‫הגהות הב׳׳ח‬ ‫נ‪.
‬‬ ‫י"(‬ ‫הנודר מן המבושל פרק ששי נדרים‬
‫)א( נם׳ אזל הוה תרתי‬
‫נןרי‪) :‬ב( שם ועוד שביק‬
‫ליך ארמלות חיות‪) :‬ג( שם‬
‫ואשתרי מן נכסיה מן שית‬
‫מילי‪) :‬ד( שם ענדין ליה‬
‫חד מן עינא‪) :‬ה( שם‬
‫אמרו ליה יעביד מרנא‪:‬‬
‫)ו( שם טנעת ססינמא‬
‫דמן דסדוקיתא וכוליה‬
‫עיסקא וכו׳ נההוא זימנא‬
‫כצ׳׳ל‪:‬‬ ‫מטרוניתא‬
‫)‪ (1‬רש״י ד׳׳ה חדא דלא‬
‫וכר שניס הס״ד ואח״כ‬
‫מ״ה ואת להיכא ש ל א‬
‫היה לה בגדים ראויים‬
‫)ח( דייה ומן‬ ‫הס״ד‪:‬‬
‫אילא וכו׳ עושי! להן‬
‫אות מן עני! של איל‬
‫ואימ דגרסי מין ענא היו‬
‫עושין‪) :‬ט( דייה אייתו וכו׳‬
‫דנר הס״ד ואח״כ מ״ה‬
‫יעביד מרנא‪:‬‬
‫תוספות‬
‫דלי ציפתא‪ .‬פירוש הגניה‬
‫המחצלת וסמן שימצא‬
‫שס מעות הרנה כנס‪:‬‬
‫גני בתיבנא‪ .‬מחמת עוני‪:‬‬
‫טנקיט ליה תיבנא‪ .‬ממה‬
‫שנאחז לו נשערו‪ :‬דמינא‬
‫דדהבא‪.‬‬ ‫ליך ירושלים‬
‫וכן עשה כדאיתא נשנח‬
‫דמי‬ ‫רלא‬ ‫)רף נט‪:(.‬‬
‫ליך‪ .‬אינו ראוי והגי!‬
‫לן‪ :‬אילא דספינתא‪ .‬כל‬
‫הספינות עושין להס איל‬
‫של זהנ‪ :‬ומן מטרונית׳‪.‬‬
‫פעם אחת הוצרכו תלמידי‬
‫רכי עקיכא למעות הלכו‬
‫אצל מטרוניתא ללוות ממנה‬
‫אמרה להם איני מאמנת‬
‫אמר לה רני עקינא מי‬
‫את תפצה שאתן לין ערנ‬
‫אמרה לו מי שאמר והיה‬
‫העולם ויס הגדול ונשהגיע‬
‫הזמן חלה רני עקינא ולא‬
‫כא הלכה על שפת הים‬
‫אמרה רכש״ע היום תלה‬
‫רני עקינא עכדן והוא‬
‫העמידן ערנ לי מה עשה‬
‫הקנ״ה נאותו היוס נשטית‬
‫נת קיסר ונטלה קופסא‬
‫מליאה כסף וזהנ והטילה‬
‫ליס וצפה וכאת לאותו‬
‫מקום ונטלה אותו ומצאה‬
‫כה ממון גדול וכשנתרסא‬
‫רני עקינא נא אצלה ואמר‬
‫גלוי וידוע לפני מי שאמר‬
‫והיה העולם שחלימי נאותו‬
‫הזמן עכשיו הרי כל ממונן‬
‫נידי וסיפרה לו כל המעשה‬
‫והכניסתו ננית גנזיה ונמנה‬
‫לו מתנות גדולות‪:‬‬
‫רש״י‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫דלי ליפחא‪ .‬מתצלת‪ :‬חזי מאי איכא‪ .‬מעשה גסים הוה נקיט‪:‬‬ ‫דלי ציפתא‪ .‬הגביה המתצלת שהיה יושב עליה‪ :‬ואמר ליה לשלותא‪.‬‬ ‫א( נתונות סנ‪] :‬ע״ש כמה‬
‫שינויים[‪ ,‬ב( ]כנתונות סג‪.‬‬
‫מן מזייה‪ .‬היה מלקט התבן משערותיה‪ :‬רמיגא לך ירושלים‬ ‫דאזל לביתיה‪ :‬חזי מאי איכא‪ .‬ראה במה עושר יש לי‪ .‬שנעשה לו נס‬
‫ליתא וכן משמע נינמות‬
‫דדהבא‪ .‬תכשיט של זהב שירושלים מצריר בה והט עבד לה כדאיתא‬ ‫ונתמלא כל אותו מקוס זהובים‪ :‬ואיתגסיבת ליה בסיתוא‪ .‬בימות‬ ‫סכ‪:‬ע״ש[‪,‬ג(]כע״יליתא[‪,‬‬
‫בפרק במה אשה )שנת לף נט‪ :>.‬אתא אליהו ארמי להון כאגשא‪ .‬כדי‬ ‫החורף‪ :‬הוה גגו בי תיבגא‪ .‬היו ישניס בין התבן שלא היו להם‬ ‫ננערון ערן סרק ז׳‬ ‫ו(‬
