Professional Documents
Culture Documents
נשימה
נשימה
נשימה
בתמונה משמאל אנחנו רואים קפילרה' משני הצדדים שלה זו נאדית .מה שמסומן
ב ECזו כדורית דם.
מה שמסומן ב Cזו הציטופלסמה.
התמונה נלקחה בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני.
הגוף שלנו יודע להעביר בצורה מאוד אפקטיבית גזים אל תוך הדם ואל מחוץ לו
בצורה פאסיבית ,הכל על בסיס מפל לחצים.
מרגע שכדורית דם הגיעה לריאות ועד רגע שרמת החמצן שלה היא הרמה המירבית
היא כ 0.3שניות.
בתמונה משמאל רואים נאדיות וכלי נשימה שמגיע עד רמת בועיות – כלומר שהוא
מסתיים בבועיות.
ניתן לראות שהנאדיות לא באותו גודל ביניהן.
אם פורשים את כל הנאדיות אפשר להגיע לשטח של כ – 50עד 70מ''ר.
פיזיולוג שויצרי בשם וייבל שחקר את מע' הנשימה חילק את הריאות לשני
חלקים עיקריים
חלק -1מהדור הראשון ועד הדור ה 16שמכיל רק ברונכיאולים וללא
אלויאולות כלל.
חלק - 2מהדור ה 16והלאה ,שם נתחיל כבר לראות אלויאולות עד שנגיע עד
השלב שנראה רק אלויאולות.
ה bronchial circulationצריך לספק דם בעיקר לאזור העליון -דור 0עד
הדור ה.16
ההתנגדות תמיד תיהיה הכי גדולה באופן יחסי בטרכיאה ביחס לשאר החלקים (לוקחים בחשבון שמחברים
את סכום קוטרי הברונכיואולים הקטנים ולא כל אחד בנפרד).
כמו שאמרנו מחלקים את הריאה לשני חלקים עיקריים –
מהטרכיאה ועד הברונכיואולים הטרמינלים שתפקידם לתת מעבר אויר -החלק הזה מכיל סחוס ששומר על
כלי הנשימה פתוחים -דברים קריטים לשינויי לחץ פתאומיים.
החלק השני – -respiratory zoneמהברונכיאול הרספירטורי ועד חלקי האלויאולים האחרונים – בחלק זה
מתרחש שחלוף הגזים.
בתמונה משמאל -חתך רוחב של הטרכיאה.
סחוס משמעותי שקדמת הטרכיאה ( חלק תחתון בתמונה)
באחורי הטרכיאה יש חלק שריר ומאחוריו האזופגוס ( הושט).
משמאל ניתן לראות את ה – common carotid arteryמספק דם
לכיוון הראש ולמוח.
קוטר הטרכיאה נע בין 1ל 2ס''מ בממוצע .בנשים בדר''כ יש כלי
נשימה קטנים יותר מה שנובע ככה''נ מכך שהריאות שלהן
קטנות יותר ( מהצורך להחזיק עובר בבטן) ולכן בהתאמה דרכי
האויר יהיו קטנות יותר.
לנשים בוגרות יש כלי נשימה כמו של נערים מתבגרים.
חשוב לשים לב שככל שיורדים בקוטר דרכי האויר ( וגם כשיורדים למטה
בתמונה מימין) אפשר לראות שכמות הסחוס קטנה.
הריאות בעיקרן חסרות צורה ולכן מה שישפיע על כלי הנשימה שישארו
פתוחים זה בית החזה ,הסרעפת וכמות האויר הזורמת בהם.
תפקוד הריאה מאפשר לנו פעילות כמעט ללא מגבלה ,יחד עם זאת תלויה
במה שנמצא מסביבה.
כל האזור מהטרכיאה ועד לנק' שבה מתחיל שחלוף הגזים נקרא ה( dead spaceנפח
שווא) האנטומי – הוא נקרא כך כי לא מתרחש בו שחלוף גזים.
בפיזיולוגיה מדברים על דברים יותר פונקציונלית ,באנטומיה מדברים על דברים בצורה יותר מבנית.
