‫פרנץ קפקא ‪ /‬הטירה‬

‫מו"לית ועורכת ראשית‪ :‬שרי גוטמן‬

‫הספר רואה אור בסיוע מרכז הספר והספריות‪,‬‬

‫ובתמיכת משרד התרבות והספורט‪.‬‬

‫הספר רואה אור בסיוע מכון גתה‪,‬‬

‫אשר ממומן על ידי משרד החוץ הגרמני‪.‬‬
 ‫פרנץ קפקא‬
‫הטירה‬

‫מגרמנית‪ :‬נילי מירסקי‬

‫אחוזת בית‪ ,‬הוצאה לאור‬

 Franz Kafka
DAS SCHLOß
Übersetzung: Nilli Mirsky und Ran HaCohen

‫ גטי אימג'ס‬:‫על העטיפה‬

‫ ליאור גל‬:‫עיצוב העטיפה‬
‫ הרצליה‬- ‫ גרינהויז‬:‫עימוד‬
25-‫ ו‬24 ‫הוצאת "אחוזת בית" מודה לרן הכהן שתירגם את פרקים‬
.‫ובכך השלים את מלאכת התרגום של נילי מירסקי ז"ל‬

‫ © כל הזכויות לתרגום זה שמורות‬2020

‫ הוצאה לאור‬,‫לאחוזת בית‬
6473923 ‫ תל אביב‬,24 ‫הארבעה‬
office@abayit-books.com
‫ הוצאה לאור‬- ‫ולמשכל‬
‫מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד‬
7511001 ‫ ראשון לציון‬,445 ‫ת"ד‬
info@ybook.co.il

All rights for this translation reserve to © 2020

Achuzat Bayit, Publishing House
Ha'arba'a St., Tel Aviv 6473923, Israel 24
- and to Miskal
Yedioth Ahronoth Books and Chemed Books
P.O.B. 445, Rishon Lezion 7511001, Israel

Printed in Israel 2020 ‫נדפס בישראל תש"ף‬

ISBN 978-965-556-087-9 ‫מסת"ב‬
 ‫על התרגום ועל המתרגמת‬
‫מאת אמיר פלג‬

‫כל החולף ‪ -‬אך משל הוא‪.‬‬

‫יוהן וולפגנג גתה‬

‫יום אחד‪ ,‬לפני שנים רבות‪ ,‬נכנסה אישה צעירה לחנות הספרים הרוסיים של יהודה‬
‫בולסלבסקי ברחוב אלנבי‪ .‬באותו היום‪ ,‬כמו בימים רבים אחרים‪ ,‬התרוצצה לה בין הספרים‬
‫ילדה אדומת שיער‪ ,‬בת חמש בערך‪ .‬מן הסתם הרגישה שם‪ ,‬בחנות של סבה‪ ,‬כמו בין‬
‫צעצועיה‪ .‬רגע פישפשה האישה בספרים‪ ,‬וכבר נמשך מבטה אחרי הילדה‪ ,‬שהיתה שקועה‬
‫במשחקה וכלל לא נתנה דעתה על האנשים סביבה‪" .‬ילדה‪ ",‬פנתה אליה האישה בלחש‪,‬‬
‫"קרימהילדה‪ ",‬ענתה הקטנה בהיסח הדעת‬
‫ִ‬ ‫בהיסוס‪-‬מה‪" ,‬תגידי‪ ,‬איך קוראים לך?" ‪-‬‬
‫ובטבעיות גמורה‪ .‬את עלילת האפוס הגרמני הקדום‪" ,‬שירת הניבלונגים"‪ ,‬הכירה הילדה‬
‫לפנַ י ולפנים‪ ,‬ולילה‪-‬לילה‪ ,‬לפני הירדמה‪ ,‬היתה חוזרת ומבקשת מאביה לספר לה את סיפור‬
‫אהבתה המופלאה של הנסיכה קרימהילדה‪ ,‬ואת המעשה בנקמתה האיומה ברוצחי אהובה‪.‬‬
‫"קרימהילדה!" קראה האישה‪ ,‬זוקפת את ראשה ופורצת בצחוק גדול‪ ,‬ואז הניחה את ידה‬
‫על הראש האדמוני הקטן‪" :‬ואיך קוראים לך באמת‪ ,‬מתוקה?" הילדה השפילה את עיניה‬
‫במבוכה‪" ,‬באמת קוראים לי נילי‪ ",‬אמרה‪ ,‬ואז הגביהה את ראשה ונתנה את עיניה‬
‫הכחולות‪-‬אפורות באישה‪" ,‬אבל באמת‪-‬באמת‪ ,‬קוראים לי קרימהילדה‪".‬‬
‫כעבור שבעים שנה כמעט‪ ,‬בשלושים בינואר ‪ ,2018‬בשעה אחת בלילה‪ ,‬הלכה לעולמה‬
‫המתרגמת נילי מירסקי‪ ,‬מניחה אחריה את שלל עולמות הרוח שבהם חייתה‪ ,‬ואשר אליהם‬
‫לא פסקה מעולם להתגעגע‪.‬‬
‫באחד הבקרים שקדמו לאשפוזה האחרון של נילי‪ ,‬עליתי כרגיל לדירתה‪ .‬באותם ימים‬
‫חלה התדרדרות במצבה‪ .‬מרוב חולשה ותשישות התקשתה לצאת ממיטתה‪ ,‬ומכאובי המחלה‬
‫אחזו בה כמעט בלא הפוגה‪ .‬ואולם באותו הבוקר‪ ,‬בשעה שנכנסתי לחדרה והתיישבתי ליד‬
‫מיטתה‪ ,‬שמחתי לגלות כי אינה סובלת מכאבים כלל‪ ,‬אך לעומת זאת היתה הבעת פניה כמו‬
‫מחושקת במין ריכוז יוצא דופן‪" .‬אני מוכרחה לספר לך על חלום שחלמתי‪ ",‬אמרה‪" ,‬אבל‬
‫לא עכשיו‪ ,‬אני חלשה מדי‪ ".‬ואמנם כעבור שעות אחדות הרגישה טוב יותר‪ ,‬היא ישבה‬
‫בכורסתה‪ ,‬ודיברנו באיזה עניין‪ .‬והנה‪ ,‬פתאום‪ ,‬השתתקה והרצינה‪ ,‬ופניה חזרו ונחשקו‬
‫באותו ריכוז מאומץ‪" .‬חלמתי שאני הולכת עם ֶלנץ בהרים‪ ",‬אמרה כעבור רגע‪" ,‬זה היה‬
‫נורא וזה היה נפלא‪".‬‬
‫יעקב מיכאל ריינהולד לנץ הוא סופר ומחזאי נשכח שחי במחצית השנייה של המאה‬
‫השמונה‪-‬עשרה‪ ,‬ומצא את מותו בנסיבות מסתוריות‪ .‬הוא גם מי שנעשה‪ ,‬לימים‪ ,‬לגיבורה‬
‫של הנובלה המפורסמת "לנץ"‪ ,‬מאת הסופר והמחזאי בן המאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬גיאורג ביכנר‪.‬‬
‫בראשית הנובלה מתוארת דרכו של לנץ בהרים כמעין מסע חושי‪-‬מיסטי לקראת הסרת‬
‫המחיצות בינו לבין "הוויית כל הדברים"‪ .‬ככל שהסיפור מתפתח‪ ,‬כן מתעצם המגע הבלתי‬
‫אמצעי של לנץ עם ה"הוויה" ‪ -‬עד לסוף הבלתי נמנע‪ .‬זוהי אחת הנובלת החשובות ביותר‬
‫בספרות הגרמנית והאירופית בכלל‪ ,‬ונילי מירסקי‪ ,‬שהנובלה היתה קרובה מאוד ללבה‪,‬‬
‫תיכננה "להתנפל" עליה‪ ,‬כלשונה‪ ,‬מיד לאחר סיום העבודה על הרומן "הטירה"‪.‬‬
‫כיוון שלא הוסיפה ופירטה איך זה היה שם‪ ,‬בהרים‪ ,‬אלא רק השפילה את מבטה ‪-‬‬
‫שאלתי אותה‪ .‬שאלתי על המראות‪ ,‬על הקולות‪ ,‬על הריחות ‪ -‬שאלתי אם כל אותו שפע‬
‫של תיאור ההליכה בהרים נגלה בחלום לחושיה‪" .‬לא‪ ,‬לא‪ "...‬ענתה בקול נסוג‪ ,‬משתמט‪,‬‬
‫כמי שנתקלה באיזו אי‪-‬הבנה עמוקה ומהותית ששוב לא תהיה לה תקנה‪ .‬ואף על פי כן‬
‫הגביהה אלי את עיניה ‪ -‬אותן עיניים כחולות‪-‬אפורות ‪ -‬ואמרה‪" :‬זה היה רק הטקסט‪,‬‬
‫הלכתי בתוך הטקסט‪".‬‬
‫"הלכתי בתוך הטקסט"‪ .‬בנסיבות אחרות‪ ,‬בהקשר אחר‪ ,‬היה המשפט הזה טריוויאלי אולי‪,‬‬
‫ואולם כאן נאמרו המילים בסמוך כל כך לתחושת החיים שהולידה אותן‪ ,‬סמוך לאין הפרד‪.‬‬
‫כאן היו המילים הללו ‪ -‬כפי שתירגמה באחד מספריה ‪ -‬מפולשות "מרחבי הבטחה ותוחלת‬
‫ואימה לאין קץ"‪.‬‬

‫*‬
‫"האמנות היא פרי אסור שכולו פיתוי וקסם‪ .‬כל מי שזכה לטעום ולו רק פעם מעסיסו‬
‫המתוק‪ ,‬הריהו אבוד לבלי שוב ולנצח‪-‬נצחים לגבי עולם החיים והמעשה‪ ".‬עם הציטוט הזה‪,‬‬
‫ואקנרוֹדר‪ ,‬פתחה נילי מירסקי את אחרית הדבר‬ ‫מאת המשורר הרומנטי וילהלם היינריך ֵ‬
‫לתרגום האחרון שהספיקה להשלים ‪ -‬הוא הרומן האחרון של תומאס מאן‪" ,‬פליקס קרול‪,‬‬
‫וידוייו של מאחז‪-‬עיניים" )הוצאת אחוזת בית‪ .(2016 ,‬הזרם הרומנטי בספרות )ולא פחות‬
‫מכך במוזיקה( הגרמנית ‪ -‬שמאן היה מממשיכיו‪ ,‬כמו גם ממבקריו הבולטים ‪ -‬היה קרוב‬
‫במיוחד ללבה של מירסקי‪ ,‬ובאותה אחרית דבר היא מרחיבה בעניין התמה הרומנטית‬
‫היסודית‪ ,‬אשר מעמידה את המתח בין ה"אמנות" לבין ה"חיים" כמין קונפליקט טרגי שאין‬
‫ממנו מוצא‪ .‬ואמנם התמה הזאת לא היתה מבחינת מירסקי עניין ספרותי בלבד‪ .‬החיים‬
‫הבורגניים הנוחים דחו אותה‪ ,‬ואולי אף הפחידו אותה בתפלותם הערמומית‪ .‬וכמי שתבעה‬
‫מן החיים את מלוא חיותם תמיד‪ ,‬ראתה מירסקי במיצוי הגישה ההיא הלכה למעשה את‬
‫הצדקתם היחידה של החיים והאמנות כאחד‪ .‬חיי הרוח וחיי המעשה נשזרו בה לאין הפרד‪,‬‬
‫ואותו מתח רומנטי היה לתו היכר מובהק באישיותה‪ .‬כך חיה וכך עבדה‪.‬‬
‫הלשון העברית היתה שורש נשמתה של נילי‪ ,‬והיא אהבה אותה ותינתה איתה אהבה על‬
‫כל רבדיה‪ ,‬הן בדיבור והן בכתיבה‪ .‬אך שתי מולדותיה הרוחניות של מירסקי היו הספרות‬
‫הרוסית מכאן והגרמנית מכאן‪ ,‬ואחריהן נהה לבה כל הימים ‪ -‬גם בדיבור‪ ,‬גם בכתיבה‪.‬‬
‫דווקא את מלאכת התרגום ‪ -‬שבה הפליאה לעשות כל כך ‪ -‬ראתה מירסקי כמעשה חסר‬
‫שחר‪ ,‬אבסורדי לחלוטין‪ .‬ובאיזה להט עיקש‪ ,‬נלהב כמעט‪ ,‬היתה חוזרת ומטעימה כי "לכל‬
‫שפה עולם משלה‪ ,‬דפוסי חשיבה ייחודיים וצירופי מילים שמביעים רגשות מסוימים‪ ,‬אשר‬
‫מן הנמנע להעבירם כהווייתם ללשון אחרת"‪ .‬ומכאן הקונפליקט השני‪ ,‬שגם ממנו אין מוצא‪:‬‬
‫זהו הקונפליקט של מי שהכירה באי‪-‬אפשרותו של מעשה התרגום‪ ,‬והתעקשה לדבוק בו אף‬
‫על פי כן; הקונפליקט של מי שהתעקשה להיות מנסחת של לשון‪-‬געגועים הקושרת בין‬
‫עולמות אשר לעד יישארו זרים זה לזה‪ .‬כל מי שמתוודע לתרגומיה אינו יכול שלא‬
‫להתפעל מן העושר‪ ,‬מן הליטוש ומכושר ההמצאה של לשונה‪ .‬ודומה שככל שנעשית‬
‫העברית של מירסקי עזה יותר‪ ,‬מתגעגעת יותר‪ ,‬מלאת חיים יותר‪ ,‬כן גדלה‪ ,‬מן הצד האחר‪,‬‬
‫גם היכולת של תרגומיה להנכיח את זרותם העקרונית של חיים אחרים‪ ,‬שהעברית כמו‬
‫נעצרת על ספם‪.‬‬
‫"'לתרגם עם האוזן' זו מין קלישאה של מתרגמים‪ ",‬נהגה לומר‪" ,‬ואף על פי כן נדמה לי‬
‫שהיא מדויקת יותר מכל תיאור טכני של המלאכה‪ ,‬ויומרנית פחות מכל תיאור פיוטי מקורי‬
‫של האמנות הזאת‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬העניין הוא למצוא את ה'קול' העברי אשר הולם את‬
‫הסופר והיצירה המסוימים‪ ".‬ואמנם שפת התרגום של מירסקי משתנה תדיר‪ ,‬ודומה ש"נוסח‬
‫תרגומי" ‪ -‬כצורה מובהקת‪ ,‬על כל פנים ‪ -‬לא התגבש אצלה אף בדיעבד‪ ,‬למרות תרגומיה‬
‫הרבים‪ .‬לכאורה‪ ,‬אין כל דמיון‪ ,‬למשל‪ ,‬בין העברית האימפולסיבית‪ ,‬העולה על גדותיה‪,‬‬
‫שיצרה לדוסטויבסקי‪ ,‬לבין זו שהתאימה לתומאס מאן‪ ,‬אשר ניכרת בשליטה מוחלטת ואשר‬
‫דומה שפתו העילגת‪-‬פיוטית של אנדריי פלטנוב ללשון‬‫מחשבת את דרכה בלי הרף‪ .‬וגם אין ָ‬
‫השיכורים רבת ההשראה של ונדיקט ירופייב‪ .‬כל סופר‪ ,‬וליתר דיוק‪ ,‬כל טקסט‪ ,‬והמוזיקה‬
‫שלו‪ .‬ואף על פי כן דומה שבכל תרגומי מירסקי ניכרת איזו איכות ייחודית שאין לטעות‬
‫הקשב המיוחד של מירסקי ‪ -‬לתכונותיו של‬ ‫בה‪ .‬אמנם כן‪ ,‬המוזיקה משתנה תמיד‪ ,‬אך ֶ‬
‫המקור מכאן ולאפשרויותיה של העברית מכאן ‪ -‬מצוי כרקמה פנימית נעלמה בכל תרגומיה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬דווקא את אותו "קול" עברי )אשר הולם את הסופר וגו'( לא ניתן לו‪ ,‬למתרגם‪,‬‬
‫למצוא באמת‪ ,‬כלומר ‪ -‬למוצאו אחת ולתמיד‪ .‬שכן מבחינת מירסקי כל תרגום‪ ,‬מעולה ככל‬
‫שיהיה‪ ,‬דינו להתיישן‪ ,‬או‪ ,‬לחלופין‪ ,‬להידחק לנוכח צורך בביטוי חדש ‪ -‬שהרי כצורה של‬
‫געגוע לעולם יישאר התרגום חסר‪" .‬אם היה לי מספיק זמן‪ ",‬אמרה פעם בקריצת עין‬
‫אירונית‪" ,‬לא הייתי מתרגמת עכשיו ספר חדש‪ ,‬אלא חוזרת ומתרגמת את כל ספרי‬
‫מהתחלה‪".‬‬

‫*‬
‫בשנתיים האחרונות לחייה עבדה נילי מירסקי על תרגום הרומן האחרון של פרנץ קפקא‪,‬‬
‫"הטירה"‪ .‬שלושה רומנים כתב קפקא‪ ,‬שלושתם נחשבים "בלתי גמורים"‪ ,‬אך "הטירה" ‪-‬‬
‫אשר נקטע במהלך הפרק האחרון‪ ,‬באמצע המשפט ממש ‪ -‬הוא כנראה הפרגמנטרי‬
‫והטיוטתי מבין השלושה‪ .‬במהלך השנים‪ ,‬מאז ראה אור לראשונה‪ ,‬חזר ופורסם הרומן בכמה‬
‫נוסחים ובהבדלי עריכה שונים ‪ -‬החל בשמות הפרקים )שחלקם לא הופיעו בנוסח הראשון(‪,‬‬
‫דרך החלוקה הפנימית ביניהם‪ ,‬ועד לסימני הפיסוק‪ .‬התרגום של מירסקי נעשה על פי‬
‫הנוסח האחרון‪ ,‬המקובל על החוקרים‪.‬‬
‫מירסקי ניגשה לעבודה על תרגום הרומן הזה‪ ,‬שהיה האהוב עליה מבין כתביו של הסופר‪,‬‬
‫בהתלהבות אדירה‪ .‬היתה לי הזכות הגדולה ללוות אותה בעבודתה ולחזות מקרוב במלאכת‬
‫האמן הבלתי מתפשרת שלה‪ .‬כל פרק‪ ,‬כל פסקה‪ ,‬כל משפט כמעט‪ ,‬חזרו ונבחנו אצלה ‪-‬‬
‫ולעתים קרובות גם שוכתבו ‪ -‬פעם ועוד פעם‪ .‬בכך‪ ,‬אגב‪ ,‬גם מצאה את העונג הגדול‬
‫בעבודה‪ .‬אינספור פעמים שמעתי מפיה את המשפט‪" ,‬היום אני הולכת אחורה"‪ ,‬תמיד עם‬
‫אותה חמדה ילדית של מי שעשתה את המוטל עליה )"לתרגם קדימה"( ועכשיו רשאית היא‬
‫להתמסר לעונג האמיתי שלה ‪" -‬ללוש את העברית"‪ .‬החיפוש אחר ה"קול" העברי שיהלום‬
‫את הלשון הקפקאית העסיק את מירסקי בלי הרף‪ ,‬והיא אף מצאה הנאה מיוחדת ‪ -‬זו‬
‫הנאת הלוליין של האמן המבצע‪ ,‬המדלג מעולם אחד לאחר ‪ -‬באתגר הכרוך במעבר‬
‫מלשונו הנרקיסית‪-‬קרקסית של "פליקס קרול" של מאן‪ ,‬אל לשונו הסגפנית החמורה של‬
‫קפקא ב"הטירה"‪" .‬לייבש‪ ,‬צריך לייבש!" הכריזה לא פעם אחרי קריאה חוזרת בפרק‬
‫שתירגמה‪ .‬אך מאידך‪ ,‬הכרח היה לשמור על התחביר המורכב והפתלתל של קפקא‪ ,‬על‬
‫משפטיו הארוכים הסבוכים עד בלי די‪ ,‬ועם זאת גם הבהירים והמוזיקליים להפליא ‪ -‬ועל‬
‫כן גם החושניים בדרכם הייחודית‪ .‬אני סבור כי בנוסח העברי שהעניקה מירסקי לקפקא‬
‫ניתן לחוש‪ ,‬אולי לראשונה‪ ,‬במה שכתב מקס ברוד על לשונו של הסופר‪" :‬לשונו צלולה‬
‫כבדולח‪ ,‬ולכאורה אין מרגישים אלא ששאיפתה להיות נכונה‪ ,‬ברורה והולמת את הנושא‪.‬‬
‫ואף על פי כן זורמים מתחת לפני האספקלריה הזכה של פלג‪-‬לשון טהור זה חלומות והזיות‬
‫שאין חקר למעמקיהם‪ .‬וכל המתבונן בו מוקסם מיופיו וממקוריותו‪ [...] .‬הקורא ִמ ְספר‬
‫‪1‬‬
‫משפטים משל קפקא יחוש בלשונו טעם של מתיקות שלא ידע כמוה מעולם‪".‬‬
‫ככל שמתפתח הרומן‪ ,‬כן נעשית הלשון הזאת דיאלקטית ופתלתלה יותר‪ .‬ונדמה שיותר‬
‫מאשר עוסק "הטירה" בעלילות מאמציו הבלתי נלאים של ק' להתקבל למשרת מודד‬
‫קרקעות‪ ,‬מגולל הוא את סיפור מאבקה של הלשון הזאת ‪ -‬המתנהלת בהגיון ברזל‬
‫ובבהירות מבהילה על ספה של הסתירה ‪ -‬להשתחרר מקנה המידה הארצי האובייקטיבי‬
‫והמצמית שלה‪" :‬נחמה מוזרה‪ ,‬מסתורית‪ ,‬אולי מסוכנת‪ ,‬אולי גואלת‪ ,‬שיש בכתיבה‪ :‬הגיחה‬
‫מתוך שורת המרצחים‪ ,‬ההסתכלות במעשה‪ ",‬כתב קפקא ביומנו כשנתיים לפני מותו‪.‬‬
‫"ההסתכלות במעשה‪ ,‬מתוך בריאת דרגה גבוהה יותר של הסתכלות‪ ,‬גבוהה יותר‪ ,‬לא חדה‬
‫יותר‪ ,‬וכל שהיא נעשית גבוהה יותר‪ ,‬ככל שהיא נעשית בלתי מושגת יותר מצד 'השורה'‪,‬‬
‫היא הולכת יותר אחרי חוקי תנועה משלה‪ ,‬ודרכה פחות בת חישוב‪ ,‬שמחה יותר‪ ,‬מתעלה‬
‫‪2‬‬
‫יותר‪".‬‬
‫יחסו המורכב של קפקא לגוף ולגופניות ‪ -‬לכוחם המחיה והמצמית ולתשוקת ההתבזות‬
‫שאלה אוצרים בקרבם ‪ -‬מוכר היטב מכתביו המרכזיים‪ ,‬וב"הטירה" ימצא הקורא כמה מן‬
‫העזים שבתיאורי כוחם ואוזלת ידם של הגוף והיֵ צר‪ .‬ואולם היסוד הארצי אינו מצטמצם‬
‫אצל קפקא לגוף בלבד‪ ,‬אלא תופס מקום מרכזי גם בחייו העיוניים של האדם‪ .‬הנטייה‬
‫להתבוננות פסיכולוגיסטית היא‪ ,‬מבחינת קפקא‪ ,‬הביטוי הגשמי של חיי הרוח‪.‬‬
‫"הפסיכולוגיה‪ ",‬הוא מעיר ב"מחברות האוקטבו"‪" ,‬היא תיאור בבואת העולם הארצי‬
‫במישור השמיימי‪ ,‬או מוטב‪ ,‬תיאור בבואה כפי שאנחנו‪ ,‬הרווים אדמה‪ ,‬מדמים אותה‬
‫לעצמנו‪ ,‬כי למעשה אין כלל בבואה‪ ,‬ורק אנחנו רואים אדמה בכל אשר נפנה‪ 3".‬לשונו של‬
‫קפקא היא בהחלט )גם( "רוויית אדמה"‪ ,‬וכוחו בהתבוננויות פסיכולוגיות לאורך הרומן הוא‬
‫פשוט מסחרר ‪ -‬אך זוהי‪ ,‬אולי‪ ,‬רק ההתבוננות ה"חדה"‪ ,‬ואילו ככל שמשפטיו מתפתלים‬
‫והולכים‪ ,‬כן מתגברת הדומיננטיות המוזיקלית של תנועת הלשון‪ ,‬אשר חותרת בלי הרף‬
‫תחת ההיגיון הפסיכולוגי שלה עצמה‪ ,‬בדרכה לברוא "דרגות גבוהות יותר של הסתכלות"‪.‬‬
‫המפתח לאמנות התרגום בעבור מירסקי היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬זה המוזיקלי‪ ,‬והיא הרבתה להשוות‬
‫בין מלאכתו של המתרגם כאמן מבצע‪ ,‬כפרשן‪ ,‬לזו של הנגן ‪ -‬אשר נוטל את התווים‬
‫הדוממים מן הדף ומעניק להם גוף‪ ,‬חיים‪ ,‬העשויים להוליך את המאזין אל מהותה הפנימית‬
‫של היצירה‪ .‬בעבודה על ספרו הגדול האחרון של קפקא מצאה אפוא מירסקי את אחד‬
‫מאתגריה הגדולים‪" :‬דומה כי המשפטים והפסקאות נשמעים לחוקים מסתוריים‪ ",‬כותב‬
‫ברוד‪ [...]" .‬פה בוקעים צלילי מנגינה אשר לא מחומר ארצי קורצה‪ ".‬להתחקות אחר‬
‫תנועת הלשון הזאת‪ ,‬ליצור הדהוד עברי ליופיה הטמיר והנעלם‪ ,‬זו היתה משימתה של‬
‫המתרגמת‪ ,‬ובביצועה האחרון הזה‪ ,‬אשר ניצב ומשתהה עוד רגע‪ ,‬חתמה את הקורפוס‬
‫החד‪-‬פעמי של יצירתה‪.‬‬

‫*‬
‫נילי מירסקי לא הספיקה להשלים את תרגום "הטירה"‪ ,‬אך השלימה את העבודה על עשרים‬
‫ושלושה מפרקיו‪ .‬בחודשים האחרונים לחייה בעיקר "הלכה אחורה"‪ ,‬והביאה את הפרקים‬
‫הללו לידי גמר‪ .‬וכאן המקום להודות לרן הכהן שקיבל עליו להשלים את עבודתה של‬
‫מירסקי‪ ,‬ותירגם את שני הפרקים הנותרים‪ .‬אין זו מחווה מובנת מאליה‪ .‬הכהן תירגם את‬
‫הפרקים מתוך קשב דרוך לנוסח שיצרה מירסקי‪ ,‬בכישרון ורגישות גדולים עשה זאת‪ ,‬אך גם‬
‫אגב קידה אצילית של ענווה ונדיבות‪.‬‬
‫אמיר פלג‪2020 ,‬‬
‫‪ 1‬מתוך "פרנץ קפקא‪ ,‬ביוגרפיה" מאת מקס ברוד‪ ,‬תירגמה מגרמנית‪ :‬עדנה קורנפלד‪ ,‬הוצאת עם עובד‪ ,‬תשט"ו‪.‬‬
‫‪ 2‬מתוך "פרנץ קפקא‪ ,‬יומנים ‪ ,"1914-1923‬תירגם מגרמנית‪ :‬חיים איזק‪ ,‬הוצאת שוקן‪.1979 ,‬‬
‫‪ 3‬מתוך "מחברות האוקטבו" מאת פרנץ קפקא‪ ,‬תירגם מגרמנית‪ :‬שמעון זנדבנק‪ ,‬הוצאת עם עובד‪.1998 ,‬‬
‫הטירה‬
 ‫‪1‬‬
‫הגעה‬
‫ק' הגיע מאוחר בערב‪ .‬הכפר היה מכוסה שלג כבד‪ .‬הר הטירה לא נראה כלל‪ ,‬ערפל ועלטה‬
‫אפפו אותו‪ ,‬שום נצנוץ של אור‪ ,‬ולוּ הקלוש ביותר‪ ,‬לא רמז על הטירה הגדולה‪ .‬שעה‬
‫שנדמה‬
‫ָ‬ ‫ארוכה עמד ק' על גשר העץ המוליך מדרך המלך אל הכפר ונשא עיניו אל מה‬
‫כריק גמור‪.‬‬ ‫ִ‬
‫אחר כך הלך לחפש לו מקום לינה; בפונדק עוד לא שכבו לישון; לפונדקי אמנם לא היה‬
‫חדר פנוי‪ ,‬אך כיוון שהופתע והתבלבל מאוד למראה האורח המתאחר‪ ,‬הציע לו שיישן על‬
‫שק של קש במסבאה; ק' הסכים‪ .‬כמה איכרים עוד ישבו ושתו בירה‪ ,‬אך הוא לא רצה לדבר‬
‫עם איש‪ ,‬במו ידיו הביא את שׂק הקש מעליית הגג ונשכב ליד התנור‪ .‬היה חם‪ ,‬האיכרים‬
‫שתקו‪ ,‬הוא עוד בחן אותם קצת בעיניו העייפות‪ ,‬אחר כך נרדם‪.‬‬
‫אך כעבור זמן‪-‬מה כבר העירוהו משנתו‪ .‬איש צעיר בלבוש עירוני ופרצוף של שחקן‪,‬‬
‫עיניו צרות וגבותיו עבות‪ ,‬עמד לידו עם הפונדקי‪ .‬גם האיכרים עדיין היו שם‪ ,‬אחדים סובבו‬
‫קצת את כיסאותיהם כדי להיטיב לראות ולשמוע‪ .‬הצעיר התנצל בנימוס על שהעיר את ק'‪,‬‬
‫הציג עצמו כבנו של נציב הטירה ואמר‪" :‬הכפר הזה הוא קניינה של הטירה‪ ,‬כל מי שגר או‬
‫לן פה‪ ,‬כאילו גר או לן‪ ,‬מבחינה ידועה‪ ,‬בטירה עצמה‪ .‬איש אינו רשאי לעשות זאת בלי‬
‫היתר מטעם הרוזן‪ .‬אבל אתה אין לך היתר כזה‪ ,‬או מכל מקום לא הצגת אותו לפנינו‪".‬‬
‫ק' הזדקף למחצה על משכבו‪ ,‬החליק את שערותיו ליישרן‪ ,‬סקר את האנשים מלמטה‬
‫למעלה ואמר‪" :‬לאיזה כפר נקלעתי? יש פה טירה בכלל?"‬
‫"בוודאי‪ ",‬אמר הצעיר במתינות‪ ,‬ופה ושם נראה מישהו נד בראשו לק'‪" ,‬טירתו של האדון‬
‫הרוזן וֶ סטוֶ וסט‪".‬‬
‫"וחייבים לקבל היתר לינה?" שאל ק'‪ ,‬כמבקש להשתכנע שלא בחלום שמע את הדברים‬
‫שנאמרו לו קודם‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬חייבים‪ ",‬היתה תשובתו של הצעיר‪ ,‬והוא פשט את זרועו בלעג ושאל את הפונדקי‬
‫ואת האורחים‪" :‬ואולי לא?"‬
‫"אם כן‪ ,‬אצטרך להשיג את ההיתר הזה‪ ",‬אמר ק' בפיהוק והדף מעליו את השמיכה‪,‬‬
‫כמבקש לקום‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל ממי?" שאל הצעיר‪.‬‬
‫"מהאדון הרוזן‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אין שום ברירה אחרת‪".‬‬
‫"עכשיו‪ ,‬בחצות‪ ,‬להשיג היתר מהאדון הרוזן?" קרא הצעיר ונרתע צעד אחד לאחוריו‪.‬‬
 ‫"אי‪-‬אפשר?" שאל ק' בשוויון נפש‪" .‬אם כן‪ ,‬למה הערת אותי בכלל?"‬
‫אלא שעתה יצא הצעיר מגדרו‪" .‬נימוסים של נוודים!" קרא‪" ,‬אני דורש ממך לנהוג כבוד‬
‫בממוּנים מטעם הרוזן! הערתי אותך כדי להודיעך שאתה חייב לצאת מיד מתחומי נחלתו‬
‫של הרוזן‪".‬‬
‫"די‪ ,‬נמאסה עלי הקומדיה הזו‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬מנמיך מאוד את קולו‪ ,‬ונשכב שוב ומשך עליו‬
‫את השמיכה‪" ,‬הגזמת קצת‪ ,‬ידידי הצעיר‪ ,‬ולעניין התנהגותך עוד אחזור מחר‪ .‬הפונדקי‬
‫אומר לך‪ ,‬ברשותך‪ ,‬שאני הוא מודד‬
‫עדי‪ ,‬אם אני זקוק בכלל לעדים‪ .‬ועוד ַ‬‫והאדונים שם הם ַ‬
‫הקרקעות שהוזמן לכאן על ידי הרוזן‪ .‬העוזרים שלי יגיעו מחר בכרכרה עם המכשירים‬
‫הנחוצים‪ .‬לא רציתי לוותר על טיול בשלג‪ ,‬אבל לצערי תעיתי בדרך שוב ושוב‪ ,‬ולכן הגעתי‬
‫מאוחר כל כך‪ .‬בעצמי ידעתי‪ ,‬עוד לפני שבאת להטיף לי‪ ,‬שכבר מאוחר מכדי להתייצב‬
‫בטירה‪ .‬לכן גם הסתפקתי בלינה פה בפונדק‪ ,‬עד שהפרעת אותי משנתי בחוסר נימוס שכזה‪,‬‬
‫אם להתבטא בעדינות‪ .‬ובכך תמו ההסברים שלי‪ .‬לילה טוב‪ ,‬רבותי‪ ".‬וק' הפך פניו אל‬
‫התנור‪.‬‬
‫"מודד קרקעות?" עוד שמע שאלה מהוססת מאחרי גבו‪ ,‬ואז נפלה דממה‪ .‬אבל הצעיר‬
‫התעשת מיד ופנה אל הפונדקי‪ ,‬קולו מעומעם דיו להישמע כאילו הוא חס על שנתו של ק'‪,‬‬
‫ורם דיו בשביל שישמע הלה את דבריו בבהירות‪" :‬אברר זאת בטלפון‪ ".‬מה‪ ,‬גם טלפון יש‬
‫להם בפונדק הכפרי הזה? הם מצוידים פה מעל ומעבר! פרט זה כשלעצמו הפתיע את ק'‪,‬‬
‫הגם שבכללו של דבר ציפה לכך דווקא‪ .‬התברר שהטלפון קבוע כמעט מעל לראשו‪ ,‬ומתוך‬
‫ישנוניות לא השגיח בו‪ .‬והנה‪ ,‬אם ייאלץ הצעיר לטלפן‪ ,‬הרי ייבצר ממנו‪ ,‬גם אם ישתדל‬
‫מאוד‪ ,‬לחוס על שנתו של ק'‪ ,‬השאלה היתה רק אם יניח לו זה לטלפן‪ .‬ק' החליט לאפשר‬
‫זאת‪ .‬אלא שעתה לא היה כל טעם להעמיד פני ישן‪ ,‬ולפיכך חזר ונשכב על גבו‪ .‬הוא ראה‬
‫את האיכרים מצטופפים יחד במורך ומסתודדים‪ ,‬בואו של מודד קרקעות אינו עניין של מה‬
‫בכך‪ .‬דלת המטבח נפתחה‪ ,‬דמותה הכבירה של הפונדקית מילאה את הפתח‪ ,‬הפונדקי ניגש‬
‫אליה על בהונותיו‪ ,‬לספר לה את החדשות‪ .‬עתה הגיעה שעתו של הקשר הטלפוני‪ .‬נציב‬
‫ישן‪ ,‬אבל סגן הנציב‪ ,‬בעצם אחד הסגנים‪ ,‬פלוני מר ְפריץ‪ ,‬ענה לטלפון‪ .‬הצעיר‪,‬‬ ‫הטירה ַ‬
‫שווארצר‪ ,‬סיפר איך מצא את ק' ‪ -‬איש לבוש סחבות בשנות השלושים‬‫ֶ‬ ‫שהציג עצמו בשם‬
‫לחייו ‪ -‬ישן לו בנחת על שק של קש‪ ,‬תרמיל גב זעיר משמש לו כר ומקל מסוקס מונח‬
‫לידו‪ .‬למותר לציין שהאיש נראה לו חשוד‪ ,‬וכיוון שהפונדקי הזניח את חובתו בעליל‪ ,‬היתה‬
‫שווארצר‪ ,‬לחקור בעניין‪ .‬על כך שהעירוהו משנתו‪ ,‬על השאלות שנשאל‪,‬‬
‫ֶ‬ ‫זו חובתו שלו‪ ,‬של‬
‫על האיום שהושמע באוזניו כדין‪ ,‬לגרשו מנחלת הרוזן ‪ -‬על כל אלה הגיב ק' בתרעומת‬
‫מופגנת‪ ,‬ומי יודע‪ ,‬אולי אף בצדק‪ ,‬שכן לטענתו בא לכאן כמודד קרקעות‪ ,‬והרוזן הוא‬
‫שהזמינו‪ .‬מובן שמבחינה פורמלית‪ ,‬לפחות‪ ,‬יש לבדוק את הטענה הזו‪ ,‬שעל כן מבקש‬
‫שווארצר מהאדון פריץ לברר בלשכה המרכזית אם אמנם מחכים שם למודד כזה‪ ,‬ולהחזיר‬ ‫ֶ‬
 ‫לו תשובה מיד‪.‬‬
‫שקט השתרר עתה‪ ,‬פריץ היה עסוק בבירורים שם למעלה‪ ,‬כאן למטה חיכו לתשובה‪ ,‬ק'‬
‫לא שינה את תנוחתו‪ ,‬אף לא פנה לאחוריו‪ ,‬שום סקרנות לא ניכרה בו‪ ,‬עיניו בהו נכחו‪.‬‬
‫שווארצר‪ ,‬שהתמזגו בו רשעות וזהירות‪ ,‬נמצא ק' למד שמידה ידועה של‬
‫ֶ‬ ‫מתוך סיפורו של‬
‫שווארצר זה‪ .‬וגם חריצות לא חסרה‬
‫ֶ‬ ‫השכלה דיפלומטית הוקנתה בטירה אפילו לזוטרים כמו‬
‫להם שם‪ ,‬הלשכה המרכזית מקיימת תורנות לילה‪ ,‬וגם ממהרת להשיב‪ ,‬כמדומה‪ ,‬שהנה‬
‫פריץ מטלפן כבר‪ .‬אך ההודעה שבפיו היתה קצרה מאוד‪ ,‬כנראה‪ ,‬שכן כעבור דקה השליך‬
‫שווארצר את השפופרת בחמת זעם‪" .‬הרי זה בדיוק מה שאמרתי‪ ",‬צעק‪" ,‬אין פה שום מודד‬ ‫ֶ‬
‫קרקעות‪ ,‬אלא סתם נווד שקרן‪ ,‬וקרוב לוודאי אף גרוע מזה‪ ".‬לרגע סבור היה ק' שכולם‪,‬‬
‫שווארצר‪ ,‬האיכרים‪ ,‬הפונדקי והפונדקית‪ ,‬עומדים להסתער עליו‪ ,‬וכדי לחמוק מן המכה‬ ‫ֶ‬
‫הראשונה‪ ,‬לפחות‪ ,‬מיהר לזחול אל מתחת לשמיכה‪ ,‬אבל כעבור רגע חזר והוציא את ראשו‬
‫שנדמה לו‪ ,‬בקול רם במיוחד‪ .‬אף על פי שלא‬ ‫ָ‬ ‫אט‪-‬אט‪ ,‬שכן הטלפון צילצל בשנית‪ ,‬וכמו‬
‫ושווארצר חזר‬
‫ֶ‬ ‫סביר היה להניח שגם הפעם מדובר בק'‪ ,‬בכל זאת קפאו הכול במקומם‪,‬‬
‫וניגש לטלפון‪ .‬כעת עמד והקשיב לאיזה הסבר ממושך‪ ,‬ובסופו אמר חרש‪" :‬טעות אפוא? זה‬
‫מביך אותי מאוד‪ .‬ראש הלשכה טילפן בעצמו? מוזר‪ ,‬מוזר‪ .‬איך אסביר זאת עכשיו לאדון‬
‫המודד?"‬
‫ק' זקף את אוזניו‪ .‬הטירה מינתה אותו אפוא למודד‪ .‬מצד אחד אין הדבר נוח לו כלל‪,‬‬
‫שהרי מתברר שיודעים עליו בטירה כל מה שצריך לדעת‪ ,‬יחסי הכוחות נשקלו והוחלט‬
‫לצאת למאבק בחיוך‪ .‬אך מן הצד האחר הדבר נוח לו דווקא‪ ,‬שכן הוא מעיד‪ ,‬לדעתו‪,‬‬
‫שממעיטים בערכו שם‪ ,‬וכי יזכה לחירות רבה יותר משהעז לייחל מלכתחילה‪ .‬ואם מקווים‬
‫שם להפיל עליו אימה מתמדת מכוח אותה הכרה שהוענקה למעמדו כמודד קרקעות ‪-‬‬
‫הכרה הנובעת מעליונות רוחנית‪ ,‬כמובן ‪ -‬הרי שטעות בידם‪ ,‬רק צמרמורת קלה חלפה‬
‫בגופו‪ ,‬לא יותר‪.‬‬
‫לשווארצר‪ ,‬שניגש אליו במורך‪ ,‬סימן ק' בניע יד להתרחק; את ההפצרות שיעבור אל‬ ‫ֶ‬
‫חדרו של הפונדקי דחה מעליו‪ ,‬ורק ניאות לקבל מידי הלה כוסית משקה לשינה‪ ,‬ומידי‬
‫שיפנו את האולם‪,‬‬
‫הפונדקית קערת רחצה עם סבון ומגבת‪ ,‬אף לא היה עליו לדרוש כלל ַ‬
‫שכן הכול כבר נדחפו לצאת‪ ,‬מסיבים פניהם הצדה מחשש פן יכיר אותם למחרת; המנורה‬
‫כובתה‪ ,‬סוף‪-‬סוף הניחו לו‪ .‬הוא שקע בשינה עמוקה וישן עד הבוקר‪ ,‬העכברושים שחלפו‬
‫על פניו ביעף פעם או פעמיים כמעט שלא הפריעוהו‪.‬‬
‫לאחר ארוחת הבוקר‪ ,‬שלדברי הפונדקי שולמה כולה‪ ,‬כמוה ככל שאר הוצאותיו של ק'‪,‬‬
‫על ידי הטירה‪ ,‬ביקש ק' לצאת מיד אל הכפר‪ .‬בשל התנהגותו של הפונדקי אמש הקפיד ק'‬
‫להמעיט ככל האפשר בדיבור עמו‪ ,‬אך כיוון שהלה כירכר סביבו בלי הפוגות בתחינה‬
‫אילמת‪ ,‬נכמרו עליו לבסוף רחמיו של ק'‪ ,‬והוא הזמינו לשבת איתו קצת‪.‬‬
‫"עוד לא פגשתי את הרוזן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬האם נכון מה שאומרים עליו‪ ,‬שהוא משלם כסף‬
‫טוב בעד עבודה טובה? מי שיוצא למסע רחוק כמוני‪ ,‬כה רחוק מהאישה והילד‪ ,‬רוצה מן‬
‫הסתם גם להביא משהו הביתה‪".‬‬
‫"בעניין זה אין לאדוני מה לדאוג‪ ,‬מעולם לא נשמעו פה תלונות על שכר דל מדי‪".‬‬
‫"יפה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬איני ביישן מטבעי‪ ,‬ואני מסוגל לומר את דעתי גם באוזניו של רוזן‪ ,‬אך‬
‫ברור שעם האדונים הללו מוטב לבוא לידי הסכמה בדרכי שלום‪".‬‬
‫הפונדקי ישב מול ק' על קצה אדן החלון‪ ,‬נוחות רבה מזו לא העז להרשות לעצמו‪ ,‬וכל‬
‫אותה שעה הביט בק' בעיניים חומות גדולות‪ ,‬נפחדות‪ .‬בתחילה ממש נטפל אל ק'‪ ,‬ואילו‬
‫יישאל על אודות הרוזן? האם‬ ‫עכשיו דומה היה שכל רצונו לברוח משם‪ .‬האם חשש שמא ָ‬
‫חשש שאין לסמוך על ק'‪ ,‬שנחשב "אדון" בעיניו? ק' ביקש להסיח את דעתו של האיש‪.‬‬
‫הוא העיף מבט בשעון ואמר‪" :‬עוד מעט יבואו העוזרים שלי‪ ,‬תוכל לאכסן אותם פה?"‬
‫"כמובן‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר הלה‪" ,‬אבל הם ודאי יתגוררו איתך בטירה‪ ,‬לא?"‬
‫כלום ויתר האיש בקלות כה רבה ואף בחפץ לב על לקוחות אפשריים‪ ,‬ובייחוד על ק'‪,‬‬
‫שאותו שילח אל הטירה בנחרצות שכזאת?‬
‫"זה עוד לא בטוח‪ ",‬אמר ק'‪" .‬קודם כול עלי לברר איזו עבודה ייתנו לי‪ .‬אם אצטרך‬
‫לעבוד כאן למטה‪ ,‬למשל‪ ,‬יהיה סביר יותר שגם אגור כאן למטה‪ .‬חוץ מזה אני חושש‬
‫שהחיים שם למעלה בטירה לא ימצאו חן בעיני‪ .‬חירותי חשובה לי‪".‬‬
‫"אינך מכיר את הטירה‪ ",‬אמר הפונדקי חרש‪.‬‬
‫"אכן‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אין לחרוץ משפט מהר מדי‪ .‬לפי שעה איני יודע על הטירה אלא זאת‪,‬‬
‫שהשׂכילו שם לבחור מודד קרקעות ראוי לשמו‪ .‬ואולי יש להם שם גם יתרונות אחרים‪".‬‬
‫והוא קם על רגליו כדי לפטור לשלום את הפונדקי שנשך את שפתיו בעצבנות‪ .‬לא קל היה‬
‫לקנות את אמונו של האיש הזה‪.‬‬
‫בדרכו החוצה צדה עינו של ק' תמונת דיוקן כהה‪ ,‬תלויה על הקיר במסגרת כהה‪ .‬עוד‬
‫ונדמה לו כי התמונה עצמה‬ ‫ָ‬ ‫מעל גבי יצועו השגיח בה‪ ,‬אך מרחוק לא הבחין בפרטים‬
‫הוצאה מן המסגרת‪ ,‬וכי אין הוא רואה אלא את הלוח השחור שנותר מאחוריה‪ .‬עכשיו‬
‫התברר שזו בכל זאת תמונה‪ ,‬דיוקן של גבר כבן חמישים‪ .‬ראשו היה שמוט עמוק כל כך על‬
‫חזהו‪ ,‬עד שעיניו נראו אך בקושי‪ ,‬ודומה היה שמצחו הכבד‪ ,‬הגבוה‪ ,‬וחוטמו הגדול המעוקל‬
‫הם שמשכו ככה את גולגולתו כלפי מטה‪ .‬בשל תנוחה זו של הראש היה זקנו המגודל מעוך‬
‫מתחת לסנטר‪ ,‬וחזר והזדקר למטה ממנו‪ .‬ידו השמאלית‪ ,‬פרושֹת אצבעות‪ ,‬היתה תחובה לו‬
‫בשׂערו העבות‪ ,‬אך כוחה לא עמד לה למשוך את הראש כלפי מעלה‪" .‬מי זה‪ ",‬שאל ק'‪,‬‬
‫"הרוזן?" ק' עמד לפני התמונה ואף לא טרח להפוך פניו אל הפונדקי‪" .‬לא‪ ",‬אמר הפונדקי‪,‬‬
‫"זה נציב הטירה‪" ".‬אכן‪ ,‬נציב נאה יש להם שם בטירה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬חבל שיש לו בן‬
‫לא‪-‬יוצלח שכזה‪" ".‬לא‪ ",‬אמר הפונדקי‪ ,‬ומיד משך אליו קצת את ק' ולחש באוזנו‪:‬‬
‫"שווארצר הגזים אתמול‪ ,‬אביו הוא סגן נציב בסך הכול‪ ,‬ואפילו מן הזוטרים שבהם‪ ".‬אותו‬
‫ֶ‬
‫רגע היה הפונדקי בעיני ק' כילד קטן‪" .‬נוכל שכמותו!" אמר ק' ופרץ בצחוק‪ ,‬אך הפונדקי‬
‫לא צחק כלל ואמר‪" :‬גם אביו שלו הוא בעל שררה‪" ".‬נו‪ ,‬באמת!" אמר ק'‪" ,‬כולם בעלי‬
‫שררה בעיניך‪ .‬אולי גם אני?" "אתה‪ ",‬אמר האיש במורך‪ ,‬אך בכובד ראש‪" ,‬אינך בעל שררה‬
‫בעיני‪" ".‬אני רואה שבכל זאת יש לך טביעת עין‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬בינינו לבין עצמנו‪ ,‬אני באמת‬
‫לא בעל שררה‪ .‬ומשום כך‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬אני רוחש כבוד לבעלי השררה לא פחות ממך‪ ,‬אך‬
‫חסר את הכנוּת שלך‪ ,‬לא תמיד אני מוכן להודות בזה‪ ".‬וק' טפח קלות על לחיו‬ ‫כיוון שאני ֵ‬
‫של הפונדקי‪ ,‬לנחמו ולהטות את לבו אליו‪ .‬ואכן‪ ,‬הלה התחייך קצת‪ .‬לאמיתו של דבר היה‬
‫נער כמעט‪ ,‬פניו רכות ועליהן רק חתימת זקן‪ ,‬לא יותר‪ .‬איך הזדמנה לו בכלל אותה אישה‬
‫עבת בשר ומזדקנת שלו‪ ,‬שנראתה בעד הצוהר מתרוצצת במטבח ומרפקיה זקורים לה הרחק‬
‫מגופה? אבל ק' לא רצה להוסיף ולדחוק בו עתה‪ ,‬לא רצה שיתפוגג החיוך שהצליח לחלץ‬
‫ממנו סוף‪-‬סוף‪ ,‬על כן רק סימן לו שיפתח לפניו את הדלת‪ ,‬ויָ צא החוצה אל הבוקר החורפי‬
‫הנאה‪.‬‬
‫כעת ראה למעלה את הטירה‪ ,‬קווי המתאר שלה משורטטים בבהירות באוויר הצלול‪,‬‬
‫מודגשים עוד ביתר שאת מחמת השלג‪ ,‬שהיה מונח שם בשכבה דקה והבליט כל צורה‬
‫וצורה‪ .‬למעלה על ההר היה השלג מועט‪ ,‬כמדומה‪ ,‬בהשוואה לכמוּתו העצומה כאן בכפר‪,‬‬
‫וק' התנהל בכבדות לא פחותה מזו שהלך בה אמש בדרך המלך‪ .‬השלג הגיע פה עד חלונות‬
‫הבקתות ממש‪ ,‬וקצת למעלה מהם כבר שב ורבץ מלוא כובדו על הגגות הנמוכים ‪ -‬ואילו‬
‫למעלה‪ ,‬בראש ההר‪ ,‬היה הכול ממריא‪-‬נוסק אל על‪ ,‬קליל וחופשי‪ ,‬או מכל מקום כך נדמה‬
‫היה מכאן‪.‬‬
‫הטירה‪ ,‬כפי שנראתה מכאן‪ ,‬מרחוק‪ ,‬תאמה בכללותה את ציפיותיו של ק'‪ .‬לא מבצר‬
‫אבירים עתיק ולא בניין‪-‬פאר חדש‪ ,‬אלא מתחם רחב ידיים‪ֶ ,‬ש ָכּלל כמה מבנים בני קומתיים‬
‫והמון מבנים נמוכים‪ ,‬מצופפים יחדיו; מי שאינו יודע שטירה לפניו‪ ,‬עשוי לחשוב שזו‬
‫עיירה‪ .‬רק ִמגדל אחד ראה מולו ק'‪ ,‬ונבצר ממנו להבחין אם היה זה חלק מבית מגורים או‬
‫מגדל של כנסייה‪ .‬עורבים חגו סביבו להקות‪-‬להקות‪.‬‬
‫ק' המשיך ללכת‪ ,‬עיניו נעוצות בטירה‪ ,‬שום דבר אחר לא העסיק אותו‪ .‬אך ככל שהתקדם‬
‫בדרכו‪ ,‬כן איכזבה אותו הטירה‪ ,‬שהרי ככלות הכול לא היתה אלא מין עיירה עלובה‪,‬‬
‫מצבור של בתי כפר שיתרונם אולי בכך שהם בנויים אבן כולם‪ ,‬אלא שהטיח נשר מעליהם‬
‫זה כבר‪ ,‬והאבן נדמתה כמתפוררת‪ .‬זכר עיירת הולדתו חלף בראשו ביעף; זו לא נפלה כלל‬
‫ממה שמכנים פה טירה‪ ,‬ואילו חיפש איזה אתר תיירות נאה לבקר בו‪ ,‬כי אז לא היה שום‬
‫טעם להרחיק נדוד כל כך‪ ,‬אדרבא‪ ,‬ביתר תבונה היה נוהג אילו חזר לבקר במולדת הישנה‬
‫ההיא‪ ,‬שימים רבים כל כך לא שב לראותה‪ .‬במחשבותיו השווה את מגדל הכנסייה‬
‫שבמולדת עם המגדל פה למעלה‪ .‬המגדל ההוא ‪ -‬נחוש‪ ,‬נחרץ‪ ,‬מתחדד והולך כלפי מעלה‬
‫לבנים אדומות‪ ,‬בניין שכולו ארציוּת ‪ -‬וכי מה עוד יש בכוחנו‬ ‫בקו ישר‪ ,‬ובראשו גג רחב של ֵ‬
‫לבנות? ‪ -‬אך תכליתו נעלה יותר מזו של המון הבתים הנמוכים האלה‪ ,‬ומבעו צלול ובהיר‬
‫המגדל פה למעלה‪ ,‬היחיד שנראה לעין ‪ -‬מגדל של בית‬ ‫יותר מזה של יום החולין העכור‪ִ .‬‬
‫מגורים‪ ,‬כפי שהתברר כעת‪ ,‬אולי של הבניין הראשי ‪ -‬היה מבנה עגול חסר ייחוד‪ ,‬מכוסה‬
‫בחלקו קיסוס שהוסיף לו לוויית חן‪ ,‬עם חלונות קטנים שהזדהרו עתה בשמש ‪ -‬משהו‬
‫בזוהר הזה ‪ -‬וראשו עשוי כמין עליית גג שכתליה המשוננים מזדגזגים על‬ ‫ַ‬ ‫מטורף היה בו‪,‬‬
‫חרדה או מרושלת של‬ ‫שנדמה כמצויר ביד ֵ‬
‫ָ‬ ‫פני תכול הרקיע בקו מהוסס‪ ,‬מרוסק‪ ,‬מקרטע‪,‬‬
‫ילד‪ .‬הדבר העלה על הדעת דייר נכא רוח‪ ,‬שראוי היה לו להסתגר מאחרי מנעול ובריח‬
‫ַבּמרוחק שבחדרי הבית‪ ,‬ותחת זאת הוא פורץ את הגג ומתרומם מלוא קומתו‪ ,‬להציג עצמו‬
‫לעיני העולם‪.‬‬
‫ק' עמד שוב מלכת‪ ,‬כאילו היה בעצם העמידה כדי לחזק את כוח השיפוט שלו‪ .‬אך‬
‫מנוחתו הופרעה פתאום‪ .‬מאחורי כנסיית הכפר‪ ,‬ששם נשאר עומד ‪ -‬בעצם היתה זו רק‬
‫ַק ֶפּ ָלה שהורחבה לכדי מין אסם על מנת להכיל את קהילת המאמינים ‪ -‬נמצא בית הספר‪.‬‬
‫הבניין הנמוך המוארך‪ ,‬מיזוג מוזר של הארעי עם הישן נושן‪ ,‬היה מוקף גן מגודר‪ ,‬שכעת‬
‫המורה‪ .‬בדבוקה צפופה צרו עליו‪ ,‬תלו‬‫ֶ‬ ‫היה לשדה שלג‪ .‬אותו רגע יצאו הילדים החוצה עם‬
‫בו את עיניהם ופיטפטו מכל עבר בלי הפוגה‪ ,‬ק' לא הבין אף מילה מדיבורם המהיר‪.‬‬
‫המורה‪ ,‬צעיר קטן קומה וצר כתפיים‪ ,‬ועם זאת זקוף עד מאוד בלי להיראות מגוחך‪ ,‬השגיח‬
‫בק' עוד מרחוק‪ ,‬שהרי מלבד תלמידיו לא נראה סביב אלא ק' לבדו‪ .‬בהיותו זר במקום‬
‫הקדים ק' שלום למורה‪ ,‬ומה עוד שהאיש הקטן אמר כולו מין סמכותיות שכזאת‪" .‬בוקר‬
‫טוב‪ ,‬אדוני המורה‪ ",‬פנה אליו‪ .‬הילדים נאלמו דום באחת‪ ,‬והדממה הפתאומית הסבה מן‬
‫הסתם נחת‪-‬רוח למורה‪ ,‬כמין הכנה למה שיאמר הוא עצמו‪" .‬אתה מתבונן בטירה?" שאל‪,‬‬
‫ֵסבר פניו נעים יותר מכפי שציפה ק'‪ ,‬אך מנימת דבריו השתמע כי מעשהו של ק' אינו‬
‫לרצון לו‪" .‬כן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אני זר פה‪ ,‬רק אמש הגעתי לכפר‪" ".‬הטירה לא מוצאת חן‬
‫בעיניך?" שאל המורה בחופזה‪" .‬מה?" שאל אותו ק'‪ ,‬מבולבל במקצת‪ ,‬ומיד חזר על‬
‫הנחת שאינה מוצאת חן בעינַ י?"‬
‫ָ‬ ‫השאלה בנוסח מרוכך‪" :‬אם הטירה מוצאת חן בעינַ י? ולמה‬
‫"היא אינה מוצאת חן בעינֵ י זרים‪ ",‬אמר המורה‪ .‬כדי שלא להיכשל בלשונו הסב ק' את‬
‫השיחה לעניין אחר ושאל‪" :‬אתה ודאי מכיר את הרוזן?" "לא‪ ",‬אמר המורה וכבר עמד‬
‫להפוך גבו אליו‪ ,‬אבל ק' לא ויתר ושאל שוב‪" :‬מה? אינך מכיר את הרוזן?" "וכי מנַ ין אכיר‬
‫אותו?" לחש המורה‪ ,‬ומיד הוסיף בקול‪ ,‬בצרפתית‪" :‬עליך להביא בחשבון שיש פה ילדים‬
‫תמימים‪ ".‬אחרי הדברים האלה ראה עצמו ק' רשאי לשאול‪" :‬האם יורשה לי לבקר פעם‬
‫אצל אדוני המורה? בכוונתי להישאר פה ימים רבים‪ ,‬וכבר עכשיו אני מרגיש בודד ועזוב‬
‫מעט‪ ,‬איני שייך לאיכרים‪ ,‬ומן הסתם גם לא לטירה‪" ".‬אין שום הבדל בין האיכרים לבין‬
‫הטירה‪ ",‬אמר המורה‪" .‬ייתכן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אך לגבי מצבי אין זה משנה דבר‪ .‬האם יורשה לי‬
‫הק ָצב‪ ".‬הדבר נשמע אמנם כציון כתובת‬
‫לבקר אצלך פעם?" "אני גר ברחוב הברבור‪ ,‬בבית ַ‬
‫ולא כהזמנה דווקא‪ ,‬ואף על פי כן אמר ק'‪" :‬טוב‪ ,‬אבוא‪ ".‬המורה ניענע בראשו ופנה לדרכו‬
‫יחד עם הילדים‪ ,‬ששבו ופצחו מיד בצווחות רמות‪ .‬חיש מהר נעלמו כולם במורד סמטה‬
‫תלולה‪.‬‬
‫אבל ק' נשאר מבולבל ואף נרגז מן השיחה‪ .‬לראשונה מאז בואו נתקף עייפות של ממש‪.‬‬
‫נדמה לו שהדרך הארוכה לכאן לא ייגעה אותו כלל ‪ -‬הן הלך לו בשוֹפי ונחת‪ ,‬יום‬
‫בתחילה ָ‬
‫אחר יום‪ ,‬צעד אחר צעד! ‪ -‬אבל עכשיו‪ ,‬שלא בטובתו‪ ,‬התחיל המאמץ העצום נותן בו את‬
‫אותותיו‪ .‬בכוח שאין לעמוד בפניו נמשך לבו אחר היכרויות חדשות‪ ,‬אך כל היכרות חדשה‬
‫הגבירה את עייפותו‪ .‬אם יצליח לכפות על עצמו‪ ,‬במצבו היום‪ ,‬להאריך את טיולו עד פתח‬
‫הטירה‪ ,‬לפחות‪ ,‬הרי שעשה די והותר‪.‬‬
‫הוא המשיך ללכת אפוא‪ ,‬אבל הדרך היתה ארוכה‪ ,‬שכן הרחוב הזה‪ ,‬רחובו הראשי של‬
‫הכפר‪ ,‬לא הוליך אל הר הטירה אלא רק עבר בסמוך לו‪ ,‬ומיד אחר כך‪ ,‬כמו להכעיס‪,‬‬
‫התפתל הצדה‪ ,‬ואף על פי שלא התרחק מן הטירה‪ ,‬גם לא התקרב אליה‪ .‬ק' עדיין ציפה‬
‫שהרחוב יִפנה בסופו של דבר אל הטירה‪ ,‬ורק מכוח הציפייה הזאת הוסיף ללכת; מחמת‬
‫העייפות‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא מצא בו די כוח לעזוב את הרחוב הזה‪ ,‬ואף השתומם לנוכח אורכו‬
‫של אותו כפר שאין לו סוף ‪ -‬שוב ושוב אותם בתים קטנים‪ ,‬וזגוגיות מכוסות כפור‪,‬‬
‫ותלוליות של שלג‪ ,‬ואף לא נפש חיה מסביב ‪ -‬אך לבסוף עקר עצמו מלפיתתו של הרחוב‬
‫ונבלע בתוך סמטה צרה‪ ,‬בשלג עמוק שבעתיים; המאמץ לחלץ את רגליו המבוֹֹססות‬
‫ושוקעות היה עצום‪ ,‬זיעה הציפה אותו‪ ,‬ופתאום עמד תחתיו‪ ,‬נבצר ממנו להמשיך‪.‬‬
‫אך הנה התברר שלא היה כה בודד ועזוב‪ :‬מימינו ומשמאלו היו בקתות של איכרים‪ ,‬הוא‬
‫אסף בידו קצת שלג ולש אותו לכדור והשליכו על אחד החלונות‪ .‬מיד נפתחה הדלת ‪-‬‬
‫הדלת הראשונה שנפתחה לפניו מאז יצא אל הכפר ‪ -‬ואיכר זקן במקטורן פרווה חום עמד‬
‫בפתח‪ ,‬ראשו מוטה הצדה וכולו מאור פנים וחולשה‪" .‬אולי תיתן לי להיכנס אליך קצת‪",‬‬
‫אמר ק'‪" ,‬אני עייף מאוד‪ ".‬הוא לא שמע אף מילה ממה שאמר הזקן‪ ,‬אסיר תודה היה‬
‫כשדחפו לעברו קרש שמילט אותו חיש קל מן השלג‪ ,‬וכעבור צעדים ספורים כבר עמד‬
‫בתוך החדר‪.‬‬
‫חדר גדול באור דמדומים‪ .‬הבא מבחוץ לא ראה תחילה כלום‪ .‬ק' נתקל בגיגית כביסה‬
‫ומעד‪ ,‬יד של אישה אחזה בו‪ .‬מאחת הפינות עלתה צווחת ילדים‪ .‬מפינה אחרת התאבך עשן‬
‫והפך את האפלולית לעלטה‪ .‬ק' עמד שם כמו בתוך עננה‪" .‬הוא בטח שיכור‪ ",‬אמר מישהו‪.‬‬
‫"מי אתה?" שאל קול אדנותי‪ ,‬ומיד נשמע שוב‪ ,‬פונה כנראה אל הזקן‪" :‬למה נתת לו‬
‫להיכנס? אתה רוצה להכניס לפה כל אחד שמשוטט ברחובות?" "אני מודד הקרקעות של‬
‫הרוזן‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬מנסה ללמד זכות על עצמו בפני מי שעדיין היה סמוי מן העין‪" .‬אה‪ ,‬זה‬
‫המודד‪ ",‬אמר קול של אישה‪ ,‬ומיד נפלה דממה כבדה‪" .‬את מכירה אותי?" שאל ק'‪.‬‬
 ‫"בוודאי‪ ",‬אמר אותו הקול ביובש‪ .‬העובדה שהכירו שם את ק' לא נזקפה כמדומה לזכותו‪.‬‬
‫לבסוף התפוגג קצת העשן‪ ,‬וק' התחיל מבחין אט‪-‬אט במתרחש סביבו‪ .‬אותו יום היה‬
‫כנראה יום הכביסה הגדול‪ .‬בקרבת הדלת כובסו כבסים‪ .‬אך העשן עלה מפינה אחרת‪,‬‬
‫משמאל‪ ,‬שם התרחצו שני גברים במימיה המהבילים של גיגית עץ שק' לא ראה מימיו‬
‫גדולה כמוה‪ ,‬היקפה היה כהיקפן של שתי מיטות‪ .‬אך מפתיעה עוד יותר‪ ,‬הגם שלא ניתן‬
‫לקבוע בוודאות מה בדיוק הפתיע שם‪ ,‬היתה הפינה הימנית‪ .‬מבעד לצוהר גדול‪ ,‬היחיד‬
‫בוהק רך של משי‬‫שבקיר האחורי‪ ,‬הפציע אור‪-‬שלג חיוור ‪ -‬מן החצר‪ ,‬כנראה ‪ -‬אשר שיווה ַ‬
‫לשמלתה של אישה שישבה עמוק בפינה‪ ,‬שרועה כמעט מרוב עייפות על כורסה גבוהה‪.‬‬
‫עולל יונק היה צמוד אל שדהּ‪ .‬מסביבה שיחקו ילדים אחדים‪ ,‬ניכר בהם שילדי איכרים הם‪,‬‬
‫אך היא נדמתה כזרה ביניהם‪ :‬אכן‪ ,‬עייפות וחולי עשויים לשוות מידה של עידון גם‬
‫לאיכרים‪.‬‬
‫"שב‪-‬נא!" אמר אחד הגברים‪ ,‬איש עב זקן ובעל שפם מגודל ‪ -‬שהתנשף בקול דרך פיו‬
‫הפעור תמידית ‪ -‬ומיד הוציא את ידו אל מעבר לשפת הגיגית והצביע‪ ,‬במחווה מצחיקה‬
‫למראה‪ ,‬על תיבה גדולה‪ ,‬מתיז אגב כך קילוחי מים חמים על פרצופו של ק'‪ .‬על התיבה‬
‫כבר ישב הזקן שהכניס את ק' אל הבית‪ ,‬עיניו בוהות נכחו‪ .‬ק' נמלא רחשי תודה על‬
‫שהורשה סוף‪-‬סוף לשבת‪ .‬מעתה לא נתן עליו איש דעתו עוד‪ .‬האישה העומדת ליד הגיגית‪,‬‬
‫שערה צהבהב וגופה צעיר ומלא‪ ,‬פיזמה לה חרש תוך כדי עבודה‪ ,‬הגברים באמבט בטשו‬
‫ברגליהם והתהפכו כה וכה‪ ,‬הילדים ביקשו להתקרב אליהם‪ ,‬אך נהדפו שוב ושוב בקילוחי‬
‫מים עזים‪ ,‬שלא נחסכו גם מק'‪ ,‬האישה השרועה בכורסה נדמתה כחסרת רוח חיים‪ ,‬אפילו‬
‫אל התינוק שעל שדהּ לא השפילה עיניה‪ ,‬אלא נשאה אותן נטולות הבעה כלפי מעלה‪.‬‬
‫מן הסתם התבונן ק' שעה ארוכה בתמונה יפה ועצובה זו‪ ,‬הקפואה בלא ניע‪ ,‬ואולם אחר‬
‫כך נרדם‪ ,‬כנראה‪ ,‬שכן משנחרד פתאום לשמע קול רם שקרא לו‪ ,‬היה ראשו מונח על כתפו‬
‫של הזקן היושב לצדו‪ .‬הגברים כבר יצאו מן האמבט ‪ -‬שעתה השתכשכו בו הילדים‬
‫בהשגחתה של האישה צהובת השיער ‪ -‬וניצבו לבושים לפני ק'‪ .‬התברר שעב הזקן הקולני‬
‫היה הזוטר מבין השניים‪ .‬האחר‪ ,‬איש שקט שמחשבותיו איטיות‪ ,‬רחב גרם ורחב קלסתר‪ ,‬לא‬
‫גבוה יותר מעב הזקן וזקנו דליל בהרבה‪ ,‬עמד שם בראש מורכן‪" .‬אדוני מודד הקרקעות‪",‬‬
‫אמר‪" ,‬לא תוכל להישאר כאן‪ .‬אני מתנצל על חוסר הנימוס‪" ".‬גם לא רציתי להישאר‪ ",‬אמר‬
‫ק'‪" ,‬אלא רק לנוח קצת‪ .‬זאת עשיתי‪ ,‬ועכשיו אקום ואלך לי‪" ".‬אתה ודאי מתפלא על‬
‫הכנסת האורחים העלובה‪ ",‬אמר האיש‪" ,‬אבל הכנסת אורחים אינה נהוגה אצלנו‪ ,‬אין לנו‬
‫צורך באורחים‪ ".‬מרוענן קצת מן השינה‪ ,‬חושיו מחודדים קצת יותר משהיו‪ ,‬שמח ק' על‬
‫דבריו הגלויים של האיש‪ .‬עתה התנועע ביתר חירות‪ ,‬נעץ את מקלו פעם פה ופעם שם‪,‬‬
‫מתקרב אגב כך אל כורסתה של האישה; במידות גופו‪ ,‬אגב‪ ,‬היה הגדול מכולם שם בחדר‪.‬‬
‫"ברור‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬וכי למה לכם אורחים בכלל? אבל בכל זאת קורה לפעמים שזקוקים‬
‫לאיזה אורח ‪ -‬לאחד כמוני‪ ,‬למשל‪ ,‬למודד קרקעות‪" ".‬אני באמת לא יודע‪ ",‬אמר האיש‬
‫לאט‪" .‬אם קראו לך‪ ,‬הרי אפשר שזקוקים לך‪ ,‬זה ודאי מקרה יוצא דופן‪ ,‬אבל אנחנו‪,‬‬
‫האנשים הקטנים‪ ,‬נוהגים על פי הכללים‪ ,‬לא תוכל להתרעם עלינו בשל כך‪" ".‬לא‪ ,‬לא‪",‬‬
‫אמר ק'‪" ,‬אין לי אלא להודות לך ‪ -‬לך ולכולם כאן‪ ".‬ולהפתעת כל הנוכחים סב ק' על‬
‫עקביו בקפיצה ונעמד לפני האישה‪ .‬היא הביטה בו בעיניה הכחולות העייפות‪ ,‬לראשה היה‬
‫צעיף משי שקוף שהשתפל לה עד חצי מצחה‪ ,‬העולל התנמנם על שדיה‪" .‬מי את?" שאל‬
‫ק'‪ .‬ובנימה מזלזלת ‪ -‬לא ברור היה אל מי כוּון הבוז הזה‪ ,‬אל ק' או אל דבריה שלה ‪ -‬ענתה‬
‫האישה‪" :‬נערה מן הטירה‪".‬‬
‫כל זה לא נמשך אלא רגע‪ ,‬וכבר עמדו שני הגברים ליד ק'‪ ,‬זה לימינו וזה לשמאלו‪ ,‬וגררו‬
‫אותו בשתיקה‪ ,‬אך בכל הכוח‪ ,‬לעבר הדלת‪ ,‬כמו לא היתה שום דרך אחרת להגיע לידי‬
‫הבנה עמו‪ .‬בתוך כך הצהיל משהו את רוחו של הזקן‪ ,‬והוא מחא כפיים‪ .‬גם הכובסת פרצה‬
‫בצחוק ליד הילדים‪ ,‬שהצטווחו פתאום כאחוזי טירוף‪.‬‬
‫אבל ק' כבר עמד ברחוב‪ ,‬הגברים עקבו אחריו מן המפתן‪ ,‬שוב החל לרדת שלג‪ ,‬ועם זאת‬
‫דומה היה שהיום התבהר במקצת‪ .‬עב הזקן קרא בקוצר רוח‪" :‬לאן אתה רוצה ללכת? הנה‪,‬‬
‫דרך זו מוליכה לטירה‪ ,‬וזו ‪ -‬אל הכפר‪ ".‬ק' לא ענה לו‪ ,‬אך לחברו‪ ,‬שלמרות עליונותו היה‬
‫כמדומה נוח יותר לבריות‪ ,‬אמר‪" :‬מי אתה? למי אני חייב תודה על האירוח?" "אני‬
‫הבורסקי ַלאזֶ ָמן‪ ,‬אבל תודה אינך חייב לשום אדם‪" ".‬יפה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אולי עוד נתראה‬
‫פעם‪" ".‬אני לא חושב‪ ",‬אמר האיש‪ .‬ברגע זה הרים עב הזקן את ידו וקרא‪" :‬בוקר טוב‪,‬‬
‫יאס!" ק' הפך פניו ‪ -‬הנה ככלות הכול יש פה אנשים‪ ,‬ברחובות‬ ‫ארתור‪ ,‬בוקר טוב‪ ,‬יֶ ֶר ִמ ַ‬
‫הכפר! מכיווּן הטירה קרבו ובאו שני בחורים ממוצעי קומה‪ ,‬שניהם דקי גֵ ו עד מאוד‪,‬‬
‫בגדיהם הדוקים לגופם וגם פרצופיהם דומים מאוד זה לזה‪ ,‬גון פניהם חום‪-‬כהה‪ ,‬ואף על פי‬
‫כן התבלט על רקעו זקנקנם המחודד בצבעו השחור העז‪ .‬בהתחשב במצב הרחוב היו‬
‫צעדיהם מהירים להפליא‪ ,‬רגליהם הדקות נעו בקצב אחיד‪" .‬לאן פניכם?" צעק עב הזקן‪ .‬רק‬
‫בצעקות אפשר היה להחליף דברים עמם‪ ,‬כה מהירים היו בלכתם ולא נעצרו אף לרגע‪.‬‬
‫"לעסקים‪ ",‬צעקו לעומתו‪ ,‬צוחקים‪" .‬איפה?" "בפונדק‪" ".‬גם אני הולך לשם‪ ",‬צעק ק'‬
‫פתאום‪ ,‬מרים קולו יותר מכולם‪ .‬תשוקה אחזה בו לפתע שיזמינוהו השניים לחבור אליהם;‬
‫אמנם לא קיווה להפיק תועלת כלשהי מן ההיכרות עמם‪ ,‬אך מכל מקום היו בעיניו בני‬
‫לוויה נוחים ומשמחי לב‪ .‬ואולם הללו‪ ,‬אף על פי ששמעו את דבריו של ק'‪ ,‬רק ניענעו‬
‫בראשם‪ ,‬וכבר חלפו ועברו להם‪.‬‬
‫ק' הוסיף לעמוד שם בשלג‪ ,‬לא התחשק לו לחלץ את רגלו מהשלג רק על מנת לשוב‬
‫ולהשקיעה עמוק יותר בפסיעה הבאה; הבורסקי וחברו‪ ,‬שמחים על שהצליחו לסלק את ק'‬
‫אחת ולתמיד‪ ,‬דישדשו אט‪-‬אט בחזרה אל הבית דרך הדלת הפתוחה קמעא‪ ,‬הופכים פניהם‬
‫אל ק' שוב ושוב‪ ,‬וק' נשאר לבדו עם השלג האופף אותו‪" .‬זו יכלה להיות הזדמנות לאיזה‬
 ‫ייאוש קטן‪ ",‬חלפה מחשבה בראשו‪" ,‬אילו עמדתי פה באקראי ולא מתוך כוונה‪".‬‬
‫בבקתה שלשמאלו נפתח אותו רגע חלון זעיר; בעודו סגור נדמה היה שצבעו כחול‪-‬עמוק‪,‬‬
‫אולי בשל השלג שהשתקף בו ‪ -‬וכה קטן היה‪ ,‬עד שבהיפתחו כעת לא נראו בשלמותם פניו‬
‫של המציץ דרכו‪ ,‬רק עיניו בלבד נראו‪ ,‬עיניים חומות זקנות‪" .‬הנה הוא עומד שם‪ ",‬שמע ק'‬
‫קול רועד של אישה‪" .‬זהו מודד הקרקעות‪ ",‬אמר קול של גבר‪ .‬ואז ניגש האיש אל החלון‬
‫לסדר הטוב שלפני ביתו‪" :‬למי אתה‬ ‫שחרד ֵ‬
‫ֵ‬ ‫ושאל‪ ,‬לא בלי חביבות‪ ,‬אך עם זאת כמי‬
‫מחכה?" "למזחלת שתאסוף אותי‪ ",‬אמר ק'‪" .‬מזחלות לא עוברות פה‪ ",‬אמר האיש‪" ,‬אין פה‬
‫תחבורה‪" ".‬אבל זה הרחוב המוליך לטירה‪ ",‬טען כנגדו ק'‪" .‬ואף על פי כן‪ ,‬ואף על פי כן‪",‬‬
‫אמר האיש מתוך קשיחות כלשהי‪" ,‬אין פה תחבורה‪ ".‬עתה שתקו שניהם‪ .‬ובכל זאת נמלך‬
‫האיש בדעתו‪ ,‬כנראה‪ ,‬שכן השאיר פתוח את החלון‪ ,‬שתימרות עשן פרצו ממנו‪" .‬הדרך‬
‫משובשת‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬מנסה לסייע בעדו‪ .‬אך הלה לא אמר אלא‪" :‬כן‪ ,‬בוודאי‪ ".‬ואף על פי כן‬
‫הוסיף כעבור רגע‪" :‬אם תרצה‪ ,‬אסיע אותך במזחלת שלי‪" ".‬אדרבא‪ ",‬אמר ק' ורוחו‬
‫הצטהלה‪" ,‬כמה זה יעלה לי?" "זה לא יעלה לך כלום‪ ",‬אמר האיש‪ .‬ק' התפלא מאוד‪.‬‬
‫"הלוא אתה מודד הקרקעות‪ ",‬הסביר האיש‪" ,‬ואתה שייך לטירה‪ .‬לאן רצונך לנסוע?"‬
‫"לטירה‪ ",‬אמר ק' בחופזה‪" .‬אם כך‪ ,‬איני נוסע‪ ",‬אמר האיש מיד‪" .‬אבל אני שייך לטירה‪",‬‬
‫אמר ק'‪ ,‬חוזר על מילותיו של האיש‪" .‬ייתכן‪ ",‬אמר האיש באי‪-‬רצון‪" .‬אם כן‪ ,‬הסע אותי‬
‫לפונדק‪ ",‬אמר ק'‪" .‬טוב‪ ",‬אמר האיש‪" ,‬אני תכף בא עם המזחלת‪ ".‬כל זה לא נאמר‬
‫כמדומה מתוך חביבות דווקא‪ ,‬אלא בעיקר מתוך איזה צורך אנוכי‪ ,‬נפחד‪ ,‬כמעט נוקדני‪,‬‬
‫לסלק את ק' ממקום עומדו שלפני הבית‪.‬‬
‫שער החצר נפתח‪ ,‬ומזחלת קטנה וקלה‪ ,‬כולה שטוחה בלי זכר למושב כלשהו‪ ,‬גלשה‬
‫החוצה רתומה לסוסון דל‪ ,‬ומאחוריה האיש‪ ,‬לא זקן אבל חלוש‪ ,‬שחוח גֵ ו‪ ,‬צולע; פרצופו‬
‫נדמה קטן במיוחד בשל צעיף הצמר הכרוך לו במהודק סביב‬ ‫האדום הכחוש‪ ,‬המנוזל‪ָ ,‬‬
‫צווארו‪ .‬ניכר בו שהוא חולה‪ ,‬ושהטריח עצמו לצאת רק כדי לשלח מעליו את ק'‪ .‬ק' העיר‬
‫משהו ברוח זו‪ ,‬אך האיש ניענע בראשו לשלילה‪ .‬ק' לא הציל מפיו אלא זאת ‪ -‬ששמו‬
‫הרכּב‪ ,‬ושבחר במזחלת לא‪-‬נוחה זו משום שהיתה מוכנה לנסיעה‪ ,‬ואילו ביקש‬ ‫גֶ ְר ְש ֶט ֶקר ַ‬
‫לקחת אחרת‪ ,‬היה הדבר נמשך זמן רב מדי‪" .‬שב‪-‬נא‪ ",‬אמר והצביע בשוטו על המזחלת‬
‫רשט ֶקר‪" .‬אבל למה?" שאל ק'‪.‬‬
‫מאחוריו‪" .‬אני אשב לידך‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אני אלך ברגל‪ ",‬אמר גֶ ֶ‬
‫רשט ֶקר‪ֶ ,‬פּ ֶרץ עז של שיעול תקפוֹ וטילטל אותו כל כך‪ ,‬עד‬
‫"אני אלך ברגל‪ ",‬חזר ואמר גֶ ֶ‬
‫שנאלץ לנטוע את רגליו עמוק בשלג ולהיאחז בידיו בשולי המזחלת‪ .‬ק' לא אמר עוד כלום‪,‬‬
‫התיישב במזחלת מאחור‪ ,‬השיעול שכך אט‪-‬אט‪ ,‬והם יצאו לדרך‪.‬‬
‫הטירה שם למעלה‪ ,‬שק' קיווה להגיע אליה עוד היום‪ ,‬כבר שקעה באפלה‪ ,‬למרבה‬
‫הפליאה‪ ,‬ושבה והתרחקה‪ .‬אך כמו כדי לתת לו עוד איזה אות של פרידה זמנית‪ ,‬עלה משם‬
‫כאב היה‬‫קול פעמון‪ ,‬מתרונן בחדווה‪ ,‬פעמון שלרגע קט‪ ,‬לפחות‪ ,‬הרעיד את הלב ‪ -‬שכן גם ֵ‬
‫בו בצליל הזה ‪ -‬משל היה בהתגשמות כיסופיו המעורפלים של ק' גם משום איוּם עליו‪ .‬אבל‬
‫עד מהרה נאלם הפעמון הגדול‪ ,‬ותחתיו עלה קול פעמון קטן‪ ,‬חדגוני ורפה ‪ -‬אולי עדיין‬
‫מלמעלה‪ ,‬ואולי כבר מלמטה‪ ,‬מהכפר‪ .‬הצלצול הזה אכן הלם יותר את הנסיעה האיטית ואת‬
‫הרכּב עלוב הנפש‪ ,‬אך הקשוח הזה‪.‬‬ ‫ַ‬
‫"היי‪ ,‬אתה!" קרא ק' פתאום ‪ -‬כבר קרובים היו לכנסייה‪ ,‬הפונדק לא היה רחוק עוד‪ ,‬ק'‬
‫כבר יכול היה להרשות לעצמו להסתכן קצת ‪" -‬אני מתפלא שיש לך אומץ להסיע אותי על‬
‫דעת עצמך בלבד‪ .‬אתה רשאי לעשות זאת בכלל?" גרשטקר התעלם ממנו והוסיף להלך‬
‫בנחת לצד הסוס הקטן‪" .‬היי!" קרא ק'‪ ,‬אסף מעט שלג מעל המזחלת‪ ,‬לש אותו לכדור‬
‫והשליכו בכוח לתוך אוזנו של גרשטקר‪ .‬הפעם נעצר האיש והפך את פניו‪ .‬אך משראה אותו‬
‫ק' כה סמוך אליו ‪ -‬המזחלת גלשה עוד קצת קדימה ‪ -‬את הדמות הזאת השחוחה‪ ,‬למודת‬
‫הסבל‪ ,‬את הפנים הכחושות הללו‪ ,‬האדומות‪ ,‬המיוגעות‪ ,‬עם הלחיים השונות משום‪-‬מה זו‬
‫מזו‪ ,‬האחת שטוחה‪ ,‬האחרת נפולה‪ ,‬את הפה הפעור‪ ,‬הקשוב‪ ,‬עם השיניים הספורות‪,‬‬
‫הבודדות ‪ -‬לא יכול היה ק' שלא לחזור מתוך רחמים על מה ששאל קודם מתוך רשעות‪,‬‬
‫לאמור‪ :‬כלום אין גרשטקר עלול להיענש על שהוא מסיע אותו? "מה אתה רוצה?" שאל‬
‫גרשטקר בלי להבין את השאלה‪ ,‬אך גם בלי לצפות להסבר כלשהו; הוא רק פנה בקריאה‬
‫אל הסוס והם המשיכו בדרכם‪.‬‬
‫כשהגיעו כמעט עד הפונדק ‪ -‬ק' זיהה את המקום לפי הפיתול שבדרך ‪ -‬גילה לתדהמתו‬
‫שכבר היה חושך גמור‪ .‬כלום שהה בכפר זמן רב כל כך? רק שעה‪-‬שעתיים‪ ,‬לפי חשבונו‪.‬‬
‫הרי עם בוקר יצא לדרך‪ .‬ולא חש כל צורך לאכול‪ .‬ועוד לפני שעה קלה היה אור יום מלא‪.‬‬
‫והנה פתאום עלטה‪" .‬ימים קצרים‪ ,‬ימים קצרים‪ ",‬אמר בינו לבינו‪ ,‬גלש מטה מן המזחלת‬
‫ופנה אל הפונדק‪.‬‬
‫למעלה‪ ,‬על גרם המדרגות הקטן שבחזית הבית‪ ,‬ראה לשמחתו את הפונדקי‪ ,‬עומד ומאיר‬
‫ברכּב ועמד מלכת‪ ,‬קול שיעול עלה מן האפלה‪ ,‬זה היה‬ ‫לו את הדרך בפנס‪ .‬לרגע נזכר ק' ַ‬
‫הוא‪ .‬מילא‪ ,‬הרי עוד מעט יראה אותו שוב‪ .‬רק משהגיע למעלה אל הפונדקי‪ ,‬שבירך אותו‬
‫לשלום בהכנעה‪ ,‬השגיח בשני אנשים ניצבים אצל הדלת‪ ,‬איש מכל צד‪ .‬הוא לקח את הפנס‬
‫מידו של הפונדקי והאיר בו את השניים; אלה היו הצעירים שכבר פגש בהם‪ ,‬וגם שמע‬
‫יאס‪ .‬עתה עמדו והצדיעו לו‪ .‬הוא נזכר בימי שירותו הצבאי‪ ,‬ימי‬‫שקוראים להם ארתור ויֶ ֶר ִמ ַ‬
‫האושר שלו‪ ,‬וצחק‪" .‬מי אתם?" שאל‪ ,‬משיט מבטו הלוך ושוב מזה אל זה‪" .‬העוזרים שלך‪",‬‬
‫השיבו‪" .‬כן‪ ,‬אלה העוזרים‪ ",‬אישר הפונדקי בלחישה‪" .‬מה?" שאל ק'‪" ,‬אתם העוזרים‬
‫אחרי‪ ,‬שאני מצפה לבואם?" הם השיבו בחיוב‪" .‬טוב‬ ‫הוותיקים שלי‪ ,‬שציוויתי עליהם לנסוע ַ‬
‫מאוד‪ ",‬אמר ק' לאחר שתיקה קצרה‪" ,‬טוב שבאתם‪" ".‬דרך אגב‪ ",‬אמר ק' מקץ עוד שתיקה‬
‫קצרה‪" ,‬הגעתם באיחור רב‪ ,‬אתם פשוט בטלנים‪" ".‬היתה לנו דרך ארוכה‪ ",‬אמר האחד‪.‬‬
‫"דרך ארוכה‪ ",‬חזר אחריו ק'‪" ,‬והרי פגשתי בכם בשובכם מן הטירה‪" ".‬כן‪ ",‬השיבו השניים‬
‫בלי כל הסבר נוסף‪" .‬איפה המכשירים שלכם?" שאל ק'‪" .‬אין לנו מכשירים‪ ",‬אמרו‪.‬‬
‫"המכשירים שהפקדתי בידיכם‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אין לנו מכשירים‪ ",‬חזרו ואמרו‪" .‬ליצנים‬
‫שכמותכם!" אמר ק'‪" ,‬אתם מבינים משהו במדידת קרקעות?" "לא‪ ",‬אמרו‪" .‬אבל אם אתם‬
‫עוזרי הוותיקים‪ ,‬הרי אתם חייבים להבין בזה משהו‪ ",‬אמר ק'‪ .‬הם שתקו‪" .‬טוב‪ ,‬בואו‬
‫באמת ַ‬
‫אפוא‪ ",‬אמר ק' ודחף את שניהם לפניו אל הבית פנימה‪.‬‬
 ‫‪2‬‬
‫ַבּ ְרנַ ַבּאס‬
‫עתה ישבו שלושתם אל שולחן קטן במסבאה ושתו בירה‪ ,‬ממעטים בשיחה‪ ,‬ק' באמצע‪,‬‬
‫העוזרים מימינו ומשמאלו‪ .‬מלבדם היו שם רק כמה איכרים שהסבו אל אחד השולחנות‪ ,‬כמו‬
‫בליל אמש‪" .‬יש לי בעיה איתכם‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬משווה את פרצופיהם זה לזה כפי שכבר עשה‬
‫לא אחת‪" ,‬איך אוכל להבדיל ביניכם? רק בשמותיכם אתם נבדלים זה מזה‪ ,‬בכל השאר‬
‫אתם דומים ממש כמו‪ "...‬הוא נעצר רגע ומיד המשיך בבלי דעת‪" ,‬הלוא בכל השאר אתם‬
‫דומים ממש כמו שני נחשים‪ ".‬הם חייכו‪" .‬בדרך כלל מבדילים בינינו בקלות‪ ",‬אמרו‬
‫כמצטדקים‪" .‬אני מאמין לכם‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הלוא בעצמי הייתי ֵﬠד לכך‪ ,‬אבל אני ה'על כן‬
‫אנהג בכם כאילו הייתם איש אחד‪ ,‬ולשניכם אפנה בשם ארתור‪ ,‬הלוא זה שמו של אחד‬
‫מכם ‪ -‬אולי שלך‪ ,‬במקרה?" פנה ק' אל האחד‪" .‬לא‪ ",‬אמר הלה‪" ,‬שמי ירמיאס‪" ".‬טוב‪ ,‬לא‬
‫חשוב‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אקרא ארתור לשניכם‪ .‬אם אשלח את ארתור לאיזה מקום‪ ,‬תלכו שניכם‪,‬‬
‫אם אטיל איזו עבודה על ארתור‪ ,‬תעשוה שניכם; אמנם יש כאן חיסרון גדול מבחינתי‪ ,‬כי‬
‫לא אוכל להטיל עליכם משימות נפרדות‪ ,‬אך לעומת זאת אני רואה יתרון בכך ששניכם‬
‫כאחד תישאו במלוא האחריות לביצוע כל מטלה שאשית עליכם‪ .‬לא אכפת לי איך תחלקו‬
‫ביניכם את העבודה‪ ,‬רק אל תאשימו זה את זה בכישלונותיכם‪ ,‬מבחינתי אתם איש אחד‪".‬‬
‫הם הירהרו קצת ואמרו‪" :‬זה ממש לא מקובל עלינו‪" ".‬איך ייתכן אחרת‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ברור‬
‫שזה לא מקובל עליכם‪ ,‬אבל כך יהיה‪".‬‬
‫זה שעה קלה עקב ק' במבטו אחרי אחד האיכרים שהסתובב בחשאי סביב השולחן‪ ,‬לבסוף‬
‫אזר האיש עוז‪ ,‬ניגש אל אחד העוזרים וביקש ללחוש לו משהו על אוזנו‪" .‬סלח לי‪ ",‬אמר‬
‫ק'‪ ,‬חבט בידו על השולחן וקם ממקומו‪" ,‬אלה העוזרים שלי‪ ,‬אנחנו מקיימים פה דיון‪ .‬איש‬
‫אינו רשאי להפריע לנו‪" ".‬הו‪ ,‬בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמר האיכר בבהלה ונרתע אחורנית אל‬
‫חבריו‪" .‬שימו לב‪ ,‬זה הדבר שחובתכם לתת עליו את הדעת בראש וראשונה‪ ",‬אמר ק' לאחר‬
‫שחזר וישב‪" ,‬אסור לכם לדבר עם איש בלי לבקש את רשותי‪ .‬אני זר פה במקום הזה‪ ,‬ואם‬
‫עוזרי הוותיקים אתם‪ ,‬הרי גם אתם זרים פה‪ .‬על כן חובה עלינו‪ ,‬על שלושת הזרים‪,‬‬
‫ַ‬ ‫אמנם‬
‫לעשות יד אחת‪ ,‬תנו לי אישור בתקיעת כף‪ ".‬השניים הושיטו ידיהם אל ק' בלהיטות יתרה‪.‬‬
‫"את הטלפיים ִשמרו לעצמכם‪ ",‬אמר‪" ,‬אבל פקודתי נותרת בעינה‪ .‬אני הולך לישון עכשיו‪,‬‬
‫וגם לכם אני ממליץ לעשות כן‪ .‬היום הפסדנו יום עבודה‪ ,‬מחר צריך להתחיל לעבוד עם‬
‫שחר‪ .‬עליכם למצוא מזחלת שתסיע אותנו אל הטירה‪ ,‬ולהתייצב איתה לפני הבית בשש‬
‫בבוקר‪" .‬טוב‪ ",‬אמר האחד‪ .‬אבל האחר התערב‪" :‬אתה אומר 'טוב'‪ ,‬למרות שאתה יודע שזה‬
‫בלתי אפשרי‪" ".‬שקט!" אמר ק'‪" ,‬אני רואה שאתם כבר מנסים להיבדל זה מזה‪ ".‬אלא‬
‫שעתה אמר גם הראשון‪" :‬הוא צודק‪ ,‬זה בלתי אפשרי‪ ,‬שום זר אינו רשאי להיכנס לטירה‬
‫בלי היתר‪" ".‬ואיפה מגישים בקשה להיתר?" "אני לא יודע‪ ,‬אולי אצל נציב הטירה‪" ".‬אם‬
‫כן‪ ,‬נגיש בקשה טלפונית‪ ,‬טלפנו מיד אל הנציב‪ ,‬שניכם‪ ".‬הם מיהרו אל המכשיר‪ ,‬השיגו קו‬
‫‪ -‬הו‪ ,‬איך נדחפו‪-‬נדחקו שם שניהם‪ ,‬כלפי חוץ היו צייתנים עד גיחוך ‪ -‬ושאלו אם רשאי ק'‬
‫לבוא איתם מחר לטירה‪ .‬את ה"לא" שמע גם ק' מאצל שולחנו‪ ,‬אך התשובה היתה מפורטת‬
‫יותר‪ ,‬וזו לשונה‪" :‬לא מחר ולא אי‪-‬פעם‪" ".‬אטלפן בעצמי‪ ",‬אמר ק' וקם ממקומו‪ .‬עד כה‬
‫לא נתן כמעט איש דעתו על ק' ועוזריו‪ ,‬להוציא התקרית עם האיכר ההוא‪ ,‬אך אמירה‬
‫אחרונה זו עוררה התרגשות רבה‪ .‬כולם קמו על רגליהם יחד עם ק'‪ ,‬ואף על פי שהפונדקי‬
‫ניסה להדוף אותם‪ ,‬התקבצו האיכרים סביב הטלפון בחצי‪-‬עיגול צפוף‪ .‬רובם סברו שק' לא‬
‫יזכה כלל לתשובה‪ .‬ק' נאלץ לבקש מהם שישתקו‪ ,‬אין לו עניין לשמוע את דעתם‪.‬‬
‫מן האפרכסת עלה מין זמזום‪ ,‬שכמוהו לא שמע ק' בטלפון מימיו‪ .‬דומה היה כאילו מתוך‬
‫קולותיהם המזמזמים של ילדים רבים לאינספור ‪ -‬אבל גם הזמזום הזה לא זמזום היה‪ ,‬אלא‬
‫שירתם של קולות רחוקים‪ ,‬רחוקים עד בלי די ‪ -‬דומה היה כאילו מתוך הזמזום הזה בוקע‬
‫ועולה‪ ,‬באיזו דרך בלתי אפשרית בעליל‪ ,‬קול אחד ויחיד‪ ,‬דקיק אבל חזק‪ ,‬אשר הכה באוזן‬
‫כדורש במפגיע לחדור עמוק יותר‪ ,‬אל מעבר לחוש השמע העלוב לבדו‪ .‬ק' הקשיב בלי‬
‫לחייג‪ ,‬תמך את שמאלו במדף הטלפון‪ ,‬וככה הוסיף להקשיב‪.‬‬
‫הוא לא ידע כמה זמן עבר ככה‪ ,‬עד שמשך הפונדקי בכנף בגדו‪ :‬שליח בא לחפשו‪" .‬לך‬
‫מפה‪ ",‬צרח ק' בשצף‪-‬קצף‪ ,‬אולי לתוך הפומית‪ ,‬שכן מיד ענה לו מישהו‪ .‬וכך התנהלה‬
‫נדמה‬
‫השיחה‪" :‬כאן אוֹסוַ ואלד‪ ,‬מי שם?" קרא קול חמוּר‪ ,‬יהיר‪ ,‬עם לקות דיבור קלה ‪ -‬כך ָ‬
‫לו לק' ‪ -‬שעליה השתדל לפצות באמצעות חוּמרת יתר‪ .‬ק' חשש לומר את שמו‪ ,‬חסר אונים‬
‫היה לנוכח הטלפון‪ ,‬בן שיחו עלול היה להסותו בצעקות‪ ,‬לטרוק את השפופרת‪ ,‬וכך היה ק'‬
‫חוסם לעצמו דרך גישה אפשרית‪ ,‬שאולי אין לזלזל בחשיבותה‪ .‬משהתארכו היסוסיו של ק'‪,‬‬
‫פקעה סבלנותו של האיש‪" .‬מי שם?" חזר על שאלתו‪ ,‬והוסיף‪" :‬הייתי שמח מאוד אילולא‬
‫הרבו כל כך לטלפן משם‪ ,‬הרי טילפנו ממש לפני רגע‪ ".‬ק' התעלם מן ההערה ואמר‬
‫בנחישות פתאומית‪" :‬מדבר עוזרו של האדון מודד הקרקעות‪" ".‬איזה עוזר? איזה אדון?‬
‫"שאל את ְפריץ‪ ",‬אמר ביובש‪.‬‬‫איזה מודד קרקעות?" ק' נזכר בשיחת הטלפון של אמש‪ְ .‬‬
‫התכסיס עלה יפה‪ ,‬להפתעתו‪ .‬אך יותר משהופתע לנוכח הצלחתו זו‪ ,‬הופתע לגלות מה רב‬
‫התיאום השורר בין אגפי השירות שם למעלה‪ .‬התשובה היתה‪" :‬אני כבר יודע‪ .‬מודד‬
‫הקרקעות הנצחי‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ .‬ומה עוד? איזה עוזר?" "יוֹזֶ ף‪ ",‬אמר ק'‪ .‬קצת הפריעו לו‬
‫מלמוליהם של האיכרים מאחורי גבו‪ ,‬הללו רגזו מן הסתם כששמעו אותו נוקב בשם לא לו‪.‬‬
‫אך דעתו של ק' לא היתה פנויה אליהם‪ ,‬השיחה תבעה את כל תשומת לבו‪" .‬יוזף?" שאל‬
‫האיש‪" .‬והלוא שמות העוזרים הם" ‪ -‬אתנחתא קלה‪ ,‬מן הסתם בירר את שמותיהם אצל‬
‫מישהו ‪" -‬ארתור ויֶ רמיאס‪" ".‬אלה העוזרים החדשים‪ ",‬אמר ק'‪" .‬לא‪ ,‬אלה הוותיקים‪".‬‬
‫"אלה החדשים‪ ,‬ואילו אני העוזר הוותיק‪ ,‬שהגיע היום בעקבות המודד‪" ".‬לא‪ ",‬נשמעה‬
‫שלו כמקודם‪ .‬ומקץ הפוגה קצרה אמר אותו קול‬ ‫צעקה פתאום‪" .‬מי אני‪ ,‬אם כן?" שאל ק'‪ֵ ,‬‬
‫עצמו‪ ,‬עם אותה לקות דיבור עצמה‪ ,‬שעם זאת כמו נהפך והיה לקול אחר‪ ,‬עמוק יותר‪,‬‬
‫מעורר כבוד יותר‪" :‬אתה העוזר הוותיק‪".‬‬
‫ק' הקשיב רוב קשב לנעימתו של הקול‪ ,‬ובתוך כך כמעט שהחמיץ את השאלה‪" :‬מה אתה‬
‫רוצה?" יותר מכול היה רוצה עכשיו להניח מידו את השפופרת‪ .‬שוב לא היה לו ְלמה‬
‫לצפות מן השיחה הזאת‪ .‬רק בעל כורחו עוד הוסיף ושאל בחופזה‪" :‬מתי יורשה המעסיק‬
‫שלי להיכנס לטירה?" "לעולם לא‪ ",‬היתה התשובה‪" .‬יפה‪ ",‬אמר ק' והניח את השפופרת‪.‬‬
‫בתוך כך היו האיכרים שמאחוריו קרבים והולכים‪ ,‬וכבר עמדו בסמוך לו ממש‪ .‬העוזרים‪,‬‬
‫מצוֹדדים לעברו מבטים בלי הרף‪ ,‬ניסו להרחיקם מעליו‪ .‬אך כל מה שעשו היה כמדומה‬
‫בגדר העמדת פנים ומשחק‪ ,‬ומלבד זאת כבר התחילו האיכרים מתפזרים לאיטם‪ ,‬שבעי רצון‬
‫מתוצאות השיחה‪ .‬מאחוריהם הופיע פתאום איש אחד‪ ,‬פילס לו דרך ביניהם בצעד מהיר‪ ,‬קד‬
‫לפני ק' ומסר לו מכתב‪ .‬ק' החזיק את המכתב בידו והתבונן באיש‪ ,‬שברגע זה היה חשוב‬
‫בעיניו יותר‪ .‬הלה דמה מאוד לשני העוזרים‪ ,‬דק גזרה כמותם‪ ,‬בגדיו הדוקים לגופו‬
‫כבגדיהם‪ ,‬אף זריז היה וקל תנועה ממש כמוהם‪ ,‬ואף על פי כן היה שונה מהם בתכלית‪ .‬הו‪,‬‬
‫למנותו לעוזר במקומם! הוא הזכיר לו קצת את האישה עם התינוק‬ ‫מה מאושר היה ק' ַ‬
‫שראה בבית הבורסקי‪ :‬לבוש לבן כמעט כולו‪ ,‬לא בגדי משי‪ ,‬אמנם‪ ,‬אלא בגדי חורף רגילים‪,‬‬
‫אך היה בהם משום עידון וחגיגיות של משי‪ .‬קלסתר פניו היה בהיר ואומר כנות‪ ,‬עיניו‬
‫גדולות מן הרגיל‪ ,‬חיוכו משובב נפש להפליא; הוא העביר את כפו על פניו‪ ,‬כמבקש למחות‬
‫מעליהם את החיוך הזה‪ ,‬אך הדבר לא עלה בידו‪" .‬מי אתה?" שאל ק'‪" .‬שמי ַבּרנַ ַבּאס‪ ",‬אמר‬
‫ברכּות‪.‬‬‫בדבּרו היו שפתיו נפתחות ונסגרות בתקיפות גברית‪ ,‬אבל גם ַ‬ ‫האיש‪" ,‬אני שליח‪ַ ".‬‬
‫"איך הם מוצאים חן בעיניך?" שאל ק' בהצביעו על האיכרים‪ ,‬שעדיין לא חדלו להתעניין‬
‫בו‪ ,‬מסתכלים בו בפרצופיהם המעוּנים‪ ,‬פשוטו כמשמעו ‪ -‬הקודקוד נראה כאילו חבטו בו‬
‫מלמעלה להשטיחו ותווי הפנים כמו לבשו את צורתם מתוך כאב החבטות ‪ -‬בשפתיהם‬
‫הבשרניות‪ ,‬בפיותיהם הפעורים הסתכלו בו‪ ,‬ועם זאת גם לא הסתכלו‪ ,‬שכן מפעם לפעם תעו‬
‫מבטיהם לצדדים והשתהו ארוכות על איזה חפץ זניח בטרם יחזרו אליו‪ ,‬אחר כך הצביע ק'‬
‫גם על העוזרים‪ ,‬שעמדו חבוקים לחי אל לחי וחייכו‪ ,‬אין לדעת אם בהכנעה או בבוז ‪ -‬את‬
‫כל אלה הראה לו כמבקש להציג לפניו פמליה שנכפתה עליו מכוח נסיבות יוצאות דופן‪,‬‬
‫שבּרנַ ַבּאס ישכיל‬‫ומתוך תקווה ‪ -‬עניין של ִקרבה ואמון היה כאן‪ ,‬והוא שהיה חשוב לק' ‪ַ -‬‬
‫תמיד להבדיל בינו לבינם‪.‬‬
‫אבל ברנבאס התעלם מן השאלה ‪ -‬ניכר בו שבתום לב גמור ‪ -‬והניח לה לחלוף על פניו‪,‬‬
‫כיאה למשרת מחונך יפה המתעלם מדברי אדוניו שכוּונו אליו למראית עין בלבד‪ ,‬הוא רק‬
‫הביט על סביבותיו‪ ,‬כמתבקש מן השאלה‪ ,‬בירך לשלום בניע יד את מכריו מבין האיכרים‬
‫והחליף מילים אחדות עם העוזרים‪ ,‬ואת כל זה עשה דרך חירות‪ ,‬מתוך עצמאות מלאה‪,‬‬
‫בלי להתערב ביניהם‪ .‬ק'‪ ,‬שנדחה אך לא הוכלם‪ ,‬חזר אל המכתב שבידו ופתח אותו‪ .‬וכך‬
‫נאמר בו‪" :‬אדון נכבד מאוד! כידוע לך‪ ,‬התקבלת לשירות הרוזן‪ .‬הממונה עליך ישירוֹת הוא‬
‫ראש המועצה; הוא שימסור לך פרטים על עבודתך ועל תנאי השכר‪ ,‬והוא מי שיהיה עליך‬
‫לתת לו דין וחשבון‪ .‬אף על פי כן לא אניח לך גם אני לחמוק מעינַ י‪ .‬ברנבאס‪ ,‬שמידו תקבל‬
‫את המכתב הזה‪ ,‬יבוא אליך מפעם לפעם לשאול אם יש לך בקשות כלשהן‪ ,‬ויודיעני דבר‪.‬‬
‫תמצאני נכון תמיד להיות לך לעזר במידת האפשר‪ .‬חשוב לי שמי שעובדים אצלי יהיו‬
‫שמחים בחלקם‪ ".‬החתימה היתה בלתי קריאה‪ ,‬אך לצדה נדפס‪ :‬ראש הלשכה ‪" .X‬חכה‬
‫הקד לפניו‪ ,‬קרא לפונדקי וביקש ממנו להקצות לו חדר שיוכל‬ ‫רגע!" אמר ק' אל ברנבאס ָ‬
‫לשהות בו זמן‪-‬מה לבדו עם המכתב‪ .‬בתוך כך נזכר פתאום שעם כל החיבה שעורר בו‬
‫ברנבאס‪ ,‬אין הוא אלא שליח‪ ,‬וציווה להגיש לו בירה‪ .‬ק' העיף בו מבט‪ ,‬לבחון את תגובתו‪,‬‬
‫הלה הגיב בשמחה ושתה את הבירה מיד‪ .‬אחר כך יצא ק' עם הפונדקי‪ .‬בכל הבית הקטן לא‬
‫נמצא בשביל ק' אלא קיטון צר בעליית הגג‪ ,‬ואפילו התקנתו של זה היתה כרוכה בקשיים‪,‬‬
‫שכן צריך היה להעביר לחדר אחר את שתי המשרתות שיָ שנו שם עד כה‪ .‬בעצם לא נעשה‬
‫שם כלום‪ ,‬רק המשרתות סולקו‪ ,‬מלבד זאת נשאר הקיטון כפי שהיה‪ ,‬ללא מצעים על‬
‫המיטה היחידה‪ ,‬רק כרים אחדים ושמיכה של סוסים‪ ,‬סתורים כפי שנותרו לאחר ליל אמש‪,‬‬
‫על הקיר תלויות כמה תמונות של קדושים ותצלומי חיילים‪ ,‬אפילו לאוורר שם לא טרחו‪,‬‬
‫מן הסתם קיוו שהאורח החדש לא יישאר זמן רב‪ ,‬ולא עשו דבר כדי לעכבו‪ .‬אך כל זה היה‬
‫טוב בעיני ק'‪ ,‬הוא התכרבל בשמיכה‪ ,‬ישב אל השולחן‪ ,‬וחזר וקרא את המכתב לאורו של‬
‫נר‪.‬‬
‫המכתב לא היה אחיד בנימתו‪ ,‬היו בו פסקאות שפנו אל ק' כאל אדם בן חורין‪ ,‬מתוך‬
‫כבוד לעצם היותו בעל רצון משלו ‪ -‬כך בנוסח הפנייה שבראש המכתב‪ ,‬כך בפסקה הנוגעת‬
‫לבקשות שהוא עשוי לבקש ‪ -‬ולעומת זאת היו גם פסקאות שהתייחסו אליו‪ ,‬אם במפורש‬
‫ואם במובלע‪ ,‬כאל עובד זוטר‪ ,‬שאותו ראש לשכה מבחין בו אך בקושי ממרום שבתו‪ ,‬עד‬
‫שעליו להתאמץ כדי "שלא להניח לו לחמוק מעיניו"‪ ,‬ואילו הממונה עליו אינו אלא ראש‬
‫המועצה‪ ,‬שק' אפילו חייב לו דין וחשבון‪ ,‬ועמיתו היחיד לעבודה הוא אולי שוטר הכפר‪.‬‬
‫אלה היו סתירות מובהקות‪ ,‬גלויות לעין כל כך‪ ,‬עד שברור כשמש היה שנוּסחו בכוונת‬
‫מכוון‪ .‬המחשבה שסתירות אלה מקורן בפסיחה על שתי הסעיפים ‪ -‬מחשבה אווילית לנוכח‬
‫מתוכן‬
‫ַ‬ ‫ממשל מאורגן שכזה ‪ -‬כמעט שלא עלתה על דעתו של ק'‪ .‬אדרבא‪ ,‬הוא הבין‬
‫שמציגים לפניו בחירה ברורה‪ ,‬מניחים לו לפרש כראות עיניו את ההוראות שבמכתב ‪ -‬אם‬
‫רצונו להיות פועל כפרי‪ ,‬שקשריו עם הטירה אמנם מכובדים‪ ,‬אך מדומים בלבד‪ ,‬או פועל‬
‫כפרי מדומה‪ ,‬שכל פעולותיו תיקבענה למעשה על פי ההוראות שיעביר לו ברנבאס‪ .‬ק' לא‬
‫היסס בבחירתו‪ ,‬גם בלעדי הניסיון שכבר קנה לו כאן לא היה מהסס‪ .‬רק אם יהיה פועל‬
‫כפרי‪ ,‬מרוחק ככל האפשר מן האדונים שם בטירה‪ ,‬רק אז יהיה בידו להשיג משהו בטירה;‬
‫האנשים הללו בכפר‪ ,‬שעדיין נהגו בו חשדנות רבה כל כך‪ ,‬יתחילו סוף‪-‬סוף לדבר איתו‬
‫שייﬠשה‪ ,‬אם לא ידידם‪ ,‬הרי למצער תושב כמוהם; וכששוב לא יהיה כל הבדל בינו‬ ‫ָ‬ ‫מרגע‬
‫לבין גרשטקר או ַלאזֶ ָמן‪ ,‬למשל ‪ -‬וזה חייב לקרות במהרה‪ ,‬בכך תלוי הכול ‪ -‬הרי תיפתחנה‬
‫לפניו באחת כל הדרכים ההן‪ ,‬שאילו התנהלו ענייניו רק על פי רצונם ומכוח חסדם של‬
‫האדונים שם למעלה‪ ,‬היו נשארות לא רק חסומות לעד‪ ,‬אלא גם סמויות מן העין‪.‬‬
‫ואף על פי כן היתה עוד סכנה אחת‪ ,‬היא הוטעמה יפה במכתב ואף הוצגה בו מתוך איזו‬
‫שמחה‪ ,‬כאילו אין מפניה מנוס‪ :‬מעמדו כפועל‪ .‬שירות‪ ,‬עבודה‪ ,‬כפיפוּת לממוּנים‪ ,‬תנאי שכר‪,‬‬
‫דין וחשבון‪ ,‬כל אלה ממש רחשו‪-‬שרצו במכתב‪ ,‬ואף על פי שנאמרו בו גם דברים אחרים‪,‬‬
‫אישיים יותר‪ ,‬הרי נאמרו אף הם מנקודת ראות זו דווקא‪ .‬אם רוצה ק' להיעשות פועל ‪-‬‬
‫אדרבא‪ ,‬שיֵ יעשה פועל‪ ,‬אבל רק מתוך רצינות שלמה ונוראה‪ ,‬מתוך ויתור גמור על כל‬
‫אפשרות אחרת‪ .‬ק' ידע שאין מדובר בכפייה ממש‪ ,‬לא מפני זה התיירא‪ ,‬ופחות מכול כאן;‬
‫אבל מפני עוצמת כוחה של הסביבה המדכדכת‪ ,‬מפני ההשלמה עם אכזבות‪ ,‬מפני עוצמת‬
‫השפעותיו הנסתרות של כל רגע ורגע ‪ -‬מפני אלה התיירא גם התיירא‪ ,‬זו היתה הסכנה‬
‫שעליו לאזור עוז ולהיאבק בה‪ .‬המכתב אף גילה שאם יגיעו הדברים לידי מאבק‪ ,‬הרי ק'‪,‬‬
‫בחוצפתו‪ ,‬הוא שפתח בו; עניין זה נרמז בדקות יתרה‪ ,‬ורק מצפון חסר מנוח )חסר מנוח‪ ,‬לא‬
‫מוּכה אשם( עשוי היה להבחין בו‪ :‬היו אלה שתי המילים "כידוע לך"‪ ,‬שהתייחסו אל קבלתו‬
‫לשירות הרוזן‪ .‬ק' הודיע על בואו‪ ,‬ומאותו רגע ידע‪ ,‬כלשון המכתב‪ ,‬שהתקבל לעבודה‪.‬‬
‫ק' הוריד תמונה מעל הקיר ותלה את המכתב על המסמר‪ .‬בחדר זה יתגורר‪ ,‬זה המקום‬
‫לתלות את המכתב‪.‬‬
‫אחר כך ירד אל המסבאה‪ ,‬ברנבאס הסב עם העוזרים אל שולחן קטן‪" .‬אה‪ ,‬הנה אתה‪",‬‬
‫אמר ק' בלי כל סיבה‪ ,‬רק מפני ששמח לראות את ברנבאס‪ .‬הלה קפץ מיד על רגליו‪ .‬ק'‬
‫בקושי נכנס לאולם‪ ,‬וכבר קמו האיכרים והחלו מתקרבים אליו‪ ,‬הם כבר התרגלו ללכת‬
‫אחריו לכל מקום‪" .‬מה אתם רוצים ממני כל הזמן?" קרא ק'‪ .‬הם לא התרעמו כלל והפכו‬
‫פניהם אט‪-‬אט לשוב למקומם‪ .‬אחד מהם חלף על פניו והסביר כלאחר יד‪ ,‬בחיוך סתום‬
‫שהופיע מיד גם על פניהם של כמה אחרים‪" :‬תמיד אפשר לשמוע אי‪-‬אלה חדשות‪ ",‬וליקק‬
‫טﬠם כלשהו‪ .‬ק' לא אמר דבר לפייסם‪ ,‬מוטב שיתרגלו‬ ‫את שפתיו משל היו אותן חדשות ַמ ָ‬
‫לכבד אותו קצת‪ ,‬ואולם‪ ,‬אך התיישב ליד ברנבאס‪ ,‬וכבר חש בעורפו את נשימתו של אחד‬
‫המלחייה‪ ,‬אבל ק' רקע ברגלו מרוב כעס‪ ,‬והאיכר‬ ‫האיכרים‪ ,‬הלה בא‪ ,‬לדבריו‪ ,‬לקחת את ִ‬
‫נמלט על נפשו בלעדיה‪ .‬בעצם לא קשה היה להוציא את ק' משלוותו‪ ,‬די היה‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫לשסות בו את האיכרים‪ ,‬השתתפותם העיקשת נראתה לו מרושעת יותר מן הסגירוּת‬
‫האטומה שהפגינו כלפיו האחרים‪ ,‬ולא עוד אלא שלמעשה היתה אף היא בגדר סגירוּת‪,‬‬
‫שהרי אילו חבר אליהם ק' והתיישב אל שולחנם‪ ,‬אין ספק שלא היו נשארים לשבת שם‪ .‬רק‬
‫נוכחותו של ברנבאס מנעה בעדו מלחולל מהומה‪ .‬עם זאת הפנה אליהם פנים מאיימות‪ ,‬גם‬
‫פניהם היו מופנות אליו‪ .‬אך כשראה אותם יושבים להם ככה‪ ,‬איש במקומו‪ ,‬בלי לשוחח זה‬
‫עם זה‪ ,‬בלי שום קשר נראה לעין ביניהם‪ ,‬מאוחדים רק בכך שהם בוהים בו כולם‪ ,‬או‪-‬אז‬
‫נדמה לו שלא מתוך רשעות הם רודפים אותו ‪ -‬אולי באמת הם רוצים ממנו משהו‪ ,‬ורק‬ ‫ָ‬
‫נבצר מהם לומר זאת; ואם לא בזה העניין‪ ,‬הרי אפשר שאין זו אלא מין ילדותיות הטבועה‬
‫בהם‪ ,‬ילדותיות הרווחת‪ ,‬כמדומה‪ ,‬במקום הזה; כלום לא היה גם הפונדקי עצמו כמין ילד‬
‫קטן העומד לו נטוע במקומו ושתי ידיו אוחזות בכוס בירה שנועדה לאחד האורחים‪ ,‬תולה‬
‫עיניו בק' ואינו שומע את קול הפונדקית הרוכנת מבעד לחלון המטבח וקוראת לו?‬
‫נינוח יותר פנה ק' אל ברנבאס‪ .‬בחפץ לב היה משלח מעליו את העוזרים‪ ,‬אך לא מצא‬
‫אמתלה נאותה‪ ,‬ובכלל‪ ,‬הללו ישבו להם בנחת ובהו בכוסות הבירה שלהם‪" .‬קראתי את‬
‫נדמה‪ ,‬אמר‬‫המכתב‪ ",‬פתח ק'‪" ,‬אתה יודע מה כתוב בו?" "לא‪ ",‬אמר ברנבאס‪ .‬מבטו‪ ,‬כך ָ‬
‫יותר מדבריו‪ .‬אולי טעה ק' במידותיו הטובות של ברנבאס‪ ,‬כשם שטעה ברשעותם של‬
‫האיכרים‪ ,‬אך נוכחותו עדיין נעמה לו מאוד‪" .‬גם בך מדובר במכתב‪ ,‬נאמר שעליך להעביר‬
‫לעתים ידיעות ביני לבין ראש הלשכה‪ ,‬לכן חשבתי שאתה יודע מה כתוב בו‪" ".‬רק זאת‬
‫הטילו עלי‪ ",‬אמר ברנבאס‪" ,‬להביא לך את המכתב‪ ,‬לחכות שתקרא אותו‪ ,‬ואם תמצא‬
‫לנחוץ‪ ,‬להחזיר תשובה בעל‪-‬פה או בכתב‪" ".‬יפה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אין צורך לכתוב כלום‪,‬‬
‫מסור‪-‬נא לאדון ראש הלשכה ‪ -‬מה שמו‪ ,‬בעצם? לא הצלחתי לפענח את החתימה‪".‬‬
‫"קלאם‪ ",‬אמר ברנבאס‪" .‬מסור‪-‬נא אפוא למר קלאם את רחשי תודתי על שהתקבלתי‪ ,‬וכן‬ ‫ְ‬
‫על האדיבות המופלגת שגילה כלפי ‪ -‬עניין שאני יודע להעריכו כערכו‪ ,‬שהרי בהיותי זר‬
‫כאן‪ ,‬עדיין לא הוכחתי את עצמי כלל‪ .‬אקפיד לנהוג לפי הוראותיו‪ .‬אין לי בקשות מיוחדות‬
‫היום‪ ".‬ברנבאס‪ ,‬שהקשיב רוב קשב לדברים‪ ,‬ביקש את רשותו של ק' לחזור באוזניו על‬
‫ההודעה‪ ,‬ק' הסכים‪ ,‬ברנבאס חזר על הכול מילה במילה‪ .‬אחר כך קם להיפרד לשלום‪.‬‬
‫כל אותה שעה היה ק' בוחן את פניו‪ ,‬כעת עשה זאת בפעם האחרונה‪ .‬קומתו של ברנבאס‬
‫נדמה כמביט על ק' מלמעלה למטה‪ ,‬הגם שמתוך‬ ‫לא היתה גבוהה מזו של ק'‪ ,‬ואף על פי כן ָ‬
‫איזו כניעות כמעט‪ ,‬מן הנמנע היה שאדם זה ילבין פניו של מישהו‪ .‬אמנם לא היה אלא‬
‫שליח‪ ,‬ולא ידע מה נכתב במכתבים שהצטווה למסור‪ ,‬אך מבט עיניו‪ ,‬חיוכו‪ ,‬דרך הילוכו‪ ,‬היו‬
‫אף הם בגדר שליחות‪ ,‬כמדומה‪ ,‬גם אם לא ידע עליה דבר‪ .‬וק' הושיט לו את ידו‪ ,‬מה‬
‫שהפתיע אותו בעליל‪ ,‬שכן התכוון רק לקוד קידה‪.‬‬
‫מיד עם צאתו ‪ -‬בטרם יפתח את הדלת עוד השעין עליה רגע את כתפו והקיף את החדר‬
‫במבט אחרון‪ ,‬שכבר לא הופנה אל אדם מסוים כלשהו ‪ -‬אמר ק' לעוזרים‪" :‬אני הולך לחדר‪,‬‬
‫להביא את הרשימות שלי‪ ,‬ואז נדון בעבודה שעלינו לפתוח בה‪ ".‬הם אמרו להתלוות אליו‪.‬‬
‫"הישארו כאן!" אמר ק'‪ ,‬אך הם עדיין ביקשו להתלוות אליו‪ .‬ק' נאלץ לחזור על פקודתו‬
‫במשנה תוקף‪ .‬ברנבאס כבר לא היה בפרוזדור‪ .‬והלוא רק כרגע יצא‪ .‬אבל גם לפני הבית ‪-‬‬
‫שוב החל לרדת שלג ‪ -‬לא ראה אותו ק'‪" .‬ברנבאס!" קרא‪ .‬אין קול ואין עונה‪ .‬הייתכן‬
‫שעודנו בבית? אין שום אפשרות אחרת‪ ,‬כמדומה‪ .‬ואף על פי כן קרא ק' בשמו שוב בכל‬
‫הכוח‪ ,‬השם רעם‪-‬התהדהד בתוך הלילה‪ .‬ממרחקים עלתה תשובה רפה‪ ,‬ברנבאס כבר עבר‬
‫אפוא כברת דרך ארוכה‪ .‬ק' קרא לו שיחזור על עקבותיו‪ ,‬ובו‪-‬בזמן הלך לקראתו; במקום‬
‫שנפגשו לבסוף שוב לא היה אפשר לראותם מן הפונדק‪.‬‬
‫"ברנבאס‪ ",‬אמר ק' ולא הצליח לכבוש את הרעד שבקולו‪" ,‬רציתי לומר לך עוד משהו‪.‬‬
‫נראה לי שאין זה מתקבל על הדעת‪ ,‬שבכל פעם שאזדקק למשהו מהטירה‪ ,‬אצטרך לחכות‬
‫לאיזה ביקור מקרי שלך‪ .‬אילולא הדבקתי אותך עכשיו במקרה ‪ -‬איך אתה טס! חשבתי‬
‫שעוד לא יצאת מהבית ‪ -‬מי יודע כמה זמן הייתי צריך לחכות עד שתשוב ותופיע אצלי‪".‬‬
‫"הרי אתה יכול לבקש מראש הלשכה שאבוא אליך תמיד במועדים קבועים‪ ,‬כראות עיניך‪",‬‬
‫אמר ברנבאס‪" .‬גם זה לא יספיק‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הלוא ייתכן ששנה תמימה לא יהיה לי שום‬
‫מסר להעביר‪ ,‬ודווקא רבע שעה לאחר צאתך אצטרך להעביר מסר שאינו סובל דיחוי‪" ".‬אם‬
‫כן‪ ,‬אולי עלי למסור לראש הלשכה‪ ",‬אמר ברנבאס‪" ,‬שמן הראוי לכונן קשר אחר בינו‬
‫לבינך‪ ,‬לא באמצעותי דווקא‪" ".‬לא‪ ,‬לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬בשום פנים ואופן לא‪ ,‬העליתי את‬
‫העניין רק דרך אגב‪ ,‬הפעם הרי הצלחתי להדביק אותך‪ ,‬למרבה המזל‪" ".‬אולי נחזור‬
‫לפונדק‪ ",‬אמר ברנבאס‪" ,‬ושם תפקיד בידי את המסר החדש?" והוא כבר עשה צעד לעבר‬
‫הבית‪" .‬ברנבאס‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אין בכך צורך‪ ,‬מוטב שאלווה אותך קצת‪" ".‬למה אינך רוצה‬
‫להיכנס לפונדק?" שאל ברנבאס‪" .‬מפריעים לי שם‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬במו עיניך ראית איך הם‬
‫נטפלים אלי‪ ,‬האיכרים הללו‪" ".‬נוּכל להיכנס לחדר שלך‪ ",‬אמר ברנבאס‪" .‬זה החדר של‬
‫המשרתות‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הוא מלוכלך ומחניק‪ ,‬רציתי ללכת איתך קצת רק כדי שלא להישאר‬
‫שם; אבל תן לי‪ ",‬הוסיף ק' כדי להפיג סופית את היסוסיו של זה‪" ,‬לשלב את זרועי בזרועך‪,‬‬
‫כי אתה הולך בצעד בטוח יותר‪ ".‬וק' נתלה בזרועו‪ .‬היה חושך גמור‪ ,‬ק' לא ראה את פניו‬
‫כלל‪ ,‬רק את דמותו ראה במטושטש‪ ,‬וכבר זמן‪-‬מה ניסה לגשש אחר זרועו‪.‬‬
‫ברנבאס נעתר לו‪ ,‬הם התרחקו מן הפונדק‪ .‬ק' הרגיש‪ ,‬אמנם‪ ,‬שלמרות מאמציו הכבירים‬
‫אין ביכולתו ליישר צעד עם ברנבאס‪ ,‬שגם מנע בעדו מלנוע בחופשיות‪ ,‬עניין פעוט זה די‬
‫היה בו להכשיל הכול גם בנסיבות רגילות‪ ,‬קל וחומר בסמטאות צדדיות כגון זו שק' שקע‬
‫בה אותו בוקר בשלג‪ ,‬ולא היה מצליח להיחלץ משם אלא אם כן היה ברנבאס נושא אותו‬
‫בזרועותיו‪ .‬ובכל זאת הרחיק עתה מלבו דאגות ממין זה‪ ,‬ואף התנחם בכך שברנבאס שותק;‬
‫אם יוסיפו לצעוד בשתיקה‪ ,‬הרי שגם בעיני ברנבאס לא תהיה לחבירתם יחדיו שום תכלית‬
‫אחרת זולת ההליכה עצמה‪.‬‬
‫הם הלכו והלכו‪ ,‬אבל ק' לא ידע לאן‪ ,‬הוא לא ראה סביבו כלום‪ ,‬לא ידע אפילו אם כבר‬
‫חלפו על פני הכנסייה‪ .‬בשל היֶ גע שבעצם ההליכה נבצר ממנו לשלוט במחשבותיו‪ .‬במקום‬
‫שתישארנה מכוּונות אל מטרתן‪ ,‬הן התערבבו והסתבכו‪ .‬שוב ושוב קמה עיר הולדתו לנגד‬
‫עיניו‪ ,‬זכרונות הציפו את לבו‪ .‬גם שם עמדה כנסייה בכיכר השוק‪ ,‬מוקפת כדי מחציתה בית‬
‫עלמין ישן‪ ,‬שכשלעצמו היה מוקף חומה גבוהה‪ .‬נערים מעטים בלבד הצליחו לטפס על‬
‫החומה‪ ,‬גם ק' עדיין לא הצליח בכך‪ .‬לא הסקרנות דחפה אותם לכך‪ ,‬בית העלמין שוב לא‬
‫היה בו כל מסתורין לגביהם‪ ,‬פעמים רבות כבר נכנסו דרך השער הקטן המסורג‪ ,‬כל מה‬
‫שביקשו לכבוש היתה החומה הגבוהה החלקלקה‪ .‬בוקר אחד ‪ -‬הכיכר הריקה השוקטת‬
‫היתה מוצפת אור‪ ,‬כלום נגלתה לעיניו ככה אי‪-‬פעם‪ ,‬לפני כן או לאחר מכן? ‪ -‬עלה הדבר‬
‫בידו בקלות מפתיעה‪ .‬באותו מקום שרגליו כשלו בו לא אחת בעבר‪ ,‬טיפס ועלה הפעם על‬
‫החומה כבר בניסיון הראשון‪ ,‬דגל קטן אחוז לו בין שיניו‪ .‬בעוד אבני החצץ מידרדרות‬
‫מתחת רגליו‪ ,‬כבר עמד ק' למעלה‪ ,‬על החומה‪ .‬הוא תקע שם את הדגל‪ ,‬הרוח נפחה באריג‪,‬‬
‫הוא הביט למטה ועל סביבותיו‪ ,‬גם לאחור שלח מבט‪ ,‬אל מעבר לכתפו‪ ,‬אל הצלבים‬
‫השוקעים באדמה ‪ -‬לא היה גדול ממנו בשעה הזאת ובמקום הזה‪ .‬אותו רגע עבר שם‬
‫במקרה המורה‪ ,‬ומבטו הזועם אילץ את ק' לרדת מן החומה‪ .‬ק' קפץ למטה ונפצע בברכו‪,‬‬
‫ורק בדי עמל הגיע הביתה ‪ -‬ואף על פי כן‪ ,‬על החומה עמד גם עמד‪ .‬רגש הניצחון הזה‪,‬‬
‫נדמה לו אז‪ ,‬ישמש לו משען כל ימי חייו ‪ -‬מחשבה לא לגמרי נואלת דווקא‪ ,‬שהרי‬ ‫ככה ָ‬
‫עתה‪ ,‬כעבור שנים רבות‪ ,‬בלכתו שלוב זרוע עם ברנבאס בלילה המושלג‪ ,‬הרגש הזה הוא‬
‫שהיה בעזרו‪.‬‬
‫הוא נאחז בברנבאס ביתר שאת‪ ,‬הלה כבר כמעט שגרר אותו‪ ,‬שתיקתם נותרה בעינה;‬
‫אשר לדרך שהלכו בה‪ ,‬ק' לא ידע אלא זאת‪ ,‬שעל פי מצב הרחוב יש להניח שעדיין לא‬
‫פנו לסמטה צדדית‪ .‬הוא נדר בלבו שלא המעקשים שבדרך‪ ,‬ואף לא החששות מפני הדרך‬
‫חזרה‪ ,‬לא ירתיעוהו מלהמשיך הלאה‪ .‬ככלות הכול‪ ,‬אם יוסיפו ויגררו אותו‪ ,‬יעמוד לו כוחו‬
‫מן הסתם‪ .‬וכי עשויה הדרך הזאת להימשך עד אין סוף? לאור היום נראתה לו הטירה כיעד‬
‫קל להשגה‪ ,‬ואותו שליח חזקה עליו שהוא מכיר את הדרך הקצרה ביותר‪.‬‬
‫ברגע זה עמד ברנבאס מלכת‪ .‬היכן הם? כלום אין הדרך נמשכת הלאה? האם עומד‬
‫ברנבאס לשלח מעליו את ק'? הדבר לא יצלח‪ .‬ק' נצמד בחוזקה אל זרועו של ברנבאס‪ ,‬עד‬
‫שידו שלו כאבה כמעט‪ .‬ושמא הבלתי ייאמן הוא שקם והיה‪ ,‬והם כבר נמצאים בטירה או‬
‫בשעריה? אך למיטב ידיעתו של ק'‪ ,‬עד כה לא טיפסו כלל במעלה ההר‪ .‬ואולי הוליך אותו‬
‫ברנבאס בדרך העולה בשיפוע מתון כל כך‪ ,‬עד שאין חשים בו כמעט? "איפה אנחנו?" שאל‬
‫ק' בלחישה‪ ,‬את עצמו שאל ולא את ברנבאס דווקא‪" .‬בבית‪ ",‬אמר הלה‪ ,‬גם הוא בלחישה‪.‬‬
‫"בבית?" "עכשיו תיזהר שלא למעוד‪ ,‬אדוני‪ .‬מכאן יורדים למטה‪" ".‬למטה?" "רק כמה‬
‫צעדים‪ ",‬הוסיף ברנבאס‪ ,‬וכבר דפק בדלת‪.‬‬
‫נערה פתחה להם‪ ,‬הם עמדו על ִספו של חדר גדול‪ ,‬חשוך כמעט‪ ,‬שכן רק מנורת שמן‬
‫זעירה היתה תלויה בירכתיו‪ ,‬משמאל‪ ,‬מעל לשולחן‪" .‬מי בא איתך‪ ,‬ברנבאס?" שאלה הנערה‪.‬‬
‫"מודד הקרקעות‪ ",‬אמר‪" .‬מודד הקרקעות‪ ",‬חזרה אחריו הנערה בקול רם יותר‪ ,‬לעבר‬
‫השולחן‪ .‬לשמע הדברים קמו שם שני זקנים‪ ,‬גבר ואישה‪ ,‬ועמם עוד נערה אחת‪ .‬הם בירכו‬
‫וא ַמליה‪ ,‬ק'‬
‫לשלום את ק'‪ .‬ברנבאס הציגם לפניו‪ ,‬אלה היו הוריו ושתי אחיותיו‪ ,‬אולגה ָ‬
‫כמעט שלא העיף בהם מבט; פשטו מעליו את מעילו הרטוב‪ ,‬לייבשו אצל התנור‪ ,‬ק' נשאר‬
‫עומד בלי נוע‪.‬‬
‫לא הם באו הביתה אפוא‪ ,‬רק ברנבאס בא הביתה‪ .‬אך למה באו הנה בכלל? ק' משך את‬
‫ברנבאס הצדה ואמר‪" :‬למה הלכת הביתה? או שמא אתם מתגוררים בתחומי הטירה?"‬
‫"בתחומי הטירה?" חזר ברנבאס כמתקשה להבין את כוונתו של ק'‪" .‬ברנבאס‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫"הלוא בצאתך מן הפונדק רצית ללכת לטירה‪" ".‬לא‪ ,‬אדון‪ ",‬אמר ברנבאס‪" ,‬רציתי ללכת‬
‫הביתה‪ ,‬רק בבוקר אני הולך לטירה‪ ,‬לעולם איני ישן שם‪" ".‬ככה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬לא לטירה‬
‫רצית ללכת‪ ,‬אלא לכאן" ‪ -‬חיוכו של ברנבאס נראה לו פתאום דהוי יותר‪ ,‬והוא עצמו אפור‬
‫יותר ‪" -‬למה לא אמרת לי זאת?" "לא שאלת אותי‪ ,‬אדון‪ ",‬אמר ברנבאס‪" .‬ביקשת להפקיד‬
‫בידי עוד איזה מסר‪ ,‬אך לא במסבאה ולא בחדרך‪ ,‬ואמרתי בלבי שכאן‪ ,‬בבית הורי‪ ,‬תוכל‬
‫להטיל עלי את השליחות באין מפריע ‪ -‬כולם ַיפנו את החדר ברגע שתצווה עליהם ‪ -‬ואם‬
‫ימצא ביתנו חן בעיניך‪ ,‬תוכל גם ללון כאן‪ .‬האם לא נהגתי נכון?" המילים נעתקו מפיו של‬
‫ק'‪ .‬לא היתה כאן אפוא אלא אי‪-‬הבנה‪ ,‬אי‪-‬הבנה שגרתית‪ ,‬עלובה‪ ,‬והוא פשוט הניח לעצמו‬
‫להילכד בה‪ .‬שבוי היה בקסמי מקטורנו הצר‪ ,‬המבהיק כמשי של ברנבאס‪ ,‬שעכשיו עמד‬
‫והתיר את כפתוריו‪ ,‬חושף אגב כך כותונת גסה‪ ,‬אפורה מלכלוך‪ ,‬כולה טלאי על גבי טלאי‪,‬‬
‫אשר כיסתה על חזהו העצום‪ ,‬השרירי‪ ,‬חזה של משרת‪ .‬וכל מה שמסביב לא זו בלבד שעלה‬
‫בקנה אחד עם הרושם הזה‪ ,‬אלא אף עלה עליו‪ :‬האב הזקן מוּכה השיגרון‪ ,‬שבלכתו נעזר‬
‫בידיו המגששות הרבה יותר מאשר ברגליו הקשויות‪ ,‬המדשדשות לאיטן‪ ,‬האם שידיה‬
‫שלובות לה על חזהּ‪ ,‬שמפאת משמניה לא יכלה גם היא לנוע אלא בפסיעות זערוריות;‬
‫שניהם‪ ,‬האב והאם‪ ,‬יצאו מפינתם והתחילו הולכים לעבר ק' עוד ברגע שנכנס‪ ,‬ועדיין היו‬
‫רחוקים ממנו מאוד‪ .‬שתי האחיות ‪ -‬משרתות צהובות שיער‪ ,‬גבוהות קומה ובריאות בשר‪,‬‬
‫דומות זו לזו ולברנבאס‪ ,‬אך תווי פניהן קשוחים משלו ‪ -‬חגו סביב הבאים וחיכו לברכת‬
‫שלום מפי ק'‪ ,‬אך הוא לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו; עד כה סבור היה שלכל אדם פׂה‬
‫בכפר יש איזו מידה של משמעות לגביו‪ ,‬ומן הסתם גם צדק בכך‪ ,‬אלא שדווקא בני הבית‬
‫הזה לא עוררו שום הד בלבו‪ .‬אילו היה מסוגל לעשות את הדרך בחזרה אל הפונדק בכוחות‬
‫עצמו‪ ,‬היה מסתלק מיד‪ .‬האפשרות לחבור בבוקר אל ברנבאס בדרכו לטירה לא משכה אותו‬
‫כלל‪ .‬עכשיו‪ ,‬עם לילה‪ ,‬רוצה היה לחדור לטירה בחשאי‪ ,‬יד ביד עם ברנבאס ‪ -‬אבל עם‬
‫ברנבאס כפי שהצטייר בעיניו קודם לכן‪ ,‬דהיינו אדם שלמרות היותו קרוב לו יותר מכל‬
‫אלה שפגש פה בכפר‪ ,‬יש לו גם קשר הדוק עם הטירה‪ ,‬מעל ומעבר למעמדו הנראה לעין‪.‬‬
‫אבל לבוא אל הטירה עם בן למשפחה הזאת‪ ,‬שהוא בשר מבשרה בעליל ועתה כבר הסב‬
‫עמה אל השולחן‪ ,‬עם אדם שאינו רשאי אפילו ללון בטירה ‪ -‬והלוא אין זה עניין של מה‬
‫בכך ‪ -‬להיכנס לטירה לאור היום שלוב זרוע עם אדם שכזה‪ ,‬הרי זה מעשה חסר תוחלת‪,‬‬
‫מופרך עד גיחוך‪.‬‬
‫ק' התיישב על אדן החלון‪ ,‬נחוש לעשות שם גם את הלילה ולא לקבל עוד שום שירות‬
‫מידי המשפחה הזאת‪ .‬אנשי הכפר שדחו אותו מעליהם או פחדו מפניו נראו לו מסוכנים‬
‫פחות‪ ,‬שהרי הללו‪ ,‬ככלות הכול‪ ,‬רק השיבוהו אל עצמו‪ ,‬עזרו לו לאסוף את כוחותיו‪ ,‬אבל‬
‫עוזרים מתעתעים שכאלה‪ ,‬שבאמצעות מין נשף מסכות קטן הביאוהו אל משפחתם במקום‬
‫אל הטירה‪ ,‬הרחיקו אותו בסופו של דבר ממטרתו‪ ,‬בכוונה או שלא בכוונה‪ ,‬והמריצוהו‬
‫לכלות את כוחותיו‪ .‬הוא התעלם מן הקריאה שעלתה משולחן המשפחה להזמינו להסב‬
‫עמה‪ ,‬ונשאר יושב במקומו בראש מורכן‪.‬‬
‫אז קמה אולגה‪ ,‬העדינה בשתי האחיות ‪ -‬גם שמץ מבוכה בתולית היה בה ‪ -‬ניגשה אל ק'‬
‫והזמינה אותו לשולחן; לחם וקותל חזיר כבר ערוכים עליו‪ ,‬אמרה‪ ,‬ועכשיו היא הולכת‬
‫להביא בירה‪" .‬מנַ ין?" שאל ק'‪" .‬מהפונדק‪ ",‬השיבה‪ .‬ק' שמח על ההזדמנות שנקרתה לו‬
‫ומיד ביקש מאולגה שבמקום להביא בירה פשוט תלווה אותו לפונדק‪ ,‬יש לו עבודה חשובה‬
‫לעשות שם‪ .‬אך התברר שלא היה בדעתה להרחיק כל כך‪ ,‬לא לפונדק שלו אמרה ללכת‪,‬‬
‫"ה ֶרנהוֹף"‪ 4‬שמו‪ .‬אף על פי כן ביקש ממנה ק' שתרשה לו‬ ‫אלא לפונדק קרוב הרבה יותר‪ֶ ,‬‬
‫להתלוות אליה‪ ,‬אולי‪ ,‬כך אמר בלבו‪ ,‬יוכל ללון שם הלילה‪ .‬יהיה המשכב שם מה שיהיה‪,‬‬
‫הוא טוב בעיניו יותר מן המיטה הכי נוחה פה בבית הזה‪ .‬אולגה לא השיבה מיד‪ ,‬היא הפכה‬
‫פניה אל השולחן‪ ,‬אחיה קם שם על רגליו‪ ,‬הינהן ואמר‪" :‬אם זה רצונו של האדון‪ ".‬הסכמה‬
‫זו כמעט שהניעה את ק' לחזור בו מבקשתו‪ ,‬הרי הלה אין ביכולתו להסכים אלא לעניינים‬
‫של מה בכך‪ .‬אבל כשהחלו לדון בשאלה אם יורשה ק' להיכנס לאותו פונדק‪ ,‬וכולם פיקפקו‬
‫בזה‪ ,‬התעקש ק' במפגיע ללכת עמה‪ ,‬ואף לא טרח להמציא סיבה מתקבלת על הדעת‬
‫שתצדיק את בקשתו; משפחה זו חייבת לקבל אותו כמות שהוא‪ ,‬ועל כל פנים לא חש כל‬
‫בושה מפניהם‪ .‬רק אמליה בילבלה אותו קצת במבטה הרציני‪ ,‬הישיר‪ ,‬היציב‪ ,‬שהיה אולי גם‬
‫אטום במקצת‪.‬‬
‫בדרך לפונדק ‪ -‬ק' נשען על אולגה‪ ,‬היא גררה אותו כמעט כפי שגרר אותו קודם אחיה‪,‬‬
‫אחרת לא היה מסוגל ללכת ‪ -‬נודע לו שהפונדק הזה לא נועד בעצם אלא לאדונים מן‬
‫הטירה‪ ,‬שכל אימת שיש להם משהו לעשות בכפר‪ ,‬הם באים לשם לסעוד‪ ,‬ולפעמים אפילו‬
‫נשארים ללון‪ .‬אולגה דיברה עם ק' בלחש וכמתוך איזו ִקרבה‪ ,‬וההליכה עמה נעמה לו‪,‬‬
‫כמעט כמו עם אחיה‪ .‬ק' ניסה להתגונן מפני תחושת הנועם הזאת‪ ,‬אך היא נותרה בעינה‪.‬‬
‫מבחוץ היה הפונדק דומה מאוד לפונדק שהתגורר בו ק'‪ ,‬ובכלל‪ ,‬לא ניכרו בכפר הבדלים‬
‫גדולים בין הבתים; אך הבדלים קטנים בלטו לעין מיד‪ .‬למדרגות הכניסה פה היה צמוד‬
‫מעקה‪ ,‬פנס נאה היה קבוע מעל לדלת‪ ,‬וכשנכנסו התבדרה מעל ראשיהם פיסת אריג ‪ -‬דגל‬
‫בצבעי הרוזן‪ .‬בפרוזדור פגשו מיד בפונדקי‪ ,‬שמן הסתם יצא לסיור הביקורת שלו; מעיניו‬
‫הקטנות שלח אגב אורחא מבט מנומנם או בוחן לעבר ק' ואמר‪" :‬האדון המודד רשאי‬
‫להגיע רק עד הממזגה‪" ".‬ברור‪ ",‬אמרה אולגה‪ ,‬שהזדרזה לעמוד לצד ק'‪" ,‬הוא פשוט מלווה‬
‫ניתק מעל אולגה ומשך הצדה את הפונדקי‪ ,‬בעוד‬ ‫אותי‪ ,‬זה הכול‪ ".‬אבל ק' כפוי הטובה ַ‬
‫אולגה מחכה בסבלנות בקצה הפרוזדור‪" .‬הייתי רוצה לישון פה הלילה‪ ",‬אמר ק'‪" .‬לא‪,‬‬
‫אי‪-‬אפשר‪ ,‬למרבה הצער‪ ",‬אמר הפונדקי‪" ,‬עוד לא שמעת על כך‪ ,‬כנראה‪ ,‬אבל הבית הזה‬
‫שמור באופן בלעדי לאדונים מן הטירה‪" ".‬יש פה תקנה כזאת‪ ,‬מן הסתם‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אך‬
‫בלי ספק אפשר לתת לי לישון באיזו פינה‪" ".‬הייתי נעתר לך בחפץ לב‪ ",‬אמר הפונדקי‪,‬‬
‫"אבל גם אם נתעלם מחומרתה של התקנה הזו‪ ,‬שאתה מדבר עליה כזר גמור‪ ,‬הדבר אינו‬
‫מתאפשר גם בשל רגישותם המופלגת של האדונים; אני משוכנע לגמרי שאין בכוחם‪ ,‬לפחות‬
‫בלי הכנה כלשהי‪ ,‬לסבול את עצם מראהו של זר; אם אתן לך ללון פה‪ ,‬ויגלו אותך במקרה‬
‫‪ -‬והמקרה עומד תמיד לצד האדונים ‪ -‬כי אז לא רק אני אבוד‪ ,‬אלא גם אתה‪ .‬זה נשמע‬
‫מגוחך‪ ,‬אבל זו האמת‪ ".‬האדון הזה גבה הקומה‪ ,‬המכופתר בקפידה‪ ,‬שעמד שם ברגליים‬
‫משוכלות‪ ,‬ידו האחת נתמכת בקיר‪ ,‬ידו האחרת על ירכו‪ ,‬והוא רכון קצת אל ק' ומדבר אליו‬
‫נדמה כמי שאך בקושי השתייך עוד לכפר‪ ,‬אף כי בגדיו הכהים נראו‬ ‫דרך ִקרבה ‪ -‬אדון זה ָ‬
‫כבגדי חג של איכר‪" .‬אני מאמין לכל מילה שאמרת‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬וגם איני ממעיט בחשיבותה‬
‫של התקנה הנוהגת פה‪ ,‬אף כי ניסחתי את דברי בצורה מגושמת‪ .‬אבל רצוני להטעים‬
‫באוזניך עוד משהו‪ ,‬יש לי קשרים טובים מאוד בטירה‪ ,‬בקרוב יהיו טובים אף יותר‪ ,‬הם יגֵ נו‬
‫עליך מפני כל סכנה העשויה להתעורר עקב לינתי כאן‪ ,‬הם גם יהיו לך בגדר ערובה לכך‬
‫לאל ידי לגמול בנדיבות על חסד קטן‪" ".‬כן‪ ,‬אני יודע‪ ",‬אמר הפונדקי‪ ,‬וחזר ואמר‪:‬‬ ‫שיש ֵ‬
‫"כן‪ ,‬את זה אני יודע‪ ".‬עתה יכול היה ק' להפציר בו ביתר שאת‪ ,‬אך דווקא תשובה זו של‬
‫הפונדקי בילבלה אותו‪ ,‬ועל כן רק שאל‪" :‬האם לנים כאן הלילה אדונים רבים מהטירה?"‬
‫"מבחינה זו הלילה הזה נוח במיוחד דווקא‪ ",‬אמר הפונדקי בנימה של פיתוי כמעט‪" ,‬רק‬
‫אדון אחד נשאר פה‪ ".‬ועדיין לא היה ק' מסוגל לדחוק בו‪ ,‬הוא כבר קיווה‪ ,‬בעצם‪ ,‬שהנה‬
‫כמעט הסכימו לקבלוֹ‪ ,‬ולפיכך רק שאל לשמו של האדון‪" .‬קלאם‪ ",‬אמר הפונדקי כלאחר יד‬
‫בעודו נפנה אל אשתו‪ ,‬שקרבה אליהם מרשרשת בשמלה מוזרה למראה‪ ,‬כולה מרופטת‬
‫ובלתי אופנתית בעליל‪ ,‬עמוסה לעייפה קפלים ושנצים‪ ,‬ועם זאת לא נטולה הידור עירוני‪.‬‬
‫היא באה לקרוא לפונדקי‪ ,‬לאדון ראש הלשכה יש משאלה כלשהי‪ .‬אך בטרם יֵ צא‪ ,‬עוד הסב‬
‫הפונדקי את ראשו אל ק'‪ ,‬כאילו בידי ק'‪ ,‬ולא עוד בידיו שלו‪ ,‬נתונה ההכרעה בדבר‬
‫הלינה‪ .‬אלא שנבצר מק' לפצות את פיו‪ ,‬המום היה מעצם העובדה שדווקא הממונה עליו‬
‫הוא שנמצא פה כעת; גם בינו לבינו לא ידע להסביר מדוע הוא חש פחות חופשי לנוכח‬
‫קלאם מאשר לנוכח הטירה בכללותה; אילו מצאוֹ כאן הלה‪ ,‬אמנם לא היה נתקף אותה‬
‫חרדה שדיבר עליה הפונדקי‪ ,‬אך הדבר היה מסב לו אי‪-‬נעימות מופלגת‪ ,‬כאילו הכאיב‬
‫מתוך קלות ראש לאדם שהוא חייב לו תודה; בתוך כך נפלה רוחו למחשבה כי בכל‬
‫ההרהורים הללו כבר ניכרות היטב תוצאותיו של הפיחות במעמדו‪ ,‬של היעשוּתו לפועל‪,‬‬
‫לאל‬‫שמפניהן התיירא כל כך‪ ,‬וכי אפילו כאן‪ַ ,‬בּמקום שהן מתגלות בבהירות שכזאת‪ ,‬אין ֵ‬
‫ידו להתגבר עליהן‪ .‬כך עמד לו אפוא‪ ,‬נושך את שפתיו ושותק‪ .‬פעם אחרונה‪ ,‬בטרם ייעלם‬
‫מאחורי אחת הדלתות‪ ,‬הביט הפונדקי אחורנית אל ק'‪ ,‬ק' שלח מבטו בעקבותיו ולא מש‬
‫ממקומו‪ ,‬עד שבאה אולגה ומשכה אותו אחריה‪" .‬מה ביקשת מהפונדקי?" שאלה אולגה‪.‬‬
‫"ביקשתי ללון פה‪ ",‬אמר ק'‪" .‬הרי אתה לן אצלנו‪ ",‬אמרה אולגה בפליאה‪" .‬כן‪ ,‬בוודאי‪",‬‬
‫אמר ק'‪ ,‬מניח לה לפרש את דבריו כראות עיניה‪.‬‬

