‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬

‫ועקבותיו בכתבי רבנו בחיי בן אשר‬

‫עידן פינטו‬

‫במספר כתבי‪-‬יד מימי הביניים השתמר ילקוט קטן ובו חמשה מקטעים קבליים קצרים‪.‬‬
‫מקבילות או גרסאות קרובות של חלק מן הפריטים שנכללו בו תוארכו בידי חוקרים‬
‫לפרקים שונים במאה הי״ג‪ .‬לילקוט זה היסטוריה מעניינת הן בראשית ימי תפוצתם של‬
‫הפריטים הכלולים בו‪ ,‬בקרב המקובלים עצמם‪ ,‬והן בספרות המחקר שלא פעם עסקה‬
‫בכמה מפריטיו‪ .‬פריטים אלו נתחברו בהקשרים תרבותיים ועיוניים שונים‪ ,‬המשקפים‬
‫היכרות עם תבניות תיאוסופיות ואנגלולוגיות שאינן זהות‪ ,‬אולם חשוב מכך ‪ -‬וכפי‬
‫שיתואר בהרחבה להלן ‪ -‬הם נקראו יחד‪ ,‬זה לאורו של זה‪ ,‬לעתים מתוך ניסיון מודע‬
‫לפרש את האחד באמצעות משנהו‪ .‬בקרב המחקר המודרני‪ ,‬התבססו החוקרים על נוסחי‬
‫החיבורים מן העתקותיהם שבילקוט‪ ,‬אך לרוב לא הבחינו בקשר הפנימי המתקיים בין‬
‫הטקסט שאותו ביקשו לחקור או לההדיר ובין החיבורים שהועתקו בסמוך לו‪ .‬חלקו‬
‫הראשון של המאמר יוקדש אפוא לשחזור הילקוט הנשכח הזה‪.‬‬
‫ערכה של מלאכת השחזור שמור לה מכמה בחינות; כפי שאבקש להראות‪ ,‬כמה מן‬
‫התוספות והשינויים היהודיים להופעת הטקסטים בילקוט‪ ,‬ניתנים להסבר באמצעות‬
‫חשיפת היותם חלק ממכלול ברור ומוגדר‪ .‬ההכרה בילקוט מאפשרת חשיבה מחודשת‬
‫על פשר מיקומם ומשמעותם של כל אחד מפריטיו כחלק מן המכלול החדש שבו הוצבו‪.‬‬
‫חשיפת הקשרים הפנימיים המתקיימים בין כמה מן הטקסים שלוקטו בו‪ ,‬לצד השערות‬
‫שונות בדבר ההיגיון הפנימי העומד ביסוד צירופם יחד ובסדר מסוים‪ ,‬עשויים ללמדנו‬
‫על הדרך שבה התקבלו בשלב יחסית מוקדם של תפוצתם‪ .‬תרומתה של מלאכה זו‬
‫מתבטאת ביכולתה לפרוס בפני הקורא את האופן שבו טקסטים ממקורות שונים נקראו‬
‫והובנו כמכלול‪ ,‬מכלול שאף אם אינו משקף תמיד נאמנה את כוונת מחברי הטקסטים‬
‫שנאגדו בו ‪ -‬ראוי הוא שיכירו בו כעדות המדברת בעד עצמה‪.‬‬
‫בחלקו השני של המאמר ייחשפו עקבותיו של הילקוט בכתבי ר׳ בחיי בן אשר אבן‬
‫חלאוה מסרגוסה (‪ 1340 - 1255‬בקירוב)‪ .‬משימושו של בחיי בחומרים המופיעים‬
‫בצורתם המיוחדת רק בילקוט שלפנינו‪ ,‬ניתן ללמוד כי הללו נערכו בצורתם זו כבר לפני‬
‫שנת נ״א (‪ - )1291‬עת שנזכרה על ידו בפרשו את פרשת ראה ונעשתה לנקודת עוגן עבור‬
‫תיארוך פירושו על התורה‪ '.‬בחיי‪ ,‬כדרכו‪ ,‬עיבד את החומרים שעמדו לפניו‪ ,‬ובחלק זה‬

‫רבינו בחיי‪ ,‬ביאור על התורה‪ ,‬מה׳ הרב חיים דב שעוועל‪ ,‬ירושלים תשכ״ו‪-‬תשכ״ח‪ ,‬ג‪ ,‬עט׳‬ ‫‪1‬‬
‫שלו‪ ,‬על דברים טו א‪ .‬וראו אפרים גוטליב‪ ,‬׳ר׳ בחיי והזהר׳‪ ,‬תרביץ לג (תשכ״ד)‪ ,‬עט׳ ‪288‬‬
‫הע׳ ‪ ,4‬עליו כנראה נסמך המהדיר שעוועל‪ ,‬רבינו בחיי‪ ,‬ביאור על התורה‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪ ,9-8‬וציין‬
‫לכך בהמשך אפרים גוטליב‪ ,‬הקבלה בכתבי רבנו בחיי בן אשר‪ ,‬ירושלים חש״ל‪ ,‬עט׳ ‪168‬‬
‫הע׳ ‪ .4‬השוו את דברי שניהם לאלו של יעקב רייפמאן‪ ,‬תולדות רבנו בחיי [עם הערות‬
‫להערות מאת י‪.‬ל‪ .‬הכהן פישמאן]‪ ,‬בתוך‪ :‬אלמה ‪ -‬מאסף האגודה למדעי היהדות‪ ,‬בעריכת‬
‫ב׳ מ׳ לוין‪ ,‬ירושלים תרצ״ו‪ ,‬עט׳ ‪ 83‬הע׳ לח‪.‬‬

‫קבלה‪ :‬כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית מט (תשפ״א)‪ ,‬עט׳ ‪; 234-185‬‬

 ‫‪187‬‬ ‫עידן פינטו‬
‫הנוגעות לסדר הטקסטים שנכללו בו‪ ,‬גבולותיו‪ ,‬חילופי הנוסח והתוספות‪ ,‬כאילו מתחת‬
‫ידי אדם אחד יצאו (להלן ׳עורך הילקוט׳)‪ 3.‬עורך הילקוט שלפנינו הבין היטב את החומר‬
‫שערך‪ ,‬ולפחות לגבי חלק מן החיבורים שערך בילקוטו‪ ,‬ניכר בי בקיא היה בעולמות‬
‫התוכן שמהם הגיעו‪ .‬הוא פירש את הטקסטים שליקט‪ ,‬האחד באמצעות משנהו‪ ,‬וידו‬
‫חופשיה היתה להוסיף קטעי קישור וביאור משלו‪.‬‬
‫כתבי היד וקווי המתאר של הילקוט‬
‫הילקוט שלפנינו הועתק בששה כתבי יד‪ .‬המוקדמים שבהם מתוארכים למאה הי״ד‪,‬‬
‫ולפחות חלק מן המאוחרים מחזיקים העתק של טופס קדום‪ .‬מדובר בילקוט קצר באופן‬
‫יחסי‪ ,‬המשתרע על פני שניים עד ששה דפים בני שני צדדים‪ ,‬בהתאם למשתנים‬
‫המאפיינים את כל אחת מן ההעתקות‪ .‬בסך הכל‪ ,‬נכללו בו חמשה חיבורים או מקטעים‬
‫שונים‪ ,‬החוזרים על עצמם בסדר זהה ובחילופי נוסח מינוריים בכל ששת העתקותיו‪:‬‬
‫(§ ‪ )1‬ספר הייחוד מ׳כתבי העיון׳‪ )2§( ,‬קטע קצר על הספירה בינה‪ )3§( ,‬כלל <אחד‬
‫מענין הקבלה>‪ )4§(,‬פירוש קצר על עשר הספירות‪ )5§( ,‬אגרת פולמוסית על דמותם‬
‫הגופנית של המלאכים‪ .‬בגבולותיו ובפשר מקומו של כל אחד מן הפריטים הללו בילקוט‬
‫אדון לאחר הצגת רשימת כתבי היד שבהם הועתק‪ .‬חילופי הנוסח בין גרסאותיו השונות‬
‫של הילקוט הם באופן יחסי לא רבים‪ 4.‬בתוך כך ניתן להבחין בין שתי קבוצות עיקריות;‬
‫עם הראשונה נמנים כתבי היד אמק‪:‬‬
‫כ״י אוקספורד‪ ,‬ספריית הבודליאנה ‪( Mich. 217‬נויבאואר ‪ ;1945‬מתכ״י ‪19107‬‬
‫‪ ,)F‬דפים ‪1‬א‪6-‬א‪ ,‬מאה י״ד‪ ,‬כתיבה איטלקית‪.‬‬
‫כ״י לונדון‪ ,‬ספריית מונטיפיורי ‪( 354‬הלברשטאם ‪ ;388‬מתכ״י ‪ ,)F 5298‬דפים‬
‫‪1‬ב־‪7‬ב‪ ,‬מאה ט״ז‪ ,‬כתיבה מזרחית‪.‬‬
‫כ״י אוקספורד‪( Christ church college 198 ,‬נויבאואר ‪ ;2456‬מתכ״י ‪,)F 15587‬‬
‫דפים ‪80‬א‪82-‬א‪ ,‬שנת שצ״ו (‪ ,)1635‬כתיבה ספרדית‪.‬‬
‫המוקדם מבין כתבי היד הנמנים עם קבוצה זו הוא א‪ ,‬ולגרסת הילקוט שבו קרובה במיוחד‬
‫גרסת מ‪ .‬כתב‪-‬יד ק המאוחר יחסית הוא העתק של טופס קדום‪ ,‬בו השתמרה גרסת‬
‫הקבוצה בשינויים קלים אך בעלי משמעות‪ .‬נקודות השיתוף בין פריטי הקבוצה חורגות‬
‫מגבולות הילקוט בלבד‪ ,‬וניתן להבחין בחומרים חופפים נוספים שהועתקו בחלקיהם‬
‫השונים של כתבי‪-‬יד אלה‪ 5* .‬לענייני תצוין הקרבה בין נוסח הילקוט שבקבוצת אמק‪,‬‬
‫ובפרט ק‪ ,‬לחומר שעיבד מתוכו בחיי‪ ,‬ועל הסיבות לקביעה זו אעיר בפירוט לאורך דברי‬
‫בהמשך‪ .‬עם הקבוצה השניה נמנים כתבי היד פיל‪:‬‬
‫להוציא מקרים שבהם ניכר כי יד נוספת אחת לפחות אחראית היתה להוספות או השמטות‬
‫בנוסחאות הילקוט השונות‪ .‬בכמה מקרים באלה נדון בהמשך‪ ,‬ובכללם הם פרוסים לפני‬
‫הקורא בחילופי הנוסח למהדורת הילקוט הנספחת למאמר זה‪.‬‬
‫כולם רוכזו במהדורת הילקוט הנספחת למחקר הנוכחי‪.‬‬
‫כך לדוגמא בכתבי היד אק הועתק ׳ילקוט החכם המשכיל׳ ‪ -‬בו נעסוק בהמשך‪ ,‬ובכתבי היד‬
‫אט הועתק פירוש מרכבת יחזקאל לר׳ יעקב הכהן מאותו ענף נוסח‪ .‬ראו‪ :‬פירושי המרכבה‬
‫לר׳ אלעזר מוורמס ולר׳ יעקב בן יעקב הכהן‪ ,‬ההדירו על פי כתבי יד והוסיפו מבוא אסי‬
‫פרבר‪-‬גינת ודניאל אברמס‪ ,‬לוס אנג׳לס תשס״ד‪ ,‬עמ׳ ‪.36-35‬‬
‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪186‬‬
‫נבקש לתת את דעתנו גם לשאלות הנוגעות לדרך שבה קרא את מקורותיו‪ ,‬השמיט והוסיף‬
‫עליהם‪ ,‬כחלק מעריכתם המחודשת לכדי כתביו שלו‪ .‬למאמר נספחת מהדורה מועדת של‬
‫הילקוט‪.‬‬
‫חלק א‪ :‬שחזור הילקוט‬
‫ב׳ילקוט׳ כוונתי לאוסף חיבורים ממקורות שונים‪ ,‬אשר צירופם המכוון יחד‪ ,‬בהיקף‬
‫פחות או יותר מוגדר ובסדר פחות או יותר קבוע‪ ,‬משקף הגיון פנימי כלשהו‪ ,‬גמיש ככל‬
‫שיהיה‪ 2.‬את המונח ׳ילקוט׳ מצאתי ככזה המאפשר להדגיש את לכידותו של הקובץ‪,‬‬
‫תכונה שאינה מאפיינת תמיד את ספרות הליקוטים‪ .‬סיבה נוספת היא שהמונח ׳ילקוט׳‬
‫כולל בתוכו את קיומו של מלקט ופותח פתח לעיון בעקבות העריכה ‪ -‬תחומים שמצאתי‬
‫אותם ראויים לעיון במקרה הנוכחי‪ .‬על העובדה שמדובר בהיקף יחסית קטן של חומר‬
‫ביקשתי לכפר באמצעות הדגשת קטנותו של הילקוט (׳ילקוט קטן׳)‪ .‬השימוש להלן‬
‫באמת מידה זו יתכתב עם מחקרים שונים שהוקדשו לבחינת פריטים אחדים שנכללו‬
‫בילקוט‪ ,‬מבלי שהכירו בהיותם חלק ממנו‪ ,‬אלא שהפעם אבקש להעביר את כובד המשקל‬
‫לבחינתם על רקע מיקומם המסוים והמיוחד במסגרת גבולות הילקוט וביחס ליתר‬
‫הפריטים שנכללו בו‪ .‬עיקר המאמץ יוקדש לבירור היחסים הפנימיים שבין אגודת‬
‫הפריטים המוגדרת‪ ,‬שכן אלה נערכו ‪ -‬כפי שאטען ‪ -‬במחשבה תחילה‪.‬‬
‫במקרה של הילקוט הנוכחי ניתן בבירור להבחין בידו של העורך‪ ,‬שאולי היה גם‬
‫המלקט‪ ,‬מאחר שבחלק מן המקרים הוסיף משלו על החומרים שעמדו לפניו‪ .‬תתכן אמנם‬
‫א‬
‫האפשרות שחלקים שונים מן הילקוט עברו עיבוד שקדם לצירופם יחד לבדי ההרכב‬
‫העומד לפנינו‪ ,‬וכמוה תתכן גם האפשרות ההפוכה‪ ,‬לפיה קובצו החיבורים על‪-‬פי סדרם‬
‫מ‬
‫הנוכחי ורק לאחר מכן הוסיפה עליהם יד מאוחרת את שהוסיפה‪ .‬לפי שעה אין בידנו‬
‫העתקים עצמאיים של הטקסטים שנכללו בילקוט זה המחזיקים את הנוסח הייחודי‬
‫ק‬ ‫להופעתם כחלק ממנו‪ ,‬כפי שגם אין בידנו טופס המחזיק את החיבורים שנכללו בו באותו‬
‫הסדר אך ללא סימני העריכה האופייניים לו‪ .‬נוכח מצב זה אתייחס מעתה לשאלות‬
‫לילקוטים בהיקפים שונים שנידונו בעבר דרך פריזמה זו‪ ,‬ומתוך התייחסות לאמות מידה‬ ‫‪2‬‬
‫רחבות או צרות יותר‪ ,‬ראו‪ :‬ישעיה תשבי‪ ,‬פירוש האגדות לרבי עזריאל מראשוני המקובלים‬
‫בגירונה‪ ,‬ירושלים תש״ה‪ ,‬עמ׳ יג־‪.‬יט; עמוס גולדרייך‪ ,‬ספר מאירת עינים לר׳ יצחק דמן עכו‪:‬‬
‫מהדורה מדעית‪ ,‬דיסרטציה‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשמ״א‪ ,‬עמ׳ ‪90‬־‪ ;103‬מירי‬
‫רונג‪-‬ויז׳ניצר‪ ,‬׳איגרת מיוחסת לר׳ אשר בן דוד‪ :‬כ״י פרים ‪767‬׳‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת‬
‫ישראל ג (תשמ״ב)‪ ,‬עמ׳ ‪ ;50-33‬רחל אליאור‪ ,‬׳מקובלי דרעה׳‪ ,‬פעמים ‪ ,)1985( 24‬בפרט‬
‫עט׳ ‪ ;60-52‬דניאל אברמס‪ ,‬׳כתובי‪-‬יד חדשים של ספר הסודות של רבי שם טוב בר שמחה‬
‫והמקורות שהיו בידו׳‪ ,‬אסופות י (תשנ״ח)‪ ,‬עט׳ מט‪-‬ע; דניאל אברמס‪ ,‬׳התקבלות ועריכת‬
‫‪3‬‬ ‫חיבורים קבליים אצל בעלי הסוד באשכנז לאחר הופעת הקבלה (ליקוטים של חיבורים‬
‫קדומים מכתב יד לייפציג משנת קפ״ט)׳‪ ,‬קבלה כא (תש״ע)‪ ,‬עט׳ ‪ ;329-311‬מאיר בניהו‪,‬‬
‫ספר שושן יסוד העולם לר׳ יוסף תירשום׳‪ ,‬טמירין א (תשל״ב)‪ ,‬עט׳ קפז‪-‬רסט; אבישי בר‪-‬‬
‫‪4‬‬ ‫אשר‪" ,‬ספר הנקודה׳‪ ,‬׳ספר הייחוד׳ הקטן ושרידים נוספים מ׳ספר אור זרוע׳ ומ׳ספר תולדות‬
‫‪5‬‬ ‫אדם״‪ ,‬קבלה לה (תשע״ו)‪ ,‬עט׳ ‪ ;316-312‬הנ״ל‪ ,‬׳קבלה ומנהג‪ :‬תשובות הגאונים ומדרשות‬
‫ה״קדמונים" בפולמוס המנהגים ב״זוהר" ובסביבתו הספרותית׳‪ ,‬תרביץ פד (תשע״ו)‪ ,‬בפרט‬
‫עט׳ ‪Mark Verman, ‘Sifrei Ha-Iyyun’, Dissertation, Harvard University, ;207-200‬‬
‫‪.Cambridge MA 1984, p. 157‬‬
 ‫‪189‬‬ ‫עידןפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪188‬‬

‫)‪91.‬‬
‫‪ 11‬מעבר לקווי המתאר המטריאליים שתוארו כאן בקצרה‪ ,‬גבולותיו של הילקוט‬‫(§ ‪0 1‬‬
‫‪14‬‬
‫‪13‬‬
‫‪12‬‬
‫כ״י פירנצה‪ ,‬הספרייה הלורנציאנית ‪( P1ut.rr.20‬מתכ״י ‪ ,)F 20365‬דפים ‪72‬א‪75-‬א‪,‬‬ ‫פ‬
‫נתמכים בשורה של קשרים פנימיים המתקיימים בין פרטיו ‪ -‬להם יוקדש עיקר הדיון‬
‫מאה י״ד‪-‬ט״ו‪ ,‬כתיבה ספרדית‪.‬‬
‫להלן‪ .‬לצורך כך אגדיר את גבולם העליון והתחתון של כל אחד מן הפריטים‪ ,‬אציג תיאור‬
‫קצר שלהם ושל המחקר אודותם‪ ,‬ואעבור למסקנותי באשר לצורת הופעתם כחלק מן‬ ‫דפים ‪101‬ב־‪103‬ב‪,‬‬ ‫‪,)fb‬‬‫כ״י ירושלים‪ ,‬הספרייה הלאומית ‪( 8° 2922‬מתכ״י ‪147‬‬ ‫י‬
‫שנת ‪ 1400‬לערך‪ ,‬כתיבה איטלקית‪.‬‬
‫הילקוט‪ ,‬בדגש על שיקוליו המשוערים של עורכו העלום‪.‬‬
‫כ״י לונדון ‪( Add. 27078‬מרגליות ‪ ;1074‬מתכ״י ‪ ,)F 5760‬דפים ‪248‬א־‪251‬ב‪ ,‬שנת‬ ‫ל‬
‫§ ‪ .1‬ספר היחוד (מכתבי העיון)‪ ,0.‬פתיחה‪" :‬זה ספר היחוד ראוי לכל החכמים לחזקו‬ ‫של״ג (‪ )1573‬לערך‪ ,‬כתיבה איטלקית‪.‬‬
‫ולאמצו״‪ ,‬סיום‪" :‬ושכינה מקבלת מהוד ומיסוד הוא הברית המקבל משפע המתברך‬
‫נוסחה של קבוצה זו זהה כמעט לזה של קבוצת אמק‪ ,‬ולפי התרשמותי התפתח מתוך‬
‫באלהי אמן ןע״פ יש׳ סה טז]״‪ ".‬ספר היחוד קוטלג ברשימת פירושי עשר הספירות שערך‬
‫גרסת אט‪ .‬לצד כמה שינויים קלים המאפיינים את נוסח קבוצת פיל מצויים בו גם מספר‬
‫גרשם שלום ושוב ברשימת ׳כתבי העיון׳ שהתקין‪ ,2.‬הוא נחקר בידי עודד פורת שהגדירו‬
‫משפטים שלמים שאינם בגרסת הקבוצה המקבילה‪ ,‬ואשר להבנתי נוספו בשלב מאוחר‬
‫כחיבור הנמנה עם ענף פירושי עשר הספירות מקבוצת כתבי העיון‪ ,‬השייך לשכבת‬
‫כתוצאה של היכרות עם נוסחים מקבילים ושונים של חלק מפריטי הילקוט‪ .‬לכתבי היד‬
‫החיבורים השנייה של הקבוצה‪ ,‬ונדפס על ידו במהדורה ביקורתית כחלק ממחקר מעמיק‬
‫יל‪ ,‬משותפת תלונת המעתיקים על הנוסח ה׳מוטעה׳ או ה׳משובש׳ שעמד לפניהם‪ ,‬אך‬
‫שלווה בההדרה כוללת של כתבי העיון‪ ,3.‬הגישה המחקרית לספר הייחוד דרך פריזמות‬
‫בעוד שבגרסה י נוספו עקב כך הגהות בשוליים‪ ,‬בגרסת ל שולבו כבר מספר תוספות‬
‫אלו הניבה ממצאים חשובים‪ .‬בה בעת היא באה על חשבון היבטים אחרים הקשורים‬
‫ייחודיות בגוף הטקסט‪.‬‬
‫להתקבלותו ועריכתו של החיבור‪ ,‬היבטים שניתן לחשוף אותם במידה ומתחשבים‬
‫בכל ששת העתקותיו של הילקוט הועתקו הפריטים‪.‬ברצף‪ ,‬וגם במקרים שבהם נעשה‬
‫בקונטקסט הטקסטואלי של העתקתו כחלק מן הילקוט הנידון‪ .‬כפי שאבקש להראות‪,‬‬
‫קריאתו כחלק מן הילקוט יש בה כדי להאיר את היחס הדו‪-‬כיווני המתקיים בינו ובין‬ ‫שימוש באמצעים גרפיים שונים עבור סימון המעבר ביניהם‪ ,‬ברור שנעשה נסיון לשמר‬
‫את המכלול כיחידה טקסטואלית מוגדרת ‪ -‬אותה‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬הבחינו כל‬
‫טקסטים נוספים שהועתקו שם בסמוך‪ .‬בשיוכו של החיבור ל׳כתבי העיון׳ ‪ -‬ביטוי‬
‫המעתיקים באופן ברור הרבה יותר מן החומר הבא אצלם לאחר מכן‪ .‬הדוגמא המובהקת‬
‫שהוגדר בעבר בהיקפים שונים ועל‪-‬פי אמות מידה שונות ‪ -‬נקטתי כאן אני רק עבור‬
‫זיהויו הראשוני של הפריט הראשון בילקוט (§ ‪ ,)1‬בעוד שמעתה אעדיף להתרחק מן‬ ‫ביותר מצויה בכתב‪-‬יד א‪ .‬כאן‪ ,‬הרצף שבו הועתקו החיבורים מקשה על הבחנה ביניהם‪,‬‬
‫ההתוויה החוגיתגקבוצתית של "העיון" ותחתיה לכנות את החיבור בשמו‪ ,4.‬כך אנהג‬ ‫והמקום הראשון שבו הבחין המעתיק ‪ -‬מרדכי בן ר׳ בנימין‪ 6,‬בין רצף הטקסט לחומר‬
‫נוסף שהעתיק בהמשך לו‪ ,‬הוא בסיום המקטע שאותו אני מבקש להגדיר כגבולו התחתון‬
‫של הילקוט‪ .‬אמנם‪ ,‬בכמה מכתבי היד הועתקו בסמוך לילקוט אותם החיבורים בסדר‬
‫י‪ ,‬דף סמוך לכריכה‪ ,‬ודף ‪1‬א‪ .‬הרשימה הראשונה מאת ר׳ מרדכי שמואל גירונדי‪ .‬בראש‬ ‫‪9‬‬
‫זהה‪ ,‬אך תכונה זו אינה משותפת לכל כתבי היד שבהם הועתק‪ ,‬ולהבנתי מעידה יותר על‬
‫הרשימה צוין ביד אחרת שם אחד מן הבעלים הקודמים ‪ -‬שמואל עזריאל בן ר׳ שלמה ב״ע‬
‫סדרי העתקה קדומים שנשמרו (בשינויים) לדורות‪.‬‬
‫מאקוילה‪ .‬וראו‪ :‬מיכל אורון‪',‬׳ספר עזרת השם‪ :‬ויכוח תיאולוגי בין גבר לאישה במאה הי״ד׳‪,‬‬
‫בתוך‪ :‬קולות רבים ‪ -‬ספר הזיכרון לרבקה ש״ץ־אופנהיימר‪ ,‬בעריכת ר׳ אליאור‪ ,‬י׳ דן‪,‬‬ ‫את גבולו התחתון של הילקוט מציין בכתבי היר אמקפ הצירוף ׳עד כאן לשון‬
‫המחבר׳‪ .‬לכאורה יתכן שחתימה זו מתייחסת רק לפריט האחרון בילקוט (§ ‪ ,)5‬אולם‬
‫ירושלים תשנ״ו‪ ,‬א [=מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יבן‪ ,‬עמ׳ ‪ 185‬מם׳ ‪ .7‬מקרה דומה‬
‫התרחש בכ״י ק‪ ,‬עליו ראו להלן הע׳ ‪.87‬‬ ‫ישנם כמה סימנים המעידים דווקא לזכות האפשרות שמטרתה לחתום את הילקוט כולו‪.‬‬
‫פ‪ ,‬דפים ‪72‬א‪73-‬ב; י‪ ,‬דפים ‪101‬ב‪103-‬א; ל‪ ,‬דפים ‪248‬א־‪250‬א; ק‪ ,‬דפים ‪80‬א־‪81‬א; א‪ ,‬דפים‬ ‫‪10‬‬ ‫כפי שעוד נראה בפירוט בהמשך‪ ,‬גרסה אחרת של § ‪ 5‬הועתקה שלא כחלק מן הילקוט‬
‫‪1‬א‪4-‬א;מ‪,‬דפים ‪1‬ב‪5-‬א‪.‬‬ ‫במספר כתבי יד נוספים‪ ,‬בכולם ללא לשון החתימה הנ״ל‪ .‬כמו כן‪ ,‬בכ״י ק נוסף לאחר‬
‫ע״פ א‪ ,‬דפים ‪1‬א‪4 ,‬א‪ ,‬המופיע בחילופי הנוסח אצל פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ 182‬שורה ‪,2‬‬ ‫‪11‬‬ ‫לשון החתימה קולופון הרב יעקב בן ־שמעון פראנקו לגארטו‪ ,‬ולכן סביר בעיני להניח‬
‫עט׳ ‪ 187‬שורה ‪ .103‬העובדה שהפסקה בה מפורט ׳סוד היונק מן העליונים׳ הנדרש על‬ ‫שבטופס הקדום והאבוד עתה שעמד לפניו הסתיים בנקודה זו הילקוט שלנו‪ 7.‬באפשרות‬
‫התיבה ׳אמן׳‪ ,‬מופיעה רק בחלק מהעתקות ספר היחוד אך אף לא באחת מגרסאותיו בילקוט‪,‬‬ ‫זו תומכת גרסת כתבי היד יל‪ ,‬בהם נחתם הילקוט במילים ׳עד כאן מצאתי׳‪ 8.‬הילקוט‬
‫ראויה היא לבחינה נפרדת‪.‬‬ ‫נתפס כיחידה טקסטואלית מובחנת מיתר הטקסטים שהועתקו בסמוך לה גם בעיני כמה‬
‫גרשם שלום‪ ,‬׳מפתח לפירושים על עשר ספירות׳‪ ,‬קרית ספר י (תרצ״ג)‪ ,‬עט׳ ‪ 503‬מס׳ ‪;37‬‬ ‫‪12‬‬ ‫מבעליו של כתב‪-‬יד י‪ ,‬שכן בשתי רשימות שונות של החיבורים שהועתקו בו הוכתר‬
‫עט׳ ‪ ,509‬מס׳ ‪ ;100‬גרשם שלום‪ ,‬ראשית הקבלה (‪ ,)1250 - 1150‬ירושלים ותל‪-‬אביב‬ ‫הילקוט כולו בשם ׳ספר הייחוד׳‪ ,‬ככל הנראה ע״פ מילות הפתיחה של הפריט הראשון‬
‫תש״ח‪ ,‬עט׳ ‪ 258‬מס׳ ‪ .13‬בין רשימות כתבי היד שציין בשני מחקריו הנ״ל‪ ,‬חזר שלום על‬
‫העתקתו שבכ״י א‪.‬‬
‫ראו בפירוט‪ :‬עודד פורת‪" ,‬תקון המעגל"‪ :‬יסודות ההויה והיצירה הלשונית בספר מעין‬ ‫‪13‬‬
‫החכמה ובחיבורים הקרובים אליו‪ ,‬לוס אנג׳לס תש״פ‪ ,‬עט׳ ‪ ;64‬פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪187-‬‬ ‫ע״פ הקולופון בדף ‪72‬ב‪.‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪ .182‬בהתקנת מהדורת ספר היחוד נסמך פורת בין היתר על העתקתו שבכה״י אלי‪.‬‬ ‫ק‪ ,‬דף ‪82‬א‪ .‬ר׳ יעקב לגארטו הותיר קולופונים רבים לאורך הטופס‪ ,‬ואפשר שהותיר בכך‬ ‫‪7‬‬
‫ללבטים והכרעות החוקרים בסוגיה זו‪ ,‬ראו סקירתו של עודד פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪,36-7‬‬ ‫‪14‬‬ ‫סימנים למספר מקורות שונים שמהם ליקט‪ .‬על קורותיו של כה״י ומעתיקו ראו הערה ‪1‬‬
‫וכן‪Mark Verman, The Books of Contemplation: Medieval Jewish Mystical Sources, :‬‬ ‫במהדורת וזילקוט‪.‬‬
‫‪.Albany NY 1992, pp. 178-179 n. 36‬‬ ‫בכ״י י‪ ,‬דף ‪ 103‬ב‪ ,‬משפט זה צוין בראשי התיבות ׳עכ״מ׳‪.‬‬ ‫‪8‬‬
 ‫‪191‬‬ ‫עידןפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪190‬‬

‫ויש לה נ׳ שערים וכלם נגלו‬ ‫וזש״ה הנה א<ר>ון‪ 20‬הברית אדון כל הארץ והבן‬ ‫בהמשך גם לגבי חיבורים אחרים שעד כה נהוג היה לזהותם על־פי שייכותם‬
‫בסיני חוץ מאחד כנגד פני‬ ‫זה מאוד‪ .‬והכל ענין אחד והם דברים נפרדים ממנה‬ ‫לקונפיגורציות שונות של התוויה זו‪.‬‬
‫החכמה ממש‬ ‫ונקראת הוא בהם והם בה והם טובים לפתיחת הלב‬
‫§ ‪ .2‬קטע קצר על הספירה בינה‪ ,5.‬פתיחה‪" :‬הספירה השביעית בינ״ה בעבור שהיא‬
‫ואלו הם‪22...‬‬ ‫למי שזוכרם במוצאי שבת על כוס של הבדלה‪21.‬‬
‫תמורת השכל"‪ ,‬סיום‪" :‬ומפני שהוא מתכסה מן החכמה והוא כמו לבוש של הקב״ה"‪16.‬‬
‫בקלות יחסית ניתן להבחין בקרבה שבין ניסוח הפונקציה של הספירה בינה בשתי‬ ‫בסיוע של כמה מתלמידיו‪ ,‬הכין לעצמו גרשם שלום קובץ תעתיקיס של כמה מ׳כתבי‬
‫המובאות הנ״ל‪ .‬מחבר הקטע הקצר השתמש במינוח ייחודי ואופייני גם לחיבורים אחרים‬ ‫העיון׳‪ ,‬וביניהם גם העתקה בכתיבת ידו של קטע זה ושנים נוספים מתוך הילקוט שלפנינו‬
‫שנהוג למנותם עם ׳כתבי העיון׳‪ ,‬ובצד זאת כתיבתו משקפת היכרות גם עם חומר אחר‪23.‬‬ ‫(להלן)‪ ,‬בהסתמך על העתקתם הרצופה בכתב‪-‬יד א‪ 17.‬את מקבץ הטקסטים הללו הכתיר‬
‫זוהי לא חלופה פרשנית‪ ,‬אלא הרחבה (או נוסח מורחב) של מקטע מתוך פירוש ספר‬ ‫שלום במילים ׳קטע אחר ספר הייחוד׳‪ ,‬שכן באותו כתב‪-‬יד א‪ ,‬וכך גם בכל יתר טופסי‬
‫היחוד על הספירה בינה‪ ,‬באמצעות חומר נוסף‪ 24.‬יחודו של הקטע בכך שהוא פורס בפני‬ ‫הילקוט שבידינו‪ ,‬קטעים אלו הועתקו לאחר ספר היחוד שנידון לעיל‪ 18.‬שילובו של מקבץ‬
‫הקורא רשימה ובה שמות נ׳ שערי הבינה‪ .‬מה עשויות היו להיות הסיבות להכללתו של‬ ‫הטקסטים שנכללו באוסף התעתיקים של שלום‪ ,‬משקף כנראה את הבנתו של החומר‬
‫נספח זה בילקוט?‬ ‫שהעתיק‪ ,‬או לפחות חלקו (כפי שניווכח מעיון באחת מהערותיו בהמשך)‪ ,‬כבעל זיקה‬
‫לפי אפשרות סבירה אחת‪ ,‬עמדה לרשות עורך הילקוט גרסה נוספת‪ ,‬מורחבת‪ ,‬של‬ ‫כלשהי ל׳כתבי העיון׳ ‪ -‬אך מעבר לכך אין בידינו כל עדות לבירור מעמיק יותר שערך‬
‫הפירוש על הספירה בינה‪ ,‬אותה ביקש לצרף כנספח לספר היחוד שכלל בילקוטו‪.‬‬ ‫או שהתכוון לערוך על סמך מקבץ חיבורים זה‪ ,9.‬הקטע הקצר שבו מדובר( §‪ )2‬כולל‬
‫אפשרות אחרת שאינה מנוגדת לראשונה‪ ,‬נוגעת לתוספת המשמעותית בנספח קצר זה‬ ‫תיאור של מאפייני הספירה בינה באופן הקרוב מצד עניינו ומצד הטרמינולוגיה‬
‫על הספירה בינה‪ ,‬היא רשימת נ׳ שעריה‪ 25.‬את הטעם להכללתו של מקטע זה בילקוט‪,‬‬ ‫המשמשת בו לאלו של ספר היחוד‪:‬‬

‫קטע קצר על הספירה בינה‬ ‫ספר היחוד (בגרסת הילקוט)‬

‫נכתב בטעות ׳אדון׳‪ .‬ארון ע״פ יהושע ג יא‪ .‬השוו לדימוי ׳היכל הקדש הפנימי׳ ששימש את‬ ‫‪20‬‬
‫ועל זה נקראת בינה‬ ‫ויש אומרים כי זו הבינה לפי שהיא צורת שכל‬
‫בעל הקטע הקצר על הספירה בינה לפני הקטע שציטטתי לעיל‪ ,‬ק‪ ,‬דף ‪81‬א‪.‬‬
‫בלשון נקבה מפני שמקבלת‬ ‫נקבה מזומנת להכניס כל הדברים ולהוציא מתוכה‬
‫ק‪ ,‬דף ‪80‬ב‪.‬‬ ‫‪21‬‬
‫כל הדברים הנאצלים‬ ‫מפני שיש לה בית קיבול כנקבה ויש לה צד‬
‫ק‪,‬דף‪81‬ב‪.‬‬ ‫‪22‬‬
‫השוו למשל את שימושו בביטוי ׳שמים העליונים׳ (ק‪ ,‬דף ‪89‬ב)‪ ,‬שאינו מופיע ב׳ספר היחוד׳‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫מן החכמה‬ ‫מתאחזת בחכמה ומתלבשת ממנה [‪]...‬‬
‫אולם כן מופיע במספר חיבורים אחרים הנמנים עם ׳כתבי העיון׳‪ :‬פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳‬ ‫ונקראת תשובה‬ ‫ועל כן נקרא שם בינה תשובה‬
‫‪( 34 § 69‬׳ספר מעין החכמה׳); עט׳ ‪ ,106‬שורה ‪( 47‬׳ספר העיון ‪ -‬נוסח רגיל׳); עט׳ ‪130‬‬ ‫בעבור שיש לה כח להוציא‬ ‫בעבור שהיא פתוחה לקבל‬
‫שורה ‪( 69‬׳סוד ע״ב שטות׳); עט׳ ‪ 172‬שורה ‪( 154‬׳סוד ויסוד הקדמוני׳); עט׳ ‪ 175‬שורה‬ ‫כל הדברים‬ ‫כל הדברים‬
‫‪ .214‬וכן פורת‪ ,‬תקון המעגל‪ ,‬עט׳ ‪ .114-113‬דברי הסיום על השער היחיד שלא השיג משה‪,‬‬ ‫ולהשפיעם בכחות‬ ‫ולהמשיכם בכחות‬
‫מזכירים דיון אחר מחיבור שסביר שהכיר אותו עורך הילקוט (על כך עוד להלן)‪ ,‬הוא ׳סוד‬ ‫של מטה ממנו‬ ‫של מטה ממנו‬
‫ויסוד הקדמוני׳ ‪ -‬חיבור שכפי שכבר צוין במחקר משיק הוא בכמה נקודות ל׳ספר הייחוד׳‪.‬‬
‫ראו‪ :‬פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ . 177,168‬על הקרבה בין חיבורים אלה ראו למשל פורת‪ ,‬תקון‬
‫המעגל‪ ,‬עט׳ ‪ ;64‬עט׳ ‪ 86‬והע׳ ‪ .168‬והשוו גם אי‪-‬יכולתו של משה להשיג את החשך הקדמון‪:‬‬ ‫פ‪ ,‬דפים ‪73‬ב‪74-‬א; י‪ ,‬דף ‪ 103‬א; ל‪ ,‬דף ‪250‬א‪-‬ב; ק‪ ,‬דף ‪81‬א‪-‬ב; א‪ ,‬דף ‪4‬א‪-‬ב; מ‪ ,‬דף ‪5‬א‪-‬ב‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪( 36 § 71‬׳ספר מעין החכמה׳)‪.‬‬ ‫א‪ ,‬דף ‪4‬א‪-‬ב‪.‬‬ ‫‪16‬‬
‫מקדה דומה לזה נעשה ב׳סוד היחוד האמתי׳‪ ,‬בו שולב חומד המופיע בכמה מן הכתבים‬ ‫‪24‬‬ ‫[אוסף העתקות של כתבי העיון]‪ ,‬מס׳ תיק באוסף גרשם שלום‪ ,‬הספרייה הלאומית‪,‬‬ ‫‪17‬‬
‫הנמנים עם ׳כתבי העיון׳‪ ,‬יחד עם חומר קבלי גירונזי וזוהרי‪ .‬בחיבור זה מופיעה מקבילה‬ ‫ירושלים‪[ ph Schoiem 573 :‬תאריך ע״פ קטלוג ׳מרחב׳‪ ,]1955 :‬עמ׳ ‪ .64-63‬הקטעים‬
‫חלקית גם של הקטע הספציפי הנ״ל מ׳ספר היחוד׳ על הספירה בינה‪ ,‬ראו‪ :‬כ״י פרמא ‪2704‬‬ ‫הנוספים שהעתיק שלום הם חיבורים מספר ‪ 4-3‬בילקוט שלפנינו‪ ,‬ובכמה מן ההערות שלו‬
‫‪( Cod. Parm.‬די רוסי ‪ ,)68‬דף ‪90‬א [מתכ״י ‪.]F 13579‬‬ ‫לגבי אחד מהם נעסוק בהמשך‪.‬‬
‫פירוט נ׳ שער הבינה מופיע ב׳סוד ע״ב שמות׳‪ ,‬שם הם מזוהים עם נ׳ שכלים‪ :‬פורת‪ ,‬כתבי‬ ‫‪25‬‬ ‫האפשרות שלפיה יש לקרוא ׳קטע אסר [ולא אסר] ספר הייחוד׳ ‪ -‬נראית לי פחות סבירה‬ ‫‪18‬‬
‫העיון‪ ,‬עט׳ ‪ ,129-128‬בפירוש התיבה השניה משם בן ע״ב‪ .‬על העניין בג׳ השערים עיין גם‬ ‫מן הטעמים הבאים‪ :‬הקטע היחיד שלו יכולה היתה להתאים גרסת ׳אסר׳ הוא הקטע הקצר‬
‫שם‪ ,‬עט׳ ‪( 191‬׳פירוש שם בן ד׳ אותיות׳)‪ .‬חלק מן המונחים שבשמם נקראו נ׳ השערים‬ ‫על הספירה בינה‪ ,‬שכן את שני הטקסטים הבאים אחריו שאותם העתיק ‪ -‬הוא כבר הכיר‪,‬‬
‫בקטע הקצר שבילקוט‪ ,‬ידועים לנו מכתבים אחרים הנמנים עם ׳כתבי העיון׳‪ ,‬אך עם זאת‬ ‫כפי שעוד נראה‪ ,‬ובצדק לא זיהה אותם מה שתפס כ׳כתבי העיון׳‪ .‬אולם העובדות הן שלא‬
‫ניכר גם שחלקם משקפים היכרות עם חומר אחר‪ .‬לדוגמאות של מקבילות במינוח השוו‬ ‫הוסיף כותרות ליתר הקטעים שהעתיק‪ ,‬ושהללו אכן נכתבו ברצף בכ״י א בו השתמש‪ ,‬לאחד‬
‫במיוחד רשימת הנתיבות בפירוש שנכלל באגרת אל הרמב״ן מתלמידו של ר׳ יוסף ן׳ מזאח‪:‬‬ ‫ספר היחוד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עט׳ ‪ ;272-270‬שלום‪ ,‬׳פירושו האמתי של הרמב״ן ל״ספר יצירה" ודברי קבלה אחרים‬ ‫כידוע אל מה שתפס כ׳חוג [ספר] העיון׳ חזר שלום בהזדמנויות שונות בכתביו‪ ,‬אך למקבץ‬ ‫‪19‬‬
‫המתייחסים אליו׳‪ ,‬קרית ספר ו (תר״ץ)‪ ,‬עט׳ ‪ 418‬והע׳ ‪[ 3‬נדפס שוב עם הערות חדשות‬ ‫הטקסטים שנתכנו בידו ׳קטע אחר ספר הייחוד׳ ‪ -‬לא חזר‪ ,‬כל שכן לפרשת יחסו לקבוצת‬
‫בתוך‪ :‬הנ״ל‪ ,‬מחקרי קבלה (א)‪ ,‬ההדיר יוסף בן שלמה‪ ,‬עדכן והשלים מספרות המחקר משה‬ ‫הכתבים שזיהה עם חוג זה‪.‬‬
 ‫‪193‬‬ ‫עידןפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪192‬‬

