Professional Documents
Culture Documents
4. משפט 28.8.2020
4. משפט 28.8.2020
28/8/2020
כמעט כל הפסיקה היא הערת אגב ,למרות שזו הפסיקה הארוכה ביותר שנכתבה ע"י ביהמ"ש (כ500 -
עמ').
חוק ההסדרים שמט חלק מחובות הבנקים ,הבנק טען שזו פוגע בזכות הקניין שלהם (אשר מוגנת על ידי
חוק יסוד :כבוד האדם וחירותו) ולא עומד בתנאי פסקת ההגבלה של החוק ,הקובעת באילו תנאים ניתן
לפגוע בזכות לקניין.
הרכב מורחב של 9שופטים הסכימו שסעיף ( 8פסקת ההגבלה) תקף במקרה הזה ולכן חוק ההסדרים
עומד בתוקפו.
ברגע שביהמ"ש מקדיש מעל 90%מהפסיקה לאמרות אגב ,אולי כדאי להתייחס אליהן כחלק מהוראות
הפסק? – למעשה זה לא נכון מפני שביהמ"ש צריך להכריע בסכסוכים ולדון בשאלות הנוגעות אליהם,
וכל שאר הדברים מבזבזים את זמנו של ביהמ"ש ,מה גם שפחות מייחסים לאמרות אגב כובד ראש
משפטי לאחר מכן.
(לדעת ספיר – אמרות אגב הן מנהג מגונה שיש להצר על כמה שהוא רווח).
שאלת מפתח שנדונה באמרות האגב של פסה"ד היא האם הכנסת יכולה לייצר חוקה או לא .התשובה
לכך לא מעלה ולא מורידה מפסה"ד הרלבנטי בבנק המזרחי ולכן כל מה שנאמר בנושא הן אמרות אגב.
ע"פ ברק ,יש סמכות – "תורת שני הכובעים" – הכנסת שלנו היא גם מחוקק וגם מכונן .הסמכות עברה
בירושה מאז הכנסת הראשונה – האסיפה המכוננת.
שמגר – יש סמכות" ,הכנסת הכל יכולה" – הכנסת מייצגת את הריבון (העם) ומכך כוחה לכונן חוקה.
חשין – לא ראיתי בשום מקום בעולם דיון בנושא האם לגוף מסוים יש או אין סמכות לכונן חוקה .עצם
המחלוקת בשאלה מעידה שקשה להסכים שיש לכנסת סמכות כזו .כלומר – אין סמכות.
סעיף 4לחוק יסוד :הכנסת אומר שכדי לשנותו יש צורך בתמיכת רוב חה"כ ( – )61זהו שריון פורמלי ולכן
החוק נתפס כבעל מעמד חוקתי.
מה קורה כשיש חוק יסוד שאין בו שריון פורמלי? זכות הקניין מעוגנת בחוק יסוד :כבוד האדם וחירותו,
שאינו משוריין בשריון פורמלי .מה מעמדו אם כך?
ע"פ ברק ,אמנם אין שריון פורמלי אך הוא עדיין משוריין ויש לו מעמד חוקתי ,בגלל סעיף 8לחוק (פס'
ההגבלה) המציב מס' תנאים בהם הפגיעה תהיה לגיטימית – זהו שריון מהותי הדורש חוק המקיים
דרישה של מהות על מנת לפגוע בו .כלומר – אין לפגוע בחוק היסוד ע"י חוק רגיל אלא אם הוא מקיים
דרישות מהותיות .מכאן שיש שריון ויש מעמד חוקתי.
אך בעבר רוב חוקי היסוד לא היו משוריינים באף אחד מהם .מה לגביהם? – ברק אומר שכשאין שריון
ניתן לשנות את חוקי היסוד בחוק יסוד אחר שהתקבל ברוב רגיל (ברק מאמץ את דברי קניאל) .ולמה? –
אין בהיעדר השריון משום הורדת חוק היסוד למעמד של חוק רגיל .מעצם מעמדו כחוק יסוד אין לשנותו
ע"י חוק רגיל.
כלומר -מה שהיה בברגמן ,היה ונגמר .עכשיו הדברים השתנו .מכאן ואילך כל חוק יסוד נהנה מעליונות.
