‫אלגברה לינארית ‪2‬א ‪ -‬תרגול ‪4‬‬

‫אוריאל סיניצ’קין‬
‫‪ 31‬באוקטובר ‪2021‬‬

‫ערכים עצמיים‪ ,‬וקטורים עצמיים ולכסון‬ ‫‪1‬‬

‫דוגמה סדרת פיבונאצ’י מוגדרת ע“י‬

‫‪a0 = a1 = 1‬‬
‫)‪an = an−1 + an−2 (n ≥ 2‬‬

‫נמצא איבר נוסחה סגורה לאיבר כללי של סדרת פיבונאצ’י‪ .‬לשם כך נכתוב אותה בכתיב מטריציוני‪:‬‬
‫‬ ‫ ‬ ‫‬ ‫‬
‫‪an−1‬‬ ‫‪0 1‬‬ ‫‪an−2‬‬
‫=‬
‫‪an‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪an−1‬‬
‫   ‬
‫‪a‬‬ ‫‪1‬‬
‫= ‪ . 0‬כלומר‪,‬‬ ‫לכל ‪ n ≥ 2‬ו‪-‬‬
‫‪a1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‬ ‫‬ ‫ ‬
‫‪an−1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪= Qn−1‬‬
‫‪an‬‬ ‫‪1‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪n−1‬‬ ‫‪0 1‬‬
‫‪ Q‬בעזרת ליכסון כפי שראינו מעלה‪ .‬הפולינום האפייני של ‪Q‬‬ ‫=‪ .Q :‬נמצא את‬ ‫כאשר‬
‫‪1 1‬‬
‫הוא‬
‫‬ ‫‬ ‫! √‬ ‫! √‬
‫‪−λ‬‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪1+ 5‬‬ ‫‪1− 5‬‬
‫‬
‫ = )‪χQ (λ‬‬ ‫= ‪= λ2 − λ − 1‬‬ ‫‪λ−‬‬ ‫‪λ−‬‬
‫‪1 1 − λ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫√‬ ‫√‬
‫הוא =‪−ϕ :‬‬ ‫‪1− 5‬‬
‫‪2‬‬ ‫המספר ‪ 1+2 5‬נקרא יחס הזהב‪ ,‬מסומן לרב ב ‪ Φ‬ומקיים ‪ .Φ2 = Φ + 1‬המספר‬
‫‪ −Φ−1‬ומתקיים ‪ .Φ = 1 + ϕ‬כעת‪ ,‬נמצא וקטורים עצמיים‬
‫ ‬ ‫ ‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪VΦ = Sp‬‬ ‫‪; V−ϕ = Sp‬‬
‫‪Φ‬‬ ‫‪−ϕ‬‬

‫ולכן‬
‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪Φ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ϕ‬‬ ‫‪1‬‬
‫=‪Q‬‬ ‫√‬
‫‪Φ‬‬ ‫‪−ϕ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪−ϕ‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪Φ‬‬ ‫‪−1‬‬

‫‪1‬‬
 ‫כלומר‬
    n−1       n−1   
an−1 11 Φ 0 1 ϕ 1 1 1 1 Φ 0 1 Φ
= √ = √ =
an −ϕ Φ 0 −ϕ 5 Φ −1 1 Φ −ϕ 0 (−ϕ)
n−1
5 ϕ
    n 
1 1 1 Φ n 1 Φ − (−ϕ)
n
=√ n =√
5 Φ −ϕ − (−ϕ) n+1
5 Φ
n+1
− (−ϕ)

‫ולכן‬
n+1
Φn+1 − (−ϕ)
an = √
5
:‫נבדוק‬
1
Φ1 − (−ϕ) Φ+ϕ
a0 = √ = √ =1
5 5

Φ2 − ϕ 2 1 + Φ − (1 − ϕ) Φ+ϕ
a1 = √ = √ = √ =1
5 5 5
n ≥ 2 ‫ועבור‬
n−1 n
Φn−1 − (−ϕ) Φn − (−ϕ)
an−2 + an−1 = √ + √ =
5 5
1 h n−1
i
= √ Φn−1 (1 + Φ) − (−ϕ) (1 − ϕ) =
5
1 h n+1 n+1
i
=√ Φ − (−ϕ) = an
5