‫עקבותיו המשוערים ניתן לאתר ב׳סוד ויסוד הקדמוני'‪ ,‬טקסט שכאמור חולק נקודות‬ ‫ניתן כמדומה להבין על רקע משפט אחד ויוצא דופן המופיע ב׳ספר הייחוד׳‪" :‬והם [׳כל‬
‫שיתוף עם פריטים § ‪ 1‬ו‪ 2 §-‬בילקוט‪" :‬הבינה נקראת לשו״ן שכמו שהלשון היא מזומנת‬ ‫הדברים׳] טובים לפתיחת הלב למי שזוכרם במוצאי שבת על כוס של הבדלה"‪ 26.‬משפט‬
‫לדבר כך הבינה היא מזומנת «להבדיל»"‪ 30.‬תכונתה זו של הבינה להבדיל את הכח הנכנס‬ ‫זה מופיע בכל העתקות ספר היחוד שבילקוט‪ ,‬אך גם בחלק מאלו שאינן חלק ממנו ואשר‬
‫בה‪ ,‬כח שלרוב זוהה כשפע לשוני‪ ,‬התפרשה כנראה כקשורה לאופייה המיוחד של עת‬ ‫בנקודות אחרות מחזיקות נוסח שונה מן המצוי בו‪ 27.‬קיימת אמנם האפשרות שלפיה‬
‫ההבדלה במוצאי שבת ‪ -‬בה מבדילי״ם את הזמן האחדותי של השבת מששת ימי החול‬ ‫מתוך גרסת ספר היחוד שבילקוט נפרדו להם בהמשך ענפי נוסח שונים‪ ,‬ששימרו את‬
‫הנמשכים תחתיו‪ .‬כפי שמיד נראה‪ ,‬בפריט הבא שנכלל בילקוט ניצבת במוקד הדיון‬ ‫המשפט הנ״ל‪ ,‬אך לא פחות סביר שמשפט זה כבר הופיע בנוסח ספר היחוד שעמד לפני‬
‫התבנית האנתרופומורפית של התיאוסופיה הספירתית‪ ,‬לפיה מדומה ׳לשונו [של האדם]‬ ‫עורך הילקוט שלנו‪.‬‬
‫כנגד הבינה כדי להוציא כל הכוחות לאור׳‪ 31.‬לא מן הנמנע הוא שגם בתיאור זה עלינו‬ ‫נוכח מצב עניינים זה ניתן להעלות את ההשערה שלפיה זיהה עורך הילקוט את‬
‫לראות דגם מחשבתי שבכוחו להסביר את כוחה של הטכניקה‪ ,‬כלומר כך שבהגיית שמות‬ ‫הפוטנציאל המאגי הנרמז במשפט (קטוע?) זה‪ ,‬אותו ביקש להשלים באמצעות הקטע‬
‫נ׳ השערים בלשון יש כדי לפתוח את הלב‪ ,‬בדומה ואולי בזיקה לתהליך הוצאתם לאור‬ ‫הקצר על נ׳ שערי הבינה (§‪ )2‬שהוסיף כנספח לספר היחוד (§ ‪ ,)1‬בין אם הוא עצמו‬
‫של כל הדברים הכלולים בבינה‪.‬‬ ‫חיברו ובין אם על סמך טקסט עצמאי שעמד לרשותו ושנתחבר במקור בהקשר אחר‪28.‬‬
‫ישנן גם אפשרויות אחרות‪ :‬יתכן שעורך הילקוט הוא שהוסיף בתוך ספר היחוד את‬
‫§‪ .3‬׳כלל <אחד מענין הקבלה>׳‪ 32.‬פתיחה‪" :‬ואני אודיעך כלל כל ענינים"‪ ,‬סיום‪:‬‬
‫המשפט הקצר על פתיחת הלב‪ ,‬ובתום העתקת החיבור באופן פחות או יותר נאמן למקור‬
‫"וזהו כבודו שלמלך ולחכימא ברמיזא"‪ 33.‬זהו חלק מעובד מתוך חיבור קבלי קצר‬
‫שעמד לפניו‪ ,‬הוסיף כנספח את הקטע הקצר ובו רשימת נ׳ השערים‪ .‬אפשרות אחרת‬
‫שהועתק בכתבי יד רבים מאוד‪ ,‬הידוע בעיקר בשם הכותרת שבחלקם הוכתר בה‪ :‬׳כלל‬
‫תלויה בהנחת קיומו של נוסח ׳מלא׳ אבוד של ספר היחוד‪ ,‬בו נכללה בסמוך לציון עניין‬
‫אחד מענין הקבלה׳ (להלן ה׳כלל׳)‪ 34.‬חלקים שונים של ה׳כלל׳ נדפסו ונידונו בידי‬
‫׳פתיחת הלב׳ רשימת ה׳דברים׳ שיש להזכירם‪ ,‬רשימה שעל יחסה המדומיין לקטע הקצר‬
‫חוקרים‪ 35.‬דניאל אברמס הקדיש מאמר שיוחד ל׳כלל׳ זה‪ ,‬בו התקין מהדורה סינופטית‬
‫שנספח לו בילקוט לא נוכל לפי שעה לומר דבר‪.‬‬
‫כך או כך‪ ,‬אם נכונה הצעתי לקשור בין אזכורה של טכניקת פתיחת הלב באמצעות‬
‫בילקוט העשיר שערך יוסף בן אליה תירשום‪ ,‬ראו‪ :‬בניהו‪ ,‬׳ספר שושן׳‪ ,‬עט׳ רכז סי׳ תי״ב;‬ ‫הזכרת ׳הדברים׳ הכלולים בבינה ובין רשימת נ׳ שעריה‪ ,‬יוצא שבילקוט שלפנינו נעשה‬
‫‪.‬עט׳ רלז סי׳ תרס״א‪ .‬בילקוט רב ממדים זה נכללה גם העתקה חלקית מספר העיון (נוסח‬ ‫טקסט תיאוסופי לחומר הגלם של טכניקה מאגית‪ ,‬בה שמות ׳הדברים׳ הם שנזכרים על‬
‫׳רגיל׳)‪ ,‬ומאמר בענין שיעור קומה המחזיק חומר מספר העיון הנ״ל‪ ,‬ראו‪ :‬בניהו‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳‬ ‫כוס של הבדלה‪ 29.‬היחס בין הספירה בינה וטקס ההבדלה הוא מן המרתקים‪ ,‬ואת‬
‫ריג‪ ,‬רלג סי׳ חקמ״ו (בסמוך למרשם לפתיחת לב); משה אידל‪ ,‬׳עולם המלאכים בדמות‬
‫אדם׳‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ג (תשנ״ד)‪ ,‬עט׳ ‪[ 21-20‬נדפס שוב עם הוספות‬
‫בתוך‪ :‬הנ״ל‪ ,‬עולם המלאכים‪ :‬בין התגלות להתעלות‪ ,‬תל אביב ‪ ,2008‬עט׳ ‪ .35-34‬כל‬ ‫אידל‪ ,‬תל אביב תשנ״ח‪ ,‬עט׳ ‪ 104‬והע׳ ‪ .1‬כל ההפניות להלן למהדורה המאוחרת]‪ .‬וכן‬
‫ההפניות להלן למהדורהי׳המורחבת המאוחרת]; ‪.Verman, *sifrei Ha-iyyun’, p. 17‬‬ ‫המינוח המשמש לאורכו של ׳ספר היחוד האמתי׳‪ :‬פורח‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪ .127-121‬שני פירושים‬
‫פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ 168‬שורה ‪ .83‬התיבה האחרונה מתחלפת לעתים ב׳להגדיל׳‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫אחרונים אלו משיקים הם מכמה בחינות נוספות לחומרים אחרים שהועתקו בילקוט ‪ -‬בהם‬
‫א‪,‬דף‪5‬א‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫נעסוק בהמשך‪ .‬ככלל‪ ,‬ניחן להבחין בכך שחלק משמות שערי הבינה לעיל קרובים לשמות‬
‫פ‪ ,‬דף ‪74‬א‪-‬ב; י‪ ,‬דף ‪103‬א‪-‬ב‪ ;:‬ל‪250 ,‬ב‪251-‬א‪ ;:‬ק‪ ,‬דף ‪81‬ב‪82-‬א; א‪ ,‬דפים ‪4‬ב‪5-‬ב; מ‪ ,‬דפים‬ ‫‪32‬‬ ‫ל״ב נתיבות החכמה‪ ,‬וראו שם‪ ,‬עט׳ ‪( 163-156‬׳פירוש ל״ב נתיבות׳)‪.‬‬
‫‪5‬ב‪6-‬ב‪.‬‬ ‫ק‪ ,‬דף ‪80‬ב‪.‬‬ ‫‪26‬‬
‫א‪ ,‬דף ‪4‬ב‪5 ,‬ב‪.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫על הופעתו בגרסאות ספר היחוד שאינן חלק מן הילקוט‪ ,‬ראו לדוגמא פורח‪ ,‬כתבי העיון‪,‬‬ ‫‪27‬‬
‫הצירוף ׳כלל אחד מענין הקבלה׳ עשוי היה להתפתח מחוך הצירוף ׳כלל אחר מענין הקבלה׳‬ ‫‪34‬‬ ‫עט׳ ‪ ,184‬חילופי הנוסח לשורה ‪ .46‬העובדה שבנקודות מסוימות שונות גרסאות אלו מגרסת‬
‫‪ -‬המופיע בהעתקתו המוקדמת של ה׳כלל׳ בכ״י פרמא‪ ,‬ספריית הפלטינה ‪( 2784‬די רוסי‬ ‫הילקוט‪ ,‬מוכחת‪ ,‬למשל‪ ,‬נוכח נוסח ׳צחצוח\צווח׳ (שם‪ ,‬עט׳ ‪ 185‬שורה ‪ )61‬המופיע בהן‪,‬‬
‫‪ ,)1390‬דף ‪36‬א [מתכ״י ‪ ,]F 13633‬שם ככל הנראה מתוך הצורך להבחינו מהטקסטים‬ ‫וכפי שעוד נראה בהמשך באף לא אחת מגרסאות הילקוט‪.‬‬
‫שהועתקו בסמוך לו כחלק מילקוט שנתכנה בראשו ׳כללים ומאמרים ע״ד הקבלה מהרמב״ן‬ ‫למקרה אחר שבו התפרש חומר מ׳ספר העיון׳ (נוסח ׳רגיל׳) באופן מאגי‪ ,‬ואף סופח לו חומר‬ ‫‪28‬‬
‫ז״ל׳‪ .‬לכותרות נוספות שצורפו לו ראו‪Daniel Abrams, ‘A Commentary to the Ten :‬‬ ‫מאגי נוסף שכביכול ׳יוצא׳ מתוך המקור‪ ,‬ראו‪Verman, rae Books of Contemplation, :‬‬
‫‪Sefirot from Early Thirteenth-Century Catalonia: Synoptic Edition, Translation and‬‬ ‫‪.pp. 236-237‬‬
‫‪.Detailed Commentary’, Kabbalah 30 (2013), pp. 10, 16-20‬‬ ‫על נ׳ שערי הבינה בקונטקסט מאגי‪ ,‬ראו לדוגמא כ״י לונדון‪ ,‬הספרייה הבריטית ‪Add.‬‬ ‫‪29‬‬
‫ראובפירוט‪:‬שלום‪,‬מפתח‪,‬עט׳‪498‬מס׳‪,2‬עט׳ ‪,507‬מס׳‪;80‬גרשםשלום‪,‬כתבי‪-‬ידבקבלה‬ ‫‪35‬‬ ‫‪( 15299‬מרגליות ‪ ,)752‬דף ‪45‬א (ס״א לג ע״א) [מתכ״י ‪ ,]F 4935‬ועיינו שלום‪ ,‬ראשית‬
‫הנמצאים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלם‪ ,‬בהשתתפות יששכל יואל‪,‬‬ ‫הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪ 65‬הע׳ ‪ . 1‬למרשמי פתיחת לב שיש לבצע על כוס ההבדלה במוצאי שבת‪ ,‬ראו‪:‬‬
‫ירושלים תר״צ [הוספה מיוחדת ל׳קרית ספר׳ שנה ז׳]‪ ,‬עט׳ ‪ ;72‬גרשם שלום‪ ,‬פרקי‪-‬יסור‬ ‫גרשם שלום‪ ,‬׳הבדלה דר׳ עקיבא‪ :‬מקור למסורת המאגיה היהודית בתקופת הגאונים׳‪,‬‬
‫בהבנת הקבלה וסמליה‪ ,‬תרגם יוסף בן־שלמה‪ ,‬ירושלים תשל״ו‪ ,‬עט׳ ‪ ;414‬משה אידל‪ ,‬גולם‪:‬‬ ‫תרביץ נ (תשמ״א)‪ ,‬בפרט עט׳ ‪[ 250‬נדפס שוב בתוך‪ :‬הנ״ל‪ ,‬שדים‪ ,‬רוחות ונשמות‪ :‬מחקרים‬
‫מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי‪ ,‬תרגם עזן מאיר‪-‬לוי‪ ,‬ירושלים‬ ‫בדמונולוגיה מאת גרשם שלום‪ ,‬בעריכת אסתר ליבס‪ ,‬ירושלים תשס״ד‪ ,‬עט׳ ‪ ;]153‬גדעון‬
‫ותל‪-‬אביב תשנ״ו‪ ,‬עט׳ ‪ ;203‬משה אידל‪ ,‬ר׳ מנחם רקנאטי המקובל‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים ותל‪-‬אביב‬ ‫בוהק‪ ,‬ספר כשפים יהודי מהמאה הט״ו‪ :‬כתב יד ניו יורק‪ ,‬הספריה הציבורית ‪( 190‬לשעבר‬
‫תשנ״ח‪ ,‬עט׳ ‪ ,43‬מם׳ ‪ ;15‬משה אידל‪ ,‬׳על הפירושים של ר׳ נחמיה בן שלמה הנביא לשם‬ ‫ששון ‪ ,)56‬א‪ ,‬לוס אנג׳לס תשע״ה‪ ,‬עט׳ ‪ 290-289‬והע׳ ‪ .5‬מרשמים כעין אלו נכללו גם‬
 ‫‪195‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪194‬‬

‫עדות ראשונית וסתומה באשר ליחס אפשרי כלשהו בין מקבץ הטקסטים שהעתיק וספר‬ ‫המבוססת על שש מגרסאותיו השונות‪ ,‬והציע ניתוח מפורט של המינוח ושל כמה מן‬
‫היחוד‪ .‬בין מקבץ תעתיקים זה רשם לעצמו שלום בהערה מרוכזת כמה רשמים ראשוניים‬ ‫המסורות והרעיונות המופיעים בו על רקע ספרות קבלית מוקדמת מן המאה הי״ג‪36.‬‬
‫ובעלי ערך לענייננו‪ .‬אביא כאן חלק ממנה בתעתיק מלא לאותיות לטיניות מלווה בתרגום‬ ‫יתרונה של מהדורת אברמס היא בכך שהיא פורסת לפני הקורא את ריבוי הגרסאות של‬
‫עברי חפשי‪ ,‬ואל היתר הרלוונטי אתייחס בהערות‪40:‬‬ ‫ה׳כלל׳ מבלי להניח את קיומו האידאי של החיבור‪ ,‬אלא באמצעות פתיחת צוהר אל‬
‫הופעותיו השונות והעצמאיות של מספר העתקות נבחרות שלו‪ 37.‬כך לדוגמא הודות‬
‫‪Darauf folgt nach Punkt‬‬ ‫ואז ממשיך אחרי הנקודה‪,‬‬
‫למהדורה זו ניתן עתה להבחין בכך שבשלב כלשהו שולבו בין שורות ה׳כלל׳ דברי‬
‫‪noch in derselben Zeile der‬‬ ‫עדיין באותה השורה‬
‫פירוש‪ ,‬שנעשו מאז לענף נוסח בפני עצמו‪ 38.‬באחת מגרסאות ה׳כלל׳ שהדפיס נסמך על‬
‫כלל ממה שהיו מתנהגים בו‬ ‫׳כלל ממה שהיו מתנהגים בו‬
‫גרסת כתב‪-‬יד א (המגלמת את גרסת הילקוט שבו אנו עוסקים)‪ ,‬ומכיוון שביקש לשקף‬
‫בעלי המרכבה‬ ‫בעלי המרכבה׳‬
‫נאמנה את כתב היד שעמד לפניו‪ ,‬צירף לו בהדפסתו קטע נוסף שהועתק שם בסמוך לו‪.‬‬
‫‪Aber dieses Stuck ist jedenfalls ein‬‬ ‫אך הקטע הזה הוא בכל מקרה פעלול‪41,‬‬
‫הוא הבחין בכך שבקטע זה נכללו מספר חיבורים שונים‪ 39,‬אולם גם במקרה הזה‪,‬‬
‫!‪wenn auch verdecktes Kun[st]stiick‬‬ ‫גם אם מוסווה!‬
‫ההתמקדות ב׳כלל׳ כחלק מפריסת הופעותיו השונות באה על חשבון תשומת הלב לחומר‬
‫‪Ftihrt dann offensichtlich im gleichen‬‬ ‫ואז ממשיך הלאה באותו הקטע‬
‫שהועתק שם לפניו ‪ -‬הוא ספר היחוד הנ״ל שנדפס בידי פורת‪ .‬מכיוון שה׳כלל׳ לא נקרא‬
‫‪Stuck, immer noch in der Gegend‬‬ ‫עדיין לפי אותו המוטיב מסביבות סופו‬
‫כחלק מילקוט‪ ,‬לא הופנה המבט לספר היחוד (§ ‪ ,)1‬וממילא התעתיק של שלום נותר‬
‫‪ dem‬יסוד ‪ Endes uber‬ספר היחוד ‪des‬‬ ‫של ׳ספר היחוד׳‪ ,‬דרך ׳יסוד׳‪,‬‬
‫זנוח‪ .‬כאמור‪ ,‬באותו תעתיק מ׳כתבי העיון׳ שערך שלום באמצע שנות החמישים של‬
‫‪Motiv nach bleibend, fol 5a‬‬ ‫דף ‪5‬א‪.‬‬
‫המאה הקודמת‪ ,‬נכללו מספר טקסטים מתוך הילקוט שלפנינו וביניהם גם העתקת גרסת‬
‫‪Andererseits nimmt es dann aber auf‬‬ ‫מאידך הוא מתייחס בהמשך‬
‫ה׳כלל׳ הייחודית לו על סמך כתב‪-‬יד א‪ .‬במקבץ הטקסטים שהעתיק שלום לא נכללו כל‬
‫‪das 4b befindliche Exzerpt aus dem‬‬ ‫למקטע הנמצא בדף ‪4‬ב מתוך‬
‫פריטי הילקוט‪ ,‬אולם הכותרת שהעניק לו ‪ -‬׳קטע אחר ספר הייחוד׳ ‪ -‬נותרה בבחינת‬
‫!‪genannten andern Stuck Bezug‬‬ ‫הקטע הנ״ל האחר !‪42‬‬
‫‪Also ein Dilemma!43‬‬ ‫אם כן יש כאן דילמה!‬
‫מ״ב אותיות וספר החכמה המיוחס לד׳ אלעזר מוורמס׳‪ ,‬קבלה יד (תשס״ו)‪ ,‬עמ׳ ‪,208-207‬‬
‫בהתייחסו לגרסת ה׳כלל׳ שמצא בכתב‪-‬יד א‪ ,‬הבחין שלום בכך שמדובר ביצירה עצמאית‬ ‫שם בהע׳ ‪ 368‬הציע לראות בלשון שבה נקט מחברו האנונימי ‪ -‬׳בעלי המרכבה׳‪ ,‬ביטוי‬
‫‪ -‬כלומר טקסט שכבר הכיר ושעל אודותיו כבר כתב בכמה ממחקריו הקודמים‪ 44.‬ניכר‬ ‫לכתיבתו ״בראשית הקבלה״‪ ,‬באופן הקרוב ״להגותו הקבלית של הרמב״ן״; ‪Elliot R.‬‬
‫שייחס חשיבות לרצף הנדמה כאורגני בין חתימתו של ספר היחוד(§ ‪ )1‬בדיון על הספירה‬ ‫‪Wolfson, ‘Woman - The Feminine as Other in Theosophic Kabbalah: Some‬‬
‫יסוד (׳הוא הברית המקבל משפע המתברך באלהי אמן׳‪ ,)45‬והפירוש על ׳נעשה אדם׳‬ ‫‪Philosophical Observations on the Divine Androgyne’, The Other in Jewish Thought‬‬
‫‪and History: Constructions ofJewish Culture and Identity, ed. L.J. Silberstein and R.‬‬
‫‪ .l. Cohn, New York 1994, pp. 177-178‬וולפסון תיארו כחיבור המשקף מסורת גירונזית‬
‫את ההערה כתב בכתב קורנט (‪ )Kurrentschrift‬משולב באותיות לטיניות‪ ,‬סגנון שבו נהג‬ ‫‪40‬‬ ‫מוקדמת ‪ .Idem, p. 177: ‘Apparently representing an early Geronese tradition’:‬לאחרונה‬
‫לכתוב בצעירותו‪ ,‬ובו המשיך לכתוב רק את חלק מן ההערות שרשם בתקופות מאוחרות‬ ‫נידון הפירוש ברקע גלגולים מאוחרים של תמונת החופה המופיעה בו‪Moshe Idel, :‬‬
‫יותר בשולי ספריו ודפי מחקריו‪ .‬תודתי לפרום׳ איטה שדלצקי ולמר יוחנן עמיחי על הסיוע‬ ‫‪‘Wedding Canopies for the Divine Couple in R. Moshe Cordovero’s Kabbalah’,‬‬
‫בתעתיק ובתרגום‪ .‬על כתב קורנט ראו‪Karin Schneider, Paidographie und :‬‬ ‫‪Reflections on Booklore: Studies Presented to Prof. Avidov Lipsker, eds. Y. Schwartz,‬‬
‫‪Handschriftenkunde fUr Germanisten: eine Einfilhrung,3 Berlin & Boston 2014, pp.‬‬ ‫‪L. Nethanel, C. Rosenzweig, R. Tausinger, Ramat-Gan 2020, pp. 26* n. 17,29*-30*,‬‬
‫‪ .84-86‬לסקירת המעבר בין סוגי הכתיבה בגרמניה במחצית הראשונה של המאה העשרים‬ ‫‪36*; Uri Safrai & Eliezer Baumgarten, “‘The Wedding Canopy Is Constituted by the‬‬
‫ראו‪Markus Schiegg & Lena Sowada, ‘Script Switching in Nineteenth-Century :‬‬ ‫‪Being of These Sefirot”: Illustrations of The Kabbalistic Huppah and Their‬‬
‫‪.Lower-Class German Handwritin’, Paedagogica Historica 55/6 (2019), pp. 775-777‬‬ ‫‪.Derivatives’, JQR 110 (2020), pp. 438-441‬‬
‫שאלה מעניינת היא האם עלינו להבחין בין נמענים אפשריים נוספים של הערותיו‪ ,‬על בסיס‬ ‫ראו בפירוט‪.Abrams, ‘A Commentary’:‬‬ ‫‪36‬‬
‫ההבחנה בין אלו הכתובות גרמנית לבין אלו הכתובות עברית‪.‬‬ ‫בכך ביקש ליישם את המתודולוגיה שלה הוקדש ספרו‪Abrams, Kabbalistic :‬‬ ‫‪37‬‬
‫׳פעלול׳ כאן פירושו משהו בין ׳תעלול׳ ו׳פלא׳‪ ,‬בבחינת מעשה הרכבה יצירתי‪ ,‬בו מעובד‬ ‫‪41‬‬ ‫‪ .Manuscripts‬וראו‪•Abrams, ‘A Commentary’, pp. 10-13 :‬‬
‫חומר קודם בתוך הקשר חדש ושונה‪ ,‬מבלי להבחין אותו באופן ברור בתוך ההקשר החדש‪.‬‬ ‫אותם מייצגים עמודות כ״י ירושלים‪ ,‬הספרייה הלאומית ‪ ,4° 6548‬וכ״י לונדון‪ ,‬הספריה‬ ‫‪38‬‬
‫דומה שאת מעשה זה ביקש שלום לתאר באמצעות המונח הגרמני שתרגומו מוקשה‪:‬‬ ‫הבריטית ‪ 755‬במהדורתו‪ .‬גרסה זו הועתקה בכתבי יד נוספים‪ ,‬שנידונו בחלקם על ידו‪:‬‬
‫׳‪Kun[st]stuck‬׳‪.‬‬ ‫‪ .idem, p. 14‬החלק הנוגע לגולם והשייך להבנתי לבעל הפירוש האנונימי על ה׳כלל׳‪ ,‬נידון‬
‫כ״י א‪ ,‬דף ‪4‬ב‪ ,‬פותח בהעתקת ה׳כלל׳ שאותה זיהה שלום‪ ,‬וראו על כך עוד בדיון להלן‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫בידי שלום‪ ,‬פרקי יסוד‪ ,‬עט׳ ‪ ;414‬אידל‪ ,‬גולם‪ ,‬עט׳ ‪ .203‬יצוין שיחוס הדיבור לגולם בידי‬
‫[אוסף העתקות של כתבי העיון]‪ ,‬מס׳ תיק‪ ,ph Schoiem 573 :‬עט׳ ‪.63‬‬ ‫‪43‬‬ ‫בעל הפירוש‪ ,‬תפיסה שעל שונותה ממאפייני הגולם ע״פ רבנו בחיי עמד שם שלום‪ ,‬עשויה‬
‫לעיל הע׳ ‪.35‬‬ ‫‪44‬‬ ‫להצטרף לעדויות שיפורטו להלן‪ ,‬לפיהן גרסה נרחבת זו לא עמדה לפני בחיי‪.‬‬
‫א‪,‬דף‪4‬א‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫לדיון שלו בקטע נוסף זה על יסוד הדפסתו‪ ,‬ראו‪.Abrams, ‘A Commentary’^ pp. 14,46-49:‬‬ ‫‪39‬‬
 ‫‪197‬‬ ‫עיקפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪196‬‬

‫בנוגע להאצלת כל הדברים מן הספירה הראשונה‪" :‬לדעת ולהכיר ממנו כל הדברים‬ ‫שהועתק שם בהמשך כחלק מן ה׳כלל׳ (§ ‪ ,)3‬שכן מקטע פרשני זה מתחיל בביאור ׳דמות‬
‫הנפרדים והנאצלים מאמצעותו״‪ 51.‬אך גם אם נניח שגרסת ק ‪ -‬׳מכל מה שכתבנו ברמז‬ ‫הזכר׳ ‪ -‬היא תבנית הדמות האנתרופומורפית הנמשכת מראש הכתר ועד ברית היסוד‪46.‬‬
‫ממנו׳‪ ,‬או גרסת לי ‪ -‬׳מכל מה שכתבנו בביאור ממנו׳‪ ,‬הן הנאמנות לכוונתו‪ ,‬יצא בכל‬ ‫רושם זה הוא להבנתי בעל הערך הרב ביותר‪ ,‬ולו היה שלום עומד בשעתו על היות מקבץ‬
‫אופן שהלה הבין את ה׳כלל׳ שערך בגרסה מעובדת בתוך ילקוטו(§ ‪ ,)3‬כקשור באופן‬ ‫הטקסטים הזה חלק מילקוט מעט נרחב יותר‪ ,‬יכול היה גם להבחין בכך שמוטיב ה׳דמות׳‬
‫כללי לספר היחוד המופיע לפניו(§ ‪ .)1‬קשר זה יש לו על מה שיסמוך‪ ,‬ועוד ידובר בו‪.‬‬ ‫עובר כקו המחפיר בין כל המקורות שלוקטו בו ‪ -‬פרשה שעוד נרחיב בה במקומה‪ .‬המתח‬
‫מאפיין יחודי נוסף להעתקותיו של ה׳כלל׳ בילקוט ניכר בלשון הפתיחה לפירוש על‬ ‫בין הקונטקסט המשותף שבו נרשמו ספר היחוד וה׳כלל׳ (§ ‪ ,)3§ ,1‬לעומת זיהויו של‬
‫׳נעשה אדם׳‪ ,‬בו מודגם היחס האיזומורפי שבין הספירות כתר עד יסוד וגוף הזכר‬ ‫ה׳כלל׳ כחיבור עצמאי‪ ,‬אובחן על ידו כדילמה‪ .‬כפי שאבקש להראות‪ ,‬התחשבות בחומר‬
‫האנושי‪ ,‬מתוך תשומת לב מיוחדת למקומה הנסתר של הספירה העשירית בתוך תבנית‬ ‫שהועתק לפני ה׳כלל׳ וכחלק מן הילקוט‪ ,‬קרי ‪ -‬ספר היחוד(§ ‪ ,)1‬עשויה היתה להסביר‬
‫אנתרופומורפית זו‪ .‬לצורך אפיון הגרסה היחודית ל׳כלל׳ שבילקוט‪ ,‬אסתפק כאן‬ ‫את חלק משינויי הנוסח היהודיים ל׳כלל׳ בהעתקתו זו (§ ‪ .)3‬כמו כן‪ ,‬קריאתו של ה׳כלל׳‬
‫בהעמדתה אל מול ענף נוסח אחד בלבד של ה׳כלל׳‪ ,‬שכן בנקודה ספציפית זו משותפת‬ ‫מתוך הבנה של הקוטנקסט המוגדר אשר במסגרתו הועתק‪ ,‬יש בה כדי להטעים את‬
‫הפתיחה ל׳נעשה אדם׳ לכל ‪ )!( 55‬העתקותיו הרלוונטיות שבדקתי‪ ,‬ובה בעת שונה היא‬ ‫הופעת הקטע הנוסף שנסמך לו בהעתקת הילקוט ואשר חלקים שונים ממנו הועתקו בידי‬
‫מן הנוסחה המשותפת רק לששת אלו שבילקוט הנידון ‪52:‬‬ ‫שלום ונדפסו בידי אברמם‪ 47.‬הקטע שנסמך ל׳כלל׳ מורכב למעשה משני חיבורים נפרדים‬
‫(פריטים §‪ ,5§ ,4‬להלן) שצורפו לו ולחומר שהועתק לפניו‪ ,‬כחלק מקיבוצם יחד‬
‫ה׳כלל׳ ‪ -‬בתוך הילקוט (§ ‪)3‬‬ ‫ה׳כלל׳ ‪ -‬מחוץ לילקוט‬
‫במחשבה תחילה בידי עורך הילקוט‪ .‬עתה אציג בקצרה כמה דוגמאות הממחישות את‬
‫ועוד תמצא שבשביל‪ 54‬שיעשה האדם‬ ‫ובזה כוונתינו לבאר הדברים באר‬ ‫יחסו של ה׳כלל׳ בגרסתו שבילקוט(§ ‪ )3‬אל ספר היחוד(§ ‪ ,)1‬וזאת אגב התייחסות לכמה‬
‫ייחוד שלם וכוונה שלימה‬ ‫היטב כדי להעמיד האדם על‬ ‫מן הרשמים שהעלה לראשונה שלום בהערתו הנ״ל‪.‬‬
‫עמדנו על צורת השכל וזו היא כוונתינו‬ ‫צורת השכל‬ ‫דוגמא מצוינת לחשיפת העריכה שעברה גרסת ה׳כלל׳ שבילקוט‪ ,‬מצויה לפנינו‬
‫על מה שכתוב נעשה אדם‬ ‫על מה שנ׳ נעשה אדם‬ ‫בכתב‪-‬יד מ‪ ,‬בו הועתק הן הילקוט הנידון ובו גרסת ה׳כלל׳(§ ‪ ,)3‬והן העתקה נפרדת של‬
‫בצלמינו כדמותנו‪55‬‬ ‫בצלמנו כדמותינו‪53‬‬ ‫ה׳כלל׳ בנוסח אחר ונפוץ הרבה יותר‪ ,‬ככל הנראה ממקור שונה‪ .‬בכל אחת מגרסאות‬
‫הופעתו של הצירוף ׳ייחוד שלם וכוונה שלימה׳ בפתיחת הפירוש על ׳נעשה אדם׳ הינו‬ ‫ה׳כלל׳ הללו הטקסט נפתח באופן דומה אך לא זהה;‬
‫אחד ממאפייני הנוסח היחודי של ה׳כלל׳ בילקוט‪ ,‬ובהמשך נשוב לדרכו של רבנו בחיי‬ ‫ה׳כלל׳ ‪ -‬בתוך הילקוט(§ ‪)3‬‬ ‫ה׳כלל׳ ‪ -‬מחוץ לילקוט‬
‫באימוץ הנוסח הזה‪ .‬ברבות מגרסאות ה׳כלל׳ ובענף פיל של הילקוט‪ ,‬מופיע הביטוי‬
‫ואני אודיעך כלל כל אלו הענינים‬ ‫אודיעך כלל הדברים‬
‫׳ייחוד שלם בלי פירוד כלל׳ לקראת סופו‪ ,‬בזיקה לייחודה של הספירה התחתונה עם הגוף‬
‫מכל מה שכתבנו ובראו ממנו‪49‬‬
‫ממה שהיו מתנהגים בו בעלי המרכבה‪50.‬‬ ‫שהיו מתנהגים בו בעלי מרכבה‪48.‬‬

‫השוני הקל בגרסאות מעיד במקרה זה על שימושו של עורך הילקוט ב׳כלל׳ שעמד לפניו‪,‬‬
‫מ‪ ,‬דף ‪2‬א;פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪. 183‬‬ ‫‪51‬‬ ‫אותו הבין ועיבד בזיקה ל׳כל מה שכתבנו׳‪ ,‬כלומר לחומר שהעתיק לפניו ‪ -‬הוא ׳ספר‬
‫כמה דוגמאות מהעתקות ה׳כלל׳ נרשמו בידי שלום‪ ,‬׳מפתח׳‪ ,‬עט׳ ‪ 498‬מם׳ ‪( 2‬שם ציין כי‬ ‫‪52‬‬ ‫היחוד׳ (והנספח הקצר על הספירה בינה)‪ .‬אם גרסת מא ‪ -‬׳ובראו‪/‬נבראו ממנו׳‪ ,‬היא‬
‫הוא ׳מצוי במאות כתבי יד׳‪ ,‬אך נראה שנקט לשון גוזמה); עט׳ ‪ ,507‬מס׳ ‪ .80‬עשרות‬ ‫שמשקפת את כוונת העורך‪ ,‬אזי אפשר שאת דבריו יש להבין על רקע דברי ספר היחוד‬
‫מהעתקות ה׳כלל׳ נרשמו בידי אברמס‪ .Abrams, ‘A Commentary’, pp. 16-20 :‬העתקות‬
‫נוספות שלו נכללו בקטלוג הפירושים לעשר הספירות שמכינים פרוס׳ צחי וייס וד״ר נעמה‬
‫בן־שחר‪ .‬תודתי נתונה להם על שאפשרו לי לעיין בממצאיהם לגבי פירוש זה טרם פרסומם‪.‬‬ ‫א‪ ,‬דף ‪5‬א‪.‬‬ ‫‪46‬‬
‫בחלק מן המקרים הועתק רק חלק מן ה׳כלל׳‪ ,‬ומכיוון שבחלקים אלו לא מופיעה הפתיחה‬ ‫לאחר העתקת ה׳כלל׳ (§ ‪ )3‬המשיך שלום להעתקת הקטע הפותח ב׳במופלא ממך׳ (עליו‬ ‫‪47‬‬
‫לפירוש על ׳נעשה אדם׳ ‪ -‬לא מניתי אותם כאן‪.‬‬ ‫ראו בסעיף הבא ‪ ,)4 § -‬אך לא המשיך לחיבור הנוסף שהועתק אחריו (עליו ראו בסעיף‬
‫מ‪,‬דפים ‪18‬ב‪19-‬א‪.‬‬ ‫‪53‬‬ ‫שלאחר הבא ‪ : )5 § -‬שלום‪[ ,‬אוסף העתקות של כתבי העיון]‪ ,‬מם׳ תיק‪,ph Schoiem 573 :‬‬
‫בכ״י א תיבה זו נכתבה באופן משובש‪ :‬׳שבישבילי׳‪ .‬אצל אברמס נדפס‪ :‬׳שכישכיל׳‬ ‫‪54‬‬ ‫עט׳ ‪ .64-63‬אברמם לעומת זאת הדפיס את שני החיבורים הנ״ל‪ ,‬ובכך שיקף את העתקתם‬
‫(‪ ,)Abrams, ‘A Commentary’, p. 28‬מה שהוביל לתרגום האנגלי (ע״פ ׳שכשישכיל׳)‪:‬‬ ‫ברצף ל׳כלל׳ שבו היה מעוניין‪ .‬ראו לעיל הע׳ ‪.39‬‬
‫’‪ .(idem, p. 47) ‘when one becomes enlightened‬שגיאה זו נובעת מכך שאותיות בי״ת‬ ‫מ‪,‬דף‪18‬א‪.‬‬ ‫‪48‬‬
‫וכ״ף קרובות הן במיוחד בכתיבתו של מעתיק א‪ ,‬ושמא עלינו להותיר את אפשרות‬ ‫בגרסאות אחרות של הילקוט צירוף זה מתחלף‪ .‬בכ״י א‪ ,‬דף ‪4‬ב (נדפס אצל‪Abrams, ‘A :‬‬ ‫‪49‬‬
‫׳שכשישכיל׳ פתוחה‪ .‬טעות הסופר בכ״י א נשמרה דרך כבוד בידי מעתיק כ״י פ‪ ,‬דף ‪74‬א‪,‬‬ ‫‪ )Commentary’, p. 22‬׳‪ .‬׳מכל מה שכתבנו נבראו ממנו׳‪ .‬והשוו ק‪ ,‬דף ‪81‬ב‪ :‬׳מכל מה שכתבנו‬
‫שם מחק את תיבת ׳שבשביל׳ אותה כתב תחילה בהיסוס‪ ,‬ובמקומה רשם ׳שבישבילי׳‪ .‬גרסת‬ ‫ברמז ממנו׳; י‪ ,‬דף ‪103‬א‪ ,‬וכמוהו ב‪-‬ל‪ ,‬דף ‪250‬ב‪ :‬׳מכל מה שכתבנו בביאור ממנו׳‪ .‬בכ״י פ‪,‬‬
‫׳שבשביל׳ משותפת היא לכתבי היד ימקל‪.‬‬ ‫דף ‪74‬א‪ ,‬נשמטה התיבה המתחלפת; ׳מכל מה שכתבנו ממנו׳‪.‬‬
‫מ‪ ,‬דף ‪6‬א‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫מ‪ ,‬דף ‪5‬ב‪.‬‬ ‫‪50‬‬
 ‫‪199‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪198‬‬

‫בינה‪ ,‬כחלק מתיאור התלבשות הספירות כתר וחכמה ועמם ׳כל הדברים׳ בתוכה‪ ,‬תנועה‬
‫המובילה ליציאתם והמשכתם ב׳כחות שלמטה ממנה׳‪ 60.‬כפי שראינו יתכן שבזיקה‬
‫לתהליך זה הבין העורך את הפונקציה של הגיית שמות ה׳דברים׳ בלשו״ן עבור פתיחת‬
‫הלב במוצאי שבת‪.‬‬
‫גם את לשון ה׳כלל׳ על הספירה כתר כ׳גג חופתו של הקב״ה׳‪ ,‬עשוי היה להבין עורך‬
‫הילקוט על רקע דברי ספר הייחוד על הכינוי ׳פאר׳ לספירה כתר‪ 6',‬אותם כאמור העתיק‬
‫ממש לפני ה׳כלל׳‪" :‬כתר הוא כבוד פאר רשות כבוד לכל הספירות פאר שהוא כמו סוכה‬
‫של הב״ה״‪ 62.‬ואמנם מלבד תיאור החופה בלשון ה׳כלל׳(§ ‪ ,)3‬הקרוב לתיאור חפיפת‬
‫הכתר כסוכה בספר היחוד(§ ‪ ,)1‬בהמשך דברי ה׳כלל׳ נעשה שימוש הן בכינוי ׳פאר׳ והן‬
‫בכינוי ׳כבוד׳ לתיאור הספירה כתר העומדת כנגד ראש האדם‪" :‬ראש האדם נעשה כנגד‬
‫כתר העליון שהוא פאר וכבוד לכל הגוף"‪ 63.‬באופן אף חזק מזה‪ ,‬נוכח צירופם של ספר‬
‫היחוד וה׳כלל׳ בידי עורך הילקוט מתבלטת הקרבה בין דברי מחבריהם על יחסי הספירות‬
‫תפארת ומלכות‪ ,‬אותן דימו שניהם לחתן וכלה המתייחדים בתוך חופת הספירות‪64:‬‬
‫האלוהי הזכרי‪ 56.‬יתכן שמאחורי שימושו של עורך ה׳כלל׳ בילקוט(§‪ ,)3‬עמדה (גם?)‬
‫גרסה אחרת של ה׳כלל׳‪ ,‬אך אין בידינו עדות לכך‪ .‬לעומת זאת הצירוף 'ייחוד שלם‪ ,‬מופיע‬
‫בספר היחוד(§ ‪ )1‬ממש לפני ה׳כלל׳ בילקוט‪ ,‬בתיאור בקיעת כח כל הספירות הנמשכות‬
‫מן הכתר‪" :‬ובזו הבקיעה כח כל הספירות נמשך ממנה ובהתעורר התנועה הזאת נעשה‬
‫הייחוד שלם ועל זה נקרא שכל"‪ 57.‬במשפט זה יש להבנתי להתחשב כרקע לנוסח‬
‫היחודי שנוסף לפתיחתא על פירוש ׳נעשה אדם׳ בגרסת ה׳כלל׳ שבילקוט‪ ,‬בו הכוונה‬
‫היא לייחוד הכולל את כל המערכת התיאוסופית הנמשכת מן הכתר במבנה‬
‫אנתרופומורפי‪ 58.‬הצירוף ׳צורת השכל׳ מופיע גם ביתר גרסאות ה׳כלל׳ כאוקסימורון‬
‫המציין את הצורה האנתרופומורפית הנאצלת‪ ,‬אך אם נכונה הצעתי בדבר לשון ספר‬
‫היחוד בבחינת מקור לשימושו של עורך הילקוט בביטוי ׳ייחוד שלם׳ בלשון התוספת‬
‫שהוסיף בעריכתו את ה׳כלל׳‪ ,‬אז ניתן להציע שגם את לשון ה׳כלל׳ ‪ -‬׳צורת השכל׳‪ ,‬הבין‬
‫הלה על רקע הכינוי ׳שכל׳ לספירה כתר בספר היחור‪ ,‬היינו כצורה אנתרופומורפית‬
‫הנמשכת מן ה׳שכל׳‪ 59.‬בספר היחוד משמש הצירוף ׳צורת שכל׳ גם לתיאור הספירה‬

‫ראו למשל בגרסאות הנדפסות ‪ .Abrams, ‘A Commentary’, pp, 54-55:56‬העמודה השמאלית‬

‫שם מייצגת את אחד מהעתקות ה׳כלל׳ שבילקוט (כ״י א)‪ ,‬וכאמור שם הביטוי ׳ייחוד שלם׳‬
‫אינו מופיע בקטע המקביל‪ .‬לעומת זאת משפט זה בצירוף דימוי הספירה התחתונה ל׳בת‬
‫הקדש לרבי יהודה הלוי‪ ,‬מה׳ דב ירדן‪ ,‬ירושלים תשל״ח‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪" : 72‬בךכי צורת שכל בחרט‬ ‫זוג האדם׳ מופיע בענף פיל‪ ,‬אך לא אצל בחיי‪ ,‬והיא נקודה שעשויה לחדד את הסתמכותו‬
‫אנוש נתונה‪ ."...‬שיר זה שימש את רמב״ן וכמה ממשיכי דרכו כחלק מתיאור האצלת הנשמה‬ ‫על ענף אמק‪.‬‬
‫מן הספירה בינה‪ :‬אידל‪ ,‬שם‪,‬עט׳ ‪ 589,364‬הע׳ ‪ ;176‬כ״י פרמא ‪( 2704‬די‪-‬רוסי‪ ,)68‬דף ‪85‬א‪.‬‬ ‫‪ 57‬מ‪ ,‬דף דף ‪2‬א‪ .‬נדפס בשינויים אצל פורח‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עמ׳ ‪ ,183‬שם הובאו בשוליים חילופי‬
‫פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ , 184‬שם גם חילופי הנוסח לחלק מגרסאות הילקוט‪.‬‬ ‫‪60‬‬ ‫הנוסח לגרסה שצוטטה לעיל‪ .‬וראו‪ :‬גרשם שלום‪ ,‬׳עקבותיו של גבירול בקבלה׳‪ ,‬א״א קבק‬
‫בשנת מ״ו (‪ )1286‬הועתק בידי ר׳ מנחם בן בנימין הטופס הקדום ביותר ששרד‪ ,‬לפי שעה‪,‬‬ ‫‪61‬‬ ‫וא׳ שטיינמן (עורכים)‪ ,‬מאסף סופרי ארץ ישראל‪ ,‬תל אביב ת״ש‪ ,‬עט׳ ‪[ 168-167‬נדפס שוב‬
‫המחזיק את ה׳כלל׳‪ ,‬והוא שמור כיום בספריית הפלטינה בפרמא ‪( 2784‬די רוסי ‪ .)1390‬שם‪,‬‬ ‫עם הערות חדשות בתוך‪ :‬הנ״ל‪ ,‬מחקרי קבלה (א)‪ ,‬עט׳ ‪ .50-49‬ההפניות להלן למה׳ מאוחרת‬
‫בדף ‪35‬ב‪ ,‬התחלפה התיבה ׳פאר׳ (המציינת לספירה ׳כתר׳) בתיבה ׳פחד׳ ‪ -‬המזוהה לרב‬ ‫זו]; שלמה פינס‪" ,‬וקרא אל האין ונבקע׳‪ :‬לחקר כתר מלכות לשלמה אבן גבירול׳‪ ,‬תרביץ נ‬
‫עם הספירה החמישית המכונה גם דין‪ ,‬חילוף שנשמר גם בהעתקות מאוחרות יותר (אך אף‬ ‫(תשמ״א)‪ ,‬עט׳ ‪ 339‬הע׳ ‪ ;2‬עודד פורת‪ ,‬׳צורת ׳נבקע האויר׳ בספר מעין החכמה‪ :‬מקורותיה‬
‫לא באחת מהעתקות ה׳כלל׳ שבילקוט §‪ .)3‬סיבה טכנית לחילוף זה הוצעה בידי אברמס‪:‬‬ ‫היהודיים ותיאורה הבלתי‪-‬משברי של ראשית האצילות׳‪ ,‬דעת ‪( 78‬תשע״ה)‪ ,‬עט׳ ‪ 31‬והע׳‬
‫‪ .Abrams, *a Commentary’, p. 13‬בדבריו התייחס לאפשרות שכבר הוצעה בעבר‪ ,‬בדבר‬ ‫‪.65‬‬
‫זיהויו של אותו ר׳ מנחם עם המקובל מרקנאטי‪ ,‬אותה סייג בטענה שאם אכן יש לזהותם אזי‬ ‫וראו הצירוף היהודי בכ״י ל‪ ,‬דף ‪250‬ב‪ ,‬שם במקום ׳יחוד שלם וכונה שלמה׳ נכתב ׳יסוד‬ ‫‪58‬‬
‫טעות כעין זו (ואחרות) מעידה על שלב מוקדם בתהליך התלמדותו של רקנאטי המקובל‪.‬‬ ‫ובנין שלם׳‪ .‬על ׳ייחוד שלם׳ בכמה כתבים הנמנים עם ׳כתבי העיון׳ והיונקים מהם ראו‬
‫לחידת זהותו של ר׳ מנחם בן בנימין‪ ,‬ראו‪ :‬אידל‪ ,‬רקנאטי‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪( 43‬מס׳ ‪ ,)15‬עט׳ ‪;65-55‬‬ ‫פורת‪ ,‬תקון המעגל‪ ,‬עט׳ ‪ ,289-286‬והע׳ ‪ .621‬על צירוף זה אצל ר׳ אשר בן דוד ובעקבותיו‬
‫מלאכי בית‪-‬אריה‪ ,‬׳זהותו של המקובל מנחם רקנאטי׳‪ ,‬תרביץ סז (תשנ״ח)‪ ,‬עט׳ ‪;577-573‬‬ ‫אצל ר׳ יצחק אבן סהולה‪ ,‬ראו המשמעויות המשותפות חלקית שדן בהם אבישי בר‪-‬אשר‪,‬‬
‫‪Michele Duka'n, ‘Menahem b. Benjamin, scribe et savant juif italien de la fin du XHIeme‬‬ ‫׳פירוש מזמורי תהלים לר׳ יצחק בן שלמה אבן סהולה׳‪ ,‬קבץ על יד כו (תשע״ח)‪ ,‬עט׳ ‪21-‬‬
‫‪siecle’, Italia 9 (1990), pp. 19-46; Moshe Idel, Kabbalah in Italy, 1280-1510: A Survey,‬‬ ‫‪ .19‬לשימושים מאוחרים מעט יותר בצירוף זה או הקרובים לו‪ ,‬עיינו‪ :‬בר‪-‬אשר‪" ,‬ספר‬
‫‪ .New Haven & London 2011, pp. 91-98‬וראו גם מסקנותיו הביוגרפיות של שמחה‬ ‫הנקודה״‪ ,‬עט׳ ‪ 309‬הע׳ ‪ ,21‬עט׳ ‪ .314‬והשוו עוד לשימושו בצירוף ׳ענין היחוד האמתי׳‪,‬‬
‫עמנואל‪ ,‬׳פסקי ר׳ מנחם מרקנטי׳‪ ,‬שנתון המשפט העברי כה (תשס״ח)‪ ,‬עט׳ ‪.169-164‬‬ ‫בפירושו על קריאת שמע‪ ,‬דב׳ ד‪ ,‬עט׳ רעו‪-‬רעז‪ ,‬וניתוחו אצל ‪Maurizio Mottoiesse, La Via‬‬
‫מ‪ ,‬דף ‪2‬א; פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ . 183‬השוו דברי בעל ׳סוד ויסוד הקדמוני׳‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪: 175‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪della Qabbalah: Esegesi e Mistica nel Commento alia Torah di rabi Bahya ben Aser,‬‬
‫׳כתר כבוד ופאר לכל הספירות׳‪ .‬לקרבה בין לשונות ה׳כלל׳ וחלקים מ׳סוד ויסוד הקדמוני׳‪,‬‬ ‫‪.Bologna 2004, pp. 103-104‬‬
‫ראו למשל דברי ה׳כלל׳ על דימוי הספירה התחתונה ל׳לב׳‪Abrams, ‘A Commentary’, :‬‬ ‫הצירוף ׳צורת השכל׳ שימש בתרגומיה העבריים של הפילוסופיה הניאואריסטוטלית לציון‬ ‫‪59‬‬
‫‪ ,pp. 34-37‬והשוו פורת‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪ . 176‬דוגמא נוספת תידון בהמשך‪.‬‬ ‫הסיבה הראשונה שבראש שלשלת השכלים‪ .‬ראו למשל הופעתה אצל ר׳ אברהם אבולעפיה‬
‫א‪ ,‬דף ‪5‬א; ‪.Abrams, idem, pp. 28,30‬‬ ‫‪63‬‬ ‫ואחרים‪ :‬משה אידל‪ ,‬׳נשמת אלוה‪ :‬על אלוהיות הנשמה אצל הרמב״ן והאסכולה שלו׳‪ ,‬ש׳‬
‫בנקודת קרבה זו הבחין כבר אברמס‪ ,‬שהפנה לדברי ספר היחוד ע״פ הופעתם בכ״י א‪,‬‬ ‫‪64‬‬ ‫ארזי‪ ,‬מ׳ פכלר וב׳ כהנא (עורכים)‪ ,‬החיים כמדרש‪ :‬עיונים בפסיכולוגיה יהודית לכבוד‬
‫ולמרות זאת לא עמד על היותם חלק מן הילקוט‪ .Abrams, ‘A Commentary’, p. 51 :‬הוא‬ ‫פרופסור מרדכי רוטנברג‪ ,‬תל אביב ‪ ,2004‬עט׳ ‪ .343-342‬לעומת זאת אצל המשורר וההוגה‬
‫מנה מקורות נוספים שעשו שימוש בטרמינולוגיה קרובה‪ ,‬ביניהם ר׳ יצחק דמן עכו‪ ,‬מקובל‬ ‫ר׳ יהודה הלוי‪ ,‬שהכיר היטב את הפלספא‪ ,‬משמש הצירוף ׳צורת שכל׳ באחד משיריו‬
‫שאל פרשת היכרותו עם ה׳כלל׳ נשוב בהמשך‪.‬‬ ‫החשובים‪ :‬׳ברכי אצולה מרוח קק‪.‬ךש׳‪ ,‬שם כאחד משמות הנפש האצולה‪ .‬עיינו‪ :‬שירי‬
 ‫‪201‬‬ ‫עיקפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪200‬‬

‫ה׳תמר׳‪ .‬משל זה נועד לבאר את התניית הפריון האלוהי בייחוד הספירות תפארת ומלכות‬
‫(בהקבלה ליחסי הזכר והנקבה האנושיים); הוא יוחס בחלק מגרסאות ה׳כלל׳ ל׳בעלי‬ ‫ה׳כלל׳(§‪)3‬‬ ‫ספר הייחוד (§‪)1‬‬
‫הקבלה׳‪ ,‬ואילו באחרות‪ ,‬בהמשך לייחוס ה׳כלל׳ כולו‪ ,‬ל׳בעלי המרכבה׳‪ 70.‬עורכו של‬
‫הכתר עומד כמו גג החופה‪ 66‬החכמה היא כמו‬
‫ה׳כלל׳ בילקוט אימץ את היחוס ל׳בעלי המרכבה׳‪ ,‬אולם השמיט את משל ה׳תמר׳ שיוחס‬ ‫כותלי החופה והבינה כמו פתחי החופה וזרועות‬
‫להם‪ ,‬ובמקומו הוסיף תוספת שאין לה זכר באף לא אחת מהעתקות ה׳כלל׳ שאינן חלק‬
‫החופה העומדים בפתחים כנגד חסד וגבורה‪.‬‬
‫מן הילקוט‪" :‬כמו שאמרו בעלי המרכבה הקב״ה יושב באויר למעלה למעלה"‪ 71.‬בהערתו‬ ‫והוא [תפארת] חתן‬
‫והתפארת הוא הב״ה רם ונשא הנקרא חתן [‪]...‬‬
‫הציע שלום לראות בכל המשפט הזה סימן להפניית העורך לגרסת ה׳כלל׳ שעמדה‬ ‫והשכינה עמו כמו כלה יושבין‬
‫ויושב מימין ומלכות יושב משמאל כמו הכלה‬
‫לפניו‪ 72,‬כפי הנראה מכיוון שברבות מגרסאות ה׳כלל׳ מלות הפתיח הן ׳אודיעך כלל‬ ‫בתוך חופה מהספירות העליונות‪.‬‬
‫[״•]‬
‫הדברים שהיו מתנהגים בו בעלי המרכבה׳‪ 73.‬מכך משתמע שלא זיהה כי רק חלקו השני‬ ‫והתפארת מטה כלפי חסד‬
‫וזהו שאמ׳ תפארת כנגד החסד יושבת [‪]...‬‬
‫של המשפט הינו בגדר הוספה פרי ידי העורך‪ ,‬אולם לדיוק כזה אין לצפות מהערה‬ ‫ובניין מלכות כנגד הגבורה‪67.‬‬ ‫והשכינה כלפי הגבורה‪65.‬‬
‫שמטבע הדברים נרשמה על בסיס זכרון‪ ,‬ככל הנראה לשימוש אישי‪ .‬כפי שהראיתי כאן‬
‫בפירוט עורך הילקוט הבין את ה׳כלל׳ בזיקה לספר הייחוד שהועתק לפניו‪ ,‬ומכאן‬ ‫דימוי הספירה התחתונה לכלה היושבת עם או אצל חתנה‪ ,‬חוזר על עצמו בכתבים קבליים‬
‫מסתברת יותר ההנחה שאת המקור לחלקו השני של המשפט ‪ -‬׳הקב״ה יושב באויר‬ ‫מוקדמים החל מן העשורים הראשונים של המאה הי״ג‪ ,‬ולו שרשים עתיקים בספרות‬
‫למעלה למעלה‪ - ,‬יש לקרוא על רקע דברי ספר היחוד (§ ‪ )1‬בדבר ישיבתו של הקב״ה‬ ‫המקראית‪ ,‬בפיוט‪ ,‬במדרש‪ ,‬ובמגוון רב נוסף של מקורות‪ .‬משה אידל הציג את הופעתו‬
‫עם כלתו תחת אור הכתר החופף כמעין אויר‪ .‬הכינוי ׳אויר׳ יוחס בספר היחוד לספירה‬ ‫של דימוי זה ב׳כלל׳‪ ,‬לצד כמה מקורות תיאוסופייס נוספים ובנקודה זו קרובים לו‪ ,‬כחלק‬

