‫עין משפט‬

‫נר מצוה‬
‫פב‪.‬‬ ‫י"!‬ ‫ואלו נדרים פרק אחד עשר נדרים‬ ‫רש״י‬ ‫מסורת הש״ם‬

‫ע א מיי׳ פי׳׳ג מהל׳‬ ‫כולהו סממי להאי פירקא ר׳ יוסי קחני להו לכיון לקמני ר׳ יוסי‬ ‫יפר חלקו‪ .‬שמהא מופרפ לו‪ :‬ותהא נטולה מן היהודים‪ .‬לכשפמגרש‬ ‫א( נדף עט‪ ,[:‬ב( נשייך‬
‫נדרים הל׳ א נג ג[‬ ‫לע״ג[‪,‬‬
‫אומר אין אלו נללי עינוי נפש ואיהו גוסיה אמר אלו הן נלד ענוי‬ ‫שחהא אסורה לעלמא‪ :‬ואמאי ההא נטולה מן היהודים‪ .‬כשמגרשה‬
‫סמג לאיין רמכ מוש׳׳ע י״ד‬
‫סימן רלד סעיף סו‪:‬‬ ‫נפש למה ליה למיתנא פו הרי זה יפל ר ב ד ד יוסי אלא לאשמועינן‬ ‫והאמר לעילא( דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים‬
‫י ד כ מיי׳ שס טוש׳׳ע שס‬ ‫לכוליה סרקין ר׳ יוסי היא‪ .‬ואכפי לרבנן מבעי לך לללמא תשמיש‬ ‫אלא מדקפני ומהא נטולה מן היהודים דאינו יכול להפר ש״מ משוס‬
‫סעי׳ נה ועיין גכ׳׳מ‪:‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫עינוי נפש הוא ומפר בין לעצמו בין‬ ‫דדבריס שבינו לבינה הרין‪ :‬לרבנן‬
‫)א( רש״י ד״ה אמר רג‬
‫לאפרים‪ :‬ולענין הלכה כיון לבעיין‬ ‫יפר הלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים‬ ‫חבעי לך‪ .‬אי עינוי נפש הוא אי דברים‬ ‫יוסף וכו׳ אבל הנאת פלוני‬
‫לא אפשיטא נקטינן לחומרא ואינו‬ ‫שבינו לבינה דמהכא ליכא למשמע‬ ‫עלי דקאסרה על נפשה‪:‬‬
‫תוספות‬ ‫ואי אמרת נדר ענוי נפש הוי אמאי תהא‬ ‫)ב( ר״ה פימת וכי׳ הכא‬
‫מסר אלא משום לבדם שבינו לבינה‪.‬‬ ‫מינה מידי אליבייהו‪ :‬משום דנטולה‬
‫שמע פינה דנרים שנינו‬
‫ואיבא מ״ל לנהי ללא אסשיטא הכא‬
‫נטולה מן היהודים ש״מ אדברים שבינו‬ ‫אני מן היהודים רבי יוסי קחני לה‬
‫נמי כו׳ הס״ד‪) :‬ג( ד״ה‬
‫לנינה הוי‪ .‬דאי עינוי נפש‬ ‫ויניא לה‬ ‫הט זה יסר‬
‫הוה מיסר אף לאחרים‪:‬‬ ‫אפ״ה אפשיטא לה ממימדה לשמואל‬ ‫לבינה הרין לרבנן תבעי לך משום דנטולה‬ ‫דאמר רב הונא פוליה פירקין‪ .‬כולהו‬ ‫ואי אמדת שתביא אתה‬
‫)ואכתי( לרבנן תבעי לך‪.‬‬
‫וממניחין ממולה אני מן‬
‫דאמר בסמוך אבל הנאפ פלוני עלי‬ ‫אני מן היהודים ר׳ יוסי קתני לה דאמר רב‬ ‫סתמי דמתניתין ר׳ יוסי תני להו‪:‬‬
‫דקא‬ ‫סיפא‬ ‫ומדהן‬ ‫כו׳‬
‫מתיא איהי תו לא אפשר‬
‫היהודים רבי יוסי קחני לה‬ ‫מפר ואי מהא לא אדא לכי קאמר‬ ‫הונא כוליה פירקין רבי יוסי היא ממאי כיון‬ ‫ממאי מדקמני ר׳ יוסי אומר אין אלו‬ ‫שתכיא‬ ‫רישא‬ ‫לאוקמה‬
‫דלדידיה פשיטא דדגריס‬
‫שנינו לנינה הוו כדאמר‬
‫מפר לברים שיש בהן ענוי נפש קאמר‬ ‫דקתני ר׳ יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש‬ ‫והו׳ למה לי מו למימני הרי זה יפר‬ ‫קושיין‬ ‫והדרא‬
‫לדוכתיה כצ״ל ותיכות דאס‬
‫אתה‬

‫לעיל‪ :‬בוליה פרקין רבי‬ ‫ואכפי מצינן למימר למשמיש המטה‬ ‫למה ליה תו למיתנא הרי זה יפר דברי רבי‬ ‫דברי ר׳ יוסי‪ .‬דלא צדך דהא אכתי‬
‫הוא‬ ‫מייתי‬ ‫דקא‬ ‫איתא‬
‫יוסי‪ .‬כל סממוח השנויות‬ ‫אין בו עינוי‪ :‬אמר שמואל משמיה‬ ‫ליכא מאן דפליג ש״מ דמכאן ואילך‬
‫כפירקין ממילתא דרכי יוסי‬ ‫יוסי שמע מינה מכאן ואילך רבי יוסי היא‬ ‫מתוקמא כשתניא נמחק‪:‬‬