‫‪ 4‬פירוש השם‪" :‬חצר האדונים"‪.‬‬

 ‫‪3‬‬
‫ְפ ִרידה‬
‫בממזגה‪ ,‬חדר רחב ידיים‪ ,‬ריק לגמרי במרכזו‪ ,‬ישבו לאורך הקירות‪ ,‬ליד חביות ועל גביהן‪,‬‬
‫איכרים לא מעטים‪ ,‬אך שונים במראיהם מן האורחים בפונדק של ק'‪ .‬בגדיהם היו נקיים‬
‫יותר‪ ,‬עשויים בד גס בגוון אפור‪-‬צהבהב אחיד‪ ,‬מקטורניהם תפוחים ומכנסיהם הדוקים‬
‫לגופם‪ .‬גברים קטני קומה היו‪ ,‬דומים מאוד זה לזה במבט ראשון‪ ,‬פרצופיהם שטוחים‬
‫וגרומים‪ ,‬ועם זאת עגולי לחיים‪ .‬כולם ישבו בשלווה ולא נעו כמעט‪ ,‬רק מבטיהם עקבו‬
‫אחרי האורחים החדשים‪ ,‬אבל לאט ובאדישות‪ .‬ואף על פי כן עשו רושם מסוים על ק'‪,‬‬
‫בשל מספרם הרב ובשל השקט השורר סביבם‪ .‬הוא חזר ונאחז בזרועה של אולגה‪ ,‬להבהיר‬
‫להם מדוע בא לכאן‪ .‬באחת הפינות קם פלוני ממכריה של אולגה ואמר לגשת אליה‪ ,‬אך ק'‪,‬‬
‫זרועו עדיין שלובה בזרועה‪ ,‬סובב אותה לכיוון אחר; איש זולתה לא יכול היה להשגיח‬
‫בכך‪ ,‬היא הניחה לו לעשות כרצונו‪ ,‬מלכסנת אליו מבט מחויך‪.‬‬
‫את הבירה מזגה נערה צעירה‪ְ ,‬פ ִרידה שמה‪ .‬נערה קטנה צהובת שיער‪ ,‬אפרורית למראה‪,‬‬
‫פניה עצובות ולחייה כחושות‪ ,‬אך מבטה היה בו כדי להפתיע‪ ,‬מבט שכולו אומר עליונות‪.‬‬
‫כשנפל אותו מבט על ק'‪ ,‬דמה עליו שהמבט הזה כבר הסדיר אי‪-‬אלה עניינים הנוגעים לו‪,‬‬
‫עניינים שהוא עצמו עוד לא ידע כלל על קיומם‪ ,‬אך לנוכח מבטה השתכנע שהם אמנם‬
‫קיימים‪ .‬ק' לא חדל מלסקור את פרידה מן הצד‪ ,‬גם בזמן שזו כבר דיברה עם אולגה‪.‬‬
‫ידידוּת לא שררה כמדומה בין השתיים‪ ,‬הן לא החליפו ביניהן אלא מילים מעטות‪ ,‬צוננות‪.‬‬
‫ק' ביקש לסייע בידן ושאל פתאום‪" :‬גברתי מכירה את מר קלאם?" אולגה פרצה בצחוק‪.‬‬
‫"למה את צוחקת?" שאל ק' ברוגזה‪" .‬אני בכלל לא צוחקת‪ ",‬אמרה‪ ,‬אבל הוסיפה לצחוק‪.‬‬
‫"אולגה עדיין ילדותית כל כך‪ ",‬אמר ק' ונרכן מלוא גווֹ לרוחב הדלפק‪ ,‬כדי למשוך אליו‬
‫שוב את מבטה של פרידה‪ .‬אך זו השפילה עיניה ואמרה בלחישה‪" :‬אתה רוצה לראות את‬
‫מר קלאם?" ק' ביקש לראותו‪ .‬היא הצביעה לשמאלה‪ ,‬על הדלת הסמוכה אליה‪" .‬יש כאן‬
‫חור הצצה קטן‪ ,‬אתה יכול להביט דרכו‪" ".‬והאנשים היושבים פה?" שאל ק'‪ .‬היא שירבבה‬
‫את שפתה התחתונה‪ ,‬וביד רכה להפליא משכה את ק' אל הדלת‪ .‬בעד החור הקטן‪ ,‬שנקדח‬
‫מן הסתם לצורך תצפית‪ ,‬נגלה לעיניו החדר הסמוך כמעט בשלמותו‪ .‬ליד שולחן כתיבה‬
‫באמצע החדר‪ ,‬בכורסה נוחה מעוגלת‪ ,‬מוצף כולו באורה המסנוור של הנורה החשמלית‬
‫התלויה לפניו‪ ,‬ישב לו מר קלאם‪ .‬אדון ממוצע קומה‪ ,‬עב בשר ומגושם‪ .‬פניו חלקים עדיין‪,‬‬
‫אך לחייו כבר שמוטות קצת מכובד השנים‪ .‬קצות שפמו השחור הארוך משוכים כלפי‬
‫מעלה‪ ,‬עיניו מוסתרות מאחרי משקפי מצבט מנצנצים‪ ,‬הרכובים על אפו במעוקם‪ .‬אילו ישב‬
‫קלאם ופניו אל השולחן היה ק' רואה את צדודיתו בלבד‪ ,‬אך כיוון שישב מופנה כולו אליו‪,‬‬
‫ראה אותו ק' פנים אל פנים ממש‪ .‬מרפקו השמאלי של קלאם היה מונח על השולחן‪ ,‬ידו‬
‫הימנית על ברכו‪ ,‬אוחזת בסיגר וירג'יניה‪ .‬על השולחן עמדה כוס בירה; שולי השולחן היו‬
‫נדמה לו‬
‫ָ‬ ‫מוגבהים‪ ,‬ולפיכך נבצר מק' להבחין אם מונחים עליו מסמכים כלשהם‪ ,‬אך‬
‫שהשולחן ריק‪ .‬ליתר ביטחון ביקש ִמפרידה שתציץ דרך החור ותגיד לו מה היא רואה‪ .‬אלא‬
‫שפרידה יצאה מאותו חדר אך לפני שעה קלה‪ ,‬ועל כן יכלה לאשר בוודאות שהשולחן ריק‬
‫מניירות‪ .‬ק' שאל אותה אם עליו כבר ללכת‪ ,‬אך היא השיבה שהוא רשאי להוסיף ולהציץ‬
‫כאוות נפשו‪ .‬כעת נשאר ק' לבדו עם פרידה‪ ,‬מבט חטוף הראה לו שאולגה מצאה בסופו של‬
‫דבר את דרכה אל אותו מכר שלה‪ ,‬ועכשיו ישבה לה על חבית ונידנדה את רגליה‪.‬‬
‫"פרידה‪ ",‬לחש ק'‪" ,‬את ממש מכירה את מר קלאם?" "הו‪ ,‬כן‪ ",‬אמרה‪" ,‬מכירה גם מכירה‪".‬‬
‫היא נרכנה לעבר ק' והיטיבה את חולצתה בתנועה מתחנחנת‪ ,‬רק עתה הבחין ק' באותה‬
‫חולצה דקיקה עמוקת מחשוף בצבע קרם‪ ,‬שהיתה תלויה כמין חפץ זר על גופה העלוב‪ .‬ואז‬
‫אמרה‪" :‬אתה זוכר את הצחוק של אולגה?" "כן‪ ,‬פראית שכמותה‪ ",‬אמר ק'‪" .‬ובכן‪ ",‬אמרה‬
‫פרידה בנימה פייסנית‪" ,‬דווקא היתה לה סיבה לצחוק ככה‪ :‬שאלת אותי אם אני מכירה את‬
‫קלאם‪ ,‬והלוא אני" ‪ -‬כאן הזדקפה קצת בלי משים‪ ,‬ושוב העיפה אל ק' מבט חוגג ניצחון‪,‬‬
‫שלא היה לו ולא כלום עם מה שאמרה ‪" -‬המאהבת שלו‪" ".‬המאהבת של קלאם‪ ",‬אמר ק'‪.‬‬
‫היא הינהנה‪" .‬אם כן‪ ",‬אמר ק' בחיוך‪ ,‬כדי שלא תשתרר ביניהם אווירה כבדה מדי‪" ,‬את‬
‫אישיות מכובדת מאוד בעיני‪" ".‬לא רק בעיניך‪ ",‬אמרה פרידה בחביבות‪ ,‬אבל בלי להשיב לו‬
‫חיוך‪ .‬בידי ק' היה נשק כנגד היהירות הזו‪ ,‬הוא נעזר בו ושאל‪" :‬כבר היית בטירה?" אך‬
‫הנשק החטיא‪ ,‬שכן היא השיבה‪" :‬לא‪ ,‬וכי אין די בכך שאני נמצאת כאן‪ ,‬בממזגה?" היטב‬
‫ניכר בה שתאוות הכבוד שלה אינה יודעת גבול‪ ,‬ודומה היה שבחרה להשׂביע את תאוותה‬
‫באמצעות ק' דווקא‪" .‬אכן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬כאן בממזגה את ממלאת את מקום הפונדקי‪" ".‬בדיוק‬
‫כך‪ ",‬אמרה‪" ,‬והלוא התחלתי כנערת אורווה בפונדק 'הגשר'"‪" .‬עם ידיים ענוגות שכאלה‪",‬‬
‫אמר ק'‪ ,‬ספק שואל ספק מביע צער‪ ,‬ובעצמו לא ידע אם הוא מנסה להחניף לה‪ ,‬או שמא‬
‫הוקסם ממנה באמת‪ .‬ידיה אמנם היו קטנות וענוגות‪ ,‬אך אפשר היה לתארן גם כחלושות‬
‫וסתמיות למראה‪" .‬אף אחד לא התחשב בכך אז‪ ",‬אמרה‪" ,‬ואפילו כיום ‪ "-‬ק' נתן בה מבט‬
‫שואל‪ ,‬היא נדה בראשה וסירבה להוסיף מילה‪" .‬יש לך כמובן סודות משלך‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ולא‬
‫תספרי אותם למי שהכרת רק לפני חצי שעה‪ ,‬ושעוד לא הספיק לספר לך מה הוא עושה‬
‫פה בכלל‪ ".‬ואולם התברר שהיתה זו הערה שלא במקומה מצד ק'‪ .‬המילים כמו העירו את‬
‫פרידה מאיזה נמנום שהיה נוח לו דווקא‪ ,‬והיא הוציאה פיסת עץ מתיק העור התלוי לה על‬
‫חגורתה‪ ,‬סתמה בה את החור שבדלת ופנתה אל ק'‪ ,‬משתדלת בעליל להסתיר מפניו את‬
‫השינוי שחל בהלך רוחהּ‪" :‬באשר אליך‪ ,‬אני יודעת הכול‪ .‬אתה מודד הקרקעות‪ ".‬ומיד‬
‫הוסיפה‪" :‬עכשיו עלי לחזור לעבודה‪ ",‬והלכה אל מקומה שמאחורי הדלפק; פה ושם קם‬
‫איזה איכר לבקש שתמלא את כוסו הריקה‪ .‬ק' ביקש לשוחח עמה שוב בלי למשוך תשומת‬
‫לב‪ ,‬לקח לו כוס ריקה מן המדף וניגש אליה‪" :‬רק עוד דבר אחד‪ ,‬העלמה פרידה‪ ",‬אמר‪,‬‬
‫"לעלות ממעמד של נערת אורווה למעמד של מוזגת‪ ,‬הרי זה הישג נדיר‪ ,‬שנדרשים לו‬
‫כוחות יוצאי דופן ‪ -‬אך האומנם זו פסגת מאווייו של אדם כמוך? שאלה מטופשת‪ .‬מתוך‬
‫עינייך ‪ -‬אל‪-‬נא תצחקי לי‪ ,‬העלמה פרידה ‪ -‬נשקפים לאו דווקא מאבקי העבר‪ ,‬אלא בעיקר‬
‫המאבקים שלעתיד לבוא‪ .‬אבל העולם מעמיד המון מכשולים בדרך‪ ,‬והללו מתעצמים‬
‫לפנות לעזרתו של אדם‪ ,‬קטן וחסר‬ ‫שגדלות השאיפות‪ ,‬ואין זו בושה כלל ְ‬ ‫והולכים ככל ֵ‬
‫שיימנה אף הוא עם אלה הנאבקים תמיד‪ .‬הייתי מציע שנשוחח‬‫ָ‬ ‫השפעה ככל שיהיה‪ ,‬ובלבד‬
‫פעם בשקט‪ ,‬בלי שיינָ עצו בנו מבטים רבים כל כך‪" ".‬אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני‬
‫בכלל‪ ",‬אמרה פרידה‪ ,‬ודומה היה שהפעם‪ ,‬בעל כורחה‪ ,‬היצטלצלו בקולה לא הניצחונות‬
‫שנחלה בחייה‪ ,‬אלא האכזבות הרבות דווקא‪" .‬אולי אתה רוצה לנתק אותי מקלאם? אלוהים‬
‫"חשׂפת את סודי!" אמר ק'‪ ,‬שכמו התייגע מן החשדנות‬ ‫ְ‬ ‫אדירים!" והיא ספקה כפיים‪.‬‬
‫המתמדת הזאת‪" ,‬הרי זו בדיוק היתה כוונתי הנסתרת‪ :‬שתעזבי את קלאם ותהיי אהובתי‪.‬‬
‫ועכשיו אני יכול ללכת‪ .‬אולגה!" קרא ק'‪" ,‬הולכים הביתה‪ ".‬אולגה מיהרה לציית וגלשה‬
‫מטה ממושבה שעל החבית‪ ,‬אך לא מיד נחלצה ממעגל הידידים שהקיפוה‪ .‬ואילו פרידה‬
‫נעצה מבט מאיים בק' ואמרה חרש‪" :‬מתי אוכל לדבר איתך?" "אני יכול לישון פה הלילה?"‬
‫שאל ק'‪" .‬כן‪ ",‬אמרה פרידה‪" .‬אני יכול להישאר כבר עכשיו?" "צא החוצה עם אולגה עד‬
‫שאסלק מפֹה את האנשים‪ ,‬אחר כך תחזור‪" ".‬טוב‪ ",‬אמר ק' וחיכה בקוצר רוח לאולגה‪ .‬אבל‬
‫האיכרים לא הרפו ממנה‪ ,‬עתה המציאו להם מין ריקוד‪ ,‬הקיפו אותה וחגו סביבה במעגל‪,‬‬
‫ומפעם לפעם‪ ,‬לקול צווחה שפלטו כולם יחדיו‪ ,‬היה אחד מהם קרב אל אולגה‪ ,‬חובק בכוח‬
‫את ירכיה בידו האחת ומסובב אותה סחור‪-‬סחור פעמים אחדות; מעגל הרוקדים האיץ את‬
‫מהירותו עוד ועוד‪ ,‬הצווחות‪ ,‬רעבות וניחרות‪ ,‬נהיו מעט‪-‬מעט צווחה ממושכת אחת‪,‬‬
‫ואולגה‪ ,‬שניסתה קודם לפרוץ את המעגל בחיוך על שפתיה‪ ,‬התנודדה עכשיו בשיער פרוע‬
‫מגבר אחד אל משנהו‪" .‬הנה‪ ,‬תראה את מי שולחים לי לכאן‪ ",‬אמרה פרידה ונשכה בזעם‬
‫את שפתיה הדקות‪" .‬מי אלה?" שאל ק'‪" .‬המשרתים של קלאם‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬שוב ושוב‬
‫הוא מביא איתו את הטיפוסים האלה‪ ,‬שמוציאים אותי מדעתי‪ .‬אני בקושי יודעת מה אמרתי‬
‫לך היום‪ ,‬אדוני מודד הקרקעות‪ ,‬אבל אם פגעתי בך‪ ,‬אנא סלח לי‪ ,‬זו אשמתם של האנשים‬
‫האלה‪ ,‬שהם האנשים הכי בזויים והכי נתעבים שאני מכירה‪ ,‬וחובתי למזוג בירה דווקא‬
‫להם‪ .‬הו‪ ,‬כמה פעמים כבר ביקשתי מקלאם שישאיר אותם בבית! עם משרתים של אדונים‬
‫אחרים אין לי ברירה‪ ,‬אני חייבת לסבול אותם‪ ,‬אבל הוא הרי יכול היה להתחשב בי; והנה‪,‬‬
‫כל הבקשות שלי היו לשווא‪ ,‬שעה לפני שהוא מגיע הם כבר שועטים פנימה כמו בהמות‬
‫לאורווה‪ .‬אבל הגיע הזמן שילכו באמת לאורווה‪ ,‬זה המקום היאה להם‪ .‬לולא היית פה‬
‫הייתי פותחת לרווחה את הדלת הזו‪ ,‬וקלאם עצמו היה נאלץ להעיף אותם החוצה‪" ".‬מה‪,‬‬
‫הוא לא שומע אותם?" שאל ק'‪" .‬לא‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬הוא ישן‪" ".‬איך זה!" קרא ק'‪" ,‬הוא‬
‫ישן? הרי כשהצצתי לחדר‪ ,‬הוא היה ער וישב אל השולחן‪" ".‬וככה הוא עדיין יושב‪ ",‬אמרה‬
‫פרידה‪" ,‬וגם כשראית אותו הוא כבר נרדם מזמן ‪ -‬מה‪ ,‬אחרת הייתי נותנת לך להביט בו?‬
‫ככה הוא נוהג לישון‪ ,‬ובכלל‪ ,‬האדונים ישנים המון‪ ,‬ממש קשה להבין זאת‪ .‬אגב‪ ,‬לולא היה‬
‫ישן כל כך הרבה‪ ,‬איך‪ ,‬לדעתך‪ ,‬היה סובל את כל הטיפוסים האלה? אבל עכשיו אצטרך‬
‫לגרש אותם בעצמי‪ ".‬והיא לקחה שוט מאחת הפינות‪ ,‬ובדילוג אחד גבוה‪ ,‬מקרטע קצת‪,‬‬
‫דומה לדילוגו של טלה קטן‪ ,‬הסתערה על הרוקדים‪ .‬בתחילה נפנו אליה כמו היתה שותפה‬
‫נדמה שהיא עומדת לשמוט מידה את השוט‪ ,‬אך מיד שבה וזקפה‬ ‫חדשה למעגל‪ ,‬ולרגע אף ָ‬
‫אותו‪" .‬בשם קלאם‪ ",‬קראה‪" ,‬לאורווה‪ ,‬כולם לאורווה!" עתה הבינו שהעניין רציני‪ ,‬ומתוך‬
‫אימה‪ ,‬שלא היתה מובנת לק'‪ ,‬התחילו נדחקים לעבר הפתח‪ ,‬עד שבלחץ ההולכים בראש‬
‫נפתחה הדלת‪ ,‬משב רוח לילי חדר פנימה‪ ,‬כולם נעלמו יחד עם פרידה‪ ,‬שמן הסתם רדפה‬
‫אחריהם דרך החצר לתוך האורווה‪.‬‬
‫בדממה שנפלה פתאום שמע ק' קול צעדים עולה מן הפרוזדור‪ .‬כדי למצוא מחסה קפץ‬
‫מיד אל מעבר לדלפק המזיגה‪ ,‬שרק מתחתיו היה מקום להתחבא בו; אמנם לא נאסר עליו‬
‫לשהות בממזגה‪ ,‬אך כיוון שביקש ללון פה היה עליו להקפיד שלא יראוהו כעת‪ .‬כשנפתחה‬
‫הדלת כבר החליק ק' אל מתחת לדלפק‪ .‬אמנם גם בכך שימצאו אותו שם היה משום סכנה‪,‬‬
‫אך מכל מקום היה לו תירוץ סביר למדי‪ ,‬שאנוס היה להסתתר מפני האיכרים שהתפרעו‪ .‬זה‬
‫היה הפונדקי‪" .‬פרידה!" קרא והחל מתהלך בחדר אנה ואנה‪ ,‬למרבה המזל שבה פרידה מהר‬
‫וכלל לא הזכירה את ק'‪ ,‬רק התלוננה על האיכרים ומיד הלכה אל מעבר לדלפק‪ ,‬לחפש‬
‫שם את ק'‪ ,‬עתה התאפשר לו לק' לגעת ברגלה‪ ,‬ומכאן ואילך נמלא לבו ביטחון‪ .‬מאחר‬
‫שפרידה לא הזכירה את ק'‪ ,‬נאלץ לבסוף הפונדקי לעשות זאת‪" .‬ואיפה מודד הקרקעות?"‬
‫שאל‪ .‬ניכר בו שבעל נימוסים הוא‪ ,‬ואף קנה לו יתר עידון מתוך המגע המתמיד‬
‫והחופשי‪-‬ביחס עם אלה שמעמדם רם לאין שיעור ממעמדו‪ ,‬אך בפרידה נהג כבוד יוצא‬
‫דופן‪ ,‬מה שבלט שבעתיים דווקא מפני שבדברו עמה פנה אליה כמעסיק אל שכירה הסרה‬
‫למרותו‪ ,‬ואפילו שכירה פוחזת למדי‪" .‬את המודד שכחתי לגמרי‪ ",‬אמרה פרידה והניחה את‬
‫כף רגלה הקטנה על חזהו של ק'‪" ,‬מן הסתם הסתלק כבר מזמן‪" ".‬אבל לא ראיתי אותו‪",‬‬
‫אמר הפונדקי‪" ,‬והרי הייתי כמעט כל הזמן בפרוזדור‪" ".‬ובכל זאת‪ ,‬הוא לא נמצא פה‪",‬‬
‫אמרה פרידה בקול צונן‪" .‬אולי התחבא‪ ",‬אמר הפונדקי‪" ,‬כמו שהתרשמתי ממנו‪ ,‬הוא עוד‬
‫מסוגל לעשות צרות‪" ".‬ואף על פי כן לא נראה לי שהוא חצוף עד כדי כך‪ ",‬אמרה פרידה‬
‫והגבירה את לחיצת כף רגלה על ק'‪ .‬רוח של שמחה וחירות פיעמה בה‪ ,‬שק' לא הבחין בה‬
‫כלל קודם לכן‪ ,‬וזו השתררה עליה במפתיע כשפרצה פתאום בצחוק ואמרה‪" :‬אולי הוא‬
‫מתחבא פה למטה‪ ",‬והתכופפה אל ק' ונשקה לו בחטף ושבה והזדקפה באחת ואמרה בעצב‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬הוא לא פה‪ ".‬אבל הפונדקי הפתיע גם הוא‪ ,‬באומרו‪" :‬ממש מטריד אותי שאין לדעת‬
‫בוודאות אם הוא הסתלק כבר או לא‪ .‬לא רק במר קלאם מדובר כאן‪ ,‬אלא קודם כול‬
‫והתקנות תקפות לגבייך‪ ,‬העלמה פרידה‪ ,‬כשם שהן תקפות לגבי‪ַ .‬את קחי אחריות‬ ‫בתקנות‪ַ .‬‬
‫על הממזגה‪ ,‬ואני אחפש בשאר חדרי הבית‪ .‬לילה טוב! חלומות פז!" הוא בקושי יצא מן‬
‫החדר‪ ,‬ופרידה כבר כיבתה את האור ונשכבה ליד ק' מתחת לדלפק‪" ,‬אהובי! אהובי‬
‫המתוק!" לחשה‪ ,‬אך נמנעה מלגעת בק'‪ ,‬ורק השתרעה על גבה כמעולפת מרוב אהבה‬
‫וזרועותיה פרושׂות לצדדים‪ ,‬הזמן התמשך כמדומה לאין קץ בחמדת אהבתה‪ ,‬באנחה פלטה‬
‫מששרה אותו‪ .‬ואז‪ ,‬משנשאר ק' שרוי בשתיקתו ובהרהוריו‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫מפיה איזה שיר קטן יותר‬
‫התנערה לפתע והתחילה מושכת בבגדיו כמו ילדה קטנה‪" :‬בוא‪ ,‬נורא מחניק פה למטה‪",‬‬
‫הם ָחבקו זה את זה‪ ,‬גופה הקטן בער בזרועותיו של ק'‪ ,‬מרחק אי‪-‬אלה פסיעות התגלגלו‬
‫יחד מתוך אובדן חושים‪ ,‬שק' ניסה בלי הרף‪ ,‬אך לשווא‪ ,‬להיחלץ ממנו‪ ,‬עד שנחבטו‬
‫עמומות בדלת חדרו של קלאם ונשארו שוכבים בתוך שלוליות קטנות של בירה ושאר מיני‬
‫רפש שכיסו את הרצפה‪ .‬שעות עברו עליהם ככה‪ ,‬שעות של נשימה יחדיו‪ ,‬של לבבות‬
‫פועמים יחדיו‪ ,‬שעות שבהן הרגיש ק' כאילו הוא תועה אי‪-‬שם‪ ,‬או כאילו נקלע לארץ נכר‬
‫רחוקה‪ ,‬כל כך רחוקה‪ ,‬עד שאיש לא היה שם לפניו‪ ,‬ארץ נכר שאפילו רכיבי האוויר בה‬
‫אינם דומים כלל לאלה שבמולדת‪ ,‬ארץ שאתה נחנק בה מרוב זרוּת‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬בשל‬
‫פיתוייה המתעתעים‪ ,‬אינך יכול שלא ללכת בה הלאה‪ ,‬לתעות הלאה‪ .‬שעל כן לא נבהל ק'‪,‬‬
‫בתחילה לפחות‪ ,‬ורק גלש אל דמדומי יקיצה מנחמת כשעלה מחדרו של קלאם קול עמוק‪,‬‬
‫מצווה ואדיש‪ ,‬שקרא בשמה של פרידה‪" .‬פרידה‪ ",‬לחש ק' באוזנה‪ ,‬מעביר אליה את‬
‫הקריאה‪ .‬מתוך הצייתנות הטבועה בה מלידה כבר אמרה פרידה לקפוץ על רגליה‪ ,‬אך מיד‬
‫נזכרה היכן היא נמצאת‪ ,‬התמתחה לה בנחת‪ ,‬צחקה חרש ואמרה‪" :‬לא‪ ,‬אני לא הולכת‪ ,‬לא‬
‫אלך אליו יותר לעולם‪ ".‬ק' ביקש להתווכח עמה‪ ,‬להפציר בה שתלך אל קלאם‪ ,‬ואף התחיל‬
‫אוסף את קרעי חולצתה הפזורים‪ ,‬אבל נבצר ממנו לדבר‪ ,‬יותר מדי מאושר היה להחזיק את‬
‫יאבּד את פרידה‪,‬‬
‫נדמה לו שאם ֵ‬ ‫פרידה בזרועותיו‪ ,‬יותר מדי מאושר וגם חרד מדי‪ ,‬שכן ָ‬
‫יאבּד ממילא את כל מה שיש לו‪ .‬ופרידה‪ ,‬שהסכמתו של ק' כמו הפיחה בה כוח‪ ,‬קמצה את‬ ‫ֵ‬
‫אגרופה‪ ,‬דפקה בו על הדלת וקראה‪" :‬אני עם המודד! אני עם המודד!" עתה השתתק קלאם‪.‬‬
‫אבל ק' קם ממקומו‪ ,‬כרע על ברכיו לפני פרידה והביט על סביבותיו באורו הדהוי של‬
‫השחר‪ .‬מה קרה פה פתאום? ותקוותיו‪ ,‬מה יהיה עליהן? ְלמה יוכל לצפות עוד מפרידה‪,‬‬
‫במרב הזהירות‪ ,‬בהתאם לעוצמתו של האויב‬ ‫ַ‬ ‫עכשיו שהתגלה סודם? במקום להתקדם‬
‫ולחשיבות המטרה‪ ,‬התפלש כאן לילה שלם בשלוליות הבירה‪ ,‬שריחן הנודף המם עתה את‬
‫עשית?" אמר כמו בינו לבינו‪" .‬שנינו אבודים עכשיו‪" ".‬לא‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬רק‬
‫ְ‬ ‫חושיו‪" .‬מה‬
‫אני אבודה‪ ,‬ולמרות הכול הרי זכיתי בך‪ .‬אל תדאג‪ .‬רק תסתכל איך הם צוחקים שם‬
‫שניהם‪" ".‬מי?" שאל ק' והפך פניו‪ .‬על הדלפק ישבו שני העוזרים‪ ,‬עיניהם טרוטות קצת‬
‫מחוסר שינה‪ ,‬אך שניהם שמחים ועולצים ‪ -‬אותה עליצות של מי שמילאו את חובתם‬
‫נאמנה‪" .‬מה אתם עושים פה‪ ",‬צעק ק'‪ ,‬משל היו השניים אשמים בכול‪ ,‬הוא השיט מבטו‬
‫מסביב בחיפוש אחר השוט שאחזה בו פרידה אמש‪" .‬הלוא נאלצנו לחפש אותך‪ ",‬אמרו‬
‫העוזרים‪" ,‬כי לא באת לפגוש אותנו בפונדק‪ ,‬אחר כך חיפשנו אותך אצל ברנבאס‪ ,‬עד‬
‫שבסוף מצאנו אותך פה‪ ,‬ופה גם ישבנו כל הלילה‪ .‬ממש לא קל‪ ,‬התפקיד הזה!" "אני זקוק‬
‫לכם ביום‪ ,‬לא בלילה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬תסתלקו מפה!" "אבל עכשיו הרי יום‪ ",‬אמרו השניים ולא‬
‫זזו ממקומם‪ .‬ואמנם היום כבר עלה‪ ,‬הדלתות אל החצר נפתחו‪ ,‬האיכרים‪ ,‬ועמם אולגה‪,‬‬
‫שנשכחה לגמרי מלבו של ק'‪ ,‬נהרו פנימה‪ ,‬אולגה היתה ערנית ותוססת כמו אמש‪ ,‬הגם‬
‫שבגדיה ושערה נפרעו כליל‪ ,‬כבר בפתח תרו עיניה אחר ק'‪" .‬למה לא הלכת איתי הביתה?"‬
‫שאלה‪ ,‬דומעת כמעט‪" .‬ועוד בגלל נקבה שכזאת!" הוסיפה‪ ,‬וחזרה על כך פעמים אחדות‪.‬‬
‫לבנים קטן‪ ,‬אולגה סרה הצדה בעצב‪" .‬נלך‬ ‫פרידה‪ ,‬שנעלמה לרגע‪ ,‬חזרה ובידה צרור ָ‬
‫שלשם מועדות פניהם‪ .‬ק'‬
‫ָ‬ ‫עכשיו‪ ",‬אמרה פרידה‪ ,‬היה ברור שכוונתה לפונדק "הגשר"‪,‬‬
‫ופרידה‪ ,‬והעוזרים בעקבותיהם ‪ -‬זו היתה התהלוכה; האיכרים הפגינו את רחשי הבוז שלהם‬
‫כלפי פרידה‪ ,‬עניין שקל להבינו‪ ,‬שהרי רדתה בהם עד כה ביד קשה‪ ,‬אחד מהם אף לקח‬
‫מקל בידו ונראה כאומר לחסום את דרכה עד שתקפוץ מעל למקל‪ ,‬אך מבט אחד מעיניה די‬
‫היה בו לסלקו משם‪ .‬בחוץ‪ ,‬בשלג‪ ,‬רווח קצת לק'‪ .‬כה רבה היתה שׂמחתו במרחב הפתוח‪,‬‬
‫עד שהפעם היו תלאות הדרך נסבלות בעיניו‪ ,‬ואילו הלך לבדו ודאי היה לו קל אף יותר‪.‬‬
‫משהגיעו לפונדק עלה מיד אל חדרו ונשכב על המיטה‪ ,‬פרידה התקינה לה יצוע על הרצפה‬
‫בסמוך לו‪ ,‬העוזרים נדחקו איתם פנימה‪ ,‬גורשו החוצה‪ ,‬אך שבו ונכנסו בעד החלון‪ .‬ק' היה‬
‫עייף מכדי לגרש אותם שוב‪ .‬הפונדקית עלתה לחדר במיוחד כדי לברך לשלום את פרידה‪,‬‬
‫פרידה כינתה אותה "אמא"‪ ,‬ולא מובן היה מדוע פגישתן לבבית כל כך‪ ,‬עם נשיקות‬
‫וחיבוקים ממושכים‪ .‬בכלל‪ ,‬לא היה שם ָש ֵקט‪ ,‬בחדר הקטן‪ ,‬גם המשרתות הרבו להיכנס‬
‫ולצאת‪ ,‬להביא או לקחת משהו‪ ,‬רועמות במגפי הגברים שלהן‪ .‬כשביקשו לקחת דבר‪-‬מה מן‬
‫המיטה הגדושה מיני חפצים‪ ,‬משכו והוציאו אותו מתחת לגופו של ק' בלי שום התחשבות‪.‬‬
‫את פרידה בירכו לשלום כמו היתה אחת משלהן‪ .‬למרות כל המהומה נשאר ק' במיטה כל‬
‫היום וכל הלילה‪ .‬שירותים קטנים נחוצים עשתה בשבילו פרידה‪ .‬בבוקר המחרת‪ ,‬כשקם‬
‫לבסוף מן המיטה ערני ורענן‪ ,‬כבר היה זה יומו הרביעי בכפר‪.‬‬
 ‫‪4‬‬
‫שיחה ראשונה עם הפונדקית‬
‫כל מבוקשו היה לשוחח עם פרידה מלב אל לב‪ ,‬אך העוזרים ‪ -‬שפרידה‪ ,‬אגב‪ ,‬היתה‬
‫מתלוצצת וצוחקת עמם מדי פעם ‪ -‬מנעו זאת ממנו בעצם נוכחותם המחוצפת‪ .‬לא שהיו‬
‫תובעניים מדי‪ ,‬אדרבא‪ ,‬הם התיישבו להם על שתי שמלות ישנות שהתגוללו על הרצפה‬
‫בפינת החדר‪ ,‬כל שאיפתם‪ ,‬כפי שהסבירו לא אחת לפרידה‪ ,‬היתה שלא להפריע לאדון‬
‫המודד‪ ,‬לתפוס מקום מצומצם ככל האפשר‪ ,‬ולשם כך גם עשו ‪ -‬אף כי אגב מלמול וצחקוק‬
‫‪ -‬כל מיני ניסיונות‪ ,‬קיפלו זרועות ורגליים‪ ,‬ישבו שפופים וצמודים זה אל זה‪ ,‬עד שבאור‬
‫הדמדומים לא נראתה בפינתם אלא פקעת גדולה‪ .‬ואולם אור היום גילה‪ ,‬למרבה הצער‪,‬‬
‫שהיו אלה משקיפים ערניים‪ ,‬שלא גרעו עין מק'‪ ,‬עיגלו מדי פעם את כפיהם כמשקפות‪,‬‬
‫כדרכם של ילדים‪ ,‬כביכול‪ ,‬ואף הוסיפו על כך מעשי שטות אחרים‪ ,‬ולעתים רק מיצמצו‬
‫בעיניהם לעומתו ועשו עצמם עוסקים בטיפוח זקנם‪ ,‬עניין שעמד כמדומה בראש מעייניהם‪,‬‬
‫הזקנים זה עם זה על פי אורכם ועוביים‪ ,‬וביקשו מפרידה‬ ‫ָ‬ ‫פעמים אינספור השוו את‬
‫שתשפוט ביניהם‪ .‬ק' הביט ממיטתו על תעלוליהם של השלושה מתוך שוויון נפש גמור‪.‬‬
‫כשהרגיש מאושש דיו לקום מן המיטה‪ ,‬אצו אליו כולם לשרתו‪ .‬עדיין לא היה בו די כוח‬
‫לדחות מעליו את שירותיהם‪ ,‬הוא נוכח שהדבר מביא אותו לידי תלות כלשהי בהם‪,‬‬
‫העלולה לסבך אותו בצרות‪ ,‬אלא שאנוס היה להניח להם לעשות כרצונם‪ .‬וככלות הכול‪,‬‬
‫הרי אין להכחיש שיש בכך מידה ידועה של נועם‪ ,‬לשתות ספל קפה משובח שהגישה‬
‫פרידה‪ ,‬להתחמם אצל התנור שהסיקה פרידה‪ ,‬לשלוח את העוזרים שירוצו עשר פעמים‬
‫ומראה‪,‬‬
‫ָ‬ ‫מעלה‪-‬מטה במדרגות‪ ,‬דחופים ובהולים ומגושמים‪ ,‬להביא לו מי רחצה‪ ,‬סבון‪ ,‬מסרק‬
‫ולבסוף‪ ,‬משהביע ק' משאלה חרישית שהיה מקום לפרשהּ כך ‪ -‬גם כוסית של רוּם‪.‬‬
‫בעודו נותן את כל הפקודות הללו ומניח להם לשרתו‪ ,‬פנה ק' אל העוזרים ‪ -‬בנחת דיבר‬
‫אליהם ולא מתוך תקווה שרצונו ייעשה דווקא‪" :‬ועכשיו הסתלקו שניכם‪ ,‬לפי שעה איני‬
‫זקוק עוד לכלום‪ ,‬וברצוני לדבר ביחידות עם העלמה פרידה‪ ".‬ומאחר שלא ראה על פרצופם‬
‫סימנים מובהקים של התנגדות‪ ,‬הוסיף ואמר כדי לפצותם‪" :‬אחר כך נלך שלושתנו אל ראש‬
‫המועצה‪ ,‬חכו לי למטה באולם‪ ".‬הם עשו כדבריו‪ ,‬למרבה ההפתעה‪ ,‬ורק אמרו טרם צאתם‪:‬‬
‫"יכולנו לחכות גם פה‪ ",‬וק' השיב‪" :‬אני יודע‪ ,‬אבל איני רוצה‪".‬‬
‫ק' התרגז‪ ,‬ועם זאת גם היה מרוצה במידת‪-‬מה לשמע דבריה של פרידה‪ ,‬שמיהרה‬
‫להתיישב על ברכיו ברגע שיצאו העוזרים‪" :‬מה יש לך נגד העוזרים‪ ,‬יקירי? אין לנו שום‬
‫סיבה להסתיר מהם משהו‪ .‬הם אנשים נאמנים‪" ".‬אה‪ ,‬נאמנים‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הם לא מפסיקים‬
‫לרגל אחרי ‪ -‬מעשה חסר תוחלת‪ ,‬ועם זאת מתועב‪" ".‬נדמה לי שאני מבינה אותך‪ ",‬אמרה‬
‫ונתלתה על צווארו וביקשה לומר עוד משהו‪ ,‬אך נבצר ממנה להמשיך לדבר‪ ,‬ומאחר‬
‫שהכיסא היה סמוך מאוד למיטה‪ ,‬התנודדו וצנחו עליה שניהם‪ .‬שם שכבו יחדיו‪ ,‬אך לא‬
‫התמסרו זה לזה בשלמות כמו בלילה ההוא‪ .‬היא חיפשה משהו והוא חיפש משהו‪,‬‬
‫בשצף‪-‬קצף חיפשו‪ ,‬מעווים פניהם‪ ,‬ראשיהם חופרים זה בחזהו של זה‪ ,‬וגופיהם המתגפפים‪,‬‬
‫המיטלטלים בסערה‪ ,‬לא הביאו להם ִשכחה‪ ,‬אלא הזכירו להם את החובה המוטלת עליהם‬
‫לחפש ‪ -‬ככלבים המחטטים מתוך ייאוש בעפר‪ ,‬ככה חיטטו זה בבשרו של זה‪ ,‬ומאוכזבים‪,‬‬
‫חסרי ישע‪ ,‬בהולים לחטוף פיסת אושר אחרונה‪ ,‬העבירו מדי פעם את לשונם זה על פניו‬
‫של זה‪ .‬רק מחמת העייפות חדלו להתנועע לבסוף ונמלאו הכרת טובה איש כלפי רעותו‪.‬‬
‫כעת נכנסו המשרתות לחדר‪" ,‬תראי איך הם שוכבים פה‪ ",‬אמרה האחת‪ ,‬וברחמיה השליכה‬
‫עליהם סדין‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬משניער מעליו ק' את הסדין והביט סביבו‪ ,‬כבר היו העוזרים ‪ -‬הדבר לא הפליאוֹ‬
‫כלל ‪ -‬ישובים שוב בפינתם; הם הצביעו על ק' והצדיעו לו‪ ,‬דוחקים זה בזה לנהוג כובד‬
‫ראש‪ ,‬אך מלבדם ישבה סמוך מאוד למיטה הפונדקית וסרגה גרב‪ ,‬מלאכה זערורית שלא‬
‫ממש הלמה את דמותה הענקית‪ ,‬שכמעט החשיכה את החדר‪" .‬אני מחכה כבר זמן רב‪",‬‬
‫אמרה ונשאה אל ק' את פניה הרחבות‪ ,‬שעם היותן חרושות קמטי זקנה עדיין היו חלקות‬
‫ברובן‪ ,‬ואולי אף היו יפות בעבר‪ .‬נימה של תוכחה היתה בדבריה‪ ,‬שלא היה לה מקום כלל‪,‬‬
‫שהרי ק' לא ביקש ממנה לבוא‪ .‬לפיכך רק אישר את דבריה בניד ראש והזדקף על מושבו‪,‬‬
‫גם פרידה קמה ממקומה‪ ,‬אך התרחקה מק' ונשענה על כיסאה של הפונדקית‪" .‬האם תוכלי‪,‬‬
‫גברתי הפונדקית‪ ",‬אמר ק' בפיזור נפש‪" ,‬לדחות את מה שברצונך לומר לי עד שאחזור‬
‫ממשרדו של ראש המועצה? יש לי עניין חשוב לדון בו שם‪" ".‬העניין שלי חשוב יותר‪,‬‬
‫תאמין לי‪ ,‬אדוני מודד הקרקעות‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬שם‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬מדובר רק באיזו‬
‫עבודה‪ ,‬ואילו כאן מדובר בנפש חיה‪ ,‬בפרידה‪ ,‬המשרתת היקרה שלי‪" ".‬אה‪ ,‬באמת?" אמר‬
‫ק'‪" ,‬אם כן ‪ -‬אדרבא ואדרבא! ובכל זאת אני תוהה‪ ,‬למה לא נותנים לנו להתעסק בעניינים‬
‫שלנו בעצמנו‪" ".‬מרוב אהבה‪ ,‬מרוב דאגה‪ ",‬אמרה הפונדקית ומשכה אליה את ראשה של‬
‫פרידה‪ ,‬שגם בעמידה הגיעה רק עד כתפיה של הפונדקית היושבת‪" .‬כיוון שפרידה רוחשת‬
‫עוזרי רק‬
‫ל‪ ‬אמון שכזה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬איני יכול אלא לנהוג כמוה‪ .‬וכיוון שפרידה אמרה על ַ‬
‫לפני רגע שהם אנשים נאמנים‪ ,‬הרי נמצא שכולנו חברים‪ .‬אני יכול לומר לך אפוא‪ ,‬גברתי‬
‫הפונדקית‪ ,‬שבכל הנוגע לפרידה ולי‪ ,‬הדבר הנכון לעשותו בעינַ י הוא להתחתן ‪ -‬ובהקדם‪.‬‬
‫ֹאבד לה בגללי ‪ -‬המשׂרה ב'הרנהוף'‬
‫צר לי‪ ,‬צר מאוד‪ ,‬שלא אפצה בכך את פרידה על מה שי ַ‬
‫והידידות עם קלאם‪ ".‬פרידה זקפה את ראשה‪ ,‬עיניה מלאו דמעות‪ ,‬שום ניצחון לא נשקף‬
‫מהן‪" .‬למה אני? למה נבחרתי דווקא אני?" "מה?" שאלו ק' והפונדקית פה אחד‪" .‬היא‬
‫מבולבלת‪ ,‬הילדה המסכנה‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬מבולבלת מן התמהיל הזה של אושר גדול‬
‫ואסון גדול לא פחות‪ ".‬וכמו כדי לאשר את הדברים האלה הסתערה פרידה על ק'‪ ,‬נישקה‬
‫אותו בפראות כאילו אין בחדר איש מלבדם‪ ,‬ואז נפלה לפניו על ברכיה בבכי‪ ,‬עדיין מוסיפה‬
‫לחבקו‪ .‬בעודו מלטף בשתי ידיו את שערה של פרידה‪ ,‬שאל ק' את הפונדקית‪" :‬את מסכימה‬
‫איתי‪ ,‬כמדומה?" "אתה איש של כבוד‪ ",‬אמרה הפונדקית‪ ,‬גם קולה נמלא דמעות‪ ,‬פניה היו‬
‫נפולות קצת‪ ,‬היא נשמה בכבדות‪ ,‬ואף על פי כן מצאה בה עוד כוח לומר‪" :‬צריך לדון‬
‫עכשיו בערבויות מסוימות שעליך לתת לפרידה‪ ,‬כי עם כל הכבוד הרב שאני רוחשת לך‪,‬‬
‫הרי אתה בכל זאת זר פה‪ ,‬אף אחד לא יוכל להמליץ עליך‪ ,‬מצבך המשפחתי אינו ידוע לנו‪,‬‬
‫כך שהערבויות נחוצות מאוד באמת‪ ,‬אתה ודאי מבין זאת‪ ,‬אדוני מודד הקרקעות‪ ,‬הלוא‬
‫בעצמך אמרת שפרידה מפסידה הרבה בגלל הקשר איתך‪" ".‬כמובן‪ ,‬ערבויות‪ ,‬זה ברור‪ ",‬אמר‬
‫ק'‪" ,‬וערבויות מוטב לתת בפני נוטריון‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל ייתכן שגם פקידים אחרים של הרוזן‬
‫עוד יתערבו בעניין‪ .‬אגב‪ ,‬גם לי יש עוד חובה למלא לפני החתונה‪ .‬אני חייב לדבר עם‬
‫קלאם ויהי מה‪" ".‬זה לא בא בחשבון‪ ",‬אמרה פרידה‪ ,‬התרוממה קצת ונלחצה אל ק'‪" ,‬מה‬
‫זה עלה על דעתך!" "אבל זה ממש הכרחי‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אם לא יעלה בידי לסדר את העניין‪,‬‬
‫תצטרכי לעשות זאת את‪" ".‬אני לא יכולה‪ ,‬ק'‪ ,‬לא יכולה‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬קלאם לא ידבר‬
‫לדבּר?"‬
‫ֵ‬ ‫איתך לעולם‪ .‬איך יכולת לחשוב בכלל שקלאם ידבר איתך!" "ואית‪ ‬הוא יסכים‬
‫"גם איתי לא‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬לא איתך ולא איתי‪ ,‬זה פשוט לא בא בחשבון‪ ".‬היא נפנתה‬
‫אל הפונדקית בזרועות פרושות‪" :‬רק תראי מה הוא מבקש‪ ,‬גברתי הפונדקית!" "כמה אתה‬
‫מוזר‪ ,‬אדוני מודד הקרקעות‪ ",‬אמרה הפונדקית‪ .‬מפחידה למראה היתה עכשיו‪ ,‬יושבת לה‬
‫זקופה בכיסאה‪ ,‬רגליה פשׂוקות‪ ,‬ברכיה הכבירות מזדקרות מבעד לחצאיתה הדקה‪" ,‬אתה‬
‫מבקש את הבלתי אפשרי‪" ".‬למה בלתי אפשרי?" שאל ק'‪" .‬אני אסביר לך‪ ",‬אמרה‬
‫הפונדקית‪ ,‬ומנימת קולה השתמע כמדומה שאותו הסבר לא יהיה בגדר מחווה אחרונה של‬
‫ידידוּת‪ ,‬אלא העונש הראשון דווקא מבין אלה שעוד תשית עליו‪" .‬אסביר לך ברצון‪ .‬אמנם‬
‫איני שייכת לטירה‪ ,‬ונוסף על כך אני רק אישה‪ ,‬רק פונדקית פה בפונדק הזה‪ ,‬הנמנה עם‬
‫הסוג הנחות ביותר ‪ -‬לא הנחות ביותר ממש‪ ,‬אבל לא רחוק מזה ‪ -‬ומשום כך ייתכן שלא‬
‫תייחס חשיבות רבה להסבר שלי; אבל את כל חיי חייתי בעיניים פקוחות‪ ,‬וגם באתי במגע‬
‫עם המון אנשים‪ ,‬וכל משא הפונדק היה מוטל רק עלי לבדי‪ ,‬כי בעלי הוא בחור חביב‪,‬‬
‫אמנם‪ ,‬אבל בעצם אינו פונדקי כלל‪ ,‬ולעולם לא יבין אחריות מהי‪ .‬הרי אתה‪ ,‬למשל‪ ,‬נמצא‬
‫פה בכפר רק בשל רשלנותו )אני עצמי הייתי עייפה עד מוות בערב ההוא(‪ ,‬ורק בזכותה‬
‫אתה יושב לך פה על המיטה בשוֹפי ונחת‪" .‬מה?" שאל ק'‪ ,‬מקיץ מתוך איזה ערפול חושים‪,‬‬
‫הסקרנות היא שעוררה אותו‪ ,‬אף יותר מן הכעס‪" .‬כן‪ ,‬רק הודות לרשלנותו‪ ",‬קראה‬
‫הפונדקית שוב ופשטה אצבע כלפי ק'‪ .‬פרידה ניסתה להרגיע אותה‪" .‬מה את רוצה‪ ",‬אמרה‬
‫הפונדקית‪ ,‬נפנית אליה בתנופה מהירה מלוא גופה‪" .‬האדון המודד שאל שאלה‪ ,‬ואני צריכה‬
‫להשיב לו‪ .‬אחרת איך יבין את מה שבשבילנו הוא מובן מאליו ‪ -‬שמר קלאם לא ידבר איתו‬
‫לעולם ‪ -‬למה אמרתי 'לא ידבר'‪ ,‬לא יוכל לדבר איתו לעולם‪ .‬שמע‪-‬נא‪ ,‬אדוני המודד! מר‬
‫קלאם הוא אדון מן הטירה‪ ,‬ודבר זה כשלעצמו‪ ,‬גם בלי להתחשב בדרגתו שם‪ ,‬מעיד על‬
‫מעמדו הרם‪ .‬ואילו אתה‪ ,‬מי אתה ומה אתה‪ ,‬שבשביל להשיג לך רישיון נישואים אנחנו‬
‫טורחות ומתייגעות מתוך כניעות שכזאת! אתה לא מהטירה‪ ,‬אתה לא מהכפר‪ ,‬אתה פשוט‬
‫לא כלום‪ .‬ואף על פי כן אתה משהו‪ ,‬למרבה הצער ‪ -‬איש זר‪ ,‬מיותר‪ ,‬עצם בגרון‪ ,‬אחד‬
‫שעושה רק צרות‪ ,‬שבגללו נאלצים לסלק את המשרתות מהחדר‪ ,‬אחד שכוונותיו לא‬
‫ידועות‪ ,‬אחד שפיתה את יקירתנו‪ ,‬את פרידה הקטנה‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬צריך לתת לו‬
‫אותה לאישה‪ .‬במה שנוגע לכל אלה אין לי‪ ,‬למען האמת‪ ,‬שום טענות אליך; אתה מה‬
‫שאתה; כל כך הרבה כבר ראיתי בחיי‪ ,‬עד שאין לי בעיה לראות גם את זה‪ .‬אבל חשוֹב רגע‬
‫על מה שאתה דורש‪ ,‬בעצם ‪ -‬שאדם כמו קלאם ידבר איתך! לבי נחמץ כששמעתי שפרידה‬
‫נתנה לך להביט דרך חור ההצצה‪ ,‬הלוא ברגע שעשתה זאת כבר התמסרה לך‪ .‬תגיד לי‪ ,‬איך‬
‫יכולת בכלל לשאת את מראהו של קלאם? אינך חייב לענות לי‪ ,‬אני יודעת שעמדת בזה‬
‫יפה‪ .‬אבל העניין הוא שאינך מסוגל לראות את קלאם באמת‪ ,‬ולא שאני מתייהרת‪ ,‬כי גם‬
‫אני איני מסוגלת לכך‪ .‬אתה דורש שקלאם ידבר איתך‪ ,‬והלוא אפילו עם בני הכפר אינו‬
‫מדבר‪ ,‬מעולם לא דיבר עם מישהו מהכפר‪ .‬הרי זה הכבוד המיוחד שזכתה לו פרידה‪ ,‬כבוד‬
‫שעליו תהיה גאוותי עד סוף ַימי ‪ -‬שקלאם נהג לקרוא בשמה‪ ,‬לפחות‪ ,‬והיא יכלה לדבר‬
‫לדבּר לא דיבר אפילו איתה‪ .‬ואם‬‫אליו כרצונה‪ ,‬ואפילו הוּרשתה להציץ דרך החור; אבל ֵ‬
‫קרא לה מפעם לפעם‪ ,‬הרי לא בהכרח היתה ַלדבר הזה אותה משמעות שנוטים לייחס לו‪,‬‬
‫הוא פשוט קרא בקול בשמה של פרידה ‪ -‬וכי מי יודע ְלמה התכוון? ‪ -‬ואם נחפזה פרידה‬
‫להיענות לקריאתו‪ ,‬הרי זה עניינה שלה‪ ,‬ואם הכניסוה אליו ללא התנגדות‪ ,‬הרי זה בזכות‬
‫טוב לבו של קלאם‪ ,‬אבל אי‪-‬אפשר לטעון שהוא קרא לה במפורש שתבוא‪ .‬ועכשיו‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫גם מה שהיה לא יהיה יותר לעולם‪ .‬אפשר שקלאם עוד יקרא ַבּשם 'פרידה'‪ ,‬זה בהחלט‬
‫ייתכן‪ ,‬אבל ברור ששוב לא ייתנו לה להיכנס אליו‪ ,‬לנערה זו שהפקירה עצמה לאהבהבים‬
‫שלך‪ .‬אבל דבר אחד‪ ,‬רק דבר אחד איני מסוגלת לתפוס בשכלי הדל‪ :‬איך ייתכן שנערה‬
‫שאמרו עליה שהיא המאהבת של קלאם ‪ -‬תואר מופרז ביותר‪ ,‬אם תשאל אותי ‪ -‬נתנה לך‬
‫ולוּ רק לגעת בה‪".‬‬
‫"זה באמת מוזר‪ ",‬אמר ק' והושיב על ברכיו את פרידה‪ ,‬שהתמסרה מיד לחיבוקו‪ ,‬אם גם‬
‫בראש מורכן‪" ,‬אבל זה מוכיח‪ ,‬לדעתי‪ ,‬שגם שאר הדברים אינם מתנהלים בדיוק כפי שאת‬
‫מתארת לך‪ .‬את צודקת‪ ,‬למשל‪ ,‬בטענתך שאיני אלא ַאיִן ואפס לעומת קלאם‪ ,‬ושאם אני‬
‫דורש עכשיו לדבר עם קלאם ‪ -‬ואיני חוזר בי גם לאחר ששמעתי את ההסברים שלך ‪ -‬הרי‬
‫עדיין אין זה אומר שאני מסוגל לשאת את מראהו בלי שתחצוץ בינינו דלת‪ ,‬או שלא אברח‬
‫מהחדר ברגע שקלאם יופיע‪ .‬אבל חשש שכזה‪ ,‬גם אם הוא מוצדק‪ ,‬אין בו כדי להרתיע‬
‫אותי מלנסות למרות הכול‪ .‬ואם אצליח לעמוד מולו‪ ,‬הרי אין שום צורך שידבר איתי‪ ,‬די לי‬
‫שאראה את הרושם שיעשו עליו דברי‪ ,‬ואם לא יתרשם מהם‪ ,‬או לא ישמע אותם כלל‪ ,‬הרי‬
‫בכל זאת אצא נשכר מעצם העובדה שדיברתי דרך חירות אל בעל שררה‪ .‬והנה את‪ ,‬גברתי‬
‫הפונדקית‪ ,‬הבקיאה כל כך בהוויות העולם ובטבעם של בני האדם‪ ,‬ופרידה‪ ,‬שאך אתמול‬
‫עוד היתה המאהבת של קלאם ‪ -‬ואיני רואה כל סיבה לפקפק בכך ‪ -‬ודאי לא יקשה עליכן‬
‫להמציא לידי הזדמנות לדבר עם קלאם‪ ,‬ואם אין דרך אחרת‪ ,‬הרי אפשר גם ב'הרנהוף'‪,‬‬
‫ייתכן שהוא נמצא שם גם היום‪".‬‬
‫"זה בלתי אפשרי‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬ונראה לי שאתה פשוט לא מסוגל לתפוס זאת‪.‬‬
‫אבל תגיד לי‪ ,‬על מה אתה רוצה לדבר עם קלאם?"‬
‫"על פרידה‪ ,‬כמובן‪ ",‬אמר ק'‪.‬‬
‫"על פרידה?" שאלה הפונדקית נדהמת כולה‪ ,‬ומיד פנתה אל פרידה‪" :‬את שומעת‪,‬‬
‫פרידה‪ ,‬עלייך רוצה הוא‪ ,‬הוא‪ ,‬לדבר עם קלאם‪ ,‬עם קלאם!"‬
‫"אהה‪ ",‬אמר ק'‪" .‬הרי את אישה כה נבונה ומעוררת כבוד‪ ,‬גברתי הפונדקית‪ ,‬ואף על פי‬
‫כן את נבהלת מכל שטות‪ .‬נכון‪ ,‬אני רוצה לדבר איתו על פרידה ‪ -‬אבל אין בכך שום דבר‬
‫נורא‪ ,‬הייתי אומר אפילו שזה מובן מאליו‪ .‬ואת טועה לחלוטין בסברתך שעם בואי לכאן‬
‫איבדה פרידה את ערכה בעיני קלאם‪ .‬אם זו דעתך‪ ,‬הרי את בעצם מזלזלת בו‪ .‬אני יודע שזו‬
‫חוצפה מצדי לנסות ללמד אותך משהו בעניין זה‪ ,‬ואף על פי כן אני חייב לעשות זאת‪ .‬לא‬
‫יעלה על הדעת שבגללי חל שינוי כלשהו ביחסו של קלאם אל פרידה‪ .‬או שמלכתחילה לא‬
‫היו ביניהם יחסים של ממש ‪ -‬וזו טענתם של אלה השוללים מפרידה את תואר הכבוד‬
‫'מאהבת' ‪ -‬ואז אין ביניהם יחסים גם היום; או שהיו ביניהם יחסים דווקא‪ ,‬ואם כך הדבר‪,‬‬
‫איך ייתכן שאני‪ ,‬שאיני אלא ַאיִן ואפס מול קלאם‪ ,‬כמו שאמרת בצדק ‪ -‬איך ייתכן שאני‬
‫הוא מי שיערער אותם? אלה רעיונות שווא שנוטים לשגות בהם ברגעים של בהלה‪ ,‬ואילו‬
‫הרהור קצרצר די בו להעמיד דברים על דיוקם‪ .‬אבל עכשיו נניח לפרידה להשמיע את‬
‫דעתה‪".‬‬
‫מבטה תועה אי‪-‬שם במרחק‪ ,‬לחיהּ על חזהו של ק'‪ ,‬אמרה פרידה‪" :‬אמא צודקת בלי‬
‫ספק‪ :‬קלאם לא רוצה בי יותר‪ .‬אבל לא משום שבאת לכאן‪ ,‬יקירי‪ ,‬לא זה הדבר שעשוי‬
‫לטלטל אותו‪ .‬לעומת זאת נראה לי שהוא היה הגורם לכך שמצאנו זה את זה שם מתחת‬
‫לדלפק ‪ -‬וברוכה תהיה‪ ,‬לא ארורה‪ ,‬השעה ההיא‪".‬‬
‫"אם כך‪ ",‬משך ק' את המילים לאיטו‪ ,‬שכן מתקו לו דבריה של פרידה‪ ,‬הוא עצם את‬
‫עיניו לכמה שניות כדי שיחלחלו ויציפוהו כולו‪" ,‬אם כך‪ ,‬הרי ודאי וּודאי שאין כל סיבה‬
‫לחשוש מפני שיחה עם קלאם‪".‬‬
‫"חי נפשי‪ ",‬אמרה הפונדקית וסקרה את ק' במבט של בוז‪" ,‬לפעמים אתה מזכיר לי את‬ ‫ֵ‬
‫בעלי‪ ,‬אתה עקשן וילדותי ממש כמוהו‪ .‬ימים ספורים לאחר שהגעת כבר אין לך ספק שאתה‬
‫יודע על המקום הזה יותר מתושביו‪ ,‬יותר ממני‪ ,‬אישה זקנה שכמותי‪ ,‬יותר מפרידה‪ ,‬שראתה‬
‫ושמעה כל כך הרבה בימי עבודתה ב'הרנהוף'‪ .‬לא אכחיש שאפשר לפעמים להשיג משהו‬
‫בכפר גם בניגוד לתקנות ובניגוד למסורות הישנות‪ ,‬כשלעצמי אמנם לא ראיתי מקרים‬
‫שכאלה‪ ,‬אבל אומרים שיש אי‪-‬אלה דוגמאות לכך‪ ,‬זה באמת לא מן הנמנע‪ ,‬אלא שגם אז‬
‫ברור שהדבר לא נעשה בדרך שאתה פועל בה‪ ,‬כלומר להגיד רק 'לא‪-‬לא' כל הזמן‪ ,‬לסמוך‬
‫על תבונתך בלבד‪ ,‬ולהתעלם מעצתם של דורשי טובתך‪ .‬אתה חושב של‪ ‬אני דואגת? האם‬
‫התעניינתי בך בכלל כל עוד היית לבדך? וחבל שכך‪ ,‬אגב‪ ,‬שהרי אז היו נחסכות מאיתנו‬
‫כמה וכמה צרות‪ .‬רק דבר אחד אמרתי אז לבעלי בעניינך‪' :‬שמור מרחק ממנו!' וכך הייתי‬
‫נוהגת גם אני‪ ,‬גם היום ממש‪ ,‬אילולא נקשר עכשיו גורלה של פרידה בגורלך שלך‪ .‬רק לה‬
‫אתה חייב תודה ‪ -‬אם טוב הדבר בעיניך ואם לא ‪ -‬על הדאגה שאני דואגת לענייניך‪,‬‬
‫ואפילו על עצם העובדה שאני שמה לב אליך בכלל‪ .‬ואינך רשאי להתנער ממני סתם ככה‪,‬‬
‫שהרי רק אני לבדי פרשׂתי את חסותי האימהית על פרידה הקטנה‪ ,‬ומשום כך אתה חייב לי‬
‫דין וחשבון‪ ,‬ובמלוא החומרה‪ .‬אפשר שפרידה צודקת‪ ,‬וכל מה שקרה היה פשוט רצונו של‬
‫קלאם‪ ,‬אבל על קלאם אני לא יודעת עכשיו כלום‪ ,‬לעולם לא אזכה לדבר איתו‪ ,‬הוא יישאר‬
‫לעולם מעבר להשגתי; ואילו אתה יושב פה מולי‪ ,‬מחזיק בידיך את פרידה שלי‪ ,‬ומוחזק ‪-‬‬
‫בידי‪ ,‬שכן אם אשליך אותך מביתי‪,‬‬
‫בידי שלי‪ .‬כן‪ ,‬מוחזק ַ‬
‫למה שלא אומר זאת במפורש ‪ַ -‬‬
‫הרי תוכל רק לנסות‪ ,‬איש צעיר‪ ,‬למצוא לך מקום מגורים פה בכפר ‪ -‬ולוּ גם במלונת‬
‫כלבים‪".‬‬
‫"תודה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬דברייך גלויים וכנים‪ ,‬ואני מאמין לך בלב שלם‪ .‬יוצא אפוא שהמשׂרה‬
‫שלי אינה בטוחה כלל‪ ,‬וכתוצאה מזה ‪ -‬גם משׂרתה של פרידה‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬שיסעה אותו הפונדקית בזעם‪" ,‬מבחינה זו אין שום קשר בין משׂרתה של פרידה‬
‫למשׂרתך שלך‪ .‬פרידה נמנית עם בני ביתי‪ ,‬ואיש אין לו זכות לומר שמשׂרתה פה איננה‬
‫בטוחה‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬בסדר‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אני מוכן להודות שגם בכך את צודקת‪ ,‬ומה עוד שמסיבות‬
‫שאינן ידועות לי פרידה מפחדת ממך כל כך‪ ,‬כמדומה‪ ,‬עד שברור שהיא לא תתערב כלל‪.‬‬
‫לפי שעה נדבר אפוא עלי בלבד‪ .‬המשׂרה שלי ממש תלויה על בלימה‪ ,‬אינך מכחישה זאת‪,‬‬
‫אדרבא‪ ,‬את מתאמצת לשכנע אותי בכך‪ .‬וכמו בכל מה שאת אומרת‪ ,‬גם העניין הזה נכון‬
‫רובו ככולו‪ ,‬אבל לא כולו ממש‪ .‬אני יודע‪ ,‬למשל‪ ,‬על מקום לינה לגמרי לא רע‪ ,‬העומד‬
‫לרשותי בכל עת‪".‬‬
‫"איפה? איפה?" קראו פרידה והפונדקית פה אחד ובלהיטות כזאת‪ ,‬משל הסתערו שתיהן‬
‫על השאלה מאותם מניעים עצמם‪.‬‬
‫"אצל ברנבאס‪ ",‬אמר ק'‪.‬‬
‫"החלאות האלה!" קראה הפונדקית‪" ,‬החלאות הנכלוליות האלה! אצל ברנבאס! אתם‬
‫שומעים ‪ "-‬פנתה אל פינתם של העוזרים‪ ,‬אך הללו יצאו משם זה כבר ועתה עמדו שלובי‬
‫זרוע מאחורי הפונדקית‪ ,‬שנאחזה בידו של האחד כמו נזקקה למשענת‪" ,‬אתם שומעים עם‬
‫מי הוא מסתובב פה‪ ,‬האדון הזה‪ ,‬עם בני משפחת ברנבאס! ברור שהם ילינו אותו אצלם! הו‪,‬‬
‫הלוואי שהיה לן שם באמת‪ ,‬ולא ב'הרנהוף'‪ .‬אבל איפה הייתם אתם‪ ,‬שניכם?"‬
‫"גברתי הפונדקית‪ ",‬אמר ק' עוד בטרם יספיקו העוזרים לענות‪" ,‬אלה העוזרים שלי‪,‬‬
‫ואילו את נוהגת בהם כאילו היו העוזרים שלך דווקא‪ ,‬שתפקידם לשמור את צעדי שלי‪ .‬על‬
‫לעוזרי לא‬
‫ַ‬ ‫כל עניין אחר אני מוכן לפחות להתווכח איתך‪ ,‬ובנימוס דווקא‪ ,‬אבל בנוגע‬
‫אסכים לשום ויכוח‪ ,‬העניין כאן ברור מכדי להתווכח עליו‪ .‬אני מבקש ממך אפוא שלא‬
‫תדברי עם העוזרים שלי‪ ,‬ואם בקשתי לא תיענה כראוי‪ ,‬אאסור עליהם להשיב לך‪".‬‬
‫"שימו לב‪ ,‬אסור לי לדבר איתכם‪ ",‬אמרה הפונדקית‪ ,‬והם פרצו בצחוק‪ ,‬שלושתם; צחוקה‬
‫של הפונדקית היה מלא לעג‪ ,‬שהיה עם זאת מתון בהרבה מכפי שציפה ק'‪ ,‬ואילו העוזרים‬
‫צחקו בדרכם הרגילה‪ ,‬שהביעה הרבה ולא כלום והתנערה מכל אחריות‪.‬‬
‫"רק אל‪-‬נא תכעס‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬עליך להבין ָלמה תקפה אותנו התרגשות שכזאת‪.‬‬
‫הלוא אפשר לומר‪ ,‬מבחינה מסוימת‪ ,‬שרק בזכותו של ברנבאס אנחנו שייכים עכשיו זה‬
‫לזה‪ .‬כשראיתי אותך לראשונה בממזגה ‪ -‬נכנסת לשם שלוב זרוע עם אולגה ‪ -‬אמנם כבר‬
‫ידעתי עליך משהו‪ ,‬אבל בסך הכול הייתי אדישה כלפיך לגמרי‪ .‬ולא רק כלפיך הייתי‬
‫אדישה‪ :‬כמעט כל דבר בחיים‪ ,‬כמעט הכול השאיר אותי אדישה‪ .‬דברים רבים גרמו לי‬
‫אי‪-‬נחת‪ ,‬דברים אחרים הרגיזו אותי‪ ,‬אבל מה כבר היתה אותה אי‪-‬נחת‪ ,‬מה היה אותו רוגז!‬
‫נניח‪ ,‬למשל‪ ,‬שאיזה לקוח בממזגה העליב אותי ‪ -‬בלי הרף נטפלו אלי שם‪ ,‬הלוא ראית את‬
‫הטיפוסים האלה‪ ,‬אבל היו גם גרועים מהם‪ ,‬המשרתים של קלאם לא היו הגרועים מכולם ‪-‬‬
‫ובכן‪ ,‬העליב אותי איזה לקוח‪ ,‬אבל עד כמה זה נגע בי? כשלעצמי‪ ,‬הרגשתי כאילו אירע‬
‫אותו עלבון כבר מזמן‪ ,‬לפני שנים‪ ,‬או כאילו לא בי מדובר בכלל‪ ,‬או כאילו רק סיפרו לי‬
‫על כך‪ ,‬או כאילו כבר שכחתי מכל העניין‪ .‬אבל עכשיו לא אוכל יותר לתאר לכם את‬
‫ההרגשה הזו‪ ,‬ואפילו לא לדמיין אותה לעצמי‪ ,‬כל כך השתנה הכול מרגע שקלאם עזב אותי‬
‫‪"-‬‬
‫ופרידה קטעה את סיפורה והרכינה ראשה בעצב‪ ,‬ידיה שלובות לה בחיקה‪.‬‬
‫"אתה רואה‪ ",‬קראה הפונדקית‪ ,‬ודומה היה כאילו לא דיברה בעצמה אלא רק השאילה‬
‫את קולה לפרידה‪ ,‬היא גם זזה על מושבה לעבר פרידה וישבה כעת קרוב מאוד אליה‪,‬‬
‫"אתה רואה‪ ,‬אדוני המודד‪ ,‬לאיזה תוצאות הביאו מעשיך‪ ,‬וגם העוזרים שלך‪ ,‬שנאסר עלי‬
‫לדבר איתם‪ ,‬טוב יעשו אם יביטו וילמדו לקח! גזלת מפרידה את האושר הגדול ביותר‬
‫שהיה לה בחייה‪ ,‬והצלחת בזה בעיקר משום שלפרידה‪ ,‬ברחמיה המוגזמים‪ ,‬הילדותיים‪ ,‬כאב‬
‫יותר מדי לראות אותך שלוב זרוע עם אולגה‪ ,‬כמו מופקר כליל לחסדיהם של הברנבאסים‪.‬‬
‫היא הצילה אותך‪ ,‬וככה הקריבה את עצמה‪ .‬והנה‪ ,‬אחרי שקרה מה שקרה‪ ,‬ופרידה ויתרה‬
‫על כל מה שהיה לה בעבור האושר לשבת על ברכיך‪ ,‬אתה בא ומנפנף בקלף המנצח שלך‪:‬‬
‫שאתה רשאי ללון אצל ברנבאס‪ .‬בכך אתה רוצה להוכיח מן הסתם שאינך תלוי בי‪ .‬אכן‪,‬‬
‫אילו לנת באמת אצל ברנבאס‪ ,‬היית נעשה בלתי תלוי בי עד כדי כך‪ ,‬שהיית מסולק מביתי‬
‫בו‪-‬ברגע‪ ,‬ובמהירות הבזק‪".‬‬
‫"אין לי מושג במה חטאו בני משפחת ברנבאס‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬הרים בזרועותיו את פרידה‬
‫שנדמתה כנטולת חיים‪ ,‬הושיבהּ בזהירות על המיטה וקם על רגליו‪" ,‬אולי יש צדק במה‬
‫שאמרת‪ ,‬אבל ברור לגמרי שצדקתי אני כשביקשתי ממך להניח לנו‪ ,‬לפרידה ולי‪ ,‬בכל מה‬
‫שנוגע לעניינים שלנו‪ .‬דיברת אז על אהבה ודאגה‪ ,‬אבל בהמשך לא ראיתי ממך הרבה‬
‫מאלה‪ ,‬לעומת זאת ראיתי הרבה שנאה ולעג ואיומים בגירוש מן הבית‪ .‬אם שמת לך למטרה‬
‫להרחיק את פרידה ממני או אותי מפרידה‪ ,‬הרי פעלת במיומנות ובתחכום‪ ,‬ואף על פי כן‬
‫נראה לי שלא תצליחי בכך‪ ,‬ואם בכל זאת תצליחי ‪ -‬הרשי‪-‬נא גם לי להשמיע פעם איזה‬
‫איום מעורפל ‪ -‬סופך שתתחרטי מרה‪ .‬אשר לדיור שהקצית לי ‪ -‬כוונתך בוודאי לחור‬
‫המאוס הזה ‪ -‬אין זה ברור כלל שעשית זאת מרצונך‪ ,‬יש להניח שקדמה לכך הוראה מטעם‬
‫לפנות את מעוני פה‪ ,‬ואם יקצו לי דירה‬
‫פקידי הרוזן דווקא‪ .‬אודיע להם אפוא שהצטוויתי ַ‬
‫אחרת‪ ,‬תנשמי מן הסתם לרווחה‪ ,‬ואני עצמי ‪ -‬על אחת כמה וכמה‪ .‬ועכשיו אגש אל ראש‬
‫המועצה בעניין זה ובעניינים אחרים‪ ,‬ואילו את טפלי‪-‬נא בפרידה‪ ,‬שבדיבורייך‬
‫האימהיים‪-‬כביכול כבר ִהכאבת לה די והותר‪".‬‬
‫עתה פנה אל העוזרים‪" :‬בואו‪ ",‬אמר‪ ,‬תלש את מכתבו של קלאם מן הוָ ו ופנה ללכת‪ .‬כל‬
‫אותה שעה הביטה בו הפונדקית בשתיקה‪ ,‬ורק משהניח כבר את ידו על ידית הדלת‪ ,‬פתחה‬
‫ואמרה‪" :‬אני רוצה לתת לך עוד משהו לדרך‪ ,‬אדוני המודד; כי תגיד מה שתגיד‪ ,‬ותעליב‬
‫אותי‪ֶ ,‬את הזקנה‪ ,‬כמה שתעליב‪ ,‬הרי בכל זאת אתה בעלה לעתיד של פרידה‪ .‬ומסיבה זו‬
‫בלבד אני אומרת לך שבורותך בכל מה שנוגע לנסיבות המקומיות היא מחרידה ממש ‪-‬‬
‫הראש פשוט מסתחרר כשמקשיבים לך ַומשווים את דבריך ודעותיך עם העובדות כהווייתן‪.‬‬
‫בורות שכזאת אי‪-‬אפשר לתקן בבת‪-‬אחת‪ ,‬ואולי אין לה תקנה כלל‪ ,‬אבל המצב ישתפר אם‬
‫רק תאמין לי קצת‪ ,‬ולא תשכח אף לרגע כמה בור אתה‪ .‬או‪-‬אז‪ ,‬למשל‪ ,‬תנהג בי ביתר‬
‫הגינות‪ ,‬ותתחיל להבין איזה זעזוע עבר עלי ‪ -‬את תוצאותיו אני עדיין מרגישה ‪ -‬כשנוכחתי‬
‫שהקטנה שלי‪ ,‬מחמל נפשי‪ ,‬עזבה‪ ,‬במובן ידוע‪ ,‬את הנשר על מנת להתאחד עם איזה נחש‬
‫קטן‪ ,‬והרי המצב לאמיתו גרוע עוד הרבה יותר‪ ,‬ואני משתדלת בלי הרף להשכיחו מלבי‪,‬‬
‫שהרי אחרת לא הייתי מסוגלת כלל לדבר איתך בנחת‪ .‬הנה‪ ,‬שוב פעם אתה מתרגז! לא‪,‬‬
‫אל‪-‬נא תלך עדיין‪ ,‬יש לי עוד בקשה אחת‪ ,‬רק אחת‪ :‬בכל מקום שתבוא אליו‪ ,‬תזכור תמיד‬
‫שאין כאן בוּר גדול ממך‪ ,‬ותקפיד על זהירות; כן‪ ,‬פה אצלנו‪ ,‬כשנוכחותה של פרידה מגינה‬
‫עליך מכל רע‪ ,‬אתה רשאי לקשקש ולפטפט כאוות נפשך‪ ,‬פה אתה יכול לתאר לנו‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫איך אתה מתכוון לדבר עם קלאם; אבל ַבּמציאות‪ַ ,‬בּמציאות‪ ,‬אל תעשה את זה בשום אופן‬
‫‪ -‬אנא ממך‪ ,‬אנא!"‬
‫היא קמה‪ ,‬מתנודדת קצת מהתרגשות‪ ,‬ניגשה אל ק'‪ ,‬אחזה בידו ותלתה בו מבט שכולו‬
‫תחינה‪" .‬גברתי הפונדקית‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬איני מבין למה את משפילה את עצמך ומתחננת לפני‬
‫על עניין שכזה‪ .‬הרי את עצמך אומרת שלא יתאפשר לי לדבר עם קלאם‪ ,‬ומכאן שהדבר‬
‫לא יקרה אם תתחנני ואם לא תתחנני‪ .‬אבל אם בכל זאת יתאפשר לי לדבר איתו‪ ,‬למה שלא‬
‫אעשה כן‪ ,‬ומה עוד שבמקרה כזה‪ ,‬כיוון שהטיעון העיקרי שלך נמצא בטל ומבוטל‪ ,‬הרי גם‬
‫שאר חששותייך מאבדים את תקפותם ממילא‪ .‬אמנם כן‪ ,‬אני בור גמור‪ ,‬זו אמת לאמיתה‬
‫והיא גורמת לי עצב רב‪ ,‬ואף על פי כן יש בה גם משום יתרון‪ ,‬שכן הבור טבעו שהוא מעז‬
‫יותר‪ ,‬ועל כן אני מוכן להשלים עוד זמן‪-‬מה‪ ,‬ובחפץ לב‪ ,‬עם הבוּרוּת ועם כל תוצאותיה‬
‫הרעות בלי ספק‪ ,‬כל עוד יעמוד לי כוחי‪ .‬אך אותן תוצאות הרי תפגענה קודם כול בי עצמי‪,‬‬
‫ומשום כך אני ממש לא מבין למה באת להתחנן לפנַ י‪ַ .‬את הלוא תשמרי על פרידה תמיד‪,‬‬
‫ואם איעלם כליל מן האופק שלה‪ ,‬תהיה זו רק ברכה לגבייך‪ְ .‬למה את דואגת אפוא? הלוא‬
‫אינך דואגת ‪ַ -‬לבּוּר הלוא נדמה שהכול ייתכן" ‪ -‬וק' כבר פתח את הדלת ‪" -‬הלוא אינך‬
‫דואגת לקלאם‪ ,‬במקרה?" הפונדקית ליוותה אותו במבט אילם בעודו יורד במרוצה‬
‫במדרגות‪ ,‬והעוזרים בעקבותיו‪.‬‬
 ‫‪5‬‬
‫אצל ראש המועצה‬
‫להפתעתו שלו‪ ,‬לא עוררה הפגישה עם ראש המועצה שום דאגה מיוחדת בלבו של ק'‪ .‬הוא‬
‫הסביר זאת לעצמו בכך‪ ,‬שמניסיונו עד כה נמצא למד שהמגע‪-‬ומשא הרשמי עם הרשויות‬
‫הכפופות לרוזן הוא עניין פשוט בתכלית‪ .‬מצד אחד התבסס הרושם הזה על כך שבכל‬
‫הנוגע לטיפול בענייניו יצאה כנראה הנחיה מלמעלה‪ ,‬שקבעה מסמרות אחת ולתמיד ונטתה‬
‫לו חסד‪ ,‬כמדומה‪ ,‬ומן הצד האחר כבר התוודע אל אותו תיאום מעורר השתאות בין אגפי‬
‫הממשל‪ ,‬תיאום שהיה מושלם לגמרי דווקא ְבּמקום שנדמה היה שאין הוא קיים כלל‪ .‬מפעם‬
‫לפעם‪ ,‬כשהירהר בדברים הללו‪ ,‬היה ק' נתפס כמעט למחשבה שמצבו משביע רצון‪ ,‬הגם‬
‫שלאחר כל פרץ כזה של נחת רוח היה מזדרז לשנן לעצמו שדווקא בכך צפונה סכנה‬
‫גדולה‪.‬‬
‫המגע הישיר עם הרשות לא היה קשה מדי אפוא‪ ,‬שכן הרשות‪ ,‬מאורגנת ככל שתהיה‪,‬‬
‫עסקה רק בייצוג עניינים רחוקים‪ ,‬סמויים מן העין‪ ,‬בשמם של אדונים רחוקים‪ ,‬סמויים מן‬
‫העין אף הם‪ ,‬בעוד שק' נאבק למען משהו קרוב וחיוני מאין כמוהו‪ ,‬למען עצמו; יתרה‬
‫מזאת‪ ,‬הוא נאבק‪ ,‬בתחילה לפחות‪ ,‬מיוזמתו שלו‪ ,‬שכן היה התוקף דווקא ‪ -‬ולא לבדו‬
‫נאבק‪ ,‬אלא נאבקו למענו כנראה גם כוחות אחרים‪ ,‬שלא היו ידועים לו‪ ,‬אמנם‪ ,‬אך לנוכח‬
‫האמצעים שנקטה הרשות היה מקום להאמין בקיומם‪ .‬ועם זאת‪ ,‬בכך שמיהרה להיענות לו‬
‫בכמה עניינים פעוטים ‪ -‬עד כה לא דוּבר ביותר מזה ‪ -‬גזלה הרשות מק' את האפשרות‬
‫לנחול אי‪-‬אלה נצחונות קטנים‪ ,‬קלים‪ ,‬ועמם נגזלו ממנו גם הסיפוק הכרוך בהם וגם מה‬
‫שנובע ממנו‪ ,‬הלוא הוא הביטחון העצמי הנחוץ למאבקים הגדולים שעוד נכונו לו‪ .‬תחת‬
‫זאת הניחה הרשות לק' לשוטט לו כאוות נפשו ‪ -‬אמנם רק בתחומי הכפר ‪ -‬ובכך פינקה‬
‫לאל מלכתחילה כל אפשרות של מאבק‪ ,‬הדירה אותו מכל‬ ‫אותו ודילדלה את כוחו‪ ,‬שׂמה ַ‬
‫המוּכר לו ודחקה אותו אל חיים נטולי מעמד רשמי‪ ,‬חיי‪-‬צללים סחופים‪ ,‬עכורים‪ ,‬מוזרים‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אם לא יעמוד על המשמר בלי הרף‪ ,‬עשוי היה לקרות שיום אחד‪ ,‬למרות מאור‬
‫פניהם של פקידי הרשות‪ ,‬ולמרות הקפדתו על מילוי מדוקדק של החובות הרשמיות‪ ,‬שהיו‬
‫קלות באופן מוגזם ‪ -‬יום אחד עלול היה ק' ללכת שולל אחר אותות החיבה שהורעפו עליו‬
‫לכאורה‪ ,‬ולהתחיל לנהל את חייו האישיים בחוסר זהירות מסוכן כל כך‪ ,‬עד שוודאי היה‬
‫מתמוטט בסוף‪ ,‬והרשות‪ ,‬עדיין בחביבות וברכּוּת‪ ,‬ואף כמו בעל כורחה ‪ -‬אך בשם איזה סדר‬
‫ציבורי שאין לו מושג מה טיבו ‪ -‬היתה נאלצת לבוא ולסלק אותו מן הדרך‪ .‬ומה פירוש‬
‫הדבר כאן‪ ,‬בעצם‪" ,‬לחיות את חייו האישיים"? מעולם לא ראה ק' חיים ומשׂרה שלובים‬
‫שנדמה לפעמים כי התהפכו‬‫ָ‬ ‫ואחוזים זה בזה כמו כאן בכפר‪ ,‬שזורים זה בזה כל כך‪ ,‬עד‬
‫היוצרות‪ ,‬והחיים והמשׂרה תפסו זה את מקומו של זה‪ .‬מה‪ ,‬למשל‪ ,‬היה ערכה של השליטה‬
‫‪ -‬הפורמלית בלבד‪ ,‬לפי שעה ‪ -‬ששלט קלאם במשׂרתו של ק'‪ ,‬לעומת השליטה הממשית‬
‫מאוד שהיתה לו בחדר המשכב של ק'? ויוצא אפוא‪ ,‬שדווקא תוך כדי המגע הישיר עם‬
‫הרשות אפשר היה להיתפס לאיזו קלות דעת‪ ,‬למידה כלשהי של שאננות‪ ,‬בעוד שבכל‬
‫מקום אחר צריך היה להיזהר תמיד‪ ,‬להביט לכל עבר לפני כל צעד קטן‪.‬‬
‫הפגישה עם ראש המועצה חיזקה בתחילה את דעתו של ק' באשר לפקידי הרשות‬
‫ַבּמקום‪ .‬ראש המועצה‪ ,‬איש נעים הליכות‪ ,‬עב בשר ומגולח למשעי‪ ,‬נפל למשכב‪ ,‬לקה‬
‫פּוֹד ָגרה‪ ,‬וקיבל את פני ק' במיטה‪" .‬הנה מודד הקרקעות שלנו‪ ",‬אמר‪ ,‬ניסה‬
‫בהתקף קשה של ַ‬
‫להזדקף על משכבו כדי לברך לשלום את ק'‪ ,‬אך הדבר לא צלח והוא חזר והטיל עצמו אל‬
‫בין הכרים‪ ,‬מצביע על רגליו כמתנצל‪ .‬אישה חרישית ‪ -‬כל כולה כמין צללית באור‬
‫הדמדומים של החדר ְקטן החלונות‪ ,‬שווילונות כבדים החשיכוהו אף יותר ‪ -‬הביאה לק'‬
‫כיסא והעמידה אותו ליד המיטה‪" .‬שב‪-‬נא‪ ,‬שב‪-‬נא‪ ,‬אדוני מודד הקרקעות‪ ",‬אמר ראש‬
‫המועצה‪" ,‬ואמור לי מה בקשתך‪ ".‬ק' קרא באוזניו את מכתבו של קלאם והוסיף עליו‬
‫הערות אחדות‪ .‬ושוב הרגיש כמה קל‪ ,‬בעצם‪ ,‬קל עד להדהים‪ ,‬המגע עם פקידי הרשות‪.‬‬
‫הללו מקבלים עליהם כל עול‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬אפשר להעמיס עליהם כל משא‪ ,‬ואתה‬
‫עצמך נשאר קליל ובן חורין‪ .‬וראש המועצה‪ ,‬כמו הרגיש בכך גם הוא לפי דרכו‪ ,‬התהפך על‬
‫מיטתו באי‪-‬נוחות‪ .‬לבסוף אמר‪" :‬כפי שנוכחת בעצמך‪ ,‬אדוני המודד‪ ,‬כל העניין הזה ידוע‬
‫לי‪ .‬אם עדיין לא עשיתי דבר בנידון‪ ,‬הרי זה קודם כול בגלל מחלתי‪ ,‬וכן משום שלא הופעת‬
‫אצלי זמן רב כל כך‪ ,‬עד שהייתי סבור שוויתרת על כל העסק‪ .‬אבל עכשיו שהואלת בטובך‬
‫לפקוד את ביתי‪ ,‬חובתי לגלות לך‪ ,‬כמובן‪ ,‬את האמת הלא‪-‬נעימה בשלמותה‪ .‬אמנם התקבלת‬
‫לעבודה כמודד קרקעות‪ ,‬כמו שאמרת‪ ,‬אלא שלמרבה הצער אין לנו צורך במודד קרקעות‪.‬‬
‫אין לו מה לעשות פה‪ .‬גבולות נחלותינו הקטנות מסומנים היטב‪ ,‬הכול רשום כדת וכדין‪.‬‬
‫חילופי‪-‬קניין כמעט שאינם מתבצעים כאן‪ ,‬וסכסוכי גבולות קטנים אנחנו מיישבים בעצמנו‪.‬‬
‫למה לנו מודד אפוא?"‬
‫אף על פי שלא חשב על כך קודם‪ ,‬היה ק' משוכנע בעומק לבו שאמנם ציפה לשמוע‬
‫דברים מעין אלה‪ .‬דווקא משום כך היה מסוגל לומר מיד‪" :‬אני מופתע מאוד‪ .‬הרי זה שׂם‬
‫לאל את כל תוכניותי! אין לי אלא לקוות שמדובר באי‪-‬הבנה‪" ".‬לא ולא‪ ,‬למרבה הצער‪",‬‬ ‫ַ‬
‫אמר ראש המועצה‪" .‬תיארתי לך את המצב לאשורו‪" ".‬אבל זה ממש לא ייתכן‪ ",‬קרא ק'‪,‬‬
‫שישלחוני בחזרה!" "זו כבר‬‫ַ‬ ‫"הרי לא עשיתי את כל המסע האינסופי הזה רק על מנת‬
‫שאלה אחרת‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬ולא לי להכריע בה‪ ,‬אבל בכל זאת אוכל להסביר לך‬
‫איך נוצרת אי‪-‬הבנה כגון זו‪ .‬ברשות גדולה כמו זו שחולש עליה הרוזן‪ ,‬יש שמאגף פלוני‬
‫יוצא צו פלוני ומאגף אחר ‪ -‬צו אחר‪ ,‬והשניים אינם יודעים זה על זה דבר‪ ,‬הפיקוח העליון‬
‫אמנם קפדני ודייקן מאין כמותו‪ ,‬אך מעצם טבעו הוא בא מאוחר מדי‪ ,‬וכך עלול להיווצר‬
‫איזה בלבול קטן‪ .‬מובן מאליו שמדובר תמיד במקרים זניחים לגמרי‪ ,‬כמו זה שלך‪ ,‬למשל ‪-‬‬
‫בעניינים חשובים לא שמעתי שאירע אי‪-‬פעם בלבול כלשהו‪ ,‬אבל גם מקרים זניחים עלולים‬
‫להכאיב לא מעט‪ .‬במה שנוגע למקרה שלך‪ ,‬רצוני לספר לך בגילוי לב איך התגלגלו‬
‫הדברים‪ ,‬בלי להפוך את העניין לאיזה סוד מנהלי ‪ -‬אינני פקיד עד כדי כך‪ ,‬אני קודם כול‬
‫איכר‪ ,‬ואיכר אשאר‪ .‬לפני זמן רב ‪ -‬כיהנתי אז חודשים ספורים בלבד כראש מועצה ‪ -‬הגיע‬
‫לידי צו‪ ,‬שוב איני זוכר מאיזה אגף‪ ,‬ונאמר בו‪ ,‬באותה נימה נחרצת בלא עוררין הנקוטה‬
‫למנות פה מודד קרקעות‪ ,‬וכי שׂומה על הקהילה‬ ‫תמיד בפי האדונים שם למעלה‪ ,‬כי עומדים ַ‬
‫להכין מבעוד מועד את כל הרשימות והתוכניות הנחוצות לו לביצוע עבודתו‪ .‬מובן מאליו‬
‫שהצו הזה לא התייחס אליך‪ ,‬הדבר היה לפני שנים רבות‪ ,‬ולא הייתי נזכר בו עכשיו אלמלא‬
‫מחלתי‪ ,‬המאפשרת לי להרהר על משכבי בעניינים התפלים והמגוחכים ביותר‪".‬‬
‫"מיצי‪ ",‬קטע פתאום את סיפורו ופנה אל האישה שהוסיפה לרחף כה וכה בחדר‪ ,‬שקועה‬
‫באיזה עיסוק לא ברור‪" ,‬חפשי‪-‬נא שם בארון‪ ,‬אולי תמצאי את הצו‪" ".‬הצו הזה‪ ",‬הסביר‬
‫מימי הראשונים במשׂרה הזאת‪ ,‬אז עוד נהגתי לשמור הכול‪ ".‬האישה פתחה מיד‬ ‫לק'‪" ,‬הוא ַ‬
‫את הארון‪ ,‬ק' וראש המועצה הביטו לעברה‪ .‬הארון היה מלא וגדוש ניירות‪ ,‬ומשנפתח נפלו‬
‫מתוכו שני צרורות גדולים של מסמכים קשורים במעוּגל‪ ,‬כדרך שקושרים עצי הסקה;‬
‫האישה קפצה בבהלה הצדה‪" .‬למטה‪ ,‬זה צריך להיות למטה‪ ",‬אמר ראש המועצה‪ ,‬מנצח על‬
‫תנועותיה מן המיטה‪ .‬האישה הצייתנית חבקה את המסמכים בזרועותיה והשליכה את כולם‬
‫מן הארון כדי למצוא את הניירות שבתחתיתו‪ .‬המסמכים כבר כיסו את חצי החדר‪" .‬עבודה‬
‫רבה נעשתה במקום הזה‪ ",‬אמר ראש המועצה במנוד ראש‪" ,‬ואינך רואה פה אלא חלק קטן‬
‫ממנה‪ .‬מספר עצום של ניירות טמנתי באסם‪ ,‬אך מרביתם הלכו לאיבוד‪ .‬איך אפשר בכלל‬
‫לשמור פה על הכול! אבל באסם יש עוד שפע רב‪" ".‬תוכלי למצוא את הצו?" פנה שוב אל‬
‫אשתו‪" .‬את צריכה לחפש מסמך שכתובות עליו המילים 'מודד קרקעות'‪ ,‬מודגשות בקו‬
‫כחול‪" ".‬יותר מדי חשוך פה‪ ",‬אמרה האישה‪" ,‬אלך להביא נר‪ ",‬והיא יצאה מן החדר‪,‬‬
‫דורכת על הניירות‪" .‬אשתי היא לעזר רב לי‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" .‬בעבודה המשרדית‬
‫הקשה הזאת‪ ,‬שעלי לעשותה לצד שאר חובותי‪ ,‬אמנם עומד לרשותי כוח עזר לעבודות‬
‫המוֹרה‪ ,‬ואף על פי כן אין די בכך‪ ,‬תמיד נשארים עניינים שעוד לא באו על‬ ‫ֶ‬ ‫לבלרות‪,‬‬
‫פתרונם ‪ -‬הם מקובצים שם כולם בתיבה הזאת‪ ",‬והוא הצביע על ארון אחר‪" .‬והנה עכשיו‬
‫שאני חולה‪ ,‬אני כורע תחת משׂאם‪ ",‬אמר וצנח שוב על משכבו‪ ,‬עייף ועם זאת גם גאה‬
‫בעצמו‪" .‬אולי‪ ",‬אמר ק' משחזרה האישה עם הנר וכרעה לפני הארון בחיפוש אחר הצו‪,‬‬
‫"אולי אוכל לעזור לה לחפש?" ראש המועצה ניענע בראשו בחיוך‪" :‬כמו שכבר אמרתי‪ ,‬אין‬
‫לי מפניך סודות מנהליים כלשהם; אבל לתת לך לחטט פה במסמכים ‪ -‬זה כבר יותר מדי‪".‬‬
‫שקט השתרר בחדר‪ ,‬רק רשרוש הניירות נשמע‪ ,‬אפשר גם שראש המועצה התנמנם קצת‪.‬‬
‫נשמעה דפיקה רפה בדלת‪ ,‬ק' הפך פניו אליה‪ .‬אלה היו העוזרים‪ ,‬כמובן‪ .‬אך שניים אלה‬
‫כבר סיגלו לעצמם קצת נימוסים‪ ,‬לא התפרצו מיד לתוך החדר‪ ,‬אלא לחשו תחילה מבעד‬
‫לדלת הפתוחה קמעא‪" :‬קר לנו בחוץ‪" ".‬מי זה?" התחלחל ראש המועצה על משכבו‪" .‬אלה‬
‫רק העוזרים שלי‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬איני יודע לאן אשלח אותם לחכות לי‪ ,‬בחוץ קר מדי‪ ,‬וכאן‬
‫יהיו למעמסה‪" ".‬לי הם לא מפריעים‪ ",‬אמר ראש המועצה בחביבות‪" ,‬תן להם להיכנס‪.‬‬
‫וחוץ מזה הרי אני מכיר אותם‪ .‬מכרים ותיקים‪" ".‬אבל עלי יהיו למעמסה‪ ",‬אמר ק' בכנות‪,‬‬
‫השיט עיניו מן העוזרים אל ראש המועצה וממנו שוב אל העוזרים‪ ,‬וכל שלושת החיוכים‬
‫נראו לו דומים כל כך‪ ,‬עד שלא היה אפשר להבדיל ביניהם כלל‪" .‬אבל כיוון שכבר‬
‫נכנסתם‪ ",‬אמר בזהירות‪" ,‬הישארו כאן ועזרו לגברת למצוא מסמך שכתוּבות עליו המילים‬
‫'מודד קרקעות'‪ ,‬מודגשות בקו כחול‪ ".‬ראש המועצה לא התנגד‪ .‬מה שנאסר על ק'‪ ,‬מותר‬
‫היה לעוזרים‪ ,‬הם הסתערו מיד על הניירות‪ ,‬אך יותר משחיפשו בערימה היו הופכים‬
‫ומהפכים בה‪ ,‬ובעוד האחד עמל לפענח איזה מסמך אות אחר אות‪ ,‬קפץ האחר וחטף אותו‬
‫מידיו‪ .‬האישה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬כרעה על ברכיה לפני הארון הריק‪ ,‬ודומה היה ששוב לא‬
‫טרחה לחפש כלל‪ .‬הנר‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬היה רחוק ממנה מאוד‪.‬‬
‫"העוזרים‪ ",‬אמר ראש המועצה בחיוך מדושן עונג‪ ,‬כאילו התנהל שם הכול על פי‬
‫הוראותיו אף שאיש זולתו אינו יודע זאת כלל‪" ,‬הם למעמסה עליך אפוא‪ .‬אך הלוא מדובר‬
‫בעוזריך שלך!" "לא‪ ",‬אמר ק' ביובש‪" ,‬הם נִ קרו על דרכי רק כאן‪" ".‬מה פירוש נִ קרו על‬
‫דרכך‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬ודאי התכוונת לומר שמינו אותם‪" ".‬ניחא‪ ,‬מינו אותם‪ ",‬אמר‬
‫ק'‪" ,‬באותה מידה יכלו גם ליפול מהשמים‪ ,‬מינו אותם בלי שום שיקול דעת‪" ".‬שום דבר‬
‫לא נעשה פה בלי שיקול דעת‪ ",‬אמר ראש המועצה‪ ,‬ואפילו שכח את הכאב ברגליו והזדקף‬
‫על משכבו‪" .‬שום דבר?" אמר ק'‪" ,‬ואיך זימנו אותי לבוא לכאן?" "גם הזימון שלך נשקל‬
‫בכובד ראש‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬אלא שהדבר השתבש בשל אי‪-‬אלה נסיבות צדדיות‪,‬‬
‫אוכיח לך זאת בעזרת המסמכים‪" ".‬הרי לא ימצאו את המסמכים‪ ",‬אמר ק'‪" .‬לא ימצאו?"‬
‫קרא ראש המועצה‪" ,‬מיצי‪ ,‬אנא ממך‪ ,‬חפשי קצת יותר מהר! אבל בינתיים אוכל להמשיך‬
‫בסיפורי גם בלי המסמכים‪ .‬על הצו שהזכרתי קודם השבנו בתודה‪ ,‬ועם זאת הטעמנו שאין‬
‫לנו צורך במודד קרקעות‪ .‬אבל דומה שתשובתנו לא חזרה אל האגף שממנו נשלח הצו‪,‬‬
‫אקרא לו א'‪ ,‬ותחת זאת הגיעה בטעות לאגף אחר‪ ,‬ב'‪ .‬אגף א' נשאר אפוא בלא תשובה‪,‬‬
‫אלא שגם אגף ב' לא קיבל את תשובתנו במלואה‪ ,‬למרבה הצער‪ .‬בין שמסמכי התיק נשארו‬
‫אצלנו ובין שאבדו בדרך ‪ -‬באגף עצמו ודאי שלא אבדו‪ ,‬אני ערב לכך ‪ -‬על כל פנים‪ ,‬גם‬
‫לאגף ב' לא הגיע אלא תיק ריק ועליו כתוב רק כי המסמכים המצורפים )שלמרבה הצער‬
‫לא צורפו כלל( דנים בהעסקתו של מודד קרקעות‪ .‬אגף א' המתין בינתיים לתשובתנו‪,‬‬
‫ואמנם נרשם שם תזכיר בעניין‪ ,‬אך כפי ֶשיִקרה לא אחת )ואי‪-‬אפשר כלל שלא יקרה‪ ,‬גם‬
‫אם יהיה הנוהל מדוקדק שבמדוקדקים(‪ָ ,‬סמך עלינו הפקיד הממונה שנשלח לו תשובה‪ ,‬ואז‬
 ‫יזַ מן לכאן את המודד או יוסיף להתכתב איתנו בנידון‪ ,‬הכול על פי הצורך‪.‬‬
‫"בהמשך זנח האיש את התזכיר‪ ,‬וכל העניין נשכח מלבו‪ .‬ואילו באגף ב' הגיע אותו תיק‬
‫לידי פקיד שיצא לו מוניטין בשל יושרתו המופלגת‪ ,‬סוֹרדיני שמו‪ ,‬איטלקי; אפילו אני‪,‬‬
‫המצוי אצל סודות הממשל‪ ,‬נבצר ממני להבין איך משאירים אדם מחונן כמוהו בתפקיד‬
‫שכמעט אין זוטר ממנו‪ .‬סורדיני זה שלח לנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬את התיק הריק‪ ,‬כדי שנשלים את‬
‫החסר‪ .‬אלא שחלפו כבר חודשים רבים‪ ,‬אם לא שנים‪ ,‬מיום שאגף א' פנה אלינו לראשונה‪,‬‬
‫ואפשר להבין זאת‪ ,‬שכן אם תיק כלשהו עובר מאגף לאגף באורח תקין‪ ,‬כפי שקורה על פי‬
‫רוב‪ ,‬הוא מגיע ליעדו בתוך יום אחד לכל היותר‪ ,‬ובו‪-‬ביום גם יטפלו בו‪ ,‬אבל אם יתעה‬
‫בדרכו ‪ -‬ובארגון כה יעיל יהיה עליו לחפש את הדרך השגויה בשקידה יתרה‪ ,‬אחרת לא‬
‫ימצאנה ‪ -‬הרי אז‪ ,‬כמובן‪ ,‬יימשך הדבר ימים רבים מאוד‪ .‬כשקיבלנו אפוא את הפּנייה של‬
‫סורדיני‪ ,‬לא הצלחנו להיזכר באותו עניין אלא במעורפל‪ ,‬כל עומס העבודה היה מוטל‬
‫באותה תקופה רק על שנינו‪ ,‬על מיצי ועלי‪ ,‬עוד לא צירפו אלינו את המורה‪ ,‬והעתקים לא‬
‫שמרנו אלא בעניינים חשובים במיוחד ‪ -‬בקיצור‪ ,‬נאלצנו להשיב בנוסח מעורפל כי לא ידוע‬
‫לנו דבר על זימון שכזה‪ ,‬וכי אין אנו זקוקים למודד קרקעות‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬שיסע פתאום ראש המועצה את דבריו שלו‪ ,‬כאילו נסחף יותר מדי בלהט הסיפור‪,‬‬
‫או לפחות כאילו יש מקום להניח שנסחף יותר מדי‪" ,‬לא משעמם אותך‪ ,‬כל הסיפור הזה?"‬
‫"לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הוא משעשע אותי‪".‬‬
‫על כך השיב ראש המועצה באומרו‪" :‬אני לא מספר אותו כדי לשעשע אותך‪".‬‬
‫"הוא משעשע אותי רק מפני שקיבלתי ממנו מושג על כל הסבך המגוחך הזה‪ ,‬שבנסיבות‬
‫ידועות עשוי לקבוע את גורלו של אדם‪".‬‬
‫"עוד אין לך שום מושג‪ ",‬אמר ראש המועצה בכובד ראש‪" ,‬ועל כן אמשיך בסיפורי‪.‬‬
‫למותר לומר שתשובתנו לא יכלה להניח את דעתו של אדם כסורדיני‪ .‬אני מעריץ אותו‪ ,‬אף‬
‫על פי שהוא ממרר את חיי‪ .‬סורדיני חושד בכולם‪ ,‬וגם כשהוא נוכח בוודאות‪ ,‬פעם אחר‬
‫פעם‪ ,‬שפלוני‪ ,‬למשל‪ ,‬ראוי לאמון מוחלט ‪ -‬גם אז יזדרז לחשוד בו בהזדמנות הבאה‪ ,‬כאילו‬
‫לא הכיר אותו מעולם‪ ,‬או ליתר דיוק‪ ,‬כאילו הוא מכיר אותו דווקא‪ ,‬ויודע שהאיש מנוול‪.‬‬
‫בעינַ י זו הדרך הנכונה ואין בלתה‪ ,‬חובתו של פקיד ממשל לנהוג כך‪ ,‬אלא שאני‪ ,‬מעצם‬
‫טבעי נבצר ממני לדבוק בעיקרון הזה‪ ,‬למרבה הצער ‪ -‬הלוא עיניך הרואות שאני פורשׂ‬
‫לפניך הכול בגילוי לב‪ ,‬אף על פי שאתה זר פה אצלנו‪ ,‬אני פשוט לא יכול אחרת‪.‬‬
‫בסורדיני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬עוררה תשובתנו חשד מיידי‪ .‬מכאן ואילך התגלגלה חליפת מכתבים‬
‫ממושכת‪ .‬סורדיני שאל מדוע אני טוען פתאום שאין צורך במודד קרקעות‪ ,‬עניתי לו‪ ,‬בעזרת‬
‫זיכרונה המעולה של מיצי‪ ,‬שכל העניין מקורו בפנייה שיצאה מן הממשל דווקא )מזמן‬
‫אלי‪ :‬איך זה שלא התייחסת עד כה‬ ‫שכחנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שמדובר היה באגף אחר(; סורדיני‪ַ ,‬‬
‫לפנייה הרשמית ההיא; ושוב אני‪ :‬משום שרק עכשיו נזכרתי בה; סורדיני‪ :‬זה מוזר מאוד;‬
‫אני‪ :‬אין זה מוזר כלל כשמדובר בעניין שמתמשך והולך עד בלי די; סורדיני‪ :‬זה בכל זאת‬
‫שנזכרת בה כעת אינה קיימת כלל; אני‪ :‬ודאי שאינה קיימת‪ ,‬הרי כל‬
‫ָ‬ ‫מוזר‪ ,‬כי פנייה זו‬
‫התיק הלך לאיבוד; סורדיני‪ :‬ואף על פי כן‪ ,‬הרי חייב להימצא תזכיר בדבר אותה פנייה‬
‫ראשונית‪ ,‬אלא שאין שום תזכיר‪ .‬כאן נעתקו מילותי‪ :‬שמשהו השתבש באגף של סורדיני ‪-‬‬
‫זאת לא העזתי לטעון ואף לא לחשוב‪ .‬אפשר שאתה מגנה בלבך את סורדיני‪ ,‬אדוני המודד‪,‬‬
‫על שלא הביא בחשבון את טענתי ולא טרח לברר לפחות את העניין באגפים אחרים‪ .‬אלא‬
‫שדווקא זו תהיה טעות‪ ,‬איני רוצה שידבק רבב כלשהו באיש הזה‪ ,‬ולוּ במחשבותיך בלבד‪.‬‬
‫מוּסד בעבודת הרשות הוא שכל אפשרות של טעות אינה באה בחשבון כלל‪ .‬מה‬ ‫יסוד ָ‬
‫שמצדיק עיקרון שכזה הוא העובדה שהכול מאורגן פה להפליא‪ ,‬ומובן מאליו שעיקרון זה‬
‫הוא הכרחי ממש‪ ,‬לאור הצורך להסדיר כל עניין במהירות המרבית‪ .‬נבצר אפוא מסורדיני‬
‫לברר את הסוגיה באגפים אחרים‪ ,‬ואגב‪ ,‬אותם אגפים לא היו משיבים לו כלל‪ ,‬שכן היו‬
‫נוכחים חיש קל שמדובר בבדיקת אפשרות של טעות‪".‬‬
‫"הרשה‪-‬נא לי‪ ,‬אדוני ראש המועצה‪ ,‬לקטוע את דבריך בשאלה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬האם לא‬
‫הזכרת קודם איזו רשות מפקחת? מתיאורך מצטייר מין עסק כזה‪ ,‬שעצם המחשבה שהוא‬
‫עשוי להישאר בלא פיקוח יש בה כדי לעורר חלחלה‪".‬‬
‫"אתה מחמיר מאוד בשיפוטך‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬אבל גם אם תחמיר פי אלף‪ ,‬גם אז‬
‫תהיה חומרתך כאין וכאפס לעומת החומרה שנוהגת הרשות כלפי עצמה‪ .‬רק זר גמור מסוגל‬
‫לשאול שאלה שכזאת‪ .‬האם קיימת רשות מפקחת? כן‪ ,‬קיימות רק רשויות מפקחות‪ .‬ברור‬
‫שהללו לא נועדו למצוא טעויות במובן הגס של המילה‪ ,‬שהרי טעויות אינן קורות כלל‪ ,‬וגם‬
‫אם קורה פעם שנופלת איזו טעות‪ ,‬כמו במקרה שלך ‪ -‬מי רשאי בכלל לקבוע בוודאות‬
‫שאכן מדובר בטעות?"‬
‫"אלה חדשות מפתיעות ממש!" קרא ק'‪.‬‬
‫"מבחינתי אלה נושנות דווקא!" אמר ראש המועצה‪" .‬כשלעצמי‪ ,‬אני משוכנע לא פחות‬
‫ממך‪ ,‬בעצם‪ ,‬שנפלה כאן טעות‪ ,‬וסורדיני אף חלה אנושות בעקבות הייאוש שנפל עליו בשל‬
‫כך; והרי גם מנגנוני הפיקוח הראשונים‪ ,‬שבזכותם התגלה מקור הטעות‪ ,‬מכירים בטעות‬
‫הזאת‪ .‬אבל מי רשאי לקבוע שמנגנוני הפיקוח השניים יוציאו משפט דומה‪ ,‬וכמוהם‬
‫השלישיים וכן הלאה?"‬
‫"ייתכן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬נוח לי שלא להתערב בשיקולים ממין זה‪ ,‬ומלבד זאת אני שומע כעת‬
‫לראשונה על קיומם של מנגנוני הפיקוח האלה‪ ,‬וברור שלפי שעה אין בידי להבין מה‬
‫טיבם‪ .‬אבל נראה לי שיש להבחין כאן בין שני עניינים‪ :‬האחד‪ ,‬כל המתרחש במשרדי‬
‫הרשות פנימה‪ ,‬ועשוי להתפרש רשמית כך או אחרת; והשני‪ ,‬אני עצמי כמות שהנני באמת‪,‬‬
‫אני שמקומי מחוץ לרשות‪ ,‬והרשות מאיימת להצר את צעדי ‪ -‬איום מופרך כל כך‪ ,‬אגב‪ ,‬עד‬
‫שאיני מסוגל אפילו להאמין שמדובר בסכנה ממשית‪ .‬אשר לעניין הראשון‪ ,‬מן הסתם חל‬
‫עליו כל מה שסיפרת לי כרגע מתוך בקיאות יוצאת דופן ומפליאה כל כך; אך הייתי שמח‬
‫לשמוע מפיך‪ ,‬אדוני ראש המועצה‪ ,‬גם מילה או שתיים בנוגע אלי עצמי‪".‬‬
‫"גם לכך עוד אגיע‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬אבל לא תבין דבר אם לא אקדים פה כמה‬
‫מילים‪ .‬גם את מנגנוני הפיקוח הזכרתי מוקדם מדי‪ .‬אחזור אפוא אל חילוקי הדעות ביני‬
‫לבין סורדיני‪ .‬כפי שכבר תואר לעיל‪ ,‬ההגנה שלי נחלשה אט‪-‬אט‪ .‬אך מרגע שיש לו‬
‫לסורדיני יתרון‪ ,‬ולוּ קל שבקלים‪ ,‬על יריב פלוני‪ ,‬הרי זה כאילו כבר הכריע אותו כליל‪ ,‬שכן‬
‫מרגע זה ואילך ֵגדלים שבעתיים גם ערנותו‪ ,‬גם מרצו‪ ,‬גם צלילות מחשבתו‪ ,‬ומראהו אותה‬
‫שעה נורא בעינֵ י קורבנו כשם שהוא נהדר בעינֵ י אויביו של זה‪ .‬אני יכול לדבר עליו כך רק‬
‫משום שבמקרים אחרים הזדמן לי להתנסות בתחושה זו בעצמי‪ .‬אגב‪ ,‬מעולם לא זכיתי‬
‫לראותו במו עיני‪ ,‬נבצר ממנו לרדת לכאן‪ ,‬עד כדי כך הוא עמוס עבודה‪ ,‬שמעתי שאת‬
‫קירות חדרו מכסים עמודים‪-‬עמודים של תיקי מסמכים‪ ,‬צרורים בצרורות גדולים‪ ,‬מגובבים‬
‫זה על גבי זה ‪ -‬ואלה רק התיקים שהוא מטפל בהם באותה עת ממש ‪ -‬וכיוון ששולפים שם‬
‫בלי הרף תיקים מן הצרורות ומצרפים להם אחרים‪ ,‬והכול נעשה בחיפזון גדול‪ ,‬כיוון שכך‬
‫מתמוטטים העמודים שוב ושוב‪ ,‬וקולות החבטה הללו‪ ,‬הנשמעים זה אחר זה בתכיפות‬
‫וברציפות‪ ,‬הם שנהיו סימן ההיכר של חדר העבודה של סורדיני‪ .‬אכן‪ ,‬איש עבודה הוא‬
‫לפּחוּת שבמקרים אינה נופלת כלל מזו שהוא מקדיש‬ ‫סורדיני‪ ,‬ותשומת הלב שהוא מקדיש ָ‬
‫לחשוב שבהם‪".‬‬
‫"למקרה שלי אתה קורא אחד הפחוּתים‪ ,‬אדוני ראש המועצה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ואף על פי כן‬
‫הלוא ִהרבו לעסוק בו פקידים לא מעטים; וגם אם ייתכן שבתחילה היה זה מקרה קל ערך‬
‫לחלוטין‪ ,‬הנה חריצותם הקנאית של פקידים מסוגו של מר סורדיני הפכו אותו לעניין חשוב‬
‫ממש‪ ,‬וזאת למורת רוחי ולמגינת לבי‪ ,‬שהרי אינני שואף כלל שעמודים‪-‬עמודים של תיקים‬
‫יקומו ויתמוטטו בגללי‪ ,‬כל רצוני הוא לעבוד בשלווה כמודד קרקעות קטן ליד שולחן‬
‫שרטוט קטן‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬אין כאן שום עניין חשוב‪ ,‬מבחינה זו אין לך על מה להלין‪,‬‬
‫הרי מדובר במקרה זניח שבזניחים‪ .‬מידת חשיבותו של מקרה פלוני אינה נקבעת כלל על‬
‫ידי היקף העבודה הכרוכה בו‪ ,‬ואם אתה חושב אחרת‪ ,‬הרי אתה רחוק מאוד מלהבין את‬
‫דרכיה של הרשות‪ .‬אך גם אילו היה היקף העבודה גורם שיש להתחשב בו‪ ,‬גם אז היה‬
‫המקרה שלך נמנה עם הפחותים ביותר בחשיבותם; המקרים הרגילים‪ ,‬כלומר אלה שאין‬
‫בהם מה שמתקרא טעות‪ ,‬תובעים עבודה רבה שבעתיים‪ ,‬וגם משתלמת שבעתיים‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫מלבד זאת‪ ,‬הלוא עדיין אינך יודע כלל כמה עבודה גרר אחריו אותו מקרה שלך‪ ,‬ועל כך‬
‫רצוני לספר כעת‪ .‬בתחילה לא הכניס אותי סורדיני בסוד העניין‪ ,‬אך הפקידים שלו הקפידו‬
‫לבוא דווקא‪ ,‬יום‪-‬יום היו מופיעים ב'הרנהוף'‪ ,‬גובים שם עדויות מפי נכבדי הקהילה‬
‫ורושמים פרוטוקול‪ .‬רובם צידדו בי‪ ,‬רק אחדים היססו )שאלת העסקתו של מודד קרקעות‬
‫נוגעת לכל איכר ואיכר(‪ ,‬שכן ניעור בהם החשד שמא מסתתרת כאן איזו קנוניה‪ ,‬או עוולה‬
‫כלשהי; הם אף מצאו להם מנהיג‪ ,‬ולנוכח טענותיהם לא נותר לו לסורדיני אלא להשתכנע‪,‬‬
‫שאילו העליתי את הסוגיה בפני מועצת הכפר‪ ,‬הרי לא כולם היו מתנגדים למינויו של מודד‬
‫קרקעות‪ .‬כך אירע שעניין מובן מאליו ‪ -‬כלומר שאין צורך במודד קרקעות ‪ -‬נהפך לעניין‬
‫שנוי במחלוקת‪ ,‬לפחות‪ .‬בייחוד התבלט כאן פלוני ְבּרוּנְ ְס ִוויק ‪ -‬אינך מכיר אותו מן הסתם ‪-‬‬
‫אדם לא רע‪ ,‬אולי‪ ,‬אבל טיפש ושוגה בדמיונות‪ ,‬וגיסו של לאזמן‪".‬‬
‫"של הבורסקי?" שאל ק'‪ ,‬ותיאר באוזני בן שיחו את האיש עב הזקן שפגש בביתו של‬
‫לאזמן‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה האיש‪ ",‬אמר ראש המועצה‪.‬‬
‫"אני מכיר גם את אשתו‪ ",‬ניסה ק' את מזלו בניחוש‪.‬‬
‫"ייתכן מאוד‪ ",‬אמר ראש המועצה והשתתק‪.‬‬
‫"אישה יפה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל חיוורת וחולנית במקצת‪ .‬מוצאה מן הטירה‪ ,‬מן הסתם?"‬
‫הוסיף‪ ,‬ספק שואל‪ ,‬ספק קובע עובדה‪.‬‬
‫ראש המועצה הציץ בשעון‪ ,‬מזג תרופה לתוך כף ובלעהּ באחת‪.‬‬
‫"אתה מכיר בטירה רק את הלשכות והמשרדים‪ ,‬נכון?" שאל ק' בגסות‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר ראש המועצה בחיוך אירוני ועם זאת גם מכיר טובה‪" ,‬והלוא הם העיקר! ואשר‬
‫רוּנסוויק‪ :‬אילו יכולנו לסלק אותו מהמועצה‪ ,‬היינו שמחים כמעט כולנו‪ ,‬לרבות לאזמן‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫לבּ‬
‫ְ‬
‫אבל בימים ההם קנה לו ברונסוויק מידה כלשהי של השפעה‪ ,‬אמנם אין הוא נואם גדול‪,‬‬
‫אבל לצעוק הוא יודע דווקא‪ ,‬ורבים ַדי להם בכך‪ .‬לבסוף אילצו אותי להעלות את הסוגיה‬
‫בפני מועצת הכפר ‪ -‬וזה היה‪ ,‬אגב‪ ,‬ניצחונו היחיד של ברונסוויק בעת ההיא‪ ,‬שכן המועצה‪,‬‬
‫רובה ככולה‪ ,‬לא רצתה אפילו לשמוע על מודד קרקעות‪ .‬הדבר קרה לפני שנים רבות‪ ,‬אך‬
‫מאז ועד היום לא באה כל אותה פרשה לידי גמר‪ ,‬אם בשל מצפוניותו היתרה של סורדיני‪,‬‬
‫שהתעקש לבחון באמצעות חקירות מדוקדקות את מניעיהם של אנשי הרוב ואנשי המיעוט‬
‫כאחד‪ ,‬ואם בשל טיפשותו ושאפתנותו של ברונסוויק‪ ,‬שיש לו כל מיני קשרים אישיים עם‬
‫פקידי הרשות‪ ,‬והוא ידע אז לגייס אותם שוב ושוב למטרותיו באמצעות כל מיני המצאות‬
‫שהיה בודה מלבו חדשות לבקרים‪ .‬סורדיני אמנם לא הלך שולל אחרי ברונסוויק ‪ -‬איך‬
‫יכול בכלל ברונסוויק להוליך שולל את סורדיני? אבל כדי שלא ללכת שולל‪ ,‬היה על‬
‫סורדיני לפתוח בחקירות חדשות‪ ,‬ועוד בטרם תסתיימנה הללו כבר הספיק ברונסוויק‬
‫להמציא משהו חדש ‪ -‬זריזותו מרשימה באמת‪ ,‬ואינה ניתנת להפרדה מטיפשותו‪ .‬ועכשיו‬
‫אומר משהו על תכונה המייחדת את המנגנון הפקידותי שלנו‪ :‬בהיותו דייקן ודקדקן‪ ,‬הוא‬ ‫ַ‬
‫מתאפיין גם ברגישות קיצונית‪ .‬כשעניין מסוים נידון במשך זמן רב מאוד‪ ,‬הרי עשוי לקרות‪,‬‬
‫גם בטרם יסתיימו הדיונים‪ ,‬שבמקום כלשהו‪ ,‬שלא נִ צפה מראש וגם בדיעבד אין למוצאו‬
‫עוד‪ ,‬יבריק פתאום כברק ֶהסדר כלשהו ויביא את העניין לידי סיום ‪ -‬נכון וצודק ברוב‬
‫המקרים‪ ,‬אך בכל זאת שרירותי‪ .‬הרי זה כאילו אין המנגנון יכול עוד לעמוד במתח‪ ,‬באותו‬
‫גירוי מורט עצבים שהעניין המסוים הזה‪ ,‬הזניח אולי כשלעצמו‪ ,‬גורם לו בלי הרף במשך‬
‫שנים‪ ,‬והוא מגיע לכלל החלטה מאליו‪ ,‬בלי עזרת הפקידים‪ .‬ברור שלא התחולל כאן שום‬
‫ההסדר‪ ,‬או החליט מה שהחליט בלי‬ ‫נס‪ ,‬ואין ספק שפקיד זה או אחר הוא שניסח בכתב את ֶ‬
‫לרשום דבר ‪ -‬כך או כך אין לקבוע‪ ,‬לפחות לא מכאן‪ ,‬מאצלנו‪ ,‬ואף לא מן הלשכה‬
‫הראשית‪ ,‬מיהו הפקיד שהחליט באותו עניין ועל מה הסתמך‪ .‬רק מקץ ימים רבים יקבעו‬
‫מנגנוני הפיקוח מה היו העובדות לאשורן‪ ,‬אך לנו לא ייוודע על כך כלום‪ ,‬ואיש כבר לא‬
‫יתעניין בכך בלאו הכי‪ .‬כאמור‪ ,‬ההחלטות האלה הן ברובן מצוינות דווקא‪ ,‬וחסרונן היחיד‪,‬‬
‫כרגיל במקרים שכאלה‪ ,‬הוא ששומעים עליהן מאוחר מדי‪ ,‬וכיוון שכך מוסיפים להתווכח‬
‫ברוב להט על עניינים שההחלטה בהם נפלה זה כבר‪ .‬איני יודע אם נפלה החלטה שכזאת‬
‫גם בעניינך ‪ -‬יש פנים לכאן ולכאן ‪ -‬אך אילו כך קרה‪ ,‬הרי היה נשלח אליך כתב המינוי‪,‬‬
‫והיית עושה את כל הדרך הארוכה לכאן‪ ,‬זמן רב היה חולף בתוך כך‪ ,‬כמובן‪ ,‬ובינתיים היה‬
‫סורדיני מוסיף לשקוד על אותו עניין עד כלות כוחותיו‪ ,‬ברונסוויק היה חורש מזימות‪,‬‬
‫ושניהם גם יחד היו יורדים לחיי‪ .‬את האפשרות הזאת אני מזכיר רק דרך רמז‪ ,‬אך דבר אחד‬
‫אני יודע בוודאות‪ :‬אחד ממנגנוני הפיקוח גילה בינתיים שלפני שנים רבות פנה אגף א' אל‬
‫מועצת הכפר בשאלה בעניין מודד קרקעות‪ ,‬אך שום תשובה לא הגיעה‪ .‬חזרו ופנו אלי‬
‫באותו נושא‪ ,‬ואז התבהר כמובן כל העסק‪ ,‬אגף א' הסתפק בתשובתי שאין כל צורך במודד‬
‫קרקעות‪ ,‬וסורדיני נאלץ להכיר בכך שהטיפול באותו מקרה חרג מתחום סמכותו‪ ,‬ושאך‬
‫לשווא השקיע בו‪ ,‬בתום לב כמובן‪ ,‬עבודה רבה כל כך‪ ,‬מורטת עצבים וחסרת תועלת‪.‬‬
‫אילולא הועמסה עלינו‪ ,‬כמו שקורה תמיד‪ ,‬עבודה חדשה בשפע‪ ,‬ואילולא היה המקרה שלך‬
‫זניח כל כך ‪ -‬אפשר כמעט לומר זניח שבזניחים ‪ -‬היינו נושמים כולנו לרווחה‪ ,‬אפילו‬
‫סורדיני עצמו‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬ורק ברונסוויק עוד התמרמר‪ ,‬אבל זה כבר היה פשוט מגוחך‪.‬‬
‫ועכשיו תאר לך‪ ,‬אדוני המודד‪ ,‬כמה גדולה היתה אכזבתי כשהופעת כאן לפתע פתאום‪,‬‬
‫אחרי שכל אותו עניין הסתיים בהצלחה ‪ -‬וגם מאז כבר חלפו ימים רבים ‪ -‬והנה נדמה שכל‬
‫העסק מתחיל עכשיו מחדש‪ .‬אני נחוש בדעתי שלא להניח לזה לקרות בשום פנים ואופן ‪-‬‬
‫מן הסתם תוכל להבין זאת‪ ,‬לא?"‬
‫"בוודאי‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל יותר מזה כבר הבנתי שמבזים אותי כאן‪ ,‬ואולי גם את החוקים‪,‬‬
‫בצורה מזעזעת ממש‪ .‬אשר לי‪ ,‬אדע להגן על עצמי כראוי‪".‬‬
‫"באיזו דרך תעשה זאת?" שאל ראש המועצה‪.‬‬
‫"את זה לא אוכל לגלות‪ ",‬אמר ק'‪.‬‬
‫"איני רוצה לדחוק בך‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬אבל כדאי שתיתן דעתך על כך שאתה יכול‬
‫לראות בי‪ ,‬אם לא חבר שלך ‪ -‬שהרי אנו זרים גמורים ‪ -‬הרי מכל מקום כמין חבר לעסקים‪.‬‬
‫אמנם אעשה הכול כדי למנוע בעדך מלהתקבל למשׂרה של מודד קרקעות‪ ,‬אך בכל עניין‬
‫אחר אתה יכול לפנות אלי תמיד מתוך אמון מלא ‪ -‬בלי לצפות ממני‪ ,‬כמובן‪ ,‬שאחרוג אל‬
‫מעבר לגבולות סמכותי‪ ,‬המצומצמת למדי מעיקרה‪".‬‬
‫"אתה חוזר ואומר‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬שעלי עוד להתקבל למשׂרה של מודד קרקעות‪ ,‬אבל הרי‬
‫התקבלתי כבר ‪ -‬הנה מכתבו של קלאם!"‬
‫"מכתבו של קלאם‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬הוא פריט רב ערך וראוי להערכה בזכות‬
‫חתימתו של קלאם‪ ,‬שהיא אמיתית‪ ,‬כמדומה‪ ,‬ואף על פי כן ‪ -‬לא‪ ,‬איני מעז לומר זאת על‬
‫דעת עצמי ‪ -‬מיצי!" קרא פתאום‪ ,‬ואחר כך‪" :‬אבל מה אתם עושים שם בכלל?"‬
‫שני העוזרים ומיצי‪ ,‬שאיש לא השגיח בהם זה שעה ארוכה‪ ,‬לא מצאו ככל הנראה את‬
‫המסמך המבוקש‪ ,‬ועתה עמדו להכניס הכול בחזרה לארון‪ ,‬אלא שהדבר לא עלה בידם בשל‬
‫השפע העצום של התיקים שנערמו שם בערבוביה‪ .‬או‪-‬אז‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬צץ במוחם של העוזרים‬
‫הרעיון שעכשיו עמלו להוציאו אל הפועל‪ .‬הם הניחו את הארון על הרצפה‪ ,‬תחבו לתוכו‬
‫את כל התיקים‪ ,‬התיישבו יחד עם מיצי על דלתות הארון וכך אמרו ללחוץ עליהן כלפי‬
‫מטה עד שתיסגרנה‪.‬‬
‫"המסמך לא נמצא אפוא‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬חבל מאוד‪ ,‬אבל אתה הרי מכיר כבר את‬
‫הסיפור‪ ,‬למעשה שוב אין לנו צורך במסמך‪ ,‬וחוץ מזה עוד ימצאו אותו מן הסתם‪ ,‬אפשר‬
‫שהוא נמצא אצל המורה‪ ,‬שתיקים רבים מאוד נשארו בידיו‪ .‬ועכשיו גשי‪-‬נא אלי עם הנר‪,‬‬
‫מיצי‪ ,‬וקראי איתי את המכתב הזה‪".‬‬
‫מיצי קרבה אליו‪ ,‬ומשהתיישבה על קצה המיטה ונלחצה אל הגבר החזק‪ ,‬השופע חיים‪,‬‬
‫שחיבק אותה בזרועותיו‪ ,‬נראתה פתאום דהויה ואפורה אף יותר מקודם‪ .‬רק פניה הקטנות‬
‫הבליחו עתה לאור הנר בתוויהן הברורים‪ ,‬החמוּרים‪ ,‬שרק הדלדול הבא עם הזִ קנה מרכך‬
‫אותם במקצת‪ .‬אך העיפה עין במכתב‪ ,‬וכבר ספקה כפיה ברוך‪" :‬זה של קלאם‪ ",‬אמרה‪ .‬יחד‬
‫קראו את המכתב‪ ,‬התלחשו מעט זה עם זה‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬ממש ברגע שקראו העוזרים "הידד!"‬
‫שכן הצליחו סוף‪-‬כל‪-‬סוף לסגור את דלתות הארון ומיצי תלתה בהם חרש מבט מכיר טובה‬
‫‪ -‬בעצם אותו הרגע פתח ראש המועצה ואמר‪:‬‬
‫"מאחר שמיצי מסכימה איתי בכול‪ ,‬ארשה לעצמי כעת להשמיע את דעתי‪ .‬המכתב הזה‬
‫אינו בגדר מסמך רשמי כלל‪ ,‬זהו מכתב אישי‪ .‬הדבר ניכר בבירור כבר בעצם הפנייה‪' :‬אדוני‬
‫הנכבד מאוד!' מלבד זאת לא נכתב כאן כלל שהתקבלת למשׂרת מודד קרקעות‪ ,‬אלא מדובר‬
‫באופן כללי בעבודה בשירות הרוזן‪ ,‬וגם עניין זה לא נוסח כאן בצורה מחייבת‪ ,‬אלא נאמר‬
‫רק שהתקבלת 'כידוע לך'‪ ,‬כלומר חובת ההוכחה שאמנם התקבלת מוטלת עליך דווקא‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬בכל הנוגע למשׂרתך ַמפנים אותך כאן רק אלי בלבד‪ ,‬אל ראש המועצה‪ ,‬כמי‬
‫שממונה עליך ישירות וגם צריך למסור לך את כל הפרטים הנחוצים ‪ -‬עניין שרובו ככולו‬
‫כבר התרחש למעשה‪ .‬למי שמיומן בקריאת התכתבויות רשמיות‪ ,‬ועל כן מיומן אף יותר‬
‫בקריאת מכתבים בלתי רשמיים‪ ,‬הרי כל העסק ברור כשמש בצהריים; העובדה שזר כמוך‬
‫אינו מבין זאת אינה מפתיעה אותי כלל‪ .‬המכתב בכללותו לא נועד לקבוע אלא זאת‪,‬‬
‫שבמקרה שתתקבל לעבודה בשירות הרוזן‪ ,‬יש בדעתו של קלאם לדאוג לך באופן אישי‪".‬‬
‫"היטבת כל כך לפרש את המכתב‪ ,‬אדוני ראש המועצה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬עד שבסופו של דבר‬
‫לא נשאר ממנו כלום זולת חתימה על דף חלק‪ .‬האם אינך רואה שבכך ביזית את שמו של‬
‫קלאם‪ ,‬שאתה מתיימר לכבד אותו דווקא?"‬
‫"לא הבנת אותי‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬איני מתכחש למשמעות המכתב‪ ,‬והפירוש שנתתי‬
‫לו אינו גורע מערכו כל עיקר‪ .‬אדרבא‪ ,‬מכתב אישי מקלאם חשוב פי כמה מכל מסמך רשמי‪,‬‬
‫ועם זאת משמעותו שונה מזו שאתה מבקש לייחס לו‪".‬‬
‫"אתה מכיר את שווארצר?" שאל ק'‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬אולי את מכירה אותו‪ ,‬מיצי? גם את לא? ‪ -‬לא‪ ,‬אנחנו לא‬
‫מכירים אותו‪".‬‬
‫"זה ממש מוזר‪ ",‬אמר ק'‪" .‬הרי הוא בנו של אחד מסגניו של נציב הטירה‪".‬‬
‫"אדוני מודד הקרקעות היקר‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬וכי איך אוכל להכיר את כל הבנים‬
‫של כל הסגנים של נציב הטירה?"‬
‫"ניחא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אם כן עליך להאמין לי שהוא בנו של אחד הסגנים האלה‪ .‬ובכן‪ ,‬עם‬
‫שווארצר זה היתה לי היתקלות מרגיזה כבר בעצם היום שהגעתי לכאן‪ ,‬הוא בירר את‬
‫העניין בטלפון אצל אחד הסגנים‪ְ ,‬פריץ שמו‪ ,‬ונאמר לו שהתקבלתי למשרת מודד קרקעות‪.‬‬
‫איך אתה מסביר זאת‪ ,‬אדוני ראש המועצה?"‬
‫"פשוט מאוד‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬הרי מעולם לא באת במגע ממשי עם הרשויות שלנו‪.‬‬
‫כל אותם מגעים שניהלת היו מדומים בלבד‪ ,‬אלא שאתה‪ ,‬כיוון שאינך מכיר את הנסיבות‬
‫לאשורן‪ ,‬חשבת אותם לממשיים‪ .‬ואשר לטלפון‪ ,‬תן דעתך‪ :‬אני‪ ,‬אף על פי שיש לי שיג‪-‬ושיח‬
‫הדוק עם הרשויות‪ ,‬אין לי טלפון כלל‪ .‬בפונדקים‪ ,‬ובמקומות כיוצא בהם‪ ,‬אולי עשוי‬
‫הטלפון לספק שירות ראוי‪ ,‬בדומה לתיבת נגינה אוטומטית‪ ,‬אבל מעבר לכך אין בו כלום‪.‬‬
‫הרי כבר טילפנת מכאן פעם‪ ,‬לא? אם כן‪ ,‬אולי תבין מה אני מבקש לומר‪ .‬הטלפון בטירה‬
‫פועל בצורה משוכללת מאוד‪ ,‬זה ברור; סיפרו לי שמטלפנים שם ממש בלי הרף‪ ,‬מה שמזרז‬
‫את העבודה‪ ,‬כמובן‪ .‬את שיחות הטלפון הבלתי פוסקות הללו אנו שומעים פה בטלפונים‬
‫שלנו כמין קולות המיה ושירה‪ ,‬ודאי שמעת אותם גם אתה‪ .‬והנה‪ ,‬ההמיה הזאת והשירה‬
‫הזאת הן הדבר הנכון והמהימן היחיד שמעבירים הטלפונים המקומיים‪ ,‬כל השאר אינו אלא‬
‫רמייה‪ .‬אין קשר טלפוני אמין עם הטירה‪ ,‬אין מרכזייה שתעביר את קולנו הלאה;‬
‫כשמטלפנים מכאן אל מישהו בטירה‪ ,‬מצלצלים שם כל המכשירים באגפים התחתונים‪ ,‬או‬
‫ליתר דיוק יכולים היו לצלצל‪ ,‬אילולא היו מנגנוני הצלצול שם ‪ -‬וזאת אני יודע בוודאות ‪-‬‬
‫מנותקים כמעט כולם‪ .‬אבל מפעם לפעם קורה שאיזה פקיד מותש מעייפות מבקש לבדר‬
‫קצת את רוחו ‪ -‬בייחוד בשעות הערב או הלילה ‪ -‬והוא חוזר ומחבר את המנגנון; במקרים‬
‫אלה אנו מקבלים תשובה‪ ,‬אך תשובה זו אינה אלא בדיחה‪ .‬וגם אפשר בהחלט להבין זאת‪.‬‬
‫שהרי מי יכול להתיימר שיש לו זכות בכלל לצלצל לטירה בגין טרדותיו הפרטיות‬
‫העלובות‪ ,‬ולפרוץ כך אל לב‪-‬לבה של העבודה שאין ערוך לחשיבותה‪ ,‬המתנהלת שם בלי‬
‫הפוגות בקצב מסחרר? וגם זה נשגב מבינתי ‪ -‬איך יכול מישהו‪ ,‬גם אם הוא זר‪ ,‬להעלות על‬
‫דעתו שכשהוא מטלפן אל סורדיני‪ ,‬למשל‪ ,‬סורדיני עצמו הוא שיענה לו? הלוא סביר הרבה‬
‫יותר שיהיה זה איזה לבלר זוטר מאיזה אגף אחר לגמרי‪ .‬לעומת זאת עשוי לקרות‪ ,‬בשעה‬
‫של חסד‪ ,‬שהמטלפן אל אותו לבלר זוטר יקבל מענה מסורדיני דווקא‪ .‬אלא שאז‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫מוטב לו שיברח מן הטלפון עוד בטרם יישמע הצליל הראשון‪".‬‬
‫"לא כך תיארתי לי את הדבר‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הרי לא יכולתי לדעת את כל הפרטים הללו;‬
‫ועם זאת לא היה לי אמון רב בשיחות הטלפון האלה‪ ,‬תמיד ידעתי שערך של ממש יש רק‬
‫ְלמה שאדם מברר או משיג בטירה עצמה‪".‬‬
‫"לא ולא‪ ",‬אמר ראש המועצה‪ ,‬שנתפס למילה אחת‪" ,‬אותן שיחות טלפון יש להן ערך‬
‫של ממש דווקא! וכי איך ייתכן שמידע הנמסר מפי אחד הפקידים בטירה יהיה חסר ערך?‬
‫כבר אמרתי זאת בנוגע למכתבו של קלאם‪ .‬לכל האמירות הכלולות בו אין כל ערך רשמי‪,‬‬
‫ואם תייחס להן ערך רשמי כלשהו‪ ,‬אין ספק שתאבד את דרכך; ערכן האישי‪ ,‬לעומת זאת ‪-‬‬
‫אם ידידותי ואם עוין ‪ -‬הוא עצום‪ ,‬ועל כל פנים גדול יותר מכל ערך רשמי שניתן להעלותו‬
‫על הדעת‪".‬‬
‫"יפה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אם נניח שכך הדבר‪ ,‬הרי שיש לי המון ידידים טובים בטירה; אם נבחן‬
‫זאת מקרוב‪ ,‬נמצא שהרעיון שעלה אז‪ ,‬לפני שנים‪ ,‬באגף ההוא ‪ -‬דהיינו לזַ ֵמן לכאן מודד‬
‫קרקעות ‪ -‬כבר היה בגדר מחווה של ידידות כלפי‪ ,‬ובמרוצת הזמן אף נוספה מחווה על‬
‫מחווה‪ ,‬עד שלרוע מזלי נכנעתי לפיתוי ובאתי הנה‪ ,‬ועכשיו מאיימים עלי בגירוש‪".‬‬
‫"יש מידה כלשהי של אמת בטענותיך‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬אתה צודק בכך שאין לקבל‬
‫את האמירות היוצאות מן הטירה כפשוטן‪ ,‬במובנן המילולי‪ .‬אך זהירות הרי יש לנהוג בכל‬
‫מקום‪ ,‬לא רק פה‪ ,‬והזהירות נחוצה יותר ככל שהאמירה שמדובר בה חשובה יותר‪ .‬אבל מה‬
‫שאמרת על כך שפיתו אותך לבוא הנה‪ ,‬נשגב מבינתי ממש‪ .‬אילו טרחת להקשיב לי באמת‪,‬‬
‫היית מבין בלי ספק שסוגיית זימונך לכאן היא קשה ומסובכת מכדי שאפשר יהיה להשיב‬
‫עליה במהלך שיחה קצרה‪".‬‬
‫"המסקנה היא אפוא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ששום דבר לא ברור ולא ניתן לפתרון ‪ -‬מלבד הגירוש‪".‬‬
‫"מי יעז בכלל לגרש אותך‪ ,‬אדוני המודד‪ ",‬אמר ראש המועצה‪" ,‬דווקא אי‪-‬הבהירות‬
‫שבשאלות המקדימות היא שמבטיחה לך את היחס האדיב ביותר‪ ,‬אלא שאתה רגיש יותר‬
‫מדי‪ ,‬כמדומה‪ .‬איש אינו מעכב אותך פה‪ ,‬אך עדיין אין זה אומר שמגרשים אותך‪".‬‬
‫"הו‪ ,‬אדוני ראש המועצה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הפעם אתה הוא שמציג הכול באור בהיר ופשוט‬
‫ואמנה לפניך כמה מן הדברים שמעכבים אותי פה‪ :‬הקורבן שהקרבתי כשעזבתי את‬ ‫מדי‪ .‬בוא ְ‬
‫ביתי; הנסיעה הארוכה‪ ,‬המפרכת; התקוות‪ ,‬המבוססות בהחלט‪ ,‬שטיפחתי באשר להתקבלותי‬
‫כאן; חסרון הכיס המשווע שאני שרוי בו; חוסר האפשרות לשוב ולמצוא עכשיו עבודה‬
‫הולמת במולדתי; ואחרון‪-‬אחרון חביב‪ :‬ארוסתי‪ ,‬שהיא בת המקום‪".‬‬
‫"אח‪ ,‬פרידה!" אמר ראש המועצה בלא שום פתיעה בקולו‪" .‬אני יודע‪ .‬אבל פרידה תלך‬
‫אחריך לכל מקום‪ .‬אשר לכל השאר‪ ,‬יש עוד להרהר ולשקול‪ ,‬כמובן‪ ,‬ואני אדווח לטירה על‬
‫הכול‪ .‬אם יגיעו לידי החלטה‪ ,‬או יצטרכו קודם לחקור אותך שוב‪ ,‬אשלח לקרוא לך‪ .‬אתה‬
‫מסכים?"‬
‫"לא‪ ,‬ממש לא‪ ",‬אמר ק'‪" .‬איני רוצה בשום חסדים מן הטירה‪ ,‬אני פשוט תובע את‬
‫זכויותי‪".‬‬
‫"מיצי‪ ",‬פנה ראש המועצה אל אשתו‪ ,‬שהוסיפה לשבת שם נלחצת אליו בכל גופה‪ ,‬פניה‬
‫אפופות חלום ואצבעותיה משתעשעות במכתבו של קלאם‪ ,‬מקפלות אותו לכדי ספינה‬
‫זערורית ‪ -‬ק' מיהר לחטוף אותה מידיה בבהלה ‪" -‬מיצי‪ ,‬שוב כואבת לי הרגל‪ ,‬אנחנו‬
‫צריכים להחליף את התחבושת‪".‬‬
‫ק' קם על רגליו‪" ,‬אני נפרד לשלום אפוא‪ ",‬אמר‪" .‬כן‪ ",‬אמרה מיצי‪ ,‬שכבר עמדה ורקחה‬
‫משחה כלשהי‪" ,‬אבל יש פה רוח פרצים חזקה‪ ".‬ק' הפך פניו‪ :‬העוזרים‪ ,‬להוטים כדרכם‬
‫לשרתו שלא לצורך דווקא‪ ,‬כבר הזדרזו‪ ,‬לשמע דבריו האחרונים‪ ,‬לפתוח את שתי כנפות‬
‫הדלת‪ .‬כדי להגן על חדרו של החולה מפני הצינה העזה שחדרה אליו‪ ,‬נאלץ ק' להסתפק‬
‫בקידה חפוזה לפני ראש המועצה‪ ,‬ומיד יצא במרוצה החוצה‪ ,‬מושך עמו את העוזרים‪ ,‬וסגר‬
‫במהירות את הדלת‪.‬‬
 ‫‪6‬‬
‫שיחה שנייה עם הפונדקית‬
‫לפני הפונדק חיכה לו הפונדקי‪ .‬הוא לא היה מעז לפתוח בדברים בלי שיִפנו אליו תחילה‪,‬‬
‫על כן שאל אותו ק' מה רצונו‪" .‬יש לך כבר מקום חדש לגור בו?" שאל הפונדקי‪ ,‬משפיל‬
‫עיניו לקרקע‪" .‬אשתך‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬היא ששלחה אותך לשאול זאת‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אתה תמיד‬
‫מציית לה‪ ,‬מה?" "לא‪ ",‬אמר הפונדקי‪" ,‬לא בשליחותה שאלתי‪ .‬אבל היא נסערת כולה‬
‫ומדוכאת בגללך ‪ -‬לא מסוגלת לעשות כלום‪ ,‬רק שוכבת במיטה ונאנחת ומתלוננת כל‬
‫הזמן‪" ".‬אולי אגש אליה?" שאל ק'‪" .‬כן‪ ,‬זה בדיוק מה שרציתי לבקש ממך‪ ",‬אמר הפונדקי‪,‬‬
‫"כבר הלכתי אל בית ראש המועצה לקרוא לך‪ ,‬עמדתי שם והקשבתי מעבר לדלת‪ ,‬אבל‬
‫הייתם שקועים בשיחה‪ ,‬לא רציתי להפריע‪ ,‬ומלבד זה דאגתי לאשתי וחזרתי לכאן בריצה‪,‬‬
‫אבל היא לא נתנה לי לגשת אליה‪ ,‬ולא נותר לי אלא לחכות לך‪" ".‬אם כן‪ ,‬בוא נלך אליה‬
‫מיד‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אני ארגיע אותה בן‪-‬רגע‪" ".‬הלוואי שתצליח‪ ",‬אמר הפונדקי‪.‬‬
‫הם הלכו דרך המטבח המואר; שלוש או ארבע משרתות‪ ,‬מרוחקות למדי זו מזו‪ ,‬היו‬
‫עסוקות שם אישה בעבודתה‪ ,‬וכולן קפאו תחתיהן‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬למראהו של ק'‪ .‬כבר‬
‫במטבח נשמע קול אנחותיה של הפונדקית‪ .‬היא שכבה בקיטון צר‪ ,‬חסר חלונות‪ ,‬שרק‬
‫מחיצת קרשים דקה הפרידה בינו לבין המטבח‪ .‬היה שם מקום רק למיטה כפולה גדולה‬
‫ולארון‪ .‬המיטה עמדה כך שאפשר היה להשקיף ממנה על המטבח כולו ולפקח על העובדים‬
‫בו‪ .‬ואילו מן המטבח לא ניתן היה לראות בקיטון כמעט כלום ‪ -‬חושך גמור שרר שם‪,‬‬
‫ומתוכו הבהיקו קמעא כלי המיטה האדומים‪-‬לבנים‪ .‬רק מי שנכנס פנימה עשוי היה‪,‬‬
‫משהסתגלו עיניו לחשיכה‪ ,‬להבחין בפרטים כלשהם‪.‬‬
‫"סוף‪-‬סוף באת‪ ",‬אמרה הפונדקית בקול רפה‪ .‬שרועה היתה על גבה‪ ,‬מתקשה בעליל‬
‫לנשום‪ ,‬ואת הכסת כבר השליכה מעליה‪ .‬על משכבה נראתה צעירה בהרבה משהיתה‬
‫בבגדיה‪ ,‬אבל מצנפת לילה של תחרים עדינים שחבשה לראשה‪ ,‬אף שהיתה קטנה מדי‬
‫והתנודדה על תסרוקתה‪ ,‬נסכה על פניה הנפולות איזו ארשת מעוררת חמלה‪" .‬איך יכולתי‬
‫לבוא?" אמר ק' ברכּוּת‪" ,‬הרי לא שלחת לקרוא לי‪" ".‬לא היית צריך לתת לי לחכות זמן רב‬
‫כל כך‪ ",‬אמרה הפונדקית בעקשנות של אדם חולה‪" .‬שב‪-‬נא‪ ",‬הוסיפה בעודה מצביעה על‬
‫קצה המיטה‪" ,‬אבל אתם‪ ,‬כל היתר ‪ -‬הסתלקו מפה!" מלבד העוזרים נדחקו לשם בינתיים גם‬
‫המשרתות‪" .‬גם עלי להסתלק‪ ,‬גַ ְר ֶדנָ ה?" שאל הפונדקי‪ ,‬וכך שמע ק' לראשונה את שמה של‬
‫האישה‪" .‬כמובן‪ ",‬אמרה לאיטה‪ ,‬וכשקועה במחשבות אחרות הוסיפה בהיסח הדעת‪" :‬ולמה‬
‫שתישאר דווקא אתה?" אך משנסוגו כולם אל המטבח ‪ -‬גם העוזרים צייתו הפעם מיד )אף‬
‫רדנָ ה ערנית דיה להבחין שכל‬
‫שלמען האמת ביקשו להיטפל אל אחת המשרתות( ‪ -‬היתה גַ ֶ‬
‫מה שייאמר פה יגיע גם למטבח‪ ,‬שכן לקיטון לא היתה דלת כלל‪ ,‬ולפיכך ציוותה על כולם‬
‫לצאת גם משם‪ ,‬והם מיהרו לעשות כמצוותה‪.‬‬
‫"אנא‪ ,‬אדוני מודד הקרקעות‪ ",‬אמרה גרדנה‪" ,‬שם בארון‪ ,‬מלפנים‪ ,‬תלוי צעיף רחב ‪ -‬תן‬
‫לי אותו כדי שאתכסה בו‪ ,‬הכסת מכבידה עלי‪ ,‬קשה לי לנשום‪ ".‬וכשהגיש לה ק' את הצעיף‪,‬‬
‫אמרה‪" :‬אתה רואה כמה הוא יפה‪ ,‬הצעיף הזה?" בעיני ק' לא היה זה אלא צעיף צמר רגיל‪,‬‬
‫לרצותהּ‪ ,‬ולא אמר דבר‪" .‬כן‪ ,‬זהו צעיף יפה‪ ",‬אמרה‬ ‫הוא מישש אותו באצבעותיו רק כדי ַ‬
‫גרדנה והתעטפה בו‪ .‬עכשיו שכבה לה בנחת‪ ,‬כל ייסוריה כמו נעלמו ואינם‪ ,‬היא אפילו‬
‫נזכרה בשערה שנפרע מחמת השכיבה‪ ,‬הזדקפה רגע והיטיבה קצת את תסרוקתה מסביב‬
‫למצנפת‪ .‬שיער שופע היה לה‪.‬‬
‫סבלנותו של ק' פקעה‪ ,‬והוא אמר‪" :‬שלחת לשאול אותי‪ ,‬גברתי הפונדקית‪ ,‬אם יש לי‬
‫כבר מקום חדש לגור בו‪" ".‬אני שלחתי לשאול אותך?" אמרה הפונדקית‪" ,‬לא‪ ,‬זו טעות‪".‬‬
‫"אבל בעלך שאל אותי על כך רק כרגע‪" ".‬כן‪ ,‬זה מתקבל על הדעת‪ ",‬אמרה הפונדקית‪,‬‬
‫"האיש הזה הוא פשוט צרה צרורה‪ .‬כשלא רציתי שתישאר פה‪ ,‬הוא עיכב אותך דווקא‪,‬‬
‫ועכשיו שאני שמחה שאתה גר פה אצלנו‪ ,‬הוא רוצה לגרש אותך‪ .‬ככה‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬הוא‬
‫נוהג תמיד‪" ".‬אני מבין אפוא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ששינית את דעתך עלי מן הקצה אל הקצה? בתוך‬
‫שעה‪-‬שעתיים?" "לא שיניתי את דעתי‪ ",‬אמרה הפונדקית וקולה נחלש שוב‪" ,‬תן לי את ידך‪.‬‬
‫הנה כך‪ .‬ועכשיו תבטיח לי שתדבר איתי בכנות גמורה‪ .‬וכך אדבר גם אני איתך‪" ".‬טוב‪",‬‬
‫אמר ק'‪" ,‬אבל מי יתחיל?" "אני‪ ",‬אמרה הפונדקית‪ ,‬ודומה שיותר משביקשה לגלות אדיבות‬
‫כלפי ק'‪ ,‬דחק בה הצורך לדבר ראשונה דווקא‪.‬‬
‫היא שלפה תצלום מתחת למזרן והושיטה אותו לק'‪" .‬תביט בתמונה הזו‪ ",‬ביקשה‪ .‬כדי‬