‫כתר‪ 74,‬שדומתה שם גם ל׳אור בהיר מחופף על הכל׳‪ 75.‬כפי שראינו בשני החיבורים‬ ‫מדיון ברקע האפשרי לרבדים התיאוסופיים שאותם‪ ,‬כדבריו‪ ,‬הוסיף תלמידו של ר׳ נחמיה‬
‫בן שלמה הנביא עת ששילב בכתבי מורו מוטיבים שונים מן הקבלה הפרובנסאלית או‬
‫הספרדית‪ 68.‬לאחרונה נידונו גלגוליה האיקוניים של תמונת החופה הזו‪ ,‬ואחרות‪ ,‬בכתבים‬
‫לגרסאות המשל ודיון מפורט בו‪ ,‬במקורותיו האפשריים ובגלגוליו‪ ,‬ראו‪Abrams, ‘A :‬‬ ‫‪70‬‬ ‫קבליים שונים‪ 69.‬לענייננו יצוין שבמקרה הנוכחי לא מדובר על תוספת ייחודית לגרסת‬
‫‪.Commentary’, pp. 25-26, 52-56‬‬ ‫הטקסטים הללו בילקוט‪ ,‬ולא בהפניה פנימית של העורך‪ ,‬אלא על קרבה שאין לתלותה‬
‫א‪ ,‬דף ‪4‬ב; ‪ .Abrams, ‘A Commentary’, p. 26‬והשוו הנוסח השונה מעט בכ״י י‪ ,‬דף ‪ 103‬א‪:‬‬ ‫‪71‬‬ ‫בגרסאות הילקוט שלפנינו‪ ,‬ושלכל הפחות ניתן להצביע עליה כדי לנסות ולשחזר את‬
‫"כמו שאמרו יודעי המרכבה הקב״ה יושב באויר למעלה למעלה"‪ .‬בשינוי נוסח זה‬ ‫סיבת צירופם יחד‪.‬‬
‫וברלוונטיות שלו להיכרותו של בחיי עם הילקוט נשוב בהמשך‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬נקודה אחת נוספת שבה מתייחדת גרסת ה׳כלל׳ בילקוט (§ ‪ )3‬בהשוואה‬
‫כך משתמע מהמשך הערתו דלעיל‪[ ,‬אוסף העתקות של כתבי העיון]‪ ,‬מס׳ תיק‪ph :‬‬ ‫‪72‬‬ ‫ליתר גרסאותיו ובאופן אף בולט מן הדוגמאות שצוינו לעיל‪ ,‬היא היעדרו של משל‬
‫‪ ,Scholem 573‬עט׳ ‪ :63‬י'‬
‫‪“F. 4b zitiert auch schon------- Offenbar ist die Abhandlung Jerus. 273 hier.‬‬
‫”]‪wirklich bewusst. Der Autor arbeitete ein Stiick von ihr hinein in seinen T[ext‬‬ ‫מ‪ ,‬דף ‪4‬ב; פורח‪,‬כתבי העיון‪ ,‬עמ׳ ‪. 186‬‬ ‫‪65‬‬
‫[תרגום‪" :‬בדף ‪4‬ב מצטט כבר ׳כמו שאמרו בעלי המרכבה הקב״ה יושב באוויר למעלה‬ ‫חמשת התיבות הראשונות שציטטתי באות בגרסאות ה׳כלל׳ השונות לאחר הצירוף ׳ר״ל׳‬ ‫‪66‬‬
‫למעלה׳ ככל הנראה יש כאן באמת מודעות ל׳כלל׳ שב[כ״י] ירושלים ‪ .273‬המחבר שילב‬ ‫(רוצה לומר)‪ ,‬ממנו הסיק אברמס שמדובר בגלוסה ששולבה בשלב מוקדם כלשהו כדברי‬
‫קטע ממנו בתוך הטקסט שלו״]‪ .‬ה׳כלל׳ שבכ״י ירושלים ‪ ,27‬הוא כ״י ירושלים‪ ,‬הספרייה‬ ‫ביאור‪ .‬ראו‪.Abrams, ‘A Commentary’, p. 50 :‬‬
‫הלאומית ‪ ,8° 330‬דפים ‪66‬ב‪68-‬א [מתכ״י ‪ ,]B f 277‬אוחו הזכיר בשניים ממחקריו‬ ‫מ‪ ,‬דף ‪5‬ב‪6-‬א; ‪.Abrams, ‘A Commentary’, p. 22‬‬ ‫‪67‬‬
‫הקודמים‪ :‬שלום‪ ,‬כתבי‪-‬יד בקבלה‪ ,‬עט׳ ‪ ,72‬מם׳ ‪ ;4‬שלום‪ ,‬׳מפתח׳‪ ,‬עט׳ ‪ 498‬מס׳ ‪ .2‬יצוין‬ ‫אידל‪ ,‬׳על הפירושים של ר׳ נחמיה לשם מ״ב׳‪ ,‬עמי ‪ .211-199‬כפי שתיאר בפירוט‪ ,‬הנושא‬ ‫‪68‬‬
‫שהמשפט ׳כמו שאמרו בעלי המרכבה הקב״ה יושב באויר למעלה למעלה׳ אינו מופיע‬ ‫סבוך וכמה מן המוטיבים שהתפרשו באופן תיאוסופי בראשית הקבלה‪ ,‬כבר הופיעו באופן‬
‫בשלמותו באף לא אחת מגרסאותיו הרבות של ה׳כלל׳ שאינן חלק מן הילקוט‪.‬‬ ‫בלתי תלוי בכתביהם של אותם הוגים אשכנזים ימי‪-‬ביניימים‪ ,‬אך לדבריו הרובד התיאוסופי‬
‫ראו ‪.Abrams, ‘A Commentary’, pp. 22-23 :73‬‬ ‫של אותם המוטיבים בכתבים האשכנזים נוסף להם בשלב מעט מאוחר יותר בעקבות‬
‫‪ 74‬ראו פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ ,183‬שורה ‪ :27‬׳האויר הנקרא כת״ר׳‪ .‬בנקודה זו זהות גרסאות‬ ‫התוודעות תלמידי מחבריהם או ממשיכי דרכם לחומר קבלי שמקורו בפרובנס או ספרד‪.‬‬
‫ספר היחוד שבילקוט לאלו שאינן חלק ממנו‪ .‬לפני כן נתכנתה שם הספירה כתר בכינוי ׳אויר‬ ‫ראו גם‪ :‬משה אידל‪ ,‬קבלה וארוס‪ ,‬תרגום‪ :‬שרגא בר‪-‬און‪ ,‬תרגום ההערות‪ :‬יקיר פז‪ ,‬ירושלים‬
‫הקדמון׳‪ .‬על כינוי אחרון זה ראו גם‪ :‬מיכל לניר‪ ,‬׳תפישת האין סוף ‪ -‬השוואה בין מקובלי‬ ‫ותל‪-‬אביב תש״ע‪ ,‬עט׳ ‪ .74-64‬לתמונות של חופת הקב״ה וכנסת ישראל בדמות כח נשי‬
‫חוג העיון לבין ר׳ עזריאל מגירונה׳‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תשמ״ט‪ ,‬עט׳‬ ‫במחזורים אשכנזיים מן המאה הי״ג‪ ,‬ראו‪ :‬ירמי דובראו‪ ,‬׳ייצוגים מילוליים מול ייצוגים‬
‫‪.37-36‬‬ ‫חזותיים‪ :‬הפיוט "אתי מלבנון כלה" והאילוסטרציות במחזור וורמס ובמחזורים אשכנזיים‬
‫פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ 183‬שורות ‪ .21-20‬גם כאן זהים הדברים לגרסאות ספר היחוד‬ ‫‪75‬‬ ‫בני התקופה׳‪ ,‬עבודת גמר תואר מוסמך‪ ,‬האוניברסיטה העברית ‪ ,2008‬עט׳ ‪ ;19-12‬הנ״ל‪,‬‬
‫שבילקוט (§‪ .)3‬למקורות התמונה הזו ראו לעיל הע׳ ‪ .57‬כמו כן‪ ,‬בספר היחוד שבילקוט‬ ‫׳מוטיב איקונוגראפי של רעים אהובים במחזורים אשכנזיים‪ :‬מבעד לדרכי הפרשנות של‬
‫תוארה הספירה חכמה במילים הבאות‪ ,‬כ״י ק‪ ,‬דף ‪80‬א‪" :‬הספירה השנית נקראת חכמ״ה‬ ‫תורת הסוד בימי הביניים׳‪ ,‬קבלה כד (תשע״א)‪ ,‬בפרט עט׳ ‪ 224-223‬והע׳ ‪.66,58‬‬
‫בעבור שמקננת ומסתתרת באמצעו׳ הכתר למעלה למעלה״‪ .‬השוו פורת‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪ 183‬שורה‬ ‫’‪Idel, ‘Wedding Canopies’, of. Safrai & Baumgarten, ‘The Wedding Canopy‬‬ ‫‪69‬‬
 ‫‪203‬‬ ‫עידן סיגטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪202‬‬

‫בסיכומו של דבר ניתן להבחין כי בחלק מן המקרים הקרבה בין הטקסטים אינה‬ ‫הופיע תיאור ישיבת החתן ‪ -‬הספירה תפארת‪ ,‬בתוך חופת הספירות העליונות‪.‬‬
‫תלויה בתוספות כלשהן פרי ידי העורך‪ .‬יתכן אפוא שחשיפת הילקוט הקדום הזה עשויה‬ ‫נוסף על כך צוינו לעיל כמה סימנים המעידים על בקיאותו האפשרית של עורך‬
‫במקרה הנוכחי לחשוף גם זיקה טקסטואלית החורגת מגבולות עריכתם יחד‪ ,‬ואולי עלינו‬ ‫הילקוט במספר טקסטים קבליים אחרים החולקים נקודות שיתוף עם ספר היחוד‪ ,‬ונראה‬
‫לזקוף לזכות עורכו ידע אבוד בדבר יחס ממשי ישיר שהתקיים בין חיבורים אלה או אף‬ ‫שבמקרה הנוכחי יש להתחשב בדיון ספציפי המופיע ב׳ספר היחוד האמתי׳‪" :‬והמעלה‬
‫בין מחבריהם העלומים‪ .‬על כל פנים‪ ,‬נוכח נקודות הקרבה שהוצגו כאן ברור שסיבה‬ ‫הזאת הנקראת תפארת אדם היא עומדת למעלה למעלה באויר באמצע [‪ ]...‬והאויר‬
‫טובה היתה לו לקושרם יחד‪ .‬במידה רבה יותר של ודאות נוכל לומר שהם נקראו ונלמדו‬ ‫הקדמון הנאצל בכח עילת העילות ית׳ נעשה סובב"‪ 76.‬תושם אל לב הופעתו של ׳עילת‬
‫באופן אורגני‪ ,‬ושברבים מן המקרים ניתן לחשוף את הרקע לסימני העריכה וחילופי‬ ‫העילות׳ כאן‪ ,‬צירוף החוזר על עצמו בהקשר דומה בשני הפריטים הבאים בילקוט‬
‫הנוסח הייחודיים לגרסת ה׳כלל׳ שבילקוט (§‪ )3‬על יסוד הופעתו הסמוכה לפריט‬ ‫(להלן)‪ .‬משמעות הביטוי ׳תפארת אדם׳ נתונה במחלוקת‪ ,‬יש שהבינוהו כמציין לספירה‬
‫שהועתק לפניו ‪ -‬ספר היחוד(§ ‪ ,)1‬יתכן שעל רקע בקיאות נרחבת יותר של עורך הילקוט‬ ‫תפארת‪ ,‬ולעומת זאת הוצע גם להבינו כביטוי המשקף במקור את מלוא שיעור הקומה‪77.‬‬
‫עם כמה כתבים נוספים החולקים נקודות שיתוף‪.‬‬ ‫תבנית שיעור הקומה עומדת במוקד הטקסטים שנאגדו בילקוט‪ ,‬עד כי להבנתי יש‬
‫עם סיכום הדיון ביחס שבין שני טקסטים אלו ברצוני להזכיר מקרה אחר ומשיק‬ ‫לראותה כמוטיב מקשר המאפשר לשחזר את סיבת אגידתם יחד‪ .‬אם נכונה ההצעה‬
‫חלקית שנמצא באגרת אל הרמב״ן מתלמידו של ר׳ יוסף ן׳ מזאח‪ 79.‬בפירוש הספירות‬ ‫שלפיה משקפת עריכתו של ה׳כלל׳ בילקוט היכרות עם גרסה כלשהי של ׳ספר היחוד‬
‫שנכלל באגרת זו‪ ,‬נעשה שימוש בטרמינולוגיה שנהוג לאפיין באמצעותה את ׳כתבי‬ ‫האמתי׳‪ ,‬אז לפנינו נסיון לקשור בין תיאור עמידת ׳תפארת אדם למעלה למעלה׳ ותיאור‬
‫העיון׳‪ ,‬לרבות פירוט של ׳מתכונת הגוף מהספירות׳ ‪ -‬ביטוי החוזר על עצמו בשינויים‬ ‫ישיבתו של הקב״ה ‪ -‬הספירה תפארת‪ ,‬באור האויר הקדמון‪ ,‬וזאת על רקע היכרות (ואולי‬
‫בכמה מכתבים אלה‪ - 80‬באופן התואם לרוב למתכונת ובחלק מן המקרים גם‬ ‫יותר מאשר היכרות בלבד) עם שני חיבורים נוספים בעלי נקודות שיתוף‪ .‬על עקבותיו‬
‫לטרמינולוגיה המופיעה ברבות מגרסאות ה׳כלל׳‪ 81.‬האגרת עצמה (ומכל מקום ‪-‬‬ ‫של ׳ספר היחוד האמתי׳ בין רשמי עורך ה׳כלל׳ שבילקוט ניתן להוסיף ולמנות עוד‬
‫הפירוש שנכלל בה) אופיינה בידי חוקריה ובראשם פורת כקרובה מבחינה טרמינולוגיה‬ ‫נקודות קרבה‪ ,‬אך לעת עתה די לנו בכך‪78.‬‬
‫ל׳כתבי העיון׳‪ ,‬אך גם כמאוחרת ורחוקה ממחוז\ות התהוותם; לשונה מעידה על היכרותו‬
‫של מחברה עם כמה חיבורים שנמנו עם ׳כתבי העיון׳‪ ,‬לצד נסיונות עיבוד והתאמה‬
‫למערכת תיאוסופית אחרת‪ 82.‬קרבתו של עורך הילקוט לכמה כתבים שנמנו אף הם עם‬ ‫‪ ,25‬ובחילופי הנוסח ׳למעלה׳ השני ליתא‪ .‬בספר היחוד תוארה ישיבתו המוטה של התפארת‬
‫׳כתבי העיון׳‪ ,‬לצד דרכו בקריאתם דרך הפריזמה של חומר אחר‪ ,‬שאינו שייך למעגלים‬ ‫כלפי החסד‪ .‬אם נמשיך עם קו זה נוכל לדמות את נטייתו לחכמה‪ ,‬ומכאן‪ ,‬אולי‪ ,‬להחיל את‬
‫ישיבתה של החכמה ׳למעלה למעלה׳ גם על התפארת היושבת תחתיה‪.‬‬
‫הגמישים שבהם נהגו החוקרים להגדיר אותם‪ ,‬מגלמים אפוא מהלך דומה אך לא זהה‬
‫פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עמ׳ ‪ .126‬מהדורה ביקורתית מוקדמת ומוערת שלו נעשתה בידי קלוש!‬ ‫‪76‬‬
‫לזה שנעשה בידי תלמידו העלום של ן׳ מזאח‪ .‬שלא כמו באגרת‪ ,‬בילקוט מדובר עדיין‬
‫‪Menachem Kallus, ‘Two mid-13th Century Kabbalistic Texts from the 'lyyun Circle”,‬‬
‫על עריכה ועיבוד של טקסטים שנשמרו פחות או יותר בצורתם ה׳מקורית׳‪ ,‬המוכרת לנו‬
‫ר‪.M.A. Thesis, The Hebrew University of Jerusalem, 1992, pp. 73 ,‬‬
‫לגישת מלוא שיעור הקומה ראו‪ :‬פורת‪ ,‬תקון המעגל‪ ,‬עט׳ ‪ 263‬הע׳ ‪ ,520‬והשוו! ‪Kallus,‬‬ ‫‪77‬‬
‫על אודות מחברה האנונימי של האגרת איננו יודעים כמעט דבר‪ ,‬מלבד עדותו‬ ‫‪79‬‬ ‫‪.‘Two mid-13th Century Kabbalistic Texts’, p. 73 n. 156‬‬
‫האוטוביוגרפיה על כך שרבו היה ר׳ יוסף ן׳ מזאח ‪ -‬דמות שהוצע בעבר לשייכה למשפחת‬ ‫אציין בקיצור דוגמא אחת נוספת‪ .‬ברבות מגרסאות ה׳כלל׳ וביניהן גם זו שבילקוט‪ ,‬מוסבת‬ ‫‪78‬‬
‫מזאח מן העיר טולדו‪ .‬ראו בפירוט‪ :‬שלום‪ ,‬׳מחברו האמתי׳‪ ,‬עט׳ ‪ ;82‬שלום‪ ,‬תעודה חדשה‬ ‫לשון הפסוק ׳אל אלהי הרוחת לכל בשר׳ (בט׳ טז כב) על ׳משיכת הגוף כנגד התפארת שהוא‬
‫לתולדות ראשית הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪ 9‬והע׳ ‪ ,3‬עט׳ ‪ ;25‬פורת‪ ,‬תקון המעגל‪ ,‬עט׳ ‪;457-455‬‬ ‫כח חזוק לכל הגוף‪ .(Abrams, ‘A Commentary’, pp. 32-33) ,‬פסוק זה נדרש ב׳ספר היחוד‬
‫‪Gershom Scholem, Origins of the Kabbalah, ed. R.J.Zwi Werblowsky, trans. Allan‬‬ ‫האמתי׳ בקטע שלהבנתי יש להתחשב בו כשבוחנים את הסיומת היהודית לגרסת ה׳כלל׳‬
‫‪ .Arkush, Philadelphia 1987, p. 391‬שלום (‪ )ibid‬תיארך את האגרת לשנים ‪,1250-1240‬‬ ‫שבילקוט‪ .‬ראו‪ :‬סורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪124‬־‪ ,125‬וכן דבריו שם בהמשך‪ ,‬עמ׳ ‪ .126‬השוו‬
‫מסגרת זמן שוורמן הציע להרחיב את גבולה העליון עד שנת ‪ - 1265‬עת יציאתו של רמב״ן‬ ‫לסיומת ה׳כלל׳ (§‪ ,)3‬שורות ‪ 101-96‬במהדורת הילקוט; (‪.idem, p. 34 (left column‬‬
‫אח ספרד (‪ .)Verman, Books of Contemplation, p. 183‬פורת‪ ,‬שם‪ ,‬אימץ את אפשרות‬ ‫מקבילה חלקית לסיומת ה׳כלל׳ שבילקוט השתמרה בכמה מגרסאותיו ששולבו בהם דברי‬
‫איחורה‪ ,‬והוסיף כי עת זו גם קרובה יותר לפרק הזמן שבו התקבלו ׳כתבי העיון׳ אצל ר׳‬ ‫פירוש‪ ,‬ראו‪ .ibid (right and middle columns(:‬באופן מלא יותר השתמרה סיומת ה׳כלל׳‬
‫יעקב הכהן וממשיכי דרכו‪ .‬למהדורות האגרת ראו‪ :‬שלום‪ ,‬׳פירושו האמתי׳‪ ,‬עט׳ ‪,104-103‬‬ ‫שבילקוט כגרסה אלטרנטיבית בשלוש מהעתקות ה׳כלל׳ הרבות‪ ,‬ואלו הן‪ :‬כ״י מוסקבה‪,‬‬
‫‪ ;111‬פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪.272-270,10‬‬ ‫גינצבורג ‪ ,366‬דף קמט ע״א (ס״א ‪48‬א) [מתכ״י ‪ ;]F 20403‬כ״י אוניברסיטת קולומביה ‪x‬‬
‫משמעו של הצירוף ׳מתכונת הגוף׳ ללא התוספת של תלמיד ן׳ מזאח ‪ -‬׳מהספירות׳‪ ,‬אינו‬ ‫‪80‬‬ ‫‪ ,M 893 8553‬דף ‪28‬א‪-‬ב [מתכ״י ‪ ; ]F 27404‬כ״י וטיקן‪ ,‬הספרייה האפוסטולית ‪ ,294‬דף‬
‫תמיד זהה בחיבורים הנמנים עם ׳כתבי העיון׳‪ .‬ראו‪ :‬פורת‪ ,‬תקון המעגל‪ ,‬עט׳ ‪ ,76-74‬והשוו‬ ‫‪22‬ב [מחכ״י ‪ .]F 349‬אפשר שבכך חזרה מלאכת העיבוד שעבר ה׳כלל׳ בילקוט ומצאה את‬
‫שם‪ ,‬עט׳ ‪.456‬‬ ‫מקומה בהעתקותיו העצמאיות של חיבור זה‪ .‬אפשרות נוספת היא שעלינו להניח שלב‬
‫ראו בפרט תיאור הספירה תפארת כ׳משיכת הגוף׳ (תיאור האופייני אמנם גם לכתבים‬ ‫‪81‬‬ ‫ביניים‪ ,‬בו נתהוותה הסיומת הזו טרם ששולבה בילקוט‪ ,‬אך נוכח היכרותו האפשרית של‬
‫אחרים)‪ ,‬לצד תיאור הספירה התחתונה כ׳הלב שבגוף׳‪ :‬פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ 271‬שורה‬ ‫עורך הילקוט את ׳ספר היחוד האמתי׳ מסתברת יותר האפשרות הראשונה‪ .‬נקודת מעניינת‬
‫‪ ,32‬עט׳ ‪ 272‬שורה ‪ .41‬השוו ללשון ה׳כלל׳‪.Abrams, ‘A Commentary’, pp. 31-32,34 :‬‬ ‫נוספת להשוואה היא נוסח הדברים אצל יצחק אבן סהולה‪ ,‬בעיבודו את דברי ר׳ אשר בן‬
‫ראו בפירוט ‪:‬פורת‪,‬תקון המעגל ‪,‬עט׳ ‪ 57-56‬והע׳ ‪. 54‬‬ ‫‪82‬‬ ‫דוד‪ :‬בר‪-‬אשר‪ ,‬׳פירוש מזמורי תחלים׳‪ ,‬עט׳ ‪.14‬‬
‫‪205‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪204‬‬

‫הספירות ותיאור היחסים ביניהן משותפים בחלקם לקטע קצר זה ולספר היחוד; כך‪,‬‬ ‫גם מהופעתם העצמאית שלא כחלק ממנו‪ ,‬כמו כן וכפי שנראה מיד‪ ,‬עניין שלא נזכר‬
‫לדוגמא‪ ,‬בשניהם מכונה הספירה הוד ׳מדת משפט׳‪ 89,‬כפי שבשניהם מתוארת הספירה‬ ‫באגרת אך שהעסיק את עורך הילקוט הוא טיב היחס בין הספירות (למעשה‪ ,‬דמות‬
‫יסוד כצדיק וכברית העומדת באמצע‪ 90,‬או כפי שבשניהם מתוארת השכינה כמקבלת‬ ‫תבניתן) ו׳עלת העלות׳‪.‬‬
‫מהוד‪ 91.‬מקבילות אלו משותפות הן לעוד כתבים רבים אחרים בני הזמן ובמקרה הנוכחי‬
‫§‪ .4‬פירוש קצר על עשר הספירות‪ 83.‬פתיחה‪" :‬במופלא ממך אל תחקור זהו עלת‬
‫אין ללמוד מהן על יחס ישיר כלשהו בין חיבורים אלה‪ ,‬אם כי בה בעת הן מצטרפות‬
‫העלות"‪ ,‬סיום‪" :‬ושכינה מהוד הוא מישור"‪ 84.‬קטע אנונימי זה לא קוטלג במפתח‬
‫לנקודות הממשק האפשריות שבגינן שולב טקסט זה בילקוט‪ .‬אבל האם מעבר לנקודות‬
‫הפירושים לעשר הספירות שערך שלום‪ ,‬אך הוא הועתק בכתיבת ידו כחלק מרצף‬
‫השיתוף היתה סיבה נוספת שבגינה נכלל בו טקסט זה דווקא ?‬
‫הטקסטים שמצא ׳אחר ספר היחוד׳ בכתב‪-‬יד א‪ 85.‬אברמס הדפיסו כחלק מן המהדורה‬
‫הנקודה המשמעותית ביותר שבגינה‪ ,‬להשערתי‪ ,‬צירפו העורך‪ ,‬היא דווקא ההכרה‬
‫הסינופטית שערך ל׳כלל׳‪ ,‬בה מגלמת העתקתו בכתב‪-‬יד א את אחת מגרסאותיה‪ 86‬פירוש‬
‫ב׳עלת העלות׳ כתחום נעלם‪ .‬תפיסה זו אינה משותפת לפריטים הקודמים‪ ,‬אדרבא‪,‬‬
‫קצר זה הועתק גם בקונטקסט אחר וככל הנראה אורגני יותר‪ ,‬בו עסק אידל כחלק מעיון‬
‫הצירוף ׳עילת העלות׳ מופיע במשמעות שונה בספר היחוד‪ 92.‬לעומת זאת וכפי שראינו‪,‬‬
‫במקבץ אחר של טקסטים החוזר על עצמו באופן פחות או יותר זהה במספר כתבי‪-‬יד‪87.‬‬
‫בין הרשמים שהותיר אחריו עורך גרסת ה׳כלל׳ שבילקוט מתבלטות עקבותיו של חיבור‬
‫במבט ראשון נדמה שפירוש זה מצא את מקומו בילקוט מכיוון שגם בו מצא העורך‬
‫נוסף וקרוב מכמה בחינות ‪ -‬הוא ׳ספר היחוד האמתי׳‪ .‬בקטע שצוטט לעיל מחיבור‬
‫תבנית מסוימת של מערכת הספירות והדינאמיקה ביניהן‪ ,‬אף (או דווקא בגלל) שזו שונה‬
‫אחרון זה תואר ה׳אויר הקדמון׳ הנמנה עם כינויי הספירה כתר‪ ,‬כנאצל מעלת העלות‪.‬‬
‫מעט מזו שהוצגה בספר היחוד(§ ‪ )1‬ובגרסת ה׳כלל׳(§ ‪ )3‬שהועתקו לפניו‪ .‬בפירוש קצר‬
‫מכאן שתפקודו זה של המינוח כמו גם המודל האונטולוגי שמשקף השימוש בו‪ ,‬לא היו‬
‫זה מופיעים המונחים ׳כבוד ראשון׳ ו׳כבוד שני'‪ ,‬ואולי הבין אותם העורך בזיקה לכבודות‬
‫זרים למי שהסמיך את הפירוש הקצר (§‪ )4‬ליתר הפריטים שבילקוט‪ .‬את תפיסת ׳עלת‬
‫המופיעים בפריטים שהועתקו לפניו‪ ,‬גם אם זהותם של כבודות אלו עם דרגות ספציפיות‬
‫העלות׳ כתחום נעלם שאותו‪ ,‬לעומת מערכת הכבודות או הספירות‪ ,‬אין או לא ניתן‬
‫בכל אחד מן הטקסטים הללו אינה לגמרי זהה‪ 88.‬בנוסף‪ ,‬ניתן להבחין בכך שכינויי‬
‫לחקור‪ ,‬יש לבחון בזיקה לתחומי חלותה של תבנית הדמות האנתרופומורפית ‪ -‬דמות‬
‫התופסת מקום מרכזי כל כך בלשון ה׳כלל׳(§ ‪ ,)3‬שכזכור נקרא בזיקה לספר היחוד(§ ‪.)1‬‬
‫שאלת תחום חלותה של תבנית הדמות עומדת במוקד הפריט הבא בילקוט‪.‬‬ ‫פ‪ ,‬דף ‪74‬ב; י‪ ,‬דף ‪103‬ב‪ :‬ל‪ ,‬דף ‪251‬א; ק‪ ,‬דף ‪82‬א; א‪ ,‬דף ‪5‬ב; מ‪ ,‬דף ‪6‬ב‪.‬‬ ‫‪83‬‬
‫א‪ ,‬דף ‪5‬ב‪.‬‬ ‫‪84‬‬
‫§ ‪ .5‬אגרת פולמוסית על דמותם הגופנית של המלאכים‪ 93.‬פתיחה‪" :‬במתניתא דראש‬
‫שלום‪[ ,‬אוסף העתקות של כתבי העיון]‪ ,‬מם׳ תיק‪ ,ph Scholem 573:‬עט׳ ‪.64‬‬ ‫‪85‬‬
‫השנה דמות צורות לבנות״‪ ,‬סיום‪" :‬ואין לבעלי שיקול הדעת ואנשי העיון חלק בזה ואף‬ ‫‪.Abrams, ‘A Commentary’, p. 34‬‬ ‫‪86‬‬
‫לדוגמא‪ :‬כ״י מילאנו‪ ,‬ספריית האמברוזיאנה ‪( & Sup 31‬ברנהיימר ‪ ,)57‬דף ‪8‬ב [מתכ״י‬ ‫‪87‬‬
‫‪ ;]F 14620‬כ״י ניו יורק‪ ,‬בהמ״ל ‪( 1878‬לפנים כ״י אלתר מגור; ‪ ,)JTS 838‬דף ‪43‬ב (ס״א סב‬
‫ע״ב) [מתכ״י ‪ ;]F 10976‬כ״י פירנצה‪ ,‬הספרייה הלורנציאנית ‪ ,Plut.44.i3‬דף ‪222‬א [מתכ״י‬
‫"פירוש ל״ב נתיבות חכמה"׳‪ ,‬עבודה סמינריונית‪ ,‬נדפס בתוך‪ :‬אסתר בורג‪ ,‬׳עיונים בספר‬ ‫‪ .]F 17831‬לדיון בטקסט קצר זה על רקע חומר שהועתק לפניו בכתבי היד ניו יורק ופירנצה‬
‫יסוד עולם המיוחס לר׳ חננאל בן אברהם אבן אסקירה׳‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת תל‬ ‫הנ״ל‪ ,‬ראו‪ :‬משה אידל‪ ,‬׳ה׳צמצום׳ בקבלה ובמחקר׳‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל י‬
‫אביב ‪ ,2003‬חלק ב ‪ -‬נספחים‪ ,‬נספח ד‪ ,‬עט׳ ‪.26-24‬‬ ‫(תשנ״ב)‪ ,‬עט׳ ‪ 77-73‬והערותיו שם‪ .‬אידל מצא שחלק מן החומר שהועתק במקבץ זה ידוע‬
‫מ‪ ,‬דף ‪5‬א (§ ‪ :)1‬״הוד הוא מדת משפט כנגד מדת הגבורה״; פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪187‬‬ ‫‪89‬‬ ‫היה‪ ,‬לפחות מבחינת תוכנו‪ ,‬לר׳ יעקב בן ששת‪ .‬בתיווכו (וכפי הנראה גם באופן בלתי‬
‫שורה ‪ .99‬השוו לפירוש הפותח ב׳מופלא ממך׳(§ ‪ ,)4‬מ‪ ,‬דף ‪6‬ב‪" :‬והוד משמאל הוא מדת‬ ‫מתווך)‪ ,‬נודע לבחיי בן אשר‪ ,‬ראו‪ :‬גוטליב‪ ,‬הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪ 128‬והע׳ ‪ .23‬אידל‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪76‬‬
‫משפט"‪.‬‬ ‫‪ .‬הע׳ ‪ ,92‬ציטט קטע בעניין ׳כבוד ‪.‬ראשון וכבוד שני׳ על סמך י‪ ,‬דף ‪103‬ב‪ ,‬אותו הכתיר כ׳ספר‬
‫מ‪ ,‬דף ‪5‬א(§ ‪" : )1‬יסוד הוא באמצע כנגד הבריח שנ׳ [משלי י כה] וצדיק יסוד עולם"; פורת‪,‬‬ ‫‪90‬‬ ‫היחוד׳ ‪ -‬הוא ספר היחוד הנ״ל שנדפס בידי פורת ‪ -‬לכאורה כטקסט אחר וקרוב למקבץ‬
‫שם‪ ,‬עט׳ ‪ 187‬שורה ‪ .102‬והשוו (§ ‪ ,)4‬מ‪ ,‬דף ‪6‬ב‪" :‬והצדיק באמצע הוא ברית"‪.‬‬ ‫הטקסטים מכ״י ניו יורק ופירנצה לעיל‪ .‬אולם טקסט זה הוא הוא אותו קטע קצר הפותח‬
‫מ‪ ,‬דף ‪5‬א (§ ‪ :)1‬׳ושכינה מקבלת מהוד׳‪ .‬אצל פורת‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪ 187‬שורה ‪ : 103‬׳ושכינה‬ ‫‪91‬‬ ‫ב׳במופלא ממך׳‪ ,‬אשר הועתק בכל כתבי היד הנ״ל‪ ,‬והן כחלק מן הילקוט הנידון‪ ,‬כמו‬
‫מהוד׳‪ ,‬הקרוב יותר בנקודה זו לגרסת הפירוש הפותח ב׳מופלא ממך׳ (§ ‪ ,)4‬מ‪ ,‬דף ‪6‬ב‪:‬‬ ‫במקרה של י‪ .‬מכיוון שבפתיחת הילקוט שם‪ ,‬דף ‪ 101‬ב‪ ,‬צוין שמו של ספר היחוד ‪ -‬׳בשם‬
‫"ושכינה מהוד"‪.‬‬ ‫אל יחיד אתחיל לכתוב ספר הייחוד׳ ‪ -‬החילו אידל על יתר הטקסטים שנכללו בו‪ ,‬בדומה‬
‫בספר היחוד עלת העלות אינו מציין תחום נסתר או ׳גבוה׳ מעשר הספירות‪ .‬ראו למשל י‪,‬‬ ‫‪92‬‬ ‫למה שעשה הרב יעקב בן שמעון פראנקו לגארטו עת שהעתיק את הילקוט בכ״י ק‪ .‬כפי‬
‫דף ‪ 102‬א‪" :‬הנה לך רמז מבואר על אילו הג׳ ספירות ונקרא הכל כתר אחד ועילת העילות";‬ ‫שנראה בהמשך גם רבנו בחיי אימץ את הקשר שנוצר בין חלק מן המקורות השונים שלוקטו‬
‫פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ 184‬שורה ‪ ,47‬שם ׳אחד׳ ליתא‪ .‬אך השוו לעומת זאת גרסת ק‪ ,‬דף‬ ‫בו‪ ,‬אם כי במקרה שלו היו אלו כנראה תוספות עורך הילקוט שעמד לפניו‪ ,‬שהביאוהו לכך‪.‬‬
‫‪80‬ב‪" :‬ונקרא הכל כתר אל כתר עילת העילות"‪ .‬העובדה שגרסה זו אינה מופיעה באף אחת‬ ‫ראו א‪ ,‬דף ‪5‬ב‪" :‬וכבוד מלכים חקור דבר זהו כבוד הראשון וכבוד שני זה תורה שבכתב‬ ‫‪88‬‬
‫מהעתקות הילקוט האחרות‪ ,‬לצד היעדרה של כל התיחסות נוספת ל׳עילת העילות׳ בספר‬ ‫ותורה שבעל פה״‪ .‬השוו לשימוש בטרמינולוגיית ה׳כבוד׳ בסיומת ה׳כלל׳ בילקוט (§ ‪,)3‬‬
‫היחוד‪ ,‬מטות את הכף לאפשרות שמדובר בשינוי מאוחר‪ .‬בצד זאת‪ ,‬ראו מיד הדיון בספר‬ ‫שורה ‪ 101‬במהדורת הילקוט‪ ,‬וכן לדברי ׳ספר היחוד׳‪ :‬פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ ,183‬שצוטט‬
‫היחודהאמתי‪.‬‬ ‫לעיל ליד הע׳ ‪ .62‬על ׳כבוד ראשון׳ ו׳כבוד שני׳ ראו גם ב׳פירוש ל״ב נתיבות ׳מפי החכמים‬
‫פ‪ ,‬דפים ‪74‬ב‪75-‬א; י‪ ,‬דף ‪ 103‬ב‪ ;:‬ל‪251 ,‬א‪-‬ב; ק‪ ,‬דף ‪82‬א; א‪ ,‬דפים ‪5‬ב‪6-‬א; מ‪ ,‬דפים ‪6‬ב‪7-‬ב‪.‬‬ ‫‪93‬‬ ‫הקדמונים״‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪ 157‬שורות ‪ .27 ,24‬על הכבודות בחיבור זה עיינו דליה לוי‪ ,‬׳החיבור‬
‫‪207‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪206‬‬