‫תרגיל תהי‬
 
1 1 a
A = 0 2 a
1 −1 a

?‫ לכסינה‬A ,a ‫ עבור אילו ערכי‬.A ‫ מצאו את הע“ע והו“ע של‬.‫ כלשהו‬a ∈ R ‫כאשר‬

‫פתרון‬
   
1 − λ 1 a  1 − λ 2 − λ a 

det (A − λI) =  0 2−λ a  =  0 2−λ a  =
 1 −1 a−λ   1 0 a − λ
 
1 − λ 0 0 

=  0 2−λ a  = (1 − λ) (2 − λ) (a − λ)
 1 0 a − λ

2
‫∈ ‪ a‬אז ל ‪ T‬יש ‪ 3‬ע“ע שונים ולכן היא לכסינה‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫לכן הע“ע של ‪ T‬הם ‪ .1, 2, a‬אם }‪/ {1, 2‬‬
‫המרחבים העצמיים המתאימים ל ‪ 1, 2‬הם‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0 1‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪V1‬‬ ‫=‬ ‫‪ker (A − I) = ker 0 1‬‬ ‫=‪a ‬‬
‫‪1 −1 a − 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1 −1 a − 1‬‬ ‫‪ 1 − 2a ‬‬
‫=‬ ‫‪ker 0 1‬‬ ‫‪a  = Sp  −a ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪−1 1‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪V2‬‬ ‫=‬ ‫‪ker (A − 2I) = ker  0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫=‪a ‬‬
‫‪1 −1 a − 2‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬
‫‪1 −1‬‬ ‫‪−a‬‬ ‫‪ 1 ‬‬
‫=‬ ‫‪ker 0 0‬‬ ‫‪a  = Sp 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0 0 2a − 2‬‬ ‫‪0‬‬

‫לכן אם }‪ a ∈ {1, 2‬אז ‪ T‬לא לכסינה כי סכום הר“ג במקרה זה שווה ל ‪ 2‬וקטן מ‪ .3‬כפי שאמרנו‪ ,‬אם‬
‫∈ ‪ T a‬לכסינה‪ ,‬נמצא את המרחב העצמי ‪ Va‬במקרה זה‪:‬‬‫}‪/ {1, 2‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1−a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪Va = ker (A − aI) = ker  0‬‬ ‫= ‪2 − a a‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪−1 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1 −1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1 −1 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪‬‬
‫‪= ker 0 2 − a a = ker 0 2 − a a = Sp  a ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0 2−a a‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪a−2‬‬

‫לכן בסיס של ו“ע נתון ע“י‬

‫‪‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 1 − 2a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ −a  , 1 ,  a ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪a−2‬‬
‫ואם נסמן‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1 − 2a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪P =  −a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪a ‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪a−2‬‬
‫אז מתקיים‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪P −1 AP = ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪‬‬
‫‪a‬‬

‫‪Pn‬‬
‫= )‪ pA (x‬הפולינום האפייני של המטריצה ‪ ,A‬אז )‪ a0 = det (A‬ו = ‪an−1‬‬ ‫‪i=0‬‬‫טענה יהי ‪ai xi‬‬
‫‪n−1‬‬
‫)‪.(−1‬‬ ‫)‪trace (A‬‬