‫דלוי הל )דרים בעל מפר לאשמו‪.‬‬ ‫הורין כולהו סתמי כרבי יוסי‪ :‬כל‬ ‫)ד( ד״ה אלא לעולס וכו׳‬
‫קתני להו‪ :‬למה ל• תו‬
‫והוא דהוו נדרי עמי נפש‪ :‬חון‬
‫אמר שמואל משמיה דלוי ב כל נדרים בעל‬ ‫נדרים‪ .‬של עינר נפש‪ :‬חון מן הנאסי‬
‫סירות‬ ‫דקאמר‬ ‫דאע״ג‬
‫למתני הד־ וה יפר דברי‬
‫רב־ יוסי ש״מ מבא;‬ ‫מהנאתי על פלוני‪ .‬דהא לא הוי לה‬ ‫מפר לאשתו הוץ מן תנאתי על פלוני‬ ‫טל פלוני שאינו מפר‪ .‬דלא הר לא‬
‫וכו׳ סתס לאו למימרא‬
‫דאינו יכול להפר לגמרי‬
‫ואילך דכי ־וס־ היא‪ :‬כל‬
‫עינוי נפש‪ :‬אבל הנאת פלוני עלי מפר‪.‬‬ ‫שאינו מפר אבל הנאת פלוני עלי מפר תנן‬ ‫נדרי עינר נסש ולא דברים שבינו‬ ‫קאמר‬ ‫אלא אעינוי נפש‬
‫נדרים של עינוי נפש תוץ‬
‫מהנאתי על פלוני דלא הוי‬ ‫דכיון דאיפ בה עינוי נפש אע״פ שלא‬ ‫פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אהרת‬ ‫לבינה‪ :‬אבל אמרה הנאח פלוני עלי‪.‬‬
‫דאינו מפר משום עינוי‬
‫משוס‬ ‫מפר‬ ‫אנל‬ ‫נפש‬
‫עינוי נפש אכל הנאת פלוני‬
‫עלי מיפר דהוי עינוי נפש‪:‬‬
‫נדרה אלא מאחר יפר‪ :‬יביא ממדינה‬ ‫אמר רב יוסף דקאמרה שתביא ת״ש פירות‬ ‫שלא אהנה ממנו יסר דהוי ליה נדרי‬ ‫דכריס שכיגו לנינה ש מ פ ר‬

‫תנן פ־דות מדינה עלי‬

‫אחרת‪ .‬אבל פירומ אופה מלינה‬ ‫הנוני זה עלי אין יכול להפר הכא נמי דקא‬ ‫עינר נפש‪ :‬פירוח מדינה זו עלי‪.‬‬ ‫לעצמו ולא כצ׳׳ל והד״א‪:‬‬
‫)ה( בא״ד נ״א אלא כיון‬
‫יביא כוי‪ .‬ואינו יכול להפר‬ ‫מיפסרי עלה ואינו יכול להפר ובייש‬ ‫היינו דומיא דהנאת פלוני עלי וקפני‬
‫ואמאי והא לא גרע מהנאת‬
‫אמרה שתביא אתה לא היתת פרנסתו אלא‬ ‫דקחני וכו׳ כחנס‬ ‫דהא‬
‫באומרפ הנאפ פלוני עלי שאינו יכול‬ ‫יביא לה ממדינה אחרת דאין יכול‬ ‫הר רישא נמי דקחני וכו׳‬
‫פלוני עלי‪ :‬דאמרה ליה‬
‫להפר‪ :‬דקאמרה שהביא אסה‪ .‬כגון‬
‫אמרה‬ ‫ממנו הרי זה יפר ואי אמרת דקא‬ ‫להפר‪ :‬אמר רה יוסן«‪ .‬כי קתני יביא‬ ‫ולא‬ ‫כחנס‬ ‫ליה‬ ‫למיתנ‬
‫כלומר‬ ‫אתה‪.‬‬ ‫שתביא‬
‫מתגיתין מיידי דלא נדרה‬ ‫דקאמרה פירות מדינה זו עלי אם‬ ‫שתביא אתה אמאי יפר אלא מדסיפא דלא‬ ‫לה ממדינה אתרת דאמרה פירופ‬
‫איכא ני! ננא דרישא לננא‬
‫דסיפא אלא דבבא דסיפא‬
‫אלא מאומס שיכיא הכעל‬
‫תביאם אתה אבל כשיביאם אחר לא‬ ‫מייתי בעל הוי רישא דקא מייתא היא‬ ‫מדינה זו שמביא מן השוק עלי אבל‬ ‫תנוני‬ ‫מן‬ ‫פרנסתו‬ ‫הוי‬
‫דכיון דאיכא מקנה נהכאש‬
‫אחרים ליכא עינוי דאפשר‬ ‫אסרתם עליה וכיון דיש לה תקנה‬ ‫אלא רישא אין יכול להפר ודקא מייתא היא‬ ‫מה שמביאין לה אחרים או היא עצמה‬ ‫תדיר כדקמני אס לא וכו׳‬
‫לזימנין הוי דקא‬ ‫אלא‬
‫שאחרים יקנו ויתנו לה‬ ‫באומן פירומ של אומה מדינה ע״י‬ ‫ומתני׳‬ ‫יכולה ליהנומ מהן הלכך לא יפר דלא‬
‫יהיכ ליה וכו׳ והא דקאמר‬
‫אכל שמואל מיירי שנדרה‬
‫מפלוני לגמד דהוא הדין‬
‫אמר לא דמי להנאת פלוני עלי דלית לה תקנה ליהנות מאופו פלוני‪ .‬וכ״ת‬ ‫הוי עינר כלל ללא אסרה לגמד סירופ המדינה עליה אלא אומן שיביא‬ ‫מייתא איהי‪:‬‬
‫דכמתניחין מצי למימני‬ ‫א״כ הוה ליה למימני יביא לה אחר מפירות אותה מדינה איכא למימר‬ ‫לה הוא אכל הנאת )א( סירות עלי דקאסרה על נפשה לגמרי כין ע״י‬
‫תקנה דאמריס שיכולין‬ ‫דמש״ה קתני יביא לה ממדינ׳ אחר׳ משוס שאם לא היתה לה תקנה ע״י‬ ‫עצמו בין ע״י אתרים התם הוי עינר הלכך יסר‪ :‬פירוח חנווני‪ .‬היינו‬
‫לקנות לה אף מאומה‬
‫העיר אלא אשמעינן רכותא‬
‫בעל אע״ג דאימ לה מקנמא ע״י אמר מפר דהא רישא דאמרה קונס‬ ‫דומיא דהנאפ פלוני עלי וקתני לא יסר‪ :‬הפא נמי פו׳)נ( והא מדקתני‬ ‫פירוש הרא״ש‬
‫דאף על ז י נעלה יכולה‬ ‫פירופ עולם עלי דקפני הרי זה יפר באמרה שתביא אמה ממוקמא‬ ‫סיפא אם לא הימה פרנססו אלא ממנו‪ .‬שהבעל אינו רגיל ליקמ‬ ‫כל נדרים בעל מפר‬
‫ליהנות על ידי סירות‬ ‫לאשתו‪ .‬פירוש כל נדטס‬
‫דומיא דסיפא ואפייה אע״ג דאיפ לה חקנתא ע״י אחר כיון דליפ לה‬ ‫אלא מאופו חנווני ולא מאפר לפי שאינו מאמינו וזה אינו מאמין אלא‬ ‫של עינר נפש מפר הפרה‬
‫מדינה אחרת ולא הר‬
‫הנאה מבעלה‬ ‫מודרח‬ ‫פקנמא ע״י בעל קמני הרי זה יסר משוס דה״ל כאומרפ הנאמ פלוני‬ ‫לבעל ולא לשלוחו‪ :‬הרי זה יפר‪ (« .‬רביא לה‪ .‬ומדהך רישא דקא‬ ‫גמורה‪ :‬אבל הנאת פלוני‬
‫אפיא איהי פו לא אפשר לאוקומה שתביא אתה דאם איחא דקא מייחי‬ ‫עלי מפר‪ .‬דהוי עינוי נפש‬
‫ורישא דאמרה קונס פירות‬ ‫עלי ומש״ה קחני סיפא יביא לה ממדינה אחרת לומר דטעמא דמצי‬
‫דאמרה‬ ‫אע״ג‬ ‫העולם‬ ‫שמא תצטרך ממנו‪ :‬תנן‬
‫מפר בדשא ליפיה בסיסא דאילו רישא משוס דליח לה חקנה ע״י בעל‬ ‫הוא מיתוקמא כשתביא והדר קושיין לדוכתה‪ :‬אלא‪ .‬לעולם ודאי‬ ‫פירות מד־נה זו עלי יביא‬
‫שתביא אמה נפירומ מדינה‬
‫כיון דאינה יכולה ליהגות‬ ‫מצי מפר אבל בסיפא טון דאיפ לה פקנה ע״י בעל לא יפר‪ :‬תא‬ ‫כדקאמרת טשא דקא מייתא היא ואסי׳ הכי לא קשיא ליה לשמואל‬ ‫ממדינח אחרת‪ .‬אלמא‬
‫אפי׳ הנאת מדינה לא חשיכ‬
‫מבעלה משוס מקום הוי‬ ‫שמט מסיפא ופו' ה״נ דאמרה ליה שהביא אתה‪ .‬ומש״ה טון דאפשר‬ ‫דמתני׳ ר׳ יוסי היא‪ :‬ג( ומאי אינו יפזל להפר דקתני‪) .‬י( ואע״ג דקאמר‬
‫עינוי נפש‪ :‬ת״ש מסיפא‬ ‫עינוי נפש ליכולה להניא‬
‫פירות חנוני וה אינו יבול‬
‫לה לאמהנויי מפירופ ההוא חנווני גופיה ע״י אמר ואיהו נמי מצי מיימי‬ ‫סירומ מדינה זו ופירוח חנווני זה סתם לאו למשמע דאינו יכול להפר‬ ‫ממלינה אחרת כ״ש הנאת‬
‫להפר‪ .‬ואמאי ליהוי כהנאת‬ ‫לה מדוכחא אחרינא אין יכול להפר‪ :‬ואי אמרת דאמרה ליה שתביא‬ ‫לגמרי אלא אעינר נפש קאמר אבל מפר משום דברים שבינו לבינה‬ ‫דקאמרה‬ ‫פלוני יחיל‪:‬‬
‫שתביא‪ .‬ללא אסרה עליה‬
‫פלוני עלי‪ :‬ה״נ שתביא‬ ‫אהה אמאי יפר הא מצי לאההנויי מההוא חנווני מ״י אתר אלא‬ ‫שאפשר לעצמו ולא לאפדס‪ .‬והא דאמר שמואל משמיה דלוי דהנאמ‬
‫אתה להר בהנאת אחרים‪:‬‬ ‫אלא שהכעל מכיא לה‬
‫אם ה־תה פמםתו כוי‪.‬‬ ‫מדסיפא דקא מייחא היא הוי רישא נמי דקא מייסא היא כך היא‬ ‫פלוני עלי מפר בין לעצמו בין לאחרים רבנן היא דעינוי נפש הוי‪:‬‬ ‫אנל היא או אחר יכולין‬
‫למיישי בעל‬ ‫ומלסיסא‬ ‫עיקר הגירסא‪ .‬וה״פ מדסיפא דקפני ה ד זה יפר מתוקמא ע״כ‬ ‫נ״א אלא )»( הא דקפני סיפא אס לא היפה פרנספו אלא ממנו‬ ‫להניא אנל סירות העולם‬
‫]לקתני[ אס לא היה‬ ‫אע״ג דאמרה שתביא הר‬
‫שאסרה עליה פירומיו אפי׳ היכא דקמייתא היא דאי לא אסרינהו‬ ‫שהחנווני מהנהו לבעל בחנם הר רישא דקפני פירוח חנווני זה‬ ‫דאי‬ ‫טון‬ ‫עיגר נפש‬
‫פרנסתו אצא ממנו פי׳‬
‫ולפי מאי דמוקמא סירות‬ ‫עילוה אלא היכא דקמיימי להו בעל אמאי יפר אלא ודאי בכל ענין‬ ‫עלי כגון דקא מיימא היא כלומר דאורחיה דחמוני למיחב ליה בחנם‬ ‫אפשר לה ליהגומ משוס‬
‫פ י ט שיביא הנעל וה״ה‬
‫חנווני דאינו מיפר משוס‬ ‫אסרה על עצמה דשא נמי דקפני פירוח חנווני זה עלי אין יכול‬ ‫ומאי איכא בין בבא דדשא לבבא דסיפא אלא בבא דסיפא הוי מן‬
‫דאפשר בהנאח אחרים הך‬ ‫דמצי למתני יביא לה‬
‫להפר בההוא גוונא נמי ממוקמא ואפ״ה קפני אין יכול להפר דהא‬ ‫ממוני כדקפני אס לא היפה פרנסמו אלא ממנו ובבא דרישא לא רמיא‬ ‫אמר מאומה מטנה אלא‬
‫סיפא דקמני יפר ע״כ‬
‫]בדאי[ אפשר ]אלא[ על ידי‬ ‫ליכא מידי בין רישא לסיפא אלא דברישא מייד שלא הימה פרנסתו‬ ‫פרנסמו עילויה אלא זימנא הוי דקא יהיב ליה מפירומיו וקאמר‬ ‫לרבותא קאמר אפי׳ אין‬
‫לה אמר להביא אפשר‬
‫הנאת הנעל שאין החנווני‬ ‫ממנו בלבד וסיפא קפני אס לא היפה פרנסמו אלא ממנו‪ .‬ואיכא נסחי‬ ‫דאינו יכול להפר ואע״ג דהוי כמאן דאמר הנאח פלוני עלי והוי‬
‫מקיף כ״א לבעל גופיה‬ ‫שהבעל יביא לה ממדינה‬
‫ולא ימסרם לאחר ומדסיפא‬
‫דגרסי אלא מדסיפא דלא מייפי בעל הוי דשא דקא מיימא היא והכל‬ ‫פיובמא דשמואל דאמר הנאפ פלוני עלי מפר‪ .‬והא דקא מייתא‬ ‫אחרת‪ :‬וטדםיפא דקמי־תי‬
‫דמייתי בעל רישא דמייתי‬ ‫הולך לטעם אחד דה״ק מדסיפא ע״כ מייד דמתסרא אע״ג דלא‬ ‫איהי לאו דוקא דהוא הדין דקמיימי בעל אצא איידי דסיפא נקט‬ ‫בעל הוי יישא דקא‬
‫איהי פי׳ מדסיפא דאי‬ ‫מייתא איה־‪ .‬כלומר לסי‬
‫מייפי להו להנהו פירוח בעל רישא נמי מייד בההוא גוונא גופיה‬ ‫בשל בעל נקיט ברישא בטדה וקאמר כגון דאמיא איהי‪ :‬אלא‬ ‫מאי דמוקממ טשא דאינו‬
‫אפשר להביא הפירות אלא‬
‫באיסור על ז י בעל רישא‬ ‫דאע״ג דמייפי להו היא גופה מתסרו עלה‪ .‬ואיכא חו נספי אפדנא‬ ‫רישא‪ .‬דקפני פירוח חנווני זה עלי רבי יוסי היא כדקאמר לעיל‪:‬‬ ‫מפר משוס דאפשר בהבאת‬
‫נמי סירות מדינה עלי‬ ‫דגרסי מדסיפא דקא מייתי בעל הוי רישא דקא מיימי איהי וה״פ‬ ‫אחרים וע״כ סיפא דמפר‬
‫משוס דאי אפשר בהנאת‬
‫מיירי בהך גוונא בין יביאם‬ ‫כולה‬
‫הבעל בין יביאם אחר‬ ‫אחטס דטון דהחנווני נותן‬
‫מדסיפא ע״כ בשאי אפשר לה ליהנות מאותן פירופ אלא ע״י בעל כגון שאין החנווני רוצה להקיפה ע״י אפר אלא לו ובכה״ג אי אפשר לה ליהנות‬ ‫לה נהקפה לא יתנם אלא‬
‫וליכא בהו אלא הגאה‬
‫דאיסור וקחני אינו מיסר‬ ‫מן הסירות אלא אס תעבור על נלרה וע׳׳כ ללילך למוקמת ליה בלאמרה ליה שתביא אתה בט ה״ג עסקינן לאי לא אמאי יסר דשא נמי דקא‬ ‫ל ז הגעל‬
‫וקשיא לשמואל דמוקי לה‬ ‫מיימא איהי לרישא נמי ע״כ לומיא לסיסא היא בשאי אסשר לה ליהנות אלא באיסור כגון שנלרה הנאת סירותיו ואסי׳ מקנס היא בעצמה‪ .‬וכל‬
‫כשתביא אתה ועל כרחך‬
‫לא מיידי הט ראם כן‬
‫הנסחאות עולות לטעם אפד אלא מסמא קמיימא מיפוורא טסי‪ :‬אלא רישא אין יפול להפר ודקמייתא היא‪ .‬כלומר אין ולאי‬
‫אמאי מפליג כזה הענין‬ ‫קושטא קאמרמ דדשא מיתוקמא בשאסרה עליה סירותיו של אוחו חנווני אסי׳ כשמביאם היא ומיהו לא קשיא לשמואל דמתני׳ כולה ר׳ יוסי‬
‫דאס אין פרנסתו אלא‬
‫היא ולד יוסי אין הט נמי דאינו יכול להפר משוס נדרי עינוי נפש ושמואל דאמר מפר סממא ואפילו משוס עינוי נסש משמע כרבנן ס״ל‪.‬‬
‫ממנו דמייט דליכא הגאה‬
‫ולחנם החליף הלשון וה׳׳ה‬ ‫והאי‬
‫יסור כלומר שגדרה סירוח‬
‫דהיתר ]נפלוג[ וניתני כפירות דאי אפשר כהן הנאה דהיתר כגון שאמרה כל סירות שיוכאו מאותה מדינה יפר והכי משמעות הלשון מדסיסא דמייתי כעל כאיסור רישא דמייחי איהי כאיסור‬
‫דאסיפא גטדא בלא רישא מצי לאותובי טון דבסיפא אי אפשר על ז י הבאת אחרים מאי איריא אין פרנסתו אלא ממנו כי נמי מתפרנס מאחטס יפר לשמואל אלא רישא דמייתי איהי בא׳‬
‫מדיגה לגמרי בין יביאם בעל כין יכיאס אחר‪:‬‬
 ‫מסורת הש״ם‬ ‫רש"‬ ‫ואלו נדרים פרק אהד עשר נדרים‬ ‫ר״ז‬ ‫פב‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( נזיר כא‪ :‬כג‪] (5 ,.‬לעיל‬ ‫פולה פירקא ר׳ יוסי יןהני לה‪ .‬ואנא נמי הט קא אמינא דט אמרה‬ ‫והאי דאצטריך למימר הכא דאמר רב הונא כוליה סירקא רבי יוסי‬ ‫ט ו א מיי׳ פי״נ מהל׳‬
‫סו‪ ,[.‬ג( ]צ״ל כהתרת[‪,‬‬ ‫נדרים הל׳ ו טוש״ע‬
‫הנאמ פלוני עלי)<« מפר לעצמו אכל לא לאחרים כשאר דברים שטנו‬ ‫היא לאו משוס הא ממניפין גופא דבהא הא מסיים בה לברי ר׳ יוסי‬
‫ו( צ״ל הרי הן‪ .‬יעג׳׳ן‪,‬‬ ‫י׳׳ד סימן רלד סעיף סג‪:‬‬
‫לבינה אבל לרבנן )אינו( יכול‪ :‬באתה מסעגה ובאחס אין מתענה‪.‬‬ ‫אלא משום דמש הש״ס דילמא הוה פריך ליה מאידך ממנימין דקמני ‪1‬פג‪[:‬‬ ‫ט ז ב מיי׳ סי״ב מהל׳‬
‫שאם לא תאכל האתת תהא רעיבה ואיכא עינוי ואס פאכל האחת מהא‬ ‫קונם שאני נהניפ לבטופ אינו יכול להסר וסממא קמני ולא מסרש בה‬ ‫נדטס הל׳ יט סמג‬
‫לאדן רמב‪:‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬ ‫שביעה ושוב אין צטכה לשניה ולית‬ ‫דברי ר׳ יוסי להט הקדים ואמר ליה‬
‫)א( רש״י ד״ה כולה פירקא‬ ‫בה בשניה משום עינוי‪ :‬מתון שמפר‬ ‫ומתני׳ רבי יוסי היא דאמר רב הונא כוליה‬ ‫דבוליה פרקין ר׳ יוסי היא וליכא‬ ‫‪»^*e1•^-‬‬
‫וכו׳ פלוני עלי לר׳ יוסי‬ ‫לאותה שמתענה‪ .‬לפי שהוא עינוי‬ ‫למיפלך מינה כלל לשמואל דאמר‬
‫אכל‬ ‫וכו׳‬ ‫לעצמו‬ ‫מפר‬ ‫פרקין ר׳ יוסי היא ומאי אין יכול להפר משום‬ ‫תוספות‬
‫נפש‪ :‬מפר נמי לשאין ממענה‪ .‬דבאותה‬ ‫כרבנן‪ .‬והאי לאיצטרטנן נמי לאולוט‬
‫לרכנן יכול להפר אפילו‬
‫הפרה שהפר למתענה עלתה הפרה‬
‫עינוי נפש אבל מפר נדרים שבינו לבינה‪ :‬אמר‬ ‫ולמימר ומאי אין יכול להסר משום‬
‫מתני׳ דבי יוםי ודא‪.‬‬
‫עינוי‬ ‫כשאר‬ ‫לאחרים‬ ‫אבל‬ ‫דמחמיר בהפרה‬
‫אינו‬ ‫כצ״ל וסיכת‬ ‫נפש‬ ‫נמי לאותה שאינה מפענה ומותרפ‬ ‫רב יהודה אמר שמואל נדרה משתי ככרות‬ ‫נרט עינר נפש אבל מפר משום לבט׳‬ ‫לרבנן מפר ושמואל כרבנן‪:‬‬
‫נממק והל״א‪:‬‬
‫בשניהן הואיל ונדרה ביתד‪ .‬ואימ‬ ‫שבינו לבינה אע״ג רלפרוקה לשמואל באהת מתענה ובאהת אין מתענה מתוך שהוא‬ ‫דאמד רב חונא כולי‬
‫פירקין רבי יום• ]היא‪.‬‬
‫דמפרשי באממ ממענה שהאפמ פת‬ ‫מפר למתענה מפר לשאינו מתענה ורב אםי‬ ‫לא הוה מצטריך לן אלא למימר להא‬ ‫והא[ דאייתי הבא לרב‬

‫מוסף רש״י‬
‫נקיה וטובה ואם אינה אוכלת ממנה‬ ‫אמר ר׳ יוהנן א מפר למתענה ואין מפר לשאין‬ ‫מני ר׳ יוסי היא ושמואל לאמר ברבנן‬ ‫הונא ]אינו מן הצורן[‬
‫דהא סיומא דמלתא דרגי‬
‫איכא עינר ובאחמ אינה מתענה‬ ‫מתענה ואיכא דאמרי בעא מיניה רב אםי‬ ‫היינו טעמא משוס לאס אימא ללד‬ ‫ייסי בהן בבא דפירימ‬
‫באחת מתענה‪ .‬כלומר יש‬
‫שהיא סת סובין ואינה תוששת ממנה‬ ‫יוסי לא מצי מסר אסי׳ משום לבליס‬ ‫מדינה זו ומנווט זה אלא‬
‫לה צער ועינר נפש שהיא‬
‫מרבי יוחנן נדרה משתי ככרות באחת מתענה‬ ‫משוס רעל נבא דלקמן‬
‫אין‬ ‫ובאחת‬ ‫פת יפה‪,‬‬ ‫וליכא עינר אם לא תאכלנה אסי׳ הכי‬ ‫שכינו לכינה ליבא למימר לליהוי‬
‫צער‬ ‫לה‬ ‫אין‬ ‫מתענה‪.‬‬
‫מותרת כשמסר למתענה‪ :‬ואין מפר‬
‫למתענה‬ ‫ובאהת אין מתענה מהו א״ל מפר‬ ‫לרבנן נלר שיש בו עינוי נסש רהא‬
‫דשאיני נהנה לנריימ דצרין‬
‫לשנרי לשמיאל ט הכא‬
‫ועינר נפש‪ ,‬שהיא פת קינר‬
‫יראמ־ה בשמו(‪.‬‬ ‫לשאינה ממענה‪ .‬דאינו מופר בהפרת‬ ‫ואין מפר לשאין מתענה איתיביה א ( ב האשה‬ ‫ארחץ ולא ארחץ ללרבנן הוי עינוי‬ ‫כמו שאפרש לקמן‪ :‬ומאי‬

‫האחרמ‪ .‬ויחזור ויפר לה אי אפשר לפי‬ ‫נפש לרבי יוסי הוי לבטס שבינו שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים‬ ‫אינו •כול להפר משומ‬
‫עינוי נפש‪ .‬נראה לפרש‬
‫שאינן לא נדרי עינוי נפש ולא‬ ‫הרי‬ ‫לבינה משוס הכי אמרי׳ ללר׳ יוסי נמי‬ ‫דהיינו שינויא אחטנא והר‬
‫פירוש הרא״ש‬ ‫דבטם שכינו לטנה אי נמי למ״ד כל ט האי גוונא הוי‬ ‫לברים שבינו לבינה הרין הלכך שסיר מצינן למימל ללרבנן מפר‬ ‫כמו אי נמי וה״פ אי‬
‫גמי כרננן מצית )למימר(‬
‫ומלסיפא לאי אפשר להניא‬ ‫דברים שבינו לבינה‪ .‬ואי קשיא הא קי״לנ( נדר שהומר מקצתו הומר כולו‬ ‫משוס ענוי נפש‪ :‬וכיון דאסיקנא לשמואל לאמר בלבנן נקטינן כומייהו‬ ‫לאוקומא מאי אינו יכול‬
‫הפירות אלא כהבאס איסור‬
‫להיינו על ירי הכעל‬
‫הני מילי ‪0‬בהפרת פכס דעדיפא אבל בהפרת בעל לא אמרינן הט‪:‬‬ ‫ואע״ג לכוליה פרקין רבי יוסי היא לאו סממי נינהו לטון לקמני מנא‬ ‫להפר דקאמר משוס עינר‬
‫אנל מיפר הוא משוס‬
‫רישא נמי מיירי שא״א‬
‫הפר‬ ‫לכט ל׳ יוסי יתילא הוה ליה כאילו מנן כהליא ככולהו מתנימין אמל‬
‫דברם שבינו לנינה קאמר‬
‫אלא כהכאת איסור כגון‬
‫לאסרה עליה אפילו למתיא‬ ‫ר׳ יוסי וכן לעמ הרמב״ן ז״ל וכבר כתבתי זה למעלה )לף פא‪ .(.‬אבל אחרים אומרים ללמסקנא שמואל כר׳ יוסי מתוקמא והכי קאמר מתני׳ רבי‬ ‫וסיגיון תירון זה פירשתי‬
‫פרק השואל )לף קא‪ .‬ל״ה‬
‫איהי לאי לא תימא הכי‬ ‫יוסי היא ומאי אין יכול להסר משוס נלרי עינר נסש אבל משום לברים שבינו לבינה מסל ושמואל נמי משוס לבטס שבינו לבינה אומר‬ ‫סנרהו גני ומקבל כחוכר‬
‫נפלוג בלידיה אפי׳ אין‬
‫דמסר וכרבי יוסי‪ .‬ולא נהירא דאס כן לא הוי לן למימר מתני׳ ר׳ יוסי היא דאמר רב הונא כוליה סירקין ל׳ יוסי לטון לאמט׳ למתניתין‬ ‫דמי להוה כמו אי נמי‪:‬‬
‫פרנסתו ממנו כין אמרה‬
‫דקפני לא יפר משוס נדרי עינוי נפש קאמר ושמואל דאמר מיפר משום דברים שבינו לבינה בהט סגי לן לפרוקה לדשמואל ומאי איכסמ‬ ‫ע״א מהרב רבי יונה נ״ע‬