‫להיטיב לראות פסע ק' פסיעה אחת לעבר המטבח‪ ,‬אבל גם שם לא קל היה לראות משהו‬
‫באותו תצלום ‪ -‬דהוי היה מרוב שנים‪ ,‬סדוק כולו‪ ,‬מעוך ומוכתם‪" .‬התמונה הזו מרופטת‬
‫לגמרי‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אכן‪ ,‬למרבה הצער‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬ככה נראית תמונה שמסתובבים‬
‫איתה בכיס שנים על שנים‪ .‬אבל אם תתבונן בה היטב‪ ,‬אין לי ספק שתצליח להבחין בכל‬
‫הפרטים הנחוצים‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אני יכולה לעזור לך‪ ,‬רק תגיד לי מה אתה רואה ‪ -‬אני ממש‬
‫נהנית כשמדברים על התצלום הזה‪ .‬ובכן‪ ,‬מה?" "אני רואה איש צעיר‪ ",‬אמר ק'‪" .‬נכון‪",‬‬
‫אמרה הפונדקית‪" ,‬ומה הוא עושה?" "נדמה לי שהוא שוכב על איזה קרש‪ ,‬מתמתח‬
‫ומפהק‪ ".‬הפונדקית צחקה‪" .‬לא‪ ,‬ממש לא‪ ",‬אמרה‪" .‬אבל הנה הקרש‪ ,‬והנה פה הוא שוכב‪",‬‬
‫התעקש ק' לעמוד על שלו‪" .‬תסתכל טוב‪-‬טוב‪ ",‬אמרה הפונדקית בתרעומת‪" ,‬הוא באמת‬
‫שוכב?" "לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הוא לא שוכב‪ ,‬הוא מרחף‪ ,‬ועכשיו אני רואה שאין פה שום קרש‪,‬‬
‫אלא ֶח ֶבל‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬והאיש הצעיר קופץ פה לגובה‪" ".‬יפה מאוד‪ ",‬אמרה הפונדקית‬
‫בשמחה‪" ,‬כן‪ ,‬הוא קופץ‪ ,‬ככה מתאמנים שליחי הממשל‪ ,‬ידעתי שתדע לפענח את זה‪ .‬גם את‬
‫פרצופו אתה רואה?" "מפרצופו אני יכול לראות רק מעט‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ניכר בו שהוא מתאמץ‬
‫מאוד‪ ,‬פיו פעור‪ ,‬עפעפיו מכווצים ושערו מתנופף‪" ".‬טוב מאוד‪ ",‬אמרה הפונדקית כמתוך‬
‫הכרת טובה‪" ,‬מי שלא ראה אותו פנים אל פנים לא יוכל להבחין ביותר מזה‪ .‬אבל הוא היה‬
‫כל כך יפה ‪ -‬אני ראיתי אותו רק פעם אחת‪ ,‬בחטף‪ ,‬ולא אשכח אותו לעולם‪" ".‬מי זה‬
‫היה?" שאל ק'‪" .‬זה היה השליח‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬ששלח אלי קלאם כשקרא לי אליו‬
‫בפעם הראשונה‪".‬‬
‫ק' התקשה לשמוע את דבריה‪ ,‬קול קרקוש של זכוכית הסיח את דעתו‪ .‬עד מהרה גילה‬
‫את סיבת ההפרעה‪ .‬שני העוזרים עמדו בחוץ‪ ,‬בחצר‪ ,‬מדלגים בשלג מרגל אל רגל‪ .‬הם עשו‬
‫עצמם שמחים לראותו שוב‪ ,‬מרוב שמחה הצביעו עליו זה לפני זה‪ ,‬ובתוך כך הקישו בלי‬
‫הרף על זגוגית חלון המטבח‪ .‬למראה תנועה מאיימת שעשה לעומתם ק' חדלו מזה מיד‪,‬‬
‫התחילו דוחפים‪-‬דוחקים משם איש את רעהו‪ ,‬אך כעבור רגע חמקו זה מידיו של זה ונעמדו‬
‫שוב אצל החלון‪ .‬ק' מיהר להיכנס לקיטון‪ ,‬שם נבצר מן העוזרים לראותו מבחוץ‪ ,‬וגם הוא‬
‫לא היה אנוס לראותם‪ .‬אך קול קרקוש הזגוגית החרישי‪ ,‬המתחנן‪ ,‬הוסיף לרדוף אותו גם‬
‫שם שעה ארוכה‪.‬‬
‫"שוב פעם העוזרים האלה‪ ",‬אמר לפונדקית בנימה מתנצלת והצביע על החלון‪ .‬אך היא‬
‫לא שעתה לו‪ ,‬לקחה ממנו את התמונה‪ ,‬הביטה בה‪ ,‬העבירה עליה אצבע להחליקהּ‪ ,‬ותחבה‬
‫אותה שוב אל מתחת למזרן‪ .‬תנועותיה נהיו איטיות יותר‪ ,‬אך לא מחמת עייפות‪ ,‬אלא מפני‬
‫כובד משאו של הזיכרון‪ .‬כל רצונה היה לספר את סיפורה לק'‪ ,‬וכיוון שהשתקעה כולה‬
‫נצי הצעיף‪ .‬רק כעבור שעה קלה זקפה‬ ‫בש ֵ‬
‫בסיפור‪ ,‬השתכח ק' מלבהּ‪ .‬אצבעותיה השתעשעו ִ‬
‫את מבטה‪ ,‬העבירה ידה על עיניה ואמרה‪" :‬גם את הצעיף הזה קיבלתי מקלאם‪ .‬וגם את‬
‫המצנפת הקטנה‪ .‬התמונה‪ ,‬הצעיף והמצנפת ‪ -‬אלה שלוש המזכרות שנשארו לי ממנו‪ .‬אני‬
‫הרי לא צעירה כמו פרידה‪ ,‬וגם לא שאפתנית כמוה‪ ,‬אני גם פחות רגישה ממנה‪ ,‬היא רגישה‬
‫כל כך ‪ -‬בקיצור‪ ,‬אני יודעת איך להתנהל בחיים‪ ,‬אבל בדבר אחד עלי להודות‪ :‬בלעדי‬
‫שלושת הדברים האלה לא הייתי מסוגלת להחזיק פה מעמד זמן רב כל כך ‪ -‬כן‪ ,‬קרוב‬
‫לוודאי שלא הייתי מחזיקה מעמד אפילו יום אחד‪ .‬שלוש המזכרות האלה נראות לך קלות‬
‫ערך‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬אבל תן דעתך‪ :‬פרידה‪ ,‬שהתרועעה עם קלאם ימים רבים ממש‪ ,‬אין לה שום‬
‫מזכרת ממנו‪ ,‬שאלתי אותה על כך‪ ,‬אבל היא נוחה מדי להתלהב‪ ,‬וגם תובענית יותר מדי;‬
‫ואילו אני‪ ,‬שהייתי עם קלאם רק שלוש פעמים ‪ -‬אחר כך הפסיק לקרוא לי‪ ,‬אין לי מושג‬
‫למה ‪ -‬דווקא הצלחתי לקבל ממנו את המזכרות האלה‪ ,‬כאילו ניבא לי לבי שזמני קצר‪.‬‬
‫ברור שהייתי צריכה לדאוג לכך בעצמי‪ ,‬שכן קלאם עצמו לא נותן אף פעם כלום לאף אחד‪,‬‬
‫אבל אם אתה רואה אצלו משהו שמוצא חן בעיניך‪ ,‬אתה יכול לבקש וגם לקבל אותו מידו‪".‬‬
‫ק' התנועע באי‪-‬נוחות על מושבו לשמע הסיפורים האלה‪ ,‬הגם שהרגיש שהם נוגעים אליו‬
‫ישירות‪" .‬מתי קרה כל זה?" שאל באנחה‪.‬‬
 ‫"לפני יותר מעשרים שנה‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬הרבה יותר מעשרים שנה‪".‬‬
‫"שנים רבות כל כך שומרים אפוא אמונים לקלאם‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אבל האם חשבת על כך‪,‬‬
‫גברתי הפונדקית‪ ,‬שהווידויים האלה שלך מעוררים בי דאגה כבדה לגבי נישואי שלי‪,‬‬
‫שיתקיימו בקרוב?"‬
‫הפונדקית סברה שאין זה יאה מצדו של ק' לשרבב לתוך סיפורה את ענייניו שלו‪,‬‬
‫וליכסנה אליו מבט זועם‪.‬‬
‫"אל תכעסי כל כך‪ ,‬גברתי הפונדקית‪ ",‬אמר ק'‪" .‬הלוא איני אומר דבר נגד קלאם ‪ -‬אלא‬
‫שמכוח הנסיבות נקשרו בכל זאת יחסים מסוימים ביני לבינו‪ ,‬וגם הנלהב שבמעריציו לא‬
‫יוכל להכחיש זאת‪ .‬כן‪ ,‬ככה זה‪ .‬ומשום כך‪ ,‬בכל פעם שמזכירים את קלאם‪ ,‬אני נאלץ‬
‫לחשוב גם על עצמי‪ ,‬זה פשוט בלתי נמנע‪ .‬ואגב‪ ,‬גברתי הפונדקית" ‪ -‬כאן אחז ק' בידה‬
‫המהססת ‪" -‬זכרי‪-‬נא את סופה הרע של שיחתנו הקודמת‪ :‬טוב נעשה אם הפעם ניפרד זה‬
‫מזה בשלום‪".‬‬
‫"אתה צודק‪ ",‬אמרה הפונדקית והרכינה את ראשה‪" ,‬אבל אנא ממך‪ ,‬חוס עלי‪ .‬לא שאני‬
‫רגישה יותר מאחרים ‪ -‬אדרבא‪ ,‬הרי אין בעולם איש שאין לו מקומות פגיעים משלו ‪ -‬אבל‬
‫אצלי זהו המקום הפגיע היחיד‪".‬‬
‫"והוא משותף לשנינו‪ ,‬למרבה הצער‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל ודאי שאדע למשול ברוחי; ועכשיו‬
‫תגידי לי‪ ,‬גברתי הפונדקית‪ ,‬איך אוּכל‪ ,‬כאדם נשוי‪ ,‬לשאת את הנאמנות המזעזעת הזאת‬
‫לקלאם‪ ,‬אם יתברר שפרידה דומה לך מבחינה זו?"‬
‫"נאמנות מזעזעת‪ ",‬חזרה הפונדקית ברוגזה‪" .‬האם בנאמנות מדובר פה? לבעלי אני‬
‫נאמנה‪ ,‬כן‪ ,‬אבל לקלאם? קלאם הפך אותי פעם למאהבת שלו ‪ -‬וכי אוכל לאבד אי‪-‬פעם‬
‫את תואר הכבוד הזה? אתה שואל איך תוכל לשאת את הדבר אצל פרידה? אה‪ ,‬אדוני‬
‫המודד‪ ,‬מי אתה בכלל שתשאל שאלה מחוצפת כזאת?"‬
‫"גברתי הפונדקית!" הזהיר אותה ק'‪.‬‬
‫"אני יודעת‪ ",‬אמרה הפונדקית כמבקשת לחזור בה‪" ,‬אבל בעלי לא שאל שאלות שכאלה‪.‬‬
‫אני תוהה מי משתינו אומללה יותר ‪ -‬אני בימים ההם או פרידה עכשיו‪ .‬פרידה‪ ,‬שקמה‬
‫ונטשה את קלאם מרצונה שלה‪ ,‬או אני‪ ,‬שקלאם הפסיק לקרוא לי‪ .‬אפשר שפרידה היא‬
‫האומללה יותר דווקא‪ ,‬אף כי נדמה לי שעוד לא תפסה את העניין לעומקו ממש‪ .‬אבל‬
‫אסוני שלי הוא שהעסיק אותי אז הרבה יותר‪ ,‬לא יכולתי שלא לשאול את עצמי שוב ושוב‪,‬‬
‫ובעצם לא הפסקתי לשאול עד עצם היום הזה‪ :‬מדוע קרה מה שקרה? שלוש פעמים שלח‬
‫קלאם לקרוא ָלך‪ ,‬ופעם רביעית כבר לא היתה יותר‪ ,‬מעולם לא היתה פעם רביעית! וכי היה‬
‫אז משהו שהעסיק אותי יותר מזה? כלום היה לי משהו אחר לדבר עליו עם בעלי‪ ,‬שנישאתי‬
‫לו זמן קצר אחר כך? במשך היום לא היה לנו זמן‪ ,‬קיבלנו לידינו את הפונדק במצב עלוב‬
‫ביותר‪ ,‬והשתדלנו כמיטב יכולתנו להביאו לידי שגשוג ‪ -‬אבל בלילה? שנים ארוכות לא‬
‫שוחחנו בלילה אלא על קלאם לבדו‪ ,‬ועל הסיבות לתמורה שחלה בו‪ .‬ובכל פעם שנרדם‬
‫בעלי במהלך השיחות הללו‪ ,‬הייתי מעירה אותו‪ ,‬והיינו ממשיכים לדבר‪".‬‬
‫"ועכשיו‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אשאל אותך‪ ,‬ברשותך‪ ,‬שאלה גסה ממש‪".‬‬
‫הפונדקית שתקה‪.‬‬
‫"איני רשאי לשאול אפוא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ניחא‪ ,‬די לי גם בזה‪".‬‬
‫"כמובן‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬די לך גם בזה ‪ -‬ודווקא בזה! אתה מפרש הכול שלא כהלכה‪,‬‬
‫גם את השתיקה‪ .‬פשוט אינך יכול אחרת‪ .‬אני מרשה לך לשאול‪".‬‬
‫"אם אני מפרש הכול שלא כהלכה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אפשר שגם ֶאת שאלתי שלי פירשתי שלא‬
‫כהלכה‪ ,‬ואפשר אפילו שאין היא גסה כל כך‪ .‬רציתי רק לדעת איך הכרת את בעלך‪ ,‬ואיך‬
‫הגיעה לידייך הבעלות על הפונדק הזה‪".‬‬
‫הפונדקית קימטה את מצחה‪ ,‬אבל השיבה בנחת‪" :‬הסיפור הוא פשוט מאוד‪ .‬אבי היה‬
‫והרבה לבקר אצל אבי‪ .‬הדבר‬ ‫והאנְ ס‪ ,‬בעלי היום‪ ,‬היה נער אורווה אצל איכר עשיר‪ִ ,‬‬‫נפח‪ַ ,‬‬
‫היה זמן קצר אחרי פגישתי האחרונה עם קלאם‪ ,‬הייתי אומללה מאוד‪ ,‬למרות שלא היתה‬
‫לי שום זכות להיות אומללה‪ ,‬שהרי הכול התנהל בהגינות‪ ,‬קלאם הוא שהחליט שאיני‬
‫רשאית לבוא אליו עוד‪ ,‬כלומר הכול התנהל בהגינות גמורה‪ ,‬רק הסיבות לכך נשארו‬
‫עלומות‪ ,‬הייתי רשאית בהחלט לנסות לגלות מה טיבן‪ ,‬אבל להיות אומללה לא הייתי‬
‫רשאית כלל ‪ -‬ואף על פי כן הייתי אומללה ולא יכולתי לעשות כלום‪ ,‬כל היום רק ישבתי‬
‫בגינה הקטנה שלפני הבית‪ .‬שם ראה אותי האנְ ס‪ ,‬ולפעמים גם התיישב לידי‪ ,‬לא התלוננתי‬
‫באוזניו‪ ,‬אבל הוא ידע במה העניין‪ ,‬ובטוּב לבו הרב בכה לא פעם יחד איתי‪ .‬והנה‪ ,‬יום אחד‬
‫עבר על פני אותה גינה מי שהיה הפונדקי אז ‪ -‬הוא נאלץ לוותר על עסקיו עקב מות אשתו‪,‬‬
‫ובלאו הכי כבר היה זקן מדי ‪ -‬ומשראה אותנו יושבים שם נעצר פתאום‪ ,‬ובלי לדבר הרבה‬
‫הציע לנו לחכור מידו את הפונדק; מאחר שרחש לנו אמון‪ ,‬כך אמר‪ ,‬לא דרש מאיתנו שום‬
‫תשלום מראש‪ ,‬ואת דמי החכירה העמיד על סכום צנוע ביותר‪ .‬לא רציתי ליפול למעמסה‬
‫על אבי ‪ -‬כל השאר לא היה אכפת לי כלל ‪ -‬וכך‪ ,‬מתוך מחשבה על הפונדק ועל העבודה‬
‫החדשה‪ ,‬שאולי תעזור לי קצת לשכוח מה שרציתי לשכוח‪ ,‬קמתי ונתתי את ידי להאנס‪ .‬זה‬
‫כל הסיפור‪".‬‬
‫רגע שררה שתיקה‪ ,‬ואחריה אמר ק'‪" :‬יפה עשה הפונדקי‪ ,‬הגם שנהג בפזיזות ‪ -‬או שמא‬
‫היתה עוד סיבה מיוחדת לאמון הזה שרחש לכם?"‬
‫"הוא היטיב להכיר את האנְ ס‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬האנְ ס הוא אחיינו‪".‬‬
‫"זה ברור‪ ,‬אם כן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬משפחתו של האנס פשוט שׂמה לה למטרה לשדך ביניכם?"‬
‫"אולי‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬אני באמת לא יודעת‪ ,‬מעולם לא חשבתי על זה‪".‬‬
‫"לא ייתכן אחרת‪ ",‬אמר ק'‪" .‬עובדה היא שהמשפחה היתה מוכנה להקריב קורבן שכזה‪,‬‬
‫ולמסור לידייך את הפונדק בלי ערבויות כלשהן‪".‬‬
‫"אחר כך התברר שלא היה בכך משום פזיזות‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" .‬צללתי לתוך העבודה‬
‫כל כולי ‪ -‬הרבה כוח היה לי‪ ,‬לבת הנפח‪ ,‬ולא נזקקתי לא לעוזרת ולא לעוזר ‪ -‬בכל מקום‬
‫עבדתי לבדי‪ ,‬במסבאה‪ ,‬במטבח‪ ,‬באורווה‪ ,‬בחצר‪ ,‬ואף היטבתי כל כך לבשל‪ ,‬עד שמשכתי‬
‫לפה אפילו לקוחות של ה'הרנהוף' ‪ -‬אתה הרי לא נכנסת אף פעם למסבאה בצהריים‪ ,‬אינך‬
‫מכיר את לקוחות הצהריים שלנו ‪ -‬ובימים ההם היה מספרם גדול עוד יותר‪ ,‬רבים מהם‬
‫התפזרו בינתיים‪ .‬כתוצאה מכל זה לא רק שהצלחנו לפרוע את דמי החכירה במועדם‪ ,‬אלא‬
‫שכעבור שנים אחדות גם קנינו את כל העסק‪ ,‬והיום כמעט שלא נשארו לנו חובות‪ .‬אבל‬
‫היתה לכך עוד תוצאה אחת ‪ -‬כיליתי את כוחי בעבודה הקשה‪ ,‬לקיתי בלבי‪ ,‬ועכשיו אני‬
‫אישה זקנה‪ .‬אתה ודאי חושב שאני מבוגרת בהרבה מהאנס‪ ,‬אך למעשה הוא צעיר ממני רק‬
‫בשנתיים‪-‬שלוש; והוא גם לא יזדקן לעולם‪ ,‬האנס‪ ,‬שכן בעבודה שהוא עושה ‪ -‬עישון‬
‫מקטרת‪ ,‬שיחה עם הלקוחות‪ ,‬ניקוי המקטרת‪ ,‬מזיגת כוס בירה מפעם לפעם ‪ -‬בעבודה‬
‫שכזאת לא מזדקנים‪".‬‬
‫"ההישגים שלך מעוררים התפעלות‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬איש לא יחלוק על כך‪ .‬אבל דיברנו על‬
‫הימים שקדמו לנישואיכם ‪ -‬ואז הלוא היה זה צעד מוזר מצד בני משפחתו של האנס‪,‬‬
‫להאיץ בכם להינשא למרות הקורבן הכספי או לפחות הסיכון העצום הכרוך במסירת‬
‫הפונדק לידיכם באין להם דבר לסמוך עליו זולת כוח העבודה שלך‪ ,‬שעדיין לא היה מוכר‬
‫אז‪ ,‬וכוח העבודה של האנס‪ ,‬שכבר אז ידעו מן הסתם שאינו קיים כלל‪".‬‬
‫"נו כן‪ ",‬אמרה הפונדקית בעייפות‪" ,‬ברור לי לאן אתה חותר‪ ,‬וכמה אתה טועה בכך‪.‬‬
‫קלאם לא היתה לו שום נגיעה לכל העניינים האלה‪ .‬מדוע היה עליו לדאוג לי‪ ,‬או ליתר‬
‫דיוק ‪ -‬איך יכול היה לדאוג לי בכלל? הוא הרי כבר לא ידע על קיומי‪ .‬עצם העובדה שלא‬
‫קרא לי יותר‪ ,‬כבר העידה ששכח אותי‪ .‬כשהוא מפסיק לקרוא למישהו‪ ,‬הוא שוכח אותו‬
‫לגמרי‪ .‬לא רציתי לדבר על כך בפני פרידה‪ .‬אבל אין זו ִשכחה בלבד ‪ -‬מדובר ביותר מזה‪.‬‬
‫שהרי כששוכחים מישהו‪ ,‬אפשר לשוב ולהתוודע אליו‪ .‬אבל לא כן קלאם‪ .‬כשהוא מפסיק‬
‫לקרוא למישהו‪ ,‬הרי השכחה היא מושלמת ‪ -‬לא רק לגבי העבר‪ ,‬אלא גם לגבי העתיד כולו‪,‬‬
‫פשוטו כמשמעו‪ .‬כשאני משתדלת מאוד‪ ,‬יש ביכולתי לקלוט את מחשבותיך ‪ -‬מחשבות שהן‬
‫חסרות‪-‬שחר כאן‪ ,‬ותקפוֹת אולי בארץ הנכר שבאת ממנה‪ .‬אפשר שהרחקת לכת ונתפסת‬
‫לסברה המטורפת‪ ,‬שקלאם נתן לי לבעל את האנס דווקא‪ ,‬כדי שלא אתקשה לבוא אליו‬
‫לכשיקרא לי אי‪-‬פעם בעתיד‪ .‬ובכן‪ ,‬אין לך סברה מטורפת יותר מזו‪ .‬וכי מי הגבר שהיה‬
‫עוצר בעדי מלרוץ אל קלאם ברגע שהיה מגיע אלי איזה רמז ממנו? שטות‪ ,‬שטות והבל‪.‬‬
‫ההתעסקות בשטויות כאלה רק מביאה אותנו לידי בלבול‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬לא כדאי שנבוא לידי בלבול‪ ,‬לא הפלגתי במחשבותי למרחקים שכאלה‪,‬‬
‫אף על פי שאם להודות על האמת‪ ,‬כבר הייתי בדרך לשם‪ .‬לפי שעה רק התפלאתי על‬
‫שקרובי משפחתו של האנס תלו תקוות גדולות כל כך בנישואיו‪ ,‬ושהתקוות הללו אמנם‬
‫התגשמו‪ ,‬הגם ששילמת על כך ביוקר ‪ -‬בלבך ובבריאותך‪ .‬המחשבה שקיים קשר בין‬
‫העובדות האלה לבין קלאם אמנם עלתה על דעתי‪ ,‬אך לא ‪ -‬או עדיין לא ‪ -‬באותה בוטות‬
‫משווה לה‪ ,‬רק בשביל שתוכלי להקניט אותי שוב‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬משום שזה עושה לך‬ ‫שאת ַ‬
‫נחת רוח‪ .‬שיהיה לך לבריאות! אבל מחשבתי היתה זו‪ :‬ראשית‪ ,‬ברור שקלאם היה הגורם‬
‫בלעדי‬
‫ֵ‬ ‫בלעדי קלאם לא היית אומללה‪ ,‬לא היית יושבת באפס מעשה בגינה‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫לנישואייך‪.‬‬
‫קלאם לא היה האנס רואה אותך שם‪ ,‬אילולא היית עצובה לא היה האנס הביישן מעז‬
‫לעולם לפנות אלייך‪ ,‬בלעדי קלאם לא היית בוכה יחד עם האנס‪ ,‬בלעדי קלאם לא היה‬
‫הדוד‪-‬הפונדקי הזקן והטוב רואה את האנס ואותך יושבים שם יחדיו בנחת‪ ,‬בלעדי קלאם‬
‫לא היית נעשית אדישה כלפי החיים‪ ,‬כלומר לא היית מתחתנת עם האנס‪ .‬הרי בכל אלה יש‬
‫כבר הרבה מאוד קלאם ‪ -‬די והותר‪ ,‬כמדומני‪ .‬אבל יש עוד המשך‪ .‬אילולא ביקשת לך‬
‫ִשכחה‪ ,‬לא היית עובדת בפרך תוך התעלמות שכזאת מבריאותך‪ ,‬ולא היית מביאה את‬
‫הפונדק לידי שגשוג שכזה‪ .‬ובכן‪ ,‬גם כאן ‪ -‬קלאם‪ .‬אך גם מלבד כל אלה‪ ,‬קלאם הוא הסיבה‬
‫למחלתך‪ ,‬שהרי עוד לפני נישואייך היה לבך מותש ורצוץ בשל תשוקתך הנכזבת‪ .‬ועדיין‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬מה היה בנישואים האלה שקסם כל כך לקרוביו של האנס‪ַ .‬את עצמך‬
‫הערת פעם‪ ,‬שלהיות המאהבת של קלאם פירושו מעמד של כבוד שאין מאבדים אותו‬
‫לעולם‪ ,‬ואפשר אפוא שזה מה שקסם להם‪ .‬ואולי נוספה על כך התקווה‪ ,‬שהמזל הטוב‬
‫שהוליך אותך אל קלאם )אם אמנם נניח שמזל טוב הוא‪ ,‬כפי שאת טוענת( מזלך שלך הוא‪,‬‬
‫כלומר יישאר איתך גם להבא ולא יעזוב אותך לאנחות פתאום כמו שעשה קלאם‪".‬‬
‫"אתה מתכוון לכל זה ברצינות?"‬
‫"ברצינות גמורה‪ ",‬אמר ק' בחופזה‪" ,‬אבל נראה לי שקרוביו של האנס לא לגמרי צדקו‬
‫ולא לגמרי טעו בתקוות שתלו בך‪ ,‬ומלבד זאת נראה לי שאני יודע במה ָשגית ַאת‪ .‬כלפי‬
‫חוץ דומה שהכול עלה יפה‪ ,‬פרנסתו של האנס מובטחת‪ ,‬הוא בעל לאישה מרשימה‪ ,‬מכובד‬
‫על הבריות‪ ,‬העסק שלו פטור מחובות‪ .‬אך לאמיתו של דבר לא הכול עלה יפה‪ ,‬האנס ודאי‬
‫היה מאושר הרבה יותר עם נערה פשוטה‪ ,‬שהוא ולא אחר היה אהבתה הגדולה הראשונה‪.‬‬
‫אם‪ ,‬כפי שאת טוענת כנגדו‪ ,‬הוא עומד לפעמים במסבאה ומראהו כאיש אובד‪ ,‬הרי זה משום‬
‫שהוא מרגיש אבוד באמת )בלי שהדבר יאמלל אותו‪ ,‬זה ברור‪ ,‬אני כבר מכיר אותו די‬
‫הצורך(‪ ,‬אבל ברור לא פחות שעם אישה אחרת היה הצעיר הנבון ויפה התואר הזה עשוי‬
‫להיות מאושר יותר ‪ -‬ובכך רצוני לומר עצמאי יותר‪ ,‬חרוץ יותר‪ ,‬גברי יותר‪ .‬ואשר לך‪ ,‬הלוא‬
‫אינך מאושרת כלל‪ ,‬ואילולא שלוש המזכרות ההן לא היית רוצה לחיות עוד‪ ,‬ככה אמרת‪,‬‬
‫ונוסף על כך הרי את חולת לב‪ .‬האם פירושו של דבר שהקרובים לא צדקו בתקוותיהם?‬
‫איני סבור כך‪ .‬הברכה ריחפה מעליכם‪ ,‬ואתם לא השכלתם לגלגל אותה כלפי מטה‪".‬‬
‫"מה היינו צריכים לעשות‪ ,‬אם כן?" שאלה הפונדקית‪ .‬שרועה היתה על גבה ועיניה‬
‫בוהות בתקרה‪.‬‬
 ‫"לשאול את קלאם‪ ",‬אמר ק'‪.‬‬
‫"חוזרים אליך אפוא‪ ",‬אמרה הפונדקית‪.‬‬
‫"או אלייך‪ ",‬אמר ק'‪" .‬העניינים שלנו נושקים אלה לאלה‪".‬‬
‫"מה אתה רוצה מקלאם‪ ,‬בעצם?" שאלה הפונדקית‪ .‬היא הזדקפה על משכבה‪ ,‬ניערה את‬
‫הכרים כדי שתוכל להישען עליהם‪ ,‬והביטה ישר בעיניו של ק'‪" .‬סיפרתי לך בכנות את‬
‫סיפורי‪ ,‬ויכולת ללמוד ממנו לא מעט‪ .‬ועכשיו אמור לי בכנות גם אתה‪ ,‬מה ברצונך לשאול‬
‫את קלאם‪ .‬בעמל רב שיכנעתי את פרידה שתעלה לחדרה ותישאר שם‪ ,‬חששתי שבנוכחותה‬
‫לא תוכל לדבר בפתיחות מספיקה‪".‬‬
‫"אין לי מה להסתיר‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אבל קודם כול רצוני להעלות לפנייך עניין מסוים‪.‬‬
‫קלאם‪ ,‬כך אמרת‪ ,‬ממהר לשכוח‪ .‬ובכן ראשית‪ ,‬הדבר אינו סביר בעינַ י‪ ,‬ושנית ‪ -‬הוא אינו‬
‫ניתן להוכחה; מן הסתם אין זו אלא אגדה‪ ,‬פרי רוחן של נערות שקלאם נטה אליהן חסד‬
‫בתקופה זו או אחרת‪ .‬אני מתפלא שאת מאמינה להמצאה עלובה כל כך‪".‬‬
‫"זו לא אגדה‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬אלא מסקנה הנובעת מן הניסיון הכללי‪".‬‬
‫"כלומר‪ ,‬ניתנת להפרכה באמצעות ניסיון אחר‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אבל קיים עוד הבדל אחד בין‬
‫המקרה שלך לזה של פרידה‪ .‬במובן מסוים יש מקום להניח שקלאם לא הפסיק כלל לקרוא‬
‫אליו את פרידה ‪ -‬אדרבא‪ ,‬הוא קרא לה דווקא‪ ,‬אבל היא לא נענתה לו‪ .‬ייתכן אפילו שהוא‬
‫עדיין מחכה לה‪".‬‬
‫הפונדקית החרישה ורק סקרה את ק' מלמעלה למטה במבט בוחן‪ .‬אחר כך אמרה‪" :‬אני‬
‫רוצה להקשיב בשקט לכל מה שיש לך לומר‪ .‬דבר בגילוי לב‪ ,‬אל תחוס עלי‪ .‬אבל יש לי‬
‫בקשה אחת‪ :‬אל תבטא את שמו של קלאם‪ .‬קרא לו 'הוא'‪ ,‬או משהו כזה‪ ,‬אבל אל תנקוב‬
‫בשמו המפורש‪".‬‬
‫"בחפץ לב‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל אני מתקשה לומר מה אני רוצה ממנו‪ .‬קודם כול אני רוצה‬
‫לראות אותו מקרוב‪ ,‬אחר כך לשמוע את קולו‪ ,‬אחר כך לברר מה יחסו לנישואים שלנו;‬
‫ואשר ְלמה שעוד אוסיף ואבקש ממנו‪ ,‬אולי ‪ -‬זה כבר תלוי במהלך השיחה‪ .‬עניינים כאלה‬
‫ואחרים יעלו בה מן הסתם‪ ,‬אך העיקר בשבילי הוא עצם העמידה מולו‪ .‬הרי עוד לא‬
‫דיברתי פנים אל פנים עם פקיד ממשל אמיתי ‪ -‬דומה שקשה להגיע לידי כך יותר‬
‫מששיערתי‪ .‬אלא שחובתי לדבר איתו כמו עם איש פרטי‪ ,‬ונראה לי שזה עניין קל יותר‬
‫להשגה; כאיש ממשל אני יכול לפגוש אותו רק במשרדו‪ ,‬שאולי אינו נגיש כלל‪ ,‬בטירה‪ ,‬או‬
‫‪ -‬וגם זה מוטל בספק ‪ -‬ב'הרנהוף'; ואילו כאיש פרטי אני יכול לראותו בכל מקום‪ ,‬בבית‪,‬‬
‫ברחוב‪ ,‬בכל מקום שאני עשוי להיתקל בו‪ .‬אני מוכן לקבל ברצון את העובדה שבתוך כך‬
‫פקיד‪-‬הממשל‪ ,‬אבל לא זו המטרה העומדת לנגד עיני‪".‬‬
‫ִ‬ ‫יעמוד מולי גם‬
‫"יפה‪ ",‬אמרה הפונדקית וטמנה את פניה בכרים‪ ,‬כאומרת משהו מגונה‪" ,‬אם אצליח‪,‬‬
‫בעזרת הקשרים שלי‪ ,‬להעביר אל קלאם את בקשתך לשיחה עמו‪ ,‬תבטיח לי שלא תנקוט‬
 ‫שום יוזמה על דעת עצמך עד שתגיע תשובה ממנו‪".‬‬
‫"כל כמה שהייתי רוצה למלא את בקשתך או את הגחמה שלך‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬איני יכול‬
‫להבטיח זאת‪ .‬העניין דוחק ממש‪ ,‬ובייחוד לנוכח התוצאה המאכזבת של שיחתי עם ראש‬
‫המועצה‪".‬‬
‫"טענה זו מופרכת מעיקרה‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬ראש המועצה הוא אדם חסר כל‬
‫השפעה‪ .‬האם לא השגחת בכך? הוא לא היה נשאר בתפקידו אף יום אחד בלעדי אשתו ‪-‬‬
‫היא זו שמנהלת הכול‪".‬‬
‫"מיצי?" שאל ק'‪ .‬הפונדקית הינהנה‪" .‬היא היתה שם‪ ",‬אמר ק'‪.‬‬
‫"היא אמרה משהו?" שאלה הפונדקית‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל לא היה לי הרושם שהיא מסוגלת לכך בכלל‪".‬‬
‫"נו כן‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬הרי אתה רואה כאן הכול בצורה משובשת לגמרי‪ .‬מכל מקום‪,‬‬
‫להחלטתו של ראש המועצה בעניינך אין שום ערך; אדבר עם אשתו בהזדמנות‪ .‬ומאחר‬
‫שאני מבטיחה לך גם שתשובתו של קלאם תגיע תוך שבוע לכל המאוחר‪ ,‬הרי אין לך שום‬
‫סיבה לא להיענות לבקשתי‪".‬‬
‫חלטתי עומדת בעינה‪ ,‬והייתי מנסה‬‫"ה ָ‬‫"כל זה לא מעלה ולא מוריד לגבי‪ ",‬אמר ק'‪ַ ,‬‬
‫להוציאה אל הפועל גם במקרה של תשובה שלילית‪ .‬ואמנם כיוון שזו כוונתי ממילא‪ ,‬הרי‬
‫איני יכול קודם לכן לבקש פגישה עם קלאם‪ .‬מה שבלי הבקשה הזאת היה נשאר בגדר‬
‫ניסיון שנעשה מתוך תעוזה‪ ,‬אך בתום לב‪ ,‬ייראה לאחר תשובה שלילית כהתרסה גלויה‪ .‬וזה‬
‫הלוא חמור פי כמה‪".‬‬
‫"חמור פי כמה?" אמרה הפונדקית‪" .‬הרי זו התרסה בכל מקרה‪ .‬ועכשיו תעשה מה שאתה‬
‫רוצה‪ .‬תן לי את השמלה‪".‬‬
‫בלי לתת דעתה על ק' לבשה הפונדקית את השמלה ומיהרה למטבח‪ .‬זה שעה ארוכה‬
‫בקע קול מהומה מחדר האירוח‪ .‬מישהו הקיש על אשנב ההצצה‪ .‬לפני כן כבר פתחו אותו‬
‫העוזרים בכוח וצעקו פנימה שהם רעבים‪ .‬גם פרצופים אחרים הופיעו שם‪ .‬אפילו צלילי‬
‫שירה נשמעו ‪ -‬חרישיים‪ ,‬אך מושרים בכמה קולות‪.‬‬
‫מובן מאליו ששיחתו של ק' עם הפונדקית עיכבה במידה רבה את בישול ארוחת‬
‫הצהריים; האוכל עוד לא היה מוכן‪ ,‬אך הלקוחות כבר התקבצו ובאו‪ ,‬ואף על פי כן לא העז‬
‫איש להמרות את פי הפונדקית ולעבור את סף המטבח‪ .‬והנה‪ ,‬אך הודיעו המציצים דרך‬
‫האשנב שהפונדקית הגיעה‪ ,‬וכבר נחפזו המשרתות אל המטבח‪ ,‬וכשנכנס ק' אל חדר‬
‫האירוח‪ ,‬מיהרו הלקוחות הרבים עד להפתיע‪ ,‬עשרים איש ויותר‪ ,‬גברים ונשים ‪ -‬לבושים‬
‫כקרתנים‪ ,‬אך לא כאיכרים ‪ -‬והתנתקו מן האשנב שלידו התגודדו‪ ,‬מזדרזים לרוץ אל‬
‫השולחנות לתפוס להם מקום ישיבה‪ .‬רק ליד שולחן קטן בפינה כבר ישב זוג עם כמה‬
‫ילדים; הגבר‪ ,‬איש כחול עיניים ומסביר פנים‪ ,‬שער ראשו וזקנו אפורים ומדובללים‪ ,‬עמד‬
‫רכון לעבר הילדים וניצח בסכין על שירתם‪ ,‬מסמן להם שוב ושוב להנמיך את קולותיהם‪.‬‬
‫אולי ביקש להשכיח מהם את רעבונם באמצעות השירה‪ .‬בפרצוף אדיש השמיעה הפונדקית‬
‫לפני הקהל כמה מילים של התנצלות‪ ,‬איש לא בא אליה בטענות‪ .‬היא תרה בעיניה אחר‬
‫הפונדקי‪ ,‬אך הלה ברח כבר מזמן‪ ,‬כנראה‪ ,‬מפני המצב המביך‪ .‬אחר כך נכנסה לאיטה‬
‫למטבח; ובעוד ק' ממהר לחזור לחדרו‪ ,‬אל פרידה‪ ,‬לא הביטה לעברו אפילו פעם אחת‪.‬‬
 ‫‪7‬‬
‫המורה‬
‫ֶ‬
‫במורה‪ .‬למרבה השמחה השתנה מראה החדר הקטן לבלי הכר כמעט ‪ -‬כה‬ ‫ֶ‬ ‫למעלה פגש ק'‬
‫חרוצה היתה פרידה‪ .‬מאוּורר היטב היה‪ ,‬התנור מוסק יפה‪ ,‬הרצפה שטופה‪ ,‬המיטה מסודרת‪,‬‬
‫חפציהן של המשרתות ‪ -‬אותה אשפה מאוסה‪ ,‬לרבות התמונות שעל הקיר ‪ -‬נעלמו;‬
‫השולחן‪ ,‬שמראה שכבת הזוהמה שנקרשה עליו רדף אחריך קודם בכל אשר פנית‪ ,‬היה‬
‫מכוסה מפה לבנה סרוגה‪ .‬עכשיו אפשר היה לקבל פה אורחים; מלאי הלבנים הקטן של ק'‪,‬‬
‫שפרידה כיבסה מן הסתם הבוקר‪ ,‬אמנם היה תלוי לייבוש ליד התנור ‪ -‬אך לא היה בכך כדי‬
‫להפריע הרבה‪ .‬המורה ופרידה ישבו אל השולחן‪ ,‬הם קמו על רגליהם עם היכנסו של ק'‪,‬‬
‫פרידה קיבלה את פני ק' בנשיקה‪ ,‬המורה קד לו קידה קטנה‪ .‬ק'‪ ,‬פזור דעת ועדיין נרגש‬
‫משיחתו עם הפונדקית‪ ,‬התחיל מתנצל על שנבצר ממנו לבקר אצל המורה עד כה; סבור‬
‫היה כמדומה שהמורה‪ ,‬משקצרה רוחו לחכות לו‪ ,‬בא לבקר אותו בעצמו‪ .‬אך המורה‪ ,‬בדרכו‬
‫המתונה‪ ,‬נזכר לאיטו רק עכשיו‪ ,‬כמדומה‪ ,‬שאמנם הוסכם פעם בינו לבין ק' על ביקור‬
‫כלשהו‪" .‬הלוא אתה‪ ,‬אדוני המודד‪ ",‬אמר לאיטו‪" ,‬הוא האיש הזר‪ ,‬שאיתו דיברתי לפני כמה‬
‫ימים בכיכר הכנסייה‪" ".‬כן‪ ",‬אמר ק' ביובש; את מה שנאלץ לספוג בשתיקה אז‪ ,‬בהיותו‬
‫מופקר ועזוב‪ ,‬אין בדעתו להרשות כאן‪ ,‬בחדרו שלו‪ .‬הוא פנה אל פרידה‪ ,‬להיוועץ בה בדבר‬
‫ביקור חשוב שעליו לקיים מיד‪ ,‬ושלכבודו ראוי שיהיה לבוש בקפידה יתרה‪ .‬בלי לשאול‬
‫אותו כלום מיהרה פרידה לקרוא לעוזרים‪ ,‬שעסקו אותה שעה בבדיקת המפה החדשה שעל‬
‫השולחן‪ ,‬וציוותה עליהם לקחת למטה את בגדיו של ק' ואת מגפיו‪ ,‬שברגע זה החל‬
‫לחולצם‪ ,‬ולהבריש אותם יפה‪-‬יפה‪ .‬היא עצמה הורידה מעל החבל כותונת ורצה למטה‬
‫למטבח לגהץ אותה‪.‬‬
‫עתה נשאר ק' לבדו עם המורה‪ ,‬שחזר וישב בשתיקה אל השולחן; ק' הניח לו לחכות עוד‬
‫שעה קלה‪ ,‬פשט את כותונתו והתחיל מתרחץ ליד הכיור‪ .‬רק כעת‪ ,‬כשעמד בגבו אל‬
‫המורה‪ ,‬פנה אליו ושאל אותו לסיבת בואו‪" .‬אני בא בשליחות מטעם האדון ראש המועצה‪",‬‬
‫אמר המורה‪ .‬ק' היה מוכן לשמוע את דבר השליחות‪ .‬ואולם‪ ,‬מאחר שבגלל שאון המים‬
‫קשה היה להבין את דבריו של ק'‪ ,‬נאלץ המורה להתקרב אליו ולהישען על הקיר שלידו‪ .‬ק'‬
‫התנצל על כך שהוא מתרחץ עכשיו וגם נחפז כל כך‪ ,‬ותלה זאת בדחיפותה של הפגישה‬
‫שהוא הולך אליה‪ .‬המורה התעלם מדבריו ואמר‪" :‬נהגת בחוסר אדיבות כלפי האדון ראש‬
‫המועצה‪ ,‬אותו ישיש נשוא פנים‪ ,‬רב זכויות ועתיר ניסיון‪" ".‬לא ידוע לי שנהגתי בחוסר‬
‫אדיבות‪ ",‬אמר ק' בעודו מתנגב‪" ,‬אבל נכון שהיו לי עניינים חשובים יותר להרהר בהם‬
‫מאשר דקדוקי נימוסים; הרי מדובר בעצם הקיום שלי‪ ,‬המאוים על ידי שיטת ממשל מבישה‪,‬‬
‫שאיני צריך לתאר לך את פרטיה‪ ,‬שהרי אתה עצמך לוקח חלק פעיל באותו ממשל עצמו‪.‬‬
‫תגיד לי‪ ,‬הוא התלונן עלי‪ ,‬ראש המועצה?" "וכי לפני מי יכול היה להתלונן?" אמר המורה‪,‬‬
‫"ואפילו היה לו מישהו להתלונן לפניו‪ ,‬כלום היה מתלונן? אני רק רשמתי מפיו פרוטוקול‬
‫קצר של השיחה שניהלתם‪ ,‬ומתוכו למדתי לא מעט על טוּב לבו של ראש המועצה ועל‬
‫הדרך שבחרת לך להשיב על שאלותיו‪".‬‬
‫שבﬠת סידור החדר ודאי הניחה אותו פרידה באיזה מקום‪,‬‬‫ֵ‬ ‫בעודו מחפש את המסרק שלו‪,‬‬
‫אמר ק'‪" :‬מה? פרוטוקול? שנרשם לאחר מעשה‪ ,‬שלא בפנַ י‪ ,‬בידי מישהו שלא נכח שם‬
‫כלל? לא רע‪ ,‬לא רע! ולשם מה פרוטוקול? כלום היה זה עניין רשמי?" "לא‪ ",‬אמר המורה‪,‬‬
‫"רשמי למחצה‪ ,‬וגם הפרוטוקול רק רשמי למחצה; הוא הועלה על הכתב רק משום שחובתנו‬
‫להקפיד על סדרים מדוקדקים בכל עניין ועניין‪ .‬על כל פנים‪ ,‬עובדה היא שהמסמך קיים‬
‫ואינו מוסיף לך כבוד‪ ".‬ק'‪ ,‬שמצא סוף‪-‬סוף את המסרק שהחליק ונפל לתוך המיטה‪ ,‬אמר‬
‫כעת ביֶ תר שלווה‪" :‬ניחא‪ ,‬הוא קיים‪ .‬האם באת כדי לספר לי על כך?" "לא‪ ",‬אמר המורה‪,‬‬
‫"אבל אני לא אוטומט‪ ,‬והייתי מוכרח לומר לך את דעתי‪ .‬ואילו השליחות שהטיל עלי‬
‫האדון ראש המועצה היא הוכחה נוספת לטוּב לבו; אני מדגיש‪ :‬טוּב הלב הזה נבצר מבינתי‪,‬‬
‫ואני ממלא את השליחות אך ורק בתוקף תפקידי‪ ,‬ומתוך הערצה לאדון ראש המועצה‪".‬‬
‫רחוץ ומסורק ישב עתה ק' אל השולחן‪ ,‬מחכה לכותונתו ולבגדיו; הוא לא כל כך התעניין‬
‫במסר שהביא לו המורה‪ ,‬ומה עוד שהושפע מן היחס המזלזל שגילתה הפונדקית כלפי ראש‬
‫המועצה‪" .‬שעת הצהריים כבר עברה‪ ,‬כמדומה?" שאל בחושבו על הדרך שעליו עוד‬
‫לעשות‪ ,‬אך מיד תיקן את עצמו ואמר‪" :‬רצית למסור לי משהו מטעם ראש המועצה‪" ".‬נו‬
‫כן‪ ",‬אמר המורה במשיכת כתפיים‪ ,‬כמבקש לפטור עצמו מכל אחריות‪" .‬האדון ראש‬
‫המועצה חושש‪ ,‬שאם ההחלטה בעניינך תתעכב יותר מדי‪ ,‬אתה עלול לנקוט צעד פזיז על‬
‫דעת עצמך‪ .‬אשר לי‪ ,‬איני מבין מדוע הוא חושש בכלל‪ ,‬לדעתי מוטב שתעשה מה שאתה‬
‫רוצה‪ .‬לא נועדנו להיות המלאכים‪-‬השומרים שלך‪ ,‬ואין זו חובתנו לרוץ אחריך בכל אשר‬
‫תפנה‪ .‬ככה זה‪ .‬אך האדון ראש המועצה מחזיק בדעה אחרת‪ .‬את ההחלטה עצמה‪ ,‬המסורה‬
‫בידי פקידי הרשות‪ ,‬אין ביכולתו לזרז‪ ,‬כמובן‪ .‬אך ככל שהדבר נוגע לתחום סמכותו‪ ,‬הוא‬
‫מוכן לפי שעה להגיע לידי החלטה נדיבה באמת‪ ,‬ורק בך תלוי הדבר אם לקבל אותה אם‬
‫לאו‪ :‬הוא מציע לך משרה זמנית של שרת בבית הספר‪ ".‬בתחילה כמעט לא נתן ק' דעתו על‬
‫מה שהוצע לו‪ ,‬אבל עצם העובדה שהוצע לו דבר‪-‬מה לא היתה קלת ערך בעיניו‪ :‬היא‬
‫הצביעה על כך שלדעת ראש המועצה עלול ק' לנקוט להגנתו אמצעים כאלה‪ ,‬שיהיה בהם‬
‫כדי להצדיק את המאמצים שתעשה המועצה מצדה על מנת להישמר מפניהם; וכן ברור‬
‫שהוא מייחס לעניין חשיבות יתרה‪ .‬המורה‪ ,‬שכבר המתין פה שעה ארוכה‪ ,‬וקודם לכן אף‬
‫רשם את הפרוטוקול‪ ,‬ודאי נצטווה על ידי ראש המועצה להגיע לכאן בריצה ממש‪.‬‬
‫בראותו שהצליח ככלות הכול לעורר אי‪-‬אלה הרהורים בק'‪ ,‬הוסיף המורה ואמר‪" :‬אני‬
‫התנגדתי דווקא‪ .‬ציינתי שלא היה כל צורך בשרת עד כה‪ ,‬אשתו של ַש ַמש הכנסייה מנקה‬
‫והמורה‪ ,‬העלמה גיזָ ה‪ ,‬משגיחה עליה‪ ,‬אני יש לי צרות די והותר‬
‫ָ‬ ‫את החדרים מפעם לפעם‪,‬‬
‫עם הילדים‪ ,‬אין לי שום חשק להתעמת גם עם איזה שרת‪ .‬האדון ראש המועצה טען‬
‫לעומתי‪ ,‬שבכל זאת מלוכלך שם מאוד בבית הספר‪ .‬השבתי לו ביושר שהמצב אינו גרוע כל‬
‫כך‪ .‬ואף זאת‪ ,‬הוספתי‪ ,‬כלום ישתפר המצב אם נמנה את האיש הזה לשרת? בוודאי שלא‪.‬‬
‫גם אם נתעלם מכך שאין לו שום ניסיון בעבודה מעין זו‪ ,‬הרי אין בכל בניין בית הספר אלא‬
‫שני חדרי כיתה גדולים‪ ,‬בלי שום חדרים נוספים‪ ,‬והשרת ומשפחתו ייאלצו אפוא להתגורר‬
‫באחת הכיתות‪ ,‬לישון ואולי אפילו לבשל שם‪ ,‬מה שלא יתרום לניקיון‪ ,‬כמובן‪ .‬אך האדון‬
‫ראש המועצה הוסיף והטעים שאותה משׂרה‪ ,‬כיוון שאתה שרוי במצוקה שכזאת‪ ,‬היא בגדר‬
‫ישועה לגביך‪ ,‬ולפיכך ברור שתשתדל להצטיין בה כמיטב יכולתך‪ ,‬ועוד טען האדון ראש‬
‫המועצה כי מלבדך יַ ְחבּרוּ אלינו כוחות עבודה נוספים‪ ,‬אשתך והעוזרים שלך‪ ,‬כך שלא רק‬
‫בית הספר עצמו‪ ,‬אלא גם הגן המקיף אותו יזכה לטיפוח מופתי ממש‪ .‬את כל הטיעונים‬
‫האלה הפרכתי בנקל‪ .‬לבסוף לא מצא עוד ראש המועצה שום דבר לומר לזכותך; הוא צחק‬
‫ואמר רק זאת‪ ,‬שבהיותך מודד קרקעות‪ ,‬תדע מן הסתם למתוח גבולות ברורים וישרים‬
‫במיוחד לערוגות שבגן‪ .‬מילא‪ ,‬עם הלצות אין מתווכחים‪ ,‬וכך יצאתי אליך עם השליחות‬
‫שהוטלה עלי‪" ".‬לשווא אתה דואג‪ ,‬אדוני המורה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬כלל לא עולה על דעתי לקבל‬
‫את ההצעה‪" ".‬טוב מאוד‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬טוב מאוד‪ ,‬כלומר אתה דוחה אותה על הסף‪",‬‬
‫והוא לקח את כובעו‪ ,‬קד קידה והלך לו‪.‬‬
‫מיד אחר כך נכנסה פרידה בפנים מבוהלות; את הכותונת הביאה לא מגוהצת‪ ,‬על‬
‫שאלותיו לא השיבה; כדי להסיח את דעתה סיפר לה ק' על המורה ועל ההצעה; אך סיים‬
‫את דבריו‪ ,‬ופרידה כבר השליכה את הכותונת על המיטה ושבה ורצה החוצה‪ .‬כעבור רגע‬
‫חזרה‪ ,‬אך הפעם עם המורה‪ ,‬שנראה זעוף ואף לא בירך אותו לשלום‪ .‬היא ביקשה ממנו‬
‫שיתאזר במעט סבלנות ‪ -‬ניכר בה שכבר עשתה זאת כמה פעמים בדרכם לכאן ‪ -‬משכה את‬
‫ק' דרך דלת צדדית‪ ,‬שעל קיומה לא ידע כלל‪ ,‬אל עליית הגג הסמוכה‪ ,‬ושם סיפרה לו‪,‬‬
‫נרגשת ומתנשפת‪ ,‬את אשר אירע לה‪ .‬הפונדקית‪ ,‬משתוללת מזעם על שהשפילה עצמה‬
‫בווידויים לפני ק'‪ ,‬ואף גרוע מזה ‪ -‬נכנעה לו בעניין הפגישה עם קלאם‪ ,‬ולא השיגה בכך‪,‬‬
‫לדבריה‪ ,‬אלא סירוב קר וגם בלתי הוגן‪ ,‬מנוי וגמור עמה עכשיו שלא להניח עוד לק'‬
‫להתגורר אצלה; אם יש לו קשרים בטירה‪ ,‬טוב יעשה אם ימהר לנצל אותם‪ ,‬שכן כבר היום‪,‬‬
‫כבר הרגע‪ ,‬עליו לעזוב את הבית ‪ -‬היא לא תסכים לקבל אותו שוב אלא בפקודה ישירה‬
‫מטעם הרשות‪ ,‬אך היא מקווה שהדברים לא יגיעו לידי כך‪ ,‬שהרי גם לה קשרים בטירה‪,‬‬
‫והיא כבר תדע לעשות בהם שימוש‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬הלוא רק בשל רשלנותו של הפונדקי הגיע‬
‫ק' לפונדק הזה‪ ,‬וגם אין הוא שרוי במצוקה כלל‪ ,‬שהרי עוד הבוקר התפאר שיש לו מקום‬
‫לינה השמור לו בכל עת‪ .‬פרידה צריכה להישאר‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהרי אם תעזוב את הבית יחד עם‬
‫ק'‪ ,‬תהיה היא‪ ,‬הפונדקית‪ ,‬אומללה עד בלי די ‪ -‬עוד קודם לכן‪ ,‬למטה במטבח‪ ,‬כבר קרסה‬
‫בוכייה ליד התנור לעצם המחשבה הזאת; אך כלום יכלה לנהוג אחרת‪ ,‬עכשיו שהדברים‬
‫אמורים ‪ -‬בעיניה‪ ,‬לפחות ‪ -‬בהוקרת זכרו של קלאם? זהו אפוא הלך נפשה של הפונדקית‪.‬‬
‫ואילו פרידה‪ ,‬הרי ברור שתלך אחריו‪ ,‬אחרי ק'‪ ,‬בכל אשר ילך‪ ,‬בשלג ובקרח‪ ,‬אין שום צורך‬
‫להכביר מילים על כך‪ ,‬אך מכל מקום מצבם‪ ,‬של שניהם‪ ,‬חמור ביותר‪ ,‬שעל כן ָשמחה‬
‫ִשמחה גדולה על הצעתו של ראש המועצה‪ ,‬אפילו שאין זו משׂרה מתאימה לק'‪ ,‬אלא‬
‫שמדובר‪ ,‬כפי שגם הוטעם במפורש‪ ,‬במשׂרה ארעית בלבד‪ ,‬וכך הלוא ירוויחו זמן‪ ,‬ובינתיים‬
‫תימצאנה בקלות אפשרויות אחרות‪ ,‬גם במקרה שההחלטה הסופית תהיה לרעתו‪" .‬אם לא‬
‫תישאר לנו ברירה‪ ",‬קראה פרידה לבסוף‪ ,‬זרועותיה כבר חובקות את צווארו של ק'‪" ,‬הרי‬
‫ברור שנלך מכאן‪ ,‬וכי מה מעכב אותנו פה בכפר? אבל לפי שעה‪ ,‬אהובי‪ ,‬נקבל את ההצעה‪,‬‬
‫נכון? החזרתי הנה את המורה‪ ,‬אתה תגיד לו‪' :‬העניין סגור' ‪ -‬וזהו‪ ,‬אנחנו עוברים אל בית‬
‫הספר‪".‬‬
‫"רע מאוד‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬אך לא התכוון לכך ברצינות יתרה‪ ,‬שכן לא ממש אכפת היה לו‬
‫היכן יגור‪ ,‬הוא קפא מקור בבגדיו התחתונים פה בעליית הגג‪ ,‬שבהיותה נטולה קירות‬
‫וחלונות משני צדדיה‪ ,‬פרץ לתוכה משב עז של אוויר קר‪" ,‬סידרת את החדר כל כך יפה‪,‬‬
‫ודווקא עכשיו אנחנו צריכים לעזוב‪ .‬בלב כבד‪ ,‬בלב כבד מאוד אקבל עלי את המשרה‬
‫הזאת‪ ,‬הרי גם אותה השפלה רגעית בפני המורה העלוב הזה כבר הכאיבה לי מספיק‪,‬‬
‫ועכשיו הוא עוד אמור להיות ממונה עלי‪ .‬אילו רק יכולנו להישאר פה עוד קצת‪ ,‬הלוא‬
‫אפשר שמצבי ישתנה עוד היום אחר הצהריים‪ .‬אילו נשארת פה את‪ ,‬לפחות‪ ,‬כי אז יכולנו‬
‫לחכות עד אז‪ ,‬ובינתיים לתת למורה איזו תשובה סתמית‪ .‬אשר לי‪ ,‬הרי בלית ברירה אני‬
‫יכול ללון תמיד אצל ַבּרנַ ‪ "-‬פרידה סתמה את פיו בכף ידה‪" .‬רק לא זה‪ ",‬אמרה בבהלה‪,‬‬
‫"אנא ממך‪ ,‬אל תגיד את זה שוב‪ .‬אבל בכל עניין אחר אשמע בקולך‪ .‬אם תרצה‪ ,‬אשאר פה‬
‫לבדי‪ ,‬למרות שזה יעציב אותי מאוד‪ .‬אם תרצה‪ ,‬נסרב להצעה‪ ,‬למרות שתהיה זו טעות‬
‫בעיני‪ .‬תן דעתך‪ ,‬אם תימצא דרך אחרת‪ ,‬אפילו כבר היום אחר הצהריים‪ ,‬הרי מובן מאליו‬
‫שנוותר מיד על המשׂרה בבית הספר‪ ,‬איש לא ימנע זאת מאיתנו‪ .‬ואשר להשפלה בפני‬
‫המורה‪ ,‬סמוך עלי שהדבר לא יגיע לידי כך‪ ,‬אני מתכוונת לדבר איתו בעצמי‪ ,‬אתה רק‬
‫תעמוד ותשתוק‪ ,‬וכך יהיה גם בעתיד ‪ -‬לעולם‪ ,‬אם לא תרצה‪ ,‬לא תצטרך לדבר איתו‬
‫בעצמך‪ ,‬למעשה אהיה רק אני נתונה למרותו‪ ,‬ובעצם גם אני לא ממש‪ ,‬שהרי אני מכירה את‬
‫חולשותיו‪ .‬וכך לא נפסיד כלום אם נקבל את ההצעה‪ ,‬ואם נסרב לה‪ ,‬דווקא נפסיד הרבה ‪-‬‬
‫וקודם כול זאת‪ :‬אם לא תצליח להגיע כבר היום להישג כלשהו בטירה‪ ,‬הרי לא תמצא בכל‬
‫הכפר מקום ללון בו )ולוּ גם בשבילך בלבד(‪ ,‬ואני מתכוונת למקום שאני‪ ,‬כאשתך לעתיד‪,‬‬
‫לא אצטרך להתבייש בגינו‪ .‬ואם לא תמצא לך מקום לינה‪ ,‬הן לא תדרוש ממני שאישן לי‬
‫פה בחדר החם בזמן שאתה נודד ַבּחוצות‪ ,‬בלילה ובקור‪ ".‬כל אותה שעה עמד ק'‪ ,‬זרועותיו‬
‫שלובות לו על חזהו‪ ,‬והכה בכפות ידיו על גבו כדי להתחמם קצת‪ .‬לבסוף אמר‪" :‬אם כן‪ ,‬לא‬
‫נותר לנו אלא לקבל את ההצעה‪ .‬בואי!"‬
‫משנכנס לחדר מיהר לגשת אל התנור‪ ,‬בלי לתת דעתו על המורה; הלה ישב אל השולחן‪,‬‬
‫הוציא את שעונו מכיסו ואמר‪" :‬כבר מאוחר מאוד‪" ".‬כן‪ ,‬אבל עכשיו יש בינינו הסכמה‬
‫מלאה‪ ,‬אדוני המורה‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬אנחנו מקבלים את ההצעה‪" ".‬יפה‪ ",‬אמר המורה‪,‬‬
‫"אבל המשׂרה הוצעה לאדון המודד‪ ,‬הוא צריך לדבר בעצמו‪ ".‬פרידה חשה לעזרת ק'‪.‬‬
‫"כמובן‪ ",‬אמרה‪" ,‬הוא מקבל עליו את המשרה‪ ,‬נכון‪ ,‬ק'?" וכך יכול היה ק' לצמצם את‬
‫תשובתו למילה האחת "כן"‪ ,‬וגם זו לא אל המורה הופנתה‪ ,‬כי אם אל פרידה‪" .‬אם כן‪",‬‬
‫אמר המורה‪" ,‬לא נותר לי אלא ִלמנות לפניך את החובות הכרוכות במשׂרתך‪ ,‬כדי שתשרור‬
‫בינינו הסכמה בעניין זה אחת ולתמיד‪ :‬מוטל עליך‪ ,‬אדוני המודד‪ ,‬לנקות ולהסיק יום‪-‬יום את‬
‫שתי הכיתות‪ ,‬לבצע תיקונים קטנים בבית‪ ,‬וכן בציוד הלימודי ובמתקני ההתעמלות‪ ,‬לטאטא‬
‫את השלג מן השביל החוֹצה את הגן‪ ,‬למלא שליחויות בשבילי ובשביל העלמה המורה‪,‬‬
‫ולעשות את כל עבודות הגננוּת בעונה החמה‪ .‬תמורת זאת מוקנית לך הזכות להתגורר‬
‫באחת הכיתות לפי בחירתך; אך כשלא מתנהל שיעור בשתי הכיתות בו‪-‬זמנית‪ ,‬ואתה‬
‫מתגורר בכיתה שמתנהל בה שיעור דווקא‪ ,‬הרי חובתך‪ ,‬כמובן‪ ,‬לעקור את מגוריך אל החדר‬
‫השני‪ .‬אינך רשאי לבשל בתחומי בית הספר‪ ,‬אבל תחת זאת יסופקו מזונות לך ולמקורביך‬
‫על חשבון המועצה כאן בפונדק‪ .‬עליך לשמור כל העת על כבודו של בית הספר‪ ,‬ובעיקר‬
‫להקפיד על כך שהילדים‪ ,‬ובייחוד בזמן השיעורים‪ ,‬לא ייחשפו לסצינות לא יאות של חיי‬
‫נישואים ‪ -‬אני מעיר זאת רק דרך אגב‪ ,‬שכן בהיותך איש משכיל אתה ודאי יודע זאת‬
‫בעצמך‪ .‬בהקשר זה עלי להוסיף ולהעיר שחובתנו לדרוש ממך לתת תוקף חוקי ליחסיך עם‬
‫העלמה פרידה בהקדם האפשרי‪ .‬כל העניינים האלה‪ ,‬ועוד כמה זוטות‪ ,‬יירשמו בחוזה‬
‫העבודה שתצטרך לחתום עליו מיד לאחר שתעבור להתגורר בבית הספר‪.‬‬
‫כל הפרטים האלה לא עניינו את ק'‪ ,‬כאילו לא נגעו לו כלל‪ ,‬או מכל מקום כאילו לא‬
‫היה בהם כדי לחייב אותו באמת‪ ,‬אך גינוני הגדלוּת של המורה הרגיזו אותו‪ ,‬והוא אמר‬
‫כלאחר יד‪" :‬נו כן‪ ,‬אלה החובות הרגילות‪ ".‬כדי לעמעם במקצת את רישומה של ההערה‬
‫הזאת שאלה פרידה מה תהיה המשכורת‪" .‬אם תשולם משכורת או לא ‪ -‬שאלה זו תועלה‬
‫לדיון רק כעבור תקופת ניסיון של חודש ימים‪ ",‬אמר המורה‪" .‬אבל זה יַ קשה עלינו מאוד‪",‬‬
‫אמרה פרידה‪" ,‬נצטרך להתחתן כמעט בלי כסף‪ ,‬לא יהיה לנו במה לכונן לנו משק בית‪.‬‬
‫האם לא נוכל בכל זאת‪ ,‬אדוני המורה‪ ,‬להגיש בקשה למועצה‪ ,‬שתשלם לנו משכורת קטנה‬
‫כבר עכשיו? האם היית מייעץ לנו לעשות זאת?" "לא‪ ",‬אמר המורה‪ ,‬שכל אותה שעה‬
‫הפנה את דבריו אל ק' בלבד‪" ,‬בקשה כזאת תיענה רק בהמלצתי‪ ,‬ואין בדעתי לתת המלצה‬
‫שכזאת‪ .‬הרי המשׂרה שאנו דנים בה היא בגדר טובה שעושים לך‪ ,‬ומי שיודע אחריות‬
‫ציבורית מהי‪ ,‬אסור לו לעשות יותר מדי טובות שכאלה‪ ".‬אלא שכאן התערב ק' כמעט בעל‬
‫כורחו‪" :‬אשר לעשיית טובות‪ ,‬אדוני המורה‪ ",‬אמר‪" ,‬נראה לי שאתה טועה‪ .‬אולי אני הוא‬
‫לדבּר סוף‪-‬סוף‪,‬‬
‫מי שעושה פה טובה דווקא‪" ".‬לא‪ ",‬אמר המורה בחיוך‪ ,‬הנה אילץ את ק' ֵ‬
‫"בעניין זה אני יודע דברים לאשורם‪ .‬יש לנו צורך בשרת של בית ספר ממש כשם שיש לנו‬
‫צורך במודד קרקעות‪ .‬שניהם כאחד ריחיים על צווארנו‪ .‬אצטרך ממש לשבור את הראש עד‬
‫שאמצא דרך להצדיק את ההוצאות לפני המועצה‪ ,‬הדרך הטובה והישרה מכולן תהיה‬
‫להציג את הדרישה הזאת בלי לנסות להצדיק אותה כלל‪" ".‬בדיוק לכך התכוונתי‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫"אתה נאלץ להעסיק אותי בניגוד לרצונך‪ ,‬אתה צריך לשבור את הראש בשביל זה‪ ,‬ואף על‬
‫פי כן אתה חייב להעסיק אותי‪ .‬ובכן‪ ,‬כשאדם נאלץ להעסיק אדם אחר‪ ,‬והלה מסכים להיות‬
‫מועסק על ידו‪ ,‬הרי בכך הוא עושה לו טובה‪" ".‬אכן יש מקום לתהות‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬מה‬
‫הדבר הכופה עלינו להעסיק אותך ‪ -‬רק לבו הטוב‪ ,‬הטוב מדי‪ ,‬של ראש המועצה‪ ,‬הוא‬
‫שכופה זאת עלינו‪ .‬נראה לי שתצטרך לוותר על כמה דמיונות שווא‪ ,‬אדוני המודד‪ ,‬לפני‬
‫שיֵ צא ממך שרת יעיל‪ .‬אשר לתשלום המשכורת‪ ,‬מובן מאליו שהערות כגון אלה לא ממש‬
‫תורמות לקידום העניין‪ .‬נוסף על כך אני גם מתרשם‪ ,‬לצערי‪ ,‬שהתנהגותך עוד תביא עלי‬
‫הרבה צרות‪ ,‬שהרי במשך כל המשא ומתן הזה המתנהל בינינו אתה עומד מולי ‪ -‬אני רואה‬
‫זאת כל הזמן ובקושי מאמין למראה עיני ‪ -‬בתחתונים וכותונת‪" ".‬כן‪ ",‬קרא ק'‪ ,‬צוחק ומוחא‬
‫כף אל כף‪" ,‬העוזרים האיומים האלה‪ ,‬למה הם מתעכבים כל כך?"‬
‫פרידה מיהרה אל הדלת‪ ,‬והמורה‪ ,‬שהבין ששוב אין כל טעם להוסיף ולדבר אל ק'‪ ,‬שאל‬
‫את פרידה מתי יעברו אל בית הספר‪" .‬היום‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬אבוא מחר בבוקר לבדוק‬
‫פרדה וכבר עמד לצאת בדלת שפתחה פרידה כדי לצאת‬ ‫אפוא‪ ",‬אמר המורה‪ ,‬נופף בידו ִל ֵ‬
‫בעצמה‪ ,‬אך התנגש במשרתות שכבר הופיעו עם חפציהן כדי לשוב ולהשתכן בחדר‪ ,‬ונאלץ‬
‫מפנות דרך לאיש ‪ -‬כשפרידה יוצאת בעקבותיו‪" .‬אתן כל‬ ‫להשתחל ביניהן ‪ -‬הללו לא היו ַ‬
‫כך ממהרות‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬שהפעם שמח מאוד לראותן‪" ,‬עוד לא יצאנו מפה‪ ,‬וכבר בוער לכן‬
‫להיכנס?" הן לא השיבו ורק טילטלו במבוכה את צרורותיהן‪ ,‬שמתוכם השתרבבו אותם‬
‫בלוֹאים מזוהמים המוּכרים כבר לק'‪" .‬נראה שמעולם לא כיבסתן את הסמרטוטים שלכן‪",‬‬
‫אמר ק'‪ ,‬אך דבריו לא נאמרו ברשעות‪ ,‬אלא כמתוך איזו חיבה דווקא‪ .‬הן הרגישו בכך‪,‬‬
‫פערו שתיהן יחד את פיהן הקשוח‪ ,‬חושפות שיניים חזקות ויפות‪ ,‬שינֵ י חיה‪ ,‬וצחקו בלא‬
‫קול‪" .‬תיכנסו‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬תרגישו בבית‪ ,‬הלוא זה החדר שלכן‪ ".‬ומאחר שהוסיפו להסס ‪ -‬מן‬
‫הסתם נראתה להן התמורה שחלה בחדרן גדולה מדי ‪ -‬אחז ק' בזרועה של אחת מהן כדי‬
‫להוליך אותה פנימה‪ .‬אך מיד שב והרפה ממנה‪ ,‬כה נרעשות היו השתיים שנעצו בו עתה‬
‫את עיניהן ‪ -‬אחרי שהחליפו זו עם זו מבט חטוף של הסכמה ‪ -‬ושוב לא גרעו אותן ממנו‪.‬‬
‫"די‪ ,‬הסתכלתן בי די והותר‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬מנסה להתנער מאיזו תחושה מעיקה‪ ,‬לקח את‬
‫החליפה ואת המגפיים מידיה של פרידה שנשאה אותם אל החדר בעוד העוזרים משתרכים‬
‫אחריה בהיסוס‪ ,‬והתחיל מתלבש‪ .‬אורך הרוח שגילתה פרידה כלפי העוזרים היה חידה‬
‫בעיניו תמיד‪ ,‬ועכשיו עוד ביתר שאת‪ .‬למרות שהצטוו להבריש את הבגדים בחצר‪ ,‬מצאה‬
‫אותם פרידה לאחר חיפושים ארוכים אוכלים צהריים בנחת והבגדים שלא הוברשו מונחים‬
‫מעוכים בחיקם‪ ,‬היא נאלצה להבריש אותם בעצמה‪ ,‬ואף על פי כן לא נזפה בהם ‪ -‬היא‪,‬‬
‫שידעה יפה להטיל את מרותה על פשוטי העם ‪ -‬וגם דיברה בנוכחותם על רשלנותם הגסה‬
‫כמו לא היתה אלא הלצה זניחה‪ ,‬ואף הגדילה לעשות וטפחה לאחד מהם על לחיו‪,‬‬
‫כמבקשת להראות לו חיבה‪ .‬ק' רצה להוכיח אותה על פניה בו‪-‬במקום‪ ,‬אלא שכבר הגיעה‬
‫השעה ללכת‪" .‬העוזרים יישארו פה לעזור ל‪ ‬בהעברת החפצים‪ ",‬אמר ק'‪ .‬אך השניים‬
‫התנגדו‪ .‬שׂבעים ועליזים היו‪ ,‬וביקשו לחלץ קצת את עצמותיהם‪ .‬רק כשאמרה פרידה‪" :‬ברור‬
‫שאתם נשארים פה‪ ",‬קיבלו עליהם את הדין‪" .‬את יודעת לאן אני הולך?" שאל ק'‪" .‬כן‪",‬‬
‫אמרה פרידה‪" .‬ואת כבר לא מנסה לעצור בעדי?" שאל ק'‪" .‬עוד יהיו לך כל כך הרבה‬
‫מכשולים בדרך‪ ",‬אמרה‪" ,‬מה אני יכולה כבר לומר!" היא נשקה לק' ונתנה לו‪ ,‬כיוון שלא‬
‫אכל צהריים‪ ,‬חבילה קטנה ובה לחם ונקניק שהביאה מלמטה‪ ,‬הזכירה לו שעליו לחזור אחר‬
‫כך לא לכאן אלא ישר אל בית הספר‪ ,‬הניחה ידה על כתפו וכך ליוותה אותו אל הדלת‪.‬‬
 ‫‪8‬‬
‫בהמתנה לקלאם‬
‫בתחילה שמח ק' על שנפטר מן ההמולה הצפופה של המשרתות והעוזרים בחדר החם‪.‬‬
‫האוויר היה כפורי במקצת‪ ,‬השלג היה מוצק יותר‪ ,‬ההליכה קלה יותר‪ .‬אלא שכבר ירדו‬
‫דמדומי ערב‪ ,‬והוא זירז את צעדיו‪.‬‬
‫הטירה‪ ,‬שקווי המתאר שלה כבר התחילו מיטשטשים‪ ,‬היתה דוממת כתמיד‪ ,‬מעולם לא‬
‫ראה שם ק' סימן חיים כלשהו‪ ,‬ולוּ קל שבקלים‪ .‬אולי אי‪-‬אפשר כלל לראות משהו ממרחק‬
‫שכזה‪ ,‬ואולם העיניים תבעו את שלהן ומיאנו לסבול את הדממה הזאת‪ .‬כשהיה ק' מסתכל‬
‫נדמה לו לפעמים שהוא צופה במישהו היושב לו שם בנחת ומביט נכחו‪ ,‬לא‬ ‫על הטירה‪ָ ,‬‬
‫שקוע בהרהורים הסוגרים עליו ומנתקים אותו מכל מה שסביבו‪ ,‬כי אם חופשי ושאנן דווקא‪,‬‬
‫כמי ששרוי לבדו ואיש אינו צופה בו‪ ,‬אבל בכל זאת חזקה עליו שהוא חש שצופים בו‬
‫דווקא‪ ,‬אלא שאין הדבר טורד את שלוותו אף כהוא זה‪ ,‬ואכן ‪ -‬אין לדעת אם סיבה היא או‬
‫תוצאה ‪ -‬נבצר ממבטיו של הצופה להתמקד בו‪ ,‬הם גולשים‪-‬מחליקים להם על פניו וצונחים‬
‫מטה‪ .‬הרושם הזה עוד התגבר היום בגלל החשיכה שהקדימה לרדת; ככל שהאריך להביט‬
‫לשם‪ ,‬כן התמעטה יכולתו להבחין במשהו וכן העמיק הכול לשקוע בדמדומים‪.‬‬
‫ממש ברגע שהגיע ק' ל"הרנהוף"‪ ,‬שהאורות עדיין לא נדלקו בו‪ ,‬נפתח חלון בקומה‬
‫הראשונה; צעיר שמן‪ ,‬מגולח למשעי‪ ,‬לבוש מעיל פרווה‪ ,‬נרכן החוצה רגע ונשאר עומד ליד‬
‫החלון; על ברכת השלום של ק' לא השיב כמדומה אף לא בניד ראש קל‪ .‬לא בפרוזדור ולא‬
‫בממזגה לא פגש ק' נפש חיה‪ ,‬ריח הבירה המעופשת היה כבד אף יותר מבפעם הקודמת‪,‬‬
‫בפונדק "הגשר" לא היה הדבר אפשרי כלל‪ .‬ק' ניגש מיד אל הדלת שבעדהּ ראה את קלאם‬
‫לאחרונה‪ ,‬לחץ בזהירות על הידית‪ ,‬אבל הדלת היתה נעולה; אז ניסה לגשש אחר חור‬
‫הסגֶ ר היה מותאם כנראה בדייקנות רבה כל כך‪ ,‬שנבצר ממנו למצוא את‬ ‫ההצצה‪ ,‬אך ֶ‬
‫המקום‪ ,‬והוא נאלץ להצית גפרור‪ .‬קול זעקה החרידוֹ פתאום‪ .‬בפינה שבין הדלת לדלפק‪,‬‬
‫סמוך לתנור‪ ,‬ישבה נערה צעירה‪ ,‬מכוּוצת כולה‪ ,‬ולאור הלהבה המתלקחת של הגפרור‬
‫בהתה בו בעיניים רווּיות שינה‪ ,‬שבקושי הצליחה לפוקחן‪ .‬ברור שירשה את מקומה של‬
‫פרידה‪ .‬היא התעשתה חיש קל‪ ,‬הדליקה את אור החשמל בפרצוף נרגז עדיין‪ ,‬אך לבסוף‬
‫זיהתה את ק'‪" .‬אה‪ ,‬האדון מודד הקרקעות‪ ",‬אמרה בחיוך‪ ,‬הושיטה לו את ידה והציגה את‬
‫עצמה‪" :‬קוראים לי ֶפּ ִפּי‪ ".‬קטנה היתה‪ ,‬סמוקה‪ ,‬בריאת בשר‪ ,‬שערה השופע‪,‬‬
‫הבלונדיני‪-‬אדמוני‪ ,‬היה קלוע לצמה עבה ומקצתו גם הסתלסל סביב פניה‪ ,‬שמלתה העשויה‬
‫אריג אפור מבהיק השתפלה על גופה בקו ישר ולא הלמה אותה כלל‪ ,‬מלמטה היתה‬
‫השמלה מכווצת ביד לא אמוּנה‪ ,‬ילדותית‪ ,‬בסרט משי קשור בקצותיו‪ ,‬שהגביל את‬
‫תנועותיה‪ .‬היא התעניינה בשלומה של פרידה ושאלה אם תחזור במהרה‪ .‬זו היתה שאלה‬
‫שגבלה ברשעות ממש‪" .‬מיד אחרי לכתה של פרידה נקראתי לכאן בדחיפות‪ ",‬הוסיפה‪,‬‬
‫"הלוא אי‪-‬אפשר להעסיק כאן סתם כל אחת‪ ,‬עד עכשיו הייתי חדרנית‪ ,‬אבל הכניסה‬
‫לתפקיד החדש לא היטיבה איתי‪ .‬יש פה המון עבודה בערב ובלילה‪ ,‬זה מעייף מאוד‪ ,‬נראה‬
‫לי שלא אוכל להחזיק מעמד‪ ,‬אני לא מתפלאת שפרידה עזבה‪" ".‬פרידה היתה מרוצה פה‬
‫מאוד דווקא‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬מבקש להעמיד אותה סוף‪-‬סוף על ההבדל בינה לבין פרידה‪ ,‬שאותו‬
‫לא הביאה בחשבון כלל‪" .‬אל תאמין לה‪ ",‬אמרה ֶפּ ִפּי‪" ,‬פרידה יש לה שליטה עצמית‬
‫שמעטות כמותה‪ .‬היא לעולם לא תודה במשהו שאינה רוצה להודות בו‪ ,‬ובתוך כך גם לא‬
‫תניח לך להרגיש שיש לה במה להודות בכלל‪ .‬הלוא שתינו עובדות פה כבר שנים אחדות‪,‬‬
‫היינו ישנות תמיד יחד במיטה אחת‪ ,‬אבל מעולם לא היתה בינינו ִקרבה‪ ,‬אני בטוחה שהיא‬
‫כבר לא זוכרת אותי‪ .‬חברתה היחידה‪ ,‬אולי‪ ,‬היא הפונדקית הזקנה מפונדק 'הגשר' ‪ -‬ולא‬
‫בכדי‪ ,‬מן הסתם‪" ".‬פרידה היא ארוסתי‪ ",‬אמר ק' בעודו מוסיף לחפש את חור ההצצה‬
‫שבדלת‪" .‬אני יודעת‪ ",‬אמרה פפי‪" ,‬הרי דווקא משום כך אני מדברת עליה‪ .‬אחרת לא היתה‬
‫בדברי שום משמעות לגביך‪" ".‬אני מבין‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬רצונך לומר שאני יכול להתגאות בכך‬
‫ַ‬
‫שכבשתי את לבה של נערה עצורה ומסוגרת כל כך‪" ".‬כן‪ ",‬אמרה פפי וצחקה בשביעות‬
‫רצון‪ ,‬כאילו קשרה קשר חשאי עם ק' בנוגע לפרידה‪.‬‬
‫אך לאמיתו של דבר לא דבריה הם שהעסיקו את ק' והשכיחו ממנו לרגע את מטרת‬
‫מרא ָה ועצם נוכחותה שם‪ .‬אין ספק שהיתה צעירה בהרבה מפרידה‪ ,‬עדיין‬‫ֶ‬ ‫חיפושיו‪ ,‬כי אם‬
‫ילדה כמעט‪ ,‬ובגדיה מגוחכים למראה; ניכר בה שהתלבשה בהתאם לחשיבות המופלגת‬
‫שייחסה למעמדה של מוזגת‪ .‬והיא אף צדקה‪ ,‬בדרכה‪ ,‬שהרי עדיין לא התאימה כלל‬
‫לתפקיד הזה‪ ,‬שלא ציפתה לו ולא היתה ראויה לו‪ ,‬והטילוהו עליה רק באופן זמני ‪ -‬אפילו‬
‫את תיק העור הקטן שנשאה פרידה בחגורתה תמיד לא הפקידו בידיה‪ .‬מורת הרוח‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫שביטאה כלפי אותו תפקיד לא היתה אלא מפגן של יוהרה‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬למרות אותה‬
‫סכלות ילדותית שלה‪ ,‬הנה גם היא יש לה קרוב לוודאי קשרים כלשהם עם הטירה‪ ,‬הלוא‬
‫היתה חדרנית‪ ,‬אם אינה משקרת‪ .‬וכיוון שאינה מודעת כלל לקניין זה שבידה‪ ,‬היא מעבירה‬
‫פה את ימיה בשינה‪ ,‬ואולם‪ ,‬אם יחבק בזרועותיו את גופה הקטן השמנמן‪ ,‬עם הגב המעוגל‬
‫במקצת‪ ,‬לא יהיה בכך אמנם כדי לחטוף ממנה את קניינה‪ ,‬אך הוא יוכל לגעת בו ולשאוב‬
‫ממנו עידוד לקראת הדרך הקשה‪ .‬אם כן‪ ,‬אולי חוזר פה בעצם העניין עם פרידה? הו לא‪,‬‬
‫עם פפי העניין שונה לחלוטין‪ .‬די להיזכר במבטה של פרידה בשביל להבין זאת‪ .‬ק' לא היה‬
‫נוגע בפפי לעולם‪ .‬ואף על פי כן נאלץ עתה לכסות על עיניו רגע‪ ,‬עד כדי כך חמד אותה‬
‫במבטו‪.‬‬
‫"אין פה צורך באור‪ ",‬אמרה פפי וכיבתה את המנורה‪" ,‬הדלקתי רק בגלל שהבהלת אותי‬
‫כל כך‪ .‬מה אתה מחפש פה‪ ,‬בעצם? פרידה שכחה משהו?" "כן‪ ",‬אמר ק' והצביע על הדלת‪,‬‬
‫"שם‪ ,‬בחדר הסמוך ‪ -‬מפת שולחן‪ ,‬מפה לבנה‪ ,‬סרוגה‪" ".‬כן‪ ,‬מפת השולחן שלה‪ ",‬אמרה‬
‫פפי‪" ,‬אני זוכרת‪ ,‬עבודה יפה‪ ,‬בעצמי עזרתי לה להשלים אותה‪ ,‬אבל היא לא נמצאת בחדר‬
‫הזה‪" ".‬פרידה חושבת שדווקא כן‪ .‬מי גר שם בכלל?" שאל ק'‪" .‬אף אחד לא גר שם‪",‬‬
‫אמרה פפי‪" ,‬זה חדר האדונים‪ ,‬האדונים אוכלים ושותים שם‪ ,‬כלומר לכך נועד החדר‪ ,‬אבל‬
‫רוב האדונים נשארים למעלה בחדריהם‪" ".‬אילו ידעתי‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬שאף אחד לא נמצא שם‬
‫עכשיו‪ ,‬הייתי שמח להיכנס ולחפש את המפה‪ .‬אבל יש בזה משום סיכון‪ .‬קלאם‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫מרבה לשבת שם‪" ".‬אין ספק שקלאם לא נמצא שם עכשיו‪ ",‬אמרה פפי‪" ,‬הוא יוצא לדרך‬
‫בעוד רגע‪ ,‬המזחלת כבר מחכה לו בחצר‪".‬‬
‫בו‪-‬במקום‪ ,‬בלי אף מילה של הסבר‪ ,‬יצא ק' מן הממזגה‪ ,‬פנה בפרוזדור לא לעבר היציאה‬
‫אלא אל פנים הבית‪ ,‬וכעבור פסיעות אחדות כבר עמד בחצר הפנימית‪ .‬כמה שקט ויפה היה‬
‫פה הכול! זו היתה חצר מרובעת‪ ,‬שהבית תוחם אותה משלושה עברים‪ ,‬וחומה גבוהה לבנה‬
‫חוצצת בינה לבין הרחוב ‪ -‬רחוב צדדי‪ ,‬לא מוכר לק' ‪ -‬ובחומה שער גדול וכבד‪ ,‬שהיה‬
‫פתוח כעת‪ .‬מכאן‪ ,‬מהחצר‪ ,‬נראה הבית גבוה יותר משנראה מן החזית‪ ,‬הקומה הראשונה‪,‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬כבר נבנתה עד גמירא‪ ,‬והיתה מרשימה יותר למראה הודות לגזוזטרת עץ‬
‫סגורה ‪ -‬לבד מחריץ קטן בגובה העיניים ‪ -‬שנמתחה לכל אורכה‪ .‬ממול‪ ,‬בקו אלכסוני מן‬
‫המקום שעמד בו ק'‪ ,‬לא הרחק מן הפינה שבה התחברו זה עם זה הבניין המרכזי והאגף‬
‫הצדדי‪ ,‬היתה כניסה אל הבית ‪ -‬פתוחה‪ ,‬בלא דלת‪ .‬לפניה עמדה מזחלת כהה‪ ,‬סגורה‪,‬‬
‫הרכּב ‪ -‬שמרחוק‪ ,‬בדמדומים‪ ,‬שיער ק' את מציאותו שם יותר‬ ‫ָ‬ ‫רתומה לצמד סוסים‪ .‬מלבד‬
‫משהבחין בו ממש ‪ -‬לא נראה שם איש‪.‬‬
‫ידיו בכיסיו‪ ,‬מביט על סביבותיו בזהירות‪ ,‬מקפיד להישאר סמוך לחומה‪ ,‬צעד ק' לאורך‬
‫הרכּב‪ ,‬אחד מאותם איכרים שנראו‬ ‫ָ‬ ‫שניים מגבולותיה של החצר עד שהגיע אל המזחלת‪.‬‬
‫בממזגה לאחרונה‪ ,‬ישב לו מכורבל בפרוותו והשקיף באדישות על ק' המתקרב והולך‪ ,‬כמי‬
‫שעוקב אחר צעדיו של חתול‪ .‬גם בשעה שק' כבר עמד לידו ובירך אותו לשלום‪ ,‬ואפילו‬
‫הסוסים נתקפו אי‪-‬שקט למראה האיש שהגיח פתאום מן העלטה‪ ,‬נשאר הלה שווה נפש‬
‫לחלוטין‪ .‬הדבר היה נוח מאוד לק'‪ .‬הוא נשען אל החומה‪ ,‬שלף את ארוחתו מעטיפתה‪,‬‬
‫הודה בלבו לפרידה שהשכילה לתת לו צידה לדרך‪ ,‬וכל אותה שעה שלח מבטים בוחנים אל‬
‫פנים הבית‪ .‬גרם מעלות ישר זווית‪ ,‬שבור‪ ,‬הוליך למטה והצטלב שם עם פרוזדור נמוך‪ ,‬אך‬
‫עמוק‪ ,‬כנראה‪ .‬הכול היה נקי‪ ,‬מסויד לבן‪ ,‬מתוחם בחדוּת ובקווים ישרים‪.‬‬
‫ההמתנה לקלאם ארכה שעה ארוכה יותר מכפי שסבר ק' מלכתחילה‪ .‬כבר מזמן כילה את‬
‫ארוחתו‪ ,‬הצינה הציקה ממש‪ ,‬הדמדומים כבר נהפכו לעלטה גמורה‪ ,‬וקלאם עדיין לא בא‪.‬‬
‫"זה יכול לקחת עוד המון זמן‪ ",‬נשמע פתאום קול גס‪ ,‬סמוך לק' עד כדי כך‪ ,‬שהוא‬
‫התחלחל כולו‪ .‬זה היה הרכּב‪ ,‬שהתמתח ופיהק בקול כמתעורר משינה‪" .‬מה ייקח עוד המון‬
‫זמן?" שאל ק'‪ ,‬מרוצה מן ההפרעה הזאת דווקא‪ ,‬שכן הדממה והמתח הנמשכים והולכים‬
‫כבר העיקו עליו‪" .‬ייקח המון זמן עד שתלך מפה‪ ",‬אמר הרכּב‪ .‬ק' לא הבין את כוונתו‪ ,‬אך‬
‫לא הוסיף לשאול‪ ,‬שכן הניח שאין דרך טובה מזו לאלץ את השחצן הזה לדבר‪ .‬לא להשיב‬
‫בעלטה הזאת הרי זה כמעט בגדר התגרות‪ .‬ואמנם כעבור רגע שאל הרכּב‪" :‬אתה רוצה‬
‫קוניאק?" "כן‪ ",‬אמר ק' בלי להרהר אף רגע‪ ,‬כה מפתה היתה ההצעה‪ ,‬כל גופו הצטמרר מן‬
‫הקור‪" .‬אם כן‪ ,‬פתח את המזחלת‪ ",‬אמר הרכּב‪" ,‬בכיס הפנימי של הדלת יש כמה בקבוקים‪,‬‬
‫קח לך אחד‪ ,‬שתה‪ ,‬ואז תיתן גם לי‪ .‬קשה לי לרדת בגלל הפרווה‪".‬‬
‫ק' התרעם על שמנחיתים עליו מיני הוראות שכאלה‪ ,‬אך כיוון שכבר הסתבך עם הרכּב‪,‬‬
‫בחר לציית לו‪ ,‬למרות הסכנה שקלאם יתפוס אותו במפתיע ליד המזחלת‪ .‬הוא פתח את‬
‫הדלת הרחבה‪ ,‬וכבר יכול היה לפשוט את ידו ולשלוף את הבקבוק מן הכיס המותקן בצדה‬
‫הפנימי של הדלת‪ ,‬אך מאחר שהדלת היתה פתוחה‪ ,‬תקף אותו חשק עז להיכנס לתוך‬
‫המזחלת ‪ -‬חשק עז כל כך‪ ,‬עד שלא עצר כוח להתנגד לו‪ :‬רק רגע אחד רצה לשבת שם‬
‫בפנים‪ .‬הוא חמק בזריזות פנימה‪ .‬חום כבד שרר במזחלת‪ ,‬שנותר בעינו גם כשהדלת‪ ,‬שק'‬
‫לא העז לסוגרה‪ ,‬היתה פתוחה לרווחה‪ .‬ואין לדעת אם מה שהתיישב עליו היה ספסל ‪ -‬כה‬
‫מרובים היו הכרים והשמיכות והפרוות שנערמו שם; ככל שהתהפך על מושבו וככל‬
‫שהשתרע עליו מלוא איבריו‪ ,‬כן שקע שוב ושוב ברכּות ובחמימות‪ .‬בידיים פשוטות‪ ,‬ראשו‬
‫נשען על הכרים שהקיפוהו מכל צד‪ ,‬השקיף ק' מן המזחלת אל תוך הבית החשוך‪ .‬מדוע‬
‫מתמהמה קלאם זמן רב כל כך? המום כולו מן החום לאחר העמידה הממושכת בשלג‪,‬‬
‫השתוקק ק' שקלאם יופיע סוף‪-‬סוף‪ .‬המחשבה‪ ,‬שמוטב שקלאם לא יראה אותו במצבו זה‪,‬‬
‫חילחלה אל הכרתו רק במעומעם‪ ,‬כמין הפרעה חרישית‪ .‬התנהגותו של הרכּב אף אוששה‬
‫בו את השאננות הזאת‪ ,‬שהרי ידע בוודאות שהוא נמצא במזחלת ואף על פי כן הניחוֹ‬
‫להישאר שם‪ ,‬ואפילו לא דרש ממנו שיעביר לו את הקוניאק‪ .‬היה בכך משום התחשבות בו‪,‬‬
‫אלא שק' הלוא ביקש לשרתוֹ; בכבדות‪ ,‬בלי לשנות את תנוחתו‪ ,‬הושיט את ידו אל הכיס‬
‫שבדלת‪ ,‬אך לא אל הכיס שבזו הפתוחה‪ ,‬שהיתה רחוקה מדי‪ ,‬כי אם אחורנית‪ ,‬אל הכיס‬
‫שבדלת הסגורה ‪ -‬הרי זה היינו הך‪ ,‬גם שם היו בקבוקים‪ .‬הוא שלף בקבוק אחד‪ ,‬סובב את‬
‫הפקק המתברג וריחרח‪ ,‬ומיד חייך בבלי דעת‪ ,‬כה מתוק היה הריח‪ ,‬כה משובב נפש‪ ,‬ממש‬
‫כבשעה ששומע אדם דברי הוקרה ושבח מפי מישהו האהוב עליו עד מאוד‪ ,‬ואפילו אינו‬
‫יודע בדיוק במה דברים אמורים‪ ,‬וגם אינו רוצה לדעת‪ ,‬אלא רק מתמלא אושר כולו מעצם‬
‫הידיעה שאותו אדם הוא המדבר ככה‪" .‬זה באמת קוניאק?" שאל ק' בינו לבינו בפקפוק‪,‬‬
‫ששׂרף‬‫ומתוך סקרנות טעם טעימה‪ .‬ואמנם כן‪ ,‬זה היה קוניאק‪ ,‬למרבה הפליאה‪ ,‬קוניאק ָ‬
‫וחימם‪ .‬איך התגלגל‪ ,‬תוך כדי לגימה‪ ,‬ממשהו שאינו אלא ניחוח מתוק למשקה של עגלונים!‬
‫"הייתכן?" שאל ק'‪ ,‬כמבקש לנזוף בעצמו‪ ,‬ולגם עוד לגימה‪.‬‬
‫ואז ‪ -‬ק' היה שרוי בעיצומה של גמיעה ממושכת ‪ -‬הוּאר הכול פתאום‪ ,‬החשמל נדלק‬
‫בפנים מעל למדרגות‪ ,‬במעבר‪ ,‬במבואה‪ ,‬בחוץ מעל לפתח‪ .‬נשמע קול צעדים יורדים‬
‫במדרגות‪ ,‬הבקבוק נשמט מידו של ק'‪ ,‬הקוניאק נשפך על אחת הפרוות‪ ,‬ק' קפץ מן המזחלת‬
‫החוצה‪ ,‬ברגע האחרון עוד הספיק לסגור את הדלת בחבטה עזה שהקימה רעש עצום ‪ -‬ומיד‬
‫אחר כך יצא אדון אחד לאיטו מן הבית‪ .‬אפשר היה להתנחם בכך שלא היה זה קלאם ‪-‬‬
‫ושמא צריך היה להצטער על כך דווקא? זה היה האדון שק' ראה עוד קודם‪ ,‬בחלון הקומה‬
‫הראשונה‪ .‬איש צעיר‪ ,‬יפה תואר מאין כמותו‪ ,‬צח ואדום‪ ,‬אבל חמור סבר עד מאוד‪ .‬גם ק'‬
‫נתן בו מבט קודר‪ ,‬אך מבטו זה היה מכוּון כלפי עצמו‪ .‬כמה חבל שלא שלח לכאן את‬
‫עוזריו ‪ -‬להתנהג כמוהו היו יודעים גם הם‪ .‬האדון עדיין שתק מולו‪ ,‬כמו לא היה בחזהו‪,‬‬
‫הרחב יתר על המידה‪ ,‬די אוויר לומר את מה שיש לו לומר‪" .‬הרי זה ממש מזעזע‪ ",‬אמר‬
‫לבסוף ומשך את כובעו קצת אחורה מעל מצחו‪ .‬מה פירוש הדבר? הן קרוב לוודאי שהאדון‬
‫לא ידע כלל שק' ישב במזחלת ‪ -‬ובכל זאת כבר החליט שיש פה משהו מזעזע? מה‪,‬‬
‫למשל? שמא עצם העובדה שק' הצליח לחדור אל החצר? "איך הגעת הנה בכלל?" שאל‬
‫האדון‪ ,‬כבר מנמיך את קולו‪ ,‬כבר נושם לרווחה‪ ,‬מקבל עליו את הבלתי נמנע‪ .‬אילו שאלות!‬
‫אילו תשובות! כלום חייב ק' לאשר בפירוש באוזני האדון שכל דרכו‪ ,‬שתחילתה בתקוות‬
‫רבות כל כך‪ ,‬היתה לשווא? במקום להשיב נפנה ק' אל המזחלת‪ ,‬פתח אותה והוציא משם‬
‫את כובע המצחייה ששכח בפנים‪ .‬מצוקה ואי‪-‬נחת תקפוהו למראה המשקה המטפטף על‬
‫רצפת המזחלת‪.‬‬
‫אחר כך שב ונפנה אל האדון; שוב לא חשש להראות לו שהוא נמצא שם‪ ,‬בתוך‬
‫המזחלת‪ ,‬וגם אין זה העניין החמור ביותר; אם יישאל ‪ -‬ובהחלט רק אז ‪ -‬לא יסתיר שהרכּב‬
‫הוא שדחק בו לפתוח את המזחלת‪ ,‬לפחות‪ .‬מה שחמור באמת הוא עצם הדבר שאותו‬
‫האיש בא במפתיע‪ ,‬שלא היה לו די זמן להתחבא על מנת שיוכל להמתין לקלאם באין‬
‫מפריע‪ ,‬או שלא נמצאה לו די תושייה להישאר בתוך המזחלת‪ ,‬לסגור את הדלת ולהמשיך‬
‫לחכות לקלאם בין הפרוות‪ ,‬או להישאר שם לפחות כל עוד נמצא האיש בקרבת מקום‪.‬‬
‫אמנם אין ביכולתו לדעת אם קלאם עצמו אינו מתקרב לשם כבר ברגע זה ממש‪ ,‬ואם כך‬
‫הדבר‪ ,‬הרי אין ספק שמוטב לפוגשו מחוץ למזחלת‪ .‬כן‪ ,‬צריך היה לשקול כאן עוד כמה‬
‫וכמה עניינים‪ ,‬אבל עכשיו לא עוד‪ ,‬הכול תם ונשלם‪.‬‬
‫"בוא איתי‪ ",‬אמר האדון‪ ,‬לא כמצווה דווקא‪ ,‬אלא שהציווי היה לא במילים עצמן‪ ,‬כי אם‬
‫בניע יד מהיר‪ ,‬אדיש במופגן‪ ,‬שהתלווה אליהן‪" .‬אני מחכה למישהו‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬לא מפני‬
‫שעדיין קיווה להצלחה כלשהי‪ ,‬אלא בשם העיקרון בלבד‪" .‬בוא‪ ",‬חזר ואמר האיש בקור‬
‫רוח גמור‪ ,‬משל ביקש להראות כי מעולם לא פיקפק בכך שק' מחכה למישהו‪" .‬אבל אם‬
‫אבוא אתך‪ ,‬אחמיץ את הפגישה עם האיש שאני מחכה לו‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬ורעד עבר בבשרו‪.‬‬
‫למרות כל מה שקרה‪ ,‬הרגיש ק' שכל מה שהשיג עד כה הוא מבחינה מסוימת בגדר קניין‬
‫ממש ‪ -‬שהוא עדיין מחזיק בו רק לכאורה‪ ,‬אמנם‪ ,‬אך מכל מקום אינו מחויב לוותר עליו‬
‫בשל פקודה זו או אחרת‪" .‬את הפגישה תחמיץ בכל מקרה‪ ,‬בין שתחכה ובין שתלך‪ ",‬אמר‬
‫האדון בבוטות‪ ,‬אמנם‪ ,‬אך גם מתוך כוונה גלויה להפיס את דעתו של ק'‪" .‬אם כן‪ ,‬אני‬
‫מעדיף להחמיץ את הפגישה בעודי מחכה‪ ",‬אמר ק' בהתרסה; מילים ריקות מפי האדון‬
‫הצעיר הזה לא ירחיקוהו מכאן בשום אופן‪ .‬לשמע הדברים האלה זקף האדון את ראשו‬
‫לאחור ועצם רגע את עיניו בארשת יהירות‪ ,‬כמבקש להשליך אחרי גווֹ את טמטומו של ק'‬
‫ולשוב אל תבונתו שלו‪ ,‬העביר את קצה לשונו על שפתיו הפשוקות מעט‪ ,‬ואמר לרכּב‪:‬‬
‫"התר את הסוסים!"‬
‫הרכּב‪ ,‬שמיהר לציית לאדון אך שלח מן הצד מבט כעוס אל ק'‪ ,‬נאלץ עכשיו לרדת‬ ‫ַ‬
‫ממושבו למרות הפרווה הכבדה‪ ,‬ובהססנות רבה‪ ,‬כמצפה לא שהאדון יהפוך את פקודתו‬
‫אלא שק' ישנה את דעתו דווקא‪ ,‬התחיל ַמסיג את הסוסים עם המזחלת לאחור‪ ,‬לעבר האגף‬
‫הצדדי‪ ,‬ששם‪ ,‬מאחורי שער גדול‪ ,‬נמצאו מן הסתם האורווה ומוסך העגלות‪ .‬ק' נשאר עומד‬
‫מאחור לבדו‪ :‬מצדו האחד הלכה והתרחקה המזחלת‪ ,‬ומצדו האחר התרחק האדון הצעיר‪,‬‬
‫מתנהל לאורך אותה דרך עצמה שעבר ק' בהגיעו לכאן ‪ -‬אך גם זו גם זה התרחקו להם‬
‫לאיטם‪ ,‬משל ביקשו לרמוז לק' שעדיין יש בכוחו להחזירם לאחור‪.‬‬
‫אפשר שכוֹח כזה אכן היה בידו‪ ,‬אך הדבר לא היה מביא לו שום תועלת; לקרוא למזחלת‬
‫שתחזור פירושו להגלות את עצמו מכאן‪ .‬הוא נשאר אפוא עומד על עומדו‪ ,‬חולש לבדו על‬
‫שדה המערכה‪ ,‬אך לא היתה שום שמחה בניצחון הזה‪ .‬הוא הביט באדון וברכּב חליפות‪.‬‬
‫נדמה לו לק'‬
‫האדון כבר הגיע אל הדלת שק' נכנס דרכה לחצר‪ ,‬וכבר חזר והפך את פניו ‪ָ -‬‬
‫שהוא רואה אותו נד בראשו לנוכח עקשנות מופלגת שכזאת ‪ -‬ואז‪ ,‬בתנועה מהירה‪,‬‬
‫החלטית וסופית‪ ,‬הפך האיש את גבו ונבלע בפרוזדור‪ .‬הרכּב נשאר בחצר זמן רב יותר‪,‬‬
‫הרבה עבודה עוד היתה לו עם המזחלת‪ ,‬היה עליו לפתוח את שער האורווה הכבד‪ ,‬להסיע‬
‫את המזחלת לאחור‪ ,‬אל מקומה‪ ,‬להתיר את הסוסים‪ ,‬להוליך אותם אל האבוס ‪ -‬את כל‬
‫אלה עשה בכובד ראש‪ ,‬כולו מכונס בתוך עצמו‪ ,‬כמי שאבדה תקוותו לצאת שוב לדרך‬
‫במהרה; כל הפעולות הללו‪ ,‬שנעשו בשתיקה ובלי להעיף ולוּ מבט אחד אל ק'‪ ,‬נראו לק'‬
‫נוזפניות הרבה יותר מהתנהגותו של האדון כלפיו‪ .‬ועכשיו‪ ,‬משכילה הרכּב את מלאכתו‬
‫באורווה וחצה את החצר בהילוכו האיטי‪ ,‬המתנודד‪ ,‬סגר את השער הגדול ומיד חזר‬
‫לאחוריו‪ ,‬צועד לאיטו כשמבטו נצמד ממש לעקבותיו שלו בשלג‪ ,‬אחר כך הסתגר באורווה‬
‫ואז גם כבו כל אורות החשמל ‪ -‬וכי למי צריכים היו להאיר? ‪ -‬ורק מן החריץ בגזוזטרת‬
‫נדמה לו לק'‬
‫העץ למעלה עוד בקע קצת אור‪ ,‬מרתק אליו לרגע את המבט התועה ‪ -‬עכשיו ָ‬
‫כאילו נותק כל קשר עמו וכאילו הוא בן חורין עתה יותר משהיה מעודו‪ ,‬והוא יכול להמתין‬
‫פה‪ ,‬במקום האסור עליו‪ ,‬כמה שירצה‪ ,‬ואת החירות הזאת קנה לו במאבק שכמעט שום אדם‬
‫זולתו לא היה מסוגל לנהל כמוהו‪ ,‬ואיש אינו רשאי לגעת בו עוד‪ ,‬אף לא לגרשו או אפילו‬
‫נדמה לו ‪ -‬והכרה זו היתה ודאית לפחות באותה‬ ‫לפנות אליו בדברים‪ ,‬אלא שבו‪-‬בזמן ָ‬
‫חסר שחר יותר ונואש יותר מן החירות הזאת‪ ,‬מן ההמתנה‬
‫המידה ‪ -‬כאילו אין בעולם דבר ַ‬
‫הזאת‪ ,‬מן המעטה הבלתי פגיע הזה‪.‬‬
 ‫‪9‬‬
‫מאבק נגד החקירה‬
‫והוא עקר עצמו ממקומו וחזר אל הבית ‪ -‬הפעם לא לאורך החומה‪ ,‬אלא ישר דרך החצר‬
‫המושלגת ‪ -‬ופגש בפרוזדור את הפונדקי‪ ,‬שבירך אותו לשלום בשתיקה והצביע על דלת‬
‫הממזגה; ק' נענה לרמז הזה מפני שקפא מקור ומפני שרצה לראות אנשים‪ ,‬אך מה גדולה‬
‫היתה אכזבתו כשראה שם ליד שולחן קטן )שהוצב שם כנראה באופן מיוחד‪ ,‬שכן ברגיל‬
‫הסתפקו שם בחביות בלבד( את האדון הצעיר‪ ,‬מסב לו בנינוחות ומולו עומדת ‪ -‬מראה‬
‫מדכדך מבחינתו של ק' ‪ -‬הפונדקית מפונדק "הגשר"‪ .‬פפי‪ ,‬כולה אומרת גאווה‪ ,‬ראשה‬
‫שמוט לאחור‪ ,‬חיוך תמידי מקובע על שפתיה‪ ,‬כולה חדורה תחושת מעמדה הנכבד שאין‬
‫עליו עוררים‪ ,‬מטלטלת את צמתה עם כל תנועה ‪ -‬פפי התרוצצה הלוך ושוב‪ ,‬הביאה בירה‬
‫ואחר כך גם עט ודיו‪ ,‬שכן האדון עיין בניירות הפרושים לפניו‪ִ ,‬השווה תאריכים שהופיעו‬
‫פעם במסמך פלוני ופעם במשנהו המונח בקצהו האחר של השולחן‪ ,‬ועתה ביקש לפתוח‬
‫בכתיבה‪ .‬ממרום קומתה השפילה הפונדקית את עיניה אל האדון ואל הניירות‪ ,‬שפתיה‬
‫משורבבות קצת בשתיקה והיא נינוחה כולה‪ ,‬כאילו כבר אמרה כל מה שצריך לומר ודבריה‬
‫נפלו על אוזניים קשובות‪" .‬הנה הוא סוף‪-‬סוף‪ ,‬האדון מודד הקרקעות‪ ",‬אמר האדון עם‬
‫היכנסו של ק'‪ ,‬העיף בו מבט חטוף ומיד חזר והשתקע בניירותיו‪ .‬גם הפונדקית שלחה‬
‫לעברו של ק' מבט אדיש‪ ,‬לא מופתע בעליל‪ .‬ואילו פפי לא השגיחה בו כלל‪ ,‬כמדומה‪ ,‬עד‬
‫שניגש לדלפק והזמין לו קוניאק‪.‬‬
‫ק' נשען על הדלפק‪ ,‬ידו לחוצה אל עיניו‪ ,‬דעתו מפוזרת‪ .‬הוא לגם מן הקוניאק ומיד דחף‬
‫מעליו את הכוסית‪ ,‬המשקה לא ערב לחכו‪" .‬כל האדונים שותים את זה‪ ",‬אמרה פפי ביובש‪,‬‬
‫שפכה את השארית‪ ,‬שטפה את הכוסית והחזירה אותה אל המדף‪" .‬לאדונים יש גם קוניאק‬
‫אחר‪ ,‬משובח יותר‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אולי‪ ",‬אמרה פפי‪" ,‬אבל לי אין‪ ",‬ובכך פטרה עצמה מק'‬
‫והעמידה עצמה שוב לרשות האדון‪ ,‬אלא שהלה לא נזקק עוד לכלום והיא רק התהלכה‬
‫מאחוריו הלוך ושוב בחצי מעגל‪ ,‬מנסה בכל יראת הכבוד המתבקשת להציץ על הניירות‬
‫מעבר לכתפו; אך בעצם לא היתה כאן אלא סקרנות סתם‪ ,‬האדרה עצמית ותו לא‪,‬‬
‫שהפונדקית אכן גינתה אותה בכיווץ גבות‪.‬‬
‫אך פתאום נדרכה הפונדקית ולטשה עיניה נכחה‪ ,‬כל כולה קשב‪ .‬ק' הפך פניו‪ ,‬הוא לא‬
‫שמע שום דבר מיוחד‪ ,‬גם האחרים לא שמעו כלום‪ ,‬כמדומה‪ ,‬אך הפונדקית רצה בפסיעות‬
‫רחבות על בהונותיה אל הדלת האחורית המוליכה לחצר‪ ,‬הציצה בחור המנעול ומיד הפכה‬
‫פניה אל שני האחרים‪ ,‬ובעיניים קרועות לרווחה‪ ,‬בפנים לוהטות‪ ,‬סימנה להם באצבעה‬
‫שייגשו אליה‪ ,‬ועתה עמדו שלושתם והציצו בעד החור לסירוגין; הרוב אמנם נפל בחלקה‬
‫של הפונדקית‪ ,‬אך גם פפי לא קופחה‪ ,‬ואילו האדון נותר אדיש‪ ,‬יחסית‪ .‬פפי והאדון חזרו‬
‫למקומם כעבור שעה קלה‪ ,‬רק הפונדקית הוסיפה להסתכל בדריכות עצומה‪ ,‬מרכינה עמוק‬
‫את גווה‪ ,‬כורעת על ברכיה כמעט‪ ,‬דומה היה שהיא משׁביעה כעת את חור המנעול שיניח‬
‫לה לעבור דרכו ‪ -‬שהרי כבר מזמן‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬שוב לא היה מה לראות שם‪ .‬לבסוף הזדקפה‪,‬‬
‫העבירה ידיה על פניה‪ ,‬היטיבה את שׂערה ונשמה נשימה עמוקה‪ ,‬בעודה נאלצת ‪ -‬בלא‬
‫חמדה‪ ,‬כמדומה ‪ -‬לסגל שוב את עיניה לחדר הזה ולאנשים היושבים בו‪ ,‬ואז פתח ק' ואמר‪,‬‬
‫לא כדי לוודא משהו שהיה ידוע לו גם בלאו הכי‪ ,‬אלא כדי לקדם פני רעה שחשש מפניה ‪-‬‬
‫עד כדי כך היה פגיע עכשיו‪" :‬קלאם כבר נסע אפוא?"‬
‫הפונדקית עברה על פניו בשתיקה‪ ,‬אך האדון פנה אליו מאצל שולחנו הקטן ואמר‪" :‬כן‪,‬‬
‫בוודאי‪ .‬עזבת את עמדת השמירה שלך‪ ,‬וכך איפשרת לקלאם לנסוע‪ .‬רגישותו של האדון‬
‫הזה מפליאה ממש! האם ראית‪ ,‬גברתי הפונדקית‪ ,‬איזה מבט חששני העיף קלאם על‬
‫סביבותיו?" דומה שהפונדקית לא הבחינה בכך‪ ,‬אך האדון המשיך‪" :‬למרבה המזל‪ ,‬כבר לא‬
‫היה מה לראות‪ ,‬הרכּב טיאטא אפילו את העקבות בשלג‪" ".‬הגברת הפונדקית לא הבחינה‬
‫בשום דבר‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬אך הוא אמר זאת לא מתוך תקווה כלשהי‪ ,‬אלא רק משום שנימת‬
‫דבריו של האדון‪ ,‬שהתיימרה להישמע מוחלטת וללא עוררים‪ ,‬הרגיזה אותו‪" .‬אולי דווקא‬
‫באותו רגע לא הצצתי בחור המנעול‪ ",‬אמרה הפונדקית כדי להגן קודם כול על האדון‪ ,‬אך‬
‫מיד ביקשה לעשות צדק גם עם קלאם והוסיפה‪" :‬ובכל זאת איני סבורה שקלאם רגיש כל‬
‫כך‪ .‬ברור שאנו חרדים לו ומנסים לגונן עליו‪ ,‬ולשם כך אנו יוצאים מן ההנחה שקלאם ניחן‬
‫ברגישות מופלגת‪ :‬כך צריך להיות‪ ,‬ואין ספק שזהו רצונו של קלאם‪ .‬אבל מהם פני הדברים‬
‫לאשורם ‪ -‬זאת איננו יודעים‪ .‬ברור כשמש שקלאם לא ידבר לעולם עם מישהו שאין הוא‬
‫חפץ לדבר עמו‪ ,‬כל כמה שיטרח אותו מישהו וכל כמה שיתחצף ויתעקש לפרוץ לו דרך‬
‫אליו‪ ,‬אך הלוא עובדה זו לבדה‪ ,‬שקלאם לא ידבר עמו לעולם‪ ,‬לא יניח לו לעולם להופיע‬
‫לנגד עיניו‪ ,‬עובדה זו הרי די בה כשלעצמה ‪ -‬ולמה לטעון אפוא שאין בכוחו של קלאם‬
‫לשאת את מראהו של מישהו? על כל פנים אין הדבר הזה ניתן להוכחה‪ ,‬שהרי לעולם לא‬
‫יהיה אפשר לבודקו‪ ".‬האדון הינהן בלהט‪" .‬ביסודו של דבר דעתי כדעתך‪ ,‬כמובן‪ ",‬אמר‪,‬‬
‫"ואם התבטאתי בצורה שונה במקצת‪ ,‬הרי זה רק על מנת שהאדון המודד יבין על מה אני‬
‫מדבר‪ .‬עובדה היא‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬שבצאתו החוצה הביט קלאם על סביבותיו כמה וכמה‬
‫פעמים‪" ".‬אולי חיפש אותי‪ ",‬אמר ק'‪" .‬ייתכן‪ ",‬אמר האדון‪" ,‬זה באמת לא עלה על דעתי‪".‬‬
‫כולם צחקו‪ ,‬ופפי‪ ,‬שלא הבינה כמעט מאומה מכל השיחה הזאת‪ ,‬צחקה בקול גדול יותר‬
‫מכולם‪.‬‬
‫"מאחר שאנחנו יושבים לנו יחד בעליצות שכזאת‪ ",‬אמר האדון‪" ,‬אודה לך מאוד‪ ,‬אדוני‬
‫המודד‪ ,‬אם תספק לי כמה פרטי מידע שיאפשרו לי להשלים את התיקים האלה‪" ".‬נוהגים‬
‫לכתוב פה הרבה‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬מביט על התיקים מרחוק‪" .‬כן‪ ,‬מין הרגל מגונה שכזה‪ ",‬אמר‬
‫האדון וצחק שוב‪" ,‬אבל אולי אינך יודע מי אני‪ .‬שמי מוֹמוּס‪ ,‬ואני מזכיר הכפר של קלאם‪".‬‬
‫לשמע הדברים האלה השתרר כובד ראש בחדר‪ .‬הפונדקית ופפי הכירו יפה את האדון‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬ואף על פי כן נראו המומות משנקב בשמו ובתוארו‪ .‬ואפילו האדון עצמו‪ ,‬כאילו אמר‬
‫דברים שהם מעבר להשגתו שלו‪ ,‬וכאילו ביקש להתנער מכל חגיגיות העשויה להשתמע‬
‫מדבריו‪ ,‬השתקע בתיקים והתחיל כותב; שוב לא נשמע בחדר אלא קול חריקת הקולמוס‪.‬‬
‫"'מזכיר הכפר' ‪ -‬מה זה בכלל?" שאל ק' כעבור שעה קלה‪ .‬אלא שמוֹמוּס סבר כי משהציג‬
‫את עצמו‪ ,‬שוב אין זה לכבודו לספק הסברים שכאלה‪ ,‬ועל כן השיבה הפונדקית במקומו‪:‬‬
‫"האדון מומוס הוא המזכיר של קלאם‪ ,‬כמוהו ככל מזכיר אחר של קלאם‪ ,‬אך משׂרתו‬
‫הרשמית‪ ,‬ואם איני טועה‪ ,‬גם תחום פעילותו ‪ "-‬כאן טילטל מומוס את ראשו במרץ תוך כדי‬
‫כתיבה‪ ,‬והפונדקית תיקנה את דבריה‪" ,‬כלומר משׂרתו הרשמית בלבד‪ ,‬ולא תחום פעילותו ‪-‬‬
‫משׂרתו מוגבלת לכפר לבדו‪ .‬האדון מומוס מופקד על עבודות הלבלרות הנחוצות לקלאם‪,‬‬
‫והוא מקבל ראשון את כל הבקשות המופנות אל קלאם מן הכפר‪".‬‬
‫ק'‪ ,‬שהדברים האלה לא ממש הרשימו אותוֹ‪ ,‬נעץ בפונדקית עיניים ריקות‪ ,‬והיא מיהרה‬
‫להוסיף‪ ,‬נבוכה במקצת‪" :‬כן‪ ,‬ככה זה‪ .‬כל האדונים בטירה יש להם מזכירי כפר‪ ".‬מומוס‪,‬‬
‫שהיה קשוב לשיחה הרבה יותר מק'‪ ,‬השלים את דברי הפונדקית‪" :‬רוב מזכירי הכפר‬
‫עובדים בשירותו של אדון אחד בלבד‪ ,‬ואילו אני עובד בשביל שניים‪ ,‬בשביל קלאם ובשביל‬
‫אבּנֶ ה‪" ".‬כן‪ ",‬אמרה הפונדקית‪ ,‬שאף היא נזכרה בכך עתה ופנתה אל ק'‪" ,‬אדון מומוס‬
‫אל ֶ‬
‫וַ ַ‬
‫אבּנֶ ה‪ ,‬ומכאן שהוא מזכיר כפר כפול‬‫אל ֶ‬
‫עובד בשביל שני אדונים‪ ,‬בשביל קלאם ובשביל וַ ַ‬
‫שניים‪" ".‬כפול שניים‪ ,‬באמת!" אמר ק' וניענע בראשו כלפי מומוס‪ ,‬שנשא מבטו אליו בגֵ ו‬
‫רכון לפנים ‪ -‬ניענע בראשו כמי שמנענע בראשו אל ילד שאך כרגע דיברו בשבחו‪ .‬אם‬
‫השתמע מן המחווה הזו זלזול כלשהו‪ ,‬הרי שלא הבחין בו איש‪ ,‬ושמא היו מי שייחלו לו‬
‫דווקא‪ .‬ק' לא נחשב בעיניהם ראוי אפילו לכך שייפול עליו איזה מבט אקראי של קלאם ‪-‬‬
‫והנה דווקא באוזניו הם מפרטים בהרחבה את יתרונותיו של אדם המקורב לקלאם‪ ,‬מתוך‬
‫כוונה לא מסותרת לעורר את התפעלותו של ק' ולהציל דברי הלל ושבח מפיו‪ .‬אלא שדעתו‬
‫של ק' לא היתה פנויה לכך כלל; הוא‪ ,‬שאזר את כל כוחותיו על מנת שיוכל להעיף ולוּ‬
‫מבט חטוף בקלאם‪ ,‬לא החשיב הרבה את מעמדו של אדם כמומוס‪ ,‬למשל‪ ,‬שזכה לחיות‬
‫במחיצתו של קלאם; כל התפעלות וכל קנאה היו ממנו והלאה‪ ,‬שכן לא קרבתו של קלאם‬
‫היתה משאת נפשו‪ ,‬אלא עצם הדבר שהוא‪ ,‬ק' ‪ -‬הוא ולא אחר‪ ,‬על משאלותיו שלו ולא של‬
‫שום אדם זולתו ‪ -‬יגיע אל קלאם‪ ,‬אך לא כדי לנוח בצלו אלא כדי לעבור על פניו‬
‫ולהמשיך הלאה‪ ,‬אל הטירה‪.‬‬
‫והוא הציץ בשעונו ואמר‪" :‬אבל עכשיו עלי ללכת הביתה‪ ".‬מיד השתנה המצב לטובתו‬
‫של מומוס‪" .‬כן‪ ,‬בוודאי‪ ",‬אמר זה‪" ,‬חובות שרת בית הספר קוראות לך‪ .‬אבל אתה חייב‬
‫להקדיש לי עוד דקה‪ .‬רק כמה שאלות קצרות‪" ".‬לא‪ ,‬ממש לא מתחשק לי‪ ",‬השיב ק' וכבר‬
‫פנה אל הדלת‪ .‬מומוס לקח את אחד התיקים‪ ,‬חבט בו בשולחן וקם על רגליו‪" :‬בשמו של‬
‫קלאם אני דורש ממך שתשיב על שאלותי‪" ".‬בשמו של קלאם?" חזר אחריו ק'‪" ,‬העניינים‬
‫שלי מעסיקים אותו בכלל?" "בנוגע לכך אין לי שום מידע‪ ,‬ולך‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬יש אפילו פחות;‬
‫טוב נעשה אפוא שנינו אם נניח את ההחלטה על כך בידיו‪ .‬מכל מקום אני דורש ממך‪ ,‬מכוח‬
‫המשׂרה שהעניק לי קלאם‪ ,‬להישאר כאן ולהשיב על שאלותי‪" ".‬אדוני המודד‪ ",‬התערבה‬
‫הפונדקית‪" ,‬את כל העצות שנתתי לך עד כה‪ ,‬מתוך כוונות שאין טהורות מהן‪ ,‬דחית בגסות‬
‫שלא נשמעה כמוה‪ ,‬ועל כן אני נזהרת מלתת לך עצות חדשות כלשהן; עכשיו באתי הנה‬
‫אל האדון המזכיר ‪ -‬אין לי מה להסתיר ‪ -‬רק כדי לדווח לרשות על התנהגותך ועל‬
‫כוונותיך‪ ,‬וכדי להבטיח את עצמי אחת ולתמיד מפני כל ניסיון לשוב ולשכן אותך אצלי; זה‬
‫טיב היחסים בינינו‪ ,‬ומן הסתם לא יחול בהם שום שינוי עוד‪ ,‬ואם אני מחווה עכשיו את‬
‫דעתי בנידון‪ ,‬הרי איני עושה זאת כדי לעזור לך‪ ,‬אלא כדי להקל קצת על האדון המזכיר‬
‫במשימתו הקשה‪ ,‬לנהל מגע‪-‬ומשא עם אדם כמוך‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הודות לכנותי הגמורה תוכל‬
‫גם אתה ‪ -‬איני יכולה לדבר איתך אלא בכנות‪ ,‬הגם שבעל כורחי ‪ -‬להפיק תועלת מדברי‪,‬‬
‫אם רק תרצה‪ .‬למקרה זה אני מצביעה לפניך על העובדה‪ ,‬שהנתיב היחיד העשוי להוליך‬
‫אותך אל קלאם עובר דרך הפרוטוקולים של האדון המזכיר‪ .‬אבל איני רוצה להגזים‪ ,‬אפשר‬
‫שהנתיב הזה אינו מגיע עד קלאם ממש‪ ,‬אפשר שהוא נקטע הרחק ממנו‪ ,‬שיקול דעתו של‬
‫האדון המזכיר הוא שיכריע בדבר‪ .‬אבל זוהי‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬הדרך היחידה העשויה להוליך‬
‫אותך בכיוון הנכון‪ ,‬לפחות‪ .‬ועל הדרך היחידה הזאת אתה רוצה לוותר סתם ככה‪ ,‬רק לשם‬
‫התרסה?" "אה‪ ,‬גברתי הפונדקית‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬לא‪ ,‬אין זו הדרך היחידה אל קלאם‪ ,‬וגם אין‬
‫היא טובה יותר משאר הדרכים‪ .‬האם בידי‪ ,‬אדוני המזכיר‪ ,‬נתונה ההחלטה אם הדברים‬
‫שאומר פה יגיעו אל אוזניו של קלאם אם לאו?" "אכן‪ ",‬אמר מומוס‪ ,‬משפיל עיניו בגאווה‬
‫ַ‬
‫ושולח מבטיו ימינה ושמאלה‪ ,‬אף שלא היה מה לראות שם כלל‪" ,‬אחרת מה יש לי לעשות‬
‫בתור מזכיר?" "הרי לך‪ ,‬גברתי הפונדקית! לא אל קלאם עלי למצוא דרך‪ ,‬אלא קודם כול‬
‫אל האדון המזכיר‪" ".‬את הדרך הזאת רציתי לפתוח לפניך‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬וכי לא‬
‫הצעתי לך הבוקר להעביר את בקשתך לידי קלאם? האדון המזכיר הוא שהיה עושה זאת‪.‬‬
‫אבל אתה סירבת‪ ,‬ואף על פי כן נשארה לך עכשיו רק הדרך הזאת ואין בלתה‪ .‬מובן מאליו‬
‫שאחרי כל מה שעשית היום‪ ,‬אחרי שניסית לטמון פח לקלאם‪ ,‬הסיכויים שלך להצליח‬
‫פחתו בהרבה‪ .‬אך התקווה הזאת ‪ -‬תקווה אחרונה‪ ,‬קטנטנה‪ ,‬מתפוגגת‪ ,‬בלתי קיימת‪ ,‬בעצם ‪-‬‬
‫היא גם היחידה שנותרה לך‪".‬‬
‫"איך את מסבירה זאת‪ ,‬גברתי הפונדקית‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬שבתחילה השתדלת כל כך למנוע‬
‫בעדי מלפרוץ לי דרך אל קלאם‪ ,‬ואילו עכשיו את מתייחסת אל בקשתי ברצינות שכזאת‪,‬‬
‫וגם סבורה‪ ,‬כמדומה‪ ,‬שאם תיכשלנה תוכניותי‪ ,‬אהיה אדם אבוד‪ ,‬במידה ידועה? אם יעצו לי‬
‫פעם ביושר לב לחדול מן השאיפה להגיע אל קלאם‪ ,‬הרי איך ייתכן שדוחקים בי עכשיו‪,‬‬
‫ובאותה מידה של יושר לב‪ ,‬כמדומה‪ ,‬להמשיך בדרכי אל קלאם דווקא‪ ,‬גם אם ייתכן‬
‫שהדרך הזאת אינה מגיעה אליו כלל?" "אני דוחקת בך?" אמרה הפונדקית‪" ,‬האם לומר לך‬
‫שאין שום תקווה למאמציך פירושו לדחוק בך? אם אתה מנסה בדרך זו להטיל עלי את‬
‫האחריות למעשיך‪ ,‬הרי זו חוצפה שאין כדוגמתה! ושמא נוכחותו של האדון המזכיר היא‬
‫שמעודדת אותך לנהוג כך? לא‪ ,‬אדוני מודד הקרקעות‪ ,‬איני דוחקת בך כלל‪ ,‬ממש לא! רק‬
‫בזאת אני מוכנה להודות‪ ,‬שכאשר נתקלתי בך לראשונה אולי הערכתי אותך קצת יותר מדי‪.‬‬
‫נחרדתי לנוכח הניצחון המהיר שנחלת על פרידה‪ ,‬תהיתי מה עוד אתה מסוגל לעשות‪,‬‬
‫רציתי למנוע אסון נוסף‪ ,‬וחשבתי שאין לי דרך להשיג זאת אלא אם כן אנסה לזעזע אותך‬
‫בתחינות ובאיומים‪ .‬בינתיים למדתי לבחון את כל העניין ביתר שלווה‪ .‬לך תעשה מה שאתה‬
‫רוצה‪ .‬מעשיך אולי ישאירו עקבות עמוקים בשלג שם בחוץ‪ ,‬בחצר‪ ,‬אבל לא יותר מזה‪".‬‬
‫"לא נראה לי שהסתירה יוּשבה עד תום‪ "",‬אמר ק'‪" ,‬אבל על כל פנים נחה דעתי מרגע‬
‫שהצבעתי עליה‪ .‬ועכשיו אני מבקש ממ‪ ‬לומר לי‪ ,‬אדוני המזכיר‪ ,‬אם צודקת הגברת‬
‫הפונדקית בדבריה‪ ,‬שבעקבות הפרוטוקול שאתה רוצה לרשום מפי יש מקום להניח שאהיה‬
‫רשאי להופיע לפני קלאם‪ .‬אם כך הדבר‪ ,‬אני מוכן להשיב מיד על כל שאלה ושאלה‪.‬‬
‫ובכלל‪ ,‬בעניין זה אני מוכן לעשות הכול‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר מומוס‪" ,‬אין כל קשר בין שני העניינים‪ .‬ככל שזה נוגע לי‪ ,‬מדובר רק בתיאור‬
‫מדויק של מה שקרה היום אחרי הצהריים‪ ,‬לצורך רשומות‪-‬הכפר של קלאם‪ .‬התיאור כבר‬
‫מוכן‪ ,‬אתה רק צריך להשלים שניים או שלושה פרטים חסרים‪ ,‬למען הסדר הטוב; אין‬
‫לפרוטוקול שום מטרה אחרת‪ ,‬ושום מטרה אחרת גם לא תושג באמצעותו‪ ".‬ק' הביט על‬
‫הפונדקית בשתיקה‪" .‬למה אתה מסתכל עלי ככה?" שאלה הפונדקית‪" ,‬וכי אמרתי משהו‬
‫אחר? שוב ושוב הוא עושה זאת‪ ,‬אדוני המזכיר‪ ,‬שוב ושוב! קודם הוא מסלף את המידע‬
‫שמוסרים לו‪ ,‬ואחר כך טוען שקיבל מידע מסולף‪ .‬מאז ומעולם אמרתי לו‪ ,‬וגם היום חזרתי‬
‫ואמרתי‪ ,‬שאין לו אפילו סיכוי קל שבקלים להתקבל אצל קלאם‪ ,‬ואם אין שום סיכוי כלל‪,‬‬
‫הרי ודאי שגם הפרוטוקול הזה לא ישנה ולא כלום‪ .‬היש דבר ברור יותר מזה? נוסף על כך‬
‫אני אומרת שהקשר הרשמי הממשי היחיד העשוי להתקיים בינו לבין קלאם הוא רק‬
‫הפרוטוקול הזה לבדו ‪ -‬הלוא גם זה ברור כשמש‪ ,‬ואין כאן מקום לספקות‪ .‬אבל כיוון שהוא‬
‫לא מאמין לי‪ ,‬ומוסיף לקוות ‪ -‬אין לי מושג מדוע ולמה ‪ -‬שיצליח להגיע אל קלאם‪ ,‬הרי‬
‫הדבר היחיד העשוי לעזור לו‪ ,‬לשיטתו שלו‪ ,‬הוא אותו קשר רשמי יחיד שיש לו עם קלאם‪,‬‬
‫כלומר הפרוטוקול הזה‪ .‬רק זאת אמרתי ותו לא‪ ,‬ומי שטוען אחרת‪ ,‬מעוות את דברי בזדון‪".‬‬
‫"אם כך הדבר‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הרי אין לי אלא לבקש את סליחתך‪ ,‬גברתי הפונדקית‪ ,‬לא‬
‫הבנתי אותך כראוי; לתומי חשבתי ‪ -‬ובטעות‪ ,‬כפי שמתברר עכשיו ‪ -‬שמדברייך הקודמים‬
‫השתמע שעדיין יש לי איזו תקווה‪ ,‬קלושה ככל שתהיה‪" ".‬בוודאי‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬זו‬
‫באמת דעתי‪ ,‬הנה שוב אתה מעוות את דברי‪ ,‬אבל הפעם בכיוון ההפוך‪ .‬תקווה שכזאת אכן‬
‫קיימת לגביך‪ ,‬לדעתי‪ ,‬והיא נשענת כולה על הפרוטוקול הזה‪ ,‬ורק עליו‪ .‬אבל אין להסיק‬
‫מזה שמותר לך להתנפל על האדון המזכיר בשאלה‪' :‬האם אהיה רשאי לגשת אל קלאם אם‬
‫אשיב על השאלות?' שאלה כזאת מפי ילד קטן מעוררת את צחוקם של השומעים‪ ,‬אבל‬
‫כשהשואל הוא אדם בוגר‪ ,‬יש בכך משום עלבון ָלרשות‪ ,‬והאדון המזכיר רק חיפה על כך‬
‫ברוב חסדו בתשובתו המעודנת‪ .‬אך התקווה שאני מדברת עליה יסודה בכך שבאמצעות‬
‫הפרוטוקול ייווצר כמין קשר ‪ -‬אולי סוג כלשהו של קשר ‪ -‬בינך לבין קלאם‪ .‬כלום אין זו‬
‫תקווה ממשית דיה? אילו שאלו אותך‪ ,‬בזכות אילו הישגים נמצאת ראוי שתוענק לך תקווה‬
‫שכזאת‪ ,‬כלום היה לך מה לומר בכלל? ברור שלא ניתן לדבר ביתר פירוט על התקווה הזו‪,‬‬
‫והאדון המזכיר‪ ,‬מתוקף תפקידו‪ ,‬ודאי וּודאי שאינו יכול לרמוז אף רמז קל שבקלים בעניין‬
‫זה‪ .‬לגביו‪ ,‬כמו שאמר בעצמו‪ ,‬אין מדובר אלא בתיאור מה שאירע היום אחר הצהריים‪,‬‬
‫למען הסדר הטוב ‪ -‬יותר מזה לא יגיד לך‪ ,‬גם אם תשאל אותו על כך כבר עכשיו‪ ,‬בהסתמך‬
‫על מה שאמרתי‪" ".‬האם יקרא אפוא קלאם את הפרוטוקול הזה‪ ,‬אדוני המזכיר?" שאל ק'‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר מומוס‪" ,‬וכי למה לו? הרי אין ביכולתו לקרוא את כל הפרוטוקולים‪ ,‬בעצם אינו‬
‫קורא ולוּ אחד מהם‪' .‬עופו לי מהעיניים עם כל הפרוטוקולים שלכם!' ככה הוא אומר‬
‫תמיד‪".‬‬
‫"אדוני המודד‪ ",‬נאנחה הפונדקית‪" ,‬כל השאלות האלה מתישות אותי‪ .‬וכי הכרחי הדבר‪,‬‬
‫או אפילו רצוי בכלל‪ ,‬שקלאם יקרא את הפרוטוקול הזה ויתוודע‪ ,‬אות באות‪ ,‬אל כל‬
‫ההבלים של חייך? הלוא מוטב היה אילו ביקשת בהכנעה שיסתירו את הפרוטוקול מפני‬
‫קלאם ‪ -‬בקשה נואלת לא פחות מקודמתה‪ ,‬אגב‪ ,‬שהרי מי יוכל להסתיר משהו מפני קלאם?‬
‫‪ -‬אך היה בה כדי להעיד‪ ,‬לפחות‪ ,‬על מזג נוח יותר‪ .‬וכי נחוץ הדבר ְלמה שאתה מכנה‬
‫התקווה שלך? כלום לא הצהרת בעצמך שהיית מרוצה אילו רק איפשרו לך לדבר לפני‬
‫קלאם‪ ,‬גם אם לא יביט בך ולא יקשיב לך כלל? וכלום לא תשיג באמצעות הפרוטוקול‬
‫לפחות את הדבר הזה‪ ,‬ואולי גם הרבה יותר?" "הרבה יותר?" שאל ק'‪" ,‬באיזה אופן?"‬
‫לצפות תמיד‪ ,‬כמו ילד קטן‪ ,‬שיגישו לך הכול לעוס וגרוס!" קראה‬ ‫"אילו רק חדלת ַ‬
‫הפונדקית‪" .‬מי יכול בכלל לענות על שאלות שכאלה? הפרוטוקול יצורף לרשומות‪-‬הכפר‬
‫של קלאם‪ ,‬זאת כבר שמעת‪ ,‬יותר מזה אי‪-‬אפשר לומר בוודאות‪ .‬אך האם כבר ברורה לך‬
‫חשיבותם העצומה של הפרוטוקול ושל האדון המזכיר ושל רשומות‪-‬הכפר? האם ידוע לך‬
‫מה פירוש הדבר‪ ,‬להיחקר בידי האדון המזכיר? אפשר‪ ,‬או קרוב לוודאי‪ ,‬שהוא עצמו אינו‬
‫הבא‬‫יודע‪ .‬הנה הוא יושב לו בנחת וממלא את חובתו‪ ,‬למען הסדר הטוב‪ ,‬כלשונו‪ .‬אבל ֵ‬
‫בחשבון שקלאם הוא שמינה אותו‪ ,‬ושהוא פועל בשמו של קלאם‪ ,‬וכל מה שהוא עושה ‪ -‬גם‬
‫אם לעולם לא יגיע לידיו של קלאם ‪ -‬בכל זאת נתונה לו הסכמתו של קלאם מלכתחילה‪.‬‬
‫ואיך יכול משהו לקבל את הסכמתו של קלאם אם לא שורה עליו רוחו של קלאם? כל‬
‫מחשבה מגושמת להחניף לאדון המזכיר היא ממני והלאה‪ ,‬והרי גם הוא עצמו לא היה‬
‫סובל זאת בשום פנים ואופן‪ ,‬אבל אני מדברת עליו לא כעל אישיות העומדת ברשות עצמה‪,‬‬
‫אלא על מה שהינו מרגע שנתונה לו הסכמתו של קלאם‪ ,‬כמו עכשיו‪ ,‬למשל‪ .‬מרגע זה אינו‬
‫אלא כלי בידיו של קלאם‪ ,‬ואוי לו למי שלא יציית לו‪".‬‬
‫איומיה של הפונדקית לא הפחידו את ק'; נפשו כבר נקעה מן התקוות שבאמצעותן ניסתה‬
‫ללוכדו‪ .‬קלאם היה רחוק‪ ,‬הפונדקית השוותה אותו פעם לנשר‪ ,‬מה שנראה לק' מגוחך אז‪,‬‬
‫ואילו עתה לא נראה לו מגוחך עוד‪ ,‬הוא חשב על ריחוקו של קלאם‪ ,‬על מעונו שאין כל‬
‫גישה אליו‪ ,‬על אילמותו‪ ,‬הנקטעת אולי רק בצעקות שק' לא שמע כמותן מימיו‪ ,‬על מבטו‬
‫לאמת אותו ולעולם אין להפריכו‪ ,‬על‬ ‫החודר‪ ,‬הננעץ מלמעלה למטה‪ ,‬שלעולם אין ַ‬
‫המעגלים שהוא חג שם למעלה על פי חוקים עלומים ‪ -‬מעגלים שאין לפגוע בהם מן‬
‫המעמקים שנמצא בהם ק'‪ ,‬והם נראים לעין רק להרף רגע ‪ -‬כל אלה משותפים לקלאם‬
‫ולנשר‪ .‬אך ברור שעניין זה אין לו ולא כלום עם הפרוטוקול הזה‪ ,‬שבעצם אותו הרגע בצע‬
‫מעליו מומוס כעך מלוח‪ ,‬שאמר לענג בו את חכו כתוספת לבירה‪ ,‬ופיזר בתוך כך מלח‬
‫וזרעי ַכּמוֹן על כל הניירות שלפניו‪.‬‬
‫"לילה טוב‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אני סולד מפני חקירות למיניהן‪ ",‬והפעם אכן שם פניו אל הדלת‪.‬‬
‫"הוא בכל זאת מסתלק‪ ",‬אמר מומוס לפונדקית כמעט מתוך בהלה‪" .‬הוא לא יעז‪ ",‬אמרה‬
‫הפונדקית‪ ,‬ק' לא שמע יותר כלום‪ ,‬הוא כבר עמד בפרוזדור‪ .‬היה קר‪ ,‬רוח עזה נשבה‪.‬‬
‫מאחת הדלתות שממול יצא הפונדקי‪ ,‬דומה שעמד שם והשקיף על הפרוזדור מבעד לחור‬
‫הצצה‪ .‬הוא נאלץ לכרוך את כנפי מקטורנו על גופו‪ ,‬עד כדי כך טילטלה אותן הרוח‪ ,‬אפילו‬
‫כאן בפרוזדור‪" .‬אתה הולך כבר‪ ,‬אדוני המודד?" אמר‪" .‬זה מפתיע אותך?" שאל ק'‪" .‬כן‪",‬‬
‫אמר הפונדקי‪" ,‬לא חקרו אותך אפוא?" "לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬לא הסכמתי שיחקרו אותי‪" ".‬למה‬
‫לא?" שאל הפונדקי‪" .‬וכי למה אסכים שיחקרו אותי?" אמר ק'‪" ,‬למה עלי להיכנע לאיזו‬
‫מהתלה או גחמה של הרשות? אפשר שבפעם אחרת הייתי מסכים דווקא ‪ -‬גם זאת רק לשם‬
‫היתול או מתוך גחמה ‪ -‬אבל לא היום‪" ".‬נו כן‪ ,‬כמובן‪ ",‬אמר הפונדקי‪ ,‬אבל מתוך נימוס‬
‫בלבד ולא מתוך שכנוע‪" ,‬עכשיו עלי להכניס את המשרתים אל הממזגה‪ ",‬הוסיף‪" ,‬הייתי‬
‫צריך לעשות זאת הרבה קודם‪ ,‬פשוט לא רציתי להפריע לחקירה‪" ".‬כל כך חשובה החקירה‬
‫בעיניך?" שאל ק'‪" .‬הו‪ ,‬כן‪ ",‬אמר הפונדקי‪" .‬לא הייתי צריך לסרב לה אפוא?" שאל ק'‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר הפונדקי‪" ,‬לא היית צריך לעשות זאת‪ ".‬ומאחר שק' שתק‪ ,‬הוסיף הפונדקי‬
‫ואמר‪ ,‬אם כדי לנחם את ק' ואם כדי להיפטר ממנו‪" :‬מילא‪ ,‬מילא‪ ,‬זה הרי לא אומר שתכף‬
‫ימטירו עלינו אש וגופרית מן השמים‪" ".‬לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬מזג האוויר ממש לא נראה ככה‪".‬‬
‫והם נפרדו זה מזה צוחקים‪.‬‬
 ‫‪10‬‬
‫ברחוב‬
‫בעוד הרוח הפרועה מצליפה על מדרגות הכניסה‪ ,‬יצא ק' החוצה והביט לתוך העלטה‪ .‬מזג‬
‫אוויר רע‪ ,‬מרושע ממש‪ .‬וכמו בהקשר לכך נזכר פתאום איך התאמצה הפונדקית לשדל‬
‫אותו שיקבל עליו את הפרוטוקול‪ ,‬ואיך עלה בידו להחזיק מעמד מולה‪ .‬מאמציה לא היו‬
‫גלויים‪ ,‬אמנם‪ ,‬שכן בה‪-‬בשעה ניסתה בחשאי למשוך אותו מן הפרוטוקול והלאה‪ ,‬עד‬
‫שבסופו של דבר לא היה ברור כלל אם החזיק מעמד או נכנע‪ .‬ברייה תככנית‪ ,‬שמעשיה‬
‫נטולי פשר‪ ,‬כמדומה‪ ,‬כמוה כרוח ממש‪ ,‬נשמעת להוראות רחוקות וזרות שלעולם אין לרדת‬
‫לחקרן‪.‬‬
‫צעדים ספורים בלבד עבר ק' בדרך המלך‪ ,‬וכבר ראה שני אורות מתנודדים במרחק; סימן‬
‫החיים הזה שימח אותו‪ ,‬הוא מיהר לרוץ לקראתם‪ ,‬גם הם התחילו מרחפים לעברו‪ .‬הוא לא‬
‫ידע מדוע התאכזב כל כך משנוכח שהיו אלה צמד העוזרים ‪ -‬הרי לקראתו יצאו‪ ,‬פרידה‬
‫היא ששלחה אותם‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬והפנסים שחילצוהו מן העלטה שרעשה וגעשה סביבו ודאי‬
‫היו קניינו שלו‪ ,‬ואף על פי כן היה מאוכזב‪ ,‬שכן ציפה לפגוש אנשים זרים ולא את המכרים‬
‫הוותיקים הללו‪ ,‬שהיו עליו למעמסה‪ .‬אלא שלא רק העוזרים היו שם‪ ,‬מן החשיכה שביניהם‬
‫הגיח פתאום ברנבאס‪" .‬ברנבאס‪ ",‬קרא ק' והושיט לו את ידו‪" ,‬אתה בדרך אלי?" מרוב‬
‫פתיעה השתכח ממנו כל הרוגז שהסב לו ברנבאס לפנים‪" .‬כן‪ ,‬אליך‪ ",‬אמר ברנבאס בחביבות‬
‫כדרכו תמיד‪" ,‬ובידי מכתב מקלאם‪" ".‬מכתב מקלאם!" אמר ק'‪ ,‬שומט ראשו אחורנית‪,‬‬
‫ומיהר לחטוף את המכתב מידו של ברנבאס‪" .‬כוונו את האור לכאן!" אמר לעוזרים‪ ,‬והללו‬
‫נצמדו אליו מימינו ומשמאלו והרימו את הפנסים שבידיהם‪ .‬כדי להגן על הגיליון הגדול‬
‫מפני הרוח נאלץ ק' לקפל אותו לכדי פיסה זעירה‪ .‬ואז קרא את הכתוב‪" :‬לאדון מודד‬
‫הקרקעות בפונדק 'הגשר'! אני מוקיר ומעריך את עבודות המדידה שביצעת עד כה‪ .‬גם‬
‫ביצועיהם של העוזרים ראויים לכל שבח‪ .‬אתה מיטיב לדרבן אותם לעבודה‪ .‬אל תרפה‬
‫ממאמציך! הבא את העבודה לידי סיום מוצלח! כל הפסקה שתחול בה תהיה למורת רוחי‪.‬‬
‫ובאשר לכל היתר ‪ -‬הסר דאגה מלבך‪ ,‬סוגיית התשלום המגיע לך תוכרע בקרוב‪ .‬איני מסיח‬
‫דעתי ממך‪".‬‬
‫ק' נשא עיניו מן המכתב רק ברגע שהעוזרים‪ ,‬שמהירות קריאתם נפלה הרבה מזו שלו‪,‬‬
‫חגגו את הבשורות הטובות בשלוש קריאות "הידד!" רמות ונופפו בפנסיהם‪" .‬שקט!" ציווה‬
‫עליהם‪ ,‬ופנה אל ברנבאס‪" :‬יש כאן אי‪-‬הבנה‪ ".‬ברנבאס לא הבין‪" .‬מדובר באי‪-‬הבנה‪ ",‬חזר‬
‫ק'‪ ,‬ושוב ירדה עליו העייפות של אחר הצהריים‪ ,‬והדרך אל בית הספר נדמתה לו ארוכה כל‬
‫כך‪ ,‬ומאחורי ברנבאס נראו באחת כל בני משפחתו‪ ,‬והעוזרים עדיין הוסיפו להיצמד אליו‪,‬‬
‫עד שלבסוף נאלץ לדחוף אותם במרפקיו; איך יכלה פרידה לשלוח אותם לפוגשו‪ ,‬והוא‬
‫הלוא נתן הוראה מפורשת שיישארו אצלה‪ .‬את הדרך הביתה היה מוצא גם לבדו‪ ,‬ולבדו אף‬
‫ביתר קלות מאשר בחברתם של הללו‪ .‬וכמו לא די בזה‪ ,‬על צווארו של אחד מהם נכרך‬
‫צעיף‪ ,‬ושני קצותיו המתבדרים ברוח כבר חבטו לא פעם בפרצופו של ק'‪ .‬העוזר השני אמנם‬
‫מיהר שוב ושוב לסלק את הצעיף מעל פניו של ק' באצבעותיו הארוכות המחודדות‪,‬‬
‫המתנועעות בלי הרף‪ ,‬אך לא הועיל בכך ולוּ במקצת‪ .‬שניהם אף נהנו כמדומה מכל‬
‫ההתעסקות הזאת‪ ,‬ממש כשם שהתלהבו מן הרוח ומכל המהומה הלילית‪" .‬הסתלקו!" צעק‬
‫ק'‪" ,‬אם כבר יצאתם לפגוש אותי‪ ,‬מדוע לא הבאתם לי את מקלי? איך אגרש אתכם הביתה‬
‫בלעדיו?" הם התכופפו מאחורי גבו של ברנבאס‪ ,‬אך בעצם לא חשו כל איום של ממש‪,‬‬
‫שכן לא היססו להציב תחילה את פנסיהם מימין ומשמאל על כתפיו של האיש ששימש מגן‬
‫בעבורם; למותר לומר‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהלה ניער אותם מעליו בו‪-‬ברגע‪" .‬ברנבאס‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬לבו‬
‫נחמץ בו למחשבה שברנבאס לא הבין אותו כלל‪ ,‬כמדומה‪ ,‬ושגם אם מקטורנו התנוצץ‬
‫לתפארת בימים כתיקונם‪ ,‬הרי בעתות מצוקה קצרה ידו מהושיע‪ ,‬רק התנגדות אילמת היתה‬
‫בו‪ ,‬התנגדות שלא היה אפשר להיאבק נגדה‪ ,‬שהרי ברנבאס עצמו היה חסר ישע‪ ,‬רק חיוכו‬
‫האיר על סביבותיו‪ ,‬אך לא היה בו כדי לעזור יותר משעזרו הכוכבים שם למעלה כנגד‬
‫הסופה המשתוללת כאן למטה‪.‬‬
‫"תראה מה כותב לי האדון‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬מציג את המכתב אל מול פניו‪" .‬הוליכו אותו שולל‪.‬‬
‫ִ‬
‫הרי איני מבצע שום עבודות מדידה‪ ,‬ומה ערכם של העוזרים אתה רואה בעצמך‪ .‬את‬
‫העבודה שאיני עושה גם איני יכול להפסיק‪ ,‬כמובן‪ ,‬איני יכול אפילו לעורר את מורת רוחו‬
‫של האדון‪ ,‬קל וחומר לזכות להוקרה והערכה מצדו! והדאגה לא תסור מלבי לעולם‪".‬‬
‫"אמסור את דבריך‪ ",‬אמר ברנבאס‪ ,‬שכל אותה שעה תעה מבטו מן המכתב והלאה‪ ,‬בעצם‬
‫לא יכול היה לקוראו מלכתחילה‪ ,‬שכן היה קרוב מדי אל פניו‪" .‬אה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אתה מבטיח‬
‫שתמסור את דברי‪ ,‬אך האומנם אוכל לבטוח בך באמת? אני זקוק כל כך לשליח נאמן‪,‬‬
