Professional Documents
Culture Documents
הטירה (פרנץ קפקא)
הטירה (פרנץ קפקא)
יום אחד ,לפני שנים רבות ,נכנסה אישה צעירה לחנות הספרים הרוסיים של יהודה
בולסלבסקי ברחוב אלנבי .באותו היום ,כמו בימים רבים אחרים ,התרוצצה לה בין הספרים
ילדה אדומת שיער ,בת חמש בערך .מן הסתם הרגישה שם ,בחנות של סבה ,כמו בין
צעצועיה .רגע פישפשה האישה בספרים ,וכבר נמשך מבטה אחרי הילדה ,שהיתה שקועה
במשחקה וכלל לא נתנה דעתה על האנשים סביבה" .ילדה ",פנתה אליה האישה בלחש,
"קרימהילדה ",ענתה הקטנה בהיסח הדעת
ִ בהיסוס-מה" ,תגידי ,איך קוראים לך?" -
ובטבעיות גמורה .את עלילת האפוס הגרמני הקדום" ,שירת הניבלונגים" ,הכירה הילדה
לפנַ י ולפנים ,ולילה-לילה ,לפני הירדמה ,היתה חוזרת ומבקשת מאביה לספר לה את סיפור
אהבתה המופלאה של הנסיכה קרימהילדה ,ואת המעשה בנקמתה האיומה ברוצחי אהובה.
"קרימהילדה!" קראה האישה ,זוקפת את ראשה ופורצת בצחוק גדול ,ואז הניחה את ידה
על הראש האדמוני הקטן" :ואיך קוראים לך באמת ,מתוקה?" הילדה השפילה את עיניה
במבוכה" ,באמת קוראים לי נילי ",אמרה ,ואז הגביהה את ראשה ונתנה את עיניה
הכחולות-אפורות באישה" ,אבל באמת-באמת ,קוראים לי קרימהילדה".
כעבור שבעים שנה כמעט ,בשלושים בינואר ,2018בשעה אחת בלילה ,הלכה לעולמה
המתרגמת נילי מירסקי ,מניחה אחריה את שלל עולמות הרוח שבהם חייתה ,ואשר אליהם
לא פסקה מעולם להתגעגע.
באחד הבקרים שקדמו לאשפוזה האחרון של נילי ,עליתי כרגיל לדירתה .באותם ימים
חלה התדרדרות במצבה .מרוב חולשה ותשישות התקשתה לצאת ממיטתה ,ומכאובי המחלה
אחזו בה כמעט בלא הפוגה .ואולם באותו הבוקר ,בשעה שנכנסתי לחדרה והתיישבתי ליד
מיטתה ,שמחתי לגלות כי אינה סובלת מכאבים כלל ,אך לעומת זאת היתה הבעת פניה כמו
מחושקת במין ריכוז יוצא דופן" .אני מוכרחה לספר לך על חלום שחלמתי ",אמרה" ,אבל
לא עכשיו ,אני חלשה מדי ".ואמנם כעבור שעות אחדות הרגישה טוב יותר ,היא ישבה
בכורסתה ,ודיברנו באיזה עניין .והנה ,פתאום ,השתתקה והרצינה ,ופניה חזרו ונחשקו
באותו ריכוז מאומץ" .חלמתי שאני הולכת עם ֶלנץ בהרים ",אמרה כעבור רגע" ,זה היה
נורא וזה היה נפלא".
יעקב מיכאל ריינהולד לנץ הוא סופר ומחזאי נשכח שחי במחצית השנייה של המאה
השמונה-עשרה ,ומצא את מותו בנסיבות מסתוריות .הוא גם מי שנעשה ,לימים ,לגיבורה
של הנובלה המפורסמת "לנץ" ,מאת הסופר והמחזאי בן המאה התשע-עשרה ,גיאורג ביכנר.
בראשית הנובלה מתוארת דרכו של לנץ בהרים כמעין מסע חושי-מיסטי לקראת הסרת
המחיצות בינו לבין "הוויית כל הדברים" .ככל שהסיפור מתפתח ,כן מתעצם המגע הבלתי
אמצעי של לנץ עם ה"הוויה" -עד לסוף הבלתי נמנע .זוהי אחת הנובלת החשובות ביותר
בספרות הגרמנית והאירופית בכלל ,ונילי מירסקי ,שהנובלה היתה קרובה מאוד ללבה,
תיכננה "להתנפל" עליה ,כלשונה ,מיד לאחר סיום העבודה על הרומן "הטירה".
כיוון שלא הוסיפה ופירטה איך זה היה שם ,בהרים ,אלא רק השפילה את מבטה -
שאלתי אותה .שאלתי על המראות ,על הקולות ,על הריחות -שאלתי אם כל אותו שפע
של תיאור ההליכה בהרים נגלה בחלום לחושיה" .לא ,לא "...ענתה בקול נסוג ,משתמט,
כמי שנתקלה באיזו אי-הבנה עמוקה ומהותית ששוב לא תהיה לה תקנה .ואף על פי כן
הגביהה אלי את עיניה -אותן עיניים כחולות-אפורות -ואמרה" :זה היה רק הטקסט,
הלכתי בתוך הטקסט".
"הלכתי בתוך הטקסט" .בנסיבות אחרות ,בהקשר אחר ,היה המשפט הזה טריוויאלי אולי,
ואולם כאן נאמרו המילים בסמוך כל כך לתחושת החיים שהולידה אותן ,סמוך לאין הפרד.
כאן היו המילים הללו -כפי שתירגמה באחד מספריה -מפולשות "מרחבי הבטחה ותוחלת
ואימה לאין קץ".
*
"האמנות היא פרי אסור שכולו פיתוי וקסם .כל מי שזכה לטעום ולו רק פעם מעסיסו
המתוק ,הריהו אבוד לבלי שוב ולנצח-נצחים לגבי עולם החיים והמעשה ".עם הציטוט הזה,
ואקנרוֹדר ,פתחה נילי מירסקי את אחרית הדבר מאת המשורר הרומנטי וילהלם היינריך ֵ
לתרגום האחרון שהספיקה להשלים -הוא הרומן האחרון של תומאס מאן" ,פליקס קרול,
וידוייו של מאחז-עיניים" )הוצאת אחוזת בית .(2016 ,הזרם הרומנטי בספרות )ולא פחות
מכך במוזיקה( הגרמנית -שמאן היה מממשיכיו ,כמו גם ממבקריו הבולטים -היה קרוב
במיוחד ללבה של מירסקי ,ובאותה אחרית דבר היא מרחיבה בעניין התמה הרומנטית
היסודית ,אשר מעמידה את המתח בין ה"אמנות" לבין ה"חיים" כמין קונפליקט טרגי שאין
ממנו מוצא .ואמנם התמה הזאת לא היתה מבחינת מירסקי עניין ספרותי בלבד .החיים
הבורגניים הנוחים דחו אותה ,ואולי אף הפחידו אותה בתפלותם הערמומית .וכמי שתבעה
מן החיים את מלוא חיותם תמיד ,ראתה מירסקי במיצוי הגישה ההיא הלכה למעשה את
הצדקתם היחידה של החיים והאמנות כאחד .חיי הרוח וחיי המעשה נשזרו בה לאין הפרד,
ואותו מתח רומנטי היה לתו היכר מובהק באישיותה .כך חיה וכך עבדה.
הלשון העברית היתה שורש נשמתה של נילי ,והיא אהבה אותה ותינתה איתה אהבה על
כל רבדיה ,הן בדיבור והן בכתיבה .אך שתי מולדותיה הרוחניות של מירסקי היו הספרות
הרוסית מכאן והגרמנית מכאן ,ואחריהן נהה לבה כל הימים -גם בדיבור ,גם בכתיבה.
דווקא את מלאכת התרגום -שבה הפליאה לעשות כל כך -ראתה מירסקי כמעשה חסר
שחר ,אבסורדי לחלוטין .ובאיזה להט עיקש ,נלהב כמעט ,היתה חוזרת ומטעימה כי "לכל
שפה עולם משלה ,דפוסי חשיבה ייחודיים וצירופי מילים שמביעים רגשות מסוימים ,אשר
מן הנמנע להעבירם כהווייתם ללשון אחרת" .ומכאן הקונפליקט השני ,שגם ממנו אין מוצא:
זהו הקונפליקט של מי שהכירה באי-אפשרותו של מעשה התרגום ,והתעקשה לדבוק בו אף
על פי כן; הקונפליקט של מי שהתעקשה להיות מנסחת של לשון-געגועים הקושרת בין
עולמות אשר לעד יישארו זרים זה לזה .כל מי שמתוודע לתרגומיה אינו יכול שלא
להתפעל מן העושר ,מן הליטוש ומכושר ההמצאה של לשונה .ודומה שככל שנעשית
העברית של מירסקי עזה יותר ,מתגעגעת יותר ,מלאת חיים יותר ,כן גדלה ,מן הצד האחר,
גם היכולת של תרגומיה להנכיח את זרותם העקרונית של חיים אחרים ,שהעברית כמו
נעצרת על ספם.
"'לתרגם עם האוזן' זו מין קלישאה של מתרגמים ",נהגה לומר" ,ואף על פי כן נדמה לי
שהיא מדויקת יותר מכל תיאור טכני של המלאכה ,ויומרנית פחות מכל תיאור פיוטי מקורי
של האמנות הזאת .בסופו של דבר ,העניין הוא למצוא את ה'קול' העברי אשר הולם את
הסופר והיצירה המסוימים ".ואמנם שפת התרגום של מירסקי משתנה תדיר ,ודומה ש"נוסח
תרגומי" -כצורה מובהקת ,על כל פנים -לא התגבש אצלה אף בדיעבד ,למרות תרגומיה
הרבים .לכאורה ,אין כל דמיון ,למשל ,בין העברית האימפולסיבית ,העולה על גדותיה,
שיצרה לדוסטויבסקי ,לבין זו שהתאימה לתומאס מאן ,אשר ניכרת בשליטה מוחלטת ואשר
דומה שפתו העילגת-פיוטית של אנדריי פלטנוב ללשוןמחשבת את דרכה בלי הרף .וגם אין ָ
השיכורים רבת ההשראה של ונדיקט ירופייב .כל סופר ,וליתר דיוק ,כל טקסט ,והמוזיקה
שלו .ואף על פי כן דומה שבכל תרגומי מירסקי ניכרת איזו איכות ייחודית שאין לטעות
הקשב המיוחד של מירסקי -לתכונותיו של בה .אמנם כן ,המוזיקה משתנה תמיד ,אך ֶ
המקור מכאן ולאפשרויותיה של העברית מכאן -מצוי כרקמה פנימית נעלמה בכל תרגומיה.
והנה ,דווקא את אותו "קול" עברי )אשר הולם את הסופר וגו'( לא ניתן לו ,למתרגם,
למצוא באמת ,כלומר -למוצאו אחת ולתמיד .שכן מבחינת מירסקי כל תרגום ,מעולה ככל
שיהיה ,דינו להתיישן ,או ,לחלופין ,להידחק לנוכח צורך בביטוי חדש -שהרי כצורה של
געגוע לעולם יישאר התרגום חסר" .אם היה לי מספיק זמן ",אמרה פעם בקריצת עין
אירונית" ,לא הייתי מתרגמת עכשיו ספר חדש ,אלא חוזרת ומתרגמת את כל ספרי
מהתחלה".
*
בשנתיים האחרונות לחייה עבדה נילי מירסקי על תרגום הרומן האחרון של פרנץ קפקא,
"הטירה" .שלושה רומנים כתב קפקא ,שלושתם נחשבים "בלתי גמורים" ,אך "הטירה" -
אשר נקטע במהלך הפרק האחרון ,באמצע המשפט ממש -הוא כנראה הפרגמנטרי
והטיוטתי מבין השלושה .במהלך השנים ,מאז ראה אור לראשונה ,חזר ופורסם הרומן בכמה
נוסחים ובהבדלי עריכה שונים -החל בשמות הפרקים )שחלקם לא הופיעו בנוסח הראשון(,
דרך החלוקה הפנימית ביניהם ,ועד לסימני הפיסוק .התרגום של מירסקי נעשה על פי
הנוסח האחרון ,המקובל על החוקרים.
מירסקי ניגשה לעבודה על תרגום הרומן הזה ,שהיה האהוב עליה מבין כתביו של הסופר,
בהתלהבות אדירה .היתה לי הזכות הגדולה ללוות אותה בעבודתה ולחזות מקרוב במלאכת
האמן הבלתי מתפשרת שלה .כל פרק ,כל פסקה ,כל משפט כמעט ,חזרו ונבחנו אצלה -
ולעתים קרובות גם שוכתבו -פעם ועוד פעם .בכך ,אגב ,גם מצאה את העונג הגדול
בעבודה .אינספור פעמים שמעתי מפיה את המשפט" ,היום אני הולכת אחורה" ,תמיד עם
אותה חמדה ילדית של מי שעשתה את המוטל עליה )"לתרגם קדימה"( ועכשיו רשאית היא
להתמסר לעונג האמיתי שלה " -ללוש את העברית" .החיפוש אחר ה"קול" העברי שיהלום
את הלשון הקפקאית העסיק את מירסקי בלי הרף ,והיא אף מצאה הנאה מיוחדת -זו
הנאת הלוליין של האמן המבצע ,המדלג מעולם אחד לאחר -באתגר הכרוך במעבר
מלשונו הנרקיסית-קרקסית של "פליקס קרול" של מאן ,אל לשונו הסגפנית החמורה של
קפקא ב"הטירה"" .לייבש ,צריך לייבש!" הכריזה לא פעם אחרי קריאה חוזרת בפרק
שתירגמה .אך מאידך ,הכרח היה לשמור על התחביר המורכב והפתלתל של קפקא ,על
משפטיו הארוכים הסבוכים עד בלי די ,ועם זאת גם הבהירים והמוזיקליים להפליא -ועל
כן גם החושניים בדרכם הייחודית .אני סבור כי בנוסח העברי שהעניקה מירסקי לקפקא
ניתן לחוש ,אולי לראשונה ,במה שכתב מקס ברוד על לשונו של הסופר" :לשונו צלולה
כבדולח ,ולכאורה אין מרגישים אלא ששאיפתה להיות נכונה ,ברורה והולמת את הנושא.
ואף על פי כן זורמים מתחת לפני האספקלריה הזכה של פלג-לשון טהור זה חלומות והזיות
שאין חקר למעמקיהם .וכל המתבונן בו מוקסם מיופיו וממקוריותו [...] .הקורא ִמ ְספר
1
משפטים משל קפקא יחוש בלשונו טעם של מתיקות שלא ידע כמוה מעולם".
ככל שמתפתח הרומן ,כן נעשית הלשון הזאת דיאלקטית ופתלתלה יותר .ונדמה שיותר
מאשר עוסק "הטירה" בעלילות מאמציו הבלתי נלאים של ק' להתקבל למשרת מודד
קרקעות ,מגולל הוא את סיפור מאבקה של הלשון הזאת -המתנהלת בהגיון ברזל
ובבהירות מבהילה על ספה של הסתירה -להשתחרר מקנה המידה הארצי האובייקטיבי
והמצמית שלה" :נחמה מוזרה ,מסתורית ,אולי מסוכנת ,אולי גואלת ,שיש בכתיבה :הגיחה
מתוך שורת המרצחים ,ההסתכלות במעשה ",כתב קפקא ביומנו כשנתיים לפני מותו.
"ההסתכלות במעשה ,מתוך בריאת דרגה גבוהה יותר של הסתכלות ,גבוהה יותר ,לא חדה
יותר ,וכל שהיא נעשית גבוהה יותר ,ככל שהיא נעשית בלתי מושגת יותר מצד 'השורה',
היא הולכת יותר אחרי חוקי תנועה משלה ,ודרכה פחות בת חישוב ,שמחה יותר ,מתעלה
2
יותר".
יחסו המורכב של קפקא לגוף ולגופניות -לכוחם המחיה והמצמית ולתשוקת ההתבזות
שאלה אוצרים בקרבם -מוכר היטב מכתביו המרכזיים ,וב"הטירה" ימצא הקורא כמה מן
העזים שבתיאורי כוחם ואוזלת ידם של הגוף והיֵ צר .ואולם היסוד הארצי אינו מצטמצם
אצל קפקא לגוף בלבד ,אלא תופס מקום מרכזי גם בחייו העיוניים של האדם .הנטייה
להתבוננות פסיכולוגיסטית היא ,מבחינת קפקא ,הביטוי הגשמי של חיי הרוח.
"הפסיכולוגיה ",הוא מעיר ב"מחברות האוקטבו"" ,היא תיאור בבואת העולם הארצי
במישור השמיימי ,או מוטב ,תיאור בבואה כפי שאנחנו ,הרווים אדמה ,מדמים אותה
לעצמנו ,כי למעשה אין כלל בבואה ,ורק אנחנו רואים אדמה בכל אשר נפנה 3".לשונו של
קפקא היא בהחלט )גם( "רוויית אדמה" ,וכוחו בהתבוננויות פסיכולוגיות לאורך הרומן הוא
פשוט מסחרר -אך זוהי ,אולי ,רק ההתבוננות ה"חדה" ,ואילו ככל שמשפטיו מתפתלים
והולכים ,כן מתגברת הדומיננטיות המוזיקלית של תנועת הלשון ,אשר חותרת בלי הרף
תחת ההיגיון הפסיכולוגי שלה עצמה ,בדרכה לברוא "דרגות גבוהות יותר של הסתכלות".
המפתח לאמנות התרגום בעבור מירסקי היה ,כאמור ,זה המוזיקלי ,והיא הרבתה להשוות
בין מלאכתו של המתרגם כאמן מבצע ,כפרשן ,לזו של הנגן -אשר נוטל את התווים
הדוממים מן הדף ומעניק להם גוף ,חיים ,העשויים להוליך את המאזין אל מהותה הפנימית
של היצירה .בעבודה על ספרו הגדול האחרון של קפקא מצאה אפוא מירסקי את אחד
מאתגריה הגדולים" :דומה כי המשפטים והפסקאות נשמעים לחוקים מסתוריים ",כותב
ברוד [...]" .פה בוקעים צלילי מנגינה אשר לא מחומר ארצי קורצה ".להתחקות אחר
תנועת הלשון הזאת ,ליצור הדהוד עברי ליופיה הטמיר והנעלם ,זו היתה משימתה של
המתרגמת ,ובביצועה האחרון הזה ,אשר ניצב ומשתהה עוד רגע ,חתמה את הקורפוס
החד-פעמי של יצירתה.
*
נילי מירסקי לא הספיקה להשלים את תרגום "הטירה" ,אך השלימה את העבודה על עשרים
ושלושה מפרקיו .בחודשים האחרונים לחייה בעיקר "הלכה אחורה" ,והביאה את הפרקים
הללו לידי גמר .וכאן המקום להודות לרן הכהן שקיבל עליו להשלים את עבודתה של
מירסקי ,ותירגם את שני הפרקים הנותרים .אין זו מחווה מובנת מאליה .הכהן תירגם את
הפרקים מתוך קשב דרוך לנוסח שיצרה מירסקי ,בכישרון ורגישות גדולים עשה זאת ,אך גם
אגב קידה אצילית של ענווה ונדיבות.
אמיר פלג2020 ,
1מתוך "פרנץ קפקא ,ביוגרפיה" מאת מקס ברוד ,תירגמה מגרמנית :עדנה קורנפלד ,הוצאת עם עובד ,תשט"ו.
2מתוך "פרנץ קפקא ,יומנים ,"1914-1923תירגם מגרמנית :חיים איזק ,הוצאת שוקן.1979 ,
3מתוך "מחברות האוקטבו" מאת פרנץ קפקא ,תירגם מגרמנית :שמעון זנדבנק ,הוצאת עם עובד.1998 ,
הטירה
1
הגעה
ק' הגיע מאוחר בערב .הכפר היה מכוסה שלג כבד .הר הטירה לא נראה כלל ,ערפל ועלטה
אפפו אותו ,שום נצנוץ של אור ,ולוּ הקלוש ביותר ,לא רמז על הטירה הגדולה .שעה
שנדמה
ָ ארוכה עמד ק' על גשר העץ המוליך מדרך המלך אל הכפר ונשא עיניו אל מה
כריק גמור. ִ
אחר כך הלך לחפש לו מקום לינה; בפונדק עוד לא שכבו לישון; לפונדקי אמנם לא היה
חדר פנוי ,אך כיוון שהופתע והתבלבל מאוד למראה האורח המתאחר ,הציע לו שיישן על
שק של קש במסבאה; ק' הסכים .כמה איכרים עוד ישבו ושתו בירה ,אך הוא לא רצה לדבר
עם איש ,במו ידיו הביא את שׂק הקש מעליית הגג ונשכב ליד התנור .היה חם ,האיכרים
שתקו ,הוא עוד בחן אותם קצת בעיניו העייפות ,אחר כך נרדם.
אך כעבור זמן-מה כבר העירוהו משנתו .איש צעיר בלבוש עירוני ופרצוף של שחקן,
עיניו צרות וגבותיו עבות ,עמד לידו עם הפונדקי .גם האיכרים עדיין היו שם ,אחדים סובבו
קצת את כיסאותיהם כדי להיטיב לראות ולשמוע .הצעיר התנצל בנימוס על שהעיר את ק',
הציג עצמו כבנו של נציב הטירה ואמר" :הכפר הזה הוא קניינה של הטירה ,כל מי שגר או
לן פה ,כאילו גר או לן ,מבחינה ידועה ,בטירה עצמה .איש אינו רשאי לעשות זאת בלי
היתר מטעם הרוזן .אבל אתה אין לך היתר כזה ,או מכל מקום לא הצגת אותו לפנינו".
ק' הזדקף למחצה על משכבו ,החליק את שערותיו ליישרן ,סקר את האנשים מלמטה
למעלה ואמר" :לאיזה כפר נקלעתי? יש פה טירה בכלל?"
"בוודאי ",אמר הצעיר במתינות ,ופה ושם נראה מישהו נד בראשו לק'" ,טירתו של האדון
הרוזן וֶ סטוֶ וסט".
"וחייבים לקבל היתר לינה?" שאל ק' ,כמבקש להשתכנע שלא בחלום שמע את הדברים
שנאמרו לו קודם.
"כן ,חייבים ",היתה תשובתו של הצעיר ,והוא פשט את זרועו בלעג ושאל את הפונדקי
ואת האורחים" :ואולי לא?"
"אם כן ,אצטרך להשיג את ההיתר הזה ",אמר ק' בפיהוק והדף מעליו את השמיכה,
כמבקש לקום.
"כן ,אבל ממי?" שאל הצעיר.
"מהאדון הרוזן ",אמר ק'" .אין שום ברירה אחרת".
"עכשיו ,בחצות ,להשיג היתר מהאדון הרוזן?" קרא הצעיר ונרתע צעד אחד לאחוריו.
"אי-אפשר?" שאל ק' בשוויון נפש" .אם כן ,למה הערת אותי בכלל?"
אלא שעתה יצא הצעיר מגדרו" .נימוסים של נוודים!" קרא" ,אני דורש ממך לנהוג כבוד
בממוּנים מטעם הרוזן! הערתי אותך כדי להודיעך שאתה חייב לצאת מיד מתחומי נחלתו
של הרוזן".
"די ,נמאסה עלי הקומדיה הזו ",אמר ק' ,מנמיך מאוד את קולו ,ונשכב שוב ומשך עליו
את השמיכה" ,הגזמת קצת ,ידידי הצעיר ,ולעניין התנהגותך עוד אחזור מחר .הפונדקי
אומר לך ,ברשותך ,שאני הוא מודד
עדי ,אם אני זקוק בכלל לעדים .ועוד ַוהאדונים שם הם ַ
הקרקעות שהוזמן לכאן על ידי הרוזן .העוזרים שלי יגיעו מחר בכרכרה עם המכשירים
הנחוצים .לא רציתי לוותר על טיול בשלג ,אבל לצערי תעיתי בדרך שוב ושוב ,ולכן הגעתי
מאוחר כל כך .בעצמי ידעתי ,עוד לפני שבאת להטיף לי ,שכבר מאוחר מכדי להתייצב
בטירה .לכן גם הסתפקתי בלינה פה בפונדק ,עד שהפרעת אותי משנתי בחוסר נימוס שכזה,
אם להתבטא בעדינות .ובכך תמו ההסברים שלי .לילה טוב ,רבותי ".וק' הפך פניו אל
התנור.
"מודד קרקעות?" עוד שמע שאלה מהוססת מאחרי גבו ,ואז נפלה דממה .אבל הצעיר
התעשת מיד ופנה אל הפונדקי ,קולו מעומעם דיו להישמע כאילו הוא חס על שנתו של ק',
ורם דיו בשביל שישמע הלה את דבריו בבהירות" :אברר זאת בטלפון ".מה ,גם טלפון יש
להם בפונדק הכפרי הזה? הם מצוידים פה מעל ומעבר! פרט זה כשלעצמו הפתיע את ק',
הגם שבכללו של דבר ציפה לכך דווקא .התברר שהטלפון קבוע כמעט מעל לראשו ,ומתוך
ישנוניות לא השגיח בו .והנה ,אם ייאלץ הצעיר לטלפן ,הרי ייבצר ממנו ,גם אם ישתדל
מאוד ,לחוס על שנתו של ק' ,השאלה היתה רק אם יניח לו זה לטלפן .ק' החליט לאפשר
זאת .אלא שעתה לא היה כל טעם להעמיד פני ישן ,ולפיכך חזר ונשכב על גבו .הוא ראה
את האיכרים מצטופפים יחד במורך ומסתודדים ,בואו של מודד קרקעות אינו עניין של מה
בכך .דלת המטבח נפתחה ,דמותה הכבירה של הפונדקית מילאה את הפתח ,הפונדקי ניגש
אליה על בהונותיו ,לספר לה את החדשות .עתה הגיעה שעתו של הקשר הטלפוני .נציב
ישן ,אבל סגן הנציב ,בעצם אחד הסגנים ,פלוני מר ְפריץ ,ענה לטלפון .הצעיר, הטירה ַ
שווארצר ,סיפר איך מצא את ק' -איש לבוש סחבות בשנות השלושיםֶ שהציג עצמו בשם
לחייו -ישן לו בנחת על שק של קש ,תרמיל גב זעיר משמש לו כר ומקל מסוקס מונח
לידו .למותר לציין שהאיש נראה לו חשוד ,וכיוון שהפונדקי הזניח את חובתו בעליל ,היתה
שווארצר ,לחקור בעניין .על כך שהעירוהו משנתו ,על השאלות שנשאל,
ֶ זו חובתו שלו ,של
על האיום שהושמע באוזניו כדין ,לגרשו מנחלת הרוזן -על כל אלה הגיב ק' בתרעומת
מופגנת ,ומי יודע ,אולי אף בצדק ,שכן לטענתו בא לכאן כמודד קרקעות ,והרוזן הוא
שהזמינו .מובן שמבחינה פורמלית ,לפחות ,יש לבדוק את הטענה הזו ,שעל כן מבקש
שווארצר מהאדון פריץ לברר בלשכה המרכזית אם אמנם מחכים שם למודד כזה ,ולהחזיר ֶ
לו תשובה מיד.
שקט השתרר עתה ,פריץ היה עסוק בבירורים שם למעלה ,כאן למטה חיכו לתשובה ,ק'
לא שינה את תנוחתו ,אף לא פנה לאחוריו ,שום סקרנות לא ניכרה בו ,עיניו בהו נכחו.
שווארצר ,שהתמזגו בו רשעות וזהירות ,נמצא ק' למד שמידה ידועה של
ֶ מתוך סיפורו של
שווארצר זה .וגם חריצות לא חסרה
ֶ השכלה דיפלומטית הוקנתה בטירה אפילו לזוטרים כמו
להם שם ,הלשכה המרכזית מקיימת תורנות לילה ,וגם ממהרת להשיב ,כמדומה ,שהנה
פריץ מטלפן כבר .אך ההודעה שבפיו היתה קצרה מאוד ,כנראה ,שכן כעבור דקה השליך
שווארצר את השפופרת בחמת זעם" .הרי זה בדיוק מה שאמרתי ",צעק" ,אין פה שום מודד ֶ
קרקעות ,אלא סתם נווד שקרן ,וקרוב לוודאי אף גרוע מזה ".לרגע סבור היה ק' שכולם,
שווארצר ,האיכרים ,הפונדקי והפונדקית ,עומדים להסתער עליו ,וכדי לחמוק מן המכה ֶ
הראשונה ,לפחות ,מיהר לזחול אל מתחת לשמיכה ,אבל כעבור רגע חזר והוציא את ראשו
שנדמה לו ,בקול רם במיוחד .אף על פי שלא ָ אט-אט ,שכן הטלפון צילצל בשנית ,וכמו
ושווארצר חזר
ֶ סביר היה להניח שגם הפעם מדובר בק' ,בכל זאת קפאו הכול במקומם,
וניגש לטלפון .כעת עמד והקשיב לאיזה הסבר ממושך ,ובסופו אמר חרש" :טעות אפוא? זה
מביך אותי מאוד .ראש הלשכה טילפן בעצמו? מוזר ,מוזר .איך אסביר זאת עכשיו לאדון
המודד?"
ק' זקף את אוזניו .הטירה מינתה אותו אפוא למודד .מצד אחד אין הדבר נוח לו כלל,
שהרי מתברר שיודעים עליו בטירה כל מה שצריך לדעת ,יחסי הכוחות נשקלו והוחלט
לצאת למאבק בחיוך .אך מן הצד האחר הדבר נוח לו דווקא ,שכן הוא מעיד ,לדעתו,
שממעיטים בערכו שם ,וכי יזכה לחירות רבה יותר משהעז לייחל מלכתחילה .ואם מקווים
שם להפיל עליו אימה מתמדת מכוח אותה הכרה שהוענקה למעמדו כמודד קרקעות -
הכרה הנובעת מעליונות רוחנית ,כמובן -הרי שטעות בידם ,רק צמרמורת קלה חלפה
בגופו ,לא יותר.
לשווארצר ,שניגש אליו במורך ,סימן ק' בניע יד להתרחק; את ההפצרות שיעבור אל ֶ
חדרו של הפונדקי דחה מעליו ,ורק ניאות לקבל מידי הלה כוסית משקה לשינה ,ומידי
שיפנו את האולם,
הפונדקית קערת רחצה עם סבון ומגבת ,אף לא היה עליו לדרוש כלל ַ
שכן הכול כבר נדחפו לצאת ,מסיבים פניהם הצדה מחשש פן יכיר אותם למחרת; המנורה
כובתה ,סוף-סוף הניחו לו .הוא שקע בשינה עמוקה וישן עד הבוקר ,העכברושים שחלפו
על פניו ביעף פעם או פעמיים כמעט שלא הפריעוהו.
לאחר ארוחת הבוקר ,שלדברי הפונדקי שולמה כולה ,כמוה ככל שאר הוצאותיו של ק',
על ידי הטירה ,ביקש ק' לצאת מיד אל הכפר .בשל התנהגותו של הפונדקי אמש הקפיד ק'
להמעיט ככל האפשר בדיבור עמו ,אך כיוון שהלה כירכר סביבו בלי הפוגות בתחינה
אילמת ,נכמרו עליו לבסוף רחמיו של ק' ,והוא הזמינו לשבת איתו קצת.
"עוד לא פגשתי את הרוזן ",אמר ק'" ,האם נכון מה שאומרים עליו ,שהוא משלם כסף
טוב בעד עבודה טובה? מי שיוצא למסע רחוק כמוני ,כה רחוק מהאישה והילד ,רוצה מן
הסתם גם להביא משהו הביתה".
"בעניין זה אין לאדוני מה לדאוג ,מעולם לא נשמעו פה תלונות על שכר דל מדי".
"יפה ",אמר ק'" ,איני ביישן מטבעי ,ואני מסוגל לומר את דעתי גם באוזניו של רוזן ,אך
ברור שעם האדונים הללו מוטב לבוא לידי הסכמה בדרכי שלום".
הפונדקי ישב מול ק' על קצה אדן החלון ,נוחות רבה מזו לא העז להרשות לעצמו ,וכל
אותה שעה הביט בק' בעיניים חומות גדולות ,נפחדות .בתחילה ממש נטפל אל ק' ,ואילו
יישאל על אודות הרוזן? האם עכשיו דומה היה שכל רצונו לברוח משם .האם חשש שמא ָ
חשש שאין לסמוך על ק' ,שנחשב "אדון" בעיניו? ק' ביקש להסיח את דעתו של האיש.
הוא העיף מבט בשעון ואמר" :עוד מעט יבואו העוזרים שלי ,תוכל לאכסן אותם פה?"
"כמובן ,אדוני ",אמר הלה" ,אבל הם ודאי יתגוררו איתך בטירה ,לא?"
כלום ויתר האיש בקלות כה רבה ואף בחפץ לב על לקוחות אפשריים ,ובייחוד על ק',
שאותו שילח אל הטירה בנחרצות שכזאת?
"זה עוד לא בטוח ",אמר ק'" .קודם כול עלי לברר איזו עבודה ייתנו לי .אם אצטרך
לעבוד כאן למטה ,למשל ,יהיה סביר יותר שגם אגור כאן למטה .חוץ מזה אני חושש
שהחיים שם למעלה בטירה לא ימצאו חן בעיני .חירותי חשובה לי".
"אינך מכיר את הטירה ",אמר הפונדקי חרש.
"אכן ",אמר ק'" .אין לחרוץ משפט מהר מדי .לפי שעה איני יודע על הטירה אלא זאת,
שהשׂכילו שם לבחור מודד קרקעות ראוי לשמו .ואולי יש להם שם גם יתרונות אחרים".
והוא קם על רגליו כדי לפטור לשלום את הפונדקי שנשך את שפתיו בעצבנות .לא קל היה
לקנות את אמונו של האיש הזה.
בדרכו החוצה צדה עינו של ק' תמונת דיוקן כהה ,תלויה על הקיר במסגרת כהה .עוד
ונדמה לו כי התמונה עצמה ָ מעל גבי יצועו השגיח בה ,אך מרחוק לא הבחין בפרטים
הוצאה מן המסגרת ,וכי אין הוא רואה אלא את הלוח השחור שנותר מאחוריה .עכשיו
התברר שזו בכל זאת תמונה ,דיוקן של גבר כבן חמישים .ראשו היה שמוט עמוק כל כך על
חזהו ,עד שעיניו נראו אך בקושי ,ודומה היה שמצחו הכבד ,הגבוה ,וחוטמו הגדול המעוקל
הם שמשכו ככה את גולגולתו כלפי מטה .בשל תנוחה זו של הראש היה זקנו המגודל מעוך
מתחת לסנטר ,וחזר והזדקר למטה ממנו .ידו השמאלית ,פרושֹת אצבעות ,היתה תחובה לו
בשׂערו העבות ,אך כוחה לא עמד לה למשוך את הראש כלפי מעלה" .מי זה ",שאל ק',
"הרוזן?" ק' עמד לפני התמונה ואף לא טרח להפוך פניו אל הפונדקי" .לא ",אמר הפונדקי,
"זה נציב הטירה" ".אכן ,נציב נאה יש להם שם בטירה ",אמר ק'" ,חבל שיש לו בן
לא-יוצלח שכזה" ".לא ",אמר הפונדקי ,ומיד משך אליו קצת את ק' ולחש באוזנו:
"שווארצר הגזים אתמול ,אביו הוא סגן נציב בסך הכול ,ואפילו מן הזוטרים שבהם ".אותו
ֶ
רגע היה הפונדקי בעיני ק' כילד קטן" .נוכל שכמותו!" אמר ק' ופרץ בצחוק ,אך הפונדקי
לא צחק כלל ואמר" :גם אביו שלו הוא בעל שררה" ".נו ,באמת!" אמר ק'" ,כולם בעלי
שררה בעיניך .אולי גם אני?" "אתה ",אמר האיש במורך ,אך בכובד ראש" ,אינך בעל שררה
בעיני" ".אני רואה שבכל זאת יש לך טביעת עין ",אמר ק'" ,בינינו לבין עצמנו ,אני באמת
לא בעל שררה .ומשום כך ,מן הסתם ,אני רוחש כבוד לבעלי השררה לא פחות ממך ,אך
חסר את הכנוּת שלך ,לא תמיד אני מוכן להודות בזה ".וק' טפח קלות על לחיו כיוון שאני ֵ
של הפונדקי ,לנחמו ולהטות את לבו אליו .ואכן ,הלה התחייך קצת .לאמיתו של דבר היה
נער כמעט ,פניו רכות ועליהן רק חתימת זקן ,לא יותר .איך הזדמנה לו בכלל אותה אישה
עבת בשר ומזדקנת שלו ,שנראתה בעד הצוהר מתרוצצת במטבח ומרפקיה זקורים לה הרחק
מגופה? אבל ק' לא רצה להוסיף ולדחוק בו עתה ,לא רצה שיתפוגג החיוך שהצליח לחלץ
ממנו סוף-סוף ,על כן רק סימן לו שיפתח לפניו את הדלת ,ויָ צא החוצה אל הבוקר החורפי
הנאה.
כעת ראה למעלה את הטירה ,קווי המתאר שלה משורטטים בבהירות באוויר הצלול,
מודגשים עוד ביתר שאת מחמת השלג ,שהיה מונח שם בשכבה דקה והבליט כל צורה
וצורה .למעלה על ההר היה השלג מועט ,כמדומה ,בהשוואה לכמוּתו העצומה כאן בכפר,
וק' התנהל בכבדות לא פחותה מזו שהלך בה אמש בדרך המלך .השלג הגיע פה עד חלונות
הבקתות ממש ,וקצת למעלה מהם כבר שב ורבץ מלוא כובדו על הגגות הנמוכים -ואילו
למעלה ,בראש ההר ,היה הכול ממריא-נוסק אל על ,קליל וחופשי ,או מכל מקום כך נדמה
היה מכאן.
הטירה ,כפי שנראתה מכאן ,מרחוק ,תאמה בכללותה את ציפיותיו של ק' .לא מבצר
אבירים עתיק ולא בניין-פאר חדש ,אלא מתחם רחב ידייםֶ ,ש ָכּלל כמה מבנים בני קומתיים
והמון מבנים נמוכים ,מצופפים יחדיו; מי שאינו יודע שטירה לפניו ,עשוי לחשוב שזו
עיירה .רק ִמגדל אחד ראה מולו ק' ,ונבצר ממנו להבחין אם היה זה חלק מבית מגורים או
מגדל של כנסייה .עורבים חגו סביבו להקות-להקות.
ק' המשיך ללכת ,עיניו נעוצות בטירה ,שום דבר אחר לא העסיק אותו .אך ככל שהתקדם
בדרכו ,כן איכזבה אותו הטירה ,שהרי ככלות הכול לא היתה אלא מין עיירה עלובה,
מצבור של בתי כפר שיתרונם אולי בכך שהם בנויים אבן כולם ,אלא שהטיח נשר מעליהם
זה כבר ,והאבן נדמתה כמתפוררת .זכר עיירת הולדתו חלף בראשו ביעף; זו לא נפלה כלל
ממה שמכנים פה טירה ,ואילו חיפש איזה אתר תיירות נאה לבקר בו ,כי אז לא היה שום
טעם להרחיק נדוד כל כך ,אדרבא ,ביתר תבונה היה נוהג אילו חזר לבקר במולדת הישנה
ההיא ,שימים רבים כל כך לא שב לראותה .במחשבותיו השווה את מגדל הכנסייה
שבמולדת עם המגדל פה למעלה .המגדל ההוא -נחוש ,נחרץ ,מתחדד והולך כלפי מעלה
לבנים אדומות ,בניין שכולו ארציוּת -וכי מה עוד יש בכוחנו בקו ישר ,ובראשו גג רחב של ֵ
לבנות? -אך תכליתו נעלה יותר מזו של המון הבתים הנמוכים האלה ,ומבעו צלול ובהיר
המגדל פה למעלה ,היחיד שנראה לעין -מגדל של בית יותר מזה של יום החולין העכורִ .
מגורים ,כפי שהתברר כעת ,אולי של הבניין הראשי -היה מבנה עגול חסר ייחוד ,מכוסה
בחלקו קיסוס שהוסיף לו לוויית חן ,עם חלונות קטנים שהזדהרו עתה בשמש -משהו
בזוהר הזה -וראשו עשוי כמין עליית גג שכתליה המשוננים מזדגזגים על ַ מטורף היה בו,
חרדה או מרושלת של שנדמה כמצויר ביד ֵ
ָ פני תכול הרקיע בקו מהוסס ,מרוסק ,מקרטע,
ילד .הדבר העלה על הדעת דייר נכא רוח ,שראוי היה לו להסתגר מאחרי מנעול ובריח
ַבּמרוחק שבחדרי הבית ,ותחת זאת הוא פורץ את הגג ומתרומם מלוא קומתו ,להציג עצמו
לעיני העולם.
ק' עמד שוב מלכת ,כאילו היה בעצם העמידה כדי לחזק את כוח השיפוט שלו .אך
מנוחתו הופרעה פתאום .מאחורי כנסיית הכפר ,ששם נשאר עומד -בעצם היתה זו רק
ַק ֶפּ ָלה שהורחבה לכדי מין אסם על מנת להכיל את קהילת המאמינים -נמצא בית הספר.
הבניין הנמוך המוארך ,מיזוג מוזר של הארעי עם הישן נושן ,היה מוקף גן מגודר ,שכעת
המורה .בדבוקה צפופה צרו עליו ,תלוֶ היה לשדה שלג .אותו רגע יצאו הילדים החוצה עם
בו את עיניהם ופיטפטו מכל עבר בלי הפוגה ,ק' לא הבין אף מילה מדיבורם המהיר.
המורה ,צעיר קטן קומה וצר כתפיים ,ועם זאת זקוף עד מאוד בלי להיראות מגוחך ,השגיח
בק' עוד מרחוק ,שהרי מלבד תלמידיו לא נראה סביב אלא ק' לבדו .בהיותו זר במקום
הקדים ק' שלום למורה ,ומה עוד שהאיש הקטן אמר כולו מין סמכותיות שכזאת" .בוקר
טוב ,אדוני המורה ",פנה אליו .הילדים נאלמו דום באחת ,והדממה הפתאומית הסבה מן
הסתם נחת-רוח למורה ,כמין הכנה למה שיאמר הוא עצמו" .אתה מתבונן בטירה?" שאל,
ֵסבר פניו נעים יותר מכפי שציפה ק' ,אך מנימת דבריו השתמע כי מעשהו של ק' אינו
לרצון לו" .כן ",אמר ק'" ,אני זר פה ,רק אמש הגעתי לכפר" ".הטירה לא מוצאת חן
בעיניך?" שאל המורה בחופזה" .מה?" שאל אותו ק' ,מבולבל במקצת ,ומיד חזר על
הנחת שאינה מוצאת חן בעינַ י?"
ָ השאלה בנוסח מרוכך" :אם הטירה מוצאת חן בעינַ י? ולמה
"היא אינה מוצאת חן בעינֵ י זרים ",אמר המורה .כדי שלא להיכשל בלשונו הסב ק' את
השיחה לעניין אחר ושאל" :אתה ודאי מכיר את הרוזן?" "לא ",אמר המורה וכבר עמד
להפוך גבו אליו ,אבל ק' לא ויתר ושאל שוב" :מה? אינך מכיר את הרוזן?" "וכי מנַ ין אכיר
אותו?" לחש המורה ,ומיד הוסיף בקול ,בצרפתית" :עליך להביא בחשבון שיש פה ילדים
תמימים ".אחרי הדברים האלה ראה עצמו ק' רשאי לשאול" :האם יורשה לי לבקר פעם
אצל אדוני המורה? בכוונתי להישאר פה ימים רבים ,וכבר עכשיו אני מרגיש בודד ועזוב
מעט ,איני שייך לאיכרים ,ומן הסתם גם לא לטירה" ".אין שום הבדל בין האיכרים לבין
הטירה ",אמר המורה" .ייתכן ",אמר ק'" ,אך לגבי מצבי אין זה משנה דבר .האם יורשה לי
הק ָצב ".הדבר נשמע אמנם כציון כתובת
לבקר אצלך פעם?" "אני גר ברחוב הברבור ,בבית ַ
ולא כהזמנה דווקא ,ואף על פי כן אמר ק'" :טוב ,אבוא ".המורה ניענע בראשו ופנה לדרכו
יחד עם הילדים ,ששבו ופצחו מיד בצווחות רמות .חיש מהר נעלמו כולם במורד סמטה
תלולה.
אבל ק' נשאר מבולבל ואף נרגז מן השיחה .לראשונה מאז בואו נתקף עייפות של ממש.
נדמה לו שהדרך הארוכה לכאן לא ייגעה אותו כלל -הן הלך לו בשוֹפי ונחת ,יום
בתחילה ָ
אחר יום ,צעד אחר צעד! -אבל עכשיו ,שלא בטובתו ,התחיל המאמץ העצום נותן בו את
אותותיו .בכוח שאין לעמוד בפניו נמשך לבו אחר היכרויות חדשות ,אך כל היכרות חדשה
הגבירה את עייפותו .אם יצליח לכפות על עצמו ,במצבו היום ,להאריך את טיולו עד פתח
הטירה ,לפחות ,הרי שעשה די והותר.
הוא המשיך ללכת אפוא ,אבל הדרך היתה ארוכה ,שכן הרחוב הזה ,רחובו הראשי של
הכפר ,לא הוליך אל הר הטירה אלא רק עבר בסמוך לו ,ומיד אחר כך ,כמו להכעיס,
התפתל הצדה ,ואף על פי שלא התרחק מן הטירה ,גם לא התקרב אליה .ק' עדיין ציפה
שהרחוב יִפנה בסופו של דבר אל הטירה ,ורק מכוח הציפייה הזאת הוסיף ללכת; מחמת
העייפות ,כנראה ,לא מצא בו די כוח לעזוב את הרחוב הזה ,ואף השתומם לנוכח אורכו
של אותו כפר שאין לו סוף -שוב ושוב אותם בתים קטנים ,וזגוגיות מכוסות כפור,
ותלוליות של שלג ,ואף לא נפש חיה מסביב -אך לבסוף עקר עצמו מלפיתתו של הרחוב
ונבלע בתוך סמטה צרה ,בשלג עמוק שבעתיים; המאמץ לחלץ את רגליו המבוֹֹססות
ושוקעות היה עצום ,זיעה הציפה אותו ,ופתאום עמד תחתיו ,נבצר ממנו להמשיך.
אך הנה התברר שלא היה כה בודד ועזוב :מימינו ומשמאלו היו בקתות של איכרים ,הוא
אסף בידו קצת שלג ולש אותו לכדור והשליכו על אחד החלונות .מיד נפתחה הדלת -
הדלת הראשונה שנפתחה לפניו מאז יצא אל הכפר -ואיכר זקן במקטורן פרווה חום עמד
בפתח ,ראשו מוטה הצדה וכולו מאור פנים וחולשה" .אולי תיתן לי להיכנס אליך קצת",
אמר ק'" ,אני עייף מאוד ".הוא לא שמע אף מילה ממה שאמר הזקן ,אסיר תודה היה
כשדחפו לעברו קרש שמילט אותו חיש קל מן השלג ,וכעבור צעדים ספורים כבר עמד
בתוך החדר.
חדר גדול באור דמדומים .הבא מבחוץ לא ראה תחילה כלום .ק' נתקל בגיגית כביסה
ומעד ,יד של אישה אחזה בו .מאחת הפינות עלתה צווחת ילדים .מפינה אחרת התאבך עשן
והפך את האפלולית לעלטה .ק' עמד שם כמו בתוך עננה" .הוא בטח שיכור ",אמר מישהו.
"מי אתה?" שאל קול אדנותי ,ומיד נשמע שוב ,פונה כנראה אל הזקן" :למה נתת לו
להיכנס? אתה רוצה להכניס לפה כל אחד שמשוטט ברחובות?" "אני מודד הקרקעות של
הרוזן ",אמר ק' ,מנסה ללמד זכות על עצמו בפני מי שעדיין היה סמוי מן העין" .אה ,זה
המודד ",אמר קול של אישה ,ומיד נפלה דממה כבדה" .את מכירה אותי?" שאל ק'.
"בוודאי ",אמר אותו הקול ביובש .העובדה שהכירו שם את ק' לא נזקפה כמדומה לזכותו.
לבסוף התפוגג קצת העשן ,וק' התחיל מבחין אט-אט במתרחש סביבו .אותו יום היה
כנראה יום הכביסה הגדול .בקרבת הדלת כובסו כבסים .אך העשן עלה מפינה אחרת,
משמאל ,שם התרחצו שני גברים במימיה המהבילים של גיגית עץ שק' לא ראה מימיו
גדולה כמוה ,היקפה היה כהיקפן של שתי מיטות .אך מפתיעה עוד יותר ,הגם שלא ניתן
לקבוע בוודאות מה בדיוק הפתיע שם ,היתה הפינה הימנית .מבעד לצוהר גדול ,היחיד
בוהק רך של משישבקיר האחורי ,הפציע אור-שלג חיוור -מן החצר ,כנראה -אשר שיווה ַ
לשמלתה של אישה שישבה עמוק בפינה ,שרועה כמעט מרוב עייפות על כורסה גבוהה.
עולל יונק היה צמוד אל שדהּ .מסביבה שיחקו ילדים אחדים ,ניכר בהם שילדי איכרים הם,
אך היא נדמתה כזרה ביניהם :אכן ,עייפות וחולי עשויים לשוות מידה של עידון גם
לאיכרים.
"שב-נא!" אמר אחד הגברים ,איש עב זקן ובעל שפם מגודל -שהתנשף בקול דרך פיו
הפעור תמידית -ומיד הוציא את ידו אל מעבר לשפת הגיגית והצביע ,במחווה מצחיקה
למראה ,על תיבה גדולה ,מתיז אגב כך קילוחי מים חמים על פרצופו של ק' .על התיבה
כבר ישב הזקן שהכניס את ק' אל הבית ,עיניו בוהות נכחו .ק' נמלא רחשי תודה על
שהורשה סוף-סוף לשבת .מעתה לא נתן עליו איש דעתו עוד .האישה העומדת ליד הגיגית,
שערה צהבהב וגופה צעיר ומלא ,פיזמה לה חרש תוך כדי עבודה ,הגברים באמבט בטשו
ברגליהם והתהפכו כה וכה ,הילדים ביקשו להתקרב אליהם ,אך נהדפו שוב ושוב בקילוחי
מים עזים ,שלא נחסכו גם מק' ,האישה השרועה בכורסה נדמתה כחסרת רוח חיים ,אפילו
אל התינוק שעל שדהּ לא השפילה עיניה ,אלא נשאה אותן נטולות הבעה כלפי מעלה.
מן הסתם התבונן ק' שעה ארוכה בתמונה יפה ועצובה זו ,הקפואה בלא ניע ,ואולם אחר
כך נרדם ,כנראה ,שכן משנחרד פתאום לשמע קול רם שקרא לו ,היה ראשו מונח על כתפו
של הזקן היושב לצדו .הגברים כבר יצאו מן האמבט -שעתה השתכשכו בו הילדים
בהשגחתה של האישה צהובת השיער -וניצבו לבושים לפני ק' .התברר שעב הזקן הקולני
היה הזוטר מבין השניים .האחר ,איש שקט שמחשבותיו איטיות ,רחב גרם ורחב קלסתר ,לא
גבוה יותר מעב הזקן וזקנו דליל בהרבה ,עמד שם בראש מורכן" .אדוני מודד הקרקעות",
אמר" ,לא תוכל להישאר כאן .אני מתנצל על חוסר הנימוס" ".גם לא רציתי להישאר ",אמר
ק'" ,אלא רק לנוח קצת .זאת עשיתי ,ועכשיו אקום ואלך לי" ".אתה ודאי מתפלא על
הכנסת האורחים העלובה ",אמר האיש" ,אבל הכנסת אורחים אינה נהוגה אצלנו ,אין לנו
צורך באורחים ".מרוענן קצת מן השינה ,חושיו מחודדים קצת יותר משהיו ,שמח ק' על
דבריו הגלויים של האיש .עתה התנועע ביתר חירות ,נעץ את מקלו פעם פה ופעם שם,
מתקרב אגב כך אל כורסתה של האישה; במידות גופו ,אגב ,היה הגדול מכולם שם בחדר.
"ברור ",אמר ק'" ,וכי למה לכם אורחים בכלל? אבל בכל זאת קורה לפעמים שזקוקים
לאיזה אורח -לאחד כמוני ,למשל ,למודד קרקעות" ".אני באמת לא יודע ",אמר האיש
לאט" .אם קראו לך ,הרי אפשר שזקוקים לך ,זה ודאי מקרה יוצא דופן ,אבל אנחנו,
האנשים הקטנים ,נוהגים על פי הכללים ,לא תוכל להתרעם עלינו בשל כך" ".לא ,לא",
אמר ק'" ,אין לי אלא להודות לך -לך ולכולם כאן ".ולהפתעת כל הנוכחים סב ק' על
עקביו בקפיצה ונעמד לפני האישה .היא הביטה בו בעיניה הכחולות העייפות ,לראשה היה
צעיף משי שקוף שהשתפל לה עד חצי מצחה ,העולל התנמנם על שדיה" .מי את?" שאל
ק' .ובנימה מזלזלת -לא ברור היה אל מי כוּון הבוז הזה ,אל ק' או אל דבריה שלה -ענתה
האישה" :נערה מן הטירה".
כל זה לא נמשך אלא רגע ,וכבר עמדו שני הגברים ליד ק' ,זה לימינו וזה לשמאלו ,וגררו
אותו בשתיקה ,אך בכל הכוח ,לעבר הדלת ,כמו לא היתה שום דרך אחרת להגיע לידי
הבנה עמו .בתוך כך הצהיל משהו את רוחו של הזקן ,והוא מחא כפיים .גם הכובסת פרצה
בצחוק ליד הילדים ,שהצטווחו פתאום כאחוזי טירוף.