‫תרגוס‬ ‫ישמעאלים‬ ‫אורח‬
‫לנחס אותם ולהראות להם שיש עניים‬ ‫כטס וכסתות‪ :‬קא מגקיע ליה‬
‫ירושלמי סיעא דסרקאין[‪,‬‬
‫יותר מהם‪ :‬דלא דמי לך‪ .‬שאינו‬ ‫תיבגא מן מזייה‪ .‬היה מלקט התבן‬
‫דומה לך ממשפחה חשובה כמותך‪:‬‬ ‫דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא חזי מאי‬ ‫משערו‪ :‬אי הוי לי רמיגא לך ירושלים‬
‫ומי‬
‫ואת להיכא‪ .‬שלא היו לה בגדים‬ ‫איכא מיהו לא ניהא לי דאיתהני בהדין‬ ‫דדהבא‪ .‬אם יהיה לי סיפוק שאתעשר‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ראויים‪ :‬יודע צדיק גפש בהמתו‪.‬‬ ‫עלמא א ( ר׳ עקיבא איתקדשת ליה ברתיה‬ ‫אעשה לך ירושלים של זהב בתי נפש‬ ‫נפש‬ ‫צדיק‬ ‫יודע‬ ‫‪.1‬‬
‫יודע הוא זה שנצטערתי בשבילו‪:‬‬
‫)דבר( דכלבא שבוע שמע )בר( כלבא‬ ‫והיינו‬ ‫שמצרירת בכל ענייני ירושלים‬ ‫ךשעים‬ ‫ורחמי‬ ‫בהמתו‬
‫משלי יב י‬ ‫אכזרי‪:‬‬
‫שלי ושלכם שלה הוא‪ .‬תורתי‬ ‫דאמרינן במסכת שבת )לף נמ‪ (.‬עיר‬
‫שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה אזלא‬
‫ותורתכם בשבילה היא שנתנה לי‬ ‫ירושלים של זהב כדעבד ליה רבי‬
‫עצה למקל לבי רב‪ :‬אילא דספיגתא‪.‬‬
‫ואיתנסיבה ליה בסיתוא הוה גנו בי תיבנא‬ ‫עקיבא לדביתהו‪ :‬אתא אליהו קרא‬
‫בכל ספינה היו עושין דמות איל מעץ‬ ‫הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה אמר‬ ‫מוסף רש״י‬
‫אבבא וכוי‪ .‬עבד הכי משום קורת‬
‫לנחש ולסימן שתהא הספינה קלה‬ ‫לה אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא‬ ‫רוח להן דלדידיה לא היה לו אפילו‬
‫דכלבא שבוע‪ .‬שס אחד‬
‫שנל‬ ‫ירושלים‬ ‫מעשירי‬
‫בהליכתה כאיל והיו ממלאין אותו‬ ‫אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי‬ ‫תבן כמו להם‪ :‬שפיר עביד ליך אבוך‪.‬‬ ‫הנכנס לניתו רענ ככלנ‬
‫היה יוצא שנע )כתובות‬
‫דינרי זהב‪ :‬ומן גוזא‪ .‬תיבה העשויה‬ ‫אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא‬ ‫דאדדך מנכסיה‪ :‬תדא דלא דמי‬
‫סב‪ .!:‬י ו ד ע צדיק נ פ ש‬
‫הספינה‬ ‫ממון‬ ‫בתוכה‬ ‫להצניע‬ ‫לך‪ .‬שהוא גרוע ממך ועוד שמניחך‬
‫דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה אמר‬ ‫בהמתו‪ .‬מה נהמתו ובני‬
‫כדאמרינן )ר׳׳ה ו‪ (.‬בי גזא דרחמנא‬ ‫באלמנות חיות שהרי הניחך כמה‬ ‫כיתו צריכים ומשלי יב‬
‫לה ר׳ עקיבא לאנתתיה הזי גברא דאפילו‬ ‫יו‪ .‬ש ל י ושלכם שלה‬
‫לשון אוצר‪ :‬זמן מטרוגיהא‪ .‬פעס‬ ‫שנים <«‪ :‬יודע צדיק גפש בהמתו‪.‬‬
‫אחת הוצרכו ר״ע ותלמידיו מעות‬
‫תיבנא לא אית ליה אמרה ליה זיל הוי בי‬ ‫אית דאמרי דאיהי הות ידעה דר׳‬
‫הוא‪ .‬תורה שלמדתי אני‬
‫ושלמדתס אתם על ידה‬