‫אך נקודה שעד כה לא הבחינו בה היא העתקתה הכפולה של האגרת בכתבי היד אק‪ :‬פעם‬ ‫דבריהם והכריחם ומופתיהם לא נקבל"‪ 94.‬לעניין הפתיחה של גרסת האגרת בילקוט יצוין‬
‫אחת בגרסת ׳ילקוט החכם המשכיל׳‪ ,‬ופעם שניה בגרסת הילקוט הקצר יותר שבו אנו‬ ‫שבכל העתקות הילקוט נוסף לפניה המשפט השגור‪" :‬עשר ספירות מגזירת ספיר‬
‫עוסקים‪100.‬‬ ‫גזרתם"‪ .‬משפט זה עשוי אמנם להתייחס לפירוש הקצר על עשר הספירות שהועתק לפניו‬
‫נקודת הממשק בין תוכן האגרת ויתר החומרים שנכללו בילקוט היא תבנית הדמות‬ ‫(§ ‪ ,)4‬אך לא פחות סבירה האפשרות שיש לראותו כחולייה המקשרת בין §‪ 4‬ודמות‬
‫האנתרופומורפית ‪ -‬המשותפת לאלהות‪ ,‬לחלק מן המלאכים על קבוצותיהם‪ ,‬ולאדם‪.‬‬ ‫ה׳צורות הלבנות׳ הנזכרת בפתיחת §‪ 95•5‬ועוד‪ ,‬בכל כתבי היד של האגרת נהגו‬
‫היבטים שונים של מעמד שיעור הקומה הערוך במבנה אנתרופומורפי מופיעים בכמה‬ ‫המעתיקים להבחין בין פריטי הילקוט באמצעות סימונים גרפיים‪ ,‬לעתים קלים‪ .‬לכתבי‬
‫וכמה כתבים שנמנו בעבר עם ׳כתבי העיון׳‪ ,‬נושא שמקורותיו וגלגוליו נידונו ברוחב דעת‬ ‫היד מלקא משותף סימון תחילתו של הקטע החדש (§ ‪ )5‬ברישא המשפט הנ״ל (׳עשר‬
‫במספר מחקרים‪ 101.‬פניו השונות של הנושא מופיעות באגרת שלפנינו בתוך מסגרת‬ ‫ספירות מגזירת‪...‬׳)‪ ,‬ומכאן שהיו מי שהבינו אותו כמתייחס לאגרת‪.‬‬
‫פולמוסית‪ .‬מחברה העלום יצא לגונן על "דעת רבותי׳ בעניין המלאכים שהם באמת גוף‬ ‫אגרת קדומה זו לא נכללה בתעתיק שערך שלום למקבץ הטקסטים שמצא בכתב‪-‬יד‬
‫בצורה ובדמות"‪ ,‬מפני הגישה המסתמנת ב״דברי הפלוסופים שאם יש מלאכים הם‬ ‫א‪ ,‬אך (ואולי בגלל ש) הוא עסק בה כחיבור עצמאי במסגרת מחקר על תורות המלאכים‬
‫שכלי׳ןם] נבדלי׳ןם]"‪ 102.‬בסוף הרצאתו רמז לסוד בעל חשיבות לענייננו‪:‬‬ ‫ושאלת הרכבתם בראשית הקבלה‪ ,‬על רקע ספרות יהודית ניאו‪-‬אפלטונית‪ 96.‬גרסה קרובה‬
‫אך לא זהה של האגרת הועתקה בכמה קבצים אחרים בסמוך לחומר קבלי מוקדם‪ ,‬נתון‬
‫בעניין לא תעשון אתי סוד גדול רמוז אתנו במקומות אחרים ולא לפשוטו חלילה‬
‫שסייע בידי שלום עבור הקביעה שאת האגרת חיבר מקובל מגירונה‪ 97.‬קווי המתאר‬
‫לעילת העילות‪ .‬ובכאן צדקו הפילוסופים עם מה שתורתינו וקבלתינו מחייבת כן בלא‬
‫הפחות או יותר ברורים של קבצים אלה הוגדרו בהמשך בידי עמוס גולדרייך כ׳ילקוט‬
‫מחלוקת כלל‪103.‬‬
‫החכם המשכיל׳ ‪ -‬כותרת שניתנה לו בהשראת דרכו של ר׳ יצחק דמן עכו להפנות לחלק‬
‫לשון הפסוק ׳לא תעשון אתי׳ או ׳אותי׳ עמדה כידוע במוקד של דיונים ערים; היו שפירשו‬ ‫מן החומר שמצא בו‪ ,‬עת ששילבו בספרו מאירת עינים‪ 98.‬בילקוט אחרון ועשיר זה עובד‬
‫אותו כאילו חל על דמות שמשיו של הקב״ה‪ ,‬דמות שבחלק מן המקורות זוהתה עם דמות‬ ‫חומר מכתביהם של מקובלי העיר גירונה‪ ,‬לצד פירושים מידי ממשיכי דרכו של רמב״ן‬
‫האדם‪ 104.‬מסורות כאלו עמדו ברקע הנוסח המרומז של מחבר גרסת האגרת שבילקוט‬ ‫בברצלונה‪ ,‬וכפי שמצא גולדרייך מן העקבות שהשאיר אחריו עורך הילקוט ניכר גם‬
‫(§ ‪ ,)5‬אולם אצלו העניין נתפס בגדר סוד‪ .‬אינני יודע לאיזה בדיוק ׳מקומות אחרים׳‬ ‫שערוץ מסירה קסטיליאני פתוח היה לפניו‪ .‬שתי גרסאות האגרת נדפסו בידי אברמס‪99,‬‬
‫התכוון המחבר בהתייחסו לעניין זה‪ ,‬אך בגרסת האגרת ששולבה ב׳ילקוט החכם‬
‫המשכיל׳ השתמר ביאור מעט נרחב יותר עליו‪ ,‬משם הגיע לספר מאירת עינים‪:‬‬
‫י‪,‬דף‪103‬ב‪.‬‬ ‫‪94‬‬
‫וזה פירוש האי דאט׳ לא תעשו אתי או בדמותי הוא דמות אדם כדאמ׳ נעשה אדם‬ ‫בכתבי היד אמקל נעשתה הבחנה גרפית קלה של § ‪ 5‬בתחילת המשפט ׳עשר ספירות מלשון‬ ‫‪95‬‬
‫בצלמנו כדמותינו ופי׳ בצלמנו בדמותי׳ ידוע למשכילים כי פרצוף האדם וקומתו‬ ‫ספיר גזרתם׳‪ ,‬שנראה לפיכך כפתיחת האגרח בגרסתה שבילקוט‪ .‬לשימוש בממרה זו‬
‫הזקופה נעשה דוגמה של ־מעל׳ וכל איבריו ועניניו נעשו בחןכ]מה מעין דוגט׳ של מעל׳‬ ‫ב׳פירוש שם בן ד׳ אותיות׳ ראו פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ 191-190‬שורות ‪ ,44-43‬ומעניין‬
‫ועל כן אמר לא תעשו אתי בדמותי כלוט׳ צור׳ כצורןת] גוף האדם ופרצוף שלו‪* .‬‬
‫‪105‬‬ ‫שבהמשך שם נזכרת ישיבתו של הקב״ה ׳באויר שאינו נתפש׳‪ ,‬תמונה שהיתה מוכרת לעורך‬
‫הילקוט‪ .‬על פסקה זו ראו משה אידל‪ ,‬׳הספירות שמעל הספירות‪ :‬לחקר מקורותיהם של‬
‫בין אם ביאור זה משקף את גרסת העותק האבוד והמשותף שממנו נתפצלו שתי גרסאות‬
‫ראשוני המקובלים׳‪ ,‬תרביץ נא (תשמ״ב)‪ ,‬עט׳ ‪ .248-247‬אם הכיר העורך שלנו את התפיסה‬
‫האגרת‪ ,‬ובין אם נוסף בשלב מאוחר יותר בעת עריכת האגרת אל תוך ׳ילקוט החכם‬
‫הכפולה של הספירות‪ ,‬תפיסה שכפי שמצא אידל מופיעה בכמה כתבים הנמנים עם ׳כתבי‬
‫העיון׳ (וכאמור סביר שלפחות כמה מהם היו זמינים לו)‪ ,‬אז אפשר שביקש להבחין בין‬
‫בגרסת הילקוט שבו אנו עוסקים‪ :‬א‪ ,‬דף ‪5‬ב‪6-‬א; ק‪ ,‬דף ‪82‬א‪ .‬בגרסת ׳ילקוט החכם המשכיל׳‪:‬‬ ‫‪100‬‬ ‫חלותה של תבנית הדמות על מערכת הספירות המתגלה‪ ,‬לבין אי‪-‬חלותה של תבנית זו על‬
‫א‪ ,‬דף ‪23‬א‪-‬ןב?] (הדיו על דפים אלו נמחק ברובו‪ ,‬אך מספיק השתמר כדי להבחין ברשמי‬ ‫התחום הנסתר והאמורפי שאותו קבע ב׳עלת העלות׳‪.‬‬
‫לשון האגרת); ק‪ ,‬דפים ‪18‬ב‪19-‬א‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬׳עקבותיו של גבירול׳‪ ,‬עט׳ ‪.62‬‬ ‫‪96‬‬
‫אידל‪ ,‬עולם המלאכים‪ ,‬עט׳ ‪ ;45-33‬פורת‪ ,‬תקון המעגל‪ ,‬עט׳ ‪Kaiius, ;292-290 ,76-74‬‬ ‫‪101‬‬ ‫שם‪ ,‬עט׳ ‪ 62‬והע׳ ‪ .82‬ב׳גירונה׳ ע״פ תפיסתו של שלום נכללת גם קבלת הרמב״ן‪ .‬סרטי כתבי‬ ‫‪97‬‬
‫‪‘Two mid-13th Century Kabbalistic Texts’, notes on pp. 61-62, pp. 69-71; Verman,‬‬ ‫היד שבהם מצא שלום את גרסאותיה השונות של האגרת נרשמו בידו גם על‪-‬גבי פוטוסטאט‬
‫‪.Books of Contemplation, pp. 69-79,104-112‬‬ ‫של חלק מכ״י ק‪ ,‬המצוי היום בספרייה הלאומית בירושלים‪( ph 3911 :‬לשעבר ‪,)PH 43‬‬
‫‪ 102‬ל‪,‬דף‪251‬א‪.‬‬ ‫בגב צילום הדפים ‪ 17‬ב‪ 18-‬א‪.‬‬
‫‪ 103‬י‪,‬דף‪103‬ב‪.‬‬ ‫ראו בפירוט‪ :‬גולדרייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ ‪ .103-90‬להעתקת גרסה זו של האגרת באחת‬ ‫‪98‬‬
‫‪ 104‬שמוח כ יט‪ .‬לפירושים והמחלוקות הרבות סביב פסוק זה ראו‪ :‬מנחם מ‪ .‬כשר‪ ,‬תורה שלמה‪,‬‬ ‫מגרסאות ׳ילקוט החכם המשכיל׳ ראו למשל כ״י ייל‪ ,‬ספריית האוניברסיטה ‪ ,130‬דף ‪6‬ב‬
‫ירושלים תדפ״ז‪-‬תשנ״ב‪ ,‬חלק ששה עשר‪ ,‬יתרו ב‪ ,‬עט׳ קנב (סי׳ תצג) ‪ -‬קנז (סי׳ תקז)‪ .‬וראו‬ ‫נמתכ״י ‪ .]F 12793‬את שימושו של ריד״ע באגרת נזכיר בהמשך‪.‬‬
‫התעקשותו של הראב״ד בהשגותיו לגבי דינם השווה של צורת האדם וצורות המשמשים במרום‪:‬‬ ‫אברמם הדפים את הגרסאות‪ ,‬האחת ע״פ כ״י א‪ ,‬כחלק מן הקטע שנסמך ל׳כלל׳ שבו היה‬ ‫‪99‬‬
‫מפרשי יד החזקה‪ ,‬ג (מדע ב)‪ ,‬ירושלים תשס״ו‪ ,‬הלכות עבודת כוכבים‪ ,‬פרק ג הלכה יא‪ ,‬עט׳ סד‪.‬‬ ‫מעוניין‪ ,‬ואת השנייה ע״פ כ״י ניו יורק‪ ,‬בהמ״ל ‪( 1892‬לשעבר הלברשטאם ‪,)JTS 827; 463‬‬
‫‪ 105‬כ״י ייל ‪ ,130‬דף ‪6‬ב‪ ,‬מתוקן לפי מקבילתו המדויקת אצל ריד״ע משם ׳אחד מגדולי‬ ‫דף ‪57‬א‪-‬ב [מתכ״י ‪ .]F 10990‬את הראשונה מבינן תרגם לאנגלית‪ .‬ראו‪Abrams, ‘A :‬‬
‫המקובלים׳‪ :‬גולדרייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ קה‪ .‬השוו‪.Abrams, ‘A Commentary’, p. 46 :‬‬ ‫‪.Commentary’, p. 46,48-49‬‬
‫‪209‬‬ ‫עידן פינטו‬
‫את ׳עניין לא תעשון אתי׳ בבחינת סוד תבנית הדמות האנתרופומורפית‪ ,‬ביקש מחבר‬
‫האגרת לסייג מלחול על עלת העלות‪ ,‬עניין שלדבריו תמימות דעות רבותינו והפילוסופים‪.‬‬
‫את גרסת האגרת שבילקוט (§‪ )5‬׳ולא לפשוטו חלילה לעילת העילות׳‪ ,‬יש להבנתי לקרוא‬
‫במפוצל‪ ,‬כמתייחסת לשתי פניה של האלהות‪ :‬האופן שבו משותפת דמות האדם גם למלאכים‬
‫ובעיקר לספירות הוא בגדר סוד שאין להבינו כ׳פשוטו׳‪ ,‬ומכל מקום אין לייחסו לתחום‬
‫הנסתר והאמורפי ‪ -‬עלת העלות‪ 109.‬את עקבותיו של מהלך כזה ניתן לאתר בספרות קבלית‬
‫‪ 110‬אולם אפשר גם‪ ,‬לטעמי בדוחק‪ ,‬לקרוא את המשפט כאילו תבנית הדמות של‬
‫‪112‬‬
‫‪111‬‬‫מוקדמת‪,‬‬
‫המלאכים משותפת לעלת העלות‪ ,‬אך ׳לא לפשוטו חלילה׳‪ .‬נוסח אחר‪ ,‬הקונפיגורציה‬
‫האנתרופומורפית של עלת העלות היא סוד‪ .‬אפשרות זו מוקשה היא נוכח הסכמת דעת‬
‫׳הפילוסופים׳ עמה‪ ,‬אולם כשלעצמה יש לה על מה שתסמוך בכתבי התקופה‪11,.‬‬
‫בהמשך לכך הוסיף וחזר בעל גרסת האגרת שבילקוט (§ ‪ )5‬על עניינים שנעלמו‬
‫מהשגת הפילוסופים‪ ,‬הם הכלולים להבנתי בתחום חלותה של תבנית הדמות‪" :‬ושאר‬
‫העניינים במעשה המרכבה וסתרי תורה קבלות בידינו מפי הנביאים ומפי משה רבי׳ אדון‬
‫כולם רואה פני המלך אשר נאמ׳ בו [במ׳ יב ח] פה אל פה אדבר בו‪ .‬ואין לבעלי שיקול הדעת‬
‫ואנשי העיון חלק בזה ואף דבריהם והכריחם ומופתיהם לא נקבל"‪ 1,2.‬דומני שסיבת שילובה‬
‫של האגרת בילקוט ברורה היא; בקטע הקצר הפותח ב׳במופלא ממך׳(§ ‪ )4‬נזכר המונח ׳עלת‬
‫העלות׳ כתחום שאין לחקור בו‪ ,‬ממנו נאצלת הספירה כתר ועמה הגוף האלוהי הערוך בתבנית‬
‫הדמות האנתרופומורפית ‪ -‬דמות שלה הוקדש חלק נכבד מן ה׳כלל׳(§ ‪ ,)3‬אותו קרא‬
‫עורך הילקוט בזיקה לתמונותיה השונות של התיאוסופיה בספר היחוד (§ ‪ ,)1‬יתכן שעל‬
‫רקע בקיאותו המוקדמת בכמה כתבים נוספים בעלי נקודות שיתוף‪.‬‬
‫חלק ב‪ :‬עקבות הילקוט אצל רבנו בחיי‬
‫הילקוט שהוגדר ונידון לפרטיו בחלק א לעיל‪ ,‬עמד לפני רבנו בחיי ששילב ועיבד חלקים‬
‫ממנו במקומות שונים בפירושו על התורה‪ .‬בחיי שילב בדבריו חלקים מתוך לפחות שנים‬
‫מפריטי הילקוט‪ :‬קטע קצר מספר היחוד(§ ‪ ,)1‬וקטע ארוך יותר מן ה׳כלל׳(§ ‪ .)3‬כאמור‪,‬‬
‫בניסוח קרוב וגם במקרה זה מבואר יותר‪ ,‬חוזר על עצמו העניין בגרסת האגרת שבילקוט‬
‫׳החכם המשכיל׳‪ .‬ראו כ״י ייל ‪ ,130‬דף ‪6‬ב‪" :‬וחלילה חלילה לעשות עלת העלות מצלם‬
‫ודמות״; ‪ .Abrams, ‘A Commentary’, p. 46‬השוו גולדרייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ קה‪.‬‬
‫כך לדוגמא בקטע שייחס ר׳ אשר בן דוד לסבו הראב״ד‪ ,‬נזכר המלאך הנראה לנביאים בדמות‬
‫אדם‪ ,‬דמות שאינה משותפת לעלת העלות‪ .‬בהגהה קדומה ששולבה בקטע זה ‪ -‬אשר‬
‫במובחנותה לא השגיחו מקובלים (וחוקרים) ‪ -‬נוספה התייחסות ל׳אחד שהוא למעלה ממנו‬
‫[מן המלאך]׳‪ ,‬וזו עשויה היתה להתפרש כאילו דמות זו חלה גם על המרחב התיאוסופי‬
‫הנתון כביכול בין אותו מלאך ועילת העלות‪ .‬ראו בפירוט‪ :‬דניאל אברמם‪ ,‬ר׳ אשר בן דוד‪:‬‬
‫כל כתביו ועיונים בקבלתו‪ ,‬ונוסף לו פירושי מעשה בראשית של המקובלים בפרובאנס‬
‫ובגירונה‪ /‬לוס אנג׳לס תשנ״ו‪ ,‬עמ׳ ‪Daniel Abrams, ‘From Divine shape to ;141,21‬‬
‫‪Angelic Being: The Career of Akatriel in Jewish Literature’, The Journal ofReligion‬‬
‫‪.76 (1996), pp. 55-60‬‬
‫‪ 111‬על סוד הדמות של עלת העלות‪ ,‬ראו‪ :‬משה אידל‪ ,‬׳דמות האדם שמעל הספירות׳‪ ,‬דעת ד‬
‫(תש״ם)‪ ,‬בפרט עט׳ ‪.50-49,46-45‬‬
‫‪ 112‬י‪ ,‬דף ‪103‬ב‪ ,‬ובנוסח כמעט זהה אצל‪ .Abrams, ‘A Commentary’, p. 46 :‬קטע זה לא נכלל‬
‫בגרסת האגרת שבילקוט ׳החכם המשכיל׳‪ ,‬שם הרוח הפולמוסית חלשה יותר‪.‬‬
‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪208‬‬
‫המשכיל׳‪ ,‬לא יהיה זה מופרך להניח שמצד עניינם קרובים הם דברי הביאור על ׳לא‬
‫תעשון איתי׳ לסוד שאותו הסתיר מחבר גרסת האגרת שבילקוט(§ ‪ .)5‬רוצה לומר‪ ,‬שניהם‬
‫כיוונו לסוד ׳תבנית הגוף׳‪ ,‬אותה החילו על מערכת הספירות (אך לא על עלת העלות)‪,‬‬
‫על המלאכים או לפחות חלקם‪ ,‬ועל האדם‪.‬‬
‫את ההבחנה המרומזת בין ׳פרצוף האדם וקומתו הזקופה׳ יש כמדומה לבחון על רקע‬
‫ההבחנה בין המלאך העליון ענפיאל המתואר בכמה חיבורים קרובים באמצעות‬
‫הביטויים ׳פרצוף פנים׳ ו׳פרצוף אדם׳‪ ,‬לעומת שבעת המלאכים או הענפים הנחלקים‬
‫תחתיו כמעין גוף‪ 106.‬מבנה זה של אחד ועוד שבע שימש כבר בחלק מן הכתבים הנמנים‬
‫עם ׳כתבי העיון׳‪ ,‬כל שכן בחיבורים אחרים ששאבו מהם‪ ,‬לציון אחת מחלוקות המבנה‬
‫התיאוסופי האנתרופומורפי המורכב משלוש ספירות עליונות ושבע תחתונות‪107.‬‬
‫עקבותיו של מבנה זה ניכרות הן בספר היחוד(§ ‪ )1‬הן ב׳כלל׳(§ ‪ .)3‬אמנם בספר היחוד‬
‫מדובר על מבנה של אחד ועוד שבע ללא זיהויו המפורש עם תבנית הגוף‪ 108,‬אולם כפי‬
‫שהראיתי עורך הילקוט קרא את ספר היחוד בזיקה ל׳כלל׳ ‪ -‬בו זוהתה תבנית זו באופן‬
‫מפורש עם מתכונת דמות האדם‪ :‬שלוש הספירות העליונות כנגד הראש ואיבריו‪ ,‬ושבע‬
‫התחתונות כנגד משיכת הגוף על ענפיו‪.‬‬
‫הצירוף ׳פרצוף פנים׳ מופיע גם בספר היחוד האמתי שכאמור סביר מאוד שהכירו עורך‬ ‫‪106‬‬
‫הילקוט‪ .‬ראו בפירוט‪ :‬אידל‪ ,‬עולם המלאכים‪ ,‬עט׳ ‪ .39-42‬לחילופם של הצירופים ׳פרצוף‬
‫פנים׳ ו׳פרצוף אדם׳ עיינו בגרסאות שצוינו שם‪ ,‬עט׳ ‪ 172‬הע׳ ‪ ;98‬פורח‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳‬
‫‪( 101‬ספר העיון ‪ -‬נוסח ארוך)‪ ,‬עט׳ ‪( 122‬ספר היחוד האמתי); ‪Moshe Idel, ‘Holding an‬‬
‫‪Orb in His Hand: The Angel ‘Anafi’el and a Late Antiquity Helios Mosaic’, Ars‬‬
‫‪ .Judaica 9 (2013), pp. 16-17‬לעוד על ענפיאל בכתבים הנמנים עם ׳כתבי העיון׳ ומעבר‬
‫להם‪ ,‬ראו‪ :‬גרשם שלום‪ ,‬ראשית הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪ ;169‬יוסף דן‪ ,‬׳ענפיאל‪ ,‬מטטרון ויוצר‬
‫בראשית׳‪ ,‬תרביץ נב (תשמ״ג)‪ ,‬עט׳ ‪ ;457-447‬יהודה ליבס‪ ,‬׳המיתום הקבלי שבפי‬
‫אורפיאוס׳‪ ,‬ספר היובל לשלמה פינם במלאת לו שמונים שנה‪ ,‬בעריכת מ׳ אידל‪ ,‬ז׳ הרוי‪ ,‬א׳‬
‫שביד‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים חשמ״ח [=מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ז]‪ ,‬עט׳ ‪ ;458-457‬מיכאל‬
‫שניידר‪ ,‬מראה כהן‪ :‬תיאופניה‪ ,‬אפותיאוזה‪ ,‬ותיאולוגיה בינארית ‪ -‬בין ההגות הכהנית‬
‫‪109‬‬ ‫בתקופת הבית השני לבין המיסטיקה היהודית הקדומה‪ ,.‬לום אנג׳לם תשע״ב‪ ,‬עט׳ ‪124-‬‬
‫‪ ;271-270,153,135-132,122‬מיכאל שניידר‪ ,‬המסורות הגנוזות של המיסטיקה היהודית‪:‬‬
‫מחקרי המיסטיקה היהודית הקדומה על פי עדויות של טפרים חיצונים‪ ,‬ספרות הלניסטית‪,‬‬
‫‪110‬‬ ‫מקורות נוצריים ומוסלמיים‪ ,‬לום אנג׳לס תשע״ב‪ ,‬עט׳ ‪Verman, ‘Sifrei Ha- ;230-219‬‬
‫‪Iyyun’, p. 56-57, 62-63 n. 40; Verman, Books of Contemplation, p. 75 n, 122; Kallus,‬‬
‫‪.‘Two mid-13th Century Kabbalistic Texts’, pp. 33-35 n. 20, pp. 37-41‬‬
‫מבנה זה מופיע כבר בספר הבהיר‪ ,‬ראו בפירוט‪ :‬אדם אפטרמן‪ ,‬כוונת המברך למקום‬ ‫‪107‬‬
‫המעשה‪ :‬עיונים בפירוש קבלי לתפילות מהמאה הי״ג‪ ,‬לום אנג׳לס תשס״ד‪ ,‬עט׳ ‪.74-73‬‬
‫דברי ספר העיון ה׳ארוך׳ שנזכרו בהערה הקודמת‪ ,‬בהם תואר ענפיאל כ״פרצוף פנים‬
‫ופתיחת פה ולשון לדבר וללמד כאדם״ (פורח‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪ ,)101‬צוטטו והתפרשו בידי בעל‬
‫הפירוש האנונימי לתפילות בזיקה לחווית הדיבור המתפעם באדם מפי המלאך‪ .‬ראו‪:‬‬
‫אפטרמן‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪.269,183-183‬‬
‫פ‪ ,‬דף ‪72‬ב‪" :‬אילו ג׳ הספירות ונקראות הכל כתר אחד ועילת העילות וזהו כבודו שלמלך‬ ‫‪108‬‬
‫וחכימא ברמזא‪ .‬עוד אבאר לך אם ישארו מזה החשבון כלו שבעה תיבות והם ז׳ ספירות‬
‫שהרי למטה מכוונות על הסדר״; פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ .184‬וראו אידל‪ ,‬עולם המלאכים‪,‬‬
‫עט׳ ‪ 175‬הע׳ ‪ 112‬מס׳ ‪.2‬‬
‫‪211‬‬ ‫עידןפינטו‬
‫הועתקה כיחידה עצמאית בשלב מוקדם מאוד באיטליה‪ ,‬ככל הנראה בעקבות חומר‬
‫שכבר נפוץ בספרד באותה העת‪ "8.‬בשלב כלשהו הגיעו כמה מגרסאוחיו לידיהם של‬
‫תלמידי רשב״א בברצלונה‪ .‬על כך תעיד העתקתו בקובץ ה׳עניינים׳ שליקט אחד‬
‫מתלמידי רשב״א‪ ,‬ואשר השתמר‪ ,‬למשל‪ ,‬בכתב‪-‬יד פרמא ‪ 2654‬מן המאה הט״ו‪“’.‬‬
‫העתקתו בקובץ זה אין בה כדי להורות על כך שבו מצאו בחיי‪ ,‬שכן המאפיינים היהודיים‬
‫לבחיי ולגרסת ה׳כלל׳ שעמדה לפניו (אותם נמנה מיד) אינם משותפים לו‪ ,‬אולם יש בה‬
‫כדי ללמדנו על קליטתו ותפוצתו בסביבה שהייתה מוכרת לו‪ .‬עיון מדוקדק בנוסח ה׳כלל׳‬
‫ששולב אצל בחיי מאפשר להבחין במספר מאפיינים יחודיים אשר עקבותיהם מצויות רק‬
‫בנוסח ה׳כלל׳ שבילקוט‪ ,‬ואלו הם‪( :‬א) הצירוף ׳יחוד שלם׳ והשימוש הטכני במונח‬
‫׳כוונה׳ בפתיחה לביאור על נעשה אדם‪( ,‬ב) הופעת הפסוק ׳ראש דברך אמת׳ על הספירה‬
‫כתר (מלבד ׳ראשו כתם פז׳)‪ ,‬ונוסף עליהם עוד מספר מאפיינים קלים שאתייחס אליהם‬
‫בהערות‪ .‬האפשרות ההפוכה שלפיה נקודות שיתוף אלה משקפות היכרות של עורך‬
‫הילקוט עם פירוש התורה של בחיי מסתברת פחות‪ ,‬מכיוון שלפני הקטע המקביל על‬
‫׳נעשה אדם׳‪ ,‬ולמעשה גם לאורכו‪ ,‬מופיע בגרסת ה׳כלל׳ שבילקוט (§‪ )3‬חומר נוסף‬
‫שאינו מצוי אצל בחיי‪ ,‬ולהיפך‪ .‬לכאורה יכול היה עורך הילקוט לפתח את גרסתו על סמך‬
‫החומר שמצא אצל בחיי בשילוב חומר נוסף שעמד לרשותו‪ ,‬שכן לחלק מן החומר הנוסף‬
‫הזה ישנן מקבילות ברבות מגרסאות ה׳כלל׳ שהגיעו לידנו‪ ,‬אלא שלפי אפשרות זו נידחק‬
‫לומר שבחיי הוא מקור המאפיינים היהודיים של גרסת ה׳כלל׳ שבילקוט‪ ,‬אותם זיהה‬
‫עורך הילקוט לאחר שהבחין במקבילה המתקיימת בין בחיי ויתר גרסאות ה׳כלל׳‪ ,‬ואז‬
‫שלף אותן באופן מבורר מתוך פירושו של בחיי לתורה‪ ,‬תוך שהוא משמיט מהם את יתר‬
‫דברי התוספת והביאור שבמסגרתם מצא אותם אצלו‪ .‬זהו הסבר הרבה פחות סביר‬
‫בהשוואה לאפשרות הראשונה‪ :‬נוסח ה׳כלל׳ שבילקוט מגלם הסתעפות מאחת מגרסאות‬
‫ה׳כלל׳ המוקדמות‪ ,‬אותה עיבד בחיי לפי דרכו‪120.‬‬
‫מאפיין ייחודי אחר שידון להלן הוא שימושו של בחיי בלשון הפסוק ׳ויתעצב אל‬
‫לבו׳ (בר׳ ו ו) כחלק מן הדיון במקומה של הספירה מלכות‪ ,‬תחת זה המשמש עבור כך‬
‫ברובן המכריע של גרסאות ה׳כלל׳ ‪ -‬׳ויאמר יי׳ אל לבו׳ (בר׳ ח כא)‪ .‬את מאפיין אחרון‬
‫זה‪ ,‬שאמנם אינו משותף לגרסת ה׳כלל׳ בילקוט(§ ‪ ,)3‬אבחן בהמשך כנגד מקורות אחרים‬
‫בני הזמן‪ .‬אציג תחילה את הקטע הנידון מפירושו של בחיי לתורה ובצידו הקטע‬
‫הרלוונטי מתוך גרסת ה׳כלל׳ שבילקוט (‪ ,)§ 3‬ולאחר מכן אדון באופן מפורט יותר בכל‬
‫אחת מנקודות השיתוף הללו‪:‬‬
‫החכם המשכיל או מן הילקוט שלנו‪ ,‬הוא כ״י ייל ‪ ,130‬דף ‪43‬א‪-‬ב‪ .‬בהמשך נדון ביחס אפשרי‬
‫בין בחיי דווקא ונוסח ה׳כלל׳ שם‪.‬‬
‫לעיל הע׳ ‪.61‬‬
‫כ״י פרמא‪ ,‬ספריית הפלטינה ‪( Cod. Parm. 2654‬דה רוסי ‪ ;1221‬ריצ׳לר ‪ ,)1209‬דפים רפב‬
‫ע״ב ‪ -‬רפג ע״א (ס״א ‪175‬ב ‪ 175 -‬א) [מתכ״י ‪ .]F 13569‬על קובץ זה ראו‪ :‬גרשם שלום‪,‬‬
‫פרקים חדשים מענייני אשמדאי ולילית‪ ,‬תרביץ יט תש״ח‪ ,‬עט׳ ‪[ 169‬נדפס שוב עם הערות‬
‫חדשות בתוך‪ :‬הנ״ל‪ ,‬שדים‪ ,‬רוחות ונשמות‪ ,‬עט׳ ‪Schoiem, Origins, p. 392 n. 67; ;]93-92‬‬
‫‪Abrams, Kabbalistic Manuscripts2, p. 207; Benjamin Richler, Hebrew Manuscripts in‬‬
‫‪the Biblioteca Palatina in Parma: Catalogue, Palaeographical and codicological‬‬
‫‪.descriptions Malachi Beit-Arid, Jerusalem 2001, pp. 323-324, no. 4‬‬
‫‪ 120‬כך מוכיחה מהדורתו הסינופטית של אברמס‪ ,‬לעיל הע׳ ‪.36‬‬
‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪210‬‬
‫חיבורים אלה הועתקו במספר לא מבוטל של כתבי־יד‪ ,‬יותר פעמים מחוץ לילקוט מאשר‬
‫בתוכו‪ .‬עיון בנוסח המובאות מהם אצל בחיי העלה שורה של מאפייני נוסח יחודיים‪,‬‬
‫המשותפים רק לגרסאותיהם שבילקוט‪ .‬כידוע‪ ,‬ספרייתו של בחיי רחבה ועמוקה הייתה‪.‬‬
‫מלבד השימוש במקורות קבליים רבים נוספים שאינם מצויים בילקוט (אך שבחלק מן‬
‫המקרים העתקיהם השתמרו באותם כתבי יד שהילקוט הועתק בהם)‪ ,‬יתכן ששימשו אותו‬
‫גם העתקים מקבילים של פריטיו ‪ -‬אותם זיהה וערך לסירוגין כחלק מן הפסיפס החדש‬
‫שיצר‪ “3.‬במקרה הנוכחי מדובר על פסיפס שאבניו כבר שובצו בעבר בתבנית אחרת‪ ,‬שכן‬
‫באופן אנלוגי להחייאתם המחודשת של הטקסטים עם עריכתם בתוך הילקוט‪ ,‬כך גם‬
‫בחומרים שמצא בו בחיי נכנסה שוב וויברציה חדשה עת ששיבץ אותם הלה בכתביו שלו‪.‬‬
‫את העיון בעקבות הילקוט אצלו נתחיל דווקא בבחינת העיבוד שערך ללשון ה׳כלל׳(§ ‪,)3‬‬
‫מאחר שבו טמון אחד המפתחות להוכחת שימושו בגרסת ׳ספר היחוד׳ שבילקוט (§ ‪.)1‬‬
‫שימושו של בחיי ב׳כלל׳ (§‪ .)3‬שרידי ה׳כלל׳ מצויים בעיבוד בפירושו של בחיי‬
‫ללשון הפסוק ׳נעשה אדם׳ על דרך הקבלה‪ 1,4.‬אפרים גוטליב העמיד את פירושו זה של‬
‫בחיי (אותו נביא להלן במלואו) אל מול מקבילתו החלקית בספר מאירת עינים לר׳ יצחק‬
‫דמן עכו ‪ -‬שם הובאו הדברים לכאורה כשמועה ‪ -‬במטרה להוכיח את אי‪-‬תלותו של‬
‫ריד״ע‪ ,‬כפרשני רמב״ן אחרים‪ ,‬בפירושו של בחיי על התורה‪ ,15.‬הוא העיר בצדק על קרבה‬
‫רבה יותר בין נוסח הדברים אצל בחיי וחומר שנכלל בטקסט הפותח ב׳אודיעך כלל‬
‫הדברים׳‪ “6.‬את קורות המחקר על אודות ׳כלל׳ זה הצגנו לעיל‪ ,‬ועסקנו בכמה ממאפייניו‬
‫היהודיים לגרסתו שבילקוט‪ .‬כזכור‪ ,‬גרסת ה׳כלל׳ שבילקוט(§ ‪ )3‬הועתקה בלפחות שני‬
‫כתבי יד (אק) לצד חומר שזוהה בידי עמוס גולדרייך כילקוט אחר ‪ -‬הוא ילקוט ׳החכם‬
‫המשכיל׳ הנזכר בדברנו לעיל על גרסתה החלופית של האגרת הפולמוסית בעניין‬
‫המלאכים (§ ‪ - )5‬ולכן סביר יותר להניח שאת הופעתו החלקית אצל ריד״ע יש לתלות‬
‫בכתבי‪-‬יד כגון אלה‪ ,‬אם כי יתכן גם שהכירו ממקורות אחרים‪ "7.‬אחת מגרסאות ה׳כלל׳‬
‫‪ 113‬על בחיי והכתיבה הפסיפסית ראו אידל‪ ,‬רקנאטי‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪.26‬‬
‫‪ 114‬בחיי על בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מו‪-‬מז‪.‬‬
‫‪ 115‬גוטליב‪ ,‬הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪ .226-225‬וראו גולדרייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ קיג‪" :‬וענין אלישע אחר‬
‫הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא דשמיע לן מרבואתא המקובלים"‪ .‬להבנתי במקרה הנוכחי‬
‫מדובר בצורת התבטאות‪ ,‬ואולי גם שמועה בעניין‪ ,‬אולם סביר יותר להניח שהחומר שעיבד‬
‫שם לאחר מכן עמד לפניו גם בכתב‪ .‬כך לא רחוק משם התבטא ריד״ע תוך שימוש בדימוי‬
‫׳גג החופה על החתן והכלה׳ באופן שמקבילתו הקרובה מצויה לפנינו בגרסאות ה׳כלל׳‪,‬‬
‫ועמד על כך לראשונה אברמס‪ .‬ראו‪ :‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ קיט; ‪Abrams, ‘A Commentary’,‬‬
‫‪118‬‬ ‫‪ .pp. 51-52‬ועיינו‪.Idel,‘Wedding Canopies’, p. 26* n. 17 :‬‬
‫‪119‬‬ ‫‪ 116‬גוטליב‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪ 226‬הע׳ ‪ .36‬וולפסון שעסק בהעתקתו העצמאית של ה׳כלל׳ (אך לא ע״פ‬
‫הגרסה שעמדה לפני בחיי)‪ ,‬ציין גם הוא לדיון המקביל בפירוש התורה של בחיי (מבלי‬
‫שהזכיר את גוטליב(‪.Wolfson, ‘Woman’, p. 198 n. 53:‬‬
‫‪ 117‬ראו בפירוט‪ :‬גולדרייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ ‪ .103-99‬על העתקת הילקוט שלנו בסמוך‬
‫ל׳ילקוט החכם המשכיל׳‪ ,‬ראו לעיל ליד הע׳ ‪ .100‬וראו גם להלן הע׳ ‪ ,160‬על הפסוק‬
‫שמופיע אצלו אך לא מופיע ברובן המכריע של גרסאות ה׳כלל׳ שבילקוט (§ ‪ ,)3‬ועל כן‬
‫מסייג את אפשרות שימושו בגרסה זו דווקא‪ .‬כתב יד חשוב המחזיק את ילקוט החכם‬
‫המשכיל ואשר הועתקה בו גרסה חלקית אחרת ויהודית של ה׳כלל׳ ‪ -‬שלא כחלק מילקוט‬
‫‪213‬‬ ‫עידןפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪212‬‬

‫ומגלה כחות המחשבה‪126,‬‬ ‫כוללת הכל‪125.‬‬ ‫ועל דרך הקבלה ׳נעשה אדם׳ [בר׳ א כו]‪ ,‬נמלך בשבע מדותיו‪ .‬ומדרש בראשית רבה יורה‬
‫וכבר ידעת בקבלה כי הכתר והחכמה‬ ‫כן‪ ]...[ 121,‬אמר רבי אמי בלבו נמלך‪ .‬משל למלך שבנה פלטרין על ידי אדריכל ולא ערבה‬
‫והתשובה הכל דבר אחד‪ 127.‬וכן ביצירת האדם‬ ‫לו‪ ,‬על מי להתרעם‪ ,‬לא על אדריכל‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ :‬ויתעצב אל לבו‪ .‬אמר רבי אסי משל‬
‫המוח והחיך והלשון באבר הראש הכל דבר‬ ‫למלך שעשה סחורה על ידי סרסור ולא הרויח בה‪ ,‬על מי להתרעם לא על הסרסור‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫אחד‪ .‬זרועותיו של אדם לימין ולשמאל כנגד‬ ‫ויש בכתוב הזה ענין עמוק חתום באוצרות‬
‫החסד וה[ ___]‪ 128‬וזהו‪ :‬וברית הלשון מכריע‬ ‫המקובלים מבקשי ה׳ כי הוא סוד בנין עשר‬ ‫ה׳כלל׳ בגרסת הילקוט (§ ‪)3‬‬
‫בינתים‪ 129,‬שהרי התשובה כנגד הלשון‪ .‬הרי‬ ‫ספירות אשר האדם כלול בהם ותבניתו‬ ‫ועוד תמצא שבשביל שיעשה האדם‬
‫לך חמש ספירות עליונות‪130.‬‬ ‫דוגמא להם‪ .‬אמר ׳בצלמנו׳ בצלם העשוי לנו‪,‬‬ ‫יחוד שלם וכונה שלמה עמדנו על‬
‫התפארת כנגדו באדם משיכת הגוף‪ ,‬וכן‬ ‫משיכת הגוף כנגד הת״ת‬ ‫׳כדמותנו׳ דמות התפארת‪ ,‬והוא משיכת‬ ‫צורת השכל וזו היא כונתינו בה על מה‬
‫הגוף‪ .‬ועתה שמע פירוש הכתוב וכל המיחד‬ ‫שכתוב [בר׳ א כו] נעשה אדם בצלמנו‬
‫יחוד שלם ראוי שיכוין לבו לזה‪:‬‬ ‫כדמותינו [‪]...‬‬
‫׳וכמו שהלשון כולל הכל׳ הוא הנוסח המשותף לכל גרסאות ה׳כלל׳ שבילקוט (בכ״י ל‪ ,‬דף‬ ‫‪125‬‬ ‫ראש האדם שהוא כבוד לכל הגוף כנגד‬ ‫ראש האדם נעשה כנגד כת״ר עליו״ן‬
‫‪251‬א‪ :‬׳את הכל׳)‪ .‬נוסח זה נראה כפתיחה של משפט קטוע‪ ,‬ואינו מתאים למה שבא אחריו‬ ‫הכתר‪ ,‬שהוא ראש לכל הספירות‪ ,‬וכתיב‬ ‫שהוא פאר וכבוד לכל הגוף על מ״ש‬
‫(׳משיכת הגוף‪...‬׳)‪ .‬ההשערה שמדובר בנוסח קטוע נתמכת מהשוואה לרבות מגרסאות‬ ‫[תה׳ קיט קס] ראש דברך אמת‪ ,‬וכתיב‬ ‫[תה׳ קיט קס] ראש דברך אמת‪122‬‬
‫ה׳כלל׳ שבהן ממשיך כאן הדיון‪..." :‬בדבריו כך הביג׳ מוציאה כל הכחות לאור בשפע היוצא‬ ‫[שה״ש ה א] ראשו כתם פז‪.‬‬ ‫וכתיב [שה״ש ה יא] ראשו כתם פז‪.‬‬
‫ממנה״ (ראו‪ .(Abrams, ‘A Commentary’, pp. 32-33 :‬אך נוסח שגור זה אינו זהה לזה‬ ‫מוחו וחכו של אדם‬ ‫מוחו של אדם וחכו נעשה‬
‫שאצל בחיי‪ ,‬ולכן סביר שהוא השלים את החסר על דעת עצמו‪ .‬בהמשך נעלה את האפשרות‬ ‫כנגד החכמה שהיא פנימית‪ ,‬וכתיב [שה״ש‬ ‫<כנגד>‪ 123‬כח החכמה שהיא‬
‫שלרשותו עמדה לפחות גרסה אחת נוספת של ה׳כלל׳‪ ,‬שהשתמרה בכ״י ייל ‪ ,130‬אולם גם‬ ‫ה טז] חכו ממתקים‪ ,‬וכן במלת ׳חכמה׳ נרמז‬ ‫פנימית‪ 124‬כדכתיב [שה״ש ה טז] חכו‬
‫שם משפט זה איננו‪.‬‬ ‫מוח חיך‪ .‬לשונו כנגד הבינה שהיא מוציאה‬ ‫ממתקים‪ .‬לשונו כנגד הבינ״ה כדי‬
‫‪ 126‬לדבריו הללו הפנה בחיי עצמו בדיון אחר שלו העוסק בתפיסת החושים‪ .‬ראו‪ :‬בחיי על‬ ‫כל הכחות לאור‪ ,‬הוא שכתוב [שם‪ ,‬שם] וכלו‬ ‫להוציא כל הכוחות לאור וז״ש [שם‪,‬‬
‫שמות ד יא‪ ,‬עט׳ לז‪.‬‬
‫מחמדים‪ ,‬כן הלשון מוציא‬ ‫שם] וכולו מחמדים כמו שהלשון‬
‫‪ 127‬תפיסת שלוש הספירות העליונות כ׳דבר אחד׳ מופיעה למשל בספר היחוד שהועתק בילקוט‬
‫(§ ‪ ,)1‬ואשר בשימושו של בחיי בו נעסוק בהמשך‪ .‬ראו כ״י י‪ ,‬דף ‪102‬א (הנוקט בכינויי‬
‫הספירות ׳כתר׳‪ ,‬׳חכמה׳ ו׳תשובה׳ הנזכרים אצל בחיי)‪ .‬אולם מכיוון שתפיסה זו משותפת‬
‫גם למקורות רבים אחרים'‪,‬־ אין הכרח להניח שעל סמך ספר היחוד דווקא שילבה כאן בחיי‬
‫בדבריו‪.‬‬
‫‪ 128‬אצל שעוועל הנוסח כאן משובש‪ :‬׳זרועותיו של אדם לימין ולשמאל כנגד החכמה׳‪ .‬בהערתו‬
‫על אתר ציין שכך בדפוסים ראשונים‪ ,‬והפנה להערת הנפתלי על אתר‪ .‬וכך כתב ר׳ נפתלי‬
‫הירץ טרויש‪ ,‬בתוך‪ :‬סתרי רבנו בחיי‪ ,‬מה׳ הרב משה צוריאל‪ ,‬ירושלים תשס״ב‪ ,‬עט׳ שסב‪:‬‬
‫"טעות בגירסא בספרים וצריך להיות כן‪ ,‬הזרועות הם חסד וגבורה נקראו זרועות עולם‪ ,‬וזהו‬
‫שאמר בספר יצירה וברית הלשון מכריע״‪ .‬נוסח ׳החסד והן ___ץ׳ לעיל מכ״י וטיקן ‪,171‬‬
‫דף ‪317‬ב‪ ,‬לא היה לפני הנפתלי‪ ,‬וגם לא לפני שעוועל‪ .‬אמנם גם נוסח זה אינו לגמרי תקין‪,‬‬
‫ולאחר מכן נכתב שם ׳וה[]תפארת׳‪ .‬סביר שהמקום הריק שהשאיר המעתיק משקף‬
‫את המבוכה נוכח הנוסח שעמד לפניו‪ ,‬אף כי שמר עליו‪ .‬דומה שהבלבול נוצר לנוכח אזכורה‬ ‫‪ 121‬מדרש בראשית רבא ח ג‪ ,‬בשינויים‪ ,‬מה׳ יהודה תיאודור וחנוך אלבק‪ ,‬ירושלים תשכ״ה [מה׳‬
‫של ׳ברית הלשון׳‪ ,‬שכן הלשון זוהתה לפני כן עם הספירה בינה ‪ -‬והוא כנראה הרקע לגרסת‬ ‫שניה מתוקנת]‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪ .59-58‬להבנתי פירוש האגדות לר׳ עזרא עמד ביסוד שילוב דברי‬
‫׳חכמה׳ אצל שעוועל‪ ,‬ואילו כאן בזיקה ל׳ברית׳ ה׳מכריע בינתים׳ ‪ -‬והוא כנראה הרקע‬ ‫המדרש הללו בקונטקסט הנוכחי‪ ,‬ועיינו בהע׳ ‪ 164‬להלן‪.‬‬
‫לגרסת ׳תפארת׳ המהוססת בכ״י וטיקן ‪ .171‬אך דומני שצ״ל ׳לימין ולשמאל כנגד החסד‬ ‫‪ 122‬על הופעתו של פסוק זה רק בגרסאות ה׳כלל׳ שבילקוט (§‪ )3‬ובמקבילה אצל בחיי‪ ,‬ראו‬
‫והדין׳‪ ,‬הנכללות ב׳חמש ספירות עליונות׳ ואשר בינן מכריעה ברית הלשון שאת ׳אמצעותה׳‬ ‫ברוחב להלן‪.‬‬
‫ניתן להסביר לאור אחדות שלוש ראשונות‪.‬‬ ‫‪ 123‬תיבת ׳כנגד׳ נשמטה בכ״י ק‪ ,‬דף ‪82‬א‪ .‬השלמתי לעיל ע״פ גרסת א‪ ,‬דף ‪5‬א‪ ,‬הזהה ליתר‬
‫‪ 129‬הפרפרזה על לשון ספר יצירה איננה בגרסאות ה׳כלל׳ לרבות זו שבילקוט (§‪ .)3‬הביטוי‬ ‫העתקות הילקוט בכתבי היד מלפי‪ ,‬והמופיעה גם ברבות מגרסאות ה׳כלל׳ שאינן חלק מן‬
‫׳ברית הלשון מכריע בנתים׳ הוא שילוב של ׳וברית יחיד מכוונת באמצע כמלת הלשון׳ (ס״י‬ ‫הילקוט‪ .‬ראו לדוגמא‪.Abrams, ‘A Commentary’, pp. 32-33 :‬‬
‫א ‪:‬ג) עם תפיסת ה׳חק המכריע׳‪ ,‬ובפרט ׳ולשון חק מכריע בנתיים׳ (ס״י ב ‪:‬ד)‪.‬‬ ‫‪ 124‬ברבות מגרסאות ה׳כלל׳ מחוץ לילקוט נוסף כאן‪ :‬׳[פנימית] לכל התיכונות׳‪ ,‬או ׳לכל‬
‫‪ 130‬חלוקה זו אינה מופיעה באף אחת מגרסאות ה׳כלל׳ המקוטלגות בידינו‪ ,‬והיא כנראה הוספה‬ ‫התבונות׳‪ .‬ראו לדוגמא‪ .Abrams, ibid:‬תוספת זו על שתי גרסאותיה אינה מופיעה באף לא‬
‫של בחיי (אף שידועה ממקורות קודמים)‪.‬‬ ‫אחת מהעתקות ה׳כלל׳ שבילקוט או אצל בחיי‪.‬‬
‫‪215‬‬ ‫עיקפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪214‬‬

‫אמרנו ששני מאפיינים יחודיים לנוסח ה׳כלל׳ אצל בחיי מאפשרים לקבוע כי גרסת‬ ‫התפארת כח‪ ‘31‬וחזוק לכל הספירות‪ ,‬ועל‬ ‫שהוא כח חזוק לכל הגוף ועז״א משה‬
‫ה׳כלל׳ שבילקוט היא שעמדה לפניו‪ .‬עתה נבחן את המאפיינים הללו‪ ,‬לרבות עיון‬ ‫התפארת אמר משה ע״ה [במ׳ כז טז] אל אלהי‬ ‫[במ׳ כז טז] אלהי הרוחות לכל בשר‪.‬‬
‫בפיתוחם כחלק מן הקונטקסט החדש שהוענק להם בפירושו של בחיי על התורה‪.‬‬ ‫הרוחות לכל בשר‪ .‬הרגלים באדם‪ ,‬שוק ימין‬ ‫הזרועות כנגד חס״ד וגבור״ה וזהו [תה׳‬
‫ושוק שמאל כנגד הנצח וההוד‪ 132,‬ברית מילה‬ ‫קיח טז] ימין יי׳ עושה חיל‪ .‬רגליו כנגד‬
‫[א] עקבות הצירופים ׳יחוד שלם׳ ו׳כונה שלמה׳ בפתיחה לביאור על נעשה אדם‪.‬‬
‫ראויים לציון דברי ההקדמה הקצרים שהוסיף בחיי ברישא המובאה שעיבד‪ :‬׳וכל המיחד‬ ‫באדם כנגד יסוד הנקרא צדיק הנקרא ברית‬ ‫נצ״ח והו״ד‪ .‬יסו״ד כנגד ברית המכוון‬
‫מכוון באמצע‪ ,‬וזהו ברית מילה מכריע‬ ‫באמצע‪.‬‬
‫יחוד שלם ראוי שיכוין לבו לזה׳‪ ,‬הוראה המתבארת בזיקה רעיונית וטרמינולוגיה לקיצוץ‬
‫של אלישע‪ :‬׳ולא נתן [אחר] אל לבו שהוא [הספירה מלכות] היה הלב׳‪ .‬בתיאור המפורט‬ ‫בינתים‪ 133.‬ומכאן תבין כי ראוי שתהא עונתן‬
‫של תלמידי חכמים בשבת מפני שיסוד הוא‬
‫של היחס הדוגמאי המתקיים בין דמות האדם התחתון והעליון‪ ,‬מצא בחיי עניין מיוחד‬
‫שביעי בעשותך שלש ראשונות אחד‪.‬‬
‫בתיאור הספירה התחתונה כ׳לב׳ ‪ -‬סוד שאותו לא תפס אלישע‪ ,‬אשר חטאו מתואר אף‬
‫וכאשר ראה אחר השלמת הגוף שלם ונשאר‬ ‫וכשראה אחר השלמת הגוף שלם‬
‫הוא תוך שימוש בטרמינולוגיית ה׳לב׳ (׳ולא נתן אל לבו׳)‪ 141.‬מתיאור זה הפיק בחיי פשר‬
‫מלכות קצוץ אמר [חגיגה טו ע״א] שמא חס‬ ‫ונשאר מלכו״ת קצץ ואמר [חגיגה טו‬
‫דידקטי אותו מצא לנכון לנסח כהוראה ברישא המובאה‪ ,‬ככל הנראה כפיתוח של לשון‬
‫ושלום‪ 136‬שתי רשויות יש‪,‬‬ ‫ע״א] ח״ו שתי רשיות יש‬
‫ה׳כלל׳ בגרסתו הספציפית שבילקוט‪:‬‬
‫ולא נתן אל לבו שהוא היה הלב‪,‬‬ ‫ולא נתן לבו שהוא‪ ‘34‬היתה לב‪135‬‬
‫בחיי‪ ,‬ביאור התורה‬ ‫ה׳כלל׳ בילקוט (§ ‪)3‬‬ ‫ה׳כלל׳ ‪ -‬מחוץ לילקוט‬ ‫ועליו אמר [בר׳ ו ו] ויתעצב אל לבו‪ ,‬ועליו‬
‫ועתה שמע פירוש‬ ‫שבשביל שיעשה האדם‬ ‫ובזה כוונתינו לבאר‬ ‫הביאו חכמי האמת המשל הנמרץ מן הסרסור‬
‫הכתוב וכל המיחד‬ ‫ייחוד שלם וכוונה שלימה‬ ‫הדברים באר היטב כדי‬ ‫והאדריכל‪ 137,‬והוא האתרוג שאמרו רז״ל שדומה ללב‪138 ,‬והוא בפני עצמו אינו נאגד עם‬
‫יחוד שלם ראוי‪144‬‬ ‫עמדנו על צורת השכל וזו‬ ‫להעמיד האדם על צורת‬ ‫הלולב‪ ,‬אבל הוא מעכב במיני הלולב שאין המצוה שלמה אלא עמו‪ 139,‬והמשכיל יבין‪.‬‬
‫שיכוין לבו לזה‪145‬‬ ‫היא כוונתינו‪143‬‬ ‫השכל‪142‬‬ ‫וכאשר ישיג האדם הענין הגדול הזה יאורו עיניו ויוכל להרחיק מן התורה והאמונה כל‬
‫לעיל עמדנו על הוספת הצירופים ׳ייחוד שלם׳ ו׳כוונה שלמה׳ בגרסה המעובדת של‬ ‫דופי וכל דבה‪ ,‬ויהיה הכל ברור כשמש לפניו שאין שם לא דמות ולא צורה כלל [‪ ]...‬והכל‬
‫ה׳כלל׳ בילקוט‪ ,‬והעלינו את האפשרות שלפיה את ייחוד זה הבין עורך הילקוט בזיקה‬ ‫דוגמא‪ ,‬כי היצירה התחתונה האחרונה דוגמת האצילות העליונה‪140.‬‬

‫למונח ׳צורת השכל׳ בבחינת בניין עשר הספירות כולו הערוך בצורת דמות‬
‫אנתרופומורפית הנמשכת מספירת כתר‪ .‬העמדת גרסאות ה׳כלל׳ השונות אל מול פירוש‬
‫התורה של בחיי מאפשרת להתחקות אחר מקור הביטוי ׳יחוד שלם׳ בגרסת ה׳כלל׳‬
‫שבילקוט (§ ‪ .)3‬כך גם אתילשון ההוראה ׳ראוי שיכוין לבו לזה׳‪ ,‬ניתן לזהות כפיתוח של‬
‫לשון עורך הילקוט על ׳כוונה שלמה׳‪ ,‬אותה החיל בחיי על ׳סוד בנין עשר ספירות׳‪* .‬‬
‫‪146‬‬
‫על חטאו של אלישע במקורות פרה‪-‬ביניימים‪ ,‬ראו הדיון והביבליוגרפיה שנאספה‬
‫לאחרונה‪Shraga Bar-On and Eugene D. Matanky, ‘Revelation as Heresy: Mysticism :‬‬
‫‪and Elisha ben Abuyah’s Apostasy in Classic Rabbinic Literature’, in: Canonization‬‬
‫־‪.andAlterity, eds. G. Sharvit & W. Goetschel, BerlinZMunich/Boston 2020, pp. 5084‬‬
‫וראו בפרט הדיון במקורות שבהם עמדה תפיסת דמות או דמויות האל במוקד הפולמוס עם‬
‫תפיסת שתי הרשויות‪ :‬מנחם קיסטר‪ ,‬״פנים בפנים‪ :‬תפיסות דמות האל במדרשים וקשריהן‬
‫לטקסטים נוצריים׳‪ ,‬תרביץ פא (תשע״ג)‪ ,‬עט׳ ‪. 142-103‬‬
‫מ‪ ,‬דפים ‪18‬ב‪19-‬א‪.‬‬
‫מ‪ ,‬דף ‪6‬א‪.‬‬
‫כ״י אוקספורד‪ ,‬ספריית הבודליאנה ‪( Mich. 316‬נויבאואר ‪ ,)275‬דף ‪ 12‬א [מתכ״י ‪: ]F 16743‬‬
‫׳צריך׳‪.‬‬
‫בחיי על בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מז‪.‬‬
‫כאמור מקובל אחר שאימץ את דברי ה׳כלל׳ (אמנם לא בהכרח ע״פ גרסת הילקוט) הוא‬ ‫‪146‬‬
‫ריד״ע‪ .‬בסמוך למה שנראה כפרפרזה על לשון ה׳כלל׳ (מאירת עינים‪ ,‬עט׳ קיט; ‪Abrams,‬‬
‫‪ (‘A Commentary’, p. 51‬הוא כתב על צורת עשר הספירות ׳ואם תשתכל בצורת העמדתן‬
‫ממש יתגלו לך סודות נפלאים אם קבלת׳‪ .‬מיד לאחר מכן הציע תבניות שונות של המערכת‬
‫כ״י וטיקן ‪ ,171‬דף ‪317‬ב‪ :‬׳בה חיזוק כל הספירות׳‪.‬‬ ‫‪131‬‬
‫שימושו של בחיי בטרמינולוגיית ה׳שוקיים׳ כאן עשוי להעיד על היכרות עם גרסה נוספת‬ ‫‪132‬‬
‫של ה׳כלל׳‪ .‬בכתב היד שאליו הפנה גוטליב עת שהעיר לגבי הקרבה בין בחיי וה׳כלל׳ (לעיל‬
‫הע׳ ‪ ,)115‬הוא כ״י אוקספורד‪ ,‬ספריית הבודליאנה ‪( 0pp. 487‬נויבאואר ‪ ,)1943‬דף ‪68‬א‬
‫[מתכ״י ‪ ,]F 19105‬השתמרה גרסת ׳השוקיים כנגד נצח והוד׳ (נוסח יחסית נדיר בהשוואה‬
‫לכל גרסאות ה׳כלל׳ המקוטלגות בידינו)‪ .‬כנגד זאת אפשר שבמקרה זה שימש אותו מקור‬
‫‪141‬‬ ‫אחר‪ ,‬שהלא זיהוי הנצח וההוד עם שוק הימין ושוק השמאל חוזר על עצמו גם בחיבורים‬
‫אחרים בני הזמן‪ ,‬וראו למשל הפירוש שהדפיס גרשם שלום‪ ,‬קבלות ר׳ יעקב ור׳ יצחק בני‬
‫ר׳ יעקב הכהן‪ ,‬ירושלים תרפ״ז‪=[ .‬מדעי היהדות ב׳]‪ ,‬עט׳ סז‪-‬סח (נוסח ב׳)‪ .‬פירוש אחרון‬
‫זה הועתק פעמים רבות מאוד בסמוך ל׳כלל׳‪ ,‬ולעתים באותם כתבי היד שהועתק בהם‬
‫הילקוט‪ ,‬אמנם לא בסמוך‪ .‬ראו למשל; א‪ ,‬דף ‪83‬א‪.‬‬
‫השוו הע׳ ‪ 131‬לעיל‪ ,‬הפעם לגבי ברית המילה‪ .‬אמצעיות הבריתות חוזרת על עצמה גם‬ ‫‪133‬‬
‫בחתימתס״י‪,‬ו‪:‬ח‪.‬‬
‫‪142‬‬ ‫בכ״י ק‪ ,‬דף ‪82‬א‪ ,‬נוסף כאן ׳לבו׳ ‪ -‬נוסח שאינו משותף ליתר העתקות הילקוט‪ ,‬ולא לבחיי‪.‬‬ ‫‪134‬‬
‫‪143‬‬ ‫ק‪,‬דף‪81‬ב‪82-‬א‪.‬‬ ‫‪135‬‬
‫‪144‬‬ ‫גרסת ׳שמא חס ושלום׳ מופיעה למשל בגרסת א‪ ,‬דף ‪5‬א‪ ,‬וברבות מהעתקות ה׳כלל׳‪ .‬יסודה‬ ‫‪136‬‬
‫בלשון הגמרא‪ ,‬חגיגה טו ע״א‪.‬‬
‫‪145‬‬ ‫הכוונה ללשון המדרש המעובדת מבראשית רבה ח ג שנזכרה ברישא המובאה‪ ,‬עליו ראו‬ ‫‪137‬‬
‫עוד בהמשך‪.‬‬
‫‪ 138‬ויקרא רבה ל יד‪ ,‬מה׳ מרדכי מרגליות‪ ,‬ירושלים תשנ״ג‪ ,‬ב‪ ,‬עט׳ תשיב‪.‬‬
‫‪ 139‬כ״י וטיקן ‪ , 171‬ד‪318 ,‬א‪ :‬׳שאין המצוה זולתו׳‪.‬‬
‫‪ 140‬בחיי על בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מז‪.‬‬
‫‪217‬‬ ‫עידןפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪216‬‬