‫‪3‬‬
 ‫הוכחה עבור הדרמיננטה‬

‫)‪a0 = pA (0) = det (A − 0I) = det (A‬‬

‫עבור העקבה‪ ,‬אם מתבוננים באילו איברים מכפילים כדי לקבל מקדמים של ‪ xn−1‬מקבלים שצריך‬
‫איברים מהאלכסון ולכן מכפילים את כל האיברים על האלכסון‪ .‬המקדם של ‪ xn−1‬ב‬
‫‪Qn‬‬ ‫להכפיל ‪− 1‬‬
‫‪n‬‬
‫)‪ i=1 (aii − x‬הוא בדיוק‬
‫!‬
‫‪n−1‬‬
‫‪X‬‬‫‪n‬‬
‫‪n−1‬‬
‫)‪(−1‬‬ ‫)‪aii = (−1‬‬ ‫)‪trace (A‬‬
‫‪i=1‬‬

‫מרחבים שמורים‬ ‫‪2‬‬

‫מרחבים שמורים‬ ‫‪2.1‬‬
‫הגדרה תהי ‪ T : V → V‬העתקה לינארית‪ W ⊂ V ,‬תת‪-‬מרחב‪ .‬נאמר כי ‪ W‬תת‪-‬מרחב ‪-T‬שמור‬
‫)או ‪-T‬אינווריאנטי( אם ‪.T (W ) ⊂ W‬‬
‫במקרה זה ניתן להגדיר את הצמצום של ‪ T‬ל ‪W‬‬
‫‬
‫‪T W : W → W‬‬

‫על ידי )‪ T |W (w) := T (w‬לכל ‪.w ∈ W‬‬

‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .1‬התת‪-‬מרחבים ‪ {0} , V ⊂ V‬אינווריאנטיים תחת כל העתקה לינארית ‪.T‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ T = λ · Id‬העתקה סקלרית אז כל תת‪-‬מרחב הוא אינווריאנטי ל‪.T -‬‬
‫‪ .3‬אם ‪ T : R3 → R3‬היא סיבוב בזווית ‪ θ‬סביב ציר ‪ ,z‬אז } ‪) W1 = Sp {e1 , e2‬המישור ‪(xy‬‬
‫הוא תת מרחב אינווריאנטי ו } ‪) W2 = Sp {e3‬ציר ‪ (z‬היא תת מרחב ‪ T‬אינווריאנטי‪.‬‬
‫‪ .4‬אם ‪ λ‬ערך עצמי של ‪ ,T‬המרחב העצמי המתאים )‪ Vλ = ker (T − λI‬אינווריאנטי ל‪.T -‬‬
‫‪ ker T, Im (T ) ⊂ V .5‬תת‪-‬מרחבים אינווריאנטיים ל‪.T -‬‬

‫תרגיל הוכיחו כי העתקה ‪ T : V → V‬היא לכסינה אם ורק אם ‪ V‬סכום ישר של מרחבים ‪T‬‬
‫אינווריאנטים ממימד ‪.1‬‬

‫‪ {vP‬של וקטורים עצמיים‪ ,‬ונגדיר‬

‫פתרון ראשית נניח כי ‪ T‬לכסינה‪ .‬אז קיים בסיס ‪1 , . . . , vn } ⊂ V‬‬
‫= ‪ V‬ומשיקולי מימד זה סכום‬ ‫} ‪ .Wi = Sp {vi‬המרחבים ‪ Wi‬הם ‪ T‬אינווריאנטים‪ ,‬מתקיים ‪Wi‬‬
‫‪L‬‬ ‫ישר‪.‬‬
‫= ‪ V‬כאשר ‪ .dim Wi = 1‬נבחר לכל ‪ i‬איבר ‪ ,0 6= wi ∈ Wi‬אז‬ ‫נניח כעת כי ‪Wi‬‬
‫} ‪ Wi = Sp {wi‬ומתקיים ‪ T (wi ) ∈ Wi‬לכל ‪ .1 ≤ i ≤ n‬לכן קיים ‪ λ ∈ F‬עבורו ‪,T (wi ) = λwi‬‬
‫כלומר ‪ wi‬וקטור עצמי‪ .‬מכיוון שזהו סכום ישר‪ ,‬הקבוצה } ‪ {w1 , . . . , , wn‬היא קבוצה בת"ל המהווה‬
‫בסיס של וקטורים עצמיים‪ ,‬ולכן ‪ T‬העתקה לכסינה‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫תרגיל אם כל תת‪-‬מרחב ‪ U ⊂ V‬הוא אינווריאנטי ל‪ T -‬אז ‪ T = λ · Id‬סקלרית‪.‬‬