הלכת נגב היתה נפסקת אחרת וכך גם קניאל לו קביעה זו היתה מוקדמת להם.
חשין חולק על שמגר וברק ואומר שזה לא נכון ולא מוסרי שהכנסת תחוקק חוקה ,ולכן מעמד חוק יסוד
הוא כחוק רגיל .כשהכנסת משריינת חוק בשריון פורמלי (כבילה עצמית) ,אפילו חוק רגיל ולא חוק יסוד,
זה לא קשור לשאלת חוקה או לא ,זו כבילה עצמית והיא לגיטימית עד לרמת רוב מוחלט (לא מזדמן).
אם הכנסת תגיד שאי אפשר לשנות חוק אלא ברוב של ,2/3זה כבר לא לגיטימי כי זה פוגע בעקרון
הדמוקרטי של הכרעת הרוב .כלומר – זה תלוי בשריון החוק ולא בהיותו חוק יסוד.
משבר מניות הבנקים – הבנקים המליצו ללקוחות להשקיע ,אנשים הפסידו (משפט הבנקאים) והוחלט
לעשות סדר בנושא ולהסדיר את נושא ייעוץ ההשקעות .הדיון מתמקד בכך שכדי לקבל רישיון לייעוץ
השקעות יש לעבור שורה של בחינות.
"סעיף דור המדבר" (מי שעסק בכך עד כה) -מי שיש לו ותק של 7שנים פטור מכל הבחינות לקבלת
רישיון לייעוץ השקעות ,פרט לבחינה באתיקה .מתחת ל 7-שנים צריך לעבור את כל הבחינות .העותרים
טוענים שזה זמן ארוך מדי ופוגע פגיעה לא מידתית בחופש העיסוק.
ביהמ"ש מסכים שיש פגיעה בחופש העיסוק ונותר רק לבדוק את הפגיעה עומדת בדרישות פסקת
ההגבלה.
פס' ההגבלה (סעיף 4לחוק יסוד :חופש העיסוק) מאפשרת פגיעה אם היא מתבצעת:
ע"פ ביהמ"ש (ברק) ,מידתיות זה מושג קיים במשפט החוקתי הבינ"ל ,ושם המבחן מתחלק ל 3-חלקים:
מבחן האמצעי המתאים והרציונלי – קשר בין המטרה לכלי .הצעד הננקט צריך להיות קשור
ליעד ולהוביל אליו.
מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה – האמצעי שמחירו הוא הנמוך ביותר.
מבחן האמצעי המידתי (במובן הצר) – גם אם האמצעי מתאים ורציונלי ,וגם אם פגיעתו
פחותה ,יש לבחון שעדיין המחיר לא גבוה מדי.
נק' החיתוך המבחינה בין העוסקים 7שנים לפחות מכך אינה מידתית כי היא לא מתחשבת דיה בשאר
הפרמטרים המקצועיים ואינה מאזנת בין הנזק לפרט לתועלת לכלל .ביהמ"ש לא מסביר באיזה סעיף
בדיוק ממבחני המידתיות זה פוגע.
ביהמ"ש מוסיף ואומר שייתכן שניתן היה לקבוע נק' חיתוך של 4-5שנים למשל 7 ,שנים זה מעבר
למידתיות .או להימנע מנק' חיתוך של שנים ובמקום זאת לאמץ פטור חלקי לפי הוותק .אפשר גם לשלב
בין השיטות או למצוא דרך נוספת .במתכונתו הנוכחית החוק לא יכול לעמוד .הוראות המעבר אינן
מידתיות ועל כן בטלות.
זוהי הפעם הראשונה שבימ"ש פוסל מפורשות חוק של הכנסת וזה מאוד חריג ומתבצע בד"כ רק
במקרים שאי אפשר לחיות איתם .נשאלת השאלה מה ההבדל בין 7שנים ל 5-שמציין ביהמ"ש? האם
שנתיים מצדיקות צעד כה חריף ותקדימי?
התשובה היא שמה שהיה חשוב לביהמ"ש זה לקבוע את עצם התקדים ולבסס את סמכותו לפגיעה
בחוק .אם היה מדובר בחוק מרכזי זה היה נתקל בהתנגדות מאוד חריפה ולכן זה נעשה בחוק קטן
יחסית ,שלא מעניין הרבה אנשים ,ובתיקון קטן ולא משמעותי.
האנטי-קליימקס בפסיקה ,הפער הנמוך בין החוק לשינוי שלו ,הוא מכוון ואינו מקרי וייעודו קביעת תקדים
של פסילת חקיקה.
זה המקרה הראשון שנפסל חוק שעוסק בזכויות אדם (במקרה זה חופש העיסוק).
אמנם ביהמ"ש יכול לפסול חוק ,אך לא לחוקק חוק במקום ,ולא אמור לייעץ איזה חוק כן לקבוע כפי
שנעשה כאן .אך אכן יש מן ההגינות לכוון מה כן ראוי כשקובעים מה לא ראוי ,ע"מ לחסוך זמן יקר
למחוקקים שלא ילכו ויחזרו עם עוד ועוד תיקונים שאינם ראויים.
העותרים טוענים שחוק השיפוט הצבאי המאפשר מעצר ל 96-שעות לפני מעצר אינו חוקתי ופוגע באופן
בלתי מידתי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובזכות לחירות.
המבחן הנפגע ,לטענתם ,הוא המבחן השני (האמצעי שפגיעתו פחותה – האמצעי שמחירו הוא הנמוך
ביותר) .אכן יש קשר בין אמצעי למטרה (מבחן ראשון) -זה תורם לאכיפת הוראות הצבא והמשמעת.
הפגיעה בחירות אל מול התועלת של השמירה על המשמעת מתאימה למבחן המידתיות השלישי .אבל
במבחן המידתיות השני יש כשל כי אפשר להשיג את התוצאה גם בצמצום פרק הזמן ל 48-שעות.
ביהמ"ש מתמודד עם סוגיה מעניינת – הוראת החוק עצמה המאפשרת 96שעות כבר מהווה שיפור
מהמצב שהיה לפני כן -שהיה אפשר לעצור עד שבוע .האם העובדה שזהו חוק משופר לא פועלת
לטובתו?
השופט זמיר מסכים שיש משקל לכך שזה חוק מיטיב ,אך זה לא מחסן אותו מביקורת שיפוטית.
המדינה טוענת שקיצור תקופת המעצר עלולה לפגוע במשמעת הצבא – לא יתקבל אותו אפקט בקיצור
הזמן .כמו כן היא טוענת שכדי למנוע את התוצאות השליליות צריך זמן התארגנות בטרם שינוי תק'
המעצר ,וכן משאבים לצורך שינוי התארגנות מבנית שתאפשר את הקיצור.
השופט זמיר אומר שהצרכים האלה אינם מספיקים כדי למנוע את השינוי ואינם מצדיקים פגיעה בזכויות
מעבר למידה הנדרשת .אם ניתן לצמצם את מימדי הפגיעה בחירות החייל העצור ועדיין להשיג את אותה
מידת אכיפה ,הכסף לא יכול לשמש נימוק לא לעשות זאת.
זהו נימוק טוב אך לא בהכרח מספק – אם מדובר בהוצאה כספית בלתי סבירה אי אפשר לצפות מהצבא
לעמוד בכך .השיקול הזה מצטרף לשיקולי התועלת של המשמעת.
לגבי הזמן ,זמיר יותר בוטה ואומר שהצבא צריך היה להתארגן מזמן כי הוא כבר ידע שהזמן הקבוע
בחוק מוגזם ,ולכן צריך להציב להם גבול ברור בו יהיו חייבים לעמוד.
אם כך ,הוראת החוק המתקנת הקובעת 96שעות סותרת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו במידה
העולה על הנדרש ולפיכך הא בטלה .אם המחוקק ישנה את החוק ל 48-שעות ,יש יסוד לכך שזה לא
יחרוג מהמידתיות .הפסילה נכנסת לתוקף פרוספקטיבית (עתידית) תוך 6חודשים מפסה"ד בכדי
לאפשר היערכות למחוקק לייצר חלופה לחוק ולצבא להתארגן לשינוי.
אילו הפסילה היתה אקטיבית (מיידית) ,פסילתו היתה מחזירה אותו לחוק שהיה קיים לפניו – שבוע
מעצר .אגב ,החוק של השבוע היה מלפני '92ולכן מוגן ע"י סעיף הדינים של כבוד האדם וחירותו -
תיאורטית לא ניתן היה לפסול אותו אם המחוקק היה מתעקש.