‫הקדמוני׳‪ ,‬השייך לפי הצעתו של פורח לאותו ענף של ספר היחוד מ׳כתבי העיון׳ (אשר‬ ‫בפרט‪ ,‬ראוי לו ל׳מיחד יחוד שלם׳ להשתמש בכוונת הלב באופן כזה שמטרתו לתקן את‬
‫גרסה שלו נכללה בילקוט § ‪150: )1‬‬ ‫מה שאלישע ׳לא נתן אל לבו׳‪ ,‬קרי תפיסת המלכות כלבו של הגוף האלוהי העליון‪147.‬‬
‫בהקשר זה יצוין שבמקום אחר‪ ,‬בו הציג בחיי תפיסה שלפיה חקוקות ג׳ אותיות השם‬
‫בחיי‪,‬‬ ‫ה׳כלל׳ ‪-‬‬ ‫ה׳כלל׳ ‪-‬‬ ‫סוד ויסוד‬
‫בתוך ילקוט (‪)§3‬‬ ‫מחוץ לילקוט‬ ‫המפורש (יו״ד ה״א וא״ו) באיברים מסוימים הקבועים בתבנית גוף האדם‪ ,‬הוא הוסיף‬
‫ביאור התורה‬ ‫הקדמוני‬
‫ועמד על היחס שבין הלב וה״א אחרונה ‪ -‬ככל הנראה על רקע הדיון שבו אנו עוסקים ‪-‬‬
‫ראש האדם שהוא‬ ‫ראש האדם נעשה‬ ‫ראש האדם נעשה‬ ‫הכתר נקרא‬ ‫וכאן הדגש הושם על הלב בבחינת איבר האדם התחתון‪ 148.‬מן האנלוגיה שבין הגוף‬
‫כבוד לכל הגוף כנגד‬ ‫כנגד כתר העליון‬ ‫כנגד כת״ר עליו״ן‬ ‫ראש‬ ‫התחתון והעליון‪ ,‬משתמע גם שכל עוד המלכות אינה נתפסת כ׳לב׳‪ ,‬או נוכחת בלב‪ ,‬גם‬
‫הכתר‪ ,‬שהוא ראש‬ ‫שהוא פאר וכבוד‬ ‫שהוא פאר וכבוד‬ ‫דמותו של האדם פגומה‪ ,‬ואם כך תיקון האלהות ותיקון האדם נקשרים זה בזה‪.‬‬
‫לכל הספירות‪,‬‬ ‫לכל הגוף על מה‬ ‫לכל הגוף וע״ז‬
‫[ב] פירוש הפסוק ׳ראש דברך אמת׳ על הספירה כתר (מלבד ׳ראשו כתם פז׳)‪ .‬הסבת‬
‫וכתיב‪ :‬ראש דברך‬ ‫שכתו׳ ראש דברך‬ ‫אמ׳ הנביא ראשו‬ ‫כדכתי׳ ראש‬
‫לשון הפסוק מתהלים קיט קס ׳ראש דברת אמת׳ על ספירת כתר מצויה בכל ששת‬
‫אמת‪ ,‬וכתיב ראשו‬ ‫אמת וכתי׳ ראשו‬ ‫כתם פז‪.‬‬ ‫דברך אמת‪.‬‬
‫כתם פז מחו שלאדם‬ ‫מוחו של אדם וחכו‬ ‫העתקות ה׳כלל׳ שבילקוט (§ ‪ ,)3‬ואף לא באחת מיתר העתקותיו הרבות שקוטלגו עד‬
‫כתם פז‪ .‬מוחו וחכו‬
‫של אדם כנגד‬ ‫כה‪ 149.‬בנקודה זו ברצוני לשוב לרגע ולהעלות את שאלת מקורותיו וקשריו של עורך‬
‫וחכו נעשה כנגד‬ ‫כנגד כח החכמ״ה‬ ‫החכמה‬
‫שהיא פנימית לכל‬ ‫הילקוט‪ ,‬שכן פסוק זה נזכר בהקשר דומה בקטע מחיבור אחר המכונה ׳סוד ויסוד‬
‫החכמה‬ ‫כ״ח החכמה שהיא‬ ‫נקרא חך‬
‫שהיא פנימית‪ ,‬וכתיב‬ ‫פנימית כדכתי׳‬ ‫התבונות כדכת‪,‬‬ ‫כדכתיב׳ חכו‬
‫חכו ממתקים‪154‬‬ ‫חכו ממתקים‪153‬‬ ‫חכו ממתקי׳‪152‬‬ ‫ממתקים‪151.‬‬

‫בגרסת ה׳כלל׳ שבילקוט ובעקבותיה אצל בחיי‪ ,‬השתמרה הן המסורת המצויה באופן‬
‫מקביל ב׳סוד ויסוד הקדמוני׳ על ׳ראש דברך אמת׳ וספירת כתר‪ ,‬והן המסורת המצויה‬
‫בגרסת ה׳כלל׳ שמחוץ לילקוט ‪ -‬הזהה בנקודה זו לכל נוסחאותיו המקוטלגות בידנו ‪-‬‬
‫על ׳ראשו כתם פז׳ וספירת כתר‪ .‬זוהי הבחנה חשובה הנוגעת גם לפרשות נרחבות יותר‬
‫כדוגמת היחס בין ׳סוד ויסוד הקדמוני׳ וה׳כלל׳‪ ,‬או אפשרות זמינותו של ׳סוד ויסוד‬
‫הקדמוני׳ לעורך הילקוט‪ ,‬אך די לנו עתה בכך כדי לקבוע שאת בחיי שימשה גרסת‬
‫הילקוט (§ ‪.)3‬‬
‫היכרותו של בחיי עם נוסחים נוספים של ה׳כלל׳? רובם המכריע של המאפיינים‬
‫היחודיים לגרסת ה׳כלל׳ ששימשה את בחיי מצויים בגרסת הילקוט(§ ‪ ,)3‬אולם בדבריו‬
‫נכללה הוספה מיוחדת על הספירה יסוד‪ .‬נוסח מקביל אך לא זהה של הוספה זו השתמר‬
‫באופן עצמאי בעותק יחיד‪ ,‬מיוחד וחלקי של ה׳כלל׳‪ ,‬שלא כחלק מן הילקוט שלנו‬
‫ובשונה מכל יתר העתקותיו שקוטלגו עד כה‪ .‬חלק זה מן ׳הכלל׳ הועתק כאן בסמוך‬
‫למקבץ של רשימות שונות העוסקות בעשר הספירות‪ ,‬שנכרך כמכלול בין חלקים שונים‬
‫של ספר כתר שם טוב לר׳ אברהם מקולוניה‪ .‬להלן נקודת השיתוף היותר עניינית מאשר‬
‫טרמינולוגיה‪:‬‬
‫בחיי‪ ,‬ביאור התורה‬ ‫גרסה חלקית של ה׳כלל׳ ‪ -‬כ״י ייל ‪130‬‬
‫ברית מילה באדם כנגד יסוד הנקרא צדיק‬ ‫יסוד המחכיר כנגד הברית מכוון באמצע‬
‫הנקרא ברית מכוון באמצע‪ ,‬וזהו ברית‬ ‫בשער שביעי ועל כן יו׳ השביעי שבת‬
‫לקרבה בין ׳סוד ויסוד הקדמוני׳ ו׳ספר היחוד׳‪ ,‬ראו לעיל הע׳ ‪.23‬‬
‫פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪.168‬‬
‫כ״י לונדון‪ ,‬מונטיפיורי ‪ ,319‬דפים ‪9‬ב‪10-‬א‪ ,‬נדפס אצל אברמס‪ ,‬עט׳ ‪.33,29‬‬
‫א‪ ,‬דף ‪5‬א; (‪.Abrams, ‘A Commentary’, p. 32 (left column‬‬
‫בחיי על בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מז‪.‬‬
‫התיאוסופית‪ ,‬המלוות בדברי טעם ובניסוח המשקף להבנתי את התנסותו בךמיונן‪ .‬ראו‬
‫מאירת עיניס‪ ,‬עט׳ ריט‪-‬קכא‪.‬‬
‫על סמך חלק מגרסאות ה׳כלל׳ הציע אברמס אפשרות קריאה ליטרלית של ׳לא נתן אל לבו׳‪,‬‬ ‫‪147‬‬
‫כלומר כך שאלישע לא התייחד עם ׳בת זוגו׳‪ .Abrams, ‘The Commentary’, p. 61 :‬יצוין‬
‫כי רק בענף נוסח מסוים של ה׳כלל׳ (ובכל אופן לא בזה שבילקוט)‪ ,‬דומו גם הספירות‬
‫תפארת ויסוד ל׳לב׳ שכל האיברים יונקים ממנו‪ ,‬וזאת כחלק מדברי פירוש שלהבנתי נוספו‬
‫בכמה מגרסאות ה׳כלל׳ (ראו‪ ,idem, pp. 30-31 :‬והשוו‪ .(idem, p. 59-60, 62 :‬דימוי זה‬
‫שימש את בחיי‪ ,‬ואת גרסת ה׳כלל׳ שבילקוט‪ ,‬רק עבור תיאור הספירה התחתונה‪ ,‬אם כי ניתן‬
‫גם להציע שתפיסתה כ׳לב׳ פירושה הצבתה במוקד וייחודה עם הספירות המתפקדות כ׳לב׳‪.‬‬
‫בחיי על שמות כה יח‪ ,‬עט׳ רעח‪ .‬וראו פרבר‪-‬גינת‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬ב‪ ,‬עט׳ ‪ 143‬הע׳ ‪ ,16‬עט׳‬ ‫‪148‬‬
‫‪ 162‬הע׳ ‪ ,11‬עט׳ ‪ 173‬הע׳ ‪ ;1‬עט׳ ‪ 177‬הע׳ ‪( 31‬וכן‪ :‬אברמס ופרבר־גינת‪ ,‬פירושי המרכבה‪,‬‬
‫עט׳ ‪ ,33‬הע׳ ‪ ,)96‬שם הצביעה על כך שבפירושו על פסוק זה‪ ,‬בקטע הארוך שלפני הדיון‬
‫בחקיקת אותיות השם על האיברים‪ ,‬בחיי עשה שימוש בפירוש המרכבה לר׳ יעקב הכהן‪.‬‬
‫כפי שנראה בהמשך‪ ,‬בסמוך לו הועתק גם חלק מתוך ׳ספר היחוד׳ (§ ‪ .)1‬אם ביחס בין ה׳לב׳‬
‫וה״א אחרונה אכן משוקעים דברי ה׳כלל׳‪ ,‬אז אולי לא מקרה הוא שאת חותמם של שני‬
‫מקורות המופיעים בילקוט (§ ‪ ,)3§ ,1‬אנו מוצאים באותו דיון של בחיי‪.‬‬
‫פרשנים אחרים נסמכו על פסוק זה בדרכים משותפות חלקית‪ ,‬ולעתים שונות לגמרי‪ .‬ראו‬ ‫‪149‬‬
‫לדוגמא דברי עורכו של ילקוט ׳החכם המשכיל׳‪ ,‬כ״י ק‪ ,‬דף ‪4‬ב‪" :‬במדת יעקב מצאתי דעות‬
‫חלוקות כולם מורים שבח יעקב הוא אמת‪ .‬י״ט [יש מפרשים] שמדת יעקב הוא הת״ת שהוא‬
‫קו האמצעי ומביאים ראיה מפסוק [תה׳ קיט קס] ראש דברך אמת וראש דבר הוא הת״ת‬
‫והוא תורה שבכתב״‪ .‬השוו דברי ר׳ עזריאל‪ ,‬פירוש האגדות‪ ,‬מה׳ תשבי‪ ,‬עט׳ ‪ 77,3-2‬והע׳‬
‫‪ ,5‬ובמיוחד הדברים בעט׳ ‪ 6‬בחילופי הנוסח לשורה ‪ ,6‬אותם השוו לחומר שהשתמר בקובץ‬
‫‪150‬‬ ‫אחר של סודות (לא רחוק מהעתקת ה׳כלל׳ ‪ -‬שלא בגרסת הילקוט)‪ ,‬כ״י מינכן‪ ,‬ספריית‬
‫‪151‬‬ ‫מדינת בווריה ‪ ,Cod. Hebr. 342‬מאה ט״ו‪ ,‬דף ‪188‬א [מתכ״י ‪" :]1101‬הכתר פי׳ ראש הגוף‬
‫‪152‬‬ ‫שהוא הת״ת [‪ ]...‬ועל זה נתכוון הכתו׳ לוט׳ ראש דברך אמת ראש הכתר הזה ודברך אמת‬
‫‪153‬‬ ‫זה הח״ת שהוא תורה שבכתב״‪ .‬וראו גם שלום‪ ,‬תעודה חדשה‪ ,‬עט׳ ‪ 28‬הע׳ ‪ ;77‬בחיי על‬
‫‪154‬‬ ‫דברים יז כ‪ ,‬עט׳ שנא; גוטליב‪ ,‬הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪.161‬‬
‫‪219‬‬ ‫עידןפינטו‬
‫(להוציא אחת) אין כל פירוש לאף אחד מפסוקי ה׳לב׳ (בר׳ ו ו; בר ח בא)‪ 159.‬בידינו כתב‪-‬‬
‫יד יחיד בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל‪ ,‬בו השתמרה גרסת ׳ויתעצב׳‪ ,‬אולם‬
‫נקודות השיתוף בין בחיי וגרסת ה׳כלל׳ שבילקוט אינן משותפות לו‪ 160.‬שימושו של בחיי‬
‫בלשון הפסוק ׳ויתעצב׳ דווקא עשוי אפוא לשקף פיתוח יצירתי משלו ללשון ה׳כלל׳‬
‫שבילקוט(§ ‪ ,)3‬כפי שעשוי הוא לשקף חלופה מודעת ל׳ויאמר ה׳ אל לבו׳‪ ,‬ומכאן לשמש‬
‫בבחינת עדות אפשרית נוספת להיכרותו הסבירה עם גרסאות אחרות ונפוצות של ה׳כלל׳‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬הכרעתו של בחיי להשתמש דווקא בלשון ׳ויתעצב אל לבו׳ היא מעניינת‬
‫נוכח המטענים הנרחבים של לשון זו ‪ -‬מטענים שבחיי ללא ספק היה מודע להם‪161.‬‬
‫בפירושו שהובא לעיל על ׳נעשה אדם׳ קשר בחיי בעקבות המדרש‪ ,‬את אותו ׳לב׳ הנזכר‬
‫בפסוק זה למשל המדרשי על ׳הסרסור והאדריכל׳‪ ,‬בו השתמש כמסגרת סיפורית הן לפני‬
‫המובאה מן ה׳כלל׳ והן בחתימתה‪ 162.‬בקטע שבמידה רבה ניתן לראות בו המשך לפירושו‬
‫על ׳נעשה אדם׳‪ ,‬הוא פירושו על בראשית ו ו ‪ -‬׳וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ‬
‫ויתעצב אל לבו׳ ‪ -‬חוזר על עצמו השימוש במשל הסרסור והאדריכל‪ ,‬הפעם על‪-‬פי‬
‫הופעתו במקום אחר במדרש רבה בראשית‪:‬‬
‫לכך שדינא דמלכותא אינו מתעצם עוד כתוצר של פירוד הספירה התחתונה ‪ -‬הלב‪ ,‬מן הגוף‪.‬‬
‫‪.‬ראו בחיי על בר׳ ח כ‪ ,‬עט׳ קיז; בר׳ כח מא‪ ,‬עט׳ רלז‪.‬‬
‫להוציא את כ״י ל‪ ,‬דף ‪251‬א‪ ,‬שם נוספה דווקא גרסת ׳ויאמר׳ (בר׳ ח כא)‪ ,‬אך זהו כמסתמן‬
‫ביטוי נוסף לעיבוד מאוחר שעברה גרסה זו של הילקוט‪ ,‬המגלמת פיתוח של קבוצת פיל‪,‬‬
‫ובה כאמור נוספו הוספות יחודיות ביד מאוחרת‪ .‬ראו עוד בדיון לעיל ב׳כתבי היד וקווי‬
‫המתאר של הילקוט׳‪ .‬על כל פנים מכלול ההוספה הזו בגרסת ל ליתא אצל בחיי‪ ,‬שהוסיף‬
‫במקום זאת משלו‪.‬‬
‫ראו‪ :‬כ״י פירנצה‪ ,‬הספרייה הלורנציאנית ‪ ,piut. 44.14‬דפים ‪17‬ב‪18-‬א [מתכ״י ‪:]F 17832‬‬
‫"ולא נתן לבו אל בת זוגו [כך] האדם המיוחדת והמזומנת לו לכל עת ביחוד שלם בלא פירוד‬
‫כלל ויש גורסי׳ כמו לב האדם המזומן לו ועליו אמ׳ המקום [‪ 18‬א] ויתעצב אל לבו"‪ .‬בכ״י‬
‫עשיר זה הועתק גם ׳ספר היחוד׳ (דפים ‪126‬א‪128-‬א‪ ,‬וראו פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ ,)182‬אך‬
‫לא כחלק מן הילקוט שבו אנו עוסקים‪ ,‬כפי שנוסח הדברים שלקח ממנו בחיי (התואם‬
‫לגרסתו שבילקוט [§‪ ,]1‬על כך להלן) אינו תואם לזה שבכאן‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬דימוי ׳בת זוג‬
‫האדם׳ הנזכר בו וברובן המכריע של גרסאות ה׳כלל׳‪ ,‬אינו מופיע אצל בחיי כפי שגם אינו‬
‫מופיע בקבוצת אמק‪ ,‬אלא רק בקבוצת פיל‪ ,‬וראו עוד בהע׳ הבאה‪.‬‬
‫לרקע העומד ביסוד דימוי הספירה התחתונה ל׳לב׳‪ ,‬ראו בפירוט‪ :‬יהודה ליבס‪ ,‬׳ ‪de Natura‬‬
‫‪ - Dei‬על המיתוס היהודי וגלגולו׳‪ ,‬בתוך‪ :‬משואות ‪ -‬מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת‬
‫ישראל מוקדשים לזכרו של פרום׳ אפרים גוטליב ז״ל‪ ,‬בעריכת מ׳ אורון‪ ,‬ע׳ גולדרייך‪,‬‬
‫ירושלים תשנ״ד‪ ,‬עט׳ ‪ .282-280‬כדבריו שם‪ ,‬עט׳ ‪" : 282‬מידת פירודה [של השכינה] משתנה‬
‫[‪ ,]...‬מצד אחד היא מצוירת כבת‪-‬זוג‪ ,‬ומצד אחר היא יכולה להיחשב גם כ׳לבו׳ של האל‬
‫[היינו‪ ,‬כאיבר אורגני]"‪ .‬בדבריו שם התייחס גם למדרשים שונים שעמדו ברקע דבריו של‬
‫בחיי כדוגמת בראשית רבה כז ד‪ ,‬ומשלי הסרסור והאדריכל‪ .‬לעיון במדרשים אלו ובכמה‬
‫מפירושיהם הקבליים ראו‪ :‬דניאל אברמס‪ ,‬׳פרקים בביוגרפיה הרגשית והמינית של הקב״ה‪:‬‬
‫הרהורים על מידותיו של האל במקרא‪ ,‬במדרש ובקבלה׳‪ ,‬קבלה ו (תשס״א)‪ ,‬עט׳ ‪281‬־‪.283‬‬
‫דברי המדרש הללו נרמזים בקונטקט זהה ‪ -‬ביאור ל׳נעשה אדם׳ ‪ -‬בפירוש האגדות לר׳‬
‫עזרא‪ ,‬כ״י וטיקן‪ ,‬הספרייה האפוסטולית ‪ ,441‬דף ‪21‬ב [מתכ״י ‪.]F 506‬‬
‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪218‬‬
‫מילה מכריע בינתים‪ .‬ומכאן תבין כי ראוי‬ ‫לחכמי׳ מע״ש לע״ש‪ 155‬והמניין בזה‬
‫שתהא עונתן של תלמידי חכמים בשבת‬ ‫העניין חסד א׳ דין׳ כ רחמי׳ ג׳ נצח ד׳ הוד‬
‫מפני שיסוד הוא שביעי בעשותך שלש‬ ‫ה׳ והמחשבה והחכמה והבינה אחת הרי‬
‫ראשונות אחד‪157.‬‬ ‫ו׳ והיסוד ז׳‪156.‬‬
‫זמינותו של חומר קבלי מגוון היא מן המפורסמות במקרה של בחיי‪ ,‬ובמידת מה היא‬
‫משותפת גם לבעל הליקוטים מכ״י ייל ‪ ,130‬אצלו נכלל רק הקטע מן ה׳כלל׳ המפרש את‬
‫׳נעשה אדם׳‪ ,‬ובצדו עיבוד של מקורות נוספים‪ .‬מכיוון שזהו גם החלק מתוך ה׳כלל׳‬
‫המופיע אצל בחיי‪ ,‬ונוכח נדירותה היחידאית של גרסת ה׳כלל׳ הזו‪ ,‬האפשרות שלפיה‬
‫בחיי דווקא הוא ששימש כאן מקור נעשית רלוונטית‪ .‬בהמשך לכך (או אולי כנגד זאת)‬
‫יש לומר שבגרסת ה׳כלל׳ מכ״י ייל מופיעים לשונות המשותפים לרבות מגרסאות ה׳כלל׳‬
‫שאינן אצל בחיי‪ ,‬כפי שלא מופיעים בו המאפיינים היהודיים לבחיי ולגרסת ה׳כלל׳‬
‫שבילקוט (§ ‪ .)3‬אפשרות אחרת היא שהנוסח המופיע לפנינו בכ״י ייל מגלם מקרה‬
‫עצמאי מקביל ובלתי קשור לבחיי‪ ,‬בו את התוספת (המתבקשת ‪ )1‬על הספירה יסוד הוסיף‬
‫מי שהוסיף על דעת עצמו לגרסת ה׳בלל׳ שעמדה לפניו‪ .‬לעת עתה ידיעותינו על קורותיו‬
‫של חלק זה מתוך כתב יד ייל הינן מוגבלות‪ ,‬ועד שתמצאנה ראיות שתוכלנה לסייע‬
‫בפתרון השאלה מי נטל ממי‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬מוטב לנהוג זהירות ולהסתפק בהצעת‬
‫האפשרויות העומדות על הפרק‪.‬‬
‫עד כה חשפנו את המאפיינים היהודיים המשותפים לבחיי ולגרסת ה׳כלל׳ שבילקוט‬
‫(§ ‪ ,)3‬בצדה של נקודת שיתוף לגרסה אחת מיוחדת נוספת ‪ -‬אשר טיב יחסה המדויק‬
‫‪159‬‬ ‫לבחיי עומד בסימן שאלה‪ .‬לפני שאעבור להוכחת שימושו של בחיי בפריט נוסף מן‬
‫הילקוט שלנו ‪ -‬ספר היחוד (§‪ - )1‬אציע בקצרה עיון רוחבי בשתי נקודות נוספות‬
‫הנוגעות לדרכו של בחיי בעיבוד ה׳כלל׳ שעמד לפניו‪ .1 :‬הכרעתו המודעת לקשור את‬
‫דימוי ה׳לב׳ שזוהה בדברי ה׳כלל׳ עם ספירת מלכות‪ ,‬ללשון הפסוק ׳ויתעצב אל לבו׳‬
‫(בראשית ו ו); ‪ .2‬יחסו ללשון האנתרופומורפית המקראית על רקע דברי ה׳כלל׳‬
‫‪160‬‬ ‫ובהתכתבות עם חטאו של אלישע‪.‬‬
‫‪ .1‬׳ויתעצב אל לבו׳ (בראשית ו‪ ,‬ו)‪ .‬ה׳לב׳ הוא אחד הדימויים שאותו אימץ בחיי‬
‫ועל אודותיו הרחיב‪ .‬הנקודה שבה נפרדה דרכו מלשון ה׳כלל׳ שעמד לפניו היא בדיוק‬
‫לאחר המקום שבו דומתה הספירה מלכות ל׳לב׳ ‪ -‬שם הוסיף שורה של דימויים נוספים‬
‫אותם דרש על פניה השונות של ספירה וו‪ .‬הראשון מביניהם הוא הלב‪ ,‬המופיע בלשון‬
‫הפסוק ׳ויתעצב אל לבו׳ (בר׳ ו ו)‪ .‬כאמור ברובן המכריע של גרסאות ה׳כלל׳ שאינן חלק‬
‫מן הילקוט שלנו‪ ,‬נדרשה במקום זאת לשונו של פסוק אחר על דימויו התיאוסופי של‬
‫‪161‬‬ ‫ה׳לב׳ ‪ -‬׳ויאמר ה׳ אל לבו׳ (בר׳ ח כא)‪ 158.‬לעומת זאת בגרסאות ה׳כלל׳ שבילקוט‬
‫‪ 155‬ע״פ בבלי כתובות סב ע״ב‪.‬‬
‫‪ 156‬כ״יייל ‪, 130‬דף ‪43‬ב‪.‬‬
‫‪ 157‬בחיי על בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מז‪.‬‬
‫ראו‪ .Abrams, *a Commentary’, pp. 36-37 :‬וראו‪ :‬גולדייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ קיג‪ ,‬שם‬ ‫‪158‬‬
‫מופיעה לשון ׳ויאמר ה׳ אל לבו׳ בקטע המקביל לרבות מגרסאות ה׳כלל׳‪ ,‬אך בנקודה זו‬
‫‪162‬‬ ‫דווקא לא לאלו שבילקוט‪ .‬׳ויאמר ה׳ אל לבו׳ מציין אצל בחיי מצב של ׳שעת רצון׳‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫ייחוד ולא נתק או ׳הפסקת שפע׳‪ .‬ראו בסוף הפירוש על בראשית ו ו‪ ,‬עט׳ קב‪ .‬מצב זה מביא‬
‫‪221‬‬ ‫עידןפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪220‬‬

‫בהתבטאותו המרומזת של רמב״ן בפירושו לבראשית ו ו‪ ,‬לצד כמה רמזים מפורשים יותר‬ ‫ועל דרך המדרש‪ :‬ויתעצב אל לבו [בר׳ ו ו] אמר ר׳ אמי‪ 163‬משל למלך שבנה פלטרין על‬
‫הפזורים בכתביו‪:‬‬ ‫ידי אדריכל ולא ערבה לו על מי להתרעם לא על אדריכל‪ .‬עוד‪ :‬למלך שעשה סחורה על‬
‫ידי סרסור ולא הצליח בה על מי להתרעם לא על הסרסור‪ .‬הבן המשל הנמרץ הזה‪ ,‬ולפי‬
‫וינחם ה׳‪ .‬ויתעצב אל לבו [בר׳ ו ו]‪ ]...[ .‬וענין אל לבו‪ ,‬כי לא הגיד זה לנביא שלוח‬
‫אליהם‪ 168,‬וכן הלשון במחושב‪ ,‬כדרך לדבר אל לבי [בר׳ כד מה]‪ ,‬וזולתו‪ .‬ובבראשית‬ ‫שהיה במשל האדריכל מקום לטעות בשתי רשויות‪ ,‬כי יאמר אדם אף על פי שהמלך‬
‫מלך‪ ,‬האדריכל חכם ממנו באותה מלאכה‪ ,‬ואין הדבר כן חס ושלום‪ ,‬כי הכל אחד מיוחד‬
‫רבה [ח ג] בזה ענין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והאדריכל‪ ,‬והוא סוד גדול‪ ,‬לא‬
‫ניתן ליכתב‪ ,‬והיודעו יתבונן למה אמר בכאן שם המיוחד‪ ,‬ובכל הפרשה וענין המבול‬ ‫בלי פרוד‪ ,‬על כן חזר רבי אמי להזכיר משל הסרסור שהסרסור אין לו שום כח‬
‫שם אלהים‪169.‬‬ ‫בסחורה ואין לו חלק בה כלל‪ .‬וכונת רבי אמי בשני המשלים כי האדריכל הוא‬
‫הסרסור והסרסור הוא האדריכל‪ ]...[ .‬ועל דרך הקבלה‪ :‬ויתעצב אל לבו‪ ,‬הוא האדריכל‬
‫רמב״ן יחס חשיבות רבה לצירוף ׳אל לבו׳‪ ,‬ונראה כי ביקש להדגיש את מעמדו‬ ‫והסרסור שהזכיר במדרש [״‪ ].‬ומלת ׳ויתעצב׳ תחזור אל האדם‪ 164,‬הוא תפארת ישראל‬
‫האינטגרלי של הלב ביחס לישות הנעצבת או המדברת אליו‪ .‬מעניינת במיוחד ההנגדה‬ ‫שבסבתו עשה ה׳ את הארץ שבפסוק בראשית‪ ]...[ 165,‬ועל כן ויתעצב האדם אל לבו‬
‫המחושבת שערך בעקבות המדרש בין ׳אל לבו׳ ל׳נביא שלוח אליהם׳‪ ,‬ביטוי המהדהד‬ ‫בעבור לבו שהוא היה סבה‪ ,‬כי הוא הארץ והסרסור והאדריכל‪166.‬‬
‫את הצירוף ׳מלאך שלוח׳ ‪ -‬הלא הוא מטטרון ‪ -‬אותו כידוע זיהה רמב״ן עם פני השכינה‬
‫את דבריו של בחיי על דרך המדרש יש אפוא לקרוא בזיקה לחטאו של אלישע‪ ,‬עניין‬
‫או הכבוד‪ 170.‬במילים אחרות‪ ,‬שלא כמו הנביא השלוח אך בדומה למעמדו המיוחד‬
‫שלמעשה נרמז כבר בדברי המדרש עצמו‪ .‬כפי שבדימוי האדריכל יש ׳מקום לטעות בשתי‬
‫והלעתים מתעתע של המלאך השלוח‪ ,‬כך השכינה עשויה להדמות לישות נפרדת בעוד‬
‫רשויות׳‪ ,‬כך טעה אלישע בראותו ׳השלמת הגוף שלם ונשאר מלכות קצוץ׳‪ .‬כדי להימנע‬
‫שבמהותה היא בגדר איבר אורגני וחיוני בבחינת ׳לבו׳ של השם המיוחד‪ .‬איבר זה משמש‬
‫מטעות זו שב והחליף המדרש את דמותו של האדריכל בזו של הסרסור ‪ -‬דמות‬
‫כזירה או מושא להתרחשויות אינטימיות כדוגמת עצבונו של ה׳‪ ,‬לרב כפועל יוצא של‬
‫אינסטרומנטלית יותר ועל כן מתעתעת פחות‪ .‬בפירוש על דרך הקבלה מתבאר כי תיבת‬
‫מעשי האדם על הארץ‪.‬‬
‫פרשנות קרובה מצד עניינה לזו של בחיי על ׳ויתעצב׳ (הקרובה מצדה לזו של‬ ‫׳ויתעצב׳ חוזרת אל ׳האדם׳ העומד כנגד הספירה תפארת‪ ,‬וכי מושא העיצבון היא ׳הארץ׳‬
‫׳החכם׳ בקבלת ספורטה ובמאירת עינים)‪ ,‬השתמרה בשתי תעודות שכוחות נוספות‪.‬‬ ‫הנמנית יחד עם ה׳לב׳‪ ,‬האדריכל והסרסור‪ ,‬כנגד הספירה מלכות‪ .‬פירוש זה הינו משותף‬
‫מצד עניינו לחומר שהובא משם ׳החכם׳ בספר מאירת עינים ‪ -‬נקודה שבה הבחין‬
‫הראשונה היא קטע משם ׳אדוני אחי׳ שמחמת סמיכות העתקתו לדברי ר׳ עזריאל מגירונה‬
‫לראשונה גוטליב ‪ -‬ואשר השתמר בקונטרסי ׳קבלת ספורטה׳‪ ,‬שעל היותם העתק‬
‫הסתייע בו גרשם שלום‪ ,‬כמו באמרות נוספות המובאות משמו של האדון האח‪ ,‬כדי‬
‫(מעובד) מקונטרס ׳קבלת ספורטה׳ האבוד והמשותף לבחיי ולריד״ע‪ ,‬עמד בהרחבה‬
‫לתמוך בטענה שכבר הועלתה לפניו‪ ,‬לפיה אחים היו ר׳ עזרא זר׳ עזריאל‪ 17‘.‬ישעיה‬
‫עמוס גולדרייך‪ 167.‬היסוד להסתעפויות מקבילות אך לא תמיד זהות אלו טמון‬
‫תשבי‪ ,‬שערער על היותם אחים (עמדה שלבסוף קיבלה שלום)‪ ,‬העיר לגבי קרבה בין‬

‫ע״פ בראשית רבא‪ ,‬ח ג‪ ,‬מה׳ תיאודור ‪ -‬אלבק‪ ,‬עט׳ ‪58‬־‪ ;59‬שם‪ ,‬כז ד‪ ,‬עמ׳ ‪ .258‬על שינויי‬
‫דומה שלהבנתי עשוי היה להיות המקור לפרשנות אחרונה זו‪ ,‬הוא הפירוש הנדפס ע״ש‬
‫מאיר ב״ר שלמה אבי סהולה‪ ,‬שהועתק ממש לפני קונטרס קבלת ספורטה שם‪ ,‬דף ‪11‬ב;‬
‫ביאור לפירוש הרמב״ן ז״ל על התורה‪ ,‬ווארשא תרל״ה‪ ,‬דף ו ע״א‪ .‬ל׳דעת החכם׳ שלעתים‬
‫שולבה בכתר שם טוב (ולא לזו שבקונטרסי ׳קבלת ספורטה׳ ובמאירת עינים)‪ ,‬ראו‪ :‬כ״י‬
‫פריס‪ ,‬הספרייה הלאומית ‪ ,798‬דף ‪ 179‬א עמודה שמאלית [מתכ״י ‪ .]F 12630‬כאן זוהתה‬
‫התיבה ׳וינחם׳ עם הספירה תפארת‪ ,‬ו׳ויתעצב׳ עם הספירה מלכות‪ .‬הדברים מופיעים בגרסה‬
‫קרובה גם בין קובץ הפירושים על רמב״ן‪ ,‬המחזיק גם חומר נוסף‪ ,‬בכ״י ניו יורק‪ ,‬בהמ״ל‬
‫‪( 1878‬לפנים כ״י ר׳ אלתר מגור;‪ ,)JTS 838‬דף ‪17‬ב (ס״א לו ע״ב) [מתכ״י ‪.]F 10976‬‬
‫ראו מדרש הגדול‪ ,‬מה׳ מרדכי מרגליות‪ ,‬ירושלים תשנ״ז‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ קמב‪.‬‬
‫רמב״ן על בראשית ו ו‪ ,‬מה׳ שעוועל‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ נ‪:‬‬
‫על כך ראו החומר שנאסף לאחרונה‪ :‬אדם אפטרמן ועידן פינטו‪ ,‬׳התהלכות‪ ,‬התהפכות‬
‫ולקיחה‪ :‬על האפותיאווה בקבלת ר׳ בחיי בן אשר׳ (בדפוס)‪.‬‬
‫גרשם שלום‪ ,‬׳שרידים חדשים מכתבי ר׳ עזריאל מגירתה׳‪ ,‬בתוך‪ :‬ספר הזכרון לאשר גולאק‬
‫ולשמואל קליין ז״ל‪ ,‬ירושלים תש״ב‪ ,‬עט׳ ‪ ,203-201‬שם הדפיס את ממרות ׳ארוני אחי׳‬
‫באופן חלקי ומשובש‪ ,‬המקשה על הבנתן במסגרת הקונטקסט שבו שולבו‪ .‬אמנם‪ ,‬ר׳ יצחק‬
‫דמן עכו קרא את לשון ׳אדני‪ ,‬אחי׳ בעניין הזכרת מלכות בברכות‪ ,‬כאילו היתה חלק מדברי‬
‫ר׳ עזריאל שהובאו בילקוט זה בסמוך‪ .‬ראו ריד״ע‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬מה׳ גולדרייך‪ ,‬עט׳ צז‪,‬‬
‫ועוד בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫הלשון בין גרסתו של בחיי וגרסת המדרש המצוי בידינו ראו הערותיו של שעוועל אתר‪.‬‬
‫הכוונה ל׳אדם׳ הנזכר כאותו הפסוק (בראשית ו ו)‪" :‬וינחם יהוד‪ ,‬כי עשה את האדם בארץ‬ ‫‪164‬‬
‫ויתעצב אל לבו"‪ .‬בקטע שהשמטתי לעיל רמז בחיי לצירוף ׳האדם בארץ׳ כמורה על‬
‫הספירות תפארת ומלכות‪.‬‬
‫ראו ביאורו על דרך הקבלה ל׳בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׳‪ ,‬בחיי על בראשית‬ ‫‪165‬‬
‫א א‪ ,‬עט׳ כב‪" :‬ונקראת בשם ארץ כי היא סוף הבנין׳‪.‬‬
‫בחיי על בראשית ו ו‪ ,‬עט׳ קב‪.‬‬ ‫‪166‬‬
‫אצל בחיי ובדברי החכם כפי שהבינם דיד״ע זוהתה התיבה ׳וינחם׳ עם הספירה בינה‪ ,‬עצבון‬ ‫‪167‬‬
‫‪168‬‬ ‫ה׳אדם׳ עם הספירה תפארת‪ ,‬וה׳לב׳ עם המלכות‪ ,‬האדריכל והסרסור‪ .‬עיינו‪ :‬גוטליב‪,‬‬
‫‪169‬‬ ‫הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪ ,216‬והשוו עט׳ ‪ ;222-221‬גולדרייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ ‪ .82-76‬לפירוש ׳וינחם‬
‫‪170‬‬ ‫[‪ ]...‬ויתעצב׳‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עט׳ ‪ ,87‬לו; כ״י וטיקן‪ ,‬הספרייה האפוסטולית ‪ ,ebr. 202‬דף ‪100‬ב‬
‫[מתכ״י ‪ ;]F 8699‬כ״י אוקספורד‪ ,‬ספריית הבודליאנה ‪( .0pp. Add. Qu 43‬נויבאואר ‪,)1645‬‬
‫‪171‬‬ ‫דף ‪86‬ב [מתכ״י ‪ .]F 17386‬באחד הקונטרסים שהשתמרה בהם ׳קבלת ספורטה׳ ‪ -‬ובו גם‬
‫חומרים ממקורות אחרים ‪ -‬השתמר פירוש נוסף שבו ה׳עצבון׳ תואר כסילוק ׳רוח הקודש׳‬
‫‪ -‬שפע הספירה חכמה‪ ,‬יחד עם סילוק רחמי הספירה תפארת‪ ,‬מן ה׳ארץ׳ ‪ -‬הספירה מלכות‪.‬‬
‫ראו‪ :‬כ״י אוקספורד‪ ,‬בודלי ‪( 43‬נויבאואר ‪ ,)1645‬דף ‪83‬א‪ .‬עירוב הספירה חכמה במשוואה‬
‫זו אינו משותף ל׳חכם׳ הנזכר במאירת עינים‪ ,‬לא לבחיי‪ .,‬ולא לריד״ע‪ ,‬אם כי הפירוש‬
‫התיאוסופי של משלי הסרסור והאדריכל חוזר על עצמו באופן דומה במקורות אלו‪ .‬מקרה‬
‫‪223‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪222‬‬

‫אחי׳ הללו ‪ -‬שכזכור הועתקו בכתבי היד אק לצד הילקוט שלנו ‪ -‬משתקפת היכרות עם‬ ‫מאמרי ׳אדוני אחי׳ שבילקוט ו׳סגנונם של בני חוג הרשב״א׳‪ 172.‬מאז מחקרו של עמוס‬
‫לשוןה׳כלל׳(§‪179.)3‬‬ ‫גולדרייך על שימושו של ריד״ע בילקוט זה‪ ,‬ניתן להבחין בכך שמדובר באמרות ששולבו‬
‫תעודה שניה ומעניינת שעודנה ממתינה לתשומת הלב הראויה לה‪ ,‬נזכרה בידי תשבי‬ ‫בחלק מהעתקותיו של ילקוט ׳החכם המשכיל׳‪:‬‬
‫כחלק מן המאמץ להפריך את הקשר בין אמרות ׳אדוני אחי' לר׳ עזרא ור׳ עזריאל‪ .‬לשם‬
‫אז ראה ויספר״ה הכינ״ה וג״ם חקר״ה‪ ,‬וכו׳ [איוב כח כז]‪ .‬הפסוק הזה דרשו על מדת‬
‫כך הזכיר ילקוט אחר שאותו ייחס לאותו ה׳חוג׳ (כוונתו היתה לתלמידי רשב״א‬
‫התורה‪ 173‬ואמרו‪ ,‬מלמד שאט׳ פעמי׳ בלבו ואחר כך אמ׳ למשה‪ ,‬שנ׳ ויאמר לאדם‬
‫בברצלונה‪ ,‬סביבה שכאמור אליה ייחס בשעתו את מה שהתברר בהמשך כילקוט ׳החכם‬
‫[שם‪ ,‬כח] ואין אדם אלא משה‪ .‬פי׳ אדני אחי‪ ,‬יש אומ׳ שרצו לומ׳ פעמים בלבו לכן‬
‫המשכיל׳)‪ ,‬ושהועתק בגרסה משובשת בכתב־יד לונדון‪ ,‬ספריית מונטיפיורי ‪ ,313‬בו‬
‫קורא התם׳ והע׳ שהן בבניין כלב‪ ,‬שכל פעולות הבניין נעשין בהמשכתם הבא אליהם‬
‫נאגדו בין השאר סודות אנונימיים ובצדם הציון ׳תשובות אחי׳‪ 180.‬בידינו העתקים נוספים‬
‫ממקור מים החיים‪ 174,‬וכמו שהלב בגוף האדם פועל מזומן לו באין הפרש‪ ,‬כך‬
‫של תשובות אלו‪ ,‬וביניהן גם קבלה קרובה מבחינת עניינית לפירושו של בחיי (ושל‬
‫הם [‪ ]...‬כי הקול מדבר אל משה מן התם׳ נשמע מן הע׳‪ 175,‬וראיה כי התפ׳ והע׳‬
‫׳החכם׳ במאירת עינים) ללשון ׳ויתעצב׳‪ ,‬אך יותר מכל נראית היא כנסמכת על ׳דרך‬
‫נקראים לב מה שדרש בבראשית רבה‪ ‘76‬ויתעצב אל לבו‪,77.‬‬
‫האמת׳ מפירושו של רמב״ן לבראשית ו יג‪ ,‬ודברים לב מ‪:‬‬
‫גם כאן בדומה למקורות הקודמים שנידונו בסעיף זה‪ ,‬שימשה לשון הפסוק ׳ויתעצב אל‬
‫תשובות אחי‬ ‫רמב״ןעלדבריםלבמ‬ ‫רמב״ן על בראשית ו יג‬
‫לבו׳ כעוגן טקסטואלי עבור ביאור יחסי הספירות תפארת ומלכות‪ .‬מעבר לכך תושם אל‬
‫תשובו״ת אח״י‪ ,‬ענין‬ ‫כי אשא אל שמים ידי‬ ‫והנני משחיתם את הארץ [בר׳ ו‬ ‫לב קרבתה של צורת הביטוי‪ :‬׳וכמו שהלב בגוף האדם פועל מזומן לו באין הפרש׳‪ ,‬לזו‬
‫השליך משמים ארץ‬ ‫[דב׳ לב מ]‪ ]...[ .‬ועל‬ ‫יג]‪ ]...[ .‬ועל דרך האמת הוא כמו‬ ‫שבה נקט מחבר ה׳כלל׳ שבילקוט (§‪ :)3‬׳ולא נתן [אחר] לבו שהוא [הספירה מלכות]‬
‫[איכה ב א]‪ .‬לא קבלנו‬ ‫דרך האמת בעבור כי‬ ‫את השמים ואת הארץ [שם‪ ,‬לא‬ ‫היתה לב כמו זכר האדם המזומן לו באין הפרש׳‪ 178.‬לא מן הנמנע אפוא שבדברי ׳אדוני‬
‫בו‪ ‘85‬אלא שהוא עצירת‬ ‫בעת הגלות השליך‬ ‫ז] כי הארץ תהיה בהשחתה‬
‫שפע כמו מניקתו נרדית‬ ‫משמים ארץ תפארת‬ ‫שבהשחתת הארץ ישחתו והנם‬
‫בפרשת נח‪ 186.‬או כמו‬ ‫ישראל [איכה ב א]‪184.‬‬ ‫נשחתים בעולם הבא‪ ‘81‬כדרך‬
‫ויתעצב [בר׳ ו ו]‪ .‬וזהו‬ ‫ויתעצב אל לבו [שם‪ ,‬ו ו] ולזה‬ ‫ראו תשבי‪ ,‬׳המקובלים ר׳ עזרא ור׳ עזריאל ומקומם בחוג גירונה׳‪ ,‬ציון טו (תש״ד)‪ ,‬עט׳ ‪179‬‬ ‫‪172‬‬
‫בכל צרתם לו צר [יש׳‬ ‫רמזו בבראשית רבה‪182‬לבן אדון‬ ‫[נדפס שוב בתוך‪ :‬הנ״ל‪ ,‬חקרי קבלה ושלוחותיה‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשמ״ב‪ ,‬עט׳ ‪ .4‬ההפניות‬
‫להלן למהדורה המאוחרת]‪ .‬לאפשרות של קשר משפחתי אחר בין מקובלים אלה‪ ,‬ראו‬
‫תשבי‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪ ;5‬פורת‪ ,‬מחברות ר׳ עזריאל‪ ,‬עט׳ ‪ .8‬לאימוצו של שלום את דעת תשבי‪,‬‬
‫מלכות )‪ .(idem, pp. 48,61‬ניתן להציע עוד ש׳זכר האדם׳ כאן פירושו כח הזכרון באדם ‪-‬‬ ‫ראו‪.Scholem, Ongm, p. 370 :‬‬
‫שהלב הוא מקומו‪.‬‬ ‫עיינו בראשית רבא‪ ,‬כד ה‪ ,‬מה׳ תיאודור ‪ -‬אלבק‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪" : 234‬אז ראה ויספרה וגו׳ (איוב‬ ‫‪173‬‬
‫במידת מה מזכירה פרשנות זו של דימוי הלב גם את דבריו של בעל ביאור סודות הרמב״ן‬ ‫‪179‬‬ ‫כח כז) רבנין אט׳ כל דבר ודבר שהיה הקב״ה אומר למשה היה א׳נומר] ב׳ פעמים בלבו‬
‫הנדפס על שם אבי סהולה‪ ,‬דף ו ע״א‪" :‬והלב ידוע ונקרא לב בעבור שלב האדם מחובר בו‬ ‫ואחר כך א׳ למשה מה טעם אז ראה ויספרה חד‪ ,‬הבינה וגם חקרה (שם‪ ,‬שם) חד‪ ,‬ואחר כך‬
‫באדם מבלי פירוד"‪.‬‬ ‫ויאמר לאדם (שם שם כה) זה משה"‪ .‬והשוו לפירושים על איוב כח כז (׳אז ראה ויספרה‪...‬׳)‪,‬‬
‫ראו תשבי‪ ,‬׳המקובלים׳‪ ,‬בתוך‪ :‬חקרי קבלה‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪' .4‬הוא ציין את כ״י לונדון‪ ,‬מונטיפיורי‬ ‫‪180‬‬ ‫בהם מדובר על התורה כחכמה‪ :‬ר׳ עזרא בן שלמה‪ ,‬פירוש שיר השירים‪ ,‬בתוך‪ :‬כתבי רמב״ן‪,‬‬
‫‪( 313‬לשעבר הלברשטאם ‪ ,)174‬דפים ‪18‬ב‪19-‬ב [מתכ״י ‪ ,]F 5258‬אך נפלה אצלו טעות‬ ‫ב‪ ,‬מה׳ הרב חיים דב שעוועל‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬עט׳ תפג‪ ,‬הנזכר אצל ר׳ יעקב בן ששת‪,‬‬
‫בעימוד ונראה שכוונתו היתה לדף ‪20‬א‪-‬ב‪ .‬מכל מקום את הביטוי שציטט תשבי בדבריו‪:‬‬ ‫האמונה והבטחון‪ ,‬בתוך‪ :‬כתבי רמב״ן‪ ,‬ב‪ ,‬עט׳ תי; תשבי‪ ,‬פירוש האגדות‪ ,‬עט׳ ‪ ,45‬חילופי‬
‫׳ע״כ תשובות אחי׳‪ ,‬יש להבחין כך ש׳ע״כ׳ מציין את סיומו של הקטע הקודם‪ ,‬ואת התחלתו‬ ‫הנוסח לשורה ‪ ;10‬רמב״ן‪ ,‬פירוש לספר איוב‪ ,‬בתוך‪ :‬כתבי רמב״ן‪ ,‬א‪ ,‬מה׳ הרב חיים דב‬
‫של הקטע חדש הפותח ב׳תשובות אחי׳‪ .‬השוו למשל מקבילתו של הקובץ המוכתר בשם‬ ‫שעוועל‪ ,‬ירושלים תשכ״ג‪ ,‬עט׳ פח; ר׳ מנחם ריקאנטי‪ ,‬פירוש על התורה‪ ,‬א‪ ,‬מה׳ אמנון גרוס‪,‬‬
‫׳תשובות אחי׳ בכ״י ניו יורק‪ ,‬בהמ״ל ‪( 2325‬לשעבר ‪ ;Ace. 2980‬הקהילה היהודית ברומא)‪,‬‬ ‫ירושלים תשס״ג‪ ,‬פרשת בראשית‪ ,‬עט׳ טו‪.‬‬
‫עט׳ ‪[ 113‬מתכ״י ‪.]F 28578‬‬ ‫כאן הכוונה כנראה לספירה בינה‪.‬‬ ‫‪174‬‬
‫ראו בבלי סנהדרין‪ ,‬קח ע״א‪.‬‬ ‫‪181‬‬ ‫להבחנה דומה השוו פירושו של רמב״ן בפתיחה לפרשת תרומה‪ ,‬פירושי התורה לרמב״ן‪,‬‬ ‫‪175‬‬
‫בראשית רבא‪ ,‬לא ז‪ ,‬מהדורת תיאודור ‪ -‬אלבק‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪ .280‬ראו גם ילקוט שמעוני על‬ ‫‪182‬‬ ‫מה׳ הרב חיים דב שעוועל‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשי״ט‪ ,‬עט׳ תנג‪-‬תנד‪ .‬ראו גם ההבחנה הדומה אך‬
‫התורה‪ ,‬מה׳ יצחק שילוני‪ ,‬ירושלים תרס״ט‪ ,‬א‪ ,‬עט׳ ‪.176-175‬‬ ‫הלא זהה בה דרגות מוצאי הדיבור (תפארת) והשמע (מלכות) מובחנות בזיקה לדרגתו של‬
‫רמב״ן על דברים לב מ‪ ,‬עט׳ תצ‪.‬‬ ‫‪184‬‬ ‫משה לעומת ׳כל העם׳‪ :‬רמב״ן על שמות יט כ‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ שפז‪.‬‬
‫לצורות התבטאות דומות בכתבי רמב״ן וממשיכי דרכו‪ ,‬ראו‪Moshe Idel, “‘We Have no :‬‬ ‫‪185‬‬ ‫ראו לעיל הע׳ ‪.164,121‬‬ ‫‪176‬‬
‫‪Kabbalistic Tradition on This’”, in: Rabbi Moses Nahmanides: Explorations in His‬‬ ‫א‪ ,‬דף ‪40‬ב‪ .‬השוו לגרסת ק‪ ,‬דף ‪22‬ב‪ ,‬שם נוסף לו קטע המשך‪.‬‬ ‫‪177‬‬
‫‪.Religious and Literary Virtuosity, ed. I. Twersky, Cambridge MA 1983, pp. 51-74‬‬ ‫א‪ ,‬דף ‪5‬א־ב‪ .‬והשוו לשאר גרסאות ה׳כלל׳‪ .Abrams, ‘A Commentary’, pp. 34-37 :‬את‬ ‫‪178‬‬
‫‪ 186‬ראו בהע׳ ‪ .183‬השוו דברי הביאור הנדפס על שם אבי סהולה‪ ,‬דף ו ע״ב‪" :‬ויתעצב השם‬ ‫׳כמו זכר האדם׳ תרגם אברמס‪ ,‘like [in the case of] the male human’:‬כלומר שכמו שהלב‬
‫הגדול בעבור לבו [״‪ ].‬על כי גרמו השחתה לארץ כי הוא צריך להרחיק השפע ולסלקו ממנה‬ ‫מזומן לשרת את הןכר האנושי בכל עת שיחפוץ וללא הפרש‪ ,‬כך מזומנת לפניו הספירה‬
‫‪225‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪224‬‬