‫עכשיו יותר מאי‪-‬פעם בעבר!" ק' נשך את שפתיו מרוב קוצר רוח‪" .‬אדוני‪ ",‬אמר ברנבאס‬
‫והטה את צווארו ברכּוּת ‪ -‬מחווה זו כמעט פיתתה את ק' לשוב ולבטוח בברנבאס ‪" -‬ודאי‬
‫שאמסור הכול‪ ,‬גם את הדברים שהטלת עלי לאחרונה אמסור בוודאות‪" ".‬מה!" קרא ק'‪,‬‬
‫"עדיין לא מסרת אותם? לא היית בטירה למחרת היום?" "לא‪ ",‬אמר ברנבאס‪" ,‬אבי הטוב‬
‫כבר זקן‪ ,‬הלוא ראית אותו‪ ,‬ודווקא אז היתה לנו עבודה רבה‪ ,‬הייתי צריך לעזור לו‪ ,‬אבל‬
‫בקרוב אלך שוב אל הטירה‪" ".‬אבל מה זה עלה על דעתך‪ ,‬איש מוזר שכמוך‪ ",‬קרא ק'‪,‬‬
‫טופח לעצמו על המצח‪" ,‬כלום אין ענייניו של קלאם קודמים לכל עניין אחר? זכית במשרה‬
‫הרמה של שליח‪ ,‬ואתה ממלא את תפקידך באופן מביש שכזה? למי אכפת בכלל מה עושה‬
‫אביך? קלאם מחכה לחדשות‪ ,‬ואתה‪ ,‬במקום לרוץ אליו כל עוד נפשך בך‪ ,‬העדפת לטאטא‬
 ‫את הזבל מהאורווה‪".‬‬
‫"אבי הוא סנדלר‪ ",‬אמר ברנבאס בנחת‪" ,‬הוא קיבל הזמנה מברונסוויק‪ ,‬ואני הרי השוליה‬
‫של אבא‪" ".‬סנדלר ‪ -‬הזמנה ‪ -‬ברונסוויק‪ ",‬קרא ק' במר לבו‪ ,‬משל ביקש לגזור על המילים‬
‫הללו נידוי נצחי‪" .‬מי זקוק בכלל למגפיים בדרכים האלה השוממות תמיד? ומה לי ולכל‬
‫הסנדלרות הזאת? הפקדתי בידך הודעה לא בשביל שתשכח אותה מקומטת על שרפרף‬
‫הסנדלרים‪ ,‬אלא בשביל שתעביר אותה מיד לאדון‪ ".‬כאן נרגע ק' במקצת‪ ,‬שכן חשב פתאום‬
‫שכל אותה שעה לא היה קלאם בטירה‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬אלא ב"הרנהוף" דווקא‪ ,‬אבל ברנבאס‬
‫הרגיז אותו שוב כשהתחיל מדקלם את הודעתו הראשונה של ק'‪ ,‬על מנת להוכיח שהיא‬
‫חקוקה יפה בזיכרונו‪" .‬די‪ ,‬איני רוצה יותר לשמוע כלום‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אל תכעס עלי‪ ,‬אדון‪",‬‬
‫אמר ברנבאס‪ ,‬וכמבקש בבלי דעת להעניש את ק'‪ ,‬הסיר מבטו ממנו והשפיל את עיניו‪ ,‬אך‬
‫מן הסתם רק נתקף בהלה לשמע צעקותיו של ק'‪" .‬אני לא כועס עליך‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬ועצבנותו‬
‫נפנתה עכשיו נגד עצמו‪" ,‬אבל מטרידה אותי העובדה‪ ,‬שבעניינים החשובים לי עומד‬
‫לרשותי רק מין שליח כזה‪" ".‬שמע‪-‬נא‪ ",‬אמר ברנבאס‪ ,‬ודומה היה שכדי להגן על כבודו‬
‫כשליח הוא אומר יותר ממה שרשאי הוא לומר‪" ,‬הרי קלאם אינו מחכה כלל להודעות‪,‬‬
‫כשאני מופיע אצלו הוא אפילו מתרגז‪' ,‬שוב פעם ידיעות חדשות‪ ',‬כך אמר לי יום אחד‪,‬‬
‫קרב והולך אליו מרחוק‪ ,‬הוא קם על פי רוב ממקומו‪ ,‬נכנס לחדר‬ ‫וכשהוא רואה אותי ֵ‬
‫הסמוך ואינו פוגש אותי כלל‪ .‬מעולם גם לא נקבע בינינו שאני חייב לבוא אליו עם כל‬
‫ידיעה חדשה‪ ,‬אילו כך נקבע‪ ,‬הייתי בא מיד‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך הדבר לא נקבע כלל‪ ,‬וגם אם‬
‫לעולם לא הייתי בא אליו עוד‪ ,‬לא הייתי ננזף בשל כך‪ .‬כשאני ממלא שליחות‪ ,‬אני עושה‬
‫זאת מרצוני הטוב‪".‬‬
‫"יפה‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬בוחן את ברנבאס במבטו ומקפיד להתעלם מן העוזרים‪ ,‬שבזה אחר זה‪,‬‬
‫לסירוגין‪ ,‬היו שבים ומתרוממים אט‪-‬אט מאחורי כתפיו של ברנבאס‪ ,‬כמגיחים מתוך איזה‬
‫פתח ברצפה‪ ,‬ושבים ונעלמים חיש קל‪ ,‬פולטים שריקה קלה כשריקת הרוח‪ ,‬כמו נתקפו‬
‫בהלה למראהו של ק'‪ :‬ככה השתעשעו להם שעה ארוכה; "איני יודע מה המצב אצל‬
‫קלאם‪ ",‬המשיך ק'‪" ,‬ספק בעיני אם תוכל להבין שם דברים לאשורם‪ ,‬וגם אם תוכל‪ ,‬הרי לא‬
‫יהיה בכוחנו לשנות כלום‪ .‬אבל להעביר מסר אתה יכול בוודאות‪ ,‬וזה הדבר שאני מבקש‬
‫ממך‪ .‬מסר קצר מאוד‪ .‬התוכל להעביר אותו כבר מחר‪ ,‬וכבר מחר גם להשיב לי תשובה‪ ,‬או‬
‫להודיעני לפחות איך קיבלו שם את פניך? האם תוכל‪ ,‬האם תרצה לעשות זאת? יש לכך‬
‫חשיבות עצומה בשבילי‪ .‬אפשר שעוד יזדמן לי להודות לך כראוי‪ ,‬ואולי יש לך כבר עכשיו‬
‫איזו משאלה שאוכל למלא‪" ".‬ודאי שאבצע את המשימה הזאת‪ ",‬אמר ברנבאס‪" .‬האם‬
‫תעשה כל מאמץ לבצע אותה הכי טוב שאפשר‪ ,‬להעביר את המסר לקלאם עצמו‪ ,‬לקבל‬
‫תשובה מקלאם עצמו ‪ -‬והכול מיד‪ ,‬תכף ומיד‪ ,‬כבר מחר‪ ,‬מחר לפני הצהריים ‪ -‬התעשה‬
‫זאת?" "אעשה כמיטב יכולתי‪ ",‬אמר ברנבאס‪" ,‬אבל כך אני נוהג תמיד‪" ".‬לא נתווכח על כך‬
‫כעת‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הנה המסר‪ :‬מודד הקרקעות ק' מבקש את רשותו של האדון ראש הלשכה‬
‫להופיע לפניו אישית‪ ,‬והוא מקבל עליו מראש כל תנאי העשוי להתלוות למתן רשות כזאת‪.‬‬
‫הוא רואה עצמו נאלץ להגיש את הבקשה מאחר שכל המתווכים נכשלו במשימתם לחלוטין‬
‫והא ְר ָאיה ‪ -‬הוא לא ביצע עד כה שום עבודות מדידה‪ ,‬ולוּ הזניחות ביותר‪ ,‬ולדברי‬
‫עד כה‪ָ ,‬‬
‫ראש המועצה אף לא יבצע עבודות כאלה לעולם‪ ,‬אשר על כן קרא את מכתבו האחרון של‬
‫האדון ראש הלשכה בתחושה של בושה וייאוש; רק פגישה פנים אל פנים עם האדון ראש‬
‫הלשכה עשויה לתקן את המעוות‪ .‬מודד הקרקעות יודע יפה כי הגדיל לבקש‪ ,‬אך ישתדל‬
‫מאוד לצמצם ככל האפשר את ההפרעה שתיגרם לאדון ראש הלשכה; הוא מקבל עליו כל‬
‫הגבלה שתוטל על משך השיחה‪ ,‬ואפילו כל הגבלה של מספר המילים שיורשה לו להשמיע‬
‫במהלכה‪ ,‬אם יהיה בכך צורך‪ :‬הוא סבור שדי גם בעשר מילים‪ .‬ביראת כבוד עמוקה ובקוצר‬
‫רוח מופלג הוא מחכה להחלטה בעניינו‪".‬‬
‫ק' דיבר מתוך שכחה עצמית גמורה‪ ,‬משל עמד לפני דלתו של קלאם ודיבר אל שומר‬
‫הסף‪" .‬המסר התארך הרבה יותר מכפי שחשבתי‪ ",‬אמר לבסוף‪" .‬ואף על פי כן עליך להעביר‬
‫אותו בעל‪-‬פה‪ ,‬איני רוצה לכתוב מכתב‪ ,‬שהרי מכתב סופו ללכת בדרכם האינסופית של כל‬
‫המסמכים‪ ".‬בשביל ברנבאס לבדו שירבט אפוא ק' את המסר על פיסת נייר שהצמיד אל גבו‬
‫של אחד העוזרים‪ ,‬בעוד חברו מאיר בפנס‪ ,‬אך בעצם יכול היה ק' לרשום הכול מפיו של‬
‫ברנבאס עצמו‪ ,‬שזכר את הדברים וחזר עליהם מילה במילה כמו תלמיד שקדן‪ ,‬בלי לתת‬
‫דעתו על העוזרים שניסו להטעות אותו בהערותיהם‪" .‬יש לך זיכרון מצוין‪ ",‬אמר ק' ונתן לו‬
‫את הנייר‪" ,‬ועכשיו תוכיח שאתה מצטיין לא רק בזה‪ .‬אין לך שום משאלות? אומר לך‬
‫בכנות‪ ,‬הייתי שקט יותר לגבי גורל המסר שלי אילו היו לך אי‪-‬אלה משאלות דווקא‪".‬‬
‫ברנבאס שתק תחילה‪ ,‬אחר כך אמר‪" :‬אחיותי דורשות בשלומך‪" ".‬אחיותיך‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬כן‪,‬‬
‫אותן נערות גבוהות וחסונות‪" ".‬שתיהן דורשות בשלומך‪ ,‬אבל בייחוד אמליה‪ ",‬אמר‬
‫ברנבאס‪" ,‬היא גם זו שהביאה לי היום את המכתב הזה בשבילך מן הטירה‪ ".‬ק' נאחז מיד‬
‫במידע החדש הזה ואמר‪" :‬אולי תוכל אחותך גם להעביר לטירה את המסר שלי? ואולי‬
‫תלכו שניכם ותנסו כל אחד את מזלו?" "אמליה אינה רשאית להיכנס אל הלשכות‪ ",‬אמר‬
‫ברנבאס‪" ,‬אחרת אין ספק שהיתה עושה זאת בחפץ לב‪" ".‬אפשר שאבוא אליכם מחר‪ ",‬אמר‬
‫ק'‪" ,‬אבל לפני כן עליך לבוא אלי עם התשובה‪ .‬אחכה לך בבית הספר‪ .‬דרוש בשלום‬
‫אחיותיך בשמי‪ ".‬דומה שהבטחתו של ק' הסבה לברנבאס נחת רוח מופלגת‪ ,‬ואחרי שלחצו‬
‫פרדה הוא עוד נגע בחטף בכתפו של ק'‪ .‬וכאילו חזרו הדברים לקדמותם ‪ -‬כמו בזמן‬ ‫ידיים ִל ֵ‬
‫שהופיע ברנבאס לראשונה במלוא זוהרו בין האיכרים במסבאה ‪ -‬היה המגע הזה כמין אות‬
‫הצטיינות בעיני ק'‪ ,‬הגם שעורר בו חיוך‪ .‬וכיוון שנרגע מעט‪ ,‬הניח לעוזרים לעשות ככל‬
‫העולה על רוחם בדרכם לשוב הביתה‪.‬‬
 ‫‪11‬‬
‫בבית הספר‬
‫קפוא עד לשד עצמותיו הגיע הביתה‪ ,‬הכול היה אפוף עלטה‪ ,‬הנרות בפנסים כבר דעכו;‬
‫מוּבל בידי העוזרים‪ ,‬שכבר הכירו את המקום‪ ,‬גישש את דרכו אל אחת הכיתות ‪" -‬ההישג‬
‫הראוי‪-‬לכל‪-‬שבח הראשון שלכם‪ ",‬אמר בהיזכרו במכתב של קלאם ‪ -‬ומאחת הפינות‪ ,‬עוֹדנה‬
‫נים ולא נים‪ ,‬קראה פרידה‪" :‬תנו לק' לישון! אל תפריעו לו!" ‪ -‬עד כדי כך העסיק ק' את‬
‫מחשבותיה‪ ,‬גם אם נאלצה להיכנע לשינה ולא עצרה כוח לחכות לו‪ .‬עתה הדליקו את‬
‫המנורה‪ ,‬אך לא היה אפשר להגביר את האש‪ ,‬לא היה להם די נפט‪ .‬מבחינות רבות עדיין‬
‫בּחסר‪ .‬ההסקה פעלה‪ ,‬אמנם‪ ,‬אבל החדר הגדול‪ ,‬ששימש גם אולם‬ ‫לקה משק הבית הצעיר ֶ‬
‫התעמלות ‪ -‬מכשירי ההתעמלות עמדו פה ושם ומקצתם השתלשלו מן התקרה ‪ -‬כבר ָצ ַרך‬
‫את כל מלאי העצים‪ ,‬ואף על פי שקודם שררה בו חמימות נעימה‪ ,‬כמו שסוּפר לק'‪ ,‬הנה‬
‫בינתיים‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬שבה ופשטה בו צינה‪ .‬אמנם היה עוד מלאי גדול של עצים במחסן‪,‬‬
‫אך המחסן היה נעול ובמפתח החזיק המורה‪ ,‬שלא הרשה לקחת מן העצים אלא לצורך‬
‫הסקה בשעות ההוראה‪ .‬אפשר היה לעמוד בזה אילו היו שם מיטות להימלט לתוכן‪ ,‬אך‬
‫בחדר לא היה שום יצוע מלבד שק אחד של קש‪ ,‬שפרידה אמנם טרחה לכסותו בקפדנות‬
‫יתרה בצעיף הצמר שלה‪ ,‬אך במקום כסת לא היו עליו אלא שתי שמיכות גסות ונוקשות‪,‬‬
‫שכמעט לא חיממו כלל‪ .‬והנה אפילו בשק העלוב הזה נעצו העוזרים מבט חמדני‪ ,‬הגם שלא‬
‫יכלו לקוות‪ ,‬כמובן‪ ,‬שיוּרשוּ להשתרע עליו אי‪-‬פעם‪.‬‬
‫בעיניים חרדות הביטה פרידה בק'; אמנם כבר בפונדק "הגשר" הוכיחה שיש לאל ידה‬
‫להפוך גם חדר דל מאין כמוהו למעון ראוי‪ ,‬אבל פה‪ ,‬באין שום אמצעים כלל‪ ,‬שוב לא‬
‫נותר לה דבר לעשותו‪" .‬הקישוטים היחידים שיש לנו כאן הם מכשירי ההתעמלות‪ ",‬אמרה‪,‬‬
‫מתאמצת לחייך מבעד לדמעותיה‪ .‬אך אשר לצרכים היותר דחופים ‪ -‬יצוע נאות והסקה ‪-‬‬
‫הבטיחה נחרצות שאלה יבואו על תיקונם כבר למחרת‪ ,‬ורק ביקשה מק' שיתאזר בסבלנות‪.‬‬
‫אף לא מילה‪ ,‬אף לא רמז‪ ,‬אף לא מבט אחד מצדה לא העידו עליה שיש בלבה על ק'‪ ,‬אף‬
‫על פי שהוא ולא אחר ‪ -‬כמו שנאלץ להודות בינו לבינו ‪ -‬עקר אותה מפונדק "הרנהוף"‪,‬‬
‫כשם שעקר אותה זה עתה מפונדק "הגשר"‪ .‬שעל כן השתדל עכשיו ק' לראות הכול במבט‬
‫מפויס יותר‪ ,‬ואף לא התקשה בכך‪ ,‬שכן במחשבותיו היה משוטט עם ברנבאס וחוזר מילה‬
‫במילה על המסר שלו‪ ,‬אך לא כדרך שהכתיבוֹ לברנבאס‪ ,‬אלא כדרך שסבור היה שיישמע‬
‫באוזני קלאם‪.‬‬
‫ובה‪-‬בשעה שמח בלב שלם על הקפה שבישלה לו פרידה על גבי מבער של כוהל‪ ,‬ובעודו‬
‫נשען על התנור שכבר התקרר לגמרי‪ ,‬עקב אחרי תנועותיה הזריזות המיומנות בשעה‬
‫שפרשׂה על שולחן הקתדרה את המפה הצחורה שאי‪-‬אפשר בלעדיה‪ ,‬והניחה עליה ספל‬
‫קפה מעוטר בציורי פרחים‪ ,‬ולידו לחם וקותל חזיר ואפילו קופסה של סרדינים‪ .‬הכול היה‬
‫מוכן עכשיו‪ ,‬גם פרידה עדיין לא אכלה‪ ,‬שהרי חיכתה לק'‪ .‬על שני הכיסאות שעמדו שם‬
‫התיישבו ק' ופרידה אל השולחן‪ ,‬והעוזרים על הדוכן לרגליהם‪ :‬הללו לא נחו אף רגע‪ ,‬גם‬
‫בזמן שאכלו לא חדלו להפריע; למרות שקיבלו מזון בשפע‪ ,‬וצלחותיהם עדיין היו מלאות‪,‬‬
‫בכל זאת התרוממו מפעם לפעם מרבצם לבדוק מה עוד נותר שם‪ ,‬על השולחן‪ ,‬ואם עוד יש‬
‫להם ְלמה לצפות‪ .‬ק' לא השגיח בהם כלל‪ ,‬ורק צחוקה של פרידה הסב את תשומת לבו‬
‫אליהם‪ .‬ברכּוּת כיסה על גבי השולחן את כפה בכפו ושאל חרש‪ ,‬מדוע היא נוהגת בהם‬
‫סלחנות שכזאת ומגלה חביבות גם לנוכח תעלוליהם החצופים‪ .‬הלוא בדרך זו לא יוכלו‬
‫להיפטר מהם לעולם‪ ,‬בעוד שאם ינהגו בהם ביד קשה כראוי להם‪ ,‬יצליחו לרסן אותם‪ ,‬או‬
‫‪ -‬מה שמתקבל יותר על הדעת וגם רצוי יותר ‪ -‬ימאיסו עליהם את משׂרתם עד כדי כך‬
‫ששניהם יברחו סוף‪-‬סוף‪ .‬המגורים בבית הספר אינם מצטיירים כנעימים ביותר דווקא‪,‬‬
‫הוסיף ק'‪ ,‬אלא שישיבתם שם לא תארך בוודאי‪ ,‬והם בקושי ישגיחו בחסרונותיו של המקום‬
‫משיסתלקו העוזרים וישאירו את שניהם לבדם במעונם השקט‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬כלום אין היא‬
‫מרגישה שהעוזרים נהיים חצופים יותר מיום ליום‪ ,‬משל היה בעצם נוכחותה שם כדי לעודד‬
‫אותם ולעורר בלבם את התקווה‪ ,‬שבפניה של פרידה לא ינהג בהם ק' באותה חומרה שהיה‬
‫נוקט שלא בפניה‪ .‬ואף זאת‪ ,‬הוסיף ק'‪ ,‬אפשר שיש בנמצא אי‪-‬אלה אמצעים פשוטים‬
‫להיפטר מהם מיד‪ ,‬בלי רעש מיותר‪ ,‬ואפשר אפילו שאמצעים אלה ידועים לפרידה עצמה‪,‬‬
‫שהרי היא בקיאה כל כך בתנאי המקום ובמנהגיו‪ .‬ואשר לעוזרים עצמם‪ ,‬הלוא הגירוש רק‬
‫ייטיב עמם‪ ,‬חייהם פה אינם סוגים בשושנים דווקא‪ ,‬ואפילו הבטלה שהתענגו עליה עד כה‬
‫עומדת להיפסק במהרה‪ ,‬באופן חלקי לפחות‪ :‬אנוסים יהיו לעבוד בעוד פרידה מקפידה‬
‫לחוס על כוחותיה אחרי כל מהומת הימים האחרונים‪ ,‬ובעוד הוא עצמו‪ ,‬ק'‪ ,‬עסוק בחיפוש‬
‫אחר מוצא מן המצוקה שהם שרויים בה‪ .‬אולם ברגע שיסתלקו העוזרים ודאי ירווח לו כל‬
‫כך‪ ,‬שיהיה בכוחו לבצע בקלות את כל המוטל עליו כשרת בית הספר‪ ,‬לצד כל שאר‬
‫חובותיו‪.‬‬
‫פרידה‪ ,‬שהקשיבה לו רוב קשב‪ ,‬ליטפה אט‪-‬אט את זרועו ואמרה שדעתה כדעתו‪ ,‬בסך‬
‫הכול‪ ,‬אך בכל זאת ייתכן שהוא דן בחומרת יתר את התנהגותם המחוצפת של העוזרים‪,‬‬
‫הלוא מדובר בבחורים צעירים‪ ,‬עליזים ופותים במקצת‪ ,‬העובדים לראשונה בחייהם בשירותו‬
‫של איש זר‪ ,‬פטורים מעול משמעת הברזל של הטירה‪ ,‬ועל כן גם מעט נרגשים ואחוזי‬
‫פליאה כל הזמן‪ ,‬ובשל כך הם מעוללים מפעם לפעם מיני תעלולים נואלים‪ ,‬שאמנם אך‬
‫טבעי הוא להתרגז בגללם‪ ,‬אך נבון יותר לצחוק עליהם‪ .‬לפעמים‪ ,‬הוסיפה‪ ,‬אין היא יכולה‬
‫להתאפק מצחוק‪ ,‬ועם זאת היא תמימת דעים עם ק' שטוב יעשו אם יגרשו אותם ויישארו‬
‫שניהם לבדם‪ .‬היא נצמדה אל ק' וטמנה את פניה בכתפו‪ .‬ואז אמרה‪ ,‬וקולה לא נשמע כמעט‬
‫‪ -‬ק' נאלץ להרכין ראשו לעברה ‪ -‬כי אין לה מושג איך להיפטר מהעוזרים‪ ,‬והיא חוששת‬
‫שכל מה שהציע ק' סופו להיכשל‪ .‬ככל הידוע לה‪ ,‬אמרה עוד‪ ,‬ק' הוא שדרש כי ימנו לו‬
‫עוזרים‪ ,‬והנה עכשיו הם אצלו‪ ,‬ואצלו גם יישארו‪ .‬הלוא בריות קלי ערך הם‪ ,‬שעל כן מוטב‬
‫שיתייחסו אליהם בלי כובד ראש מיותר‪ ,‬וכך גם יוכלו לסבול אותם ביתר קלות‪.‬‬
‫התשובה הזו לא הניחה את דעתו של ק'; ספק בצחוק ספק ברצינות אמר כי מן הסתם‬
‫כרתה איתם ברית‪ ,‬או למצער מניעה אותה חיבה עזה כלפיהם ‪ -‬והלוא אך טבעי הוא‪,‬‬
‫בהיותם בחורים נאים למראה ‪ -‬אבל אין אדם שלא ניתן להיפטר ממנו אם רוצים בכך‬
‫באמת‪ ,‬והעוזרים ישמשו לו דוגמה להוכיח לה זאת‪.‬‬
‫פרידה אמרה שתכיר לו טובה מרובה אם יעלה הדבר בידו‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬מכאן ואילך לא‬
‫תצחק לתעלוליהם ולא תאמר להם אף מילה מיותרת אחת‪ .‬הם גם לא מצחיקים אותה‬
‫יותר‪ ,‬ובאמת אין זה עניין של מה בכך ששני גברים מלווים אותה במבטיהם בלי הרף‪ ,‬היא‬
‫כבר למדה לראות את השניים בעיניו שלו‪ .‬ואמנם‪ ,‬רעד קל חלף בה עתה מששבו העוזרים‬
‫ונעמדו על רגליהם‪ ,‬מבקשים לבדוק שוב כמה אוכל נשאר‪ ,‬ובתוך כך גם לברר מדוע הם‬
‫מאריכים כל כך להתלחש ביניהם‪.‬‬
‫ק' ניצל את שעת הכושר להמאיס את העוזרים על פרידה‪ ,‬משך את פרידה אליו והם‬
‫כילו את ארוחתם צמודים ודבוקים זה אל זה‪ .‬עתה הגיעה השעה ללכת לישון‪ ,‬כולם היו‬
‫עייפים מאוד‪ ,‬אחד העוזרים אפילו נרדם וצנח על האוכל‪ ,‬מה ששיעשע מאוד את חברו ‪-‬‬
‫הישן‪ ,‬אך הדבר לא‬
‫הלה ביקש למשוך את תשומת לבם של אדוניו אל פרצופו האווילי של ֵ‬
‫עלה בידו‪ ,‬ק' ופרידה ישבו להם למעלה בפנים אטומות‪ .‬הצינה נהייתה בלתי נסבלת מרגע‬
‫לרגע‪ ,‬והם אפילו חששו לעלות על יצועם‪ ,‬עד שק' הכריז לבסוף שחייבים להסיק את‬
‫התנור‪ ,‬אחרת לא יוכלו לישון‪ .‬הוא חיפש גרזן‪ ,‬העוזרים ידעו היכן למוצאו והביאוהו לו‪,‬‬
‫כעת פנו והלכו אל מחסן העצים‪ ,‬הדלת הרופפת נפרצה מהר; אחוזי התלהבות‪ ,‬משל לא‬
‫ראו מימיהם דבר יפה מזה‪ ,‬רודפים ודוחפים זה את זה‪ ,‬החלו העוזרים לשאת עצים אל‬
‫חדר הכיתה‪ ,‬חיש קל נערמה שם ערימה גדולה‪ ,‬התנור הוסק‪ ,‬כולם נשכבו סביבו‪ ,‬העוזרים‬
‫קיבלו שמיכה אחת להתעטף בה‪ ,‬היא הספיקה להם לגמרי‪ ,‬שכן נדברו שאחד מהם יישאר‬
‫ער כל הזמן וישמור על האש לבל תכבה‪ ,‬עד מהרה גבר החום ליד התנור עד כדי כך ששוב‬
‫לא היה צורך בשמיכה‪ ,‬המנורה כובתה‪ ,‬וק' ופרידה השתרעו על משכבם לקראת שינה‪,‬‬
‫שמחים על החום ועל השקט‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬כשהקיץ ק' לשמע איזה רחש ומיד גישש ביד מהוססת‪ ,‬אפופת שינה‪ ,‬למצוא את‬
‫פרידה‪ ,‬גילה שבמקום פרידה שוכב לצדו אחד העוזרים‪ .‬אולי בשל רוגזת העצבים שגרמה‬
‫לו אותה יקיצה פתאומית‪ ,‬אחזה בו בהלה שכמוה עוד לא ידע פה בכפר‪ .‬בצעקה רמה‬
‫הזדקף למחצה על משכבו‪ ,‬ובבלי דעת הטיח את אגרופו בעוזר בעוצמה רבה כל כך‪ ,‬שהלה‬
‫נדמה לה‪ ,‬לפחות ‪ -‬בגלל‬ ‫פרץ בבכי‪ .‬אך עד מהרה התברר הכול‪ .‬פרידה התעוררה ‪ -‬כך ָ‬
‫איזה בעל חיים גדול‪ ,‬חתול‪ ,‬כנראה‪ ,‬שקפץ לה על חזהּ ונמלט מיד‪ .‬היא קמה‪ ,‬הדליקה נר‪,‬‬
‫והתחילה מחפשת את החיה בכל החדר‪ .‬אחד העוזרים ניצל את הדבר כדי ליהנות רגע משק‬
‫הקש‪ ,‬ועכשיו התחרט על כך מרה‪ .‬ואילו פרידה לא מצאה כלום‪ ,‬אולי היה זה דמיון‪-‬שווא‬
‫ותו לא‪ ,‬היא הפכה פניה וחזרה אל ק'‪ ,‬ובדרכה ליטפה ‪ -‬כאילו שכחה את השיחה שניהלו‬
‫הערב ‪ -‬את שערו של העוזר הכורע‪ ,‬המייבב‪ ,‬כמבקשת לנחמו‪ .‬ק' לא אמר על כך כלום‪,‬‬
‫אך ציווה על העוזר לא להסיק עוד את התנור‪ ,‬שכן ִמ ֶשכילו כמעט את כל ערימת העצים‪,‬‬
‫גבר החום בחדר יתר על המידה‪.‬‬
‫בבוקר לא התעוררו אלא משהגיעו ראשוני התלמידים והצטופפו בסקרנות סביב היצועים‪.‬‬
‫הדבר היה לא נעים בעליל‪ ,‬שכן מחמת החום הרב ‪ -‬שעכשיו עם שחר אמנם פינה שוב את‬
‫מקומו לצינה מציקה ‪ -‬פשטו כולם את בגדיהם‪ ,‬למעט כותונתם לעורם; והנה דווקא ברגע‬
‫שהתחילו מתלבשים הופיעה בפתח המורה גיזָ ה‪ ,‬נערה בלונדינית גבוהה ויפה‪ ,‬אך קצת‬
‫נוקשה למראה‪ .‬ניכר בה שהכינו אותה לפגישה עם השרת החדש‪ ,‬ומן הסתם גם קיבלה‬
‫המורה‪ ,‬שכן כבר על סף החדר פתחה ואמרה‪" :‬זה לא מקובל עלי בשום אופן!‬ ‫ֶ‬ ‫הנחיות מן‬
‫הרי לכם עניין נאה! קיבלתם רשות לישון בחדר הכיתה‪ ,‬לא יותר מזה‪ ,‬ואילו אני‪ ,‬אין עלי‬
‫שום חובה ללמד בחדר השינה שלכם‪ .‬משפחה של שרת שרובצת במיטות כל הבוקר! טפו!"‬
‫ניחא‪ ,‬על הדברים האלה אפשר לחלוק‪ ,‬בייחוד בכל הנוגע ל"משפחה" ול"מיטות"‪ ,‬אמר ק'‬
‫בלבו‪ ,‬בעוד הוא ופרידה )בעוזרים לא ניתן להסתייע‪ ,‬שרועים היו על הרצפה‪ ,‬לוטשים‬
‫המ ַתח‬
‫במורה ובילדים( מושכים אליהם חיש‪-‬חיש את החמור ואת ֶ‬ ‫ָ‬ ‫עיניים משתאות‬
‫ומשליכים עליהם את השמיכות‪ ,‬לבנות מהם כמין קיטון זעיר ששם יוכלו לפחות להתלבש‬
‫שלא לעיני הילדים‪ .‬ואולם מנוחה לא היתה להם אף לרגע‪ ,‬תחילה קצפה המורה על שלא‬
‫מצאה מים טריים באגן הרחצה ‪ -‬דווקא עכשיו אמר ק' לקחת את האגן לשימושו‬
‫ולשימושה של פרידה‪ ,‬הוא ויתר על כך לפי שעה כדי שלא להרגיז את המורה יותר מדי‪,‬‬
‫אך הוויתור הזה היה לריק‪ ,‬שכן בו‪-‬ברגע נשמע קול רעש גדול‪ :‬הם לא טרחו‪ ,‬לרוע המזל‪,‬‬
‫לפנות את הקתדרה משיירי ארוחת הערב‪ ,‬המורה העיפה הכול בסרגל שבידה‪ ,‬הכול נפל‬ ‫ַ‬
‫בחבטה ארצה‪ ,‬שמן הסרדינים ושיירי הקפה נשפכו‪ ,‬קומקום הקפה התנפץ לרסיסים‪ ,‬אך‬
‫המורה אף כהוא זה‪ ,‬שהרי ברור היה שתכף יבוא השרת וינקה הכול‪.‬‬
‫ָ‬ ‫הדבר לא הטריד את‬
‫המתח‪ ,‬בהתרסקות קניינם הדל;‬ ‫עוד בטרם יגמרו להתלבש צפו ק' ופרידה‪ ,‬שעוּנים על ֶ‬
‫העוזרים‪ ,‬שכלל לא עלה על דעתם להתלבש‪ ,‬כנראה‪ ,‬היו מציצים בלי הרף מלמטה‪ ,‬מבין‬
‫השמיכות‪ ,‬לחדוות לבם של הילדים‪ .‬יותר מכול הצטערה כמובן פרידה על אובדן קומקום‬
‫הקפה‪ ,‬ורק משהבטיח לה ק'‪ ,‬כדי לנחם אותה‪ ,‬שתכף ילך אל ראש המועצה לתבוע תחליף‬
‫הולם ואף יקבלנו מידיו ‪ -‬רק אז הצליחה להתאושש‪ ,‬ועד כדי כך התאוששה‪ ,‬שנחפזה‬
‫להגיח מתוך הקיטון המגודר ולגופה רק כותונת ותחתונית‪ ,‬כדי לקחת לפחות את השמיכה‪,‬‬
‫שהמורה ניסתה להרתיע אותה‬
‫ָ‬ ‫שלא תתלכלך עוד יותר‪ ,‬והדבר גם עלה בידה‪ ,‬אף על פי‬
‫בחבטות עזות‪ ,‬מורטות עצבים‪ ,‬שחבטה בלי הפוגות בסרגל על השולחן‪ .‬משגמרו להתלבש‬
‫נאלצו ק' ופרידה לא רק להאיץ בעוזרים בפקודות ובדחיפוֹת שיתלבשו סוף‪-‬סוף ‪ -‬הללו היו‬
‫המומים מן המתרחש לנגד עיניהם ‪ -‬אלא שאף מצאו עצמם נאלצים להלבישם ‪ -‬חלקית‪,‬‬
‫לפחות ‪ -‬במו ידיהם‪ .‬לבסוף‪ ,‬משהיו כולם מוכנים‪ ,‬חילק ביניהם ק' את העבודה‪ ,‬העוזרים‬
‫יצטרכו להביא עצים ולהסיק את התנור‪ ,‬אבל ראשית בכיתה הסמוכה‪ ,‬שסכנות רבות עוד‬
‫שהמורה כבר נמצא שם; פרידה תקרצף את הרצפה‪ ,‬ק'‬
‫ֶ‬ ‫נשקפות ממנה‪ ,‬שכן יש מקום להניח‬
‫יביא מים‪ ,‬ובכלל יעשה שם סדר‪ ,‬ועל ארוחת בוקר אין מה לחשוב כלל לפי שעה‪.‬‬
‫אך כיוון שביקש לברר לעצמו תחילה מה מצב רוחה של המורה‪ ,‬החליט ק' לצאת ראשון‬
‫מאותו קיטון זעיר‪ ,‬על מנת שהשאר לא יתלוו אליו אלא כשיקרא להם; כך אמר לעשות‬
‫בעיקר כדי למנוע בעד העוזרים מלקלקל הכול מראש בתעלוליהם הנואלים‪ ,‬ומלבד זאת‬
‫ביקש לחוס ככל האפשר על פרידה‪ ,‬שכן פרידה שאפתנית היא‪ ,‬והוא לא‪ ,‬היא רגישה והוא‬
‫לא‪ ,‬היא עוסקת רק במיני זוטות מאוסות שבהוֹוה‪ ,‬ואילו מחשבותיו שלו נתונות לברנבאס‬
‫ולעתיד‪ .‬פרידה מילאה את הוראותיו נאמנה‪ ,‬וכמעט לא גרעה עיניה ממנו‪ .‬אך יצא אפוא‬
‫מן הקיטון‪ ,‬וכבר קראה המורה לקול צחוקם של הילדים‪ ,‬שלא פסק עוד מכאן ואילך‪" :‬נו‪,‬‬
‫ישנתם מספיק?" ומאחר שק' התעלם משאלתה ‪ -‬שהרי למעשה לא היתה זו שאלה כלל ‪-‬‬
‫ופנה אל שולחן הרחצה‪ ,‬שאלה אותו המורה‪" :‬מה עשית לחתלתולה שלי?" חתולה גדולה‬
‫זקנה‪ ,‬כבדת בשר‪ ,‬רבצה בעצלתיים על השולחן‪ ,‬והמורה בדקה אחת מכפותיה‪ ,‬שכפי הנראה‬
‫היתה פצועה במקצת‪ .‬פרידה צדקה אפוא‪ ,‬החתולה אמנם לא קפצה עליה‪ ,‬שכן מן הסתם‬
‫לא היתה מסוגלת לקפוץ עוד‪ ,‬אך בוודאי הזדחלה לאורך גופהּ‪ ,‬אחוזת בהלה למראה‬
‫האנשים שהופיעו פתאום בבית הריק בדרך כלל‪ ,‬נחפזת למצוא לה מחבואּ‪ ,‬וכיוון שלא‬
‫היתה רגילה להיחפז ככה‪ ,‬נפצעה בכפתה‪ .‬ק' ניסה להסביר זאת בנחת למורה‪ ,‬אך זו לא‬
‫נתנה דעתה אלא לתוצאה בלבד ואמרה‪" :‬כן‪ ,‬אתם פצעתם אותה‪ ,‬זה הדבר הראשון‬
‫שעשיתם כשבאתם הנה‪ .‬הנה‪ ,‬תסתכל‪ ",‬והיא קראה לק' שייגש אל הקתדרה‪ ,‬הראתה לו את‬
‫כפתהּ של החתולה‪ ,‬ובטרם יספיק לפנות כה וכה‪ ,‬העבירה בחוזקה את ציפורני החיה על גב‬
‫כף ידו; הציפורניים אמנם כבר קהו‪ ,‬אך המורה לחצה אותן כלפי מטה ‪ -‬הפעם בלי‬
‫להתחשב בחתולה ‪ -‬בכוח כזה‪ ,‬שהן הותירו אחריהן פסים מדממים‪" .‬ועכשיו לך לעבוד‪",‬‬
‫המתח ועקבה משם‬ ‫אמרה בקוצר רוח ושוב נרכנה אל החתולה‪ .‬פרידה‪ ,‬שעמדה מאחורי ֶ‬
‫יחד עם העוזרים אחרי המתרחש‪ ,‬פלטה צעקה למראה הדם‪ .‬ק' הראה את ידו לילדים‬
‫ואמר‪" :‬תראו מה עשתה לי חתולה נכלולית ומרושעת‪ ".‬לא אל הילדים כיוון את דבריו‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬שהרי צחוקם וצעקותיהם כבר נמשכו והלכו מעצמם ולא נזקקו עוד למניע או לגירוי‬
‫כלשהו‪ ,‬ושום דיבור גם לא יכול להגיע אל אוזניהם או להשפיע עליהם‪ .‬אך מאחר שגם‬
‫המורה לא השיבה על העלבון אלא במבט מצוּדד‪ ,‬חטוף‪ ,‬והמשיכה לטפל בחתולה ‪ -‬העונש‬
 ‫המדמם שיכך כמדומה את זעמה הראשון ‪ -‬קרא ק' לפרידה ולעוזרים‪ ,‬והם פתחו בעבודה‪.‬‬
‫אחרי שהוציא ק' את הדלי המלא מים מעופשים והביא מים טריים והתחיל מטאטא את‬
‫חדר הכיתה‪ ,‬קם ממקומו נער כבן שתים‪-‬עשרה‪ ,‬ניגש אל ק' ואמר לו משהו שנבלע כליל‬
‫ברעש הגדול שמסביב‪ .‬ופתאום נפסק הרעש באחת‪ .‬ק' הסב ראשו לאחור‪ .‬מה שחשש מפניו‬
‫המורה‪ ,‬אוחז בכל אחת מידיו ‪ -‬איש קטן‬‫ֶ‬ ‫כל אותו הבוקר קם והיה‪ .‬בפתח הדלת עמד‬
‫קומה שכמותו ‪ -‬בצווארונו של עוזר אחר‪ .‬מן הסתם תפס אותם בעודם לוקחים עצים מן‬
‫המחסן‪ ,‬שכן קרא בקול גדול‪ ,‬מקפיד לעשות אתנחתא בין מילה למילה‪" :‬מי החוצפן שהעז‬
‫לפרוץ אל מחסן העצים? תגידו לי מי הוא‪ ,‬ואפצפץ לו את העצמות!" ואז קמה פרידה‪,‬‬
‫המורה‪ ,‬הביטה לעברו של ק'‬ ‫ָ‬ ‫שכל אותה שעה היתה שקודה על צחצוח הרצפה לרגלי‬
‫כמבקשת לשאוב ממנו כוח‪ ,‬ואמרה‪ ,‬בעוד מבטה ועמידתה מסגירים משהו מאותה תחושת‬
‫עליונות שאפיינה אותה בעבר‪" :‬זו אני‪ ,‬אדוני המורה‪ .‬לא היתה לי ברירה‪ .‬כדי להסיק את‬
‫החדרים מבעוד בוקר צריך היה לפתוח את המחסן‪ ,‬לבוא אליך בלילה לקחת את המפתח‬
‫לא העזתי‪ ,‬ארוסי הלך ל'הרנהוף' ואפשר היה שיישאר שם כל הלילה‪ ,‬כך שנאלצתי‬
‫להחליט על דעת עצמי‪ .‬אם נהגתי שלא כהלכה‪ ,‬הרי זה רק בשל חוסר ניסיון‪ ,‬ועל כך אני‬
‫מתנצלת‪ ,‬ארוסי כבר נזף בי כהוגן כשראה מה קרה פה בלעדיו‪ .‬הוא אפילו אסר עלי‬
‫להסיק מוקדם בבוקר‪ ,‬סבור היה שנעלת את המחסן כדי שיבינו כולם שאינך רוצה שיסיקו‬
‫בטרם תגיע לכאן בעצמך‪ .‬מכאן שאשמתו היא שהחדרים לא הוסקו‪ ,‬אך המחסן נפרץ‬
‫באשמתי שלי‪" ".‬מי פרץ את הדלת?" פנה המורה אל העוזרים‪ ,‬שעדיין ניסו לשווא להיחלץ‬
‫מאחיזתו‪" .‬האדון‪ ",‬אמרו שניהם‪ ,‬וכדי להסיר כל ספק הצביעו על ק'‪ .‬פרידה פרצה בצחוק‬
‫וצחוקה היה כמדומה משכנע אף יותר מדבריה‪ ,‬בו‪-‬במקום התחילה סוחטת לתוך הדלי את‬
‫הסמרטוט ששטפה בו את הרצפה‪ ,‬כמו שמו הסבריה קץ לתקרית‪ ,‬וכמו לא היו דברי‬
‫העוזרים אלא כמין בדיחה שלאחר מעשה; ורק משחזרה וכרעה על ברכיה בשובה‬
‫למלאכתה ‪ -‬רק אז אמרה‪" :‬העוזרים שלנו הם בעצם ילדים‪ ,‬ולמרות גילם מקומם עדיין על‬
‫ספסל הלימודים‪ .‬אני היא שפתחתי אמש את הדלת בגרזן‪ ,‬דבר פשוט מאוד לעשותו‪ ,‬לא‬
‫נזקקתי כלל לעוזרים‪ ,‬הם רק היו מפריעים לי‪ .‬אבל אחר כך‪ ,‬בלילה‪ ,‬כששב לכאן ארוסי‬
‫ויצא החוצה לאמוד את הנזק ולתקן מה שאפשר לתקן‪ ,‬נחפזו העוזרים לרוץ אחריו‪ ,‬מן‬
‫הסתם פחדו להישאר פה לבדם‪ ,‬הם ראו את ארוסי עמל על תיקון הדלת שנפרצה‪ ,‬ולכן‬
‫אמרו עכשיו‪ ...‬נו‪ ,‬הם באמת ילדים‪".‬‬
‫כל עוד דיברה פרידה לא חדלו העוזרים מלנענע בראשם לשלילה ולהצביע שוב ושוב על‬
‫ק'‪ ,‬ואף ניסו‪ ,‬באמצעות שלל העוויות אילמות‪ ,‬להשפיע על פרידה שתשנה את דעתה; אך‬
‫כיוון שהדבר לא צלח בידם נכנעו לבסוף‪ ,‬מצייתים לפרידה כאילו שמעו פקודה מפיה‪,‬‬
‫וכששאל אותם המורה בשנית‪ ,‬שתקו ולא השיבו כלום‪" .‬כך‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬שיקרתם קודם‬
‫אפוא? או לפחות טפלתם בקלות ראש אשמת שווא על השרת?" הם הוסיפו לשתוק‪ ,‬אך‬
‫הרעד בגופם ועיניהם הנפחדות העידו כמדומה על רגשי אשם‪" .‬אם כן‪ ,‬תכף תספגו מלקות‬
‫כראוי לכם‪ ",‬אמר המורה ושלח את אחד הילדים אל החדר הסמוך‪ ,‬להביא את קנה‬
‫האגמון‪ .‬אך משהניף אותו באוויר קראה פרידה‪" :‬הלוא העוזרים דיברו אמת‪ ",‬ומיד‬
‫השליכה בייאוש את הסמרטוט לתוך הדלי עד שניתזו המים אל על‪ ,‬ונמלטה אל מאחורי‬
‫המתח‪ ,‬להסתתר שם‪" .‬כנופיה של שקרנים‪ ",‬אמרה המורה‪ ,‬שגמרה זה עתה לחבוש את‬ ‫ֶ‬
‫הכפה הפצועה והושיבה את החיה בחיקה‪ ,‬הצר כמעט מלהכיל אותה‪.‬‬
‫"נשאר אפוא האדון השרת‪ ",‬אמר המורה‪ ,‬דוחף את העוזרים ממנו והלאה ופונה אל ק'‪,‬‬
‫שכל אותה שעה נשען על המטאטא שלו והקשיב‪" ,‬אותו שרת נכבד עצמו‪ ,‬שמרוב פחדנות‬
‫עמד ושתק לו בנחת בעודו רואה איך מאשימים את זולתו במעשיו הבזויים שלו‪" ".‬ובכן‪",‬‬
‫אמר ק'‪ ,‬שנוכח כי דבריה של פרידה שיככו בכל זאת את זעמו הראשון‪ ,‬המשתולל‪ ,‬של‬
‫המורה‪" ,‬לא הייתי מצטער אילו ספגו העוזרים אי‪-‬אלה מלקות‪ ,‬שכן אם חסו עליהם עשר‬
‫פעמים כשהיו ראויים לעונש‪ ,‬אין סיבה שלא ייענשו פעם אחת על לא עוול בכפם‪ .‬אך גם‬
‫מלבד זאת הייתי שמח להימנע מהתנגשות ישירה איתך‪ ,‬אדוני המורה‪ ,‬ואפשר אפילו שגם‬
‫אתה תמצא שכך נוח יותר‪ .‬אך מאחר שפרידה הקריבה אותי למען העוזרים" ‪ -‬כאן השתתק‬
‫רגע‪ ,‬ובתוך הדממה בקע מתחת לשמיכות קול בכייה של פרידה ‪" -‬הרי ברור שצריך‬
‫להבהיר הכול עד תום‪" ".‬שערוריה‪ ",‬אמרה המורה‪" .‬אני מסכים איתך לגמרי‪ ,‬העלמה‬
‫גיזה‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬ואותך‪ ,‬שרת‪ ,‬אני מפטר על המקום בשל מחדליך המבישים; מה‬
‫העונש שיושת עליך לא אומר לפי שעה‪ ,‬אבל כעת עליך לעוף מפה‪ ,‬אתה וכל חפציך! ולנו‬
‫ירווח באמת‪ ,‬ונוכל להתחיל בלימודים סוף‪-‬סוף‪ .‬נו‪ ,‬זוז כבר!" "אני לא זז מפה לשום‬
‫מקום‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אתה האיש הממונה עלי‪ ,‬אבל לא אתה מינית אותי לתפקיד הזה‪ ,‬אלא‬
‫האדון ראש המועצה‪ ,‬ורק פיטורים מפיו יהיו מקובלים עלי‪ .‬אלא שהוא לא מינה אותי כדי‬
‫שאקפא פה מקור יחד עם אנשי‪ ,‬כי אם ‪ -‬כמו שאמרת בעצמך ‪ -‬כדי למנוע בעדי‬
‫מלהידרדר למעשים פזיזים של ייאוש‪ .‬מכאן שפיטורים פתאומיים שכאלה יעמדו בניגוד‬
‫גמור לכוונותיו‪ ,‬וכל עוד לא אשמע מפיו את ההפך מזה‪ ,‬לא אוכל להסכים להם‪ .‬קרוב‬
‫לוודאי‪ ,‬אגב‪ ,‬שאם אסרב לפקודה שנתת לי בקלות דעת שכזאת‪ ,‬יהיה הדבר לטובתך‬
‫דווקא‪" ".‬אתה מסרב אפוא?" שאל המורה‪ .‬ק' הינהן‪" .‬כדאי לך להרהר בכך שוב‪ ",‬אמר‬
‫המורה‪" ,‬לא תמיד מצטיינות ההחלטות שלך בתבונה יתרה דווקא ‪ -‬הנה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬אתמול‬
‫אחרי הצהריים סירבת להיחקר‪" ".‬למה אתה מזכיר זאת עכשיו?" שאל ק'‪" .‬כי ככה מתחשק‬
‫לי‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬וכעת אני חוזר ואומר בפעם האחרונה‪ :‬החוצה!" אך כיוון שגם הפעם‬
‫לא הותירו דבריו רושם כלשהו‪ ,‬ניגש המורה אל הקתדרה והחל מתייעץ חרש עם המורה; זו‬
‫אמרה משהו על המשטרה‪ ,‬המורה לא רצה לשמוע על כך; לבסוף הגיעו לעמק השווה‪,‬‬
‫המורה ציווה על הילדים לעבור אל הכיתה הסמוכה‪ ,‬כדי שילמדו שם יחד עם שאר‬ ‫ֶ‬
‫הילדים‪ ,‬חריגה זו מן השגרה שימחה את כולם‪ ,‬חיש קל התרוקן החדר בצריחות ובקולות‬
‫המורה נשאה בידיה את יומן הכיתה ועליו החתולה‪,‬‬
‫ָ‬ ‫והמורה יצאו אחרונים‪.‬‬
‫ָ‬ ‫המורה‬
‫ֶ‬ ‫צחוק‪,‬‬
‫המורה היה שמח יותר להשאיר את החתולה כאן‪ ,‬אך כשרמז משהו בנידון‬ ‫ֶ‬ ‫שמנה ואדישה‪.‬‬
‫דחתה המורה את דבריו בתוקף‪ ,‬בהסתמכה על אכזריותו של ק'‪ ,‬וכך‪ ,‬כמו לא היה די בכל‬
‫המורה גם את החתולה‪ .‬הדבר הידהד מן הסתם‬‫ֶ‬ ‫הרוגז שכבר עורר עליו‪ ,‬נמצא ק' כופה על‬
‫"המורה נאלצת לעזוב את החדר‬
‫ָ‬ ‫המורה אל ק' מפתח הדלת‪:‬‬
‫ֶ‬ ‫גם במילים האחרונות שהפנה‬
‫לצו הפיטורים שלי‪ ,‬ומשום שאין‬‫יחד עם תלמידיה רק משום שסירבת בעקשנות להישמע ַ‬
‫לדרוש ממנה‪ ,‬עלמה צעירה שכמותה‪ ,‬לנהל שיעור בתוככי משק הבית המטונף שלך‪ .‬אתה‬
‫נשאר לבדך אפוא ותוכל להתרווח לך כאוות נפשך‪ ,‬בלי שיפריעוך מבטי הסלידה של בני‬
‫אדם מהוגנים‪ .‬אבל זה לא יימשך זמן רב‪ ,‬אני ערב לכך!" ועודו מדבר‪ ,‬טרק בחוזקה את‬
‫הדלת‪.‬‬
 ‫‪12‬‬
‫העוזרים‬
‫כולם אך‪-‬זה יצאו מן החדר‪ ,‬וק' כבר אמר לעוזרים‪" :‬הסתלקו מפה!" מבולבלים לשמע‬
‫פקודה בלתי צפויה שכזאת צייתו לו השניים‪ ,‬אך ברגע שנעל ק' את הדלת אחריהם ביקשו‬
‫לחזור פנימה מיד‪ ,‬מייבבים ודופקים על הדלת מבחוץ‪" .‬אתם מפוטרים!" קרא ק'‪" ,‬לעולם‬
‫לא אעסיק אתכם יותר!" אלא שהשניים סירבו להיכנע‪ ,‬כמובן‪ ,‬הם הלמו בדלת בכוח‪,‬‬
‫באגרופים וברגליים‪" .‬רוצים לחזור אליך‪ ,‬אדון!" קראו בקול‪ ,‬משל היה ק' ָיבּשה בטוחה‬
‫בעוד הם עומדים לטבוע במצולות‪ .‬אך לא היו רחמים בלבו של ק'‪ ,‬בקוצר רוח ציפה‬
‫למורה‪ ,‬שהרעש הבלתי נסבל ודאי יאלצנו להתערב‪ .‬וכך אמנם קרה מיד‪" :‬תן לעוזרים‬ ‫ֶ‬
‫הארורים שלך להיכנס!"‪ ,‬צעק הלה‪" .‬פיטרתי אותם‪ ",‬צעק ק' בתשובה‪ ,‬ושלא מדעת נמצא‬
‫למורה מהם פני המציאות כשאתה חזק דייך לא רק להודיע על פיטורים‪ ,‬אלא גם‬ ‫ֶ‬ ‫מראה‬
‫לבצעם הלכה למעשה‪ .‬עתה ניסה המורה להרגיע את העוזרים בדברי כיבושין‪ ,‬טוב יעשו אם‬
‫ימתינו פה בנחת‪ ,‬הרי לבסוף לא תהיה לו ברירה לק' אלא להכניסם‪ .‬אמר והלך‪ .‬אפשר‬
‫שכעת היה משתרר שם שקט‪ ,‬אילולא התחיל ק' צועק לעברם שוב כי הם מפוטרים אחת‬
‫ולתמיד‪ ,‬ואין שום סיכוי שיתקבלו בחזרה לעבודה‪ .‬לשמע הדברים האלה חזרו מיד להרעיש‬
‫כמקודם‪ .‬ושוב הופיע המורה‪ ,‬אלא שהפעם לא פתח עמם במגע‪-‬ומשא אלא גירש אותם מן‬
‫הבית‪ ,‬מן הסתם בעזרת קנה האגמון המפחיד שלו‪.‬‬
‫כעבור רגע הופיעו השניים לפני חלונות חדר ההתעמלות‪ ,‬דפקו על הזגוגיות וצעקו‪ ,‬אלא‬
‫שהפעם לא ניתן עוד לשמוע את דבריהם‪ .‬ואולם גם שם לא נשארו שעה ארוכה‪ ,‬טבעם‬
‫חסר המנוח כפה עליהם לקפץ ולפזז בלי הרף‪ ,‬והשלג העמוק מנע זאת בעדם‪ .‬לפיכך מיהרו‬
‫אל גדר הסורגים המקיפה את גן בית הספר וקפצו על ֶא ֶדן האבן שלה‪ ,‬שמשם יכלו לראות‬
‫טוב יותר‪ ,‬הגם שמרחוק‪ ,‬את הנעשה בחדר; שם‪ ,‬על האדן‪ ,‬החלו מתרוצצים הלוך ושוב‪,‬‬
‫נאחזים בסורגי הגדר‪ ,‬ומפעם לפעם נעצרו ופשטו את ידיהם השלובות בתחינה לעברו של‬
‫ק'‪ .‬ככה עשו שעה ארוכה‪ ,‬אף שכל מאמציהם עלו בתוהו; כמוּכּי סנוורים היו‪ ,‬ולא חדלו‬
‫ממעשיהם גם כשהוריד ק' את הווילונות על חלונות החדר‪ ,‬כדי לפטור עצמו מלראותם‪.‬‬
‫המתח לראות מה שלום פרידה‪ .‬לנוכח מבטו‬ ‫עתה פשטה אפלולית בחדר‪ ,‬וק' ניגש אל ֶ‬
‫קמה זו על רגליה‪ ,‬היטיבה את שׂערה‪ ,‬מחתה מעל פניה את הדמעות ופנתה דוּמם להכין‬
‫קפה‪ .‬אף על פי שכבר ידעה הכול‪ ,‬הודיע לה ק' רשמית שפיטר את העוזרים‪ .‬היא רק נדה‬
‫בראשה‪ .‬ק' ישב על אחד מספסלי הכיתה ועקב במבטו אחר תנועותיה היגעות‪ .‬הרעננוּת‬
‫והנחרצוּת היו אלה ששיווּ תמיד מידה של יופי לגופה הדל‪ ,‬ועתה הנה התפוגג היופי הזה‬
‫כלא היה‪ .‬ימים מעטים של חיים משותפים עם ק' די היה בהם להביא לידי כך‪ .‬העבודה‬
‫בממזגה לא היתה קלה כלל‪ ,‬אבל נראה שהתאימה לה יותר‪ .‬או שמא המרחק מקלאם הוא‬
‫הקרבה אל קלאם עשתה אותה מפתה עד טירוף כמעט‪ ,‬בכוח הפיתוי‬ ‫שדירדר אותה ככה? ִ‬
‫קמלה בזרועותיו‪.‬‬
‫הזה משכה אליה את ק' ‪ -‬והנה עכשיו היא ֵ‬
‫"פרידה‪ ",‬אמר ק'‪ .‬היא מיהרה להניח מידה את מטחנת הקפה וניגשה אליו‪" .‬אתה כועס‬
‫עלי?" שאלה‪" .‬לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ברור לי שאינך יכולה אחרת‪ .‬היה לך טוב ב'הרנהוף'‪ .‬הייתי‬
‫צריך להשאיר אותך שם‪" ".‬כן‪ ",‬אמרה פרידה‪ ,‬בוהה בחלל בעצב‪" ,‬היית צריך להשאיר‬
‫אותי שם‪ .‬אני פשוט לא ראויה לחיות איתך‪ .‬אילו נפטרת ממני‪ ,‬אפשר שהיית משיג כל מה‬
‫שאתה רוצה‪ .‬למעני אתה נכנע למורה העריץ‪ ,‬מקבל עליך את המשֹרה העלובה הזאת‪,‬‬
‫עושה כל מאמץ להתקבל לשיחה אצל קלאם‪ .‬כל זה למעני‪ ,‬ואילו אני גומלת לך כה מעט‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר ק' וכרך סביבה זרוע מנחמת‪" ,‬כל אלה זוטות שאין בהן כדי להכאיב לי‪ ,‬ואל‬
‫קלאם הלוא אני רוצה להגיע לא רק למענך‪ .‬אבל ַאת‪ַ ,‬את ‪ -‬מה לא עשית בשבילי! לפני‬
‫שהכרתי אותך הרי הלכתי לאיבוד כאן‪ ,‬איש לא הכניס אותי אל ביתו‪ ,‬ומי שכפיתי עצמי‬
‫עליו‪ ,‬שילח אותי מהר מאוד החוצה‪ .‬וכשהתאפשר לי סוף‪-‬סוף למצוא מנוח באיזה בית‪,‬‬
‫הרי היה זה אצל אנשים שברחתי מהם בעצמי‪ ,‬כמו למשל בני ביתו של ברנבאס‪" "-‬ברחת‬
‫מהם? באמת? הו‪ ,‬אהובי!" שיסעה אותו פרידה בלהט‪ ,‬אך משהשיב לה ק' ב"כן" מהוסס‪,‬‬
‫חזרה וצללה מיד לתוך עייפותה‪.‬‬
‫ואולם גם ק' לא נותרו בו די נחישות ורצון להסביר לה איך השתנה הכול לטובתו בזכות‬
‫הקשר שלו עמה‪ .‬אט‪-‬אט הסיר את זרועו מעליה‪ ,‬שעה קלה ישבו ושתקו שניהם‪ ,‬עד‬
‫שאמרה פרידה‪ ,‬כמו העניקה לה זרועו של ק' חמימות ששוב אי‪-‬אפשר לה בלעדיה‪" :‬לא‬
‫אוּכל לשאת את החיים פה‪ .‬אם רצונך להוסיף ולהחזיק בי נצטרך לעזוב ‪ -‬לא חשוב לאן‪,‬‬
‫לדרום צרפת‪ ,‬לספרד‪" ".‬איני יכול לעזוב‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬באתי לכאן על מנת להישאר כאן‪.‬‬
‫וכאן גם אשאר‪ ".‬וכמו בינו לבינו הוסיף‪ ,‬בלי לטרוח כלל להסביר את הסתירה שבדבריו‪:‬‬
‫"וכי מה עשוי היה למשוך אותי אל הארץ השוממה הזאת‪ ,‬אם לא התשוקה להישאר בה?"‬
‫ועוד אמר‪" :‬אבל גם ַאת הלוא רוצה להישאר פה‪ ,‬הרי זו ארצך‪ ,‬ככלות הכול‪ .‬מה שחסר לך‬
‫הוא קלאם לבדו‪ ,‬ורק בגללו את שוקעת במחשבות נואשות שכאלה‪" ".‬קלאם הוא שחסר‬
‫לי?" אמרה פרידה‪" ,‬הרי קלאם נוכח פה בשפע ‪ -‬יש פה יותר מדי קלאם! רק כדי להימלט‬
‫מפניו אני רוצה לעזוב‪ .‬לא קלאם הוא שחסר לי‪ ,‬אלא אתה‪ .‬בגללך אני רוצה לעזוב‪ ,‬שהרי‬
‫איני יכולה להשׂביע את רעבוני אליך כאן‪ַ ,‬בּמקום שכולם שולחים אלי ידיים‪ .‬הלוואי‬
‫שיתלשו ממני את הפרצוף היפה‪ ,‬הלוואי שגופי יידלדל כולו‪ ,‬ובלבד שאוכל לחיות איתך‬
‫בשלווה‪".‬‬
‫מכל זה תפס ק' רק דבר אחד‪" :‬קלאם עוד מקיים איתך קשר?" שאל מיד‪" ,‬הוא קורא‬
‫לך?" "אין לי שום מושג על קלאם‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬אני מדברת עכשיו על אנשים אחרים‪,‬‬
‫על העוזרים‪ ,‬למשל‪" ".‬אה‪ ,‬העוזרים!" אמר ק' בפליאה‪" ,‬הם מציקים לך?" "מה‪ ,‬לא שמת‬
‫לב?" שאלה פרידה‪" .‬לא‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬מנסה לשווא להיזכר בפרטים כלשהם‪" ,‬נכון שהם‬
‫חצופים וחרמנים‪ ,‬אבל מעולם לא ראיתי שהעזו להיטפל אלייך‪" ".‬לא?" אמרה פרידה‪" ,‬לא‬
‫שמת לב שממש אי‪-‬אפשר היה להרחיק אותם מהחדר שלנו בפונדק 'הגשר'‪ ,‬לא ראית איך‬
‫עקבו בקנאה אחרי היחסים שלנו‪ ,‬ואיך נשכב אחד מהם על שק הקש במקומי‪ ,‬ואיך העידו‬
‫עכשיו נגדך כדי לסלק אותך מפה‪ ,‬להרוס אותך ואז להישאר איתי לבדם? באמת לא שמת‬
‫לב לכל זה?" ק' תלה עיניו בפרידה ולא השיב‪ .‬האשמות אלה כנגד העוזרים היו נכונות‪,‬‬
‫אמנם‪ ,‬אך אפשר היה לתת להן גם פירוש תמים הרבה יותר‪ ,‬בהסתמך על טבעם המגוחך‪,‬‬
‫הילדותי‪ ,‬הפרוע וחסר המעצורים של השניים‪ .‬והעובדה שהיו להוטים תמיד ללכת לכל‬
‫מקום עם ק' ולא להישאר עם פרידה‪ ,‬כלום לא היה בה כדי להפריך את ההאשמות הללו?‬
‫ק' העיר משהו ברוח זו‪" .‬צביעות ותו לא‪ ",‬אמרה פרידה‪" .‬לא קלטת את העמדת הפנים‬
‫שלהם? ולמה גירשת אותם בכלל‪ ,‬אם לא בגלל זה?" והיא פנתה אל החלון‪ ,‬הסיטה קצת‬
‫את הווילון‪ ,‬הביטה החוצה וקראה לק' שייגש אליה‪ .‬העוזרים עדיין עמדו על אדן הגדר;‬
‫אף שניכר בהם שכבר התעייפו מאוד‪ ,‬עדיין אזרו מדי פעם את כל כוחם על מנת שיוכלו‬
‫לחזור ולפשוט את ידיהם בתחינה לעבר בית הספר‪ .‬אחד מהם‪ ,‬שביקש לפטור עצמו מן‬
‫הצורך להיאחז כל העת בגדר‪ ,‬נעץ את כנף מעילו בקצה הסורג שמאחוריו‪.‬‬
‫"איזה מסכנים! איזה מסכנים!" אמרה פרידה‪" .‬למה גירשתי אותם?" שאל ק'‪" .‬עשיתי‬
‫זאת קודם כול בגללך‪" ".‬בגללי?" שאלה פרידה בלי להסב מבטה מבחוץ פנימה‪" .‬כן‪ ,‬משום‬
‫שאת יותר מדי חביבה כלפיהם‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬וסולחת להם על חוצפתם‪ ,‬וצוחקת איתם‪,‬‬
‫ומלטפת את שׂערם‪ ,‬וחומלת עליהם שוב ושוב ‪' -‬איזה מסכנים‪ ,‬איזה מסכנים‪ ',‬אמרת רק‬
‫כרגע ‪ -‬והנה נוספה על כל אלה גם התקרית האחרונה‪ ,‬כשלא היססת להקריב אותי על מנת‬
‫להציל את העוזרים ממלקות‪" ".‬הרי זה בדיוק העניין‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬הלוא על זה אני‬
‫מדברת‪ ,‬זה מה שמאמלל אותי ומרחיק אותי ממך‪ ,‬למרות שאין אושר גדול יותר בעיני‬
‫מאשר להיות איתך תמיד‪ ,‬בלי הפסקה‪ ,‬בלי סוף ‪ -‬אבל בחלומי אני רואה שאין לנו עלי‬
‫אדמות פינה שקטה לאהוב בה‪ ,‬לא פה בכפר ולא בשום מקום אחר‪ ,‬ולכן אני רואה לנגד‬
‫עינֵ י רוחי בור קבר‪ ,‬עמוק וצר‪ ,‬שם אנחנו חבוקים זה בזרועות זה כמו בצבתות‪ ,‬טומנים את‬
‫פנינו זה בחיקו של זה‪ ,‬ואיש לא יראה אותנו עוד לעולם‪ .‬וכאן‪ ,‬לעומת זאת ‪ -‬תסתכל על‬
‫העוזרים! לא אליך הם פושטים את ידיהם‪ ,‬כי אם אלי‪" ".‬ולא אני מסתכל עליהם‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫"כי אם את‪" ".‬ברור שאני‪ ",‬אמרה פרידה כמעט בזעם‪" ,‬הלוא על כך אני מדברת שוב ושוב‪,‬‬
‫וכי איזו סיבה אחרת יש להם להציק לי בלי הרף‪ ,‬גם אם נניח שהם שליחיו של קלאם?" ‪-‬‬
‫"שליחיו של קלאם‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬שהתואר הזה‪ ,‬הגם שנראה לו מיד טבעי לגמרי‪ ,‬הפתיע אותו‬
‫עד מאוד‪" .‬שליחיו של קלאם‪ ,‬בלי ספק‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬ויחד עם זאת אין הם אלא נערים‬
‫טיפשים ונבערים‪ ,‬שלהשלמת חינוכם הם עדיין זקוקים למלקות‪ .‬כמה מכוערים ושחורים‬
‫הם‪ ,‬הנערים האלה‪ ,‬וכמה נתעב הניגוד בין פרצופיהם הבוגרים ‪ -‬כמעט שאפשר היה לחשוב‬
‫אותם לסטודנטים ‪ -‬לבין התנהגותם הילדותית הנואלת! אתה מעלה על דעתך שאיני רואה‬
‫את כל זה? הרי אני מתביישת בהם‪ .‬אבל הרי כל העניין הוא בכך שהם לא מעוררים בי‬
‫סלידה‪ ,‬אלא שאני מתביישת בהם‪ .‬וגם איני יכולה שלא להביט לעברם‪ .‬כשצריך לכעוס‬
‫עליהם‪ ,‬איני יכולה שלא לצחוק‪ .‬כשצריך להכות אותם‪ ,‬איני יכולה שלא ללטף את שׂערם‪.‬‬
‫וכשאני שוכבת לידך בלילה אני פשוט לא נרדמת‪ ,‬ואיני יכולה שלא להציץ מעבר לכתפך‬
‫ולהביט בהם ‪ -‬האחד ישן מגולגל כולו בשמיכה והשני כורע על ברכיו לפני דלת התנור‬
‫ומדליק בו אש‪ ,‬ואז אני ממש חייבת להתכופף קדימה‪ ,‬וכמעט מעירה אותך‪ .‬ולא החתולה‬
‫מבהילה אותי ‪ -‬הה‪ ,‬אני רגילה לחתולים‪ ,‬ורגילה גם לנמנומים החטופים‪ ,‬הקטועים‪,‬‬
‫בממזגה ‪ -‬לא החתולה מבהילה אותי‪ ,‬אלא אני היא שגורמת בהלה לעצמי‪ .‬וגם אין צורך‬
‫בחיית הענקים הזאת‪ ,‬החתולה‪ ,‬כל רחש קל מעביר בי חלחלה‪ .‬פעם אני חוששת שברגע‬
‫שתתעורר ייגמר בינינו הכול‪ ,‬ופעם אני קופצת ממקומי ומדליקה את הנר רק בשביל‬
‫שתתעורר ותגונן עלי‪" ".‬לא ידעתי על כך כלום‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ורק משום שחשתי במעורפל‬
‫שאלה פני הדברים גירשתי אותם‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬משהסתלקו‪ ,‬אולי יבוא הכול על מקומו‬
‫בשלום‪" ".‬כן‪ ,‬סוף‪-‬סוף הסתלקו מפה‪ ",‬אמרה פרידה‪ ,‬אבל פניה לא הביעו שמחה כי אם‬
‫מצוקה דווקא‪" ,‬אלא שאין לנו מושג מי הם‪ .‬שליחיו של קלאם‪ ,‬כך אני מכנה אותם בלבי‪,‬‬
‫דרך משחק‪ ,‬אבל אפשר שכאלה הם באמת‪ .‬עיניהם‪ ,‬אותן עיניים מפיקות פשטוּת ותום ועם‬
‫זאת גם יוקדות‪ ,‬מזכירות לי איכשהו את עיניו של קלאם‪ ,‬כן‪ ,‬זהו זה‪ ,‬מבטו של קלאם הוא‬
‫שנשקף אלי לפעמים מתוך עיניהם ומפלח אותי כברק‪ .‬ולכן לא נכון מה שאמרתי‪ ,‬שאני‬
‫מתביישת בהם‪ .‬רק רציתי שכך יהיה‪ .‬אמנם ברור לי שבמקום אחר‪ ,‬ואצל אנשים אחרים‪,‬‬
‫היתה התנהגות שכזאת נחשבת טיפשית ומעוררת סלידה‪ ,‬אלא שאצלם זה אחרת‪ :‬מתוך‬
‫הוקרה והתפעלות אני עוקבת אחרי תעלוליהם הנואלים‪ .‬אבל אם מדובר באמת בשליחיו‬
‫של קלאם‪ ,‬מי יחלץ אותנו מידיהם? ואם כן‪ ,‬כלום רצוי בכלל להיחלץ מידיהם? האם לא‬
‫מוטב לך להחזיר אותם הנה מהר‪ ,‬ואף לשמוח במקרה שיסכימו לשוב?"‬
‫"את רוצה שאחזיר אותם הנה?" שאל ק'‪" .‬לא‪ ,‬לא‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬זה הדבר האחרון‬
‫שהייתי רוצה בו‪ .‬לראות אותם פורצים לכאן בסערה‪ ,‬לראות כמה הם שמחים לראותני שוב‪,‬‬
‫הכרכורים שיכרכרו סביבי כדרכם של ילדים‪ ,‬הידיים שישלחו אלי כדרכם של גברים ‪ -‬מן‬
‫הסתם לא הייתי מסוגלת לעמוד בכל זה‪ .‬אך כשאני מביאה בחשבון‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬שאם‬
‫תישאר קשוח כלפיהם אפשר שתמנע בכך בעד קלאם עצמו מליצור קשר איתך‪ ,‬הרי אני‬
‫חשה מיד צורך להגן עליך בכל מחיר מפני תוצאות שכאלה‪ .‬ואז אני רוצה שתכניס אותם‬
‫פנימה‪ .‬כן‪ ,‬שייכנסו מהר! ואל תיתן דעתך עלי‪ ,‬מי אני שתתחשב בי בכלל‪ .‬אני אתגונן כל‬
‫עוד יהיה בי כוח‪ ,‬ואם נגזר עלי להפסיד ‪ -‬אפסיד‪ ,‬אבל מתוך הכרה שגם זה קרה למענך‬
‫בלבד‪" ".‬את רק מחזקת אותי בהחלטתי בנוגע לעוזרים‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אין שום סיכוי שיחזרו‬
‫הנה בהסכמתי‪ .‬הרי עצם הדבר שהצלחתי לסלק אותם מפה מוכיח בעליל שבנסיבות‬
‫מסוימות ניתן לשלוט בהם‪ ,‬ואף זאת ‪ -‬שאין להם בעצם שום קשר של ממש עם קלאם‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬רק אמש קיבלתי מכתב מקלאם והתברר לי ממנו שהמידע שנמסר לו בדבר העוזרים‬
‫כוזב כולו‪ ,‬ומכאן יש להסיק בהכרח שהוא אדיש כלפיהם לחלוטין‪ ,‬שאם לא כן הרי היה לו‬
‫שאת רואה בהם ֶאת קלאם אין בה‬‫די זמן להשיג מידע מהימן על אודותיהם‪ .‬ואילו העובדה ַ‬
‫כדי להוכיח כלום‪ ,‬שהרי למרבה הצער ַאת עדיין נתונה להשפעתה של הפונדקית‪ ,‬ורואה‬
‫בכל מקום את קלאם‪ .‬כן‪ ,‬עדיין ַאת המאהבת של קלאם‪ ,‬עדיין ַאת רחוקה מלהיות אשתי‪.‬‬
‫הדבר מעכיר מאוד את רוחי לפעמים‪ ,‬נדמה לי אז כאילו איבדתי הכול‪ ,‬כאילו רק כרגע‬
‫באתי לכפר‪ ,‬אך לא בלב מלא תקווה כפי שהייתי אז באמת‪ ,‬אלא מתוך תחושה שנכונו לי‬
‫רק אכזבות‪ ,‬ושנגזר עלי לבלוע אותן בזו אחר זו‪ ,‬עד הסוף המר‪" ".‬אבל זה קורה לי רק‬
‫לפעמים‪ ",‬הוסיף ק' בחיוך‪ ,‬משראה את פרידה מתכווצת כולה לשמע דבריו‪" ,‬וביסודו של‬
‫דבר זה מוכיח גם משהו טוב ‪ -‬כלומר כמה את חשובה לי‪ .‬ואם את דורשת כעת שאבחר‬
‫בינך לבין העוזרים‪ ,‬הרי העוזרים כבר הפסידו מלכתחילה‪ .‬איזה מין רעיון ‪ -‬לבחור בינך‬
‫לבין העוזרים! אבל עכשיו רצוני להיפטר מהם אחת ולתמיד‪ .‬מי יודע‪ ,‬אגב‪ ,‬אם לא נתקפנו‬
‫חולשה שכזאת אך ורק משום שעוד לא אכלנו ארוחת בוקר‪" ".‬ייתכן‪ ",‬אמרה פרידה בבת‬
‫צחוק יגעה‪ ,‬ופנתה מיד לעבודתה‪ .‬גם ק' חזר ולקח בידו את המטאטא‪.‬‬
 ‫‪13‬‬
‫ַהאנְ ס‬
‫כעבור שעה קלה נשמע קול נקישה חרישי‪" .‬ברנבאס!" צעק ק'‪ ,‬השליך מידו את המטאטא‪,‬‬
‫ובכמה פסיעות גסות הגיע אל הדלת‪ .‬פרידה נעצה בו מבט‪ ,‬לא היה דבר שהבהיל אותה‬
‫יותר מן השם הזה‪ .‬עבר זמן‪-‬מה עד שהצליח ק' לפתוח את המנעול הישן בידיו המהוססות‪.‬‬
‫"אני כבר פותח‪ ",‬חזר וקרא שוב ושוב‪ ,‬במקום לשאול מיהו המתדפק על הדלת‪ .‬ואז נאלץ‬
‫לראות איך דרך הדלת שנפתחה לרווחה נכנס לא ברנבאס‪ ,‬אלא הנער הקטן שביקש לדבר‬
‫עמו עוד קודם לכן‪ .‬אלא שלק' לא היה שום חשק להיזכר בו‪" .‬מה יש לך לחפש כאן?"‬
‫אמר‪" ,‬השיעור מתנהל בחדר הסמוך‪" ".‬משם אני בא‪ ",‬אמר הנער ותלה בנחת את עיניו‬
‫הגדולות החומות בק'‪ ,‬זוקף קומתו ומצמיד את ידיו אל צדי גופו‪" .‬מה רצונך אפוא?‬
‫הזדרז!" אמר ק' וגחן אליו קצת‪ ,‬שכן הנער דיבר כמעט בלחש‪" .‬אפשר לעזור לך?" שאל‬
‫"האנְ ס‬
‫הנער‪" .‬הוא רוצה לעזור לנו‪ ",‬אמר ק' לפרידה ואז פנה אל הנער‪" :‬מה שמך?" ַ‬
‫ברונסוויק‪ ",‬אמר הנער‪" ,‬תלמיד הכיתה הרביעית‪ ,‬בנו של אוטו ברונסוויק‪ ,‬סנדלר רב‪-‬אוּמן‬
‫מסמטת ַמ ְד ֶלן‪" ".‬יפה‪ ,‬שמך ברונסוויק אפוא‪ ",‬אמר ק' בנימה ידידותית יותר‪ .‬התברר‬
‫שלמראה השריטות המדממות שהותירה המורה בידו של ק' נרעש הנער כל כך‪ ,‬עד‬
‫שבו‪-‬במקום גמר אומר לעמוד לימינו‪ .‬למרות הסכנה שיושת עליו עונש חמור‪ ,‬חמק על דעת‬
‫עצמו מן הכיתה הסמוכה‪ ,‬מעשה עריק‪ .‬רעיונות נעריים שכאלה הם שהדריכו את צעדיו‬
‫ככל הנראה‪ ,‬הדבר עלה גם מן הרצינות שניכרה בכל מעשיו‪ .‬בתחילה עוד כבלה אותו‬
‫הביישנות‪ ,‬אך עד מהרה התרגל אל ק' ואל פרידה‪ ,‬ולאחר ששתה ספל קפה חם וטעים‬
‫נמלא חיוּת ואמוּן והתחיל מקיף אותם בשאלות נמרצות וחודרות‪ ,‬כמבקש ללמוד את עיקרי‬
‫הדברים מהר ככל האפשר‪ ,‬על מנת שיוכל להחליט על דעת עצמו אילו צעדים צריכים ק'‬
‫ופרידה לנקוט‪.‬‬
‫היה גם משהו אדנותי בטבעו של האנס‪ ,‬אלא שנמזגה בו מידה מלבבת כל כך של תום‬
‫ילדי‪ ,‬עד שהשניים נכנעו לו ברצון‪ ,‬ספק בכנות ספק דרך היתול‪ .‬מכל מקום משך אליו‬
‫האנס את כל תשומת הלב‪ ,‬העבודה נפסקה‪ ,‬ארוחת הבוקר התמשכה והתמשכה‪ .‬הוא ישב‬
‫אמנם על אחד מספסלי הכיתה‪ ,‬בעוד ק' יושב לו למעלה על הקתדרה ופרידה על כיסא‬
‫לידו‪ ,‬ואף על פי כן דומה היה שהאנס הוא המורה דווקא‪ ,‬הבוחן ושופט את תשובותיהם;‬
‫חיוך קל שהשתעשע על שפתיו הרכות רמז כמדומה שהוא יודע יפה שאין כאן אלא משחק‪,‬‬
‫אך לעומת זאת נהג כובד ראש גמור בכל עניין אחר‪ ,‬ואפשר אף שלא חיוך הוא שריחף על‬
‫שפתיו‪ ,‬אלא אושר של ילדוּת‪ .‬שעה ארוכה עברה עד שהודה סוף‪-‬סוף שהתוודע אל ק' עוד‬
‫ביום ביקורו של זה בביתו של לאזמן‪ .‬ק' שמח על כך מאוד‪" .‬שיחקת אז לרגליה של‬
‫האישה?" שאל ק'‪" .‬כן‪ ",‬אמר האנס‪" ,‬האישה הזו היא אמי‪ ".‬עכשיו התבקש כמובן לספר‬
‫על אמו‪ ,‬אך הוא עשה זאת בקול מהוסס‪ ,‬ורק לאחר בקשות חוזרות ונשנות ‪ -‬כן‪ ,‬עתה‬
‫שנדמה לעתים‪ ,‬ובעיקר בשאלות ששאל‪ ,‬שאיש‬‫ָ‬ ‫התחוור בכל זאת שאינו אלא נער קטן‪ ,‬הגם‬
‫דובר מפיו‪ ,‬איש נמרץ‪ ,‬נבון‪ ,‬מרחיק ראות )אולי מתוך נבואת לב לגבי העתיד‬
‫מבוגר כמעט ֵ‬
‫ואולי רק מתוך תעתוע החושים שנתפס לו המאזין הדרוך‪ ,‬קצר הרוח(‪ ,‬אשר מיד אחר כך‪,‬‬
‫בלי שום מעבר‪ ,‬התגלה כתלמיד מן השורה‪ ,‬ששאלות ידועות אינן נהירות לו כלל ואחרות‬
‫הוא מפרש שלא כהלכה‪ ,‬שמתוך חוסר התחשבות ילדותי הוא מדבר בקול חרישי מדי‬
‫למרות שהעירו לו על כך שוב ושוב‪ ,‬ושבסופו של דבר השתתק לחלוטין‪ ,‬כמבקש להתריס‬
‫כנגד אי‪-‬אלה שאלות מלחיצות ‪ -‬וכל זאת בלי שמץ מבוכה‪ ,‬באופן שאדם מבוגר לא יכול‬
‫היה לנהוג לעולם‪ .‬ובכלל סבור היה‪ ,‬כמדומה‪ ,‬כי רק הוא לבדו רשאי לשאול שאלות‪,‬‬
‫ואילו שאלותיהם של אחרים רק מפירות תמיד תקנה זו או אחרת ומבזבזות זמן‪ .‬במקרה‬
‫שכזה היה יושב ושותק שעה ארוכה בגו זקוף ובראש מורכן‪ ,‬משרבב את שפתו התחתונה‪.‬‬
‫הדבר כל כך מצא חן בעיני פרידה‪ ,‬שהיא חזרה ופנתה אליו בשאלות‪ ,‬בתקווה שהללו‬
‫יביאוהו לידי שתיקה‪ .‬מפעם לפעם אף צלח הדבר בידה‪ ,‬אף שהיה למורת רוחו של ק'‪.‬‬
‫האם היתה חולנית במקצת‪ ,‬אך טיב החולי נותר סתום‪,‬‬ ‫בסך הכול לא נודע להם הרבה‪ֵ ,‬‬
‫פרידה ְשׁמה )עצם הדבר‬ ‫הילדה שהחזיקה מרת ברונסוויק בחיקה היתה אחותו של האנס‪ִ ,‬‬
‫ששמה הוא כשם האישה החוקרת אותו לא שימחה אותו במיוחד(‪ ,‬הם התגוררו בכפר‪ ,‬אבל‬
‫לא אצל לאזמן ‪ -‬אליו באו רק לביקור‪ ,‬להתרחץ אצלו‪ ,‬שהרי בביתו נמצאת אותה הגיגית‬
‫שהרחיצה וההשתכשכות בה מסיבות עונג מיוחד לילדים הקטנים‪ ,‬שהאנס עצמו‪,‬‬ ‫הגדולה‪ָ ,‬‬
‫אגב‪ ,‬אינו נמנה עמם; על אביו דיבר האנס ביראת כבוד או בחשש‪ ,‬אבל רק כל עוד לא‬
‫נסבה השיחה על אמו‪ ,‬ככל הנראה לא נחשב האב הרבה לעומת האם‪ ,‬בסופו של דבר נותרו‬
‫כל השאלות בדבר חיי המשפחה ללא מענה‪ ,‬כל כמה שחזרו וניסו לגעת בנושא; אשר‬
‫למשלח ידו של האב‪ ,‬נודע להם שהוא ראש וראשון לסנדלרים בכפר‪ ,‬איש לא יִשווה לו ‪-‬‬
‫ביטוי שהאנס חזר עליו שוב ושוב גם בהקשרים אחרים לחלוטין ‪ -‬הנה‪ ,‬הוא נוהג לספק‬
‫עבודה גם לסנדלרים אחרים‪ ,‬כמו לאביו של ברנבאס‪ ,‬למשל‪ :‬במקרה זה פעל ברונסוויק‬
‫מתוך חמלה בלבד‪ ,‬או כך‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬רמז ניע ראש גאה של האנס‪ ,‬שעורר את פרידה‬
‫לקפוץ למטה ולתת לו נשיקה‪ .‬על השאלה אם ביקר כבר בטירה לא השיב אלא אחרי שחזר‬
‫ונשאל שוב ושוב‪ ,‬ותשובתו היתה "לא"; על אותה שאלה עצמה בנוגע לאמו לא השיב כלל‪.‬‬
‫ק' התייגע לבסוף‪ ,‬גם לדעתו לא הביאו כל השאלות האלה שום תועלת‪ ,‬בכך הסכים עם‬
‫הנער דווקא; היה גם משהו מביש במאמץ הזה להציל סודות משפחה מפי ילד תמים ‪-‬‬
‫ושבעתיים מביש היה להיווכח שגם בדרך זו לא נודע להם כלום‪ .‬וכששאל ק' את הנער‬
‫לסיום‪ ,‬איזו עזרה בכוונתו להושיט להם‪ ,‬לא התפלא עוד לשמוע כי האנס מבקש לעזור רק‬
‫והמורה לא יגערו עוד ככה בק'‪ .‬ק' הסביר להאנס‬
‫ָ‬ ‫שהמורה‬
‫ֶ‬ ‫בעבודה כאן בבית הספר‪ ,‬כדי‬
‫שאין לו צורך בעזרה ממין זה‪ ,‬שכן דומה שהמורה הוא רגזן מטבעו‪ ,‬וגם מי שישתדל בכל‬
‫מאודו לעשות את מלאכתו נאמנה‪ ,‬לא יצליח להבטיח עצמו מפני גערותיו; העבודה‬
‫כשלעצמה אינה קשה דווקא‪ ,‬הוסיף‪ ,‬ורק בשל נסיבות מקריות התמהמה היום בביצועה‪ ,‬ויש‬
‫להטעים‪ ,‬אגב‪ ,‬שאותן גערות אין בהן כדי להשפיע עליו כדרך שהן משפיעות על תלמיד זה‬
‫או אחר ‪ -‬הוא מנער אותן מעליו‪ ,‬הוא כמעט אדיש כלפיהן ‪ -‬ובכלל‪ ,‬הוא מקווה שבקרוב‬
‫המורה לחלוטין‪ .‬וכיוון שמדובר רק בעזרה אל מול המורה‪ ,‬המשיך ק'‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫יוכל להתעלם מן‬
‫הריהו מודה לו מקרב לב‪ ,‬להאנס‪ ,‬אבל הוא יכול לחזור עכשיו לכיתה שלו‪ ,‬והלוואי שלא‬
‫ייענש‪.‬‬
‫ק' אמנם לא הדגיש כל עיקר‪ ,‬אלא רק רמז בבלי דעת‪ ,‬שרק אל מול המורה אין לו צורך‬
‫בעזרה‪ ,‬ולא הזכיר כלל אפשרות של עזרה בעניינים אחרים‪ ,‬אך למרות זאת היטיב האנס‬
‫לקלוט את הרמז ושאל אם אין ק' זקוק לעזרה מסוג אחר‪ ,‬הוא יעזור לו בשמחה‪ ,‬ואם לא‬
‫יוכל לעשות זאת בעצמו‪ ,‬יבקש את עזרתה של אמו‪ ,‬שאז ההצלחה מובטחת‪ .‬גם כשאביו‬
‫נקלע לצרה כלשהי הוא מבקש מאמא שתעזור לו‪ .‬ואמא כבר שאלה פעם על ק'‪ .‬היא עצמה‬
‫כמעט שאינה יוצאת מהבית‪ ,‬הביקור ההוא אצל הלאזמנים היה עניין יוצא דופן‪ ,‬אבל הוא‪,‬‬
‫האנס‪ ,‬מרבה ללכת לשם‪ ,‬לשחק עם ילדיו של לאזמן‪ ,‬שעל כן שאלה אותו פעם אמא אם‬
‫הזדמן לו לפגוש שם שוב את מודד הקרקעות‪ .‬ואולם‪ ,‬הוסיף‪ ,‬אסור להציק לה‪ ,‬לאמא‪,‬‬
‫בשאלות מיותרות‪ ,‬בהיותה כה חלושה ועייפה תמיד‪ ,‬ולכן רק אמר לה בפשטות שלא פגש‬
‫דוּבּר בכך כלל; אבל עכשיו שמצא אותו כאן בבית הספר‪ ,‬הרי חייב‬ ‫שם במודד‪ ,‬ושוב לא ַ‬
‫היה לפנות אליו בדברים‪ ,‬על מנת שיוכל לספר זאת לאמא‪ ,‬שכן משאת נפשה היא שימלאו‬
‫את משאלותיה בלי שתצביע עליהן במפורש‪.‬‬
‫על כך השיב ק'‪ ,‬מקץ הרהור קצר‪ ,‬שאין לו צורך בשום עזרה‪ ,‬לא חסר לו כלום‪ ,‬אך יפה‬
‫עשה האנס שהציע את עזרתו‪ ,‬והוא מודה לו על הרצון הטוב‪ ,‬הרי אפשר שעוד יזדקק פעם‬
‫למשהו‪ ,‬ואז יפנה אליו מן הסתם‪ ,‬כתובתו של האנס ידועה לו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אולי יוכל‬
‫דווקא הוא‪ ,‬ק'‪ ,‬להיות לעזר הפעם‪ ,‬צר לו שאמו של האנס סובלת כל כך‪ ,‬וככל הנראה אין‬
‫כאן איש המסוגל להבין במה היא חולה; במקרה של הזנחה מעין זו עלולה להיגרם‬
‫הידרדרות חמורה בחולי שאינו קשה כלל כשלעצמו‪ .‬והנה הוא‪ ,‬ק'‪ ,‬יש לו ידע רפואי‬
‫מסוים‪ ,‬ומה שחשוב אף יותר ‪ -‬ניסיון בטיפול בחולים‪ .‬לא אחת צלחה דרכו ְבּמקום‬
‫שרופאים כשלו בו דווקא‪ .‬יכולות הריפוי שלו הקנו לו בארצו את הכינוי "העשב המר"‪.‬‬
‫מכל מקום יפגוש ברצון את אמו של האנס וישוחח עמה‪ .‬אולי יהיה בידו לתת לה איזו‬
‫עצה טובה‪ ,‬בחפץ לב יעשה כן‪ ,‬ולוּ רק למען האנס‪ .‬בתחילה זרחו עיניו של האנס לשמע‬
‫ההצעה‪ ,‬מה שהניע את ק' להפציר בו ביתר שאת‪ ,‬אך התוצאה היתה מאכזבת‪ :‬בתשובה על‬
‫שאלות אחדות אמר האנס‪ ,‬ואפילו בלי צער של ממש‪ ,‬שאנשים זרים אינם רשאים לבקר‬
‫אצל אמא‪ ,‬שכן אסור להכביד עליה ולוּ במעט; הרי ק' כמעט שלא דיבר עמה בפעם ההיא‪,‬‬
‫ואף על פי כן ָשכבה אחר כך ימים אחדים במיטה ‪ -‬עניין שכיח אצלה‪ ,‬אגב‪ .‬אלא שאבא‬
‫נתקף אז כעס גדול על ק'‪ ,‬וברור כשמש שלעולם לא ירשה לו לבקר את אמא; יתרה מזו‪,‬‬
‫הוא רצה אז ללכת אל ק' ולהעניש אותו על התנהגותו‪ ,‬רק אמא לבדה הניאה אותו מזה‪.‬‬
‫וחשוב מכול‪ ,‬אמא עצמה אינה רוצה בדרך כלל לדבר עם איש‪ ,‬ואם שאלה על ק'‪ ,‬אין‬
‫פירושו של דבר שק' יוצא מכלל זה‪ ,‬אדרבא‪ ,‬דווקא משהזכירה את שמו הרי היתה לה‬
‫הזדמנות נוחה להביע את רצונה לראותו‪ ,‬וכיוון שלא עשתה כן‪ ,‬הרי שגילתה בבירור מהו‬
‫רצונה לאמיתו‪ .‬רק לשמוע על ק' היא רוצה‪ ,‬לדבר עמו אינה רוצה‪ .‬וייאמר אגב אורחא‪,‬‬
‫חוֹליהּ אינו חולי של ממש כלל‪ ,‬סיבת מצבה נהירה לה היטב דווקא‪ ,‬ומפעם לפעם היא גם‬
‫רומזת עליה ‪ -‬נראה שאינה מסוגלת לסבול את האוויר כאן‪ ,‬אך לעומת זאת גם אין היא‬
‫רוצה לעקור מכאן‪ ,‬בגלל בעלה וילדיה‪ ,‬ומה עוד שמצבה השתפר לעומת מה שהיה בעבר‪.‬‬
‫אלה‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬הדברים שנודעו לק'‪ .‬כושר המחשבה של האנס התחדד בעליל בשל‬
‫הצורך להגן על אמו מפני ק' ‪ -‬מפני אותו ק' עצמו‪ ,‬אשר לוֹ ביקש לעזור‪ ,‬לכאורה; למען‬
‫המטרה הטובה הזאת‪ ,‬להרחיק את ק' מאמו‪ ,‬אפילו סתר כמה מן הטענות שהשמיע קודם‪,‬‬
‫בעניין המחלה‪ ,‬למשל‪ .‬ואף על פי כן הרגיש ק' שלבו של האנס עדיין רוחש לו טוב‪ ,‬ורק‬
‫אמו היא המשכיחה ממנו כל דבר אחר; כל מי שמעמידים אותו אל מול האם יוצא וידו על‬
‫התחתונה‪ ,‬עכשיו היה זה ק'‪ ,‬אך בה‪-‬במידה עשוי גם האב‪ ,‬למשל‪ ,‬למצוא עצמו במצב‬
‫דומה‪ .‬כדי לבחון את ההנחה הזאת אמר ק' כי האב נוהג בתבונה רבה בהקפידו לשמור על‬
‫האם לבל יפריעו את מנוחתה‪ ,‬ואילו היה משהו מעין זה עולה אז על דעתו שלו‪ ,‬של ק'‪,‬‬
‫אין ספק שלא היה מעז כלל לפנות אליה בדברים‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬הוא מבקש מהאנס‬
‫למסור להוריו את התנצלותו‪ .‬לעומת זאת הוא מתקשה להבין מדוע מונֵ ע האב בעד האם‬
‫)אם סיבת החולי אכן ברורה‪ ,‬כפי שאמר האנס( ִמלהחלים ְבּמקום שאווירו יפה יותר‬
‫לבריאותה; וצריך לומר בפירוש שהוא אכן מונע בעדה‪ ,‬שכן רק בגללו ובגלל הילדים אינה‬
‫עוקרת מכאן‪ ,‬והרי את הילדים יכולה היתה לקחת עמה‪ ,‬הלוא אינה חייבת לעקור מכאן‬
‫לזמן רב‪ ,‬וגם לא למקום רחוק ‪ -‬הנה כבר כאן למעלה‪ ,‬בראש הר הטירה‪ ,‬האוויר שונה‬
‫לחלוטין‪ .‬מפני מחירו של טיול מעין זה אין האב צריך לחשוש כלל‪ ,‬שהרי הוא ראש‬
‫לאם‪ ,‬ודאי יש קרובים או מכרים בטירה‪ ,‬שהיו מארחים‬
‫וראשון לסנדלרים בכפר‪ ,‬וגם לו‪ ,‬או ֵ‬
‫אותה ברצון‪ .‬מדוע אינו נותן לה להתרחק מפה? אסור לזלזל בחולי שכזה‪ ,‬ק' אמנם ראה‬
‫את האם רק בחטף‪ ,‬אך חיוורונה וחולשתה הבולטים לעין הם שהניעוהו לדבר אליה‪ ,‬כבר‬
‫אז התפלא על האב שהניח לאישה החולה לשהות באוויר הטחוב של חדר הרחצה‬
‫והכביסה‪ ,‬וגם לא טרח כלל לרסן את דיבורו הקולני‪ .‬האב לא מבין מן הסתם במה דברים‬
‫אמורים‪ ,‬שכן גם אם השתפר לאחרונה מצבה של האישה‪ ,‬הרי חולי מעין זה יש לו גחמות‬
‫משלו‪ ,‬ואם אין נלחמים בו‪ ,‬סופו שהוא שב ומסתער בכוחות מחודשים‪ ,‬ואז לא יעזור עוד‬
‫כלום‪ .‬כיוון שנמנע מק' לדבר עם האם‪ ,‬אולי כדאי שידבר בכל זאת עם האב ויצביע לפניו‬
‫על כל הבעיות האלה‪.‬‬
‫האנס הקשיב בדריכות‪ ,‬הבין את עיקרי הדברים‪ ,‬וחש היטב את האיוּם הצפוּן במה שלא‬
‫הבין‪ .‬אף על פי כן אמר שלא יתאפשר לו לק' לדבר עם אבא‪ ,‬אבא סולד ממנו‪ ,‬ומן הסתם‬
‫ינהג בו כדרך שנהג בו המורה‪ .‬הוא אמר זאת בחיוך מבויש כשדיבר על ק'‪ ,‬ובזעם כבוש‬
‫ובעצב כל אימת שהזכיר את אביו‪ .‬אך עם זאת הוסיף ואמר‪ ,‬שאפשר שק' יוכל בכל זאת‬
‫לדבר עם אמא‪ ,‬אבל בתנאי שאבא לא יֵ דע‪ .‬אחר כך הירהר רגע במבט קפוא‪ ,‬כמוהו כאותה‬
‫אישה המבקשת לעשות משהו אסור ומחפשת דרכים להגשים את רצונה בלי להיענש‪ ,‬ואמר‬
‫שאולי יהיה הדבר אפשרי מחרתיים‪ ,‬אבא הולך בערב ל"הרנהוף"‪ ,‬יש לו פגישה שם‪ ,‬ואז‬
‫יבוא הוא‪ ,‬האנס‪ ,‬ויוליך את ק' אל אמא‪ ,‬בתנאי שאמא תסכים‪ ,‬כמובן‪ ,‬מה שכרגע לא‬
‫מתקבל על הדעת כל עיקר‪ .‬קודם כול‪ ,‬הרי לעולם אינה עושה דבר בניגוד לרצונו של אבא‪,‬‬
‫היא נכנעת לו בכול‪ ,‬גם בדברים שאפילו הוא‪ ,‬האנס‪ ,‬יודע בוודאות גמורה שאין בהם שום‬
‫היגיון‪ .‬לאמיתו של דבר ביקש עכשיו האנס את עזרתו של ק' כנגד אביו‪ ,‬אך הוא טעה‪,‬‬
‫כמדומה‪ ,‬כשסבור היה שרצונו לעזור לק'‪ ,‬בעוד שבעצם ביקש לבדוק ‪ -‬הואיל ואיש מסביבו‬
‫לא היה מסוגל לעזור לו ‪ -‬אם יוכל להיעזר באיש הזר הזה שהופיע אצלם לפתע פתאום‪,‬‬
‫ואפילו אמא כבר הזכירה את שמו‪ .‬כמה צופן סוד שלא מדעת‪ ,‬כמעט פתלתול הוא הנער‬
‫הזה! עד כה לא ניכר הדבר במראהו ובדבריו‪ ,‬ורק בדיעבד‪ ,‬לאחר הווידוי הזה שחוּלץ ממנו‬
‫בעזרת המקרה ומתוך כוונה‪ ,‬ניתן היה להבחין בכך‪ .‬עתה‪ ,‬בשיחה הממושכת שניהל עם ק'‪,‬‬
‫בחן הנער בקפידה את הקשיים הטעונים פתרון‪ ,‬התברר שלמרות כוונותיו הטובות היו אלה‬
‫קשיים שכמעט אין לגבור עליהם; מהורהר כולו ועם זאת כמתחנן לעזרה הביט האנס בלי‬
‫הרף על ק' בעיניים ממצמצות בעצבנות‪ .‬אסור לו לומר משהו לאמא בטרם יֵ צא אבא‬
‫לאל ‪ -‬רק אחר כך יוכל להזכיר זאת‬ ‫מהבית‪ ,‬אחרת ייוודע הדבר לאבא וכל העניין יוּשׂם ַ‬
‫אפוא‪ ,‬וגם אז מתוך התחשבות באמא‪ ,‬לא פתאום ולא מהר‪ ,‬כי אם לאט ובהזדמנות נאותה‪,‬‬
‫רק אז יוכל לבקש את הסכמתה של אמא‪ ,‬רק אז יוכל לבוא לאסוף את ק' ‪ -‬אך כלום לא‬
‫יאחר ככה את המועד‪ ,‬כלום לא עלול יהיה אבא לשוב אז כל רגע? לא‪ ,‬זה פשוט בלתי‬
‫אפשרי‪.‬‬
‫ק'‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הוכיח שהדבר אפשרי דווקא‪ .‬אין להם מה לחשוש שהזמן לא יספיק‪,‬‬
‫הרי די בפגישה קצרה‪ ,‬בשיחה קצרה בצוותא‪ ,‬וגם אין צורך שהאנס יבוא לאסוף אותו‪ ,‬ק'‬
‫ימתין לו בהיחבא איפשהו ליד הבית‪ ,‬וייכנס ברגע שהאנס יתן לו סימן‪ .‬לא‪ ,‬אמר האנס‪ ,‬ק'‬
‫לא יכול להמתין ליד הבית ‪ -‬שוב השתררה עליו אותה רגישות יתר שלו בנוגע לאמו ‪-‬‬
‫ובכלל‪ ,‬אסור שק' יֵ צא לדרך בלי ידיעתה של אמא‪ ,‬לא יעלה על הדעת שהאנס יגיע לידי‬
‫הסכם שכזה עם ק' מאחורי גבה של אמא‪ ,‬הוא פשוט חייב לאסוף את ק' מבית הספר‪ ,‬אך‬
‫לא לפני שאמא תדע על כך ותיתן את הסכמתה‪ .‬טוב‪ ,‬אמר ק'‪ ,‬אם כך‪ ,‬הרי מדובר בסכנה‬
‫ממשית‪ ,‬שכן אפשר באמת שהאב יתפוס אותו שם בבית‪ ,‬וגם אם לא כך יקרה‪ ,‬הרי בשל‬
‫עצם החשש מפני מקרה שכזה לא תניח לו האם לבוא כלל‪ ,‬וכל העניין ייכשל בגלל האב‪.‬‬
‫האנס חזר והעלה טענות שכנגד‪ ,‬וכך המשיכו השניים להתנצח זה עם זה‪.‬‬
‫כבר לפני שעה ארוכה קרא ק' להאנס שייגש אל הקתדרה‪ ,‬משך אותו אל בין ברכיו‪,‬‬
‫ומפעם לפעם העביר עליו את ידו בליטוף מנחם‪ .‬אף על פי שהאנס התנגד ונרתע לרגעים‪,‬‬
‫הקרבה הזאת לכונן כמין הסכמה ביניהם‪ .‬בסופו של דבר הגיעו לידי החלטה‬ ‫סייעה ִ‬
‫משותפת‪ :‬תחילה יאמר האנס לאמו את כל האמת‪ ,‬אבל כדי להקל עליה את עצם ההסכמה‪,‬‬
‫יוסיף ויאמר לה שבכוונתו של ק' לדבר גם עם ברונסוויק עצמו‪ ,‬הגם שלא על אודות האם‪,‬‬
‫אלא על ענייניו שלו‪ .‬אכן‪ ,‬היתה זו אמת לאמיתה‪ ,‬שכן במהלך השיחה נזכר ק' שברונסוויק‪,‬‬
‫עם כל היותו אדם רשע ומסוכן מכל בחינה אחרת‪ ,‬אינו יכול בעצם להימנות עם יריביו‪,‬‬
‫שהרי לפי דבריו של ראש המועצה‪ ,‬לפחות‪ ,‬היה זה הוא שעמד בראש אלה שדרשו למנות‬
‫ויהא זה מטעמים פוליטיים גרידא‪ .‬מכאן שברונסוויק אמור היה לברך‬ ‫פה מודד קרקעות‪ֵ ,‬‬
‫על בואו של ק' אל הכפר‪ .‬אבל אם כך‪ ,‬הרי אין כמעט דרך להסביר את דרכו העוינת לקבל‬
‫את פני ק' ביומו הראשון בכפר‪ ,‬ואת רגש הסלידה שדיבר עליו האנס; אולי נעלב ברונסוויק‬
‫על שק' לא פנה לעזרתו תחילה‪ ,‬ואולי נפלה ביניהם איזו אי‪-‬הבנה אחרת‪ ,‬שמילים אחדות‬
‫די בהן לפוגג אותה‪ .‬והיה אם כך יקרה‪ ,‬מן הסתם יוכל ק' לגייס את תמיכתו של ברונסוויק‬
‫המורה‪ ,‬ואפילו כנגד ראש המועצה; כל אותה רמייה שלטונית )וכי מה היה כאן אם‬ ‫ֶ‬ ‫כנגד‬
‫לא רמייה?( שבאמצעותה חסמו ראש המועצה והמורה את דרכו אל רשויות הטירה‬
‫ואילצוהו לקבל עליו משרה של שרת בית ספר ‪ -‬כל הרמייה הזאת אולי תיחשף סוף‪-‬סוף‪.‬‬
‫אם תפרוץ שוב מריבה בין ברונסוויק לראש המועצה בעניינו של ק'‪ ,‬יצטרך ברונסוויק‬
‫אמצﬠי המאבק של‬‫ֵ‬ ‫למשוך את ק' לצדו‪ ,‬ק' יהיה אורח רצוי בביתו של ברונסוויק‪,‬‬
‫ברונסוויק יועמדו לרשותו‪ ,‬על אפו ועל חמתו של ראש המועצה‪ ,‬ומי יודע לאן עוד יגיע‬
‫עקב כך‪ ,‬ומכל מקום ברור שיַ רבה לשהות במחיצתה של האישה ‪ -‬כך השתעשע לו‬
‫בחלומות‪ ,‬והחלומות השתעשעו בו‪ ,‬בעוד האנס‪ ,‬מחשבותיו נתונות לאמו לבדה‪ ,‬מתבונן‬
‫בשתיקתו של ק' בעיניים חרדות‪ ,‬כמי שמביט ברופא ששקע בהרהורים בחיפוש אחר מזור‬
‫לחולי אנוּש‪ .‬הצעתו של ק'‪ ,‬שידבר עם ברונסוויק בעניין מינויו למודד קרקעות‪ ,‬הניחה את‬
‫דעתו של האנס‪ ,‬אבל רק משום שהדבר יגונן על אמו מפני אביו‪ ,‬וגם משום שהיה זה רק‬
‫פתרון לשעת חירום‪ ,‬שיש לקוות כי לא יזדקקו לו כלל‪ .‬הוא רק הוסיף ושאל איך יתרץ ק'‬
‫לפני אביו את השעה המאוחרת של ביקורו‪ ,‬ולבסוף הסכים ‪ -‬אף כי בפרצוף קודר במקצת ‪-‬‬
‫המורה הביאו אותו לידי‬
‫ֶ‬ ‫שק' יאמר כי עבודתו הבלתי נסבלת כשרת ויחסו המשפיל של‬
‫ייאוש פתאומי‪ ,‬שהשכיח מלבו את כל כללי הנימוס‪.‬‬
‫משנשקלו כך כל דרכי הפעולה‪ ,‬לפחות במידה שניתן ִלצפותן מראש‪ ,‬וההצלחה שוב לא‬
‫נראתה‪ ,‬לפחות‪ ,‬כדבר בלתי סביר בעליל‪ ,‬הצטהלו פניו של האנס‪ ,‬שעול המחשבה הוּסר‬
‫מעליו‪ ,‬והוא פתח בפטפוט ילדי‪ ,‬מחליף כמה מילים עם ק' תחילה ואחר כך גם עם פרידה‪,‬‬
‫שזה שעה ארוכה ישבה שם כשקועה במחשבות אחרות לגמרי‪ ,‬ורק כעת שבה לקחת חלק‬
‫בשיחה‪ .‬בין השאר ָשאלה את האנס מה הוא רוצה להיות לכשיגדל‪ ,‬והוא אמר בלי להרהר‬
‫הרבה שרצונו להיות איש כמו ק'‪ .‬אך כשנשאל מה הסיבות לכך לא ידע מה להשיב‪ ,‬ועל‬
‫השאלה אם הוא רוצה להיות שרת ענה בשלילה מוחלטת‪ .‬ורק לאחר שהוסיפו ושאלו‪,‬‬
‫התבהרו להם דרכי העקיפין שהוליכוהו לאותה משאלה שלו‪ .‬מצבו הנוכחי של ק' לא היה‬
‫ראוי לקנאה בשום אופן‪ ,‬אדרבא‪ ,‬עגום ובזוי היה‪ ,‬גם האנס ידע זאת היטב‪ ,‬וכדי להבחין‬
‫בכך לא נזקק כלל להתבוננות באנשים אחרים‪ ,‬שהרי הוא עצמו היה מעדיף לחסוך מאמו‬
‫את מראהו ואת דבריו של ק'‪ .‬ואף על פי כן בא אל ק' לבקש ממנו עזרה‪ ,‬ושמח מאוד‬
‫כשק' נעתר לו; גם אצל אנשים אחרים דימה להבחין ביחס דומה‪ ,‬ומעל לכול ‪ -‬הלוא אמא‬
‫עצמה דיברה פעם על ק'‪ .‬סתירה זו הולידה בו את האמונה‪ ,‬שאף על פי שק' הוא לעת‬
‫עתה איש עלוב ומוקצה מחמת מיאוס‪ ,‬הרי לעתיד לבוא ‪ -‬אמנם עתיד רחוק כל כך‪,‬‬
‫שכמעט אין לתאר את מידת ריחוקו ‪ -‬הוא עוד יעלה על כולם‪ .‬והנה דווקא אותו מרחק‬
‫בלתי מתקבל על הדעת‪ ,‬והנתיב המפואר שיוליך אליו‪ ,‬הם שקסמו להאנס; למענם היה מוכן‬
‫אפילו לקבל את ק' כמות שהוא עתה‪ .‬צביונה המיוחד של המשאלה הזאת‪ ,‬שתום ילדות‬
‫ובגרות בטרם עת משמשים בה בערבוביה‪ ,‬התבטא בכך שהאנס כמו הביט על ק' מלמעלה‪,‬‬
‫משל היה ק' צעיר ממנו ועתידו צפוי להתמשך אל מעבר לזה שלו‪ ,‬שכן מדובר בעתידו של‬
‫ילד קטן‪ .‬בכובד ראש קדורני כמעט דיבר על כל זה‪ ,‬בהיותו אנוס להשיב על שאלותיה‬
‫החוזרות ונשנות של פרידה‪ .‬ורוחו שבה והצטהלה רק כשפנה אליו ק' ואמר שדווקא ברור‬
‫לו בשל מה הוא מתקנא בו‪ ,‬בשל המקל המסוקס הנאה שלו‪ ,‬שהיה מונח על השולחן והאנס‬
‫שיחק בו מתוך פיזור דעת תוך כדי שיחה‪ .‬והנה‪ ,‬ק' מומחה בהתקנת מקלות כאלה‪ ,‬ואם‬
‫תעלה תוכניתם יפה‪ ,‬הוא מבטיח להתקין להאנס מקל נאה אף יותר מזה‪ .‬וכבר לא היה‬
‫ברור כלל‪ ,‬אם לא התכוון האנס באמת רק למקל בלבד‪ ,‬כה גדולה היתה שמחתו על‬
‫הבטחתו של ק'; והוא נפרד לשלום בעליצות‪ ,‬לא לפני שלחץ בחוזקה את ידו של ק' ואמר‪:‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מחרתיים‪".‬‬
 ‫‪14‬‬
‫התוכחה של פרידה‬
‫האנס הסתלק ברגע האחרון ממש‪ ,‬שכן מיד אחר כך פתח המורה את הדלת בתנופה‪ ,‬ראה‬
‫את ק' ואת פרידה יושבים להם בנחת אל השולחן ומיד פרץ בצעקות‪" :‬סליחה על ההפרעה!‬
‫אבל תגידו לי אתם‪ ,‬מתי יהיה פה סדר סוף‪-‬סוף! אנחנו יושבים שם צפופים ודחוקים בלי‬
‫אוויר‪ ,‬אי‪-‬אפשר ללמד ככה‪ ,‬ואילו אתם מתרווחים ומשׂתרעים לכם פה בחדר ההתעמלות‬
‫הגדול‪ ,‬וכדי שירווח לכם עוד‪ ,‬גם סילקתם את העוזרים! אבל עכשיו תואילו בטובכם לקום‪,‬‬
‫לפחות‪ ,‬ולהזיז את עצמכם!" ואל ק' לבדו‪" :‬אתה‪ ,‬לך תביא לי עכשיו את ארוחת הבוקר‬
‫מפונדק 'הגשר'‪ ".‬את כל זה צעק בשצף‪-‬קצף‪ ,‬אך המילים עצמן היו מתונות יחסית‪ ,‬לרבות‬
‫לשון‪-‬אתה הגסה שנדרש לה פתאום‪ .‬ק' היה מוכן לציית מיד‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬רק כדי לעמוד על‬
‫כוונותיו של המורה‪ ,‬אמר לו‪" :‬הלוא אני מפוטר‪" ".‬מפוטר או לא מפוטר‪ ,‬לך תביא לי את‬
‫הארוחה‪ ",‬אמר המורה‪" .‬מפוטר או לא מפוטר‪ ,‬זה בדיוק מה שאני רוצה לדעת‪ ",‬אמר ק'‪.‬‬
‫"מה אתה מקשקש?" אמר המורה‪" ,‬הרי לא הסכמת לקבל עליך את הפיטורים‪" ".‬ודי בכך‬
‫בשביל לבטל אותם?" שאל ק'‪" .‬לדעתי לא‪ ,‬שלא יהיה לך ספק‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬אבל ראש‬
‫המועצה סבור שדי בכך דווקא ‪ -‬עניין בלתי נתפס ממש‪ .‬ועכשיו רוץ כבר‪ ,‬לפני שאני מעיף‬
‫אותך החוצה!" ק' היה שבע רצון‪ ,‬משמע שהמורה דיבר בינתיים עם ראש המועצה‪ ,‬ואולי‬
‫לא דיבר איתו כלל כי אם רק ניסח לו בינו לבינו את עמדתו המשוערת של ראש המועצה‪,‬‬
‫שבוודאי יתייצב לצדו של ק'‪ .‬ק' כבר עמד לצאת בריצה אל הפונדק‪ ,‬אך בעודו בפרוזדור‬
‫קרא לו המורה לשוב‪ ,‬אם מפני שרק ביקש לבחון באמצעות הפקודה הזו את צייתנותו של‬
‫לצווֹת‪ ,‬והוא‬
‫ק'‪ ,‬וכך להבהיר לעצמו איך ינהג בו בהמשך‪ ,‬ואם מפני ששוב ניעור בו החשק ַ‬
‫נהנה להריץ את ק' ולהחזירו מיד על עקבותיו‪ ,‬משל היה מלצר‪ .‬אשר לק'‪ ,‬הוא ידע שאם‬
‫יגלה ותרנות רבה מדי‪ ,‬סופו שייעשה עבדו של המורה ושעיר לעזאזל שלו‪ ,‬ובכל זאת היה‬
‫מוכן‪ ,‬עד גבול מסוים‪ ,‬לקבל עליו באורך רוח את גחמותיו של המורה‪ ,‬שכן אף על פי‬
‫שהתברר שלא היה בידו של זה לפטר אותו באופן חוקי‪ ,‬הרי אין כל ספק שיכול היה‬
‫להפוך לו את משׂרתו למקור ייסורים שאין לשאתם‪ .‬והנה‪ ,‬דווקא המשׂרה הזאת היתה‬
‫חשובה כעת לק' יותר מאי‪-‬פעם‪ .‬השיחה עם האנס עוררה בו תקוות חדשות ‪ -‬בלתי‬
‫סבירות‪ ,‬יש להודות‪ ,‬חסרות יסוד בעליל‪ ,‬אך שוב לא היה אפשר להתעלם מהן‪ ,‬הלוא גם‬
‫על ברנבאס עצמו כמעט שהאפילו‪ .‬אם יתמסר להן ‪ -‬והרי אין לו ברירה אחרת ‪ -‬יהיה עליו‬
‫להשקיע בהן את כל כוחו ולא לתת דעתו עוד על שום דבר אחר‪ ,‬לא על אוכל‪ ,‬לא על‬
‫דירה‪ ,‬לא על שלטונות הכפר‪ ,‬לא על פרידה אפילו ‪ -‬והלוא ככלות הכול מדובר רק‬
‫בפרידה לבדה‪ ,‬שהרי כל השאר לא נגע לו אלא במידה שהתייחס אליה‪ .‬מכאן שעליו‬
‫להשתדל להחזיק במשׂרה הזאת‪ ,‬שיש בה כדי להעניק לפרידה מידה כלשהי של ביטחון‪,‬‬
‫ולמען התכלית הזאת עליו להשלים עם המצב בלי צער‪ ,‬ולסבול מידי המורה יותר משהיה‬
‫מוכן לסבול בנסיבות אחרות‪ .‬כל זה לא היה בו כדי לגרום כאב גדול מדי‪ ,‬סבל כזה נמנה‬
‫עם מצוקות החיים הקטנות שבשגרה‪ ,‬והיה כאין וכאפס לעומת הדבר שהשתוקק לו ק'‬
‫באמת ‪ -‬והן לא בשביל לחיות בכבוד ובנחת בא לכאן‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬ממש כשם שכבר עמד לרוץ אל הפונדק‪ ,‬כן היה מוכן עכשיו‪ ,‬משהשתנתה הפקודה‪,‬‬
‫המורה לחזור הנה עם תלמידיה‪ .‬אלא שחייב היה‬
‫ָ‬ ‫לסדר תחילה את החדר על מנת שתוכל‬
‫והמורה כבר‬
‫ֶ‬ ‫לסיים את מלאכתו במהירות‪ ,‬שכן היה עליו עוד להביא את ארוחת הבוקר‪,‬‬
‫היה רעב וצמא מאוד‪ .‬ק' הבטיחוֹ נאמנה שהכול ייעשה כהלכה; המורה הביט רגע בק'‬
‫הנחפז לסלק את היצועים‪ ,‬להחזיר את מכשירי ההתעמלות למקומם‪ ,‬לטאטא חיש‪-‬חיש את‬
‫החדר‪ ,‬בעוד פרידה רוחצת ומשפשפת את הדוכן‪ .‬להיטותם השׂביעה את רצונו‪ ,‬כמדומה‪,‬‬
‫הוא רק הוסיף והעיר שליד הפתח מונחת ערימה של עצי הסקה ‪ -‬מן הסתם שוב לא היה‬
‫מניח לק' להיכנס למחסן ‪ -‬ואחר כך פנה לחזור אל הילדים שבכיתה הסמוכה‪ ,‬לא לפני‬
‫שאיים לשוב לכאן עוד מעט לפקוח עין על מעשיהם‪.‬‬
‫שעה קלה עבדו יחד בשתיקה‪ ,‬עד שלבסוף שאלה פרידה מדוע נתפס ק' לצייתנות שכזאת‬
‫המורה‪ .‬היא דיברה‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬מתוך דאגה וחמלה‪ ,‬אבל ק'‪ ,‬שנזכר איך הבטיחה‬ ‫ֶ‬ ‫כלפי‬
‫פרידה להגן עליו מפני פקודותיו ומפני אלימותו של המורה‪ ,‬וכמה נכשלה בקיום הבטחתה‪,‬‬
‫רק אמר ביובש שעכשיו‪ ,‬משנעשה שרת‪ ,‬שומה עליו למלא את חובותיו‪ .‬ואז שוב השתררה‬
‫דממה‪ ,‬עד שק'‪ ,‬שדווקא השיחה הקצרה הזו הזכירה לו פתאום כי פרידה היתה כמו שקועה‬
‫במחשבות מציקות זה שעה ארוכה‪ ,‬ובעיקר כמעט במשך כל השיחה עם האנס‪ ,‬פנה אליה‬
‫עתה ושאל ישירות‪ ,‬בעודו נושא עצים אל החדר‪ ,‬מה טורד את מנוחתה‪ .‬היא הרימה אליו‬
‫אט‪-‬אט את מבטה והשיבה כי לא מדובר בשום דבר מסוים‪ ,‬היא פשוט הירהרה בפונדקית‪,‬‬
‫ָובאמת הצפונה לא אחת בדבריה‪ .‬רק משדחק בה ק'‪ ,‬ולאחר שניסתה להתחמק כמה פעמים‪,‬‬
‫ניאותה פרידה להשיב ביתר פירוט‪ ,‬אבל עם זאת לא חדלה מעבודתה ‪ -‬לא מרוב חריצות‬
‫דווקא‪ ,‬שכן העבודה לא התקדמה כלל ‪ -‬אלא רק בשביל שלא תיאלץ להישיר מבט אל ק'‪.‬‬
‫ואז סיפרה שבתחילה הקשיבה לשיחתו עם האנס בשלווה גמורה‪ ,‬אבל אחר כך‪ ,‬משנחרדה‬
‫לשמע אי‪-‬אלה מילים שיצאו מפיו של ק'‪ ,‬חידדה מיד את חושיה לקלוט ביתר דיוק את‬
‫הכוונה שבדבריו‪ ,‬ומרגע זה ואילך שוב לא יכלה שלא לגלות בהם אישור להתראה ששמעה‬
‫פעם מפי הפונדקית‪ ,‬ושתמיד סירבה להאמין שיש לה הצדקה כלשהי‪ .‬ק'‪ ,‬שהניסוחים‬
‫הכוללניים שנדרשה להם עוררו את כעסו‪ ,‬ואפילו קול הנכאים המתייפח שלה הרגיז אותו‬
‫יותר משנגע ללבו‪ ,‬כי הנה חזרה פתאום הפונדקית והתערבה בחייו‪ ,‬ולוּ רק באמצעות‬
‫זיכרונותיה של פרידה ‪ -‬שהרי היא עצמה‪ ,‬באופן אישי‪ ,‬לא נחלה עד כה הצלחה של ממש‬
‫‪ -‬ק' שמט ארצה את העצים שנשא בידיו‪ ,‬התיישב עליהם‪ ,‬ובפנים חמורות דרש עתה הסבר‬
‫מלא וברור‪.‬‬
‫"שוב ושוב‪ ",‬פתחה פרידה‪" ,‬וכבר למן ההתחלה‪ ,‬השתדלה הפונדקית לעורר בי ספקות‬
‫כלפיך; היא לא טענה שאתה משקר‪ ,‬אדרבא‪ ,‬לדבריה ניחנת בכנות של ילד‪ ,‬אלא שמטבעך‬
‫אתה שונה מאיתנו כל כך‪ ,‬עד שגם כשאתה דובר אמת עלינו להתאמץ מאוד כדי להאמין‬
‫לדבריך‪ ,‬ואם לא תבוא ידידה טובה ותציל אותנו בעוד מועד‪ ,‬הרי רק הניסיון המר ירגיל‬
‫אותנו להאמין לך‪ .‬אפילו היא‪ ,‬שרואה את בני האדם לפנַ י ולפנים‪ ,‬נפלה בפח הזה‪ .‬אבל‬
‫אחרי השיחה האחרונה שלכם בפונדק 'הגשר' התבהרו לה כל מזימותיך ‪ -‬אני רק חוזרת על‬
‫דברי הבלע שלה ‪ -‬ואתה‪ ,‬כל כמה שתתאמץ להסתיר את כוונותיך‪ ,‬לא תוכל לתעתע בה‬
‫עוד‪' .‬ואף על פי כן הוא לא מסתיר כלום‪ ',‬ככה חזרה ואמרה‪ ,‬והוסיפה עוד‪' :‬תשתדלי‬
‫מפעם לפעם להקשיב לו באמת‪ ,‬לא בחצי אוזן‪ ,‬אלא להקשיב באמת‪ '.‬היא עצמה‪,‬‬
‫הפונדקית‪ ,‬לא עשתה יותר מזה‪ ,‬והנה מה שהשתמע לה מדבריך‪ :‬אתה ניסית להתחיל איתי‬
‫‪ -‬זה הביטוי הנלוז שנקטה ‪ -‬רק מפני שנתקלת בי במקרה ולא נראיתי לך מכוערת מדי‪,‬‬
‫ומשום שחשבת‪ ,‬בטעות גמורה‪ ,‬שמוזגת במסבאה היא טרף קל לכל לקוח ששולח אליה‬
‫ידיים‪ .‬מלבד זאת רצית אז ללון ב'הרנהוף' מסיבה כלשהי ‪ -‬כך נודע לפונדקית מפיו של‬
‫בעל ה'הרנהוף' עצמו ‪ -‬ולא היתה כל אפשרות להוציא זאת אל הפועל אלא בעזרתי‪.‬‬
‫מבחינתך היה זה טעם מספיק להיות המאהב שלי בלילה ההוא‪ ,‬אבל כדי שהדברים ירחיקו‬
‫לכת יותר‪ ,‬צריך היה עוד משהו‪ ,‬וה'עוד משהו' הזה היה קלאם‪ .‬הפונדקית אינה טוענת‬
‫שידוע לה מה אתה רוצה מקלאם‪ ,‬היא טוענת רק שעוד לפני שהיכרת אותי כבר היית‬
‫להוט להגיע אל קלאם‪ ,‬לא פחות מאשר לאחר מכן‪ .‬כל ההבדל לדעתה הוא בכך שלפני כן‬
‫לא קיווית לכלום‪ ,‬ואילו כעת אתה סבור שאוכל לשמש לך אמצעי בדוק לפרוץ לך דרך אל‬
‫קלאם במהירות ובבטחה‪ ,‬ואולי אף מתוך עמדת יתרון‪ .‬כמה נחרדתי ‪ -‬אבל רק לרגע‪ ,‬בלי‬
‫סיבה של ממש ‪ -‬כשאמרת קודם‪ ,‬שלפני שהכרת אותי הלכת לאיבוד פה בכפר‪ .‬גם‬
‫הפונדקית נדרשה כמדומה לאותן מילים עצמן‪ ,‬גם היא אמרה שרק מיום שהכרת אותי‬
‫התבהרה לך התכלית שאתה חותר אליה‪ .‬וזאת משום שאתה חושב שאני המאהבת של‬
‫קלאם‪ ,‬ושמרגע שכבשת אותי יש בידך קלף מנצח‪ ,‬שלא תוותר עליו אלא במחיר גבוה‬
‫מאוד‪ .‬להתמקח עם קלאם על המחיר הזה ‪ -‬זו שאיפתך היחידה‪ .‬ומאחר שאין לי שום ערך‬
‫בעיניך‪ ,‬והמחיר הוא חזות הכול בשבילך‪ ,‬הרי במה שנוגע אלי אתה מוכן לכל פשרה‪ ,‬בעוד‬
‫שבעניין המחיר אתה מתעקש דווקא‪ .‬לכן גם לא אכפת לך שאיבדתי את משרתי ב'הרנהוף'‪,‬‬
‫לא אכפת לך שנאלצתי לעזוב גם את פונדק 'הגשר'‪ ,‬לא אכפת לך שנכפתה עלי עבודת‬
‫פרך פה בבית הספר‪ ,‬אין בך שום רגש עדנה כלפי‪ ,‬כבר אין לך אפילו זמן בשבילי‪ ,‬אתה‬
‫ערכּי בעיניך שהייתי המאהבת של‬ ‫ִ‬ ‫מפקיר אותי לעוזרים שלך ואינך מקנא לי כלל‪ ,‬כל‬
‫קלאם‪ ,‬ובאטימות לבך אתה גם עושה הכול כדי שלא אשכח את קלאם‪ ,‬ובלבד שבסופו של‬
‫דבר לא אתנגד יותר מדי לכשיגיע רגע האמת; ועם כל זאת אתה נלחם גם בפונדקית‪ ,‬שהיא‬
‫בעיניך האדם היחיד המסוגל להרחיק אותי ממך‪ ,‬ועל כן גם הבאת את הריב איתה עד‬
‫משבר‪ ,‬כדי שלא תהיה לך ברירה אלא לעזוב את פונדק 'הגשר' יחד איתי‪ .‬בעובדה שככל‬
‫שהדבר תלוי בי אני נשארת בבעלותך תמיד‪ ,‬יהיו הנסיבות מה שיהיו ‪ -‬בכך אינך מפקפק‬
‫אף לרגע‪ .‬השיחה עם קלאם מצטיירת לך כמין עסקה‪ ,‬מזומנים בעד מזומנים‪ .‬הבאת בחשבון‬
‫את כל האפשרויות; אתה מוכן לעשות הכול‪ ,‬ובלבד שתשיג את המחיר שלך; ירצה בי‬
‫קלאם ‪ -‬אתה מוסר אותי לידיו; ירצה שתישאר איתי ‪ -‬אתה נשאר; ירצה שתגרש אותי ‪-‬‬
‫אתה מגרש; כן‪ ,‬תהיה מוכן גם לשחק קומדיה‪ ,‬אם זה יביא לך תועלת‪ :‬תעמיד פנים שאתה‬
‫אוהב אותי‪ ,‬וכדי להילחם באדישותו תטעים לפניו את אפסותך שלך‪ ,‬ובכך תגרום לו בושה‬
‫דווקא‪ ,‬שהרי אתה הוא שתפסת את מקומו; או שתספר לו שהתוודיתי לפניך על אהבתי‬
‫אליו ‪ -‬מה שאכן עשיתי ‪ -‬ותבקש ממנו שיקבל אותי בחזרה‪ ,‬תמורת המחיר שתקבע‪ ,‬כמובן;‬
‫ואם שום דבר אחר לא יעזור‪ ,‬כי אז פשוט תפיל תחינתך לפניו בשמם של הזוג ק'‪.‬‬
‫וכשיתברר לך אז ‪ -‬זה היה סוף דבריה של הפונדקית ‪ -‬שטעית בכול‪ ,‬בכל מה ששיערת‬
‫וקיווית‪ ,‬בכל מה שחשבת על קלאם ועל יחסיו איתי‪ ,‬הרי אז ייפּתחו לפנַ י שערי גיהינום‪,‬‬
‫שכן אז אהיה באמת קניינך היחיד‪ ,‬שאין לך אלא להיאחז בו‪ ,‬אבל יהיה זה קניין שאיבד‬
‫כלפי מלבד רגש הבעלות‪".‬‬
‫את ערכו‪ ,‬ובהתאם לכך גם תנהג בו‪ ,‬שהרי אין בלבך שום רגש ַ‬
‫בדריכות‪ ,‬בשפתיים קפוצות‪ ,‬הקשיב לה ק'‪ ,‬העצים התחילו מתגלגלים תחתיו‪ ,‬אך הוא לא‬
‫השגיח בכך וכמעט שגלש מהם ארצה‪ ,‬עד שלבסוף קם ממקומו‪ ,‬התיישב על הדוכן‪ ,‬לקח את‬
‫ידה של פרידה‪ ,‬שניסתה חלוּשוֹת למושכה מתוך ידו‪ ,‬ואמר‪" :‬בדברים שאמרת לא תמיד‬
‫הצלחתי להבדיל בין דעתך שלך לבין זו של הפונדקית‪" ".‬זו היתה דעתה של הפונדקית‬
‫בלבד‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬הקשבתי לכל מה שאמרה כי יש לי כבוד רב אליה‪ ,‬אך לראשונה‬
‫בחיי נראו לי כל דבריה פסולים מעיקרם‪ .‬כה עלובים היו בעיני‪ ,‬כה רחוקים מכל הבנה של‬
‫הקשר שלנו‪ .‬בעצם חשבתי שדבריה הופכים את האמת על פיה‪ .‬נזכרתי באותו בוקר עגום‬
‫שאחרי הלילה הראשון שלנו‪ .‬איך כרעת על ברכיך לידי ומבטך כמו אמר שהכול אבוד‪.‬‬
‫ואיך יצא בסוף שלמרות כל מאמצי לא עזרתי לך‪ ,‬אלא הייתי לך למכשול‪ .‬בגללי נהפכה‬
‫הפונדקית לאויבת שלך‪ ,‬אויבת רבת כוח‪ ,‬שאתה עדיין ממעיט בערכה; למעני‪ ,‬כיוון שהיה‬
‫עליך לדאוג לצרכי‪ ,‬נאלצת להיאבק על משׂרתך‪ ,‬נקלעת לעמדת חולשה אל מול ראש‬
‫המורה‪ ,‬הופקרת לחסדי העוזרים‪ ,‬והגרוע מכול‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫המועצה‪ ,‬אנוס היית להשפיל עצמך לפני‬
‫למעני אולי חטאת לקלאם‪ .‬אמנם גם אז עוד המשכת לנסות להגיע אל קלאם‪ ,‬אבל זה היה‬
‫רק מאמץ רופס לפייס אותו איכשהו‪ .‬ואני אמרתי בלבי שהפונדקית‪ ,‬שבלי ספק בקיאה‬
‫בדברים האלה הרבה יותר ממני‪ ,‬ודאי ביקשה‪ ,‬בכל אותן רמיזות שלה‪ ,‬למנוע בעדי‬
‫אהבתי אליך היתה עוזרת‬ ‫ָ‬ ‫מלהאשים את עצמי יותר מדי‪ .‬כוונותיה היו טובות‪ ,‬אך מיותרות‪.‬‬
‫לי להתגבר על הכול‪ ,‬היתה עוזרת גם לך‪ ,‬בסופו של דבר ‪ -‬אם לא כאן בכפר‪ ,‬כי אז במקום‬
 ‫אחר‪ ,‬שהרי את כוחה כבר הוכיחה פעם‪ :‬היא זו שהצילה אותך מידי משפחת ברנבאס‪".‬‬
‫"זו היתה אפוא דעתך אז‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ומה השתנה בינתיים?" "אני לא יודעת‪ ",‬אמרה‬
‫פרידה והביטה על ידו של ק'‪ ,‬שעדיין אחזה בידה שלה‪" ,‬אולי לא השתנה כלום; כשאתה‬
‫כל כך קרוב אלי ושואל אותי בשלווה שכזאת‪ ,‬נדמה לי שכלום לא השתנה‪ .‬אבל לאמיתו‬
‫של דבר" ‪ -‬היא חילצה את ידה מתוך ידו של ק'‪ ,‬ישבה זקופה מולו ובכתה בלי לכסות את‬
‫פניה‪ ,‬פושטת לעומתו את פניה השטופות בדמעות‪ ,‬כאילו לא על עצמה היא בוכה ועל כן‬
‫אין לה מה להסתיר‪ ,‬אלא על בגידתו של ק' היא בוכה‪ ,‬שעל כן מן הראוי שיישא גם הוא‬
‫בצער הזה של דמעותיה ‪" -‬אבל למעשה השתנה הכול מרגע ששמעתי אותך מדבר עם‬
‫הילד‪ .‬פנית אליו בתמימות שכזאת‪ ,‬שאלת על המצב בבית‪ ,‬על דא ועל הא ‪ -‬זה היה כאילו‬
‫מבטי בלהיטות של ילד קטן‪ .‬וכך‬‫ִ‬ ‫נכנסת כרגע למסבאה‪ ,‬שופע חביבות‪ ,‬פתוח‪ ,‬מחפש את‬
‫בדיוק היה גם עכשיו‪ ,‬ואמרתי בלבי‪ ,‬הלוואי שהפונדקית היתה פה עמנו כעת‪ ,‬הלוואי‬
‫שהיתה מקשיבה לך ועדיין מנסה להחזיק בדעתה‪ .‬אבל אז התגלתה לפנַ י פתאום‪ ,‬לא ברור‬
‫לי איך‪ ,‬הכוונה הנסתרת שבשיחתך עם הילד‪ .‬במילים של השתתפות וחמלה השׂכלת לרכוש‬
‫את אמונו ‪ -‬עניין לא קל כשלעצמו ‪ -‬רק בשביל להשיג באין מפריע את מטרתך‪ ,‬שהלכה‬
‫והתחוורה לי מעט‪-‬מעט‪ .‬מטרה זו היא האישה‪ .‬מדבריך‪ ,‬שלכאורה הביעו דאגה לבריאותה‪,‬‬
‫השתמעה בלי כחל וסרק העובדה שלבך אינו נתון אלא לענייניך שלך‪ .‬בגדת באישה הזו‬
‫עוד לפני שזכית בה‪ .‬והנה‪ ,‬לא רק עברי הצטייר לי מתוך דבריך‪ ,‬אלא גם העתיד הצפוי לי‪,‬‬
‫הרגשתי כאילו הפונדקית יושבת לידי ומסבירה לי הכול‪ ,‬ואני מנסה בכל כוחי להדוף אותה‬
‫מעלי‪ ,‬אבל ברור לי שהמאמץ הזה הוא חסר תוחלת‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬הרי כבר לא הייתי יותר‬
‫האישה הנבגדת‪ ,‬ובעצם עדיין לא בגדו בי כלל‪ ,‬אלא באישה הזרה ההיא‪ .‬וכשאזרתי אומץ‬
‫ושאלתי את האנס מה הוא רוצה להיות לכשיגדל‪ ,‬והוא אמר שרצונו להיות כמוך ‪ -‬כלומר‬
‫הוא כבר היה נתון לך כל כולו ‪ -‬מיד שאלתי את עצמי‪ ,‬מה ההבדל בינו‪ ,‬הילד הטוב שנוצל‬
‫פה לרעה‪ ,‬לביני‪ ,‬בערב ההוא בממזגה?"‬
‫"כל מה שאמרת‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬שהתאושש בינתיים כיוון שהתרגל לדברי התוכחה‪" ,‬כל‬
‫דברייך הם מבחינה מסוימת אמת‪ ,‬אין בהם שקר‪ ,‬אבל עוינות יש ויש‪ .‬אלה מחשבותיה של‬
‫הפונדקית‪ ,‬האויבת שלי‪ ,‬גם אם נדמה לך שאלה מחשבותייך שלך‪ ,‬וזה מנחם אותי‪ .‬אבל‬
‫ֶלקח אפשר להפיק מהן כהנה וכהנה‪ ,‬כן‪ ,‬עוד יש מה ללמוד מן הפונדקית‪ .‬לי עצמי מעולם‬
‫לא אמרה את כל זה‪ ,‬אף על פי שבדרך כלל לא נהגה לחוס עלי‪ ,‬ברור שהפקידה בידייך‬
‫את הנשק הזה בתקווה שתעשי בו שימוש כשאקלע למצב קשה במיוחד או כשאצטרך‬
‫להכריע באיזה עניין חשוב; אם אני מנצל אותך לרעה‪ ,‬הרי שגם היא מנצלת אותך לא‬
‫פחות‪ .‬אבל תני דעתך‪ ,‬פרידה‪ :‬גם אם פני הדברים הם בדיוק כפי שמתארת אותם‬
‫הפונדקית‪ ,‬הרי זה חמור באמת רק במקרה אחד ‪ -‬במקרה שאינך אוהבת אותי‪ .‬אז‪ ,‬ורק אז‪,‬‬
‫יש מקום לטענה שכבשתי אותך בדרכי עורמה ומתוך שיקולים של רווח‪ ,‬כדי שמרגע שתהיי‬
‫קנייני‪ ,‬אוכל לספסר בך‪ .‬אולי אפשר אפילו לטעון שהתחלתי להוציא את תוכניתי אל‬
‫הפועל כבר בערב ההוא‪ ,‬כשהופעתי מולך שלוב זרוע עם אולגה כדי לעורר את רחמייך‪,‬‬
‫והפונדקית פשוט שכחה לצרף את המקרה הזה אל רשימת החטאים שלי‪ .‬אבל אם לא‬
‫מדובר במקרה החמור הזה‪ ,‬ולא חיית טרף ערמומית חטפה אותך אז‪ ,‬אלא ַאת עצמך באת‬
‫לקראתי כשם שבאתי אני לקראתך‪ ,‬ושנינו מצאנו זה את זה מתוך שכחה עצמית גמורה ‪-‬‬
‫מה תגידי אז‪ ,‬פרידה? הלוא אם כך הוא‪ ,‬הרי נמצא שבעודני עושה למען עצמי אני עושה‬
‫גם למענך‪ ,‬אין פה שום הבדל‪ ,‬ורק אויבת תמצא כאן הבדלים כלשהם‪ .‬וזה חל על הכול‪,‬‬
‫לרבות עניינו של האנס‪ .‬ואגב‪ ,‬במשפט שחרצת על שיחתי עם האנס הגזמת מאוד ברגישות‬
‫שגילית כלפיו‪ ,‬שכן גם אם כוונותיו של האנס אינן עולות בקנה אחד עם כוונותי שלי‪ ,‬הרי‬
‫אין הדבר מגיע לידי ניגוד גמור ביניהן‪ ,‬ומלבד זאת ברור שחילוקי הדעות בינינו לא נעלמו‬
‫מעיניו של האנס‪ ,‬ואם את סבורה אחרת‪ ,‬הרי שאת ממעיטה מאוד בערכו של האיש הקטן‬
‫הזהיר הזה‪ ,‬אבל גם אם בכל זאת נעלמו הדברים מעיניו‪ ,‬אין לי אלא לקוות שאיש לא‬
‫יסבול בשל כך‪".‬‬
‫"כל כך קשה להבין מה קורה פה בעצם‪ ,‬ק'‪ ",‬אמרה פרידה ונאנחה‪" ,‬ברור שמעולם לא‬
‫היתה בי שום חשדנות כלפיך‪ ,‬ואם בגלל הפונדקית דבק בי משהו מעין זה‪ ,‬אהיה מאושרת‬
‫מאוד להתנער ממנו‪ ,‬ולבקש את סליחתך על ברכי‪ ,‬מה שאני עושה בלי הרף‪ ,‬למעשה‪ ,‬גם‬
‫כשאני מטיחה בך דברים קשים שכאלה‪ .‬אבל האמת היא שאתה מסתיר מפנַ י יותר מדי;‬
‫אתה בא והולך‪ ,‬ואין לי מושג מנין ולאן‪ .‬עוד הבוקר‪ ,‬כשהאנס דפק בדלת‪ ,‬אפילו קראת‬
‫בשמו של ברנבאס‪ .‬אהה‪ ,‬אילו קראת פעם בשמי באותה נימה אוהבת שהגית בה‪ ,‬מאיזו‬
‫סיבה לא ברורה‪ ,‬את השם השנוא הזה! אם אין לך אמון בי‪ ,‬איך לא יתעורר אי‪-‬אמון גם‬
‫בלבי שלי‪ ,‬שהרי אז לא נותר לי אלא להישען על הפונדקית לבדה‪ ,‬שבהתנהגותך אתה‬
‫מצדיק כמדומה את דבריה‪ .‬לא ַבּכול‪ ,‬לא‪ ,‬איני מבקשת לומר שכל מעשיך מצדיקים את‬
‫טענותיה‪ ,‬שהרי ככלות הכול‪ ,‬האם לא למעני בלבד גירשת את העוזרים? הו‪ ,‬אילו רק ידעת‬
‫באיזה להט אני מחפשת בכל מעשיך ובכל דבריך‪ ,‬גם כשהם מכאיבים לי‪ ,‬גרעין כלשהו של‬
‫טוּב כלפי‪".‬‬
‫"קודם כול‪ ,‬פרידה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬איני מסתיר מפנייך דבר וחצי דבר‪ .‬כמה היא שונאת אותי‪,‬‬
‫הפונדקית‪ ,‬וכמה היא מתאמצת להרחיק אותך ממני‪ ,‬וכמה בזויים האמצעים שהיא נוקטת‬
‫לשם כך‪ ,‬וכמה את נכנעת לה‪ ,‬פרידה‪ ,‬כמה את נכנעת לה! תגידי לי‪ ,‬מה הסתרתי מפנייך‬
‫בכלל? את הלוא יודעת שאני רוצה להגיע אל קלאם‪ ,‬ואת יודעת שאינך יכולה לעזור לי‬
‫בזה‪ ,‬ושיהיה עלי למצוא לי לשם כך דרכים משלי‪ ,‬ואת הלוא רואה בעצמך שהדבר לא‬
‫צלח עד כה‪ .‬וכי לשם מה עלי לספר כעת על כל אותם ניסיונות סרק שכבר השפילו אותי‬
‫די והותר ‪ -‬האם כדי שארגיש מושפל שבעתיים? האם עלי להתפאר בכך שחיכיתי לשווא‬
‫שעות על שעות‪ ,‬קופא מקור‪ ,‬ליד המזחלת של קלאם? אני רץ אלייך‪ ,‬מאושר שאיני צריך‬
‫עוד להרהר בדברים האלה‪ ,‬והנה הם שבים ומאיימים עלי‪ ,‬והפעם מפיך! וברנבאס? אכן כן‪,‬‬
‫אני מחכה לו‪ .‬הוא השליח של קלאם‪ ,‬לא אני מיניתי אותו לתפקיד הזה‪" ".‬שוב פעם‬
‫ברנבאס!" קראה פרידה‪" .‬אני לא מאמינה שהוא שליח נאמן‪" ".‬אולי את צודקת‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫"אבל הוא השליח היחיד שנשלח אלי‪" ".‬אדרבא‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬זו סיבה טובה להיזהר‬
‫מפניו אף יותר‪" ".‬הוא לא נתן לי עד כה שום סיבה לכך‪ ,‬למרבה הצער‪ ",‬אמר ק' בחיוך‪,‬‬
‫"הוא בא לעתים רחוקות‪ ,‬והמסרים שבפיו חשובים כקליפת השום; רק העובדה שהם באים‬
‫ישירות מפי קלאם היא שמקנה להם את ערכם‪" ".‬אבל שים לב‪ ",‬אמרה פרידה‪" ,‬אפילו‬
‫קלאם שוב אינו מטרה בעיניך‪ ,‬ואולי זה מה שמדאיג אותי יותר מכול; מאמציך לפלס לך‬
‫דרך אל קלאם מאחרי גבי היו עניין חמור דיו‪ ,‬אבל העובדה שאתה פונה עכשיו עורף‬
‫לקלאם חמורה שבעתיים‪ ,‬אפילו הפונדקית לא ציפתה לכך‪ .‬לדעת הפונדקית אמור היה‬
‫אושרי ‪ -‬אושר מפוקפק ואף על פי כן ממשי מאוד ‪ -‬להגיע אל קצו ביום שתבין סופית כי‬
‫התקוות שתלית בקלאם אין להן תוחלת‪ .‬אבל עכשיו שוב אינך מחכה אפילו ליום ההוא‪:‬‬
‫פתאום נכנס לחדר נער קטן‪ ,‬ואתה מתחיל להיאבק איתו על אמא שלו‪ ,‬משל נאבקת על‬
‫אוויר לנשימה‪" ".‬היטבת לפרש את השיחה שלי עם האנס‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬כן‪ ,‬כך היה העניין‬
‫באמת‪ .‬אך כלום ייתכן שכל חייך עד כה נמחו מזיכרונך )חוץ מן הפונדקית‪ ,‬כמובן‪ ,‬שלא‬
‫תניח לאיש למחות אותה מזיכרונו(‪ ,‬עד כדי כך ששוב אינך יודעת שבלי מאבק אי‪-‬אפשר‬
‫להתקדם לשום מקום‪ ,‬ובייחוד כשמתחילים מאפס‪ ,‬ושצריך להיאחז בכל מה שנותן מקום‬
‫לתקווה כלשהי? והנה‪ ,‬האישה הזאת באה מן הטירה‪ ,‬כך אמרה לי בעצמה כשנקלעתי אל‬
‫ביתו של לאזמן ביומי הראשון כאן‪ .‬וכי יש דבר מתבקש יותר מלשאול בעצתה‪ ,‬ואפילו‬
‫לפנות לעזרתה? אם הפונדקית מכירה לפנַ י ולפנים את כל המכשולים הנערמים בדרכו של‬
‫המבקש להגיע אל קלאם‪ ,‬הרי אישה זו ודאי מכירה את הדרך עצמה דווקא‪ ,‬שהלוא הלכה‬
‫בה בעצמה‪".‬‬
‫"הדרך אל קלאם?" שאלה פרידה‪" .‬אל קלאם‪ ,‬בוודאי‪ ,‬אלא מה?" אמר ק'‪ .‬ומיד קפץ‬
‫ממקומו‪" :‬הלוא כבר מזמן היה עלי ללכת להביא את ארוחת הבוקר!" אבל פרידה ביקשה‬
‫ממנו שיישאר‪ ,‬ביקשה בדחיפות‪ ,‬במפגיע‪ ,‬הרבה מעבר למתבקש מן הנסיבות‪ ,‬כאילו רק‬
‫נוכחותו לבדה עשויה לתת תוקף לדברי הניחומים שהשמיע באוזניה‪ .‬ואולם ק' הזכיר לה‬
‫המורה‪ ,‬הצביע על הדלת העלולה להיפתח כל רגע ברעש גדול‪ ,‬גם הבטיח לחזור מיד ‪-‬‬
‫ֶ‬ ‫את‬
‫אפילו להסיק את התנור אינה צריכה‪ ,‬הוא יטפל בזה בעצמו‪ .‬לבסוף נכנעה לו פרידה‬
‫בשתיקה‪ .‬בחוץ‪ ,‬בעודו מבוסס בכבדות בשלג ‪ -‬כבר מזמן צריך היה לטאטא את השביל‪,‬‬
‫מוזר כמה העבודה מתעכבת פה ‪ -‬ראה את אחד העוזרים נאחז בסורג הגדר‪ ,‬עייף עד מוות‪.‬‬
‫רק עוזר אחד ‪ -‬והיכן השני? כלום עלה בידו של ק' לשבור את כוח העמידה של אחד‬
‫מהם‪ ,‬לפחות? זה שנשאר המשיך בשלו במלוא המרץ דווקא‪ ,‬שכן נמלא חיוּת למראהו של‬
‫ק' והתחיל פושט זרועותיו לעברו ומגלגל לעומתו עיניים מלאות ערגה‪" .‬התמדה נחושה‬
‫שכזאת היא דוגמה ומופת ממש‪ ",‬אמר ק' בלבו‪ ,‬אבל היה חייב להוסיף מיד‪" :‬הוא עוד‬
‫יקפא שם למוות בגללה‪ ".‬אך כלפי חוץ לא היה לו מה להציע לעוזר מלבד נפנופי אגרוף‬
‫מאיימים‪ ,‬שמנעו מלכתחילה כל אפשרות של קרבה‪ ,‬ואכן‪ ,‬העוזר נרתע בבהלה לאחוריו‪.‬‬
‫ברגע זה פתחה פרידה חלון כדי לאוורר את החדר לפני שיסיקו את התנור‪ ,‬כמו שנדברה‬
‫קודם עם ק'‪ .‬בו‪-‬ברגע פנה העוזר עורף לק' וחמק אל החלון‪ ,‬כמו נמשך לשם בכוח שאין‬
‫לעמוד בפניו‪ .‬פרידה‪ ,‬שבפניה המתעוותות כמו נפער קרע בין רגשי אהדה כלפי העוזר לבין‬
‫התחינה חסרת הישע אשר הפנתה אל ק'‪ ,‬נופפה קלות בידה מלמעלה‪ ,‬מן החלון‪ ,‬ספק‬
‫לאוֹת דחייה ספק לאוֹת ברכה‪ ,‬ואילו העוזר לא נרתע כלל‪ ,‬אלא הוסיף והתקרב דווקא‪.‬‬
‫פרידה הזדרזה לסגור את החלון החיצוני‪ ,‬אך נשארה עומדת מאחוריו‪ ,‬ידה על הידית‪,‬‬
‫ראשה מוטה הצדה‪ ,‬עיניה פעורות וחיוך קפוא על שפתיה‪ .‬כלום ידעה שיותר משהיא‬
‫מרתיעה בכך את העוזר היא מושכת אותו דווקא? אך ק' לא הביט עוד לאחוריו‪ ,‬הוא רצה‬
‫לצאת לדרך מהר ככל האפשר‪ ,‬על מנת לשוב מיד‪.‬‬
 ‫‪15‬‬
‫אצל אמליה‬
‫לפנות את שביל הגן‪ ,‬ערם את‬ ‫סוף‪-‬סוף ‪ -‬כבר ירדה אפלולית של בין ערביים ‪ -‬גמר ק' ַ‬
‫השלג בשתי ערימות גבוהות בצדי השביל מזה ומזה‪ ,‬חבט בו כדי שיתהדק‪ ,‬ובכך כילה את‬
‫מלאכת יומו‪ .‬אז נעמד ליד שער הגן‪ ,‬לבדו בכל המרחב הגדול סביב‪-‬סביב‪ .‬את העוזר גירש‬
‫כבר לפני שעות; כברת דרך ארוכה רדף אחריו‪ ,‬עד שפנה הלה להסתתר אי‪-‬שם בין הגינה‬
‫נראה עוד‪ .‬פרידה היתה‬
‫הקטנה לבקתות ושוב לא היה אפשר למוצאו‪ ,‬ומאותה שעה גם לא ָ‬
‫בבית וכבר התחילה מכבסת‪ ,‬ואפשר שעדיין רחצה את החתולה של גיזה; בכך שהפקידה‬
‫בידיה את המלאכה הזאת גילתה גיזה מידה מופלגת של אמון בפרידה; אמנם היתה זו‬
‫מלאכה מאוסה‪ ,‬לא יאה כלל‪ ,‬ואין ספק שק' לא היה מסכים שתקבל אותה עליה‪ ,‬אילולא‬
‫הצורך הדחוף שלהם ‪ -‬הרי נכשלו כבר כמה פעמים במילוי חובותיהם ‪ -‬לנצל כל הזדמנות‬
‫שתבוא לידם לעורר רגשי תודה בגיזה‪ .‬בקורת רוח הביטה זו על ק' המביא את אמבט‬
