‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫השמיניה"‬
‫עונה שניה‬
‫פרק ‪ :64‬מכונית התופת‬
‫מאת‪ :‬שירי צוק‬
‫‪ .1‬בית ראש הממשלה‪ ,‬בוקר‬

‫יאיר בסלון‪ ,‬מיישר את העניבה‪ ,‬רוחל'ה נכנסת בחליפת ג'ינס סטייל ג'ודי ניר מוזס‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫אתה מוכן? אתה יודע מה דעתי על אנשים‬
‫שמאחרים‪...‬‬
‫יאיר‬
‫אני מוכן רוחל'ה‪ ...‬מה איתך אתה לא מתלבשת?‬
‫זאת אומרת את לא מחליפה בגדים? זאת אומרת‬
‫זה מה שאת לובשת?‬
‫רוחל'ה‬
‫כן‪ .‬קניתי אתמול בכיכר‪ ,‬לא מהמם?‬
‫יאיר‬
‫אמממ‪ ,‬כן‪ ...‬יוצא מהכלל יפה‪ ...‬אבל‪ ..‬זה לא‬
‫אולי קצת מהמם מדי?? ועברת על השמות כן?‬
‫רוחל'ה‬
‫אז אני לא טובה בלהתאים שם לפרצוף‪ ...‬על זה‬
‫צריך לצלוב אותי?‬
‫יאיר‬
‫שכחת את האינסידנט ההוא יומיים לפני‬
‫הבחירות?‬
‫רוחל'ה‬
‫אויש‪ ...‬בסך הכל ביקשתי ממנה להחליש את‬
‫המיזוג‪ ...‬ולדאוג לעוד בורקסים‪....‬‬
‫יאיר‬
‫זו היתה אשת הנשיא‪....‬‬
‫מולי בדיוק נכנס עם איש ביטחון לבוש מדים שחורים עם אוזניה‬
‫יאיר‬
‫(למולי) הרכב מוכן? איפה הנהג? למה הוא לא‬
‫פה?‬
‫רוחל'ה‬
‫כי אני לא מתכוונת לאחר לוועידת המפלגה‬
‫הראשונה שלי‪ .‬הציבור מחכה לאשת ראש‬
‫הממשלה‪.‬‬
‫מולי‬
‫אתם לא תאחרו‪ .‬אתה פשוט לא תגיעו‪.‬‬
‫יאיר‬
‫סליחה?‬
‫מולי‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫יש התראה ממוקדת על מכונית תופת באזור‬

‫היריד‪ .‬אנחנו נשארים כאן עד להודעה חדשה‪.‬‬

‫ריאקשן רוחל'ה ויאיר המופתעים‪/‬חוששים‪.‬‬

‫פתיח‬

‫‪ .2‬סלון דביר‪ ,‬בוקר‬

‫המשפחה המורחבת – איה ניני בן בן דגנית ודדי – ליד השולחן‪ .‬לכל אחד יש קערת‬
‫קורנפלקס ריקה לפניו‪ ,‬והם מעבירים את החלב‪ ,‬הקורנפלקס והסוכר ביניהם‪.‬‬
‫ניני‬
‫חלב?‬
‫איה‬
‫(מעבירה לו את החלב) חלב‪ .‬סוכר?‬
‫דדי‬
‫(מעביר לה את הסוכר) סוכר‪ .‬קורנפלקס?‬
‫בן בן‬
‫(מעביר לו את הקורנפלקס‪ ).‬קורנפלקס‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(בציניות) יופי‪ .‬תקשורת זה הכי חשוב‪.‬‬
‫דדי‬
‫(לא מבין) מה?‬
‫דגנית‬
‫כלום‪ ,‬פשוט חבל שאף אחד לא אומר שום דבר‬
‫חוץ מ'קורנפלקס'‪' ,‬סוכר'‪ ,‬ו'חלב'‪ .‬בטח קורה‬
‫לכם משהו יותר מעניין בחיים‪.‬‬
‫איה ניני ודדי מחליפים מבטים‪.‬‬
‫ניני‬
‫לא‪ ,‬דווקא לא כל כך‪...‬‬
‫איה‬
‫קורנפלקס זה מעניין‪.‬‬
‫דגנית‬
‫טוב אולי תספרו לנו איזה סרט ראיתם שלושתכם‬
‫עד כל כך מאוחר אתמול?‬
‫איה‬
‫(באינסטינקט) רומנטי‬
‫ניני‬
‫(במקביל) סיינס פיקשן‬
‫דדי‬
‫(במקביל) מישל פייפר‬
‫דגנית מופתעת‪ ,‬מביטה בהם‪.‬‬
‫דדי‬
‫זה היה סרט מדע בדיוני רומנטי עם‪...‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫דגנית‬
‫מישל פייפר?‬
‫איה‬
‫בתפקיד אורח‪...‬‬
‫בן בן‬
‫למה לא קראתם לי גם לבוא?‬
‫דגנית‬
‫בן בן‪ ,‬מותר להם לבלות לפעמים רק שלושתם‪...‬‬
‫גם אתה ואני הולכים לפעמים לסרטים ביחד‪,‬‬
‫נכון?‬
‫בן בן‬
‫(בקול מקטר) כן‪ ,‬סרטים של בנות‪(...‬לניני) תגיד‪,‬‬
‫מה זה על חללית וכזה מין?‬
‫ניני‬
‫(מחייך לאיה) חתיכת חללית היה להם שם‪...‬‬
‫מצלמה על ניני‪ ,‬מעבר לפלשבק‬

‫‪ .3‬המצפה‪ ,‬פלש בק מיום קודם ‪1 #‬‬

‫אבנר ודדי מול השמיניה ההמומה במצפה החדש‬

‫אדם‬
‫מה זה המקום הזה?‬
‫רוני‬
‫איפה אנחנו בכלל?‬
‫נטשה‬
‫נראה קצת כמו חללית‪ ,‬לא?‬
‫דדי‬
‫אתם על הגג של עזריאלי‪.‬‬
‫דורי‬
‫אה‪...‬ומה אנחנו אמורים לעשות בדיוק‪ ,‬לכוון את‬
‫התנועה באיילון?‬
‫אבנר‬
‫יש עוד שאלות או שאני יכול להתחיל לדבר?‬
‫מיקה‬
‫כולנו אוזן‪.‬‬
‫דורי‬
‫זה מה שון גוך היה אומר‪...‬‬
‫אבנר מביט בו בנזיפה‪.‬‬
‫אבנר‬
‫טוב‪ .‬נתחיל מהסוף‪ .‬המקום שאנחנו נמצאים בו‬
‫עכשיו ‪ -‬לא קיים‪ .‬אתם אף פעם לא ראיתם אותו‪.‬‬
‫ברור?‬
‫דורי‪ /‬איה‪ /‬ניני‬
‫מה שתגיד‪ /‬ברור‪ /‬אוקי‬
‫אבי‬

‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫הבנתי‪ ...‬אם מישהו שואל‪ ,‬אנחנו לא יודעים‬

‫כלום‬
‫דדי‬
‫גם אם מישהו לא שואל‪ ,‬אתם לא יודעים כלום‪.‬‬
‫פשוט אין דבר כזה‪.‬‬
‫רוני‬
‫אין דבר כזה? זה מין סיסמה כזו?‬
‫אדם‬
‫אז מה זה בכל זאת?‬
‫אבנר‬
‫זה המצפה‪( ....‬ובדרמטיות) זה המצפה של‬
‫השמיניה‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(מופתעת) השמיניה? חזרנו להיות שמיניה‬
‫כאילו?‬
‫רוני‪ /‬אדם‪ /‬אבי‬
‫ואללה? ‪ /‬גדול‪ /‬יש‪...‬‬
‫אבנר‬
‫אבל זה גם מאוד רציני‪ .‬המקום הזה הוא יחיד‬
‫במינו‪ ,‬סופר משוכלל וסופר יקר‪ ...‬והוא נבנה‬
‫במיוחד בשבילכם‪ .‬אתם היחידים שתשתמשו בו‪.‬‬