שנורקל מוסיף נפח שווא למע' הנשימה ,הדבר יהיה קריטי אם לא יהיה מספיק נפח מתחלף ( נפח אויר
בנשימה אחת).
נפח השווא משמעותי מאוד בנושא של מסכות אסור שנפח השווא יעלה על גדול מסוים אחרת יצטברו בו גזים
שלא כדאי לנשום ,לדוג' פד''ח).
תנועת הגזים תלויה במפל הלחצים.
דם עני בחמצן הוא בדר''כ בצבע יותר כחלחל בגלל שההמולגובין נראה פחות אדום כשלא קשור לחמצן.
הדם עובר בריאות וחוזר מחומצן ( ואדום יותר) לעליה השמאלית ומשם ימשיך לשאר הגוף.
אנטומיה של הריאות
מחלקים את מע' השימה ל upper airwaysו. lower airways
החלק החשוב לנו במבנה חלל הלוע הוא האפיגלוטיס שתפקידו
הוא למנוע נשימה בזמן אכילה וההפך.
סורפקטנט
מורכב מ 90%שומן ו 10%חלבון ותפקידו הוא להחליש את מתח הפנים של האלויאולות.
החלק ההידרופובי נראה כמו זנב והחלק ההידרופילי הוא הראש.
החלק ההידרופילי של הסורפקטנט נכנס בין מולקולות המים ובכך מחליש את הקשרים במקביל החלק
ההידרופובי מושך את הסורפקטנט כלפי מעלה ובכך בעצם מפיג את המתח שהיה על הדופן.
הסיבה שסורפקטנט הוא קריטי היא בכך שהוא זה שדואג ליציבות המע' ,אם לא היה אותו הנאדיות היו
קורסות זו על זו בקלות ,לא היתה לנו יכולת ליצור כוח שמתמודד מול הלחצים הגבוהים שקיימים בריאות.
פגים מושפעים מכך בקלות מאחר ובאחד משלבי ההתפתחות האחרונים של העובר ברחם הוא יצור
הסורפקטנט ופגים שנולדים לפני שהסורפקטנט נוצר זקוקים להכנסה חיצונית של סורפקטנט מממקור חי
ואולי גם סינטטי.
היחסים בין הדם והנאדיות מאוד חשובים ואם נוצר מצב שבו הלחץ באלויאולה משתנה משמעותית יש שינוי
במרווח הבין תאי בשלבים מוקדמים של שינוי הלחץ עלול להכיל נוזלים ובהמשך הנוזלים יכולים גם להכנס
אל הנאדיות עצמן.
בהשוואה בין אלויאולות גדולות וקטנות יש גם להתייחס ל pores of conesכשהנאדית גדולה מידי יכולה
להתרחש זרימה דו''צ או קריסה על החורים הללו.
מע' הנשימה -הרצאה – 2אוורור ודיפוזיה
בציור משמאל אפשר לראות איך אפשר להסתכל על מע' הנשימה או הריאות.
בחלק העליון -זה האזור של נפח השווא ( יש שם
רק כלי נשימה שמעיברים לנו את האוויר)
החלק החצי עגול זה הגז שבאלויאולות -זו המסה
המשמעותית של אויר.
החצי עיגול זה הדם – במנוחה יעבור שם 70מ''ל
דם.
אוורור
-maximal voluntary ventilation – MVVהנפח התיאורטי המקסימלי שאפשר לשאוף בדקה .מבקשים
מהנבדק לשאוף מהר ועמוק במשך רבע דקה ואז כופלים ב 4כדי לקבל את הנפח לדקה.
במבחן מאמץ מירבי בודקים את האוורור המירבי ומחסרים ממנו את האוורור הדקתי -אם הערך הוא עד 30
מ''ל לדקה ,אם הוא גדול יותר אפשר להניח שיש בעיה ברזרבות הריאתיות.