‫פתרון הי ‪ 0 6= v ∈ V‬ונסמן }‪ .W = Sp {v‬מהנתון ‪ W‬אינווריאנטי ל‪ T -‬ולכן ‪.T v ∈ W‬‬

‫כלומר‪ ,‬קיים ‪ λ ∈ F‬עבורו ‪ T v = λv‬ולכן ‪ v‬ו"ע‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬כל וקטור הוא וקטור עצמי של ‪.T‬‬
‫נראה כי כל הע"ע שווים‪ :‬נניח כי ‪ λ1 6= λ2 ∈ F‬שני ע"ע שונים של ‪ T‬ויהיו ‪ v1 , v2 ∈ V‬וקטורים‬
‫עצמיים מתאימים‪ ,‬אז ‪ v1 , v2‬בת"ל‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬גם ‪ v1 + v2‬ו"ע של ‪ ,T‬כלומר קיים ‪ µ ∈ F‬עבורו‬
‫) ‪ .T (v1 + v2 ) = µ (v1 + v2‬מכאן‬

‫‪µ (v1 + v2 ) = T (v1 + v2 ) = λ1 v1 + λ2 v2‬‬

‫כלומר‬

‫‪(µ − λ1 ) v1 + (µ − λ2 ) v2 = 0‬‬

‫ומאי‪-‬תלות נקבל ‪ λ1 = µ = λ2‬ולכן כל הע"ע זהים‪ .‬מכאן‪ T (v) = µv ,‬לכל ‪ ,v ∈ V‬כלומר‬

‫‪ T = µId‬סקלרית‪.‬‬

‫תרגיל יהיו ‪ T, S : V → V‬ט“ל של מ“ו נ“ס מעל ‪ .F‬נניח ש ‪ T, S‬מתחלפות‪ ,‬כלומר ‪T ◦S = S ◦T‬‬
‫ו‪ .f ∈ F [x] -‬אז ) ‪ ker f (T‬הוא תת מרחב ‪-S‬שמור‪.‬‬

‫פתרון יהי ) ‪ .v ∈ ker f (T‬צ“ל ש ) ‪ Sv ∈ ker f (T‬כלומר ש ‪ .f (T ) Sv = 0‬ואכן‬

‫‪f (T ) Sv = Sf (T ) v = S (0) = 0‬‬

‫מרחבי מנה‬ ‫‪2.2‬‬

‫טענה יהי ‪ V‬מ“ו מעל ‪ F‬ו ‪ W ⊆ V‬תמ“ו‪ .‬אז קיים מ“ו ‪ U‬מעל ‪ F‬וט“ל ‪ π : V → U‬על שגרעינה‬
‫בדיוק ‪.W‬‬

‫בניתם בהרצאה את ‪ .U = V /W‬ההעתקה ‪ π : V → V /W‬שולחת את ‪ v ∈ V‬ל ∈ ‪v + W‬‬ ‫בניה ‪1‬‬

‫‪.V /W‬‬

‫בניה ‪) 2‬עבור מרחב ‪ V‬נ“ס( יהי ‪ v1 , . . . , vk‬בסיס של ‪ ,W‬נשלים אותו לבסיס } ‪ {v1 , . . . , vn‬של‬
‫‪ .V‬אז ניתן לבחור את } ‪ U = Span {vk+1 , . . . , vn‬ו‬

‫‪π:V →U‬‬
‫‪α1 v1 + · · · + αn vn 7→ αk+1 vk+1 + · · · + αn vn‬‬

‫כלומר ‪ π‬היא ההטלה המתאימה לפירוק ‪.V = U ⊕ W‬‬

‫‪5‬‬
 ‫דוגמאות‬
‫ ‬
‫‪1‬‬
‫‪ .W = Sp‬נקח את ההעתקה‬ ‫‪ .1‬יהי ‪ V = F2‬ו‬
‫‪1‬‬

‫‪π : V → R1‬‬
‫ ‬
‫‪x‬‬
‫‪7→ x − y‬‬
‫‪y‬‬

‫זו העתקה על שגרעינה ‪ .W‬עבור ‪ a ∈ R1‬נתבונן על קבוצת המקורות שלו‪:‬‬

‫ ‬ ‫  ‬ ‫  ‬
‫‪−1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫= )‪π (a‬‬ ‫= ‪∈ R |x − y = a‬‬
‫‪2‬‬
‫= ‪+ w|w ∈ W‬‬ ‫‪+W‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫אלו הקוסטים שראיתם בשיעור‪.‬‬

‫‪ .2‬יהי ]‪ f ∈ F [x] ,V = F [x‬עם ‪ deg f = n‬ו }]‪ .W = f · F [x] = {f g|g ∈ F [x‬אז‬
‫∼ ‪ V /W‬כאשר העתקת המנה היא לקחת את השארית בחלוקה ב ‪.f‬‬
‫]‪= F<n [x‬‬

‫טענה יהיו ‪ V, U1 , U2‬מ“ו ו ‪ T2 : V → U2 ,T1 : V → U1‬ט“ל המקיימות ‪ker T1 ⊆ ker T2‬‬

‫ו‪ T1 -‬על‪ .‬אז קיימת ויחידה ‪ S : U1 → U2‬כך ש ‪ S ◦ T1 = T2‬או‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬כך שהדיאגרמה‬
‫הבאה מתחלפת‬

‫@‪V‬‬
‫‪T1‬‬
‫‪/ U1‬‬
‫@@‬
‫‪@@T2‬‬
‫‪@@ S‬‬
‫ @‬
‫‪U2‬‬

‫הוכחה יהי ‪ u ∈ U1‬ויהי ‪ v ∈ V‬מקור של ‪ ,u‬כלומר ‪ .T1 (v) = u‬נגדיר את )‪.S (u) = T2 (v‬‬
‫הגדרה זו לא תלויה בבחירת מקור‪,‬כי אם ‪ v ′ ∈ V‬מקור שונה אז ‪ v − v ′ ∈ ker T1 ⊆ ker T2‬ולכן‬
‫‪ T2 (v − v ′ ) = 0‬כלומר ) ‪ .T2 (v) = T2 (v ′‬זו בבירור הבחירה היחידה עבור ‪.S‬‬

‫הראו כי ‪ S‬לינארית‪.‬‬ ‫תרגיל‬

‫טענה )‪+‬הגדרות( תהי ‪ T : V → V‬ט“ל של מ“ו‪ ,‬יהי ‪ W ⊆ V‬מרחב ‪-T‬שמור ותהי ‪π : V → U‬‬
‫ט“ל על שגרעינה בדיוק ‪.W‬‬

‫‪ .1‬קיימת ויחידה ‪ T |W : W → W‬כך ש ‪ T ◦ in = in ◦ T |W‬כאשר ‪ in : W → V‬היא‬

‫הזהות‪ T |W .‬נקראת הצמצום של ‪ T‬ל‪.W -‬‬
‫‪ .2‬קיימת ויחידה ‪ T : U → U‬כך ש ‪ T . T ◦ π = π ◦ T‬נקראת המנה של ‪.T‬‬