‫‪ .4‬סלון דביר בוקר המשך‬

‫דגנית‬
‫אני אוהבת סרטים על חייזרים‪ ,‬במיוחד את אלה‬
‫שנראים כמו בני אדם ואף אחד מהאנשים‬
‫מסביבם לא קולט שהם חייזרים‪.‬‬
‫ניני‬
‫כן‪ ,‬אבל תמיד יש את הגיבור של הסרט‪ ,‬והוא‬
‫דווקא קולט‪ ,‬אבל אף אחד לא מאמין לו‪.‬‬
‫איה‬
‫ובסוף כולם מגלים שהוא צדק‪.‬‬
‫בן בן‬
‫יום אחד‪ ,‬כשצביקה פיק יחזור לכוכב שלו‪ ,‬אתם‬
‫תראו שצדקתי‪.‬‬
‫דגנית איה וניני צוחקים‪ ,‬דדי קצת לחוץ מהכיוון של השיחה‪.‬‬
‫דדי‬
‫תגידו‪ ,‬אי אפשר לדבר בארוחת בוקר על משהו‬
‫יותר מעניין מחייזרים? למישהו יש מבחן מעניין‬
‫בקרוב?‬
‫בן בן‬
‫זה הכי מעניין שיכולת לחשוב עליו? יותר טוב‬
‫חייזרים‪.‬‬
‫איה‬

‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(נסחפת בקטע שלה ושל ניני) בעיקר שזה לא‬

‫סתם חייזרים‪ ,‬זה מין צוות כזה של חייזרים‪,‬‬
‫שלכל אחד יש בכלל תכונות אחרות ותפקיד‬
‫אחר‪.‬‬
‫מצלמה על איה‪ ,‬מעבר לפלשבק‪.‬‬
‫‪ .5‬המצפה‪ ,‬פלש בק מיום קודם ‪#2‬‬

‫אבנר‬
‫בגדול‪ ,‬אתם תעשו מה שהייתם אמורים לעשות‬
‫בט'‪ .8‬תשתמשו בכישורים שלכם כדי לעזור‬
‫לפתור בעיות‪.‬‬
‫דדי‬
‫והפעם‪ ,‬בשאיפה‪ ,‬עם קצת פחות הפרעות‪.‬‬
‫דורי‬
‫זה אומר שמפסיקים ללמוד תנ"ך?‬
‫נטשה‬
‫היית מת‪...‬‬
‫אבנר‬
‫זה אומר שרוחל'ה לא נכנסת כל חמש דקות‪ .‬כמו‬
‫שאתם רואים‪ ,‬יש כאן שמונה עמדות‪ ,‬כל אחת‬
‫מותאמת ספציפית לכל אחד מכם‪ .‬אתם יכולים‬
‫למצוא את העמדה לפי הצבעים שלכם‪.‬‬
‫מיקה‬
‫הצבעים של המעטפות?‬
‫אבנר‪ /‬דדי‬
‫בדיוק‪ /‬כן‬
‫מיקה ניגשת לעמדה ובה פסנתר אדום לבן מחובר למחשב‪ ,‬דורי ואבי מוצאים את שתי‬
‫העמדות שלהם בקדמת החדר‪ ,‬נטשה מוצאת שולחן שרטוט מגניב ולוח ציור שקוף‪,‬‬
‫איה מוצאת מה שנראה כמו מסך קטן‪ ,‬אדם מוצא מקלדת שיכולה לכתוב בכל השפות‪.‬‬
‫כולם מתלהבים‪.‬‬
‫מיקה‬
‫מגניב‪...‬‬
‫אבי‬
‫בואנה‪ ,‬זה מחשב על‪ ,‬הדבר הזה‪( .‬מתחיל‬
‫להקליד) תראו יש פה תוכנות שאפילו לא יצאו‬
‫לשוק עדיין‪...‬‬

‫דורי‬
‫יש טטריס?‬
‫אדם‬
‫וידה! (פאוזה)‬
‫ּפּורה ָ‬
‫ָ‬
‫מחשב אדם‬
‫(קול מתכתי) "מגניב‪."..‬‬
‫אדם‬

‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אתם קולטים? המחשב הזה יודע לתרגם כל מה‬

‫שאומרים לו‪...‬באיזה שפה שרוצים‪....‬‬
‫דורי‬
‫ואו‪ ...‬כולל מילים גסות?‬
‫איה‬
‫(מביטה במסך שלה) מה זה?‬
‫דדי‬
‫זה בתי היקרה‪ ,‬חיבור ישיר שלך לספריה‬
‫הוירטואלית הגדולה בעולם‪ .‬מאתיים מיליון‬
‫ספרים אונליין‪ ,‬וזה כל הזמן גדל‪.‬‬
‫איה‬
‫באמת? (מקלידה משהו‪ ,‬מחייכת) די‪ ...‬יש פה‬
‫כבר את הארי פוטר הבא‪ .‬זה שעוד לא הדפיסו‬
‫אפילו!‬

‫‪ .6‬סלון דביר המשך‪...‬‬

‫איה וניני מביטים אחד בשני‪ ,‬מרוצים ומתרגשים‪.‬‬

‫דגנית‬
‫טוב‪ ,‬אל תגלו לנו את הסוף‪ ,‬אולי אנחנו גם נלך‬
‫לזה‪.‬‬
‫דדי‬
‫(מת לסיים את השיחה) נכון‪ ...‬וחוץ מזה‪ ,‬אתם‬
‫חייבים לצאת או שתאחרו לבית ספר‪.‬‬
‫ניני‬
‫לא‪( ...‬ציני) שלא נפסיד רק משהו מעניין‪...‬‬
‫איה‬
‫(צינית) למה אתה אומר‪ ,‬מה‪ ...‬לא מעניין אותך‬
‫שמואל ב'?‬
‫ניני‬
‫האמת‪ ...‬אני שונא סיקוולים‪ ...‬שמואל א' היה‬
‫אחלה וזה‪ ...‬שמואל ב' כבר חוזר על עצמו‪...‬‬
‫צחוקים‪...‬‬

‫‪ .7‬פלאפל‪ ,‬בוקר‬

‫דורי אוכל סנדוויץ לבדו‪ ,‬שוקע בהרהור‪ .‬נשען על ספר ענק (ממש ממש עבה אך לא‬
‫ישן מדי‪ 1000 ,‬עמודים) ‪ .‬מעבר לפלש בק‪.‬‬
‫‪ .8‬המצפה‪ ,‬פלש בק מיום קודם ‪#3‬‬

‫אבנר ליד העמדה של דורי‪ .‬רואים שם את הרובוט של רוברטו‪ ....‬הוא זז‪...‬‬

‫דורי‬
‫מה זה?‬
‫אבנר‬

‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫זה? זה מתנה שדדי ואני קיבלנו‪ ...‬מחבר ותיק‬