‫מאפשרת להעמיד את הכרעתו של בחיי לנקוט בלשון ׳ויתעצב אל לבו׳‪ ,‬על רקע‬ ‫סג ט]‪ .‬גלו לבבל שכינה‬ ‫שהיתה לו מניקה כל זמן שהיה‬
‫הסתעפויות מקבילות שבהן התפרשה לשון זו על רקעה המדרשי באופן דומה‪ ,‬גם אם לא‬ ‫עמהם בצער‪188.187‬‬ ‫סורח היתה מניקתו נרדית וכו׳‪183.‬‬
‫בהכרח תלוי‪ .‬באופן פרטני יותר נוכל לומר שקרבה עניינית וטרמינולוגיה מתקיימת בין‬
‫חידת זהותן‪ ,‬טיבן‪ ,‬ויחסן האפשרי של תשובות אלו ליתר הכתבים שנידונו בסעיף זה‬
‫לשון ה׳כלל׳(§ ‪ )3‬ודברי ׳אדוני אחי׳‪ ,‬שנקטו בלשון דומה עבור דימוי הלב בגוף לשם‬
‫דורשת בירור שלא כאן מקומו‪ 189.‬לענייננו כאן ערכן‪ .‬של תעודות אלה הוא בכך שפריסתן‬
‫הנהרת זמינותה של הספירה מלכות‪ ,‬וכי לבחיי‪ ,‬ל׳חכם׳ מקונטרסי ׳קבלת ספורטה׳‪,‬‬
‫ללשון ׳אדוני אחי׳‪ ,‬ללשון ׳תשובות אחי׳‪ ,‬ובאופן חלקי גם לבעל הביאור הנדפס ע״ש‬
‫[‪ ]...‬זהו משל הסרסור והאדריכל וזהו המשל שלמטה במניקתו נרדית שהביא הרב ז״ל"‪.‬‬
‫אבי סהולה ‪ -‬החוזרים לפחות ברובם ל׳דרך האמת׳ של רמב״ן‪ ,‬משותפת פרשנות הפסוק‬
‫כוונתו לרמזי הרמב״ן שצוטטו לעיל מפירושו על בר׳ ו ו‪.‬‬
‫׳ויתעצב אל לבו׳ כביטוי של יחסי הספירות תפארת ומלכות‪.‬‬
‫‪ 183‬רמב״ן על בראשית ו יג‪ ,‬עט׳ נב‪-‬נג‪.‬‬
‫‪ 187‬ע״פ בבלי מגילה כט ע״א‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ .2‬׳שאין שם לא דמות ולא צורה כלל׳ ‪ -‬חטאו של אלישע והלשון המקראית‬
‫‪ 188‬כ״יניו יורק‪ ,‬בהמ״ל ‪ ,2325‬עט׳ ‪.113‬‬
‫האנתרופומורפית‪.‬‬ ‫‪ 189‬את עקבות עריכתו של קובץ הליקוטים מכ״י לונדון‪ ,‬מונטיפיורי ‪( 313‬המצוי בהיקפים‬
‫בסוף הדברים של בחיי נקשר הקיצוץ של אלישע באופן ההסתכלות על המבנה‬ ‫שונים בהעתקים נוספים) קשר שלום עם בעל הפירוש לסודות רמב״ן הנדפס ע״ש ר׳ מאיר‬
‫האנתרופומורפי האלוהי‪ .‬אלישע ‪ -‬והדבר נרמז כבר ב׳כלל׳ שבו השתמש בחיי (§ ‪- )3‬‬ ‫בר שלמה אבי סהולה‪ .‬ראו‪ :‬שלום‪ ,‬׳קבלות׳‪ ,‬עט׳ לה‪-‬לו [=‪ ]198-197‬והע׳ ‪ ;1‬גרשם שלום‪,‬‬
‫טעה בנוגע למעמדה של המלכות כ׳לב׳ מאחר שהשליך מן המבנה הגופני התחתון על‬ ‫׳לחקר קבלת ר׳ יצחק בן יעקב הכהן‪ :‬ג‪ .‬ר׳ משה מבורגוש תלמידו של ר׳ יצחק׳‪ ,‬תרביץ ג‬
‫זה העליון‪ .‬כך ביאר בהרחבה גם ריד״ע בסמוך לקטע הנ״ל‪ ,‬אשר גרסה קרובה שלו‬ ‫(תרצ״ב)‪ ,‬עט׳ ‪ .]98[ 263‬לתולדות המחקר על בעל פירוש זה ראו הביבליוגרפיה שנאספה‬
‫הובאה כאמור גם בספרו ׳מאירת עינים׳‪" :‬חטאו של אלישע אחר היה פירוד הע׳ מהצדיק‬ ‫בידי בר‪-‬אשר‪ ,‬׳פירוש מזמורי תהלים׳‪ ,‬עט׳ ‪ 16‬הע׳ ‪ .55‬ועיינו גם בהערותיו של תשבי לגבי‬
‫וזהו שהזכירו עליו שקצץ בנטיעות רצה להבין העולם הגדול מן העולם הקטן הבנין‬ ‫מורו של העורך‪ :‬תשבי‪ ,‬פירוש האגדות‪ ,‬עט׳ יז‪ .‬אידל עמד על כך שתלמידי תלמידיו של‬
‫העליון מתוך הבנין התחתון"‪ 190.‬מן הניסוח של המשפט החותם את דבריו של בחיי לעיל‬ ‫רמב״ן שילבו בקבצים כעין זה דברי קבלה מאת ר׳ משה מבורגוס‪ :‬ספר צפנת פענח ‪ -‬ר׳‬
‫‪ -‬׳כי היצירה התחתונה האחרונה דוגמת האצילות העליונה׳ ‪ -‬קשה שלא להבחין בדגש‬ ‫יוסף בן משה אלאשקר‪ ,‬מבוא מאת משה אידל‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬עט׳ ‪ 24‬והע׳ ‪ .23‬מוסר‬
‫על יחסי הכוחות שבין שני צידי הדוגמא‪ :‬אפיונו של המרחב הארצי‪ ,‬במקרה זה הגוף‬ ‫׳תשובות אחי׳ מפנה את הקורא לדברי ׳הרב רבינו משה ברבי נחמן זכרונו לברכה׳‪ ,‬וגם‬
‫האנושי‪ ,‬מאופיין כ׳תחתון׳ ו׳כאחרון׳‪ .‬אלישע השליך מן המבנה הגופני התחתון על זה‬ ‫ל׳תשובות רבי יצחק י״א׳‪ ,‬ציון המתחלף בכ״י לונדון‪ ,‬מונטיפיורי ‪ ,313‬דף ‪20‬ב‪ ,‬ב׳תשובת‬
‫העליון‪ ,‬ומכיוון שלא מצא איבר מקביל למידה העשירית‪ ,‬הניח כי ׳שתי רשויות הן׳‪ .‬יחסי‬ ‫ר׳ יצחק יצ״ו׳‪ .‬את התשובה\ות זיהה שלום עם חומר שנכלל בספר מאירת עינים‪ ,‬ושאותו‬
‫הדפיס תחת הכותר ׳מאמר מיוחס לר׳ יצחק הכהן׳‪ :‬שלום‪ ,‬׳קבלות׳‪ ,‬עט׳ לו‪ ,‬קיז‪-‬קיט‬
‫הדוגמא מאפשרים אמנם ללמוד על צדה העליון והראשון מזה התחתון והאחרון‪ ,‬אולם‬
‫[=‪ .]281-279,198‬לאחרונה נדפס מאמר זה בידי פורת תחת הכותר ׳סוד שעיר המשתלח׳‪:‬‬
‫באופן זהיר יותר‪ .‬לפני הפירוש על דרך הקבלה ל׳נעשה אדם׳ בחיי הבהיר כי‪:‬‬
‫עודד פורח‪ ,‬כתבי ר׳ יצחק בן יעקב הכהן ור׳ משה (צינפא) מבורגוש‪ ,‬לוס אנג׳לס תש״פ‪,‬‬
‫בכל מקום שאתה מוצא בתורה זכרון דברים גשמיים מיוחסים לבורא כגון יד ה׳‪,‬‬ ‫עט׳ ‪ .26-24‬אולם את זיהוי זה סייג גולדרייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ ‪ 101‬הע׳ ‪ ,12‬שהעלה את‬
‫עיני ה׳‪ ,‬אזני ה׳‪ ,‬פני ה׳‪ ,‬בכולם תוכל להתבונן שאין הדברים כפשוטן‪ ,‬אבל הם מלות‬ ‫האפשרות כי המדובר בתשובה אחרת‪ ,‬יתכן לר׳ יצחק טודרוס‪ ,‬שכן בחלק מן הקבצים‬
‫מורות ענינים נעלמים במין אחד ממיני החכמה‪191.‬‬ ‫שבהם הועקתו ׳תשובות אחי׳ הועתקו בסמוך ובחלק מן המקרים תחת כותרת תואמת ‪-‬‬
‫׳תשובות ר׳ יצחק י״א׳‪ ,‬בליווי הייחוס ׳לרי״ט נר״ו׳ (כותרים אלה נעדרים בכ״י מונטיפיורי‬
‫בדברים אלו משוקעת ‪.‬גישתו הביקורתית של רמב״ם במורה הנבוכים כלפי הלשון‬
‫‪ ,313‬ואחרים)‪ ,‬ובה\ן ‪ -‬או‪ ,‬כפי שנראה לי סביר יותר‪ ,‬בנוסף לה ‪ -‬רשימות ׳עניינים׳ שונים‬
‫האנתרופומורפית המשותפת‪ 192.‬אך בעיבוד שערך בחיי לביקורת הרמב״ם מסתמנת‬
‫בקבלה הקרובים לרשימות אחרות שסגנון תלמידי רשב״א טבוע ‪,‬בהן‪ .‬ב׳עניינים׳ אלו‪,‬‬
‫המצויים בהיקפים שונים בכתבי היד‪ ,‬נכללו הפניות לכתבי רמב״ן (בציון ז״ל)‪ ,‬ל׳ספר הזוהר‬
‫באדרא של נשוא׳ (עיינו זהר ח״ג‪ ,‬קלד ע״א)‪ ,‬לדברי ׳החכם׳‪ ,‬ותוך שימוש במינוח ׳בקבלה‬
‫טודרוס‪ ,‬הוא פירוש המחזור שלו‪ ,‬זוהתה הספירה התחתונה כ׳לב׳‪ ,‬אך דווקא תוך שימוש‬ ‫האמתית׳‪ ,‬שהיא צורת ביטוי אופיינית (אך לא בלעדית) לממשיכי דרכו של רמב״ן (עיינו‬
‫בבר׳ ח כא (׳ויאמר׳)‪ ,‬ראו כ״י פריס‪ ,‬הספרייה הלאומית ‪ ,839‬דף ‪210‬א [מתכ״י ‪:]F 14468‬‬ ‫לדוגמא כ״י וטיקן‪ ,‬הספרייה האפוסטולית ‪ ,ebr. 107‬דף ‪60‬א [מתכ״י ‪Maurizio ;[F 219‬‬
‫"יש בלב ששה איברים לרמוז כי המדה הנקראת שש קצוות היא בע׳נטרה] שהיא נקרת לב‬ ‫‪Mottolese, ‘"Uno dallabocca di un altro"? : La trasmissione della Qabbalah nell'opera‬‬
‫כרכתי׳ ויאמר יי׳ אל לבו"‪.‬‬ ‫‪di Shein Tov ibn Gaon e nella scuola di Nahmanide’, Rivista di Storia e Letteratura‬‬
‫‪ 190‬גולדרייך‪ ,‬מאירת עינים‪ ,‬עט׳ קיג‪.‬‬ ‫‪ .)Reiigiosa xlvii (2011), p. 490‬מלבד כ״י לונדון‪ ,‬מונטיפיורי ‪ ,313‬ציין גולדרייך את‬
‫‪ 191‬בחיי על בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מו‪.‬‬ ‫כ״י קיימברידג׳‪ ,‬ספריית האוניברסיטה ‪ ,Add. 671‬דף ‪131‬א‪-‬ב [מתכ״י ‪ .]F 17000‬בן ראו‬
‫‪ 192‬ראו במיוחד רמב״ם‪ ,‬ספר מורה הנבוכים‪ ,‬בתרגום ר׳ שמואל ב״ר יהודה אבן תיכון‪ ,‬ירושלים‬ ‫באותו כ״י ניו יורק‪ ,‬בהמ״ל ‪ ,2325‬עט׳ ‪ ;115-113‬כ״י קיימברידג׳‪ ,‬ספריית האוניברסיטה‬
‫תשס״א‪ ,‬א‪:‬מו‪ ,‬עט׳ פה‪ ,‬שם נוסף על האיברים שבחלקם נזכרו לעיל בידי בחיי גם האיבר‬ ‫‪ ,0!■. 2116.8‬דף ‪74‬א‪-‬ב [מתכ״י ‪ .]F 31507‬בכ״י הרוורד‪ ,‬ספריית הוטון ‪ ,58‬דף ‪106‬א‪-‬ב‬
‫הפנימי באדם ‪ -‬׳הלב׳‪" :‬ולא הושאלו לו מן האברים הפנימיים כי אם הלב‪ ,‬להיותו שם‬ ‫[מתכ״י ‪ ,]F 34467‬לא הועתקו ׳תשובות אחי׳‪ ,‬אך הועתק דובו של תוכן ה׳תשובה׳ (ללא‬
‫משותף; והוא שם השכל גם כן"‪ .‬כאמור בטקסט שעיבד בחיי מן ה׳כלל׳ הקבלי התפרש‬ ‫ציון זה וללא היחוס לרי״ט) בליווי ה׳עניינים׳‪ .‬בצד זאת יצוין כי שם‪ ,‬בדף ‪108‬א‪ ,‬הובאה‬
‫ה׳לב׳ כאיבר נעלם ‪ -‬המורה על מקומה (המתעתע אולי) של השכינה בתוככי הגוף האלוהי‪.‬‬ ‫קבלה בענין הכרובים משם ׳ה״ר י״ט׳‪ .‬לענייננו יצוין שבחומר שכבר זוהה עם ר׳ יצחק‬
‫‪227‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪226‬‬

‫הריטואלי של המצוות‪ ,‬כפי שאמנם רמז למשכיל בסיפא התוספת ללשון ה׳כלל׳‪ ,‬עת‬
‫שהקביל בין חיוניותה של השכינה להתניית שלמות מצוות הלולב באתרוג‪,97.‬‬
‫מלבד דמות התבנית‪ ,‬בחיי הרחיב על אודות האופן הזהיר שבו ניתן ללמוד מן‬
‫התחתון על העליון בקטע שלפי הצעתי לעיל ניתן לראות בו המשך לפירושו על ׳נעשה‬
‫אדם׳‪ ,‬הוא פירושו על לשון ׳ויתעצב אל לבו׳ (בראשית ו ו)‪ .‬יתכן כאמור שבחיי עצמו‬
‫קשר בין הדיונים עת שהחליף את ׳ויאמר ה׳ אל לבו׳ (בר׳ ח כא) המופיע ברבות מגרסאות‬
‫ה׳כלל׳‪ ,‬בלשון ׳ויתעצב׳ על מטעניה המדרשיים‪ ,‬לצורך עיגונו בכתובים של דימוי ה׳לב׳‬
‫לשכינה‪ .‬בפירושו לבראשית ו ו‪ ,‬הוא הדגים כיצד הלשון האנתרופומורפית המקראית‬
‫עושה שימוש בפונקציות של האיברים התחתונים לצורך ציון ישויות עליוניות‪ ,‬והופעת‬
‫הדיון תחת דרך ה׳פשט׳ הינה דוגמא מאלפת להנהרת היחס שבו הדברים אמורים‪ ,‬כלומר‬
‫לדרך הזהירה שבה ניתן ללמוד מפשטי הכתובים על הצד הנסתר הטמון בהם‪ 198.‬וכך‬
‫לדוגמא ביאר את הופעות המלאך השלוח ‪:‬‬
‫הטמעה של מקורות נוספים שעמדו לרשותו; במיוחד מהדהדת ההשוואה של אותם‬
‫׳ענינים נעלמים׳ שעליהם מורות המילים את הקדמתו הידועה של ר׳ יוסף ג׳יקטיליה‬
‫(להלן‪ :‬רי״ג) לספרו שערי אורה‪ ,‬שם הן מורות על ׳ענינים פנימיים׳‪ 193.‬אולם דומות זו‬
‫חינה יותר סגנונית מאשר עניינית‪ ,‬שכן עקרון הדוגמא ובפרט מקומה של תבנית הדמות‬
‫העומדת לא פעם במוקד שימושו של בחיי בעקרון זה (אם כי לא תמיד)‪ ,‬אינו משותף‬
‫להקדמת רי״ג‪ ,‬שבמידת מה אף יצא כנגדו‪194.‬‬
‫הביטוי ׳במין אחד ממיני החכמה׳ עשוי להורות על מגוון מינים של חכמות‬
‫המשקפות היבטים שונים ולעתים מדרגות שונות על שלשלת ההוויה‪ ,‬ואמנם בחיי לא‬
‫מנע עצמו משילובן של מערכות חשיבה שונות ‪ -‬אותן ארג כחלק מפירוש נרחב על אותן‬
‫המילים עצמן כשכבות של מיני חכמה‪ .‬במקרה הנוכחי מיקומה של ׳דרך הקבלה׳ על‬
‫׳נעשה אדם׳ בסמוך להבהרה זו‪ ,‬משקף כנראה את עליונותה האונטולוגיה של המערכת‬
‫אשר בזיקה אליה מפוענחות אותן ה׳מלות !הןמורות ענינים נעלמים במין אחד ממיני‬

‫וכן השליח השלוח מאתו ית׳ לדבר דבר בשמו יקרא פי ה׳ [״‪ ].‬וכשהוא שליח לשמוע‬ ‫החכמה׳‪ .‬בה בעת‪ ,‬חכמה זו ניצבת כ׳מין אחד׳ מתוך רבים המהווים יחדיו מכלול‬
‫אינטגרטיבי עשיר‪ ,‬המשקף מערך אונטולוגי והרמנויטי שכבתי‪ .‬ה׳משכילים׳ הם בעלי‬
‫דבר או לקבל אותו יקרא ׳אזנים׳ [‪ ]...‬כי כשם שהאזן באדם כלי השמיעה‪ ,‬כן המלאך‬
‫היכולת להפשיט את ׳קליפות המלות ההם וגשמותם׳‪ 195,‬אך לפחות לגבי חלק מן‬
‫השלוח כלי לשמוע הדבר ההוא להגיעו ולקבלו ונקרא בשם כלי השמיעה שבאדם [‪]...‬‬
‫המושאים שאליהם מורות המלות דרושה להם גם מסורת (או גישה טקסטואלית) לחכמה‬
‫העוסקת באותם העניינים‪ .‬כאמור במקרה הנוכחי‪ ,‬פשר המילים האנתרופומורפיות‬
‫מתבאר תוך שימוש במשוואה הדוגמאית‪ 196.‬עקרון זה מטעין את פעולת האיברים‬
‫בפוטנציאל תיאורגי‪ ,‬ובעוד שכאן ההיבט התיאורגי נקשר יותר בדרישה לקרוא נכון‬
‫בביאורו של בחיי לויקרא כג מ‪ ,‬עמ׳ תקנו‪ ,‬מתוארת הבאת האתרוג יחד עם ׳שאר הפרי׳‪,‬‬ ‫‪197‬‬ ‫וביכולתה של כוונת הלב לייחד 'ייחוד שלם‪ /‬פוטנציאל ההשפעה של האיברים‬
‫כריטואל אנאלוגי הפוך לחטאו של אדם‪Maurizio Mottolese, ‘Between Somatics and:‬‬ ‫התחתונים על הכוחות העליונים מכח יחסי הדוגמא המתקיימים ביניהם‪ ,‬תופס מקום‬
‫‪Semiotics: The Lulav Ritual Gesture and its Kabbalistic Re-Signification’, Kabbalah‬‬ ‫מרכזי במקומות אחרים בכתביו של בחיי‪ .‬לרוב הוא נידון במסגרת מתן פשר לביצוע‬
‫‪), p. 37-38, 58-59; Safran, ‘Rabbi Azriel and Nahmanides’, p. 89‬מעניין אגב ‪2018) 42.‬‬
‫שבגרסתל‪ ,‬דף ‪251‬א‪ ,‬וכן י‪ ,‬דף ‪ 103‬ב‪ ,‬התחלף הקיצוץ של אלישע בקיצוץ של אדם הראשון‪:‬‬
‫"וכשראה אדם [במקום ׳אחר׳] השלמת הגן [במקום ׳הגוף׳] השלם ונשאר מלכות קצץ"‪.‬‬
‫השוו להכלאת הגרסאות שנעשתה באחת מגרסאות ה׳כלל׳ מחוץ לילקוט‪" :‬וכשראה אדם‬ ‫ראו עוד בפירושו של בחיי לבראשית ו ו‪ ,‬עמ׳ קא ‪ -‬שם הוסיף כמה נמשלים נוספים‪ ,‬בין‬
‫הראשון אחר השלמת הבניין הגוף שלם וראה עוד מלכות [‪ ]...‬קצץ״ )‪Abrams, *A‬‬ ‫היתר לציון החכמה האלוהית‪.‬‬
‫‪ .(Commentary’, p. 34, middle column‬ועוד‪ ,‬בקטע ששולב בתוך חלק מהעתקות כתר שם‬ ‫‪ 193‬השוו יוסף בן אברהם ג׳יקטיליה‪ ,‬שערי אורה‪ ,‬ההדיר וצירף מבוא והערות יוסף בן־שלמה‪,‬‬
‫טוב לר׳ אברהם מקולון נזכר האתרוג בהקשר דומה אגב החלתו של עקרון הדוגמא על הדגם‬ ‫ירושלים תשמ״א [הדפסה שניה מתוקנת]‪ ,‬א‪ ,‬עמ׳ ‪ .49‬הקדמתו של רי״ג מגלמת אלטרנטיבה‬
‫החיאוסופי האנתרופומורפי‪ ,‬באופן קרוב אך לא זהה לדרכו של בחיי בעיבודו את ה׳כלל׳‪.‬‬ ‫וממילא הטמעה של הביקורת המיימונית‪ ,‬ראו בפירוט‪ :‬בועז הוס‪ ,‬׳הגדרת הסמל של ר׳ יוסף‬
‫הקטע הועתק בחלק מכתבי היד שהועתק בהם הילקוט‪ ,‬כדוגמת כ״י א‪ ,‬דף ‪ 130‬ב‪" :‬הנה‬ ‫ג׳יקטיליה וגלגוליה בספרות הקבלה׳‪ ,‬בתוך‪ :‬קולות רבים ‪ -‬ספר הזיכרון לרבקה ש״ץ‪-‬‬
‫היו[״ד] ספירות נעשין בניין אדם מעין דוגמא שלמעלה זהו בצלמינו כדמותינו וכמו שבאדם‬ ‫אופנהיימר‪ ,‬ירושלים תשנ״ו [־מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יב־יג]‪ ,‬עמ׳ ‪.164-160‬‬
‫הכל יונק ומתרבה מן המוח ויורד לשדרה ומתפצל הנה והנה באיברים כך כל הכוחות יונקות‬ ‫אצל בחיי לעומת זאת נראה שנעשה נסיון לשמר את ביקורתו של רמב״ם באופן קרוב יותר‬
‫ומקבלות מעילות [ !] העילות ממנה המשכה לכל שאר הכחות ובו קיום הכל ית׳ וע״כ סוד‬ ‫למקור‪ ,‬כאשר הרובד הקבלי נוסף כביכול כשכבה ולא כאלטרנטיבה‪ ,‬אף שבמקרים אחרים‬
‫הלולב שהוא כשדרה ואתרוג נגד הלב שהוא הע׳ וכונתינו להמשיך כח עליון למדת‬ ‫בחיי לא מנע עצמו מלחלוק בגלוי על רמב״ם ‪ -‬במיוחד בעניינים הקשורים לטעמי המצוות‪.‬‬
‫ישראל‪ ."".‬קטע זה הועתק בנוסח אחר (ושונה משמעותית) בסמוך לגרסת ה׳כלל׳ החלקית‬ ‫‪ 194‬למקרה אחר המשקף היכרות עם הקדמת רי״ג ובצידה הצגת חלופה‪ ,‬ראו‪ :‬מיכל אורון‪,‬‬
‫שבכ״י ייל ‪, 130‬דף ‪41‬א‪.‬‬ ‫׳הספרות הפרשנית לעשר הספירות׳‪ ,‬בתוך‪ :‬אסופה ליוסף ‪ -‬קובץ מחקרים שי ליוסף הקר‪,‬‬
‫עיינו בפירוט‪ :‬בחיי על בראשית ו ו‪ ,‬עמ׳ קא‪ .‬גם כאן‪ ,‬בחלק מן המקרים‪ ,‬ניכר שבחיי‬ ‫‪198‬‬ ‫בעריכת י׳ בן־נאה‪ ,‬מ׳ אידל‪ ,‬ג״ כהן‪ ,‬י׳ קפלן‪ ,‬ירושלים תשע״ד‪ ,‬עמ׳ ‪.222-220‬‬
‫השתמש במשלי הרמב״ם מהמורה (בשילוב דברי רמב״ן מפירושו על אתר) אולם הישויות‬ ‫‪ 195‬בחיי על בראשית ט כז‪ ,‬עמ׳ מו‪.‬‬
‫שהוא מעמיד כנגד הפונקציות של האיברים התחתונים חורגות מאופיו המופשט לגמרי של‬ ‫‪ 196‬למגוון הביטויים של עקרון הדוגמא אצל בחיי על רקע סביבתו‪ ,‬ראו‪Maurizio, :‬‬
‫הנמשל המיימוני‪ .‬בנקודה זו הוא קרוב יותר לגישתו של רי״ג בהקדמה לשערי אורה (שכבר‬ ‫‪Mottolese, Analogy in Midrash and Kabbalah: Interpretive Projections of the‬‬
‫צוינה לעיל‪ ,‬ושגם בה משוקעת הביקורת המיימונית)‪ ,‬והבחין גוטליב בקרבה של חלק‬ ‫‪Sanctuary and Ritual, Los Angeles 2007, pp. 195-198, 267-283, 300-301, 321-326,‬‬
‫מדבריו שם לחומר שמקורו בספר היחוד (פירוש שם המפורש) לד׳ אשר בן דוד‪ :‬גוטליב‪,‬‬ ‫‪ .361-362‬ראו בפרט דבריו על חטאו הנ״ל של אלישע‪ ,‬מקומו של הלב‪ ,‬והדיון המקביל אצל‬
‫הקבלה‪ ,‬עמ׳ ‪ 95‬הע׳ ‪.41‬‬ ‫ריד״ע‪.Mottolesse, La Via della Qabbalah, 116-119, 226 :‬‬
‫‪229‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪228‬‬

‫פורת‪ 202,‬ואביא להלן את הדיון בדילוגים מלווה בהופעת חלקיו המקבילים במקורות‬ ‫כי המלאך הידוע הממתין עד שתתפלל כנסיה אחרונה שבישראל הוא ובחותיו נקראים‬
‫שעמדו לפניו‪:‬‬ ‫בשם ׳אזנים׳ לשמוע התפלות וליטול את כלן ולעשות עטרה ולהגיע בראש המלך‪199.‬‬
‫בחיי‪ ,‬ביאור התורה‬ ‫פירוש המרכבה לר׳ יעקב הכהן‬
‫נוסף על הפן התבניתי האיזומורפי‪ ,‬נכלל אפוא בעקרון ה׳דוגמא׳ גם הפן הפונקציונאלי‬
‫ומה שדרשו רז״ל‪ :‬חשמל‪ ,‬חיות אש‬ ‫ומה שאמ׳ חז״ל‪ 203‬חשמ״ל חיות אש‬ ‫של האיברים‪ ,‬המאפשר לפענח את שכבות הלשון האנתרופומורפית ביחס לשכבותיה‬
‫ממללות‪ ,‬לא יובן מזה שיהיה חשמל‬ ‫ממללות והרי חשמ״ל אינו חיות אלא על‬ ‫המדורגות של ההוויה‪ .‬מכאן שאת כל תבנית הדמות אשר את פרטיה שאב בחיי מן‬
‫חיות הקדש‪ 205,‬אלא [‪ 206]...‬שהוא מזרז‬ ‫ידי החשמ״ל חיות חשות שאומרין להם‬ ‫ה׳כלל׳ שעמד לפניו (§ ‪ ,)3‬יש לקרוא במסגרת חשיבה ׳דוגמאית׳ זו ‪ -‬עניין שבו כשל‬
‫אותם לאמר‪ :‬חשו מן המלול‪ ,‬מפני‬ ‫חושו מפני [תה׳ כט ז] קול <יי׳> חוצב‬ ‫אלישע‪ .‬כך כפי שסיבת קיצוצו של אלישע מוסברת כתוצר של השלכת צורת הדמות‬
‫[תה׳ כט ז] קול ה׳ חוצב להבות אש‪,‬‬ ‫להבות אש‪ ,‬וזהו חשמ״ל חושו מן המלול‪,‬‬ ‫האנושית על המבנה התיאוסופי‪ ,‬רובצת לפני הקורא בתורה סכנת הקיצוץ שבהשלכת‬
‫ומיד החיות קופצות‬ ‫ומיד חיות הקדש קופצות [‪]...‬‬ ‫מילותיה האנתרופומורפיות‪ ,‬ללא יכולת ההפשטה הדרושה להבנת יחסי הדוגמא השונים‬
‫כמראה הבזק‪.‬‬ ‫כמראה הבוק ןע״פ יח׳ א יד]‪204‬‬ ‫המתקיימים בין עליונים ותחתונים‪ .‬זהו כנראה הטעם שבגינו חתם בחיי את התוספת‬
‫שהוסיף ללשון ה׳כלל׳(§ ‪ )3‬בפירושו על ׳נעשה אדם׳! "וכאשר ישיג האדם הענין הגדול‬
‫הזה יאורו עיניו ויוכל להרחיק מן התורה והאמונה כל דופי וכל דבה‪ ,‬ויהיה הכל ברור‬
‫כשמש לפניו שאין שם לא דמות ולא צורה כלל [‪ ]...‬והכל דוגמא"‪200.‬‬
‫נשוב עתה להוראה הדידקטית שבחיי צירף ברישא פירושו על דרך הקבלה ל׳נעשה‬
‫אדם׳‪ ,‬הוראה שלהבנתי יש לראותה כפיתוח של גרסת ה׳כלל׳ המסוימת שבילקוט(§ ‪.)3‬‬
‫‪ 202‬פורת‪ ,‬תקון המעגל‪ ,‬עט׳ ‪ 390-389‬הע׳ ‪ ,65‬העיר לקרבה בין ספר היחוד וקטע מתוך פירושו‬ ‫האיבר הנסתר אך החיוני באדם ‪ -‬הלב ‪ -‬הוא שרומז למקומה האמיתי של הספירה‬
‫של בחיי על שמות כה יח‪ .‬בדבריו ציין כי הדבר כבר נזכר בידי אסי פרבר‪ ,‬׳פירוש מרכבת‬
‫התחתונה בתוככי המבנה העליון‪ ,‬אך רק ידיעה ׳נכונה׳ של האלהות‪ ,‬השקולה לקריאה‬
‫יחזקאל לר׳ יעקב בן יעקב הכהן מקאשטיליה׳‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪,‬‬
‫מושכלת בתורה‪ ,‬מאפשרת לתפוס זאת‪ .‬פעולות אלו נעשות ב׳לב׳‪ ,‬בו טמונה הגישה‬
‫ירושלים חשל״ח‪ ,‬ב‪ ,‬עט׳ ‪ 177‬הע׳ ‪ ,31‬אם כי להבנתי הנ״ל העירה שם לגבי קטע שמופיע‬
‫הנסתרת באמצעות הכוונה ל׳סוד בנין עשר ספירות אשר האדם כלול בהם׳‪ 201.‬האדם‬
‫‪ -‬לפני המקבילה בין בחיי וספר היחוד‪ ,‬ואשר יסודו כפי שציינה בפירוש המרכבה לר׳ יעקב‬
‫התופס באמצעות כוונת לבו את מקומה האמתי של השכינה כ׳לב׳‪ ,‬הוא שמייחד ׳יחוד‬
‫הכהן‪ .‬בהערותיה בעבודת המוסמך נכלל הפירוט הרב ביותר לגבי טיב המקבילות בין בחיי‬
‫ופירוש המרכבה‪ ,‬על חלקן ראו לקמן‪ .‬לרשימת הדיונים של בחיי מפירושו על התורה שעובד‬ ‫שלם׳ בעצם תפיסתו זו‪ ,‬וכמוהו ה׳משכיל׳ הקורא בתורה‪ .‬תנאי לכך היא היכולת לתפוס‬
‫בהם חומר מפירוש המרכבה‪ ,‬ראו‪ :‬אברמס ופרבר‪-‬גינת‪ ,‬פירושי המרכבה‪ ,‬עט׳ ‪ 33‬הע׳ ‪.96‬‬ ‫את ה׳יצירה התחתונה האחרונה׳ באמצעות המשוואה הדוגמאית‪ ,‬כך שגם הכינוי ׳לב׳‬
‫כמוכן עיינו בהערתו של גוטליב‪ ,‬הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪ , 147‬על המיעוט היחסי של שימושו של בחיי‬ ‫הוא למעשה סימן ל׳עניין נעלם׳‪ :‬מטרתו להנהיר את מקומה האורגני והחיוני של הספירה‬
‫׳בספרות של חוג העיון׳’; עבודת הדוקטור של אפרים גוטליב עם הערות של ישעיה תשבי‪,‬‬ ‫מלכות בתוככי ה׳גוף׳ האלוהי העליון‪.‬‬
‫ארכיון ישעיה תשבי‪ ,‬מס׳ תיק ‪ ,arc. 4* 1526 03 183‬שנת ‪ ,1963‬עט׳ ‪( 6‬אבסטרקט אנגלי)‪.‬‬
‫‪ 203‬ע״פ חגיגה יג עא־ע״ב‪.‬‬ ‫שימושו של בחיי ב׳ספר היחוד׳(§ ‪)1‬‬
‫‪ 204‬פירושי המרכבה‪ ,‬מה׳ אברמס ופרבר‪-‬גינת‪ ,‬עט׳ ‪ .149‬מתוקן לפי כ״י א‪ ,‬דף ‪117‬א־ב‪ ,‬ששימש‬
‫את פרבר‪-‬גינת לחילופי הנוסח‪ ,‬עיין שם‪ ,‬עט׳ ‪ .170‬יתכן שהופעת החיבור באותו כ״י שבו‬ ‫עקבותיה של פסקה מתוך ׳ספר היחוד׳ מופיעים בפירושו העשיר של בחיי על שמות כה‬
‫הועתק גם הילקוט'ששימש את בחיי‪ ,‬עשויה לשקף סדר העתקה קדום ומשותף לפחות‬ ‫יח (׳ועשית שני כרובים זהב׳)‪ ,‬כחלק מביאור תבנית המשכן וכליו העשויים בדמות‬
‫בחלקו לזה של הטופס האבוד שעמד לפניו‪ .‬חומר נוסף המפוזר לאורכו של כ״י זה ידוע‬ ‫המרכבה‪ .‬בדיון עשיר זה בחיי נסמך על פירושים לאלמנטים שונים מחזון יחזקאל‪,‬‬
‫היה לו‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬ ‫ובפרט לישות האזוטרית ‪ -‬׳חשמל׳‪ .‬בדיונו זה שילב כדרכו חומרים מגוונים מאוד‬
‫‪ 205‬כ״י וטיקן ‪ ,171‬דף ‪456‬א‪ :‬׳מחיות הקדש׳‪.‬‬ ‫בדוגמת הגמרא‪ ,‬המדרש‪ ,‬ספר מורה נבוכים‪ ,‬פירוש המרכבה לר׳ יעקב הכהן (בו נכלל‬
‫‪ 206‬כאן הוסיף בחיי ביאור משלו לדברי ר׳ יעקב הכהן‪ ,‬בו הרחיב על אודות האופן שבו כל‬ ‫נוסח מעובד של פירוש המרכבה לר׳ אלעזר מוורמס)‪ ,‬ולענייננו גם ׳ספר היחוד׳‪ .‬על‬
‫דרגה עליונה מנהיגה את זו הנמשכת תחתיה‪" :‬בארו לנו על מעלת חשמל כי חיות הקדש‬ ‫שמושו של בחיי בשני המקורות האחרונים העירו בהתאמה אסי פרבר‪-‬גינת ועודד‬
‫הם שפע החשמל [כ״י וטיקן‪ ,‬שם‪ :‬׳משפע החשמל׳]‪ ,‬וכשם שחיות הקדש הם מנהיגים את‬
‫האופנים‪ ,‬כי אין לאופנים תנועה מעצמם‪ ,‬כן חשמל הוא מנהיג את חיות הקדש וכל הנהגתם‬
‫על ידו‪ ,‬ועל ידו החיות חשות לקול המלול‪ ,‬ועל זה נקרא ׳חשמל׳ להורות על פעולתו כי הוא‬ ‫‪ 199‬בחיי על בראשית ו ו‪ ,‬עט׳ קא‪.‬‬
‫סבה שהחיות חשות וממהרות"‪ .‬לפני הביאור ללשון חז״ל נכללה מובאה מעובדת בעניין‬ ‫‪ 200‬בחיי על בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מז‪.‬‬
‫היחס שבין החשמל וכסא הכבוד‪ ,‬אשר מקבילה לחומר אשכנזי‪-‬חסידי‪ ,‬שעובד בידי ר׳ יעקב‬ ‫‪ 201‬בחיי על בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מו‪ ,‬שהובא במלואו לעיל‪ .‬והוא ניסוח קרוב לזה של ר׳ עזרא בן‬
‫הכהן‪ ,‬ראו החומר שאסף וולפסון‪Elliot r. Wolfson, ‘The image of Jacob Engraved :‬‬ ‫שלמה (ובעקבותיו עזריאל) על האדם ה׳כלול מכל הדברים׳ ‪ -‬תמונה או תובנה שאליה‬
‫‪Upon the Throne: Further Reflection on the Esoteric Doctrine of the German Pietists’,‬‬ ‫מגיע האדם באמצעות התבוננות ב׳עין הלב׳‪ .‬ראו הדיון והדוגמאות שנאספו בידי וולפסון‪:‬‬
‫‪Along the Path: Studies in Kabbalistic Myth, Symbolism, and Hermeneutics, New‬‬ ‫‪Elliot R. Wolfson, Through a Speculum that Shines: Vision and Imagination in‬‬
‫‪.York 1995, p. 174-175 n. 328‬‬ ‫‪.Medieval Jewish Mysticism, Princeton 1994, p. 295 and n. 93‬‬
‫‪231‬‬ ‫עיקפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪230‬‬

‫את גרסת ׳צורה‪/‬צורות׳ כמאפיין של גרסת ספר היחוד בילקוט(§ ‪ ,)1‬ומאידך לאשש את‬
‫ואמרו חכמים המעמיקים בסוד המרכבה‬ ‫ספר היחוד (§ ‪)1‬‬
‫שימושו של בחיי בילקוט זה‪ .‬נוסח ׳צורה׳ הוא שיבוש מרתק שהתהווה‪ ,‬כנראה‪ ,‬מתוך‬
‫קריאה שגויה של ׳ציווח׳ בכתיב חסר (׳צווח׳)‪ 214.‬אך משובש ככל שיהיה‪ ,‬היו ‪ -‬ובחיי‬ ‫כי ׳חשמל׳ יש בו שלש מאות ושבעים‬ ‫חשמל הוא בחשבונו ג׳ מאות וע״ח‪207‬‬
‫ביניהם ‪ -‬מי שקראו את נוסח זה דווקא‪ ,‬ואף פיתחו אותו באופן יצירתי למדי‪ .‬זהו לא‬ ‫ושמונה מיני מאורות‪ 209‬כמספרו‪]..,[ ,‬‬ ‫מיני מאורות‪.‬‬
‫עניין שולי‪ ,‬מכיוון שלפחות בעיבוד הקטע אצל בחיי נראה שיש להתחשב בכך שהתהוות‬ ‫וכלן צורות נבדלות מתהפכות‬ ‫וכולם הם צורות נבדלות ומתהפכות‬
‫הצורה מן החשמל מותנית בחיבור מיני המאורות העשויים בדמות זכר ונקבה‪ ,‬כרקע‬ ‫בדמות זכר ונקבה‬ ‫בדמות זכר ונקבה‪.‬‬
‫המטעים את צמצום שכינת הקכ״ה בין הכרובים שנעשו אף הם בדמות זו‪ 215.‬ואמנם מיד‬ ‫ומתחברות אלו עם אלו‪ ,‬וכשאינם‬ ‫ומתחברות אילו מאילו‬
‫בהמשך לכך מופיע אותו דיון שכבר הוזכר לעיל‪ ,‬בו נקשר צמצום שכינתו של הקב״ה‬ ‫מחוברות כאחד אין להם צורה‪ 210‬והוא‬ ‫וכשאינם מחוברות כאחד אין לה צורות‬
‫בין הכרובים לרישומן של ג׳ אותיות השם המפורש באדם‪ ,‬בדגש על דימוי ה׳לב׳ המיוחד‬ ‫נחקר מן הספירה הרביעית היא חסד“‪2‬‬ ‫[‪ ]...‬ועוד נקרא חסד‪208‬‬
‫באדם בייחודה של ה״א אחרונה בשם‪ ,‬ככל הנראה על רקע דברי ה׳כלל׳ (שנסמכו לספר‬
‫לפנינו סינתזה מעניינת בין חומרים שונים בעלי נקודות שיתוף‪ ,‬ובה תיאור רב רושם של‬
‫היחוד בילקוט)‪ 216.‬הדבר אמנם לא נאמר במפורש‪ ,‬אך משתמע מכך ששכינת הקב״ה‬
‫החשמל הנחקר מן הספירה חסד‪ ,‬ושל דרכי הנהגתו באמצעות נצנוץ מיני אורותיו‪ ,‬את‬
‫ב׳אדם׳ פירושה שכינה בשלמות קומת ה׳צורה׳‪ ,‬צורה המותנית ביחוד זכר ונקבה‪,‬‬
‫צבאות המרום הנמשכים תחתיו‪ 212.‬לאחר עיבוד הטקסט שהביא בעילום המקור מפירוש‬
‫והעוברת כתבנית יסוד דרך דרגות ההוויה השונות‪ .‬תוכנות אלו משותפות הן באופן חלקי‬
‫המרכבה לר׳ יעקב הכהן‪ ,‬העמיק בחיי את העיון בתמונת החשמל באמצעות חומר‬
‫ל׳כלל׳(§ ‪ )3‬ולאגרת הפולמוסית על דמותם של המלאכים(§ ‪217.)5‬‬
‫במהלך נדיר שאינו אופייני לו‪ ,‬ייחס בחיי את המובאה מספר הייחוד ל׳חכמים‬ ‫שמצאו קרוב מצד עניינו ‪ -‬אותו הבחין באמצעות המשפט ׳ואמרו חכמים המעמיקים‬
‫בסוד המרכבה׳ (טעם אפשרי למינוח זה יוצע לקמן)‪ .‬חומר זה נמצא לפנינו בנוסח הקרוב‬
‫המעמיקים בסוד המרכבה׳‪ .‬הכינוי ׳מעמיקים׳ יוחס כידוע בעיקר לאחים הכהנים בכתבי‬
‫תלמידיהם וממשיכי דרכם‪ ,‬אולם עיון במגוון השימושים בכינוי זה מגלה כי לפעמים‬ ‫ביותר בגרסת ספר היחוד שבילקוט (§ ‪.)1‬‬
‫הורחבו גבולות חלותו גם לבעלי המקורות שלא פעם שולבו בכתבי האחים‪ ,‬כגון בעלי‬ ‫הסימן להסתמכותו של בחיי על גרסה זו דווקא טמון בביטוי ׳וכשאינם מחוברות‬
‫כאחד אין לה צורה׳‪ .‬מבדיקה שערכתי בחמשה‪-‬עשר כתבי‪-‬יד ידועים לי המחזיקים‬
‫העתק של ספר היחוד‪ ,‬מלבד ששת העתקותיו שבילקוט (§ ‪ ,)1‬נמצא כי רק באחד מהם‬
‫מופיעה גרסת ׳צורה׳ המופיעה אצל בחיי‪ ,‬בעוד שביתר העתקותיו של חיבור זה הנוסח‬
‫‪ 214‬תודתי לד״ר עודד פורת על שהפנה את תשומת לבי לאפשרות זו‪.‬‬ ‫הוא ׳וכשאין מחוברות !כ]אחד אין בהם צחצוח ‪ /‬להם צווח׳‪ 213.‬לעומת זאת גרסת‬
‫‪ 215‬כפי שכתב שם בהמשך‪" :‬ומה שהיו [הכרובים] שנים ולא אחד כשם שהכל חיה אחת‪ ,‬ענין‬ ‫׳צורה‪/‬צורות׳ מופיעה בכל ששת העתקותיו שבילקוט‪ .‬ממצא זה מאפשר מחד להגדיר‬
‫מוכרח היה כדי להורות שהם פועלות בעולם כפי מה שהם מקבלות מלמעלה‪ ,‬ועל כן‬
‫הוצרכו להיות שנים זכר ונקבה להורות על פועל ומקבל כי הם הפועלות והמקבלות" (כחיי‬ ‫על ערכו הגימטרי של חשמ״ל‪ ,‬ראו ‪Kaiius, ‘Twomid-13th Century Kabbaiistic Texts’, ;207‬‬
‫על שמות כה יח‪ ,‬עמ׳ רעז)‪ .‬על השתקפות תבנית הכרובים בדרגות ההוויה השונות‪ ,‬כתב‬
‫‪•p. 37 n. 27‬‬
‫בהמשך לכך‪" :‬כי מתוך שראה [יחזקאל] הכרובים שהם חיות הקדש ידע כי למעלה מהם‬
‫‪ 208‬י‪,‬דף‪102‬א‪.‬‬
‫כרובים אחרים שלא ראה אותם הכרובים‪ ,‬שראה תבנית להם‪ .‬והנה הכרובים שראה‪,‬‬
‫‪ 209‬ב״י וטיקן ‪ ,171‬דף ‪456‬א; ׳מראות׳‪.‬‬
‫ושבמשכן‪ ,‬ושבמקדש הכל תבנית לאותם כרובים עליונים" (שם‪ ,‬עט׳ רעח)‪.‬‬ ‫גרסת ׳צורה׳ השתמרה בכ״י ק‪ ,‬דף ‪80‬ב‪ ,‬וראו פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ ,185‬חילופי הנוסח‬ ‫‪210‬‬
‫‪ 216‬ליד הע׳ ‪ 178‬לעיל‪ .‬ועיינו עתה גם בדבריו של וולפסון על דמות ה׳אדם׳ ע״פ דברי בחיי‬
‫לשורה ‪.61‬‬
‫הללו‪Elliot R. Wolfson, Venturing Beyond: Law and Morality in Kabbaiistic :‬‬ ‫בחיי על שמות כה יח‪,‬עמ׳ רעו ­‬ ‫‪211‬‬
‫‪.Mysticism, New York 2006, pp, 96-97‬‬ ‫יצוין כי בשני המקורות שמהם ינק זוהה החשמל עם הספירה חסד‪ .‬בספר היחוד זה נאמר‬ ‫‪212‬‬
‫‪ 217‬אמנם עקבות טקסטואליות של האגרת הפולמוסית על דמותם של המלאכים לא מצאתי‬ ‫במפורש‪ ,‬ואילו מיד בהמשכו של הקטע הנ״ל מפירוש המרכבה לר׳ יעקב הכהן נכתב‪:‬‬
‫בכתביו של בחיי‪ .‬ככלל‪ ,‬הוא לא אימץ את היחס הפולמוסי שבו נהג מחברה האנונימי של‬ ‫"והחשמל מקדים ומקבל הקול היוצא מפי הגבורה" (פירושי המרכבה‪ ,‬מה׳ אברמס ופרבר‪-‬‬
‫האגרת בגרסת הילקוט(§ ‪ ,)5‬א ף שמשותפת להם תפיסת תבנית הדמות העוברת דרך שכבות‬
‫גינת‪ ,‬עט׳ ‪.)149‬‬
‫ההוויה השונות‪ .‬אצל בחיי (בהשראת מקורות נוספים) ממוקמים לרב המלאכים כדרגה‬ ‫‪ 213‬עיינו פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עמ׳ ‪ .185‬בגרסאות ספר היחוד שבילקוט מתחלפת לעתים ׳צורה׳‬
‫בתוך תבנית משולשת ואיזומורפית בכללותה(!) לתבנית הדמות‪ .‬ראו למשל פירושו על‬ ‫ב׳צורות׳‪ ,‬אך שינוי זה משני הוא ביחס לגרסאות ׳צחצוח \ צווח׳ ‪ -‬המאפיינות את‬
‫בראשית א כז‪ ,‬עט׳ מה‪-‬מו; שמות כה ט‪ ,‬עט׳ רסח; כד הקמח‪ ,‬ערך פסח (ג)‪ ,‬עמ׳ שכא‪-‬שכב‪.‬‬ ‫העתקותיו שלא כחלק מן הילקוט‪ .‬למקרה יחידאי של גרסת ׳צורה׳ שלא כחלק מן הילקוט‪,‬‬
‫וראו גוטליב‪ ,‬הקבלה‪ ,‬עט׳ ‪Alexander Altmann, ‘The Delphic Maxim in ;57-55‬‬ ‫ראו‪ :‬כ״י וטיקן‪ ,‬הספרייה האפוסטולית ‪ ,103‬דף ‪95‬א [מתכ״י ‪Hebrew ;[F 215‬‬
‫‪Medieval Isalm and Judaism’, Biblical and Other Studies, ed. A. Altmann, Cambridge‬‬ ‫‪Manuscripts in the Vatican Library: Catalogue, ed. Benjamin Richler,‬‬
‫‪MA 1963, p. 221; Ehud Krinis, ‘The Philosophical and Theosophical Interpretations‬‬ ‫‪Palaeographical and Codicological Descriptions by Malachi Beit-Arid in‬‬
‫‪of the Microcosm-Macrocosm Analogy in "Ikhwan al-§afa'" and Jewish Medieval‬‬ ‫‪ .collaboration with Nurit Pasternak, Citta del Vaticano 2008, p. 70 no. 11‬זהו להבנתי‬
‫‪Writings’, L'Esoterisme shi'ite, ses racines et ses prolongements, eds. M. A. Amir-‬‬ ‫יוצא מן הכלל המעיד על הכלל‪ ,‬ויצוין שגרסת ספר היחוד בכתב יד זה יחודית היא מכמה‬
‫‪.Moezzi et al., Turnhout 2016, 397 n. 14‬‬ ‫בחינות נוספות‪.‬‬
‫‪233‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪232‬‬

