Professional Documents
Culture Documents
Qerach Shel Romi
Qerach Shel Romi
כרך על רומי
יחם גס ואח נראה דהינו דיקאכשעישה להדמיה אליהם • סימן א׳
ולא לחועלח ידועה כדמשמע הלשין היאיל והם
ייצאין וכוי אלא ודאי נראה דלא שיך לאסור משום בא לידי פה העירה רומא יע״א •שעל מ^ה
,
הליך כחיקיח הגוים • אלא היכא שהדכרים מראי, קהלתינו ירי שראיתי לאנשי
שהיש־אל מהרמה אליהם • כגין שעישה מעשה חמוה הע״י מתפללים כשכתיתיי״ט תפלה שלאכעיכתה ע״י
אשר אין להליח בעשייתו • אלא מפני תקס כרפירשנו נזדריתי ככל כחי לש־ר להס שעית -רבנן כקור וחים יקיץ
לעיל יכן האומ־ הואיל והס יוצאים כארגמן וכי׳ שהוא וחייףייוס ילילה ע״פ הש״ע שמשם תייה ייצאה לכל
מכוין להדמית אליהם • אכל כענין אחר לא • עיין שס הגולה •ונסדרו ונכתבו כלשון וכחכ איטאלקי ע״יאיש
כיכריו שהאריך כ־איית מיפתיית כאיש גכורחי-לכרר הביניים יריד נפשנו ומחמ־ לבנו מעלת ה ח ב ר
וללכן • דלאו דליית כחוקית הגויס הוא דיקא על כ' במוהר״ר יעקב פ א ס א נ י ני״י
אופנים הכיל או כרכר שאין כו טעס לגויס כלל יאחר כל עמל
בעשייתו אלא שנעסה להם תקעכידה • או כרכר שהוא וטורח ראיתי שעדין לא ה־ו ניתרים מפני עצלות
ענין שחץ וגאוה כגון לכישח הארוס וחוץ מבי דרכים השמשים • כטענות משאית שיא ומדוחים • כאומרם
הללו מיתר לילך בדרכיהם • יען שהיא דבר השיה לכל ני השעה משחקת לתם ימטעתס • ע״כ גזרתי אימר
נפש ארס ונצר־ להם ר"ל לכל בדיות מעשה כראשית • לח׳־ש כלי השעות הנקרא אורוילוגיו ולקובעו כחצר
ונכללים בהם ישראלים ואי״הע • וליכא אפילו שום כ״הכ אי כחיץ ישיב לא יהיה להם מענה להשיכ • והרי
ריח י סיי ו מ ע ת ה נתזי אכן כנדון דירן של כלי
{י
נתשכ כעיני ארס בכיר אס כבניני יכי׳ אס מצד הדלקת ככיעתא ככיתחא כגדול אדוניני מפירש
הנרות וכוי • ולהרחיק ממנו כל מיני כזיון מצד
השתמשית כהני דרך כזיון וכוי והכבוד והכייון כפי הרמכ״ם כסי המורה חייג סיף פמ״י שמכלל טעמיי על
מחשכת כני האדם וכפי המקימית • כי הכביר והכייין הקרגנית • עמד כנגדי ניסוך היין איך צייתה תורה
האמיתי היא כביד הנפש יכייון הנפש • אכל יש ככור לנסך יין ע״ג המ1כ»1ייהיה תיקיהיהם יי״ל תכל הקרבת
מדומה יכייון מרימה • כי אס ילכש אדם כגרים נאים היין אני בכיך כי עד הייס איך ציה להקריבו יככר
היא כי כעיני האדם נתשכ לכבוד ואם •ילבש בגדים היו עיכדי ע״ז מקריבים איתי • ולא נראה לי כ ו ט ע ס
מטילאים היא נחשכ בעיניהם לכזיון • אע'פ שבעצם אכל זולתי נתן לי כי טעס י שאמר • כי הטיב שבדברים
נפש הארס שהיא צורתו • אין כבור כלכוש כגדי רקמה • לכח התאוה אשר מ ט ע ה הכבד והוא הכשר • והטוב
או לכי! כלבושו כגרים ציאיס • אכל היא כביר או שבדברים לנח חיונית אשי מנועה הלב היא היין •
כזיון אצל כני האדם • ימפני נ־ היה קירא רכי ייחנן ובן הכת אשר מביעה המת והיא הנפשית יערב לה
למאניה מככריתיה וכי' וכן ת״ח שנמצא רככ ככגרו הניגון בכלים ומפני יה התקרב כל כס אל ה' בנאהכ
כ ר ך של רומי סימן א'
שקכל עליה המקוס ההוא למקודש ואס כחוש הטעם וכי' • אע״פי שאי! תוספת כעצם נפש האדם כשילבש
טעימת דכריס מריס ואכילת פת צר ומיס לח-ך*בפרט בגדים נאים ילאחסרון כליכשי בגדים מטולאים •אלא
כימים המקודשים הנאמר כתם אכלו משמנים וכוי • נפי מחשכתו • ויש בגדים שאם ילבשס האדם כמקים
ואם כחיש הריח לתרית ריס רע כסריס העורף וכפרט אחד הם חפא־ת יאם ילבשם כמקים אחר הם גנאי
אם יהיה כעת תפלתו עד שאמרו פי חזיר כצואה יהנל לפי מנהג המקימיח ינפי האדם יהקש על זה •
עוכרת ואסור לקרות ק״ש כנגדו • ואס כחוש ילפיכך דברים שאני חישכיס איחס גנאי יכזיין לא
השמע כשמעו קול כוכים • אי קול עורכ ובפרט כפתי נעשה לפני הקכ״ה ולא במקומות המקורשין • יכפ'
כנסיות אס הש״ץ קילס מגונה כצעקית ויללית כלי כיצד צילין אמרו והלא לפני מלך כשר ידם אין עישין כן
סירור וישיכ יהנהגה פעם יצעוק כיענים כמדכר • לפני הקב״ה לא כ״ש עי״ש • א״כ כל מה שאני חישכין
פעם ישפיל קולו כחשאי כגנב הנמצא במחתרת או אם איתי לכויון ראוי להתרתק מלעשותם לפני הקכ״היכ;
לשמע קול עגכיס ככתי מקודשים הן כל אלה מצטערת הרין •שלא לעשותו כמקומית המכוכ־ים וכוי והנה
הנפש צער גריל ינק־אים כזיין הנפש וקראם כבור כארצות הניצריס שאין אצלם נזיון כשנכנס א־ם לפני
ובזיון הנפש האמיתי שר" ל שניגעיס לחללה ע״י חד מלכם כמנעל אס נכנס כן ככ״הכ שבעירם אינו כזיון
מחמשה חושיה ועל אלו וכיוצא כאלו היא כבוד הנפש ובארצות אלו)ר״ל איצות ישמעאל( שהוא כזיון ליכנס
יכזיין הנפש לכל כני ארס ישראל יאויהע ככל מקים לפני גדוליסס וכ״ש לפני מלכם כמנעל אסיר ליכנס
וככל זמן הם שוים ולזה קראם תרשכ״ש ז״ל אמיתיישניח במנעלים ככ״הכ שבעירם ונו׳ וכמו שנכר ביארתי שאין
אמנם היא בזיון וכבוד הנפש המיומה • והוא לפי הככור יהבזיין אלא כפי מחשכת האדם • ימה ש־יאין
מנהג אנשיהארציח • כי יש ל־ דבר שניגע לחמש׳ חושיס אוחו כבוד ראוי לכבד כ״הכ • ומה שחישבין אותו כזיון
הנ״ל אבל איני כעצם אלא כדמיון שדכר יחד כמקים אסיר לעשוחו • שהרי אסור להפשיל חבלים וכויאלמא
אחד מרמים שהוא בכיר גדיל אי תעכיג מיפלג אי ראיה דכקפי־א תליא מילתא יט׳ • א״כ בארצית הנוצרים
מפוא־ה או שמיעה טיבה ילהפך בהפך כמקים אחד שעילים עד למטה בסנדלים מיתר ליכנס כהס לכ״הכ •
מרמים כאותו דכר עצמו כזיון גדול או צער מופלג אנל בארצית אלי שמקפידין ליכנס לביתם בסנדלים
או ראיה מ נ ו ע י ה או שמועה רעה ער שהנפשות אסירליכנם בהם לכ״הכ • ואין הדבר תלוי נמת שעישת
המורגלות כאותו דמיון קצות כדבר ההוא ומצטעדית הארס כביתו אלא כמת שמקפירין כני ארס • שאס היא
הרכה • יאשמיעינן כזה הרשכ״ש ז״ל שאס או״הע מפני מזוהם כביתו אין לו• לזהם כית אלתינווט׳ ע״כ טוב
שהם כני אדם המרגשים כישוכו של עולם תפסי כאיזה הדכר שרצו לעשית להסיר תדפת האומה אשר חרפינו
דברים המודגשים יתמיתשים ככבוד הנפש העצמית וכי' ותקנה זו ראויה היא לכל כעל נפש • ואס היאשינים
או תמדומית ואלי הדברים ליופי שלימותן וסידורן לא תקניה אינה ראיה וטענה שתדכר מות־ או אסור
סדרום או עשאום יקבעים ויתריס לכית תפלתם שמקים הניתו לאתרונים להתגרד כו ואין לומר שניי!
לכבוד ולתפא־תוכיוצא כזה• או לאידך גיסאישריחקו אשי היי לפניהם לא אמטרכרשראיילאתיוניסלשתיק
מבית תפלתם דברים שהם כזיק הנפש העצמית אי וכוי • יאעפ״י סהרמכ״ס כתב שמיתר ליכנס לכ״הכ
תמרומית • ככל אלו היכריס סמכוכדים או המכיזים במקלו יכנעלי יכי' הרי כתב כפייה מהלכות ההם ולא
הכיללייס אי הפרטיים • אשמיעינן הרשכ״ש ז״ל כי לא יעמוד בתפלתו כאפונדתו וכראש מגילה ולא כדגלים
מכעיא אס הישראלים קרבו המכובדים ככ״הכ וריתקו מגולי' אם דרך אנשי המקים שלא לעמיד כפני גדולי'אלא
ממנו המכוזים כרמית האי״הע ממש • דאינם עיכרין ככתי רגלים ע״כ • הדי שאפי׳ כתפלת תלה הדכ־ לפי
משוס וכחוקוהיהם לא תלכי אי ל'ת נמעש־הס ינדומה • תנהג המקום וטי א״כ כארץ אדום שאין דרך לעמוד
שהרי אנו מישיני של עולם גמרינן ולא מינייהו .ני גס כפני גדילים אלא ככתי דגלים • אסיר לעמיר כתפלה
אנחנו כני אדם המרגישים ובוחרים בטיב לפי ריב כרגלים מגולות • וכארץ ישמעאל להפך אלמא שהדין
ריעות כני תבל אי בהיגל יושבי המרינה איש יאיש משתנה כפי מנהג תמקומית כמה שתישיים אותו גנאי
יילד כה • ימיאסיס כרע יהיה עצמי או מרימי • אלא או כזיון וכוי יעו״ש כאורך וכריתכ כל ראייתיי הנאמנות
עיר יאח חייישא אשמועינן הרשב״ש ז״ל דארדכא ועיין כרכי יוסף קנ״א אות ת'יריק ה נ ה ל מ ד נ ו
מחוייכי' הנהנו להדמו' אליהם ולפאר ילרימם כנסיותינו מ ר ט י הרשב״ש תרתי חדא מת
כמוהם ככל מיני ר כריס המורגשים ככבוד הנפש שהיא כביד ובזיון האמיתי הוא ככור הנפש ובזיון
יהיו עצמיים או מיומיים ולא יחרפונו אויבינו לאמר הנפש ר״ל דבר שהנפש נהנית כאותו כבוד אי מצטערת
כי אין אנחנו מרגישים ככבוד הנפש היקרה ונמשליס כאותי כזיון והוא כעצם ר״ל שנוגע לת כת־ מתמשה
ככהמוח י ע י ו ה י צ ת א ראיתיו /לטעמים תושיה כמו ראיית בניינים מפוארים וגדולים ורוב ריבוי
על השכל מספיקייומקוכלי׳ הנרות וטעימת דכריס חשובים ויקרים • והייחת כשמים
הישי הנטוע כנו שהטעימני הגאי" היש״כש ז״ל •אס ראש מר דרור מרקתת ושמיעת קולות עריכות )ותוש
הגע עצמך האומות אשר אנו מתגוררים כחיכם כנו המישוש לא אזכרנו ולא אדבר בו וכמ״ש תתלוסיף כי
כית תפלתם כבנין משוכלל ומפואר עריך אי* ליופיו תרפה היא לנו( שכל אלו הס כבוד הנפש העצמית
שהנפש נהנית ממנו ומכבדת כו ילעיצס ייפיי יהדיהי והכבוד הזה האמור היא כבוד השיה לכל נפש אדם
לבית תפלתם י היאמן כי יסופר שנשכיל שעשוהו מכל חלק וחלק שבכדור הארץ ואין כזה חילוק ארצות
ייחדוהו לעבודתם לכבוד ולתפארת שנהיה הנחני שכולם ט ב ע אחד להס ומי יחוש בחושיהם יוה־ מהם •
אסירים לכנות במיתי כית אלהינו ? האם יעלה כדעת ולהפך כבזיון הנפש הכללי לכל ארס ולכל מקים אס
שבשביל שקדמו הם וקבעום ייחדום לדמיין קדושתם כחוש תיאות היא ראיית הבניינים החיכים והשיממיס
מפני היופי או הצורך או החמדה • מפני זה .רגלינו יחשך יעיפל סציכיחם • אי מראיה אכילה ישחיה וקלות
לנתישתים יגשי ולא נעטר כהס מקים קדושתינו ראש יעשיית קפנד־יא כתי המקודשים לכל אימה יאימה
האמיתית
ג כ ר ך שר דומי סימן א'
קרקיסאיח מקום שמתקבצים לשחות יין וזה מבואר האמיתית הנאמר כי כבד את ה' מהינך ממה שחננך ?
בדברי יבינו ו״ל • ודברי הראב״ד ז״ל כפלאי ממני זה לא תשב אנוש יעיין תייכ״ש סי'קניית כד״ה ואס
עכ״ד תמרככת המשנה ז״ל • ודבר ת' בפיהו המת מפני שעישיו בן לישמעאלים וכי' שסיים שא״ב נאסיד
שיתי ידאי כינת הרמנ״ם ז״ל שהרי נתב ולא יבנת ההספד מפני שהגויס ג״כ מספידי! :
מקומו' נכנין היכלו׳ של ענו״ם נרישיננסי נהסרניס תשיבני ממה שפסק הרמכ״כ פי״א מהי ע״ז ואל
ע״נ • ואי ס" ד על נכין נתי ננסיות של ענו״ם משתעי ילא יכנה מקומית כבנין היכלות סל ע״זנרי
מאי תאי דנתנ נדי שיננסו נתן רניס • ודאי שנכין שיכנסו כה; רביס כמו שעישין הס ע״כ • הרי שאםור
ב״נ של ע״ז היא ליננס רנים • .יעיד הננסת הרבים לכנות כבנין היכלות של עכייס אפי׳ שייפי וגידל
כמקום אחד מי אסירא 1והלא גס אנחנו היה לני הכניניס הס וכריס תשויס לכל נפש ינפשי של ארס
כית עולמ־ס בניי לתלפיות תייק על תייק שנכנסים כי מחמדתן • עכ״י כיין שקדמו הם וקבעום לע״ז נאסר
נפליס כיוצאי מצרים ועיקרים צפופים ומשתחויס לנו עייר מצבה אשר שנא ה' • הא יראי כורכא היא •
יוחיס • א״נ הס ני לא להזניר איסיר זה אלא ודאי וטרם כל א ו ד י ע ך דלכון הדמכ״ס יה לא ימלט מאחר
דכונת הרמנ״ס ז״ל לאסיר תיינו אס נינת המין הגדול מני פנים • האופן האי אס תפרשהו על בית העכירה
והנירא ההוא אין לו טעם אתר כי אס כדי שיכנסו עצמה ומקום תפלתם )מה שאינו לפי תאמת נמו
רכים ליאות השתוק ותקלות ראש וכיוצא מהכלי שיכא( כהכרת צריך שהפישהי נמ״ש ה י נ מגדול עוו
העולם • נמו סהיה הקוליסי״או שהינירו הערוך ז״ל ז״ל שם שכונת הרמכ״ס לאסיר • היינו שמדקדק האיש
ועד הייס היא תי יקיים ונראה מגוף עגול נניינו ורנוי היש־אלי לכנות כ״הכ כימית יצירת ומדת ההיכל של
תליניתיו שהיא עשוי נקוס עשה נדי שיננסי ני רכים ע״י הדק היטב ליי ניפלרכר • ועכ״ו כר,כ הרב מגדיל
לראות השתוק והקלות ראש • יבנין נזה ייאי אסור עוז אס קבלה נקבל מפני שאמיה הרמכ״ס• שדכ־ים
לישראל • וכמי שכתב להדייא מיתר״י קולון ז״ל כתשובת אלי קורין בגרין שר״ל שלילי שכחבה הימב״ס לפי הדין
הנז״ל כענין השני שכתכ כי יש לאסור משוס חיקית האיש הישראלי מות־ באותי כנין ממש • וכמו שכתב
הגוים תדבר אשר שייך בו נדניד פריצת גדר העניה הראכ״ד י״ל שס לכד כעני; הצייית שכלאו הכי היא
והצניעות וכוי שדברים הללו הס דניי שתן וגאיה ילא איסור כפני עצמו • הא לאי הכי מפני הדמות כגיף
כאלה חלק יעקכ אלא דרגם של ישראל להיות עכויס הכני; לא אינפת כלל ראנן מישיכו של עולם גמרינן ־
ושפלים וצניעיס ולא לפנית אל רהכיס עכ״ד • והיה דגם תני כני אדם ויצומו לעבוד את יונינו ולפאר
מכויןאל האמור בלי ספק והס הס דכרי הדמכ״ם ז״ל ולרומם כנסיותינו בנל מין בני; מפואר שבעילם • ילא
כקיצור שם כריש אותו דין שכתב אלא יהיה משגתינ; אס כנוי כמותו בית לעי ז או לא והו השגת
הישראל מוכדל מהן וי־וע כמלמשו וכשאר מעשיו הראב״י זייל וכונה המי'ע • ולעי ד נראה לימד כבקשת
-
כמי שהוא מוכרל כמדעו יבדעות .־ ע״כ ודכריס אלו המחי"ר דאילו תיתה בונת הרמב״ס ז״ל כמו שתפסו
פירשם מיהי״י קולון על לכיש שתן וגאות כמו למש הס ז״ל על כנין בית לע״ז גופיה • יותר ראוי לפרשו
האדום וכמעשיו ג״כ מעניני השתיק וקליח ראש • באופן נאות י והיינו שבנין כית לע״י כנוי על אופן
כי מעלת ישראל היא לחיית נטפל כל ימיו כענייני שמורה כאצבע העכירה הזרה מתיך בניינו כמו
דעה וכינה והשכל ולא כענינים חימריים כמי שתאמר שפתתו בקירות הבית שסה תלונות במני;
הטיאטיאית ואוסטריאות וזהו שאמר הרמכ״ס כמו ימות החמה לעכו־ה או כגגה ארוכה כדי לעשות
שהוא מיכרל במדעו וכמדותיו ר״ל סכל מנהגי דתנו נינים למלאכת השמים • אה" ן באופן כיה אס בונת
הקריסה ינמוםיה הס עניינים מ־עיס מן המושפלות היס־אלי כית הכנסת יראי יאסור • דלמה יבנה כנין
הפנימיות • ואיך יאבד ימנו בהבלי העילס הנז״ל יכן כיה שמגוף הכני; נראה הימצעית יהכנה לע״י •ונ״ו
הוא האמת בי עד הייס מישנגע יראת ה'בלבלו וסלם שליסראלי אין לו טעם ני אס להדמות • אבל הה"; אם
בדעותיו מונע עצמו מרכוי הלינה הטיאטילית וכיוצא • נונס ננין ניה מטעס אחר ידוע ינגלת יראי דמיתד.
אשר ששמעון השחוק יתקלית ראש • ומגרה יצר הרע כיון דתוא צריך לאיתי כנין מטעם אחר • י; נר יה
בקרבו • מהיות עיניו טונות כדאית ריקיר נשים קרוב למדנו מיהריק״ו סס רז" ל ה ־ י לך רכל שהוא מסוס
לערומות )כמו שאומרים( אשר כהוכ הדר הוא ולא תיעלת וניוד מותי־ • ואע״גידהיגילו כי אמירים משים
תחילי אחרי לבבכם וא״ע אשר אתם זוניס אחריהם - חוקם • אפי״ה כיון שאינו מתניין אלא מפני הכבוד
ומאחר שהישראלי היא אסור כראיית כל אלו הדכיים מותר ע״כ יה היינו יכולים לפרש כיכרי הרמנ״ם ז״ל
יכאיכוד הזמן כדברים חומיייםא״ככ״ש שאסור לבנות והוא יותר מרוות • אכל האמת הוא דכינת הרמכ״ס
כית מוכן לפורעי־ית כזה יאס עישה ידאי ליקה משים ז״ל על הפן הכי שפירש הרב מ־ככת המשנה אשכנזי
ל״ת כתוקות הגויס • ו ד מ י הרמכ״ם ז״ל הס חיים דייל והוא הפירוש האמיתי וממנו לא נזיע• וי״ל לא
וקיימים בלי ספק על משקל תאמיר • יכן תפש כמוסלס יבנה מקומות וכי' עיין השגות ואנכי הרואה דרכינו
י,רכ ש״ךיו״ד סימן קע״ח שנראה שכן תכי׳ כדין יה הוציא דין יה מהח״כ פ' אחיי וו״ל • וכחיקיתיהכ לא
שהרי כתכ שאס הבניינים הס בנויים כדי סיכנסו רבים חלכו • וכי מה הניח הכתיכ לאומרו וכוי וכי' אלא שלא
לועד או לצורך אחר ודאי מיתר עי״ש שנראה מפייש תלכו כנימוסית שלהן כדברים המחוקקים להם כגון
שעיקר איסור גידיל הכנייניס הוא מפני הנעשה בתוכו טיאטראות וקרקיסאית והאיסט־יאות)ויגד עליו ריעו
ולא על גוף הכנין והואפשיט • ושוכ נזכרתי מתשיכת דזתו מקום מוצא דין זה דמסייס ריכ״כ הומר שלא
הרדכ״ז בלשונות הרמנ״ס ח״נ סימן רנ״ז כתשוכות תנחורולא תגדל ציצית ושלא תספר קומי( ובערוך ערך
ההגהות שהגיה חנסיאחד והוא מוהר״ם מפאדוכא תאטי פי' שהן בנינים כגינה לראות משם תשתוק •
י״ל על הרמ״־ס י״ל שכתב וז״ל על ילא יבנה מקומות וכמוכף הערוך כתכ שממן קדמון היו כעיר רימא
כבנין היכלית הגיה על הראב״ד והמגרול עוז אין נעלם שלשה בנינים משוערים שנקראו כן ייש מפ־שים
מהם 2 י"
כ ר ך של רומי סימן א
אתרי הודיע אלריס אותט את כלי ספק ו מ ע ת ה ו
מהם לשין םפ־י ובתוק תיהס לא תלט ולא תלכו כנמוסי׳
איך אני יכולים לאסירי תנחת כל יאת שלהם וכדברים התקוקיס להם כגין טיטראית וק־קיסאי׳
הכלי שעות והשמעת קולה הצ־ינה לנו יהיפת ואני תמה על תמיסתי ראי משים לשין ה־כ כספר
והמהודרת עלינו • וגס איך אני יכולים לאסור המויסיקא המצות שמא עדין לא הגיע לידס העתתהו כי כלשין קרר
הגס שתהיה מיוחדת לכית תפלתם • האס האומות תכרו ואם משוס שפרי לא משמע שלא יכנה כאותם
שלטו וככשו ישוכו של עולס אשי בראו הקרוש כ״ה המקומית אלא שלא ילך למקים קביצס התקיקיס להם •
ליתנית כו כני ארס בכללותם וכמאמ׳ הכקוכ פרו אכל קושטא דמלתא רעל אותת דספרי סמך וכן נראה
ורבו ומלאו את הארץ וככשוה וככל אלו האמצעים מפורש מלשונו עכ״ר ז״ל הנה אל ה׳ ויאר לנו למצוא
חייכנו לפארו ולשכתו איש איש על עבודתו ועל קכלת הדכר ככ׳ גדילי הדור הרדכ״ז ואותו גדול שבזמנו
אכיתיו וכמאמר הכתוב לכבודי כראתיו יצ־תיו אף המגיה דס״ל רעיקר מיצא דכרי הרמכ״ם הוא מהספרי
עשיתיו : כדברי היכ מרככת המשנה י״ל והיא נעלמה מעיני
י
האומה היאת תושכת יכר יה לככו־ ילתפארת ןא• קדש תשוכה יאת אלא רנשאר לעמוד כרכרי הרדב״ז
ולתכנעת לעכור עכידתה • עייפי טעס עצמי י״ל כמה שכתכ דמהספרי לא משמע דאסו־ לכנות כי
או מיומי גם האיש הישראלי שנשתקע כאותו העצם ?ו אס שלא ילך למקום קבוצם • והוא פלא ראם ההליכה
כאותו דמיין • יצונו לככר כו אלהיו ישתכח שמו לער אסור כ״ש שאסור לכנות מקום מוכן לפורענות כיח
היעלה כרעת שנגזור אומר להישראלי שיכניע לככו ודין ות הוא דין מותלט לכל עת ולכל ומן בין כיימן
כמויסיקא המזכרת לו הלכות מלכים ומלתמיהיהם • סישראל שמיים על אדמתם בין כגלותס וא״כ הגע
או רכרי חשק יכרומתתאס נלתם כלתם כטכע היהפך עצמך כומן שישראל שמיים על אדמתם או כעיר שכולה
כישי עורו? הא ודאי הוא מן הנמנעות כטבע קייס 'אורוכא ררוכא ישראלשכלהעיר אותרי רוכי אסירים
ואס יאוקו לנו האנשים כעל כרתס כאמור להם לילך א״כ ממילא אסור לכנות והוא כדור כשמש • אם
שהוא אסור)מס שאינו( וישראלקרושים סובליםושימעיס לא שהרב מדכר כעיר שדוכא גיייס והישראל כונתו כדי
לקיל מורים • מה נענה ביוםשידוכר כנו הגנאי והלעג לתשכירולגויס מראי מיתר רעיקר איסיר הכנין הוא
של אומות הכאיס לבית תפליתינו• אשרלא ראי יאש־ משים ההליכה לא שהבטן גיסיה נאסר אס עושתי כדי
לא שמעו נגינות שיתי שכר כעת רצון וכמקום מקודש י להשכירו לגייס והוא כמר ומיה הלצתיכעד גבירי השר
והלא מקרא מלא דבר הכתיב כי כיתיכית תפלה יקרא והטפסר מהזיק כיד לומדי התייה כמיהר״ר ש ל מ ה
לכל העמים • ר״ל שנתייב לככרי ככל מין ככור הנפש pעולייל זלה״ה שכנה טי״אטרו אתר
1
העצמי והמיומי אשר כל גויס יאמרי תמיר מה טוכו להשכירו כיון שדוכא גויס כג׳יכלטאר
אהליך יעקכ משכנותיך ישראל וע״ז יקרא כית תפלה וכפרט שהטי״אטמ של עכשיו אינו כמי הראשונים
לכל העמיס וזהו מה שלמ־נו הרשכ״ש י״ל לכבד כית שהיה ענין ע״ו באמצעות כנודע וראיה לרכר שרכים
הכנסת אפילו כבביר המ־ימייס מפני לעג הגויס והוא ונככדים הולכים ל ע ט י את השעה ונהרא נהרא
כרור כשמש • וכיוצא לית ראיתי כתשובת הרמכ״ם ופשטיה :
מועתקת מלשק ערכי הובאה כהררכ״י ת״א סי' צייד
ו א ח ר שעלה כידינו כירור דבר וה כשמש כתצי
כשאלה • והיא על התקנה שתיקן הרמכ״ס כמצרים
השמים רמקא כנין כמו יה היא האסיר
להתפלל תפלת ח״י כקול רס כלי חזיה נגד תקני התלמוד
לני מפני האיסורים סגורס • אכל לכנות כנין מפואר
ינתן כמה טעמי׳ על תקנה יאת וכסוף דכריו שכישעי״י
או לקבוע כלים נאיס ומנורית מפוארות וכלי השעית
יהיה הדבר תולך על נכון ויישר ומונע טורת האריכות.
מתוקנות ומשובחות ילנגן כנגיניס מוכנעים ונאותים
ויוסר תילול תשם שנתפשט כין הנכרים שהיהודי׳ רוקקי׳
לפי מצב הממנה ומה שהורגלו כל יישביה עליה
וכתיס ומספרים בתיך תפלתם שהרי תם רואים זה
ישיאליס ואיה״ע• בכל הדברים שהם או ככור הנפש
תמיד ומעירים עליו ווה היותר נכון וראוי אצלי
העצמי או כביד הנפש המרימי • כזה יראי יד כל ארס
כאלו הזמנים מצר הסכית שזכרתי וכתכ משה
שוה ישראלים ואיה״ע • וכל אחר קיכע כיח חפלחי
ע" כ וכן העיר עלוו הרכ רכי אכרהס הנגיד כנו
ועובד עבודת וקבלת רכיתיו בכל האמצעיים הנו״ל
הוכהה תשובתי שם כהידכ״ז ורתתילת ספר מעשה
וכיוצא כהן • כי כל חרא כדירה ר״ל כל אומה ואומת
רוקה כאורך ע״ש כ־ב־יו • הנך רואה כמה גיול לעג
מישוכי של עולם ומטבע המדינה שנתגדלו כה קא
הטיס ער שמפניו עמר הרמכ״ם וביטל תקנת חכמי
נמרי • ולא מכעיא סאין איסור לישראל להדמית
התלמוד ז״ל • כ״ש אנן בדיד; שלנו לחוש הרכה ללעג
אליהם • אלא אדרבא מתייכ להדמית אליהם כיי
הגויס הכתים כית תפלותינו • כל ש־תקנתיגו מלכד
לרומם בית אלהיט • ממה שחננו ה׳ מתן ויופי הנהנת
שאין אנו מנגדים לשוס תקנת תנמי התלמוד ולא דברי
המיינה • כיון שהם דכרים מושכלים ונחמדים לנפש
קבלה ודברי סופרים קלים יתמודיס • אלא אררכאאנו
העצמית והמממית וכמו שהו־ה לנו הגאון הרשכ״ש
מפאריס ומעטריס בית אלהינו ככביד הנפש העצמי
ו״ל • אדרבא אס יש כיכלתו ילא יעשם עונו גדול כי
והמיומי אשר מטעי זה אדתיא מנ־ון דידן מ״ש הר־כייי
הוא מתלל כבודן ותפארתן של ישראל • המיישרים
שם כאותה תשוכה לדחית איתת תקנת שכת• :וזי'ל י
הראשונים כמושכל ת יבאלהיית • כי גורם כי יתדפוס
ולענין מה שטענו שיתית טירת ג־ול לצכור ויאריך
האומות כאמיס הנס עם ה' אצה ומארצו יצאו • ולא
הסדר • כל זה פטומי מילי נינהי שהרי יכולין לקצ־
עס כינו־ תמת ולא ידעו ילא יבינו כתשיכה יתהלכו
כרתמנוח שמרחמים על תמהים אשד מהו זה כמה
כישוכישלעולס וכבוד הנפש תעצמית והמממיתלבו
שנים שניה מפש־דין תצי ומן התפלה והוא ענין כלתי
היה בעיניהם• ראי עתה כית תפלותיתס צעי־יס ירקדו
הכיחי ויחוק לשכר וקרוב להפס־ ואין כאן מקום
וכאלה יכית • מכלית עיניס ימ־יכית אשי כאוניני
לחקיית יאת • ימ״מ הרבי כיי־ שיכולין לקצר כזה מה
שמענו כמה פעמים ואויבינו ילעגו למו והאמת אתם
שמאריכה
ד כ ר ך ש ל רומי סימן א׳
ככל מעבדנו • וכפרט ככתי תפלוחינו• יכדימה ליה • שמאמני; כתורת התפלת והותר • ולענין מה שכתב
יכמה חכמים גדולים מהם כתכו כמה חיבורים בשבח הרנ ו״ל שיש חילול השם • הנה בזמן היה נסתלק זת
עבודחנווכקכלתנויעד היום כמהפקחי׳ גדולים כרור הטעם •שאנו גרועים ייתר מזה כעיני הננריס כעונוח
רעה אשר אנחנו בי מתאמצי' ימחגכרי׳ להטיכ אחריתנו שהדי תפליתינו תושכין אותה לכפירה ותויתינו אומרים
ולכתיכ עלינו טוכוח ורכרינחומיס ואף גם אייה שתתלפנו אותה והיספנו וגרענו וכאלה רכות עמהם •
מנגדים מהם מעולם לא דברו סרה על עצם עבודתנו וכיון שכלאי הכי כאי; אנו בעיניהם • נעשה אנחנו
ותפלתנו אלא מפני שראו כספרינו כמה דברים נגד מה שאנו מחוייכים מן הדין כיון שלא הועלנו כלום ובייש
הטיס ישתרתיקת אותנו תורתנו מהם ומעכודתם שכהתבטל הסבה הראשינה )ר"ל אריטח הרחמנוח
יתתירה לנו לשנוא אותם • מיה חשכו • שאנתנו מצד וההשככית שעל זה קצים ימספרים וכחים ו־קיס(
אמונחני אנחני מחיייכיס להיות משחיתים הקיכוץ תתבטל גס יאת )י״ל שע״י הקיצור ברחמנות לא יבאו
המדיני • וכיוצא ליה • יטעיתס ככר נהגלה יה כמה לספר ככ״הכ וממילא לא יהיה לעג הגויס( עכ״ד
אלפי פעמים מחכמי הישראלים וחכמי הנוצרים גופם הררכ״י י״ל וכל יש־ הילך עיניי יתיו המה רחוק נדון
שכל יה גרס מיעוט השגחתם כשורשי הדכרים • כין הרדכ״ז ו״ל מנמננו • הראשון מה שכבר כתבני
הגייס הקדמונים עכי״ם שהיו הם כעצמם משחיתים דכנמננו שאני תוששיןללעג תגייס לא מפני זה אנו
קבוץ המדיני כעבורתם הנכריה ושם ישפכו דס בניהם מבטלין שוס ״בר מתקנת תכמי התלמוד אלא אדרבא
ובנותיהם • וניאוף וכל תיעכת ת' יתדו נשקו • שעליהם מפארים כנסיותינו כדברים מישכלים וכאמור • לא כן
הפליגה התייה לש־ש אחריתם • לא כן הגוים האלה בנדון הררכ״ז ז״ל • וכבר הוא קורא כגרין שכתב כיין
הכל לאידך גיסא עוסקים כישוטשל עילם ומאמינים שבלאו הכי כאין אני בעיניהם • נעשה אנחנו מת
כבוראיתברךוכתשגתתו הפרטית וכאלה רכות עמהם שמחייכין מן הדין • נמצא דמה שאנו מחיייבין מן הדין
ומת לי להאריך כדכר ידוע ומפורסם ידכרי אך למותר• אלצתהו שלא לחוש ללעג הטיס טון שבלאו הכי כאין
המירם מכל האמור דהפרש גדיל כין הישמעאלים אני נתשכים כעיניהם•• הא לאו הכי ודאי שראוי לנו
והנוצרים כפרט יה שמעילס הניצרים לא תשבו תפליתינו לחוש והוא האמת י יאת שנית שתרי מדכרי הרדכ״י
ועבודתנו לכפייית ולתרפת כמו שכתב הרדב״י על עצמי אתה למד שאם אנו חשוכים כעיני הגוים אשר
הישמעאלים• ואד־בא משבחים ומפארים סדר תפלותינו אנו חוסים בכנפיהם ראוי לכטל אותה תקנה מפני
ואחדיתני כי יתברך שמו • וא״כ אתר שאנו נערפים לעג הגיים • וכמו שכחכ נעשה אנחנו מה שמחוייכין
בע־ך נכבד בעיניהם גם הרדב״י מודח שדאיי שנתקן תן הדין כיון שלא הועלנו כלס • רוק מינה הא אס
כל מעבדיני וכפרט כתי כנסיותינו • כדי שלא ילעגי הועלכולא נעשה מה שאנו מחויבים יהיא כמר מדבריו•
עלינו לאמר תירה מפיארה ככלי מכוער-מאחר שיידעי׳ א״כ בנדון הרדכ״י שהיה מדבר מלעג הישמעאלים
ערך התויה והמציה והתפלה ומיעת־ים ללשיניתס שכאמת וכתמים אמונחנו וחייחנו כאין בעיניהם
כארצותס כנודע• תי־ני לדברי הכ״ת י״ל ונאמד כי .אילו ולחרפה ולכפמת וכמו שככר התמרמר על יה הרמכ״ס
הרכ כ״ח היה מרקדק היטכ ומתלק כין תנישאים כין כסיף אגי־ית תימן יי״ל ואתם אתיכו ידוע לפס שהקדוש
המיס׳יקא שיש כה טעם עצמי ומרימי למצבה שהיא חק ב״ה הפילנו במהמורות עונותינו כתיך אימה ואת שתיא
כלי טעם • לא היה ט ח כ נגה שכתכ וכפרט אלו נתגלתה אומת ישמעאל ש־עתם תיקה עלינו והס מתחכמים
כימיו תשוכת הרשכ״ש שהוא נחשב מן הראשונים היה להרע ולמאוס אותנו כמי שגור עלינו יתכ־ך יאייבינו
הדר כיה כלי ספק • וכן כחכ הגאין הרמ״י כסי חק״ל פלילים ושלא תעמיד על ישראל אומת אוייכת ממנה•
כא״הע סי' על מוהיש״דם שאלו היה רואה חשו' הרשב״יש ולא אומה שהרעה כתכלי' הרעה לדל־ל אותנו ולתקטין
היה הדר כיה יהאמ' אתייומעיד אני ערי שמים אותנו ולמאוס איתני שאפי' דוד ע״ה כשראה כר״הק
וארץ שכהיותי כעיר גדולה כל הצדית תעתייית לישראל התהיל לצעוק ילקינן כל׳
של תפמיס ושל סופרים סמי״רנא יע״א ראיתי האומה מרעת כני ישמעאל ואמ־ אויה ל׳ כי גרתי משך
מגדולי החכמים המפורסמים • שהיו משוררים גדולים שכנתי עם אהלי קרר וכוי עי״ש כדבריו כאורך • ועיין
על משקל המיסי׳קא ובראשם הר׳ תמיפלא א ב ר ה ם עוד כתחילת האגרת כענין מה שטוענים עליני שגרי־נו
ה כ ה ן א ר י א ש ילה״ה .ולמשקל שם מתמ־ מתתורה עי״ש כאורך • הרי שגס הרמכ״ס
המיסייקא של ימים נוראים ז"ל לין נעלם ממנו כל יה • ועם כל יה כתכ מת שכתכ
הצ־יכה הכנעה גדולה נקראת אצלםחייין • היוהולפיס ותיקן מה שתיקן • איך שיהיה עכ״פ הרדכ״ו לא ריכר
ככנסייה הניצרים מאתרי הפרגוד כימי הגס להתלמד כי אם על אומת הישמעאלים אשר לא ירעו ולא יכינו
מהם אותו הקול המוכנע המשכר הלכ • יהיו מסדרים כעיקר שורשי תיתית יגס לא י־עו ערכינו שכאני תחת
מאותם הקולית קרישים וק־ושות דכר פלא • ומעשה ממשלתם עבריילקות•' למית וכימן מלכיתנו וגמלתני
רכ כיה הוא סיוע גמל על כל האמור ומפירש לעיל הס היו כאיחו ימן ערכים כמיכר משולים לחיית יער
ודי ביה • ושוכ אחד סמוך מצאתי כהשוכת הגאונים ממש • לא כן אימת הניצריס שמלכד שהם חכמים גדולים
קובץ גדול סימן קנ״ב וי״ל יש שאלחם • ימרא במנא • וחוקרים תמיד אתר האמת ועל פי עימק תקידתם
פי׳ שס סוגי יזמרא שאינו כלשון הקדש בין דמנא כי; ותכמתם מצאו שאין עלינו אשם כהיוהט מתחזקים
בטמא מנא לן דאסור וכן חזן המנגן כלשון ישמעאל לשמיר תירת אלהיט בידינו • עיי יאת שכאמת יודעים
דכתיב אל תשמח ישראל אל גיל כעמים • ואסיקנא אפיי עיך תורתנו הקרושה וחכמח חכמי התלמוד ואני ותם
כמשתת אסור ע״כ לשון תשו' הגאונים ו״ל הרי להדיה משילים לשתי נטיעות יונקות מ ט מ א אחת ומעולם לא
שלא אסר לחון הכנסת אלא לשין שאינו לשון הקדש • יתלוצצי על תורתנו ומנהג תפליתינו מצד עצם התפילה
אכל על גוף הניגון במילית הקדישית לא איכפת ולא והעיירה חלילה לתכמיס גדולים כהכמי הטצ־יס •
מידי והסברת מכרתת כן כלי ספק ראם תאמר דגם אלא אם יקרה התליצציה • היא על רוע סדר הנהגתנו
הנגין
כ ר ך של רומי סיסן א'
אזלינןואקר ג״ככמנא כל שלא חובי לשון הקייש עליו הנגון של העמיס אסיר • ימצא בעל דין לחלוק ולומר
שידיע ט נ ע המשייריס נשמעס הניגין נכלי יהיה ננגן מהיכן נשאר לנו הישראלים הנגינים והקולות ערכיח
המנגן יתנח עליהם היוח להיציא מילית השירים יש של שירי דור נעי״זי הנשמעים נערי קדשנו והלא מקרא
עם הננוי ועוגנ גס נלא מנת הלנ ני היא טבע מלא דיבר הנתינ איך נשיר את שיר ה' על אדמת
קים נמשירריס וע״ז אסרו אס לא שננר חונר עליו ננר • וממילא נשחנח באשר הוא האמת)ואומרים שלא
שיר נלה' ק ומעתה ישא ארס ק״י שירי ישמעאל שיובש נשאר לנו ני אס נגין לדור נריך ה׳ צירי • רוקא מתרי
עגנים ענ״ז הקולות סלהס היהיו לנגנם נל׳ הקייש טעמי תיא שהוא קול ממהר ומתגנר נקיל שירי
וכתכלית ובמלות קיושות יען שהענינים הס נאיתים המלתמות ממש .וזאת שנית והיא פלאית שנל ישיאל
או ק־ישיס ולא איכפת לן שמא כאיתה שעה שמנגן אותו ככל מקיס שהס האתיים והאפרקייס והאינרופייס
קול כמלות עכריית שמא יזכור!י.ערביית שהס ענינים כולם משתיים בנגון מזמור זה רכר פלא מה שאין
פתיתים ועגביס וכן המנהג בכל א"י וערכיא כנל משתויס בשום נגון התפילות והעמדות כי כארצות
הכ״כ ולא מתו כסם תכמים שייי איים שריבס מלחמית ישמעאל כל בגוני התפלו' הס כנגיניישמעאלובארצו' אדו'
ודבר גמדית עאכ״ו שמותר לנגן כאותם סנגוניס כאותו נגוני אדום ובנגון מזמור זה מלס משתיים ואנישסככהי
לשיןבמשתאות • וככ״הכ כלשון הקודש כעבודה ובתפלה כמעט ככל חלק וחלק מהנז״ל שעור גדול ממיינות
כל שנן כגובי כתי כנסיות הנוצרים שהם כאמת נגוניס גדולות שכתם יקיקתי כזה יראיתיהו אמת והוו ידיס
מוכנעיס ומביאים אסכת סאל ויחודו ואנן לת י־עינן מוכיחות שזה הקיל נשאר לנו ייושה מאטתינו יתו לא(
לשי; לאטין שכתם מנגנים כאותו קול מוכנע כדי שנאי ובכל מקום שגלו נתלממ יש־אל נגיני אותם הארצות
שנזכור עי״ז אותם היבריס של שלוש שהם אסורים י
ובא״יוכל ערביאקולנגוניתתפלו׳ יהקדישיס והקמש ת
לנו • שודאי מלכד שמותרים לנו אלא אדרכא חיכה כילם על נגוןערכי יכטירקיא קילית טורקיות ובאדום
עלינו מכל סטעמיס הנז״ל והוא כריר : קולות אדימיו׳-ומי יוכל להכחיש את המוחש האם נאמר
ישאלך כיני־ לאמר לי • שמע נא המורס לצרקס וכי רכל ישראל שגו כרואה אלא וראי רלא קפדינן כי אס
אחרי אשר הראת לנו נכחך זה גודל כמד על הלשין שיהיה כלשון הקודש אכל על הנגון מה
המדומיי מדינה ומדינה נמנהגה ושוים נו ישראלים נוכל לעשות מאחר כי לא נשאר לנו זכר נגוניני
וא״הע מטעם שננר נשתקעו כאותו דמיון ומזה יצאת הקדושים יע״זיפה דקדק הגאי! ז״ל לימרשאינו נלשון
לירון ולהתיר לנו הנלי שעות והמיסי׳קא המייחדת • הקודש ילא אמר שאינו בנגין הקודש דמהנן נא לני -
א״נ אזור נא בגבר חלציך -והתר התר יגם חייב לעמוד וכן נסו״ד דקדק ואמי־ וכן חזן הכנסת המנגן כלשון
כניתתפלתנו נגלוי הראש ני אין לך נ מ ר ״ מדימיי ישמעאל אפיי נמשתה האמת אגיד רכל ימי סייתי
נפי מנהג המדינה במותו • ונשתקעו כדמיון זת גס מצטער במה שהייתי ריאה לכמת חסידים ואנשי מעשה
הישראלים זה כמת מאית שנים • ואס נה תעשה שנר שלא היי מטין אזנן ולא מניחין לנגן כא״י תי״כ אפיי
הרכה הטול ורבי מובה״ק יקראוך כל כני איכרי״פא בטיולים בלשי! יסמעאל • אם לא הפיטן היה מסדר
גס אני לא אתשוך פי מלהשיב לךכמדתך תשובה נצחת שיר ל״הק על אותו משקלבאיתי נגין החדש או הערב
ואת כל ונוכחת אמור נא השיאלהמשביל מת לךלשאיל ואני מפני רצי! הרב החסיר מיה״ר הגדול מיהרח״א
שאלה אתת קטנה וקלה בעינה כזאת הרחב פיך והעמק גאגין ו״ל נטפלתי ליסד פייטים חישים על משקל שירי
שאלה או הגבה למעלה להציב לך ציורים ו׳קמינות ערכי וכמעט לשין נופל על הלשון ולכאוית הייתי
האמת הקדושים ככ״הכ גס נביאיה חכמיה וכהניה • תמית וכמה פעמיםנתינחתי עמהם עלזה ותיליממש
והוא ג״כ ככור המרומ־י בין האומות • ונותנים טעם חרמנים נפי' לאפית פ״ח נשתלק ה־ימר לה' חלקים
מספיק )לפי דעתם ודמיונם(• כ־ הצומת תללו ממאות ע״י כתכ וזיל ידע שהשי־יס המחינריס מאיזה לשין
ההכנעה כווכרס קדושתם והתתלכותם תמימים ע ס ת ׳ שיהיו צריך שיבחינו נעניניהם אס הם הולכים על
וכאלה טעמים רמס הלאכספ־קם והוא ככור מממיי הדמר אשר חלקנוהו • ואמנס ביארתי זה אפיי שהיא
אשר מחייבי' לכידכ״תכ כו לפי המשקל האמור למעלה מכיאר מפני שראיתי זקנים והחסידים מאנשי תירתני
אלא מאי אית לך למימר שרכר כזה הס כי לא להזכיר כשהיו במשחה היין יכחיפה או זולתה וירצה ארס לשיר
כי הוא נגד התו'האלתית אומרה ל״ת לך פסל וכל תמונה שיר ערכי אפי׳ עניי השיר ההוא שכח גמרה או הנדימח
יכי' ואפי׳ לקימו ככית אסור כ״ש להציכי ככ״ה מקים והוא מן החלת האהוב או כשכחי היין ירחיקוהו ככל
השראת שכינה ואס ככר ידעת זה שנג-התירה האלתית צר מין הרתקה ואין מיתר אצלם לשימעו וכוי וזהו סכלוח
וקבלת חכמים ז״ל יין אנו יכולים לתורות כקוצה של גמירת שהדבור לא יאסר וייתר ייאהכ וימאס מצד הצי
יוד א״נ תשוכת .הגילוי הראש כצ־ך שהרי כבד התורה הנעשה כי אלא מצד ענינו שאם הענין ההוא מעלה
האלהית גילתה רעתה שגילוי הראש איני ככור יתחיב לאומרו באיזה לשין שיהיה • ואס יהיה מ נ ת השי־
וא־רבי לכויון יחשב שהרי נתיב ופרע את ראש האשה ההוא פתיתית • באייה לשון שיהיה הסור לאומרו ע״כ
ובמצורע צוה בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע י • הרי רסרמב״ם י״ל לענין השירים הכל שוה אליו לשון
וכיין שהדבר גלוי שגילייהראש התו־ה הקדושה לחרפה הקדש כמו שא־ לשונות לבר שיהיה העני; נאויימדברי
תחשב לה מי יקל ראשו לעכו־ ית ה' כ־בר המאוס
׳
הגאין הני' ז״ל נראה רגם מצד קדושת הלשון מיקינן
לפ:י המקום • וע״ז שפיר פסק מרי כש״ע איית סימן ומצאנו סמך גמל לדעת איתם התסיריס שיכרתי אבל
צייה שאסור להוציא אזכרה מפיו כראש מגולת ולמתוח האמת כר דייקינןשפיר אינן חלוקייכעצתם הגאון י״ל עם
מלכ-־ס לכה״כ נראש מגולה וכת• :הט״ו משם הזו״הק פ' הימי״ס י״ל• רכאמת גס הגאון קפיר כשירים מצר הענין
ויתתנן מין דקאיס בצליתיה בעי לנסויי רישיה עי״ש ולא מצד הלשון • ומה שאמ־ כלשון ישמעאל היא העיב׳
ואפי׳ לא יהיה אלא ספק אס מה שאסרה תורה גילוי היינו שעל הרוב תיי מכי שירי ישמעאל הס עגכיס
הראי הוא מפני מיאוסו ־עצם בעיניו יתכיך או מפני ועל כן למשל היה שי־י ישמעאל ענבים כילם דכת־ דוכא
היותו
ה כ ר ך של רומי סימן א׳
אכל והוא כשוא״ת לכ״ש דמותר גמור • ואף אסיתעקש היותו בזיון מדומיי כאותו ומן)כמו שהוא ערק באיתן
המתעקש להחשיכו עכורה וכק״ע • אף אתה אמור מקומות( .וכיון שהדכר ספק כי תתורה,לא גילתה
שיקריס נייד שעות ולא יתקנה ראו ודאי מותר שהרי טעם איסור גילוי הראש •אס כתכרח אין יכולין להתירו
כתשתתייה והסירת הכובע שהיא עכידה גמירה פסק כי מי עלה שמיס וירד לידע ממנו כי הטעם הוא
התרומת תדשן סימן קצ״ו ופסקו מורס יו״ד סימן ק״ג משום ככור או כזיון מדומיי • ולא משום ט ע ם כמיס
ראם הסירו מקודם מות־ אף !ה כיוצא מ ה ולית דין אתי יתברך והוא פשוט • ועוד כי יתזור להם תקמון
צ־יך כושש: שיש כני אדם שמלטעריס כהיותס מגולי ראש מפני
אני מדכר כצדקת האי פסקא דדינא להושיע כמהחלאים-יממילאעכדינן על כתוקיתיהס לאתלמ
משיפכוי נפשו • כי יקום איש אתר לענית כו שלא הותר אלא ככור מדומיי שאין הנפש מצטערח
סרה •וכלשון רכה שוכרו עמו • כאומרו ראה רכריך ואדרכא מתככית והוא כרור כשמש :וראיה לכל אלו
עומס ונכיתיס • מגילות מרקחים • כל יה מצר הדין הדכרים היא מלשון הרמכ״ם כפייר מהי תפלה וי״ל
עצמו ומושפלות תכמה אכל עדין איכא למשיי כיה ולא יעמיד בתפילתו כאפונדקו ובראש מגולה ולא
נרגא מנועם אחר והוא ראתה בא להתיר דכי התמות ברגלים מגילות אם דרך אנשי תמקום שלא לעמוד
לרבים אשר לא שמעו ולא ראו הכאת קול הפעמון ע״ג כפני גדילים אלא כבתי רגלים ע״כ היי לן דלענין
כ״הכ • ונראה להם דכר וה אשר לא היה לעולמים • ראש מגילה שהוא איסיר גמיר לא חילק בין אנשי
והלא נ כ י ידעת מה שפסק מרן יו"ד סימן רמ״כ ס״ק מקומו' ובעטן גילוי רגליי דלאמצינו ריח איסו'ליה תלה
ט' וו״ל יש מי שנתכ שאסור לתכס להתיר דכר התמוה הדבר נמנהג המקומות והיא ראיה שאין אתריה תשו'
לרכיס שנראת שהתיר את האיסיר ע״נ ועין חתם ועיין נרנ״י ח׳ א״ח י ועיין להגאון מוילנא א״חסי׳ ח׳
סופר סימן ש״א• והאנמי דמותא כלי ספק• האנמי ס״ו דמתיר כשופי והוא פלאי עצום :
לא מכרעא כלל ועיקר שהרי כתכ השייך שם וו״ל הינו לאלוה מילין כעני! קביעות הכלי השעות עוד
דוקא אם מתיר נסתם וכוי אכל אס אומר לשואל ט ע ם והשמעת קולו • פן יאמר האומר כי עם שבגוף
לדכר ומראה לו פנים או שמכיא ראיית מתוך הספר קכיעיתו והשמעת קולו ליכא שום ריח איסור ואדרבא
מותר ענ״ד • יאני הרל כאלפי'מצאתי להרכ שייך ו״ל למצות תחשב וכאמור לעיל כאורך • ע״כפ עדין ארית
תנא דמסיע ליה הוא הגאון הרשב״ש כתשו' קי׳ דאיקורא רביע עלה• שהרי ככר נודע מנהג הניצרים
תקי״ג שכתב ה״ל סכם שהוכרה להורות התר כדבר ששלשה ימים קודם תגם הגדול ניסגיס אכילות ומכלל
הנראה אסור ובייש כרכר שבערוה רמחויכ לחונן חוקיהם שלא להשמיע שוס קול פעמונים • אפיי אותס
ראייתיו כספר מפני ה׳ טעמים • הא׳ לפי שיש כני אדם של כלי השעית שאינן לעכורה • וא״כ כהכרח שגם
שלא שמעו כזה להתר ומאהכת המורגל ימהרי לתמוה כלי שעתנו ישב כרד וידום • ומה ייתר נראה כמודה
ולהכזיכלמי שאומר כנגדדכר המורגל אצלם •ואהכת לדתם ועמדתם גדול מיה • גם לזאת אפקת עיני יהיה
המורגל יש לו רושם כנפש תסכליס אך לא כנפש העקיב למישור יהרנסים לבקעה גם כפרט יה • הנה
המשכילים וכ״ש אוסכי האמת)אמר הפוסק כיוצא כוס טרם נל דכר צריך שתדע כי שס עכורה או מודה
כתכתרשכ״א חייג סיף סי׳ א' וו״ל וככר נתלקו עלי לדתם ותקיהם לא נקרא כי אס כק״ע ולא כשוא״ת •
קצת מחכמי הדור כוס כדכרי פה כלי נתינת ט ע ם והפוך כל הספרים מראשם לסופם וכפרט דיני עכידתיני
וראיה רק שהיה הדכר ח־ש כעיניסם( • הכי שמא הקדושה • ודיני עכו״ס ותיקיתיהם • ומעולם לא תמצא
כרוכ הימים או כערים הקרוכית והרחוקוח בשמעם עכורה כשוא״ת • רכל שיא״ת אינו יכול להתברר מאי
אח ההוראה כעל פה יחשכו שהמורההתיר את האיסור כונתו והוא ברור רכד יה דרך כלל • הכונת רכל דהוי
או את תעדוה • ע״כ מתויכ להראותם לרעת כי סאיםור עובר כשיא״ת אינו נראה שעיבר אותה עכירה שהרי
תגדיל לאסור את המותר או לעגן אתהמותרתלשוק • ייכל להתנצל שהיה השיא״ת לא כמרד ולא כמעל כי
אכל המתיר ככל אלו מקיים מצית חכמים • ואס יש מי אס דלא אתרר ליה או לא כיכולתי וכיוצא מאלה
שרוצה להטיל מום כקישים כאשר הורגל כעונותינו ,
הדכריס לפי סגנו ,תכושאים דרך פרט אכאר לך הדבר
באומתנו ־ ע״י נתיכת ראיית ההיתי ימצא תשיכתי יותר • הנה קי״ל כנוכש עדותו אס לא יגיד ונשא עונו
בצדי • הגי להועיל לאורך ימים אס יידמן מעשת כיה עכ״ז פוק חזי מ״ש מר״ן כ״י ח״מ סימן כ״ח וי״ל אכל
לכל יצטרכי הבאים אחריו לבקש רכרה׳ ולא ימצאוהו כי אמר איני יודע מפני אייה טענה לא משוי נפשיה
וישוטטו כגדרות אולי יוציאוהו • הר׳ שמא יי־מן דכר רשיעא )אם אומר אחר כך יורע( שהרי לא עכר שום
שאינו כנדון יה • ומי שאינו כ! תורה ידמה לעשות עכירה ואף על פי שנושא עון ראם לא יגיד מ״משוא״ח
מעשה לתתי ויתלו כמורה הראשון ביקי סדיקי • הוא עכ״דוכן כתב מוהרשד״ם חא״הע סימןפ״אוי״ל
וכשיהיו ראיות המורה הראשון על ספר ידאו יאם אמר איני יודע איך יאמר עכשיו יורע וקרוב הדבר
את נדון השני אם דומה כדומה אל הראשין או לא • לכלל רקי״ל כיין שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד • אכל
הה׳ לקבל שכר על הדרישה להוציא מה שתוא ככת ליכא שוס גמגום כיה כי חילוק גריל יש בין עוכר
בפועל ולטרוח ולחוק על ספ־ • והקדוש כרוך הוא כק״ע לעיכר כשוא״ת יתרי אתה למי הדכרים ק״ו
אינו מקפח שכר שים כריה• ובייש לעושים לשמה-ויורע השתא ומה התם ראותו השוא״ת עכירה גמלה היא
מתשכית כני אדם הוא הרואת כונתי • ייודע חומתו • כידו דעוכר כאם לא יגיד והוא מצוה עליה עכ״וכיון
כי לא נתט! אלא להוציא לאור משפט את״ד יעו״ש דתיי כשוא״ת לא מקרי רשיעא • כנייד דיה תשיא״ת.
כאידך• הראתיך בעיניך אילן גדול וענפיי מריכין דקאי שלא להפיך חבלי הכלי השעות כאותם הימים לאו
כסברת תש״ך ו״ל רמותר להודית התר כרכי הנראה עבירה ואין אנו מוזהרים עליה מפני כי לקי עבידה
אסור ואדרבא קאמר רמקייס מצות חכמים אך שיתוק היא אלא דרך אכילות בעלמא והרי קי״ל מנחמין אכלי
ראייתיו כספר • ואין לימד דלא מיידי כדבר תמית • גויס מפני דרכי שלום ופסקו הרמב״ם כפי״ד מהי
שהרי
כ ר ך ש ל רומי סימן א'
כטוב טעם ודעת • אלא ודאי דגם מוהרי" א !"ל לא שהרי הריאה יראה נדונו שהתיר יבמה לשוק כולי
אמרה כי אם כאופן הגי' ותשקוט האר״ש אשד מכל שנולד לת ולד שלם בשערותיו ומת כיומו• והיה על פי
יה יש להעיר על הרכ מיתר״י אירגאש י״ל כתשו' הו״ר תשכונות שכלו לו חדשיו כיעו״ש ועוד שהרי כתב לפי
כסי מיס רכיס י״ד שי״טי שכתב על התר בישולי גויס שיש כני אדם שלא שמעו כזה לתתר • הרי שהוא דבר
בערמונים שהוא התר גמור ובראיית ונכתב כספר • תמות י ועוד כתכ שמא כרוב הימים ובערים הרתוקות
שהוא מתיי• דבר התמוה ולא תביא דברי השייך ז״ל והקרובות כשמעם את הדכר יתשכו שהתרתי את
ונלחם בו בראיות מופתיות והוא פלא • ומה שנוכל לוי הערוה • הרי שאין לן רכר תמוה גדול מזה דאי לא
דהתס שאני שהוא מדברים המיתרים ואחרים נהגו בהם היה כותכיאיותיו יחשכו שהתיר את ה ע ת ה • ואלו אין
איקור וכמ״ש המשיג על המחבר שם כסי' י״י ועב״ז רכר תמוה למה יתשכו שהתיר את האיסור ישאלוגופא
אינו מתישב ותייק: רעובדא היני הוה יספרין פחיחו והכל ימצא מפורש
ןעןך אני אומר דאעיקיא זה אינו עכין תמות ושום שכל ומה כל החררה הזאת • אלא ודאי דהוי דבר
לרכיס כלל • והיינו דע״כ לא נקרא דבר תמוה תמוה גדול ונורא • וע״י נתינת הראיות הוחר להורות
אלא אס שואל אחר העמיק שאלה כרכר שככר היא היתירו ונתקיימו רכרי תרכ שייך ז״ל • וגם בנייר אף אם
בדמיון כולם לאסור • הגם שהשואל אינו כדמיון מוחלט התשכהו רכר תמוה)מה שאינו וכמו שיכא הרי(אנן
זה לאסיר ראילו היה כן לא היה מסתפק ושואל • עכ״ז כענייתין לא שגכנו מלתכיא תכילי ראיות ונכתב כספר •
כיון רהרכים ונכבדים ככר הוחלט כדמיונם לאסור א״כ ממילא דאין לתיש גם מצר זה • האמת רלא נעלם
ומעולם לא נסתפקו כרכר • א״כ לא משגיחינן כאותו ממנו מ״ש תרכ מופת הדור מוהר״י אזולאי ז״ל כסי
שואל ואוריי לא מודינן • וזה ד ק ד ו ק מרן ז״ל שכתב • יוסף אומץ סי' י׳ על פסק הרכ נודע כיהודה שהתיר
רכר התמוה שנראה לרכים שהתיר את האיסור • אבל דבר תמוה הוא התגלתת כנודע • וכתכ עליי הרכ הני'
י
אס הגעעצמך שהרבים הם השואלים בנדון דידן שכל ז״ל דכאופן כיה גס אם יכתוב ראיותיו יורה הרכ ש ך
העצות של כל הכ״כ היו כאותה עצה • ונסתפקו אם ז״ל דאסור להורות יעו״ש • הנה גס על זה הרואה יראה
יכילין לקבוע השעה עם הפעמון המכה השעות • הנה כי אינו ענין לנדון דירן • שהטעמים שכתכ מוהרי״א
משאלתם ניכר שאין הדבר תמוה בעיניהם • וככר עלה ז״ל שס לא שייכי כנייר • שהרי הוא כתכ דהתגלחת
כדעתם החילוק הגדול בין כלי שעות לפעמונים ככר פשט איסורו ככל ישראל • ועור רכל תכמי ישראל
המזגזגיס ניד • אלא כיון שהם המונים לא סמנו על לא יודו על דמיוניתיו שתת נראה רתגלחת הזקן היא
דמיונם ושלחו לדרוש את ה׳ • כאופן כזה איך יאמר קדמונית מימן מרן ז״ל גם מזמן הרכ תרומת הדשן
דבר תמיה לרכים ואלו היה תמוה לא היו שואלי״ם י״ל • אלו הס הכי הטעמים שדתה כהם דכרי הרכ
הולכים כו • ולא היו נכנסים לבית תספק • וכפרט נודע כיהודה כיעו״ש • לא כן כנ״ר יה יצא ראשונה
לשלוח מאתם איש הכינייים גזכר הק״ק • והוא מאנשי מה פשט איסורו שייך כנדון רירן כדי שלא נוכל להורות
הועד הגדול והוא כתר כשמש כי רכר תמוה יקיא היתירו • אי ממה שלא עשי תיקון יה עד עכשיו אימור
אם ירצו להכות הפעמון על פי טעם מספיק כדי לאסף דלא איתדר להו וידים מוכיתית • כי עד עכשיו היינו
את העם לכ״הכ כמנהג האומית אע״ג דאפשר קרוכ כגלות רע ומר וקולפתדיס כאזני עם תארץ עד שהיו
לודאי דלפי כל האמור ליכא איסיר כרכר רטעמי נגלה מונעים לעשות פרסום כזה לכל יחשבום עשירים •
וכמ״ש מוהריק״ו ז״ל הוכאו דבריו לעיל • עכ״ז איסור לא כן כדורנו כי הטיכ ת׳ תסדו עמנו ויט
גמור הוא להורות התר כזה כי הוא דבר תמוה אשר אלינו תסד בעיני המלך והשרים יתסי ואמת נפגשו •
לא היה לעולמים ובודאי יצא תקלה כעיני ההמין לא ועוד כי אעיקרא לא דמי לתגלחת כחי״המשתיו סובלים
כןכנרוןכלימכהתשעיתוכאמור ומדובר • וצורישיאל הצער וכקוציס בעיניהם שיורדים על הזקן וסברו
יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כן יהי וקכילו ולא גילחו כחו״המ זה רכות בשנים • כגון רא
רצון אמן: ודאי שיין שפיר פשט איסורו • לא כן כנייד וכאמור •
באנו לטעם הכי שכתב מותדי״א ז״ל כי אפשר לא יודו
לו תכמי ישראל • אה״ן התם שייך שפיר לא יודו לו
ס׳מ י ש ר א ל מ ש ה חזן הצעיר שהסתירות ככר נראות כתוש הראות • כי אין לנו כי
אם סכרת ר״ח • ואחרים חולקים עליו מסתמא • וגס
הסכמת הרב הגדול ו ה מ ו פ ל א שאר הטעמים כי תגלתת הזקן הוא מתודש אינם וכיוצא
כ מ ה ר ״ ר ש מ ו א ל היים ה כ ה ן יצייר מזה • שהרי הוא קדמון ועם כל זה סכרו וקבלו גרולי
המורים • נמצא דיש צדדין וצירי צרדין לאסור וא״כ
ר״ם ו ר ״ ם בעיר ה ק ד ש ט ב ר י א החכם עיניו כראשו קורם שיתפשט הוראת היתרו •
תובב״א : לסתיעץ עם חכמי הדור • אכל כל שראיוחיו מבוררות
כשמלה כלי חולק .ואינם אלא העתקת הרכריס מה
מילי מתייס מילי ראגרת״א • ממהרות מילי ה^י שכתיב כספרים דכרים כהוייתן כאיזה דמיונו' והיקשים
מילי ממוליתא •אגירה ואספרה מילתא רתהי קרובים ופשוטים הנראים לכל מכין עס תלמיד מה
כה אנשי • דבר הקשה • אנכי כדרך נחני ה' פת עיר דמית יערוך אל האמור כשי״ת יוסף אומץ ז״ל אס לא
רכתי עם רומא רבתי יע״א כשלחיחייהו ררכנן שתאמר נ! תקשי ליה תשיכת תרשכ״ש הנזיל דכרויא
רישראל קרתא דשופדיא תמ״ר תקיפי ארעא קת כתיל כי ע״י כתי' הראיות מותר להורות רכר תמוה
זו טכריא ת״ו ושם ראיתי איש הכיני׳ם אחד מן אפיי כערים הרחוקות • ודברי היכ ודברי תתלמיר דכרי
הדמתיים מזוקק שבעתים מאיית עינים • מאיר עיני מי שומעין • ודאי להגאון הישכ״ש שומעין כי הוא מן
חכמים כשמש כצהרים • מיקירי ירושלם • זה מ ש ה הראשונים ומיהרי״א ו״ל לא הביא דכדיו ולא דחאס
ה א י ש ממשפחת דס נין ונכד להא־ס
הגדול
ו כ ר ך ש ל רומי סימן א׳ כ׳
מכללא תיי היית פסקא דדינא אשר אתן ותקן כעני ן הגדול כענקים דולה מיס מכורות עמוקים •
ה מ ו ר ה '׳טעות אשר קכע לתם בעירת כ״הכנ המפויסס ככל תפוצות סגולס כספריו היקרים הנחמדים
לדעת שעת זמן ק״ש ותפלה ולא מזתכ ומפז רב ומתוחים • אשר איין ותקר ותקן
יעכור ומשמיע קול הפעמון מנין השעות כדיך כל ה ג א ה ה א מ י ת י י כעל ספדי תקרי לב זצוק״ל
השעות הגדולות הקכיעות ברחובות קריה יככתי והנה •הוא משה שפיר ראש על
חחצריס של עשירי עם • יעלת ינסתפק אם יש תשש איץ עומר כפרץ • היא השליט על הארץ לרעות כיעקב
כרכר יה משים תקית הגיים יען גם ככתיכנסיחם של עמו • ונפלאהי על המראה הגדול הזה אשר נטה
הגיים יש לתם שעות קביעות ומקשקשית כאלי ועור לשכת עד המקים הזה ארץ הנגב אין לחם ואין מים
אתרת כי יש להם פעמין גדיל מייתר לקשקש חיים הנוזלים ממקור החכמה ואומרה אליו אגירת לי
כעתיתיתס לפי תיקיתם ומשי״ה נכנס לכית הספק שאהבה נפשי מה לך פת ומי לך פה כי עזכת ארץ
כפעמין יה של השעית הקבוע לכ״תכנ לתודיע השעית הר הקו' ייישלם תחת תיותך יושב כשכת תחכמוני
כדרך כל השעות הגדולות הנהיגיתככל כתי הגדילים והיית לני לעיניס רח׳ס רחמתיים אהוכ ונחמד מנה
אם גם בזה יש צד לחיש משוס תוקיתיהם ועל יה נשא אתת אפיס כשעריך ירושלס • מכירו הייתי לשעבר הן
ונתן כאמונת ופלפל בחכמת בתבינה יהכיא ראיית כעידנו כעיר האלהיס הוא היה משוכת ומפואר
חזקות בריאות וסיכות למודעת מופתיית שכליות וכירר ומרומם על כל תהלה ולו שם כשלשה הגכוריס ב״ד
תרבי כשמל' תרשה מפרייש פרשיה כי אין כיח שום חשש הגריל שכירישליס יישת לו הדדיים • אחד תמיוחד אכ
1בעני! הקורן כ י כ מ ו ג י י ס
אישיר משוס חקות ה כחכמת ורך כשנים שפתותיי שישניים תלי תלים של
י תנתיג כריכ כתי כנסיית של עריתאירופת הלכות כל תדכר תקשת ויכתוכ משה נעשה לו פותחת
והוא לנגן במוזיקה שמנה או עשרה קולות יתדיו ירנני את כל ונוכתת כי הנה תוא מלא רות הכמה וכינה
בפרקים כסיף כל כרכה של ק״ש וכן כהוצאת ס״ת מ ת עצה וגבורה מ ת דעת ויראת ה' ומה זת ועל מת
ותורתו וכקבלת שכת וכיוצא גם כזסעשה תיל להודיע זת עזכת ארץ מולדתך תורתו ולידתו כקדושה תוככי
לבני ישראל כי נכון סדכר מעם האלהיס כאשר תכל ירושלס המלאה לה תכמה ודעת וכאת עד תנה ארץ
מפורש יוצא כפסקו סנעים נועמו עמו • ק ר א ת י נכרית ארץ יבשת אין כל • ואשתומם כשעתא תדא
ככל לב כל הכתוב כפרק זה יראיתי כל י יארעה כי מה׳ יצא הדבר ודבר אלהיני יקים לעילם
דכייו טוכים ונכותיס למבין וישרים למיצאי דעת ני לא יטוש ת' את עמו כעבור שמו הגדול • כי רחם
מיוסדים על אדני פז האמת ויפם אמר חנן• ומי ס' על עס כני ישראל היישכים פת כי דבר ת' תית
כמותי יירה דעה יכין שמיעת אף ידי תכון עמו יקר אין יש לסודיעס את תדרך ילכו כה ואת המעשת
וזרועי תאמצנו יהגס כיידענא כנפשאי כי לאו לדידי אשר יעשו ואין דירש ואין מכקש לדעת תקי חאלהיס
הוא צריך כי מה ידעתי ולא ירע הוא כיתר שאת וכיתר ואת תיריתייאין לתם יאין שמלת והיתה עדת ת' כצאן
עז כרס להפקת רצינו כאתי כשירותים אלה כיהודה אשר אין לסם רועה וירא כי אין איש ה' משמים השקיף
ועוד לקרא כי האיש משה עניו והפציר כי עד כוש כי השקפה לטוכם וישלת מלאך ואל משת אמר אתת תהיה
רצת לעמיד על דעתי הקלישה כי עכ׳כ כניכ שפתים כיני וכין שארית ישראל לתורות להם איזו דרך ישכון
כלי חידוש יאשא שמיס ידי תפלה למשה למען יאריך אור לתורה ולתעוית ויכא משת ומלך מלך והשכיל
ימיס על ממלכתו יפיצי מעיניתיך תיצת נפלאית וישם את כסאי Pגדילי רומי כי ת׳ עמו שתלכת
מתירתי יהיה כשכיתי יעלה במעלית על אדמת תקדש ישרה וינתלם על מבועי כמותי יידריכם כדרך
כירושלים ושקע ושאנן כצל שיי יתלונן הוא וכניו כל מים תייס הנוזלים מן לבנון ויאמר משם אל סעס כואו
אתי כואו רעי אכלו ממתקים רכרים תמצורקיס אלת
תימים כיר״א : התקיס יכל תכםלב ככס ישמע תכם יייסףלקתישתת
כייף שלית מצות מע״ה־ ט ב ר י א ת״י גילת כצמא מיס מתוקים מכל מאכל אשר יאכל איש נפי
עד ישקיף ומטילטל טלטלה גכר אכלו ימזגי כי חנני אלהיס יכי יש לי כל כשרא שמנא
ה׳ השקפה לטובה וניכה ונחיה לחיות כנועם ה' ותמרא עתיקא ומיני מתיקה יכל השערים שערי
תיככי ערי סקי' לעכור ולעסוק כתורה לשמתימציתיה חכמת פתיתים שאין העירת ננעלת כפני כל אדם ימי
תעומד לשרת ולכסן ותוא האיש תחפץ תיים יבא ויטול וכל העם מקצת משכימים
הצעיי חיים ש מ ו א ל ה כ ה ן ס״ט לפתחו ללמיד וללמד ככל חכמת ומרע ישיתיס כצמא
את דברי אלתיס חיים יושב ודורש כמשה מפי הגבירה
ליצירה פת התר״ח היום עשירי לחדש רחמים שנת ויאמרו איש אל אחיו לכו ונלכה לאכול מפרי הארץ
ר ו מ א רבתי יע״א: הקדישה הייצאים מפי צדיק יהגה חכמה ילשינו תדבר
דברים עתיקים שפתי צדיק ידעין רצון ותורה יכקשי
סימן כ׳ מקצות הארץ איש איש ממקומו שאל ישאלו נפלאות
מחכמתו ויהללוהו בשערים יתכו עיריתין כעדי עדים
נ ש א ל ת י מעיי סיניגאליא יע״א מאת לא יעדכנו יחכ פריים • ישמח משת כמתנת חלקו
הממיני׳אשר מעי יגדיל תירתי יהי שמי לעילם וצדיק באמונתי ירכו
שם ה' עליהם על תיכל ותיבה )שבאלי המקומית כמותי • ואני כתוך תגילה שמת לכי גילת אחר גילת כי
קיראים אותה דוכן( שכלו ואין לסם מקום לגונזם כשום ע״כ ראיתי פני משת דכא רעמית רכר אתר לדור
איפן מה יעשי לתס אס מיתר לשירפס לדבר מצית יאתעלסה עמי כאהכים אהבתי יחמלתי יאתענגה
כגין לטהרת מקוה או הגעלת כלים וכדימה • ו&ת״ל על רוב חכמתו תורתו אומנותו ואברך את ה׳ כרוך
דמיתר מה יעשו מתציפוי* זהכ אשר עליסם אחר שניתך שתלק מתכמתו יהיו צאצאי מעיו כמעותו • יאתיא
כאש אם צריךלהעלותי לקיישה תמירת אי לא-א' שאלתס
כקיצור
כ ר ך סל רומי סימן ב׳ ג׳
המירח לעשות אויי״או ר״ל שכוניס כ׳ כותלים .כגונה כקיציר • ויען שביים שקבלתי השאלה הייתי נטפל להשיב
כ' טפחים לכי צדדי תמת ימצד לצר כיתכין לוחית עץ לשאלות אתרות למקומות רתוקים כתכתי להם שיתנו
או אכניס יעל יה משליכים העפר( שזהו גניזתן • יהית לי ומן מת כדי לתת גמר טוב כתשוכות אשר הייתי
הנשאר מחתיכה ימסיכל ימכרום לגוי לסריפה דיקא עסוק כתם • ישיב אשיב לשאלתם • כי האמת רציני תית
וידם לא יהא כהם כלל • יהמעית יעשי מהם תייק לעמוד על בוריין של רכריס כי לכי היה אומר לי
כגון תפית • מעילים • רמיניס וכדומה • ואין צריך כהתיץ של רכרים • אכל תן כעץ כו כיוס לעת ערב
להעלותם לק״ת • ואם אפשר להעלותם מת טוב • יכן נפלתי למשככ כמדתי לכל ריח עיעים לפיס תירפא •
אני אומר אס אפשר לעשות מכל ההיכל והתיבה יייסי סיכת כי עכשיי שקמחי מחיליי לא יכולתי לשיט
ארוכות למתים הנקברים עם המתים)או תלותית שעל כענין זה כרציני)יהי יוכני לשנית פ"! כל״ן כי הס גופי
תאיזיאו תכיל מה טוב ימה נעים לצאת ידי כל ספקי חירס ובספרי האחרוני' רכה המאימה( יע״כ לפי שעה
ספקות הא לאו הכי יעשו כנ״ל ילית דין צריך כושס הנני משיכ כקיצור נמיץ מה שנוגע לענין רינא כנדון
ועיין ירע אמח ח״א א״ח סימן כ״ג וסימן כ״י ותייר שלפנינו • ואומר :
סימן קל״ג ודוק חיק תיטכ כי מגי תשוכית הללו נידע דעיקי איסור יה ר״ל לשירפס )כל הנה
ומתשוכת מאהכת הני״ל קורה יוצאה בהינומא מה שאינו משתמש כסס( הוא מטעמא דקרא •
שתעלינו כנדין דידן ולקצר אני צריך כי אין מ!גי שיה יאשריהם תשרפקכאשלא תעשיןכן לה׳ אלהיכם וכוי•
ת׳ ירפאני רפיאה שלימה כיר״א • ולמורעי אני צריך כי וכל זמן שהדברים כקדושתייהו קיימי ודאי איסור גמור
אני שולח להם דייל לממונים סיניגאליא יע״א את כל לשורפם ככל מין אופן שבעולם וידנו אל תהי כהס
סרשוס בבתב אף על פי שככר כתבתי לסם קצרן חלילה ! דא״כ נמלטני מאיסור הורדת קדושתם
של דברים בלשין איטאלקי • לקיים דברי הרשב״ש ופגעני כארי הלאו התמיר של ל״ת כן לה' אלהיכם
סי' תקי״ג וכפרט בדור היה ובמקומו' תללו תיבה ע״כ והיא כריר כשמס)עיין באר סכע סימן מ״ג וכתשובת
מירת ידיין לתיק ראיותיי המעט המה אס רב • כספר כ׳־סח יחזקאל סי' ל״י לה־כ המחבר גופיה •ולא אותה
ולשלחו לשיאליס ותשקיט הארץ • כ״ד דיר לבב שסכיא שם של הר׳ שבות יעקב ועיין ירע אמת חי״ד סי'
שנעברה צורתו שועל ייצאמכית קרש הקדשים לרעיח קל״ג • ימזה אתה תיאת לתרכ יד אתרן א״ח
כישראל אפתתא דרומי יע״א הוא העבר המדבר מ״ב אסר כסי מטה אפרים רלא רק כלל כהכיאי חשו'
משיח״מ : תרכ כנסת יתיקאל סנז״ל וריק סיטכ( אלא דכעינן
תשמישי קדושה לענין להוציאם לחולין ככר צידד הרכ
סימן נ׳ תשו׳ מאהבה סי' רל״כ כמה צדדים למיכרם ולהיציאס
לתילין • אי משום דאעיקרא סוא מחלוקת עצוס ואם
רומא ה נ ה אנכי מרביץ חורה כישראל פה מכרו טוכי סעיר או סלוקת מת שירצת יעשת כתם
רכחא יע״א כשכטי ישראל תודעתי )יבלבד שיעלו בדמיהן( או לא והרב סנז״ל סשת־ל
נאמנה איך האיר וירח אל עכר פנינו • ידיר לססכים דעח סראס והטור עם סדמכ״ס דהליקח מה
נפשנו ומאור עינינו תד מיקירי וגבירי עירנו יאת שירצה יעשה יען כי לחמני הם כמלחמחה של חירה
לש״ם שב״י סי' ש מ י א ל א ל א ט ר י נר״ו כתורתו כי סם כ' עמודי התוך • ואי מטעם דבל תייק סיים
הועף ממסעיו וכיום .להנטסליס להשס י ואיסור מחיקס כנטפלים איני אלא
ה ג ד ן ל ס ו ר י ע ל ט מצפוני לכו• כי א ח ד מדרבנן • וא״כ גם שריפת תייק אינו אלא מדרבנן •
תמיותרמאיליושרייטפסרי ועוד דאם נמכרו לגוי לשרופה הוא כשכוח דשכית
הארץ אשר דרך כה שאיל שאל האיש מאתו שאלה כאיסור דרבנן ועוד דבאלו העניינים של ציבור כ״ד
אתת גדולה והיא :אשר כתורתו לתט״ול אל עירו ממנה עליהם כמ״ש מורם סי' קנ״ד אח״ר טעמי הרב
יאל שער מקימי יעשה כל טצדקי לשליח לו אכן מקיר הנז״ל כיעו״ש • ועם שיש לעמוד בקצת דכריו כמו
בית הכנסת הישן אשר פה העירה יע״א גרילה אי שיראה הרואה עכ״פ כתצערפית כל סטעמיס היה
קטנה אפילי עד כגריס • כי נפשו תשקה להיות לו נראה לתת ר כשופי כנדון שלפנינו למכיר הכל לגיי
וכדון טיכ כבית גנויו לונר עולם • והגביר סי' שמואל כמעמד טובי העיר • ויש להכרות רכר זה מכמה
הטי נר״ו ככל כוחו הודיע לנו כי השר השואל סנז' מקורות • ומס גס שבמקום אתר כתכתי שרחוק שימצא
היא יקר רות ואיש מפורסם נככד מאד והדכר נתוץ עכשיו כ״הכ של כרכים ככל דיניו וככל משפטיו והדברים
עד מאד • וכל אנשי תוער כארבעים נפשית ה'עליהם אריכיס)הגס שסיניגאליא יע״א הוא מקום ידיד כנודע
יחיו ועמסם הסופר הנאמן רקהלתני יע״א כולם פה עכ״י אין כ״הכ שלה דין כ״סכ של כרכים מטעם זס
אחד אמרו מה טוב ומס נעים יכן יקום דכר • יו ואכמ״ל( אכל עכ״ו לא מלאני לכי להתיר על רגל אחת
כלבד כילם נקנו עיניהם עלי באומרם אלי • שהוא ) yyאני אומר מה דבר תדש כיס כשום אופן:
רכר נוגע לי ואס שעל פי הרין נוכל להוציא דבר מן והיינו רכ״ע שנכון לעשות כיה אליבא
הקדש חיצה כאייה איפן שיהיה • סס יהיו מסכימים כענין ההיכל יקחו כל מה שבפנים ר״ל מקום תנתת
ששים ושמחים לעשות רצון השר השואל הנוי מאחר ס״ת ושהיו נשענים עליו מד׳ רוחות ומעלה ומטה .
כי הגמר סי׳ שמיאל הנוי המגיד אח כל האמיר • יכןהחיכה)הנקראח דוכן( יקחו אותם סדפים שהס״ח
דכריו נאמנו מאד • יתכיכ עליהם עד לאחת י ואני נמתח עליי ר״ל כל אשר לפני החזן • ואלו )ריל כותלי
כעניי נטפלתי לעיין כספרי הפוסקים אשר כיתישיאל ההיכל שבפנים ומעלה ומטה • ילותית התיכת אשר
נכון עליתם יהתרתי הרכר על פי מת שפסק הש״ע לפני החזן)מצד לצד( הלוחית יעשום ארונית למתים
איית סימן קנ״ג סעיף ו' '1ועל פי ביאור סעיפים אלו )אס מנהגם בסיכיגאליא כמו רימא לקבור תמת ולהפוך
שבארם הדק היטב הרב פני יהושע )שהית רב יאב״ד עליו הארון ולהשליך עליו העפר ואס מנסגם בארצית
בעיר
ז כ ר ך •טל רומי סימן ג׳ ד׳ ה׳
הקדישו מיה ומן מאי יהגה הוה • וכן הוראתי למעשה כעיר הגדולה קראקא יע״א( כשי״ת איית סימן י' •
כק״ק יראי ת' שיש להם מפית מצויירות והתרתי איתס )יעיין להגאון הרמ״ז ז״ל כסי הנירא חק״ל י״ד חייב
על פי האמוי • אבל מחדש הא ודאי אין לנו לתורות כשיירי א״ח םימןיו״ד וסימן י״א מה שהאריך כפרטים
שים צידת לא שיקעית ולא כולנות ולא צורת אדם ולא אלי יאכמ״ל על דכריי י״ל וריק היטיכ( יעל פי מה
שוס צורת עופות וחיות • ועל וה אני מ־קדק בכל שפסק הש״ע שס סעיף י״א שבלאו הכי דעתנו כעי״ה
מקדיש מפית או פרוטות שלא ירקמו הארמיה שיש לגדל ילחיקכ״הכ יהילשכללי אם יסייעונו אחינו אנשי
כת צורית כביס אינן • ואני מתיש להם סימן הארמית גאילתני כעי״ה • איך שיהיה כלל! של דברים שבהתר
מכלי שוס צורה והי יצילנו משגיאות • ועיין שיורי ברכה גמור נעשה מעשה יה כלתי שים ריח ספק:
י״ד סימן קמ״א או׳ ו׳ ודי שיש להעי•־ עליו שלא הרגיש ועדות י יאת ליוד אח־ין כי תתינת האבן הילת
מת־י פסקי מרן י״ל הנז״ל ידכרי הרד״ק כהגהיתיו תיא מבית אלהים • יהיא היה כנסת
מ־יקדקי׳ הרכה יריק היטכ-וע' תרדכ״ו ח״א סי' ק״ו: קדמון שביימי נקרא כנסת ההיכל וכן כת־כ על
תפתח כתיבה קדמינית )ימפי השמיעה למדני שנקרא
סימן ה׳ כן .יען עדין היה היכל ה׳ שבירושלים קייס( • יכהשד
כאי הספרדים מהגיריש • אחינו הישריליס הדומייס
מ ע ש ה בא לידי פה י ו מ א כשנת הת־י׳׳כ כתני להם כשבירית כ״הכ יה יכנו אחר על גבי י ע י
הגשמים ביי״ד שהתחילו היוס איתי שעל גבו נקרא כנסת ההיכל • כי כן
חשו! ותתמידו ער ראש הדש כסליו ועדין בהיים הוה תשר תמקכל מנחה יאת נכון לכו כט־ח כי נעשה כל
מתמי־ין והילכים יטשטשי הקרקע הפלא ופלא וככר תפצי ירציני בלתי שים שינוי ותמורה • והוא יראי אינו
עלה השער על ח־ ת־ין וכל עיכדי אדמה כוכים צריך ייריי למען תהיה מ ג ה ה ט ה ו ר ה ע ו מ ד ת
למשפחיחם מבקשים ללחם ואין • וע״כ נתתי אל לכי י ל ע ד * יעל דבר
לעמיד על שורשן שלדברים י־איתי למדן הכ״י ז״ל אמת יצדק באתי על התתים כסיף אדר
כאייח הימן תקע״ו שהכיא תשי' הר״ש כר צמח על מ״ש T i Tשאת לפ״ק נאם תגבר רשף מדוכתיה
כעין נדון וה ונקשתי אחריה כתשיטת החשכ״ץ תקדש ירושלם לרעות ט ע ק כ אפתחא מהר
וכתשיכית יכין ו ט ע ו ולא מצאתיה ושוכ תפשתי כחשו' דרומי יע״א כיוכ עוז ושלום :
הר״ש כנו ימצאתיה לארכה ילרחכה כסימן קע״ג
וראיתי שפלפל כחכמה וכדר הדכריס כשמלה ויי הלכה סימן ד׳
העלה • שמה שאמרו כגמרא שאין מתרעין על רוב
גשמים שאין מתפללי; על רוב טובה היינו כשאין מי קין מ ע ש ה בא לידי פה ר ו מ א כשנת התרי״א
ומקלקלין אלא שתם לטורת על הכריות כלכ־ • תא שתית ריצה כאיש אתד
כל שיש בהם היזק מתרעין • והדבר היה כמעט שאין להקייש חתיכת משי מרוקמת זהב כצורת עיסית יאחר
להכיא עליו ראיה שמתיוכ השכל הוא • שכל מה העיון וההשקפת אסרתי לעשותו מתיש • והגם
שיקלקל ומפסיד • דעה היא ולא טיכס • ילא אמדו שמכ״י כתשו' אכקת ריכל סימן ס״ו מתיר כשיפי וכן
אלא על רוב טובה •אכל על ה־עהוכ״ש כשהיא מרובה הרב כנסת יתיקאלסימן י״ג היא מן המתייין • עכ״פ
מתפללין ער שיענו ואין צריך שיהיו כל כך מרובין מי שעומד על בוריי! של דברים כשתי תשובות של מרן
וכוי • עכ״ר יעו״ש כדייל סוף ע״א וכן כתכ שס שם מסימן סייג בעיניו יראה ולבבו יבי! דדכריו מרפסן
כתחילת תעמיד מעויין כדבריו כאידך שנסתייע איגרי• ורבדיו שם כסימן סייג עולים לפו״ד • מאחר
מכמה פיסקיס • ומדברי רש״י המפורשיםוהמכוררים • רכנה דייק כסוף דבריו על ט נ ת המתפללים וכענין
ולדעתי הס דברי הטור מבוררים :שהרי פשק מתפללי; הכונת ככל הלירות איתא להאי טעמא • יעל הכל
על כל ציה שלא תכא עליתם • תוץ מעל רוב הגשמים שהרב זקן אהרן סימן קט״י אסר להייא כיעו״ש כדכ־יו
שאין מתפללין על רוב הטיכה • והייימ בארן הרים באורך • ורכ גוכרית ירכ חיליה לאורייתא כנודע •
שצייכה לדוב גשמים • אכל ארן מצולה שריב גשמים ילכי אומר לי שמ״ש מרן שם כסיף סימן ס״ו וו״ל •
קשין לה • ולא עוד אלא שמפילין עליהם בתיהם אין ולהיות כי כמקים שאירע המעשה יש רכ סמיך אס
לך לדה גדולה מיו ומתפללין עליה ע״כ • הנך רואה ישנים לדבריהר־ מידה להתיר• אךאסלא יראודכרי
שתחילת דבריו כמעט אינם מיכנים דמתתילה קורא כעיני כתייר דכיי היכ שימעין ענ׳יד • יאין ספק
אותה ציה • שתרי כתב מתפללין ע״כ צרח שלא תכא שהיא הרנ וקן אה׳־ן שהיה רכ מיסמך כדורי של מין
חוץ מעל רוב הגשמים • נמצא דרוב גשמים צרת מ ו ר ע ) ע י י ן ח!:־' מ ר ן ב א נ ק י ז ר ו כ ל ס י מ ן ק י ט ו מ ז ש ־ י י ק ן א ח י ן
שמה וככלל היתה • ולמה יצאת ? מפני שהיא רוב י ם־״ןקע'ג(וגם מריהטא דענינא נראה שכל אלוהתשי׳
טוכה • ובאמת הדכר קשה חי ספרא לאי סייפא • אי מסימן סייג ואילך אירעו כקושטאנטיניפילי אתריה
ציה שמה • לא הייא לא טיבה ולא רוב טוכה • ואי דמוהר״ס קפסאלי והרכ וקן אהרן ו״ל ועל הכל שעכ״פ
הייא טובה או רוב טובה • למה נקיא שמה צרה ? כיין שדכרי מרן מרפסן איגרי וגס שהיא כתב שאם
אלא מוכרח אתה לומר דצרה היא לגבי טורת בני הרב המסומן לא יסכים להתיר דברי הרכ שומעין •
אדם ומיעוט משאם ומתנם • יתילאי הנזילות והדומה יא״כ הרי רב מיסמך שאיני מסכים • ימה לי אס הוא
להנה הגורמים ריבוי הגשמים • וסד״א דמתפלליס איתי שכיון מרן או אתר • ישיב דאיתי להרכ ערוך
על זה • ונמו שפסק לעיל כסימן תקינ״י סעיף יו״ד השלת! י" סימן קמ״א סיף אית יו״ד דקכ״ו ע״ג י
)ש״ע( דמתפללין על מיעיט משא ימהן כ״ש הנא שתמה ע״דמ־ן י״ל מתשובה לתשובה עלז לכי כה׳ •
דאינא בהדיה תילאיס רעים וטירת כני אדם • ע" ז ועיין עקרי ה־״ט שלא דקדק ברשימת התשומת הללו
נתב שאף על פי שצרה היא ענ״ז יען שהם כאיס על ודוק וכל יה שכתבתי לעשות מהדש אבל מה שכבר
ריכ 4 ד
כ ר ך ש ל רומי סימן ה׳
השינוי השני :היא שמרן כתכ כעסת :עליהם ריב טובה ושפע וברכה רכה וכ־כות הטוכה רכו
אינסיכולין לקכל יהיא כאמת אוכליה וכמ״ש רז״ילכי יהיב רתמנא שיכעאלחיי הוא
ניסת שתתפלל תיני המעגל המיכא כתענית דכ״ג ריהיכ • על זה אין משגיחי; על אוהו צער יהחילאים
ע״א • אלאשהרשב״ש ז״ל בנוסחתו אשר סידרכתכ: הגורמים ריבויים כי בתר טובתם והשפעתם אזלינן •
ויהי רצון מלפניך שלא תכעיס עליהם שאינן יכילי; ימי לא ידע כי קשה יומא דמטרא כיומא ררינא ? ואי
לקבל • יכר דייקינן שפיר האמת עם תרשכ״ש כשניתי לא היי צמכין עלמאלהם •הוו כעי רבנן רתמיעליהי
מניסח תוני המעגל • והטעם מבואר ופשינו שכיון וכמ״ש כגמרא • אלא ודאי דאין מתסללין כל עיקר
שה־שבייש היכיכ תפלת ריב״אכ״ג ותפלת תיני המעגל על מבוי טובה • אפילו שלפי שעה גורמין איזה
ועשאן תפלת אתת • א״כ כיון שכב־ תתתיל כתפלת חילאיס יטירח ומיעוט משא ומתן • כיין דעיקרן
ריב" ת כ״ג יהיא :שיככשי רחמיך את כעסיך ויגולו לטיבה ולברכה• אכל אי מלכד כל הצער תית • עור
רחמיך על ממתיך הרי אין כאן כעס • או כמי שתאמר זאת שגורמין רעב ויוקר השערים מפני שמטשטשין
תפלה שלא יכעיס •ואחר שסירר התחלת תפלתי באיפן את הק־קע • או שמפילים להם תכתים • ה־י כי
יה • איך יסיים • כעסת עליהם אינן יכולין לקכל ? מלכד שאין כהס רית הטבה לעולם • אלא אררכא הם
מלבד שאינו ממשפט הלשון • עיר ואת דהיו כ מ ע ט לענוש ילשרשי • הא וראי אין לך צרה גמלה ככל
תרתי רסתרן וכמובן • אבל באומרו :יהי דצין שלא הצרות גדולות הנזכרית שם כסי' הקע״ו ובודאי מתפללין
תכעיס • היי תפלת כעין מאי דפתח כה שיכבשו ימתרעין ככל תוקף וחוזק עד שיהיו נענים וליה סיים
רתמיך וכאן מוסיף טעם על תפלה זו • יהי רצין שלא הטור וכתכ וס״מ וכוי• ר״ל ה״מ שקרינו איתס ריכ
תכעיס יען אינן יכולין לקבל • והיא סדר נאהומשובח טובה כשבאמת כן המה שעל זה לא משגחינן על
הא לאי הכי היי התפלה שהתחיל כה ב־רך ריצוי הצרות הכאות כאמצעית; מזרם מים רכים אכל אם
ומסיים כה :כעסת עליהם אינן יכולין לקכל • כמתפלל אינם גורמים רוב טיכת כעצמס כי אס רוב פורענות
כזרוע • וע״כ סידר תכל כדרך ריצוי ושפתים ישק • כגון שמטשטשין את תקרקע או מפילים את הבתים
וראית לדבר רלא איכפת לן אי שינה ממטכע סוני עד שבאופן שגורמין רעכ • אי יתכו שוכעא למתים
המעגל שהרי היא התפלל שיפסקי הנשמים • אחר שנעשים כתיהס קכריהס מרכייים • תא ודאי
ויהיה ריית בעולםוהרשב״ש יגם מרן ו״ל שהביא בשמי מתכללין כי צדה גמלה היא • והיא פשט דכ־י הטיר
סידר :ייהי רצו; שיהיה ריוח כעולם • והוא האמת ממש והרשב״ש ז״ל כאותת תשובה לא ביא־ דבריתטור
דאיך נתפלל שיפסקי הגשמים רמשמע מכל יכל ואני הללו כל צרכם כמו שיראה הרואה • ומה עצמה תכמת
צריכי' לגשמי רצון ברכה ונדבת ? ולזת לא סידר כי אס מרן הכ״י ז״ל שעל מ״ש הטור חוץ מ ע ל מ כ הגשמים
שיהא ריות כעולם • ואין להביא ראית מתיני המעגל רשם אותה בתיני המעגל כדי״ט דתענית • ועל מ״ש
כי הוא היה ככן תמתתטא אצל אכיו • ואם יפסקו הטור יה״מ כארץ הריס וכוי • רשם אותת שאמרו
הגשמים מכל ופל היה תוז־ ומתפלל ונענה ומי כמוהו ? רכ״ב ע״כ • תנא שנה שגשמיה מריבין וכוי • ועל זה
לא כן אנן יד עניי צריך שתהיה התפלה שגורה כפיני ) ש ה י א חשו׳ ח י י ם ב ג י י ה י א הביא השוכה תר״ש כר צ
מ ח
מכלי שום פקפוק והוא ברור • וכ; איתא כירושלמי מ־הריי מ י ן ש ס ם תשו' א נ י ו ו ע ן חשכ ה מ ר פ י ם או שנאמש עעיח
יעיין יפת מראת כביאורו לשם • ילקמן נרת־כ למיסק גדי מטייח פ י ס יעיא ב י ר כ זיל ר כ ו של מ ר ן זיל כ ע י כ י ו
ונכויו י ייעחק משס אכ וכן ו ר ך ארג'יל יעיא עבד לאייחוכיכ
הדיביר כזה : ב
פעם ניס ח מ צ א ה ר כ ה שכושיס יעיז נ ק ־ ז אחר כללס יאפשר
השינוי ה ש ל י ש י :שמרן דל סייס ניסת ופעמיס נכריו בש0 ופעס כנו כש 0אכיי ו פ ע ! כשס
o u
משתמש
ח ל פ ש מ
התפלת כשתי תיבותוזבור " ׳ ( שכל שהגשמים מטשטשין את הקרקע • י
רתמיך ותו לא • והרשכ״ש כתב ת״ל :וזכור רחמיך מחדעיןומכקשיםרתמים ולא הביא כל ראייתהרשכ״ש
וכוי • וכעל הרתמים ידחם עלינו כרחמיו וברוכ ז״ל שבלאו הכי ככר הדבר מוכן מאליו • שכל שרוב
תסריו • ויעשה עמנו לטובת אית • למען חסידיי הגשמים אינם גורמים לא טובה ולא רוב טובה אלא
ועבדיו • אמןואמן • ע״כ נוסח התפלה שסידר הרשב״ש רעה וריב רעה • ו־אי ציה גמלה היא ומובן מדברי
ז״ל • ימרן ו״ל קיצר י ה : הטור ימכל דברי הראשונים ומהחלמיד גיפיה במבייש
תחילה יש לני לרעת מאי האי תכיר רחמיך הנה השתא ימה כשהן באים לטובה ולשבעה מפנישמפילין
וכוי ? איזה פסיקים הס ?ואיזה תפלה היא? בתיהם ) ש א פ ו ' א ס לא י א כ ל ו כ נ י מ ו י נ ה י א ח י י א כ ל ו כ נ י מ ר י נ ה
ת !ח
מראה כאלו מרבד על הידוע ואנחנו לא נדע מה י ״ ( עכ״ז מתפללי; • כ״ש כשאי; גידמין 153 מ ; 3
י '
היא זה ? וזאת שנית מה שהוסיף וכעל הרחמים ירחם הטובה כלל אלא אדרבא רעבון לכ״ע ודאי מתפללי;
עלינו וכוי למען חסידיו ועבדיו • על מה אדניה ותחריעין ומבקשים רחמים ככל כחם • ולא נתחדש
היטכעי ? כי זי אינה לא מתפלת ריכ״א כ״ג ולא בתשו' הרשכ״ש אלא אופ! ההת־עה אם הוא כסדר
מתפלת חיכי המענל • ומהיכן היסיף רכריס הללי ? שאר תעניות או לא • ואופן התפלה הראויה ועל זה
ומי הכריחו 1אבל כד דייקינן שפיר נם תרבריס האלי הביאו מרןז״ל דברים בהייחן • אלא שיש איזה שינוים
כחכמה רכה יסדם ומבאר חכמינו ז״ל שאב אותם בין נוסת ההפלה שהביא מרן ו״ל בשם הדשב״ש ז״ל
שהרי אמרו כשמות רבה פ' מייד זכור לאכרהםוכו׳׳ לכיסה הכתיב לפנינו בתשובותיו הנדפסות תנז״ל •
פתח רכיתנתימא כר אבא נפן ממצרים תסיע למה השינוי ה ר א ש ו ן Jשמרן כתכ שאין פורענות
נמשלי ישראל לנפן • אלא מה נפן היא תיה ונשענת כא לעולם אלא כשכיל
על עצים מתים • כך ישראל תם סייס וקיימים וכשעני! ישראל כמאמר דייל • ושם בתב אלא בשבילם ונראה
על המתים אלו האכית • יכן אתה מיצא פמה תכלית רכן הוא העיקר רעל איתם שאמר ותתנהג עם בניך
תתפלל אליהו כהר הכרמל שתרד אש כד״א ענני ה' במרת רחמיך עליהם הוא אמר שאין פורענות בא
ענני ילא נענה • אלא כיו! שהזכיר את תמתיס ואמר לעולם אלא בשבילם • דנוסח צריך להיות מציתצת
ה' אלתי אכרתם וכוי מיד נענה מה כתיכ ותפיל אש ורבדים מקושרים ומוכנים למתפלל:
ת׳
ח כ ר ך של רומי סימן ה׳
משא ומתן • אבל הם׳ לברכה ואינם מ־ל-לין • הא ה' • וכן משה כשעת שעשו ישראל אותו מעשה עמד
ודאי אסור גמור להתפלל ולרציה • והוא ברור ומבורר ולמד עליהם זכות ארבעים יום ואדכעיס לילה • ולא
מכל האמור ע ־ שאין אני צריכים להחזיר הדברים • נענה • אלא כיון שהזכיר את המתים מיד נענה שנא׳
ומעתה הרואה ידאה כמה קשים דברי הכ״ח שעירכב יכיר לאביתס וכוי מת כתיככת־יה וינחם ה' על ה־עה
מ י ע י ס שהרי כ כ ר כ י ה ד י י ' ו ) נ ר א ה י א ג י ו ח ח ל י ק י ת ה ם ע נ י ן י ס של
הדברים ומתחילה הכיא על מ״ש הטור חון מעל רוב ממשה מניל כוכיהי א ח ר י ה חילי ',ל- מ כ א ן וההילה ביכיח למדי
גשמים • ההיא יאמרו בתענית די״ט עד שיכלו ע צ מ י י ל א נכ!:ה דכבר תלכ ניכית כיעישיב • יאלי ה כ א מ י י א ר
שפתותיכם מלומר רי ואין מתפללין עליה • יסיים יכתב כ י ה י א חיץ מ ס מ כ י י ! ואיו ה פ ג א י מ ס 5י ש ל ע מ י ו ט ל כ י ר י ר ד כ ר זה
וו״ל • ומיהו מיצי! לפניו כנוסח תפלת שהכיא הב״י א״י־י י( הוי כשם שחגפן היאת חית ונשענת על נ
ז״ל יעוייש שהעתיקה כולה וסיים וכתכ :דאין זו תפלה עצים מתים • כך ישיאל חיים ונשענים על תאבות
שתפסוק רוכ טוכה אלא שיפר כעסו וכוי ועיין כדבריו
׳
כשהם מתים היי זכור לאברהם עכ״ל המאמר • ועיין
ואחיי המחי״ר שפיר כת:תי שעירבכ ה־ברים • שאס שם כל איתה פרשת מתתילתה .ועד סופה שמאריך
אין ביוב הגשמים שום קלקול והפסד ומפולת כי אם כז» ומבררת שצריך להזכיר חשדי אכית העולם • אס
טורח כני איס ומיעוט משא ימתן אין להתפלל כלל • כמסירת אברהם גופו לכבשן האש • ואש בעקידק
ואיך יתפללו שיפד כעסו כל שאין כעס כי אם רחמים יצתק כנו • יאם בתמימית יעקב וגליתי כיעיש״כ כי
פשוטים ? והרי אמ־־ו קשה יומא דמטרא כיומא דרינא איני יכול להעתיק כל אותם המאמ־יס ארוכים .