חוק יסוד חופש העיסוק הוא משוריין ולכן אפשר להבין מאיפה הגיעה ההכרעה בפס"ד יועצי ההשקעות,
אבל כאן מדובר על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ,שאינו משוריין ,ולכן לפי הדוקטרינה עד בנק המזרחי
כן ניתן לשנותו .באמרת האגב של המזרחי ביהמ"ש קבע שיש לחוק יסוד מעמד חוקתי למרות שאין לו
שריון פורמלי ,וכאן ,בצמח ,ביהמ"ש הופך לרציו את האוביטר שניתן במזרחי ,לפיו חוק יסוד נהנה
ממעמד חוקתי.
בלשכת מנהלי השקעות היתה פסילת חוק בגלל שריון ,בצמח יש פסילה של חוק השיפוט הצבאי בשל
סתירה לחוק יסוד שאינו משוריין אלא שריון מהותי.
בד"כ כאשר יש סתירה בין חוק רגיל לחוק עם שריון מהותי (פסקת התגברות) ,לכנסת יש 2אפשרויות:
הכנסת שותקת ולא מתייחסת לחוק המשוריין ,מה שאומר שהיא מקבלת על עצמה את הוראות .1
הכבילה.
הכנסת מתעלמת ממגבלת החוק הקודם בעזרת "על אף האמור בהוראות החוק "...ואז החוק .2
החדש מתקבל ולא צריך להיבחן אל מול פסקת ההגבלה.
חשין בבנק המזרחי אמר שגם חוק רגיל יכול להיות משוריין מפני ביטול אם הכנסת תוסיף לו ניסוח
שאומר "על אף האמור בהוראות חוק יסוד - "...הכנסת יכולה לכבול את עצמה לשינוי חוק רק ברוב
מסוים (לשריין) ,אפילו בחוק רגיל ולא בחוק יסוד ואין הכרח בחוק יסוד אחר על מנת לשנות זאת .מותרת
כבילה עצמית בחקיקה רגילה.
כלומר – חוקי היסוד אינם בעלי מעמד חוקתי אך כן ניתן לעשות בהם כבילה עצמית.
(חוק התיונים – אין לפגוע בהוראות החוק אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה פוגעת) ...
ברק ושמגר קבעו במזרחי שגם חוקי יסוד בלי אף שריון הם בעלי מעמד חוקתי .אמרת האגב הזו הופכת
לחצי-רציו בפרשת חירות כאשר ביהמ"ש קובע מפורשות שפגיעה בחוקי יסוד כלשהם אפשרית רק
בהתאם לפרוצדורה הקבועה בהם ,ואם לא מצויינת פרוצדורה ,זהו "חוק יסוד שותק" (לא משוריין לא
מהותית ולא פורמלית) ואז אפשר לפגוע בו רק באמצעות חוק יסוד:
רשימת "חירות" מתמודדת בבחירות .יש לה תשדיר בחירות שכולל זמריר שמתחיל עם התקווה ודגל
המדינה ובמהלכו הרקע משנה לדגל פלסטין ולמנגינת בילאדי-בילאדי .המסר הוא שאימוץ גישות
מסוימות יוביל להפיכת מדינת ישראל למדינה פלסטינית.
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ,שופט ביהמ"ש העליון מישאל חשין ,משתמש בסמכותו לפסול את
התשדיר בשל תוכנו הבעייתי .קליינר מחירות מערער לבג"צ .חשין טוען שאין לביהמ"ש סמכות לדון בכך
מפני שסעיף 137לחוק הבחירות לכנסת קובע שהסמכות היחידה בנושאים אלה נתונה לוועדת
הבחירות המרכזית.
אלא שסעיף ( 15ג) לחוק יסוד :השפיטה אומר שבג"צ ידון גם בעניינים שאינם בסמכותו במידת הצורך.
בפסיקתו בנושא קובע ביהמ"ש שחוק רגיל לא יכול לפגוע בחוק יסוד אלא ע"י פסקת הגבלה .אם זה
חוק יסוד שותק ,כמו חוק יסוד :השפיטה ,אז אי אפשר לפגוע בו ע"י חוק רגיל ולכן סעיף 137לחוק
הבחירות לכנסת לא שולל את סמכותו של בג"צ.