‫שלנו‪ ...‬תתנהג אליו יפה‪...‬‬
‫דורי‬
‫מגניב‪...‬נראה כמו הכלאה של צינור כבאים‬
‫וצ'יואווה‪( ..‬מלטף אותו‪ ...‬השאר מוגנבים גם‬
‫הם)‬
‫אבנר‬
‫טוב‪ ,‬אם תקשיבו לי עוד רגע‪ ,‬אני מבטיח לכם‬
‫שאחר כך תוכלו לבלות פה את כל הלילה‪,‬‬
‫מצידי‪.‬‬
‫דדי‬
‫(בקטנה) אני לא בטוח שההורים שלהם כל כך‬
‫יתלהבו מזה‪...‬‬
‫השמינייה מתכנסת או מאזינה‪.‬‬
‫רוני‬
‫אז זה הכל שלנו?‬
‫אבנר‬
‫זה הכל בשבילכם‪ .‬אנחנו רוצים לאפשר לכם‬
‫לפעול לבד בלי מעורבות חיצונית‪ .‬החדר הזה‬
‫מאובטח ומוגן‪ .‬זה אולי נראה כמו זכוכית רגילה‪,‬‬
‫אבל זו זכוכית משוריינת שעמידה לכל דבר‪...‬‬
‫דורי‪ ,‬העמדה שלך היא גם עמדת הבקרה‬
‫ששולטת על כל המיכשור‪ ,‬אתה תפעיל אותה‪.‬‬
‫דורי‬
‫(מופתע‪ ,‬קצת לחוץ) אה‪ ...‬בטח‪ ,‬אבל איך‬
‫בדיוק‪ ? ...‬יש איזו‪ ...‬חוברת הסברים או משהו?‬
‫טלפון לשעת חירום ? קו חם ? לחצן מצוקה ?‬
‫כסא מפלט ?‬
‫אבנר‬
‫יש פה איזה‪ ...‬חוברת‪.‬‬
‫אבנר נותן לדורי ספר בעובי ספר טלפונים‪ ,‬דורי כמעט כורע תחת הכובד‪.‬‬
‫דורי‬
‫אין בעיה‪ ,‬תוך עשר שנים גג אני מגלה איפה‬
‫מדליקים ומכבים פה את האור‪.‬‬
‫כולם צוחקים‪.‬‬
‫אבנר‬
‫דורי‪ ...‬אנחנו סומכים עליך‪ ,‬כן?!‬

‫‪ .9‬פלאפל בוקר המשך‪...‬‬

‫דורי מסתכל בספר מיואש‪ .‬נטשה מגיעה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫(צינית) נו? גמרת כבר עם הספר? כי אני אחרייך‪.‬‬
‫דורי‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מצטער אמא שלי כבר ביקשה אותו לפנייך‪ ,‬היא‬

‫מחפשת משהו שיעזור לה להירדם בלילה‬
‫נטשה‬
‫(צוחקת) קטן עלייך‪( .‬מתיישבת לידו) אז מה?‬
‫מגניב לגמרי הדבר הזה‪ ,‬לא?‬
‫דורי‬
‫כן‪ ,‬חבל על הזמן‪.‬‬
‫משתררת שתיקה מביכה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תראה‪ ,‬דורי‪ ...‬אני מצטערת ש‪ ....‬לא יצא לנו כל‬
‫כך לדבר מאז‪...‬‬
‫דורי‬
‫לא חייבים‪ ,‬נטשה‪ .‬אני מאמין גדול בהדחקה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫כן אבל‪ ,‬רק רציתי שתדע שמה שאמרתי לך‪ ...‬זה‬
‫אז עדיין רלוונטי‪ .‬באמת שעכשיו הכי טוב לי‬
‫לבד‪ ...‬ובאמת שאני אהיה ממש שמחה שנהיה‬
‫חברים טובים‪...‬‬
‫דורי‬
‫זה בסדר‪ .‬באמת‪ .‬אני מבין‪.‬‬
‫נטשה‬
‫חברים?‬
‫הם מחייכים‪.‬‬
‫דורי‬
‫אה‪ ,‬בתוך חברה טובה‪ ,‬אולי תקחי ממני את‬
‫הספר ותסכמי לי את עשרת הפרקים הראשונים?‬
‫נטשה‬
‫(צוחקת) לא כזו טובה‪...‬‬
‫דורי‬
‫זה באמת לא בסדר שלא דיברנו כל כך הרבה זמן‪.‬‬
‫מוכר הפלאפל מגיח מאחור‪.‬‬
‫מוכר‬
‫(מנסה לבדוק מי משניהם נטשה) את נטשה?‬
‫דורי‬
‫(ציני) לא‪ ,‬אני נטשה‪ .‬היא ולאדימיר‪.‬‬
‫המוכר מוציא זר של תריסר ורדים לבנים‪ ,‬מושיט לנטשה המופתעת‪.‬‬
‫מוכר‬
‫זה בשבילך‪ ,‬הגיע עם שליח לפני חצי שעה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(מופתעת) וואלה? אתה בטוח שזה בשבילי?‬
‫מוכר‬
‫אמרו לי נטשה בלונדינית יפה‪.‬‬
‫דורי‬

‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(תנועה של "שיט") אז על זה נפלתי‪...‬‬

‫נטשה‬
‫תודה‪( ...‬לוקחת את הפרחים‪ ,‬מסתכלת על דורי)‬
‫דורי‬
‫אל תסתכלי עליי‪ ,‬אני רק ידיד‪....‬‬
‫נטשה ודורי מחייכים‪.‬‬
‫נטשה‬
‫הולכים?‬
‫דורי‬
‫בטח‪( ...‬מרים את הספר הכבד‪)...‬‬

‫‪ .10‬מסדרון בית ספר‪ ,‬בוקר‬

‫אבי ליד הלוקרים‪ .‬מזכירת בית ספר (אשת הפקה כלשהי) תופסת אותו‪.‬‬
‫מזכירה‬
‫סליחה? אתה אבי מוסקוביץ'‪ ,‬נכון?‬
‫אבי‬
‫תלוי‪ ,‬מה הוא עשה?‬
‫מזכירה‬
‫(מחייכת) הוא לא עשה כלום‪ ,‬פשוט התקלקל לנו‬
‫המחשב בספריה‪ ,‬ואמרו לי בחדר מורים שהוא‬
‫מבין במחשבים קצת‪.‬‬
‫אבי‬
‫אז זה אני‪.‬‬
‫מזכירה‬
‫אתה יכול לעזור? בדרך כלל אני פשוט נותנת‬
‫מכה על המסך והוא מסתדר אבל עכשיו זה לא‬
‫עובד‪ .‬בכל זאת עשר שנים לא החליפו פה‬
‫מחשבים‪ ,‬ככה שזה לא הדגם הכי חדש שיש‪....‬‬
‫אבי מחייך‪ ,‬מעבר לפלש בק‬

‫‪ .11‬המצפה‪ ,‬פלש בק מיום קודם ‪#4‬‬

‫דדי ליד העמדת מחשבים הסופר מדהימה של אבי‬

‫דדי‬
‫את המחשב הזה יש לשני אנשים בעולם‪ ...‬לסטיב‬
‫ג'ובס בבית‪ ,‬ולך אבי כאן‪...‬זה החלון שלכם‬
‫לעולם החיצון‪ .‬יש לך פה חמישה מעבדים של‬
‫טטה בייט כל אחד‪ ,‬מחוברים און ליין למאגרי‬
‫המידע של כל השרותים החשאיים בעולם‪...‬‬
‫‪ ,CIA‬ה‪,MI-5 -‬‬
‫דורי‬
‫ק‪.‬ג‪.‬ב?‬
‫דדי‬

‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫כבר לא‪...‬אבל כמובן גם כל שירותי הביטחון של‬