נפח מת
𝑇𝑉 ⋅ 𝑓 = 𝐸̇𝑉
𝑉̇𝐶𝑂2
= ̇𝐴𝑉 𝐾⋅
𝑝𝐶𝑂2
פאלר היה מדען שהגה את המתודה הבאה:
מה שעושים זה מרוקנים את הריאות לחלוטין (נשארים עם הנפח המת ו % 80חנקן בנאדיות) ואז לוקחים
חמצן % 100ממלאים את הריאות ל TLCואז מתחילים לנשוף החוצה ביציאה מחכה גלאי לחנקן.
בהתחלה נקבל קריאה של הרבה חמצן עד שמגיעים לפלטו כלשהו בגרף שבו אנחנו מקבלים כמות יחסית
קבועה של חנקן וזהו החנקן באזור שחלוף הגזים.
(כלומר ,כל מה שנשפנו לפני זה זה הנפח המת)
כשהחמצן מגיע לנאדיות הוא מתערבל עם החנקן (והחנקן מגיע מ %80לבערך )40%ולכן כשמקבלים פלטו
ב % 40אנחנו יודעים שזה הנפח של שחלוף הגזים.
מע' הנשימה -הרצאה - 3דיפוזיה ופרפוזיה
נחזור על מס' חוקי גזים חשובים:
חוק דלתון -הלחץ הכולל שנוצר ע''י תערובת גזים שווה לסכום הלחצים החלקיים של כל אחד מהגזים.
בנוסף ,הלחץ החלקי של גז בתערובת שווה ללחץ של אותו הגז אם היה היחיד במיכל.
– Px = Pbar ⋅ Fxגז יבש
𝑥𝐹 ⋅ ) 𝑂 – 𝑃𝑥 = (𝑃𝑏𝑎𝑟 − 𝑃𝐻2גז רווי במים
חוק אבוגדרו -נפחים שווים של גזים שונים הנמצאים בטמפ' ולחץ זהים מכילים אותו מס' מולקולות
נפח של מול אחד של גז אידיאלי הוא 22.4ליטר בתנאי .STPD
תנאי מדידה סטנדרטים בפיזיולוגיה –
25 - STPDמעלות צלזיוס ,לחץ 1אטמ' ו D -מייצג ייבש – ללא אדי מים.
– BTPSטמפ' הגוף – ,37לחץ 1אטמ' ורווי ב 100%באדי מים.
– ATPSטמפ' הסביבה – תלוי באיזה טמפ' אנחנו נמצאים ,לחץ 1אטמפ' ורווי ב 100%באדי מים.
הכוונה ברווי ב 100%היא לכך שהאויר שנכנס לריאות "מלא במים " .fully saturated -
חוק הגזים האידיאליםPV = nRT -
גזים אלויאולרים-
חנקן – 74.9%או Torr 569
חמצן – 13.7%או Torr 104
פד''ח – 5.2%או Torr 40
אדי מים – 6.2%או Torr 47
חישוב לחת חלקי של חמצן בגובה פני הים –
מייצג כמה חמצן יש באקספיריום
דיפוזיה
החלק הזה מתרכז במעבר האויר מהריאות אל כלי הדם
יש מפל לחצים בין הריאות בדם והוא זה שמניע את התנועה של שחלוף הגזים ,במקומות בהם הלחץ החלקי
נמוך תיהיה ירידה בקצב הדיפוזיה.
גורמים המשפיעים על דיפוזיה:
.1שטח פנים.
.2מרווח הרקמה בין דופן הקפילרה לבין האלויאולה.
.3ההבדל בין הלחצים ( בין הדם לריאות וההפך).
יחסי
דיפוזיה בין חמצן לפד''ח
מה שמעניין זו הסיבה לכך שמקדם המסיסות של פד''ח הרבה יותר גבוה משל חמצן.
המשקל המולקולרי של פד''ח גבוה יותר מזה של החמצן ( 44לעומת )32אבל המסיסות של הפד''ח גבוהה
יותר משל החמצן ולכן מקדם הדיפוזיה של פד''ח לעומת חמצן הרבה יותר גדול ( פי .)20
וההבדל הזה הוא ישפיע על קצבים של מעבר פד''ח בין הריאות והדם.