ועכ״י כשהעולם צריכים להן אי שמשפיעים רוב טוכה ומעתה מה מאד דקיק חרשכ״ש ז״ל כנוסח תפלתי
תוו רחמים פשוטים וחייו להתפלל שיפ־ כעסו ואפילו לסיים _:ביבור רחמיך של אבינו מלכנו תכא אחר
ריח ריצוי ואס גורמין רעה גדולה תא ודאי מתריעין נפילת אפיס שזה נוסחו :זכור רחמי־ ה׳ וחסדיך כי
ומה שיני אומרים לא רוכ טוכה רצוננו לומד על מעולם המה • יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך •
גוף דיכוי הגשמים שבעצמם הס רוכ טוכה • אכל אס אל תזכור לנו עונות ראשוני׳ וכו׳ • עורנו בשס ה'וכוי •
יבואו באופן שמקלקלין אי מפסייין הס ריב פורענית חנט ה׳ חננו וכו׳ • במגז רחם חוכור • ברוגז אהבה
ממש וצריך התרעה ילא ריציי בעלמא ימי גרם לתכ״ת תזכור • ברוגז עקידה תזכיר • בריגז תמימות תזכור •
כל ות אם לא שכמתילה מכבודו לא דקיק כסדר תבאת ה הושיעה המלך יעננו ביום קראנו • ע״כ • הראתיך
תשו׳ הי״בו י״ל • שהכיא אותת מרן תקרום על מ״ש בעיניך שנוסח ר׳ בדוגי הבאים כתפי׳ אבינו מלכנו
הטור וה״מ כארץ הרים וכי' שמשתעי על צרת גדולה הם ממש מכוונים לאותי מדרש הני״ל • שהרי ברוגז
ועל זה בחכמת יסי אי׳ש מיו ז״ל והכיא תשו׳ הרי׳ש רתם הזכור • האי הוא ממי על פסוק כי אל רתום
זיל• ונוסח התפלה שהיא באמת תפלת ראוית לצרת ה׳ אלהי־ לא ירפך • ולא ישתיתך • ולא ישכח אתכיית
ולא לריצוי והוא ברור • ובפרט כראיתיני עכשיו כל אבותיך • והגי אחרים • האי :זנרון אהכת אברהם •
תשו׳ה־שב״ש בציכיונה וכקומתה אין לסמיך על דברי והכי •י עק־ית יצחק • ותג' •י תמימות יעקכ •• וע״י שפיר
מ:ה ע י כ ח ה
סייס הרשכ״ש ניסח תפילתי כדברים אלי י והיסיף
ן " י ל • * י י י י • ק־אקא שהכיא אין ספק בפירוש ובעל הרתמים ירתס עלינו וכוי למען תסידיו
שלא התקינו ה־אשיניס להתפלל כי אם כשיש ציה ועכייו • לתורות כי אין לנו לתתפלל שום תפילה מבלי
ברכיי גשמים וברור • ימן התימא על הרב כרכי יוסף הוכרת תקרי אכות ויכותס וק״ו ממשה ואליהו • ואל
ז״ל שהביא חשי' הרשכ״ש כאלו מציין ולא כמגיה תשיבני הרי ריכ״א כ״ג ותוני המעגל לפניך ולא הוכירו
ומורה מקום על תשי׳ שהביא מרן משם הרשב״ץ אביו בתפלתם הני״ל תסרי אבות י״ל שריב״א כ״ג תפלת
ולא נתעורר מכי" ז כראוי לאחרון • ולא עוד אלא קצרה התפלל יען שהיה הרב־ פתאים שאמר לו בני
שציין חשיבה יאת לעיל כסי׳ חקע״ו סי״א שאיחי ברכני וכ־ך את ה׳ המבורך כתפלה קצרה וו • יא״כ
הסעיף היא כל סי׳ תקע״ז של הטור • וכלייי מרן מתרי טעמי לא היה מקום להזכרת יפות אבות אי
כסעיף י״א של סי׳ תקע״ו :וסי׳ תקע״ז של הש״ע משום רהתם ברכה היא • ולא כסיי תפלה • ואימטעם
הוא כל תשו׳ ה־שכ״ש ז״ל הני״ל • וכאן היה ראוי לציין כי היה צריך לקצר ולא להאריך בדברים מפני גילוי
השו׳ ה־שכ״ש כי משם חוצב כל סי' חקע״י של הש״ע שכינה • והיא כמר י יענין הוני המעגל אין להביא
והוא כיור-וממוצא רכ־י התני-־ יייתר שכל ש־וב הגשמי׳ ראיה כי היה כבן תמתתטא • עד שהיה מפליג כתפלותיו
אין גורמין פורענות כמי א״י שהיא א־ץ הריס יכניניה כאתכתו יתברך • ופו־ חיי מת שלה לו שמעון בן שטח
חו־ןים • אסור להתפלל כל עיקר וזהו פסק מרן של אלמלא תוני אתה וכוי •א״כ אין להביא ראיה מניסח
סי תקע יי סעיף י״א • וסי' ת־ע״י של תש״ע ששם תפלתו ונמצאו דברי גאוננו הרשכ״ש י״ל סמוכים לע־
הביא ניסח התפלה מיידי כשרוכ הגשמים חוזרים לעולם עשויס כאמת וישר • וכן ראוי לסיר מכלי שום
לפורענות כגיפן • והוא כמר בשמש •י ושו׳־ר להרב- ריח ספק • ומרן י'ל אפשר לא הוי בי־ית כל התשובת
מאמר מרדכי כרמי י״ל כסי׳ תקע״י שהעלה ככל כמו שככר בתכני שמוהר״י כי רב י״ל העתיק מהס
האמור • והייני שסי׳ת־ע״ז של תש״ע הוא השי׳ הר״ש
ז״ל המיבא כב״י עם התפלה וסיים וכתב וו״ל ומשמע מה שנראה לו והוא כמר :
שם כתדיא וכאן כש״ע רנוסח זה אומרים במקיס המור״ם מכל האמיר ומ־וכר הוא זה שאס רוב
מכילים להתפלל על ייכיי גשמים כגין שהם מפ-לים הגשמים מקלקלין ומטשטשין את הקרקע •
תכתים ומפסידים הז־עים וכיוצא אכל לא היכא או גידמים מפילת • הא וראי אינם רוב טיבה • כי
שהדין ניתן שאין מתפללין על ריכ תגשמים עייל סי׳ אס רוב רעה והיא צרה גדולת • וראוי להתריע לפי
תקע״י סעיף י״א • הנך רואה רה־כ מאמר מ-רכי כחן ולסדר תפלת זאת שלהדשב״ש ככל תפלה ותפלה
י'יל כרירא ליה מתשי׳ •הרשב״ש המוכזה בכ׳־י • עד שיהיו נענים • ומסת התפלח מוכחת שהיא על
ומלשוכית הש״ע ראי! מתפללי! תפלה יו אלא כשבאים צ־ה גדולה שהדי אומר :יתי רצין שלא תכעוש וברוגז
סגשמים לרעה וכגון שמטשטשי! את תק־קע או רחם וכוי • ואס רוב הגשמים מטרחין וגורמין מיעוט
מפילים
כ ר ך של רומי סימן ה'
ואמר רכש״ע וכוי ע״נ לשון הירושלמי • וכן פי' הריין מפילים הבתים הא לאי הכי אין מתפללין תפלה שאין
ו״ל שכשם שא״א לאכן שתמחה כך א״א להתפלל על נאן נ ע ס והוא ברור אלא דתרכ מאמר מרדכי סיים
רוכטיכה• וה־כ תיייט הכיא דכרי הריין אלו וכתב וכתב י״ל י וקשיא לי שהרי משמעות לשק הש״ס הוא
וכן הוא כברייתא שאין מתפללי; על רוכ טוכה • דבמקום שאמרו שאי; מתפללין על רוכטוכת אומ־ים
ונעלם ממנו שמקור דכיי הריין ילשינו הוא מהירושלמי נוסת כוונת יו וכמ״ש • וכ; משמע מדברי הב״ח י״ל
הנז״ל וכמו שהקשה עליו כספר דקדוקי תכרים יצריך לתתיישכ כרכר עכ״ד י ואין ספק שכוונתו
עיין עליו • ורכיני עובריה שם כפי׳ המשנה כתכ לתקשיתממ״ש כדכ״ג כברייתא כמעשה דחיני המעגל
כיוצא ליה וז״ל • ומ״כ שהיחה גבוה מאד ולא היה שאחר שי־רו כיעף עד שכל טיפה תיתה כמלה פי
אפשר שתתנסה בגשמים אלא א״נ כא מכיל לעולם חבית יאמרו לו כמדומין אנו שאין גשמים ייררים אלא
ענ״ר• ורכינו ישעיה הראשון כפסקיו למכלתי־ נדפסו לאכד את תעילם ואמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי
כספר אהלי יצחק כונאן ז״ל פי־ש ויי ל :ע״נ צרה רצון כרכת ונדכתושיכ ירדו כתקנן עד שעלו כולם להר
שלא תכא על הציבור מיןרעין חיץ מרוכ גשמים וכוי הכית מפני הגשמי׳ ואמ־ו לו דכי!כשם שהתפללת שירדו
פי' חיץ מרוכ גשמים • לא כמו תלקה אחת תימטד כך תתפלל שילכו • ואמר להם כך מקובלני שאין מתפללין
המתקלקל' התבואה כדאמ׳ ר' יהודה שמימיתס לקללה על רוב טוכה ואף על פי כן הביאו לו פ־ הודאה
אלא שכבר יידו גשמים הרכה וטורח הוא לפני אדם • והביאו לו וסמך שתי ידיו עליו והתפלל התפלה
אכל אין מקלקלין התבואה אס נמתיק אכן הטיעים • שאינם יכולים לסבול רוב טוכס וטי כיעויין שם
אבן גדולה תיתה כירושלים וטי ולעולם לא יתכן שהיו כאורך הנה מות מוכח שאתרי שתיו גשמי רצון
נל נך גשמי׳ מרוני' שירושלים עד שתתכסה אותה האכן כרכה ונדכה ולא תית פחד מפילת ־ אלא שהיה
נמים ינדי להפליגת מעליו אמר נך ענ״ר • ונן פי׳ טורה לעס להיות על פני המים כצער עד שעלו לתר
כש״מ לנ״מ על דנ״ת מהש״ס לפי שהיה דוחה אותם הכית שהיה יות־ גבוה מפני הגשמים ע״ז אמר
דיודע היה שאינה יכילה לתמתות ולא היה אימר אלא כדי שאין מתפללין על רוכ טוכ • ועכ״ו מתפלל אותה
לדחיתס שאין מתפללי׳ על רוב טוכה עכ״ד • ועיין פתה תפלה וזהו שכתב תרב כ״ת ו״ל • ואע״פי כן מרצין
עינים במכלתין מה שהכיא פי׳ הגאונים שפי' עם פי' ופנו'ל • והו תכלית קישיתתרכ מאמר מרדכי ז״ל •
הירושלמי הנז״ל • הנך רואת שתמקובצת • והגאונים • אכל אחר המחי״ר לא דקדקו יפה לא הוא ולא הכ״ח •
ושלשת הריעים • רכיני ישעיה • והר״ן • ודכיני שהדי הברייתא היאת הין מי שיוכל להכחיש שהרחיבה
עובריה • שכולם פי' כפיי הירושלמי שפי' צאו וראו דברים שאינם כמשנה • יקיצ־ה אייה דכ־ים שכאי
אס נמתית אכן הטועים הוא לומר להם שאיא להתפלל כמשנה • והמעשה מעשת אהד כלי ספק כמשנה •
כיון שירדו כתקון ואין מטשטשין את הקרקע וליכא כשירדו כתקנן • ועלו להר הכית • ושאלו לו שיתפלל
תשש מפילת • אלא שאפילו שהפליגס מעליו מפני שלא השיכ לתם צאו וראו אם נמתית אכן הטועים • ודבר
היה יכיל להתפלל • וראה דהם הכבידו עליו ייתר כיון ית לאתוכאתכבריית'• אלא שאמר להם א ע פ י כ ה ט א ו
שראוהו שתוא לפני תק־יש כ״ת ככן תמתתטא אצל לי פר וכי' ותתפלל אותת תפלת ־ ודכר ית תאתרון
אביו שיעשת לתם גם ית לפנים משורת הרין ככוחו חסר כמשנה • ר״ל שאחר שאמד לתם צאו וראו אם
הגדול • וע״ז תוסיפו כברייתא שאמר להם אפעיפי
נמחית אבן סטועים לא סיפרה כלום מאי הוה אח״י •
כן אני נשמע לכם אכל הכיאו לי פר הוראה והיינו
ובברייתא מידענו שהית הכאת הער ותתפלח • וא״נ
להתודות עליו ועשה לו סמיכה כמו שפירשיל )יי!׳ קי־ו
בהכרת הכל מעשה אתר ובלא קישור הברייתא והמשנת
ס ע ד ה ו ח ש פרשיי ו כ ת ב שהיה ק ר ב ן ה ו ר א ה מ מ ש ו י כ ר ו ושיי נ ר א י ה היינו יכולים לפרש שמ״ש כמשנה צאו וראו אס נמתית
כניו!: י י ח ד ש ס י י ס י פ ר ששמך כ ' ידי,׳ ע ל י ו י ח י א ש מ י כ ה של ו ו ו י י
אכן תטועים רצת לומר תדעו שכיון שירדו כתקנן ודאי
סינוב י וזהי ש ד ק ד ק דשיי כ א ן ל ה ח י ר י ת ע ל י ו ו ע ש ה לי ס מ י כ ה ו ד ו ק
הס רוב טיבה סהיא ארץ ה־יס וגבעות ואינה מטשטשי;
ו כ ן פי' ה ר מ ב י ס כ פ י ר ו ש ה מ ש נ י י ח וזיל :ו ג מ ר ה מ ע ש ה כי ה י א ה ת פ ל ל
את הקרקע תא וראי אי; מתפללי; מפני תטורת היה
ו ה ח י ד ה ע ל י ז נ ו א ת י -ו מ י ו נ ס ת ל ק ס מ ע ־ ( י ני היה מתירא שיש לכס שעליתם להר הכית • אכל אס נמתית אכן
מלעבור על קבלת אטתיושאי! מתפללין עלרוכטובה הטועים ממקומת תאי וראי יש פתד מפולת וראוי
טון שאינו מגיע ניק אלא טורת כני אדם וע״ו אמר
להתפלל וכן פייתרשכ״ש שם ותרי .שושנים לדוד רל
להם שיביאו לו פד להתודית וכפרש״י והרמכ״ס • ורנד
בפי׳ שמשניות שלו • וכזת מנח תות ניתא ל; על שהתפלל
זה מכואר יוצא יותר מהירושלמי שכך אמרו • אמר
לסם כשם שא״א לאבן תיאת לתמתות מן העולם כך שכיון שנמתית אכן הטועים תרי סימן למפולת ובית לא
א״א להתפלל על הגשמ ם שילכו אלא צאו לכו ותביאי הוה קשיא מה שהקשה הדכ מאמר מרדכי תנז״ל
לי פר הודיה וכוי דלשון הירושלמי היה כרוזא קרי וראית תב״ת הנז״ל • אלא ראם כניס אנו כפי׳ יה מאי
כחיל שלא היה אפשר כעילם להתפלל אם לא כהקדמת האי דםיימי כברייתא י שאמד להם אע״פי כן • תביאו
קרבן וידוי על איחי עון והוא כדור כשמש • וכזה חמו לי פר וכוי • והתפלל וכוי ? מאי אף על פי כן ?
תלונות המאמר מדרכי והכרח הכ״ח שבאמת מאן חלא חיוכא רמיא להתפלל אם נמחית אכן הטועים
שפין ומאן רקיע להתפלל על רוב טובת כל שאין נזק מפני תמפולת ? אלא ודאי שמ״ש ככ־ייתא אע״פי כן
תבואות ומפילת כאין מתם מאתר שהיא ירישלמי מוכרת שפי' צאו ויאי אס נמחית אב! תטועיס אינו
עריך שפי׳ כשם שא״א לאבן הזאת להמחות מןתעולם כאשר פירשני שנכנסו לחשש מפולת• אלא כמו שפירשו
כך אין מתפללי; על רוב טוכה יירושלמי זה כר סמכא בירושלמי כפרקי; וז״ל אמר לחם צאו וראו אם נמחית
הוא • תדא דלא פליג אתלמודא דירן ודינא יתיב לפסיק אכן הטועים וכוי • אמר להם כשם שא״א לאבן היאת
כמותו • ועור שכל גדולי הראשונים הנז״ל פי׳ מתני׳ לתמחית מן תעולס כך א״א להתפלל על הגשמים
שאמרו צאו וראו אם נמחית אכן הטיעיס נסירוש שילכו להס • אלא צאו ותביאו לי פר של הוריות •
הירושלמי ממש י תי מי יכיל לחקליאשו לעמוד כתפלה ויצאו והכירו לו פר של הודיית וסמך כ׳ ידיו עליו
או
ט כ ר ך ש ל רומי סימן ה׳ י
וארץ • חננו ה׳ חככו כי רכ שבענו כוי ברוגז רחם או בריצוי מאחר שראינו שאפי' אותה קפלה קצרה לא
הזכיר כיוגז אהבה תזכור כרוגז עקירה תזכור כרוני התפלל אותה תיני אס לא כהבאת קרבן וידוי וגס שהיה
תמימות חזכור ה' הושיעה המלך יעננו כיוס קראט • חובי יתיר כדודו ואין מביאים ראיה ממנו והיא כיור
כיהוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו עזרנו אלהי ישענו יותר מ ט ע ת ככיתתא • ורכרי הכ״ת שתיציא דין מחו־ש
על רכר בכור שמך והצילנו וכפ־ על חטאתינו למען להתפלל ולרצות כתפלה יאת אין לו על מת לסמיך כלל
סמך • כן יאמר ה׳ כעל הרחמים לרחם עלינו כרחמיו כלל לא • ונעלם ממנו אמכוהת דספרי ובראשם לשון
וכרוכ חסדיו ויעסה עמנו לטוכה אות למען חסידיו הירושלמי ודוק היטב • ועיין יפה מראה כביאורו על
ועבדיו אמןואמן: הירושלמי ית ו מ ק ט נתישכח תמיהתי על הבבלי
שהתפלל ויפסקו • ודוקועיין ג״כ מוהרש״א כחיי אגדות
סימן ו׳ בד״ה • כך מקובלני שאין מתפללין על רוב טיכה •
שכתב ודייל :ני לפ־ס דנועס הדבר שאין מתפלליןעל
את ל ה מ ש כ י ל היר׳־א לאנקונא רוב טובה אע״ג דטיכה ואת רעה היא )כמ״ש לעיל(
שמטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פימת מ״מ הוי
ד ב ר ה׳ גר״ו ככפוי טוכה • כיון שמתתילה היה מתפלל ומבקש על
ש א ל ה זה ימים סנשאלתי מאהוב אחד היל : הגסמיס סהס טובה לעולס .אכל אמר הכיאו לי פר
הודיעני אס בשבח נאבד המפתח של הודאה לההודית עליו כפרש״י דהיינו להתודות שלא יפה
כ״הכ אם נוכל להביא גוי אומן סישכור המפתח כדי עשה שביקש ביטול על רוב טיכה עכ״ד • וכמה דכריו
סיבואו ויתפללו כציבור מי אמריי אתי עשה דתפלה נפלאים שפי' דיה הרוב טובה שהיה כאתמנה שידרו
ודתי שבית דרבנן או דילמא גס בכאן אמרינן עשו כתקנן והיה כארץ ישר־זל שאיץ הריס וגבעות היא
חיזוק ל־כ־יהס כשל תורה־וזאת תשובתי אליו :כאמת שיפרש שהיה רעת שמטשטשין את הקרקע • ואלו היה
נפלאהסאלתך ליהןמקדם ממתסנירת אומר שההפלה הכי כדין היה לו להתפלל • ומה לני אס הגשמים הם
מצות עסה כלי שוס פקפוק• וככ־נודע דהרכרתלויה טוכה כיין שכו בפיק סיו מחרכיס את העולס ומביאים
כמחלוקת כין תרמכ״ם והרמכ״ן וכוי • זיהו שהית קשה את הדעטן ומאי שנא משאר ציותשמתפלליןומתריעין
לי כדברי התשב״ץ ת״כ סי' קס״ג דמשיק ותני דדכרים עליהם הא והא פיקות נפשות נינהו • ועוד הרי לעיל
שבקדושה הויין מהת׳ וכוי יעו״ס-דמתיכא תיתידהא כשירדו כזעף עד שהית נראה כאלו כאין לאבי את
תפלה גיפה לא הייא מדאורייתא וכדאמרן • אחיך העולם לא תשס לומר לתם אין מתפללין על רוכ טוכה
ראיתי להר״ן כפי הקירא את המגילה שכתב כפירוש אלא תכף תתפלל כאומרו לא כך שאלתי אלא גסמי
דקדא דונקרשתי כתוך בניי לא הויא אלא אסמכתא רצון כרכה ונרבה • ואלו גס אותם שירדו כתקנן תיו
דסרר תפלת גופה לא הויא אלא מדרבנן ומי מ גס לפי גורמים רענון היה לו להתפלל תכף דמאי שנא מאותם
רעת הרמכ״ם שסובר שהיא מ״ע דאורייתא אינו חייג שבאו בזעף• וכי מפני שאותם היו מאבדים את העולם
להתפלל ג' פעמים כיום וכמ״ש הראיה כסי המצות כהרף עין ואותם סל כתקנן תיי מאכרים את העולם
וא״כ הוא דתיקגם לפי דעת סרמכ״םשיכא לידיכיטול מ ע ט מ ע ט מפני הרעב • לא היה תייכ להתפלל ? הא
מ״ע כי א״א שלא התפללו אפי׳ פעם אתת כאותו יוס וראי לא יתכן דרך ה׳! ואיך פהקייש יאמר כן ? אלא
או שלא ימצאו שוס כ״הכ אסרת או שוס כ״המ ועוד האמת הוא שהתפלה היתת מפני טורת כני אדם ולא
יוכלו להתפלל כיי ככית יתיר מהקהל כי כל כי עשרה היה סכנה ורוב הגשמים כארץ תרים וגבעות כאיי
שכינתא שריא כאופן כי הוא מן הנמנע כיטול מצוק תוכ״כ הס ריב טובם כעצם וע״ו וראי לא היה יכול
תפלה עכור זאת הסיבה גס לא ידעתי מקום ספיקא להתפלל אם לא כתכיאופר וידוי ויתורה על אותועון
לומר מי אמריי אתי עסה וכוי • רהא כת קול מכ־ית שהכביד כתפלתי יותר מרי וכמו שפי' כסו״ר שלא יפת
ואומרת העמידו רכריהס כשוא״ת ולא חשי לכטל שופר עשה שבקש ביטול על רוכטוכה• ותינו שביקש ביטול
ולולכ כיוס א׳ משים סכו ח דרכנ; • ועוד כמה דכדיס הגשמים מפני טורת כני ארם שעלו להר הכית ולא
כטלו כשיא״ת • כי על פי הדכדיס האלה אין מקום מפני שהיה סכנה והיה רעס כעצם • ואתרי המתי״ר
לשאלחך כי אס לענין קריאת ס״ת • אס לא היס כעיר דבריו אינם מתוודים בלל ורוק •
שום כ״הנ אחרת • ועור אין לך לחקור אלא אס יס
אעיקרא דרינא איסור גמור לסכור .המפתח לצורך זה ניסת התפלה מועתק מתשו' הרשכ״ש סימן קעיג
והיה נראה להתיר מהא דחק שובר א־ס את החכית שתתפללו אותת כדומי כתמשה כתי כנסיות •
וכוי ונ״ש כנדון שלפנינו שהוא לצורך מצוה וכמ״ש רצון מלפניך ת' אלתינו ואלהי אבותינו שיכבשו יהי
התשכ״ץ כסי' הנז״ל וי״ל :וקריאת התודה מצות עשה רתמיך את כעסך ויגולו רתמיך על מדיתיך
היא וא״ץ לפנים שאפי' כרכה לפניה היא מתת׳ וכי' יתתנהג עם כניך כמידת רתמים ותכנס להם לפנים
והרמכ״ן כסי המצות הכניסה כמנין המצות ע״כ • כרם משורת הדין וכטוכך הגדול רתם עלינו שאין פורענות
כד דייקת שפיר נראהדליכאלמיגמר מינתעלפתגמא באה לעילם אלא כשכילם והס ע מ ן ונחלתך שתוצאת
ת א סככר תילקו כתוספות שם דקמ״ו ד״ה שוכר ארס מארץ מצרים ואי! יטל־ן לקפל לא רוב טוכה ולא רוב
את התכית דדוקא כמיסתקי סרי וגס כדיבור שלאחריו י ע ה השפעת עליהם טובה אין יכולין לקבל • ויהי רצון
כתכו נפי' על ההיא דתותמות שככליס מתיר אף מלפניך שלא תכעיס עליהם סאינס יכולים לקבל• ויהי
מפקיע דפיתחת של ע ן ושל מתכת אסור לשכר ולא רצין מלפניך שיהא מות כעולם • וזכור רתמיך ה'
נעלם רדכר זה ככר נפחח כ־אשונים והוי פלוגתא ותסדיך כי מעולם תמה ־ יהי תסדך ה׳ עלינו כאשר
דרטיתא מ״מ אם יסכימו עמי נלע״ר לסמוך בשעת יחלני לך • אל הזכור לנו עומת ראשונים מהר יקדמונו
הדחק אסכרתמוהרי״ל שהתיר לומד לגוי לפתיח מסגר יסמיך ני דלוכי מאד עירנו כשם ה' עושה שמיס
&
הדלת ה
כ ר ך ש ל רומי סימן ו׳
ככלל הדברים שאינן כפחות מעשרה ואפי' הכי לענין הדלת שכתדר ככלי אומנו׳ כיון דכלאו הכי תזיק לרכושל
התפלה שלא תיתה סגנון אחד כפי הכל אלא כל אחד הרכ מוהרי״ע שהתיר לשכר מפתחות של הארון כדי
כפי;צחות לשונו נרי שכל אחד היה מתפלל ביחיד להוציא ס״ת כארגייל אע״פ שתיו סס הרכה כתי כנסיות
כמקיס שיזדמן לו והיחה תפלתי נשמעת כפל רכים בעיר ומיהו יותר טוב לשכור הפתת מלסכור המנעול
לפני הסכינה הנגלית כמקום הקרכן ואפשר ג״כ שהיו נאשר נ ת נ מורי הרב אשכנזי זצוקיל כספרי הבהיר
מחקכצים כבתי כנסיית כבי וכה' לפחית מימי מסה בית מטתה משם הררב״ז והיה זת שלום .יורני ארוני
רכינו ע״ת שתקן קריאת החורה כהם והיו מתפללים ורוזני אם יפה השבתי ויאיר עיני בהלנה :
גס כן אז כציפור כל אתר כפי כתי ולא היתת סם חזרת
תפלה כי לא היה נוסח מיותר לה אלא כל אח־ היה נאם ענדו ותלמידו הנפוף נחרמס לעמת תורתו
יודע וכקי בטיב הלשון ויודע לסדר תפלתו למת שנצטרך הטיית פה א נ ק ו נ א יע״א יום א׳ לסדר והשיבני רנר
עכ״ד • והעתקתי כל רכריו כי אפשר אינו כנמצא
כיד כל אדם וגם שאנו צריכים לו כמו שיכא לקמן: ס״ט יצחק ר פ א ר אשכנזי תצעיר
ח ר א ת לדעת סתפלס כצכור לא נמצא לס שורש
מן התורה ומן'הנביאים והיינו לומר סתויא ת ש י ב ה יום שיק ב' של תנינה • אך הייתי מוטל
מדרבנן אליבא דכ״ע וכר רייקינן ספיר גם יו צריכא על ערש רוי נגוע ומונה ומעונה
רבא מאתר דרב נתמן מאריה דתלמורא אמר לרב יצתק יתחתי ארגז בי הן כעין חומן בוגד נצב לשטן ויך שדייו
נ ע
)ני^יח ייי ' ( כשאמר לו לפתות שיתפלל כשעת אחור חרפת עילם • היום אומר נטה על צרך הימנית
שהצבור מתפללין מאי כולי האי ? והשיכ לו הא דאמר כי ישרתיך למשפט עד שיקרום התחתון בטינר קשה
רסכ״י על פסוק כעת רצון עניתיך וכוי שהם רכרים כאבן • השתא קשיא סיפא ולמחר כריסה התעיף עיניך
נכרים כמומילי דתסידיתא כעוד מדריגה א'ואפשר לא םוככ קוככ הרוח כראש וכזקן צרות תכופות ורוח
אחרי דרנב״י קדו ליתבתלמידא שכתדל״א ע״כ מאיית זלעפות אוי אחי! אריד כשיחי הייתי ריע לצפרדע עמו
רעובדא ופרש״י מדקדק כמעשיו וע״כ זה לא חלי ולא אזעק ואשיע אהה ! מה זאת עשה לי אלתיס לי כי
מרגיש ואי תפלת ציבור הויא מצוה דרבנן כל כי האי קרא סילרעהפצעותכורה מתליהונועיה כולם נקכצו
לא נעלם מעיני רב נחמן ואעיג דחתשב״ן ח״כ סי' ובאו והיו לאשור מושכות רכתכ רתמנא מרכה ישיכה
קס״א כעומדו להכרח שבזמן הכית היו מתפללין והכריח מרכה תכמה לשבת יצרה • אביא קרא אכיא גמרה אביא
ממיס ריכ״ח כמסי סוכה כשחיינו סמחים סמחת כית סברא הן הנהלשוריכ כיום סמכי חרכנא לחרכנא וינועו
השואכה לא ראינו סינס בעינינו וכוי מסס לתפלת אמית הספים ואנה אני בא לכית המדרס וארהכי
השתר וכוי שנראת קצת מריהטא דלשניה שהיה תפלת והכי הן כעורני מתגולל כימי האיר וזרח מעשת הכתכ
צכור • הנה מלכד שכירו׳ לא הכיאי לשין זה )מסס אשר כוננו ידיך מעשה אצבעותיך די השיב תשובה
לתפלת תשתר( וכמו שככר נתעורר הוא ז״ל והיפה נצתת כענין אכידת מפתת כ״הכ ואני כפתתי אורו
לשחשניז להקשיח ג י ר א אימר ואין עוון ע^ון ) :ואגכ עךאה עיני כל מעיני ואמרתי אני אל לכי עתה ידעתי כי
משנא ו א מ ר י נ ן כ נ ר כ י ח וליא ו ק א מ ר ל ה ו י א ח ל מ י ר א יכול מתסיא הושיע ה' משיח״ו יענהו משמי קדשו להחייתני כיוס
ל ג ו ל ה ס י ח ל ס • חיל יי ס י ם ט ה ר מ ק ו מ ח ו נ א ו מ ו כ ח ר ג ס ג פ נ י ס נ י '
הוה ליסרני כיסירין שאין בהם מטול תורה דכריס
עוד חיל מ ש ת ט י ( טל כ י ח י ד וסחשכיץ לאמור ס א ' היו מ ת פ ל ל י ן
שאדם דש ולא עומד ולא יושב אלא מוטה יס כה! יותר
זאת רזו אינה ראיה דהיה הענין ככית שני אתר מכרי השכה והנני בא להשיב ולחרוש ב ע ט ברזל מה
שהתקינו אנשי ננה״ג תפלת ח׳׳י ע״ז כיון דכולס היו שהטיתי וקריתי לי סנים מן השיטין מתוך חוליי ה׳ ירפאני
אומרים נוסת אהד ושתתקיים מלכית כית דוד ושלא רפואה שלמה •
יתרכ כ״תמק וכו׳ כמ״ש תתשכ״ץ שם כסו״ר אפשר ואומר הנה מה סנכנסת ידידי כתתיידכריך להשיכ
רמזה נתפשט להתפלל כציבור כדי לתוציא מי שאינו שיאלך רכר כמת סקרא לתפלה מ״ע
יורע כיון סככר איברו לסונם והגיונם ותצי מרכר והראית לי תמתלוקת הידועה אי תפלה הוי מדרכנן אי
אסדודית וחצי מדכר ארמית אכל מעולם הויא מצות מדאורייתא • ומפני ית ככואך לדעת הרמכ״ס רס״ל
אפילו מדרבנן להתפלל כציבור כי אס על דרך שנתפשט דהוי מדאורייתא הוכרתת למשכוני אנפסך ולומר דאינו
בזמננו מעט מ ע ט עפ״י דרשות יאגיית ידכדי מיסד מדאורייתא כי אם פעס כיוס וכיוצא משאר חדחיות
וחיזוקי סופרים וכן מסמע לתדיא מתשו׳ הר״ש כנו מספרך אסר כקכת י ואני אומר כי כל זה אינו ענין
סי' קכ״ה שכתכ דסנסכע סלא יכנסלכ״הכ אינו נשבע לנדון שלפנינו שמחלקותן של ראשונים הללו לא הריס
לבטל את המצות תדא שאינה מצות דאורייתא יתי דגליו אלא בעצם חיוב הפרטי הישראלי בתפלתו זכה
שיכול להתפלל כשעת שהציבור מתפללין עכ״ד יעו״ש • הא ביחיד• אכל להתפלל הא כציבור שזהו נדי! סלפנינו
נסמע מדבריו ראם יתפלל כשעהשהציכור מקפלליןאין כיה ליכא ריח מחלוקת בשוס אופ! • וכבר ידעת מ״ש
כדבר שום פקפוק ולא הוי נסבע אפי׳ לעבור על הרכ תמכי״ט ו״ל כסי כית אלסיס סער היסודיח פ'
דרבנן ואל תשיבני ממ״ש תתשב״ץ עצמו כסי' קס״ג ת״ל דפ״א ע״ד וז״ל • ויהי הטעם אצלי על מה סנראה
אשר דברים שכקדישה הנאמרים כי׳ קרא אותם ני כאותו זמן לא היו מתקבצים ישראל ככל מקומות
דאורייתא וממילא תפלת צבור תויא דאורייתא כי מישמתיתם ערכ ונקר וצהרים כמקום מיותר להתפלל
לקמן נעמוד עליזה ויתבררו דכריס אלו כשמלה כעזרת בי תפלת צינור אלא נל א' היה מתפלל מתיר כמקום
העוזר : שיזדמן לו כי לא מצאנו כנכיאיס וכתובים תפלת ציבור
עלות כל האמור דתפלה כציבור היא ומאחר ער אחר התרכן שתקנו אנשי כנ״הגת״י בדנית ורכריס
לכל הפחות דרבנן כלי סיס חילק א״כ שבקדושה שאין כפחות מעשרה • וגם כי משה תקן להם
למתונך ידידי ! הגע עצמך' כי הוה עוכדא שנאכד לישראל שיהיו קורץ כתורה כשני ובחמישי ושכת והוא
תמפתת
י כ ר ך ש ל דומיי סימן ו׳
לקמן סי' רס״א שרצה להעיר דכתשי׳ סי' יס״אכיווא המפתת במנחת ימים טוכים רליכא קריאת ס״ת שאי
ק־י כחיל דקסית בציבור הויא דרבנן ושכועה חלה תור דרכנן גמור וכגיעון יותר וכאמור א״כ היה הרין
עליה ותשו' זאת ה 1ט ר ה מר״ן כב״י כי״ד סי' רל״ט נותן שלא לשכור המנעול או תפתת אפיי ליכא כ״הכ
ומור״ם שם בהגה והלבוש והלתם רכ ואתריה'נגררו אתר ולא מקום אתר כדיליכנס להתפלל כציכיר מאתר
כמה מרבני אחרונים י הטייל ונקטי בפשיטות רקנן״ת שהיא מצות שאינת מבוררת אפי׳ מדרבנן וכאמור וכל
מרכריתם ובן תמה הרב כרכ״י איית סי' קלייה והנה אתר יתפלל כיחיד כי כיה יקוייס המצוה או דאורייתא
הגאון הרמ״י ייע״א שם כאות״ תשוכת כתב לישב לדעת הרמכ״ם אי דרבנן לדעת הרמכ״ן יסיעתיה כי
דברי התשכ״ץ לאתדרי וכתב כסי״ד שדבריו קרוב לישוב 'כרכים • ואם כה תאמר יהיה כן ייקוב הדין את התר
נכדו מר שניי נר״ו • וכשאני לעצמי כננס ע״ג ענק ונצא לקראת שכת מלכתא כתריס כפני כמביא גוי
ממש אמרתי אעלה על אר׳ש מדכיר מה שנלע״ד לבאר לשכור כתוך תכאים פתת אהל מועד אני אומר לא כן
הדברים בשורשן ובכלל דברי דבריהם והכל הולך אל וקודם שאבא לידי גמר דין כמה שנראה לענ״ד לקכוע
מקום אתר אכל אכתר דרך לעצמי לבאר הדברים הלכה לדורות כנדון שלפנינו תוכה עלי להעיי אותך
יותר : משנה שלמה כהתתלטה הגדולה לסמיך לתתיר לדעת
ואומר הנה אי! ספק • דהשכל מתייב• וגם הרב מותדי״ל ומותרי״ע יען שקריאת ס״ת הוי מצות עשה
המבי״ט כהדיא קאמר כן ת״ד לעיל דאת־ כמ״ש התשכ״ץ שס וא״כ אתי דאורייתא ומפיק דרכנן
מתן תורת כל ישראל נתתייכי כלימוד וקריאת תתירה הא לאו הכי לא היית מוצא ידיך ורגליך כבית המדרש
והיא ת־ ממצית עשה שאין לה הפסק ושיעור וכמ״ש ידידי! ראה גם ראה כמה דברים פלט! הקולמוס שלא
במשנה אלו דכרים שאין להם שיעור • והיא היה מונה מרעת כעלים • תדא להתליט כסתמית דקריאת התורה
כל מצי״ע ובסופם ת״ת • וכאשר האריך הגאון סרמ״ז מצות עשה כאלו הדכר מוסכם ואחר תאמת אין אלו
ו״ל כראיות מיפת־ית עד שאין צורך לכופלם • וזהו מן אלא דכרייתיד והיארכינו יונת ו״ל שעלכעיא דסלקא
תתירהגמור ושלם •יננ״י סכרי כמה מרביותא דכרכת בתיקו כברכות ד״ח ע״א מ פ י ק כין פסוקא לפסוקא
התירה הוי דאורייתא • כיון שכל ישראל כפני ע״ו כתכ.ר"יו י״ל דכיון דהוי תיקו דאורייתא לתומרא
עצמם חייבים כעשת דלימוד • ולכי בעניותי מסכים מראה לתדיא רסיל דקריאת ס״ת הויא דאורייתא •
הילך לסי האמצעית שהביא הרב שא״ב שם ר״ד ע״ב .והגס שתתוקפ' כברכות די״ג ע״א ד״ה כל״תק • ס״ל
דכרכת התורס לפניה דהוי מן התורה היינו כרכה כעד רש״י דבל קריאת ס״ת כציבור תויא מדיית והקשו
רשתרית • ובעלי ם' זאת תם הרב פרית והרב שאגת עליו דאינה מדאורייתא כי אם פ' זכור וכי' • ככר
אריה • והרב מר וקציעה • והגאון הרמ״ז ז״ל • ועם תרגם הרשכ״א שם כאומרו אא״כ יאמר רש״י שתהא
כי מועטים ואחרוני אתרונים הם • אין מי שיוכל קריאת הפרשיות כגון פ׳ זכור ופי פרה וכיוצא כתן מן
להכתיש לכקי בהם ובספריהם • כי מאריות גברו ועל תתירת כיעייין כחידישיו לביכית עי״ש • וגם הרכ כ״תג
כיוצא כארבע טורים אלו • יאמר הלכה ככתראי כי שכתכ כאותה כעיא הטייל כאומדי דהוי תיקו דאיסורא
לכם פתוח כפתתושלאולם ועומק עיונם וכקיותס לתומרא ככר אוקמוה תאתרונים דלא מפני זה הוי כשל
כשישי הדברים נפלא הוא כאחרונים כנודע • וסכרא תירה אלא דהכינת דכיוןדהוי תקנת נביאים יש להחמיר
גדולה היא דמן התורה לא מצאנו שום מצוה כציבור • כתם כמו כסי דאורייתא וגם על רכינו יונה שקרא
ומצוה דלימוי ועסק התודה אקרקפתא דגכרי מנת עלית את השםראור יהא עכ״י כתב הרכ מטה יהורס
וא״כ ברכת התורה הויא מדאורייתא כלימוד דיתיד • א'ח ס ׳ קמ״ו דלשון מושאל הוא הנה אלו שלשת
ובייש אם הוי כרבים והכל אתר ודוק היטב • תנת 'הרועים דיש כדבריהם כדאי להסתפקדס״ל דתיי מדיית
נמצא דמן התורה לא קריאת התורה • ולא ס' קדושה • נכתבו עליהם כל הדברים האמורים כ״ש למה שביארו
ולא שאר שום מצוה הויא כציבור • ומשה רכינו ע״ה הדבר לתדיא רקס״ת הוי מדבריהם ממש הלא המה
י
התחיל לתקן שיהיו תמצות נעש ת ברב עם • והוא התול^והרא״ש והרשכ״א והדיין יהסמ״ג והסמ״ק
תתחיל לתקן כקריאת התורה כשבתית יי״ט וכ׳ והי ומיהמ״ל והרב ת״ה והרב כאד שבע והרכ תויו״ט
שיהית ברכים כדי לעורר לב תעס • ושלא תשתכת תירה ומרן בכ״מ יככ״י ומוהר״ם מינץ והרב חוות יאיר
מישראל • וכשמה כן היא תקנה • ומעולם לא קנתה ומור״ם והלבוש ומוהר״א דבוטון כסי לחם רכ והרב
צורת מצות עשה בשום אופן שבעילם • שהרי המ״ע כית^יהודה כילם נקבצו ובאולךלמקומותם בארשות״ם
דשינון אם קרא ק״ש שחרית וערכית יצא ירי תובתו בשי״ת סמיכה לחיים לשא״ב מר שניי הרב המפורסם
כל לימוד של אותו יום •אם לא שהיא ע״ה גמור תייצא מותרת״ף נר״ו ^סי׳ א׳ ובסי׳ ב' סמך שתי ידיו עליו
ידי תובתוע״י שמיעתו בציבור דאו ודאי אם לא שמע הגאון הרמ״י י״ל יהיסיף נופך כאלה רבות כיעויין
ולא לימד ביטל מצית עסה כלי ספק בשביל שלא יצא כדבריהם כאורך ועל כן קצרתי במקום שאמרו
!
ידי חוכתי הא כיתיד •ולדעת תרמכ״ם ו״ל דגםתפלת להאריך • ואחר כל יה אמור ירידי איך יתכן להתליט
הייא מדאורייתא מקרא רועכדתם חיינו על חאופן שק״קת הוא מדאורייתא אחר שלפי כל האמור לא
המי שכל אחד מישראל מתיייב להתפלל לפני קונו כפי נמצא מא^ דס״ל יקס״ת היי מדיית וכמו שכתכ הרב
כחי ואם כפיו מענה לשון יקדיש את קדוש יעקב בעשר שא״כ הנו שם ד״י ע״ד יאחר שכן לפי משקל אמת
קדושות ואח אלהי ישראל יעריץ כשירי ומרה כפי כנין הוראתךאדרבא אין לנו להקל לשבור המנעול או
מהללו • וכזמן שכ״תמ קייס תקובל תפלתו ברצין לפני הפתח א׳׳כ אף קס״ת כאתר מהם• זאת שנית כמה לא
האל יתברך ככל עת וככל זמן יען ה תה השכינה שרויה חלי ולא מרגיש פקת שכמותך להכיא אותה תשו׳ של
כקרכ ישראל ע״י הקרבת .ה־ךכן והשפעת הנבואה • התשב״ץ ת״כ סי׳ קס״ג לעמוד בדיל ולתומת נתשת
וכאשר האריך המכי״ט ז״ל ה״ד לעיל • וכאשר נתרב אתדיאשרהתמה״השם לעין הקורא ממש מהרכ המגיה
כ״תמ התקינו אנשי מ ה ״ ג שיתפללו כציפור כיי להוציא י״ל שם שכתכ אתר סיום השאלה ככ׳ חצאי לכנה ועיין
את
כ ר ך של רומי סימן ו׳
שהגאון מר זקננו ז״ל מילא את ידו בראיות מיפתיית את מי שאינו יורע• שבימן שבית המקדש קיים מי שאינו
וגס תשובה הרשב״ש רסימן קכ״ה מסייע ליה )ייל יודע היה דולו בשמיעת קריאת התירה בציבור • ביה
שהרי ס י ש נ י ש כ ת ב ל ס י י א ה ו א ש א י נ ס מ ו א י ר י י ח א ו ע י ־ ש י כ י ל היהייצאי״ת לימוד •ובסקרכתתמירין כסדרן י״ת עבודה
ל ה ת פ ל ל כ ש ע ה ש ס צ נ ו ר מ ת פ ל ל י ' ו נ ר א ה להריא רכי־ן ש כ נ ר מ ת פ ל ל
כ ב י ת ו ח ו א פ ע ו ר מ צ ו ס ו י ן ל י כ נ ס ל ב י ה כ ילא מ נ 1ע 0ש ב י ע ה שחלה
ואחר שנחרב המה ראי לתקן תפילת הציבור במקום
ע ל י ה ש כ כ ר א מ ר יה נ נ 1ע ס ס א ' נ א ו מ י ו ש א י נ ה מ ד א ו ר י י ת א שריצ קרבן רצוני לומרכדי להוציא את מי שאינו יודע לעביר
ו ש ב י ע ה ח ל ה ע ל ו ר ב נ ן כשיאית ) ש כ ק י ס עשה ה ו א מ ת ל י ק ת ע צ י ה חת ה' בפיו וכשפתיו• והסתלקות השכינה מקרב מחנה
ו א נ מ י ל ( י ע י י ה י ש י ף כ « ע ה השני ש א ע י ץ י א איני מ צ י ה ע ל כ ל יחיד
ו י ח י ו ל ה ת פ ל ל כ צ י נ ו ר כ י י ן ש מ ת פ ל ל נ ש -ע ה שתצבו' מ ת פ ל ל י ן יצא ידי
ישראל גרם לסם לאסור כמה דברים שלא יהיו נאמרים
ח י כ ח ת פ ל ה נ ש כ י ל ש כ ב י ה ת פ ל ל י מ ח ק ב ל ' ת פ ל ת ו א פ י ' שאין מ ק ד ש כי אם בעשרה דיקא • כי כל כי עשרה שכינתא שריא
ו א י ן ק ר ב ן כ י ו ן שתציבו' מ ח פ ל ל י ן ו ה ו א מ ת פ ל ל באיתי• ו מ ן פ ל ע לא ג ס ומכללם דברים שבקדושה • וכל שאי! עשרס אסור לומר
מ!פ
( ויפה דייק הגאון מוהר״י אזולאי ז״ל כס׳ ברכ״י רכריס שבקדושה כדרך תפלה ועכורה • ולרעת כל
סימן קלייה דיין ע י י שהניא תשוכתהישב״ש הלוו וסיים הפיסקיס י ס י י תפלה כילה מררכנן • ר״ל שאין שום
וכתב משמע שאף דלא סמע קס״ת לא איפפת דתקנה אדם מתויכ מן התורה כסדר תפלה וקדושה • כי אם
דרבנן היא עכ״ר • ודבריו חיים וקיימים ייפה דייק • עשה דשינו! ותו לא • ואם רצה להתפלל יתפלל כפי
ומה שסיים דחקנה דרבנן היא ר״ל תקנה דרבנן היא כתו • ואס רצה לקדש דכריס שכקיישה אתר שנתרכ
על הכלל טלו ולא על כל יחיד ויחיד ראי מסים דרבנן הכית לא יוכל לאומרם אלא כיי • וזהו שכתכ הר"!
כבר אמרו הרככטעם האי • ומה לי מלוה דרכנןימה מקרא דונקדשתי כתוך כניישראל• שמשמע כעשרת הוא
לי תקנה • ודוק כי קצרתי • איך שיהיה דברי הרשב״ש וראי אתמכתא בעלמא •שהרי אתר הסרק נתקן שלא
הס מבוררים אל האמור • רכטעם כ' אי; לו שוםענין יאמרו דברים שבקדושה אלא כעשרה • מפני הסתלקות
עם השבועה כלל אלא רינא קאמי שלא כמ״ש סא״ב השכינה • ואיך נאמר שהוא מן התורה כל דאנן ירעינן
הרב מוהרח״ף נר״ו שם ר״ח ע״א שהרבה להקשית על רקורם החרק לא היה כציבור כי אם קס״ת דוקאותו
דברי הרשכ״ש הללו כי איך יוכל לומר שפטור ליכנס לא • ואפי' זה מצרתקנת מרע״ה ולא מהתי'• וכל יתיר
לכ״הכמאחרשחייכלשמועקס״ת •והנשבע היי נשבע ויתיר היה מתפלל ומקדש כפי כתו ולא היה דית תיוכ
לכטל את מצות עשה • והאריך כיה יכחב כ' ריחקים ציבור בדבר היה • ואיך א״כ יוכל לסליק אדם מישראל
גמורים רלא איירי כהו הרשכ״ש כשום אופן • האחד: על זה ולומר דקרא דונקדשתי איני אסמכתא כי אם
דהוא על הליכה לכה״כ •וההליכה היא מכשירי מציה לעיקר מצית עשה • זה לא תשכ אנוש כשום אופן והוא
ואינה המציה גופה ועל יה תלה ומילא פיו תהלתו שמצא כרור • הנה נמצא מכורר כא״ר לחייי רוא״י רשום מצוה
שורש וענף לחילוק יה בזרע רב ו״ל ביבין וכועית״ב מתמצות הנז״ל אליבא דטלהו תנאי ואמוראי • אינה
סי'ביין • והרותקהב'רהוא נשבע ככולל רעל ימים כציבור כלל מן התורה • אלא כל יתיר ויתיר מחוייכ כה
שהן בהן ס״ת תלת השבועה שלא ליננס לבה״כ וא״כ ואם יצא י״ח בינו לבין קונו תו אין כו דית תיוכ מן
תלה על ימים שיש בהם קס״ת והאריך כראיותיו ואני התירה • ואפשר אפילו מדרבנן כמו שנאמר • שהרי
אומר דהרשב״ש י״ל לא נגע ולא פגע ביה והוא צח כקריאת סתורה כיון שקיא ארם שנים מקרא ואתר
הלשון ויודע לסדר דכייו ושמתה לאיש במענה פיו ת־גוס יצא י״ת • וע״ו יפת הסכים הגאון הרמ״ו ז״ל
כנודע ומפורסם ואיני מנית כל הדינים הארוכים תלויים בראייתי אלימתאכמה שהתיר לצאת כין גכרא לגכרא •
כאוירואיט נוגע בסס אפילו כמלא נימא וכותב דברים רמוה מוכת להדיא • רלא היה תקנת נכיאיס לכל יתיר
שמתברר מהם שהוא פטור מכל וכל ואינו ענין אל ויחיד שיקרא או ישמעקס״ת כשבתו' וי״ט אלא שיקראו
השכועה כלל וכסימן כ״ד אחר שהורה שאינו נשכע כציבור סידורי של יום • וכל סקראו כציבור סידורו של
לבטל את המציה אפילו מדרבנן מפני שיכול להתפלל יום אף אם היחידים לא שמעו נתקיימה תקנתם •
בשעה שהציבור מתפללין יהדי הוא ככל השביעות יעוש״כ שהאריך יותר כראיות • ודבר ה׳ בפיהו אמת
דעלמא סייס וכתכ ושבועה זו יש לה הפ־ה וכוי והביא לפי משקל הדברים האמורים שכל יתיר כיון שקרא
דינים לשבועות דאטלה ו ש ת י ה ) • נ ס י מ ן ק כ ׳ ס שי»ו פ י י י י '
והתפלל מם שמחיייכ יצא ירי חיכתו • וזאת היא מצות
ו ה כ ל א ח י ייייח( נמצת דהרשב״ש לא משתעי בדין שכועת ריחיד ומצוה כציבור הוא ענין אחר • וראיה עוד לזה
מכשירי מצוה ושבועה בכולל ומה שהביא הוא נריו ממה שעלתה הסכמח אחרונים שאם כמה מנינים שכחו
מתירתן של פנים ע" ו יפת כהבתי באותו גליו; וז״ל • ככפר אחר ולא שמעי קס״ת פטורים כיון שככר קיאו
באמת אמדו יפה שיחתן של אבית מתורת! של בניס• בקהלחם • והרכ עולת שכת סימן רפ״כ הורה ראם
והרשכ״ש גופיה כסימן א' כעני] נשבע שלא לילך לאיי קראו ככ״הכ אתר אפיי שלא קראו בשאר בתי כנסיות
ביאר דברים הללו כשמלה כראיות מיפתיות יהגיוניות לא נקרא כיטול התמיד • ועיין כרכות המים ר״ד ע״א
עיין עליו ותרוה צמאונך והמדקדק היטב יראה מה מה שהסכימו עמו רכני י־ושלם תוכ״כ כמעשה כיה
שכתב כנו ביבי! ובועז חילוק יה על מכשירי מצוה •
יעיין תיים שאל ח״א סי' ע״א סעי' הי• מכל זה טובה
וילמוד תשי' הרשב״ש דסימ! א' על כיריה בעיניו
תוכחת רעיקי קריאת ספר תירה על הציכיר קאי וכל
יראה שכמעט בני כענין דמיון הליכת א״ישהיא מכשירי
שהציבור קיימו היחיד פטיר לגמרי • והיא האמת והצדק
מצית כמעט מעתיק דברי אביו אלא שלא הזכירו •
רעיקר התקנה על הציבור תקנוה • והיא מצוה דרמיא
ע״כ לשוני כגליון • ומכל יה אלי הרשכ״ש י״ל כיוון ליה
על כל הציבור ולא על היחידים אכל ע״כ יחיד רמיא
רמכשירי מציה לא היה משמיט מלהרחיב דיכורו כי תורה
שיקויים כציכו' כענין מחצית השיןליוראיתי להעתיק לך
דיליה היא והאמת דלפי רעתו י״ל מי שמתפלל כשעת
מה שמצאתי כתוב מכסי' ידי הצעיר סביב הגליין וזה
שהציבור מתפללין וקורא פרשה שמו״ת פטיר גמור
מצד הדי! מהליכת ב״הפ • ואינו אלא מילי דתסידותא לשוני אות כאות :אמר המשי״ת ס״ט כן כנו של הגאון
שנעשו קרובים לדין לפי רוב השנים • אכל אם הגענו היר״ת ו״ל כעל הסמיכה ושנייו של הרב המתכר נר"ו
באמת אי! אלו אלא דקדוקי עניות כמתילה מכבודו .
כיקוכ
יא כ ר ך של רומי סימן ו׳
מותרת" ו ו״לכס׳ הפינית דרוש סייח של פ׳ יה׳ וי" ל ממ״ש ניקוב ה־ין אח תה־ תדי; -י; אמת והוא כדוד • והדבר
וימן הרכה תתפלל מורי כביתי עס עשרה ילא חשש ממקומו הוא מונרע • ואעיקרא דין שיצאו ט׳ציכורין
שיהיה ס״ת שם לקרוא בי כין כחול כין כשנת עכ״ר • מחק לעי־ ושבתו ככפר • יוכיח דפטורין מכל וכלי• -
י
ושארי ל ה מאריה להרכ המפורסם שא״כ המחבר נר״ו ואי נאמר דמצ־ הרין המצ־ה לשמוע קריאת ס' תודה
כי שתים עשה הטיח רכדיהם כנגר המתפללין ככיתם כציבור רמיא על כל יחיד ויחיד כ״ש על ט' ציבירין
כמנין עשרה כלא ש״ח יחלק על אביט הזקן אכי כשלימותם רוד־זירמיא עלייהו לחזור ולשמחה לשכת
התעודה ממש בקול דברים כלי משען ומשענה ה׳ הכאה כמי כל עשה דהשלמת וכיש לרעת הרב עולת
ימחול לו עם כי באמת לשיש נתבין מרוב חמימיתי שכת הכו״ל ראס קראובב״הכ אחד יי לכל העיר כילה
וחקיריתי • כל יה מצאתי כתיב מכתיכת י־י הצעיר ימאי ראיה גדילת מזאת דתקנת משה רכיני ע״ה על
נגל־ון ס' שמיכה לחיים לכד הדכ־יס שבאיכתיך תצרי הציבור רמיא ולא על היחיד היודע לקדית ייצא ידי
לבנה שהם הרחבת ה־כדים שהגליון היה צר יקטין סוכתו קריאתי הא כיחיד ולא ערעיו האחרונים על
מהביל .וזה כארבעה שנים שהדפים הרב המפורסם הרכ עולת שכת אלא מטעם רכל כ״הכ יש לו דין ציבור
שא״כ ה:ז' נ־״ו ספי תקקי לב העדיף מטיבו עלינו כפ״ע יחיובא רמיאעליה ולזת ננתי נכסיו׳ שלא קראו
יקיים בי מצית שילוח מתנה מחיים יכפתתי ראייתו לו חיוכא דמיא לחזיר ולשנותה יכנד נראה שהיכ עילת
שם כד״ד ע" ד וכיי״א ע״י שנשחזר לשנות פ״ז עור שכת הילך אחר הציבור של העיר כילה והאתריניס
הפעם מפני היד שנשתלחה מחנמי הדור ני לא נישה הולכים אחר כל ציבור יציכור ואס לסכרא הסברא
להי אשר מחיך חימרי מחרש בטיבי דינים יחימרית ניתנת כסברת העילת שכח ייש להחזיק יכריי מבמת
כאו״ת מתירי״תהנת על זה נמש״יכ ידי שנית אף היא מקימות אלא שאיני ענין לנדון דידן כל זה כתכתיאם
היה מניין ובעי .לכפויי ידיה ולהחזיק בשלי ותנלל לדין יאם קכלה מלשין ספר התיקינים אומר לו
ת־כרוס נתחדש לי ירדה מ״ש מיהרח״ו כסי הנינות ) א ע י ק ר א אין ל נ ׳ ע ס ק כ נ ס ה ר י ת יאכן מ ת נ י ת י ו ע י נ ן י כ ל מ ס ש כ א
הנזיל • ועכ״י מלכי מזרח ומערכ אין מזיוין אוחו נ ק נ ל ס ילא ב א ב ת ל מ י ד י נ פ ס ו ק י ס כ ב י ס י ש י ג י ו א נ י ח י ט ס י א ש י נ י ס
ו א י ן נ י ו י נ י ל ס כ י י ח נ ה כ סיס א ר ס יריכא יתיב ל ס ת מ י ר ע ל ע צ מ נ י
ממקומי ודחק לשין מיהרחיו יתקע אותו כמקים.יצר
סברתם ילהקל לאחריה כמיס החשבין חיכ סימן מיס ו א פ ס קצה
אין דרך לנטית כיכרי׳ אשר אין להם שחר ממש כמסילה קרה מביח י מ ע י י ן ייצא עיג דיי צביר שלמי בספר קראה
מככודי כי ר'כ הוא • האח־ דאימיר היה חילת ולא היה ה ע ד י י ס היא י כ י נ ו ה מ ק י כ ל סרמכיןייל ה ק ד ש י ם ו מ מ נ י ישקי כ ל
אפשר לו לתביא ס״ת כביתו מפני גויס מפני לסטים הרכה כאימרי ס י י ב י ה ס י מ ן קניי ע נ י י היין היי שכתב )עו
ע צ מ ו ס י מ כ י ן כ ק ב ל ה י ו ח ר מ י א י ( י ע כ י ו צא• ו ר א י מ ה כ ת כ חקע
יאפשר כי כנג־ תפליתיי ייתו־יו וכיניתיי דהיה מיח־ ע ל ס כ ר ה מ ו ר ה יייל יאיא ל ס י כ י ׳ [ לסין! עצמו כאגיתי סימכין
תדו־ים כתפלותיי כ־איי ולא היה אפשר לעשיתכס־י לחדש שפ; א נ ו אין ל נ ו עיכ ואחר חסידיה ג ל ישראל ל ה ו ו ת
הזה כציבור כהיותו ככ״הכ והיה מכריע לו לדכינו מפני מנהנם היריות ילכטצ כרי להכריח ולהוכיח אח דינים
ה נ מ צ א כ ס פ י ה י י ה י ו ה ת י ק י נ י ס אי כ ס כ ר י נ ע ל י מ י ס ר •צא ו ל מ י
האר״י לבחור בטיכ מ ע ט הכינה אף שלא היה סיית
א״ואפ-לי בהגה סימן מ ה כ ת כ סייכיש ס י מ ן טיו ו פ ס ק ה מידים
ככיהי יאפשר עור לימר שאחר התפילה היה הולך ו נ י פ י ן ביר ע ל הלכתא כת בנים ראפסיקא נ נ י ש א זקנה שאינה
לשמוע קריאת ס״ת את״ד כקיצור יכאמת יפה אמרתי ;כאי יבייש כפס יכו רביע באייך אלינא יה כ מ כ י ת י שם
שתקע עצמי לפי דכרי מיהרח״י כדכריס שאין להם כ ת ל מ י ד כ נ י ן ב ת כ ס ן י ח י ה ל ע י ה אי מ ש י א כ ת ־ ליקן ע י ז ס י י ס
סויייגין נעניני הוויות חכמי עיניהם העלימו וליה וכתב
שחר ועל אהכת הקורנת ני טלנינני איש אחד המיוחד כ ל ש ש נ י ה ס ריצים ל ו מ ר שלא ל ה פ י י ו ס א ץ ציוך שלא ל מ י נ ע ס
אור היר״ח י״ל כחנו יעל אהכת תמימותו ועניתניתו מציה י כנישיאין ס ה ס ל א משיה ע ר י ה ילא משוס א י ס י י ואין
אסמוך לימי־ כי שלש דחיות אלה הם ממש הצולעה ו ל א מ ש י ם א ש י ר ק ד ו ש ה ו ד ו ל ק ה ל ד ו נ ם ע ל פ י ה י י ן כשיש מ ח ל י ק ת
עלפוסהייס המשפט ישפעיס מ ל יה י נ ג ש ו א ל נ י ן איש לאשתי
יתנדחה ותנשכדת-הנה :מה שנרחק דהיה חולה מלכד
יכל כתלמיד א ם כ ד כ י י ם שבאי בר ד ע ת ע כ י ד ו מ י נ ה יקיש כ ל
יכל כי הא היה לכארו מוהרח״ו י״ל כמי שביאר כשער ברכיים הלל• דגיפ-ן נ כ ס ב ו כ ל ס ד כ ־ י ם פיסקי הלכית פשקי
תכונות דרי' כית הכנסת למה לא היה האר״י מעשרה דאין כ א ן מ כ י י ע י ם לכף יכית כאו כתלמיד ו ב ע ל י ההוראה שלא
ראשונים מפני היותי חילני וכן כשער המצות פ' ע ל ה י ח י ד י י י ה ט א ד ש מ ע ת ת א א ז ל א כ י ת י י ה ו ע א כ י י כ שאין חייב
ל נ ו ל ס ה ט פ ל ולחדש דינים לחייב אה ה ב י ר י ת מ פ נ י ה נ מ צ ס נ ז י ה י
ואתחנן תצית מ״ח כתב :לע־-ין שמו״ת כשהיה אניס יעיין להכתיש ב ע ל שכל י י כ ל ה ק ב ל ה ה א י ר א י אי! כ ל ונעלי
או חילה היה מניחה לייס שכת יא״כ גם הכא היה לו ב ח ש י ב ת ד נ י י י ו ש ף ל ס מ ק י נ ל מ י ה ־ י י א ו י ג א ש ייל כ ס י מ ן ר ' -כ ס י מ ן
להרהיב הרינו־ ועודדלשון זמן הרכה מוכיח שלא היה ע ל דצית ע מ י ד א' כסנהריין פחח עיניס ה י י כ ס י מ ן כיה י ס י כ
חילה יעיד אס איחאדהיהחולה מאי האי דקאמי ולא אכל ע־א מהספר יליר ד ב ר י ו כמ־ש שם כ ע צ מ ו תילשת ראה
ה מ י מ ר ו ת שיתגלו בדירות א ח י י נ י ם וכוי אני צ־יכים לכל עתה
חשש מירי ונוי • ומה היה לחוש והלא מציה מפידשת תכמ־יוח כ ח ראיית נ־א נ א מ ת חלושי צ כ א ייל־-ו גי הם וגוי
נתירה נהינית תשבו מצטער פטיר מן הסינה נ״ש ושיניו קיל מ י י י ל ידיה מ ש ת ל י ס דני" ע ל יה כ ש י ף פסקניות
חילה וא״כ יראי בלא היה חושש ימאי אתא לאשמיעינן י נ מ י א כ ב י כ ת ב ת י עליו ד ב י י יוסף ס י מ ן כיה יישם ועמיה עמו
מ מ ג י ת ש ו נ ה ד ו ר ו של מ ר ן ויל ס י ר נ מ ה שנעלם סיאיי ו ב פ י ט
ועיר הלשין ולא חשש מירי קירא כגרין להשמיעני י כ ת ב שהיא א י נ י מ ב י ן א ל ו נ ת ש ו כ ס לא־סע י ק נ י א עיר שהא-יך
שאינה מצית פרטית אלא תקנהכללית לציבור ימי שנא ו י י י ת ס י א ש י נ י ם מ ס ס י ו שהיא ר ו א ה כ ס ם עיי י ג י ע ישיד עישיב( י
בסיד ה'בעיניו יראה ולבבו יכין מנסתרות מה שהאריך ואפילו יהיבנא ליה כל דיליה דיש לני לעשית עיק־
תרכ כדריש ס״ת כענין בקיעת יסיר אימא והארת יסיר מהקבלה עכ״ז אנו צריכים לירח־ ילישכ הדכ־יםכלשין
אכא בפתיתת ההיכל ובקיעת יסוד ז״א בפתיחת ס״ת ס' התיקונים כאשר יעלה כי־יני אי שנאמד רמיירי על
עצמי יהכקעת נת״י דאכא יתארתס כעלית ג' עולי] עיקר התקנה בצכור ובזה היא תשלמת הקרכן שכתב
דחול והעלמתם כסגירת ההיכל יעיין שס כאידך נינת התיקיני׳רכיון דהציכו׳מ־ימי׳ התקני אותו יחי׳שהתפלל
קש״ת של השנת יהז' עילי; כי אין לנו עסק עחה ככית יקרי' אח קרכט כשלימיתי מדין ערכי׳ כדי; כל קיו'
בנסתיות יעיין להרכ המקובל מוהר״שך כספרי שעת המצית אי שנאמר רמיידי על המסיר איני כמי שסיים
רצין שביאר לשין התיקוניםהני״ל עס דרושי הרב הנו" ל כעל התיקונים שש יאף שידעתי שהם ריתקים עכ״ף
כמנהגי הטוב יעיש״כ • ומאחר עלית דכשנתקיימה סכני דכיי תתיקונים מקמי עיית נאמנה שהעיד
תתקנה 6 ו
כ ר ך ש ל רומי סימן ו׳
תזנה או מצות • כי אס מתורת עושה טוכ • וגס הרא״ש התקנה בציבור נתקני כל ויייגי מידות העליונות א'כ
כלל ד' סימן י״א לא התחיל חשוכתו כי אס כטוכ להתפלל היחיד שלא שמע קס״ת בציבור מפני עילת כל דתו לא
עם הציביר כעשרה וכוי וגסאסאיןת״ח מתפלל ע0 ביטל מצות עשה ואפי׳ מדרבנן והוא כמר • יבזה נדחה
הציבור וכוי לא ידעוהו לכף וכיח לומר שהוא עסוק לה גם לטענתי הב׳ יאפשר מפני יתידיו שלחאר״יבחר
כלימודי עביר יעוש״כ ואפילו למי שס״ל דחייכ תפילה להתפלל ככיתו בכונת ילא לשמייג קס״ת • מא־ית
ככל ייס היי מ־אירייתא מקרא מעבדתם ) .יק !־עת ראבדהס ! כמה אנןקיימין חס לדבריו דשמיעת היחיד
הרא' 0כ ש פ ד יראיס ס י מ ן י י ר י ע ע י ר מ י ן א נ א ר נ י אליעזר ה ג ד ו ל קס״ת כציבור היא מקיים מציח עשה אפי׳ מדרבנן איך
ייהיה ה ה צייף ל ד ע ת ס י מ נ י ן ס' זיל נ ח י ב י ר י ע מ י ד ׳ ה א י י י ה ע ל
יהדריא ן' נ נ י ר ו ל יסייה ר ע ת ה ח י ס ' יהרייף י ס ס מ י ג והיאים
פה קריש יאמר רכשביל יחידים והדומה יבטל הירי י
ו כ ן הוא יכתנ וסריב ייטאל נ ס י החרדית י ח י ד נ י י ח א ס י מ ן יציג מצית עשה אחדי אשר אריה שאגכתקדמת שער המצית
מ ד ל א השיג ל ה ר מ נ י ס כ ד ר כ י י ט ט י ר מ ר ן א נ א זיל הראכיו דעת על מכטל מצות עשה דנשמתי חסידה ונקרא כעל מיס
אזר כ ג נ י תלציי לישב כ ל ה ה י נ י א י ח שסקשי ס י מ נ י י י ה כ א י ה א ח ר י ו
ע ל ד ע ה ה י מ ב ה ב א ו ר ך ו ב י ו ח נ ( רינא הכי לעני! תפילה ועליו נאמר כל אשר כו מום לא יקרב ואין לו תיקון
עד שיחזור בגלגול יאפי׳ במצית שאינו ת׳ייכ בהם כי
כציכור אין נגרע אפילו כמלא נימא עד באין צריך אם כהזרמן כגון מצית שילוח הקן • עכ״ז צריך הארס
עליויאיית ונפקא מינה לדעת כל הני רבוותא • בין לחפש אחריתם ולקיימן כיעייין כ־כריו י כ״ש ביטול
למאןדס״ל דתפילה מדרננןכיןלמאן דס״ל מדאורייתא
שמיעת קס״ת ומן הרכה שהיא חיבת גברא מידי זמן
עכ״פ ליכא מאן רפליג דהסילה כציביר להוציא אח מי
שאינו יודע היא כמעט מיאייייהא שהיי קיש הוי בימני קריכ להנחח תפילין יאפי׳במציח דרבנן יחומיות
מראירייתא לכילי עלמא מצית לימוד התורה רכר ראה הנהגת הא־״י ו״ל בשער המצית פ׳ עקב ימנה
מה היא מדאורייתא'וא״כ מי שאינו יודע מבטל מצית חקיש י אלי קס״ח נציביר ליחיד היה כה מציה דרבנן
עשה כלי שים ריח ספ־ וכ״ש השתא אחר החרבןיאסמ כמה היה לי לחיש לפי ר־כו דרך הקדש ?' יהיא פלא
חכמים לומר דכייס שכקיושה ביחיד כ״א בטש־ה א״כ חיי ראשי •י גם את השלישית שפי' שהיה הילך אחייך
אם ח״י ליכא תפילה בציבור לא יתקדש שמי יתברך לשמוע היא מחק עצום שאין לי שחר דין משיה הביר
כדברים שבקדושה כלל יוהד שבחן של ישראל וכמ״ש שא״כ מה היה לי לחוש ע י ר עד שכתכ ילא חשש ואי
הנכיא ישעיה • יהקרישו את קדיש יעקב ואת אלהי היה הולך אחייך מה היה לו לחוש ואי משים כסדרן
ישראל יעייצו וירעו תיעי דיה כינת וכוי ומכאן סמכ! ר״ל שתרית קס״ח מייסף • אחרי אמחי״ר לא גרס לו
לתקן אחר קדושה ברכת מלמד לאנוש כינה במ״ש יה אלא מיעוט יריעתו בעניניס אלו שמי שעומי כסיד
כמגילה והובא בירושלמי ס"כ ביעוש״ב נמצא רמדכרי׳ ה' דברים על בוריין עיניי יחיו ני ענין קס״ת אין לו
קכלה חייכ האיש הישראלי לקדש את ה' כיכרים קשר בענין התפילית כי הוא עני; כפני עצמו ובקיעת
שבקדושה יאי ליכא תפילה כציכיר מתכטל רכר וה היסודות לת ספת אור תירה יבסגירת ׳ההיכל נעלמים י
מקרב ישראל ולוה כיפין לכל ציבור וציכיר שיהיה להם נמ״ש לעיל יענין ההפלות היא עני; עלית נ'עולמות
תפילה כציכור ואי ליכא עשרה מכינים עם הש״ץראוי כי״ע והויווגיס הנעשים כעולם האצילות והורתם אחר
להקי שהציבור ישכיר עשרה כני אדם להתפלל עם עלינו לשכת אמת דענין תפילת שחרית צ־יכא רכא
תש״ק יכמ״ש תדא״ש כתשובה סייר סימןי״ט יי״לילכן קורם קס״ת ועיין בדרוש ס״ת דמנחת של שבת ויתבאר
כןמי אבותינו יחדו עשרה בטלנין להיות תדירבכ״הכ לך הדנריס אנל ענין מוסף אינו מעכב אס יאמר
ולטי; עם הש״ץמראש י ע י סיף עכ״ר • ישיב נזכרתי קורס קס״ת או אתר לענין קשר הענינים ודיק ני
מ״ש החכי הטוכ למל־ הנווד מ" ג סימן י״ט וז״ל וכן קצ־תי• נלל העולה מנל האמיר ני לא צ־ק הרנ שא״כ
קבעו לנו שיהפלל היחיד תפילת ציכיר ושיהיה תפילתי נר״ו ככל מה שכתיב כפרט יה לא נספרו סמיכת לחיים
בציבור בעיי שיאכל לא פתית מעשיה כרי שישלימו ולא כח־קי לב ודברי הגאון הרמ״ו דקס״ת ליחי־ אינה
קצתם מת שיחסר מקצתם בשגגה או ב פשיעת ויסתיר מצית עשה אפי׳ מדרבנן אס מתקיימת בציבור הס
מהכל תפלה שלימה ככוונה וכת ותחול הברכה על שרי׳־ין וקיימין בין עפ״י הרין יהפשט כין על פי הסיד
הכל ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה ע״כ עי'יש והוא ברור .וממה שהתבאר כענין קס״ח דאינה חייכ
שהאריך ה־בה • תנת נמת הלכתא רבווחא איכא ליחיד אם מתקיימת כציבור נחנו נעלה לעניו תפלה
למשמע מרכריו חרא שאמר קכעו ולא תקנו • נמצא
דלא מכעיא ללוקהח דרכויתא דס״ל רחפלת היא
ראם יתפלל אפילו שאינהתפילהבציבור י״לאותו ניסת
דרבנן ר״ל ראיני חייב האיש היש־אלי להחפלל ככל
יצאישנית ושתהיה תפלתי בציכור בעוד שיוכל י ובעילה
יום מן החורה מקרא דועכדתס ) א ל א ו ו ק א ב ש ע ת צ ר ת ו
כל דהו פטור כמ״ש רב נחמן ותשיכת הראש הנז' : וכוי ה כ ת ו ב ו ה י ה כי י ב י א י ע ל י ך ר ו ו א י ה י א מ ן ה ת ו ר ס וכמ״ש
שלישיח דהפילה בציביר היא מיין ערב להוציא גם אח במקוס כנודע וגס בצעקה אלסיך והתשובה היא ע ר ס׳ ושנת
המוידץוכ״ש לשוגגיןשלאההפללוכלל-יכ״ש למישיתפלל נ א מ ר ו נ ק ש ת ס מ ש ס א ת ס י א ל ה י ך ו מ צ א ת כי ח ו ר ש נ ו נ כ ל אחר
בביתו והיא ממש כמקום קרבןוע״י סייס ותחול הברכה רוואיהווא נ פ ש ך ו ת פ ל ה כ ו א ת אין מי ש ח ו ל ק נ ד ב ר וככל לננך
סאוס שיחייינ אכל כ ע נ ץ מ צ י ת היחיד בלי ס פ ק מדאורייתא
על תכל ורוק בכל דבריו כי הס שקולים כשקל הקדש ל ס ת פ ל ל כ כ ל י י 0ג ס בלי ט ע ס צרה ה א ו ר א י ל א ה ו י א א ל א מ ד ר ב נ ן
)וסיבה ממש על פי המשקל תאמור לא נופל דכ .
ר כל העישס ת פ ל ת ו ק ב ע א ץ ת פ ל ת י ח ה נ ו נ י ס יכן א מ ד ו רויל יכבו
ר י מ א י ע י א ע ל ו נ א כ ה ג ס כי ס ן ב ע י ו ן צעקית צעקתי ט ס קסלהני נ ח ו ק י ס ו נ א מ ' ו י ס ב ת י ק י ס ו פ נ י ו אל ה ק ו ר ״ ת פ ל ל ו ד ר ש ו רויל ש ת ת פ ל ל
ב מ ר ב ו כ ה מ ר א י ת ח ו ר ת השיך ה ו א ל ב ד י ד ר י ב ע י נ י קיץ ו ד ר ד ר עץ מקירות וראי ה ת פ ל ל לבו וכיון שהתכלל מחוך צרתו מקירות
ה־בריס מתחילת; במתלקותן הידוע והמפורסם ? כי מתפללים • צעוק צעק לאמר לו • מאי כילי האי %
המחליקה אשי נפסקתתלכתאבש״עשיפאיני עישת והכי הלכתא • כי אפיי מחלוקת הרמכ״ס ותדמכ״ןלא
חיל לשית עני; • ובקושי מנה תרכ סכם צבי סיף סימן נפל כ״א כעיקר חיבת תתפילס הא כיחיד אם היא
צ ט לסמוך על חולק של פשק תכ״י בשעת הרחק מדאורייתא אומדרכנן• אכל כציבור אין ריח מצוה
וסרכרים ארוכים • כייס כדור ת־ע הוה כי אין ספק כדבר • וכאשר תארכחי כמקום אחר אורך תיריעת •
כי המורה המתיר דכריס כאלי תא כיחיד כלי וער יעיין כית אלהיס למכי״ט שער הישירות דפ״א עייר
חכמים גדילים שבכל תלקי הכדור סגדיליס כחכמה ואכמ״ל עוד •יגס עני! קדושה מקרא דנקרשתי •אינו
יכיראח חטא י הא יראי עכדיינא יתתרי וידוע כי רכר אלא אסמכתא בעלמא • וכמ״ש הריין ו"ל והדברים
התמיה לרבים אסור לתירית אפיי שהיא תתר מכל ארוכיי-ואם ירצה אחד החג אצוה לתמעתיק שיעתיק לי
הצרדין ומ״ש הט״ו שם כיי״ר סימן רמ״כ סק״ט • פסק א׳ אריך ע"! שיס לי כחיכורי הקט 1כ ר ך ש ל
ככר כתבתי כפסק אחר שהוא כדבר שיהיה על משקל 1
רומי ומשם כארס• יעיין חשו׳ כשמים
תשי' הרשכ״ש סימן תקי״ג • ולא כדבייס דהינהג ראש סימןקנ״ח שכתיוז״ל • ומידס אני לך שאין
כהסאוסורלכ״ע ושייצא לזה• כי ע״כ כל עיקר שאלתי מתי! שוס שבית הקל לקיים מצית תפילה בציבור וכקל
אינה אלא ויאי כי אם למרס כרס אהכס מר״סמ־סנ״א יטלי&לדחיתת כמי שאמר רנב״י לאינילנא• ומוסכמת
כי חלילה לי לששיכ כ־מני״ר נר״יסלם כחכמס יכיראת תשו׳ זאת הרכה עם מ״ש הוא עצמו כתשי' כלל ר׳
תטא יסתפק בדבר פשוט כיה • ירק אין דבר שו״ט סימן י״ט • יאתר שיתברר דבר זה לא־יני כשמש כתצו
יגדל ממעל לחש״ב ייז״ל דנ״ו דאית נהיר גס תסי״רת י
השמים • שמצ ת תפלה בציבור אינה ריח מצית אפיי
וכנפש נענה • דיה לבכ • אי; דעתי מיישבת עליי כי מדרכנן-מאי! הידים להתיר שום ריח איסור אפיי מ־רבנן
גרשוני היום מהםתפת כנחלי ה' נחלי וי ירוי ער ישקיף כדור הרע הזה ? יהלא מצות ליית המת שהיא מציה
ה׳ משמים ויוציאני מכור תכרול • ינחן לי לתם לאכ־ל דרכנ; ייש מי שמט איתה לדאורייתא יאסמכוה אק־א
ישכתי כשלים אל בית אבי פיה פלט״י אייל פי" ן עו״ן: עכ״י הוא כא כתורה הא־ם להרמכ״ן ופסקו מרן בא״ת
סימן תקכ״ו סק״ז ייעי״ש דמשום ויליהא דיום טוב
המשי׳׳ה שני נגעי כה • יאם כתלוית תמת שיש כו דית מצוה כך
כתפילת כציכיר שאין לה שורש וענף כתלמוד לכל יתיר
סימן ח׳ ויתיר • )כי אפיי איכא מציה • על תציכור רמיא כמו
הקרכנית • ילא על היהירים יכאשר הארכתי( עאכ״ו •
פירארא ויעייין לחרכ חיית יתיר כסימן קי״כ מה שהאריך ע״ז
והוא נרי; דידיה ממש כהליכה לכ״הכ מעבר הנהר עס •
ת ש ו ב ה על עניי; גילוח כחולו של ו ע ד אם
מ
ספינה קטנה יסיים דבייי יי״ל • ואפי' בביטול מציה
מיתר בזמן תזח למי שגילח זקנו קורס דרבים וברייה לא נ״ל להתיר ליחיד לבא בספינה להשלים
הרגל • בער״כ היא כאה מגבר של־ס בתורה וכיראת מנין ילתקיע ילההפלל ברבים אף על פי שיש כאן
חטא שיחל״א ווה לשוני: טטיל כמה מצוק דאין לני מאוני צ־ק כיה • יעי״ש
אחי ורעי ! אל נא ישת עלי חטאת ״אם אפתח וכתשיבת חנזכרת לא חדלתי מלהטפל כתש-כה יאת •
פי כרכר אשר נשתברו כו כמם ולהביאה ככור הבחינה עם מ״ש כל הפיסקים כענק
קולמוסים
טו כ ר ך שי* רומי סימן ח׳
רואיהם יאת־ו עליהם־ .ר־ עם הכס ונכי; הגוי קולמוסים • וגדולי ה־ור ־אש נים עם אח־ינ־ם יעמרו
הג־ול הזה : עליו מיה אחי ימיה אחד • כי לא לכבוד עצמי אני
אשי נסכתי נתב הת:צליח הזה כ ע ־ י • אחרי דורש • ו ורע אני ערכי כי אין בביתי לחם ישמלה •
אשד הוא משיית מודעא גדילת יחיקת אמנם גלוי ויד ע לפני מי שאמד והיה העולם נ י מ ן
ני כיונתי היא לחוק ולהעמיי תורתנו הקדושה • הש־ העת אשר הוטל על צוארימשא כברייותימנחי נחמרו
היא תיינו ואורך ימינו •ופליטת הנשארת מכל מחמדינו על לכי דברי הנביא יחוקי 1אש־ כים קרא למנהיגי ה־וד
אש־ סיו לנו מימי ק־ם • אכא אל העני; אשר אני כשם צופים כמו שכחי' ציפת נתתיך לכית ישראל-ימן הומן
עומד עליו : ההוא אש־ הם לי כמי א ח ־ עשר שנה-נתתי אל לכי להו־
WWואומר • כי אין כרצוני להכנס על פרטי ולחקור על הרעה החילה אבי נהיהה כיורות אלה
העניזכעצמו כי ככר דכרועליו האחרונים • כי בהם אנו רואים רבני הייי מקצה אחד
כמה גדולים ונככריס יותר ממני• ומתוכם הרכ הג־ול עושים כל טציקי ליישר ולקיים כל הנמצא כ־יב כ ל
יחוק־ל לנדא כשו״ת נודע כיהודה • מהרורא קמא כגמרא ופוסקים כקטון כגדול • וכל מגמתם הואשלא
יתנינא • הכל אדבר על הדבר ככללו• ותחקיר על יתבטל מכל דבריהם אפיי קוצה של יוד • והפך מיה
התקנה למציא פתח לאמי־ כ־ התקנה היאק בזמננו העם מקצה אחד משליכים מעל שכמם כל מבא
•יה נפלה מעצמה י: ע מ י ת ה׳ ועור מ ע ט כי נכרתה כל חלקה טיבה
י ך ן ע ומפורסם ני חז״ל אסרו לגלת כמו;נד מפני כישראל • ומי האיש אשד לו דעה ילא ישיב אל לבו
שחששי שיכנהי כני ישראל לרגל כשהם לאמר אין זה מקרה • כי אם סיכה עצימה גלגל הדבר
מניילין • כי־תכןיאלי מגלתין כמועד תנא ממ־ינת הים הרע היה •ואס יוסר הסיבת תתכטל כמו כן המס־נכ
וכי' • וכגמרא ישאר נל אדם מיזי טעמא אסורים ינו' כתכרת !
כדי של א יכנסו לרגל כשהם מנייליןיפירש״י כשתם מנוילין ואחרי אשר נתיעצתיעם ליי פעם אחר פעם •
ומאן המתרשל ולא גילח מקמי רגל ימטי ימן עליהי לגלח ולמדתי וחקרתי על קירות כני ישדתל
כרגל׳תחמירו רבנן הואיל ולא מוריי נפשיהו לספר מקמי ומאורעותיהם• האיר ה' את עיני •וראיתי כי הסיבה
דגלדלא ליהייכרגלמנוולין אס יהיו מגלחי׳ במועד לא היא כיד הרכנ ס עצמם אף כי כונתם לשס שמים •
היי מגלחין לפני סמוער ונכנסים לרגל כשהם מניולין וכידס לבטל המשובכ • ולהחזיר תפארת תורתנו הקרישה
ע״כ • וכמי כן גלוי וידוע העיקר אשר הונח אין כיח לאיתנה • כי הנה ידוע ומפורסם מעמר ומצכ אייה
דין יכול לבטל דברי בית דין הבדו אלת א״כ ג־ול־ממנו מנהיגי הדוד כימנים אלה • מיה אח־ ישליכי אחדי
כתכמת וכמנין • אמנם כל תלמיד עם מכין י ו ר ע כי גיס כל רכר הנוגע ליח ולאמונה • ויניחו כיד כל איש
העיקר תית ניחן לשיעורים • ייש לנו תרכת ענינים יאיש לעשות הישר בעיניו • ולעימח זה מיה אחד
אשר גם כית דין קטן יכול לכטל דכרי כית דין גדולי יקראו כקיל גריל אסור אסיר ככל מה אשר המה
שקרמו ימתיכם היכא שלא נתפשטה התקנה בכל נדרשי' וייצא מזה כי כל הריאה והשימע איתס תתברך
ישראל • ילא כלכד היכא כבשעת תתקנה לאנתפשטת בלכמ לאמי'&הדת ו ה ד ע ה המה כשתי צ־ות
ככל העולם• אלא הגס שכאיתת שעה נתפשטהאיסו־ את זו • וכשני המתנג־ות יי
בכל ישראל • אך בהילוך הימן נתקלקל הרכר ונעשית אויב-ס המתגכריס יה על יה • ונשיה קס יה טפל וכני
הגירה רפייה מצי בית דין קט; לבטלה לפי דעיןמרן • ישראל אשר כל מתשכתס הוא לרוץ במרוצת הימן
ע בע
דתכי מקשת כתלמוד ) ' ׳ י' ליי 'א( איך התיר רבי ) א מ ה כ י ה י א ;״ן ח כ ־ כ ! כי ה' ציז עליי יהי א י י יית־ איי י( ולכן
יהירה הנשיא את השמן תרי אין בית דין יכול לכטל ערוג יעריג ל־ אות בכל עכר יפנה היהויים חפשיס
דברי חבירו אלא א״כ גדיל ממני כחכמה ימנין ף כשאר אירתי ארץ • ככשיל וכלפות יהלמון כל בנין
ומשני שמן לא נתפשט איס־רו כבל ישראל • יירשישם תירתני הק־ושת • אשר כפי מימותיהס היא מחיצת
ספסיק במארה אתם נארים יאיתי אהם קובעים תגוי כריל המוטלת כינס ובין הדרור אשר תמת מבקשים:
כולו • אי איכא גוי כולו אין ואי לא לא • יפרש״י אחס א מ נ ם לא כן הוא ! ויייע ומפויסם היסוד אשר
מקכלי! עליכם כארי־ יכקללה ונאסר עליכם • ואח״כ יס־ יכינו הרמכ״ם ו" ל כהיכה מקומות
אותי אתם קוכעים שאחס נהנים שיכ מן סאריריס מספריו סמופלאים כי הית עיקר מונס אצלי שהית
)כי נ־ מ ה ל כ -ת מ מ ־ י ה ה נ ש מ ף ס כ ה ן ר מ ח ע ד , V, .
p כ " ע האמאיית והשכל מרועה את־ ניתנו• וליה צריך שיהיו
כ ס ק א יי( גירת השמן נחפשטה בתהילה כשעת הגורה מיסכמים כתכלית:
ככל העולם • אך אחר כך התתילי לזלזל ינעשה גירה כן '.בי נכין ובטוח שאם המורה לצדקת אשר אם
יאת רפייס אצלם עי״ש • ומזת נלמוי־ כי תקנת הגילוח ככל עיר יעיר יטי שכמם לסבול ייחקרו
כחול המועד שה! עתה שלא ד שהתחילו ליליל • אלא על מצכ ישראל כדור הזה • ייחייקי כי־ס ה־סן •
בכל ערי איאוריפא המיעוט אינו מגלח ורובו ככולו וינהיגו לאט לאט קירית הזמן ופגעיו והמין התנועה
מגלח י שוי :חור הרבר לחו־ להסיר החקנה כדי שלא ויתירו מה שבידם לאמר ראה ות מותר הוא • אי צאן
יכנסו כארור כעודנה כחקפה : מרעיתם יטה און לדבריהם נשיאסרו הדכ־יס שאין
נוסף על וס כי תלמוד ירישלמי ) מ י ע ו ק;!! כיק ג לאל ידס לתתיי י יעל ייי יה ת ו ר ת נ ו ה מ ד ו ש ה
י ק ( איתא • אמר יכי כא כר ממל אילו כ א ־ס
י לנטת ה ישבי
ישבי ל ב ט ח ווההדד< זעד ז
היה לי מישימנה עמי התרתי כשרככיר לסשקל כליט־א נשני אחים גס יחד • יילנו ולא יעפי •
יתחרתי שיהו עושין מלאכה כחולו של מועד • כלום יריצי ילא ינשלי • ובני ישראל ילני נדרך התירס
אסיי בשר בנוי להשקל כליטרא לא כדי שיהי מיכרין וכארת השכל והדעת • ני ואת היא תתפילה העילה
אותו ביול %יהן מערימין עליו ומוכרין איתי כייקר • כיח אל וי ירח לתם שמש תאושר תומני יהכצחי
כלום חסדו לעשית מלאכה כחילי של מועד אלא כדי ני ימצאו חן ושכל טיכ כעיני הלהיס ואנשים • וכל
שיסיו s ה
כ ר ך •טל רומי סיכן ח׳
ו ה י ע נ ״ י כ ה ל י כ ת ש ע ה נ א י ה מ ה ר,ק:ה ק ו מ י נ י נ י ה ק ד י ש ־ ; ( •
שיהיו אוכלים ושותים ועוסקים כתורת ? ואינון אכלין
וכמו שהיכ כית ח־ש כוןכ שמפני שאנו וריס היום ושיחין ופיחוין ע״כ • ופרש יפת מראת שם • מי שימנת
כין האומית חייש־נן לאיבה • ומפני יה אין צי־יך היוס עמי משמע כאייה כיח דין שימנה עמו • כי אף על פי
להגכית כית הכנסת על שאר הכתים ) ע ״ ן א־ח 0י׳ ק ל י שאין כית דין יכיל לבטל דברי חברו אלא אס כן ג־יל
נ מ ג ן א נ י ה ה סיק נ י ( אף על פי שענין זה דהגכתת ממני כחכמת ימני; שאני תכא דניית כית דין תיי
כית הכנסת הוא רינא דגמרא ונלמר ג״כ מקרא • לתקלה • שעל ירי כן עושק תפך תכונת ע״כ .ומיה
) ע י י ! ש נ ת י ף י י א ע י א ( הוא הרין והיא הטעם כדין גילית נלמוד דהיכא שבשעת תגזרה סכרי לתקן • אמנם
כחול המועד • דכיון דשייך כיה משום לעג ואיכה כעבור הימים הגידה היא לתקלה נכין לכטלה • ואם
שמיתר לגמרי • ועל כיוצא כזה אמדינן ילמוד סתום כן מי הוא יה אשר עינים לו ולא ידאה כי תקנתהגילות
מן המפורש : עכשיו היי הפך מגמת המתקנים ? שהיי כל מגמת
ואשים מחסום לפי בדכי הזה כהכיא רכרי הרב המתקנים תיתה שכניישראליכבדי הדגל כנקייתהגיף•
כעל כסא ־הרסנא על תשוכת הרא״ש וכל רואיהם יאמרו כיק־וש היום לאדוננו • והנה נודע
כסי כשמים ראש סימן מ' • כי שם רכינו תרא״ש ו״ל כי כזמן תתקנה היסידים לא היו מגלחים זקנם כלל
משיכ לשואלו על ענין רכ אחד שנרת מי שגילח ראשו ועיקר והגילוח היה כראש לכד • ואס כןכשגזמ שלא
כחול המועד על סמך רכיני תם שתתיר • •שלא יפה לגלח כמועד • כינת תמתקניס היתה רצייה • מפני
עשה לנמחו אח־י שעשת כרכינו ר,ס י״ל • ותרכ המגיה כשתיו מגלתים כערכ הרגל • סגס ששערם היה סיור
בכסא דהיסנא אחר שהכיא תמתלוקת אשר תיתת על לצמית כתוך המועד לא תיה שום כיול לתם • אס כימי
ענין הגילוח כחול המועד בין הרב בעל נודע מהירה המועד האחרונים סיס ראשם ממסת כשער של שבעת
יתגאיןאמו • שרטט וכתכ ו״ל• ודעתנו ניטה לענין או שמנה ימים • אמנם עכשיו שפשטה סהקנסגס על
חדין שיש לחלק דביק; יכולים אנו לסמיך על דברי רבי׳ הוקן • כמה וכמת נוול גורס לכני ישראל נתוך המועד
תם תרא רניכל לימד דיקן הוי כשפה כולה • ימח לי וכפרט כימים האלה שריכ כני ארם מגלחים זקנם
חצי הזקן או פולו • דגם כאן אנינא דעתיה רהנתי פעמים שלש כשכוע • מוסיף והולך הכיול כימים
דמתנו־לי טוכא כעיני כל • משתת מאיש מ־איתס • הקדישים האלה:
ועוד יש לחלק כין וקן ליאש דיה דרך כולם לגלח פעמים ו ה ש ת א ראתינא להבי נ־אה כפשיגיית שלא די
כשכת יהין חש ר כאן! מה שאין כן גילית הראש רעל שתקנת היאת נפלת מעצמת • אבל גם
כל פנים כזמן התלמוד כשעת הגזרה דרכי שלכ״הג ? נוכל לומר שבודאי לא הית כמנת תמתקנים לגרים
היא דתוי מערב שכת לערב שכת ! ומאן לימא לן תקלת גדולת כזאת וברצונם וברשותם אנו יכיליסלגלח
דהפוסקים החולקים על רכיני תם אף כיקן פל־גי (' זקננו בתול תמועד אם גילתנו אותו קודם הדגל •
והרי כומנם לא ידעו מיה ! רצוני מגילוח הזקן שאף דתנה עכשיו כדבר הזה נשתנה הענין כל כך • דאם
תאומות גדול וקנס• והענין החל להשתרבב כין היהודים היה איתי מ ת דין קיים היום כודאי היה אימר שלא
כמדינית איטהליא ואשכנז מ ע ט יותר משבעים שנה כוון מעולם לזה • וכך חובתנו • וכך יפה לנו בי נודע
מקושי מחייהם של ישראל כין האומית שלא יתאמסי כמה וכמה חששי רי״ל שלא יהיו דבריהם שיחה כפי
וקצת מדכני המדינית ההמה כאיתוהומןדמוהילגליח ע
הכריות • ועיין שיטה מקיכצס ) נ ת י ב י ת י ' '=( סוגית
ג
הראש ליעת תחולקיס על ר״ת וכיה יראי יש למן משעת הסכנה ואילך אשת נשאת ככל יום • כקב כשם
כדאמינא והעניןאינו ־כר שיכולין לומר עליו שפשט רכו וקרובי דע״כ שייך אין בית דין יכיל לבטל רכרי
איסירו ככל ישראל • אכל ׳:גילית תראש יפת אמר תכרו אא״כ גדול ממנו בסכמה וכמנין • רוקא כיכר
ארמ״ו נר״ו מ־ןשככל גמל ישראל מן הקצת אל תקצת שלא נשתנה העני; אכל כדבר שנשתנה העני; ואס
נתפשט איסורו אינו נכון לתורות כו קולא כי אם ע״י תיה איתי הב״ד קייס תיום אפשר ג״כ היו מסכימים
וער גמל שלתכמיסיע״כייה' יצילני משגיאית אכי״ר : לסתירת הגורה או התקנה • אין זה ככלל אין בית דין
יכיל לבטלדכרי חכרו י ונעקרת תתקנה דכתילסנשאת
וזאת תשובתי ת ש ו ב ה מ א ה ב ה ליום הרביעי • אחרי שאם היה סכנת כשעת התקנת
כלי ספק לא היו מתקנים כן ע״כ :
א ה ט ו ב לישראלי' תןכעורנימעיךיכתית לחשך אדם לומר הנס על כל פנים צריך לזה 1אם
יגע ורפה ירים ממתנים כ״ד כדי לכטל תתקנת • לזאת אשיב כי נוסף
יער ידפיס • והקרכ והכרעים • רעבים גם צמאים על הטול שגורם בזמננו זה תזקן תאריך יש בו גס כן
כלחם וכמים• ושאר הגיף דק לעפר וכשחק מאזנים משוס לעג יאיכה שהרי האנשים ממכרים אשר אין
כי יום תמול כי יעכיר יום או יימים • התעניתי ככל מכני ישראל המה כשרואים היהודים כשיקיס וברחובות
אשי תתענה אכי ייס־ בדלתיס יום אדיר כימי שנת קייה מלובשים כבגדים מכובדים כימי הרגל עם וקן
כי קדוש ש״שיהי שמיס • יתיית עלי תחו״ן עיב־ לפני אמך כאבל אס • מלגיעים עליהם • וכפ־ט כשהילכים
התיכהערכוכקרוצהרים •הן כל אלה נאספו עליוהכוני לפניהם ויושבים עמס לדכד ולטייל אומרים עליסם
שאוני והטילוני כמוט כשנים • ועל ערש מי ובכרעו, שהמה רחיקים מדרך ארץ ילא עם מ ט ת הוא )יי״ ו
סמטה אסרוני כנחושתים • אדהכי והכי ורחה השמשי עליני כל יאמדו סתורה ר ע ת סאל יתעלס שאמי הנקייה המצות
כחצי השמים אראה אוי כי יהל כתי״כ למ״ר למאיר י י * י " י י י ( והנת כמו שתתיר מדן המחבר
כ נ נ כ ס ח ־ נ
6
ס ה ג
וכא כאור החמה שבעתים • האותיות צהלו״ני כשמחה ) י י ר ה ד ע ה ס י שפינ סיי( יכע־ר שמכה נכרים אין צריך
כקצ'יר ויהי נא פי שנים• אורו עיני כי טעמתי מיע־ת האכל לתלוץ מנעליו ימיה התיר הרמ״א ) א י ח ס י ׳ מ ק נ י י
ה־בש ויינך מתוק תכלילי עיני׳ ויל ראשי אברים רפאים ״ ( שמיתר לילך בתשעת כאב כרחוכ של נכרים
יחשכו אף תם • ומאותם יביא להם • וטחנו בריחים • במנעלים מפני תתשש שימאי ללעיג עליני ) ז ע י נ •
רה׳
טז כ ר ך <של רו :י סיכן ח׳
מהכל או שהצלע גדול מקוטר המרובע שלעולס משפטי תכי אחי ! על רגל אחר ראיתי כל הנתיכ כחלקי של
התורה ומשפטי הטכע הם כאחים ולא יתפרדו ידיי רחם רחמתיס ואנכי תרואה ני אתוהי כמת רברכץ
נרי ת נ ת ח י ' ס' ס מ י ר ה ק י א ס מ צ י נ י ם ו כ ן בכמ•[ מ ק י מ י ח )׳ס־מביכ נדאין כאיתבין דבריי שמתישבין מפני סנוחים ועלומן
לכ~ לאתויס נירו כנידע ימסירסש( ג ד י ל ה כ ר ת נין שניסה ופיו כפחח עינים אבל כד רייקינן שפיר חולקין נעצתם הם
כדבר שלמעלה משכלט שבלאו הכי אין בידינו לבררו ומשם יפר־ והיה לבי ראשים שנים ! שנים יה יצא
להפך • וכ״ש כי צדקה גדולת עשתה להו־יענו דברים ראשינה לראש פנה יראשי כשמים ואשי ע״י השנ״י
נשגכים מת שקטו! שכל האנושי להכילו •וכמ״ש למעלה עם כי קל בעיניו להוציאו אין ל־ ינית יד בכפיפה שאי;
כאורך ) י ס ת ש נ י ן ת י נ 0יף ס•' ניב כ ת נ ו!'ל :כי ה ת י ר ס ל ה י ו י ע נ ו לה איניס :
ו"5ש לא תכחיש( ת ח י ש א!־ ה מ י פ ת מיפת בלי רמיח חעלימית ואדכרד ,כעיותך יאתהלכה ברחבה הנה תחילת
איונני המלך דוד ע״ה ואדכרת כע־ותך נגד מלכים דכריו כמתנצל וכמוסר מייעא • כקרי
ירצה כדכדיס הנשגבים שתם כתורת עדות תש־ לח שנים הודיע צע־ו מראית כרע תימן יוגד קורין תגר
ישליטו עליהם חחישיס ותמופתים ההגיונים על כי משפטי ה' והם משפטי ת־ת והטבע ) ש כ י ל ה ב ח ו ת ס
אמיתותן ולא אכוש שמלכד שאין מי שיוכל לביד להפך א מ ת של ה ק נ י ה ה ט נ ע י ( אינם יכילים לדור כמקים אתר
ממה שאני מדבר כאלת הע־יח עיר בה שלא אבוש ושניהם לא יכונו ויה מחיצת ברזל לית וכו׳ נאש־
ג״כ שיוכלו לנצחני בחכמת הגיונם אשר קבר פתיח האריך ע"י יצא לישע מר באתריה וכתב לו דברים י
גדי נם כי כזה אי; להם מענה להשיב ואדרבא צריכים תמצודקיס דברי ת־״מ בהרבת מקומית יכיוצא לזה
לגמול לי חסד שאני מודיע לתם חידושים יקרים הנה האריך הרחיכ מריב שיתי וצעדו:
מבורר שכתר הורה גדול כי לא יכתישנו המופת • ולא וביטאגי לעצמי בלמדי משפטי צ־קך רעדה
זי כלכד אלא שנם כל מצותיה ומשפטית אינם עניניס אחזתני שמה ההייקחני כי דבר יה היא
מופלגים עד שכעבור קיומם נצטרך לתלתס נגר הטבע תל שכל מצותשלתיה״ק פינים בו ואם תרבריס כפשטן
מלחמה גיולה מן הקצה אל הקצת • שמעילס לא וחומריות! א״כ לא תנחת בן לאברהם אבינו שעל פי
אס־ה לנו דבר הראוי ליהנית מהערב יהמיעול וגס מונתיה כל האדם כויב ותולך ומתיר איסורי מלאכית
לא הככידה עולת להתעניח כי אס פעם אחת כשנה • ויין משתיהס ועל כניתיהם יחילול שבתית ומועדי ה'
וככר תתחכם הרופא ופרופי״סור ככר״לייהוא התכס שכולם הם המה תיי לבני ישראל תימות גמהות וראשם
א ו פ פ ע ל א ג ד כספרו מאקר״ו ביוטי״ך<י0י»חק כשמים כינס לבין הדרור אשד המה מבקשים י ווה ודאי
מ ו ה י י ר משש ללשין ה ק ד ש מ ס ח כ ס ה ת י ק י חלילה וחס ! לאדם יך וישר שימר תכרית שכמותי
מ י ד כ י י א ו י ע ל ו ק י א שמו ר ו ת תייש • ו ע כ ש י ו נ א לידי מ ו ע ת ק נ ל ש -ן
6 ב נ נ
וכמיתך שיחשוכ יה אלא מיכרח שהדברים צדיכין כיאור
י נ ת נ א י ט א ל ק י יא״ י ייי יז' ״״יי יל'" ״יי ( ותכריח אמיתי מוסכם ג״כ אל השכל הישר הנטוע כני ואס
כתכמתו • שהוא כמעט תכרתי להתענות פעם או הגענו אל הביאור האמיתי ייתישכו תמקראית ודברי
פעמים כשנה לעכל מותרות תגוף ואנו אין אנו הרמב״ם המה יעלו בהר ה' י אוי אתי ! ! ! אריד
צריכים לטעם זה י כי אנו מאמינים מ״ש כתי״הק כי כשיחי • ! כי לא נמצא תריסת לתחלואי דורנו בשים !
כיום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם אופ! שבעולם כי אס כזאת לנהלם כתכמת עצימת
לפני ה' תטהרו אכל תכאתיו כרכרי אלה להודיע ובמת׳קורצין ויבא בעל תמחשבו' יישקיף משמים והוא
כעמים שגם תענית זה מלכד שאינו נגדתטכע ימזיקו כעל הכרם יסוככנהו יכוננהו ויטעהו שורק ואנחנו
אלא אדרכא היא לתועלחו חועלת גשמי ירותני • גם את נפשנו הצלנו :
עניני העריות כמה נאים ומכוונים כטכע האנושי וכיון שאי! הפלאי מסכים להאריך כי רציני להשיב
והוא ט כ ע קיים עד ס־ףכל הדורות ע־ סאינס צריכים לו מפני תכבו•־ תכף כדי ס־ניע לו כיום א׳
כישים ימן שוס תיקון ושינוי ותמורה כרי לזיוגס עם של ח״תמ יאת אעשה להעתיק לו מה שכתבתי כירישי
הטבע כי לעילס יהיו כאחים ולא יתפרדו י דוק כל הארוך קראת־הי כתר מלכות שקוטב דרישי יסוכלכרר
משפטי התירה יתמצאם מניינים אל האמור כי כל וללכן כי לני הישראלים כת־ תירה הוא העיקר וכתר
המשפטים הם קנועים לפי קכיעית טבע המקבלים מלכות למה ולכלות כי לא תית רק לתפארת ידי לנו
אם כדנדים שלא ישתנה ה ט נ ע לא בזמן ולא נפרטים בשררת ע ם ) ה י א ה :־ י א ת נ ל ש י נ ש ר י מ י ק ר א צ י א ( עפ״י התורה
כמוהם גס כן הוא תחק ותמשפט ובדכריס הנופלים ולגייס להפך ממש שכת־ מלכית תיא העיקרי
תחת סוג שינוי תרומת כפיתתרתקיתם או שינוי טבעי יהפרחתי יסיר יה עפ'י שכעת טעמים מספיקים
ומיגי בני אדם זה מזת או סאדם עצמו שישתנה דעתו כנויס על מופתים שכליים הגיינייס ומהם חיתכיס •
לפי איית מקרים שיקרו לו ג״כ על אלה עשתת והצליחה יכל טעם אתר כנוי על פסוק מפיסיקי תורת ח' תמימה
התכמה העליונה לסדר דכרים נאותים לפי מת שתיא וכוי עד אומרו גם עכדך נוהר כהס וכי׳ וסוא דיר
הומןוצירך השעה או צירךטכע התומרי וכדומה כמו מלך ישראל תחת תכתר התירה והוא ימשיל בו וכמאמר
שתאמר מציה ראשינה בקיום מן האנושי כי הוא צורך תכתוב ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל • ואעתיק
אלהאשהלא חייכה לקחח אשת אחת דוקא • כי אפשר לו הטעם הוי והוא הצריך לעניננו וזה לשינו מועתק
יצטרכו כאיוה דורית אל ריכיי ההמון לכונן ערים אות כאות נ
נשמות וכמ״ש אדוננו המלך דוד כחצים כיד גכור כן
ה ט ע ם הששי ליסוד דרוםנו הוא מטעם אתר
כני הנעורים אשרי הגכר אשר מלא את אשפתי מהם
והיא ג״כ מפו־סם וידוע כעין כל חכם
לא ימשו ני ידכרו את אויבים כשער יא״כ איני די
לב יודע כלליופיטי תורתנו הקרישה • והיא שמעולם
אשה אחת ויצטרך לחדש דת לפי הדור יע״ז לא חייכה
כ ת ר ת ו ר ה לא יחלוק ע״כ מת שיחייבני המיפת
נהחלט דוקא אשה אחת-5נדי שלא יחתכם אותו תדור
שמעולם לא חקקה חוק אחד או
ה ר חרון לומר שלא ירדה החנמההאלהית להשתנות
משפט אחד אשר ממנו נשמע דרך משל שהחלק גדול
הציר־
כ ר ך ש י רומי סימן ה׳
ר״ל איזה סיכה אשד ־רזה ממנה כי ל יתיתו משפטיה הצורך ונמצא הדור האתרין ממילא כופיים כעיקר
וריניס עס ט ב ע מעשה כדאשיר ומכללו ט נ ע ההשגחה חייו ! שיינו ציפה ימכיט ע־ סוף כל המרות
חומד האדם ע־ כי בעבורו ישתנה אייה ענין שכה ו ל ע ו מ ת זה ג״כ לא חייכת לסיסיף על אשת אחת יפמו
־לפינות חלקיה ואס טל־ו כנו ית לא תמצ ! בחי שככר הגיעי הרירית פי לא יאית לני לא לפי מותרות
מומין מפני התערבותנו כאומות אשר לא נצטוו ככל הזח; ילא לפי תבייאית נשים הרכה יאפי' אשה אחת
כללית יפ־טית • יען לא נשתעכדי כמצריס ולא כאי ככל אלה צריכא רכה ער שהסכימו קרמיניני שקו־ס
ככרית מעמד הר סיני • לא מפני יה נאמר ני מנתני הנשיא־; יהיה נשכע תחתן ש״ת ע״ד המכ״השלא יס־ו
תורתנו סובלים השיניי יתתמירת מאת־ כי היא מצד אדם אש־ על תשתו ולא יגרשנה כי אם מדעתה
עצמת יכת ותמימה ועומדת לעד מפני יופי סידיר ורצינת מפני שיאו בגלותנו זה כי נת־תקנו מעל
תנהגיתיה • וכ״ש אם נתבונן היטב נראה כי מיס זת אדמתנו די לנו לקיים המצוה באשה אחת הלא תראה
לא נולד כי אס לעשרה למאה מכל כללות אומתנו • בארצית טירקיאה סגם שנויי אותם הארצות נישאים
יען סם מינרחיסלסיוח מעורבים מפני משאם ומתנם נשים הרנה כרצונם ימגישים אתהן כעל כיח; עכ״ו
וכייצאותית הנשאדלא יעצרם הגש״ס מפאת תעיריכ לא תמצא כנל היהודים תשיננים תתת ממשלתם אתר
כנודע ימפירסס יעס שיתיי לתם עברית אחרית מעיר ובי ממשפחה • כי לו שתי נשים ואפי' אס נפלה
וכאדם יפרו ברית• עכ״סמפאתיה אין להם שיסצעי לפניי אשת אח חילץ ואיני מיבם מנייז טיבה תונח״ת
ממשפטי ותקי התורה ואיך א״כ נשחית כ עכור העשרת ני גם נאיתס הא־ציח ראו נעין שנלם בי לפי מצכ
מה שכלאו הכי אין כידינו ? והוא חיץ מהשכל תישד הגלות ראיי להיות נעזרים מתחייות האלתי יתכתירה
הנטוע כנו כי אם תודתנו לא הככייה עולה לחייב שנתן ב׳־ינו לקיים מצותו כאשה אחת או ד׳ הנל לפי
ילהאמיןמה שיכח־שנו המופת וגס לא לקיים מה שלא העת יהזמן והצורך וע״ז לא לממ מגויי אותם תארצית
יוכל הטבע החימרי לסובלו ע" ד האמור למעלה איך ודי להם באשה אחת יכישאין אותה כעוים נכחם
אני אבוא אתרית לקלקל את תמתיקן והוא ברור שאין וגבורתם כן ח״י שנת ואגב חרא סס נצולים משיחה
כל כעל שכל וכללהכתיש ויתו אומרו בפסו' דאייתינן עמוקת אשד תיא כליון תריץ לגשמיות ילמחניור! יכן
עליהו משפטי ה' אמה י־צה כין משפטי התירה וכין כל כיוצא כזה הנישה תחי־ות כי אפיי אותת אשת
משפטי הטבע שכולם כשם יקראו משפטי ה׳ שהם שתיינתו לישא איתת התירה גרושיה אם מצא כה ערות
בהשגחתו יתברך פולס אמת מצ־ עצמם ונטשו ט ב ע דבר ני אין השנל מתייני ני אתרי אש־ היטמאת יהית
קייס כזה כן יה • וע״י צ־קי יתדיו ממש שלא יחלוקי ית קשורה עמו ני הוא מיאוס גדול נ ע נ ע קיים וגם כנגד
עם יס • וממילא גס כני אדם גס כני איש אין מי האשה הרשעת שש רתמנא על ט נ ע תומרי שבה שלא
שיחלוק עליתם • וע״י כתרס גמל • לא כן כמשפטים להניתת אלמנות תיות נלי גט ני אז ודאי לא תשכול
האנושים • אפשר יבא ומי שעל פי ההכרח מוכרחים צע־ה ותמות כי סוף סוף מחומר עכור קורצה • או
לס־ד חק ומשפט שיחליק על מת שיתייכנו תמופת • תתרבה הזימה יתשתת הארץ ע״ז תייבו לחח לה גט
או מה שהוא נגר הטבע יכין יהית אמיתי מצר עצמו פטורין ושלחת מביתו והלכה ותיתח לאיש אחר כדי
תקוכל כרצון • כי אס על י־יאו הכרחי •עכ״פ לא •:וי• שתשקיט המית ים תאותת וכיוצא כיה ג״כ לא צייה
כתר מלכית והיה פשוט ליבם אח לאשת אחיו דוקא יען מזגי כני ארם שינים
ידיר חשקי ! הרי שלך לפניך תשובת ויש הרבה פי נפשם קצת לבוא אל אשת אשיו ונתן
יק־-ל ייחה מסירת מו־עי הבחירה אי חליץ אי יכם והיא יתעלה יי־ע טעם
י 1תשיב ת ברחמים וברצון וישיבני רכר כי אני מקבל המצוה וו יכל באייה אופן שיהיה הגיע לתכלית הכינה
השבי״ם המכקשי' את דרך עץ החיים כייכותיס אמידים מכלי תתנגד ט ב ע אותו פרטי אשי נפשו קצה לבוא
כתודאתס על האמת בטבע קיים ולא ישגיחו אל מקיר אל אשת אתיו וכן ככל דיני ממונות ושאר הודאית
ממנו חיציב • החכם יהיה או וכוי • ירי כיה לפקת שיקדהו כי יוצאים ממרכו תמשפט ם תכילליס הניח
ונאמן יוח שכמוהו: י
הרשית כיד מויי התורה והוא אימרו על פי תתודה
1אר מה פעמי לנטות אל משעיל תכרמיס אשי אשר יירוךיכמו שהאריכי הרב המאירי בהקדמתי לסי
מעכ״ת נד״ו מכריחני לתש־כ עליי כית הכתיר׳ יבעל העקדה בפי יתרו ומוה״רי אברכאניל
מה שלא ־־מיתי תכא שתלתי ע משקל יה • לא יו כפיי פסיק זה עי״ש נאירך יגס אני בעניותי כספרי
שמעתי ולא כי־צא כה אותה הוכתת־ איך מה אעשה הקטן הומר לב ח״מ סי׳ א׳ הארכתי כפרט זה
כי מכתלי כתכו ניכר כי אהבת האמת אלצתו • ולכו האימדנא כללן של דברים כי כ־יני
כקיכו כאש ביער איתיה כלהכ׳ת ישפי אש שלהבת ית תודתני תקרישה אינת סוכלת מצר עצמה שים שיניי
ולאיש אשד אלת לותידתי אומנותו • אשר הביא אלות ותמורה לפי שינוי הדורות אי המזגים כלל ועיק־ וכל
כידו תחכמהיהמ־ע כל שיראת חטאוקו־מתלחכמתי• דור ודיר עם כל השתנית מזגו וטכעו ועם ריבוי
תא יראי תיובא דמיא לתטפל ולהשיב לי כמדתו • אמת המקרים שיק־ו לי לא יצטרך ליגע לריק ולולד לבהלה
לאמתו• ואם הלכה ריפפת יעלה על שפתו עכ״פ ליס־ תקיס ומשפטים לתיקון דורות אי להיםיף ולג־יע
יתהלל חכס בחכמתו • ע״כ יאמי תיתרו כנאמני כהנהגת תירת האומה תיאת ומשפטית אשר לה
וכתירתי • הניחו לו וי-כי דבר תמלך ו־ת־ • אשדי־ מימי קדם כי מה שראיי להשתנות ככר עשהו וסדרו
תגבר אשר מלא את אשבתייספרא וספ •י ותלמודו כידו התכמה העליונה ייאת היא תשיכה נמצא לפייצי
כאיש גבורתו • לא עשה כן ת־צ״ר סמיך השולח אמרתי • אימתני • הכלבים ציעקיס י הריפורמ״א
כהבל שבפיו לעימת מחברתי • אשר כמאמרי)"יי׳י והמודירג״א • •ייתנו מייס
למאמי <ז^-׳^( תקפה עליי משנתו • ולא דרך כדרכי נתינתה עד היום ועד ,ף 1
כ ס
תוראת״ו יל־דתי• ייבא עציח מרחוק ואין זכיון לראשוני' מ־ו ת לא נ־לד ולא יולד כה שוס מוס מצד עצמת
ואת
יז כ ר ך ש ל רומי סימן ח׳
'הדכר ככל מאמצי כתני כמי שכך נא ייפה לנו ואת אחרונים עורר חייתו י ראה זה חדש יין מגיקו •
וכמ״ש התשכ״ץ ח״כ סי' מ״ה רכן של ת״ח להחמיר מלא ישי דבש יחמאת יאכל ל־עתו י מביא וקורא דברי
על עצמם.ולהקל לאתרים • ע״כ ילית דין צייך כישש חכמי' וחידוהס למקומותס כאדשית״ס איש על עבו־תו •
) ו כ מ י כ ן מ י י ם שכא־ןי כ ה ר י מ א י ע י א ה ש ת ד ל ת י כ כ ל כ ח י ב פ ד נ 0 1 1 כית ראה וקדש אמרי לית אישר כרוך שכתי יגכירתו •
וכת־נו כ ס ק מ ת כלי ס מ כ ה כ פ ע מ ו ן להשמיע השעיה עיג ג י ס כ •
ו כ ; ס מ י ס י ק י א אפיי י.י יוה של כ ת י כ נ ש י ו ־ י ה ס כ ד מ י ת ה וכrכ •r-פשו;
דרךעל במיתי ים תתלמיד ואתר איז־קתיא כא כתיבתו
א י י ך עי! ו ה ו ע ת ק ל ל £י ן א י ט א ל ק י ולילי כ י ת ש ע ה י ת י ק ? הייתי ותתימתי• ליה נאה להפנות אליו ולא לכביש נכיאתי:
נ ׳ ע ת י ־ י ושילתי אליי ל מ י ם כ ר ם ה א ת כ ה י מ מ י ל א י ר ע כ י י כ ת ו ה ע ו כ ת
ל ה י א י ח ת ע מ י ס והשריש א ת י ו פ י ת ל מ י ד ת י ת ן י וקשוהייו ו מ נ ק ו י ת י י ו
ואומר ח מ ד ת ה ל ב ב ו ת ! דאת דבריך
י "' ( אכל אם יהיה תאופן כי יכא לידינו דין או ד צ טוכים ונכוחים
משפט שככר עמדו עליו אכות העולם אי האתריניס ממיגי־לית מרקחיס י וכל משכריך וגליך והמון דאייתיך
אשר ככר יצא מיניטון שלתס כעולם ונתפרסמו עלי עברו כל שהן עיקר איתס שהביא בירי מטעם
תיטייסס וקפלי יעותיתם לדעות אלהיין י וכל דמאי האינה והשנאה והטיול יג־יל כביד הכריות • ואם
דמצית מימר ולחלק כאותו דין או משפט או א זה מ ע ט איסיפה לך נתנה ונהנה תשובת כשמים ראש
מאורע ח־ש כשינוי הדירות הן כל אלה ככר הכיאוס סי' א' יסי' י״ט וכי' ל״ו וסי' ר״ף וסי' שיא יסי' שניית ו
סי' שמ״ת וסי' שע״ס ) .ו ע ם ש ח י כ י ת א ל ו כ ח י ק ת מ י י י כ י ת
יה עלום על ספי וכדיו • ועכ״ז דחו איתם כאמת כ נ י ד ע ו מ פ י ד ס ש ו ע ם ש ה ג א י ן מ י ת ר י ו איילאי ויל ת ו ר י ק י כ ל י ת י כ ק
הבנין ישב־ו מפ־קתם יהכו על ק־קדם מאח עוכלי ע ד ו ח ס ג א ו ן א כ ׳ ה מ ח נ ר כ ס ו י ה פ י ק חוי ג ד ו ל ה ד ו ר ה א ח ר י ן מ י א ר י ם
כעיכלא מי פתי יכניס ראשו ? ולנקוב ולהעמד אותם ס ו פ ר •יל נ ס י ח ת ה ס י פ ־ יייר ס י ' ש נ י ו ש ה ע י ר כ ל ת מ ת ו י ע כ י פ
המה הגכו־יס איייון דאורייתא • אי ודאי כל מבקש מוהר״סאלסנ־ סי' ל״ה שמש צדקהדו״׳־ סי' ס״א .יזיל
דרך ח׳ לא יניחו ספיקות שלתסויקתי יראי סל ה ט ס ק הרשב״ש נריש סי׳ א' לפי שהזמני' מתחלפי׳ ונזמן מועט
תחרש גס כלא טעם מחודש יראית מבוררת א״כ תרי יתחדש מת שלא קרהני1ף שנים ינומן היה אנו ריאים
עזרנו ללא כח תושענו ז־וע ללא עוז ! ! ! - • • Iכן נגעים ומקרים מתחדשי' תמיר חדשים לסקרים וטי ואני
הדבר היה חדיני הבייא בידו כל שהיא עיקר ותות תצעיר העיר ת' את ריתי להתכונן נפי נחי נ־ין ית
יען ישראל ככל התקנה שטת נתנ שלא הט: שמה ולרריש ולתור ככל מארי עכ״ר י ונא וראה
אותס
) pש ה י א הגי-ול ה א מ י ת י ל מ ג ל ה 5 c שקדה לקדמוניות עם תדכ י-״לקרת לאחרונות שבזמניהימים לא היי מגלתים
א ד י ע ב י י לי ג' י מ י ס כ ל י ה נ ל ת ז כ א י ש ע ־ י י ו כ ק -צ י ם ו נ ר ק נ י ה י'ל עמנו היום כלני חיים והוא עם מיש עיי כסוף
ש י י ר ר י ס ע ל ה י ק ן ו צ ע י א ד ג ו פ א לא נ י ת ן ל י מ ח ל ימשיש כ י י י כ א אין איתת תשיבה כסי' א' ר ו״ל יכבר ספדו לנו הקדמיניס
ק ן ל כ ל ה ע ש ה י ו צ א י ם ג א י כ ל י ס א י נ כ נ ס י ש נ א י כ ל י ס ז ( והיית כזמן ק־ום לא היו מפליגים אפיי תניצרים הבקיאים
בידו השי' כסא דתרסנא ולעוס ריהטא תם דברים כיס בימית הגשמים מאגיסטייו עד מארצ״ו אלא עתה
מקיבליס על הלב כ״ש בהכיא בידו אילן לסמיך עליו מקרוב דאתמסר עלמא כירא דטפשאי שמסכנים
אשד ריכר כקישו דברים כהוויתן ימה בצע ככל מה עצמם כימית הגשמים וככר ראינו פמת פגעים תשס
שהאריך ? מאתר שנעלם מעיניו מ״ש הרכ יוסף אומן ישמרנו • עכ״ד • ואני בעניותי כמ״א תכאתי דב־יו
סימן.ן׳ ) י כ י ו ־ ו ב ר ש י ח ו כ י ר א ז כ ר נ ו מיש ה ג א י ! ח ר מ י ! נ ח י ל ח י מ אלו וכתכתי וזה לשוני איס כאית • כואו ונתייק טוכה
וין בויל! ר א ו י ו כ ג ו ן ח י נ רף י' ע י א כ ו א י ה ר ס ש מ ע נ ו ר ס פ י ס ק
לאיתס סאנשים הטפשיםאשדקדאס תרב ו״ל שאלמלא
שיעשה ח י פ י ש מ ת י פ י ש נ ס פ ־ ו ה א ח ר ו ג ו ס ו א ת י כ ו פ ש ו ק ה ו י ! י(
פקחותם ואבירות לכס עדין אנו ובנינו וכני כטני
שכבד הכיא כל זה ופדרו ויררו לרוח גם תשו׳ כם״ר משועבדים היני לטפסות ולקיל פתדיס כאזניני ולהכות
הביאה כידו המלאה ותכה אר״ש כשכט פיו והוא היה הלבב שלא לצאת מקיר העיד וחוצה כי אם בימית
אימ־ שאיסור תגלאת סיקן כבר נתפשט ככל ישראל הקיץ לאכול לתס עקודים נקידיס וירום תולעים ויבאש
מזמן הרב ת״ה ומרן ו״ל ועוד העף ידו לומר דמק־ס ייצמא העם סם למים אך זה היום שקוינוהו לירד מים
ק־מתה היו נוהגים כן ממ״ש גליין סיסי׳ הובא כתה״ר ער ים כתקופת טבת ואין מתריד וכפרט עם תירוש
שם ונן נראה קצת מדנרי הריטנ״א ז״ל בתיי למכות
הא^יכל* ) ע י י ש נ ש א ל ת י נ ל י נ ר י ן ע ל י ס כ ך ק ר א ת י ס י מ ל ס
ופשט איסורי ננל ישראל והוי רכר שכמנין נמ״ס
• מ י ר נ כ ת מ א נ ״ י ס נ י ל יידיע שאיחייח אסייי ס ס מ ו כ י ת
בחיים שאל סי' פ״ג והי הטוב יפפי נ ע ר ועיין לקט
תקמח יו״ד ר,ף ל״א חרמות וניויס ע״ו ואין להאריך ־ ־ היא ה ו א פ ו ר יהי ת( נ לש ה
ייי ״ב מ ק י מ ס י ־ ק
יי* י
ועת לתשות עכ״ד יעוש״ב : הוה ממציאו כרוך • וכודאי שעכשיו כימן
יאמר קדוש ! אתרי ראותי דברי הרב יוסף חין מקום לטענת סכנות דרכים שטען הרב ו״ל ע״כ
אימץ ז״ל מכויריס כשמלת ,
הגיעי דברי הצריטס לענינינו וכאלה ראיות רביח
שגם על מ ע ט לחלוחית ראיית סיתירית תללי דרך מאליפית מרוכבות -מקיכלית על השכל הישר יתנתמד
קשתו בתקפו ובגבורתו ונתר יתרכ ויכש א״כ איפוא והנעים המשורש בנו כאהכת האל ותורתי תיית אמת:
מאיוה פתת או תלין אטוס אונל ליננס לתתיר אמנם כל הדברים הללו ניתנו ליאמי יליבתב אך
סדנרנפומנינאותםהראיוישנפר שרפם מותדי״אי״ל אם הדין שיבא לפניני הוא דין מחמיש שלא
בהבל שבפיו ולהמציא דבר מלא רכר ודאי שלא קרתני דברו בו קמאי יבתיאי ולא ביארוהו כפל פרטי חלוקיו
לעירתי בו כפרק נאט נעלה ונלחמנו לכתש כל טציתי להתיר
י י Q • 9
כ ר ך ש ל רומי סינין ה׳
בלי משען ומשענה והיא יסיר גריל לכל החידה כילה יתשיבאדיני • שדעתי כרעתו ככל מכל לעזרתי
למימינים כי וכפרט בדוי היה ולאידך גיסארע עלי ואפשר יהיה לי עוד טענות ותביעות יפקפיקיס על
המעשה את אשר אני שימע • )א= ־ = ׳ = ה י נ י י = ( כיא״זה הרב ויל מה יעצתי ללא חכמה ? כל שאני יורע
חכמים ורכנים כאיאירופא לא די שהם מנלחיס וקנס כעצמישאיןלי ראיה מחודשת ומוחלטת שלא נתפשטה
כח״המ ) מ ה שהיא ה כ ן ה ש כ ל כ י ס ת כ ש ה מ י ר ה ה ת ר ציין ככל ישראל וגם על יה ידעתי כי קלה כעיניה להיציאה
להנאת ולא י א מ ־ ו ממני שכתיש י י ח ־ ק י
על עצמי ולו ת להחמיר כי לא יהיה איסור יה חמור מכמה דיני שבות וגירית
* י י י י ־ ייי( אלא אדרכא שיאנים ככפירים על צ ע
ממ־יס מסי כפיא סימביה שמיס הגמלים ןשסס מ ס ג ' שריגים
ג
המחמידי׳ ורודפים אחריהם ע ־ ח־מ״ה זה הכל ורעה י נ ״ י י י ! חיי• י'-א( יעכ״י ראינו כי הותרו מפני כיו־
איי לדור שכך עלה כימיו מתהלך רכה הכריות או חילה שאין כי סכנה אי איכה וכייון הנפש
והעבודה ! שכשנאמרו הדברים כאשמיו ! !! העצמי והמרומי עכ״ז כל העם אשר כשע־ החרדים
לפני כיח דיני דנתים לכף ובית מכרעת • יהייני כי על אל דברה' למי יטי אינםלחירגא דיומא כמוני היום
הרוב הדברים מגיעים עם איזה צבוע ראשי יהיה כעד ולא איש ולא יהיה ככל ראייתי כדאי להרוות
פרוע • וישכר ככ־ אל המבוע • עישה מעשי זמרי צמאינם 1אי להדכ גךןל ) א ש י כ ל ו י ט י ע ק ב ב ב ר ו ־ ו ו ג ו ר ו
ה
אל ש נ
כפול יהיה רכוע • ימכץש שכר כפנחס וכלבא שבוע • ״* י ״ ׳׳־־ י ־ > שתתליט כרכי יפסק כסכינא תריפא
כי לאיש כיה מית־ למסרו כיו״הך כלי ספק • וחלו לאסור • אל אחי !! לא יי הירך לא זי העיר ליכנס
סאנשים מן המסים שככר מתי יאשר הס כשאול סיים כה עד מדרך כף רגל הנח להם ליש־אל כפרט היה
עדנה הם היו כעוכ־ינו ער שבוטל י יו תורתנו וניטל איש הישר בעיניו יעשה ויריבו אל חהי בו • יאם כה
כביד מכי־ חיי החכמים הפילוסופים והמקיבליס ייאמר ומה אעשה ני יקים איש אחד מיראי ה'וחושבי
האל־ןיים האיסרים את האסיר והמתירים את המיתר • שמו והוא מפינג ואיסטניס וצי לו מאד מהניוול היה ?