‫‪6‬‬
 ‫הוכחה‬
‫‪.1‬‬
‫‪T |W‬‬
‫‪W‬‬ ‫‪/W‬‬

‫‪in‬‬ ‫‪in‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪/V‬‬

‫ההרכבה ‪ T ◦ in : W → V‬היא ט“ל שתמונתה מוכלת ב ‪ W‬ולכן קיימת )ויחידה( ט“ל‬

‫‪ T |W : W → W‬כך ש ‪.in ◦ T |W = T ◦ in‬‬
‫‪.2‬‬

‫‪V‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪/V‬‬
‫‪π‬‬ ‫‪π‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪U‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪/U‬‬

‫באופן זהה לחלוטין‪ ,‬ההרכבה ‪ π ◦ T : V → U‬היא ט“ל עם ) ‪ .W ⊆ ker (π ◦ T‬לכן‪ ,‬לפי‬

‫הטענה הקודמת‪ ,‬קיימת ויחידה ‪ T : U → U‬כך ש ‪.T ◦ π = π ◦ T‬‬

‫תרגיל תהי ‪ T : V → V‬העתקה לינארית‪ ,‬יהי ‪ W ⊂ V‬תת‪-‬מרחב ‪ T‬אינווריאנטי ו ‪π : V → U‬‬

‫ט“ל על שגרעינה ‪ .W‬יהי ) ‪ BW = (b1 , . . . , bk‬בסיס של ‪ W‬ונשלים אותו לבסיס כלשהו = ‪BV‬‬
‫) ‪ (b1 , . . . , bk , bk+1 , . . . , bn‬של ‪ .V‬הראו כי אז מתקיים‬
‫  ‬ ‫!‬
‫‪T W B‬‬ ‫∗‬
‫= ‪[T ]BV‬‬ ‫‪W‬‬ ‫ ‬
‫‪0‬‬ ‫‪T B‬‬
‫‪U‬‬

‫כאשר }) ‪ BU = {π (bk+1 ) , . . . , π (bn‬בסיס של ‪.U‬‬

‫פתרון יהי ‪ .1 ≤ j ≤ k‬המרחב ‪ W‬הוא ‪ T‬אינווריאנטי ולכן ‪ T |W‬מוגדרת וקיימים ויחידים‬

‫‪ α1 , . . . , αk ∈ F‬עבורם‬
‫‪X‬‬
‫‪k‬‬
‫= ) ‪T |W (bi‬‬ ‫‪α j bj‬‬
‫‪j=1‬‬

‫‪T‬‬
‫ולכן ) ‪ .[T |W (bi )]BW = (α1 , . . . , αk‬מיחידות ההצגה כצירוף לינארי של איברי בסיס מתקיים‬

‫‪X‬‬
‫‪k‬‬ ‫‪X‬‬
‫‪n‬‬
‫= ) ‪T (bi ) = T |W (bi‬‬ ‫‪α j bj +‬‬ ‫‪0 · bj‬‬
‫‪j=1‬‬ ‫‪j=k+1‬‬

‫‪T‬‬
‫ולכן )‪.[T (bi )]BV = (α1 . . . , αk , 0, . . . , 0‬‬
‫באופן דומה‪ ,‬נרשום‬
‫‪X‬‬
‫‪n‬‬
‫= ) ‪T (bi‬‬ ‫‪γ j · bj‬‬
‫‪j=1‬‬

‫‪7‬‬
 ‫‪T‬‬
‫לכל ‪ k + 1 ≤ i ≤ n‬כלומר ) ‪ .[T (bi )]BV = (γ1 , . . . , γn‬ואז‬

‫‪X‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪X‬‬
‫‪n‬‬
‫= )) ‪T (π (bi‬‬ ‫= ) ‪γj · π (bj‬‬ ‫) ‪γj · π (bj‬‬
‫‪j=1‬‬ ‫‪j=k+1‬‬

‫‬ ‫‬ ‫‪T‬‬

‫כלומר ) ‪. T (π (bi )) B = (γk+1 , . . . , γn‬‬
‫‪U‬‬

‫מסקנה עבור הפולינומים האפייניים של ‪ T, T |W‬ו‪ T -‬מתקיים‬

‫‪∆ T = ∆ T |W · ∆ T‬‬

‫טענה תהי ‪ T : V → V‬ו ‪ W ⊆ V‬מרחב ‪-T‬שמור ו ‪ T : V /W → V /W‬המנה של ‪ .T‬נסמן ב ‪mT‬‬