נזכיר שמדובר בחתך מאוד מאוד צר בין דופן הקפילרה ,הנוזל הבין תאי והאלויאולה.
העובי הקטן ( 0.3מיקרון) קריטי למעבר המהיר ,הזמן של כדורית דם בריאה הוא מאוד
מוגבל ( 0.7שניות בערך) זה לא הרבה זמן להתמוססות בפלזמה או קליטתו ע''י
ההמוגלובין ולכן אם המע' לא מספיק יעילה לא יהיה מעבר טוב.
מחזור הדם
פרפוזיה –מעבר של דם עני בחמצן דרך הריאות על מנת להעלות את
לחץ החמצן בו.
מחזור הדם הריאתי מתחיל בעליה ימין של הלב ,משם הדם עובד
לחדר ימין ומשם עובר דרך הריאות ומגיע מחומצן לעליה שמאל.
יש הבדל גדול מאוד בין הלחצים במחזור הסיסטמי למחזור הריאתי,
לא צריך הרבה לחץ כדי לעבור דרך הריאות.
קוטר העורקים יחסית גדול אבל יש בהם מעט מאוד שריר וזה
המקום היחידי שבו עורק מעביר דם עני בחמצן .
נפח מקסימלי של דם שיכול לעבור באזור השחלוף בכל רגע נתון הוא 500מ''ל .
במצב נורמלי בכל זמן נתון מדברים על סדר גודל של 75מ''ל עוברים בין הקפילרות לאלויאולות ,הנפח עולה
כתוצאה ממאמץ.
קפילרות שלא היו מוזנות נפתחות בזמן מאמץ תוצאה מעליה בלחץ וכמות הנוזל.
ככל שמגדילים את שטח החתך של הקפילרות שיכול לקלוט את הדם הזה זה יוריד את ההתנגדות.
העורקים נעים במקביל לכלי הנשימה ואילו הורידים מנקזים (עוברים גם דרך האלויאולות אבל לא צמודים
לכלי הנשימה ואף מתרחקים מהם).
מאפיינים מבניים של מחזורי הדם הברונכיאלים והפולמונריים
קירות העורקים בריאות מאוד דקים ביחס לקירות כלי הדם הסיסטמתי ,לכן ,צריך לחץ נמוך יותר בשיל
לעבור דרך כלי הדם הריאתיים.
ככל שהלחץ גדל הוא יפתח ויפתח גם כלי דם יחסית גדולים שלא היינו רואים כנפתחים במחזור הסיסטמתי (
כי יש שם התנגדות גדולה יותר של מחזור הדם).
יש שני מקורות דם:
.1המחזור הברונכיאלי – מזין את כל האזור שלא מתרחש בו
שחלוף גזים.
.2המחזור האלויאולרי – מזין את כל איזור שחלוף הגזים (
יש שם גם דם וגם גז ומאפשר הזה של רקמת התאים
שנמצאת שם בעיקר Type 1ו Type 2תאי פנאומוציטים).
מיקרוסירקולציה פולמונרית
מיקרוסירקולציה פולמונרית מתייחסת לכלים הקטנים שמשתתפים בחילוף נוזלים ותמיסות ובכך שומרים
על איזור הנוזלים בריאות.
חשוב שהריאות שלנו ישמרו יבשות ככל הניתן אחרת זה יפגע בשחלוף הגזים שלנו בריאות.
התנגדות כלי הדם הריאתיים
בגרף אפשר לראות את התנגדות כלי הדם כשמחלקים אותם לורידים או עורקים.
הסיבה שיש הקטנה של התנגדות כתוצאה מעליה בלחץ הוא בגלל התרחבות כלי הדם וה recrutmentשלהם.
התנגדות כלי הדם בדר''כ נמוכה והוא ירד עוד יותר במאמץ,
משתנה בנפחי ריאה נמוכים וגבוהים – מבחינת כלי הדם שני הקיצונים לא טובים ,שניהם משפיעים על
התנגדות גבוהה יותר בכלי הדם.