ולאנשים מבוררים לצבועים 'כאלה מציה להכריתם ובפרט אם יקום כגכור לפני בית דיני וצעוק יצעק
ולגלית קלינס כרבים ולומר בפומבי ראו איש ניכו הישיעה המלך •י •י! עצתי תנין ייהי אלהים עמנו
נכות יום תמיל כי יעביר עבירה חמורה והיום כאן להשיב שואלנו דנר נזה הלשון ממש • השנת ושמע
מראה טלפים כחזיר אבל לתיש צ־יק באמינתי כל יש־אל ! רבד שאתה שיאלני מתלוקת קדומה היא •
מעשיו באמונת בלתי שוס צד פניה שייף עייל שייף ורבו האוסרין על המת״רין אך אמנם ביין שתדבר
נפיק עושה מצית חבילות ומחמיר על כמת פרטים תגלחת ענין נ ע י ה מ ונושף גילת )ר'ל ש כ י ר ו י ^ ע ךץ
; ו נ ^ ש
מצוה לסעדו • ולתומכי • ולחזקו • ולאמצו • בכל כתני ס .ק ן שהיא ע נ ץ מ ח י ר ש ( לא כא מפירש כתלמוד ריק
כי כל לבבית דורש ה' • ודי כיה כי כוונתנו רציית לא לאסיר ילא להתיר כדאי היא ר״ת כעיקר הדין
להגיע אל תכלית מכל צד ופנית והי י א -עינינו יינתני וכציריף נדי[ שלפנינו כזקן ה־כ נודע כיהודה והכסא
כדרך אמת והוא הביתן לבות הוא תיידע כי האמח דהרסנא לסמיך עליהם אם ה־בד היה הוא לך ייידי
אהיכה אצלנו ונתון איחה תוך חיר משכבי לכנו תתת צער ג־ול נשעת הדסק מפורסם ני לא תיבל שאתי :
ונפשט נפש האמת ער מיתה עד קבורה כמאמ' הכתוב ) ו ע י י ן היש•':ש ס י ' ר ס י ו ו מ י ט ע י כ ו ע י י ן לי ס י ' ת ק י י ג ב ה ק ר מ ת ג'
ואהבת את ה׳ אלהיך ככ״ל ובכי ן • והי אלהים אמת • ו ע י י ן תשי' ס י ש כ י א ס כ י א ס ס י ש ב י א שש יהיא ב ס י ' ר נ י ג -עיין ג י פ י
ס ל כ ו ת ס י ' ר ס י ו יד א ס ר ן ב כ ל ל י ו ס י ' ליי בשש ג ן ס מ ל ך ס י מ ן צ (
יהיא מקו־ תאמת ירי כזה כל יה כתבתי כעטי״ו של
הרי הודעתיך ־עת תמתייין ואס מ ע ט המה ואתה
נתין כי נת״ךנת"[ איש אשר כמיני היום יו הלכה כת
תכס־ ולא אני ילא תסמיך על דעתי נלל ני נדברים
יומא אגב ריתטאי • ואגב טרראי • דלאצילא דעתאי •
הללו אין נתנו להנ־יע לפי משקל דרכי ההוראה אשר
מגו רכתיש תילאי • ותבילי טרדי״ן עומ־ים צפיפים •
הורונו אכיתיני כה יהיה תשובתנו אל תנננר השואל
ואת כל אלה היא הלילה הזה לה׳ כמועד תג הסוכות
ואנחנו ייצאים ידי סונת שמים יידי חיכת כריות •
החריט לפ״ק נזכה ייז״ל רנ״ו ותדר״ך סל״ת ע״ד אמת•
אבל אהה ! !! כי לכי ולכך ידעי כישאלית כאלו סנם
כיד תכיתכ בנתיצה רבת לאהבת התירה ולימדיה
מועטות וברוך היירע אם לא יהיו כשאלית כיצר
כפתי־ית יפדתיה והיא החותם אפתחא דרומי יע״א
מעשרין את המלח יאת ה ת ק ובמופלא מיה אין דורש
ברב עי יתרות ואהבת האמת והשלום :
ואין מבקש וא״כ אחי ירידי! מי חייבנו להטפל בעילם
התוהו וקו מרכזו כהו 1אך כיאה בגין דא צריך לאי־יעי
ה ה כ ם ה ז ה א ש ר נ ש ל ח ו לו כל־" כאתרא דמתכעי שאס אייה איש מאישייש־אלסמך על
ה ד ב ר י ם הנ״ל הזר והשיב בלשון היתר ית המעט הוא וראי אין מיניתין אותו יהראית
מתשו'כשמי'ראש היא נכונה כי היא בנייה על מצוקי
איטלקי ו ה ו ד ה ע ל כ ל ה כ ת ו ב ויען ארץ מכמהי1פי רכוות' וכפרט המקצוע הגדול והנורא
ו מ ת ו ך שראיתי שני ד ב ר י ם א ש ר של מוטב שיהיו שיגגין • אש־ אני בעניותי הארכתי
כמקום אחר כיד ה' הטובה ימכ״ש אס איוה צבוע או
ל א כיוין יפה ה ו כ ר ח ת י ל ה ש י ב לו חסיד שיטה מבייש פני נככדיסכרכר עמל ורוח שיטה
שינו׳־ עס האפאנאטיימ״ו אי האיפיקריוי״א שלו ע -
עור א ח ר ת וזה פריה : כלי ידע שורשן של דברים בפיסקים ראשיניס ואח־ונים
הגיענ״י כפו״ל ההלל והשמחת מקבלת מאורות הא ודאי מצית גדולת לגעור בו ולהשתיקו כמעט
דברות קדשך מלהבות אש אהכה וחיכה בנזיפה כי עי״י מרבה מחליקיית כישראל ללא יועיל
ומצי אחר תאורני שמתה מראית ייפי שלימותו יהגיון והיא חילול ה׳ הגדול אם יורע כגייים אלי הפקפיקים
לשיני יגית ירדנו תלמיש למעינו • וכל דבריי כגחלי צנומים דקים שמצד עצמם אי! השכל הישר מקבל
אש מלאים ויו ומפיקים העטה והיראה וההשתיקקיח אותם כי אם כעצכון גדול לילי שלפי משקל ומאוני
להגיע אל האמת לפי ־עתו ומצי־ אחר כל עצמי צדק דרכי ההוראה אין נח כפ־ט׳• החכמים לחליק
עששו
יח כ ר ך של רומי סימן ח׳
צורך שעת הרת־ וכלימה ׳וחילי ממ״ש הרכ זרע אמת עששו בהביטי אל תיכן העני׳ י מפני שהוא כמעין •
ח״כ סימן מ' • עלענין תת־ופי' שמניחים כתוכססתם ואדוני קצר כמקום שאמדו להאריך• אשר בו נשתברו
יינם שכתכ סאף על גכ לכתחילת אסיר לקנית סחס כמה קולמוסים ומר אגב שטפיה ואגכ ריהטיה
יינם לעסית אלי התכיפות אכל אס ככר נעשו מיתר אמינא ילא מסתפינא שלא ד ק ד ק ככל דברי תחילת׳
למוכרם • ואף על גכשהוא עצמו סהנניס עצמי לספק וסופן ועוביין ותקפן יע״ו התליט כאיות רבדים אשד
יה • מ״מ לא קניסינן ליה משוס יעבר אדרכנן דכיו; אינם מדרכי ההוראה אש־ תויוני יכותנו יאכיחינו
דרסר״ס מתיר לא מק־י עבי• א־רכנן עי״ש • ורוקא כמו נאספו רוכס אל •עמם אשר חובה ע״כ מורה הלכה
שמענ״ת בחכמתו תרמת כתב לנהלם במתק ודשן לשים משטרו בהם ולא לנטות מאותם הירכים דרכי
כחכמה עצומת עכ״ד נר״ו: סיים לכל מוצאיהם לכל מסעיתם • ואילו מר באתריה
א ח י •י הכינני ואדעה תורתך במאי קא משתעי הוה מדקדק ומשער היטב ה־כרים הכתובים על
מר להתיר משים איבת ושעת היתק נגד תלותית הראשיניש • כמעט לא היה מקום לכל מה
מת שהחליטו הפוסקים לאסור Vאס כמו נדון דירן שכתב ויען רצוני להתעלס בי ובחירתו ככל עת ורגע
להתיר התגלתת כסומכי מטעמים הללייא״נ לאו כ״ע ע״כ מצאתי עצמי מחוייכ להזכירו מ״ש מור״ס ו״ל
איסתניסיס ולאו כ״ע יוצאים כאוכלוסא ומקכליםפני כתשו' סי' מ׳ לאהוב שכננרו וז״ל במטו מינך שחעיין
מלכי ארץ ו־וזנים ומה כחו יפת לתתיר כפומכי % היטב בתשובתי על דבריך תמיד ואל תעבוד עליהם
( אח־ ש־כו האוסרין י י :
י > f מ
'' ״ א ־ ע e c c
בעיון נמהר כי כדרך זה אתה פונס את שנינו • " כי
) צ ־ ־
על המתירי; מהרכס מא־ • וגדול סדור האח־ון אשד איני שולת תשו׳ למעלתך עד שאעביר עליה פעם
אליו שומעים כל כית ישראל הוכיח כמישור שפשט וסתים ואדע שיש עיקר כרכר לפי דעתי ע״כ יעו״ש •
איסי־יככלישראליככר כתבתי לישאיןלני־איה מוחלטת ואתרי הודיע אלתיס אותך את כל ואת אמר נא י־ידי !
הפך דכריי שלאפשטאיסי־י ככל ישראל •יאס לפרטים אתרי אשר כדברי הראשיניס הארכתי לבאר ולהרחיב
תראויים ככר מלתי אמירה כמכתב הראשין ענין ית ער היכן מגיע גביל יה אשר גב לי יאשוניס כאמרס
של שעת הדחק יתאיכת אשר לא יפיל כי אם כפרטים השכל והדת יתיי לאתרים מי הם משפטי השכל ומה
ולא בכללית האומה כשום אופן ש כעולם וכמי שהארכתי המה חוקותיו יצ־פהיס בצרף כסף לת־אית כי כל
כמקים א י ן ־ • וגם כתעתיקי לו סטעם הנוי של דרושי הליכותיו הליכות אלי מלכי בקרש איך תור וכחכ
תאייך כ ת ר מ ל כ ו ת כתיכ שם • איך נשחית כסתם והיא שהשכל יהרת יהיי בכל כחס קשיריס
העש־ת 1ואס כת ־יאמר כעביר ואתרים )מיעתק מאטאלקיcome ruligiono(eio<5
ragione siano strettamonte fVa esse a m -נ!
דעתי נוטה להתיר ומזנה אני כמקומ״י ימי ישיבני י
ולא עוד אלא רצת לשתפניגס אני כדעה malgramato
שכך נראה לי מדבריו שכתב • אבל אני שוכר במחילה
מכ״ה אם יהיה כ; אני אומד לו כי הרי נטה קו'מדרכי זאת • אל אתי ! לא ירד בני עמכם כסתם י שאני איני
ההיראה שלפי משקל ומאזני צ־ק אמונתנו:־בר שפשט מפרש טעמי השכל לענין זה כי אס או טבעיות
איסורי ככל ישראל תמיר לן יכמ״ש ה־שפ״א שימן ט׳ • כמושכלות ראשונות ותיומת לתנה או משפטיות כמו
שאפילו קבלת הזקנית שפשטת ככל יסראל מן סדין כל דרבי ההוראה אשר דרכו בהס מחוקקי תרת ונ־ולי
לנהוג איתת • ואיך א״כ יוכל לתתירו כפומכי ולסמוך מפרשיה ותוץ מכי אופני׳ הללו לא יוכרו ולא יפקדו ולא
על דעתו אם לא יורו לו חבריו או רבותיי על חלומיתיו יעלו על לב סוס מורס הלכה ככל מקום שהוא)ילנישה
ועל דבריו Vי ל מ י כ י ח א ש נ ה ס ג נ י שילח לי א ג י ש ו ב י י שליה ב ג ו י ה ר ב נ י ת ס ש י ו י ע ח ח ו ר כ י ש ס ה ש ע ל ב י ר י י ה יעיז • פ ה א מ י י
י ל ב ר ( ך ץ - אזנה נקניש נ ע י י ן סספ־ינז ג ד י ל ה שמ-שא ש נ מ ע נ !
בלינו!- יהופיםיס ק ט נ ח סכמיח יהאינ־ס ממש א ש ר ח י נ י ח י ואמח
י ע י א י ס ע ה י ק י ה ללשין א י נ ג ל י ו ייעייין שש החיי ע מ י ו י י נ ישש י מ ל א שמד באתריה איש"ר קאיטאלקי המאיסר ככל עניניו •
כ ל מניח׳•( והראיה' שהכיא מהרב ז־ע אמת ו״ל עמי יודע צייק כי כדור השפל הזה לקחי הדברים הללו
תיתה ושלתתיה לא בפירישא אלא מכללת כמי שיכא הסכל והדת כסתם בהוררים לחטוב כהס וכל דבר
לקמן • אכל מלבד שאינה ראיה להתיר כפימכי אלא )המהדשח אסר לא יבא כאש הציויליואציו״ן המירירנ״א
אדרבא כי משם תברא דעברינא הוא דלא קרינן ליה <•׳״"־" ״״יי( יעבירו כאש ורמיא להי כמי שלא נאמרה
אבל להתיר לו ו־אי לא אמרו ארס מעולם • יתשיבת מפי הגבורה ודאי שחיכה עליני יכמעט איסיר נמו־
זאת היא יאיס חיתנת לתשויכשמיס רתש ההיא בתגלחת להשתמש כמילות הללו כסתם כי וראי גירמין חרבן
וגס אורת יסימ; י״ט לענין כרכות השחר • שבאמת עולס כלי ספק ואין לאל ידינו להושיע • כל זה כתבתי
כיו! ש־״ת או חדאב״ד מתירים כל חד כנדון דידיה • משוס אל תעמוד על דס רעך כי מר גדייו דילדא הוא
אפילי אחד גריל מחיר ממאה איס־ים • העושה כסכרת חיתו מעשי ודרכי רבותיו גדולי המורים ומינא לא
המתיר לאו כר נידיי הוא כי לאי ננכרינא יחקרי •וע״ו יזוע כאשר שמו הטיב איהיה כשמי־ה ואיהית בזכירה
כתבתי במכתב האי כי תשו' כשמי' ראש דתגלחת בנויה וע״כניחן להצילו מכף כל אויכ ואורנה' יצילנו ויצילך
על מציקי ארץ וכוכתי על תשיכה מיהר״מ מפאדיכא אלהים לנצח כיר״א :
סימן ע״י המיפדסמת היא שהכיתה הרב ו״א • ולא ואביא היום אל השנית אשר כתי :מר לליעויס כלעו •
וו בלבד אלא גס על מה שתביא מרן כ"י ת״מ סי׳ קפ״ו. יי״ל מיעתק לעברי :
א״ו דלא נאמר אין אדם משים עצמו רשע סיכא דלפי
דעתו כהתרא עבד • וככר אני במקומי כסי סקטן \ ) בלנד ירשני א־יני לרשים :שמה שמעכ״ת נ־"ו
חומר ל ב ת״מ סימן ג' הארכתי כיד ה' הטובה ישתמש כ ע י איתם תריניס ותתי־ישים המתודשיש
עלי ומעין דוגמא כספק נידוי עיין 1
אשרלא דיבר מהם שוס פיסק אכל אני סיבר להסתפק
מיס־נ״ח ח״א סי' יו״ד ומיהר״י תליי סימן ן׳ • ועיין גס כהותם הדברים שפסקום ספיסקים כתנאי כשיהיה
שיירי כנה״ג א״ח סימן תקנ״א הג־״י או׳ כ״א לענין הענין סאנו מתירים משים איבה ינייצא מענינ ם של
מסתפר
כ ר ך של רומי סימן ח׳ ט׳
י״ל שהוכחתי" י כשב״ט אנשים דלא דמי ענין מצכה מסתפר כט״כ אחר חצית דכתיב דלא ש״ד לנדותו
שהוא חק כלי נועם לשאר דברים הכוללים הסמשה וחייו ! נראה כנוגע כככוד רכיתינו כעלי התוספות :
חישיס אשר האדם נהנה באמצעיתם • יהבאתי״שול זה ו ה ב א ת י את תשלישיתכאש דת ובכור הבחינה •
ראיות נרילית חכמכיית צדיןניית תלמודייח פילסיפיית מ״ש מר וו״ל מועתק מאיטלקי • ולא
עד שנשתמשתי גס ממ״ש המורה ח״נ סיף פ' מ״י • עוד אלא שגם ארוני כמקומו אינו אסיר בזיקים שלא
אכל זולתי נתן בו טעם וכו׳יעו״ש ובשם טוב ירוק להורות נגד שוס פיסק שתרי יצאת ההוראה מלפניו
היטב אכל כנדון דירן שתוא התגלתת מת נחדש דבר להתיר המיסיק״א אפילו בדמותה של כתי כנסיותיהם
מעתה ? ובפרט מה שהעיר מיהר״י אזולאי ז״ל שככר נגי תשו׳ הב״ח א״ד • ואני אומר וראי שלא נעלמה
פשט איסורו ככל ישראל • א״כ נסתמו מעינית החכמת מעיני ועליה אני דן כפסק ההוא באורך וברוחב
להתירו כדרך הקש ופסק הלכה ולא נשאר כי אם לתלותי׳ ימרכרי נלמד שכתבתי אפילי אוחה כדמותה וכוי אכל
זה של שעת הדחק ומהאיכה ותניוול ותהיסטניסות מה אענה ומה אומר ? שבמקום דמיונית אלו שכת־
והדומה להנה .וע״ז ככר אמרנו שזה ניתן ליאמר לנו היתי תושב כי מר באתריה יתאו תאוה • לישרים
לפרטים השרידים אשי ה' קורא ולא לההירו כפומכי נאוה י וזה יכתוב ידו כחל״ת האר״ש למען אקיים
בלי ירחים נמםפי ע צ מ ם ימים )׳מכיש לעמי( ו א ר ע א ס מ נ י י ל י ס בפסק הנ״ל מצוח שילוח ליי״הק כדי להתבשם מתורתנו
בערב ל ח ו ש שלא י ג ל ח י ו נ א י ת ש יש ח ג ל ח ח ולא מרגשי ולא מ י ו י
כלי לחיהמ וימחוהו כ ש ר ו ח ־ א ח י ס ב ל ה ר ו ו ח ו ה ר י מ ה לו מועו
או לפחית לתהות אקנקנינו •וממילא מ ח א תרתי תלת
ס פ ק כ א ש ר א נ י ר ו א י ם ב ע ר ב י ש ב ח י ת כ מ ס ו כ מ ס מ נ י ח י ם צ ר כ י שנין לטיכותא • חרא כל שתוא עיקר מירוס דם האתבת
ו ו י בזס למי יום א י ד ס ל ב י ן ס ש מ ש ו ח י ו ה ת ג ל ח ת ל י י ס א' י ע ן ס י א שליא יקמש ושניה לה ידיעת ההפרשים כרחוק מידת
ש מ כ י ר נ ג ע י מ א י א ו י י ״ א ע ל י י ( ומכ״ש שרויים נר״ו לא
0 , 3
נר׳ ו י חמים רעים כמוה״י מ ר ד כ י מ ק פ י א ה » י י » ( רצה לרמיתה לתיקיתיהם כמו מצכה יאסרה .
הועתק מתאטלקי ואני הרחקתי דמיונו כדאיות וממילא הותרה • אבל
כא ]איסור התגלחת כבר הוא גז־ה מפורסמת כתלמוד
ש א ל ת על תד מתתלמידיס ששימש לפנינו כישיכ׳ אלא שע״ו נפל הספק אס גס כזקן נגזרה או לא
ועכשיי זיכהו ה' ותתלמד חכמת הרפואה מטעמים המיכאים כהרכ נודע כיהודה וככסא
ייצא כדימיס עם סמיכתי״מכית ועד הרופאים אבל רארסנא • וא״כ כשרכו האוסרין ואמיי שגע״ז שייבא
ידוע לרבינו נר״ו מה המת תתוקים אשר לא טובים הגזרה אי סככר פשט איסורו ככל ישראל וכיוצא מאלו
תמתיקקיס על אומתינו כמלכית זה שאין כיד שוס הטעמים• א״כ חידת גז־ת התלמיד לתוקפה גם כראש
רופא יש־אלי להשתמש בסמיכה ואת כי אס דוקא ובוקן לפי רוב דעות האוסריז יא״כ איך אני איכל לתליק
כתוך עמנו מןתאגף ולפנים וי־ועכיכתיך הישראלים אס לא כדאית מיחלטת שלא הביאות תאוסרים או
אינו מספיק מים ומזין מהטעמים הגלויים והידועים שלח ראוה ) כ ו אי' ח י ז ר י ן ה א -ס ר ץ כ מ י שאינן כ י י ן שלא רא• א ו
לדבינו נר״ו אשר שימש כקתלתנו זאת יע״א עומדות אין יאס ל א ד ק ר ק י ה י ט ב כ ר א ש י נ י ם אשר נ י ח י ש ר א ל נ כ י ן ע ל י ס ש (
וישיבות ועתה כי כאו הצרפתים לשומרי תמג־ליס אני מוצא חד מכל תרבריס תאמירי' תירה גירת התלמוד
וחתומות מטבע אנשי תחיל לטעת בתיכם בית החולי' לתוקפה שתמ אסרה תגלחת וכל תגלחת בכלל • ושוב
הוא הנקרא אוספי״ראל וגדולי הצרפתים נחנו עיניהם אחי״ד מצאתי להתשב״קח״ב ריש סי' ד׳ דברים כהייתן
כתלמידו ההגון להיות לרופא הכולל כבית החולים הני' לענין כלאים והביא ראיה מופתית ע״ו עלז לכי כה׳:
כי יודע צ־יק סיתל״א כי הצ־־פתיס רתיתס שונית ?את ' ':) !pכנר ס י א מ י ב ל ע ח נ ט ע נ ה ר א י ( שאני 5
;c
בענינים כאלי יאין מתנין תפ־־שכיה אס יהית הרופא מעילם לא אמרתי שאין אני יכילים לתלוק
ישראל• או מאימה אחרת כי הכל שיה להם ותחכמת על הראשונים כשיש טעמיסמספיקיס וראיית מופתיית
יהשלימית הס המת היסודות המוסרים להם ולכל מי שהרי מי לנו ג־ול ממרן ז״ל ? יעכ״ז פיק חזי מ״ש
שיעתו שלם והתלמיד ה:תמד תיכת עדת ויגע כדי כתשי' אבקת ריכל סימןקצ״ת שחתיס עליהג״כ המכי'ט
להגיע לגדר זה יתרבת תיציא ועכשיו טחו ריקנית וכל י״ל ומותד״י די קיריאל ז״ל וז״ל • ואף על גכ דאיכא
בני ביתי הס כנדר תצידך ההתלטי כנודע ומפידסס למימד אינהו רהיי בקיאי כפיי דברי הראשיניס טפי
לרכינו נד״ו וע״ו כרצונו לתכק מינוי זה ככל כתו וגם מיני! • הני מילי ! כמלחא כלי טעמא אבל כמלתא
גדולי הקהלת כולם פה אחר עיניהם תלויות אל ענין דאיכא טעמא ואיכא למיתיכ מותכינן דבכל מר ודור
הנוכחיי כי בו יוסר החרפה והרעכון מעל עמנו איכאלמימר לאי קטלי קני כאגמא אנן וכדכתבו גדולי
ימכתינו אלא שתלמידו חישש שמא מי יודעיז־מן אייה הראשיניס עכ״ד י״ל • ואס מרן ז״ל ודעמית כתכו יה
ענין הגורם לחילול שכת ובפרט כענין כתיכת• רשימת נגר הריטנ״א יהריכ״ש כיעיי״ש • כ״ש אנא לגביהכ״ת
הםתמניס
יט כ ר ך של רומי סימן ט׳
לאירויי השהא הכי דנפישי ע״ה ע״כ • ראה כמה הסממנים והרפואות כנתכיהס שוטת העל אלה נפשו
דחיקה דרכך מריכי עכ״ד הריכ״ש ז״ל • יעיין חשו' לשאו״ל הגיע מה יהיה משפטי ומעשהו אס לתכק אס
מוהר"י כירכ ז״ל הוכאה כשו״ח מיהרלנ״ח דרצ״חע״ג להרחיק מתכק • על הכל יבא דברו ויבא שכמ״ה •
שהשתמש ככל זה יכלשיני של הריכ״ש י״ל ולא הזכירו
וידענו כמה היה מ ץ מוהר״י כירכ ז'ל כתשו׳ הריכ״ש • סייגי מרדכי מקפואה כ״ד עבדו ותלמידי
ומיהרלנ״ח שס דשי ו עיייגכתכ דכל מכתא דמחמרינן
לע״ה היא משים דמסרכי פי׳ רמרמו מילתא ,למילחא ה ש ו ב ה הקשית לשאול י־ידי ! הקשית לשאול
ומקיליןנדוכתא אתריתיולאו משוס דעכ־י כי־ון עכ"־ ומסיפקני אס יש כח כי־י אפיי לפלפל
ויש להכיא ראיה לדבריו ממ״ש כמשי שכת דת״ל דע״א כענין זת • יאפי' עם תלמיד הגין כמיך דלא דמי נדון
רב נחמן כר יצחק אמי לאיסוי־א מכשל הוא דלא אתי שלפנינו לנדון הע־מיניס המכישליס ככשילי גויים
לאערימי ופרש״י דלא אתי לאערימי ילעשות במייד המוכא כתשו' מים דכים מילמלה יו״ד סי'ט" ו שהתם
ולימ־ שיגג הייחי ד ל א נ ח ש ד ו ישראל ע ל היה הענין הנאסר מכח דברים תמיתריסונהגו אחרים
ה ש ב ת ו ת ע״כ כהה איסור וע״ז שפיר כתכה־כ שס כסיף התשו׳ יז״ל •
וכר מן דין הס ז״ל אמרורכריס המותרים יאחרים נהגי
והס ממש דברי מיהילנ״ח ז ל ו־וק • יהיה איך שיהיה
כהס איסיר אי אתה דשאי להתי־כ למעשה אכל לגלות
או משיס דעכדי כזמן אי משוס דמקילין עב״פ כל
עיקר הדבמס ויסודן שפיר דמי עכ״ד עי״ש וה־כ
הדאשינייואחמני' מסכימ״יס ומעריכ״יס שלא להודית
הקדיש מוהר״י אירגאש י״ל הבא אחריו שם סמך כ'
כדבר דיש לתיש שמא ע״ה יסתכך מענין לענין וא״כ
ידיו עליו יכתכ וז״ל :אכן כנייד ככר כתי :מעניית כי
גס אנתני בחשו' ואת כהכיאני צדדי ההתר כמי חלקי
לא מלכו להתיר לתם רק תם מעצמם אמרו כן כי ילפו
הסותר כדרך ההוראח יש לחוש שמא מתיך דכ־ינו
מתקנתא דתקין ואסר לתם מה שהוא אסור מן הדין
ילממ להתיר כדכרייהאסו־ייוע״כ שתיקיהיני יפה לני:
יהיצ־ך ללמדם כללי האיסיר ע ־ כי נתגלגלו הדכדיס •
רכד דייקנין שפיר שניית נדון דידן מכל אלא
ומצאו להם פתח להתיר את המות־ ולכן כיון דמדינא
האמור ומדובר שינוי ניכר למעמיק כעצס
שדי הנס לתו כדי שלא יאמרו שכל תכלית החכמ-ס
הענין רכשלמא כנדון מכשל כשבת כשוגג דעיקר
להחמיר מקא וכוי עכ״ד • ה ר א י ת י ך בעיניך
הבישול כמזיד הוא איסור גתור ולא התיר ר״מ לאוכלו
דמדינה הידיד ! כי מקא כאותו נ־ון
אלא מפני שנעשה כשיגג כגון דא וראי אסיר גמור
נמקוס ע״ה להייית התר .נדבר כד״מ יען עיקר ס־יא ע״ז תתירי פרישיס את הרכד לפלפל כעיק־י
שאנו מין עליו שהוא הנישיל הוא המעשה הנאסר הדברים יאם התלמידים מתיךלמידס י ע מ מ על התירן
כשנת ואין אתה מתירו אלא מפני שנעשה בשוגג ע״י של דברים הנח להם וילמדו ההתר לא כן כדבר דאיני
יראי שייך שפי־ שלא לדרוש ושלא להודית כיון דלאי ממרר נל כך וגם שהענין עצמו הוא כל כך רקשניכל
כ״ע דינא גמירי ורואים שהבישול נשכת היתר לאוכלי לטעות כי ילהתיי את האיסור • ונמו שהוא כאמת
ולא מפלגיכיןשוגג למזידכשיניי המקרה שקרה לנישול נדין שלפנינו ינמו שיכא • וא״כ לא דמי אלא לאיתת
הזה וא״כ כיין דראו דהיתר דכר הידוע להם שהוא שאמרו כפ״ק רתולין דט״ו ע״א נענין מתליקת ר״מ
אסיר הנה גס סם העמי הארצותיסתככוויתאחזוכקורי ור״י כמבשל נשכת כשוגג דד״מ ס״ליאכל יר״יסייללא
עככישויכיאו להתיר איסורים אח־יס בחסרון ידיעתם יאכל וע״ז אמרו שם כתלמורא כי מורי להו רב לתלמידית
לא כןכשאנו נטפלים להשיכ על דבר שאין כגיף המעשה מירי להו נר״מ וכידריש כפ־קא דריש כד״י משוס עמי
ריח איסיר כמו נדון שלפנינו כי עמד השואל ישאל אש ה ר ק ונתנו התום׳ שס ר״ה ננירי • דמדמירי י י נ
מיתר לי להיות רופא בכית החולים הצ־פתים • שגיף לתלמידיה נר״מ שמע מינה הלנה נד״מ אנל הדשנ״א
המעשה הוא התר שנילד נו ספק חיצוני שמא ינא לירי כחי׳ לשם כתכ וו״ל י ולענין פסק תלנת יש מי שפיסק
חילול שכת או לא שהיא ככל השאלות הכאות לפנינו כר״מ היאיל דמירי רב לחלמידיה כר״מ אכל הרב כעל
כאיזת ספקית גמלים יעמיקיס אשר שואל״יס ילכו ההלכוח ורכ אחא משכחא פסקו כר״י וכןפסקהרמכ״ס
בהמה ואנחנו המשיבים מפני החיוכ תמוטל עלינו ז״ל רהא רכ דריש כפרקא כר״י משיס ע״ה • והשתא
להורות את כני ישראל אנו נטפלים להשיב שיהלכו דכר ליכא לאורייי כר״מ דהא נפישי ע״ה • עכ״ד והריכ״ש
אס לאסיר אסלתתיר ולא מפרק שמתוך דברינו כפלפול היי שצייר כתפו' שהשיכ לפאנפאלינא לה״ר סייס
הדינרים בעומקןורומן ־• יתברר לשימעאיזה דין לתתיר גאליפאפא נ״ע שהיה אומר רעכשיו אין להעלים הסתר
שעד עכשיי היה טועה בו לאסיר לא מפני זה נכנס משום ע״ה ני נלס תנמיס ינביניס ויודעים את תתויה
כסוג קרוךע״ה דאי לאי הכי לא שבקת חיי לכל מורה ובקיאים כ־קרוקי מצות וכו׳ וכוי ע״ז שפך נאש תמתו
ודאין השוכן לשפטי״ו הטוכ טוכ לסגור פתח כית הריכ״ש ואחר שהאריך להראית הכל כהפך נראיוח
המדרש ונעשה און של מעלה כאילו חייו ! אינה מופתיות כאשר עינינו מאית וכלות היום היה ככל
שימעיז ? הא וראי לא יתכן דרך ה' י ואפי' ב־בר אשר דכר והודיע תריכ״ס ו״ל מצב מרו וגס תכיא
התמוה שפסק מרן בסי הקצר יריד סי' רמ״כ סק״טדיש הסוגיא הנוי יסיים יכתכ וי'ל :ותמה על עצמך
מי שכתכ שאסיר לחכם להודית ולהתיר רכר התמוה ) • מ ר ב ה ישיכית שס נ ש י י ש ' ' '•' -י י־״ו( סורא את־יה
ג
3
לרניס שנראה שתתיר את תאיסיר ע״כ • עכ״ז כתב דרכ לאו כני תירת ופאנפאלינת כני תורת ! ראה
השייך שס רתייני דיקא אם מתיר כסתם י אכל אס בעיניך רכרי הרמכ״ן כחיי לחולין עלה דההיא דכי
הומר לשאול טעם לדכי ומראה לו פנים או שמביא מירי רכ לתלמידיה מירי להו כר״מ כתב וי״ל :ולענין
ראית מתיך הספר מור,ר • פסקא דשמעתתא ראיתי לכעל הלכות ול־כ אחא
ואני בעניותי כספרי הקטן כ ר ך של רומי מסנחא גאון שפסקו נר״י יכן עיקר ת־א דרב דריש
כפסקכליהשעוישע״ג כפיקא כר״י משום ע"ה ואפי' אורויי נמי ליה לן
כ״הכ 10 יוד
כ ר ך ש ד רומי סימן ט׳
התנאי הזה מה דל? אפשר יחזור ללעג וקלס •.וחירוף כנסיותיהם ומוסיקא כפת הארכתי כיד
— - , • ,־
כ״תכ כמנהג
^ -
וטרוף כפיהגייס • אז הילך עמהס כלי תנאירכראים ה' תטיכת עלי ותבאתי מ״ש רכינו הרשכ ה י ל
הס כל הנך רכייתא לסמיך עליהם • ילענין רכר מציה תקי״גותרשכ״א ת״א סיף סי׳ א' באומרו :וכבר נחלקו
מה יקרא רכר מציה ? העלי כל גדילי הפיסקיס וכראשה עלי קצת מחכמי הדור בדברי פה כלי נתינת טעם וראית
ר״ת ויכינו יואל ודאכי״ה והעוי והריכ״ש יהתשכ״ץ רק שהיה הדכי חרש בעיניהם ונם עמדתי על תשו׳
וכנו הד״ש ז" ל ומוהר״א ן׳ טוואה ז״ל שם • וכעל ייסף אומץ סי׳ י׳ ותשו׳ חחס סיפר ס׳ שייא ואכמ״ל •
הרומת הדשן וכעל שכולי הלקט דמקרי רכר מצוה לילך וזה כמתיר דכי התמוה לרכיס כ״ש כנדון שלפנינו
לסחורה או לראות פני שיירו • אכל דעת מין שאין דאין אנו כאים להתיר אלא שיש לתיש שמתיך פלפול
ריכ הפיסקיס מודים לר״ח • והרכ כנ״הג שם כסימן הראיות יתברר למי שאינו כקי אייה מןהדכרי׳ להתיר
רמ״ת סיף הגה כ״י הכיא השיילהר״ש ן׳הרשכ״ז י״ל הא ודאי אין אחריותו עלינו ויהיה מה שיהיה כי ישרים
)ואינה בתשיניחיו ה נ ד פ ס ו ת לפניני כאשר נ ד ק ת י כקיכק י ד
דרכי ה׳ וכו׳ ונכא אל פשר הדכריס :
טג
«= י=־ ( דכתכ להדיא דלא דאת סוס אתר מהפוסקים ה ש מ ע ת י ך קירא חכיכ ! מכלל טעניחי לא
חולק על ר״ת כיס • וסיים הכנ״הג וכתכ ונכון עי״ש : כביר באומרישעיקר השאלה שבנדון
ה ר א ת י ך בעיניך הקורא חכיכ ! שכל שבשעת שלפנינו היא תפול על דבר שהיא התר גמור יהייני
י הנסיעה שהוא ימות החול • היא אס מיותר לחבק מינוי יה ולהייח רופא כבית החולים
בהתר גמור ואינו כמתנת לחלל אח השבח י ואפילו הצרפתים או לא וידעתי גם ידעתי כי כעוד ה־ב־ים
שיודע כרי שלמחר מוכרח הוא לחללו • עכ״י כיון האלה כין שפתי אזני תשמענה רכר מאחרי ואלי דבר
רכייס הנסיעה שהיא בימות החיל היא בתת־ גמור יגונב כאלו הקורא וריעיו היושבים לפניו תמה״יס לנפש
לא משנחינן על מה שיבא אחריה מן ההכרח • ואפי׳ אדם כמיני לאמד • מה תם אלו הדמיונית הפורסים
כאיסיי־ דאידי־תא כגון יוצא כשיירא דמוכדח לילך כאויי ואין להם על מה שיסמוכו 1מי לא -י־ע שגוף
כרגליו • ואס אינו יכול התירו לי גם לרכיכע״ג כתמת המעשה שעליו תפולהשאלה במינוי לרופא שהיא תתי
שהם שתי איסורים ) ע י י ! ה י ש כ י ש ס י י ו כ ׳ נ ( עכ״י מיתר גמור? אבל שכת עיקר שכת שעל ציר זה הסיב כל
גמו־ לנסוע כל שכיום הנסיעה אינו פוגע כאיסור השאלה ? והיא :שאנו חיששיס שמא יבא לידי תילול
שכח וריק שהוא דוקא מטעם יה הוא ולא אחר שהרי שכת • ובפרט בעני; רשימת הסממנים שהוא הדבר
כל תפוסקים גדולים עס קטנים אוסרים לצאת כיוס היותר רגיל ויוכל להזדמן כמעט בכל שבתית תשנה •
השבת עצמו יען שהוא פוגע כאיסור שכת כיוס וא״כ הרי שעיקר שאלתנו היא לבקש התר לאיסור
הנסיעה כשאט כנפש: התמיר הזה • אף אנו נשיכ ונאמר :טעית הידיד !
ו כ ב ר אני רואה כך הידיד ! כי עכשיו נהפכת טעית ! ולא ירדת לסוף הכונה י והלילה לך לשאיל
לאיש אש־ יצהיו פניך כשמעך הראיה להתיר את האיסור שהוא רכר שלא תוכל לשומעו משוס
המופתיית תיאת • וככ־ מדילך ומעצמך על פי ראיה מורה צדק ירא וחרד על דכרו לא היום ולא מחר • כי
אלימתאיאר • ,רצונך להשליט ולתורות שמיתר גמו־ אין כידינו להתיר את האסור • אכל השאלה כעצם
לתלמידנו הרופא כריו לחבק ככ׳ ידיו אמונת תמינוי אינה אלא אס מוחר לחכק מינוי זה אפיי שיש לחוש
הלית בבית החולים • אחדי שבחיכיק יה אין בו שמא יכא לידי חילול שבת • יצרדי הספק הם כזה
ריח איסו־ • והיא דמיון ממשיי ליום הנסיעה שאין בה האופן :שכיון שבשעה שמחבק הרופא מינוי זה עדיי;
ריח איסור • ואס אחייך יצטרך לחלל את השכח היא אין איסור שכת לפניו • ואינו מתנה לעקור עיקר שבת
כע״כ משוס מזונותיו הקשים כקריעת יס סיף • ומה וכשיזדמן איסיר שכת לפניו בבר הוא מקורס מלאך
יעשה אוחו הבן ולא יתטא ? כענין חיליל שכתשכשיירא משית ורופא כפית החולים • ובו בפרק יפלו איזה
שהוא הולך לסחורה ממש ממש •ילא עיר אלא שאתת ספקית שיש כראי בהס לעמוד ילכארס אס להתיר אם
בא להחליט דבר זה בכמה מיני ק״ו חזקים כתכור לאסיר לפי משקל מצבו ומלאכתו שבבר נכנס כת כהתר
כהרים כזה האופן :השתא ומה התם היוצא בשיירא גמור • יאין לה ענין בגופת של מלאכת שוס ריח איסור
דיודע בבירור דעקיד הוא לחלל את השכת וכאיסור כי אם מפני שאת־ שכבר נשכר למלאכה יו פ ג ע בו
ו ד ת • עכ״י הותר לי אפי׳ יוצא לשתורת • ואפי׳ כלא ח איסור שכת באייה מן הדכריס הקלים או תשמירים
תנאי משום כי אין בנסיעתו כע״ש • שהוא יום חול שבו • זאת היא עיקר השאלה ותמציתה למעמיק בה •
שוס עקירת שכת • ומת שיכא אתר יה מאי; תמלט לת ושאלה זאת לפיס ריהטאתוברות אשת אלאתותה עם
איכפח לן אחרי בי בהיתדא נסע • בנדי; שלפנינו שהוא השאלה שנשאלת לפני אתרוני הראשונים הלא המת
ספק נמוד אם יבא לידי חילול שכח אם לאו • ואס הריב״ש שיי י״י וי״ת וק״א וק״ב • וסתשב״ץ ת״א סי'
תמצי לומר שיבא אינו אלא רשימת שמוה הסממנים כ״א • והרשכ״ש כנו סי' ת״ת • ונפסקה מפי מרן בכ״י
ככת :שלהם תנקי כפת הפוסקים כ ת כ גילהות ־ ובס׳ הקצר סי' רמ״ח על היוצאים כשיירא כמדבר
דלרעת ההנתית מימוניות הגדול והנורא • והכל יודעים שהם צריכים לחלל את
ומורים בהגהה איית סי׳ שיו איני אלא אישיר י ר » ן השנת כלי שים תקומת לא מינה ולא מקצתה • ועכ״ו
והרכ נויע כיחידה חייב חית סי׳ כ״ט כתכ וו ל ועוד פסקו ראם הוא לדבר מציה יוצאים י ואפילי בערב
דאנן על הרמייה כ מ ט ק דכו:ר דתכתיכתשלכתב שבת • ולדעת התשב״ץ ובנו הר״ש ו״ל הוא דלכל אפיא
גלחית אינו אלא שפות ואף שהכית שמואל היי קג״י צריך להתנות עם כעל השיירא לשבות • אפי׳ שלא עלה
סק״ח חילק ועיין מג״א סי׳ ש״מ ס״ק יו״ד אעפ' כ כידו וכן פסק מרן ז״ל כס׳ תקצר עי״ש • אכל הכיור
) י ״ ,״ י ׳ שי י ע ק ב שיי ת' ״ע ר ; ך
ע . ,״״
ע ל י ן ל ם מ י א נ ד א
שם והריב״ש כסי' ק״א פסקו דאינו צריך להתנית •
נ כ ת ב שלמם לכתיב לגיי אמי-ה ע ל י ה ס להתיר 0:ושמך וריק והרב מוהר״א כן טיואה כתשו' שכתשכ״ין גופיה ת״ר
מ ש י ם ו ה י י ש נ י ת נ י ע י ה י כ ע ל 1הי וגש א נ י ה ד ל נ ה י י ת י כ מ ח י ק י ו מ י סי' י״א דפ״ט ע״ג כתב דכיון ראם יזכיר הישראלי
ו ה ת ־ ת י ל נ א מ ן ־ ק ה ל ה ס • יהישע י ע י א ס מ כ ת י ע ל יש נ י פ ע מ י ה י
סינש
כ כ ר ך ש ל רומי סימן ט׳
כהלכתן ואל תצטרך לכריות • אבל לא כל שכתייז נ ו ״ ל שכיס לנ• כ ז מ ן ס״לש נ י ע שמפי• • ־ י א ו ס ג י י ינ-ת-״נ כ ס כ ־ ח
השנה כמו שהוא כאמת כנדונייח כדלה והרימה לתס ס מ ל ח מ י ח ל י ז פ ז ( ואתר כל ית אינו דין שנתיר לתלמידנו
שאס כאת להתיר לכל משרתי המלטת איש איש הרופא שיקבל עליו לשרת את הצ־פתיס ככית התילים
ממלאכתו אשר המה עושים מפני טעם המזונות כלתי שום פקפיק ? אתרי דלא יו בלבד שאינו מתנה
ונכיר האומה ותירותהוה־ומה • א״כ הרי התרת להם לעקיר הת השכת י אלא אדרבא היא י ס פ ־ גמור
לנל ימי תייתס את השנת וחיר חול גמור ולמחר יכואו שכיה אפי׳ מויריכ״ליהררכ״ז החילקיס על כל האמיר
לפני נית דינך הבנאי והנגר והרצען והחיט והרימה ומתמידים לצאת כשיייא כיודע יראי שעתיד לחלל אה
ייאמרי לך התר התר יוצר כל כחכמה המלאכית האלה השבת • מתירים כיה אתר שהוא כספק וכ״ש שעיקי
כי כצרה גדולה אנתני והעניות והדלית נסכו על ספק התילול אינו אלא מ־יכנן לדעת הגמרא ומיר״ס
הכתים ועל טפט ועל עוללינו • חוס ורחם עליהם כהגהה -דו־אי מתירים אני לתלמי־ני ליכנם ולשרת
ועלינו • יא״נ לא שכקת חיי לתורתנו הנעימה והתמימה בלתי שים מיתוש • ואס ייכרת באייה ד כ ־ קל להלל את
אשד תכטתנו מתנה כריך הוא לאמר • ני לא תשכח יום המקודש עשה יעשה וגס יכיל ייכל ?
מפי ירעו ואינו יראי על הלימיד והעיון המחשכיי-ט אחי! אדיר כש־תי יי ה־אית איך שגית אוי
אס על כל מעשה המצית כפועל ועטרת כ־אש כלן כרואת פקית סליליה 1ת־אית כעיני
שכת הוא לה׳ ! רלעלמין לא תתחבל והוא המטכע כשר לך איך חכמי ישראל הריני כפ־תס צר־ו בגז־תם ?
היש־אלי אש־ לא ימחה שמי מקרכ מחנה ישראל ל־ורי וכדין גירו שלא ל־-יש כפרקא דניים כאלו משוס
דורות ועד כלתי שמים יקיצי נמאמ־ הכתוכ הית דאחולמס־ך לדמית מילתא למילתא באין מכין חיליקי
היא לעילם ניני וכין כני ישראל : הדכריס בשרשם ? הרי לפניך כי נפלה בטעות גדול •
ש־ש רית דמיון דין היוצא בשיירא אל עני; ומה ואין אתה מרגיש בו כל עיקר• הדי כי שמעת מפי דין
ריפא נני חיל תור דוקא ניום תלתמם ביוס הייצא כשיירא ככל סעיפיו י ודמית היית תהיה למי־ה
קרנ יהיה ני חקראנה מלחמה ומוכרחים תבני חיל ודאין ולדמות ענין לענין דלא דמי אהד־י כאיכלא
לצאת ולהוליך עמהס הרופא יהיא יהירי דאתי מיהודה לדנא י אל בני! לא טובה השמועה כי רב תמ־תק
אפש־ דכו נ פ ־ ק ו נ מ ע ט קרונ לודאי דמיתר לו לצאת כין הנדונות כרחוק מירח ממערב -ואיני מאשים מי
עמהם ואם אח־ צאתי עמהם .כדרך כמלון יופרח שלא יבין החיליק הדק שכין שני הנדונות ט לא רבים
הרופא ליסע עמהם ככל אשר ילכי הא ו־אי פטור יחכמו י אכל אני מאשים מי שיכניס עצמו לדבר
ימיתר אחיי דלא התנה לע־ור א־ השכח ושם כאמצע כגדולות ונפלאות ממני ילעירר ילהשיב • ואילי יאמר
הדרך לא יוכל להניחם אפילי שלח יהיה סכנה שכב־ אותם כמסתפק כ־כר כאשר בא כשאלהך הי־יד !
התחייב במלאכתם ימאי; ימצאו כאמצע המ־נר או החשב לו לחכמת אכל כפוסק יכמורת תיראות י כאשי
אפיי כישוב ריפא אחר %ויתחייב ראשי למלכות כי רבו כעונותינו כיוינו השפל היה • אולת היא לו
הוא עין פלילי הנק־א כלשונם קרימינא״ל • כאופן יה ילכלימה גדולה תתשכ והוא עון פלילים :
ממש דומה לייצא כשיירא ועכ״ו אם כאילי כהיוחו ואגידה לך התילוק שכין הנרונית יתאמר הרף
כדרך יוכל לנוח כיוס השבת בגין שאינו שעת מלחמה כפה מלא נצתחנורכינו ! הנה כענין היוצא
ואי! לי חיליס המוטלים עליו ואיני מקום סכנה ויוכל בשיידא כשיטל חילול השבת באמצע המדבר -עכ״פ
להגיעם כליל מוצאי שכת כה־ף עין או בנסיעת ד׳ ה' בו בפרק שהוא מקום ועת סכנה הותל איסור שבת
שעית הא יראי הוא עון פלילי אס יחללוהו • אכל אם, וחזר היתר כיון דהוי ברי פיקות נפש • ולכל פיקיח
אי אפשר לו כל יה אשנה ואומר • דאפש־ דדמי ל־י; נפש כבר סילקה תורה קדושת שבת • והחזירתו חול
היוצא כשירא וכיון שאין יה מעיקר השאלה לא אאריך גמור כנודע ועיין תשב״ץ תייג די״ג ע״א שהם דבריו
ט וכחבתיהו להתלמד כמקום אחד אבל כנדון שלפנינו ממש ועל יזה הותר דאינו אלא גרמא בעלמא שהיא
מתרי טעמי קשיט האמורים למעלה הדין יוצא כשמש גרס ליכנס בסכנה ע״י שיצא מחון לעיר ע״ש • ואח־
בחצי השמים שאם נודע ל־ופא בבירור גמור שעכ״פ שנכנס כעובי הקורה יהדי היא כסכנה בה שעחא
צריך הוא לחלל את השבת כגון שהתנו עמו על דברים תותרה לו שכת מאין המלט כי מה יעשה ? לשכוח
שא״א לי לימלט ומוכרת לעשות מלאכה גמירה א״א לו כי מסחנן וע״כ כה שעתא מחלל שכת כעל
) מ ס ששיא י ס י ק ס ־ כ ס כ מ י שינא( תא ודאי לא נמצא ילא כרתו• אכל כנדון שלפנינו תינת כשיחכקמיניי יה יהיה
ימצא שים רית התר כשום אופן שכעולס ולכל אפיא כהתר גמור כמו דין הייצא כשיירא ממש • אכל כשיפיל
אם יש כענין ספק הא ודאי אסיד להניח פרנסה הענין כיום השכת ומוכרת לעשות כו מלאכה בכית
הנכבדת היאת וכפרט שלדעתי אחר שעיקר הספק החיליס כו כפרק מהי הדכר המחייכו לחלל אותו ?
אינו אלא מפני רשימת הסממנים אין מניח־ן פרנסה שהרי ליכאסככה אפי׳ ריח ממנה י ואין אימרים עשה
יאח מפני ספק זה שהרי יש כו כמה ספקות • ספק מלאכה ואס לאו נהריג איתך אתרי שקכלת עליך
אם יהיה חילה נכית החולי׳ כיום השבח ספק לא ואת" ל לשרת אנלינו • יה ליכא שבכל עת וזמן יוכל הוא לצאת
שיהיס מי יימר שכיים תשכח יפיל יום הרפיאה אחרי ולהניח אהלים כאשר המה לאמר להם אין רצוני לש־ת
שי־ענו שלא כל הימים אשר ההילה מיטל על עיש עוד • נמצא מטרד דכשעת החילול עצמו אס מותר
דוי מס־ר הרופא רפיאיחיו כי מניחים אותו לנות אך לנו לשניח מה שמא היה הגרמא נמו שהוא דין
אם יום או יומים כנודע ־ יאת״ל דצייך לסדר כאוחו השיירא • ענ״פ אין לפנינו כאותה שעה התר אחר
יום רפואה מי יימר דלא תהיה ה־פואה עצמה שככר כדי לפוטרו מאיסור שכת כמו שיש כיוצא כשיירא ענין
השתמש ממנה יום תמול.וה״כ די כאמור אל הריקח הסכנה המכריחו לחללו מצד הדין • יעיד שהתם היא
שכאושפידאל שנה וישנה • ואת״ל דצדיך רפואה• חדשה פעם ביובל שיצא כשיירא ויבא לירי חילול שנת יאפשר
יובל לסדרה מאתמול שעל היוכ הרופא כאומרן שנוכל לשער ולומר לו חלל שכה אח־ אי שתי שכחות
רעתו
כ ר ך ש ל רומי סימן ט׳ י׳
יריד ,כמו !ה » והיה הנשאר יושנה ראשונה לא ויה רעתי משער מאתמול שלמחר ראוי לסדר לו דפיאה
ממקומה וזה נוסח השאלה ותשו׳ החכה הכי' והשי׳ פלונית • ואח״ל שיזדמן לו ההכרח כיוס השבת עצמו
חכמי מאיאכיש היי מארוכו ומה שחד• והשיב החכה לסדר לו רפואה ח־שה מה שלא דימה ולא עלתה על
יוסף עינינו ומה שכתב החכם מיהריר אלקייס נ'-י לכו מ ענו כמה כחס יפקחוחם של כני עמינו החרדים
קרוב מ״ץ בעיי רבאט יע״א נ אל דכרו דיכילים להשתמש מכמה טעמים נטחים
' " ו א ל ה אשה אחת ג־ולה במעשיה שמדק־־סת ;שעל הריכ היוקשים ס כ נ נ נ ע י ־
לנו בהסתייעו מהרוקח ע צ
כמצוות דאורייתא ודרבנן יהיתה נכללת אל ה י י פ א י ס י י ' לעשות לו כרצונו • והיינו הרופא
1 ע <:ג
עס ישראל כשבתות וימיס טיכיס יכחדשיס וכחגיס מפיו יסדר והרוקת יכתוב • וכליל מש״ק הרופא הילך
ובמועדי'וכפה פרשה לעני כנימי חייה•••• אבלתיתה לכיח המרקחת וחיתם כל רשימיתיו כמנהג :
נחשדת עם גוי אשד ומתה האשה יחלי״ש אם חייביס של דברים ככר השרשונו חכמי ישראל זיע״א כלל!
כניה וקדיכיה להתאבל עליה ולעשות לה השכבה או הבאתי דכריהס לעיל כתלמוד ערוך דלא
לאי יורנו המורה לצרקה מהו ד״ת ושבמ״ה : נחשדו ישראל על השבחות וא״נ לך אמור לתלמידנו
תיעובה ראה ראיתי רכרי השאלה הנו׳ • ומה שיקבל כשמתה שירית זה יבטתתי ביראת חטאו
שנלע״ד הוא שתייכים כניה וקרוביה ופקיחותו שלא יבא לי־י חילול שבת כשום אופן ויכנס
של האשת להתאבל עליה ולהשכירה ימכ״ש שעושין לשרת וינסה כי בזח ליח בו שוס אישור כי אם מציה
לה השכבה • יסגם שכתב מיר״ס כש״ע יי״ר סי' שיים גדולה לפרנס עצמו ובני ביתו כהחר ולא כאיסור .
סק״ה יז״ל אבל רגיל לעשות עבירה אין מתאכלין עליו ובכבודו וכבוד האומה ואם חייו בעיניו יראה ולכבו
וכוי יעו״ש מ״מ נלע״ר רהתס מיירי כרוקא היכא יכין שאי אפשר כלי חילול שבת יהיה דאורייתא או
רבשעת מיתה גליאדעתיה שתינו רוצת כתשובה כגון דרכנן הא וראי תוכה עליו לפנית למלאכת אחרת
רכשעת מיתה עכר על ר״ת • דא־ס כיה בוראי לא ע״ר שפסק הש״ע א״הע סי' כ״ב • ואם אין.אשתו עמי
אמרינן בית מסתמא הרהר בתשובה בשעת מיסה יכן יפנה למלאכת אתית כן אני אומר והוא נשמע כרין
משמע להריח מהגמ׳ כמס׳ מ״ק שממנו מקור דין ות שמע • שאס כאומנות זו אין היעלח תן יכלילת ייפי
ה״ל על דבר אשת ראוכן וכו׳ יעו״ש דמוכת להריא תורתנו הנעימה ומצותיה עמו כמתיצתו יפנה למלאכה
רדוקא התם שבשעת מיתת עכרה על ר״ת רלא שייך אתרת ני ביוקר עמר לטי היהדות ויעמוד לנו עוד כל
מסתמא הרהרה כתשובה כשעת מיתה • אכל כל היכח ימי הארץ ועדיין ואכחי עבדי ה׳ אנן • וכנר אמיו
שבשעת מיתה היו מעשיו סתומים אפיי רגיל לעשיית רז״ל :א״א לעילם כלא כשם וא״א לעולם בלאכירסי
עכירה אמרינן מסתמא הרהר תשובה כשעת מיתה • אבל אשרי מי שאומנותו כשם ואוי לו למי שאומנותו
וכן נ״ל ג״כ דעת השייך ממ״ש כשי׳ שמ״ס ס״כ סק״ה כורהי כן הדבר זה אשריו מי שאומנותו נקיה וקלה
וו״ל משמע דר״ל וכו׳ אבל משוס עבירה דגנב וגול ילא יוכרת כעבירה לעבור את פי ת׳ לעשות קטנה
וכו׳ עד והבא נמי מסתמא התורה וכוי ער מיהו לעיל או גדולה מכל מצות ה' אשר תעשינה דרבנן או
סי' שיים ס״ה כתב הרב אכל רגיל וכו׳ ערונראה דהיינו דאירייתא על כל פנים זאת אומר כריש גלי ראם שער
כשלא התודה קודם מיתתי עכ״ל יעי״ש • ה־י מכיאר תלמידנו לנסות וליכנס ולשרת כאישפידאל הצרפתים
מדכדיו כמ״ש ודוק • וא״כ כנדון יידן כיון רכשעת כי אפשר קריכ ליראי שאין נו חילול שכת עכ״פ יכנס
מיתה לא עשתה ת״ו שוס עבירה בוראי אמרינן נסתם נלי שוס חנאי ורמז מנל זה כמ״ש מוהר״א
מסהמא הרהרה כתשובה ומתאילין עלית בניה וקרוכית ן' טוואה ה״ר לעיל ריש לחוש ללעג ולקלס ומי יודע
ומכ״ש שעושין לה השכבת ויש לת תלק לעוס״ב ומה עוד • ואחר שנננס י1יחוש מפני הקולות שחייו יחשרוהו
גס שלא היה כנייד כי אם תשר כעלמא זה הוא משנצע״ד למחלל שכת חלילה ! כי ככר העירו חנמי ישראל
אם יסכימו עמי בעלי הוראה יושבי על מרי״ן יציי״ס על נחמרי אימחינו דלא נחשדו על כך א״כ מה לנו
ואס שגיתי אתי תלין משיגתי כ״ד הצעיר תתו״פ ולקולות התחון אחרי שהוא נכנס לנסית אס יוכל
לישביאהיע״א שנת התייר לפ״ק והשוי״ק ענ״ל תתתום לשרת שם כלימון יהיא נאמן על עצמו ועל יהדותי
עליו נמיתר״ריוסף אלקייאם נר״ו: והי הטוב יעשה הטוכ כעכור שמו הגמל וכעכור
וזאת תשוכת מני מארוויקיש יע״א הע״י תשוכה תורתי ומצותיו ונוכה ונחיה ונירש טובה וברכה
העיקי כזה כיון שאין כאן אלא תשרא לתיי העו״תכ :
בעלמא פשיטא יפשיטא דמתאכלין ומספידין את האשה
הנו׳וכ״ש שעושיןלה השכבת מאתי שאין בירור עבירה שייט המשי״ח כ״ד מוקירך ואוהבך
כמ״ש השיאל אלא שמ״ש החכם הפוסק הי" ו שמדכרי
השייך נראה שכנ״ד אמרינן מסתמא האשת הני' הי־הרה סימן יו״ד
כתשובה כשעת מיתה .לא דק רכהדיא כתכ השייך
רההיא רסי' ש״מ ס״ה כשלא התורה קורם מיתתו ואס ש א ל ה זאת כאה ונהיתה מיד הסכם תשלם
איהא רהרהיר סגי ליה מאי משני כשלא ההורה קורם נמוה״ר יוסף אלקאיים נר״ו מורה צדק
מיתה ורילמא הרהרה כתשובה אלא ודאי רלא מהני נעי״ת לישנואה אשר נפירטיגאל יע״א • ויען שכעונמ
הרתיד כזה אלא כעינן ער שיתי־תלתדיא ואס כשעת דרך שם הכרחני לעמוד על הדבר והרכר ידוע ני אין
מיתה לא התודה להריא לא סכי ליה • וכן משמע חכם כלא ספיים כמו שאין אומן כלא כלים ע״כ
מכמה דוכתי ומפרק ר׳ מיתות כייר שאומרין לוהתירה חזרתי על המקרא כשנתישכתי פה יומא יע״א ועם
יני' ש״מ ריעינן ודאי כאמירה ולא בהרהור וזה יין נל יה חטאת הצינור והיחיד לא בתנוכי השב ריחי כאשי
צריך לפנים אלא רכנדון דידן כיון דאין הלא תשר את רצוני וזאת להודיע שלא יטלתי לתיור ע״כ הדכריס
בעלמא כמ״ש כ״ע מו־י רלא כעי וידוי כשעת מיתה כי אס מה שהוספתי מחדש הלא הוא כתוב כין שתי
יתייכיס
בא וי סימן י׳ כ ר ך של
תמצאו הדבר כאמת ויתברר לכם דודאי התודה כפי׳ וחייבים להתאבל עליהינ״ש שעישין לה השכבה יח״פ
וכיה מתישנ רישא לסיפא יאנא זעיראלא להכריע שלהי תמיז דהאי שהא גכר״ת לפ״ק מאראכיש
כאתי פשט דכרי השייך כחו״ר מאראניש יע״א • אלא וחתומיםעליו: יע״א והשוו״ק
דקשה לי על השייך י״ל דמאי קשה מי שרגיל וכי' עם
הא רגיל דהתם רגיל בעבירה ולכן אין מתאכלי! וההוא כמוהד״ר ל ו ד צ א כ ה
יסי׳ שמ״ה מי שגזל וכו׳ איני רגיל ילבן מתאכלין אלא ונמיהד״ר אלעזר הזן הע״י
דיש לישב דמשמע ליה דכולתו כרגיל ומוכרת לחלק
דהתס לא תתידה וכוי וכעת אין הפנאי מסכים לישא ן ן ך מה שחיר והשיב מיהר" יוסף אלקאיים הי ו
וליתן כרכר וצ״ע ולענין דינא לדידי חזי לי דמצאתי :ד״י יי״ל ראיתי ונתין אל לכי מש״ל החכמים
לה רפואה מן התייה שאפי' יהיה הדכר אמת חייו אס הפיסקים ׳צייו ואני על משמרתי אעמידת דמ״ש השייך
רצי קרוכיה להתאבל יעישי! לההשככה ככל עתובכל דההיא דשי' ש״ס ס״ת מיידי נשלא התודה כונתולומר
זמן עושין לה ואין מעכב ואין מוחה כרכר חייו • ומ״ש נגין שנשעת מיתה גלי אדעתיה שאינו ריצה בתשובתן
מידם מי שרגיל וכי' יכל הנזכרים באותו אין מתאכל־ן של רשעים שכעת מיתה ענר עבירה נזה ודאי
היינו אין תייכי׳ להתאבל מן הדין אכן אם רצו מי מעכב אמרינן מסתמא לא התירה כשעת מיתה • וע״ז נתב
אלא דנת :לשין אין מתאכלין מאתר שכתב כראש השייך דהתיא דסי׳ שיים ס״ת מיידי כשלא התודה יגס
הסימן שראוי להתאבל עליהם תייב לקרוע וכי' • כתכ ממ״ש מורים כהי׳ שמ״ה ס״כ יי״ל אכל מי שגנב וגיל
כהפך אין להתאכל וכן נראה ממ״ש מרן כסי' שמ״ה ונו׳ דע״נ מיידי כרגיל לעשית ענידת דאל״נ מתי קא
סוף סעיף א׳ וכל רכר שהוא לצירך וכבוד לחיים עושין קשיא לה שייך מההיא רסי׳ שיים ס'ה ואם כדנריהם נן
ודעדיפא מית ראיתי כימים קדמינים הרבנים ז״ל כאחד היא דההיא דסי' שמ״ה ס״כ מיירי שהתירה כפיריש
שנקיט טינא כליכיה ואכל סס המות ומת וכמה כני כשעת מיתה א״כ כהנרת ההיא דכתב מרן כסיישמ״ה
ארם שאכלו סס ועמדי עליו בשורה ודרשי עליי ס״ה וי״ל אכל הסירשיס מדרכי ציכיר וכוי יעי״ש מיידי
ונתאכלו עליו קריכיו וינחמו אותם הרבנים משוס אפי׳ התירי כפירוש • יית אי אפשר דהא קי״ל אין לך
יקרא דתיי ויקרא דשככי ואין מיתת כי־ם • ובודאי דכי• שעומד כפני התשינה ולפי מת שכתבתי אני ניחא
דלא קטלי קני כאגמא היו ת״י דודאי הביני כקפריס דההיא דשי' שמ״ה ס״כ מיידי אפיי לא החודה בפירוש
ועשי חיליק ה:י' גס כאחד שהיה ת שוד ככמה עכירות דאמרינן מסתמא הרהר תשיבה כשעת מיתה וההיא
וקריכ ליראי ומת פתאום שהרגוסו גויס רח״ל ולא דשי' ש״ס ס״ה איירי שגילת דעתי בשעת מיתה שאיני
נודע אס התירה אם לאו וכדאמרן • וחוץ מיה אתר ריצה.כתשובה וכמש״לאך ההיא דסי' שמ״הס״ה מיירי
שיאת היתת נכללת עם ישראל קדושים ובשמירת שכת שלא התירו כשעת מיתה רכיין שיצאו מן הכלל לא
קדש שאפי׳ היתה עוכדח עיי חייו שבת שקול ככל תתיר׳ אמרינן כיה מסתמא עשו תשיבה כשעת מיתה אבל
כולה וכמ״ש רי״ל אשרי אניש יעשה זאת יכן' מעשיה אה״ן אם התודי כפי׳ יראי מתאכלין עליהם גס מ״ש
מוכיתית עליה שיראי עשתה תשוכה ויש לה חלק והביאו ראיה מדי מיתית כ״ד לאו ראיה היא • דאיכא
לעוס״כ וכמ״ש די״ל אס ראית ת״ת וכו׳ וראיה ג״כ למינצר אה״ן דבסתמא אמרינן שעשה תשיכת כשעת
המקדש את האשת ע״מ שאניצדיק גמורסרי יו מקודשת מיתת אכל לכתחילה כל כמה דמצינ; לברירי מנררינן
דאמור כאותה שעת הרהר תשובה • ועיר יש כמה לנן אמרי-־ן לתו שיתודו כפירוש וכך היא דרכה של
ראיות מוכיחית ימסייעית לדכריני קס דינא דיאת תורה נכ״מ כנמה דונתי ייה א״ץ לפנים :
האשה יש לה חלק לעיה״כ אתר שהיתה מרחמת על
סענייס וידה פרשה לעני יתמיד שימרת שבחית לפ״ג יציי״ס פה לי שנואה יע״א שנת וקול ה ת ד ר
ומועדים טונים ודאי יש לה שכר טיב כעמלה וכפרט
כעכור קרוניה וכניה המלאים רעת ויראת ה' ופיסקי וחתום נמיהר״ר יוסף אללןאיים יצ״י :
צדקה כרכים עליהם תבא נרנת ה׳ יצו ה' אתם את
הברכה חיים עדסעילם אכי״ר: ו?את תשיכת מיהר״ר אלקאייס הי״ו ראה ראיתי
מ״ש תרננים עלייניס למעלת מאתר שאין
כאן כי אם חש־ כעלמא נין למד וכי; למד מתאנלץ
נר״ו: י י ד אלקאיים יציי״מ וימין ע״ה על זאת האשה יעישין לה השניה • אלא יכהא פליגי
שאס יתאמת הדכ־ חייו לדעת תנמי מאראניש יע״א
וזאת ת ש ו ב ת י הן בעודני גולה צריכה לסתירות כפירוש ולרב ייסף נר״י אינה צריכת
דאמ־ינן מסתמא התודה ועיקר ראית נל אחד יאחד
וגידח בצערי״ך ירושלם תובב״א הוא ממ״ש תרנשייךנסי' שמיה נהגה סעיף ה׳קישיתו
יתיר־צי חו״ר מאדאכיש יע״א נסתייעי ממ״ש נסוף
ראיתי את השאלה יאת אשר נגור עליה • מאת תירוצו דהתס שלח התו־ה ימשמע להי דצ־יך להתודית
נפתייה ופרחיה • ת״ח הנוחים • מגדלית כפירוש נפה אכן רבותינו לא דקדקו מ״ש כתתילת
מ־קחים • ראשונה יתעו רנרי פי ת״ח מאריה דתא׳ דכריודמסתמא האורה וממנה נסתייע רב הו״ד יוסף
שמעתתא איהי ניהו רנ רחימאי מתלמיד״ של אנרהם נר״ו ילריייה נמי קשת מ״ש כסוף דכריו וכוי יתמיהא
אפינו ע״ה ש־ף עייל שיף נפיק יוסף יפה טוה״ר נר״י • מילתא איך העלימו עין טובת ולא קשיא להו רישא
ואחריו כל ישרי לב שני צנערית היסב דייני דנה״ר לסיפא ברברי השייך כנז׳ • וי״ל דמ״ש כתחילת דבריו
דע״ה היא מאראכיש יע״א • נאחו כסכך הקריב אליו דמשתמא התירה אשגרת לישן תוא דלאו דוקא אמרת
נטע מאיתו המין • גליה לדרעיה זרוע ימין ממשפחת כי אס מאחר דבתשיכת מוהר״י יויל י״ל השיב לשואלי
בית אניי היא הדיין נלי שהיא כליי! המעלית לדוד נר״ו: דכר כתכ להם כן וכונתו לומר להם אס ת כ יקי יתשאלו
כשאני 11 יא
ב ר ך של רומי סימן י׳
עיכול כשר דייקא נמי דקתני נתעכל הנשר מלקטין וכי^אגי לעצמי תאמת אגיד כי לא היה לי
את העצמות ש״מ •רכ אשי אמר אכילות מאימתי הויא הפץ ליטפל כרכר זה מכמה
מסתימ' הגולל כפרת מאימתי מכי חזו צערא רקכרא טעמי חריצי אימא רישא נל שהוא עיקר ני שמעתתא
פורתא ולכך הואיל ונדחו ידחו אי הכי למה ליה עיכ־ל כעיא ציליתא • ואנא לא נן גר הייתי נאירח נטה ללון
כשר משום דלא אפשר ע״כ והנה קורס שנכא לתיש ממש אדעתא למיסק לא״י תיכ״א • וא״כ לאיש
דכר מעתה אציגה נא עמך מה שכתוכ אצלי כררשיתי אשר אלה לו היטעם את אשר יאכל לתמת של
ספרי הקטן ישמ״ח לב דקס״ג שהבאתי הך סוגיא תורת • וזאת שנית כי כאמת לפי סגנין השאלה איני
כדמותה ופרש״י הנ״ל כמס שפירש אלמא לא כיפרה רואה דכעיא העמדה והערכה וישיכה שיש כס סמיכה
מיתתו אס לא תזר כו וכתכתי וו״צ שם מועתק אות מאחר כי הוא היה אומר כי אינו אלאסשדאכעלמא
כאות יתוי היית לה־כ פני מבין ח״כ בפירוש הך סוגיא א״כ למה חרדו אלינו אה כל החרדה הזאת אך מה
שכתב על דכרי רש״י הצלו וז״ל צריך כיאור דמתיכא אעשה כי הצקתני אהכת רכ ס ט נ א יוסף עינינ״ו
נפקא ליה לרש״י ז״ל ראם תור כו דמטמא לו והררא נר״ו • וכן ערכי שיורד עייפי מידיתיו הם ה־היכוני
קדושה לדוכתא נימא רכיון רפירש מרדכי צכיר שוכ לצאת חו־ןממחיתתי ולעשות רצונו חפצתי והות תחילת
אינו חוור לקדושתו ואינו יכול ליטמא לו אף דתזר ריכדכמטו מינייהו מלכי האמורים כפרשה • אמינא
כתשובה עכ״ד • ולדידי הפעוט מילתא כדנא אינה להו כי אל יחר בעיניהם אם לא אטפל כתחילת דברי
צרינה לפנים נלל ו־כרי רש״י על אדני פז מיוס־ים הם לישא וליתן כדבריהם דרכנן הע״י כי אחרי המחי״ר
כיין רתלי הטימאה מקרא רכעתיו כעישה מעשה ויקירא כל דכריהם הס דקדוקי תורת ודקדוקי וכצ״ק
עמיו דיקא ואי לא לא א״כ כשחזר כתשובת עושה שבסדקי • מסקיס ודקדוקים יה אימר ככה ויה אומר
מ״ע קרינ; ליה ושפיר מטמא לו • וכמי שכן אמיר ככה כאלו אין לנו אלא דברי הש״ך ז״ל ונסתם כל חיון
כיכמות רכ״כ וחייכ על מכתו • אמאי קרי פאן כעמך לראית מאיזה מעין נבעו ומאיזה מתצב נחלכו דכרי
כעושה מעשה עמך)ומיי כגמר'( כדאמר ר' פנסש השייך ומינה לעמוד על עיקר הרין כאורח כל פוסקי
כשעשה תשיכה הבא נמי כשעשה תשוכה ופיש״י הלכות אשר כתלי כית המדרש יוכיחו • וכיון שנן
שם דהיאיל ושב עושה מעשה עמך קרינן ליה מונרח אני לנחור דרך לעצמי מרישא דהד־א עייפי
מהי דעונו עדין אינו נמחק מ״מ מתשובה ואילך שורשן שלרכריס ממה שרשום אצלי וכיכמני • וממילא
עושה מעשה עמך מקרי ע״כ א״כ דון מינה ואוקי יצא הדין לאורה ואסרי כן כל הרכניס החתומים
כאתרין ככהן מכול ליטמא כיון ששב כתשיכת וחזר עליונים למעלה הע״י כל חד כרימת יקח תשוכתו
כי אפיי דעונו תלוי ע -אתר מיתה וקבורה דמידי
כפי מידתי כאיש גבורתו וזה ססלי כס״ד :
היא טעמא דנאםי• ליטמא לו לאו היינו משים דכעינן
אל ה׳ ויאר לנו • כי עיקרא דתאי מילתא הנה
עושה מעשה עמך והאי לאו עושה מעשה עמיו •
שורשה פתוח כפר׳ נגמר דמ״ו אמר עולא
א״כ עתה ששב כתשובה עושה מעשה עמיו מקרי
אמר״י אכל חלב והפריש קרכן והמיר דחו וחזי כי
אפיירעוט תלוי עד אחר קבורה יפשוט • והרב הנו׳
הואיל ונדחה ידחה • אמר רכ יוסף אף אנן נמי תנינן
ו״ל כתב דדנרי רש״י סם מיושרים על אדני הת״כ
היו כה )כעיר הנדחה( קרשים קדשי המיכח ימותו
וז״ל נהג כסם מנהג כזה הרי הוא חולין יכיל יתיו
קרשי בדק הכית יפרו • והוינן כה קרשי מיכת אמאי
חולין לעולם ת״ל כעמיו כזמן שהוא עמי הדי הוא
ימותיכיון ראקטול הייא להו כפרה לאו משים ראמרי׳
תולין פי' הרי הוא כקמשתי ע״כ והרכ קרבן אהד;
הואיל ונדחו ידחו • אייל אכיי מת מתוך רשעו הויא
ו״ל פי' דכוונח מ״ש כעמו ר״ל כומן שהעבירה עמי
ליה כפרה )כתמיה( מת מתוך רשעו לא הויא ליה
אכל אם עשה תשוכה חוודלקמשתו יע״ש הרי רמקרא
כפרה דתני רכ שמעיא יכול אפילו פירשו אבותיו
נפקא ליה ראם חור כי מטמאין עליי ומשו״ה כתב
מ־רכי ציכיר יטמא ת״ל כעמיו כעישה מעשת עמיו •
רש״י רלא כיפ־ה לו מיתתו אא״כ חור כי ע״כ :אשר
)ופרש״י יטמא להם כמיתם ת יל לנפש לא יטמא
עפי״ו מקים יש כראש להביא סיעתא מכאן למה
בעמיו כעושה מעשה עמיו יטמא לו • ואם לאו אל
שנראה מרכמ השייך יו״ד סי' שמ״ה םק״ו רכל הפורש
יטמא לו אפיי לשארו אלמא לא כיפרס מיתתי אם לא
מדרכי ציבור דאין מתאכלין עליו הייני דוקא אס לא
חזר נו ע״נ( • אייל דכא מי קא מדמית נסרג מתוך
התירס קידם מיתתו דאין מתאבלין עליו לא כן כסתירה
רשעי למת מתוך רשעו • מת מתוך רשעי כיון דני
רמתאכלין עליו • ומוהר״י עיאש ז״ל בסי׳ ש״מ סק״ה
אורחית קא מיית לא הויא ליה כפרה • נהרג מתיך
כתכ עליו וזיל ורע רכל הביתית הנו׳ אי] חילוק כין
רשעו כיון דלאו כי אורתיה קא מיית הויא ליה כפרה
התודה או לא התורה דומיא רהרוגי כ״ד דאע״ג
תדע רכתיב נתנו אח נבלת עכריך וכי׳ • אייל אכיי מי
רמתודין אין מתאכלין עליהם דהוידוי אינו מכפי
קא מדמית הרוגי מלבית להרוגי כ״ר • הרוגי כ״ד כיון
לאלתר אלא לאחר מיתה וקכורת וכן כסתם מתים
דכדין קא מקטלי לא הויא ליה נפרה • אכל הרוגי
שמתאכלין אפיי לא התודה דהוידוי אינו מעלה ומימד
מלטת כיון רלאו כרין קא מקטלי הויא לתו כפרה
לענין להתאבל עליו ודלא כרמשמע מהש״ךיו״ר סי׳
)ופרשיי הרוגי מלנית הנך דאומות הרוגי כייר עיר
שמ״ה יע״ש • ולפי מה שכתבתי מ־כרי התי״נ רקתני
הנרחת ע״כ( תדע רתק לא היו קונרין אותם נקברות
להדיא ראם תור כתשובה הדד לקדושתו א״נ הינא
אבותיהם ואי סייר פיון ראקטול הויא להי כפרה לקברו
רתוינא רהתודה שפיר מתאכלי; עכ״ד הר׳ פני מבץ •
בקברות אכיתיתם )ימשני( מיתה וקטרה כעינן
ואני שמעתי ולא אכין דאחרי המתי״ר אין הנדון דומה
)ופרש'י אס נקברו מכפרת מיתתן עליהם( ולעולם
לראיה ודכיי מוהר״י עיא״ש י״ל צדקו יחדיו ••:דמה
טעמא רקרשי עיר הנדחת משום רהואיל ונדתו ידחו
דמית יערוך דברי החי״כ שכתב שכשעשה חשו׳ מטמא
הוא מתיכ רכארא כר אהבה לא היומתאכלין עליהם
לענין אכילות דשניא היא דהתם שאני כיין דעיקר
ואי ם״ד כיון ראיקכור הויא לסו כפרה ליאכלו בעינן
הישירו
ככ כ ר ך שר רומי סימן י׳
לאו עמ״ע תקרי כדי לחייבו כק״ע לעכור על לסו דלה איסורו מלטמא נא לו דוקא ממאי דגלי קרא נעמיי
יטמא לא כן כעמןמקלל אכיי לאחר מיחה דכיון רמירי ואמדינ; כעישה מעשת עמיו • וא״נ נשתור כתשובה
ספקא לא נפקא דאפשר עשה חשוכה כשעת מיחתי שפיר מקרי עישת מעשה עמיו ומטמא עליו אפילו
א״כ מספק אמדינן שכ יא'ת ואל יקלל אביו שמא עשה רעדי; לא נתכפר אלא אתר מיתה וקנייה לא נן
תשיבה ועישה מ״ע מקרי • יה הית נ״ל לתת מקים כאכילו' דהיידוי אינו מעלה ומיריר לתתאכל אלא דיקא
לדכרי הנת״ב הגם סאין דבריו סוכליש פי' יה אכל הא תלוי ככפרה לפי ראית הרכ מוהרי״ע ז״ל וא״כ כפרה
ודאי כורכא ת־א דלא שייך להתליע תיוב מיתה כמקלל לא הויא אלא עד אתר מיתה וקכורת יא״כ שפיר אין
אביו מספק שמא עשת תסיכת ני אס לומר שיא״ת מתאבלין עליי אפי׳ כשעשה תשובה ר״ל שהתירה יען
ילא יקלל )אכל אם קלל יראי שלא נתייכ ראשי סל יה דעדין לא נתכפי• לא כןבענין טומאת דלא תלי ככפ־ה
הכן מספק גרוע ונפסד כיה וית כדור כי אפיי כי אס כעישה מעשה עמיו יתי לא וכיין ששכ עושה
העטלפים יראו יה והס להרכ י״ל שיאמר כן הגם מעשה עמיו מק־י תכף קודם מיתה יאפי' רהכפדה
ש־בריו קו־ין בגרון אומרו יתמיד מקלל אביו ו א מ ו תליא עד אחר קבורת ועיין למיהדדייך כית י״ה שכהכ
לאתר מיתת תייכים וכיין ממ״ש למטה כיע״ש( ויהי להדיח דהייידוי לא מהני כלל יעיש״כ והיא נעלמה
הטיב והישר ולא מחית איניש לספ־ תמי־ כיה שיש בו מעיני הרכנים הנו״ל ומכל האמור תזות קשה הוגד
עונש מיתה וחזקיהו שחני דהימ לו שיה היה לכבודו לי כמת שראיתי לתרכ נתלת כנימי; דס״ת ע״יד ראחר
כדי להביאו לחיי עולם וכמי שעשה ר״מ לאלישע אתר דהכריע דהמכיה אביו אפ׳ לאח־ מיתה תייכ סיים
ודי אומרו למתר ימות ויעלת עש; מקכרו והוא כזיו; וכתכ וי״ל מעתה יפלא על מ״ש כססחיס פרק מקום
גדול לכד האמירה )שהמעשה הית ע״י שמיס ואתר שנהגי • דתיקיהו גירד עצמו' אכיו על מיטה של תבלים
מיתתו ובודאי לא עכר כי היא תפשי מן המצות(תלא ותודו לו תכמיס והשתא היאך הודו לו הלא היה
ודאי דכדאי הוא המציה הגדולה להכיאס לתיי עולם לתיקיהו כיה תיוכ מיתה שה־י מקלל פירושו הוא מכיה
וליכנש כספק קל גרוע ונפסד כיה ועיין מיהר"רך כיח ומקלל לאחד מיתה נמי חייב ואיך תורו לו חכמים •
י״א שהביא עובדא דתיקיתו ואת יסיים וכחכ ואס לא וליכא למימר דהואיל אחז אביו לאו עושה מעשת
היה מועיל לו לא היה עושה נן ולח תיו תנמיס מודים עמך מקרי לא מחייב על קללתו דלא מחייב כקללת
לו וכן הביא עוכדאדר״מ הכי' יסיים וכחביז״ל ונראה כי אס בעושה מעשה עמיו דיה אינו דלדעתי לא
דר״מ ליכית את רכו קאמר כי שכששמע למלאכי השרח מחליקינן כי; עושה מעשה עמיו רק מחיים דרואים אנו
שאמרו לא לעלמא דאתי ליתי אמר ר״מ ייתר טיב דעדין לא שכ מתטאתו ולכךדלאו פטור עמ״ע הוא •
שיענש כגתינס ויטיל שכרי כעוה״כ ולפיכך אמר מתי איל כשמת המיתה מכפית ודאי ולא שייך לפליגי כין
ימות וכוי כלומר שאני ריצת ליכיתו וכוי שאין סביא עושה מ״ע לשאינו עיסה כדאמר ר' פנתה כשעשה
לומר שר״מ היה רוצה להענישו ולהכניסו לגהינס א״ד תשובת אף דמתתי' רשע היה מ״מ ענשיי כתשוכתי
יעו״ש • וא״כ כפי יה אין מקום לדברי הנח״ב כלל ועור נתכפר לו יהי״ל כעמך הכי נמי מיתתי כתשובתו •
אעיקרא ישיכ יה אי; לו שחר שהרי כגמ' כבר צוחו ויוקר ממה שהתשובה מכפרת מיתה מכפרת א״כ
ואמרו מת מתוך רשעי אין לו כפרה ונשאר כרשעתו לאתר מיתה לא שייך לפליגי בין עמ״ע לאינו מה שהית
כמי שהיה כתיים ממש תו מי הכניסנו כאלו הספקות בתיים ותמיד מקלל אביו ואמי חייב מיתה וכוידאלת״ה
הפך התלמיד ע־וך ואחרי המחי״ר שגנח תלמיד עלתה איך חייבה תירה מקלל אביו ואמי לאתר מיתה אף
לו אריכות גדולה וכנה עליה מצירים גדילים פירתים דבחייס היו בכלל עמ״ע למ״ר אין מיחה בלא חטא
כאייר יאת כל אלה איננו שיה לי את אשר אני רואת רנפש החוטאת וכויא״ד יעו״ש •ולדעתיאהמ״ר דבריי
כמה שרצה להכרית כאומרו דאלת״האיך תייכת תורת נכלאו ממני נפלאית אשר לא נבראו חרא דהיכי קאמד
מקלל אכיו ואמו לאתר מיתה אף רכחייס היה עושה דכתשיכה מכפרת הפך דברי רש״י שם כאותה ררנ
מ״ע למ״ר אין מיתה כלא חטא א״כ השתא שמת פנחס שכתב להדיא נהי דעונו אינו נמחק ועוד
נתברר סחטא תטאים גדולים כצנעא עד שגמרו לו
דחתשיכה היא עם ד' חליקי כפרה שהיה ד״י דירש
מיתה א״ד יעו״ש • והאמת אהרון הככיד והגם כי כל
וא״נ כזו דאתי איך נוכל לומר דהוי המיתה דימיא
דכריו הם לפים סורפא ולתדודי היא דכעא הא מיהא
דתשיכה כאלי אם היה שכ נתשוכהתשיכתוכלייסודין
צריך לכקסמנוח לנף רגלה ועליה יכרעון חריפי דפו״ם
ומיתה וקבורה היתה מכפרת הא ודאי אתמהה ואץ
כי־ת״א • לא נ; הנא כי לא הניח מקים אפי׳ כמלא
התשובה מכפרת כי אם עכר על מ״ע ותו לא •
נימא שהרי אנן קי״ל ככל התירה כולה סיקלין על
וזאת שנית דהיכי קאמר דאם מת עמ״ע מקרי גם
החזקית ושירפין על החיקות ומעשה כאשה אחת
בלי תשובה מבוררת דודאי מיתתו מכפרת ראמרי' אפשר
שכאתה לירושלס ותינוק מורככ על כחפה והגדילתו
ולסוף כא עליה והביאום לכייר יסקלים לא מפני שכנה עשה תשובה • והרי סיגיא עדינה וברייתא בדוכתא
ודאי אלא מפני שכרוך אתריה כמכיאר כקרישיןדע״ט י צוותין כנרוניא נגר דכריו שהרי אמר אכיי כמוסכם
עי״ש והרי הנא האיש הישראלי הוחזק לכשר כל ימיי וכתמית מת מתוך רשעו הויא ליה כפרה ותתליט מת
ועושה מ״ע וא״נ נשמת היכי הוכרר שהוא רשע גמור מתיך רשעו לא הוי א ליס כפרה ואית מתניתא בידיה
עד שפטור הכן המקללו מתיוב מיתה ואי משום דאין דתני רבשמעיאיכול אפיי פירשו אכיתיו מדרכי ציבור
מיתת בלא תטא הא ודאי נירנא היא דאין מיתה בלא יטמא ת״ל כעמיו כעושה מעשה עמיי יטמא לו
חטא אמרו ולא אמרי אין מיחה כלא חטאיכ גדולים וכשאינו עושה מ״ע לא יטמא לו אס לא חיר בו
עד שננריעהו מכח המיתה לכף חובה ולדוני לרשע׳ וכפייש״י שם הנז״ל היי דהמיתה כלי תשוכה לאו
גמור ואימא שהיא מהמתים נעטיו של נחש ותלי״ת עושה מ״ע מקרי הפך דכריו ממש וסביר הייתי לידתק
איתי על ע"! הדעת טינ ירע על דנר שרייה ני היא ולתת מקום קצת לדברי תנת״כ דאפסר דנונתו הוא
דכשלמא כענין טומאה כיון דלא אתכררדעשה תשובת
היתה
כ ר ך •טל רומי סימן י׳
לבין הרוגי כ״ד דהוא כרין ־לא הויא כפרה והביא יאיה היתה אם כל חי והוא פלא ! והלא דכרים ק״ו אס
ממאי דאמרינן הרוגי כ״ד לא היוקוצרין איחס כקכ־ות עכר עבירות כל ימיו וכזימלא כתריתא שכ כתשובה
אכוחיהס ואי .בהרוג הויא כפרה תכף לקברו יהשיכ עושה מ״ע קרינן ליה ומטמא אפיי דעדין עונו לא
רבא דלעולס ההריגה הויא כפרא והוא עס קבורה נתכפר כלל • כאן שתחזיק כתורת ת' וכמציתיי כל הימים
וא״כ המגי עיר הכרחת אח־ קכייתס היה להס כפרה וכשכיל אייה חטא אי חטאים נגזרה עליו מיתה כשמל
יהיו יכולים להקריב קרבניתיסס אס לא מטעס דכדחו יה יצא מכלל ע מ ״ ע ? זת לא חשכ אנוש והוא פלא
ידחו •ומהאיטעמאמסיקתלמידא דלא היו מחאכלין כאמת איך פה תדכר חכמות תאמר כן ע״כ לשוני מה
עליהם יען דה אבילות מתחיל מסתימח הגולל והוא שפלפלתי כתך סוגיא כספרי הקטן ישמ״ת לכ תנז״ל
קורס כפרה דעדין לא חיו צעיא רקכרא וא״כ בשעת יעי״ש :
הכפרה ככר כרחה האכילית והואיל וכדחה ידחה הכה ו ע ת ה האמת אגיד דאין לי הספרים הנ״ל ולא
נמצא מפי' הך סומא ולפי המסקכא דחיר בו כחיים עס ספרים אחרים כירי כלל כ־י לראות הדברים
המגי ב״ד וקבורתם שויס הם ממש והיינו דמה הרוגי כשירש; אכל לפי מה שאני מתכינן כפיי הסיגיא ורכרי
כ״ד אחר כפרתם בהריגה וצערא דקברא פירתא רש״י כמעט שאנכי הרואה שאין מקיס לא לרכרי מה־״י
נתכפרו והוו ישראלים לכל דבריהם הן ליקרכקרכטתיה' עיאש ז״ל ילא לדברי הרב פ״מ ז״ל שהוכרח להסתייע
והן לקוברם כקכ־ית אבותיהם והן להתאכל עליהם • מהתו״כ וכ״ש שאין מקום למה שכחכתי אני כעניוחי
אס לאדמטעמים אתרים אינם עושים להם כל הדברים לחוק דכרי,מיהר״י עיאש ז״ל • ואכאר את דכיי שהרי
תנ״ל קרבניתיסם איכס קרמן משום דתואיל ונדחו אתה רואה כפיי הסוגיא לדעת עולא אמר ר"׳ הוא פי'
ידתו כקכרותאמתיסם אינם נקברים משוס דלא אפשר דאס חירכומהני להקריכ קרב; ולא מקרי וכת רשע ס
קודם עיכיל בשד משום כויין אבילות אינם מתאכלין תיעבה אס לא מטעמי להואיל ונדחה ידחה ווה פשוט
משיסרבשעת שתל האכילות עדין לא כיפרה המיתה ומבואר באר היטב דאי סייד דיה המומר אפי׳ חור מ
יאת״כ כי תיי צערא יקברא דהוי כפרה ככר נדחה • מקרי רשע עד אחר מיתה וקכורה וכמו שהוא האמח
נמצא דאי לא הוו הטעמים שפיר הויא כפרה ותיו דאין לו כפרה אלא עד שימות והוא אחיין שב־׳ חלוקי
נידונים כישראלים גמורים לכל ה־כרים הנ״ל א״נ מינה כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש ומייחי לה מקיא אס
דתור כו כתיים תיתו דהיא עדיפא מינה ר״ל ממיתה יכופר עון יה עד ימיתון עיין כיומא רפ״ו וא״כ אי
וקכירה שהרי נתיר פשיטא לתלמודא רקרכנו קרכ סייר דכאופן כזה דאין לו כפרה כי אס עד אחר מיתה
ומטמא וכו׳ יכמיתה וקבירה פלפל הרכה ע ־ ראסיק וקכורה • עכ״ז הו״א ראפי׳ חיר כו רשע מק-י א״כ
דמיתה וצערא דקכ־א פורתא הוי כמו חיר כו ועכ״י למה לי טעמא משום דנדחה ידחה תפוק ליה רהו״ל
קרכמתיהם אינן נקדנים משוכ דהואיל ונדחה ידחה מומר ילא יכיפרעונועד שימות ווכסרשעים תועבה
אבל אה״ן לשחר רב־ים דהתשיהת קדמה להם כמו קרינן כיה אלא וראי דכיין ששכ תו לא מקרי רשע אפי׳
הטומאה והקבורה והאכילות אה״ן רהוו כישראלים רעדיין לא נתכפר עוני אלא רק־כנו אינו קרב מט עמא
לכל דברים אלו ילא שיי־ כהי טעמא דהואיל ונדתתאו רהואיל ונדחה ידחה יע״י רב יוסף רצה להביא ראיה
לא אפשר כמו דהויככפ־ה התלויה כמיתה וקכירה • לסברת עולא ואת מק״י מעיר תנרתת שהרי אפיי דלא
ייה כמר ופשיט מגופא דשמעתתא למעיין היטכ : חורו כהם וא־טיל יקס״ר דהי״ל כפרה עכ״י אינן
» ועכישע חייתי ל־אות דכרי הדכ פ״מ כשורשן קרבין ק־כניתיהס ימדאי טעמא הוא משוס להואיל
וראיתי לו שם שכסיף דכריי סיים וכתב ונרחי ירחו ועיי דחי תלמודה דאי מהתם ליכא ראיה
וי״ל יכן יש לדקדק ממ״שמת מ״ר ומי מראה מקא אס דלעולם אימא לך ראם תור כי דתי לא מק־ירשעאה״ן
מת מתוך רשעו היא דלא כיפרה לו מיתתו תא אס לא דקרכנו קרכ ולא אמרינן הואיל ונדחה ירחה • והתם
מת מתיך רשעו אלא דתירבומפרה לו מיתתו ומטמאין כעיר הנדחת דאין קרבין קרבנית הייני משים דלא
ומתאכליןעליסס עב״ד • ואחריהמחי״ר לפי כל האמיר כיפ־ה מיתתם כיון שמתו מתיךרשעס ולא חורו כהס
ומ־יבר בפי׳ הסוגיא תו אינו דקדוק כי אס פשטא ותביא ראיה מדתני רב שמעיא יכיל אפיי פי' אבותיו
יריהטאדתלמודאמתתילתמימ־ת עולא ער סוף המשא מדרכי ציפור יטמא ת״ל בעמיו כעושה מ״ע וע״י
ומתן כולו אין לי פי׳ את־ כי אס מקאכיסור מיס־ית פירש״י אלמא לא כיפרה מיתתו אס לא חו־ מ דאי חזר
כמי שתור מ אפי׳ שעינו אינו נמתק תרי הואמשראל מ ודאי מטמאליאכי' דהכפרה תלייה ער אחר מיתה
לכל דבריו לא נופל דבר והוא כדור אליבא דכ״ע וקכורהעכ״פ עישה מ״ע מקרי כיין שחיי בהשיבה
יעפ״י מונח יה נישאים וניתנים כשמעתין כולם פה ואלו הס דביי עולא דתלי טעמא דאין קרכין קרכנוח
אח־«: רמימר שחיר משים הואיל ונדחה ירתה מוכרת דכתור
מ היי היא כישראל לכל רכ־יו וכ״ע מודים כיה
נ מ צ א דדברי רש״י ז״ל שכתב אלמא לא מפרס וכדאמר רב פנחס משמיה ררב פפא כשעשה תשובה
מיתתו אם לא תור בו הם מוכרעים מגיפא והיא הלכה מוסכמת לכל עוןולכל חטאת בכל התלמיד
דשמעתתא יאין אני צריכים לא להתי״כ ולשים ראיס אלא ירכ יוסף הוה ס״ל לפי קס״ד .־כמיתת נס בלי
אתית ררבריהת״כ יראי הס סיוע ג־ולוהיא תאמת I תשובה הויאליה כפרת קידםקכייה ע״י ־תי תלמידא
כדקי״ל בכל התלמוד כראמר ר׳ פנחס כשעשה תשובה ראם לא תיר לא כיפרה מיתתו יעדין נוכל לומר דמומר
יהיא מימרא מוסכמת בכל התלמוד כנידע והוא האמת שחיי כי אע״ג דלא נתכפר לו קרבנו קרב כיון דלא
דכי״ שאין העבירה עמו היינו עייכת החטא שהיא ן מקרי רשע ואין ראיה ממתני׳ הואיל ונדחה ידחה •
עיקר התש־בה ויהי כל תשוכה שבעילם ומעתה אזדא וע״י דחה רכא וחילק כין נהרג למת וקס״ד דת־יגה
ליה מה שכתבתי אני הדל לחיק דברי מיהר״י עיאש ו״ל גם כיי קבורה הייא נפ־ה לא כן כמת על מטתוודחי
כאומרי דדוקא בטומאה דגלי קרא בעמיו אכל לא לענין אביי כין ה־וגי מלכית דתיי שלא כרין דהויא כפרה •
אכילות דהא ׳יראי־ מדכא היאידנל שעשה תשובה וחור
עושה
כג כ ר ך של רומי סימן י׳
כ״ד ולה כפייש מ" ץ שחיי נו חפי׳ קירס מיתתי על עישה מ" ע מקרי ושפיר מתאכלין עליי וכלאו הכי הדין
מיטחווה׳ יזכני לחייי ולשניה פרק זת כל״ן ולראות יוצא מגופא דשמעתתא וכאמור לעיל דכשחזר כי הוי
כל הדברים בשורשם כיר״ח : ישראל גמור לקרבניתיו יליטמא לו ולקוברו כקכיות
» ר^וב כשנחישכתי פה רומא יע״א וכאי ספיי אבותיו ולהחאכל עליו דומיא דאחר מיתה יצערא
מירישלם תי״כ תכף נטפלתי לראית תשי׳ דקכרא פירתא אם לא שיהיי טעמים חצינים מספיקים
מהדי״ך הנוי כמקומה ודחיתי שלא זי כלכר שדבריו היכא דשייכי ובממכר לעיל • יא״ת הא קי״ל כל
היק סיתרים דכריט אלא אררכא מסייעי; לדברינו המומתין מתימן וכיון שהתודה והורנין אותו תכף
סהיא ז" ל הכיא דכיי הרמב״ם דכעיר הנ־חת סילחים ליהיי כפרה • ולאכלו אלמה תנן לא היו מתאכלין
שט ת״ח להזהירם ולהחזירם הס חירו ועשו תשו' מוטב עליהם מפני שככר נדחה ולמה נדחה כשלמא עיר
ואס יעמדו כאולתס וכוי עד ו־ניס אותם וכוי יסיים הנרחח נוכל לוג/ר שלא היה הויריי יע״י לא כיפרה
מהדדי ך ז" ל יכתכ וז״ל הרי לך שאחרי שנתכיר לני המיתה כי אס עד צערא דקכרא ונדחה האכלית אבל
שאין רצונם לתייר כתשו' הורגים איתס • יא״כ אין ה־וגי כ״ד שככר היו מתידין לאבלי תכף • הא יראי
היידיי מיעיל להם כלום שהוידוי לתשובת הוא כא ליתאדהחסשאני רככד נגמר דינו ונתחייב כדי רשעתו
ואם אינו שב הרי כטיכל ישרן כידי כדאיתא כסי סדר ככ״ד וגם היימיאחיכע״כ וכ״ש שכבר אומרים כפיריש
תעניית יכן נמי היי הייגיס הנשים והטף שאין להם התודה • אכל בעלמא כחד מפורשים מ־רכי ציביר
דעת להתויית ולשוכ • ואףאםכמתידיןקז מייד־ מאן שמדילית תיר בו והתירה את עיני ינכנע מייל-ה בהא
לימת לן שחוזרים כתשיבה דריקא כשנא עבירת לידי ודאי הוא דאמרינן במתני'בעמיו דמכימאין ומתתכלין
כאותו מקום וכוי קאמר רב יהודה כפ״כ דיימא רמוכח עליי דהא כאמת חיר כי מדילית וידים מיכיתיתששב
דהויא השו׳ גמירה ואפשר שמיה הטעס אמרו שם פ' כהשיכה ככל לכי אפי׳ שיהית תשיבה הגריעה שהיא
נגמר הדין שלא היו קוברין אותם בקברות אבותיהם כיבילא כתריתא סיף סוף שב כתשובה ימתאבלין עליי
שאין קינרין רשע אצל צדיק גמור והייני משוס ראפי' לא כן כתיוגי ב" ד שככ־ נתתייכ כדי רשעתי בבידוד
סה־ידי אפשר סדכרים בעלמא הם אכל אינם חוזרים שיב הוידוי הית איני מוציא מידי ודאי רשעתו אפיי אס
כתשו' שים הייני יירעיס כודאי שחירי כתשובת מיתתם התירה מדילוה חיישיק כי לכבודו עישה הערמה או
מכפרת עליהם יהיי נקכיין כקנרי אביתיהם יג־ולת לככיר קריכיי כדי שיתאכלי עליו וככיר יעשו לי
חשוכה כדחיתא כיימא וכי' עיש״כ• הנך ריאהלהדיא במיתי • ע״ד מ״ס כסנהדרין דמ״ג ימ״ד ע״כ שאס הוא
שמיהדד״ך לא אמר שהיי־יי ל״מ יל מ כ״א דוקא כהרוגי נקי מאיתי עין סהעידי עליי היה אימר ית״ר סתהא
כ״דראחר רנתחייכו כ ־ י רשעחס כב״ר ינתכרר רשעתם מיתתו כפרת לכל עונותיו הון מעין יה יעכ״ו היי
לעיני השמש לודאי רשעים גמורים לא אתי ספק יידיי הירגין אותו משום חשש הרמחים כי נגמר דינו ככ״ד
דברים בעלמא ראפ'שיגמרו ברעתם לחוור ותפשי נמי שאני והיא פשיט רחיר בו כחיים מדילית עם יידוי
שעדין יעמדו ברשעתם ולא יחורי בכל לבם וימית-י רמומחין רב המייחק וכמבואר כתלמידא מ־חני יכ
מתיך רשעתם • אכל בפורשים מ"ץ שלא נתחייכו׳ בב"־ שמעיא ופירש״י יחי סייר ליקשי ממתני׳וכל פלפיל הך
כיי רשעתם הרי שע־ין עכ״פ אין הדבר כדור כשמש סיגיא דחוי מעיקרו ויה כמר למעיין היטכ :
כי מי יידע כל שלא דני איתם כייר במעלם אשר מעלי ונפקא מינה מכל האמור דכאלי הנתיח סל
ויצאו חייבים מכית דינם • יכנגר זה יש לני תשיבה פ־רשים מדרכי צכור החטאים האלה
כעת מותם חשיכה הנ-גשח לסעימרים שם הרחיקיס כנפשיתם שככר יצאי מכלל חיקת ישראל אין מתאכלין
לו שהיא תשובה הגונה גונח בלכו על חטאתיו .ועל עליתם אס לא שהתורה ככל רעתי אפיי אם היה ה ו י ד ו י
פשעיי הא יראי תשובת מעליא מקרי ואם היא כשעת מיתתו או אפיי הזכירוהי אתיי' על הוידוי ואמרו
מהתשובות הג־יעית כיכילא כתריהא עכ״פ תשו' לו התורה עכ״ו אם ראו העומדים ממעל לו ר״ל אותם
מקרי אפיי על כל מין עכידית שבעולם וכמ״ש הרמכ״ס שאינן ניגעי׳ כדבר והם אומרים לנו סהתורה ככל דעתו
ם״י פ״ג מהי תשו' אחד שמנת כל ייתם סאין לתם מחטאתו אשר חטא ימת כיתרוהו כהלכת גיכרין
חלק לעי״תכ סיים וכתב וז״ל כד״א סכל אתר מאלו יהודאין • ריא יראי מתאכלץעליו כלי ספק כמו סכל זה
אין לו חלק לעו״הב כסמת כלא תשיבה אכל אם שכ כדור יפשוט מפשט תסוגיא הנו״ל וכמריכר • ומעחה
מרשעו ומת והוא בעל חשיבה הדי זה מכני העו״הכ שפיר יגדל התימא על הרכ מוהר״י עי אש ו״ל כדבריו
שאין לך רכר שעומד כפני התשיכה אפיי כפר כעיקר הנזיל שכתכ רכל הכתיח הכיל שפירשיס מדרכי ציביר
כל ימיו ואחרונה שכ יש לו חלק לעו״הכ שנאמר שלום אין תיליק כין התודה ללא סחורה דומיא דהרוגי כ״ד
שלים ל־־תוק ולקרוב אמר ה׳ ורפחתיי יעי״ש ככ״מ ראע״ג דמהירין אין מתאכלין עליהם דהוידוי איני
סבן הוא רעת הרי״ף והתיס' כפ״ק רדייה וראיה ממ״ש מתכפר לאלתר אלא לאחר מיתה וקבורה יכי' ע״כ
בקדושין דנ״ט אפי׳ רסע גמור כל ימיו ועסת חשוכה ולפי האמיר אחרי המחי״ר רבדיו מן המתמתין ומי
כאחרונה אין מוכירין לו ע״כ יע״ש הנך רואה דחפי' זיטר ליה להרכ ו״ל טומאת כהן רכחזי בו להקרא
על האפיקירוסוס והפורשיס מדיין וכוי אם עשה. עושת מ״ע דמטמאין איתו כק״ע והכי אזלא ריהטא
חשוכה כאח־ונה אין מוכירין לו יהא וראי מילת דשמעתתא מתחילתה לסופס דגם כחזר כו מתאבלין
כאחרונה שבתלמוד וספוסקים הנ״ל אין לו•שיעור. עליו כאשר הארכנו לעיל • והרוגי כ״ד סאני דאפילו
והיא ממש עדזכולא כתריחא שאין סהותלומרתשוכה האודו אינו מיציאס היידוי מידי וראי רשעותם שנתתייכו
שבאותו פרק כאותו מקוס וכו׳ ומוכרח סהוא יידוי ככ״ד והוא כמר וכנזיל ואיני עימד כנגדי כ״א תשו'
רכ־ים והעומדים שם• מאים אותו גונח מלכו ועל. מתרר״ך בית י״א שהבאתי כס׳ הקטן ישמח לכ והכאתי
דא ודאי הוא כישראללכל דכדיו )ועיין מ״ס הכ״מ רכריו לעיל שכתב דהוירוי ל״מ ולמ״ר אלא סאי; הס'
עמ״ש הר״משס כקוף אותו פרק כל הרשעי׳והפושעי' מצוי כידי כדי לחוור ולראית ראפשר הוא דוקא כהרוגי
והמומרים
כ ר ך של רומי סימן י׳
הוא להכעיס מומר היא יחד אמר להכעיס כמי מין ותמוממם שחורו כתשובה בין בגלוי בין במטמיניית
לע״ז מומר הוי ולפי יה ה־עיז הסני כירש״י פי׳ נגמר מקכלץ אותם ורי״ק היטב ועיין להרכ מרככת המשנה
יכול אפיי פי' אכיתיו מד״ץ כגון שנשתמרו לע״י דהא אשכנזי סס ודו״ק כדבריו כי נעמוואכמ״ל( והוא ברור
מייתיליהרב יוסף ראיה לר״י ראמר אכל חלכ והפריש כשמש אלא שמהיר״ך לא הרחיב כזה כיוןסאינו משתעי
קרכן ונשתמר יחזר כו הואיל ונ1חה ירחה וקס״ד כי רוקא כהרוגי כ״ד ועלה קאמ׳ דהוירוי לא מהני והוא
ריב יוסף כיון שמת נתכפר לו והוי כאלו חיר כו פשוט • ומי; סמיא אנהירנהו לעיינין וראיתי להגאון
)והואיל ונדחה ירחה וקס״ד דרכי יוסף כיין סמת כעל זקן אהרן כסי׳ ציית שכתכ על משומד סבשעת
נחכפר לו והוי כאלו חזר נו • זה אינו כדפוס חרש( מיתתו התורה כפני כמה יתוריס ומת בוידויו ותכיא
ואפי״ה אין מתאכלין עליו לפי שלא היה עושה מ״ע חכילי ראיית כאיש גבורתו לומר שכיון שהתודה ארס
וש״מ נמי לאפיקורוס קרי ליה רש״י פורש מדיין אפיי עכר ע״כ התורה כולה זוכה לעו״הכ ועם צדיקי׳
ואפיקורוס כר כלוי הוא וכו׳ עכ״ר הג״מ י״ל עי״ש יכתכ ונרגש מההיא רכל המומתין מתודין ועכ״ז
כאו־ך: אין להם כפרת עד אתר מיתה וקכורה ועיכול כשר
והנר ,טרם אחלה לדכר כעיקר לשק הג״מ הוה והכיא כל הסומא הנוי וחילק ככל מ״ש אנן כעניותין
ותשו׳ מהר״ם המי אש־ עליהם עיקר מגורין רסאני מחירה מפי עצמו ומעשיו מוכיחין• והכיא
הנה נא הואלתי לדכר כמאיי רסייס הג״מ ויל כביאור סיעתא מפירש״י הנו״ל אלמא לא כיפרה מיתחו אס
הםוגיא כאומרו דקס״ד דתמקש; על יכ יוסף הוא דס״ל לא חור בו יסייס וכתכ משמע ראם חזרכו המשומר
רפיון שמת נתכפר לו • והו״ל כתלו חזר בו ואפי״ה לא בנו כהן מטמא לו והאריך עור כוח להביא ראיות
יתאבל עליו לפי שלא היה עישה מע״ע ע״כ דבאמת יעוש״ב ואין ספק דאלו היה רואה הרב סבט יהודה
לא ידעתי מה נרגש כרי לומר דהס״ד היא דהוירומיא תשו' זאת לא היה כיתב מ״ש והיא כ״כ« :
לחירואפי״ה לא יתאבל עליי לפי שלא היה עישתמע״ע ו מ ע ת ה הואיל משה באר לשין הג״מ פרק הי
א־מור רהס״ד הוא רהיי רומיא דחיר ונתכפר לו ככל דמ״ק ותשו' מסר״ם כ״כ ז״ל הכאה
מכל ומתאכלין עליו ג״כ • ואס נאמר דנרגש כהכי כתוכה הוא הלשון אשר רמי ה״ה הפיסק יוסף עינינ״ו
והייני כיו; דלפי הסייד לאסני ליס כין נתרגלמת א״כ נר" ו וי״ל הג״מ על דבר אשח ראוכן שהיחה עק־ה
ודאי לא נעלם מעיני רב יוסף משנה סלימה הרוגי כייר ונשבעה שטעת התורה וכוי כאלה וכנדיי וכי׳ שלא
לא היו מתאבלין עליהם ואם כפי רב־יו דהמיתה הוי חנחיל כתובתה רק לבעלה ואחייך ברית אלהיה שכחה
כאלו חור למה לא היו מתאבלין אלא מיכרת אתת ועזבת אלוף נעוריה והנחילה כעת מיתה אתבןאחיחה
לומר דהס״ד דמקשן היא דס״ל לרב יוםף רהמיתההיי ומתה בנדויה ושאלת אס יש להתאבל עליה י תניא
כאלו חזר לענין הקרכס ולעילם לענין אכילות אין כמסי שמחות מנורת סמת וכי' אמרינן כל הפורש
מתאכלין עליו לפי שלא היה עיסה מ ע ״ ע יה נר־זה מדרכי ציבור ונוי אי; מתעסקין עמו לכל רכר וכוי
פשע כינת הגמ״ר הא לאי הכי מהיכן כא לו ימי ובירוש׳ אמרי הרוגי מלכות מתחילין להתאבל עליהם
הכריתו לפ־ש כו הקס״ד וא״כ הוא פשט כונחו אכתי משנתיאשו לקוברם ובלבד שלא יהא גנב ולכן אין
קשה מס טעם ימה הפרש יש כין הקרבת לאכילית מתאבלין על גנכ וקאמר התם כל הפורש מדרכי
דכהקי־כת די כחזרה אי כמיתה הדומה לה ולעני! ציכור אין מתאכלין עניו וכוי וכה׳ שמחות של מהר״ש
אכילות לא ואס נאמר דהתפרש הוא יען דהקרכה י״ל כתכ יז״ל איל הרמכ״ן י״ל מפייר״יזיל האראמרי'
עיקר האיסיר הוא מטעס זכח רשע־ם תועכת וכיון העימד כיציאת נשמה חייב לקרוע ה״מ כאדם שאינו
שככר נתפפר לו כמיתה תו לא מק־י רשע אע״ג רלא רשע אכל ארם רשע לא אלא יש לשמית דכתיכ
עשה שוס מעשה טיכ כדי ליקרא עושת מע״ע עכ ו באבוד רשעים רנה וכו׳ והוס־ף מהר"ס י״ל ואמר אינו
הרי יצא מכלל רשע אכל לא נכנם כסוג עושה מ ע ״ ע נקרא רשע רק העושה עבירה להכעיס והוא הנקרא
כיון שלא עשה סוס מעשה טיב וע״ז אין מתאכלי־ פירש מיץ ולא יקרא פורש כ״א עובד עבודה ורה
עליי ואס נאמר זה אכתי קשהכדכרי הג״מ שהיי מדמה או אוכל בכלות להכעיס רהט אמר רב שמעיא פ׳
מיתה לחז־ כו ועל שניהם הוא אומר אין מתאכלין נגמר הדין יכול אפי׳ פירשו אכיתיו מ״ץ ח״ל כעמיו
עליו לפי שלא היה עושה מע״ע • ולפי האמור הא משמע רהט מיידי • אכל אס אדם עושה עבירה
תינח כמיתה כלא חשיכה דכאמח לא עשה שים מ ע ״ ע לפעמים לתיאבון אי לפעמים מניח מציה לסוס טורח
אבל חי־ בי ושב עושה מ ע ״ ע מקרי כדאמר ר׳ פנחס נגין והחייב לקרוע עליו ונוי כיון שאינו עיסה להכעיס
ותאמת כן הוא שהתשובה היא מ״ע מן התודה ושבח שנן מצינו שהיה דוד מתאבל על אכשליס כני שהיה
עד תיאלקיך ואם נאמר רטנתי הוא תא כראיתיה והא רשע לפי סלא היה מתטין ני אס למלוך ולא להנעיש
כדאיחיה רמימת מיחה לחודה לענין הקרבה כמה יעתה יאת האשת לא לתיעלתה עשתה ני למות היתה
דשייך כו וכך פי' הדברים מה חו־ כו כיון שנקיא עישה עומלת ומאי נחת ריח היה לה מת שנתנה לכן אחותה
מ ע ״ ע מתאכלין עליי גס מיתה המכפרת טון שיצא ונוי ומה ספירי מהר״ס י״ל לפעמים עושה עבירה
מכצל רשע ק־כנו קיכ אי לאו מסים להואיל ונדחו לתיאבון יפה ד ק ד ק שאס היה רגיל לעשות עבירה
ידחו הנה מלכד דאין משמע כן מדברי הג״מ • אלא־ הרי הוא ככלל פורשים מיץ וראיה מדאמ״ר פ״ק אכל
משמעית דבריו הם דעלסניהס אי; מחאכלין לפי שלא המלסיניס והמינים והפיקומסים וכוי ושפירשו מד״ץ
הית עושת מ ע ״ ע עוד זאת דאף דתימא ככל האמור ופירש״י ז״ל ל״ג פירשי מד״ץ דהא כולהי פורשים
בטנת הג״מ עדין קשה עליו דא״כ הוא כונון הסייד מד״צ נינהו מתוך דברי רש״י ו״ל ש״מ כמה הלכתא
דהמקשן כעד רכ יוסף להמיתה הוי רימיא דחו־ת גכרוותא ש״מ אוכל כבילות לתיאבון או להכעיס הוי
לענין הקרבה ולא לענין אכילות לפי שבמיתה כלייתשיכ' ככלל פורשי מריץ רהט אמריי פ' כת־א דהיריות רכ
לא הוי עושה מ ע ״ ע • א״כ מאי מקשה ליה מדתני רב אחא ורכינא תל אמ* מומר אוכל נבילות לתיאבון מין
שמעיא
בד כ ר ך שר רומי סימן י׳
עליו כיון שהיה רשעדלא עדיף מפורש מד״ץ ולכן נראה שמעיא יכול אפיי פי' אבותיו מד"( דלא יטמא אס לא
רהגירסא כימש׳ היא אכל לא מלגנוב וכמ״ש מנינו חזר כי ומאי קושיא דתא רכ יוסף לא אמר כ״א לענין
לקת; סי' שע״א)פי' אעפ״י שלא נתיאשי מלגנוב אותו הקרבה דהמיתת מכפרת אכל לעולס טומאה ואכילות
ממקום שהנחוהו שם המלכית כרי להביאו ליריקכירה לא יען לא הית עושת מע״ע ומאי דתני רכ שמעיא
אפייה מיני; לו משעת שנתיאשו מלשאול אצל המלכות דאינו מטמא כמיתה כלא תשוכת שפי•־ תני לה לפי
יכי' כ״ח סי׳ שעייה( גס כמרדכי וכו׳ ועיין ככ״י כן שלא היה עושה מע״ע לא כן לענין תקרכת שפיר
כתכ ינ״כ מהר״י ווייל ז״ל אכל לא גנכ ט״ס הוא וכי׳ כיפרה לי המיחה יען יצא מכלל זכח רשעים תועכה
מיהו כתכ לשם דאם היה גנכ ונידין כדיניהם מיתתי אלא מוכרח אחה לומר כדי לפרש הקושיא יודתכי רב
מכפרת ויש להתאכל עליו וכן כתכ כהגהות הש״ע שמעיא וליקשי ככח צ"? אתה לפרש לשין הג״מ כצד
ולפי זת גנב שמת על מיטתו אין להתאבל עליו ולא היאשון והיינו רהס״ד היא יכין כמיתת וכין כחזרה
נהגו כן וצ״ע עכ״ד הכ״ת ז״ל • הנך רואת שהכ״ח ז״ל דשניהם קרכניתיסם ק־כיןתי לאו משום דהואיל ונדחו
דחה דכרי הגמ״ר שיצה להכריע מתירוש׳ רגנכ הו״ל ידסי ובשניהם אין מתאכלין ואי; מטמאיןלפי שלא היה