אבל ק' כבר עמד ברחוב ,הגברים עקבו אחריו מן המפתן ,שוב החל לרדת שלג ,ועם זאת
דומה היה שהיום התבהר במקצת .עב הזקן קרא בקוצר רוח" :לאן אתה רוצה ללכת? הנה,
דרך זו מוליכה לטירה ,וזו -אל הכפר ".ק' לא ענה לו ,אך לחברו ,שלמרות עליונותו היה
כמדומה נוח יותר לבריות ,אמר" :מי אתה? למי אני חייב תודה על האירוח?" "אני
הבורסקי ַלאזֶ ָמן ,אבל תודה אינך חייב לשום אדם" ".יפה ",אמר ק'" ,אולי עוד נתראה
פעם" ".אני לא חושב ",אמר האיש .ברגע זה הרים עב הזקן את ידו וקרא" :בוקר טוב,
יאס!" ק' הפך פניו -הנה ככלות הכול יש פה אנשים ,ברחובות ארתור ,בוקר טוב ,יֶ ֶר ִמ ַ
הכפר! מכיווּן הטירה קרבו ובאו שני בחורים ממוצעי קומה ,שניהם דקי גֵ ו עד מאוד,
בגדיהם הדוקים לגופם וגם פרצופיהם דומים מאוד זה לזה ,גון פניהם חום-כהה ,ואף על פי
כן התבלט על רקעו זקנקנם המחודד בצבעו השחור העז .בהתחשב במצב הרחוב היו
צעדיהם מהירים להפליא ,רגליהם הדקות נעו בקצב אחיד" .לאן פניכם?" צעק עב הזקן .רק
בצעקות אפשר היה להחליף דברים עמם ,כה מהירים היו בלכתם ולא נעצרו אף לרגע.
"לעסקים ",צעקו לעומתו ,צוחקים" .איפה?" "בפונדק" ".גם אני הולך לשם ",צעק ק'
פתאום ,מרים קולו יותר מכולם .תשוקה אחזה בו לפתע שיזמינוהו השניים לחבור אליהם;
אמנם לא קיווה להפיק תועלת כלשהי מן ההיכרות עמם ,אך מכל מקום היו בעיניו בני
לוויה נוחים ומשמחי לב .ואולם הללו ,אף על פי ששמעו את דבריו של ק' ,רק ניענעו
בראשם ,וכבר חלפו ועברו להם.
ק' הוסיף לעמוד שם בשלג ,לא התחשק לו לחלץ את רגלו מהשלג רק על מנת לשוב
ולהשקיעה עמוק יותר בפסיעה הבאה; הבורסקי וחברו ,שמחים על שהצליחו לסלק את ק'
אחת ולתמיד ,דישדשו אט-אט בחזרה אל הבית דרך הדלת הפתוחה קמעא ,הופכים פניהם
אל ק' שוב ושוב ,וק' נשאר לבדו עם השלג האופף אותו" .זו יכלה להיות הזדמנות לאיזה
ייאוש קטן ",חלפה מחשבה בראשו" ,אילו עמדתי פה באקראי ולא מתוך כוונה".
בבקתה שלשמאלו נפתח אותו רגע חלון זעיר; בעודו סגור נדמה היה שצבעו כחול-עמוק,
אולי בשל השלג שהשתקף בו -וכה קטן היה ,עד שבהיפתחו כעת לא נראו בשלמותם פניו
של המציץ דרכו ,רק עיניו בלבד נראו ,עיניים חומות זקנות" .הנה הוא עומד שם ",שמע ק'
קול רועד של אישה" .זהו מודד הקרקעות ",אמר קול של גבר .ואז ניגש האיש אל החלון
לסדר הטוב שלפני ביתו" :למי אתה שחרד ֵ
ֵ ושאל ,לא בלי חביבות ,אך עם זאת כמי
מחכה?" "למזחלת שתאסוף אותי ",אמר ק'" .מזחלות לא עוברות פה ",אמר האיש" ,אין פה
תחבורה" ".אבל זה הרחוב המוליך לטירה ",טען כנגדו ק'" .ואף על פי כן ,ואף על פי כן",
אמר האיש מתוך קשיחות כלשהי" ,אין פה תחבורה ".עתה שתקו שניהם .ובכל זאת נמלך
האיש בדעתו ,כנראה ,שכן השאיר פתוח את החלון ,שתימרות עשן פרצו ממנו" .הדרך
משובשת ",אמר ק' ,מנסה לסייע בעדו .אך הלה לא אמר אלא" :כן ,בוודאי ".ואף על פי כן
הוסיף כעבור רגע" :אם תרצה ,אסיע אותך במזחלת שלי" ".אדרבא ",אמר ק' ורוחו
הצטהלה" ,כמה זה יעלה לי?" "זה לא יעלה לך כלום ",אמר האיש .ק' התפלא מאוד.
"הלוא אתה מודד הקרקעות ",הסביר האיש" ,ואתה שייך לטירה .לאן רצונך לנסוע?"
"לטירה ",אמר ק' בחופזה" .אם כך ,איני נוסע ",אמר האיש מיד" .אבל אני שייך לטירה",
אמר ק' ,חוזר על מילותיו של האיש" .ייתכן ",אמר האיש באי-רצון" .אם כן ,הסע אותי
לפונדק ",אמר ק'" .טוב ",אמר האיש" ,אני תכף בא עם המזחלת ".כל זה לא נאמר
כמדומה מתוך חביבות דווקא ,אלא בעיקר מתוך איזה צורך אנוכי ,נפחד ,כמעט נוקדני,
לסלק את ק' ממקום עומדו שלפני הבית.
שער החצר נפתח ,ומזחלת קטנה וקלה ,כולה שטוחה בלי זכר למושב כלשהו ,גלשה
החוצה רתומה לסוסון דל ,ומאחוריה האיש ,לא זקן אבל חלוש ,שחוח גֵ ו ,צולע; פרצופו
נדמה קטן במיוחד בשל צעיף הצמר הכרוך לו במהודק סביב האדום הכחוש ,המנוזלָ ,
צווארו .ניכר בו שהוא חולה ,ושהטריח עצמו לצאת רק כדי לשלח מעליו את ק' .ק' העיר
משהו ברוח זו ,אך האיש ניענע בראשו לשלילה .ק' לא הציל מפיו אלא זאת -ששמו
הרכּב ,ושבחר במזחלת לא-נוחה זו משום שהיתה מוכנה לנסיעה ,ואילו ביקש גֶ ְר ְש ֶט ֶקר ַ
לקחת אחרת ,היה הדבר נמשך זמן רב מדי" .שב-נא ",אמר והצביע בשוטו על המזחלת
רשט ֶקר" .אבל למה?" שאל ק'.
מאחוריו" .אני אשב לידך ",אמר ק'" .אני אלך ברגל ",אמר גֶ ֶ
רשט ֶקרֶ ,פּ ֶרץ עז של שיעול תקפוֹ וטילטל אותו כל כך ,עד
"אני אלך ברגל ",חזר ואמר גֶ ֶ
שנאלץ לנטוע את רגליו עמוק בשלג ולהיאחז בידיו בשולי המזחלת .ק' לא אמר עוד כלום,
התיישב במזחלת מאחור ,השיעול שכך אט-אט ,והם יצאו לדרך.
הטירה שם למעלה ,שק' קיווה להגיע אליה עוד היום ,כבר שקעה באפלה ,למרבה
הפליאה ,ושבה והתרחקה .אך כמו כדי לתת לו עוד איזה אות של פרידה זמנית ,עלה משם
כאב היהקול פעמון ,מתרונן בחדווה ,פעמון שלרגע קט ,לפחות ,הרעיד את הלב -שכן גם ֵ
בו בצליל הזה -משל היה בהתגשמות כיסופיו המעורפלים של ק' גם משום איוּם עליו .אבל
עד מהרה נאלם הפעמון הגדול ,ותחתיו עלה קול פעמון קטן ,חדגוני ורפה -אולי עדיין
מלמעלה ,ואולי כבר מלמטה ,מהכפר .הצלצול הזה אכן הלם יותר את הנסיעה האיטית ואת
הרכּב עלוב הנפש ,אך הקשוח הזה. ַ
"היי ,אתה!" קרא ק' פתאום -כבר קרובים היו לכנסייה ,הפונדק לא היה רחוק עוד ,ק'
כבר יכול היה להרשות לעצמו להסתכן קצת " -אני מתפלא שיש לך אומץ להסיע אותי על
דעת עצמך בלבד .אתה רשאי לעשות זאת בכלל?" גרשטקר התעלם ממנו והוסיף להלך
בנחת לצד הסוס הקטן" .היי!" קרא ק' ,אסף מעט שלג מעל המזחלת ,לש אותו לכדור
והשליכו בכוח לתוך אוזנו של גרשטקר .הפעם נעצר האיש והפך את פניו .אך משראה אותו
ק' כה סמוך אליו -המזחלת גלשה עוד קצת קדימה -את הדמות הזאת השחוחה ,למודת
הסבל ,את הפנים הכחושות הללו ,האדומות ,המיוגעות ,עם הלחיים השונות משום-מה זו
מזו ,האחת שטוחה ,האחרת נפולה ,את הפה הפעור ,הקשוב ,עם השיניים הספורות,
הבודדות -לא יכול היה ק' שלא לחזור מתוך רחמים על מה ששאל קודם מתוך רשעות,
לאמור :כלום אין גרשטקר עלול להיענש על שהוא מסיע אותו? "מה אתה רוצה?" שאל
גרשטקר בלי להבין את השאלה ,אך גם בלי לצפות להסבר כלשהו; הוא רק פנה בקריאה
אל הסוס והם המשיכו בדרכם.
כשהגיעו כמעט עד הפונדק -ק' זיהה את המקום לפי הפיתול שבדרך -גילה לתדהמתו
שכבר היה חושך גמור .כלום שהה בכפר זמן רב כל כך? רק שעה-שעתיים ,לפי חשבונו.
הרי עם בוקר יצא לדרך .ולא חש כל צורך לאכול .ועוד לפני שעה קלה היה אור יום מלא.
והנה פתאום עלטה" .ימים קצרים ,ימים קצרים ",אמר בינו לבינו ,גלש מטה מן המזחלת
ופנה אל הפונדק.
למעלה ,על גרם המדרגות הקטן שבחזית הבית ,ראה לשמחתו את הפונדקי ,עומד ומאיר
ברכּב ועמד מלכת ,קול שיעול עלה מן האפלה ,זה היה לו את הדרך בפנס .לרגע נזכר ק' ַ
הוא .מילא ,הרי עוד מעט יראה אותו שוב .רק משהגיע למעלה אל הפונדקי ,שבירך אותו
לשלום בהכנעה ,השגיח בשני אנשים ניצבים אצל הדלת ,איש מכל צד .הוא לקח את הפנס
מידו של הפונדקי והאיר בו את השניים; אלה היו הצעירים שכבר פגש בהם ,וגם שמע
יאס .עתה עמדו והצדיעו לו .הוא נזכר בימי שירותו הצבאי ,ימישקוראים להם ארתור ויֶ ֶר ִמ ַ
האושר שלו ,וצחק" .מי אתם?" שאל ,משיט מבטו הלוך ושוב מזה אל זה" .העוזרים שלך",
השיבו" .כן ,אלה העוזרים ",אישר הפונדקי בלחישה" .מה?" שאל ק'" ,אתם העוזרים
אחרי ,שאני מצפה לבואם?" הם השיבו בחיוב" .טוב הוותיקים שלי ,שציוויתי עליהם לנסוע ַ
מאוד ",אמר ק' לאחר שתיקה קצרה" ,טוב שבאתם" ".דרך אגב ",אמר ק' מקץ עוד שתיקה
קצרה" ,הגעתם באיחור רב ,אתם פשוט בטלנים" ".היתה לנו דרך ארוכה ",אמר האחד.
"דרך ארוכה ",חזר אחריו ק'" ,והרי פגשתי בכם בשובכם מן הטירה" ".כן ",השיבו השניים
בלי כל הסבר נוסף" .איפה המכשירים שלכם?" שאל ק'" .אין לנו מכשירים ",אמרו.
"המכשירים שהפקדתי בידיכם ",אמר ק'" .אין לנו מכשירים ",חזרו ואמרו" .ליצנים
שכמותכם!" אמר ק'" ,אתם מבינים משהו במדידת קרקעות?" "לא ",אמרו" .אבל אם אתם
עוזרי הוותיקים ,הרי אתם חייבים להבין בזה משהו ",אמר ק' .הם שתקו" .טוב ,בואו
באמת ַ
אפוא ",אמר ק' ודחף את שניהם לפניו אל הבית פנימה.
2
ַבּ ְרנַ ַבּאס
עתה ישבו שלושתם אל שולחן קטן במסבאה ושתו בירה ,ממעטים בשיחה ,ק' באמצע,
העוזרים מימינו ומשמאלו .מלבדם היו שם רק כמה איכרים שהסבו אל אחד השולחנות ,כמו
בליל אמש" .יש לי בעיה איתכם ",אמר ק' ,משווה את פרצופיהם זה לזה כפי שכבר עשה
לא אחת" ,איך אוכל להבדיל ביניכם? רק בשמותיכם אתם נבדלים זה מזה ,בכל השאר
אתם דומים ממש כמו "...הוא נעצר רגע ומיד המשיך בבלי דעת" ,הלוא בכל השאר אתם
דומים ממש כמו שני נחשים ".הם חייכו" .בדרך כלל מבדילים בינינו בקלות ",אמרו
כמצטדקים" .אני מאמין לכם ",אמר ק'" ,הלוא בעצמי הייתי ֵﬠד לכך ,אבל אני ה'על כן
אנהג בכם כאילו הייתם איש אחד ,ולשניכם אפנה בשם ארתור ,הלוא זה שמו של אחד
מכם -אולי שלך ,במקרה?" פנה ק' אל האחד" .לא ",אמר הלה" ,שמי ירמיאס" ".טוב ,לא
חשוב ",אמר ק'" ,אקרא ארתור לשניכם .אם אשלח את ארתור לאיזה מקום ,תלכו שניכם,
אם אטיל איזו עבודה על ארתור ,תעשוה שניכם; אמנם יש כאן חיסרון גדול מבחינתי ,כי
לא אוכל להטיל עליכם משימות נפרדות ,אך לעומת זאת אני רואה יתרון בכך ששניכם
כאחד תישאו במלוא האחריות לביצוע כל מטלה שאשית עליכם .לא אכפת לי איך תחלקו
ביניכם את העבודה ,רק אל תאשימו זה את זה בכישלונותיכם ,מבחינתי אתם איש אחד".
הם הירהרו קצת ואמרו" :זה ממש לא מקובל עלינו" ".איך ייתכן אחרת ",אמר ק'" ,ברור
שזה לא מקובל עליכם ,אבל כך יהיה".
זה שעה קלה עקב ק' במבטו אחרי אחד האיכרים שהסתובב בחשאי סביב השולחן ,לבסוף
אזר האיש עוז ,ניגש אל אחד העוזרים וביקש ללחוש לו משהו על אוזנו" .סלח לי ",אמר
ק' ,חבט בידו על השולחן וקם ממקומו" ,אלה העוזרים שלי ,אנחנו מקיימים פה דיון .איש
אינו רשאי להפריע לנו" ".הו ,בבקשה ,בבקשה ",אמר האיכר בבהלה ונרתע אחורנית אל
חבריו" .שימו לב ,זה הדבר שחובתכם לתת עליו את הדעת בראש וראשונה ",אמר ק' לאחר
שחזר וישב" ,אסור לכם לדבר עם איש בלי לבקש את רשותי .אני זר פה במקום הזה ,ואם
עוזרי הוותיקים אתם ,הרי גם אתם זרים פה .על כן חובה עלינו ,על שלושת הזרים,
ַ אמנם
לעשות יד אחת ,תנו לי אישור בתקיעת כף ".השניים הושיטו ידיהם אל ק' בלהיטות יתרה.
"את הטלפיים ִשמרו לעצמכם ",אמר" ,אבל פקודתי נותרת בעינה .אני הולך לישון עכשיו,
וגם לכם אני ממליץ לעשות כן .היום הפסדנו יום עבודה ,מחר צריך להתחיל לעבוד עם
שחר .עליכם למצוא מזחלת שתסיע אותנו אל הטירה ,ולהתייצב איתה לפני הבית בשש
בבוקר" .טוב ",אמר האחד .אבל האחר התערב" :אתה אומר 'טוב' ,למרות שאתה יודע שזה
בלתי אפשרי" ".שקט!" אמר ק'" ,אני רואה שאתם כבר מנסים להיבדל זה מזה ".אלא
שעתה אמר גם הראשון" :הוא צודק ,זה בלתי אפשרי ,שום זר אינו רשאי להיכנס לטירה
בלי היתר" ".ואיפה מגישים בקשה להיתר?" "אני לא יודע ,אולי אצל נציב הטירה" ".אם
כן ,נגיש בקשה טלפונית ,טלפנו מיד אל הנציב ,שניכם ".הם מיהרו אל המכשיר ,השיגו קו
-הו ,איך נדחפו-נדחקו שם שניהם ,כלפי חוץ היו צייתנים עד גיחוך -ושאלו אם רשאי ק'
לבוא איתם מחר לטירה .את ה"לא" שמע גם ק' מאצל שולחנו ,אך התשובה היתה מפורטת
יותר ,וזו לשונה" :לא מחר ולא אי-פעם" ".אטלפן בעצמי ",אמר ק' וקם ממקומו .עד כה
לא נתן כמעט איש דעתו על ק' ועוזריו ,להוציא התקרית עם האיכר ההוא ,אך אמירה
אחרונה זו עוררה התרגשות רבה .כולם קמו על רגליהם יחד עם ק' ,ואף על פי שהפונדקי
ניסה להדוף אותם ,התקבצו האיכרים סביב הטלפון בחצי-עיגול צפוף .רובם סברו שק' לא
יזכה כלל לתשובה .ק' נאלץ לבקש מהם שישתקו ,אין לו עניין לשמוע את דעתם.
מן האפרכסת עלה מין זמזום ,שכמוהו לא שמע ק' בטלפון מימיו .דומה היה כאילו מתוך
קולותיהם המזמזמים של ילדים רבים לאינספור -אבל גם הזמזום הזה לא זמזום היה ,אלא
שירתם של קולות רחוקים ,רחוקים עד בלי די -דומה היה כאילו מתוך הזמזום הזה בוקע
ועולה ,באיזו דרך בלתי אפשרית בעליל ,קול אחד ויחיד ,דקיק אבל חזק ,אשר הכה באוזן
כדורש במפגיע לחדור עמוק יותר ,אל מעבר לחוש השמע העלוב לבדו .ק' הקשיב בלי
לחייג ,תמך את שמאלו במדף הטלפון ,וככה הוסיף להקשיב.
הוא לא ידע כמה זמן עבר ככה ,עד שמשך הפונדקי בכנף בגדו :שליח בא לחפשו" .לך
מפה ",צרח ק' בשצף-קצף ,אולי לתוך הפומית ,שכן מיד ענה לו מישהו .וכך התנהלה
נדמה
השיחה" :כאן אוֹסוַ ואלד ,מי שם?" קרא קול חמוּר ,יהיר ,עם לקות דיבור קלה -כך ָ
לו לק' -שעליה השתדל לפצות באמצעות חוּמרת יתר .ק' חשש לומר את שמו ,חסר אונים
היה לנוכח הטלפון ,בן שיחו עלול היה להסותו בצעקות ,לטרוק את השפופרת ,וכך היה ק'
חוסם לעצמו דרך גישה אפשרית ,שאולי אין לזלזל בחשיבותה .משהתארכו היסוסיו של ק',
פקעה סבלנותו של האיש" .מי שם?" חזר על שאלתו ,והוסיף" :הייתי שמח מאוד אילולא
הרבו כל כך לטלפן משם ,הרי טילפנו ממש לפני רגע ".ק' התעלם מן ההערה ואמר
בנחישות פתאומית" :מדבר עוזרו של האדון מודד הקרקעות" ".איזה עוזר? איזה אדון?
"שאל את ְפריץ ",אמר ביובש.איזה מודד קרקעות?" ק' נזכר בשיחת הטלפון של אמשְ .
התכסיס עלה יפה ,להפתעתו .אך יותר משהופתע לנוכח הצלחתו זו ,הופתע לגלות מה רב
התיאום השורר בין אגפי השירות שם למעלה .התשובה היתה" :אני כבר יודע .מודד
הקרקעות הנצחי .כן ,כן .ומה עוד? איזה עוזר?" "יוֹזֶ ף ",אמר ק' .קצת הפריעו לו
מלמוליהם של האיכרים מאחורי גבו ,הללו רגזו מן הסתם כששמעו אותו נוקב בשם לא לו.
אך דעתו של ק' לא היתה פנויה אליהם ,השיחה תבעה את כל תשומת לבו" .יוזף?" שאל
האיש" .והלוא שמות העוזרים הם" -אתנחתא קלה ,מן הסתם בירר את שמותיהם אצל
מישהו " -ארתור ויֶ רמיאס" ".אלה העוזרים החדשים ",אמר ק'" .לא ,אלה הוותיקים".
"אלה החדשים ,ואילו אני העוזר הוותיק ,שהגיע היום בעקבות המודד" ".לא ",נשמעה
שלו כמקודם .ומקץ הפוגה קצרה אמר אותו קול צעקה פתאום" .מי אני ,אם כן?" שאל ק'ֵ ,
עצמו ,עם אותה לקות דיבור עצמה ,שעם זאת כמו נהפך והיה לקול אחר ,עמוק יותר,
מעורר כבוד יותר" :אתה העוזר הוותיק".
ק' הקשיב רוב קשב לנעימתו של הקול ,ובתוך כך כמעט שהחמיץ את השאלה" :מה אתה
רוצה?" יותר מכול היה רוצה עכשיו להניח מידו את השפופרת .שוב לא היה לו ְלמה
לצפות מן השיחה הזאת .רק בעל כורחו עוד הוסיף ושאל בחופזה" :מתי יורשה המעסיק
שלי להיכנס לטירה?" "לעולם לא ",היתה התשובה" .יפה ",אמר ק' והניח את השפופרת.
בתוך כך היו האיכרים שמאחוריו קרבים והולכים ,וכבר עמדו בסמוך לו ממש .העוזרים,
מצוֹדדים לעברו מבטים בלי הרף ,ניסו להרחיקם מעליו .אך כל מה שעשו היה כמדומה
בגדר העמדת פנים ומשחק ,ומלבד זאת כבר התחילו האיכרים מתפזרים לאיטם ,שבעי רצון
מתוצאות השיחה .מאחוריהם הופיע פתאום איש אחד ,פילס לו דרך ביניהם בצעד מהיר ,קד
לפני ק' ומסר לו מכתב .ק' החזיק את המכתב בידו והתבונן באיש ,שברגע זה היה חשוב
בעיניו יותר .הלה דמה מאוד לשני העוזרים ,דק גזרה כמותם ,בגדיו הדוקים לגופו
כבגדיהם ,אף זריז היה וקל תנועה ממש כמוהם ,ואף על פי כן היה שונה מהם בתכלית .הו,
למנותו לעוזר במקומם! הוא הזכיר לו קצת את האישה עם התינוק מה מאושר היה ק' ַ
שראה בבית הבורסקי :לבוש לבן כמעט כולו ,לא בגדי משי ,אמנם ,אלא בגדי חורף רגילים,
אך היה בהם משום עידון וחגיגיות של משי .קלסתר פניו היה בהיר ואומר כנות ,עיניו
גדולות מן הרגיל ,חיוכו משובב נפש להפליא; הוא העביר את כפו על פניו ,כמבקש למחות
מעליהם את החיוך הזה ,אך הדבר לא עלה בידו" .מי אתה?" שאל ק'" .שמי ַבּרנַ ַבּאס ",אמר
ברכּות.בדבּרו היו שפתיו נפתחות ונסגרות בתקיפות גברית ,אבל גם ַ האיש" ,אני שליחַ ".
"איך הם מוצאים חן בעיניך?" שאל ק' בהצביעו על האיכרים ,שעדיין לא חדלו להתעניין
בו ,מסתכלים בו בפרצופיהם המעוּנים ,פשוטו כמשמעו -הקודקוד נראה כאילו חבטו בו
מלמעלה להשטיחו ותווי הפנים כמו לבשו את צורתם מתוך כאב החבטות -בשפתיהם
הבשרניות ,בפיותיהם הפעורים הסתכלו בו ,ועם זאת גם לא הסתכלו ,שכן מפעם לפעם תעו
מבטיהם לצדדים והשתהו ארוכות על איזה חפץ זניח בטרם יחזרו אליו ,אחר כך הצביע ק'
גם על העוזרים ,שעמדו חבוקים לחי אל לחי וחייכו ,אין לדעת אם בהכנעה או בבוז -את
כל אלה הראה לו כמבקש להציג לפניו פמליה שנכפתה עליו מכוח נסיבות יוצאות דופן,
שבּרנַ ַבּאס ישכילומתוך תקווה -עניין של ִקרבה ואמון היה כאן ,והוא שהיה חשוב לק' ַ -
תמיד להבדיל בינו לבינם.
אבל ברנבאס התעלם מן השאלה -ניכר בו שבתום לב גמור -והניח לה לחלוף על פניו,
כיאה למשרת מחונך יפה המתעלם מדברי אדוניו שכוּונו אליו למראית עין בלבד ,הוא רק
הביט על סביבותיו ,כמתבקש מן השאלה ,בירך לשלום בניע יד את מכריו מבין האיכרים
והחליף מילים אחדות עם העוזרים ,ואת כל זה עשה דרך חירות ,מתוך עצמאות מלאה,
בלי להתערב ביניהם .ק' ,שנדחה אך לא הוכלם ,חזר אל המכתב שבידו ופתח אותו .וכך
נאמר בו" :אדון נכבד מאוד! כידוע לך ,התקבלת לשירות הרוזן .הממונה עליך ישירוֹת הוא
ראש המועצה; הוא שימסור לך פרטים על עבודתך ועל תנאי השכר ,והוא מי שיהיה עליך
לתת לו דין וחשבון .אף על פי כן לא אניח לך גם אני לחמוק מעינַ י .ברנבאס ,שמידו תקבל
את המכתב הזה ,יבוא אליך מפעם לפעם לשאול אם יש לך בקשות כלשהן ,ויודיעני דבר.
תמצאני נכון תמיד להיות לך לעזר במידת האפשר .חשוב לי שמי שעובדים אצלי יהיו
שמחים בחלקם ".החתימה היתה בלתי קריאה ,אך לצדה נדפס :ראש הלשכה " .Xחכה
הקד לפניו ,קרא לפונדקי וביקש ממנו להקצות לו חדר שיוכל רגע!" אמר ק' אל ברנבאס ָ
לשהות בו זמן-מה לבדו עם המכתב .בתוך כך נזכר פתאום שעם כל החיבה שעורר בו
ברנבאס ,אין הוא אלא שליח ,וציווה להגיש לו בירה .ק' העיף בו מבט ,לבחון את תגובתו,
הלה הגיב בשמחה ושתה את הבירה מיד .אחר כך יצא ק' עם הפונדקי .בכל הבית הקטן לא
נמצא בשביל ק' אלא קיטון צר בעליית הגג ,ואפילו התקנתו של זה היתה כרוכה בקשיים,
שכן צריך היה להעביר לחדר אחר את שתי המשרתות שיָ שנו שם עד כה .בעצם לא נעשה
שם כלום ,רק המשרתות סולקו ,מלבד זאת נשאר הקיטון כפי שהיה ,ללא מצעים על
המיטה היחידה ,רק כרים אחדים ושמיכה של סוסים ,סתורים כפי שנותרו לאחר ליל אמש,
על הקיר תלויות כמה תמונות של קדושים ותצלומי חיילים ,אפילו לאוורר שם לא טרחו,
מן הסתם קיוו שהאורח החדש לא יישאר זמן רב ,ולא עשו דבר כדי לעכבו .אך כל זה היה
טוב בעיני ק' ,הוא התכרבל בשמיכה ,ישב אל השולחן ,וחזר וקרא את המכתב לאורו של
נר.
המכתב לא היה אחיד בנימתו ,היו בו פסקאות שפנו אל ק' כאל אדם בן חורין ,מתוך
כבוד לעצם היותו בעל רצון משלו -כך בנוסח הפנייה שבראש המכתב ,כך בפסקה הנוגעת
לבקשות שהוא עשוי לבקש -ולעומת זאת היו גם פסקאות שהתייחסו אליו ,אם במפורש
ואם במובלע ,כאל עובד זוטר ,שאותו ראש לשכה מבחין בו אך בקושי ממרום שבתו ,עד
שעליו להתאמץ כדי "שלא להניח לו לחמוק מעיניו" ,ואילו הממונה עליו אינו אלא ראש
המועצה ,שק' אפילו חייב לו דין וחשבון ,ועמיתו היחיד לעבודה הוא אולי שוטר הכפר.
אלה היו סתירות מובהקות ,גלויות לעין כל כך ,עד שברור כשמש היה שנוּסחו בכוונת
מכוון .המחשבה שסתירות אלה מקורן בפסיחה על שתי הסעיפים -מחשבה אווילית לנוכח
מתוכן
ַ ממשל מאורגן שכזה -כמעט שלא עלתה על דעתו של ק' .אדרבא ,הוא הבין
שמציגים לפניו בחירה ברורה ,מניחים לו לפרש כראות עיניו את ההוראות שבמכתב -אם
רצונו להיות פועל כפרי ,שקשריו עם הטירה אמנם מכובדים ,אך מדומים בלבד ,או פועל
כפרי מדומה ,שכל פעולותיו תיקבענה למעשה על פי ההוראות שיעביר לו ברנבאס .ק' לא
היסס בבחירתו ,גם בלעדי הניסיון שכבר קנה לו כאן לא היה מהסס .רק אם יהיה פועל
כפרי ,מרוחק ככל האפשר מן האדונים שם בטירה ,רק אז יהיה בידו להשיג משהו בטירה;
האנשים הללו בכפר ,שעדיין נהגו בו חשדנות רבה כל כך ,יתחילו סוף-סוף לדבר איתו
שייﬠשה ,אם לא ידידם ,הרי למצער תושב כמוהם; וכששוב לא יהיה כל הבדל בינו ָ מרגע
לבין גרשטקר או ַלאזֶ ָמן ,למשל -וזה חייב לקרות במהרה ,בכך תלוי הכול -הרי תיפתחנה
לפניו באחת כל הדרכים ההן ,שאילו התנהלו ענייניו רק על פי רצונם ומכוח חסדם של
האדונים שם למעלה ,היו נשארות לא רק חסומות לעד ,אלא גם סמויות מן העין.
ואף על פי כן היתה עוד סכנה אחת ,היא הוטעמה יפה במכתב ואף הוצגה בו מתוך איזו
שמחה ,כאילו אין מפניה מנוס :מעמדו כפועל .שירות ,עבודה ,כפיפוּת לממוּנים ,תנאי שכר,
דין וחשבון ,כל אלה ממש רחשו-שרצו במכתב ,ואף על פי שנאמרו בו גם דברים אחרים,
אישיים יותר ,הרי נאמרו אף הם מנקודת ראות זו דווקא .אם רוצה ק' להיעשות פועל -
אדרבא ,שיֵ יעשה פועל ,אבל רק מתוך רצינות שלמה ונוראה ,מתוך ויתור גמור על כל
אפשרות אחרת .ק' ידע שאין מדובר בכפייה ממש ,לא מפני זה התיירא ,ופחות מכול כאן;
אבל מפני עוצמת כוחה של הסביבה המדכדכת ,מפני ההשלמה עם אכזבות ,מפני עוצמת
השפעותיו הנסתרות של כל רגע ורגע -מפני אלה התיירא גם התיירא ,זו היתה הסכנה
שעליו לאזור עוז ולהיאבק בה .המכתב אף גילה שאם יגיעו הדברים לידי מאבק ,הרי ק',
בחוצפתו ,הוא שפתח בו; עניין זה נרמז בדקות יתרה ,ורק מצפון חסר מנוח )חסר מנוח ,לא
מוּכה אשם( עשוי היה להבחין בו :היו אלה שתי המילים "כידוע לך" ,שהתייחסו אל קבלתו
לשירות הרוזן .ק' הודיע על בואו ,ומאותו רגע ידע ,כלשון המכתב ,שהתקבל לעבודה.
ק' הוריד תמונה מעל הקיר ותלה את המכתב על המסמר .בחדר זה יתגורר ,זה המקום
לתלות את המכתב.
אחר כך ירד אל המסבאה ,ברנבאס הסב עם העוזרים אל שולחן קטן" .אה ,הנה אתה",
אמר ק' בלי כל סיבה ,רק מפני ששמח לראות את ברנבאס .הלה קפץ מיד על רגליו .ק'
בקושי נכנס לאולם ,וכבר קמו האיכרים והחלו מתקרבים אליו ,הם כבר התרגלו ללכת
אחריו לכל מקום" .מה אתם רוצים ממני כל הזמן?" קרא ק' .הם לא התרעמו כלל והפכו
פניהם אט-אט לשוב למקומם .אחד מהם חלף על פניו והסביר כלאחר יד ,בחיוך סתום
שהופיע מיד גם על פניהם של כמה אחרים" :תמיד אפשר לשמוע אי-אלה חדשות ",וליקק
טﬠם כלשהו .ק' לא אמר דבר לפייסם ,מוטב שיתרגלו את שפתיו משל היו אותן חדשות ַמ ָ
לכבד אותו קצת ,ואולם ,אך התיישב ליד ברנבאס ,וכבר חש בעורפו את נשימתו של אחד
המלחייה ,אבל ק' רקע ברגלו מרוב כעס ,והאיכר האיכרים ,הלה בא ,לדבריו ,לקחת את ִ
נמלט על נפשו בלעדיה .בעצם לא קשה היה להוציא את ק' משלוותו ,די היה ,למשל,
לשסות בו את האיכרים ,השתתפותם העיקשת נראתה לו מרושעת יותר מן הסגירוּת
האטומה שהפגינו כלפיו האחרים ,ולא עוד אלא שלמעשה היתה אף היא בגדר סגירוּת,
שהרי אילו חבר אליהם ק' והתיישב אל שולחנם ,אין ספק שלא היו נשארים לשבת שם .רק
נוכחותו של ברנבאס מנעה בעדו מלחולל מהומה .עם זאת הפנה אליהם פנים מאיימות ,גם
פניהם היו מופנות אליו .אך כשראה אותם יושבים להם ככה ,איש במקומו ,בלי לשוחח זה
עם זה ,בלי שום קשר נראה לעין ביניהם ,מאוחדים רק בכך שהם בוהים בו כולם ,או-אז
נדמה לו שלא מתוך רשעות הם רודפים אותו -אולי באמת הם רוצים ממנו משהו ,ורק ָ
נבצר מהם לומר זאת; ואם לא בזה העניין ,הרי אפשר שאין זו אלא מין ילדותיות הטבועה
בהם ,ילדותיות הרווחת ,כמדומה ,במקום הזה; כלום לא היה גם הפונדקי עצמו כמין ילד
קטן העומד לו נטוע במקומו ושתי ידיו אוחזות בכוס בירה שנועדה לאחד האורחים ,תולה
עיניו בק' ואינו שומע את קול הפונדקית הרוכנת מבעד לחלון המטבח וקוראת לו?
נינוח יותר פנה ק' אל ברנבאס .בחפץ לב היה משלח מעליו את העוזרים ,אך לא מצא
אמתלה נאותה ,ובכלל ,הללו ישבו להם בנחת ובהו בכוסות הבירה שלהם" .קראתי את
נדמה ,אמרהמכתב ",פתח ק'" ,אתה יודע מה כתוב בו?" "לא ",אמר ברנבאס .מבטו ,כך ָ
יותר מדבריו .אולי טעה ק' במידותיו הטובות של ברנבאס ,כשם שטעה ברשעותם של
האיכרים ,אך נוכחותו עדיין נעמה לו מאוד" .גם בך מדובר במכתב ,נאמר שעליך להעביר
לעתים ידיעות ביני לבין ראש הלשכה ,לכן חשבתי שאתה יודע מה כתוב בו" ".רק זאת
הטילו עלי ",אמר ברנבאס" ,להביא לך את המכתב ,לחכות שתקרא אותו ,ואם תמצא
לנחוץ ,להחזיר תשובה בעל-פה או בכתב" ".יפה ",אמר ק'" ,אין צורך לכתוב כלום,
מסור-נא לאדון ראש הלשכה -מה שמו ,בעצם? לא הצלחתי לפענח את החתימה".
"קלאם ",אמר ברנבאס" .מסור-נא אפוא למר קלאם את רחשי תודתי על שהתקבלתי ,וכן ְ
על האדיבות המופלגת שגילה כלפי -עניין שאני יודע להעריכו כערכו ,שהרי בהיותי זר
כאן ,עדיין לא הוכחתי את עצמי כלל .אקפיד לנהוג לפי הוראותיו .אין לי בקשות מיוחדות
היום ".ברנבאס ,שהקשיב רוב קשב לדברים ,ביקש את רשותו של ק' לחזור באוזניו על
ההודעה ,ק' הסכים ,ברנבאס חזר על הכול מילה במילה .אחר כך קם להיפרד לשלום.
כל אותה שעה היה ק' בוחן את פניו ,כעת עשה זאת בפעם האחרונה .קומתו של ברנבאס
נדמה כמביט על ק' מלמעלה למטה ,הגם שמתוך לא היתה גבוהה מזו של ק' ,ואף על פי כן ָ
איזו כניעות כמעט ,מן הנמנע היה שאדם זה ילבין פניו של מישהו .אמנם לא היה אלא
שליח ,ולא ידע מה נכתב במכתבים שהצטווה למסור ,אך מבט עיניו ,חיוכו ,דרך הילוכו ,היו
אף הם בגדר שליחות ,כמדומה ,גם אם לא ידע עליה דבר .וק' הושיט לו את ידו ,מה
שהפתיע אותו בעליל ,שכן התכוון רק לקוד קידה.
מיד עם צאתו -בטרם יפתח את הדלת עוד השעין עליה רגע את כתפו והקיף את החדר
במבט אחרון ,שכבר לא הופנה אל אדם מסוים כלשהו -אמר ק' לעוזרים" :אני הולך לחדר,
להביא את הרשימות שלי ,ואז נדון בעבודה שעלינו לפתוח בה ".הם אמרו להתלוות אליו.
"הישארו כאן!" אמר ק' ,אך הם עדיין ביקשו להתלוות אליו .ק' נאלץ לחזור על פקודתו
במשנה תוקף .ברנבאס כבר לא היה בפרוזדור .והלוא רק כרגע יצא .אבל גם לפני הבית -
שוב החל לרדת שלג -לא ראה אותו ק'" .ברנבאס!" קרא .אין קול ואין עונה .הייתכן
שעודנו בבית? אין שום אפשרות אחרת ,כמדומה .ואף על פי כן קרא ק' בשמו שוב בכל
הכוח ,השם רעם-התהדהד בתוך הלילה .ממרחקים עלתה תשובה רפה ,ברנבאס כבר עבר
אפוא כברת דרך ארוכה .ק' קרא לו שיחזור על עקבותיו ,ובו-בזמן הלך לקראתו; במקום
שנפגשו לבסוף שוב לא היה אפשר לראותם מן הפונדק.
"ברנבאס ",אמר ק' ולא הצליח לכבוש את הרעד שבקולו" ,רציתי לומר לך עוד משהו.
נראה לי שאין זה מתקבל על הדעת ,שבכל פעם שאזדקק למשהו מהטירה ,אצטרך לחכות
לאיזה ביקור מקרי שלך .אילולא הדבקתי אותך עכשיו במקרה -איך אתה טס! חשבתי
שעוד לא יצאת מהבית -מי יודע כמה זמן הייתי צריך לחכות עד שתשוב ותופיע אצלי".
"הרי אתה יכול לבקש מראש הלשכה שאבוא אליך תמיד במועדים קבועים ,כראות עיניך",
אמר ברנבאס" .גם זה לא יספיק ",אמר ק'" ,הלוא ייתכן ששנה תמימה לא יהיה לי שום
מסר להעביר ,ודווקא רבע שעה לאחר צאתך אצטרך להעביר מסר שאינו סובל דיחוי" ".אם
כן ,אולי עלי למסור לראש הלשכה ",אמר ברנבאס" ,שמן הראוי לכונן קשר אחר בינו
לבינך ,לא באמצעותי דווקא" ".לא ,לא ",אמר ק'" ,בשום פנים ואופן לא ,העליתי את
העניין רק דרך אגב ,הפעם הרי הצלחתי להדביק אותך ,למרבה המזל" ".אולי נחזור
לפונדק ",אמר ברנבאס" ,ושם תפקיד בידי את המסר החדש?" והוא כבר עשה צעד לעבר
הבית" .ברנבאס ",אמר ק'" ,אין בכך צורך ,מוטב שאלווה אותך קצת" ".למה אינך רוצה
להיכנס לפונדק?" שאל ברנבאס" .מפריעים לי שם ",אמר ק'" ,במו עיניך ראית איך הם
נטפלים אלי ,האיכרים הללו" ".נוּכל להיכנס לחדר שלך ",אמר ברנבאס" .זה החדר של
המשרתות ",אמר ק'" ,הוא מלוכלך ומחניק ,רציתי ללכת איתך קצת רק כדי שלא להישאר
שם; אבל תן לי ",הוסיף ק' כדי להפיג סופית את היסוסיו של זה" ,לשלב את זרועי בזרועך,
כי אתה הולך בצעד בטוח יותר ".וק' נתלה בזרועו .היה חושך גמור ,ק' לא ראה את פניו
כלל ,רק את דמותו ראה במטושטש ,וכבר זמן-מה ניסה לגשש אחר זרועו.
ברנבאס נעתר לו ,הם התרחקו מן הפונדק .ק' הרגיש ,אמנם ,שלמרות מאמציו הכבירים
אין ביכולתו ליישר צעד עם ברנבאס ,שגם מנע בעדו מלנוע בחופשיות ,עניין פעוט זה די
היה בו להכשיל הכול גם בנסיבות רגילות ,קל וחומר בסמטאות צדדיות כגון זו שק' שקע
בה אותו בוקר בשלג ,ולא היה מצליח להיחלץ משם אלא אם כן היה ברנבאס נושא אותו
בזרועותיו .ובכל זאת הרחיק עתה מלבו דאגות ממין זה ,ואף התנחם בכך שברנבאס שותק;
אם יוסיפו לצעוד בשתיקה ,הרי שגם בעיני ברנבאס לא תהיה לחבירתם יחדיו שום תכלית
אחרת זולת ההליכה עצמה.
הם הלכו והלכו ,אבל ק' לא ידע לאן ,הוא לא ראה סביבו כלום ,לא ידע אפילו אם כבר
חלפו על פני הכנסייה .בשל היֶ גע שבעצם ההליכה נבצר ממנו לשלוט במחשבותיו .במקום
שתישארנה מכוּונות אל מטרתן ,הן התערבבו והסתבכו .שוב ושוב קמה עיר הולדתו לנגד
עיניו ,זכרונות הציפו את לבו .גם שם עמדה כנסייה בכיכר השוק ,מוקפת כדי מחציתה בית
עלמין ישן ,שכשלעצמו היה מוקף חומה גבוהה .נערים מעטים בלבד הצליחו לטפס על
החומה ,גם ק' עדיין לא הצליח בכך .לא הסקרנות דחפה אותם לכך ,בית העלמין שוב לא
היה בו כל מסתורין לגביהם ,פעמים רבות כבר נכנסו דרך השער הקטן המסורג ,כל מה
שביקשו לכבוש היתה החומה הגבוהה החלקלקה .בוקר אחד -הכיכר הריקה השוקטת
היתה מוצפת אור ,כלום נגלתה לעיניו ככה אי-פעם ,לפני כן או לאחר מכן? -עלה הדבר
בידו בקלות מפתיעה .באותו מקום שרגליו כשלו בו לא אחת בעבר ,טיפס ועלה הפעם על
החומה כבר בניסיון הראשון ,דגל קטן אחוז לו בין שיניו .בעוד אבני החצץ מידרדרות
מתחת רגליו ,כבר עמד ק' למעלה ,על החומה .הוא תקע שם את הדגל ,הרוח נפחה באריג,
הוא הביט למטה ועל סביבותיו ,גם לאחור שלח מבט ,אל מעבר לכתפו ,אל הצלבים
השוקעים באדמה -לא היה גדול ממנו בשעה הזאת ובמקום הזה .אותו רגע עבר שם
במקרה המורה ,ומבטו הזועם אילץ את ק' לרדת מן החומה .ק' קפץ למטה ונפצע בברכו,
ורק בדי עמל הגיע הביתה -ואף על פי כן ,על החומה עמד גם עמד .רגש הניצחון הזה,
נדמה לו אז ,ישמש לו משען כל ימי חייו -מחשבה לא לגמרי נואלת דווקא ,שהרי ככה ָ
עתה ,כעבור שנים רבות ,בלכתו שלוב זרוע עם ברנבאס בלילה המושלג ,הרגש הזה הוא
שהיה בעזרו.
הוא נאחז בברנבאס ביתר שאת ,הלה כבר כמעט שגרר אותו ,שתיקתם נותרה בעינה;
אשר לדרך שהלכו בה ,ק' לא ידע אלא זאת ,שעל פי מצב הרחוב יש להניח שעדיין לא
פנו לסמטה צדדית .הוא נדר בלבו שלא המעקשים שבדרך ,ואף לא החששות מפני הדרך
חזרה ,לא ירתיעוהו מלהמשיך הלאה .ככלות הכול ,אם יוסיפו ויגררו אותו ,יעמוד לו כוחו
מן הסתם .וכי עשויה הדרך הזאת להימשך עד אין סוף? לאור היום נראתה לו הטירה כיעד
קל להשגה ,ואותו שליח חזקה עליו שהוא מכיר את הדרך הקצרה ביותר.
ברגע זה עמד ברנבאס מלכת .היכן הם? כלום אין הדרך נמשכת הלאה? האם עומד
ברנבאס לשלח מעליו את ק'? הדבר לא יצלח .ק' נצמד בחוזקה אל זרועו של ברנבאס ,עד
שידו שלו כאבה כמעט .ושמא הבלתי ייאמן הוא שקם והיה ,והם כבר נמצאים בטירה או
בשעריה? אך למיטב ידיעתו של ק' ,עד כה לא טיפסו כלל במעלה ההר .ואולי הוליך אותו
ברנבאס בדרך העולה בשיפוע מתון כל כך ,עד שאין חשים בו כמעט? "איפה אנחנו?" שאל
ק' בלחישה ,את עצמו שאל ולא את ברנבאס דווקא" .בבית ",אמר הלה ,גם הוא בלחישה.
"בבית?" "עכשיו תיזהר שלא למעוד ,אדוני .מכאן יורדים למטה" ".למטה?" "רק כמה
צעדים ",הוסיף ברנבאס ,וכבר דפק בדלת.
נערה פתחה להם ,הם עמדו על ִספו של חדר גדול ,חשוך כמעט ,שכן רק מנורת שמן
זעירה היתה תלויה בירכתיו ,משמאל ,מעל לשולחן" .מי בא איתך ,ברנבאס?" שאלה הנערה.
"מודד הקרקעות ",אמר" .מודד הקרקעות ",חזרה אחריו הנערה בקול רם יותר ,לעבר
השולחן .לשמע הדברים קמו שם שני זקנים ,גבר ואישה ,ועמם עוד נערה אחת .הם בירכו
וא ַמליה ,ק'
לשלום את ק' .ברנבאס הציגם לפניו ,אלה היו הוריו ושתי אחיותיו ,אולגה ָ
כמעט שלא העיף בהם מבט; פשטו מעליו את מעילו הרטוב ,לייבשו אצל התנור ,ק' נשאר
עומד בלי נוע.
לא הם באו הביתה אפוא ,רק ברנבאס בא הביתה .אך למה באו הנה בכלל? ק' משך את
ברנבאס הצדה ואמר" :למה הלכת הביתה? או שמא אתם מתגוררים בתחומי הטירה?"
"בתחומי הטירה?" חזר ברנבאס כמתקשה להבין את כוונתו של ק'" .ברנבאס ",אמר ק',
"הלוא בצאתך מן הפונדק רצית ללכת לטירה" ".לא ,אדון ",אמר ברנבאס" ,רציתי ללכת
הביתה ,רק בבוקר אני הולך לטירה ,לעולם איני ישן שם" ".ככה ",אמר ק'" ,לא לטירה
רצית ללכת ,אלא לכאן" -חיוכו של ברנבאס נראה לו פתאום דהוי יותר ,והוא עצמו אפור
יותר " -למה לא אמרת לי זאת?" "לא שאלת אותי ,אדון ",אמר ברנבאס" .ביקשת להפקיד
בידי עוד איזה מסר ,אך לא במסבאה ולא בחדרך ,ואמרתי בלבי שכאן ,בבית הורי ,תוכל
להטיל עלי את השליחות באין מפריע -כולם ַיפנו את החדר ברגע שתצווה עליהם -ואם
ימצא ביתנו חן בעיניך ,תוכל גם ללון כאן .האם לא נהגתי נכון?" המילים נעתקו מפיו של
ק' .לא היתה כאן אפוא אלא אי-הבנה ,אי-הבנה שגרתית ,עלובה ,והוא פשוט הניח לעצמו
להילכד בה .שבוי היה בקסמי מקטורנו הצר ,המבהיק כמשי של ברנבאס ,שעכשיו עמד
והתיר את כפתוריו ,חושף אגב כך כותונת גסה ,אפורה מלכלוך ,כולה טלאי על גבי טלאי,
אשר כיסתה על חזהו העצום ,השרירי ,חזה של משרת .וכל מה שמסביב לא זו בלבד שעלה
בקנה אחד עם הרושם הזה ,אלא אף עלה עליו :האב הזקן מוּכה השיגרון ,שבלכתו נעזר
בידיו המגששות הרבה יותר מאשר ברגליו הקשויות ,המדשדשות לאיטן ,האם שידיה
שלובות לה על חזהּ ,שמפאת משמניה לא יכלה גם היא לנוע אלא בפסיעות זערוריות;
שניהם ,האב והאם ,יצאו מפינתם והתחילו הולכים לעבר ק' עוד ברגע שנכנס ,ועדיין היו
רחוקים ממנו מאוד .שתי האחיות -משרתות צהובות שיער ,גבוהות קומה ובריאות בשר,
דומות זו לזו ולברנבאס ,אך תווי פניהן קשוחים משלו -חגו סביב הבאים וחיכו לברכת
שלום מפי ק' ,אך הוא לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו; עד כה סבור היה שלכל אדם פׂה
בכפר יש איזו מידה של משמעות לגביו ,ומן הסתם גם צדק בכך ,אלא שדווקא בני הבית
הזה לא עוררו שום הד בלבו .אילו היה מסוגל לעשות את הדרך בחזרה אל הפונדק בכוחות
עצמו ,היה מסתלק מיד .האפשרות לחבור בבוקר אל ברנבאס בדרכו לטירה לא משכה אותו
כלל .עכשיו ,עם לילה ,רוצה היה לחדור לטירה בחשאי ,יד ביד עם ברנבאס -אבל עם
ברנבאס כפי שהצטייר בעיניו קודם לכן ,דהיינו אדם שלמרות היותו קרוב לו יותר מכל
אלה שפגש פה בכפר ,יש לו גם קשר הדוק עם הטירה ,מעל ומעבר למעמדו הנראה לעין.
אבל לבוא אל הטירה עם בן למשפחה הזאת ,שהוא בשר מבשרה בעליל ועתה כבר הסב
עמה אל השולחן ,עם אדם שאינו רשאי אפילו ללון בטירה -והלוא אין זה עניין של מה
בכך -להיכנס לטירה לאור היום שלוב זרוע עם אדם שכזה ,הרי זה מעשה חסר תוחלת,
מופרך עד גיחוך.
ק' התיישב על אדן החלון ,נחוש לעשות שם גם את הלילה ולא לקבל עוד שום שירות
מידי המשפחה הזאת .אנשי הכפר שדחו אותו מעליהם או פחדו מפניו נראו לו מסוכנים
פחות ,שהרי הללו ,ככלות הכול ,רק השיבוהו אל עצמו ,עזרו לו לאסוף את כוחותיו ,אבל
עוזרים מתעתעים שכאלה ,שבאמצעות מין נשף מסכות קטן הביאוהו אל משפחתם במקום
אל הטירה ,הרחיקו אותו בסופו של דבר ממטרתו ,בכוונה או שלא בכוונה ,והמריצוהו
לכלות את כוחותיו .הוא התעלם מן הקריאה שעלתה משולחן המשפחה להזמינו להסב
עמה ,ונשאר יושב במקומו בראש מורכן.
אז קמה אולגה ,העדינה בשתי האחיות -גם שמץ מבוכה בתולית היה בה -ניגשה אל ק'
והזמינה אותו לשולחן; לחם וקותל חזיר כבר ערוכים עליו ,אמרה ,ועכשיו היא הולכת
להביא בירה" .מנַ ין?" שאל ק'" .מהפונדק ",השיבה .ק' שמח על ההזדמנות שנקרתה לו
ומיד ביקש מאולגה שבמקום להביא בירה פשוט תלווה אותו לפונדק ,יש לו עבודה חשובה
לעשות שם .אך התברר שלא היה בדעתה להרחיק כל כך ,לא לפונדק שלו אמרה ללכת,
"ה ֶרנהוֹף" 4שמו .אף על פי כן ביקש ממנה ק' שתרשה לו אלא לפונדק קרוב הרבה יותרֶ ,
להתלוות אליה ,אולי ,כך אמר בלבו ,יוכל ללון שם הלילה .יהיה המשכב שם מה שיהיה,
הוא טוב בעיניו יותר מן המיטה הכי נוחה פה בבית הזה .אולגה לא השיבה מיד ,היא הפכה
פניה אל השולחן ,אחיה קם שם על רגליו ,הינהן ואמר" :אם זה רצונו של האדון ".הסכמה
זו כמעט שהניעה את ק' לחזור בו מבקשתו ,הרי הלה אין ביכולתו להסכים אלא לעניינים
של מה בכך .אבל כשהחלו לדון בשאלה אם יורשה ק' להיכנס לאותו פונדק ,וכולם פיקפקו
בזה ,התעקש ק' במפגיע ללכת עמה ,ואף לא טרח להמציא סיבה מתקבלת על הדעת
שתצדיק את בקשתו; משפחה זו חייבת לקבל אותו כמות שהוא ,ועל כל פנים לא חש כל
בושה מפניהם .רק אמליה בילבלה אותו קצת במבטה הרציני ,הישיר ,היציב ,שהיה אולי גם
אטום במקצת.