היפוקסיה – בהמשך.
נוסחת פיק
עוזרת להחליט מהי זרימת הדם.
הרצאה – 4אוורור – פרפוזיה
ניזכר רגע במבנה הריאות:
הריאות הן מעין שקים שלנאדיות שצמודות אחת לשניה וברובן נמצאות בבסיסי הריאה.הגרויטציה משפיעה
על הנאדיות .ובעצם יוצר שהנאדיות שיחסית סגורות הן בבסיסים קרוב לסרעפת כי שם הנאדיות נדחסות
בחסות הגרויטציה.
הגרף משמאל מחלק את הריאה ל 3איזורים שונים:
אזור 1הוא תיאורטי במקרים שלא כוללים איבוד דם או
בעיות לב.
במקרה שבו יש איבוד דם מאסיבי יהיו אזורים שאין בהם
זרימת דם והאזור שיפגע בעיקר הוא אזור .1
באזור 2נראה שיש מפל מספק בין הלחץ העורקי והלחץ
הורידי.
ההשפעות כאן קשורות גם להשלכות ההידרוסטטיות גם
למילו -הלחץ באלויאולה וגם למרחק שהאזור נמצא
מהלב.
אזור 3מדובר באזור בעל הרבה מאוד דם ( יותר נמוך -
יותר דם) הלחץ העורקי והלחץ הורידי גדולים מהלחץ בתוך
האלויאולה .והקפילרות אפילו גדולות מהמצב הנורמלי.
בריאות במצב נורמלי נמצא את אזור 2ו 3בלבד.
במצב בו הלחץ באלויאולה הוא לא כלכך משמעותי ,המשמעות הכי גדולה היא בעצם ההבדלים בין Paל .Pv
יכול להיווצר מצב שיהיה גודש בורידי הריאה ואז נקבל באזור .2
מה שקובע את הזרימה במצב שבו השפעת האלויאולה לא כזאת גדולה הוא ההבדלים בין העורק לוריד.
בתמונה מימין אפשר לשים לב להשפעות לחץ הדם על הריאות:
לחץ הדם ב Aנמוך מלחץ הדם ב Bולכן ההבדלים בין מה שקורה בין
חלל הגז לבין מה שקורה בעורק הם קטנים יותר.
לחץ הגז יכול לגרום לקריסה של כלי הדם .ואז כבר לא משנה מה
ההבדל בין החלק השמאלי לחלק הימני.
ברגע שהלחץ בתוך כלי הקיבול גבוהה הפרש הלחצים כבר לא ישנה.
בדרך כלל משתמשים בהורמונים או פקטורים על מנת לשלוט בהתרחבות או היצרות כלי הדם.
כאלה שמצרים נקראים vasoconstrictorsוכאלה שמרחיבים נקראים .vasodilatators
היחס בין האוורור ל פרפוזיה
יש צורך שתהיה התאמה בין הפרפוזיה לאוורור.
בגרף משמאל אפשר לראות שבמצב של אוורור מועט
(היפוונטילציה) הרקמות עלולות לקבל עוד פחות חמצן.
כל הערכים בגרף ממוצעים .הגוף יודע לנווט את החמצן
והדם לאן שצריך.
4סיבות להיפוקסיה:
.1היפוונטילציה
.2הגבלה בדיפוזיה – בצקת ריאות ,פגיעה בשטח
הפנים של הנאדיות.
.3מעקפים כלי דם שעוקף את הריאה ובמחזור הדם הריאתי כלומר הדם בו לא מתחמצן
.4אי התאמה בין האורוור לפרפוזיה – חוסר מתאם זרימת דם טובה באזורים מסויימים ואוורור טוב
באזורים אחרים.
.5
היפונטילציה
הקשר שבין האוורור האלויאולרי ולחץ הפד''ח.
נעלה את האורור עם עליה בפד''ח.
הלחץ הוא שמשנה ולא הפרקציה.