כפירש מדיין דאיןמתאכלין עליו וכתב דלא היא וכת•: עישה מע״ע וע״ז שפיר מקשי מדתני רכ שמעיא
שכן רעת מוהיה״י ו ח כ י ז״ל ומהר״יו ז״ל • יגס מאי יכחזר מטמאין אלא רעדין איני מתישכ כלל ראם הסייד
דהצריך עיין דכמ מהר״יו ו"ל נ0־ המנהג ככר כתכ הוא דחזד לא מקרי עושה מ ע ״ ע ולעני; טימאת
עליו השייך י״ל דאין ר״ל מהר״יו ז״ל מיתתי שנה־ג ואכילות מלכד דקשה כי קישיין למה לא מאחר דתלכה
הייא כפרה אלא דעוכדא דהתס היי כנהרג ולעילם יויחח נראמד ר' פנחס כר מן דין רא״ח דלא ש״ל הא
כגנכ שמת על מיטתו מתאכלין עליו עי״ם והא יראי דיי פנחס א״כ גם הא דחנירכ שמעיא בעמיו כעמ״ע
פשט סרכריס תם אפי׳ כגנכ תמידי שכל ימיו היה לא יפרש לך בחיר ליד כי אם כעשיית מעשים הטובים
אומנותי ככך ולא כגנכ פעם וכי וכיוצא דמלכד רלשון וכיוצ־ז שהרי רב שמעיא לא אמר חיי כפימש כ״א
גנכ הוא לשין כללי כין באקראי כי! תמידי • עור כה עושה מע״ע ואס ר' יוסף לא ס״ל דתזד הוי עושת
שככר הדכר מפורש כתרשכ״א ח״א סי' תשס״ג הביאה מ ע ״ ע מאי קושיא יא״כ נמצא דמכל צד ופינת דברי
השייך שם דאוד מכעלי עבירות בגזלנים וכה״ג אינן הג״מ הללו אין לתם מוכן וכעיקר תסייד של המקשן
נכללי׳ככלל פורשי; מר"[ וסיים וכתכ השייך ו״לילפי״ו על רכ יוסף דאתי עלה הג״מ ו״לניכל לפרש בפשיטות
כגנב וגזל; שמתי על מיטתם מתאבלין עליהם ע״כיהנך דהמיתת הויא דומיא דחירה ככל מכל גס לענין
ריאה שהרשכ״א כתב להדיא רבעלי עכירה בגזלנים אכילות ולעולם דהיה מצי לאקשויי ליה ממתניידהריגי
וכוי והא ודאי כעל עכירה לא יקרא שים איש מישראל כ״ד לא היו מתאבלים עליהם וכמו שהקשס לכסיף •
כפעם או פעמים וכ; לא היה סייר שהיה נכלל כפירשי אלא כיין דהס״ד הוא דלא שני ליה לרכ ייסף •בין מת
מר״ץ אם לא שתוחזק והורגל ככך ונעשית לו כהיתר על מיטתי לנהרג יעי'י קאמר דהמיתה הייא ליה
ממש מבלי פקפוק ווה כיור מאד וממקומו הוא .כפרה ע״ו שפי רקא מקשי ליה כעריפא מינה מ דר! ט ר'
מוכרע : שמעיא דפורש מדייק שמת כלא תשובה לעילם לא
» וש1כ כשחזרתי על למורי ספרי הפיסקיס לפני כיפרה מיתתו והוא מחותם שנאמר עליהם גהינסכלה
ראיתי לתרב מרכבת תמשנת אשכנזי ת״כ ••' והס אינם כלים וכמ״ש כפ״ק דר״ה וע״ז השיכ לי רהיא
תשו' פ'ג דייו שכת־ ווי ל ויותר נראה דלשון שופכי דמים לא אמר כי אס כנהרנ דהיי כפרה והכיא ראיה מקיא
ובעלי לייתר משמע דוקא רגיל מדלא קאמר רוצת נתני את נכלת עבדיך • יע״י יחי ליה יעכיז לא היי
ומספ־ לייהד ורבותא כהנךהואדכג״עישארל״ת בעינן כפרה כהמגי עיר הנדחת שהם הרוגי כ״דוראיה שאין
מומ־ להכעיס דמשכתת לתיאכין משא״כ ש״ד ול״הר מתאכליןעליהם וליה השיכ דתיא לא אמר מיתה מכפר׳
לא משכחת לחיאכין רמה בצע כי נהרוג ואין יתרון כי אם אחרקרורה והרוגי כייר אה״ןדמכפרתלהןאתר
לכעל חלשו; עכ״ד יע״ש נמציני למ־ין מדברי הרב מיתת וקכורת ולעולם קרכניתיהם אינן קיכין ואכילות
מ־ככח המשנה ראיה לדברינו חרחי חרא דאימרו אין מתאכלין משוס דנרחו יהו פשט הסיניא ונתישכה
כעלי עבייהר״ל דוקא רגיל והוא היא מה שדקדקנו דעתו של המקשן כ־רך התלמוד ומה ל; כאותם
מדכרי הרשכ״א דסי' תשס״ג תנ״ל וזאת שנית דבשאר הדוחקים של הג״מ ודבריו צ״ע עכ״פ נקטינן גם מדכיי
עבירות כמו גל״ע ושאר ל״ת בעינן כפיי להכעיס הגמ״ר הללודלעילס למסקנא רמילתא הפורשיםמרר״ק
אי רכר שסתמי להכעיס אבל כ לאיית אפי׳ כרגיל אם חזרו כהם יהתימ אח עינם מחאכליס עליהם כלי
כל ימיו משכחת לתיאבון והוא כדור • וכן ראיתי ספק יזה מבורר מדבריו ודו״ק :
למהרד״ך כית י״א שדקדק מדכרי תר״מ פ״י מתי ו ע ת ה אשימה עיני ככיאיר לשון הג״מ י״לותשו'
ממריס שכתב אפי׳ היה אכיו רשע וכעל עכירות מהר״ם י״ל כס־דן הנה חחילה מה שסכיא
וע״ז כתכ דאפי' משומד להכעיס רםתם רשע יבעל מהירושלמי דהיומ מלכות מתחילי! להתאבל עליהם
עכירות קאמד עכ״ד יע״ש« : משנתיאשו לקוברי וסיימו ובלבד שלח יהא גנב ולזה
ו א ח ר שעלה כידינו בירור דבר זס נכח לביאור סיים וכתכ הגמ״ר ז״ל ולכן אין מתאכלין על גנב •
תשו' מהר״ם י״ל שכחכ שאמר לו הרמכ״ן וקאמר התם כל הפורש מי׳׳ץ אין מתאכלי; עליי יכו׳
ז״ל ראם ארס עומר כיציאת נשמה מאדם רשע אינו ע״כ ע״י אין אנו צריכים להאר ך שכבר הכיח ו״ל כסי׳
סייכ לקרוע יכיאי הרכר מה־״ם ז״ל דאינו נקרא רשע שמ״ה הכיא דברי הגמ״רהללו וכאכ וו״ל נראה דמביא
רק העישה עבירה להכעיס והוא פורש מרדכי צכור יאיה דכיון ראפי' פירש מדיני ישראל אין מתאכלין עליו
ולא יקיא פירש מדרכי .צכיר כי אס עיכד עכורה כ״ש כשהיה גנב שהוא רשע גמור וכוי אבל קשה אי־
זרה אי אוכל נבלות להכעיס וכוי אבל אס ארס תלה הירושלמי דין זה ובלכר שלא יהא גנב כהיוגי
עישה עכירה לפעמים לתיאכין או לפעמים מניח מלכית הלא אפיי זה הגנכ מתעל מיטתי איי מתאבלין
מציה
כ ר ך •טל רומי סימן י׳
שכבר נטפל כביאור דנרי מהר״ס זיל יהמך שהי מצוה כשביל טורח כגון זה חייב לקרוע כיין שאינו
ידיו עליי ובתכ דיפה דקדק דמקא לפעמים לתיאבון עושה להכעיס שכןמצינו באבשלום שהיה דור מתאבל
שאם היה רגיל לעשית בעבירה הרי הוא ככלל עליו אפיי שהיה רשע לפי שלא היה מתכוין כ״א למליך
הפירשים וכו׳ • חנה לא די שלא נרגש בדברי ולא להכעיס וכוי ועיי סייס וכת :הגמ״ר רמה שפי׳
מהרים ז״ל ככל האמור ואיך נחישבו לו רכריו עוד מהרים י״ל שאס לפעמים עושת עיירת לתיאבון יפה
דסושיף לנו מכאוכ על מכאובנו • כתת לנו לשי; דקדק שאם היה רגיל לעשות עבירה הרי היא בכלל
מחירש היפך לפעמים רגיל יבער אנכי ילא א־ע מה פירשיס מ־״ן יראיה יכו׳ עכ״ד :
הפרש יש כין לשון פעמים ללשון רגיל ואררכא אפשר ו ה נ ה כל ישר הולך עיניי יחוי רדבדי מהר״ם ז״ל
שרגיל הוא יוחד מ ע ט שהרי לפעמים זה הלשין ידוע הללי תחילתם וסופם קשים לזוגס וכל רכריו
שלא נאמר על פחית מג׳ פעמים שהרי על אחד יאמר קשים דיוקא אריוקא וגם מאיזה כללים אשר כידינו
פעם ועל כ׳ יאמר פעמיים ועל יותר מיה יאמר עליו תחילה דמה שהכריע דאיני נקרא רשע כי אס העושה
פעמים כמו שלש פעמים כשנה פעמיים שלש עכירה להכעיס וכתכ דהוא הנקרא פורש מדיין
עם גבר והוא ע״ד ש־זמ־ו כגיטיןדף מ״ג ימים ב' ולא יקרא פויש כ״א עובדע״זאו אוכל כבלוח להכעיס
רבים ג׳ הכוונה מג׳ ואילך כאני ללשון רגיל יאמ־ גס יהביא ראית מיתני רב שמעיא הא ודאי שפיר ראיה
על שני פעמים ונמ״ש מהרי״א ז״ל כסי ברכיי א״ח רהתס מיידי דזכח רשעים תועבה שהם המימרים
סי' ר" ס עי״ש וכן הכרעתי אני הדל כקינט' הכללים והתלמוד הכיא ראיה ודחי מפורשי מדיין וכן פירש״י
אשר לי ממ״ש תתיספית כחולין רמ״ט ע״א ר״ה מאי שס כגון שנשתמדו לע״ז נמצא רבתכי מיידי ודא חרא
מסייע עי״ש • הנה נמצא רהג״מ בא לכאר לנו רכרי היא וכן אוכל ככלות להכעיס היינו סך וכמ״ש פ״ק
מהרים זייל וסתמם יית־ • ויה מלכד עיר דקדוקים רהוריות ויהו כרוד ואינה צריכה לפנים ודין מינה״תא
שאין כהס כדאילהעליחם על ספר וכ־יוכמו שיראה אוכל נכלות או עושת שאר עכירות כל ימיי אכל הם
המעיין כל ענין זה קשה ההבנה ונראים דכדיס כלי לתיאבון בהא ודאי איני נכלל ככלל פורשמד״ץ וזהי ג״כ
יסוד וטעם מספיק: רעת הרשכ״אהנזיל רכל כעלי עבירה כגילנים וכה״ג
ע״כ אילץ רהוו שפר קדמי להחייא ולכא־ כי לאינ׳ ככלל פירשי' מדיין ור״ל כל עבירי' לתיאבון כגזלני'
הדכייס בשורשן וטעמן וממילא מחא שמעחתא שהם ודאי לתיאכין ור״ל כעלי עבירה כל ימיהם יראי
להבין דין אמת לאמיחו כעזר משדי הנותן כח לעשיף אינם בכלל הפורשים מדיין ווה ג״כ פשע ודיוק רכרי
חיל במלחמתה של תוי־ה והוא דכוונת מהרים זיל מהר״ם הללו הא לאו הכי לאשמועינן חדושא אפילו
כאומרו יאינו נקרא רשע וכו׳ הוא דכא לחשמיעני אוכל נבלות לתיאבון בחט למ״ש מסר״ם אח״ז נראים
הדין האמתי כאיזה אופנים של עכירות יקרא האיש הדברים להפך ממש שהרי כתב אכל אם אדם עושה
הישראלי רשע וייצא מכלל דת ישראל ונכנס ככלל עבירת לפעמים לתיאבון וכי' כגון זה חייב לקרוע יכי'
פורשים מדיין • ונ״מ כידיעה זאת ראם אתרע חזקתו כיו; שאיני עיסה להכעיס וכו׳ שכן מצינו כדוד וכי'
כ־כר הנעשת כי מכלל הפורשים איתרע חזקתו לכל ע״כ דברים חלו כעצמם קשים לייגם חרא דלעיל מיה
התורה כולת וכאיזת עכירות הו" ל פושעי ישראל ואיני כיאה להריא רדיקא להכעיס היא הנקרא פורש מדיין
יוצא מכלל דת ישראל ינ״מ דאי אתרע חזקהו לאיזה אבל כל ימיי לתיאבון איני נכלל כפידש מר״ן יכסיום
עכירות לא אית־ע חזקתו לכל התירה כולה • וע״י דבריו כתב להפך דלפעמיס לתיאבון יה תיא דלא
עמד לכתר רהראש הפעור אכ הטומאה הוא תמומר נכלל בפורש מדיין אבל כל ימיו לתיאבון ודאי נכלל
לע״ז שהוא הכיכר כתויה וכמשה עכרו יכישיאל כפירש מ־״ן ודכר יה קשה להולמו ותו קשת כנתינת
עמו ובנביאי הרמת יהצרק שזה ודאי יוצא מכלל הטעם על לפעמים לתיי׳כון דחייכ לקרוע אומרו כוון
ישרהל בלי ספק ימעכירה ואת יצאו תולדות אשד שורש שאינו עושת להכעיס רכר יה כאמת אין לא שחר והכי
פודה ריש ולענה פתיח אל הכפרית והיא הכיפר הול״ל כיין ראיני אלא לפעמים או דכרים כיוצא כאלו
אפיי כמצות אחת יזהו מ״ש רז״ל כל הכופר אפיי כאות אבל לתת ט ע ם כיין שאיני עישת להכעיס מאן דכי
אחת של תירה הרי זה מין ואפיקורוס כל שיתבאר שמיה יען שעיקרההפרש והטעם הוא בין איית פעמים
מדעתי שהוא מכחיש או מפרש כיאור אחר וכמ״ש לתיאבון לכל ימיו לתיאבון וא״כ טעם איני עושה
הרמב״ם ז״ל הדבריס אלו באורך עיין עליו)עיי ־׳'יחיא להכעיס מאן דכי שמית ואף לכשת״ל דכיון דהוי כל
פ״״א( ומכלל זה הוא העיבר על דית ודייה להכעיס ימיו לתיאבון כעבירה זי גס כלתיאכון הוי כאילי הוא
מכלי שים תאיה גיפנית כלל תהיה מצוה אחת כמו להכעיס גם כלא טעם או כאיזה סכרה שתיכל למצוא
עשרים כמו כל התורה כולה הרי זה מין ואפיקורוס אכתי קשה מאי ראיס קא מייתי מאבשלום שהיא ראיה
מפורסם י כי אי לאו רכיפר אינו מכעיס גס כלא לסתור שהדי התם מיום שנאת אמנון ער יוס מותו
טעם גופני • וא״כ לאיש כזה או לאשת כזאת ־ גס אס אבשלום הסך לכו לשטא עמו ודמים רכים שפך ס־י
שימרים כל ההורה כולה יכרו חזקת ישראל מעליהם משעה שנלכד כאותה מרידה עד שהרגוהו לא תיס לו
והרי הם כמומרים לע״ז יהנגזר ממנה • כל הרכריס שעת הכושי כלל •ועכ״ו התאכל עליו דור אביווה״ט
הללו שאמרנו הס כרכריס שא״א לחלוח שמפני תאור* מפני שעיקר העכירה לא היתה לה־כעיס כ״א לתיאבון
גופנית הוא עושה אלא או שאומר כפיי שלהכעיס עושה המלכות וא״כ אדרבא מכאן ראיה שכל אוכל נבלות
כן • או שמהרכי-יס יהענינים שהוא עושה מתשכתו לתיאכין באיות אופן שיהיה מתאכלין עליו ואינו נכלל
ניכרת מתוך מעשיו כי איני מאמין כרכרים וכיוצא לזה בפורשים מדיין מאחר ראינו עישה להכעיס וכרטעיס
אבל אס נלכד ארם כעבירת או עכירות כגזל מהר״ס בריש כסוף רכריו יא״כ האי רמיעט לפעמים
ועריות שנפשי של אדם מחמדתן אע״ג ריהימ אדוק לתיאבון ילא כל ימיו לתיאבון קשח כין לרישא כין
בהם כל ימיי כעכירס או איזה עכירות מהם • ושאר לסיפא כין ליאית אבשלום והייתי קשה להגמ״ר ז״צ
תמצית
כה כ ר ך של רומי סימן י׳
כרשעו תמיר אלא עושה עכירות להנאת עצמו כגון המצית עשת ול״ח שומרם כהלכת גוכרין יהוראין
אוכל נבלות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמיד על פשיטיס • אז אמת דהוי מכלל פישעי ישראל ילאותס
רמו ע״כ • הנה מפורש מרבדי הרמכ״ם שגם כגול העכירות אכר חזקתו והוא חשוד עליתם ועל כיוצא
שהוא מהרכריס שנפשו של ארמ מתמרק אם שונה כהס כנודע עכ״פ עכ״זאינו נכלל ככלל פירשי מדיין ולא
תמיד הרי הוא כעכ״וס ממש • והוא סותר כל מ״ש נאבדה חזקת ישראל מעליו על שאר התורה והמצות
אנן כעניותין לעיל דבגיל יעריות אפי׳ שונה כו כל כשביל שנטמע כאיתכ העכירית כיון דיצריה אלבשיה
ימיי כיון דאין אדם מת והצי .תאותו כידו א״כ לעולם יאנסית • סוף סוף כאמונתו יחיה ע״ד שאמרו רו״ל
לתיאבון מיקרי יכן כעריות כיון שלעולם מיס גנובים כא חכקיקיסעמידן על אתר:
ימתקו ־ אכל כד דייקינן שפיר הא ל״מ המת שמרן נ מ צ א דכי כתית הס כעלי העכירות • הכת הא׳
כ״מ נרגש מיה וז״ל דהא רועי בהמה רקה מחמת היא כערך מומר לעכורה זרה • והמינים
חמרת ממון הוא עושה • יהשיכ וי״ל יי״ל שאף על פי זהאפיקודוסים והפו־שים מדיין ויונים כמה לעצמם
שאלו ואלו עישיס לתיאבון • רישא עימד כרשעו תמיד להמ־ית עליון • אתיא מנללא רכל העיכי עכירה
וסיפא איני עומד כרשעו תמי־ויתנא בסיפא לתיאבון נרולה אי קטנה להכעיס על אלו נאמר ושם רשעים
לאפוקי שאס אוכל נבלות להכעיס אע״פי שאיני עומר ירקב כחייתס וכמותם לא יספרו ולא יקכרו ולא יפרסו
כרשעו תמיר הרי הוא ככלל האפקורוסית :מ י שקרם על אכל לנחמם לרומן על פני האדמה יהיו • ובאבוד
ומציה להורגי עכ״ד ועיין לו ככ״י ח" מ סיף סימן רשעים רנה ואין לתם כפרה עולמית ועליהם נאמר
תכ״ה • ואחרי המחי״ר מעצמותיו הקדושים הגה מלכד ברייה גיהנם כלה יהם אינם כלים • אם לא ראינו
דתיי ו״ל אינו מתישכ כלשון הר״מ שהרי כרישא פירש בבירור קידם מיתתם שחורו בהם והתירו את עונס
ענין ועומר כרשעו ושונה כאולתו כגון רועי כהמה מלב ומנפש כי נכרים דברי אמת אפיי אם היה הוידוי
דקה שפקרו כגיל רנראת דאינו מתכרר שעומדכישעו והחרטה ביכולא כתריתא כל שהיה ככל נפשו מיתתו
אם לא שפקרו כגיל ומי יתן ידעתי מהו אפקורותא מכפרת עליו ייצא תכף מכלל רשעי ישראל ונכנס
יאח אס החמרת ממון העצימה אילצתו • והלא מדכרי ככלל עושת מ ע ״ ע רמטמאין ומתאכלין עליו וכמו
רש״יכפ' אין מעמידין דכ״ו ע״כ שכתב לתיאבון כשאין שאפסיקא הלכתא כתלמודא וכני״ל • הכת הבי היא
להס כשר • אבל איני מיפקר להיות איסיר והיתרלפניו הגולנים וכעל עבירית כעריות ואוכלי מאכלות אסורות
להניח היתר ולאכול איסור • ואם עישים כן יה היא דכאלי אפיי אם נטמע כאחת מהנה אי כייצא כהס
להכעיס ע״כ הרי לך מלשין רש״י רלשין מיפקר ר״ל כולם אפיי כל ימיו וכשאר המצית היה ישראל פשוט
שהכל שית אליו וכפר כאיסור גול לגמרי ילא מתאותו לכל רכריו איני יוצא מכלל רת וחיקת ישראל • ונ״מ
וע״י שפיר כתכ דהוי לסכעיס ואם יהיה כן פיי־מופקר ראם מת מטמאין ומתאכלין עליו ראמרינן מסתמא
א״כ לנו לדעת הך שפקרו כגיל שכ׳ הר״ס איך יתפרש כי התודה יבשעת מיתתי שכ כתשובה אפי׳ דלא ידעינן
לעול׳ עושת לתיאבון שהחמ־' אילצתו ומלכד שאין הפרש כיראיששכ •ותטעם כרור ומכואר דכיון חת האיש
כין שינס תמיר לכין עושה לפעמים כי ט ע ס החמדה לא נחשד כי אם כאלו העכרותכי נלכד כתאוה גיפנית
שהיא העושה איתי לתיאכון לא יודע ככל אופן • עיר ילא היה להכעיס כלל • ואפי' אם הית עשיי -יגנכ הרי
ואת איך יתפרש לשון שפקדו • ואיך יתכדר היכא שפקרו אמרי אין אדם מת וחצי תאותי כידו • הרי שהתאוה
ועוד מאי הולכים כאילתס מאחר שהחמרה והתאיה תלכד כרשהה אפילו העשיר וכן בעריות אפי׳ יהיה לו
הס הס הגירמים ולשי! אילת לא יפיל על חויק תאוה אלף נשיס יפית ככנות איוב עכ״י מקרא מלא דבר
רעה כ״א על דמיין כיזכ אי על דעח נפסדת יכן מוכח הכתוב מים גנוכיס ימתקו הדי שהתאוס מכנת
מלשון הרמב״ס בענין עיר הנרתת הובאו דבריי לעיל רשת לפעמי כני א־ם כקטון כגדול כעובד אלהיס
שכתב ואס יעמ־ו באולתם וכוי יעו״ש הרי רבענין באשר לא עכרו י וכיון שלא היה לי מינות שרשי וראיה
כפירות כמו שהוא ענין עיר הנדחת קרי עליה את ששאר התירה הית מקיים • א״כ כשעת מיתתו כי ככר
השם היה • ועוד אינו מתישב לשין הר״מ כסיפא שכתב אכדו ונטלו חישי תאיתי • כודאי כחיקתי קאי ששכ
אבל ישראל בעל עשירית שאינו עימד ברשעי תמיד וקייס מ״ע ישבת עד ה׳ אלהיך אפיי כוכולא כחריתא
אלא עושה עכירות להנאת עצמו כגון אוכל ככלות כי טל תירה ואמינה שנק־ני מחייהו ומחייכהו לחוור
לתיאבון רכאמת לנו לדעת היכי היי פי׳ שאינו עומד כתשובה ו ל ה ת ר ת בנל לכו וכחיקתי קאי ששכ • לא
ברשעו תמיר עשיית עכירות להנאת עצמו ודוק מינה נן כפירש מדרני צייר שהיא מינית שי־שי ואברה
הא אס שינה תמיד אינו להנאת עצמי ויה לא אמר חוקת ישראל מעליו איך נונל לומר ששנ אם לא ראיתיו
מתחילה כרישא ילא כארו כלל והכי הי״ל לומר אלא בחוש הראית יבערים בשרים יהיא כדור ופשיט ־.
עושה לפעמים לתיאבון • ולבא אל תוכןדכרי הרמכ״ם < ועיין מ״ש למדיין בב״מ פי״ג מהי איסירי ביאה
י״ל בבקשת המחילה מ מ ק הקרוש ו״ל נקדים מ״ש דין י״י רלא שייך לתיאבין אלא כגיל יעריית
התיס' שם בפי אין מעמירין ר״ה והריעיס בהמה דקה ימאכלית אסורות שנפשי של.אדם מתאיה לסן ומחמדתן
וז״ל פי' בשלהן ראי בשל אחרים הא אמרינן א־ן ארס ועיין מגן שאול בלשונות הרמכ״ם דייה סוע״ד כאורך
חוטא ולא לו ־ וא״ת מאי האי ראחמור רבנן ברועים ענין יה ואל תשיבני ממ״ש הדמב״ם פ״ד מה׳ ריצח ׳
שאינם פסולים אלא מד־כנן וגס הס כשיים לעדות )יש ל ע ־ ץ כ ש י ו ת וכין ו ב י ע י ח י א י ה י נ ע י ר ו ד ו ק ׳ ( p 2 j ו״א דין
אייה אשהובי׳ ואומר ר״י דהיא הניתנת כיין רלא פסילי
אכל העכ״וסשאין כינינו וכינס מלחמה וריעיסבהמה
אלא מדרבנן עשו חכמים חייק כדי שיתנו לכ לשוכ
דקה מישראל וכיוצא כה אין מסככין להם המיתה
כתשובה וכייר מכין ועונשין שלא מן התו־ה ע״כ • הנח
גס אס נאמר שהרמכ״ם ס״ל כפי׳ התיס׳ רחכמיס ואסור להצילם וכו׳ כד״א כישראל כעל עכירהוהעימד
עשו חייק וכוי א״כ תי ליכא להקשית מה שהקשה מרן ברשעי תמיד כגין רועי כהמה דקס שפקרו כגיל והס
הלכו כאולתם אבל ישראל כעל עבירות שאיני עימד
כ״מ *1 יג
כ ר ך י&ר רומי סימן י׳
סנניכ' מסייעו כיכסכר' זאת היה העקי״ב למישור מכל ב״מ י״ל מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ררישא שאני
מה שהקשינו לעיל ומעיקר הרין שבידינו ורו׳־ היטב : רכך גירו חכמים להטת ולהעניש שלא מרין תירה
אכחד שכעומדי כיה אנכי הרואה דדכרי ןלא יעיז פסקו הר״מ • ומה לו כי יצעק מרן ז״ל עליו אלא
התיס' הנו״ל נ״ל דמפרסן איגרי שה־י כאן שלפי״ז עדין לא תונח לנו לשין הרמכ״ם מרישיה לסיפיה
כרוזא קרי כחילדרועי בהמה דקה שהחמירו עליהם מכל הדקדוקים שדק־קנו • כי עיכ שפייר קדמי
כל כך היינו כשלהן דאי כשל אחרים הא אמרינ; אין דהרמכ״ס ז״ל פליג להתיס' וס״ל דרועי כתמה דקה
אדם חיטא ולא לו נמצא דהך סיגייא רכ״מ דאתרינן שאמרו היינו כשפקרו כגול ואפי׳ שאינו כשלהן רועים
אין א־ס חיטא ולא לו מיקי לה כפשטא דוקא כשלהן כשרה אחר יחיטאים ולא להם שכל כך הוקל בעיניהם
רנראה ודאי דכשל אחרים אפיי כהמה דקה מותר • הגזל ער שנ־אה כעיניטס כמי שאין איסור כעילס •
ואילו כתיס' כ״ק דמ״ט ע״כ דייה אין מגרלין כתכי ת״ל וא״כ הכל שוה אליהם כין שלהם כין של אחרים כיין
ונראה דהא דאמרי' כפ״ק דב״מ הריעה בהמות של שהופקד הגזל בעיניהם ולא קשית מהא דאמרינן אין
אחרים כשר דאין ארס חוטא ולא לו הייה גסה שמותר אדם חוטא ולא לו רהתס הוא שהאיש יודע שהוא חטא
לגדל אכל רקהכא״י או כבבל לרב אין נראה לחלק כין והתאוה מכריחו לעכור עליו ולוה אס יהיה האופן
מגדל משלי לשל אח־ים דהא אפי׳ קשורס בכרעי דהריוח לא לו יהיה אזי אין לו תאוה • וא״כ פח־ החטא
המיטה אסור ע״כ הרי להדייא דגם דעת התיספית לעיניו יעמוד ולא יעבור בשכיל אחדים אכל חס פקר
גיפייהו היא רסא דאי; ארס חוטא ולא לי היינו בכהמה כחטא מכל וכל ואיני מאמין כי כלל • איך תאמר אין
גסה אבל כבהמה דקה לא שנא לן בין שלו לשל אחרים ארס חיטא ולא לו כיין שבעיניו איני חטא כלל 1
ואפשר רייתי קשה כשל אחרים כיין רבהמה דקה ואחר היוח הרכר כן חור הרכר להכעיס כמו אוכל
חוקתה אומנות לסטים א״כ מי שנטפל לאומנית וה נבלות כמקום שחוטות מראי פוקר הוא כלי ספק ולזה
הו״ל להכעיס גמור יען דאין לו חמדת ממון כזה שרועה שפיר כתב הר״מ ז״ל כד״א כישראל כעל עבירה
כשדות אחרים • איך שיהיה יהיה מה שיהיה עכ״פ רכרי והעומד כרשעו קעיד )ר־ל כ ץ בשלי בין כשל אחרים ו ח מ י ו
התיס' סארי להררי רכפ' אין מעמידין אוקמוהו רועה לא יפיל כיא כאיפן וס יבין יחיה רועם משלו או משל אאיים לעילם
כהמה רקה כשלהן דוקא דאי כשל אחרים אין אדם ר י מ ה כ ש ״ אחי( כטן רועה בהמת דקה שפקרו כגול
חוטא ולא לו דנראה דאפי׳ בהמה דקה בשל אחרים ר״ל דוה התמיד שאמרתי לך היא כאופן שיתברר מזה
שייך אין ארס חיטא ולא לו • ואילו סם עצמם כתבו שפקרו כגזל ואין יתכרר שפקיו אם לא שהוא תמיר •
כב״ק רהא דאמרינן אין ארס חוטא ולא לו היינו יתמיד לא אפשר אס לא יכלול גס ברעות צאן אח־יס
כבהמה נסה אכל כבהמה רקה לא שייך לחלק כלל כץ ועכ״ז אינן נוהרים א״כ הרי שפקרו כגול תנה נמצא
שלו לשל אחרים : שפי' היית הדבר תמיר מוכח להדיא שגס כאופן שאינו
ן ל 3י חומר הנושא נלעיר לומר רמ״ש התוש׳ כאן להנאת עצמם פושטים ירם כגיל ווה היכחה שפקרו
דאין לחלק כין גסת לרקה היינו כענין איסור שבגזל • וע״ז שפיר אח״י סייס וכתב והס הולכים
גידול ומרעה •יראי אסור רהא אפילו קשורה ככרעי כאילתם ר״ל שהולכים כאולת דמיונם הכוזב שאיסור
המיטה אסור כיש לרעית אפיי כשל אחרים • אלא גול כמי שלא נאמר מפי הגבירה ושייך שפיר לקרוחס
יבשל אחרים אינו פסול לעדות אס לא ראינום כיון אוילים שבאמת נפסד מוחם ודעתם לשפוט רכר זה
דאין אדם חיטא ילא לו • אך שאסיר משים שא״א גם כלא טעם חאוה וחמדה • ולוה כסיפא שפי־ פי'
לשומרןונשמטי׳והולכי׳ לשדו׳ אחדי׳ ומפני זה אין הדין שאינו עושה תמיר אלא שעישה עכירות להנאת עצמו
נותן לפוסלם ראפשר שוגגיס הס כי הם סכוריס שיכילי' כמו אוכל ככלות לתיאבון הכונה שפי' שאינו עישת
לשומרן • והתיס' אתו לאשמועינן דלא תידוק מותר תמיר הוא שאיני עושה כ״א להנאת עצמו• ראם יהיה
דכיון דאין אדם חוטא ולא לו תאמר דמותר כק״ע האופן שלא יהיה לו הנאה לא יעשה וא״כ הרי שאינו
לרעות כהמה דקה כשל אחרים .לו״א דהחס שאני תמיד והוא ממש כמו אוכל נבילות לתיאבון שבאמת
דאינו מדכר כ״א בגסה דמיתר למסור אבל לעולם אינו תמיד שכשימצא שתוטות אינו אוכל נכילית •
כדקה כאםורא קאי אלא דאינו נפסל כהני כיון רלא וא״כ הרי שאינו תמיד ולדעתי המעט פי' זה ברברי
חשיר דאין ארס חוטא ולא לו ואה'ן אי חזינן ליה דגם הר״מ היא כפתור ופרח ואמיתי מצד עצמו ומצר
כשל אחרים פקר כגיל הא יראי מלבר רפסול לעמת • העיקרים יהשרשיס אשר כידינו • ואל תכהל כרוחך
עור ואת רנכנס כסוג להכעיס ולאמעלין כ־ינא דגמי לאמר א״כ שרועה בהמה דקה היא כלהכעיס שהרי
רפרק אין מעמידיןובדעת הר״מ ז״ל יכנז״ל ועל סגנון פקרו לגמרי כגזל והוי כאוכל נבילות להכעיס • א״כ
זה תוכל לפרש דעת הטור סי' ל״ר והר״מ ג״כ כפ"י
׳
למה לא נתנו לי דין מימר אוכל נכילית להכעיס שהוא
מה׳ ע־ות רהתם משתעו כפסילי ערות דוקא • וע״י מן המירידין ולא מעלין • הא ודאי כירכא היא שהרי
חילקו כין משל עצמן כסתם פסוליס וכשל אחרים ער סוף קוף רועים כשכר הם וע״י החמרת ממון הוא
שיתורע ואה״ן לענין לאמעלין כשהרועים רועים כשל בא וכ״כ הלבוש כח״מ סי' חכ״ה למטוניה עי״ש י וא״כ
אחרים ונתודע לנו דפקרו כגול אה״ן כאותה שעה לא עד כמה יטלים אט להחמיר עליהם לדונם כתורידין
די לנו שהם פסילים לעדית אלא ג״כ אם נטו לנפול ולא מ ע ל י ו שהוא חומרא יתירתא והוא כרוד ורוק
לא מעלין משים רפקרו כגזל ויכולים לרעוחס כשדות היטכ י ונ״מ לפי כיריד רכר זה שלדעת הר״מ רועה
של הפקר דהא דלא דיינינן ליה כלהכעיש לגמרי כהמה דקה כשלהן ששייך חמרת ממון דינו כמומר
משום רסיף סיף הוא רועה בשכר והחמרת הממו; אוכל נבילות לתיאבון ממש י ואס רועים כשל אחרים
הכיאו לרעות וכיון שתכיאו לרעות ממילא פקר בגזל ואינם מדקדקים שלא ליעית כשרה אחר בהא היא
וכני״ל • כל יה נוכל לומר ולפרש כשופי דעת הר״מ שעשאום חכמים כלא מעליןואין ק ר ע ת התום'ודעת
והעד־ שלענין פסולי עדית כתבו בפי' כשל עצמן ר״ל מרן ו״ל אכל רכרי הרמכ״ם קייין כנרין ע״ו והסברא
בסתם
כו י סימן י׳ כ ר ך של ו
לדוכס כלא מעלין כיון שבשל אחרים לא נחשדו א״כ כסתם דמשתמא גולנ־ן הס ילענין לא מעלין כתכו
הרי אינו תמיד והוא הנאת עצמו יחיא תיאבון גמור כסתס שפקרו כגזל ועישים עכירית תמיד ושונים
ומודה על האמת יהי אלהיו עמו ויעל «: כאילתס יכו׳ ולשין אפקדיתא לא שייך כ״א כלהכעים
ו א ח ר שעלה כידיני כירור דנר זה מעתה נחזי דשביק היתרא ואכול אישורא יכמ״ש לעיל כשם רש״י
אנן כאוכל נכלות להכעיס או לתיאבון י" ל ויה אי אפשר כ״א כשל אחרים דליכא ליה חמדת
כאיזה אופן יתפרשי דידאי אין לפ־ש דאיכל ככלות ממין שירשי דיכול לרעות כשדות של הפקר ואדעתא
להכעיס היינו שאומר כקולי קולות שהוא להכעיס רהט נתנו לו כ״ו הוא ברור בדעת הר״מ והטור אלא
אחכיראי • רזי אינה צריכה לפנים יהייני כיפר יכנז״ל רליעת תתיס׳ כבר נראה להריא דאפי' כשלהן רינן
ועור דא״כ הוא פי׳ להכעיס למה נקטו לשון זה כאוכל כלא מעלין משים שחכמים תחמירו יכתי׳ ר״י ו״ל וכשל
ככלות ולא אמרו עושה עבירות אי עכירה להכעיס • אחדים ינתורע לנו דפקרו בגזל גם כלא הנאת ממין
כיין שככל עכירוח שכתירה אפיי אכל אדם כשר כחלכ ושונים -כאולתם תמיד לא נתברר לנו דעת התיס׳ מה
אי לבש שעטנז מפני דעת שיתבאר ממכו שיה התורה ס״ל אס דינם כמורדין ולא מעליו כדין להכעיס גמור •
איני אמת היי דיני כטפ־ כעיקר להריגה וכמ״ש הר״מ או אפשר כלא מעלין לבי דינם דסוףסוף רועים כשכר
כמידה הנכיכיס חייג פמ״א וכ״ש אם אימי כאיזה הם וכמ״ש בדעת הר״מ והסברה מכרעת לפי רעת
עבירה מן כלל עבירות שכתורה כפיי שהיא להכעיס החוס' דכשל אחרים אס נתודע דפקר כגזל והולך
וכמו שמציני כמנשה שבא על אמו ואמרי לי מה הנאה כאולתו דינו כמומר לסכעיס דאי לאו הכי לקתה מידת
יש לך ממקום שנאת ואמר כפירוש שלא היה עושה הדין דלא נשאר הפרש בין כשל עצמן רהוא תיאבין
כ״א להכעיס את בוראו הרי שגם כעריות שהיא גמור ואינו נקי תמיד ראם יקרא דרועהשל אחרים לבין
העכירה הגדולה מתאוות גופניית שייך להכעיס אם של אחרים דתוא להכעיס גמיר אי לאו אותו חילוק
אומר כן בקולי קילית • ו א״כ לנו לדעת למה נקטו דק וקלוש שכתבנו לעיל שסוף סיף כשכר היי ־.
דוקא אוכל נכיליתלסכעיס פרט• ולא עושה עבירה ועור מילתא כפימאי ראיתי להרכ הלכיש ז״ל דבריי
להכעיס כלל אלאמוכיח אתת לומר דהאי אוכל נבילות נשנכיס אשר לא יטלתי להילמם עד דלא
להכעיס שנקטו הוא אפי׳ מן השחס שאינו אומד כלל ידענא מה אידין כיה והייני שכיי״ד סי' קנ״ח החליט
שהוא להכעיס או שאינו מאמין כאותם מצות וכיוצא ממש כרעת התיס׳ לפרש כשל עצמן דוקא יהט־עם
ועכ״ז יש פעמים לדיני כלסנעיס גמור • ואע״ג דבשאר שדינם כלא מעליןסיא משים שהחמירו חכמים כתי'
עכירות כגזל ועריות אם היא מן הסתם שאינו מתבאר ד״י הובא שם בתו' ואחייך כלתיאכון העתיק כל דכדי
ממני כפיי הפפרות לעולם דיינינן ליה כלתיאבין כמו הר״מ ממש יפירשם כלא שביק תיתרא ואכיל איסורא
שהיא האמת • ענ״ו באיכל נבילות אע״ג כי היא וכיוצא )שאינו ו ב ד יסיפכי שהיי גה נ נ ב א דלעיל היא לתיאכין
תאוה גופניח לצמת בטן כגזל ועריית שנפשי של אדם ג מ י י ובשל עצמן קאי ואס יבא בשל אחייש לא נחשו משתמא
מחמרת; עכ״י יש פעמים כי אפיי מן הסתם דיינינן ואיב סדי שאיני ס מ י י י יעש שבבר כתב ס;1עס שתנמיש החמירו
ליס כלהכעיס והיינו כמקים ראיכא כשר שחוטה עכיפ איני ו נ ר יהיפכ׳ לפי שור והעסקת לשין ס י י מ זיל ו י ק יחשכי(
!|, ־
וכיוצא ועכ״ו אוכל כבילות למלא נפשו ורוכ ימיו לא י י״״״ < ( tואילו כח״מ ס׳ תכ״ה פסק כסתם כשל
מהדר אפיה אצל שחוטות עד שנעשה לו כהיתר כלי אחרים ונתן טעם שחכמים סקלו לדונם כלא מעלין
ולא במירידין )-היא אימ-י שס כיין שעיש־] כן )ריל בשבי(
פקפוק כלכו או כמ״ש בהוריות שאוכל נכלה שמתה
משיס סנאח! ת מ י ו סיי אלי אין משבבין מיתתס אכל אש באי לירי
מתמת חולי וטרפה שמתה מ פ ק א )•עיי! למסרו־ך שיו
ת ר
שכנס יכי'אץ מצילין ינ־'( יבאמה תמיה לי מיל תא טובא
ביי! ייא מיש מיו משם התיש' נ פ י אין מעמ־וין יהי fרא־ס צ ו ג ו י ( רתפס החבל בבי ראשים ראם נפרש הברייתא ביועים
זה יקרא להכעיס ותור דינו לפורש מד״ץ והמורדין בהמה דקה כשל אחרים כמו שהוא פשט דברי הטיר
בתירס ואכרה תיקת ישראל מעליו שהרי חזקת ישראל והר״מ ופשט דכריו כסי' תכ״ה י א״כ תו כשל עצמן
היא דלא שכיק היתרא ואכיל איסירא • יזה דאינו מהיכן ה־ין יוצא לחייכם ואיך נעמוד על דם של יה
דשביק היחרא יאכיל איסורא • אם כן מחשבתי וחכרייתא לא מיידי אלא כשל אח־יס ואם נפרש
ניכרת מתיך מעשיו כי בקרבי ישים ארבו והוי מין דתנרייתא איירי כשל עצמן נ י ע ת התיס׳ וכמו שפסק
ואפיקורוס לדכד זה ואפילו שיהיה כשאר המצית כשר כיו״ד סי׳ קנ״ח א״כ כשל אח־יס שהיא פוקר כגיל
יירא שמים הו״ל כאילו מפיש פי׳ אחר כמצוה ואת או תמיד גס כלי שיס הנאה כלל למה לא ניתן לו די; מומר
כמו שאימר כל תתירת אמת חיץ ממציה זאת דודאי להכעיס גמור ילקתה מיית ה־ין ומהיכן סיציא לנו דין
הוא מין גמור כנודע • נמצא דאיפן אוכל נכילית כזה יה הלבוש ני לא פירשוהו החים' • יאי מדיליה הי״ל
אפיי היא לתיאבון יגם אינו אימר כפיי דעתו המעופש לומר וכך נ״ל כמו שהוא נוהג ־ כללן של רנדים מחלה
עכ״ויקרא להכעיס יהדי הו? מכלל תפירשים מד״ץ אני פני הקירא שיעיק היטבכשירשן שלדברים ברב״י
ודינם כדינן ממש לא נופל רכר אכל אס איש ישראל התיס' והטור יה־״מ כלי פי' מ־ן כנ״מ ובב״י וירקרק
לפעמים אוכל כבילות יהייני כשלא ימצא שחיטות כהס היטכ ושיכ יעיין כשתי לשונית הלכיש • וחסיה
וכשימצא שחוטיה לא שביק הית־א ואכיל איסירא • נפשי כגכיריתישע עיונו שיירה לי שהלבוש כח״מ חור
אפי׳ אם שיקרה לי אלף פעמים ככל ימיו או רככה בו ותפס כמושלה כיעת הטור והרמכ״ם שהוא כשל
כצמח השדה על אופן זה ממש היכא דלא נמצא אחרים וכמו שכן נראה מלשון מרן כשלתנו הקצר
שחוטות או כמו שכתבנו לעיל משם התוס׳ דכ׳ אין )יכן ניל מלשון סביי שיי קנית ששש סכיא לשין סחיש' וסי' נשלסס
מעמירין שאינו אוכל נבילות שמתו מחמת חולי וכו׳ יטעמו של ריי וחכמיש התמידו ישיב סביא לשין פרמביש ויניד מסי
יעיש״כ י הא יראי אפי׳ דהוי פישעי ישראל גמור רוצח סניל .כלשון וסרמכיס כתב וככר י ז ע ' ולשין יה מודה מ מ ל א (
שהרי כמס פעמים טמא כריסי בטן רשעים עכ״ו לא שגם הוא פי׳ וסתם על הרועים כשל אחרים דוקא כי
הוי בכלל הפירשיס מדיין ולא איביו חיקתייהו למצות על של עצמן היא תיאבון גמוי ולית דיכא ולית דיינא
אחרוח
כ ר ך ש ל רומי סימן י׳
שהיה רשע מיום שנלכר כאיתה עבירה ער יום מותי אחרות • ואם מת אמ־ינן מסתמא התירה וקייס מצית
ולא ירעינן שחזר • עכ״ז דור אביו ההאכל עליו מפני תשונה נמו שהיה מקיים נל המצות וכני״ל כאורך וע״ז
שלא היהה בוונחי להמרות עליון ולפרוק מעליו עיל רו״ין ותשנח יה עצמו נרנדי רו״ל אונל ננילוח
מלכות שמים ועיל מלניח כיח ריר להכעיס בי אס כתמידית ונעשה לו כהיתר ולא אמרו לשון ע נ ד אנל
למלאת תאותו לומר רירי נצח למלוך על ישראל • הרי נבילות אלא ר״ל אוכל בתמידות ונעשה לו כהי ד כלי
ת
מפורש מעטן אבשלום רכל אדם מישראל הנלבד כאיזה פקפיק אפיי כמקום שחוטות וע״ז אפיי הוא לתיאכון
עכירו' פרטיו׳ וכיוצא וכיונתו מכיררס לעיני השמש ני גמור הרי הוא להכעיס ועיי תשכח רזה האופן אוכל
יצריה אלכישיה אפיידמח כחטאו אשר חטא ולא ידעינן נכילית כתמידית קורין אותו להכעיס והוא פשוט •
שחזר • עכ״ז מתאבלין עליו כל רידעינן דיצריה ומעחה יתכארי לך דכרי מהר״ם זיל הנז׳על נכין והיא
אלכישיה חון מדכי ידוע שהוא להכעיס על דרך אין עייפי האמור לא ניפל רכד כמעט קרי כחיל כל האמור
ארס חיטא ולא לו כ־קרוקיו • וכן כרכר שאין כו
ומדובר והיינו אומרו שאייל הרמכ״ן רעל אדם רשע
הנאה מופלאת כמו אוכל נכילות כמקים דשכיחי
אינו חייכ לקרוע שנא׳ כאכוד רשעים רנה • וע״ז כיון
שחוטית יכני״ל • יכן עיכדא רההיא אחחא שננתן
שנחנו בסיג אכוד רשעים רנה שהיא הסוג האחרון
הגמ״ר דענרה על השביעה והנחילה לכן אחותה
הנאמר עלהמימרים והפור שים מדיין וכמ״ש פ׳ נגמר
כשעת מיתתה כלא תועלת כיון דלמיתההיתה עומדת
ע״ז הוכרח לאשמועינן ראינו נקרא רשע ר״ל שיאמר
מאי נחת רוח היתה לה כדי לעכור על אותה האלה
עליו כאכור רשעים רנה שלא לקרוע ושלא להתאכל
הגדולה .אס לא שהיכיחה לפני השמש כי היחה
עליו אלא העושה עכירח להכעיס זה כלל גדול עלכל
כופרת ועוכית על דת משת ויהודית להמרות עליון
נכפייית שורשי ע״ד ודאי שפיר נגזר דינא שלא מין ע פ ר ה גדולה וקטנה מן המושכלית אי מ!
להתאכל עליה כרין פורשי מר״ן והוא כדור • יאחרי המקובלות אס נתברר' שהוא להכעיס כאיזה אופן
היות כן כיאור רכרי מהר״ם הללו וראייתו הננינה שיהיה או כרכור או כמעשה הכל לפי מה שהוא הענין
מאבשלום • אין כידינו לומר על כל פושעי ישראל וכנז״ל זהי רשע הנאמר עליו כאכוד רשעים רנה והוא
כאיזה ענירית גופניות כגון גזל ועריות אפיי כל הוא הנקרא פורש מדיין רכל מי שעובר עבירה אחת
ימיהם נלכ־וכהס כל שהוא לתיאבון מפירסם וכשאר להכעיס או כופר כמצוה אחת הרי זה מין ואפיקורוס
התו' והמצית הוי זסירין כהלכת גוכרין יהורחין איך אנו ולא הגיעו לידי מדס זאת גרועה אס לא הכפרות ולזה
יכולים לדונם בפורשים מדיין ולדונם שלא להתאבל שפיר כתכמהר״ס ז״ל אחר זה .ולא יקרא פורש מדיין
עליהם וכיוצא והרי אבשלום לפניך שנלכד כאוחס כ״א עוכר ע״ז או אוכל נכילותלהכעיס נונתו מבוארת
העכירות והמדינות גדולות ונפל לז׳ מדורי גהינם לומר רכל העושה עכידה להכעיס הרי זה מין ומומר
ומעולם לא ראינו שחזר כו • יעכ״י מפני ט ע ם כי לא לע״ז ימיכרח אתה לומר כן שהרי קורס לכן אמ־דסתם
היה אותה המיידה כ'א להנאתו ולמלאות רצונו לא עיבר עכייה להכעיס הוא הנקרא פורש מדיין ואיך
יצא מכלל ישראל וספדו עליו כמספד על היחיד • וע״ז תיך כדי רכורכותבדלא יקרא פורש כ״א עע״ז ואוכל
דו״ק ותשכח דכרי הרשנ״א בשיי תשס״ג שכתב נכילו'להכעיס ותו לא אלא ל או כדאמרן רכל עוכר עביר׳
נפשיטית אחד מבעלי עבירה נגזלנים ונה״ג אינן גמלה יקטנה היינו פורש ותנא יהדר מפרש מהו פירש
נכללים כפירשיס מדיין והוא מכורי עייפי האמור שהוא מימר לע״ז והוא מטעם האמור דלא יוכל להיות
דאפי׳ דנלנרו כל ימיהם באייה עכירות עד שנעשו להכעיס כ״א הכופר כעיקר והוא פשיט • ויען דמ״ש
כבעליםלאיתס העכירות שנראה שהיה לדונםכפודשים אוכל נבילות להכעיס פרט הוא מתבאר כמו שאמרנו
מדיין שהרי פרקו עול של איתם הלא תעשין מעליהם דהאי להכעיס הוא אפיי כסתם והיינו דרגיל כל ימיו
לגמרי ונעשה לסם כהית־ ממש עכ״י אינן נכללים אפיי :כמקים דאיכא שהוטות יזה פשוט וידוע וכנז״ל
ככלל פמד״ן לדינם כדיניהם מפני שהחאיה השיגם כאורך ע״ז שפיר הוכרח להרחיב הרכור ולומר אכל
בגזלנים ועריות ירוק כרכריו כי נעמי וילת באוכל אם לפעמים עושה עבירת לתיאבון או לפעמים מניח
נכילוח ושכיק שחיטות דהיא להכעיס גמור וכאמור מלוה נשכיל טורח כגון זה חייב לקרוע כיון
וע״ז אין עליך לפרש מ״ש מהר״ס ו״ל אכל אם לפעמים שאינו עישס להנעים עד נאן • הנוינה ראם
עושה עכירת לתיאבון אס לא דוקא כאוכל נבילות לפעמים עושה ענירה ר״ל אותה אנילת נכילו׳אונלה
והדומה לו וכדבעינן למימר קמן רכזה פתח מהר״ס לתיאבון לפעמים ר״ל דנראה רהוא לתיאבון מפני
ר ל וכיה סייס והוא מנואר מכל רכריו ומעיקר הדין שהוא לפעמים מפני שלא מצא כשר שחוטה • וכן מניח
שבידינו וריק היטב • ואל תטעה לכלכל הדברים מצוה מפני טורח וכיוצא שמכל זה מורה שמאמין אלא
מאחר שהוא מבורר כשמש כחצי השמים שכל עכירה שהתאוה אי הטורח אילצתו לעכור על עשה .יל״ת נגין
גופנית שעושה אותת מפני כי אותה ההנאה הגדולה זה אה״ן דנשאר כחזקת ישראל אפילו שהיא מכלל
לא ימצאנה כהיתר והוא על אח׳ מכי אופנים האופן פושעי ישראל כגופן עכ״ס בחזקת ישראל קאי וקירעין
האי שאין ההיתר מצוי לו והוא כעולם כאוכל נבילות ומטמאין ומתאכלין עליו ומסתמא עשה תשוכה
וכשר שחיטת אית כעולם אכל אינו מצוי לו האופן וכנז״ל • וע״ז שפיר כתכ מהר״ם ז״ל ונתן טעם אח״ז
השני הוא ראותה תתאיה חגיפניח אין כנגדה כהיתר כיון שאינו עושה להכעיס ולא אמר כיון שלא היה
נשום אופן שנעולם נגזל ועדיית .כי אותן הנאות אלא לפעמים כמי שנראה כמאי רפתח דלפי האמור
לקנן הין לא לו ומתיקות המים המאררים הגנונים כאמת דא ודא חרא היא רכל שאינו עושה איתי
ליחנהי ננגרם נהיתר נעולס • ננל אלו הענירוח כ״א לפעמים כזמן דאינו מוצא כהיתר לתיאבון גמור
פימכיות מהנאות גופניות אפי׳ דהעישה והנטמע ריינינן ליה ואינו נקרא להכעיס • אכל אם מתמיד כה
כהן הוא מכלל פישעי ישראל גמיר עכ״י אונו יוצא ושביק היתרא ואניל אסורא,הו״ל להכעיס ודינו דין
פירש מר״ן • וע״י שפיר הניא ראיה מאבשלום שאפי׳
מחיקת
כז ימי סימן י׳ כ ר ך של
נתעורר מכל יה ותפס במשלם היבריס כפשטן ופסיק מחי ־תישראללכל דיניו ולכל פרטיו חון מדכ־ייהטגעי׳
וסני לכן אין מסאכלין על גנכ מאי אית לך למימר 1 לאוחס עכימח סנלכד כהס כנודע אכל כל מי שעישה
הרי גנכ אפיי רגיל כל ימיו כו לא יקרא להכעיס ופורש עבירה שאין לו הנאה כעשוח אוחה כגון דנסכע לשוא
מדיין לפי המונח שהניח הגמ״ר גופיה למטה דרגיל ולשקר כלי שוס תועלח וכן כמו נדון איחה אשה
לעשות עכייה לפי כיאור דכריך וא״כ למה פסק לעיל שבנדון הגמ״ר וכן כל מה שהיא מכויר שהוא עושה
אין;מתאכלין על גנב ־ אף אתה אמור דאי מהא לא להכעיס אפילו מהעכימח הגופניות וכן כל היכא
איריא דלעילם ככל העכירות תמידיות לתאבון חון רסכיק היתירא ואכיל אסורא כל אלו ככללן או כפרטן
מאוכל ככלות והדומה לו וכנז״ל מתאכלין עליו וגנכ הרי הואכלהכעיס גמור יכאילו קרי כחיל שאינו מאמי;
ככללן וכאמור לעיל ומאי דפסיק ותני הגמ״ר לעיל וע״ז מפני שיש אייה עבירות דדמו לאוכל כבילות
אק מתאכלין על גנכ לא על סתס מ כ קאמר כי על לתיאבון ע״ו נקט מהר״ם י״ל לשו; עבירה בסתס
גנכ דמשתעי כו כירוש' סנתפס והרגוהו כדיניהם לפי כאומרו אבל אס עיסה עבירה לפעמים לתיאבון כיון
מאי רגריס הגמ״ר וכלכד שלא יהא גנכ • וע״י מפרש כיה לכלול אייה עכירות רדמו לאוכל נבילות לתיאבון
הגמ״ר דהכונה דאין מתאכלין עליו משוס דכיון סגנכ דאית כהו דבר והופכי • פעמים יה התיאבון הוא ניכר
ומל •ומתיי* עצמו למיתה הו״ל כמאבד עצמו לדעת וע״ז תיאבון גמיר דלא שביק היתירא יכו' • ופעמים יה
אין מתאכלין עליו • אכל את״ן כל עיבר עבירה וגנכ התיאבון הוא לסכעיס תיכא דשכיק היתרא כמי כן
בכללן סמתי על מיטתן מתאכלין עליהם וככל המיכת כיוצא כרכר אתה אומר לענין שביעת שוא וסקי יש
הני״ל והכא שאני סנמסר עצמו למיתה הו״ל כמאבד לאדם פעמים רכית אין מספר נשכע לשיא ולשקר אכל
עצמי לדעת וכא ואראך שכן הוא כונת הגמ״ר כלי הוא להנאתו כדי להרבות הון וכיוצא וכשאין לו הנאת
ספק שהרי מור״ם סי' סמ״ס פסק מי שגנכ וגול ועי״י כלל שומר פיו ולשונו י ויש לך ארס גם כלי הנאה רגיל
נהרג מתאכלין עליו נגר ס׳ תגמ״ר ואת וע״זפי׳ הס״ך ליסכעלשוא ולסקר ולעכור אלף אלות גס כליסום רית
סם דכא לתשמיעינו מור״ס ז״ל דלא תימא הואיל וגנכ סנאס וכלי סוס נחת רוח כעיכדא ראותה אשה שבנדון
ונמסר עצמו למיתה הו״ל מאכר עצמו לדעת קמ״ל הגמ״ר • הא ודאי כגון יה דינו כמומר ופורש מדיין
דלא לפי שהיה סכור סהיח יכול לברוח ע״כ רון מינה וע״ו מה נעמו דכרי הגמ״ר שחילק ורקדק מלשון
דהגמ״ר רסיל דאין מחאכלין עליו היינו מסי זאת דמחס' פעמים שכתכ מהר״ם ללשון רגיל רלשון פעמים אמח
אוחי מאבד עצמו לרעת שדינם שלא להתאבל עליהס יוכל להיות פעמיס רכוח אין מספר ואפסר יוחר מרגיל
בפורשים מר״ץוע״יהכיאו ג״כ פה כיון שהוא מאסף אבל לא יאמר כ״א כהפס־ית ורלוגים כמו שתאמר
העכירות פרטיית שיינם כפורסיס מדיין שלא להתאכל פעמים אירע כך ועסה כך • ופעמים לא אירע כן
עליהם אף יו כאחח מהן לפי סנמסר למיתה ולא מט׳ יעשה כך-פעמיס לא מצא שחוטה ואכל נכילס ופעמים
דהיי מימר לעבירת גניכה ונכנס כסוג פורס מדיין דהא מצא שחוטה ואכל ולא אכל נבילות • וכן לשאר העבירות
וראי כורכא היא וכאמור ומוכרת שרעת סס"ך לפרש כיוצא כיה וכאמיר אכל רגיל לעשות כך הוא ככל ימן
pכרעת מור״ס לאפוקי מרעת הגמ״ר ראי לאו הכי שיכא לידו כמשהו ואינו מחשב שום חשבון ר״ל הורגל
מאי אתא לאסמועינן מור״ם לומר רמתאכלין עליו לאכול נבילות תי לא ישית לבואי איכא כשר שסוטה
פשיטא הכי סוא ככל עכירות לתיאכון שכתור' סאינו או לא ויה בריר ככונת הגהת מרדכי ובכל ראיות שהכיא
נקרא פורש מדיין כי אס הפורק עול מצוח מעליי ככל מפורס מד״ן ומסוגית אוכל נבלות לתיאבון ולהכעיס
הגוים אשר לא נצטוו וכמו שפסק מדןשס ס״ה ומור״מ ודוק היטב שכך צריך תתפרס כונת הגמ״ר על אופן
לא חלק עליו ויה הגנכ לא סמיס פורק עול מצות מעל יה ממס ולא מפני ינקיט אכל רגיל כעבירה תפרשהו
ציארו וא״כ מאי חידוש אחא לאשמיעינן ? אלא ודאי כסתס גם חוץ מאופנים הללו דיה אינו רהוא מיחיכ
דאתא לאשמועינן דלא חימא רהיי מאכר עצמו לרעח דברי מהר״ס י״ל הפשוטים ואי דכרי מהר״ס ז״ל לא
וכאמור )ושונ ראיתי ל ה ר נ מוסרייע זיל בסי שבט יהווס ויט שיף יתכארו חוץ מן האמור כמו שהוריתיך איך חפרש דכרי
עיר שהבין כן בפי' כ ר ע ת ה מ ו ר נ י ויל ו נ ת ב וולא נ ה מ ר ו כ י שהניא הגמ״ר שהוא ביאיר ודיוק דכרי מהר״ם י״ל חוץ מאופן
מביי זיל ו ס י ל דדינו כ מ א נ ו »צ"י ל ו ע ת ע כ י י ( ומאחר שעלה -יה 1ויה כרוי • וסיב האיר ה' את עיני וראיתי להרא״ש
כידינו כיאור דעתו סל מיר״ס ו״ל דאפי' שהוא גנכ ופ״ו דמיין שהכיא לשון מוהר״מ הני״ל וכמעט שכיריו
מפורסם ונתפס להריגת עכ״י מתאכלין עליי א״כ כ״ש כל מ״ש דוק וחסכח יגס ראיחי למוהר״ס מינץ סי'
כגנכ שמת על מיטתו או שאר כעלי עכירות תמירות ק״ו והיא תשו' מיהר״י וויל זיל שכתכ ת״ל• פורש מר״ץ
לתיאבון וכנז״ל מראי מתאבלין עליהם יאחרי סיות היינו פורק עול הרגיל תמיר בכך עכ״ד עיניך תראנה
כן בואו ונזווג רכרי מידיים ז״ל אאהרדי כמה ספסק איך כלל כל דברי ככ׳ רכרות ממש דרגיל תמיר והו
לעיל סי' ש״מ על מה ספסק מרן סם ס״ה • העומד פורק עול והוא וראי סכיק סיתרא ואכיל איסורא יכל
כשעח יציאת נשמה של איש או אשה מיסראל חייכ לתיאבון ככל אופן לא היי תדיר ועיין מוהר״ש תלוי סי'
לקרוע ואפי׳ אם לפעמים עושה עכירה לתאבון או כ״ט ה״ד הכנה״ג ו מ ק סהוא מסברא יאת :
סמניח לעשות מציה כסכיל טורה סדכריס אלו הס תשיבני שהרי לפי דבריך הוא מכורר שחוץ \אל
רכרי מהר״ס חניימועתקייאוח כאותע״י סייס מור״ס מהאוכל נבילות ברגילות והדומה לו לא יקרא
וכתכ אכל רגיל לעשות עכירה אין מחאכלין עליו וכ״ש להכעיס ופורש מד״ץ אפילו גנכ וניאף כל ימיו וא״כ
מומר עכ״ד וכתכ הרש״ך י״ל סס רגיל אף לתיאבון איך מתישכ לך לשון הירוש' שאמרו וכלכד שלא יהא
ע״כ מעתה נחיי אכן כמאי נוקים רעת מרן ומורים גנכ וסיים וכתב הגמ״ר ולכן אין מתאכלין על גנכ א״כ
והרס״ך כסעי' יה שהרי מרן העתיק לשין מהר״ס ייל התינח לדידן דירעינן דהירוס' היה ט״ס נפל מ וכמו
אוח כאית ראם עישה לפעמים עכייה לחיאכין שהכאת לנו מדברי הכ״ח י״ל ויחד מרכויתא י״ל ראה
דמתאכלין ואם חרצה לדקדק כדבריו כרס״ר מעיקרא יבריך טוכים ונכיתיס אך להגמ״ר גופיה י״ל שלא
כדכרי 1-1 יד
גזי סימן י׳ כ ר ך שר
לתיאבון הנונה אל האמור אף שהאוכל נכלית שורשו כדברי מהר״ס גופייתו והיינו ראם רגיל לתאבון היינו
הוא לתיאבון שאין להכעיס כי אס או שאומרו כפי׳ אפי׳ כגזל ועריית אי אפי׳ דמעילם לא שכיק היתרא
כמו מנשה או שאוכל כמ״ש התוס׳ ס׳ אין מעמידין יאכיל אסירא כל ומן סזה נטמע הרבה פעמים תהית
דכ״ו ע״ב ר״ת ותר אמר או שאין לו שום הנאה ונתת דיינו כפורש מר״ץ לכלריניי ילכל פרטיי א״כ מאי האי
רות כמו נרון אותה אשת בשעת מיקה שכהגמ״ר הא דפסק כסי סמ״ה ס״ה הפורשים מדיין והס אנשים
לאו הכי כילי תיאבון מיקרו יהאי איכל נכילית אין לך שפרקו עול מצית מעל צוארם ואין נכללים ככלל סאר
תיאבון גדול מזת לצכית בטן רשעים וע״ז כתכ אף ישראל וכי' אלא הרי הם כני חורין לעצמם ככל הגיים
לתיאבון וה״ט מסוס רהוא רגיל ונטמע בעבירה יו ע״כ רנראה מיה לתריא אפי׳ נטמעו כאיזה עכייית
כין אם ימצא כין אם לא ימצא הכל סוה אליו כהיתר גיפניית כיון שלא פרקו העול מעל ציארם ונכללים
כאסור כגון רא אין לך פורק עיל איסיד מאכלית כיה כשאר המצית כישראל ע״ו לא מקרי פירש מדיין וא״כ
ואין מתאבלין עליו אפי׳ היה סירסו לתיאכון אכל אח"! הוו דברי מרן י״ל מפרקן איגרי ויה מלכד שיש להקשות
כל עכידה כגיל ועייית שלא ימצא בהיתר כנגד׳ ובאמו' עליו ממת שפסק לעיל נקי׳ נ ' וסי' קכ״י וסי' קנית
ונטמע כה למלאות תאותו יוס יים כענין אכשלים יכן וקנ״ר ואכמ״ל כאני על דנרי מור״ם י״ל ספסק אכל
כל אוכל נכילות היכא דלא סכיתי ליה היתרא וכסאר רגיל בעבירת אין מתאנלין עליי יהם דכרי תגמ״ר
רכריס מכו או חציו זריז ומקיים עסי] ולא תעשי! שהוסיף וביאר דברי מהר״ם י״ל אות כאות • יאם גס
אתרים כהלכת גיכרין יאוראין הא יראי לית דין צריך דברי מור״ס הללו תפרשם כמו שעלת כדעתי! מעיקרא
כוש״ש • ומי זוטר לן מ״ש כרייה די״ו ע״כ תניא כש״א נדנרי הגמ״ר קשה עליו ני קושיין וכנז״ל על דברי
ג׳ כיתות ליום הדין של צדיקים לעת״כ של רשעים מיר״ם אלו ולהש״ך ג״נ יגדל התימא שהיא השריש לנו
גמורים לגהינם בינונית יורדים לגהיכה ומצפצפין ועולין כרעת מידם ו״ל ראפי' כגנב שמת על מיטתי אי!
וכי׳ יכה״א רכ חסר מטת כלפי תסר ופושעי ישראל מתאכלין וצירף לדעת יה ס' הרשכ״א !"ל והיו לאתרים
ן וטי וורדים לגהינם ונימניןי״כ תיש לאתר י״כ כ ג ו פ בידו והלא הרשב״א כריוא קרי כתיל כי כעלי עבירה
תרש גופן כלה וכו׳ ונעשים אפר תחת כפית רגליהם נגילניס וכהי׳ג שר״ל כל עכירות גופניית אינן בכלל
סל צדיקים וכוי אכל המינים והמסירות וטי ישפירשו פורש מדיין והא ודאי לא סייד לדונם כפורשים מדיין
מד״ץ וכוי גהינם כלה והס אינם כלים יכו׳ יהיןסי כגמ׳ אם לא שנטמעו כגולועריו' כל ימיתם ועכ״זאשמועינן
אמר מר כה״א כנינים רכ תסד מטה כלפי תסר י
הרשכ״א ראינן ככלל תפורסים ומתאכלין על הם והס״ך
ותכתיב והכאתי את תסלישית באס התם עין סיסעי סמך כ' ידיו על שמועה זו וכתכ שזהו דעת מור״ם
ישראל בגופן והאמרת לית לתו תקנה התם ברובח ז״ל ואיך כסי' ס״מ כתכ רגיל אף לתיאבון והלא
עונות תכא מתצת עונות וכי' יתייק אי הוי מתצה גנכ וכת״ג אין לך תיאבון ורגיל כמוהו ועכ״ו מתאכלין
עונו' ואיתבית עון פושעי יסראל בגופן לא סגיא דלאו עליו?
והבאתי את השליסית באס ואם לאו רב תשר מטת כל אלה מוכרח אתת לומר שמה שפירשנו ואת
כלפי חסד וכו׳ • ואמרו שם מאי פושעי ישראל בגופן כדעת מותר״ם ו״ל כלפעמיס לתיאבון הוא
קרקפתא רלא מנת תפילין עי״ש !ופסקו הרמכ״ס פ״ג זה סתפרש כדעת מרן והוא הכונס אפיי אלף פעמים
מה׳ תשיבה מדין ת׳ ואילך היי אתת למד דאף פושעי כעבירה חבל היא בדלוגין והייני היכא דאינו מוצא
ושראל כגופן קרקפתא דלא מנת תפילין כל ימיו היחרא אבל רגיל הוא היכא רשכיק היחרא ואכיל
) ו כ ן פי' ס ר מ ב י ן ב ת ח ו ל ת ש ע ר ה ב מ ו ל מראש שלא ה נ י ח מ פ ו ל י ן ו ע י י ן אסירא הא ודאי הוי להכעיס שהרי פרק עיל מצית
מ ו ת ר י ו ק י ל י ן שורש ק ע י ו ו ע י י ן נ ש מ י 0ראש פ י ' כ י א י כ נ ג ו יס ע ו ו ן
ב ס י ' ש ע ר י ק ר ו ש ה ת י ב ש ע ר ו׳ ס ו י ו כ י ו ס ף ל ח ק פ ' צו י ו ס ו ' ו ע י נ ו ך
מעל צוארי ככל הגיים גם בלא תיאבון.שורשי כגזל
כ ע ל י כשר ה מ ו ס ר ל ס נ ו י ל ס ע נ י נ י ם לנ1ינת כ ח ס של כמס חראינס ועריות וע״י לא הוכרת מרן לבארו יען שככר פסקו
שערי ו ע י י ן חשו׳ א ר ו כ ס ל ר ב י נ ו ס א ו כ א י ן א ו מ ת נ ו ויעיא י בלליח כסי' שמ״ה סירשים מדיין הס האנשים שפרקו עול
משוכה סי׳ ק נ י נ ו כ ר י ס כ ר ו ר י ס כ ש מ ל ס שלא כ ר ע ת מ י ס י י ק י י וסראיש
ל מע
מצות מעל צוארס אין מתאכלין עליהם והיינו תך וסך
ו א כ מ י ל י ( °עדין יכולים אנו לומר שהוא מפנו הטורת היינו שהיי גם יה שכיק הית־א ואכיל איסירא גם כלא
ולא משים פורש לא כן כעוסה עבירת נק״ע כאיכל תאות מופלגת א״כ אין לך סורק עול מצית מעל צוארו
נבילות כמקום ראיכא שתיטיתדאז וראי ימם מיכיחות גדול מזת או סכל ימיו כא מטח לידו ומניחה גס כלא
רפורש מי״ץ ויש לי אילן לסמיך בתילוק יה ממה שאני טעם טירת הרי פירק עול מצות מעל ציארו לאפיקי
רואס דקדוק לשין מרן שכעושס עבירה אמר לפעמים ממאי יפסק כסי' ש״מ דתיכא שמנית מצית כשטל
כלשון מוהר״ס ממס וככטול מ״ע בחב או שמניח טורח מתאכלין עליו שאותו אינו נקרא סירס מדיין
לעסות מציה מפני הטורח ולא כחכ אי לפעמים מניח ופורק עול מצוי • ומיר״ם ז״ל כמידתו לכל רוח להרחיב
מצוס מסוס טורת מיה נראה דבכונת מכוונת אישמיט הדבור כמקום שקצר מרן כמקומו אף שפסקו כמקום
מרן תיכת לפעמים והוא עס״יתלוק האמור איך שיהיה אתר הוא מרתיכו במקומו תראוי לו כנודע ע״ז סיים
לרעת מהר״ס ז״ל דעליו כנו דייק הרי מצינו להריא וביאר דברי מרן שתם תם דברי מתר״ם ז״ל אף הוא
דאפי׳ נלכד כעטרה כל ימיו ולא מנח תפילין יתירא סיים לבארם כמושכיארם הגמ״ר ז״ל ממש וכתב אכל
עליו מתצה עינית עכ״ז אונו נכלל ככלל פורשי מדין רגיל כעבירה אין מקאכלין עליו וכ״ש מומר והוא הוא
ולא תקשי לי שהיי מכאן תברא לס׳ מתד״ם שהיי ממש רגיל כאופן דתיי כמו מומר שפרק עיל איחה
קרקפתא רלא מנת תפילין כל ימ ו מפני תעורח עכ״ז מצות מעליו וטרית ליה תיארא ואכיל אסורא • יע״י
איני ניריןכפורשי מד ׳ץ א״כ איך כתכ מתרים לפעמים סייס וכתכ ובייש מימר הכונה דהרי! הראשון מדין מומר
כשטל טירח סא אס כל ימיו כשטל טירת נכלל עס ופורש מדיין נגעו כה ראי! מתאכלין עליו כיון שסרק
טרשי מד״ן לזת אוכל לומר לך דטורח גדול כחנתת עול אותה מצוה עשת אי ל״ת מעליי הרי זה דין מומר
תפילין ככל יום היי תיאבון גמור דהי״ל טורח גייל כ״ש מומר טפיה־• וע״ז שפיר נתב תש״ך זיל רגיל אף
יאפישי
כח כ ר ך של רומי סימן י׳
השייך יכתכ לפי זה בגנב וגילן שמתי על מיטתם ינתכ ואפשר רמפני יה ברח מרן הקייש יאישמיט תיבת
הכ״ח וכוי הכינה רפיון שיצא לני הרין רגנכ יגזלן לפעמים ולעילם תדבר ציית לעת הפנאי איך שיהיה
שמתי על מיטתם דמתאבלין א״כ מאי אתא לאשמיעי׳ למאי ראתינן עלת כעיקר ישוכינו תנעים תא ל״מ
מיר״ס כגנכ שנהרג דמתאבלין עליו הא כ״ש הוא אלא ול״מעל עובדי עכייית ל״ת בק״עוע״י כאורינו עומד
דוראי אתא לאשמועינן דלא הוי מאכר עצמו לדעת לנס עמים כין היכא דהוי לתיאבון גמור שאינו מוצא
ועכשיו נרגש דמה תוכה יוכיח מיכרי הדשכ״א ומדברי כתיתר לא כמציאות לא כמקומו דאז יראי אינו נכלל
מרן כס׳ ה׳ דגנכ וגילן אינן נקראים פורשים ומתאכלין ככלל פורשי מדיין לכין היכא רמיצא ההיתר כמקומו
עליו אימוד רמיר״ס סליג עמהס ותפס כמושלס כדעת ושכיק תיתרא ואכיל איסורא אפי׳ דהוי לתיאבון נקרא
מסרי״י סי׳ קי״ד דדוקא כגנב שנהרג הוא שמתאכלין להכעיס יחיא הנקרא פורש ככל חוקותיו וככל משפטיו
עליי משוס רהריגתו כפרחי אכל כמת על מיטתו לא ושיב נרמה לי כחלים מהקין שכייצא ליה כחכ הרא״ש
וכמו שכן תכין בפשיטות תרכ כ״ח ז״ל כתשו׳ מהרי״ו כתשי' ולא נזכרתי היטכ כ״א תפשתי במקום הראוי
הלזו יכן נראה פשט דכרי הכ״ח ז״ל גם כדעת מור״ס כסי ש״ע עם שייך אשר כירי ומצאתי בחופשי כסי' כ'
ז״ל אלא שרתאה מתמת המנהג וא״כ אימוד רמור״ס שעל מ״ש מרן שם דיני מומי לתיאבון ולהכעיס לענין
ז״ל תפס כמושלס ופסק כדעת מתרי״ו ז״לנגד דעת שחיטה ע״ו הביא מורים י״ל ומי שאיני חושש כשתוטית
הרשכ״א ז״ל ונגר משמעות מרן הקדוש ז״ל לגלילות 0,1 nכ ש
ואוכל נבילות כלא חיאכין ) ^ י י ' י " י ( ואעפ״י
אשכנז כמנהגי וכרמשמע מפשיטית דברי הכ״ת ז״ל שאיני עושה להכעיס דינו כלהכעיס ע״כ יהדפיס הוא
יעיייז השייך ז״ל אזר כגכר חלציו להוציא מלכנו דמיון מהישנים שאינו רשום אחריו שים ענין וכמרימה לי
כוזב זה כדעת מור״ס י״ל • והוא ראעיקרא אין דעת שאלו הס רכרי תרא״ש שכתבתי כלי סשק ) ׳ ע כ ש י ו - ,א ו ת י
מוהדי״ו ויל כמו שהכי; הרכ כ״ח שהרי נדון מוהדי״ו עלי לכי ס ח ד ש י ס ו י ת י ב א ח ר י ו כ ך ס ע ל ס ס ב י י כ ש ם שרא״ש נופיסיס
כ ס י שלא ס ו ס מ כ י ב ז כ ר י נ י ו ה ו א י ל ו א ח א ל י ר ן א מ ר ת י א ע ל ס ע ל א ו י ש
י״ל מעשה שהיה כך שהגנכ נהרג כדיניהם וכתב רודאי
מ ד כ י ר ש ז כ ר ו נ י שיש כ א ח ר י נ י ס ש נ ס ת כ ק ו כ כ ל ה כ ס ו ת ר מ י ת ב ש י ע מ ו
שיש לו כפרת ותל״ה ראפי׳ הרוגי כ״ד יש להם כפרה ה ת ק ו ר ו ת נ י ן שתי ח צ א י ל כ נ ס א ס מ י ר י ס ע צ מ ו זיל א ו סמישס סיס
אפי׳ עע׳׳ו כדאיתא כפ׳ נגמר אומרים לו התורה שכל פ ס ק סדינו* בלי ו כ י ס ישן ש מ י ר י ם
1 ספ מ״
יעכשיי ראינו אחריי סכאיס
המתודה יש לו תלייה)ובעני! ו ס מ מ ש כ ת ב ס ר ב ע ב י ר ת ש ג ר ש ו נ י
ר ש י מ ת ס מ ק י ר ו ת י ״ י ״ ט י ק י יז ״ ( איך שיהיה כירור
ס ' ב י ת ל כ ו ו נ ו • וזיל ו מ ת שרצת מ ע כ י ת ל ס ו כ י ת ס ב ר ת ו מ ת ו ך ר ב ר י י
הרבדים כלא תיאבון נק־א מטעם שהרי יה כשר ויה
ס ר ש כ י א ו א י ן צריך ל ס ע י ו ב פ נ י ס ו א ל י כ סו״ל ל ו ן ר ש נ י א ל א ש מ ו ע י נ ן
כשל־ ועם שאיני עושה להכעיס אלא מפני שהכל שיה
ר ב ו ת א ס פ י י כ י ' ת מ י ת נ י ע ל מ ע נ י ת שאין יס ו ו ך ש ל י מ ו ר כ ל ל שסויל
ל ס ר ש כ י א ל כ ר ש כ י ס י א תשיב ע ל ס ש א ל ס שנשאל ע ל י ת ו מ ע ש ס שתית
אליו דינו כלהכעיס כיון שפרק עול המצוה מעל צוארו
כ ך תיה ואין ל ד ק ד ק מ מ נ ו שוש ד י ו ק ע כ י ו זיל ר נ י ת א ו ע ת .ה ש י ך זיל והוא כדור ופשוט :
כ ד ע ת מ ו ת ר י י ו ויל ו מ ע ש י ש ס י ה כ ך ח י ה ש נ ה ר ג ו ס י א זיל ס ש י כ נ ע ו י פ ' ו מ ^ ת ה נכא אל ?יאור דברי הש״ך כסי׳ שמ״ה
ואין ל ד י י ק מ מ נ ו הא מ ו י ן מיתתו כפרתו פירש ואפי' היה מסא
ו א י ן יה נ ד ו נ ו של מ י ת ר ו י ו ע ל מיטתו וינו כ»ורש מ י י ן ב ג נ ב שמת
אשר רוכצין עליו מעי הרבנים הכאים
נ ד ו נ ו סוס מ פ ר ש ו א ו מ ר ו א י ן רונו כפורש מריץ א9ילו ויל ו א ל י ס י ס ע״הת איש על דגלו ואיש על מתנהו רהנה ככר בתכנו
נ ל כ ו כ ע כ י ר ס כ ל י מ י ו ו ה ו מ מ ש ד ע ת ס ש ' ך ו מ צ א ; ו לי ח נ ר ס ר ב ע » ' ג והאיכני לעיל שמה שהוכרח השייך להאריך כדברי
יל( נמצא שאפי׳ פורש מדיין הנהרג הוידו מועיל לו 1
מור״ם אלי שכתב בסי׳ שמ״הס״ב רמי שגנכ וגיל ונהרג
כ״ש יה הישראלי הכשר כחיקת כשרותו לכל הקורה דמתאכלין עליו היינו מפני שלכאורה רכרים מיותייס
ודאי מסתמא התודה כמי שהית יאורי ילא יצא מכלל הסדפשיטא למה לא יתאבלו עליו' מאחר שאינו פירש
תיקתו כי אם כעבירה ואת של גניכת אפי׳ אס כל ימיו מדיין ואפי' נלכד כעבירה יו או כמיתה כל ימיו וע״י
נלכד כה סוף סוף למת נתשוד אותו שלא התורסמאחד הוכרח לפרש ולומר דמה שהכריתי למור״ס לאשמועינן
דהחיקה היא שכל ישראלים קשרים תמומתין כין בירי חדושא הוא כי היכי ילא ניסק ארעתין משוס שנמסר
ארם כין כירי שמיס מתידין והיא מצוק ושכת עד ה' למיתה כדיניהם נייק אותו כמאבד עצמו לרעח דלא
אלדיך ואפי׳ ער זיכילא כתרייתא וכוראי קימס • ייהו היא יען היה כדעתו שיוכל לכרות יע״ז נרגש אימיר
אומרו יתכא נמי מסתמא התירה רצינו לומר כיון שאינו דכונת מור" ס כהכי מחפרשא והיינו רכל גנב וגזלן כיו;
פירש מד״ז אין לתלות הקלקלה במקולקל כיון שאינו דרגיל כעבירת אין מתאכלין עליו דהו״ל כפורש מד״ן
מקולקל ואינו פורש מדיין אלא דיינינן ליה כיאודיכשר והבא כיון שזה הגנב כבר נהרג הו״ל מיתתו כפ׳־ת
לכל רכריו ובודאי התודה שהוא מכלל חזקת הישראלי ומתאכלין עליו וזהו פי׳ רעת מור״ס וזהו מה שחידש
ועכשיו נרגש השייך ז״ל דא״כ כונת מוהרי״ו ז״ל דלא לן ע״י הרחיב הרכור השייך יכתכ דכריסרמהם משמע
דן אותו גנכ כרין פורש מדיין ומה שהתיר להתאכל עליו רס׳ זאת בדעת מורים כיותא היא• והיא אומרו אכל
אינו מטעם שנהרג אלא מטעם שאינו נכלל כפורש משום עבירת דגנכ וגיל מתאכלין עליו דלא חשיב פירש
מדיין ומסתמא התידת אפיי מת על מיטתו א״כ למה מדין רליקס״ה כך משמע מדברי תרב תכונת שכס״ת
לא הכיא ראית מפורש מד״ן עצמו שמת על מיטקו פשק מרן רהפורשיס מדיין הס האנשים שפרקו מעל
ראם חור והתורה קידם •שמת רמטמאין ומתאכלין צוארם עול מצית יאין נכללים ככלל ישראל וכו׳ וא״כ
עליו ונ״מ רהתם כפורש מר״ן כעינן כירור גמור כל עבירה שהוא לתיאבון גמור כגזל ועריות הרי זה
שהתירה מפני שאכדה חזקת ישראל מעליו והכא כגנכ אינו נקרא פורש מפני שאינו פורק עול המצוה וכאמו׳
אמריי מסתמא התירס ככל ישראלים כשרים ולמה לו לעיל כאורך וע״ו הוסיף וכתב השייך וו״ל ו כ״כ ה־שכיא
למוהרי״ו להכיא מהרוגי כ״ד רמזה נראה דתדמיון כאחר מבעלי עבירה כגילנים וכה״ג אינן ככלל פורשי
הוא דמה החם ההריגה היא הכפרה אף כנרונו ההריג׳ מדיין וא״כ אחר שעלה כידינו כהכרח בונת מור״ם
היא הכפרה ע״ז כתב השייך ז״ל דלא היא דאין מוהרי״ו כמי שפי' בתחי׳ -כריו דאתא לאשמועינן דלא הוי
ז״ל ר״ל דרוקא מיתתו שנהרג הוי כפרה וכמו שהכין מאכר עייל והיי כ שאד גנבים וגזלנים שמתו על מיטתם
הכיח ז״ל מפני שהביא מתריגי ב״ר דלא היא שהרי רו־אי מחאבלין עליהן דלא הוו פורשי מרין שפיר סייס
כ ר ך שר רומי סימן י׳
היא״ש מונח רבעוני עבירה לתיאבון ככל ענין ני! ה״ס הפורש מדיין שמת על מיטתו הוי כפרה כשמתידה
באקראי כין כקכיעית קורעין עליו שהרי לא שללן יא״כ שפיר היה יכיל להביא ראיה על כל גנכ שמת
הרא״ש אלא כלהכעיס או במומר לע"! יעיד דהרי אפי׳ על מיטתו דהוי כפרה דמסתמא התירה כיוןדלא
אכשלוס רככה יהתאכל עליו דוד אכיו עכר עבירות יצא מחיקת ישראלי כעבירת זו כפורש מדיין דכעינן
הרכה שמרד כבכיר אביו וגם מדד כמלכות כית דוד הוידוי נרור כעדים וראיה והיה הדמיון שוה ככל שהרי
וגם שכב עם נשיו ועם פלגשיו יהטעס שלא היה עישה אפי׳ פורש מדיין שמת על מיטתי'והתודה מחאנלין
להכעיס אלא שהיה מתאיה למלוך וכמ״ש הרא״ש ז״ל עליו נ״ש גננ שמת על מיטתו מדאי מתאנלין עליו
וא״כלאתליא מילתא כלפעמי׳אי כרגיל אלא כלתיאכון דאמרי' מסתמא החידה יאפי׳ אי הוה משחעי נדון
או להכעיס אלא משום דמסתמאכל רגיל לעכיר הו״ל מוהרי״ו ו״ל כגנכ שמת על מיטתו יראי ייחר נאות
כלסכעיס רכל שהיא לתיאבון מסתמא הוי לפעמים היה להכיא ראיה מפורש מד״ץ שמח על מיטחי וע״ז
ולאו דיקא לישנא ררגיל דכתכ מיר״ס י״ל והיא לשון כתב השייך ז״ל אלא דעונדא דהתס הוי כנהרג ר״ל דמה
המרדכיוכן מ״ש מור״ם מיתר לע״ז אינו מדוקדק דאי שתכיא מוהרי״ו ז״ל מהרוגי כייר היינו משום דעוכדא
אתי כמכ״ש א״כ דוק א להכעיס רדיו לכא מן הדין דסתס הויא כנהרגליה הכיא כיוצא כה • ולעולם דלא
להיות כנדון יהא ליתא דגכי ע״ז לא כעינן להכעיס היי גנכ כפורש מדיין ואפי' לדעת מוהרי״ו י״ל והוא
וכהרא״ש לא הוכירי אלא דין כפני עצמו ולא למד אחר כדור • יעכשיו נרגש השייך ז״ל דא״כ רעלה מדינו
מתכירו ודלא כתש״ך רכתכ כרגיל אפי׳ לתיאבון דליתי יאפי' פורש מדיין אס תיר והתודה מטמאין ומתאכלין
לענ״ד ודוק עכ״ד י״ל: עליו א״כ מאי האי שפסק מור״םלעיל דצרגיל לעשות
אל ה׳ ויאר לנו למצוא דכיי חפן כעיקר הנה עכירס אין מתאכלין עליו דכמאי איקימתא האי סכרא
.הדין שבידינו דס״ל להרב מיהרי״ע ו״ל דרגיל לעשית עכירת אין מתאכלין עליו אי כרגיל
בפשיטו' רכעוכר עכר' לתיאכין ככל עניןבין באקראי כגיל יעייות הא איקימנא לעיל דעכימת כאלו אפיי
כין בקביעות קורעין ימתאבלין עליו יהכיא ראית משתי׳ רגיל נל ימיו לאו פורש מדיין הוא ומהאכלין עליו
דאכשלוס שכתבני שבאמת היא ראיה אלימתא שאין דאמיי׳ מסתמא התודה ואי הך רגיל הוא נאופן
אתריה תשוכה שעליה סמך הגמ״ר יהיא מקור הדין דשביק היתרא ואכיל אקורא דתיי דינו נפורש מדיין
כלי ספק ושהרב ז״ל מסכים הילך ילשין לפעמים היא וע״י פסק דאין מתאכליןעליו נמו שהוא האמת אכתי
כאקראי ולסין רגיל כקכוע יסיים וכתי דמסקמא כל קשה למה נלל יפסיק ותני אין מתאבלין עליהם סתם
הרגיל לעכור הו״ל כלהכעיס דכל שהוא לתיאבון מראת אפי׳ תיר בי והתודה כפירוש ולמה לא ? הלא
מסתמא הוי לפעמים אלא ראם נניס אנתנו כיה שהרכ אפי׳ פורש מדיין גופיה ומומר אס תיר בו והתורה
י״ל טעם טעם כעיקר ננל האמור תמהני עליו למה מתאכלי! עליי ולא יהיה רגיל חמור מן המקור? וע״ז
כתכ רלאו דוקא לשון רגיל שכתכ מור"ם והוא לשון כתכ השייך דנרא׳ דהאי רגיל דאין מתאכלין עליו היינו
המרדכיוכן אני תמיה כמאי דסייס להקשות להרכ שייך כשלא התודה קורס מיתתו כמו פורש מדיין הפסיק
ו׳׳ל שכתכ כרגיל אפיי לתיאבון יכתכ דליתא לפי דעתי ותני מרן זיל דאין מתאכלין עליי כסתם והיינו וראי
י״ל ואתהמ״ר אי ככרטעים מד ההפרש בין לשין רגיל כשלא התורה אכל אם התירה סיגיא ערוכה תיא
ללשין לפעמים דלשון רגיל הוא בתמידות א״כ לא סגי רמתאכלין עליו א״כ גם רגיל בעכירה שפסק מור״ס
דודאישכיק היתרא ואכיל איסירא יהרי הוא כלהכעיס י״ל שהוא על אופן האמור יהיינו כפורש מדיין וכמומר
יכמ״ש הרא״ש ויל גיפיה ה״ד מור״ס י״ד סי׳ כ' הני״ל )יכמו ש0תרכ;ו כמקיר ס ר נ ר י ס כמרדכי( ודאי מיימ כשלא
הגם ששורשו הוא לתיאבון כמי ענין פקרו כגיל שכתבנו התודה אכל אס התודה ודאי מתאבלין עליו כי לו יהי
לעיל ששורשו בא מפני תעית ממון ישוב היפקד הגיל פורש מדיין גופיה מקיר הדין אשד ממנו חוצב דין זה
בעיניי כן הכא נמי ששורשו היה לתיאבון לצמת כטן ועב"! במתודה וחוד נו מתאכלין ודא ודא ר״ל בין
ושוב הופקרו האיסורים בעיניו ושכיק תיתרא ואכיל פורש מדיין ומומר כין רגיל כעבירה דשביק היחרא
איסורא והיינו מ״שהרא״ש ה״ר מור״ם לעיל ס' כ' כלא ואכיל אישירא יכדימה יכנו״ל כעינן היידוי ממרר
תיאכיןואינו להכעיס והיינו לשין רגיל כעבירה שהעתיק כעדים וראיה ילא מסחמא יען ׳אכרה חיקת ישראל
מיר״ם מלשון המרדכי נכונה מכוונת ויהי כינת השייך מעליהם ואין אנו יכילין לומר כחיקחם קיימי שסתידו
י״ל אף לתיאכין דלא תימא שלצריך כעכידית כמו אלי מסחמא דאין להם חיקה • והוא מ מ ר הלכה
ששייך כהם התנצלות קכרית התאות שלא חקרא וו על אמיחותה וממילא והו'מרור דעתו של
להכעיס כי אם או כאוכל מתות או כאומר כקל קרנא השייך 1״ל עלנטן והחולק עבודה ירה לא ראה
שהכל שיה אליי אכילת איסור כהתרמפני שאינו מאמין מאירוח שמעתתא אליכא דתלכתא מימיי יאיני 2אלא
או מכעיס וכיוצא דיה אינו רכל שהוא רגיל ישכיק מןהמחמיהין:
היתרא יאכיל איסורא הגם ששירשי כלתיאכון כא » רטוב כשחזרתי על לימודי יסספריס לפני
הדבר הרע היה וכיון דאפליג אפליג עכ״י הי״ל להכעיס ראיתי לתרכ שכט יהירה סי׳ ש״מ ס״ה
גמור יכאשר הארכתי לעיל והוא ברור • איך שיהיה שכתב וו״ל ואפי' לפעמים עשה עבירה לתיאבון וכו׳
עכ״פ למדנו מדברי הרכ ש״י ו״ל רחוץ מהפורשים״ לכאורה משמע רכעינן תלתי שיהא לפעמים דהיינו
מד״ן כל כעלי עכיירוח שבעולם קורעין ומתאכלין באקראי ולאפוקי כקכיע שהוא רגיל לעשות עטרה
עליסם שבכולן אית לן לומר דעכר כלתיאכון ולפי שכתב מור״ס ז״ל כהגהה ועור דאפי' לפעמים דוקא
־עת תרכ י״ל אפיי כאוכל נפילות כקביעות ולדעתנו כעוכר לתיאבון אכל כעיכ־ עכירה להכעיס אפילו
אוכל נכילית כקכיעית דשביק היתר א יאכיל א־סורא לפעמים איןקורעין עליו וכן כעובד עכורה זרת אפיי
הא ודאי דינו כפורש מדיין או כלהכעיס והכל אחד - לתיאבון ואפילו באקראי אין קורעין עליו כיון דקי״ל
ולעולם בשאר עכירות כגיל ועריות שלעילםשייך כהפ דתמורה ע״י כמפר ככל התורה כילה ומיהי מלשין
לחיאכק
כט כ ר ך שר רומי סימן י׳
מקיס לתטעות לחכמי מארכיש יע״א הע״י להקשית לתיאכון דאין כנגדם כהתר הא ודאי מחחכצין עליהם
לו כאמרם אליו ואיאמרינן מסתמא הרהר מאיקאמר דאמרינן מסתמא התירה י ועיין מ״ש הרכ ש״י הכו״ל
השייך כשלא התודה אימור הרהר כתשובה וכן הקשו כסיף סימן שמ״ת שכתיכ וז״ל דלא אשכחן בשים עיבר
לו מפורש מדיין דאומרין לו התורה משמע דהוא כפירוש עטרה שישתנה דיני משאר מתים אלא אלי המנויים
ולא אמרינן מסתמא • והא ודאי אס היה מפרש דבריו כסמיךסעוף י ן ' ) ש ה י א ה מ י נ י ש ו ס א פ י ק ו ו ו ס י ס ו ה מ ס י ר ו ת ו נ י ' (
רכרחומאי נר״ו דתאי מסתמא הרהרכתשוכה דקאמר ולא זולתם עכ״ל י עי״ש ורוק היטב « :
היינו על רגיל• כגזל ועריות שנפשו סל ארס מחמדחן שעלה כידינו טרור דין זת כביעתא כטתחא
ולא כרגיל כשאר עכירות שדינו כלהכעיס דכאלו דוקא נקיטנא דשותא מנייהו דרבנן הבאים על
היא דכעינן וידוי כפירוש ושפיר ראיס מתרוגי כ״ד • החתים כדין עסק וכאתים וכרעים כלי שוס קנטור
אכל לא כמו כנדון שלפנינו כאשת סנחשדת עם גיי חלילה ! אמינא ולא מסתפינאאחרי אלף גלגול מחילוק
שעל זאת אפיי היתה החשדה אמיתית ר״ל מעשת שכנרין זה כמקום שעמדו לא ישבו וכל יה גרם להם
מפורסם עכ״ז כיון שתיתת מקימת דת יאודית לכל שלא למדו הרבי כשירשו • ועכ״ז אמינא אישר לרב
דכי יה אמרינן עליה מסתמא התידית • שעלית הוא רחומאי יוסף יפה טוה״ר נד״ו מכי צדדים האחת כי
דן רכ רחימאי נר״ו וא״כ מאי מקשים לו חכמי מדאכיש כאמת אני ראיתיהו יעמיתי על תילו ואין לו כי אס
הע״י מהרוגי כייר ופורשים מד״ץ לנדין האשה הזאת סידור שנו גוירי • ומן התלמוד הוא כמו גלמוד • ומן
דנדון האשה היאת שאני כלי ספק וכמ״ש רכ רחימאי שאר הפיסקיס הוא כאחד הריקים ובאמת אמרו אין
נד״ו ואם יש תרעומת עליו שלא כיאר דכריו וכתכ אומן כלא כלים ואין חכם כלא ספרים • ויאת שניח
דכריס שאינם ראוים אליו • עכ״פ הדין דין אמת כלי דעכ״י כיון הלכת לתלמית וביאר רכרי תש״ך ז״ל קרוב
ספק • ולא היה לחכמי מארכיש הע״י לתלות דין האשה לאמיתיתן הגס שנראה כמתנבא דהנה מ״ש תתילת
היאח מפני שהוא חשדא כעלמא הא לאו הכי דעחס דכריי כיאור דברי מור״ם ז״ל כסי' ש״מ כרגיל לעשות
להייח דינה כפורש מדיין כהא ודאי שפיר השיכ להם עכידת דהתם מיידי כיוקא דגלי אימתיה שאינו רוצה
רכ רתימאי נר״ו כרכרות שניית ראם כדכריהס דמ״ש כתשובה והכיא ראיה מעיכדא של הגמ״ר כהא ודאי
מור״ם כגנכ דמתאכלין היינו דהתודה כפירוש א״כ מינה אמינא לית דניכא ולא ידע מאי ניבא דכאמת תאי רגיל
דמ״שמרן את״ז אכל הפירשים מדיין וכוי אין מלןאכלין כך • יתפרש כאופן דהוא פורק עול תורת ומצות כלי
עליהם היא אפיי דחירי ויהתודו את עונם קורס מיתתן הנאת כמו אוכל נכילית ושביק תיתרא ואכיל איסורא
וזה ודאי אינו וכמ״ש להם רכ דחומאי נר״ו דאין לך דאין לי שים הנאה • יכן נדון האשה שהכיא המרדכי
דבר שעומד כפני התשובה • ולא היה לו להכיא לסם דלא היתת לת שוס נחת רוח כעת מיתה לעכור על
מזה דוקא כי אס מעיקר הסיגיא רפד׳ נגמר ומדתני האלה הגדילה תתיא יעל ירושת הבעל דאורייתא ולא
רכ שמעיא יכול אפי׳ פירשו אבותיו מדיין ת״ל כעמיו שייך שוס לתיאבון כאופן יה כלל • וע״י דינו כפורש
כעישה מעשה עמיו• ואוקימנא כיכמות דכ״כ כדאמד מדיין דהוא מימר גמור דאין מתאכלין עליו אפיי מן
רכ פנחס כשעשה תשוכה וזאת ראיה שאין אחריה הסתם כיון דהותיקלפורק עול תורה ומצות אם לאיש
חשיבה דאפי׳ כפורסים מדיין אם חזר מתאכלין עליו • עדים כשיים שחיי כו ומדברי רכ אתאי נר״ו תנ״ל
והאמח עם רב רחומאי נר״י אלא דגם כפעם הזאת שכתב דוקא שקורא כגיון כמו עוכדא רהמרדכי
כרכרות שניות אלו תקע עצמי לפרש רגיל שפסק מור״ם הוא דאין מתאכלין עליו אכל כל היכא שכשעת מיתה
כסי׳ שיים רגלי ארעתיה שאינו רוצה כתשובה ותם מעשיו סתימיס אפילו רגיל כעבירת אמרינן מסתמא
דברים טפלים מכלי מלת • והיה לי לכרר הדברים הדהר כתשיכה וכו׳ נראה להדיא דס״ל רכל רגיל
בשורשן ולא לכתיב דכרים היוליים מסכרת הכרס וכן כעבירה אפי׳ שביק היתרא ואכיל איסוראכל שבשעת
לא יעשת כין פוסקי הלכות ומה גס רמשמע מהם מיתה מעשיו סתומים מקאכלין עליו י ויה כאמת אינו
דאפי׳ שאר עכירות דשכיק היתרא ואכיל אסורא אמדינן דרוקא רגיל כגיל ועריות דיש בו טעם מספיק שאינו
כית מסתמא התודה וזה אינו ודאי וכאמור ומדובר להכעיס וכעוכ־א דאבשלום הוא דמתאכלין אכל שביק
ומפי׳־ש לעיל • ותייתר תימא ושאיני יכול לתלים דבר הית־א ואכיל איסירא וכן נדון האשה שהכיא המררכי
זה הוא מ״ש כסוף דבריו על מה שתביאו לו חצמי שתית מוידת כשעת מיתה רליכא תיאבון לא אמרינן
מראבי״ש יע״א מהרוגי כייר רב עינן'וידוי מכירר כתב מסתמא הדהד כתשובת • אלא כעינן כיריד ככל פורש
וז״ל לאו ראיה היא דאיכא למימר אה״ן מסתמא אמרינן מדיין •ובכי אני מכין שכינת רב רתימאי נר״ו דמ״ש
עשת תשובה כשעת מיתה וכו׳ עכ״ד ואשתומם על רגיל לעשות עטרה טינתו בגין גיל יעייית וכן
המראה תיכי אומ־ דכהדוגי כ״ד אמרינן מסתמא התור' אני רואה ממה שתביא סיעתא לרבדיו מרכרי תש״ך
ומאי אהניא כל שלא היו מתאכלין עליהם אפיי היו י״ל מתחילת רכריו כגנב וגיל וכי׳ דמיה נראה רמ״ש
מתודין כפירוש ומדיליהו וכטעם האמור דנגמר דינו רכ רתומאי נר״ו למעלת אכל מי שמעשיו סתומים אפי׳
ככ״ד ונתחייב כרשעתו שאני דלא אתי וידוי דכריישסוף רגיל כעבירה י הוא על אופן זת ממש ואס לזה כיון
סוף היא ספק גמור כי טחךלכית אלהים צדיק ומוציא שפיר כיין • אכל לא היה נו לכתיב לא למעלה איתי
מוראי רשעותו וע״ו לעולם אין מחאכלין עליהם כשוס הלשון גלי ארעתיה שאינו רוצה כתשובה • וגס כן
אופן • ומינה דכל זה דאמרינן מסתמא החורת כשאר לא למטה היה לו להביא ולרשום לשון השייך כמ״ש
עבירות או תתורה כפירוש בפורשים מדיין שמתו על כסוף דבריו אבל רגיל יכו׳ נראה דהיינו כשלא התודה
מיטתן היינו כדי ליטמא ולהתאבל עליהם וכמו שאמרו וטי • רמה דמית יערוך רגיל זה עם רגיל רקא משתעי
כגמרא וא״כ הרוגי כ״יד מאי מהני לן לומר מסתמא בית רכ רתימאינר״ו • כאלו דין אתדלהס וזה אינו דיה
התודו כל דאין מתאכלין עליהם כל עיקר אפילו הרגיל רכסיף דברי השייך י״ל בעינן וראי מקורת ולא
תתורו כפירוש וכדינא דמתני' פ' נגמר והוא פלא על תלינן מסתמא כיון דהוא דין פירש מדיין • וכיה נתן
!5 ן ט
כ ר ך •על רומי סימן י׳
דין אמת באשה היאת שבנדון שלפנינו שאפ י החשדא רכ רחומאינר״ו דנמו רפאח לא סייס שהרי ככר כתב
היא אמת כמי שככר שמעתי מפי מגידי אמת ניהקו״ל למעלה דכפורשיס מדיין כיון שיצאו מ; הכלל בודאי
הית קלא דלא פסיק וידים מוכיתות רכר פלא וגם עני; לא אמרינן בהו מסתמא החודו ובעינן בפירוש • ואחר
תמידי ויתורים גדולים כיניהס אשר לא ימלטו כי אס שכיוון אל האמה הוה מה לו לדחות עני; הרוגי ב״ד
תלתא רמרחמי יוסף צ־יקנו ובועו אכ המלוכה ופלעי במסתמא התירו ומאי אתני כזה תפוק ליס שהרוגי
ן׳ ליש ושל פלטי!' ליש גדולה מכולם במו שאמרו כ״ד היינו פורשים מדיין כיון דנגמר דינם ונתתייכו כדי
תוקפו של בועז וכוי • א״כ בענין כיה אין לנו לומר רשעתם ככ״ד אפיי תתורו כפירוש ומדיליהו תו אין
תשדא בעלמא אלא לו יהי שכל מה שהלכ גומר הוה מתאכלין עליהם כמו פמד״ן שמתו על מיטתם מתוך
עוכדא והיו לאתרים פעמים רכות עכ״י כנגד זה ככר רשעתם ממש לא טפל רכר • לא כן רגיל בעבירת כגזל
שמעתי מפי מגירי אמת הן הן עדי סתירה כאמרס ועריות כיון שלא יצא מן הנלל אמרינן נהו מסתמא
כי בשאר דיני ישראל היתה יהודית כשרה כתלכקא התורו ונני״ל כאורך נללן של רכריס שכולם למדו ענין
נוהרת כאיסורי מאכלות ואיסורי שכת רכר פלא עד יה נחיתה על הגחלים יחנמי מראניש הע״י אחר
שאמרו לי השרידים אשר ה׳ קורא שככיתה היו אוכלים המחילה רנה לא דקדקו נלל בנל עני! זה ונפרט
כשופי מכלי שוס פקפוק זה בליית שהאשה מוזהרת שדנרי השייך הניחום נסי החתום וכלכלו לני נל סנרות
מצאנוה שגיא כת שומרת דת יאידית רק כרכר אוריה הראשונים אשר מימיהם אנו שיתיס לפי היסוד שלהם
הפלשתי הערל הוה ני מי יודע ? כאנו כמ״ע כפה דנכלרגיל כענידת ) כ נ ד ו ן ב א ש ה ס1אח שאני ע ס י ק י ס ב ע י נ י נ ס (
פרשה לעני יידיה׳ שלתת לאביון ותרנית כממינה לחוס הוא כפורש מדיין ואס כדכריהםאיךיתיישט לתספסקי
על דל ואביון ונפשית אביונים הישיעה רב• מכורר מרן ומור״ס למקומותם כארשוח״ם ודכרי מוהר״ם
וכמה פעמים בסתר המדרגה שדבר זה רי והותר ידברי הגמיייר ודברי הרא״ש ורכרי השייך והוא פלא
להחזיקה ככל כנות ישראל הכשרות לעשות לה יקרא על יופי חכמתם באמת וידי״ן הפוסק נר״ו אמת
דחיי ודשכבי בלי מגרעת כלל הדברים ק״והשככהיהיא דיש להעיר עליו הרבה וכאמור לעיל שכמעט
ברור ופשוט מכל מ״ש לעיל דאפי' היה רגיל בעבירה כמקים שעמר לא ישב עכ״פ הדין דין אמת • וכמעט
לתיאכין כל ימיו כגזל ועריות וכשאר דברים היה פי' דברי השייך קרוב לאמיתותן ומה ישר כעיני התכס
נוהג כתלכת גוכרין יאודאין דינא יתיב להתנהג השלישי המכריע המעלות לדוד נר״ו דעכ״פ נרגש
עמי ככל דיני ישראל כי מסתמא התודה או אפיי כיכרי הרכ חש״ך ז״ל כתחילתן וסופן ועוביין והיקפן
הרהר כתשובה ומלכד כל יה כעינא למימר דכי ולא נתיישבו לי והניתס כצ״ע כי לא היה לו שהית •
ומסתפינא מרכיתי וכפרט כי אי! ספדי דבי רכ עמדי ואשר טוב עשת ייתר מלהניח מונחים סותרים כדכרי
ליאות הדברים בשורשן יהיא כי נלע״ר כי אפי׳ הפירשיס השייך ז״ל מניה וכיה ומעיקר הדין אשר כידינו • לכל
מדיכיציכוי גמורי' אס היה בהם מדת החסד והיחמנות אפיא הנה גם הוא כמחי״ר לא דיכר נכונה לפרש כמ״ש
לחים על כל דל ואביון ופתח טוב לעוכיים ושביס מור״ם דאין מתאכלין שר״ל אין מחאכלין אם רצו
לעשות חסד אל כל היים עם גרים ותושכיס דינא יתיב הקרובים שלאלהתאכל אבל אם רצו מי מעככ ? וכמתי״ר
להתאבל עליהם יחילי ממאי ראמרינן ככ״ב ר״י חניא שגגה גדילה היא ראם רינם שלא להתאבל עליהם הוא
אר״א כרבי יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושי; כעוה״ו מטעם כאטד רשעים רנה א״כ מן הדין אינם יכולים
שלום גדול ופרקליטין גדולים בין ישראל לאביהם להתאבל עליו אלא אדרכא אוכלין וטתיןושמחיןיומענין
שבשמים שנאמר נה אמר ה' אל תבוא בית מריח מאכר עצמו לדעת שהוא ממקום שכא משם ראיה ווה
ואל תלך לספוד ואל תנוד לתם ני אספתי את שלימי כדור מאד ואינו צ־יך ^ • ) . p iו ע י ו ן ב כ ס ק מ א ב ד ע י ל ש ש ס
מאת העם הוה נאם ה'את החסד ואת הרתמים תסר ע י י ו ר מ ו ח י מ ח ש ו ' ו א ח ו א כ מ י ל עיייש (: הארכתו
וי ג״ח • רחמים יה צדקה • ופי' רש״י ני אספתי את וא^יקרא מה שהטא לנו מעטן מאבד עצמו
שלומי וטי מהו השלים ני שלומי משמע דנר שהיה לדעת אינו ענין לנייר דיש בו אופני
עושה שלום אצלי שהם החסר והרחמים שהיו יגילין אופנים ריש משום תשו' ויש משום יראת עונש ייש
לעשות ואינם עושים ע״כ • הנה נמצא שאפי' שהיו מפני שנכנס בו רות שטות נם כלא רעת ויש כמה מיני
כית מריח שהיו עושין מריתין לע״ז וכמו שדרשו רו״ל אופנים וזכורני שסי האחרונים מלאים מיה מאופני
שם וע״י גיר עליהם שלא להםפידם ולא לנוד להם • אופנים ומכללם זכורני כתשובה שבות יעקב ח״כ סימן
ענ׳׳י עיקר הטעם הוא נשכיל שכטלו הצדקה והגיח קי״ג רוח יעקב סימן ס״ת זרע אמת יו״ר סימן קמ״כ
שהיו עושים וחינם עושים הא אם היו עושים צדקה פחח עינים ח״א רק״פ ע״ד וכחשוכה חיים שאל ח״א
וג״ח אפיי שהיו כית מריח ופורשים מר״ץ ומומרים סימן מ" א שהוא מיראת העינשיס וכדומה לי שנם
עכ״י לא היה גויי שלא להספידה ולדעתי היא ראיה מוהר״י כאסאן סימן ת״י דיבר בקרשי כיה • ועיין
חותכת לנום דיהטא אלא שהדיני קורא כגדון שאיני כן יוחאי הנ״מ ול״ת מ״ו וכענין מומר אי מקאכלין
סומך עליה כלל אימצ־ דהיה להם לגדולי הפוסקים עליו ג״כ זכורני להרכ זקן אהרן כסימן ע' וסימן צ״ה
לפי בהדיא ־כר יה ואי מצרכי אפ׳ כי יש פי׳ אחד כפי׳ שהאריך כיס ועיין עכור^חגישוני סימן ח״י מוהר״י
אג־א ואת ימי יורע׳ עכ״פ לכייר שאינה פורשת מד״ץ נאסאן סימן עי )ושוב י כ נ י ה ו ע מ ד ת י ע ל ב י א י ר ו י ן מ ע י ל כ י ד
חלילה אפיי דנטמעה בפי־וש כעטרה יאת כל ימיה ומה למאוגך( וחרוס ה' ס נ ו ו נ ח ע ל י ק ו נ נ ו ר י ס א ר ו ך ק ח נ ו מ ש ו '
חלילה • עכ״ז הצדקה והגית שהיהה עושה בכל כחת אעשה ני אני גולה במקיס פדון מדוכה והכיר רוק אין
היא כתריס כפני פורעטהה ובייש דדינא להחאנל כו מים מי כא״ר את התורה ני ככר מלתי אמורה ני
עליה ולהזכיר נשמתה ככל רכר של ככור ולית דין צריך
אין כירי ט אס כ' ס' כ״ח וסי השייך יו״ד דפוסים ישנים
בושש • ויפה הורס חכס רב ע״ה יוסף עינינו נר״ו :
קיועיס והולכים סידור שני גזירי ואיך אטעם אתאשר
אונל ? ענ״פ לפי כל האמור ומבואר אין ספק שהדין
שאלה
ל ברך שר רומי סימן י א
נהתי' הבי דהיינו היכא דליכא אבלים לא כמקום הוה סימן י״א ׳שאלה
ולא במקום אחר דאי ודאי ראוי לנהוג להתפלל בכית
שנפט' המח כדי שיהא נייר לנשמה • הא לאו הכי אינו )}12ש\ 7שהיה פה רומא יע״א שמע׳ הגבירים
ניכר והוא ברוד כשמש • ימעתה לא מכעיא כנדון הרמים האחים המבורכים יראי ה' מרבים
שלפנינו שהנפטר הלזה נפער חוץ לזמנו ותין למקומו ה״ר אפרים מודיליאנו וה״רעמנואלמודיליאנו הי״ו שהיו
א( הרי אין בית מ י ־ נמצ
י ׳ ' י יייי י ח ר ה נ ל
כנודע ' י '
ל פ ; ב ל אכלים על מות לאח • ויען שהיו שוכנים כשבונה
שכנים אינם מכני ע מ י נ ו ) ה ש ת א ד י ו ח ע ל מ א י נ י ת י ש ה י ש ו ת
ואין שם מת כי ירא; כך ראוי לעשות לילך לכ״הכ נ נ מ
י י סאיז חיץ ל ח צ ר מ כ י א מ א ס כ מ ל כ ו ת יריח לשכ-ן כ י א ו ד י ס
ולהתפלל הדכרים ק״י שתאכליס האחים המכורכיס B, 5
תטייל אינם שוכנים בשכינת אתת ואין מתאבלים בכית °ק י א י ט ' י ( והמנסג שסאכלים תיו ג
ס י א י ד ו ס אשר מ ק ד ם
אחי כי תא ודאי טריחא מילתא ולית דין צריך בושש מתפללים ככית אכלם ותתברס קרישה של מ נ ח ם
אלא עיקר מטרי! דאייחינן עלה כאן לעת״לאםיארע אכלים מקיימת מלות שילוח עשרת מישראל
כ״מ אחה אכל מאלי השיכניס היום חיץ לחצר קדשנו לכית האבל להתפלל כמכין עשרי יכן חכרת
אם יש לקבוע המנהג שיבואו להתפלל ככ״הכ עם קדושה אחרח להתפלל מנחה ונקראת כשם מגייסי
החבית הקדושה וכאשר הונהג באבלים אלו או לא % מ נ ח ה • והשתא הבא לשאו״ל הגיעו אס
ףרןןי אם כאנולומר דק ראוי לקבוע המנהג מ ט ע ׳ יכילים האתיס המבורכים תני' הי״ו לבא
שככר כתבנו רכל מקים שמתפללין האבלים נימי אכלם להתפלל ככה״כ שלהם שהיא כנסת
איכא נייר לנשמת א ״ כ כ״ש אם יתפללו כבית הכנסת קאשטיליאני יככ״ץ שתיית מנחה ועיכית וכלהחכדי'
משכן לשכינת רוראי יתגדל ויתקדש קידושין דאורייתא קדושות המייל ילוו אליתם וישרתו בשם תילכא לתתפלל
עדיין לא יגתת מוור שתרי לפי תי׳ תאי תמצוה תיא בכ״הכ כמכהגס הטיב • וטעם תדבר מפכי היותם
י
כבית דוקא שנפטר ואפי'לגבי ב״תכ מצוסתיי שם וכיש כשכוכת איכס ככי עמ כו ואיושאמילתא ומלכד דאיכא
ריש סמך גדול ליה שככר הוקכע המנתג כמעט ככל למיחש ללעג הגוים •עוד כהני אסשי יש לחיש לערעור
תפיצות ישראל להתפלל ככית האכל כל י׳ חוץ משכת תשננים נ ט ד ע ממנית הארץ ואח״ל הדכר ראוי שיבואו
שבאים האבלים לכ״הכ ואין ספק דהיקכע המנהג אי לנ״ה אס יאמרו הקהל תתנונים או לא ?
מטעם יה רהוא נייר לנשמת להתפלל בכית שנפטר
המת ואי מטעם דכיון דקי"ל שם בסי׳ שצ״ג ס״כ אבל תשובה
שבוע א' אינו יוצא מפתח ביתו אפיי לשמוע ברכות
היפה או כרכי מילה וכן שם כסייג כתב • תאכל אינו השאלה הראשונה קלהנעינה למליאה שהיי הנד,
י ו צ א לבית הכנסת אבל כשכת יוצא ואנו נוהגים שכפל מקור רנר זה מעיין יוצא ממ״ש מור'ס
יום קריאת התורה ייצא לכ״הכ ומור״ס שם סיים וכתב נהגה״ה יי״ר הי׳ שפייר משם ריא״זיז״ל ומצוה להתפלל
רמנהגם שלא לצאת אלא כשבת יעוייש״כ מעויין שתרית וערכית כמקום שמת שם אפיי אין אכל כי יש
להיכ שלתן גבוה שם שינויי המנהגים ולעולם ולפי כזה נתת רוח לנשמה עכ״ד • וככר ידעת רעל לשון
המובא שם ולפי המוכא כספר מסגית תשלתן מור״ם זה מקהי כיה אקהיתא רככי האחיוני׳ ו״ל רה״ן
הנ״מ שם כמנהג כל האיטאליא נ מ ע ט הרי הוברר כסחר מחמתו שה־י ל ע י ל כסי' שמ״ו ס״ג כתב חייל •
דלפי מה שאני מניר ורגיל מנהג ערי אפ־יקא ומנהג כוהגיס להתפלל כעשרה כל ו' כמקום שכפט־ שם
כ ל הטורקיאה ) ח י ץ מ א נ ו ר י א נ ו פ י ל י ש נ ת כ השולחן ג ב י ס 6ס ( הארס והיינו ע ל האדם שלא הניח קרובים ידועים
הרי הוקכע המנהג כרוב תפוצות ישראל להתפלל כבית להתאכל עליו אכל יש לו כשום מקום שמתאבלים
תאכל ושלא לילך לכ״תכ כל 1׳ ימי אכלית תוץ משכת עליו אין צריך וכן ראוי לנהיגע״כ• הנה נמצא שמצוה
) י ב ע י ר ה מ ה ו ל ל ה ת ו נ י ס יעיא ו כ ל א ג פ י ה מ ס פ ל ל י ן ג ם כשכש כ כ י ת זאת להתפלל ככית שנפטר האדם הוא כשלא יש אכלים
הכית ויורש לעילוי הספרן על פתח העמידה ועמוו האכל יאחר והוא על דרך שכתב מרן שם שמוך ונראה מי שאין לי
העולם באים לשמוע לפו ע ר ך הכורש כל וכמעט המת • נשמת אכלים לתתנתס באים עשרה כני ארם כשרים ויושבים
אס ק ר י א ת ה ת ו ר ה ואונו יוכר לשמוע לנ״הכ והדורש ושוכ ה ו ל כ י ן
( ל
ה א ב ל י ם ג ו פ י י ה ו יוצאים ל ק י י א מ י י י אי א ואתר כל 1ת און
ק ! ת
כמקומו בל ז׳ ימי האבלות וכוי יעו״ש • אכל אם יש
אכלים ומקאבליןומתפללים כמקום אתר מה לנו ולכית
מי שיוכל להכחיש דקשת הדבר הרכה לשנית המנהג ,
המת ?' והרב מיהר" עיאש בס׳ שכט יהודה שם תי׳
וכפרט כמקימית דאתו למסרך שע״י יציאתם לכה״כ
כשם רבו ז״ל נ׳ תי' האחד רכסי' שע״ו מנהגא קאמר
מ ע ט מ ע ט יחל הנגף כעם לפרוץ גרר גס כעניני משא
אבל כסי׳ שפייר מייד !.דמצוה לעשית כן דיש נייר לנשמה
ומתן והדומה וכפרט למי שמכיר ורגיל כנגעי
להתפלל במקוס שמת והתי׳ הכי דמ״ש אפי׳ קין שם
האיאוריסא היאת • כי ע״כ כאמת וכתמיס כעיא
אנל ר״ל דאין שם אכל כלל לא נאן ולא כמקים אחר
העמדה והערכה לשנות המנהג• וע״כ יהיו דכריאלה
וקמיל דאין תפילה כעשרה משוס כבוד האבל כלבד
ד ו ק א באבל השוכן כין הנוצרים ולא כמי ששוכן כתוך
כרי שיתפלל כעשרס אלא גם משום נתת רוח לנשמת
עמי • ועיין תריכ״ש סי' קניית : ומיהו נשיש אנל כמקום אחר ומתפללין אצלו כעשרת
ואומר דלענין מי ששוכן חוץ למכיא תיאורים אה״ן דאין צריך להתפלל נ אן רתרי יש נתת רוח למק
דיכא יתיכ וספרין פתיתודיש בידינו לקבוע עכ״פ כשמתסללין)האנלי־( ככל מקום ומה לי הנא ומה
המנהג להפך דהיינו שובואולב״הפ דוקא ושלא יתפללו ליהתם א״ד עי״ש ה״ד גייכ הרכ שלמי יחיד רקפ״ד
כביתם דהנה מלבר דבנ־ון כיה אין אנו באים לעקור ע״כ יתי' ראשין אינו מחוור כלל שהרי הריאה יראת
שום מנהג שהרי מעולם ל א שכנו הישראלים זה למעלה שהרי אס איתה דמנהגא קאמי ולא מצות לת היה לו
מיי מאית שנה חוץ לאותו מכוא כנודע ואפילו במעשה לסייס ולומר וכן ראוי לנהוגותוא ע ל התנאים הקודמים
שהית זה קרוב למי שנת כזמן מלכיתא קטיעא שאין כמנהג שהביא והייני אס לא יש אבלים אלא מתוורקא
ממנה ראיה כלל שמלבד שנין לילה היה וכיןלילה אכ־
כנודע
כ ר ך יטל רומי סימן י״א
כמי דין כפיית המטה נתב הרכ פנים מאירית ס״ב סי' כנודע עוד ואת שאותו זמן היה תעני; כחפשייח משוני
נ״כ רביודית הללו חל־שי המיג פטורים לגמרי וכן ומי יודע מה היה מגיע לכלל הדתות אם אותו המלטי
מי שמצר ודואג לאכול ע״ג קרקע כל בכעת ימי היה מאריך ודי נזה • לא נן עכשיו שהיא חירית ייצא
אבילות יש לו להקלולאניל על תשילחןכמ״שהרבכסא מלפני מלנט האפיפייר ירייה טענ״פאםרוצה נקיוס
אליהו יי״י סי' שצייד ונן לעני; עטיפת הראש שתוא דהו לעיני השמש והירת לשאר הדתות איני ריצה לא
מנהג תירה כמי שהעמיק הרחיב הרכ מיהרתי נפיסי נקיומם ולא נהשתתתס ואם אנשיהם מקימים אותם
ז״ל כתשי' היכאה כס׳ כרכי ייסףיו״דסי' שפ" ו עכ״ז נחשאי ינלא איתי פימני הוא נותן נת לעשות תיל •
פוק חיי רענשיו כוטל לגמרי ואין ספק דכיטל עפ״י ולהפך נהפך והיא נריר ננינתם למי שעמר על תנלית
מ״ש התשכ״ץ ח״נ סי׳ מ״ר דנשעונריס נין הגויס הנהגת דתם ואמונתם • ואחר שעלה נידינו פירור רנד
פטורים נדי שלא ילעיגו ומת לנו גדול מתליצת מנעל יה הרי עלי ניריני מי הרחצה ב' טעמים מספיקים
שהיא תד מתמשת עטיים עכ״ו הותר ללכיש מנעלים מייסרים על אדני פי הראשון שהרי הונרר שנענין
של עיר ינמ״ש מר״ןיי״ד סי' שפ״כ וז״ל ויש מי שאימר הישראלים השוננים חוץ למנוא לא היקנע המנהג מפני
שאס הוא עיר שרונה גויס אין תילצי; עד שיננס שלא תיה אפשרלשנין יא״נ אם אין שמני חוץ אין מנהג
לרחוב תיאורים וכן פקק מורם נא״ת סי' תקנ״ד וי״ל וכיון שאין נאן מנהג אפיי מפני עילת נלרתו אם אני
וכן כמקום שדרים כין חגויס לא יחלוץ כי אםכרחוכ ריציס לקכוע מנהגנו כמנהג כמה עירות גמלות
היאודים וכן נהגו עכ״רואם כמת דיניאכילוח תנתוכי׳ שנאים לנה״נ האנלים נמי מנהג אדריאנופולי שהוניר
על ס' חקת לכט ישראל למשמרת כיטלו מפני לעג הש״ג • ומנהג לונדון ואמשטרדם שאני נקי נהן •
הגיים יחשש צער כ״ש מנהג יה להתפלל כבית שנפטר ידאי שאני רשאי; ינ״ש שאין עילה נל דהו אלא הכיח
כרכר שלא הוקכע המנהג כנדון שלפנינו כישראלים גמל ונצרך והוא הטעם הנ׳ שעלה מדינו מסדר
שדרים כין שכנים מאומה אחרת רתא ויאי לית דין תנתגת מלכותנו והקפדתו נעניןשאר תדתיתני ניה
צריך בושש ומכ״ש דאיכא למיחש לסכנה וכאשר
קפיר הרכה המלטת היס מטעם תעירוכשלא יראו
הארכתי לעיל ואיייכ דיכא יתיכ לקבוע המנהג כאלו
הניצריס מנהגי שאר דתית כדי שלא ישני את תפקידם
שדרים נין חחולי״ת שיכיאי לכ״הכ יכל החברות
עייר שכתיכ ייתערכו וכוי וילמדו מעשיהם והדכריס
הקדושות כמו מנחם אכלים ומגישי מנחה דינא יתיב
ארוטס מכמת מעשיס שתוא ר״ל תמלכית מתגכר.
שיכואו לכית הכנסת לככד סאכליס ילהתפלל עמהס •
לכער ענין יה אפי׳ אאר החפשיות האמור ימסני טעם
ואגכ חדא א נ ו מרויתי' שיתפללו כמנין עשרת ייהייט'
מכונים כי הא לאו תכי ידעתי ממכית תארץ ודי כיה ית אתר שנפתתו שערי מכיא סיאודיס יהפילי כיתליו
ולעילם כאלי שדרים כרתיכ תיאיריס דיכא יתיכ שלא ארצה אנתנו גזרנו אומר לכטל כמת מפשירי מציה כמו
לשנות ממנהגם ולהתפלל כל ו׳ ככית שנפטר תמת • קריאת שמיש כ״הכ שתיית מנחה וערכית ועומר וקכלת
כיון שהוא מנהג שככר נתפשט ברוכ תפוצות ישראל שנת כקיל רם יכן הילכת ס״ת התדש כשמתה וכשירי'
וכאמור ומדוכד ימכ״ש דאיכא מגדר מילתא והדכריס ונמת דכריס אחרים בזירוז על תתורה והמצית ננהיג
ננל תפוצות ונן משמרות שמע הכן הנקראת תנרת
עתיקים למי שבקי כנגעיתארצות האלו ודי כיה : אליהו הנכיא וכאלה רמת מפני תיקון העולס ומשום
ו א ב ו א סייס אל השאלה השנית אם ככא אלי שלום תמלמת וחששת הסכנה יא״כ נ״ש וק״ו שיש
האכליס עם החברית תקרישית לכ״הכ מדינו למנוע האבלים להתפלל כביתם עם מנין עשרת
אס אומרים חחניניס או לא וליה נשיכ ונאמר רעיקרא מתחברות הקדושות המייל אחח שחרית ואחת כין
דהאי מנתגא איתא נכ״י סי' קל״א משס שכולי הלקט הערכים האף אמנם היות רוכ הסולנים למבין עשרה
וז״ל כבית האפל אין ניפלין על פניהם משיס דאתקס אנשים כאיס כשכרס מדלת העם כי לאו כני תרמת
לחג רכתיכ והפכתי חגיהם לאפל ולכך אין אימריס נינתו כנודע ופעם יצעקו כיענים כמרכר ופעם יעלו
חחנוניס ככית האכל ניוס חיפה אין נופלין ע״פ ככנסת באמוכהת דגכרי כקילי קולית ותמלא הארץ איתס והס
שיש נו חתן ואין אומרים וידוי ולא אניני אנ הרחמן יכיים הגורמים חילול ה ולעג יקלס ימי יודע אס לא
ניוס המילה אין נופלין ע״פ נננסת ששם המילת ע״נ יהיהגרחא כנייקי; על ההמתה היאת כי ריח עלמא
ירין ים פסקי מרן נש״ע א״ח סי' קל״א וז״ל נהגו שלא להיות שיכניס כמיטכ הארץ והרימה לי והדברים
ליפול על פניהם לא ננית האנל ולא ננית החחן ילא עתיקים למי שעומד על כורי; שלידכרים כאמים י״ל
נניח תננסת נייס מילת ילא נשיש שם חתן ע״נוהרנ אין לריי; אלא מת שעיניו מאית ואס הרמב״ס ז״ל כיטל
ננת״ג נשירי א״ח שס אי׳ ט׳ נשאל יז״ל נשאלתי ניון תקנת התלמוד בתזרת העמידה מפני לעג• הגייס
רחחן ואנל מחדטעמאאיןניפליןעל פניהם ננתיהס תכאים לבית תפילתנו ורואי! את המון ישראל משיחין
למה נ נ א החתן לנ״הנ אין נופלין על פניהם וננא ובתים ונעים ואין מטין אזן כיעויין כאורך כתתי' ס'
אכל לנה״נ נופלין על פניהם והשנתידאינראדאתקס מעשת רוקח וכתשו' הרדכ״ו הישנות סי' צ״כ שהכיא'
לתג מ״מ יש שינוי כיניהס כטעם הרכר כי הטעם כתתן כאורך ) י ע י י ן ס ו ש ב י ס ס י ' כיו ו ע י י ! כ נ ס י ג א י ח ס י ' ק כ ״ ו ו ע י י !
מפני שהיא שרוי כשמתה וכיון שהוא מלך אזלינן כתיית מ ו ס י ל נ ״ ח ג י כ כ ת ש ו נ ו י ע י א קרשו ל ו י ח ס א ן ד כ י א כ ת ו כ נ ס י ו ת ו ק כ י ר
כל תקהל אכל טעם האכל שלא להזכיר מ־ת הריןכמ״ש א ח י ס א ר כ ח ו כוס מ ר א י ת כ ר ע שככר חורו ה י י ר ו ח לחיות וכמקום
למעלה בשם הלביש ולכן כשתאכל ככית התפלת עכ־ין ורו כיס( שאין מ י שיוכל ל ה כ ח י ש על במצב צירן ת ק נ ת ס ר מ כ ״ ס
עיקר משאר הקהל דכייןדשאר הקהל אינן אכלים אין כ״ש כענין זה מראי לנו לתיש הרכת ללעג ולניקא
כאן כבית מיחיש עכ״ר יאני עני ועיניו איני יידע רמחייליר ולחייב לאבלים שפוני חיץ לכא לכית תכנסת
מהיכן דק־קו שנשהאכל כא לכ״הכ אומרים תחניניס ומת לנו לדלית מיס מכירות עמוקים ומכרין שלט
אי משו' ררייק היכ שכולי הלקט לענין אכל בכית האכל רחיקים טוכ ללכת אל בית אכל ר״ל מדיני אבלות שכתם
ולעני; חתן ומילה כניה ה מ ס ת רמשם נראה דוקא חתן אני עתיקים שהרי כמת דיני אכילות מהם מטלי מפני
הצעד והחשש והמיחוש ומהם בוטלו מפני לעי -הגיים
ומילה
לא יי׳כ כ ר ך שר רומי סימן י״א
הינחלהייא יעבדו מיניה עיקר ובאים לכבומ אמכוהה ומילה בכית הכנסת אץ אימרי' אבל אם בא אכל לכ״הכ
דגברי והכל לפי ערך ככור האבלים כגון רא ודאי אומרים אתריהמתי״ר אימהא לאאיריא דאימור רמשו'
יצאנו מידי טעמו של הרככנה״ג וכיון שיצאנו מיה היי דכרוב תפוצות .ישראל וכפרט כאיטאליא וכפרט פת
מנהגי ארגיל לפנינו ולו יהי שהדבר מסופק וכמו רומא מתום השמליהלקט שהיו מתפלליןככית תאכל
שבאמת גם כעיקר חילוק זה מסופק הדבר בלשון שבולי לעולם ע'ז נתנ נ מ ת תאבל ויען שאין תמנתג להתפלל
תלקט ותרי איכא ת ־ י ספקי חרא שאפשר שהשבולי נקניעות נ מ ת תתתן לילס ויומם נענין האכל לנן
תלקט לא כתכ כית האכל למעט ב״הכ כי אס רוקח נקט מאתו לנ״הנ ואת״ן דאס תות עונדא דתתתן
משום דהמנהג להתפלל ככית תאכל ולעולם תאכל יתפלל נ מ ח ו לא יאמרו תחנונים ונן אס בא תאבל
אינו יוצא לכ״תכ ואת״ל רדוקא קאמר בית האכל ולא לכ״הנ לא יאמרו ואם דיכא דוקא קאמר האנל ככית
ב״הכ ספק דטעמו כמ״ש הכנ״הג דאנשי הקהל לא האכל אכל בכייה לא משגיחינן כיה כגון דאלאו מילתא
גדירי כתרית א״כ בנדין שלפנינו דגרירי בתריה אפ׳ לא זוטרתי הוא והו״ל להשמלי הלקט לאשמיעי׳ שפירוש
אמרת למילתית וכל דתדכר כספק אי אמרי נ״א או לא ומי זיטר לית הך רינא ני לא העלהו על דל שפתיו ?
ככר כתכ מוהר״י מולנו כתשו' כ״י תיכאת כסי כרכ״י ומנ״ש ני טעם הכנ״הג ז״ל קלישטוכא לחלק מן
א״ח סי' קל״א א״ו וו״ל כשיש ספק אס יפלו על פניהם הנדונות ואדרנא לעמן האכל אית מת תרתי חרא
יותר טיכשלא ליפיל דנא׳ רשות ואס לא יפיל אין ככך ראיקרי חג ויאת שנית שלא לעורר את הדינין טפי
כלום עכ״ד וכפרט למת שטעים מותיר כסי כרכות מתת; ומי זוטר לן הך ט ע מ א ניךא נדי שלא נשגיח
המיס ד״א ע״ג כמנהג ירושלים תוכ״כ שאין אומרים עליו ונפרט נמקום שלא נא הדבר מהואר כשנולי
תחנונים ככית תמת גם אם אין שם אכל מטעם שלא הלקט שהוא מקור מנהגיה ולא עיר אלא ני יד הדוחה
לתחויק למת לרשע כיעו״ש כדכרוו כאורך לפי סודן נטווה לומר כדאמרן דהשכולי הלקט לא דינר ני אם
של דכריס ועם שהוא סייס וכתכ • זהו על צד תרתק לפי המנהג והמנהג.ככר פשט להתפלל כמת האכל
לדעת טעם למנהג ישראל עכ״פ היה טעמו ט ע ם וראיה שכחתן לא דיכרלענין ביתו דאין המנהג להתפלל
מכעית ומי הוא וה ואי יה הוא שיוכל להכניס ראשו כבית תתתן כקביעות וכות יש לתמוה על מרן י״ל
ולתכדיע הספקין לצד תאתי יותר מהכ' שמלכד רתיו ששינה כלשונו וכתב דנהגו שלא ליפול ע״פ לא בכית
ת־י ספקי שלא לומר תחנונים עור ואת דמכריע תוא האכל ולא בכיה החתן ולא ככ״הכ כיום מילה ולא
לכף תוכה לנפש המת כי ע״כ כהצטרפית כל תני כשיש שם חתן דמיה הוכיח דחתן הוו מת תרתי כביתו
טעמי כנייד איןםפקנישוא״ת עדיף וכן נעשה מעשה וכמת הכנסת ובאבל לבד בביתו ויה כאמת תימא
והי יצילנו משגיאות כיר״א ושוכ אחז״ר מצאתי כא״ח מהיכן יצא לו דין זה ? הלא מקור דין יה הוא מהשכולי
סיף הלכות הבדלה דס״ט ע״א שכתכ וו״ל באות ג״ל הלקט ושס לפי האמור ומכותר אץ חילוק יה יוצא כשום
כערכי שנתית במנחת אין אומרים תחינה וכוי וככל אופן שבעולם ודברי מרן י״ל הם נס׳ תתתוס • ועל
י' ימי תתופה בכית תתיפת וככית תאכל אין אומרים הכל דאנו רואים מילתא בליטעמא וכמו שככר כתבנו
אותן ולא בשתיית כשיבא החתן או אבל או אונן בביתכ דטעם הכנ״הג קליש טיכא ולא יגהה מיוד לתדש דבר
ע״כ עלו לכי כה' למצוא באחד מן הראשונים הדבר מעתה וכפ־ט שאנו דו אין מנהג מפורסם היכא כתשו'
כל כך מפידש כמו שהעליתי ועכשיו התתזקה השערתי הרשכ״ש סוף היי תקפ״ד וו״ל • דע שמנהגנו ככאן
על השכ״הל ז״ל שכן הוא דעתו וריכר כהוה שחתן כאלגי״י שלא ליפול על פניהם כאותו יום ולא למחר
כב״הכ והאבל כביתו כמו שריכר גם ה א״ח כהוה ר״ל עד שיקב־ ואחייך יצונילומי אחי שיקבר ככ״תכ נופלין
כשחרית ולא כמנחת רעל כדחיך שאין תפרש ביניהם ע״פ וכבית האבל אין נופלין וכיום שיצא תאכל לכ״הכ
אס לא דדיכר בהוסדבשחרית באים לכ״הכ מפני הס״ת כתשלום אכילות אותו יום ג״כ כתפלת שחרית אין
יהרומה ובמנחת מתפללים כביתם מפני המנחמים מנהגנו ליפול ע״פ ככה״כ והכל כפי מנהג תעיר כי
סנאים שם והוא ברור : אין ית דין אלא מנתג ע״כ • תרי תירוש נפלא שכל
הקתל אין נופלין ע״פ כיוס שיוצא תאכל לכת״כולטעמי
דהרכ שיירי כנה״ג הוא מנתג שאץ לו עיקר ושורש •
סימן י״כ אלא ודאי דלא שנא ואי היה הענץ מבורר כדברי
השכולי הלקט לומר ככ״הכ כשיש אכל שתיקנא כיון
כיצ£גתקכלתי למ״ץ פה העירס רומא יע״א שהוא מנהג וככר סייס הרשכ״א והכל הוא כפי מנהג
לא עברו ימים מועטים ומעי י העיר אכל אחרי כי אין ממרר בדברי השכולי הלקט
אנשי החכרה הקדושה של הרחיצס שמעו מאחורי ואדרבא מונה להפך שהרי באבל נקט מ ת האכל ולא
הפרגוד כי כתיותי בע״ק יריש' חיב״ב הייתי ראש בית תכנסת יכחחן להפך כ״הכ ולא בית מזה מוכת
לתכרה כק״ח ורחיצה אשר כעת״ק תני' תיכ״כ וע״כ לחדיא דשמלי תלקט עפ״י מת שתוא תרוכ מבאר
חילו פני כמכתכ מכל יחידי תתכרה להיות לראש מנהגיו והוא נדור לע״ריוכן נראה שהרגיש הרב יר
ולהקצין לחברתם הקדישה כאשר הייתי כאמנת על אהרן כמ״ב שהביא תשובת הרשכ״ש הליו וסיים ונתב
חדרי ציון תיכ״כ יאני ככל כחי נענעתי להם ראשי ועיין שיירי דאין ספק רכיון אל האמור איך שיהיה לענץ
וקבלתי עלי לשרת כקדש כאתר מהם לא נופל דכר י רינאדאס כא האכל באקראי לכ״הנליתדץצריך משש
וראיתי כי מנהגם היה לריזיץ את המת כחמי תמין • דודאי נתר הרב כנ״הג גרירנ' כלי קפק דלא עכדינן
והיה הענין כעיני מר וקשה • א׳ מצד האש ותעצים מינת עיקי ימי יכא אתרי תמלך ? ונפרט לפי פשט מרן
סכינ לאותו תצר ויעל עשנו כעשן הככשן דרך תלונות ו״ל אכל כנדון שלפנינו דכא תאכללכ״תכ עם תחכית
תכית אשר המת מושכב־ כו ארצה ־ נ׳ הן נעון ע״י של מנחם אנלים או מגישי מנחת דמלם גיירי כתר
המרת הידועת ככל האיאורופה )״יין נכייי .סעתיס(
האבל תא ודאי דיכא יתיכ שלא לומר תחנונים דנכר
דמלינים המת לא פחות מכייר שעות בקין ובחורף
ל״ו 16 טז
כ ר ך יעל רו !י סימן י׳יב
ראינו א ל א מ נ ה ג קדמון שהונהג כ א ו מ ה מ י מ י חיכחת ל ״ י ש ע ו ת ו ע ״ י יה ה מ ת נ ת פ ח ו נ כ א ש כ נ ו ד ע ו מ פ ו ר ס ם
עולם ותו לא וע״ז יפה כ ת כ ה ד מ כ ״ ס כפ׳ ר' מ ה ׳ אכל מ נ ה יאת א ש ר ע ד הצואר ה ג י ע ה ושארילהו מארייהי
וי״ל • מ נ ה ג י ש ר א ל כ מ ת י ם ר כ ק כ ו ר ה כ ך ה י א מ ע מ צ י ן ל א ו ת ן ש ס י י ע ו כ א ו ת ם ה י מ י ' כ ק י ו ם ר כ ר יה נ י נ נ י ח ע נ י ן
ע י נ י ו של מ ת ו א ס נ פ ת ת פ י ו קישרין א ת לחייו ו פ ו ק ק י ן זוית נ י מ י ניוה״ק נקדן מה שנא הלנת ה מ תונל
נקכיו א מ ר שמדיתין אותו וסכין אותי כמיני כ ש מ י ם וכי' לטובת הנללות ניאת היא דסלנה דאפשר יודע ?
ה ר י לתדיא ס ת ר מ כ ״ ם ל א ת ע ת י ק ו כי א ס כלשון מ נ ה ג קדישא גיפא ע נ ״ פ אין לך ק ל נ א ל ה א י )לפי ינייסס(
י ה א מ ת א ת י וכאשר ה ו כ ת ת י ו מ ר ן כ ״ מ ל א הביא מ ק י ר צלם אלדיס גדול מ י ה ו ה צ ע ר נ ע ״ ת מ נ ל ק ר ו נ י ו ואוהכיו
מיהר״י אזולאי כי א ם כ מ ״ ש לומר יי; וה ואין לנו גידרונ מ מ ע ל לו א ש ר א י ן לו ק ן ו ת נ ל י ת • העומדים
כתכ ) י ע ו ל ח כ מ ו ס מ מ י ה כ ף אי י' ע י ש י נ ( ו ה ר כ מ ג ד ל ע י י אתדנתוך הגי״טו עומרים כני הקהלה ענייס כ מ ק ו ם
הללו ה ם כתשו׳ ה ג א ו נ י ם ואין ל א כל הדינים שמקור ולא כתיהס קנריהם נמעט זיעפיס והנם צפופים
עונינו מרוכ הגאונים תשיכית שכמה ראיה דאינו נפשית גוזמא וכפי־ט כימות הקין א י נ א ס נ נ ת כדרך
נלמד שרכר יה כדברינו ו ה י כ ל ח ״ מ כת•: אכינוס ת מ ת י ס כימות הקין כמדינות אלו ככר וזה מ ל כ ד שכל
ופסקו הר״מ מ ה ה י א ד פ י שואל ו מ מ ״ ש כ מ ס ׳ ש מ ת ו ת נ ג ע ו לדין ״ ת ש ה ס ר י ח ו נ מ צ א מ ת כ ז ה כין ה ח י י ם כ ע ו נ ו ׳
ה ל כ ת ה ׳ ה ג י ס ס א י ן וכוי ו ל א ס כ י ן ו ל א מ י י ת י ן לקמן )וכאן א ו ו י ע צמרי ל ר כ י ס ש ה ו ב ס גזיחתי ל ת ק ן ילהומין נ י ת מ י ק
אותי כיעו״ש וכינת ה ל ח ״ מ ודאי כ מ ו שכתבנו ד מ א ל ו כ ת ו ך י!נ\נ1י מ ת י ק ן נ י כ ל הנצרך ל ה ר ח צ ת ס מ ת ולשומריס • ו מ כ י
י ע כ י ר ג ' שמות מ פ ט י ר ת ו יוליכוהו ה כ ת פ י ס שס ומשה לבית ה ק נ ר י ת
מ ו כ ת ד ה י ה ה מ נ ה ג כן ו ל א ש ה ו א דין ד כ א מ ' המקומית
והיינו מ י י ח י ס כ מ ה צ ע ר י ס סמציייניש ואפשר היה לו ו י ן נ מ ס ־
מקוסדאס שורש כשוס ש ה י ה דין אין לו ר כ ר זה ר״ל ל כ ת כ י ש כ מ י י כ ר כ ש י ף ס י ' שמיא ו ע י י ; כ א ת ר י נ י ס ו א כ מ י ל א כ ל הן
ה י ה מ צ ר תדין אינו שותק ה ת ל מ ו ־ ככלי וירושלמי י ה ד ו מ ׳ כ ע י ן א ת ־ כ כ ע מ ל ״״׳י־ת ו א י כ י ו כ ת י י מ י ה ו ל י ל י ת ל א מ ל ת ס כ י ד י
לא מ י נ ה •לא מ ק צ ת ה כ• כ ; כ ע י ; פ ־ נ ס ת י ס :ס ג ת יש-אל כ ע י ק ־
כדיר יוקד והוא כמדוס להשמיעם חיציניות ממסי
ה ד י י י ש ש ה צ ל ת ־ נ כ ש הישראלי ת ל י י ה נ כ ש פ ש י י ה נ י ד ע י ס א :י
מ כ י ע ת א כ כ ו ת ת ' ו כ ן ד ע ת ה ט ו ר ש ה כ י א לשון ה ד מ כ ״ ס ל א י ד ע ו ו ל א י כ י נ ו ו כ ש ג ע -ן י נ ה ג • ה' י ר פ א ש כ ר שארית ישראל
כצלמו כלשון מ נ ה ג ו ת ו ל א א ל א ש ט ע ו ת ס ו פ ר כדמותו האש הצרים ה ו ס ף חים וע״כ ס פ י ו ר י כ ב י א ת הגילי! =יי"א(
נ פ ל כ כ ל ה ט ו ר י ' ש כ ת י ב ו פ י ק ק י ן א ת נ ק כ י ו א ח ר שמדיקין• העילה דרך חלונות ודאה בעיניך קירא אהוכ ! והעשן
אותן ולא דמדקאמר וסכין אותן במיני כ ש מ י ם אותם פ ת י ח ת מ כ ל צד ופינת כ א ו ת ס תכתים הנמוכי' כגיהנס
אינה אלא כנקכיס מ ק ו ם ת ט נ ו פ ת איתי נרי שהרחיצה היה לכי כקרכי ו ע ״ כ אילין ד ה ו י ומציקים יהצריס
ו ת י ל א ר נ ד ' דשאר רתיצת ה ג י ף כולו אינו אפי׳ כ ת ו ר ' כ י ע ר כ א ש לבטל ל פ ח י ת ה ר ח צ ת ה ח מ י ן כי כל ל מ ע ו ט י
ולפוס ר י ה ט א כ ך ה י ה נ ר א ה שהרי ע י ק ר ת ט ע ם מנהג ויורדים כי כי כ כ ר עולים ב ט פ ל ה ש״ד והיו ר ע י ו נ י
סיים כמו והאורתית סכלכו שהניאו מכ״יי״ל כמ״ש נ ו ד ע כי ל ע ק ו ר מ נ ה ג ק ד מ ו ן כ ע נ י ן ה נ ו ג ע לפיס ר י ה ט ׳
ל ה ע כ י ר ז ו ה מ ת ו כ ד י ש ל א יקוצו ה ע ס שיכא והיא כדי השמים וילפת ע ד כי מן הפוסק לנכוד ה מ ח יחרד
כ ט י ל ט י ל ו ו א ״ כ מ י נ ה ד ש א ר ה ג ו ף ד ל א שייך כ ו ז י ה מ א נ ל ח מ ו כי כ ש נ ה ה ת י ״ ח נ פ ט ר ל כ ״ ע איש מ י ק י י י ה א ד ן
מ נ ה ג ו ע ל זה נוכל לומר אינו אפי׳ כתורת ת א ודאי חולני כחולי שלהם והוא היה אשרהיה נמנה כועד
ה ט ו ר כ ק ״ ע לומר אותן ולא אותו להורות שדוק' שדייק ה ש ת פ ח ה ו א הנקרא טיייאה ולא ע כ ר ו ש ע ו ת ימניות
שישלתוש ליוחמא מדיחין אותן ולא איתי ר'ל הנקבים כי נ ת פ ת ינכאש ר כ ר להפליא ויתתרו ל ה ק ט י ר ק ט ר ת
נעשה ליוהמא אלא ד מ ה למיתש דליכא הגוף כל ל ה ע כ י ר ה ד י ת ולא יכולו כי ה י ה כ כ ד מ א ד ו א ת סמים
ה מ ש נ י ו ת ד פ י שואל ו ד א כ ל ד כ מ י ש פ ס ק ה ר ״ מ שמעיקר כ ל א ל ה ה ע ש ן כולו של מ ד ו ר ת ה ע צ י ם ה מ כ ו ע ר ת ל ח מ ם
שמנהג ההרתה היתה ככל הגוף להדיא מוכח לקמן ה מ י ם ה י ה נ כ נ ס מ ן ה ת ל ו נ ו ת ל ע י ר ע י נ י הרוחצים וכל
רגרסי׳ מדיחין איתי ע י י יאת דכאלו המשניות שמלכד ת ע ו מ ד י ס שם והכית אשרה מ ת מושככ שם ה א מ ה מ י ה
ל א ק א י ע ל פוקקין נקכיו כדי שנתלת כ ט ע ו ת סופר יכן ה ר ו ח צ י ם ש נ ה פ כ ו כשולי ק ד ר ה וכו כ פ ר ק ראיתי פני
פ ס ק מ ר ן מ ד י ח י ! א ו ת ו ו ע ״ כ אין ס פ ק דיותר ראוי לתלו׳ כי יראו ת א נ ש י ס פ ן ת ד כ ק ס חולי ה נ פ ט ר ו מ ת ו כי חוליו
כטור מ מ ת שנתלס כתמשניותיכרכרי הרמכ״ס הטעית א ש ר ח ל ה כ י מ א י ה ש נ י ם ה ו א חולי מ ד ב ק כ נ ו ד ע ו ת כ ף
א י ך ש י ה י ה נ ק ו ט מ ה א ד ל כ ל א פ י א ה ו ח מ נ ה ג ו ל א די; ו מ י ד א ז ר ח י כ ג כ ר חלצי ו ג ז ר ת י א ו מ ר לרוחצו כ פ י ש ר י ן
כשום אופן וכן כ ת כ לתדיא מ י ת ר ד ״ ך כ י ת כ ״ כ ת ד ר ר' ו א מ ר ת י א נ י א ל לבי ה ג י ע ה ע ת ו ה ז מ ן לדרוך גמורים
להלחין א ת ה מ ת קורם שנשימתו מצוה וז״ל • ו מ ש ו ס כנוס או קרנא ולומר כ ק ל ענין זה כמיתי על
סמך שורש ו ל א ליכא ד ה א לא מצאנו לה לא בארון נטפלתי פ ט ו ר י ת נ ף כחזרתי לביתי ולבית מדרשי או
יאמר הרב ח כ מ י ם א ל א שנהגו כן ע כ ״ ד ואיך כדכרי כעני ן יה:
ש ל א מ צ א נ ו ל א שורש ו ל א ס מ ך א ח ר י ה מ ש נ י ו ת ה ע ר ו כ י '
הנז״ל ? א ס לא ש ת א מ ר נ ה נ ר ח כ מ ו ש ה ו כ ח נ ו ש ב א מ ת
ל א מ צ א נ ו לו ש ו ר ש נ ד נ ר י ח י ״ ל ש א נ ו ח י י נ י ם נ ה ר ח צ ת
וזה החילי כ ס ״ ד
ה מ ת מ ן הדין ולא ס מ ך מ ן ק מ ק ר א שיהיה ח ע נ י ן ט ו נ ה
ל מ ת נאשר מצאנו נ ע נ י ן קבורה והרימה אלא מ נ ה נ א
כקיצור מלין כי אין ה פ נ א י מ ס כ י ם ל ה א ר י ך וא*&יכ
ו א ו מ ר י ה נ ה אין מ י שיוכל ל ה כ ח י ש ר א פ י ׳
ו נ מ ״ ש גדול אדונינו ה ר מ נ ״ ס ו ה ו א נ ר ו ר ו ש ו נ נעלמא
עושי! כל דקנ״א שאמרו כ מ ח ט ' ר פ ׳ שואל שמצאנו
נדנרי עמודים םס ג' נעור למטה היטנ התקפתי
צ ר כ י ח מ ס ס כ י ן ו מ ד י ח י ; א ו ת ו ו כ ל כ ד ש ל א יייו כ ו א כ ר
ו כ ת כ וי״ל • ד ת א נ ר ת י צ ה ל א מ צ י נ י שהוסיף מוהרר״ך
כ י ע ו ״ ש ד מ ו כ ח ל ה ד י א ר ה ו א מ נ ה ג ק ד מ ו ן כישראל לרחיץ
ל א שורש ו ל א ס מ ך כ ת ל מ ו ד ד א ע ״ ג ד א מ ר י ' ב מ ת נ י ' פ '
איתי עכ״י ל א מ פ נ י יה י ק נ ה ה ע נ י ן ולסין• את המת
שואל הכו׳ ומריתין א ו ת ו ל א מ ש ו ס שתייכ ל ה ד ו ח ו ק א מ ר
ת ו א ר וין גמור ש א ס לא ירתצותו ע כ ר ו וכיטלו מצוה
ד ת א ק א מ ר נ מ י סכין ד ה ש ת א ל א נהגינן כ י ה א ל א מ ה
מ ד ר ב נ ן י ע ן ו ב י ע ן ל א מ צ א נ ו ל ד כ ר יה י כ ר ד י ן אפיי
כימי ה א מ ו ר י © שהיי ל ע ש ו ת ק א מ ר וכן מצינו שנהגו
מהתלמיד שמתייכנו כהרתצת ה מ ת כ מ ו מקום כשום
6
א " ניגני ' י א פ ש ר י»«יי' כ ה ר ס פ ח ה י א וכוי ויי- נוחגין
שהוא כענין ה ק ב ו ר ה יהאכילית והדומה מ כ ל יה ט ו ב ה
דממעס
לב כ ר ך שר רומ סימן ייב
כאומרם אין ה י כ ח ה כלל ש ה ר ח י צ ה ת ה י ה כ ח מ י ן כי א ם יה נ ק ט כ מ ח ט ׳ דפי שואל מחשיכין ע ל ת ת ה ו ׳ דמטעס
א ו ת ו ו י ר י ע כי ע נ י ן ה ה ד ח ה קילא מ ר ח י ל ׳ י כ ״ ש מייחי; ולא נ ק ט ארי! י ת כ ר י ט ן ל ה כ י א לי תמת עסקי על
מדחי׳ חמין וכמובן ה פ ש ו ט א מ ח שכאירחו' חייסוכנו״ל ל ה ב י א לו ש מ ן ל ס י כ ו ו מ י ם ל ר ו ת צ י ד ה נ י ל א צ ר י כ י ל מ ת
תקס״ו כ א ״ ח סי׳ פ ס ק מרן כיו״ט וכן להחס להתיר מ י ר ד ״ ך י״ל ה א ר י ך ה ר ח י כ ־ כ י ד עכ״ד הנה שנהגי אלא
מ ו כ ח י ה י ה ה מ נ ה ג לריחצי כ ח מ י ן ד א י לאו הכי כירמיה לברר רכר יה כ כ י ע ת א כ כ י ת ת א ע ד שלא הטובה ה׳
ל פ י ס ר י ה ט א רי צריכה כלל ויה מ ל א כ ה שאינה הייא כ ד ב ר ו י פ ה כיון כ ב י ר ו ר ה ע נ י ! ש ה ו א ה נ י ס שום ס פ ק
ע ה ״ י עדיין לא אכל ל מ צ י א שירש ל מ נ ה ג ה י ה יהיתי מ נ ה ג ד ו ק א ואין ל ה ד כ ר ריח חייב מן ה ת ל מ ו ד מטעם
מיכח ה א ו ר ח ו ת חיים לא מדכרי מוור ד ע כ ״ פ יגהה ו י ה ת י מ ה ע ל ה ר כ שלח; ג כ י ה י ״ ד ס י ' ש נ ״ כ א ו י ו׳ ש ה כ י '
קאמר שאס דינא ר ה ר כ ר ה י א ל ע כ י כ א כי א ם לה־יא כ ע ל מ ״ ע ש כ ת כ ד ש ו ר ש דין ה ר ח י צ ה מ ו כ א כ ח ש ו כ י לשק
נ ה ג ו לרוחצי כ ח מ י ן ד מ י ת ר כ י י ״ ט כיון ד ה ו ת ר ה ה ס כ ע ר ׳ ה ג א ו נ י ם ע ״ ז כ ת כ ו ז י ל • ו א נ י ל א י ד ע ת י מ ה לו ל ת ר ת י ק
לצורך וכוי וכני״צ א כ ל ל ע י ל ם אין מ ד כ ר י ו ש ו ס מ ש מ ע ו ׳ מ ש ם הגאונים והלא ברייתא היא כא״ר להביא עדיו
רהיי רחיצת חמין ל מ ת ל ע כ ו כ א כ ש ו ם א ו פ ן ר ״ ל ל ע נ ו כ ' גם כשבת וכמ״ש תלת״ס לקמן ופסקו תרמכיס וטי
ס מ ק ו ס אשר אכל היחיצה והכן כעני; מנהג כערך עישין כל צרכי ס מ ת סכין ומריתין אותו וכו י א ״ כ תנ!
הוא מ״ש הרוקח רכ״כ שהוא קצת לעכוכא כו נראה ולפי עכ״ד • הגאינים להמ״ע לסכיא משם לא תיה
ע ״ כ יזיל • כ ש נ פ ט ר י נ ח ק ר ר כ י ה ר י ח יצא מ מ נ ו מ כ י א י ן ה א מ י ד ר כ ר ה ' כ פ י כ ע ל מ ״ ע י״ל ש ב א מ ת ל ה נ י ח ו מ נ ה ג
ו מ ח מ מ י ן איתם ימרחיצים כל גיפי יאיכריי ופניי מיס ה א לאי הכי מ נ א צריך ר א י ה מ ח ש ו ׳ ה ג א י נ י ס לדורית
ו א ח י י ך ל ו ק ח י ם כ י צ י ם ויין ו ט י ר פ י ן י ח ד מ ע ו ר ב י ן וראשו מ נ ה ג יה ע ל ד נ ה ג י נ ן ג ס ע כ ש י ו ד ה ר מ כ ״ ס ירשום לן
י ה מ ת ע ס ק י ס כו רוחצים ידיסס כ מ י ס ראשי ומרחיצין כמה מ ח ו ק ק לדורית אימוד נ ת כ ט ל כאשר נ ת ב ט ל ו ס'
נתפשט כי אין ס פ ק מ ל ש ו ן י ה של ח ר ו ק ח הנה ח״ן( ו ה א רפוקקין ו ה א א י י ) ל נ ר נ א י י יטירקיאי!
חמין כי חוץ מ מ ק י ר יס לא מ צ א ת י כשום א' מ ה ר א ש ו נ י ' הר״מ לסדיא לפסיק שככר הינהג רכרית גם אתר כא
כמיס הרחצח גיף ה מ ח כמנהג או דחיי נוכל למצוא דבריהם מ צ ת ע ש ה של דק״ל ע ״ כ תכלכו כתכ וכן
כפ״ק דשכח דקשה דמה •למת רטון דאסיקנא והיינו ה מ נ ה ג אשר נ ה ג ו כי ישראל ה כ ת ף ולילך ל פ נ י ו ו י ה על
דאין כשר תתי ואיקמוה ההיא ברייתא ככשר כמחט מ ת ואם ה י א ש מ ע מ צ י ; ע י נ י ו של וכקכירה כמתים
ע ו ל ס א״כ מינה כל כל י מ ו ט אשר הנפש בהשארת י ב ה ד ח ה ישאר ד כ ר י ס כ ת ב מ נ ה ג שנהגו כו מדבריהם
ודאי הא כשר ה מ ת כ א ז מ ל ה י ה הגורס הרגשת דכר שאינו מיכח טעמי שמעיקר ע ו ד אלא ולא ישראל
לפי יסיר כי גירס צער לכשר ה מ ת ר א ו י לשרש א ח ר י י ל כ ט ד המת עצמי ממש ראם היה הענין נוגע מציה
א״כ היה מרגיש כצערו ד ה א ו ד א י א ל ו ה י ה חי כשלג ה ע ם כ ט ל ט ו ל ו ה י כ י שייך ה ר ח י צ ה כדי שלא יקוצו טעם
הכי כלאי ס א ו מ ר י כי כ מ ו חי מ מ ש ו א ע י ק ר א י א מ ־ נקי כרי שלא יקוצו א ״ כ ה ו א צורך מצוה שיהא לקוברו
מ י ס למדי שם כסיף פ ' ונפשי עליי תאכל אשר יכאכ לא היי אלא ה נ ש ר ה ד ב ר דהיינו ה כ ש ר ק ט ר ה דרתיצה
שאומרים כפני ה מ ת יידע ע ד מה ד ק נ ״ כ שכל שואל ס ע ״ כ יי״ל • י ל ת מ ס ו נ ״ נ להריא ה ר ב אירתית סייס דפ״י
כתצי כשמש מטרד שהדכר יאתר תכשר שיתעכל ג ״ כ ) מ כ א ן היציא מ ר ן נ א י ח סי' ח ק נ ־ ו לרתיצה מ י ת ר מים
ג
מריהטא דשמעתא ה! מפשטי המקראות הן השמים נמי ה ב ע ר ה לצורך ה י ת ר ה י י י יייק( ש מ ת ו ך ש ה ו ל ד ה
כמעט מרגיש ויויע ע ד שיתעכל הכשר ו ה י א דהמת שלא לצורך ו ה ו א ד א י כ א צירך י ו ״ ט או צורך מ צ י ת ו ת א
כנים שאם י ה א מ י נ י ח שלפיס ר י ה ט א אדיר יתיק אלא מ ק ו ר ם יהם גמור יהלא ו פ ס ־ ס כ א ל ו דין מנהג ענין
מנהג כמה עיירית על ית מ ל כ ד ש ק ש ה כטעם אני יכילם פ ה א ח ר לא ינל הראשיניס והטיר מסרמנ״ם
עיירות ה מ ו ק ט ת י א פ ־ י ק א כ כ ל ל שיש כ ת הטירקיאה נשם טור • וז״ל וכתנ שרשם הטלת נאד נעל
לא כתמין נ ה ג ו מ נ ה ג ית לרותצו ח ו מ ה יו ת י ר ה ד ל א נל ישראל ואפריי! נ מ ט י י ה ריפה נשם מנהג הרמנ״ס
יאין
לד כ ר ך ש ד רומי סימן י ׳כ
מה לעשות • ק ו ר ק ס הי״ו לדרוש א ת ה ה ׳ כ ד ק ו
מנוח בא ואין פ ג ע לרוחצים ו ה ו א נ ח ת ריח ל נ ש מ ה ש כ א ש ־
לקמן שיכא וכמו האמת ואני כ ס מ כ י ע ל הדין ו ע ל מנהג כ; ילך נ ק י מ כ ל ט י נ ו ף • ו ב ה א י ו ד א י שייך ש פ י ר
כ ע ״ ת • ת כ ף ו מ י ד ק מ ת י קל תיש והלכתי אני כ ע ל מ י ע ס )יאנילי ומכחיץ מבית כחמין לתוספת נקיית לייחצו
לו אמרתי הני' וכת כל ה ס כ ר י ם ל ב י ת ה נ ס ע ר מעי נ א ר צ ־ ישמעאל כמי שנוסניש ג א י פ ן כזה ש ־ נ ף כ מ י ת ה ה ר ח י צ ה
ראיה ייח כחמין לריחצי נהגי לא גוכיז היחין חש: דליכא
פלונית כר פ׳ האיש אתת כמייבר פנים אל פנים י
כי מ נ ה נ ה ר ח ל ח ח מ י ן ח ו ש ה י א ש נ ח ח ו ש ג ז ר י ח י י מ ז מ ן ק ר ־ כ ( חיחכח
ימינך כין ע כ ש י ו היית כ ע ל מ א ד ש ק ר א ולא י ד ע ת עד שנגיית גיית זאת דאחי כדעתו אין מ י ש י ע ל ה אבל
לשמאלך וליה ח ס ־ ו ן י ד י ע ת ך ו ד מ י ו נ י ת י ך ה כ ו ו ב ו ק ת ט ע י ך כי סימני להלין ה מ ת כל כך ש ע ו ת ומניות ע י ש י י א ו
לציות צואה כ י א ת אכל ל ע ת ע ת ה הנך כ ע ו ל ם ה א מ ת • כדי הטעם איתי כיאיש רעכ״ו ניחצני כחמין מ פ נ י
תזכה אתר המירוק הנאית לקבל פני שכינה ותקפל ואם ה י ט כ יהלא ה נ ש מ ה ייתר ייוחד מ צ ט ע י ח כנוול לנקותו
ה ר ב ה כ ה ן ה ג ד ו ל מ י ה ר ד ״ ך ו״ל ר ב מ פ ו ר ס ם ש ב ק ״ ק פני ש מ ח ו מ ס ר י ח וירוס ת ו ל ע י ם ויבאש ו ס כ נ ת החיים גופה
יפה י ע ״ א מ י ה מ א ו ת ה ש נ י ם ו ה ו א י א מ ר לך כי קורפי כככודהפ; חדכקס ר ע ת גופה מאיתי ה מ ע ט הנטפלי'
ג ז ר ת י ו ג ס ש א ל כל ת כ ס מ ח כ מ י י ש ר א ל ש ת מ צ א ש ם • וככיייח כעש ראשינה יןף ) ש נ י ר נ ת נ ק ה כמי :ק־יס בעש ק3ן
החכרת ולתייכ לציות לך ש ל א ה י ה ב י ד ך כ ח ויאמרו :נ
• י (°ש א פ ש ר לא נ ח נ ק ה ה ט י ב מ פ נ י שלא ה י ה כ ח מ י ן •
ה י א ת שייחציך כ מ י ס ח מ י ם ע ד שיפתחו ע ו ד הקרישה
שחושב כוריח ו ט פ ש ו ת כיה ריח למי תבל ורעות ית
דקי נקבי ע ו ר ך ה ס ה נ ק ר א י ם פור״י כ ל ע ״ ז פן ת ר כ ק ם
לאורה שלפנינו דין מ ע ו ב ד א ד מ י ה ר ד ״ ך יוצא והלא
עשית כדין ושלא מפניה תלית א:ר המחלה רעת
כערב מיני ק״י שהיי ה ת ם תות ע י כ ד א ש מ ת כאלף
הגדול • שמו לך כ ע ב ו ר ימחיל י ד י ע ת ך ה׳ מתסדון
ש כ ת ותיו מוליכין ת מ ת ל ק ב ו ר ת ת כ ף כ מ ו צ א י ש כ ת שהרי
ו ב ג מ ר דכרי א מ י ת י לאנשי ה ח כ ר ת כ ב כ י ר רכותי! ניתיץ
ל י כ א כ י א ס כייר ש ע ו ת ב י ; מ י ת ת ל ק ב ו ר ת ו ע כ ״ י ח ש ש ו
הוקכע אשר כמנהגנו הנככד היה כ מ י ס קרים הזקן
מערכ יס־יח וטלטלוהו ורחצוהו כתמין שחותמו שלא
ל ד ו ר ו ת ע ו ל ם וידי ת ה י ה בו ב ר א ש ו נ ה ויד כ ו ל כ ם ה ס כ ר י ם
שציחה עיריית מ ו ה ר ד ״ ך שם ב א ו ת ה ו מ כ ל ל ציחית שכת
וכן נ ע ש ה ת כ ף ו נ ש מ ע ו נ ת פ ר ס ם ה ד ב ר ככל באתרונה
כ ת כ כ ר ע ״ ט ע " ר ויל • ד א י מ ש ו ם ש ל א י ס ר י ח חשוכה
ו מ א ו ת ו ה י ו ם ל א נ מ צ א ע ו ד מ י שציוה כ ז ה : העיר כלא וכדכתיכנא יניתיתו כארון החיים בין ויחכיה
כהודאה סמכתי מה על א ו ד י ע לקורא ו^ו/ה ותדחה תרתיצה ר ח י צ ה ו כ ו י ו כ ו י ו ל א י ת ב י ה כיי ה ת י י ס
ו א ת י ת כ ת כ ז א ת לדור אתדון ל מ ע ן י ש מ ע ו א ף א ס ה י א ק ל ת מצו׳ ו ל א י ר ח ה איסיי ט ל ט ו ל ד ה א ברחי'
ו ל מ ע ן ילמדו מורי ה י ר א ה אשר כנילי ל ת ת ג י ס ה ה ו ר א ה יכבד ס ״ ך כ ת ל מ ו ד וכוי שורש ילא מצאנו לולא לא
ו כ מ ק ו מ י ת כ ע ל י ניחושים כאלו נתיבת ו ל כ ם יהיה דרך ש א ר דבריו ל ע י ל עיין ע ל י ה ם • והרי ה ר כ לפי הכאתי
כשמיד ושית להורות לכני ישראל ולתיקון ה ־ ו ר ו ת ד ה נ ה התיר מיתה משעת שעות שעברו כ״ד שהיה ניוני
החכרה ח יכין אנשי מ ע י י ן איני א ל א א ם היי עיקר הרתיצה ב א ר ו ן בלא רחיצת כלל ו כ ת ב ר ת ־ ת ה להניחו
ד ב ר י ו של מ ת מ ש י ם ה א ד ק י ״ ל מ צ י ה ל ק י י ם ד כ ר י לקיים איסיד טלטול • ידחת ולא קצת מצית אס תיא אף
א ו ל א ו ב ה ש ק פ ה ר א ש ו נ ה ישר י ח י ה כי אין ה נ ד ו ן המת שוה ל ה נ י ח ם כ ״ ד ול״ו כ נ ד ו ן ש ל פ נ י נ ו ר כ ל ה מ ת י ם דינן
לראיה כשיס פנים שהרי ככר כקב הריכ״ש סימן דימה ש ע י ת ובודאי מ ס י י ח י ן כ א ש ר ע י נ י נ ו ר ו א ו ת וכלוח אינו
היינו המת דכרי רכל יה דאמרינן מ צ י ה לקיים כ״ו דין ש ת ד ח ה י י ח ת ש י ר ו ' של ה ר ח צ ת ח מ י ן מ ט ע ם ת כ י א ו ש
של שהיא כ מ ה שיכו היורשים מ כ ת ירישתו א כ ל כ מ ה נפשות כסכנת תטא ה מ ו ס י ף ה כ ל שיש כ י והסרחון
שכתב וכמי תמת דכדי לקיים אין כ א ן מ צ י ת אחר אלא מן אינו ע ל יה א י ס י י !י' ה א ו ד א י ה ח ו ל ק ורב-
ערוכיח למקומיתס תרמכ״ן • ואעיקרא ח ס סיני אוח עדתו והוא יכ ו א ד ר ב א כל מ ו ר ה ה ו ר א ה המתמיהין
לאוהבי אמתיח דתא וסכרא גרילה ופינה כארשות״ם לבער נשמעים ימהר מ ע י י ר י ת הללו ודבריי באחת
ב מ מ ו נ ם או כ ג ו פ ם ר כ ר מ ה כ ת י של מ ת ל ח י י ב ל א ת ר י ם כפול ע י תומו ישכ־י הוה כאשר י ב ע ר הגלל המנהג
מ ה > זה לא ת ש כ אנוש ו ה ר כ ש ט ת י ע ק כ ח ״ א ס י י ק ם ״ ח ישראל ויאי ע מ י יציל הצל כי השמים מן ומטפל
על פינת זאת ראיות מופתיית מ פ ש ע י ה מ ק ר א י ' הביא אדיר רות נחת וגורם משונים ח'יצילנו מתחלואים
פיסק כשום ו כ ת ב דלא מציגו ירכית הרככים דיוסף תכא ועליו ישראל כית עמנו מתי לנפשית ונורא
שמצוה לקיים דברי ה מ ת כ ש א ר מילי אפי׳ כ צ י א ת א כ י ו טוב: כי־כת
מככרו לומר • ע י דהוצרכו הש״ס והפוסקים
כ מ ו ת ו כיצד ה י ה א ו מ ר ר כ ר ש מ ו ע ה מ פ י ו א י מ ר כ ך א מ ר
ואמו
שאציע לפני הקורא נ ו ס ת מ ע ש ת כ״ד אשר וקודם
של הקדושה החברה ל מ ע י אנשי שלחתי
מ א ר י ובו׳ ולא ק א מ ר דתייכ לקיים צוואתו י ע ו ש ״ כ אבא
חוכח כיי לבטל לגמ־י הרתצת החמין למח • רחיצה
עכ״י צוואתי לקיים ש ה ע ל ה ש א פ י ' נ ש ב ע ה כ ן כת״ך
נוסח ששלחתי שהיה א ח ר מעשה לפניו לשים עלי
א מ ר י נ ן כל יה ע ש ת כ ד י שלא ת ע ר ו ף ד ע ת ו ועיין מ ח נ ה
כי ב ר ח מ י ם וברצון י נ ח פ ש ט ואחר שנתקבל המע־״י
שהעלה להתירהשכיעה והסכים
שלה עליו מ ש ״ ל י״ל • ו ת מ ה נ י
אפרים כתשו׳ראשונה
כעל הרב תנא עמו
ומ^שה שהיה נ י ח צ ו ג ׳ י ׳ נ פ ט ר י ם כ מ י ם קי־יס •
וע״ה זקן היה :ש א י ש כך
המובאים הגדולים האלה מר מכל השרשיס נסתייע 1
מ ו ח ל ט ב ר א ו ת ו ה ג י ד דין ה ז ה נ ק י ט ל י ס
ולא הזכירס ז״ל ו ל א יעקב הךיכ״ש והשבות כתשו'
האסיר שהתרתי את הע״ה כי נ ר מ ת ל א ו ת ו כלכיה
בדרך ע ל דל ש פ ת י ו ו ה ם ה ם ע י ק ר מ ט ר י ה ולא העלם
כ כ כ י י המתים וחחיים י ע ״ כ ב ש ע ת מותו הוא ופגעתי
כאלו היה עמוקים ו כ מ ע ט דלה מ י ם מ כ י ר ו ת גוזמא
ה ר ח י צ ת שאל של כצואה ג מ י ר ה לאנשי ת ת כ ״ ק צווה
ו א ת ו ה מ א ה י ר א ה כי נ מ נ ו ה ו א נדון מקוםלתיללצוואה
הרכהחרש הנהיג אש־ החרש המנהג אל ישמעו
ע ם א י ת י של ה ר כ ש ב י ה י ע ק כ • א י ך ש י ה י ה נ מ צ א אחד
דעהו מגלה ק ־ י ם כי ה ו א מ ת י יש־אל כמים להרתין
מ ב ו ר ר ר ע י ק ר דין מ ל ד ״ ה ה י י נ ו ד ו ק א כ ש ל ו ו ל א הדכ־
עס המנהג היה כאשר ב מ ו ס תמין כי רצינו ד י ק א
כ ש ל א ח ר י ם ו ג ס ה פ א מ ה כ ח ו י פ ה של מ ה ה י ה ל ת י י כ
ו י א ס ו ף רגליו אל ה מ י ת ה ו י ג י ע ו י כ י ת הכיתיו אכיתיי
ח ו ל י ו ד י ב ו ק ? ת א א י ן לך ליכנס אפי' כס׳ ריח לאחייס
ו ת כ ף ב א ו ע מ ד לפני מ ש נ ה ה ח כ ר ה תני׳ כ מ ו ת ״ ר וימת
מציה
ב ר ך ש ל רומי סימן י״כ
ותוסכיד־• מ א ו ש ר ע ץ חייב היא למחזיקים כ ה משל-
מ ז ה ו ע י ר הנני יוסיף להפליא כשל א ח ר י ם גדול מצוה
נתיבותיה שלום דרכי נועם וכל דרכיה ר א פ י ׳ א ץ ר י ח נ ז ק ל א כ ג ו פ ם ו ל א כ מ מ ו נ ס של ולומר
ת ה י ל ש ר ך ושיקוי ל ע צ מ ו ת י ך רפאות דמלד״ה בשים ע ״ י ציאת ה מ ת ע כ ״ י לית דיכא אחרים
ומשפטיה וחוקיה הקרושה תורתנו דרכי כן יחרב מתשו׳ הריכ״ש משמע אופן שהרי מלבר רהכי
עם תקטנים ומנהגיה ינימוסיה ימצייתיה י דאי הכי יעקכ ימראיותיהם הנאמנות כיעוש״כ שכות
דכרי ת ו ר ה ורכרי ק כ ל ה ירכרי סיפרים קלים תגיילים ל י מ א ת ל מ ו ד י ר ת י י כ ה כ ן ל ק י י ם צ ו ו א ת ו של א כ י ו א ס א ץ
נ י ל ם נ ל כ ת ס ילנו ע ל ס ג נ ו ן זה כלי שים רית וחמורים זה הוכרר ג י ף ו מ מ י ן ? ו מ ר ל א ה ש מ י ע ו נ ו דין לו נ ז ק
ס פ ק למימינים בחס : לגופו הנוגע כ ע נין אינו אלא מלד״ה דדין להדיא
נן כרשית תורתינו ה ק ד ו ש ה אני ג ו ז ר ע ל ח נ ר ח נ ו קל מן רץ כלאי הכי היא יבר ותו לא של מ ת ולממונו
אמ! חנון נ צ י ק לער רחיצה של הקרושת ערוך ככתיכו' דק״ג דמכלצואוק רכינותקיוש תלמוד
לא יורשו לא ה ם ולא שמהיום הוה ולעולם ת מ ו ב א י ת שם אין ג ם א ת ת ש נ ו ג ע ת ל א ח ר י ם כי א ם ע ל
א ח ר י ה ם ל ש י ת נ ק ו ר ש ל ר ח ו ן מ ת י ישראל נ מ י ם הכאיס גופו ו ע ל כיתו ואפי׳ מ ה שציוה גמליאל כני נשיא היינו
ד ה נ ש י א י ת ירוש' ה ו א -מ ר כ ת י כ ל מ ע ן י א י י ך י מ י ם משוס
הרחיצה כי א ם ד ו ק א ב מ י ם ק ר י ם נ ל חמין
תות כיראת רממלא מ ק ו ם אבותיו מ מ ל כ ת ו וכיון על
1 1
סיפה יער מתחילחה
א ״ כ ה י ה יכול כחייו לגיור א ו מ ר ו ל ו מ ר • גמליאל חטא
גדולים ע ל ה ק ט נ י ם שכל להותיר ואת מתיייניס עור
כני כחייו נמצא תמליך דור לשלמה כאשר נשיא כני
ת נ ר י נ י ן ל מ ת י ה י ה מן ה פ ר ט או מ ן ה נ ל ל י ח ו י נ העישה
ו ל א של א ח ר י ם • צ ו א ה ז א ת ה ו א צ י ו ה כ ר כ ר שלו רגם
נ י ס ש י ע ו ר ש ת כ נ ס כ ה יד ה ר י ח ן נ י י ו ח ו ש י ו ת ן לעשוק
ו ר א י ה ל ד כ ר דרכי ח נ י נ א כ ר ח מ א לא קייס ציואתו לישכ
ה נ י ס ה י ת ח ת י נ ו ת ד ק ו ת של נ ו ר י ת ו ז ה י ה י ה נ ר י נתץ•
כ ר א ש י א י סייר מ צ י ת ל ק י י ם ר כ ר י ת מ ח ג ס כ ש ל א ח ר י ם
ל ר ח י ן כל מ נ ו ש י ו א ח ו ר ו ק ד ם ו נ ל מ ק ו ם ששייך נ י ט י נ ו ף
היח גדיל ס א י ד ק א מ ר לא קיכל מ ש י ם דר׳ א פ ס מאי
כרגלי ה מ ת ו ה ד ו מ ה י מ ח ט ו כ טינוף שנראת כי או
כ' שנים וכי כ ר י ד י ה תליא מ י ל ת א ? י ה ל א צייאת ממנו
כ כ י ר י ת יכן י ה י ה ל ר ו ח צ י ם גיף ה מ ת שנית לכל רחיצת
ורבינו ת ק ר ו ש י ד ע ר ר י א פ ס קא מקיים רכינו הקדוש
הימם צפורני תיטכ לנקות רקות נתישת חתיכות
מ ר ״ ח ב' שנים ו ע כ ״ ו ב ח ר כו כשכיל ר ו כ ח כ מ ת ו גדול
י ה ר ג ל י ס י כ א ש ר כ א כ ן ילך נ ק י ו כ ר כ כ ל ה א פ ש ר כ ל ת י
תות מהדר פלפולו ד א י מ ש ח כ ח תורה מישראל ועומק
זה כן י ק י ם ר כ ר וכן שוס נזק לחי ה נ ט פ ל בו ו כ ד כ ר נ י
כפלפולים וכדלקמן כאותו ע מ ו ד וא״כאחרי דהיה לה
ר א ו י ל נ ה ו ג ל ט ו ב ת ה ח י י ם י ת מ ת י ם וכן ה ו א מ נ ה ג ע ״ ח ק
גדול נ ח נ מ ה מרי א פ ס צוואת רכיני הקדוש ת נ א כ״נ
ו מ נ ה ג כל עיירות גדולות ירושלים ת ו ב ב ״ א נ מ ל ר ״ ה ו נ ט ל ח ס י ד ו ת זה שהיח גדול מ מ נ ו ר ׳ יתכריע
שכאשיא ובמנין בחכמה
לאחרים אלא ודאי רכענין ה נ ו ג ע ? שנים כ׳ אפס
!ה על המערער כ ה ס • וכל אשר עברתי יאפריקא
נזק גוף ו מ מ י ן לית דינא ד מ ל ד ״ ה כשום אפיי כלי שום
נ א מ נ ת ש נ י ת ן צ ע ר ל מ ת י י ש ר א ל ל פ י ס ו ד ן של ד ב ר י ׳ ידע
יאת מ ת כ כ ר המצויה קיום צוואת שע״י יאפי' איפן
המת שעית הת שמלינים האיאוריפה בארן וכפרט
ו ה ע ו ש ה יואר ע כ ״ י ל י ת ר י ח מ צ י ה כ ר כ ר וכיין ש ת ע נ י ן
לפי חקי ה מ ־ י נ ה ב ה א חצות ליום ולילה ע ר ימניוח
דלא קיבל שפיר ע כ ר ר״ת הרין ע ״ י הוא כמקור כן
סכנה קדישא וגורס גופא קלנא לתאי מיסיף ודאי
כ ר ן ) .י ע י י ן ירושלמי
ר והוא למחול כי ה י ה ה י כ ר כ י ד ו
מיכריס ב ט ה ר ת ו ו ש ו מ ע לני ישכון ב ט ח למתעסקיס
ע ע ס א ת ר ל מ ה ל א נ ת מ נ ה כ י מ י ו של ד ג י ו ת ע נ י ת שנראה כה ע'ו
מפחד דבק ארס של ע י ל ם י ש א נ ן כרומו העומדים ייית( קצת הראיה ככלי ינחלשס מ מ ת שהיא כולו משינה והמנין
כיר״א : ה ר ח מ ן יצילנו הרעים החילאיס ראיה זאת ע״ל שהניא ראיתי ל ה ר נ יר״מ רנ״ך יככי
י כ ת כ ע ל י ה ר ר א י ה נ כ י נ ה ה י א א ל א שקיצר ה ר כ ה כ מ ק י ם
כל מעל דמעה אלהים ה ס י ת לנצח ימחה ה׳ בלע
שאמרו לתאריך ורוק ונ״ו אני נ י ת כ אפיי א ם יהית נ ח ת
כי ה' ד ב ר : פנים ו ח ר פ ת ע ס ו יסיר ס ע ל כ ל ה א ר ץ ל מ ת גופיה שצוואתו ולא מ ט א ל מ ת שום נוק נ״ש רוח
שלפנינו שלפי מ ה ש ה ע ל י נ ו נ נ ל ה א מ ו ר נ ע י ק ר ננרון
כ ה דכרי מ ר כ י ן תירה כישראל כק״ק רומא י ע ״ א ה כ א
של מ י ס ח מ י ם ל מ ת נ י ה ״ י ש מ ש ה י ן ה מ ת ל י ו ס הפס״ר
ה ח ת ו ם כ ח ו ת ״ מ של ח ג ה פ ס ת ה ק ד ו ש ת ת ר ״ ח ליצירי על
ש א ץ לו ח י ע ל ח א ל א א ד ר ב א ע ר חצות שמלנד ולילה
עוז ושלום • כרכ
ג ם ל א ח ד י ם נ ג ו ן ר א וראי נ ל ה א ו מ ר ג מ י ר ג ם לי נזק
נ י ס מ ל ר ״ ה אינו אלא מן ה מ ת מ י ה י ן ידמי נ ר ל א דנאמרה
המשי״ח ס ״ ט מצבה י ע ש ו לי ש מ ע ת ת א ו מ ד י ן מ י שציוה שלא נמר
דיננו ש ה נ י א ה ר י ח י י ם ש א ל ח ״ א שי׳ ע ״ א א ו י ו׳ י י צ א
ס־מן י״ pnS :יע״א ר ה ש ת א ו מ ה ה ת ם מ פ נ י שיש ס ו ר ו ת י ק ו ן ל נ פ ש י נק״ו
יעירך תתורני אהובי הרכ החוקר שאלתני נינר ממנו ה ח כ ם ה א ר ״ י י״ל ש ל א דנרי לפי נמצנה
מצייאית אחת לך לתעחיק אלהיס דרחיצ' הנא בצואתו שלא יעשו הרכ פסק המצוה
ה כ א י ת כריש ס פ ר י י״ד ח ״ א הצואה שולחן ג ב ו ה הרב ה ו מ נ י ס ד ה ו א נ י ק ג מ ו ר ג ם לו ח מ י ן לפי שינויי מ נ ה ג י
א ו ת כ א ו ת כי א י ן ה ס פ ר מ צ ו י אצלך י ש א ו ר י ע ך העשירית והוא פרור : ילאחרים לא נ״ש
מ ק ו ר ח צ כ ה ה ר ב ו״ל כ י ל פ ו ם ר י ת ט א ל א מ צ א ת מאיוה
ידיך כ ב י ת ה מ ד ר ש ;
ה א לך נ י ס ת ה צ י א ה ה ע ש י ר י ת • ע י ר א נ י תשובה וזה נ ו ס ה ה מ ע ב ״ ד א ש ר ש ל ח ת י
מצוה לחכרה קרושה שתכף אחר פטירתי
שיפשטו אותי כל כ ג ד י ויניחו אותי ע ר ו ם ו ע ד י ה כ א ש ר לחברה הקדושה לבטל הרהצת
וטפחים ט פ ח מלפני שיכסו רק אמי מכטן יצאתי
מלאחירי
חמין ל?זת
לה כ ר ך שר רומי סימן י יג
לכבדו כ ־עתם שהמגררין חושבין • ו מ ה לני להגיף ע ״ ג ק ר ק ע כלי ס פ ס ק ס־יי או ויניחו איתי מלאחירי
ה ח ל ט י לגוף סיף ה מ נ ה ג ה ו א ב ז י ו ן ר צ י נ ו סיף כעשייה ט א פ י ט א ו שוס ד כ ר א ח ר ו כ ה יאמרו ס ח כ ר ח ה ק ד ו ש ה :
וראי גמוי כפועל ממשיי כיה ה ר ו א ה כזיון והנפש נ ת ח י י ב ה נ פ ט ר ה ז ה ס ק י ל ה י ה י רצי! ש י ה א י ה ח ש ו כ אם
ה ר כ ה ו כ י י ן שיצא ה ד ב ר מ פ י כ מ ה ר א ש י נ י ס מצטערח כאלו נ ס ק ל כ ב ״ ד הגדול שבירושלים ח י כ כ ״ א יכן י ע ש ו
-
איכון ה ו ו ב ק י א י ט פ י כי להפך כזטתס אין לנו אלא כ ע ר ב ר״ה שאנו ע ו ש י ם לי ש א ר ד ' מ י ח ו ח כ ״ ד כ ד ר ך
כענין האמונות י ה ד ע ו ת והוא ברור: מינן מ מ נ י ש ו ס ר כ ר מ ד י מכייר מ ש י ם ימנעו ועיוה״ך ואל
א ח ו י לך ירידי ה ש ו א ל ! ד ב ר פ ל א ש א י ר ע ס י י ס ותא א ו ל י ת ע ל ה א ר ו כ ה לי ש ז ה י כ ב ו ד י ל ע ש ו ת נסייר ל נ פ ש י
רימי י ע ״ א שהיום ה ו ה שאני פה היה ממש ע ״ כ • י ע ל מ א י י ש א י ל לן מ ר מ א י י ה מ ק ו ר ס צ כ ה ה ר כ
ט ת כ לך ת ט י ז א ת א י ר ע ש נ ל ב ״ ע איש יהודי פ ש ו ט א ' י י ה ט א חפשתי כאסרינים ע ל על י״ל צ ו א ת י א ה ל פ י ס
וציוה ש י ע ש ו לו ר ' מ י ת י ת ב ״ ד י ת ד א מ ת ם ת י א ת ג ד י ר ׳ כמעט יכוק כש׳ מ ע כ ר ריס מ ז ה ואפי׳ מצאתי ולא
מפתת שמגירים המיטה סקילה יהיה מ נ ה ג ם כמקים ע ״ פ כ י ל י ולא דיכ־ מ א ו מ ה מ י ת ו ס ' י ש נוחלין שעברתי
לוקח ש מ נ ה ג ם יה ע ־ ה ק ב ר ואין ס פ ק החיים כיח גם נראה וככר אינו כידי נפתלי כ״ץ להרכ צוואות
הראייה ה מ ו ב א ה בשי בנימין ז א ב ם י י י ״ ד המייל מצייאת כממציא עניןות מ צ ו ו א ת ה ר ב שולחן ג ט ה ט פ י ה ש ה י א
ה ח כ ר ה ס י ר ט י ה י נ ק ט י ואזלי וקיימו צוואתו ולא ואנשי מ כ ר ר ח ד כ ר י ס כ ש מ ל ת כ צ י י א ת י ל ו מ ר ש י ע ש ו לי שהרי
שאלו א ת פ י ו כ ש נ ת י ד ע ה ע נ י ן ל ה ע ו מ ד י ס ע ל ה פ ק ו ד י ם כ ע ר כ יוה״ך ד מ ו ת מ ש מ ע ש ה י א ה מ מ צ י א עני! יה כמו
מטת כה״ר המו״ן תימן שלחי לפני ת ד מ ה ם ממוני דאי לאו הכי היס רושם ו ט ת כ כמו שכיתכ כסי פליט
נר״ו לרריש א ת ס ׳ א ס יצאת מ פ י ה ו ר א ת ו א ת עיכא־יאל כ כ ר כ ו ת ד״י ממ״ש לרכר יה ה ו א ס פ ק ששורש ואין
הקכרותתוא ע ־ לתפליא יען כית שיש כ ת ל ע ג ה ט י ס מטה דכ״ו ע ל חזקיהו שגידר ע צ מ י ת אכיו ע ל ופסחים
ורתובות כ מ ה שוקים ולפניו הנוצרים שטנת כתיך של ת ב ל י ם י ל פ י ד ע ת מ י ה ר ש ״ א ב ח י ׳ א ג ד ו ת פ ״ כ ר מ כ ו '
ע מ י נ ו רואים מ נ ג ד מ ר ח י ק גדולים יאינס כני ופלטרין משים ולא כפרה משוס זה דעשס להדיא מוכס
אדיר וחיק ו ע ם א ת כל ה נ ע ש ה וכרי כזיון ו ל ע ג ה ג ו י ם ע״ג הגרירה שענין הרי כפ־ש״י הרשעים שיייסרי
השנים ח ר א שלא הית מאז הונהג יה דבר שבאמת היי מ י ת ו ת כ ״ ד ש ה כ ל ע נ י ן כזיון ל מ ת או ד' קרקע
כך שתית מציה א ם לאייה גדול ה ־ ו ר ד ב ר פ ש ו ט כי דמאח־ א ל א דיש ל ד ח ו ק ד א י ; מ ש ם ר א י ה כלל לכפרה
א ת ת לששים א ו ל ע י שנת ו ע כ ש י ו ת ו ת ר ה ה ר צ י ע ה ׳ שכל ע ל י ת כידינו מ ת ט ' ה ר ש כ ״ א ותררכ״ז ו ה ת י ו ״ ט הניכרים
מ ט ע ־ ת צואת ה׳ כ ל ב ט מצית י־את המיני כי נ ג ע ה ק י ד ס לזה דאין כ ש ר תמתי מרגיש כ צ ע ר ט כ ע י כסי׳
עלן דעתם יתניצריס עלמא ועכשיו כי רות כיאת כ א ז מ ל ה ז ה ו א י נ ה מ ר ג ש ת כי א ס ה נ ש מ ה ככויין אפילו
וחיכת ת ת ו ד ה רכר פומכיי ית גורס כאהכה לקרכט ת נ י ח כ ש ע ו ש י ן לו א ח ר י ם ג ר י ר ה ג י פ ה יתי לא א״כ ה א
א ס ־ י ו כ מ ו ה ו ואני ו ל ע ג מ ו פ ל א שאין ה ' גדול חיליל ש ע ש ה חיקיהי לאכיו ה א מ י ת י ת ב י ת דין כ מ י וארבע
ע נ י ת י ל י כ י ג ס א נ כ י ל א י ד ע ת י כ ל ת י ה י ו ם כ י לו י ד ע ח י ו ד א י ה י י כזיון ג ד ו ל שאין א ח ר י ו ה מ י נ ו ו ת נ ש מ י מ צ ט ע ר '
קורם לכן תייתי ע י מ ד בפרץ ל ב ט ל מ נ ה ג ה ו ה כ כ ל כ ח י כפרתה אכל כשהוא מצוה בדבר היה ייתר מ ד י יתייא
ו נ ו מ י ת י לו ה א ק מ ן ת ש ו ' ש א נ י כ ו ת ב לוויין י ע ״ א ע ״ ד מתכא צער טבעי זהי רציני א ״ כ דל ד כ ב י ד ו של א ד ם
שכל וכל ר״ל המנהג מכל כאנו לכטל אס הגה כיון ד ה ו י ב י ש ו ת ו ורצינו א ד ר ב א כ כ ו ר ג ד ו ל ע י ש י ן ל ג י ף
גס כ״ד והדי מיתות סגרירת שיצוה מי חשש הענין אל יצא שלא ימסתפינא מאמרי לקיום
גדול מ ז ה ש ה ר י ה כ ל ה י א כשלו ואין נ י ג ע ל א ח ר י ם ל א וכתכ תמים הסיד וסיים תשוכת כענין השלכת אותת
א ״ כ ד י נ א י ת י כ לקיים כל צייאיתיי בגופם ולא כ מ מ ו נ ם ) pי ש ו נ אחי־ר מ צ א ס י ל ס ר נ שולחן p ע ם ה ' אלדיך כלו תהיה
ל כ פ ר ע ל פ ש ע ו ל מ ח ו ל א ש ם ו כ ב ר יצא ה ר כ ר מ פ ו מ י י ה ו נ ־ פ י ה י י י י ח י ג ס י י ש נ י נ איי ע י ש ה נ י א ה ו נ ר י ס מ ש ם ס י ס כ נ ס נניס
ו ש א י ו נ ר י ס ש כ ס נ ת ו נ צ ו י א י ת שלי כ י ו צ ו ו א ו ת יזיל : יס״ס וכתנ
יכא ומי כארז תמה אש־ לקדישים קרישי דרבנן י
מס כן למצ-א ו כ ר י ח פ ץ כ מ נ י ן ש ט סיייס ע י כ ס נ ה א ל ס׳ ו י א ר ל נ ו
א ח ־ י ס ם ? א כ ל מ ה שהדין נותן לבטל ה ו א ד ו ק א איתי ס -צ י א ס :י ' נ צייאיחיו א ל א שאין ס וס מ צ י י כ י ר י ל ר א ו ת אש ש י נ ס
ח ק כ ר בצואת לגיר ה מ ת מ פ ת ח ב״הק ע ד תעימטית מצאתי י י
אייה ו כ ר ו א ל ס י ה כ ס י ס לו ל ה ז כ י ר ו נ צ ו ו א י ח י ' ( ו ש י ב
תהיה דלא בנימין זאב הני״ל כס׳ המובאה הראיס שהביא ר״ר סי׳ סוף קדיש דיני בנימין ו א ב לתרכ
בחזרת התלמוד חכמי מתקנת גדולה זאת ציואה מ צ י י א י ת ה ר ב ר ׳ א ל י ע י ־ ת ל י י י״ל ש א ת ר ש ס י ד ר צ י י א י ת י ו
כמבואר כתתילת ה ע מ י ד ה ש ב א ה ר מ ב ״ ם ז״ל ו ב י ט ל ה ה ר ת י צ ה ) י ל א ה ז כ י ר מ י ס ח מ י ן כ ל ל ר א ס וס ח ו ש נ א ש כ נ ו י ' ( בענין
רוקת ובתשובות סררב״זסישטת סי׳ ך'וסי' ם'מעשה ס י י ם וציות וז״ל ר ת י ק מ ק ב ר י שלשים א מ י ת ישיבו א ־ ו נ י
צ ״ ר ) ו נ מ ' א ה א ר כ ת ו ע ל וס נ ה ל מ ס שנשבו ה א ח ר ו נ י ם נ י ש ( ו ע י ק ' ע ר ה ק כ י ובכל ע מ י ע ל ה א ר ץ ייגררוני כארון ע ם ח ב ל
ו כ ש נ ע ר י ך ל ע ג ס ג ו י ס שבנדון משוס ל ע ג הגוים טעמו ו י ש ה ו מ ע ט ו י ע ש ו כ ך י׳ פ ע מ י ם ע ר אמית יעמרו ר'
ס ע מ י ד ס ל ל ע ג אשר בנדון שלפנינו י ע ל ה כ א ס ר חזרת ל ה י י ח כ י פ ר ל ע ו ט ת י ו ס י י ם כ ע ל ב נ י מ י ן ז א ב וו״ל הקכר
ו א ת ה א ל ף ילאין ק ץ כי אין לך ח ר פ ה ו ק ל ס ת ומאתים וכן ראוי ל ע ש ו ת כ י י שיתכיה כ ע י ״ ה י שיתכפ־ ל ע י ה ״ כ
של מ ת ה ז ס גדול מ ז ה ו מ ת כ ת י י פ ת ולמתים לחיים ז״ל לציואת ה ר ב שו״ג מ צ א נ ו שורש ו ע נ ף הרי ע״כ
ו ה ו א כזיון כפימבי עצום כיה לאתרים שיתכיו לתייכ ל א נ ת י ש כ לי דעיין אלא התוא הדור גדול פציוא'
כמוהו ער ח ק ה ל ה שאין אחריו אדיר ו ח י ק נ ו ג ע לכל ט ד א ח ר ד ה י א מ צ י ת כ ר כ ר מ ה כ ז י ו ן יש ל נ פ ש המיהחי
צריך ע ל י ו ר א י ו ח ו מ י ג כ ר י ח י ה ו ל א ירגיש כ ל ע ג שאין א ־ ר כ א ר צ ו נ ו של א ר ם י ה ו כ ב ו ד ו י א י ן ל נ י א ל א ל ו מ ד ע ל
ה ה ח ל ט י ס ל י ה ? ועיי! ל ס ר כ ח י י ם שאל ח ״ א סי׳ הטיס צ ד ס ד ח ק ד כ י ו ן ד ס ו ף ס ו ף ה ו א בזיון א מ י ח י ל ה א י ג ו פ א
ע ל ר כ ה מ ק ו ם שצייה עליי שלא י ס פ י ר י ה ו ל״ר שנשאל כ ש ע ת שמגררין אותו או מתנין עליו ד' מיתות קדישא
ל ה ס פ י ד ו ו כ מ ע ט יש חילול ט ע נ ו שיחו כ ט ד ס והההל ב י ד הנפש מ צ ט ע ר ת מ ר א י ת בזיוןתממשיי הזהשעושיו׳
ה׳ יי 18 יח
כ ר ך שר רומי סימן י ׳ג י״ד
כרין השיע יכראשס אשר היה לפני מעט בספרים ה ' י כ י ן ה ג ו י ס י ה מ ו ן ה ע ם • ו ה י ־ כ ו״ל צ י ד ד כ מ ה צ ד ד י ם
ע צ מ ו ל ד ע ק ו ג ס כ א ת ־ ו נ י ם וראיתי שלפי ה מ ו כ ן מאבד צ ו ו א ה זי מ נ י ע ה כקיום כ מ י פ ח ח ו ת ך דלית להראית
פ ש י ט וכשרציתי לדעת כ ד ן שלפני ה י א מ א ב ר ע צ מ י כגויס ואי יאמרו כיון ש מ ס פ י ד י ן א ו ת ו ב כ י ת י בכורם
ל ע מ ו ד ע ל ה ד כ ר כ ש ו ר ש נ ס ת כ כ ת י יל א מ צ א ת י י ד י ו ר ג ל י טענת דאי לאו י ה י מ ק ו מ ן של ש כ ת י ן י ע ו ״ ש נ מ צ א כי
דמסכת שמתות שאני איני ר ו א ת כ פ ״ כ המדרש ככית וגם ט ע נ ת הגוים ה ' שכין להכחיש תתילול ה ר ב "1ל
מ ק ו ר דין 1ת כ ל א ל ו ת ת ת ר י ת ש ל א ל ה ת א כ ל ו מ נ י ן ששם ט ע נ ה אפי׳ ט ע נ ת ה ק ה ל שפיר כבודם הייא מניעת
הנגרר אתריו ? ועוד מ א ד והש״ע כ א לי ל ה ר מ כ ״ ם ה ה ס פ ד כ״ש כבזיון כשוא״ת כמו מ נ י ע ת ברבר שתיא
למצאוהי תנוק אי נ כ ו ך א ם ל ד מ ו ת כדין ש ל פ נ י הייתי מבהיל כזה לגרור ה מ ת י ם מ פ ת ת כ ״ ה ק ע ד ה מ כ ר כ ק ״ ע
ה ג ג וליפול י ע ן ש כ כ ר א מ ר לפני לראש לאומר!לעלות ה מ ת לציות כ ז ה אין כ ת כ י ד ה א יראי כיה מפורסם
מ ת י י ס א מ ת ה ר מ כ ״ י ם ז״ל מות כרעתי לכחור שהיה א ד ר ב א ה ו א חילול ה׳ א ר י י אלא מלד״ה כי ריח ואין
הש״ע דרך כ ע ס יכי' יאתריו נגרר מיד ועלס כתכ ע ״ כ גוורני כ כ ח תורתנו ה ק ד ו ש ה ע ל קהלתנו כי ונורא
ס א ר ה פ ו ס ק י ם לא כ ת כ ו כן ו ע ל הכל לכי אכל כדרכו ר ו מ י י ע ״ א ו ע ל כל אנשי ה ח ב ר י ת ה ה ו ל כ י ם ל מ ת ה ק כ ר ו '
ה י ה כ ו ע ר כ א ש מלגזור ע ל י ו ש ל א ל ה ת א ב ל וכיוצא כקרכי אייה שיעשו נו כאולי ה י ה מי שציוה כ י ה ר״ל שאם
מרכים ה' ירא את כי היה מכירו הייתי כאמת כי בזיון פ ו מ כ י י ב ג ר י ר ה ודי מ י ת ו ת ו ה ד ו מ ה ש א ס י ר י ׳ לקיים
) ו ג ה א ־ נ י נ ר י ו הכירו כ ע צ ס כ ע נ ר ו כ ק ר ב מ ח נ י כ י יעיא( ו א י ך א ד י ן כי א ם ר י ק א אופן שבעולם חוץ מ כ י ח ו בשום ציאתו
כרשע מותלט סוף רכר נשאיתי כסומא כארוכ' איתו הקטנים ע ם ישראל איש מאישי שאירע שאייה באם
התייס ולא י ד ע ת י מ ה ל ע ש ו ת כי א ס ל ע ש ו ת כל כ כ ו ר ג ד ו ל א ם יציה כ ז א ת ת כ ף ס ק ר ו ב י ס רכ הגדולים אפי׳
נדרתי נדר גדול אבל ולימודים כחי ככיד ג־ול ככל ה מ ע מ ר הק־וש או אנשי ה ח ב ר ה יודיעו ה ד ב ר לאנשי
לאלהי יסראל ל כ ת י כ לאדוני נר״ו א ת כל ה ע ו כ ר כי זכני גבוה כצוואת ה ר ב שילחן לו לעשות ו ת ם יצוו הי״י
ומי יע״א עירני דרך בעכרו יפה להכירו יפה ה' ה י ה כ ב י ת י ו כ ח ו מ י ת י ו מ ן ה א ג ף ו ל פ נ י ם ו ש ו ם זר שהכל
וגכור ליש שכדוריני ההוראה מגדולי מורה כמיהו החכרה אנשי כזה כ״א זר מעשה לראות יקרב לא
ע מ מ ו ה ו וכאשר הראני מאיר עיני ת כ מ י ס כ ל ס ת י ס לא אנשים אשר יכררו אנשי ה מ ע מ ד הנזיל ה ע ״ י הקרישה
ע ש י ר ה ה ת ש י ד ת כן א ת כ ב ו ד ו ו א ת גדלו כ פ ס ק א ו ת ה כי ע פ ״ י יהיה ס ד ר ה נ ה ג ת ק י ו ם צ ו ו א ה ו א ת ע ל פ י ה א מ ו ר
מ ת ו ר ת י נ פ ל א ו ת כ ע נ י ; יה ל פ ק ו ח ע י נ י ם ע ו ר ו ת יראני דוקא ותשקוט הארץ •
ה ש מ י ם ואל י ח ס ר מלכו שכרו כפול ומכופל מ ן והיה
ע ר כי י ב א שילה נ י ר ״ א : ונר ישראל לא י כ כ ה לעולם סימן י׳׳ד
ע ד י כ ש מ י ם כ ק ר א י כ' דלתות ה מ י מ ע י J"O^D
לו ס ד פ ״ ה כ ל י ו ת י ו ה ל כ ל ב י ת ח ל ל ו :ו כ ל יע״א עירנו נכבד א ח ר מנכבדי וגבירי שאלה
וסאר הגוף לו • ממעל שרפים ע ו מ ־ י ם אכ-י ראשי ח ס ד י ם טובים ירא א ת ה ׳ מ נ ע ו ר י ו גימל
שמה אחיתהו רעדה לו יקבוץ אכן אכן כמו יציק ונותן ונישא מפו־סס סוחר עת ככל צדקה עושה
הרעה איכה נהייתה י מ צ א לו ככל אש־ החייקתהי לפתתי ארץ כולם משכימים יייעצי ומלכים כאמונה
ו נ ו ע ה אוי לדור א ל ל א ט י כ ה ה ש מ ו ע ה כ י ג מ ו ל מחלה והגיע לסכרים היום הן',כעין נ ה פ ך עליו הגלגל ויהי
מ ד ת הדין כדוקין ש כ ע י ן פגעה איכה י ע ש ה לו ידיו ו נ ה פ כ ו פניו לירחון ע ר י מ ל א כתרייתא ופלא הפלא
מ ש פ ט וצדקה אל כל ה י ו ם ר ב לו ל ע ש ו ת ' ח ס ד ידיו כ ל ו א ו ל א יצא מ פ ת ח ב י ת י ה ח י צ ה מ פ נ י ה מ ש ה ה ג ד ו ל ה
ירוו כ ל ה ר י ו י ס ע ל יה י כ ח ו ״ ל ו ע פ ר ו ת ז ה כ לו כארץ ו ה י ש י א ל י ס מ ל ע י ג י ם ע ל י ו כ א מ ר ס כי כל כי היו ה ג י י ס
ש ו י ס דיי ל א כ ל ש י ע מ ו ד כ א כ ל ו : ו א ס ל א כל א פ י י א כממין אתרים וכאלה ת י כ ר נ ת כי ע ש א ס לא צדקותיו
י ס ר א ל •י י ו ס ף י פ ה ט ו ה ר ! א י ש ע ל מ ח נ ה ו חמלת שאת ה ב ו ש ה ו ה כ ל י מ ה ו י ה י ה י ו ם יוכל לא אשר רכות
יפה סקרת שאלת יפס יפה רגלו ועל הסיאל ע ב ד כ ם יוסף אתיכם מ נ ה י ג ה ק ה ל ה יע״א ואני
ט ע נ ת י פ ת נ ת ק ש י ת י פ ה נ ס ת כ כ ת ו י פ ה ה ו ר י ת ל נ ו ד לו אכלים ע ל לכו ולנחמו כאשר לבקרו ולדכר נכנסתי
אומר זה אמרו ה ע ם לסקלו: מגן ישעך כי ו ת ת ן לו ינחם והן כ ע ץ ר א י ת י ת ו כ מ ע ט אבוד כ ד ע ת ו ע ד שכרוכ
ב כ י י ה ו ו ה א ו מ * א ל ת ב כ ו ל מ ת ו א ל ת נ ו ד ו ל ו אין כ ן ה ע ו ל ׳ א מ ר לי כ פ י ר י ש מ א ס ת י ח י י ו א י נ י מ ו צ א .ש ע ת רכרים
ט ו ר ף נפשו ב א פ ו שאול ו א ב ד ו ן א מ ר ו כי לא יתיה אתרי ה כ ו שר ל כ מ ו ר מ ו ת מ ס י י ם ו נ ת ג כ ר ת י ל ד ב ר ע ל ל מ כ כ ל
נ פ ל י ו ת ג ד ל ח ס ד י ך ח ס ד של ה מ ת ח י י ם ש א ל מ מ ך נ ת ת כ ת י וימאן ל ה ת נ ת ס כ ט ו ע נ ו כי לפי ר ע ת ו חיותו ג י ד מ ת
י ס ר א ל נ מ ל ט ת י ו מ ע ס ק י צבור ע ״ כ יצאתי מ מ ח נ ה לו הנאמנים תס־יו אומרים עליו ועל חלול ה ' גדול כי
ואתתלכת כע־ותיך נפניתי ואדכרה כמימריה רגע גיל מ ד ו ו א ס ל א י א מ ר ו כ ך ה י ו ד ע י ם ו מ כ י ר י ם אותו שהם
כ ר ח ב ה כ ה י ע ש ה ו כ ה י ו ס י ף ל מ ח כ ה לי כ י א י ת ך ר א י ת י ע כ ״ פ ה י א ס י כ ה ש י א מ ר ו לית דין ו כ ו ׳ • ו א ס כן כטוב
לא תלהט על פנקסך • מקולמוסך להכה יצאה אש תייס וכאלה דכריס אשר ת ס מ ר ש ע ר ת כשרי לו למה
ו ל א כ ש ע ו ה לא ב כ י ס ך ו ל א ב כ י ס ך כי א ס ל ש מ ו ע כופת כן והוא לא ככל כתי מ ת ג ב ר להשקיטו מ ז ע פ ו יאני
אלה ו א ת כל לו מציין ו ת נ ו ר לו או״ר ה ' אשר דבר נפשי בפחי משם כן יחשיכ ויצאתי לא ולבבו ידמח
א ח ח ד ב ר ת י וכי נ ש ב ע ת י ל ה פ נ י ה אליך להורות ת ש י ב ה ו ה י ה לכי ה ו מ ה ע ל י ע ל ה ד ב ר ה ו ה וצייתי לכל כני ב י ת ו
א ר ו כ ה מארץ מ ר ה נתן ת ה ו ם קולו ו ט ע ם ב ע י ק ' לרבים כפעם הוא ואני כ פ ע ם כרע לשמור א ו ת ו כי שיזהרו
בי ש ע ד ו ר י ה ודבר כל ש ה ו א ע י ק ר נ ר א ה כי ע נ י ן זה נ מ נ ע ת י מ ל ב ק ר ו לניר לו ו ל נ ח מ ו ויהי כ ע ש ר ת ה י מ י ם לא
היה יקר ואת אחרונים ה ל א כ ס פ ־ ת ס איכא דאמרי ה׳ כ כ ק ר ה ש כ ם ו ה ש מ ו ע ה כ א ה כי אותו ה נ כ כ ד כ י ה כליליא
איש פ ח ח א ה ל ו :ע ד כי כשלו ונצכו עומד זה אייקר על מיטתו מצאוהו מ ת ה מ י ת ויהי כ כ ק ר סם שתה
כידינו ה ל כ ה כ ר ו ר ס ל מ ע ש ה לא שירש ולא אין כאופן צ י ו ן פ ת י ת ל פ נ י ו ע ל ה מ י ט ה כ מ ק ו ם הוידויי׳ שערי יספר
ע י ק ר ולירן ד מ ש ג ח כ ן ל ב ר ר ה ד ב ר י ם ל מ י א ו י ל מ י א כ ו י והתחיטת והרופאים בנאות איתי כ מ ש פ ט ם מצאו ה ס ס
ל ע ש ו ת י ק ר ק ד ו ש י א מ ר לו • ל מ י מ ל ם פ י ו ו ה ח ר י ש לו תפשתי כיום כענייתי כי ואני כנהיג כאסעומכתי
כיום
לו כ ר ך שר רומי סימן י״ד
ר ש ע גמור שנאמר עליו כאביר י ש ע י ם ר נ ה והי א מ ר כו הפוגע ידעי כאלו ל א עצמו שמעו עישה כיוס
דבריו מפרש י א מ ר כאלו שסיים ר ״ ע כמה ל פושעים ובנגעים וכאנוי רשעים ליסוריםהיתה בשבט
תככדהו אל יוהו ש א מ י דשככי רכל יה הוי יקרא א ח ר י ה ולדק׳־קילפשפש כ כ ל ד כ ר שישנן כ י ה העניניס
עומרים אמרו אכל אפיי כשוא״ת וזהו לכטלו יכול כעיקר ה ע ר י ת ה ש י י ט ת כין ש ל ח ן ייני ע ם ת ל כ י כ ל
עליו ב ר כ ת אכלים מפני שהוא ואימרים כשירת עליו אני וכפיםקים אש־ הלשון שבש"ס כסדר הרץ כץ
יכמי שתיכיח ה ר כ לת״מ פ״א יקרא דשככי ? משום אכין מושכי כרחוב חשבון ר ח ב ר ח ב למציא לאחת
סרמכ״ס שפסק ס ל פ ה י״א ש ע ל מ ס מהלכות אכל חא לשכת כאהל נמתחות העריתי היות כל ואחר
לחם הרכ כתכ עליו מתאכלין מעייל אין שעל ע ט י ר פ ו מ כ י י את־-הלה ל ע י ״ ט י לישכ ו ל ח ל ק כעטידי
ליה מסייעא הדין נגמ־ רפרק דסוגייא מ ש נ ה י״ל כ ח כ מ ה דאיתי כ י כי א ס כ ה ׳ מ ב ט ח י כי הרכרים לא
מכ״י סי' שמ״ת כס׳ ת״ה ת״ד ה' להרמב״ן מדיין ש א ץ מ ת א כ ל י ן עליו ואין מ ת ע ס ק י ן ע מ ו ל כ ל ר כ ר
ימנו ע ״ ר העולם כלא נטול מן או יפירש אוי נ ט ל ה
וז״ל דסיי ה ו א יקרא דאכילית
העולם נעקר מן המזלזל כ נ ט י ל ת ידים שאמרו כל
הרמכ״ן כסי תורת תאדם א ו ח כאית א ח ר ש ס מ א
ס כ י י י ת א כ צ י י ת ס ) ל נ ו השנויים הנרשמים לעיל( ס י י ם ו כ ת כ ) ו נ ר א ה ו ה י א מ ו ה כ נ ג ד מ ר ס אי לשין נ י פ ל ע ל הלשין ה י א ל א נ ט ל
חתם כס׳ ושו״ר יריו יהיה כ ע ו ל מ ן ס ע י ל ס ו ח ו א לשין נ ע ק ר (
ו י ר א ס לי ד א י ן ק י י ע י ן ל כ ב ו י ק א מ י א כ ל ה ק ־ ו כ י ׳ וו״ל
תיובא היא ואם דקריעה קורעץ להתאבל סראויים ס ו פ י ס י ׳ ש כ ״ ו ש פ י ׳ ל ש ו ן כ ל י חיס ש ח י ו נ י ט ל י ם מ מ נ ו
כשירת עליו עומדים אבלות והיאך ינהגו לא הס העולם מ א י א״ל ר ״ ע אל נטול מן פפי' ה כ י שהוא
ואימדים עליו כרכת אכלים א ס אין נוהגין עליו אכילו'? שככר ה ו ה מ א י דחוה תקללהו ו מ ה קללה ה י א ז א ת י
כלל ע כ ״ ל הצריך ל ע נ י נ נ ו ו כ א מ ' ז י ה י ש ק ש ה ע ל ה י מ כ ״ ן דומיא דאל תככרהו הוא דוחק ועוד מאי אל תכיהו
דשכבי דאכילות ס ו א יקרא יוצאס תירה י״ל ש מ ש ם היחידים תא הראשץ שהיא נטיל מן כפי׳ תאמי אם
ב פ ש י ט ו ת א כ ל ה ר מ כ ״ ן י״ל ח ו ל ק ע ל רבינו י״ל ש כ ת כ הענין קרוכ ויחיה מן,היהירים נטול כאמת שהוא
ע ל דבריי תרתי ת י א ה א דאמרן ראי מ ד א מ ר י ' כ ר כ ת ו א ״ כ מ ה ל י נטול מ ן חיהירי׳ שלחכ׳ שפי' ע ר ו ם ינט״ש
י״ל
סימן י׳״ד כ ר ך שר רו!
״!•א נ כ י ן ( א י ן מ ו נ ע י ן מ מ נ ו כ ל ר כ ר ד ה נ ה ת ח י ל ה א ו מ ר ו
ז״ל ל ח ל ו ק ע ל ה ר מ כ ״ ם ו ל ה נ י ח ס י ג י י א ע ד ו כ ה מ פ נ י מ ה
וראי ומת ה ג ג ינפל האילן לראש לראש שעלה לא
כרכת אכלים ראומריס עליו חצוניות כמס׳ שנמצא
ד ה כ ו נ ת ה ו א דתלינן ד א פ ש ר כ ע ל י י ח י ש ם ג ם כלי סיכיז
״
כל ש ה ו א כ כ ו ר ה ח י י ם מ ת ע ם ק י ן רכר
ל א ש ע ל ה לראש האילן וכוי מ ו כ ח ר ו ק א כ א ו פ ן כאומרו
יכל שאין כ כ ו ר ה ח י י ם אין ה ר כ י ם מ ת י ע ס ק י ן ע מ ו עמו
כ ז ה שיש ל ת ל י ת ש מ א נ א נ ס ו נ פ ל ו מ ח ל א ו נ ס ו ה ו א ד ל א
ל כ ל ר כ ר דיש ל ה ע י ר מ א י ש נ א ר י ש ׳ ד ק ח נ י ס ת ם ה מ א כ ד
מעייל א כ ל א ס ' א נ ו ריאין ש ע ל ה לראש האילן וכי׳ הוי
דנראה ע מ ו לכל רכר ? אין מ ת ע ס ק י ם לרעת עצמו
ו ה פ י ל ע צ מ י כ ק ״ ע א י ש ה א ו פ ן של ר א ש ה ג ג ה ו א ש א ״ א
כ י ן ר כ י ם כין י ח י ד כין ק ר ו ב י ם כ י ן ר ח ו ק י ם ו ס י פ א ד י י ק
אפשר כ א ו נ ס כי א ס כרצון ה א לאו ה כ י לא ה י ה ליפול
רכים ה א יחיד או קריניס וקני אין ה ר ב י ם וכוי ר ו ק א
אופן ש כ ע ו ל ם שיפול לאונסי וכייצא א י פ נ י ס כ מ ו כשום
ו מ ו ה מ כ י ר ר רכל דיני א כ י ל ו ח וכיוצא נ ו ה ג מתעסקים
מיכיחות שהפיל עצמו ירים רכאיפן כיה אה״ן אלה
א פ י ׳ א ו ח ם ישל י ק ר א סקריכיס ככל המתים נאכלים
ד ע ת ו והוי מעייל דירים מ ו כ י ח י ת הויין כלי ס פ ק • ננל
נ מ נ ע ו מ נ נ י ר ס מ ח י ם ני אם ה ר נ י ס אכל דשככי דלא
ו ל א א י כ פ ת לן א ס י א מ ר א ו ת ו ק י ד ם א ו ל א נ ל ד נ ר י א
ה ק ר י כ י ס איתנהו כ נ ל נ כ י ר ה מ ח ו א ס נ א מ ר לזה ררישא
לן ר ל א נ א נ ס א ל א ש ה פ י ל ע צ מ ו מ ד ע ת ו ה ו מ ה ש נ ר א ה
ח י י ם כ י ן של ד ״ י ד ס ״ ל ר כ ש י ם א י פ ! של כ כ י ד כ י ן של
על אפשר ש מ א נאנס דתך מילתא אם נפרשהו דייקא
שמכיין כלבד אלא יה מ ק י ם אין מ ת ע ס ק י ן ע מ ו ו ל א
י ה י ה כן ק ש ת ט ו כ א כ מ ה הטור ואם כאשר פ׳ ונפל
א ו ת ו ו ק ו ד י ; לו א ו י נ ט ל ה י ע ״ י ל א ש נ א ל י ה כ י ן ה ק ר י ב י ׳
עלותו שסיים א ח ״ כ ומלי ד י ן מ ע ״ ל כ א מ י ר ה ש א מ י ק ו ר ס
ע י ש ב א ו פ ן ל י ע ת ר״י לרכיס היחיד וכין והרחוקים
ועשהו ע ״ מ להפיל והלך וחלול שהוא גכוה למקים
מעייל כדין פירש מ ד ״ ץ ככל ח ק ת י ו וכל מ ש פ ט י ו • דין
אמירה א ם לא א מ ר ילא ה ק י י ס שום מינה הא ודוק
מ כ ר ן איתי אלא ד מ ל כ ד דאין ע ל י ה ום״ל פליג יר״ע
ה ז י ע אלא ש ע ל ה כ ע ל י י ת כ י ת חורון והפיל ע צ מ ו למעשה
ה ק ר ו ב י ם מ כ כ ד י ן א ו ת ו ג ם כ כ ב ו ד ה מ ת י ם וי כ ל כ ד דגס
מאכר ככל ר ע ת ו ו ע י נ י נ ו ר ו א ו ת וכלוח ע כ ״ ו לא מ ק ר י
ע מ י כרכר שאינו שהיא כבוד ר ה ר ב י ם אין מ ת ע ס ק י ם
ש י כ ט א כ ש פ ת י ו ק ו ד ם לכן ו א ״ כ לא לרעת אס עצמו
החיים ה נ ה ג ם א ס נ א מ ר זה כ פ ש י ט י ת ה ב ר י י ת א ו א ח ד
רישא א ס י פ א כלי ס פ ק : קשיא
ע ד י ן יש כן צריך ל ה י ו ת פ ש י ט י ח כ ו נ ח ה ב ר י י ת א האמת
כל מ ה שנוכל ולא נרחוק עצמינו אם <צ£או. 4 ח׳
ג ו פ י ה ר א מ ר כללו הדיוקא כדכרי ר״ע דיוקא לדקדק
כפירושא כיון ד ס י פ א מריסא טרוק י
כל שהוא לככור ה ח י י ם מ ת ע ס ק י ם ע מ ו ר״ל רכר של
מעשת הא כביטוי שפתים קידם תלוי רה־כד איתמר
כילן כין ה ק ר ו ב י ם ובין ה ר ח ו ק י ם ו ד ו ק מ י נ ה ד כ י ו ה ו פ כ י
היי מעייל ו כ מ ו ש ה ו א ת־ין כשום איפן לא הכי לאי
לא עמי אין מ ת ע ס ק י ם חיים כ כ כ ו ר ש א י נ י של הא
מאבד עצמי איזהו מאי דסיים קשה א״כ כפשיטית
ה ר כ י ם ולא ק ר י כ י ס א י מ א ס י פ א א ו מ ר ו כל שאין כ כ ו ר
ל ד ע ת מ צ א ו ה ו ת נ ו ק ו פ ו ׳ ה י כ ן נ ש א ר לנו ס פ ק מ א י לא ש
ע מ ו רנד' דיקא הרכים מהעסקים אין ס ר ב י ס החיים
קיימת ל דיו ע צ מ ו שלא ל ר ע ה ועדין לחלוחית מאבר
ש
אין מ ת ע ס ק י ם ע מ ו כ ב כ י ר ש א י נ י של ח י י ם א כ ל ה ק ר י ב י ׳
א י ח מ ר ס מ ו ך ו נ ר א ה ו ה ו א כל שלא א מ ר ק ו ד ׳ ויפירושא
המתים ובאמת קשה ככל דבר ככל עמי מתעסקים
ואפי׳ ראיניתו ש ע ל ה ומפיל ע צ מ ו ע כ ״ ז לא היי מעשה
ר ״ ע גיפית ולפי ג ר ס ת הרמב״ן אדיוקא כרכרי דיוקא
מ ע ש ה א ״ כ פ״ש מ צ א ו ה ו דבעינן אמידה קודם מעייל
כל שהיא ה א ד ם י ג י י ס כ ל ל י של ד כ ר תירת כסי ז״ל
י כ י ' ר ל א י ד ע י נ ; מ א י ה ו ה כ י ה ו ל א וו כ ל כ ר ש ל א חנוק
לככוד החיים הרכים מ ת ע ס ק י ם ע מ ו וכל שאיני לככיד
ראינוהו כשום איפן כדי א מ ר כלום אלא א ף ז א ת שלא
ע מ ו מ י ע ו ט רכים כרישא ה ח י י ם אין ה ר כ י ס מ ת ע ס ק י ם
לדון מ מ ע ש י ו ו ת נ ו ע ו ת י ו והליכותיו ורמזיו ק ו ד ם מ ע ש ה
כהכרח להגיה ש פ י ר ו כ ך צריך אתי וכםיפא רסיפא
א ו ת י ע ו ל ה לאילן מ ה היה כ ד ע ת י כ מ י שהיה בראותנו
והיא כריר : כתלמייין
מ ה היה וצעדיו סגי שאיני מ ת ב ר ר מ פ ס י ע י ת י י דלא
א מ ד כפירוש כטלינן כל ה ש פ ל ת ו ע כ ' ז כל שלא כדעתו
ש ם באייר • איזהו כברייתא הכי עיר 'fבמ״ש
לראש שעלה ל ר ע ת לא עצמו מאכר
אס כ״ש ולא מחשבינן אותו מעייל רעחנו אומדנות
האילן ו נ פ ל ו מ ת כ ר א ש ה ג ג ו נ פ ל ו מ ת א ל א זה ש א מ ר
נ ו ד ע לנו שוס אופן ולא ח נ ו ק או ה ־ ו ג וכו׳ מצאוהו
ע י ל ה לראש ת ג ג יאפיל ע צ מ י ו א מ ו ת וריאין א ו ת ו הריני
דוראיליח מי ש י ס ת פ ק ברבר להחשיבו מעייל כ־י ממנו
לראש ה ג ג ונפל ו מ ח הרי זה כ ח י ק ת מ ע ״ ל יכל שעלה
להוציאו מ כ ל ל כל כך הדכר התנא להרחיב שיונרח
ה מ ע ״ ל אין מ ת ע ס ק י ן ע מ ו לכל ד ב ר מ צ א ו ה ו ח נ ו ק ותלוי
והלא מרישא שמעינן לה כ ע ר י פ א מ ה א ? מעייל י ף ) י ס ר מ נ י ן ג י י ס מ ל סיפו וכן באילן ה ר ו ג י מ י ל ך ע ל
ס ה ש
א ס נ א מ ר דאצטריך תנא לאשמעינן להקל דאה ט ׳ מאכר כחוקת הרי יה פ ס ק פרמכיס 'יל יסיא ייתי ח י י ״ (
רדוקא כעליית הגנ לכל נ ט ע ה ינאמר י ע ל מ ו ש ל א ל ר ע ק ) י כ ל » » א נ ר עצמי שלא נ י ע ת פן ג י י ס הימביו
או
לז כ ר ך שר רומי סימן י׳יד
א״כ מאי שנא ד כ ר י ם ה נ י א י ס כזאין כ י ד ו ח ר ע ה שהס לראש האילן ב ע י נ ן א מ י ר ה ק י ד ם ד א פ ש ר לימד ר ה י א אי
דקדקנו סייפו וכאשר על מושלך ממצאוהו אמידה היה כרעתי ל ע ל ו ת ולא ליפול .יאפי׳ א ס כדעתו הית
או כעס דיך העליה תאמר שהיסה אכל אס לעיל כן ע כ ״ י א י ן ה ד כ ר מ כ ו ר ר כ כ י ע ת ק כ כ י ת ת א ש ה י א פ ג ע
כי היה ככל כ ע ל י ד ע ה והשכל הרי ה ת כ ר ר שלא מצר וידו מ מ ש כ מ ו ש ה ו א כ ע נ י י ן מ צ א י ת ו ת נ י ק וכוי כעצמו
ר ל נ ״ ח סי׳ ג״ל ר׳ ללומדם יכמ״ש ועל המעיין מניחם ושליה כ ת ב ו ספק כלי עצמו שהרג גמורה הוכחה
כאני המבארים כתלמיד יעי״ש כי ,א ם ל כ א ו כ ה ד י נ י ם ש״ד ל מ י מ י דהיי כאלו א מ ר כפירוש כיה הוה ובאופן
הרמכ״ן כסי תירת ה א ד ם ושאחריו נגררו ה־א״ש לנוסח יאין לך מ ע י י ל טרף נפשי מיכיחין שהיא שמעשיי כל
עולה ראו שאני אחר אלא שאמד הוא כאופן והטור לא היי ד ג ם יה אתא תנא לאשמיעינן מ י ה וליה גדול
כחיקת ונופל ו מ ת יהי לראש ת ג ג ומת ונופל לאילן ו ה ט ע ם ה י א רכל שלא ראינוהו אופן מ י ת ת ו ו מ ה מעייל
ליפול לעלות שהיא שהיא ג״כ השמיט כאמירחו היא מתשו' לתריא שכן נ ר א ה דיכר וכמו וכנפשו בעצמי
צריך דא״כ הית ה ע י ל ה וכופל י מ ת דכרי שהם ר״ל מוכיח שהיא שהיא לרעת אעפ״י איבד עצמי ככלל
לסיים ולומד ר א י ת י ש ע ל ה ונפל ו מ ת ילא סייס כן א ״ כ ע י ש ח אמרינן דילמא ריח כ ע ת ת י י א י ן ככלל פירש עצמו
ראי שאני שאמי הרמב״ן כך ה ם רכרי דפי' מיכרח ככך פ י ר ק עול הרגיל תמיר ר פ ו ר ש מר״ין היינו מדין
הרמכ״ם א מ ר כלים כניסח לראש האילן יתו לא עולה כן הפירוש נ א מ ר כן ויהיה הנה גס אם יעו״ש עכ״ד
ולא לא כ ע ל י י ת ו אותו דלא כעינן שנראת היא י״ל תלינן סייפי ימאי שנא כמישלך על נהרג ? או ונפל
מוכת דתם דלישנא אומרו ראי שאני ע ו ל ה דמריהעא מ י ת ת ו ה ו א ע צ מ ו אילצתו להוציא בשפחיו כדרך שגרמה
שהרי ה ר מ כ ״ ן ע צ מ י פי' ה ד ב ר י ם ו א מ ר ד ל א כ ע י נ ן מיה שהוסיף למה ובפרט יוח 1 כאמירה אולמיה ימאי
בקיע עצמי אותי מפיל עצמו רוק מינה מפיל שיראו שאמר עלה י״ל ו ע ל ה מ י ד ר ו צ ת ל ו מ ר ש ת כ ף הרמכ״ם
ב ע י נ ן שיראו נופל י מ ת לעולם ב ע י נ ן שיראו א כ ל לא רעה לתלות בריח ו י י ת ר יש ותר עצמו דא״כ והפיל
א ע ״ פ שלח כריריח וליתני הכי לפליג דאי לאו אוחו ר ע ה שאילצתו להוציא בשפתיי ד ב ר י ם אלו הרות שאותו
עצמי מ ש ת ע י ומפיל א ו ת ו נופל ו מ ת ר כ ו ה הלשין ראו ע ד שתוציא א מ י ר ת ו הרפהו לא ע צ מ ו ר״ל ה ר ו ח הוא
מ א ן ד כ ר ש מ י ת ע ד ע ת ת 1ו ה ו א ב ר ו ר שכן צריך ש ת פ ר ש טעם בו למצוא קשה באמת יה ודכי כפועל
ככא כין ראשונה ש א מ ר ו כין ב כ כ א כמה י״א ו א מ י ת וריאין האילן אי לראש ה ג ג ואפיל ע צ מ י לראש
עצמו מאכר בחזקת כלשון שניה כחזקת ו מ ח הרי יה ונפל האילן לראש שעלה איתי
רערין הדבר כחיקת הוא מכורר ככל התלמיד דלשק הריני ע ו ל ה לראש ה ג ג ראוהו ש ע ל ה מ י ד דרך האומר
ל ו ד א י ) י ע י י ן נ כ ־ נ י־6 מ ה אלא שהוי ס פ ק קרוכ כספק ה י י יה כ ח י ק ת מ א כ ר מצר ונפל ו מ ת או שהיה כעס
וכן ב ס ו נ ה גחן י ו ו ן היטיב שבחן ב ח ז ק ת ה ל א עיא ועיב בחזקת עייל ה נ ך ר י א ה ש ס ר מ כ ״ ס ז ״ ל ע ש ס ג ׳ שנויים מ ן ה כ ר י ת ׳
מ ק י מ י ח ( י כ פ ר ט ן א ח ה מ י צ א מ א י ד א מ ר י נ ן כ מ נ ח י ת דיייכ ש ה ש מ י ט ב א מ י ר ת ו ל ע ל ו ת לראש ושיפיל ע צ מ ו וימו׳ א׳
מ א ן ד מ ת נ י לה א כ ר י ת א כ״ש א מ ת נ י ׳ ו מ א ן ר מ ת נ י ע״א נ ק ט ס ת ס ש א מ ר לעלות .לגג ותו ל ״ מ כ ׳ שהוסיף אלא
לה א מ ת נ י ׳ א כ ל א כ ר י ת א לא מ ש י ם דמצי א ת ר לה א נ א שהעלית ג' שהוסיף כברייתא שאינו מיד מת שעלת
רקתני כתולה מן ע״כ ותכונת דמתני' סמיכי העדים ית גם שאינו מה או מצר כעס דרך שתהיה צריך
הנשיאין הייני ש נ כ נ ס ה ל ח ו ש ה י מ ת כ ע ל ה כ ח י ק ת שלא מגוף ־הוציאו לומר האחרון נוכל ולשמי כבריתא
כ א ש ר פירש״י כמתני' עי״ש וא״כ נ מ צ א ר ע י י י ן נבעלת מצר כ ע ס אי דרך העליה ראם לא שהיתה ה״ייתח
יש 19 יט
כ ר ך •על רומי סימן י״ד
ה י ה פ י ס ק דין י ה ו מ פ י ש א י ת י כ ס ר ה י ט י כ כ א ש י ליה כן ב כ ד י ת א ד א י כ א ע ר י ם שלא יש ס פ ק מ ה כ ־ ע ת ו ל א
כ כ י א י ר י ס א מ ר י ם א ע פ ״ י שלא כ א י ככר־יתין ו א ס עשה ג מ ו ר יעי'י מ א ן י מ ת נ י ל ה א כ י י י ת א ה ו א וראי נכעלח
נ א מ ר ל ה פ ך ר ה כ ל א ח ר כין ר א י נ ו ה ו מ פ י ל כין נופל כה וכמאני' הוא ודאי גמור הוא אמתני' רככריתא כ״ש
מ ד ת הרי; לקחה דא״כ שקשה מלכד אחר דין הכל ספק והיא כדור ש ל א נ כ ע ל ה י ד ל ה ש ע י י י ן יש 5חיקת
יה כ ח ז ק ה ע ו ד ז א ת מ ה הלשון א ו מ ר ת הרי וכמיוכר ס פ ק דאי הכי ריח אינו ודאי גמיר מ כ ל י שיס ולעילם
ספק נשאי מקום ע צ מ י תו מ ה שראיניהי מפיל כיון ל ד ע ת ולא לומר מ ״ ע שלא או הרי יה מ ע י י ל הול״ל
אגב שלא ל ר ע ת ו כ א מ ו ר ו ל ו מ ר חני ליה כ ח י ק ת שהוי ה ס פ ק ו א ת ר ש ד כ ר יה מ כ ו ר ר כחיקת דמודה על לשון
א ג ב ס י פ א יה שפי' ה ר מ כ " ! או תני רישא וכמו נופל תא חינח א ״ כ יוהי ש ק ש ת השמים כתצי כשמש הוא
יותר מ כ ו ר י עצמו דיש מ א כ ר והנראה גדול דוחק ש מ ע נ י מ מ נ י ש א מ ר שרצת ל ת מ י ת ע צ מ ו רלא כסיפא
היכי אחריו צריך לתתי־ תאמוריס ובאמת מאופנים כ ח ז ק ת ו ק א י ר״ל כין כ ת ו ק ת א נ י ש י ו ק ו ) כ י סתש ח״כ
לת א ו פ ן מ כ ו ר ר יותר מ א מ י ר ה ו מ ס י ר ה וראית משכתת אניש ו ע ל מ א ח פ ץ תייש א ־ ח כ י מ י ם ל ו א ־ ת ג ו י נ ו ל א י כ ח י ו מיג[ מ ח י י ' (
לפוס הראית מפיל עצמו ככל ד ע ת ו ותוא פלא כתיש בין כ ח ו ק ת י ה י ר י ת י לבלתי ע כ י ר ע ל מ ק ר א מ ל א א ך א ת
מיה : פי אפיי כ ר י ך נ כ ו א ת ל א י ת כ ר ר יותר ריהטא שמענו כפיייש ל נ פ ש ו ת י כ ם א ד י ו ש ו א ״ כ כ ל שלא דמכם
יש שיאמת מעייל כ ע י ק ר ה י י ן של י״ב והיא ש ג מ ר ע צ מ י ל מ י ת ה לא מ ר ע י נ ן ת י ק ת יהידוחו ואנושייתי
שלפום אסירו גרר לדעת לעמוד כגין מושלך ע ל סייפי ר א נ ו רואין מ ת ו ך מ ע ש י ו ואפי'
דמכם את מאך היא איסורו ששורש ידעני אמת ואמרינן ראיכר ע צ מ ו שלא ל ד ע ת כגון ש נ כ נ ס כו רוח
ש כ פ ת ו והניחי לפני ארי וכיוצא כו והרגתי ח י ה וכן או מ ו ה י ו ק י ו שורש מ י ה י י נ ״ ל ח י ו ס י ' י ״ ו ה ר י כ י ש ס י ' ת מ י ו ו ת » ' ו ל ע נ י ן
מ י מ י נ ן א י ח ה חיקה ו ת ל י נ ן כ מ י ע י ע מצוי ו י ל ו ן כשיית ולא חוקת
ע צ מ ו כל א' מ א ל ו שופך דמים ה ו א ועין ה ר י ג ה ההורג
ל י י כ ח ו ש ו כ ן ל ע נ י ן ח ו ק ת א י ס י י איא ל א מ י ע י נ ן ל ח • ת ל י נ ן נ מ י ע י ט
כ י ד ו ו ח י י כ מ י ת ה ל ש מ י ם ו א י ן כ ה ס מ י ת ת כייר ו מ נ י י ן ש כ ן החיל־ י ע י י ן חיי פ ' נ מ י ם שאין ל ס ם ס י ף נ ל י ל י ס מצוי ו ה נ ט נ ע י ש
שנאי שופך ר ם ה א ד ם כ א ד ם ד מ ו ישפך זה ה ה ו ר ג היין ו ל י ו ע י נ ו י ה ה א לא ש ס ה י נ ת ש י נ ס א ח ו ת ה א ר כ ת י כ י ו ס ט ־ י נ ס ע ל י
א ח י י נ י ו מ נ י נ י שלא ל כ ר ר ו כ ר י ם אלי נ ש ל מ ה י ר נ ר ח י ע ל ס נ נ י א י ש
כ ע צ מ ו שלא ע ״ י שליחי א ת ר מ כ ם ל נ פ ש ו ת י כ ם א ד ר ו ש י ה
ו ק ו ק ו נ ח י ל י ק נ כ י ן י ס יא=״'ל( י ע ״ י ש פ י ר א מ ר י ת ״ י כ ת י ק ת
חכירו אדרשני יה ה מ ו ס ר מ י ד כל ח י ה עצמו ההורג
כרישא שכבר א מ ר ו ה י א ברור אכל שלא ל ר ע ת מ״ע
ל פ נ י ח י ה ל ט ר פ ו מ י ד ה א ד ם מ י ד איש א ח א ח י ו א ר ר י ש
שהתרת עצמו למיתה כריית־ן לגי־סת וכפרט כפיו
את חברי • זה השיכר אהריס להרוג נפש ה א ד ם את
ו י כ ר י ר כ י א ת נ ו שפוי כ ד ע ת ו כ א ש ר ירכר איש בפירוש
נ א מ ר כ ש ל ש ת ן לשין ד ר י ש ה ת ר י ד י נ ם מ ס ו ר ל ש מ י ׳ יכפי׳
דאין דבריי ו ת נ ־ ע י ת י ו מ ת ב ר ר לנו ר ע ה ו ישמתיך אל
כדמיתי י ה ה י א כייר ת נ ״ ל הרמכ״ם וכל לשק עכ״ל
רעת כ ה ע ר ת יו״ד ריח ר ע ה וכמו ש כ א מ ו לעיל בו
ע ל מ ר ן כ ״ מ י״ל שלא ר ש ם ל נ ו מ ק ו ר יתימא כצלמו
מצר ואחד או דרך כ ע ס העליה שהוסיף הרמכ״ס
ל ס י פ ם ש ה ו א ל ש ו ן כייר פ ' צייד כ' הלכית הלו מראשם
כ ד ע ת ו ועכ״י אמר מ כ ו ר ר אצלינו ש ה ו א שפוי שהדכר
ואין ל ו מ ר א ל א כ מ ״ ש מ ו ת ר ״ י איילאי י ״ ל כ ס ׳ ברקדוקו
וכ״ש לפי ת נ י י ס ת ש א מ ר ל ע ל ו ת וליפיל ו ל מ ו ת לעלות
ל ח כ מ י ם ת ״ כ מ ע ר כ ת ת כ ף א ו ת י' כ י ע ו ״ ש )ימיין ועור
לתלות כאונס ע ד שאין מעשת עשה שתכף וראינו
א ח י למינק עצמי י פ י ת ש ס כ ש ה נ י א ו ע ח ישיי ו ש נ י מ ע י ט י ם נ י נ ה י
ה פ ס ו ק הוה ה י א ל ס י ו ג ע צ מ י ו כ נ נ ו ו ו ע ת ה ו מ נ י ן ייל ו כ ל ואתו
והידתשית נתכרר לעיני תשמש א״כ הרי וכיוצא ליה
סלפה הניא ו ע ת הרמכיס ויל מ פ ס ק ו ת י מ א איך ל א איהיה אתת א ו מ ר ת ה ר י זה ע צ מ ו ל ר ע ת א ״ כ ת ו מ ה תלשין איבר
ל י מ ע
!י ו ק א י כ י ח יי־ ="ו ' ( ו ל ש ו ן א ך א מ ד ו כ כ ״ ר ש ת ו א פ ר ט מ ע ״ ל י ת כ י ה ו ל ״ ל ה ״ ו מ ע י י ל י ב כ ר ת ד מ כ ״ ן ז״ל כחיקת
לאנוס כשאול י ע ל ות ה ז ר י כ ו ל מ ע נ י ־ ס ת י פ ״ ת שם ובפי כ ס י ת ו ר ת ה א ד ם נרי ר נ ר ג ש מ ז ה שהרי פי׳ ת ״ ז כ ת ז ק ת
ורש״יל פ ' ה ח ו ב ל ס י ' ט ״ ן כ א ו ר ך ו כ ר ו ת ב ו כ ש כ ו ת ס״ה מעייל פ י ' א ע פ ״ י שלא ראו אותו מ פ י ל ע צ מ ו כיון ש א מ י
ח ״ כ ס י ' ק י ״ א כ נ ס ת י ח ז ק א ל ס י ׳ ל״ז ו ר ע א מ ת יעקכ יפיריש מיה הרי דנרגש עכ״ר לרעת עשה חוקת
חי״ר סי' ק ל ״ ט י כ ס י ' ק מ ״ כ וריח י ע ק כ שכם' לכ ש מ ח מפיל ראינותו ס פ ק כיון שלא דעדין איכא הרכרים
ע ״ ר ל ח ם י א ו ד ה שם ושבנו י ה ו ד ה סי' ש מ ״ ה כרכי דייק להתספקשמא א ל א ש ר א י נ ו ה ו נ ו פ ל ו מ ת ו ע ד י ן יש עצמו
התיס' סי' מ ״ ו יעיין כ ע ל י ח״כ שם חיים שאל יוסף נ א נ ס ו נ פ ל א ל א ד ה א מ י ר ה ש א מ ד ק ו ד ם לכן מ ח י י ק א ו ת ו
ל ה ר כ ע פ ר י ע ק כ שם וקנים ועיין ריעת כסי עייהת ע צ מ ו כ ק ״ ע ואין נותן מ ק ו ם ל ה ס ת פ ק והו כידו׳ שהפיל
ויתר מאחרונים ה ל א כ ק פ ר ת ם האריכו ל מ ע נ י ה ' כאורך ייפה פירש אלא דעדין לא י ג ה ה מוורלרקדוקינו רכריו
אח־ להכיא יסכו כ ל כ ת ס אל מ ק ו ר אחר פה וכולם ספק מ ה ש פ י ' ה א תינח כאופן כיה ד ע ד ק נשאר רא״כ
האוסדין והמחירים ו ס כ י ת ם כ ה ר א ו ת ס כי אפיי ל י ע ת כויתיה אכל אם ר״ע רהלכה לדעת אין מהיין א ו ת ו
ואיכדו ע צ מ ם עכרו כנפשותס אס לפגוע האוסרים למיתה כפירוש ומסר עצמו ע צ מ ך שאמר כפי׳ הגע
מ פ נ י פ ח ד יסורין ה מ ר ה כ ע ל י ת ש ו ב ה הן כ ו ל ם ל־עתם א ו שתרו .ע צ מ ו כתיש ה ר א י ת שהפיל ע צ מ ו וראינוהו
כ פ ר ת ם ואין ד י נ ם כדין מעייל ו ה ם כ כ ל ה כ ש ד י ׳ מיתתם ע ד שלא ישאר לנו שום מ ק ו ם ל ה ס ת פ ק י כ י ד א י לרעת
ע ל מ י ט ת ם ו א ץ ג ם א ת ר ר״ל מ כ ל אלו ה פ י ס ק י ' תמתים גמור כיה היא רשע כאופן פ ג ע כנפשו א״כ תגמור
ולא כקומתם חמה המעניקים ואחריניס דאשיניס ולהיותו ושלא וכידאי שדינו לקללו כאפו נפשו טורף
כ ד ר ך ג ו ז מ א אין מ י ש נ ת ע ו ר ר ל ו מ ר א י מ ו ד ד ה ל א י מ צ י נ י ע מ י כ ש י ס ד ב ר א ״ כ ה י ה לו ל ת נ א ל ת ש מ ו ע נ ו להתעסק
א ך א ת ד מ כ ם וכוי מ ק ר א מ פ ו ר ש גלוי לכל ה ע מ י ' והוא דין י ה י ל ע ש י ת י כ כ א כ פ נ י ע צ מ ה ו מ ד א ש ת י ק ת נ א נ ר ׳
א ת ת ד ת ם לדונם הזה הגדול אכל העונש ללש׳־ניתס כ ק ״ ע ל ר א י ט ה ו נופל וכן דלא שנא ד ן ראינוהו להריא
מ ר י ק א ו כ ה ר ו ג י כייר ה ח ט א י ם ה א ל ה כ נ פ ש י ת ' בפורשים ש ט ל י ה ואי ה י ה שני נ ר י מ פ ש ע ל ש ו ן ה ר מ ב ״ ם י״ל ד ל א
יו
לח כ ר ך של רומי סימן י״ד
כמע״ל מ ע ״ ל יכין הרוגי כ ״ ד ו פ ו ר ש י ם מדיין י ר א ל י די״ח מ י ט כ כע״י יו ל א ״ ׳ נ ת ב ר ר ב ש ו ם מ ק ו ם י כ ן מ ״ ש
ולרחוקים ש א י נ ו של ח י י ם מניוד מ י ע נ ו ס כי א ס לא אס דינו מה מ י שנתנה גם שם לא נתברר שיטלנה
נזרעינו ר ״ ע כק״ע לכייחי אנל נש'ואח • זה ינל שהמית שלא נ ת נ ה ר״ל עיכרא ועכר ונטלת מי היה
מן זה דנר ׳להיציאי דקי״ל ה ל נ ה נ י ו ה י ה ולא הניח ד מ ש ס -ר ״ ל מ א ו ת ה ס ו ג י א ל א מ ש מ ע כי א ם ע צ ה עצמו
נ״ש מדי • ייחר ולחיץ ו ח ש ש לניזיון ה מ ע י ל השפה כשאר איסורי; ד ע ל מ א • ק מ ״ ל או איסור ח מ ו ר טובת
אחיו עליו להתאנל מ ע ש ה ר כ שלא לעשוח שיחוש מדיין לדונו כפורש שיתית ע י נ ש מ י ו ת ר ל מ ע ״ ל אכל
גרול מ י ה ש א ק ח ו ק ר ו ב י ו ו כ ל ש א ר כ ש ר ו ו א י ; ל ך כ ויין מ״ע עישה נחשכ להיות א ו כ ה ר ו ג י כייר ר ״ ל ש ל א
מ כ ל ל י ש ר א ל י יכירן ש א י נ ו י ש ־ א ל י מ מ י ל א ה ו ' ל מוציאו כרי ל פ ט ו ר א ח קרוביו מ ן ה א כ י ל ו ה ו מ כ ל דיניו ה נ ת נ י ן
כ א ל י אין לי א ח י ם ו ק ר ו ב י ם כלל ר כ ע מ ך כ ת י כ כ ע ו ש ה ש מ ע נ י ולא כ ש ר כ ע מ י י יי ל א ה א ח ו ה ושאר כתורת
וחייבים בשרינו • ושאר ק ר ו כ לנו ע מ ך היא מעשה התרדת כל מה כה תאמר כשום מקום ואס נתכרר
עמך עישה מעשה איני עליי ואם להתאבל קרוביו דינו נתפרש ושם ראבל רבתי לפניך היאתיהריפייכ
יאי; לי א ח י ם וקרוביו מ ר ח י ץ כאלו אינו ישראלי הו״ל עליי מתאכלין פ ס ק אין תרמנ״ם היטנ • יגס נאר
הטעם ויהו ע י ק ר ע מ י ו • כי ה ס י ש ר א ל י ם ג מ י ר י ם ־ ד ו מ י א ד ה ר ו ג י נייר דלת עליה הלת״ס י״לדהני יניאד
כ ״ ד ו ה פ י ר ש י ם מדיין שלא היו מ ח א כ ל י ן ע ל י ה ם בה־וגי מיתה וקבורה ועינול נ ש י עד ה י י ל ת ו נ פ ר ת בי א ם
כפי נ ג מ ר הדין כאורך וברוחב • ואחר שדבר יכמכואר ג ס ה ל ח ם י ה י ר ה ע י א ש ז״ל נ נ ה ד י י ק ע ״ י ל ת ש י י ת ה ר ו ג י
וקרוביו לאחיו אם א ח ה מחייכ הוא ברור כשמש יה למוהריק״ש תראה אחה יעייפא מהא למע״ל נייד
ל ה ת א ב ל ו ש ל א ל ק ר ו ע ו כ ל דיני א כ י ל ו ת ח ח שישנן שלא שהפליג ה נ ק ר א ע ר ך ל ח ם י״ד ס י מ ן ש מ ״ ה נהגהותיו
בקלקדנא בשו״אתהריאתה מביאו ו א ת שישנן כק״ע לרוחצו שלא להלנישו ל נ נ י ס נדין מעייל שלא להחמיר
כמותו כאלו ו ב פ ו ע ל ו ב פ י ר ס ו ם גדיל כזיון שאין אתרי! כעשרה ל י מ ד עליו צידוק הר ן ושלא לקבור אוחו שלא
כקולי מדיין ופורש למימר אותו קורא ופושט אתת וסיים מקום בריחוק אכל ישיאל נקנרי ילקיכרי
נטלת נ י ד ע י ע ו ח ר ת א פ י בקללו הוי ואי ר ״ ע קולית • רשעם • כ״ד מפני מהרוגי הוא וק״ו וז״ל וכחכ
העולם נטיל מן נטול מן היהודים או אי פי' שיהיה כ מ י ת א ם ע כ ״ ר ו א ח ר כל הבידור כפרה רהנהיאיחלהו
נשלח או י״ל שופר חחתם כפירוש חרס כלי או ואיה מעייל עונש מ ה ח צ ע ק אלינו ל א מ ר איה היה
אפו וקנאתי שיעשן ו״ל • כ ״ ש הרכ״ן כפיי וערום בירור דינו • ו ה כ ל גלוי וצפוי לפניך כ א י ה י ט ב ? ל ז א ת
כ א י ש ה ה ו א ה מ י צ י א י מ כ ל ל ישראל ו מ ר ח י ק ק ר ו ב י ו וכל מדברי סרמב״ם קידא נ ע י ם ! הרף ממני כ ע ת אשיב
ויואר יה עליו •וכל ש א ר כ ש ר י מ ל נ ו ר לי י מ ל א ח א ב ל וכשנבא כליי • נושאי וכל ומהש״ע ופרשיו ורכבו •
המיכאות אלו מכידר באר היטב באדר הלכות מיה רק הטובה עלינו • ה' כיד נחכים כע״ה בדבריהם
דג׳ גירים הם • כברייתא דא״ר רנראה לעיני השמש • היא ע ת ה שלח יד־ ואחוז ב ע י ק ר מ ט ר ת ה ר א י ה לעת
1
ת מ י ר מ מ נ י וקל תרוגי כ״ד גדר ב מעייל גרר ת ק ת ל משם אית פ ״ נ ר א ״ ר ש ה כ א ת ב י ד ך • י ה ר א ה לי ראית
מדיין גרר ג' ס מ ו ר מ כ ל ם • מפורשים מדיין • פורשים אין מ ת ע ס ק י ; ע מ ו מ נ ו ח ת ראיתיך • אי מ מ ״ ש מקים
כפני כמה א ת ת ר ו א ה ש ב ל ת ר ב ד י ד י ה ב נ ו י לו שהרי ואין מ ס פ י ד י ן ע ל י ו • ד ב ר ואין ק ו ר ע י ן ואין חילצי; לבל
או לפתית כאהד • כולם הקנא ע צ מ ה • ולא כללם ת א נ כ ר ס י ם ו כ ת ב כ ל ל ו של ד ב ר כ ל ר כ ־ ש ה ו א ל כ ב ו ד
מעייל והרוגי ב״ר שניהם כ פ ק י ד ה א ח ת ־ אלא א ת ה ר ו א ה לככוד שאיני הרכים מ ת ע ס ק י ן ע מ ו וכל דבר החיים
ה ר א י ת • ד ת ת נ א הפיצם ו ס י ל ק ם ל ג ' כ נ ו ח כשינוי כחיש ת ח י י ס אין ס ר ב י ס מ ת ע ס ק י ן ע מ ו ר ו ק מ י נ ה ד י ק א ה ר כ י ם
ת־ן מעייל לא א ת ה רואה ומשפטם • רסנה דיניהם א ב ל ה ק ר ו ב י ם ק י י מ י כ ד י נ ם ו ל א שייכי ב כ ל דין ית כלל •
מ ש פ ט י כי א ס ע ל ה ר כ י ם ה ר ס י ק י ם ר״ל ל כ ב ד ו ב פ ר ה ס י א ו ר א י ה ת י ת כ ת ע ו ר שכל אלו הדינים ה י א ע ל ת ד ת ו ק י ם
מ ט ע ם שכל ע נ י ( ס ר ב י ם ה ו א כ פ ר ה ס י ' א כ ל ה י ח י ד מנעם ו ל א ע ל ה ק ר ו ב י ם • ש ה ד י ל מ ט ה כ כ ר י ת א י' ש ט נ ו ה ר ו ג י
ע י ק ר ו ג ם אלו והקרובים לא אירכר שמייהו כל רחוק אסיהם אלא לכל ד כ ר • מתעסקים עמסס כייר א י ן
דייל ה ר ב י ם ו ה ר ח י ק י ס ל א מ נ ע ם כ י א ס מ ב כ ו ר ש א י נ ו הדיינים ו ה ע ר י ם ולא כ א י ס ישראלי; כ ש ל ו ם וקרוביהם
ככבוד החיים ככל של ח י י ם ב ש ו א ״ ת ו א ד ר ב א ה ז ה י ר ם הרמכ״ם פסק וכן איננין עליהם אלא מתאנלין היי
דיניו ו כ כ ל מ ש פ ט ם • י א ם ז ה ה מ ע ״ ל ל א י ק ר א ע ו ש ה רענין האחת מכאן תרתי ראיית שם א ו ת כ א ו ת • הרי
ו ק ר ו ב י ו נ ע ש ו לו קרובים ע ד ש א י ן לו עמך • מעשה אין מ ת א כ ל י ן לא ת נ י ליה כ ה ר ו ג י כ ״ ד א ל א כ ה ר י א ח י ם
מ א י ז ה פ ח ח או חלון א ט ו ם י ת ס י י נ י ה ר ח ו ק י ם רחוקים וקרובים י ע כ ״ ז היי איננין • י כ ע נ י ן מעייל לא תני לית
כ כ כ ו ר ה ח י י ם ה א כ ל כ כ ו ר ה ז ה א י נ ו אלא מ פ נ י ק ו ר ב ת ם לפו )ואן־ הקרובים כענין כלל כלל י ע ן ד ל א מ ש ת ע י
קרובים הרי מ״ע עישה איני ואס היה • למע״ל נ ר ס ת ה ר מ כ י ס ע כ י פ ת נ י ליס כ ה כ ר ח נ ח ר י ה ר ג י ש ש ס ס ה ׳ ־ ח י ק י ס
נ ע ש ו ר ח י ק י ס כ מ ו ה ם ו מ א י שנא אלו מ א ל ו ויה ברור יען ש ס ק ר י כ י ס ל א א ו נ י ש מ י י ס י כ ל ו כ ל ו ל ק מ ן נ ר ח י כ ס ו י כ י ר כיח
נ ש י י ( ו ע ו ד ר א י ה שאין ה ק ר ו ב י ם כ כ ל ל דין ז ה ר מ ע ״ ל •
להם הציב ב׳ • גרר ב״ד מ א ד • באני בענין הריגי
• אחד כענין כייר מהיוגי ד א ״ נ יהיה מעייל חמור
ה ח נ א ב מ ה בפני ע צ מ ס שלרבים א ס ר ל ה ח ע ס ק ע מ ה ם
שאין מ ח א כ ל י ן ע ל י ה ם • ע פ " פ אוננין כיד אס שהרוגי
תדע שאינו ־ בין חיים ד ב י ר ״ ל ב י ן ב כ ב ו ד של ככל
סס״ד ה מ ע ״ ל לפי ואלו ה ר מ כ ״ ס ג״כ שפסקו ונמו
שכן ה ו א ש ה ר י ל מ ע ל ה פ ר ט לך כ ׳ ד ב ר י ם פ ר ט לך כ ב י ד
שאין מ ת ע ס ק י ן ע מ ו ל נ ל ר נ ד היינו ע ל ה ק י ו נ י ם ג״כ
וכאן הרחוקים • ש א י נ ו של ח י י ם ו פ ר ט ל ך ס ר ב י ם ר ״ ל
מ ח א כ ל י ן כלל • א ״ נ ל פ ח ו ת ע ל ה א כ י ל י ח שאין והייני
ו א מ ר א י ן מ ת ע ס ק י ן ע מ ו לכל ד ב ר פלל כ י ן כ פ ב י ד סתס
ה ר ו ג י ב ״ ר • וליי כמו ה י ה לו ל ו מ ר א א ״ נ א י נ נ י ן ע ל י ו
כין כ כ כ י ר ה מ ת י ם יכין ה ר ת י ק י ס ו כ י ן ת ק ר ו ב י ס הסייס
שאמרו עימרין עליו נשירה ואומרים עליו ב ר כ ת שמה
מעשה כפועל ציוה ל ק ר ו ב י ם כ פ י ר ו ש ל ע ש ו ת יאדרכא
ודאי ראניניר, א ב ל י ם • נ ר צ ה ל ו מ ר • ש ה ו א א נ י נ ו ת זה
ימי שמירת כמקום והעיייס הדיינים לשאול כשלום
בלב.וברכת אבלים נ פ ה מלא ו מ ע ש ה רב • ועור הוא
מ ר י ה ט א דלישנא ר ה י ה ה ע נ י ן ת כ ף או ינראת אכילית
ועור אנינות • על מ ע ו ל ם לא מצינו ב ר כ ת אבילות
לכל ה פ ח י ת ת י ך מ ן ו' י מ י ם י ז ה לך ה א ו ת שציום ל ע ש ו י
בין המרחק הענין כ ע צ מ ו קורא בגרון דרב אעיקרא
כ׳
כ ר ך שר רומי סימן י ד
ובעלמא מכלל כפה תשכח לשכחא הלב ויכירה אל ר ב ד י ם ב ק ״ ע ה פ ך דיני א כ י ל י ת ה ־ א ש י ן ר א כ ל א ס י ר כ'
לשוני הצריך לעגינינו ע״כ בלב והרהור כרכור זכירה שלים ב ק ״ ע להתחיל בשאילת שלום ו כ א ן ציום כשאלת
מ ת ח ת ירו כ י א י ך יצאת גיולה המחי׳ שגיאה ואחר מ פ ת ת כיתי לצאת י ה ע ד י ס שנית שאבל א ס ו ר הדיינים
תירא שחורתינו שנאמין שכעולס בשום אופן אפשר והע־יס הדיינים לפני לצאת ולבא ציום ב ל 1׳ ו ב א ן
ה א ד ם • אן כ מ ו שאינם ככח חיים מצינו מציח אלהים א ו ת ם כ ח צ ־ י ה ם י ב ט י ר י ת ס • ולזה נ״ל ר כ מ פ ר ש ולבקר
שאין מ ק ו ר ס בשכל כי א ם ב ט ב ע ? כ מ ו ש ה ם שתאמר יש רלכאורת עליהם מתאכלין ולא היו ואמי סייס
כלב יום ככל ה ז כ י ר ה ו ה ש כ ח ה ו ב פ ר ט לזכור כאמח ע ל י ה ם כ ר י ך ציוי דהכי הול״ל ואין מ ת א כ ל י ן להקשות
,
טירופי ככמה אלפ ו א י ך י ז כ ו ר \ ו מ י י ע ו ר ר לו ה ז כ ר ה סיפ־ר • עליהם כירך ולא היו מ ת א כ ל י ן לומר ולא
ה ס כי לא להזכיר ש א ד ם נלכד כ ה ם יום יום 1 הרעת א כ ל ה כ ו ו נ ה ר ה ו א ס י ו ם ו ט ע ם כיצ־ היו כאין ושואלין
ו ר א י ת ם א י ת י ו ז כ ר ת ם א ת כל מ צ ו ח ו מ ק ר א צוח ע ל י נ ו ט ע ם סייס ואמר ו ה ם היו א כ ל י ם ? ולוה כנותן כשלום
ה ש כ ח ה מציית ו מ נ א מ כ ו ר ר ש א ס אין מ ע ו ר ר חיצוני ה׳ אא״כ עליהם מתאכלין היו לא יה י ע ן דהיו עישין
אינה שהביא מעני; זכיית ע מ ל ק כאין מיחיי יהראיה שאין א נ י נ ו ת א ל א כ ל כ • ו א ״ כ מ מ י ל א מ ת ו י י ב י ס אונני!
אחר כאופן ויז״א זכירה כ פ ה לכאן • דלעולס ענק ולא והעדים • ה־ייניס כשלום ו ל כ א ולשאול לצאת
דכריס מן או כ א מ י ר ת איזה רכר ב פ ו ע ל כעשית אי הנה נמצא כלכם אוננין כל א ר ס מ פ נ י שהם כשלום
כרשת השכחה יפול ת א ד ם י ל ח י ץ ה א לאי הכי השפה מ מ ע ״ ל שקרוביו לא היו כ ״ ר ס י א גיר כ' חמיר דסרוגי
עמלק ביכירת אבל • מצרים וזה די לזכירת יציאת מ ת א ב ל י ן ו מ מ י ל א ח י ס י ק י ם ל א היי ס י י כ י ס כ כ כ ו ר ה ס י י ס
שעיקי־ מ צ י ת הזכירה ע ״ י ק ר י א ת פ׳ זכור ו כ ד ו מ ה יען ודא ידא נעשו רחוקים • כיון ד ה ח י י ס ו ה ס ס ק י ו כ י ס
א י נ ה א ל א כ ד י ל ה ת נ ק ם מ מ נ י י ע נ י ן ז ה א י נ ו רי ב ז כ י ר ה מתאכלין הקיוכיס עליהם דאין כיון ר״ל היא חרא
הלב א ל א צריך ה ת ע ו ר ר ו ת שהיא אמירת דברים לבד ג ס הרתוקים פ ט י ר י ס מ כ ב ו ד החייס יהכל הילך ממילא
ה נ ק מ ה כי שם מ ש כ נ ה ו ע ״ ו י פ ה ד ר ש י ר ב ו ת י נ ו ו״ל אל חמיר לפורשי מדיין ג ד ר ג ' באנו י אל מ ק ו ם א ח ר
המקראית ן כמיהס פשטי ימי יפרש ואל ת ש פ ת כלב ע מ ה ס לכל שאין מ ת ע ס ק י ם שמלכד מכולם
המנהג שפשט מת ותו יאמן ולדעתי ה מ ע ט זיע״א שאין כיי! החיים לא כככוד ה מ ת י ם ולא כ כ כ ו ר רכר
תמחה אימייס שאנו בשעה י ע ״ א להכות ברגל בבל הקרוכיס ילא איננין כל ע י ק ר • אלא א ד ר כ א מתאכלין
ז כ י ע מ ל ק כדי לתורות ע ל ה ת ע ו ר ר ו ת הלב שעליו את ולהתעטף לכניס ללנוש ר״ל ה ק ר ו ב י ם מחוייביס הם
הזת אימי שמנהג בלב• ואגב אלחשכח הצייוי כא לבנים ולאכול ולשתות ולשמוח • וכל מ ע ש ה ה ג ד ו ל ה י ה
הקיסי חיקי שה־י ככלל יךמין מזמן התלמוד הוא ובפירסים עצום באכילה ושתית י ש מ ח ה ג ם א ת כפועל
יכו ה מ ן שלא היא מהם ע ל היהירים חד טיאיריסיי שיה בלב לבטל האנינות ט ל י ה פ ך לבן • ה י א הלביש
כנסיות• ר א ה כ מ ת קדמון היא מ נ ה ג זה ומקורו בבתי ט ב ע י שאין י ר ך לציית שלא ל ה ת א ו נ ן ב ל ב כי ה ו א ענין
סי' ה׳ מגילה מ ל א • ושוב ראיתי כ ס ׳ ה מ נ ה י ג מקרא לינצל תחבילה שום ,
ש ה ט ב ע מ ח י י ב ם ו! f מהדברים
ח״י ש ה כ י א מ ״ ש ביריש׳ ש א מ י כ י ד י ״ ח כ מ ט י להאי פ ס ו ק י מ ו ת • כי א ס כ י ו ס ח ל ח מ ו ביום ק ר ב נ ג ד ה ט ב ע ה ח ו מ ר י
וכו׳ טמיא שחיק לומר צריך הגלה נכיכדנצר אשר ל ע ש ו ת מ ע ש ה מ פ ו ר ס ם נ ב ל ע נ י י נ י ם של ש מ ח ה והייני
כצרפח התינוקית מנהג וע״כ וכתב סייס ועוד ה מ ע ש ה הגדול ו ה נ ו ר א הזה לא נשאר האמורים ראחר
המן עליהם ולכתיב הנחל חליקי לקחח ובפ־ישייא יצוק נ מ ו א נ ן מ ק ו ם לאנינות הלב • ו א ם ע ר א ל ה לכו
ומקישים זעג״ז כ ש ה ק ו ר א מזכיר סמן שנאי ושם ר ש ע י ס עינו רעה ע י ש ה כי מ ה זאת ו ל כ ו א ו מ ר לי ל ש מ ח ה
על הציווי למת פטרי אשכחנא וכזה ע״כ• ידקכ
נ א ח י ו אשר נ ש ה ל ט נ ח הוכל ו א ס נ ת עולם א ה כ ו לאחיו
הראיה שהרי ע י ק ר לכר ולא ע ל ה ד ח ו ק י ם הקרובים
לאכול ע ש ה א ת שלו ב פ ו ע ל ע נ ״ פ הוא הפורש מדיין
ומקרא זה ה ו א מ ק ר א מ ל א כ א כ ו ד ר ש ע י ם ר נ ה כציווי
ומחומר הוא אנוס סנשאר ולשמוח • והיה ולשתות
כי יתחייבו זה ה ו א כללי ל ר ת ו ק ־ ס ו ק ר ו ב י ם ו ל מ ה לא
ו י ש ת נ ה ה צ כ ע ו ל א י ש ת נ ה ה ט ב ע ו מ ה לו ל ע ש ו ת קייץ
• חומר כמין הוא האמור לפי הקרובים • אכל אם
שער ו ל א ע ש ה ו כ ז ה רי״ל ת ל מ י ד י מ ר ע י י ת א ת י ו עוד
לעצמה ילכישח לכנים לא מצית אכילה ושחיה דעיקר
הדברים שככל כ ד ר ך ה ת ו ר ה ש ת ת ע ל ה והיינו והלכו
לקיים ע צ מ ה • כי כ ד י ו ב א מ ת א־נת מצות כ פ נ י יצאת
ת ת ת יכולת ה א ד ם ורשותו ו נ ר א ה שכאו ע ל י ה ם שאינם
להראית ל ה ת ע צ כ וצא די כ ש ל א רשעים רנה כאביר
מ ש מ י ם ה כ י ט ת׳ ר א ה א ת כ א ל ו ה ה ת ח ת ירו המציית
הארץ • וא״כ כשלא א כ י ל ו ת כ ש ו ם א ו פ ן כ ד ר ך כל שים
מ מ כ ו ן ש כ ת י ה ש ג י ח לצוות חומר האדם • וע״ו טבע
ושמחה ע ו ל ם כ מ נ ה ג ו נ ו ה ג וששון יש א כ י ל י ת מ מ י ל א
ע ל י ה ם ר״ל ע ל ה מ צ ו ת ה ס ם מ ע ש ה כ פ ו ע ל כרי ל ה ב ר י ח
ו ׳ ) י י ־ י ל ו ב י עיי! ו כ ה י ת ש ו י מ צ א כו ואינו תלוי כ א י י ל ה
השנת יום וכור א ת כ כ ל מ ת שיוכל ד ר ך מ ש ל האדם
ע
כ י ת י ס ו ד ם עיאש ויל כ מ נ ה ג י א ר נ י י ל וק״י ע י א ס י ף י י י י ( ו כ ל י ה ל ק ד ש ו • ו כ ר ס ו ע ל היין כ פ ע ל ו כ ו ר א ת ה י י ה ה ז ה א ש ר
מצר כקרכס חלל לכס אין כי לרחוקים תינח תפילין כ כ ל יוס כ פ ו ע ל וכור ממצרים י הנחת יצאתם
טכע כלכס המרירות א כ ל כ ק ר ו ב י ם כי החרחקיקס דאורייתא וכור פ' קריאת א ש ר ע ש ה לך ע מ ל ק את
קייס על אלה ת ס י כ המצוה לשמוח כ פ י ע ל כדרך תחבול׳ יתשכת ו ט ע ם רוק רבים וכאלה כשנה כפועל אחת
ל ה ל ח ם נ ג ד ט כ ע ם שלא י ת א ו נ נ י כ ל כ ם כ ה י י ת ס מ ט כ ע ם יפלו ולא טבעיים הם ני הינייה והשבחה סינרים
השישים ומן מן ה ג ו ע שאד כשר איש כאחיו ידובקו י
ת ח ת ס י ג הציווי א ם ל א נ ע ש ת מ ע ש ה נ פ ו ע ל ד נ ו י ת א
על יש ל ה ק ש י ת מזה מ א ד אשר זה כ ד ו ר רבי וגס הפורשים מ־״ן לאנול י ב נ ן ב ט ע מ א וציו ל ק ר ו ב י אמור
ה ר י ג י כייר ל א מ״ש כחיי לסנהדרין שפי' ע ל הרמייה ו ל ש ת ו ת י כ ו ' ? כי ל א י פ י ל הציווי ב ש ו ם א ו פ ן ל א מ ר ל א
אלא כלב כ ת כ מ ת א כ ל י ן א ל א אוננין שאין א נ י נ ו ת היו ת א ו נ ן ב ל ב כ י ה ו א מ ה נ מ נ ע ו ת ת ח ת ס ו ג הציווי ב ט ב ע
יז״ל ויש ל פ ר ש ל א ה י ו מ ת א כ ל י ן ד ה ו י ד ב ר ה נ ר א ה ר כ ת י כ קייס והוא כ י ו ר מאור יעיין תשובת ב ש מ י ם ראש סימן
ט ע ם אוננין שאין רשעים רנה אלא אונניןימה כאבוד הימים מ צ י י ס .ש ל כל ש כ ת ב יי״ל ו ל י ע ת י י צ י א ת קע״ג
הותר נראה שאיני א ל א ב ל ב וכיון ד ה ו י ד ב י אנינות גני -ז כ י ר ת ע מ ל ק ס ג י לה בלב מ ד א צ ט י י ך מדאורייתא
להס
טל כ ר ך שר רומי סימן י״ד
רכבר מאתר מהיכן תיציא הק״י פריכא שכור יקליט ל ה ם • א י נ מ י מ ה ט ע ם אוננין שאין א נ י ט ת א ל א כ ל ב
ד מ ע ״ ל קיל ט י ב א מהרוגי כ ״ ד ו א ם לא שיאמר כררנו ו א י ן א ד ם יכול ל כ ב ו ש א ת יצרו ש ל א ל ה ת א ו נ ן י ש ל א י ד ו ה
כן א י ך יתיישבו לי ילכיוצא כ י ד ק י י מ י כ ס כ ר ה ז א ת כ ל דאי עיקר נראת ע ל קרובו ע ״ כ ולע״ר פ י ' ראשון
תנתנין ל מ ע ל ה יתיא פ ל א כ ע י נ י : תדברים עליו כפירוש ה ב ׳ ד ג ם מ צ ד הדין ה י ה א ס ו ר ל ה ת א ו נ ן
לכשיתעקש ת מ ת ע ק ש ככיאירפ״כ ראכל אף י״ג למי א ל א שאין ת ח ט ל ת י ע ן ה א נ י נ י ת ה ו א ב ל ב ו א ״ א
מזלגו תנ״ל ייכארסו כאשר י ע ל ה רכתי תיה ק ר ו ב אליו ל כ ט ש יצרו מ ל ת ת א ו נ ן • א ״ כ שתוא
ו י א מ ר כו כוונת א ח ר ת אשר מ מ נ ת יצא ל ח ם ד י ן י מ ש פ ט ולבישת ושמחת לתקן דבר יה באכילה ישתיס אפשר
ייהית דינו ל מ ע ״ ל שלא ל ה ת א ב ל עליי כל ע י ק ר תיון אפילי תותר לכנים כ מ י שהיא בפורש מדיין ד ש ם לא
כהריגי כ ״ ד אי אפי׳ כפורש מד״ץ ככל מ כ ל כל עכ״ז אנינות ונצטוו הקרובים ל ה ת ע ס ק ב ע ס ק י ש מ ח ה • א ל א
שיאמר לא א ע ז כ ה ו ולא ארפהי ע ד כולעו ריקי • ע ד ה ש מ ח ה בהרוגי ב״ד • על מדראינו דלא נצטוו יראי
ר״ל הנדונות בתשואה והמספיק הנכון הטעם לי דבר ל ה ת א ו נ ן כיון שאינו מ י כ ר ת שמצד הדין מיתרים
וכדי מד״ץ ה ש י י כ ו ת שכון מ ע י י ל ל ה ר ו ג י כייר ופורשי בסייר ולקמן כיון ש ה ו א כ ל כ ו כ פ י ' ה ר א ש ו ן • הנראה
ל ב א עליי כ כ ת א נ י א כ י א שרש דינים אלי כקיצור נ מ ר ן
ושוכ הותרו • כיאיר סיפס ט ע ם ה ד כ ר ל מ ה נכאר
מסכימי״ס ל מ ש פ ט נקרבה א ם דרכי ה ה י ר א ה ואת״ך
ראיתי להרמ״ת עצמו ד כ מ ע ט תיר כו מפירושא כארא
מר״ץ ופורשים י מ ע ר י כ י ם לתשיית מעייל להרוגי כ ״ ד
מתיב ר״א כר ש ה ר י ל ק מ ן כ ר מ ״ ו ע ״ כ כ ת כ יו״ל תליי
הוכא ה ד ו מ ה ל ה ם א ו ל א • ה נ ה שורש כ י א ו ר דין ז ה
רשעים א ה ב ה לא היי מתאכלין עליהם דכתיכ כאכור
כ ה ג ה י ת מ ר ד כ י פ ״ ג ר מ ״ ק כ ה כ י א ו ר י ן מ נ ו ד ה ודין פ ו ר ש
אלא אנינות שאין ר נ ה א ל א א ו נ נ י ן מ ס ט ע ם אוככין
מ ד י י ן כ ת כ ו ז ״ ל ו כ ת ל כ ו ת ש מ ח ו ת של מ י ה ר ״ ס ז ' ל ־ כ ת כ
להריגת ולשמות ח י י כ ם ת מ ק ו ס לכיף יצרם ב ל כ ולא
)ולשון 1ס ס ו ב י ן וןית ו ז ״ ל א מ ר לי ת ר מ ב ״ ן מ פ י ר ב י כ ו
בהראיש פ' אלו מ ג ל ח ו ן כ ש ו נ ו ו כ מ ו ש י ב א ל ק מ ן ב ע י ה א ב ל ל א ס ו ב א
קרוביהם ע כ ״ ר • ה ר י ב פ י ' דס״ל ל ה ר מ ״ ה ג ו פ י ה דמצד
דתלי
,
ידבר י מעשה עמך האכילות כעושה הרמב״ן בהקדמתו להפי הי״ינש ס י מ ן מ י ד ו ב ה ק ד מ ת מ ל ן כ מ ו ע י ; ל ה מ א י ר י
ב י ת ה ב ה י ל ה דך• י' ע י נ יריק( י א ״ ב ג ם ב ע נ י ן מ ע י י ל ש ה ר מ ב ״ ס
בעריסה מ ה א היה ה ' כפיתו א מ ת כלי ספרן ו ל ד ע ת י
פ ס ק אי; מ ה א ב ל י ן י ל א ת י י נ א ב ה א י ס י מ נ א ל א כ ת ל מ ו ד
מעשה עיישה שיזין ד י ן מ ע י י ל ב כ ל ל ל א ו לי להכריח
ולא כברייתא ראכל דכתי ששם מקיר הדיי • י א ת ש נ י ת
ש מ ע ט נכלל ככלל יה כ י א ס ע מ ך שהרי מ ע י ל ם לא
הלכות להפך מ כ מ ה שלפי כ ל ה א מ ו ר נ ר א י ם ה ר כ ר י ס
תמיד הרגיל מ ד י י ן כללי דהיינו פ ו ר ק ע ו ל הפורשים
הדינים ל מ ק ו מ ו ת ס ושיישי ושמועות רתכות ג־ושות
אפילו להכעיס מינץ הני״ל או ב כ ך וכמ״ש מוסריים
אנו כ א ש י ה א י כ כ ו ה ה וראי ר א ה ־ כל זה כא־שות״ס
ב ע ב י ר ה א ח ת אפילו פ ע ס א ח ת וכמ״ש לעיל מ ו ה ר ״ ס
ו
ל ד ח ק י ל י ש ב -ב י י ה י מ ב ״ ס כ כ ל לשין ש א נ ו מוכרחים
כה״ג השיירי כ ה ג מ ״ ד ו ה ה ר א ״ ש ויל י כ ן כ ת ב הובא
ש ו מ ע ו ' • ו א ס לא י ת י י ש ב ו א י ; א נ ו א ח ר א י ; ו י ש א ר ו כ ס י
יו״ר ס י ' ש מ ״ ה מ ש ם מ ו ה ר ש ה ל י י י ו ״ ר ס י מ ן כ ״ ט ר ה א
הנזיל מוהרלנ״ח מורה צ־ק ובמ״ש החתים ע ד יכא
ע ל אתת עובר מתאכלין רוקח משומ־ לעיי או דאין
ב פ ס ק ה ס מ י כ ה דש״ו ע ״ ר מוהרלנ״ח ומכ״ש לפי מ ״ ש
ה ׳ ל ח כ ע י ׳אבל לתיאבון או בשביל ט ו ר ח מתאבלי; ממצו'
ה מ ע ר ב אין סימכין ש ע ל מ ״ ש מ ו ה ־ ״ י כו ר ב ו״ל ש כ ל
אצלנו מצוי ו ק ו ר ע י ; ע ל י ה ם י ע י ״ ש כי אי; ה ס ' עליו
ה ל א ע ל ת ־ מ ב י י ס ו״ל ע ״ י כ ת ב ל ו מ ו ה ר ל נ ״ ח י ״ ל כ י ד י
מכל בפיהו א מ ת ודבר ה ' לראות הדברים בשרכם
בדביים א י ח ו מ נ ה ) :רללכהיקכהי»נ'=( לני לסמיך ע ל
המקימותאתשגליייס ואת בגלוייםומורתבים בחשובה
שנכניס לא להרמכ״ן הימב״ס ש ב כ ־ יש ח ל ו ק כ י ;
הארס חיית ה נ ז ״ ל ו ד ב ר י ס ר מ ב ״ ן י״ל כ ס פ י האחרת
שלא שהיא בדבי מעשה ולעשות לח־ש עצמנו
ק ר ו א י ם ו ה י ל כ י ס ל ת ו מ ם כ ד ב ר י מ י ה ר ״ ש ת ל ו י י ״ ל שדי;
דיוקא עכ״י יכוינאו מ ב י א י ת ה ־ מ כ ״ ן ו״ל כסבית
וכאמור ויה מן מעשה ע מ ך תלוי כ ע ו ש ה האכילות
לפסיק מנהג רמהני כהדייא אה"; רפליגי היכא
ה ת י מ ה ל מ ה ש ר א י ת י ל ה ר ב מ ט ת ש מ ע ו ן תייג כ ס י מ י ר א
ז י ל נ ג י ה ר מ ב ״ ן א כ ל היכא ד ה י מ ב ״ ם דבריו בהימב״ס
מ ד ב ר י השייך כ ס ק ״ כ מ ב ו א ׳ ־ י ס ט ״ ו שכתב סימן דכיא
החתים כספר ה ם כ ה ; ו ל א י ו ר ע י י א בורן כ ו ו נ ת ו ו ת ם
יוקא קייעה לענין דלא פליגי הרמב״ן והטיר א ל א
ו ד א י ה י ן לנו אז כ ו ו נ ת ו ו מ ק ו ר דינו בירר והרמב״ס
א ב ל ל ע נ י ; א ב ל ו ת ל כ ״ ע אין מ ת א ב ל י ן ו ד ב ר י ה ט ו ר נ מ י
שנראה מדברי ו י א י ש ל ה ר מ כ ״ ן זיל מ פ נ י מ ה להניח
לתתאבל תראויים דייקי ה כ י ר״ב ח ״ כ ה ב ל ה ק ר ו כ י ס
ראויין ל ה ת א ב ל א כ ל אינן מ ת א כ ל י ן ו כ ת ב ש ק דמשמע
מכישנן לי פליגחא קמ״ל אפושי ו ב כ ל יתייה תימב״ם
היכי וראוי ל י ד ח ק כ ד ב ר י ה ר מ כ ״ ס כ ב ל מ ה שנובל כי
ו ל י ה א כלל בספר לחמי ת י י ה סימן ח״י יעו״ש • דייק
בייוי לעשות מ ע ש ה יהו בייש אהי־י דליפלגי ילא
א ו מ ר ו ש א ס •אינו מפורשים ש ה ר י ד ב ר י ת ־ מ ב ״ ן ו״ל
קרואים אמתיים דבריה ייייל ו ה ס מיהילנ״ח כיונה
דכיון נמלא אכילות מ ע ש ה ע מ ך אף ה ס לא ינהגו
ו ה ו ל נ י ס כ ר -כ ו ה ה ו ר א ה כלי ס פ ק • ו מ י נ ה לעני; שלפנינו
עושה הוא אכילות א״כ הדי רואים ת י ה ג ץ דאנו
י י א ו ת ודמיונותיי ההולכות א ק ׳ ל־־ין א ל א מ ה ש ע י נ י ו
מ ע ש ה ע מ ך ו א ״ כ דינו בכל ה מ ת י ם ו ה ק ר ו ב י ם ק י ר ע י ס
ומתאבלים • ׳מ״ש היקוייס להתאבל ג ם ה ו א ג ס ה ע ו ר ההוראה מחי־בית יתי ל י מידי: בדרכי
ארעתיך הנגרר א ח ר ה י מ נ ״ ן ה י א כי היכי י ל א תיסק ר ח י י נ ו ע ״ כ ה צ ־ ד י ם ו צ י י ' צ ד י י ש ולא מצאנו נמצא
'כמי ש ה ס הקרובים המתאבלי; ולדו ש א ר כשר נינתו ליון כדי חיתכת יראיה ט ע ם מספיק
ה ק ר ו ב י ם הראויים ל ה ת א ב ל מצרהידין שיבא ל ק מ ן לי״א ה־וגי כ״ד ישראל • או כ־ין מכלל ל מ ע ״ ל כ י י ; ייצא
ולא הקריבי'המתאבניםמצד י ר ך א ר ן או ד ״ ס וכמ״ש מצד להפך דאי אופי שבעולם • א ל א א ד ר ב א משים
ו כ מ ו ב א ל ק מ ן כ י א ל ו וראי אין מ ת א ב ל י ן ואי; ה־מב״ס שרצח יגרע מ מ י למה כלילי עין שהיא הרציחה
דתליתימב״ן ק ו י ע י ן ו ה י בירוד דבריהם בלי ס פ ק א ח ר א ה נ פ ש א ח ת מ י ש ־ א ל ו נ ה ־ ג עי״יבדיני ה א ו מ י ת שעכ"ז
ע ־ ש ה מ ע ש ה ע מ ך • ו ב ר כ י י השייך איני י ו ר ע איך כיין שמתאבלי; הנזיל מינן ומוהר'ס ויי״ל כתכ מימי״י
הימכ״סלעכי; דלאפליג הרמכ״ן והטור ע ל מבוארים אחת שהרג נפש איכא ת־תי ל ר ע ו ח א ע ל י י •י י י ת ם
א ב י ל ו ת א ל א ל ע נ י ; י ך י ע ס ו א י ר כ א ה י ה לו ל ד י י ק ש ק ו ר ה ו י א ה שנית ש ג י ס מ י ת ה ל ע צ מ ו • א ל א מ א י א י ת מיש־אל
ככל ישראל מכלל ל ך ל מ י מ ר ד מ צ ר מ ת ש ר צ ח לא י צ א
כיה : אכליס ודי תיתם
ה ע ב י ר ו ת לתיאבון ש א י נ י יוצא מ כ ל ל ישראל כגזל ו ע י י ו ת
ה א מ ת הברוד היה כי״ג הערות הנאמרות ואחר
לא מקרי א ס מעשת עמך ה י ו מ י ן לו • ו ע ־ י ן ע י ס ה
ליעת עצמי בעני; מ א ב ד לכו נ א יניכחה
הא למעלה האמורים להכעיס על המפנים שיעשה
איכד ע״ל יהירי מינן איש דהגע עצמך כ י אימוד
דבריו • ואי מ צ ד מ ה לאו ה כ י הרי ה ו א כיש־אל לכל
מ פ נ י צ ע ר י ו ד מ י ו נ ו ת י ו הברוכות כי נ י מ ה לו כ י ל א יכול
כמתדה מ י ת ה לעצמי ה י א לא מ ס ר עצמו ב ק ״ ע שגרס
חובותיו כעלי ורכוי לסבול צ ע ר מזונותיו אי ש כ מ נ ו
ל מ י ח ' כי ס ב ו ר ה י ה ל ה מ ל ט ו כ מ ״ ש מ י ס ר ״ ס מ י נ ן עצמי
דעתו שהיא הר מהדברים המעבירים א ת האדם ע ל
הרמבין בס׳ ) ו ל ק מ ן נ ע מ י ד ב ב י ־ -ו נ ד • הלכו נ ד א ז ק י ( י ג ס
י ע ל ד ע ת קונו כ נ ו ד ע וא״כ ל מ ה לא כחשוב אותו ככל
פגע ד ע ל מ א ולבוה אי-סיה כל ש ל א לתיאבון עבירה
למעלה דבריו מ כ ״ י ו״ל ו ה כ א ת י הא־ם ה״ד תי־ת
ל ה כ ע י ס א ת בוראו ? ו מ ה כל ה ח ר ד ה ב ע ב ו ד ת כנפשו
מ״ע עושה שאינו זה י־״ת מוכיחין כן שה־י כ ת כ
מ מ נ י א ף ה ס לא י נ ה ג ו אבילות ו כ י ' נ י ע י ״ ש • פטורי'
ה ז א ת לדין שונו .כ מ ז י ד ר צ ו נ י ל ו מ ר ל ח י א כ י ן כ ל ה כ ע י ס ?
-א אחי ראם מדין ע ו ש ה מ ״ ע ה י י להייא יהרמכ״ן
ת־ח כללות ו ל מ ה י צ א מ כ ל ל י ש ר א ל {' מ ה ע ש ה ; ג ד
ביי כהרוגי ע י ש ה מ ״ ע כיין פורש מ ד " ; או איני
ה א ל ת י ת ? ו ה י א נ א ד ־ ה פ י ב י י ת מ ר ו כ שיחו ו צ ע ר ו >
י
יהיב שלא ל ה ת א ב ל דינא האמידים י א״כ מהטעמים
• א מ ר ו ק ש י ם מ ז ו נ ו ת י ו של א ר ם כ ק ר י ע ת י ס ס י ף והד
ואם האחות • ע ל י ו ר" ל ע ל ת מ ע ״ ל כ י י ן ר י צ א מ כ ל ל
הפיסקום בספרי המובאים ומאי שנא מ כ ל הנדונות
ע מ ״ ע מקרי א״כ חייבים ה א ח י ־ ועדין לא וצא מכלל
המיה ירא ח עונשים הכו״ל כגון י ר א ת י ס י י י ם י ר א ת
י ל ק ־ ו ע ו ל ע ש ו ת לו כ ש א ־ מ ת י י ש ־ א ל ו מ מ י ל א להתאבל
ד ע ס בדינם ה ו א שלא ל פ ג ו ע כנפשם ואסור גמור כ מ ו
כוונת תירף ג ם ה ר ח ו ק י ם ח י י ב י ם ב כ ב ו י ה ח י י ם י יי
שהעלו כל האחרונים ו כ פ ר ט ה ר ב זרע א מ ת וה׳־כתיים
דלבאורה
כ ר ך ש ל רו .י סימן י״ד
א ת ה' עיבד מ ע ש ה זה ה ו ה עד כי כשרותו חלקת ה ו ה ק ש ה כ ד ב ר י מ ו ה ר ״ י וויל ו מ ו ה ר ״ מ מ י נ ן דלכאורה
ולא נ ר א ה כ ו כל מ א י ם ו א פ י י ש י ת י ו כל א ו מ ד נ י ה ש כ ע ו ל ס אחת נכש שהרג ישראל רנרונם היה כרוצת הני״ל
כ ד ע ת המתפקרים והדומה להם.סיף להכעיס שעשת מישראל וכל פ ל פ ו ל ת ש ו ב ת ם י ס ו ב להוציאו מ כ ל ל מ א ב ד
ה פ ע ל • וכיון ש ל א ה כ ת אל ה י כ ר מן לא הוציא וף ס
שהעון ליה ותיפיק עליו ל ד ע ת ב־י להתאבל עצמו
אימיר איוה ־עדים דומיא נ ה כ ר ר לני כ ר א י ה כ ר ו ד ה ע ל עון רציחתו ה מ ב ו ר ר בידו ה ו א ה ר צ י ח ה ו א ס הגדול
רעה דוח ואימור כלכו • היו טמונים ויגין צעד רקילא גופי רציחת על ל א ח ר י ם ל א חיישי ליה כ ״ ש
כי ו נ ר א ה כו דרך שפוי ה־־עת ושנינו כ ר ו א ה כתלכשה דלענין אכל עייפי ה א מ ו ר ד ב ר י ה ם נ א מ נ ו מ א ד טובא
מ מ ס ש פ ס ק ה ר ״ מ פי״ח מהל׳ כי מי י ו ר ע 1ו מ י ג ד ע אס הוא ה ר צ י ח ה ל א ח ר י ם אין צריך ל ב ד ו ק א ח ר י ו עין
ונמצא רועה בנהר שהיה וו״ל שור מ מ ו ן הי״ר נזקי לחיאכון עבירה וכל דודאי ס ת מ ו לתיאבון להכעיס
מועד מ נ ו ג ח וזה שזה ה י ה אע״סי שור ה ר ו ג בצירו רכיון י ז ה להסתפק עליו אלא דהיה מ ק ו ם מתאבלין
כידוע לישך אין א ו מ ר י ם מיע־ ל י ג ת • זה מ נ ו ש ך ו ז ה ג ו ר ס מ י ת ת י כי כ ו ד א י מ י ש ה ו ר ג ב פ ו מ ב י יראי י ה ר ג ו ה ו
הגמלים ה א ו ח :־ בין וכן ג מ ל נגחו • ויה שזה נשפי הוי דידאי סיכה כלי למיתה כמתיה עצמי והו״ל
שזה ה ר ג ו ה ר ו ג בצירו אין א ו מ ר י ם ב י ד ו ע נמל ונמצא וכן וכנז״ל מוהר״ם בהרוגי ב״ד מעין מ״ש להכעיס
ש ר א ו ה ו ע ד י ם כ ש ר י ם וכ; פ ס ק ה ש ״ ע ח ' מ סי' חייך ער הו״ל כ מ א ר ה ע צ מ ו ה ב א כיון ש ה ח ל י ט ל ה ר ו ג ב פ ו מ ב י
טעם שכתב מ י ה ד ״ י קולון שורש ק כ ״ ט ועיין יעו״ש כלי שוס ס י ב ה ד א י ו ד א י ה י י ל ה כ ע י ס ר״ל מ א ב ד למיתה
לחלק כין ה א ו מ ד נ ו ת דהיביז ש ה מ ע ש ה מ ב ו ר ר מספיק ל ד ע ת ע ״ ז ה ו ר ו מ י ה ד ״ י ו ו י ל י מ י ה ר ״ ס מ י נ ן ז״ל עצמו
ס פ ק מפיטור לחיוב לדיינים שזה חייב ליס אלא שנפל עצמו למיתה דאימא סביר הוי כ מ ו ס ר מ פ נ י זה דלא
לדיינים מבורר שהמעשה ה ח י ו כ ל פ י ט ו ר כיון או מן ע ל נ פ ש ו ו א ״ כ לא הוי מעייל ו ה י א להרוגי ולימלט היה
ה ח י ו ב א י ש ו ר ש ה מ מ ו ן של מ י ה י ה י ע ״ ו ת ־ ע י ל כשויש
התורה : אמיתית
ד מ ו כ ח אכל כשאי; ה מ ע ש ה מ נ ו ר -ל ד י י נ י ם האומדנות
מעיקרא לחייכו כא דאתה האוחר דגמל כההיא
מחלוקתן א ב א נכא לבאר הצעתינו זאת ואחרי
דא״ר הנז״ל בפ״כ של ר ' י ש מ ע א ל ו ר ״ ע
הא ודאי אשר מבירר ר ע ת כלי שוס מ ע ש ה מאימר
כטוב לבארן מראש; לסיפן ע ל כל ה ב ר י ת ו ת ונעמוד
אפי יהיה רמיכח אומ־נא בתר אולמן לא זה כגון
ו ד ע ת עייפי מ ש ק ל ה צ ע ת י נ ו ד ה נ ה ר״י ס ב ר לוח טעם
ה ר כ ה י ע ו ש ״ כ • ו א ט ב ע י נ י י כ ס ׳ ה ק ט ן ח ו ק ־ לב ת ' מ
ה מ ע ״ ל ש ב י ר ר נ ו ש ל א ק ד ם לו ש ו ם ס י כ ה ח י צ ו נ י ת ו נ ת ב ר ר
ב ע מ ן וה כיד ה' ה ט ו ב ה עלי ל ה ר א י ת סי' א ׳ ה א ר כ ת י
ל ק מ ן כ כ ־ י ת א ב׳ פ ג ע כנפשי וכמי שיכא לנו ש ו ד א י
מכל הלוה היא מ ו ס כ ם מוהריק״ו כל כי ח י ל ו ק לעין
פינות ל ה כ ע י ס ככל מומר ד״י דינו ברין לרעת ג'
פוסקים ולא כדרך מ ס פ ד הקרוב לארבעים הפוסקים
כין ר״ל כלל רכר לכל עמו מאעסקין שאין חלקיו
ובראשם הרא״ש י״ל שנשתמש כ א ו מ ־ נ י ה כ כ מ ה גוזמא
א ד ר ב א מצוה לומר הרחוקים -אלא וכין הקרובים
ו ה א ר כ ת י שכל ת ש ו ב ו ת י ו כ ל ס י ס ב ו ב ל כ ת ם מתשובותיו
כל נ ט ו ל מן ה י ה ו ד י ם כדין ע ל י ו הוי נ ט ל ה ר״ל ש ה ו א
ו כ פ ־ ט כתשו׳ כלל ק״ז אשר ב ה ה ר א נ ו ע ל פי י ס ו ד וה
ל ה כ ע י ס כ כ ל ח ו ק ו ת י ו ו כ כ ל מ ש פ ט י ו • או ירצה מומר
ה נ פ ל א ה ל י ת ן א ו ה ו דין כ ו ל ו ע ״ ס י א ו מ ד נ ו ת ו ח י י ב ו י־ו
שיטלנה נ ש מ ת י ולא ה מ ת י ן נטל שהוא כעצמו נטלת
וי״ל ו כ ס י ף ד ב ר י ו כרל: אלף זהובים כיעו״ש י״כ סך
מוהר״י טוב שנתנח וכאשר פי׳ לעול מ ש ם אורח מי
שיפרע ראוי היה ישמעאל י׳ שחייבתי א ת ולאחר
ולומר • עליו נר״ו • ולזה א ת א ר ״ ע לחלוק קדספין
כשטר א ל ף ז ה י כ י ס כי לא כ כ ר מ ת ח ל ה ש ל מ ה י״כ לר'
ה נ ח לו כ ש ת מ ו אל ת ב כ ר ה ו ו א ל ח ק ל ל ה י א י ן ק -ר ע י ן ע ל י ו
הפדעץ האמנהיו על לא ואני פ־עתי א ל א שטען
ואון מ ס פ י ר י ן ע ל י ו י ה כ ו נ ה ה ג ס ד כ א מ ת כ כ ר נ ת ב ר ר ל נ ו
הית נמצא שהשטר עדיין בחזקתו וכאלו ) ב פ ח האימ׳ד(
ע צ מ ו ל ד ע ת ר ״ ל ש נ א כ ר ר ל נ י ש ל א ק ר ס לו ש ו ס שאיכר
ש ל מ ה ה נ ז ׳ ש ל ם ו ק י ו ם ע כ ״ ד נ מ צ א ח י ל י ק ו של ר׳ כיד
דמיון כ מ ו ר ו ח ר ע ה או זה למעשה חיצונית סיכת
שאס כ ־ כ ר י ה ר א ״ ש ז״ל ש כ ת ־ ז״ל מ ב ו ר ר מוהדיק״י
או צרות א ח ר ו ת כ מ ע ש ה זה שלא י מ י ת שחשכ כוזב
לפני מבורר מעשה היה שלא נמצא כ י פ ־ ככל היה
כ מ ע ט שהיה ה א ד ם מ ד ע ת ו ו נ ת ב ר ר לנו את תמוציאין
ה ד י י נ י ם שזה חייב לזה ו א פ י ׳ י ב ו א ו כל א ו מ ד נ י ה ש ב ע י ל ם
כאצבע מידת שום ס י כ ה שיה ר״ל ל ד ע ת כלי מע״ל
כחיוב ה ש ט ־ א כ ל כיין ש ה ו ר ה מחייכ איתי הית לא
שהוא ל ה כ ע י ס שדעתו כ ר ע ת הפוקרים כ מ ע ש ה כראשי'
ה מ ע ש ה לפני הדיינים אלא ששוב ט ע ; פ ר ע ת י ונתברר
י״לשלא ה א ד ם אכל עכ״י ה ו א ס ת ם כריאת ובראשם
ט ע נ ת פ ר ע ת י א ם כן ה י י כ א י ל ו מכויכ־ת והאומ־מת
א ו ת ו ע ל כך וכיון כ פ י ר ו ש כן א ל א ש א נ ו א ו מ ד י ן אמר
עוד כמקומו הארכאי ל פ ר ו ע ושם קייס וחייב השטר
ד ס ו ף ס ו ף אין ה ד ב ר מ ב י ר ר כ ש מ ש כ ח צ ו ה ש מ י ם א ״ כ אין
אפיי הבא נמי ואין כאן מ ק ו ם ל ה א ר י ך ע ו ד .ר ב ו ו ת א
כ ב ו ד שהיו מ מ נ ו כי ח ס חיתו למנוע ע ל י ך כי אלא
אלף א ו מ ד נ ו ת מ ו כ י ח ו ת שיה איבד ע צ מ ו ל ה כ ע י ס שיהיו
והתאבלה וחליצתה מ ח י י י כ י ם לו כ מ ו ק ר י ע ת ם הרכים
ל א נ ת ב ר ר ל נ ו ש ו ס ס י כ ח צ ע ר ק ו ד מ ת לו י כ י ו צ א שהרו
כיוידכבד הוחזק למע״ל תא ו ה ס פ ד ס שיה וראי עליו
המיכאית לקמן וג״כ בירורים אתרים ואומדנות לתנה
להוציאו בא יהין א ת ה ע ד י ף כלי ס פ ק שוא״ת וראי
כ מ ש נ ה כ׳ דברים שמתוכן י י ת ב א ד שהיה ל ה כ ע י ס ג מ ו י
כ ק ״ ע כי ה ד ה ו י לו כבודו למנוע כשרותי מחיקת
עלה מ י ו ו ר ן כ ע ש א ׳ מצו• ) כ מ ו ש -ג א ל-ןמ; ש א מ י ל ע ל ־ ת י ת פ ף
מיד הרבים ב ש י א ״ ת יהו״ל כאלו הוא כ א להוציאו אס
ע כ ״ ז אי! א ת ה יכול ל ח י י ב ו ולהוציאו׳ מ ח י ק ת והכיל עצ»י
א ת כ ב ו ד ו ו א ת ג ד ל ו וכיון ש א י ת ר ע ח י ק ת כשרותו ע ״ י
מומר להכעיס ולפגום משפחתו לדונו ככלל כשרותו
ה ר ע ה מ ר ו ה נ מ ה ר ת ו אי; כ י ד ו ל ח י י כ ל א ח ־ י ם המעשה
ע ל י ה ם שלא.להתאבל ושלא לנוד כ ח י י ס לגזור העומדת
מ ו נ ע לאבלים מ ל ה ת א ב ל כככויו אבל כ ש א ת ה להטפל
ב פ ש י ט ו ת כל שלא ה ת ב ר ר לו כ א ל ו ה ו א מ ו מ ר ל ה כ ע י ס
להוציאו כא אהה הרי כדינו לו ומלעשות עליו
גמור להכעיס שהיה ששמענו מפיו כש־יס כערים
כ ק ״ ע ולדרכו כ ־ י ן פ ו ־ ש מ ד ״ ץ מ ב ו ר ר כשרותו מחיקת
ה א מ ו ר ו ת מ ו כ י ח ו ת ייתר מ ש ו י י ה י ו כל ה א ו מ מ י ס ולא
היטכ • כאד מ ב ו ר ר לפניך הדכר וסוף כל ס ו ף אין
ויה וזה מ נ ו ג ח א ח י וזה נ ג ח ן בצד שור הרוג הנמצא
ודאי מירי ומוציא רמוכח אתי אפיי א ו מ ד נ א והיכי
נשכ:
מג י ס י מ ן י״ד W 1כרך
ו ב ה ש ק פ ה ר א ש ו נ ה היינו יכולים לכלול כ א ו פ ן לתיאכין נשכן יזה מ נ ו ש ך ע כ ״ י פ ט ו ר ד א מ ר י א פ ש ר נגחו א ת ר
מ ס ו פ ק זה מ י שראינו איתי נ מ ס ד לתכנית גיולות ככל בדיני מ מ י ן ה ק ל כך בדיני נפשוח והלך ומי י ו ־ ע ו א ם
מעייל מ א ת ר לימי שהוא ינילים ד ע ת ו ע ל זה היינו כשרותי ליין איתי מוציא איש ישראל מ ח י ק ה שאתה
אלף ע ד שאתר מיני הרבה מסוכן שהמקום שידוע ל ה כ ע י ס ו ל פ ג ו ם מ ש פ ח ת י ע א כ ״ ו • דוראי תלינן כמומר
א ל פ י א ל פ י ם א פ ש ר ניצול י א פ ש ר א י נ ו נ י צ ו ל ו ר א י נ ו ג ״ כ משונה בלבו או פ ח ד דאגה ג־ולה ט מ ו נ ה ש ה י ה לו
ונמסר לסכנה ש ל א ק ר ם לי ש ו ס צ ר ה ו ת ו כ ח ה ו נ א צ ה ואלו לבות וכליות א ל ה י ס צדיק ואיש ל א י ד ע ו ובוחן
היאת כ כ ל ד ע ת ו י מ ת א ״ כ הרי הוכית שאיכר העצומה גרמו מ י ת ת ו ולא ל ה כ ע י ס וכבר הירת־ך לעיל תענינים
ל ר ע ת מ כ ל י ש ו ם ת כ ד ת ו י ה י ה דינו כ ס פ ק ק ר ו כ עצמי ד ע ת מוהדיק״ו והדיבא״ש ומ־הריכ״ל ו כ מ ת ראשונים
ליראי מעייל ל ה כ ע י ס או כ מ י ש ת א מ ר כ ח ו ק ת מ ע ״ ל ו ד א תלינן כשדית מחיקת להוציא רכ־י שלא ואחרונים
ו ד א ח ר א ה י א ולוה היציא מ ל כ נ ו וה ה ע נ י ן א מ ר ה ת נ א דרכה לי'כ חדש כגון יולדה מציי ורחוק כמיעוט
ונפל ו מ ת לא שעלה לראש האילן לא ש ע ל ה כהחלט ת ו ס פ א ה ואפי' רהיו כ מ ה א ו מ ד נ ו ' ד מ ו נ ה ע כ ״ ז להוציאה
ה ג ג ונפל י מ ת ה כ י נ ה ל א בשביל ש ע ל ת לראש לראש מ ח י ק ת כשרוי ולהחזיקה כ מ ז ג ה צריכה ר כ א ו כ ל ד א י כ א
הגג גבוה וייתר רך • ובן לראש ה מ ק ו ם יוחד האיל! רבוותא מ מ ש הכא כ מ י ע ו ט מציי ו ר ח ו ק תלינן דמתלי
היותר גביה שבו עוקץ ח ד וחלק מבדיל או ע ץ המקום דהיה כערים מבורר דאין ה ־ נ ר נגרע • רכל אין
שעילה שידוע שמי הגגות • ו א ב ן כ מ ו שיש כ ר א ש י ג מ י ר אין א ח ת יכיל להיציאו מ ח י ק ת כ ש ר ו ת ו לתכעיש
ל מ ק ו מ י ת אלי ד י נ ו ל מ י ת ה כ ל י ס פ ק ו כ י ו ן ש ע ל ה ז ה כ כ ל
מ ש פ ח ת ו שלא ילפגים הוי נטלה כגון לכייתו כק״ע
ד ע ת י ה ־ י ה ת ב א ר כי ת ת י ר ע צ מ ו ל מ י ת ה וכיון ש ה ת י ר
ג י י ל ה ה י ת ה לו א ו יתלינן ראפשר צ י ה עליו יתאבל
בתיקת ל מ י ת ה מ כ ל י ש ו ם צ ד ה ש ק ד מ ה לו י ה י ה עצמו
מוכרח י ד ע י נ ן ל ה וכיון ש א ת ה פ ח י ה מ ר ה ואכן לא
מ ע י י ל ו ה ו א ל ר ע ת ר ״ ל ל ה כ ע י ס )שככר נ י א ר נ ו ש פ י ' מ ע י ל ר״ל
האחוה כ ו דין לנהוג לאבלים לחייב האמיר מבל
ל ה כ ע י ס מ ו ח ל ! :ו ב ח ז ק ת מ ע י ל ר״ל ק ר ו ב ל ו א פ ל ע ד י ן יש ס פ ר ,כ י ל א
עליו א ״ כ מ מ י ל א ג ס הרחיקים חייבים כ כ ב ו ד ולהתאבל
ר כ
כ ק ב ר י כל צ ־ ( ע ״ י מ ח ל י ט ה ח נ א ל א ש ע ל ה ל ר א ש ה א י ל ן כשורה ולומ־ עליו ברבת והיינו ל ע מ י ר עליו החיים
לכיללו כ ע נ י ן וכוי ד י ל כ ל י ה ה א ו פ ן ל א י ע ל ת כ ד ע ת נ ו הרכים עישיס א ב ל י ם ב ל א זה ו א ם ה ס שאין אבלים
לא שית יען מ ע י י ל )ריל ס פ ק ק י י ב ל ו ד א י ל ה כ ע י ס ( חיקת כ ק ״ ע ומיציאו מ ח י ק ת מכוהו אתה כאילי כן ה ר י
ה ת י ר ע צ מ י ל מ י ת ת שיש כ מ ת ם כ ל י ס ש נ מ ס ר י ם נקרא כ י ד י ס ש א ס אין מ י ש י ע מ י ד עליו כשורה ואין כשדית־
ל ס כ ט ח כחשכס ת ה מ ס ד לסכנית גכורס וככור עצמם אכלים הרי כאלו לא תתאכלי עליו מ י שיברך ב ר כ ת
הקודמים למס׳ ג ד ו ל י וז״ל ס ר מ כ ״ ם פ ״ ד מ ח י פ ר ק י ם מד״ץ וסיף סיף כ ק ״ ע כ־י־ פירש ותרי א ת ה דן דינו
ו פ ע מ י ם יחשכו הקצה הראשון ט ו ב כ מ י שיחשבו אבות מ כ ת א ו מ ר נ א ולא כ־אייה כ ר ו ד ה דומיא ר ע ד י ם כשדים
לסכנות מ ע ל ה ויקראו ה מ ו ס ר י ם ע צ מ ם לסכנו' המסירה ו ל ק ת ה מ י ח ה ־ י ן • א כ ל א ה ״ ן כ ע נ י ן כ כ ו ר ה מ ח י ס אין
שהוא כ ת כ ל י ת י א ת ה מ י ד ה .ר״ל וכשיראו מ י גכודים כא מ ת ע ס ק י ם ע מ ו כי ה ו ה ליה כאלו ה מ ת תרכים
ככוונת למיתת עצמו ומיסד לסכנות עצמו שמוס״ מ ס פ ק והאומדנא שהיה ל ה כ ע י ס להוציא מ י ד ה ר כ י ם
ע ל ות ויאמרו עליו כמקי־ה יחשכוהו ינצל ופעמים לרחוקים שלא לככ־ו והוא כדור כ ד ע ת ר ״ ע מסייעת
ג כ ו ר ע כ ״ י ה ר י ל פ נ י ך ט פ ש י ם ה ע י ש י ס כן ו ה ו א שהיא מכיאית אית כאות לשון ה ב ר י י ת א ה ר א ש ו נ ה וכפשט
ה כ כ ו ד ה מ ג י ע ל ו א ם ינצל כ מ ק ר ה ש י ק ר א ו ה ו לתכלית מ ס פ י ק לפיס דינא : כטעם
גכור ו כ ע ל יכולת יאי לאי ש כ ר ע ת י ה נ ב ע ר ה י ה שיוכל כברייתא השנית ב א לכאר הדברים כאיזה
להנצל כי כ ט ח כ מ ה י ר ו ת י יקליתי לא ה ו ה נ כ נ ס כ ס כ נ ת רפליגי כ י ה ר״י אופן ה י א יה ה מ ע ״ ל
ז א ת ואי ת ו ת ע י כ ר א שנפל ו מ ת כ מ ו שהוא ד ו כ א ד ר ו כ א ל־עת עצמי כ פ ש ט י ה והייני מ א כ ר ו ו " ע ר ו י א י אינו
ע כ ״ פ לפי י ע ה ו ה נ כ ע ר א נ ו ס מ ק ר י כי לא התיר ע צ מ ו אימר שהאיכידעצמי מן העילם היא ר״ל שככל ד ע ת י
מאפי עצמו ע ם נקיא ה מ ל ט יזה אינו מכלי למיתה אין ה ד ע ת הנבון עייפי ה ת פ ל ס פ ו ת ו דיה ודאי תכלית
ע ל י י ת ו ל ד ע ת כ י ה ו ה ל א ח ש כ שיפיל ל פ י ק ל ו ת ו שהיהה לתכעיס מומי מ ש פ ט ו כי ה ו א לידע צריכים אנו
ו מ ח י ר ו ת ו א ב ל ת ו א ת ש ב ל ע ל י ' ולהנצל ו ל ה ר א ו ת ג ב י ר ת ו מ ע ש ה ירי יוצרו ו מ י ג י ע .מ ל י כ ש ש ע ט נ ז מ פ נ י לתשתית
ויה דנפל ו מ ת כ מ ו שהוא הרוב כ מ ע ט כולם ה ו א א נ ו ס מ מ נ ו שיאה ה ת י ר ה אינה א מ ת וכיוצא ד ע ת שיאבא־
לו עמיה ב ח כ מ ת ו ולא ר ע ת י ת י ת י ו כ ל לינצל שלפי כ פ ר ה * כ ״ ש זת מיתת ונהרג להכעיס מומר רהוי
נאנס ע ל ית ש מ א ר ק א מ ר ה ט ו ר י״ל והיינו תכמחו תבליעל משחית הצלסאלהיס ככל דעתו כטוענו ט ע נ ת
ו נ פ ל ו מ ת ת כ ו נ ת ש מ א ת י ת כ א מ ת ק ל ו י ו כ ל לינצל א ל א לגדעו ראוי ודאי צידוניות כי מיאכיית פלספיות
ה ז א ת נ א נ ס ו ל א ע מ ד ה לו ח כ מ ת ו ו נ פ ל ו מ ת שספעס ולהשתין כקיר ח ו מ ת ק כ ר ו • ולקללו ולבזותו כאשירה
א ״ כלא התיר עצמו למיתה כלל כדי שנחשבותו בחזקת י
וחלילח ! לר׳ ע ק י ב א שיה ש ל כ ב ו ד ה נ ב ל ה מ ט ב ל ה י ת
ל ־ כ
מ ע ״ ל .ו ע ״ ז כ מ ת ל י ט ת ת נ א א מ ר ל א ש ע ל ה )י״ל ל א מ ר אל תקללהו חלילה ! א ל א ודאי שיהא אופ; מעייל
ונפל ורובם למיתס( המקום מסוכן שפויוה ו י ו ו ע ג״כ פ • דעתו להשחית נפשי ל ה כ ע י ס כיין איפן מ ס ו פ ק א ס האמור
תעלית י מ ת יה אינו ב ח י ק ת מ א כ ר ע צ מ ו ב א ס שהיה לו שקדם ר ה נ ה א ם ה י ה האופן דנחכרר לנו או לא
ומתים • בבירור כי ר ו כ ת ע ו ל י ס ניפלים ויודע לדעת ה א וראי אין לנו ר י ח צ י י ת ב א י י ה א ו פ ן שיהיו איוה
ע צ מ י ד ל פ י ר ע ת י ה י ה שיוכל צינצל איני מ א כ ר עב״ז ס פ ק ש ה י א ל ה כ ע י ס ר כ כ ד י ד ע נ ו צרותיי וצרות צרותיו
ו ל א כיון ל א ב ד ע צ מ ו ו ב א ו פ ן ב י ה א פ י י ד ״ י מ ו ר ת ד א י נ ו ותו מ א ץ תירים לתלותו ל ה כ ע י ס וכזה לא נ ס ת פ ק א ר ס
ב ח י ק ה מ א כ ר עייל ר א פ ׳ ר ה ה מ ס ר ל ס כ נ ו ת א ס ו ר מ ד י נ א המסופק האופן כשלא ל ד ע ת א כ ל יהוה ליה מעולם
ונמסר בעמיו עכ״י א ס ע כ ר לא טוב ע ש ה ואשד לדעת עצמו שאיכר והיינו ש־אינו כאופן יה הוא
ב ח ו ש ב ו ל פ י ד ע ת י ה נ ב ע ר לינצל ו ל א ניציל א י נ ו יוצא ק ־ מ ו לו צ ־ ו ת י ר ו ע י ת אצלינו ג ס ל א כקים ע ש ת ולא
לתיאבון עובדי עבירות כשאר והו״ל ישראל מכלל ידענו כבירור גמור שהוא ל ה כ ע י ס כ ש א ט נפש יה הוא
ש א מ ר הריני ע ו ל ה לראש עליהם אלא יה דמתאכלין אם לסכעיס מסופק אם כאופן מעייל איפן ודאי
האיל!
.כב 22
כ ר ך של רומי סימן י״ר
טית וחלקה לכזוקו ולקללו מחוייכיס י פ ה היו יפה האילן א ו ל ר א ש ה ג ג ו ה פ י ל ע צ מ ו וימואורואין אותו ש ע ל ה
ו מ ט ע ם ס פ ק ית ג ״ כ אי א ת ה יכול להוציא מ ח י ק ת היין וכדי• ה ר מ נ י ם ו ל ק מ ן נפרש ) מ י ד ו ר ך כ ע ס א• מ צ ר כ מ ו ש ה ו ס י ף
תאכליסמתאכליןבאכלס כשמתו ולפגום משפחתו וע״ז וכל מעייל כחיקת ינימיחי( ו נ פ ל ו מ ת ה ר י ז ה ,׳מעמו
כ כ מ ר תחייס וכאמור לעיל תרכים מ ת ע ס ק י ם וממילא ה מ ע ״ ל אין מ ת ע ס ק י ן ע מ ו לכל ד ב ר • ה כ ו ו נ ה זה ה א ו פ ן
וכדותכ : כאורך לינצל א י נ ו כהמסר לסכנות א ד ע ת א למעלה שאמרנו
תרכור להרתיכ הוכרת הג׳ ככרייתא VSJO^H ה ה י א א פ י ׳ ר״י מ ו ר ה שפליגי ר״י ו ר ״ ע ד כ א ו פ ן האופן
ו ל ה ש מ י ע נ ו ר א ם מ צ א ו ה ו ח נ ו ק ותלוי כאיל; אס ח ז ק ת מעייל אלא ני פליגי כ ה א פליגי דלא ננלל
כ ח י ק ת מ ״ ע שלא או ה מ ג ימישלך ע ״ ג ס י י פ י הרי יה יהיה האופן שלא ק ־ מ ו ה ו שום צריח נ ש ו ם אופן ש נ ע ו ל ם
דמרישא הנונה נל רכר ממנו והין מ ו נ ע י ; כדעת שרוצה ו א מ ר לנו כדעתו שפוי לפנינו עומד והוא
הינונ שתתיר ע צ מ י ל ה י י א דתכל תליי כ י ד י ע ת נ ו מוכת דדך ש ע ל ה מ י ד או וכי׳ וראינו לראש האילן לעלות
ורעות צרות רכות ק י ם לו בכל ד ע ת ו ושלא למיתת כתיקת מעייל כ ע ס א ו ד ר ך מ צ ר ו מ ח י א ש ונפל ו מ ת זת
סתמות ו ז ה די ל ה ח ז י ק ו ב ת י ק ת מ ע י י ל ו י ה ה א ו פ ן ל פ י שתכמא מוכיחות ירים הם העניניס אלו ר״ל
כאמירה לכד קודם ד נ י י י ת י ן אינו מ ת כ ר ד כי א ס רישא שהרי נראו לנחור מות מחיים הטעתו התפלספותו
וכרישא דרישא א ו מ ר ו • לא למיתה עצמו האיר שלא תכף ועשה ואמר כאותה שעה נכנס כו רוח ר ע ת
ש ע ל ה • וכו׳ א ״ כ נמצא מ ב ו ד ר ד ע ו ק ר ת ז ק ת מעייל תלוי ומיד ? לזה כ כ ר ראינו ש ע ל י ה ו ה י ח ס דרך כ ע ס שכן דרך
שכהשתקעית כעלי הארומה והירוקה • המתפלספים
מידו ככל שמעשה הרע הוה נעשה ידיעתנו ככירור
ת ק ומטריזיס נלפי פ י ה ם לבלי פוערים התפלסמתם
ל מ י ת ה ה ח ל ט י ת י א ״ כ יאמי־ עצמו להתיר כ מ דעתו
גדול ויה ראינוהו ע ל אופן ב א ף ו ב ה מ ה ובקצף מעלה
ה א ו מ ר ד ו ה י ת כ ד ר ג ס כלי ה א מ י ד ה והיינו א ס ר א י נ ו ה ו
חיות ה ע ו ל ם ש ב ע ל ו ת ו פ ע ר פיו לכלי ת ק ל ה כ ז י ת יה
שכל על ס י י פ ו ומושלך הרוג או כאילן ותלוי חנוק
הוה ו מ ר ג ו ע ו דרך משל ה ו א ע ו ל ה ו מ ת כ ע ס ואומר אך
אפשר כ ק ״ ע ואי עשאס שהוא מוכיחים המעשים
מהכל המה ה כ ל נ נ י א ד ם בזב בני איש ע ו ל ם ומלואו
כ א ד ם א ח ר או שהיה דרך ג מ ד ה והיה כ ד ע ת ו לתלותם
יתד ו כ ד ו מ ה ליה או שדברים אלו ה י ה א ו מ ר ם כמתקינן
שכאיפניס עלית ראש האילן ולראש ה ג ג • כמי לינצל
ומצר ע ל מ צ ב ה א ד ם וחייו ו א י ד ך ימיו כצל ב ו ל ם ו ד כ ר י ו
על ס י י פ ו • כאלו דהיינו ח נ ו ק ותלוי כאילן הרוג ומושלך
ה א ו פ ן ה ו א דרך ה ד ע ת כאישה מצרה ש ג ם זה כישוכו
למיתה ני עצמו תתיר לומר שלא אין שום ת ח ב ו ל ת
מובהקים כ ע ל י ה ש ח ו ר ה כל א ל ו ס י מ נ י ם המתפלספים
ד ת ו ל ת מ י ת ואין ש ו ס ת ת מ ל ת ל ו מ ר ש ע ש א ו א ח ר אחת
טומאה מ ח נתלכש כו האיש מ ו כ י ח ו ת שזה וירים
א פ ש ר יותר והו״ל כאלו א מ ד כפירוש ו א ד ר כ א וכמובן
עליון ולבחיר מ ו ח מחיים נ כ ל ד ע ת ו ה ש פ ל ה להמרות
מ א י ח ת דרישא ד א מ ר לעלות דלעיל א מ ר ל ע ל ו ת מכורר
דעתו המות טוב שננל ר״ל לדעת • עצמו ואינד
התלוצצית אפשר ה י ה ככלל א מ ר ליפול ו ל מ ו ת ואפי'
ע צ מ ו ולזה ש פ י ר דייק ו א מ ר ה ר י ית נ ת ז ק ת מתתייםמצד
גבורתו ו ע ל ה ו נ א נ ס ונפל ו מ ת י ודוק כרישא להראות
מ ע ״ ל ו ל א א מ ר ה ר י זה מעייל כ ה ת ל ט ד נ א מ ת ע ד י ן לא
ו מ ת כי עצמו ולא והפיל ונפל ו מ ת שאמרו ואראה
נ ת ב ר ר כל צרכו ש ה ו א ל ה כ ע י ס ג מ ו ר ד ע ד י ן נוכל ל י מ ר
כ א מ ת לכי ג ו כ ה ה מ ק ו ם ל א יכלו ל ה ת ב ו נ ן ה י ט ב כ ש ע ת ד א ס ש ר ה י ה לו צ ר ה ג ד ו ל ה ט מ ו נ ה כ ח ד ר י ל כ ו ו א נ ס נ ו
ע צ מ ו א ו נ א נ ס ונפל ולא ר א ו כי א ם א ם הפיל מיתחו או מצר • שדיכר מ ת ו ך כ ע ס הדברים וכל לא נ ד ע
כרצון א ב ל כאונס אס אם להסתפק ו ע ד י ן יש שנפל לתכוות ה ט מ ו נ ה כ ל ב ו ג ר מ ה לו הצרה גדולה אפשר
שפגע ה מ ע ש ה מוכת הרוג חנוק או כמצאיהו הבא שמבלי ד כ ר י ם היוליים אלו ולא ומליאה ולדכר תיל
ו ה ו ה סייר ג ד ו ל ל ה ח י י ק ו כ ת י ק ת מ ע י י ל כ ל ש ל א כנפשו כחד מות מתיים שום ס י כ ת כיי א ס מ צ ־ עיונו דוקא
כא יה ציית על סיבת שוס לו שקרמו שידענו ו ע ״ ז ה ו א כ ח י ק ת מ א ב ד עייל ו ל א מ ע י י ל ג מ ו ר ו מ ב ו ר ר
ע צ מ ו כלי שום ריח ת נ א דית א מ ת מ א ב ד לאשמועינן ל ה ס ת פ ק כ ד ב ר ו ב א ו פ ן י ה ה ו א ד ה ח ש י כ ו ר״י ש ע ד י ן יש
אפשר ראמדינן מרעת כתיקת שלא אכל הוא ספק המע״ל הברייתא וכל ה ו א שסיים גמור וזה כמע״ל
כמו מעשה ועשה מרעתו ויצא כו רוח ר ע ת נכנס אם ככר הכי ראי לאו ע מ ו לכל ד ב ר איןמתעסקי!
מ ו ה ר ״ י וויל ז״ל ו מ י ה ר ״ ס מ י נ ן י״ל ו א מ ך ב ' י ד י ו שביאר א מ ר ר ״ ע ל ע י ל דאין מ ו נ ע י ן מ מ נ ו כי א ם ה ר כ י ם כ ב ו ד
יעוש״כ והרב ריח יעקב ע״ר ה ר ב א ״ כ ש ב ל ו נ ד ו ן ז״ל בחזקת מעייל אחרי אומרו הרי זה היכי סיים המתים
דכאמח לראיה דשאול וה׳־ומה ולזה לא ה ב י א מ ע ש ה ו כ ל ת מ ע ״ ל א י ן מ ת ע ס ק י ן ע מ ו ל כ ל ר כ ר ש ה ו א דין כ ל ל י
מדעתו ודאי איכר ע צ מ ו והיה כ ע ל ברחי שלא שאול ולרחוקים למתים ולתייס כפורש מ ד ר כ י צבור לקרובים
רעה הגרועה מרוח נמצא לפי הצרה הגדולה אשר מ מ ש ו ה א ר ״ ע ל א ס ״ ל ה כ י א כ ל עייפי ה א מ ו ר י ב א ע ל
מ ר ע ת כאלו ע צ מ ו שלא בחזקת מאכר הכל לא יקרא ד ל ד ע ת ר״י ק א מ ר לה שאתרי שפי' מ ה ו פלוגתייהו נכון
ס פ ק א ל א ודאי איכר ע צ מ ו שלא מ ד ע ת ר״ל שלא כרצון ואיזהו האופן דמוקמינן ב ח ז ק ת מעייל ע ״ ז סיים רבאופן
שלם וכ״ש שלא ל ה כ ע י ס א ב ל זה א מ ת שראינוהו ה ר ו ג מעייל. מ ע י י ל ס ״ ל לר״י ד ה ו י כ כ ל כזה רהיתזק כתיקת
ומישלך ע ל ס י י פ ו כ מ ע ש ה דשאול מ מ ש א כ ל ל א ק ר ס ל נ ו ביאר ולר״ע ככר מ ת ע ס ק י ן ע מ ו לכל ד ב ר ג מ ו ר ואין
שוס י ד י ע ה מצרותיו א ש ר ספריתיהו ל פ ג ו ע בנפשו כשם הדבר ממרר שאופן זה ה ו א ס ת ם ואינו לעול דעתו
יה היה ס פ ק לומר כ ש א ו ל ו ה ד ו מ ה לו ו ע ל ש ק ד ם לנו לעיני השמש ש ה י א ל ה כ ע י ס ג מ ו ר וליה א ץ מ ו נ ע י ן מ מ נ ו
מרעת מ ד ע ת ק מ ״ ל ד ג ם יה הוי ב ח ו ק ת שלא שהוא מ ט ע ם האמור כי א ס כ ב ו ד ת מ ת ה מ ו ט ל ע ל ה ר ס ו ק י ם
דאפשר נ כ נ ס בו רוח ר ע ה והרות ר ע ה שנכנס כשאול הרכים ולהטריח את כ א להוציא כאלו ה מ ח דהו״ל
המעשים האלה כמו את כ ל לעשות כו ה י א ה כ ר י ח ת ו מונעין ולזה אין גמור לודאי ל ה כ ע י ס קרוב מספק
רהתס ונפקא מינה לשאול א ו ת ה צרה גדולה שהכריח מתברר שאדרבא אם היה כביר ה מ ת מ מ נ ו כי א ס
ו ד א י ק ד ם ל ו צ ר ה ג ד ו ל ה ו ח כ א ס פ ק ק ד ם לו ר ו ח ר ע ה
אר•^
מד כ ר ך Wרומי סימן י״ר
תשיבה כנדון כ ע ל י הים או הנייקין קפצו כולם לתוך אכל תלינן ביה להקל ו ה כ ל סולך א ל מ ק ו ם א ח ד ד מ ע ו ל ס
ע ״ כ ו כ כ ״ ר פ ' ס י י ד ) ו ע -ץ יפ״ת שס( א ו ככקרושין רפ״א דהמעשת אין מוציאין א ו ת י מ ת ו ק ת כ ש ר ו ת ו • ואפילו
שאין א ת ה יוכל החייל שאל ו ה ז ר ע א מ ת כנדון החיים אותו מוציאין אין עכ״ז ר פ ג ע כנפשו כודאי מוכח
כ כ ל ה מ ת י ם א ם כן ת ו מ א ן פ ל ג כין א ו נ ס ל א ו נ ס איתס לנו דיש שנתברר פריצות וכאמיר לעיל ואחר סימני
כ ש ע ל י דמיונית כני א ד ם וקול כין ק ט ן לגדול ומי מ ד ד ברוח ר ע ה עני; ר ח ו ק או מ י ע ו ט מצוי יפת ע ש ת לתלית
א ש ר כ א ו נ י ת ם ? יש ל ך א ד ם ל כ ו ר ך כ ק נ ת ו י ש פחדים כ ע ס או מצר ל כ א ר ה ה י א ד ל ע י ל ש ע ל ה דרך הרמב״ס
שכולו ק ש ת כ א ר י • ויש ש מ מ ו נ ו ח כ י כ ע ל י ו מ ג ו פ ו ויש ש ת ם דברים מ כ ו ר ד י ם ש ה י ה שפוי כ ר ע ת ו ו כ א ש ר ה א ר כ נ ו
ו כ מ ת ר ע י ת כ מ י ת ה רת״ל • וכרוכם ככולם אימר ככור לעיל ה א לאו ה כ י א ל א כ א מ ר ו ע ל ה מ י ד כלי שים ת נ ו ע ת
אחרונים לפי ס ס כ מ ת כנפשם פגעו אם חטאו כן ועשה מיד • מכעתתו ואמר רעה אימור רוח אח־ח
אלא כ ק ״ ע ו ה ו א ע ו ן פלילי • ו א ס ו ר ל ע ש ו ת כן הני״ל אלא וראי דכהרי א מ י ד ה י עשיה א י כ א א ו מ ד נ ו ת מ ו כ י ח ו ת
דאס עכר ופגע סוא תשית שככל ה מ א ו ר ע ו ת דהצ־ ודכר לעיל • ו ת ם ע ל י ת י דרך כ ע ס או מצר ו כ מ פ ו ר ש
כ מ ר ד ו כ מ ע ל וכמ״ש תאתריניס כ נ פ ש ו לא דיינינן ליה תאי הבירור א מ ת רכעינן כירוי כ' דברים בפיהו ת'
א ״ כ מ ס לי א ו נ ס ג ד ו ל ו מ ה ל י ק ט ו ן ? י ה כ ל ל פ י הני״ל פ ג ע כנפשו כ ק ״ ע והיא תאמירה לעלות ועלה דהיה
ד ע ת אותו ע נ י ו ט ב ע ו ה מ ש י נ ה י ירכר יה שאני קצור שוס צרה כ ד ע ת צלולה ו מ כ ל י מיד והבידוד הכי שהית
דעת שהוא לבד אלא לא שהוא ד ע ת ה ר מ כ ״ ם אומר מצר • או ה ע ל י ה דרך כ ע ס ורוח ר ע ה והוא ונאצה
ה ה ל כ ה ו ה פ ו ס ק י ם תגדולים אשר ביתישראל נכון ע ל י ס ס ה ר כ י ם מתעסקים ת י ק ח ו אין איתרע וכיון שראינו ית
ש מ ה שאני אלא סגי לסו כלאו הכי א ח ר ו נ י ם לא ואת אחת מ כ י כ י ר ו ר י ם לככוד ת מ ת הזה אכל אם חסר עמו
והרא״ש • דהיינו ה ר מ כ ״ ס והרמב״ן א ת השוין חולק ולא כרעת העלית שכיתה יהייט או שנתברר הללי
ד ו ק א כ י ר א ה ק ט נ ה ד ו מ י א ר ה ר א ת לו א ב י ו ב א י נ ו היינו נתבדר שהוא על ד ע ת ל פ ג ו ע כנפשו והיא רישא דרישא
זתכאופן א ח ר כגדול שביס סוא מ ת ל ו ק י ת ם דוקא כערך ש ע ל ה לראש האילן וכוי י או שהיה ה ב י ר ו ר ב פ ג י ע ת לא
המוצלות יהירי כל ס״ל רכל שהוא כ ת י ק ת רהרמכ״ם בדעת נפשו כגון מושלך ע ל ם י י פ ו ולא נתברר א ס היה
מתנצל-ואין ק ט י ן או גדול שאני יכול להנצל כ ע ד ו אני ל מ ת ל י ש מ א ר ו ת ד ע ת כ ע ת ת ו איי הרי ה ו א ככל ואיכא
מ י צ י א ו מ ת י ־ ת כשרותו ודינו ככל ה מ ת י ם ו ה ר מ כ ״ ן אני וכמו ש ס י י ם ה ר מ כ ״ ס ש ם • וסיים ת כ י י י ת א כ כ ' המהיס
לא ו מ כ ע י ס א ת כוראי ס״ל לאו שהוא כופר והרא״ש עצמם ואיבדו מאביהם ק ט נ י ם שי־או בכי מעשיות
ק ט נ ה זאת יהיה יראה מוסר עצמו למיתה מפני הית כ ל תיירי ו ה ר א ש תרתי תדא כמ״ש סרמכ״ן להודיעני
יכול ל ס מ ל ט ע ל נ פ ש ו וכיוצא א כ ל א ת ״ ן א ם י ה י ה ש כ ר כגדול תות יתרי דיינינן דין ית כפי א״מ רכקטן לא
לפי מ ה ש ה ו א הכל קשת כלתי נ ת מ ה שכר וצרה על וזאת ב' לתשמיענו ותש״ע מ ד ע ת ופסקו הטור שלא
עכ״ז כנפשו אסור לפגוע אה״ן דאסי' שתוא האדם שבגדול י ר א ת תלישה כ מ ו זאת או ד ו מ ה לה כ ע ו ד פ ח ד
יש ל ד ו נ ו ל כ ף ז כ ו ת כולם א ס ע כ ר ו פ ג ע כנפשו לרעת ו ר ע ד ה לא ש מ ה צרה כרי להשוותו ל א ו נ ס ר ו מ י א דשאול
ו ה כ ל ת ו ל ך אל מרעת ל ר ע ת שלא כדין מ א כ ר ע צ מ ו לו ו ל ו מ ר ד ת י י כ ש ל א ל ר ע ת ר״ל ש ל א כ ר צ ו ן • ותרומת
לכתור מות א ת ד ו ה ע י ק ר ה י א שלא י ה י ה מ ד ע ת מקום ורוק היטב ־ וסס״ע ולזה כללוהו כ ס ע י ף א ח ד ה ט ו ר
מ ח י י ם ג ס כ ל א ט ע ם כי אז ה ו א כ ח ז ק ח מ ע י י ל ו כ א מ ו ר א ל א שלא ד א י ת י מי ש נ ח ע ו ר ר ל מ ה ה ר מ כ ״ ס ו ״ ל ה ש מ י ט
עני! מיסד יסוד דא״כ דהוא לעיל • ואס כת ת א מ ר כ׳ דינים הללו סך ר ק ט ן וסך דגדול ב א ו נ ס כשאול ואי
ככל א ד ם ע פ ״ י מ א ו ר ע ו ת י ו ת כ מ ת נ י ס א ס כ מ ב צ ר י ם ית רםרמכ״ם פליג ג ס כזה רמשתפינא הוה אמינא לאו
ק ל מ ה ב א ת כ ת ו ב אך לפי מ ה שהוא ה א ר ס ־ אס הכל ה י ת ק ט ן אין ע ל תראש ואינו מוסיף כ א כ ל רבתי ואם
ת״ל א פ י י פ ת ו ת מ ש א ו ל ו א פ י ' וכי' להוציא שאול דמכם תרא״ש • מ מ נ ו כ ל ו ם ו מ ע ש ה וכוי כ מ ו ש ה ג י ה מונעים
אילמים דשאול כצרת תלישה ה י מ נ ה אינו מעייל ו מ א י כגדול אפיי היה ולא סוי מ ע ש ה ל ס ת י ר ה ך ד נ ת י י ר א
אשיכ ד כ ל ס ע נ י י נ י ם ו ת מ א ו ר ע י ת שאמרנו כאיית ליאת כ מ ו ש ח ש כ ת ר א ״ ש ז״ל א ל א א ד ר ב א ה ו א ס י ע ת א ל ה ו ד י ע
מיתר לעשותם לא ש ת ו א שיהיו כ כ ר ביררנו כי אופן לנו די לסכעיס שאינו מס לנו שכל ש נ ת ב ר ר כ ר כ ר
נירון ספק ו ה ו א א ל א איסור ת מ י ר ר ב י ע ע ל י י ה ו בלי כתר דייל כלום מ כ ל ל יה ואין מ ו נ ע י ן מ מ נ ו להוציאו
כ ת ׳ רוצת ד ב כ ל מ ק י ם כ ב ״ ד של מ ע ל ת ו כ ״ ש ת ר מ ב ״ ם לעיל ומי ד ע ת י אזלינן ו כ מ ב ו א ר משוס דכתר טעמא
ד כ ת י ב ס דרישא דינם מ ס י ר לשמי׳ כיעו״ש וכל ה מ א ו ר ע ו ' ג ר ע מ נ מ ס ר ע צ מ ו ל ס כ נ ה ע צ ו מ ה גליייה י מ כ ו ר ר ת שלא
י ה מ ר י ם ש י א ר ע ו ע ל ה א ד ם א ס פ ש ט ידו ו פ ג ע הרעים מ מ נ ה ב ש י ם א ו פ ן כי א ס כ ד ר ך מ ק ר ס ר ת ו ק ו ה ו א ינצל
כ נ פ ש ו דינו מ ס י ר ל ש מ י ם כלי ס פ ק ככל ע כ י ר ו ת ש כ ת ו ר ה ח מ ו ר ו מ פ ו ר ש ו ע כ ״ י א ס ע ב ד ו נ מ ס ר ו מ ת אין איסור
שעכרו על א י ו כ יוכיח ש ע ם כל גלי ה י ם ו ר כ י ם ועני; למות • כיון ר ע ת י לא א ת ת דן א ו ת י כ מ ע ״ ל י ע ן לפי
ראשי לא נתן ת פ ל ס לאלהיס ולא פ ג ע כנפשו אלא דאהני וכיון שכן לא י ק ר א ל ה כ ע י ס אי מ ד ע ת וכ; יה לפי ד ע ת ו
ת מ א י ר ע י ת ו ה צ י ו ת שלא לדונם כ ת י ק ת מעייל א ל א לתו חלחלה וכתר מ י ר א ה קטנת זאת נתמלאו מתני הנבער
ע כ י ר ו ת כי ככל ה מ ת י ם ת פ ש י ט י ם ב ע ל י איות לדונם מ י ח מ ח י י ם ה ג ס שלא ט ו ב ע ש ה איך שיהיה הרי נ ת ב ר ר
מלכד ב ע ו ב ד א רשאול כן לא בארץ צדיק ארס אין אלא לכית דעתו עשה כי ל א ל ה כ ע י ס ה י ת ו ל א ב כ ל
ומיתר פטור היס אדרבא אלא נכלל ב מ ע ״ ל שאינו ומי יודע כיצד כי נ ד מ ת ל ו ט אין ע ו ר ת ק ו מ ה אנסית
ה א י ב ו ד לו מ ט ע ם ה ה פ ק ר ו ה ח י ל ו ל ה ' ה ג ד ו ל א ש ר ה י ה תשך כ ע ד י • ס י ף צייר י ר א ה י א ת כ ר ע ת ו ע ד כ י ע ו ל ם
העירונו כ מ ל ך הראשון שאול ככן ש נ ת • ו ד ב ר וה נעשה ס י ף ה ר י נ ת ב ר ר לן ש ל א ה י ה ל ה כ ע י ס ו כ י ו ן ש א ת ת כ א ת
ב ס פ ר ת ו ר ת ה א ד ם והרא״ש ש ם ש כ ת ב ו כ פ י ר ו ש סרמב״ן עפ״י כני ארס רעית לידי מ ד ת ז א ת ל ס ל ק כין מ ש א י
כמו הדברים הרחיבו שלא ש ת א י כ ו ד מ ו ת ר לו • ו ע ם פ' כנרין שאול אי ש י א ר ע ו ל ה ם או כנדון מאויעיס
שאתת
כ ר ך של רומי סימן י״ר
סימנים כל דהוו יטו; ס״ל דהימכ״ם תאמר אם ש ו מ ע ע כ ״ פ כ ך צריך ש ת פ ר ש כ ס כ ר ח ו ד ו ק ה י ט כ שאתה
דאין החליט וע״ז לסכעיס כודאי סנ״ל מיכהקים ו ל א ת י ר ו ק ו ה ו א א נ ו ס כ ש א ו ל כאלו ה ו א מ י ע ו ט ש ה ר י כ ל
ל ע י ל כ ה ר ו ג י ב" ד י ולא א מ ר אלא אוננין כ מ ו מחאבלין ה מ ו כ א י ס כראשונים ו א ח ר ו נ י ם תני״ל ויותר המאורעות
ד ח מ י ר ט ו ב א ו ע ״ כ אין אוננין ג ״ כ כדין פ ו ר ש לאשמועי׳ ועכ״ז כחלים • אפי׳ מ ה מ ה אינם מ א ו ר ע ו ת כשאול
ומומר ל ה כ ע י ס א״כ קשה דהחמיר עליה בחרא מד״ץ א ל א מ א י א י ת לך ל מ י מ ר שדינם ככל ה מ ת י ם הסכימו
ע ד שאין מ ת א כ ל י ן והקל עליו כ ח י א דאי המיר ט ו כ א א ו נ ס ו צ ע ר ה כ ל לפי מ ת שהוא ס א ד ס וכיוצא ל ו ה ו מ ״ ש
ואין כשידה עליו עומדין ולא אוננין א״כ כ״ש דאין דין יה מקור א ו ת נ ו כי כשאול הוא לתעיר הפוסקים
יית־ כביר מאנינית עליו כרכת אכלים שהיא אומדים ב מ א ו ר ע ו ת גם בעונשין נ ל מ ד מ ס א ו ל ויש ה ד ר ג ו ת ג ס
ש פ ס ק ה י א י״ל הכל לפי מ ה י מ ח כלי ס פ ק ו ע ל עשר כלל שאול ענין ביה • ולדעתי לא פ ס ק ס ר מ ב ״ ס ודי
יו״ד ד ב א י ן ש ד ר ו ק י י מ ת אין מ ה ׳ א ל ו ב ד י ן ו׳ ו ד י ן כפ'כ ש ל ד ע ת ו אינו ע נ י ן כ ל ל א ם ל ה ש מ י ע נ ו שאם א י ר ע אונס
עליו אומדים ואין מ ס פ י ד י ; ואין ע ו מ ד י ן עליו כ ש ו ר ה ד ב ר מ ת ש א ז א י נ ו כ ח ו ק ת מ ע י י ל י ת א י נ ו צריך כשאול
אבלים ולא ת נ ח ו מ י אכלים ופירש ה ד ב ר י ם ואלו כרכת שככר מבורר מדין ש פ ס ק שאמר לעלות ו ע ל ה מיד דרך
האכל ככית עליו הן ב ר כ ת א כ ל י ם דברים ש א ו מ ר י ם או מצד ו ח ו ק מ א ו פ ן ז ה הרי ס ו א ככל ה מ ת י ם ואין כעס
כ ש ו ר ה וכדין יו״ד ע ל עליו אכלים שאומרים תנחומי אינו י ר ך אונס וכל שהוא דרך מ מ נ ו כל ד ב ר מונעין
ת י נ ו ק ש מ ת כ ת ו ך ל׳ ש ם פ ס ק ד א י ן ע ו מ ד י ן ע ל י ו ב ש ו ר ה ואם וביוצא קודם אומרו אינו דרובא ודוכא כעס
וכן א ו מ ר י ם עליו ב ר כ ת אכלים יתנחומי אכלים • ואין א ס מיתר ל ע ש ו ת כ ע נ י ן שאול או א ס י ר • כבר לפסוק
,
פשק י״כ וכיין ג מ ו ר ו ת עושי ,לו כ ל ז ה י ע י ״ ש • ל״י תילק ע צ מ ו ולא כ ס ת ם כ ה ' רוצח דאסור ל ה ר ו ג פסק
ר ס ע כ ר י ם ו ת ש פ ח י ת אין ע י ש י ן להן כל י ה ו כ ח ח ל ת כ י ״ ג כשום אופן שבעולם ד נ ר א ה ד כ כ ל ה א ו פ נ י ס ההורג ע צ מ ו
מעשת תחנחומין ועמידתי ה ר כ ד י ס טית־• כיצד פירש מ ס ו ר ל ס מ י ם ו ע נ י ן שאול שאני ואין ל ל מ ו ד מ מ נ ו דינו
כשורה ופירס ו א מ ר ס ע ו מ ד י ס ה א ב ל י ם בצד כית ה ק ב ר ו ת שאינו מאחר פסקו הזכירו ולא לנדון א ח ר ו ע ״ ז לא
שמעינן מהו תרתי שמעינן וכו׳ מכללית דינים סללו רעת ל ד ו ר י ת ואי; למדין מ מ נ ו בשים אופן ו ה ו א הלכה
הרבדים כ ד כ ת אבלים ותנתומי אכלים ושמעינן מכלל ס ר ב י פ ״ ח מ מ ש כ כ ״ ר פ ' ל״ר ופי ס ״ ה ש ס ג ד כל ס פ ת ח י '
נ ע ש ה לו כן ל״י ג מ ו ־ ו ת שמתאכלין עליו כתיניק דמי לתמית ע צ מ ו מפני שים סיבה ש ב ע ו ל ם ודבר ס׳ בפיהו
ס ־ כ י י ס הללו ומי שאין מ ת א ב ל י ן ע ל י י כ ת י נ ו ק ב ת י ך כל י־יא״י ס ה ו א ר ע ת ה ר מ כ ״ ס מ ב ו ר ר ב א י י ר לחייי אמת
הללו י ס א ו ס ע כ ר י ם ו ת ש פ ת י ת א י ן ע ו ס י ן לו ד כ ר י ס ל׳ נ ס ת י י ע מ מ נ ו ולא הזכירו ו ה ד כ ר ע ל י ו איך לא יתמתני
מצד ט ב ע הענין ה א כהאתלייא ראם תלייא וגס כסא ה ר מ כ ״ ם כלי ס פ ק : אצלי כ ש מ ש שכך ה ו א ד ע ת כדור
הקכרות האבלין ע ו מ ד י ן כצד כ־ת מ ת א ב ל י ן • אין אין ש ע ל ה בידינו בירור ה ה ל כ ה ד פ ״ כ ד ש מ ח י ת ואחר
עליו אומרים ואין בשורם עליו ו מ מ י ל א אין ע ו מ י י ן נכון חיוכה ע ל י נ ו לדרוך ע ל ב מ ו ח י ים על
האבל בית אין אין מ ת א כ ל י ן אכלים וגס אם תנתימי גדולי ה פ ו ס ק י ם אשר מ י מ י ה ם אנו שותין •לראות ה י ע מ ד ו
אין ב ר כ ת א ב ל י ם כל אלו ה ר כ י י ס ה ס ד כ ר י ס וממילא אלס ובראשם ועל כולם ג מ ל אדונינו ס ר מ ב ״ ם דברינו
פלאיים ו ע צ ו מ י י ס ע ל ה ר מ ב ״ ם ו ״ ל כשינוי ת ר א ש ו ן א ש ר כ פ ״ כ מ ה י א כ ל ס מ ע ״ ל אין מ ח ע ס ק י ן ויל ב מ ה ש פ ס ק
אנו רואים כדבריו אשד קצת מ ה ם ע מ ד ע ל י ה ם ה ־ מ כ ״ ן מספיד־ן אוחו לכל ר כ ר ואין מ ח א כ ל י ן ע ל י ו ואין עמי
כספר תורת תאדם ת״ר מכ״יי״לועכ״ו תחליט דהרמכ״ם ברבת אכלים א ב ל ע ו מ ד י ם עליו כשורה ואומרים עליו
ס ״ ל דאין מ ת א כ ל י ן כלל א ״ כ ת נ י ת מ י כ ח ת ׳ ת ר ו ם ר״ל עצמו מאבד ואיזהו התיים • ככור שהוא דבר וכל
ס ר מ כ ״ ס יהיו ק ש י ם ו מ ע י ק ש י ם חלילה • וכן ל א שדכרי האומר אלא ומת לראש ה ג ג ונפל שעלה לא לדעת
י ע ש ס כי ח י ב ת ע ל י נ ו ל מ ש ט נ י אנסשין ילישכ דבריו ו מ י כעס דרך ה ג ג ראיהו שעלת מיד ע ו ל ה לראש הריני
ע״כ ה ג ו ל ה כי לכל יוצאה תירה ממנו לנו ג־ול כי ש ה י ה מצר ונפל ו מ ת הרי זת כ ת י ק ת מעייל א כ ל א ס או
כהניח ה ־ מ כ ״ ס י״ל • ו ה ו א ל ע ״ ד לישכ ד ע ת תנראת ר א ו ת ו ח נ ו ק ותלוי כאילן או ה ר ו ג ומושלך ע ל סייפו ה״ז
ש ה י ת ה לו ה ג י ר ס א ב ב ר י י ת י ן ד א ״ ר אין מ ת א כ ל י ן כ מ ק ו ם ממנו מונעי; כל ת מ ח י ס ו מ ת ע ס ק י ן ע מ י ואין כחיקת
אין ק ו ר ע י ן ואין ח־לצין ו כ ש א ר ה ד ב ר י ם ה ב ר י י ת א ד א ״ ר אתה שינויים כמה תריאית ע ״ כ י והנה עיניך רכר
שגם להכחיש כ צ ו ר ת ה ו כ י ה יבא ע ל נכון והייני שאין דכאבל רבתי זה לכרייתין ד א ״ ר מ ו צ א מלשין ה ר מ ב ״ ם
שלפנינו • דקחני בגירסא פ י ׳ אין ק ו ר ע י ן ואין תילצין השמיט והרמב״ס וכוי ואי; חילצין קורעין ח נ י אין
ואדרבא הרחוקים ה ו א ע ל ת ק ר ו כ י ס ובייש ע ל סתמו • ש א י נ ו באייר ו ח ל י צ ת ו כ ת ב אין מ ת א ב ל י ן מ ה קריעה
שייך ה ק ר י ע ה ו ה ח ל י צ ה ה ס ת מ י ת י ו א ר ו י ו ת ר לקדיכיס תשמיט באמירת שאמר לעלות לגג שאמד ביתרמב״ם
על וההספד והחליצה הקריעה הרמב״ן פי' ועכ״י שתוא ליפול ו ל מ ו ת ו נ ק ט ס ת מ א ש א מ ר ל ע ל ו ת ל ג ג ג״כ
ה ר ח ו ק י ם ו ל א יעל ה ק ר ו כ י כ ו ה א מ ת א ח ו י כ ך צ ־ י ך ל פ ר ש ו ו א ו לו ר״ל מ ב ל י ש ל א ה ת י ר ע צ מ ו ל מ י ת ת ב פ י ר ו ש ב מ ו
מ מ ה שעומיין עליי כשו־ה מלכד דהרי מיכח כהכרח ש נ ת פ ר ש באייר ש ל פ נ י ט י ג ' ש ס י ס י ף ו ע ל ה מ י ד מ ה ש א י נ ו
וכיון אכלים דאיכא ונמצא אבלים• כרכח ומכיכין מצר דרך כ ע ס או שהית באייר דשכתיב ו ה ו ס י ף ש ע ל ס
אבלים מ מ י ל א חייבים ל ק י ו ע וכו׳ י י א ו י א ח י א שאיכא השנוי ה ר א ש ו ן א י מ ר ־ אין שאינו באייר מ ח י י אנן מה
ו כ מ ״ ש ה ־ מ ב ״ ן ג י פ י ה ו כ ־ מ ן דין כ ך צ ־ י ך ש ת פ ־ ש ד ה ר י מהיכן י״ל הרמב״ם עליו רמלבד דקשה על מתאכלין
שהוא רכר כל כ ל ל ו של מ מ ת שסיים תכרייתא מיכח קשה ב א לא .ו א פ י ' א ס נ א מ ר רכך ת י א ג ר ם א ו כ א ״ ר
ככור שאינו מ ת ע ס ק ץ ע מ ו וכל ככור החיים הרכים וכפרט כקישיין ב ת ע ר ת נ ו ד ק ש ת מ ע י ק ר ס ד י ן ב מ ע ״ ל
ס ח י י ם אין ה ר כ י ם מ ח ע ס ק י ; ע מ ו לכל ד ב ר ע ״ כ • הרי ב א ו פ ן כזה ד ס ו א ס פ ק ל ה כ ע י ס ו כ מ ו ש מ ו ר ת לס־ן כ ח י ק ת
קאי וכוי קודעין ק ר י כ ח י ל כ מ ״ ש כ ר י ש א אין דבמיא ש נ ק ט ג ס ה ר מ ב ״ ס ע צ מ ו ואת שנית שאפילו א ס נ א מ ר
ד ה ר מ כ ״ ס לא ה ר כ י ם ולא ע ל ה ק ר ו ב י ם ואין ל ו מ ר על ק א י ע ל ו נ פ ל י מ ת ולא והפיל ע צ מ ו ד א י נ ה דלשוןבתזקת
יה לומר ג ־ י ס ה כ י ר״ל אין ח ־ ב י ס וכוי ר מ י מ ח י י ב נ ו מבוררת תנפילה שתיתה מ ט ס ו ו ע ״ ו נ ק ט כתיקת וכמו
ואחר כסייג סכי מ ש מ ע אחר דריהטא דמתני׳ כלאו ש י ב א ל ק מ ן • א פ ת י ק ש ת ד ד כ ר י ו י״ל מ ר פ ס ן א י ג ר י ד א פ י ׳
סנחכרר
מה כ ר ך יעל רומי סימן י״ר
רוכלים ה ס ר ס ו ק י י ו ל א ק ר ו ב י ׳ ו כ י י ן ש כ ן כ ל ה ה ל כ ה ת ס י ב דהאי אין מתאכלין נפרש ד ב ר יה ל מ ת ל א שנתברר
תינוב ב מ ש פ ט הלשון י ת מ צ א נ ח ת ע ל ת י ת ו ק י ס יריק הרחוקים על ) ו ה כ י הי־ל ה ג י י ס א ( ק א י הרמב״ס שפסק
) ו א ל יליוו מ ע י נ י ך כ ל ל י ם א ל ו ע ל ה ר מ כ ״ ס שהוא פ ו ס ק ו ל א מ פ ר ש כ ׳ ו כ מ י שפירש ה ר מ ב ״ ן אין קיר עין ו ד א ו ד א ח ר א ה י א •
א מ ת ויציב ה ס ו כ ן כ׳ מ ו ה ר ל נ ״ ח שיי ל״ג וע״ד ו ע ״ ב ו כ ן כ ת ב ה ר מ ב ״ ס
ה כ
ו א ל ת ת מ ה ע ל ת ח פ ן א י ך שייך לשון א ב ל ו ת ע ל ה ר ח ו ק י ם
ע צ מ ו ב א ג ר ו ת י ו וכמ״ש ל ע י ל ו ל ק מ ן נ ר ח י ב ה ר ב י ר י ( י ד ע ח י כ י נ ״ י
שהרי כרכו חייכ ל ה ת א ב ל עליי ייס א ת ר כמ״ש ת ר מ כ ״ ס
כ י ע ת ה ר מ כ ״ ס שאין ש ה ר מ כ ״ ן י״ל פ ש י ט ל י ת ידעתי
פ י י ט הי" כ י פ ס ק נ מ י כ פ ״ ב ה ״ ד כ ל ק ר ו ב י ם ש ה י א ח י י כ
מ ב ״ י ו״ל כ ש מ ו ואני שהביא גס יכמי מ ת א כ ל י ן כלל
ע ל י ת ן ת ־ י יה מ ת א כ ל ע מ ה ם ב פ נ י ה ם מ ד ״ ס להתאבל
בעניירלי איני ר י א ה ה כ ר ח יה ל ב א ר כן ד ע ת ה ר מ כ ״ ם
ה א ו מ ה ח ׳ כ ו ק ס י א ע ־ ו דין ד' ב ד ב ר י ם א ל ו מ מ ש ו ש י י ך ) ו ע י י ן פרי
מעיניך יגלה ע פ ר החתיס ימי רבדיו כ ס י ולהניח ס ע
אבילות ברחיקיס י " ( י כ ת ב ו ה ר מ כ ״ ן ו ה ר א ״ ש ו ה ג ״ מ ה ״ ד
הראב״רי״ל ? ש כ ת ב ת דברים ראויים לפי עיצם בינתך
מ ר ן כ ״ מ שם ד ה א י ר נ א לא נ ה ג ו וכל ה א י ל י ם מיתלים
ע״ג דע״ל ע״כ דט״ן במקיכצת על הובאו רבדיו
למדנו יה ת ר ת י מעטן למדנו יעיש״ב כבודם על
מ ה ש י ט ת יי״ל נ ר א ה ב ע י נ י כ י ט ו ב ל ־ ח י ק מ ע ט כלשון
ככידס שהרי תליי כ מ ח י ל ת •שאבלות ה י א כ ב י ד לחיים
משפט ה ה י א ו ל א להוציא הדוח־ ולסבול משנתנו
) ה ג ם ש ע נ י ] ! ה מ ר י ס ע כ י פ וכר ל ד נ י א־<א( י ל מ ד נ י ש ש י י ך א כ ל ו '
ע כ ״ ד ו א ס א מ ד ה ה ־ א כ ״ ר ע ל משנה שלימה מעיקל
אחרו; למינו ג״כ מדכרי הג״מ ג ם ל ר ח ו ק י ם ודבר יה
כ״שיעל דברי פושק א ח ד ש א ם לא כדחוק ברבדיו ישאדי
סי״ח שם ה ״ ד מ י ד ם סי' ש״ס ש ע ל מ ה ש פ ס ק מ ר ן שס
כשי ה ת א ו ' וכ״ש ררכריו מ ר פ ס ן איגרי ג ס א ס ל א נ ר ח י ק
כיציאח אפיי שלא ע מ ד שאינו חשיד ש ע ל אדם כשד
מעוקל ומשפט כפוי דבריו נוציא כ א מ ת פ י ' עצמכו
י וי״א דאין חייב חייב ל ק ר ו ע ע ״ י כ ת ב מ ו ר ם נשמה
מ ע ו ק ל פ י ' מ ע ו ק ל ר ל א ס י פ י ה רישיה ולא רישיה ס פ ו ת
יכו׳ א ב ל חייב ל ב כ ו ת ו ל ה ת א ב ל ע ל י ו ג ״ כ ה נ ה לקרוע
מ ש פ ח ת י של י ה כבזיון ע צ ו ם מ ע ו ק ל שנפגיש ומשפט
תימב״ן מ י ד ם הללי ש ה ם לקיחים מ ר ב ד י ג ס מדברי
לדונו כיין מ ו מ ר ל ה כ ע י ס לא נופל ד ב ר וסיף כל סוף
ל מ ד נ ו ש ת ד ב י ל י ת שייך ג ם יהגמ״י יסר"; למ־ני תרתי
ד ב ר מ ח ו ד ש שלח ב א כ ת ל מ י ד ולא מ ן ה כ ס ה ו א ו כ פ ר ט י
ו ל מ י נ ו שאכילית מ ח י י י כ כ כ ל א ־ ס כשר ייתר ברחוקים
שלפי כ ל ה א מ ו ר ו מ ד ו ב ר אין ר ו ח ק כל ע י ק ר פרטית
שבמקום׳ שפשקו תפיסקים ל ק ־ ו ע כתבו ה ס מק־יעה
ד ר ב י ע ע ל י אשר מארייה ולילי כ י ר ח י ל נ א כדבריו
ויל -ל כ ל ה פ ח י ת צ־יך ל ה ת א ב ל ו ל ק ר ו ע ו א ח ד ת כ י ר ו ־
כ פ י ת רגליי כ א ש ר הדריכני ה ו א ו י ע ״ א תחת ראשט
הרמ־״ס דברי נירש דוחקנו א ם העצים היה מקי
מ ה ש י ט ה ע״א( ויין ע״א רקל״ח כ ת ו ב ו ת רף )עיין א ס י פ ת זקנים
עליו מעייל שאין מ ת א י ל י ן שפסק י מ י שהוא בחזקת
ה ד מ ב ״ ס ז" ל ״ א ב ל פ ש י ט י ח לשי( אומר שיה הייתי
ר״ל ה ־ ח ו ק י ם יחייכו א ם ב א ו פ ן ש ה מ ע ״ ל ה ו א ר ב י אי
לא דבריו ח ל י ל ה ! אחורי ארי מי יבא להחליט ה פ ך
ק י ו ב ק ר י ט י שדינו ל ה ת א ב ל י ו ם א ח ד א ו ב פ נ י ה ם וייתר
כישראל א ל א ד ו ה ע י מ ד לנגדי מ ה שאני ת ת א כזאת
עכין ע ל הרחיקי הרחוקים כ מ ו הפ־שהי נאות א ס
בעני; ט י מ א ת ש פ ס ק ה ר מ כ ״ ם פ" כ ה ״ ח איחה רואה
ב ה ג ה הני״ל שפאב שאם לא נהגי לקרוע ע כ ״ פ המוזכר
כ ה ן וז״ל ו כ ן כ ל א ו ת ן ש א מ ד ו שאין מ א א ב ל י ן ע ל י ה ן כ ג ו ן
תייכ ל ה ת א ב ל ו ל כ ט ת עליי י ע ל אופן ית א ת א ל א ש מ ו ע י '
י ה מ ע ״ ל אין כהן והנפליס מד״ץ ה ר ו ג י •בייד ו ש פ ר ש ו
שאין ק ו ר ע י ן ולא כאומרו לא מ כ ע י א י״ל הרמב״ס
שאמרו מ ט מ א ל ה ם ע ״ כ ו כ ת ב מ ר ן כ ״ מ וכן כל איתן
ב ע מ י ו -כזמן שהן וכו׳ כ ב ר כ ת כ ו ה הרי״ף ו ה ר א ״ ש • ה ר ת י ק י ס ו כ מ ו ש פ י ר ש ה ר מ כ ״ ן י ה ט ו ד י״ל א ל א חולצין
ו ט י מ ת א ב י ו ו א מ ו של ק י י מ א א ף כ נ ו ו כ ח י של ק י י מ א ע י ש י ן לו כ ל ע י ק י ו ל ע י ל ם כ ל ד ב י י ה ר מ ב ״ ס י ״ ל י ס ב ו
שמאחר שתטעם נראת ומ״יש י ה מ ע ״ ל נפלים ולא מחאכלין וקידעין בלכתן ע ל ה־חוקים אבל הקרוכין
ש נ ד ח י ת ה ט י מ א ת כ ר י ש י ת א ב ל ע ל י ו וכיון ששובר רבינו ו ע ״ ז ע י מ ־ י ן עליו כשורת ו מ כ ד כ י ן כ ר כ ח אכלי; ועישין
מ ת א כ ל י ן ע ל י י מ מ י ל א מ ש מ ע שאין מ ט מ א ל ו י ז ה שאין כל י כ ר שהוא לכבוי החיים ואל ח כ ה ל ברוחך לומר
ט ע ם שייך ג ם כ ה ר ו ג י כ ״ ד ע כ ״ ד ה נ ך ר י א ה ש ה ר מ ב ״ ם שיינו יסיכ ו מ ה ה י ה ח ס י ה י מ ב ״ ס ז״ל ו מ פ ר ש ד כ ־ י י
מד״ץ מעייל ע ם פורשים ז״ל ה ס ק י ר ב ס ק י ר ה א ח ת ע ל ה ר ח ו ק י ם כ מ י ש ע ש ו ה ר מ י ; " :י ה ט י ר ו מ י ס ת ם אין
רבשלשה אלו ס ד כ ר י ד ו ע דאין ב״ר והנבלים יתיוגי נרי כ י ן ה ק ־ ו כ י ם כ י ן ה ־ ח י ק י ם ר ה א ו ד א י מתאכלין
מתאכלין ע ל י ת ם כל ע י ק ר ו מ ה ר א י ת ח ו ת כ ת יותר מ ז א ת מ נ ת ק כ מ ו נ ח קיים ד כ ך ה י ח ה לי ת ג י ר ש א טרכא־אט
ע ל י ת ם ר״ל מתאכלין ש פ ס ק ת ר מ ב ״ ם ז״ל אין שמת לאתה ראשיניס ג י י ס א ב ב י ״ ת א ( ת ־ א ה י ה י ה שכך ה י ת ־ )••.אמן
מ ח ל י ט שלא להתאבל כלל וישארו שתרמב״ם ונסטל הגירסא לא האריך י ע ן י כ ב ד מוכן מ ת ו ך י ב י ט דמיירי
להכעיס • מ מ ר ר שהוא ד מ ו כ ח בלי מ ע ש ה אומדנא עכ״פ מורה כמוהו ס״ל ומי כך רהרמכ״ם נאמר
כשרותו מחזקת ד א ו ד א י אין א ת ת יכול לתיציאו וכגון ככלל ו ה ט ו ר דפליגי ע ל י ס יס״ל ד מ ע ״ ל לאו סרמכ״ן
הקדומס עליו ומתאכלין עמך מעשה עושה אינו
לסכעיסכרין מ מ ר ר ת דומיא דעדיס דהוא בלי ראיית
ממילא מ ט מ א י ן עליו כפי דייק וקורעין וכני״ל • א ״ כ
מדיין ותלינן כ מ י ע י ט מצוי ו כ מ י ש ה א ר כ נ ו ל ע י ל פורש
והשתא מ ת א כ ל י ן ת ק ר ו כ י ס ע ל י ו ו ק י ר ע י ן וכוי וע״ו
י ה של מ ר ן ו פ פ י פ ש ט ל ש ו ן ה ד מ כ ״ ס י״ל ו א ס כ ה ת א מ ר
ה ט ו ר י״ל ? כדעת לומר כן שלא ומי ד ת ק ט אה״ן
ה ת ב ר ר בירור ג מ י ר להכי הרי דאייתית
הביא לענ-ן נ ס ת ו ר ת ה א ר ס כ ס י ף מ נ י ן הכהכיס לא )כי הרמבין
סוף הוא ס' סיף עליו כי אין מ ט ח א י ן למה הטעם
ט ו מ א ה כ י א ס ה פ ו ר ש י ם מ ו י ן ? ו ה ר ו ג י ב״ר ו מ ע י ל ה ש מ י נ ו ס כיעויש(
ל ט מ א לו ואיתרע תיקח כשרותו מ ע י י ל ר״ל ל ה כ ע י ס
ב ק ״ ע ו ס י א י ס ו ר א ל ח ו מ ר א ו ת ר י ת י י ר ו ב צ י ר ו ס ' ן' ט ' א ו מ ר ל א כ ן ! ש ה ד י דין י ה פ ש ק ו ה ט ו ר כ ס י ׳ ש ע ״ ג אני
ס ' כ ן י' ל א ח ר ו ן ו כ ן ש א ר ס פ ק ו ת ר א י נ ו מ ט מ א לראשון כגון מדיין אבותיו שפירשו כהן ממש הלשון כזה
כדין ל ה ם וזה כ א ח ד מ ה ם לא נ ו פ ל ו מ ל ם ה ם ס י מ צ י א י ת הפי מדיין ו ה מ ס ו ר י ם אינו מ ט מ א להן ולא להרוגי כ״ד
פשוט ומה נעמודכרי הטור רלאתלה הטומאה והוא ולא למי ש מ ע ״ ל ואינו מ ט מ א ל ס פ ק כגון ש נ ת ע ר ב ולדה
מטמא • אינו המע״ל סתם כתכ כלל א ל א כאכלות ס ' כ ן ט ' ל ר א ש ו ; א ו כ ן ז׳ ל א ח ר ו ן ו כ י ׳ ש פ ח ה או כולד
פ ש י ט ד ה ו א ם' פ ו ר ש מדיין או כ מ ו ש ת א מ ר ס ' והטעם ע כ ״ ר • ו כ ת כ מ ר ״ ן כ ״ י ז״ל ו ו ״ ל ו מ ״ ש ו ל א ל ה ר ו ג י כ ״ ד
אבלות עליו דאי ל ה כ ע י ס מ ר א י אין מ ט מ א י ן מומר ה ר מ כ ״ ם ו ט ע מ א ש כ י ו ן שאין מ ת א כ ל י ן למע״ל כ״כ ולא
והספד הרכים מ נ ע ת ממנו כשיא״ת יען הוא וקריעה כ ״ ד כ מ ״ ש כפי נ ג מ ר ולא ע ל מעייל כ מ ״ ס הרוגי על
לו מלטמא מ ו נ ע א ת כנו כ״ש ש א ת ת מעייל בחזקת כ ת א תליא כדהניא פ' מטמאין דהא ש מ ״ ה אין כסי׳
תליא והיא שהוא מ ת א ב ל עליו ולאו ת א ב ת א אעפ״י אלי מגלתין כל ש ה כ ה ן מ ט מ א ל ה ם מ ת א כ ל י ן ע ל י ה ם ע ״ כ
כ פ ת ו ר ו פ ר ת ל ע ״ ד כ ר ע ת ה ט ו ר ז״ל ו א ל ף ג ל ג ו ל מ ח י ל ו ת הטור ד ט ע מ א ל ד ע ת ש מ ר ן ו״ל כ ת כ ע ל ד כ ר י הראת
הטור כ ט ע מ ו של דקדק יפה שלא ה ק ד ו ש ז״ל ממרן שאין מ ט מ א י ן היינו מ ש ו ס שאין מ ת א כ ל י ן ו ל פ ו ס ד י ה ט א
ר ק א י כ ד ע ת ה ד מ כ ״ ן ז״ל ו כ א ש ר ה א י כ נ ו ל ע י ל - מאתר ה ו א פ ל א ע צ ו ם ד ה ת י נ ח ל ד ע ת ת ר מ ב ״ ס נ ו כ ל ל ו מ ר כן
דיך ע ״ כ מ כ ד י י ת א תשניייס רפי א ״ מ שהביא והראיה כ כ ד פ ס ק ר מ ע ״ ל אין מ ת א כ ל י ן פ ש ט רבדיו י ע ן לפי
עליו אכל ה ט ו ר ד פ ס ק ל ה ד י א כסי' ש מ ״ ה כ ד ע ת ה ד מ כ ״ ן
ראל ש ה כ ה ן מ ט מ א לו כפ־שת כתנים תאמיר כל
י״ל ד ק י ר ע י ן ע ל י ו ד מ כ ״ ש ר מ ת א כ ל י ן א ת י א ל י ה ל ה ר מ כ ״ ן
לא ע ל י ו כן ה ו ב א ג ״ כ כ כ ״ מ כלשון יה • אכ: מתאבל
ז״ל כ א ש ר ה א ר כ נ ו ל ע י ל ו א ״ ת א י ק ו ר ע י ן כ ״ ש ד מ ת א כ ל י ן
ד ה ת ם מ ש מ ע י לענין קורבה מ ה ר א י ה ה י א וו ידעתי גמרי כתריה גופיה והרא״ש והטיר הרמכ״ן וכמ״ש
מי ה ם ה ק ר ו ב י ם הראויים ל ה ת א ב ל ו מ ב י א רכל ש ה כ ה נ י ' ו א ״ כ כ״ש הדמכ״ן כדעת תקרוכים דקורעין ופסקו
ו ל א מ ע נ י זה ה א ב ה א ת ל י א ד א ס ה ג ע ע צ מ ך מטמאים שייך ה ך ט ע מ א ש כ ת כ ע ל י ו מ ר ן כ ״ י ילא רמתאכלין
מ ס פ ק ש ל א י ת א ב ל וו ל א ש מ ע נ י כ ש .י ס מטמא שאינו ז״ל ד א י ן מ ט מ א י ׳ מ ש ו ס ד א י ן מ ת א כ ל י ן ה א ל ד ע ת ה ט ו ר
משוס גנאי עליהם מתאבלין הספקית יהדי מקום
ה ט ו ר ז״ל ט ע מ ו של ליעת לנו מתאכלין וראי וא״כ
ובמ״ש הת־ס׳ ביבמות עליהם מטמאין שאין אעפ״י
אין מ ט מ א י ן ו מ ה י כ ן יצא ל ו כ ש ל מ א כ פ ו ר ש י מ ד י י ן למת
דלייו ע ״ כ ר ״ י .ה א ל א ש ה א ו ל ק מ ן כ ע ״ ה נ ר ח י ב ה ד י ב ו ר
ה י א ב ר י י ת א ע ר י כ ת ד ת נ י ר כ ש מ ע י ה ו כ ו י ו ה ד י ג י כייר
,
ד מ ד ן כ ע צ מ ו עני ,זה רפוי יאעיקרא כבר נראה כיה
דהוי מיתי״ס מדיין יכמ״ש מ ד מ י נ ן לית לפורשי נמי
ש כ כ ״ מ ת ל ה ה ט ו מ א ה ב א ב ל ו ת וכנז״ל יכאן ח ל ה בירית
אבל מעייל ש ה ט ע ם שקירעין ומתאבלין היינו כלהכעיס
ב ט ו מ א ה ומי יה הגיד לני שלא ל ט מ א ל מ ע ״ ל תאכילות
כמו שהכריח מ ש ו ם דלאו ככלל אינו ע ו ש ה מ ״ ע ה ו א
פ ל א בתיי ראשי ו מ מ י ל א שנוכיח האכילות והוא כדי
ה ר מ כ ״ ן ו נ ג ר ר א ח ר י ו ה ט ו ר ז״ל י א ״ כ מ נ ״ ל ד א י ן מ ט מ א י ן
אין מ ק י ם ל מ ״ ש ה ר ב מ י ר א ד נ י א ס ' ט ״ ו א ח ר י ת מ ח י ' ) ו ה ר מ נ ״ ן נ ס י ת ו ר ת ה א ד ם ל א הזכיר ל ע נ י ! ט ו מ א ה נ י א ס פ ו ר ש י ם מ ו י ן
ה ר מ כ ״ ם לענין על לא פליג דהטור שהחליט כמה כי ע ״ כ ס נ ל ע ״ ר א ם יכשר ב ע י נ י ה ׳ ונאשר ה כ א ח י י ל־ייל(
מ מ ״ ש כ ס י ' שע״ג גכי כהן דאינו מ ט מ א ל מ ע ״ ל אכילות מכבוד קדושתמרןז״ל ד ט ע מ א דאיןמטמאין ובמחילת
מתתת משום דאין מתאכלין יעי״ש ושגגת גדולת יצאת דאין מ ט מ א י ן ובמ״ש דלאי הוי משים לא היי למע״ל
ט ע י ם מ ש י ם שאין מ א א כ ל י ן א ל א ד מ ר ן ירו ר ס ט י ר ל א ע מ ך אלא מתורת ס פ ק ודאי לאו ע י ס ה מ ע ש ה משים
ס ״ ל ה כ י ו א ־ ר כ א ה י ה לו ל ד י י ק מ ר ה ט י ר ה ש מ י ט לשין רמ״ש באבל א ת דברי ש ה נ ה כ ב ר כ ת ב נ ו לעיל ואבאר
אין מ ט מ א י ן ואין מ ת א כ ל י ן ה ו א ל ת ו נ י ס ד ל א ו סרמכ״ם ר ב ת י ה מ ז ה כ ח י ק ת מ ע ״ ל ו כ ן פ ס ק ו כ ל ה ס י ס ' כ ל ש ו ן 1ת
כ ה א תליא ו ס ט ע ם הוא משוס ס' איסור וכאמור הא ילא מ י ( ב א ר נ ו )אמת שתעיר לא ר ק ו ק הרנה א כ ל לא ס י י ם סג־
דאין מ ק ו ס ל ו מ ר ד ת ט ו ר ס ״ ל דאין מ ת א כ ל י ן • ומכ״ש
מאחר
מו כ ר ך ׳ SBר ו מ י ס י מ ן י״ר
ר ש כ ״ ג ח י מ ר א ס ל א ל ת ר נ פ ל הרי יה ג ט א ם ל א ח ר ימן קורעין סוא משום ואי הרמכ״ן בתר דגריד מאתר
ו כ י ' ו ע י י ן לשין ה י ר י ש ' ש ה ע ת י ק הייה י״ל ו פ י ר י ש מ ב ו א ר וכמו שהיכיח הרמכ״ן והוא כדור כשמש • דמתאכלים
היו ג ט וכוי שאני רשכ״נ א ם לאלתר נפל דמדקאמר רכר א ה ה רואה ד ג ם דכרי ה ר מ כ ״ ס ז ל וממוצא
אומר וכי׳ מכלל ד נ ס פ ק הפילו הרות מיידי ו מ ״ מ בריש׳ ניכל ל י ד ח ק כאבילית הטומאה דתלה
ד מ ט צ מ ו נפל תואיל ש א מ ר כ ת ב ו ג ט ונפל ל א ל ת ר חולין דקרוכיס ולא דרכים האכילות על דהיינו ולישכס
מייקת ח י ק ה דהפיל ע צ מ ו ומש״ה א מ ר כ ח ו כ ו להצילה ו נ ־ ש נ י נ ן מ ע י ק ר א ו ע ״ ז כ ת כ דכיון דאין ה ר כ י ׳ מ ת א כ ל י ן
ו כ ה כ י א י ר א ל ה כל א ר י כ ו ח ה כ ״ מ ו ה ל ח ם ו ה ע י ק ' יכום ע ל י ו ו כ ״ ש שאין ק ו ר ע י ן ע ל י ו א ״ כ מ מ י ל א שאינו ב ח י ק ת
כ כ ו נ ת רכינו רכל שהפיל ע צ מ ו ל א ח ד ימן א ע ״ ג ש י ד ו ע וא״כ ממילא מ ט ע ם ודאי ס ' או מטעם יהיה יאודי
מ ש מ ע ו ת לשון ר כ י נ ו ד ה כ ל ג ט רכן ע צ מ ו אינו שהפיל המעיין יאשימני מ ט מ א י ן ודא ודא חרא היא ואל אין
א ו מ ר וכוי מיד והא דנקיט ב ס י פ א שאני כשנפל תליי א ט א ־ ק ד ק לו ד ק ד ו ק ק ט ן ל ת י ק ק ב ר ת י ז א ת ד ע נ י ן אם
מעצמי רכל שלא נפל מ י ד א ע ״ ג שדיאין א ו ת י שהפיל הרואה מ ט ע ם ס פ ק שהדי להרמב״ם כ א לו הטומאה
מדעתי היה ו ל י כ א ר ו ת תילין ש ר ו ח ר ע ה ה פ י ל ת ו ו ל א מ ד י י ן ו ה ר ו ג י כייר פירשי ד ה ר מ כ ״ ס ה פ ס י ק כין ידאה
ל ה פ י ל ע צ מ י כ ש ע ה ש א מ ר כ ת ב ו וי״ש דכינו ו ה ר ג ע צ מ ו ע פ דין נ פ ל י ם ש כ ת כ יזיל כל א י ת ן ש א מ ר י לכין מעייל
ע כ ״ ד י״ל ו ש פ ת י ם י י ש ק מ ש י ב ד ב ר י ם נ כ ו ח י ם ו א ע ״ ג מיד מדיין ושפרשו כ ג ו ן ה ר ו ג י כייר עליהן מתאכלין אין
כ מ ע ט סין ר ע ה נראה יה ה א ח ר ו ן שפי' כ ר ו ת דענין להם ע ״ כ ולכאור׳ מטמא איןהכה; והמעיל והנסלים
א מ ת שמצר הדין כן ה י א ו כ מ ״ ש א כ ל ה ר י ן דין מהפשט מדיין ו ה מ ע ״ ל אלו ד ה י י נ ו ה ר ו ג י כייר ו פ ו ר ש י ם שלשה
ל ע י ל מ ש ם מוהר״יוויל ו מ ו ה ר מ ״ ח ד כ מ צ א ו ה ו ח נ ו ק או מ ״ ע ודין כעמיי כעושה ט כ ע י ס ר״ל כולם מרין א ח ד
ע ל ס י י פ ו ר ה ו א -מ מ ש כ מ ו שאנו רואים אוקי מפיל מושלך מ ט ע ם ס ' כן ק י מ א ו ל מ ה ה פ ס י ק ב י נ י ה ם ע ם דין נפלים
עצמו לדעת מאכר מכלל ראינו כתכו עכ״י עצמו ענין מעייל הוא מדין נפלים אבל הודיעך שגס נפלים
כיון הכא נמי דכוותא מכעתתו רעה כרוח דחלינן איך עמך מעשה כןקימא והכת ס' עושה ס׳ מטעם
ע צ מ ו לא מפיל כתכו הרחינוהו מאומרו ומן שעבר ויראה כשירש ה ד כ ר י ס שיהיה לכל אפייא מי ש י ע מ י ד
עצמו א מ י ר ה ש א מ ר כתבו ה י ק ה להפיל שאותה תלינן על קשים דברי ה ר מ כ ״ ם אם אנו מניחים איתס כמה
והנפילה דלאתר כמצחק כתבו היהה דאמידת ותלינן )דיל ר ה א ו ק א מ ר אין מ ת א ב ל י ן ר״ל כ ל ל ב י ן ה ק ר י ב י ' ו ב י ן פשיטותס
אתה למד דהרמ״כס ס״ל רות ר ע ת כ ע ת ת ו נמצא ומן לנו ל פ ר ש כי ט ו כ ו ל ב ב ו יבין יראת סיחיק־ג( בעיניו
גרסתו כ ת ו ס פ ת א ד א ס א מ ר כתבו ותכף ע ל ה והפיל לפי ה א מ ו ר דקאי ע ל הרתוקים י אשר ה ר מ כ ״ ם כפל דברי
ו מ ת א ע פ ״ י ש ל א ר א י נ ו ה י ש ת פ י ל ע צ מ ו ויש ס פ ק עצמו ה א ד ן ויבואו פ ש ט כל ה ש מ ו ע ו ת ו ג ם כיה• נ ח ה ש ק ט ה
ד ח פ ת ו ה ר ו ח ע כ ״ י תלינן ש ה פ י ל ע צ מ ו כיון ש א מ י שמא מ ר א ש ם ל ס י פ ם כ מ י ן ח י מ ר מ מ ש ולא י ק ש ה דבריו כל
י ע ל ה מירכבר נראה כחיש ה ר א י ת שהוא תחילה כחכי
משום מ ק ו ם ומשום עניןותכיחד יבחר : עליו
ע צ מ ו ו ע ״ ו א מ ר כ ת כ ו כדי לחציל א ש ת ו מ ן ה י י ק ' הפיל
בלשון ת ד מ כ ״ ם • הנראה לשינוי הבי ו ה ג י באנו
עצמי מפיל שראינוהו אפיי מה א ס ע כ ר ומן אכל
ש ה ש מ י ט ב א מ י ר ת ו ל ע ל ו ת ל ג ג וליפול והיינו
א מ ר י נ ן רוח ר ע ה כ ע ת ת ו ואין ענין וס קשיר ע ם אמיר׳
כ מ ו ששנינו באייר ו ע ו ד ש ה ו ס י ף ו ע ל ה מ י ר ו ה נ ה ולמות
ש א מ י וה זמן והוא מבורר : כתבו אריכנא עתיר למיד שאני כמה להאריך כאתי אס
כ ו א ו ו נ י ו ו ג ס ד י ן י ה כ כ ל פ ר ט י ו ע ם דין מ ע י י ל )HDp לתכין א ח ר ה ג ם שכדי הענין ליכר ונשיא מגילתא
ס ר מ כ ״ ס ונמצאם א ת י ם ולא נתפרדו שפס־ ע ל בוריו ה י ה הרין ל ה א ר י ך ולברר וללבן ת ד ב ר י ' הדבר
ע ד לתפליא הנך מרככת המשנה דכרי הרכ ויתחזקו מה יכער י אכל ד ב י יה כ ל פ י ־ בירור שתשועח כדי
יה ה ע נ י שתתם כענין ג ט ה ע י ר אותנו שכמו רואת אנפי דחיקי ועיל כי אין אני כן חורין מ ב מ ת אעשת
מן ה ע ו ל ם כ א מ ו ר ל מ כ ת כ ו יתכף ע ל ה ונפל מאכידתו כ ת י כ פ ח א ח ת אני ע ו ש ה ת ב י ר י ע ״ כ אני א כ י א הציכיד
י
אמר הכא p ) ר י ל ו ל א שראינוהו כ ב י ר ו ר שמפיל ע צ מ י ( ומס המעיין סמכתי ועל ל נ ־ ו ; רידן העני; הצד ך תמצית
)ר־ל שלא ר א י נ ו ה ׳ ת מ ו ע ל ה ונפל יתכף לגג עולה שהוא לקצר וכדי צמאיני וירוה כשירשם הרבדים שילמור
השמיט שפיר וליה כדומה דימה ממש ייני( נכיייי ה א ר ו כ י ם י י ת ר מ ד י כי ל ק צ ר א נ י צריך א נ י א ב י א הדברים
וליפול ת מ ע ״ ל שאמר לעלות לגג כאמירת תרמב״ס ה ד מ כ ״ ס פ " ב מ ה י גירושין הי״ר ו ה מ ו ס כ ס כ ד ב ר י י לשון
ע ו ל ה לגג ותו הוא שאמר הרי דיקא אם כי ולמות ג ט לאשתי וכחכי וחתמי ונתנו ו י״ל ב ר י א ש א מ ר כ ת ב י
כל כהערה לנו דדי צריך אינו רכאמת מידי לא לה ו ה ר ג ע צ מ ו מיד כגון שהשלך מן ה ג ג או הפיל ע צ מ י
מ ע ש ה • שכמו ה ת ם אמר כתבו סמוך קורם שהיחה ליס הרי יה ג ט כשר ע ל ה לגג ו ד ח פ ת י ה ר ו ת ונפל ו מ ת
המאורע תכף שראינו ומפני כמצחק היה ואפשר ד ח פ ת י ה ר ו ח ה״י ג ט ג ט ה פ ק הפיל ע צ מ י ס פ ק איני
הפיל לא כודאי או לאח״ז אבל מיד אס הוא דחוינן מגופא נלמד אינו אכל מבורר שהוא וכמו היא
היא מבוררת הריין ונירסת אחת בסקירה הסקירס כאלי ראינו מפיל ס פ ק והו״ל ריח שוס מכלי בנפשו
שהרשב״א והר״ן נגררים א ח ר ככר ידוע וגם וכנוי״ל ל פ ט נ ו ו ע כ ״ י חלינן כרוח ר ע ה היינו מ ש י ם שלא עצמו
בפירושיו ובעני; וס נ ־ א ה ש ה ע ח י ק ו כ ל דבריו הרמב״ן כאמירחו ידיעה קרס אס א מ י ד ה אכל ל ט שוס קדם
שיש כרו־ ואם והוא ו־שכ״ג רכנן מחלוקת בענין כחוש היאית ראינוהו אח״ו לגג ושוב עולה שהוא
לא י י פ ש ט ד כ י מ ה באלו הענינים עכ״ז ה פ ש ט לצדד אפשר ע ל סייפו וכיוצא ליה ע צ מ י א־ מ ו ש ל ך שהפיל
בשמש נתכ־ר עכ״פ א נ י צריך ה י ט י ב כי לקצר ודוק ד מ ע מ י ד י ן ליה ע ל ח י ק ה שגור וקיים מ א מ ר ו ו ע ד י ן ה ד ב ר
תני ר כ י י ת א הני״ל ס״ל ר א ס א מ ר כת־כי דהדמכ״ןוכל ואינו מ א ב ר ר מ ג ו פ א ד כ ר י י ת א ר א ״ ר כי א ס מ א ו ת ה ספק
זה ודי כ ז ה : מסליל התלמוד וההוראה : ו כ פ ר ט ל־ורך ע ל כמותי ה׳
ה ר א ש ו נ ו ׳ ו נ א מ ר כ י א ת ר י ש י צ א נ ו מ י ד י ל׳ אל ונחזור אומרו י״ל הנמצא כהרמכ״ס ה־' לשינוי באגו
ז״ל יה ושאחריו נ ג י ד מרן ת ק ד י ש הרמב״ם אינו מצד ע״י דרך כ ע ס או שהיה שעלה
מה א״ב וכלשינו ככתבי לפסוק בסי תקצר כדרכו מדברינו ונלמד כנעימה אריכות שכבר מ ו ב ל ע צריך
)ייעמי ה ר מ ב ״ ם חפרש כדברי מ ־ ן !״ל כלשון שתפרש רות נכנס בי שלא שכלאו הכי איך אנו י ו ד ע י ם לעיל
שמב״י י״ל ה ב י א ו ב ר י ה ר מ ב י ן ב י ה שהבין ב ע ר הרמב״ן שאין מ ת א ב ל ־ ן המאורע הרע ו ה י ו ת ר ע ה ע צ מ ה אילצתו ל ע ש ו ת דעה
כ ל ל • אין ל נ י ע ש ק ב י ה כ י ש ס ל א ג י ל ה ד ע ת ו מ ר ן י״ל כ י א ס ש ה נ י א מיד ולעשותו לאומרו ה י ה ו ה מ ר ה ו א ע צ מ י אילצתי
א ל ר !
שלא לאכליס לחייב סירים י ( ותו מאין יכייי י י דרך שהיה מוכיתות ע ״ י ידים מוכח א ם לא ומכאן
ר״ע ואי גדול ועצום להתאבל ולגרום כייק מ ש פ ח ה כ ע ס או מ צ ר ש י ה סימן מ ו ב ה ק שהוא כ כ ל ד ע ת ו ו כ א ש ר
ה ו י נ ט ל ה כ״ש שיחוש ה ר כ ה ח ם חשש שלא לימר עליו הרמכ״ס על מתכונתם לעילוביה סליקודכרי הארכני
והראיה
1
מח זי סימן T כ ר ך שי
כמו הברייתא סי' יה לן ש א י ן אמר ומי להוראה נשתמשו אלימתא וכאשר ראיה משאול היא והראיה
ש פ י ר ש ת י ה ל ע י ל ע ל א ו פ ן ו ה ? י מ י ה ג י ־ לן ש פ י ׳ ה ר מ ב ״ ם שאס אלא מ מ נ ו כ ל ה פ ו ס ק י ם לא ש ה ו א מ י ת ר כשאול
ש ע ל ה דרך כ ע ס או מצר אינו ע ל אופן ה א מ ו ר ז שכתכ ע פ ר ו ע ש ה יש פ ת ח ו ן פ ה ל י מ ר ש ת צ ע ד ה ג ־ ו ל א י ל צ ת ו
המי התפלספות על טופיס שהם סימנים אשר לא ל א ד ם כי ולא מ ק ר י ודינו מ ס ו ד לשמים אנוס ועכ״ס
ולא מעייל מ כ ו ר ר כ ח י ק ת מעייל וע״ז היא ות:מהר א פ ש ־ ל ס ל ח ס נ ג ר ט ב ע ס א ד ס כ ע ת צרתו ע ל דרך אי
תזה ל ע י ל וכך יפרש לך ה ר כ ה ק ד מ ו ן שתארכני וכמו תנחמהו פשעה כ ע ס ו ואל כשעת תרצהו ש א מ ר ו אל
שספרי כמקום ופפרט ל ה ת נ ג ד לו ? ו מ ת כתך יפה מ ו ט ל לפניו וכאלם רכים • ו א ס נ ר א ת כו אינס שמתי
כככודם להקל לפניך פתותים מתים וספרי סיים תלילת הרב המשיב י כתב שיהית שפיר אופן פאייה
עלפי משפטם לעיני ת ש מ ש והידית ולחרוץ ולבזותם ויהו לשמים ל ר ע ה ויהיה דינו מ ס ו ר לרון א ת ה א י ש
כאחותך ברור לפניך תדפר שיהית מכלי פ ס ק דינך לו ל ע ש ו ת כ ן ) י ל א מצדקיתי שמדרך ט כ ע תית ראייתי
ו ר ע ה למי זה ה פ ל ל א ח ד י ם ו א ס ו ר ה לך ? סמיתרת יהרוג כניו לעיניו ולא שתיטת יראת י י " ( כי מ י ה צ מ
,
כ ה פ ך ) י ע י י ן תשו׳ כ ש מ י ס י א ש ס י ; ש י א ת ש ו סדכרים שחישב טכעו ע צ מ ו ? כ מ ו חכת אתר מיתת ש ב ע ת כנית וכך
מ כ י י ר זיל תשו' נ צ ת ת ו א ת כ ל ו נ נ ח ת ושם כ ס י ' ק צ י נ תשו' לריי כ ר א ת ה א ד ם ע ל חייו מעכיר הגדול ע ו ל ם כי ה י מ ן של
ה י ד ו ע ה ו פ ס ק ה מ ו ס י ם באה "!:ו סי׳ ק ע י ז להרשב״א כ ג ר תשו' הראיש אפשר לא היה ואורך ימיו ו א ם ה י ה ע ו ש ה כן צדקיהו
ו ש ם ס י ' ר י ״ נ תשו' להרא״מ כ ס ג נ ו ן וה ו כ ד מ י ת ה עיין יכין ו נ ו ע ו ח י א ואמר הורה ע ל תיקף וקשיות לכו א ש מ ה ויה לו ע י ן
ד ס י ג ע י א ו א ל ת נ ה ג ברוחן־ ל ת ל ו ת תשו' ה ל ל ו כ ו י ו ף כ י ח י י ראש־ מ י רלגכי צדקיהו א פ ש ר רס״ל גנו רמת־נו המשיב הי־כ
ש נ ק י בלשון ה צ ח ו ב ה מ צ א ת ד ע ו ת א ו ת ו ד ו ר ר י ל ד ו ר ו של ה ר ש כ י א
כי היה ה א י ב ו ד מ ו ת ר לו אפשר כשאול יהודה מלך
י
ו ה ר א י ה ו מ א ו ר י ע י י ן מ י ה ר ל נ י ח דרפ״ד ע י ג י ו ר ה ו י א מ ר כ חשו' !1ו מ י ד
ולתתעור עצמו ולהתקלס את להניח גדול ה׳ חליל
אלו תראשו' נ ג ז ר ו ויש צי ע ו ד ר א י ס ליי( ג י א ו ת ה ת ש ו ב ה ש ב א ת מ א ש כ נ ו
י י
ליךמיןשכפוסקים למה תפרש רכות ומי יאמר וכאלה
שמזכיר ה ר א י ה שם נ ס י ׳ ר ' נ ה א תשו' ה ר י ח כ ן הריי א ו ר ז ר ו ע אשר
לעיניס ש ת א י מ ד ל צ ר ק י ת ו מ ו ת י לי %ר ״ ל ש ה ם ל נ ו כך
הרשב״א ח ״ א ס י ' ת ק ע י א ר י ק ו ת ש נ ת ותשו' י א ת ש ל פ נ י נ ו ע ל י ה השיב
ל ב ־ א ו מ ר ל י שהיא מ ה ר א י ה שכן נ י ל מ ס ו ר ל ש ו נ ו ו ה ג ״ נ ו ו ה ח פ ל ס פ ו ק ו כשקל דעתם אולם ושקול כ פ ת ח ו של פחוח כי ל כ ס
התשובה אכל כצרת האלה׳י ואשיא ת י ס ( ו מ ״ ש ע ו ד כ ס י ו ם אחיתיפל ראיית על ויאמר יתגבר ימי גבר הקרש
חחטא מן עצמו יוכל ש א ת ואף לשמור כי ל א נפשי כ ע י ד ה יו ש ש נ ה ? מ א ת ר כ י ר א י נ ו ש נ מ נ ה כ ג ׳ ת ד י י ט ו ת
דעת את האדם על והרעות מעכירים שכל הצרות ש מ ר ד ב מ ל כ ו ׳ כייר ו ל א נ מ נ ה כ פ ו ר ש י ' מ ד ״ ץ מ פ נ י מפני
איסור ע צ מ ו ו ע ל ר ע ת ק ו נ ו אין ס פ ק שאין כ י ה ש ו ם א י כ ד ע צ מ ו ל ר ע ת י י א ת ר א י ה רכיון ש ל א ה י ה כי א ס כי
להליא ל פ ג ו ע כנפשו ניכל׳לומר עפייד רנראה דסתיר כ י ר א ה כי לא נ ע ש ת ׳ ע צ ת ו א נ ו ס מ ק ר י ו כ ך ה מ ה מפתד
ולא עליו להתאכל איסור שום כזה אין שהכוונה
ציכחרומכא צפחר ללקט ראיית מ כ א ההוראה דרכי
סתמים הם כנפשי כי ס ד כ ר י ס לפגיע שאי! א י ס ו ר
ו י ת צ מ כ מ ו ל כ ו ש ל ה ו צ י א ל א ו ד מ ש פ ט ) ו ע ־ י ן תשכ״ז ח״א
ה א מ ת ה ד ר י ב י י .ל מ ס לן ל ד ח ו ק י וסובלים סי' זה א כ ל
פניו וישים יגש דברים ומי פ ע ל עיני ייא־יייי ה נ כ י ״ ה
ד כ א מ ת אס רואה מפשוטן ? הדברים להוציא אנפשין
ל ה ע כ י ר ו ע ל ד ע ת ק ו נ ו כ ג ו ן שיש א ד ם ד ה ע נ י ו ת רוצה מ ר ר י ק ד מ א י ע ד דור ? לאמר לתר מפני עלית כנתישה
יש כאשר משמאלו ורככה מימינו מסיתים לי א ל ף ל פ ט י ר ת מ ד ן ! " ל ) ע י י ן ה ג א י ! ה ר מ י י ב ח ק ״ ל ח י מ ח ״ א ס־' סמוך
ג ע ג פ
ליום ר ע ס ומזומנים מוכנים משיתים ומדיחים כעמי ' ' י ־ ״ י ' ( ל א מ ר לו ל מ ת ת פ ר ׳ מ ע י י ל כ מ פ י ׳ א ת ת פ ר י ו '
ועם ל י פ נ י ם של ולסעפיר כ ס פ ר פנים יפי?/ לקפלי ושנא א ת ת ע ו ל ם כ מ ק צ ת ספילוסיפיס הטיבה ובועט
ומפורסם כנודע אידיהן מלפני והככוד והעישר
הביא ?מכלי ) פ א ש י פירש ה ר ב ה ק ד מ ו ן הזה( ק שעושים
) ו נ פ ר ע ל מ י ש מ נ ו ר נ ג ע י ה א כ י י פ ה אשר ב ה נ כ ת ב ה ח ש ו ב ה י א ה
חבילי ראיית בריאות ו ט ו ב ו ת מ מ ו ל א ו ת כתרשיש מדו
ל י מ י ם ש ע ב ר ו ע ב ר ה ו ז ע ם י צ ר ה ע ל ושראל ו ע ל ר ב נ ן כ נ ו ד ע (
א ש ד לא וכיליה ת ל מ ו ד א • ש ה ם וישפה ס פ ר א יססרי
דאין כ ז ה שום המשיכ כזה ס״ל ל ס ר ב דכאיפן אה״ן
להתגרד ב ו ולרתוח הדברים מקום המתעקש ימצא
דכריס דקים כן כי ס ס ה ל כ ה ואין מ י ל י ן איסור ע ״ ר
ו ג כ כ א ? ה א ודאי האיש אשר י ע ש ה א ח ת מ א ל ה כקש
מ א ר ו מ ס ו ר י ם ללכ וכל לבכי ת דורש ס׳ ו מ י ע ל ה ש מ י ס ?
דכריו ל ע י והיי כ ל א היו • ה ר ב ד י ם ק״ו א ס דכרי א ו ח ו
ה ע ל ה ל ה פ ך ש י כ פ ה יצרו שהרב זרע א מ ת שם ידעתי
שמועה ש מ ל כ ד שאין ש ו ס ע ל אדני פו ק ד מ ו ן בנויים
י א מ ר לו המשיב הרכ אכל ו ל א יצא ל ת ר ב ו ת ר ע ה •
דכריס כשום אופן א ל א א ד ר כ א דבריו פירושו מנגדת
ל ה פ ך כי ה ס ד ב ר י ם ס מ ס י ר י ס ללכ ו נ א מ ר כ ס ס ו י ר א ת
הדברים פפשטי ל כ ו של א ר ם ומישכין שמתישבים
וכוחן לכות וכליות אלתים צדיק וכל מילי י ד ע מאלהיך
סללו תימת ג׳ כעצם פירוש נ א ת לך אין שבאמת
פנסשית ואס כ א מ ת היתת כוונת מיתחו לשמים איניש
כל ות מעטן יה וחיץ אלא פ י ' עצמו לרעת מאבי
לפני פני לנפיל הרעה כ ל ת ה אליו כי ר א ה ע י נ ו כי
ש ה י ה לו א ו נ ס ד ב ר מ ת מ נ ג ע י כ נ י ת א ר ס אין לך שלא
אשרריכר כה שלמה המלך כ ש ו ח ה ע מ ו ק ה יונה עולת
המקומות ככל לדעת • ומילת • גדול מ ז ה • לרעת
ע י ל ה כליל ל ת ' ו ה ו א כי ה ו א פ מ ש ל י ו אין ס פ ק ע״ה
וכר מ כ ל י שום דעתו ותשלמת נפשו כרצון תפורש
נ כ ל ל כ א ו ת ו כ ל ל ה ג ד ו ל ו ה ט ר א ש כ ל ל ו ה ו ס כ מ י נ ו י״ל פ ל ל
לשם יהיו ו ה ו א כ ל מ^^ןיך ע מ ו ק מי ימצאני עמוק
ו מ י פ ת י י כ ת ר מ ו ת מ ח י י ם כרצון נ פ ש ו ו ה ש ל מ ת אונס
ר ע ת ו רר״ל מ ב ל י מ ע י ק ת ל ו נ י ? א ם ל א אלו ה פ ־ ל ו ס ס י '
מכל ככל י קכורה ער מיתת ער שמים
ת כ ו ט ת י ס ע ל תיל ע י ו נ ם ה נ ב ע ר ו ב ע ו מ ק ה ת פ ל ס פ י י ת ם
גכותיס פחפניו ? יהדכריס כל ומי א ס ף ר ו ח אלהיס
כ״ש מ מ ש פי׳ מדות ונעים פי׳ לרעת והוי יתהללו
נ ש פ ט י ם פ מ ש ס ט חאנושי ושקול ונעלים מ א ד מלתיות
שכיס והנוראים הגדולים השרשים שמצר הרין יכל
רפות לו צ ר ו ת דתיו כל ר א ת כ ר ר לנו הנכזכה דעתו
ופרשיו ו ר כ ב י אין מ נ ג ד ע צ מ י לפיריש זה אי התלמוד
ולהמיר ו ר ע ו ת ומי י ו ד ע א ס לא פיתוחו לחלל כריתו
! א ם ק ד מ ו ן א' מ מ ת י ק ק י ישראל ל א י ו פ ל ל פ ס י ק שמיס
קץ לדכרי ע מ ל מתיים תיש כבודו ? וע״י כ ח ר מות
מחוייכים ו א ם ג ם א נ ו אין א ג ו ? פירושו עייפי דין
המקריים ת א ם ח מ ו כל ואי! א ש ר ס א ד ס יולד ל ת ם ?
כשקל שקולים שדבריו נראה אס פעקכיחיו ללכת
מ מ י נ י ' ש ו נ י ם ? ואין לך י ו ם שאין ק ל ל ת ו מ ר ו כ ס מינים
אשד החיילים מאנשי אנוש חשכ לא יה תקדש ?
: מחכירו
ואחר
כ ר ך שלי רומי סימן י ד
דיקא אם וני' ני חולצין ילא ולא קירעין מתאכלין יס מחשיך כשמלה מי הברורים כל א ל ה ואחר
אוננין ואין מ א א נ ל י ן א ל א א א י ק ם יכו׳ ו מ א י שגא ? אין ולשונו מ ל כ י ם ׳תיצכ במילין 1ולפני עצה
כנל להאריך יותר ה י ה לו מר״ץ נפירשיס ואדרנא לא כן ע ל דברים אשר חדה להחליט ילתפאית נחרב
ה מ ש פ ט י ם ת ת ר ו צ י ס ו א י ך קיצר נ מ ק ו ס ש א מ ר ו ל ה א ר י ך ? מ ש ע ן ו מ ש ע נ ת וכלי ראיות מ ל א י י ו ט ו ב ו ' סש׳ תית נלי
ת א מ ת יירת דרכי ר נ א ן כ מ ע ״ ל ר מ ש ת ע י ברחוקים אבל ה מ נ ה אר״ש ח ת ס ס י פ ר ס י ' שנייר שעשת כעל במי
כיין א־פן לניניו נשום שלא דיניהם נל נירר ע״ז ממעשת דחשיחיתא פיו ובראיה חלושה ומילי בשבט
אתא המתים ע״י נדין נל נל זה עישיס שהקרוכיס בן ארדיין ח מ י כ א פ ״ ק ד ע ״ י ד י ״ ח ש א מ ר מ י ט ב דר״ח
למגדר לרחוקים אכל כפירשיס מדיין ד מ ש ת ע י כקרובי׳ ב ע ט ברזל י ע י פ ר ת בין שני שיטלנה מי שנתנה יחריט
אוכלין אלא שאין מ ת א כ ל י ן די לא שהקרוניס וניון ס ' כ ס מ י ם ראש ס י ׳ ש מ ״ ה איי חצאי ל כ נ ה וכיה ני־ייף
כרכים נ״ש שכלב תאנינות להשבית כדי ושמחין שכך ש מ ע ו Iמ ה ר א ה ל ע י נ י ם ש כ ך ר א ו ! אוי לאיניס
כשמש ביוד להאריך ע ו י ? ותוא ו מ ה לו הרחיקיס רקב יכא העכורה ! מ ה ה ג י ע אליו ? ככה 1 על
אחריו והרמב״ס והנגדריס היא פשעי הברייתא שכן א ר ג ו • איך ה י ת ה כ י א ת כישראל ? ואיך יתחתי כעצמי
ה ר מ כ ״ ם י״ל ב כ ל כיעת הלביש ה י ׳ דרך כסעיף וגס ול־כר כיאת להחליט שכ־ורנו ? לאחרון כת יהיה
ונפל כ פ ״ ג לא ש ע ל ה וכוי ש מ א נ א נ ס כל ומ״ש מכל ע ש ר ת אלפים מבלי הביאו כידו מ ש א גבוהה גבוהה
העיר ב מ ו שפירשנו ב ד ע ת ב ת כ י ח צריך ש ת פ י ש ומת קנה והליאי ואולי ו ל ע ת כ ז א ת י ע מ ו ד ראיית גמלים
ל א ו ת כ י א י ן לו ש ח ר ו ל א א ח ז י ר ה ד ב ר י ם ו ה ר י ה ס תא תשי' ח ת ם נביא כל ולקמן מלוליה ילסתקיל במקומי
תיקה לעלות עשת ל ע י ל ו מ ״ ש שכיון ש א מ ד מבוררים מי י ק ו ם * רבד ס ו פ ר הלזו ו נ ע מ ו ד ע ל ב י ק י ה ו נ ר א ה
כל גדולי כדעת האמור אל מכוון מעש הוא לרעת סראשונים כל האמיר כדכרי ע ל י ת כל ומאחר
ו ב ר א ש ם ה ר מ ב ״ ס ו ה ר מ כ " ; רכיין ש א מ ר א פ י י הפוסקים דכרי ככל ילטייל להליך עליני חיכס
עשת עצמו חיקה ש ר א י נ ו ש נ פ ל ר"ל ו ל א ר א י נ ו ש ה פ י ל ולכא חדריהם א ח ר כ ז ה א ח ר יח א ח ד אל האחרונים
ר״ל ש ה פ י ל ע צ מ ו ו ה י א מ מ ש נ מ ו ה ה י א ר כ ר י א לרעת דהלכתא לאפוקי •שמעתתא אליבא כדבריתם ולפלפל
אס כי שלא ל כ ה ו ב כ ת ב ו ויפה ד ק ד ק הלבוש שאמר ל נ ו ש א י ם נושאי כ ל י ת ש ״ ע ת ל כ ו ש ש ם פ ס ק וי״ל ראשון
ולא ואפיל י'ל ואו לא לגג עולה ראי שאני שאומר מ א ד כ ד כ ח י כ אך ע ב י ר ת ג מ ל ת ועונשו גדול המע״ל
כלשון ו כ מ י שפירשנו כלשון ה ר מ כ ״ ס ו ת ר א ״ ש ואמות אדרוש ותרי ה ו א ח ט א ב נ פ ש ו דמפם לנפסיתיכס את
לנ־ כתבו מאמר גרע רלא והעיר ו ה ט ע ם הרמב״ן ד ב ר ואין ע מ ו לכל מתעסקין אין המעיל כל לפיכך
נפל ס ' תפיל היי ג ט ד ח י ק ת ה א י כ ת ב ו ד א מ ד ועכ״יס׳ מ ת א כ ל י ן ואין מ ס פ י ד י ן ולא ק י ר ע י ן ו ל א תולצין שכל א ל ו
א ד ע ת א ל ע ש ו ת ה מ ע ש ה ס י ע ה י ה יכן כרין מ ע י י ל הוא שתוא ר ס ע אבל. ו ל כ ב ו ד ו אין ע י ס י ן כ ל ו ם לכבדו תס
שלא ראינו שהפיל כיון ש א מ ר ת י י נ י ע ו ל ת ל ג ג אפילו אבלים וכוי עליו בסורה ואומרים עליו ברכת עומדין
ל )ונ1יץמ״ש כ ב ב י ת ו נ ש י ך ו כ פ ו י ר מ ש ס פ נ ש או ן
נ ר j,V(j ו מ עצ ש ע ל ת לראש תאילן ונפל ו מ ת דאיכא אייהו מעייל לא
v.f.tכ ת כ י ד נ נ כ י כ ה ז ם נ»*»ו רש'ל ו ה א מ ת א ת ם כ ל ־ ס פ ק ו מ י י ן ו-נ1 שאני ע י ל ת ש מ א נ א נ ס ונפל אלא שאומר ראו למימר
שיראי ה נ פ י ל ה אלא ו ל א מ ש ג ־ ח ק א ס נ כ ל א ת ה פ י ל כ י ו ן ש ה ־ מ י ו ו ה ו א מצר אי ש א י ה כעס דרך מיר שעלה וכוי ו ר א ו ה ו
אמת והוא ליעת עשה חיקה ברור ו ר ו ק ם ה כ י קצרתי( חיקה עשה ו מ ת חייו ב ח י ק ת מ ע י י ל ש כ י ו ן ש א מ ר ונפל
איך דכרי ותראה תיטב תלביש ברברי יריק ויציכ וכוי ע ״ כ : לדעת
מצר ו־כר־ ב ע ס או מיד דרך עלה שהוסיף הרמב״ס אע״ג שנראת דמפליג הוה ג ם לשון ה ל ב ו ש הנה
עשה לעלית כיין ש א מ ר ח י ק ה טעם שנתן תרמכ״ן מהמשפט ימיש לא עכ״ו זה כענין מאד
ט ר ק י ה כ י ה ו ע ש א ס לשין א ח ד ו י כ ר ת ׳ ב פ י ה ו לרעת מאד לומר שעונשו גדול שהקרים לעיל ה ג ס הארון
כעס שאפי' ת ר מ כ ״ ן לא ת ו ס י ף ו כ ת ב מ י ד ודרך אמת כל ה מ ע ״ ל י ע ל ה כ ד ע ח ש מ ״ ס אחייך ל פ י כ ך ו מ פ נ י זה
להרמב״ן מודה הרמכ״ם להדמכ״ס וגס מורה וכו׳ יה עלי ה ק ר ו ב י ם כל ע נ י ן ופויר״ל וכוי אין מ ח א ב ל י ן
חולק ואי; לדעה חזקת כיין ש א מ ר והייני בפייוה ראינו הא גדול מ ס ו ס שעונשו דאו ודאי אינו ריס
דכריאשאמר זה כי ה ו א יין פ ש ו ט נ ל מ ד מ ה ה י א כדבר ד מ כ ם וכוי אך א ח מ ק ר א דכתיב מייתי לית מתיכא
ומלשון הירו׳ ואיך א פ ש ר שימצא שוס ח ו ל ק ו ע ״ ז כתבו שכתיכ ס ר מ כ ״ ס סכל מ ק ו ם ה ב א ת י לעיל ־ברי יכבד
כ ו ל ם ב ר י ן יה כ ח כ מ ה י ס ד אד" ש ו ס י ד ר ד ב ר י הלכיש ד ר י ש ה ר״ל ש י י ט מ ס י י ל ש מ י ם ואי מ פ נ י ס ע ו ן יה מ ס ו ר
על ה י ט ב ומ״ש הלביש ג כ ד ו י ת א כינהו ודוק יכולהו לעשיתי ה י ס לנו יה א ״ כ משפט נחרוץ עליו לשמים
בעתחו רעה רי־ח שמא ה ו א ר״ל אנוס שמא סיפי בהו דרישס רכתיכ סכתכ תרמב״ם בכל הדינים ג״כ
המשנה ימיהר״ס מינן והמרכבה מ ו ה ר ״ י יייל פמ״ש מסור לשמים ומאי שנא מעייל מכולם 1ואדרבא ושרינם
ל כ א ר איך ל א הלבוש שייכו על ג ט והוא תימא ברין לפני ארי שהוא ג ו ר ס מ י ת ת א ת ר י ם נ ר א ס יותר צרופתו
כפיי ש מ א ד ו ח ־ ע ת כ ע ת ת י י ה י א ת י מ ה לפי דרכי כיאר ח מ ו ר ו כ א ש ר ה א ר כ נ ו ל ע י ל ו ע ו ד ת ק ש י ו א ם אין א כ ל י ם
ת ק ד ש ו מ ״ ש כ א נ ו ס כ ש א ו ל דייל ש ל א ד י ש מ א א כ ל י ן דרך קיימת אבלים מנין ? והדי ה ו א ל ק מ ן ב ס ע י ף , כרכת
ל ש מ י ס כ ש ו ם אופן שבעילם א ל א שאין דינו מ ס י ר עליו סייס אבלים וברכת אכלים חנחומי עליו באומרים
ממני לדויית יאין ל ו מ י י ן א ח ד ואי! שני כרינו יהיא נמצא דברכת שמתאבלין יעו״ס אבלים א ס יש ונחכ
ככל ס ד מ נ ״ ס י״ל ו כ נ י ״ ל י ש א ר א נ י ס י ש לא פ ס ק י וליה נשיש א נ ל י ס שמתאנלין ותוא נ ר ו ר ות״א היא אנליס
עס שיהיו אופן נאיוה לעיל האמורים סאוסנים מ ע י ק א ס נ פ ר ש ג ם ס א י אין מ א א כ ל י ן עלינו וע״נאין
ע ל י ה ם הקרובים ו ה ־ ח ו ק י ם ני סוף סיף לא שמתאכלין ואין ריין קורעי; דומיא ש פ ס ק הלבוש על ה ר ח ו ק י ם
ע י ן כלי לשמים שהוא ל ס נ ע י ס ע נ ״ פ דינם מ ס י י היי ו כ מ ט ן )יהס כחכמה ממנו שפירושו ה ג ד ו ל י ם חילצין
הרמכ״ס וע״י פ ס ק שיטלנה מי שנתנה ומיטכ ספק אי כתכרח שתפרש יהעי״י( כ ד ח ו ק י ם י כ ך צ ר י ך ס
" מ ב
»י
כ ס ת ם ע ״ כ ה ה ו ר ג ע צ מ ו ככל אופן ולא פ ס ק נ ת ׳ רוצת כסי ת' למטה סהוא הנז״ל ואי ג ״ כ תרקדוקיס מנל
אלא ש ר כ ר ית א נ י ס כשאול י נ א ש ר ת א ר נ ת י לעיל דין לא ה א ר י ך נ נ ל ה ד י נ י ם ה ל ל ו ר ״ ל א י ן כרין פורשין מ ד ״ ץ
מט Wר ו מ י ס י מ ן י׳ד כרך
גיולות ואף וכעל הלכות כמו שסיימו בכריתא ומת כ א נ י ס י ם גדולים אם לא נ ת ב ר ר כדברי שאר ס פ י ס ק י ם
א ס י א מ ר ש א ר ר כ א והו ראית לדבריו הלא כ ע י נ ן ר א י ה י ר א ת ה מ ר ה ו ה ר י מ ה לה אי ס״ל ד ה א י כ י ר א ס י ר כמי
כתבו לא נפל ולא מפיל ה ק ש י ליה ה ה י א רכריא ש א מ י ס״ל או; א פ ש ר ליה • שנא דלא הרמכ״ס כסברת
ש ה י א דין א ת י מ מ ש יכני״ל ש א י נ ו א ל א ה ע ר א פ ע ל מ א ייתר מ ד פ ס ק ו האחרון נראת מ ו א ר לו ו ה צ ד דהאיטר
ה כ א אתריי י כ א מ י ר לעיל ו ע כ ״ ו היי ג ט כ״ש למעשה אצלי יהדהד בנמצא ונדון שאול אינו כשאול הטס
דריני אכילית דס״ל להרמכ״ן כי איך א פ ש י כמע״ל א מ ת החליטו לאסור יען הרב יפ״ח והרב ירע כספק
לעיל וכמי הרכים תמירי מייני עריות וכאמור ועסק ודי כ י ה : ההיפנים ככל
דברי עס הרמכ״ם רכיי דטרף הלכוש שהסכים ל כ ם א ת א ש ר ישנו פ ס האספו ואגייח • ומ^תה
ו ה ו צ י א דין שלם ו כ א ש ר ה א ־ כ נ י ו כ ל וה א י נ נ ו הדמכ״ן ע מ נ י לתמוה על הרב המפורסם מיהר״י
ש י ה לי ) י א פ ש ר י א מ י ה א ו מ ר מ ה ש י ר צ ה ל ה כ י ן כ ו ו נ ת שנשאל שמ״ת יו״ר שיי יהודה י״ל כ ס י ש ב ט עיאש
כ ד ע ת ה ר מ כ ״ ן ושאין דיני ח צ י ב מ א ו ת ו מ ק י ר אחרת י ה ו ד י ש נ כ נ ס ל כ י ת ו כ ל י ל ה ל כ ד ו לישן ו כ כ ק ר כ א ו כאיש
יצייך נפשית דין פ א נ פ י כתוכו אלא שאמר דכריא מהייס שעית לדפוק ע ל פ ח ת ת כ י ח א ח ר כ' השכנים
ת ד י ח ק י ם וישוכיס מאלה ס נ י ס ת כולו יכייצא שיאמר ג ד ו ל ו א י ן ק ו ל ואין ע י נ ה •ישכרו ה פ ת ח ו מ צ א ו ה ו ח נ ו ק
ולא חייש להוליד יין ח י ש ו מ ח ל ו ק ת ת י ש שלא נ ת ע ו ר ר כ ק ו ר ה כ ת כ ל כריך ע ל צוארו ובאי לשאול ל ה ר כ ותלוי
שוס א ח ־ מ ה א ח ר ו נ י ם ( א ת אשר אני רואה שאחר שכתכ דאין מ ת ע ס ק י ן י״ל א ם י נ ה ג ו ב ו ר י ן מ ע י י ל ו ה ר ב ת ש י ב
שאינם לפי ככודו ודוחקים וישובים ע ו ר שם דיוקים תרמכ״ן שכתב לשק הביאו ומתחילה לכל ד ב ר עמו
ש כ כ ו ל ' ה י א מ ה שרצה ל ח ל ק כין ח נ י ק ה ל נ פ י ל ס )יגדיל לרעת• וכתכ עשה ראוהו מפיל חיקה ח עייפי שלא
החכל ומושך ק ש ה יוחר כאלו ה י נ ק ע צ מ ו שהחניקה ד כ ו ו נ ח ו ה ו א דכיון ד א מ ר ל ע ל ו ח וליפיל י ל מ י ת א ע ״ פ י
מאד החניקה הוא קל להיניר ! יעני! כי הס כיייו אחרים הפיל ע צ מ ו א ם שלא ראו ה נ פ י ל ה פ ע י נ ם א ס
כיה והיינו מינן קלה ע ל צוארו כ ר עניכה שעושה למיתה שאמר והחי־ עצמו כיון וכי' עכ״ו דחפיהו
כ'ראשי החבל ומכניס שכופל ה ח כ ל ע ל שנים האופן ע ש ה ל ר ע ה גכחב ייצא להרמכ״ן מ מ ״ ש ב ב י י ת א חיקה
וציארו כ ת ו ך וככל מ ע ש ה יה אינו סוכל צ ע ר כעניכה מעייל מעייל ולא א מ ר ו הרי זה לשין ה ד י ית כ ת י ק ת
י
ה ח ב ל לכי צדדי! ירגיש ב ח ב ל י ה צ ע ר ה ו א י״ל ד כ מ ש ו ך • באורך ואני אימר דמ״ש מחחילה דבעינ! ת ת י האמירה
ראלי ה י ה יה כ ע ס ק החניקה כאשר האריך ומתעכב ת כ ף ולא מ ו פ ל ג ת כיה ע ס נביאים ניבא וזהו ותעלית
מ ו צ א י ם א י ת ו מושלך ארצת ח נ ו ק ולא תליי כ ק ו ר ה היו כ ר ע ת ה ר מ ב " ; ג ״ כ כלי ס ׳ ד כ ע י נ ן מ י ד ודין יה האמת
דקדוקיו ופקפוקיו כאויר כל הסייר פ ר ת י אחר וביה כדי כל יוצא מ ב ר י י ת א י א ת כלל כי אינו מ כ ו ר ר איני
כאשר יראה ה ר י א ה שם כדבריו ד י ״ ט כ ס ו ף ע ״ ג ואיני כתבי וכמ״ש רכריא שאמר מאותה א ב ל יוצא עיקר
יכיל ל ה א ר י ך ( ס י י ס ו כ ת כ וי״ל ו נ ר א ה כ ד ו ר ר ל א מ י י ר ו א ם ע ל א ח ־ נפלו וכוי ודא ו ד א ח ר א היא והוא טרוש׳
במושלך שהיה כ ש ד ם וכן ורכינו אלא כאילן תכריתא ע ל ה ר מ כ ״ ם מ נ י ן לו ו ג ס כ ר ו ר ו כ א ן ה י ה לו ל ד ק ד ק
דשכיחי דאתרא מיידי כ מ ק ו ם חרכ ושמם ע ל סייפי ד כ ר י ו ה י ה לו ל ה ק ש י ת ה ־ מ כ ״ ן א ס צריך מ י ד לפי על
ככית ובחצר ושירדי לילת א כ ל כ א י ל ן ס נ ט נ ע לשטים כל כרעת סרמב״ן ה ח ל י ט יה ומהיכן השמיטו למה
אפילו מ ק ו ס ישוכ ו מ ס ת מ א לא ש ט ח י רוצחים שהוא שלא כ ת כ י להדיא כ ח ו ר ח ה א ד ם וככיח זה ו כ ע מ ו ד כ מ ה
לא א מ ר כלום מ ס ח כ ר א דהוי כ ח י ק ח מעייל ולא כ ע י נ ן מ ח ל ו ק ת תדש ו ה ו ל י ד לכו הטין את עלינו שחלק :
א מ י ר ה אלא כ נ פ י ל ה מ ן ה ג ג מ ש ו ס ד א י כ א ס פ ק י ט ו כ ה א ו ב ע י נ ן ה כ י ס ח הכיכר ו ל ה ר מ כ ״ ס לא • ו ט ו ב דלהרמכ";
או ת ת ק ל וננצל ורפי׳ דיפר ד ח י פ ת א ר ס או ד ח י פ ת ר ו ח א ח ״ ו ר א ה ר א י ־ י ל ה ר כ מ ו ה ר ״ י נ א ג ׳ א ר י״ל כ ס י ש מ ח ת י
נמי ע ל גפי סייפי ומושלך כשיס יהיא אילן כסתס מ ש נ ה כ ' ו כ י ׳ ש כ מ ש נ ה כ׳ כ ת ב דשמתות פ״ב יהודה
ס נ ט ו ע כחצר לא שכיח כ״כ כיי שיהא דיילן דטיתא א ת השיין שחלק עלינו יהודה ! :ו ו ״ ל ו ר ל א כ ה ר כ ש פ ט
ולא יראוהו ה ש כ נ י ם ו מ ע ת ה ה ע ו ל ה כידינו מ כ ל נתלה לפי שהבין רכרי ה ר מ כ ״ ן ל ע ט ! א ח ר ו כ מ ש נ ה ג׳ כ ח פ ן
ותהית אומדנא כאומדנא רכילת מילתא תליא תני״ל ש א י ן ד כ ד י ו כדאי!־ כ ל ל אייר יהודה שכט ורלא כ ה ר כ |
תפתת נמצא וגס יחידי דיש; כ כ י ת טוכא דמוכתא ש מ ח ת יהודה עצמו ז״ל ו ה כ א כ י ה ר כ ה א ל א ש ג ס ה ר ב j
ש פ ג ע כנפשו ארס והוא הוא ו כ י ד ו ע שאין ש ם נעול כוכי כ ת כ ו ואלי היה דכריא שאמר מאותה לא כיכר |
מ ק י ם ירוהו ולא ירגישו ה ש כ נ י ם ו ע ו ד ררוצחיס דמאיזה אחרי היטב • כיה ודוק שכחכ מה טתכ היה לא !
ד א ת י מ ע ל מ ׳ ידקרוהו כ ס ר ט ׳ ו כ ר מ ת י ' כקלית ולא י ע ש ו כס׳ תירת המחי״ר שגגה גדולה היא תרא שסרמכ״ן j
ש מ ת ע פ ט ן ב ו לקשור ולתלות דוראי יחושו ל ז ע ק ת ו דפר ה א י ס לא ה ע מ י ק ה נ ו ס ח ה י ה כלל א ל א כ ח כ א מ ר ראו
כי י צ ע ק ו ע ל ו מ ו ש י ע י ם ו ר ו ק ע כ ״ ד א ו ת כ א ו ת : והיה שאגי ע ו ל ה ל ג ג ונופל י מ ת ילא סייס ראי ש ע ל ה ונפל :
אי •
כ ר ך ש ל רומי סימן י״ר
בחזקת מעייל ראינוהו פ י ג ע כנפשי לדונו חחייי ישיב בכאן ה מ י ח י ק וכן ה ו ה דיני מ מ ו נ י ת מיציאין מ י ד אי
הלשונית אשר תדייקי כן שיש ל ה ו צ י א מלבד מה כי דיינינןליה דגוים ו ע כ י ד ומוציאין א ו ח ו מ ח י ק ת כ ש מ ת ו
כברייתא רא״ר• ע י ר ואת דהוי מ ע ש ה מבורר כ ה ו ד א ת ו ו ר י י נ י נ ן כ י ה דין מ ע י י ל ל א כ ן כ א ו מ ר א י י י ל ו א ג ו ו ר ד ק ל א
שפגע בצפייתינו רמיכחא ואותדנא לעלית שאמד ליכא כגוף מ ה ג ז מ ה יאת ר ח ו ץ מ א מ י ־ ה ר״ל רפלנייא
על מושלך כגון ליה או אפילו מ י ת ת מ ו כ ח ת כנפשי ע צ מ ו דהיינו קציצת האילן שוס א ו מ ד נ א נ ו ס פ ת המעשה
וכן המוחוק מיד ס־יפו ד כ א ו פ ן כ י ה כ מ מ ו ן מוציאי; ש מ מ נ ה נ ש פ ו ט ש ה מ נ ו י ׳ ל ק צ י ן ה ו א ה י א שקצץ • זה ליכא
דיינינן ד ג י י ס ו ע כ י ר ורכרי ה ר מ כ ״ ס כ ע נ י ן ב ר י א ש א מ ר מ י ח ת למעיין מבורר והלכה אופן והוא חילוק כשום
י ה • לילי לצ־ להכי־יעס יכילים אפשר דהיינו כתבו כשורש ה א י מ ד נ א וכאשר ה א ר כ ח י כ מ ק ו ם א ח ר מ ה ר ב ה
יכאמיר וגדול מ י כ כ ת ה מ ש נ ה ויל ע ו מ ד ל נ ג ד נ ו שהרב ת ד ע ש כ ן ה ו א כ ל י ס ׳ ש ה ר י ה ת ם לא מ ח ל ק י נ ן כ י ן מאד
עיונו וזכות הוא ומכקיאיית מהכמה ככודו כי יקר מ י ד לבין נ מ צ א ג ו ו ר ל א ת ר זמן ונמצא גיור א מ ר לגזור
ורגיל ס ב ר ת ו היא נפלא כ א ת ־ ו נ י ומנינו למכיר ויושר פ ש י ט ו מ כ ו ' ש א פ י ' א מ ר לגויר ו נ מ צ א גויר מ י ד והטעם
כן כי לך כו וישקול ר ע ת ו • יתא ואחיי כי ו ב ת ו ר ת ו אי; כ ג ו ף ה מ ע ש ה ע כ ״ ו לא מ ח י י כ י נ ן ליה פיון ד ס ו ף ס ו ף
חתס אס כעל ת א מ ת ו כ ל כ ו ל יה ל א ג ר ס לני כ י הוא דהיינו הקציצה ה ו מ ר נ א ד מ ו כ ח ת נ ו ס פ ת שהמגויס ה ו א
י״ל ש ר צ ח ל ד מ ו ת ל נ י ת י ק ת מ מ ו ן ל ח ו ק ת כ ש ר ו ת סופר לי מ י ר מח כאחרים וא״כ כי ולא לתלות כיי שקצצו
מיית ביניהם כרחוק המרחק ורב איסור או תזקת דייו ודוק היטיכ ועיין כפ״כ רכתיכית לילאח״ז מה
מ מ ש ־ ה נ ה כענין תיקת כשדוק ותיקח איסור ממערכ והאי חגו מגו שנא ה א י מ ה שהקשו כ ג מ ׳ מאי ע״א
כ כ ר ר ש מ ת י לך ל ע י ל א פ ס ק צ ה ו ע נ ק ה ר ה ב ה י ה כ י מ י ד״ה ה ת ם תישי ה פ א אין שור ש ח ו ט ל פ נ י ך ועיין וחיי
יכלל ה ר ב ד י ם ה ם כי כל ח ו ק ה ת ה י ת ח ז ק ת אוקיאניה ש פ י ' ר״י ר ה כ א א י י ר י נ מ י ב ה ל ה ת ו כ ע ו ו ד ו ק ה י ט י כ כ י
כ ש ר י ח או ח י ק ת איסור• א פ י י ר ה ר י ב מ ו ד י ע א ו ת ן ו מ י ע י ט מ מ ש ר א י ת לדברינו ולתלוקנו ה א מ י ת י ואיני יכול הוא
מציי מ ס י י ע ת ן י מ נ י ח ס כ ח ז ק ת ן אולינן ב א ר אוהו מ י ע ו ט ספק ש א י ן מ י ש י ו כ ל ל ה א ר י ך ו א ת ר ס כ י ר ו ר ס א מ י ת י אי!
מצוי ואין א נ ו מ ט ע י ן ה ח ו ק י ת • דרך מ ש ל • א ס ה ח ז ק ת נ ג ע ילא פ ג ע ע ם ש ע נ י ן גזים איניש ו ל ״ ע לא להכחיש
ה י א ח י ק ת נ ש מ ח בגין א ״ א שילי־הלי״בחדש אפיי שהרוב מעייל ואי מ ה ת ם ה י ה הדין לדונו כ מ ע ״ ל אפילו ענין
סימנים כה י ל י ן ל ט י ו מ ר י ע ל ח י ק ת כ ש ר ו ת ה ו ג ם יש ככר ו מ ן של א מ י ר ה ו כ א מ ו ר א ל א ר ע י ק ר דין זה אסר
מציי ר כ י ם של פ ר י צ ו ת ושל מ ז נ ה ע כ ״ ו כיון ש ה מ י ע ו ט
האי דכריא הוא צור מ מ נ ו ח ו צ ב א מ ו ־ ה כי מלתנו
ומחזקינן מציי כמיעוט תלינן מסייעתה רילרן ל י ״ כ
כ ת כ ו ר א ם נפל מ י ד תלינן ר מ ע צ מ ו הפיל ו א ס שאמר
וכן לחזקתה • מרעינן ולא כשרוהה בחזקת אותה
הרמב״ם גירסת ל א ח ר י מ ן תלינן ש ה ר ו ח ד ח פ ת ו ולפי
ומת הבעל איסירשהאשה ע ו מ ־ ת כחיקת א'א כחזקת
ה מ ר כ כ ת ה מ ש נ ה ז״ל ר א ם ה ו א ל א ח ר י מ ן א פ י ל ו כרעת
שאין כמים מתים כ מ י ם שאין ל ה ם ס י ף א פ י י ר ה ר י כ
תלינן ממש כנפשו ע צ מ ו או ש פ ג ע שהפיל ראינוהו
להם סוף ורוב זה מ ר י ע ל ח י ק ה א־סיר א ' א ר י ד ה ע כ ״ י
האמירה עם קשיר ענין ואינו רעת כעתתו כרות
מוציאין ד מ י ע י ט מ צ ו י ש א י נ ן מ ת י ם כ מ ש י ל ״ ס אין כיון
לתיור לי ומה לעיל הארכתי ליה וכאשר הקודמת
מ י ז י ק ת ה ו א ח ר ב י ת כ י ר לך ר ב ד יה כ א ח ו ת ך ב א איתה ה ד ב ר י ם ובי ת א מ ר ב ל כ כ ך עדיין לחלוחית דיוטך ק י י מ ת
י ת י כ ב י י ן כ ד י א ש א מ ר כ ת ב י וברין מ ע י ל ואראךשדינא
אמירה מקי־ס לנו ר ב א י ס ן כ י ה דהויא שהראת כמה
לרון ע ל א ־ פ ן יה מ מ ש ו ה י י נ ו א מ ר כ ת כ ו ו ה א ש ה ע ו מ ד ת
ואומרכא רמוכת כגיף ת מ ע ש ת שהוא גרס מיתתו באופן
א ״ א ו כ ת ב ו ו נ ת נ ו ל ה א ס ת כ ף נ פ ל ו מ ת ל א יש כחיתת
י ת ש פ י ר יש ל ח ל ו ח ד מ י ם ו ע כ י ד י ד מ י ו נ ן ל מ ע ש ה מ כ ו ר ר
ל ה ס ת פ ק כלל ש מ א ה ר ו ת ד ח פ ת י א פ י י שלא ר א י נ ו כ ח ו ש
הס שקולים יפה יפה ו כ מ ע ט רמוכס עולה ואומדנא
אין ומיד כי כ ך ק כ ל י רי״ל ש כ ת כ ף שהפיל היאות
דחפי האתינח כסי נפל כס׳ ויבואו שניהם וא״כ ק ש ה
ג ט כפל ה ת י ק י ת שהחזיקו רי״ל ל ה ס ת פ ק כלל ו ה ר י יה
עצמנו לירחק ל א ח ר זמן נוכל א ה ״ ן כיון ד ה ו י הרוח
שאין ל ח ס ח פ ק ש מ א י א ר ע ל ה פ ך ו כ מ ״ ש ה ר ש כ ״ א כ ה ש י '
והיי או אנשים א ח ר י ם ד א פ ש ר פ ג ע כו ה ר ו ס ולימר
יעלה לעלות אלף ר״ל י ע י ש ״ כ יכן כ מ ע ״ ל א ס א מ ר
ר ל א מ ו כ ח א שהוא פ ג ע כנפשו אכל א ס בריא אומדנא
דרך כ ע ס ונפל ו מ ת א מ ר י נ ן וראי הפיל ע צ מ ו והוי מיד
לן ש א מ ר י ב ר י א לן ש ה פ י ל ע צ מ ו ו פ ג ע כ נ פ ש ו א ו א ו פ נ י ם
דא״כ לימר כיה תטעה מ ע י י ל ה ש מ ר לך פ ן כחיקת
של מ ו ש ל ך ע ל ס י י פ ו ו ה ר י מ ה לו • א פ י י ה י ה ל א ח ״ ז ל מ ה
ליהוי מ ע ״ ל ג מ ו י ולא כ ת י ק ה וכוי ייתיה דינו כ ל ה נ ע י ם
מכירר מעשה ה א מ ו ר דהוי מטעם כיה לא תלינן
והאומ־נא שהאמירה ית ט ע ו ת ג מ ו ר ה ל ת ש ו כ כן י ע ן
נופל לא וכאמור המעשה דמוכחס כניף ואומרנא
ככל א ח ר י ה היינו לברר לנו ש ב א מ ת פ ג ע כ נ פ ש י הבא
ד ב ר וכי דברי נ ב י א ו ת ס ס א ו גיירית כלי ט ע ם ? א ח י !