‫הילדים הקטן מעליית הגג‪ ,‬ראתה איך חוממו המים ואיך לבסוף הורמה החתולה בזהירות‬
‫והונחה באמבט‪ .‬אחר כך אף הגדילה גיזה לעשות‪ ,‬והעבירה את החתולה לרשותה של‬
‫פרידה לחלוטין‪ ,‬שכן פתאום הופיע שם שווארצר‪ ,‬מוֹדעוֹ של ק' עוד מאותו ערב ראשון‬
‫בכפר‪ ,‬בירך את ק' לשלום ספק בהיסוס מבויש‪ ,‬שמקורו במה שהתרחש בערב ההוא‪ ,‬ספק‬
‫בבוז מופלג‪ ,‬כפי שראוי לנהוג בשרת של בית ספר‪ ,‬ומיד הסתלק עם גיזה לכיתה הסמוכה‪.‬‬
‫השניים עדיין שהו שם‪.‬‬
‫שווארצר‪ ,‬כך סופר לק' בפונדק "הגשר"‪ ,‬למרות היותו בנו של סגן נציב הטירה‪ ,‬התגורר‬
‫למורה גיזה; בזכות קשריו הטובים הצליח להתמנות מטעם‬‫ָ‬ ‫אהבתוֹ‬
‫זה ימים רבים בכפר‪ֵ ,‬מ ָ‬
‫המועצה למורה‪-‬עוזר‪ ,‬אך מילא את תפקידו בעיקר בכך שהקפיד שלא להחמיץ כמעט שום‬
‫שיעור משיעוריה של גיזה‪ ,‬והיה יושב לו על הספסל בין הילדים‪ ,‬או‪ ,‬מוטב‪ ,‬על הדוכן‬
‫לרגליה של גיזה‪ .‬הדבר שוב לא הפריע לאיש‪ ,‬הילדים התרגלו אליו מזמן‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬הקלה‬
‫עליהם העובדה ששווארצר לא גילה כלפיהם לא חיבה ולא הבנה‪ ,‬כמעט שלא דיבר איתם‪,‬‬
‫רק החליף את גיזה בשיעורי ההתעמלות‪ ,‬ומלבד זאת היה שמח בחלקו ‪ -‬לחיות בקרבתה‬
‫של גיזה‪ ,‬להתחמם בחוּמהּ ולנשום את האוויר שנשמה‪ .‬לא היה לו אושר גדול יותר מלשבת‬
‫לידה ולתקן את מחברות התלמידים יחד איתה‪ .‬גם היום התעסקו בזה‪ ,‬שווארצר הביא עמו‬
‫המורה נהג לתת להם גם את אלה שלו‪ ,‬וכל עוד לא ירד הערב‬
‫ֶ‬ ‫ערימה גדולה של מחברות‪,‬‬
‫ראה ק' את השניים עובדים ליד שולחן קטן בסמוך לחלון‪ ,‬ראש אל ראש‪ ,‬בלי נוע ‪ -‬עכשיו‬
‫לא נראו שם אלא שני נרות מהבהבים‪ .‬אהבה חמורה‪ ,‬שתקנית‪ ,‬קשרה את השניים זה אל‬
‫שמזגהּ הנרפה‪ ,‬הכבד‪ ,‬אמנם היה מתפרע‬ ‫זה; גיזה היא שקבעה את אופיו של הקשר‪ ,‬גיזה ִ‬
‫לפעמים ופורץ כל גדר‪ ,‬ועם זאת לא היתה סובלת התנהגות שכזאת מצד איש זולתה; וכך‬
‫נאלץ גם שווארצר התוסס לקבל עליו את הדין‪ ,‬ללכת לאט‪ ,‬לדבר לאט‪ ,‬לשתוק הרבה ‪ -‬אף‬
‫כי ברור היה שגיזה גומלת לו על הכול כפל כפליים בעצם נוכחותה הפשוטה‪ ,‬השותקת‪.‬‬
‫ובתוך כך אפשר שגיזה לא אהבה אותו כלל; מכל מקום‪ ,‬עיניה העגולות האפורות‪,‬‬
‫שכביכול אינן מעפעפות לעולם‪ ,‬ורק נדמות כמתגלגלות בתוך אישוניהן‪ ,‬לא השיבו על‬
‫שאלות שכאלה; לא ניכר בה אלא שקיבלה עליה בלי טענות את ֶחברתו של שווארצר‪ ,‬אך‬
‫ברור שלא השכילה להעריך כערכו את הכבוד שנפל בחלקה משהתאהב בה בנו של אחד‬
‫משליטי הטירה‪ ,‬והיתה מטלטלת לה בנחת את גופה המלא‪ ,‬הדשן‪ ,‬בין אם עקב אחריה‬
‫מבטו של שווארצר ובין אם לאו‪ .‬ואילו שווארצר הוסיף להקריב לה קורבן‪-‬תמיד בכך‬
‫שנשאר בכפר למענה; את השליחים ששיגר אביו שוב ושוב להחזירו הביתה היה משלח‬
‫מעל פניו בחמה שפוכה‪ ,‬כאילו עצם זכרהּ של הטירה וזכר חובתו לאביו‪ ,‬שעוררו בו הללו‪,‬‬
‫היה בו כדי להמיט על אושרו ֶש ֶבר שאין לו תקנה‪ .‬ואף על פי כן היה לו בעצם פנאי‬
‫בשפע‪ ,‬שכן גיזה התראתה עמו בדרך כלל רק בזמן השיעורים ותיקון המחברות‪ ,‬וזאת לא‬
‫בשל שיקולי תועלת‪ ,‬אלא משום שיותר מכול אהבה גיזה את הנוחות‪ ,‬כלומר להיות לבדה‪,‬‬
‫וקרוב לוודאי שפסגת האושר מבחינתה היתה להשתרע דרך חירות על הספה בביתה‪ ,‬ולידה‬
‫החתולה‪ ,‬שלא הפריעה לה כלל‪ ,‬מאחר שכמעט לא היתה מסוגלת לזוז עוד‪ .‬וכך היה‬
‫שווארצר משוטט לו מרבית שעות היום באפס מעשה‪ ,‬אבל גם זה היה טוב בעיניו‪ ,‬שכן‬
‫תמיד היתה לו האפשרות ‪ -‬והוא גם ניצל אותה תכופות ‪ -‬ללכת לרחוב לוֹוֶ ה‪ ,‬שם התגוררה‬
‫גיזה‪ ,‬לטפס אל חדרון הגג שלה‪ ,‬להטות אוזן אל הדלת הנעולה תמיד ואז להתסתלק מהר‪,‬‬
‫לאחר שהתברר לו בכל פעם‪ ,‬בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬כי שוררת שם דממה מוחלטת‪ ,‬בלתי‬
‫נתפסת ממש‪ .‬אבל גם בו נתן אורח החיים הזה את אותותיו מפעם לפעם ‪ -‬הגם שלעולם לא‬
‫בפניה של גיזה ‪ -‬בהתפרצויות מגוחכות של יהירות‪-‬של‪-‬בעל‪-‬שררה‪ ,‬ששבה וניעורה בו‬
‫לרגעים‪ ,‬ולא הלמה כלל את מעמדו העכשווי; על פי רוב הסתיימו המקרים הללו לאו‬
‫דווקא בטוב‪ ,‬כפי שק' כבר חזה מבשרו‪.‬‬
‫עניין אחד היה בו כדי להתמיה‪ :‬הבריות‪ ,‬בפונדק "הגשר" לפחות‪ ,‬היו מדברים על‬
‫שווארצר מתוך מידה ידועה של כבוד ‪ -‬גם כשמדובר היה בעניינים שיותר משהם ראויים‬
‫לכבוד יש בהם משום גיחוך דווקא ‪ -‬ואותו יחס של כבוד חל ממילא גם על גיזה‪ .‬ואף על‬
‫פי כן טעה שווארצר בסברתו שמעמדו כמורה‪-‬עוזר עולה לאין שיעור על זה של ק'‪,‬‬
‫עליונות מעין זו לא היתה קיימת כלל‪ָ ,‬ש ָרת בית הספר הוא דמות רבת חשיבות לגבי צוות‬
‫המורים‪ ,‬ולא כל שכן לגבי מורה מסוגו של שווארצר‪ :‬כל המזלזל בו‪ ,‬בשרת‪ ,‬לא יינקה‪,‬‬
‫ואם בשל שיקולים של מעמד אי‪-‬אפשר לוותר על הזלזול‪ ,‬הרי שיש להמתיקו‪ ,‬לפחות‪,‬‬
‫באמצעות פיצוי הולם‪ .‬ק' אמר בלבו שעוד יהרהר בכך בהזדמנות‪ ,‬ומלבד זאת חב לו‬
‫שווארצר‪ ,‬עוד מאותו ערב ראשון‪ ,‬חוב גדול שלא פחת כלל‪ ,‬אדרבא‪ ,‬הימים שחלפו מאז רק‬
‫הצדיקו בעצם את קבלת הפנים הזאת של שווארצר‪ ,‬שהרי אין לשכוח שקבלת פנים זו היא‬
‫שכיוונה‪ ,‬אולי‪ ,‬את כל מהלך העניינים מאז ואילך‪ .‬רק בגלל שווארצר‪ ,‬למרבה האיוולת‪,‬‬
‫הופנתה כל תשומת לבה של הרשות אל ק' למן השעה הראשונה ממש‪ ,‬בעודנו זר לגמרי‬
‫בכפר‪ ,‬בלא מכר ומודע‪ ,‬בלא מחסה‪ ,‬תשוש ממסעו הארוך‪ ,‬שרוע חסר ישע על שק הקש‬
‫בפונדק‪ ,‬מופקר לכל התנכלות מצד פקידי הרשות‪ .‬והלוא כעבור לילה אחד בלבד עשוי‬
‫היה הכול להתגלגל אחרת‪ ,‬בשקט‪ ,‬כמעט בסוד‪ .‬מכל מקום לא היה איש יודע עליו כלום או‬
‫חושד בו במשהו‪ ,‬איש לא היה מהסס‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬לארח אותו בביתו יום‪-‬יומיים‪ ,‬כפי‬
‫שנהוג לארח שוליה נודד; או‪-‬אז היו רואים כמה יעיל ומהימן הוא‪ ,‬השמועה על כך היתה‬
‫כפוﬠל‪ .‬מובן מאליו שגם‬
‫ֵ‬ ‫עושה לה כנפיים בסביבה‪ ,‬ומן הסתם היה מוצא לו במהרה עבודה‬
‫אז לא היה מתחמק מעיני הרשות‪ .‬אבל אין כל דמיון בין מי שמעירים בגללו באישון לילה‬
‫את הלשכה המרכזית ‪ -‬או מי שענה שם לטלפון ‪ -‬ודורשים החלטה מיידית‪ ,‬דורשים‬
‫בהכנעה‪ ,‬כביכול‪ ,‬אך למעשה בעקשנות טרחנית‪ ,‬ולא זו אף זו‪ ,‬הלוא המטלפן היה‬
‫שווארצר‪ ,‬שמן הסתם אין מחבבים אותו כלל שם למעלה ‪ -‬לא‪ ,‬אין שום דמיון בין אדם זה‬
‫לבין מי שתחת כל אלה היה מתדפק למחרת היום‪ ,‬בשעות העבודה‪ ,‬על דלתו של ראש‬
‫המועצה‪ ,‬ומצהיר‪ ,‬כיאות‪ ,‬כי שוליה‪-‬נודד הוא‪ ,‬שכבר מצא לו מקום לינה אצל אחד מאנשי‬
‫הקהילה‪ ,‬ויש בדעתו להמשיך בדרכו כבר מחר‪ ,‬אלא אם כן יקרה משהו בלתי סביר בעליל‬
‫והוא ימצא פה עבודה‪ ,‬רק ליומיים‪-‬שלושה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שכן יותר מזה לא יישאר כאן בשום‬
‫אופן‪ .‬כך‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬היה הכול מתגלגל אילולא התערבותו של שווארצר‪.‬‬
‫הרשות ודאי היתה ממשיכה לעקוב אחריו‪ ,‬אבל בשופי ונחת‪ ,‬בדרכים משרדיות‪ ,‬בלי‬
‫שיפריע לה קוצר רוחו של הנוגע בדבר‪ ,‬קוצר רוח שוודאי היה שנוא עליה במיוחד‪ .‬אכן‪,‬‬
‫לא ק' היה אשם בכל אלה אלא שווארצר דווקא‪ ,‬אבל שווארצר הוא בנו של אחד משליטי‬
‫הטירה‪ ,‬ולכאורה הרי נהג כראוי‪ ,‬כך שלא היה את מי להאשים אלא את ק' לבדו‪ .‬ומה‬
‫היתה הסיבה המגוחכת לכל זה? אולי איזה מצב רוח נרגן של גיזה ביום ההוא‪ ,‬שבגללו‬
‫נדדה שנתו של שווארצר כל אותו הלילה והוא מצא עצמו משוטט חסר מנוח עד שנתקל‬
‫לבסוף בק' ונקם בו את עלבונו‪ .‬מצד אחר אפשר היה לטעון‪ ,‬אמנם‪ ,‬שק' חייב תודה‬
‫לשווארצר על התנהגותו‪ ,‬שהרי רק בזכותה התאפשר דבר‪-‬מה שק' עצמו לא היה מגיע‬
‫אליו לעולם‪ ,‬ולעולם לא היה מעז לנסות להגיע אליו‪ ,‬וגם הרשות מצדה היתה עושה הכול‬
‫כדי לסכלו‪ :‬מדובר בכך שלמן עצם ההתחלה נעמד ק' מול הרשות פנים אל פנים‪ ,‬בגלוי‪,‬‬
‫בלי ללכת סחור‪-‬סחור‪ ,‬במידה שהדבר אפשרי בכלל‪ .‬אלא שהיתה זו מתת מסוכנת‪ ,‬שאמנם‬
‫פטרה את ק' מקנוניות ושקרים למיניהם‪ ,‬אבל עם זאת שללה ממנו כל הגנה כמעט‪ ,‬ומכל‬
‫מקום הפקיעה ממנו כל יתרון אפשרי במאבקו‪ ,‬מה שעלול היה להביאו לידי ייאוש‪ ,‬אילולא‬
‫אנוס היה לומר לעצמו כי פער הכוחות בינו לבין הרשות עצום ונורא כל כך‪ ,‬ששום שקרים‬
‫ותכסיסי עורמה שהוא מסוגל לבצע לעולם לא יהיה בהם כדי לצמצם את הפער הזה‬
‫לטובתו‪ ,‬שהרי כל צמצום שיצליח להשיג יישאר תמיד בלתי מוחש כמעט‪ .‬אך לא היתה זו‬
‫אלא מחשבה ששימשה את ק' לצורך ניחומים‪ ,‬ואילו שווארצר עדיין נשאר לגביו בחזקת‬
‫בעל חוב‪ :‬אם גרם אז נזק לק'‪ ,‬הנה עתה אולי יוכל לעזור לו דווקא‪ ,‬והרי גם להבא יהיה‬
‫ק' זקוק לעזרה בכל עניין קל ערך ובכל צעד שיעשה ‪ -‬והנה ברנבאס‪ ,‬למשל‪ ,‬איכזב‬
‫כמדומה גם הפעם‪ .‬בגלל פרידה התמהמה ק' כל אותו היום ולא הלך אל ברנבאס לברר מה‬
‫קרה; כדי שלא יצטרך לקבל את פניו לעיני פרידה המשיך עכשיו לעבוד כאן בחוץ‪ ,‬וגם‬
‫בתום העבודה נשאר כאן בציפייה לברנבאס‪ ,‬אך ברנבאס לא בא‪ .‬כעת לא נותר לו אלא‬
‫ללכת אל האחיות ‪ -‬רק לרגע קט‪ ,‬רק יעמוד על הסף וישאל‪ ,‬ומיד יחזור‪ .‬הוא תחב את‬
‫היעה לתוך השלג ופתח בריצה‪ .‬מתנשף כולו הגיע אל בית משפחת ברנבאס‪ ,‬התדפק‬
‫קצרות‪ ,‬פתח בתנופה את הדלת ושאל‪ ,‬בלי לשים לב לנעשה בפנים‪" :‬ברנבאס עוד לא‬
‫הגיע?" רק עכשיו ראה שאולגה איננה שם‪ ,‬ששני הזקנים יושבים להם שוב‪ ,‬נים ולא נים‪,‬‬
‫ליד השולחן הרחק בירכתי החדר‪ ,‬עדיין לא קולטים מה מתרחש ליד הדלת ‪ -‬רק כעת‬
‫החלו מסיבים פניהם לשם אט‪-‬אט ‪ -‬ולבסוף ראה את אמליה‪ ,‬שוכבת מכוסה בשמיכות על‬
‫ספסל ליד התנור; היא נבהלה כל כך למראהו‪ ,‬עד שהזדקפה על משכבה והצמידה את ידה‬
‫אל מצחה כדי להתעשת‪ .‬אילו היתה כאן אולגה‪ ,‬אין ספק שהיתה עונה לו מיד והוא יכול‬
‫היה להסתלק לדרכו‪ ,‬אבל עכשיו לא היתה לו ברירה אלא ללכת לקראת אמליה ולהושיט‬
‫לה את ידו ‪ -‬היא לחצה אותה בשתיקה ‪ -‬ולבקש ממנה שתעצור בעד הוריה המבוהלים‬
‫מלהשתרך בחדר אנה ואנה; היא עשתה כן במילים ספורות‪ .‬התברר שאולגה מבקעת עצים‬
‫בחצר‪ ,‬ושאמליה תשושה לגמרי ‪ -‬היא לא אמרה בשל מה ‪ -‬ולכן נאלצה לשכב לנוח‪,‬‬
‫ושברנבאס אמנם עוד לא חזר הביתה‪ ,‬אך הוא עומד להגיע כל רגע‪ ,‬שכן לעולם אינו נשאר‬
‫ללון בטירה‪.‬‬
‫ק' הודה לה על המידע הזה‪ ,‬עכשיו יכול היה ללכת‪ ,‬אך אמליה שאלה אם אין ברצונו‬
‫לחכות לאולגה‪ ,‬אלא שלצערו שוב לא נותר לו זמן‪ ,‬אמליה שאלה אם כבר דיבר היום עם‬
‫אולגה‪ ,‬הוא השיב בשלילה‪ ,‬מופתע כולו‪ ,‬ושאל אם ביקשה אולגה למסור לו איזו הודעה‬
‫מיוחדת‪ ,‬אמליה עיוותה את פיה כמתוך רוגז קל‪ ,‬לא השיבה דבר ורק ניענעה לו בראשה ‪-‬‬
‫לאוֹת פרידה‪ ,‬בלי ספק ‪ -‬ושבה והשתרעה לה על הספסל‪ .‬בשכיבה סקרה אותו בעיניה‪,‬‬
‫כמתפלאת על שהוא עדיין פה‪ .‬מבטה היה קר‪ ,‬צלול‪ ,‬יציב כתמיד‪ ,‬אך לא לגמרי מכוון אל‬
‫מושא התבוננותה ‪ -‬היה בכך משהו צורם ‪ -‬אלא חולף‪-‬עובר‪ ,‬במידה לא מורגשת כמעט‪ ,‬אך‬
‫ודאית‪ ,‬אל מעבר לו; הדבר לא נבע מחולשה‪ ,‬כמדומה‪ ,‬לא ממבוכה וגם לא מאי‪-‬יושר‬
‫כלשהו‪ ,‬אלא מאיזו כמיהה מתמדת לבדידות‪ ,‬כמיהה שגברה אצלה על כל רגש אחר‪ ,‬והיא‬
‫עצמה אפשר שלא הבחינה בה אלא ברגעים שכאלה‪ .‬ק' דימה להיזכר שאותו מבט עצמו‬
‫העסיק את מחשבותיו עוד בערב הראשון‪ ,‬ויתרה מזו‪ ,‬כל הרושם המכוער שעשתה עליו‬
‫אותה משפחה למן ההתחלה מקורו היה‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬במבט הזה‪ ,‬אשר כשלעצמו לא היה‬
‫מכוער כלל‪ ,‬אלא גאה ומלא כנות בסגירותו‪" .‬את תמיד עצובה כל כך‪ ,‬אמליה‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫"משהו מציק לך? אינך יכולה לומר לי? מעולם לא ראיתי נערת כפר כמוך‪ .‬רק היום‪ ,‬רק‬
‫עכשיו‪ ,‬בעצם‪ ,‬הבחנתי בכך‪ .‬האם את בת הכפר הזה? האם נולדת פה?" אמליה הינהנה‪,‬‬
‫כאילו לא שאל אותה ק' אלא את השאלה האחרונה‪ ,‬ואז אמרה‪" :‬אם כן‪ ,‬תחכה בכל זאת‬
‫לאולגה?" "אני באמת לא מבין למה את חוזרת שוב ושוב על אותה השאלה‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫"איני יכול להישאר פה עוד‪ ,‬ארוסתי מחכה לי בבית‪ ".‬אמליה הזדקפה קצת‪ ,‬נשענת על‬
‫מרפקה‪ ,‬היא לא שמעה על שום ארוסה‪ .‬ק' נקב בשמה‪ ,‬אמליה לא הכירה אותה‪ .‬היא‬
‫שאלה אם אולגה יודעת שק' מאורס‪ .‬ק' היה סבור שכן‪ ,‬הרי אולגה ראתה אותו ואת פרידה‬
‫יחדיו‪ ,‬ומלבד זאת‪ ,‬חדשות כאלה מתפשטות בכפר חיש מהר‪ .‬אך אמליה טענה בתוקף‬
‫שאולגה אינה יודעת על כך כלום‪ ,‬ושהיא תהיה ממש אומללה לכשייוודע לה הדבר‪ ,‬שכן‬
‫דומה שהיא אוהבת את ק'‪ .‬מעולם לא אמרה זאת בפירוש‪ ,‬היא מאופקת מאוד מטבעה‪ ,‬אך‬
‫זו דרכה של אהבה‪ ,‬להסגיר עצמה בעל כורחה‪ .‬ק' היה משוכנע שאמליה טועה‪ .‬אמליה‬
‫חייכה‪ ,‬והחיוך הזה‪ ,‬אף על פי שהיה עצוב‪ ,‬האיר את פניה המכווצות בקדרות‪ ,‬דובב את‬
‫האלם‪ ,‬הפך את הזרות לקרבה‪ ,‬היה בו משום הפקרה של סוד‪ ,‬הפקרה של קניין שנשמר עד‬
‫כה מכל משמר‪ ,‬ואשר עשוי היה אמנם להילקח בחזרה‪ ,‬אך לעולם לא עוד בשלמותו‪.‬‬
‫אמליה אמרה שברור לה כשמש שאין שום טעות בידה‪ ,‬אדרבא‪ ,‬היא יודעת גם יותר מזה‪,‬‬
‫היא יודעת שגם ק' נמשך אל אולגה‪ ,‬וכשהוא בא לביקור אצלם‪ ,‬באמתלה שמדובר‬
‫בשליחות כלשהי של ברנבאס‪ ,‬הרי לאמיתו של דבר אין הוא בא לבקר אלא את אולגה‬
‫לבדה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬הוסיפה אמליה‪ ,‬כיוון שהכול כבר גלוי וידוע לפניה‪ ,‬שוב אין ק' צריך‬
‫לדקדק כל כך בנימוסים‪ ,‬הוא רשאי לבוא לבקר לעתים קרובות יותר‪ .‬רק זאת ביקשה לומר‬
‫לו‪.‬‬
‫ק' נד בראשו והזכיר שוב את דבר אירוסיו‪ .‬אמליה לא ייחסה כמדומה חשיבות רבה‬
‫לאירוסים הללו‪ ,‬הרושם הבלתי אמצעי שעשה עליה ק' ‪ -‬והלוא רק אותו לבדו ראתה מולה‬
‫‪ -‬הוא שהכריע בעיניה; רק זאת שאלה‪ ,‬מתי הספיק בכלל להתוודע אל אותה נערה‪ ,‬הן רק‬
‫לפני ימים מעטים הגיע לכפר‪ .‬ק' סיפר על אותו הערב ב"הרנהוף"‪ ,‬ואמליה רק העירה‬
‫בקצרה שהיא התנגדה אז בתוקף לכך שיביאו אותו ל"הרנהוף"‪ ,‬ולאישור דבריה ביקשה את‬
‫עדותה של אולגה‪ ,‬שנכנסה פנימה ברגע זה‪ ,‬נושאת עצים מלוא הזרוע וכולה רעננה‬
‫וסמוקה מן האוויר הקר‪ ,‬חסונה ושופעת חיים‪ ,‬כמו לבשה צורה חדשה בזכות העבודה שם‬
‫בחוץ‪ ,‬בניגוד להרגלהּ לעמוד סתם ככה באמצע החדר‪ .‬היא השליכה ארצה את העצים‪,‬‬
‫בירכה לשלום את ק' בלי שמץ מבוכה‪ ,‬ומיד שאלה לשלומה של פרידה‪ .‬ק' החליף מבטים‬
‫עם אמליה‪ ,‬אך דומה שזו לא סברה כלל בכך שיש כדי להפריך את דבריה‪ .‬הדבר הרגיז‬
‫קצת את ק' והוא התחיל מספר על פרידה‪ ,‬והרחיב בכך יותר משהיה עושה אלמלא כן‪,‬‬
‫תיאר איך היא מצליחה לנהל מעין משק בית למרות התנאים הקשים בבית הספר‪ ,‬ונסחף כל‬
‫כך בשטף דבריו ‪ -‬הלוא רצה ללכת מיד הביתה ‪ -‬עד שבעודו נפרד מן האחיות הזמין אותן‬
‫לבוא אליו לביקור‪ .‬אלא שכאן נבהל ודבריו לעו פתאום‪ ,‬ואילו אמליה הזדרזה והשיבה‬
‫מיד‪ ,‬בלי להניח לו לומר אפילו מילה‪ ,‬שהיא מקבלת את ההזמנה‪ ,‬ולאולגה לא נותרה עוד‬
‫ברירה אלא לעשות כמוה‪ .‬ואולם ק'‪ ,‬שכל אותה שעה דחקה בו המחשבה שעליו להסתלק‬
‫משם מהר‪ ,‬וגם קשה היה לו לעמוד במצוקה שהסב לו מבטה של אמליה ‪ -‬ק' לא היסס‬
‫להודות בלי כחל ושׂרק שהזמין אותן בלי שום שיקול דעת‪ ,‬מתוך איזה רגש בלבד‪ ,‬אך‬
‫למרבה הצער לא יוכל לקיים את ההזמנה‪ ,‬בשל האיבה הגדולה‪ ,‬שאינה מובנת לו כלל‪,‬‬
‫אגב‪ ,‬השוררת בין פרידה לבין משפחת ברנבאס‪" .‬לא מדובר באיבה‪ ",‬אמרה אמליה וקמה‬
‫מן הספסל‪ ,‬משליכה את השמיכה לאחוריה‪" ,‬לא מדובר כלל בעניין כבד משקל שכזה‪ ,‬היא‬
‫פשוט חוזרת ומדקלמת את הדעה הרווחת‪ .‬ועכשיו ֵלך‪ֵ ,‬לך ל‪ ‬אל ארוסתך‪ ,‬אני רואה כמה‬
‫אתה ממהר‪ .‬ואל תחשוש שנבוא לביקור‪ ,‬מלכתחילה רק התבדחתי‪ ,‬סתם מתוך רשעות‪ .‬אבל‬
‫אתה יכול לבוא אלינו הרבה‪ ,‬שום דבר לא מונע בעדך‪ ,‬תמיד תוכל למצוא תירוצים בדבר‬
‫איזו שליחות של ברנבאס‪ .‬וכדי להקל עליך אוסיף ואומר‪ ,‬שגם במקרה שיחזור ברנבאס מן‬
‫הטירה ובפיו איזה מסר בשבילך‪ ,‬שוב לא יהיה ביכולתו לעשות את כל הדרך לבית הספר‬
‫כדי למצוא אותך‪ .‬אי‪-‬אפשר שימשיך להתרוצץ ככה בלי הרף‪ ,‬הנער המסכן‪ ,‬הוא מכלה את‬
‫כוחו בעבודה‪ ,‬תצטרך לבוא לקבל את ההודעה בעצמך‪".‬‬
‫מעולם לא שמע ק' את אמליה אומרת דברים רבים כל כך ברצף‪ ,‬גם נימת קולה היתה‬
‫שונה מתמיד‪ ,‬כמין הוד היה בה‪ ,‬שלא רק ק' לבדו חש בו אלא בפירוש גם אולגה ‪ -‬והלוא‬
‫אחותה היא‪ ,‬הרגילה אליה מילדות‪ .‬אולגה ניצבה במרחק‪-‬מה‪ ,‬ידיה בחיקה; עתה כבר חזרה‬
‫אל תנוחתה הרגילה ועמדה לה בפישוק רגליים וגווה כפוף מעט; מבטה היה נעוץ באמליה‪,‬‬
‫ואילו זו לא גרעה עיניה מק'‪" .‬את טועה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬את טועה מאוד אם את סבורה‬
‫שהציפייה שלי לברנבאס אין בה כוונה רצינית; להסדיר את עניינַ י עם הרשויות ‪ -‬זו משאת‬
‫נפשי הגדולה‪ ,‬משאת נפשי היחידה‪ ,‬בעצם‪ .‬ומברנבאס אני מצפה שיעזור לי בכך‪ ,‬אני תולה‬
‫תקווֹתי‪ .‬פעם אחת אמנם כבר איכזב אותי כהוגן‪ ,‬אלא שאני הייתי אשם בכך‬ ‫ַ‬ ‫בו את מרב‬
‫יותר ממנו‪ ,‬הדבר אירע בעיצומו של הבלבול שהשתרר בשעותי הראשונות כאן‪ ,‬האמנתי אז‬
‫שאוכל להשיג הכול אם רק אצא לטיול קטן לעת ערב‪ ,‬וכשהתברר לבסוף שהבלתי אפשרי‬
‫אכן אינו אפשרי‪ ,‬שמרתי לו טינה בלבי‪ .‬הדבר השפיע אפילו על עמדתי כלפי המשפחה‬
‫שלכן‪ ,‬כלפי שתיכן‪ .‬אבל כל זה שייך לעבר‪ ,‬נראה לי שאני מבין אתכן טוב יותר עכשיו ‪-‬‬
‫כן‪ ,‬שתיכן אולי‪ ",‬ק' חיפש את המילה המדויקת‪ ,‬וכיוון שלא הצליח למוצאהּ מיד‪ ,‬הסתפק‬
‫בתחליף‪" ,‬שתיכן אולי טובות‪-‬לב יותר מכל אדם אחר שפגשתי פה בכפר עד כה‪ .‬אבל‬
‫עכשיו את מבלבלת אותי שוב‪ ,‬אמליה‪ ,‬בכך שאת ממעיטה‪ ,‬אם לא בערכו של התפקיד‬
‫שממלא אחיך בטירה‪ ,‬הרי מכל מקום בחשיבותו לגבי‪ .‬אפשר שלא הוכנסת בסוד ענייניו של‬
‫ברנבאס ‪ -‬אם כך ניחא‪ ,‬אניח לזה‪ ,‬אבל אפשר שאת שותפת סוד דווקא ‪ -‬וזהו‪ ,‬בעצם‪,‬‬
‫הרושם שלי ‪ -‬ואם כך הרי אין רע מזה‪ ,‬שכן פירוש הדבר הוא שאחיך מרמה אותי‪" ".‬תנוח‬
‫דעתך‪ ",‬אמרה אמליה‪" ,‬אינני שותפת סוד שלו‪ ,‬ושום דבר בעולם לא יניע אותי להיות‬
‫שותפה לסודותיו‪ ,‬לא‪ ,‬שום דבר לא יניע אותי לכך‪ ,‬אפילו לא נטיית לבי להתחשב בצרכיך‪,‬‬
‫ואני הלוא מוכנה לעשות למענך לא מעט‪ ,‬שהרי אנו נערות טובות‪-‬לב‪ ,‬כמו שאמרת‪ .‬אבל‬
‫ענייניו של אחי הם ענייניו שלו‪ ,‬איני יודעת עליהם כלום מלבד מה שאני שומעת פה ושם‬
‫באקראי ובעל כורחי‪ .‬אולגה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬תוכל לספק לך את המידע בשלמותו‪ ,‬מאחר‬
‫שהיא אשת סודו‪ ".‬ואמליה פנתה ללכת‪ ,‬ניגשה תחילה אל ההורים והתלחשה עמם‪ ,‬ואחר‬
‫כך נכנסה למטבח; היא הסתלקה לה בלי להיפרד לשלום מק'‪ ,‬כאילו ידעה שיישאר כאן‬
‫פרדה‪.‬‬‫עוד זמן רב‪ ,‬ואין כל צורך במילות ֵ‬
 ‫‪16‬‬
‫ק' נשאר עומד בפנים תמהות קצת‪ ,‬אולגה צחקה לו ומשכה אותו אל הספסל שליד התנור‪,‬‬
‫דומה שהיתה מאושרת באמת על שניתן לה סוף‪-‬סוף לשבת רק איתו לבדו‪ ,‬אך היה זה‬
‫אושר רגוע‪ ,‬שלא העיב עליו אפילו צל של קנאה‪ .‬ודווקא היעדר זה של כל קנאה‪ ,‬ועל כן‬
‫גם של כל חוּמרה‪ ,‬נעם עד מאוד לק'‪ ,‬הוא שׂשׂ להביט לתוך העיניים הכחולות האלה‪ ,‬שאין‬
‫בהן פתיינות ואין בהן אדנוּת‪ ,‬והן רק נחות עליו בשלווה ומבטן ביישני ויציב‪ .‬דומה‬
‫שהאזהרות ששמע מפרידה ומן הפונדקית לא עשוהו נוח יותר להתרשם ממה שראה סביבו‬
‫כעת‪ ,‬אדרבא‪ ,‬הוא נהיה ערני ודרוך יותר‪ .‬והוא צחק יחד עם אולגה‪ ,‬שהתפלאה באוזניו על‬
‫שדווקא לאמליה קרא טובת‪-‬לב‪ ,‬שהרי אפשר למצוא באמליה תכונות כהנה וכהנה‪ ,‬אך טוב‬
‫לב אינו אחת מהן דווקא‪ .‬וק' הסביר כי השבח נועד כמובן לה‪ ,‬לאולגה‪ ,‬אלא שאמליה‬
‫שתלטנית כל כך מטבעה‪ ,‬עד שלא זו בלבד שהיא מנכסת לעצמה כל מה שנאמר בנוכחותה‪,‬‬
‫אלא שאתה אף נמצא מעתיר עליה שבחים מרצונך החופשי‪" .‬זה נכון‪ ",‬אמרה אולגה ופניה‬
‫הרצינו פתאום‪" ,‬נכון יותר ממה שנדמה לך‪ .‬אמליה צעירה ממני‪ ,‬צעירה גם מברנבאס‪ ,‬אבל‬
‫על פיה יישק דבר בבית הזה‪ ,‬לטוב או לרע‪ ,‬ומובן מאליו שעל כתפיה מוטל המשא הכבד‬
‫מכולם‪ ,‬גם לטוב גם לרע‪".‬‬
‫ק' סבר שהיא מגזימה‪ ,‬הלוא רק כרגע אמרה אמליה שאין היא מתעסקת כלל בענייניו של‬
‫אחיה‪ ,‬למשל‪ ,‬בעוד שאולגה בקיאה בהם לפנַ י ולפנים‪" .‬איך אסביר לך?" אמרה אולגה‪,‬‬
‫"אמליה אינה נותנת דעתה לא על ברנבאס ולא עלי‪ ,‬בעצם אינה נותנת דעתה על איש‬
‫זולת ההורים‪ ,‬היא מטפלת בהם יומם ולילה‪ ,‬עכשיו שאלה אותם שוב אם הם זקוקים‬
‫למשהו והלכה למטבח לבשל להם‪ ,‬למענם עשתה מאמץ לקום‪ ,‬היא חשה ברע מאז‬
‫הצהריים ושכבה פה על הספסל‪ .‬אך למרות שאינה נותנת דעתה עלינו‪ ,‬אנו תלויים בה‬
‫כאילו היתה אחותנו הבכירה‪ ,‬ואילו נתנה לנו עצות כלשהן‪ ,‬היינו שומעים בקולה בלי ספק‪,‬‬
‫אבל אין מנהגה לעשות כן‪ ,‬אנחנו זרים לה‪ .‬אתה הלוא נושא עמך ניסיון חיים עשיר‪ ,‬אתה‬
‫בא ממרחקים‪ ,‬כלום אין היא נראית גם לך נבונה במיוחד?" "היא נראית לי אומללה‬
‫במיוחד דווקא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל אם אתם רוחשים כבוד רב כל כך לאמליה‪ ,‬איך תסבירי את‬
‫העובדה שברנבאס‪ ,‬למשל‪ ,‬ממלא את כל השליחויות האלה‪ ,‬המעוררות באמליה לא רק‬
‫מורת רוח‪ ,‬אלא אולי אפילו בוז?" "אילו מצא לו עבודה אחרת‪ ,‬היה ברנבאס מתפטר מיד‬
‫מתפקיד השליח‪ ,‬שאינו גורם לו שום סיפוק‪" ".‬אבל הוא הרי סנדלר מומחה‪ ,‬לא?"‬
‫"בוודאי‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬והוא גם עובד מפעם לפעם בשביל ברונסוויק; אילו רצה‪ ,‬יכול‬
‫היה לעבוד יומם ולילה ולשלשל המון כסף לכיסו‪" ".‬יפה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬מכאן שהוא יכול‬
‫למצוא תחליף לשירותו כשליח‪" ".‬תחליף לשירותו כשליח?" שאלה אולגה בפליאה‪" ,‬וכי‬
‫קיבל עליו את השירות הזה למען הכסף?" "אולי‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל אמרת קודם שהתפקיד‬
‫הזה לא גורם לו סיפוק‪" ".‬הוא לא גורם לו סיפוק מסיבות רבות‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬ואף על‬
‫פי כן הרי זה תפקיד בשירות הטירה‪ ,‬ומכל מקום סוג של שירות למען הטירה‪ ,‬כך צריך‬
‫להניח‪ ,‬לפחות‪" ".‬מה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אפילו בזה אתם מפקפקים?" "בעצם לא‪ ",‬אמרה אולגה‪,‬‬
‫"ברנבאס יוצא ובא בלשכות‪ ,‬מתהלך עם הלבלרים כאחד משלהם‪ ,‬ורואה מרחוק גם‬
‫אי‪-‬אלה פקידים‪ַ .‬מפקידים בידיו מכתבים חשובים למדי‪ ,‬ואפילו שליחויות שבעל‪-‬פה‪ :‬הרי‬
‫זה ממש לא מעט‪ ,‬יכולים היינו להתגאות במה שכבר השיג בגיל צעיר כל כך‪ ".‬ק' ניענע‬
‫בראשו‪ ,‬עתה לא ביקש עוד ללכת הביתה‪" .‬יש לו גם בגד שרד משלו?" שאל‪" .‬אתה מתכוון‬
‫למקטורן?" אמרה אולגה‪" ,‬לא‪ ,‬את המקטורן תפרה לו אמליה עוד לפני שנעשה שליח‪.‬‬
‫אבל נגעת בנקודת התורפה‪ .‬כבר מזמן צריך היה ברנבאס לקבל ‪ -‬לא בגד שרד‪ ,‬אמנם‪ ,‬כי‬
‫אין בגדי שרד בטירה ‪ -‬אבל חליפה‪ ,‬והדבר גם הובטח לו‪ ,‬אלא שבעניינים כגון אלה נוהגת‬
‫הטירה איטיות מופלגת‪ ,‬והצרה היא שלעולם אינך יודע מה מסתתר מאחורי האיטיות‬
‫הזאת‪ :‬אפשר שמקורה בכך שהעניין נמצא בטיפולם של פקידי הרשות‪ ,‬אבל אפשר גם‬
‫שטיפול זה עדיין לא התחיל כלל‪ ,‬כלומר שקודם כול רוצים שם‪ ,‬למשל‪ ,‬להמשיך ולבחון‬
‫את ברנבאס‪ ,‬ולבסוף ייתכן אפילו שהטיפול המשרדי כבר הסתיים וההבטחה בוטלה מסיבה‬
‫זו או אחרת‪ ,‬וברנבאס לא יקבל את החליפה שלו לעולם‪ .‬אין שום אפשרות לדעת על כל‬
‫אלה יותר מזה‪ ,‬אלא כעבור ימים רבים בלבד‪ .‬רוֹוחת אצלנו האמירה‪ ,‬אולי כבר שמעת‬
‫אותה‪' :‬ההחלטות מטעם הרשות הן ביישניות כמו נערות רכות‪"'.‬‬
‫"זו אבחנה מוצלחת‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬התייחסותו לעניין היתה רצינית אף יותר מזו של אולגה‪,‬‬
‫"אבחנה מוצלחת‪ ,‬ואולי יש גם תכונות אחרות המשותפות להחלטות הללו ולנערות‪".‬‬
‫"אולי‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אף על פי שלא ממש הבנתי ְלמה התכוונת‪ .‬אולי התכוונת אפילו‬
‫להחמיא‪ .‬אבל אשר למדים‪ ,‬הרי מדובר באחת ממצוקותיו של ברנבאס‪ ,‬ומאחר שהמצוקות‬
‫משותפות לשנינו תמיד‪ ,‬הדבר מציק גם לי‪ .‬מדוע לא נותנים לו מדים‪ ,‬כך אנו חוזרים‬
‫ושואלים את עצמנו‪ ,‬ולשווא‪ .‬אלא שכל העניין הזה אינו פשוט כל עיקר‪ .‬פקידי הרשות‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬אין להם כמדומה מדים כלל; ככל הידוע לנו‪ ,‬וככל ששמענו מפי ברנבאס‪ ,‬מתהלכים‬
‫להם פקידי הרשות בבגדים רגילים‪ ,‬אם כי יפים‪ .‬ודרך אגב‪ ,‬הלוא ראית את קלאם‪ .‬ברנבאס‬
‫אינו פקיד‪ ,‬כמובן‪ ,‬אף לא זוטר שבזוטרים‪ ,‬ואין לו אפילו יומרה לשאוף להיעשות פקיד‪.‬‬
‫אבל גם לבלרים בכירים ‪ -‬שאין לנו שום סיכוי לראותם כאן בכפר‪ ,‬כמובן ‪ -‬גם להם אין‬
‫מדים‪ ,‬לדברי ברנבאס; אפשר היה לחשוב שיש בכך משום נחמה כלשהי‪ ,‬אלא שמדובר‬
‫בנחמה מתעתעת‪ ,‬שהרי נשאלת השאלה‪ ,‬האם ברנבאס הוא לבלר בכיר בכלל? לא‪ ,‬זאת‬
‫אי‪-‬אפשר לומר עליו‪ ,‬עם כל החיבה שאנו רוחשים לו‪ ,‬עצם העובדה שהוא מגיע לכפר‪,‬‬
‫ואפילו מתגורר בו‪ ,‬מוכיחה שאין זה כך; הלבלרים הבכירים שומרים מרחק אף יותר מן‬
‫הפקידים‪ ,‬ואולי בצדק‪ ,‬אולי הם בכירים יותר מאי‪-‬אלה פקידים‪ ,‬ויש גם ראיות לכך‪ ,‬שהרי‬
‫הם עובדים פחות מהם‪ ,‬וברנבאס נוהג לספר כמה נפלא לראות את הגברים הללו‪ ,‬שנבחרו‬
‫אחד‪-‬אחד בזכות גופם החסון וקומתם הגבוהה‪ ,‬מהלכים להם לאיטם בפרוזדורים; ברנבאס‬
‫מקפיד תמיד לחמוק ביניהם בחשאי‪ .‬בקיצור‪ ,‬לא מתקבל על הדעת שברנבאס הוא לבלר‬
‫בכיר‪ .‬ניתן היה לומר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שהוא נמנה עם הלבלרים הזוטרים‪ ,‬אלא שהללו לובשים‬
‫מדים‪ ,‬על כל פנים כשהם יורדים לכפר‪ ,‬אבל אין אלה בגדי שרד ממש‪ ,‬ומלבד זאת יש בהם‬
‫סוגים שונים ומשונים‪ ,‬אך מכל מקום ניתן לזהות את הלבלרים מן הטירה לפי בגדיהם‪,‬‬
‫הלוא ראית אנשים כאלה ב'הרנהוף'‪ .‬מה שבולט לעין יותר מכול בבגדים האלה הוא‬
‫שבדרך כלל הם צמודים מאוד לגוף‪ ,‬איכר או בעל מלאכה לעולם לא יוכל לעשות בהם‬
‫שימוש כלשהו‪ .‬והנה‪ ,‬ברנבאס אין לו בגד כזה‪ .‬ועובדה זו לא רק שיש בה משום השפלה‬
‫וביזוי ‪ -‬את זה עוד אפשר לשאת איכשהו ‪ -‬אלא שבשעות של דכדוך )ולא פעם‪ ,‬ולא‬
‫לעתים רחוקות דווקא‪ ,‬פוקדות אותנו‪ ,‬את ברנבאס ואותי‪ ,‬שעות שכאלה( היא גם מניעה‬
‫אותנו להטיל ספק ַבּכול‪ .‬ואז אנו שואלים את עצמנו‪ ,‬האם עבודתו של ברנבאס נעשית‬
‫בשירות הטירה בכלל? אין ספק שהוא יוצא ובא בלשכות‪ ,‬אבל הלשכות הללו ‪ -‬כלום בהן‬
‫מגולמת הטירה עצמה? וגם אם לשכות אלה ואחרות משתייכות לטירה‪ ,‬האומנם מדובר‬
‫באותן לשכות שברנבאס רשאי להיכנס אליהן? אכן‪ ,‬הוא נכנס ללשכות לא מעטות‪ ,‬אך‬
‫הללו אינן אלא חלק קטן מכלל הלשכות שבטירה‪ ,‬ומאחוריהן יש מחסומים‪ ,‬ומאחורי‬
‫המחסומים לשכות נוספות‪ .‬לא שאוסרים עליו במפורש ללכת הלאה‪ ,‬ועם זאת הרי אין‬
‫ביכולתו ללכת הלאה‪ ,‬שהרי כבר פגש את הממונים עליו‪ ,‬ואלה סיכמו איתו מה שסיכמו‬
‫ושילחוהו מעל פניהם‪ .‬ומלבד זאת הלוא עוקבים שם אחריו בלי הרף‪ ,‬או ככה נדמה‪,‬‬
‫לפחות‪ .‬והלוא גם אילו הלך הלאה‪ ,‬היה נגרם לו רק נזק‪ ,‬שהרי באין לו עבודה משרדית‬
‫לעשותה‪ ,‬ייחשב לפולש‪.‬‬
‫"ואל לך לחשוב שהמחסומים הללו הם בגדר גבול ברור ומוגדר‪ ,‬גם ברנבאס מזכיר לי‬
‫זאת שוב ושוב‪ .‬מחסומים יש גם בלשכות שהוא נכנס אליהן‪ ,‬כלומר יש מחסומים שהוא‬
‫עובר דרכם‪ ,‬והללו אינם שונים למראה מן המחסומים שדרכם עדיין לא עבר‪ ,‬ועל כן גם אין‬
‫מקום להניח מראש כי הלשכות המצויות מאחורי אלה האחרונים שונות במהותן מאלה‬
‫שברנבאס כבר היה בהן‪ .‬אלא שבאותן שעות של דכדוך נדמה שכך הדבר דווקא‪ .‬ואז‬
‫מתגברים הספקות‪ ,‬אין שום דרך להתגונן מפניהם‪ .‬ברנבאס מדבר עם פקידים‪ ,‬ברנבאס‬
‫מקבל עליו שליחויות‪ .‬אבל באילו פקידים מדובר‪ ,‬באילו שליחויות? עכשיו הוא מסופח אל‬
‫קלאם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬ומקבל הוראות היישר מפיו‪ .‬הרי זה עניין עצום ורב באמת‪ ,‬אפילו לבלרים‬
‫בכירים אינם מגיעים רחוק כל כך‪ :‬זה כמעט יותר מדי‪ ,‬ועל כן גם מעורר חרדה‪ .‬תאר‬
‫לעצמך‪ ,‬להיות כפוף ישירות לקלאם‪ ,‬לדבר איתו פנים אל פנים! אך האומנם כך הדבר‬
‫באמת? כן‪ ,‬הדבר הוא אמת לאמיתה‪ ,‬ולמה אפוא מטיל ברנבאס ספק בעצם העובדה‬
‫שהפקיד שקוראים לו ָשם קלאם הוא באמת קלאם?"‬
‫"מה איתך‪ ,‬אולגה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬את מתלוצצת? וכי איזה ספק יכול להיות באשר למראהו‬
‫של קלאם? הלוא כולם יודעים איך הוא נראה‪ ,‬אני עצמי ראיתי אותו במו עיני‪" ".‬לא‪",‬‬
‫אמרה אולגה‪" ,‬אני ממש לא מתלוצצת‪ .‬אדרבא‪ ,‬אני מודאגת מאוד‪ .‬אבל סיפרתי לך את כל‬
‫זה לא כדי לפרוק מועקה מעל לבי ולהכביד על לבך שלך‪ ,‬לא‪ ,‬דיברתי פשוט מפני ששאלת‬
‫על ברנבאס‪ ,‬ומפני שאמליה ציוותה עלי לספר לך‪ ,‬ומפני שאני סבורה שגם אתה תצא נשכר‬
‫אם תכיר את העובדות בצורה מדויקת יותר‪ .‬וגם למען ברנבאס עשיתי זאת‪ ,‬כדי שלא תתלה‬
‫בו תקוות גדולות יותר מדי‪ ,‬וכדי שלא יאכזב אותך ואחר כך יסבול בעצמו מפני שגרם לך‬
‫אכזבה‪ .‬הוא הרי רגיש כל כך‪ ,‬הנה הלילה‪ ,‬למשל‪ ,‬נדדה שנתו מפני שלא היית מרוצה ממנו‬
‫אמש‪ ,‬ואמרת‪ ,‬כביכול‪ ,‬שלרוע מזלך עומד לרשותך 'רק מין שליח כזה' כמו ברנבאס‪.‬‬
‫המילים האלה הדירו שינה מעיניו‪ ,‬אני מניחה שלא ממש ראית כמה נרעש היה‪ ,‬שהרי‬
‫שליחי הטירה חייבים להיות בעלי שליטה עצמית מופלגת‪ ,‬אבל לא קל לו‪ ,‬לברנבאס‪,‬‬
‫אפילו איתך לא קל לו‪ .‬מבחינתך ברור שאינך דורש ממנו יותר מדי‪ ,‬הבאת איתך מושגים‬
‫ידועים בדבר תפקידו של שליח‪ ,‬ועל פיהם אתה דורש ממנו מה שאתה דורש‪ .‬אלא‬
‫שבטירה קיימים מושגים אחרים בעניין זה‪ ,‬והללו אינם עולים בקנה אחד עם מושגיך שלך‪,‬‬
‫גם אם יקריב עצמו ברנבאס כליל על מזבח שליחותו‪ ,‬מה שהוא מוכן לעשות לפעמים‪,‬‬
‫לצערי‪ .‬והרי חייב היה להיכנע‪ ,‬לא היה שום מקום למחאה כלל‪ ,‬אילולא התעוררה השאלה‬
‫אם התפקיד שהוא ממלא הוא באמת תפקידו של שליח‪.‬‬
‫"בפניך אין הוא רשאי‪ ,‬כמובן‪ ,‬להביע שום ספק בעניין‪ ,‬אילו עשה זאת היה חותר תחת‬
‫עצם קיומו‪ ,‬היה פוגע קשות בחוקים שלדעתו הוא עדיין כפוף להם; אפילו איתי אינו מדבר‬
‫דרך חירות‪ ,‬בליטופים ובנשיקות אני צריכה להביאו לידי כך שידבר על ספקותיו‪ ,‬ואפילו אז‬
‫הוא עדיין מסרב להודות שהללו ספקות בכלל‪ .‬יש משהו מאמליה בדמו‪ .‬וברור לי כשמש‬
‫שאין הוא אומר לי הכול‪ ,‬אף על פי שאני אשת סודו היחידה‪ .‬עם זאת אנחנו מדברים‬
‫מימי לא ראיתי את קלאם‪ ,‬כידוע לך‪ ,‬פרידה לא כל כך מחבבת אותי‬ ‫לפעמים על קלאם‪ַ ,‬‬
‫ולא תניח לי ליהנות מזיו פניו‪ ,‬אבל מובן מאליו שמראהו מוּכר היטב פה בכפר‪ ,‬אחדים ראו‬
‫אותו‪ ,‬כולם שמעו עליו‪ ,‬ומתוך עדויות של מראה עיניים‪ ,‬מתוך שמועות‪ ,‬וגם מתוך אי‪-‬אלה‬
‫דיווחים מסולפים במזיד‪ ,‬התגבשה לה תמונת דיוקן של קלאם‪ ,‬שבקוויה הכלליים היא‬
‫נאמנה לאמת‪ ,‬מן הסתם‪ .‬אבל בקוויה הכלליים בלבד‪ .‬מעבר לכך היא נתונה לשינויים‪,‬‬
‫ואפשר שהיא משתנה אפילו פחות ממראהו של קלאם במציאות‪ .‬אומרים עליו שהוא נראה‬
‫אחרת בבואו אל הכפר ואחרת בצאתו משם‪ ,‬אחרת לפני שהוא שותה בירה ואחרת לאחר‬
‫מכן‪ ,‬אחרת בשנתו ואחרת בקומו‪ ,‬אחרת בהיותו לבדו ואחרת בשעת שיחה‪ ,‬וכן ‪ -‬מה שמובן‬
‫מאליו לאור כל אלה ‪ -‬מראהו שונה כמעט מעצם יסודו בשבתו למעלה בטירה‪ .‬ואפילו‬
‫בתוך הכפר קיימים הבדלים גדולים למדי בין התיאורים הנמסרים על אודותיו‪ ,‬הבדלים‬
‫באשר לגובה הקומה‪ ,‬ליציבה‪ ,‬לכובד הגוף‪ ,‬לצורת הזקן‪ ,‬ורק בנוגע ללבושו שוררת‬
‫לאושרנו תמימות דעים מלאה‪ :‬הוא לובש תמיד את אותו הבגד עצמו‪ ,‬מקטורן שחור ארך‬
‫כנפות‪ .‬ברור שכל ההבדלים הללו אינם פרי כישוף כלשהו‪ ,‬אדרבא‪ ,‬הם מובנים לחלוטין‪,‬‬
‫מקורם במצב רוחו של המסתכל‪ ,‬בעוצמת התרגשותו‪ ,‬בדרגות הרבות לאינספור של תקווה‬
‫או ייאוש שהוא שרוי בהן אותו רגע‪ ,‬ומה גם שעל פי רוב אין הוא זוכה לראות את קלאם‬
‫אלא להרף עין בלבד; אני פשוט חוזרת לפניך על מה שהסביר לי ברנבאס שוב ושוב‪ ,‬ואכן‬
‫יש בכך כדי להניח את דעתו של אדם כל עוד אינו מעורב בעניין באופן אישי ובלתי‬
‫לגבּי ברנבאס‪ ,‬השאלה אם הוא‬ ‫אמצעי‪ .‬אלא שאין בכך כדי להניח את דעתנו שלנו‪ ,‬שכן ֵ‬
‫לגבּי‪ ",‬אמר‬
‫מדבר באמת עם קלאם אם לאו‪ ,‬היא שאלה של חיים או מוות‪" ".‬כך הדבר גם ַ‬
‫ק'‪ ,‬והשניים התקרבו עוד יותר זה אל זה על הספסל שליד התנור‪.‬‬
‫ק' נרעש לא מעט‪ ,‬אמנם‪ ,‬לשמע הפרטים המדכדכים שנודעו לו מפי אולגה‪ ,‬אך במידה‬
‫רבה פיצתה עליהם בעיניו העובדה שמצא כאן אנשים שמצבם‪ ,‬כלפי חוץ‪ ,‬לפחות‪ ,‬דומה‬
‫מאוד למצבו שלו‪ ,‬ולפיכך הוא יכול להתחבר אליהם‪ ,‬לבוא עמם לידי הסכמה בעניינים‬
‫רבים‪ ,‬ולא רק להסכים עמם פה ושם כמו עם פרידה‪ .‬אמנם אבדה לו מעט‪-‬מעט התקווה כי‬
‫שליחותו של ברנבאס עוד תוכתר בהצלחה‪ ,‬אך ככל שהורע מצבו של ברנבאס שם למעלה‪,‬‬
‫כן היה הולך ומתקרב אליו כאן למטה‪ ,‬ק' לא תיאר לו כלל שבתוך הכפר עצמו עשויות‬
‫לצמוח שאיפות נואשות שכאלה‪ ,‬מן הסוג שפיעם בלבם של ברנבאס ואחותו‪ .‬אמנם הדבר‬
‫עדיין רחוק מלהיות ברור די צורכו‪ ,‬ואף עלול בסופו של דבר להסתיים במהפך גמור‪ ,‬אך‬
‫מכל מקום ַאל לו ללכת שבי אחרי תמימותה הוודאית של אולגה ומתוך כך להאמין מיד גם‬
‫ביושרו של ברנבאס‪.‬‬
‫"את העדויות על מראהו של קלאם‪ ",‬המשיכה אולגה‪" ,‬מכיר ברנבאס היטב‪ ,‬הוא אסף‬
‫והשווה רבות מהן‪ ,‬אולי רבות מדי‪ ,‬פעם אחת אף ראה ‪ -‬או דימה לראות ‪ -‬את קלאם‬
‫בכפר‪ ,‬בחלון של כרכרה‪ ,‬והרי עצם המראה הזה די בו להכשירו לזהות את קלאם‬
‫לכשיראנו שוב‪ ,‬והנה אף על פי כן ‪ -‬וכי איך תוכל להסביר זאת? ‪ -‬כשנכנס יום אחד אל‬
‫אחת מלשכות הטירה‪ ,‬והצביעוּ שם לפניו על פקיד אחד בין פקידים אחרים‪ ,‬ואמרו לו‬
‫שזהו קלאם ‪ -‬לא זיהה אותו ברנבאס כלל‪ ,‬וגם זמן רב אחר כך לא הצליח להסכין עם‬
‫המחשבה שהאיש הזה הוא קלאם‪ .‬אבל אם תשאל את ברנבאס במה נבדל אותו האיש מן‬
‫הדימוי הרווח בכפר בדבר מראהו של קלאם‪ ,‬הוא לא ידע מה להשיב‪ ,‬או ליתר דיוק הוא‬
‫ישיב לך דווקא‪ ,‬ויתאר לפניך את הפקיד ההוא בטירה‪ ,‬אלא שתיאורו יחפוף אות באות את‬
‫תיאורו של קלאם כפי שהוא מוכר לנו‪' .‬אם כן‪ ,‬ברנבאס'‪ ,‬אני אומרת לו‪' ,‬למה אתה‬
‫מפקפק‪ ,‬למה אתה מענה את נפשך?' ואז‪ ,‬מתוך מצוקה ניכרת‪ ,‬הוא מתחיל למנות אחד‬
‫לאחד כל מיני פרטים שמייחדים את פקידי הטירה ‪ -‬מיני פרטים שיותר משהוא מדווח‬
‫עליהם הוא בודה אותם מלבו‪ ,‬כמדומה‪ ,‬שלא לדבר על כך שמדובר בעניינים זניחים כל כך‬
‫‪ -‬ניד ראש מסוים‪ ,‬למשל‪ ,‬או אפילו מותנייה שנפרמו כפתוריה ‪ -‬עד שפשוט אי‪-‬אפשר‬
 ‫להתייחס אליהם ברצינות‪.‬‬
‫"מה שנראה לי חשוב אף יותר הוא דרכו של קלאם להתהלך עם ברנבאס‪ .‬ברנבאס ִהרבה‬
‫לספר לי על כך‪ ,‬ואפילו צייר לי ציור לשם הדגמה‪ .‬בדרך כלל נוהגים להכניס את ברנבאס‬
‫אל לשכה רחבת ידיים‪ ,‬אלא שאין זו לשכתו של קלאם‪ ,‬ואף לא לשכתו של פקיד מסוים‬
‫זה או אחר‪ .‬דוכן כתיבה חוצה את החדר לאורכו מקיר אל קיר ומחלק אותו לשניים‪ ,‬חלק‬
‫מקומם של‬
‫ָ‬ ‫אחד צר מאוד‪ ,‬ששני אנשים עוברים בו אך בקושי בלי להתחכך זה בזה‪ ,‬והוא‬
‫הפקידים‪ ,‬ואילו החלק האחר‪ ,‬הרחב יותר‪ ,‬שמור לבעלי הדין‪ ,‬לצופים‪ ,‬ללבלרים ולשליחים‪.‬‬
‫על גבי הדוכן מונחים זה ליד זה ספרים גדולים פתוחים‪ ,‬וליד מרביתם עומדים פקידים‬
‫וקוראים בהם‪ .‬אין הם קוראים כל הזמן באותו ספר עצמו‪ ,‬אך במקום להחליף ביניהם את‬
‫הספרים הם מתחלפים במקומותיהם‪ ,‬וברנבאס נדהם תמיד לראות איך הם נאלצים‪ ,‬בעוברם‬
‫ממקום למקום‪ ,‬להידחק ולהילחץ זה אל זה‪ ,‬כה צר המרחב שם‪ .‬מלפנים‪ ,‬סמוך מאוד‬
‫לדוכן‪ ,‬עומדים שולחנות קטנים נמוכים‪ ,‬וכתבנים יושבים אליהם‪ ,‬מוכנים ומזומנים לכתוב‬
‫מפי הפקידים כל אימת שיבקשו הללו להכתיב להם דבר‪-‬מה‪ .‬ברנבאס מתפלא תמיד על‬
‫הדרך שבה נעשה הדבר‪ .‬הפקיד אינו משמיע כל פקודה מפורשת‪ ,‬גם אין הוא מכתיב בקול‬
‫‪ -‬בקושי אפשר להבחין שמתבצעת שם איזו הכתבה בכלל ‪ -‬דומה שהפקיד פשוט ממשיך‬
‫לקרוא בספר ואגב כך גם מניע שפתיו בלחישה‪ ,‬והכתבן שומע אותו‪ .‬אך יש שהפקיד‬
‫מכתיב בקול חרישי כל כך‪ ,‬שהכתבן ממקום ִשבתו אינו יכול לשמוע כלום‪ ,‬והוא נאלץ‬
‫לקפוץ על רגליו כדי לתפוס את המילים במעופן‪ ,‬ואז לשבת שוב ולרשום אותן במהירות‪,‬‬
‫ומיד לחזור ולקפוץ‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬כמה מוזר! בלתי נתפס כמעט‪ .‬ברנבאס‪ ,‬כמובן‪ ,‬יש לו‬
‫שפע של זמן להתבונן בכל אלה‪ ,‬שכן הוא עומד שם באולם הצופים שעות על שעות‪,‬‬
‫ולפעמים גם ימים תמימים‪ ,‬עד שנופל עליו מבטו של קלאם‪ .‬ואולם גם אם אכן ראה אותו‬
‫קלאם‪ ,‬וברנבאס כבר עבר לדום‪ ,‬עדיין אין בזה כדי להבטיח מאומה‪ ,‬שכן קלאם עוד עשוי‬
‫להשתקע מחדש בספרו ולשכוח אותו‪ ,‬הדבר קורה לא אחת‪ .‬אך מה טיבה של משרת שליח‬
‫זו‪ ,‬שהיא חסרת חשיבות עד כדי כך? עצב נופל עלי בכל פעם שברנבאס אומר עם בוקר‬
‫שהוא הולך לטירה‪ :‬כל הדרך הזאת שמן הסתם אין בה שום תועלת‪ ,‬כל היום הזה המבוזבז‬
‫מן הסתם לריק‪ ,‬כל התקווה הזאת שמן הסתם אין לה שום תוחלת‪ .‬לשם מה כל זה? והלוא‬
‫כאן מצטברות ערימות של נעליים לתיקון‪ ,‬שאיש אינו נוגע בהן‪ ,‬וברונסוויק דורש במפגיע‬
‫שיתקנו אותן סוף‪-‬סוף‪".‬‬
‫"ניחא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ברנבאס צריך לחכות הרבה עד שיטילו עליו שליחות כלשהי‪ .‬אפשר‬
‫להבין זאת‪ ,‬הרי מועסקים פה עובדים רבים מדי‪ ,‬לא על כל אחד אפשר להטיל שליחות כל‬
‫יום‪ ,‬ואין לכם שום סיבה להלין על כך‪ ,‬שהרי דין אחד לכולם‪ .‬ובסופו של דבר הלוא‬
‫מטילים שליחויות גם על ברנבאס ‪ -‬אפילו לי העביר כבר שני מכתבים‪" ".‬ייתכן שאנו‬
‫מלינים שלא בצדק‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬ובייחוד אני‪ ,‬שהדברים ידועים לי רק מפי השמועה‪,‬‬
‫ושבהיותי אישה גם נבצר ממני להבין אותם לאשורם‪ ,‬שלא כברנבאס‪ ,‬שחוץ מזה גם מסתיר‬
‫ממני לא מעט‪ .‬אבל עכשיו בוא תשמע איך מתנהל כל עניין המכתבים ‪ -‬אלה הנשלחים‬
‫אליך‪ ,‬למשל‪ .‬את המכתבים הללו מקבל ברנבאס לא ישירות מידי קלאם‪ ,‬אלא מידי אחד‬
‫הכתבנים‪ .‬ביום זה או אחר‪ ,‬בשעה זו או אחרת )וזו הסיבה שהתפקיד הזה‪ ,‬שלכאורה אין‬
‫קל ממנו‪ ,‬הוא בעצם מייגע כל כך‪ ,‬שכן ברנבאס חייב לשמור על דריכות בלתי פוסקת(‪,‬‬
‫נזכר בו הכתבן ומאותת לו‪ .‬דומה שקלאם עצמו אינו קשור לכך כלל‪ ,‬הוא ממשיך לקרוא‬
‫בנחת בספר; אמנם קורה לעתים שקלאם מצחצח את משקפי המצבט שלו דווקא ברגע‬
‫שברנבאס ניגש לשולחן ‪ -‬אף כי יש לציין שהוא מרבה לעשות זאת גם ככה ‪ -‬ואז אפשר‬
‫שהוא מביט בו )בהנחה שהוא יכול בכלל לראות בלי משקפיים‪ ,‬ברנבאס מפקפק בכך(‪,‬‬
‫עיניו של קלאם כמעט עצומות אותו רגע‪ ,‬דומה שהוא ישן ומצחצח את משקפיו מתוך‬
‫חלום‪ .‬בינתיים מפשפש הכתבן בערימות התיקים והמכתבים שמתחת לשולחנו ושולף משם‬
‫מכתב בשבילך‪ ,‬ברור אפוא שאין זה מכתב שנכתב זה עתה‪ ,‬אדרבא‪ ,‬מראה המעטפה מעיד‬
‫שזהו מכתב ישן נושן‪ ,‬המונח שם זה ימים רבים‪ .‬אבל אם מדובר במכתב ישן‪ ,‬מדוע הניחו‬
‫לברנבאס לחכות זמן רב כל כך ‪ -‬וגם לך‪ ,‬כמובן‪ ,‬שלא לדבר כבר על המכתב עצמו‪ ,‬שגם‬
‫הוא כבר התיישן מן הסתם‪ .‬וכך מוציאים לברנבאס שם של שליח איטי ולא יוצלח‪ .‬ואילו‬
‫הכתבן שׂשׂ להתנער מכל אחריות‪ ,‬נותן לברנבאס את המכתב‪ ,‬אומר לו‪' :‬מאת קלאם אל‬
‫ק'‪ ',‬ומשלח אותו מעל פניו‪ .‬ואז בא ברנבאס הביתה‪ ,‬מתנשם ומתנשף‪ ,‬המכתב שהושג בדי‬
‫עמל מונח לו על גופו העירום‪ ,‬מתחת לכותונת‪ ,‬שנינו מתיישבים פה על הספסל‪ ,‬כמונו‬
‫עכשיו‪ ,‬והוא מספר את סיפורו‪ ,‬ואנחנו בוחנים יחד כל פרט ופרט‪ ,‬שוקלים ואומדים מה‬
‫עלה בידו להשיג‪ ,‬ומוצאים בסוף שהישגיו מעטים מאוד‪ ,‬וגם המעט הזה מוטל בספק‪,‬‬
‫וברנבאס מניח את המכתב באיזו פינה‪ ,‬אין לו חשק למסור אותו לנמען‪ ,‬אך גם אין לו חשק‬
‫ללכת לישון‪ ,‬הוא מתחיל לתקן נעליים ומעביר את כל הלילה בישיבה על שרפרף‬
‫הסנדלרים‪ .‬זה המצב‪ ,‬ק'‪ ,‬ואלה הסודות שלי‪ ,‬ומן הסתם שוב אינך מתפלא שאמליה מעדיפה‬
‫להתעלם מהם‪".‬‬
‫"והמכתב?" שאל ק'‪" .‬המכתב?" אמרה אולגה‪" ,‬כן‪ ,‬כעבור איזה זמן‪ ,‬אחרי שהצקתי‬
‫לברנבאס שוב ושוב ‪ -‬לפעמים חולפים בתוך כך ימים ואפילו שבועות ‪ -‬הוא לוקח סוף‪-‬סוף‬
‫את המכתב והולך למסור אותו לנמען‪ .‬בעניינים מעשיים כגון אלה הוא תלוי בי במידה‬
‫רבה‪ ,‬שכן משהתגברתי על הרושם הראשון של דבריו אני מוצאת בי די כוח להתעשת‪ ,‬מה‬
‫שנבצר ממנו לגמרי ‪ -‬אולי דווקא משום שהוא יודע יותר ממני‪ .‬וכך אני מוצאת את עצמי‬
‫אומרת לו פעם אחר פעם משהו כגון‪' :‬מה אתה רוצה בעצם‪ ,‬ברנבאס? לאיזו דרך חיים‪,‬‬
‫לאיזו תכלית אתה שואף? האומנם תרצה להרחיק לכת עד כדי כך שתצטרך לעזוב אותנו‪,‬‬
‫לעזוב אותי לגמרי? כלום זו מטרתך? אין לי ברירה אלא לחשוב כך‪ ,‬שהרי אין דרך אחרת‬
‫להבין מדוע למרות כל הישגיך עד כה נשארת מתוסכל להחריד‪ .‬הבט על סביבותיך ‪ -‬מי‬
‫משכנינו הגיע רחוק כל כך? מצבם אמנם שונה ממצבנו‪ ,‬ואין להם שום סיבה לשאוף ליותר‬
‫ממה שיש להם‪ ,‬אבל גם בלי השוואות הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו שאתה רואה ברכה‬
‫במעשיך‪ .‬יש‪ ,‬כמובן‪ ,‬מכשולים‪ ,‬ספקות‪ ,‬אכזבות‪ ,‬אבל אין אנו למדים מכך אלא מה שידוע‬
‫לנו גם בלא הכי ‪ -‬ששום דבר לא ניתן לך בחינם‪ ,‬ושנגזר עליך להיאבק על כל עניין פעוט‪.‬‬
‫בעיני זו סיבה לגאווה‪ ,‬ולא לדכדוך‪ .‬ואף זאת‪ ,‬כלום אינך נאבק גם למעננו? וכי אין לכך‬
‫שום חשיבות בעיניך? האם אין בכך כדי להפיח בך כוחות חדשים? ועצם העובדה שאני‬
‫מאושרת‪ ,‬כמעט יהירה אפילו‪ ,‬על שיש לי אח כזה ‪ -‬האם אין בה כדי להעניק לך ביטחון?‬
‫תאמין לי‪ ,‬לא מה שהשגת בטירה מאכזב אותי‪ ,‬אלא מה שהשגתי אני אצלך‪ .‬אתה רשאי‬
‫להיכנס לטירה‪ ,‬אתה יוצא ובא בלשכות‪ ,‬עושה ימים תמימים בחדר אחד עם קלאם‪ ,‬מכהן‬
‫כשליח מוּכר רשמית‪ ,‬רשאי לתבוע לעצמך בגד שרד על פי דין‪ ,‬מעביר מכתבים חשובים‪:‬‬
‫כל זה ‪ -‬אתה הוא‪ ,‬אתה הוא שזכאי לכל אלה‪ ,‬והנה אתה יורד אלינו לכאן‪ ,‬ובמקום‬
‫שניפול זה על צווארו של זה‪ ,‬מתייפחים מרוב אושר‪ ,‬רוחך נופלת כמדומה דווקא ברגע‬
‫שאתה רואה אותי; אתה מטיל ספק בכול‪ ,‬רק הסנדלרות מושכת את לבך‪ ,‬ואילו את המכתב‬
‫הזה‪ ,‬שהוא הערובה לעתידנו‪ ,‬אתה מניח מידך סתם ככה‪ '.‬דברים מעין אלה אני חוזרת‬
‫ואומרת לו יום אחר יום‪ ,‬עד שלבסוף הוא נאנח‪ ,‬לוקח את המכתב והולך לו‪ .‬אך קרוב‬
‫לוודאי שלא בהשפעת דברי הוא הולך‪ ,‬אלא בשל היֵ צר הדוחק בו לשוב לטירה‪ ,‬והוא לא‬
‫יעז להגיע לשם בלי שימלא את שליחותו תחילה‪".‬‬
‫"אבל הרי הצדק איתך בכל מה שאת אומרת לו‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬ניסחת הכול באופן מעורר‬
‫התפעלות ממש‪ .‬וכמה בהירה מחשבתך!" "לא‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬דברי הוליכו אותך שולל‪,‬‬
‫וייתכן שככה אני מוליכה שולל גם אותו‪ .‬וכי מה עלה בידו להשיג בכלל? כן‪ ,‬הוא רשאי‬
‫להיכנס לאחת הלשכות‪ ,‬אבל דומה שאין זו לשכה כלל‪ ,‬אלא בעצם מין פרוזדור המוליך‬
‫אל הלשכות‪ ,‬ואולי לא פרוזדור אפילו‪ ,‬אולי אין זה אלא חדר שמעכבים בו את כל מי‬
‫שאינם רשאים להיכנס ללשכות האמיתיות‪ .‬הוא מדבר עם קלאם‪ ,‬אך האם קלאם הוא זה?‬
‫ושמא רק מישהו שדומה לקלאם? אולי איזה מזכיר‪ ,‬במקרה הטוב‪ ,‬הדומה קצת במראהו‬
‫לקלאם‪ ,‬וכדי להידמות לו אף יותר הוא לובש ארשת חשיבות‪ ,‬על פי דרכו‬
‫המנומנמת‪-‬החולמנית של קלאם‪ :‬פן זה של אישיותו הוא הקל ביותר לחיקוי‪ ,‬רבים מנסים‬
‫את כוחם בכך‪ ,‬והם נבונים די הצורך למשוך את ידיהם מכל השאר‪ .‬ואדם כמו קלאם‪ ,‬שכה‬
‫רבים מבקשים את קרבתו וכה מעטים זוכים להשיגה‪ ,‬לא ייפלא שהוא לובש דמויות שונות‬
‫ומשונות בדמיונם של הבריות‪ .‬לקלאם‪ ,‬למשל‪ ,‬יש פה בכפר מזכיר ושמו מומוס‪ .‬אה‪,‬‬
‫באמת? אתה מכיר אותו? גם הוא נחבא אל הכלים‪ ,‬ובכל זאת כבר ראיתי אותו פעמים‬
‫אחדות‪ .‬אדון צעיר וחסון‪ ,‬נכון? כלומר יש מקום להניח שאינו דומה לקלאם אף כהוא זה‪.‬‬
‫ואף על פי כן תוכל למצוא בכפר אנשים שיישבעו לך שמומוס הוא‪-‬הוא קלאם ולא אחר‪.‬‬
‫כך מחוללים הבריות את כל הבלבול בעצמם‪ .‬וכי בטירה מתנהלים הדברים אחרת? מישהו‬
‫אמר לברנבאס שאותו פקיד ‪ -‬קלאם הוא‪ ,‬ואכן אפשר למצוא דמיון בין השניים‪ ,‬אלא‬
‫שברנבאס מפקפק בדמיון הזה שוב ושוב‪ .‬וכל העובדות מאשרות את ספקותיו דווקא‪ .‬כלום‬
‫מתקבל על הדעת שקלאם ייאלץ להידחק בין פקידים אחרים בחדר המשותף‪ ,‬עם עיפרון‬
‫מאחורי האוזן? הרי זה ממש לא סביר‪ .‬ברנבאס נוהג לומר לפעמים‪ ,‬בדרכו הילדותית‬
‫במקצת ‪ -‬אף כי דבריו מעידים על מידה ידועה של ביטחון דווקא‪' :‬הפקיד ההוא אכן דומה‬
‫מאוד במראהו לקלאם‪ ,‬ואילו ישב בלשכה משלו‪ ,‬אל מכתבה משלו‪ ,‬ושמו היה מתנוסס על‬
‫הדלת ‪ -‬כי אז לא הייתי מפקפק עוד‪ '.‬דיבור ילדותי‪ ,‬אבל יש בו משום היגיון‪ .‬ברור שהיה‬
‫הגיוני אף יותר אילו בעודו נמצא שם למעלה היה ברנבאס מנסה לברר אצל כמה אנשים‬
‫את העניין לאשורו‪ ,‬שהרי לדבריו נמצאים שם בחדר אנשים די והותר‪ .‬וגם אם אין לסמוך‬
‫על עדויותיהם של הללו יותר מאשר על דבריו של זה שהצביע לפניו על קלאם בלי‬
‫שנשאל‪ ,‬הרי ודאי שבשל עצם מספרם הרב יעלו מדבריהם אי‪-‬אלה נקודות אחיזה‪ ,‬לפחות‪,‬‬
‫אי‪-‬אלה נתונים להשוואה‪ .‬הרעיון הזה לא שלי הוא‪ ,‬אלא של ברנבאס דווקא‪ ,‬אלא שאין‬
‫הוא מעז להוציאו מן הכוח אל הפועל‪ִ .‬מפחד שמא ֵיפר בבלי דעת איזו תקנה עלומה ויאבד‬
‫את משרתו בשל כך‪ ,‬אין הוא מעז לפנות בדברים אל איש‪ :‬עד כדי כך חסר ביטחון הוא;‬
‫וחוסר הביטחון הזה‪ ,‬שיש בו משום עליבות‪ ,‬בעצם‪ ,‬חושף לעינַ י את מעמדו יותר מכל‬
‫התיאורים ששמעתי מפיו‪ .‬כמה חשוד ומאיים ודאי נראה לו שם הכול‪ ,‬אם אינו מעז אפילו‬
‫לפצות פה כדי לשאול שאלה תמימה‪ .‬כל אימת שאני מהרהרת בכך אני נוזפת בעצמי על‬
‫שאיני מונעת בעדו מללכת לבדו אל אותם חדרים נעלמים‪ ,‬שאפילו הוא‪ ,‬שאינו פחדן כלל‬
‫ואף נוטה לפרצי תעוזה דווקא‪ ,‬ודאי נתקף רעד לנוכח המתחולל בהם‪".‬‬
‫"נראה לי שכאן נגעת ָבּעיקר‪ ",‬אמר ק'‪" .‬כן‪ ,‬בזה העניין‪ .‬אחרי כל מה שסיפרת לי נפקחו‬
‫עיני‪ ,‬כמדומה‪ .‬ברנבאס צעיר מדי בשביל התפקיד הזה‪ .‬אין מקום להתייחס ברצינות לשום‬
‫סיפור מסיפוריו‪ .‬כיוון שהוא ממש גוֹוע מבהלה שם למעלה‪ ,‬נבצר ממנו להתבונן בדברים‬
‫כהווייתם‪ ,‬וכשמכריחים אותו בכל זאת לדווח כאן על מה שראה שם‪ ,‬אין שומעים מפיו‬
‫אלא סיפורי מעשיות מבולבלים‪ .‬וזה לא מפליא אותי כלל‪ .‬יראת הכבוד כלפי השלטון‬
‫טבועה בכם כאן מלידה‪ ,‬ואחר כך עוד מוסיפים ומפיחים בכם את היִראה הזאת כל ימיכם‪,‬‬
‫מכל צד ובכל צורה אפשרית‪ ,‬ואתם עצמכם עוד מסייעים בכך כמיטב יכולתכם‪ .‬לא שאני‬
‫מתנגד לכך‪ ,‬בעצם; אם השלטון טוב וראוי‪ ,‬למה שלא יחושו הבריות יראת כבוד כלפיו?‬
‫ואולם אסור לשלוח פתאום לטירה בחור חסר ניסיון כברנבאס‪ ,‬שלא יצא מימיו מתחומי‬
‫הכפר‪ ,‬ואז לתבוע ממנו דיווחים נאמנים למציאות‪ ,‬ולפרש כל מילה היוצאת מפיו כאילו‬
‫יצאה מפי הגבורה‪ ,‬ולהאמין שכל האושר האישי תלוי בפירוש הזה‪ .‬אין לך טעות גדולה‬
‫מזו‪ .‬אמנם כמוני כמוך‪ ,‬גם אני נתתי לו להוליך אותי שולל‪ ,‬תליתי בו תקוות ונחלתי אכזבות‬
‫בגללו ‪ -‬גם אלה גם אלה התבססו על דבריו בלבד‪ ,‬כלומר לא היה להן כמעט שום בסיס‬
‫כלל‪".‬‬
‫אולגה השתתקה‪" .‬בלב כבד‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אני נאלץ לערער את האמון שלך באחיך‪ ,‬שהרי‬
‫ולמה את מצפה ממנו‪ .‬אך הדבר הכרחי ממש‪ ,‬ולוּ רק למען‬ ‫אני רואה כמה את אוהבת אותו ְ‬
‫אהבתך ולמען ציפיותייך‪ .‬תני דעתך‪ :‬שוב ושוב מונע בעדך משהו )ואין לי מושג מהו(‬
‫שניתן לו במתנה דווקא‪ .‬הוא‬‫ַ‬ ‫מלהכיר באמת ובתמים ‪ -‬לא במה שהשיג ברנבאס‪ ,‬אלא במה‬
‫רשאי להיכנס אל הלשכות‪ ,‬או‪ ,‬אם תרצי‪ ,‬אל הפרוזדור; נניח אפוא שזה פרוזדור‪ ,‬אבל יש‬
‫בו דלתות המוליכות הלאה‪ ,‬ומחסומים שאפשר לעבור דרכם אם אתה זריז די הצורך‪ .‬בפנַ י‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬הפרוזדור הזה סגור ומסוגר‪ ,‬לפחות לפי שעה‪ .‬אין לי מושג עם מי ברנבאס מדבר‬
‫שם‪ ,‬אפשר שאותו כתבן הוא הזוטר שבלבלרים‪ ,‬אבל גם אם הוא הזוטר שבהם‪ ,‬הרי בכל‬
‫זאת יש ביכולתו להוליך אל הממונה עליו ישירות‪ ,‬ואם אין ביכולתו להוליך אליו‪ ,‬הוא‬
‫יכול לנקוב בשמו‪ ,‬לפחות‪ ,‬ואם אין ביכולתו לנקוב בשמו‪ ,‬הוא יכול להצביע על מישהו‬
‫שיֵ דע לנקוב בשמו‪ .‬אפשר שזה המתקרא קלאם אין לו עם קלאם האמיתי ולא כלום‪ ,‬אפשר‬
‫שרק בעיניו של ברנבאס‪ ,‬העיוורות מהתרגשות‪ ,‬יש דמיון בין השניים‪ ,‬אפשר שאותו האיש‬
‫הוא הזוטר שבפקידים‪ ,‬אפשר אפילו שאינו פקיד כלל‪ ,‬ובכל זאת ברור שהוא ממלא תפקיד‬
‫כלשהו ליד אותו דוכן‪ ,‬וברור שהוא קורא משהו בספר הגדול הפתוח לפניו‪ ,‬ולוחש משהו‬
‫באוזני הכתבן‪ ,‬וגם חושב משהו כשנופל מבטו סוף‪-‬כל‪-‬סוף על ברנבאס ‪ -‬וגם אם כל זה לא‬
‫נכון‪ ,‬גם אם לוֹ ולמעשיו אין שום משמעות כלל‪ ,‬הרי בכל זאת טרח מישהו להעמיד אותו‬
‫שם‪ ,‬ועשה זאת מתוך כוונה כלשהי‪ .‬את כל זה אמרתי רק כדי להטעים שבכל זאת יש פה‬
‫משהו‪ ,‬כלומר מציעים פה משהו לברנבאס‪ ,‬לכל הפחות משהו‪ ,‬ורק ברנבאס הוא האשם בכך‬
‫ובדברי הלוא התבססתי על‬ ‫ַ‬ ‫שמתוך כל אלה אין הוא מגיע אלא לידי ספקות‪ ,‬חרדה וייאוש‪.‬‬
‫האפשרות הגרועה ביותר‪ ,‬שסבירותה‪ ,‬אגב‪ ,‬שואפת לאפס‪ .‬שהרי נמצאים בידינו המכתבים‪,‬‬
‫וגם אם איני סומך עליהם יותר מדי‪ ,‬הרי הם נאמנים עלי הרבה יותר מדבריו של ברנבאס‪.‬‬
‫וגם אם מדובר במכתבים ישנים וחסרי ערך‪ ,‬שנשלפו באקראי מתוך ערימה של מכתבים‬
‫חסרי ערך ממש כמותם ‪ -‬נשלפו באקראי ובאותה מידה של תבונה שנזקקת לה ציפור‬
‫במקורהּ את גורלו של אדם פלוני ‪ -‬גם‬ ‫קנרית ביריד‪ ,‬המנקרת בערימה של פתקים ושולפת ַ‬
‫אם כך הדבר‪ ,‬הרי מכתבים אלה יש להם לפחות זיקה כלשהי לעבודתי‪ ,‬וברור לגמרי כי לי‬
‫נועדו‪ ,‬גם אם אפשר שלא לטובתי דווקא‪ ,‬ומכל מקום נכתבו כולם בעצם ידו של קלאם‪,‬‬
‫כפי שהעידו ראש המועצה ואשתו‪ ,‬ומשמעותם ‪ -‬גם זאת על פי דברי ראש המועצה ‪ -‬אמנם‬
‫פרטית ועמומה למדי‪ ,‬ואף על פי כן רבת ערך מאין כמותה‪".‬‬
‫"ככה אמר ראש המועצה?" שאלה אולגה‪" .‬כן‪ ,‬בדיוק כך אמר‪ ",‬השיב ק'‪" .‬אספר‬
‫לברנבאס‪ ",‬נחפזה אולגה לומר‪" ,‬זה יעודד את רוחו‪" ".‬אבל הוא לא זקוק לעידוד‪ ",‬אמר‬
‫ק'‪" ,‬לעודד אותו הרי פירושו לומר לו שהצדק איתו‪ ,‬שעליו להוסיף ללכת בדרך שהלך בה‬
‫עד כה‪ ,‬והלוא דווקא בדרך זו אין לו שום סיכוי להשיג משהו אי‪-‬פעם‪ ,‬שכן כל כמה‬
‫שתדברי על לבו של מי שעיניו קשורות ותדחקי בו להסתכל מבעד למטפחת‪ ,‬הוא לא יראה‬
‫שום דבר לעולם; רק משתוּסר המטפחת מעל עיניו‪ ,‬יוכל האיש הזה לראות‪ .‬ברנבאס זקוק‬
‫לעזרה‪ ,‬לא לעידוד‪ .‬תני דעתך‪ ,‬שם למעלה שוכנת הרשות בכל גדולתה הסבוכה עד בלי די‬
‫‪ -‬לפני שבאתי הנה חשבתי שיש לי עליה מושג מדויק פחות או יותר‪ ,‬כמה ילדותי מצדי ‪-‬‬
‫ובכן‪ ,‬שם למעלה שוכנת הרשות‪ ,‬וברנבאס עושה דרכו אליה‪ ,‬רק הוא לבדו באין איש עמו‪,‬‬
‫אפוף בדידות מכמירת לב; בעצם רשאי יהיה לראות עצמו בר‪-‬מזל אם לא יישאר תקוע כל‬
‫ימיו באיזו פינה חשוכה של אחת הלשכות‪ ,‬עזוב ונשכח מלב כול‪" ".‬אל‪-‬נא תחשוב‪ ,‬ק'‪",‬‬
‫אמרה אולגה‪" ,‬שאנו מזלזלים בכובד התפקיד שקיבל עליו ברנבאס‪ .‬הרי לא חסרה לנו‬
‫יראת כבוד כלפי הרשות‪ ,‬אמרת זאת בעצמך‪" ".‬אבל זו יראת כבוד שהוּסטה מן הדרך‪",‬‬
‫אמר ק'‪" ,‬יראת כבוד שלא במקומה‪ :‬יראת כבוד שכזאת רק מבזה את מוּשׂאהּ‪ .‬וכלום אפשר‬
‫לקרוא לה יראת כבוד בכלל‪ ,‬בשעה שאת זכות הכניסה לחדר ההוא‪ ,‬שניתנה לו במתנה‪,‬‬
‫מנצל ברנבאס לרעה כדי להעביר שם את ימיו באפס מעשה‪ ,‬או בשעה שהוא יורד משם‬
‫ומתחיל להטיח חשדות או להביע זלזול באלה שרק כרגע רעד מפניהם‪ ,‬או בשעה שהוא‬
‫משתהה מרוב עייפות או ייאוש ואינו מזדרז למסור מכתבים ולהעביר הודעות שהופקדו‬
‫בידיו? דומה ששוב אין מדובר פה ביראת כבוד כלל‪ .‬אבל התוכחה שלי לא נעצרת כאן‪,‬‬
‫היא מופנית גם אלייך‪ ,‬אולגה‪ ,‬לא אוכל לחסוך אותה ממך; למרות שאת סבורה שיש לך‬
‫יראת כבוד כלפי הרשות‪ ,‬בכל זאת שלחת את ברנבאס‪ ,‬חרף גילו הצעיר וחולשתו‬
‫ובדידותו‪ ,‬אל הטירה‪ ,‬או מכל מקום לא מנעת בעדו מללכת לשם‪".‬‬
‫"את התוכחה הזאת שהפנית אלי‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אני מפנה כלפי עצמי כבר מזמן‪ .‬אך‬
‫לא על שום ששלחתי את ברנבאס לטירה יש להוכיח אותי‪ ,‬שכן לא שלחתי אותו כלל‪ ,‬הוא‬
‫הלך מרצונו; אבל ברור שהיה עלי לעצור בעדו בכל דרך שהיא‪ ,‬בדברי כיבושין‪ ,‬בעורמה‪,‬‬
‫בכוח‪ .‬היה עלי לעצור בעדו ‪ -‬ואולם‪ ,‬אילו חזרנו היום אל אותו יום מר ונמהר שבו הוכרע‬
‫הכול‪ ,‬והייתי חשה שוב את מצוקתו של ברנבאס‪ ,‬את מצוקתה של משפחתנו ‪ -‬אותה‬
‫מצוקה כאז כן עתה ‪ -‬ואילו היה ברנבאס חוזר ונפרד מעלי באותו חיוך ענוג שלו והולך לו‪,‬‬
‫ֵﬠר כל כולו לכובד האחריות ולסכנה ‪ -‬הרי לא הייתי עוצרת בעדו גם היום‪ ,‬למרות כל מה‬
‫שעבר עלי בינתיים‪ ,‬ונראה לי שגם אתה במקומי לא היית נוהג אחרת‪ .‬אינך מכיר את‬
‫המצוקה שלנו‪ ,‬ולכן אתה עושה לנו עוול‪ ,‬ובראש וראשונה לברנבאס‪ .‬בימים ההם היו לנו‬
‫תקוות רבות יותר משיש לנו היום‪ ,‬אבל גם אז לא היו לנו תקוות גדולות באמת‪ ,‬גדולה‬
‫היתה רק המצוקה‪ ,‬וזו נשארה בעינה עד היום‪ .‬מה‪ ,‬פרידה לא סיפרה לך עלינו כלום?"‬
‫"רק מינֵ י רמזים‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬שום דבר מסוים‪ .‬אבל השם שלכם בלבד כבר מרגיז אותה‪".‬‬
‫"וגם הפונדקית לא סיפרה שום דבר?" "לא‪ ,‬שום דבר‪" ".‬וגם אף אחד אחר לא סיפר?"‬
‫"לא‪" ".‬כמובן‪ ,‬מי יכול לספר בכלל! כל אחד יודע עלינו משהו‪ ,‬בין שזו אמת )במידה שהיא‬
‫נגישה לבריות( ובין שזו סתם שמועה ‪ -‬קלוטה מן האוויר‪ ,‬ולרוב בדויה מן הלב ‪ -‬וכולם‬
‫לספּר לא ַיספּרו כלום‪ ,‬הם חוששים להוציא‬‫ֵ‬ ‫חושבים עלינו הרבה יותר ממה שצריך‪ ,‬אבל‬
‫דברים שכאלה מפיהם‪ .‬ובצדק‪ .‬קשה להשמיעם אפילו באוזניך‪ ,‬ק'‪ ,‬שהרי לא מן הנמנע שגם‬
‫אתה‪ ,‬משתשמע אותם‪ ,‬פשוט תקום ותלך‪ ,‬ושוב לא תרצה לשמוע עלינו כלום‪ ,‬אף על פי‬
‫תאבד לנו‪ ,‬דווקא עכשיו שנהיית‪,‬‬
‫ַ‬ ‫שהדברים הללו אין להם כמדומה שום נגיעה אליך‪ .‬וככה‬
‫אני מודה‪ ,‬חשוב לי כמעט יותר מכל שירותו של ברנבאס בטירה עד כה‪ .‬ואף על פי כן ‪-‬‬
‫הסתירה הזו מענה את נפשי כל הערב ‪ -‬אתה חייב לדעת הכול‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬לא תקבל‬
‫תמונה שלמה של מצבנו‪ ,‬וביחסך אל ברנבאס תמשיך לעשות לו עוול‪ ,‬מה שיכאיב לי‬
‫במיוחד‪ ,‬וגם לא נגיע לידי תמימות הדעים שאנו זקוקים לה כל כך‪ ,‬לא תוכל לא לעזור לנו‬
‫ולא לקבל מאיתנו את העזרה שיש בידנו להושיט לך באופן אישי‪ ,‬מחוץ לתפקיד‪ .‬ועם כל‬
‫"למה את שואלת?"‬ ‫זאת נשארת עוד שאלה אחת‪ :‬אתה רוצה בכלל לדעת במה מדובר?" ָ‬
‫אמר ק'‪" ,‬אם זה חשוב באמת‪ ,‬ודאי שאני רוצה לדעת‪ ,‬אבל ָלמה את שואלת?" "בשל‬
‫אמונה תפלה‪ ",‬אמרה אולגה‪" .‬הרי אתה עלול להיגרר לתוך העניינים שלנו בהיותך חף‬
‫מא ָשם‪ָ ,‬א ֵשם לא הרבה יותר מברנבאס‪" ".‬בואי ספרי‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אין לי ממה לפחד‪ .‬רק‬
‫ָ‬
‫מתוך חששנות נשית את מציגה את הדברים כגרועים יותר ממה שהם באמת‪".‬‬
 ‫‪17‬‬
‫הסוד של אמליה‬
‫"תשפוט בעצמך‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬ואגב‪ ,‬העניין נשמע פשוט לגמרי‪ ,‬ובתחילה קשה להבין‬
‫סוֹרטיני שמו‪" ".‬כבר שמעתי‬‫למה מייחסים לו חשיבות גדולה כל כך‪ .‬יש בטירה פקיד אחד‪ְ ,‬‬
‫"סוֹרטיני כמעט‬
‫ְ‬ ‫נראה לי‪ ",‬אמרה אולגה‪,‬‬
‫עליו‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬היה לו חלק במינוי שלי‪" ".‬לא ֶ‬
‫שאינו מופיע בציבור‪ .‬אולי אתה מבלבל אותו עם סורדיני‪ ,‬בדל"ת?" "את צודקת‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫"זה היה סורדיני‪" ".‬כן‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬סורדיני איש ידוע מאוד‪ ,‬הוא נמנה עם החרוצים‬
‫שבפקידים‪ ,‬ושמו נישא בפי כול‪ ,‬ואילו סורטיני נחבא אל הכלים ורק מעטים שמעו עליו‪.‬‬
‫לפני למעלה משלוש שנים ראיתי אותו בפעם הראשונה ‪ -‬והאחרונה‪ .‬זה היה בשלושה‬
‫ביולי‪ ,‬בחגיגה של איגוד מכבי האש‪ ,‬גם הטירה לקחה בה חלק ואף תרמה מטף כיבוי חדש‪.‬‬
‫סורטיני‪ ,‬שאומרים עליו שהוא ממונה בין השאר גם על שירותי הכבאות )אף כי אפשר שרק‬
‫ייצג שם מישהו ‪ -‬הפקידים מרבים לייצג זה את זה‪ ,‬ועל כן קשה לקבוע מהו תחום‬
‫אחריותו של כל פקיד ופקיד(‪ ,‬השתתף בטקס מסירת המטף; מובן מאליו שגם אחרים באו‬
‫מן הטירה‪ ,‬פקידים ולבלרים‪ ,‬וסורטיני נשאר לגמרי מאחור‪ ,‬כדרכו תמיד‪ .‬איש קטן קומה‬
‫הוא‪ ,‬חלוש ומהורהר‪ ,‬ומה שבלט יותר מכול לעיניהם של אלה שהבחינו בו בכלל היה דרכו‬
‫לקמט את מצחו‪ :‬כל הקמטים ‪ -‬ומספרם היה עצום ורב‪ ,‬אף על פי שגילו לא עלה על‬
‫ארבעים ‪ -‬חרצו את מצחו עד שורש האף‪ ,‬כמין מניפה‪ ,‬מימי לא ראיתי דבר מעין זה‪.‬‬
‫"זה קרה אפוא באותה חגיגה‪ .‬אנחנו‪ ,‬אמליה ואני‪ ,‬ציפינו לה בהתרגשות זה שבועות‬
‫רבים‪ ,‬שמלות‪-‬יום‪-‬ראשון שלנו הותקנו בחלקן מחדש‪ ,‬שמלתה של אמליה היתה נאה‬
‫במיוחד‪ ,‬החולצה הלבנה תפוחה מלפנים‪ ,‬שורות‪-‬שורות של תחרים‪ ,‬אמא השאילה לה את‬
‫קנאתי‪ ,‬ולפני החגיגה שכבתי ובכיתי חצי הלילה‪ .‬רק‬ ‫כל התחרים שלה‪ ,‬מה שעורר את ָ‬
‫לפנות בוקר‪ ,‬כשהפונדקית מ'הגשר' באה להעיף בנו מבט‪" "...‬הפונדקית מ'הגשר'?" שאל‬
‫ק'‪" .‬כן‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬היא היתה ידידה קרובה שלנו‪ ,‬ובבואה נאלצה להודות שאמליה‬
‫הבוֹהמיות‪ 5‬שלה‪.‬‬‫ֶ‬ ‫נראית יפה ממני‪ ,‬וכדי להרגיע אותי השאילה לי את מחרוזת אבני הנופך‬
‫אך כשהיינו מוכנות כבר לצאת‪ ,‬ואמליה נעמדה לפנַ י‪ ,‬והתפעלנו ממנה כולנו‪ ,‬ואבא אמר‪:‬‬
‫'היום‪ ,‬זכרו את דברי‪ ,‬אמליה מוצאת לה חתן‪ ',‬או‪-‬אז‪ ,‬איני יודעת מדוע‪ ,‬הסרתי מעל‬
‫צווארי את המחרוזת‪ ,‬גאוותי ותפארתי‪ ,‬וענדתי אותה לצווארה של אמליה; שום קנאה לא‬
‫נותרה בי עוד‪ .‬פשוט הרכנתי ראש לפני ניצחונה‪ ,‬וחשבתי שכולם צריכים להרכין ראש‬
‫במרא ָה‪ ,‬שכן יפה לא היתה‪ ,‬בעצם‪ ,‬אך מבטה‬ ‫ֶ‬ ‫לפניה‪ ,‬אולי הפתיע אותנו השינוי שחל‬
‫הקודר‪ ,‬שהשתמר אצלה מאז ועד היום‪ ,‬חלף‪-‬עבר לו גבוה מעלינו‪ ,‬ומבלי משים כמעט‬
‫שהרכנת ראש לפניה בפועל ממש‪ .‬כולם הבחינו בזה‪ ,‬גם לאזמן ואשתו‪ ,‬שבאו לאסוף אותנו‬
‫לחגיגה‪" .‬לאזמן?" שאל ק'‪" .‬כן‪ ,‬לאזמן‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬הלוא נמנינו אז עם נכבדי המקום‪,‬‬
‫ולא היה סביר‪ ,‬למשל‪ ,‬שהחגיגה תתחיל בלעדינו‪ ,‬שכן אבא היה מדריך דרגה ג' של‬
‫הכבאים‪" ".‬אביך עדיין היה כה פעיל?" שאל ק'‪" .‬אבי?" שאלה אולגה‪ ,‬כאילו לא ממש‬
‫הבינה את שאלתו‪" ,‬לפני שלוש שנים היה אבא איש צעיר יחסית‪ ,‬כשפרצה שריפה‬
‫אטר‪ ,‬הפקיד כבד הבשר‪ .‬גם אני הייתי‬‫ב'הרנהוף'‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא סחב על גבו בריצה את גָ ַל ֶ‬
‫שם‪ ,‬אמנם לא נשקפה לו סכנה של ממש‪ ,‬רק בולי העץ היבשים ליד אחד התנורים החלו‬
‫אטר נתקף אימה וקרא לעזרה מן החלון‪ ,‬הכבאים באו‪ ,‬ואבי נאלץ‬ ‫מעלים עשן‪ ,‬אך גָ ַל ֶ‬
‫לשאתו החוצה‪ ,‬למרות שהאש כבר כובתה‪ .‬גלאטר הוא איש כבד תנועה‪ ,‬ועליו לנהוג‬
‫זהירות יתרה במקרים שכאלה‪ .‬אבל אני מספרת זאת רק בקשר לאבא‪ :‬שלוש שנים עברו‬
‫מאז‪ ,‬לא יותר ‪ -‬ותראה איך הוא יושב שם עכשיו!"‬
‫רק עכשיו ראה ק' את אמליה‪ ,‬שחזרה בינתיים לחדר‪ ,‬אך התיישבה הרחק ממנו‪ ,‬ליד‬
‫השולחן של הוריה‪ ,‬שם שקדה כעת להאכיל את אמהּ‪ ,‬שלא יכלה להניע את ידיה מוכות‬
‫השיגרון‪ ,‬ותוך כדי כך דיברה על לבו של אביה שיתאזר במעט סבלנות בעודו מצפה‬
‫לארוחתו ‪ -‬הנה עוד רגע תגיע גם אליו ותאכיל אותו‪ .‬אך הפצרותיה היו לשווא‪ ,‬שכן‬
‫אביה‪ ,‬שכבר היה להוט כולו להגיע סוף‪-‬סוף אל המרק‪ ,‬התגבר על תשישותו והחל מנסה‬
‫פעם לשאוב את המרק מן הכף ופעם לשתות אותו ישר מהצלחת‪ ,‬ורטן בזעם משלא הצליח‬
‫לא בזה ולא בזה‪ ,‬שכן הכף התרוקנה הרבה לפני שהגיעה אל בין שפתיו‪ ,‬ורק שפמו‬
‫המשתפל כלפי מטה הוא שטבל שוב ושוב במרק ומיד טיפטף והתיז ממנו לכל צד‪ ,‬רק לא‬
‫אל פיו‪" .‬שלוש שנים די היה בהן לחולל בו שינוי שכזה?" שאל ק'‪ ,‬אך עדיין לא היתה בו‬
‫חמלה כלפי הזקנים הללו וכלפי כל אותה פינה של שולחן המשפחה‪ ,‬רק סלידה חש‬
‫כלפיהם‪" .‬שלוש שנים‪ ",‬אמרה אולגה לאט‪" ,‬או ליתר דיוק אותן שעה או שעתיים של‬
‫החגיגה‪ .‬החגיגה התקיימה באחו מחוץ לכפר‪ ,‬ליד הפלג‪ ,‬וכשהגענו כבר הצטופף שם המון‬
‫גדול‪ ,‬רבים הגיעו גם מכפרי הסביבה‪ ,‬והרעש הרב המם את החושים‪ .‬מובן מאליו שאבא‬
‫הוליך אותנו קודם כול אל מטף הכיבוי‪ ,‬הוא צחק מרוב שמחה למראהו‪ ,‬כל מטף חדש היה‬
‫ממלא אותו אושר‪ ,‬הוא החל למשש את המכשיר ולהסביר לנו את מבנהו לפרטיו‪ ,‬עומד‬
‫בתוקף על כך שכולם יקשיבו לו ואף יגלו התלהבות‪ ,‬ובכל פעם שביקש להראות לנו משהו‬
‫מתחת למטף נאלצנו כולנו להתכופף וכמעט לזחול תחתיו‪ ,‬ומשסירב ברנבאס לעשות זאת‪,‬‬
‫ספג מלקות מיד‪.‬‬
‫"רק אמליה התעלמה מן המטף‪ ,‬היא עמדה לה שם זקופה בשמלתה הנאה‪ ,‬ואיש לא העז‬
‫להעיר לה ולוּ מילה‪ ,‬מפעם לפעם רצתי אליה ואחזתי בזרועה‪ ,‬אבל היא שתקה‪ .‬עד היום‬
‫איני יכולה להסביר לעצמי איך קרה הדבר שעמדנו שעה ארוכה כל כך מול המטף‪ ,‬אבל רק‬
‫שניתק ממנו אבא השגחנו פתאום בסורטיני‪ ,‬שככל הנראה עמד כל אותה שעה‬ ‫ַ‬ ‫לאחר‬
‫מאחורי המטף‪ ,‬שעוּן על אחד המנופים‪ .‬אכן‪ ,‬רעש נורא מילא את חלל האוויר‪ ,‬יותר מכפי‬
‫המקובל בחגיגות‪ ,‬שכן הטירה העניקה למכבי האש גם חצוצרות אחדות במתנה‪ ,‬כלי נגינה‬
‫מיוחדים במינם‪ ,‬שבמאמץ זעיר בלבד ‪ -‬כל ילד היה מסוגל לכך ‪ -‬ניתן להפיק מהם צלילים‬
‫פראיים להחריד‪ ,‬שלשמעם עשוי היית לחשוב שהצבא הטורקי כבר כאן; אי‪-‬אפשר היה‬
‫להתרגל לרעש הזה‪ ,‬כל תקיעה הקפיצה אותך ממקומך‪ .‬וכיוון שהיו אלה חצוצרות חדשות‪,‬‬
‫ביקש כל אחד לנסותן‪ ,‬וכיוון שהיתה זו ככלות הכול חגיגה עממית‪ ,‬ניתנה הרשות לכולם‪.‬‬
‫"והנה דווקא סביבנו התקבצו אחדים מן התוקעים בחצוצרות ‪ -‬אפשר שנמשכו אל אמליה‬
‫‪ -‬וקשה היה לשמור על צלילות הדעת; והואיל ונוסף על כך היינו צריכים‪ ,‬במצוותו של‬
‫אבא‪ ,‬למקד את תשומת לבנו במטף‪ ,‬הרי לא היינו מסוגלים עוד לשום דבר אחר‪ ,‬וכך נעלם‬
‫מעינינו סורטיני ‪ -‬שמעולם לא הכרנוהו‪ ,‬אגב ‪ -‬שעה ארוכה כל כך‪' .‬הנה סורטיני‪ ',‬לחש‬
‫לבסוף לאזמן ‪ -‬אני עמדתי בקרבת מקום ‪ -‬באוזניו של אבא‪ .‬אבא השתחווה לו אפיים‬
‫וסימן לנו בהתרגשות שנשתחווה גם אנחנו‪ .‬אף על פי שלא פגש בו עד כה‪ ,‬העריץ‬ ‫ֵ‬ ‫ארצה‪,‬‬
‫אבא את סורטיני מאז ומעולם על בקיאותו בכל הנוגע לכיבוי שריפות‪ ,‬ואף ִהרבה לדבר על‬
‫אודותיו בבית‪ ,‬שעל כן היה זה לגבינו מאורע מפתיע ורב חשיבות לראותו עכשיו עין בעין‪.‬‬
‫אלא שסורטיני לא נתן דעתו עלינו כלל‪ ,‬ולא היה בכך שום דבר יוצא דופן‪ ,‬שכן רוב‬
‫הפקידים לובשים פרצוף מנוכר ואדיש בהופיעם בציבור‪ ,‬ומלבד זאת היה עייף‪ ,‬ורק חובתו‬
‫הרשמית כפתה עליו להישאר פה למטה בכפר; לא הגרועים שבפקידים דווקא הם אלה‬
‫הסולדים מחובות ייצוגיות שכאלה; פקידים ולבלרים אחרים‪ ,‬כיוון שכבר באו לכאן ממילא‪,‬‬
‫התערבבו להנאתם בהמון החוגג ‪ -‬ואילו הוא נשאר עומד ליד המטף‪ ,‬ובשתיקתו העקשנית‬
‫הבריח מעליו כל מי שניסה להתקרב אליו באיזו בקשה או דבר חנופה‪ .‬וכך קרה שהוא‬
‫השגיח בנו מאוחר אף יותר משהשגחנו בו אנו‪ .‬רק משהשתחווינו לפניו ביראת כבוד‪ ,‬ואבא‬
‫כבר עמד להתנצל בשמנו‪ ,‬רק אז הסב לעברנו את מבטו העייף‪ ,‬הביט בנו בזה אחר זה‪ ,‬לפי‬
‫הסדר‪ ,‬ונדמה היה כאילו הוא נאנח בראותו שלצד כל אחד מאיתנו עומד עוד אחד‪ ,‬ועוד‬
‫אחד‪ ,‬עד שמבטו נעצר לבסוף על אמליה‪ ,‬שאליה נאלץ לשאת את עיניו‪ ,‬שכן היתה גבוהה‬
‫ממנו בהרבה‪ .‬הוא התנודד רגע‪ ,‬וכבר זינק מעל זרוע המטף כדי להתקרב אל אמליה‪,‬‬
‫תחילה לא הבנו זאת וביקשנו להתקרב אליו כולנו בראשות אבא‪ ,‬אך סורטיני הרים את ידו‬
‫לעצור בעדנו וסימן לנו להסתלק‪ .‬זה היה הכול‪ .‬אחר כך הרבינו להקניט את אמליה‪ ,‬שהנה‬
‫באמת מצאה לה חתן‪ ,‬ובתמימותנו שמחנו וצהלנו כל אחר הצהריים; אך אמליה היתה‬
‫שתקנית יותר מאי‪-‬פעם‪' ,‬היא הלוא התאהבה בסורטיני עד טירוף‪ ',‬אמר ברונסוויק‪ ,‬שדרכו‬
‫להתבטא תמיד במידה ידועה של גסות רוח‪ ,‬ובינתו קצרה מלהבין לרוחן של בריות‬
‫כאמליה‪ ,‬אך הפעם נראתה לנו אותה הערה שלו נכונה כמעט ‪ -‬ובכלל‪ ,‬רוח שטות נחה‬
‫עלינו כל היום ההוא‪ ,‬וכשחזרנו הביתה אחרי חצות‪ ,‬היינו כולנו‪ ,‬חוץ מאמליה‪ ,‬כמו‬
‫מסוממים מיֵ ין הטירה המתוק‪".‬‬
‫"וסורטיני?" שאל ק'‪" .‬כן‪ ,‬סורטיני‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬את סורטיני עוד ראיתי בחטף כמה‬
‫פעמים במשך החגיגה‪ ,‬הוא ישב על זרוע המטף וידיו שלובות לו על חזהו‪ ,‬ובתנוחה זו‬
‫נשאר עד שבאה כרכרה מהטירה לאסוף אותו‪ .‬הוא אפילו לא הלך לחזות באימוני הכיבוי‪,‬‬
‫שאבא הצטיין בהם יותר מכל הגברים בני גילו‪ ,‬דווקא מפני שקיווה שסורטיני צופה בו‪".‬‬
‫"ולא שמעתם ממנו יותר כלום?" שאל ק'‪" ,‬דומה שאת רוחשת לו כבוד רב‪ ,‬לסורטיני‪" ".‬כן‪,‬‬
‫כבוד‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬כן‪ ,‬ודווקא שמענו ממנו שוב‪ .‬למחרת בבוקר התעוררנו משנת‪-‬היין‬
‫שלנו לשמע צעקה רמה של אמליה; כולם שבו ונרדמו מיד במיטותיהם‪ ,‬אך אני התעוררתי‬
‫לגמרי ורצתי אל אמליה‪ ,‬היא עמדה ליד החלון ובידה מכתב שקיבלה כרגע דרך החלון‬
‫מידי אדם פלוני‪ ,‬שעדיין עמד שם וחיכה לתשובה‪ .‬אמליה כבר קראה את המכתב ‪ -‬הוא‬
‫היה קצר ‪ -‬והחזיקה אותו בידה השמוטה במדולדל כלפי מטה; כמה אהבתי אותה כל אימת‬
‫שהיתה עייפה כל כך! כרעתי על ברכי לידה וכך גם קראתי את המכתב‪ .‬בקושי גמרתי‬
‫לקרוא‪ ,‬ואמליה כבר אספה אותו בחזרה אליה‪ ,‬לאחר שהעיפה בי מבט‪ ,‬אך לא עצרה כוח‬
‫לקוראו שוב‪ ,‬קרעה אותו לגזרים‪ ,‬הטיחה את פיסות הנייר בפרצופו של האיש המחכה בחוץ‬
‫וסגרה את החלון‪ .‬זה היה אפוא הבוקר המכריע‪ .‬אני קוראת לו 'מכריע'‪ ,‬אף על פי שכל‬
‫רגע מרגעי אחר הצהריים של אתמול היה מכריע באותה מידה‪".‬‬
‫"ומה נאמר במכתב?" שאל ק'‪" .‬כן‪ ,‬את זה עוד לא סיפרתי‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬המכתב היה‬
‫מסורטיני‪ ,‬והנמענת ‪' -‬הנערה עם מחרוזת אבני הנופך'‪ .‬על תוכנו לא אוכל לחזור‪ .‬זו היתה‬
‫הזמנה דחופה לבוא אליו ל'הרנהוף'‪ ,‬היא נדרשה לבוא מיד‪ ,‬שכן עוד חצי שעה עמד‬
‫סורטיני לנסוע משם‪ .‬המכתב היה מנוסח בלשון גסה והמונית‪ ,‬רצופה ניבולי פה שלא‬
‫שמעתי כמותם מימי‪ ,‬ורק מתוך ההקשר הצלחתי לנחש פחות או יותר את פשרם‪ .‬מי שלא‬
‫מכיר את אמליה ולא קרא אלא את המכתב הזה‪ ,‬היה חושב בהכרח כי נערה שמעיזים‬
‫לפנות אליה כך היא נערה שכבודה חולל‪ ,‬גם אם לא נגע בה איש מעולם‪ .‬זה לא היה‬
‫מכתב אהבה‪ ,‬לא היתה בו אפילו מחמאה אחת‪ ,‬אדרבא‪ ,‬סורטיני רגז‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬על‬
‫שמרא ָה של אמליה עורר בו רגשה שכזאת והסיח את דעתו מענייניו הרבים‪ .‬כעבור זמן‪-‬מה‬
‫ֶ‬
‫הירהרנו שוב בכל פרטי אותו המעשה ופירשנו אותם כך‪ :‬סורטיני ודאי ביקש לחזור לטירה‬
‫עוד בערב ההוא‪ ,‬ורק בגלל אמליה נשאר בכפר‪ ,‬ובבוקר‪ ,‬מלא זעם על שגם בלילה לא עלה‬
‫בידו להסיח את דעתו ממנה‪ ,‬התיישב לכתוב את המכתב‪ .‬גם קרת המזג שבנערות לא יכלה‬
‫שלא להתרתח בתחילה למקרא מכתב שכזה‪ ,‬אך כל נערה אחרת זולת אמליה ודאי היתה‬
‫נאחזת אחר כך פחד מפני הנימה הבוטה והמאיימת של הדברים‪ .‬לא כן אמליה ‪ -‬היא רק‬
‫התרתחה‪ .‬אין היא יודעת פחד מהו‪ ,‬ולעולם אינה חוששת לא לעצמה ולא לאחרים‪.‬‬
‫ובעודני זוחלת חזרה למיטתי ומשננת ביני לביני את משפט הסיום הקטוע‪' :‬עלייך לבוא מיד‪,‬‬
‫שאם לא כן‪ '!...‬נשארה אמליה יושבת על אדן החלון‪ ,‬כמצפה לשליחים נוספים‪ ,‬מוכנה‬
‫לנהוג בכל אחד ואחד מהם ממש כדרך שנהגה בראשון‪".‬‬
‫"כאלה הם פקידי הממשל אפוא‪ ",‬אמר ק' בהיסוס‪" ,‬מיני טיפוסים שכאלה יש ביניהם‪.‬‬
‫ומה עשה אביך? אני מקווה שהגיש תלונה חריפה נגד סורטיני בערכאה המתאימה ‪ -‬אם לא‬
‫בחר להעדיף את הדרך הקצרה יותר והבטוחה יותר‪ ,‬דרך ה'הרנהוף'‪ .‬הדבר הכי מכוער בכל‬
‫המעשה הזה הרי אינו עלבונה של אמליה‪ ,‬שניתן היה למצוא לו תיקון בנקל; אני באמת לא‬
‫מבין ָלמה דווקא לכך את מייחסת משקל עצום שכזה‪ָ ,‬למה את סבורה שמכתבו של סורטיני‬
‫יוציא שם רע לאמליה ‪ -‬כך השתמע מסיפורך‪ ,‬כמדומה ‪ -‬אבל דווקא זה הרי לא בא‬
‫בחשבון כלל‪ ,‬את אמליה אפשר היה לפצות בלי שום קושי‪ ,‬וכל העניין היה נשכח כעבור‬
‫יומיים‪-‬שלושה; לא לאמליה הוציא סורטיני שם רע‪ ,‬כי אם לעצמו‪ .‬סורטיני הוא שמפחיד‬
‫אותי אפוא‪ ,‬סורטיני ועצם השימוש הזה לרעה בכוח השלטון‪ .‬מה שלא הצליח במקרה זה ‪-‬‬
‫דווקא מפני שנאמר במפורש והיה שקוף לחלוטין ונתקל ביריב עוצמתי כאמליה ‪ -‬עלול‬
‫להצליח יפה באלף מקרים אחרים )ודי שהתנאים יהיו רק קצת פחות נוחים(‪ ,‬ואפשר‬
‫שייעלם מעין כול‪ ,‬אפילו מעינו של הקורבן עצמו‪" ".‬שקט‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אמליה‬
‫מסתכלת‪ ".‬אמליה גמרה להאכיל את ההורים ועכשיו הפשיטה בשקידה את אמהּ‪ ,‬זה עתה‬
‫התירה את קישורי החצאית‪ ,‬כרכה את ידי האם על צווארה שלה וכך הרימה אותה קצת‪,‬‬
‫משכה קלות בחצאית על מנת שתחליק‪-‬תגלוש כלפי מטה‪ ,‬וחזרה והושיבה את האם ברכּוּת‬
‫באם לפניו ‪ -‬הגם שהדבר לא נבע אלא‬ ‫על כיסאהּ‪ .‬האב‪ ,‬מתרעם כדרכו על שמטפלים ֵ‬
‫מהיותה של זו חסרת אונים אף יותר ממנו ‪ -‬התחיל מנסה )אולי גם כדי להעניש את בתו‬
‫שנדמה כדבר‬
‫ָ‬ ‫על איטיותה‪ ,‬כביכול( להתפשט בעצמו‪ ,‬אך למרות שבחר תחילה במה‬
‫המיותר והקל ביותר‪ ,‬בנעלי הבית הגדולות מדי‪ ,‬שכפות רגליו נראו כמשייטות בתוכן‪ ,‬בכל‬
‫זאת לא הצליח בשום אופן לשומטן מעליו‪ ,‬ועד מהרה נאלץ לוותר‪ ,‬חוזר ונשען בגניחות‬
‫ניחרות ובגֵ ו קשוח אל גב הכיסא‪.‬‬
‫"לא הבחנת ָבּעיקר‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אפשר שאתה צודק בכול‪ ,‬אך העיקר הוא בכל זאת‬
‫בכך שאמליה לא הלכה ל'הרנהוף'; אשר לדרכהּ לנהוג בשליח ‪ -‬מילא‪ ,‬כשלעצמו אין זה‬
‫דבר נורא כל כך‪ ,‬את זה עוד ניתן היה להשתיק; אך העובדה שאמליה נמנעה מללכת לשם‬
‫היא‪-‬היא שהולידה את הקללה שירדה על ביתנו‪ ,‬ומרגע זה נהפכה גם התנהגותה כלפי‬
‫השליח למעשה שלא ייעשה ולא ייסלח‪ ,‬ואף הוצגה לפני הציבור כעיקר העניין‪".‬‬
‫"את‪ ,‬אחותה‪,‬‬ ‫"מה!" קרא ק' ומיד הנמיך את קולו‪ ,‬שכן אולגה נשאה אליו כפיה בתחינה‪ַ ,‬‬
‫הלוא אינך מתכוונת לומר שהיה עליה להישמע לסורטיני ולרוץ ל'הרנהוף'!" "לא‪ ",‬אמרה‬
‫אולגה‪" ,‬ישמרני האל מפני חשד שכזה‪ ,‬איך אתה יכול לחשוב ככה בכלל! אני לא מכירה‬
‫שום אדם שצודק תמיד באופן מוחלט כפי שצודקת אמליה בכל מעשיה‪ .‬אילו הלכה‬
‫ל'הרנהוף'‪ ,‬הייתי מצדיקה אותה באותה מידה‪ ,‬כמובן; אך העובדה שלא הלכה היא בגדר‬
‫גבורה ממש‪ .‬אשר לי‪ ,‬אין לי אלא להודות בכנות שאילו קיבלתי אני מכתב מעין זה‪ ,‬הייתי‬
‫הולכת‪ .‬לא הייתי מסוגלת לשאת את הפחד מפני הבאות‪ ,‬רק אמליה לבדה מסוגלת לכך‪.‬‬
‫והרי היו לה כמה אפשרויות לצאת מזה‪ ,‬אישה אחרת‪ ,‬למשל‪ ,‬היתה שוקדת להתקשט‬
‫יפה‪-‬יפה וכך מושכת קצת את הזמן‪ ,‬ואז היתה באה ל'הרנהוף' ושומעת שם שסורטיני כבר‬
‫עזב ‪ -‬סביר מאוד להניח אפילו שנסע לדרכו מיד לאחר ששלח אליה את השליח‪,‬‬
‫גחמותיהם של האדונים בנות חלוף הן‪ ,‬כידוע‪ .‬והנה אמליה לא עשתה כך ולא שום דבר‬
‫דומה לכך‪ ,‬עלבונה היה עמוק מדי‪ ,‬והיא הגיבה בלי לחשוב פעמיים‪.‬‬
‫"לוּ רק מצאה איזו דרך לציית למראית עין‪ ,‬לוּ רק דרכה רגלה בזמן הנכון על מפתן‬
‫ה'הרנהוף'‪ ,‬כי אז אפשר היה למנוע את הפורענות‪ ,‬יש לנו כאן משפטנים זריזים וממולחים‪,‬‬
‫המפליאים ללהטט גם בדבר של כלום ולהוציא ממנו כל מה שתרצה‪ ,‬אלא שבמקרה זה לא‬
‫נמצא אפילו אותו כלום מבוקש‪ ,‬ולא זו אף זו ‪ -‬מכתבו של סורטיני היה למרמס‪ ,‬והשליח‬
‫הושפל‪" ".‬אבל איזו פורענות?" אמר ק'‪" ,‬אילו משפטנים? הרי לא ייתכן שיאשימו‪ ,‬ולא כל‬
‫שכן יענישו את אמליה בשל התנהגותו הנפשעת של סורטיני!" "דווקא כן‪ ",‬אמרה אולגה‪,‬‬
‫"הדבר ייתכן גם ייתכן; לא במשפט המתקיים כדת וכדין‪ ,‬כמובן‪ ,‬ואמליה גם לא נענשה‬
‫במישרין‪ ,‬אך נמצאו דרכים עקיפות להעניש אותה‪ ,‬אותה ואת משפחתנו כולה‪ ,‬ואתה כבר‬
‫מתחיל להבין‪ ,‬כמדומה‪ ,‬כמה כבד העונש הזה‪ .‬הדבר נראה לך לא צודק ולא סביר‪ ,‬אלא‬
‫שלא תמצא פה בכפר שום אדם שיהיה שותף לדעתך זו‪ ,‬שבעינינו היא רצויה מאוד‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫ועשויים היינו למצוא בה נחמה‪ ,‬אילולא היתה מבוססת כולה על שורה של טעויות‪ .‬אוכל‬
‫להוכיח לך זאת בקלות‪ ,‬סלח לי אם אזכיר אגב כך את פרידה‪ ,‬אבל בין פרידה לקלאם ‪-‬‬
‫אם נתעלם מהתוצאה הסופית ‪ -‬קרו דברים דומים מאוד לאלה שקרו בין אמליה לסורטיני‪,‬‬
‫ואף על פי כן‪ ,‬למרות שנחרדת בתחילה‪ ,‬הרי עכשיו נראה לך העניין מקובל ויאה‪ .‬וזאת לא‬
‫מחמת ההרגל ‪ -‬כשמדובר בחוות דעת פשוטה אין בכוח ההרגל להקהות כך את חושיו של‬
‫אדם ‪ -‬אלא רק משום שפטרת עצמך מכמה טעויות‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אולגה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אני באמת לא מבין מדוע את גוררת לכאן את פרידה‪ ,‬הרי‬
‫המקרה שלה היה שונה בתכלית‪ ,‬את מערבבת פה עניינים רחוקים זה מזה כרחוק מזרח‬
‫ממערב‪ ,‬מוטב שתמשיכי בסיפורך‪" ".‬אנא ממך‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אל תכעס אם אוסיף לדבוק‬
‫בהשוואה הזו‪ ,‬ואם אתה סבור שחובתך להגן על פרידה מפני השוואה כלשהי‪ ,‬הרי אין זה‬
‫אלא שריד שנותר מטעויות העבר שלך‪ ,‬בין השאר לגבי פרידה עצמה‪ .‬אין צורך להגן על‬
‫פרידה‪ ,‬אלא לשבחה בלבד‪ .‬כשאני משווה בין שני המקרים‪ ,‬הרי איני טוענת כלל שקיים‬
‫שוויון ביניהם‪ ,‬אדרבא‪ ,‬היחס ביניהם הוא כמו בין לבן לשחור‪ ,‬והלבן הוא פרידה‪ .‬במקרה‬
‫הרע אפשר לצחוק לה‪ ,‬לפרידה‪ ,‬כמו שצחקתי לה אני בממזגה מתוך גסות רוח ‪ -‬ואחר כך‬
‫התחרטתי מעומק לבי ‪ -‬אבל גם מי שצוחק עושה זאת מתוך רשעות או קנאה‪ ,‬ובכל מקרה‬
‫עדיין אפשר לצחוק; ואילו לאמליה‪ ,‬אם אינך קרוב לה קרבת דם‪ ,‬אינך יכול אלא לבוז‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬למרות שמדובר בשני מקרים שונים בתכלית‪ ,‬כמו שאמרת‪ ,‬הם גם דומים זה לזה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬הם ממש לא דומים‪ ",‬אמר ק' ונד בראשו במורת רוח‪" ,‬ומוטב שתניחי עכשיו לפרידה‪.‬‬
‫פרידה מעולם לא קיבלה מין מכתב נאה ומצוחצח שכזה‪ ,‬כמו שקיבלה אמליה מסורטיני‪,‬‬
‫ופרידה אהבה את קלאם באמת ובתמים‪ :‬מי שמפקפק בכך ‪ -‬שילך וישאל אותה‪ ,‬היא‬
‫אוהבת אותו עד היום‪".‬‬
‫"האם מדובר בהבדל גדול כל כך?" שאלה אולגה‪" .‬אתה סבור שקלאם לא היה מסוגל‬
‫לכתוב לפרידה מכתב כזה ממש? כן‪ ,‬זו דרכם של האדונים מרגע שהם קמים מאצל שולחן‬
‫הכתיבה; אין הם מוצאים את ידיהם ורגליהם בעולם‪ ,‬ומרוב בלבול הם מדברים בגסות שאין‬
‫כדוגמתה ‪ -‬לא כולם‪ ,‬אבל רבים מהם‪ .‬הן המכתב לאמליה עשוי היה להיפלט אל הנייר‬
‫כמתוך איזה הרהור אגבי‪ ,‬בלי שום תשומת לב למה שנכתב בו למעשה‪ .‬מה אנו יודעים‬
‫בכלל על מחשבותיהם של האדונים? הלוא במו אוזניך ‪ -‬או מפי אחרים ‪ -‬שמעת באיזה טון‬
‫היה קלאם מדבר אל פרידה! גסות רוחו של קלאם ידועה ברבים‪ ,‬מספרים עליו שאינו‬
‫מוציא הגה מפיו שעות על שעות‪ ,‬ואז משמיע פתאום דיבור גס כל כך‪ ,‬שכל השומע נאחז‬
‫חלחלה‪ .‬על סורטיני אין לנו מידע מעין זה‪ ,‬שהרי ככלות הכול הוא אלמוני כמעט לגמרי‪.‬‬
‫בעצם אין יודעים עליו אלא זאת‪ ,‬ששמו דומה לשמו של סורדיני‪ ,‬וקרוב לוודאי שאלמלא‬
‫הדמיון הזה לא היו מכירים אותו כלל‪ .‬גם בתור מומחה לענייני כבאות מבלבלים כנראה‬
‫בינו לבין סורדיני‪ ,‬שהוא המומחה ולא אחר‪ ,‬והוא מנצל את דמיון השמות כדי להתנער‬
‫קודם כול מחובות הייצוג ולהטילן על סורטיני‪ ,‬רק על מנת שיוכל להמשיך בעבודתו באין‬
‫מפריע‪ .‬והנה‪ ,‬כשאדם חסר ניסיון חיים כסורטיני נשבה פתאום בקסמיה של נערה כפרית‪,‬‬
‫ברור שאין הדבר דומה כלל למקרהו של שוליית נגרים שמתאהב בבת השכן‪ .‬אין לשכוח גם‬
‫שהפער בין פקיד ממשל לבין בתו של סנדלר הוא עצום‪ ,‬ויש למצוא דרך לגשר עליו‪,‬‬
‫סורטיני ניסה לעשות זאת בדרכו‪ ,‬אדם אחר אפשר שהיה מנסה איזו דרך אחרת‪ .‬אמנם נהוג‬
‫לומר שכולנו שייכים לטירה ושאין שום פער כלל‪ ,‬ולכן גם אין על מה לגשר‪ ,‬ייתכן גם שזה‬
‫נכון בדרך כלל‪ ,‬אך למרבה הצער הזדמן לנו להיווכח שדווקא ברגע שכל גורלך תלוי בזה‪,‬‬
‫אין הדבר נכון כלל וכלל‪.‬‬
‫"אני מניחה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬שאחרי כל מה שסיפרתי תיראה לך דרכו של סורטיני מובנת‬
‫יותר‪ ,‬מפלצתית פחות‪ ,‬ואמנם‪ ,‬בהשוואה לדרכו של קלאם‪ ,‬היא מובנת יותר בעליל‪ ,‬וגם‬
‫נסבלת הרבה יותר ‪ -‬אפילו למי שמעורב בה ראשו ורובו‪ .‬גם כשקלאם כותב מכתב שכולו‬
‫רוך‪ ,‬הריהו פוגעני יותר מן הגס במכתביו של סורטיני‪ .‬אל‪-‬נא תטעה בדברי‪ ,‬איני מעלה על‬
‫דעתי לשפוט את קלאם‪ ,‬אני ַמשווה רק משום שאתה מתנגד להשוואה הזאת‪ .‬הלוא קלאם‬
‫נוהג בנשים משל היה מפקד צבאי‪ ,‬מצווה פעם על זו ופעם על זו לבוא אליו‪ ,‬לעולם אינו‬
‫מחזיק אף באחת מהן לאורך זמן‪ ,‬וכשם שהוא מצווה עליהן לבוא‪ ,‬כך הוא גם מצווה עליהן‬
‫להסתלק‪ .‬הו‪ ,‬קלאם לא היה מטריח עצמו כלל לכתוב מכתב תחילה! ובהשוואה אליו‪ ,‬האם‬
‫כה מפלצתי הדבר שסורטיני ‪ -‬שחי פרוּש כולו מן העולם‪ ,‬ויחסיו עם נשים הם בגדר נעלם‪,‬‬
‫לפחות ‪ -‬יושב לו יום אחד‪ ,‬ובכתב ידו הפקידותי הנאה כותב מכתב‪ ,‬מעורר סלידה ככל‬
‫שיהיה? ואם אין בכך משום הבדל המטה את הכף לזכותו של קלאם‪ ,‬אלא היפוכו של דבר‪,‬‬
‫כלום יש באהבתה של פרידה כדי להכריע לזכותו דווקא? האמן לי‪ ,‬קשה מאוד ‪ -‬או ליתר‬
‫דיוק‪ ,‬קל מאוד ‪ -‬לחוות דעה על יחסן של הנשים אל פקידי הממשל‪ .‬אהבה אינה חסרה‬
‫שם לעולם‪ .‬הפקידים אינם יודעים אהבה נכזבת מהי‪ .‬מבחינה זו אין משום שבח לנערה‬
‫כשאתה אומר עליה ‪ -‬ואיני מתכוונת לפרידה בלבד‪ ,‬ממש לא ‪ -‬שהתמסרה לפקיד פלוני רק‬
‫משום שאהבה אותו‪ .‬היא אהבה אותו והתמסרה לו‪ ,‬אמנם כן‪ ,‬אבל אין שום סיבה לשבח‬
‫אותה על כך‪' .‬אבל אמליה לא אהבה את סורטיני‪ ',‬תטען לעומתי‪ .‬נכון‪ ,‬היא לא אהבה אותו‪,‬‬
‫אבל אפשר שבכל זאת אהבה אותו‪ ,‬מי חכם ויֵ דע? הן גם לא היא עצמה‪ .‬ואיך תוכל אמליה‬
‫להעלות על דעתה שאהבה אותו‪ ,‬אם דחתה אותו מעל פניה בתקיפות שכזאת‪ ,‬תקיפות‬
‫ששום פקיד‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬מעולם לא נתקל בעזה ממנה? ברנבאס אומר שעד היום היא נרעדת‬
‫לפעמים מכוח אותה תנופה שבה הגיפה את החלון לפני שלוש שנים‪ .‬הרי גם זה נכון‪,‬‬
‫ומסיבה זו אסור לשאול אותה על כך; היא השליכה את פרשת סורטיני אחרי גווה‪ ,‬ואין‬
‫היא יודעת על כך יותר מזה; היא אינה יודעת אם היא אוהבת אותו אם לאו‪ .‬אלא שאנחנו‬
‫יודעים שמרגע שפקיד ממשל ַמפנה פניו אל אישה‪ ,‬שוב אין היא יכולה שלא לאהוב אותו‪,‬‬
‫ויתרה מזו‪ ,‬היא אהבה אותו עוד קודם לכן‪ ,‬כל כמה שתחזור ותכחיש זאת‪ ,‬וסורטיני הן לא‬
‫זו בלבד שהפנה פניו אל אמליה‪ ,‬אלא אף קפץ מעל למנוף המטף ברגע שראה אותה‪,‬‬
‫ברגליו הנוקשות מרוב ישיבה אל שולחן הכתיבה דילג מעל למנוף‪' .‬אבל אמליה היא מקרה‬
‫יוצא דופן‪ ',‬תטען לעומתי‪ .‬כן‪ ,‬אכן מדובר במקרה יוצא דופן‪ ,‬והיא הוכיחה זאת כשסירבה‬
‫ללכת אל סורטיני‪ :‬בכך יש כבר משהו יוצא דופן למדי; אך לטעון שמלבד זאת גם לא‬
‫אהבה את סורטיני כלל ‪ -‬בכך יש כבר משהו יוצא דופן יותר מדי‪ ,‬זה כבר בלתי נתפס ממש‪.‬‬
‫אמנם ברור שהיינו מוכי עיוורון אותו יום אחר הצהריים‪ ,‬אך עצם העובדה שדימינו לקלוט‬
‫מבעד לערפל שאמליה מתאהבת‪ ,‬מעידה בכל זאת על מידה כלשהי של צלילות‪ .‬ואם נסכם‬
‫עכשיו את כל אלה‪ ,‬איזה הבדל נותר בכלל בין פרידה לאמליה? ההבדל היחיד הוא זה‪,‬‬
‫שפרידה עשתה את מה שאמליה סירבה לעשות‪".‬‬
‫"ייתכן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אך במה שנוגע לי‪ ,‬עיקר ההבדל הוא בכך שפרידה היא ארוסתי‪ ,‬ואילו‬
‫אמליה מעסיקה את מחשבותי רק מפני שהיא אחותו של ברנבאס‪ ,‬שליח הטירה‪ ,‬וגורלה‬
‫אולי כרוך איכשהו בתפקודו של אחיה‪ .‬אילו נפלה קורבן לעוול נורא מידי אחד הפקידים‪,‬‬
‫כמו שנדמה היה לי תחילה לשמע סיפורך‪ ,‬היה אותו מעשה מדאיג אותי מאוד‪ ,‬אבל גם אז‬
‫לא בשל סבלה האישי של אמליה דווקא‪ ,‬אלא בעיקר בשל העניין הציבורי‪ .‬אך לאור‬
‫דברייך השתנתה בינתיים התמונה‪ ,‬בדרך שאמנם אינה ברורה לי די צורכה‪ ,‬אך ראויה בכל‬
‫זאת לאמון‪ ,‬מאחר שאת היא המספרת‪ ,‬ולפיכך הייתי שמח להרפות מכל העניין‪ ,‬הלוא איני‬
‫נמנה עם הכבאים‪ ,‬סורטיני לא נוגע לי כלל‪ .‬אלא שפרידה נוגעת לי ועוד איך‪ ,‬וכאן אני‬
‫תוהה מדוע זה ַאת‪ ,‬שנתתי בך אמון מוחלט ואני מקווה לתת בך אמון תמיד‪ ,‬נתלית שוב‬
‫ושוב באמליה על מנת לתקוף את פרידה ולעורר בי חשדות כלפיה‪ .‬איני סבור שאת עושה‬
‫זאת בכוונה‪ ,‬ולא כל שכן בכוונה רעה‪ ,‬שהרי אחרת הייתי מסתלק כבר מזמן‪ .‬אינך עושה‬
‫זאת בכוונה‪ ,‬הנסיבות הן שדוחקות בך ללכת בדרך הזאת‪ ,‬מאהבתך לאמליה את מבקשת‬
‫לרומם אותה מעל כל הנשים‪ ,‬וכיוון שאינך מוצאת בה די תכונות ראויות לשבח‪ ,‬את בוחרת‬
‫להמעיט את דמותן של נשים אחרות‪ .‬המעשה של אמליה היה מופלא באמת‪ ,‬אך ככל שאת‬
‫מרבה לספר עליו‪ ,‬כן אני מתקשה להחליט אם היה זה מעשה גדול או קל ערך‪ ,‬נבון או‬
‫אווילי‪ ,‬נועז או פחדני ‪ -‬אמליה צופנת את מניעיה עמוק בחזהּ‪ ,‬איש לא יחשוף אותם‬
‫לעולם‪ .‬פרידה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא עשתה שום דבר מופלא‪ ,‬אלא פשוט הלכה אחרי לבה‪ ,‬כל‬
‫מי שבוחן את העניין בתום לב ייווכח בכך מיד‪ ,‬כל אחד יוכל לאמת את הדבר‪ ,‬אין פה‬
‫מקום לרכילות‪ .‬אשר לי‪ ,‬אין לי כל כוונה לא להמעיט בערכה של אמליה ולא ללמד זכות‬
‫יחסי אל פרידה‪ ,‬ומדוע כל התקפה על פרידה‬ ‫על פרידה‪ ,‬כל רצוני פשוט להבהיר לך מה ִ‬
‫כמוה כהתקפה על עצם קיומי‪-‬אני‪.‬‬
‫"באתי לכאן מרצוני שלי‪ ,‬ומרצוני שלי נצמדתי למקום הזה‪ ,‬אך כל מה שקרה מאז‪,‬‬
‫ובראש וראשונה סיכויַ י לגבי העתיד ‪ -‬יהיו הללו עמומים כאשר יהיו‪ ,‬בכל זאת הם קיימים‬
‫בעליל ‪ -‬את כל אלה אני חייב לפרידה‪ ,‬איש לא יוכל לערער על כך‪ .‬אמנם התקבלתי כאן‬
‫לתפקיד מודד קרקעות‪ ,‬אך היתה זו אחיזת עיניים גרידא‪ ,‬למעשה היתלו בי‪ ,‬גירשו אותי‬
‫מכל בית‪ ,‬עד היום ממשיכים להתל בי‪ ,‬אלא שעכשיו זה נהיה מסובך יותר‪ ,‬בינתיים נוסף לי‬
‫נפח מסוים‪ ,‬אם אפשר לומר כך‪ ,‬והרי זה כבר משהו‪ ,‬וכבר יש לי ‪ -‬אפילו שאין זה אלא‬
‫מעט‪-‬מן‪-‬המעט ‪ -‬מעון לגור בו‪ ,‬ומשׂרה‪ ,‬ועבודה של ממש‪ ,‬וגם ארוסה יש לי‪ ,‬הממלאת את‬
‫מקומי בעבודה כל אימת שיש לי עיסוקים אחרים‪ ,‬אני אשא אותה לאישה ואהיה לחבר‬
‫בקהילה; מלבד הקשר הרשמי יש לי גם קשר אישי עם קלאם‪ ,‬הגם שעדיין לא ניתן לי‬
‫לעשות בו שימוש‪ .‬עלייך להודות שזה לא מעט‪ ,‬אולגה! כשאני בא אל ביתכם‪ ,‬את מי אתם‬
‫מברכים לשלום? במי את בוטחת די הצורך לגלות לו את תולדות משפחתך? מי את מצפה‬
‫ומקווה שיעזור לך ביום מן הימים‪ ,‬תהיה אותה תקווה קלושה ובלתי מתקבלת על הדעת‬
‫ככל שתהיה? הרי לא ממני‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬לא ממודד הקרקעות‪ ,‬שאך לפני שבוע גורש בכוח‬
‫מביתם של לאזמן וברונסוויק‪ ,‬למשל‪ ,‬אלא את מצפה לכך מאדם שכבר רכש לו מידה‬
‫כלשהי של עוצמה ‪ -‬אך את העוצמה הזאת אני חייב לפרידה‪ ,‬פרידה שברוב ענוותנותה‬
‫תדחה מכול וכול כל שאלה שתנסי לשאול אותה בנידון‪ ,‬ותטען שאין לה מושג במה דברים‬
‫אמורים‪ .‬ואף על פי כן דומה שאחרי ככלות הכול עשתה פרידה בתום לבה יותר משעשתה‬
‫אמליה בכל יהירותה ‪ -‬שכן דעי לך‪ ,‬אני מתרשם שאת מחפשת אחר עזרה כלשהי בשביל‬
‫אמליה‪ .‬ואצל מי את מחפשת? הלוא אצל פרידה דווקא ‪ -‬היא ולא אחרת!"‬
‫"האם באמת אמרתי על פרידה דברים מרושעים כל כך?" אמרה אולגה‪" ,‬אני יודעת‬
‫בוודאות שלא היתה לי שום כוונה כזאת‪ ,‬וגם לא הייתי סבורה שעשיתי זאת‪ ,‬אך אין‬
‫להוציא זאת מכלל אפשרות; זהו מצבנו‪ ,‬אנחנו מסוכסכים עם עולם ומלואו‪ ,‬וכשאנו‬
‫מתחילים להתלונן‪ ,‬מיד אנו נסחפים מי יודע לאן‪ .‬כן‪ ,‬אתה צודק‪ ,‬הבדל גדול קיים היום‬
‫בינינו לבין פרידה‪ ,‬ומן הראוי להטעים אותו סוף‪-‬סוף‪ .‬לפני שלוש שנים היינו נערות בעלות‬
‫מעמד מכובד בחברה‪ ,‬ואילו פרידה היתומה היתה משרתת בפונדק 'הגשר'‪ ,‬היינו עוברות על‬
‫פניה בלי לזַ כּוֹת אותה אפילו במבט‪ ,‬אין ספק שהיינו יהירות מדי‪ ,‬אבל ככה חינכו אותנו‪.‬‬
‫אבל בערב ההוא ב'הרנהוף' הבנת מן הסתם מהו מעמדנו היום‪ :‬פרידה והשוט בידה‪ ,‬ואני‬
‫בתוך קהל פשוטי העם‪ .‬אבל המצב גרוע אף יותר‪ .‬זכותה של פרידה לבוז לנו‪ ,‬הדבר הולם‬
‫את מעמדה‪ ,‬הנסיבות עצמן כופות זאת עליה‪ .‬אבל מי אינו בז לנו! כל מי שמחליט לבוז‬
‫לנו‪ ,‬מוצא עצמו מיד בקרב מרום החברה‪ .‬אתה מכיר את היורשת של פרידה? קוראים לה‬
‫פפי‪ .‬רק שלשום בערב התוודעתי אליה‪ ,‬לפני כן היתה חדרנית‪ .‬אין ספק שהיא עולה על‬
‫פרידה במידת הבוז שהיא רוחשת לי‪ .‬היא ראתה אותי מן החלון כשבאתי לקחת בירה‪ ,‬ומיד‬
‫רצה אל הדלת ונעלה אותה‪ ,‬נאלצתי להתחנן לפניה שעה ארוכה ולהבטיח לה את סרט‬
‫השיער שלי עד שהואילה לפתוח לי‪ ,‬אך ברגע שנתתי לה את הסרט היא השליכה אותו‬
‫לקרן זווית‪ .‬ניחא‪ ,‬זכותה לבוז לי‪ ,‬אני תלויה בחסדה במידה מסוימת‪ ,‬והיא נערה‪-‬מוזגת‬
‫ב'הרנהוף' ‪ -‬אמנם באופן זמני בלבד‪ ,‬שכן ברור שלא ניחנה בתכונות הדרושות כדי להיות‬
‫מועסקת שם דרך קבע‪ .‬צריך רק לשמוע איך מדבר אליה הפונדקי‪ ,‬ולהשוות זאת עם דרכו‬
‫לדבר אל פרידה‪ .‬אך אין זה מונע בעד פפי מלבוז גם היא לאמליה‪ ,‬אמליה‪ ,‬שמבט אחד‬
‫מעיניה די בו להעיף את הקטנטונת הזאת על כל צמותיה וסרטיה מן החדר במהירות כזאת‪,‬‬
‫שלעולם לא היתה מצליחה להגיע לשכמותה אילו נאלצה להסתפק רק ברגליה הקצרות‬
‫השמנמנות‪ֵ .‬אילו פטפוטי הבל מרגיזים הייתי אנוסה לשוב ולשמוע מפיה אמש על אודות‬
‫אמליה‪ ,‬עד שלבסוף נחלצו הלקוחות בפונדק לעזרתי‪ ,‬הגם שהדבר נעשה באותה דרך שכבר‬
‫היית עד לה בעבר‪".‬‬
‫"כמה את מפוחדת!" אמר ק'‪" ,‬הלוא רק ביקשתי להעמיד את פרידה במקום שהיא ראויה‬
‫לו‪ ,‬לא היתה לי שום כוונה להטיל דופי בכולכם‪ ,‬כמו שנדמה לך עכשיו‪ .‬יש איזשהו ייחוד‬
‫במשפחה שלכם‪ ,‬גם אני הרגשתי כך תמיד‪ ,‬מעולם לא הכחשתי זאת; אבל איני מבין למה‬
‫יש בייחוד הזה כדי לעורר בוז‪" ".‬אהה‪ ,‬ק'‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אני חוששת שגם אתה עוד‬
‫תבין זאת; כלום באמת ובתמים אינך מבין שהתנהגותה של אמליה כלפי סורטיני היא‬
‫שהיתה הגורם הראשון לבוז הזה?" "לא‪ ,‬זה מוזר יותר מדי באמת‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אפשר‬
‫להתפעל מאמליה או לגנות אותה על התנהגותה ‪ -‬אך למה לבוז לה בשלהּ? ואם‪ ,‬מתוך‬
‫איזה רגש שנבצר מבינתי‪ ,‬בוחרים לבוז לאמליה‪ ,‬מדוע מטילים את הבוז הזה על כולכם‪ ,‬על‬
‫המשפחה החפה מחטא? העובדה שפפי בזה לך‪ ,‬למשל‪ ,‬היא חמורה מאוד בעיני‪ ,‬והיא עוד‬
‫תשלם על כך כשאזדמן שוב ל'הרנהוף'‪".‬‬
‫"אילו רצית לשנות את דעתם של כל אלה שבזים לנו‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬היית נאלץ לעבוד‬
‫קשה‪ ,‬ק'‪ ,‬שכן כל העניין מקורו בטירה‪ .‬זכורות לי יפה אותן שעות לפני הצהריים שלאחר‬
‫הבוקר ההוא‪ .‬ברונסוויק‪ ,‬שהיה העוזר שלנו בימים ההם‪ ,‬בא אלינו כדרכו יום‪-‬יום‪ ,‬אבא‬
‫נתן לו עבודה ושילח אותו לביתו‪ ,‬אחר כך ישבנו לאכול ארוחת בוקר‪ ,‬כולם‪ ,‬חוץ מאמליה‬
‫וממני‪ ,‬היו שמחים ומלאי התעוררות‪ ,‬אבא לא הפסיק לדבר על החגיגה‪ ,‬היו לו כל מיני‬
‫תוכניות בנוגע לכבאים‪ ,‬שכן לטירה יש איגוד כבאים משלה‪ ,‬ששיגר אף הוא משלחת‬
‫לחגיגה‪ ,‬ואנשינו ישבו לדון עמה בכמה וכמה עניינים; האדונים מן הטירה שנכחו במקום‬
‫צפו בביצועי האיגוד שלנו והשמיעו בעניינם חוות דעת חיובית ביותר‪ ,‬השוו ביניהם לבין‬
‫ביצועי האיגוד מן הטירה ובאו לידי מסקנה שאנו טובים מהם‪ ,‬דיברו על הצורך בארגון‬
‫מחדש של איגוד כבאי הטירה‪ ,‬לשם כך יידרשו כמובן מדריכים מן הכפר‪ ,‬נשקלה‬
‫מועמדותם של כמה אנשים‪ ,‬אבל אבא בכל זאת קיווה שיבחרו בו‪ .‬על כך הרחיב את‬
‫הדיבור עכשיו‪ ,‬וכמנהגו להתרווח בנוחות ליד השולחן‪ ,‬ישב לו כעת וזרועותיו חובקות את‬
‫מחצית השולחן‪ ,‬וכשנשא את עיניו והביט בעד החלון אל השמים‪ ,‬היו פניו כה צעירות‬
‫ומלאות תקווה מתרוננת ‪ -‬מאז ועד היום שוב לא זכיתי לראותו כך‪ .‬ואז אמרה אמליה‬
‫בנימה של עליונות שמעולם לא שמענו מפיה עד כה‪ ,‬שאין לסמוך יותר מדי על דיבורים‬
‫לדבּר במתק שפתיים‪ ,‬אך משמעות‬ ‫שכאלה מפי האדונים‪ ,‬בנסיבות כגון אלה נוטים הללו ֵ‬
‫הדבר זניחה‪ ,‬ואפילו אפסית ‪ -‬עוד מילתם על לשונם‪ ,‬והם כבר שכחו הכול לתמיד‪ ,‬אף כי‬
‫למותר לומר שבפעם הבאה אתה חוזר ונופל ברשתם‪ .‬אמא גערה בה על הדיבורים האלה‪,‬‬
‫אבא רק צחק לנוכח אותה בגרות מוקדמת שלה ובקיאותה בהוויות העולם‪ ,‬אבל השתתק‬
‫נראה כמחפש משהו שרק כרגע חש בחסרונו‪ ,‬אבל התברר שלא חסר כלום‪,‬‬ ‫פתאום‪ :‬עתה ָ‬
‫והוא אמר שברונסוויק סיפר משהו על איזה שליח ועל מכתב שנקרע לגזרים‪ ,‬ושאל אם‬
‫ידוע לנו משהו על כך‪ ,‬במי מדובר ובמה העניין‪ .‬אנחנו שתקנו‪ ,‬וברנבאס‪ ,‬שהיה אז צעיר‬
‫כמו ֶשׂה רך‪ ,‬אמר משהו מטופש או מחוצף במיוחד‪ ,‬השיחה התגלגלה לעניינים אחרים‪,‬‬
‫ואותה פרשה השתכחה כליל‪".‬‬