בדרך לפונדק -ק' נשען על אולגה ,היא גררה אותו כמעט כפי שגרר אותו קודם אחיה,
אחרת לא היה מסוגל ללכת -נודע לו שהפונדק הזה לא נועד בעצם אלא לאדונים מן
הטירה ,שכל אימת שיש להם משהו לעשות בכפר ,הם באים לשם לסעוד ,ולפעמים אפילו
נשארים ללון .אולגה דיברה עם ק' בלחש וכמתוך איזו ִקרבה ,וההליכה עמה נעמה לו,
כמעט כמו עם אחיה .ק' ניסה להתגונן מפני תחושת הנועם הזאת ,אך היא נותרה בעינה.
מבחוץ היה הפונדק דומה מאוד לפונדק שהתגורר בו ק' ,ובכלל ,לא ניכרו בכפר הבדלים
גדולים בין הבתים; אך הבדלים קטנים בלטו לעין מיד .למדרגות הכניסה פה היה צמוד
מעקה ,פנס נאה היה קבוע מעל לדלת ,וכשנכנסו התבדרה מעל ראשיהם פיסת אריג -דגל
בצבעי הרוזן .בפרוזדור פגשו מיד בפונדקי ,שמן הסתם יצא לסיור הביקורת שלו; מעיניו
הקטנות שלח אגב אורחא מבט מנומנם או בוחן לעבר ק' ואמר" :האדון המודד רשאי
להגיע רק עד הממזגה" ".ברור ",אמרה אולגה ,שהזדרזה לעמוד לצד ק'" ,הוא פשוט מלווה
ניתק מעל אולגה ומשך הצדה את הפונדקי ,בעוד אותי ,זה הכול ".אבל ק' כפוי הטובה ַ
אולגה מחכה בסבלנות בקצה הפרוזדור" .הייתי רוצה לישון פה הלילה ",אמר ק'" .לא,
אי-אפשר ,למרבה הצער ",אמר הפונדקי" ,עוד לא שמעת על כך ,כנראה ,אבל הבית הזה
שמור באופן בלעדי לאדונים מן הטירה" ".יש פה תקנה כזאת ,מן הסתם ",אמר ק'" ,אך
בלי ספק אפשר לתת לי לישון באיזו פינה" ".הייתי נעתר לך בחפץ לב ",אמר הפונדקי,
"אבל גם אם נתעלם מחומרתה של התקנה הזו ,שאתה מדבר עליה כזר גמור ,הדבר אינו
מתאפשר גם בשל רגישותם המופלגת של האדונים; אני משוכנע לגמרי שאין בכוחם ,לפחות
בלי הכנה כלשהי ,לסבול את עצם מראהו של זר; אם אתן לך ללון פה ,ויגלו אותך במקרה
-והמקרה עומד תמיד לצד האדונים -כי אז לא רק אני אבוד ,אלא גם אתה .זה נשמע
מגוחך ,אבל זו האמת ".האדון הזה גבה הקומה ,המכופתר בקפידה ,שעמד שם ברגליים
משוכלות ,ידו האחת נתמכת בקיר ,ידו האחרת על ירכו ,והוא רכון קצת אל ק' ומדבר אליו
נדמה כמי שאך בקושי השתייך עוד לכפר ,אף כי בגדיו הכהים נראו דרך ִקרבה -אדון זה ָ
כבגדי חג של איכר" .אני מאמין לכל מילה שאמרת ",אמר ק'" ,וגם איני ממעיט בחשיבותה
של התקנה הנוהגת פה ,אף כי ניסחתי את דברי בצורה מגושמת .אבל רצוני להטעים
באוזניך עוד משהו ,יש לי קשרים טובים מאוד בטירה ,בקרוב יהיו טובים אף יותר ,הם יגֵ נו
עליך מפני כל סכנה העשויה להתעורר עקב לינתי כאן ,הם גם יהיו לך בגדר ערובה לכך
לאל ידי לגמול בנדיבות על חסד קטן" ".כן ,אני יודע ",אמר הפונדקי ,וחזר ואמר: שיש ֵ
"כן ,את זה אני יודע ".עתה יכול היה ק' להפציר בו ביתר שאת ,אך דווקא תשובה זו של
הפונדקי בילבלה אותו ,ועל כן רק שאל" :האם לנים כאן הלילה אדונים רבים מהטירה?"
"מבחינה זו הלילה הזה נוח במיוחד דווקא ",אמר הפונדקי בנימה של פיתוי כמעט" ,רק
אדון אחד נשאר פה ".ועדיין לא היה ק' מסוגל לדחוק בו ,הוא כבר קיווה ,בעצם ,שהנה
כמעט הסכימו לקבלוֹ ,ולפיכך רק שאל לשמו של האדון" .קלאם ",אמר הפונדקי כלאחר יד
בעודו נפנה אל אשתו ,שקרבה אליהם מרשרשת בשמלה מוזרה למראה ,כולה מרופטת
ובלתי אופנתית בעליל ,עמוסה לעייפה קפלים ושנצים ,ועם זאת לא נטולה הידור עירוני.
היא באה לקרוא לפונדקי ,לאדון ראש הלשכה יש משאלה כלשהי .אך בטרם יֵ צא ,עוד הסב
הפונדקי את ראשו אל ק' ,כאילו בידי ק' ,ולא עוד בידיו שלו ,נתונה ההכרעה בדבר
הלינה .אלא שנבצר מק' לפצות את פיו ,המום היה מעצם העובדה שדווקא הממונה עליו
הוא שנמצא פה כעת; גם בינו לבינו לא ידע להסביר מדוע הוא חש פחות חופשי לנוכח
קלאם מאשר לנוכח הטירה בכללותה; אילו מצאוֹ כאן הלה ,אמנם לא היה נתקף אותה
חרדה שדיבר עליה הפונדקי ,אך הדבר היה מסב לו אי-נעימות מופלגת ,כאילו הכאיב
מתוך קלות ראש לאדם שהוא חייב לו תודה; בתוך כך נפלה רוחו למחשבה כי בכל
ההרהורים הללו כבר ניכרות היטב תוצאותיו של הפיחות במעמדו ,של היעשוּתו לפועל,
לאלשמפניהן התיירא כל כך ,וכי אפילו כאןַ ,בּמקום שהן מתגלות בבהירות שכזאת ,אין ֵ
ידו להתגבר עליהן .כך עמד לו אפוא ,נושך את שפתיו ושותק .פעם אחרונה ,בטרם ייעלם
מאחורי אחת הדלתות ,הביט הפונדקי אחורנית אל ק' ,ק' שלח מבטו בעקבותיו ולא מש
ממקומו ,עד שבאה אולגה ומשכה אותו אחריה" .מה ביקשת מהפונדקי?" שאלה אולגה.
"ביקשתי ללון פה ",אמר ק'" .הרי אתה לן אצלנו ",אמרה אולגה בפליאה" .כן ,בוודאי",
אמר ק' ,מניח לה לפרש את דבריו כראות עיניה.
בוֹהמיה בצ'כיה.
לאזור ֶ
5הכוונה ֵ
18
עונשה של אמליה
"אבל מיד אחר כך התחילו להמטיר עלינו מכל צד שאלות בדבר המכתב ההוא ,ידידים
ואויבים באו אלינו ,מכרים וזרים ,אבל איש לא נשאר זמן רב ,ודווקא הטובים בידידים
הקדימו להסתלק יותר מכולם .לאזמן ,בדרך כלל איטי בתנועותיו ובעל הדרת פנים ,נכנס
כאילו כל רצונו לבחון את מידותיו של החדר ,השיט סביבו מבט חטוף ובכך סיים את
ביקורו ונחפז לנוס על נפשו; אבא ,שמיהר להיחלץ מידי האנשים שהקיפוהו ,רדף אחרי
לאזמן עד פתח הבית ממש ,ורק שם ויתר לבסוף :כל זה נראה כמו איזה משחק ילדים
מפחיד .ברונסוויק בא והגיש לאבא את התפטרותו ,רצונו להיות עצמאי ,אמר ביושר לב -
הברנש הפיקח השכיל לנצל את ההזדמנות -באו לקוחות וחיטטו במחסן של אבא ,למצוא
את הנעליים שהשאירו שם לתיקון ,תחילה ניסה אבא לדבר על לבם )וכולנו עזרנו לו
כמיטב יכולתנו( ,אחר כך ויתר ובשתיקה עזר להם בחיפוש ,בספר ההזמנות נמחקה שורה
אחרי שורה ,מלאי העורות שנשאר אצלנו הוחזר לבעליו ,החובות נפרעו ,הכול התנהל בלי
שום ריב או סכסוך ,הבריות שמחו על שהצליחו לנתק את קשריהם עמנו במהירות ובאופן
סופי ,ולא אכפת היה להם גם במקרה שנאלצו לספוג עקב כך הפסדים כלשהם .ולבסוף
)כצפוי ,יש לומר( ,הופיע זֶ מאן ,מפקד הכבאים ,אני רואה זאת לנגד עיני עד היום :זֶ מאן,
גבוה וחסון ,אך שפוף מעט ולוקה בריאוֹתיו ,כבד ראש תמיד ואפילו אינו מסוגל לצחוק
כלל ,עומד מול אבא ,שאותו העריץ מאז ומעולם ואף רמז לו פעם ,בשעה של ִקרבה ,שיש
לו סיכוי לאבא להתמנות לסגן מפקד ,והנה עתה מוטל עליו להודיעו שהאיגוד מדיח אותו
משורותיו ותובע ממנו להחזיר את תעודת הכבאי שלו.
"האנשים שהיו אצלנו אותה שעה זנחו את ענייניהם והצטופפו במעגל סביב שני הגברים.
זמאן אינו מסוגל להוציא מילה מפיו ,הוא רק טופח לאבא על שכמו שוב ושוב ,כמנסה
לנער מתוכו החוצה את המילים שחובתו שלו לאומרן ,אך אין ביכולתו למוצאן .ובתוך כך
הוא צוחק בלי הרף ,מן הסתם כדי להרגיע קצת את עצמו ואת כולם ,אך כיוון שאינו
מסוגל כלל לצחוק ,ואיש לא שמע אותו צוחק מעולם ,הרי אין איש מעלה על דעתו שקול
צחוק הוא זה .ואולם לאחר כל מה שהתרחש ביום ההוא כבר היה אבא מיוגע יותר מדי,
ואף נואש מכדי לעזור למר זמאן ,דומה אפילו שהיה עייף מכדי לשקול בדעתו ולהבין
בכלל במה דברים אמורים .אשר לנו ,הרי היינו מיואשים ממש כמוהו ,אך מאחר שהיינו
צעירים ,לא היינו מסוגלים להאמין בהרס מוחלט שכזה ,לא חדלנו להאמין שמבין כל
האורחים הרבים יקום לבסוף מישהו ויצווה לעצור את כל העניין ולסובב את הגלגל
אחורנית .באיוולתנו נראה לנו זמאן מתאים לכך מאין כמותו .חיכינו בדריכות שמתוך אותו
צחוק הנמשך עוד ועוד תפרוץ סוף-סוף המילה הברורה .וכי למה עוד אפשר לצחוק עתה,
אם לא לאותו עוול טפשי שעשו לנו? 'כבוד המפקד ,כבוד המפקד ,אמור להם זאת
סוף-סוף ',אמרנו בלא קול ונדחקנו אליו ,מה שרק גרם לו להתחיל להתפתל בתנועות
משונות להפליא -עד שפתח ודיבר סוף-כל-סוף ,אמנם לא כדי למלא את משאלות לבנו
הכמוסות ,אלא כדי להשיב על קריאות העידוד או הזעם שעלו מן הקהל.
"ועדיין לא איבדנו תקווה .זמאן פתח בדברי הלל ושבח לאבא ,קרא לו תפארת האיגוד
וגאוותו ,דוגמא ומופת לדור הצעיר ,חבר שאי-אפשר בלעדיו ,אשר פרישתו כמעט שיש בה
כדי להמיט חורבן על האיגוד .כל זה היה טוב ויפה ,חבל שלא סיים כאן .אבל הוא הוסיף
לדבר .אם למרות הכול החליט האיגוד לבקש מאבא שיתפטר -הגם שבאופן זמני בלבד -
הרי צריך להבין שהסיבות שהביאוהו לידי כך היו חמורות ביותר .ייתכן שאילולא ביצועיו
המזהירים של אבא בעת החגיגה לא היו הדברים מרחיקים לכת עד כדי כך ,אלא שדווקא
הביצועים הללו הם שעוררו אצל הרשויות תשומת לב מיוחדת ,האיגוד נמצא עתה באור
הזרקורים ,ולפיכך מוטלת עליו החובה להקפיד על טוהר גמור אף יותר מבעבר .והנה קרה
המקרה ועלבו בשליח ,לאיגוד לא נותרה עוד ברירה ,והוא עצמו ,זמאן ,קיבל עליו את
המשימה הקשה ,להודיע על ההחלטה .אל-נא יַ קשה עליו האב עוד יותר .כמה שמח זמאן
על שהצליח להוציא את הדברים מפיו! מרוב שמחה חדל מיד מהתנהגותו המתחשבת יתר
על המידה ,הצביע על תעודת הכבאי התלויה על הקיר ורמז באצבעו .האב הינהן בראשו
ופנה לקחת את התעודה ,אך לא הצליח להסירהּ מעל הוו בידיו הרועדות ,ואני עליתי על
כיסא ועזרתי לו .וברגע זה תם ונשלם הכול ,הוא אפילו לא הוציא את התעודה ממסגרתה,
אלא הושיטה לזמאן כמות שהיא .אחר כך התיישב בפינה ,לא נע ולא זע ולא דיבר עוד עם
איש ,ואנו נאלצנו לשאת ולתת עם הבריות כמיטב יכולתנו".
"ואיפה את רואה פה את השפעתה של הטירה?" שאל ק'" ,לעת עתה נדמה שלא היתה
שום התערבות מצדה ,מה שסיפרת עד כה מתאר רק תופעות שפוגשים בהן בכל מקום,
פחדנות חסרת שחר של אנשים ,שמחה לאיד ,ידידוּת שאין לסמוך עליה ,ומצד אביך -כך
נדמה לי לפחות -גם מידה ידועה של קטנוניות ,שכן אותה תעודה ,מה טיבה? יש בה
משום אישור ליכולותיו ,והללו נשארות שלו בכל מקרה; אם בזכותן נהפך למי שאי-אפשר
הכבּדה של ממש דווקא אילו הטיל את ָ המפקד
ֵ בלעדיו -מה טוב ,ובעצם היה מכביד על
התעודה לרגליו בתום המילה השנייה שהוציא זה מפיו .ואולם חשובה במיוחד נראית לי
העובדה שאינך מזכירה כלל את אמליה :אמליה זו ,שהיתה בעצם אשמה בכול ,ודאי עמדה
לה מאחור וצפתה בחורבן" ".לא ,לא ",אמרה אולגה" ,אין להאשים אף אחד ,לא היה
אפשר לנהוג אחרת כלל ,כאן כבר ניכרה בעליל השפעתה של הטירה".
"השפעתה של הטירה ",חזרה אמליה ,נכנסת באין רואה מן החצר ,ההורים שכבו במיטתם
זה כבר" ,סיפורים מן הטירה מספרים פה? אתם עוד יושבים לכם יחד? אתה ,ק' ,הלוא
רצית לחזור תכף ומיד הביתה ,ועכשיו השעה כבר עוד מעט עשר .סיפורים כאלה מעניינים
כרסם בסיפורים שכאלה ,הם יושבים להם יחד, אותך בכלל? יש כאן אנשים הממלאים את ֵ
כמוכם פה ,ומשעשעים אלה את אלה ,אך לא נראה לי שאתה נמנה עם סוג זה של אנשים".
"דווקא כן ",אמר ק'" ,אני נמנה עם הסוג הזה בדיוק; ולעומת זאת ,אנשים שאינם
מתעניינים בסיפורים כאלה ,ומניחים את ההתעניינות בהם לאחרים ,אינם מרשימים אותי
במיוחד" ".ניחא ",אמרה אמליה" ,הבריות נבדלים אלה מאלה בתחומי ההתעניינות שלהם,
שמעתי פעם על צעיר אחד שכל מעייניו היו נתונים יומם ולילה לטירה לבדה ,את כל
השאר הזניח כליל ,וכבר חששו לשפיות דעתו ,שכן דעתו נדדה כל העת אל על ,אל
הטירה ,אך בסופו של דבר התברר שלא לטירה עצמה התכוון ,אלא לבתהּ של אחת הנשים
המנקות את הלשכות ,ומשזכה בה לבסוף ,בא הכול על מקומו בשלום" ".אני מניח שהאיש
הזה היה מוצא חן בעיני ",אמר ק'" .אני מפקפקת בכך ",אמרה אמליה" ,אבל אפשר שאשתו
היתה מוצאת חן בעיניך .ועכשיו איני רוצה להפריע לכם ,אני הולכת לישון ,ואצטרך לכבות
את האור בגלל ההורים; הם אמנם נרדמים חיש קל ,אבל אינם ישנים שינה של ממש יותר
משעה ,ואחר כך מפריע להם גם האור הקלוש ביותר .לילה טוב".
ואכן השתרר מיד חושך גמור ,אמליה הציעה לה משכב איפשהו על הרצפה ,מן הסתם,
בסמוך למיטת ההורים" .מיהו אותו צעיר שסיפרה עליו אמליה?" שאל ק'" .לא יודעת",
אמרה אולגה" ,אולי ברונסוויק ,למרות שהסיפור לא ממש הולם אותו ,ואולי מישהו אחר.
קשה להבין בדיוק ְלמה היא מתכוונת ,אמליה ,לעתים קרובות אין לדעת אם היא מדברת
ברצינות או באירוניה ,על פי רוב כוונתה רצינית ,אך מנימת קולה משתמעת אירוניה".
"הניחי לפירושים!" אמר ק'" ,איך קרה שנהיית תלויה בה כל כך? האם כזה היה מצבך גם
לפני האסון הגדול? או שמא רק אחריו? האם אף פעם לא ניעור בך הצורך להשתחרר
ממנה? והתלות הזאת ,כלום יש לה הצדקה הגיונית כלשהי? אמליה היא האחות הצעירה,
ולפיכך חלה עליה חובת הציות .היא זו שהמיטה אסון על המשפחה ,באשמתה או שלא
באשמתה .והנה ,במקום שתבקש כל יום מחדש סליחה ומחילה מכל אחד מכם ,היא זוקפת
את ראשה גבוה יותר מכולם ,מתעלמת מכל הסובב אותה )חוץ מן הטיפול שהיא מעניקה
ברוב חסדה להורים( ,נמנעת מכל מעורבות בענייניכם ,כלשונה ,וכשהיא מדברת איתכם
סוף-סוף ,הרי 'על פי רוב כוונתה רצינית ,אך מנימת קולה משתמעת אירוניה' .ושמא היא
שולטת בכם מכוח יופיה ,שאת מזכירה אותו לפעמים? ובכן ,שלושתכם דומים מאוד זה
לזה ,ומה שמבדיל בינה לבין שניכם אינו לזכותה דווקא :כבר כשראיתיה לראשונה נרתעתי
לנוכח מבטה האטום ,חסר הרגש .זאת ועוד :אף על פי שהיא האחות הצעירה ,אין הדבר
ניכר בה כלל ,היא נראית חסרת גיל כאותן נשים שאינן מזדקנות לעולם ,אך מעולם גם לא
היו צעירות ממשַ .את פוגשת בה יום-יום ,אינך רואה כלל כמה קשוחות פניה .ומסיבה זו,
כשאני מהרהר בדבר ,קשה לי להאמין באמת שסורטיני נמשך אליה .כששלח לה את
המכתב ,אפשר שלא ביקש לקרוא לה ,אלא להענישה בלבד".
"לא אדבר על סורטיני ",אמרה אולגה" ,אצל האדונים מן הטירה הכול ייתכן ,בין
שמדובר ביָ פה בנשים ובין שמדובר במכוערת מכולן .אך מכל בחינה אחרת אתה טועה ביחס
לאמליה טעות גמורה .תן דעתך ,הרי אין לי שום סיבה שבעולם לדבר על לבך שתחבב את
אמליה ,ואם אני עושה זאת אף על פי כן ,הרי זה למענך בלבד .אמליה היא שחוללה
איכשהו את האסון ,בכך אין ספק ,אבל אפילו אבא ,שנפגע מן האסון יותר מכולם,
ושמעולם לא ידע לשלוט במוצא פיו ,בייחוד לא בבית -אפילו אבא לא אמר לאמליה אף
מילת תוכחה אחת ,גם בזמנים הקשים ביותר .וזאת לא מפני שדעתו היתה נוחה ממה
שעשתה ,לא ולא ,שהרי העריץ את סורטיני ,ונבצר מבינתו כליל איך יכלה אמליה לעשות
מה שעשתה; בחפץ לב היה מקריב לסורטיני את עצמו ואת כל אשר לו ,אך לא כדרך
שהתרחשו הדברים בפועל ועוררו ,מן הסתם ,את זעמו של סורטיני .אמרתי 'מן הסתם' ,שכן
מאז שוב לא שמענו עליו כלום; אם קודם לכן התנהלו חייו הרחק מעין הציבור ,הרי עכשיו
נדמה שאינו קיים כלל .היית צריך לראות את אמליה בתקופה ההיא .כולנו ידענו שלאכבר ָ
יושת עלינו עונש במובן המקובל של המילה .פשוט התרחקו מאיתנו -גם בני הכפר ,גם
הטירה .אך בשעה שהתרחקותם של הבריות היתה מורגשת בעליל ,כמובן ,הרי מצד הטירה
לא הורגש דבר .הלוא גם קודם לכן לא הבחנו בשום תשומת לב כלפינו מצד הטירה ,איך
יכולנו אפוא להבחין עתה בשינוי? השקט הזה היה הנורא מכול .נורא לאין שיעור
מהתרחקותם של הבריות ,שהרי הללו לא נהגו כך מתוך איזה שכנוע פנימי ,אפשר גם שלא
היתה להם שום טענה של ממש נגדנו ,הבוז שרוחשים לנו היום עוד לא בא לעולם כלל ,כל
מה שעשו לא עשו אלא מתוך פחד בלבד ,ועכשיו חיכו עד שיתברר להם איך יתגלגלו
הדברים .גם עדיין לא חששנו מפני מצוקה כלכלית ,כל בעלי החוב שלנו פרעו את
חובותיהם ,סידורי התשלום היו נוחים לנו ,קרובי משפחה סייעו לנו בסתר כל אימת שחסרו
לנו מצרכי מזון ,זה לא היה קשה כלל ,הימים היו ימי קציר; אך מאחר שלא היו לנו שדות,
ואיש לא נתן לנו לעבוד אצלו ,הרי שלראשונה בחיינו נאלצנו להעביר את ימינו בבטלה
כמעט .וכך ישבנו לנו יחד בחלונות מוגפים בעצם חומו של יולי-אוגוסט .שום דבר לא קרה.
לא זימון למשפט ,לא הודעה ,לא ביקור כלשהו ,לא כלום".
"ובכן ",אמר ק'" ,מאחר שלא קרה כלום ,וגם שום עונש במובן המקובל לא היה צפוי -
מפני מה היה לכם לחשוש בכלל? אנשים משונים שכמותכם!" "איך להסביר לך?" אמרה
אולגה" .לא חששנו מפני הבאות ,ההווה הוא שהכביד ידו עלינו ,כבר היינו שרויים
בעיצומו של העונש .הלוא אנשי הכפר רק חיכו שנבוא אליהם ,שאבא ישוב ויפתח את בית
המלאכה שלו ,שאמליה ,שידעה לתפור שמלות יפות להפליא )אמנם רק לנשים רמות
מעלה( ,תשוב לקבל הזמנות -שהרי הצטערו כולם על שנהגו כפי שנהגו; כשמשפחה
מכובדת בכפר נהיית מנודה לפתע פתאום ,נמצא כל אדם ניזוק איכשהו .כשניתקו את
הקשרים איתנו ,האמינו הכול שאינם אלא ממלאים את חובתם ,והלוא גם אנו במקומם לא
היינו נוהגים אחרת .ומלבד זאת הרי לא ידעו בדיוק מה קרה באמת ,רק זאת ידעו,
שהשליח חזר ל'הרנהוף' ובידו קרעי נייר מלוא החופן ,פרידה ראתה אותו בצאתו ואחר כך
בשובו ,החליפה איתו מילים אחדות ,ומיהרה להפיץ ברבים כל מה שנודע לה -ושוב ,לא
מתוך איזו איבה כלפינו ,אלא פשוט מתוך רגש חובה ,ממש כשם שהיתה זו חובתו של כל
אדם אחר בנסיבות דומות.
"כמו שכבר אמרתי ,העדיפו הבריות באמת ובתמים שכל העניין יסתיים בכי טוב .אילו
באנו והודענו פתאום שהכול בא על מקומו בשלום ,שלא היתה כאן ,למשל ,אלא אי-הבנה,
וזו נפתרה בינתיים לגמרי ,או שאמנם חטאנו במשהו ,אך המעוות כבר בא על תיקונו ,או -
הבריות היו מסתפקים אפילו בכך -שבזכות קשרינו עם הטירה הצלחנו להשתיק את כל
העניין -או-אז היו חוזרים ומקבלים אותנו בלי ספק בזרועות פתוחות ,בנשיקות ובחיבוקים
ובחגיגות ,כבר נתקלתי בדברים כאלה אצל אי-אלה אנשים אחרים .ובעצם לא היה צורך
אפילו בהודעה כזאת ,שכן די היה אילו באנו והצענו את שירותינו בנפש חפצה ,אילו
חידשנו את קשרינו הישנים בלי להתייחס כלל אל פרשת המכתב :בשמחה גדולה היו כולם
מוותרים על הדיון באותו עניין ,שהרי מלבד הפחד ,המבוכה היא שהניעה את הבריות
בראש וראשונה להתרחק מאיתנו ,פשוט כדי שלא ייאלצו לשמוע על העניין הזה ,לדבר בו,
לחשוב עליו ,לבוא לידי מגע כלשהו עמו .כשנתנה פרידה פומבי לאותו עניין ,לא עשתה
זאת כדי לשמוח בו אלא כדי להישמר מפניו ,לגונן על עצמה ועל כולם ולהסב את תשומת
לבה של הקהילה לכך שקרה כאן מקרה שיש להקפיד להתרחק ממנו כמה שרק אפשר .לא
בנו כמשפחה היו הדברים אמורים ,אלא רק באותו עניין לבדו ,ואילו בנו דוּבר רק משום
שהיינו מעורבים בו .אילו היינו חוזרים אפוא ומופיעים בציבור ,אילו היינו מתנערים מן
העבר ומתנהגים כאילו כבר התגברנו על כל העניין ,ואחת היא באיזו דרך ,והציבור היה
משתכנע ששוב לא ידובר בו בעניין ההוא ,יהיה טיבו מה שיהיה -או-אז היה הכול בא על
מקומו בשלום :היינו שבים ומוצאים בכל מקום את הנכונות המוּכּרת להושיט עזרה ,וגם אם
לא היינו שוכחים את העניין במלואו ,היו הבריות מגלים הבנה ועוזרים לנו לשכוח אותו
לחלוטין.
"והנה תחת כל אלה ישבנו בבית .לא ברור ְלמה חיכינו -להחלטתה של אמליה ,מן
הסתם .אז ,בבוקר ההוא ,היא תפסה את רסן השלטון במשפחה ,ואחזה בו בחוזקה .בלי
לנקוט אמצעים מיוחדים ,בלי פקודות ,בלי בקשות -כמעט באמצעות שתיקה בלבד .אנחנו,
שאר בני המשפחה ,היו לנו כמובן עניינים רבים לדון בהם ,מבוקר עד ערב לא הפסקנו
להתלחש בינינו ,ויש שאבא היה קורא לי אליו מתוך איזה התקף חרדה פתאומי ,ואני
מצאתי עצמי יושבת חצי לילה על קצה מיטתו .ולפעמים היינו משתופפים לנו יחד זה ליד
זה ,אני וברנבאס ,שבתחילה הבין אך בקושי במה דברים אמורים ובלי הרף תבע בלהט
הסברים ,תמיד אותם ההסברים ,מן הסתם כבר ידע שלא לו נועדו אותן שנים שאננות שהן
מנת חלקם של שאר בני גילו -ככה ישבנו יחד ,ממש כשם שאני ואתה ,ק' ,יושבים לנו
עכשיו ,ולא הרגשנו כלל שהלילה ירד ושוב עלה הבוקר .אמא היתה החלשה שבינינו ,מן
הסתם מפני שמלבד הסבל שחלקנו בו כולנו היא סבלה גם עם כל אחד ואחד מאיתנו
בנפרד ,וכך ראינו לחרדתנו איך מתחוללות בה תמורות ,שלבנו ניבא לנו כי לא ירחק היום
והן תחולנה גם על שאר בני הבית .המקום החביב עליה היה פינה של אחת הספות -ספה
שיצאה כבר מזמן מרשותנו ,היא נמצאת היום בטרקלין של ברונסוויק; שם היתה יושבת,
ואיש לא ידע בבירור מה מעשיה -האם היא מנמנמת לה ,או שמא נושאת מונולוגים
ארוכים בינה לבין עצמה ,כפי שהעידו כמדומה שפתיה הנעות בלי הרף.
"אך טבעי היה שמצאנו עצמנו חוזרים ודנים בפרשת המכתב ,בוחנים שוב ושוב את כל
הפרטים הוודאיים ואת כל האפשרויות המוטלות בספק ,מתחרים זה בזה בלי הפוגות
אחר הפתרון הנכון למצב -כל זה היה טבעי ובלתי נמנע ,אך רע בעליל ,שכן בחיפוש ַ
בדרך זו שקענו יותר ויותר באותו עניין שביקשנו להימלט ממנו .ואיזו תועלת יכלו להביא
כל ההמצאות האלה ,מבריקות ככל שהיו? הלוא אף אחת מהן לא ניתנה לביצוע בלי
אמליה ,כולן היו בגדר שיקולים טרומיים ,פטפוטים בעלמא ,שהרי המסקנות שנבעו מהם
לא הגיעו כלל לאוזני אמליה ,ואילו הגיעו לאוזניה ,לא היו נענות אלא בשתיקה בלבד.
למרבה המזל ,אני מבינה היום את אמליה יותר מבימים ההם .על כתפיה רבץ משא כבד
יותר משל כולנו גם יחד ,חידה היא בעיני איך עמדה בכך ,איך היא מוסיפה לחיות בינינו
עד היום .אמא אולי נשאה בעול סבלנו המשותף ,נשאה בו מפני שניחת עליה ,ולא לאורך
ימים נשאה בו; כיום אין לומר שהיא עדיין נושאת בו בדרך כלשהי ,וכבר בימים ההם היתה
דעתה משובשת עליה .אך אמליה לא זו בלבד שנשאה בסבל ,היא ניחנה גם בתבונה
להתחקות על שורשיו; אנחנו ראינו רק את התוצאות ,היא ראתה את הסיבה ,אנחנו תלינו
תקוות במיני תחבולות קטנות ,היא ידעה שהפור כבר נפל ,אנחנו הוספנו להתלחש ,היא לא
יכלה אלא לשתוק; פנים אל פנים עמדה מול האמת והישירה אליה מבט ,היא המשיכה
לחיות ולשאת בעול החיים האלה ,כאז כן עתה .מה מאוד שפר חלקנו מחלקה ,עם כל
מצוקתנו שלנו!
"ואכן נאלצנו לעזוב את ביתנו ,ברונסוויק קבע את משכנו שם ,ולנו ִהקצו את הבקתה
הזאת .את קנייננו העברנו לכאן במריצה ,הלוך וחזור כמה פעמים ,ברנבאס ואני משכנו,
שהבאנוה לכאן מיד בתחילה ,ישבה על גבי ארגז וקיבלה
ָ אבא ואמליה דחפו מאחור ,אמא,
את פנינו פעם אחר פעם ביבבה חרישית .אבל אני זוכרת שאפילו בזמן אותן ריצות מייגעות
עם המריצה -שהיו גם משפילות מאוד ,שכן עברנו שוב ושוב על פני עגלות שעשו דרכן
חזרה מן הקציר ,ויושביהן השתתקו בראותם אותנו והסבו מבטיהם -אפילו בזמן אותן
ריצות לא יכולנו לחדול ,ברנבאס ואני ,מלדבר על הדאגות ועל התוכניות שהעסיקו את
מחשבותינו ,ובלהט הדיבור יש שנעמדנו תחתינו ,עד שקריאת זירוז מפי אבא שבה והזכירה
לנו את חובתנו .ואולם כל השיחות שניהלנו גם לאחר שעברנו דירה לא שינו את חיינו כל
עיקר ,ולעומת זאת הרגשנו יותר ויותר את מצוקת העוני שהיינו שרויים בו .התרומות
שקיבלנו מקרובי המשפחה נפסקו ,כל המשאבים שלנו כמעט שאזלו ,ודווקא אז בא לעולם
אותו הבוז כלפינו ,שכבר נתקלת בו .הבריות נוכחו שאין בנו די כוח להיחלץ מפרשת
המכתב ההוא ,והדבר היה רע מאוד בעיניהם .לא שהקלו ראש במר גורלנו ,הגם שלא ידעו
בדיוק מה טיבו; אילו התגברנו עליו היו כולם רוחשים לנו כבוד רב ,כראוי ,אך מאחר
שכשלנו ,קיבעו הבריות אחת ולתמיד ,כלומר לצמיתות ,את מה שעשו עד כה באורח זמני
בלבד :הרחיקו אותנו מכל מעגלי החברה .היטב ידעו שהם עצמם לא היו עומדים במבחן
שכזה טוב יותר מאיתנו ,אך דווקא משום כך ראו חובה לעצמם לנתק כל קשר עמנו
לחלוטין .שוב לא דיברו עלינו כעל בני אדם ,שם המשפחה שלנו לא עלה עוד על
שפתיהם; אם נאלצו להזכיר אותנו בשיחה כלשהי ,נדרשו לשמו של ברנבאס ,הפחות אשם
מבין כולנו .אפילו לבקתה שלנו יצא שם רע ,ואם תהרהר בכך רגע ודאי תודה שגם בעיניך,
כשנכנסת לכאן לראשונה ,היה הבוז הזה מוצדק .לימים ,כששבו הבריות ונכנסו אלינו
מפעם לפעם ,היו מעקמים את אפם על כל שטות ,למשל על כך שמנורת השמן הקטנה
תלויה שם מעל לשולחן דווקא .וכי היכן יש לתלותה אם לא מעל לשולחן? אך בעיניהם
היה זה בלתי נסבל ממש .ואולם אילו החלטנו לתלות את המנורה במקום אחר כלשהו ,גם
אז היתה סלידתם מאיתנו נשארת בעינה .כל מה שהיינו ,כל מה שהיה קנייננו ,נתקל באותו
יחס של בוז".
19
תחנונים
"ומה עשינו אנו בינתיים? דבר שגרוע ממנו לא יכולנו לעשות ,דבר הראוי לבוז יותר מכל
מה שבעטיו כבר היינו לבוז בפועל :בגדנו באמליה ,מילטנו עצמנו משליטתה האילמת ,לא
יכולנו להמשיך בחיים האלה ,שוב לא יכולנו לחיות ככה ,בלא שמץ תקווה ,והתחלנו,
איש-איש על פי דרכו ,להתחנן לפני הטירה או להסתער עליה בעתירות שתסלח לנו .אמנם
ידענו שלא נוכל לתקן את המעוות ,ידענו גם שהקשר היחיד עם הטירה שהיתה בו תקווה
כלשהי ,כלומר סורטיני ,אותו פקיד שנטה חסד לאבא -דווקא הקשר הזה נחסם בפנינו
בעקבות האירועים האחרונים; ואף על פי כן פתחנו בעבודה .התחיל בזה אבא ,התחילו כל
אותן פניות חסרות שחר לראש המועצה ,למזכירים ,לעורכי הדין ,ללבלרים; על פי רוב לא
קיבלו את פניו כלל ,וכשהתקבל בכל זאת ,אם בעורמה ואם במקרה -כמה צהלנו אז
וחככנו ידינו לשמע הבשורה -מיד הזדרזו לשלחו מעל פניהם ושוב לא קיבלו את פניו
לעולם .קל מאוד היה להשיב לו ,לטירה הרי קל תמיד .מה הוא רוצה בכלל? מה עשו לו?
על מה הוא מבקש סליחה? מי מאנשי הטירה התנכל לו אי-פעם ,ולוּ כהוא זה? נכון
שהידרדר לעוני ,איבד את לקוחותיו וכו' ,אבל תופעות שכאלה רווחות בחיי היומיום,
במלאכה ובמסחר -כלום חייבת הטירה להתעסק בכל דבר? אמנם למעשה היא מתעסקת
בכול דווקא ,אך ברור שאינה יכולה להתערב בגסות בגלגוליה של פרשה כלשהי אך ורק
כדי לקדם את ענייניו של אדם פלוני .כלום צריכה היתה לשלוח את פקידיה לחפש אחר
לקוחותיו של אבא כדי להחזירם אליו בכוח? ואולם ,טען אז אבא -בכל העניינים הללו
נהגנו לדון בבית בפרוטרוט ,לפני כן ואחרי כן ,מצטופפים כולנו בפינה ,כמבקשים להסתתר
מפני אמליה ,שאמנם ראתה הכול ,אך הניחה לנו לנפשנו -ואולם ,טען אז אבא ,הוא
מעולם לא התלונן על שהידרדר לעוני ,הוא ישוב וישיג בקלות את כל מה שאבד לו ,הן
מדובר בעניין שולי -ובלבד שיסלחו לו' .יסלחו על מה?' היתה התשובה ,הרי עד כה לא
הוגשה כל תביעה נגדו ,ומכל מקום עוד לא נרשמה בפרוטוקולים ,לפחות לא באותם
פרוטוקולים הפתוחים לפני ציבור עורכי הדין ,ומכאן שלא נפתח כל הליך נגדו ,ככל שניתן
לברר זאת ,והדבר גם לא עומד על הפרק .שמא יש ביכולתו לצטט איזה צו רשמי שהוצא
נגדו? לא ,אבא לא היה יכול .או שמא התערבה בעניינו אחת מרשויות הממשל? אבא לא
ידע על כך כלום .ובכן ,אם אינו יודע כלום ,ולא קרה כלום ,מה הוא רוצה בכלל? על מה
יסלחו לו? לכל היותר על שהוא מטריד את הרשויות ללא צורך -אבל דווקא בעניין זה
אין סליחה ואין מחילה.
"אבא לא הרפה ,בימים ההם היה עדיין חזק מאוד ,והבטלה שנכפתה עליו הותירה לו
שפע של זמן פנוי' .אני אשיב לאמליה את כבודה ,זה לא יימשך עוד זמן רב ',היה חוזר
ואומר לברנבאס ולי כמה פעמים ביום ,אבל בקול חרישי מאוד ,לבל תשמע זאת אמליה;
ואף על פי כן לא כיוון את דבריו אלא לאמליה לבדה ,שכן לאמיתו של דבר לא חשב כלל
על השבת כבודה ,אלא על השגת מחילה לעצמו .ואולם בשביל שימחלו לו ,היה עליו לברר
תחילה מהי אשמתו ,והלוא במשרדי הרשות הכחישו אשמה שכזאת מכול וכול .הוא נתפס
לרעיון -והיה בכך כדי להעיד על היחלשות כישוריו השכליים -שמסתירים מפניו את דבר
האשמה רק מפני שאינו משלם מספיק :עד כה נהג לשלם אך ורק את המסים הקבועים,
שהיו גבוהים למדי ,על כל פנים ביחס למצבנו .ואילו עתה סבור היה שעליו לשלם יותר,
ובכך טעה בעליל ,שכן הרשויות שלנו אמנם נוהגות לקחת שוחד ,כדי לפשט הליכים
ולהימנע מדיבורים מיותרים ,אלא שאין משיגים בכך כלום .אך הואיל ואבא תלה תקוות
בעניין ,לא רצינו להפריע לו .מכרנו את מה שעוד נותר ברשותנו -אלה היו בעיקר חפצים
שאי-אפשר בלעדיהם -כדי לספק לו אמצעים להמשיך בחקירותיו ,וזמן רב היתה לנו נחת
רוח יום-יום מחדש ,על שבצאתו עם בוקר מן הבית היו בכיסו לפחות כמה מטבעות לקרקש
בהם .מובן שהיינו רעבים כל היום ,ואילו באמצעות הכסף שנָ ַתנו לו לא השגנו אלא זאת,
שהשתמר בלבו איזה זיק משמח של תקווה .אך היה זה יתרון מפוקפק .אבא כילה את כוחו
בחיזור על פתחי המשרדים ,וכל אותו עניין ,שבלעדי הכסף הזה היה מסתיים במהרה,
כראוי לו ,הלך והתמשך עוד ועוד.
"כיוון שלמעשה לא היה אפשר להשיג שום דבר ראוי לשמו בתמורה לכל אותם
תשלומים נוספים ,היה אחד הכתבנים מנסה מפעם לפעם להשיג משהו למראית עין לפחות,
מבטיח לפתוח בחקירה ,רומז שהתגלו אי-אלה עקבות שעוד מעט יתחקו אחריהם ,לא מתוך
חובה ,אלא פשוט כדי לעשות טובה לאבא -ואבא ,במקום שיתגברו ספקותיו ,התחזקה בו
האמונה דווקא .הוא היה חוזר עם כל ההבטחות הללו ,הנבובות בעליל ,משל כבר השיב
לביתנו את כל הברכה האבודה ,ומה מכאיב היה מראהו כשעמד מאחורי גבה של אמליה,
מצביע עליה בחיוך מעוות ובעיניים קרועות לרווחה ,מבקש לרמוז לנו כי בזכות מאמציו
קרבה והולכת ישועתה של אמליה -מה שיפתיע קודם כול אותה עצמה -אך כל זה סוד
כמוס הוא לפי שעה ,ועלינו לשמור עליו מכל משמר.
"כל זה היה ודאי נמשך עוד ימים רבים מאוד ,אילולא הגענו לבסוף לידי כך ששוב לא
היה ביכולתנו לתת כסף לאבא .ברנבאס אמנם התמנה בינתיים ,לאחר בקשות מרובות,
לעוזרו של ברונסוויק ,אמנם רק בתנאי שיבוא לקחת את ההזמנות בחשכת הערב וגם יחזיר
את פרי עמלו בחשיכה -יש להודות שבמעשה זה סיכן ברונסוויק במידת-מה את עסקיו
למעננו ,אך לעומת זאת הרי שילם לברנבאס פרוטות בלבד )וברנבאס עשה את עבודתו
למופת( ,ומשכורתו הספיקה אך בקושי להציל אותנו מרעב .בזהירות מופלגת ולאחר הכנות
רבות הודענו לאבא ששוב אין ביכולתנו לתת לו כסף ,אך הוא קיבל את הדבר בשלוות
נפש .אמנם בינתו לא עמדה לו עוד לתפוס כמה חסרי תוחלת הם מאמציו ,אך לעומת זאת
כבר היה מיוגע מרוב אכזבות .הוא אמר ,אמנם -שוב לא דיבר דברים ברורים כבעבר ,שאז
היתה דרכו לומר דברים כמעט ברורים מדי -כי אם רק היה לו עוד קצת כסף ,או-אז היה
משיג מחר ,ואולי עוד היום ,את כל המידע הנחוץ לו ,והנה הכול היה לשווא ,הכול נכשל
בגלל כסף בלבד ,ועוד דברים כיוצא באלה -אבל נימת קולו העידה שאין הוא מאמין במה
שאמר .ומלבד זאת גם היו לו בו-במקום תוכניות חדשות .מאחר שלא עלה בידו למצוא כל
אשמה ,ומכאן שגם להבא לא יוכל להשיג כלום בדרכים הרשמיות ,הרי לא נותר לו אלא
להסתפק בבקשות ותחנונים ,ולפנות אל הפקידים אישית .בלי ספק יש ביניהם בעלי לב
רחום וחנון ,שבמסגרת תפקידם אין הם רשאים אמנם להקשיב לו ,אך לא כן מחוץ לתפקיד,
כשמפתיעים אותם ברגע הנכון".
ק' ,שעד כה היה שקוע לחלוטין בדבריה של אולגה ,קטע עכשיו את סיפורה בשאלה:
"ואינך חושבת שהצדק היה איתו?" המשך הסיפור אמנם צריך היה לענות לו על כך ,אך
הוא רצה לדעת את התשובה מיד.
"לא ",אמרה אולגה" ,על לב רחום וכדומה אין כאן מה לדבר כלל .ידענו זאת למרות
היותנו צעירים וחסרי ניסיון ,וגם אבא ידע זאת ,כמובן ,אך הדבר השתכח ממנו ,כשם
שהשתכח ממנו כמעט הכול .הוא הגה תוכנית חדשה ,לעמוד על אם הדרך המוליכה אל
הטירהַ ,בּ ָמקום שעוברות מרכבותיהם של הפקידים ,ושם ,כל אימת שתבוא הזדמנות לידו,
לשטוח את בקשת הסליחה שלו .אם לדבר בכנות ,היתה זו תוכנית שאין בה שמץ תבונה,
גם במקרה שהבלתי אפשרי היה מתממש בפועל ,ובקשתו היתה מגיעה באמת לאוזניו של
אחד הפקידים .וכי יש באפשרותו של פקיד אחד ויחיד לספק מחילה? הרי זה עניין שרק
הרשות בכללותה רשאית לדון בו ,ואפילו היא אין ביכולתה למחול ,מן הסתם ,אלא לשפוט
בלבד .ובכלל ,כלום יכול איזה פקיד -ואפילו נניח שירד מן המרכבה וביקש להתעמק
בעניין -לצייר לו תמונה של כל אותו מעשה מתוך הדברים שמילמל באוזניו אבא ,איש
עני ועייף שכמותו ,שכבר קפצה עליו זִ קנה? פקידי הרשות משכילים מאוד כולם ,אבל
באורח חד-צדדי; בכל הנוגע לתחומו שלו ,די לו לפקיד במילה אחת והוא מסוגל לשחזר
על פיה שרשרת שלמה של טענות ,אך עניינים השייכים לאגף אחר ,אפשר להסבירם לו
שעות על שעות והוא רק ינענע בראשו בנימוס ולא יבין ולא כלום .והרי זה מובן מאליו; תן
דעתך ,אפילו עניינים משרדיים זניחים ,הנוגעים לך עצמך ,מיני זוטות של מה בכך ,שכל
פקיד פותר אותם במשיכת כתף קלה -אם תנסה להבין אותם לעומקם ,תמצא עצמך מעביר
בכך את כל ימי חייך ,וגם אז לא תמצא את מבוקשך .וגם לוּ היה אבא מגיע אל פקיד
בר-סמכא ,לא יכול היה זה להסדיר כלום בלי המסמכים ,לא כל שכן על אם הדרך ,כלומר
לא היה בידו לתת מחילה ,אלא רק לסדר את העניין בדרכים הרשמיות ,ולשם כך היה
מפנה אותו בהכרח לצינורות המקובלים ,והלוא את הדרך הזו כבר ניסה אבא ונכשל
כישלון חרוץ .אפשר רק לשער לאיזה מצב הידרדר כשקיווה להשיג משהו באמצעות אותה
תוכנית חדשה שלו .אילו היתה אפשרות כזאת ,קלושה ככל שתהיה ,קיימת בכלל ,הרי
היתה דרך המלך הומה כולה שתדלנים ובעלי בקשות ,אך כיוון שהדברים אמורים בעניין
בלתי אפשרי בעליל ,כמו שידוע לכל מי שסיים כיתה אל"ף בבית הספר ,הרי שהדרך שם
שוממה לחלוטין .אפשר שעובדה זו אפילו הזינה את תקוותיו של אבא ,שניזונו מכל דבר
שבעולם .והן אכן היו זקוקות לכך ,שכן כל אדם בעל שכל בריא לא היה טורח מלכתחילה
לצלול לתוך כל השיקולים העמוקים הללו :די היה בנתונים החיצוניים להבהיר הבהר היטב
שמדובר בעניין בלתי אפשרי לחלוטין .כשהפקידים נוסעים אל הכפר או בחזרה לטירה ,אין
הם עושים זאת לשם השעשוע ,אלא מפני שיש להם עבודה בכפר ובטירה ,ועל כן הם
נוסעים במהירות שלא תתואר .אף לא עולה על דעתם להציץ דרך חלון המרכבה ולחפש
מגישי עתירות למיניהם; המרכבות מלאות וגדושות תיקי מסמכים ,והפקידים בוחנים אותם".
"אבל אני ",אמר ק'" ,הסתכלתי פעם לתוך מזחלת של פקיד ,ולא היו בה שום תיקים".
סיפורה של אולגה פתח לפניו עולם גדול ועצום כל כך ,עולם שלא ייאמן כמעט ,עד שלא
יכול היה להתאפק מלגעת בו באמצעות ההרפתקה הקטנה שעברה עליו ,כדי להיווכח ביתר
בהירות הן בקיומו של אותו עולם והן בקיומו שלו.
"זה ייתכן ",אמרה אולגה" ,אבל אם כך ,הרי זה גרוע אף יותר ,שכן פירוש הדבר הוא
שאותו פקיד עסוק בעניינים חשובים כל כך ,עד שהתיקים נעשים יקרי ערך או עמוסים
מכדי שיוכל לקחתם עמו ,ופקידים כאלה דרכם להדהיר את הסוסים במלוא התאוצה .מכל
מקום ,איש מהם אין לו זמן בשביל אבא .ומלבד זאת ,אל הטירה מוליכות דרכים אחדות.
פעם מקובלת יותר דרך אחת ,והרוב בוחר בה ,ופעם דרך אחרת ,ואז נדחקים אליה כולם.
עדיין לא ברור על פי אילו כללים מתחוללים השינויים האלה .יום אחד בשמונה בבוקר
נוסעים הכול בכביש אחד ,וכעבור חצי שעה עוברים כולם כאיש אחד לכביש אחר ,עשר
דקות אחר כך הם כבר נוסעים בכביש שלישי ,וכעבור חצי שעה אפשר שהכול יחזרו שוב
אל הכביש הראשון ,ושם כבר יישארו כל היום ,אף כי בכל רגע ורגע עשוי להתחולל שינוי.
סמוך לכפר אמנם מתלכדים הכבישים כולם ,אבל שם כבר דוהרות המרכבות בקצב מסחרר,
בעוד שבקרבת הטירה הן ממתנות קצת את מהירותן .ואם סדרי התנועה בכבישים הם
הפכפכים ובלתי נתפסים ,הרי הוא הדין גם במספר המרכבות .יש שאין רואים בכבישים
אפילו מרכבה אחת ,ויש שהן נוסעות בהמוניהן .ועכשיו תאר לעצמך את אבא לנוכח כל
זה .לבוש בחליפתו הטובה ביותר ,שעד מהרה נהייתה חליפתו היחידה ,הוא יוצא
בוקר-בוקר מן הבית ,מלוּוה במיטב ברכותינו .הוא לוקח עמו תג קטן של מכבי האש,
שהוסיף להחזיק בו שלא בזכות ,על מנת לענוד אותו מחוץ לכפר -בכפר עצמו פחד
שיראוהו ,אף על פי שהתג הזה היה קטן כל כך ,שבקושי היה ניתן להבחין בו ממרחק שני
שנדמה לו לאבא שהוא עשוי למשוך את תשומת לבם של הפקידים הנוסעים ָ צעדים ,אלא
ועוברים על פניו.
"לא הרחק מן הכניסה לטירה משתרע גן ירק השייך לסוחר פלוניֶ ,בּרטוּ שמו ,המספק
ירקות לטירה ,ושם ,על אדן האבן הצר של גדר הגן ,בחר לו אבא את מקום ִשבתוֶ .בּרטוּ
הניח לו ,שכן היה מיודד עם אבא בעבר ואף נמנה עם הנאמנים שבלקוחותיו; מאחר שכף
רגלו האחת היתה מעוותת במקצת ,סבור היה שרק אבא לבדו יודע להתקין לו נעל
מתאימה .שם ישב לו אבא יום אחר יום ,היה סתיו סגרירי וגשום ,אך אבא היה אדיש למזג
האוויר; בשעת בוקר קבועה היה אוחז בידית הדלת ומנופף לנו בידו לשלום ,בערב היה
חוזר רטוב עד לשד עצמותיו -דומה שמיום ליום שח גֵ ווֹ עוד ועוד -וקורס תחתיו באחת
הפינות .בתחילה נהג לספר לנו על כל מיני חוויות קטנות ,כמו למשל איך השליך לו
ברטוך ,מתוך חמלה ולזכר ידידותם משכבר ,שמיכה אל מעבר לגדר ,או איך עלה בידו
לזהות כמדומה פקיד זה או אחר באחת המרכבות החולפות ,או איך ַרכּב פלוני ,שכבר למד
לזהותו ,הצליף בו קלות ,דרך לצון ,בשוט שבידו .לימים חדל לספר את הסיפורים האלה,
ברור שלא קיווה עוד להשיג שם דבר וחצי דבר ,ושוב לא ראה בכך אלא חובה בלבד ,כמין
כאבי השיגרון,
מלאכה משמימה ,ללכת לאותו מקום ולהעביר בו את ימיו .עתה תקפו אותו ֵ
החורף קרב והלך ,כבר ירד שלג ,החורף אצלנו מקדים מאוד לבוא; וכך הוסיף לשבת שם,
פעם על האבנים הרטובות מגשם ,פעם בתוך השלג .בלילה היה נאנק מכאבים ,בבוקר היה
מתלבט לפעמים אם לצאת או לא ,לבסוף היה אוזר את שארית כוחותיו ויוצא .אמא היתה
נתלית עליו ממש ,מנסה למנוע בעדו מללכת ,והוא ,שנתקף מן הסתם חששות משנוכח
שאיבריו אינם נשמעים לו ,הסכים שתתלווה אליו ,וכך תקפו הכאבים גם את אמא .אנחנו
הלכנו אליהם תכופות ,להביא להם אוכל או סתם לבקר ,דיברנו על לבם שיחזרו הביתה,
על פי רוב היינו מוצאים אותם משתופפים שם יחדיו ,שעוּנים זה אל זה על מושבם הצר,
מכורבלים בשמיכה דקה שבקושי די בה לעוטפם ,וסביב-סביב אין כלום זולת אפרוריות של
מראה ,ק',
שלג וערפל ,וימים תמימים אין רואים אף נפש חיה אחת ,אף מרכבה אחת .איזה ֶ
מראה!