‫ישראל‪ .‬אין דבר שהמחשב הזה לא יכול‬
‫לעשות‪...‬‬
‫מיקה‬
‫אפשר לבדוק בו אימיילים?‬
‫דורי‬
‫עזבי אימיילים‪ ,‬יש סוליטייר?‬
‫אבי מגלגל עיניים‪ ,‬צחוקים‪.‬‬
‫דדי‬
‫(לאבי) יאללה‪ ,‬תרגיש בבית‪.‬‬
‫אבי מתיישב עם פרצוף זורח ומתחיל לתקתק במרץ‪.‬‬
‫‪ .12‬מסדרון המשך‬

‫אבי מחייך לעצמו‪.‬‬

‫אבי‬
‫(למזכירה) בואי‪ ,‬אולי אני אצליח לסדר משהו‪..‬‬
‫הולכים משם‬
‫‪ .13‬בית רוני בוקר‬

‫אלי אילן ורוני אוכלים ארוחת בוקר‪ .‬אילן קם‪.‬‬

‫אילן‬
‫טוב‪ ,‬אני זז‪( .‬עושה גרפס קולני) אופס‪.‬‬
‫אילן ואלי צוחקים‪ ,‬רוני מביטה בהם‪ ,‬המומה‪ .‬אילן נותן לאלי נשיקה חטופה‪ ,‬לוקח‬
‫את הגיטרה ויוצא‬
‫אילן‬
‫בי‪.‬‬
‫רוני‬
‫סחתין עליו‪ .‬תוקע גרפס ומשאיר לנו את הכלים?‬
‫אלי‬
‫אל תעשי ביג דיל‪ ,‬הוא פשוט ממהר לאולפן‪.‬‬
‫רוני‬
‫גם אני ממהרת‪ ,‬אבל אני מתנהגת כמו בן אדם‪.‬‬
‫אני לא משרתת שלו!‬
‫אלי‬
‫אף אחד לא אמר שאת כן‪ ,‬מה את כזאת פתאום?‬
‫רוני‬
‫סתם‪ ,‬נמאס לי מזה שהוא לא טורח להוריד כלים‬
‫או להוריד ת'קרש של האסלה אחרי שהוא‬
‫משתין‪ .‬ואני אפילו לא מדברת על זה שהוא‬
‫בחיים שלו לא החליף גליל של נייר טואלט‪ ,‬מה‬
‫זה פוגע בגבריות שלו או משהו?‬
‫רוני קמה‪ ,‬מורידה בהפגנתיות רק את הכלים שלה לכיור‪.‬‬
‫אלי‬

‫‪10‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫רוני‪ ,‬אני מבינה שזה קשה פתאום להתרגל‬

‫שחיים פה שלושה אנשים‪ ,‬ואת צודקת בקשר‬
‫לאסלה‪ ,‬גם אותי זה די מחרפן‪ ...‬אבל את יודעת‬
‫מה? זה יכול להיות שיעור טוב בשבילך‪ ,‬את הרי‬
‫תמיד גדלת כאילו את בת יחידה‪ ,‬והגיע הזמן‬
‫שתגלי שיש עוד אנשים בעולם‪.‬‬
‫מצלמה על רוני‪ ,‬מעבר לפלשבק‪.‬‬

‫‪ .14‬המצפה‪ ,‬פלש בק מיום קודם ‪#5‬‬

‫כולם אבנר ודדי‪.‬‬

‫רוני‬
‫את קולטת שאף אחד בעולם לא יודע על המקום‬
‫הזה?‬
‫נטשה‬
‫איזה כיף‪...‬‬
‫ניני‬
‫אין‪ ...‬זה הדבר הכי מגניב שראיתי בחיים!‬
‫אבי‬
‫בשביל מה הכדורים?‬
‫אבנר‬
‫הכדורים‪( ...‬מחייך) בואו שניה לשולחן‪.‬‬
‫דורי‬
‫מה‪ ,‬ארוחת ערב?‬
‫אבנר‬
‫לא בדיוק‪ .‬תסתדרו לפי הצבעים שלכם‪.‬‬
‫כולם הולכים אחרי אבנר לשולחן זכוכית בצורת סמל האינסוף‪.‬‬
‫כל אחד שמגיע לעמדה שלו‪ ,‬מדליק אוטומטית אור בצבע שלו על הכדור שממוקם‬
‫במרכז השולחן (שמונת הכדורים במסילה עגולה המונחת במין מזבח היי טקי במרכז‪).‬‬
‫ברגע ששמונת הכדורים נדלקים מחשיך האור במצפה ומתוכם עולים ברים ירוקים של‬
‫למדא‪...‬‬
‫אבנר‬
‫תכירו‪ ,‬אפסילון‪ ...‬זה הדור החדש של חקר‬
‫הלמדא‪...‬‬
‫אדם‬
‫אפסילון‪ ..‬מה עוד אות יוונית?‬
‫רוני‬
‫במתמטיקה זה מסמל‪ ...‬כלום‪ ...‬אפס‪...‬‬
‫אבי‬
‫אין דבר כזה‪ ..‬מתוחכם אבנר‪...‬‬
‫אבנר‬
‫כל כדור מכוון לתדר האישי של אחד מכם‪ .‬גלי‬
‫הלמדא שלכם עוברים ברשת אלחוטית מיוחדת‬
‫בלי שתרגישו כלום‪ ,‬וכמובן בלי תופעות לוואי‪.‬‬

‫‪11‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫איה‬
‫אז זה כמו ה ‪ lsr‬אבל יותר טוב?‬
‫דדי‬
‫הרבה יותר טוב‪.‬‬
‫אבנר‬
‫הכדורים האלה לא יוצאים מהחדר הזה‪ ,‬וכל‬
‫השימוש בהם הוא לצורך המחקר שלי ושל אבנר‪,‬‬
‫ככה שבאמת אין לכם מה לדאוג‪.‬‬
‫מיקה‬
‫זה בערך המשפט הכי מדאיג שאני מכירה‪..‬‬
‫כולם צוחקים‬
‫אדם‬
‫רגע‪ ...‬אבל השופט‪ ,‬הוא לא אמר לכם ש –‬
‫אבנר‬
‫(קוטע אותו) אין שום קשר בין מה שהיה עם ה‬
‫‪ ,lsr‬ומה שהיה במשפט‪ ,‬למה שיהיה פה‪ .‬כולנו‬
‫חכמים יותר היום‪ ,‬למדנו את הלקחים שלנו‪,‬‬
‫תאמינו לי‪ ,‬יהיה בסדר‪.‬‬
‫מיקה‬
‫זה המשפט השני הכי מדאיג שאני מכירה‪..‬‬
‫אבל עכשיו לא כל כך צוחקים‪.‬‬
‫דדי‬
‫הפעם אתם פה בשביל לפתור בעיות אמיתיות‪.‬‬
‫המטבע שקיבלתם במעטפה? הוא גם מכשיר‬
‫איתות‪ ,‬כמו ביפר‪.‬‬
‫דדי לוקח מאיה את המטבע ומדגים – אור אדום מנצנץ במרכז המטבע‪ ,‬נשמע צפצוף‪.‬‬
‫דדי‬
‫הוא צריך להיות כל הזמן עליכם‪ ,‬אי אפשר‬
‫לכבות אותו ואי אפשר להשתיק אותו‪ .‬וכשאתם‬
‫שומעים את הצפצוף הזה‪ ,‬אתם עוזבים הכל‪,‬‬
‫ומגיעים לכאן כמה שיותר מהר‪.‬‬
‫רוני‬
‫ומה עם בית ספר?‬
‫דדי‬
‫תסמכו עלינו שלא ניתן לכם לפשל בבית ספר‪.‬‬
‫אנחנו נדאג לספק לכם סיפורי כיסוי מתי שצריך‪,‬‬
‫נעזור לכם עם החומר שתפסידו‪ ,‬הכל ‪ -‬אנחנו פה‬
‫בשביל לאפשר לכם לעבוד‪.‬‬
‫אבנר‬