‫בהם‪ ,‬נוכל אולי לשחזר את היווצרות הצירוף שבו הכתיר בחיי את החומר שמצא בספר‬ ‫כמה מן החיבורים הנמנים עם ׳כתבי העיון׳‪ 218.‬תופעה זו עשויה להסביר גם את צורת‬
‫היחוד שבילקוט (§ ‪ :)1‬׳חכמים המעמיקים בסוד המרכבה׳‪.‬‬ ‫הביטוי שבה נקט בחיי‪ ,‬אם כי יתכן שבמקרה הנוכחי עלינו להתחשב בעניין נוסף‪ .‬דומני‬
‫שבמקרה של בחיי ו׳ספר היחוד׳ צירוף זה מסתבר אם מקבלים את הצעתי שלפיה בילקוט‬
‫הנידון מצאו‪ ,‬שכן בו הועתק ברצף לספר היחוד ה׳כלל׳ המיוחס ל׳בעלי המרכבה׳‪ .‬ראינו‬
‫תופעת העריכה והעיבוד של טקסטים ממקורות שונים במסגרת חדשה כדוגמת הילקוט‪,‬‬
‫שאת הצירוף ׳בעלי המרכבה׳ ‪ -‬המופיע פעמיים ב׳כלל׳ (§ ‪ ,)3‬קשר עורך הילקוט בכל‬
‫משותפת היא ‪ -‬אמנם בהיקף אחר ‪ -‬לכתביו של בחיי בן אשר‪ .‬המקרה שלפנינו מיוחד‬
‫אחת מן הפעמים לספר היחוד שהועתק לפניו(§ ‪ .)1‬בהופעתו השניה אף החילו ממש על‬
‫בכך שהחומר ששימש את בחיי לוקט ואף הספיק לעבור עריכה מעניינת טרם שנת נ״א‬
‫חומר שמקורו לפי הצעתי ב׳ספר היחוד׳‪ ,‬אולי גם על רקע היכרות עם ׳ספר היחוד‬
‫(‪ ,)1291‬ומכאן שתופעה זו התרחשה פעמיים‪ ,‬האחת על גבי השנייה‪ :‬פעם אחת עם‬
‫האמתי׳‪ ,‬בכתבו‪ :‬׳כמו שאמרו בעלי המרכבה הקב״ה יושב באויר למעלה למעלה׳‪ 219.‬מכאן‬
‫צירופם ועריכתם של הפריטים בילקוט‪ ,‬ופעם שניה עם עיבודם של חלק מפריטיו בתוך‬
‫שכעבור הקורא בילקוט נקשרו ה׳כלל׳ ו׳ספר היחוד׳‪ ,‬הן בשל ההעתקה הרצופה‪ ,‬ויותר‬
‫פירושו של בחיי על התורה‪ .‬כפי שביקשתי להראות‪ ,‬בכל אחד מן המקרים האירה‬
‫מזה בשל דברי הקישור המפורשים שהוסיף העורך‪ .‬לאור זאת עולה האפשרות הבאה‪:‬‬
‫עריכתם של הטקסטים פנים חדשות בפרטי המכלול החדש‪ .‬חשיפת הילקוט אפשרה‬
‫בחיי‪ ,‬ששילב בשני מקומות שונים בכתביו חלקים הן מספר היחוד והן מן ה׳כלל׳ ‪ -‬אותם‬
‫לנסות ולעמוד על היחסים הפנימיים המתקיימים בין פריטיו אגב עיון בעקבות העריכה‬
‫מצא בילקוט ‪ -‬אימץ את הקשר בין החיבורים והחיל את היחס בין ה׳כלל׳ ו׳בעלי‬
‫שהשאיר אחריו העורך‪ .‬בחלק מן המקרים פתחו ממצאים אלה פתח לתהייה על היכרותו‬
‫המרכבה׳ על החומר שציטט מספר היחוד‪ .‬לכך עשויה היתה לתרום הלשון שבה נקט‬
‫של עורך עלום זה עם כמה חיבורים נוספים כדוגמת ׳ספר היחוד האמתי׳ או ׳סוד ויסוד‬
‫מחברו האנונימי של ספר היחוד‪ ,‬שהשתמש פעמים בכינוי ׳בעלי הידיעה׳ ‪ -‬פעם אחת‬
‫הקדמוני׳‪ ,‬אותם קרא לאור תפיסות מקבילות אך שונות מחיבורים אחרים‪ .‬במקרה של‬
‫לפני חומר היכלי‪ 220.‬הצעה זו אין בה כדי לשלול את אפשרות בקיאותו של בחיי במטעניו‬
‫בחיי שובצו שניים מפריטי הילקוט בקונטקסט נרחב יותר‪ ,‬בו נוספו בשוליהם דברים‬
‫המבליטים את ההיבטים שבהם היה מעוניין‪ .‬כזו היא למשל ההוראה הדידקטית ברישא‬ ‫הנזכרים של כינוי ׳המעמיקים׳‪ ,‬אלא כדי לנסות ולשחזר את האופן שבו השתמש בו נוכח‬
‫הממצאים החדשים באשר למקורותיו‪ .‬כאמור בכתבי התקופה זלג לפעמים הכינוי‬
‫הפירוש על ׳נעשה אדם׳‪ ,‬או הכרעתו המודעת לקשור את דימוי ה׳לב׳ לפרשנות (הרווחת‬
‫׳מעמיקים׳ גם לציון כתבים ששולבו בכתבי האחים‪ ,‬ומכל מקום בחיי הוא שמצא לנכון‬
‫בסביבתו) על ״ויתעצב׳ (בר׳ ו ו)‪ .‬כפי שהצעתי‪ ,‬את חטאו של אלישע על־פי ה׳כלל׳(§ ‪)3‬‬
‫לקשור בין מובאה מר׳ יעקב הכהן לחלק מתוך ספר היחוד‪ .‬אם נחבר את ההנחה שלפיה‬
‫הוא פירש בזיקה לקריאה שגויה של הלשון המקראית האנתרופומורפית‪ .‬בתוך כך הודגש‬
‫ספר היחוד נקרא‪ ,‬בין השאר בעקבות הופעתו בילקוט‪ ,‬כחיבור המתייחס ל׳בעלי‬
‫עקרון ה׳דוגמא' האופייני לו‪ ,‬המשיק בדבריו לפן התיאורגי של תבנית הדמות (כנרמז‬
‫המרכבה׳‪ ,‬יחד עם הקשר המסתמן בין ׳המעמיקים׳‪ ,‬כתבי האחים והכתבים ששולבו‬
‫במצוות הלולב)‪ .‬הסמכתה של המובאה מספר היחוד (§‪ )1‬לחומר משיק מפירוש‬
‫המרכבה לר׳ יעקב הכהן הינה ביטוי אחד מיני רבים ליכולתו המרשימה של בחיי ליצור‬
‫מארג עשיר מן החומרים שעמדו לרשותו‪ ,‬ואפשר שאף משתקפת בה צורת פריסתם על‬
‫שולחנו‪.‬‬
‫אחתום ברשימה ובה מספר נקודות למחקר עתידי‪( :‬א) בחינת דרכו של העורך‬ ‫לכינוי ׳המעמיקים׳ ששימש את ר׳ משה מבורגוש ור׳ טודרוס הלוי אבולעפיה‪ ,‬לרב לציון‬ ‫‪218‬‬
‫בעיבוד החומרים שנאגדו בילקוט‪ ,‬העלתה מספר כתבים נוספים שיתכן והיו ידועים לו‪.‬‬ ‫כתבי האחים הכהנים‪ ,‬ראו‪ :‬פרבר‪ ,‬׳פירוש מרכבת יחזקאל׳‪ ,‬א‪ ,‬עמ׳ ו; דניאל אברמס‪ ,‬ספר‬
‫שחזור רשת הכתבים הוו‪ ,‬שעוד יש לדעתי מקום להרחיבה‪ ,‬עשוי ללמדנו על ענפי מסירה‬ ‫האורה לר׳ יעקב בן יעקב הכהן‪ :‬מהדורה סינופטית על‪-‬פי כתבי‪-‬יד שונים‪ ,‬דיסרטציה‪,‬‬
‫של כמה טקסטים או קבוצות של טקסטים‪ ,‬וכך להרחיב את ידיעותינו באשר לתחנות‬ ‫אוניברסיטת ניו יורק‪ ,‬חשנ״ג‪ ,‬עט׳ ‪ ;34‬מיכל קושניר אורון‪ ,‬שער הרזים לרבי טודרוס בן יוסך‬
‫גלגוליהם‪ ,‬ואולי גם מוצאם‪( .‬ב) בדברינו על רשימת נ׳ השערים בקטע הקצר על הספירה‬ ‫אבולעפיה‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עט׳ ‪ .34,17‬וראו בפרט צורת הביטוי הקרובה לזו של בחיי‬
‫לעיל בפי משה מבורגוש‪ :‬פורת‪ ,‬כתבי ר׳ יצחק‪ ,‬עט׳ ‪ ,165‬שורות ‪" :524-523‬כל זה לשון‬
‫בינה‪ ,‬עמדנו על העושר המגוון שמשקף המינוח בו נקט מחברו‪ .‬מינוח זה מזמין מחד‬
‫תהייה על מקורו\תיו‪ ,‬ומאידך בחינה של טיבו; מהי ׳קביעות׳ שאותה מייחד ומדגיש‬ ‫קצת המשכילים המעמיקים בכוונת ענייני המרכבה"‪ ,‬שם השתמש בו עבור מה שנראה‬
‫כפרפרזה על לשון ר׳ יעקב הכהן‪ ,‬בקטע שבו עיבד את דברי ר׳ אלעזר מוורמס‪ .‬השוו‪:‬‬
‫מחבר הרשימה? מה משמעות ההצבה של המונחים בתוכה‪ ,‬איזה מבנים היא מייצגת‪,‬‬
‫אברמס ופרבר‪-‬גינת‪ ,‬פירושי המרכבה‪ ,‬עט׳ ‪ .143,80‬ר׳ משה השתמש בכינוי ה׳מעמיקים׳‬
‫ואיזה תהליך מסתמן בה? (ג) הממצאים באשר לגרסת ה׳כלל׳ היחידאיתמכ״י ייל ‪,130‬‬
‫גם לציון מובאה מחומר הנמנה עם ׳כתבי העיון׳‪ ,‬ראו‪ :‬פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ 222‬שורה‬
‫הינם בבחינת פסיעה ראשונית עבור בירור שאלת טיבו ודרכי התהוותו של קובץ מעניין‬ ‫‪ .326‬בפירושו על שמות כד י‪ ,‬עט׳ רנה‪ ,‬השתמש בחיי בביטוי ׳חכמי המרכבה׳ לציון מובאה‬
‫וזנוח זה‪( .‬ד) הוא הדין לגבי שתי התעודות השכוחות‪ :‬אמרות ׳אדוני אחי׳ מילקוט ׳החכם‬ ‫מפירוש המרכבה לר׳ יעקב הכהן‪ .‬ראו‪ :‬פרבר‪ ,‬׳פירוש מרכבת יחזקאל׳‪ ,‬ב‪ ,‬עט׳ ‪ 146‬הע׳ ‪;3‬‬
‫המשכיל׳‪ ,‬ו׳תשובות אחי׳ שנערכו כחלק מקובץ אחר‪ .‬סוף דבר‪ ,‬לחשיפת קיומו של‬
‫אברמם ופרבר‪-‬גינת‪ ,‬פירושי המרכבה‪ ,‬עט׳ ‪ ,33‬הע׳ ‪.93‬‬
‫ילקוט נשכח זה עשויות להיות משמעויות גם מעבר לשימושו בידי רבנו בחיי‪ ,‬והללו‬ ‫א‪ ,‬דף ‪4‬ב‪ ,‬ועיינו בדיון הסמוך להע׳ ‪ .71‬מעבר לכך‪ ,‬ברשותנו עדות לחילוף נוסח שהשתמר‬ ‫‪219‬‬
‫שמורות הן למי שיבוא לעסוק בו‪.‬‬ ‫בהעתקתו של ה׳כלל׳ כחלק מן הילקוט בכה״י י‪ ,‬דף ‪ 103‬א‪ ,‬ו־פ‪ ,‬דף ‪74‬א‪ ,‬שם התחלפה תיבת‬
‫׳בעלי [המרכבה]׳ ב׳יודעי [המרכבה]׳ ומכאן לא רב המרחק ל׳המעמיקים בסוד המרכבה׳‪.‬‬
‫פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עט׳ ‪ 183‬שורה ‪ ,14‬עט׳ ‪ 186‬שורה ‪ ,88‬הזהה מבחינת טרמינולוגיית‬ ‫‪220‬‬
‫׳בעלי הידיעה׳ לגרסאות הילקוט‪ .‬ועיינו אידל‪ ,‬עולם המלאכים‪ ,‬עט׳ ‪ 177‬הע׳ ‪ ;128‬פורת‪,‬‬
‫תקון המעגל‪ ,‬עט׳ ‪ 171‬הע׳ ‪ ;77‬עט׳ ‪.310‬‬
‫‪235‬‬ ‫עידן פינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪234‬‬

‫רשימת סימני כתבי היד‬ ‫מהדורת הילקוט‬

‫כ״י אוקספורד‪( Christ Church College 198 ,‬נויבאואר ‪ ;2456‬מתכ״י ‪15587‬‬ ‫ק‬
‫מהדורת הילקוט הנדפס כאן לראשונה במלואו‪ ,‬מבוססת על נוסח כתב‪-‬יד אוקספורד‪,‬‬
‫‪ ,)F‬דפים ‪80‬א‪82-‬א‪.‬‬
‫‪( Christ Church College 198‬נויבאואר ‪ .)2456‬כתב היד הועתק בידי הרב יעקב בן‬
‫כ״י אוקספורד‪ ,‬ספריית הבודליאנה ‪( .Mich 217‬נויבאואר ‪ ;1945‬מתכ״י ‪19107‬‬ ‫א‬
‫שמעון פראנקו לגארטו ערב יציאתו את אמשטרדם לקולוניה ההולנדית בברזיל‪ ,‬שנת‬
‫‪ ,(F‬דפים ‪1‬א‪6-‬א (דפים ‪4‬ב‪6-‬א = ‪Abrams, ‘A Commentary’, pp. 22-38‬‬
‫‪ ,1635‬ככל הנראה על‪-‬סמך מספר כתבי‪-‬יד קדומים ואבודים עתה‪ 1.‬את בחירתי בכתב‪-‬יד‬
‫]‪.([Left Columns‬‬
‫זה דווקא הנחו שתי מגמות עיקריות‪ :‬גרסת ק משתייכת לקבוצת אמק‪ ,‬ממנה‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫כ״י לונדון‪ ,‬ספריית מונטיפיורי ‪( 354‬הלברשטאם ‪ ;388‬מתכ״י ‪ ,))F 5298‬דפים‬ ‫מ‬
‫הסתעף בהמשך נוסח קבוצת פיל‪ .‬בתוך כך מתייחדת לה גרסת ק מכמה בחינות‪,‬‬
‫‪1‬ב‪7-‬ב‪.‬‬
‫המשיקות למגמה השנייה שהנחתה את בחירתי‪ :‬קרבתו של נוסח ק‪ ,‬בכמה נקודות‪ ,‬לנוסח‬
‫כ״י פירנצה‪ ,‬הספרייה הלורנציאנית ‪( Plut.11.20‬מתכ״י ‪ ,)F 20365‬דפים ‪72‬א‪-‬‬ ‫פ‬
‫המקטעים המקבילים אצל רבנו בחיי‪ .‬נתון אחרון זה אינו בלעדי‪ ,‬וישנם מקומות שבהם‬
‫‪75‬א‪.‬‬
‫דווקא גרסת כתבי היד אט קרובה יותר למצוי אצלו‪ .‬את פריטי הילקוט הדפסתי ברצף‪,‬‬
‫כ״י ירושלים‪ ,‬הספרייה הלאומית ‪( 8° 2922‬מתכ״י ‪ ,)FB 147‬דפים ‪101‬ב‪103-‬ב‪.‬‬ ‫י‬
‫מתוך כוונה לשמר את דרכם של המעתיקים‪ ,‬דרך המשקפת להבנתי את לכידותו של‬
‫כ״י לונדון ‪( Add. 27078‬מרגליות ‪ ;1074‬מתכ״י ‪ ,)F 5760‬דפים ‪248‬א־‪251‬ב‪.‬‬ ‫ל‬ ‫הקובץ‪ .‬סימני הפיסוק והקיצורים נאמנים להעתקתו של לגארטו‪ .‬לאור ממצאי המחקר‬
‫וכדי להקל על הקורא‪ ,‬הדגשתי את פתיחתו של כל אחד מן הפריטים בליווי ציון מספרו‬
‫עודד פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ :‬מהדורות מדעיות‪ ,‬לוס אנג׳לס עמ׳ ‪( 187-182‬׳ספר‬ ‫ע‬
‫בתוך הילקוט‪ .‬במקרים שבהם נפלה להבנתי טעות העתקה‪ ,‬שמרתי דרך כבוד על גרסת‬
‫היחוד׳)‪.‬‬
‫הסופר וסימנתי את התיבה המשובשת (לשיטתי) בליווי הערה ובה הצעת חלופה‬
‫מקרא סימנים למהדורה‬ ‫המבוססת על העתקיס נוספים‪.‬‬

‫מספר הפריט בתוך הילקוט ע״פ הגדרת המהדיר‪.‬‬ ‫{§‪}#‬‬

‫טעות סופר לדעת המהדיר‪.‬‬ ‫<אאא>‬

‫תיבה שהדגישה הסופר‪.‬‬ ‫אא״א‬

‫מעבר עמוד בכתב היד‪.‬‬ ‫|דף‪|#‬‬

‫‪ 1‬לקורותיהם של ר׳ יעקב לגארטו וכתב היד‪The John Fell Collection of Hebrew’,tai ,‬‬
‫‪Manuscripts at Christ Church Library, Oxford, introductory studies and notes by Jeremy‬‬
‫‪I. Pfeffer, Jerusalem 2018, pp. 146-153; Christopher Sellars, ‘The First Synagogue in the‬‬
‫‪ .Americas - Itamaraca 1634’ (Available online only: httDs://esefarad.com/?p=72092J‬כתב‬
‫היד קוטלג מספר פעמים‪ ,‬לא פעם הוכתר הקובץ בכותר המטעה ׳ספר הייחוד׳ (להוציא את‬
‫קטלוג נויבאואר‪ ,‬שם הושאר מקום ריק‪ ,‬כנראה מחמת הספק)‪Cataiogus Codicum Mss. qui :‬‬
‫‪in Bibliotheca Aedis Christi, by G, W. Kitchin, 1863, p. 59 no. CXCVIII; Catalogue ofthe‬‬
‫‪Hebrew Manuscripts in the Bodleian Library and in the College Libraries of Oxford, by‬‬
‫‪Adolf Neubauer, Vol. I, Oxford 1886, no. 2456, column 481 -482; Catalogue ofthe Hebrew‬‬
‫‪Manuscripts in the Bodleian Library - Supplement ofAddenda and Corrigenda to Vol. I‬‬
‫‪(Neubauer's Catalogue), compiled under the direction of Malachi Beit- Beit-Arie, ed. R.‬‬
‫‪ •A. May, Oxford NY 1994, column’s 481-482, no. 2456; Preffer, idem, pp. 148-150‬פפר‬
‫חשף בדין את התעתיק הלטיני של תוכן העניינים העברי (ק‪ ,‬דף ‪1‬ב‪ -‬בכתיבה שונה מזו של לגארטו)‪,‬‬
‫כמקור שעל בסיסו קיטלג קיטצ׳ין (‪ )Kitchin‬את כה״י בשנת ‪ .1863‬אולם רשימת הפריטים‬
‫החלופית שהציג שם לאחר מכן )‪ ,(idem, pp. 148-150‬מבוססת על ממצאי קטלוג מתכ״י (עתה‬
‫באמצעות קטלוג ׳מרחב׳) ‪ -‬בהם‪ ,‬לא קוטלגו פריטי הילקוט שלנו‪ ,‬אלא נכתב ׳ספר היחוד׳ סתם‪.‬‬
‫הכתרת הקובץ בכותרת זו משותפת היא ללגארטו (ק‪ ,‬דפים ‪80‬א‪-‬ב‪82 ,‬א)‪ ,‬לקטלוגו העברי בכתב‬
‫שונה ובליווי תעתיק לטיני (ק‪ ,‬דף ‪1‬ב)‪ ,‬ובעקבותיו ‪ -‬כפי שחשף פפר ‪ -‬גם לקטלוג קיטצ׳ין‪.‬‬
‫‪237‬‬ ‫עידן פינטו‬
‫ובזו הבקיעה כח כל הספירות נמשך ממנה ובהתעורר התנועה הזאת « נעשה היחוד‬
‫שלם‪ 6‬ועל זה נקרא שכ״ל <אופנ״י>‪ 7‬שהוא רוממות אדרת ממשלה ושורש <חבית‬
‫רגלי>‪ 8‬מעלה ועיקרו נקרא כתר מוכתר והוא שר הקדושה והיכל הקודש זהו סוד גדול‬
‫לדעת ולהכיר ממנו כל הדברים הנפרדים והנאצלים מאמצעותו ועל זה נקרא או״ר בהי״ר‬
‫מחופ״ף על הכל‪ .‬ועוד כתר הוא כבו״ד פא״ר רשו״ת כבוד לכל הספירות פאר שהוא כמו‬
‫סוכה על הקב״ה רשות שממנו יונקים כל הכחות הרוחניות וברשות השכינה נקשר הכל‬
‫‪ 20‬כלומר ברשות השכינה ומתקדש ומוסיף קדושה וחכימה ברמיזה‪ .‬הספיר״ה השנית‬
‫נקראת חכמ״ה בעבור שמקננת ומסתתרת באמצעו׳ הכתר למעלה למעלה‪ 9‬והיא מתחלקת‬
‫לצורות נבדלות זו מזו ונקשרות זו בזו והם האותיות הפורחות באמצעות האויר הנקרא‬
‫כת״ר ונדבקת זו בגב זו עד שנעשות גוף אחד לפי שהם מתחלקות לכל אחד ואחד בצורות‬
‫משתנות מחברתה נקראים חפצים‪ 10‬וזהו פירושו א יש לו ג׳ סדרים ראש ואמצעות וסוף‬
‫‪ 11‬והסוף מורה על המדע המתרבה‬‫‪ 25‬הראש מורה על ממשות החכמה המתרבה מן החכמה‪13‬‬
‫‪12‬‬
‫ונעשה הכל דבר אחד ושמות החכמה נכללי׳ באלו ג׳ דברים שהם חכמ״ה ושכ״ל ומד״ע‬
‫והם כוז״ו במוכס״ז כוז״ו‪ ‘2‬לפי שהם שפע מוחלק בין ת״ת‪ ‘3‬ובין מלכות והם חוזק‬
‫‪ 14‬הבקיעה] הבקיעה נעשה ע | נמשך] מהמשך הנמשך ע | הזאת] ליתא ע ‪ 15‬ועל זה] וכל זה ע‬
‫| אופנ״י] מפני א מ י פ ל‪« .‬קבוע ‪ /‬אופני» מפני ע | אדרת ממשלה] «אדרת ממשלה ‪ /‬אמת‬
‫ממשלת» ע | חבית רגלי] חניית דגלי א מ י פ ל ע ‪ 16‬שר הקדושה] שרש הקדושה ע | גדול]‬
‫גדולתו י פ ל א‪ .‬גדולו א בשוליים‪ .‬גדולו מ ‪ 17‬ממנו] ליתא ע | מאמצעותו] באמצעותו ל | ועל‬
‫זה] ועל כן י פ ל ‪ 18‬כבו״ד פא״ר רשו״ת כבוד] כבוד פאר רשות פ‪ .‬כבוד פאר ל | לכל הספירות]‬
‫לכל רשות הספירות ל ‪ 19‬על הקב״ה] שלהקב״ה א‪ .‬שלהב״ה מ‪ .‬להקב״ה פ ל ‪ 20‬כלומר ברשות‬
‫השכינה] כלומר בגבול השכינה ע | ומוסיף קדושה] ומוסיף קדושה על קדושה א מ פ ל ע ‪21‬‬
‫שמקננת] שהיא מקפת ע | ומסתתרת] ומסתרת י פ ל מ | הכתר] הבי״ת קש״ר י‪ .‬הבית קשר פ‪ .‬בית‬
‫הקשר א‪ .‬השר הבית ל | למעלה למעלה] למעלה ע ‪ 22‬זו בזו] זו עם זו י פ ל ‪ 23‬כת״ר] כת״ר‬
‫הכל ע | לכל] כל א מ י פ ל ע | בצורות משתנות] בצורה משתנה י‪ .‬בצורה משתנות א‪ .‬בצורה‬
‫משונה ס ל‪ .‬בצורה משתנית ע ‪ 24‬סדרים] צדדים י ‪ 25‬ממשות החכמה] ממשות החכמה וזכרות‬
‫ע | המתרבה מן החכמה] ואמצעות מורה שפע המתרבה מן החכמה ל‪ .‬והאמצע מורה על ממשות‬
‫השכל המתרבה מן החכמה ע | המדע המתרבה] המדע המתרבה מן השכל ע ‪ 27‬והם כוז״ו‬
‫במוכס״ז כוז״ו] והם כמו כ״מ ו״כ ס״ו ב״ו ד״ו י א פ ל | מוחלק] ומחלק מ‬
‫על הצירוף ׳יחוד שלם׳ כאן ראו לעיל הדיון הסמוך להע׳ ‪ 58‬ובתוכה‪.‬‬
‫נראה ש׳אופנ״י׳ הוא כינוי שנוצר מתוך מילת היחס ׳מפני׳‪ .‬עיינו בחילופי הנוסח‪.‬‬
‫הצירוף ׳חבית רגלי׳ הוא שיבוש של ׳חנית דגלי׳‪ ,‬כמסתבר מחילופי הנוסח‪.‬‬
‫על הישיבה ׳למעלה למעלה׳ ראו הדיון הסמוך להע׳ ‪.71‬‬
‫עיין ס״י ב‪ ,‬ה‪.‬‬
‫כאן נשמט כנראה ביאור ה׳אמצע׳ ‪ -‬ועיינו בחילופי הנוסח‪.‬‬
‫כוז״ו במוכס״ז כוז״ו הוא ׳יהוה אלהינו יהוה׳ בכתב מזוזות (א״ב ג״ד)‪ .‬על צירוף זה עיינו‪:‬‬
‫’‪ in der Hekhalot-Literatur‬מצפץ ‪ und‬כהו ‪Klaus Hermann, ‘Die Gottesnamen‬‬
‫‪../:/rfaw/isrAe SeiOwege 16 (1988), p‬‬
‫ת״ת־תפארת‪.‬‬
‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪236‬‬
‫{§ ‪ }1‬ספר היחוד ראוי לכל החכמים לחזקו ולאמצו ולישר נתיבות האמת בזו החכמה‬
‫‪15‬‬ ‫ולדעת כי באמת המדע הוא מפעל מכל הפעולות העליונות וצריך <לדבקו>‪ 2‬ולחדשו‬
‫בכל ענינם ובזריזות התבונה והקדמת ובצניעות הדבור וזהו עיקרו‪ .‬כתיב [יח׳ מג‪ ,‬ב] והנה‬
‫‪ 5‬כבוד יי׳ אלהי ישראל בא מן הדרך וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו בזה‬
‫הפסוק ותמלא השכל בעצמו והמדע במפעל הפעולות העליונות שלשים ושתים נתיבות‬
‫פליאות חכמה‪ 3‬וזה ביאורם עשר ספירות וכ״ב אותיות‪ 4‬וכלם נקראים אומן אורחות‬
‫חיים‪ 5.‬הספיר״ה הא׳ מהעשר ספירות נקראת כת״ר עליו״ן לפי חזקת האמת וסוד המהות‬
‫ועיקר נעלם ונסתר ויש בה דברים גלוים ונעלמים יקרים ונכבדים והם תר״ך עמודי אור‬
‫‪ 10‬כמנין כת״ר וכלם מתיחדים באדיקות אחד ואין האדיקות חסרה כלום והם יסוד יחודו של‬
‫הקב״ה ר״ל שכל אחד ואחד מהם נקרא בשמו ומחבקים זה את זה ומחברים זה עם זה‬
‫לאדיקות השכל ועל זה קראו בעלי הידיעה הזאת לאותה הספירה אוי״ר קדמו״ן שאינ״ו‬
‫נתפ״ס‪ .‬ומהם קראוהו מבו״ע היוש״ר בעבור שהוא כצורת כתר מונח על הראש ונקרא‬
‫או״ר בהי״ר מחופ״ף ש״ר שנעשה בו כמין כמין סדק משתנה מענין לענין עד שנבקע‬
‫‪15‬‬
‫‪ 1‬ספר היחוד] בש״ם א״ל יחי״ד אתחי״ל לכתו״ב ספ״ר הייחו״ד זה ספר הייחוד י‪ .‬זה ספר היחוד‬
‫א מ פ‪ .‬זה ספר הייחוד הנמצא בתוך לקוטי׳ אחרים דרושים לכל חפציהם לי״א זה ספר הייחוד‬
‫ל‪ .‬סוד יי׳ ליראיו ובריתו להודיעם [תה׳ כה‪ ,‬יד] זה ספר הייחוד ע | לכל] על כל ע | בזו החכמה]‬
‫ליתא ע ‪ 2‬באמת] ליתא פ ל מ ע | המדע] היודע א מ י פ ל | מכל] מכלל א מ י פ ל ע | הפעולות‬
‫העליונות] העליונים ע | לדבקו] לבדקו לדבקו פ‪ .‬לחבקו ולדבקו ל‪ .‬לבדקו ע | ולחדשו בכל‬
‫ענינם] ולחדש כל עניינם י‪ .‬ולחדשו בכל עניינו ל‪ .‬ולדרשו בכל עניניו ע ‪ 3‬ובזריזות] בחריצות י‬
‫פ ל‪ .‬ובחריזות א‪ .‬ובחרידות מ | והקדמת] והקדמת החכמה (תיבת ׳החכמה׳ מעל השורה)‪.‬‬
‫וההקדמה ל‪ .‬והקדמות ע ‪ 4‬מן הדרך] מדרך הקדים ע ‪ 5‬ותמלא] נתמלא א ע‪ .‬ימלא ל‪ .‬תמלא פ‬
‫| בעצמו] בעיצומו א מ י פ ל ע | במפעל] במכלל ע | הפעולות] המפעלות י א ע | שלשים ושתים]‬
‫שהם שלשים ושתים ע ‪ 6‬וכ״ב אותיות] וכ״ב אותיות במניין כ״בו״ד [כב=‪+22‬וד=‪ ]10‬י ל |‬
‫וכלם נקראים אומן] אותם הם ל ‪ 7‬ספירות] ספירות בלי מה ע | לפי] לפי שהיא ע | וסוד] ליתא ע‬
‫‪ 8‬ועיקר נעלם] וענין נסתר ונעלם ע | ונכבדים] ליתא י פ ל ‪ 9‬מתיחדים] מתאחדים ע | אחת] אחר‬
‫ל | האדיקות] האדיקות אחת פ‪ .‬האדיקות אחר ל | יסוד יחודו] היסוד שלייחודו י א פ‪ .‬הייחוד‬
‫שלייחודו ל‪ .‬היסוד מ ‪ 10‬של הקב״ה] של הב״ה וכל אחד ואחד יש לו שם ידוע בפני עצמו ומורה‬
‫על ענינו שלהקב״ה ע | ומחברים] למתחברים י פ ל‪ .‬ומתחברין מ | זה עם זה] זה את זה ע ‪11‬‬
‫לאדיקות] באדיקות י פ ל מ ע | בעלי הידיעה הזאת] המקובלים פ ל ‪ 12‬ומהם] ואתם א מ י פ ל |‬
‫כצורת] בצורת פ מ ‪ 13‬ש״ר] ליתא י ע ל‪ ,‬שר ל בשוליים | שנעשה] דבר שנעשה ל | שנבקע]‬
‫‪6‬‬ ‫שנקבע א‪ ,‬שנבקע א בשוליים‬
‫’‬
‫‪8‬‬
‫’‬ ‫׳לדבקו׳ הוא כנראה שיבוש של ׳לבדקו׳‪ .‬העובדה שהוא משותף לכל העתקות ספר היחוד‬ ‫‪2‬‬
‫‪10‬‬ ‫שבילקוט‪ ,‬מלמדת כי תפס לו מקום של קבע‪ ,‬ואפשר שהבינוהו על רקע טרמינולוגיה‬
‫‪11‬‬ ‫הדבקות‪ ,‬אם כדבקות ואחיזה בו ואם בחיבורו ויחודו‪.‬‬
‫‪12‬‬ ‫ע״פ ס״י א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫שם‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪4‬‬
‫כדעת פורת‪ ,‬כתבי העיון‪ ,‬עמ׳ ‪ 182‬שורה ‪ ,8‬התיבה ׳אומן׳ ע״פ יש׳ כה א‪ .‬הצירוף ׳ארחות‬ ‫‪5‬‬
‫‪13‬‬ ‫חיים׳ ע״פ מש׳ ב יט‪.‬‬
‫‪239‬‬ ‫עידןפינטו‬ ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪238‬‬