‫והלכו אצל מטרוניתא אמרה לו לר״ע‬ ‫רב אזל )א( תרתי םרי שנין קמי דר׳ אליעזר‬ ‫עקיבא הוה ואמרה ליה דלא מיתגניא‬ ‫)כתובות סג ו‪.‬‬ ‫הוא‬
‫הריני מלווה אותך ותהיה אתה לווה‬ ‫ור׳ יהושע למישלם תרתי םרי שנין קא אתא‬ ‫בעיניה‪ .‬ואית דאמרי דלא הומ ידעה‬
‫והקב״ה רם ערבים בדבר קבע לה‬ ‫לביתיה שמע מן אחורי ביתיה דקאמר‬ ‫אלא הכי קא אמרה דצדיק לא מבזה‬
‫פירוש הרא׳׳ש‬
‫זמן לפרעון וכשהגיע זמנה הלכה‬ ‫לה הד רשע לדביתהו שפיר עביר ליך אבוך‬ ‫לאינשי‪ :‬שלי ושלכם שלה היא‪ .‬על‬
‫הגכיה‬ ‫ציפתא‪.‬‬ ‫דל־‬
‫אותה מטרוניתא על שפת הים אמרה‬ ‫ידה הוא כל מה שלמדתי‪ :‬מן שית‬
‫חרא דלא דמי ליך ועוד »> ]שבקך[‬ ‫המחצלת וסמן על הנס‬
‫רבש״ע גלר וידוע לפניך שר״ע חולה‬ ‫מילי איעחר רבי עקיבא מן כלבא‬
‫ארמלות חיות כולהון שנין אמרה ליה אי‬ ‫שיראה שם מעוח‪ :‬דכלבא‬
‫ולא היה בידו לפרוע חובו ראה‬ ‫שבוע‪ .‬דפליג ליה בנכסיה‪ :‬ומן‬ ‫שבוע‪ .‬עשיר גדול היה‬
‫שאתה ערב בדבר מיד נשתטית בתו‬
‫צאית לדילי ליחוי תרתי םרי שנין אחרנייתא‬ ‫אילא דספיגתא דכל ספיגתא עבדין‬
‫כדאיחא נסרק הניזקין‬
‫של קיסר ונטלה ארגז מלא אבנים‬ ‫אמר הואיל ויהבת לי רשותא איהדר‬ ‫ליה מן עיגא‪ .‬עושין להן)״> מן אותו‬
‫)גיטין דף נו‪ :(.‬דמינא‬
‫לך ירושלים רדהבא‪ .‬אס‬
‫טובות ודינרי זהב וזרקה למוך הים‬ ‫לאהורי הדר אזל הוה תרתי סרי שני‬ ‫ענין של איל‪ .‬ואית דגרסי מין עיינא‬ ‫יהיה לי סיפוק אעשה לין‬
‫ירושלים של זהב עטרה‬
‫והים הביאתו במקום שהיתה אותה‬ ‫אחרנייתא אתא בעשרין וארבעה אלפין‬ ‫היו עושין כמין צאן של עץ והיו‬ ‫הנקראת עיר של זהב וכן‬
‫מטרוניתא יושבת על שפת הים מיד‬ ‫״זוגי תלמידי נפוק כולי עלמא לאפיה ואף‬ ‫נופנים גו כספם‪ :‬אגשיוה על כין>‬ ‫עשה לה כדאיתא בפרק‬
‫נטלה אותו ארגז והלכה לה לימים‬ ‫ימא‪ .‬ששכחו לאותו איל על שפת הים‬ ‫במה אשה )ד׳ נט‪ :(.‬אתא‬
‫היא קמת למיפק לאפיה אמר לה ההוא‬ ‫אליהו כוי‪ .‬כדי לנתמס‬
‫נתרפא ר״ע ובא לו אצל ההיא‬ ‫תיגה‪:‬‬ ‫ומצאו רגי עקיגא‪ :‬ומן גווזא‪.‬‬
‫רשיעא ואת להיכא אמרה ליה ‪ 1‬יודע צדיק‬ ‫מצער חסרונם‪ :‬מן ענא‪.‬‬
‫מטרוניתא ומעותיו‬ ‫ארבעה זוזי לספוגאי‪ .‬ליורדי הים‬ ‫עושין איל של זהב או‬
‫בידו לפרעון‬
‫לו‬ ‫אמרה‬ ‫חובו‬
‫נפש בהמתו אתת לאיתהזויי ליה קא מדחן‬ ‫לריוח‪ :‬אייתו לי מדעם‪ .‬הגיאו‬ ‫עז אחד ממין הצאן‪:‬‬
‫אצל‬ ‫פזרתי‬ ‫לה רבנן אמר להון הניהו לה שלי ושלכם‬ ‫נוזא‪ .‬חתיכת ען גדול‪:‬‬
‫הערב והוא פרע‬ ‫דגר‪(») :‬מרגא עליה‪.‬‬ ‫לי שום‬ ‫מן מטרוניתא‪ .‬פעס אחת‬
‫כל החוב והא‬
‫לך מה שנתן לי‬ ‫שלה הוא שמע )בר( כלבא שבוע אתא‬ ‫ימתין אדונינו עליו עד שנגיא לך‬ ‫הוצרכו ישראל ללוח מעות‬
