‫בס"ד‬

‫סימן ח‬
‫הלכות ציצית ועטיפתו‪ ,‬ובו י"ז סעיפים‪.‬‬

‫הקדמה‬
‫דברים פרק כב‪ ,‬יב "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה"‬
‫במדבר פרק טו‪ ,‬לז‪-‬מ (לז) ויאמר יקוק אל משה לאמר‪( :‬לח) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם‬
‫ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת‪( :‬לט) והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם‬
‫את כל מצות יקוק ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם‪:‬‬

‫סעיף א‬
‫יתעטף בציצית ויברך מעומד‪.‬‬
‫ב"י ‪ :‬לומדים את זה מג"ש לכם לכם מספירת העומר כי אע"פ שכל ברכות המצוות נאמרות מעומד‪( 1‬ירושלמי)‬
‫פה יש גם צד של הנאה אז שאני‪.‬‬

‫סעיף ב‬
‫סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם‪ ,‬פעמים בכיסוי הראש‬
‫פעמים בגילוי הראש‪ ,‬ונכון שיכסה ראשו בטלית‪.‬‬
‫עיטוף‬ ‫‪‬‬

‫כתוב במ"ק כד‪ .‬לגבי אבל‪ :‬אמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום ‪ -‬אינו קרע‪ ,‬וכל עטיפה שאינה‬
‫כעטיפת ישמעאלים ‪ -‬אינה עטיפה‪ .‬מחוי (מראה) רב נחמן עד גובי דדיקנא (רש"י‪:‬גומות שבלחי‪,‬‬
‫למטה מפיו‪ ,).‬ע"כ‪.‬‬
‫בתוספתא מסכת ברכות פ'ו ה'י כתוב כשהוא מתעטף או' ברוך אשר קדש' במצ' וצו' להתעטף בציצית‬
‫הגאונים למדו מפה שגם אצלנו צריך עטיפה כישמעאלים על הארש ועל חלק מהפה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בעל העיטור מהר"י אבוהב אומר שלא צריך אלא כדך בני אדם שפעמים כן פעמים לא‪ .‬עיטו‪ ,‬לשון‬ ‫‪‬‬
‫כיסוי‪ 2‬כמה שכתוב " גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה " דברים כב יב‪ .‬אבל פסוקים‬
‫על עיטוף מדברים על אבלות או מצורע‪.‬‬
‫ש"ע פוסק כבעל העיטור והב"ח מוסיף שיהיה מתחילת התפילה עד סופה‪.‬‬
‫כיסוי ראש בטלית‬ ‫‪‬‬
‫מדברי הטור‪ .‬ב"י מפרש כי מצווה מובחר להתכסות בטלית של מצוה תמיד‪ .‬אבל הדרכי משה והגר"א לא‬
‫מסכים ואומר שזה רק כדי לא לברך בגילוי ראש כי סתם כיסוי ראש חסידות‪.‬‬

‫סעיף ג‬
‫טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש‪ ,‬אף על פי שאין בהם עיטוף‪ ,‬יוצאין בהם ידי חובת‬
‫ציצית‪ ,‬וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו‪ ,‬ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי‬
‫הילוך ד' אמות‪ ,‬ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבישנו‪.‬‬
‫דין טלית קטן‬ ‫‪‬‬

‫‪ 1‬קרב אותנו לעבודתו ועבודה צריכה מעומד‬

‫‪ 2‬פוסקים כמו רב בדיני שלכאורה חולק על שמואל‬
 ‫בס"ד‬

‫טור מביא דברי העל העיטור ‪" :‬ודרך העטיפה רחבה לקומת איש" היינו מה שנקרה עטיפה זה כשהרוחב של‬
‫הטלית היא באורך של אדם‪ .‬וזה לכאורה לא מתקיים בטלית "קטן"‪( .‬דעת העיטור והטור שמברכים עליו וזה‬
‫רק לצד יותר טוב ולא לעיכובה‪).‬‬
‫"אילימא‬‫מרדכי אומר שלא לשים כי לא אומרים "אשר תכסה בו עליו" (לא מכסה) כי כתוב במנחות מ‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫דלית בה שיעורא‪ ,‬והתניא שיעור טלית שהקטן מתעטף בו ראשו [ורובו] וגדול יוצא בו עראי חייב‪ "3‬ארחות‬
‫חיים אומר שמי שמברך עליו עובר על לא תישא‪ .‬אור זרוע‬
‫נימוקי יוסף חולק וחושב שזה בסדר‪ .‬עיטוף לאו דווקא והא דמנחות היא ראיה דלא בעינן לא עיטוף‬ ‫‪‬‬
‫ולא כיסוי‪ .‬מוסיף התרומת הדשן שמה שנאמר עטיפה זה בדורות שלהם שהיו רגילים בזה אבל‬
‫האידנא שסתם לובשים בגדים ומברכים על זה דעיטוף לא כתוב בדאורייתא‪ .‬ככה רוב ראשונים‪.‬‬
‫מהר"י אבוהב ותרומת הדשן הוסיפו כדי לצאת ידי עטיפה שבשעת הברכה ישים אותו רוחבו לקומתו‬
‫ועל ראשו‪ /‬יעטיפנו על ראשו ויפליטנו לאחוריו וינוד כך לפחות כדי הילוך ‪ 4‬אמות‪.‬‬
‫ב"י פסק כתרומת הדשן וגם בחומרא של עיטוף בשעת ברכה‪ .‬יש חובה עטיפה בנפרד או זה‬
‫מצד לחוש ללשון עטיפה‪.‬‬

‫סעיף ד‬
‫מחזיר שתי ציציות לפניו‪ ,‬ושתים לאחריו‪ ,‬כדי שיהא מסובב במצות‪.‬‬
‫מלשון בעל העיטור‬

‫סעיף ה‬
‫מברך‪ :‬להתעטף בציצית‪ .‬אם שנים או שלשה מתעטפים בטלית כאחת (פי' בפעם אחת)‪,‬‬
‫כולם מברכים‪ .‬ואם רצו‪ ,‬אחד מברך והאחרים יענו אמן‪.‬‬
‫מלשון התוספתא‬

‫סעיף ו‬
‫על טלית קטן יכול לברך להתעטף‪ ,‬אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו‪ .‬הגה‪ :‬וי"א שמברכין‬
‫עליו‪ :‬על מצות ציצית‪ ,‬וכן נוהגין ואין לשנות (כל בו סי' כ"ב ונ"י בה"ק דף פ"ו ע"ב)‪.‬‬
‫אבל מהר"י אבוהב והאגוד טוענים שיש‬ ‫כל בו ונימוקי יוסף אומרים לברך על מצוות ציצית‪ .‬וכן המנהג‪.‬‬
‫מתרץ הט"ז שזה כדי לחשוש‬ ‫לברך להתעטף כי "על" זה כשאין עובר לעשייתן ופה זה לא מתאים‪.‬‬
‫משיטה שצריך דווקא עיטוף ואז מברכים על זה שמתן לנו הקב"ה מצווה של ציצית אכ"פ שלא עושים כתיקונו‪.‬‬
‫ש"ע פובק כמהר"י אבוהב והרמ"א כהכל בו‪.‬‬

‫סעיף ז‬
‫צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה‪.‬‬
‫מנחות מב‪ .‬ת"ר‪ :‬ציצית ‪ -‬אין ציצית אלא ענף‪ ,‬וכן הוא אומר‪ :‬ויקחני בציצית ראשי‪ .‬ואמר אביי‪ :‬וצריך לפרודה כי צוציתא דארמאי‬
‫(כבלורונית של גויים רש"י)‪ .‬ויש מסבירים שזה דווקא בתכלת שצריך להיות בנפרד אלא שעושים זכר לדבר‪.‬‬

‫סעיף ח‬
‫יכוין בהתעטפו שצונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם‪.‬‬
‫לשון הטור‪ .‬במדבר טו מ "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלהיכם"‪ .‬גם בסוכה ותפילין‪ .‬יוצר שצריך‬
‫לכוון גם לשם מצווה וגם לשם זכר המצוות‪( .‬וגם לפטור ציצית קטן אם לא בירך)‪.‬‬

‫סעיף ט‬
‫חייבת בציצית‪ ,‬אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אף על פי שהגדול יוצא בה עראי ‪ -‬פטורה‬ ‫‪3‬‬
 ‫בס"ד‬

‫קודם שיברך‪ ,‬יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים‪ ,‬כדי שלא יברך לבטלה‪.‬‬
‫ב"ח אומר שזה מדינא כי לא סומכים על חזקה שאינה נוצר ע"י‬ ‫ב"י מביא לשון הרא"ש וזה מידת חסידות‪.‬‬
‫הטבע מימלא אלא מכוח אדם‪ .4‬מ"א דוחה הראיות שלו אבל אומר לבדוק כשאפשר בכל מקרה כי לא סמכינן‬
‫על חזקה במקום שאפשר לבררו‪ .‬אבל ט"ז אומר שאני הכא כי כבר בדק רק דחיישינן לקלקול‪.5‬‬
‫פסול הטלית עיין סימן י"ב‪.‬‬

‫סעיף י‬
‫אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות‪ ,‬ילבשנו בלא ברכה‪ ,‬וכשיטול ידיו ימשמש בציצית‬
‫ויברך עליו‪ ,‬או כשילבש טלית אחר‪ ,‬יברך עליו‪ ,‬ויכוין לפטור גם את זה‪ ,‬ואין צריך למשמש‬
‫בציציות של ראשון‪.‬‬
‫לשון הטור‪.‬‬
‫סעיף יא‬
‫עיקר מצות טלית קטן‪ ,‬ללובשו על בגדיו‪ ,‬כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות‪.‬‬

‫סעיף יב‬
‫אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות‪ ,‬כולם חייבים בציצית‪ ,‬ואם לבשם כולם בלא הפסק‪,‬‬
‫והיה דעתו מתחלה על כולם‪ ,‬לא יברך אלא ברכה א'‪ .‬אם מפסיק ביניהם‪ ,‬צריך לברך על כל‬
‫אחת ואחת‪ .‬וה"ה אם לא היה בדעתו מתחלה על כולם‪ ,‬הוי כמפסיק ביניהם‪ .‬הגה‪ :‬וכן אם‬
‫פשט הראשון קודם שלבש השני‪ ,‬צריך לחזור ולברך (ת"ה סימן מ"ה)‪.‬‬

‫סעיף יג‬
‫הלובש טלית קטן ומברך עליו‪ ,‬וכשהולך לבית הכנסת מתעטף בטלית גדול‪ ,‬צריך לברך עליו‪ ,‬דהליכה‬
‫מביתו לבית הכנסת חש‬
‫יבא הפסק‪ .‬ואם מתפלל בתוך ביתו‪ ,‬אם היה דעתו מתחלה גם על טלית גדול ולא הפסיק בינתיים‬
‫בשיחה או בדברים אחרים‪ ,‬אינו צריך לחזור ולברך‪.‬‬
‫סעיף יד‬
‫אם פשט טליתו‪ ,‬אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד‪ ,‬צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו‪ .‬הגה‪ :‬וי"א‬
‫שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו (אגו' סי' ל"ה)‪ .‬וי"א דוקא כשנשאר עליו טלית קטן‪,‬‬
‫והכי נוהגין (שם) (עיין לקמן סימן כ"ה ס' י"ב)‪.‬‬
‫סעיף טו‬
‫אם נפלה טליתו שלא במתכוין‪ ,‬וחוזר ומתעטף‪ ,‬צריך לברך‪ .‬והוא שנפלה כולה‪ ,‬אבל אם לא נפלה‬
‫כולה‪ ,‬אף על פי שנפלה רובה‪ ,‬אינו צריך לברך‪.‬‬
‫סעיף טז‬

‫‪ 4‬שמה מביא הרבה הוכחות על רוב שלא מתגברים על חזקה (נגד הכלל) כי הם מוצרו על ידי מעשה אדם ואז זה לא רוב‬
‫מוחלא ויכול להשתנות‪ .‬וה"ה לגבי חזקה דידן‪.‬‬
‫‪ 5‬ולא דומה ליו"ד א ששמה אפ' שיש חזקה שכל השוחטים בקיעים אם הוא לפנינו צריך לבדוק אם הוא בקי‪ .‬אבל פה כבר‬
‫בדקו שלא מקולקל אלא חשש שמא ישתנה ועל זה לא אמרינן שצריך לבדוק לפי הט"ז‪.‬‬
 ‫בס"ד‬

‫הלן בטליתו בלילה‪ ,‬צריך לברך עליו בבוקר‪ ,‬אף אם לא פשטו‪ .‬וטוב למשמש בו בשעת ברכה‪ .‬וכן‬
‫יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום (הגהו' מיימוני בשם ס' התרומה; סמ"ג וסמ"ק ומרדכי‬
‫בהלכות תפלין)‪.‬‬
‫סעיף יז‬
‫נתכסה בבגד שהוא חייב בציצית‪ ,‬ולא הטיל בו ציצית‪ ,‬ביטל מצות ציצית‪.‬‬