ברק אומר למעשה שחוק יסוד השפיטה הוא חלק מהחוקה ולכן אם יש סתירה בינו לבין חוק רגיל ,חוק
היסוד גובר ,למרות שהחוק לא משוריין בשריון פורמלי או מהותי.
בפס"ד נגב ביהמ"ש העדיף את הוראות חוק התקנים ע"פ חוק יסוד :הממשלה כי חוק היסוד לא היה
משוריין .כאן יש הפיכה של הפסיקה הזו ונקבע שכל חוק יסוד נהנה מעליונות נורמטיבית ,מה שמשדרג
גם את כל חוקי היסוד הקודמים.
זה רק חצי-רציו של פס"ד חירות כי ברק אומר שניתן ליישב את הסתירה גם בדרך פרשנית ,לפיה
כשכתוב "כל בימ"ש" ברור שהכוונה היא לכל בימ"ש פרט לבג"צ .פרשנות כזו לא תדרוש ביטול של חלק
מהחוק אלא עקיפה פרשנית של הבעיה.
כאשר בימ"ש יתייחס בעתיד לחוקי יסוד שותקים הוא יפנה גם לבנק המזרחי וגם לחירות.
ב '92-נולדו שני חוקי יסוד .מאז פרשת בנק מזרחי שניהם משוריינים .כעת כל חוקי היסוד נהנים
ממעמד חוקתי.
פס"ד מנהלי השקעות נותן תוקף חוקתי לחופש העיסוק ,צמח נותן תוקף חוקתי לכבוד האדם וחירותו,
וחירות נותן תוקף חוקתי לכל השאר.
ביהמ"ש ממשיך ומתמודד עם בעיה של חוסר חקיקה בנוגע לזכויות .חוקי היסוד עד כה עברו בדרך של
פשרה ובשיטת הסלמי .אבל זכויות חשובות נותרו בחוץ ,כמו שוויון ,חופש דת ,חופש ביטוי וכד'.
אמנם זכויות אלה הוכרו גם לפני '92בפסיקות ביהמ"ש אך לא היתה חקיקה מפורשת ,ולכן לא ניתן היה
לפסול חקיקה ראשית מפורשת שפוגעת בזכויות האלה .לכן היה חשוב לעגן בחוקי יסוד גם את שאר
הזכויות.
ביהמ"ש מוצא את הדרכים "להכניס דרך החלון את מה שהוצא מהדלת הראשית" (לנדוי) –
ברק בבנק המזרחי אומר שזכויות האדם שאינן מעוגנות בחוק יסוד ממשיכות להתקיים ע"פ מעמדן עד
כה – יש להן מעמד חוקתי עקרוני למרות שאינן קיימות בחוקי יסוד .הדרכים הפרשניות באמצעותן ניתן
לתת מעמד כזה:
פסקת המטרה בחוק יסוד :כבוד האדם וחירותו אומרת שמטרת החוק היא לעגן בחוק יסוד את .1
ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית .מפה משתמע שההגנה על כבוד האדם
וחירותו היא אמצעי שתכליתו עיגון ערכי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
כבוד האדם – הזכות לכבוד מופיעה בשני סעיפים בחוק .כבוד צריך להתפרש בצורה רחבה .2
ולכלול גם זכויות כמו שוויון ,כי פגיעה בו גם היא פוגעת בכבוד .ולכן לכאורה הזכות לשוויון
מעוגנת בחוק כבוד האדם וחירותו .זוהי לא זכות פרטיקולרית אלא זכות מסגרת – אליה נכנסות
גם זכויות אחרות שאינן מוזכרות ,שפגיעה בהן כמוה כפגיעה בכבוד ולכן גם הן כלולות בחוק.
פסקת עקרונות היסוד של כבוד האדם וחירותו קובעת שזכויות האדם מתבססות על הזכויות .3
הקבועות במגילת העצמאות .כלומר ,חוקי היסוד הפכו את מגילת העצמאות למקור עצמאי
לזכויות אדם.
אהרון ברק מציע את הטכניקה השנייה (הכנסת זכויות אדם אחרות תחת סעיף "כבוד האדם") והיא
הופכת למקובלת.