‫שמניא כין אמרה כל‬
‫ממני׳ רני ייסי ושמואל‬
‫הכאות אלא ודאי רישא נמי‬ ‫לן תו מתנימין מני אלא ודאי כדאמרן‪ :‬אמר רב יהודה אמר שמואל נדרה משתי פכרוס‪ .‬כגון דאמרה שפי כברוח אלו עלי באחמ מפענה‬ ‫כרננן זהו עיקר ומאי אינו‬
‫איירי דאסרה עליה כל מי‬
‫שיניאס ואפי׳ הט קתני אין‬
‫שהיא פת נקיה ובאתת אין מתענה שהיא פת קיבר ממוך שהוא מפר למתענה מפני שיש בה עינוי נפש מפר לשאין מפענה אע״פ שאין בה‬ ‫יכול להפר כו׳ האמת מסיק‬
‫ואזיל להוציא מסברא דהוה‬
‫יכזל להפר זקשיא לשמואל‬ ‫עינוי נפש דטון דשמיהן דבר אכילה מפר לשאין ממענה בגררא דממענה ואפי׳ הפר ספס כל הנדר מופר‪ :‬ורב אםי אמר רבי יוחנן‬
‫סייד דסירות חנווני אינו‬
‫ומשני דמתנימין ר׳ יוסי‬
‫מפר למסמנה ואין מפר לשאין מתענה‪ .‬משוס דלית ליה הך גררא הלכך אפי׳ הפר בפירוש לממענה ואין ממענה אינו מופר לשאין‬ ‫יכול להפר כלל והשתא‬
‫היא דמחמיר כהסרה אכל‬
‫לרננן מסר ושמואל דאמר‬ ‫ממענה כך פירשו רבומי ולא ראיחי לאחד מהם בגררא דשמואל טעם למה‪ .‬ונראה בעיני דשמואל ורבי יומנן כהט סליגי משום דקרא כתיב נבמדבר ל[‬ ‫מסיק דאפילו לר׳ יוסי‬
‫אמת הוא דסירות חגווני‬
‫כרמן‪ :‬דאמד רב הונא‬ ‫ואישה יפרנו ומפקינן מהאי קרא לקמן)דף פז‪ (.‬דצריך הבעל שיפר כל הנדר דיסרנו כוליה משמע ואס הפר מקצפו אפי׳ מה שהפר אינו מופר‬
‫עלי מסר מטעם דבטס‬
‫כוליה ]פירק־ן[ רבי יוסי‬
‫שכך היא עיקר הגירסא בההיא שמעמא דלקמן וכמו שנכתוכ עליה בסייעמא דשמיא משוס הט קאמר דטון שנדרה משתי ככרופ י( הרי‬ ‫שבינו לנינה‪ .‬ומיהו אין‬
‫היא‪ .‬הא לא הוי צריך‬
‫דכהדיא קמני אהך דכרי‬ ‫כנדר אפד וא״א לו להפר לחצאין דיפרנו כמיב משוס הט ממוך שהוא צריך להפר ויכול להפר לממענה משוס עינוי נפש מסר ג״כ לשאין‬ ‫לתק בכן מילתא לשמואל‬
‫דאמר הנאת פלוני עלי‬
‫ר׳ יוסי אלא משוס דקשיא‬ ‫ממענה דאי אמרמ לא מצי מיפר נמצא שאף הפרמו לממענה אינו כלום וכיון דרפמנא יהיב ליה רשומא להפר נדטס שיש בהן עינוי נפש על‬ ‫בעל‬ ‫יפר דמה מושש‬
‫נמי לשמואל מהך לקתני‬
‫קונס שאני נהנה לנטות‬
‫כרחיך מפר אף בשאין מתענה דממענה בשאין מתענה מליא ואי אמרמ לא מצי מפר איכא עינוי נפש ורב אסי אמר ר׳ יוחנן מפר‬ ‫אס נדרה מאותו פלוני‬
‫בשביל כן לא ימנע הבעל‬
‫לא יפר וצטך לשנויי ר׳‬ ‫למחענה ואין מפר למה שאין מפענה דסבירא ליה דנהי דיפרנו אמר רממנא דמשמע כוליה ולא פלגיה היינו לומר שצטך להפר כל‬
‫מלקחת ממנו כל מה‬
‫יוסי היא דכוליה פרקי!‬ ‫הנדר שהוא יכול להפר דיפרנו דקרא אענוי נפש קאי הילכך כל שהפר כל מה שיש בו עינוי נפש בהט סגי ויפרנו קטנן ביה ומשוס הכי‬ ‫שירצה ואשה תהנה מן‬
‫רני יוסי קתגי לה‪ :‬פאי‬
‫אין יכול להפר משום‬
‫מפר לממענה ואין מפל לשאין ממענה‪ .‬וט מימא א״כ לסבירא ליה לשמואל דיפמו אכוליה נדר קאי ואפי׳ לההוא פלגא דליתיה מהנהו גווני‬ ‫הבעל בהיתר אבל כשנדרה‬
‫סירות חנווני עלי לא יוכל‬
‫נדרי עינוי נפש‪ .‬שנרא‬ ‫רמצי בעל מפר וכלכתיבנא תקשי ליה מפרפין לפנן )לקמן צ‪ (:‬נטולה אני מן היהולים יפל חלקו ומהא משמשמו ומהא נטולה מן היהוליס‬
‫הבעל ליקמ ממנו ומיקרי‬
‫אחרינא הוא ואפי׳ כרכי‬
