪9‬‬

‫וכך קרה‪ .‬החסידות מעל‪ ,‬העופרים מתחת‪,‬‬
‫כולם מקשיבים וממהרים אל המעיין‪.‬‬
‫מינה וצילה שומרות מן הגובה‪,‬‬
‫רואות את הכל ועפות קדימה‪.‬‬
‫הנה עוד רגע והם במעיין‬
‫קרובים לאיילת ולעופר הקטן‪.‬‬

‫כן‪ ,‬זהו סוף טוב לסיפור‪,‬‬

‫איילת מצאה את העופרים‬
‫בריאים ושלמים‪,‬‬
‫ועוד חיות שראו את הדרך‪ ,‬הגיעו אף הן‬
‫לקצה היער אל המעיין‪.‬‬
 ‫קבוצת שומרי היער נאמני הטבע מבקשים‪:‬‬ ‫‪10‬‬

‫דעו‪ ,‬לא תמיד הסיפור נגמר כך‪,‬‬

‫חשוב לזכור‪:‬‬
‫כשנצא אל החורשות ליהנות מהטבע‬
‫אל לנו לפגוע בו‪,‬‬
‫כי לא יהיה לאן לחזור‪.‬‬
‫לדאוג לכבות‪ ,‬לזרוק השיירים‬
‫הטבע שלנו לעוד הרבה שנים‪,‬‬
‫נשאיר את השטח נקי מכל רבב‬
‫כשנחזור‪ ,‬נמצא אותו יפה ומלבב‪.‬‬