היפוקסמיה שקשורה בהיפוונטילציה תשתפר
מידית בנשימת חמצן.
היפוונטילציה קשורה בין היתר לפגיעה
באלויאולות או פגיעה בנשימה.
מעקף
ההשפעה הבעייתית היא על החמצן ,לחץ החמצן שיצא נמןך מאוד .60
המערכת מגיבה מהר לכל עליה של פחמן דו חמצני ולכן היא מאווררת
יותר ,ולכן יש ירידה בלחץ הפחמן ומעט עלייה של חמצן בדם -כי יכולות
הנשיאה של החמצן מוגבלת ע"י המוגלובין( .מסיסות החמצן זניחה).
אוורור יתר משפיע רק על הפחמן הדו חמצני אך לא משפיע על חמצן.
יש פחות חמצן בדם בסוף (זהה לזה שבאביאולה) ,בסופו של דבר
תהיה עלייה מסוימת אך לא מספיקה של החמצן בוריד הריאה.
עודף חמצן יכול להשפיע.
העברת חמצן ופד''ח
הקדמה
מע' הנשימה ומע' ההובלה עובדות יחד על מנת:
בגרפים מתחת אפשר לראות את רמות הפד''ח בהתאם ללחץ שלו -ככל שהריכוז נמוך היכולת של הדם לשאת
אותו עולה ושבאותן כמויות של פד''ח וחמצן יש הבדלים מאוד קטנים בלחץ .הגרף ההכי שמאלי מייצג את
ההבדלים בין החמצן לפד''ח בעורק.
ה static lung mechanicsמדבר על נפחי הריאה שלא משתנים עם הזמן .לעומתם ה dinamic lung
mechanicsקשורים להתנגדות בעיקר בשאיפה.
הסכימה מראה כיצד אפשר להסתכל על היענות הריאה
אפשר לקחת אדם שעזב את העולם ,להכניס לכלי סגור ולחבר צינור
שמחובר לספירומטר.
כשאין לחץ מה שקורה בספירומטר ( בריאה) הלחץ האטמוספרי הקיים
בלחץ הסביבה.
אפשר לחבר משאבה שתיצור לחץ ( או תת לחץ) בסביבת הריאה .בדומה
לקשר בין בית החזה לפליאורה כל עבודה של אותה משאבה תגרום לתת
לחץ בחלל וזה ישפיע על מה שקורה בריאה.
אפשר גם לעשות משאבה שמתחברת לריאה ישירות (במקרה זה הסקאלה
דווקא תיהיה חיובית ולא שלילית).
בגרף -ניצור תת לחץ ונמדוד את הנפח של הריאה.
הקשר הוא לא לינארי -בשונה מחוק הוק.
לקראת הסוף או איפשהו באמצע העקום ,העקום מתיישר – הופך לאופקי
יותר.
מעבר לכך – העקום השאיפתי הוא לא העקום הנשיפתי – איסטריזיס.
שני הגורמים המשמעותיים הוא נפח הפנים של אלויאולות קטנות בתחילת
השאיפה וכנראה גם המבנה של הסיבים האלסטים שדורשים הרבה אנרגיה
בשלבים הראשונים כגדי ליצור את השאיפה.
בגרף הבא אפשר לראות שיש איזורים בריאות שיותר קל לנשום בהם ויותר קשה לנשום
בהם.
לדוג' באפקסים יותר קשה לקחת נשימה.
במקרים מאוד חמורים העבודה הנשימתית היא זו שמגבילה את המאמץ.
היענות הריאה
איך מחשבים היענות ? מתבונננים בשינוי בנפח ביחס לשינוי בלחץ.
היענות נמוכה -לאותו לחץ נקבל שינוי קטן מאוד בנפח .
ככל שהריאה יותר קשיחה ההיענות יותר נמוכה.
כלומר אם עם אותו שינוי בלחץ נצליח להגדיל את האורור או הנפח בפחות אז
ההיענות של הריאה נחשבת נמוכה יותר ( )stiff lungנפוץ במחלות רסטרקטיביות –
מחלות שמצלקות את הריאה.