‫עו״ד אבאר לך אם ישארו מזה החשבון כלומר שבעה תיבות והם ז׳ ספירות שהרי למטה‬ ‫האותיות שיונקים כלם מצד השואת‪ ‘4‬ובזכרותם ויונקים ונוקבין בזיום בית קיבול לכח‬
‫מכוונת על הסדר שאומר לך וכנגד הז׳ הנשארות מהעומדים חוץ מכלל תרי״ג מצות והם‬ ‫הנאצל והנפרד מהם הנקרא בינ״ה והיא ממשותה מתחלקת לשני צדדים יוצא מן הצד‬
‫ז׳ כחות היושבים ראשונה במלכות העליונה ואלו הם אורפניא״ל מנדא״ל פסכא״ל‬ ‫‪ 30‬הא׳ |‪80‬ב| על צד השני מאחוריה ומלפניה היא פתוחה לקבל הכה הנכנס בתוכה ומשים‬
‫‪ 45‬פלמיא״ל אסימו״ן בוא״ל וכלם מורים על זוהר הכתר והבן זה‪ .‬הספיר״ה הד׳ נקראת‬ ‫בה תוספת רוח הקדש כמו הרב המשים דברים בסי התלמיד הרי ה׳ צדדים בין א׳ ובין ב׳‪.‬‬
‫חס״ד ומתחלק לע״ב גשרים והיא כצורת ד צד נטוי וצד כפוף יוצא ואינו יוצא וכל גשר‬ ‫הג׳‪ ,5‬יש לה שני צדדים מטה ועוז המטה‪ 16‬אחוז באמצעיתו דוגמת של טהר נקבה ואין‬
‫וגשר יש לו שם בפני עצמו והם ע״ב שמות היוצאי׳ מג׳ פסוקים [שמ׳ יד‪ ,‬יט‪-‬כא] ויס״ע‬ ‫זכרות מתאחז בה לא לפניה ולא לאחריה אלא מצד עצמה‪ ‘7‬ממש ויש אומרים כי זו‬
‫ויב״א וי״ט והגשרים מתרקדים זה בזה ומתדבקים באדיקות המתמצע עד שיעשה בהם‬ ‫הבינ״ה לפי שהיא צורת שכל‪ ‘8‬נקבה מזומנת להכניס כל הדברים ולהוציא מתוכה מפני‬
‫לחלוח ומאותו הלחלוח נובעים המים העליונים ונעשים כמין אבן הבדולח ומתפרדין‬ ‫‪ 35‬שיש לה בית קיבול כנקבה ויש לה צד מתאחזת בחכמה ומתלבשת ממנה והחכמה‬
‫‪ 50‬תכנסי׳ בתוך הגשרים וזהו חשמ״ל על כן אמרו כי חשמ״ל הוא כחשבונו שהם שע״ח‬ ‫מתלבשת מן הכתר ונעשה הכל דבר אחד והאור הבהיר הוא הכתר מחופף על הכל ועל‬
‫מאורות וכלם הם צורות נבדלות ומתהפכות בדמות זכר ונקבה ומתחברות אלו מאלו‬ ‫כן נקרא שם בינה תשובה בעבור שהיא פתוחה לקבל כל הדברים ולהמשיכם בכחות של‬
‫וכשאינן מתחברות כאחד אין לה <צורה>‪ 21‬ונקראת הק‪-‬הכל [מל״א יט‪ ,‬יב] קול דממה‬ ‫מטה ממנו וזש״ה [יהו׳ ג‪ ,‬יא] הנה ארון הברית אדון כל הארץ והבן זה מאד‪ .‬והכל ענין‬
‫דקה וזהו מיכא״ל והבן זה מאד חשמ״ל לא נקרא אלא ע״ש הצורות המתרבות באמצעותו‬ ‫אחד והם דברים נפרדים ממנה ונקראת הוא בהם והם בה והם טובים לפתיחת הלב למי‬
‫ועוד נקרא חס״ד מפני שהוא דבר ריבוי מספיק לענין הגבורה ומעמיד העולם בתכונת‬ ‫‪ 40‬שזוכרם במוצאי שבת על כוס של הבדלה‪ 19.‬הנה לך רמז מבואר על אלו הג׳ ספירות‬
‫‪ 55‬המישור ועל כן נקרא מדת הרחמים ועוד כי כל הרוצה להתפלל ולבקש תהתה במדת‬ ‫ונקרא הכל <כתר אל>‪ 20‬כתר עילת העילות וזהו כבודו של מלך וחכימא ברמיזה‪.‬‬
‫חסד אלו השמות למשה ענוה וכשרון ואלו הם אנקת״ם פסת״ם פספסי״ם ךיונסי״ם *‬
‫‪ 22‬ר״ל‬
‫שמע אנקת״ם כמו ששמע צעקת יעקב שנקרא [בר׳ כה‪ ,‬כז] איש תם כך תשמע אנקת״ם‪.‬‬
‫‪ 28‬שיונקים] שיונקים כח ע | השואת] השואב י‪ .‬השואה פ ל‪ .‬השמות מ‪ .‬השראתם ע | ויונקים]‬
‫ליתא ע | בזיום] בקיום א מ פ ל | בית קיבול] [הספירה השלישית נק׳ בינה] ויש לה בית קבול ע‬
‫‪ 42‬עו״ד אבאר [‪ ]...‬שאומר לך] עוד אבאר לך סוד שבע תיבות שנשארו מי׳ ספירות שהם שבע‬ ‫‪ 29‬הנקרא בינ״ה] שהיא הספירה השלישית הנקר׳ בינ״ה י ל | ממשותה] בממשותה ע | יוצא] ובא‬
‫ספירות שהם למטה מן השלוש מכוונות בסדר שאומר ע | כלומר] כולו י א‪ .‬כלו ל | למטה] למטה‬ ‫י ל‪ .‬ולא פ ‪ 30‬על] אל ע | לקבל] כדי לקבל ע | הכח] ליתא ע | ומשים] ואשים א ‪ 31‬בה] לה ע |‬
‫מבינ״ה ל ‪ 43‬הנשארות] ליתא ע | מהעומדים] מן העמודים י‪ .‬מהעמודים א מ פ‪ .‬מהעשרים ל‪,‬‬ ‫צדדים] צדדים צדדין ע ‪ 32‬דוגמת] כטמא א מ פ י ל | טהר נקבה] זכר ונקבה ע ‪ 33‬ויש אומרים]‬
‫מן העמודים בשוליים ‪ 44‬ז׳ כחות] ד׳ כחות פ ל | ואלו הם] ואלו הם שמות הקדש‪ ,‬אכתריא״ל ע‬ ‫ושאומ׳ י ‪ 34‬צורת שכל] צורות של כל פ ל‪ .‬שכל צורת שכל מ | להכניס] להכניס בה ל | מתוכה]‬
‫| מנדא״ל] הגרא״ל א מ פ י ל‪ .‬תןג]רא״ל ע | פסכא״ל] [פסכא״ל] ע ‪ 46‬לע״ב גשרים] לע״ב‬ ‫ממנה או מתוכה ל ‪ 35‬לה] בה א מ פ י ל | ויש לה צד מתאחזת] ויש לה צד כלפי למעלה מתאחזת‬
‫גשרים כמניין חס״ד י ‪ 47‬ישילו שם] יש לו שם ושם י ‪ 48‬מתרקדים] מתאדקי׳ ל | בהם] מהם‬ ‫י א‪ .‬ויש לה צד כלפי מעלה מתאחזת פ ל מ ע ‪ 36‬מן הכתר] מן כה הקשר י‪ .‬מן הקשר א‪ .‬מן הכח‬
‫פ ל ע ‪ 49‬ומתפרדין] ומתבררין י ל‪ .‬ומתכבדין פ ‪ 50‬הוא כחשבונו שהם שע״ח] בגי[מ ?]׳ שע״ח‬ ‫קשר פ‪ .‬מכח השר ל ‪ 38‬והכל] והם מ ‪ 39‬והם [‪ ]...‬הבדלה] [והם [‪ ]...‬הבדלה] ע | ספירות]‬
‫הרומז לשע״ח ל ‪ 51‬מאורות] מיני מאורות א מ י פ ע‪ .‬מיני מאורות היוצאים ממנו ל | מאלו]‬ ‫ספרים א מ ‪ 41‬ונקרא הכל כתר אל כתר עלת העלות] ונקרא הכל כתר אחד ועילת העילות י‪.‬‬
‫באילו פ ל ע ‪ 52‬וכשאינן מתחברות כאחד אין לה צורה] וכשאינם מחוברות כאחד אין לה צורות‬ ‫ונקרא הכל כתר א׳ ועלת העלות ל‪ .‬ונקרא הכל כתר אחד ועילה העילות א מ‪ .‬ונקראות הכל כתר‬
‫א מ פ י ל‪ .‬וכשאין מחוברות [כ]אחד אין «בהם צחצוח ‪ /‬להם צווח» ע | דממה דקה] דממה דקה‬ ‫אחד ועילת העילות פ‪ .‬ונקרא הכל כת״ר ועל״ח העלו״ת ע‬
‫והבן זה מאד ע ‪ 53‬חשמ״ל] כי חשמל א ע‪ .‬שהחשמל ל | אלא] כי אם פ | באמצעותו] באמצעיתו‬
‫מ י‪ .‬מאמצעותו ע ‪ 54‬מספיק] מפסיק ל ‪ 55‬ועל כן נקרא] ועל כן נקרא לענין הגבורה מ | החינה]‬
‫תחינה א מ פ י ל‪ .‬תחנה ע ‪ 56‬אלו [‪ ]...‬וכשרון] אילו השמות שניתנו למשה ענוה וכשרון א מ‪.‬‬ ‫על השימוש במינוח ההשוואה ומקורותיו עיינו בפירוט‪ :‬עמוס גולדרייך‪ ,‬׳ממשנת חוג‬ ‫‪14‬‬
‫יזכיר אילו השמות שנתנו למשה בענוה וכשרון י פ ל‪ .‬יזכור אלו השמות שנתנו למשה מתוך ענוה‬ ‫העיון‪ :‬עוד על המקורות האפשריים של האחדות השווה׳‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת‬
‫וכשרון ע ‪ 57‬שמע] פירוש י | אנקת״ם] נאקתם תם א‪ .‬אנקתם תם מ | צעקת] נאקת ל ע | אנקת״ם]‬ ‫ישראל‪ ,‬ו (תשמ״ז)‪ ,‬עמ׳ ‪.156-141‬‬
‫נאקתם א ל‬ ‫הספירה השלישית מלמעלה‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫‪ 16‬ע״פ ירמיהו מח יז! יחזקאל יט יא‪.‬‬
‫‪ . 17‬הסופר כתב ׳עצמת׳ ותיקן ל׳עצמה׳‪.‬‬
‫׳צורה׳ הוא שיבוש מרתק שנוצר‪ ,‬כנראה‪ ,‬מתוך קריאה שגויה של ׳ציווח׳ בכתיב חסר‬ ‫‪21‬‬ ‫על הצירוף ׳צורת שכל׳ עיינו לעיל ליד הע׳ ‪ 59‬ובתוכה‪.‬‬ ‫‪18‬‬
‫(׳צווח׳)‪ .‬על המשמעות של חילוף זה בילקוט‪ ,‬ואצל בחיי בן אשר שאימץ אותו על סמך‬ ‫לאפשרות הזיקה בין משפט אחרון זה לקטע הקצר על ספירת בינה(§ ‪ ,)2‬הנסמך בילקוט‬ ‫‪19‬‬
‫קריאתו בו‪ ,‬ראו לעיל בסעיף‪ :‬׳שימושו של בחיי ב׳ספר היחוד׳(§ ‪) 1‬׳‪.‬‬ ‫ל׳ספר היחוד׳‪ ,‬ראו לעיל בסעיף‪ :‬׳ § ‪ .2‬קטע קצר על הספירה בינה׳‪.‬‬
‫על שם זה (הידוע גם כ׳שסכ״ב׳) בספרות ההיכלות‪ ,‬שם זוהה כ׳השם שלגבורה׳‪ ,‬ראו‪:‬‬ ‫‪22‬‬ ‫על הוספה זו ראו בהע׳ ‪ 92‬לעיל‪ .‬על ׳כתר׳ כאן סומן קו חלש מהוסס‪ ,‬כנראה ביד מאוחרת‬ ‫‪20‬‬
‫סינופסיס לספרות ההיכלות‪ ,‬מה׳ פטר שפר (בהשתתפות מ׳ שליטר וה״ג פון מוטיוס)‪,‬‬ ‫בשל הנוסח המוקשה‪.‬‬
‫טובינגן (‪ Tubingen( 1981, §499‬עמ׳ ‪.198‬‬
‫‪241‬‬ ‫עידן פינטו‬
‫והגבורה מתלבשת במלכות שהיא השכינה <בעלה>‪ 30‬הנקבות והם דבקים זה בזה כי‬
‫ת״ת הקב״ה אע״פ שהוא שורש כל הספירות ועיקרם כביכול מיום שחרב ב״ה‪ 31‬נתמעט‬
‫כחו וגבורתו מצד כחו עצמו כמו האונן שמתאונן על אבדה וחסרון וז״ש‪ 32‬אוי לי‬
‫שחרבתי את ביתי אבל השפע כלו מתאצל ממנו לבית קבול השכינה דרך יסוד עולם ויש‬
‫‪ 75‬לה פנים כלפי מעלה ופנים בתוך פנים מצד עצמה ואין לה עורף כלל יש לה פנים כנגד‬
‫הת״ת ויש לה פנים כנגד העולם וז״ש בעלי הידיעה‪ 33‬שאמרו‪ 34‬הקב״ה שמותיו משרת‬
‫לפתח היכלו מבחוץ לעשות דין בכל פמליא של מעלה ושל מטה שנא׳ [דג׳ ב‪ ,‬כא] והוא‬
‫משנא עדנא וזמניא‪ 35‬ואמרו כי ת״ת הוא העה״ב לפי שיתרבה אור הבהיר <בכל>‪ 36‬ראש‬
‫נשמותן של צדיקים והיו שטין בתוך החסד כמו שאדם שט על פני המים ומתעדנין בג״ע‬
‫‪ 80‬הנשמות‪ 37‬שהוא עצם האחד ות״ת הוא הספירה הו׳ והוא כח הנקרא זכר <אבן>‪ 38‬הזכרות‬
‫פועל בכח מפעלות השכינה <מזומת>‪ 39‬לפעול במשיכת השפע הנאצל מת״ת והוא כמו‬
‫‪ 71‬במלכות] במלכות ד׳ א פ‪ .‬בתפארת שהיא במלכות ד׳ | בעלה] בעלת יפעל‪ .‬בעלת מ בשוליים‬
‫‪ 72‬ת״ת הקב״ה] ת״ת שהוא הקב״ה ל‪ .‬הקב״ה ליתא ע | שהוא [״‪ ].‬כביכול] שהוא שרשם ועקרם‬
‫כביכול ע ‪ 73‬כחו] ליתא ע | וגבורתו [‪ ]...‬וחסרון] ליתא י | כחו] ליתא ע | וז״ש] וזהו שאמרו‬
‫[ז״ל בברכות] ע | אוי] מה אוי ‪ 74‬מתאצל] מתרבה מתאצל ע | לבית] דרך בית ע | עולם] ליתא‬
‫ע ‪ 75‬מצד [‪ ]...‬ויש לח פנים כנגד] ליתא פ | מצד עצמה] מצד עצמה לפנים בתוך פנים מ | כנגד]‬
‫כלפי ע ‪ 76‬כנגד] כלפי ע | וז״ש] וזה שרמזו מ י פ ל‪ .‬וזהו שדמו א | בעלי הידיעה] בעלי העבודה‬
‫ל | שמותיו] שמתיו א פ בשוליים‪ .‬שמותיו ית׳ ל | משרת] משרתי׳ ל ‪ 77‬היכלו] היכלי א ע | דין]‬
‫ליתא י פ ל | בכל] ליתא מ ‪ 78‬שיתרבה] שיתרצה י פ מ א‪ ,‬שיתרבה א בשוליים | בכל] על א מ י‬
‫פ ל ע ‪ 79‬והיו] ויהיו מ י פ ל ע | בתוך] על י‪ .‬על פני פ ל ‪ 80‬האחד] החס״ד ע | ות״ת הוא הספירה‬
‫הו׳] הספירה השישי״ת היא תפאר״ת י‪ .‬הספירה הששית היא נק׳ תפארת ל | אבן] אדון ע ‪81‬‬
‫פועל בכח מפעלות השכינה] פועל מפעלות בכח השכינה ע | מזומת] המזומנת א מ י פ ל ע |‬
‫במשיכת] במשכית א | כמו] ליתא מ‬
‫צ״ל ׳בעלת׳‪ ,‬עיינו בחילופי הנוסח‪.‬‬
‫בית המקדש‪.‬‬
‫ע״פ ברכות ג ע״א; ילקוט שמעוני‪ ,‬יר׳ כה‪ ,‬רמז שז‪ ,‬מה׳ הרב י׳ שילוני‪ ,‬ירושלים תש״ע‪ ,‬עמ׳ ‪.462‬‬
‫על הצירוף ׳בעלי הידיעה׳ ראו החומר שצוין בהע׳ ‪.220‬‬
‫ע״פ אותיות דרבי עקיבא‪ ,‬נוסח א‪ ,‬א‪ :‬אליאן קטרר‪ ,‬׳אותיות דרבי עקיבא (נוסח א׳‪-‬ב׳)‪:‬‬
‫מהותו של מדרש זה‪ ,‬מגמתו‪ ,‬רעיונותיו וקשריו עם זרמים שונים ביהדות ובנצרות‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים תשס״ה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ׳ ‪ .11-10‬והשוו רקנאטי על דברים יא כ‪,‬‬
‫מה׳ אמנון גרום‪ ,‬ירושלים תשס״ג‪ ,‬ב‪ ,‬עמ׳ כה‪.‬‬
‫נוסח המסורה‪ :‬׳והוא מהשנא עדניא וזמניא׳‪.‬‬
‫צ״ל ׳על׳‪ .‬עיינו בחילופי הנוסח‪.‬‬
‫על עידון ב׳גן עדן הנשמות׳ בשימוש לשון זה‪ ,‬ראו‪ :‬אבישי‪-‬בר אשר‪ ,‬מסעות הנפש‪ :‬גן עדן‬
‫במחשבה ובדמיון בספרות הקבלה בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשע״ט‪ ,‬עמ׳ ‪,113-112,77-76‬‬
‫‪.195-194,132-131‬‬
‫‪38‬׳ צ״ל ׳אדון׳‪ .‬השוו לעיל הצירוף ׳אדון האזכרות׳‪ ,‬המתחלף ב׳אדון הזכרות׳‪ .‬וראו חילופי הנוסח‪.‬‬
‫צ״ל ׳מזומנת׳‪ ,‬השוו חילופי הנוסח‪.‬‬
‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪240‬‬
‫פסת״ם פי׳ כמו <ששפעת פסק ידו>‪ 23‬ליעקב‪ .‬פסססי״ם פי׳ כמו שאתה מתלבש מענין‬
‫כתנת פסים‪ 24.‬דיונסי״ם למענך שאתה אוחז בדיוקנו של יעקב אבינו ודומה לנדמה הרי‬
‫‪ 60‬לך צורת הד׳ וחכימא ‪811‬א| ברמיזה כי חסד היא תורה שבכתב‪ .‬הספיר״ה ה׳‪ 25‬היא‬
‫הנקראת גבור״ה והיא תורת שבע״פ והיא מה״ד‪ 26‬של מעלה מתאחזת במדת רחמים והיא‬
‫נקבה ונקראת אש אוכלת דכתיב [דב ד‪ ,‬כד] כי יי׳ אלהיך אש אוכלה הוא‪ .‬ובעל ספר‬
‫יצירה קראה אש ממים‪ 27‬ויש לה זרועות מתרבות ומתעלות כלפי מעלה ועז״א הכתוב‬
‫[יש׳ ו‪ p ,‬שרפים עומדים ממעל לו והיא הנקראת פח״ד ויש לה כח גדול להוציא ולהכניס‬
‫‪ 65‬כל הדברים הרוחנים מלמעלה למטה ומשפעת מלמעלה למטה בשפע <כבכה>‪ 28‬וז״ש‪29‬‬
‫האש הרה וילדה אפלה ולא אפלה ממש אלא אורה המתעלמת שאין כל בריה יכולה‬
‫להשיג ממשותה ועל זה נקראת אפלה והיא ערפל ועז״נ [איוב לח‪ ,‬ט] וערפל חתולתו‪.‬‬
‫ונקראת שמו גבריא״ל וזאת היא אות הה״א כי יש לה פה גדול ופה קטן ר״ל ישלה בית‬
‫קבול כי הבדלה היא הנקבה לקבל שפע החסד שהוא הזכרות ויש לה פה קטן כדי להרבות‬
‫‪ 70‬זכות הכח ממש על השכינה כי החסד הוא מתלבש בת״ת שהוא הקב״ה והוא אדון האזכרות‬
‫‪ 58‬פסת״ם] פסת״ם‪[ ,‬השפע לנו פסת ידך] ע | ששפעת פסק ידו] שהשפעת פיסת ידו מ י פ ל‪.‬‬
‫שהשפעתה פסת ידו א‪ .‬שהשפעת פסת יד ע | ליעקב] ליעקב בהג א‪ .‬ליעקב בהג מ‪ .‬ליעקב בהג׳‬
‫פ‪ .‬שליעקב אבי׳ןנו] ע״ה ל‪ .‬ליעקב חנם ע | פספסי״ם] פספסי״ם‪[ ,‬הלבישנו מחסדך] ע | מענין]‬
‫מעין א מ ם י ע‪ .‬מע׳ ל ‪ 59‬דיונסי״ם] דיונסי״ם‪[ ,‬עשה] ע | אוחז] תופס א‪ .‬אחוז ע | לנדמה] לנדחו‬
‫ל | הרי [‪ ]...‬שבכתב] ועוד שהחסד שפע ורבוי התפארת והב״ן ז״ה הרי לך צורת הד׳ ולחכי״מ׳‬
‫ברמז״א חס״ד היא מדה שבכתב י‪ .‬ועוד שהחסד הוא שפע ורבוי התפארת והבן זה הרי לך צורת‬
‫הד׳ ולחכימ׳ ברמזא כי חסד היא מדה [תורה בשוליים] שבכתב א‪ .‬ועוד שהחסד שפע וריבוי‬
‫הת״ת והבן זה הרי לך צורת הד׳ וחכימא ברמזא חסד היא תורה שבכתב מפל‪ .‬ועוד שחס״ד הוא‬
‫שפע ורבוי התפאר״ח והבן זה הרי לך צורת הד׳ מבוארת כי חס״ד הוא תורה שבכתב ע ‪61‬‬
‫הנקראת] ליתא א מ י פ ע ‪ 62‬אש אוכלה הוא] אש אוכלה הוא אל קנא י א פ ל ‪ 63‬קראה] ליתא‬
‫א מ פ | אש ממים] אש ממים זו גבורה א מ י פ ע‪ .‬אש ממים שהיא גבורה ל | מתרבות] רבות ל‪.‬‬
‫‪ 64‬להוציא ולהכניס] להכניס ולהוציא ע ‪ 65‬הרוחנים] ליתא מ | מלמעלה למטה] ממטה למעלה‬
‫‪30‬‬ ‫ע | כבכה] ברכה א מ י פ ל ע ‪ 68‬כי] ליתא ע ‪ 69‬היא] כמו ע ‪ 70‬ממש] ליתא ע | השכינה] הגבורה‬
‫‪31‬‬ ‫י א פ ל | האזכרות] הזכרות פ ע‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬ ‫צ״ל ׳שהשפעת פיםת\פסת ידו׳‪ ,‬ועיינו בחילופי הנוסח‪ ,‬שם מופיעה הפניה לספר ׳הלכות‬ ‫‪23‬‬
‫גדולות׳ (בהג׳=בהלכות גדולות)‪ .‬וראו‪ :‬ספר הלכות גדולות‪ ,‬מה׳ עזריאל בהר״רמאיר‬
‫הילדסהיימר‪ ,‬ירושלים תשל״ב‪ ,‬א‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 395,324‬ב‪ ,‬ירושלים תש״מ‪ ,‬עמ׳ כג הע׳ ‪ ,79‬עט׳ ‪.432‬‬
‫ע״פ בר׳ לז ג‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫‪24‬‬
‫‪35‬‬ ‫הספירה החמישית מלמעלה‪.‬‬ ‫‪25‬‬
‫‪36‬‬ ‫מדת הדין‪.‬‬ ‫‪26‬‬
‫‪37‬‬ ‫ע״פ ס״י א‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪27‬‬
‫תיבה זו נשתבשה בהעתקה‪-‬ראו חילופי הנוסח‪.‬‬ ‫‪28‬‬
‫ע״פ שמות רבה טו‪ ,‬כב‪ ,‬בשינויים‪.‬‬ ‫‪29‬‬
‫‪39‬‬
‫‪243‬‬ ‫עידן פינטו‬
‫עריכת‪ .‬חקירת‪ .‬יסוד‪ .‬עמודי‪ .‬אדני‪ .‬מצרף‪ .‬גדר‪ .‬מראות‪ .‬מחצב‪ .‬השלמת‪ .‬דקות‪ .‬סבת‪.‬‬
‫המדע‪ .‬וכן כלם עיקר בנין‪ .‬גדול‪ .‬חציבת‪ .‬חקיקת‪ .‬אחדות‪ .‬א‪-‬עדיפת‪ .‬תשוקת‪ .‬הגבלת‪.‬‬
‫קשירת‪ .‬קריבת‪ .‬רחוקת‪ .‬קביעת‪ .‬נתינת‪ .‬מהות‪ .‬ממשות‪ .‬השלמת‪ .‬בנין‪ .‬קטן‪ .‬הרגשת‪ .‬קיום‬
‫‪ 100‬הספקות‪ .‬קביעות‪ .‬וכל אלה נפתחין למשה בסיני ר״ל שכולם השיג בבת אחת חוץ‬
‫מהקביעות שלא השיג בו כלום ומפני שהוא מתכסה מן החכמה והוא כמו לבוש על‬
‫הקב״ה‪ }3 §{.‬ואני אודיעך כלל כל אלו ענינים מכל מה שכתבנו ברמז ממנו ממה שהיו‬
‫מתנהגין בו בעלי המרכבה אמרו שהכת״ר היה גג חופתו של הקב״ה ר״ל שצורת עמדת‬
‫הכתר עומד כמו גג החופה והחכמ״ה היא כמו כותלי החופה והבינה <כי>‪ 45‬כמו פתחי‬
‫‪ 105‬החופה וזרועות החופה העומדים בפתחים כנגד חס״ד גבור״ה והת״ת הוא הקב״ה רם‬
‫ונשא והוא הנקרא חתן באותו הכח שהוא מתנהג בו על כן מנהגינו להשוות פאר החתן‬
‫כלפי דוגמא שלו ויושב על כסא מימין ומלכו״ת יושבת משמאל כמו הכלה שיש לה בית‬
‫קבול לקבל כל דבר וז״ש ת״ת כנגד החס״ד יושב על מה שכתוב [תה׳ פט‪ ,‬ג] כי אמרתי‬
‫עולם חסד יבנה והכל משפע החסד המתרבה <ובני מלכו״ת>‪ 46‬כנגד הגבור״ה והוא‬
‫למטה מתגבר מדת הדין של מעלה ועז״א כי הוא העולם והת״ת העה״ב והנצ״ח עומדת‬ ‫‪110‬‬
‫רבוי‪ .‬הזמנת דבקות‪ .‬דפיקות‪ .‬גרימת שפע‪ .‬פרידת‪ .‬הספקת‪ .‬הרכבת‪ .‬חבור‪ .‬קיום‪ .‬גבול‪.‬‬
‫‪ 97‬עריכת] פריכת י א פ | עמודי] עמוד ל | אדני] אדם י א פ ל‪ .‬אחד מ [מסופק] | מצרף] מצ א‪ ,‬מצרף‬
‫בשוליים ‪ 98‬גדר] נזר א מ י פ ל | עיקר] חקירת י ס ל | אחדות] אחזות י פ ל א | עדיפת] עריפת י פ ל‬
‫‪ 99‬קשירת] קשייות א‪ ,‬קשירת בשוליים | קריבת] הקרבת ל | רחוקת] רחיקת א מ י פ ל | קטן] ליתא י‬
‫פ ל ‪ 100‬הספקות] הספקת מ | נפתחין] נפתחו י ל | בבת אחת] ליתא א מ י פ ל ‪ 101‬על הקב״ה]‬
‫של הקב״ה י‪ .‬שלהקב״ה א‪ .‬שלהב״ה מ ‪ 102‬ואני [‪ ]...‬ממנו] ואני אודיעך כלל כל עניינים מכל‬
‫מה שכתבנו נבראו ממנו א‪ .‬ואני אודיעך כלל כל אלו הענינים מכל מה שכתבנו ובראו ממנו מ‪.‬‬
‫ואני אודיעך כל כלל כל העניינים מכל מה שכתבנו בביאור ממנו י‪ .‬ואני אודיעך כלל כל הענינין‬
‫מכל מה שכתבנו ממנו פ‪ .‬ועתה אודיעך כלל כל הדברי׳ מכל מה שכתבנו בביאור ממנו ל ‪103‬‬
‫בעלי המרכבה] בעלי הקבלה ובעלי המרכבה ל | היה] הוא י ל | עמדת] העומדת א מ‪ .‬העמדת פ ל ‪104‬‬
‫כי] היא א מ י פ ל ‪ 106‬והוא] ליתא מ י ס | החתן] לחתן א ל פ ‪ 107‬על כסא] ליתא מ‪ ,‬על כסא בשוליים‬
‫| יושבת] שהיא יושבת י פ | כמו הכלה] כמו הכלה היושבת אצל החתן ומקבלת שפע ממנו כן‬
‫המלכו״ת לתפאר״ח י‪ .‬כמו הכל״ה היושבת אצל החתן והיא מקבלת שפע ממנו בין מלכות לת״ת‬
‫ל ‪ 108‬לקבל] לקיים פ ל‪ .‬כל הדברים מ‪ ,‬לקבל כל דבר בשוליים | וז״ש] וזהו י ‪ 109‬המתרבה]‬
‫המתרבה בהם ל | ובני מלכו״ת] ובנין המלכו״ת י‪ .‬ובניין מלכות א מ פ ל□ מתגבר מדת הדין]‬
‫מתמר ממדת הדין י פ‪ .‬מתמרת ממ״ה ל‪ .‬מתגבר ממיד׳ הדין א ‪ 86‬העולם] העולם הזה מ י פ‬
‫ל ‪ 95‬שער התבונות] שערי תבונות י‪ .‬שער תבונות א‪ .‬שער תכונות מ‪ .‬נ׳ שערי תבונות פ ל | וכן‬
‫צ״ל ׳היא׳‪ .‬השוו חילופי הנוסח‪.‬‬ ‫‪45‬‬
‫צ״ל ׳בנין מלכות׳‪ .‬הצירוף ׳בנין מלכות׳ עשוי היה להקרא בזיקה לצירוף ׳בנין הגוף׳ של‬ ‫‪46‬‬
‫השכינה‪ ,‬הנשנה בכמה חיבורים שנהוג לזהותם עם ׳כתבי העיון׳‪ .‬זאת על אף שבכתבים‬
‫אחרונים‪ .‬אלו‪.‬פשרו אינו זהה למידה הנקבית התחתונה‪ .‬עיינו‪ :‬יהודה ליבס‪ ,‬׳פרקים במילון‬
‫ספר הזהר׳‪ ,‬דיסרטציה‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים תשל״ז‪ ,‬ערך ׳ג׳ דשכינתא׳‪ ,‬סי׳‬
‫‪ ,256‬עט׳ ‪( 254-253‬גרסה מעודכנת); משה אידל‪ ,‬׳עצמות וכלים בקבלה בתקופת הרנסנס׳‪,‬‬
‫איטליה ג (תשמ״ג)‪ ,‬עט׳ קב־קג; אידל‪ ,‬עולם המלאכים‪ ,‬עט׳ ‪42‬־‪ ;45‬פורת‪ ,‬תקון המעגל‪,‬‬
‫עט׳ ‪Kallus, ‘Two mid-13th Century Kabbalistic Texts’, p. 34; Verman, ;456 ,76-74‬‬
‫‪.Books of Contemplation, pp. 104-105 n. 216, p. 210‬‬
‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪242‬‬
‫חתן והשכינה עמו כמו כלה יושבים בתוך חופה מהספירות העליונות‪ 40‬והת״ת מטה כלפי‬
‫חסד והשכינה כלפי הגבורה ונצ״ח מצד ימין והוא מדת זכות הנאצל ממדת החסד‬
‫להשפיע שפע וברכה על ישראל בעה״ז‪ .‬הו״ד הוא מדת משפט כנגד מדת הגבורה‬
‫‪ 85‬מתקבלת כנגד כח מכחו כמו הגבורה ומתאחזת בנצ״ח שהוא מדת זכות וזה שאנו אומרים‬
‫להקב״ה‪ 41‬עמוד מכסא דין ושב בכסא רחמים כי הכל דבוק ומיוחד ואין לקצץ בזה כלל‪.‬‬
‫יסו״ד הוא באמצע כנגד הברית שנא׳ [משלי י‪ ,‬כהן וצדיק יסוד עולם כמו מלך בגדוד‬
‫ושכינה מקבלת מהוד ומיסוד הוא הברית המקבל משפע המתברך מאלהי אמן‪}2§{42.‬‬
‫הספיר״ה הג׳‪ 43‬נקראת בינ״ה בעבור שהיא תמורת השכל והשכל והמדע נכללים בה ועל‬
‫‪ 90‬זה נקרא היכל הקדש הפנימי על מה שנא׳ [תה׳ יא ד] ויי׳ בהיכל קדשו יי׳ בשמים כסאו‬
‫והבן זה כי לא נאמר אלא <כל>‪ 44‬השמים העליונים שהיא ממשות השכל והמדע המשות‬
‫|‪81‬ב| בחכמה ובינה ועל זה נקראת בינה ‪.‬בלשון נקבה מפני שמקבלת כל הדברים‬
‫הנאצלים מן החכמה ונקראת תשובה בעבור שיש לה כח להוציא כל הדברים ולהשפיעם‬
‫בכחות של מטה ממנו ויש לה נ׳ שערים וכלם נגלו בסיני חוץ מאחד כנגד פני החכמה‬
‫‪ 95‬ממש ואלו הם שער התבונות השכל וכן כלם מציאות‪ .‬מהות‪ .‬קביעות‪ .‬ממשות‪ .‬תוספת‪.‬‬
‫‪ 82‬כלפי] כנגד ע ‪ 83‬ונצ״ח מצד ימין] הספיר״ה השביעי״ת נקרא׳ נצ״ח י‪ .‬ונצ״ח משל ימין א פ‪.‬‬
‫הספירה השביעית נקראת נצ״ח והיא משל ימין ל‪ .‬והבינה משל ימין מ | מדת] ליתא ע | הנאצל]‬
‫המתאצל א מ י פ ל ע ‪ 84‬וברכה] ברכה א מ פ ע | הו״ד] הספיר״ה השמיני״ת נקרא׳ הו״ד י ל |‬
‫משפט] משפיע י ‪ 85‬מתקבלת כנגד כח מכחו] מקבל כח ממדת הגבור״ה ע | כמו] כשר ל | בנצ״ח‬
‫שהוא מדת זכות] בנצח שהיא ממרת החס״ד ע | שאנו אומרים] שאמרו רז״ל ל ‪ 86‬בכסא] על‬
‫כסא מ י פ ל‪ .‬במדת א‪ ,‬על כסא א מעל השורה | דבוק ומיוחד] דבק זה בזה ומייחד זה בזה ל‪.‬‬
‫דבק אחד מ | בזה] בהם ע | כלל] כלל ח״ו ל ‪ 87‬יסו״ד] הספיר״ה התשיעי״ת נקרא׳ יסו״ד י ל |‬
‫בגדוד] הגדוד א מ ‪ 88‬ושכינה] הספיר״ה העשירי״ת הנקראת שכינ״ה י ל | מקבלת] ליתא ע |‬
‫משפע] משבע ל | מאלהי] באלהי י א ל ע ‪ 89‬הג׳] הז׳ פ‪ .‬השביעית מ | נקראת] ליתא א | נכללים‬
‫בה] נכללים בה ויש לה בית קיבול כל הדברים מן החכמה והנכללין בה י א‪ .‬נכללין ויש לה בית‬
‫קיבול כל הדברים מן החכמה והנכללין בה מ‪ .‬נכללים בה ויש לה בית קיבול כל הדברים הנכללים‬
‫בה פ‪ .‬ויש לה בית קבול כי כל הדברי׳ מהחכמה נכללי׳ בה ל ‪ 91‬אלא כל] אלא על כל י פ‪ .‬אלא‬
‫על א | שהיא] שהם י ל | המשות] ממחזות י פ ‪ 92‬בינה] ליתא ל | מפני] ליתא מ ‪ 93‬ונקראת [‪]...‬‬
‫הדברים] ליתא פ ‪ 94‬נגלו בסיני] נגלו בסיני למשה רבי׳ ע״ה י‪ .‬נגלו למשה בסיני פ‪ .‬נגלו למרע״ה‬
‫כלם] ליתא פ ‪ 96‬הזמנת] הזמנה י א פ ל | הרכבת] ליתא י א פ ל‬
‫על הישיבה בתוך חופת הספירות וזיקתה של תמונה זו ללשון ה׳כלל׳(§ ‪ )3‬להלן‪ ,‬ראו לעיל‬ ‫‪40‬‬
‫הדיון הסמוך להע׳ ‪.64‬‬
‫ע״פ עבודה זרה ג‪ ,‬ע״ב‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫‪41‬‬
‫ע״פ יש׳ סה‪ ,‬טז‪ :‬׳אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן׳‪.‬‬ ‫‪42‬‬
‫הספירה השלישית מלמעלה‪.‬‬ ‫‪43‬‬
‫צ״ל ׳על׳ או ׳על כל׳‪ ,‬ראו חילופי הנוסח‪.‬‬ ‫‪44‬‬
‫‪245‬‬ ‫עידן פינטו‬
‫ולא נתן לבו שהוא לבו שהוא‪ 54‬היתה לב כמו זכר האדם המזומן לו באין הפרש אלא הם‬
‫שפע לכל כ״ש‪ 55‬הכל היה מן האחד והכל שב אל האחד ואם ישתנה האחד מן האחד הכל‬
‫‪ 130‬הולך אל מקום אחד וזהו כבודו של מלך וחכימא ברמיזא‪ }4§ { .‬במופלא ממך אל‬
‫תחקור‪ 56‬זהו עלת העילות הוא הרעת וכבוד אלהים חקר דבר‪ 57‬זהו כבוד הראשון וכבוד‬
‫השני זהו תורה שבכתב ושבע״פ והכל דבוק ומיוחד יחד והכל צריכין לעלת הדעת והכל‬
‫ממנו והכל דבוק בו והם נקראו יי׳ אלהים והם גבור״ה ורחמי״ם וחס״ד ופח״ד ועל הכסא‬
‫חס״ד מימין וגבור״ה משמאל ות״ת באמצע נוטה כלפי חס״ד הוא דמות יעקב ונצ״ח‬
‫מימין הוא מדת זכות והו״ד משמאל הוא מדת משפט מדת שטן מדת מקטרגת והצדיק‬
‫באמצע הוא ברי״ת המקבל מנצ״ח ושכינ״ה מהו״ד הוא מישור‪ }5§ { .‬עשר ספירות‬
‫מגזרת ספיר גזרתם‪ .‬במתניתין דר״ה‪ 58‬כדמות צורות לבנות היו לו לר״ש ב״ג‪ 59‬ופירכנן‬
‫בגמ׳‪ 60‬מי שרי וכו׳ ואית נמי להאי סוגיא בע״ז מזה נראה מפורש מאין ספק שדעת רבותינו‬
‫בענין המלאכים שהם באמת גוף וצורה ובדמות ואע״פ שיש פסוקים <לריאה>'‪ 6‬לזה‬
‫איפשר להעתיקם במראה ובחידות אבל דברי רז״ל בכאן אין ספק ולא כדברי הפילוסופים‬
‫‪ 128‬נתן לבו] נתן אל לבו י ל | שהוא לבו] ליתא א מ י פ ל | שהוא [‪ ]...‬הפרש] בת זוג האדם‬
‫המיוחדת והמזומנת לו בכל עת בייחוד שלם בלא פירוד כלל כמו לב האדם המזומן לו באין‬
‫הפרש י‪ .‬בת זוג האדם המיוחדת והמזומנת לו בכל עת ביחוד שלם בלי פירוד כלל שהיא היתה‬
‫לב כמו לב האדם המזומן לו באין הפרש פ‪ .‬שהיא בת זוג האדם העליון המיוחדת והמזומנת לו‬
‫בכל עת ביחוד שלם בלי פירוד כלל שהיא היתה לב כמו לב האדם המזומן לו בכל עת בלי פרוד‬
‫ל | אלא [‪ ]...‬לכל] הה״ד [הדא הוא דכתיב] ויאמר ה׳ אל לבו [בר׳ ח כא] שזהו סוד הכתוב‪ .‬ודע‬
‫שהלב הוא הכל ממה שלמטה הימנו מושפע אליו שפע ממה שלמעלה הימנו ל | הם] הוא פ ‪129‬‬
‫לכל] הכל ם ‪ 130‬של מלך] של מלך כדכתי׳ [משלי כה ב] כבוד אלהים הסתר דבר וגו׳ ל ‪131‬‬
‫הוא הדעת] ליתא מ | וכבור [״‪ ].‬דבר] ובמכוסה ממך אל תדרוש ל [ע״פ חגיגה יג ע״א] | אלהים]‬
‫מלכים אמם ‪ 132‬ושבע״ם] ותורה שבע״פ פ ל‪ .‬וזה חורה שבעל פה מ | והכל דבוק [‪ ]...‬ממנו]‬
‫ליתא מ | דבוק] דבוק אחד ל | ומיוחד] ומאחד א | ורחמי״ם] ליתא פ‪ .‬רחמי״ם וגבור״ה ל ‪135‬‬
‫מדת זכות] מדת רחמים מ | והצדיק] ויסו״ד הצדיק ל ‪ 136‬מישור] הישר כפי דעת בעלי העבודה‬
‫ל ‪ 137‬מגזרת] מלשון ל | לבנות] ליתא א‪ ,‬לבנות בשוליים‪ .‬לבנה ל ‪ 139‬באמת] ליתא פ | וצורה]‬
‫בצורה י ל פ‪ .‬ובצורה מ‪ .‬ליתא א‪ ,‬ובצורה בשוליים | פסוקים] כמה פסוקים פ | לריאה לזה] לראייה‬
‫על זה מ י פ ל‪ .‬לריאה שלזה א‪ ,‬לראיה בשוליים ‪ 140‬איפשר להעתיקם] יש להעתיקם מ | בכאן‬
‫אין ספק] אין בהם ספק ל‬
‫לגרסאותיו השונות של מקטע זה ראו ‪ ,Abrams, ‘A Commentary’, pp. 34-35 :54‬והשוו‬
‫להופעתן הקרובה בחילופי הנוסח ע״פ קבוצת פיל‪.‬‬
‫ע״ס קהלת ג‪ ,‬כ‪ ,‬בשינויים‪.‬‬
‫ע״פ חגיגה יג ע״א‪.‬‬
‫ע״פ משלי כה ב‪" :‬כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר"‪.‬‬
‫ע״פ משנה‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬ב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫לרבן שמעון בן גמליאל‪. .‬‬
‫ע״פ בבלי עבודה זרה‪ ,‬מג ע״א‪.‬‬
‫צ״ל ׳לראיה׳‪ .‬השוו חילופי הנוסח‪.‬‬
‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪244‬‬
‫למטה כנגד החסד והכל מתיחד בזה כי אמרו שנצח הוא כסא של ת״ת שהחסד הוא‬
‫למעלה והנצח למטה נמצא עומד באמצע כמו שאמרו בעלי מרכב״ה‪ 47‬קב״ה יושב‬
‫למעלה למעלה‪ 48‬וכמוכן המלכו״ת עומד באמצע כי הגבור״ה היא למעלה ממנו וההו״ד‬
‫היא למטה ממנו ונמצא הוא עומד באמצע כנגד הקב״ה ואין באותו מקום קצוץ ופרוד אלא‬
‫חיבור ודיבוק ויסו״ד שהיא ספירה הט׳ עומד באמצע כדי להעמיד הכל וממנו <נמצא‬ ‫‪115‬‬
‫וכל>‪ 49‬הנמצאים בעולם וזהו [משלי י‪ ,‬כה] צדיק יסוד עולם שהיא הכנת דגלו מעלה‬
‫ומהיסו״ד מתרבות כמה ספירות וכמה ענינים שאינם מן המנין אלא מתפארות והולכות‬
‫‪135‬‬ ‫בכח היסו״ד‪ .‬ועוד תמצא שבשביל שיעשה האדם יחוד שלם וכונה שלמה‪ 50‬עמדנו על‬
‫צורת השכל‘‪ 5‬וזו היא כונתינו בה על מה שכתוב [בר׳ א‪ ,‬כו] נעשה אדם בצלמנו כדמותינו‬
‫דמות הזכר‪ 52‬שזה נמנה בזכר וזה בשם כיצד ראש האדם נעשה כנגד כת״ר עליון שהוא‬ ‫‪120‬‬
‫פאר וכבוד לכל הגוף על מ״ש [תה׳ קיט‪ ,‬קס] ראש דברך אמת [‪82‬א] וכתיב [שה״ש ה‪,‬‬
‫יא] ראשו כתם פז‪ .‬מוחו של אדם וחכו נעשה כח החכמ״ה שהיא פנימית כדכתיב [שם ה‪,‬‬
‫‪140‬‬ ‫טז] חכו ממתקים‪ .‬לשונו כנגד הבינ״ה כדי להוציא כל הכחות לאור וז״ש [שם‪ ,‬שם] וכלו‬
‫מחמדים כמו שהלשון כוללת הכל‪ .‬משיכת הגוף כנגד הת״ת שהוא כח חזוק לכל הגוף‬
‫‪ 125‬ועז״א משה [במ׳ כז‪ ,‬טז] אלהי הרוחות לכל בשר‪ .‬הזרועות כנגד חס״ד וגבור״ה וזהו‬
‫[תה׳ קיח‪ ,‬טז] ימין יי׳ עושה חיל‪ .‬רגליו כנגד נצ״ח והו״ד‪ .‬יסו״ד כנגד ברית המכוון‬
‫באמצע‪ .‬וכשראה אחר השלמת הגוף שלם ונשאר מלכו״ת קצץ ואמר‪ 53‬ח״ו שתי רשיות יש‬
‫‪ 111‬למטה] הוא למטה מ ‪ 112‬נמצא] נמצא הוא אמי‪ .‬נמצא הוד פ ל | כמו [‪ ]...‬באמצע] ליתא‬
‫מ | בעלי מרכב״ה] יודעי המרכבה י‪ .‬יודעי מרכבה פ‪ .‬בעלי המרכבה א‪ .‬בעלי העבודה ל | קב״ה]‬
‫הקב״ה י א‪ .‬שהקב״ה ל | יושב] יושב באויר יאלם ‪ 114‬באותו מקום] שם פ‪ .‬ליתא ל | קצוץ‬
‫ופרוד] פירוד וקיצוץ א מ י פ ל ‪ 115‬באמצע] ליתא פ | נמצא וכל] נמצאו כל א מ י‪ .‬נמצאו כלל‬
‫פ‪ .‬נמשכי׳ כל ל ‪ 116‬דגלו מעלה] דגלי מעלה מ י ל‪ .‬רגלי מרכבה פ ‪ 117‬מתפארות] מתפזרות‬
‫פ‪ .‬מת״ת ל ‪ 118‬שבשביל] שבישבילי‪ .‬שבשביללי שבשבילי פ | יחוד שלם וכונה שלמה עמדנו]‬
‫יסוד ובנין שלם יעמוד ל | על [‪ ]...‬שכתוב] נכתב בו קרא רבתי׳ ל ‪ 120‬הזכר] הדבר מ | כנגד] כמו‬
‫מ ‪ 121‬פאר] פארו פ | וכבוד] כבוד י ‪ 122‬נעשה] נעשה כנגד מ י פ | כח] ליתא מ ל ‪ 123‬כנגד]‬
‫ליתא פ ‪ 124‬חזוק] צדק י‪ .‬כתר הצדק פ‪ .‬עקר ל ‪ 125‬כנגד] כמו מ | חס״ד] גדול״ה י ‪ 126‬רגליו]‬
‫דגלו א‪ ,‬רגליו בשוליים | יסו״ד כנגד הברית] הברית כנגד יסו״ד י‪ .‬הברית מכון באמצע כנגד‬
‫היסוד ל ‪ 127‬אחר] אדם י‪ .‬אדם הראשון ל | הגוף שלם] הגן שלם י‪ .‬הגן השלם א מ פ ל‪ ,‬הגוף ל‬
‫בשוליים | ח״ו] שמא חס ושלו׳ א מ‪ .‬שמא ח״ו פ ל‬
‫על ׳בעלי מרכבה׳ כאן ראו הדיון הסמוך להע׳ ‪ 219‬לעיל‪.‬‬ ‫‪47‬‬
‫ראו הערה ‪ 9‬במהדורת הילקוט‪.‬‬ ‫‪48‬‬
‫‪55‬‬ ‫צ״ל ׳נמצאו כל׳‪ .‬השוו חילופי הנוסח‪.‬‬ ‫‪49‬‬
‫‪56‬‬ ‫לגלגולו של שימוש הלשון ׳יחוד שלם וכונה שלמה׳‪ ,‬הייחודי לגרסת ה׳כלל׳ שבילקוט(§ ‪ ,)3‬ראו‬ ‫‪50‬‬
‫‪57‬‬ ‫לעיל בסעיף‪ :‬׳[א] עקבות הצירופים ׳יחוד שלם׳ ו׳כונה שלמה׳ בפתיחה לביאור על נעשה אדם׳‪.‬‬
‫‪58‬‬ ‫ראו לעיל הערה ‪ 18‬במהדורת הילקוט‪.‬‬ ‫‪51‬‬
‫‪59‬‬ ‫הניקוד בצירי כאן אינו משותף ליתר גרסאות ה׳כלל׳ שבילקוט(§ ‪.)3‬‬ ‫‪52‬‬
‫‪60‬‬ ‫ע״פ בבלי חגיגה טו ע״א‪.‬‬ ‫‪53‬‬
‫‪61‬‬
 ‫על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג‬ ‫‪246‬‬

‫הבן והעבד — עיון בדמותו של מטטרון בספרות התיקונים‬ ‫שאם יש מלאכים הם שכלים נבדלים ובאמת לא ירחיקו כוונת רבותינו במופת‪ .‬ועתה לא‬
‫ראו אור ואין להמשיך אחר דבריהם שיש בתוכם אמת מה שאדם יכול לקשר ולקרב אצל‬
‫אבישר הר־שפי‬ ‫תורתינו וקבלתנו הרבה דברים שהם רחוקים מכל כוונת רבותינו מקובלי הנביאים יודעים‬
‫דת ודין מפי הנבואה ולא משקול הדעת לבד והמלאכים האלה אע״פ שהם גוף אתם‬
‫מאמר זה יעסוק בתפיסתה הייחודית של ספרות התיקונים‘ את דמותו של מטטרון‪.‬‬ ‫‪ 145‬שיתקימו לנצח באין ביטול שאף הפילוסופים עצמם לא יבטלו הגוף אלא בבורא ית׳ מפני‬
‫לעומתה של התפיסה הרווחת המציגה את דמותו בספרות זו כמי שדואליות הטוב והרע‬ ‫שאין הגוף ראוי למציאות בעצמו ולהתקיים לנצח מכמה טעמים אבל כל אחד יכול‬
‫מאפיינת אותה‪ 2,‬ברצוני לטעון כי מטטרון אמנם נבדל מן השכינה והאלוהות הפנימית‬ ‫להתקיים לנצח בקיום הבורא אותו <והעמידו>‪ 62‬שהוא הבורא ית׳ כענין דברי מעטים‪63‬‬
‫אך מוצב באופן מובהק בצדה החיובי של האלוהות כלבוש חיצוני לה‪ .‬אטען כי מבחינה‬ ‫מהם מאמיני הקדמות שהם מקיימים הגלגל לעד בקיום המציאות‪ .‬ובענין [שמ׳ כ‪ ,‬יט]‬
‫זו מציבה ספרות התיקונים תפיסה ייחודית אף על רקע הספרות המוקדמת לה‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫לא תעשו אתי לא תעשון אותי‪ 64‬יש סוד גדול רמוז אתנו במקומות אחרים‪ 65‬ולא כפשוטו‬
‫ולא פחות חשוב מכך‪ ,‬עיון זה יעמיד את התמה של החירות המוצבת אל מולה של‬ ‫חלילה לעלת העלות מזה ובכאן צדקו הפילוסופים בדקדוקם עם מה שתורתינו וקבלתנו‬ ‫‪150‬‬
‫העבדות‪ ,‬כתמה מרכזית ומכוננת בספרות התיקונים‪.‬‬ ‫מחייבת כן בלא מחלוקת כלל‪ .‬ושאר הענינים כמעשה מרכבה וסתרי תורה קבלה בידינו‬
‫לצורך הדיון אפתח בפסקה מן הפיקודין שעל רקעה תתחדד העמדה הייחודית‬ ‫מפי הנביאי׳ ומפי משה אדון כלם רואי פני המלך אשר נאמר בו [בט׳ יב ח] פה אל פה‬
‫שבתיקונים‪ 3.‬פסקת הפיקודין שנדפסה בסופה של פרשת בהר עוסקת בחלוקה שבין בן‬ ‫אדבר בו ואין לבעל ק‪-‬שיקול הדעת ואנשי העיון חלק בזה ואף דבריהם והכרחם‬
‫לעבד‪ 4.‬העבד הנו מי שטורח במצוות מעשיות ׳כעבד הטורח אחר אדונו בכל מה‬ ‫ומופתיהם לא נקבל עד כאן לשון המחבר‪66.‬‬
‫שצריך׳‪ 5.‬הבן לעומתו מוצג כמי שיודע את אביו ׳בדרך פרט׳ ולא רק ב׳דרך כלל׳ כידיעת‬
‫העבד את אדונו‪ 6.‬במערכת היחסים של הבן והאב יכול הבן לחפש בגנזי וסתרי ביתו של‬
‫אביו‪ ,‬בניגוד לעבד שכמובן אינו יכול לעשות זאת כלפי אדונו‪.‬‬ ‫‪ 141‬שאם יש] שאומרי׳ פ | לא ראו אור] לא ראו אור בדיבורם י ל‪ .‬לא ראו בדיבורם אמם ‪142‬‬
‫להמשיך] להמשך פ ל | אמת] באמת מ י פ‪ .‬ליתא ל | לקשר] להשיב י ל פ א‪ .‬לקשב מ ‪ 143‬דברים]‬
‫דבריהם פ | שהם] מהם ל | מקובלי] מקובל א | יודעים] יודעי מ י ל פ‪ .‬יודע א ‪ 144‬אתם] מהם י‬
‫פלא‪ .‬להם מ ‪ 145‬מפני [‪ ]...‬לנצח] ליתא פ ‪ 147‬אותו] ית׳ ס ל | והעמידו] והמעמידו י‪ .‬המעמידו‬
‫בפתח הדברים ברצוני להודות לפרום׳ עודד ישראלי על הדיון בדברים ודיוקם וכן לקורא‬ ‫פ ל‪ .‬והעמדו א | שהוא [‪ ]...‬מהם ליתא ל | שהוא הבורא ית׳] ליתא פ | כענין] בענייו שנ׳ א מ‪.‬‬
‫האלמוני‪.‬‬ ‫כענין שנ׳אמרו י ‪ 148‬מאמיני] מאמצי א | בקיום] כקיום פ | המציאות] הממציאו אמי‪ .‬ממצאו‬
‫במונח זה אכנה את כל הטקסטים בקורפוס הזוהרי המקיימים דמיון משפחתי קרוב‬ ‫‪1‬‬ ‫פ‪ .‬ממציאו ל ‪ 149‬לא תעשון אותי] ליתא ס ל א | אתנו] אלי פ‪ .‬אצלי ל | במקומות] במקום א |‬
‫לקבוצות הטקסטים המלונים ׳תיקוני זוהר׳ (ת״ז) ו׳רעיא מהימנא׳ (רע״מ)‪ .‬על חלקיה‬ ‫כפשוטו] לפשוטו א מ י פ ‪ 150‬חלילה] ח״ו ל | מזה] ליתא א מ י פ ל | בדקדוקם] ליתא י ‪151‬‬
‫המרכזיים של משפחת טקסטים זו ראו בהרחבה רואי‪ ,‬אהבת השכינה‪ ,‬עט׳ ‪ .16-13‬על‬ ‫כלל] ליתא פ‪ .‬עם שאר הכללים ל | קבלה] קבלות אמי‪ .‬קבלה היא פ‪ .‬אשר הם קבלה ל ‪152‬‬
‫השימוש במונח הויטגנשטיאני בהקשרה של הספרות הקבלית ראו אברמס‪" ,‬׳זוהר"‪ ,‬ספר‬ ‫רואי] רואה א מ י פ ל ‪ 153‬לבעל] לבעלי י פ ל | ואף] וא״כ פ‪ .‬כלל כי ל ‪ 154‬עד כאן לשון‬
‫ו״ספר הזוהר"‪ :‬לתולדות ההנחות והצפיות של המקובלים והחוקרים׳‪ ,‬קבלה יב (תשס״ד)‪,‬‬ ‫המחבר] עכ״ט [עד כאן מצאתי] י‪ .‬עד כאן מצאתי בהעתק משובש ושגיאות מי יבין‪ ,‬עזרי מעם‬
‫עט׳ ‪Daniel Abrams, Kabbalistic Manuscripts and Textual ;201-232‬‬ ‫ה׳ עושה שמים וארץ [תה׳ קכא ב] ל‪.‬‬
‫‪Theory: Methodologies of Textual Scholarship and Editorial Practice in the‬‬
‫‪Study ofJewish Mysticism, second revised edition, Jerusalem-Los Angeles 2013,‬‬
‫‪383‬־‪.pp. 380‬‬ ‫צ״ל ׳והמעמידו׳‪ ,‬השוו חילופי הנוסח‪.‬‬ ‫‪62‬‬
‫להלן הע׳ ‪.22‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ע״פ ברכות סא ע״א‪.‬‬ ‫‪63‬‬
‫על הפיקודין ראו גוטליב‪ ,‬׳מאמרי ה״פיקודין" שב״זהר"׳‪ ,‬מחקרים בספרות הקבלה‪ ,‬ת״א‬ ‫‪3‬‬ ‫עיינו‪ :‬מנחם מ‪ .‬כשר‪ ,‬תורה שלמה‪ ,‬ירושלים תרפ״ז־תשנ״ב‪ ,‬חלק ששה עשר‪ ,‬יתרו ב‪ ,‬עט׳‬ ‫‪64‬‬
‫תשל״ו‪ ,‬עמ׳ ‪ ;230-215‬סובול‪ ,‬חטיבת הפיקודין שבזוהר‪ ,‬עבודת גמר‪ ,‬אוניברסיטת ת״א‪,‬‬ ‫קנב (סי׳ תצג) ‪ -‬קנז (סי׳ תקז)‪.‬‬
‫תשס״ב‪ .‬גוטליב הצביע בבירור על כך כי הפיקודין אינם חלק מן הרע״ט (גוטליב‪ ,‬שם) וגם‬ ‫למקבילה מבוארת של סוד זה בגרסת האגרת שבילקוט ׳החכם המשכיל׳‪ ,‬אף שאינה בהכרח‬ ‫‪65‬‬
‫אם אינם חלק מ׳גוף הזוהר׳ כסי שטען גוטליב‪ ,‬נראה כי הם בעלי זיקה קרובה יותר אל‬
‫זהה לאותם ׳מקומות אחרים׳ שאליהם כיוון מחבר האגרת בגרסתה שבכאן‪ ,‬ראו בפירוט‬
‫חלקיו המרכזיים של הזוהר מאשר אל ספרות התיקונים‪ .‬לעניין זה ראו גם סובול‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳‬
‫בסעיף ׳ § ‪ .5‬אגרת פולמוסית על דמותם הגופנית של המלאכים׳‪.‬‬
‫‪3-1‬‬
‫בכ״י ק חתם כאן הסופר בקולופון‪" :‬העתקתי אותו אני יעקב בן שמעון פראנקו היום יום ד׳ כ״ח‬ ‫‪66‬‬
‫על פסקה זו ראו תשבי‪ ,‬משנת הזוהר‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪ ,‬ח״ב‪ ,‬עט׳ שס‪-‬שסב; סובול‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫‪4‬‬
‫לירח האיתני״ם [=לתשרי] שנת השצ״ו [יום ד׳‪ ,‬העשירי לאוקטובר ‪ 1635‬לסה״נ] פה‬
‫עט׳ ‪ ; 4-3‬רואי‪ ,‬אהבת השכינה‪ :‬מיסטיקה ופואטיקה בתיקוני זוהר‪ ,‬רמת גן תשע״ז‪ ,‬עט׳‬
‫‪.198‬‬ ‫אמשטיורדא״ם"‪.‬‬
‫תשבי‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ שס‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫להרחבה על ׳דרך כלל׳ ו׳דרך פרט׳‪ ,‬ראו סובול‪ ,‬שם‪ ,‬עט׳ ‪.36-33‬‬ ‫‪6‬‬

‫קבלה‪ :‬כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית מט (תשפ״א)‪ ,‬עט׳ ‪264-247‬‬

 ‫קבלה‬
‫כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית‬

‫כרך ארבעים ותשעה‬

‫תשפ״א‬

‫הוצאת כרוב‬
‫לום אנג׳לס‬
 ‫תוכן העניינים‬ ‫קבלה‪ :‬כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית‬

‫בעריכת דניאל אברמס (אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן)‬

‫מחקרים באנגלית‬
‫נתן וולסקי‪ :‬סודות עליונים רז מען ניט דארף פר איטליכם ארויש רידן‪ :‬שלשה נוסחים‬ ‫מועצת המערכת‪ :‬נעמה בן־שחר (האוניברסיטה הפתוחה); יהונתן גארב (האוניברסיטה‬
‫קדומים ביידיש לאדרא רבא מהזוהר ‪7‬‬ ‫העברית‪ ,‬ירושלים); משה אידל (האוניברסיטה העברית; מכון ללימודים מתקדמים‪ ,‬מכון‬
‫אנה סיארקה‪ :‬כנפי יונה בכתבי יד בקבלה באשכנז במאה הי״ז ‪69‬‬ ‫שלום הרטמן‪ ,‬ירושלים); יונתן מאיר (אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪ ,‬באר שבע); אליוט‬
‫וולפסון (אוניברסיטת קליפורניה‪ ,‬סנטה ברברה)‬
‫מחקרים בעברית‬
‫משה אידל‪ :‬שריד מחיבור לא ידוע של ר׳ יצחק בן שמואל דמן עכו ‪123‬‬ ‫‪ISSN 1081-8561‬‬
‫עידן פינטו‪ :‬על ילקוט קבלי קטן מן המאה הי״ג ועקבותיו בכתבי רבנו בחיי בן אשר ‪185‬‬ ‫‪ISBN 978-1-933379-90-6‬‬
‫אבישר הר‪-‬שפי‪ :‬הבן והעבד ‪ -‬עיון בדמותו של מטטרון בספרות התיקונים ‪247‬‬ ‫© ‪ — 2021‬כל הזכויות שמורות להוצאת כרוב‬
‫משה הלל‪ :‬לבירור עניינו של החיבור ׳כנפי יונה׳‪ :‬תולדותיו ומקורותיו‪ ,‬וזיהוי כתבי היד‬
‫המקוריים שלו ‪265‬‬ ‫אין להעתיק או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בכל צורה או אמצעי שהוא ללא אישור‬
‫בכתב מהוצאת כרוב למעט ציטוטים קצרים הכלולים במאמרים אקדמיים ובביקורות‬
‫ספר‪ .‬האחריות לדעות המובעות במאמרים היא על מחבריהם‪.‬‬

‫"קבלה" הוא כתב עת שפיט‪ ,‬ויוצא לאור באופן קבוע מאז שנת תשנ״ו‪ .‬ניתן להוריד את‬
‫קובץ ההנחיות למחברים מן האתר של הוצאת כרוב‪www.cherub-press.com :‬‬

‫רשימת המשתתפים‪ :‬ד״ר נתן וולסקי‪ ,‬המרכז האוסטרלי לציוויליזציה יהודית של‬
‫אוניברסיטת מונאש; ד״ר אנה סיארקה‪ ,‬עמיתת בתר‪-‬דוקטור‪ ,‬מטעם קרן מינרווה‬
‫(‪ ,)MinervaStiftung‬באוניברסיטה העברית בירושלים; משה אידל‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫העברית; מכון ללימודים מתקדמים‪ ,‬מכון שלום הרטמן‪ ,‬ירושלים; עידן פינטו‪,‬‬
‫דוקטורנט‪ ,‬בית הספר למדעי היהדות‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב; אבישר הר‪-‬שפי‪ ,‬חוקר‬
‫עצמאי; הרב משה הלל‪ ,‬ישיבת אהבת שלום‬
Kabbalah: Journalfor the Study ofJewish Mystical Texts Table of Contents
Editor: Daniel Abrams (Bar Ilan University, Ramat Gan)
Editorial Board: Na'ama Ben-Shachar (The Open University); Jonathan Garb
(The Hebrew University of Jerusalem); Moshe Idel (The Hebrew University and Studies in English
the Institute for Advanced Judaic Studies — The Shalom Hartman Institute, Nathan Wolski, ‘“Soydes elyoynim dos men nit darf far etlekhem aroys redn’:
Jerusalem); Jonatan Meir (Ben Gurion University, Beer Sheva); Elliot Wolfson
Three Early Yiddish Versions of the Idra Rabba from the Zohar 7
(University of California, Santa Barbara)
Anna Sierka: Kanfei Yona in Seventeenth-Century Ashkenaz 69
ISSN 1081-8561
ISBN 978-1-933379-90-6 Studies in Hebrew
© Copyright 2021 by Cherub Press. All rights reserved. No part of this Moshe Idel: A Fragment from an Unknown Work of R. Isaac of Acre 123
publication may be reproduced or utilized in any form or by any means, electronic Idan Pinto: A Small Kabbalistic Compilation from the Thirteenth Century and
or mechanical, including photocopying and recording, or by any information its Traces in the Writings of R, Bahya ben Asher 185
storage or retrieval system, without permission in writing from the publisher, Avishar Har-Shefr: The Son and the Servant: An Inquiry into the Image of
except in the case of brief quotations embodied in critical articles and reviews. Metatron in the Literature of the Tiqqunim 247
Contributors bear the sole responsibility for the opinions expressed in their Moshe Hillel: The History and Sources of Kanfei Yona - On the Identification
studies.
of the Manuscript Sources 265
Kabbalah is a peer-reviewed journal, issued regularly since 1996.
Instructions for contributors can be downloaded from the Cherub Press web site:
www.cherub-press.com
List ofContributors: Dr Nathan Wolski, Australian Centre for Jewish Civilisation,
Monash University, Australia; Dr. Anna Sierka, Post-Doctoral Fellow of the
Minerva Stiftung at the Hebrew University of Jerusalem; Moshe Idel, The Hebrew
University and the Institute for Advanced Judaic Studies — The Shalom Hartman
Institute, Jerusalem; Idan Pinto, Ph.D. Candidate, School of Jewish Studies, Tel
Aviv University; Dr. Avishar Har-Shefi, independent scholar; Rabbi Moshe
Hillel, Yeshivat Ahavat Shalom