‫בוֹהמיה בצ'כיה‪.‬‬
‫לאזור ֶ‬
‫‪ 5‬הכוונה ֵ‬
 ‫‪18‬‬
‫עונשה של אמליה‬
‫"אבל מיד אחר כך התחילו להמטיר עלינו מכל צד שאלות בדבר המכתב ההוא‪ ,‬ידידים‬
‫ואויבים באו אלינו‪ ,‬מכרים וזרים‪ ,‬אבל איש לא נשאר זמן רב‪ ,‬ודווקא הטובים בידידים‬
‫הקדימו להסתלק יותר מכולם‪ .‬לאזמן‪ ,‬בדרך כלל איטי בתנועותיו ובעל הדרת פנים‪ ,‬נכנס‬
‫כאילו כל רצונו לבחון את מידותיו של החדר‪ ,‬השיט סביבו מבט חטוף ובכך סיים את‬
‫ביקורו ונחפז לנוס על נפשו; אבא‪ ,‬שמיהר להיחלץ מידי האנשים שהקיפוהו‪ ,‬רדף אחרי‬
‫לאזמן עד פתח הבית ממש‪ ,‬ורק שם ויתר לבסוף‪ :‬כל זה נראה כמו איזה משחק ילדים‬
‫מפחיד‪ .‬ברונסוויק בא והגיש לאבא את התפטרותו‪ ,‬רצונו להיות עצמאי‪ ,‬אמר ביושר לב ‪-‬‬
‫הברנש הפיקח השכיל לנצל את ההזדמנות ‪ -‬באו לקוחות וחיטטו במחסן של אבא‪ ,‬למצוא‬
‫את הנעליים שהשאירו שם לתיקון‪ ,‬תחילה ניסה אבא לדבר על לבם )וכולנו עזרנו לו‬
‫כמיטב יכולתנו(‪ ,‬אחר כך ויתר ובשתיקה עזר להם בחיפוש‪ ,‬בספר ההזמנות נמחקה שורה‬
‫אחרי שורה‪ ,‬מלאי העורות שנשאר אצלנו הוחזר לבעליו‪ ,‬החובות נפרעו‪ ,‬הכול התנהל בלי‬
‫שום ריב או סכסוך‪ ,‬הבריות שמחו על שהצליחו לנתק את קשריהם עמנו במהירות ובאופן‬
‫סופי‪ ,‬ולא אכפת היה להם גם במקרה שנאלצו לספוג עקב כך הפסדים כלשהם‪ .‬ולבסוף‬
‫)כצפוי‪ ,‬יש לומר(‪ ,‬הופיע זֶ מאן‪ ,‬מפקד הכבאים‪ ,‬אני רואה זאת לנגד עיני עד היום‪ :‬זֶ מאן‪,‬‬
‫גבוה וחסון‪ ,‬אך שפוף מעט ולוקה בריאוֹתיו‪ ,‬כבד ראש תמיד ואפילו אינו מסוגל לצחוק‬
‫כלל‪ ,‬עומד מול אבא‪ ,‬שאותו העריץ מאז ומעולם ואף רמז לו פעם‪ ,‬בשעה של ִקרבה‪ ,‬שיש‬
‫לו סיכוי לאבא להתמנות לסגן מפקד‪ ,‬והנה עתה מוטל עליו להודיעו שהאיגוד מדיח אותו‬
‫משורותיו ותובע ממנו להחזיר את תעודת הכבאי שלו‪.‬‬
‫"האנשים שהיו אצלנו אותה שעה זנחו את ענייניהם והצטופפו במעגל סביב שני הגברים‪.‬‬
‫זמאן אינו מסוגל להוציא מילה מפיו‪ ,‬הוא רק טופח לאבא על שכמו שוב ושוב‪ ,‬כמנסה‬
‫לנער מתוכו החוצה את המילים שחובתו שלו לאומרן‪ ,‬אך אין ביכולתו למוצאן‪ .‬ובתוך כך‬
‫הוא צוחק בלי הרף‪ ,‬מן הסתם כדי להרגיע קצת את עצמו ואת כולם‪ ,‬אך כיוון שאינו‬
‫מסוגל כלל לצחוק‪ ,‬ואיש לא שמע אותו צוחק מעולם‪ ,‬הרי אין איש מעלה על דעתו שקול‬
‫צחוק הוא זה‪ .‬ואולם לאחר כל מה שהתרחש ביום ההוא כבר היה אבא מיוגע יותר מדי‪,‬‬
‫ואף נואש מכדי לעזור למר זמאן‪ ,‬דומה אפילו שהיה עייף מכדי לשקול בדעתו ולהבין‬
‫בכלל במה דברים אמורים‪ .‬אשר לנו‪ ,‬הרי היינו מיואשים ממש כמוהו‪ ,‬אך מאחר שהיינו‬
‫צעירים‪ ,‬לא היינו מסוגלים להאמין בהרס מוחלט שכזה‪ ,‬לא חדלנו להאמין שמבין כל‬
‫האורחים הרבים יקום לבסוף מישהו ויצווה לעצור את כל העניין ולסובב את הגלגל‬
‫אחורנית‪ .‬באיוולתנו נראה לנו זמאן מתאים לכך מאין כמותו‪ .‬חיכינו בדריכות שמתוך אותו‬
‫צחוק הנמשך עוד ועוד תפרוץ סוף‪-‬סוף המילה הברורה‪ .‬וכי למה עוד אפשר לצחוק עתה‪,‬‬
‫אם לא לאותו עוול טפשי שעשו לנו? 'כבוד המפקד‪ ,‬כבוד המפקד‪ ,‬אמור להם זאת‬
‫סוף‪-‬סוף‪ ',‬אמרנו בלא קול ונדחקנו אליו‪ ,‬מה שרק גרם לו להתחיל להתפתל בתנועות‬
‫משונות להפליא ‪ -‬עד שפתח ודיבר סוף‪-‬כל‪-‬סוף‪ ,‬אמנם לא כדי למלא את משאלות לבנו‬
‫הכמוסות‪ ,‬אלא כדי להשיב על קריאות העידוד או הזעם שעלו מן הקהל‪.‬‬
‫"ועדיין לא איבדנו תקווה‪ .‬זמאן פתח בדברי הלל ושבח לאבא‪ ,‬קרא לו תפארת האיגוד‬
‫וגאוותו‪ ,‬דוגמא ומופת לדור הצעיר‪ ,‬חבר שאי‪-‬אפשר בלעדיו‪ ,‬אשר פרישתו כמעט שיש בה‬
‫כדי להמיט חורבן על האיגוד‪ .‬כל זה היה טוב ויפה‪ ,‬חבל שלא סיים כאן‪ .‬אבל הוא הוסיף‬
‫לדבר‪ .‬אם למרות הכול החליט האיגוד לבקש מאבא שיתפטר ‪ -‬הגם שבאופן זמני בלבד ‪-‬‬
‫הרי צריך להבין שהסיבות שהביאוהו לידי כך היו חמורות ביותר‪ .‬ייתכן שאילולא ביצועיו‬
‫המזהירים של אבא בעת החגיגה לא היו הדברים מרחיקים לכת עד כדי כך‪ ,‬אלא שדווקא‬
‫הביצועים הללו הם שעוררו אצל הרשויות תשומת לב מיוחדת‪ ,‬האיגוד נמצא עתה באור‬
‫הזרקורים‪ ,‬ולפיכך מוטלת עליו החובה להקפיד על טוהר גמור אף יותר מבעבר‪ .‬והנה קרה‬
‫המקרה ועלבו בשליח‪ ,‬לאיגוד לא נותרה עוד ברירה‪ ,‬והוא עצמו‪ ,‬זמאן‪ ,‬קיבל עליו את‬
‫המשימה הקשה‪ ,‬להודיע על ההחלטה‪ .‬אל‪-‬נא יַ קשה עליו האב עוד יותר‪ .‬כמה שמח זמאן‬
‫על שהצליח להוציא את הדברים מפיו! מרוב שמחה חדל מיד מהתנהגותו המתחשבת יתר‬
‫על המידה‪ ,‬הצביע על תעודת הכבאי התלויה על הקיר ורמז באצבעו‪ .‬האב הינהן בראשו‬
‫ופנה לקחת את התעודה‪ ,‬אך לא הצליח להסירהּ מעל הוו בידיו הרועדות‪ ,‬ואני עליתי על‬
‫כיסא ועזרתי לו‪ .‬וברגע זה תם ונשלם הכול‪ ,‬הוא אפילו לא הוציא את התעודה ממסגרתה‪,‬‬
‫אלא הושיטה לזמאן כמות שהיא‪ .‬אחר כך התיישב בפינה‪ ,‬לא נע ולא זע ולא דיבר עוד עם‬
‫איש‪ ,‬ואנו נאלצנו לשאת ולתת עם הבריות כמיטב יכולתנו‪".‬‬
‫"ואיפה את רואה פה את השפעתה של הטירה?" שאל ק'‪" ,‬לעת עתה נדמה שלא היתה‬
‫שום התערבות מצדה‪ ,‬מה שסיפרת עד כה מתאר רק תופעות שפוגשים בהן בכל מקום‪,‬‬
‫פחדנות חסרת שחר של אנשים‪ ,‬שמחה לאיד‪ ,‬ידידוּת שאין לסמוך עליה‪ ,‬ומצד אביך ‪ -‬כך‬
‫נדמה לי לפחות ‪ -‬גם מידה ידועה של קטנוניות‪ ,‬שכן אותה תעודה‪ ,‬מה טיבה? יש בה‬
‫משום אישור ליכולותיו‪ ,‬והללו נשארות שלו בכל מקרה; אם בזכותן נהפך למי שאי‪-‬אפשר‬
‫הכבּדה של ממש דווקא אילו הטיל את‬ ‫ָ‬ ‫המפקד‬
‫ֵ‬ ‫בלעדיו ‪ -‬מה טוב‪ ,‬ובעצם היה מכביד על‬
‫התעודה לרגליו בתום המילה השנייה שהוציא זה מפיו‪ .‬ואולם חשובה במיוחד נראית לי‬
‫העובדה שאינך מזכירה כלל את אמליה‪ :‬אמליה זו‪ ,‬שהיתה בעצם אשמה בכול‪ ,‬ודאי עמדה‬
‫לה מאחור וצפתה בחורבן‪" ".‬לא‪ ,‬לא‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אין להאשים אף אחד‪ ,‬לא היה‬
‫אפשר לנהוג אחרת כלל‪ ,‬כאן כבר ניכרה בעליל השפעתה של הטירה‪".‬‬
‫"השפעתה של הטירה‪ ",‬חזרה אמליה‪ ,‬נכנסת באין רואה מן החצר‪ ,‬ההורים שכבו במיטתם‬
‫זה כבר‪" ,‬סיפורים מן הטירה מספרים פה? אתם עוד יושבים לכם יחד? אתה‪ ,‬ק'‪ ,‬הלוא‬
‫רצית לחזור תכף ומיד הביתה‪ ,‬ועכשיו השעה כבר עוד מעט עשר‪ .‬סיפורים כאלה מעניינים‬
‫כרסם בסיפורים שכאלה‪ ,‬הם יושבים להם יחד‪,‬‬ ‫אותך בכלל? יש כאן אנשים הממלאים את ֵ‬
‫כמוכם פה‪ ,‬ומשעשעים אלה את אלה‪ ,‬אך לא נראה לי שאתה נמנה עם סוג זה של אנשים‪".‬‬
‫"דווקא כן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אני נמנה עם הסוג הזה בדיוק; ולעומת זאת‪ ,‬אנשים שאינם‬
‫מתעניינים בסיפורים כאלה‪ ,‬ומניחים את ההתעניינות בהם לאחרים‪ ,‬אינם מרשימים אותי‬
‫במיוחד‪" ".‬ניחא‪ ",‬אמרה אמליה‪" ,‬הבריות נבדלים אלה מאלה בתחומי ההתעניינות שלהם‪,‬‬
‫שמעתי פעם על צעיר אחד שכל מעייניו היו נתונים יומם ולילה לטירה לבדה‪ ,‬את כל‬
‫השאר הזניח כליל‪ ,‬וכבר חששו לשפיות דעתו‪ ,‬שכן דעתו נדדה כל העת אל על‪ ,‬אל‬
‫הטירה‪ ,‬אך בסופו של דבר התברר שלא לטירה עצמה התכוון‪ ,‬אלא לבתהּ של אחת הנשים‬
‫המנקות את הלשכות‪ ,‬ומשזכה בה לבסוף‪ ,‬בא הכול על מקומו בשלום‪" ".‬אני מניח שהאיש‬
‫הזה היה מוצא חן בעיני‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אני מפקפקת בכך‪ ",‬אמרה אמליה‪" ,‬אבל אפשר שאשתו‬
‫היתה מוצאת חן בעיניך‪ .‬ועכשיו איני רוצה להפריע לכם‪ ,‬אני הולכת לישון‪ ,‬ואצטרך לכבות‬
‫את האור בגלל ההורים; הם אמנם נרדמים חיש קל‪ ,‬אבל אינם ישנים שינה של ממש יותר‬
‫משעה‪ ,‬ואחר כך מפריע להם גם האור הקלוש ביותר‪ .‬לילה טוב‪".‬‬
‫ואכן השתרר מיד חושך גמור‪ ,‬אמליה הציעה לה משכב איפשהו על הרצפה‪ ,‬מן הסתם‪,‬‬
‫בסמוך למיטת ההורים‪" .‬מיהו אותו צעיר שסיפרה עליו אמליה?" שאל ק'‪" .‬לא יודעת‪",‬‬
‫אמרה אולגה‪" ,‬אולי ברונסוויק‪ ,‬למרות שהסיפור לא ממש הולם אותו‪ ,‬ואולי מישהו אחר‪.‬‬
‫קשה להבין בדיוק ְלמה היא מתכוונת‪ ,‬אמליה‪ ,‬לעתים קרובות אין לדעת אם היא מדברת‬
‫ברצינות או באירוניה‪ ,‬על פי רוב כוונתה רצינית‪ ,‬אך מנימת קולה משתמעת אירוניה‪".‬‬
‫"הניחי לפירושים!" אמר ק'‪" ,‬איך קרה שנהיית תלויה בה כל כך? האם כזה היה מצבך גם‬
‫לפני האסון הגדול? או שמא רק אחריו? האם אף פעם לא ניעור בך הצורך להשתחרר‬
‫ממנה? והתלות הזאת‪ ,‬כלום יש לה הצדקה הגיונית כלשהי? אמליה היא האחות הצעירה‪,‬‬
‫ולפיכך חלה עליה חובת הציות‪ .‬היא זו שהמיטה אסון על המשפחה‪ ,‬באשמתה או שלא‬
‫באשמתה‪ .‬והנה‪ ,‬במקום שתבקש כל יום מחדש סליחה ומחילה מכל אחד מכם‪ ,‬היא זוקפת‬
‫את ראשה גבוה יותר מכולם‪ ,‬מתעלמת מכל הסובב אותה )חוץ מן הטיפול שהיא מעניקה‬
‫ברוב חסדה להורים(‪ ,‬נמנעת מכל מעורבות בענייניכם‪ ,‬כלשונה‪ ,‬וכשהיא מדברת איתכם‬
‫סוף‪-‬סוף‪ ,‬הרי 'על פי רוב כוונתה רצינית‪ ,‬אך מנימת קולה משתמעת אירוניה'‪ .‬ושמא היא‬
‫שולטת בכם מכוח יופיה‪ ,‬שאת מזכירה אותו לפעמים? ובכן‪ ,‬שלושתכם דומים מאוד זה‬
‫לזה‪ ,‬ומה שמבדיל בינה לבין שניכם אינו לזכותה דווקא‪ :‬כבר כשראיתיה לראשונה נרתעתי‬
‫לנוכח מבטה האטום‪ ,‬חסר הרגש‪ .‬זאת ועוד‪ :‬אף על פי שהיא האחות הצעירה‪ ,‬אין הדבר‬
‫ניכר בה כלל‪ ,‬היא נראית חסרת גיל כאותן נשים שאינן מזדקנות לעולם‪ ,‬אך מעולם גם לא‬
‫היו צעירות ממש‪ַ .‬את פוגשת בה יום‪-‬יום‪ ,‬אינך רואה כלל כמה קשוחות פניה‪ .‬ומסיבה זו‪,‬‬
‫כשאני מהרהר בדבר‪ ,‬קשה לי להאמין באמת שסורטיני נמשך אליה‪ .‬כששלח לה את‬
‫המכתב‪ ,‬אפשר שלא ביקש לקרוא לה‪ ,‬אלא להענישה בלבד‪".‬‬
‫"לא אדבר על סורטיני‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אצל האדונים מן הטירה הכול ייתכן‪ ,‬בין‬
‫שמדובר ביָ פה בנשים ובין שמדובר במכוערת מכולן‪ .‬אך מכל בחינה אחרת אתה טועה ביחס‬
‫לאמליה טעות גמורה‪ .‬תן דעתך‪ ,‬הרי אין לי שום סיבה שבעולם לדבר על לבך שתחבב את‬
‫אמליה‪ ,‬ואם אני עושה זאת אף על פי כן‪ ,‬הרי זה למענך בלבד‪ .‬אמליה היא שחוללה‬
‫איכשהו את האסון‪ ,‬בכך אין ספק‪ ,‬אבל אפילו אבא‪ ,‬שנפגע מן האסון יותר מכולם‪,‬‬
‫ושמעולם לא ידע לשלוט במוצא פיו‪ ,‬בייחוד לא בבית ‪ -‬אפילו אבא לא אמר לאמליה אף‬
‫מילת תוכחה אחת‪ ,‬גם בזמנים הקשים ביותר‪ .‬וזאת לא מפני שדעתו היתה נוחה ממה‬
‫שעשתה‪ ,‬לא ולא‪ ,‬שהרי העריץ את סורטיני‪ ,‬ונבצר מבינתו כליל איך יכלה אמליה לעשות‬
‫מה שעשתה; בחפץ לב היה מקריב לסורטיני את עצמו ואת כל אשר לו‪ ,‬אך לא כדרך‬
‫שהתרחשו הדברים בפועל ועוררו‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬את זעמו של סורטיני‪ .‬אמרתי 'מן הסתם'‪ ,‬שכן‬
‫מאז שוב לא שמענו עליו כלום; אם קודם לכן התנהלו חייו הרחק מעין הציבור‪ ,‬הרי עכשיו‬
‫נדמה שאינו קיים כלל‪ .‬היית צריך לראות את אמליה בתקופה ההיא‪ .‬כולנו ידענו שלא‬‫כבר ָ‬
‫יושת עלינו עונש במובן המקובל של המילה‪ .‬פשוט התרחקו מאיתנו ‪ -‬גם בני הכפר‪ ,‬גם‬
‫הטירה‪ .‬אך בשעה שהתרחקותם של הבריות היתה מורגשת בעליל‪ ,‬כמובן‪ ,‬הרי מצד הטירה‬
‫לא הורגש דבר‪ .‬הלוא גם קודם לכן לא הבחנו בשום תשומת לב כלפינו מצד הטירה‪ ,‬איך‬
‫יכולנו אפוא להבחין עתה בשינוי? השקט הזה היה הנורא מכול‪ .‬נורא לאין שיעור‬
‫מהתרחקותם של הבריות‪ ,‬שהרי הללו לא נהגו כך מתוך איזה שכנוע פנימי‪ ,‬אפשר גם שלא‬
‫היתה להם שום טענה של ממש נגדנו‪ ,‬הבוז שרוחשים לנו היום עוד לא בא לעולם כלל‪ ,‬כל‬
‫מה שעשו לא עשו אלא מתוך פחד בלבד‪ ,‬ועכשיו חיכו עד שיתברר להם איך יתגלגלו‬
‫הדברים‪ .‬גם עדיין לא חששנו מפני מצוקה כלכלית‪ ,‬כל בעלי החוב שלנו פרעו את‬
‫חובותיהם‪ ,‬סידורי התשלום היו נוחים לנו‪ ,‬קרובי משפחה סייעו לנו בסתר כל אימת שחסרו‬
‫לנו מצרכי מזון‪ ,‬זה לא היה קשה כלל‪ ,‬הימים היו ימי קציר; אך מאחר שלא היו לנו שדות‪,‬‬
‫ואיש לא נתן לנו לעבוד אצלו‪ ,‬הרי שלראשונה בחיינו נאלצנו להעביר את ימינו בבטלה‬
‫כמעט‪ .‬וכך ישבנו לנו יחד בחלונות מוגפים בעצם חומו של יולי‪-‬אוגוסט‪ .‬שום דבר לא קרה‪.‬‬
‫לא זימון למשפט‪ ,‬לא הודעה‪ ,‬לא ביקור כלשהו‪ ,‬לא כלום‪".‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬מאחר שלא קרה כלום‪ ,‬וגם שום עונש במובן המקובל לא היה צפוי ‪-‬‬
‫מפני מה היה לכם לחשוש בכלל? אנשים משונים שכמותכם!" "איך להסביר לך?" אמרה‬
‫אולגה‪" .‬לא חששנו מפני הבאות‪ ,‬ההווה הוא שהכביד ידו עלינו‪ ,‬כבר היינו שרויים‬
‫בעיצומו של העונש‪ .‬הלוא אנשי הכפר רק חיכו שנבוא אליהם‪ ,‬שאבא ישוב ויפתח את בית‬
‫המלאכה שלו‪ ,‬שאמליה‪ ,‬שידעה לתפור שמלות יפות להפליא )אמנם רק לנשים רמות‬
‫מעלה(‪ ,‬תשוב לקבל הזמנות ‪ -‬שהרי הצטערו כולם על שנהגו כפי שנהגו; כשמשפחה‬
‫מכובדת בכפר נהיית מנודה לפתע פתאום‪ ,‬נמצא כל אדם ניזוק איכשהו‪ .‬כשניתקו את‬
‫הקשרים איתנו‪ ,‬האמינו הכול שאינם אלא ממלאים את חובתם‪ ,‬והלוא גם אנו במקומם לא‬
‫היינו נוהגים אחרת‪ .‬ומלבד זאת הרי לא ידעו בדיוק מה קרה באמת‪ ,‬רק זאת ידעו‪,‬‬
‫שהשליח חזר ל'הרנהוף' ובידו קרעי נייר מלוא החופן‪ ,‬פרידה ראתה אותו בצאתו ואחר כך‬
‫בשובו‪ ,‬החליפה איתו מילים אחדות‪ ,‬ומיהרה להפיץ ברבים כל מה שנודע לה ‪ -‬ושוב‪ ,‬לא‬
‫מתוך איזו איבה כלפינו‪ ,‬אלא פשוט מתוך רגש חובה‪ ,‬ממש כשם שהיתה זו חובתו של כל‬
‫אדם אחר בנסיבות דומות‪.‬‬
‫"כמו שכבר אמרתי‪ ,‬העדיפו הבריות באמת ובתמים שכל העניין יסתיים בכי טוב‪ .‬אילו‬
‫באנו והודענו פתאום שהכול בא על מקומו בשלום‪ ,‬שלא היתה כאן‪ ,‬למשל‪ ,‬אלא אי‪-‬הבנה‪,‬‬
‫וזו נפתרה בינתיים לגמרי‪ ,‬או שאמנם חטאנו במשהו‪ ,‬אך המעוות כבר בא על תיקונו‪ ,‬או ‪-‬‬
‫הבריות היו מסתפקים אפילו בכך ‪ -‬שבזכות קשרינו עם הטירה הצלחנו להשתיק את כל‬
‫העניין ‪ -‬או‪-‬אז היו חוזרים ומקבלים אותנו בלי ספק בזרועות פתוחות‪ ,‬בנשיקות ובחיבוקים‬
‫ובחגיגות‪ ,‬כבר נתקלתי בדברים כאלה אצל אי‪-‬אלה אנשים אחרים‪ .‬ובעצם לא היה צורך‬
‫אפילו בהודעה כזאת‪ ,‬שכן די היה אילו באנו והצענו את שירותינו בנפש חפצה‪ ,‬אילו‬
‫חידשנו את קשרינו הישנים בלי להתייחס כלל אל פרשת המכתב‪ :‬בשמחה גדולה היו כולם‬
‫מוותרים על הדיון באותו עניין‪ ,‬שהרי מלבד הפחד‪ ,‬המבוכה היא שהניעה את הבריות‬
‫בראש וראשונה להתרחק מאיתנו‪ ,‬פשוט כדי שלא ייאלצו לשמוע על העניין הזה‪ ,‬לדבר בו‪,‬‬
‫לחשוב עליו‪ ,‬לבוא לידי מגע כלשהו עמו‪ .‬כשנתנה פרידה פומבי לאותו עניין‪ ,‬לא עשתה‬
‫זאת כדי לשמוח בו אלא כדי להישמר מפניו‪ ,‬לגונן על עצמה ועל כולם ולהסב את תשומת‬
‫לבה של הקהילה לכך שקרה כאן מקרה שיש להקפיד להתרחק ממנו כמה שרק אפשר‪ .‬לא‬
‫בנו כמשפחה היו הדברים אמורים‪ ,‬אלא רק באותו עניין לבדו‪ ,‬ואילו בנו דוּבר רק משום‬
‫שהיינו מעורבים בו‪ .‬אילו היינו חוזרים אפוא ומופיעים בציבור‪ ,‬אילו היינו מתנערים מן‬
‫העבר ומתנהגים כאילו כבר התגברנו על כל העניין‪ ,‬ואחת היא באיזו דרך‪ ,‬והציבור היה‬
‫משתכנע ששוב לא ידובר בו בעניין ההוא‪ ,‬יהיה טיבו מה שיהיה ‪ -‬או‪-‬אז היה הכול בא על‬
‫מקומו בשלום‪ :‬היינו שבים ומוצאים בכל מקום את הנכונות המוּכּרת להושיט עזרה‪ ,‬וגם אם‬
‫לא היינו שוכחים את העניין במלואו‪ ,‬היו הבריות מגלים הבנה ועוזרים לנו לשכוח אותו‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫"והנה תחת כל אלה ישבנו בבית‪ .‬לא ברור ְלמה חיכינו ‪ -‬להחלטתה של אמליה‪ ,‬מן‬
‫הסתם‪ .‬אז‪ ,‬בבוקר ההוא‪ ,‬היא תפסה את רסן השלטון במשפחה‪ ,‬ואחזה בו בחוזקה‪ .‬בלי‬
‫לנקוט אמצעים מיוחדים‪ ,‬בלי פקודות‪ ,‬בלי בקשות ‪ -‬כמעט באמצעות שתיקה בלבד‪ .‬אנחנו‪,‬‬
‫שאר בני המשפחה‪ ,‬היו לנו כמובן עניינים רבים לדון בהם‪ ,‬מבוקר עד ערב לא הפסקנו‬
‫להתלחש בינינו‪ ,‬ויש שאבא היה קורא לי אליו מתוך איזה התקף חרדה פתאומי‪ ,‬ואני‬
‫מצאתי עצמי יושבת חצי לילה על קצה מיטתו‪ .‬ולפעמים היינו משתופפים לנו יחד זה ליד‬
‫זה‪ ,‬אני וברנבאס‪ ,‬שבתחילה הבין אך בקושי במה דברים אמורים ובלי הרף תבע בלהט‬
‫הסברים‪ ,‬תמיד אותם ההסברים‪ ,‬מן הסתם כבר ידע שלא לו נועדו אותן שנים שאננות שהן‬
‫מנת חלקם של שאר בני גילו ‪ -‬ככה ישבנו יחד‪ ,‬ממש כשם שאני ואתה‪ ,‬ק'‪ ,‬יושבים לנו‬
‫עכשיו‪ ,‬ולא הרגשנו כלל שהלילה ירד ושוב עלה הבוקר‪ .‬אמא היתה החלשה שבינינו‪ ,‬מן‬
‫הסתם מפני שמלבד הסבל שחלקנו בו כולנו היא סבלה גם עם כל אחד ואחד מאיתנו‬
‫בנפרד‪ ,‬וכך ראינו לחרדתנו איך מתחוללות בה תמורות‪ ,‬שלבנו ניבא לנו כי לא ירחק היום‬
‫והן תחולנה גם על שאר בני הבית‪ .‬המקום החביב עליה היה פינה של אחת הספות ‪ -‬ספה‬
‫שיצאה כבר מזמן מרשותנו‪ ,‬היא נמצאת היום בטרקלין של ברונסוויק; שם היתה יושבת‪,‬‬
‫ואיש לא ידע בבירור מה מעשיה ‪ -‬האם היא מנמנמת לה‪ ,‬או שמא נושאת מונולוגים‬
‫ארוכים בינה לבין עצמה‪ ,‬כפי שהעידו כמדומה שפתיה הנעות בלי הרף‪.‬‬
‫"אך טבעי היה שמצאנו עצמנו חוזרים ודנים בפרשת המכתב‪ ,‬בוחנים שוב ושוב את כל‬
‫הפרטים הוודאיים ואת כל האפשרויות המוטלות בספק‪ ,‬מתחרים זה בזה בלי הפוגות‬
‫אחר הפתרון הנכון למצב ‪ -‬כל זה היה טבעי ובלתי נמנע‪ ,‬אך רע בעליל‪ ,‬שכן‬ ‫בחיפוש ַ‬
‫בדרך זו שקענו יותר ויותר באותו עניין שביקשנו להימלט ממנו‪ .‬ואיזו תועלת יכלו להביא‬
‫כל ההמצאות האלה‪ ,‬מבריקות ככל שהיו? הלוא אף אחת מהן לא ניתנה לביצוע בלי‬
‫אמליה‪ ,‬כולן היו בגדר שיקולים טרומיים‪ ,‬פטפוטים בעלמא‪ ,‬שהרי המסקנות שנבעו מהם‬
‫לא הגיעו כלל לאוזני אמליה‪ ,‬ואילו הגיעו לאוזניה‪ ,‬לא היו נענות אלא בשתיקה בלבד‪.‬‬
‫למרבה המזל‪ ,‬אני מבינה היום את אמליה יותר מבימים ההם‪ .‬על כתפיה רבץ משא כבד‬
‫יותר משל כולנו גם יחד‪ ,‬חידה היא בעיני איך עמדה בכך‪ ,‬איך היא מוסיפה לחיות בינינו‬
‫עד היום‪ .‬אמא אולי נשאה בעול סבלנו המשותף‪ ,‬נשאה בו מפני שניחת עליה‪ ,‬ולא לאורך‬
‫ימים נשאה בו; כיום אין לומר שהיא עדיין נושאת בו בדרך כלשהי‪ ,‬וכבר בימים ההם היתה‬
‫דעתה משובשת עליה‪ .‬אך אמליה לא זו בלבד שנשאה בסבל‪ ,‬היא ניחנה גם בתבונה‬
‫להתחקות על שורשיו; אנחנו ראינו רק את התוצאות‪ ,‬היא ראתה את הסיבה‪ ,‬אנחנו תלינו‬
‫תקוות במיני תחבולות קטנות‪ ,‬היא ידעה שהפור כבר נפל‪ ,‬אנחנו הוספנו להתלחש‪ ,‬היא לא‬
‫יכלה אלא לשתוק; פנים אל פנים עמדה מול האמת והישירה אליה מבט‪ ,‬היא המשיכה‬
‫לחיות ולשאת בעול החיים האלה‪ ,‬כאז כן עתה‪ .‬מה מאוד שפר חלקנו מחלקה‪ ,‬עם כל‬
‫מצוקתנו שלנו!‬
‫"ואכן נאלצנו לעזוב את ביתנו‪ ,‬ברונסוויק קבע את משכנו שם‪ ,‬ולנו ִהקצו את הבקתה‬
‫הזאת‪ .‬את קנייננו העברנו לכאן במריצה‪ ,‬הלוך וחזור כמה פעמים‪ ,‬ברנבאס ואני משכנו‪,‬‬
‫שהבאנוה לכאן מיד בתחילה‪ ,‬ישבה על גבי ארגז וקיבלה‬
‫ָ‬ ‫אבא ואמליה דחפו מאחור‪ ,‬אמא‪,‬‬
‫את פנינו פעם אחר פעם ביבבה חרישית‪ .‬אבל אני זוכרת שאפילו בזמן אותן ריצות מייגעות‬
‫עם המריצה ‪ -‬שהיו גם משפילות מאוד‪ ,‬שכן עברנו שוב ושוב על פני עגלות שעשו דרכן‬
‫חזרה מן הקציר‪ ,‬ויושביהן השתתקו בראותם אותנו והסבו מבטיהם ‪ -‬אפילו בזמן אותן‬
‫ריצות לא יכולנו לחדול‪ ,‬ברנבאס ואני‪ ,‬מלדבר על הדאגות ועל התוכניות שהעסיקו את‬
‫מחשבותינו‪ ,‬ובלהט הדיבור יש שנעמדנו תחתינו‪ ,‬עד שקריאת זירוז מפי אבא שבה והזכירה‬
‫לנו את חובתנו‪ .‬ואולם כל השיחות שניהלנו גם לאחר שעברנו דירה לא שינו את חיינו כל‬
‫עיקר‪ ,‬ולעומת זאת הרגשנו יותר ויותר את מצוקת העוני שהיינו שרויים בו‪ .‬התרומות‬
‫שקיבלנו מקרובי המשפחה נפסקו‪ ,‬כל המשאבים שלנו כמעט שאזלו‪ ,‬ודווקא אז בא לעולם‬
‫אותו הבוז כלפינו‪ ,‬שכבר נתקלת בו‪ .‬הבריות נוכחו שאין בנו די כוח להיחלץ מפרשת‬
‫המכתב ההוא‪ ,‬והדבר היה רע מאוד בעיניהם‪ .‬לא שהקלו ראש במר גורלנו‪ ,‬הגם שלא ידעו‬
‫בדיוק מה טיבו; אילו התגברנו עליו היו כולם רוחשים לנו כבוד רב‪ ,‬כראוי‪ ,‬אך מאחר‬
‫שכשלנו‪ ,‬קיבעו הבריות אחת ולתמיד‪ ,‬כלומר לצמיתות‪ ,‬את מה שעשו עד כה באורח זמני‬
‫בלבד‪ :‬הרחיקו אותנו מכל מעגלי החברה‪ .‬היטב ידעו שהם עצמם לא היו עומדים במבחן‬
‫שכזה טוב יותר מאיתנו‪ ,‬אך דווקא משום כך ראו חובה לעצמם לנתק כל קשר עמנו‬
‫לחלוטין‪ .‬שוב לא דיברו עלינו כעל בני אדם‪ ,‬שם המשפחה שלנו לא עלה עוד על‬
‫שפתיהם; אם נאלצו להזכיר אותנו בשיחה כלשהי‪ ,‬נדרשו לשמו של ברנבאס‪ ,‬הפחות אשם‬
‫מבין כולנו‪ .‬אפילו לבקתה שלנו יצא שם רע‪ ,‬ואם תהרהר בכך רגע ודאי תודה שגם בעיניך‪,‬‬
‫כשנכנסת לכאן לראשונה‪ ,‬היה הבוז הזה מוצדק‪ .‬לימים‪ ,‬כששבו הבריות ונכנסו אלינו‬
‫מפעם לפעם‪ ,‬היו מעקמים את אפם על כל שטות‪ ,‬למשל על כך שמנורת השמן הקטנה‬
‫תלויה שם מעל לשולחן דווקא‪ .‬וכי היכן יש לתלותה אם לא מעל לשולחן? אך בעיניהם‬
‫היה זה בלתי נסבל ממש‪ .‬ואולם אילו החלטנו לתלות את המנורה במקום אחר כלשהו‪ ,‬גם‬
‫אז היתה סלידתם מאיתנו נשארת בעינה‪ .‬כל מה שהיינו‪ ,‬כל מה שהיה קנייננו‪ ,‬נתקל באותו‬
‫יחס של בוז‪".‬‬
 ‫‪19‬‬
‫תחנונים‬
‫"ומה עשינו אנו בינתיים? דבר שגרוע ממנו לא יכולנו לעשות‪ ,‬דבר הראוי לבוז יותר מכל‬
‫מה שבעטיו כבר היינו לבוז בפועל‪ :‬בגדנו באמליה‪ ,‬מילטנו עצמנו משליטתה האילמת‪ ,‬לא‬
‫יכולנו להמשיך בחיים האלה‪ ,‬שוב לא יכולנו לחיות ככה‪ ,‬בלא שמץ תקווה‪ ,‬והתחלנו‪,‬‬
‫איש‪-‬איש על פי דרכו‪ ,‬להתחנן לפני הטירה או להסתער עליה בעתירות שתסלח לנו‪ .‬אמנם‬
‫ידענו שלא נוכל לתקן את המעוות‪ ,‬ידענו גם שהקשר היחיד עם הטירה שהיתה בו תקווה‬
‫כלשהי‪ ,‬כלומר סורטיני‪ ,‬אותו פקיד שנטה חסד לאבא ‪ -‬דווקא הקשר הזה נחסם בפנינו‬
‫בעקבות האירועים האחרונים; ואף על פי כן פתחנו בעבודה‪ .‬התחיל בזה אבא‪ ,‬התחילו כל‬
‫אותן פניות חסרות שחר לראש המועצה‪ ,‬למזכירים‪ ,‬לעורכי הדין‪ ,‬ללבלרים; על פי רוב לא‬
‫קיבלו את פניו כלל‪ ,‬וכשהתקבל בכל זאת‪ ,‬אם בעורמה ואם במקרה ‪ -‬כמה צהלנו אז‬
‫וחככנו ידינו לשמע הבשורה ‪ -‬מיד הזדרזו לשלחו מעל פניהם ושוב לא קיבלו את פניו‬
‫לעולם‪ .‬קל מאוד היה להשיב לו‪ ,‬לטירה הרי קל תמיד‪ .‬מה הוא רוצה בכלל? מה עשו לו?‬
‫על מה הוא מבקש סליחה? מי מאנשי הטירה התנכל לו אי‪-‬פעם‪ ,‬ולוּ כהוא זה? נכון‬
‫שהידרדר לעוני‪ ,‬איבד את לקוחותיו וכו'‪ ,‬אבל תופעות שכאלה רווחות בחיי היומיום‪,‬‬
‫במלאכה ובמסחר ‪ -‬כלום חייבת הטירה להתעסק בכל דבר? אמנם למעשה היא מתעסקת‬
‫בכול דווקא‪ ,‬אך ברור שאינה יכולה להתערב בגסות בגלגוליה של פרשה כלשהי אך ורק‬
‫כדי לקדם את ענייניו של אדם פלוני‪ .‬כלום צריכה היתה לשלוח את פקידיה לחפש אחר‬
‫לקוחותיו של אבא כדי להחזירם אליו בכוח? ואולם‪ ,‬טען אז אבא ‪ -‬בכל העניינים הללו‬
‫נהגנו לדון בבית בפרוטרוט‪ ,‬לפני כן ואחרי כן‪ ,‬מצטופפים כולנו בפינה‪ ,‬כמבקשים להסתתר‬
‫מפני אמליה‪ ,‬שאמנם ראתה הכול‪ ,‬אך הניחה לנו לנפשנו ‪ -‬ואולם‪ ,‬טען אז אבא‪ ,‬הוא‬
‫מעולם לא התלונן על שהידרדר לעוני‪ ,‬הוא ישוב וישיג בקלות את כל מה שאבד לו‪ ,‬הן‬
‫מדובר בעניין שולי ‪ -‬ובלבד שיסלחו לו‪' .‬יסלחו על מה?' היתה התשובה‪ ,‬הרי עד כה לא‬
‫הוגשה כל תביעה נגדו‪ ,‬ומכל מקום עוד לא נרשמה בפרוטוקולים‪ ,‬לפחות לא באותם‬
‫פרוטוקולים הפתוחים לפני ציבור עורכי הדין‪ ,‬ומכאן שלא נפתח כל הליך נגדו‪ ,‬ככל שניתן‬
‫לברר זאת‪ ,‬והדבר גם לא עומד על הפרק‪ .‬שמא יש ביכולתו לצטט איזה צו רשמי שהוצא‬
‫נגדו? לא‪ ,‬אבא לא היה יכול‪ .‬או שמא התערבה בעניינו אחת מרשויות הממשל? אבא לא‬
‫ידע על כך כלום‪ .‬ובכן‪ ,‬אם אינו יודע כלום‪ ,‬ולא קרה כלום‪ ,‬מה הוא רוצה בכלל? על מה‬
‫יסלחו לו? לכל היותר על שהוא מטריד את הרשויות ללא צורך ‪ -‬אבל דווקא בעניין זה‬
‫אין סליחה ואין מחילה‪.‬‬
‫"אבא לא הרפה‪ ,‬בימים ההם היה עדיין חזק מאוד‪ ,‬והבטלה שנכפתה עליו הותירה לו‬
‫שפע של זמן פנוי‪' .‬אני אשיב לאמליה את כבודה‪ ,‬זה לא יימשך עוד זמן רב‪ ',‬היה חוזר‬
‫ואומר לברנבאס ולי כמה פעמים ביום‪ ,‬אבל בקול חרישי מאוד‪ ,‬לבל תשמע זאת אמליה;‬
‫ואף על פי כן לא כיוון את דבריו אלא לאמליה לבדה‪ ,‬שכן לאמיתו של דבר לא חשב כלל‬
‫על השבת כבודה‪ ,‬אלא על השגת מחילה לעצמו‪ .‬ואולם בשביל שימחלו לו‪ ,‬היה עליו לברר‬
‫תחילה מהי אשמתו‪ ,‬והלוא במשרדי הרשות הכחישו אשמה שכזאת מכול וכול‪ .‬הוא נתפס‬
‫לרעיון ‪ -‬והיה בכך כדי להעיד על היחלשות כישוריו השכליים ‪ -‬שמסתירים מפניו את דבר‬
‫האשמה רק מפני שאינו משלם מספיק‪ :‬עד כה נהג לשלם אך ורק את המסים הקבועים‪,‬‬
‫שהיו גבוהים למדי‪ ,‬על כל פנים ביחס למצבנו‪ .‬ואילו עתה סבור היה שעליו לשלם יותר‪,‬‬
‫ובכך טעה בעליל‪ ,‬שכן הרשויות שלנו אמנם נוהגות לקחת שוחד‪ ,‬כדי לפשט הליכים‬
‫ולהימנע מדיבורים מיותרים‪ ,‬אלא שאין משיגים בכך כלום‪ .‬אך הואיל ואבא תלה תקוות‬
‫בעניין‪ ,‬לא רצינו להפריע לו‪ .‬מכרנו את מה שעוד נותר ברשותנו ‪ -‬אלה היו בעיקר חפצים‬
‫שאי‪-‬אפשר בלעדיהם ‪ -‬כדי לספק לו אמצעים להמשיך בחקירותיו‪ ,‬וזמן רב היתה לנו נחת‬
‫רוח יום‪-‬יום מחדש‪ ,‬על שבצאתו עם בוקר מן הבית היו בכיסו לפחות כמה מטבעות לקרקש‬
‫בהם‪ .‬מובן שהיינו רעבים כל היום‪ ,‬ואילו באמצעות הכסף שנָ ַתנו לו לא השגנו אלא זאת‪,‬‬
‫שהשתמר בלבו איזה זיק משמח של תקווה‪ .‬אך היה זה יתרון מפוקפק‪ .‬אבא כילה את כוחו‬
‫בחיזור על פתחי המשרדים‪ ,‬וכל אותו עניין‪ ,‬שבלעדי הכסף הזה היה מסתיים במהרה‪,‬‬
‫כראוי לו‪ ,‬הלך והתמשך עוד ועוד‪.‬‬
‫"כיוון שלמעשה לא היה אפשר להשיג שום דבר ראוי לשמו בתמורה לכל אותם‬
‫תשלומים נוספים‪ ,‬היה אחד הכתבנים מנסה מפעם לפעם להשיג משהו למראית עין לפחות‪,‬‬
‫מבטיח לפתוח בחקירה‪ ,‬רומז שהתגלו אי‪-‬אלה עקבות שעוד מעט יתחקו אחריהם‪ ,‬לא מתוך‬
‫חובה‪ ,‬אלא פשוט כדי לעשות טובה לאבא ‪ -‬ואבא‪ ,‬במקום שיתגברו ספקותיו‪ ,‬התחזקה בו‬
‫האמונה דווקא‪ .‬הוא היה חוזר עם כל ההבטחות הללו‪ ,‬הנבובות בעליל‪ ,‬משל כבר השיב‬
‫לביתנו את כל הברכה האבודה‪ ,‬ומה מכאיב היה מראהו כשעמד מאחורי גבה של אמליה‪,‬‬
‫מצביע עליה בחיוך מעוות ובעיניים קרועות לרווחה‪ ,‬מבקש לרמוז לנו כי בזכות מאמציו‬
‫קרבה והולכת ישועתה של אמליה ‪ -‬מה שיפתיע קודם כול אותה עצמה ‪ -‬אך כל זה סוד‬
‫כמוס הוא לפי שעה‪ ,‬ועלינו לשמור עליו מכל משמר‪.‬‬
‫"כל זה היה ודאי נמשך עוד ימים רבים מאוד‪ ,‬אילולא הגענו לבסוף לידי כך ששוב לא‬
‫היה ביכולתנו לתת כסף לאבא‪ .‬ברנבאס אמנם התמנה בינתיים‪ ,‬לאחר בקשות מרובות‪,‬‬
‫לעוזרו של ברונסוויק‪ ,‬אמנם רק בתנאי שיבוא לקחת את ההזמנות בחשכת הערב וגם יחזיר‬
‫את פרי עמלו בחשיכה ‪ -‬יש להודות שבמעשה זה סיכן ברונסוויק במידת‪-‬מה את עסקיו‬
‫למעננו‪ ,‬אך לעומת זאת הרי שילם לברנבאס פרוטות בלבד )וברנבאס עשה את עבודתו‬
‫למופת(‪ ,‬ומשכורתו הספיקה אך בקושי להציל אותנו מרעב‪ .‬בזהירות מופלגת ולאחר הכנות‬
‫רבות הודענו לאבא ששוב אין ביכולתנו לתת לו כסף‪ ,‬אך הוא קיבל את הדבר בשלוות‬
‫נפש‪ .‬אמנם בינתו לא עמדה לו עוד לתפוס כמה חסרי תוחלת הם מאמציו‪ ,‬אך לעומת זאת‬
‫כבר היה מיוגע מרוב אכזבות‪ .‬הוא אמר‪ ,‬אמנם ‪ -‬שוב לא דיבר דברים ברורים כבעבר‪ ,‬שאז‬
‫היתה דרכו לומר דברים כמעט ברורים מדי ‪ -‬כי אם רק היה לו עוד קצת כסף‪ ,‬או‪-‬אז היה‬
‫משיג מחר‪ ,‬ואולי עוד היום‪ ,‬את כל המידע הנחוץ לו‪ ,‬והנה הכול היה לשווא‪ ,‬הכול נכשל‬
‫בגלל כסף בלבד‪ ,‬ועוד דברים כיוצא באלה ‪ -‬אבל נימת קולו העידה שאין הוא מאמין במה‬
‫שאמר‪ .‬ומלבד זאת גם היו לו בו‪-‬במקום תוכניות חדשות‪ .‬מאחר שלא עלה בידו למצוא כל‬
‫אשמה‪ ,‬ומכאן שגם להבא לא יוכל להשיג כלום בדרכים הרשמיות‪ ,‬הרי לא נותר לו אלא‬
‫להסתפק בבקשות ותחנונים‪ ,‬ולפנות אל הפקידים אישית‪ .‬בלי ספק יש ביניהם בעלי לב‬
‫רחום וחנון‪ ,‬שבמסגרת תפקידם אין הם רשאים אמנם להקשיב לו‪ ,‬אך לא כן מחוץ לתפקיד‪,‬‬
‫כשמפתיעים אותם ברגע הנכון‪".‬‬
‫ק'‪ ,‬שעד כה היה שקוע לחלוטין בדבריה של אולגה‪ ,‬קטע עכשיו את סיפורה בשאלה‪:‬‬
‫"ואינך חושבת שהצדק היה איתו?" המשך הסיפור אמנם צריך היה לענות לו על כך‪ ,‬אך‬
‫הוא רצה לדעת את התשובה מיד‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬על לב רחום וכדומה אין כאן מה לדבר כלל‪ .‬ידענו זאת למרות‬
‫היותנו צעירים וחסרי ניסיון‪ ,‬וגם אבא ידע זאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך הדבר השתכח ממנו‪ ,‬כשם‬
‫שהשתכח ממנו כמעט הכול‪ .‬הוא הגה תוכנית חדשה‪ ,‬לעמוד על אם הדרך המוליכה אל‬
‫הטירה‪ַ ,‬בּ ָמקום שעוברות מרכבותיהם של הפקידים‪ ,‬ושם‪ ,‬כל אימת שתבוא הזדמנות לידו‪,‬‬
‫לשטוח את בקשת הסליחה שלו‪ .‬אם לדבר בכנות‪ ,‬היתה זו תוכנית שאין בה שמץ תבונה‪,‬‬
‫גם במקרה שהבלתי אפשרי היה מתממש בפועל‪ ,‬ובקשתו היתה מגיעה באמת לאוזניו של‬
‫אחד הפקידים‪ .‬וכי יש באפשרותו של פקיד אחד ויחיד לספק מחילה? הרי זה עניין שרק‬
‫הרשות בכללותה רשאית לדון בו‪ ,‬ואפילו היא אין ביכולתה למחול‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬אלא לשפוט‬
‫בלבד‪ .‬ובכלל‪ ,‬כלום יכול איזה פקיד ‪ -‬ואפילו נניח שירד מן המרכבה וביקש להתעמק‬
‫בעניין ‪ -‬לצייר לו תמונה של כל אותו מעשה מתוך הדברים שמילמל באוזניו אבא‪ ,‬איש‬
‫עני ועייף שכמותו‪ ,‬שכבר קפצה עליו זִ קנה? פקידי הרשות משכילים מאוד כולם‪ ,‬אבל‬
‫באורח חד‪-‬צדדי; בכל הנוגע לתחומו שלו‪ ,‬די לו לפקיד במילה אחת והוא מסוגל לשחזר‬
‫על פיה שרשרת שלמה של טענות‪ ,‬אך עניינים השייכים לאגף אחר‪ ,‬אפשר להסבירם לו‬
‫שעות על שעות והוא רק ינענע בראשו בנימוס ולא יבין ולא כלום‪ .‬והרי זה מובן מאליו; תן‬
‫דעתך‪ ,‬אפילו עניינים משרדיים זניחים‪ ,‬הנוגעים לך עצמך‪ ,‬מיני זוטות של מה בכך‪ ,‬שכל‬
‫פקיד פותר אותם במשיכת כתף קלה ‪ -‬אם תנסה להבין אותם לעומקם‪ ,‬תמצא עצמך מעביר‬
‫בכך את כל ימי חייך‪ ,‬וגם אז לא תמצא את מבוקשך‪ .‬וגם לוּ היה אבא מגיע אל פקיד‬
‫בר‪-‬סמכא‪ ,‬לא יכול היה זה להסדיר כלום בלי המסמכים‪ ,‬לא כל שכן על אם הדרך‪ ,‬כלומר‬
‫לא היה בידו לתת מחילה‪ ,‬אלא רק לסדר את העניין בדרכים הרשמיות‪ ,‬ולשם כך היה‬
‫מפנה אותו בהכרח לצינורות המקובלים‪ ,‬והלוא את הדרך הזו כבר ניסה אבא ונכשל‬
‫כישלון חרוץ‪ .‬אפשר רק לשער לאיזה מצב הידרדר כשקיווה להשיג משהו באמצעות אותה‬
‫תוכנית חדשה שלו‪ .‬אילו היתה אפשרות כזאת‪ ,‬קלושה ככל שתהיה‪ ,‬קיימת בכלל‪ ,‬הרי‬
‫היתה דרך המלך הומה כולה שתדלנים ובעלי בקשות‪ ,‬אך כיוון שהדברים אמורים בעניין‬
‫בלתי אפשרי בעליל‪ ,‬כמו שידוע לכל מי שסיים כיתה אל"ף בבית הספר‪ ,‬הרי שהדרך שם‬
‫שוממה לחלוטין‪ .‬אפשר שעובדה זו אפילו הזינה את תקוותיו של אבא‪ ,‬שניזונו מכל דבר‬
‫שבעולם‪ .‬והן אכן היו זקוקות לכך‪ ,‬שכן כל אדם בעל שכל בריא לא היה טורח מלכתחילה‬
‫לצלול לתוך כל השיקולים העמוקים הללו‪ :‬די היה בנתונים החיצוניים להבהיר הבהר היטב‬
‫שמדובר בעניין בלתי אפשרי לחלוטין‪ .‬כשהפקידים נוסעים אל הכפר או בחזרה לטירה‪ ,‬אין‬
‫הם עושים זאת לשם השעשוע‪ ,‬אלא מפני שיש להם עבודה בכפר ובטירה‪ ,‬ועל כן הם‬
‫נוסעים במהירות שלא תתואר‪ .‬אף לא עולה על דעתם להציץ דרך חלון המרכבה ולחפש‬
‫מגישי עתירות למיניהם; המרכבות מלאות וגדושות תיקי מסמכים‪ ,‬והפקידים בוחנים אותם‪".‬‬
‫"אבל אני‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬הסתכלתי פעם לתוך מזחלת של פקיד‪ ,‬ולא היו בה שום תיקים‪".‬‬
‫סיפורה של אולגה פתח לפניו עולם גדול ועצום כל כך‪ ,‬עולם שלא ייאמן כמעט‪ ,‬עד שלא‬
‫יכול היה להתאפק מלגעת בו באמצעות ההרפתקה הקטנה שעברה עליו‪ ,‬כדי להיווכח ביתר‬
‫בהירות הן בקיומו של אותו עולם והן בקיומו שלו‪.‬‬
‫"זה ייתכן‪ ",‬אמרה אולגה‪" ,‬אבל אם כך‪ ,‬הרי זה גרוע אף יותר‪ ,‬שכן פירוש הדבר הוא‬
‫שאותו פקיד עסוק בעניינים חשובים כל כך‪ ,‬עד שהתיקים נעשים יקרי ערך או עמוסים‬
‫מכדי שיוכל לקחתם עמו‪ ,‬ופקידים כאלה דרכם להדהיר את הסוסים במלוא התאוצה‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬איש מהם אין לו זמן בשביל אבא‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬אל הטירה מוליכות דרכים אחדות‪.‬‬
‫פעם מקובלת יותר דרך אחת‪ ,‬והרוב בוחר בה‪ ,‬ופעם דרך אחרת‪ ,‬ואז נדחקים אליה כולם‪.‬‬
‫עדיין לא ברור על פי אילו כללים מתחוללים השינויים האלה‪ .‬יום אחד בשמונה בבוקר‬
‫נוסעים הכול בכביש אחד‪ ,‬וכעבור חצי שעה עוברים כולם כאיש אחד לכביש אחר‪ ,‬עשר‬
‫דקות אחר כך הם כבר נוסעים בכביש שלישי‪ ,‬וכעבור חצי שעה אפשר שהכול יחזרו שוב‬
‫אל הכביש הראשון‪ ,‬ושם כבר יישארו כל היום‪ ,‬אף כי בכל רגע ורגע עשוי להתחולל שינוי‪.‬‬
‫סמוך לכפר אמנם מתלכדים הכבישים כולם‪ ,‬אבל שם כבר דוהרות המרכבות בקצב מסחרר‪,‬‬
‫בעוד שבקרבת הטירה הן ממתנות קצת את מהירותן‪ .‬ואם סדרי התנועה בכבישים הם‬
‫הפכפכים ובלתי נתפסים‪ ,‬הרי הוא הדין גם במספר המרכבות‪ .‬יש שאין רואים בכבישים‬
‫אפילו מרכבה אחת‪ ,‬ויש שהן נוסעות בהמוניהן‪ .‬ועכשיו תאר לעצמך את אבא לנוכח כל‬
‫זה‪ .‬לבוש בחליפתו הטובה ביותר‪ ,‬שעד מהרה נהייתה חליפתו היחידה‪ ,‬הוא יוצא‬
‫בוקר‪-‬בוקר מן הבית‪ ,‬מלוּוה במיטב ברכותינו‪ .‬הוא לוקח עמו תג קטן של מכבי האש‪,‬‬
‫שהוסיף להחזיק בו שלא בזכות‪ ,‬על מנת לענוד אותו מחוץ לכפר ‪ -‬בכפר עצמו פחד‬
‫שיראוהו‪ ,‬אף על פי שהתג הזה היה קטן כל כך‪ ,‬שבקושי היה ניתן להבחין בו ממרחק שני‬
‫שנדמה לו לאבא שהוא עשוי למשוך את תשומת לבם של הפקידים הנוסעים‬ ‫ָ‬ ‫צעדים‪ ,‬אלא‬
‫ועוברים על פניו‪.‬‬
‫"לא הרחק מן הכניסה לטירה משתרע גן ירק השייך לסוחר פלוני‪ֶ ,‬בּרטוּ‪ ‬שמו‪ ,‬המספק‬
‫ירקות לטירה‪ ,‬ושם‪ ,‬על אדן האבן הצר של גדר הגן‪ ,‬בחר לו אבא את מקום ִשבתו‪ֶ .‬בּרטוּ‪‬‬
‫הניח לו‪ ,‬שכן היה מיודד עם אבא בעבר ואף נמנה עם הנאמנים שבלקוחותיו; מאחר שכף‬
‫רגלו האחת היתה מעוותת במקצת‪ ,‬סבור היה שרק אבא לבדו יודע להתקין לו נעל‬
‫מתאימה‪ .‬שם ישב לו אבא יום אחר יום‪ ,‬היה סתיו סגרירי וגשום‪ ,‬אך אבא היה אדיש למזג‬
‫האוויר; בשעת בוקר קבועה היה אוחז בידית הדלת ומנופף לנו בידו לשלום‪ ,‬בערב היה‬
‫חוזר רטוב עד לשד עצמותיו ‪ -‬דומה שמיום ליום שח גֵ ווֹ עוד ועוד ‪ -‬וקורס תחתיו באחת‬
‫הפינות‪ .‬בתחילה נהג לספר לנו על כל מיני חוויות קטנות‪ ,‬כמו למשל איך השליך לו‬
‫ברטוך‪ ,‬מתוך חמלה ולזכר ידידותם משכבר‪ ,‬שמיכה אל מעבר לגדר‪ ,‬או איך עלה בידו‬
‫לזהות כמדומה פקיד זה או אחר באחת המרכבות החולפות‪ ,‬או איך ַרכּב פלוני‪ ,‬שכבר למד‬
‫לזהותו‪ ,‬הצליף בו קלות‪ ,‬דרך לצון‪ ,‬בשוט שבידו‪ .‬לימים חדל לספר את הסיפורים האלה‪,‬‬
‫ברור שלא קיווה עוד להשיג שם דבר וחצי דבר‪ ,‬ושוב לא ראה בכך אלא חובה בלבד‪ ,‬כמין‬
‫כאבי השיגרון‪,‬‬
‫מלאכה משמימה‪ ,‬ללכת לאותו מקום ולהעביר בו את ימיו‪ .‬עתה תקפו אותו ֵ‬
‫החורף קרב והלך‪ ,‬כבר ירד שלג‪ ,‬החורף אצלנו מקדים מאוד לבוא; וכך הוסיף לשבת שם‪,‬‬
‫פעם על האבנים הרטובות מגשם‪ ,‬פעם בתוך השלג‪ .‬בלילה היה נאנק מכאבים‪ ,‬בבוקר היה‬
‫מתלבט לפעמים אם לצאת או לא‪ ,‬לבסוף היה אוזר את שארית כוחותיו ויוצא‪ .‬אמא היתה‬
‫נתלית עליו ממש‪ ,‬מנסה למנוע בעדו מללכת‪ ,‬והוא‪ ,‬שנתקף מן הסתם חששות משנוכח‬
‫שאיבריו אינם נשמעים לו‪ ,‬הסכים שתתלווה אליו‪ ,‬וכך תקפו הכאבים גם את אמא‪ .‬אנחנו‬
‫הלכנו אליהם תכופות‪ ,‬להביא להם אוכל או סתם לבקר‪ ,‬דיברנו על לבם שיחזרו הביתה‪,‬‬
‫על פי רוב היינו מוצאים אותם משתופפים שם יחדיו‪ ,‬שעוּנים זה אל זה על מושבם הצר‪,‬‬
‫מכורבלים בשמיכה דקה שבקושי די בה לעוטפם‪ ,‬וסביב‪-‬סביב אין כלום זולת אפרוריות של‬
‫מראה‪ ,‬ק'‪,‬‬
‫שלג וערפל‪ ,‬וימים תמימים אין רואים אף נפש חיה אחת‪ ,‬אף מרכבה אחת‪ .‬איזה ֶ‬
‫מראה!‬
‫איזה ֶ‬
‫"עד שבוקר אחד נבצר מאבא להוציא את רגליו הקשויות מן המיטה; הוא מיאן להתנחם‪,‬‬
‫מתוך הזיה קלה של קדחת דימה לראות מרכבה נעצרת באותו רגע ממש שם למעלה‪ ,‬ליד‬
‫גנו של ברטוך‪ ,‬פקיד יורד ממנה ומחפש את אבא לכל אורך הגדר‪ ,‬וחוזר ועולה על‬
‫שנדמה כי הוא מבקש‬‫ָ‬ ‫המרכבה במנוד ראש נרגז‪ .‬בתוך כך פלט אבא צווחות כאלה‪ ,‬עד‬
‫למשוך מכאן את תשומת לבו של הפקיד שם למעלה‪ ,‬ולהסביר לו שלא באשמתו נעדר מן‬
‫המקום‪ .‬וזו היתה היעדרות ארוכה‪ ,‬הוא לא חזר עוד לשם‪ ,‬שבועות על שבועות נאלץ‬
‫לשכב במיטה‪ .‬אמליה קיבלה עליה לשרתו‪ ,‬לטפל בו‪ ,‬לסעוד אותו ‪ -‬את הכול קיבלה עליה‪,‬‬
‫ולמעט הפסקות אחדות היא מתמידה בכך עד היום‪ ,‬בעצם‪ .‬היא בקיאה בצמחי מרפא‬
‫משככי כאבים‪ ,‬אינה זקוקה כמעט לשינה‪ ,‬אינה נבהלת לעולם‪ ,‬אינה מפחדת משום דבר‪,‬‬
‫אינה יודעת קוצר רוח מהו‪ ,‬עושה בשביל ההורים כל מה שאפשר‪ .‬בשעה שהתרוצצנו כה‬
‫וכה חסרי מנוח‪ ,‬בלי שנוכל לסייע במשהו‪ ,‬נשארה היא שקטה וקרת רוח תמיד‪ .‬אך לאחר‬
‫שחלף הקשה מכול‪ ,‬ואבא‪ ,‬נתמך מימינו ומשמאלו‪ ,‬הצליח לגרור את עצמו ולרדת בזהירות‬
‫מן המיטה‪ ,‬מיד פרׁשה ממנו אמליה והניחה אותו לנו‪".‬‬
 ‫‪20‬‬
‫תוכניותיה של אולגה‬
‫"עכשיו צריך היה למצוא לאבא עיסוק כלשהו שיהיה לפי כוחו‪ ,‬משהו שיחזק בו לפחות‬
‫את האמונה שהוא פועל כדי להסיר מעל משפחתו את כתם האשם שדבק בה‪ .‬לא קשה היה‬
‫למצוא דבר מעין זה‪ ,‬שהרי כל עיסוק שהוא היה משרת את המטרה הזאת לא פחות מן‬
‫הישיבה ליד גן הירק של ברטוך‪ ,‬אבל אני מצאתי משהו שעורר תקווה כלשהי אפילו בלבי‬
‫שלי‪ .‬כל אימת שעלתה אשמתנו לדיון אצל הפקידים או הכתבנים או בכל מקום אחר‪,‬‬
‫הזכירו תמיד רק את העלבון שספג שליחו של סורטיני; איש לא העז להרחיק לכת יותר‬
‫מזה‪ .‬והנה‪ ,‬אמרתי ביני לביני‪ ,‬אם דעת הקהל מכירה רק את עלבונו של השליח‪ ,‬ולוּ‬
‫למראית עין בלבד‪ ,‬הרי אילו ניתן היה לפייס את השליח‪ ,‬ממילא אפשר היה לתקן את‬
‫המעוות‪ ,‬ולוּ גם‪ ,‬שוב‪ ,‬למראית עין בלבד‪ .‬ככלות הכול הן הודיעו לנו שלא הוגשה כל‬
‫תביעה‪ ,‬שום משרד לא מטפל בכך אפוא‪ ,‬והשליח‪ ,‬ככל שהעניין נוגע לו אישית ‪ -‬והרי רק‬
‫בכך מדובר ותו לא ‪ -‬רשאי לראות עצמו בן חורין לסלוח‪ .‬מובן שלא היתה לכל זה שום‬
‫חשיבות של ממש‪ ,‬הכול רק מראית עין‪ ,‬שגם תוצאותיה הן מראית עין בלבד‪ ,‬אך בכל זאת‬
‫היה בכך כדי לשמח את אבא‪ ,‬שכן כל אותם פקידים שהרבו כל כך להתעמר בו באמצעות‬
‫המידע שמסרו לו‪ ,‬היו מוצאים עצמם‪ ,‬להנאתו‪ ,‬לחוצים אל הקיר‪.‬‬
‫"מובן שקודם כול צריך היה למצוא את השליח‪ .‬כשסיפרתי לאבא על התוכנית שלי‪ ,‬תקף‬
‫אותו בתחילה כעס גדול‪ :‬הוא נהיה עקשן שאין כדוגמתו; מצד אחד החל להאמין ‪-‬‬
‫בעקבות מחלתו בעיקר ‪ -‬שחזרנו ומנענו ממנו את ההצלחה ברגע האחרון ממש‪ ,‬תחילה‬
‫כשחדלנו לתרום לו מכספנו‪ ,‬ועכשיו משכפינו עליו להישאר במיטה; ומן הצד האחר שוב‬
‫לא היה מסוגל לתפוס בשכלו שום מחשבה של זולתו‪ .‬עוד אני מדברת‪ ,‬והוא כבר פסל את‬
‫תוכניתי‪ ,‬לדעתו היה עליו להוסיף ולחכות ליד הגן של ברטוך‪ ,‬ומאחר שברור היה כי שוב‬
‫לא יהיה ביכולתו לעלות לשם ברגל יום‪-‬יום‪ ,‬הרי שחובתנו להסיעו לשם במריצה‪ .‬אבל אני‬
‫הוספתי להתעקש‪ ,‬ומעט‪-‬מעט הסכין אבא עם הרעיון שלי‪ ,‬הפריעה לו רק העובדה שהדבר‬
‫יביא אותו לידי תלות גמורה בי‪ ,‬שהרי רק אני לבדי ראיתי אז את השליח‪ ,‬ואילו הוא לא‬
‫הכירו כלל‪ .‬אך למותר לומר שמשרת אחד דומה למשנהו‪ ,‬וגם אני לא הייתי בטוחה שאוכל‬
‫לזהותו בוודאות‪ .‬וכך התחלנו ללכת ל'הרנהוף'‪ ,‬לחפש אותו שם בין המשרתים‪ .‬האיש‬
‫אמנם היה משרתו של סורטיני‪ ,‬וסורטיני שוב לא הגיע אל הכפר‪ ,‬אך דרכם של האדונים‬
‫להחליף תכופות את משרתיהם‪ ,‬ייתכן מאוד שהלה נמנה עכשיו עם פמלייתו של אדון אחר‪,‬‬
‫וגם אם לא נצליח למצוא אותו עצמו‪ ,‬אפשר שנוכל לשמוע פרטים על אודותיו מפי‬
 ‫משרתים אחרים‪.‬‬
‫"ואולם לשם כך היה עלינו לשהות ערב‪-‬ערב ב'הרנהוף'; בשום מקום בכפר לא ראו אותנו‬
‫ברצון‪ ,‬ובמקום שכזה על אחת כמה וכמה; גם לא יכולנו לבוא לשם כלקוחות בתשלום‪ .‬ואף‬
‫על פי כן התברר שיכלו להזדקק לנו שם; הלוא אתה יודע כמה מיררו כל אותם משרתים‬
‫את חייה של פרידה‪ ,‬רובם ככולם אנשים שלווים דווקא‪ ,‬שבשל עבודתם הקלה נהיו‬
‫מפונקים ועצלנים‪' :‬הלוואי שתזכה לחיים של משרת'‪ ,‬כך נוהגים הפקידים לאחל זה לזה‪,‬‬
‫ואכן‪ ,‬בכל הנוגע לחיי רווחה אומרים על המשרתים שהם‪-‬הם האדונים האמיתיים בטירה;‬
‫הם גם יודעים להעריך זאת‪ ,‬ובטירה‪ ,‬שהם כפופים לחוקיה‪ ,‬כל אורחותיהם מתונים‬
‫ואומרים כבוד‪ ,‬ככה סיפרו לי לא פעם‪ ,‬וגם כאן למטה אפשר להבחין אצלם באי‪-‬אלה‬
‫שרידים של אורחותיהם אלה‪ ,‬אבל רק שרידים; מאחר שבכפר אין חוקי הטירה חלים‬
‫עליהם במלואם‪ ,‬הרי דומה שהם עוברים כאן איזה גלגול ‪ -‬עדר פרוע‪ ,‬פורק עול‪ ,‬שבמקום‬
‫חוקים שולטים בו יצרים שאינם יודעים שׂובעה‪ .‬אין גבול לחוסר הבושה שלהם; למזלו של‬
‫הכפר אין הם רשאים לצאת מתחומי ה'הרנהוף' אלא בפקודה‪ ,‬אך ב'הרנהוף' עצמו צריך‬
‫להסתדר עמם איכשהו; אך פרידה התקשתה בכך מאוד‪ ,‬ולכן קפצה בשמחה על ההזדמנות‬
‫שנפלה לידיה‪ ,‬לרסן את המשרתים באמצעותי‪ .‬זה שנתיים ומעלה אני עושה את הלילה‬
‫לפחות פעמיים בשבוע עם המשרתים באורווה‪ .‬בעבר‪ ,‬כשאבא עוד היה מסוגל להתלוות אלי‬
‫ל'הרנהוף'‪ ,‬הוא נהג למצוא לו מקום לינה אי‪-‬שם בממזגה‪ ,‬ושם היה מחכה לחדשות‬
‫שאביא עם בוקר‪ .‬מעטות מאוד היו‪ .‬את השליח המבוקש לא מצאנו עד היום‪ ,‬השמועה‬
‫אומרת כי הוא עדיין עובד אצל סורטיני‪ ,‬המוקיר את שירותיו עד מאוד‪ ,‬וכי הלך אחריו‬
‫כשפרש סורטיני ללשכות מרוחקות יותר‪ .‬רוב המשרתים לא ראו אותו כלל מאז ראינוהו‬
‫אנחנו‪ ,‬ואם טוען מי מהם שראה אותו לאחר מכן‪ ,‬מן הסתם טעות בידו‪.‬‬
‫"התוכנית שלי נכשלה אפוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬ואף על פי כן לא נכשלה לגמרי; את השליח‬
‫אמנם לא מצאנו‪ ,‬וההליכה ערב‪-‬ערב ל'הרנהוף' והלינה שם‪ ,‬ואולי גם הרחמים שחש כלפי‪,‬‬
‫במידה שהיה עוד מסוגל לרחם בכלל‪ ,‬המיטו למרבה הצער מכה ניצחת על אבא‪ ,‬וזה‬
‫שנתיים כמעט הוא שרוי באותו מצב שבו ראית אותו‪ ,‬ועם זאת אפשר שמצבו טוב יותר‬
‫ממצבה של אמא‪ ,‬שאנו מצפים יום‪-‬יום למותהּ‪ ,‬ורק בזכות מאמציה העל‪-‬אנושיים של‬
‫אמליה הוא עדיין מתמהמה‪ .‬אך מה שהצלחתי להשיג ב'הרנהוף' למרות הכול הוא קשר‬
‫מסוים עם הטירה; אל‪-‬נא תבוז לי אם אומר שאיני מתחרטת על מה שעשיתי‪ .‬מה כבר יכול‬
‫להיות ערכו של קשר כזה‪ ,‬תאמר בלבך מן הסתם‪ ,‬והצדק יהיה איתך‪ .‬לא מדובר בקשר‬
‫חשוב‪ .‬ואמנם בכל זאת הכרתי בינתיים רבים מן המשרתים‪ ,‬משרתיהם של כל האדונים‬
‫כמעט שבאו לכפר בשנים האחרונות‪ ,‬ואם אגיע יום אחד לטירה‪ ,‬לא אהיה זרה שם‪ .‬בעצם‬
‫אין הם בגדר משרתים אלא בכפר‪ ,‬בטירה הם לובשים פנים אחרות ואינם מזהים שם איש‪,‬‬
‫מן הסתם‪ ,‬בייחוד אם התרועעו עמו פה בכפר‪ ,‬ואפילו שנשבעו באורווה מאה פעמים‬
‫שישמחו מאוד להיפגש שוב בטירה‪ .‬הלוא כבר למדתי על בשרי מה ערכן של הבטחות‬
‫שכאלה‪ .‬אלא שלא זה העיקר‪ .‬לא רק דרך המשרתים יש לי קשר עם הטירה‪ ,‬כי אם אולי‬
‫)כך אני מקווה( גם בזכות העובדה שמישהו משקיף עלי ועל מעשי מלמעלה ‪ -‬והרי הפיקוח‬
‫על צוות המשרתים הגדול הוא חלק חשוב‪ ,‬תובעני עד מאוד‪ ,‬מעבודת הרשות ‪ -‬ומי‬
‫שמשקיף עלי כך אולי ישפוט אותי בחומרה פחותה מזו של שאר הבריות‪ ,‬אולי יכיר בכך‬
‫שאני נלחמת ‪ -‬אם גם בצורה עלובה ‪ -‬בעד משפחתנו‪ ,‬וממשיכה את מאמציו של אבא‪ .‬מי‬
‫שיראה זאת כך‪ ,‬אולי ימחל לי גם על שאני מקבלת כסף מהמשרתים ומשתמשת בו לצורכי‬
‫משפחתי‪.‬‬
‫"ועוד משהו הצלחתי להשיג‪ ,‬שבעיניך ודאי ייחשב לעוון‪ .‬מפי השרתים למדתי הרבה על‬
‫דרכי העקיפין המאפשרות לאדם להתקבל לשירות הטירה בלי כל אותו הליך קבלה פומבי‪,‬‬
‫שהוא מסובך ונמשך שנים; אמנם בדרך זו אין אותו אדם נעשה שכיר רשמי‪ ,‬אין מניחים לו‬
‫להיכנס לטירה אלא בחשאי ולחצאין‪ ,‬אין לו זכויות ואין לו חובות‪ ,‬העובדה שאין לו חובות‬
‫היא הצרה היותר גדולה דווקא‪ ,‬אך דבר אחד יש לו בוודאות ‪ -‬הוא קרוב לכל המתרחש‪,‬‬
‫הוא יכול להבחין בהזדמנויות נוחות ולנצל אותן; אמנם אין הוא שכיר‪ ,‬אך לפעמים צצה‬
‫במקרה עבודה כלשהי‪ ,‬ודווקא אז אין שום שכיר בהישג יד‪ ,‬נשמע קול קריאה‪ ,‬הוא אץ‪-‬רץ‬
‫לשם ומיד נהיה מה שלא היה אך לפני רגע ‪ -‬עובד שכיר‪ .‬אבל מתי מופיעות הזדמנויות‬
‫שכאלה? לפעמים תכף ומיד‪ ,‬האיש אך‪-‬זה הגיע‪ ,‬אך‪-‬זה הביט על סביבותיו‪ ,‬וכבר נתגלגלה‬
‫ההזדמנות לידו‪ ,‬אבל לא כל טירון שכזה הוא מהיר מחשבה דיו לקפוץ עליה; ואילו‬
‫במקרים אחרים נמשך הדבר שנים רבות אפילו יותר מהליך הקבלה הפומבי‪ ,‬ומי שהניחו לו‬
‫להיכנס רק בחשאי ולחצאין‪ ,‬שוב לא יוכל להתקבל לעולם באופן רשמי כדת וכדין‪ .‬לא‬
‫חסרות כאן אפוא סיבות להיסוסים למיניהם‪ ,‬אך הם בטלים בשישים לעומת העובדה שהליך‬
‫הקבלה הרשמי כרוך בברירה קפדנית מאין כמותה‪ ,‬ובן למשפחה שיצא לה שם רע‬
‫משום‪-‬מה‪ ,‬חזקה עליו שייפסל מראש; אדם כזה‪ ,‬למשל‪ ,‬אם יקבל עליו את ההליך הזה‪,‬‬
‫ירעד שנים על שנים בציפייה לתוצאות‪ ,‬ומכל צד ישאלו אותו בפליאה‪ ,‬כבר למן היום‬
‫הראשון‪ ,‬איך העז בכלל לנקוט צעד חסר תוחלת כל כך; ואף על פי כן הוא מוסיף לקוות‪,‬‬
‫שהרי אחרת איך יחיה בכלל ‪ -‬אך כעבור שנים רבות‪ ,‬אולי בהיותו כבר איש זקן‪ ,‬נודע לו‬
‫שבקשתו נדחתה‪ ,‬נודע לו שהכול אבוד‪ ,‬ושחייו היו לריק‪.‬‬
‫"אמנם גם כאן יש מקרים חריגים‪ ,‬כמובן‪ ,‬הלוא משום כך מתפתים אנשים בקלות שכזאת‪,‬‬
‫קורה לפעמים שדווקא בעלי שם רע מתקבלים לבסוף‪ ,‬יש פקידים שריחו של טרף שכזה‬
‫חביב עליהם על כורחם ממש‪ ,‬ובשעת בחינת הקבלה הם מרחרחים באוויר‪ ,‬מעקמים את‬
‫פיהם‪ ,‬מגלגלים את עיניהם‪ ,‬אדם שכזה מגרה בהם את התיאבון עד בלי די‪ ,‬כמדומה‪ ,‬והם‬
‫נאלצים להיצמד חזק אל ספרי החוקים כדי לכבוש את יצרם‪ .‬אך לפעמים אין הדבר עוזר‬
‫ָלאיש להתקבל‪ ,‬אלא רק מאריך לאין קץ את הליך הקבלה‪ ,‬ששוב אינו מגיע לידי סיום‬
‫כלל‪ ,‬כי אם פשוט נקטע אחרי מותו של האיש‪ .‬כלומר‪ ,‬גם הליך הקבלה החוקי וגם זה‬
‫האחר רצופים כולם מעקשים גלויים וחבויים‪ ,‬ולפני שפונים לצעד שכזה‪ ,‬רצוי מאוד‬
‫לשקול הכול בזהירות יתרה‪.‬‬
‫"וזה בדיוק מה שעשינו‪ ,‬ברנבאס ואני‪ .‬בכל פעם שחזרתי מ'הרנהוף' נהגנו לשבת יחד‪,‬‬
‫הייתי מספרת לו את החדשות האחרונות שהגיעו אלי‪ ,‬ימים תמימים היינו דנים בהן‪ ,‬וכך‬
‫אירע תכופות שברנבאס שבת מעבודה זמן רב מן הראוי‪ .‬והנה הדבר שמן הסתם ייחשב לי‬
‫לעוון בעיניך‪ .‬הלוא ידעתי שאין לסמוך יותר מדי על סיפוריהם של השרתים‪ .‬ידעתי‬
‫שמעולם לא שׂשׂו לספר לי על הטירה‪ ,‬ניסו תמיד להטות את השיחה לעניין אחר‪ ,‬הייתי‬
‫צריכה ממש לסחוט מהם כל מילה‪ ,‬אך מרגע שנתפסו לעניין‪ ,‬מיד שילחו כל רסן‪ ,‬קישקשו‬
‫שטויות‪ ,‬התרברבו‪ ,‬התחרו זה בזה בגוזמאות ובבדותות‪ ,‬ואין ֵתמה שבכל אותן צווחות בלתי‬
‫פוסקות שצווחו שם בחשכת האורווה‪ ,‬איש‪-‬איש בתורו‪ ,‬לא נותרו במקרה הטוב אלא‬
‫פירורים דלים של אמת‪ .‬אבל אני סיפרתי לברנבאס הכול‪ ,‬כל מה שהשתמר בזיכרוני‪ ,‬והוא‪,‬‬
‫שעדיין לא למד להבדיל בין אמת לשקר‪ ,‬ובגלל מצבה של משפחתנו ָצמאה בו נפשו‬
‫לדברים האלה ‪ -‬הוא פשוט גמע אל קרבו הכול‪ ,‬ובער מרוב תשוקה לשמוע עוד ועוד‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫תוכניתי החדשה היתה מבוססת על ברנבאס‪ .‬מן השרתים שוב לא היה אפשר להשיג כלום‪.‬‬
‫שליחו של סורטיני לא נמצא וכבר לא יימצא לעולם‪ ,‬ודומה שסורטיני‪ ,‬ועמו גם שליחו‪ ,‬היו‬
‫מתרחקים והולכים‪ ,‬תכופות היו הבריות מתקשים לזכור אפילו את שמם ואת מראיהם‪ ,‬ולא‬
‫פעם נאלצתי לתאר אותם באריכות עד שנזכרו בהם סוף‪-‬סוף בדי עמל‪ ,‬אך לא יכלו לספר‬
‫עליהם כלום‪ .‬אשר לדרך התנהלותי עם השרתים‪ ,‬מובן שלא היתה לי שום שליטה על‬
‫המשפט שחרצו עליה הבריות‪ ,‬לא יכולתי אלא לקוות שיפרשו את מעשי על פי כוונתם‪,‬‬
‫ושיהיה בזה כדי לסלק ולוּ מעט מן האשמה הרובצת על משפחתנו‪ ,‬אך לא הבחנתי בשום‬
‫סימן נראה לעין המעיד שכך קרה‪ .‬ואף על פי כן התמדתי במעשי‪ ,‬שכן לא ראיתי לפנַ י שום‬
‫סיכוי אחר לחולל בטירה שינוי כלשהו לטובתנו‪.‬‬
‫"אבל חשבתי שברנבאס יש לו סיכוי דווקא‪ .‬מסיפורי השרתים יכולתי להסיק‪ ,‬אם רציתי‬
‫בכך ‪ -‬והרי כל כך רציתי! ‪ -‬כי מי שמתמנה למשרה בשירות הטירה‪ ,‬יכול לעשות הרבה‬
‫מאוד למען משפחתו‪ .‬באיזו מידה היו הסיפורים הללו ראויים לאמון? לא ניתן לקבוע זאת‬
‫בוודאות‪ ,‬אך מכל מקום ברור שבמידה מזערית ממש‪ .‬כי כאשר שרת פלוני‪ ,‬למשל‪ ,‬שלעולם‬
‫לא אשוב לראותו‪ ,‬ואם בכל זאת אפגוש בו לא אזהה אותו כלל‪ ,‬היה מבטיח לי חגיגית‬
‫שיעזור לאחי להתמנות למשרה בטירה‪ ,‬או שיתמוך בו‪ ,‬לפחות‪ ,‬אם יגיע ברנבאס לטירה‬
‫בדרך אחרת כלשהי ‪ -‬לדוגמה‪ ,‬יעורר אותו מעלפונו בעת הצורך‪ ,‬שכן לדברי השרתים יש‬
‫שהמועמדים למשרה מאבדים את הכרתם או שדעתם משתבשת עליהם בזמן הציפייה‬
‫הממושכת‪ ,‬ואז‪ ,‬אם אין להם שם איזה ידיד שיטפל בהם הם פשוט אבודים ‪ -‬כאשר סיפרו‬
‫לי את הדברים האלה או כיוצא בהם‪ ,‬הרי האזהרות שהשמיעו היו מוצדקות‪ ,‬מן הסתם‪,‬‬
‫ואילו ההבטחות שהתלוו אליהן היו נבובות ממש‪ .‬אלא שלא כך חשב ברנבאס; אמנם‬
‫הזהרתי אותו שלא יאמין בהן‪ ,‬אך עצם העובדה שסיפרתי לו עליהן די היה בה לפתותו‬
‫לשתף פעולה עם תוכניותי‪ .‬הנימוקים שמניתי לפניו בזכותן לא השפיעו עליו הרבה‪,‬‬
‫סיפוריהם של השרתים הם ששיכנעו אותו יותר מכול‪ .‬וכך לא היה לי על מי לסמוך‪ ,‬בעצם‪,‬‬
‫אלא על עצמי‪ ,‬עם ההורים לא יכול היה איש להגיע לידי הבנה זולת אמליה לבדה‪ ,‬ככל‬
‫שהשתדלתי לממש את תוכניותיו הישנות של אבא ‪ -‬בדרכי שלי‪ ,‬כמובן ‪ -‬כן התרחקה ממני‬
‫אמליה והסתגרה מפני‪ ,‬בנוכחותך ובנוכחות אחרים היא מדברת איתי‪ ,‬אך לעולם לא‬
‫ביחידות‪ ,‬ב'הרנהוף' הייתי כמין צעצוע‪ ,‬שהשרתים המתפרעים ניסו שוב ושוב לנפצו‪ ,‬אף‬
‫מילה אחת של קרבה ואמון לא החלפתי עמם כל השנתיים האלה‪ ,‬רק מרמה ושקרים‬
‫ואיוולת ‪ -‬לא נותר לי אפוא אלא ברנבאס לבדו‪ ,‬וברנבאס עדיין היה צעיר מאוד‪.‬‬
‫סיפורי ‪ -‬ניצוץ שנשאר בהן עד היום‬
‫ַ‬ ‫"כל אימת שראיתי את הניצוץ שנדלק בעיניו לשמע‬
‫‪ -‬הייתי נחרדת‪ ,‬ואף על פי כן לא חדלתי מזה‪ ,‬יותר מדי חשוב היה לי העניין המוטל על‬
‫הכף‪ .‬מובן שלא היו לי אותן תוכניות גדולות‪ ,‬אף כי הזויות‪ ,‬של אבא‪ ,‬לא היתה בי אותה‬
‫נחישות גברית‪ ,‬צימצמתי עצמי לתיקון המעוות שבעלבונו של השליח‪ ,‬ורציתי גם שענווה‬
‫זו תיזקף לזכותי‪ .‬והנה‪ ,‬מה שלא צלח בידי‪ ,‬ביקשתי עכשיו להשיג באמצעות ברנבאס‪ ,‬בדרך‬
‫אחרת ובוודאות‪ .‬בשליח אחד עלבנו עד שנמלט בבהלה מן הלשכות הקדמיות‪ ,‬ומה התבקש‬
‫עכשיו יותר מלהציע שליח חדש בדמותו של ברנבאס‪ ,‬שיקבל עליו לבצע את מלאכת‬
‫השליח שנעלב‪ ,‬וכך לאפשר לו‪ ,‬לזה שנעלב‪ ,‬להישאר בנחת אי‪-‬שם במרחק זמן ארוך ככל‬
‫שירצה‪ ,‬כל הזמן שנזקק לו כדי לשכוח את עלבונו‪ .‬אמנם ברור היה לי לגמרי‪ ,‬שעם כל‬
‫הענווה שבתוכנית הזו יש בה גם משום יוהרה‪ ,‬שכן היא עשויה לעורר את הרושם‬
‫שבכוונתנו להכתיב לרשות את הדרך לפתרון בעיות של כוח אדם‪ ,‬או שאנו מפקפקים‬
‫ביכולתה של הרשות לפתור הכול בעצמה על הצד היותר טוב‪ ,‬ושבעצם כבר פתרה הכול זה‬
‫כבר‪ ,‬אף לפני שעלה על דעתנו כי אפשר לעשות משהו בנידון‪ .‬אך מנגד סברתי גם שלא‬
‫ייתכן שהרשות תטעה בי כל כך‪ ,‬או שאם תטעה‪ ,‬יהיה זה בכוונת מכוון‪ ,‬כלומר שכל מה‬
‫שאעשה יהיה פסול בעיניה מראש‪ ,‬בלי כל חקירה ובדיקה‪ .‬וכך לא הרפיתי‪ ,‬ושאפתנותו של‬
‫ברנבאס עשתה את שלה‪ .‬באותה תקופה של הכנוֹת גבה בו לבו של ברנבאס עד כדי כך‪,‬‬
‫שמלאכת הסנדלרות נראתה לו מלוכלכת מדי בשביל פקיד‪-‬לשכה‪-‬לעתיד כמוהו‪ ,‬ולא זו אף‬
‫זו‪ ,‬הוא אף העז להתנצח בחריפות עם אמליה כל אימת שהעירה לו משהו‪ ,‬הגם שלא פנתה‬
‫אליו בדברים אלא לעתים רחוקות‪ .‬בחפץ לב חלקתי עמו באותה שמחה בת חלוף‪ ,‬שכן כבר‬
‫ביומו הראשון בטירה התפוגגו להן השמחה והיוהרה‪ ,‬כמו שאפשר היה לחזות מראש בנקל‪.‬‬
‫"ככה התחיל אותו שירות‪ ,‬כביכול‪ ,‬שכבר סיפרתי לך עליו‪ .‬מפליאה ממש היתה הקלות‬
‫שבה נכנס ברנבאס בפעם הראשונה לטירה‪ ,‬או ליתר דיוק לאותה לשכה שנהייתה חדר‬
‫עבודתו‪ ,‬אם אפשר לקרוא לזה כך‪ .‬ההצלחה הזאת כמעט הטריפה עלי את דעתי‪ ,‬ובערב‪,‬‬
‫כשחזר ברנבאס הביתה ולחש את הבשורה באוזני‪ ,‬רצתי מיד אל אמליה‪ ,‬אחזתי בה‪ ,‬דחקתי‬
‫בשפתי ובשינַ י‪ ,‬עד שהיא פרצה בבכי מבהלה ומכאב‪ .‬לא‬
‫ַ‬ ‫אותה לפינת החדר ונשקתי לה‬
‫יכולתי לפצות פה מרוב התרגשות‪ ,‬ומה גם שלא דיברנו זו עם זו ימים רבים כל כך; דחיתי‬
‫זאת לאחד הימים הבאים‪ .‬אלא שבימים הבאים לא היה כמובן מה לומר עוד‪ .‬הישג מהיר‬
‫כברק ‪ -‬ואחריו לא כלום‪ .‬שנתיים תמימות חי ברנבאס חיים שכולם חדגוניות ודיכאון‪.‬‬
‫המשרתים הכזיבו לגמרי; נתתי לברנבאס מכתב קטן‪ ,‬שבו המלצתי עליו לפני המשרתים וגם‬
‫הזכרתי להם את הבטחותיהם‪ ,‬וכל אימת שפגש ברנבאס במׁשרת פלוני‪ ,‬היה מוציא את‬
‫המכתב הזה ומציגו לפניו‪ ,‬ואף שלעתים נתקל במשרתים שלא הכירו אותי‪ ,‬וגם אלה‬
‫שהכירוני רגזו על דרכו להציג לפניהם את המכתב בשתיקה ‪ -‬שהרי לא העז לפצות את פיו‬
‫שם למעלה ‪ -‬אף על פי כן חרפה היא שאיש לא טרח לעזור לו‪ ,‬וישועתנו באה לבסוף )אף‬
‫כי ברור שיכולנו להגיע לכך מזמן בעצמנו( כשאחד המשרתים‪ ,‬שאותו מכתב כבר נדחף‬
‫כנראה אל מתחת לאפו לא פעם‪ ,‬עשה ממנו כדור קטן והשליכו לסל הניירות‪ .‬כמעט שיכול‬
‫היה‪ ,‬כך אמרתי בלבי‪ ,‬לומר בשעת מעשה‪' :‬הלוא גם אתם נוהגים כך במכתבים המגיעים‬
‫אליכם‪'.‬‬
‫"ואולם‪ ,‬הגם שאותה תקופה לא הניבה שום תוצאות‪ ,‬בכל זאת היה בה משום ברכה‬
‫לברנבאס‪ ,‬אם אפשר לקרוא 'ברכה' לכך שהזקין בלא עת‪ ,‬שהיה לגבר בלא עת‪ ,‬ושמכמה‬
‫בחינות נוספו לו רצינות וכוח הבחנה העולים על אלה של כל גבר‪ .‬תכופות אני מתעצבת‬
‫אל לבי למראהו‪ ,‬בעודי משווה אותו עם הנער שהיה עוד לפני שנתיים‪ .‬ובתוך כך לא‬
‫קיבלתי ממנו את הסעד ואת הנחמה שאולי יכול היה לתת לי בתור גבר‪ .‬אין להניח‬
‫שבלעדי היה מגיע לטירה‪ ,‬אך כיוון שהוא כבר נמצא שם‪ ,‬שוב אינו תלוי בי כלל‪ .‬אני אשת‬
‫ַ‬
‫סודו היחידה‪ ,‬אך ברור שאינו מספר לי אלא מעט מאוד ממה שמעיק על לבו‪ .‬הוא מרבה‬
‫לספר לי על הטירה‪ ,‬אך מתוך סיפוריו‪ ,‬מתוך שלל העובדות הקטנות שהוא מפרט באוזני‪,‬‬
‫אי‪-‬אפשר להבין בשום אופן איך יכלו כל אלה לחולל בו שינוי שכזה‪ .‬ובייחוד אין להבין‬
‫איך דווקא עכשיו‪ ,‬משהיה לגבר‪ ,‬אבד לו שם למעלה אומץ הלב‪ ,‬שבנעוריו פיעם בו‬
‫בעוצמה כזאת‪ ,‬עד שנפל ייאוש על כולנו‪ .‬מובן מאליו שאותם שעות וימים של עמידה‬
‫במקום והמתנת סרק‪ ,‬החוזרות על עצמן שוב ושוב בלי שום סיכוי לשינוי כלשהו‪ ,‬מובן שהן‬
‫זורעות ספקות בלב ומרוצצות את הנפש‪ ,‬ובסופו של דבר אף עושות את האדם בלתי כשיר‬
‫לשום מעשה זולת אותה עמידה נואשת‪ .‬אבל מדוע לא גילה ברנבאס שום התנגדות גם‬
‫לפני כן? ובייחוד משנוכח במהרה שצדקתי‪ ,‬ואין לו שם כל סיכוי לספק את שאפתנותו‪ ,‬גם‬
‫אם ייתכן כי יוכל לעשות משהו לשיפור מצבה של משפחתנו‪ .‬שכן הכול שם‪ ,‬להוציא‬
‫גחמותיהם של המשרתים‪ ,‬מתנהל בצניעות מופלגת‪ ,‬השאפתנות מוצאת את סיפוקה בעבודה‬
‫עצמה‪ ,‬ומאחר שעל ֵידי כך נהיית העבודה עיקר‪ ,‬נעלמת השאפתנות ממילא‪ :‬אין שם מקום‬
‫נדמה לו לברנבאס‪ ,‬כך סיפר לי‪ ,‬שהוא רואה בבירור כמה‬ ‫למאוויים ילדותיים‪ .‬ובכל זאת ָ‬
‫עוצמה וכמה ידע הצטברו אפילו בידי אותם פקידים מפוקפקים‪ ,‬שלחדריהם היה רשאי‬
‫להיכנס‪ .‬איך נהגו להכתיב חיש‪-‬חיש‪ ,‬בעיניים עצומות למחצה‪ ,‬בתנועות‪-‬יד חטופות; איך‬
‫היו משלחים מעליהם בלי מילה‪ ,‬בניד אצבע‪ ,‬את המשרתים הנרגנים‪ ,‬שברגעים שכאלה‬
‫היתה נשימתם מתקצרת בעודם מעלים על פניהם חיוך של אושר; או איך היו מוצאים‬
‫פתאום פסקה חשובה בספריהם וחובטים בה בכוח בידם‪ ,‬ואיך אצו‪-‬רצו שאר הפקידים‪,‬‬
‫במידה שהדבר התאפשר בחדר הצר‪ ,‬ופשטו את צוואריהם לראותה‪.‬‬
‫ונדמה לו‬
‫ָ‬ ‫"דברים אלה וכיוצא בהם העלו את האנשים האלה בעיני ברנבאס מעלה‪-‬מעלה‪,‬‬
‫שאם יביא אותם לידי כך שישימו לב אליו וייתנו לו להחליף עמם כמה מילים ‪ -‬לא כאיש‬
‫זר אלא כעמיתם לעבודת הלשכה‪ ,‬ולוּ גם זוטר שבזוטרים ‪ -‬כי אז יוכל להשיג למען‬
‫משפחתנו דברים שלא ישוערו כלל‪ .‬אלא שברנבאס עדיין לא הגיע לידי כך‪ ,‬והוא גם לא‬
‫העז לנקוט צעדים שיקרבוהו למקום הזה‪ ,‬אף על פי שכבר היה ידוע לו בוודאות שלמרות‬
‫גילו הצעיר העלוהו הנסיבות האומללות של משפחתנו למדרגה הקשה וכבדת האחריות של‬
‫אבי המשפחה‪.‬‬
‫"ועכשיו וידוי אחרון‪ :‬באת לכאן לפני שבוע‪ .‬שמעתי ב'הרנהוף' מישהו מזכיר זאת אגב‬
‫אורחא‪ ,‬אבל זה לא עניין אותי כלל‪ :‬מודד קרקעות הגיע‪ ,‬אפילו לא ידעתי מה פירושו של‬
‫מודד קרקעות‪ .‬אך למחרת בערב חוזר ברנבאס הביתה ‪ -‬בדרך כלל נהגתי ללכת כברת דרך‬
‫לקראתו בשעה קבועה ‪ -‬מוקדם מן הרגיל‪ ,‬רואה את אמליה בחדר ומוציא אותי החוצה‪,‬‬
‫לרחוב‪ ,‬ושם כובש את פניו בכתפי ובוכה שעה ארוכה‪ .‬הוא חזר ונהיה הילד הקטן שהיה‬
‫לפנים‪ .‬קרה לו משהו שנבצר ממנו לעמוד בו‪ .‬כמו נפתח לפניו פתאום עולם חדש לגמרי‪,‬‬
‫ואין בכוחו לשאת את האושר ואת המועקות הכרוכים בחידוש הגדול הזה‪ .‬ובעצם לא קרה‬
‫לו אלא זה‪ ,‬שהוטל עליו למסור לך מכתב‪ .‬אבל זה היה המכתב הראשון‪ ,‬העבודה הראשונה‬
‫שהוטלה עליו אי‪-‬פעם‪".‬‬
‫אולגה השתתקה‪ .‬היתה דממה בחדר‪ ,‬לא נשמע אלא קול נשימתם הכבדה‪ ,‬המחרחרת‬
‫מפעם לפעם‪ ,‬של ההורים‪ .‬כלאחר יד‪ ,‬כמבקש רק להשלים את סיפורה של אולגה‪ ,‬אמר ק'‪:‬‬
‫"אתם עשיתם לי הצגה‪ .‬ברנבאס הביא לי את המכתב כאילו היה שליח ותיק ועסוק מאוד‪,‬‬
‫ואת ואמליה‪ ,‬שהפעם הסכימה מן הסתם עם שניכם‪ ,‬העמדתן פנים שמלאכת השליחות‬ ‫ַ‬
‫והעברת המכתבים אינן אלא עניין של מה בכך‪" ".‬אתה צריך להבדיל בינינו‪ ",‬אמרה אולגה‪,‬‬
‫"בזכות שני המכתבים היה ברנבאס שוב לילד מאושר‪ ,‬למרות כל הספקות הממלאים אותו‬
‫באשר לטיב פעילותו‪ .‬את ספקותיו הוא שומר לעצמו ולי‪ ,‬ואילו לפניך חשוב לו להופיע‬
‫כשליח אמיתי‪ ,‬כפי שמצטיירים בדמיונו שליחים אמיתיים‪ :‬זה עניין של כבוד בשבילו‪ .‬הנה‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬אף על פי שתקוותו לקבל בגד שרד מטעם הטירה מתחזקת בו עכשיו מיום ליום‪,‬‬
‫נאלצתי למהר ולתקן תוך שעתיים את מכנסיו ולשוות להם מראה דומה‪ ,‬לפחות‪ ,‬למכנסיים‬
‫ההדוקים של חליפת השרד‪ ,‬כדי שיוכל להופיע בהם לפניך‪ ,‬שהרי עדיין קל‪ ,‬כמובן‪ ,‬לאחז‬
‫את עיניך מבחינה זו‪ .‬כזה הוא ברנבאס‪ .‬ואילו אמליה אכן ָבּזה למשׂרת השליח‪ ,‬ועכשיו‬
‫שברנבאס זוכה כמדומה להצלחה כלשהי‪ ,‬כפי שהיא מבינה מן הסתם בראותה את ברנבאס‬
‫ואותי יושבים ומסתודדים לנו יחד ‪ -‬עכשיו היא ָבּזה לה אף יותר מבעבר‪ .‬אמליה דוברת‬
‫אמת אפוא‪ ,‬לעולם אל תטעה לפקפק בכך‪ .‬ואילו אני‪ ,‬אם זילזלתי פה ושם במשרת השליח‪,‬‬
‫הרי לא עשיתי זאת מתוך כוונה להטעות אותך‪ ,‬ק'‪ ,‬אלא מחרדה בלבד‪ .‬אותם שני מכתבים‬
‫שהופקדו עד כה בידי ברנבאס הם אות ראשון של חסד‪ ,‬הגם שמפוקפק למדי‪ ,‬שהוענק‬
‫למשפחתנו לאחר שלוש שנים‪ .‬מהפך זה‪ ,‬אם אמנם מהפך הוא ולא הטעיה ‪ -‬ההטעיות‬
‫שכיחות יותר מן המהפכים ‪ -‬כרוך בעצם הגעתך לכאן‪ :‬במידת‪-‬מה נהיה גורלנו תלוי בך‪,‬‬
‫שני המכתבים האלה אפשר שהם רק בגדר התחלה‪ ,‬אפשר שפעילותו של ברנבאס עוד‬
‫תתרחב מעבר לשליחויות שהוא מבצע למענך ‪ -‬כך אנו רוצים לקוות‪ ,‬כל עוד אנו רשאים‬
‫לעשות כן ‪ -‬אך לפי שעה מתמקד הכול רק בך‪ .‬שם למעלה עלינו להסתפק במה שנותנים‬
‫לנו‪ ,‬אבל כאן למטה אפשר שנוכל לעשות משהו בעצמנו‪ ,‬כלומר להטות את לבך אלינו‪ ,‬או‬
‫לפחות להישמר מפני כל עוינות מצדך‪ ,‬או ‪ -‬וזה העיקר ‪ -‬לצאת בכל כוחנו ועל פי מיטב‬
‫ניסיוננו להגנתך‪ ,‬על מנת שקשריך עם הטירה‪ ,‬שאולי יהיה בהם כדי להעניק בסיס איתן‬
‫לחיינו‪ ,‬לא ירדו לטמיון‪ .‬ומהי הדרך הנכונה לעשות זאת? קודם כול לא להיתפס לחשדות‬
‫כשאנו מתקרבים אליך‪ ,‬שהרי אתה זר כאן‪ ,‬ועל כן גם נוטה לחשוד בכולם‪ ,‬ובצדק‪.‬‬
‫"ואף זאת‪ ,‬הרי הכול בזים לנו כאן‪ ,‬ואתה מושפע מדעת הקהל‪ ,‬בייחוד בגלל ארוסתך ‪-‬‬
‫שנימצא בעמדה מנוגדת לזו שלה‪ ,‬ובתוך כך גם נעליב אותך‪,‬‬‫ָ‬ ‫ואיך נוכל להתקרב אליך בלי‬
‫למרות שאין זו כוונתנו כלל וכלל? וההודעות שנשלחו אליך‪ ,‬שעיינתי בהן בקפידה בטרם‬
‫יגיעו לידך ‪ -‬ברנבאס לא קרא אותן‪ ,‬בתור שליח לא ראה עצמו רשאי לעשות זאת ‪ -‬נראו‬
‫במבט ראשון לא חשובות ביותר‪ ,‬מיושנות‪ ,‬ומאחר שהפנו אותך אל ראש המועצה‪ ,‬הרי‬
‫התפוגגה חשיבותן ממילא‪ .‬וכיוון שכך‪ ,‬איך היינו אמורים לנהוג כלפיך? אילו הטעמנו‬
‫באוזניך את חשיבותן דווקא‪ ,‬היינו מעוררים עלינו את החשד שאנו מפריזים בערכו של‬
‫עניין בלתי חשוב בעליל כדי להתהדר לפניך כמי שמסרו את הידיעות האלה‪ ,‬ושאנו‬
‫שוקדים לא על קידום מטרותיך אלא על קידום מטרותינו שלנו; ויתרה מזו‪ ,‬כך היינו‬
‫עלולים להמעיט בערכן של אותן ידיעות בעיניך‪ ,‬וכך להטעות אותך בעל כורחנו‪ .‬אך אילו‬
‫נמנענו מלייחס ערך רב לאותן איגרות‪ ,‬הרי גם אז היינו מעוררים עלינו חשד‪ ,‬שהרי אם כך‬
‫הדבר‪ ,‬מדוע אנו מתעסקים בכלל במסירת איגרות חסרות חשיבות שכאלה‪ ,‬מדוע סותרים‬
‫מעשינו את דברינו‪ ,‬מדוע אנו מטעים לא רק אותך‪ ,‬הנמען‪ ,‬אלא גם את מי ששלח אותנו‪,‬‬
‫שבוודאי לא הפקיד בידינו את האיגרות כדי שנוסיף עליהן הסברים שיפחיתו מערכן בעיני‬
‫הנמען‪ .‬לאמיתו של דבר אי‪-‬אפשר כלל למצוא את דרך האמצע בלי להגזים לא לכאן ולא‬
‫לכאן‪ ,‬כלומר להעריך את האיגרות נכונה‪ :‬הן עצמן משנות את ערכן בלי הפוגות‪ ,‬הן‬
‫מעוררות תהיות והרהורים לאין קץ‪ ,‬וכשבוחרים לקטוע את אלה במקום כלשהו‪ ,‬הרי רק יד‬
‫המקרה היא שקובעת את המקום הזה‪ ,‬ומכאן שגם התגובה היא מקרית בלבד‪ .‬וכשמתווספת‬
‫לכל אלה גם החרדה לך‪ ,‬מתבלבל ומשתבש הכול‪ ,‬אל‪-‬נא תשפוט אותי לחומרה‪ .‬כשברנבאס‬
‫בא‪ ,‬למשל‪ ,‬כמו שקרה פעם באמת‪ ,‬ומספר שאינך מרוצה מתפקודו כשליח‪ ,‬והוא מציע‪,‬‬
‫מתוך בהלה ראשונית ולצערי גם לא בלי רגישות יתר של שליחים‪ ,‬להתפטר ממשרתו‪ ,‬כי‬
‫אז בשביל לתקן את המעוות אני מסוגלת לכול ‪ -‬להוליך שולל‪ ,‬לשקר‪ ,‬לרמות‪ ,‬לעולל כל‬
‫רעה שבעולם‪ ,‬ובלבד שיהיה בכך כדי להועיל‪ .‬אלא שלא רק למעננו אעשה זאת‪ ,‬כך אני‬
‫מאמינה‪ ,‬לפחות‪ ,‬אלא גם למענך‪".‬‬
‫נשמעה דפיקה בדלת‪ .‬אולגה רצה לפתוח‪ .‬אלומת אור של פנס פילחה את החשיכה‪.‬‬
‫האורח המתאחר שאל משהו בלחישה ונענה בלחישה‪ ,‬אך לא הסתפק בכך וניסה להיכנס‬
‫פנימה‪ .‬אולגה לא הצליחה לעצור בעדו וקראה לאמליה‪ ,‬מתוך תקווה שעל מנת שלא‬
‫תופרע שנתם של ההורים תעשה זו כל מאמץ לסלק את האורח‪ .‬ואמליה אכן באה במרוצה‪,‬‬
‫דחפה הצדה את אולגה‪ ,‬יצאה לרחוב וסגרה אחריה את הדלת‪ .‬לא עבר רגע והיא כבר‬
‫חזרה ‪ -‬כה מהר הצליחה לעשות את מה שלעולם לא היה עולה בידי אולגה‪.‬‬
‫ואז שמע ק' מפי אולגה שאותו אורח בא אליו דווקא‪ :‬זה היה אחד העוזרים‪ ,‬שבא‬
‫לחפשו במצוותה של פרידה‪ .‬אולגה ביקשה להגן על ק' מפני העוזר; אם ירצה ק' להתוודות‬
‫אחר כך לפני פרידה שביקר כאן ‪ -‬אדרבא‪ ,‬שיתוודה‪ ,‬אך אסור שייוודע לה הדבר מפי‬
‫העוזר‪ .‬ק' הסכים עמה‪ .‬אך לעומת זאת דחה את הצעתה שיעשה פה את הלילה ויחכה‬
‫ונראה לו‬
‫ָ‬ ‫לברנבאס; את ההצעה כשלעצמה אולי היה מקבל‪ ,‬שכן הלילה כבר היה בעיצומו‪,‬‬
‫שקשריו עם המשפחה הזו כבר התהדקו כל כך‪ ,‬מרצונו או שלא מרצונו‪ ,‬עד שהלינה פה ‪-‬‬
‫שמטעמים ידועים יש בה כדי להביך דווקא ‪ -‬הריהי טבעית בשבילו‪ ,‬לנוכח אותם קשרים‪,‬‬
‫יותר מלינה בכל מקום אחר בכפר‪ .‬ואף על פי כן דחה את ההצעה; ביקורו של העוזר‬
‫החריד אותו‪ ,‬לחידה היה בעיניו איך פרידה‪ ,‬היודעת יפה מה רצונו‪ ,‬והעוזרים‪ ,‬שכבר למדו‬
‫לפחד ממנו‪ ,‬חברו שוב יחדיו‪ ,‬עד כדי כך שפרידה לא היססה לשלוח את אחד העוזרים‬
‫לחפשו ‪ -‬עוזר אחד בלבד‪ ,‬אגב‪ ,‬בעוד חברו ודאי נשאר איתה‪ .‬הוא שאל את אולגה אם יש‬
‫לה שוט; שוט לא היה לה‪ ,‬אך במקומו הציעה לו זמורה נאה של ערבה‪ ,‬והוא לקח אותה;‬
‫אחר כך שאל אם יש גם יציאה אחרת לבית ‪ -‬כן‪ ,‬יש יציאה שנייה דרך החצר‪ ,‬אבל כדי‬
‫להגיע לרחוב צריך לטפס על גדר גנו של השכן ולעבור את הגן‪ .‬ק' החליט לצאת בדרך זו‪.‬‬
‫בעוד אולגה מוליכה אותו דרך החצר אל הגדר ביקש ק' להרגיע מהר את חששותיה‪ ,‬אמר‬
‫לה שאינו כועס עליה בשל כל אותן תחבולות קטנות שנדרשה להן כשגוללה לפניו את‬
‫סיפורה ‪ -‬אדרבא‪ ,‬הוא מבין ללבה דווקא ‪ -‬הודה לה על האמון שגילתה כלפיו בעצם‬
‫הסיפור‪ ,‬והטיל עליה לשלוח את ברנבאס לבית הספר מיד עם בואו‪ ,‬אפילו עדיין תהיה זו‬
‫שעת לילה‪ .‬אמנם אין הוא משליך את כל יהבו על שליחויותיו של ברנבאס לבדן‪ ,‬אחרת‬
‫היה מצבו בכל רע‪ ,‬ואף על פי כן אין ברצונו לוותר עליהן בשום אופן‪ ,‬רצונו להיאחז בהן‬
‫דווקא‪ ,‬ובתוך כך גם לא לשכוח את אולגה‪ ,‬שכן יותר משחשובות לו השליחויות האלה‬
‫חשובה לו אולגה עצמה‪ ,‬על אומץ לבה‪ ,‬תושייתה‪ ,‬תבונתה‪ ,‬והקורבן שהיא מקריבה למען‬
‫משפחתה‪ .‬אילו נתבע לבחור בין אולגה לאמליה‪ ,‬לא היה מתלבט הרבה‪ .‬הוא אף לחץ את‬
‫ידה בלבביות‪ ,‬וכבר קפץ מעל גדר הגן השכן‪.‬‬
‫בהגיעו אל הרחוב ראה ‪ -‬במידה שהחשיכה הלילית איפשרה זאת ‪ -‬את העוזר עדיין‬
‫מתהלך הלוך ושוב לפני ביתו של ברנבאס‪ .‬מפעם לפעם נעמד הלה וניסה להאיר את החדר‬
‫מבעד לחלון המכוסה וילון‪ .‬ק' קרא לו; בלי שום בהלה ניכרת לעין זנח העוזר את מלאכת‬
‫הריגול וניגש אל ק'‪" .‬את מי אתה מחפש?" שאל ק'‪ ,‬בוחן על שוקו את גמישותה של‬
‫זמורת הערבה‪" .‬אותך‪ ",‬אמר העוזר וקרב אליו עוד‪" .‬מי אתה בכלל?" אמר ק' פתאום‪ ,‬שכן‬
‫דמה עליו שלא העוזר הוא עומד מולו‪ .‬זקן יותר היה למראה‪ ,‬עייף יותר‪ ,‬פניו קמוטות יותר‬
‫ועם זאת מלאות יותר‪ ,‬גם הילוכו לא דמה כלל להילוכם הזריז של העוזרים‪ ,‬שמפרקיהם‬
‫מתנועעים כטעוני חשמל ‪ -‬איטי היה‪ ,‬קצת צולע‪ ,‬מעודן עד כדי חולי‪" .‬לא הכרת אותי?"‬
‫מיאס‪ ,‬העוזר הוותיק שלך‪" ".‬באמת?" אמר ק' ושלף שוב את הזמורה‪,‬‬ ‫שאל האיש‪" ,‬אני יֶ ֶר ַ‬
‫שכבר הסתירהּ מאחורי גבו‪" .‬אבל אתה נראה אחרת לגמרי‪" ".‬זה מפני שנשארתי לבדי‪.‬‬
‫כשאני לבדי‪ ,‬כל שמחת הנעורים נעלמת לה‪" ".‬ואיפה ארתור?" שאל ק'‪" .‬ארתור?" שאל‬
‫ירמיאס‪" ,‬ילד‪-‬החמד הקט? הוא עזב את השירות‪ .‬בעצם גם היית קצת יותר מדי קשוח‬
‫איתנו‪ .‬נפשו הרכה לא עמדה בזה‪ .‬הוא חזר לטירה ומגיש שם תלונה נגדך‪" ".‬ואתה?" שאל‬
‫ק'‪" .‬אני יכולתי להישאר‪ ",‬אמר ירמיאס‪" ,‬ארתור מגיש את התלונה גם בשמי‪" ".‬על מה‬
‫אתם מלינים?" שאל ק'‪" .‬על כך‪ ",‬אמר ירמיאס‪" ,‬שאינך מבין בדיחות מה הן‪ .‬וכי מה כבר‬
‫עשינו? התלוצצנו קצת‪ ,‬צחקנו קצת‪ ,‬קינטרנו קצת את ארוסתך‪ .‬וכל זה‪ ,‬אגב‪ ,‬מתוקף‬
‫התפקיד שהוטל עלינו‪ .‬כשגַ ַלאטר שלח אותנו אליך‪" "...‬גלאטר?" שאל ק'‪" .‬כן‪ ,‬גלאטר‪",‬‬
‫אמר ירמיאס‪" .‬הוא ייצג אז את קלאם‪ .‬וכך אמר לנו כששלח אותנו אליך )חקקתי את‬
‫דבריו בזיכרוני‪ ,‬שהרי אנו מסתמכים עליהם(‪' :‬אתם הולכים לשם בתור עוזריו של מודד‬
‫הקרקעות‪ '.‬על כך ענינו לו‪' :‬אבל אין לנו שום מושג במלאכה הזאת‪ '.‬תשובתו היתה‪' :‬לא‬
‫זה העיקר‪ .‬הוא כבר ילמד אתכם‪ ,‬אם יהיה בכך צורך‪ .‬העיקר הוא שתצהילו קצת את רוחו‪.‬‬
‫מספרים לי שהוא מגיב על כל דבר בכובד ראש מופלג‪ .‬רק כרגע הגיע לכפר‪ ,‬וכבר ברור לו‬
‫שמדובר במאורע חשוב‪ ,‬אף על פי שלאמיתו של דבר לא קרה כלום‪ .‬תפקידכם להסביר לו‬
‫את זה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬האם צדק גלאטר? האם מילאתם את תפקידכם?" "אני באמת לא‬
‫יודע‪ ",‬אמר ירמיאס‪" ,‬וזה גם לא היה אפשרי כלל בזמן הקצר הזה‪ .‬אני יודע רק שהיית גס‬
‫מאוד כלפינו‪ ,‬ועל כך אנו מלינים‪ .‬נשגב מבינתי איך אדם כמוך ‪ -‬כלומר שכיר שאינו נמנה‬
‫אפילו עם עובדי הטירה ‪ -‬אינו מסוגל להבין ששירות מעין זה כרוך בעבודה קשה‪ ,‬ושעוול‬
‫גדול הוא להכביד בכוונת מכוון‪ ,‬בילדותיות כמעט‪ ,‬על עבודתו של העובד‪ ,‬כפי שעשית‬
‫אתה‪ .‬כמה חסר התחשבות היית כשהנחת לנו לקפוא מקור ליד סורגי הגדר‪ ,‬או כשכמעט‬
‫הרגת את ארתור במכת אגרוף בעודו שרוע על המזרן ‪ -‬ארתור זה שבשל מילה רעה אחת‬
‫אחרי בשלג ביום ההוא אחר הצהריים ולא הרפית‪,‬‬‫הוא מתייסר שעות וימים ‪ -‬או כשרדפת ַ‬
‫עד שנזקקתי לשעה תמימה כדי להתאושש‪ .‬אני כבר ממש לא צעיר!" "ירמיאס יקירי‪ ",‬אמר‬
‫ק'‪" ,‬אתה צודק בכל מה שאמרת‪ ,‬אבל את תלונתך עליך להביא לפני גלאטר‪ .‬הוא שלח‬
‫אתכם על דעת עצמו‪ ,‬אני לא ביקשתי ממנו כלום‪ .‬וכיוון שלא דרשתי שתישלחו אלי‪ ,‬הרי‬
‫יכולתי לשלוח אתכם בחזרה‪ ,‬ונוח היה לי לעשות זאת בדרכי שלום ולא בכוח‪ ,‬אלא שברור‬
‫היה שלא זה רצונכם‪ .‬מדוע‪ ,‬אגב‪ ,‬לא דיברת איתי בגילוי לב שכזה מלכתחילה‪ ,‬ברגע‬
‫שבאתם אלי?" "מפני שהייתי בתפקיד‪ ",‬אמר ירמיאס‪" ,‬הרי זה מובן מאליו‪" ".‬ועכשיו אתה‬
‫כבר לא בתפקיד?" שאל ק'‪" .‬עכשיו כבר לא‪ ",‬אמר ירמיאס‪" ,‬ארתור הודיע בטירה על‬
‫פרישתנו‪ ,‬או מכל מקום כבר נפתח ההליך שיפטור אותנו מהתפקיד הזה לצמיתות‪" ".‬אבל‬
‫אתה מחפש אותי כאילו עדיין היית בתפקיד‪ ",‬אמר ק'‪" .‬לא‪ ",‬אמר ירמיאס‪" ,‬אני מחפש‬
‫אותך רק בשביל להרגיע את פרידה‪ .‬אחרי שנטשת אותה למען אותה נערה ברנבאסית‬
‫היתה פרידה אומללה מאוד‪ ,‬לא משום שאיבדה אותך דווקא‪ ,‬אלא בעיקר בשל בגידתך ‪-‬‬
‫הבגידה שאותה צפתה זה זמן רב‪ ,‬אגב‪ ,‬וכבר התייסרה רבות בגללה‪ .‬אני חזרתי פעם נוספת‬
‫אל חלון בית הספר‪ ,‬לבדוק אם שבה אליך תבונתך‪ .‬אבל אתה לא היית שם‪ ,‬רק פרידה‬
‫ישבה לה לבדה על אחד מספסלי הכיתה ובכתה‪ .‬ואז ניגשתי אליה‪ ,‬ושנינו באנו לידי‬
‫הסכמה‪ .‬הכול כבר הוחלט ובוצע‪ .‬אני עובד כחדרן ב'הרנהוף'‪ ,‬לפחות כל עוד לא סודר‬
‫העניין שלי בטירה‪ ,‬ואילו פרידה חזרה לממזגה‪ .‬מוטב לה כך‪ ,‬לפרידה‪ .‬זה פשוט לא הגיוני‬
‫שתיעשה אשתך‪ .‬גם לא השכלת להעריך כערכו את הקורבן שהיה בכוונתה להקריב למענך‪.‬‬
‫אך עדיין תוקפים אותה ספקות לרגעים‪ ,‬נפש טובה שכמותה‪ ,‬שמא נגרם לך עוול‪ ,‬שמא‬
‫בכל זאת לא היית אצל הברנבאסיות‪ .‬ולמרות שאין פה כמובן שום מקום לספק‪ ,‬וברור‬
‫כשמש שהיית שם‪ ,‬בכל זאת הלכתי לבדוק את הדבר אחת ולתמיד; שכן אחרי כל סערות‬
‫הנפש שעברו עליה מגיע לפרידה לישון סוף‪-‬סוף בשקט‪ .‬גם לי מגיע‪ ,‬אגב‪ .‬וכך הלכתי‬
‫אפוא‪ ,‬ולא זו בלבד שמצאתי אותך‪ ,‬אלא שבתוך כך גם ראיתי איך הנערות מצייתות לך‬
‫כבובות על חוט‪ .‬בייחוד השחרחורת ‪ -‬חתולת פרא אמיתית ‪ -‬נחלצה להגנתך בכל הכוח‪.‬‬
‫ניחא‪ ,‬איש‪-‬איש וטעמו‪ .‬כך או כך‪ ,‬כלל לא היית צריך ללכת מסביב דרך הגן השכן‪ .‬אני‬
‫מכיר את הדרך הזאת‪".‬‬
 ‫‪21‬‬
‫הנה קרה אפוא מה שהיה צפוי מראש ועם זאת גם בלתי נמנע‪ .‬פרידה עזבה אותו‪ .‬לא‬
‫בהכרח לצמיתות‪ ,‬המצב לא הגיע לידי כך‪ ,‬את פרידה עוד ניתן לכבוש בחזרה‪ ,‬היא נוחה‬
‫להיכנע להשפעתם של זרים‪ ,‬בייחוד של העוזרים האלה‪ ,‬הסבורים שמעמדה דומה‬
‫למעמדם‪ ,‬וכיוון שהתפטרו ממשרותיהם גררו אותה עמם; אבל די שק' יבוא ויזכיר לה את‬
‫כל מה שעומד לזכותו‪ ,‬והיא תשוב אליו בלב מלא חרטה‪ ,‬ובייחוד אם יוכל להצדיק את‬
‫ביקורו אצל הנערות על ידי הצלחה כלשהי שהוא חייב להן תודה עליה‪ .‬אלא שלמרות כל‬
‫ההרהורים הללו‪ ,‬שבעזרתם ניסה להרגיע את עצמו בכל הנוגע לפרידה‪ ,‬לא מצא ק' מרגוע‬
‫לנפשו‪ .‬רק לפני שעה קלה עוד הילל את פרידה לפני אולגה וקרא לה משענתו היחידה‪,‬‬
‫והנה מתברר כי משענת זו אין לסמוך עליה כלל‪ ,‬ואין צורך בהתערבותם של בעלי שררה‬
‫כדי לגזול ממנו את פרידה‪ :‬די בעוזר הזה‪ ,‬הבלתי מלבב בעליל‪ ,‬די בסמרטוט‪-‬בשׂר הזה‬
‫שנדמה לפעמים שאין בו חיים של ממש‪.‬‬
‫ָ‬
‫ירמיאס כבר התחיל מתרחק‪ ,‬וק' קרא לו שיחזור‪" .‬ירמיאס‪ ",‬אמר‪" ,‬רצוני לנהוג בך כנות‬
‫גמורה‪ ,‬וגם אתה ענה לי ביושר על שאלתי‪ .‬הרי היחסים בינינו שוב אינם יחסים שבין אדון‬
‫ומשרתו‪ ,‬וזאת לא רק לשמחתך‪ ,‬אלא גם לשמחתי שלי‪ ,‬כלומר אין לנו שום סיבה שבעולם‬
‫לרמות זה את זה‪ .‬הנה אני שובר לנגד עיניך את הזמורה שנועדה לך‪ ,‬שכן לא מתוך פחד‬
‫בחרתי ללכת דרך הגן‪ ,‬אלא כדי להפתיע אותך ולהפעיל עליך פעם‪-‬פעמיים את הזמורה‬
‫שלי‪ .‬ועכשיו אל‪-‬נא יהיה בלבך עלי‪ ,‬כל זה תם ונשלם; אילולא היית משרת שנכפה עלי‬
‫מטעם הרשות אלא סתם מכר‪ ,‬ודאי היינו מסתדרים מצוין זה עם זה‪ ,‬אפילו שמראה פניך‬
‫קצת טורד את מנוחתי לפעמים‪ .‬ועדיין אנו יכולים לתקן עכשיו את מה שהחמצנו קודם‪".‬‬
‫"כך אתה חושב?" אמר העוזר‪ ,‬ממצמץ בפיהוק בעיניו העייפות‪" ,‬הרי יכולתי להסביר לך‬
‫את העניין ביתר פירוט‪ ,‬אבל אין לי זמן‪ ,‬אני חייב למהר אל פרידה‪ ,‬היא מחכה לי‪,‬‬
‫הילדונת‪ ,‬היא עוד לא נכנסה לתפקיד; הפונדקי נענה להפצרותי )היא עצמה ביקשה ‪ -‬כדי‬
‫לשכוח‪ ,‬מן הסתם ‪ -‬להסתער מיד על העבודה(‪ ,‬והניח לה עוד פסק זמן להתאוששות‪ ,‬ואת‬
‫הזמן הזה‪ ,‬לפחות‪ ,‬אנו רוצים לבלות יחדיו‪ .‬אשר להצעתך‪ ,‬הרי ברור שאין לי שום סיבה‬
‫לשקר לך‪ ,‬ממש כשם שאין לי סיבה לתת בך אמון‪ .‬הלוא מצבי שונה ממצבך‪ .‬כל עוד הייתי‬
‫אמור לשרת אותך‪ ,‬היית לגבי אישיות חשובה עד מאוד‪ ,‬כמובן‪ ,‬ולא בשל תכונותיך‪ ,‬אלא‬
‫בשל התפקיד שהיה עלי למלא‪ ,‬והייתי מוכן לעשות למענך כל מה שתבקש‪ .‬אבל עכשיו‬
‫אין לי שום עניין בך‪ .‬גם העובדה ששברת את הזמורה לנגד עיני אינה עושה עלי רושם‪,‬‬
‫לרצות אותי‬‫אדרבא‪ ,‬היא מזכירה לי איזה אדון קשה לב היה לי‪ ,‬וּודאי שאין היא עשויה ַ‬
‫כל עיקר‪".‬‬
‫"אתה מדבר אלי‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬כאילו ידוע לך בוודאות ששוב לא תצטרך לחשוש מפנַ י‬
‫לעולם‪ .‬והרי לאמיתו של דבר אין זה כך‪ .‬יש מקום להניח שעדיין לא נחלצת מידי‪,‬‬
‫העניינים לא מסתדרים פה במהירות שכזאת‪" "...‬לפעמים הם מסתדרים אפילו ביתר‬
‫מהירות‪ ",‬שיסע אותו ירמיאס‪" .‬כן‪ ,‬לפעמים‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל אין שום סימן שזה המקרה גם‬
‫הפעם‪ ,‬ומכל מקום לא בידך ולא בידי אין שום מסמך כתוב‪ .‬ההליך נפתח אפוא רק עכשיו‪,‬‬
‫קשרי‪ ,‬אך יש בדעתי לעשות זאת‪ .‬אם תיפול התוצאה‬ ‫ַ‬ ‫ואני עדיין לא התחלתי להפעיל את‬
‫לרעתך‪ ,‬הרי ברור שלא טרחת יותר מדי להתחבב על אדוניך‪ ,‬ואפשר שלא היה אפילו טעם‬
‫לשבור את זמורת הערבה‪ .‬כן‪ ,‬חטפת את פרידה‪ ,‬ובשל כך גם התנפחה לך הכרבולת כהוגן;‬
‫אבל עם כל הכבוד‪ ,‬ודווקא יש כבוד ‪ -‬מצדי כלפיך אף כי לא מצדך כלפי ‪ -‬דע לך‬
‫שאומר לפרידה די בהן לקרוע את רשת השקרים שלכדת אותה בהם‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ששתיים‪-‬שלוש מילים‬
‫שהרי רק בשקרים אפשר היה להרחיק ממני את פרידה‪".‬‬
‫"האיומים האלה לא מפחידים אותי‪ ",‬אמר ירמיאס‪" ,‬הרי בעצם אינך רוצה בי כעוזר‪,‬‬
‫פחדת ממני כשהייתי העוזר שלך‪ ,‬ובכלל אתה מפחד מעוזרים‪ ,‬רק מרוב פחד הרבצת‬
‫לארתור הטוב‪" ".‬אולי‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל גם אם הצדק איתך‪ ,‬האומנם כאבו המכות פחות‬
‫בשל כך? אולי עוד יתאפשר לי להוכיח שוב ושוב באותה דרך עצמה כמה אני מפחד‬
‫מפניך‪ .‬אם אראה שתפקיד העוזר לא עושה לך נחת‪ ,‬ודאי שיהיה לי לעונג עצום לכפות‬
‫אותו עליך דווקא‪ ,‬מעבר לכל הפחדים שבעולם‪ .‬והפעם אעשה הכול כדי שישלחו אלי רק‬
‫אותך‪ ,‬בלי ארתור‪ ,‬שהרי כך אוכל להקדיש לך את מלוא תשומת הלב‪" ".‬ואתה חושב‪",‬‬
‫אמר ירמיאס‪" ,‬שיש בכל אלה כדי להפחיד אותי אף כהוא זה?" "אני חושב שכן‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫"אין ספק שזה מפחיד אותך במקצת‪ ,‬ואם יש לך ראש על כתפיך‪ ,‬זה מפחיד אותך מאוד‪.‬‬
‫שאם לא כן‪ ,‬למה עוד לא הלכת אל פרידה? תגיד לי‪ ,‬אתה מאוהב בה?" "מאוהב?" אמר‬
‫ירמיאס‪" ,‬פרידה היא נערה טובה ונבונה‪ ,‬ומי שהיתה המאהבת של קלאם‪ ,‬כלומר ראויה‬
‫לכבוד בכל מקרה‪ .‬ואם היא מבקשת ממני שוב ושוב שאציל אותה מידיך‪ ,‬למה שלא אעשה‬
‫לה את הטובה הזאת‪ ,‬ומה עוד שגם לך לא ייגרם בכך שום כאב‪ ,‬שהרי מצאת לך נחמה‬
‫אצל הברנבאסיות הארורות‪" ".‬עכשיו אני רואה איזו אימה נפלה עליך‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אימה‬
‫עלובה מאין כמותה‪ ,‬מרוב אימה אתה מנסה ללכוד אותי בשקרים‪ .‬לפרידה היתה רק בקשה‬
‫אחת ויחידה‪ :‬שיצילו אותה מידי העוזרים‪ ,‬שהחרמנות הכלבית שלהם העבירה אותם על‬
‫דעתם‪ ,‬לצערי לא היה לי די זמן למלא את מבוקשה כראוי‪ ,‬ועכשיו לפנינו תוצאות ההזנחה‬
‫הזאת שלי‪".‬‬
‫"אדוני המודד! אדוני המודד!" קרא מישהו מקצה הרחוב‪ .‬זה היה ברנבאס‪ .‬הוא הגיע‬
‫מתנשף כולו‪ ,‬אך לא שכח לקוד לפני ק'‪" .‬הצלחתי‪ ",‬אמר‪" .‬במה הצלחת?" שאל ק'‪" ,‬מסרת‬
‫את בקשתי לקלאם?" "לא‪ ,‬זה לא התאפשר‪ ",‬אמר ברנבאס‪" ,‬השתדלתי מאוד‪ ,‬נדחקתי‬
‫קדימה‪ ,‬עמדתי שם כל היום בלי שנקראתי‪ ,‬קרוב כל כך למכתבה‪ ,‬עד שאחד הלבלרים‪,‬‬
‫שהסתרתי לו את האור‪ ,‬אפילו דחף אותי הצדה; כשקלאם נשא את עיניו מיהרתי להרים‬
‫את ידי לסמן שאני כאן‪ ,‬מה שאסור בתכלית; נשארתי אחרון בלשכה‪ ,‬לבדי עם המשרתים‪,‬‬
‫ולמרבה השמחה זכיתי לראות את קלאם חוזר לשם‪ ,‬אבל זה לא היה בגללי‪ ,‬הוא רצה רק‬
‫לבדוק מהר משהו באחד הספרים והסתלק מיד ‪ -‬ולבסוף‪ ,‬כיוון שעדיין לא זזתי ממקומי‪ ,‬בא‬
‫המשרת וכמעט שטיאטא אותי החוצה‪ .‬על כל אלה אני מתוודה לפניך כדי שלא תתרעם‬
‫עלי שוב‪".‬‬
‫"למה לי כל הפעלתנות שלך‪ ,‬ברנבאס‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אם אין שום הצלחה בצדה‪" ".‬אבל‬
‫הצלחתי דווקא‪ ",‬אמר ברנבאס‪" ,‬כשיצאתי מלשכתי ‪ -‬לשכתי אני קורא לה ‪ -‬ראיתי מישהו‬
‫מתקרב לאיטו מעומק הפרוזדור‪ ,‬חוץ ממנו היה המקום ריק מאדם‪ ,‬השעה כבר היתה‬
‫מאוחרת מאוד‪ ,‬החלטתי לחכות לו‪ ,‬זו היתה הזדמנות נאה להישאר שם עוד קצת‪ ,‬יותר‬
‫מכול הייתי רוצה להישאר שם בכלל‪ ,‬כדי שלא אצטרך להביא לך את הבשורה הרעה‪ .‬אבל‬
‫רלנגֶ ר‪ .‬אינך מכיר אותו? הוא אחד‬‫גם מלבד זאת היה כדאי לחכות לאותו האיש‪ :‬זה היה ֶא ַ‬
‫המזכירים הראשונים של קלאם‪ .‬איש קטן קומה‪ ,‬חלוש‪ ,‬צולע מעט‪ .‬הוא הכיר אותי מיד‪,‬‬
‫שמו הולך לפניו בשל כוח הזיכרון שלו ובשל בקיאותו בבני אדם‪ ,‬די לו לכווץ קצת את‬
‫גבותיו‪ ,‬והוא כבר מזהה כל אחד‪ ,‬לא פעם גם אנשים שלא פגש מעולם‪ ,‬אלא רק שמע‬
‫עליהם או קרא משהו על אודותיהם ‪ -‬אותי‪ ,‬למשל‪ ,‬לא ראה‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬מעודו‪ .‬אבל למרות‬
‫שהוא מזהה כל אדם בן‪-‬רגע‪ ,‬בכל זאת הוא שואל תחילה‪ ,‬כאילו מתוך היסוס‪' :‬אתה‬
‫ברנבאס‪ ,‬לא?' ‪ -‬ככה פנה אלי‪ .‬ואז שאל‪' :‬אתה מכיר את המודד‪ ,‬נכון?' ואחר כך אמר‪:‬‬
‫'טוב שנפגשנו‪ .‬אני נוסע עכשיו ל'הרנהוף'‪ .‬המודד חייב לבקר אותי שם‪ .‬אני מתגורר בחדר‬
‫מספר חמש‪-‬עשרה‪ .‬אך עליו לבוא תכף ומיד‪ .‬ממתינים לי שם רק דיונים מעטים‪ ,‬ובחמש‬
‫בבוקר אני נוסע בחזרה‪ .‬תגיד לו שחשוב לי מאוד לדבר איתו‪"'.‬‬
‫לפתע פתאום פרץ ירמיאס במרוצה‪ .‬ברנבאס‪ ,‬שמרוב התרגשות כמעט שלא הבחין בו עד‬
‫כה‪ ,‬שאל‪" :‬מה הוא רוצה בכלל‪ ,‬ירמיאס זה?" "להקדים אותי בדרך אל ארלנגר‪ ",‬אמר ק'‪,‬‬
‫וכבר רץ בעקבות ירמיאס‪ ,‬תפס אותו‪ ,‬נתלה על זרועו ואמר‪" :‬האם נתקפת פתאום געגועים‬
‫אל פרידה? אני מתגעגע אליה לא פחות ממך‪ ,‬נלך אפוא שנינו יחדיו‪ ,‬זה לצד זה‪".‬‬
‫לפני ה"הרנהוף" החשוך עמדה חבורה קטנה של גברים‪ ,‬בידי שניים או שלושה מהם היו‬
‫פנסים‪ ,‬כך שהיה אפשר להבחין בפרצופים אחדים‪ .‬ק' מצא שם רק מכר אחד‪ ,‬את גרשטקר‬
‫הרכּב‪ .‬הלה קידם את פניו בשאלה‪" :‬אתה עדיין פה‪ ,‬בכפר?" "כן‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬באתי לכאן‬ ‫ַ‬
‫לﬠבר השאר‪.‬‬
‫לתמיד‪" ".‬מה לי ולזה‪ ",‬אמר גרשטקר‪ ,‬פרץ בשיעול כבד והפנה את פניו ֵ‬
‫התברר שכולם מחכים לארלנגר‪ .‬ארלנגר כבר הגיע‪ ,‬אמנם‪ ,‬אך בטרם יתפנה לקבל את‬
‫העותרים עוד ישב להתייעץ עם מומוס‪ .‬כולם התלוננו על כך שנאסר עליהם להמתין בבית‬
‫פנימה‪ ,‬ותחת זאת הם נאלצים לעמוד פה בחוץ בשלג; אותו לילה לא היה קר מאוד‪ ,‬אמנם‪,‬‬
‫ואף על פי כן היה משום חוסר התחשבות בכך שמניחים לעותרים לחכות אולי שעות‬
‫תמימות בחשיכה מחוץ לבית‪ .‬לא באשמתו של ארלנגר‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהוא אדם נוח לבריות‬
‫דווקא‪ ,‬וכמעט שלא ידע על כך כלום‪ ,‬ואילו הגיע הדבר לאוזניו‪ ,‬אין ספק שהיה מתרגז‬
‫מאוד‪ .‬זו היתה אשמתה של הפונדקית של "הרנהוף"‪ ,‬אשר בתשוקתה החולנית לעידון לא‬
‫הסכימה להכניס לפונדק עותרים אחדים בבת‪-‬אחת‪" .‬אם אין שום ברירה והם חייבים‬
‫לבוא‪ ",‬נהגה לומר‪" ,‬כי אז‪ ,‬בשם שמים‪ ,‬יתכבדו וייכנסו אחד‪-‬אחד‪ ".‬היא השיגה את שלה‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬והעותרים‪ ,‬שבתחילה חיכו פשוט בפרוזדור‪ ,‬ואחר כך על המדרגות‪ ,‬ואחר‬
‫כך באולם הכניסה‪ ,‬ואז בממזגה‪ ,‬סופם שנהדפו החוצה אל הרחוב‪ .‬אבל גם בכך לא היה לה‬
‫די‪ .‬בלתי נסבל היה בעיניה‪ ,‬שהיא "נתונה במצור" בביתה שלה‪ ,‬כלשונה‪ .‬ובכלל נשגב‬
‫מבינתה‪ ,‬לשם מה יוצאים ובאים שם כל האנשים האלה‪" .‬כדי ללכלך את המדרגות בפתח‬
‫הבית‪ ",‬ענה לה פעם איזה פקיד על שאלתה ‪ -‬מתוך רוגז‪ ,‬יש להניח ‪ -‬אך היא סברה‬
‫שהתשובה הזו מאירת עיניים דווקא‪ ,‬ונהגה לצטט אותה שוב ושוב‪ .‬היא שאפה ‪ -‬ובעניין זה‬
‫עלה רצונה בקנה אחד עם רצונם של העותרים ‪ -‬שיוּקם מול ה"הרנהוף" בניין שיהיה‬
‫מיועד כולו להמתנה‪ .‬הכי נוח היה לה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שגם החקירות והדיונים בענייניהם של‬
‫העותרים יתקיימו מחוץ לכותלי ה"הרנהוף"‪ ,‬אך הפקידים התנגדו לכך‪ ,‬ומשהיו הללו‬
‫נחושים בדעתם לא היתה לפונדקית כל דרך לכפות את רצונה‪ ,‬אף כי בעניינים שוליים‬
‫יותר דווקא עלה בידה‪ ,‬בזכות קנאותה הבלתי נלאית‪ ,‬שנמהלה בה גם נשיות ענוגה‪ ,‬לקיים‬
‫כמין רודנות בזעיר אנפין‪ .‬אך ככלות הכול תצטרך הפונדקית להסכים מן הסתם‪ ,‬שהדיונים‬
‫והחקירות יתקיימו ב"הרנהוף" גם להבא‪ ,‬שכן האדונים מן הטירה‪ ,‬בבואם אל הכפר לטפל‬
‫בענייני הרשות‪ ,‬מסרבים בתוקף לצאת מן ה"הרנהוף"‪ .‬הם ממהרים תמיד‪ ,‬הם שוהים בכפר‬
‫למורת רוחם‪ ,‬ולהתעכב כאן יותר ממה שנחוץ והכרחי בעליל אין להם חשק כלל‪ ,‬שעל כן‬
‫אי‪-‬אפשר לדרוש מהם שיעברו לזמן‪-‬מה‪ ,‬על ניירותיהם ומסמכיהם‪ ,‬לבית אחר מעבר לרחוב‬
‫ויבזבזו כך את זמנם‪ ,‬רק על מנת שלא לפגוע בשלוותו הביתית של הפונדק‪ .‬הכי נוח היה‬
‫לפקידים לטפל בענייני הרשות בממזגה או בחדרם‪ ,‬רצוי בזמן הארוחה‪ ,‬או במיטה‪ ,‬לפני‬
‫השינה או בבוקר‪ ,‬כשהם עייפים מכדי לקום ומבקשים להשתרע עוד שעה קלה על משכבם‪.‬‬
‫לעומת זאת נראה שהקמתו של בניין המתנה עשויה להבטיח פתרון נאות‪ ,‬אלא שהפונדקית‬
‫ספגה מכה קשה בשל כך דווקא‪ ,‬משהתברר )ואפילו התלוצצו על כך( שסוגיית בניין‬
‫ההמתנה מצריכה דיונים ממושכים‪ ,‬והצפיפות בפרוזדורי הפונדק לא פחתה כמעט כלל‪.‬‬
‫על כל אלה שוחחו הממתינים בחצי קול‪ .‬ק' הופתע להיווכח שלמרות התרעומת ששׂררה‬
‫בקהל‪ ,‬לא התלונן איש על ארלנגר המזמן אליו את העותרים באישון לילה‪ .‬הוא שאל אותם‬
‫לפשר הדבר‪ ,‬והשיבו לו שצריך להודות לארלנגר על כך דווקא‪ .‬הלוא רק בשל רצונו הטוב‬
‫ומתוך גישתו הנאצלת לתפקידו הוא טורח לבוא לכפר‪ ,‬שכן יכול היה‪ ,‬אילו רצה‪ ,‬לשלוח‬
‫תחת זאת איזה מזכיר זוטר שירשום את הפרוטוקולים‪ ,‬מה שאולי תאם אף יותר את‬
‫התקנות‪ .‬אבל הוא נמנע בדרך כלל מלעשות זאת‪ ,‬שכן רצונו היה לראות ולשמוע הכול‬
‫בעצמו‪ ,‬ולתכלית זו הוא נאלץ להקריב את לילותיו‪ ,‬שכן בלוח הזמנים הרשמי שלו לא‬
‫נמצא מקום לביקורים בכפר‪ .‬ק' טען לעומתו שגם קלאם עצמו מגיע לכפר בשעות היום‪,‬‬
‫ואפילו נשאר פה ימים אחדים; האם ארלנגר‪ ,‬שאינו אלא מזכיר‪ ,‬נחוץ וחיוני שם למעלה‬
‫יותר ממנו? היו שצחקו ברוח טובה‪ ,‬היו ששתקו במבוכה‪ ,‬אך אלה האחרונים סופם‬
‫שהכריעו את הכף‪ ,‬וק' כמעט שלא זכה לתשובה‪ .‬רק איש אחד אמר בהיסוס שקלאם נחוץ‬
‫וחיוני בעליל‪ ,‬הן בטירה והן בכפר‪.‬‬
‫והנה נפתחה דלת הבית‪ ,‬ומומוס הופיע בין שני משרתים נושאי מנורות‪" .‬הראשונים‬
‫שייכנסו אל האדון המזכיר ארלנגר‪ ",‬אמר‪" ,‬הם גרשטקר וק'‪ .‬האם הם כאן‪ ,‬שניים אלה?"‬
‫הם התייצבו לפניו‪ ,‬אך ירמיאס הקדים אותם באומרו‪" :‬אני חדרן פה בפונדק‪ ",‬וחמק מיד‬
‫פנימה‪ ,‬בעוד מומוס מברך אותו לשלום בחיוך וטופח לו על שכמו‪" .‬אני חייב לפקוח עין על‬
‫ירמיאס ביתר קפידה‪ ",‬אמר ק' בלבו‪ ,‬הגם שלא השתכח ממנו שירמיאס ודאי מסוכן הרבה‬
‫פחות מארתור‪ ,‬הפועל כנגדו בטירה‪ .‬אפשר שהיה נוהג ביתר תבונה‪ ,‬בעצם‪ ,‬אילו הוסיף‬
‫להעסיקם כעוזריו‪ ,‬כל כמה שירדו לחייו‪ ,‬במקום להניח להם לשוטט באין מפריע ולטוות‬
‫מזימות כנגדו‪ ,‬עניין שהצטיינו בו כמדומה במיוחד‪.‬‬
‫כשעבר ק' על פניו של מומוס‪ ,‬עשה עצמו זה כאילו אך כרגע נוכח שהוא המודד‪" .‬אה‪,‬‬
‫אדוני המודד!" אמר‪" ,‬מי שכל כך מתעב חקירות‪ ,‬נדחף עכשיו לחקירה! אצלי‪ ,‬ביום ההוא‪,‬‬
‫עשוי היה העניין להיות פשוט יותר‪ .‬אבל ברור שקשה לבחור בחקירות הנכונות‪ ".‬לשמע‬
‫הדברים האלה ביקש ק' לעמוד מלכת‪ ,‬אך מומוס אמר לו‪" :‬זוז‪ ,‬זוז קדימה! באותו יום היה‬
‫לי צורך בתשובותיך‪ ,‬עכשיו כבר לא‪ ".‬ואף על פי כן אמר ק'‪ ,‬שהתנהגותו של מומוס עוררה‬
‫את רוגזו‪" :‬אתם חושבים רק על עצמכם‪ .‬העובדה שחוקרים אותי מטעם הממשל אין בה כדי‬
‫להכריח אותי להשיב‪ ,‬לא אז ולא היום‪ ".‬ומומוס אמר‪" :‬וכי על מי נחשוב? כלום יש כאן‬
‫מישהו מלבדנו? זוז כבר!"‬
‫במבואה קיבל את פניהם משרת והוליכם ַבּדרך שהיתה כבר מוכרת לק'‪ ,‬לאורך החצר‬
‫ואחר כך דרך השער ואל הפרוזדור הנמוך‪ ,‬שרצפתו משתפלת קצת‪ .‬בקומות העליונות‬
‫התגוררו ככל הנראה פקידים רמי דרג בלבד‪ ,‬ואילו המזכירים התגוררו לאורך הפרוזדור‬
‫הזה‪ ,‬וביניהם גם ארלנגר‪ ,‬אף שנמנה עם הבכירים שבהם‪ .‬המשרת כיבה את פנסו‪ ,‬שכן‬
‫המקום היה מוצף אור חשמל בהיר‪ .‬הכול כאן היה בנוי בזעיר אנפין‪ ,‬אך בעידון‪ .‬כל המרחב‬
‫נוצל עד תום‪ .‬הפרוזדור איפשר אך בקושי הליכה בגֵ ו זקוף‪ .‬הדלתות משני צדדיו כמעט‬
‫נשקו זו לזו‪ .‬הקירות הצדדיים לא הגיעו לתקרה‪ ,‬כדי להקל על האוורור מן הסתם‪ ,‬שכן‬
‫החדרים הקטנים שלאורך אותו פרוזדור עמוק דמוי מרתף ודאי היו נטולי חלונות‪ .‬בשל‬
‫אותם קירות שלא הושלמה בנייתם חדרו הדי המהומה ששׂררה בפרוזדור גם לתוך החדרים‬
‫פנימה‪ .‬רבים מהם היו תפוסים‪ ,‬כמדומה‪ ,‬רוב דייריהם עדיין היו ערים‪ ,‬קולות דיבור בקעו‬
‫משם‪ ,‬מהלומות פטיש‪ ,‬צלצול כוסות‪ .‬אך כל אלה לא עשו רושם של עליצות יתרה‪.‬‬
‫הקולות היו מעומעמים‪ ,‬בקושי אפשר היה לקלוט מילה פה ושם‪ ,‬דומה היה שאין אלה‬
‫שיחות כלל‪ ,‬אלא מישהו רק הכתיב כנראה משהו‪ ,‬או קרא משהו בקול; דווקא מן החדרים‬
‫שמתוכם עלו קולות קרקוש הצלחות והכוסות לא נשמעה אף מילה אחת‪ ,‬ומהלומות הפטיש‬
‫הזכירו לק' את מה שסיפרו לו פעם‪ ,‬שאחדים מפקידי הממשל נוהגים להעסיק את עצמם‬
‫לפרקים בעבודות נגרות‪ ,‬במכניקה עדינה וכיוצא באלה‪ ,‬כדי להתאושש מן המאמץ הרוחני‬
‫המתמיד שהם שרויים בו‪ .‬הפרוזדור עצמו היה ריק‪ ,‬רק לפני אחת הדלתות ישב אדון פלוני‬
‫‪ -‬חיוור‪ ,‬צנום‪ ,‬גבוה‪ ,‬עטוף פרווה שמתחתיה הציצה כתונת הלילה שלו; מן הסתם חש מחנק‬
‫בחדרו ועכשיו ישב לו בחוץ וקרא בעיתון‪ ,‬אבל בפיזור נפש גמור ‪ -‬שוב ושוב היה מפהק‬
‫ומפסיק לקרוא‪ ,‬מתכופף ומביט למטה אל הפרוזדור‪ ,‬אולי חיכה לאחד העותרים‪ ,‬שזומן על‬
‫אוּאר!"‬
‫"הנה ִפּינְ ְצגָ ֶ‬
‫ידו ועדיין לא בא‪ .‬לאחר שעברו על פניו‪ ,‬אמר המשרת לגרשטקר‪ִ :‬‬
‫גרשטקר הינהן‪" :‬זמן רב כבר לא ירד אל הכפר‪ ",‬אמר‪" .‬כן‪ ,‬כבר המון זמן‪ ",‬אישר המשרת‪.‬‬
‫לבסוף הגיעו אל דלת אחת‪ ,‬שלא נראתה שונה משאר הדלתות‪ ,‬אך המשרת הודיע‬
‫שהדייר שם הוא ארלנגר‪ .‬לאחר שביקש מק' שיָ רים אותו על כתפיו‪ ,‬הציץ המשרת לתוך‬
‫"לבוּש‪ ,‬אמנם‪ ,‬ובכל‬ ‫החדר מבעד לחרך שמלמעלה‪" .‬הוא שוכב על המיטה‪ ",‬אמר ברדתו‪ָ ,‬‬
‫זאת נדמה לי שהוא מנמנם‪ .‬לפעמים נופלת עליו עייפות פה בכפר‪ ,‬בגלל השינוי באורח‬
‫החיים‪ .‬נצטרך לחכות‪ .‬הוא יצלצל כשיתעורר‪ .‬אמנם כבר קרה שכל זמן שהותו בכפר עבר‬
‫עליו בשינה‪ ,‬וכשהקיץ נאלץ לחזור בדחיפות לטירה‪ .‬הלוא את עבודתו כאן הוא עושה‬
‫בהתנדבות‪" ".‬אם כן‪ ,‬מוטב שיישן כבר עד הסוף‪ ",‬אמר גרשטקר‪" ,‬מפני שכשנשאר לו עוד‬
‫זמן‪-‬מה לעבודה אחרי יקיצתו‪ ,‬הוא נתקף רוגז על שנרדם‪ ,‬משתדל לסדר הכול במהירות‪,‬‬
‫ואז אי‪-‬אפשר להוציא מילה‪" ".‬באת לקבל חוזה הסעה בשביל הבניין החדש?" שאל‬
‫המשרת‪ .‬גרשטקר הינהן‪ ,‬משך הצדה את המשרת ודיבר אליו בלחש‪ ,‬אך המשרת כמעט‬
‫שלא הקשיב‪ ,‬מבטו נדד אל מעבר לגרשטקר הנמוך ממנו כדי ראש ויותר‪ ,‬וידו ליטפה‬
‫אט‪-‬אט ובכובד ראש את שערו‪.‬‬
 ‫‪22‬‬
‫הגעה‬
‫בעודו בוהה כה וכה בהיסח הדעת ראה פתאום ק' במרחק רב‪ ,‬בעיקול הפרוזדור‪ ,‬את‬
‫פרידה; היא העמידה פנים שאינה מזהה אותו ורק נתנה בו מבט קפוא; בידה היה טס עמוס‬
‫כלי אוכל ריקים‪ .‬הוא פנה אל המשרת‪ ,‬שלא שם אליו לבו כלל )ככל שהרבו לדבר אל‬
‫המשרת הזה‪ ,‬כן נהייתה דעתו פזורה עליו יותר‪ ,‬כמדומה(‪ ,‬אמר לו שתכף יחזור‪ ,‬ורץ אל‬
‫פרידה‪ .‬בהגיעו אליה לפת את כתפיה משל חזר וקנה לו בעלות עליה‪ ,‬שאל כמה שאלות‬
‫סתמיות‪ ,‬ואגב כך בחן את עיניה במבט חקרני‪ .‬אך היא לא ניעורה מקיפאונה‪ ,‬מתוך פיזור‬
‫נפש ניסתה לסדר מחדש את הכלים על הטס‪ ,‬ואמרה‪" :‬מה אתה רוצה ממני? ֵלך ל‪ ‬אל ה‪...‬‬
‫אתה הלוא יודע את שמותיהן‪ .‬היית אצלן עכשיו‪ ,‬אני רואה זאת עליך‪ ".‬ק' מיהר לשנות את‬
‫הנושא; אסור שהבירור ביניהם יתחיל באופן פתאומי שכזה‪ ,‬אסור גם שייפתח בנקודת‬
‫התורפה הזאת דווקא‪ ,‬הנפיצה כל כך מבחינתו‪" .‬חשבתי שאת בממזגה‪ ",‬אמר‪ .‬פרידה‬
‫הביטה בו בפליאה‪ ,‬ואז העבירה ברוך את ידה הפנויה על מצחו ועל לחיו‪ .‬דומה היה כאילו‬
‫שכחה את תווי פניו והיא מנסה עכשיו להחזירם אל תודעתה‪ ,‬גם מעיניה ניבטה אותה‬
‫ארשת מצועפת של מי שמתקשה להיזכר‪.‬‬
‫"התקבלתי שוב לעבודה בממזגה‪ ",‬אמרה לאט‪ ,‬כאילו אין חשיבות של ממש למה שהיא‬
‫אומרת‪ ,‬אלא שמתחת למילים היא עוד מנהלת שיחה אחרת עם ק'‪ ,‬והיא זו שחשובה‬
‫באמת‪" ,‬העבודה הזו לא נועדה לי‪ ,‬כל פלונית‪-‬אלמונית יכולה לעשותה‪ ,‬כל מי שיודעת‬
‫להציע מיטה ולהאיר פנים ואינה נרתעת מפני לקוחות שנטפלים אליה אלא אדרבא‪,‬‬
‫מעודדת אותם‪ ,‬כל אישה שכזאת יכולה להיות חדרנית‪ .‬אבל הממזגה היא עניין אחר‬
‫לגמרי‪ .‬ואכן חזרתי והתקבלתי מיד לעבודה בממזגה‪ ,‬למרות שעזבתי אותה אז בנסיבות לא‬
‫מחמיאות כלל‪ ,‬אלא שהפעם היו לי מי שימליצו עלי ‪ -‬והפונדקי שמח על כך דווקא‪ ,‬שכן‬
‫הדבר ֵה ֵקל עליו לקבל אותי בחזרה‪ .‬לבסוף נאלצו אפילו לדחוק בי שאקבל את המשרה;‬
‫רק תחשוב על הזיכרונות שהממזגה מעוררת בי‪ ,‬ותבין זאת מיד‪ .‬בסופו של דבר קיבלתי עלי‬
‫את המשרה‪ .‬כרגע אני נמצאת פה רק כדי לעזור קצת‪ .‬פפי ביקשה שלא נבייש אותה ולא‬
‫נכפה עליה לעזוב את הממזגה לאלתר‪ ,‬ומאחר שעבדה בחריצות ועשתה הכול כמיטב‬
‫יכולתה‪ ,‬החלטנו לתת לה ארכה של עשרים וארבע שעות‪".‬‬
‫"כל זה טוב ויפה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל תני דעתך‪ :‬פעם עזבת את הממזגה בגללי‪ ,‬ועכשיו את‬
‫חוזרת אליה זמן קצר כל כך לפני חתונתנו?" "לא תהיה שום חתונה‪ ",‬אמרה פרידה‪" .‬מפני‬
‫שלא הייתי נאמן לך?" שאל ק'‪ .‬פרידה הינהנה‪" .‬תקשיבי‪ ,‬פרידה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬דיברנו לא‬
‫פעם ולא פעמיים על אותה אי‪-‬נאמנות‪ ,‬כביכול‪ ,‬ותמיד נאלצת להודות בסופו של דבר‬
‫שהחשד שלך לא היה מוצדק כלל‪ .‬אצלי לא השתנה מאז כלום‪ ,‬כל מעשי היו תמימים‬
‫וחפּים מחטא‪ ,‬כך היה וכך יהיה‪ ,‬מפני שלא ייתכן אחרת‪ .‬מכאן שמשהו השתנה אצלך‬
‫דווקא‪ ,‬בשל מיני לחשושים שלחשו לך זרים‪ ,‬או בשל איזו סיבה אחרת‪ .‬בכל מקרה את‬
‫יחסי עם אותן שתי נערות? האחת‪ ,‬השחרחורת ‪ -‬אני‬ ‫עושה לי עוול‪ .‬תני דעתך‪ :‬מה טיב ַ‬
‫כמעט מתבייש שעלי להיכנס לפרטים כדי להגן על עצמי‪ ,‬אבל את פשוט מאלצת אותי לכך‬
‫‪ -‬ובכן‪ ,‬השחרחורת מעצבנת אותי לא פחות משהיא מעצבנת אותך‪ ,‬מן הסתם; אני מקפיד‬
‫להתרחק ממנה ככל האפשר‪ ,‬והיא גם מקילה עלי בכך‪ ,‬שהרי קשה למצוא אדם קריר‬
‫ומסויג יותר ממנה‪" ".‬כן‪ ",‬קראה פרידה‪ ,‬המילים פרצו מפיה כמו בעל כורחה‪ ,‬ק' שמח‬
‫לראות שדעתה הוסחה ככה‪ ,‬היא התנהגה אחרת ממה שהיה בכוונתה‪" ,‬היא קרירה ומסויגת‬
‫בעיניך‪ַ ,‬לחוצפנית שבנשים אתה קורא מסויגת‪ ,‬ואתה סבור כך באמת ובתמים‪ ,‬ככל שזה לא‬
‫ייאמן‪ ,‬אינך מעמיד פנים‪ ,‬אני יודעת זאת‪ .‬תשמע מה אומרת עליך הפונדקית של 'הגשר'‪:‬‬
‫כשאת רואה ילד קטן‪ ,‬שעוד‬
‫ַ‬ ‫'אני לא סובלת אותו‪ ,‬אבל גם לא יכולה לעזוב אותו‪ ,‬הלוא גם‬
‫לא ממש למד ללכת‪ ,‬מתרחק פתאום יותר מדי‪ ,‬אינך יכולה להתאפק מלעצור בעדו‪"'.‬‬
‫"קבלי את תורתה הפעם‪ ",‬אמר ק' בחיוך‪" ,‬ואשר לאותה נערה‪ ,‬בין שהיא מסויגת ובין‬
‫שהיא חוצפנית‪ ,‬בואי נניח לה‪ ,‬אני פשוט לא רוצה שום עסק איתה‪" ".‬אבל ָלמה אתה קורא‬
‫לה מסויגת?" התעקשה פרידה ‪ -‬ק' ראה בהתעניינותה זו סימן מעודד דווקא ‪" -‬האם זה‬
‫פרי ניסיונ‪ ,‬או שמא זו דרכך להטיל דופי באחרות?" "לא זה ולא זה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אני קורא‬
‫לה כך מתוך הכרת טובה‪ ,‬מפני שהיא מקילה עלי להתעלם ממנה‪ ,‬ומפני שאילו רק פנתה‬
‫אלי בדברים‪ ,‬שוב לא הייתי מסוגל לחזור לשם‪ ,‬מה שהיה כמובן בגדר אבידה קשה בשבילי‪,‬‬
‫שהרי אני חייב ללכת לשם למען עתידנו המשותף‪ ,‬כידוע לך‪ .‬ולשם כך אני חייב לדבר גם‬
‫עם הנערה השנייה‪ ,‬שאותה אני מוקיר אמנם על יעילותה ועל תושייתה ועל מסירות הנפש‬
‫שלה‪ ,‬אבל איש לא יאמר עליה שהיא מצודדת למראה‪" ".‬המשרתים סבורים אחרת דווקא‪",‬‬
‫אמרה פרידה‪" .‬בעניין זה כמו בהרבה עניינים אחרים‪ ,‬מן הסתם‪ ",‬אמר ק'‪" .‬והחשקנות הזו‬
‫של המשרתים היא שהביאה אות‪ ‬לידי מסקנה שאני לא נאמן לך?" פרידה שתקה‪ ,‬ואף לא‬
‫גילתה התנגדות כשלקח ק' את הטס מידה‪ ,‬הניח אותו על הרצפה‪ ,‬שילב את זרועו בזרועה‬
‫והתחיל מתהלך עמה הלוך ושוב‪ ,‬עקב בצד אגודל‪ ,‬בפרוזדור הצר‪" .‬אין לך מושג נאמנות‬
‫מהי‪ ",‬אמרה‪ ,‬נרתעת קצת מפני קרבתו‪" ,‬לא טיב יחסיך עם הנערות הוא העיקר פה; עצם‬
‫העובדה שאתה הולך אל המשפחה הזאת וחוזר כשבגדיך ספוגים בריח מעונם‪ ,‬די בה‬
‫להמיט עלי חרפה שאין קשה ממנה‪ .‬ואתה נמלט מבית הספר בלי לומר מילה‪ .‬ונשאר אצלם‬
‫עד חצי הלילה‪ .‬וכשמחפשים אותך‪ ,‬אתה שולח את הנערות להכחיש שאתה נמצא שם‪,‬‬
‫להכחיש בלהט‪ ,‬בייחוד את זו שאין מסויגת ממנה‪ .‬ואתה חומק מן הבית דרך מעבר סודי‪,‬‬
‫אולי גם בשביל להגן על שמן הטוב של הנערות‪ ,‬על שמן הטוב של אותן נערות! לא‪ ,‬לא‬
 ‫נדבר על כך עוד!"‬
‫"על כך לא‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬אבל יש עניין אחר לדבר עליו‪ ,‬פרידה‪ .‬על העניין ההוא אין מה‬
‫לומר עוד בלאו הכי‪ .‬את הרי יודעת למה אני חייב ללכת לשם‪ .‬זה ממש לא קל לי‪ ,‬אבל‬
‫אני עושה את המאמץ‪ .‬אל‪-‬נא תהפכי את הדבר לקשה יותר ממה שהוא‪ .‬היום היה בדעתי‬
‫לגשת לשם רק לרגע כדי לשאול אם ברנבאס‪ ,‬שכבר מזמן היה עליו להביא לי ידיעה‬
‫חשובה‪ ,‬הגיע סוף‪-‬סוף‪ .‬הוא עדיין לא הגיע‪ ,‬אבל הבטיחו לי‪ ,‬והדבר גם נשמע סביר‪ ,‬שהוא‬
‫עומד להגיע בכל רגע‪ .‬לא רציתי שילך לפגוש אותי בבית הספר ויכביד עלייך בנוכחותו‪.‬‬
‫השעות חלפו והוא לא בא‪ ,‬למרבה הצער‪ .‬אך במקומו הופיע אדם אחר‪ ,‬שנוא נפשי‪ .‬לא‬
‫התחשק לי לתת לו לרגל אחרי‪ ,‬ולכן יצאתי דרך הגן הסמוך‪ ,‬אבל גם להתחבא מפניו לא‬
‫רציתי‪ ,‬אדרבא‪ ,‬ניגשתי אליו ברחוב דרך חירות‪ ,‬ובידי‪ ,‬אני מודה ומתוודה‪ ,‬זמורת ערבה‬
‫גמישה עד מאוד‪ .‬זה הכול‪ ,‬ואין מה להוסיף בעניין זה‪ ,‬אך יש מה להוסיף בעניין אחר‬
‫דווקא‪ .‬וכי מה נאמר על העוזרים‪ ,‬שזכרם מעורר בי סלידה לא פחותה מזו שמעורר בך‬
‫יחסי שלי אל אותה משפחה‪ .‬אני‬
‫זכרה של המשפחה ההיא? השווי‪-‬נא את יחסך אליהם עם ִ‬
‫מבין את שאט הנפש שאת חשה כלפי המשפחה הזו ואפילו חולק אותו עמך‪ .‬רק למען אותו‬
‫עניין אני הולך אליהם‪ ,‬לפעמים כמעט נדמה לי שאני עושה להם עוול‪ ,‬שאני מנצל אותם‪.‬‬
‫ואילו ַאת והעוזרים‪ ,‬לעומת זאת! לא הכחשת שהם רודפים אחרייך‪ ,‬והודית שאת נמשכת‬
‫אליהם‪ .‬לא כעסתי עלייך בשל כך‪ ,‬הבנתי שפועלים כאן כוחות שאין לך שליטה עליהם‪,‬‬
‫שמחתי שאת מתגוננת‪ ,‬לפחות‪ ,‬אף נחלצתי לעזרתך‪ ,‬ורק משום שעזבתי את משמרתי לכמה‬
‫שעות‪ ,‬מפני שבטחתי בנאמנותך‪ ,‬אבל גם מפני שהאמנתי שבית הספר סגור ומסוגר‬
‫והעוזרים נמלטו על נפשם לבלי שוב ‪ -‬נדמה לי שאני עדיין ממעיט בערכם ‪ -‬רק משום‬
‫שעזבתי את משמרתי לכמה שעות‪ ,‬וירמיאס זה‪ ,‬שבהסתכלות מקרוב מתגלה כברנש מזדקן‪,‬‬
‫חולני‪ ,‬העז בחוצפתו לגשת לחלון‪ ,‬רק משום כך נגזר עלי לאבד אותך‪ ,‬פרידה‪ ,‬ולשמוע‬
‫אותך מקבלת את פנַ י במילים‪' :‬לא תהיה שום חתונה‪ '.‬והלוא בעצם ראוי היה שאוכיח‬
‫אותך על פנייך‪ ,‬אבל איני עושה זאת‪ ,‬לא‪ ,‬גם עכשיו לא‪".‬‬
‫ושוב עבר הרהור במוחו של ק'‪ ,‬שכדאי להסיח קצת את דעתה של פרידה‪ ,‬והוא ביקש‬
‫ממנה שתביא לו משהו לאכול‪ ,‬שכן מאז הצהריים לא בא דבר אל פיו‪ .‬פרידה‪ ,‬שניכר בה‬
‫שבקשתו הביאה רווחה לנפשה‪ ,‬הינהנה ורצה לחפש איזה דבר מאכל‪ ,‬אך לא פנתה אל‬
‫קצה הפרוזדור‪ ,‬ששם היה המטבח‪ ,‬כך הניח ק'‪ ,‬אלא סרה הצדה וירדה כמה מדרגות‪ .‬חיש‬
‫מהר חזרה ובידה צלחת עם פרוסות בשר ובקבוק יין‪ ,‬אך ברור היה כי אלה רק שיירים של‬
‫ארוחה‪ ,‬פרוסות הבשר סודרו מחדש בחופזה על הצלחת כדי לטשטש זאת‪ ,‬אפילו קליפות‬
‫נקניק נשכחו שם‪ ,‬והבקבוק רוּקן כדי שלושה רבעים‪ .‬אך ק' לא אמר על כך כלום והחל‬
‫לאכול בשקיקה‪" .‬היית במטבח?" שאל‪" .‬לא‪ ,‬הייתי בחדרי‪ ",‬השיבה‪" ,‬יש לי חדר כאן‬
‫למטה‪" ".‬הרי יכולת לקחת אותי עמך‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬עכשיו ארד לי לשם‪ ,‬כדי לשבת לאכול‬
‫בנוחות‪" ".‬אביא לך כיסא‪ ",‬אמרה פרידה וכבר פנתה ללכת‪" .‬תודה‪ ",‬אמר ק' ושלח ידו‬
‫לעצור בעדה‪" ,‬לא ארד למטה‪ ,‬וגם אין לי כבר צורך בכיסא‪ ".‬פרידה הניחה לו לאחוז בה‬
‫אף שפניה אמרו מחאה‪ ,‬הרכינה עמוק את ראשה ונשכה את שפתיה‪" .‬ובכן‪ ,‬כן‪ ,‬הוא נמצא‬
‫שם למטה‪ ",‬אמרה‪" ,‬וכי ְלמה ציפית בכלל? הוא שוכב במיטתי‪ ,‬הוא הצטנן שם בחוץ‪ ,‬כל‬
‫גופו אחוז צמרמורת‪ ,‬הוא לא אכל כמעט כלום‪ .‬הכול באשמתך‪ ,‬ככלות הכול‪ :‬לולא גירשת‬
‫את העוזרים‪ ,‬לולא רצת אחרי האנשים ההם‪ ,‬היינו יושבים עכשיו בבית הספר בשלווה‬
‫ונחת‪ .‬אתה הוא שהרסת את אושרנו במו ידיך‪ .‬אתה מעלה על דעתך שירמיאס‪ ,‬בעודו‬
‫משמש כעוזר‪ ,‬היה מעז לחטוף אותי? אם כך הדבר‪ ,‬הרי אין לך מושג בסדרים הנוהגים פה‪.‬‬
‫הוא חשק בי‪ ,‬הוא התענה‪ ,‬הוא ארב לי‪ ,‬אך כל זה לא היה אלא ִמשׂחק‪ ,‬כמו כלב רעב‬
‫שמתרוצץ סביב‪-‬סביב‪ ,‬ובכל זאת לא מעז לקפוץ על השולחן‪ .‬וכמוני כמוהו‪ .‬נמשכתי אליו‪,‬‬
‫היינו ֵרעים‪-‬למשחק מילדוּת ‪ -‬שיחקנו יחד על מדרון הר הטירה‪ ,‬ימים של אושר‪ ,‬מעולם‬
‫לא שאלת אותי על עברי ‪ -‬אבל כל זה לא העלה ולא הוריד כל עוד שירת ירמיאס‬
‫שהצר את צעדיו‪ ,‬ואני הלוא ידעתי מהי חובתי כמי שעומדת להיות אשתך‪ .‬אלא‬ ‫בתפקידו‪ֵ ,‬‬
‫שאז גירשת את העוזרים ואפילו התפארת בכך‪ ,‬כאילו למעני עשית זאת‪ ,‬ואכן יש בכך אמת‬
‫במובן מסוים‪ .‬במה שנוגע לארתור עלתה תוכניתך יפה ‪ -‬לעת עתה‪ ,‬לפחות ‪ -‬הוא בחור‬
‫עדין‪ ,‬הוא לא בוער מתשוקה כמו ירמיאס שאינו יודע פחד מהו‪ ,‬ואגב‪ ,‬כמעט שחיסלת אותו‬
‫נח ָת גם על אושרנו ‪ -‬הוא‬‫נח ָת עליו באישון לילה ‪ -‬את האגרוף הזה ִה ַ‬
‫שה ַ‬
‫במכת האגרוף ִ‬
‫ברח אל הטירה כדי להתלונן עליך‪ ,‬וגם אם ישוב עוד מעט‪ ,‬כעת הוא רחוק מכאן‪ .‬אבל‬
‫ירמיאס נשאר‪ .‬בעודו משרת בתפקיד הוא פוחד מפני כל ניד עפעף של אדונו‪ ,‬אבל מחוץ‬
‫לשירות לא מפחיד אותו כלום‪ .‬הוא בא ולקח אותי‪ .‬כיוון שנטשת אותי‪ ,‬והוא‪ ,‬ידידי מנוער‪,‬‬
‫שלט בי‪ ,‬לא יכולתי להתנגד‪ .‬שער בית הספר היה נעול‪ ,‬הוא ניפץ את זגוגית החלון ומשך‬
‫אותי החוצה‪ .‬נמלטנו לכאן‪ ,‬הפונדקי מוקיר אותו‪ ,‬האורחים אינם יכולים אפילו לחלום על‬
‫חדרן טוב ממנו‪ ,‬וכך התקבלנו לעבודה; הוא אינו גר אצלי‪ ,‬אלא אנו חולקים חדר משותף‪".‬‬
‫"למרות הכול‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬איני מצטער על שפיטרתי את העוזרים וגירשתי אותם‪ .‬אם‬
‫תיארת נכון את היחסים ביניכם‪ ,‬וכל נאמנותך לי אינה נשענת אלא על חובותיהם של‬
‫העוזרים כלפי משׂרתם‪ ,‬הרי טוב שהכול הסתיים‪ .‬אושר מפוקפק הוא‪ ,‬לנהל חיי נישואים‬
‫בחברתן של שתי חיות טרף המרכינות ראשיהן רק מאימת השוט‪ .‬וכיוון שכך‪ ,‬אני מחזיק‬
‫פּרדה בינינו‪ ".‬נפלה שתיקה‪ ,‬והם חזרו‬ ‫טובה גם לאותה משפחה שתרמה בבלי דעת ַל ֵ‬
‫והתהלכו אנה ואנה זה לצד זה‪ ,‬בלי שניתן להבחין מי התחיל בכך הפעם‪ .‬פרידה‪ ,‬שהיתה‬
‫סמוכה מאוד אל ק'‪ ,‬נראתה כמתרעמת עליו על שלא שב ושילב את זרועו בזרועה‪" .‬וכך‬
‫היה הכול בא על מקומו בשלום‪ ",‬הוסיף ואמר ק'‪" ,‬והיינו נפרדים זה מזה‪ .‬את היית הולכת‬
‫אל האדון ירמיאס שלך‪ ,‬שעוד לא החלים מההצטננות שחטף מן הסתם בגינת בית הספר‪,‬‬
‫וכבר עזבת אותו לבדו‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬זמן רב מדי‪ ,‬ואילו אני הייתי הולך לי לבדי אל בית הספר‬
 ‫‪ -‬או בעצם‪ ,‬כיוון שאין לי מה לעשות שם בלעדייך‪ ,‬לכל מקום אחר שירצה בי‪.‬‬
‫"ואם אני מהסס בכל זאת‪ ,‬הרי זה משום שיש לי סיבה טובה לפקפק קצת בסיפור‬
‫שסיפרת לי‪ .‬הרושם שלי מירמיאס הוא הפוך לגמרי‪ .‬כל עוד שירת בתפקיד אצלי‪ ,‬הוא לא‬
‫הפסיק לרדוף אחרייך‪ ,‬ואיני חושב שאותו שירות היה עוצר בעדו לאורך ימים מלהתנפל‬
‫עלייך במלוא הכוח‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬כשהשירות בטל ומבוטל לדידו‪ ,‬השתנה הכול‪ .‬אני מבקש‬
‫את סליחתך‪ ,‬אבל ככה אני מפרש לעצמי את העניין‪ :‬מרגע שחדלת להיות ארוסתו של‬
‫אדוניו‪ ,‬שוב אין בך משום פיתוי גדול בשבילו‪ .‬אולי ַאת חברת ילדוּת שלו‪ ,‬אך לדעתי ‪-‬‬
‫אמנם איני מכיר אותו אלא מתוך שיחה קצרה שניהלנו הלילה ‪ -‬אין הוא מייחס ערך רב‬
‫לעניינים רגשיים כגון אלה‪ .‬איני מבין מדוע אופיו נראה לך סוער ומלא תשוקה כל כך‪ .‬לי‬
‫נראה שדרך מחשבתו צוננת מאוד דווקא‪ .‬גלאטר הטיל עליו משימה מסוימת הנוגעת לי‪,‬‬
‫שמן הסתם לא תיטיב איתי יותר מדי‪ ,‬והוא ממלא אותה מתוך מידה ידועה של תשוקה‪ ,‬יש‬
‫להודות ‪ -‬תופעה לאו דווקא נדירה אצלנו ‪ -‬ובין השאר הוטל עליו לשים קץ לקשר בינינו‪.‬‬
‫אפשר שניסה להשיג זאת בדרכים שונות‪ ,‬למשל בכך שניסה לפתות אותך במבטים של‬
‫ערגה וזימה‪ ,‬וכן בכך ‪ -‬וכאן תמכה בו הפונדקית ‪ -‬שבדה מלבו סיפורים על חוסר הנאמנות‬
‫שלי; המזימה עלתה יפה‪ ,‬אולי סייע בידו גם איזה זיכרון על קלאם שאפף אותו; את‬
‫משרתו איבד‪ ,‬אמנם‪ ,‬אך אולי דווקא ברגע שלא נזקק לה עוד‪ ,‬עכשיו הוא קוטף את פרי‬
‫עמלו ומושך אותך מבעד לחלון בית הספר‪ ,‬אבל בכך תם ונשלם תפקידו‪ ,‬תשוקתו למילוי‬
‫המשימה מתפוגגת‪ ,‬הוא מתעייף‪ ,‬בחפץ לב היה מתחלף עם ארתור‪ ,‬שאינו מגיש תלונה‬
‫בטירה אלא קוצר שם שבחים ומשימות חדשות‪ ,‬אך ברור שמישהו צריך להישאר כאן‬
‫ולעקוב אחר ההתפתחויות‪ .‬החובה לטפל בך מעיקה עליו קצת‪ .‬אין בו אף שמץ של אהבה‬
‫אלייך‪ ,‬כך הודה לפני בפירוש‪ ,‬מובן שהוא מוקיר אותך כמי שהיתה המאהבת של קלאם‪,‬‬
‫ואין ספק שהוא שׂשׂ על ההזדמנות שבאה לידו‪ ,‬לבנות לו קן בחדרך ולהרגיש פעם בחייו‬
‫כמו איזה קלאם קטן ‪ -‬אבל זה הכול‪ַ ,‬את כשלעצמך אין לך שום ערך בעיניו עוד‪ ,‬העובדה‬
‫ששיכן אותך פה אינה אלא כמין נספח למשימה העיקרית שהוטלה עליו; כדי שלא תדאגי‬
‫נשאר פה גם הוא עצמו‪ ,‬אבל רק לזמן‪-‬מה‪ ,‬עד שיגיעו לידיו חדשות מן הטירה ועד‬
‫שתסיימי סופית את הטיפול בהצטננות שלו‪".‬‬
‫"אתה ממש משמיץ אותו!" אמרה פרידה וחבטה את אגרופיה הקטנים זה בזה‪" .‬משמיץ?"‬
‫אמר ק'‪" ,‬לא‪ ,‬איני רוצה להשמיץ אותו‪ .‬עם זאת אפשר שאני עושה לו עוול‪ ,‬זה ייתכן‬
‫בהחלט‪ .‬הדברים שאמרתי עליו אינם גלויים וברורים די צורכם‪ ,‬ניתן לפרש אותם גם בדרך‬
‫אחרת‪ .‬אבל להשמיץ? הרי להשמצה עשויה להיות רק תכלית אחת ‪ -‬לשמש כלי נשק‬
‫במאבק נגד אהבתך אליו‪ .‬אילו היה צורך בכך‪ ,‬ואילו היתה ההשמצה הכלי המתאים‪ ,‬לא‬
‫הייתי מהסס להשמיץ אותו‪ .‬איש לא היה רשאי לגנות אותי על כך‪ .‬הודות למי ששלח אותו‪,‬‬
‫רב כוחו מכוחי במידה רבה כל כך‪ ,‬עד שאני‪ ,‬שאין לי איש בעולם מלבדי‪ ,‬יכול לראות‬
‫עצמי רשאי אפילו להשמיץ קצת‪ .‬הרי זה אמצעי הגנה תמים יחסית‪ ,‬וככלות הכול גם חסר‬
‫אונים‪ .‬רופפי את אגרופייך אפוא‪".‬‬
‫וק' לקח בידו את ידה של פרידה; פרידה ביקשה לחלצה‪ ,‬אבל בבת צחוק‪ ,‬בלי להתאמץ‬
‫יותר מדי‪" .‬אבל אין לי שום צורך להשמיץ‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬שהרי אינך אוהבת אותו באמת‪,‬‬
‫הדבר רק נדמה לך‪ ,‬ועוד תכירי לי טובה על כך שאפטור אותך מן האשליה הזאת‪ .‬תני‬
‫דעתך‪ ,‬אילו רצה מישהו לגזול אותך ממני‪ ,‬בלי להפעיל כוח‪ ,‬אלא אדרבא‪ ,‬כשהוא מכלכל‬
‫את צעדיו בקפידה דווקא‪ ,‬הרי חזקה עליו שהיה מסתייע בשני העוזרים‪ .‬בחורים טובים‬
‫לכאורה‪ ,‬ילדותיים‪ ,‬עליזים‪ ,‬חסרי אחריות‪ ,‬שכמו נפלו משמים‪ ,‬מהטירה‪ ,‬בתוספת נופך של‬
‫זיכרונות ילדוּת ‪ -‬הכול יפה ונחמד‪ ,‬ובייחוד שאני ניגודם הגמור של אלה‪ ,‬ואף מתרוצץ בלי‬
‫הפוגה לסדר מיני עניינים שאינם מחוּוָ רים לך די צורכם‪ ,‬אך מרגיזים אותך‪ ,‬עניינים‬
‫המפגישים אותי עם אנשים שהם שנואי נפשך‪ ,‬ומשהו משנאתך אליהם דבק גם בי‪ ,‬למרות‬
‫היותי חף מכל חטא‪ .‬כל זה אינו אלא ניצול זדוני‪ ,‬אף כי מחוכם להפליא‪ ,‬של הפגמים‬
‫בקשר שלנו‪ .‬אין קשר בעולם שאין בו פגמים‪ ,‬והקשר שלנו לא כל שכן; הרי הגענו זה אל‬
‫זה מעולמות שונים בתכלית‪ ,‬ומיום שהתוודענו זה אל זה עלו חייו של כל אחד מאיתנו על‬
‫נתיב חדש לגמרי‪ ,‬עדיין לא רכשנו ביטחון‪ ,‬הכול חדש מדי‪ .‬איני מדבר על עצמי‪ ,‬לא זה‬
‫העיקר‪ ,‬הלוא ככלות הכול זכיתי בשפע ברכה מרגע שהפנית אלי את מבטך לראשונה‪,‬‬
‫ולשפע ברכה הרי לא קשה להסתגל דווקא‪ .‬ואילו את‪ ,‬גם אם נתעלם מכל השאר‪ ,‬הרי‬
‫נותקת מקלאם; קטונתי מלעמוד על מלוא משמעותו של עניין זה‪ ,‬אך קיבלתי מושג‪-‬מה‬
‫במשך הזמן‪ :‬הראש מסתחרר‪ ,‬הרגליים כושלות; ואף על פי שתמיד הייתי מוכן לקבל אותך‬
‫שוב‪ ,‬לא תמיד הייתי נוכח ַבּמקום‪ ,‬וכשהייתי שם‪ ,‬אירע לפעמים שהיית נופלת קורבן‬
‫להזיותייך‪ ,‬או למשהו חי וממשי יותר‪ ,‬כמו הפונדקית‪ ,‬למשל ‪ -‬בקיצור‪ ,‬היו זמנים שהפנית‬
‫את מבטך ממני והלאה‪ ,‬כולך כיסופים ֵאי‪-‬לשם‪ ,‬אל איזה מחוז חפץ ערטילאי‪ ,‬ילדה מסכנה‬
‫שלי‪ ,‬ודי היה אז שיציבו לנגד עינייך את האנשים המתאימים‪ ,‬וכבר היית הולכת שבי‬
‫אחריהם‪ ,‬מתמסרת לאשליה שמה שלא היה אלא צל חולף‪ ,‬רוח רפאים‪ ,‬זיכרונות נושנים ‪-‬‬
‫חיים שחלפו‪-‬עברו זה כבר‪ ,‬והם מתרחקים והולכים ‪ -‬שדווקא הם עדיין חייך הממשיים‬
‫בהווה‪ .‬זו טעות גדולה‪ ,‬פרידה; כל זה אינו אלא מכשול אחרון ‪ -‬מאוס ובזוי‪ ,‬אם מביטים בו‬
‫נכונה ‪ -‬בדרך לאיחוד הסופי בינינו‪ .‬התעשתי‪ ,‬פרידה‪ ,‬התעודדי! גם אם חשבת שקלאם הוא‬
‫ששלח את העוזרים ‪ -‬והרי אין זה נכון כלל‪ ,‬גלאטר הוא ששלח אותם ‪ -‬וגם אם עלה‬
‫בידם‪ ,‬בעזרת האשליה הזאת‪ ,‬להלך עלייך קסם עז כל כך‪ ,‬עד שדימית שבזוהמה שלהם‬
‫פתה לראות בערימה של זבל‬ ‫ובפריצותם את מוצאת את עקבותיו של קלאם ‪ -‬כמי שנִ ָ‬
‫אבן‪-‬חן שאבדה לו‪ ,‬בעוד שלאמיתו של דבר לא היה אפשר למוצאה שם גם אילו היתה שם‬
‫באמת ‪ -‬כך אין העוזרים אלא בני‪-‬מינם של המשרתים באורווה‪ ,‬רק שאינם בריאים כמותם‬
‫וכל משב קל של אוויר מפיל אותם למשכב‪ ,‬הגם שהם יודעים יפה‪ ,‬בפיקחות של משרתים‪,‬‬
 ‫לבחור להם את המשכב הרצוי‪".‬‬
‫פרידה השעינה את ראשה על כתפו של ק'‪ ,‬ובעודם כורכים זרועותיהם זה סביב מותניו‬
‫של זה‪ ,‬היו מתהלכים להם בשתיקה אנה ואנה‪" .‬כמה חבל‪ ",‬אמרה פרידה לאט‪ ,‬במתינות‪,‬‬
‫כמעט בנחת‪ ,‬משל ידעה שרק פרק זמן קצוב ניתן לה לנוח על כתפו של ק' ועל כן ביקשה‬
‫למצותו עד תום‪" ,‬כמה חבל שלא עזבנו את הכפר מיד‪ ,‬עוד בלילה ההוא‪ ,‬הרי יכולנו‬
‫לשבת עכשיו במקום מבטחים אי‪-‬שם‪ ,‬תמיד ביחד‪ ,‬ידך תמיד קרובה אל ידי‪ ,‬שאוכל להחזיק‬
‫בה‪ .‬כמה נחוצה לי קרבתך‪ ,‬ועד כמה‪ ,‬מיום שהכרתיך‪ ,‬אני מרגישה עזובה בלעדיך! קרבתך‪,‬‬
‫תאמין לי‪ ,‬היא החלום היחיד שאני חולמת‪ ,‬אין לי חלום אחר‪".‬‬
‫אותו רגע נשמע קול מן הפרוזדור הצדדי; זה היה ירמיאס‪ ,‬שעמד שם על המדרגה‬
‫התחתונה‪ ,‬רק כותונתו לעורו‪ ,‬אך עטוף כולו בצעיף של פרידה‪ .‬בעומדו שם ככה‪ ,‬שׂערו‬
‫ומבּ ָטן אומר תחנונים ותוכחה‪,‬‬
‫מדובלל‪ ,‬זקנו הדקיק כמו רטוב מגשם‪ ,‬עיניו פקוחות במאמץ ָ‬
‫לחייו הכהות סמוקות אך בשרן רופס למראה‪ ,‬רגליו העירומות רועדות מקור כל כך‪ ,‬עד‬
‫שגדיליו הארוכים של הצעיף רעדו גם הם ‪ -‬בעומדו שם דמה לחולה שנמלט מבית החולים‪,‬‬
‫ולמראהו אינך יכול אלא לבקש להחזירו למיטתו במהירות האפשרית‪ .‬וכך גם פרידה‪,‬‬
‫שנחלצה מאחיזתו של ק' וכבר נעמדה לידו שם למטה‪ .‬עצם קרבתה‪ ,‬דרכהּ להיטיב ולהדק‬
‫סביבו את הצעיף‪ ,‬בהילותה לדחוק אותו חזרה אל החדר ‪ -‬כל אלה כבר חיזקו אותו קצת‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬ודומה היה שרק כרגע זיהה את ק'‪" .‬אה‪ ,‬האדון מודד הקרקעות‪ ",‬אמר בעודו‬
‫מלטף את לחיהּ של פרידה לפייסה‪ ,‬שכן ברור היה שרצונה למנוע כל שיחה‪" ,‬אני מתנצל‬
‫על ההפרעה‪ .‬אבל רע לי מאוד‪ ,‬תסלחו לי‪ .‬נדמה לי שאני קודח מחום‪ ,‬ושאני צריך לשתות‬
‫תה ולהזיע‪ .‬אותה גדר ארורה של גן בית הספר‪ ,‬ימים רבים עוד אהרהר בה‪ ,‬ואחר כך‪,‬‬
‫לאחר שכבר הצטננתי‪ ,‬עוד התרוצצתי כל אותו הלילה‪ .‬הבנאדם מקריב את בריאותו‪ ,‬בלי‬
‫שהוא מבחין בכך אפילו‪ ,‬למען דברים שאינם ראויים לכך כלל‪ .‬אבל אין בדעתי להפריע לך‬
‫בשום אופן‪ ,‬אדוני המודד‪ ,‬בוא תיכנס אלינו לחדר‪ ,‬לביקור חולים‪ ,‬ובתוך כך תאמר לפרידה‬
‫מה שעוד יש לך לומר‪ .‬כששניים שהתרגלו זה לזה נפרדים זה מזה‪ ,‬הרי יש להם דברים‬
‫רבים כל כך לומר זה לזה ברגעים האחרונים‪ ,‬עד שאדם שלישי‪ ,‬ומה עוד שהוא שוכב‬
‫במיטה ומחכה לתה המובטח‪ ,‬לא יבין ולא כלום‪ .‬אבל בוא‪ ,‬תיכנס‪ ,‬אני אשתוק ולא אפצה‬
‫פה‪".‬‬
‫"די‪ ,‬די‪ ",‬אמרה פרידה ומשכה בזרועו‪" ,‬הוא קודח מחום ואינו יודע מה הוא סח‪ .‬ואתה‪,‬‬
‫ק'‪ ,‬אל תבוא איתנו‪ ,‬אני מבקשת‪ .‬זה החדר שלי ושל ירמיאס‪ ,‬או ליתר דיוק‪ ,‬חדרי שלי‬
‫בלבד‪ ,‬ואני אוסרת עליך להיכנס לשם‪ .‬אתה רודף אותי‪ ,‬אה‪ ,‬ק'‪ ,‬למה אתה רודף אותי‪.‬‬
‫לעולם‪ ,‬לעולם לא אחזור אליך‪ ,‬עצם המחשבה הזו מעבירה בי צמרמורת‪ֵ .‬לך אל הנערות‬
‫שלך‪ ,‬הן יושבות לצדך על הספסל שליד התנור ורק כותונתן לעורן‪ ,‬ככה סיפרו לי‪ ,‬ואם בא‬
‫מישהו לאסוף אותך‪ ,‬הן יורקות עליו‪ .‬אתה ודאי מרגיש שם כמו בבית‪ ,‬אם אתה נמשך לשם‬
‫כל כך‪ .‬תמיד ניסיתי למנוע בעדך מללכת לשם‪ ,‬אמנם בלא הצלחה יתרה‪ ,‬אך בכל זאת‬
‫מנעתי בעדך ‪ -‬כל זה תם ונשלם‪ ,‬אתה חופשי‪ .‬חיים יפים נכונו לך‪ ,‬על האחת אפשר‬
‫שתצטרך להילחם קצת עם המשרתים‪ ,‬אך באשר לאחרת‪ ,‬אין איש בשמים ובארץ שעינו‬
‫תהיה צרה בך‪ .‬הברית הזאת מבורכת מלכתחילה‪ .‬אל תגיד כלום‪ ,‬ודאי שאתה יכול להפריך‬
‫הכול‪ ,‬אבל בסופו של דבר לא הופרך דבר‪ .‬תן דעתך‪ ,‬ירמיאס‪ ,‬הוא הפריך הכול!" הם‬
‫הסכימו זה עם זה בהנהונים וחיוכים‪" .‬אבל‪ ",‬המשיכה פרידה‪" ,‬אפילו נניח שהוא הפריך‬
‫הכול ‪ -‬וכי מה התועלת בכך‪ ,‬ומה לי ולזה? מה שמתרחש שם אצלם‪ ,‬הרי זה עניינן ועניינו‬
‫שלו‪ ,‬לא ענייני‪ .‬העניין שלי הוא לטפל בך עד שתבריא לחלוטין ותשוב להיות כמו פעם‪,‬‬
‫לפני שק' עינה אותך בגללי‪" ".‬מה‪ ,‬אתה באמת לא בא‪ ,‬אדוני המודד?" שאל ירמיאס‪ ,‬אך‬
‫פרידה‪ ,‬ששוב אף לא הפכה עוד פניה אל ק'‪ ,‬כבר משכה אותו משם והלאה סופית‪ .‬למטה‬
‫נראתה דלת קטנה‪ ,‬נמוכה אף יותר מן הדלתות פה בפרוזדור ‪ -‬לא רק ירמיאס אלא גם‬
‫פרידה נאלצה להתכופף בהיכנסה ‪ -‬אך בפנים‪ ,‬כמדומה‪ ,‬היה חם ומואר; נשמעו עוד‬
‫אי‪-‬אלה לחשושים‪ ,‬מן הסתם ִהמתיקה פרידה באוזני ירמיאס הפצרות אוהבות שייכנס‬
‫למיטה‪ ,‬אחר כך נסגרה הדלת‪.‬‬
 ‫‪23‬‬
‫רק עכשיו השגיח ק' בדממה שהשתררה בפרוזדור ‪ -‬לא רק כאן‪ ,‬בחלק זה של הפרוזדור‬
‫שעמד בו לפני זמן‪-‬מה עם פרידה‪ ,‬ושהשתייך כמדומה לאגף השירותים של הפונדק‪ ,‬אלא‬
‫גם בפרוזדור הארוך‪ ,‬שבחדריו שררה קודם לכן המולה שכזאת‪ .‬האדונים נרדמו אפוא‬
‫סוף‪-‬סוף‪ .‬גם ק' היה עייף מאוד‪ ,‬ואפשר שמרוב עייפות לא התייצב כנגד ירמיאס כפי שהיה‬
‫עליו לעשות‪ .‬אולי מוטב היה לו לנהוג כירמיאס דווקא‪ ,‬שהגזים כהוגן בעניין הצטננותו ‪-‬‬
‫עליבותו לא באה לו מהצטננות‪ ,‬אלא היתה טבועה בו מלידה ומבטן‪ ,‬ושום תה שבעולם לא‬
‫היה מביא לו מזור ‪ -‬אולי מוטב היה לו לנהוג כירמיאס ולהציג אף הוא לראווה את‬
‫עייפותו הגדולה באמת‪ ,‬לקרוס תחתיו כאן בפרוזדור ‪ -‬והלוא הקריסה כשלעצמה עשויה‬
‫להשפיע עליו רוב נועם ‪ -‬להתנמנם שעה קלה‪ ,‬ואחר כך אפשר אפילו שיטפלו בו קצת‪.‬‬
‫אלא שהוא לא היה מצליח בכך כמו ירמיאס‪ ,‬בתחרות זו על הרחמים היה ירמיאס מנצח‬
‫בוודאות‪ ,‬ומן הסתם גם בצדק‪ ,‬כשם שהיה מנצח בכל מאבק אחר‪ .‬כה עייף היה ק'‪ ,‬עד‬
‫שהתחיל מהרהר שמא כדאי לו לנסות להיכנס לאחד החדרים הללו‪ ,‬שיש ביניהם גם ריקים‪,‬‬
‫מן הסתם‪ ,‬לשכב שם במיטה נאה ולישון די שׂובעו‪ .‬סבור היה שיהיה בכך כדי לפצותו על‬
‫אי‪-‬אלה דברים‪ .‬גם סם שינה היה מוכן עמו‪ .‬על הטס שהשאירה פרידה על הרצפה היה‬
‫בקבוק קטן של רום‪ .‬ק' לא חשש מפני קשיי הדרך בחזרה ורוקן את הבקבוקון עד תומו‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬לפחות‪ ,‬הרגיש חזק דיו להתייצב לפני ארלנגר‪ .‬הוא חיפש את דלת חדרו של זה‪,‬‬
‫אך כיוון שהמשרת וגרשטקר נעלמו‪ ,‬וכל הדלתות היו דומות זו לזו‪ ,‬לא עלה בידו למוצאהּ‪.‬‬
‫נדמה לו שהוא זוכר בערך מהו מקומה של הדלת בפרוזדור‪ ,‬והחליט לפתוח‬ ‫ואף על פי כן ָ‬
‫את אחת הדלתות‪ ,‬שסביר היה להניח כי היא הנכונה‪ .‬הניסיון הזה לא היה מסוכן מדי; אם‬
‫החדר הוא חדרו של ארלנגר‪ ,‬ודאי יקבל אותו זה לשיחה‪ ,‬אם יתברר שהחדר שייך לאחר‪,‬‬
‫הרי יוכל ק' להתנצל ולהסתלק מיד‪ ,‬ואם יישן האורח ‪ -‬מה שמתקבל על הדעת יותר מכול‬
‫‪ -‬ברור שהוא לא ישגיח כלל בביקורו של ק'; רע באמת יהיה רק אם יימצא החדר ריק‪,‬‬
‫שהרי אז מי יודע אם יעמוד ק' בפיתוי לשכב במיטה ולישון עד אין קץ‪.‬‬
‫שוב שלח מבטו ימינה ושמאלה לאורך הפרוזדור‪ ,‬אולי בכל זאת יבוא מישהו שיוכל‬
‫לספק לו את המידע הנחוץ וכך ימנע בעדו מלהסתכן ללא צורך‪ ,‬אך הפרוזדור הארוך היה‬
‫דומם וריק‪ .‬הוא הטה אוזנו אל הדלת ‪ -‬גם כאן אין קול ואין קשב‪ .‬הוא נקש נקישה רפה‬
‫מאוד‪ ,‬שלא היה בה כדי להעיר אדם משנתו‪ ,‬וכיוון שגם הפעם לא קרה כלום‪ ,‬פתח את‬
‫הדלת בזהירות מופלגת‪ .‬אך הנה קידמה את פניו צוויחה קלה‪.‬‬
‫החדר היה קטן‪ ,‬מיטה רחבה תפסה יותר ממחצית שטחו‪ ,‬על שולחן הלילה דלקה מנורת‬
‫חשמל‪ ,‬תיק נסיעות היה מונח לידה‪ .‬במיטה‪ ,‬מוסתר כולו מתחת לשמיכה‪ ,‬זז מישהו‬
‫באי‪-‬שקט ולחש מבעד לרווח שבין השמיכה לסדין‪" :‬מי זה?" עתה שוב לא היה יכול ק'‬
‫להסתלק סתם ככה‪ ,‬במורת רוח התבונן במיטה הרכה המפתה‪ ,‬שלא היתה ריקה‪ ,‬למרבה‬
‫הצער‪ ,‬עד שנזכר כי פנו אליו בשאלה ואמר את שמו‪ .‬הדבר השפיע לטובה‪ ,‬כנראה‪ ,‬האיש‬
‫שבמיטה הסיט קצת את השמיכה מעל פרצופו‪ ,‬אבל במורך‪ ,‬דרוך כולו לשוב ולהתכסות‬
‫בן‪-‬רגע מעל לראשו אם יתברר שמשהו בחוץ אינו כשורה‪ .‬אך מיד השליך את השמיכה‬
‫לאחוריו בלי היסוס והתיישב זקוף במיטה‪ .‬אין ספק שלא היה זה ארלנגר‪ .‬אדון גוץ ובריא‬
‫למראה היה‪ ,‬ובפניו מין סתירה משונה‪ :‬לחייו היו עגולות כלחיי ילד ועיניו עליזות כעיני‬
‫ילד‪ ,‬אך מצחו הגבוה‪ ,‬אפו המחודד‪ ,‬פיו הצר‪ ,‬עם השפתיים שכמו סירבו להיצמד זו אל זו‪,‬‬
‫סנטרו הנסוג ‪ -‬אלה לא היו ילדותיים כלל‪ ,‬אלא העידו על יכולת שכלית עילאית דווקא‪.‬‬
‫ואמנם אותה נחת רוח שהסב לו הדבר‪ ,‬נחת הרוח מעצמו‪ ,‬היא שקיימה בו מן הסתם שריד‬
‫איתן של ילדותיות בריאה‪.‬‬
‫"אתה מכיר את פרידריך?" שאל‪ .‬ק' השיב בשלילה‪" .‬אבל הוא מכיר אותך‪ ",‬אמר האדון‬
‫בחיוך‪ .‬ק' ניענע בראשו‪ ,‬לא חסרו אנשים שהכירוהו‪ ,‬זה היה בעצם אחד המכשולים‬
‫העיקריים שניצבו על דרכו‪" .‬אני המזכיר שלו‪ ",‬אמר האדון‪" ,‬שמי ִבּ ְירגֶ ל‪" ".‬אנא סלח לי‪",‬‬
‫אמר ק' ופשט את ידו אל ידית הדלת‪" ,‬לצערי התחלפה לי דלת חדרך בדלת אחרת‪ .‬זומנתי‬
‫אל המזכיר ארלנגר‪" ".‬כמה חבל!" אמר בירגל‪" .‬לא שזומנת אל מקום אחר‪ ,‬אלא שטעית‬
‫בדלת‪ .‬כי מרגע שמעירים אותי משנתי‪ ,‬שוב איני יכול להירדם בשום אופן‪ .‬אבל אינך צריך‬
‫להתעצב בשל כך‪ ,‬הצרה הזו היא שלי בלבד‪ .‬ובכלל‪ ,‬מדוע לא נועלים פה את הדלתות‪,‬‬
‫אה? יש לכך סיבה‪ ,‬כמובן‪ :‬מימרה נושנה גורסת שדלתותיהם של מזכירים חייבות להיות‬
‫פתוחות תמיד‪ .‬אך באמת אין שום צורך לפרש זאת באופן מילולי מדי‪ ".‬בירגל נתן בק' מבט‬
‫חקרני ועליז‪ :‬למרות כל תלונותיו דומה היה שנח די צורכו דווקא‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬עייפות כמו‬
‫זו שק' היה שרוי בה כעת לא ידע מן הסתם מעודו‪" .‬לאן בכוונתך ללכת עכשיו?" שאל‬
‫בירגל‪" .‬השעה ארבע‪ .‬כל מי שתלך אליו‪ ,‬תצטרך להעיר אותו משנתו‪ ,‬לא כל אחד רגיל‬
‫להפרעות כמוני‪ ,‬לא כל אחד יתייחס לכך בסבלנות שכזאת‪ ,‬המזכירים הם חבורה עצבנית‪.‬‬
‫הישאר פה עוד קצת אפוא‪ .‬נוהגים לקום פה לקראת חמש‪ ,‬זו תהיה השעה הנכונה‬
‫מבחינתך להיענות לזימון‪ .‬הואל‪-‬נא אפוא להרפות מן הידית סוף‪-‬סוף ושב לך איפשהו‪ ,‬נכון‬
‫שאין פה מקום כמעט‪ ,‬טוב תעשה אם תשב פה על קצה המיטה‪ .‬אתה מתפלא שאין לי פה‬
‫לא כיסא ולא שולחן? ובכן‪ ,‬עמדה לפנַ י הברירה‪ ,‬לקבל מערכת רהיטים שלמה עם מיטת‬
‫מלון צרה‪ ,‬או את המיטה הגדולה הזו‪ ,‬ולצדה ַכּן רחצה ותו לא‪ .‬בחרתי במיטה הגדולה‪,‬‬
‫הלוא ככלות הכול המיטה היא העיקר בכל חדר שינה‪ .‬אה‪ ,‬כל מי שמסוגל להשתרע על‬
‫משכבו בפישוט איברים ולישון כראוי‪ ,‬היה מתענג עד בלי די על המיטה הזאת‪ .‬אבל אפילו‬
‫אני‪ ,‬שאני עייף תמיד ולא מצליח להירדם‪ ,‬המיטה הזו מיטיבה איתי‪ ,‬אני מבלה בה חלק‬
‫גדול של היום‪ ,‬מנהל בה את חליפת המכתבים שלי‪ ,‬גובה עדויות מן העותרים‪ .‬העסק‬
‫מתנהל מצוין‪ .‬אמנם לעותרים אין מקום לשבת‪ ,‬אך הם משלימים עם זה איכשהו‪ ,‬שהרי גם‬
‫להם נעים יותר לעמוד ליד רשם הפרוטוקול השוכב לו בנחת‪ ,‬מאשר לשבת בנוחות בעודו‬
‫נובח להם בפרצוף‪ .‬לכן אני יכול להציע לך רק את המקום הזה שבקצה המיטה‪ ,‬אלא שאין‬
‫זה מקום רשמי כלל‪ ,‬הוא נועד לשיחות ליליות בלבד‪ .‬אבל אתה רק שותק ושותק‪ ,‬אדוני‬
‫המודד!"‬
‫"אני עייף מאוד‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬שלשמע הצעתו של בירגל הזדרז להתיישב על המיטה בגסות‪,‬‬
‫שבקצ ָה‪" .‬כמובן‪ ",‬אמר בירגל וצחק‪" ,‬כולם עייפים‬
‫ֶ‬ ‫בלי שום דרך ארץ‪ ,‬ומיד נשען על המוט‬
‫כאן‪ .‬כמות העבודה שהספקתי להשלים אתמול‪ ,‬למשל‪ ,‬ואפילו כבר היום‪ ,‬אינה מבוטלת‬
‫כלל‪ .‬אין שום סיכוי שבעולם שאירדם עכשיו‪ ,‬אבל אם זה בכל זאת יקרה ‪ -‬אף על פי שאין‬
‫להעלות זאת על הדעת כלל ‪ -‬ואשקע בשינה בעודך נמצא כאן‪ ,‬כי אז הואל‪-‬נא לשבת‬
‫בשקט‪ ,‬וגם אל תפתח את הדלת‪ .‬אבל אל תדאג‪ ,‬אין ספק שלא אירדם‪ ,‬לכל היותר אירדם‬
‫רק לכמה דקות‪ .‬כן‪ ,‬כזה אני‪ ,‬הכי קל לי להירדם בחברת אנשים דווקא‪ ,‬אולי מפני שאני‬
‫רגיל כל כך להיות מוקף תמיד עותרים למיניהם‪" ".‬בבקשה‪ ,‬אדוני המזכיר‪ ,‬תישן לך!" אמר‬
‫ק'‪ ,‬ששמח מאוד לשמע הדברים‪" ,‬ואז‪ ,‬ברשותך‪ ,‬אישן קצת גם אני‪" ".‬לא‪ ,‬לא‪ ",‬צחק בירגל‬
‫שוב‪" ,‬למרבה הצער איני יכול להירדם לפי הזמנה‪ ,‬רק במהלך השיחה אפשר שתיווצר איזו‬
‫הזדמנות הולמת; שיחה מיטיבה להרדים אותי יותר מכול‪ .‬כן‪ ,‬העיסוק שלנו פוגע בעצבים‪.‬‬
‫אני‪ ,‬למשל‪ ,‬ממלא תפקיד של מזכיר קישור‪ .‬אינך יודע מה זה? ובכן‪ ,‬אני מכונן את הקשר‬
‫ההדוק ביותר" ‪ -‬כאן שיפשף בירגל את ידיו במהירות‪ ,‬כמתוך איזו עליצות שתקפה אותו‬
‫על כורחו ‪" -‬בין פרידריך לבין הכפר‪ ,‬אני מקיים את הקשר בין מזכיריו שבטירה לבין‬
‫מזכירי הכפר‪ ,‬אני נמצא בכפר רוב הזמן‪ ,‬אך לא תמיד‪ ,‬חובתי להיות מוכן לעלות לטירה‬
‫בכל רגע‪ ,‬הרי אתה רואה את תיק הנסיעות הזה‪ ,‬אלה חיים חסרי מנוח‪ ,‬אין הם מתאימים‬
‫לכל אחד‪ .‬אך לעומת זאת לא הייתי מסוגל לוותר על סוג זה של עבודה‪ ,‬כל עבודה אחרת‬
‫תהיה תפלה בעיני‪ .‬ואיך מתנהלות המדידות שלך?"‬
‫"איני עוסק במדידות כלל‪ ,‬לא קיבלתי פה משרה של מודד‪ ",‬אמר ק'‪ ,‬אך מחשבותיו נדדו‬
‫משם והלאה‪ ,‬בעצם השתוקק בכל מאודו שבירגל יירדם‪ ,‬וגם תשוקה זו לא נבעה אלא‬
‫מאיזה רגש חובה שחש כלפי עצמו; בעומק לבו ידע שבירגל עדיין רחוק‪ ,‬רחוק עד בלי די‪,‬‬
‫מלשקוע בשינה‪" .‬הרי זה ממש מפליא‪ ",‬אמר בירגל בטלטול ראש פתאומי ושלף פנקס‬
‫מתחת לשמיכה‪ ,‬לרשום בו הערה כלשהי‪" ,‬אתה מודד קרקעות ולא קיבלת שום עבודת‬
‫מדידה‪ ".‬ק' ניענע בראשו מוכנית‪ ,‬פשט את זרועו השמאלית כלפי מעלה‪ ,‬אל המוט‪ ,‬והשעין‬
‫עליה את ראשו; פעמים אחדות כבר שינה את תנוחתו כדי שיהיה לו נוח יותר‪ ,‬אך תנוחה‬
‫זו היתה הנוחה מכולן‪ ,‬ועתה התאפשר לו גם להקשיב ביתר תשומת לב לדבריו של בירגל‪.‬‬
‫"אני מוכן‪ ",‬אמר בירגל‪" ,‬לבדוק את העניין הזה לעומקו‪ .‬אין זו דרכנו כאן‪ ,‬לוותר ככה‬
‫סתם על שירותיו של כוח עבודה מקצועי‪ .‬והלוא גם לך נגרם פה עלבון כלשהו ‪ -‬זה ודאי‬
‫מכאיב לך‪ ,‬לא?" "כן‪ ,‬זה מכאיב לי‪ ",‬אמר ק' לאיטו וחייך בינו לבינו‪ ,‬שכן דווקא עכשיו לא‬
‫הכאיב לו הדבר אף כהוא זה‪ .‬גם הצעתו של בירגל לא עשתה עליו רושם גדול‪ ,‬שהרי‬
‫היתה חובבנית מאין כמותה‪ .‬בלי לדעת דבר על נסיבות מינויו של ק'‪ ,‬על הקשיים שנתקל‬
‫בהם המינוי בקהילה ובטירה‪ ,‬על הסיבוכים שהתעוררו במשך שהותו של ק' בכפר ואלה‬
‫שכבר הסתמנו לקראת העתיד ‪ -‬בלי לדעת דבר מכל אלה‪ ,‬ואפילו בלי להראות שיש לו‬
‫לפחות איזה מושג בעניין‪ ,‬מה שמצופה ממילא ממזכיר כמוהו‪ ,‬הוא מציע לסדר את כל‬
‫העסק במחי יד בעזרת פנקסו הקטן‪" .‬כבר ידעת אי‪-‬אלה אכזבות‪ ,‬כמדומה‪ ",‬אמר בירגל‬
‫פתאום‪ ,‬מוכיח שהוא מבין בכל זאת משהו בבני אדם ‪ -‬ובכלל‪ ,‬מאז נכנס לחדר היה ק' חוזר‬
‫ומזכיר לעצמו שאין להמעיט בערכו של בירגל‪ ,‬אלא שבמצבו עתה כמעט שנבצר ממנו‬
‫לשפוט נכונה משהו זולת עייפותו שלו‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר בירגל‪ ,‬משל השיב על מחשבה שצצה במוחו של ק' וביקש באדיבותו לחסוך‬
‫ממנו את הטורח שבניסוחה‪" ,‬אל תיתן לאכזבות להרתיע אותך‪ .‬הלוא יש כאן אי‪-‬אלה‬
‫דברים שלמראית עין‪ ,‬לפחות‪ ,‬ממש נועדו להרתיע‪ ,‬ובשביל מי שאך זה הגיע הנה עלולים‬
‫הקשיים פה להיראות גדולים מכדי להתגבר עליהם‪ .‬איני רוצה לבדוק מהו המצב לאמיתו‪,‬‬
‫אפשר שמראית העין תואמת את המציאות דווקא‪ ,‬במעמדי חסר לי הריחוק הנחוץ כדי‬
‫לחרוץ משפט‪ ,‬אבל תן דעתך‪ ,‬מפעם לפעם צצות בכל זאת הזדמנויות שאינן עולות בקנה‬
‫אחד עם המצב בכללותו‪ ,‬הזדמנויות המאפשרות להשיג במילה אחת‪ ,‬במבט אחד‪ ,‬באוֹת‬
‫אחד של אמון‪ ,‬יותר מאשר בחיים שלמים של מאמצים מפרכים‪ .‬כן‪ ,‬ככה זה‪ .‬ואולם‬
‫ההזדמנויות הללו עולות בכל זאת בקנה אחד עם המצב בכללותו‪ ,‬שהרי אין מנצלים אותן‬
‫לעולם‪ .‬אבל מדוע אין מנצלים אותן‪ ,‬אני חוזר ושואל תמיד‪".‬‬
‫ק' לא ידע מה לענות‪ .‬אמנם תפס איכשהו שדבריו של בירגל עשויים להתייחס אליו‬
‫ישירות‪ ,‬אך כיוון שחש כעת סלידה עזה כלפי כל מה שנגע לו‪ ,‬הטה קצת את ראשו הצדה‪,‬‬
‫לפנות דרך לשאלותיו של בירגל‪ ,‬כך שתעבורנה לידו בלא מגע כלשהו‪" .‬תלונה‬ ‫כמבקש ַ‬
‫חוזרת‪ ",‬המשיך ואמר בירגל בעודו פושט את זרועותיו ומפהק‪ ,‬מה שעמד בסתירה מביכה‬
‫לכובד הראש שבדבריו‪" ,‬תלונה חוזרת היא בפי המזכירים‪ ,‬שאת רוב החקירות המתקיימות‬
‫בכפר הם נאלצים לנהל בשעות הלילה דווקא‪ .‬ומדוע הם מתלוננים על כך? האם מפני‬
‫שהמאמץ גדול מדי? האם מפני שהם מעדיפים לנצל את הלילה לשינה? לא‪ ,‬ברור שלא על‬
‫כך הם מתלוננים‪ .‬מובן מאליו שתמצא בין המזכירים חרוצים יותר וחרוצים פחות‪ ,‬כאן כמו‬
‫בכל מקום אחר; אבל איש מהם אינו מתלונן על מאמץ גדול מדי‪ ,‬ולא כל שכן בפומבי‪ .‬זו‬
‫פשוט אינה דרכנו‪ .‬מבחינה זו אין אנו מבחינים בין זמן העבודה לזמן רגיל‪ .‬הבחנות כאלה‬
‫זרות לנו‪ָ .‬למה מתנגדים אפוא המזכירים לחקירות הליליות? שמא מתוך התחשבות‬
‫בעותרים? לא‪ ,‬גם לא בגלל זה‪ .‬המזכירים נוהגים כלפי העותרים בחוסר התחשבות גמור ‪-‬‬
‫שאינו רב יותר‪ ,‬אגב‪ ,‬ולוּ כהוא‪-‬זה‪ ,‬מאותו חוסר התחשבות שהם נוהגים כלפי עצמם‪ .‬והלוא‬
‫חוסר ההתחשבות הזה‪ ,‬שפירושו בעצם משמעת ברזל וביצוע מדוקדק של התפקיד‪ ,‬מגלם‬
‫ככלות הכול התחשבות עילאית‪ ,‬ששום עותר אינו יכול לייחל למושלמת ממנה‪ .‬ואכן‬
‫ביסודו של דבר מכירים בכך הכול ‪ -‬המתבונן השטחי לא יבחין בזה‪ ,‬כמובן ‪ -‬והעותרים‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬מקבלים בברכה את החקירות הליליות דווקא‪ ,‬על כל פנים לא הוגשה נגדן שום‬
‫תלונה עקרונית‪ .‬על מה מלינים אפוא המזכירים?"‬
‫גם על כך לא ידע ק' מה לענות‪ .‬ובכלל‪ ,‬הוא ידע כה מעט‪ ,‬לא ידע אפילו אם בירגל‬
‫מחכה לתשובה באמת או למראית עין בלבד‪" .‬אם תיתן לי לשכב במיטתך‪ ",‬הירהר בינו‬
‫לבינו‪" ,‬אענה לך מחר בצהריים‪ ,‬או מוטב בערב‪ ,‬על כל שאלותיך‪ ".‬אבל בירגל‪ ,‬כמדומה‪,‬‬
‫לא נתן עליו דעתו כלל‪ ,‬יותר מדי העסיקה אותו השאלה ששאל את עצמו‪" :‬ככל שאני‬
‫מבין‪ ,‬וככל שניסיוני מגיע‪ ,‬את הסתייגויותיהם של המזכירים מן החקירות הליליות אפשר‬
‫לסכם בערך כך‪ :‬שעות הלילה אינן יפות לדין ודברים עם העותרים‪ ,‬שכן בלילה קשה‪,‬‬
‫לשמר בשלמות את צביונו הרשמי של הדיון‪ .‬הסיבה אינה נעוצה‬ ‫ֵ‬ ‫ואפילו בלתי אפשרי‪,‬‬
‫בגינונים כלשהם דווקא‪ ,‬ברור שלדקדק בגינונים אפשר בלילה לא פחות מאשר ביום‪ ,‬אם‬
‫רק רוצים בכך‪ .‬לא זה העניין אפוא‪ .‬העניין הוא בכך שכוח השיפוט של פקידי הרשות נפגם‬
‫בלילה‪ .‬בבלי דעת הם נוטים אז לשפוט את הדברים באופן אישי יותר‪ ,‬טענותיהם של‬
‫העותרים מקבלות משקל רב יותר מן הראוי להן‪ ,‬שיקולים שאינם ממין העניין מתערבבים‬
‫בשיפוט ‪ -‬שיקולים הנוגעים למצבם הכללי של העותרים‪ ,‬למצוקתם ולדאגותיהם; המחיצה‬
‫החייבת להפריד בין עותרים לפקידים‪ ,‬גם אם היא שרירה וקיימת למראית עין‪ ,‬מתרופפת‬
‫למעשה‪ ,‬ובמקום חילופי שאלות ותשובות‪ ,‬כיאה לדיון רשמי‪ ,‬דומה שלא פעם מתקיימות‬
‫למעשה מיני שיחות מוזרות‪ ,‬לא נאותות מכול וכול‪ ,‬בין אנשים פרטיים‪ .‬כך‪ ,‬לפחות‪ ,‬טוענים‬
‫המזכירים‪ ,‬כלומר אנשים שמכוח מקצועם ניחנו בתחושה דקה מאין כמותה לעניינים הללו‪.‬‬
‫אבל אפילו הם ‪ -‬בחוגים שלנו כבר דנו בכך רבות ‪ -‬ממעטים מאוד להבחין‪ ,‬בשעת הדיונים‬
‫הליליים‪ ,‬באותן השפעות שליליות‪ ,‬אדרבא‪ ,‬הם משתדלים מאוד לפעול נגדן מלכתחילה‪,‬‬
‫ובסופו של דבר נדמה להם שהצליחו להגיע לידי הישגים נאים במיוחד‪ .‬ואולם מי שקורא‬
‫אחר כך את הפרוטוקולים נדהם לא אחת לנוכח חולשותיהם הבולטות‪ .‬והפגמים הללו ‪-‬‬
‫שרובם ככולם‪ ,‬אגב‪ ,‬מיטיבים עם העותרים בדרכים לאו דווקא מוצדקות ‪ -‬שוב אינם ניתנים‬
‫לתיקון בהליך הקצר המקובל על פי התקנות הנוהגות אצלנו‪ ,‬לפחות‪ .‬אין ספק שאחד‬
‫ממנגנוני הפיקוח עוד יביא את הדבר על תיקונו ביום מן הימים‪ ,‬אבל גם אם תצמח מזה‬
‫תועלת למערכת המשפט‪ ,‬הנה אותו עותר כבר לא יימצא ניזוק כלל‪ .‬בנסיבות הללו‪ ,‬כלום‬
‫אין מקום לקבוע שתלונותיהם של המזכירים מוצדקות עד מאוד?"‬
‫רגע או שניים כבר עברו על ק' במצב של נים ולא נים‪ ,‬והנה נחרד פתאום‪" .‬לשם מה כל‬
‫זה? לשם מה כל זה?" שאל את עצמו‪ ,‬מביט מתחת לעפעפיו המושפלים על בירגל‪ ,‬מביט בו‬
‫לא כעל פקיד הדן עמו בסוגיות קשות‪ ,‬אלא רק כעל דבר‪-‬מה המונֵ ע שינה מעיניו בעוד‬
‫טיבו כשלעצמו נעלם ממנו‪ .‬ואילו בירגל‪ ,‬שהיה נתון כל כולו להרהוריו‪ ,‬חייך פתאום‪ ,‬משל‬
‫עלה בידו זה עתה להוליך שולל את ק'‪ .‬ועם זאת היה מוכן להשיבו מיד אל הדרך הנכונה‪.‬‬
‫"מצד שני‪ ",‬אמר‪" ,‬אין מקום לומר בפשטות שהתלונות הללו מוצדקות וזהו‪ ,‬סוף פסוק‪.‬‬
‫אמנם חקירות הלילה אינן מעוגנות בשום תקנה כתובה‪ ,‬כלומר מי שמבקש להימנע מהן‬
‫אינו מפר שום תקנה‪ ,‬אך הנסיבות‪ ,‬עומס העבודה‪ ,‬דרך העסקתם של הפקידים בטירה‪,‬‬
‫הקושי להסתדר בלעדיהם‪ ,‬התקנה שעל פיה ייחקרו העותרים רק משתבוא החקירה כולה‬
‫לידי מיצוי‪ ,‬אבל תכף ומיד אחר כך ‪ -‬כל אלה וכיוצא באלה הפכו את החקירות הליליות‬
‫לכורח מוחלט‪ .‬ואם אמנם הפכו לכורח ‪ -‬וזו טענתי ‪ -‬הרי זה כתוצאה‪ ,‬ולוּ עקיפה‪ ,‬של‬
‫התקנות‪ ,‬ולערער על החקירות הליליות‪ ,‬פירושו כמעט ‪ -‬אני מגזים קצת‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך בתור‬‫ַ‬
‫גוזמה אני רשאי לומר זאת ‪ -‬פירושו לערער על התקנות עצמן‪.‬‬
‫"לעומת זאת אין לחלוק על זכותם של המזכירים לעשות כמיטב יכולתם‪ ,‬במסגרת‬
‫התקנות‪ ,‬כדי להגן על עצמם מפני החקירות הליליות ומפני מגרעותיהן‪ ,‬שאולי אינן אלא‬
‫מראית עין בלבד‪ .‬ואמנם זאת הם עושים‪ ,‬ובהיקפים נרחבים ממש‪ :‬הם יאפשרו להעלות‬
‫לדיון רק עניינים שמספר הסיכונים בהם הוא מזערי‪ ,‬הם יבדקו את עצמם בקפדנות לפני‬
‫הדיונים‪ ,‬ואם תחייבנה זאת תוצאות הבדיקה‪ ,‬יבטלו עוד ברגע האחרון את כל החקירות;‬
‫כדי לבצר את כוחם יזמנו תכופות את העותר עשר פעמים בטרם ידונו בעניינו באמת‪ ,‬שוב‬
‫ושוב ישלחו‪ ,‬כנציגים מטעמם‪ ,‬עמיתים שהעניין הנידון אינו בתחום סמכותם ועל כן יש‬
‫ביכולתם לטפל בו ביתר קלות‪ ,‬או לפחות יקבעו את שעת הדיון לראשית הלילה או לסופו‬
‫ויימנעו משעות הביניים ‪ -‬אמצעים כגון אלה יש עוד כהנה וכהנה; לא קלה הגישה אליהם‪,‬‬
‫אל המזכירים‪ ,‬הם קשוחים כמעט כשם שהם נוחים להיפגע‪".‬‬
‫ק' ישן‪ .‬אמנם לא היתה זו שינה של ממש‪ ,‬את דבריו של בירגל שמע אולי אף ביתר‬
‫בהירות מאשר קודם‪ ,‬כשהיה ער ועייף עד מוות‪ ,‬כל מילה ומילה הכתה עכשיו על אוזנו‪,‬‬
‫אך התודעה המעיקה נגוזה‪ ,‬הוא הרגיש בן חורין‪ ,‬בירגל לא החזיק בו עוד‪ ,‬רק הוא עצמו‬
‫עוד גישש מדי פעם למצוא את בירגל; הוא עדיין לא שקע במצולות השינה‪ ,‬אך ודאי‬
‫שכבר טבל בה ‪ -‬זאת לא יוכל איש לגזול ממנו‪ .‬והוא הרגיש כאילו נחל בכך ניצחון גדול‪,‬‬
‫וכבר היתה סביבו חבורה שלמה שחגגה עמו‪ ,‬והוא‪ ,‬ושמא מישהו אחר‪ ,‬הרים כוס שמפניה‬
‫לכבוד הניצחון‪ .‬ולמען ידעו כולם במה דברים אמורים‪ ,‬שבו וחזרו על עצמם הקרב‬
‫והניצחון‪ ,‬ושמא לא חזרו על עצמם אלא התחוללו רק עכשיו ונחוגו כבר קודם לכן‪,‬‬
‫והחוגגים לא פסקו מלחגוג‪ ,‬כי התוצאה‪ ,‬למרבה השמחה‪ ,‬היתה ודאית‪ .‬מזכיר אחד‪ ,‬עירום‬
‫כולו‪ ,‬דומה מאוד לפסל אליל יווני‪ ,‬נקלע למצוקה ַבּקרב שלו עם ק'‪ .‬זה היה מצחיק מאוד‪,‬‬
‫וק' חייך רכות בשנתו למראה המזכיר‪ ,‬שהמכות הנמרצות שספג מידיו אילצוהו שוב ושוב‬
‫לזנוח את עמידתו הגאה ולשלוח מהר את ידו המונפת ואת אגרופו הקפוץ לכסות את‬
‫ערוותו ‪ -‬אך שוב ושוב איחר את המועד‪ .‬הקרב לא ארך הרבה‪ ,‬ק' התקדם צעד אחר צעד‪,‬‬
‫צעדים רחבים מאוד‪ .‬כלום היה זה קרב בכלל? שום מכשול של ממש לא עמד בדרכו‪ ,‬למעט‬
‫איזה ציוץ פה ושם מפי המזכיר‪ .‬אליל יווני זה צייץ כמו נערה שמדגדגים אותה‪ ,‬ולבסוף‬
‫הסתלק לו‪ .‬ק' עמד לבדו בחדר גדול; נכון לקרב סב לאחור וחיפש את יריבו‪ ,‬אך איש לא‬
‫היה שם עוד‪ ,‬גם החבורה נפוצה לכל עבר‪ ,‬רק כוס השמפניה היתה מוטלת מנופצת על‬
‫הרצפה‪ ,‬ק' רמס אותה בעקבו עד תום‪ .‬אבל הרסיסים דקרו‪ ,‬הוא שב והתעורר בחלחלה‪,‬‬
‫חלוש ונדכה‪ ,‬כמו ילד קטן שהעירוהו משנתו‪ ,‬ואף על פי כן חלף בו‪ ,‬למראה חזהו החשוף‬
‫של בירגל‪ ,‬הרהור שהמשיך את חלומו‪" :‬רק תסתכל על האליל היווני שלך! בוא‪ ,‬תעיף‬
‫אותו מהמיטה!"‬
‫"ואף על פי כן‪ ",‬אמר בירגל‪ ,‬נושא כלפי התקרה את פניו המהורהרות‪ ,‬כמפשפש בזיכרונו‬
‫למצוא דוגמאות ואינו מוצא‪" ,‬ואף על פי כן‪ ,‬למרות כל כללי הזהירות‪ ,‬עומדת לרשות‬
‫העותרים האפשרות לנצל לטובתם את חולשתם הלילית של המזכירים ‪ -‬אם נתמיד בהנחה‬
‫שחולשה היא‪ .‬מדובר באפשרות נדירה ביותר‪ ,‬כמובן‪ ,‬או ליתר דיוק‪ ,‬אפשרות שאינה קיימת‬
‫כמעט לעולם‪ .‬עיקרהּ בכך שהעותר מופיע באישון לילה בלי הודעה מראש‪ .‬אולי אתה‬
‫מתפלא על שתופעה זו‪ ,‬המובנת מאליה לכאורה‪ ,‬היא נדירה כל כך‪ .‬ניחא‪ ,‬הרי אינך מכיר‬
‫את השיטה הנוהגת כאן‪ .‬אבל גם אתה כבר נוכחת לדעת‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬שהארגון המשרדי‬
‫שלנו עשוי כולו מקשה אחת ואין בו פרצות כלל‪ .‬מכאן נובע שכל מי שיש לו איזו תביעה‬
‫כלפי הרשות‪ ,‬או שעליו להיחקר מסיבות אחרות כלשהן‪ ,‬יקבל לידו את הזימון מיד‪ ,‬בלי‬
‫היסוס‪ ,‬לרוב עוד בטרם יבהיר את העניין אפילו לעצמו‪ ,‬ויתרה מזו ‪ -‬אפילו בטרם ייוודע לו‬
‫עליו‪ .‬בפעם הזאת עדיין אין חוקרים אותו‪ ,‬בדרך כלל עדיין אין חוקרים אותו‪ ,‬על פי רוב‬
‫עדיין אין העניין בשל די צורכו‪ ,‬אך הזימון כבר הגיע לידיו‪ ,‬ושוב אין הוא יכול לבוא בלי‬
‫הודעה מראש‪ ,‬כלומר בהפתעה גמורה‪ ,‬לכל היותר יוכל לבוא שלא במועד הנכון‪ ,‬אלא שאז‬
‫מסיבים את תשומת לבו לתאריך הזימון ולשעתו‪ ,‬וכשהוא חוזר ובא במועד הנכון‪ ,‬משלחים‬
‫אותו בדרך כלל לדרכו‪ ,‬שוב אין בכך כל קושי; הזימון שבידי העותר והרישום בתיק‬
‫המסמכים נותנים בידי המזכירים נשק הגנה עוצמתי )אף כי לא תמיד יש בו די(‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫הדברים אמורים אך ורק במזכיר שאותו עניין נמצא בתחום סמכותו הבלעדית‪ ,‬כל אחד‬
‫עדיין רשאי להפתיע מזכירים אחרים באישון לילה‪ .‬אלא שאך לשווא תחפש מישהו שיעשה‬
‫זאת‪ ,‬הרי זה מעשה חסר שחר כמעט‪ .‬קודם כול‪ ,‬המזכיר בעל הסמכות עלול להתרגז מאוד‬
‫בשל כך; אנו‪ ,‬המזכירים‪ ,‬אמנם לא מתקנאים זה בזה בענייני עבודה‪ ,‬שהרי על כתפי כל‬
‫אחד מאיתנו מוטל משא כבד יותר מדי‪ ,‬שהועמס עלינו בלי שום הגבלה ממש‪ ,‬ואולם בשיח‬
‫ושיג עם העותרים לא נוכל לסבול בשום אופן פגיעה כלשהי בתחומי הסמכות‪ .‬עותרים לא‬
‫מעטים הפסידו בדין רק מפני שסברו כי אינם מתקדמים כראוי דרך הרשות המוסמכת‪ ,‬ועל‬
‫כן ניסו לחמוק ולעבור דרך רשות אחרת‪ ,‬שאינה מוסמכת כלל‪ .‬אגב‪ ,‬ניסיונות שכאלה‬
‫נידונו לכישלון גם מטעם זה‪ ,‬שמזכיר בלתי מוסמך‪ ,‬גם אם הופתע באישון ליל ויש לו כל‬
‫הרצון הטוב לעזור‪ ,‬הרי רק בשל אותו היעדר סמכות לא יהיה בידו לעשות יותר מכל‬
‫פרקליט פלוני‪ ,‬ובעצם הרבה פחות‪ ,‬שכן מה שחסר לו ‪ -‬בהנחה שבכל זאת יש ביכולתו‬
‫לעשות משהו‪ ,‬שהרי מיטיב הוא להכיר את דרכיו הנסתרות של החוק יותר מכל‬
‫הפרקליטים הנכבדים ‪ -‬מה שחסר לו‪ ,‬בכל הנוגע לעניינים שאינם בתחום סמכותו‪ ,‬הוא‬
‫פשוט זמן‪ :‬אין לו אפילו דקה לבזבז עליהם‪.‬‬
‫"בתנאים שכאלה‪ ,‬מי יעשה את לילותיו בהתרוצצות בין מזכירים בלתי מוסמכים‪ ,‬והרי‬
‫העותרים עסוקים עד למעלה ראש גם בלאו הכי‪ ,‬אם לצד עבודתם היומיומית הם מבקשים‬
‫גם להיענות להוראות המרומזות ולזימונים הנשלחים אליהם בידי הרשויות המוסמכות;‬
‫'עסוקים עד למעלה ראש' ַבּמובן הנוגע לעותרים‪ ,‬שלמותר לומר כי אינו דומה כלל‬
‫נדמה לו‬
‫ל'עסוקים עד למעלה ראש' ַבּמובן הנוגע למזכירים‪ ".‬ק' ניענע בראשו בחיוך‪ָ ,‬‬
‫שעתה הבין את הדברים לאשורם‪ ,‬לא משום שהטרידוהו דווקא‪ ,‬אלא משום שהיה משוכנע‬
‫שעוד רגע ישקע בשינה‪ ,‬והפעם בלי חלומות ובאין מפריע‪ .‬בין המזכירים המוסמכים מכאן‬
‫לבין הבלתי מוסמכים מכאן‪ ,‬ולנוכח המון העותרים העסוקים עד למעלה ראש‪ ,‬ישקע הוא‬
‫בשינה עמוקה‪ ,‬וככה יימלט מכולם‪ .‬כל כך התרגל כבר לקולו של בירגל ‪ -‬קול חרישי‪,‬‬
‫מדושן עונג‪ ,‬שאך לשווא השתדל להפיל תנומה על בעליו ‪ -‬עד שהדיבור הזה הרדים אותו‬
‫יותר משהפריע את שנתו‪" .‬טרטרי‪ ,‬טחנה‪ ,‬טרטרי לך‪ ",‬עבר הרהור במוחו‪" ,‬הלוא רק למעני‬
‫את מטרטרת‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬איפה היא‪ ",‬אמר בירגל‪ ,‬טופח בשתי אצבעות על שפתו התחתונה‪ ,‬פושט צווארו‬
‫לפנים בעיניים פקוחות לרווחה‪ ,‬כאילו בתום הליכה מייגעת נפרש לפניו פתאום נוף מרהיב‬
‫עין‪" ,‬איפה האפשרות ההיא שדיברתי עליה‪ ,‬אותה אפשרות נדירה‪ ,‬שאינה מתקיימת כמעט‬
‫לעולם? הסוד טמון בתקנות הנוגעות לעניין הסמכוּת‪ .‬הן לא יעלה על הדעת‪ ,‬בארגון גדול‬
‫ושוקק חיים‪ ,‬שעל כל תחום ותחום יהיה מופקד רק מזכיר אחד בעל סמכות‪ .‬הסמכות‬
‫העיקרית נתונה בידי מזכיר אחד‪ ,‬אבל גם רבים אחרים הם בעלי סמכות ידועה‪ ,‬אף כי‬
‫מצומצמת יותר‪ .‬וכי איך יכול איש אחד‪ ,‬ויהיה זה החרוץ שבעובדים‪ ,‬לצבור על שולחנו את‬
‫כל פרטי הפרטים הנוגעים לתקרית מסוימת‪ ,‬ולוּ גם מזערית? אפילו במה שאמרתי על‬
‫הסמכות העיקרית כבר אמרתי יותר מדי‪ .‬וכי אין הסמכות המצומצמת מכולן כוללת את כל‬
‫הסמכות כולה? והלהט המושקע בעניין‪ ,‬כלום אין הוא הגורם המכריע ככלות הכול? והלהט‬
‫הזה ‪ -‬כלום אין הוא אותו להט עצמו תמיד‪ ,‬הקיים תמיד במלוא עוזו? מכל בחינה שהיא‬
‫עשויים להיות הבדלים בין המזכירים‪ ,‬והבדלים כאלה יש לאינספור‪ ,‬אבל לא מבחינת‬
‫הלהט‪ :‬שום מזכיר לא יוכל להתאפק ברגע שיידרש ממנו לטפל בעניין שיש לו סמכות‬
‫כלשהי לעסוק בו‪ ,‬מזערית ככל שתהיה‪ .‬ואולם כלפי חוץ יש להקפיד על אפשרות סבירה‬
‫למשא ומתן‪ ,‬ומשום כך ממנים מזכיר לכל עותר ועותר‪ ,‬והללו צריכים לדבוק בו רשמית‪.‬‬
‫אלא שאותו מזכיר אינו חייב להיות דווקא בעל הסמכות העיקרית לגבי המקרה הנידון‪ ,‬שכן‬
‫הארגון‪ ,‬על צרכיו המיוחדים באותו רגע‪ ,‬הוא שמכריע כאן את הכף‪ .‬זה המצב‪ .‬ועכשיו‪,‬‬
‫אדוני מודד הקרקעות‪ ,‬שווה בנפשך את האפשרות שכתוצאה מנסיבות מסוימות ולמרות‬
‫הקשיים שכבר תיארתי לפניך )ושבדרך כלל די בהם לגמרי(‪ ,‬מופיע בכל זאת עותר פלוני‬
‫ומפתיע באישון ליל את אחד המזכירים‪ ,‬שבידיו מידה כלשהי של סמכות לגבי המקרה‬
‫הנתון‪ .‬על אפשרות שכזאת עוד לא חשבת‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬אה? כן‪ ,‬אני מאמין לך שלא חשבת‪,‬‬
‫וגם אין שום סיבה שתחשוב‪ ,‬שהרי האפשרות הזו אינה מתקיימת כמעט לעולם‪ .‬איזה מין‬
‫גרגיר יוצא דופן צריך להיות עותר שכזה ‪ -‬צורתו המשונה מיוחדת רק לו לבדו‪ ,‬כל כולו‬
‫זערורי וזריז ‪ -‬על מנת שיוכל להחליק ולעבור דרך אותה מסננת שאין כדוגמתה! אינך‬
‫מאמין שזה יכול לקרות? אתה צודק‪ ,‬זה באמת לא יכול לקרות‪ .‬אבל לילה אחד ‪ -‬מי יוכל‬
‫לערוב לכל המקרים שבעולם? ‪ -‬זה בכל זאת קורה‪.‬‬
‫"אמנם לא שמעתי על איש מבין מכרי שמקרה כזה כבר אירע לו‪ ,‬אבל אין בכך כדי‬
‫להוכיח הרבה‪ ,‬חוג מכרי מצומצם יחסית למספר האנשים הנוגעים בדבר‪ ,‬ומלבד זאת‪ ,‬יש‬
‫להניח שמזכיר שאירע לו משהו מעין זה לא ימהר להודות בכך‪ ,‬הרי מדובר ככלות הכול‬
‫בעניין אישי ביותר‪ ,‬שמבחינה ידועה נוגע עמוק ברגשי הבושה של כל פקיד רשות באשר‬
‫הוא‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬ניסיוני שלי אולי מוכיח שמדובר כאן במשהו נדיר מאין כמותו‪ ,‬שאינו‬
‫קיים בעצם אלא על פי השמועה בלבד ואין לו שום סימוכין במציאות‪ ,‬שעל כן החשש‬
‫מפניו הוא מוגזם לגמרי‪ .‬ואפילו נניח שהדבר קרה באמת‪ ,‬הרי הדעת נותנת שאפשר לבטל‬
‫את נזקו ברגע שמוכיחים לו ‪ -‬ואין לך עניין קל מזה ‪ -‬שאין לו מקום בעולם הזה‪ .‬על כל‬
‫פנים‪ ,‬חולני הוא בעיני להסתתר מפניו מתחת לשמיכה ואף לא להציץ החוצה מרוב פחד‪.‬‬
‫ואפילו נניח שמשהו שכולו בחזקת אי‪-‬סבירות מוחלטת ילבש פתאום דמות וצלם ‪ -‬האם‬
‫נאמר אז שהכול אבוד? נהפוך הוא‪' .‬הכול אבוד' ‪ -‬הרי זה בלתי סביר אף יותר מן הדבר‬
‫הכי בלתי סביר בעולם‪ .‬אכן‪ ,‬כשהעותר נמצא בחדר‪ ,‬מצבך כבר בכל רע‪ .‬הלב מתכווץ‪' .‬כמה‬
‫זמן עוד תוכל להתנגד?' אתה שואל את עצמך‪ .‬אבל אתה יודע שלא תתנגד כלל‪ .‬כן‪ ,‬אין‬
‫לך אלא לשוות לנגד עיניך את המצב כהווייתו‪ .‬העותר ‪ -‬זה שאין לך מושג מה מראהו‪,‬‬
‫שתמיד ייחלת לבואו‪ ,‬מתוך כיליון נפש ייחלת‪ ,‬ותמיד השכלת‪ ,‬ברוב תבונתך‪ ,‬לחושבו‬
‫לנבצר מהשגה ‪ -‬הנה הוא יושב פה‪ .‬בעצם נוכחותו האילמת הוא מזמין אותך לחדור לתוך‬
‫חייו העלובים‪ ,‬לעשות בהם כבתוך שלך ולהתענות יחד איתו בעינויים שמסיבות לו תביעות‬
‫הסרק שלו‪ .‬הזמנה זו בדמי הליל מושכת אותך בחבלי קסם‪ .‬אתה נענה לה‪ ,‬ובכך כבר‬
‫התפרקת בעצם מתפקידך הרשמי‪ .‬עד מהרה אינך מסוגל עוד לדחות שום בקשה‪ .‬אם לדייק‪,‬‬
‫אתה מיואש‪ ,‬אם לדייק אף יותר‪ ,‬אתה מאושר מאוד‪ .‬מיואש‪ ,‬כי אותו חוסר ישע שאתה‬
‫שרוי בו בעודך יושב ומחכה לבקשתו של העותר‪ ,‬מתוך ידיעה שמרגע שישמיענה תהיה‬
‫חייב למלא אותה ויהי מה‪ ,‬אפילו אם למיטב שיפוטך‪ ,‬לפחות‪ ,‬תקרע בכך לגזרים את‬
‫הארגון כולו ‪ -‬אותו חוסר ישע גרוע יותר‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬מכל מה שאתה עלול להיתקל בו‬
‫בביצוע תפקידך‪ .‬וקודם כול ‪ -‬אם נתעלם מכל השאר ‪ -‬משום שבכך אתה לוקח בכוח חזקה‬
‫רגעית על דרגה גבוהה לאין שיעור ממה שראוי לך‪ .‬במסגרת ִמשׂרתנו אין לנו שום סמכות‬
‫למלא בקשות כגון זו שמדובר בה כאן‪ ,‬אך בזכות קרבתו של העותר הלילי מתחזק בנו‬
‫במידה ידועה כושר הביצוע הפקידותי‪ ,‬אנו מקבלים עלינו התחייבויות החורגות מתחום‬
‫סמכותנו וגם מכבדים אותן; העותר‪ ,‬משל היה שודד ביער‪ ,‬סוחט מאיתנו קורבנות שלעולם‬
‫לא היינו מקריבים בנסיבות אחרות ‪ -‬ניחא‪ ,‬זה המצב כעת‪ ,‬כל עוד העותר נמצא כאן‬
‫ומחזק את ידינו ודוחק בנו ומדרבן אותנו‪ ,‬והכול עוד מתרחש והולך באופן מודע‪-‬למחצה‬
‫בלבד; אבל מה יהיה אחר כך‪ ,‬כשיסתיים הכול‪ ,‬והעותר‪ ,‬שאנן ושבע‪ ,‬יעזוב אותנו ואנו‬
‫נישאר פה לבדנו‪ ,‬חסרי מגן משניצלנו כך לרעה את כוחה של הרשות ‪ -‬הרי זה דבר שאין‬
‫לשערו‪ .‬ואף על פי כן אנחנו מאושרים‪ .‬איזו נטייה יש לו לפעמים‪ ,‬לאושר‪ ,‬לאבד את עצמו‬
‫לדעת! הרי יכולנו להשתדל להסתיר מפני העותר את המצב לאמיתו‪ .‬הרי בכוחות עצמו אין‬
‫הוא קולט כמעט כלום‪ .‬בהיותו תשוש מעייפות‪ ,‬מאוכזב‪ ,‬חסר מעצורים ואדיש מרוב עייפות‬
‫ואכזבה‪ ,‬הוא מניח שרק בשל סיבה אקראית כלשהי איתרע מזלו להיכנס לחדר אחר ממה‬
‫שהתכוון; הוא יושב לו שם בלי להבין כלום‪ ,‬ועוסק ‪ -‬אם הוא עוסק במשהו בכלל ‪-‬‬
‫בהרהורים על טעותו או על עייפותו‪ .‬האם לא מוטב שתניח לו לנפשו? לא‪ ,‬אינך יכול‪.‬‬
‫מתוך פטפטנות של מאושרים אינך יכול שלא להסביר לו הכול‪ ,‬דבר דבור על אופניו‪ .‬אתה‬
‫פשוט חייב‪ ,‬בלי שתוכל לחוס על עצמך ולוּ במקצת‪ ,‬לתאר לפניו מה קרה‪ ,‬ומאילו סיבות‬
‫קרה‪ ,‬וכמה גדולה ועצומה ונדירה עד בלי די אותה הזדמנות שנקרתה לו‪ ,‬אתה חייב‬
‫להסביר לעותר איך תעה בדרכו ונקלע אל אותה הזדמנות מתוך חוסר ישע גמור‪ ,‬שרק‬
‫עותר‪ ,‬מכל היצורים שבעולם‪ ,‬מסוגל לו; ואולם עתה‪ ,‬אדוני המודד‪ ,‬אם יש ברצונו של‬
‫העותר‪ ,‬הרי הוא יכול להשתלט על הכול‪ ,‬ולשם כך אין לו אלא להציג איכשהו את בקשתו‬
‫‪ -‬בקשה שמימושה כבר מוכן‪ ,‬ואפילו עושה דרכו לקראתה ‪ -‬את כל זה אתה חייב להסביר‬
‫לו‪ :‬זו שעתם הקשה של פקידי הרשות‪ .‬אך מרגע שגם זה נעשה‪ ,‬אדוני המודד‪ ,‬הרי תם‬
‫ונשלם העיקר‪ ,‬צריך להרכין ראש ולחכות‪".‬‬
‫יותר מזה לא שמע ק'‪ .‬הוא ישן‪ ,‬אטום לכל המתרחש סביבו‪ .‬ראשו‪ ,‬שתחילה היה מונח‬
‫על זרועו השמאלית במעלה המוט שבקצה המיטה‪ ,‬החליק מטה מתוך שינה ועכשיו היה‬
‫תלוי באוויר‪ ,‬מוסיף וצונח לאיטו; שוב לא היה די במשען שסיפקה לו זרועו‪ ,‬וק' מצא לו‬
‫בבלי דעת משען חדש משתחב בכל הכוח את ידו הימנית לתוך השמיכה‪ ,‬תופס אגב כך‬
‫מבלי משים בכף רגלו של בירגל המזדקרת מתחת לשמיכה‪ .‬בירגל העיף מבט לשם והשאיר‬
‫את כף הרגל בידו‪ ,‬כל כמה שהיה בכך כדי להעיק עליו‪.‬‬
‫ברגע זה נשמעו דפיקות עזות בקיר הצדדי‪ ,‬ק' נחרד ממקומו ונעץ מבט בקיר‪" .‬המודד‬
‫נמצא שם‪ ,‬נכון?" שאל איזה קול‪" .‬כן‪ ",‬אמר בירגל‪ ,‬חילץ את כף רגלו מתוך ידו של ק'‬
‫והתמתח פתאום בפראות שובבה של נער‪" .‬אם כך‪ ,‬שיבוא הנה סוף‪-‬סוף‪ ",‬נשמע הקול‬
‫בשנית‪ ,‬מתעלם לחלוטין מבירגל ומן האפשרות שעודנו זקוק לק'‪" .‬זה ארלנגר‪ ",‬אמר בירגל‬
‫בלחש; דומה שלא הופתע כלל לגלות שארלנגר נמצא בחדר הסמוך‪" ,‬לך אליו מיד‪ ,‬הוא‬
‫כבר מרוגז‪ ,‬נסה לפייס אותו‪ .‬שנתו עמוקה בדרך כלל‪ ,‬אבל שוחחנו בינינו בקול רם מדי‪ :‬יש‬
‫המדבּר עליהם שוב אינו שולט בעצמו ובקולו‪ .‬נו‪ֵ ,‬לך כבר‪ ,‬אתה נראה כמי‬ ‫ֵ‬ ‫עניינים שכל‬
‫שאינו מסוגל לעקור את עצמו מתוך השינה‪ֵ .‬לך‪ֵ ,‬לך‪ ,‬מה אתה עוד עושה פה? לא‪ ,‬אינך‬
‫צריך להתנצל על שאתה מנומנם כל כך‪ ,‬מה פתאום! כוחות הגוף מספיקים רק עד גבול‬
‫ידוע‪ ,‬מה אפשר לעשות שדווקא הגבול הזה הוא הרה משמעות גם מבחינות אחרות‪ .‬כך‬
‫משיב את עצמו העולם למסלולו תוך כדי מירוץ‪ ,‬ושומר על האיזון‪ .‬זהו סידור מעולה‪ ,‬אין‬
‫לתאר כלל עד כמה הוא מעולה‪ ,‬גם אם מצד שני הוא עגום לאין תוחלת‪ .‬ועכשיו ֵלך כבר‪,‬‬
‫איני מבין מדוע אתה בוהה בי ככה‪ .‬אם תמשיך להסס עוד זמן רב‪ ,‬צפויים לי קשיים עם‬
‫ארלנגר‪ ,‬הייתי שמח מאוד למנוע זאת‪ֵ .‬לך‪ֵ ,‬לך ל‪ ,‬מי יודע מה צפוי לך שם‪ ,‬הרי הכול פה‬
‫שופע הזדמנויות‪ .‬אמנם חלקן גדולות‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬מכדי שאפשר יהיה לנצלן; יש דברים‬
‫שמה שמכשיל אותם הוא רק הם עצמם‪ .‬כן‪ ,‬עניין מתמיה‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬אני מקווה שכעת‬
‫אצליח להירדם קצת‪ .‬אמנם השעה כבר חמש‪ ,‬עוד מעט יתחיל הרעש‪ .‬אילו לפחות‬
‫הסתלקת אתה סוף‪-‬סוף!"‬
‫המום כולו מן היקיצה שעקרה אותו פתאום ממעמקי שנתו‪ ,‬עדיין עורג לשינה בכל נפשו‬
‫ובכל מאודו‪ ,‬כל איבריו כואבים מן התנוחה הלא‪-‬נוחה‪ ,‬לא הצליח ק' לאזור כוח ולקום;‬
‫הוא רק אחז את מצחו בידו שעה ארוכה והשפיל עיניו אל חיקו‪ .‬אפילו מילות הפרידה‬
‫שהעתיר עליו בירגל בלי הרף לא היה בהן כדי להניעו ללכת משם‪ ,‬רק התחושה הברורה‬
‫ששום תועלת לא תצמח לו מהמשך השהייה פה בחדר היא שהביאה אותו אט‪-‬אט לידי כך‪.‬‬
‫שומם עד לאין שיעור נראה לו החדר הזה‪ .‬האם נעשה שומם או היה כך תמיד ‪ -‬זאת לא‬
‫ידע‪ .‬אפילו לשוב ולהירדם לא היה עולה בידו כאן‪ .‬הוודאות הזאת היא שהכריעה לבסוף‬
‫את הכף‪ .‬מחייך קצת למחשבה הזאת קם על רגליו והתחיל ללכת‪ ,‬נשען על כל דבר שהציע‬
‫לו משען ‪ -‬המיטה‪ ,‬הקיר‪ ,‬הדלת ‪ -‬ובלי ברכת שלום‪ ,‬כאילו נפרד מבירגל זה כבר‪ ,‬יצא‬
‫‪6‬‬
‫החוצה‪.‬‬

‫‪ 6‬עד כאן תרגומה של נילי מירסקי‪ .‬פרקים ‪ 24‬ו‪ 25-‬תורגמו על ידי רן הכהן‪.‬‬
 ‫‪24‬‬
‫מן הסתם היה חולף באותו שוויון נפש עצמו על פני חדרו של ארלנגר‪ ,‬אלמלא עמד הלה‬
‫בפתח הדלת ורמז לו רמז אחד קצר באצבע המורה‪ .‬ארלנגר כבר היה מוכן ומזומן לצאת‪,‬‬
‫לבוש במעיל פרווה שחור שצווארונו הדוק ומכופתר עד למעלה‪ .‬אחד המשרתים הגיש לו‬
‫אותה שעה את הכפפות ועוד אחז בכובע פרווה‪" .‬היה עליך לבוא כבר מזמן‪ ",‬אמר ארלנגר‪.‬‬
‫ק' ביקש להתנצל‪ ,‬ארלנגר סימן לו בעצימת עיניים לאה שהוא מוותר על כך‪" .‬המדובר‬
‫בעניין הבא‪ ",‬אמר‪" ,‬בממזגה הועסקה בעבר איזו פרידה‪ ,‬רק את שמה אני יודע‪ ,‬אותה‬
‫עצמה איני מכיר‪ ,‬אין לי כל עניין בה‪ .‬אותה פרידה לפעמים הגישה לקלאם את הבירה‪.‬‬
‫עכשיו עובדת שם כמדומה נערה אחרת‪ .‬מובן שלשינוי הזה אין כל חשיבות‪ ,‬בעבור אף‬
‫אחד כנראה ובעבור קלאם בוודאי‪ .‬אך ככל שתפקידו של אדם גדול יותר‪ ,‬ותפקידו של‬
‫קלאם הוא הגדול מכולם‪ ,‬כן מתמעט כוחו להתגונן מפני העולם החיצוני‪ ,‬ומשום כך עלול‬
‫כל שינוי פעוט בדברים הפעוטים ביותר להוות הפרעה רצינית‪ .‬שינוי של מה בכך על‬
‫שולחן הכתיבה‪ ,‬סילוקו של כתם לכלוך שהכתים אותו מימים ימימה‪ ,‬כל אלה עלולים‬
‫להפריע‪ ,‬וכמוהם גם מלצרית חדשה‪ .‬אמנם כל הדברים האלה‪ ,‬גם אם הם מפריעים לכל‬
‫אדם אחר ובכל עבודה אחרת‪ ,‬דווקא לקלאם לא יפריעו‪ ,‬זה לא יעלה על הדעת כלל‪ .‬אף‬
‫על פי כן חובתנו לדאוג לנחת רוחו של קלאם עד כדי כך‪ ,‬שאפילו הפרעות שאינן בגדר‬
‫הפרעות בעבורו ‪ -‬וקרוב לוודאי שדבר אינו יכול להפריע לו ‪ -‬משעה שבעינינו נראות הן‬
‫כהפרעות אפשריות‪ ,‬עלינו לסלקן‪ .‬לא למענו‪ ,‬לא למען עבודתו מסלקים אנו את ההפרעות‬
‫הללו‪ ,‬אלא למעננו‪ ,‬למען מצפוננו ולמען שלוותנו‪ .‬על כן חייבת אותה פרידה לחזור תכף‬
‫ומיד אל הממזגה‪ .‬אפשר שחזרתה דווקא תפריע‪ ,‬ואז נשוב ונשלח אותה לדרכה‪ ,‬אך לעת‬
‫עתה חייבת היא לשוב‪ .‬אתה מתגורר עמה‪ ,‬כפי שנאמר לי‪ ,‬דאג אפוא תכף ומיד שתחזור‪.‬‬
‫אין כאן מקום להתחשב ברגשות אישיים‪ ,‬הרי זה מובן מאליו‪ ,‬על כן איני נכנס להסבר נוסף‬
‫של העניין‪ ,‬גם לא הפעוט ביותר‪ .‬אני עושה מעל ומעבר לנדרש בצייני כי אם תוכיח את‬
‫עצמך בזוטה הזאת‪ ,‬יוכל הדבר להועיל לך בהזדמנות בהמשך דרכך‪ .‬זה כל מה שיש לי‬
‫פרדה לעבר ק'‪ ,‬חבש את כובע הפרווה שהושיט לו המשרת‪ ,‬ופנה‬ ‫לומר לך‪ ".‬הוא הינהן ִל ֵ‬
‫ללכת במורד הפרוזדור‪ ,‬בצעד מהיר אך צולע מעט‪ ,‬והמשרת בעקבותיו‪.‬‬
‫לפעמים ניתנו כאן פקודות שקל מאוד למלאן‪ ,‬אולם הקלוּת הזאת לא שימחה את ק'‪ .‬לא‬
‫לפרידה ‪ -‬ואמנם ניתנה כפקודה‪ ,‬אך באוזניו של ק' נשמעה‬ ‫רק משום שהפקודה נגעה ִ‬
‫כמהתלה ‪ -‬אלא בעיקר משום ששיקפה לו את חוסר התוחלת שבכל שאיפותיו‪ .‬הפקודות‪,‬‬
‫הרעות והטובות כאחת‪ ,‬חלפו‪-‬עברו מעליו‪ ,‬וגם הטובות היה בהן בסופו של דבר גרעין רע‪,‬‬
‫אך בין כך ובין כך חלפו‪-‬עברו כולן מעליו והוא נמצא נמוך בהרבה מכדי להתערב בהן‪,‬‬
‫שלא לומר להשתיקן ולמצוא אוזן קשבת לקולו‪ .‬אם ידחה אותך ארלנגר בניד ראש‪ ,‬מה‬
‫תעשה‪ ,‬ואם לא ידחה‪ ,‬מה תוכל לומר לו? ק' לא שכח אמנם אף לרגע אחד שעייפותו‬
‫הזיקה לו היום יותר מכל אומללותן של הנסיבות‪ ,‬אבל מדוע לא עלה בידו ‪ -‬הוא‪ ,‬שהאמין‬
‫שיכול הוא לסמוך על גופו‪ ,‬ואלמלא כן לא היה יוצא כלל לדרך ‪ -‬מדוע לא עלה בידו‬
‫לעמוד בכמה לילות של נדודי שינה ובלילה אחד בלא שינה‪ ,‬מדוע נעשה עייף עד כדי‬
‫אובדן שליטה דווקא כאן‪ ,‬היכן שאיש לא היה עייף‪ ,‬או יותר נכון היכן שכל אחד היה עייף‬
‫ללא הפוגה אך מבלי שיפגע הדבר בעבודתו‪ ,‬אדרבא‪ ,‬הדבר רק היטיב עמה‪ ,‬כמדומה‪ .‬מכך‬
‫אפשר להסיק כי עייפות זו היתה שונה בתכלית מזו של ק'‪ .‬כאן היתה זו ודאי העייפות‬
‫שבעיצומה של עבודה מאושרת‪ ,‬מה שנראה כלפי חוץ כעייפות אך לאמיתו של דבר אינו‬
‫אלא מנוחה גמורה‪ ,‬שלוות נפש שאין לערערה‪ .‬כאשר אדם עייף מעט בצהריים‪ ,‬הרי זה‬
‫חלק ממהלכו הטבעי והמאושר של היום‪ .‬האדונים כאן שרויים בצהריים מתמשכים‪ ,‬אמר‬
‫לעצמו ק'‪.‬‬
‫והדבר עלה בקנה אחד עם כך שכבר עכשיו‪ ,‬בשעה חמש‪ ,‬הפרוזדור התעורר לחיים משני‬
‫עבריו‪ .‬ערבוביית הקולות הזאת בחדרים היה בה משהו עליז ביותר‪ .‬רגע נשמעה כצהלת‬
‫ילדים היוצאים לטיול‪ ,‬רגע כיקיצת הלול‪ ,‬כמו שמחת התואם בינו לבין עליית היום‪,‬‬
‫איפשהו אף חיקה אחד האדונים את קריאת התרנגול‪ .‬הפרוזדור עצמו אמנם היה עדיין‬
‫ריק‪ ,‬אבל הדלתות כבר החלו בתנועה‪ ,‬פעם אחר פעם נפתחה קמעא אחת מהן ושבה‬
‫ונסגרה במהירות‪ ,‬הפרוזדור הצטלצל מרוב פותחי דלתות וסוגרי דלתות שכאלה‪ ,‬ולמעלה‪,‬‬
‫ברווח שמעל לקירות שאינם מגיעים עד לתקרה‪ ,‬ראה ק' פה ושם ראשים של בוקר‪ ,‬סתורי‬
‫שיער‪ ,‬שהופיעו ונעלמו מיד‪ .‬מן המרחק באה לאיטה עגלה נהוגה בידי משרת ובה תיקים‪.‬‬
‫משרת שני פסע לצדה‪ ,‬רשימה בידו‪ ,‬וכנראה השווה בעזרתה את מספרי הדלתות עם מספרי‬
‫התיקים‪ .‬העגלה נעצרה לפני רוב הדלתות‪ ,‬על פי רוב גם נפתחה הדלת‪ ,‬והתיקים השייכים‬
‫לה‪ ,‬שלפעמים לא היו אלא דף קטן אחד ‪ -‬במקרים שכאלה התרקמה שיחה קצרה בין‬
‫כּוּבּד המשרת בנזיפות ‪ -‬נמסרו אל תוך החדר‪ .‬אם נותרה‬ ‫החדר לפרוזדור‪ ,‬ככל הנראה ַ‬
‫נראה לק' כאילו תנועת‬
‫הדלת סגורה‪ ,‬נערמו התיקים בקפידה על המפתן‪ .‬במקרים שכאלה ָ‬
‫הדלתות בסביבה אינה שוככת‪ ,‬אף על פי שגם שם כבר חולקו התיקים‪ ,‬אלא הולכת‬
‫וגוברת‪ .‬אולי הציצו האחרים בחמדנות בתיקים המוטלים על המפתן‪ ,‬שבאופן בלתי נתפס‬
‫עדיין לא הורמו‪ ,‬והם לא יכלו להבין אדם שאינו צריך אלא לפתוח את הדלת כדי לקבל‬
‫לידיו את תיקיו ואף על פי כן אינו עושה כן; אפשר אפילו שתיקים שלא הורמו חולקו‬
‫בסופו של דבר מאוחר יותר בין האדונים האחרים‪ ,‬שבהצצה חוזרת ונשנית רצו לבדוק כבר‬
‫עתה אם התיקים עודם מוטלים על המפתן ואם עדיין יש להם תקווה‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬אותם‬
‫תיקים שנותרו מוטלים על המפתן היו על פי רוב צרורות גדולים במיוחד‪ ,‬וק' הניח‬
‫שהושארו מוטלים לעת עתה מתוך איזו יהירות או רשעות‪ ,‬או אולי בשל גאווה מוצדקת‬
‫המעודדת את העמיתים‪ .‬חיזוק להנחתו מצא בכך שלפעמים‪ ,‬תמיד ברגע שלא הסתכל‪,‬‬
‫ואחרי שהוצגה החבילה לראווה זמן ארוך דיו‪ ,‬היא הוכנסה פתאום במהירות רבה אל‬
‫החדר‪ ,‬ושוב נותרה הדלת ללא נוע כמקודם; גם הדלתות הסמוכות נרגעו אז‪ ,‬מאוכזבות או‬
‫שמא שבעות רצון שסולק סוף‪-‬סוף החפץ הזה אשר עורר גירוי מתמשך‪ ,‬אולם אז‪ ,‬בהדרגה‪,‬‬
‫שבו אף הן לנוע‪.‬‬
‫ק' התבונן בכל זה לא רק בסקרנות‪ ,‬אלא גם מתוך השתתפות‪ .‬הוא חש כמעט בנוח‬
‫בעיבורה של התכונה‪ ,‬הביט לכאן ולכאן ועקב ‪ -‬גם אם ממרחק ראוי ‪ -‬אחר המשרתים‪,‬‬
‫ֶשאף נפנו לעברו לעתים קרובות במבט חמור‪ ,‬בראש מורכן ובשפתיים משורבבות‪ ,‬והתבונן‬
‫בעבודת החלוקה‪ .‬ככל שהתקדמה העבודה כן התנהלה באופן ָח ָלק פחות ופחות‪ ,‬אם מפני‬
‫שהרשימה לא היתה חפה מטעויות ואם מפני שהמשרת לא הצליח תמיד להבחין בין‬
‫התיקים או שהאדונים העלו התנגדויות מסיבות אחרות; כך או כך קרה שנאלצו לבטל כמה‬
‫חלוקות‪ ,‬ואז הסיגו את העגלה לאחור ומבעד לחריץ הדלת התנהל משא ומתן על החזרת‬
‫התיקים‪ .‬משאים ומתנים אלה כשלעצמם עוררו קשיים גדולים‪ ,‬אך לעתים קרובות למדי‬
‫קרה שבשעה שעסקו בהחזרת אחד התיקים‪ ,‬דווקא דלתות שנעו ברוב חיוּת קודם לכן‪,‬‬
‫נשארו כעת סגורות ללא רחמים‪ ,‬כאילו לא רצו עוד לדעת מאומה על העניין‪ .‬ורק אז החלו‬
‫הקשיים הממשיים‪ .‬מי שהאמין שזכותו לתבוע לעצמו את התיקים היה קצר רוח ביותר‪,‬‬
‫ספק כפיים‪ ,‬רקע ברגליו‪ ,‬צעק שוב ושוב את מספרו של תיק זה‬
‫חולל מהומה גדולה בחדרו‪ַ ,‬‬
‫או אחר מבעד לחריץ הדלת אל הפרוזדור‪ .‬לעתים מזומנות נותרה העגלה נטושה‪ .‬המשרת‬
‫האחד היה טרוד בהרגעתו של קצר הרוח‪ ,‬האחר נאבק על החזרת התיק לפני הדלת‬
‫הסגורה‪ .‬שניהם סבלו‪ .‬קצר הרוח‪ ,‬ניסיונות ההרגעה גרמו לו לעתים קרובות רק שיהיה קצר‬
‫רוח עוד יותר‪ ,‬הוא לא היה מסוגל כלל להקשיב עוד לדבריו הנבובים של המשרת‪ ,‬הוא לא‬
‫רצה ניחומים‪ ,‬הוא רצה תיקים‪ ,‬אדון שכזה שפך פעם על המשרת מבעד לחריץ גיגית רחצה‬
‫שלמה‪ .‬אך המשרת האחר‪ ,‬כנראה הגבוה יותר בדרגתו‪ ,‬סבל עוד הרבה יותר‪ .‬אם האדון‬
‫המדובר ניאות בכלל לשאת ולתת‪ ,‬או‪-‬אז התקיימו חילופי דברים ענייניים‪ ,‬שבמהלכם‬
‫הסתמך המשרת על הרשימה שבידו ואילו האדון על רשימת ההזמנות שהכין מראש‬
‫שולי‬
‫ֵ‬ ‫ובמיוחד על התיקים שהיה עליו להחזירם‪ ,‬אך לפי שעה החזיקם בידו כך שבקושי‬
‫שוליהם נותרו גלויים לעיניו החמדניות של המשרת‪ .‬המשרת נאלץ גם לחזור בריצה‬
‫ולהביא הוכחות חדשות מן העגלה הקטנה‪ ,‬שהתגלגלה מעצמה ממנו והלאה בפרוזדור‬
‫המשופע‪ ,‬או שהיה עליו לחזור אל האדון התובעני ושם להמיר את התנגדויותיו של‬
‫הבעלים הנוכחיים בהתנגדויות‪-‬שכנגד חדשות‪ .‬משאים ומתנים שכאלה ארכו זמן רב מאוד‪,‬‬
‫לפעמים הגיעו להסכמה‪ ,‬האדון הוציא‪ ,‬למשל‪ ,‬חלק מן התיקים החוצה או קיבל כפיצוי תיק‬
‫אחר‪ ,‬מפני שלא אירע אלא בלבול‪ ,‬אבל קרה גם שמישהו נאלץ לוותר לגמרי על כל‬
‫התיקים שדרש‪ ,‬אם משום שההוכחות של המשרת דחקו אותו למצר‪ ,‬אם משום שהתעייף‬
‫מההתמקחות המתמשכת; אבל במקרים כאלה לא מסר את התיקים למשרת‪ ,‬אלא‪ ,‬בהחלטה‬
‫פתאומית‪ ,‬השליך אותם הרחק החוצה אל הפרוזדור‪ ,‬כך שחוטי הקשירה התרופפו והדפים‬
‫התעופפו והמשרתים התקשו מאוד לחזור ולסדר הכול‪ .‬אולם המקרים האלה עוד היו‬
‫פשוטים למדי בהשוואה לאותן פעמים שבהן המשרת לא קיבל כל מענה לבקשותיו להחזיר‬
‫את התיק‪ ,‬ואז היה עומד לפני הדלת הסגורה‪ ,‬מבקש‪ ,‬מפציר‪ ,‬מצטט את הרשימה שלו‪,‬‬
‫מסתמך על תקנות‪ ,‬הכול לשווא‪ ,‬מן החדר לא נשמע קול‪ ,‬ולהיכנס ללא רשות נראה שלא‬
‫היתה למשרת זכות‪ .‬אז איבד אפילו המשרת המעולה הזה את השליטה העצמית‪ ,‬ניגש‬
‫לעגלתו‪ ,‬התיישב על גבי התיקים‪ ,‬מחה את הזיעה ממצחו וזמן‪-‬מה לא עשה מאומה מלבד‬
‫לנפנף חסר ישע ברגליו‪ .‬הדבר עורר עניין רב‪ ,‬התלחשויות נשמעו מכל עבר‪ ,‬כמעט שום‬
‫דלת לא נותרה אדישה‪ ,‬ולמעלה‪ ,‬סמוך לקיר‪ ,‬עקבו אחר ההתרחשויות פרצופים‪ ,‬מכוסים‬
‫כמעט לגמרי במטפחות מוזרות‪ ,‬שנוסף על כך לא נותרו רגע אחד בשקט במקומם‪ .‬בתוך‬
‫המהומה הזאת בלט לעיניו של ק'‪ ,‬שדלתו של בירגל נותרה סגורה כל הזמן הזה ושהמשרת‬
‫כבר עבר את החלק הזה של הפרוזדור‪ ,‬אך לבירגל לא נמסר אף תיק‪ .‬אולי הוא עדיין ישן‬
‫‪ -‬אמנם לנוכח ההמולה הזאת היה הדבר מעיד על שינה בריאה עד מאוד ‪ -‬אך מדוע לא‬
‫ביקשו למסור לו אף תיק? רק על חדרים מעטים מאוד פסחו כך‪ ,‬ואף הם היו כנראה בלתי‬
‫מאוישים‪ .‬לעומת זאת בחדרו של ארלנגר כבר היה אורח חדש ועצבני במיוחד‪ ,‬שבמהלך‬
‫הלילה בוודאי סילק פשוטו כמשמעו את ארלנגר; הדבר לא הלם אמנם את אופיו המיומן‬
‫והצונן של ארלנגר‪ ,‬אבל העובדה שהיה עליו להמתין לק' על מפתן הדלת הצביעה על כך‪.‬‬
‫בין כל התצפיות הצדדיות האלה חזר ק' פעם אחר פעם אל המשרת; על המשרת הזה‬
‫באמת לא חלו הדברים שסיפרו לק' על המשרתים בכללותם ‪ -‬על בטלנותם‪ ,‬על חייהם‬
‫הנוחים‪ ,‬על יהירותם ‪ -‬מן הסתם היו יוצאים מן הכלל בין המשרתים‪ ,‬או‪ ,‬מה שסביר יותר‪,‬‬
‫היו ביניהם קבוצות שונות‪ ,‬כי כאן היו‪ ,‬כפי שהבחין ק'‪ ,‬חלוקות רבות‪ ,‬שעד כה לא נגלו‬
‫לעיניו ולו ברמז‪ .‬בייחוד מצאה חן בעיניו נחישותו של המשרת הזה‪ .‬במאבק עם החדרים‬
‫העיקשים הקטנים הללו ‪ -‬בעיני ק' נראה הדבר לרוב כמאבק עם החדרים‪ ,‬שהרי את‬
‫הדיירים בקושי זכה לראות ‪ -‬המשרת לא ויתר‪ .‬אמנם התעייף ‪ -‬ומי לא היה מתעייף? ‪-‬‬
‫אבל עד מהרה התעשת‪ ,‬גלש מן העגלה ושב והסתער בקומה זקופה ובחישוק שיניים על‬
‫הדלת שיש להכניעה‪ .‬קרה גם שהוא הובס פעמיים ושלוש‪ ,‬באופן פשוט עד מאוד אגב‪ ,‬רק‬
‫באמצעות השתיקה הארורה‪ ,‬ואף על פי כן לא ניגף כלל‪ .‬כאשר ראה שאין הוא יכול‬
‫להשיג מאומה במתקפה גלויה‪ ,‬ניסה ללכת בדרך אחרת‪ ,‬למשל‪ ,‬עד כמה שהצליח ק' להבין‪,‬‬
‫בדרך התחבולה‪ .‬אז היה מניח לדלת למראית עין‪ ,‬כאילו הניח לדלת לכלות את כוח‬
‫שתיקתה‪ .‬אז נפנה לדלתות אחרות‪ ,‬אך לאחר זמן‪-‬מה שב על עקבותיו‪ ,‬קרא למשרתים‬
‫האחרים‪ ,‬הכול באופן בולט וקולני‪ ,‬והחל לערום תיקים על מפתן הדלת הנעולה כאילו‬
‫נמלך בדעתו ומן הדין לא לקחת דבר מן האדון אלא דווקא לתת לו‪ .‬אז היה ממשיך בדרכו‪,‬‬
‫אך לא גרע עין מן הדלת‪ ,‬וכאשר עד מהרה האדון‪ ,‬כפי שקרה בדרך כלל‪ ,‬פתח אותה‬
‫בזהירות כדי למשוך אליו את התיקים‪ ,‬היה המשרת ממהר לשם בכמה דילוגים‪ ,‬תוקע את‬
‫כף רגלו בין הדלת למשקוף וכך מכריח את האדון לכל הפחות לשאת ולתת עמו פנים אל‬
‫פנים‪ ,‬דבר שהביא בדרך כלל לתוצאה משביעת רצון למדי‪ .‬ואם לא עלה הדבר בידו‪ ,‬או‬
‫שנראה באחת הדלתות שאין זו הדרך הנכונה‪ ,‬היה מנסה דרך אחרת‪ .‬למשל‪ ,‬היה ַמפנה את‬
‫מאמציו אל האדון שתבע את התיקים‪ .‬אז היה דוחק הצדה את המשרת האחר‪ ,‬זה שפועל‬
‫רק באופן מכני‪ ,‬כוח עזר חסר ערך ממש‪ ,‬ומתחיל לדבר בעצמו על לבו של האדון‪ ,‬בלחש‪,‬‬
‫בחשאי‪ ,‬משרבב את ראשו עמוק אל תוך החדר‪ ,‬כנראה הבטיח לו הבטחות ונתן לו את‬
‫מילתו שגם בחלוקה הבאה יקבל האדון האחר עונש ראוי‪ ,‬לכל הפחות הצביע פעמים רבות‬
‫על דלתו של היריב וצחק‪ ,‬עד כמה שעייפותו התירה זאת‪ .‬אבל היו מקרים‪ ,‬אחד או שניים‪,‬‬
‫שבהם ויתר על כל הניסיונות‪ ,‬אך גם כאן האמין ק' שהיה זה רק ויתור למראית עין או‬
‫לכל הפחות ויתור מסיבות מוצדקות‪ ,‬כי הוא המשיך בדרכו ברוגע‪ ,‬ספג בלא להביט לאחור‬
‫את המהומה שהקים האדון המקופח‪ ,‬רק עצימת עיניים שהתארכה מעט הראתה שהמהומה‬
‫גורמת לו סבל‪ .‬אך גם האדון נרגע בהדרגה; כמו בכי ילדים בלתי פוסק ההופך בהדרגה‬
‫ליבבות בודדות‪ ,‬כך קרה גם לצעקותיו‪ ,‬אבל גם אחרי שהשתתק לגמרי‪ ,‬עוד השמיע מפעם‬
‫לפעם צעקה בודדת או פתיחה וטריקה חפוזה של הדלת‪ .‬על כל פנים ניכר שגם כאן נהג‬
‫כנראה המשרת לגמרי כדת וכדין‪ .‬לבסוף נשאר רק אדון אחד שלא רצה להירגע‪ ,‬שתק רגע‬
‫ארוך אבל רק כדי להשיב את רוחו‪ ,‬ואז שב והשתולל בכוח לא פחוּת מאשר קודם‪ .‬לא‬
‫הוברר לגמרי מדוע הוא צועק ומתלונן כך‪ ,‬אולי לא נבע הדבר כלל מחלוּקת התיקים‪.‬‬
‫בינתיים סיים המשרת את עבודתו‪ ,‬רק מסמך אחד‪ ,‬למעשה רק פיסת נייר קטנה‪ ,‬פתק‬
‫מפנקס‪ ,‬נותר בעגלה באשמת כוח העזר‪ ,‬ועכשיו לא ידעו למי למסור אותו‪" .‬זה יכול‬
‫בהחלט להיות המסמך שלי‪ ",‬חלפה המחשבה בראשו של ק'‪ .‬הרי ראש המועצה דיבר תמיד‬
‫הנחתו נראתה שרירותית ומגוחכת ביסודה‬‫ָ‬ ‫על המקרה הפעוט שבפעוטים הזה‪ .‬וגם אם‬
‫אפילו לו עצמו‪ ,‬ניסה ק' להתקרב אל המשרת‪ ,‬שנתן מבט מהורהר בפתק; לא היתה זו‬
‫משימה קלה‪ ,‬מפני שהמשרת לא הגיב היטב להתקרבותו של ק'; אפילו בעיצומה של‬
‫העבודה הקשה ביותר מצא זמן להביט בק' בעין רעה או בקוצר רוח ובניד ראש עצבני‪ .‬רק‬
‫עכשיו‪ ,‬כשהושלמה החלוקה‪ ,‬קצת שכח כמדומה את ק'‪ ,‬כפי שגברה אדישותו בכלל; קל‬
‫היה לייחס זאת לעייפותו הגדולה‪ ,‬גם בפתק לא השקיע מאמץ רב‪ ,‬אולי כלל לא קרא‬
‫אותו‪ ,‬רק העמיד פנים‪ ,‬ואף על פי שכאן בפרוזדור היה מן הסתם משמח כל בעל חדר‬
‫בחלוקת הפתק‪ ,‬החליט שלא לעשות זאת‪ ,‬הוא כבר שבע מן החלוקה‪ ,‬באצבע על שפתיו‬
‫רמז למלווהו לשתוק‪ ,‬קרע ‪ -‬ק' עוד היה רחוק ממנו ‪ -‬את הפתק לפיסות קטנות ותחב אותן‬
‫לכיסו‪ .‬היה זה אי‪-‬הסדר הראשון שק' ראה כאן בעבודת המשרד‪ ,‬ובהחלט אפשר שגם אותו‬
‫פירש שלא כהלכה‪ .‬ואף אם היה זה אי‪-‬סדר‪ ,‬אפשר היה למחול עליו‪ ,‬לנוכח הנסיבות‬
‫ששררו כאן לא יכול היה המשרת לעבוד ללא טעות‪ ,‬בסופו של דבר מוכרח הכעס‬
‫המצטבר‪ ,‬מוכרחה העצבנות המצטברת להתפרץ‪ ,‬ואם היא באה לידי ביטוי רק בקריעתו של‬
‫פתק קטן‪ ,‬היה זה מעשה תמים למדי‪ .‬עדיין הידהד בפרוזדור קולו של האדון שדבר לא‬
‫ירגיענו‪ ,‬ובין העמיתים‪ ,‬שבעניינים אחרים לא נהגו זה בזה בידידות רבה‪ ,‬שררה כמדומה‬
‫תמימות דעים גמורה לנוכח המהומה‪ ,‬הדבר קרה בהדרגה‪ ,‬כאילו נטל על עצמו האדון את‬
‫המשימה‪ ,‬לחולל מהומה בשביל כולם‪ ,‬והם רק עודדו אותו בקריאות ובהנהונים לדבוק‬
‫במשימתו‪ .‬אבל עכשיו המשרת לא חשב על זה כלל‪ ,‬הוא סיים את עבודתו‪ ,‬הצביע על ידית‬
‫העגלה כדי שהמשרת האחר יאחז בה‪ ,‬וכך הסתלקו כלעומת שבאו‪ ,‬רק שמחים יותר‬
‫ובמהירות כה גדולה‪ ,‬עד שהעגלה קיפצה לפניהם‪ .‬רק פעם אחת עוד נדרכו והביטו לאחור‪,‬‬
‫כאשר האדון שלא חדל לצעוק ‪ -‬ועתה התהלך ק' לפני דלתו מפני שהיה שמח להבין מה‬
‫בעצם רוצה האדון ‪ -‬לא הסתפק עוד בצעקה‪ .‬הוא גילה כנראה כפתור של איזה פעמון‬
‫חשמלי‪ ,‬וברוב עליצותו על ההקלה שמצא בכך‪ ,‬החל עתה לצלצל ללא הרף במקום לצעוק‪.‬‬
‫בעקבות זאת החל רחש‪-‬לחש בחדרים האחרים‪ ,‬משמעותו היתה כמדומה הסכמה שהאדון‬
‫עושה משהו שכולם היו שמחים לעשותו זה מכבר‪ ,‬אלא שהדבר נמנע מהם מסיבה לא‬
‫ידועה‪ .‬אולי היו אלה המשרתים‪ ,‬אולי היתה זו פרידה שביקש האדון להזעיק? יכול היה‬
‫לצלצל זמן רב‪ .‬הרי פרידה היתה טרודה בהנחת מגבות רטובות על ירמיאס‪ ,‬וגם אם כבר‬
‫חזר למוטב לא היה לה זמן‪ ,‬שכן אז שכבה בחיקו‪ .‬אבל הצלצול פעל תכף ומיד את פעולתו‪.‬‬
‫בעל ה"הרנהוף" עצמו כבר מיהר לכאן מן המרחק‪ ,‬לבוש שחורים ומכופתר כתמיד; אבל‬
‫במרוצתו נראה כמי ששכח את כבודו; את זרועותיו פרש למחצה‪ ,‬כאילו הוזעק בגלל אסון‬
‫גדול והוא בא לאחוז בו ולהחניקו בכך שיאמצו אל לבו; ובכל אי‪-‬סדירות קטנה של‬
‫הצלצול הוא קופץ כמדומה מעט לגובה וממהר עוד יותר‪ .‬במרחק רב אחריו הופיעה עכשיו‬
‫גם אשתו‪ ,‬גם היא רצה בזרועות פרושות‪ ,‬אך צעדיה היו קטנים ומעושים‪ ,‬וק' חשב שהיא‬
‫לפנות דרך‬‫תגיע מאוחר מדי‪ ,‬הפונדקי כבר יסיים לעשות בינתיים את כל הנחוץ‪ .‬וכדי ַ‬
‫לפונדקי במרוצתו‪ ,‬נצמד ק' אל הקיר‪ .‬אבל הפונדקי נעצר דווקא ליד ק'‪ ,‬כאילו היה זה‬
‫יעדו‪ ,‬ומיד היתה שם גם הפונדקית‪ ,‬ושניהם שטפו אותו בנזיפות שמרוב חיפזון והפתעה לא‬
‫הבינן‪ ,‬במיוחד מפני שהתערב בדברים גם הפעמון של האדון‪ ,‬ואף פעמונים אחרים החלו‬
‫לצלצל‪ ,‬כבר לא מתוך צורך אלא רק לשם המשחק ובשמחה שופעת‪ .‬כיוון שהיה חשוב לק'‬
‫להבין בדיוק את אשמתו‪ ,‬הניח לפונדקי לקחתו בזרועו ויצא עמו אל מחוץ למהומה הזאת‪,‬‬
‫שעוד הלכה וגברה‪ ,‬כי מאחוריהם ‪ -‬ק' אפילו לא הפך פניו‪ ,‬כי הפונדקי ועוד יותר ממנו‬
‫הפונדקית מצדו השני‪ ,‬לא חדלו לרגע אחד מלהצליף בו בלשונם ‪ -‬הדלתות נפתחו עתה‬
‫לגמרי‪ ,‬הפרוזדור נמלא חיוּת‪ ,‬התפתחה בו כמדומה תנועה כמו בסמטה צרה ותוססת‪,‬‬
‫הדלתות שלפניהם המתינו כנראה בקוצר רוח שק' יעבור סוף‪-‬סוף כדי שיוכלו לשחרר את‬
‫האדונים‪ ,‬ובתוך כל זה צילצלו הפעמונים שהכו בהם שוב ושוב כמו בחגיגת ניצחון‪ .‬לבסוף‬
‫‪ -‬הם היו שוב בחצר הלבנה השקטה‪ ,‬שמזחלות אחדות חיכו בה ‪ -‬נודע לק' בהדרגה במה‬
‫הדברים אמורים‪ .‬לא הפונדקי ולא הפונדקית לא יכלו לתפוס כיצד העז ק' לעשות מעשה‬
‫שכזה‪ .‬אבל מה הוא עשה? שוב ושוב שאל זאת ק' אך לא הצליח לקבל תשובה‪ ,‬מפני‬
‫שאשמתו היתה בעיני השניים כה מובנת מאליה עד שלא העלו על דעתם להאמין לתום‬
‫לבו‪ .‬רק לאט‪-‬לאט הבין ק' הכול‪ .‬הוא היה בפרוזדור שלא כדין‪ ,‬הוא רשאי להיכנס לכל‬
‫היותר לממזגה‪ ,‬וגם זאת רק בחסד ועל תנאי‪ .‬אם זימן אותו אחד האדונים‪ ,‬היה עליו כמובן‬
‫להתייצב במקום הזימון‪ ,‬אבל אל לו לשכוח ולו לרגע אחד ‪ -‬הלוא שׂכל ישר לכל הפחות‬
‫יש לו? ‪ -‬שהוא נמצא במקום שלאמיתו של דבר אין הוא שייך אליו‪ ,‬שרק אחד האדונים‬
‫זימן אותו אליו ובשאט נפש גמורה‪ ,‬רק מפני שעניינם של פקידי הרשות דרש והצדיק זאת‪.‬‬
‫על כן היה עליו להתייצב במהירות‪ ,‬לקבל עליו את החקירה‪ ,‬ואז להיעלם‪ ,‬אם אפשר‪ ,‬מהר‬
‫עוד יותר‪ .‬האם כלל לא חש שם‪ ,‬בפרוזדור‪ ,‬תחושה קשה של חוסר שייכות? אבל אם חש‪,‬‬
‫איך יכול היה להסתובב שם כמו בהמה באחו? כלום לא זומן לחקירה לילית‪ ,‬וכלום אינו‬
‫יודע מדוע נערכות החקירות הליליות? החקירות הליליות ‪ -‬וכאן קיבל ק' הסבר חדש‬
‫לפשרן ‪ -‬לא נועדו אלא כדי לאפשר לאדונים לשמוע במהירות‪ ,‬בלילה‪ ,‬באור מלאכותי‪,‬‬
‫עותרים שאת מראה פניהם לא יוכלו האדונים בשום אופן לסבול לאור היום‪ ,‬ולאפשר להם‬
‫לחזור ולשכוח את כל הכיעור הזה מיד אחרי החקירה‪ ,‬בשנתם‪ .‬אך התנהגותו של ק' שמה‬
‫ללעג את כל כללי הזהירות‪ ,‬אמרו‪ .‬אפילו רוחות רפאים נעלמות עם עלות השחר‪ ,‬אבל ק'‬
‫נשאר שם‪ ,‬ידיים בכיסים‪ ,‬כאילו ציפה שהואיל והוא אינו מתרחק‪ ,‬ירחק הפרוזדור כולו על‬
‫כל חדריו ואדוניו‪ .‬והדבר ‪ -‬בזאת יוכל להיות סמוך ובטוח ‪ -‬היה אכן קורה‪ ,‬אילו רק היה‬
‫בגדר האפשר‪ ,‬כי רגישותם של האדונים אינה יודעת גבולות‪ .‬איש לא יגרש את ק' או יאמר‬
‫לו את מה שאינו אלא מובן מאליו‪ :‬שעליו ללכת סוף‪-‬סוף לדרכו; איש לא יעשה זאת‪ ,‬אף‬
‫על פי שהם כנראה רועדים מרוב רוגז‪ ,‬ושהבוקר שלהם‪ ,‬הזמן היקר ביותר ללבם‪ ,‬הוחרב‪.‬‬
‫במקום לפעול נגד ק' הם מבכרים לסבול‪ ,‬ובתוך כך שמוּר תפקיד גם לתקווה‪ ,‬שק' יהיה‬
‫אנוס לתפוס סוף‪-‬סוף בהדרגה את הברור כשמש ושבהתאם לסבלם של האדונים יהיה‬
‫מוכרח גם הוא לסבול סבל שאין לשאתו מעמידתו הבלתי ראויה להחריד‪ ,‬הגלויה לעין כול‪,‬‬
‫כאן בבוקר בפרוזדור‪ .‬תקוות שווא‪ .‬אין הם יודעים‪ ,‬או שברוב חביבותם ובמחילה על כבודם‬
‫אינם רוצים לדעת‪ ,‬שישנם גם לבבות קשים‪ ,‬ערלים‪ ,‬ששום יראת כבוד לא תרכך‪ .‬הרי‬
‫אפילו עש הלילה‪ ,‬החרק העלוב‪ ,‬מחפש לו פינה שקטה כשעולה היום‪ ,‬משתטח‪ ,‬רוצה יותר‬
‫מכול להיעלם וחש אומלל על שאינו יכול‪ .‬ואילו ק' לעומתו‪ ,‬הוא מתייצב דווקא היכן‬
‫שהוא בולט ביותר‪ ,‬ולוּ היה בכוחו למנוע בכך את עלות היום‪ ,‬היה עושה זאת‪ .‬אמנם אין‬
‫בכוחו למנוע זאת‪ ,‬אך בכוחו לעכב‪ ,‬להקשות‪ ,‬למרבה הצער‪ .‬כלום לא הציץ וראה את‬
‫חלוקת התיקים? דבר שאיש אינו רשאי להציץ ולראותו מלבד מעגל המשתתפים המצומצם‬
‫ביותר‪ .‬דבר ששום פונדקי ופונדקית לא היו רשאים לראות בתוך ביתם שלהם‪ .‬דבר שעליו‬
‫שמעו רק ברמז‪ ,‬למשל היום מפי המשרת‪ .‬כלום לא הבחין באילו קשיים כרוכה חלוקת‬
‫התיקים‪ ,‬דבר בלתי נתפס כשלעצמו‪ ,‬שהרי כל אדון ואדון רק טובת העניין עומדת לנגד‬
‫עיניו‪ ,‬לעולם אינו חושב על יתרונו שלו‪ ,‬ועל כן היה עליו לפעול בכל כוחותיו כדי‬
‫שחלוקת התיקים‪ ,‬העבודה הבסיסית החשובה הזאת‪ ,‬תתבצע במהירות ובקלות וללא‬
‫טעויות? וכלום באמת לא עלה על דעתו של ק' אפילו חשד קלוש‪ ,‬שעיקר הקושי נעוץ בכך‬
‫שנאלצים לבצע את החלוקה בדלתות כמעט סגורות‪ ,‬ללא אפשרות לתקשורת ישירה בין‬
‫האדונים‪ ,‬שיכלו בוודאי להבין זה את זה כהרף עין‪ ,‬בשעה שהתיווך באמצעות המשרתים‬
‫עלול להימשך שעות כמעט‪ ,‬אינו יכול אף פעם להתרחש ללא תלונות‪ ,‬מהווה עינוי מתמשך‬
‫לאדונים ולמשרתים‪ ,‬ועוד ייוודעו לו מן הסתם השלכות מזיקות בהמשך העבודה‪ .‬ומדוע‬
‫אין האדונים יכולים לתקשר זה עם זה? אהה‪ ,‬האם ק' עדיין אינו מבין זאת? דבר כגון זה‬
‫מעולם לא קרה לפונדקית ‪ -‬והפונדקי אישר זאת גם באשר לו עצמו ‪ -‬וכבר היה להם עסק‬
‫עם אי‪-‬אלה אנשים סוררים‪ .‬דברים שבמקרה אחר אין מעיזים להעלות על דל שפתיים צריך‬
‫לומר לו ישירות‪ ,‬כי אחרת אין הוא מבין את העניינים הנחוצים ביותר‪ .‬הנה אפוא‪ ,‬שהרי‬
‫הדברים צריכים להיאמר‪ :‬בגללו‪ ,‬אך ורק בגללו לא יכלו האדונים לצאת מחדרם‪ ,‬מפני‬
‫שבבוקר‪ ,‬מעט אחרי השינה‪ ,‬הם מתביישים מדי‪ ,‬פגיעים מכדי להיחשף למבטים זרים‪ ,‬הם‬
‫ממש חשים עצמם ‪ -‬גם אם לבושים הם מכף רגל עד ראש ‪ -‬חשופים מכדי להיראות‪ .‬קשה‬
‫אמנם לומר במה הם מתביישים‪ ,‬אולי הם מתביישים‪ ,‬העובדים הבלתי נלאים האלה‪ ,‬רק‬
‫בכך שישנו‪ .‬אבל אולי עוד יותר מאשר להראות את עצמם‪ ,‬מתביישים הם לראות אנשים‬
‫זרים; מה שהתגברו עליו בשמחה בעזרת החקירות הליליות ‪ -‬קרי‪ ,‬מראה פניהם של‬
‫העותרים שכל כך קשה להם לסבול ‪ -‬אין הם רוצים להניח לו לחדור אליהם עכשיו בבוקר‪,‬‬
‫פתאום‪ ,‬באופן ישיר‪ ,‬בכל אמיתותו הטבעית‪ .‬בכך פשוט אין בכוחם לעמוד‪ .‬איזה מין אדם‬
‫הוא זה שלא מכבד זאת! ובכן‪ ,‬זהו אדם כדוגמת ק'‪ .‬אדם המעמיד את עצמו מעל לכול‪,‬‬
‫מעל לחוק ומעל להתחשבות האנושית הרגילה שברגילות‪ ,‬בישנוניות ובאדישות האטומה‬
‫הזאת‪ ,‬אדם שלא אכפת לו כלל שהוא הופך את חלוקת התיקים לבלתי אפשרית כמעט‬
‫ופוגע בשמו הטוב של הבית ומחולל את מה שעוד לא קרה מעולם‪ ,‬שהאדונים שהובאו‬
‫לכלל ייאוש מתחילים להתגונן‪ ,‬ואחרי התאפקות שאנשים פשוטים לא יכולים להעלות על‬
‫הדעת‪ ,‬נוטלים הם לידם את הפעמון ומזעיקים עזרה‪ ,‬כדי לגרש את ק' שאי‪-‬אפשר לטלטל‬
‫אותו בדרך אחרת‪ .‬הם‪ ,‬האדונים‪ ,‬קוראים לעזרה! הלוא הפונדקי והפונדקית וכל צוותם היו‬
‫ממהרים לבוא כבר מזמן‪ ,‬אילו רק העזו להתייצב בבוקר לפני האדונים מבלי שנקראו‪ ,‬ולוּ‬
‫רק כדי להושיט עזרה ולהיעלם מיד‪ .‬רועדים מזעם על ק'‪ ,‬שבורים לנוכח חוסר האונים‬
‫שלהם‪ ,‬הם היו ממתינים כאן בתחילת הפרוזדור‪ ,‬והצלצול שלא ציפו לו מעולם היה‬
‫ישועתם‪ .‬עכשיו הגרוע מכול כבר מאחוריהם! לו רק יכלו להעיף מבט בפעלתנות העליזה‬
‫של האדונים שהשתחררו סוף‪-‬סוף מנוכחותו של ק'! בעבור ק' אין זה מאחוריו‪ ,‬הוא יצטרך‬
 ‫בוודאי לשאת באחריות על מה שחולל כאן‪.‬‬
‫בינתיים הגיעו לממזגה; מדוע חרף כל כעסו הוליך הפונדקי את ק' לכאן‪ ,‬לא היה ברור‬
‫לגמרי‪ ,‬אולי הבחין בכך שעייפותו של ק' אינה מאפשרת לו לעת עתה לצאת מן הפונדק‪.‬‬
‫בלי להמתין להזמנה לשבת‪ ,‬התכרבל ק' מיד על אחת החביות‪ .‬שם בחשיכה הוטב לו‪ .‬בחלל‬
‫הגדול דלקה כעת רק מנורת חשמל חלשה מעל לברזי הבירה‪ .‬גם בחוץ עוד שררה עלטה‬
‫גמורה‪ ,‬הרוח עירבלה כמדומה את השלג שירד קודם‪ .‬מי שנהנה מן החמימות הזאת צריך‬
‫להיות אסיר תודה ולדאוג שלא יגורש מכאן‪ .‬הפונדקי והפונדקית עוד עמדו מולו כאילו‬
‫עדיין טמונה בו סכנה ידועה‪ ,‬כאילו בחוסר אמינותו הגמור אין להוציא מגדר האפשר‬
‫שפתאום יקום וינסה שוב לפלוש אל הפרוזדור‪ .‬גם הם עצמם היו עייפים מזוועות הלילה‬
‫ומן היקיצה בטרם עת‪ ,‬בייחוד הפונדקית‪ ,‬שהיתה לבושה בשמלה מרשרשת כמשי‪ ,‬רחבת‬
‫חצאית‪ ,‬חומה‪ ,‬כרוכה ומכופתרת ברישול‪-‬מה ‪ -‬מאין נטלה אותה בחפזונה? ‪ -‬השעינה את‬
‫ראשה כנואשת על כתף בעלה‪ ,‬ריפרפה על עיניה בממחטונת עדינה ובתוך כך נעצה בק'‬
‫מבטי זדון ילדותיים‪ .‬כדי להרגיע את בני הזוג אמר ק' שכל מה שסיפרו לו עתה חדש לו‬
‫לחלוטין‪ ,‬אבל גם מבלי לדעת זאת‪ ,‬לא היה משתהה זמן רב כל כך בפרוזדור ‪ -‬מקום‬
‫שבאמת לא היה לו דבר לחפש בו וּודאי שלא רצה להציק לאיש ‪ -‬אלא שהכול קרה רק‬
‫מחמת עייפות רבה ביותר‪ .‬הוא מודה להם על ששמו קץ למעמד המביך‪ .‬אם יהא עליו‬
‫לשאת באחריות למעשיו‪ ,‬יעשה זאת ברצון רב‪ ,‬כי רק כך יוכל למנוע פירוש מוטעה של‬
‫האשמה בכך‪ ,‬ולא שום דבר אחר‪ .‬אך עייפות זו מקורה בכך‬ ‫ֵ‬ ‫התנהגותו‪ .‬רק עייפות היא‬
‫שעדיין אין הוא מורגל במאמץ הכרוך בחקירות‪ .‬הרי לא זמן רב הוא כאן‪ .‬כאשר ירכוש‬
‫מעט ניסיון‪ ,‬לא יוכל לקרות שוב דבר דומה‪ .‬אולי מתייחס הוא לחקירות ברצינות רבה מדי‪,‬‬
‫אך זה כשלעצמו הרי אינו חיסרון‪ .‬היה עליו לעבור שתי חקירות זו אחר זו‪ ,‬האחת אצל‬
‫בירגל והשנייה אצל ארלנגר‪ ,‬בייחוד הראשונה התישה אותו מאוד‪ ,‬השנייה לעומת זאת לא‬
‫ארכה זמן רב‪ ,‬ארלנגר רק ביקש ממנו טובה‪ ,‬אך שתיהן יחד היו יותר משיכול היה לשאת‬
‫בבת‪-‬אחת‪ ,‬אפשר שהיה זה יותר מדי גם בשביל מישהו אחר‪ ,‬לאדון הפונדקי‪ ,‬למשל‪ .‬אחרי‬
‫החקירה השנייה הצליח בעצם רק להתנודד לדרכו‪ .‬היתה זו כמעט מעין ִשכרות ‪ -‬בפעם‬
‫הראשונה הוא ראה ושמע שני אדונים ואף היה עליו להשיב להם‪ .‬הכול למיטב ידיעתו‬
‫הסתיים בכי טוב‪ ,‬אבל אז אירע אותו אסון‪ ,‬שאחרי מה שקדם לו כמעט אי‪-‬אפשר לזקוף‬
‫אותו לחובתו‪ .‬לצערו הכירוּ במצבו רק ארלנגר ובירגל‪ ,‬ובוודאי היו מדברים בזכותו ומונעים‬
‫את כל מה שאירע אחר כך‪ ,‬אבל ארלנגר נאלץ לעזוב מיד אחרי החקירה‪ ,‬כנראה כדי‬
‫לנסוע אל הטירה‪ ,‬ואילו בירגל‪ ,‬שהחקירה עייפה כנראה גם אותו ‪ -‬כיצד יכול היה אפוא‬
‫ק' לעמוד בה מבלי להיחלש? ‪ -‬נרדם ואף החמיץ בשנתו את כל חלוקת התיקים‪ .‬אילו‬
‫היתה לק' אפשרות דומה‪ ,‬היה מנצל אותה בשמחה ומוותר ברצון על כל ההצצות האסורות‪,‬‬
‫ובקלות רבה‪ ,‬שהרי בפועל לא היה מסוגל כלל לראות‪ ,‬ועל כן יכלו גם האדונים הרגישים‬
 ‫ביותר להיראות לעיניו ללא חשש‪.‬‬
‫אזכור שתי החקירות‪ ,‬בייחוד זו של ארלנגר‪ ,‬והכבוד שהפגין ק' בדברו על האדונים‪,‬‬
‫השפיעו לטובתו על הפונדקי‪ .‬הוא רצה כמדומה למלא את בקשתו של ק' להניח קרש על‬
‫גבי החביות ולהרשות לו לישון שם לפחות עד דמדומי השחר‪ ,‬אבל הפונדקית התנגדה לכך‬
‫מפורשות‪ ,‬משכה לשווא פה ושם בשמלתה‪ ,‬שרק עכשיו התוודעה לרישולה‪ ,‬טילטלה שוב‬
‫ושוב את הראש‪ ,‬וניכר שריב ישן על ניקיונו של הבית עומד לשוב ולהתפרץ‪ .‬בעבור ק'‬
‫בעייפותו נודעה לשיחה בין בני הזוג חשיבות עצומה‪ .‬גירוש נוסף מכאן נראה לו כאומללות‬
‫העולה על כל מה שחווה עד כה‪ .‬אסור היה שזה יקרה‪ ,‬אפילו אם הפונדקי והפונדקית‬
‫יתאחדו נגדו‪ .‬מצונף על החבית התבונן בשניים בדריכות‪ .‬עד שהפונדקית ברגישותה הבלתי‬
‫רגילה‪ ,‬שק' שם לב אליה זה מכבר‪ ,‬סרה פתאום הצדה ואז ‪ -‬כנראה כבר דיברה עם‬
‫הפונדקי על עניינים אחרים ‪ -‬קראה בקול‪" :‬איך הוא מביט בי! סלק אותו סוף‪-‬סוף!" אבל‬
‫ק'‪ ,‬בהיותו משוכנע לגמרי עתה‪ ,‬כמעט עד כדי שוויון נפש‪ ,‬שיישאר‪ ,‬ניצל את ההזדמנות‬
‫ואמר‪" :‬לא בך אני מביט‪ ,‬רק בשמלה שלך‪" ".‬למה בשמלה שלי?" שאלה הפונדקית הנרגזת‪.‬‬
‫ק' משך בכתפיו‪" .‬עזוב‪ ",‬אמרה הפונדקית לפונדקי‪" ,‬הרי הוא שתוי‪ ,‬הפרחח‪ .‬הנח לו לישון‬
‫כאן שנת שיכורים‪ ",‬ועוד הורתה לפפי ‪ -‬שלמשמע קריאתה הגיחה מן העלטה מדובללת‪,‬‬
‫עייפה‪ ,‬אוחזת ברישול מטאטא בידה ‪ -‬להשליך אל ק' איזו כרית‪.‬‬
 ‫‪25‬‬
‫נדמה לו תחילה שכמעט לא ישן‪ .‬החדר נותר כשהיה‪ ,‬ריק וחמים‪ ,‬כל‬ ‫כשהתעורר ק' ָ‬
‫הקירות בעלטה‪ ,‬נורת הלהט היחידה מעל לברזי הבירה‪ ,‬לילה גם מחוץ לחלונות‪ .‬אך‬
‫כאשר התמתח‪ ,‬כאשר נפלה הכרית וחרקו הקרש והחביות‪ ,‬נכנסה מיד פפי‪ ,‬ועתה נודע לו‬
‫שכבר ערב ושישן יותר משתים‪-‬עשרה שעות‪ .‬הפונדקית שאלה עליו כמה פעמים במשך‬
‫היום‪ ,‬וגם גרשטקר ‪ -‬שבאותו בוקר‪ ,‬כשק' דיבר עם הפונדקית‪ ,‬המתין כאן בחשיכה עם‬
‫הבירה אבל אחר כך כבר לא העז להפריע לק' ‪ -‬סר לכאן פעם אחת כדי לבדוק מה שלומו‬
‫של ק'‪ ,‬ולבסוף באה לדבריה גם פרידה ועמדה שעה קלה ליד ק'‪ ,‬אבל היא לא באה דווקא‬
‫בגללו‪ ,‬אלא מפני שהיו לה עניינים שונים לסדר כאן‪ ,‬שהרי בערב עליה לשוב לעבודתה‬
‫משכבר‪" .‬פרידה כבר לא מחבבת אותך?" שאלה פפי והגישה לו קפה ועוגה‪ .‬אבל היא לא‬
‫שאלה זאת מתוך רשעות כמנהגה בעבר‪ ,‬אלא בעצב‪ ,‬כאילו התוודעה בינתיים לרשעותו של‬
‫העולם‪ ,‬שלעומתו כושלות ומאבדות את מובנן כל הרשעויות הפרטיות; כאל שותף לסבל‬
‫ונדמה לה שאין הוא די מתוק לחכו‪ ,‬הלכה והביאה את‬
‫ָ‬ ‫דיברה אל ק'‪ ,‬וכאשר לגם מן הקפה‬
‫קופסת הסוכר המלאה‪ .‬עיצבונה אמנם לא מנע ממנה להתקשט היום אולי עוד יותר מאשר‬
‫בפעם הקודמת; סרטים ורצועות שזורים בשערה היו לה בשפע‪ ,‬השערות לאורך מצחה‬
‫ובצדעיים סולסלו בקפידה‪ ,‬וסביב הצוואר ענדה שרשרת דקיקה שהשתלשלה אל מחשוף‬
‫שמלתה העמוק‪ .‬כאשר ק'‪ ,‬בשמחתו על שסוף‪-‬סוף ישן די צורכו ושתה קפה טוב‪ ,‬שלח‬
‫בחשאי יד אל אחד הסרטים וניסה להתירו‪ ,‬אמרה פפי בקול עייף‪" :‬הנח לי‪ ",‬והתיישבה על‬
‫חבית לידו‪ .‬וק' כלל לא היה צריך לשאול אותה על צערה‪ ,‬היא עצמה החלה מיד לספר‪,‬‬
‫מבטה הקפוא נעוץ בספל הקפה של ק'‪ ,‬כאילו גם כשהיא עסוקה בצערה אין היא יכולה‬
‫להתמסר לו לגמרי‪ ,‬כי הדבר מעל לכוחותיה‪ .‬תחילה נודע לק' שבעצם הוא האשם באסונה‬
‫של פפי‪ ,‬אך שאין היא נוטרת לו על כך‪ .‬והיא ניענעה במרץ בראשה בשעת הסיפור‪ ,‬כדי לא‬
‫להניח לק' להתנגד לדבריה‪ .‬תחילה‪ ,‬אמרה‪ ,‬הוא הוציא את פרידה מהממזגה וכך איפשר‬
‫את עלייתה של פפי‪ .‬אי‪-‬אפשר להעלות על הדעת דבר אחר שיכול היה להביא את פרידה‬
‫לעזוב את ִמשׂרתה‪ ,‬הרי היא היתה שם בממזגה כמו עכביש ברשתו‪ ,‬בכל מקום טוותה קורים‬
‫הידועים רק לה; לעקור אותה כנגד רצונה היה מעשה בלתי אפשרי לגמרי‪ ,‬רק אהבה‬
‫למישהו נחות‪ ,‬כלומר אהבה שאינה הולמת את מעמדה‪ ,‬יכולה היתה לגרש אותה ממקומה‪.‬‬
‫ופפי? כלום חשבה אי‪-‬פעם לזכות במשרה לעצמה? היא היתה חדרנית‪ ,‬היתה לה משרה‬
‫חסרת חשיבות ומעוטת סיכוי לקידום‪ ,‬כלכל נערה היו לה חלומות על עתיד גדול‪ ,‬אין אדם‬
‫יכול לאסור על עצמו לחלום‪ ,‬אבל היא לא חשבה ברצינות על קידום‪ ,‬היא השלימה עם‬
‫מה שכבר השיגה‪ .‬ועכשיו נעלמה פתאום פרידה מן הממזגה‪ ,‬הדבר קרה בפתאומיות כה‬
‫רבה‪ ,‬שהפונדקי לא הצליח מיד למצוא תחליף ראוי‪ ,‬וכשחיפש נפל מבטו על פפי‪ ,‬שנדחקה‬
‫קדימה בהתאם‪ .‬באותו זמן אהבה את ק' כמו שלא אהבה איש מימיה‪ ,‬היא ישבה חודשים‬
‫ארוכים למטה בחדרה הזעיר והחשוך והיתה מוכנה להישאר שם שנים‪ ,‬ובמקרה הגרוע‬
‫ביותר להישאר שם כל חייה מבלי שיבחינו בה‪ ,‬והנה הופיע פתאום ק'‪ ,‬גיבור‪ ,‬משחרר‬
‫נערות‪ ,‬ופתח בפניה את הדרך למעלה‪ .‬אמנם לא ידע עליה מאומה‪ ,‬לא למענה עשה זאת‪,‬‬
‫אבל הדבר לא גרע מהכרת תודתה‪ ,‬בלילה שקדם למינויה ‪ -‬המינוי עדיין לא היה ודאי‪ ,‬אך‬
‫כבר היה סביר מאוד ‪ -‬בילתה שעות ארוכות בשיחה עמו‪ ,‬בלחישת תודתה באוזנו‪ .‬ומה‬
‫שרומם עוד יותר את מעשהו בעיניה‪ ,‬הוא שהיתה זו דווקא פרידה שאת משאה נטל על‬
‫עצמו‪ ,‬היתה בזה מסירות נפש בלתי נתפסת‪ ,‬שהוא‪ ,‬כדי לקדם את פפי‪ ,‬הפך את פרידה‬
‫למאהבתו‪ ,‬את פרידה‪ ,‬נערה שדופה‪ ,‬מזדקנת‪ ,‬לא יפה‪ ,‬ששערה קצר ומדובלל‪ ,‬יתרה מזאת‪,‬‬
‫למרא ָה; אם ַבּפנים‬
‫ֶ‬ ‫נערה פתלתולה שתמיד יש לה סודות כלשהם‪ ,‬מה שקשור מן הסתם‬
‫ובגוף אין העליבות מוטלת בספק‪ ,‬עליה להחזיק לכל הפחות בסודות אחרים שאיש אינו‬
‫יכול להתחקות אחריהם‪ ,‬למשל יחסיה כביכול עם קלאם‪ .‬ואפילו מחשבות שכאלה עלו‬
‫בשעתן על דעתה של פפי‪ :‬הייתכן שק' באמת אוהב את פרידה‪ ,‬כלום אינו משלה את עצמו‬
‫או שמא רק את פרידה‪ ,‬ואולי תהיה התוצאה היחידה של כל זה רק עלייתה של פפי‪ ,‬ואז‬
‫יבחין ק' בטעותו‪ ,‬או אולי לא ירצה עוד להסתירה‪ ,‬ולא יראה עוד את פרידה אלא רק את‬
‫פפי‪ ,‬דבר שבהחלט אינו מוכרח להיות רק אשליה מטורפת של פפי‪ ,‬כי עם פרידה יכלה‬
‫בהחלט להתמודד כנערה מול נערה‪ ,‬איש לא יוכל להכחיש זאת‪ ,‬והיו אלה בראש‬
‫ובראשונה ִמשרתה של פרידה והזוהר שידעה לנסוך עליה‪ ,‬שסינוורו את עיניו של ק' באותו‬
‫רגע‪ .‬ואז חלמה פפי על כך שכאשר תקבל את המשרה‪ ,‬יבוא אליה ק' בתחינה ותהיה לה‬
‫הבחירה‪ ,‬להיענות לק' ולאבד את המשרה‪ ,‬או לדחות אותו ולהמשיך לעלות מעלה‪-‬מעלה‪.‬‬
‫והיא גמרה בדעתה לוותר על הכול‪ ,‬לרדת אליו וללמד אותו מהי אהבה אמיתית‪ ,‬אהבה‬
‫שאצל פרידה לא ימצא לעולם ושאינה תלויה בכל כיבודי העולם‪ .‬אבל לא כך התגלגלו‬
‫הדברים‪ .‬ובאשמת מה? באשמת ק'‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬ואחר כך גם באשמת תחבלנותה של‬
‫פרידה‪ .‬ק' בראש ובראשונה‪ ,‬כי מה הוא רוצה בכלל‪ ,‬איזה מין אדם מוזר הוא? ְלמה הוא‬
‫שואף‪ ,‬מהם הדברים החשובים המעסיקים אותו והמשכיחים ממנו את הקרוב ביותר‪ ,‬את‬
‫הטוב ביותר‪ ,‬את היפה ביותר? פפי היא הקורבן והכול טיפשי והכול אבוד ומי שיש לו כוח‬
‫להעלות באש ולשרוף את כל ה"הרנהוף"‪ ,‬אבל בשלמותו‪ ,‬שלא יישאר ממנו זכר‪ ,‬לשרוף‬
‫כמו פיסת נייר בתנור‪ ,‬הוא‪-‬הוא היה עתה בחיר לבה של פפי‪ .‬כן‪ ,‬פפי נכנסה אם כך‬
‫לממזגה‪ ,‬היום לפני ארבעה ימים‪ ,‬קצת לפני ארוחת הצהריים‪ .‬אין זו עבודה קלה כאן‪ ,‬זוהי‬
‫עבודה רצחנית כמעט‪ ,‬אבל גם מה שאפשר להשיג בה אינו דבר של מה בכך‪ .‬פפי לא חיה‬
‫מעכשיו לעכשיו גם קודם לכן‪ ,‬וגם אם במחשבותיה הנועזות ביותר מעולם לא תבעה‬
‫לעצמה חזקה על המשרה הזאת‪ ,‬בכל זאת ערכה לא מעט תצפיות‪ ,‬ידעה מה טומנת בחובה‬
‫המשרה‪ ,‬לא בלי הכנה נטלה אותה על עצמה‪ .‬בלי הכנה אי‪-‬אפשר בכלל ליטול אותה‪ ,‬כי‬
‫אז מאבדים אותה כבר בשעות הראשונות‪ .‬בוודאי לא אם רוצים לנהוג כאן על דרך‬
‫החדרניות‪ .‬כחדרנית הרי מרגישים עם הזמן שכוחים וזנוחים‪ ,‬זוהי עבודה הדומה לעבודת‬
‫מכרה‪ ,‬כך לפחות בפרוזדור המזכירים; להוציא את מעט העותרים‪ ,‬החומקים חיש מבלי‬
‫להעז לשאת מבטם‪ ,‬ימים רבים אין רואים שם איש מלבד שתיים או שלוש החדרניות‬
‫האחרות‪ ,‬והן ממורמרות במידה דומה‪ .‬בבוקר אסור לצאת בכלל מהחדר‪ ,‬אז רוצים‬
‫המזכירים להיות לבדם בינם לבין עצמם‪ ,‬את האוכל מביאים להם המשרתים מן המטבח‪,‬‬
‫לחדרניות בדרך כלל אין כל נגיעה לכך‪ ,‬וגם בשעת האוכל אסור להן להיראות בפרוזדור‪.‬‬
‫רק כאשר האדונים עובדים רשאיות החדרניות לסדר‪ ,‬אבל כמובן לא את החדרים התפוסים‬
‫אלא רק את החדרים הפנויים באותו רגע‪ ,‬והעבודה הזאת חייבת להיעשות בשקט מוחלט‬
‫כדי לא להפריע לאדונים בעבודתם‪.‬‬
‫אבל איך אפשר לסדר בשקט‪ ,‬כאשר האדונים מתגוררים בחדרים במשך כמה ימים‪,‬‬
‫ומלבדם גם המשרתים מתרוצצים שם‪ ,‬אותו אספסוף מזוהם‪ ,‬וכשהחדר מתפנה סוף‪-‬סוף‬
‫לטיפולן של החדרניות‪ ,‬הוא נמצא במצב כזה שאפילו מבול לא יוכל לשטוף ולנקות אותו‪.‬‬
‫חי נפשי‪ ,‬האדונים אמנם נכבדים‪ ,‬אבל צריך להתגבר במאמץ רב על גועל הנפש כדי לסדר‬
‫אחריהם‪ .‬עבודתן של החדרניות אמנם אינה רבה מדי‪ ,‬אבל נמרצת‪ .‬ואף פעם אין מילה‬
‫טובה‪ ,‬תמיד רק נזיפות‪ ,‬בייחוד זו השכיחה והמייסרת מכולן‪ :‬שבמהלך הסידור הלכו תיקים‬
‫לאיבוד‪ .‬בפועל שום דבר לא הולך לאיבוד‪ ,‬כל פיסת נייר נמסרת לפונדקי‪ ,‬ובכל זאת קורה‬
‫שתיקים הולכים לאיבוד‪ ,‬אבל לא באשמת החדרניות‪ .‬ואז באות ועדות‪ ,‬והחדרניות צריכות‬
‫לצאת מחדרן‪ ,‬והוועדה נוברת במיטות; לחדרניות הרי אין רכוש‪ ,‬את קומץ החפצים שלהן‬
‫הן נושאות בסל על גבן‪ ,‬ובכל זאת מחפשת הוועדה במשך שעות‪ .‬מובן שאינה מוצאת דבר;‬
‫איך יכולים להגיע לשם תיקים? איזה צורך יש לחדרניות בתיקים? אך התוצאה היא שוב‬
‫רק קללות ואיומים מצד הוועדה המאוכזבת‪ ,‬שנמסרים מפי הפונדקי‪ .‬ואף פעם אין שקט ‪-‬‬
‫לא ביום‪ ,‬לא בלילה‪ .‬רעש עד אמצע הלילה ורעש השכם בבוקר‪ .‬אילו לפחות לא היינו‬
‫חייבות לגור שם‪ ,‬אבל זו חובה‪ ,‬כי הגשת פרפראות מן המטבח על פי הזמנה בשעות‬
‫הביניים היא עניינן של החדרניות‪ ,‬במיוחד בלילה‪ .‬בכל פעם מכת האגרוף הפתאומית בדלת‬
‫הכת ַבת ההזמנה‪ ,‬הירידה אל המטבח‪ ,‬הערת נערי המטבח משנתם‪ ,‬הנחת הטס‬ ‫ָ‬ ‫החדרניות‪,‬‬
‫ועליו הדברים שהוזמנו לפני דלת החדרניות‪ ,‬משם אוספים אותו המשרתים ‪ -‬כמה עצוב כל‬
‫זה‪ .‬אבל אין זה הגרוע מכול‪ .‬הגרוע מכול הוא דווקא כאשר לא מגיעה הזמנה‪ ,‬כאשר‬
‫באמצע הלילה‪ ,‬כשהכול כבר אמורים לישון והרוב אכן ישנים סוף‪-‬סוף‪ ,‬מתחילים לפעמים‬
‫להסתובב בחשאי לפני דלת החדרניות‪ .‬אז קמות החדרניות ממיטתן ‪ -‬המיטות מסודרות זו‬
‫על גבי זו‪ ,‬יש שם מעט מאוד מקום פנוי‪ ,‬חדר הנערות כולו למעשה אינו אלא ארון גדול‬
‫בעל שלושה תאים ‪ -‬מצותתות ליד הדלת‪ ,‬כורעות על הברכיים‪ ,‬מתחבקות מרוב פחד‪ .‬וכל‬
‫הזמן שומעים את המסתובב בחשאי לפני הדלת‪ .‬כולן כבר היו שמחות אילו נכנס סוף‪-‬סוף‬
‫פנימה‪ ,‬אבל שום דבר לא קורה‪ ,‬איש אינו נכנס‪ .‬ועם זאת אנו חייבות לומר לעצמנו שאין‬
‫כאן בהכרח סכנה מאיימת‪ ,‬אולי זה רק מישהו שמתהלך אנה ואילך לפני הדלת‪ ,‬חוכך‬
‫בדעתו אם לעשות הזמנה ולא מצליח להחליט‪ .‬אולי זה רק זה‪ ,‬אבל אולי זה משהו שונה‬
‫לגמרי‪ .‬למעשה הרי איננו מכירות את האדונים‪ ,‬כמעט לא ראינו אותם‪ .‬על כל פנים‬
‫הנערות בפנים מתות מפחד‪ ,‬ואם בחוץ משתרר סוף‪-‬סוף שקט‪ ,‬הן נשענות על הקיר ואינן‬
‫מוצאות די כוח לעלות חזרה למיטותיהן‪ .‬אלה החיים שמצפים שוב לפפי‪ ,‬וכבר הערב עליה‬
‫לשוב ולתפוס את מקומה בחדר הנערות‪ .‬ומדוע? בגלל ק' ופרידה‪ .‬שוב לחזור אל החיים‬
‫האלה שבקושי נחלצה מהם‪ ,‬שאמנם הודות לעזרתו של ק'‪ ,‬אבל גם במאמץ עצום‬
‫שלה‪-‬עצמה‪ ,‬נחלצה מהם‪ .‬כי בכל תפקיד שם מזניחות הנערות את עצמן‪ ,‬גם המטופחות‬
‫ביותר‪ .‬למי יתקשטו? איש לא רואה אותן‪ ,‬או במקרה הטוב רק צוות המטבח; מי שמסתפקת‬
‫בזה‪ ,‬שתתקשט‪ .‬אך מלבד זאת הן כל הזמן בחדרן הזעיר או בחדרי האדונים‪ ,‬שאפילו‬
‫הכניסה אליהם בבגדים נקיים היא קלות דעת ובזבוז‪ .‬ותמיד באור המלאכותי ובאוויר‬
‫המחניק ‪ -‬מסיקים תמיד ‪ -‬ובעצם תמיד עייפוֹת‪ .‬את אחר הצהריים הפנוי היחיד בשבוע הכי‬
‫טוב להעביר בשינה שלווה וללא פחד באיזה קיטון במטבח‪ .‬לשם מה אפוא להתקשט? הרי‬
‫בקושי טורחים להתלבש‪ .‬והנה הועברה פתאום פפי לממזגה‪ ,‬מקום שבו‪ ,‬בהנחה שרוצים‬
‫להחזיק שם מעמד‪ ,‬נדרש בדיוק ההפך מכך‪ ,‬מקום שבו נמצאים תמיד תחת עינם הפקוחה‬
‫של הבריות‪ ,‬וביניהם אדונים ערניים ומפונקים מאוד‪ ,‬מקום שבו חייבים על כן להיראות‬
‫תמיד מעודנים ונעימים‪ .‬איזו תפנית זו היתה‪ .‬ופפי יכולה להעיד על עצמה שלא החמיצה‬
‫דבר‪ .‬כיצד יתגלגלו הדברים בהמשך‪ ,‬זה לא הטריד אותה‪ .‬שיש לה הכישורים הנחוצים‬
‫למשרה הזאת‪ ,‬את זאת ידעה‪ ,‬בכך היתה בטוחה לגמרי‪ ,‬בוודאות הזאת היא מחזיקה גם‬
‫עכשיו‪ ,‬ואיש לא יוכל לקחתה ממנה‪ ,‬גם לא היום‪ ,‬ביום מפלתה‪ .‬רק איך תוכיח את עצמה‬
‫ממש בתחילת הדרך‪ ,‬זה היה קשה‪ ,‬כי היא לא היתה אלא חדרנית אומללה ללא בגדים‬
‫וקישוטים ומפני שלאדונים לא היתה סבלנות לחכות שתתפתח‪ ,‬הם רצו תכף ומיד מוזגת‬
‫ראויה לשמה ללא תקופת מעבר‪ ,‬ואם לא כן‪ ,‬יפנו למקום אחר‪ .‬אפשר היה לחשוב‬
‫שדרישותיהם אינן גבוהות במיוחד‪ ,‬שהרי פרידה הצליחה לעמוד בהן‪ .‬אך אין זה נכון‪ .‬פפי‬
‫הירהרה בכך לא אחת‪ ,‬הרי גם שהתה במחיצתה של פרידה לעתים מזומנות וזמן‪-‬מה אפילו‬
‫ישנה איתה‪ .‬לא קל לעמוד על טיבה של פרידה‪ ,‬ואת מי שאינו מתבונן בקפידה ‪ -‬ואילו‬
‫אדונים מתבוננים בקפידה? ‪ -‬היא מוליכה שולל‪ .‬איש אינו מיטיב לדעת ִמפרידה עצמה‪,‬‬
‫יה; למשל‪ ,‬כאשר רואים אותה בפעם הראשונה מתירה את שערה‪ ,‬סופקים‬ ‫מרא ָ‬
‫ֶ‬ ‫כמה עלוב‬
‫כפיים מרוב רחמים‪ ,‬נערה כזאת‪ ,‬על פי שורת הדין‪ ,‬לא רשאית היתה להיות אפילו‬
‫חדרנית; גם היא יודעת זאת‪ ,‬ולפעמים היתה בוכה על כך בלילות‪ ,‬נצמדת אל פפי ומצמידה‬
‫את שערה של פפי אל ראשה‪ .‬אבל כשהיא בתפקיד‪ ,‬נעלמים כל הספקות‪ ,‬היא מחשיבה את‬
‫עצמה ליפה מכול ויודעת לעורר את ההרגשה הזאת בכל אחד בדרך הנכונה‪ .‬היא מכירה‬
‫את האנשים‪ ,‬וזוהי אמנותה האמיתית‪ .‬היא ממהרת לשקר ולרמות‪ ,‬כדי שהאנשים לא‬
‫יספיקו להתבונן בה ביתר דיוק‪ .‬מובן שלאורך זמן אין בכך די‪ ,‬הרי לאנשים יש עיניים‬
‫ובסופו של דבר הן יתבעו את צדקתן‪ .‬אבל ברגע שהיא מבחינה בסכנה כזאת‪ ,‬כבר מוכן‬
‫בידה אמצעי אחר‪ ,‬בזמן האחרון‪ ,‬למשל‪ ,‬יחסיה עם קלאם‪ .‬יחסיה עם קלאם! אם אינך‬
‫מאמין‪ ,‬תוכל לבדוק את העניין‪ ,‬לך לקלאם ושאל אותו‪ .‬איזו ערמומיות‪ ,‬איזו ערמומיות‪.‬‬
‫וגם אם אינך מעז לפנות אל קלאם בשאלה שכזאת‪ ,‬ואולי לא תורשה להיכנס אל קלאם עם‬
‫שאלות חשובות לאין שיעור וקלאם אינו נגיש לך כלל ‪ -‬רק ל‪ ‬ולדומים לך‪ ,‬כי פרידה‬
‫למשל קופצת אליו מתי שמתחשק לה ‪ -‬גם אם זה המצב‪ ,‬בכל זאת תוכל לבדוק את העניין‪,‬‬
‫עליך רק להמתין‪ .‬הרי לא לאורך זמן יסבול קלאם שמועת שווא שכזו‪ ,‬הוא בוודאי להוט‬
‫לדעת מה אומרים עליו בממזגה ובחדרי האירוח‪ ,‬לכל זה נודעת חשיבות עליונה בעיניו‪,‬‬
‫ואם שמועת שווא היא‪ ,‬ימהר לתקנה‪ .‬אבל הוא לא מתקן אותה‪ ,‬ואם כך אין מה לתקן וזוהי‬
‫האמת הצרופה‪ .‬מה שרואים הוא אמנם רק שפרידה מביאה את הבירה לחדרו של קלאם‬
‫ויוצאת ובידה התשלום‪ ,‬אבל את מה שלא רואים מספרת פרידה‪ ,‬וצריך להאמין לה‪ .‬והיא‬
‫בכלל לא מספרת על זה‪ ,‬הרי היא לא תפטפט סודות שכאלה‪ ,‬לא‪ ,‬סביב לה מתפטפטים‬
‫הסודות מעצמם‪ ,‬ומשעה שפוטפטו‪ ,‬גם היא עצמה אינה חוששת לדבר עליהם‪ ,‬אבל‬
‫בצניעות‪ ,‬מבלי לטעון דבר‪-‬מה‪ ,‬היא מסתמכת רק על מה שממילא ידוע לכול‪ .‬לא על כל‬
‫דבר היא מדברת‪ ,‬למשל על כך שמאז שהיא בממזגה שותה קלאם פחות בירה מבעבר‪ ,‬לא‬
‫הרבה פחות אך בהחלט במידה משמעותית‪ ,‬על כך אין היא מדברת‪ ,‬עשויות להיות לכך‬
‫סיבות שונות‪ ,‬באו ימים שבהם הבירה ערבה פחות לחכו של קלאם‪ ,‬או שבגלל פרידה הוא‬
‫שוכח לשתות בירה‪ .‬על כל פנים‪ ,‬פרידה‪ ,‬מתמיה ככל שיהיה הדבר‪ ,‬היא אפוא המאהבת‬
‫של קלאם‪ .‬אבל מה שמספק את קלאם‪ ,‬איך לא יתפעלו ממנו גם האחרים‪ ,‬וכך הפכה‬
‫פרידה מהר מן הצפוי ליפהפייה גדולה‪ ,‬בדיוק הנערה שהממזגה זקוקה לה‪ ,‬אפילו כמעט‬
‫יפה מדי‪ ,‬כבירה מדי‪ ,‬כזאת שהממזגה כבר כמעט אינה מספיקה לה‪ .‬ואכן‪ ,‬מוזר היה בעיני‬
‫האנשים שהיא עדיין בממזגה; להיות מוזגת זה לא מעט; לאור זאת נראה הקשר עם קלאם‬
‫אמין מאוד; אבל אם המוזגת היא ממש המאהבת של קלאם‪ ,‬מדוע הוא משאיר אותה‬
‫בממזגה‪ ,‬ועוד זמן כה רב? מדוע אינו מקדם אותה? אפשר לומר לאנשים אלף פעם שאין‬
‫כאן סתירה‪ ,‬שלקלאם יש סיבות כאלה ואחרות לנהוג כך‪ ,‬או שקידומה של פרידה עתיד‬
‫לבוא לפתע פתאום‪ ,‬אולי כבר בזמן הקרוב ביותר‪ ,‬אך לכל אלה אין השפעה רבה‪ ,‬לאנשים‬
‫יש מחשבות מסוימות ואין הם מניחים לשום תחבולה להסיח את דעתם לאורך זמן‪ .‬הרי‬
‫איש לא פיקפק עוד בכך שפרידה היא המאהבת של קלאם‪ ,‬אפילו אלה שכנראה ידעו שלא‬
‫כך הדבר כבר התעייפו מלפקפק‪" ,‬תהיי לכל הרוחות המאהבת של קלאם‪ ",‬חשבו‪" ,‬אבל אם‬
‫את כבר המאהבת שלו‪ ,‬אנחנו רוצים להבחין בכך גם בקידום שלך‪ ".‬אבל הם לא הבחינו‬
‫בשום דבר‪ ,‬ופרידה נשארה בממזגה כמקודם ובסתר לבה אפילו שמחה מאוד שהדברים‬
‫נותרו בעינם‪ .‬אך בעיני האנשים היא איבדה מיוקרתה‪ .‬ודאי שהדבר לא נסתר מעיניה‪ ,‬הרי‬
‫היא נוהגת להבחין בדברים עוד לפני שהם קיימים‪ .‬נערה יפה ונחמדה באמת‪ ,‬משעה‬
‫שהתאקלמה בממזגה‪ ,‬לא צריכה להשתמש בתחבולות; כל עוד היא יפה‪ ,‬אם לא יקרה‬
‫מקרה אומלל במיוחד‪ ,‬היא תישאר מוזגת‪ .‬אבל נערה כמו פרידה חייבת להיות מודאגת‬
‫תמיד ממשרתה‪ ,‬מובן שברוב תבונה אין היא מפגינה זאת‪ ,‬אדרבא‪ ,‬היא נוהגת להתאונן‬
‫ולקלל את המשרה‪ .‬אבל בחשאי היא עוקבת אחר מצב הרוח ללא הפוגה‪ .‬וכך ראתה איך‬
‫נעשים האנשים אדישים‪ ,‬הופעתה של פרידה כבר לא היתה משהו שראוי לשאת את המבט‬
‫בגללו‪ ,‬אפילו המשרתים כבר לא התעסקו בה‪ ,‬הם דבקו ברוב תבונה באולגה ובנערות‬
‫שכמותה‪ ,‬גם בהתנהגותו של הפונדקי הבחינה שהיא נחוצה פחות ופחות‪ ,‬גם לא יכלו‬
‫להמציא עוד ועוד סיפורים חדשים על קלאם‪ ,‬יש גבול לכל דבר ‪ -‬וכך גמרה בלבה פרידה‬
‫היקרה לנסות דבר חדש‪ .‬ומי יכול היה לראותו בבירור מלכתחילה! פפי חשדה בו‪ ,‬אך‬
‫למרבה הצער לא ראתה אותו בבירור‪ .‬פרידה החליטה לחולל שערורייה‪ :‬היא‪ ,‬המאהבת של‬
‫קלאם‪ ,‬תשליך עצמה לרגליו של פלוני‪ ,‬ומוטב של הנחות שבנחותים‪ .‬זה יעורר השתאות‪,‬‬
‫על כך ידברו זמן רב‪ ,‬וסוף‪-‬סוף‪ ,‬סוף‪-‬סוף ישובו וייזכרו מה פירוש הדבר להיות המאהבת‬
‫של קלאם ומה פירוש הדבר להשליך את הכבוד הזה בשיכרונה של אהבה חדשה‪ .‬הקושי‬
‫היה רק למצוא את הגבר המתאים לשחק איתו את המשחק המחוכם הזה‪ .‬אסור היה שיהא‬
‫זה אחד ממכריה של פרידה‪ ,‬אפילו לא אחד המשרתים‪ ,‬הוא היה בוודאי מביט בה פעור‬
‫עיניים וממשיך בדרכו‪ ,‬ובייחוד לא היה מפגין די רצינות‪ ,‬ועם כל כושר השכנוע לא היה‬
‫אפשר להפיץ את השמועה שפרידה הותקפה על‪-‬ידו‪ ,‬שלא יכלה להתגונן מפניו ושברגע של‬
‫אובדן שליטה התמסרה לו‪ .‬וגם אם היה עליו להיות הנחות שבנחותים‪ ,‬בכל זאת היה חייב‬
‫להיות מישהו שאפשר לשכנע את הבריות בכך שלמרות טבעו הגס והקהה הוא מלא‬
‫כיסופים לפרידה ולא לאף אחת זולתה‪ ,‬ותשוקתו העליונה היא ‪ -‬אלוהים אדירים! ‪ -‬לשאת‬
‫את פרידה לאישה‪ .‬אבל גם אם היה עליו להיות אדם ירוד‪ ,‬אולי אפילו נמוך יותר ממשרת‪,‬‬
‫נמוך הרבה יותר ממשרת‪ ,‬הרי נדרש בכל זאת מישהו שלא כל נערה תלעג לו‪ ,‬שאולי גם‬
‫נערה אחרת בעלת טביעת עין תוכל למצוא בו משהו מושך‪ .‬אבל איפה מוצאים גבר כזה?‬
‫נערה אחרת היתה בוודאי מחפשת אותו לשווא כל חייה‪ ,‬אך מזלה של פרידה מזַ מן את‬
‫מודד הקרקעות אל הממזגה‪ ,‬ואולי ממש באותו הערב שבו התוכנית עולה על דעתה בפעם‬
‫הראשונה‪ .‬מודד הקרקעות! כן‪ ,‬ובמה מהרהר ק'? אילו דברים מיוחדים חולפים בראשו?‬
‫כלום רוצה הוא להשיג משהו מיוחד? מינוי טוב‪ ,‬אות הצטיינות? כלום חפץ הוא במשהו‬
‫מעין זה? אם כך‪ ,‬היה עליו לנהוג אחרת מלכתחילה‪ .‬הרי אין הוא ולא כלום‪ ,‬למראה מצבו‬
‫מתעוררים רחמים‪ .‬הוא מודד קרקעות‪ ,‬זה אולי משהו‪ ,‬הוא למד אפוא דבר‪-‬מה‪ ,‬אבל אם‬
‫אינך יודע לעשות בו כל שימוש‪ ,‬הרי זה בכל זאת לא‪-‬כלום‪ .‬ובתוך כך הוא מעלה תביעות;‬
‫בלי שיש לו התמיכה המועטה ביותר הוא מעלה תביעות‪ ,‬לא באופן גלוי‪ ,‬אבל מבחינים‬
‫שיש לו תביעות כלשהן‪ ,‬והרי זאת התגרות‪ .‬כלום יודע הוא שאפילו חדרנית מאבדת‬
‫מכבודה כאשר היא מאריכה עמו בדברים? ועם כל התביעות המיוחדות האלה הוא צונח‬
‫ונופל כבר בערב הראשון במלכודת הגסה ביותר‪ .‬כלום אינו מתבייש? מה קסם לו כל כך‬
‫בפרידה? הרי עתה יכול הוא להודות בכך‪ .‬האם היא באמת מצאה חן בעיניו‪ ,‬הדבר הצהבהב‬
‫השדוף הזה? הו לא‪ ,‬הוא לא הביט בה כלל‪ ,‬היא רק אמרה לו שהיא המאהבת של קלאם‪,‬‬
‫הדבר עוד הכה בו בבחינת חידוש‪ ,‬ומיד היה אבוד‪ .‬אבל היא היתה מוכרחה לעזוב‪ ,‬עכשיו‬
‫לא היה עוד מקום בשבילה ב"הרנהוף"‪ .‬פפי עוד ראתה אותה בבוקר טרם עזיבתה‪ ,‬הצוות‬
‫התגודד‪ ,‬כולם היו סקרנים לנוכח המראה‪ .‬ועדיין כה רב היה כוחה‪ ,‬שהצטערו עליה‪ ,‬כולם‪,‬‬
‫גם אויביה הצטערו עליה; עד כדי כך הוכיח את עצמו בתחילה החישוב שעשתה; העובדה‬
‫שהפקירה את עצמה לגבר כזה נראתה לכולם כעניין בלתי נתפס וכמכת גורל‪ ,‬נערות‬
‫המטבח הקטנות‪ ,‬שמעריצות כמובן כל חדרנית‪ ,‬מיאנו להתנחם‪ .‬אפילו את פפי ריגש הדבר‪,‬‬
‫אפילו היא לא יכלה להישמר מכך‪ ,‬גם אם תשומת לבה היתה נתונה לעניין אחר‪ .‬היא שמה‬
‫לב כמה מיעטה בעצם פפי להתעצב‪ .‬בעיקרו של דבר הרי היה זה אסון מחריד שפקד‬
‫אותה‪ ,‬היא גם התנהגה כאילו היא אומללה עד מאוד‪ ,‬אבל בכך לא היה די‪ ,‬המשחק הזה‬
‫לא יכול היה להוליך שולל את פפי‪ .‬מה החזיק אותה? אולי האושר שבאהבה החדשה?‬
‫האפשרות הזאת נפסלה‪ .‬אבל אם לא זה‪ ,‬אז מה כן? מה נתן לה את הכוח להפגין חביבות‬
‫צוננת אפילו כלפי פפי‪ ,‬שכבר נחשבה למחליפתה? לפפי לא היה אז די זמן לחשוב על כך‪,‬‬
‫היא היתה עסוקה מדי בהכנות למשרה החדשה‪ .‬כנראה יהיה עליה להתחיל בה בעוד כמה‬
‫שעות‪ ,‬ועדיין לא היו לה תספורת יפה‪ ,‬שמלה אלגנטית‪ ,‬לבנים עדינים‪ ,‬נעליים הולמות‪.‬‬
‫את כל אלה יש להשיג בתוך שעות מעטות‪ ,‬ומי שאינה מצליחה להצטייד כראוי‪ ,‬מוטב לה‬
‫שתוותר כליל על המשרה‪ ,‬כי ממילא תאבד אותה בוודאות כבר בחצי השעה הראשונה‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬הדבר עלה בידה בחלקו‪ .‬לתספורת היתה לה נטייה מיוחדת‪ ,‬פעם אפילו הזמינה אותה‬
‫הפונדקית לסדר את שערה‪ ,‬ידיה ניחנו בקלילות מיוחדת‪ ,‬וגם שערה המלא מתמסר לכל‬
‫תסרוקת‪ .‬גם לשמלה נמצאה עצה‪ .‬שתיים מעמיתותיה שמרו לה אמונים‪ ,‬גם בעבורן יש מן‬
‫הכבוד שדווקא נערה מקבוצתן הופכת מוזגת‪ ,‬וכך גם תוכל פפי בעתיד‪ ,‬כשהכוח יהיה‬
‫בידה‪ ,‬להעניק להן כמה יתרונות‪ .‬אחת הנערות שמרה זה מכבר בד יקר‪ ,‬זה היה האוצר‬
‫שלה‪ ,‬לעתים קרובות הרשימה בו את האחרות‪ ,‬חלמה בוודאי לעשות בו בעצמה שימוש רב‬
‫רושם ביום מן הימים‪ ,‬ועכשיו ‪ -‬וזה היה מעשה יפה מאוד מצדה ‪ -‬כיוון שפפי נזקקה לו‪,‬‬
‫הקריבה אותו‪ .‬שתיהן עזרו לה ברצון רב בתפירה‪ ,‬ואילו תפרו אותה לעצמן לא היו נמרצות‬
‫יותר‪ .‬היתה זו אפילו מלאכה משמחת ועליזה מאוד‪ .‬הן ישבו‪ ,‬כל אחת על מיטתה‪ ,‬זו מעל‬
‫זו‪ ,‬תפרו ושרו‪ ,‬והושיטו זו לזו למעלה ולמטה את החלקים המוכנים ואת הכלים‪ .‬כשפפי‬
‫נזכרת בכך‪ ,‬נצבט לבה עוד יותר על שהכול היה לשווא ושהיא שבה אל חברותיה בידיים‬
‫ריקות‪ .‬איזה אסון הוא זה ובאיזו קלות דעת קרה‪ ,‬בראש ובראשונה באשמת ק'‪ .‬איך שמחו‬
‫כולן בשמלה‪ .‬היא היתה כמדומה הערובה להצלחה‪ ,‬וכאשר בדיעבד נמצא עוד מקום לסרט‪,‬‬
‫התפוגג גם הספק האחרון‪ .‬כלום אינה באמת יפה‪ ,‬השמלה? עכשיו כבר התקמטה והוכתמה‬
‫קצת‪ ,‬הרי אין לפפי שמלה אחרת‪ ,‬יום ולילה נאלצה ללבוש את זאת‪ ,‬ואף על פי כן עדיין‬
‫רואים מה יפה היא‪ ,‬אפילו הברנבאסית הארורה לא היתה יוצרת טובה ממנה‪ .‬ושאפשר‬
‫להדק ולהרפות אותה כרצונך‪ ,‬למעלה ולמטה‪ ,‬כלומר שאומנם רק שמלה היא‪ ,‬אך נתונה‬
‫כל כך לשינוי‪ ,‬זהו יתרון מיוחד‪ ,‬והוא למעשה המצאה שלה‪ .‬אכן לא קשה לתפור בשבילה‪,‬‬
‫פפי אינה מתהדרת בכך‪ ,‬הרי כל בגד הולם נערות בריאות וצעירות‪ .‬קשה הרבה יותר היה‬
‫להשיג לה לבנים ומגפיים‪ ,‬וכאן בעצם מתחיל הכישלון‪ .‬גם בכך סייעו לה החברות כמיטב‬
‫יכולתן‪ ,‬אבל יכולתן לא היתה רבה‪ .‬היו אלה רק לבנים גסים שהן אספו והטליאו‪ ,‬ובמקום‬
‫מגפי עקב הסתפקו בנעלי בית שמוטב להסתיר מאשר להציגן לראווה‪ .‬ניחמו את פפי‪ :‬הרי‬
‫גם פרידה לא היתה לבושה יפה במיוחד‪ ,‬ולפעמים הסתובבה מרושלת כל כך‪ ,‬שהאורחים‬
‫העדיפו שנערי המרתף ישרתום ולא היא‪ .‬אכן כך היה הדבר‪ ,‬אבל פרידה רשאית היתה‬
‫לנהוג כך‪ ,‬היא כבר זכתה בחיבה וביוקרה; אם גברת כבר מראה עצמה בלבוש מלוכלך‬
‫ומרושל‪ ,‬הרי הדבר מושך עוד יותר‪ ,‬אבל מישהי כמו פפי‪ ,‬שזה מקרוב באה? ומלבד זה‬
‫פרידה לא יכלה כלל להתלבש היטב‪ ,‬היא נטולת טעם לגמרי; אם יש למישהו עור צהבהב‪,‬‬
‫ודאי שאין הוא יכול להחליף אותו‪ ,‬אך מן הראוי שלא ילבש‪ ,‬כמו פרידה‪ ,‬חולצה עמוקת‬
‫מחשוף בצבע קרם עד שצורבות העיניים מרוב צהוב‪ .‬וגם אם לא כך היה הדבר‪ ,‬הרי היתה‬
‫קמצנית מכדי להתלבש כראוי‪ ,‬את כל מה שהשתכרה היתה חוסכת‪ ,‬איש לא ידע לשם מה‪.‬‬
‫בתפקידה לא נזקקה לכסף‪ ,‬היא הסתדרה בעזרת שקרים ונכלולים‪ ,‬את הדוגמה הזאת לא‬
‫רצתה ולא יכלה פפי לחקות‪ ,‬ולכן היתה הצדקה להתקשטותה כדי להבליט את עצמה כבר‬
‫בהתחלה‪ .‬לו רק יכלה לעשות זאת באמצעים יעילים יותר‪ ,‬היתה נותרת מנצחת‪ ,‬למרות כל‬
‫ערמומיותה של פרידה‪ ,‬למרות כל טיפשותו של ק'‪ .‬הדברים אומנם התחילו טוב מאוד‪.‬‬
‫בקומץ המיומנויות והידיעות שנדרשו התנסתה עוד קודם לכן‪ .‬בקושי נכנסה לממזגה‪ ,‬וכבר‬
‫התאקלמה בה‪ .‬פרידה לא חסרה לאיש בעבודה‪.‬‬
‫רק ביום השני תהו כמה אנשים היכן פרידה בעצם‪ .‬שום טעות לא אירעה‪ ,‬הפונדקי היה‬
‫שבע רצון‪ ,‬ביום הראשון שהה בממזגה ללא הפסקה מרוב פחד‪ ,‬אחר כך בא רק מדי פעם‪,‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬כיוון שהקופה היתה מאוזנת ‪ -‬ההכנסות אף גדלו מעט בממוצע בהשוואה לימי‬
‫פרידה ‪ -‬השאיר הכול בידי פפי‪ .‬פרידה הנהיגה חידושים‪ .‬לא בשל חריצותה‪ ,‬אלא בשל‬
‫קמצנותה‪ ,‬בשל תאוות שליטה‪ ,‬בשל פחד להאציל על מישהו משהו מזכויותיה‪ ,‬גם על‬
‫המשרתים היא פיקחה‪ ,‬במידה חלקית לפחות‪ ,‬במיוחד כאשר מישהו התבונן; פפי לעומתה‬
‫הפקידה את העבודה הזאת בשלמותה בידי נערי המרתף‪ ,‬שגם מתאימים לה הרבה יותר‪ .‬כך‬
‫נותר לה זמן רב יותר לחדר האדונים‪ ,‬האורחים זכו לשירות מהיר‪ ,‬אף על פי כן הספיקה‬
‫להחליף כמה מילים עם כל אחד‪ ,‬לא כמו פרידה‪ ,‬שלכאורה שמרה עצמה רק לקלאם‬
‫וראתה בכל מילה‪ ,‬בכל התקרבות לאחר‪ ,‬משום פגיעה בקלאם‪ .‬היה זה גם מעשה נבון‪ ,‬כי‬
‫כאשר כבר הניחה פעם למישהו להתקרב אליה‪ ,‬היה זה חסד שלא נודע כמותו‪ .‬אך פפי‬
‫שונאת תחבולות שכאלה‪ ,‬שגם אין בהן תועלת בהתחלה‪ .‬פפי היתה חביבה אל כל אחד‪,‬‬
‫וכולם גמלו לה בחביבות‪ .‬ניכר שכולם שמחים בשינוי; כשהאדונים המותשים מן העבודה‬
‫מתיישבים סוף‪-‬סוף לשעה קלה לכוס בירה‪ ,‬אפשר לחולל בהם שינוי של ממש ‪ -‬במילה‬
‫אחת‪ ,‬במבט אחד‪ ,‬במשיכת הכתפיים‪ .‬כל הידיים נשלחו אל תלתליה של פפי במרץ כה רב‪,‬‬
‫שהיה עליה לחדש את תסרוקתה כעשר פעמים ביום‪ ,‬איש לא יכול היה לעמוד בפיתוי של‬
‫התלתלים והסרטים האלה‪ ,‬אפילו לא ק'‪ ,‬פזור נפש ככל שהוא בדרך כלל‪ .‬כך חלפו להם‬
‫ימים מרגשים‪ ,‬מלאי עבודה אך מוצלחים‪ .‬הלוואי שלא מיהרו כל כך לחלוף‪ ,‬הלוואי שהיו‬
‫רבים קצת יותר! ארבעה ימים הם מעטים מדי כשעובדים עד אפיסת כוחות‪ ,‬אפשר שהיום‬
‫החמישי כבר היה מספיק‪ ,‬אבל ארבעה ימים היו מעטים מדי‪ .‬בארבעה ימים אמנם רכשה‬
‫לעצמה פפי תומכים וחברים‪ ,‬ואם יכלה לסמוך על כל המבטים‪ ,‬הרי היא שחתה ממש‪,‬‬
‫טמאיֶ יר התאהב בה‬
‫בּר ַ‬
‫כשבאה נושאת את כוסות הבירה‪ ,‬בתוך ים של ידידות‪ ,‬לבלר בשם ָ‬
‫מעל לראש‪ ,‬העניק לה את השרשרת הקטנה ואת התליון הזה‪ ,‬ולתוך התליון הכניס את‬
‫תמונתו‪ ,‬מה שהיה אגב בגדר חוצפה ‪ -‬דברים אלה ואחרים קרו‪ ,‬ובכל זאת לא היו אלה‬
‫אלא ארבעה ימים‪ ,‬בארבעה ימים יכולה פרידה‪ ,‬כאשר פפי נרתמת למשימה‪ ,‬להישכח‬
‫כמעט‪ ,‬אך לא לגמרי‪ ,‬והיא היתה אמנם נשכחת‪ ,‬אולי עוד קודם‪ ,‬אלמלא דאגה לשמר את‬
‫עצמה בפי הבריות בעזרת השערורייה הגדולה שחוללה‪ ,‬שבאמצעותה חידשה עצמה בעיני‬
‫הבריות‪ ,‬ורק מתוך סקרנות היו שמחים לשוב ולראותה; מה שהיה בעבורם משעמם עד כדי‬
‫מיאוס‪ ,‬שב והקסים אותם הודות לק' האדיש לגמרי בדרך כלל‪ ,‬על פפי לא היו מוותרים‬
‫לשם כך‪ ,‬כל עוד עמדה שם והשפיעה בנוכחותה‪ ,‬אך מדובר על פי רוב באדונים מבוגרים‬
‫יותר‪ ,‬מגושמים בהליכותיהם‪ ,‬עד שיתרגלו למוזגת חדשה‪ ,‬יהיה החילוף מוצלח ככל שיהיה‪,‬‬
‫יעברו כמה ימים‪ ,‬בעל כורחם של האדונים יעברו כמה ימים‪ ,‬אולי רק חמישה ימים‪ ,‬אבל‬
‫ארבעה ימים אינם מספיקים‪ ,‬למרות הכול פפי עדיין נחשבה רק למחליפה הזמנית‪ .‬ואז‬
‫אירע אולי האסון הגדול מכולם‪ :‬אף על פי שביומיים הראשונים היה קלאם בכפר‪ ,‬בארבעת‬
‫הימים האלה הוא לא ירד לחדר האירוח‪ .‬אילו ירד‪ ,‬היה זה מבחן מכריע בעבור פפי‪ ,‬מבחן‪,‬‬
‫אגב‪ ,‬שממנו חששה פחות מכול‪ ,‬מבחן שדווקא שמחה לקראתו‪ .‬היא לא היתה נעשית‬
‫המאהבת של קלאם ‪ -‬דברים שכאלה אולי מוטב לא לבטא כלל במילים ‪ -‬וגם לא היתה‬
‫מרוממת עצמה בשקרים לדרגה הזאת‪ ,‬אבל לפחות היתה משכילה להציב את כוס הבירה‬
‫על השולחן בצורה נאה כמו פרידה‪ ,‬מברכת יפה לשלום בלא תובענותה של פרידה ונפרדת‬
‫יפה לשלום‪ ,‬ואם קלאם מחפש בכלל משהו בעיניה של נערה‪ ,‬הוא היה מוצא אותו בעיניה‬
‫של פפי לשביעות רצונו המלאה‪ .‬אבל מדוע לא בא? במקרה? גם פפי האמינה בכך בשעתו‪.‬‬
‫במשך אותם יומיים המתינה לו בכל רגע‪ ,‬אפילו בלילה חיכתה‪" .‬עכשיו יבוא קלאם‪",‬‬
‫חשבה שוב ושוב והתהלכה אנה ואנה בלא כל סיבה מלבד עצבנות ההמתנה והתשוקה‬
‫לראותו ראשונה ברגע שייכנס‪ .‬האכזבה ההולכת ונמשכת הזאת התישה אותה מאוד‪ ,‬אולי‬
‫בגללה השיגה פחות מכפי שיכלה‪ .‬כשהיה לה מעט פנאי‪ ,‬התגנבה מעלה אל הפרוזדור‪,‬‬
‫שלאנשי הצוות אסור באיסור חמור להיכנס אליו‪ ,‬שם נדחקה לאחת הגומחות והמתינה‪.‬‬
‫"אילו בא עכשיו קלאם‪ ",‬חשבה‪" ,‬אילו יכולתי לקחת את האדון מחדרו ולשאתו בזרועותי‬
‫למטה אל חדר האירוח‪ ,‬תחת המשא הזה לא הייתי כורעת‪ ,‬כבד ככל שיהיה‪ ".‬אבל הוא לא‬
‫בא‪ .‬בפרוזדורים שלמעלה כל כך שקט‪ ,‬אי‪-‬אפשר בכלל לדמיין כמה אם לא היית שם‪ .‬כל‬
‫כך שקט שאי‪-‬אפשר בכלל לעמוד בזה לאורך זמן‪ ,‬השקט מבריח אותך‪ .‬אבל שוב ושוב‪,‬‬
‫עשר פעמים הוברחה פפי ועשר פעמים חזרה ועלתה‪ .‬זה היה כמובן חסר שחר‪ .‬אם קלאם‬
‫ירצה לבוא‪ ,‬הוא יבוא; אך אם לא ירצה לבוא‪ ,‬פפי לא תפתה אותו לצאת‪ ,‬גם אם כמעט‬
‫תיחנק בגומחה מרוב דפיקות לב‪ .‬זה היה חסר שחר‪ ,‬אבל אם לא בא‪ ,‬היה כמעט הכול חסר‬
‫שחר‪ .‬והוא לא בא‪ .‬היום יודעת פפי מדוע קלאם לא בא‪ .‬פרידה היתה נהנית מבידור נפלא‬
‫אילו יכלה לראות את פפי בגומחה למעלה בפרוזדור‪ ,‬שתי ידיה על לבה‪ .‬קלאם לא ירד‬
‫מפני שפרידה לא הרשתה זאת‪ .‬לא בעזרת בקשותיה השיגה זאת‪ ,‬בקשותיה אינן חודרות‬
‫אל קלאם‪ .‬אבל יש לה‪ ,‬לעכבישה הזאת‪ ,‬קשרים שאין איש מכיר‪ .‬כשפפי אומרת דבר‪-‬מה‬
‫לאחד האורחים‪ ,‬היא אומרת זאת בגלוי‪ ,‬גם בשולחן הסמוך יכולים לשמוע; לפרידה אין‬
‫שום דבר לומר‪ ,‬היא מניחה את הבירה על השולחן והולכת; רק תחתונית המשי שלה‪ ,‬הדבר‬
‫היחיד שהיא מוציאה עליו כסף‪ ,‬מרשרשת‪ .‬אבל כשהיא כבר אומרת משהו‪ ,‬או‪-‬אז אין היא‬
‫עושה זאת בגלוי‪ ,‬היא לוחשת באוזני האורח‪ ,‬רוכנת כך שבשולחן הסמוך כורים אוזן‪ .‬למה‬
‫שהיא אומרת אין כנראה כל חשיבות‪ ,‬אבל לא תמיד‪ ,‬קשרים יש לה‪ ,‬אלה נשענים על אלה‪,‬‬
‫וגם אם רובם נכשלים ‪ -‬מי ייתן דעתו על פרידה לאורך זמן? ‪ -‬פה ושם אחד מהם מחזיק‬
‫מעמד‪ .‬את הקשרים הללו היא החלה לנצל עכשיו‪ ,‬ק' איפשר לה זאת‪ ,‬במקום לשבת אצלה‬
‫ולהשגיח עליה הוא כמעט לא נמצא בבית‪ ,‬מסתובב‪ ,‬מנהל שיחות פה ושם‪ ,‬לכל דבר הוא‬
‫שם לב‪ ,‬רק לא אל פרידה‪ ,‬וכדי לתת לה חירות רבה עוד יותר‪ ,‬הוא עובר מן "הגשר" לבית‬
‫הספר הריק‪ .‬כל זאת הריהי התחלה נהדרת לירח הדבש‪ .‬ובכן‪ ,‬פפי היא בוודאי האחרונה‬
‫שתנזוף בק' על שלא החזיק מעמד עם פרידה; אי‪-‬אפשר להחזיק מעמד איתה‪ .‬אבל מדוע‬
‫אפוא לא עזב אותה לגמרי? מדוע חזר אליה שוב ושוב? מדוע עוררו שיטוטיו את הרושם‬
‫נראה כאילו באמצעות המגע עם פרידה הוא גילה את אפסותו‬ ‫שהוא נלחם בעבורה? הרי ָ‬
‫הממשית‪ ,‬הוא רוצה לעשות עצמו ראוי לפרידה‪ ,‬רוצה איכשהו לפלס את דרכו למעלה‪,‬‬
‫מוותר בשל כך לעת עתה על המגורים יחד כדי שיוכל מאוחר יותר לפצות על החוסרים‬
‫באין מפריע‪ .‬בינתיים פרידה אינה מבזבזבת את הזמן‪ ,‬היא יושבת בבית הספר‪ ,‬לשם כנראה‬
‫כיוונה את ק'‪ ,‬ומתבוננת ב"הרנהוף" ומתבוננת בק'‪ .‬שליחים מובחרים עומדים לרשותה‪,‬‬
‫העוזרים של ק'‪ ,‬שהוא הותיר אותם ‪ -‬אי‪-‬אפשר לתפוס את זה‪ ,‬אפילו כשמכירים את ק'‬
‫אי‪-‬אפשר לתפוס את זה ‪ -‬לגמרי בידיה‪ .‬היא שולחת אותם לחבריה הוותיקים‪ ,‬מזכירה להם‬
‫את עצמה‪ ,‬מתלוננת על כך שהיא שבויה בידי גבר כמו ק'‪ ,‬מסיתה נגד פפי‪ ,‬מכריזה על‬
‫בואה הקרב‪ ,‬מבקשת עזרה‪ ,‬משביעה אותם שלא יגלו דבר לקלאם‪ ,‬עושה כאילו חייבים‬
‫לחוס על קלאם ולכן אסור בשום פנים ואופן לתת לו לרדת לממזגה‪ .‬במה שהיא מציגה‬
‫כלפי אלה כצורך לחוס על קלאם‪ ,‬היא משתמשת כלפי הפונדקי כהצלחה שלה‪ ,‬מסיבה את‬
‫תשומת הלב לכך שקלאם לא בא יותר; וכיצד יוכל לבוא כאשר רק איזו פפי משרתת‬
‫למטה; הפונדקי אמנם אינו אשם‪ ,‬אותה פפי היתה‪ ,‬למרות הכול‪ ,‬התחליף הטוב ביותר‬
‫שאפשר למצוא‪ ,‬אבל אין היא מספיקה‪ ,‬אפילו לא לכמה ימים‪ .‬על כל הפעילות הזאת של‬
‫פרידה אין ק' יודע דבר; כשאינו משוטט‪ ,‬הוא מוטל לרגליה מבלי לחשוד במאומה‪ ,‬בעוד‬
‫היא סופרת לאחור את השעות שמפרידות אותה מן הממזגה‪ .‬אבל לא רק את שירות‬
‫השליחים הזה עושים העוזרים‪ ,‬הם משמשים גם לעורר את קנאתו של ק'‪ ,‬לשמור על‬
‫להיטותו‪ .‬מאז ילדותה מכירה פרידה את העוזרים‪ ,‬סודות בוודאי כבר אין להם זה מפני זה‪,‬‬
‫אבל לכבודו של ק' הם מתחילים לחשוק זה בזה‪ ,‬ולנגד עיניו של ק' צומחת סכנה שהדבר‬
‫לרצות את פרידה‪ ,‬גם את הדברים הסותרים‬ ‫יהפוך לאהבה גדולה‪ .‬וק' עושה הכול כדי ַ‬
‫ביותר‪ ,‬הוא מניח לעוזרים לעורר את קנאתו אבל משאיר את שלושתם יחד בעוד הוא יוצא‬
‫לשיטוטיו‪ .‬כמעט כאילו הוא העוזר השלישי של פרידה‪ .‬לבסוף‪ ,‬על סמך התבוננויותיה‪,‬‬
‫מחליטה פרידה לעשות את המכה הגדולה‪ ,‬היא מחליטה לחזור‪ .‬ובאמת הגיע הזמן‪ ,‬הדבר‬
‫ראוי להערצה‪ ,‬איך פרידה‪ ,‬הערמומית‪ ,‬יודעת ומנצלת זאת‪ ,‬הכוח הזה להתבונן ולהחליט‬
‫הוא אמנותה של פרידה‪ ,‬שאין לחקותה; אילו עמד גם לרשותה של פפי‪ ,‬מה שונה היה‬
‫מהלך חייה‪ .‬לו רק נשארה פרידה עוד יום או יומיים בבית הספר ‪ -‬והנה אי‪-‬אפשר עוד‬
‫לגרש את פפי‪ ,‬היא מוזגת אחת ולתמיד‪ ,‬חביבה ואהובה על הכול‪ ,‬משׂתכרת מספיק כסף כדי‬
‫להשלים להפליא את הציוד הנחוץ‪ ,‬עוד יום או יומיים ושום תכסיסים לא ירחיקו את קלאם‬
‫מחדר האירוח‪ ,‬הוא בא‪ ,‬שותה‪ ,‬מרגיש בנוח‪ ,‬ואם הוא מבחין בכלל בהיעדרה של פרידה‪,‬‬
‫הריהו מרוצה מאוד מן השינוי‪ ,‬עוד יום או יומיים ופרידה ושערורייתה וקשריה והעוזרים‬
‫וכל היתר נשכחים מכול וכול‪ ,‬היא לעולם לא תשוב עוד‪ .‬כלום יכלה אז אולי להיתלות בק'‬
‫עוד ביתר שאת‪ ,‬כלום יכלה באמת‪ ,‬בהנחה שהיא מסוגלת לכך‪ ,‬ללמוד לאהוב אותו? לא‪,‬‬
‫גם זה לא‪ .‬כי ק' לא נזקק ליותר מיום אחד כדי למאוס בה‪ ,‬כדי להכיר באיזה אופן מביש‬
‫היא מרמה אותו‪ ,‬בכול‪ ,‬ביופיה למראית עין‪ ,‬בנאמנותה למראית עין‪ ,‬ובראש ובראשונה‬
‫באהבתה למראית עין לקלאם‪ ,‬רק עוד יום אחד‪ ,‬לא יותר‪ ,‬דרוש לו כדי לגרש אותה מהבית‬
‫יחד עם משק העוזרים המטונף שלה‪ ,‬אפשר לחשוב שאפילו ק' אינו זקוק ליותר מזה‪ .‬ומפני‬
‫שבין שתי הסכנות הללו‪ ,‬כאשר הקבר כבר מתחיל ממש להיסגר מעליה‪ ,‬ק' בתמימותו עוד‬
‫פותח בפניה את השביל הצר האחרון‪ ,‬היא מרימה רגליים ובורחת‪ .‬פתאום ‪ -‬כמעט אף אחד‬
‫כבר לא ציפה לזה‪ ,‬הדבר אינו כדרך הטבע ‪ -‬פתאום היא זו שמגרשת את ק'‪ ,‬שעדיין תמיד‬
‫אוהב אותה‪ ,‬שעדיין תמיד כרוך אחריה‪ ,‬ובלחצם המסייע של החברים והעוזרים היא נגלית‬
‫לעיני הפונדקי כמצילה‪ ,‬הודות לשערורייתה מפתה בהרבה משהיתה‪ ,‬נחשקת עם הוכחות‬
‫לשפל ביותר רק להרף עין‪,‬‬ ‫המרומם ביותר‪ ,‬אך מתמסרת ָ‬‫ָ‬ ‫השפל ביותר ועל ידי‬
‫על ידי ָ‬
‫ממהרת לסלק אותו מעליה כראוי ושוב היא בלתי מושגת לו ולכולם כמקודם‪ ,‬אלא שקודם‬
‫כולם כבר פיקפקו בכך בצדק‪ ,‬אבל עכשיו שבו והשתכנעו‪ .‬כך היא חוזרת‪ ,‬הפונדקי מצודד‬
‫מבט אל פפי ומהסס ‪ -‬האם עליו להקריב אותה‪ ,‬אחרי שהוכיחה עצמה כך? ‪ -‬אבל עד‬
‫מהרה הוא משתכנע‪ ,‬דברים רבים מדי מדברים בעד פרידה‪ ,‬ומעל לכול הרי היא תחזיר את‬
‫קלאם אל חדר האירוח‪ .‬בתוך כך אנו במשמרת הערב‪ .‬פפי לא תמתין עד שתבוא פרידה‬
‫ותהפוך את נטילת המשרה לניצחון‪ .‬את הקופה כבר העבירה לפונדקית‪ ,‬היא יכולה ללכת‪.‬‬
‫למטה בחדר הנערות מוכנה המיטה בשבילה‪ ,‬היא תיכנס‪ ,‬החברות הבוכיות יברכו אותה‪,‬‬
‫היא תתלוש את השמלה מגופה‪ ,‬את הסרטים משערה‪ ,‬ותטמין הכול בקרן זווית‪ ,‬שם יהיו‬
‫מוסתרים היטב ולא יזכירו שלא לצורך זמנים שצריכים להישכח‪ .‬אז תיקח את הדלי הגדול‬
‫ואת המטאטא‪ ,‬תחשוק שיניים ותתחיל לעבוד‪ .‬אבל בינתיים היא עוד צריכה לספר הכול‬
‫לק'‪ ,‬שלא הבין זאת ללא עזרה אפילו עכשיו‪ ,‬כדי שיראה סוף‪-‬סוף באיזה אופן מכוער נהג‬
‫בפפי וכמה אימלל אותה‪ .‬אכן גם אותו רק ניצלו לרעה אגב כך‪.‬‬
‫פפי סיימה‪ .‬היא התנשפה ומחתה כמה דמעות מעיניה ומלחייה ואז הביטה בק'‪ ,‬מהנהנת‪,‬‬
‫כרוצה לומר כי בעצם לא מדובר כלל באסונה‪ ,‬היא תעמוד בכך ואין היא זקוקה לא לעזרה‬
‫ולא לניחומים מצד מישהו‪ ,‬ופחות מכל מצד ק'‪ ,‬למרות גילה הצעיר מכירה היא את החיים‬
‫ואסונה אינו אלא אישור לידיעותיה‪ ,‬אבל המדובר הוא בק'‪ ,‬לוֹ רצתה רק להציג את‬
‫בבואתו‪ ,‬גם אחרי קריסת כל תקוותיה חשבה שנחוץ לעשות זאת‪.‬‬
‫"איזה דמיון פרוע יש לך‪ ,‬פפי‪ ",‬אמר ק'‪" .‬זה בכלל לא נכון שגילית את כל הדברים‬
‫האלה רק עכשיו‪ ,‬אין אלה יותר מחלומות מחדר הנערות הצר והחשוך שלכן‪ ,‬ששם‪ ,‬למטה‪,‬‬
‫הם במקומם‪ ,‬אבל כאן בממזגה החופשית הם משונים וחריגים‪ .‬עם מחשבות שכאלה לא‬
‫יכולת להצליח כאן‪ ,‬זה מובן מאליו‪ .‬אפילו השמלה והתסרוקת שלך‪ ,‬שאת כל כך מתהדרת‬
‫בהן‪ ,‬אינן אלא פרי באושים של אותה אפלולית ואותן מיטות בחדר שלכן; שם הן בוודאי‬
‫יפות מאוד‪ ,‬אבל כאן כל אחד מלגלג עליהן בהסתר או בגלוי‪ .‬ומה עוד יש לך לומר? אני‬
‫הוא כביכול המנוצל והמרומה? לא‪ ,‬פפי יקרה‪ ,‬גם אני‪ ,‬בדיוק כמוך‪ ,‬לא נוצלתי ולא רומיתי‪.‬‬
‫נכון שפרידה עזבה אותי כעת‪ ,‬או‪ ,‬כפי שאת מנסחת זאת‪ ,‬הרימה רגליים וברחה עם אחד‬
‫העוזרים‪ ,‬שמץ מן האמת את רואה‪ ,‬ובאמת אין זה סביר כלל שהיא עוד תשוב ותהיה אשתי‪,‬‬
‫אבל אין זו אמת כלל ועיקר שמאסתי בה או שלמחרת היום כבר גירשתי אותה‪ ,‬או שהיא‬
‫רימתה אותי כמו שאישה אחרת אולי מרמה גבר‪ .‬אתן החדרניות רגילות להציץ מבעד לחור‬
‫המנעול‪ ,‬ומשם אתן משמרות את צורת החשיבה שמשתמשת ְבּזוטה שבאמת ראיתן כדי‬
‫להסיק מסקנות גדולות ושגויות על הכלל‪ .‬תוצאת הדבר היא שאני‪ ,‬למשל‪ ,‬יודע במקרה‬
‫הזה הרבה פחות ממך‪ .‬אני לא יכול להסביר בדיוק כה רב כמוך מדוע פרידה עזבה אותי‪.‬‬
‫ההסבר הסביר ביותר נראה לי זה שגם את נגעת בו אך לא השתמשת בו‪ ,‬הוא שהזנחתי‬
‫אותה‪ .‬לצערי‪ ,‬אמת הדבר‪ ,‬הזנחתי אותה‪ ,‬אך היו לזה סיבות מיוחדות‪ ,‬שלא זה המקום‬
‫לפרטן‪ .‬הייתי שמח אילו שבה אלי‪ ,‬אבל מיד הייתי שב להזניח אותה‪ .‬ככה זה‪ .‬כיוון שהיתה‬
‫איתי‪ ,‬יצאתי שוב ושוב לשיטוטים שליגלגת עליהם‪ ,‬עכשיו שעזבה אני חסר מעש כמעט‪,‬‬
‫עייף‪ ,‬משתוקק לבטלה גדולה והולכת‪ .‬אין לך עצה לתת לי‪ ,‬פפי?" "דווקא יש‪ ",‬אמרה פפי‬
‫ופתאום ניעורה ואחזה את ק' בכתפיו‪" ,‬אנו שנינו המרומים‪ ,‬הבה נישאר יחד‪ ,‬רד איתי אל‬
‫הנערות‪" ".‬כל עוד את מתלוננת על רמייה‪ ",‬אמר ק'‪" ,‬לא אוכל לראות איתך עין בעין‪ .‬את‬
‫רוצה להמשיך עוד ועוד להיות מרומה‪ ,‬מפני שהדבר מחמיא לך ונוגע ללבך‪ .‬אבל האמת‬
‫היא שאינך מתאימה למשרה הזאת‪ .‬כל כך ברורה היא אי‪-‬ההתאמה הזאת‪ ,‬שרואה אותה‬
‫אפילו אני‪ ,‬שלדעתך אני הכי נבער מדעת‪ .‬את נערה טובה‪ ,‬פפי‪ ,‬אבל לא כל כך קל להבחין‬
‫בכך‪ ,‬אני למשל חשבתי תחילה שאת אכזרית ויהירה‪ ,‬אבל את לא כזאת‪ ,‬רק המשרה הזאת‬
‫היא שמבלבלת אותך‪ ,‬מפני שאינך מתאימה לה‪ .‬איני רוצה לומר שהמשרה גדולה עלייך‪,‬‬
‫הרי אין זו משרה יוצאת דופן‪ ,‬אולי במבט מדוקדק היא מכובדת קצת יותר ממשרתך‬
‫הקודמת‪ ,‬אבל בסך הכול ההבדל אינו גדול‪ ,‬שתיהן דומות זו לזו עד כדי בלבול‪ ,‬כמעט‬
‫אפשר לומר שלהיות חדרנית עדיף מאשר לעבוד בממזגה‪ ,‬כי שם נמצאים תמיד בין‬
‫מזכירים‪ ,‬ואילו כאן‪ ,‬גם אם בחדרי האירוח אפשר לשרת את הממונים על המזכירים‪ ,‬הרי‬
‫חייבים לשהות גם במחיצתם של טיפוסים נחותים מאוד‪ ,‬למשל במחיצתי; הרי לי על פי חוק‬
‫אסור בכלל להימצא במקום אחר מאשר כאן בממזגה‪ ,‬והאפשרות לבוא עמי במגע‪ ,‬האם‬
‫היא כבוד גדול עד כדי כך? אמנם כך נדמה לך‪ ,‬ואולי סיבותייך עמך‪ .‬אבל בדיוק משום כך‬
‫את לא מתאימה‪ .‬זוהי משרה ככל משרה אחרת‪ ,‬אבל בשבילך היא גן העדן‪ ,‬ומשום כך את‬
‫ניגשת לכול בלהיטות מופרזת‪ ,‬מקשטת את עצמך כמו שמתקשטים לדעתך המלאכים ‪ -‬אבל‬
‫לאמיתו של דבר הם שונים ‪ -‬את רועדת בגלל המשרה‪ ,‬מרגישה כל הזמן כאילו רודפים‬
‫אותך‪ ,‬מנסה למצוא חן בחביבות יתרה בעיני כל מי שיכול לדעתך לתמוך בך‪ ,‬אך בכך את‬
‫מפריעה להם ועל כן הם דוחים אותך‪ ,‬כי בפונדק הם רוצים שקט ולא להוסיף על‬
‫דאגותיהם גם את דאגותיה של המוזגת‪ .‬ייתכן שאחרי הסתלקותה של פרידה איש מן‬
‫האורחים הנכבדים לא השגיח בעצם בחילוף‪ ,‬אבל היום הם יודעים עליו ונכספים באמת אל‬
‫פרידה‪ ,‬כי פרידה ממש ניהלה הכול באופן שונה לגמרי‪ .‬אין זה משנה מי היא היתה מחוץ‬
‫לתפקיד ועד כמה העריכה את המשרה שלה‪ ,‬בתפקיד עצמו היתה מנוסה מאוד‪ ,‬קרת רוח‬
‫ומאופקת‪ ,‬את בעצמך מדגישה זאת‪ ,‬רק בלי ללמוד את הלקח‪ .‬שמת לב פעם למבט שלה?‬
‫הוא כבר בכלל לא היה מבט של מוזגת‪ ,‬הוא היה כמעט מבט של פונדקית‪ .‬את הכול היא‬
‫ראתה‪ ,‬ובתוך כך גם את כל אחד ואחד‪ ,‬והמבט שנותר לה לכל אחד ואחד עוד היה עז דיו‬
‫להכפיף אותו‪ .‬למי אכפת שהיתה אולי שדופה קצת‪ ,‬מבוגרת קצת‪ ,‬שאפשר היה לדמיין‬
‫שיער מלא יותר‪ ,‬אלה זוטות בהשוואה למה שהיה לה באמת‪ ,‬ומי שהחסרונות האלה‬
‫מפריעים לו‪ ,‬מעיד על עצמו רק שאין לו חוש לדברים גדולים יותר‪ .‬את קלאם בהחלט‬
‫אי‪-‬אפשר להאשים בכך‪ ,‬ורק נקודת המבט השגויה של נערה צעירה וחסרת ניסיון היא‬
‫שמונעת ממך להאמין באהבתו של קלאם לפרידה‪ .‬קלאם נראה לך ‪ -‬ובצדק ‪ -‬בלתי מושג‪,‬‬
‫ולכן את מאמינה שגם פרידה לא יכלה להתקרב אליו‪ .‬את טועה‪ .‬בעניין הזה הייתי סומך‬
‫על דבריה של פרידה‪ ,‬גם אם לא היו לי הוכחות ניצחות לכך‪ .‬ככל שנראה לך הדבר בלתי‬
‫ייאמן‪ ,‬וככל שאינו מתיישב עם מחשבותייך על העולם והפקידוּת ועל עידונו והשפעתו של‬
‫היופי הנשי‪ ,‬בכל זאת אמת היא שכמו שאנו יושבים כאן זה ליד זה ואני נוטל את כף ידך‬
‫בין ידי‪ ,‬כך ישבו‪ ,‬כמו היה זה הדבר הטבעי ביותר בעולם‪ ,‬גם קלאם ופרידה זה ליד זה‪,‬‬
‫והוא ירד מרצונו למטה‪ ,‬אפילו מיהר לרדת‪ ,‬איש לו ארב לו בפרוזדור והזניח את העבודה‬
‫שנותרה‪ ,‬קלאם היה חייב להטריח את עצמו‪ ,‬לרדת למטה‪ ,‬והפגמים בלבושה של פרידה‪,‬‬
‫שהיית מזדעזעת מהם‪ ,‬לא הפריעו לו כלל‪ .‬את לא רוצה להאמין לה! ואינך יודעת איך את‬
‫מסגירה את עצמך כך‪ ,‬איך בדיוק כך את מראה את חוסר הניסיון שלך‪ .‬אפילו מי שלא היה‬
‫יודע דבר על יחסיה עם קלאם‪ ,‬אנוס היה ללמוד מתוך אופיה שעיצב אותה מישהו גדול‬
‫ממך וממני ומכל אנשי הכפר‪ ,‬ושהשיחות שלהם חרגו מן ההתלוצצויות הרוֹוחות שבין‬
‫אורחים ומלצריות והנראות כמו תכלית חייך‪ .‬אבל אני עושה לך עוול‪ .‬הרי את מכירה יפה‬
‫מאוד בעצמך ביתרונותיה של פרידה‪ ,‬את מבחינה בכישרון ההתבוננות שלה‪ ,‬ביכולת‬
‫ההחלטה שלה‪ ,‬בהשפעתה על הבריות‪ ,‬את רק מפרשת הכול לא נכון‪ ,‬מאמינה שהיא‬
‫משתמשת בכל אלה באופן אנוכי רק לתועלתה ורק לרעה‪ ,‬או אף כנשק נגדך‪ .‬לא‪ ,‬פפי‪ ,‬גם‬
‫אילו היו לה באשפתה חצים שכאלה‪ ,‬ממרחק כה קטן לא היתה יכולה לירות אותם‪ .‬ובאופן‬
‫הקרבה של מה שהיה לה ומה שיכלה לצפות לו‪ ,‬היא נתנה‬ ‫אנוכי? נכון יותר לומר שתוך ְ‬
‫לשנינו את ההזדמנות להוכיח את עצמנו במשרה גבוהה יותר‪ ,‬אבל שנינו איכזבנו אותה‬
‫ואנו ממש מאלצים אותה לשוב לכאן‪.‬‬
‫"אני לא יודע אם כך הדבר‪ ,‬גם האשמה שלי אינה ברורה לי כלל‪ ,‬רק כשאני משווה את‬
‫עצמי אלייך עולה על דעתי דבר כזה; כאילו בשביל משהו שאפשר היה לזכות בו בנקל‬
‫ומבלי משים ‪ -‬למשל‪ ,‬בעזרת השלווה של פרידה‪ ,‬בעזרת הענייניות של פרידה ‪ -‬אנו שנינו‬
‫התאמצנו יותר מדי‪ ,‬בקול רם מדי‪ ,‬באופן ילדותי מדי‪ ,‬חסרי ניסיון מדי‪ ,‬ניסינו להשיגו‬
‫ביבבות‪ ,‬בשריטות ובמשיכות‪ ,‬כמו תינוק המושך את מפת השולחן אך אינו זוכה במאומה‪,‬‬
‫אלא רק משליך ארצה את כל התפארת והופך אותה לבלתי מושגת בעבורו לתמיד‪ .‬איני‬
‫יודע אם אכן כאלה הם פני הדברים‪ ,‬אבל שהם כך יותר מאשר כמו שאת מספרת‪ ,‬את זה‬
‫אני יודע בוודאות‪" ".‬נו טוב‪ ",‬אמרה פפי‪" ,‬אתה מאוהב בפרידה מפני שהיא ברחה לך‪ ,‬לא‬
‫קשה להיות מאוהב בה כשהיא איננה‪ .‬אבל גם אם פני הדברים הם כפי שטענת‪ ,‬וגם אם‬
‫אתה צודק בכול‪ ,‬גם בכך שאתה גורם לי להיראות נלעגת ‪ -‬מה אתה רוצה לעשות עכשיו?‬
‫פרידה עזבה אותך‪ ,‬לא לשיטתי ולא לשיטתך אין לך תקווה שהיא תחזור אליך‪ ,‬ואף אילו‬
‫היתה עתידה לחזור‪ ,‬עליך להעביר איכשהו את הזמן עד אז‪ ,‬קר בחוץ ואין לך לא עבודה‬
‫ולא מיטה‪ ,‬בוא אלינו‪ ,‬החברוֹת שלי ימצאו חן בעיניך‪ ,‬אנחנו ננעים לך את הזמן‪ ,‬תוכל‬
‫לעזור לנו בעבודה שהיא באמת קשה מדי לנערות בלבד‪ ,‬אנחנו הנערות לא נהיה עזובות‬
‫לנפשנו ולא נעביר את הלילה בחרדה‪ .‬בוא אלינו! גם חברותי מכירות את פרידה‪ ,‬נספר לך‬
‫סיפורים עליה עד שיימאס לך‪ .‬בוא כבר! גם תמונות של פרידה יש לנו‪ ,‬ונראה לך אותן‪.‬‬
‫בזמנו היתה פרידה צנועה יותר מאשר היום‪ ,‬תתקשה לזהות אותה‪ ,‬לכל היותר לפי העיניים‬
‫שלה‪ ,‬שכבר אז שיחרו לטרף‪ .‬אז עכשיו תבוא?" "זה מותר? הרי רק אתמול התחוללה‬
‫השערורייה הגדולה מפני שתפסו אותי בפרוזדור שלכם‪" ".‬מפני שתפסו אותך; אבל כשאתה‬
‫אצלנו‪ ,‬לא יתפסו אותך‪ .‬אף אחד לא יֵ דע עליך‪ ,‬רק שלושתנו‪ .‬אח‪ ,‬זה יהיה עליז‪ .‬החיים‬
‫שם כבר נראים לי הרבה יותר נסבלים מאשר רק לפני זמן קצר‪ .‬אולי איני מפסידה עכשיו‬
‫כל כך הרבה בזה שאני צריכה לעזוב כאן‪ .‬תזכור‪ ,‬גם בשלושה לא השתעממנו‪ ,‬אדם צריך‬
‫להמתיק לעצמו את מרירת החיים‪ ,‬הרי כבר בנעורינו ממררים לנו אותם כדי לא לפנק את‬
‫החך‪ ,‬עכשיו שלושתנו נשארים יחד‪ ,‬אנחנו נחיה חיים יפים ככל שרק אפשר שם‪ ,‬בייחוד‬ ‫ֵ‬
‫הנרייטה תמצא חן בעיניך‪ ,‬אבל גם אמילי‪ ,‬כבר סיפרתי להן עליך‪ ,‬סיפורים שכאלה נשמעים‬
‫שם בחוסר אמון‪ ,‬כאילו מחוץ לחדר לא יכול לקרות בעצם שום דבר‪ ,‬חם וצפוף שם‪,‬‬
‫ואנחנו מצטופפות עוד יותר זו לזו‪ ,‬לא‪ ,‬אף על פי שאנו תלויות זו בזו אין אנו נמאסות זו‬
‫על זו אף פעם‪ ,‬להפך‪ ,‬כשאני נזכרת בחברות‪ ,‬זה כמעט בסדר בעיני שאני חוזרת לשם; ָלמה‬
‫שאגיע רחוק יותר מהן; זה בדיוק מה שהחזיק אותנו יחד‪ ,‬שהעתיד של שלושתנו היה חסום‬
‫באותו אופן‪ ,‬והנה בכל זאת פרצתי החוצה והופרדתי מהן; אמנם לא שכחתי אותן ודאגתי‬
‫העליונה היתה כיצד אוכל לעשות משהו למענן; העמדה שלי עצמי עוד היתה מעורערת ‪-‬‬
‫בכלל לא ידעתי עד כמה מעורערת היתה ‪ -‬וכבר דיברתי עם הפונדקי על הנרייטה ואמילי‪.‬‬
‫את עניינה של הנרייטה לא דחה הפונדקי על הסף‪ ,‬אך באשר לאמילי‪ ,‬המבוגרת מאיתנו‬
‫בהרבה ‪ -‬היא בערך בת גילה של פרידה ‪ -‬הוא לא נתן לי שום תקווה‪ .‬אבל תזכור‪ ,‬הן‬
‫בכלל לא רוצות לעזוב‪ ,‬הן יודעות שחיים עלובים הן חיות שם‪ ,‬אבל הן כבר השלימו עמם‪,‬‬
‫הפרדה שלהן נבעו קודם כול מהצער על שנאלצתי‬ ‫הנשמות הטובות‪ ,‬אני חושבת שדמעות ֵ‬
‫לעזוב את החדר המשותף‪ ,‬שיצאתי החוצה אל הקור ‪ -‬כל מה שמחוץ לחדר נראה לנו קר ‪-‬‬
‫ושעלי להסתובב בחדרים הזרים והגדולים עם אנשים זרים וגדולים‪ ,‬וכל זה רק במטרה‬
‫אחת‪ ,‬כדי לשרוד‪ ,‬דבר שעלה בידי גם עד עתה בקיומנו המשותף‪ .‬הן כנראה בכלל לא‬
‫ויתנו את מר גורלי‪ .‬אבל אז הן‬‫לרצות אותי יבכו קצת ַ‬‫יתפלאו כשאשוב עכשיו‪ ,‬ורק כדי ַ‬
‫יראו אותך ויבינו שבכל זאת טוב שיצאתי‪ .‬ישמח אותן שיש לנו עכשיו גבר כעוזר וכמגן‪,‬‬
‫והן ממש יתלהבו מכך שהכול חייב להישאר בגדר סוד‪ ,‬ושהסוד הזה יחבר בינינו חזק עוד‬
‫יותר מאשר עד כה‪ .‬בוא‪ ,‬אנא ממך‪ ,‬בוא אלינו! הרי אין בכך התחייבות מצדך‪ ,‬לא תהיה‬
‫קשור לחדר שלנו לעולם ועד כמונו‪ .‬כשיבוא האביב ולא תרגיש בנוח אצלנו‪ ,‬תוכל הרי‬
‫ללכת‪ ,‬רק שעל הסוד תצטרך לשמור גם אז ולא לבגוד בנו‪ ,‬אחרת תהיה זו שעתנו‬
‫האחרונה ב'הרנהוף'; וגם מעבר לזה‪ ,‬כשתהיה אצלנו אתה חייב כמובן להיזהר שלא‬
‫להראות את עצמך בשום מקום שאינו נראה לנו בלתי מסוכן‪ ,‬ולהישמע בכלל לעצותינו; זה‬
‫הדבר היחיד שמחייב אותך והוא צריך להיות חשוב גם לך בדיוק כמו לנו‪ ,‬אבל מלבד זה‬
‫אתה חופשי לגמרי‪ ,‬העבודה שניתן לך לא תהיה קשה מדי‪ ,‬מכך אל תחשוש‪ .‬אז אתה בא?"‬
‫"כמה זמן עוד נותר לנו עד האביב?" שאל ק'‪" .‬עד האביב?" חזרה פפי‪" ,‬החורף ארוך‬
‫אצלנו‪ ,‬חורף ארוך מאוד‪ ,‬וחדגוני‪ .‬אבל אנחנו למטה לא מתלוננות על כך‪ ,‬מפני החורף‬
‫אנחנו מוגנות‪ .‬בסופו של דבר מגיעים גם האביב והקיץ‪ ,‬גם לזה יש זמן מתאים‪ ,‬אבל‬
‫עכשיו‪ ,‬בזיכרון‪ ,‬נראים האביב והקיץ כל כך קצרים‪ ,‬כאילו לא ארכו יותר מיומיים‪ ,‬ואפילו‬
‫בימים האלה‪ ,‬גם ביום היפה ביותר‪ ,‬עוד יורד מדי פעם שלג‪".‬‬
‫והנה נפתחה הדלת‪ ,‬פפי נרעדה‪ ,‬במחשבותיה התרחקה מדי מן הממזגה‪ ,‬אבל לא פרידה‬
‫היתה זו‪ ,‬היתה זו הפונדקית‪ .‬היא נראתה נדהמת לגלות כי ק' עדיין כאן‪ ,‬ק' התנצל באומרו‬
‫שהוא חיכה לפונדקית‪ ,‬ובד בבד הודה לה על שהורשה ללון כאן‪ .‬הפונדקית לא הבינה‬
‫מדוע ק' חיכה לה‪ .‬ק' אמר שהוא התרשם שהפונדקית עוד רוצה לדבר עמו‪ ,‬הוא מתנצל‬
‫אם היתה זו טעות‪ ,‬אגב עכשיו עליו ללכת‪ ,‬זמן רב מדי הפקיר את בית הספר שהוא שרת‬
‫בו‪ ,‬בכול אשם הזימון לשימוע מאתמול‪ ,‬עדיין יש לו מעט מדי ניסיון בדברים האלה‪,‬‬
‫בוודאות לא יקרה שוב שהוא יסב לגברת הפונדקית אי‪-‬נעימויות שכאלה כמו אתמול‪ .‬והוא‬
‫קד קידה כדי ללכת‪ .‬הפונדקית נתנה בו מבט כאילו היא חולמת‪ .‬בגלל המבט ניטע ק'‬
‫במקומו זמן רב יותר משרצה‪ .‬עכשיו היא גם הוסיפה חיוך קל‪ ,‬ורק לנוכח ארשת פניו‬
‫התמהה של ק' ניעורה קמעא‪ ,‬ודומה היה שציפתה למענה על חיוכה ורק עכשיו‪ ,‬כשלא בא‪,‬‬
‫התעוררה‪" .‬אתמול‪ ,‬כמדומני‪ ,‬היתה לך החוצפה לומר דבר‪-‬מה על שמלתי‪ ".‬ק' לא הצליח‬
‫להיזכר‪" .‬אינך מצליח להיזכר? החוצפה גוררת בעקבותיה את הפחדנות‪ ".‬ק' התנצל‬
‫בהזכירו את עייפותו ביום האתמול‪ ,‬בהחלט ייתכן שפיטפט משהו אמש‪ ,‬על כל פנים אין‬
‫הוא יכול עוד להיזכר‪ .‬מה כבר יכול היה לומר על בגדיה של הגברת הפונדקית‪ ,‬שהם כל‬
‫כך יפים עד שלא ראה כמותם מימיו‪ .‬לכל הפחות עוד לא ראה פונדקית בעבודתה בבגדים‬
‫שכאלה‪" .‬מספיק עם ההערות האלה‪ ",‬אמרה הפונדקית במהירות‪" ,‬איני רוצה לשמוע עוד‬
‫מילה ממך על הבגדים‪ .‬אין לך מה להתעסק בבגדים שלי‪ .‬אני אוסרת זאת עליך אחת‬
‫ולתמיד‪ ".‬ק' קד קידה נוספת והלך אל הדלת‪" .‬מה זאת אומרת‪ ",‬קראה אחריו הפונדקית‪,‬‬
‫"שעוד לא ראית פונדקית בעבודתה בבגדים שכאלה‪ .‬מה ההערות חסרות השחר האלה?‬
‫הרי זה חסר שחר לחלוטין‪ .‬מה אתה רוצה לומר בזה?" ק' הפך פניו וביקש מן הפונדקית‬
‫שלא תתרגש‪ .‬מובן שההערות חסרות שחר‪ .‬הרי ממילא אין לו מושג בבגדים‪ .‬במצבו‪ ,‬כל‬
‫בגד נקי ולא מוכתם נראה לו יקר ערך‪ .‬הוא רק הופתע לראות את הגברת הפונדקית שם‬
‫בפרוזדור‪ ,‬בלילה‪ ,‬בין כל הגברים הלבושים למחצה‪ ,‬בשמלת ערב כל כך יפה‪ ,‬שום דבר‬
‫מעבר לכך‪" .‬אהה‪ ",‬אמרה הפונדקית‪" ,‬סוף‪-‬סוף אתה נזכר כמדומה בכל זאת בהערותיך‬
‫מאתמול‪ .‬ומשלים אותן בשטויות נוספות‪ .‬שאין לך מושג בבגדים‪ ,‬זה נכון‪ .‬אבל אם כך‪,‬‬
‫הימנע ‪ -‬אני רוצה לבקש ממך ברצינות ‪ -‬מלשפוט מה הם בגדים יקרי ערך או בגדי ערב‬
‫לא ראויים וכיו"ב‪ .‬בכלל" ‪ -‬בתוך כך נדמה שצמרמורת קור עוברת בה ‪" -‬אל תתעסק‬
‫בענייני הבגדים שלי‪ ,‬אתה שומע?" וכשרצה ק' לשוב ולפנות לדרכו בשתיקה‪ ,‬שאלה‪" :‬מנין‬
‫הידע שלך על הבגדים?" ק' משך בכתפיו ואמר שאין לו ידע‪" .‬אין לך ידע‪ ",‬אמרה‬
‫הפונדקית‪" ,‬אז אל תתרברב בו‪ .‬בוא אלי למשרד ואראה לך משהו שאחריו יש לקוות‬
‫שתחדל אחת ולתמיד מן ההתחצפויות שלך‪ ".‬היא יצאה מבעד לדלת; פפי זינקה אל ק';‬
‫באמתלה של קבלת תשלום מק' הם הזדרזו להגיע להבנה; זה היה קל מאוד‪ ,‬משום שק'‬
‫הכיר את החצר ששערה הוליך אל הרחוב הצדדי‪ ,‬ליד השער היה פשפש קטן‪ ,‬שמאחוריו‬
‫התכוונה פפי לעמוד בעוד שעה בערך ולפותחו אחרי שלוש נקישות‪.‬‬
‫המשרד הפרטי נמצא ממול לממזגה‪ ,‬צריך היה רק לחצות את הפרוזדור‪ ,‬הפונדקית כבר‬
‫עמדה במשרד המואר והביטה בק' בקוצר רוח‪ .‬אבל היתה הפרעה נוספת‪ .‬גרשטקר המתין‬
‫בפרוזדור וביקש לדבר עם ק'‪ .‬לא קל היה להתנער ממנו‪ ,‬גם הפונדקית סייעה ונזפה‬
‫בגרשטקר על היטפלותו‪ .‬גרשטקר עוד נשמע קורא "לאן זה? לאן זה?" משנסגרה הדלת‪,‬‬
‫והמילים נמהלו בתערובת מכוערת של אנחה ושיעול‪.‬‬
‫היה זה חדר קטן‪ ,‬מחומם יתר על המידה‪ .‬סמוך לקירות הקצרים ניצבו דוכן כתיבה וקופת‬
‫ברזל‪ ,‬סמוך לארוכים ארון וספסל מרופד‪ .‬את רוב החלל תפס הארון‪ ,‬שלא זו בלבד שמילא‬
‫את הקיר לאורכו‪ ,‬אלא שבעומקו גם ֵה ֵצר מאוד את החדר‪ ,‬שלוש דלתות הזזה נדרשו כדי‬
‫לפותחו לגמרי‪ .‬הפונדקית סימנה לק' שיוכל להתיישב על הספסל‪ ,‬היא עצמה התיישבה על‬
‫הכיסא המסתובב ליד דוכן הכתיבה‪" .‬לא למדת פעם חייטות?" שאלה הפונדקית‪" .‬לא‪,‬‬
‫מעולם לא‪ ",‬אמר ק'‪" .‬אז מה אתה בעצם?" "מודד קרקעות‪" ".‬מה זה?" ק' הסביר‪ ,‬ההסבר‬
‫גרם לה לפהק‪" .‬אתה לא אומר את האמת‪ .‬למה אתה לא אומר את האמת?" "גם את אינך‬
‫אומרת אותה‪" ".‬אני? שוב אתה מתחיל להתחצף‪ .‬ואם אני לא אומרת אותה ‪ -‬בפניך אני‬
‫צריכה ללמד זכות על עצמי? ובמה איני אומרת את האמת?" "את לא רק פונדקית כפי‬
‫שאת טוענת‪" ".‬יפה‪ ,‬כולך מלא גילויים חדשים‪ .‬אז מה אני עוד‪ ,‬אם כך? החוצפה שלך‬
‫באמת עוברת כל גבול‪" ".‬אינני יודע מה את עוד‪ .‬אני רואה רק שאת פונדקית וחוץ מזה את‬
‫לבושה בבגדים שאינם הולמים פונדקית‪ ,‬ושלמיטב ידיעתי אף אחד אחר כאן בכפר לא‬
‫לובש‪" ".‬אז עכשיו אנחנו מגיעים לעצם העניין‪ ,‬הרי אתה לא יכול להסתיר אותו‪ ,‬אולי אתה‬
‫בכלל לא חצוף‪ ,‬אתה רק כמו ילד שיודע איזו שטות ושום דבר לא יכול לגרום לו להסתיר‬
‫דבּר‪ ,‬אם כך‪ .‬מה המיוחד בבגדים האלה?" "את תכעסי אם אומר זאת‪" ".‬לא‪ ,‬זה‬ ‫אותה‪ֵ .‬‬
‫יצחיק אותי‪ ,‬הרי זה יהיה פטפוט ילדותי‪ .‬אז איך הבגדים שלי?" "את מבקשת לדעת‪ .‬הם‬
‫עשויים מחומר טוב‪ ,‬יקר ערך ממש‪ ,‬אבל הם מיושנים‪ ,‬עמוסים לעייפה‪ ,‬מרובי תיקונים‪,‬‬
‫מרופטים ואינם מתאימים לא לגילך‪ ,‬לא לדמותך ולא למעמדך‪ .‬הבחנתי בהם מיד כשראיתי‬
‫אותך לראשונה‪ ,‬לפני כשבוע כאן בפרוזדור‪" ".‬יצא המרצע מן השק‪ .‬הם מיושנים‪ ,‬עמוסים‬
‫לעייפה ומה עוד? ומאיפה נדמה לך שאתה יודע את כל זה?" "אני רואה את זה‪ .‬בשביל זה‬
‫לא צריך ללמוד‪" ".‬אתה פשוט רואה את זה‪ .‬אתה לא צריך לברר בשום מקום ואתה יודע‬
‫תכף ומיד מהו צו האופנה‪ .‬אם כך‪ ,‬ממש לא אוכל להסתדר בלעדיך‪ ,‬כי לבגדים יפים יש לי‬
‫חולשה‪ .‬ומה תאמר על כך שהארון הזה מלא בגדים‪ ".‬היא הסיטה את דלתות ההזזה‪,‬‬
‫ומאחוריהן נראו בגדים צמודים זה לזה‪ ,‬מצטופפים בארון למלוא רוחבו ועומקו‪ ,‬היו אלה‬
‫על פי רוב בגדים שחורים‪ ,‬חומים‪ ,‬אפורים‪ ,‬כהים‪ ,‬כולם תלויים ופרושים בקפידה‪" .‬אלה‬
‫הבגדים שלי‪ ,‬כולם מיושנים‪ ,‬עמוסים לעייפה‪ ,‬לפי דעתך‪ .‬אבל אלה רק הבגדים שאין לי‬
‫מקום בשבילם למעלה בחדרי‪ ,‬שם יש לי עוד שני ארונות מלאים‪ ,‬שני ארונות‪ ,‬כל אחד‬
‫מהם גדול כמעט כמו זה‪ .‬אתה נדהם?" "לא‪ ,‬ציפיתי למשהו כזה‪ ,‬הלוא אמרתי שאת לא רק‬
‫פונדקית‪ ,‬את שואפת למשהו אחר‪" ".‬אני שואפת רק להתלבש יפה‪ ,‬ואתה או ששוטה אתה‬
‫או ילד או אדם רע ומסוכן עד מאוד‪ .‬עכשיו לך מפה‪ ,‬לך כבר!" ק' כבר היה בפרוזדור‬
‫וגרשטקר שוב תפס בשרוולו כשהפונדקית קראה אחריו‪" :‬מחר אקבל שמלה חדשה‪ ,‬אולי‬
‫אקרא לך לבוא לראות אותה‪".‬‬
‫גרשטקר‪ ,‬מנופף בכעס בידו כאילו ביקש להשתיק מן המרחק את הפונדקית המפריעה לו‪,‬‬
‫דרש מק' להתלוות אליו‪ .‬הסברים נוספים לא רצה תחילה לתת‪ .‬להתנגדותו של ק'‪ ,‬שהוא‬
‫חייב ללכת עכשיו לבית הספר‪ ,‬בקושי התייחס‪ .‬רק כאשר סירב ק' להניח לו למשוך אותו‪,‬‬
‫אמר לו גרשטקר שלא ידאג‪ ,‬שימצא אצלו כל מה שיזדקק לו‪ ,‬על ִמשׂרת השרת בבית‬
‫הספר יוכל לוותר‪ ,‬רק שיואיל סוף‪-‬סוף לבוא‪ ,‬כבר כל היום הוא ממתין לו‪ ,‬אמו אינה‬
‫יודעת כלל היכן הוא‪ .‬ק'‪ ,‬שנכנע לו לאיטו‪ ,‬שאל תמורת מה רוצה הוא לתת לו כלכלה‬
‫ולינה‪ .‬גרשטקר השיב רק בחטף‪ ,‬שהוא זקוק לעזרתו של ק' עם הסוסים‪ ,‬לו עצמו יש‬
‫עכשיו עסקים אחרים‪ ,‬אבל יואיל נא ק' לחסוך ממנו את הצורך לגרור אותו ולא להערים‬
‫עליו קשיים מיותרים‪ .‬אם רוצה הוא תשלום‪ ,‬ייתן לו גם תשלום‪ .‬אבל עכשיו נותר ק'‬
‫במקומו למרות כל המשיכות‪ .‬הרי אין לו מושג בסוסים‪ ,‬אמר‪ .‬אבל אין בכך צורך‪ ,‬אמר‬
‫גרשטקר בקוצר רוח‪ ,‬ומרוב כעס שילב ידיים כדי להניע את ק' לבוא איתו‪" .‬אני יודע מדוע‬
‫אתה רוצה לקחת אותי איתך‪ ",‬אמר לבסוף ק'‪ .‬לגרשטקר לא היה אכפת מה ק' יודע‪" .‬מפני‬
‫שאתה חושב שאצליח להשיג בשבילך משהו אצל ארלנגר‪" ".‬בטח‪ ",‬אמר גרשטקר‪" ,‬מה עוד‬
‫אני יכול לרצות ממך‪ ".‬ק' צחק‪ ,‬נתלה על זרועו של גרשטקר והניח לו להוליכו בעלטה‪.‬‬
‫החדר בבקתתו של גרשטקר הואר במעומעם רק בלהבת האח ובבדל נר שלאורו‪ ,‬תחת‬
‫קורה נטויה שבלטה שם מן הגג ישבה בגומחה דמות שחוחה וקראה בספר‪ .‬היתה זו אמו‬
‫של גרשטקר‪ .‬היא הושיטה לק' את ידה הרועדת והניחה לו להתיישב לידה‪ ,‬הדיבור אימץ‬
‫‪7‬‬
‫אותה‪ ,‬נדרש מאמץ כדי להבינה‪ ,‬אבל מה שאמרה‬