היענות היא ההפך מאלסטיות.
מהגרף אפשר לראות שאנחנו אוהבים לנשום ב.FRC
שם האנרגיה שמשקיעים מביאה לשינוי נפח הטוב ביותר.
- Specific complianceהיענות לנפח
הרבה פעמים רוצים להשוות בין נורמות (בין אנשים) .
אם משווים ריאה של ילד לריאה של מבוגר – באותו הבדל של לחץ ריאת הילד
תיהיה עם היענות נמוכה יותר.
אם נתקן את הפרש הנפחים נוכל לקבל היענות דומה בין השניים .
חייבים לתקנן לנפח הריאה החדש כדי למדוד היענות – בנפחים שונים יש היענות
שונה.
בגרפים הבאים אפשר לראות כמה נפח מוציאים לאורך זמן ,כדאי לשים לב בעיקר לנפח בשניה הראשונה –
נקרא .1FEV
אדם נורמלי יכול להוציא % 80מה VTשלו בשניה הראשונה ,אם מצליחים להוציא פחות מזה -יש בעיה
נשיפתית.
הנבדק עם החסימה ( )Bיוציא בשניה הראשונה פחות מה VTשלו -הוא נחשב אובסטרקטיבי.
לעומת זאת ,החולה הרסטרקטיבי (– )Cבעל מגבלת נפח -ה VTשלו נמוך אבל הוא יצליח להוציא את רוב
ה VTבשניה הראשונה – זה מה שמבדיל בין הנורמלי לאובסטרקטיבי.
לסיכום:
בחולה אובסטרקטיבי – יש בעיה
בזרימה –מוציא פחות אויר ביחידת
זמן .
בחולה הרסטרקטיבי -אם הצליח
להוציא את הכמות המירבית שלו הוא
יוציא אותה מאוד מהר.
בדר''כ יש שאלות על הנושא הזה
במבחן.
עבודת הנשימה
אם נמצאים בנק' ה 0זה FRCאנחנו צריכים לייצר לחץ שלילי כדי
שיתחיל להכנס אויר לריאות ,כלומר צריך לייצר עבודה אלסטית כדי
שהנפח יתחיל לעלות אז עבודת הנשימה האלסטית יכולה להיות מחושבת
לפי השטח () OACD
- AECזה עקום ההיענות של הריאה ובית החזה יחדיו.
כל כלי נשימה יוצר התנגדות מסוימת והתנגדות זו מחושבת מעל הכוחות
האלסטים – OACB
השטח המקוקו זה העבודה שעושים כנגד התנגדות כלי הנשימה – במצב
מנוחה האקספיריום הפאסיבי נבלע במע'.
ובפירוט :
כמורצפטורים פריפראילים:
נמצאים בקרוטיד ובקשת ה אאורטה.
יש בהם זרימת דם מאוד גבוהה והם רגישים גם לחמצן גם ל PHוגם ל CO2והם
בעיקר רגישים לחמצן (הם הרגש הבלעדי לשינויים בחמצן).
למרות זאת הם תורמים בערך חמישית מכלל הדרייב הנשימתי.
בדר''כ כשמדברים על הרצפטורים הפריפריאלים מתייחסים לאלו שבאאורטה.
לסיכום:
רצפטורים מרכזיים:
Mechanoreceptors
רצפטורים שמרגישים מתיחה
נמצאים גם בנאדיות וגם בכלי הנשימה הקטנים והם מרגישים את המתיחה של הרקמה.
מתיחת יתר של הרקמה תגרום להפסקה של האינספיריום.
The Hering-Bruer Reflexes
מופעלים גם בניפוח וגם בהוצאת אויר .
במצב של קריסת יתר של הרקמה נקבל הפסקה של האקספיריום.
מתיחת יתר – תגרום להפסקת השאיפה
הוצאת אויר מאוד משמעותית תגרום להפסקה של הנשיפה.
Central controller
מרכז השליטה נמצא בגזע המוח: