‫כוח אינטגרציה של ביודנזה‬

‫זה תמיד לקח לי קצת להבין את זה‪" ,‬הפואטיקה של המפגש האנושי"‪ .‬רולנדו טורו מערבב‬
‫נוירוטרנסמיטורים עם שירים בכיתות שלו‪ ,‬פיזיקה קוונטית אוונגרדית עם "ריקוד האטומים" ‪...‬‬
‫אשת המדע שקיימת בי והמשורר‪ ,‬הם מעולם לא לחצו ידיים‪ ,‬הם חיו בעולמות נפרדים והתחילו‬
‫להבין שהביודנזה עלתה לי‪ .‬רק ידעתי שזה עובד וזה היה יפה מאוד‪ ,‬מה צריך לדבר על היסודות‬
‫הביולוגיים או הפסיכולוגיים שלה? מה עושה השירה כשמדובר במפגש? אגב‪ ,‬אני מוצא מה?‬

‫אנחנו חיים במצב עמוק של אי‪-‬נוכחות כרונית או התפוררות ‪ .‬מנותקים מעצמנו‪ ,‬מלכתחילה‪ ,‬וגם‬
‫מנותקים מכל מה שמחוץ לנו‪ ,‬אבל מתנהגים כאילו באמת עשינו אינטראקציה‪.‬‬
‫ההתפוררות הזאת שבה אנו חיים גורמת לנו להיות חולים (פיזית)‪ ,‬לחלות במערכות היחסים שלנו‬
‫ולהפוך את כדור הארץ לחולה‪ .‬חמדנות‪ ,‬מלחמות והרס‪ .‬והגרוע מכל‪ ,‬האדישות לסבלם של אחרים‪.‬‬
‫זה היה הכמיהה הזאת לרגישות ‪ ,‬לנוכח כל כך הרבה סבל‪ ,‬שהזיז את רולנדו טורו כדי ליצור את‬
‫ביודנזה‪ .‬לכן הבסיס של המערכת כולה היא אינטגרציה אפקטיבית ‪ .‬או שאני אוהב לומר‪ :‬האהבה‬
‫היא הדבק האוניברסלי‪.‬‬

‫הרמה הראשונה של מחלוקת היא אינדיווידואלית‪ .‬כל אדם חי מתפורר בחלקים שונים‪ ,‬בדרך כלל יש‬
‫מחלוקת (או ליתר דיוק) בין מה שאנחנו חושבים במודע‪ ,‬מה אנחנו מרגישים‪ ,‬ומה שאנחנו עושים סוף‬
‫סוף‪ .‬במאבקים האלה אנחנו מאבדים הרבה אנרגיה ‪....‬‬

‫האדם שמצא את עצמו נוהג בספורט הבריאה של החמלה ‪ ,‬שהוא חיבוק אוהב "בבריאות ובחולי‪,‬‬
‫בעושר ובעוני ‪ ."...‬וגם נוהגים בכבוד עצמי ‪ .‬הוא מציב את עצמו במודע כמטרה ראשונה של טיפול‬
‫ותשומת לב‪ .‬הוא מטופל באהבה ובקפדה‪ ,‬ללא הונאה עצמית‪ .‬להפריד בין מה שלך‪ ,‬את הצרכים‬
‫האמיתיים שלך ואת הרצונות‪ ,‬ומה כבר מתוכנת על ידי המשפחה והחברה‪ .‬ודרך של סיפוק עצמי‬
‫מתחיל‪ .‬אנחנו סולחים לעצמנו‪ ,‬אנחנו מבינים אחד את השני ואנחנו הופכים לחברים הכי טובים שלנו‪.‬‬

‫השירה היא היופי שמקיף את כל התהליך של איחוד מחדש‪ ,‬אם כי יש כאב ופצעים עדיין פתוחים‪,‬‬
‫קבלה ללא תנאי תמיד עושה את הרגע הוא קסום‪ ,‬יפה‪ ,‬פשוט כי זה מעשה אותנטי‪ ,‬טהור עירום‪.‬‬
‫שירה פירושה גם חגיגה ‪ ,‬כי כל המפגש עם מה שאבד הוא רגע של עוצמה קיומית‪.‬‬