‫יותר ומאותו‬
‫נתעשר ר״ע‪:‬‬
‫ממון שהחזירה לו‬ ‫ואיתשיל על נידריה ״ואשתריי ואשתרי ‪ w‬מן‬ ‫יתר‪ :‬דזימגא חדא טבעה ספיגתא‪.‬‬
‫ולוה אותם ר׳ עקיבא‬
‫ממטרוניתא אמת אמרה‬
‫ומן‬ ‫כלבא‬ ‫מן‬ ‫עקיבא‬ ‫רבי‬ ‫איעתר‬ ‫מילי‬ ‫שית‬ ‫וכל ממונא דהוה בספינתא הוה מונח‬ ‫לו מי שאמר והיה העולם‬
‫שבוע מן אילא דספינתא דכל ספינתא‬ ‫ומן מטרוגיחא‪.‬‬ ‫גווזא‪:‬‬ ‫בההוא‬ ‫והים הגדול יהיו ערבים‬
‫שלי כשהגיע זמן הפרעון‬
‫שפעם אחת הוצרכו חכמים ממון‬
‫עבדין ליח )י( מין עינא זימנא חדא אנשיוה על כיף ימא אתא הוא אשכהיה‬ ‫חלה ר״ע הלכה ועמדה על‬
‫הרבה לבית המדרש ושיגרו את ר׳‬ ‫שפת הים ואמרה ידעתי‬
‫ומן גווזא חימנא חדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי אמר להו אייתי לי מדעם‬ ‫עקיבא אצל מטרוניתא אחת ולוה‬ ‫שאלמלא שעכבו אונס את‬
‫ולא אשכחו אלא גווזא על כיף ימא אתיוה ליה אמרו ליה ‪ w‬עביר מרנא עליה‬ ‫ממנה ממון גדול וכשנתנה לו אמרה‬
‫ר״ע היה פורע בזמנו‬
‫מי שאמר והיה העולס‬
‫אישתכה דהוה מלי דינרי חימנא חדא טבעת םפינתא )‪ 0‬וכולי עיםקא הוה‬ ‫לו מי יהיה לי ערב שתפרע לי לזמן‬ ‫והים ישלימו ערבותם מה‬
‫מחית בההוא גווזא ואישתכח בההוא זימנא דמן ״דםרוקיתא ומן מטרוניתא‬ ‫קבוע אמר לה מי שתרצה אמרה‬ ‫עשה הקב״ה שלח רוח‬
‫שטות ננמי של קיסר‬
‫ומן‬ ‫לו הקב״ה והים שהיה ביתה על שפת‬ ‫ונטלה קופסא מלאה זהב‬
‫ומרגליות ושלחה על פני‬
‫הים אמר לה ר״ע כן יהיה כשהגיע הזמן חלה ר״ע ולא היה יכול להביא הממון יצאת אותה מטרוניתא על שפת הים ואמרה רבש״ע גלוי וידוע‬ ‫המיס והרוח הביאתה לפני‬
‫אותה מטרוניחא ונטלחה‬
‫לפניך ט לך ולים הזה האמנתי מעותי הכניס הקב׳יה רוח שטות בלבה של ]‪3‬ת[ קיסר ונכנסה לבית גנזיו ונטלה קרטלית וזרקה לים והשליכה‬
‫וכשעמד ר״ע משליו נטל‬
‫הים לפחח ביתה של אותה מטרוניתא ונטלתה ולאחר זמן הביא לה ר׳ עקיבא הממון ואמר לה אל יפר ליך שלא הבאתי לך הממון‬ ‫כילו הממון והכיאו לה‬
‫בזמן שקבענו שחליתי אמרה לו יהא הכל שלך שממוני בא לידי בזמנו וספרה לו כל המעשה ונתנה לו מתנות גדולופ ופטרתו לשלום‪:‬‬ ‫אמרה לו כנר פרעו‬
‫לי ערנין‬
‫ומן‬
 ‫מםורת הש״ם‬
‫‪ (6‬תענית ז‪ ,.‬ג( ]ע׳ פרש״י‬
‫ע״ז טז‪ :‬ל״ה פתי׳ אוכמא‪,1‬‬
‫ג( נערוך ערך קלח‪ .‬משים‬
‫קלח של כרונ גפיו וכלעו‪,‬‬
‫ד( ]מעשרות פ״ג מ״ח[‪,‬‬
‫ה( ]צ״ל גריה ולא אזמניה‬
‫לגר קפרא כמג וכ״א‬
‫כע״י[‪ ,‬ו( ]מכית כד‪,[:‬‬
‫ו( שייך לע״א‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫לחורתא‬ ‫על‬ ‫גט'‬
‫חפרו‪) :‬ב( שם אף אורייתא‬
‫כן א ״ ל והאיכא‪) :‬נ( שם‬
‫אלפא דינרי דמעייל לה‪:‬‬