‫‪ 7‬כך‪ ,‬באמצע המשפט‪ ,‬נקטע הרומן שקפקא לא השלים את כתיבתו‪.‬‬

 ‫פרנץ קפקא‪ :‬הערות ביוגרפיות‬
‫פרנץ קפקא‪ ,‬מגדולי הסופרים במאה העשרים‪ ,‬נולד בפראג בשנת ‪ 1883‬למשפחה יהודית‬
‫דוברת גרמנית‪ ,‬בן בכור לזוג הורים שהביאו לעולם שני בנים נוספים )שמתו בילדותם(‬
‫ושלוש בנות‪ .‬קפקא למד משפטים באוניברסיטת קארל בפראג‪ ,‬ושם גם פגש במקס ברוד‪,‬‬
‫שהיה לחברו הטוב ולמי שיוציא לאור את כתביו של הסופר לאחר מותו‪ .‬בסיום לימודיו‬
‫החל קפקא לעבוד כפקיד משפטי‪ ,‬ולאחר מכן כפקיד בחברה לביטוח מפני תאונות עבודה‪,‬‬
‫אך את עיקר זמנו וכוחו השקיע במלאכת הכתיבה הספרותית‪ .‬ב‪ ,1917-‬בגיל שלושים‬
‫וארבע‪ ,‬חלה בשחפת‪ ,‬ולאחר כשבע שנים‪ ,‬ב‪ ,1924-‬הלך לעולמו בעקבות המחלה‪ ,‬והוא בן‬
‫ארבעים ואחת בלבד‪.‬‬
‫רק קומץ מיצירותיו של קפקא פורסמו בחייו‪ .‬את כתיבת שלושת הרומנים הגדולים שלו‬
‫)"המשפט"‪" ,‬הטירה" ו"הנעדר"( הוא לא הספיק להשלים‪ ,‬והם פורסמו לאחר מותו ‪ -‬בניגוד‬
‫לבקשתו המפורשת מחברו ברוד‪ ,‬שישמיד את כל כתביו‪ .‬בין יצירותיו הנוספות שהתפרסמו‬
‫בעברית‪" :‬רופא כפרי"‪" ,‬תיאור של מאבק"‪" ,‬מחברות האוקטבו" ו"מכתבים אל פליצה"‪.‬‬
‫הרומן "הטירה" ראה אור לראשונה בעברית בשנת ‪ ,1955‬בתרגומו של שמעון זנדבנק‬
‫)הוצאת שוקן(‪ .‬התרגום החדש של "הטירה"‪ ,‬בהוצאת אחוזת בית‪ ,‬הוא התרגום האחרון‬
‫שעליו עמלה כלת פרס ישראל בספרות‪ ,‬נילי מירסקי )‪.(2018-1943‬‬