‫‪12‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אתם הייתם ונשארתם אוסף המוחות המדהים‬

‫ביותר שעובד יחד כנבחרת‪ ...‬התקוות שתולים‬
‫בכם הן עצומות‪ ,‬המקום הזה הוא ההוכחה לאמון‬
‫שכולנו נותנים בכם‪ ...‬כל מה שאתם צריכים‬
‫לעשות זה להמשיך להיות הכי טובים במה‬
‫שאתם הכי טובים בו‪.‬‬
‫הילדים מביטים בו‪ ,‬אחד בשני‪ ,‬מתחילים להנהן בראש בשכנוע‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(בהתלהבות) אוקי!‬
‫אבי‬
‫אנחנו בפנים‪.‬‬
‫רוני‬
‫לגמרי‪.‬‬

‫‪ .15‬בית רוני המשך‪...‬‬

‫רוני מחייכת‪ .‬מפנה את הכלים של אילן ושל אלי מהשולחן‪.‬‬

‫אלי‬
‫רוני? נעלמת לי רגע‪ ,‬הכל בסדר?‬
‫רוני‬
‫(מחייכת) הכל מצוין‪ .‬סליחה שהתפרצתי קודם‪.‬‬
‫רוני לוקחת את התיק והולכת לבית ספר‪.‬‬
‫אלי‬
‫(אחריה‪ ,‬חצי לעצמה‪ ,‬מופתעת) אין‪ ...‬אין בעיה‪.‬‬

‫מעבר זמן‬
‫‪ .16‬סלון דביר אחר הצהרים‬

‫איה על הספה‪ .‬דדי מתישב לידה‪.‬‬

‫דדי‬
‫(נושם עמוקות) איה'לה‪ .‬אנחנו צריכים לדבר‪.‬‬
‫איה‬
‫(מבינה שצפויה שיחה קשה‪ )..‬אבא אפשר לדחות‬
‫את זה אולי ליום אחר??‬
‫דדי‬
‫מצטער‪ ,‬אבל לא‪.‬‬
‫איה‬
‫נו‪? ...‬‬
‫דדי‬
‫תראי‪ ,‬חיכיתי שהעניינים קצת ירגעו‪ ,‬אבל אנחנו‬
‫כבר ממזמן צריכים לנהל את השיחה הזאת‪ .‬אני‬
‫מבין את זה שאת ואדם ביחד‪...‬‬
‫איה עושה פרצוף‪ ,‬לא רוצה לשמוע‪.‬‬
‫דדי‬

‫‪13‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אם אנחנו מדברים על זה כמו מבוגרים אני מצפה‬

‫שתקשיבי‪.‬‬
‫איה‬
‫סליחה‪ .‬אני מקשיבה‪.‬‬
‫דדי‬
‫אני מבין שאתם ביחד‪ ,‬ותאמיני לי שאני מת על‬
‫אדם‪ ...‬והוא באמת בחור על הכיפק‪ ...‬אבל את‬
‫עדיין ילדה‪.‬‬
‫איה‬
‫אני לא‪.‬‬
‫דדי‬
‫איה‪ ...‬את צריכה להבין‪ ...‬בשביל כל העולם את‬
‫אולי מבוגרת אבל בשבילי את עוד‪...‬‬
‫איה‬
‫אבא!‬
‫דדי‬
‫אני יודע‪ ,‬אני יודע‪ .‬את כבר עוד מעט בת שש‬
‫עשרה‪ ,‬אבל בכל זאת בבית הזה יש כמה כללים‬
‫ואת תצטרכי לכבד אותם‪ .‬ואחד מהם הוא שילדה‬
‫בגילך ישנה בלילה בבית שלה‪ ,‬במיטה שלה‪,‬‬
‫לבד‪.‬‬

‫‪ .17‬בית רוני אחר הצהריים‬

‫רוני ונטשה מגיעות מבית הספר‪ ,‬נטשה עם הזר‪ .‬נטשה מניחה את הזר על השולחן‪.‬‬
‫רוני מחפשת אגרטל‪.‬‬
‫רוני‬
‫שניה‪ ,‬אני אביא לך משהו לשים את זה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תודה‪.‬‬
‫רוני‬
‫איזה מעריץ מסתורי קמצן‪ ,‬לא יכל גם לשלוח‬
‫אגרטל?‬
‫נטשה‬
‫ובאותה הזדמנות לשים פתק ממי זה?‬
‫רוני‬
‫את בטוחה שזה לא דורי?‬
‫נטשה‬
‫הוא נשבע לי שזה לא הוא‪.‬‬
‫רוני‬
‫אז אין‪ ,‬זה בטח סתם מישהו שעובד עלייך‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תודה באמת! לא יכול להיות שכן יהיה מישהו‬
‫שמאוהב בי ורוצה לשלוח לי פרחים?‬
‫רוני‬

‫‪14‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫נו‪ ,‬את יודעת מה אני מתכוונת‪ .‬אני מפרגנת לך‬

‫לגמרי‪ ,‬אבל את חייבת להודות שזה מפחיד‪...‬‬
‫נטשה‬
‫אני יודעת‪ ,‬בגלל זה אני לא לוקחת את זה‬
‫הביתה‪ .‬תני את זה לאילן ולאלי ממני‪.‬‬
‫רוני‬
‫אוי‪ ,‬זה באמת מה שחסר פה‪ ,‬קצת פרחים‬
‫ורומנטיקה לזוג המאושר‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה‪ ?..‬הם משביזים אותך?‬
‫רוני‬
‫כן ‪ -‬אבל לא בגלל מה שאת חושבת‪.‬‬
‫נטשה‬
‫לא?‬
‫רוני‬
‫אין לי בעיה שהם ביחד‪ ,‬זה פשוט הדברים‬
‫המעצבנים האלה – השערות שלו באמבטיה‪,‬‬
‫התחתונים שלו אף פעם לא בסל כביסה‪ ,‬תמיד‬
‫ליד‪ ,‬וכל פעם שאני הולכת בלילה לשירותים אני‬
‫כמעט טובעת בתוכם‪ ,‬כי מישהו שכח להוריד את‬
‫המושב של האסלה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(צוחקת) את חייבת לדבר עם אמא שלי‪ ...‬עשרים‬
‫שנה היא אומרת לאבא שלי להוריד את המושב‪,‬‬
‫והוא אף פעם לא זוכר‪ .‬כל הבנים ככה‪.‬‬
‫רוני‬
‫כן‪ ,‬אה? כאילו‪ ,‬הם חמודים והכל‪ ,‬אבל מי צריך‬
‫אותם אצלי בבית??‬
‫צוחקות‬

‫‪ .18‬סלון דביר המשך‬

‫איה‬
‫אתה לא יכול פתאום להגיד לי את זה!‬
‫דדי‬
‫אני יכול ואני אומר – מעכשיו את ישנה בבית‪.‬‬
‫איה‬
‫ומה עם ימים שאין בית ספר?‬
‫דדי‬
‫איה אני לא במשא ומתן‪ ..‬לא זה לא‪...‬‬
‫נכנסת דגנית עם שקית מהסופר‪ ,‬בדרך למטבח‬
‫דגנית‬
‫זה בסדר‪ ,‬אל תקומו לעזור לי‪.....‬‬
‫איה‬