‫ואמאי נימא טון ריפרנו אמר רפמנא ממוך שמפר מלקו מפל נמי פלק היהוליס לבלאו הט לא אפשר איכא למימר לאפשר לסבירא ליה‬ ‫גינו לגינה הר״ר יונה‬
‫יוסי נמי אתיא ומפר הוא‬
‫משוס דנריס שכינו לכינה‬ ‫לשמואל דיפרנו דמשמע כוליה ולא פלגיה בעינר נפש בלחוד הוא דכפיב ולא אשכפן ליה ברברים שבינו לבינה ובממנימין ללקמן‬ ‫נ׳׳ע‪ :‬אמר רב יהודה‬
‫אמר שמואל נדדה משתי‬
‫ושמואל נמי מפר משוס‬ ‫ובבריימא דמיימי עלה בגמרא בנדט עינוי נפש נקיט לה ולא בדבטם שבינו לבינה ומילמא דשייכא בטעמא היא דנדרי עינר נפש משום‬
‫ככדות כאחת מתענה‪.‬‬
‫דנריס שנינו לנינה קאמר‪.‬‬
‫קפילא לילה הוא למצי מפל לעינויא גבה היא ומשוס הכי אינו בדין שיפר לחצאין דהא מעני לה טפי אבל דבטס שבינו לבינה משוס קפידא‬ ‫פת נקיה וגאתמ אין‬
‫וטוצא כזה פירש״י כפרק‬
‫השואל)נ׳׳מ דף קא‪ .‬ד״ה‬ ‫דבעל הוא הלכך במאי דלא קפיד לא קפיד ובמאי דקפיד שרי וזיל אדנפשיה‪ .‬כן נראה בעיני‪ :‬איתיביה האשה שנדרה בנדר וכו׳‬ ‫מתענה פת של שעורים‬

‫יש קני!( ימקכל לאו כחוכר‬

‫הרי‬ ‫מתון שמפר למתענה מפר‬
‫דמי רש מפרשים דסיומא דשנרא היא ומתניתין רכי יוסי היא ואשמעינן דאע״פ שאינו מפר משוס עינוי נפש מפר משוס‬ ‫לשאינו מתענה ואין להקשות מהאי מטולה אני מן היהודים יפר מלקו דלא אמר מפר לגמרי דהיינו משוס דגריס שגינה‬
‫דברים שטנו לכינה ומ״מ מלמא דשמואל לא מיתרצא כהט דמפר משוס דכטס שכינו לכינה דכשלמא פירות תנווני עלי‬ ‫לנינה וגזירת הכתוב היא בין איש לאשתו דלדידיה לחודיה מפר אבל הכא כיון דמפר מקצתו הופר בולו והא דתנן לקמן‬
‫הר דנטס שנינו לנינה משוס דאפי׳ אס יקנה הבעל סירות ממנו אסורים לה שהרי אסרה עליה פירושיו ואפילו אס מכרן‬ ‫»לף פז‪ (.‬נדרה מתאנים ועננים והפר לתאנים לא הסר לעננים ולא אמר הפר מקצתו הפר כולו היינו משוס שמפר סתס‬
‫לאתר אסורה בהן אבל כשאמרה הנאת פלוני עלי מותרת בסירות שהבעל קונה ממנו רכזה אינה נהגית ממנו הלכך לא‬ ‫ימיעצמ הסרה לכל הנרר וצ״ע אס נררה מפלוני ]לבר עינוי נפש וגס לבר שאינו עינר נפש אס אמרי׳ מתון שמפר לרנר‬
‫הר דברים שבינו לבינה‪ :‬באחת מתנח ובאחת אינה מתענה‪ .‬כגון שהאחת היא פת נקיה ואחת פת קיבר ואינה רגילה‬ ‫שמתענה מפר נמי לשאינו מתענה או אינו[ מפר לשאינו מתענה לאינו עינוי לה ללא אמר נרר שהופר מקצתו הופר כוצי‪:‬‬
‫לאכול פמ קיבר אי נמי אין לה פת אתר לאכול היום והיא מתענה אם לא חאכל אחת מהן ממוך שהוא מפר למחענה‬
‫מסר לשאין מתענה דטון דגדר אתד היא ואית טה קצת עינר אף נשני מפר אף לשני אנצ נלא הפרה אינו מוסר משוס דהותר מקצתו דדוקא גני התרת תכם הוא דאמטנן הכי משום דנעשה הנדר מעומ מעיקרו הילכך טון דהותר מקצתו‬
‫הותר כולו שלא היה דעתו אלא שיהא כל הנדר קייס אכל הפרת הכעל שהיא מכאן ולהכא מה שהותר הומר והשאר עומד כאיסורי והא דאמטנן מטולה אני מן היהודים דמפר דוקא מלקו ולא אמטנן מחוך שמפר חלקו מפר גס לאחטס נין‬
‫איש לאשתו כתיב דגזירת הכתוב הוא דוקא בינו לבינה הוא מסר ולא נינה לבין אחרים והא דתנן נמתניתין הפר לתאנים אינו מוסר עד שיפר אף לעננים מיידי כגון שפירש הפרה לתאנים אבל הכא מייט שהפר כסתם‪:‬‬