‫אותו הדבר קורה כאשר‪ ,‬משוחררים מכל מסכה‪ ,‬פחדים‪ ,‬פסקי דין ‪ ...‬אנחנו יכולים לחשוב ולסמל‬
‫באופן סמלי את האדם מולנו ואנחנו "פוגשים" אותו; כאשר אנו מסוגלים להביט בעיניהם ולהרהר‬
‫בעוצמת נשמתם‪ ,‬ובמקביל אנו מרשים לעצמנו להיראות בכל אנושיותנו‪ ,‬ומאפשרים לאדם האחר‬
‫להיכנס אלינו‪ ,‬ללא הסתתרות‪.‬‬

‫זה הרגע העליון הוא מה ‪ Rolando‬טורו קרא את האפיפניה של המפגש ‪ .‬ההתגלות פירושה ביטוי‪,‬‬
‫התגלות‪ ,‬ובאמת כאשר המפגש קורה‪ ,‬מה שמופיע ומסתמן הוא קדושת האדם שיש לך לפניך‪ ,‬בקשר‬
‫עמוק של נשמות‪.‬‬

‫זה לא משהו שאתה עושה כל היום‪ ,‬עם הקצב שאנחנו נושאים בחברה חסרת רסן‪ .‬נכון?‬
‫אולי יש יותר מקומות ודיסציפלינות למפגש עם עצמך (מדיטציה‪ ,‬פסיכותרפיה ‪ )...‬מאשר למפגש‬
‫האפיפי הזה‪.‬‬
 ‫הודות לפגישות ביודנזה‪ ,‬אנחנו יכולים לחוות את הרגעים האלה של אינטגרציה עמוקה עם אחרים‪,‬‬
‫להתקין אותם בתאים שלנו‪ ,‬רשתות עצביות ושדה אנרגיה‪ ,‬כמו מישהו שמתחיל לפתוח שבילים ביער‬
‫שאף אחד לא חצה אי פעם‪ .‬משם‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬יופיעו רגעים ביום ליום שבו באופן טבעי נוצר צורך בנו‬
‫עבור חיבור עמוק יותר‪ ,‬עבור קישורים אותנטיים יותר‪.‬‬

‫ככל שהחיבור האינטגרלי והעמוק הזה עםנו ועם האחר הופך לנו נוכחי‪ ,‬כך מתמוסס עוד יותר את‬
‫תחושת ההפרדה‪ ,‬המבודד והבידור ביקום העצום הזה‪.‬‬
‫תחושת ההפרדה היא תוצאה של פחד‪ ,‬וזו רק תחושה‪ ,‬לא מציאות‪ .‬המציאות‪ ,‬אם היינו יכולים לראות‬
‫את זה ותופס את זה‪ ,‬היא כי כל דבר הוא אחד‪.‬‬
‫התרופה המושלמת לפחד היא אהבה‪ .‬איפה יש אהבה (קבלה‪ ,‬חמלה‪ ,‬הומור) לא יכול להיות שום‬
‫פחד‪ ,‬כמו שיש אור לא יכול להיות החושך‪.‬‬

‫הקשר הקוסמי הזה עם "הכל" הוא "המפגש הפיוטי האחרון"‪ ,‬שבו מדבר ביודנזה‪ .‬וגם להגיע למצב‬
‫זה אינו שמור רק לאלה שיש להם חוויות שמאניות בג'ונגל או נסיגה מיסטית‪ .‬באמצעות מצבים‬
‫מוגברים של התודעה שיכולים להתרחש בישיבות של ביודנזה‪ ,‬האדם יכול להתעורר בתוכו את‬
‫היכולת לתפוס את עצמו כחלק אורגניזם קוסמי זה ‪ ,‬של יופי מושלם‪ ,‬שהוא הבריאה‪.‬‬
‫כך אנו משחזרים את הזיכרון של המקור שלנו ואת המטרה הקיומית‪ :‬להיות במלוא מובן המילה ‪.‬‬