‫‪15‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבא‪.....‬‬
‫דגנית מגיעה למטבח‪ ,‬מוציאה בקבוק מיץ‪.‬‬
‫דגנית‬
‫הבאתי לימונדה‪ ,‬מישהו רוצה?‬
‫דדי‬
‫כן‪ ,‬תודה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫איה'לה?‬
‫איה‬
‫(עצבנית בלי מבט לעברה) לא‪ ....‬נו אבא‪ ...‬אתה‬
‫לא יכול לעשות לי את זה‪...‬‬
‫דדי‬
‫אני מצטער‪ .‬יום אחד תביני שאני צדקתי‪.‬‬
‫איה‬
‫(עצבנית) אבא!!‬
‫דדי‬
‫זה לא יעזור לך‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(מגיעה עם כוס לדדי) אני יכולה להתערב?‬
‫איה‬
‫למה יש לי הרגשה שלא תתערבי לטובתי‪...‬‬
‫דגנית‬
‫תקשיבי‪ ,‬איוש ‪ -‬לכולנו היתה תקופה מאד לא‬
‫קלה עם המשפט‪ ,‬ואני מבינה את הצורך שלך‬
‫להתרחק קצת מפה‪ ...‬וזה בטח לא עזר שפתאום‬
‫אני ובן בן גרים כאן‪ ,‬אבל את הרי יודעת שאבא‬
‫שלך ואני רוצים רק את טובתך‪ ,‬ולפעמים הורים‬
‫יודעים יותר טוב –‬
‫איה‬
‫(מתפרצת) איזה הורים? את לא אמא שלי‪ ,‬את‬
‫אפילו לא המורה שלי‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אני יודעת ‪-‬‬
‫דדי‬
‫(במקביל) איה‪ ,‬אל תדברי אליה ככה!‬
‫איה‬
‫אה‪ ,‬ואתה פתאום אב השנה? כאילו‪ ,‬אם אני‬
‫וניני היינו מספיק מבוגרים להישאר לבד בארץ‬
‫כשאתה נסעת לשוויץ‪ ,‬אז מה פתאום אני לא‬
‫מספיק מבוגרת בשביל לישון אצל החבר שלי?‬
‫דדי‬
‫איה‪....‬‬
‫איה‬
‫לא! אתה לא יכול לחזור פתאום ולשנות הכל!‬

‫‪16‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫דדי‬
‫(קם‪ ,‬כועס) איה‪ ,‬תקשיבי לי טוב –‬
‫צפצוף עדין נשמע מהכיס של איה‪ ,‬דדי משתתק‪ ,‬איה מציצה בכיס‪ ,‬רואה את המטבע‬
‫זוהר ומביטה אל דדי‪ .‬ניני מגיע מהחדר‪.‬‬
‫ניני‬
‫אמממ‪ ,‬אני צריך לזוז‪ ,‬אז –‬
‫איה‬
‫(מסתכלת על דדי‪ ,‬אין לה ברירה) חכה‪ ,‬אני באה‬
‫איתך‪.‬‬
‫איה קמה ויוצאת איתו‪.‬‬
‫ניני‬
‫בי!‬
‫הדלת נסגרת אחריהם‪ .‬דגנית מביטה המומה בדדי‪.‬‬
‫דגנית‬
‫זהו? ככה אתה נותן לה ללכת?‬
‫דדי מושך בכתפיו‪.‬‬
‫דדי‬
‫היא תירגע‪ ,‬היא תבין‪.‬‬
‫דגנית‬
‫ולאן הם הלכו פתאום ככה?‬
‫דדי קובר את עצמו בלימונדה‪ ,‬לדגנית זה מוזר‪.‬‬
‫‪ .19‬בית רוני המשך‬

‫רוני ונטשה מביטות במטבעות המאותתים והזוהרים‪.‬‬

‫רוני‬
‫לא נתנו לנו הרבה זמן להתרגל‪ ,‬אה?‬
‫יוצאות‪.‬‬
‫‪ .20‬חדר אדם אחר צהרים‬

‫אדם מתופף‪ ,‬המטבע מצפצף אבל בקושי נשמע‪ ,‬בגלל התופים‪( ,‬אולי מהבהב על‬
‫המיטה)‪.‬‬
‫שכנה (‪)OS‬‬
‫אפשר שקט כבר‪ ,‬לא בין שתיים לארבע‪....‬‬
‫אדם מפסיק לנגן‪ ,‬עושה פרצוף של אופס‪ ,‬ואז שומע את הצפצוף של המטבע‪ .‬קופץ‪,‬‬
‫חוטף תיק‪ ,‬ויוצא מהחדר בריצה‪.‬‬
‫‪ .21‬חדר דורי אחר הצהרים‬

‫דורי שוכב על המיטה שלו עם הגוף על המיטה והראש על הרצפה‪ ,‬ככה שהדם זורם‬
‫למוח‪ .‬קורא את ספר ההוראות‪ .‬שומע את הצפצוף‪ ,‬קופץ מהמיטה‪ ,‬כמעט נופל‪ ,‬יוצא‬
‫מהחדר‪ .‬חוזר אחרי שניה‪ ,‬לוקח את הספר ויוצא שוב‪.‬‬

‫‪ .22‬חדר מיקה‬

‫‪17‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מיקה נועלת נעליים‪ ,‬נשמעת דפיקה על הדלת‪ ,‬אבי נכנס עם המטבע ביד‪.‬‬
‫אבי‬
‫זזנו?‬
‫מיקה‬
‫אחרייך‪...‬‬
‫‪ .23‬המצפה עמדת אבי ‪23 /‬א‪ .‬משרד מולי‬

‫השבעה רכונים מאחורי אבי שלוחץ על כפתור‪ .‬אבנר מופיע על המסך‪.‬‬

‫אבנר‬
‫כולם פה?‬
‫נטשה‬
‫כן‬
‫אבנר‬
‫יופי‪ .‬בעוד שעה בדיוק אמורה להתחיל ועידת‬
‫מפלגה ביריד הכנסים בתל אביב‪ .‬ראש הממשלה‬
‫היה אמור לשאת את הנאום המרכזי‪ ,‬אבל לפני‬
‫כמה שעות התגלתה כוונה של ארגון טרור‬
‫לפוצץ מכונית תופת בשטח היריד‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(נזכרת) אוי‪ ,‬ניגנתי שם פעם‪( ....‬ומבינה) אבל יש‬
‫שם מגרש חנייה ענקי‪ ,‬של איזה אלף מכוניות!‬
‫אבנר‬
‫שלושת אלפים מכוניות‪ ,‬על שטח של ארבעים‬
‫דונם‪.‬‬
‫אדם‬
‫אז מה הבעיה‪ ,‬שפשוט לא יתנו למכוניות‬
‫להיכנס‪ ,‬או שיבדקו כמו שצריך‪.‬‬
‫אבנר‬
‫זה היה יכול לעבוד אם היינו מקבלים את‬
‫ההתרעה בזמן‪ ,‬אבל המכונית כבר שם‪ ,‬והאנשים‬
‫שלנו עוברים עכשיו בין המכוניות‪ ,‬אבל אין‬
‫סיכוי שהם יספיקו לאתר את המכונית בזמן‪.‬‬
‫איה‬
‫הם לא יכולים לדחות את הכנס?‬
‫אבנר‬
‫כן‪ ,‬אבל זה יהיה חסר משמעות‪ -‬אנחנו לא נספיק‬
‫לפנות את הקהל בזמן‪.‬‬
‫רוני‬
‫אז מה אתם רוצים שאנחנו נעשה?‬
‫אבנר‬
‫אתם יכולים לעזור לנו לאתר את המכונית‪.‬‬
‫דורי‬
‫מה?‬
‫אבנר‬

‫‪18‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אתרנו את ההודעה שנשלחה למפעיל המטען‪.‬‬

‫המפעיל מחזיק את השלט שמפעיל את הפצצה‪,‬‬
‫והשדר מכיל נתונים על מיקום המכונית‪ .‬למזלנו‪,‬‬
‫הוא לא השמיד את ההודעה כמו שהוא היה‬
‫אמור‪ ,‬כך שההודעה‪ ,‬כמו שכבר אמרתי‪ ,‬נמצאת‬
‫אצלנו‪ ,‬הבעיה היחידה שהיא מקודדת‪.‬‬
‫אבי‬
‫אז מה הבעיה? עם המחשב הזה אני יכול לפענח‬
‫את זה בחצי דקה‪.‬‬
‫אבנר‬
‫זה לא קוד מתמטי‪ ...‬זה קוד אסוציאטיבי‬
‫שהמפעיל ומי ששלח אותו סיכמו עליו מראש‪...‬‬
‫מהסוג שגם המחשבים הכי חזקים בעולם לא‬
‫יצליחו לפתור‪ ...‬מצאנו את הקוד על קומפקט‬
‫דיסק‪ ,‬אבי זה במגירה שלך‪.‬‬
‫אבי פותח את המגירה – מכניס את הדיסק למחשב‪.‬‬
‫אבי‬
‫שניה‬
‫אבנר‬
‫בהצלחה‪ .‬אנחנו סומכים עליכם‪.‬‬
‫אבנר נעלם‪ ,‬על המחשב מופיעות שלוש ספרות – ‪.8 4 12‬‬
‫איה‬
‫שמונה‪ ,‬ארבע‪ ,‬שתיים עשרה?‬
‫ניני‬
‫זה נשמע למישהו כמו משהו?‬
‫אדם‬
‫נראה לי כדאי שכל אחד ילך לעמדה שלו‪ ,‬ויראה‬
‫מה הוא מצליח לעשות‪..‬‬
‫‪ .24‬המצפה קליפ קצר של חשיבה‪.‬‬

‫המצלמה מראה את השמונה עובדים‪ ,‬כולם מקלידים בעמדות שלהם‪ ,‬פרצופים‬

‫חושבים‪.‬‬
‫בסוף הקליפ ניני פתאום קם‪.‬‬
‫ניני‬
‫רגע ‪ -‬ממתי כל אחד עובד לבד? בואו נחשוב‬
‫ביחד‪ ,‬זה הרעיון של השמיניה‪ ,‬לא?‬
‫אדם‬
‫תראו‪ ,‬עוד לא יומיים בן חמש עשרה וכבר תופס‬
‫תחת‪.‬‬
‫ניני מחייך‪.‬‬
‫אבי‬
‫הוא צודק אבל‪.‬‬

‫‪19‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫כולם ניגשים לשולחן‪.‬‬

‫ניני‬
‫אוקי‪ ,‬בואו נתחיל לזרוק‪.‬‬
‫רוני‬
‫מה הכי מתבקש? יש לנו מטען‪ ,‬יש לנו מכונית‪,‬‬
‫יש לנו מספר‪...‬‬
‫איה‬
‫מספר רישוי‬
‫מיקה‬
‫לא‪ ,‬זה פשוט מדי‪.‬‬
‫אבי‬
‫כן‪ ,‬וגם הרצתי את המספרים כבר במחשב של‬
‫משרד הרישוי‪ ,‬זה לא נתן כלום‪ ,‬אין מספרי רשוי‬
‫כל כך קצרים‪ ,‬ויש מאות אלפים שמכילים את‬
‫הספרות האלה בכל מיני צרופים‪.‬‬
‫דורי‬
‫המקום של המכונית? שורה ‪ 4‬טור ‪....8‬‬
‫אדם‬
‫‪ 12‬מכוניות מימין?‬
‫נטשה‬
‫או משמאל‪ ,‬או שזה מספר השורה‪ .‬יכולות להיות‬
‫המון אפשרויות‪....‬‬
‫מיקה‬
‫גם זה פשוט מדי‪ ...‬אם זה מסר מוצפן אז צריך‬
‫להיות צופן‪ ..‬אחרת הוא היה סתם אומר לו "חפש‬
‫מיצובישי לבנה עם מדבקה של "חלומות‬
‫מתגשמים‪"...‬‬
‫אבי‬
‫(צוחק) מאיפה את מביאה את זה?? (מפריחה לו‬
‫נשיקה קטנה)‬
‫רוני‬
‫בוא'נה אתם שניכם נהייתם זוג דביק‪ ...‬בואו‬
‫נתמקד רגע במספרים‪ ,‬אולי יש קשר ביניהם‪.‬‬
‫דורי‬
‫מספרים זוגיים‪ ?...‬מספרים שמתחלקים בארבע‪.‬‬
‫אדם‬
‫יופי‪ .‬השקעת חזק בשעורים של הבדידים בכיתה‬
‫ב'‪.‬‬
‫רוני‬
‫ארבע‪ ,‬שמונה‪ ,‬שתים עשרה‪ ,‬זו סדרה הנדסית‬
‫עולה‪ ,‬המספר הבא הוא שש עשרה‪.‬‬
‫ניני‬
‫אני לא חושב שעוד מספר יעזור עכשיו‪...‬‬
‫מיקה‬

‫‪20‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫בואו נחשוב מהסוף רגע‪ ,‬אם זה לא מספר רישוי ‪-‬‬

‫מה עוד הם יכלו לשלוח למפעיל?‬
‫נטשה‬
‫אולי באמת כמו שאמרת קודם‪ ...‬את הצבע של‬
‫האוטו‪ ?...‬או הסוג‪ ,‬או‪ ...‬או קוֹאורדינטות לאיפה‬
‫הוא עומד?‬
‫אדם‬
‫יש שלושה מספרים‪ ,‬זה יכול להיות יום‪ ,‬חודש‬
‫ושנה‪ ,‬אולי זה תאריך?‬
‫דורי‬
‫(בציניות מחזיר לו) התאריך הבא של הטסט?‬
‫ניני‬
‫אתם יודעים‪ ,‬זה מוזר ששלחו את המסר בתוך‬
‫דיסק‪ .‬כולה שלוש ספרות‪ ..‬לא חבל על המאמץ?‬
‫אבי‬
‫צודק‪ ,‬זה גם מסורבל ומיושן‪ ...‬וגם יש אלף‬
‫שיטות יותר מאובטחות יותר מסי די‪.‬‬
‫אדם‬
‫(בהתלהבות) זהו! סי די!‬
‫דורי‬
‫מה?‬
‫איה‬
‫סי די? סי די על מכוניות זה קורפוס דיפלומטיק‪.‬‬
‫בלטינית‪ ...‬צי דיפלומטי‪ ...‬זה אומר שזה מכונית‬
‫של שגריר או קונסול!‬
‫ניני‬
‫ואללה‪ ...‬שיט‪ ....‬אלה בדיוק המכונית שיכולות‬
‫להיכנס לכל מקום בלי שיבדקו אותן‪.‬‬
‫איה‬
‫אז זה כן מספר רישוי? אבי‪ ,‬אתה בטוח שזה לא?‬
‫אבי‬
‫(מתקתק על המחשב) בטוח‪ ,‬בטוח‪.‬‬
‫ניני‬
‫אולי זה קוד לסוג של הרכב? כמו שיש מזדה‬
‫‪ , 323‬פג'ו ‪ ,206‬אולי יש איזה מכונית עם שמונה‬
‫ארבע שתים עשרה?‬
‫מיקה‬
‫ארבע‪ ,‬שמונה‪ ,‬שתיים עשרה‪ ....‬אולי זה נקודה‬
‫בזמן‪....‬‬
‫אדם‬
‫שנה‪ ,‬חודש ויום‪.‬‬
‫מיקה‬
‫לא‪ ,‬לא תאריך – שעה‪....‬‬
‫רוני‬