איזה ֶ
"עד שבוקר אחד נבצר מאבא להוציא את רגליו הקשויות מן המיטה; הוא מיאן להתנחם,
מתוך הזיה קלה של קדחת דימה לראות מרכבה נעצרת באותו רגע ממש שם למעלה ,ליד
גנו של ברטוך ,פקיד יורד ממנה ומחפש את אבא לכל אורך הגדר ,וחוזר ועולה על
שנדמה כי הוא מבקשָ המרכבה במנוד ראש נרגז .בתוך כך פלט אבא צווחות כאלה ,עד
למשוך מכאן את תשומת לבו של הפקיד שם למעלה ,ולהסביר לו שלא באשמתו נעדר מן
המקום .וזו היתה היעדרות ארוכה ,הוא לא חזר עוד לשם ,שבועות על שבועות נאלץ
לשכב במיטה .אמליה קיבלה עליה לשרתו ,לטפל בו ,לסעוד אותו -את הכול קיבלה עליה,
ולמעט הפסקות אחדות היא מתמידה בכך עד היום ,בעצם .היא בקיאה בצמחי מרפא
משככי כאבים ,אינה זקוקה כמעט לשינה ,אינה נבהלת לעולם ,אינה מפחדת משום דבר,
אינה יודעת קוצר רוח מהו ,עושה בשביל ההורים כל מה שאפשר .בשעה שהתרוצצנו כה
וכה חסרי מנוח ,בלי שנוכל לסייע במשהו ,נשארה היא שקטה וקרת רוח תמיד .אך לאחר
שחלף הקשה מכול ,ואבא ,נתמך מימינו ומשמאלו ,הצליח לגרור את עצמו ולרדת בזהירות
מן המיטה ,מיד פרׁשה ממנו אמליה והניחה אותו לנו".
20
תוכניותיה של אולגה
"עכשיו צריך היה למצוא לאבא עיסוק כלשהו שיהיה לפי כוחו ,משהו שיחזק בו לפחות
את האמונה שהוא פועל כדי להסיר מעל משפחתו את כתם האשם שדבק בה .לא קשה היה
למצוא דבר מעין זה ,שהרי כל עיסוק שהוא היה משרת את המטרה הזאת לא פחות מן
הישיבה ליד גן הירק של ברטוך ,אבל אני מצאתי משהו שעורר תקווה כלשהי אפילו בלבי
שלי .כל אימת שעלתה אשמתנו לדיון אצל הפקידים או הכתבנים או בכל מקום אחר,
הזכירו תמיד רק את העלבון שספג שליחו של סורטיני; איש לא העז להרחיק לכת יותר
מזה .והנה ,אמרתי ביני לביני ,אם דעת הקהל מכירה רק את עלבונו של השליח ,ולוּ
למראית עין בלבד ,הרי אילו ניתן היה לפייס את השליח ,ממילא אפשר היה לתקן את
המעוות ,ולוּ גם ,שוב ,למראית עין בלבד .ככלות הכול הן הודיעו לנו שלא הוגשה כל
תביעה ,שום משרד לא מטפל בכך אפוא ,והשליח ,ככל שהעניין נוגע לו אישית -והרי רק
בכך מדובר ותו לא -רשאי לראות עצמו בן חורין לסלוח .מובן שלא היתה לכל זה שום
חשיבות של ממש ,הכול רק מראית עין ,שגם תוצאותיה הן מראית עין בלבד ,אך בכל זאת
היה בכך כדי לשמח את אבא ,שכן כל אותם פקידים שהרבו כל כך להתעמר בו באמצעות
המידע שמסרו לו ,היו מוצאים עצמם ,להנאתו ,לחוצים אל הקיר.
"מובן שקודם כול צריך היה למצוא את השליח .כשסיפרתי לאבא על התוכנית שלי ,תקף
אותו בתחילה כעס גדול :הוא נהיה עקשן שאין כדוגמתו; מצד אחד החל להאמין -
בעקבות מחלתו בעיקר -שחזרנו ומנענו ממנו את ההצלחה ברגע האחרון ממש ,תחילה
כשחדלנו לתרום לו מכספנו ,ועכשיו משכפינו עליו להישאר במיטה; ומן הצד האחר שוב
לא היה מסוגל לתפוס בשכלו שום מחשבה של זולתו .עוד אני מדברת ,והוא כבר פסל את
תוכניתי ,לדעתו היה עליו להוסיף ולחכות ליד הגן של ברטוך ,ומאחר שברור היה כי שוב
לא יהיה ביכולתו לעלות לשם ברגל יום-יום ,הרי שחובתנו להסיעו לשם במריצה .אבל אני
הוספתי להתעקש ,ומעט-מעט הסכין אבא עם הרעיון שלי ,הפריעה לו רק העובדה שהדבר
יביא אותו לידי תלות גמורה בי ,שהרי רק אני לבדי ראיתי אז את השליח ,ואילו הוא לא
הכירו כלל .אך למותר לומר שמשרת אחד דומה למשנהו ,וגם אני לא הייתי בטוחה שאוכל
לזהותו בוודאות .וכך התחלנו ללכת ל'הרנהוף' ,לחפש אותו שם בין המשרתים .האיש
אמנם היה משרתו של סורטיני ,וסורטיני שוב לא הגיע אל הכפר ,אך דרכם של האדונים
להחליף תכופות את משרתיהם ,ייתכן מאוד שהלה נמנה עכשיו עם פמלייתו של אדון אחר,
וגם אם לא נצליח למצוא אותו עצמו ,אפשר שנוכל לשמוע פרטים על אודותיו מפי
משרתים אחרים.
"ואולם לשם כך היה עלינו לשהות ערב-ערב ב'הרנהוף'; בשום מקום בכפר לא ראו אותנו
ברצון ,ובמקום שכזה על אחת כמה וכמה; גם לא יכולנו לבוא לשם כלקוחות בתשלום .ואף
על פי כן התברר שיכלו להזדקק לנו שם; הלוא אתה יודע כמה מיררו כל אותם משרתים
את חייה של פרידה ,רובם ככולם אנשים שלווים דווקא ,שבשל עבודתם הקלה נהיו
מפונקים ועצלנים' :הלוואי שתזכה לחיים של משרת' ,כך נוהגים הפקידים לאחל זה לזה,
ואכן ,בכל הנוגע לחיי רווחה אומרים על המשרתים שהם-הם האדונים האמיתיים בטירה;
הם גם יודעים להעריך זאת ,ובטירה ,שהם כפופים לחוקיה ,כל אורחותיהם מתונים
ואומרים כבוד ,ככה סיפרו לי לא פעם ,וגם כאן למטה אפשר להבחין אצלם באי-אלה
שרידים של אורחותיהם אלה ,אבל רק שרידים; מאחר שבכפר אין חוקי הטירה חלים
עליהם במלואם ,הרי דומה שהם עוברים כאן איזה גלגול -עדר פרוע ,פורק עול ,שבמקום
חוקים שולטים בו יצרים שאינם יודעים שׂובעה .אין גבול לחוסר הבושה שלהם; למזלו של
הכפר אין הם רשאים לצאת מתחומי ה'הרנהוף' אלא בפקודה ,אך ב'הרנהוף' עצמו צריך
להסתדר עמם איכשהו; אך פרידה התקשתה בכך מאוד ,ולכן קפצה בשמחה על ההזדמנות
שנפלה לידיה ,לרסן את המשרתים באמצעותי .זה שנתיים ומעלה אני עושה את הלילה
לפחות פעמיים בשבוע עם המשרתים באורווה .בעבר ,כשאבא עוד היה מסוגל להתלוות אלי
ל'הרנהוף' ,הוא נהג למצוא לו מקום לינה אי-שם בממזגה ,ושם היה מחכה לחדשות
שאביא עם בוקר .מעטות מאוד היו .את השליח המבוקש לא מצאנו עד היום ,השמועה
אומרת כי הוא עדיין עובד אצל סורטיני ,המוקיר את שירותיו עד מאוד ,וכי הלך אחריו
כשפרש סורטיני ללשכות מרוחקות יותר .רוב המשרתים לא ראו אותו כלל מאז ראינוהו
אנחנו ,ואם טוען מי מהם שראה אותו לאחר מכן ,מן הסתם טעות בידו.
"התוכנית שלי נכשלה אפוא ,למעשה ,ואף על פי כן לא נכשלה לגמרי; את השליח
אמנם לא מצאנו ,וההליכה ערב-ערב ל'הרנהוף' והלינה שם ,ואולי גם הרחמים שחש כלפי,
במידה שהיה עוד מסוגל לרחם בכלל ,המיטו למרבה הצער מכה ניצחת על אבא ,וזה
שנתיים כמעט הוא שרוי באותו מצב שבו ראית אותו ,ועם זאת אפשר שמצבו טוב יותר
ממצבה של אמא ,שאנו מצפים יום-יום למותהּ ,ורק בזכות מאמציה העל-אנושיים של
אמליה הוא עדיין מתמהמה .אך מה שהצלחתי להשיג ב'הרנהוף' למרות הכול הוא קשר
מסוים עם הטירה; אל-נא תבוז לי אם אומר שאיני מתחרטת על מה שעשיתי .מה כבר יכול
להיות ערכו של קשר כזה ,תאמר בלבך מן הסתם ,והצדק יהיה איתך .לא מדובר בקשר
חשוב .ואמנם בכל זאת הכרתי בינתיים רבים מן המשרתים ,משרתיהם של כל האדונים
כמעט שבאו לכפר בשנים האחרונות ,ואם אגיע יום אחד לטירה ,לא אהיה זרה שם .בעצם
אין הם בגדר משרתים אלא בכפר ,בטירה הם לובשים פנים אחרות ואינם מזהים שם איש,
מן הסתם ,בייחוד אם התרועעו עמו פה בכפר ,ואפילו שנשבעו באורווה מאה פעמים
שישמחו מאוד להיפגש שוב בטירה .הלוא כבר למדתי על בשרי מה ערכן של הבטחות
שכאלה .אלא שלא זה העיקר .לא רק דרך המשרתים יש לי קשר עם הטירה ,כי אם אולי
)כך אני מקווה( גם בזכות העובדה שמישהו משקיף עלי ועל מעשי מלמעלה -והרי הפיקוח
על צוות המשרתים הגדול הוא חלק חשוב ,תובעני עד מאוד ,מעבודת הרשות -ומי
שמשקיף עלי כך אולי ישפוט אותי בחומרה פחותה מזו של שאר הבריות ,אולי יכיר בכך
שאני נלחמת -אם גם בצורה עלובה -בעד משפחתנו ,וממשיכה את מאמציו של אבא .מי
שיראה זאת כך ,אולי ימחל לי גם על שאני מקבלת כסף מהמשרתים ומשתמשת בו לצורכי
משפחתי.
"ועוד משהו הצלחתי להשיג ,שבעיניך ודאי ייחשב לעוון .מפי השרתים למדתי הרבה על
דרכי העקיפין המאפשרות לאדם להתקבל לשירות הטירה בלי כל אותו הליך קבלה פומבי,
שהוא מסובך ונמשך שנים; אמנם בדרך זו אין אותו אדם נעשה שכיר רשמי ,אין מניחים לו
להיכנס לטירה אלא בחשאי ולחצאין ,אין לו זכויות ואין לו חובות ,העובדה שאין לו חובות
היא הצרה היותר גדולה דווקא ,אך דבר אחד יש לו בוודאות -הוא קרוב לכל המתרחש,
הוא יכול להבחין בהזדמנויות נוחות ולנצל אותן; אמנם אין הוא שכיר ,אך לפעמים צצה
במקרה עבודה כלשהי ,ודווקא אז אין שום שכיר בהישג יד ,נשמע קול קריאה ,הוא אץ-רץ
לשם ומיד נהיה מה שלא היה אך לפני רגע -עובד שכיר .אבל מתי מופיעות הזדמנויות
שכאלה? לפעמים תכף ומיד ,האיש אך-זה הגיע ,אך-זה הביט על סביבותיו ,וכבר נתגלגלה
ההזדמנות לידו ,אבל לא כל טירון שכזה הוא מהיר מחשבה דיו לקפוץ עליה; ואילו
במקרים אחרים נמשך הדבר שנים רבות אפילו יותר מהליך הקבלה הפומבי ,ומי שהניחו לו
להיכנס רק בחשאי ולחצאין ,שוב לא יוכל להתקבל לעולם באופן רשמי כדת וכדין .לא
חסרות כאן אפוא סיבות להיסוסים למיניהם ,אך הם בטלים בשישים לעומת העובדה שהליך
הקבלה הרשמי כרוך בברירה קפדנית מאין כמותה ,ובן למשפחה שיצא לה שם רע
משום-מה ,חזקה עליו שייפסל מראש; אדם כזה ,למשל ,אם יקבל עליו את ההליך הזה,
ירעד שנים על שנים בציפייה לתוצאות ,ומכל צד ישאלו אותו בפליאה ,כבר למן היום
הראשון ,איך העז בכלל לנקוט צעד חסר תוחלת כל כך; ואף על פי כן הוא מוסיף לקוות,
שהרי אחרת איך יחיה בכלל -אך כעבור שנים רבות ,אולי בהיותו כבר איש זקן ,נודע לו
שבקשתו נדחתה ,נודע לו שהכול אבוד ,ושחייו היו לריק.
"אמנם גם כאן יש מקרים חריגים ,כמובן ,הלוא משום כך מתפתים אנשים בקלות שכזאת,
קורה לפעמים שדווקא בעלי שם רע מתקבלים לבסוף ,יש פקידים שריחו של טרף שכזה
חביב עליהם על כורחם ממש ,ובשעת בחינת הקבלה הם מרחרחים באוויר ,מעקמים את
פיהם ,מגלגלים את עיניהם ,אדם שכזה מגרה בהם את התיאבון עד בלי די ,כמדומה ,והם
נאלצים להיצמד חזק אל ספרי החוקים כדי לכבוש את יצרם .אך לפעמים אין הדבר עוזר
ָלאיש להתקבל ,אלא רק מאריך לאין קץ את הליך הקבלה ,ששוב אינו מגיע לידי סיום
כלל ,כי אם פשוט נקטע אחרי מותו של האיש .כלומר ,גם הליך הקבלה החוקי וגם זה
האחר רצופים כולם מעקשים גלויים וחבויים ,ולפני שפונים לצעד שכזה ,רצוי מאוד
לשקול הכול בזהירות יתרה.
"וזה בדיוק מה שעשינו ,ברנבאס ואני .בכל פעם שחזרתי מ'הרנהוף' נהגנו לשבת יחד,
הייתי מספרת לו את החדשות האחרונות שהגיעו אלי ,ימים תמימים היינו דנים בהן ,וכך
אירע תכופות שברנבאס שבת מעבודה זמן רב מן הראוי .והנה הדבר שמן הסתם ייחשב לי
לעוון בעיניך .הלוא ידעתי שאין לסמוך יותר מדי על סיפוריהם של השרתים .ידעתי
שמעולם לא שׂשׂו לספר לי על הטירה ,ניסו תמיד להטות את השיחה לעניין אחר ,הייתי
צריכה ממש לסחוט מהם כל מילה ,אך מרגע שנתפסו לעניין ,מיד שילחו כל רסן ,קישקשו
שטויות ,התרברבו ,התחרו זה בזה בגוזמאות ובבדותות ,ואין ֵתמה שבכל אותן צווחות בלתי
פוסקות שצווחו שם בחשכת האורווה ,איש-איש בתורו ,לא נותרו במקרה הטוב אלא
פירורים דלים של אמת .אבל אני סיפרתי לברנבאס הכול ,כל מה שהשתמר בזיכרוני ,והוא,
שעדיין לא למד להבדיל בין אמת לשקר ,ובגלל מצבה של משפחתנו ָצמאה בו נפשו
לדברים האלה -הוא פשוט גמע אל קרבו הכול ,ובער מרוב תשוקה לשמוע עוד ועוד .ואכן,
תוכניתי החדשה היתה מבוססת על ברנבאס .מן השרתים שוב לא היה אפשר להשיג כלום.
שליחו של סורטיני לא נמצא וכבר לא יימצא לעולם ,ודומה שסורטיני ,ועמו גם שליחו ,היו
מתרחקים והולכים ,תכופות היו הבריות מתקשים לזכור אפילו את שמם ואת מראיהם ,ולא
פעם נאלצתי לתאר אותם באריכות עד שנזכרו בהם סוף-סוף בדי עמל ,אך לא יכלו לספר
עליהם כלום .אשר לדרך התנהלותי עם השרתים ,מובן שלא היתה לי שום שליטה על
המשפט שחרצו עליה הבריות ,לא יכולתי אלא לקוות שיפרשו את מעשי על פי כוונתם,
ושיהיה בזה כדי לסלק ולוּ מעט מן האשמה הרובצת על משפחתנו ,אך לא הבחנתי בשום
סימן נראה לעין המעיד שכך קרה .ואף על פי כן התמדתי במעשי ,שכן לא ראיתי לפנַ י שום
סיכוי אחר לחולל בטירה שינוי כלשהו לטובתנו.
"אבל חשבתי שברנבאס יש לו סיכוי דווקא .מסיפורי השרתים יכולתי להסיק ,אם רציתי
בכך -והרי כל כך רציתי! -כי מי שמתמנה למשרה בשירות הטירה ,יכול לעשות הרבה
מאוד למען משפחתו .באיזו מידה היו הסיפורים הללו ראויים לאמון? לא ניתן לקבוע זאת
בוודאות ,אך מכל מקום ברור שבמידה מזערית ממש .כי כאשר שרת פלוני ,למשל ,שלעולם
לא אשוב לראותו ,ואם בכל זאת אפגוש בו לא אזהה אותו כלל ,היה מבטיח לי חגיגית
שיעזור לאחי להתמנות למשרה בטירה ,או שיתמוך בו ,לפחות ,אם יגיע ברנבאס לטירה
בדרך אחרת כלשהי -לדוגמה ,יעורר אותו מעלפונו בעת הצורך ,שכן לדברי השרתים יש
שהמועמדים למשרה מאבדים את הכרתם או שדעתם משתבשת עליהם בזמן הציפייה
הממושכת ,ואז ,אם אין להם שם איזה ידיד שיטפל בהם הם פשוט אבודים -כאשר סיפרו
לי את הדברים האלה או כיוצא בהם ,הרי האזהרות שהשמיעו היו מוצדקות ,מן הסתם,
ואילו ההבטחות שהתלוו אליהן היו נבובות ממש .אלא שלא כך חשב ברנבאס; אמנם
הזהרתי אותו שלא יאמין בהן ,אך עצם העובדה שסיפרתי לו עליהן די היה בה לפתותו
לשתף פעולה עם תוכניותי .הנימוקים שמניתי לפניו בזכותן לא השפיעו עליו הרבה,
סיפוריהם של השרתים הם ששיכנעו אותו יותר מכול .וכך לא היה לי על מי לסמוך ,בעצם,
אלא על עצמי ,עם ההורים לא יכול היה איש להגיע לידי הבנה זולת אמליה לבדה ,ככל
שהשתדלתי לממש את תוכניותיו הישנות של אבא -בדרכי שלי ,כמובן -כן התרחקה ממני
אמליה והסתגרה מפני ,בנוכחותך ובנוכחות אחרים היא מדברת איתי ,אך לעולם לא
ביחידות ,ב'הרנהוף' הייתי כמין צעצוע ,שהשרתים המתפרעים ניסו שוב ושוב לנפצו ,אף
מילה אחת של קרבה ואמון לא החלפתי עמם כל השנתיים האלה ,רק מרמה ושקרים
ואיוולת -לא נותר לי אפוא אלא ברנבאס לבדו ,וברנבאס עדיין היה צעיר מאוד.
סיפורי -ניצוץ שנשאר בהן עד היום
ַ "כל אימת שראיתי את הניצוץ שנדלק בעיניו לשמע
-הייתי נחרדת ,ואף על פי כן לא חדלתי מזה ,יותר מדי חשוב היה לי העניין המוטל על
הכף .מובן שלא היו לי אותן תוכניות גדולות ,אף כי הזויות ,של אבא ,לא היתה בי אותה
נחישות גברית ,צימצמתי עצמי לתיקון המעוות שבעלבונו של השליח ,ורציתי גם שענווה
זו תיזקף לזכותי .והנה ,מה שלא צלח בידי ,ביקשתי עכשיו להשיג באמצעות ברנבאס ,בדרך
אחרת ובוודאות .בשליח אחד עלבנו עד שנמלט בבהלה מן הלשכות הקדמיות ,ומה התבקש
עכשיו יותר מלהציע שליח חדש בדמותו של ברנבאס ,שיקבל עליו לבצע את מלאכת
השליח שנעלב ,וכך לאפשר לו ,לזה שנעלב ,להישאר בנחת אי-שם במרחק זמן ארוך ככל
שירצה ,כל הזמן שנזקק לו כדי לשכוח את עלבונו .אמנם ברור היה לי לגמרי ,שעם כל
הענווה שבתוכנית הזו יש בה גם משום יוהרה ,שכן היא עשויה לעורר את הרושם
שבכוונתנו להכתיב לרשות את הדרך לפתרון בעיות של כוח אדם ,או שאנו מפקפקים
ביכולתה של הרשות לפתור הכול בעצמה על הצד היותר טוב ,ושבעצם כבר פתרה הכול זה
כבר ,אף לפני שעלה על דעתנו כי אפשר לעשות משהו בנידון .אך מנגד סברתי גם שלא
ייתכן שהרשות תטעה בי כל כך ,או שאם תטעה ,יהיה זה בכוונת מכוון ,כלומר שכל מה
שאעשה יהיה פסול בעיניה מראש ,בלי כל חקירה ובדיקה .וכך לא הרפיתי ,ושאפתנותו של
ברנבאס עשתה את שלה .באותה תקופה של הכנוֹת גבה בו לבו של ברנבאס עד כדי כך,
שמלאכת הסנדלרות נראתה לו מלוכלכת מדי בשביל פקיד-לשכה-לעתיד כמוהו ,ולא זו אף
זו ,הוא אף העז להתנצח בחריפות עם אמליה כל אימת שהעירה לו משהו ,הגם שלא פנתה
אליו בדברים אלא לעתים רחוקות .בחפץ לב חלקתי עמו באותה שמחה בת חלוף ,שכן כבר
ביומו הראשון בטירה התפוגגו להן השמחה והיוהרה ,כמו שאפשר היה לחזות מראש בנקל.
"ככה התחיל אותו שירות ,כביכול ,שכבר סיפרתי לך עליו .מפליאה ממש היתה הקלות
שבה נכנס ברנבאס בפעם הראשונה לטירה ,או ליתר דיוק לאותה לשכה שנהייתה חדר
עבודתו ,אם אפשר לקרוא לזה כך .ההצלחה הזאת כמעט הטריפה עלי את דעתי ,ובערב,
כשחזר ברנבאס הביתה ולחש את הבשורה באוזני ,רצתי מיד אל אמליה ,אחזתי בה ,דחקתי
בשפתי ובשינַ י ,עד שהיא פרצה בבכי מבהלה ומכאב .לא
ַ אותה לפינת החדר ונשקתי לה
יכולתי לפצות פה מרוב התרגשות ,ומה גם שלא דיברנו זו עם זו ימים רבים כל כך; דחיתי
זאת לאחד הימים הבאים .אלא שבימים הבאים לא היה כמובן מה לומר עוד .הישג מהיר
כברק -ואחריו לא כלום .שנתיים תמימות חי ברנבאס חיים שכולם חדגוניות ודיכאון.
המשרתים הכזיבו לגמרי; נתתי לברנבאס מכתב קטן ,שבו המלצתי עליו לפני המשרתים וגם
הזכרתי להם את הבטחותיהם ,וכל אימת שפגש ברנבאס במׁשרת פלוני ,היה מוציא את
המכתב הזה ומציגו לפניו ,ואף שלעתים נתקל במשרתים שלא הכירו אותי ,וגם אלה
שהכירוני רגזו על דרכו להציג לפניהם את המכתב בשתיקה -שהרי לא העז לפצות את פיו
שם למעלה -אף על פי כן חרפה היא שאיש לא טרח לעזור לו ,וישועתנו באה לבסוף )אף
כי ברור שיכולנו להגיע לכך מזמן בעצמנו( כשאחד המשרתים ,שאותו מכתב כבר נדחף
כנראה אל מתחת לאפו לא פעם ,עשה ממנו כדור קטן והשליכו לסל הניירות .כמעט שיכול
היה ,כך אמרתי בלבי ,לומר בשעת מעשה' :הלוא גם אתם נוהגים כך במכתבים המגיעים
אליכם'.
"ואולם ,הגם שאותה תקופה לא הניבה שום תוצאות ,בכל זאת היה בה משום ברכה
לברנבאס ,אם אפשר לקרוא 'ברכה' לכך שהזקין בלא עת ,שהיה לגבר בלא עת ,ושמכמה
בחינות נוספו לו רצינות וכוח הבחנה העולים על אלה של כל גבר .תכופות אני מתעצבת
אל לבי למראהו ,בעודי משווה אותו עם הנער שהיה עוד לפני שנתיים .ובתוך כך לא
קיבלתי ממנו את הסעד ואת הנחמה שאולי יכול היה לתת לי בתור גבר .אין להניח
שבלעדי היה מגיע לטירה ,אך כיוון שהוא כבר נמצא שם ,שוב אינו תלוי בי כלל .אני אשת
ַ
סודו היחידה ,אך ברור שאינו מספר לי אלא מעט מאוד ממה שמעיק על לבו .הוא מרבה
לספר לי על הטירה ,אך מתוך סיפוריו ,מתוך שלל העובדות הקטנות שהוא מפרט באוזני,
אי-אפשר להבין בשום אופן איך יכלו כל אלה לחולל בו שינוי שכזה .ובייחוד אין להבין
איך דווקא עכשיו ,משהיה לגבר ,אבד לו שם למעלה אומץ הלב ,שבנעוריו פיעם בו
בעוצמה כזאת ,עד שנפל ייאוש על כולנו .מובן מאליו שאותם שעות וימים של עמידה
במקום והמתנת סרק ,החוזרות על עצמן שוב ושוב בלי שום סיכוי לשינוי כלשהו ,מובן שהן
זורעות ספקות בלב ומרוצצות את הנפש ,ובסופו של דבר אף עושות את האדם בלתי כשיר
לשום מעשה זולת אותה עמידה נואשת .אבל מדוע לא גילה ברנבאס שום התנגדות גם
לפני כן? ובייחוד משנוכח במהרה שצדקתי ,ואין לו שם כל סיכוי לספק את שאפתנותו ,גם
אם ייתכן כי יוכל לעשות משהו לשיפור מצבה של משפחתנו .שכן הכול שם ,להוציא
גחמותיהם של המשרתים ,מתנהל בצניעות מופלגת ,השאפתנות מוצאת את סיפוקה בעבודה
עצמה ,ומאחר שעל ֵידי כך נהיית העבודה עיקר ,נעלמת השאפתנות ממילא :אין שם מקום
נדמה לו לברנבאס ,כך סיפר לי ,שהוא רואה בבירור כמה למאוויים ילדותיים .ובכל זאת ָ
עוצמה וכמה ידע הצטברו אפילו בידי אותם פקידים מפוקפקים ,שלחדריהם היה רשאי
להיכנס .איך נהגו להכתיב חיש-חיש ,בעיניים עצומות למחצה ,בתנועות-יד חטופות; איך
היו משלחים מעליהם בלי מילה ,בניד אצבע ,את המשרתים הנרגנים ,שברגעים שכאלה
היתה נשימתם מתקצרת בעודם מעלים על פניהם חיוך של אושר; או איך היו מוצאים
פתאום פסקה חשובה בספריהם וחובטים בה בכוח בידם ,ואיך אצו-רצו שאר הפקידים,
במידה שהדבר התאפשר בחדר הצר ,ופשטו את צוואריהם לראותה.
ונדמה לו
ָ "דברים אלה וכיוצא בהם העלו את האנשים האלה בעיני ברנבאס מעלה-מעלה,
שאם יביא אותם לידי כך שישימו לב אליו וייתנו לו להחליף עמם כמה מילים -לא כאיש
זר אלא כעמיתם לעבודת הלשכה ,ולוּ גם זוטר שבזוטרים -כי אז יוכל להשיג למען
משפחתנו דברים שלא ישוערו כלל .אלא שברנבאס עדיין לא הגיע לידי כך ,והוא גם לא
העז לנקוט צעדים שיקרבוהו למקום הזה ,אף על פי שכבר היה ידוע לו בוודאות שלמרות
גילו הצעיר העלוהו הנסיבות האומללות של משפחתנו למדרגה הקשה וכבדת האחריות של
אבי המשפחה.
"ועכשיו וידוי אחרון :באת לכאן לפני שבוע .שמעתי ב'הרנהוף' מישהו מזכיר זאת אגב
אורחא ,אבל זה לא עניין אותי כלל :מודד קרקעות הגיע ,אפילו לא ידעתי מה פירושו של
מודד קרקעות .אך למחרת בערב חוזר ברנבאס הביתה -בדרך כלל נהגתי ללכת כברת דרך
לקראתו בשעה קבועה -מוקדם מן הרגיל ,רואה את אמליה בחדר ומוציא אותי החוצה,
לרחוב ,ושם כובש את פניו בכתפי ובוכה שעה ארוכה .הוא חזר ונהיה הילד הקטן שהיה
לפנים .קרה לו משהו שנבצר ממנו לעמוד בו .כמו נפתח לפניו פתאום עולם חדש לגמרי,
ואין בכוחו לשאת את האושר ואת המועקות הכרוכים בחידוש הגדול הזה .ובעצם לא קרה
לו אלא זה ,שהוטל עליו למסור לך מכתב .אבל זה היה המכתב הראשון ,העבודה הראשונה
שהוטלה עליו אי-פעם".
אולגה השתתקה .היתה דממה בחדר ,לא נשמע אלא קול נשימתם הכבדה ,המחרחרת
מפעם לפעם ,של ההורים .כלאחר יד ,כמבקש רק להשלים את סיפורה של אולגה ,אמר ק':
"אתם עשיתם לי הצגה .ברנבאס הביא לי את המכתב כאילו היה שליח ותיק ועסוק מאוד,
ואת ואמליה ,שהפעם הסכימה מן הסתם עם שניכם ,העמדתן פנים שמלאכת השליחות ַ
והעברת המכתבים אינן אלא עניין של מה בכך" ".אתה צריך להבדיל בינינו ",אמרה אולגה,
"בזכות שני המכתבים היה ברנבאס שוב לילד מאושר ,למרות כל הספקות הממלאים אותו
באשר לטיב פעילותו .את ספקותיו הוא שומר לעצמו ולי ,ואילו לפניך חשוב לו להופיע
כשליח אמיתי ,כפי שמצטיירים בדמיונו שליחים אמיתיים :זה עניין של כבוד בשבילו .הנה,
למשל ,אף על פי שתקוותו לקבל בגד שרד מטעם הטירה מתחזקת בו עכשיו מיום ליום,
נאלצתי למהר ולתקן תוך שעתיים את מכנסיו ולשוות להם מראה דומה ,לפחות ,למכנסיים
ההדוקים של חליפת השרד ,כדי שיוכל להופיע בהם לפניך ,שהרי עדיין קל ,כמובן ,לאחז
את עיניך מבחינה זו .כזה הוא ברנבאס .ואילו אמליה אכן ָבּזה למשׂרת השליח ,ועכשיו
שברנבאס זוכה כמדומה להצלחה כלשהי ,כפי שהיא מבינה מן הסתם בראותה את ברנבאס
ואותי יושבים ומסתודדים לנו יחד -עכשיו היא ָבּזה לה אף יותר מבעבר .אמליה דוברת
אמת אפוא ,לעולם אל תטעה לפקפק בכך .ואילו אני ,אם זילזלתי פה ושם במשרת השליח,
הרי לא עשיתי זאת מתוך כוונה להטעות אותך ,ק' ,אלא מחרדה בלבד .אותם שני מכתבים
שהופקדו עד כה בידי ברנבאס הם אות ראשון של חסד ,הגם שמפוקפק למדי ,שהוענק
למשפחתנו לאחר שלוש שנים .מהפך זה ,אם אמנם מהפך הוא ולא הטעיה -ההטעיות
שכיחות יותר מן המהפכים -כרוך בעצם הגעתך לכאן :במידת-מה נהיה גורלנו תלוי בך,
שני המכתבים האלה אפשר שהם רק בגדר התחלה ,אפשר שפעילותו של ברנבאס עוד
תתרחב מעבר לשליחויות שהוא מבצע למענך -כך אנו רוצים לקוות ,כל עוד אנו רשאים
לעשות כן -אך לפי שעה מתמקד הכול רק בך .שם למעלה עלינו להסתפק במה שנותנים
לנו ,אבל כאן למטה אפשר שנוכל לעשות משהו בעצמנו ,כלומר להטות את לבך אלינו ,או
לפחות להישמר מפני כל עוינות מצדך ,או -וזה העיקר -לצאת בכל כוחנו ועל פי מיטב
ניסיוננו להגנתך ,על מנת שקשריך עם הטירה ,שאולי יהיה בהם כדי להעניק בסיס איתן
לחיינו ,לא ירדו לטמיון .ומהי הדרך הנכונה לעשות זאת? קודם כול לא להיתפס לחשדות
כשאנו מתקרבים אליך ,שהרי אתה זר כאן ,ועל כן גם נוטה לחשוד בכולם ,ובצדק.
"ואף זאת ,הרי הכול בזים לנו כאן ,ואתה מושפע מדעת הקהל ,בייחוד בגלל ארוסתך -
שנימצא בעמדה מנוגדת לזו שלה ,ובתוך כך גם נעליב אותך,ָ ואיך נוכל להתקרב אליך בלי
למרות שאין זו כוונתנו כלל וכלל? וההודעות שנשלחו אליך ,שעיינתי בהן בקפידה בטרם
יגיעו לידך -ברנבאס לא קרא אותן ,בתור שליח לא ראה עצמו רשאי לעשות זאת -נראו
במבט ראשון לא חשובות ביותר ,מיושנות ,ומאחר שהפנו אותך אל ראש המועצה ,הרי
התפוגגה חשיבותן ממילא .וכיוון שכך ,איך היינו אמורים לנהוג כלפיך? אילו הטעמנו
באוזניך את חשיבותן דווקא ,היינו מעוררים עלינו את החשד שאנו מפריזים בערכו של
עניין בלתי חשוב בעליל כדי להתהדר לפניך כמי שמסרו את הידיעות האלה ,ושאנו
שוקדים לא על קידום מטרותיך אלא על קידום מטרותינו שלנו; ויתרה מזו ,כך היינו
עלולים להמעיט בערכן של אותן ידיעות בעיניך ,וכך להטעות אותך בעל כורחנו .אך אילו
נמנענו מלייחס ערך רב לאותן איגרות ,הרי גם אז היינו מעוררים עלינו חשד ,שהרי אם כך
הדבר ,מדוע אנו מתעסקים בכלל במסירת איגרות חסרות חשיבות שכאלה ,מדוע סותרים
מעשינו את דברינו ,מדוע אנו מטעים לא רק אותך ,הנמען ,אלא גם את מי ששלח אותנו,
שבוודאי לא הפקיד בידינו את האיגרות כדי שנוסיף עליהן הסברים שיפחיתו מערכן בעיני
הנמען .לאמיתו של דבר אי-אפשר כלל למצוא את דרך האמצע בלי להגזים לא לכאן ולא
לכאן ,כלומר להעריך את האיגרות נכונה :הן עצמן משנות את ערכן בלי הפוגות ,הן
מעוררות תהיות והרהורים לאין קץ ,וכשבוחרים לקטוע את אלה במקום כלשהו ,הרי רק יד
המקרה היא שקובעת את המקום הזה ,ומכאן שגם התגובה היא מקרית בלבד .וכשמתווספת
לכל אלה גם החרדה לך ,מתבלבל ומשתבש הכול ,אל-נא תשפוט אותי לחומרה .כשברנבאס
בא ,למשל ,כמו שקרה פעם באמת ,ומספר שאינך מרוצה מתפקודו כשליח ,והוא מציע,
מתוך בהלה ראשונית ולצערי גם לא בלי רגישות יתר של שליחים ,להתפטר ממשרתו ,כי
אז בשביל לתקן את המעוות אני מסוגלת לכול -להוליך שולל ,לשקר ,לרמות ,לעולל כל
רעה שבעולם ,ובלבד שיהיה בכך כדי להועיל .אלא שלא רק למעננו אעשה זאת ,כך אני
מאמינה ,לפחות ,אלא גם למענך".
נשמעה דפיקה בדלת .אולגה רצה לפתוח .אלומת אור של פנס פילחה את החשיכה.
האורח המתאחר שאל משהו בלחישה ונענה בלחישה ,אך לא הסתפק בכך וניסה להיכנס
פנימה .אולגה לא הצליחה לעצור בעדו וקראה לאמליה ,מתוך תקווה שעל מנת שלא
תופרע שנתם של ההורים תעשה זו כל מאמץ לסלק את האורח .ואמליה אכן באה במרוצה,
דחפה הצדה את אולגה ,יצאה לרחוב וסגרה אחריה את הדלת .לא עבר רגע והיא כבר
חזרה -כה מהר הצליחה לעשות את מה שלעולם לא היה עולה בידי אולגה.
ואז שמע ק' מפי אולגה שאותו אורח בא אליו דווקא :זה היה אחד העוזרים ,שבא
לחפשו במצוותה של פרידה .אולגה ביקשה להגן על ק' מפני העוזר; אם ירצה ק' להתוודות
אחר כך לפני פרידה שביקר כאן -אדרבא ,שיתוודה ,אך אסור שייוודע לה הדבר מפי
העוזר .ק' הסכים עמה .אך לעומת זאת דחה את הצעתה שיעשה פה את הלילה ויחכה
ונראה לו
ָ לברנבאס; את ההצעה כשלעצמה אולי היה מקבל ,שכן הלילה כבר היה בעיצומו,
שקשריו עם המשפחה הזו כבר התהדקו כל כך ,מרצונו או שלא מרצונו ,עד שהלינה פה -
שמטעמים ידועים יש בה כדי להביך דווקא -הריהי טבעית בשבילו ,לנוכח אותם קשרים,
יותר מלינה בכל מקום אחר בכפר .ואף על פי כן דחה את ההצעה; ביקורו של העוזר
החריד אותו ,לחידה היה בעיניו איך פרידה ,היודעת יפה מה רצונו ,והעוזרים ,שכבר למדו
לפחד ממנו ,חברו שוב יחדיו ,עד כדי כך שפרידה לא היססה לשלוח את אחד העוזרים
לחפשו -עוזר אחד בלבד ,אגב ,בעוד חברו ודאי נשאר איתה .הוא שאל את אולגה אם יש
לה שוט; שוט לא היה לה ,אך במקומו הציעה לו זמורה נאה של ערבה ,והוא לקח אותה;
אחר כך שאל אם יש גם יציאה אחרת לבית -כן ,יש יציאה שנייה דרך החצר ,אבל כדי
להגיע לרחוב צריך לטפס על גדר גנו של השכן ולעבור את הגן .ק' החליט לצאת בדרך זו.
בעוד אולגה מוליכה אותו דרך החצר אל הגדר ביקש ק' להרגיע מהר את חששותיה ,אמר
לה שאינו כועס עליה בשל כל אותן תחבולות קטנות שנדרשה להן כשגוללה לפניו את
סיפורה -אדרבא ,הוא מבין ללבה דווקא -הודה לה על האמון שגילתה כלפיו בעצם
הסיפור ,והטיל עליה לשלוח את ברנבאס לבית הספר מיד עם בואו ,אפילו עדיין תהיה זו
שעת לילה .אמנם אין הוא משליך את כל יהבו על שליחויותיו של ברנבאס לבדן ,אחרת
היה מצבו בכל רע ,ואף על פי כן אין ברצונו לוותר עליהן בשום אופן ,רצונו להיאחז בהן
דווקא ,ובתוך כך גם לא לשכוח את אולגה ,שכן יותר משחשובות לו השליחויות האלה
חשובה לו אולגה עצמה ,על אומץ לבה ,תושייתה ,תבונתה ,והקורבן שהיא מקריבה למען
משפחתה .אילו נתבע לבחור בין אולגה לאמליה ,לא היה מתלבט הרבה .הוא אף לחץ את
ידה בלבביות ,וכבר קפץ מעל גדר הגן השכן.
בהגיעו אל הרחוב ראה -במידה שהחשיכה הלילית איפשרה זאת -את העוזר עדיין
מתהלך הלוך ושוב לפני ביתו של ברנבאס .מפעם לפעם נעמד הלה וניסה להאיר את החדר
מבעד לחלון המכוסה וילון .ק' קרא לו; בלי שום בהלה ניכרת לעין זנח העוזר את מלאכת
הריגול וניגש אל ק'" .את מי אתה מחפש?" שאל ק' ,בוחן על שוקו את גמישותה של
זמורת הערבה" .אותך ",אמר העוזר וקרב אליו עוד" .מי אתה בכלל?" אמר ק' פתאום ,שכן
דמה עליו שלא העוזר הוא עומד מולו .זקן יותר היה למראה ,עייף יותר ,פניו קמוטות יותר
ועם זאת מלאות יותר ,גם הילוכו לא דמה כלל להילוכם הזריז של העוזרים ,שמפרקיהם
מתנועעים כטעוני חשמל -איטי היה ,קצת צולע ,מעודן עד כדי חולי" .לא הכרת אותי?"
מיאס ,העוזר הוותיק שלך" ".באמת?" אמר ק' ושלף שוב את הזמורה, שאל האיש" ,אני יֶ ֶר ַ
שכבר הסתירהּ מאחורי גבו" .אבל אתה נראה אחרת לגמרי" ".זה מפני שנשארתי לבדי.
כשאני לבדי ,כל שמחת הנעורים נעלמת לה" ".ואיפה ארתור?" שאל ק'" .ארתור?" שאל
ירמיאס" ,ילד-החמד הקט? הוא עזב את השירות .בעצם גם היית קצת יותר מדי קשוח
איתנו .נפשו הרכה לא עמדה בזה .הוא חזר לטירה ומגיש שם תלונה נגדך" ".ואתה?" שאל
ק'" .אני יכולתי להישאר ",אמר ירמיאס" ,ארתור מגיש את התלונה גם בשמי" ".על מה
אתם מלינים?" שאל ק'" .על כך ",אמר ירמיאס" ,שאינך מבין בדיחות מה הן .וכי מה כבר
עשינו? התלוצצנו קצת ,צחקנו קצת ,קינטרנו קצת את ארוסתך .וכל זה ,אגב ,מתוקף
התפקיד שהוטל עלינו .כשגַ ַלאטר שלח אותנו אליך" "...גלאטר?" שאל ק'" .כן ,גלאטר",
אמר ירמיאס" .הוא ייצג אז את קלאם .וכך אמר לנו כששלח אותנו אליך )חקקתי את
דבריו בזיכרוני ,שהרי אנו מסתמכים עליהם(' :אתם הולכים לשם בתור עוזריו של מודד
הקרקעות '.על כך ענינו לו' :אבל אין לנו שום מושג במלאכה הזאת '.תשובתו היתה' :לא
זה העיקר .הוא כבר ילמד אתכם ,אם יהיה בכך צורך .העיקר הוא שתצהילו קצת את רוחו.
מספרים לי שהוא מגיב על כל דבר בכובד ראש מופלג .רק כרגע הגיע לכפר ,וכבר ברור לו
שמדובר במאורע חשוב ,אף על פי שלאמיתו של דבר לא קרה כלום .תפקידכם להסביר לו
את זה".
"ובכן ",אמר ק'" ,האם צדק גלאטר? האם מילאתם את תפקידכם?" "אני באמת לא
יודע ",אמר ירמיאס" ,וזה גם לא היה אפשרי כלל בזמן הקצר הזה .אני יודע רק שהיית גס
מאוד כלפינו ,ועל כך אנו מלינים .נשגב מבינתי איך אדם כמוך -כלומר שכיר שאינו נמנה
אפילו עם עובדי הטירה -אינו מסוגל להבין ששירות מעין זה כרוך בעבודה קשה ,ושעוול
גדול הוא להכביד בכוונת מכוון ,בילדותיות כמעט ,על עבודתו של העובד ,כפי שעשית
אתה .כמה חסר התחשבות היית כשהנחת לנו לקפוא מקור ליד סורגי הגדר ,או כשכמעט
הרגת את ארתור במכת אגרוף בעודו שרוע על המזרן -ארתור זה שבשל מילה רעה אחת
אחרי בשלג ביום ההוא אחר הצהריים ולא הרפית,הוא מתייסר שעות וימים -או כשרדפת ַ
עד שנזקקתי לשעה תמימה כדי להתאושש .אני כבר ממש לא צעיר!" "ירמיאס יקירי ",אמר
ק'" ,אתה צודק בכל מה שאמרת ,אבל את תלונתך עליך להביא לפני גלאטר .הוא שלח
אתכם על דעת עצמו ,אני לא ביקשתי ממנו כלום .וכיוון שלא דרשתי שתישלחו אלי ,הרי
יכולתי לשלוח אתכם בחזרה ,ונוח היה לי לעשות זאת בדרכי שלום ולא בכוח ,אלא שברור
היה שלא זה רצונכם .מדוע ,אגב ,לא דיברת איתי בגילוי לב שכזה מלכתחילה ,ברגע
שבאתם אלי?" "מפני שהייתי בתפקיד ",אמר ירמיאס" ,הרי זה מובן מאליו" ".ועכשיו אתה
כבר לא בתפקיד?" שאל ק'" .עכשיו כבר לא ",אמר ירמיאס" ,ארתור הודיע בטירה על
פרישתנו ,או מכל מקום כבר נפתח ההליך שיפטור אותנו מהתפקיד הזה לצמיתות" ".אבל
אתה מחפש אותי כאילו עדיין היית בתפקיד ",אמר ק'" .לא ",אמר ירמיאס" ,אני מחפש
אותך רק בשביל להרגיע את פרידה .אחרי שנטשת אותה למען אותה נערה ברנבאסית
היתה פרידה אומללה מאוד ,לא משום שאיבדה אותך דווקא ,אלא בעיקר בשל בגידתך -
הבגידה שאותה צפתה זה זמן רב ,אגב ,וכבר התייסרה רבות בגללה .אני חזרתי פעם נוספת
אל חלון בית הספר ,לבדוק אם שבה אליך תבונתך .אבל אתה לא היית שם ,רק פרידה
ישבה לה לבדה על אחד מספסלי הכיתה ובכתה .ואז ניגשתי אליה ,ושנינו באנו לידי
הסכמה .הכול כבר הוחלט ובוצע .אני עובד כחדרן ב'הרנהוף' ,לפחות כל עוד לא סודר
העניין שלי בטירה ,ואילו פרידה חזרה לממזגה .מוטב לה כך ,לפרידה .זה פשוט לא הגיוני
שתיעשה אשתך .גם לא השכלת להעריך כערכו את הקורבן שהיה בכוונתה להקריב למענך.
אך עדיין תוקפים אותה ספקות לרגעים ,נפש טובה שכמותה ,שמא נגרם לך עוול ,שמא
בכל זאת לא היית אצל הברנבאסיות .ולמרות שאין פה כמובן שום מקום לספק ,וברור
כשמש שהיית שם ,בכל זאת הלכתי לבדוק את הדבר אחת ולתמיד; שכן אחרי כל סערות
הנפש שעברו עליה מגיע לפרידה לישון סוף-סוף בשקט .גם לי מגיע ,אגב .וכך הלכתי
אפוא ,ולא זו בלבד שמצאתי אותך ,אלא שבתוך כך גם ראיתי איך הנערות מצייתות לך
כבובות על חוט .בייחוד השחרחורת -חתולת פרא אמיתית -נחלצה להגנתך בכל הכוח.
ניחא ,איש-איש וטעמו .כך או כך ,כלל לא היית צריך ללכת מסביב דרך הגן השכן .אני
מכיר את הדרך הזאת".
21
הנה קרה אפוא מה שהיה צפוי מראש ועם זאת גם בלתי נמנע .פרידה עזבה אותו .לא
בהכרח לצמיתות ,המצב לא הגיע לידי כך ,את פרידה עוד ניתן לכבוש בחזרה ,היא נוחה
להיכנע להשפעתם של זרים ,בייחוד של העוזרים האלה ,הסבורים שמעמדה דומה
למעמדם ,וכיוון שהתפטרו ממשרותיהם גררו אותה עמם; אבל די שק' יבוא ויזכיר לה את
כל מה שעומד לזכותו ,והיא תשוב אליו בלב מלא חרטה ,ובייחוד אם יוכל להצדיק את
ביקורו אצל הנערות על ידי הצלחה כלשהי שהוא חייב להן תודה עליה .אלא שלמרות כל
ההרהורים הללו ,שבעזרתם ניסה להרגיע את עצמו בכל הנוגע לפרידה ,לא מצא ק' מרגוע
לנפשו .רק לפני שעה קלה עוד הילל את פרידה לפני אולגה וקרא לה משענתו היחידה,
והנה מתברר כי משענת זו אין לסמוך עליה כלל ,ואין צורך בהתערבותם של בעלי שררה
כדי לגזול ממנו את פרידה :די בעוזר הזה ,הבלתי מלבב בעליל ,די בסמרטוט-בשׂר הזה
שנדמה לפעמים שאין בו חיים של ממש.
ָ
ירמיאס כבר התחיל מתרחק ,וק' קרא לו שיחזור" .ירמיאס ",אמר" ,רצוני לנהוג בך כנות
גמורה ,וגם אתה ענה לי ביושר על שאלתי .הרי היחסים בינינו שוב אינם יחסים שבין אדון
ומשרתו ,וזאת לא רק לשמחתך ,אלא גם לשמחתי שלי ,כלומר אין לנו שום סיבה שבעולם
לרמות זה את זה .הנה אני שובר לנגד עיניך את הזמורה שנועדה לך ,שכן לא מתוך פחד
בחרתי ללכת דרך הגן ,אלא כדי להפתיע אותך ולהפעיל עליך פעם-פעמיים את הזמורה
שלי .ועכשיו אל-נא יהיה בלבך עלי ,כל זה תם ונשלם; אילולא היית משרת שנכפה עלי
מטעם הרשות אלא סתם מכר ,ודאי היינו מסתדרים מצוין זה עם זה ,אפילו שמראה פניך
קצת טורד את מנוחתי לפעמים .ועדיין אנו יכולים לתקן עכשיו את מה שהחמצנו קודם".
"כך אתה חושב?" אמר העוזר ,ממצמץ בפיהוק בעיניו העייפות" ,הרי יכולתי להסביר לך
את העניין ביתר פירוט ,אבל אין לי זמן ,אני חייב למהר אל פרידה ,היא מחכה לי,
הילדונת ,היא עוד לא נכנסה לתפקיד; הפונדקי נענה להפצרותי )היא עצמה ביקשה -כדי
לשכוח ,מן הסתם -להסתער מיד על העבודה( ,והניח לה עוד פסק זמן להתאוששות ,ואת
הזמן הזה ,לפחות ,אנו רוצים לבלות יחדיו .אשר להצעתך ,הרי ברור שאין לי שום סיבה
לשקר לך ,ממש כשם שאין לי סיבה לתת בך אמון .הלוא מצבי שונה ממצבך .כל עוד הייתי
אמור לשרת אותך ,היית לגבי אישיות חשובה עד מאוד ,כמובן ,ולא בשל תכונותיך ,אלא
בשל התפקיד שהיה עלי למלא ,והייתי מוכן לעשות למענך כל מה שתבקש .אבל עכשיו
אין לי שום עניין בך .גם העובדה ששברת את הזמורה לנגד עיני אינה עושה עלי רושם,
לרצות אותיאדרבא ,היא מזכירה לי איזה אדון קשה לב היה לי ,וּודאי שאין היא עשויה ַ
כל עיקר".
"אתה מדבר אלי ",אמר ק'" ,כאילו ידוע לך בוודאות ששוב לא תצטרך לחשוש מפנַ י
לעולם .והרי לאמיתו של דבר אין זה כך .יש מקום להניח שעדיין לא נחלצת מידי,
העניינים לא מסתדרים פה במהירות שכזאת" "...לפעמים הם מסתדרים אפילו ביתר
מהירות ",שיסע אותו ירמיאס" .כן ,לפעמים ",אמר ק'" ,אבל אין שום סימן שזה המקרה גם
הפעם ,ומכל מקום לא בידך ולא בידי אין שום מסמך כתוב .ההליך נפתח אפוא רק עכשיו,
קשרי ,אך יש בדעתי לעשות זאת .אם תיפול התוצאה ַ ואני עדיין לא התחלתי להפעיל את
לרעתך ,הרי ברור שלא טרחת יותר מדי להתחבב על אדוניך ,ואפשר שלא היה אפילו טעם
לשבור את זמורת הערבה .כן ,חטפת את פרידה ,ובשל כך גם התנפחה לך הכרבולת כהוגן;
אבל עם כל הכבוד ,ודווקא יש כבוד -מצדי כלפיך אף כי לא מצדך כלפי -דע לך
שאומר לפרידה די בהן לקרוע את רשת השקרים שלכדת אותה בהם, ַ ששתיים-שלוש מילים
שהרי רק בשקרים אפשר היה להרחיק ממני את פרידה".
