‫הצלה ומסתור‬

‫קראי את סיפורה של לאה נבנצל‪:‬‬

‫באחד מלילות החורף של שנת ‪ ,1942‬בעיצומה של סופת שלג עזה‪ ,‬חמקו גבר ואישה‬
‫מתוך הגטו של אופטוב שבפולין‪ ,‬כשהם נושאים‪ ,‬בתוך סל‪ ,‬את בתם יחידתם לאה‪,‬‬
‫שנולדה להם כחצי שנה קודם לכן‪ .‬הם ידעו כי בעוד ימים ספורים יחוסלו יהודי הגטו‬
‫ורצו להציל לפחות את ילדתם‪ .‬צעירים היו הוריה של לאה‪ .‬בני ‪ 22‬שנה בסך‪-‬הכל‪ .‬פיפא‪,‬‬
‫האם‪ ,‬וצבי‪ ,‬האב‪ ,‬אהבו איש את רעותו עוד על ספסל הלמודים‪ .‬בפרוץ המלחמה נערכו‬
‫כלולותיהם בתוך הגטו‪ ,‬שם נולדה להם הבת‪ .‬עתה היו פניהם מועדות אל הכפר הסמוך‪.‬‬
‫על צוואר בתם ענדו שרשרת דקה ומדליון‪ ,‬שנשא באותיות זעירות את שמה‪ ,‬שם הוריה‪,‬‬
‫תאריך לידתה‪ ,‬ומוצאה היהודי‪.‬‬
‫הכפר היה שרוי בחשיכה‪ ,‬כגנבים בלילה‪ ,‬התקרבו לבית איכרים אפל ודפקו על דלתו‪,‬‬
‫שקט שרר מסביב ורק כלבים נבחו פה ושם‪ .‬הדלת נפתחה ועל הסף ניצב איכר פולני‬
‫מופתע‪" .‬מה מעשיך בזה‪ ,‬יהודון ?" פתח בקול‪" :‬הסתלק מפה‪,‬אם אין רצונך שאשחטך‬
‫בזה הרגע !" צבי ופיפא נפלו לרגלי האיכר‪ ,‬נשקו למגפיו והתחננו לפניו שיציל לפחות את‬
‫בתם‪ .‬הן בן‪-‬בית היה בביתם‪ .‬אביו של צבי העסיקו כל השנים‪" .‬הרוג את שנינו‪ ,‬ובלבד‬
‫שתציל את הבת"‪ .‬אמרו לו‪.‬‬
‫מחשבה מסוימת צצה במוחו של סטיפן‪ .‬הוא הכניסם לביתו ותבע כסף‪ .‬ההורים נתנו לו‬
‫את התכשיטים שבידיהם וחזרו אל הגטו‪ .‬וכך נשארה לאה בבית סטיפו‪ .‬תוך שלושה‬
‫חודשים חוסל הגטו ובו נספו הוריה של הפעוטה‪ .‬כשנודע הדבר לסטיפן‪ ,‬נטל את‬
‫התינוקת ושם פעמיו אל מסילת הברזל‪ ,‬המרוחקת פרסאות אחדות מן הכפר‪ .‬הוא הניח‬
‫את לאה על הפסים ונחפז אל כנסיית‪-‬הכפר‪,‬כדי להתוודות על חטאו‪ .‬בשמוע הכומר את‬
‫וידויו של סטיפן‪ ,‬ייסר אותו קשות ואץ להציל את התינוקת‪ ,‬בטרם עברה הרכבת‪1.‬‬
‫באותו כפר חי איכר עשיר‪ ,‬חשוך בנים‪ ,‬מיצ'יסלאב שמו‪ ,‬והוא אימץ לו את לאה לבת‪.‬‬
‫העניקו לה את השם הנוצרי מריה‪ ,‬על צווארה ענדו צלב ולמדוה לקיים את מצוות הדת‬
‫הקתולית‪ .‬אמנם‪ ,‬תמהו איכרי הסביבה למוצאה של התינוקת והיו נשים רכלניות שלא‬
‫היססו לחוות את דעתן על העניין‪ ,‬אולם לכלל‪-‬מלשינות לא הגיע הדבר‪ ,‬שכן הכומר פרש‬
‫את חסותו על הילדה‪.‬‬
‫חלפו שנים‪ ,‬המלחמה תמה‪ ,‬שרידי השואה החלו משוטטים באירופה‪ ,‬בחיפושים אחרי בני‬
‫משפחותיהם‪ ,‬שאולי ניצלו באורח נס‪ .‬מגטו אופטוב שרדו מתי‪-‬מעט‪ ,‬וביניהם אסתר‪,‬‬