‫ביה‬ ‫)ד( שם ואס אית‬
‫כיכא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫דרך‬ ‫דפחרא‪.‬‬ ‫במאני‬
‫שחוק אמר ומרמז מה‬
‫את אומרת לי והלא אניך‬
‫נותן יין ככלים מכוערין‬
‫של חרס ‪1‬תע‪1‬ית ז‪ (.‬פחרא‪.‬‬
‫חרס של יוצל )דניאל נ‬
‫מאן‪ .‬וסרי‪ .‬הכאיש !סוכה‬
‫יג‪ .;.‬יומא דמחייך ביה‬
‫רבי אתיא פורענותא‬
‫דואג‬ ‫שהיה‬ ‫לעלמא‪.‬‬
‫תמיד כצרת ישראל וכחוליו‬
‫פירוש הרא״ש‬
‫לקחה כ ד חוכה והמותר‬
‫נחנה לו‪ :‬יפן אשתו של‬
‫טורנוםרופום‪ .‬שנתגיירה‬
‫ונשאה ר׳ עקיכא‪ :‬ומן‬
‫קטיעא בר שלום‪ .‬כס״ק‬
‫דע״ז )דף י‪ (:‬שנתן כל‬
‫ממונו לר״ע ותלמידיו‪:‬‬
‫על לחרתא‪ .‬נמס הקוף‬
‫לחור אמד מצאו רכוע‬
‫על מרגליות ונחנו לו‬
‫המרגליות לפניס משורת‬
‫מכוער‪.‬‬ ‫ככלי‬ ‫הדין‪:‬‬
‫שהיה שחור‪) :‬פיסקא( עד‬
‫דמתזוטרא‪ .‬עד שחקטין‬
‫שיוכל לכלעה‪ :‬בקולחא‪.‬‬
‫טורמיטא‬ ‫ניצח‬ ‫היינו‬
‫והיה נחלש עד שגט‬
‫כיחו מורטין שער ראשס‬
‫עליו‪ :‬בבלופםץ לא יאכל‬
‫בבנות שות‪ .‬פועל העושה‬
‫מלאכה אצל נעל הכית‬
‫אוכל כמה שהוא עושה‬
‫דכתינ ט תכא ככרס‬
‫רעך וגו׳ ומוקמינן ליה‬
‫כפועל ואמרינן ככ״מ )ל׳‬
‫צא‪ (:‬לאינו אוכל אלא‬
‫מאותו המין שהוא עושה‬
‫מלאכה וקמ״ל הכא לאע״ג‬
‫לכלופסין ובכוש שוס שניהם‬
‫מין תאניס אפי׳ הט חשיכי‬
‫כשני מיני!‪ :‬דעבדין מנהון‬
‫לפדי‪ .‬מיני מאכלים‪ :‬אנו‬
‫אפילו בעינינו לא ראינו‪.‬‬
‫שאין אנו יולעין לתקן כל‬
‫כך מיני מאכלים‪:‬‬
‫רש״‬ ‫הנודר מן המבושל פרק ששי נדרים‬ ‫ר״ז‬ ‫נ‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ומן אשתו של טורנוסרופוס‪ .‬אדון אפל ששמו ריסוס והיה מפטפט‬ ‫ומן אשתו של טורנוסרופוס‪ .‬שהיה ר״ע מקפחו בקראי בפני קיסר‬ ‫סי׳׳נ מהל׳‬ ‫מיי׳‬ ‫א‬ ‫ד‬
‫]ופ״ה‬ ‫שטרות הל״י‬
‫בדברי תורה כנגד ר״ע והיה ר״ע מנצחו בכל פעס והיה אותו אלון‬ ‫ומקנתרו בדברים‪ .‬פעם אתת בא לביתו סר וזעף אמרה לו‬
‫מהל׳ מעשר הל׳ ינ[ סמג‬
‫מתבייש ובא וסיפר לאשמו אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה‬ ‫אשתו מפני מה פניך זועפים אמר לה מפני ר״ע שמקנטר אותי בכל‬ ‫עשי! צא טוש׳׳ע חו״מ סי׳‬
‫יפת תואר ביותר באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו ורק ר״ע ושחק‬ ‫יום בדברים אמרה לו אלהיהס של אלו שונא זמה הוא תן לי רשות‬ ‫שלז סעי׳ ט‪:‬‬
‫ובכה אמרה לו מדוע עשית כן אמר‬ ‫ואכשיל אותו בדבר עבירה נתן לה‬
‫לה השנים אומר לך מה שרקקתי‬ ‫ומן אשתו של טורנוםרופום ומן קטיעא בר‬ ‫רשות ונתקשטה והלכה לה אצל‬
‫בשביל שמטיפה סרוחה באת ובטתי‬ ‫ר״ע כשראה ר״ע אותה רק שחק‬ ‫גליון הש״ם‬
‫שלום‪ :‬רב גמרא יהיב ד׳ זוזי לםפונאי לאתרי‬ ‫לעוברי‬ ‫אם‬ ‫אייל‬ ‫גם׳‬
‫בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ‬ ‫ובכה אמרה לו מה אינון הנך תלת‬
‫ומה ששתק לא רצה לומר לה אעפ״כ‬
‫בהון מידעם לא אשכחו אתיוה ליה בהון‬ ‫מילין אמר לה שנים אפרש שלישי לא‬
‫רצונו כך‪ .‬עיין נזה לנר‬
‫נחמל נתשונת שנות יעקנ‬
‫הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה‬ ‫קופא אישתמיט על יא> להרתא הפרו‬ ‫אפרש רקקתי על שבאת מטיפה‬ ‫ח״א סי׳ קפנ‪:‬‬
‫)א(‬ ‫להתגייר ותנשא לו אמרה לו וכי יש‬ ‫בתריה אשכהוה דרביע על מרגלייתא‬ ‫סרוחה בטתי על האי שופרא דבלי‬
‫משובה אמר לה הן ונתגיירה לאחר‬ ‫אייתינון ליה כולהון ‪*6‬אמרה ליה בת קיםר‬ ‫בארעא והוא שחק שצפה ברוח‬
‫שמת בעלה ונשאת לו והביאה‬ ‫לרבי יהושע בן הנניה ג ( תורה מפוארת בכלי‬ ‫הקדש שעתידה להתגייר ולהנשא לו‬ ‫תוספות‬
‫אשתו של םורנוםרופוס‪.‬‬
‫לו ממון גדול‪ :‬מן קטיעא בר‬ ‫מכוער א״ל למדי מבית אבוך במה מניחין‬ ‫ולא רצה להודיעה אמרה לו כלום יש‬
‫שהיה ר״ע מקפח‬
‫שלום‪ .‬מפורש במסכת ע״ז בפ״ק‬ ‫תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה‬
‫יין אמרה ליה במאני דפחרא אמר לה כולי‬ ‫טורנוסרופו׳ לפני קיסר‬
‫על‬ ‫קוף‪:‬‬ ‫קופא‪.‬‬ ‫)לף י‪:>:‬‬ ‫ונשאת לו לר״ע והכניסה לו ממון‬ ‫נקראי פעם אחת הלך‬
‫לחרתא‪ .‬נכנס הקוף בחור אחל‬
‫עלמא בפהרא ואתון במאני דפחרא אתון‬ ‫הרבה‪ .‬האי דקטיעא בר שלום‬ ‫לניתו זועף אמרה לי אשתו‬
‫בקרקע‪ :‬רביע‪ .‬רובץ‪ :‬הלי מן‪.‬‬ ‫אהיתון במאני דכםפא ודהבא אזלת ורמת‬ ‫מפורש בע״ז )לף י ‪ : 0‬׳(ודאמרן הכא‬
‫מפני מה פניך זועפים‬
‫היום אמר לה מפני פלוני‬
‫כמו שדנתני אתה בתמיה‪ :‬ידעת‬ ‫המרא במאני דכספא ודהבא וםרי אמר לה‬ ‫דשמע אבוה ואתשיל על נדרה‬ ‫שמצער אומי אמרה לו‬
‫ליה‪ .‬מכרת אותו‪ :‬ורבה הריסיה‪.‬‬ ‫והאיכא שפירין וגמירין‬ ‫אף אורייתא כן‬ ‫מפרש בכתובות בפ׳ אע״פ )לף סג‪(.‬‬
‫אלהיהס של אלו שונא‬
‫זימה תן לי רשות ואכשיל‬
‫בטן גדול יש לו‪ :‬טורמיעא עבדא‬ ‫אמר לה אי הוו סנו הוו גמירין טפי ההיא‬ ‫דפתח ליה אילו הוית ידיע דההוא‬ ‫אומו נרנר ענירה והלכה‬
‫דעביד ליה‪ .‬לההיא ביצה טורמיטא‬ ‫דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא‬ ‫חמנך צורבא מרבנן מי אדרתיה‬ ‫וקישטה עצמה ונאמ לפני‬
‫ר ט עקינא כשראה אותה‬
‫שווי אלפא זוזי‪ :‬עד דמתזוטרא‪.‬‬ ‫אמר לו אפי׳ פרק אפד אפילו הלכה‬
‫ואיתהייבת מן דינא אמרה ליה שמואל‬ ‫רקק ושמק ונכה אמרה‬
‫שמתמעטת כדי שיכול לבולעה שלימה‪:‬‬ ‫אממ‪ .‬איכא לאקשדי היט פמח ליה‬ ‫ליה פרש לי שלשה ל נ ד ס‬
‫ואי אית ביה ליבא‪ .‬במעיו סריך‬
‫רבן־ הכי דנן אמר לה ידעת ליה אמרה‬ ‫בהא פתמא והא נולד הוא ותנן‬ ‫הלני אמר לה שמיס אפרש‬
‫עליה על ההיא ביצה וניכר בה‪:‬‬ ‫ליה אין נוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה‬ ‫לקמן בפ׳ פותחין <לף סל‪ (.‬דאין‬
‫והשלישית לא אפרש מה‬
‫שרקקתי שאת כותית ונאת‬
‫וכדנפקא ממעיו‪ .‬שלימה ידע אסיא‬ ‫שיניה אמר לה לבזוייה קאתית תיהוי ההיא‬ ‫פותחין בנולד כיצד אמר קונס שאני‬ ‫מטיפה סריחה ופסולה מה‬
‫כר‪ :‬הוה בדיק נפשיה בקולתא‪.‬‬ ‫אתתא בשמתא פקעה ומתה‪ :‬ומותר בביצה‬ ‫נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר ואמר‬ ‫שנטמי על האי שופרא‬
‫רנלי נארעא ומה ששחק‬
‫היינו דומיא דביצה טורמיטא והיה‬ ‫טורמיטא‪ :‬מאי ביצה טורמיטא אמר שמואל‬ ‫אילו הייתי יודע שיעשה סופר לא‬ ‫לה לא פירש לה והוא שחק‬
‫מפשפש כל מעיו אס יש בהן כאב‬ ‫דעביד לה שוי אלפא דינרי‬ ‫עבדא‬ ‫הייתי נודר יש לומר דשאני הכא‬ ‫לפי שראה נרוח הקולש‬
‫שעתירה להתגייר ולהנשא‬
‫והיה מפפלש ומתעלף כל כך עד‬ ‫דר״ע על דעת שיעשה סופר נשאה‬
‫»> ומעייל לה אלפא זימני במיא המימי‬ ‫לו אמרה לו יש לי תשונה‬
‫שאשתו בוכה עליו ותולשת שערה‬ ‫כדאיפא הפס ‪3‬פ׳ אע״פ בהדיא וטון‬ ‫אמר לה הן הלכה ונתגיירה‬
‫מחמת דאגה‪ :‬היה עושה‪ .‬הפועל‬
‫ואלפא זימני במיא קרירי עד דמתזוטרא כי‬ ‫שכן לאו נולד הוא דשטח טובא‬ ‫והכניס׳ לו ממון הרכה‬
‫שמלקט לו בכלופסין‪ :‬לא יאלל בבנות‬ ‫ודכי דבלעיתה ואם אית )י( כיבא סריך‬ ‫שילמוד פרק אתד והלכה אחת‪ :‬רב‬
‫ונשאה‪ :‬קטיעא נר שלום‪.‬‬
‫פ״ק לע״ז ולף ‪ c‬מפי‪:‬‬
‫שגע‪ .‬שלא הרשתו התורה לאכול‬ ‫עלה וכד נפקא ואתיא ידע אםיא מאי םמא‬ ‫גמדא ולו׳ קופא‪ .‬קוף‪ :‬אשחמיט‪.‬‬ ‫קופא‪ .‬קוף‪:‬לחרתא‪ .‬לחור‪:‬‬
‫אלא מאותו המין שהוא מלקט דכתיב‬ ‫מתבעי ליה ובמאי מתםי שמואל הוה בריק‬ ‫ברח ונכנס בתוך חור אחד‪ :‬אייתינון‬ ‫לרניע‪ .‬רבוץ‪ :‬אייתינהו‬
‫נהליה‪ .‬מלת מסילות עשו‬
‫ט תבא בכרס רעך ואכלת ענבים‬ ‫נפשיה ״בקולחא עד דמםתרין אינשי ביתיה‬ ‫ליה לולהון‪ .‬ממדת חסידות ולא מן‬ ‫לו ולא מן הלץ אלא אמרו‬
‫וגו׳ )לברים כג>‪ :‬לפדי‪ .‬מיני מאכל‪:‬‬ ‫עליה שעריהון תנן התם י ( אהיה עושה בכלופסין‬ ‫הדין‪ :‬וסרי‪ .‬נתקלקל היין‪ :‬אי הוו‬ ‫אחד אשר על י ד גלגולו‬
‫נא נתנו לו‪ :‬אי הר סנו‪.‬‬
‫לאגמור׳ אלפא מיני לפדי‪ .‬שילמדו‬ ‫םנו‪ .‬טפי הוו גמירין שלא יהו‬
‫לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל‬ ‫פי׳ מ כ ו ע ^ טירמיטא‪.‬‬
‫לעשות אלף מיני מאכל‪ :‬אזמניה‬ ‫נאים‪ :‬לי הילי דבלט יתה‪ .‬כשיעור‬ ‫אין נו משמעות‪ :‬חוטרא‪.‬‬
‫לדינא‪ .‬על מאתים מין שלא לימדו‪:‬‬