"האיומים האלה לא מפחידים אותי ",אמר ירמיאס" ,הרי בעצם אינך רוצה בי כעוזר,
פחדת ממני כשהייתי העוזר שלך ,ובכלל אתה מפחד מעוזרים ,רק מרוב פחד הרבצת
לארתור הטוב" ".אולי ",אמר ק'" ,אבל גם אם הצדק איתך ,האומנם כאבו המכות פחות
בשל כך? אולי עוד יתאפשר לי להוכיח שוב ושוב באותה דרך עצמה כמה אני מפחד
מפניך .אם אראה שתפקיד העוזר לא עושה לך נחת ,ודאי שיהיה לי לעונג עצום לכפות
אותו עליך דווקא ,מעבר לכל הפחדים שבעולם .והפעם אעשה הכול כדי שישלחו אלי רק
אותך ,בלי ארתור ,שהרי כך אוכל להקדיש לך את מלוא תשומת הלב" ".ואתה חושב",
אמר ירמיאס" ,שיש בכל אלה כדי להפחיד אותי אף כהוא זה?" "אני חושב שכן ",אמר ק',
"אין ספק שזה מפחיד אותך במקצת ,ואם יש לך ראש על כתפיך ,זה מפחיד אותך מאוד.
שאם לא כן ,למה עוד לא הלכת אל פרידה? תגיד לי ,אתה מאוהב בה?" "מאוהב?" אמר
ירמיאס" ,פרידה היא נערה טובה ונבונה ,ומי שהיתה המאהבת של קלאם ,כלומר ראויה
לכבוד בכל מקרה .ואם היא מבקשת ממני שוב ושוב שאציל אותה מידיך ,למה שלא אעשה
לה את הטובה הזאת ,ומה עוד שגם לך לא ייגרם בכך שום כאב ,שהרי מצאת לך נחמה
אצל הברנבאסיות הארורות" ".עכשיו אני רואה איזו אימה נפלה עליך ",אמר ק'" ,אימה
עלובה מאין כמותה ,מרוב אימה אתה מנסה ללכוד אותי בשקרים .לפרידה היתה רק בקשה
אחת ויחידה :שיצילו אותה מידי העוזרים ,שהחרמנות הכלבית שלהם העבירה אותם על
דעתם ,לצערי לא היה לי די זמן למלא את מבוקשה כראוי ,ועכשיו לפנינו תוצאות ההזנחה
הזאת שלי".
"אדוני המודד! אדוני המודד!" קרא מישהו מקצה הרחוב .זה היה ברנבאס .הוא הגיע
מתנשף כולו ,אך לא שכח לקוד לפני ק'" .הצלחתי ",אמר" .במה הצלחת?" שאל ק'" ,מסרת
את בקשתי לקלאם?" "לא ,זה לא התאפשר ",אמר ברנבאס" ,השתדלתי מאוד ,נדחקתי
קדימה ,עמדתי שם כל היום בלי שנקראתי ,קרוב כל כך למכתבה ,עד שאחד הלבלרים,
שהסתרתי לו את האור ,אפילו דחף אותי הצדה; כשקלאם נשא את עיניו מיהרתי להרים
את ידי לסמן שאני כאן ,מה שאסור בתכלית; נשארתי אחרון בלשכה ,לבדי עם המשרתים,
ולמרבה השמחה זכיתי לראות את קלאם חוזר לשם ,אבל זה לא היה בגללי ,הוא רצה רק
לבדוק מהר משהו באחד הספרים והסתלק מיד -ולבסוף ,כיוון שעדיין לא זזתי ממקומי ,בא
המשרת וכמעט שטיאטא אותי החוצה .על כל אלה אני מתוודה לפניך כדי שלא תתרעם
עלי שוב".
"למה לי כל הפעלתנות שלך ,ברנבאס ",אמר ק'" ,אם אין שום הצלחה בצדה" ".אבל
הצלחתי דווקא ",אמר ברנבאס" ,כשיצאתי מלשכתי -לשכתי אני קורא לה -ראיתי מישהו
מתקרב לאיטו מעומק הפרוזדור ,חוץ ממנו היה המקום ריק מאדם ,השעה כבר היתה
מאוחרת מאוד ,החלטתי לחכות לו ,זו היתה הזדמנות נאה להישאר שם עוד קצת ,יותר
מכול הייתי רוצה להישאר שם בכלל ,כדי שלא אצטרך להביא לך את הבשורה הרעה .אבל
רלנגֶ ר .אינך מכיר אותו? הוא אחדגם מלבד זאת היה כדאי לחכות לאותו האיש :זה היה ֶא ַ
המזכירים הראשונים של קלאם .איש קטן קומה ,חלוש ,צולע מעט .הוא הכיר אותי מיד,
שמו הולך לפניו בשל כוח הזיכרון שלו ובשל בקיאותו בבני אדם ,די לו לכווץ קצת את
גבותיו ,והוא כבר מזהה כל אחד ,לא פעם גם אנשים שלא פגש מעולם ,אלא רק שמע
עליהם או קרא משהו על אודותיהם -אותי ,למשל ,לא ראה ,מן הסתם ,מעודו .אבל למרות
שהוא מזהה כל אדם בן-רגע ,בכל זאת הוא שואל תחילה ,כאילו מתוך היסוס' :אתה
ברנבאס ,לא?' -ככה פנה אלי .ואז שאל' :אתה מכיר את המודד ,נכון?' ואחר כך אמר:
'טוב שנפגשנו .אני נוסע עכשיו ל'הרנהוף' .המודד חייב לבקר אותי שם .אני מתגורר בחדר
מספר חמש-עשרה .אך עליו לבוא תכף ומיד .ממתינים לי שם רק דיונים מעטים ,ובחמש
בבוקר אני נוסע בחזרה .תגיד לו שחשוב לי מאוד לדבר איתו"'.
לפתע פתאום פרץ ירמיאס במרוצה .ברנבאס ,שמרוב התרגשות כמעט שלא הבחין בו עד
כה ,שאל" :מה הוא רוצה בכלל ,ירמיאס זה?" "להקדים אותי בדרך אל ארלנגר ",אמר ק',
וכבר רץ בעקבות ירמיאס ,תפס אותו ,נתלה על זרועו ואמר" :האם נתקפת פתאום געגועים
אל פרידה? אני מתגעגע אליה לא פחות ממך ,נלך אפוא שנינו יחדיו ,זה לצד זה".
לפני ה"הרנהוף" החשוך עמדה חבורה קטנה של גברים ,בידי שניים או שלושה מהם היו
פנסים ,כך שהיה אפשר להבחין בפרצופים אחדים .ק' מצא שם רק מכר אחד ,את גרשטקר
הרכּב .הלה קידם את פניו בשאלה" :אתה עדיין פה ,בכפר?" "כן ",אמר ק'" ,באתי לכאן ַ
לﬠבר השאר.
לתמיד" ".מה לי ולזה ",אמר גרשטקר ,פרץ בשיעול כבד והפנה את פניו ֵ
התברר שכולם מחכים לארלנגר .ארלנגר כבר הגיע ,אמנם ,אך בטרם יתפנה לקבל את
העותרים עוד ישב להתייעץ עם מומוס .כולם התלוננו על כך שנאסר עליהם להמתין בבית
פנימה ,ותחת זאת הם נאלצים לעמוד פה בחוץ בשלג; אותו לילה לא היה קר מאוד ,אמנם,
ואף על פי כן היה משום חוסר התחשבות בכך שמניחים לעותרים לחכות אולי שעות
תמימות בחשיכה מחוץ לבית .לא באשמתו של ארלנגר ,כמובן ,שהוא אדם נוח לבריות
דווקא ,וכמעט שלא ידע על כך כלום ,ואילו הגיע הדבר לאוזניו ,אין ספק שהיה מתרגז
מאוד .זו היתה אשמתה של הפונדקית של "הרנהוף" ,אשר בתשוקתה החולנית לעידון לא
הסכימה להכניס לפונדק עותרים אחדים בבת-אחת" .אם אין שום ברירה והם חייבים
לבוא ",נהגה לומר" ,כי אז ,בשם שמים ,יתכבדו וייכנסו אחד-אחד ".היא השיגה את שלה
בסופו של דבר ,והעותרים ,שבתחילה חיכו פשוט בפרוזדור ,ואחר כך על המדרגות ,ואחר
כך באולם הכניסה ,ואז בממזגה ,סופם שנהדפו החוצה אל הרחוב .אבל גם בכך לא היה לה
די .בלתי נסבל היה בעיניה ,שהיא "נתונה במצור" בביתה שלה ,כלשונה .ובכלל נשגב
מבינתה ,לשם מה יוצאים ובאים שם כל האנשים האלה" .כדי ללכלך את המדרגות בפתח
הבית ",ענה לה פעם איזה פקיד על שאלתה -מתוך רוגז ,יש להניח -אך היא סברה
שהתשובה הזו מאירת עיניים דווקא ,ונהגה לצטט אותה שוב ושוב .היא שאפה -ובעניין זה
עלה רצונה בקנה אחד עם רצונם של העותרים -שיוּקם מול ה"הרנהוף" בניין שיהיה
מיועד כולו להמתנה .הכי נוח היה לה ,כמובן ,שגם החקירות והדיונים בענייניהם של
העותרים יתקיימו מחוץ לכותלי ה"הרנהוף" ,אך הפקידים התנגדו לכך ,ומשהיו הללו
נחושים בדעתם לא היתה לפונדקית כל דרך לכפות את רצונה ,אף כי בעניינים שוליים
יותר דווקא עלה בידה ,בזכות קנאותה הבלתי נלאית ,שנמהלה בה גם נשיות ענוגה ,לקיים
כמין רודנות בזעיר אנפין .אך ככלות הכול תצטרך הפונדקית להסכים מן הסתם ,שהדיונים
והחקירות יתקיימו ב"הרנהוף" גם להבא ,שכן האדונים מן הטירה ,בבואם אל הכפר לטפל
בענייני הרשות ,מסרבים בתוקף לצאת מן ה"הרנהוף" .הם ממהרים תמיד ,הם שוהים בכפר
למורת רוחם ,ולהתעכב כאן יותר ממה שנחוץ והכרחי בעליל אין להם חשק כלל ,שעל כן
אי-אפשר לדרוש מהם שיעברו לזמן-מה ,על ניירותיהם ומסמכיהם ,לבית אחר מעבר לרחוב
ויבזבזו כך את זמנם ,רק על מנת שלא לפגוע בשלוותו הביתית של הפונדק .הכי נוח היה
לפקידים לטפל בענייני הרשות בממזגה או בחדרם ,רצוי בזמן הארוחה ,או במיטה ,לפני
השינה או בבוקר ,כשהם עייפים מכדי לקום ומבקשים להשתרע עוד שעה קלה על משכבם.
לעומת זאת נראה שהקמתו של בניין המתנה עשויה להבטיח פתרון נאות ,אלא שהפונדקית
ספגה מכה קשה בשל כך דווקא ,משהתברר )ואפילו התלוצצו על כך( שסוגיית בניין
ההמתנה מצריכה דיונים ממושכים ,והצפיפות בפרוזדורי הפונדק לא פחתה כמעט כלל.
על כל אלה שוחחו הממתינים בחצי קול .ק' הופתע להיווכח שלמרות התרעומת ששׂררה
בקהל ,לא התלונן איש על ארלנגר המזמן אליו את העותרים באישון לילה .הוא שאל אותם
לפשר הדבר ,והשיבו לו שצריך להודות לארלנגר על כך דווקא .הלוא רק בשל רצונו הטוב
ומתוך גישתו הנאצלת לתפקידו הוא טורח לבוא לכפר ,שכן יכול היה ,אילו רצה ,לשלוח
תחת זאת איזה מזכיר זוטר שירשום את הפרוטוקולים ,מה שאולי תאם אף יותר את
התקנות .אבל הוא נמנע בדרך כלל מלעשות זאת ,שכן רצונו היה לראות ולשמוע הכול
בעצמו ,ולתכלית זו הוא נאלץ להקריב את לילותיו ,שכן בלוח הזמנים הרשמי שלו לא
נמצא מקום לביקורים בכפר .ק' טען לעומתו שגם קלאם עצמו מגיע לכפר בשעות היום,
ואפילו נשאר פה ימים אחדים; האם ארלנגר ,שאינו אלא מזכיר ,נחוץ וחיוני שם למעלה
יותר ממנו? היו שצחקו ברוח טובה ,היו ששתקו במבוכה ,אך אלה האחרונים סופם
שהכריעו את הכף ,וק' כמעט שלא זכה לתשובה .רק איש אחד אמר בהיסוס שקלאם נחוץ
וחיוני בעליל ,הן בטירה והן בכפר.
והנה נפתחה דלת הבית ,ומומוס הופיע בין שני משרתים נושאי מנורות" .הראשונים
שייכנסו אל האדון המזכיר ארלנגר ",אמר" ,הם גרשטקר וק' .האם הם כאן ,שניים אלה?"
הם התייצבו לפניו ,אך ירמיאס הקדים אותם באומרו" :אני חדרן פה בפונדק ",וחמק מיד
פנימה ,בעוד מומוס מברך אותו לשלום בחיוך וטופח לו על שכמו" .אני חייב לפקוח עין על
ירמיאס ביתר קפידה ",אמר ק' בלבו ,הגם שלא השתכח ממנו שירמיאס ודאי מסוכן הרבה
פחות מארתור ,הפועל כנגדו בטירה .אפשר שהיה נוהג ביתר תבונה ,בעצם ,אילו הוסיף
להעסיקם כעוזריו ,כל כמה שירדו לחייו ,במקום להניח להם לשוטט באין מפריע ולטוות
מזימות כנגדו ,עניין שהצטיינו בו כמדומה במיוחד.
כשעבר ק' על פניו של מומוס ,עשה עצמו זה כאילו אך כרגע נוכח שהוא המודד" .אה,
אדוני המודד!" אמר" ,מי שכל כך מתעב חקירות ,נדחף עכשיו לחקירה! אצלי ,ביום ההוא,
עשוי היה העניין להיות פשוט יותר .אבל ברור שקשה לבחור בחקירות הנכונות ".לשמע
הדברים האלה ביקש ק' לעמוד מלכת ,אך מומוס אמר לו" :זוז ,זוז קדימה! באותו יום היה
לי צורך בתשובותיך ,עכשיו כבר לא ".ואף על פי כן אמר ק' ,שהתנהגותו של מומוס עוררה
את רוגזו" :אתם חושבים רק על עצמכם .העובדה שחוקרים אותי מטעם הממשל אין בה כדי
להכריח אותי להשיב ,לא אז ולא היום ".ומומוס אמר" :וכי על מי נחשוב? כלום יש כאן
מישהו מלבדנו? זוז כבר!"
במבואה קיבל את פניהם משרת והוליכם ַבּדרך שהיתה כבר מוכרת לק' ,לאורך החצר
ואחר כך דרך השער ואל הפרוזדור הנמוך ,שרצפתו משתפלת קצת .בקומות העליונות
התגוררו ככל הנראה פקידים רמי דרג בלבד ,ואילו המזכירים התגוררו לאורך הפרוזדור
הזה ,וביניהם גם ארלנגר ,אף שנמנה עם הבכירים שבהם .המשרת כיבה את פנסו ,שכן
המקום היה מוצף אור חשמל בהיר .הכול כאן היה בנוי בזעיר אנפין ,אך בעידון .כל המרחב
נוצל עד תום .הפרוזדור איפשר אך בקושי הליכה בגֵ ו זקוף .הדלתות משני צדדיו כמעט
נשקו זו לזו .הקירות הצדדיים לא הגיעו לתקרה ,כדי להקל על האוורור מן הסתם ,שכן
החדרים הקטנים שלאורך אותו פרוזדור עמוק דמוי מרתף ודאי היו נטולי חלונות .בשל
אותם קירות שלא הושלמה בנייתם חדרו הדי המהומה ששׂררה בפרוזדור גם לתוך החדרים
פנימה .רבים מהם היו תפוסים ,כמדומה ,רוב דייריהם עדיין היו ערים ,קולות דיבור בקעו
משם ,מהלומות פטיש ,צלצול כוסות .אך כל אלה לא עשו רושם של עליצות יתרה.
הקולות היו מעומעמים ,בקושי אפשר היה לקלוט מילה פה ושם ,דומה היה שאין אלה
שיחות כלל ,אלא מישהו רק הכתיב כנראה משהו ,או קרא משהו בקול; דווקא מן החדרים
שמתוכם עלו קולות קרקוש הצלחות והכוסות לא נשמעה אף מילה אחת ,ומהלומות הפטיש
הזכירו לק' את מה שסיפרו לו פעם ,שאחדים מפקידי הממשל נוהגים להעסיק את עצמם
לפרקים בעבודות נגרות ,במכניקה עדינה וכיוצא באלה ,כדי להתאושש מן המאמץ הרוחני
המתמיד שהם שרויים בו .הפרוזדור עצמו היה ריק ,רק לפני אחת הדלתות ישב אדון פלוני
-חיוור ,צנום ,גבוה ,עטוף פרווה שמתחתיה הציצה כתונת הלילה שלו; מן הסתם חש מחנק
בחדרו ועכשיו ישב לו בחוץ וקרא בעיתון ,אבל בפיזור נפש גמור -שוב ושוב היה מפהק
ומפסיק לקרוא ,מתכופף ומביט למטה אל הפרוזדור ,אולי חיכה לאחד העותרים ,שזומן על
אוּאר!"
"הנה ִפּינְ ְצגָ ֶ
ידו ועדיין לא בא .לאחר שעברו על פניו ,אמר המשרת לגרשטקרִ :
גרשטקר הינהן" :זמן רב כבר לא ירד אל הכפר ",אמר" .כן ,כבר המון זמן ",אישר המשרת.
לבסוף הגיעו אל דלת אחת ,שלא נראתה שונה משאר הדלתות ,אך המשרת הודיע
שהדייר שם הוא ארלנגר .לאחר שביקש מק' שיָ רים אותו על כתפיו ,הציץ המשרת לתוך
"לבוּש ,אמנם ,ובכל החדר מבעד לחרך שמלמעלה" .הוא שוכב על המיטה ",אמר ברדתוָ ,
זאת נדמה לי שהוא מנמנם .לפעמים נופלת עליו עייפות פה בכפר ,בגלל השינוי באורח
החיים .נצטרך לחכות .הוא יצלצל כשיתעורר .אמנם כבר קרה שכל זמן שהותו בכפר עבר
עליו בשינה ,וכשהקיץ נאלץ לחזור בדחיפות לטירה .הלוא את עבודתו כאן הוא עושה
בהתנדבות" ".אם כן ,מוטב שיישן כבר עד הסוף ",אמר גרשטקר" ,מפני שכשנשאר לו עוד
זמן-מה לעבודה אחרי יקיצתו ,הוא נתקף רוגז על שנרדם ,משתדל לסדר הכול במהירות,
ואז אי-אפשר להוציא מילה" ".באת לקבל חוזה הסעה בשביל הבניין החדש?" שאל
המשרת .גרשטקר הינהן ,משך הצדה את המשרת ודיבר אליו בלחש ,אך המשרת כמעט
שלא הקשיב ,מבטו נדד אל מעבר לגרשטקר הנמוך ממנו כדי ראש ויותר ,וידו ליטפה
אט-אט ובכובד ראש את שערו.
22
הגעה
בעודו בוהה כה וכה בהיסח הדעת ראה פתאום ק' במרחק רב ,בעיקול הפרוזדור ,את
פרידה; היא העמידה פנים שאינה מזהה אותו ורק נתנה בו מבט קפוא; בידה היה טס עמוס
כלי אוכל ריקים .הוא פנה אל המשרת ,שלא שם אליו לבו כלל )ככל שהרבו לדבר אל
המשרת הזה ,כן נהייתה דעתו פזורה עליו יותר ,כמדומה( ,אמר לו שתכף יחזור ,ורץ אל
פרידה .בהגיעו אליה לפת את כתפיה משל חזר וקנה לו בעלות עליה ,שאל כמה שאלות
סתמיות ,ואגב כך בחן את עיניה במבט חקרני .אך היא לא ניעורה מקיפאונה ,מתוך פיזור
נפש ניסתה לסדר מחדש את הכלים על הטס ,ואמרה" :מה אתה רוצה ממני? ֵלך ל אל ה...
אתה הלוא יודע את שמותיהן .היית אצלן עכשיו ,אני רואה זאת עליך ".ק' מיהר לשנות את
הנושא; אסור שהבירור ביניהם יתחיל באופן פתאומי שכזה ,אסור גם שייפתח בנקודת
התורפה הזאת דווקא ,הנפיצה כל כך מבחינתו" .חשבתי שאת בממזגה ",אמר .פרידה
הביטה בו בפליאה ,ואז העבירה ברוך את ידה הפנויה על מצחו ועל לחיו .דומה היה כאילו
שכחה את תווי פניו והיא מנסה עכשיו להחזירם אל תודעתה ,גם מעיניה ניבטה אותה
ארשת מצועפת של מי שמתקשה להיזכר.
"התקבלתי שוב לעבודה בממזגה ",אמרה לאט ,כאילו אין חשיבות של ממש למה שהיא
אומרת ,אלא שמתחת למילים היא עוד מנהלת שיחה אחרת עם ק' ,והיא זו שחשובה
באמת" ,העבודה הזו לא נועדה לי ,כל פלונית-אלמונית יכולה לעשותה ,כל מי שיודעת
להציע מיטה ולהאיר פנים ואינה נרתעת מפני לקוחות שנטפלים אליה אלא אדרבא,
מעודדת אותם ,כל אישה שכזאת יכולה להיות חדרנית .אבל הממזגה היא עניין אחר
לגמרי .ואכן חזרתי והתקבלתי מיד לעבודה בממזגה ,למרות שעזבתי אותה אז בנסיבות לא
מחמיאות כלל ,אלא שהפעם היו לי מי שימליצו עלי -והפונדקי שמח על כך דווקא ,שכן
הדבר ֵה ֵקל עליו לקבל אותי בחזרה .לבסוף נאלצו אפילו לדחוק בי שאקבל את המשרה;
רק תחשוב על הזיכרונות שהממזגה מעוררת בי ,ותבין זאת מיד .בסופו של דבר קיבלתי עלי
את המשרה .כרגע אני נמצאת פה רק כדי לעזור קצת .פפי ביקשה שלא נבייש אותה ולא
נכפה עליה לעזוב את הממזגה לאלתר ,ומאחר שעבדה בחריצות ועשתה הכול כמיטב
יכולתה ,החלטנו לתת לה ארכה של עשרים וארבע שעות".
"כל זה טוב ויפה ",אמר ק'" ,אבל תני דעתך :פעם עזבת את הממזגה בגללי ,ועכשיו את
חוזרת אליה זמן קצר כל כך לפני חתונתנו?" "לא תהיה שום חתונה ",אמרה פרידה" .מפני
שלא הייתי נאמן לך?" שאל ק' .פרידה הינהנה" .תקשיבי ,פרידה ",אמר ק'" ,דיברנו לא
פעם ולא פעמיים על אותה אי-נאמנות ,כביכול ,ותמיד נאלצת להודות בסופו של דבר
שהחשד שלך לא היה מוצדק כלל .אצלי לא השתנה מאז כלום ,כל מעשי היו תמימים
וחפּים מחטא ,כך היה וכך יהיה ,מפני שלא ייתכן אחרת .מכאן שמשהו השתנה אצלך
דווקא ,בשל מיני לחשושים שלחשו לך זרים ,או בשל איזו סיבה אחרת .בכל מקרה את
יחסי עם אותן שתי נערות? האחת ,השחרחורת -אני עושה לי עוול .תני דעתך :מה טיב ַ
כמעט מתבייש שעלי להיכנס לפרטים כדי להגן על עצמי ,אבל את פשוט מאלצת אותי לכך
-ובכן ,השחרחורת מעצבנת אותי לא פחות משהיא מעצבנת אותך ,מן הסתם; אני מקפיד
להתרחק ממנה ככל האפשר ,והיא גם מקילה עלי בכך ,שהרי קשה למצוא אדם קריר
ומסויג יותר ממנה" ".כן ",קראה פרידה ,המילים פרצו מפיה כמו בעל כורחה ,ק' שמח
לראות שדעתה הוסחה ככה ,היא התנהגה אחרת ממה שהיה בכוונתה" ,היא קרירה ומסויגת
בעיניךַ ,לחוצפנית שבנשים אתה קורא מסויגת ,ואתה סבור כך באמת ובתמים ,ככל שזה לא
ייאמן ,אינך מעמיד פנים ,אני יודעת זאת .תשמע מה אומרת עליך הפונדקית של 'הגשר':
כשאת רואה ילד קטן ,שעוד
ַ 'אני לא סובלת אותו ,אבל גם לא יכולה לעזוב אותו ,הלוא גם
לא ממש למד ללכת ,מתרחק פתאום יותר מדי ,אינך יכולה להתאפק מלעצור בעדו"'.
"קבלי את תורתה הפעם ",אמר ק' בחיוך" ,ואשר לאותה נערה ,בין שהיא מסויגת ובין
שהיא חוצפנית ,בואי נניח לה ,אני פשוט לא רוצה שום עסק איתה" ".אבל ָלמה אתה קורא
לה מסויגת?" התעקשה פרידה -ק' ראה בהתעניינותה זו סימן מעודד דווקא " -האם זה
פרי ניסיונ ,או שמא זו דרכך להטיל דופי באחרות?" "לא זה ולא זה ",אמר ק'" ,אני קורא
לה כך מתוך הכרת טובה ,מפני שהיא מקילה עלי להתעלם ממנה ,ומפני שאילו רק פנתה
אלי בדברים ,שוב לא הייתי מסוגל לחזור לשם ,מה שהיה כמובן בגדר אבידה קשה בשבילי,
שהרי אני חייב ללכת לשם למען עתידנו המשותף ,כידוע לך .ולשם כך אני חייב לדבר גם
עם הנערה השנייה ,שאותה אני מוקיר אמנם על יעילותה ועל תושייתה ועל מסירות הנפש
שלה ,אבל איש לא יאמר עליה שהיא מצודדת למראה" ".המשרתים סבורים אחרת דווקא",
אמרה פרידה" .בעניין זה כמו בהרבה עניינים אחרים ,מן הסתם ",אמר ק'" .והחשקנות הזו
של המשרתים היא שהביאה אות לידי מסקנה שאני לא נאמן לך?" פרידה שתקה ,ואף לא
גילתה התנגדות כשלקח ק' את הטס מידה ,הניח אותו על הרצפה ,שילב את זרועו בזרועה
והתחיל מתהלך עמה הלוך ושוב ,עקב בצד אגודל ,בפרוזדור הצר" .אין לך מושג נאמנות
מהי ",אמרה ,נרתעת קצת מפני קרבתו" ,לא טיב יחסיך עם הנערות הוא העיקר פה; עצם
העובדה שאתה הולך אל המשפחה הזאת וחוזר כשבגדיך ספוגים בריח מעונם ,די בה
להמיט עלי חרפה שאין קשה ממנה .ואתה נמלט מבית הספר בלי לומר מילה .ונשאר אצלם
עד חצי הלילה .וכשמחפשים אותך ,אתה שולח את הנערות להכחיש שאתה נמצא שם,
להכחיש בלהט ,בייחוד את זו שאין מסויגת ממנה .ואתה חומק מן הבית דרך מעבר סודי,
אולי גם בשביל להגן על שמן הטוב של הנערות ,על שמן הטוב של אותן נערות! לא ,לא
נדבר על כך עוד!"
"על כך לא ",אמר ק'" ,אבל יש עניין אחר לדבר עליו ,פרידה .על העניין ההוא אין מה
לומר עוד בלאו הכי .את הרי יודעת למה אני חייב ללכת לשם .זה ממש לא קל לי ,אבל
אני עושה את המאמץ .אל-נא תהפכי את הדבר לקשה יותר ממה שהוא .היום היה בדעתי
לגשת לשם רק לרגע כדי לשאול אם ברנבאס ,שכבר מזמן היה עליו להביא לי ידיעה
חשובה ,הגיע סוף-סוף .הוא עדיין לא הגיע ,אבל הבטיחו לי ,והדבר גם נשמע סביר ,שהוא
עומד להגיע בכל רגע .לא רציתי שילך לפגוש אותי בבית הספר ויכביד עלייך בנוכחותו.
השעות חלפו והוא לא בא ,למרבה הצער .אך במקומו הופיע אדם אחר ,שנוא נפשי .לא
התחשק לי לתת לו לרגל אחרי ,ולכן יצאתי דרך הגן הסמוך ,אבל גם להתחבא מפניו לא
רציתי ,אדרבא ,ניגשתי אליו ברחוב דרך חירות ,ובידי ,אני מודה ומתוודה ,זמורת ערבה
גמישה עד מאוד .זה הכול ,ואין מה להוסיף בעניין זה ,אך יש מה להוסיף בעניין אחר
דווקא .וכי מה נאמר על העוזרים ,שזכרם מעורר בי סלידה לא פחותה מזו שמעורר בך
יחסי שלי אל אותה משפחה .אני
זכרה של המשפחה ההיא? השווי-נא את יחסך אליהם עם ִ
מבין את שאט הנפש שאת חשה כלפי המשפחה הזו ואפילו חולק אותו עמך .רק למען אותו
עניין אני הולך אליהם ,לפעמים כמעט נדמה לי שאני עושה להם עוול ,שאני מנצל אותם.
ואילו ַאת והעוזרים ,לעומת זאת! לא הכחשת שהם רודפים אחרייך ,והודית שאת נמשכת
אליהם .לא כעסתי עלייך בשל כך ,הבנתי שפועלים כאן כוחות שאין לך שליטה עליהם,
שמחתי שאת מתגוננת ,לפחות ,אף נחלצתי לעזרתך ,ורק משום שעזבתי את משמרתי לכמה
שעות ,מפני שבטחתי בנאמנותך ,אבל גם מפני שהאמנתי שבית הספר סגור ומסוגר
והעוזרים נמלטו על נפשם לבלי שוב -נדמה לי שאני עדיין ממעיט בערכם -רק משום
שעזבתי את משמרתי לכמה שעות ,וירמיאס זה ,שבהסתכלות מקרוב מתגלה כברנש מזדקן,
חולני ,העז בחוצפתו לגשת לחלון ,רק משום כך נגזר עלי לאבד אותך ,פרידה ,ולשמוע
אותך מקבלת את פנַ י במילים' :לא תהיה שום חתונה '.והלוא בעצם ראוי היה שאוכיח
אותך על פנייך ,אבל איני עושה זאת ,לא ,גם עכשיו לא".
ושוב עבר הרהור במוחו של ק' ,שכדאי להסיח קצת את דעתה של פרידה ,והוא ביקש
ממנה שתביא לו משהו לאכול ,שכן מאז הצהריים לא בא דבר אל פיו .פרידה ,שניכר בה
שבקשתו הביאה רווחה לנפשה ,הינהנה ורצה לחפש איזה דבר מאכל ,אך לא פנתה אל
קצה הפרוזדור ,ששם היה המטבח ,כך הניח ק' ,אלא סרה הצדה וירדה כמה מדרגות .חיש
מהר חזרה ובידה צלחת עם פרוסות בשר ובקבוק יין ,אך ברור היה כי אלה רק שיירים של
ארוחה ,פרוסות הבשר סודרו מחדש בחופזה על הצלחת כדי לטשטש זאת ,אפילו קליפות
נקניק נשכחו שם ,והבקבוק רוּקן כדי שלושה רבעים .אך ק' לא אמר על כך כלום והחל
לאכול בשקיקה" .היית במטבח?" שאל" .לא ,הייתי בחדרי ",השיבה" ,יש לי חדר כאן
למטה" ".הרי יכולת לקחת אותי עמך ",אמר ק'" ,עכשיו ארד לי לשם ,כדי לשבת לאכול
בנוחות" ".אביא לך כיסא ",אמרה פרידה וכבר פנתה ללכת" .תודה ",אמר ק' ושלח ידו
לעצור בעדה" ,לא ארד למטה ,וגם אין לי כבר צורך בכיסא ".פרידה הניחה לו לאחוז בה
אף שפניה אמרו מחאה ,הרכינה עמוק את ראשה ונשכה את שפתיה" .ובכן ,כן ,הוא נמצא
שם למטה ",אמרה" ,וכי ְלמה ציפית בכלל? הוא שוכב במיטתי ,הוא הצטנן שם בחוץ ,כל
גופו אחוז צמרמורת ,הוא לא אכל כמעט כלום .הכול באשמתך ,ככלות הכול :לולא גירשת
את העוזרים ,לולא רצת אחרי האנשים ההם ,היינו יושבים עכשיו בבית הספר בשלווה
ונחת .אתה הוא שהרסת את אושרנו במו ידיך .אתה מעלה על דעתך שירמיאס ,בעודו
משמש כעוזר ,היה מעז לחטוף אותי? אם כך הדבר ,הרי אין לך מושג בסדרים הנוהגים פה.
הוא חשק בי ,הוא התענה ,הוא ארב לי ,אך כל זה לא היה אלא ִמשׂחק ,כמו כלב רעב
שמתרוצץ סביב-סביב ,ובכל זאת לא מעז לקפוץ על השולחן .וכמוני כמוהו .נמשכתי אליו,
היינו ֵרעים-למשחק מילדוּת -שיחקנו יחד על מדרון הר הטירה ,ימים של אושר ,מעולם
לא שאלת אותי על עברי -אבל כל זה לא העלה ולא הוריד כל עוד שירת ירמיאס
שהצר את צעדיו ,ואני הלוא ידעתי מהי חובתי כמי שעומדת להיות אשתך .אלא בתפקידוֵ ,
שאז גירשת את העוזרים ואפילו התפארת בכך ,כאילו למעני עשית זאת ,ואכן יש בכך אמת
במובן מסוים .במה שנוגע לארתור עלתה תוכניתך יפה -לעת עתה ,לפחות -הוא בחור
עדין ,הוא לא בוער מתשוקה כמו ירמיאס שאינו יודע פחד מהו ,ואגב ,כמעט שחיסלת אותו
נח ָת גם על אושרנו -הואנח ָת עליו באישון לילה -את האגרוף הזה ִה ַ
שה ַ
במכת האגרוף ִ
ברח אל הטירה כדי להתלונן עליך ,וגם אם ישוב עוד מעט ,כעת הוא רחוק מכאן .אבל
ירמיאס נשאר .בעודו משרת בתפקיד הוא פוחד מפני כל ניד עפעף של אדונו ,אבל מחוץ
לשירות לא מפחיד אותו כלום .הוא בא ולקח אותי .כיוון שנטשת אותי ,והוא ,ידידי מנוער,
שלט בי ,לא יכולתי להתנגד .שער בית הספר היה נעול ,הוא ניפץ את זגוגית החלון ומשך
אותי החוצה .נמלטנו לכאן ,הפונדקי מוקיר אותו ,האורחים אינם יכולים אפילו לחלום על
חדרן טוב ממנו ,וכך התקבלנו לעבודה; הוא אינו גר אצלי ,אלא אנו חולקים חדר משותף".
"למרות הכול ",אמר ק'" ,איני מצטער על שפיטרתי את העוזרים וגירשתי אותם .אם
תיארת נכון את היחסים ביניכם ,וכל נאמנותך לי אינה נשענת אלא על חובותיהם של
העוזרים כלפי משׂרתם ,הרי טוב שהכול הסתיים .אושר מפוקפק הוא ,לנהל חיי נישואים
בחברתן של שתי חיות טרף המרכינות ראשיהן רק מאימת השוט .וכיוון שכך ,אני מחזיק
פּרדה בינינו ".נפלה שתיקה ,והם חזרו טובה גם לאותה משפחה שתרמה בבלי דעת ַל ֵ
והתהלכו אנה ואנה זה לצד זה ,בלי שניתן להבחין מי התחיל בכך הפעם .פרידה ,שהיתה
סמוכה מאוד אל ק' ,נראתה כמתרעמת עליו על שלא שב ושילב את זרועו בזרועה" .וכך
היה הכול בא על מקומו בשלום ",הוסיף ואמר ק'" ,והיינו נפרדים זה מזה .את היית הולכת
אל האדון ירמיאס שלך ,שעוד לא החלים מההצטננות שחטף מן הסתם בגינת בית הספר,
וכבר עזבת אותו לבדו ,דרך אגב ,זמן רב מדי ,ואילו אני הייתי הולך לי לבדי אל בית הספר
-או בעצם ,כיוון שאין לי מה לעשות שם בלעדייך ,לכל מקום אחר שירצה בי.
"ואם אני מהסס בכל זאת ,הרי זה משום שיש לי סיבה טובה לפקפק קצת בסיפור
שסיפרת לי .הרושם שלי מירמיאס הוא הפוך לגמרי .כל עוד שירת בתפקיד אצלי ,הוא לא
הפסיק לרדוף אחרייך ,ואיני חושב שאותו שירות היה עוצר בעדו לאורך ימים מלהתנפל
עלייך במלוא הכוח .אבל עכשיו ,כשהשירות בטל ומבוטל לדידו ,השתנה הכול .אני מבקש
את סליחתך ,אבל ככה אני מפרש לעצמי את העניין :מרגע שחדלת להיות ארוסתו של
אדוניו ,שוב אין בך משום פיתוי גדול בשבילו .אולי ַאת חברת ילדוּת שלו ,אך לדעתי -
אמנם איני מכיר אותו אלא מתוך שיחה קצרה שניהלנו הלילה -אין הוא מייחס ערך רב
לעניינים רגשיים כגון אלה .איני מבין מדוע אופיו נראה לך סוער ומלא תשוקה כל כך .לי
נראה שדרך מחשבתו צוננת מאוד דווקא .גלאטר הטיל עליו משימה מסוימת הנוגעת לי,
שמן הסתם לא תיטיב איתי יותר מדי ,והוא ממלא אותה מתוך מידה ידועה של תשוקה ,יש
להודות -תופעה לאו דווקא נדירה אצלנו -ובין השאר הוטל עליו לשים קץ לקשר בינינו.
אפשר שניסה להשיג זאת בדרכים שונות ,למשל בכך שניסה לפתות אותך במבטים של
ערגה וזימה ,וכן בכך -וכאן תמכה בו הפונדקית -שבדה מלבו סיפורים על חוסר הנאמנות
שלי; המזימה עלתה יפה ,אולי סייע בידו גם איזה זיכרון על קלאם שאפף אותו; את
משרתו איבד ,אמנם ,אך אולי דווקא ברגע שלא נזקק לה עוד ,עכשיו הוא קוטף את פרי
עמלו ומושך אותך מבעד לחלון בית הספר ,אבל בכך תם ונשלם תפקידו ,תשוקתו למילוי
המשימה מתפוגגת ,הוא מתעייף ,בחפץ לב היה מתחלף עם ארתור ,שאינו מגיש תלונה
בטירה אלא קוצר שם שבחים ומשימות חדשות ,אך ברור שמישהו צריך להישאר כאן
ולעקוב אחר ההתפתחויות .החובה לטפל בך מעיקה עליו קצת .אין בו אף שמץ של אהבה
אלייך ,כך הודה לפני בפירוש ,מובן שהוא מוקיר אותך כמי שהיתה המאהבת של קלאם,
ואין ספק שהוא שׂשׂ על ההזדמנות שבאה לידו ,לבנות לו קן בחדרך ולהרגיש פעם בחייו
כמו איזה קלאם קטן -אבל זה הכולַ ,את כשלעצמך אין לך שום ערך בעיניו עוד ,העובדה
ששיכן אותך פה אינה אלא כמין נספח למשימה העיקרית שהוטלה עליו; כדי שלא תדאגי
נשאר פה גם הוא עצמו ,אבל רק לזמן-מה ,עד שיגיעו לידיו חדשות מן הטירה ועד
שתסיימי סופית את הטיפול בהצטננות שלו".
"אתה ממש משמיץ אותו!" אמרה פרידה וחבטה את אגרופיה הקטנים זה בזה" .משמיץ?"
אמר ק'" ,לא ,איני רוצה להשמיץ אותו .עם זאת אפשר שאני עושה לו עוול ,זה ייתכן
בהחלט .הדברים שאמרתי עליו אינם גלויים וברורים די צורכם ,ניתן לפרש אותם גם בדרך
אחרת .אבל להשמיץ? הרי להשמצה עשויה להיות רק תכלית אחת -לשמש כלי נשק
במאבק נגד אהבתך אליו .אילו היה צורך בכך ,ואילו היתה ההשמצה הכלי המתאים ,לא
הייתי מהסס להשמיץ אותו .איש לא היה רשאי לגנות אותי על כך .הודות למי ששלח אותו,
רב כוחו מכוחי במידה רבה כל כך ,עד שאני ,שאין לי איש בעולם מלבדי ,יכול לראות
עצמי רשאי אפילו להשמיץ קצת .הרי זה אמצעי הגנה תמים יחסית ,וככלות הכול גם חסר
אונים .רופפי את אגרופייך אפוא".
וק' לקח בידו את ידה של פרידה; פרידה ביקשה לחלצה ,אבל בבת צחוק ,בלי להתאמץ
יותר מדי" .אבל אין לי שום צורך להשמיץ ",אמר ק'" ,שהרי אינך אוהבת אותו באמת,
הדבר רק נדמה לך ,ועוד תכירי לי טובה על כך שאפטור אותך מן האשליה הזאת .תני
דעתך ,אילו רצה מישהו לגזול אותך ממני ,בלי להפעיל כוח ,אלא אדרבא ,כשהוא מכלכל
את צעדיו בקפידה דווקא ,הרי חזקה עליו שהיה מסתייע בשני העוזרים .בחורים טובים
לכאורה ,ילדותיים ,עליזים ,חסרי אחריות ,שכמו נפלו משמים ,מהטירה ,בתוספת נופך של
זיכרונות ילדוּת -הכול יפה ונחמד ,ובייחוד שאני ניגודם הגמור של אלה ,ואף מתרוצץ בלי
הפוגה לסדר מיני עניינים שאינם מחוּוָ רים לך די צורכם ,אך מרגיזים אותך ,עניינים
המפגישים אותי עם אנשים שהם שנואי נפשך ,ומשהו משנאתך אליהם דבק גם בי ,למרות
היותי חף מכל חטא .כל זה אינו אלא ניצול זדוני ,אף כי מחוכם להפליא ,של הפגמים
בקשר שלנו .אין קשר בעולם שאין בו פגמים ,והקשר שלנו לא כל שכן; הרי הגענו זה אל
זה מעולמות שונים בתכלית ,ומיום שהתוודענו זה אל זה עלו חייו של כל אחד מאיתנו על
נתיב חדש לגמרי ,עדיין לא רכשנו ביטחון ,הכול חדש מדי .איני מדבר על עצמי ,לא זה
העיקר ,הלוא ככלות הכול זכיתי בשפע ברכה מרגע שהפנית אלי את מבטך לראשונה,
ולשפע ברכה הרי לא קשה להסתגל דווקא .ואילו את ,גם אם נתעלם מכל השאר ,הרי
נותקת מקלאם; קטונתי מלעמוד על מלוא משמעותו של עניין זה ,אך קיבלתי מושג-מה
במשך הזמן :הראש מסתחרר ,הרגליים כושלות; ואף על פי שתמיד הייתי מוכן לקבל אותך
שוב ,לא תמיד הייתי נוכח ַבּמקום ,וכשהייתי שם ,אירע לפעמים שהיית נופלת קורבן
להזיותייך ,או למשהו חי וממשי יותר ,כמו הפונדקית ,למשל -בקיצור ,היו זמנים שהפנית
את מבטך ממני והלאה ,כולך כיסופים ֵאי-לשם ,אל איזה מחוז חפץ ערטילאי ,ילדה מסכנה
שלי ,ודי היה אז שיציבו לנגד עינייך את האנשים המתאימים ,וכבר היית הולכת שבי
אחריהם ,מתמסרת לאשליה שמה שלא היה אלא צל חולף ,רוח רפאים ,זיכרונות נושנים -
חיים שחלפו-עברו זה כבר ,והם מתרחקים והולכים -שדווקא הם עדיין חייך הממשיים
בהווה .זו טעות גדולה ,פרידה; כל זה אינו אלא מכשול אחרון -מאוס ובזוי ,אם מביטים בו
נכונה -בדרך לאיחוד הסופי בינינו .התעשתי ,פרידה ,התעודדי! גם אם חשבת שקלאם הוא
ששלח את העוזרים -והרי אין זה נכון כלל ,גלאטר הוא ששלח אותם -וגם אם עלה
בידם ,בעזרת האשליה הזאת ,להלך עלייך קסם עז כל כך ,עד שדימית שבזוהמה שלהם
פתה לראות בערימה של זבל ובפריצותם את מוצאת את עקבותיו של קלאם -כמי שנִ ָ
אבן-חן שאבדה לו ,בעוד שלאמיתו של דבר לא היה אפשר למוצאה שם גם אילו היתה שם
באמת -כך אין העוזרים אלא בני-מינם של המשרתים באורווה ,רק שאינם בריאים כמותם
וכל משב קל של אוויר מפיל אותם למשכב ,הגם שהם יודעים יפה ,בפיקחות של משרתים,
לבחור להם את המשכב הרצוי".
פרידה השעינה את ראשה על כתפו של ק' ,ובעודם כורכים זרועותיהם זה סביב מותניו
של זה ,היו מתהלכים להם בשתיקה אנה ואנה" .כמה חבל ",אמרה פרידה לאט ,במתינות,
כמעט בנחת ,משל ידעה שרק פרק זמן קצוב ניתן לה לנוח על כתפו של ק' ועל כן ביקשה
למצותו עד תום" ,כמה חבל שלא עזבנו את הכפר מיד ,עוד בלילה ההוא ,הרי יכולנו
לשבת עכשיו במקום מבטחים אי-שם ,תמיד ביחד ,ידך תמיד קרובה אל ידי ,שאוכל להחזיק
בה .כמה נחוצה לי קרבתך ,ועד כמה ,מיום שהכרתיך ,אני מרגישה עזובה בלעדיך! קרבתך,
תאמין לי ,היא החלום היחיד שאני חולמת ,אין לי חלום אחר".
אותו רגע נשמע קול מן הפרוזדור הצדדי; זה היה ירמיאס ,שעמד שם על המדרגה
התחתונה ,רק כותונתו לעורו ,אך עטוף כולו בצעיף של פרידה .בעומדו שם ככה ,שׂערו
ומבּ ָטן אומר תחנונים ותוכחה,
מדובלל ,זקנו הדקיק כמו רטוב מגשם ,עיניו פקוחות במאמץ ָ
לחייו הכהות סמוקות אך בשרן רופס למראה ,רגליו העירומות רועדות מקור כל כך ,עד
שגדיליו הארוכים של הצעיף רעדו גם הם -בעומדו שם דמה לחולה שנמלט מבית החולים,
ולמראהו אינך יכול אלא לבקש להחזירו למיטתו במהירות האפשרית .וכך גם פרידה,
שנחלצה מאחיזתו של ק' וכבר נעמדה לידו שם למטה .עצם קרבתה ,דרכהּ להיטיב ולהדק
סביבו את הצעיף ,בהילותה לדחוק אותו חזרה אל החדר -כל אלה כבר חיזקו אותו קצת,
כנראה ,ודומה היה שרק כרגע זיהה את ק'" .אה ,האדון מודד הקרקעות ",אמר בעודו
מלטף את לחיהּ של פרידה לפייסה ,שכן ברור היה שרצונה למנוע כל שיחה" ,אני מתנצל
על ההפרעה .אבל רע לי מאוד ,תסלחו לי .נדמה לי שאני קודח מחום ,ושאני צריך לשתות
תה ולהזיע .אותה גדר ארורה של גן בית הספר ,ימים רבים עוד אהרהר בה ,ואחר כך,
לאחר שכבר הצטננתי ,עוד התרוצצתי כל אותו הלילה .הבנאדם מקריב את בריאותו ,בלי
שהוא מבחין בכך אפילו ,למען דברים שאינם ראויים לכך כלל .אבל אין בדעתי להפריע לך
בשום אופן ,אדוני המודד ,בוא תיכנס אלינו לחדר ,לביקור חולים ,ובתוך כך תאמר לפרידה
מה שעוד יש לך לומר .כששניים שהתרגלו זה לזה נפרדים זה מזה ,הרי יש להם דברים
רבים כל כך לומר זה לזה ברגעים האחרונים ,עד שאדם שלישי ,ומה עוד שהוא שוכב
במיטה ומחכה לתה המובטח ,לא יבין ולא כלום .אבל בוא ,תיכנס ,אני אשתוק ולא אפצה
פה".
"די ,די ",אמרה פרידה ומשכה בזרועו" ,הוא קודח מחום ואינו יודע מה הוא סח .ואתה,
ק' ,אל תבוא איתנו ,אני מבקשת .זה החדר שלי ושל ירמיאס ,או ליתר דיוק ,חדרי שלי
בלבד ,ואני אוסרת עליך להיכנס לשם .אתה רודף אותי ,אה ,ק' ,למה אתה רודף אותי.
לעולם ,לעולם לא אחזור אליך ,עצם המחשבה הזו מעבירה בי צמרמורתֵ .לך אל הנערות
שלך ,הן יושבות לצדך על הספסל שליד התנור ורק כותונתן לעורן ,ככה סיפרו לי ,ואם בא
מישהו לאסוף אותך ,הן יורקות עליו .אתה ודאי מרגיש שם כמו בבית ,אם אתה נמשך לשם
כל כך .תמיד ניסיתי למנוע בעדך מללכת לשם ,אמנם בלא הצלחה יתרה ,אך בכל זאת
מנעתי בעדך -כל זה תם ונשלם ,אתה חופשי .חיים יפים נכונו לך ,על האחת אפשר
שתצטרך להילחם קצת עם המשרתים ,אך באשר לאחרת ,אין איש בשמים ובארץ שעינו
תהיה צרה בך .הברית הזאת מבורכת מלכתחילה .אל תגיד כלום ,ודאי שאתה יכול להפריך
הכול ,אבל בסופו של דבר לא הופרך דבר .תן דעתך ,ירמיאס ,הוא הפריך הכול!" הם
הסכימו זה עם זה בהנהונים וחיוכים" .אבל ",המשיכה פרידה" ,אפילו נניח שהוא הפריך
הכול -וכי מה התועלת בכך ,ומה לי ולזה? מה שמתרחש שם אצלם ,הרי זה עניינן ועניינו
שלו ,לא ענייני .העניין שלי הוא לטפל בך עד שתבריא לחלוטין ותשוב להיות כמו פעם,
לפני שק' עינה אותך בגללי" ".מה ,אתה באמת לא בא ,אדוני המודד?" שאל ירמיאס ,אך
פרידה ,ששוב אף לא הפכה עוד פניה אל ק' ,כבר משכה אותו משם והלאה סופית .למטה
נראתה דלת קטנה ,נמוכה אף יותר מן הדלתות פה בפרוזדור -לא רק ירמיאס אלא גם
פרידה נאלצה להתכופף בהיכנסה -אך בפנים ,כמדומה ,היה חם ומואר; נשמעו עוד
אי-אלה לחשושים ,מן הסתם ִהמתיקה פרידה באוזני ירמיאס הפצרות אוהבות שייכנס
למיטה ,אחר כך נסגרה הדלת.
23
רק עכשיו השגיח ק' בדממה שהשתררה בפרוזדור -לא רק כאן ,בחלק זה של הפרוזדור
שעמד בו לפני זמן-מה עם פרידה ,ושהשתייך כמדומה לאגף השירותים של הפונדק ,אלא
גם בפרוזדור הארוך ,שבחדריו שררה קודם לכן המולה שכזאת .האדונים נרדמו אפוא
סוף-סוף .גם ק' היה עייף מאוד ,ואפשר שמרוב עייפות לא התייצב כנגד ירמיאס כפי שהיה
עליו לעשות .אולי מוטב היה לו לנהוג כירמיאס דווקא ,שהגזים כהוגן בעניין הצטננותו -
עליבותו לא באה לו מהצטננות ,אלא היתה טבועה בו מלידה ומבטן ,ושום תה שבעולם לא
היה מביא לו מזור -אולי מוטב היה לו לנהוג כירמיאס ולהציג אף הוא לראווה את
עייפותו הגדולה באמת ,לקרוס תחתיו כאן בפרוזדור -והלוא הקריסה כשלעצמה עשויה
להשפיע עליו רוב נועם -להתנמנם שעה קלה ,ואחר כך אפשר אפילו שיטפלו בו קצת.
אלא שהוא לא היה מצליח בכך כמו ירמיאס ,בתחרות זו על הרחמים היה ירמיאס מנצח
בוודאות ,ומן הסתם גם בצדק ,כשם שהיה מנצח בכל מאבק אחר .כה עייף היה ק' ,עד
שהתחיל מהרהר שמא כדאי לו לנסות להיכנס לאחד החדרים הללו ,שיש ביניהם גם ריקים,
מן הסתם ,לשכב שם במיטה נאה ולישון די שׂובעו .סבור היה שיהיה בכך כדי לפצותו על
אי-אלה דברים .גם סם שינה היה מוכן עמו .על הטס שהשאירה פרידה על הרצפה היה
בקבוק קטן של רום .ק' לא חשש מפני קשיי הדרך בחזרה ורוקן את הבקבוקון עד תומו.
עכשיו ,לפחות ,הרגיש חזק דיו להתייצב לפני ארלנגר .הוא חיפש את דלת חדרו של זה,
אך כיוון שהמשרת וגרשטקר נעלמו ,וכל הדלתות היו דומות זו לזו ,לא עלה בידו למוצאהּ.
נדמה לו שהוא זוכר בערך מהו מקומה של הדלת בפרוזדור ,והחליט לפתוח ואף על פי כן ָ
את אחת הדלתות ,שסביר היה להניח כי היא הנכונה .הניסיון הזה לא היה מסוכן מדי; אם
החדר הוא חדרו של ארלנגר ,ודאי יקבל אותו זה לשיחה ,אם יתברר שהחדר שייך לאחר,
הרי יוכל ק' להתנצל ולהסתלק מיד ,ואם יישן האורח -מה שמתקבל על הדעת יותר מכול
-ברור שהוא לא ישגיח כלל בביקורו של ק'; רע באמת יהיה רק אם יימצא החדר ריק,
שהרי אז מי יודע אם יעמוד ק' בפיתוי לשכב במיטה ולישון עד אין קץ.
שוב שלח מבטו ימינה ושמאלה לאורך הפרוזדור ,אולי בכל זאת יבוא מישהו שיוכל
לספק לו את המידע הנחוץ וכך ימנע בעדו מלהסתכן ללא צורך ,אך הפרוזדור הארוך היה
דומם וריק .הוא הטה אוזנו אל הדלת -גם כאן אין קול ואין קשב .הוא נקש נקישה רפה
מאוד ,שלא היה בה כדי להעיר אדם משנתו ,וכיוון שגם הפעם לא קרה כלום ,פתח את
הדלת בזהירות מופלגת .אך הנה קידמה את פניו צוויחה קלה.
החדר היה קטן ,מיטה רחבה תפסה יותר ממחצית שטחו ,על שולחן הלילה דלקה מנורת
חשמל ,תיק נסיעות היה מונח לידה .במיטה ,מוסתר כולו מתחת לשמיכה ,זז מישהו
באי-שקט ולחש מבעד לרווח שבין השמיכה לסדין" :מי זה?" עתה שוב לא היה יכול ק'
להסתלק סתם ככה ,במורת רוח התבונן במיטה הרכה המפתה ,שלא היתה ריקה ,למרבה
הצער ,עד שנזכר כי פנו אליו בשאלה ואמר את שמו .הדבר השפיע לטובה ,כנראה ,האיש
שבמיטה הסיט קצת את השמיכה מעל פרצופו ,אבל במורך ,דרוך כולו לשוב ולהתכסות
בן-רגע מעל לראשו אם יתברר שמשהו בחוץ אינו כשורה .אך מיד השליך את השמיכה
לאחוריו בלי היסוס והתיישב זקוף במיטה .אין ספק שלא היה זה ארלנגר .אדון גוץ ובריא
למראה היה ,ובפניו מין סתירה משונה :לחייו היו עגולות כלחיי ילד ועיניו עליזות כעיני
ילד ,אך מצחו הגבוה ,אפו המחודד ,פיו הצר ,עם השפתיים שכמו סירבו להיצמד זו אל זו,
סנטרו הנסוג -אלה לא היו ילדותיים כלל ,אלא העידו על יכולת שכלית עילאית דווקא.
ואמנם אותה נחת רוח שהסב לו הדבר ,נחת הרוח מעצמו ,היא שקיימה בו מן הסתם שריד
איתן של ילדותיות בריאה.
"אתה מכיר את פרידריך?" שאל .ק' השיב בשלילה" .אבל הוא מכיר אותך ",אמר האדון
בחיוך .ק' ניענע בראשו ,לא חסרו אנשים שהכירוהו ,זה היה בעצם אחד המכשולים
העיקריים שניצבו על דרכו" .אני המזכיר שלו ",אמר האדון" ,שמי ִבּ ְירגֶ ל" ".אנא סלח לי",
אמר ק' ופשט את ידו אל ידית הדלת" ,לצערי התחלפה לי דלת חדרך בדלת אחרת .זומנתי
אל המזכיר ארלנגר" ".כמה חבל!" אמר בירגל" .לא שזומנת אל מקום אחר ,אלא שטעית
בדלת .כי מרגע שמעירים אותי משנתי ,שוב איני יכול להירדם בשום אופן .אבל אינך צריך
להתעצב בשל כך ,הצרה הזו היא שלי בלבד .ובכלל ,מדוע לא נועלים פה את הדלתות,
אה? יש לכך סיבה ,כמובן :מימרה נושנה גורסת שדלתותיהם של מזכירים חייבות להיות
פתוחות תמיד .אך באמת אין שום צורך לפרש זאת באופן מילולי מדי ".בירגל נתן בק' מבט
חקרני ועליז :למרות כל תלונותיו דומה היה שנח די צורכו דווקא ,ומכל מקום ,עייפות כמו
זו שק' היה שרוי בה כעת לא ידע מן הסתם מעודו" .לאן בכוונתך ללכת עכשיו?" שאל
בירגל" .השעה ארבע .כל מי שתלך אליו ,תצטרך להעיר אותו משנתו ,לא כל אחד רגיל
להפרעות כמוני ,לא כל אחד יתייחס לכך בסבלנות שכזאת ,המזכירים הם חבורה עצבנית.
הישאר פה עוד קצת אפוא .נוהגים לקום פה לקראת חמש ,זו תהיה השעה הנכונה
מבחינתך להיענות לזימון .הואל-נא אפוא להרפות מן הידית סוף-סוף ושב לך איפשהו ,נכון
שאין פה מקום כמעט ,טוב תעשה אם תשב פה על קצה המיטה .אתה מתפלא שאין לי פה
לא כיסא ולא שולחן? ובכן ,עמדה לפנַ י הברירה ,לקבל מערכת רהיטים שלמה עם מיטת
מלון צרה ,או את המיטה הגדולה הזו ,ולצדה ַכּן רחצה ותו לא .בחרתי במיטה הגדולה,
הלוא ככלות הכול המיטה היא העיקר בכל חדר שינה .אה ,כל מי שמסוגל להשתרע על
משכבו בפישוט איברים ולישון כראוי ,היה מתענג עד בלי די על המיטה הזאת .אבל אפילו
אני ,שאני עייף תמיד ולא מצליח להירדם ,המיטה הזו מיטיבה איתי ,אני מבלה בה חלק
גדול של היום ,מנהל בה את חליפת המכתבים שלי ,גובה עדויות מן העותרים .העסק
מתנהל מצוין .אמנם לעותרים אין מקום לשבת ,אך הם משלימים עם זה איכשהו ,שהרי גם
להם נעים יותר לעמוד ליד רשם הפרוטוקול השוכב לו בנחת ,מאשר לשבת בנוחות בעודו
נובח להם בפרצוף .לכן אני יכול להציע לך רק את המקום הזה שבקצה המיטה ,אלא שאין
זה מקום רשמי כלל ,הוא נועד לשיחות ליליות בלבד .אבל אתה רק שותק ושותק ,אדוני
המודד!"
"אני עייף מאוד ",אמר ק' ,שלשמע הצעתו של בירגל הזדרז להתיישב על המיטה בגסות,
שבקצ ָה" .כמובן ",אמר בירגל וצחק" ,כולם עייפים
ֶ בלי שום דרך ארץ ,ומיד נשען על המוט
כאן .כמות העבודה שהספקתי להשלים אתמול ,למשל ,ואפילו כבר היום ,אינה מבוטלת
כלל .אין שום סיכוי שבעולם שאירדם עכשיו ,אבל אם זה בכל זאת יקרה -אף על פי שאין
להעלות זאת על הדעת כלל -ואשקע בשינה בעודך נמצא כאן ,כי אז הואל-נא לשבת
בשקט ,וגם אל תפתח את הדלת .אבל אל תדאג ,אין ספק שלא אירדם ,לכל היותר אירדם
רק לכמה דקות .כן ,כזה אני ,הכי קל לי להירדם בחברת אנשים דווקא ,אולי מפני שאני
רגיל כל כך להיות מוקף תמיד עותרים למיניהם" ".בבקשה ,אדוני המזכיר ,תישן לך!" אמר
ק' ,ששמח מאוד לשמע הדברים" ,ואז ,ברשותך ,אישן קצת גם אני" ".לא ,לא ",צחק בירגל
שוב" ,למרבה הצער איני יכול להירדם לפי הזמנה ,רק במהלך השיחה אפשר שתיווצר איזו
הזדמנות הולמת; שיחה מיטיבה להרדים אותי יותר מכול .כן ,העיסוק שלנו פוגע בעצבים.
אני ,למשל ,ממלא תפקיד של מזכיר קישור .אינך יודע מה זה? ובכן ,אני מכונן את הקשר
ההדוק ביותר" -כאן שיפשף בירגל את ידיו במהירות ,כמתוך איזו עליצות שתקפה אותו
על כורחו " -בין פרידריך לבין הכפר ,אני מקיים את הקשר בין מזכיריו שבטירה לבין
מזכירי הכפר ,אני נמצא בכפר רוב הזמן ,אך לא תמיד ,חובתי להיות מוכן לעלות לטירה
בכל רגע ,הרי אתה רואה את תיק הנסיעות הזה ,אלה חיים חסרי מנוח ,אין הם מתאימים
לכל אחד .אך לעומת זאת לא הייתי מסוגל לוותר על סוג זה של עבודה ,כל עבודה אחרת
תהיה תפלה בעיני .ואיך מתנהלות המדידות שלך?"
"איני עוסק במדידות כלל ,לא קיבלתי פה משרה של מודד ",אמר ק' ,אך מחשבותיו נדדו
משם והלאה ,בעצם השתוקק בכל מאודו שבירגל יירדם ,וגם תשוקה זו לא נבעה אלא
מאיזה רגש חובה שחש כלפי עצמו; בעומק לבו ידע שבירגל עדיין רחוק ,רחוק עד בלי די,
מלשקוע בשינה" .הרי זה ממש מפליא ",אמר בירגל בטלטול ראש פתאומי ושלף פנקס
מתחת לשמיכה ,לרשום בו הערה כלשהי" ,אתה מודד קרקעות ולא קיבלת שום עבודת
מדידה ".ק' ניענע בראשו מוכנית ,פשט את זרועו השמאלית כלפי מעלה ,אל המוט ,והשעין
עליה את ראשו; פעמים אחדות כבר שינה את תנוחתו כדי שיהיה לו נוח יותר ,אך תנוחה
זו היתה הנוחה מכולן ,ועתה התאפשר לו גם להקשיב ביתר תשומת לב לדבריו של בירגל.
"אני מוכן ",אמר בירגל" ,לבדוק את העניין הזה לעומקו .אין זו דרכנו כאן ,לוותר ככה
סתם על שירותיו של כוח עבודה מקצועי .והלוא גם לך נגרם פה עלבון כלשהו -זה ודאי
מכאיב לך ,לא?" "כן ,זה מכאיב לי ",אמר ק' לאיטו וחייך בינו לבינו ,שכן דווקא עכשיו לא
הכאיב לו הדבר אף כהוא זה .גם הצעתו של בירגל לא עשתה עליו רושם גדול ,שהרי
היתה חובבנית מאין כמותה .בלי לדעת דבר על נסיבות מינויו של ק' ,על הקשיים שנתקל
בהם המינוי בקהילה ובטירה ,על הסיבוכים שהתעוררו במשך שהותו של ק' בכפר ואלה
שכבר הסתמנו לקראת העתיד -בלי לדעת דבר מכל אלה ,ואפילו בלי להראות שיש לו
לפחות איזה מושג בעניין ,מה שמצופה ממילא ממזכיר כמוהו ,הוא מציע לסדר את כל
העסק במחי יד בעזרת פנקסו הקטן" .כבר ידעת אי-אלה אכזבות ,כמדומה ",אמר בירגל
פתאום ,מוכיח שהוא מבין בכל זאת משהו בבני אדם -ובכלל ,מאז נכנס לחדר היה ק' חוזר
ומזכיר לעצמו שאין להמעיט בערכו של בירגל ,אלא שבמצבו עתה כמעט שנבצר ממנו
לשפוט נכונה משהו זולת עייפותו שלו.
"לא ",אמר בירגל ,משל השיב על מחשבה שצצה במוחו של ק' וביקש באדיבותו לחסוך
ממנו את הטורח שבניסוחה" ,אל תיתן לאכזבות להרתיע אותך .הלוא יש כאן אי-אלה
דברים שלמראית עין ,לפחות ,ממש נועדו להרתיע ,ובשביל מי שאך זה הגיע הנה עלולים
הקשיים פה להיראות גדולים מכדי להתגבר עליהם .איני רוצה לבדוק מהו המצב לאמיתו,
אפשר שמראית העין תואמת את המציאות דווקא ,במעמדי חסר לי הריחוק הנחוץ כדי
לחרוץ משפט ,אבל תן דעתך ,מפעם לפעם צצות בכל זאת הזדמנויות שאינן עולות בקנה
אחד עם המצב בכללותו ,הזדמנויות המאפשרות להשיג במילה אחת ,במבט אחד ,באוֹת
אחד של אמון ,יותר מאשר בחיים שלמים של מאמצים מפרכים .כן ,ככה זה .ואולם
ההזדמנויות הללו עולות בכל זאת בקנה אחד עם המצב בכללותו ,שהרי אין מנצלים אותן
לעולם .אבל מדוע אין מנצלים אותן ,אני חוזר ושואל תמיד".
ק' לא ידע מה לענות .אמנם תפס איכשהו שדבריו של בירגל עשויים להתייחס אליו
ישירות ,אך כיוון שחש כעת סלידה עזה כלפי כל מה שנגע לו ,הטה קצת את ראשו הצדה,
לפנות דרך לשאלותיו של בירגל ,כך שתעבורנה לידו בלא מגע כלשהו" .תלונה כמבקש ַ
חוזרת ",המשיך ואמר בירגל בעודו פושט את זרועותיו ומפהק ,מה שעמד בסתירה מביכה
לכובד הראש שבדבריו" ,תלונה חוזרת היא בפי המזכירים ,שאת רוב החקירות המתקיימות
בכפר הם נאלצים לנהל בשעות הלילה דווקא .ומדוע הם מתלוננים על כך? האם מפני
שהמאמץ גדול מדי? האם מפני שהם מעדיפים לנצל את הלילה לשינה? לא ,ברור שלא על
כך הם מתלוננים .מובן מאליו שתמצא בין המזכירים חרוצים יותר וחרוצים פחות ,כאן כמו
בכל מקום אחר; אבל איש מהם אינו מתלונן על מאמץ גדול מדי ,ולא כל שכן בפומבי .זו
פשוט אינה דרכנו .מבחינה זו אין אנו מבחינים בין זמן העבודה לזמן רגיל .הבחנות כאלה
זרות לנוָ .למה מתנגדים אפוא המזכירים לחקירות הליליות? שמא מתוך התחשבות
בעותרים? לא ,גם לא בגלל זה .המזכירים נוהגים כלפי העותרים בחוסר התחשבות גמור -
שאינו רב יותר ,אגב ,ולוּ כהוא-זה ,מאותו חוסר התחשבות שהם נוהגים כלפי עצמם .והלוא
חוסר ההתחשבות הזה ,שפירושו בעצם משמעת ברזל וביצוע מדוקדק של התפקיד ,מגלם
ככלות הכול התחשבות עילאית ,ששום עותר אינו יכול לייחל למושלמת ממנה .ואכן
ביסודו של דבר מכירים בכך הכול -המתבונן השטחי לא יבחין בזה ,כמובן -והעותרים,
למשל ,מקבלים בברכה את החקירות הליליות דווקא ,על כל פנים לא הוגשה נגדן שום
תלונה עקרונית .על מה מלינים אפוא המזכירים?"
גם על כך לא ידע ק' מה לענות .ובכלל ,הוא ידע כה מעט ,לא ידע אפילו אם בירגל
מחכה לתשובה באמת או למראית עין בלבד" .אם תיתן לי לשכב במיטתך ",הירהר בינו
לבינו" ,אענה לך מחר בצהריים ,או מוטב בערב ,על כל שאלותיך ".אבל בירגל ,כמדומה,
לא נתן עליו דעתו כלל ,יותר מדי העסיקה אותו השאלה ששאל את עצמו" :ככל שאני
מבין ,וככל שניסיוני מגיע ,את הסתייגויותיהם של המזכירים מן החקירות הליליות אפשר
לסכם בערך כך :שעות הלילה אינן יפות לדין ודברים עם העותרים ,שכן בלילה קשה,
לשמר בשלמות את צביונו הרשמי של הדיון .הסיבה אינה נעוצה ֵ ואפילו בלתי אפשרי,
בגינונים כלשהם דווקא ,ברור שלדקדק בגינונים אפשר בלילה לא פחות מאשר ביום ,אם
רק רוצים בכך .לא זה העניין אפוא .העניין הוא בכך שכוח השיפוט של פקידי הרשות נפגם
בלילה .בבלי דעת הם נוטים אז לשפוט את הדברים באופן אישי יותר ,טענותיהם של
העותרים מקבלות משקל רב יותר מן הראוי להן ,שיקולים שאינם ממין העניין מתערבבים
בשיפוט -שיקולים הנוגעים למצבם הכללי של העותרים ,למצוקתם ולדאגותיהם; המחיצה
החייבת להפריד בין עותרים לפקידים ,גם אם היא שרירה וקיימת למראית עין ,מתרופפת
למעשה ,ובמקום חילופי שאלות ותשובות ,כיאה לדיון רשמי ,דומה שלא פעם מתקיימות
למעשה מיני שיחות מוזרות ,לא נאותות מכול וכול ,בין אנשים פרטיים .כך ,לפחות ,טוענים
המזכירים ,כלומר אנשים שמכוח מקצועם ניחנו בתחושה דקה מאין כמותה לעניינים הללו.
אבל אפילו הם -בחוגים שלנו כבר דנו בכך רבות -ממעטים מאוד להבחין ,בשעת הדיונים
הליליים ,באותן השפעות שליליות ,אדרבא ,הם משתדלים מאוד לפעול נגדן מלכתחילה,
ובסופו של דבר נדמה להם שהצליחו להגיע לידי הישגים נאים במיוחד .ואולם מי שקורא
אחר כך את הפרוטוקולים נדהם לא אחת לנוכח חולשותיהם הבולטות .והפגמים הללו -
שרובם ככולם ,אגב ,מיטיבים עם העותרים בדרכים לאו דווקא מוצדקות -שוב אינם ניתנים
לתיקון בהליך הקצר המקובל על פי התקנות הנוהגות אצלנו ,לפחות .אין ספק שאחד
ממנגנוני הפיקוח עוד יביא את הדבר על תיקונו ביום מן הימים ,אבל גם אם תצמח מזה
תועלת למערכת המשפט ,הנה אותו עותר כבר לא יימצא ניזוק כלל .בנסיבות הללו ,כלום
אין מקום לקבוע שתלונותיהם של המזכירים מוצדקות עד מאוד?"
רגע או שניים כבר עברו על ק' במצב של נים ולא נים ,והנה נחרד פתאום" .לשם מה כל
זה? לשם מה כל זה?" שאל את עצמו ,מביט מתחת לעפעפיו המושפלים על בירגל ,מביט בו
לא כעל פקיד הדן עמו בסוגיות קשות ,אלא רק כעל דבר-מה המונֵ ע שינה מעיניו בעוד
טיבו כשלעצמו נעלם ממנו .ואילו בירגל ,שהיה נתון כל כולו להרהוריו ,חייך פתאום ,משל
עלה בידו זה עתה להוליך שולל את ק' .ועם זאת היה מוכן להשיבו מיד אל הדרך הנכונה.
"מצד שני ",אמר" ,אין מקום לומר בפשטות שהתלונות הללו מוצדקות וזהו ,סוף פסוק.
אמנם חקירות הלילה אינן מעוגנות בשום תקנה כתובה ,כלומר מי שמבקש להימנע מהן
אינו מפר שום תקנה ,אך הנסיבות ,עומס העבודה ,דרך העסקתם של הפקידים בטירה,
הקושי להסתדר בלעדיהם ,התקנה שעל פיה ייחקרו העותרים רק משתבוא החקירה כולה
לידי מיצוי ,אבל תכף ומיד אחר כך -כל אלה וכיוצא באלה הפכו את החקירות הליליות
לכורח מוחלט .ואם אמנם הפכו לכורח -וזו טענתי -הרי זה כתוצאה ,ולוּ עקיפה ,של
התקנות ,ולערער על החקירות הליליות ,פירושו כמעט -אני מגזים קצת ,כמובן ,אך בתורַ
גוזמה אני רשאי לומר זאת -פירושו לערער על התקנות עצמן.
"לעומת זאת אין לחלוק על זכותם של המזכירים לעשות כמיטב יכולתם ,במסגרת
התקנות ,כדי להגן על עצמם מפני החקירות הליליות ומפני מגרעותיהן ,שאולי אינן אלא
מראית עין בלבד .ואמנם זאת הם עושים ,ובהיקפים נרחבים ממש :הם יאפשרו להעלות
לדיון רק עניינים שמספר הסיכונים בהם הוא מזערי ,הם יבדקו את עצמם בקפדנות לפני
הדיונים ,ואם תחייבנה זאת תוצאות הבדיקה ,יבטלו עוד ברגע האחרון את כל החקירות;
כדי לבצר את כוחם יזמנו תכופות את העותר עשר פעמים בטרם ידונו בעניינו באמת ,שוב
ושוב ישלחו ,כנציגים מטעמם ,עמיתים שהעניין הנידון אינו בתחום סמכותם ועל כן יש
ביכולתם לטפל בו ביתר קלות ,או לפחות יקבעו את שעת הדיון לראשית הלילה או לסופו
ויימנעו משעות הביניים -אמצעים כגון אלה יש עוד כהנה וכהנה; לא קלה הגישה אליהם,
אל המזכירים ,הם קשוחים כמעט כשם שהם נוחים להיפגע".
ק' ישן .אמנם לא היתה זו שינה של ממש ,את דבריו של בירגל שמע אולי אף ביתר
בהירות מאשר קודם ,כשהיה ער ועייף עד מוות ,כל מילה ומילה הכתה עכשיו על אוזנו,
אך התודעה המעיקה נגוזה ,הוא הרגיש בן חורין ,בירגל לא החזיק בו עוד ,רק הוא עצמו
עוד גישש מדי פעם למצוא את בירגל; הוא עדיין לא שקע במצולות השינה ,אך ודאי
שכבר טבל בה -זאת לא יוכל איש לגזול ממנו .והוא הרגיש כאילו נחל בכך ניצחון גדול,
וכבר היתה סביבו חבורה שלמה שחגגה עמו ,והוא ,ושמא מישהו אחר ,הרים כוס שמפניה
לכבוד הניצחון .ולמען ידעו כולם במה דברים אמורים ,שבו וחזרו על עצמם הקרב
והניצחון ,ושמא לא חזרו על עצמם אלא התחוללו רק עכשיו ונחוגו כבר קודם לכן,
והחוגגים לא פסקו מלחגוג ,כי התוצאה ,למרבה השמחה ,היתה ודאית .מזכיר אחד ,עירום
כולו ,דומה מאוד לפסל אליל יווני ,נקלע למצוקה ַבּקרב שלו עם ק' .זה היה מצחיק מאוד,
וק' חייך רכות בשנתו למראה המזכיר ,שהמכות הנמרצות שספג מידיו אילצוהו שוב ושוב
לזנוח את עמידתו הגאה ולשלוח מהר את ידו המונפת ואת אגרופו הקפוץ לכסות את
ערוותו -אך שוב ושוב איחר את המועד .הקרב לא ארך הרבה ,ק' התקדם צעד אחר צעד,
צעדים רחבים מאוד .כלום היה זה קרב בכלל? שום מכשול של ממש לא עמד בדרכו ,למעט
איזה ציוץ פה ושם מפי המזכיר .אליל יווני זה צייץ כמו נערה שמדגדגים אותה ,ולבסוף
הסתלק לו .ק' עמד לבדו בחדר גדול; נכון לקרב סב לאחור וחיפש את יריבו ,אך איש לא
היה שם עוד ,גם החבורה נפוצה לכל עבר ,רק כוס השמפניה היתה מוטלת מנופצת על
הרצפה ,ק' רמס אותה בעקבו עד תום .אבל הרסיסים דקרו ,הוא שב והתעורר בחלחלה,
חלוש ונדכה ,כמו ילד קטן שהעירוהו משנתו ,ואף על פי כן חלף בו ,למראה חזהו החשוף
של בירגל ,הרהור שהמשיך את חלומו" :רק תסתכל על האליל היווני שלך! בוא ,תעיף
אותו מהמיטה!"
"ואף על פי כן ",אמר בירגל ,נושא כלפי התקרה את פניו המהורהרות ,כמפשפש בזיכרונו
למצוא דוגמאות ואינו מוצא" ,ואף על פי כן ,למרות כל כללי הזהירות ,עומדת לרשות
העותרים האפשרות לנצל לטובתם את חולשתם הלילית של המזכירים -אם נתמיד בהנחה
שחולשה היא .מדובר באפשרות נדירה ביותר ,כמובן ,או ליתר דיוק ,אפשרות שאינה קיימת
כמעט לעולם .עיקרהּ בכך שהעותר מופיע באישון לילה בלי הודעה מראש .אולי אתה
מתפלא על שתופעה זו ,המובנת מאליה לכאורה ,היא נדירה כל כך .ניחא ,הרי אינך מכיר
את השיטה הנוהגת כאן .אבל גם אתה כבר נוכחת לדעת ,מן הסתם ,שהארגון המשרדי
שלנו עשוי כולו מקשה אחת ואין בו פרצות כלל .מכאן נובע שכל מי שיש לו איזו תביעה
כלפי הרשות ,או שעליו להיחקר מסיבות אחרות כלשהן ,יקבל לידו את הזימון מיד ,בלי
היסוס ,לרוב עוד בטרם יבהיר את העניין אפילו לעצמו ,ויתרה מזו -אפילו בטרם ייוודע לו
עליו .בפעם הזאת עדיין אין חוקרים אותו ,בדרך כלל עדיין אין חוקרים אותו ,על פי רוב
עדיין אין העניין בשל די צורכו ,אך הזימון כבר הגיע לידיו ,ושוב אין הוא יכול לבוא בלי
הודעה מראש ,כלומר בהפתעה גמורה ,לכל היותר יוכל לבוא שלא במועד הנכון ,אלא שאז
מסיבים את תשומת לבו לתאריך הזימון ולשעתו ,וכשהוא חוזר ובא במועד הנכון ,משלחים
אותו בדרך כלל לדרכו ,שוב אין בכך כל קושי; הזימון שבידי העותר והרישום בתיק
המסמכים נותנים בידי המזכירים נשק הגנה עוצמתי )אף כי לא תמיד יש בו די( .עם זאת,
הדברים אמורים אך ורק במזכיר שאותו עניין נמצא בתחום סמכותו הבלעדית ,כל אחד
עדיין רשאי להפתיע מזכירים אחרים באישון לילה .אלא שאך לשווא תחפש מישהו שיעשה
זאת ,הרי זה מעשה חסר שחר כמעט .קודם כול ,המזכיר בעל הסמכות עלול להתרגז מאוד
בשל כך; אנו ,המזכירים ,אמנם לא מתקנאים זה בזה בענייני עבודה ,שהרי על כתפי כל
אחד מאיתנו מוטל משא כבד יותר מדי ,שהועמס עלינו בלי שום הגבלה ממש ,ואולם בשיח
ושיג עם העותרים לא נוכל לסבול בשום אופן פגיעה כלשהי בתחומי הסמכות .עותרים לא
מעטים הפסידו בדין רק מפני שסברו כי אינם מתקדמים כראוי דרך הרשות המוסמכת ,ועל
כן ניסו לחמוק ולעבור דרך רשות אחרת ,שאינה מוסמכת כלל .אגב ,ניסיונות שכאלה
נידונו לכישלון גם מטעם זה ,שמזכיר בלתי מוסמך ,גם אם הופתע באישון ליל ויש לו כל
הרצון הטוב לעזור ,הרי רק בשל אותו היעדר סמכות לא יהיה בידו לעשות יותר מכל
פרקליט פלוני ,ובעצם הרבה פחות ,שכן מה שחסר לו -בהנחה שבכל זאת יש ביכולתו
לעשות משהו ,שהרי מיטיב הוא להכיר את דרכיו הנסתרות של החוק יותר מכל
הפרקליטים הנכבדים -מה שחסר לו ,בכל הנוגע לעניינים שאינם בתחום סמכותו ,הוא
פשוט זמן :אין לו אפילו דקה לבזבז עליהם.
"בתנאים שכאלה ,מי יעשה את לילותיו בהתרוצצות בין מזכירים בלתי מוסמכים ,והרי
העותרים עסוקים עד למעלה ראש גם בלאו הכי ,אם לצד עבודתם היומיומית הם מבקשים
גם להיענות להוראות המרומזות ולזימונים הנשלחים אליהם בידי הרשויות המוסמכות;
'עסוקים עד למעלה ראש' ַבּמובן הנוגע לעותרים ,שלמותר לומר כי אינו דומה כלל
נדמה לו
ל'עסוקים עד למעלה ראש' ַבּמובן הנוגע למזכירים ".ק' ניענע בראשו בחיוךָ ,
שעתה הבין את הדברים לאשורם ,לא משום שהטרידוהו דווקא ,אלא משום שהיה משוכנע
שעוד רגע ישקע בשינה ,והפעם בלי חלומות ובאין מפריע .בין המזכירים המוסמכים מכאן
לבין הבלתי מוסמכים מכאן ,ולנוכח המון העותרים העסוקים עד למעלה ראש ,ישקע הוא
בשינה עמוקה ,וככה יימלט מכולם .כל כך התרגל כבר לקולו של בירגל -קול חרישי,
מדושן עונג ,שאך לשווא השתדל להפיל תנומה על בעליו -עד שהדיבור הזה הרדים אותו
יותר משהפריע את שנתו" .טרטרי ,טחנה ,טרטרי לך ",עבר הרהור במוחו" ,הלוא רק למעני
את מטרטרת".
"ובכן ,איפה היא ",אמר בירגל ,טופח בשתי אצבעות על שפתו התחתונה ,פושט צווארו
לפנים בעיניים פקוחות לרווחה ,כאילו בתום הליכה מייגעת נפרש לפניו פתאום נוף מרהיב
עין" ,איפה האפשרות ההיא שדיברתי עליה ,אותה אפשרות נדירה ,שאינה מתקיימת כמעט
לעולם? הסוד טמון בתקנות הנוגעות לעניין הסמכוּת .הן לא יעלה על הדעת ,בארגון גדול
ושוקק חיים ,שעל כל תחום ותחום יהיה מופקד רק מזכיר אחד בעל סמכות .הסמכות
העיקרית נתונה בידי מזכיר אחד ,אבל גם רבים אחרים הם בעלי סמכות ידועה ,אף כי
מצומצמת יותר .וכי איך יכול איש אחד ,ויהיה זה החרוץ שבעובדים ,לצבור על שולחנו את
כל פרטי הפרטים הנוגעים לתקרית מסוימת ,ולוּ גם מזערית? אפילו במה שאמרתי על
הסמכות העיקרית כבר אמרתי יותר מדי .וכי אין הסמכות המצומצמת מכולן כוללת את כל
הסמכות כולה? והלהט המושקע בעניין ,כלום אין הוא הגורם המכריע ככלות הכול? והלהט
הזה -כלום אין הוא אותו להט עצמו תמיד ,הקיים תמיד במלוא עוזו? מכל בחינה שהיא
עשויים להיות הבדלים בין המזכירים ,והבדלים כאלה יש לאינספור ,אבל לא מבחינת
הלהט :שום מזכיר לא יוכל להתאפק ברגע שיידרש ממנו לטפל בעניין שיש לו סמכות
כלשהי לעסוק בו ,מזערית ככל שתהיה .ואולם כלפי חוץ יש להקפיד על אפשרות סבירה
למשא ומתן ,ומשום כך ממנים מזכיר לכל עותר ועותר ,והללו צריכים לדבוק בו רשמית.
אלא שאותו מזכיר אינו חייב להיות דווקא בעל הסמכות העיקרית לגבי המקרה הנידון ,שכן
הארגון ,על צרכיו המיוחדים באותו רגע ,הוא שמכריע כאן את הכף .זה המצב .ועכשיו,
אדוני מודד הקרקעות ,שווה בנפשך את האפשרות שכתוצאה מנסיבות מסוימות ולמרות
הקשיים שכבר תיארתי לפניך )ושבדרך כלל די בהם לגמרי( ,מופיע בכל זאת עותר פלוני
ומפתיע באישון ליל את אחד המזכירים ,שבידיו מידה כלשהי של סמכות לגבי המקרה
הנתון .על אפשרות שכזאת עוד לא חשבת ,מן הסתם ,אה? כן ,אני מאמין לך שלא חשבת,
וגם אין שום סיבה שתחשוב ,שהרי האפשרות הזו אינה מתקיימת כמעט לעולם .איזה מין
גרגיר יוצא דופן צריך להיות עותר שכזה -צורתו המשונה מיוחדת רק לו לבדו ,כל כולו
זערורי וזריז -על מנת שיוכל להחליק ולעבור דרך אותה מסננת שאין כדוגמתה! אינך
מאמין שזה יכול לקרות? אתה צודק ,זה באמת לא יכול לקרות .אבל לילה אחד -מי יוכל
לערוב לכל המקרים שבעולם? -זה בכל זאת קורה.
"אמנם לא שמעתי על איש מבין מכרי שמקרה כזה כבר אירע לו ,אבל אין בכך כדי
להוכיח הרבה ,חוג מכרי מצומצם יחסית למספר האנשים הנוגעים בדבר ,ומלבד זאת ,יש
להניח שמזכיר שאירע לו משהו מעין זה לא ימהר להודות בכך ,הרי מדובר ככלות הכול
בעניין אישי ביותר ,שמבחינה ידועה נוגע עמוק ברגשי הבושה של כל פקיד רשות באשר
הוא .ואף על פי כן ,ניסיוני שלי אולי מוכיח שמדובר כאן במשהו נדיר מאין כמותו ,שאינו
קיים בעצם אלא על פי השמועה בלבד ואין לו שום סימוכין במציאות ,שעל כן החשש
מפניו הוא מוגזם לגמרי .ואפילו נניח שהדבר קרה באמת ,הרי הדעת נותנת שאפשר לבטל
את נזקו ברגע שמוכיחים לו -ואין לך עניין קל מזה -שאין לו מקום בעולם הזה .על כל
פנים ,חולני הוא בעיני להסתתר מפניו מתחת לשמיכה ואף לא להציץ החוצה מרוב פחד.
ואפילו נניח שמשהו שכולו בחזקת אי-סבירות מוחלטת ילבש פתאום דמות וצלם -האם
נאמר אז שהכול אבוד? נהפוך הוא' .הכול אבוד' -הרי זה בלתי סביר אף יותר מן הדבר
הכי בלתי סביר בעולם .אכן ,כשהעותר נמצא בחדר ,מצבך כבר בכל רע .הלב מתכווץ' .כמה
זמן עוד תוכל להתנגד?' אתה שואל את עצמך .אבל אתה יודע שלא תתנגד כלל .כן ,אין
לך אלא לשוות לנגד עיניך את המצב כהווייתו .העותר -זה שאין לך מושג מה מראהו,
שתמיד ייחלת לבואו ,מתוך כיליון נפש ייחלת ,ותמיד השכלת ,ברוב תבונתך ,לחושבו
לנבצר מהשגה -הנה הוא יושב פה .בעצם נוכחותו האילמת הוא מזמין אותך לחדור לתוך
חייו העלובים ,לעשות בהם כבתוך שלך ולהתענות יחד איתו בעינויים שמסיבות לו תביעות
הסרק שלו .הזמנה זו בדמי הליל מושכת אותך בחבלי קסם .אתה נענה לה ,ובכך כבר
התפרקת בעצם מתפקידך הרשמי .עד מהרה אינך מסוגל עוד לדחות שום בקשה .אם לדייק,
אתה מיואש ,אם לדייק אף יותר ,אתה מאושר מאוד .מיואש ,כי אותו חוסר ישע שאתה
שרוי בו בעודך יושב ומחכה לבקשתו של העותר ,מתוך ידיעה שמרגע שישמיענה תהיה
חייב למלא אותה ויהי מה ,אפילו אם למיטב שיפוטך ,לפחות ,תקרע בכך לגזרים את
הארגון כולו -אותו חוסר ישע גרוע יותר ,מן הסתם ,מכל מה שאתה עלול להיתקל בו
בביצוע תפקידך .וקודם כול -אם נתעלם מכל השאר -משום שבכך אתה לוקח בכוח חזקה
רגעית על דרגה גבוהה לאין שיעור ממה שראוי לך .במסגרת ִמשׂרתנו אין לנו שום סמכות
למלא בקשות כגון זו שמדובר בה כאן ,אך בזכות קרבתו של העותר הלילי מתחזק בנו
במידה ידועה כושר הביצוע הפקידותי ,אנו מקבלים עלינו התחייבויות החורגות מתחום
סמכותנו וגם מכבדים אותן; העותר ,משל היה שודד ביער ,סוחט מאיתנו קורבנות שלעולם
לא היינו מקריבים בנסיבות אחרות -ניחא ,זה המצב כעת ,כל עוד העותר נמצא כאן
ומחזק את ידינו ודוחק בנו ומדרבן אותנו ,והכול עוד מתרחש והולך באופן מודע-למחצה
בלבד; אבל מה יהיה אחר כך ,כשיסתיים הכול ,והעותר ,שאנן ושבע ,יעזוב אותנו ואנו
נישאר פה לבדנו ,חסרי מגן משניצלנו כך לרעה את כוחה של הרשות -הרי זה דבר שאין
לשערו .ואף על פי כן אנחנו מאושרים .איזו נטייה יש לו לפעמים ,לאושר ,לאבד את עצמו
לדעת! הרי יכולנו להשתדל להסתיר מפני העותר את המצב לאמיתו .הרי בכוחות עצמו אין
הוא קולט כמעט כלום .בהיותו תשוש מעייפות ,מאוכזב ,חסר מעצורים ואדיש מרוב עייפות
ואכזבה ,הוא מניח שרק בשל סיבה אקראית כלשהי איתרע מזלו להיכנס לחדר אחר ממה
שהתכוון; הוא יושב לו שם בלי להבין כלום ,ועוסק -אם הוא עוסק במשהו בכלל -
בהרהורים על טעותו או על עייפותו .האם לא מוטב שתניח לו לנפשו? לא ,אינך יכול.
מתוך פטפטנות של מאושרים אינך יכול שלא להסביר לו הכול ,דבר דבור על אופניו .אתה
פשוט חייב ,בלי שתוכל לחוס על עצמך ולוּ במקצת ,לתאר לפניו מה קרה ,ומאילו סיבות
קרה ,וכמה גדולה ועצומה ונדירה עד בלי די אותה הזדמנות שנקרתה לו ,אתה חייב
להסביר לעותר איך תעה בדרכו ונקלע אל אותה הזדמנות מתוך חוסר ישע גמור ,שרק
עותר ,מכל היצורים שבעולם ,מסוגל לו; ואולם עתה ,אדוני המודד ,אם יש ברצונו של
העותר ,הרי הוא יכול להשתלט על הכול ,ולשם כך אין לו אלא להציג איכשהו את בקשתו
-בקשה שמימושה כבר מוכן ,ואפילו עושה דרכו לקראתה -את כל זה אתה חייב להסביר
לו :זו שעתם הקשה של פקידי הרשות .אך מרגע שגם זה נעשה ,אדוני המודד ,הרי תם
ונשלם העיקר ,צריך להרכין ראש ולחכות".
יותר מזה לא שמע ק' .הוא ישן ,אטום לכל המתרחש סביבו .ראשו ,שתחילה היה מונח
על זרועו השמאלית במעלה המוט שבקצה המיטה ,החליק מטה מתוך שינה ועכשיו היה
תלוי באוויר ,מוסיף וצונח לאיטו; שוב לא היה די במשען שסיפקה לו זרועו ,וק' מצא לו
בבלי דעת משען חדש משתחב בכל הכוח את ידו הימנית לתוך השמיכה ,תופס אגב כך
מבלי משים בכף רגלו של בירגל המזדקרת מתחת לשמיכה .בירגל העיף מבט לשם והשאיר
את כף הרגל בידו ,כל כמה שהיה בכך כדי להעיק עליו.
ברגע זה נשמעו דפיקות עזות בקיר הצדדי ,ק' נחרד ממקומו ונעץ מבט בקיר" .המודד
נמצא שם ,נכון?" שאל איזה קול" .כן ",אמר בירגל ,חילץ את כף רגלו מתוך ידו של ק'
והתמתח פתאום בפראות שובבה של נער" .אם כך ,שיבוא הנה סוף-סוף ",נשמע הקול
בשנית ,מתעלם לחלוטין מבירגל ומן האפשרות שעודנו זקוק לק'" .זה ארלנגר ",אמר בירגל
בלחש; דומה שלא הופתע כלל לגלות שארלנגר נמצא בחדר הסמוך" ,לך אליו מיד ,הוא
כבר מרוגז ,נסה לפייס אותו .שנתו עמוקה בדרך כלל ,אבל שוחחנו בינינו בקול רם מדי :יש
המדבּר עליהם שוב אינו שולט בעצמו ובקולו .נוֵ ,לך כבר ,אתה נראה כמי ֵ עניינים שכל
שאינו מסוגל לעקור את עצמו מתוך השינהֵ .לךֵ ,לך ,מה אתה עוד עושה פה? לא ,אינך
צריך להתנצל על שאתה מנומנם כל כך ,מה פתאום! כוחות הגוף מספיקים רק עד גבול
ידוע ,מה אפשר לעשות שדווקא הגבול הזה הוא הרה משמעות גם מבחינות אחרות .כך
משיב את עצמו העולם למסלולו תוך כדי מירוץ ,ושומר על האיזון .זהו סידור מעולה ,אין
לתאר כלל עד כמה הוא מעולה ,גם אם מצד שני הוא עגום לאין תוחלת .ועכשיו ֵלך כבר,
איני מבין מדוע אתה בוהה בי ככה .אם תמשיך להסס עוד זמן רב ,צפויים לי קשיים עם
ארלנגר ,הייתי שמח מאוד למנוע זאתֵ .לךֵ ,לך ל ,מי יודע מה צפוי לך שם ,הרי הכול פה
שופע הזדמנויות .אמנם חלקן גדולות ,אפשר לומר ,מכדי שאפשר יהיה לנצלן; יש דברים
שמה שמכשיל אותם הוא רק הם עצמם .כן ,עניין מתמיה .מלבד זאת ,אני מקווה שכעת
אצליח להירדם קצת .אמנם השעה כבר חמש ,עוד מעט יתחיל הרעש .אילו לפחות
הסתלקת אתה סוף-סוף!"
המום כולו מן היקיצה שעקרה אותו פתאום ממעמקי שנתו ,עדיין עורג לשינה בכל נפשו
ובכל מאודו ,כל איבריו כואבים מן התנוחה הלא-נוחה ,לא הצליח ק' לאזור כוח ולקום;
הוא רק אחז את מצחו בידו שעה ארוכה והשפיל עיניו אל חיקו .אפילו מילות הפרידה
שהעתיר עליו בירגל בלי הרף לא היה בהן כדי להניעו ללכת משם ,רק התחושה הברורה
ששום תועלת לא תצמח לו מהמשך השהייה פה בחדר היא שהביאה אותו אט-אט לידי כך.
שומם עד לאין שיעור נראה לו החדר הזה .האם נעשה שומם או היה כך תמיד -זאת לא
ידע .אפילו לשוב ולהירדם לא היה עולה בידו כאן .הוודאות הזאת היא שהכריעה לבסוף
את הכף .מחייך קצת למחשבה הזאת קם על רגליו והתחיל ללכת ,נשען על כל דבר שהציע
לו משען -המיטה ,הקיר ,הדלת -ובלי ברכת שלום ,כאילו נפרד מבירגל זה כבר ,יצא
6
החוצה.
6עד כאן תרגומה של נילי מירסקי .פרקים 24ו 25-תורגמו על ידי רן הכהן.
24
מן הסתם היה חולף באותו שוויון נפש עצמו על פני חדרו של ארלנגר ,אלמלא עמד הלה
בפתח הדלת ורמז לו רמז אחד קצר באצבע המורה .ארלנגר כבר היה מוכן ומזומן לצאת,
לבוש במעיל פרווה שחור שצווארונו הדוק ומכופתר עד למעלה .אחד המשרתים הגיש לו
אותה שעה את הכפפות ועוד אחז בכובע פרווה" .היה עליך לבוא כבר מזמן ",אמר ארלנגר.
ק' ביקש להתנצל ,ארלנגר סימן לו בעצימת עיניים לאה שהוא מוותר על כך" .המדובר
בעניין הבא ",אמר" ,בממזגה הועסקה בעבר איזו פרידה ,רק את שמה אני יודע ,אותה
עצמה איני מכיר ,אין לי כל עניין בה .אותה פרידה לפעמים הגישה לקלאם את הבירה.
עכשיו עובדת שם כמדומה נערה אחרת .מובן שלשינוי הזה אין כל חשיבות ,בעבור אף
אחד כנראה ובעבור קלאם בוודאי .אך ככל שתפקידו של אדם גדול יותר ,ותפקידו של
קלאם הוא הגדול מכולם ,כן מתמעט כוחו להתגונן מפני העולם החיצוני ,ומשום כך עלול
כל שינוי פעוט בדברים הפעוטים ביותר להוות הפרעה רצינית .שינוי של מה בכך על
שולחן הכתיבה ,סילוקו של כתם לכלוך שהכתים אותו מימים ימימה ,כל אלה עלולים
להפריע ,וכמוהם גם מלצרית חדשה .אמנם כל הדברים האלה ,גם אם הם מפריעים לכל
אדם אחר ובכל עבודה אחרת ,דווקא לקלאם לא יפריעו ,זה לא יעלה על הדעת כלל .אף
על פי כן חובתנו לדאוג לנחת רוחו של קלאם עד כדי כך ,שאפילו הפרעות שאינן בגדר
הפרעות בעבורו -וקרוב לוודאי שדבר אינו יכול להפריע לו -משעה שבעינינו נראות הן
כהפרעות אפשריות ,עלינו לסלקן .לא למענו ,לא למען עבודתו מסלקים אנו את ההפרעות
הללו ,אלא למעננו ,למען מצפוננו ולמען שלוותנו .על כן חייבת אותה פרידה לחזור תכף
ומיד אל הממזגה .אפשר שחזרתה דווקא תפריע ,ואז נשוב ונשלח אותה לדרכה ,אך לעת
עתה חייבת היא לשוב .אתה מתגורר עמה ,כפי שנאמר לי ,דאג אפוא תכף ומיד שתחזור.
אין כאן מקום להתחשב ברגשות אישיים ,הרי זה מובן מאליו ,על כן איני נכנס להסבר נוסף
של העניין ,גם לא הפעוט ביותר .אני עושה מעל ומעבר לנדרש בצייני כי אם תוכיח את
עצמך בזוטה הזאת ,יוכל הדבר להועיל לך בהזדמנות בהמשך דרכך .זה כל מה שיש לי
פרדה לעבר ק' ,חבש את כובע הפרווה שהושיט לו המשרת ,ופנה לומר לך ".הוא הינהן ִל ֵ
ללכת במורד הפרוזדור ,בצעד מהיר אך צולע מעט ,והמשרת בעקבותיו.
לפעמים ניתנו כאן פקודות שקל מאוד למלאן ,אולם הקלוּת הזאת לא שימחה את ק' .לא
לפרידה -ואמנם ניתנה כפקודה ,אך באוזניו של ק' נשמעה רק משום שהפקודה נגעה ִ
כמהתלה -אלא בעיקר משום ששיקפה לו את חוסר התוחלת שבכל שאיפותיו .הפקודות,
הרעות והטובות כאחת ,חלפו-עברו מעליו ,וגם הטובות היה בהן בסופו של דבר גרעין רע,
אך בין כך ובין כך חלפו-עברו כולן מעליו והוא נמצא נמוך בהרבה מכדי להתערב בהן,
שלא לומר להשתיקן ולמצוא אוזן קשבת לקולו .אם ידחה אותך ארלנגר בניד ראש ,מה
תעשה ,ואם לא ידחה ,מה תוכל לומר לו? ק' לא שכח אמנם אף לרגע אחד שעייפותו
הזיקה לו היום יותר מכל אומללותן של הנסיבות ,אבל מדוע לא עלה בידו -הוא ,שהאמין
שיכול הוא לסמוך על גופו ,ואלמלא כן לא היה יוצא כלל לדרך -מדוע לא עלה בידו
לעמוד בכמה לילות של נדודי שינה ובלילה אחד בלא שינה ,מדוע נעשה עייף עד כדי
אובדן שליטה דווקא כאן ,היכן שאיש לא היה עייף ,או יותר נכון היכן שכל אחד היה עייף
ללא הפוגה אך מבלי שיפגע הדבר בעבודתו ,אדרבא ,הדבר רק היטיב עמה ,כמדומה .מכך
אפשר להסיק כי עייפות זו היתה שונה בתכלית מזו של ק' .כאן היתה זו ודאי העייפות
שבעיצומה של עבודה מאושרת ,מה שנראה כלפי חוץ כעייפות אך לאמיתו של דבר אינו
אלא מנוחה גמורה ,שלוות נפש שאין לערערה .כאשר אדם עייף מעט בצהריים ,הרי זה
חלק ממהלכו הטבעי והמאושר של היום .האדונים כאן שרויים בצהריים מתמשכים ,אמר
לעצמו ק'.
והדבר עלה בקנה אחד עם כך שכבר עכשיו ,בשעה חמש ,הפרוזדור התעורר לחיים משני
עבריו .ערבוביית הקולות הזאת בחדרים היה בה משהו עליז ביותר .רגע נשמעה כצהלת
ילדים היוצאים לטיול ,רגע כיקיצת הלול ,כמו שמחת התואם בינו לבין עליית היום,
איפשהו אף חיקה אחד האדונים את קריאת התרנגול .הפרוזדור עצמו אמנם היה עדיין
ריק ,אבל הדלתות כבר החלו בתנועה ,פעם אחר פעם נפתחה קמעא אחת מהן ושבה
ונסגרה במהירות ,הפרוזדור הצטלצל מרוב פותחי דלתות וסוגרי דלתות שכאלה ,ולמעלה,
ברווח שמעל לקירות שאינם מגיעים עד לתקרה ,ראה ק' פה ושם ראשים של בוקר ,סתורי
שיער ,שהופיעו ונעלמו מיד .מן המרחק באה לאיטה עגלה נהוגה בידי משרת ובה תיקים.
משרת שני פסע לצדה ,רשימה בידו ,וכנראה השווה בעזרתה את מספרי הדלתות עם מספרי
התיקים .העגלה נעצרה לפני רוב הדלתות ,על פי רוב גם נפתחה הדלת ,והתיקים השייכים
לה ,שלפעמים לא היו אלא דף קטן אחד -במקרים שכאלה התרקמה שיחה קצרה בין
כּוּבּד המשרת בנזיפות -נמסרו אל תוך החדר .אם נותרה החדר לפרוזדור ,ככל הנראה ַ
נראה לק' כאילו תנועת
הדלת סגורה ,נערמו התיקים בקפידה על המפתן .במקרים שכאלה ָ
הדלתות בסביבה אינה שוככת ,אף על פי שגם שם כבר חולקו התיקים ,אלא הולכת
וגוברת .אולי הציצו האחרים בחמדנות בתיקים המוטלים על המפתן ,שבאופן בלתי נתפס
עדיין לא הורמו ,והם לא יכלו להבין אדם שאינו צריך אלא לפתוח את הדלת כדי לקבל
לידיו את תיקיו ואף על פי כן אינו עושה כן; אפשר אפילו שתיקים שלא הורמו חולקו
בסופו של דבר מאוחר יותר בין האדונים האחרים ,שבהצצה חוזרת ונשנית רצו לבדוק כבר
עתה אם התיקים עודם מוטלים על המפתן ואם עדיין יש להם תקווה .ומלבד זאת ,אותם
תיקים שנותרו מוטלים על המפתן היו על פי רוב צרורות גדולים במיוחד ,וק' הניח
שהושארו מוטלים לעת עתה מתוך איזו יהירות או רשעות ,או אולי בשל גאווה מוצדקת
המעודדת את העמיתים .חיזוק להנחתו מצא בכך שלפעמים ,תמיד ברגע שלא הסתכל,
ואחרי שהוצגה החבילה לראווה זמן ארוך דיו ,היא הוכנסה פתאום במהירות רבה אל
החדר ,ושוב נותרה הדלת ללא נוע כמקודם; גם הדלתות הסמוכות נרגעו אז ,מאוכזבות או
שמא שבעות רצון שסולק סוף-סוף החפץ הזה אשר עורר גירוי מתמשך ,אולם אז ,בהדרגה,
שבו אף הן לנוע.
ק' התבונן בכל זה לא רק בסקרנות ,אלא גם מתוך השתתפות .הוא חש כמעט בנוח
בעיבורה של התכונה ,הביט לכאן ולכאן ועקב -גם אם ממרחק ראוי -אחר המשרתים,
ֶשאף נפנו לעברו לעתים קרובות במבט חמור ,בראש מורכן ובשפתיים משורבבות ,והתבונן
בעבודת החלוקה .ככל שהתקדמה העבודה כן התנהלה באופן ָח ָלק פחות ופחות ,אם מפני
שהרשימה לא היתה חפה מטעויות ואם מפני שהמשרת לא הצליח תמיד להבחין בין
התיקים או שהאדונים העלו התנגדויות מסיבות אחרות; כך או כך קרה שנאלצו לבטל כמה
חלוקות ,ואז הסיגו את העגלה לאחור ומבעד לחריץ הדלת התנהל משא ומתן על החזרת
התיקים .משאים ומתנים אלה כשלעצמם עוררו קשיים גדולים ,אך לעתים קרובות למדי
קרה שבשעה שעסקו בהחזרת אחד התיקים ,דווקא דלתות שנעו ברוב חיוּת קודם לכן,
נשארו כעת סגורות ללא רחמים ,כאילו לא רצו עוד לדעת מאומה על העניין .ורק אז החלו
הקשיים הממשיים .מי שהאמין שזכותו לתבוע לעצמו את התיקים היה קצר רוח ביותר,
ספק כפיים ,רקע ברגליו ,צעק שוב ושוב את מספרו של תיק זה
חולל מהומה גדולה בחדרוַ ,
או אחר מבעד לחריץ הדלת אל הפרוזדור .לעתים מזומנות נותרה העגלה נטושה .המשרת
האחד היה טרוד בהרגעתו של קצר הרוח ,האחר נאבק על החזרת התיק לפני הדלת
הסגורה .שניהם סבלו .קצר הרוח ,ניסיונות ההרגעה גרמו לו לעתים קרובות רק שיהיה קצר
רוח עוד יותר ,הוא לא היה מסוגל כלל להקשיב עוד לדבריו הנבובים של המשרת ,הוא לא
רצה ניחומים ,הוא רצה תיקים ,אדון שכזה שפך פעם על המשרת מבעד לחריץ גיגית רחצה
שלמה .אך המשרת האחר ,כנראה הגבוה יותר בדרגתו ,סבל עוד הרבה יותר .אם האדון
המדובר ניאות בכלל לשאת ולתת ,או-אז התקיימו חילופי דברים ענייניים ,שבמהלכם
הסתמך המשרת על הרשימה שבידו ואילו האדון על רשימת ההזמנות שהכין מראש
שולי
ֵ ובמיוחד על התיקים שהיה עליו להחזירם ,אך לפי שעה החזיקם בידו כך שבקושי
שוליהם נותרו גלויים לעיניו החמדניות של המשרת .המשרת נאלץ גם לחזור בריצה
ולהביא הוכחות חדשות מן העגלה הקטנה ,שהתגלגלה מעצמה ממנו והלאה בפרוזדור
המשופע ,או שהיה עליו לחזור אל האדון התובעני ושם להמיר את התנגדויותיו של
הבעלים הנוכחיים בהתנגדויות-שכנגד חדשות .משאים ומתנים שכאלה ארכו זמן רב מאוד,
לפעמים הגיעו להסכמה ,האדון הוציא ,למשל ,חלק מן התיקים החוצה או קיבל כפיצוי תיק
אחר ,מפני שלא אירע אלא בלבול ,אבל קרה גם שמישהו נאלץ לוותר לגמרי על כל
התיקים שדרש ,אם משום שההוכחות של המשרת דחקו אותו למצר ,אם משום שהתעייף
מההתמקחות המתמשכת; אבל במקרים כאלה לא מסר את התיקים למשרת ,אלא ,בהחלטה
פתאומית ,השליך אותם הרחק החוצה אל הפרוזדור ,כך שחוטי הקשירה התרופפו והדפים
התעופפו והמשרתים התקשו מאוד לחזור ולסדר הכול .אולם המקרים האלה עוד היו
פשוטים למדי בהשוואה לאותן פעמים שבהן המשרת לא קיבל כל מענה לבקשותיו להחזיר
את התיק ,ואז היה עומד לפני הדלת הסגורה ,מבקש ,מפציר ,מצטט את הרשימה שלו,
מסתמך על תקנות ,הכול לשווא ,מן החדר לא נשמע קול ,ולהיכנס ללא רשות נראה שלא
היתה למשרת זכות .אז איבד אפילו המשרת המעולה הזה את השליטה העצמית ,ניגש
לעגלתו ,התיישב על גבי התיקים ,מחה את הזיעה ממצחו וזמן-מה לא עשה מאומה מלבד
לנפנף חסר ישע ברגליו .הדבר עורר עניין רב ,התלחשויות נשמעו מכל עבר ,כמעט שום
דלת לא נותרה אדישה ,ולמעלה ,סמוך לקיר ,עקבו אחר ההתרחשויות פרצופים ,מכוסים
כמעט לגמרי במטפחות מוזרות ,שנוסף על כך לא נותרו רגע אחד בשקט במקומם .בתוך
המהומה הזאת בלט לעיניו של ק' ,שדלתו של בירגל נותרה סגורה כל הזמן הזה ושהמשרת
כבר עבר את החלק הזה של הפרוזדור ,אך לבירגל לא נמסר אף תיק .אולי הוא עדיין ישן
-אמנם לנוכח ההמולה הזאת היה הדבר מעיד על שינה בריאה עד מאוד -אך מדוע לא
ביקשו למסור לו אף תיק? רק על חדרים מעטים מאוד פסחו כך ,ואף הם היו כנראה בלתי
מאוישים .לעומת זאת בחדרו של ארלנגר כבר היה אורח חדש ועצבני במיוחד ,שבמהלך
הלילה בוודאי סילק פשוטו כמשמעו את ארלנגר; הדבר לא הלם אמנם את אופיו המיומן
והצונן של ארלנגר ,אבל העובדה שהיה עליו להמתין לק' על מפתן הדלת הצביעה על כך.
בין כל התצפיות הצדדיות האלה חזר ק' פעם אחר פעם אל המשרת; על המשרת הזה
באמת לא חלו הדברים שסיפרו לק' על המשרתים בכללותם -על בטלנותם ,על חייהם
הנוחים ,על יהירותם -מן הסתם היו יוצאים מן הכלל בין המשרתים ,או ,מה שסביר יותר,
היו ביניהם קבוצות שונות ,כי כאן היו ,כפי שהבחין ק' ,חלוקות רבות ,שעד כה לא נגלו
לעיניו ולו ברמז .בייחוד מצאה חן בעיניו נחישותו של המשרת הזה .במאבק עם החדרים
העיקשים הקטנים הללו -בעיני ק' נראה הדבר לרוב כמאבק עם החדרים ,שהרי את
הדיירים בקושי זכה לראות -המשרת לא ויתר .אמנם התעייף -ומי לא היה מתעייף? -
אבל עד מהרה התעשת ,גלש מן העגלה ושב והסתער בקומה זקופה ובחישוק שיניים על
הדלת שיש להכניעה .קרה גם שהוא הובס פעמיים ושלוש ,באופן פשוט עד מאוד אגב ,רק
באמצעות השתיקה הארורה ,ואף על פי כן לא ניגף כלל .כאשר ראה שאין הוא יכול
להשיג מאומה במתקפה גלויה ,ניסה ללכת בדרך אחרת ,למשל ,עד כמה שהצליח ק' להבין,
בדרך התחבולה .אז היה מניח לדלת למראית עין ,כאילו הניח לדלת לכלות את כוח
שתיקתה .אז נפנה לדלתות אחרות ,אך לאחר זמן-מה שב על עקבותיו ,קרא למשרתים
האחרים ,הכול באופן בולט וקולני ,והחל לערום תיקים על מפתן הדלת הנעולה כאילו
נמלך בדעתו ומן הדין לא לקחת דבר מן האדון אלא דווקא לתת לו .אז היה ממשיך בדרכו,
אך לא גרע עין מן הדלת ,וכאשר עד מהרה האדון ,כפי שקרה בדרך כלל ,פתח אותה
בזהירות כדי למשוך אליו את התיקים ,היה המשרת ממהר לשם בכמה דילוגים ,תוקע את
כף רגלו בין הדלת למשקוף וכך מכריח את האדון לכל הפחות לשאת ולתת עמו פנים אל
פנים ,דבר שהביא בדרך כלל לתוצאה משביעת רצון למדי .ואם לא עלה הדבר בידו ,או
שנראה באחת הדלתות שאין זו הדרך הנכונה ,היה מנסה דרך אחרת .למשל ,היה ַמפנה את
מאמציו אל האדון שתבע את התיקים .אז היה דוחק הצדה את המשרת האחר ,זה שפועל
רק באופן מכני ,כוח עזר חסר ערך ממש ,ומתחיל לדבר בעצמו על לבו של האדון ,בלחש,
בחשאי ,משרבב את ראשו עמוק אל תוך החדר ,כנראה הבטיח לו הבטחות ונתן לו את
מילתו שגם בחלוקה הבאה יקבל האדון האחר עונש ראוי ,לכל הפחות הצביע פעמים רבות
על דלתו של היריב וצחק ,עד כמה שעייפותו התירה זאת .אבל היו מקרים ,אחד או שניים,
שבהם ויתר על כל הניסיונות ,אך גם כאן האמין ק' שהיה זה רק ויתור למראית עין או
לכל הפחות ויתור מסיבות מוצדקות ,כי הוא המשיך בדרכו ברוגע ,ספג בלא להביט לאחור
את המהומה שהקים האדון המקופח ,רק עצימת עיניים שהתארכה מעט הראתה שהמהומה
גורמת לו סבל .אך גם האדון נרגע בהדרגה; כמו בכי ילדים בלתי פוסק ההופך בהדרגה
ליבבות בודדות ,כך קרה גם לצעקותיו ,אבל גם אחרי שהשתתק לגמרי ,עוד השמיע מפעם
לפעם צעקה בודדת או פתיחה וטריקה חפוזה של הדלת .על כל פנים ניכר שגם כאן נהג
כנראה המשרת לגמרי כדת וכדין .לבסוף נשאר רק אדון אחד שלא רצה להירגע ,שתק רגע
ארוך אבל רק כדי להשיב את רוחו ,ואז שב והשתולל בכוח לא פחוּת מאשר קודם .לא
הוברר לגמרי מדוע הוא צועק ומתלונן כך ,אולי לא נבע הדבר כלל מחלוּקת התיקים.
בינתיים סיים המשרת את עבודתו ,רק מסמך אחד ,למעשה רק פיסת נייר קטנה ,פתק
מפנקס ,נותר בעגלה באשמת כוח העזר ,ועכשיו לא ידעו למי למסור אותו" .זה יכול
בהחלט להיות המסמך שלי ",חלפה המחשבה בראשו של ק' .הרי ראש המועצה דיבר תמיד
הנחתו נראתה שרירותית ומגוחכת ביסודהָ על המקרה הפעוט שבפעוטים הזה .וגם אם
אפילו לו עצמו ,ניסה ק' להתקרב אל המשרת ,שנתן מבט מהורהר בפתק; לא היתה זו
משימה קלה ,מפני שהמשרת לא הגיב היטב להתקרבותו של ק'; אפילו בעיצומה של
העבודה הקשה ביותר מצא זמן להביט בק' בעין רעה או בקוצר רוח ובניד ראש עצבני .רק
עכשיו ,כשהושלמה החלוקה ,קצת שכח כמדומה את ק' ,כפי שגברה אדישותו בכלל; קל
היה לייחס זאת לעייפותו הגדולה ,גם בפתק לא השקיע מאמץ רב ,אולי כלל לא קרא
אותו ,רק העמיד פנים ,ואף על פי שכאן בפרוזדור היה מן הסתם משמח כל בעל חדר
בחלוקת הפתק ,החליט שלא לעשות זאת ,הוא כבר שבע מן החלוקה ,באצבע על שפתיו
רמז למלווהו לשתוק ,קרע -ק' עוד היה רחוק ממנו -את הפתק לפיסות קטנות ותחב אותן
לכיסו .היה זה אי-הסדר הראשון שק' ראה כאן בעבודת המשרד ,ובהחלט אפשר שגם אותו
פירש שלא כהלכה .ואף אם היה זה אי-סדר ,אפשר היה למחול עליו ,לנוכח הנסיבות
ששררו כאן לא יכול היה המשרת לעבוד ללא טעות ,בסופו של דבר מוכרח הכעס
המצטבר ,מוכרחה העצבנות המצטברת להתפרץ ,ואם היא באה לידי ביטוי רק בקריעתו של
פתק קטן ,היה זה מעשה תמים למדי .עדיין הידהד בפרוזדור קולו של האדון שדבר לא
ירגיענו ,ובין העמיתים ,שבעניינים אחרים לא נהגו זה בזה בידידות רבה ,שררה כמדומה
תמימות דעים גמורה לנוכח המהומה ,הדבר קרה בהדרגה ,כאילו נטל על עצמו האדון את
המשימה ,לחולל מהומה בשביל כולם ,והם רק עודדו אותו בקריאות ובהנהונים לדבוק
במשימתו .אבל עכשיו המשרת לא חשב על זה כלל ,הוא סיים את עבודתו ,הצביע על ידית
העגלה כדי שהמשרת האחר יאחז בה ,וכך הסתלקו כלעומת שבאו ,רק שמחים יותר
ובמהירות כה גדולה ,עד שהעגלה קיפצה לפניהם .רק פעם אחת עוד נדרכו והביטו לאחור,
כאשר האדון שלא חדל לצעוק -ועתה התהלך ק' לפני דלתו מפני שהיה שמח להבין מה
בעצם רוצה האדון -לא הסתפק עוד בצעקה .הוא גילה כנראה כפתור של איזה פעמון
חשמלי ,וברוב עליצותו על ההקלה שמצא בכך ,החל עתה לצלצל ללא הרף במקום לצעוק.
בעקבות זאת החל רחש-לחש בחדרים האחרים ,משמעותו היתה כמדומה הסכמה שהאדון
עושה משהו שכולם היו שמחים לעשותו זה מכבר ,אלא שהדבר נמנע מהם מסיבה לא
ידועה .אולי היו אלה המשרתים ,אולי היתה זו פרידה שביקש האדון להזעיק? יכול היה
לצלצל זמן רב .הרי פרידה היתה טרודה בהנחת מגבות רטובות על ירמיאס ,וגם אם כבר
חזר למוטב לא היה לה זמן ,שכן אז שכבה בחיקו .אבל הצלצול פעל תכף ומיד את פעולתו.
בעל ה"הרנהוף" עצמו כבר מיהר לכאן מן המרחק ,לבוש שחורים ומכופתר כתמיד; אבל
במרוצתו נראה כמי ששכח את כבודו; את זרועותיו פרש למחצה ,כאילו הוזעק בגלל אסון
גדול והוא בא לאחוז בו ולהחניקו בכך שיאמצו אל לבו; ובכל אי-סדירות קטנה של
הצלצול הוא קופץ כמדומה מעט לגובה וממהר עוד יותר .במרחק רב אחריו הופיעה עכשיו
גם אשתו ,גם היא רצה בזרועות פרושות ,אך צעדיה היו קטנים ומעושים ,וק' חשב שהיא
לפנות דרךתגיע מאוחר מדי ,הפונדקי כבר יסיים לעשות בינתיים את כל הנחוץ .וכדי ַ
לפונדקי במרוצתו ,נצמד ק' אל הקיר .אבל הפונדקי נעצר דווקא ליד ק' ,כאילו היה זה
יעדו ,ומיד היתה שם גם הפונדקית ,ושניהם שטפו אותו בנזיפות שמרוב חיפזון והפתעה לא
הבינן ,במיוחד מפני שהתערב בדברים גם הפעמון של האדון ,ואף פעמונים אחרים החלו
לצלצל ,כבר לא מתוך צורך אלא רק לשם המשחק ובשמחה שופעת .כיוון שהיה חשוב לק'
להבין בדיוק את אשמתו ,הניח לפונדקי לקחתו בזרועו ויצא עמו אל מחוץ למהומה הזאת,
שעוד הלכה וגברה ,כי מאחוריהם -ק' אפילו לא הפך פניו ,כי הפונדקי ועוד יותר ממנו
הפונדקית מצדו השני ,לא חדלו לרגע אחד מלהצליף בו בלשונם -הדלתות נפתחו עתה
לגמרי ,הפרוזדור נמלא חיוּת ,התפתחה בו כמדומה תנועה כמו בסמטה צרה ותוססת,
הדלתות שלפניהם המתינו כנראה בקוצר רוח שק' יעבור סוף-סוף כדי שיוכלו לשחרר את
האדונים ,ובתוך כל זה צילצלו הפעמונים שהכו בהם שוב ושוב כמו בחגיגת ניצחון .לבסוף
-הם היו שוב בחצר הלבנה השקטה ,שמזחלות אחדות חיכו בה -נודע לק' בהדרגה במה
הדברים אמורים .לא הפונדקי ולא הפונדקית לא יכלו לתפוס כיצד העז ק' לעשות מעשה
שכזה .אבל מה הוא עשה? שוב ושוב שאל זאת ק' אך לא הצליח לקבל תשובה ,מפני
שאשמתו היתה בעיני השניים כה מובנת מאליה עד שלא העלו על דעתם להאמין לתום
לבו .רק לאט-לאט הבין ק' הכול .הוא היה בפרוזדור שלא כדין ,הוא רשאי להיכנס לכל
היותר לממזגה ,וגם זאת רק בחסד ועל תנאי .אם זימן אותו אחד האדונים ,היה עליו כמובן
להתייצב במקום הזימון ,אבל אל לו לשכוח ולו לרגע אחד -הלוא שׂכל ישר לכל הפחות
יש לו? -שהוא נמצא במקום שלאמיתו של דבר אין הוא שייך אליו ,שרק אחד האדונים
זימן אותו אליו ובשאט נפש גמורה ,רק מפני שעניינם של פקידי הרשות דרש והצדיק זאת.
על כן היה עליו להתייצב במהירות ,לקבל עליו את החקירה ,ואז להיעלם ,אם אפשר ,מהר
עוד יותר .האם כלל לא חש שם ,בפרוזדור ,תחושה קשה של חוסר שייכות? אבל אם חש,
איך יכול היה להסתובב שם כמו בהמה באחו? כלום לא זומן לחקירה לילית ,וכלום אינו
יודע מדוע נערכות החקירות הליליות? החקירות הליליות -וכאן קיבל ק' הסבר חדש
לפשרן -לא נועדו אלא כדי לאפשר לאדונים לשמוע במהירות ,בלילה ,באור מלאכותי,
עותרים שאת מראה פניהם לא יוכלו האדונים בשום אופן לסבול לאור היום ,ולאפשר להם
לחזור ולשכוח את כל הכיעור הזה מיד אחרי החקירה ,בשנתם .אך התנהגותו של ק' שמה
ללעג את כל כללי הזהירות ,אמרו .אפילו רוחות רפאים נעלמות עם עלות השחר ,אבל ק'
נשאר שם ,ידיים בכיסים ,כאילו ציפה שהואיל והוא אינו מתרחק ,ירחק הפרוזדור כולו על
כל חדריו ואדוניו .והדבר -בזאת יוכל להיות סמוך ובטוח -היה אכן קורה ,אילו רק היה
בגדר האפשר ,כי רגישותם של האדונים אינה יודעת גבולות .איש לא יגרש את ק' או יאמר
לו את מה שאינו אלא מובן מאליו :שעליו ללכת סוף-סוף לדרכו; איש לא יעשה זאת ,אף
על פי שהם כנראה רועדים מרוב רוגז ,ושהבוקר שלהם ,הזמן היקר ביותר ללבם ,הוחרב.
במקום לפעול נגד ק' הם מבכרים לסבול ,ובתוך כך שמוּר תפקיד גם לתקווה ,שק' יהיה
אנוס לתפוס סוף-סוף בהדרגה את הברור כשמש ושבהתאם לסבלם של האדונים יהיה
מוכרח גם הוא לסבול סבל שאין לשאתו מעמידתו הבלתי ראויה להחריד ,הגלויה לעין כול,
כאן בבוקר בפרוזדור .תקוות שווא .אין הם יודעים ,או שברוב חביבותם ובמחילה על כבודם
אינם רוצים לדעת ,שישנם גם לבבות קשים ,ערלים ,ששום יראת כבוד לא תרכך .הרי
אפילו עש הלילה ,החרק העלוב ,מחפש לו פינה שקטה כשעולה היום ,משתטח ,רוצה יותר
מכול להיעלם וחש אומלל על שאינו יכול .ואילו ק' לעומתו ,הוא מתייצב דווקא היכן
שהוא בולט ביותר ,ולוּ היה בכוחו למנוע בכך את עלות היום ,היה עושה זאת .אמנם אין
בכוחו למנוע זאת ,אך בכוחו לעכב ,להקשות ,למרבה הצער .כלום לא הציץ וראה את
חלוקת התיקים? דבר שאיש אינו רשאי להציץ ולראותו מלבד מעגל המשתתפים המצומצם
ביותר .דבר ששום פונדקי ופונדקית לא היו רשאים לראות בתוך ביתם שלהם .דבר שעליו
שמעו רק ברמז ,למשל היום מפי המשרת .כלום לא הבחין באילו קשיים כרוכה חלוקת
התיקים ,דבר בלתי נתפס כשלעצמו ,שהרי כל אדון ואדון רק טובת העניין עומדת לנגד
עיניו ,לעולם אינו חושב על יתרונו שלו ,ועל כן היה עליו לפעול בכל כוחותיו כדי
שחלוקת התיקים ,העבודה הבסיסית החשובה הזאת ,תתבצע במהירות ובקלות וללא
טעויות? וכלום באמת לא עלה על דעתו של ק' אפילו חשד קלוש ,שעיקר הקושי נעוץ בכך
שנאלצים לבצע את החלוקה בדלתות כמעט סגורות ,ללא אפשרות לתקשורת ישירה בין
האדונים ,שיכלו בוודאי להבין זה את זה כהרף עין ,בשעה שהתיווך באמצעות המשרתים
עלול להימשך שעות כמעט ,אינו יכול אף פעם להתרחש ללא תלונות ,מהווה עינוי מתמשך
לאדונים ולמשרתים ,ועוד ייוודעו לו מן הסתם השלכות מזיקות בהמשך העבודה .ומדוע
אין האדונים יכולים לתקשר זה עם זה? אהה ,האם ק' עדיין אינו מבין זאת? דבר כגון זה
מעולם לא קרה לפונדקית -והפונדקי אישר זאת גם באשר לו עצמו -וכבר היה להם עסק
עם אי-אלה אנשים סוררים .דברים שבמקרה אחר אין מעיזים להעלות על דל שפתיים צריך
לומר לו ישירות ,כי אחרת אין הוא מבין את העניינים הנחוצים ביותר .הנה אפוא ,שהרי
הדברים צריכים להיאמר :בגללו ,אך ורק בגללו לא יכלו האדונים לצאת מחדרם ,מפני
שבבוקר ,מעט אחרי השינה ,הם מתביישים מדי ,פגיעים מכדי להיחשף למבטים זרים ,הם
ממש חשים עצמם -גם אם לבושים הם מכף רגל עד ראש -חשופים מכדי להיראות .קשה
אמנם לומר במה הם מתביישים ,אולי הם מתביישים ,העובדים הבלתי נלאים האלה ,רק
בכך שישנו .אבל אולי עוד יותר מאשר להראות את עצמם ,מתביישים הם לראות אנשים
זרים; מה שהתגברו עליו בשמחה בעזרת החקירות הליליות -קרי ,מראה פניהם של
העותרים שכל כך קשה להם לסבול -אין הם רוצים להניח לו לחדור אליהם עכשיו בבוקר,
פתאום ,באופן ישיר ,בכל אמיתותו הטבעית .בכך פשוט אין בכוחם לעמוד .איזה מין אדם
הוא זה שלא מכבד זאת! ובכן ,זהו אדם כדוגמת ק' .אדם המעמיד את עצמו מעל לכול,
מעל לחוק ומעל להתחשבות האנושית הרגילה שברגילות ,בישנוניות ובאדישות האטומה
הזאת ,אדם שלא אכפת לו כלל שהוא הופך את חלוקת התיקים לבלתי אפשרית כמעט
ופוגע בשמו הטוב של הבית ומחולל את מה שעוד לא קרה מעולם ,שהאדונים שהובאו
לכלל ייאוש מתחילים להתגונן ,ואחרי התאפקות שאנשים פשוטים לא יכולים להעלות על
הדעת ,נוטלים הם לידם את הפעמון ומזעיקים עזרה ,כדי לגרש את ק' שאי-אפשר לטלטל
אותו בדרך אחרת .הם ,האדונים ,קוראים לעזרה! הלוא הפונדקי והפונדקית וכל צוותם היו
ממהרים לבוא כבר מזמן ,אילו רק העזו להתייצב בבוקר לפני האדונים מבלי שנקראו ,ולוּ
רק כדי להושיט עזרה ולהיעלם מיד .רועדים מזעם על ק' ,שבורים לנוכח חוסר האונים
שלהם ,הם היו ממתינים כאן בתחילת הפרוזדור ,והצלצול שלא ציפו לו מעולם היה
ישועתם .עכשיו הגרוע מכול כבר מאחוריהם! לו רק יכלו להעיף מבט בפעלתנות העליזה
של האדונים שהשתחררו סוף-סוף מנוכחותו של ק'! בעבור ק' אין זה מאחוריו ,הוא יצטרך
בוודאי לשאת באחריות על מה שחולל כאן.
בינתיים הגיעו לממזגה; מדוע חרף כל כעסו הוליך הפונדקי את ק' לכאן ,לא היה ברור
לגמרי ,אולי הבחין בכך שעייפותו של ק' אינה מאפשרת לו לעת עתה לצאת מן הפונדק.
בלי להמתין להזמנה לשבת ,התכרבל ק' מיד על אחת החביות .שם בחשיכה הוטב לו .בחלל
הגדול דלקה כעת רק מנורת חשמל חלשה מעל לברזי הבירה .גם בחוץ עוד שררה עלטה
גמורה ,הרוח עירבלה כמדומה את השלג שירד קודם .מי שנהנה מן החמימות הזאת צריך
להיות אסיר תודה ולדאוג שלא יגורש מכאן .הפונדקי והפונדקית עוד עמדו מולו כאילו
עדיין טמונה בו סכנה ידועה ,כאילו בחוסר אמינותו הגמור אין להוציא מגדר האפשר
שפתאום יקום וינסה שוב לפלוש אל הפרוזדור .גם הם עצמם היו עייפים מזוועות הלילה
ומן היקיצה בטרם עת ,בייחוד הפונדקית ,שהיתה לבושה בשמלה מרשרשת כמשי ,רחבת
חצאית ,חומה ,כרוכה ומכופתרת ברישול-מה -מאין נטלה אותה בחפזונה? -השעינה את
ראשה כנואשת על כתף בעלה ,ריפרפה על עיניה בממחטונת עדינה ובתוך כך נעצה בק'
מבטי זדון ילדותיים .כדי להרגיע את בני הזוג אמר ק' שכל מה שסיפרו לו עתה חדש לו
לחלוטין ,אבל גם מבלי לדעת זאת ,לא היה משתהה זמן רב כל כך בפרוזדור -מקום
שבאמת לא היה לו דבר לחפש בו וּודאי שלא רצה להציק לאיש -אלא שהכול קרה רק
מחמת עייפות רבה ביותר .הוא מודה להם על ששמו קץ למעמד המביך .אם יהא עליו
לשאת באחריות למעשיו ,יעשה זאת ברצון רב ,כי רק כך יוכל למנוע פירוש מוטעה של
האשמה בכך ,ולא שום דבר אחר .אך עייפות זו מקורה בכך ֵ התנהגותו .רק עייפות היא
שעדיין אין הוא מורגל במאמץ הכרוך בחקירות .הרי לא זמן רב הוא כאן .כאשר ירכוש
מעט ניסיון ,לא יוכל לקרות שוב דבר דומה .אולי מתייחס הוא לחקירות ברצינות רבה מדי,
אך זה כשלעצמו הרי אינו חיסרון .היה עליו לעבור שתי חקירות זו אחר זו ,האחת אצל
בירגל והשנייה אצל ארלנגר ,בייחוד הראשונה התישה אותו מאוד ,השנייה לעומת זאת לא
ארכה זמן רב ,ארלנגר רק ביקש ממנו טובה ,אך שתיהן יחד היו יותר משיכול היה לשאת
בבת-אחת ,אפשר שהיה זה יותר מדי גם בשביל מישהו אחר ,לאדון הפונדקי ,למשל .אחרי
החקירה השנייה הצליח בעצם רק להתנודד לדרכו .היתה זו כמעט מעין ִשכרות -בפעם
הראשונה הוא ראה ושמע שני אדונים ואף היה עליו להשיב להם .הכול למיטב ידיעתו
הסתיים בכי טוב ,אבל אז אירע אותו אסון ,שאחרי מה שקדם לו כמעט אי-אפשר לזקוף
אותו לחובתו .לצערו הכירוּ במצבו רק ארלנגר ובירגל ,ובוודאי היו מדברים בזכותו ומונעים
את כל מה שאירע אחר כך ,אבל ארלנגר נאלץ לעזוב מיד אחרי החקירה ,כנראה כדי
לנסוע אל הטירה ,ואילו בירגל ,שהחקירה עייפה כנראה גם אותו -כיצד יכול היה אפוא
ק' לעמוד בה מבלי להיחלש? -נרדם ואף החמיץ בשנתו את כל חלוקת התיקים .אילו
היתה לק' אפשרות דומה ,היה מנצל אותה בשמחה ומוותר ברצון על כל ההצצות האסורות,
ובקלות רבה ,שהרי בפועל לא היה מסוגל כלל לראות ,ועל כן יכלו גם האדונים הרגישים
ביותר להיראות לעיניו ללא חשש.
אזכור שתי החקירות ,בייחוד זו של ארלנגר ,והכבוד שהפגין ק' בדברו על האדונים,
השפיעו לטובתו על הפונדקי .הוא רצה כמדומה למלא את בקשתו של ק' להניח קרש על
גבי החביות ולהרשות לו לישון שם לפחות עד דמדומי השחר ,אבל הפונדקית התנגדה לכך
מפורשות ,משכה לשווא פה ושם בשמלתה ,שרק עכשיו התוודעה לרישולה ,טילטלה שוב
ושוב את הראש ,וניכר שריב ישן על ניקיונו של הבית עומד לשוב ולהתפרץ .בעבור ק'
בעייפותו נודעה לשיחה בין בני הזוג חשיבות עצומה .גירוש נוסף מכאן נראה לו כאומללות
העולה על כל מה שחווה עד כה .אסור היה שזה יקרה ,אפילו אם הפונדקי והפונדקית
יתאחדו נגדו .מצונף על החבית התבונן בשניים בדריכות .עד שהפונדקית ברגישותה הבלתי
רגילה ,שק' שם לב אליה זה מכבר ,סרה פתאום הצדה ואז -כנראה כבר דיברה עם
הפונדקי על עניינים אחרים -קראה בקול" :איך הוא מביט בי! סלק אותו סוף-סוף!" אבל
ק' ,בהיותו משוכנע לגמרי עתה ,כמעט עד כדי שוויון נפש ,שיישאר ,ניצל את ההזדמנות
ואמר" :לא בך אני מביט ,רק בשמלה שלך" ".למה בשמלה שלי?" שאלה הפונדקית הנרגזת.
ק' משך בכתפיו" .עזוב ",אמרה הפונדקית לפונדקי" ,הרי הוא שתוי ,הפרחח .הנח לו לישון
כאן שנת שיכורים ",ועוד הורתה לפפי -שלמשמע קריאתה הגיחה מן העלטה מדובללת,
עייפה ,אוחזת ברישול מטאטא בידה -להשליך אל ק' איזו כרית.
25
נדמה לו תחילה שכמעט לא ישן .החדר נותר כשהיה ,ריק וחמים ,כל כשהתעורר ק' ָ
הקירות בעלטה ,נורת הלהט היחידה מעל לברזי הבירה ,לילה גם מחוץ לחלונות .אך
כאשר התמתח ,כאשר נפלה הכרית וחרקו הקרש והחביות ,נכנסה מיד פפי ,ועתה נודע לו
שכבר ערב ושישן יותר משתים-עשרה שעות .הפונדקית שאלה עליו כמה פעמים במשך
היום ,וגם גרשטקר -שבאותו בוקר ,כשק' דיבר עם הפונדקית ,המתין כאן בחשיכה עם
הבירה אבל אחר כך כבר לא העז להפריע לק' -סר לכאן פעם אחת כדי לבדוק מה שלומו
של ק' ,ולבסוף באה לדבריה גם פרידה ועמדה שעה קלה ליד ק' ,אבל היא לא באה דווקא
בגללו ,אלא מפני שהיו לה עניינים שונים לסדר כאן ,שהרי בערב עליה לשוב לעבודתה
משכבר" .פרידה כבר לא מחבבת אותך?" שאלה פפי והגישה לו קפה ועוגה .אבל היא לא
שאלה זאת מתוך רשעות כמנהגה בעבר ,אלא בעצב ,כאילו התוודעה בינתיים לרשעותו של
העולם ,שלעומתו כושלות ומאבדות את מובנן כל הרשעויות הפרטיות; כאל שותף לסבל
ונדמה לה שאין הוא די מתוק לחכו ,הלכה והביאה את
ָ דיברה אל ק' ,וכאשר לגם מן הקפה
קופסת הסוכר המלאה .עיצבונה אמנם לא מנע ממנה להתקשט היום אולי עוד יותר מאשר
בפעם הקודמת; סרטים ורצועות שזורים בשערה היו לה בשפע ,השערות לאורך מצחה
ובצדעיים סולסלו בקפידה ,וסביב הצוואר ענדה שרשרת דקיקה שהשתלשלה אל מחשוף
שמלתה העמוק .כאשר ק' ,בשמחתו על שסוף-סוף ישן די צורכו ושתה קפה טוב ,שלח
בחשאי יד אל אחד הסרטים וניסה להתירו ,אמרה פפי בקול עייף" :הנח לי ",והתיישבה על
חבית לידו .וק' כלל לא היה צריך לשאול אותה על צערה ,היא עצמה החלה מיד לספר,
מבטה הקפוא נעוץ בספל הקפה של ק' ,כאילו גם כשהיא עסוקה בצערה אין היא יכולה
להתמסר לו לגמרי ,כי הדבר מעל לכוחותיה .תחילה נודע לק' שבעצם הוא האשם באסונה
של פפי ,אך שאין היא נוטרת לו על כך .והיא ניענעה במרץ בראשה בשעת הסיפור ,כדי לא
להניח לק' להתנגד לדבריה .תחילה ,אמרה ,הוא הוציא את פרידה מהממזגה וכך איפשר
את עלייתה של פפי .אי-אפשר להעלות על הדעת דבר אחר שיכול היה להביא את פרידה
לעזוב את ִמשׂרתה ,הרי היא היתה שם בממזגה כמו עכביש ברשתו ,בכל מקום טוותה קורים
הידועים רק לה; לעקור אותה כנגד רצונה היה מעשה בלתי אפשרי לגמרי ,רק אהבה
למישהו נחות ,כלומר אהבה שאינה הולמת את מעמדה ,יכולה היתה לגרש אותה ממקומה.
ופפי? כלום חשבה אי-פעם לזכות במשרה לעצמה? היא היתה חדרנית ,היתה לה משרה
חסרת חשיבות ומעוטת סיכוי לקידום ,כלכל נערה היו לה חלומות על עתיד גדול ,אין אדם
יכול לאסור על עצמו לחלום ,אבל היא לא חשבה ברצינות על קידום ,היא השלימה עם
מה שכבר השיגה .ועכשיו נעלמה פתאום פרידה מן הממזגה ,הדבר קרה בפתאומיות כה
רבה ,שהפונדקי לא הצליח מיד למצוא תחליף ראוי ,וכשחיפש נפל מבטו על פפי ,שנדחקה
קדימה בהתאם .באותו זמן אהבה את ק' כמו שלא אהבה איש מימיה ,היא ישבה חודשים
ארוכים למטה בחדרה הזעיר והחשוך והיתה מוכנה להישאר שם שנים ,ובמקרה הגרוע
ביותר להישאר שם כל חייה מבלי שיבחינו בה ,והנה הופיע פתאום ק' ,גיבור ,משחרר
נערות ,ופתח בפניה את הדרך למעלה .אמנם לא ידע עליה מאומה ,לא למענה עשה זאת,
אבל הדבר לא גרע מהכרת תודתה ,בלילה שקדם למינויה -המינוי עדיין לא היה ודאי ,אך
כבר היה סביר מאוד -בילתה שעות ארוכות בשיחה עמו ,בלחישת תודתה באוזנו .ומה
שרומם עוד יותר את מעשהו בעיניה ,הוא שהיתה זו דווקא פרידה שאת משאה נטל על
עצמו ,היתה בזה מסירות נפש בלתי נתפסת ,שהוא ,כדי לקדם את פפי ,הפך את פרידה
למאהבתו ,את פרידה ,נערה שדופה ,מזדקנת ,לא יפה ,ששערה קצר ומדובלל ,יתרה מזאת,
למרא ָה; אם ַבּפנים
ֶ נערה פתלתולה שתמיד יש לה סודות כלשהם ,מה שקשור מן הסתם
ובגוף אין העליבות מוטלת בספק ,עליה להחזיק לכל הפחות בסודות אחרים שאיש אינו
יכול להתחקות אחריהם ,למשל יחסיה כביכול עם קלאם .ואפילו מחשבות שכאלה עלו
בשעתן על דעתה של פפי :הייתכן שק' באמת אוהב את פרידה ,כלום אינו משלה את עצמו
או שמא רק את פרידה ,ואולי תהיה התוצאה היחידה של כל זה רק עלייתה של פפי ,ואז
יבחין ק' בטעותו ,או אולי לא ירצה עוד להסתירה ,ולא יראה עוד את פרידה אלא רק את
פפי ,דבר שבהחלט אינו מוכרח להיות רק אשליה מטורפת של פפי ,כי עם פרידה יכלה
בהחלט להתמודד כנערה מול נערה ,איש לא יוכל להכחיש זאת ,והיו אלה בראש
ובראשונה ִמשרתה של פרידה והזוהר שידעה לנסוך עליה ,שסינוורו את עיניו של ק' באותו
רגע .ואז חלמה פפי על כך שכאשר תקבל את המשרה ,יבוא אליה ק' בתחינה ותהיה לה
הבחירה ,להיענות לק' ולאבד את המשרה ,או לדחות אותו ולהמשיך לעלות מעלה-מעלה.
והיא גמרה בדעתה לוותר על הכול ,לרדת אליו וללמד אותו מהי אהבה אמיתית ,אהבה
שאצל פרידה לא ימצא לעולם ושאינה תלויה בכל כיבודי העולם .אבל לא כך התגלגלו
הדברים .ובאשמת מה? באשמת ק' ,בראש ובראשונה ,ואחר כך גם באשמת תחבלנותה של
פרידה .ק' בראש ובראשונה ,כי מה הוא רוצה בכלל ,איזה מין אדם מוזר הוא? ְלמה הוא
שואף ,מהם הדברים החשובים המעסיקים אותו והמשכיחים ממנו את הקרוב ביותר ,את
הטוב ביותר ,את היפה ביותר? פפי היא הקורבן והכול טיפשי והכול אבוד ומי שיש לו כוח
להעלות באש ולשרוף את כל ה"הרנהוף" ,אבל בשלמותו ,שלא יישאר ממנו זכר ,לשרוף
כמו פיסת נייר בתנור ,הוא-הוא היה עתה בחיר לבה של פפי .כן ,פפי נכנסה אם כך
לממזגה ,היום לפני ארבעה ימים ,קצת לפני ארוחת הצהריים .אין זו עבודה קלה כאן ,זוהי
עבודה רצחנית כמעט ,אבל גם מה שאפשר להשיג בה אינו דבר של מה בכך .פפי לא חיה
מעכשיו לעכשיו גם קודם לכן ,וגם אם במחשבותיה הנועזות ביותר מעולם לא תבעה
לעצמה חזקה על המשרה הזאת ,בכל זאת ערכה לא מעט תצפיות ,ידעה מה טומנת בחובה
המשרה ,לא בלי הכנה נטלה אותה על עצמה .בלי הכנה אי-אפשר בכלל ליטול אותה ,כי
אז מאבדים אותה כבר בשעות הראשונות .בוודאי לא אם רוצים לנהוג כאן על דרך
החדרניות .כחדרנית הרי מרגישים עם הזמן שכוחים וזנוחים ,זוהי עבודה הדומה לעבודת
מכרה ,כך לפחות בפרוזדור המזכירים; להוציא את מעט העותרים ,החומקים חיש מבלי
להעז לשאת מבטם ,ימים רבים אין רואים שם איש מלבד שתיים או שלוש החדרניות
האחרות ,והן ממורמרות במידה דומה .בבוקר אסור לצאת בכלל מהחדר ,אז רוצים
המזכירים להיות לבדם בינם לבין עצמם ,את האוכל מביאים להם המשרתים מן המטבח,
לחדרניות בדרך כלל אין כל נגיעה לכך ,וגם בשעת האוכל אסור להן להיראות בפרוזדור.
רק כאשר האדונים עובדים רשאיות החדרניות לסדר ,אבל כמובן לא את החדרים התפוסים
אלא רק את החדרים הפנויים באותו רגע ,והעבודה הזאת חייבת להיעשות בשקט מוחלט
כדי לא להפריע לאדונים בעבודתם.
אבל איך אפשר לסדר בשקט ,כאשר האדונים מתגוררים בחדרים במשך כמה ימים,
ומלבדם גם המשרתים מתרוצצים שם ,אותו אספסוף מזוהם ,וכשהחדר מתפנה סוף-סוף
לטיפולן של החדרניות ,הוא נמצא במצב כזה שאפילו מבול לא יוכל לשטוף ולנקות אותו.
חי נפשי ,האדונים אמנם נכבדים ,אבל צריך להתגבר במאמץ רב על גועל הנפש כדי לסדר
אחריהם .עבודתן של החדרניות אמנם אינה רבה מדי ,אבל נמרצת .ואף פעם אין מילה
טובה ,תמיד רק נזיפות ,בייחוד זו השכיחה והמייסרת מכולן :שבמהלך הסידור הלכו תיקים
לאיבוד .בפועל שום דבר לא הולך לאיבוד ,כל פיסת נייר נמסרת לפונדקי ,ובכל זאת קורה
שתיקים הולכים לאיבוד ,אבל לא באשמת החדרניות .ואז באות ועדות ,והחדרניות צריכות
לצאת מחדרן ,והוועדה נוברת במיטות; לחדרניות הרי אין רכוש ,את קומץ החפצים שלהן
הן נושאות בסל על גבן ,ובכל זאת מחפשת הוועדה במשך שעות .מובן שאינה מוצאת דבר;
איך יכולים להגיע לשם תיקים? איזה צורך יש לחדרניות בתיקים? אך התוצאה היא שוב
רק קללות ואיומים מצד הוועדה המאוכזבת ,שנמסרים מפי הפונדקי .ואף פעם אין שקט -
לא ביום ,לא בלילה .רעש עד אמצע הלילה ורעש השכם בבוקר .אילו לפחות לא היינו
חייבות לגור שם ,אבל זו חובה ,כי הגשת פרפראות מן המטבח על פי הזמנה בשעות
הביניים היא עניינן של החדרניות ,במיוחד בלילה .בכל פעם מכת האגרוף הפתאומית בדלת
הכת ַבת ההזמנה ,הירידה אל המטבח ,הערת נערי המטבח משנתם ,הנחת הטס ָ החדרניות,
ועליו הדברים שהוזמנו לפני דלת החדרניות ,משם אוספים אותו המשרתים -כמה עצוב כל
זה .אבל אין זה הגרוע מכול .הגרוע מכול הוא דווקא כאשר לא מגיעה הזמנה ,כאשר
באמצע הלילה ,כשהכול כבר אמורים לישון והרוב אכן ישנים סוף-סוף ,מתחילים לפעמים
להסתובב בחשאי לפני דלת החדרניות .אז קמות החדרניות ממיטתן -המיטות מסודרות זו
על גבי זו ,יש שם מעט מאוד מקום פנוי ,חדר הנערות כולו למעשה אינו אלא ארון גדול
בעל שלושה תאים -מצותתות ליד הדלת ,כורעות על הברכיים ,מתחבקות מרוב פחד .וכל
הזמן שומעים את המסתובב בחשאי לפני הדלת .כולן כבר היו שמחות אילו נכנס סוף-סוף
פנימה ,אבל שום דבר לא קורה ,איש אינו נכנס .ועם זאת אנו חייבות לומר לעצמנו שאין
כאן בהכרח סכנה מאיימת ,אולי זה רק מישהו שמתהלך אנה ואילך לפני הדלת ,חוכך
בדעתו אם לעשות הזמנה ולא מצליח להחליט .אולי זה רק זה ,אבל אולי זה משהו שונה
לגמרי .למעשה הרי איננו מכירות את האדונים ,כמעט לא ראינו אותם .על כל פנים
הנערות בפנים מתות מפחד ,ואם בחוץ משתרר סוף-סוף שקט ,הן נשענות על הקיר ואינן
מוצאות די כוח לעלות חזרה למיטותיהן .אלה החיים שמצפים שוב לפפי ,וכבר הערב עליה
לשוב ולתפוס את מקומה בחדר הנערות .ומדוע? בגלל ק' ופרידה .שוב לחזור אל החיים
האלה שבקושי נחלצה מהם ,שאמנם הודות לעזרתו של ק' ,אבל גם במאמץ עצום
שלה-עצמה ,נחלצה מהם .כי בכל תפקיד שם מזניחות הנערות את עצמן ,גם המטופחות
ביותר .למי יתקשטו? איש לא רואה אותן ,או במקרה הטוב רק צוות המטבח; מי שמסתפקת
בזה ,שתתקשט .אך מלבד זאת הן כל הזמן בחדרן הזעיר או בחדרי האדונים ,שאפילו
הכניסה אליהם בבגדים נקיים היא קלות דעת ובזבוז .ותמיד באור המלאכותי ובאוויר
המחניק -מסיקים תמיד -ובעצם תמיד עייפוֹת .את אחר הצהריים הפנוי היחיד בשבוע הכי
טוב להעביר בשינה שלווה וללא פחד באיזה קיטון במטבח .לשם מה אפוא להתקשט? הרי
בקושי טורחים להתלבש .והנה הועברה פתאום פפי לממזגה ,מקום שבו ,בהנחה שרוצים
להחזיק שם מעמד ,נדרש בדיוק ההפך מכך ,מקום שבו נמצאים תמיד תחת עינם הפקוחה
של הבריות ,וביניהם אדונים ערניים ומפונקים מאוד ,מקום שבו חייבים על כן להיראות
תמיד מעודנים ונעימים .איזו תפנית זו היתה .ופפי יכולה להעיד על עצמה שלא החמיצה
דבר .כיצד יתגלגלו הדברים בהמשך ,זה לא הטריד אותה .שיש לה הכישורים הנחוצים
למשרה הזאת ,את זאת ידעה ,בכך היתה בטוחה לגמרי ,בוודאות הזאת היא מחזיקה גם
עכשיו ,ואיש לא יוכל לקחתה ממנה ,גם לא היום ,ביום מפלתה .רק איך תוכיח את עצמה
ממש בתחילת הדרך ,זה היה קשה ,כי היא לא היתה אלא חדרנית אומללה ללא בגדים
וקישוטים ומפני שלאדונים לא היתה סבלנות לחכות שתתפתח ,הם רצו תכף ומיד מוזגת
ראויה לשמה ללא תקופת מעבר ,ואם לא כן ,יפנו למקום אחר .אפשר היה לחשוב
שדרישותיהם אינן גבוהות במיוחד ,שהרי פרידה הצליחה לעמוד בהן .אך אין זה נכון .פפי
הירהרה בכך לא אחת ,הרי גם שהתה במחיצתה של פרידה לעתים מזומנות וזמן-מה אפילו
ישנה איתה .לא קל לעמוד על טיבה של פרידה ,ואת מי שאינו מתבונן בקפידה -ואילו
אדונים מתבוננים בקפידה? -היא מוליכה שולל .איש אינו מיטיב לדעת ִמפרידה עצמה,
יה; למשל ,כאשר רואים אותה בפעם הראשונה מתירה את שערה ,סופקים מרא ָ
ֶ כמה עלוב
כפיים מרוב רחמים ,נערה כזאת ,על פי שורת הדין ,לא רשאית היתה להיות אפילו
חדרנית; גם היא יודעת זאת ,ולפעמים היתה בוכה על כך בלילות ,נצמדת אל פפי ומצמידה
את שערה של פפי אל ראשה .אבל כשהיא בתפקיד ,נעלמים כל הספקות ,היא מחשיבה את
עצמה ליפה מכול ויודעת לעורר את ההרגשה הזאת בכל אחד בדרך הנכונה .היא מכירה
את האנשים ,וזוהי אמנותה האמיתית .היא ממהרת לשקר ולרמות ,כדי שהאנשים לא
יספיקו להתבונן בה ביתר דיוק .מובן שלאורך זמן אין בכך די ,הרי לאנשים יש עיניים
ובסופו של דבר הן יתבעו את צדקתן .אבל ברגע שהיא מבחינה בסכנה כזאת ,כבר מוכן
בידה אמצעי אחר ,בזמן האחרון ,למשל ,יחסיה עם קלאם .יחסיה עם קלאם! אם אינך
מאמין ,תוכל לבדוק את העניין ,לך לקלאם ושאל אותו .איזו ערמומיות ,איזו ערמומיות.
וגם אם אינך מעז לפנות אל קלאם בשאלה שכזאת ,ואולי לא תורשה להיכנס אל קלאם עם
שאלות חשובות לאין שיעור וקלאם אינו נגיש לך כלל -רק ל ולדומים לך ,כי פרידה
למשל קופצת אליו מתי שמתחשק לה -גם אם זה המצב ,בכל זאת תוכל לבדוק את העניין,
עליך רק להמתין .הרי לא לאורך זמן יסבול קלאם שמועת שווא שכזו ,הוא בוודאי להוט
לדעת מה אומרים עליו בממזגה ובחדרי האירוח ,לכל זה נודעת חשיבות עליונה בעיניו,
ואם שמועת שווא היא ,ימהר לתקנה .אבל הוא לא מתקן אותה ,ואם כך אין מה לתקן וזוהי
האמת הצרופה .מה שרואים הוא אמנם רק שפרידה מביאה את הבירה לחדרו של קלאם
ויוצאת ובידה התשלום ,אבל את מה שלא רואים מספרת פרידה ,וצריך להאמין לה .והיא
בכלל לא מספרת על זה ,הרי היא לא תפטפט סודות שכאלה ,לא ,סביב לה מתפטפטים
הסודות מעצמם ,ומשעה שפוטפטו ,גם היא עצמה אינה חוששת לדבר עליהם ,אבל
בצניעות ,מבלי לטעון דבר-מה ,היא מסתמכת רק על מה שממילא ידוע לכול .לא על כל
דבר היא מדברת ,למשל על כך שמאז שהיא בממזגה שותה קלאם פחות בירה מבעבר ,לא
הרבה פחות אך בהחלט במידה משמעותית ,על כך אין היא מדברת ,עשויות להיות לכך
סיבות שונות ,באו ימים שבהם הבירה ערבה פחות לחכו של קלאם ,או שבגלל פרידה הוא
שוכח לשתות בירה .על כל פנים ,פרידה ,מתמיה ככל שיהיה הדבר ,היא אפוא המאהבת
של קלאם .אבל מה שמספק את קלאם ,איך לא יתפעלו ממנו גם האחרים ,וכך הפכה
פרידה מהר מן הצפוי ליפהפייה גדולה ,בדיוק הנערה שהממזגה זקוקה לה ,אפילו כמעט
יפה מדי ,כבירה מדי ,כזאת שהממזגה כבר כמעט אינה מספיקה לה .ואכן ,מוזר היה בעיני
האנשים שהיא עדיין בממזגה; להיות מוזגת זה לא מעט; לאור זאת נראה הקשר עם קלאם
אמין מאוד; אבל אם המוזגת היא ממש המאהבת של קלאם ,מדוע הוא משאיר אותה
בממזגה ,ועוד זמן כה רב? מדוע אינו מקדם אותה? אפשר לומר לאנשים אלף פעם שאין
כאן סתירה ,שלקלאם יש סיבות כאלה ואחרות לנהוג כך ,או שקידומה של פרידה עתיד
לבוא לפתע פתאום ,אולי כבר בזמן הקרוב ביותר ,אך לכל אלה אין השפעה רבה ,לאנשים
יש מחשבות מסוימות ואין הם מניחים לשום תחבולה להסיח את דעתם לאורך זמן .הרי
איש לא פיקפק עוד בכך שפרידה היא המאהבת של קלאם ,אפילו אלה שכנראה ידעו שלא
כך הדבר כבר התעייפו מלפקפק" ,תהיי לכל הרוחות המאהבת של קלאם ",חשבו" ,אבל אם
את כבר המאהבת שלו ,אנחנו רוצים להבחין בכך גם בקידום שלך ".אבל הם לא הבחינו
בשום דבר ,ופרידה נשארה בממזגה כמקודם ובסתר לבה אפילו שמחה מאוד שהדברים
נותרו בעינם .אך בעיני האנשים היא איבדה מיוקרתה .ודאי שהדבר לא נסתר מעיניה ,הרי
היא נוהגת להבחין בדברים עוד לפני שהם קיימים .נערה יפה ונחמדה באמת ,משעה
שהתאקלמה בממזגה ,לא צריכה להשתמש בתחבולות; כל עוד היא יפה ,אם לא יקרה
מקרה אומלל במיוחד ,היא תישאר מוזגת .אבל נערה כמו פרידה חייבת להיות מודאגת
תמיד ממשרתה ,מובן שברוב תבונה אין היא מפגינה זאת ,אדרבא ,היא נוהגת להתאונן
ולקלל את המשרה .אבל בחשאי היא עוקבת אחר מצב הרוח ללא הפוגה .וכך ראתה איך
נעשים האנשים אדישים ,הופעתה של פרידה כבר לא היתה משהו שראוי לשאת את המבט
בגללו ,אפילו המשרתים כבר לא התעסקו בה ,הם דבקו ברוב תבונה באולגה ובנערות
שכמותה ,גם בהתנהגותו של הפונדקי הבחינה שהיא נחוצה פחות ופחות ,גם לא יכלו
להמציא עוד ועוד סיפורים חדשים על קלאם ,יש גבול לכל דבר -וכך גמרה בלבה פרידה
היקרה לנסות דבר חדש .ומי יכול היה לראותו בבירור מלכתחילה! פפי חשדה בו ,אך
למרבה הצער לא ראתה אותו בבירור .פרידה החליטה לחולל שערורייה :היא ,המאהבת של
קלאם ,תשליך עצמה לרגליו של פלוני ,ומוטב של הנחות שבנחותים .זה יעורר השתאות,
על כך ידברו זמן רב ,וסוף-סוף ,סוף-סוף ישובו וייזכרו מה פירוש הדבר להיות המאהבת
של קלאם ומה פירוש הדבר להשליך את הכבוד הזה בשיכרונה של אהבה חדשה .הקושי
היה רק למצוא את הגבר המתאים לשחק איתו את המשחק המחוכם הזה .אסור היה שיהא
זה אחד ממכריה של פרידה ,אפילו לא אחד המשרתים ,הוא היה בוודאי מביט בה פעור
עיניים וממשיך בדרכו ,ובייחוד לא היה מפגין די רצינות ,ועם כל כושר השכנוע לא היה
אפשר להפיץ את השמועה שפרידה הותקפה על-ידו ,שלא יכלה להתגונן מפניו ושברגע של
אובדן שליטה התמסרה לו .וגם אם היה עליו להיות הנחות שבנחותים ,בכל זאת היה חייב
להיות מישהו שאפשר לשכנע את הבריות בכך שלמרות טבעו הגס והקהה הוא מלא
כיסופים לפרידה ולא לאף אחת זולתה ,ותשוקתו העליונה היא -אלוהים אדירים! -לשאת
את פרידה לאישה .אבל גם אם היה עליו להיות אדם ירוד ,אולי אפילו נמוך יותר ממשרת,
נמוך הרבה יותר ממשרת ,הרי נדרש בכל זאת מישהו שלא כל נערה תלעג לו ,שאולי גם
נערה אחרת בעלת טביעת עין תוכל למצוא בו משהו מושך .אבל איפה מוצאים גבר כזה?
נערה אחרת היתה בוודאי מחפשת אותו לשווא כל חייה ,אך מזלה של פרידה מזַ מן את
מודד הקרקעות אל הממזגה ,ואולי ממש באותו הערב שבו התוכנית עולה על דעתה בפעם
הראשונה .מודד הקרקעות! כן ,ובמה מהרהר ק'? אילו דברים מיוחדים חולפים בראשו?
כלום רוצה הוא להשיג משהו מיוחד? מינוי טוב ,אות הצטיינות? כלום חפץ הוא במשהו
מעין זה? אם כך ,היה עליו לנהוג אחרת מלכתחילה .הרי אין הוא ולא כלום ,למראה מצבו
מתעוררים רחמים .הוא מודד קרקעות ,זה אולי משהו ,הוא למד אפוא דבר-מה ,אבל אם
אינך יודע לעשות בו כל שימוש ,הרי זה בכל זאת לא-כלום .ובתוך כך הוא מעלה תביעות;
בלי שיש לו התמיכה המועטה ביותר הוא מעלה תביעות ,לא באופן גלוי ,אבל מבחינים
שיש לו תביעות כלשהן ,והרי זאת התגרות .כלום יודע הוא שאפילו חדרנית מאבדת
מכבודה כאשר היא מאריכה עמו בדברים? ועם כל התביעות המיוחדות האלה הוא צונח
ונופל כבר בערב הראשון במלכודת הגסה ביותר .כלום אינו מתבייש? מה קסם לו כל כך
בפרידה? הרי עתה יכול הוא להודות בכך .האם היא באמת מצאה חן בעיניו ,הדבר הצהבהב
השדוף הזה? הו לא ,הוא לא הביט בה כלל ,היא רק אמרה לו שהיא המאהבת של קלאם,
הדבר עוד הכה בו בבחינת חידוש ,ומיד היה אבוד .אבל היא היתה מוכרחה לעזוב ,עכשיו
לא היה עוד מקום בשבילה ב"הרנהוף" .פפי עוד ראתה אותה בבוקר טרם עזיבתה ,הצוות
התגודד ,כולם היו סקרנים לנוכח המראה .ועדיין כה רב היה כוחה ,שהצטערו עליה ,כולם,
גם אויביה הצטערו עליה; עד כדי כך הוכיח את עצמו בתחילה החישוב שעשתה; העובדה
שהפקירה את עצמה לגבר כזה נראתה לכולם כעניין בלתי נתפס וכמכת גורל ,נערות
המטבח הקטנות ,שמעריצות כמובן כל חדרנית ,מיאנו להתנחם .אפילו את פפי ריגש הדבר,
אפילו היא לא יכלה להישמר מכך ,גם אם תשומת לבה היתה נתונה לעניין אחר .היא שמה
לב כמה מיעטה בעצם פפי להתעצב .בעיקרו של דבר הרי היה זה אסון מחריד שפקד
אותה ,היא גם התנהגה כאילו היא אומללה עד מאוד ,אבל בכך לא היה די ,המשחק הזה
לא יכול היה להוליך שולל את פפי .מה החזיק אותה? אולי האושר שבאהבה החדשה?
האפשרות הזאת נפסלה .אבל אם לא זה ,אז מה כן? מה נתן לה את הכוח להפגין חביבות
צוננת אפילו כלפי פפי ,שכבר נחשבה למחליפתה? לפפי לא היה אז די זמן לחשוב על כך,
היא היתה עסוקה מדי בהכנות למשרה החדשה .כנראה יהיה עליה להתחיל בה בעוד כמה
שעות ,ועדיין לא היו לה תספורת יפה ,שמלה אלגנטית ,לבנים עדינים ,נעליים הולמות.
את כל אלה יש להשיג בתוך שעות מעטות ,ומי שאינה מצליחה להצטייד כראוי ,מוטב לה
שתוותר כליל על המשרה ,כי ממילא תאבד אותה בוודאות כבר בחצי השעה הראשונה.
ובכן ,הדבר עלה בידה בחלקו .לתספורת היתה לה נטייה מיוחדת ,פעם אפילו הזמינה אותה
הפונדקית לסדר את שערה ,ידיה ניחנו בקלילות מיוחדת ,וגם שערה המלא מתמסר לכל
תסרוקת .גם לשמלה נמצאה עצה .שתיים מעמיתותיה שמרו לה אמונים ,גם בעבורן יש מן
הכבוד שדווקא נערה מקבוצתן הופכת מוזגת ,וכך גם תוכל פפי בעתיד ,כשהכוח יהיה
בידה ,להעניק להן כמה יתרונות .אחת הנערות שמרה זה מכבר בד יקר ,זה היה האוצר
שלה ,לעתים קרובות הרשימה בו את האחרות ,חלמה בוודאי לעשות בו בעצמה שימוש רב
רושם ביום מן הימים ,ועכשיו -וזה היה מעשה יפה מאוד מצדה -כיוון שפפי נזקקה לו,
הקריבה אותו .שתיהן עזרו לה ברצון רב בתפירה ,ואילו תפרו אותה לעצמן לא היו נמרצות
יותר .היתה זו אפילו מלאכה משמחת ועליזה מאוד .הן ישבו ,כל אחת על מיטתה ,זו מעל
זו ,תפרו ושרו ,והושיטו זו לזו למעלה ולמטה את החלקים המוכנים ואת הכלים .כשפפי
נזכרת בכך ,נצבט לבה עוד יותר על שהכול היה לשווא ושהיא שבה אל חברותיה בידיים
ריקות .איזה אסון הוא זה ובאיזו קלות דעת קרה ,בראש ובראשונה באשמת ק' .איך שמחו
כולן בשמלה .היא היתה כמדומה הערובה להצלחה ,וכאשר בדיעבד נמצא עוד מקום לסרט,
התפוגג גם הספק האחרון .כלום אינה באמת יפה ,השמלה? עכשיו כבר התקמטה והוכתמה
קצת ,הרי אין לפפי שמלה אחרת ,יום ולילה נאלצה ללבוש את זאת ,ואף על פי כן עדיין
רואים מה יפה היא ,אפילו הברנבאסית הארורה לא היתה יוצרת טובה ממנה .ושאפשר
להדק ולהרפות אותה כרצונך ,למעלה ולמטה ,כלומר שאומנם רק שמלה היא ,אך נתונה
כל כך לשינוי ,זהו יתרון מיוחד ,והוא למעשה המצאה שלה .אכן לא קשה לתפור בשבילה,
פפי אינה מתהדרת בכך ,הרי כל בגד הולם נערות בריאות וצעירות .קשה הרבה יותר היה
להשיג לה לבנים ומגפיים ,וכאן בעצם מתחיל הכישלון .גם בכך סייעו לה החברות כמיטב
יכולתן ,אבל יכולתן לא היתה רבה .היו אלה רק לבנים גסים שהן אספו והטליאו ,ובמקום
מגפי עקב הסתפקו בנעלי בית שמוטב להסתיר מאשר להציגן לראווה .ניחמו את פפי :הרי
גם פרידה לא היתה לבושה יפה במיוחד ,ולפעמים הסתובבה מרושלת כל כך ,שהאורחים
העדיפו שנערי המרתף ישרתום ולא היא .אכן כך היה הדבר ,אבל פרידה רשאית היתה
לנהוג כך ,היא כבר זכתה בחיבה וביוקרה; אם גברת כבר מראה עצמה בלבוש מלוכלך
ומרושל ,הרי הדבר מושך עוד יותר ,אבל מישהי כמו פפי ,שזה מקרוב באה? ומלבד זה
פרידה לא יכלה כלל להתלבש היטב ,היא נטולת טעם לגמרי; אם יש למישהו עור צהבהב,
ודאי שאין הוא יכול להחליף אותו ,אך מן הראוי שלא ילבש ,כמו פרידה ,חולצה עמוקת
מחשוף בצבע קרם עד שצורבות העיניים מרוב צהוב .וגם אם לא כך היה הדבר ,הרי היתה
קמצנית מכדי להתלבש כראוי ,את כל מה שהשתכרה היתה חוסכת ,איש לא ידע לשם מה.
בתפקידה לא נזקקה לכסף ,היא הסתדרה בעזרת שקרים ונכלולים ,את הדוגמה הזאת לא
רצתה ולא יכלה פפי לחקות ,ולכן היתה הצדקה להתקשטותה כדי להבליט את עצמה כבר
בהתחלה .לו רק יכלה לעשות זאת באמצעים יעילים יותר ,היתה נותרת מנצחת ,למרות כל
ערמומיותה של פרידה ,למרות כל טיפשותו של ק' .הדברים אומנם התחילו טוב מאוד.
בקומץ המיומנויות והידיעות שנדרשו התנסתה עוד קודם לכן .בקושי נכנסה לממזגה ,וכבר
התאקלמה בה .פרידה לא חסרה לאיש בעבודה.
רק ביום השני תהו כמה אנשים היכן פרידה בעצם .שום טעות לא אירעה ,הפונדקי היה
שבע רצון ,ביום הראשון שהה בממזגה ללא הפסקה מרוב פחד ,אחר כך בא רק מדי פעם,
ולבסוף ,כיוון שהקופה היתה מאוזנת -ההכנסות אף גדלו מעט בממוצע בהשוואה לימי
פרידה -השאיר הכול בידי פפי .פרידה הנהיגה חידושים .לא בשל חריצותה ,אלא בשל
קמצנותה ,בשל תאוות שליטה ,בשל פחד להאציל על מישהו משהו מזכויותיה ,גם על
המשרתים היא פיקחה ,במידה חלקית לפחות ,במיוחד כאשר מישהו התבונן; פפי לעומתה
הפקידה את העבודה הזאת בשלמותה בידי נערי המרתף ,שגם מתאימים לה הרבה יותר .כך
נותר לה זמן רב יותר לחדר האדונים ,האורחים זכו לשירות מהיר ,אף על פי כן הספיקה
להחליף כמה מילים עם כל אחד ,לא כמו פרידה ,שלכאורה שמרה עצמה רק לקלאם
וראתה בכל מילה ,בכל התקרבות לאחר ,משום פגיעה בקלאם .היה זה גם מעשה נבון ,כי
כאשר כבר הניחה פעם למישהו להתקרב אליה ,היה זה חסד שלא נודע כמותו .אך פפי
שונאת תחבולות שכאלה ,שגם אין בהן תועלת בהתחלה .פפי היתה חביבה אל כל אחד,
וכולם גמלו לה בחביבות .ניכר שכולם שמחים בשינוי; כשהאדונים המותשים מן העבודה
מתיישבים סוף-סוף לשעה קלה לכוס בירה ,אפשר לחולל בהם שינוי של ממש -במילה
אחת ,במבט אחד ,במשיכת הכתפיים .כל הידיים נשלחו אל תלתליה של פפי במרץ כה רב,
שהיה עליה לחדש את תסרוקתה כעשר פעמים ביום ,איש לא יכול היה לעמוד בפיתוי של
התלתלים והסרטים האלה ,אפילו לא ק' ,פזור נפש ככל שהוא בדרך כלל .כך חלפו להם
ימים מרגשים ,מלאי עבודה אך מוצלחים .הלוואי שלא מיהרו כל כך לחלוף ,הלוואי שהיו
רבים קצת יותר! ארבעה ימים הם מעטים מדי כשעובדים עד אפיסת כוחות ,אפשר שהיום
החמישי כבר היה מספיק ,אבל ארבעה ימים היו מעטים מדי .בארבעה ימים אמנם רכשה
לעצמה פפי תומכים וחברים ,ואם יכלה לסמוך על כל המבטים ,הרי היא שחתה ממש,
טמאיֶ יר התאהב בה
בּר ַ
כשבאה נושאת את כוסות הבירה ,בתוך ים של ידידות ,לבלר בשם ָ
מעל לראש ,העניק לה את השרשרת הקטנה ואת התליון הזה ,ולתוך התליון הכניס את
תמונתו ,מה שהיה אגב בגדר חוצפה -דברים אלה ואחרים קרו ,ובכל זאת לא היו אלה
אלא ארבעה ימים ,בארבעה ימים יכולה פרידה ,כאשר פפי נרתמת למשימה ,להישכח
כמעט ,אך לא לגמרי ,והיא היתה אמנם נשכחת ,אולי עוד קודם ,אלמלא דאגה לשמר את
עצמה בפי הבריות בעזרת השערורייה הגדולה שחוללה ,שבאמצעותה חידשה עצמה בעיני
הבריות ,ורק מתוך סקרנות היו שמחים לשוב ולראותה; מה שהיה בעבורם משעמם עד כדי
מיאוס ,שב והקסים אותם הודות לק' האדיש לגמרי בדרך כלל ,על פפי לא היו מוותרים
לשם כך ,כל עוד עמדה שם והשפיעה בנוכחותה ,אך מדובר על פי רוב באדונים מבוגרים
יותר ,מגושמים בהליכותיהם ,עד שיתרגלו למוזגת חדשה ,יהיה החילוף מוצלח ככל שיהיה,
יעברו כמה ימים ,בעל כורחם של האדונים יעברו כמה ימים ,אולי רק חמישה ימים ,אבל
ארבעה ימים אינם מספיקים ,למרות הכול פפי עדיין נחשבה רק למחליפה הזמנית .ואז
אירע אולי האסון הגדול מכולם :אף על פי שביומיים הראשונים היה קלאם בכפר ,בארבעת
הימים האלה הוא לא ירד לחדר האירוח .אילו ירד ,היה זה מבחן מכריע בעבור פפי ,מבחן,
אגב ,שממנו חששה פחות מכול ,מבחן שדווקא שמחה לקראתו .היא לא היתה נעשית
המאהבת של קלאם -דברים שכאלה אולי מוטב לא לבטא כלל במילים -וגם לא היתה
מרוממת עצמה בשקרים לדרגה הזאת ,אבל לפחות היתה משכילה להציב את כוס הבירה
על השולחן בצורה נאה כמו פרידה ,מברכת יפה לשלום בלא תובענותה של פרידה ונפרדת
יפה לשלום ,ואם קלאם מחפש בכלל משהו בעיניה של נערה ,הוא היה מוצא אותו בעיניה
של פפי לשביעות רצונו המלאה .אבל מדוע לא בא? במקרה? גם פפי האמינה בכך בשעתו.
במשך אותם יומיים המתינה לו בכל רגע ,אפילו בלילה חיכתה" .עכשיו יבוא קלאם",
חשבה שוב ושוב והתהלכה אנה ואנה בלא כל סיבה מלבד עצבנות ההמתנה והתשוקה
לראותו ראשונה ברגע שייכנס .האכזבה ההולכת ונמשכת הזאת התישה אותה מאוד ,אולי
בגללה השיגה פחות מכפי שיכלה .כשהיה לה מעט פנאי ,התגנבה מעלה אל הפרוזדור,
שלאנשי הצוות אסור באיסור חמור להיכנס אליו ,שם נדחקה לאחת הגומחות והמתינה.
"אילו בא עכשיו קלאם ",חשבה" ,אילו יכולתי לקחת את האדון מחדרו ולשאתו בזרועותי
למטה אל חדר האירוח ,תחת המשא הזה לא הייתי כורעת ,כבד ככל שיהיה ".אבל הוא לא
בא .בפרוזדורים שלמעלה כל כך שקט ,אי-אפשר בכלל לדמיין כמה אם לא היית שם .כל
כך שקט שאי-אפשר בכלל לעמוד בזה לאורך זמן ,השקט מבריח אותך .אבל שוב ושוב,
עשר פעמים הוברחה פפי ועשר פעמים חזרה ועלתה .זה היה כמובן חסר שחר .אם קלאם
ירצה לבוא ,הוא יבוא; אך אם לא ירצה לבוא ,פפי לא תפתה אותו לצאת ,גם אם כמעט
תיחנק בגומחה מרוב דפיקות לב .זה היה חסר שחר ,אבל אם לא בא ,היה כמעט הכול חסר
שחר .והוא לא בא .היום יודעת פפי מדוע קלאם לא בא .פרידה היתה נהנית מבידור נפלא
אילו יכלה לראות את פפי בגומחה למעלה בפרוזדור ,שתי ידיה על לבה .קלאם לא ירד
מפני שפרידה לא הרשתה זאת .לא בעזרת בקשותיה השיגה זאת ,בקשותיה אינן חודרות
אל קלאם .אבל יש לה ,לעכבישה הזאת ,קשרים שאין איש מכיר .כשפפי אומרת דבר-מה
לאחד האורחים ,היא אומרת זאת בגלוי ,גם בשולחן הסמוך יכולים לשמוע; לפרידה אין
שום דבר לומר ,היא מניחה את הבירה על השולחן והולכת; רק תחתונית המשי שלה ,הדבר
היחיד שהיא מוציאה עליו כסף ,מרשרשת .אבל כשהיא כבר אומרת משהו ,או-אז אין היא
עושה זאת בגלוי ,היא לוחשת באוזני האורח ,רוכנת כך שבשולחן הסמוך כורים אוזן .למה
שהיא אומרת אין כנראה כל חשיבות ,אבל לא תמיד ,קשרים יש לה ,אלה נשענים על אלה,
וגם אם רובם נכשלים -מי ייתן דעתו על פרידה לאורך זמן? -פה ושם אחד מהם מחזיק
מעמד .את הקשרים הללו היא החלה לנצל עכשיו ,ק' איפשר לה זאת ,במקום לשבת אצלה
ולהשגיח עליה הוא כמעט לא נמצא בבית ,מסתובב ,מנהל שיחות פה ושם ,לכל דבר הוא
שם לב ,רק לא אל פרידה ,וכדי לתת לה חירות רבה עוד יותר ,הוא עובר מן "הגשר" לבית
הספר הריק .כל זאת הריהי התחלה נהדרת לירח הדבש .ובכן ,פפי היא בוודאי האחרונה
שתנזוף בק' על שלא החזיק מעמד עם פרידה; אי-אפשר להחזיק מעמד איתה .אבל מדוע
אפוא לא עזב אותה לגמרי? מדוע חזר אליה שוב ושוב? מדוע עוררו שיטוטיו את הרושם
נראה כאילו באמצעות המגע עם פרידה הוא גילה את אפסותו שהוא נלחם בעבורה? הרי ָ
הממשית ,הוא רוצה לעשות עצמו ראוי לפרידה ,רוצה איכשהו לפלס את דרכו למעלה,
מוותר בשל כך לעת עתה על המגורים יחד כדי שיוכל מאוחר יותר לפצות על החוסרים
באין מפריע .בינתיים פרידה אינה מבזבזבת את הזמן ,היא יושבת בבית הספר ,לשם כנראה
כיוונה את ק' ,ומתבוננת ב"הרנהוף" ומתבוננת בק' .שליחים מובחרים עומדים לרשותה,
העוזרים של ק' ,שהוא הותיר אותם -אי-אפשר לתפוס את זה ,אפילו כשמכירים את ק'
אי-אפשר לתפוס את זה -לגמרי בידיה .היא שולחת אותם לחבריה הוותיקים ,מזכירה להם
את עצמה ,מתלוננת על כך שהיא שבויה בידי גבר כמו ק' ,מסיתה נגד פפי ,מכריזה על
בואה הקרב ,מבקשת עזרה ,משביעה אותם שלא יגלו דבר לקלאם ,עושה כאילו חייבים
לחוס על קלאם ולכן אסור בשום פנים ואופן לתת לו לרדת לממזגה .במה שהיא מציגה
כלפי אלה כצורך לחוס על קלאם ,היא משתמשת כלפי הפונדקי כהצלחה שלה ,מסיבה את
תשומת הלב לכך שקלאם לא בא יותר; וכיצד יוכל לבוא כאשר רק איזו פפי משרתת
למטה; הפונדקי אמנם אינו אשם ,אותה פפי היתה ,למרות הכול ,התחליף הטוב ביותר
שאפשר למצוא ,אבל אין היא מספיקה ,אפילו לא לכמה ימים .על כל הפעילות הזאת של
פרידה אין ק' יודע דבר; כשאינו משוטט ,הוא מוטל לרגליה מבלי לחשוד במאומה ,בעוד
היא סופרת לאחור את השעות שמפרידות אותה מן הממזגה .אבל לא רק את שירות
השליחים הזה עושים העוזרים ,הם משמשים גם לעורר את קנאתו של ק' ,לשמור על
להיטותו .מאז ילדותה מכירה פרידה את העוזרים ,סודות בוודאי כבר אין להם זה מפני זה,
אבל לכבודו של ק' הם מתחילים לחשוק זה בזה ,ולנגד עיניו של ק' צומחת סכנה שהדבר
לרצות את פרידה ,גם את הדברים הסותרים יהפוך לאהבה גדולה .וק' עושה הכול כדי ַ
ביותר ,הוא מניח לעוזרים לעורר את קנאתו אבל משאיר את שלושתם יחד בעוד הוא יוצא
לשיטוטיו .כמעט כאילו הוא העוזר השלישי של פרידה .לבסוף ,על סמך התבוננויותיה,
מחליטה פרידה לעשות את המכה הגדולה ,היא מחליטה לחזור .ובאמת הגיע הזמן ,הדבר
ראוי להערצה ,איך פרידה ,הערמומית ,יודעת ומנצלת זאת ,הכוח הזה להתבונן ולהחליט
הוא אמנותה של פרידה ,שאין לחקותה; אילו עמד גם לרשותה של פפי ,מה שונה היה
מהלך חייה .לו רק נשארה פרידה עוד יום או יומיים בבית הספר -והנה אי-אפשר עוד
לגרש את פפי ,היא מוזגת אחת ולתמיד ,חביבה ואהובה על הכול ,משׂתכרת מספיק כסף כדי
להשלים להפליא את הציוד הנחוץ ,עוד יום או יומיים ושום תכסיסים לא ירחיקו את קלאם
מחדר האירוח ,הוא בא ,שותה ,מרגיש בנוח ,ואם הוא מבחין בכלל בהיעדרה של פרידה,
הריהו מרוצה מאוד מן השינוי ,עוד יום או יומיים ופרידה ושערורייתה וקשריה והעוזרים
וכל היתר נשכחים מכול וכול ,היא לעולם לא תשוב עוד .כלום יכלה אז אולי להיתלות בק'
עוד ביתר שאת ,כלום יכלה באמת ,בהנחה שהיא מסוגלת לכך ,ללמוד לאהוב אותו? לא,
גם זה לא .כי ק' לא נזקק ליותר מיום אחד כדי למאוס בה ,כדי להכיר באיזה אופן מביש
היא מרמה אותו ,בכול ,ביופיה למראית עין ,בנאמנותה למראית עין ,ובראש ובראשונה
באהבתה למראית עין לקלאם ,רק עוד יום אחד ,לא יותר ,דרוש לו כדי לגרש אותה מהבית
יחד עם משק העוזרים המטונף שלה ,אפשר לחשוב שאפילו ק' אינו זקוק ליותר מזה .ומפני
שבין שתי הסכנות הללו ,כאשר הקבר כבר מתחיל ממש להיסגר מעליה ,ק' בתמימותו עוד
פותח בפניה את השביל הצר האחרון ,היא מרימה רגליים ובורחת .פתאום -כמעט אף אחד
כבר לא ציפה לזה ,הדבר אינו כדרך הטבע -פתאום היא זו שמגרשת את ק' ,שעדיין תמיד
אוהב אותה ,שעדיין תמיד כרוך אחריה ,ובלחצם המסייע של החברים והעוזרים היא נגלית
לעיני הפונדקי כמצילה ,הודות לשערורייתה מפתה בהרבה משהיתה ,נחשקת עם הוכחות
לשפל ביותר רק להרף עין, המרומם ביותר ,אך מתמסרת ָָ השפל ביותר ועל ידי
על ידי ָ
ממהרת לסלק אותו מעליה כראוי ושוב היא בלתי מושגת לו ולכולם כמקודם ,אלא שקודם
כולם כבר פיקפקו בכך בצדק ,אבל עכשיו שבו והשתכנעו .כך היא חוזרת ,הפונדקי מצודד
מבט אל פפי ומהסס -האם עליו להקריב אותה ,אחרי שהוכיחה עצמה כך? -אבל עד
מהרה הוא משתכנע ,דברים רבים מדי מדברים בעד פרידה ,ומעל לכול הרי היא תחזיר את
קלאם אל חדר האירוח .בתוך כך אנו במשמרת הערב .פפי לא תמתין עד שתבוא פרידה
ותהפוך את נטילת המשרה לניצחון .את הקופה כבר העבירה לפונדקית ,היא יכולה ללכת.
למטה בחדר הנערות מוכנה המיטה בשבילה ,היא תיכנס ,החברות הבוכיות יברכו אותה,
היא תתלוש את השמלה מגופה ,את הסרטים משערה ,ותטמין הכול בקרן זווית ,שם יהיו
מוסתרים היטב ולא יזכירו שלא לצורך זמנים שצריכים להישכח .אז תיקח את הדלי הגדול
ואת המטאטא ,תחשוק שיניים ותתחיל לעבוד .אבל בינתיים היא עוד צריכה לספר הכול
לק' ,שלא הבין זאת ללא עזרה אפילו עכשיו ,כדי שיראה סוף-סוף באיזה אופן מכוער נהג
בפפי וכמה אימלל אותה .אכן גם אותו רק ניצלו לרעה אגב כך.
פפי סיימה .היא התנשפה ומחתה כמה דמעות מעיניה ומלחייה ואז הביטה בק' ,מהנהנת,
כרוצה לומר כי בעצם לא מדובר כלל באסונה ,היא תעמוד בכך ואין היא זקוקה לא לעזרה
ולא לניחומים מצד מישהו ,ופחות מכל מצד ק' ,למרות גילה הצעיר מכירה היא את החיים
ואסונה אינו אלא אישור לידיעותיה ,אבל המדובר הוא בק' ,לוֹ רצתה רק להציג את
בבואתו ,גם אחרי קריסת כל תקוותיה חשבה שנחוץ לעשות זאת.
"איזה דמיון פרוע יש לך ,פפי ",אמר ק'" .זה בכלל לא נכון שגילית את כל הדברים
האלה רק עכשיו ,אין אלה יותר מחלומות מחדר הנערות הצר והחשוך שלכן ,ששם ,למטה,
הם במקומם ,אבל כאן בממזגה החופשית הם משונים וחריגים .עם מחשבות שכאלה לא
יכולת להצליח כאן ,זה מובן מאליו .אפילו השמלה והתסרוקת שלך ,שאת כל כך מתהדרת
בהן ,אינן אלא פרי באושים של אותה אפלולית ואותן מיטות בחדר שלכן; שם הן בוודאי
יפות מאוד ,אבל כאן כל אחד מלגלג עליהן בהסתר או בגלוי .ומה עוד יש לך לומר? אני
הוא כביכול המנוצל והמרומה? לא ,פפי יקרה ,גם אני ,בדיוק כמוך ,לא נוצלתי ולא רומיתי.
נכון שפרידה עזבה אותי כעת ,או ,כפי שאת מנסחת זאת ,הרימה רגליים וברחה עם אחד
העוזרים ,שמץ מן האמת את רואה ,ובאמת אין זה סביר כלל שהיא עוד תשוב ותהיה אשתי,
אבל אין זו אמת כלל ועיקר שמאסתי בה או שלמחרת היום כבר גירשתי אותה ,או שהיא
רימתה אותי כמו שאישה אחרת אולי מרמה גבר .אתן החדרניות רגילות להציץ מבעד לחור
המנעול ,ומשם אתן משמרות את צורת החשיבה שמשתמשת ְבּזוטה שבאמת ראיתן כדי
להסיק מסקנות גדולות ושגויות על הכלל .תוצאת הדבר היא שאני ,למשל ,יודע במקרה
הזה הרבה פחות ממך .אני לא יכול להסביר בדיוק כה רב כמוך מדוע פרידה עזבה אותי.
ההסבר הסביר ביותר נראה לי זה שגם את נגעת בו אך לא השתמשת בו ,הוא שהזנחתי
אותה .לצערי ,אמת הדבר ,הזנחתי אותה ,אך היו לזה סיבות מיוחדות ,שלא זה המקום
לפרטן .הייתי שמח אילו שבה אלי ,אבל מיד הייתי שב להזניח אותה .ככה זה .כיוון שהיתה
איתי ,יצאתי שוב ושוב לשיטוטים שליגלגת עליהם ,עכשיו שעזבה אני חסר מעש כמעט,
עייף ,משתוקק לבטלה גדולה והולכת .אין לך עצה לתת לי ,פפי?" "דווקא יש ",אמרה פפי
ופתאום ניעורה ואחזה את ק' בכתפיו" ,אנו שנינו המרומים ,הבה נישאר יחד ,רד איתי אל
הנערות" ".כל עוד את מתלוננת על רמייה ",אמר ק'" ,לא אוכל לראות איתך עין בעין .את
רוצה להמשיך עוד ועוד להיות מרומה ,מפני שהדבר מחמיא לך ונוגע ללבך .אבל האמת
היא שאינך מתאימה למשרה הזאת .כל כך ברורה היא אי-ההתאמה הזאת ,שרואה אותה
אפילו אני ,שלדעתך אני הכי נבער מדעת .את נערה טובה ,פפי ,אבל לא כל כך קל להבחין
בכך ,אני למשל חשבתי תחילה שאת אכזרית ויהירה ,אבל את לא כזאת ,רק המשרה הזאת
היא שמבלבלת אותך ,מפני שאינך מתאימה לה .איני רוצה לומר שהמשרה גדולה עלייך,
הרי אין זו משרה יוצאת דופן ,אולי במבט מדוקדק היא מכובדת קצת יותר ממשרתך
הקודמת ,אבל בסך הכול ההבדל אינו גדול ,שתיהן דומות זו לזו עד כדי בלבול ,כמעט
אפשר לומר שלהיות חדרנית עדיף מאשר לעבוד בממזגה ,כי שם נמצאים תמיד בין
מזכירים ,ואילו כאן ,גם אם בחדרי האירוח אפשר לשרת את הממונים על המזכירים ,הרי
חייבים לשהות גם במחיצתם של טיפוסים נחותים מאוד ,למשל במחיצתי; הרי לי על פי חוק
אסור בכלל להימצא במקום אחר מאשר כאן בממזגה ,והאפשרות לבוא עמי במגע ,האם
היא כבוד גדול עד כדי כך? אמנם כך נדמה לך ,ואולי סיבותייך עמך .אבל בדיוק משום כך
את לא מתאימה .זוהי משרה ככל משרה אחרת ,אבל בשבילך היא גן העדן ,ומשום כך את
ניגשת לכול בלהיטות מופרזת ,מקשטת את עצמך כמו שמתקשטים לדעתך המלאכים -אבל
לאמיתו של דבר הם שונים -את רועדת בגלל המשרה ,מרגישה כל הזמן כאילו רודפים
אותך ,מנסה למצוא חן בחביבות יתרה בעיני כל מי שיכול לדעתך לתמוך בך ,אך בכך את
מפריעה להם ועל כן הם דוחים אותך ,כי בפונדק הם רוצים שקט ולא להוסיף על
דאגותיהם גם את דאגותיה של המוזגת .ייתכן שאחרי הסתלקותה של פרידה איש מן
האורחים הנכבדים לא השגיח בעצם בחילוף ,אבל היום הם יודעים עליו ונכספים באמת אל
פרידה ,כי פרידה ממש ניהלה הכול באופן שונה לגמרי .אין זה משנה מי היא היתה מחוץ
לתפקיד ועד כמה העריכה את המשרה שלה ,בתפקיד עצמו היתה מנוסה מאוד ,קרת רוח
ומאופקת ,את בעצמך מדגישה זאת ,רק בלי ללמוד את הלקח .שמת לב פעם למבט שלה?
הוא כבר בכלל לא היה מבט של מוזגת ,הוא היה כמעט מבט של פונדקית .את הכול היא
ראתה ,ובתוך כך גם את כל אחד ואחד ,והמבט שנותר לה לכל אחד ואחד עוד היה עז דיו
להכפיף אותו .למי אכפת שהיתה אולי שדופה קצת ,מבוגרת קצת ,שאפשר היה לדמיין
שיער מלא יותר ,אלה זוטות בהשוואה למה שהיה לה באמת ,ומי שהחסרונות האלה
מפריעים לו ,מעיד על עצמו רק שאין לו חוש לדברים גדולים יותר .את קלאם בהחלט
אי-אפשר להאשים בכך ,ורק נקודת המבט השגויה של נערה צעירה וחסרת ניסיון היא
שמונעת ממך להאמין באהבתו של קלאם לפרידה .קלאם נראה לך -ובצדק -בלתי מושג,
ולכן את מאמינה שגם פרידה לא יכלה להתקרב אליו .את טועה .בעניין הזה הייתי סומך
על דבריה של פרידה ,גם אם לא היו לי הוכחות ניצחות לכך .ככל שנראה לך הדבר בלתי
ייאמן ,וככל שאינו מתיישב עם מחשבותייך על העולם והפקידוּת ועל עידונו והשפעתו של
היופי הנשי ,בכל זאת אמת היא שכמו שאנו יושבים כאן זה ליד זה ואני נוטל את כף ידך
בין ידי ,כך ישבו ,כמו היה זה הדבר הטבעי ביותר בעולם ,גם קלאם ופרידה זה ליד זה,
והוא ירד מרצונו למטה ,אפילו מיהר לרדת ,איש לו ארב לו בפרוזדור והזניח את העבודה
שנותרה ,קלאם היה חייב להטריח את עצמו ,לרדת למטה ,והפגמים בלבושה של פרידה,
שהיית מזדעזעת מהם ,לא הפריעו לו כלל .את לא רוצה להאמין לה! ואינך יודעת איך את
מסגירה את עצמך כך ,איך בדיוק כך את מראה את חוסר הניסיון שלך .אפילו מי שלא היה
יודע דבר על יחסיה עם קלאם ,אנוס היה ללמוד מתוך אופיה שעיצב אותה מישהו גדול
ממך וממני ומכל אנשי הכפר ,ושהשיחות שלהם חרגו מן ההתלוצצויות הרוֹוחות שבין
אורחים ומלצריות והנראות כמו תכלית חייך .אבל אני עושה לך עוול .הרי את מכירה יפה
מאוד בעצמך ביתרונותיה של פרידה ,את מבחינה בכישרון ההתבוננות שלה ,ביכולת
ההחלטה שלה ,בהשפעתה על הבריות ,את רק מפרשת הכול לא נכון ,מאמינה שהיא
משתמשת בכל אלה באופן אנוכי רק לתועלתה ורק לרעה ,או אף כנשק נגדך .לא ,פפי ,גם
אילו היו לה באשפתה חצים שכאלה ,ממרחק כה קטן לא היתה יכולה לירות אותם .ובאופן
הקרבה של מה שהיה לה ומה שיכלה לצפות לו ,היא נתנה אנוכי? נכון יותר לומר שתוך ְ
לשנינו את ההזדמנות להוכיח את עצמנו במשרה גבוהה יותר ,אבל שנינו איכזבנו אותה
ואנו ממש מאלצים אותה לשוב לכאן.
"אני לא יודע אם כך הדבר ,גם האשמה שלי אינה ברורה לי כלל ,רק כשאני משווה את
עצמי אלייך עולה על דעתי דבר כזה; כאילו בשביל משהו שאפשר היה לזכות בו בנקל
ומבלי משים -למשל ,בעזרת השלווה של פרידה ,בעזרת הענייניות של פרידה -אנו שנינו
התאמצנו יותר מדי ,בקול רם מדי ,באופן ילדותי מדי ,חסרי ניסיון מדי ,ניסינו להשיגו
ביבבות ,בשריטות ובמשיכות ,כמו תינוק המושך את מפת השולחן אך אינו זוכה במאומה,
אלא רק משליך ארצה את כל התפארת והופך אותה לבלתי מושגת בעבורו לתמיד .איני
יודע אם אכן כאלה הם פני הדברים ,אבל שהם כך יותר מאשר כמו שאת מספרת ,את זה
אני יודע בוודאות" ".נו טוב ",אמרה פפי" ,אתה מאוהב בפרידה מפני שהיא ברחה לך ,לא
קשה להיות מאוהב בה כשהיא איננה .אבל גם אם פני הדברים הם כפי שטענת ,וגם אם
אתה צודק בכול ,גם בכך שאתה גורם לי להיראות נלעגת -מה אתה רוצה לעשות עכשיו?
פרידה עזבה אותך ,לא לשיטתי ולא לשיטתך אין לך תקווה שהיא תחזור אליך ,ואף אילו
היתה עתידה לחזור ,עליך להעביר איכשהו את הזמן עד אז ,קר בחוץ ואין לך לא עבודה
ולא מיטה ,בוא אלינו ,החברוֹת שלי ימצאו חן בעיניך ,אנחנו ננעים לך את הזמן ,תוכל
לעזור לנו בעבודה שהיא באמת קשה מדי לנערות בלבד ,אנחנו הנערות לא נהיה עזובות
לנפשנו ולא נעביר את הלילה בחרדה .בוא אלינו! גם חברותי מכירות את פרידה ,נספר לך
סיפורים עליה עד שיימאס לך .בוא כבר! גם תמונות של פרידה יש לנו ,ונראה לך אותן.
בזמנו היתה פרידה צנועה יותר מאשר היום ,תתקשה לזהות אותה ,לכל היותר לפי העיניים
שלה ,שכבר אז שיחרו לטרף .אז עכשיו תבוא?" "זה מותר? הרי רק אתמול התחוללה
השערורייה הגדולה מפני שתפסו אותי בפרוזדור שלכם" ".מפני שתפסו אותך; אבל כשאתה
אצלנו ,לא יתפסו אותך .אף אחד לא יֵ דע עליך ,רק שלושתנו .אח ,זה יהיה עליז .החיים
שם כבר נראים לי הרבה יותר נסבלים מאשר רק לפני זמן קצר .אולי איני מפסידה עכשיו
כל כך הרבה בזה שאני צריכה לעזוב כאן .תזכור ,גם בשלושה לא השתעממנו ,אדם צריך
להמתיק לעצמו את מרירת החיים ,הרי כבר בנעורינו ממררים לנו אותם כדי לא לפנק את
החך ,עכשיו שלושתנו נשארים יחד ,אנחנו נחיה חיים יפים ככל שרק אפשר שם ,בייחוד ֵ
הנרייטה תמצא חן בעיניך ,אבל גם אמילי ,כבר סיפרתי להן עליך ,סיפורים שכאלה נשמעים
שם בחוסר אמון ,כאילו מחוץ לחדר לא יכול לקרות בעצם שום דבר ,חם וצפוף שם,
ואנחנו מצטופפות עוד יותר זו לזו ,לא ,אף על פי שאנו תלויות זו בזו אין אנו נמאסות זו
על זו אף פעם ,להפך ,כשאני נזכרת בחברות ,זה כמעט בסדר בעיני שאני חוזרת לשם; ָלמה
שאגיע רחוק יותר מהן; זה בדיוק מה שהחזיק אותנו יחד ,שהעתיד של שלושתנו היה חסום
באותו אופן ,והנה בכל זאת פרצתי החוצה והופרדתי מהן; אמנם לא שכחתי אותן ודאגתי
העליונה היתה כיצד אוכל לעשות משהו למענן; העמדה שלי עצמי עוד היתה מעורערת -
בכלל לא ידעתי עד כמה מעורערת היתה -וכבר דיברתי עם הפונדקי על הנרייטה ואמילי.
את עניינה של הנרייטה לא דחה הפונדקי על הסף ,אך באשר לאמילי ,המבוגרת מאיתנו
בהרבה -היא בערך בת גילה של פרידה -הוא לא נתן לי שום תקווה .אבל תזכור ,הן
בכלל לא רוצות לעזוב ,הן יודעות שחיים עלובים הן חיות שם ,אבל הן כבר השלימו עמם,
הפרדה שלהן נבעו קודם כול מהצער על שנאלצתי הנשמות הטובות ,אני חושבת שדמעות ֵ
לעזוב את החדר המשותף ,שיצאתי החוצה אל הקור -כל מה שמחוץ לחדר נראה לנו קר -
ושעלי להסתובב בחדרים הזרים והגדולים עם אנשים זרים וגדולים ,וכל זה רק במטרה
אחת ,כדי לשרוד ,דבר שעלה בידי גם עד עתה בקיומנו המשותף .הן כנראה בכלל לא
ויתנו את מר גורלי .אבל אז הןלרצות אותי יבכו קצת ַיתפלאו כשאשוב עכשיו ,ורק כדי ַ
יראו אותך ויבינו שבכל זאת טוב שיצאתי .ישמח אותן שיש לנו עכשיו גבר כעוזר וכמגן,
והן ממש יתלהבו מכך שהכול חייב להישאר בגדר סוד ,ושהסוד הזה יחבר בינינו חזק עוד
יותר מאשר עד כה .בוא ,אנא ממך ,בוא אלינו! הרי אין בכך התחייבות מצדך ,לא תהיה
קשור לחדר שלנו לעולם ועד כמונו .כשיבוא האביב ולא תרגיש בנוח אצלנו ,תוכל הרי
ללכת ,רק שעל הסוד תצטרך לשמור גם אז ולא לבגוד בנו ,אחרת תהיה זו שעתנו
האחרונה ב'הרנהוף'; וגם מעבר לזה ,כשתהיה אצלנו אתה חייב כמובן להיזהר שלא
להראות את עצמך בשום מקום שאינו נראה לנו בלתי מסוכן ,ולהישמע בכלל לעצותינו; זה
הדבר היחיד שמחייב אותך והוא צריך להיות חשוב גם לך בדיוק כמו לנו ,אבל מלבד זה
אתה חופשי לגמרי ,העבודה שניתן לך לא תהיה קשה מדי ,מכך אל תחשוש .אז אתה בא?"
"כמה זמן עוד נותר לנו עד האביב?" שאל ק'" .עד האביב?" חזרה פפי" ,החורף ארוך
אצלנו ,חורף ארוך מאוד ,וחדגוני .אבל אנחנו למטה לא מתלוננות על כך ,מפני החורף
אנחנו מוגנות .בסופו של דבר מגיעים גם האביב והקיץ ,גם לזה יש זמן מתאים ,אבל
עכשיו ,בזיכרון ,נראים האביב והקיץ כל כך קצרים ,כאילו לא ארכו יותר מיומיים ,ואפילו
בימים האלה ,גם ביום היפה ביותר ,עוד יורד מדי פעם שלג".
והנה נפתחה הדלת ,פפי נרעדה ,במחשבותיה התרחקה מדי מן הממזגה ,אבל לא פרידה
היתה זו ,היתה זו הפונדקית .היא נראתה נדהמת לגלות כי ק' עדיין כאן ,ק' התנצל באומרו
שהוא חיכה לפונדקית ,ובד בבד הודה לה על שהורשה ללון כאן .הפונדקית לא הבינה
מדוע ק' חיכה לה .ק' אמר שהוא התרשם שהפונדקית עוד רוצה לדבר עמו ,הוא מתנצל
אם היתה זו טעות ,אגב עכשיו עליו ללכת ,זמן רב מדי הפקיר את בית הספר שהוא שרת
בו ,בכול אשם הזימון לשימוע מאתמול ,עדיין יש לו מעט מדי ניסיון בדברים האלה,
בוודאות לא יקרה שוב שהוא יסב לגברת הפונדקית אי-נעימויות שכאלה כמו אתמול .והוא
קד קידה כדי ללכת .הפונדקית נתנה בו מבט כאילו היא חולמת .בגלל המבט ניטע ק'
במקומו זמן רב יותר משרצה .עכשיו היא גם הוסיפה חיוך קל ,ורק לנוכח ארשת פניו
התמהה של ק' ניעורה קמעא ,ודומה היה שציפתה למענה על חיוכה ורק עכשיו ,כשלא בא,
התעוררה" .אתמול ,כמדומני ,היתה לך החוצפה לומר דבר-מה על שמלתי ".ק' לא הצליח
להיזכר" .אינך מצליח להיזכר? החוצפה גוררת בעקבותיה את הפחדנות ".ק' התנצל
בהזכירו את עייפותו ביום האתמול ,בהחלט ייתכן שפיטפט משהו אמש ,על כל פנים אין
הוא יכול עוד להיזכר .מה כבר יכול היה לומר על בגדיה של הגברת הפונדקית ,שהם כל
כך יפים עד שלא ראה כמותם מימיו .לכל הפחות עוד לא ראה פונדקית בעבודתה בבגדים
שכאלה" .מספיק עם ההערות האלה ",אמרה הפונדקית במהירות" ,איני רוצה לשמוע עוד
מילה ממך על הבגדים .אין לך מה להתעסק בבגדים שלי .אני אוסרת זאת עליך אחת
ולתמיד ".ק' קד קידה נוספת והלך אל הדלת" .מה זאת אומרת ",קראה אחריו הפונדקית,
"שעוד לא ראית פונדקית בעבודתה בבגדים שכאלה .מה ההערות חסרות השחר האלה?
הרי זה חסר שחר לחלוטין .מה אתה רוצה לומר בזה?" ק' הפך פניו וביקש מן הפונדקית
שלא תתרגש .מובן שההערות חסרות שחר .הרי ממילא אין לו מושג בבגדים .במצבו ,כל
בגד נקי ולא מוכתם נראה לו יקר ערך .הוא רק הופתע לראות את הגברת הפונדקית שם
בפרוזדור ,בלילה ,בין כל הגברים הלבושים למחצה ,בשמלת ערב כל כך יפה ,שום דבר
מעבר לכך" .אהה ",אמרה הפונדקית" ,סוף-סוף אתה נזכר כמדומה בכל זאת בהערותיך
מאתמול .ומשלים אותן בשטויות נוספות .שאין לך מושג בבגדים ,זה נכון .אבל אם כך,
הימנע -אני רוצה לבקש ממך ברצינות -מלשפוט מה הם בגדים יקרי ערך או בגדי ערב
לא ראויים וכיו"ב .בכלל" -בתוך כך נדמה שצמרמורת קור עוברת בה " -אל תתעסק
בענייני הבגדים שלי ,אתה שומע?" וכשרצה ק' לשוב ולפנות לדרכו בשתיקה ,שאלה" :מנין
הידע שלך על הבגדים?" ק' משך בכתפיו ואמר שאין לו ידע" .אין לך ידע ",אמרה
הפונדקית" ,אז אל תתרברב בו .בוא אלי למשרד ואראה לך משהו שאחריו יש לקוות
שתחדל אחת ולתמיד מן ההתחצפויות שלך ".היא יצאה מבעד לדלת; פפי זינקה אל ק';
באמתלה של קבלת תשלום מק' הם הזדרזו להגיע להבנה; זה היה קל מאוד ,משום שק'
הכיר את החצר ששערה הוליך אל הרחוב הצדדי ,ליד השער היה פשפש קטן ,שמאחוריו
התכוונה פפי לעמוד בעוד שעה בערך ולפותחו אחרי שלוש נקישות.
המשרד הפרטי נמצא ממול לממזגה ,צריך היה רק לחצות את הפרוזדור ,הפונדקית כבר
עמדה במשרד המואר והביטה בק' בקוצר רוח .אבל היתה הפרעה נוספת .גרשטקר המתין
בפרוזדור וביקש לדבר עם ק' .לא קל היה להתנער ממנו ,גם הפונדקית סייעה ונזפה
בגרשטקר על היטפלותו .גרשטקר עוד נשמע קורא "לאן זה? לאן זה?" משנסגרה הדלת,
והמילים נמהלו בתערובת מכוערת של אנחה ושיעול.
היה זה חדר קטן ,מחומם יתר על המידה .סמוך לקירות הקצרים ניצבו דוכן כתיבה וקופת
ברזל ,סמוך לארוכים ארון וספסל מרופד .את רוב החלל תפס הארון ,שלא זו בלבד שמילא
את הקיר לאורכו ,אלא שבעומקו גם ֵה ֵצר מאוד את החדר ,שלוש דלתות הזזה נדרשו כדי
לפותחו לגמרי .הפונדקית סימנה לק' שיוכל להתיישב על הספסל ,היא עצמה התיישבה על
הכיסא המסתובב ליד דוכן הכתיבה" .לא למדת פעם חייטות?" שאלה הפונדקית" .לא,
מעולם לא ",אמר ק'" .אז מה אתה בעצם?" "מודד קרקעות" ".מה זה?" ק' הסביר ,ההסבר
גרם לה לפהק" .אתה לא אומר את האמת .למה אתה לא אומר את האמת?" "גם את אינך
אומרת אותה" ".אני? שוב אתה מתחיל להתחצף .ואם אני לא אומרת אותה -בפניך אני
צריכה ללמד זכות על עצמי? ובמה איני אומרת את האמת?" "את לא רק פונדקית כפי
שאת טוענת" ".יפה ,כולך מלא גילויים חדשים .אז מה אני עוד ,אם כך? החוצפה שלך
באמת עוברת כל גבול" ".אינני יודע מה את עוד .אני רואה רק שאת פונדקית וחוץ מזה את
לבושה בבגדים שאינם הולמים פונדקית ,ושלמיטב ידיעתי אף אחד אחר כאן בכפר לא
לובש" ".אז עכשיו אנחנו מגיעים לעצם העניין ,הרי אתה לא יכול להסתיר אותו ,אולי אתה
בכלל לא חצוף ,אתה רק כמו ילד שיודע איזו שטות ושום דבר לא יכול לגרום לו להסתיר
דבּר ,אם כך .מה המיוחד בבגדים האלה?" "את תכעסי אם אומר זאת" ".לא ,זה אותהֵ .
יצחיק אותי ,הרי זה יהיה פטפוט ילדותי .אז איך הבגדים שלי?" "את מבקשת לדעת .הם
עשויים מחומר טוב ,יקר ערך ממש ,אבל הם מיושנים ,עמוסים לעייפה ,מרובי תיקונים,
מרופטים ואינם מתאימים לא לגילך ,לא לדמותך ולא למעמדך .הבחנתי בהם מיד כשראיתי
אותך לראשונה ,לפני כשבוע כאן בפרוזדור" ".יצא המרצע מן השק .הם מיושנים ,עמוסים
לעייפה ומה עוד? ומאיפה נדמה לך שאתה יודע את כל זה?" "אני רואה את זה .בשביל זה
לא צריך ללמוד" ".אתה פשוט רואה את זה .אתה לא צריך לברר בשום מקום ואתה יודע
תכף ומיד מהו צו האופנה .אם כך ,ממש לא אוכל להסתדר בלעדיך ,כי לבגדים יפים יש לי
חולשה .ומה תאמר על כך שהארון הזה מלא בגדים ".היא הסיטה את דלתות ההזזה,
ומאחוריהן נראו בגדים צמודים זה לזה ,מצטופפים בארון למלוא רוחבו ועומקו ,היו אלה
על פי רוב בגדים שחורים ,חומים ,אפורים ,כהים ,כולם תלויים ופרושים בקפידה" .אלה
הבגדים שלי ,כולם מיושנים ,עמוסים לעייפה ,לפי דעתך .אבל אלה רק הבגדים שאין לי
מקום בשבילם למעלה בחדרי ,שם יש לי עוד שני ארונות מלאים ,שני ארונות ,כל אחד
מהם גדול כמעט כמו זה .אתה נדהם?" "לא ,ציפיתי למשהו כזה ,הלוא אמרתי שאת לא רק
פונדקית ,את שואפת למשהו אחר" ".אני שואפת רק להתלבש יפה ,ואתה או ששוטה אתה
או ילד או אדם רע ומסוכן עד מאוד .עכשיו לך מפה ,לך כבר!" ק' כבר היה בפרוזדור
וגרשטקר שוב תפס בשרוולו כשהפונדקית קראה אחריו" :מחר אקבל שמלה חדשה ,אולי
אקרא לך לבוא לראות אותה".
גרשטקר ,מנופף בכעס בידו כאילו ביקש להשתיק מן המרחק את הפונדקית המפריעה לו,
דרש מק' להתלוות אליו .הסברים נוספים לא רצה תחילה לתת .להתנגדותו של ק' ,שהוא
חייב ללכת עכשיו לבית הספר ,בקושי התייחס .רק כאשר סירב ק' להניח לו למשוך אותו,
אמר לו גרשטקר שלא ידאג ,שימצא אצלו כל מה שיזדקק לו ,על ִמשׂרת השרת בבית
הספר יוכל לוותר ,רק שיואיל סוף-סוף לבוא ,כבר כל היום הוא ממתין לו ,אמו אינה
יודעת כלל היכן הוא .ק' ,שנכנע לו לאיטו ,שאל תמורת מה רוצה הוא לתת לו כלכלה
ולינה .גרשטקר השיב רק בחטף ,שהוא זקוק לעזרתו של ק' עם הסוסים ,לו עצמו יש
עכשיו עסקים אחרים ,אבל יואיל נא ק' לחסוך ממנו את הצורך לגרור אותו ולא להערים
עליו קשיים מיותרים .אם רוצה הוא תשלום ,ייתן לו גם תשלום .אבל עכשיו נותר ק'
במקומו למרות כל המשיכות .הרי אין לו מושג בסוסים ,אמר .אבל אין בכך צורך ,אמר
גרשטקר בקוצר רוח ,ומרוב כעס שילב ידיים כדי להניע את ק' לבוא איתו" .אני יודע מדוע
אתה רוצה לקחת אותי איתך ",אמר לבסוף ק' .לגרשטקר לא היה אכפת מה ק' יודע" .מפני
שאתה חושב שאצליח להשיג בשבילך משהו אצל ארלנגר" ".בטח ",אמר גרשטקר" ,מה עוד
אני יכול לרצות ממך ".ק' צחק ,נתלה על זרועו של גרשטקר והניח לו להוליכו בעלטה.
החדר בבקתתו של גרשטקר הואר במעומעם רק בלהבת האח ובבדל נר שלאורו ,תחת
קורה נטויה שבלטה שם מן הגג ישבה בגומחה דמות שחוחה וקראה בספר .היתה זו אמו
של גרשטקר .היא הושיטה לק' את ידה הרועדת והניחה לו להתיישב לידה ,הדיבור אימץ
7
אותה ,נדרש מאמץ כדי להבינה ,אבל מה שאמרה