‫דודתה של לאה‪ ,‬שידעה על מקום מחבואה‪ .‬בבואה לכפר‪ ,‬פנתה הישר אל האיכר סטיפן‪,‬‬
‫אותו הכירה עוד מלפני המלחמה‪ .‬סטיפן נדהם בראותו את אסתר‪ .‬הוא האיר לה פנים‬
‫ודיבר עמה בלשון חלקות ואף אל ביתו הזמין אותה‪ ,‬כשהוא משלח מבטים נפחדים לעבר‬
‫השוטר הפולני שליוה אותה‪ .‬מיד סיפר לה על מקום המצאה של לאה והעלים רק את‬
‫מזימתו‪ ,‬שלא עלתה בידו‪ .‬לאה פנתה אל הכומר והלה גילה לה את האמת‪ .‬השוטר יעץ‬
‫לאסתר להציל תחילה את לאה‪" .‬בסטיפן יטפלו כבר השלטונות" אמר לה‪.‬‬
 ‫באותו יום‪ ,‬הזמין הכומר אליו את האיכר מיצ'יסלאב ואשתו ותבע מהם להחזיר את‬
‫הילדה שהפקיד בידם‪ .‬השניים סירבה‪" .‬בתנו היא"‪ ,‬טענהו‪" ,‬ולא ניתן אותה בידי זרים‪ .‬לא‬
‫נוכל לחיות בלעדיה"‪ .‬אפס‪ ,‬תחנוניהם לא הועילו‪ .‬הכומר אמר כי בידיו הוכחות מלאות‬
‫ליהדותה של מריה‪ .‬כדי לנחם את ההורים‪-‬המאמצים‪ ,‬אמר להם‪" :‬עליכם להיות גאים‬
‫בהצלת נפש תמה ונקייה מעוון‪ .‬אולי בזכות זאת יעניק לכם הבורא ילדים משלכם"‪.‬‬
‫לבסוף ניאותו השניים להביא את הילדה ולמסרה לידי דודתה‪.‬‬
‫הפגישה נועדה לשעה שבע בערב‪ .‬אסתר ישבה בבית הכומר‪ ,‬כשלפתע נכנסו האיכר‬
‫ואשתו‪ ,‬ועמם ילדה שחרחורת ויפת‪-‬תואר כבת שש‪ .‬ראשה היה מתולתל ועל צווארה‬
‫ענדה צלב‪.‬‬
‫למראה הכומר נפלה על ברכיה והצטלבה באדיקות‪ .‬אסתר התעלפה מן הזעזוע‪ .‬כאשר‬
‫הושבה אליה רוחה‪ ,‬הציגו בפניה את מריה‪" .‬זוהי דודתך‪ ,‬שבאה לקחתך לביקור בביתה‬
‫בוורשה"‪ ,‬אמרו לה‪ .‬מצאו לנכון להעלים ממנה‪ ,‬לפי שעה‪,‬כי דודתה היא יהודיה‪ ,‬שכן‬
‫מריה חונכה בבית קתולי אדוק‪ ,‬בו הייתה שנאת היהודים ללחם חוקה‪.‬‬
‫למעלה משנה הייתה לאה‪-‬מריה בבית דודתה אסתר‪ ,‬בוורשה‪ .‬באהבה ובמסירות אין קץ‬
‫לימדה אסתר את לאה לאהוב כל אדם‪ ,‬לרבות יהודים‪ ,‬אולם מריה הוסיפה להצטלב‬
‫ולהתפלל בכנסיה והוסיפה להתגעגע אל הוריה‪-‬מאמציה‪.‬‬
‫לאחר מכן עלתה אסתר לישראל והביאה עמה את לאה‪-‬מריה‪ .‬שנתיים התגוררה לאה‬
‫בבית דודתה ביד אליהו בתל‪-‬אביב‪ .‬לאחר‪-‬מכן הוכנסה למוסד חינוכי של "פועלי אגודת‬
‫ישראל" בראשון‪-‬לציון‪ ,‬ומשם עברה לקיבוץ חפץ חיים‪ ,‬שם סיימה את בית‪-‬הספר התיכון‬
‫וגם הכירה את בעלה לעתיד‪ ,‬ד"ר שמשון נבנצאל‪ ,‬גם הוא משפטן‪ ,‬בנו של מבקר המדינה‬
‫לשעבר‪.‬‬
‫ד"ר לאה נבנצאל יפת‪-‬התואר‪ ,‬אדוקה בדת היהודית‪" .‬אם אין אמונה בלב"‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬
‫"הכל ריק מסביב‪ ,‬בייחוד לדידי ‪ -‬שעודני חשה את הצלב תלוי על צווארי"‪.‬‬