‫בכלופםין מאי כלופםין מינא דתאיני דעבדין‬ ‫שאדם יכול לבלעה כאחת בלא לעיסה‪:‬‬ ‫סטך‬ ‫לנולעה‪:‬‬ ‫רנול‬
‫אגותינו אמרו נשינו טוגה‪ .‬דכתיב‬ ‫מנהון לפדי ההוא גברא דיהב עבדא להבריה‬ ‫סריך עלה‪ .‬הכאב היה נאחז ונסרך‬
‫עלה‪ .‬כלומר הכאנ נלבק‬
‫עליה‪ :‬נקולתא‪ .‬היינו ניצת‬
‫נשיתי טובה )איכה ג( שראוה כבר‬ ‫לאגמוריה אלפא מיני לפדי אגמריה תמני‬ ‫בביצה‪ :‬ופד נפקא ואתיא‪ .‬כשהיתה‬ ‫טורמיטא והיתה מלקת‬
‫אלא שעכשיו שכחוה אבל אנו לא‬ ‫מאה אזמניה לדינא לקמיה דרבי אמר רבי‬ ‫יוצאה מן הגוף‪ :‬ידט אסיא מאי‬ ‫כל גופו על שהיה מפיג‬
‫לבו‪ :‬על למסמטן אנשי‬
‫ראינו טובה מעולם שאין אנו יודעים‬ ‫אבותינו אמרו נשינו טובה אנו אפילו בעינינו‬ ‫סמא מתבטי ליה‪ .‬לפי מראה שבה‬ ‫מתי׳ עליה‪ .‬מסיטן שערן‬
‫כמה מיני טעם יש בסירות כלומר‬ ‫לא ראינו רבי עבד ליה הלולא לר״ש ה ( ברבי‬ ‫היה מטר הרופא באיזה סם יפרפא‬ ‫מרונ צער‪ :‬עשה נכלופסין‬
‫לא יאכל מנות שוח‪.‬‬
‫דבר מופלא הוא שכל כך לימדו‪ :‬לא‬ ‫החולי‪ :‬בקולחא‪ .‬לא ידעתי מה הוא‪.‬‬
‫כתב על בית גננא עשרין וארבעה אלפין‬ ‫פי׳ נפועל קאמר שאמרה‬
‫אומני׳ לגר קפרא‪ .‬לפי שהיה איש‬ ‫ולפי שלא היה בקי שמואל בביצה‬ ‫תורה שאוכל ואמר התם‬
‫בדחן ומתיירא שמא יעשה שוס דבר‬
‫ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין ולא‬ ‫טורמיטא היה בודק עצמו בקולחא‪:‬‬ ‫שאינו אוכל אלא כאותו‬
‫שישחוק‪ :‬אמר‪ .‬בר קפרא לרבי‬ ‫אזמניה לבר קפרא ‪ 8‬אמר ליה י>אם לעוברי‬ ‫טד דמשחרין אינשי ביתיה טליה‬
‫המי! וכלוססין אינו ממין‬
‫כנות שוח ואע״ג ששניהם‬
‫אם לעוברי רצונו משפיע לו טובה‬ ‫רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה‬ ‫שטריהון‪ .‬שכל כך היה אותו קולחא‬ ‫תאנים שני מינים הס‪:‬‬
‫כ״כ לעושי רצונו כו׳ שהיה מגנהו‬ ‫אזמניה אמר לעושי רצונו בעולם חזח כך‬ ‫בודק אותו עד שהיה שמואל מתעלף‬ ‫לפרי‪ .‬חנשיל‪:‬‬
‫זימנו‪ :‬לטישי רצונו‪.‬‬ ‫על שלא‬ ‫לעוה׳׳ב עאכ״ו‪ :‬יומא דמהייך ביה רבי אתיא‬ ‫ואינשי ביתיה מתוך צערן היו סותרות‬
‫משפיע לו בעוה״ז טובה כ״כ שהחחיל‬ ‫פורענותא לעלמא א״ל לבר קפרא לא תבדיהן‬ ‫קליעת שער שלהן‪ :‬היה טושה‬
‫שזימנו‪:‬‬ ‫בשביל‬ ‫בשבחו‬ ‫לספר‬ ‫בפלופסין‪ .‬מין תאנים‪ :‬לא יאכל‬
‫ויחיבנא לך ארבעין גריוי חיטי א״ל ליחזי מר‬
‫דבכל‬ ‫בבנות שבע‪ .‬מין אחר של תאנים‬
‫רכל‬
‫ומש״ה לא יאכל שאין לו לפועל לאכול אלא מאותו מין ממש שעושה בו‪ :‬לפדי‪ .‬שם תבשיל של תאנים‪ :‬אבותינו אמרו נשינו‬
‫טובה‪ .‬כדכתיב )איכה ‪ 0‬נשיתי טובה‪ .‬היה תמה על שהיו כל כך ]בקיאין[ במיני תענוג‪ :‬נפקו טל בית גננא דין‪ .‬להוצאפ הנישואין‪:‬‬
‫דיקולא‬