‫את הפולינום המינימלי של ‪ ,T‬ב ‪ mT |W‬את הפולינום המינימלי של ‪ T |W‬וב ‪ mT‬את הפולינום המינימלי‬
‫של ‪ .T‬אז ‪ mT |W | mT‬וגם ‪.mT | mT‬‬

‫הוכחה מתקיים‬

‫‪mT (T |W ) = mT (T ) |W = 0|W = 0‬‬

‫ולכן ‪ mT‬מאפס את ‪ T |W‬משמע ‪.mT |W | mT‬‬

‫באופן זהה עבור המנה )היה בהרצאה(‪.‬‬

‫תרגיל תהי ‪ T : V → V‬ט“ל של מ“ו‪ W ⊆ V ,‬תמ“ו ‪-T‬שמור‪ π : V → U ,‬ט“ל על שגרעינה‬

‫‪ W‬ויהי ‪ λ‬ע“ע של ‪ T‬עם ר“ג ‪ .r‬הראו כי הסכום של הריבוי הגאומטרי של ‪ λ‬כע“ע של ‪ T |W‬ועוד הר“ג‬
‫כע“ע של ‪ T‬גדול או שווה ל ‪.r‬‬

‫התבוננו בהעתקה ‪ π|Vλ : Vλ → Uλ‬והראו שגרעינה ‪.Wλ‬‬ ‫רמז‬

‫דוגמה תנבונן בהעתקה ‪ T : F2 → F2‬הנתונה ע“י כפל במטריצה‬

‫‬ ‫‬
‫‪1 1‬‬
‫‪0 1‬‬
‫ ‬
‫∼‬ ‫‪1‬‬
‫ו‪-‬‬ ‫‪V /W‬‬ ‫‪ .W = Span‬אז ‪ W‬הוא ‪-T‬שמור‪= F1 ,T |W = Id ,‬‬ ‫ובמרחב ‪⊆ F2‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ T |W‬ועוד ר“ג‬ ‫‪ .T = Id : F1 → F1‬במקרה זה הר“ג של ‪ 1‬כע“ע של ‪ T‬הוא ‪ 1‬והסכום של ר“ג של‬
‫של ‪ T‬הוא ‪.2‬‬

‫אם ‪ T : V → V‬לכסינה ו ‪ W ⊆ V‬הוא ‪-T‬שמור אז ‪ T |W‬ו ‪ T‬לכסינות‪.‬‬ ‫מסקנה‬

‫‪8‬‬
 ‫‪′‬‬
‫כע“ע של ‪T |W‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪ ,TP‬ב ‪ rλ‬את הר“ג שלו ‪P‬‬ ‫הוכחה לכל ע“ע של ‪ λ ,T‬נסמן ב ‪ rλ‬את הר“ג שלו כע“ע של‬
‫‪′‬‬
‫מהתרגיל מעלה ≥ ‪rλ + rλ‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שלו כע“ע של ‪ . T‬לפי הנתון‪rλ = dim VP‬‬ ‫וב ‪ rλ‬את הר“ג‪P‬‬
‫‪ . rλ = dim V‬מצד שני‪ rλ′ ≤ dim W ,‬ו‪ rλ ≤ dim V /W -‬ולכן‬
‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬
‫≤ ‪dim V‬‬ ‫‪rλ′ +‬‬ ‫‪rλ ≤ dim W + dim V /W = dim V‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫משמע‬ ‫ו‪rλ′ = dim V /W -‬‬ ‫ולכן כל האי שיוויונות הם בעצם שיוויונות כלומר ‪rλ = dim W‬‬
‫‪ T |W‬ו‪ T -‬לכסינות‪.‬‬

‫‪9‬‬