‫(לאה נבנצאל‪ ,1942 ,‬מתוך "האשה בשואה"‪ ,‬אסף וערך‪ :‬יהושע אייבשיץ)‬

‫‪ .1‬חישבו‪ ,‬האם קל לתת את הילד שלך לגוי? מה הניע את ההורים לעשות זאת? האם יש כאן‬
‫בעיה הלכתית?‬
‫בעיניי ברור שזה קשה לתת את הילדה שלך לגוי‪ ,‬קודם כל זהו אדם שאתה לא מכיר ובנוסף לכך‬
‫הוא גוי‪ ,‬לא מאותה הדת‪ ,‬הילדה היהודייה תוכל לגדול כגוייה ותתחנך לדת של הגויים‪ .‬מה שמניע‬
‫את ההורים‪ -‬פיפא וצבי לעשות זאת זה התקופה שבה הם חיו‪ ,‬בתקופת השואה זהו היה דבר קשה‬
‫מאוד להיפרד מהמשפחה ובעיקר מהילד‪/‬ה שלך‪ ,‬אך לא הייתה ברירה‪ ,‬הם העדיפו למות בעצמם‬
‫ולהעניק לילדתם את החיים‪ .‬יש בדבר זה בעיה הלכתית‪ ,‬שהבת תגדל בחברה גויה היא תוכל‬
‫להתערבב בנושאים ובחברת הגויים‪ ,‬זהו דבר האסור מהתורה‪ ,‬נישואי תערובת‪.‬‬
 ‫‪ .2‬כמספר הניצולים כך מספר הסיפורים‪ .‬קראו בעמ' ‪ 205 – 202‬וסכמו בקצרה על שני מפעלי‬
‫הצלה‪.‬‬
‫מפעל הצלה ראשון הינו‪" ,‬קבוצת העבודה"‪ ,‬הוקם בסלובקיה כדי לנסות ולהציל כמה שיותר‬
‫מיהודי סלובקיה‪ ,‬והיא פעלה ליידע את העולם בנוראות ואף יזמה תכנית גדולה‪ ,‬להצלת חלק‬
‫מיהודי אירופה‪ .‬הקבוצה אספה מידע על גורלם של היהודים שנשלחו לפולין‪ ,‬וניסתה ליידע את‬
‫העולם על גורלם של היהודים‪ .‬היא אף שכנעה את השלטונות בסלובקיה לרכז את היהודים‬
‫במחנות עבודה בסלובקיה‪ .‬במקום לשלוח אותם לעבודה במזרח‪ .‬הקבוצה סייעה ליהודים שברחו‬
‫מהגטאות דרום מערב פולין לעבור את הגבול הסלובקי ולאחר מכן להסתנן להונגריה‪.‬‬

‫מפעל הצלה שני שהיה בבלגיה ונקרא "ועד להגנת היהודים" הוקם למען הצלת יהודים‪ .‬מטרתו‬
‫היה למצוא דרכי הצלה ליהודים רבים ככל המתאפשר‪ .‬הוועד פעל בשיתוף פעולה עם המחתרת‬
‫הבלגית‪ ,‬שבניגוד למחתרות באזור הכיבוש הגרמני‪ ,‬ראתה את הצלת היהודים כאחד מתפקידיה‬
‫המרכזיים‪ ,‬תפקיד נוסף היה למצוא מסתור ליהודים רבים יחסית‪ ,‬להשיג להם תעודות מזויפות‬
‫ולדאוג לקיומם‪ .‬בנוסף עסק בהברחת יהודים לתחומי בלגיה‪.‬‬