‫‪21‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אנחנו יודעים מתי‪ ,‬אנחנו לא יודעים איפה‪...‬‬

‫נטשה‬
‫(קופצת) שעה! בואנה‪ ,‬זה כזה פשוט!‬
‫רצה לשולחן שירטוט‪ ,‬השאר אחריה‪ .‬היא משרטטת עיגול‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תדמיינו שזה שעון‪( ...‬מסמנת נקודות בשעות‬
‫‪ )4,8,12‬ואלה הספרות של השעות – ארבע‪,‬‬
‫שמונה‪ ,‬ושתים עשרה‪ .‬אתם רואים?‬
‫דורי‬
‫רואים מה?‬
‫נטשה‬
‫(משרטטת קווים מהשעות אל מרכז העיגול‪).‬‬
‫הסמל של מרצדס!‬
‫אבי רץ לעמדה ומתקתק‪24( ,‬א‪) .‬אבנר עולה על המסך‪.‬‬
‫אבי‬
‫(מתרגש) אבנר‪ ,‬מרצדס דיפלומטית‪ ,‬תחפשו‬
‫מרצדס דיפלומטית!‬
‫אבנר‬
‫מה? איך?‬
‫אבי‬
‫לא עכשיו‪ ,‬אין זמן‪.‬‬
‫אדם‬
‫אבא‪ ,‬תסמוך עלינו‪.‬‬
‫אבנר‬
‫אוקי‪ ,‬אמרתם ‪ -‬אמרתם‪.‬‬
‫השמונה מאושרים‪ ...‬מחליקים‪ ...‬אולי מיקה מתחילה לנגן את "ווי אר דה צ'מפיונז"‪,‬‬
‫אדם מתופף על השולחן‪.‬‬
‫מעבר זמן לילה‬

‫‪ .25‬סלון דביר‪ ,‬לילה‬

‫בטלויזיה דיווח של כתב חדשות‪ .‬בסלון ניני דדי דגנית ובן בן‪.‬‬
‫כתב (אפשר ‪)OS‬‬
‫ועידת המפלגה נפתחה אחרי עיכוב של שעה‪,‬‬
‫ולכלי התקשורת נמסר כי ההתראות שקיבלה‬
‫המשטרה התגלו כהתראות שווא‪...‬‬
‫דגנית‬
‫לא תיאמן המדינה הזו‪ .‬כל יום התראת שווא‬
‫אחרת‪.‬‬
‫ניני‬
‫(מחייך לדדי) כן‪ ,‬אה?‬
‫דגנית‬

‫‪22‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(קמה להביא משהו מהמטבח) שיבדקו לפני‬

‫שמפרסמים ומפחידים אותנו סתם‪...‬‬
‫דדי מסתכל על השעון ומחייג שוב‪.‬‬
‫הקלטה (‪)OS‬‬
‫המנוי אליו חייגת אינו זמין כעת‪.‬‬
‫דדי סוגר את הטלפון עצבני‪ .‬דגנית חוזרת‬
‫דגנית‬
‫היא לא עונה?‬
‫דדי‬
‫לא‪ .‬אתה בטוח שהיא לא אמרה לך לאן היא‬
‫הולכת?‬
‫ניני‬
‫לא‪....‬‬
‫דגנית‬
‫תתקשר אליו הביתה‪.‬‬
‫דדי מחייג‪.‬‬

‫‪ .26‬סלון הלוי ‪26 /‬א‪ .‬סלון דביר – לילה‬

‫אבנר עונה‪.‬‬
‫דדי‬
‫הי‪ ,‬זה אני‪ .‬מה העניינים?‬
‫אבנר‬
‫מה אתה אומר?‬
‫דדי‬
‫מדהים‪.‬‬
‫אבנר‬
‫כל השב"כ ישב על זה כל היום‪ ,‬והשמינייה‬
‫פענחו את זה ברבע שעה‪ .‬רבע שעה‪ ,‬דדי!‬
‫דדי‬
‫כן‪ ,‬אה?‬
‫אבנר‬
‫זה אפילו לא מספיק זמן בשביל להזמין פיצה‪.‬‬
‫דדי‬
‫כן‪ ...‬אבל אני מתקשר בעניין אחר‪.‬‬
‫אבנר‬
‫קרה משהו?‬
‫דדי‬
‫תראה‪ ..‬אני לא רציתי לערב אותך בזה‪ ,‬אבל‬
‫בקשר לאדם ואיה‪..‬‬
‫אבנר‬
‫אני מבין‪.‬‬
‫דדי‬
‫אני לא מוכן שהבת שלי תישן אצלכם יותר‪.‬‬
‫אבנר‬

‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫כן‪ ,‬אבל –‬
‫דדי‬
‫לא לא‪ ,‬בלי אבל‪ ,‬מה שאתה מרשה לאדם זה‬
‫עניינך‪ ,‬אבל איה היא האחריות שלי‪.‬‬
‫אבנר‬
‫אני יודע‪ ,‬פשוט –‬
‫דדי‬
‫וזה לא קשור שהיא בת והוא בן‪ ,‬כי גם לניני לא‬
‫הייתי נותן‪ .‬ובאמת לא רציתי שזה יהיה סיפור‪,‬‬
‫אבל היא לא עונה לסלולרי‪ ,‬והשעה כבר –‬
‫אבנר‬
‫(קוטע אותו) דדי – אני מסכים עם כל מילה שלך‪,‬‬
‫אבל איה לא פה‪.‬‬
‫דדי‬
‫(מופתע) מה?!‬
‫המצלמה מראה את הבית של אבנר‪ ,‬מראה את אדם לבד בסלון‪ ,‬מנענע בראשו‪ ,‬עושה‬
‫פרצוף של 'אין לי מושג'‪.‬‬
‫אבנר‬
‫וגם אדם לא יודע כלום‪.‬‬
‫דדי‬
‫אתה בטוח?‬
‫אבנר‬
‫הוא היה אומר אם הוא היה יודע‪.‬‬
‫דדי‬
‫(מודאג) אז איפה היא יכולה להיות?‬

‫‪ .27‬סט מתחלף‪ :‬חדר ביקורים בכלא‪ ,‬לילה‪...‬‬

‫לילי במדים כתומים של אסירה (לא לדאוג עד ינואר איש לא יזכור את המתנתקים)‬
‫ומולה איה‪ ,‬ביניהן מפריד מסך זכוכית‪ .‬מדברות בשפופרות של טלפון‪ .‬איה דומעת‪.‬‬
‫לילי‬
‫אוי‪ ,‬מתוקה שלי‪ ,‬אל תבכי‪ ...‬אני כל כך שמחה‬
‫לראות אותך ואת בוכה? ילדה יפה שלי‪... ,‬בואי‬
‫ספרי לי מה שמציק לך‪ ..‬לאמא שלך את יכולה‬
‫לספר ה‪-‬כל‪.‬‬

‫סוף פרק ‪64‬‬

‫‪24‬‬ ‫‪-‬‬