ד ע ה ו כלי שים ס פ ק • אכל ע ד י י ן לא ה ת ב ר ר לנו כיריד
מגדלות ונכוחים טוכיס דבריך נעיס ! ראת קורא
ה מ ת ב ר ר לנו ר״ל ה מ י ת ה מ י ה ג ו ר ם לו י ה ה פ ו ע ל גמור י
שקולים כ ש ק ל ה ק ד ש ו ד ב ר י ם הללו ט מ י ר י ן הוו מ קחיס
ה י א ת שעליה אני דנים א ם ה ג ו ר ם ה י א לרעת. המפוררת
טרור כהכיאי כ ל כ א י ווה לך ת א י ת כי ל מ ע ל ה ראש
צ ר ה ט מ ו נ ה כ ל ב י ו א נ ן לו ר״ל ל ה כ ע י ס אי איוה גמור
מאזנים ככף זה ו ה כ ר ע ת י ש כ מ ע ט כל ה פ י ס ק י ס דין
לנו קרמה י ר ע י נ ן • א כ ל ה י א כ ח י ק ת מ ע י י ל כיון ש ל א
מ כ ר י ע י ם ל פ י ' ה ר מ כ ״ ם כ ע ל ה מ י ד רלא ב ע י נ ן ש ר א ו ה ו
משום צרה והוו כיה סימנים מ ו ב ה ק י ם כגון דרך ידיעה
מ פ י ל ב ק ״ ע וששירש ר כ ר זה ה ו א מ ה ה י א ד ב ר י א ש א מ ר
כלי להכעיס ו כ ו ׳ ו ה ו י כ א ל י יש א ו מ ר נ ו ח ש ה ו א כעס
וידענו זמן רואה דכלאתר כ ת כ ו וכו׳ ה נ ס שם א ת ה
ד ע ת ו ולא מבורר ל ה כ ע י ס ולענין שהיה ככל מעשה
שתפיל ע צ מ ו כ ת כ ת י ש ל י ־ ע ת ה ר מ כ ״ ס כפירוש כבירור
ד ע ה ו ל א כ ע נ י ן א ח ר ל ו ה יש מ ע ש ה מ ב י ר ר ש ה ו א כרוח
ולדעת תלינן כרית ר ע ת • מ ר כ כ ת ה מ ש נ ה י״ל הרכ
ויש א ו מ ד נ ו ת מ ו כ י ח ו ת ה ע ל י ה מ י ר ו נ פ ל ו מ ת האמירה
מה אעפ״י ה י ט ב ה ר ק ה י ט כ אכל א ס ע כ ר ומן ורוק ושאין שקול י כספק אצלי שהוא כתכתי הפוסקים
פיו ו ג ם כהויאח מכירי והוי מ ע ש ה לעלות שאמר ל ס כ ר י ע מ ב ר י י ת א דא״ר כשיס אופן לא לחייכ ולא ליבית
אי לפניני עצמו ה מ ע ש ה כפויעל כגון שהציל ראינו יפה ריהטא ו א פ ש ר שיש ל ס כ ר י ע ל ס ו כ ס ו א ״ כ ל פ ו ס
תחילה שאמר כיה סובה באופן ד נ ת להכריעו לכף
אומרנא
גא כ ר ך ש ל רומי סימן ׳״ר
ל א א מ ר ו ל א מירי -ו ד ו ח ק ל ו מ ר רמיירי ר א מ ר וכוי התם ר מ י כ ח ' ט ו ב א בגין מושלך ע ל סיימו ע כ ״ ו כיון אומדנא
באו כל ד ב ר י ו אחריהמחי״ר ולפי ה א מ ו ר יעייין שם ת כ ף ו מ י ד ו ע ב ר ומן מ ה תלינן כ מ י ע ו ט מצוי ד ר ו ת דאינו
מוכיח אמרינן דלא נאמ־ שככר כהשקפה שלא עם מקושר ה מ ע ש ה ה ר ע הית נ כ נ ס כ ו ולו ה י י רעת
כחיכי אי מתחילה כאומר אלא תהילתי על סופי תאשת ה ק ו ד מ י ן כ י ו ן ר ע כ ר ומן ואין מוציאין א ת רבדיו
ר־שב״ג עלית רבנן פליגי לא )אי א י מ י לעלייי( ר כ י ה מ ח י ק ת א י ס ו ר ׳ ו ה ג ט אינו ג ט כלל ולא א ת ה א י ש מוציאין
וכן כל גדולי ה פ י ס ק י ס הנז״ל והוא וכמ״שהרמכ״ןכפי׳ בתיקת אפיי הוי מ ת י ק ת כשרותו ויהירותו ולא איתו
מ י ס ד לדין זה ו כ א ש ר ה א ר כ נ ו ל ע י ל ו א פ י ' ר א י נ ו יהוד אפילושתוא מ ע י י ל ר״ל ל מ נ ו ע מ מ נ ו א ו ת ו כ ב י ד ת ר כ י ס
ב ק ״ ע וגם כ מ ת אלפי אומדנות מוכיחית באדיא מפיל חיקת אייה להריע שכרי כ ש ו א ״ ת • כ ל ל ן של ד ב ר י ם •
מ ע ל י ן ו ל א מ ו ר י ד י ן כ"ש כ ש מ צ א י ה ו ת נ י ק ד ה י י ה כ ל לא דעדיס דומיא ראיה כדורת צריך תאמויות י מחיקית
רתני ומ״ש וכאמור מבודד מעשת כלי באומדנות דכ״ע מיד • רכזה אליבא אמירה ועליה והיינו ממש
ידעתי ד מ ו כ ת א מ ו ב א יותר מ ג מ ל ה א ו ח ר ל א אומדנא ראיה ברורה דימיא ד ע ד י ם • והיי ג ט והוי כ ח י ק ת הוי
מאין תידיס לומד יותר ונימא דתיי יותר ויית־ מ א י ת א האי כדיניה וכאמור אכל אם אינה כדודה כ״כ מעייל
רעם אחריו כ מ ו ת י דוח והלא כ ב ר ביררנו כירור שאין ל מ ת ל י כ מ י ע י ט מצוי אין מ ר ע י ; א ו ת ה ו ה ו א כ ד ו ר והיכא
ב ע י נ ן מ ע ש ת מ ב ו ר ר דהיינו ת ו ד א ת פיו והיא תאומדנא ולא שדיין וכחדא נפקין בחרא אלו כ ש מ ש כי דינים
ה א מ י ר ' יזה ליכא ו א ף זאת כ כ ר ב ת כ נ ו ש ת ו ת ר ו ק א כדיני אין תרין כן כל לעלמין • ולענין ח ז ק ת מ מ ו ן מתפדשין
מ מ ו נ י ח דמיציא־ן מיד ה מ י ח י ק ב א ו מ ד נ א ד מ ו כ ח ה כ א ה טיכא דמוכחא מ ע ש ה מ ב ו ר ר לדיינים ו א ו מ ד נ א ראיכא
ו כ ח י ק ת א י ש ו ר ו כ ש ־ ו ת אין מ ר ע י ן מ ע ש ה מבירר אחר ד ע ד י ן א י כ א למחלי כ מ י ע ו ט מלוי כדי להחזיק ולא אפיי
איתן א ם לא כ ר א י ה כ ד י ר ה דימית ד ע ־ י ש והיא ה א מ י ר ה דבריני וידוע גלוי והטעם להוציא לא אולינן כ ח י י ה
מ י ד ש כ ך ק ב ל ו רו״ל כ ו ל ם פ ה א ח ־ יהיי כ ש א י והעליה וכל הדיינים אצל תאמת כידיעת תלוי סרכי ממון
ש ה ח ז י ק ו לנו חז״ל ו כ מ ״ ש ל ע י ל ו ח ו ץ מ א ו פ ן ו ה חזקות ש נ ת ב ר ר לדיינים ה א מ ת י ד ע ת י ס י מ כ ת עליי שזהו ה א מ ת
כין א ם ת י ת ה א מ י ר ה ו ע ב ר זמן ביי ח ם לא ה י ת ה א מ י ר ה היסוד עיקר וזהו שאין שם ע ד י ם וראיה רניןאע״פי
א ו מ ד נ י ת • תלינן כ מ י ע ו ט מצוי י ר י ח ר ע ה ו ה ד ו מ ה ותיי וכמ״א האימדנא נשע׳־ת עליו אשר הימני ועמיד
והוא ירוד כשמש ומת ואין מוציאין אותן מ ח י ק ת ; לה ה א ר כ נ ו • ו ע ״ י מיציאין מ י ד ה מ ו ח ז ק אפיי ד מ י ע ו ט מצוי
המקציעות מכל י״ל סיפר חחתם עיניו שהעלים כשרוח וחוקת חיסור כן ב ח ז ק ת ל מ ו ח ז ק לא מסייעו
לנו ה ד ר כ י ם י ר ת כ ו ת ה א ג ר מ א ליה ל ע ו ח נשמעית ד ב ר ש ב ע ד ו ת פ ח י ת מ ש נ י ם ו נ ל דאין ח ־ כ ד מ כ ו ר ר דאין
כ ת ו ב כין אני ר ו א ה ש ל מ ט ה כ ס י ף פ י ס ק א יאת וכבר אין מחזקו מציי מיעוט מכלי שאפי' דע־יס דומיא
מ ר ו ב ע ו ע י י ן הריין כ פ ״ כ ד ח ו ל י ; ו מ ״ ש ״ ה כ ״ ש שני ת צ א י ל ע מ ו ד כשורש ה ד כ ד י ' מוציאיןהרכר מחזקתי יהרכצ״ח
ס י מ ן ק מ ״ א ס ק כ ״ ו ע ״ כ • ואין ס פ ק אצלי • ש א ת ר א״הע ח״א תתשכ״ץ כתשו' הללו ולהרוות כל צ מ א י נ ו ועיין
א ג ב ר י ה ט י ה לשון תבייש ש ה ו א ה ב י א מ ה ר ״ ן י מ ן נ ג ל ה לו הצורך ק״ד • ויעתיק כ ה ם ככל ע ״ ר ע ר סימן מסימן
כתב והוא ש י ט ו ת הריין דתולין ו ה ו א כחרושיו ב ח מ ש מכעיט תלית מתראשוניס א י ך ל כ של א ת ר ו ן ויראת
ע מ ר כשורש ולא הריין ס ת ם כ א ל ו כ פ י י ע ל ר ב א ל פ ס מגבירתו ויחת ויבוש וירא ישרת ובסברא כתלמיד
ה ד י ן כ ר א ו י כ י א ל ו ה י ה י ה תיו נ ג ל י ם לי ת ע ל ו מ ו ת ת כ מ ה ראש נ ג ד כני ע נ ק י ם שיכולים ל ט ת ר א ת ה ש י ץ להרים
כל ת א מ ו ר ולא תית מ ט ר י ח ע צ מ י ואותנו לכתיכ מכל למעמיק אלו מתשוכת ו ל א כ־־-־ך ג ו ז מ א כ מ י ש נ ר א ה
שכתכוכל מ ה שאני משגים עליו • יממילא ג ם מ ת מה עלי ככל פ י מ ת ת' הטובת וכמ״א תארכתי ניד בהם
תרא״ש ומגירקת ר ב י ו של ג ו ר נ ו ס ממעשה שתכיית תשו' הללי ודברי הריכ״ש ה ח ו ל ק ו כ ד ב ר י ת א ת ר ו נ י ' אשר
ש ב י ע ח כ י מ י י נ י ח ת ו ר ה ש ל י מ ה ו ה י ל ך לכוד אין כ ה כדי ההשב״ץ של וגבורתו תקפו מעשת כל לא ראו א ת
השדשיס דינים בלתי מ ו כ ר ח י ם אי מ נ ג ד י ם אל לתיציא ) ע י י ! מוהר־ט״ז ס י מ ן ייי( ו ה ד ב ר י ם א ר ו כ י ם י כ ל ת ה ז מ ן ו ה מ ה
מפרש • אי פיסק מאיות מאייס דקדיקיס והתורות העולה • שבחד בכס ובמשנתם ייע״א לא יכלו כרוך
ו ע י י ן ת ש ו ' ח כ ס צ ב י י״ל ס י מ ן ק י ן מ ה ש ה ש ר ש נ ו ו ה ז ה ר נ ו בביאור ה ע מ י ק והבקי הרמב״ם מ כ ל ה א מ י ר ש ד י נ ו של
ע מ ו ד בדיל ו ת י מ ת דיש לנו אתרי הכא גס א״כ ע״ז אמר מ ר כ ב ת ה מ ש נ ה י״ל ה י א ס י נ י כ ק ר ש ד א פ י ל ו ה־כ
מי שיחיר לנו ל ש ת ו ת ל ס מ ו ך ע ל י ו דין ז ה מ ת נתישת ש ע כ ר ימן תלינן ב י י ת שהפיל ע צ מ י מ מ ש • כל וראינו
כאשר ? ונישכם ודקדוקים מפקפוקים להוציא דינים מ כ ע ת ת ו ואי; מוציאין א ת ה א ש ת מ ח י ק ת א ״ א דירת רעה
כאשר האמירה מחשרא המילג ואימור חסידי יעלה ולאנמע״למוציאיןאתהאישמחיקתנש־ותו • וכתכרת
ה ר א ״ ש י״ל ש ם א י מ ח ס ר א מ ה שהוסיף להגיה חסורי דעחם ג ד י ל י ה פ ו ' ג ר י ר י ב ת ר ס ב ר א יי א פ י י ש ל א פ י ׳ נל
ל ע י ק ר הרין כ מ ״ ש ל מ ע ל ה כ ר ע ח ה ר מ כ ״ ס ד ל א אימור ואין ל ה ס ת פ ק כ ד ב ר י ה ' ה פ ך זה נ י ה י א ה ל נ ה ר ו ו ח ת ואין !
מעלי; ה ך דינא לגמרי ו כ מ ד ו כ י ודכרים אלי לא ס״ל חתם היכ לנו הענייני'שבלבל ל ה א ר י ך ע ו ד כי כ ל כ ו ל |
יכפרט היכאדסדכרים מורידין להוציא יין מ ח ו ד ש ולא ס י פ ר י״ל ה כ ר י ח נ י ל כ א ר ו ל ה ר ח י ב כ ״ ו כ ע ל כ ר ת נ ו ו א ל i
מ ע נ י ן לעני; ו מ ש מ ו ע ה לשמוע' ובאמור: מרפסןאיגרי כמקים עשיתי כ ל ט צ ר ק י ל ק צ ר ה ו א י י ד ע כי אלהים I
סיום אל ה ס ע י ף ה כ י ש נ כ נ ס ה ח ת ם ס י פ י ואבא להאריך: שאמרו I
רהרמכ״ס׳ אכילית ותבוא סליגתאי בענין
ו ה ט ו ר ר ל ת ר מ ב ״ ס ו פ ס ק ו תשי׳יע א י ן מ ת א ב ל י ן והרמכ״ן
למה עוד ד ב ר א ת ת ל מ ד שאין מ ק ו ם וממוצא |
ו״ל סופר חחתס עיון ולמור שהצדוך
ולהרמב״ן ו ה ט ו ר מתאכלין ושם תאריך ה ר כ ה הקרובים
וכעסי מתוך מעשיו א מ ר לעלות אך תיכר שלא במי
שהביא המרדני סמך לרעת ה־מכ״ן והטור מהך לתת
ו ה ת כ נ י ת ש ה ו א ע י ש ת כ מ כ י ן ע צ מ ו ל מ י ת ה ואחייך יצערו
ק״ו יום י״ר המומ־ כנו על שהאאנל רגמ״ה על
אנו מוצאים אותו חנוק באופן שנראה שהיא ע צ מ ו ע ש ה
ומה ע ״ כ והאריך כיה ל ד מ ו ת ה ע נ י נ י ס אלו • לשכינה
בין תאותר מגמל טפי אומינא רמוכח טוכא שיכו
משאו שכל נראה שככר ברבר לי ל ה ט ר י ח ק ו ל מ ו ס י
אלו כפ׳ חדא״ש מ״ש לזת •יכתבדהביאו הגמלים
) י ע י י ן פסקיס וכתכים מ מ ש ומתנו הוא כענין דרשה ואגדת
הא וקשה גורנות וכי׳ מ ע ש ה ר כ י ט של על מגלחין
סימן
26 בו
כ ר ך שר רומי סימן י״ר
טענת מיעוט לטעון מטעס והיתר אי איסיר לענין ס י מ ן ר",ח ו ע י י ן ח י י ם שאל ח ״ כ ס י מ ן ליח ו מ י ן ע ״ א ו ע י י ן מ ר א י ת ה ע י ן
כפל או רתוקס שמועה כסי יותר ד ב ש ל מ א מבואר למנגר כל דיליה דאפי׳ אס יהיכנא הג׳ הצד
ל ה ת א ב ל כי ש מ ו ע ״ ק אי לא חייב דתיי כר ק י מ א והיי בהסכמת בידור דבל שאין והיינו הגי ויכריע יבא
החיוכ ש מ ו ע ״ ר ו מ ע י ק ר א ל א חל לא היי בר ק י מ א והוי אין מ ת א ב ל י ן ותו הדמב״ס ש פ ס ק לשון כי א ס הש״ע
מ ב ח י ן א י ה ו א כן ליה או כן לוה או א י ה ו א ר ש ע נילד ביה ידים לבארו ה ר מ ב ״ ם חלו וכיין שכלשין מאומה
ל ר ע ת תני י כ י י ת א או ישראל פ ש י ט ו מ ח י י י ב י ם ופטורים מסופק דמה ח י ר לשון מ ר ן א״כ על הרחוקים שהיא
הרא״ס למ״ש אלא ת א ח ר ת ה א לא דמי הכת לדעת כרכריו לבאר גס לכאר ב ־ כ ר י ה ר מ כ ״ ס תיכל שתוכל
״ל )ופמ־שלעיל י . י מ 1 ש ן ת ע ך ר י י
ר כ י ר , מ ו ג ,יא ש ן ץ כ ו
מ י ש נדה מקות גבי מ״ש ת ״ כ סי׳ כ ״ א ש ה ק ש ה י״ל
כ ־ ע ת דוכא לפסיק כבאי; אנו בשינ-י ה ־ י ו ד י ק ה -נ י כ (
שנמדד
1
כ ר ך ש? רומי סימן י׳יד
ש א ב י ו של י ה טוענים מ ק ה ל או ה ק ה ל בולו ושאחר ע״ג טמאות שנעשו אס־ כ :טהרות ונמצא שנמדד
מן השותף אינו ראוי ל י מ ד ע ל י ו קדיש ו ב א י ם לתיצ־א נ ל ה ט ה י ו ת שנשהמשו ככלים ובאנשים שטכלו ופרש״י
ימל ל ה ב י א ר א י ה אייר כ ק י צ י ר י ע ש ״ ב כ י א י נ י עליהם טמאים כאנשים וכלים דתינח מטומתם טמאות כו
באיזה יודע כ א מ ת איני ע ו ד ספרים ואני להעתיק אתיקתיה • ספק טמאים שהם מטומאתם שטבלו
תהוב הלבה ובאיזה מונח ע צ מ ו לרפד קכע מקום לוקמה טמאות אמאי כהס שנגעו טהרית אבל
ר א ם רן דין מ ע י י ל כ ע ו ש ה מ ע ש ה ע מ ך ו ב מ ו מ ר תשוכתו ש ה י ו כ ח י ק ת ט ה ר ו ת ו ה ש י כ דכי אילינן כ ת ר אחיקתייהו
מ ה לו בי י צ ע ק ושפיר ר א י ה מ א ב ש ל ו ם וא״ב לתיאבון היינו ר ה ח ז ק ת היא כ א ו ת ו ר ב ד שנולד כו ה ס פ ק חזקה
עליו א ם אם מתאכלין לעני; אבילות התשובה כבל נגעו או לא כטומאה כ ס פ ק אי נ ג ע ו ה ט ה ר ו ת כמן
עליי התאבל אביו שרוד אבשלום הרי ראיית לאו ס ׳ נ ד ה ש נ ג ע ה ב ט ה ר ו ת שאין ה ס פ ק ב ט ה ר ו ת משא״כ
י״ל וכהדא״ש במרדכי הובא מ ו ה ר ״ ם י״ל ובראיית והגאון ע ״ כ יעו״ש כי היכי דנייל כ ת ר ת י ק ה רידיהו
מומר ל ה ת א ב ל לכל דמינה הוכיחו דבריו לעיל הביא כ ח ק ״ ל ח כ ו ח כ סי' ק״י ד ק ס ״ ג ע ״ א ת ב י א ש כ ת ב הרמז
שהוא כיון שמתאכלין לנדון מעייל ומינת לתיאבון ויעיין ו״ל גר״מ כחיי לערובין מ ש ם הריטב״א ג״ב
ואי הקדיש עליו לומד כדי לאכשליס ליה משית ואט א ״ ס סי' מ ״ ג ובחק״ל ב ח ק ״ ל י״ר ח ״ א סי׳ י״ג
ד י נ ו כ פ י ר ׳ מ ד ״ ץ א ו ב ה ר ו ג י כ ״ ד ו ע ״ ז אין מ ת א ב ל י ן ע ל י ו רכויתא ואכמ״ל ביס הארכתי אחרת כתשו' הדל
לתיאבון מ א י ר א י ה מ א ב ש ל ו ם ל ע נ ק קדיש ו ת ת ס א״ב מבחוץ דהוא אם כילד כי ר ה ס פ ק לא ככדון מעייל
גמור רשע לו ו א ״ כ ה י א דומה או להכעיס והבא ספק שכילד אלא להתאבל ימן וכודאי קרוב ודאי
א ר ע ת א דרבנן והרי ד ה כ י ל א נ ש ת ת פ ו כי א ם ואדעתא ל ה ת א ב ל כי ס׳ ודינו שלא כדעת תלכת שמא מכחוץ
משימד הנהרג ל מ ו ה ר ״ ך ז״ל ד ל א מ צ א ל א י ת י ראינו מוקמינן אחיקתיה כגון דא ודאי ר ש ע או להפך הוא
גמק־ס ע ־ ת י ש ר א ל דייל לומר עליו קדיש כ ת ו ך ק ה ל הוא ל ת ת א כ ל ורוק ה י ט ב אלא דלענין ס ' פ ן ט׳ דקרוכ
מ ט ע ם שע״י שנהרג יהודי לא שיש פ ן ש א ב י ו ו פ ט ר ל ר א ש ו ן ו כ ו י יש ל צ ד ד ה ר כ ת ו א י נ ו ע נ י ן ל נ ד ו ן ד י ד ן ו ד י
תשיכח חתם סופר נ ת כ פ ר לו כ י ע י ש ״ ב ס ו ף ד ב ר שכל מ א י ר ל כ א ו ר ה ה ו ה ק ש ה ע ל זה • כ ז ה • ו כ ז ה א ח נ ח לן
הלזו מ ר א ש ה ל ס ו פ ה אחדי ת מ ח י ״ ר מ ע צ מ י ת י ו הקדישי׳ ח י נ ח ש א ח ר י ח ו ש ש ל פ ג ם מ ש פ ח ה ו מ צ ר י זה א ת ה דתא
כ ס ע י ף ג' במה שהכיא ופפרטי פ ־ ט י ת אין ל ה ש ח ד לחייב ל ה ת א ב ל עליו אבל כ ד דייקת שפיר היי מחמיר
וכתב הרמב״ן מ מ ש ו ה נ ה ל ה ר מ כ ״ ס אין ק ו ר ע י ; וי״ל מ ת ת כ ל ז' מבטלו שאתה קולא ד א ת י לידי חומרא
איתי ד א ״ ב דן ד ב י י ו ב״י סי' ש מ ״ ה ת״ה הביא בס׳ מיהר״ם מינן שם כמ״ש אכילות כשבת ונוהג ימים
אמאי מברכין ברכת אבלים עושה מ ע ש ה א״כ באינו ה ר א ״ ש י״ל ובראשם כפוסקים והובא מוהר״ם משם
ע ל כן פ ס ק ר ר ק לעני] תכריכין עליו שבויה ועומדין ראיתי וכן ה ח ת ם ס ו פ ר ז״ל כ ל ל ל פ ש ק ו י נ י ( ל א ג.׳.עורר )ימיה
אין מ ת ע ס ק י ן ע מ ו א ב ל ה ק ר ו ב י ם ק ו ר ע י ן ו ל א וקבורה
הני״ל ח״ג כתשי' מעייל סי' ט ״ ו מ ט ת שמעין לתרכ
גילה לנו ת ר מ ב ״ ן מ א י ט ע מ א אין מ ת ע ס ק י ם ל ק ב ו ר ה
מ ט ע ם יה ו נ ס ת י י ע מתשו׳ שלא ל ה ת א ב ל ע ל י ו שהעלה
עב״ד : ותכריכין גו״ר ביעי״ש א כ ל ל פ י ה א מ ו י י ת י ש ב ע ל דרך ט ו ב שהוא
דשמיא סיעתא זה כי א ם א ו מ ר אין ע ט ן ואני ששק כ ת ש ו ב ה ס י ף סי' ק ס ״ ו הברית ש מ ו ה ד ״ ם מוסר״א
לנו שכל ת ש ו ב ה ז א ת כ ת ב ה ה מ ת ב ר להראות לא ח ש לזה כלל כ י ע ו ״ ש כדבריו כ א ו ר ך • ו ב א מ ת עצמי
ב מ ע ט א ג ב ר י ה ע י ת בלי ד ק ד ו ק כלל ו ע י ק ר ש ת ד י ז״ל לא חש מ ס פ י ק למי5 טעם האמור ו מ י ו כ ־ מצאנו לפי
רואה לעיני השמש השגגה הגדולה הזאת לבתוכ אתה ז ״ ל ד ה נ ה מ ל פ ר דמציני ד מ י שאינו מ ת א ב ל להמוהר״ם
שהדי לא חיו ולא נ ב ר א ו ולא למשל תיו דברים שלא כבוד הבריות שדוחה ל״ת גנאי הואוכנז״ל וא״כ גדול
כתב מ ק ב״י בשמו ה א ד ם ולא בסי תורת תרמב״ן וכ״ש כ ש ו א ״ ת אפיי מ ד א ו ר י י ת א ו א ״ כ ה ר ב ד י ם שבתודה
ד ב ר י ם הללו שלא ל ה ת ע ס ק ע מ ו לענין מ כ ו ר ה ו ת כ ר י כ י ן מ ן דין ג ם כנדון מעייל ובר משפחה ק ״ ו כשיש כויו;
הכיא כבד״ה כ ״ י י״ל ה ו א ו א ד ר ב א מר; אחי וחלום כעיקי־ הדין כיון ר ס פ ק זה נולד מ ב ח ו ץ ו ב ה כ ר ח א ת ה
ה ר ש ב ״ א ו ה י א כ ח ״ א ס י ' ת ש ס ״ ג ד כ ש א מ ר ו אי; תשובת דקרוכ וראי ה ו א וזמנו יראי ה ו א אחיקתיה מ ו ק י ם ליה
יתכדינין אלא לא לענין ק כ י י ה לבל ד ב ר מתעסקין א ״ כ מ מ י ל א ס ט ו ר מ ת ״ ת ,ו כ ל הדינים הנז' והוי לתתאכל
מספידי; כ־תניא כאבל ולא חולצין ו ל א שאין ק ו ר ע י ן ־.ומש ד ו מ י א ד מ ק ו ה ש נ מ ד ד ו נ מ צ א ח ס ר ו ל ע ״ ד ה ם ד א י ו '
הכירו הרשפ״א מדכרי למדין נמצינו ע״כ רכתי ה מ ת י ם ותי ל״מ : כדורות לפסיק שינהגי אבליה ככל
קכורה שלענין חדא חדתי ונראה המוך הבדיה ס ו פ ־ י״ל כ ע נ י ; ל ס ע י ף הגי שבחי .ת ח ס ם כאמ
יתבריכין מ ת ע ס ק י ן הפך מ ה שהביא היא משם הרמכ״ן ענין מצא ד ע ת ק ־ י ש ו כ ת ב כי ל א אמירת
לא הדשב״א ר"ל בב״י מ ה שלא ה ו ב א ושהוא הובא מ מ נ ו ש מ ו ה י י ק ״ ש י״ל ב ה ג ה ו ת י ו פפיסקים ונעלם ית
ל ש כ ר ה ד נ פ ש י ה ק א מ ד לה כי א ס כ פ ש ט ה ה ל כ ה ב פ ש י ט י ׳ כיעו״ש וגס כ ס ע י ף להריא ע י ך לחם כתבו נקראות
פ י ר ש אי; הישב״א שנית ב ג ס ת א מ ת זאת כמו שהוא יכמקים המוקף מ־ שלא יהקפים יה כלל ב ד מ י ו נ ו ת
ה ק ר י ע ה וחליצה ו ה ס פ ד ״ כ ר היינו ע ל מתעסקיןלכל תשיימוה־ר״ך ת ש ו ' ב נ י ת ן ו א כ ה י ה לו ל ה ב י א שהביא
והוא כא״ד כיתניא ואומר שיאה אכילית לא ואלו כ י ת י ״ א ה נ ח מ ד ה ו ה מ כ ו ר י ת ו ה י ה נ ר א ה ש כ ל ראייתי.׳
ת מ ו ת ל י נ י ת י נ ו ע ל ה ח ת ם ס ו פ ר י״ל • ב־ורוביה ש ה ב י א כ מ י א י ח ה של ר ״ מ ש ה ע ל ה ע ש ן מ ק כ י א ל י ש ע
נ ש י ר ל נ ו ל ע מ י ד ב ר ב ר א ח ־ ו ה ו א נצרך ה ר כ ה » ן ף כאמת מוהי״ך ויחאב והייימה לה בכר ה ב י א ם אחד
נחבר־ שעשה תשיבה מעייל והיינו א ס לנ־ין מפני שאיתי ק~יש א ל א מצא מ ו נ ח לומר ולא הבטן
א מ י י '׳ יי; ש פ ג ע כ נ פ ש ו ק rו ־ -ם י-צ י .א ת נ -ש מ ת ו א ס אחר דפי אותה סיגיא ותכיא כל ונתכפר נהרג המשומד
לך ר כ ר ש ע ו מ ר כ פ נ י ה ת ש ו ׳ ו ע כ ד י נ ן ל י ה כ כ ל ה מ ת י ם עליו ואין לומר הוא רשע גמור לאו הכי הא נגמר
מ ט " ש י״ל שם נ ס ת פ ק והנה הרב דילמא לא שנא או י ע ש ״ כ • ו ע ו ד איני יכול ל ס ב ו ל ה ר א י ה מ א ב ש ל י ם קדיש
שוס מלוי ב י ב ר י ה פ ו ס ק י ם ו כ ת ב ד נ ע ת לא מ צ א כזה ואיעתא כשותפים וגם מ ה ש ע ש ה כל ה ק ה ל שהביא
כידינו ואין שנא דלא משמע דכריהם רמסתמ־ת נ ש ת ת פ ו ל ו מ ר כל א ח ד ק־יש כ ש י מ ו ת אביו וכיוצא יהכי
להכריע
נג כ ר ך י ע ל ר ו מ י ס י מ ן י״ד
ע ס הג־יליס הקטנים עבירות אבל כשאר וכאמור לו ש ח ד ע כ ״ ר ו ב מ ח י ל ת מ כ ״ ת פ ס ק יה אין לחכריע
א פ י י רגיל כ ל ימיו ע כ ״ י ק א י כ ח י ק ׳ כשרותו ר״ל כ ח ז ק ה ע י ר אלא לימר ולא תשובת ד כ ר י א לן ש ע ש ת תיכא
ע י הי' וחזקת ישראל ה ו א שתקיים מצית ושכת ישראל דאפילו שנא מ ש מ ע ־לא רכרי ה פ ו ס ק י ם דמסתמיות
ו א פ י ' לא נ ח כ ר ר לנו וכפרט מכולא כחרייתא אלהיך מומר לע״י עכ״ז פ ס ק הדמב״ס מעייל כמשקל יתיס
ש ש כ ו ז ה ו פי׳ השייך ז ״ ל ש ם כ א ו ת ו ל ש ק א ו מ ר ו מ ס ת מ ־ ז חלק א ו ת ם שאין ל ת ם שמנה אתר מהי תשיבה פ״ג
מ י ק הנז״ל ומוהר״ס ו ה ו א לשון מ ו ה ר ״ י ווי״ל התודה ס י י ס ו כ ת כ י ז י ל כ ד ״ א ש כ ל א ח ר מ א ל ו א י ן לו לעוה״כ
ע ל רוצח שהרג א ת הנפש ו נ ת פ ס למלכית ונהרג רכת־י ל ע ו ה ״ כ כ ש מ ת כ ל א ת ש ו ב ה אבל א ס שב מ ר ש ע ו חלק
ה ת י ר ה ואי; א נ ו צריכין ל י ד ע דמשתמא להתאבל עליו ו מ ת ו ה ו א כ ע ל ת ש י ב ה ה ר י ז ה מ ב נ י ה ע י ח ״ כ ש א י ן לך
פ ש ו ט ה שכל שלא והמנה אם ה ת ו ד ה יעו״ש • כ מ מ ד כל כפר כעיקר אפילו התשובה כפני שעימר דבר
שהיה שתתירה כמו כחזקתו ־אי מ כ ל ל ישראל יצא שלום תלק לעוה״כ שנאמד .י מ י ו ו כ א ח ר ו נ ת ש ב יש ל ו
גס מצוה זאת כ ש ע ת מיתתי מ צ י ת אתרית קייס עושה ו י ע ו ״ ש כ כ ״ מ שכן ורפאתיו א מ ר ת׳ ולקרוב לרחוק
ל ח כן מ ו צ א מ כ ל ל ישראל ו ה ו א כ מ ד כ ש מ ש ו כ ת ש ו ב ה כ פ ״ ק ד ר ״ ה ו ר א י ה מ מ ״ ש כריית ף יהתיס׳ היי" דעת הוא
כראיות בדורית ד כ ר זת תנז״ל ת א ר כ ת י לתיק אחרת ד ט ״ ן אפיי י ש ע ג מ ו י בל ימיו ו ע ש ה ת ש ו ב ה כ א ת ד ו נ ה
ש ל ד ע ת ה ר מ כ ״ ן ו״ל כ ע ת ו מ י נ ה לנדון מעייל כית ודי על דאפילו רואה הנך ע ד כאן • לו מיכידין אין
ו ה ט י ד לא יצא מכלל ע ו ש ה מ ע ש ה ע מ ך ה י ה הדין ניתן ע ש ה תשובה י ה פ ו ר ש י ס מד״ץ וכוי ח ס האפיקומסיס
ה י ה ש ה ו ת כין פ ג י ע ת ל מ י ת ה ר ו ד א י ה נ ה א מ ר י נ ן שאם כאחרונה ודאי מילת והא מ י כ י ־ י ן לו אין כאח־ונה
ה ת ו ד ה ו ד ע י ככל ה מ ת י ם אלא דיה אונו כ מ ר מסתמא אין לה שיעור ו ה ו א מ מ ש ו כ פ ו ס ק י ם הני״ל שבתלמוד
אצלי רכיון ר א מ ד ו ע ל ה מ י ד ד ד ך כ ע ס ו מ צ ־ ו נ פ ל ו מ ת שהיא לומר שהית שאין • כת־ייתא ייבילא ע־
שמבואר וכיוצא ליה לפי מ ה ש ה א ר כ ת י אני הדל ו מ ה וכולי ו מ ו כ י ח כאיתו מקום פרק כאותו של תמכה
מ ת ש ו ' כ ש מ י ם ר א ש ת ו א רכל ת פ ח י ת ה ו א ב ח ז ק ת מעייל שם רואין והעומרים דייל ו י ד ו י ד כ ר י ם זאת שתשובה
ב ח י ק ת ל ה כ ע י ס ו ל ה מ מ א עליון ובאופו בית אפשר ר״ל דכריו לכל כישראל וכזה ודאי הוי גונח מלכו אותי
ה ח י ד ה א פ י י א ם ה י ה ש ה י ת כין מסתמא אמדינן דלא על שכתכ ל ה ג א ו ן ב ע ל י ק ; א ה ד ' ז״ל ס י מ ן ציית ועיין
לן שנא-דר א ם לא לשיכ כ ת ש ו ב ה למיתה פגיעת יהודים כמה לפני תתידה מיתתי שבשעת משומד
בבירור שב לא וליה דינא יתיב ש א ס ששב בפירוש יעו״ש שהארי־ הרחיב ו ה ב י א חבילי ראיות ו מ ת בוידויו
מ מ נ ו כ ב ו ד ה מ ת י ס כיון ד ה ו ח ז ק ב ח ז ק ת מ ע י י ל למנוע ע ב ר ע ל כל ג ב ו ר ת ו ל ו מ ר שכיון ש ה ת ו ד ה אפיי כאיש
ל ה כ ע י ס ת ו אין א נ ו יכולין ל ו מ ר מ ס ת מ א ה ת ו ר ה ר״ל מ ל ה ויכה ל ע ו ה ״ ב ו ע ם הצדיקים יכתב ונרגש התורה
א ו ת ו ב ת ז ק ת יוצא מ כ ל ל ישראל • מחייקין דאט כיין כפרה להם אין יכל המימהין מתי־ין ועכ״י מההיא
א ב ל לענין כ ב ו ד החיים ובזיונו לא מ נ ע י נ ן מ ט ע ם ס ס פ ק ע ד א ח ר מ י ת ה ו ק ב י ר ה ו ע י כ ו ל כ ש ־ ו ה ב י א כל סוגיית
ה מ ו ע ט הנשאר וכמדובר לעיל ע ״ מ לפיית ־אי נתבדר פ' נ ג מ ר תני״ל וחילק בכל מ ה ש כ ת ב ת ־ ב ע נ י ו ת י כ ת ש ו ב ה
צרת גיולה מ ט ע ס איית כי א ם להכעיס היה רלא כ מ ״ ש מ י ה י ר ״ ך כ י ת י״א כ ע נ י ן ה מ ו מ ת י ן ר ש א נ י אתית
בין פ ג י ע ה ׳ ל מ י ת ה ו מ ה ש ה י ת לשוב כ ת ש ו ב ה וקטנה סייעת א והביא מוכיחין ומעשיו מפי עצמו מתי־ה
יצא לא ה ת י ר ה כי מסתמא אמדינן דכ״ע אליבא כו חזר אם לא מ פ י ש ״ י י״ל א ל מ א ל א כ פ ר ה מ י ת ת ו
מ ח ז ק ת ישראל מ ע ו ל ם ודינו ככל מ ו מ י ל ת י א מ ן וכיוצא מ ד א ס חזר י״ל מ ש מ ע וקן א ה ר ׳ וכתב הרב יסיים
,
מ ת מ ס ת מ א ת ת י ד ה ו ד י י נ י ק ליה כ כ ל ה מ ס י ס דאמרינן ומה ומעתה יעוש״כ מ ט מ א לו כנו כהן המשומד
כפיי מ ל א י א ל י ב א ד כ ״ ע ריינינן ליה אס תאורת כיייש כ ה ; י ח מ י ד א ט ו ב א מ ט מ א י ן בייש א כ י ל ו ת ה ק ל טומאת
ככל ת מ ת י ' כלתי שום ריח ס פ ־ ו ה י א כדור נשוב א ח י ״ י לנהיג כו כ ש א י ה מ ת י ם וראי רליכא ס פ י ק א והוא גס
לידי ת ש ו ' ח ר כ ו ־ ע א מ ת חייג ס י ' ק נ ״ ו ו ר א י ת י לו כא בדכי פשוט להסתפק שמעי; היכ מטה על תימא
ד ב א מ ע ש ת לידו כ מ ע ״ ל ש ת ת ו ד ת ו ה ת א ו נ ן ע ל שכתב לפי נ ג מ ר כתי ת״כ מכין פני להדכ וכן ראיתי כיה
ו נ ד כ ה ו ע כ ״ ו דן כ ו דין מ ע י י ל כ כ ל כלב נשבר חטאתו ד מ ״ ג מ ה ס פ ד ע ״ ג שהביא מ ע ש ת מ ה ר ב מיתריי הנז״ל
מההיא הוא סמיכתו ועיקר משפטיו וככל חקיתיו כ מ ע ״ ל ששב כ ת ש י כ ת לנהוג מעשה שעשה י״ל מאיו
עליהם ב ״ ר ש א ע פ ״ י •שמתידין אין מ ת א כ ל י ן דהדוגי כ כ ל ה א ב ל י ם ו כ ת כ ה ר כ פ נ י מ כ י ן ז״ל מ ד א י ש מ ך פו
ה מ ג י ה ת ל מ י ד ו יעויייש ו א ח ר י ביג־ריו ו ב ד כ ד י מעויין מ ״ ש ה ־ כ שייך ד ס ו ר ש י מ ד ״ ץ א ם ש כ מ ת א כ ל י ן ע ל י ו על
על ראיה זאת ע י ו מ ה מ ו ם הוליה דינו נ ש ע ן דעיקר פוסק מצינו כשום ולא מ פ י ד ש מדייק עדיף ומעייל
ע ל ה ע ל י ו נ ה ל ו מ ר ד א ה מ ״ ר ל מ ע ש ה אין ש ו מ ע י ן ירינו ע ל י ו ו מ ה י כ ן ב א לו דמתאכלין ששב דמע״ל שכתב
,
מה לו שאין ד מ י ו נ ו ע ל ה י פ ה ב ש י ם א ו פ ן א י מ צ ד כ ל מ א י ו י״ל א ס ל א ש ס מ ך ע ל מ ״ ש ת ש ״ ך כ פ ו ר ש למוהר"
הרוגי כ״ד דעני! במופתים תיתכים לעול שהארכנו ט״ו שהמ״טש סי' רשם הרב פ״מ ושם מדייק הני״ל
כ מ ר י ם כ ש ח ק י ם ואי ט ע מ י ם מספיקים מכמס שאני א ם צ־יכים ה פ ו ס ק י ם ע" ז י ע י ש ״ כ ו ה ו א פ ל א נסתפק
מ צ ר כ י יש ל נ ו כ ' ע מ ו ד י ג ו ל ה ו ה ם מ ו ה ד ״ ר ך ו ה ר כ ו ק ן שיאמרו כפירוש ע״י אתרי ד א ו מ ר ו אותו כ ע ר י פ א מ ה א
מן וימי ד ס מ ג י חילו־ א ת ר ן י״ל ר כ ת מ ל ה ד י א ל ת ת ש ו ג י א ע ר ו כ פ לענין כ ע י ק ר כל ימיו יתיא כפר כאפי'
ש ה ו א כ א מ ת ו ר ת ציווי ו ח י ו ת ש א ו מ מ ם לו ה ת ו ד ה כ״ד מ ת כ א ם תש״ך מ ס ב ר ת ו פ ס ק ? א ם לא מדינים טומאת
ו כ י ' ל ש א ר ו י מ י ם ה ב א י ם מ ר צ ו נ ם ו ש ל א כ מ ק י ם ג י ר די! ו כ פ ו ס ק י ם תנ״ל ו ע ו ד מ י ה ומפוררים כש״ס פשוטים
מצד שאעיקרא הרוגי כ״ד שבכר נגיד דונם ואו כמו י מ י תדכ ככל פלפלתי כתשו׳ ת א ח י ת ישם הארכתי
כ ר י ל ר ו ן דין מ ע י י ל כ כ ל ס י מ נ י ם ו מ צ ד י ו צ ד י כ א ר כ א ו כ ״ ש שייך ה־ב י מ י ובבידוד כיה לסופם מראשם פ״מ
תשוכה א ס מ צ ו ר ף ל ז ה ב א מ ע ש ה ו ר א י נ י •שככר ע ש ת נ ח צ מ • ויו ה ל כ ה ומאייה מחצכ מעין נבעו מאיזה
ה א ו ד א י ל י ת דין צריך ב ו ש ש ש ה ר י •הגונה ו ג ו נ ח מ ל ב ו מ־״ץ הפורשים ישראל כגון ה ע ל ת י דבל היוצא מ כ ל ל
כהונתי מקדושת ובמחילה כ י ש י א ל לכל ד כ ר י ו הוא ל ע מ י ה א ח ת א כ י ה ח י ק ה ישראל ו מ ו מ ר ל ה כ ע י ס אפיי
עשה אתרן שכבר ועד כ ז ה כלל כלל לא כי לא צ ד ק מ ע ל י ו • ולא תלינן כ ת ש ו ב ה א ם לא ש נ ת ב ר ר לנו ש ש י
אלפים אלפי אלף מני על אחת ע ל לבי עלחה ולא חיך א פ ש ר ל ו מ ר שתלוי ברצון ס ק מ כ י ם כל מדיין א״כ
כמעט מעסקי שנפניחי ע י היום כירך גוזמא ולא דמיא עלייתו לאידך גיסא לאכול ו ל ש מ י ולשמוח סיוכא
א י ע ח א למיסק לחמי ויערכו ל ה ת ע ס ק מ־פואית רגע רהעד פ ה אכל ע כ ״ פ נקוט מיסא האסף ע״ט ולא
ע ״ ט לעשית ת ע ל ה ארוכת למחלתי עייכ א מ ר ת י אילי מערכ רבני על נר״ו ה מ ע ל י ת לדיר ה ע י ד בנו האיש
יעקב חוכתי מידי אכיר ל ח י ק ו ד ם נ ס י ע ת י ל צ א ת ידי להתאבל על מע״ל ה ק ד י ש י״ל כמדן דפסקי אתרא
שום בלי סוס תכי דעובדא גופא תכי אחי ! נר״ו הפק.שהוא מכל ה ט ע מ י ם האמורים: ואין
שינוי ו ת מ ו ר ת כי א ם ק ש ״ ט ש נ י ם ע ש ר י ת כ ק ש ל א מ י ת ״ ו
בבקי בבקר ו א ת ת ק ר ו ש ס ל ח ת ש ל ח ל א ח י ך ל ע נ י ך דל סימן ט״ו
שלימת אנס״וא : ירפאני ר פ ו א ה ה'
את שבע י היום bה ע ץ להשיב מ פ נ י הכבוד ואבא ? פיטיליאנו 1
ה ש כ ל י ׳ ת ט ו מ ת מ א ל י פ ו ת מ ד ו ב ב ו ת ש ב ע ה אלה
י״ר תא היון ה ת י י ״ א ב א סימן ח כ מ ת א ר ס שלהי
מלכי •כבוד ויראת ה' דעת ה ' ה מ ל י א ו ת רוח עיני
לפיט קטן פניו
שמיא א ס ה ד נ א עלי דברמלתא דמסתבר חקור רבנן
שמחה. שמחתי ירו בחב כיום ת ר א ו ת זה כי וארעא ד ו ד יעקב ה מ י ר ה צ ־ ק אשר שם כ מ ו ה ר ״ ר להחכם
כי כ נ ו ע ם ספיקיתיו כליותי מ ח ז ו ת ותעלינה גדולה 1
נר״ו מארוני
ו א ק ר א כקול גדול כרוך ת ׳ אשר לא ת ש כ י ת גואל נעמו
ג כ ר שלים כ ת ו ר ת ו ב י ר א ת ח ט א ז כ ת ת ב כ ל לפיטיליהני כ מ ע י ן תמ-אגכר וחילים יגבר כל ה ד ב ר ונחל מ^ין
מ ת ש ל א י כ ת ה ע י ל ם ע י ר ה מ מ ל כ ה ) י מ ס לע-ר פ-י-נצי יע״א( של כעמק כעימקא ק ש ת י ש ב ר וילן הקשה
י ר כ ו כ מ ו ת י כי ל א ב מ י ת י ו נ ח ת ש ו ל ח נ י מ ל א דשן ית״ר ה ל כ ת ויוצא פ ר ת דלית פ י ר כ א הצר ת ש ו ת :
כיתכ אצבעותיו בין קרירא וקרניו באורייתא עסיק הוא הודה הוא מאריה דאתרא בית אכ רא'£
סופרים ועל ת ו ד ח וחידושי ע ל ס פ ר ו תידושי ומעלס שייט כאד אורה תיתה ליהודים ה־רה
אנס״ו: יזרח מ ט ח י יפרח וכאור כקד הקנה משענח יהוכיח במישור לענוי: ת י ר ה ו ש פ ט כ צ ד ק דלים ונתר
ב ר א ש ו נ ת ש א ל ת ח כ ם כ ע נ ץ אלו ה י ח י ד י ם יצא ?ה ה ח נ ם הדיין כלי הוא הרד בקדש נהדר מ ע ל ת דין
אלה מפה האימות ב כ פ י י ה כין שדרים יתית יעקב ת מ ע ל י ת לריר אכיר בליין שהיא
להו־יתלהם ו א ל ה מ פ ה ואין ל ה ם מ ק ו ה כשר א ס מ ו ת ר נל להושיע גואלי ובא שילה יבא כי עד יעירו
דין ה ג י ג י י ש פ ס ק ה ד מ ב י ס ו ה ט י ד ו מ כ ״ י ו ב ס י ה ק צ ר ס י ' ענוי:
ר ' א א ו ל א כ י ר א ה ע י נ ו מ ״ ש מ ו י ר ״ י א ז ו ל א י י״ל ב ס י לעין מ ט ה מ ש ה כי י ד ב ר שלום נ ו פ ך ס פ י ר מקדם
בתיך דהטוכל י״ל ש ה ע ל ה מ״ש הרר״ק שיורי כ ר כ ה יהלי' שלמים מ ר ו מ י כמל מ א ת ה׳ נרביביס
ע ת י ד ליחן א ת הרין כ י ע ו ״ ש ו מ ר כ א ת ־ י ה כזאת גיגית אשד א ס יונל איש ל מ נ י ת נ נ ת ל י ם נטיו נ מ י ת נ ג ן מ ה :
לעשות מ ע ש ה • אתילו ל ה ו ד י ת ת ש ו ב ה ליחיד אחותו ליכיוש ח י י ג ם ת י א לחי״ו כ ע ר ו ג ת ה כ י ש ס וצילה
וכשאני ל ע צ מ י איני ר י א ת שים פ ק פ ו ק ב ר ב ר ו ת נ ת א ם והעושר ישגא כלבנון כארי ומסגי סגי
לתודות ל ה א ר י ך ו ל ה ש י ב כ פ ל פ ל ת כל ש ה ו א כ י י באתי ו ה כ ב י ר יח־יו יהיו ת מ י ם ה י ד ורידי ת ש י ת כ י ר ״ א :
ראשונים המפרשים כל יכמעט הסיגיאית מעיקר ! לי ה נ פ ש ג ס לי ל ל כ כ ! מ ה א ע נ ה ידיד חיעקי
וכל ה פ י ש ק י ם אשד נ י ת ישראל נכין ע ל י ה ם והאחרונים ומה אומד מת אדכד ומה אצטדק ?
כחוך פחיחו לטבול לכתחילה דיכא יתיב וספרי; איך תמיד א ד א ג מ ח ט א ת י עון עככ״י נגדי עיני אגיד כי
אריכנא כ ר ע ת ה ר א כ ״ ד • ה א ודאי כ י א ת שלא גיגית א ה ה ! כי מ נ ע נ י ה ' מ כ ב ו ד די ת ש י כ ש ל ח י ד ב ר מ ק ב ל ה
תסיככיס ותלמידי ו ע ד ב ש ח ק נ א מ ן ס ל ת •י מגילתא על ממתקים מלא בשחקים חכו כתבו הבהיר ואילך
ת ו ר ת נ ו יתנו ע ד י ה ן ויצדקו ד כ א ו ת ס ה י מ י ס ב ב ו א ו כסא ה ע ד ו ת יתתיקים : גיותיו אלת כל
מ כ ת ב ל מ ״ ר ת כ ף כ ש נ ד מ ח לי ש ח י י ת י ל ב ר י א ו ת י ה מ ע ט ל ע צ מ י ע ש י ת י אזני כאלי א י נ ה ש ו מ ע ת וכיםאני
א ם ר כ נ כ נ ס ת י ע מ ס ס כ ע נ י ן ית ל ל י מ ד ו ע ל בוריו ל י ו ס מוטל א ח ו ר ימיני כאשר חיוב השבתי
ע ד חצית יפלפלהי כו ככל הצורך מ י י ש א ד ס ד ר א ולילה רעלמא במילי אפילו א ח י ו ובין גירי י כין איש וכין
עוד תכף נפלתי לברד ה ד ב ר י ם ו ה א מ ת ה א ל ה י ושוב יאמר משל ה ד י ו ט ה כ ח י כ ה ח י כ ה והתשובח חובת כאשר
ה פ ע ם ל מ ש כ ב ו ל א נ ש א ר לי מ א ו ת ו ל י מ ו ד כ י א ם ר ש י מ ו ת הבא ונקה ומצוה ק ״ ו כ א ן כיי" ת א ״ א ל ו מ ר תדכריס
למגמי ט ר י ת א לי מ י ל ת א כאמת מילין .ועכשיו וריש ירידי רבנן תניינא אכל להא דתנו לירך אל ת ח מ י צ נ ה
זה א ו כ ל ל ו מ ר וסימניך טינא ובד טינא -אך בעתיקי ל א ט לי •י י כ י ת י ב ק ו פ ת י ת ל א ל א מ ו נ ת ! ע מ ת ה ׳ נ א מ נ ה !
לו כ י ב ר י א ל י ! כ י מ י ש ע ו מ ד ע ל ב ו ר י ן של ר ב ד י ם של כגדולית חלבתי ולא עיני רמו ולא לבי גבת לא
כל תמשניות ד ט ה ר י ח ו ה ס י ג י א י ת ר י כ מ ו ת ו ח ג י ג ת וביצה מתוך ולא כ מ ע ל ולא ו ב נ פ ל א ו ת • וכ״ש כי לא כ מ ר ד
סדאב״ד דברי קשים כמת יבין יראה ולבבו בעיניו ! היריד מפניך לבא קולמוסי פעמי אתרו עצלית
ה ו א ס י מ ך ת ר ר ״ ק ז״ל ל פ ר ש ג ס ר ע ת ה ר מ כ ״ ם שעליהם כבא אגרתו החמירה מ ע ש ה שהית כך תית ! העבודה
לפסול את ו ע ש א ו מ ק ו ם כ ש ר שדייל כ ש ר ש ל א שכתב תייתי מ ו ט ל ע ל ע ר ש דוי ב י מ י ס פ י ר י ם ש כ י ב ו ר מ י אך
א כ ל ל ט ב ו ל כ ת ו כ ו לא ופדי ל ס פ י ס ד ע ת ו אני תמקות אל הקדובת א ל י ב א רידי כאיבא לי דכאיב אפוריא
ותבקי ככל תדרי מ״ש הגאון המפורסם ה ע מ ו ק אכיא קרת ולפי ל מ ס חורפא יסבלתי יםורים קשים החלל
י
ת ת י ר ה כ ו ל ה ה ו א ת ־ כ מ ר כ כ ת ה מ ש נ ה א ש כ נ ז י י״ל מ ״ ש הפסח מועד חג ע ו ע י ס ע ר כי כ א לכל רוח כמ תי
אכיא מ״ש כ ח ״ א ת ו ך אני י כ ח ״ כ ולקצר ה ר כ ר י ם כח״א ה ק ו ו ש ואחר ה ת ג ת כ ף נזדדיתי לתת אגרתו בחקי ל א מ ר
ככלי כיוצא כ י ה נשאלחי על ל כ נ ח ו י״ל ו כ כ ר חצאי ו א ש ו ב ה א ל אישי ת ש ו ב ת נ צ ח ת ו א ת כל ו נ ו כ ח ת אלכה
שחיבורו
1
כ ר ך ש? רומי םיטן ט״ו
מ י כ ח י מ ס י מ ן ג' א ו ת P״ 1ו נ ס י מ ן ו' א ו ת כ ' ו א ו ת י ' ו מ ה שהאריך
דוה והשבתי כ ק ר ק ע אי מ ה נ י נ ק י ב ת א ת ״ כ שחיבורו
נ ר נ ר ו ו ד ב ר י א ל ה ־ ס ח ־ י ועיין מ ת ש ה א ־ פ ת ־ א־.י ה ד ל נ פ ס ק מ א ל י י ל (
כ
היבם
גה כ ר ך יעל רומי סימן ט״ו
וכל מ ע ש י ו ל ש ״ ש י א ״ כ בנדון שלפנינו א ם א ח ר השתדלי׳ יוצא מ נ ק ו ד ת ת מ ר כ ז לשאול ש א ל ו ת א ש ר לא כ ד ת היבם
אינו עיניו עב״י לפי ראית בפיוס ונרצי כ ס ף הריי; כדי ל ע ג ן א ת ה י ב מ ה • או כי ק ב ר פ ת ו ח גיונו ח כ ה כ
וראי כיפי! א ו ת י ל ס ל ו ן שכזה נ ו ת נ י ם מידצתלתלוץהא ו ה ז ה ב כ ד י לתלוץ ו ל א מארצה כ פ ש ר ת דייני ה י מ ן סכסף
ה ג ט משא״כ כמו עני; המדינה שררות ויד מקום והדומה הנכסים ולפי מ צ ב האשה שיפשרו לפי מ צ ב
מנהג ה ו א לפי שהעני; ופשוט ברור והוא להפך מ נ ה ג ם כופין אותו בשוטי' ו ב ח ר מ ו ת לית ת א וראי לפי
והאריטת ע ו ד נזה הוא להג הרבה ויגיעת המקומות ו ב פ ר ט מיתר״מ מלונלין האחרונים וגם מיה האריכו
כ ש ר • ועיין תשכ״ץ ת ״ כ סי' ק ״ ה וסי׳ ק ״ ף : י ת ד ר נ ״ י נ ח ד ש י ת ס י ' שייט פ ת נ ד ט פ י ן ל ק י י ם ס י ' חייל
כל ה א מ ו ר נ ת פ ש ט ו ג ס ק מ ט י ה ש א ל ה תג׳ ו^פ״י ה מ ד י נ ה א ם אין ד ר ך ל ה ט ע ו ת ו יעיין כתשו׳ פ ח ד מנהג
תקנת משום הנכסים תצי תוכע כענין שכתכ שכחתי' מתספר ע״א דכ״א חליצה יצחק אות
דאוכר־ שסוהעניןדכיון כמ״ש רמ״א והכ״ש הקהלית י ע ש ו ד ר ך ב ק ש ה יפישדה ב א י ז ה מ ת ן כ ס ת ר ו נ ו י ו ט י י
ד ה מ נ ה ג ד ט פ י ן לחלוץ א ״ כ ה ר י ה ו א כ כ ל חלוצה הרכר ו א ס ילך נ ח מ ת ק ר י וגוי י נ ו פ ו א ו ה ו ב ה ב ד י ל ו מ ן ק ה ל
לני הוברר וכיין ש ל א כתוכחה ר נ י ט ל ת כל דעלמא ה ' ונוי ונוי יעו״ש ו ה ע ת י ק ע ו ר תשי' ז א ת נ א י ת ה חשי'
ת ק נ ה ז א ת א ם ק ב ל ו ה כאלו ה מ ק ו מ ו ' א ו ל א א ״ כ ב ע ל י ד תארונה נל התשי׳ ויעו״ש נ״ת ע״א כרי הארוכת
כסף ה ת ק נ ה ע ל ה ת ת ת ו נ ת ואין לנו א ל א לרצותו ברצי ה ה י א י ת י י ה צ מ א ו :ך ) א ל א שיש ל ע מ ו ד ע ל ־ ה כ מ י ש שמרן מ ס ר י י
ק א י ו ייל ה פ ־ א ב' ה ס כ ־ ־ ת אי מ צ ו ת י כ י ם ק ו ו מ ת א ו מ ת י ק ו ל א נשאו
מ ט ע ם ית נ ת ק נ ה ת ק נ ה ז א ת ל פ י ר א י ת ע י נ י הדיין נ י
ל כ י ל ה כ ר י ע ע פ ' ו ו כ מ ק י ' מ פ כ ו ד ה ר ב י״ל ל א ד ק ד ק כ ל ל כ ז ה שהדי
כ ר י ר א לן א ם ו ת א ח ר ו נ י ס ואיינ אנן ד ל א ב מ "ש ה מ ״ כ כ ל סי ה ק צ ר ה י א ה ש י ע ה ו א מ י ס ד ע ל י ס ־ ד ה־־יף ו ק ר מ ב י ס יהראיש
מרבני ת ק נ ה ז א ת ואין שוס נתקנה האלו במקומות ואפי' ת ר י מ ג ו ת ל ת ו כ נ ז ' ל כיש ת כ א ד א ־ כ א ת נ ת א כ ת ו ק נ ־ א ד ו ד א ׳
ה כ ר י ע ד מ י י ק ׳ליה כ ח כ ס ' זאת כ ס ת ם כ ל ו מ ר זו ה ל כ ה ו מ ח י ק כיש
נבל ז א ת א ״ כ חזר הדין תקנה שמזכירים איטאלייה
א ו מ ר י ם ו פ כ ר נ י ד ע ו ס ת ם ו א ח י ך י״א ה ל פ ה פ ס ת ס ׳ כ נ ו ד ע ו מ ה ש ה נ י א
ראית ד ע צ מ א כ מ ק ו ם דליכא ת ק נ ת ש ה כ ל חליצה היש א ו מ ר י ם שהיא ס ב ר א ד ל א פ ה ל כ ־ א כש״ע ה י י נ י לאיזה מ ק ו מ י ת
ע צ מ ת או ע ל ש א ר נ כ ס י י ו א ״ נ מ נ ל תצררי' יד תנתונ׳ הדי; דמצי האמור דאפי' מכל נמצא י־כיתייל( ה נ ה
ע ל ״ ת ת ו כ פ ר ט ל מ ה ש א נ י ר ו א י ם לשון ת ת ק נ ה י כעל״הת מי״ק נלי שוס ס פ ק עכ״ו א ם נ ת פ ש ט ה מ נ ה ג תפשוט
נ ח ש ו ' מ ו ס ר י י ם ס י ׳ יו״ד וז״ל ואין ל פ ח ו ת ל י ב מ ה הובאה מ ח ר צ ה לחלוץ דיכא יחיכ ל נ ו פ ו נ כ ל מ ח ״ ק ואינו לומר
איחור י ב מ ת ו כלי אח ש ה ב י א ה לו ו י פ ט ו ר מנכסים מין כ פ י ה ש ב ע ו ל ם לקיים ה מ נ ה ג ולי־עתי ט ע ם הרברי'
שנתחדשה א ח י ת שם ע כ ״ ד ו ע ם שיש ת ק נ ח וחימוץ ה ו א כ א מ ת ט ת ל י א ל פ י שינוי ט כ ע ת א ר צ ו ת כ ל י ס פ ק
הוא תכל ק צלי נ ו עכ״ס כיעו״ש לחלוק הכל והיא הארצות נישאים אותם י ש מ ע א ל שגויי כאדצית שהנה
ג מ ו ר וכשיש שני ת ק נ ו ת א מ ד י נ ; א י מ ו ד זה ק כ ל ו כספק לדיני כ ע ל כרתן קרוכ ומגרשים אותן הרכה נשים
חוקר כספרי הקט! סאיכתי קבלו וכאשר לא וזח המצוה והוא מי״ק כקיום ישראל ת א ו ד א י דיכא יתיב
לכ ח ״ מ סימן י״ג ו א כ מ ״ ל : בשיטים כמעט ויטלי; לכופה שתתעלה ד״ת שתוא
סימן טיז האמת והוא יעקכ סימן ס״א ונחלת בירכ מותר״י
ה ס פ י י י ם נושאים נשים ע ל שלשים ו ע ל ר ב ע י ׳ שאנחנו
המופלא ומגדול • הגדול • מ כ ט ח עוז הרכ תהלת מתחי' ה א ט ל ק י ם כולם הרוב ועל מסתפק מאד אני
ו ה נ ת ת' נר״ו• משיה״א מלנא שכשהנדרין מרן אשכנזים א ו ק ר ו כ ל ס ם כ מ ו שנרי מ מ נ ה ג ם ו ת פ ל ו ת י ה ס
למען אדירו • והיה נלכ עליו לשמרו • א ״ כ ת ס פ ד ד י ם שבאו נ א ן ניתנין ל ה ם ח ו מ ר י מ ק ו ם כלי
י א ר י ך י מ י ם ע ל מ מ ל כ ה ו ה ו א ו ב נ י ו כ ק ר כ ישראל כ י ר ״ א : ס פ ק וא״כ לכל אפיא מירי ס פ ק ת ר ם ר ג מ ״ ת לא נפקי
נדכ״ה • ת י ב ה ושלמי שלמי למ״ר הראשון את אופ; כפל כ ׳ נשים לישא ואסירים כל אלו התרצות
וסמיכין ישראל • ר כ כ ה • מ ס פ ר כני לאלפי החרם הוא ו מ מ י ל א ה ו פ ש ט ג ם ה ס ' הזי א ם שבעולם
תפלות יתתניניס לפני ה ק כ ״ ה וריוין מ ק ־ י מ י ן עליהין וראי ת מ ה נ י ע ד אלף החמישי או ל ע ד ולעולם ב ה א
ב ש ם כ ל ישראל• י ת ק י י ם ר כ ו נ י מ ל כ א ר ״ כ ח י י ״ א א ר י כ ״ א • ה ה ג ה ה נראה מ מ ק ו ם שבא מלשון ד מ ר שהרי עליה
כני לכ־בה וירעו ל ע ו ל ם מ ל ך ישראל • יחסר ואל כ ע ל ההגה״ה׳ היה רמ״א שהרי ולעולם לעד שהוא
מלך יחד כלס כיה כבודה הכית תמלוכת • ועקדת של״ט א ח ר א ל ף ה ת מ ש י ו ע כ ״ ו פ ס י ק ותני דאין ל ה נ י ח ו
ה י א יהית מ ק ו ר ישראל • ו ג ס יתכרכו מ פ י עליון ה' שיחלוץ מ ש ו ס ח ר ס ר ג מ ״ ה הרי להשיאו א ש ה א ס לא
דמ״רומנייתי ע ל י כ ס ם ת ר ה • צנה וסוחרה • כר מינית למאי לאייה ח ר ם ולהלן ראי ו מ ט היה רעד דס״ל
רעיו״ן הוא יה המחלה שגס כל חולי וכל מ כ ה וכל ק ב ע ו ב ש ״ ע ו ה י א ברור דהאישכנזיס ע ר היום הלכתא
כהס רומס לישראל • ד ת י ע ת ם ל ע ו ל ם ע ת תמיצ״ר ותיששיס ל ת ־ ם ר ג מ ״ ה וכן ואת ככלל תפסי ס ' ומתר
ע ד ת י ו ם כ כ ל כ ת י דינינו אין אנו מניתי! לשים אשכנזי
ישראל כיר״א : ישמח ובמשנתם ושלומם ו ט י כ ת ס
ו נ כ ר י ת אין ואפי' כ ש ו ט ת כשום אופן לישא כ ׳ נ ש י ם
כ ע ו ר נ י ע ו מ ד ע ל ה מ צ פ ה שימר יום כ נ ג ד ייס הן
שהויכר רבנים ובמי כהתר מאה מתימן אלא אנו
שומר מ ה מ ה מלילה • שומר יעננו • המלך
מליל
גו כ ר ך Wרומי סימן ט״ז
ע ס סיוע הדתיי והמשיחה הדתית שכויטלא כתיייתא לאמר מתי כ ס ע ר מתהולל א ט ה כ ל נ ים מליל • דרך
הכקשיי לעילוי ה נ ש מ ה : ינחמתא תשכחתא תיובת״א דר נ ת־ובת״א תנתמני
טיכות נשורות יקכשדני ושמתה • ששון תשמיעני
ברומי כיוס ה׳ נובימכ־י אתתנ״ד ניתן מיניה וביה ח נ א ו מ נ ל נ ״ כ ה ר מ ת ה • אליהן ונעימות
ת ש כ ר נ ״ ה כ ל י י ת י ו ל ב י • א ל י ה ; ת ע ג י נ ס נ ר ו ״ ן • נ י לולי
ה ח ת ו ס פייטרו קורניליו כ ה ן ה ר א ש שהמה ביתי לבבי הי״ו חתני שכתב י־י־י אגדית
ה ר ה י כ ו נ י • י ת מ ת י נ ח מ ו נ י ל ש מ ע א י י ש ל י מ ת של מ ל כ ו '
איחל תמיד יאני משנת טכת כ״ה קורפו מבדד מ ה ו מ י ת מוימותי: עשתונותי אנכי תיום אכדו
והוספתי ע״כ תהלתך לפיק: 1
נא פ ״ ק יהי למ״ר לאלות כמכתב באתי עתה
ד ע ת י ד ע ת עליון להודיעני ואמתי תם־ו
למי שתצדק מכשר ו א ו מ ר כ ק ה ל ק־ושיס תיעובה אשת אודות על לידי • הבא למעשה הלכה בדבר
מ ג ן ה ו א לכל ה ח ו ש י ״ ם • א מ ו ר ולאמונה כי העיגין בכבלי אחווה ר כ ה בשניס רוח עצובת
לאריה דכי עילאי מתיל כתוך לבאים אראלים להכמה ש נ ש ת מ ד כ ע ל ה ו ה ל ך לי ל י ט ר ר ו מ א ו ל ק ו ל משנתיסימים
לעימקא דיינא־דנחית לבינה מר אם ותרשישיס • זה ש ב ה ח ־ ש י ס • כי ה נ ה ה ס ת י ו ע ב ד נ פ ג ר השמיעה
פ ק ח ש ב ח כ מ י ם ו ר ע ת קרישים • א ס ליראה הולך דדינא ע״י הקולירא • מחילי ברומא שש ההיא הטמא
ה מ ח מ י ר מיראי ה ה ו ר א ה ובהר,ר עגוניר ,לא י ר כ ת אחר שלשם • שכתב כ ע ד ה להפ־יודי נכרי ייח־ השתדלות
האמיתי המיבהק הוא הדר מ ע י הרב לו נ ש י ס • דין הנז' מהפריוד וחתום כהיפ ע־ות השינה ידה כ ח כ
דוד נ ע י ם • אביר הי־ועיס י יועץ ו ח כ ם חרשים • א ת ה ו מ ס ו מ ן ג ״ פ כ ח ו ת ם של א י פ י ג י ״ ו מ ע י ־ ו א ו מ ר • ש כ ס פ ר
ת ש מ ד ה ו • וכצנה רצץ ת ע ט ר ה ו • ו ז ר ע ו בו ל מ י נ ה ו ת' הלך א ש ־ כידו כ ת י ב ל א מ ר ש ה מ ו מ ר הכו' חלף מתים
כולם קדושים כיר״א : . נא ת פ א ר ת מני״ר • חני א ת יקר מחלת כ י כן הנה
ורכ האר״ש והב למי ישראל • חמדת כל למי עדות בשטר שיש מר לה סבר אי רבינו ילמדנו
כ נ ה ר שאינו פ ו ס ק היוצא מ ע ד ן ל ה ש ק י ת שלום רכה הניכרת העגונה ככלי להתיר לסמוך כדי יה
כ י א ס לך הגן ומשם יפרר יהיה ל א ר כ ע ת רבבים את ארח כאות נפשה קכ ותפלות בשנים ורדיפה להנסא
תורתך ש ל ו ם לך י ש ל י ם ל פ ס א לך ו ל ך ק ר א י לך ת נ א י משטר ש ט ר יה לא נופל ה א מ נ ם לפק״ד כי ננשים
ד ו ד לו ו ל ז ר ע ו א ח ר י ו נ ט י ע ו ת ד ו מ ו ת ל ש ר ש י ם ויקכלם אלפ׳אנדרי הרב מהר״א כ ע ש ״ ג א ש ר ע ל י י דן העולה
נסו״א : י״ל כ ס י א ל י ה ר ב ת ח י י ג ש ע ד ו ת ש ל ם ת-יא ל ע ד ו ת א ש ה
י ל ע פ י ת ע ם החולי ר ע אשר ח מ ק תכופות ורוח צרות אלא שחשש י״ל כ ר ע ת ת ״ ת א י נ י לפי מ ה שהכין ה ו א
ע ד להפליא ופל ע צ מ י ח י יאחזמו ר ע ד ו מ ש ק ל הרפיקית מהרה מ ה ר קדשו יענני של ת פ ל ה לשונית כעשי
ועם האמיתי הלוה לגדל ולחוק חיסיר נשק לקראח מגדולי אפי׳ שהית מפרש מפני פי' א ת ד ילמעשה
שכסי״ד
כ ר ך שר רומיי סימן ט־־ז
ונחתם שנכתכ ומשעה כעולם כמוהו נראה שלא מעשה ש כ ס י ״ ד כ ת ב כי ל א מ פ נ י ש א נ ו מ ד מ י ן נ ע ש ת
ויצא סקול כ ע ו ל ם ש כ ך כ ת ו ב הלוה העיק־י כפנקס אין ר א י ת מ י ה ס כ ן ד ר ך כל ת פ י ם ק י ם כשיש ל ה ם ר א י ו ת
כ פ נ ק ס ה ה י א הרי א ש ה ו א ת ייצאת מ כ כ ל י ה ע י ג י ן התיריי מספיקות לסמוך עליתן ייתר ובריאות יפית אתדית
רכולהו א נ א י ו א מ ו ר א י רכל קיל שהוא כ מ י ל ת א אליכא כדברים כיוצא ליפות רבריסם שמשתדלים דינם פקק
דלא אופן כשום הכרה קול אינו לאגלויי רעבידא לא מ ן ס ש ס ה ו א פדי לתיק פ ס ק דינם ייתר אבל כאלו
ה פ נ ק ס פ ת ו א ]כאוצר עיקר שהיי כל חיישינן לשקר שנשליך שכלינו לאיביר כי ה ע י נ י י נ י ת נ י ל פ נ י ׳ ולא ל א ח ו ר
יכא כנתק רכריס ליעיל הריצה וכל האוקפירא״ל כמו שכתב ר ב י ט ס ר מ כ ״ ס כמורה ונם ל ט ל ב להכריע
ע ' א או׳ ק ע ״ י ו ק ע ״ ח ו מ ה וימול ועיין יר״א ח ״ א ר מ ״ א ע צ מ י ה י א דין א מ ת לכך והדין מ צ ר צריכה כשהשעה
כשחנות ותעול להרכ כ נ ס ת יחזקאל ש ה ו ר ה ה ו א ז״ל כהם שמתתככים לתחמיר התיכוכיס יוסיעונו ומה
מיה גיול לאגלויי דעכידא מילתא לך ואין עי״ש אחרונים ונפרט כהתר עגונות tגם סרב כנסת איות
עוד פ ״ י ו א י ל ך ו ע י י ן לו ת״א כ מ י שיעו־ין ל ת ר כ יד״א י ח ז ק א ל ס י ' ט ' ה ו א נכלל בכלל וס מ מ ש ס א ת ד ש נ מ נ ו
ד מ ש ם תוכיח דנדין שלפנינו ה ו א רי״ר א ו ת ק ' כ כת״כ היו כ ו י א י ו ח א ח י ו ת ע ש ת יאת ט פ ל ה ב ה ש ת מ ס י מ ס ו ״ ר
קם כמותו ג מ ו ר ושלם שלא ר ע כ י ר א לאגלויי מילאא ט ע ם ייית אלא הני' שחשש ל ה ח מ י ר ג ס כלא העה״ג
כ א מ צ ע תשו' סי' ס״ו דיריעא סתשב״ץ ח״א כתב וגם ס׳ מיהריכ״ל ש י ת לי מ ת ש צ י ר ף ל ר ע ת ז א ת שאיננו
ודוק ת י ט כ ככל לא זייפתיה דהיא כרוכתית מילתא א ח ר סי' ה ׳ וכ״כ מיתריב״ל ס י ף סי׳ כ' כ א ו מ ר ו ח״א
הללו כ י לקצר אני צריך ו א ״ כ כ ק ו ל מ ש ו כ ח ב ז ה סענינים ו א ״ י כ ת ו ב וז״ל • מכתיבתי סספר כגליון וכוי ו מ ״ כ
כקיכ רכן כמנתית מילת א די־יע לאגלויי רעכיד א־רכא ע ל פ י ' סייס א ל א מותדיכ״ל הסכים מעילם
ת א ו ד א י מ י ו ם שיצא ל א ו י ד ס ע ו ל ם כפנקסתאוספירא״ל ס״ט ס״ל ש מ ש י ״ ת לא וליה כלומר והוא סייר כתב
ח י ק ת א ש ת איש מ ע ל ה א ש ת ה ז א ת הזה א י ת ר ע הקול כ ר כ ר י ט ע ם כשר יליראת ע כ " ד ו ע כ ש י ו א נ י ר ו א ת שיש
ו א כ ד כל וכר לתיונ״ש א ם דרך מ ק ר ה י ה ז ־ מ ן ה י ה נ מ צ א שב י ע ק ב דברי יותר ג ס ת ר ב איני מ ב א ר תאריכית
ה פ נ ק ס ה ע י ק ר י תלית שנפל מ ת מ ע ת י ק ו מ ד א י תעתק ס י י י י ״ ד ד כ ״ ח די להון א מ ר י דילנא ה ו א כ ה מ ש ך א״הע
ד נ י ם ד י ן מ צ א ו כ ת ו כ ה מ י כ א כשי״ס ו כ פ י ס ק י ' ל פ י היינו היסירהיה כל ה פ ו ס ק י ם ס ג ד ו ל י ם כ י מ ו ס כ ם ה ו א ע ל
הנז״ל שהדי ת נ ת כ ת ו ' ל פ נ י נ ו באופן דעתכלהנירכוות׳ כדבריו ו ג ם מ ר ן ו מ ו ר ״ ס ז״ל כ ה ג ה ״ ה מ כ ל ל ם כ י ע ו י י ן
ל ת ס ת פ ק כו ע ד שאין מ י שייכל נתמד ונעים מסל״ת כ א ו ר ך ואין ל ת מ ו ה ע ל י ו כי א ס ס ת צ ר י ף ר ע ת ס ר י ב ״ ש
כל ע י ק ־ ש מ ל כ ד שנכרים דכרי א מ ת שיראי מ ת כ ד ו מ י !"ל ל ר ע ׳ הייה כ כ י א ו ' ה ל כ ו ש ו ת ת ״ מ ש ה ו א מ ש ו ׳ ה כ ו לת
דתא קישטא הלוה הנמצא ככתכ שם כתיב כאשר נשתמש ל ה ו ס י ף ע ל ה ג ם בלי ט ע ם ו א ס ה ר י כ ״ ש דלא
ונתעלם שאין ת ע נ י ן ר י מ ת ל מ י שיצא ל ד ר כ י דמילתא כ כ ל ל ז ה ל א ו ח ק י ח ק ק אלא ט ע מ ׳ ר כ ה י ס י כ ל מ י ל ת י ה כ ס ו ף
ו א פ ש ר ל א מ א ו ה ל ך לקצרי א ר ץ ר י ת נ י ד ע ש ת י ת כ ד ו מ י תגוי דבריו ל ו מ ר • שאין ה נ כ ר י ב ק י ל ה כ י ר א ם ח כ י ר ו
דאין מכמ־ כנודע רומה לתוא ש נ כ נ ס לשם ומשעה שים ט ע ס שאין מה להעיר מכוין מ ס ל ״ ת או הית
וקשורים עכ־בים לצאת א ם לא כאלפי אותי מניחים כין כ א ב נוי מ ס ל ״ ת ל ב ע ל פ ה רלית ל ה ס ת פ י ק י לסלק
נ י ס ע היו כ י ת ב י ס אצלי ר כ ר ב ד ו ר זה ו א ם ה י ה כנודע משוכח כ ס ו ם אופן ו א ס יפיל ה א ו פ ן • איפן כ ת כ מ ה
אותו כ ג ז י ט א ר ו מ א נ א ה י ו צ א ת יום יום ו ה ד ב ר י ם א ר ו כ י ם איך יאמר המבייש הכו לה דלא להיס־ף ע ל ה כמסל״ת
כמה כ ת ש ו ' סי' ג׳ אייר הרכ בדכדי שיעמיד ומי שכבר וכמו שאין ט ע ם מ ס פ י ק לחלק ב י נ י ת ס ? אחר
פייה ב ע י נ י ו י ר א ה אוי ח״א דע״כ הרב יד״א שהביא כלל ה ד ב ר י ם ת א ל ת כ א נ פ י נפשייתי יוצאות מ ת י ך ס א ש
ר א ח ד ב י ר ו ר ר כ ר יה שכן ע נ י ן ה מ ו ת ר י ם ה נ ב נ ש י ס ל ר ו מ י ארית ת ע ת ״ ג ואנו נשתמש מ ת ם ל א ת מ י ה י ע ל ה ר ב מפי
יראה י ו ת ר מ נ ת י נ ת ה מ ג ד ל ש כ י ה ־ כ !"ל ב ע י נ י ו שהוא ד ע ת י כ י של ה מ ב י י ש ה ו א י ע ק ב י״ל כ צ י ר ו ף ד ג ם שב
תנ!( ו כ י ו צ א כאוב הכתכ שאם כאשר מ ת נמצא ממש ה ר י י ן י״ל מ כ ל ל ה מ ת י ר י ם ו ע ל ת ה י פ ת י פ ה ה ש ע י י ת י נ ו
איש אשת שככר אמרתי איתרע חזקת ודאי כמו תא א כ י ד י ת כלי ס פ ק יהיה איך שיהיה ה מ ב י ש גריר רגם
האשה הזאת ריעות' רלא ת־סיף קום בשום אופן מעל גס סרב סב י ע ק ב ע ם סנר׳ כסו״ר תיכך לתתמיר היא
הוא אופן כתיב תנמצא תאיפן וחוץ מ ז ת שבעולם מ ש ע ן ו מ ש ע נ ה ישים ס ב ר א מ ת י ד ש ת כמי שיראס כלי
סעיפי סעיפים הנצרכים לדיןמשל״ח משל״תשישכוכל ב ד ב ר י ו ו ג ם ה י ה לו כ נ ד ו נ ו ה ר כ ה ד ב ר י ם א ח ד י ם הרואה
וביאורו יענו ש ה י י ה ז״ל ער חלקי חלקיו פינית ככל ל ס מ ו ך סתידו ע ל י ס ם ועיין דרכי נ ו ע ם ת״ר ה י ד ״ א ת ״ א
לפנינו עימד חגיי היה כאילי כ ח ם אמן שהיא כפל רגילי כי כן ק מ ״ א ודון מ י נ ה אוף אות ע״כ רע״ר
מבלי שום וביושרו הרעים כתימו כל דברים ומסיח סימן רס״ד לתרשכ״ס ראיתי אחי״ר ושיכ הפוסקים
ר י ח ס פ ק ו א פ ש ר ע ר י פ א ל; ד כ ע מ ר ו ל פ נ י י ה ו ד י ם ו פ י ו
ע״א : מ״ח רף
א א כל ה מ א ו ר ע א פ ש ר י ש לתיש ש מ א ל ח ש ו ב א ז נ י ו ידבר
מכל ה א מ ו ר ה ו א • ד ה י ב ד ר כ ש מ ס כחצי המורם
כ א ש ד חשש האלה והחוקים הישראלים ס־ינים סדרי
ד ל ר ע ת רוב ה א ח ר י נ י ס כ ס י הייה השמים
אכל כתשי׳ ה ר מ ה תבא הגוי השליח על ז״ל הר";
גמל'ית איני מ פ ק א מידי מסלי״ת כ ת ב גיי י״ל ־ ס ״ ל
ה א ודאי ככל נדון שלפניני כתיכ כ־רך מ ק ד ה כנמצא
לשד ת ש מ ן כטעם אלא ט ע מ ו כלא ט ע ת א הלכתא
מ ס ל ״ ת מ ש י כ ת שייכל ל ה י ו ת ב ע י ל ם ש ג ם ח ש ש א תייתר
ו ה י א ש מ א ע ״ י ת כ ת כ ל א י ת כ ר ר כל צ י כ י ת ע נ י ; ה ת ו א
ז א ת ליכא ואי ודאי אפיי כלא קיום היינו מתירי' יחוקת
ע ר שיחזור כ א י ל י אכן ס א ר י כ ר כ ר ו ש ו מ ע י ם מ פ י י ה ו ש ע
י מ א י ד מ ס פ ק א ל י ה ל ה ־ ב כ נ י ר י ר י״ל לינשא • אותת
י ס י ר דין ג מ ל ״ ת ב א י ן י ו ל ת י י א ח ד ן׳ נ י ן ש ־ כ ר י ה ה י א
סי' פיית כ ד ע ת ה ר מ כ " ן \ ה ־ ש כ " א פ ש י ט ׳ ל י ג ם בקו״ע
ע ו ד א ־ י כ י ת ר ב ד י ם כי א י נ ו צריך שלפניני נדי; שכן
הפוסקים רכל דאתד ה י י ה י״ל ו ט ע ם ה י י ב ר י ם בדעת
ה ״ ת י״ל י ע נ ת א מ ן כ כ ל כ ת י כ י ה כ ת ב ה ע י ק ר י ה נ כ ת ב
הדמב״ן ל־עת ומערכי״ם מסכימי״ס האחרונים
ת א י ש מ ר י י ל )אשד ממ:ו העתיק כהן סדאש וכתכ וחתס בפנקס
מחסו׳ ומכללם בהרבה תתשב״ץ דעת וכן ותרשכ״א
הלזה העיקרי הראשון ונתן כ י ו הגוי ה כ א כ ש ח ל ה ( ה נ ת ב
)עיי] סיג סי' יו'־ וכי ג יס׳ו ו ע; ו אח־ית כלב נקכצו כהי לו כ ת כ מ ס ל ״ ת כ ש ר ו מ מ ש ־ ע ש ו י ירצוי כ א מ ת וישר היא
כספ־׳
גט כ ר ך •םל רומי סימן ט״ז
כ ש כ ר • :ץ ; -־ ׳ - - ,ל ב א י ה ע ס י ' ב ששש ה א ר כ ת י ל מ ע נ ק י ב פ ר ש יה(
ש א ל ת גוי הראש ע״י שהכהן דרבנן והיא מ ה נאמד
שטיות יקיים ס ' ל יכיין דנולתי מהאת־ונים יית־
כפנ־ס כ-תיב הנמצא ה ע ת י ־ כל כ א י ן ההיא אחד
היר״א ח״א ד ״ ע תקלי וכאשר תביא •כעגונא ר־בנן
הגוי ליד ונתן וגמר וחתם ככת׳.: וכתכ העיקרי
בנמצא דכ״ש א ת ה רן ק ״ ו ע י ' א אוי מ ״ י ע י ״ ש מ י כ ה
והכעת״ה הריין כמחלוקת ואם לא נכנס המשתדל
ל ס פ ו ק י כל כ ת י ב כתב ג מ ל ״ ח כאופן מ ש ו כ ח דלית כיה
כ ש א ל ת גוי מ ג י י א פ י ׳ ש ה א ח ר ו נ י ם נ ג ר ר ו א ח ד ת כ ע ת ״ ה
א ת ה דן ה ק ״ ו של קיים שתיי צייך דודאי אינו עיק־
א ת י א כ ש א ל ה או דתא אינו מ ס ל ״ ת ה א ודאי כנודע
ה ר ב ע ״ ה ג כ כ ל כ ח ך ע ר ל ה פ ל י א באומן יה א ם כ נ מ צ א
ל מ ע ל ה ו ה ו א מכוין ל ה ע י ד ג מ ו ר ושלם ו ע כ ״ ז הגבהה
עייתיבתירת כ ת ב ישראל ד א נ ו מתירין א י ת ת מ ת י ר ת
ה ה ע ת ק הלזה ד כ ״ ע שהרי שדיא אליכא דא איתתא
מ פ י ה ם ולא מ פ י כ ת ב ם ו ג ס א ם נתיר מ פ י קי״ל עדית
לתעיד כא איננו הכהן הראש ונגמר מ י י הנעשה
מ ע י ק ר א וכראשו׳ כ״א מ ע ת י ק ומקיים בכתיכתו עדותו
להתקיים נ י ת־ין נותן כי א פ י י קיום צ־י־ ענ״פ כתבם
התשכייץ ככל יכמו שהאריך מדינא צריך ק י י ס כ״י
כפנקש כמשל״ת וחת" י וחותמו מ ת שבכר נמצא כתיב
מ פ י כתבם ומכלי ועכ״ו התרנו נ ע ג ו נ א אותה תשו'
והוא כבר נפל במסל״ח הלוה הענין ועיקר גמור
משובח ומפואר גוי כ א ו פ ן מ ס ל י ת כנמצא כתכ קיום
ח ת י ס באוצרותיי ו ה א ש ה תאוספירא״ל בפנקס כמוס
ע־ות ע ר ו ת דאין מתורת דאי! אני מתירין א ת ה א ש ה
איש אשת מחיקת יצאת בכר לוה מקי־ם הזאת
הית תכי דקושטא סת־י דאנן מתורת אם לגיי כי
יותר לדבר היה קיוס אלא שאנו מצריכים דאורייתא
לפניני ה כ ת :ה מ ס ל ״ ת שנזדמן מפני שהאיפן עיכדא
ובא דרבנן ו ה ־ י מ ה מ ס פ י ק כדי לצאת מ כ ל מין ס פ ק
כו לא שייך ל ח י ש אף נע־ס־לא הלוה ה י א אופי י פ ה
מטובו יהע־ ף הפנימיות מפתחית א ש ר לו תכתן
דית במכיין להאיר בשום ונ״ש להעיד מכוי; משים
לגלויי כתיב כשער כל ת נ מ צ א ה כ ת ב יקיים ותעתיק
ש ב ע ו ל ם ו א ח ר כל יה אינו י י ; שלא נ צ י י כ ת י ק י ו ם ספק
ת ו מ ם י של לפי עיברא רהיה ולברורא מ א י מילתא
עיניך המירה החביב ! ע י ק ר ? וכד יייקח שפיר כל
ת ־ ס פ ת חיזוק ובירור אלא א ״ כ א י כ ן כ י ה אינו דכיים
א י ן לו ע ל מ ת ל ח ו ל כמעט ת ר א י נ ה כי ה צ ־ כ ת קיים
לעיני ולגליחו כספ־ הכתוב הדבר לקיים מדרבנן
נפשך א ס האופן ה כ ת כ דממה יחשב לפחיית וכמעט
יהנריכי קייס דרבנן ככל קיים שערות תשמשיהירת
ק״כ תדי לפניך לזייף לתיש שיש אופן הוא הלזה
שיוכל ספק רית כל מין ולבער של ד ב ר י ם לבירורן
מסל״ת והדי הוא ד מ פ ק א מידי מניין להעיד חששת
יתתב״ש ח״כ ה כ ע ת ״ ה סי' י ל ״ ע בעולם ואם לתיוה
יא״כ וכל ד מ י שיייף כ״ש רפיון ל ה ע י ד הנשבר כח־ש
דביק שיצית כתבי ש מ ו א ל שי׳ נ ״ ה סי׳ מ ״ ט והנאמן
כ ב י ר א מ ט ע מ א ד כ א דאורייתא ו ה ו א דאין ע ד י ת פיתא
) כ א י » « י מ ל כ ד ( א ם נ ש א ת • עיייי ראורייקא א״א מאיסור
עריפא לתעיד וא״כ חששת למניין דכנר לגוי כיון
תצא ואס לא ובראשונה מעיק״א גוי מ נ י י ן ל ה ע י ד
שאתה מחתר שטרות ־רבנן קיום מענין יאת תששא
עיין־יד״א שכתבו עליהם כתבו האחרונים מ ה נאמת
ומקובל ו א ס ה א ו פ ן ה כ ת ו ב לפניך ה ו א מ א י ק ן אחריי
ב ס פ ק מ ס ל י ת במילי עכ״פ ח ״ א ד פ ״ י ו ע ״ ר א ו י •שנ״ג
של מ ש ל י ת נ כ י ן וישר ו א מ י ת י מ ב ל י ש י ה י ה כ ו ר י ח ס פ ק
כיעו״ש ממקום לכהתלה פ ש י ט ה י א דיש ל ה ק ל דרבנן
שלפנינו נדון כאמח שהיא כמו חלקיו חלקי בכל
) ע ״ ע י ד י א ד מ י ו ע" ו א ו ח י ס י כ מ ס שהביא מ ש ם מ ש פ ע ל ו ק שבאנו
כ״ש א״כ לכופלם שאין צורך האמורים מהטעמים
ח ״ ח ס י ' ו׳ומסרימ"! ס י ׳ ליו ו ה ו א ג י כ ש י י ך לשריו יה י י י ק ( כ ״ ש ב נ ד י ;
רקיל מ נ ו ף ה ע נ י ן להצריכו קיום שהוא מ ש ה וכלימה
יצאת מ ה י ס ו ד א ״ א ־ א ו ־ י י ח א י א ש ה י ז ת כבר שלפנינו
ש א ת ה י ן ע ל י ו כ א ל ף מ י נ י ק י ל ו ח ו ל ד ע ת י ר כ ר זה עצמו
אומדים אלא ראני ומזמור דרבנן עיקרי ומאישור
הוא מיברע ממקימי צריך ר א י י ת כ מ ס א י פ ן כ י אינו
ב א י ס ו י דרכ-ין ע ל ע נ י ן ה ק י י ס ש א נ ו ד נ י ן ע ל י ו דנשארה
רס'ל רטיתא הכי כל כדעת לתתיד כאת ראם
כאמת שהיא )שהיא ה ע ת ק שיצא מ י ו ה כ ה ן הנצר׳ ב ב ת י ו כ ח ת ״ י (
כבע״פ תרי תות משל״ת כאיפן כתיב גוי דכתכ
ח י צ י נ י מ ד ר ב נ ן ו כ י י ן ש ה ג ע נ ו ל נ ק ו ד ה י א ת יש ל א ל ענין
אי; נ ג ר ע א ״ כ ת ר י נ מ צ א ש כ ב ר א ת ת מ י ד ת ב פ י ־ ו ל ב ב ך
י ד ע י לצרף כל א ו מ ד נ ו ת ש כ ע ו ל ס ל ו מ ר ד ק ו ש נ ו א ק א מ ד
לשום חשש מ מ י ן ל ה ע י ר למיחש שלפניך ליכא שבנדון
דתית ע״י וקישניא כ ת כ ו ס ת ם ה כ ה ן הנצדי תלית אפי׳
מישראל גמיר )כ'שולאהיהכ'אע'יש1תגוייבמחלוק שאלה ) ש כ ב -א מ ר נ ו כ מ ה כ ע מ י ם ש ה כ ך מ ש ל י ת ה ו א מ פ י ץ ל ה ע י ר ולמשך
עדוא ע ־ ך ו של בדבריו ר״ל ב מ ע ש י ו שניי( כ י ו ן ׳־אין מפני להעיד מכיין דאינו לדונו גמרת ואס ב״ו(
ה ע ת ק ו וקיומו אות כ ה ו ת ותו לא ובאופן כ י ה כל כ״א נשאר ל פ נ י ך א ״ כ כיייש ש ל א שניימן המאושי האופן
דברי רנכרים כאומ־נית להתיר המנגדים סרבנים ש א ת ה מצריך עליו קיום י ה א ב ה א ל ח ש ש ת זייף מקים
לאחרים כ י ד א י יהיו להעיד מניין נ ע ר י ת גיי אמת והוא ברור כשמש : תליא
ע ד י ת כ״א נ י ר י נ י ו י ו ד ו ל נ י ס ל ה פ י ק ד א י ן י ה ג י פ ו של ע י ל ם כי כאי ל ה י א ו ת לכל ב כ ל יה ונחלצתי
התלמוד והרב קצות מדרננן בנל וקיימו ה ו א קיומו בפנקס שנתקק משעה ואת אשה
ר ת מ ה ע ל תשו׳ ש י י ט ׳ דש״ן ע ״ א א ח ר כנםף נחפה ה א ו ס פ י ד א ״ ל כל תיברון ע ר ו ת ת נ י ׳ ה מ ש י כ ח ו ה מ פ ו א ר
בא: שפך אש־ נ נ ל אשר בהגהת ומיר״ס נעת״ה תנקורת תאי תיא מתנקירת זאת יצאת א ש ה ככר
ת ק כ ״ ו סיים ו כ ת ב .י ז ״ ל וכי ב א ו מ ד נ ו ת חמתוסרדכ״יסי׳ דאורייתא כ מ י ש ת א מ ר מ ת י ק ת א ש ת איש תתירייתאו
וכוי א ס תאיסור דרבנן ניחא בשלמא מילחא 1 תליא ע ו ד לתרבות דברים וראיות מ נ ל יכל ע ד שאינו צ־יך
באמרנות נ י ח א ליון דרבנן דבאיסורא נמצא עש״כ נגוע ובפרט כאיש תרכת ויגיעת כשר לתג כי ה י א
מ ע י ד בי א ם שאינו בכאן כ״ש כשאינו מ ס ל ״ ת אפיי ת י י ם כ י ת ח ד ל ת י א ת דשני ;!הים׳ ו מ ע ו נ ה כמוני ומוכה
ת נ מ צ א כ ת ו ב •בשפר י ו ד א י ה ר ש ו ת ומקיים כל מעתיק ספרים כאיל בארגוי כחיתי לדלג ואפסי לשיני גם
כידינו לטייל א ר ו ב י ת וקצרות כפרי־ס ת א י מ ד נ ו ' ולהחזיק כ א מ נ ה כימי חרפי קיפיש מחיפוש כאשד תיתה לחפש
מוכיחות בכל אומדנות ה נ ה ן הנצרי תלית של קיומו י ע ס שאני היים ן ' מ ״ ת ש נ ת תריני כ כ ן מ א ה מקדמוני
י ה יצא והתם • כהב דקושטא לברד בידינו שיעלו כיר״א • וחסדיו למען רחמיו ה' יראה בעוניי לחטא
ה ל ז ה וצורתו ו ת ב נ י ת ו ניכר תעתק דתמדוצת ראשונה אנפין אל ה נ ק ו ד ה ה כ ׳ התלמידיית או נהדר ומעתה
30 די
הוא
רומי סימן ט׳ז כרך
מהכהןה־אש ש א ו ס מ ר ״ ג ! כידינו שהוא ה ע ת י ־ כ ה ע ת ק מגיף ! א אצלינו ה א י כ ר ו פ י י ס ש ה ם ד ב ר י ם מ ו ע ת ק י ם ה
ה ר ב גו״ר פ ׳ ג' סימן ג ' ה"ד היר״א ת ״ א ד ע ' ג ע ״ ר אוי ת ש ו נ ה רודאי הוא אומרנא וזאת היא היא דנפשי;
ק כ ״ ת ב א י מ ר ו • ש א ם י ת פ ר ס ם ה ר כ ר אל ה מ ו ש ל יעליל
ע ל הליחית המעתיק הדנרים הנתונים מהנהן הזה
עליו ני ה ו א הרגי עי״ש-שתתם ה י א ס פ ק גמור ה ע ל י ל ה
לפי ת י מ ס י א ״ נ חשיפ לפניך כאילו ה ם נ ׳ גייס נ ש א ל ה
ו א פ ש ר ל א י ת כ ח ד מ מ נ ה ה ג ו י כיון ש ב א מ ת ידיו א מ י נ ה
מ ס ל ״ ת ה א י הגוי השיאל ש ב מ ק ו ם ה י ש ה ל ה כ ת ן ואחר
ו ל א נ ג ו א ל ו ב ד ם ו א מ ה יש ל ה ר ג ל י ם ו א י נ ו מ ה פ ח ־ מ ס פ ק
והוא הנשאל והכ׳ הכהן ה ז ה שבאוספידא״ל הראש
יה ש מ א יעליל • ל א ק כנדון שלפנינו שיהיה נמצא הכהן
הפנקס המסל״ח הוא מ ה ג ו י השלישי וריאה שומע
ה ז ה כ ג נ ב ה נ מ צ א ב מ ח ת ־ ת מ א י ן ה מ ל ט כי פ ע ל י ע ש ה
י כ ל י א ת ב ר ר ד ה ר א ש ו ן מ ס ל ״ ת אין לך ר נ י ח ש ו כ ה י מ י נ ו
כמוה כעולם ואם היתה נגלה שלה כפועל השתהה
מ ח ש י ׳ ה ר " ; ה ב י א ה ה כ ״ י י ״ ל ו ר ו ק מ יש ה פ ר ש כנודע
ה ר ג ו לפלוני לא נ ק ר א מפני שהיה מכריי הגיי ו א ו מ ד •
א ב ל ב נ ד ו ן ה ק י ו ם ק י י מ י נ ; ו ע ו ד אין לך מילת-א ר ע מ י ה
ל ה ע י ד דלא מ ע י י ל נפשיה לאכרוזי כ ש ק י א כ מ ״ ש מכרן
לאגלויי גרילה מ ז א ת כל דאינו א ל א ה ע ס ק וקיום אל
ככתיכאו וק״ו כיהוסף ח״כ סימ; כ״ה כ״ש העדות
הדברים ילכו לכוין ולמחר העיקרי כפנקס תכתיב
נכנס ה מ ת ה לעילם ו ע ר ושהיא לא אשר וחתימתו
ו ה נ ה א י נ ם ו נ מ צ א שקרן וכדי כזיון יהרי א פ י י נ ש ה י כ י י
יותר גדול כ ס כ נ ה ג ד ו ל ה וכני״ל ש י ר א י ה י א מפניהם
מ מ ו ן כרכריו שהוא פיסול ג מ ו ר דאפי׳ כ ה נ א ה כל דהו
ו נ פ ל א מ ה כ ר ז ה כ מ ״ ש רז״ל'שטר ק ל א א י ת ליה ויה ה ש ט ר
ג ל א נ ט י י״ל פסלינן להו כ מ ו שהארוך מוה״ר מוהיייס
וגריל לכר ר א י ת ל י ה ק ל א מ ת ח ה יד ה כ ה ן לא שיצא
ע ״ א ע נ ״ ז כיון כתשו׳ ה ו ב א ה כ ס ׳ דרכי נ ו ע ס דק״ה
אלא אחת ב ע ל מ א נ פ ה ו כ ש ס ת י ם מתכרית כ ת י ייתר
לאגלויי ש א ו מ ר ששמר ה ר א ש דעכידא יליןא מ ־הוא
מ א ר ץ זכ־ו איך דנתן ח ר ב ת ר ה כיד אחרים להכרית
סימן נ״כ כדי ש י ק כ ר י ה ע ל זה הכשירו ס ר כ ס ס חיי
לאכדוזי נפשיה מעייל דלא גמירי דה כגון וייף
לכהן ו י ד ן שאין כנדון היים מוהר״ם עמו יהשכימ
כשקרא • ולאחתומי ולאכתיבי
ה נ א ת מ מ ו ן ו ה ו א מ י ל ת ה ר ע כ י ד א לאגלויי הנוצי־ישוס
)אם י ס כ י מ ו ־־מי כ ואמ\נא ל א ^ ס ח ^ א -ל י כ א למייחש לוייפא ? ו ע ו ר ש א ס י ת פ ר ס ם עאנ״וכ
שעיפי גדולי הלי־•־( כחיקת וראי והיה הזיופים אל המושל מ א ל ו היכר
א ו מ ד נ א גדילה א מ ה נ י י ת ק י פ א ה י א ה א ם וארע כדורית ממאמר נו׳-ע שהרי הלוה המעתיק הכהן הכנה
מעיקרא ככתכ עדית כזה נצ־י נ ת ן שכהן הכאים
כולא הנקראת החיקיית היא •יגורתי האפיפיור
)•צ שאיני כ מ ו נדו; שלפנינו שק־ל ה־בה כ ה י ־ ת ע ת ק
וקיום אל הכי־קש העיקרי שאיתי העיקר• היא משל ת גז־ש וכנייל(
ובראשונה
זיקה ע ל כל מ י ש ג ו י ס ה ה ר £.א)£אלי
ש כ ע י ל ם כין אופן המומר נכל לחשת
מהכת; וכתכ אפילו שיפול כ ש א ל ה ששאל ישראל ג מ ו ר
ע ״ י כ ״ ע בין ע ״ י א י ן כ ״ ע ק נ ס ו ת א ח ת ו ת ש ע ד ב ר
ו ח ת ם וניתן ז נ ר ו ן ע ד י ה כ ל ה מ א ו ר ע כ מ ו נ ד ו ; ש ל פ נ י נ ו
ק נ ס ו בניו המבהיל א ת הרעיון ו ה י כ ה נ ט פ ל ב ה ת ר ה
מהם נגרע אח־ כ נ ל נ נ ד י ם דברי א מ ת הנזיל אין
והקהלת לא יאבה ילא י ש מ ע ומי ימי כ״מ אחריו
)וככתיכתו ותת'־ ר ו ק י ילק כע׳ת( ׳ ־ ו ד א י ה ד י ן נ ו ת ן ל ה ת י ר א ש ה
אותה באלף ב מ ל י ת ו ה כ י א נ י ראיתיה ו ע מ ד ת י קונסין
אם בה־י הגדילה היסח העיגון מהאומ־נא מננלי
ע ל ת ל ה ב ד ק ד ו ק י ה ו כ ט ע מ י ה א ל א שאיני זוכר ע ת ה
כ א מ ה מכוין ל ה ע י ר גמור ה י א ס מ ל וליתליה ב י ס תיקי;
מקהלתי אח־יה דבריה אכל יבקש וכל סידור השי׳
וטעם הדכ־יס • גרידא קיל ה ־ ב ה עכ״ס ע ״ י שאלה
ויראה כאוצר שלה נמצאת והיא הממיית הקדישה
שענין השאלה ה ו א סימן שנהנו ח כ מ י ם כשאנו מ ס ת פ ק י ם
פלאות ועוקר כוונת הגזרה הזאת להניח אשת ה מ ו מ ר
א ס מכוון ל ה ע י ר א ם לאו כ מ י ענין ה פ ו נ ד ק י ת ע ״ ז ה ם
סועה חיית אינה אלא ש מ א מרוח ואלמנות עגויא
א מ ר ו ד ד ם ק ־ מ ה שאלה הוברר ה ־ ~ :יכיון להעיד וכל
כאשד לא תוכל ל ס מ ל העיגון ותחזור לרחם מצע״ר
יה כ ש ה ע י י ת ה ג מ ״ ל ת ה ו א שקול א ס כ י י י ן א ם לאו ע ״ י
אלכה אחרי מאהכי • לאמר
תבוא השאלה ה ק ו ד מ ת ל ע ד ו ת ויתברר ה ס פ קי אבל א ס
ה ג ע ע צ מ ך ש ה ע ר ו ת ע צ מ ו קורא בגרון מ כ מ ה דברים
חי המומר יהיה א ס ה ג ע ע צ מ ך כי והשתא
הלזה המזייף עדות הזכרון ונסיכת
ה מ צ ו ר פ י ם לנו ו כ מ ה א י מ ד נ ו ת שאיני מ נ י י ן ל ה ע י ד וכ״ש
נפטרה אשת המומרמהייקה המרההזאתוהלנה והיתס
הקודמת ב ש י ם א ו פ ן ש ב ע ו ל ם אי; כ ת כ ש א ל ה להתיר
א ח ר ו א ת ״ כ י כ ו ק ש הרכר למלכו׳ וימצא כי ע מ ד ה לאיש
להכחיש א ת ה מ ו ח ש מ ה שעינינו רואות ואזנינו ש ו מ ע י '
כ ה כ י ת ת מ ל מ ת אפיפיוריח יעשן א פ ה וקנאי! ונשאת
להעיד א מ י ד י ם ו מ ו מ ת י ס ג מ ו ר י ם שאין כ ו ו נ ת י דברים
י א ה כדיינים וכראשי ה ק ה ל ה איך פ ט ר ת י ה כ ג ט נגד
השאלה ה מ ב ר ר ת שמניין להעיד ה ו א כ מ ו שככר דענין
ת א מ ר ו ג ז ר ת ה א פ י פ י ו ר ירייה ? ו ב ה כ ר ח ג ס ה ס י ה נ צ ל ו
חכמים נתנו ש ה ע נ י ן שקול לפנינו ע י ! ס י מ ן אמדנו
ע צ מ ם ב א ו מ ר ם א י ן נ מ ח ח י כ י א ס מ ת ו ה ר י וכרו; ע ד י ת
והיא
ם כ ר ך ש ל ת מ י סימן טיז
ו ו ק א ד י ק א ו א נ י ד ל י ת י לו ח ס פ א ו מ ר ב א ת ר י ה המצוה מאליו מיכרע הוא העריה אם אכל השאלה יהיא
עלי אני ומעיר הראשיניס והאחרונים וסיועליביי כת כשאלה ה ק ו ד מ ת להפוך כתומר חיתם ולהסיר אין
להשיב פסקים ר' לי ויש הענין יארך כי הכונה האלה וכלל ה ד כ י י ס אשר עליו אמת חותם וחותמו
דיי על ערש כהיות׳ מוטל ובאו נקכצי וארבעתם ל מ ע ל ה ראש כ ש ה ה כ ר ח חייכנו ל ע מ ו ד אמרנום כבי
לי שהיה הגדולה והטרחה והיגיעה העמל ואחי שהתירו בנימין ומשרת מלובלין השי׳מוהר״מ על
היתה יאת ר ע להפ״ן • וא״א לומר ונקה ע ״ כ כחולי מוכיחות ע״י שאלה וכאן ה ד ר כ ת י הדכריס כאומינות
• נר״ו חתנו כ ת י ו מ ה ולא כדייג כ א ש ר י ע י ר הלכה יה יען דבר ע צ מ י מחוייב לברר מציתי יען כיותר
וקצרות אריכית לטייל אוכל היות כן א י כ כ ה ואחיי שאנו ב ה היא א ו מ ד נ א אמתני ותקיפא ע ד שהאימ־נא
%
יה ש ה ו א ה י ן מ ת כ ו נ ה • יזבל מ ב ט ח י ב ה ׳ ו כ מ י כפיט שיש כ ה כ ח ל ע מ ו ד כ ה כ ל י מ ל ב י ר ב נ ן ו ל ה ת י ר להפליא
ררכנן • בסמוכים ויאמצם יחיקס דברי אלה א ס לא עדות ה י א ע י ק ר ו של אפי׳ ע״י שאלה ואפי' האמור
תשובת וכפרט להכין י ב י י ה ם ב ע י ק ר ה-ין • המדרש תקיף פיירעיני ומכירינו כ מ ה העיגון מכבלי האשה
והרכ בית דוד סימן י'ד ־ ב ר מ ש ה ח ״ א ס י מ ן י" ו הרכ ימלכית היאה ואמרת־ ואדיר ענין כיה והיק ו נ פ ל א
התשיבת מתיך להיכית כרי דבריהם פרטי כל על אם ת ת ח ז ק כ ת ה כי ה י א ת לא היימ־נא יען כע״פ
א מ י ת י מ צ ־ ע צ מ ו ולא כ ת כ ת י ה ו פ ח החילוק הלוה שהוא החתום ככת״י על הנצרי יה י כ ת י ב ידו ו י כ א כשהכהן
במלכות כי יבפרט תחר למקום להתלמד אם כי י ת ת י מ מ ש ככל תיקוני הכ״י ה נ כ ת ב י ם ונחתמים מיד
ה א פ י פ י ו ר י ח ירייה א ש ר י ד ע ת י כ א כ פ י ה נ ש מ ש ת י ב ק ה ל ת י כל א ד ם ב ע ר כ א ו ת י ה ם ו ה ־ ו מ ה ל ה ס כי ה א לאו ה כ י
ו י פ ת ח י ת כ פ ת ח ו של כדי ש א ק ד י ם יבאו א ח ־ י ס קית ד אפילו בדיניהם י ה ח ת י ' ע י ק ר גריל תכתיבה אדום
להתיר נשים ויהיה הניף גדיל ו־בנו ע ל י ה דייק אולם וענק הטרטי והקאמכיהלי ודומה ראשי למלך לתייכ
ז :
הדורות ע ג ו נ י ח כיוצא כאלו שהן כ ע ו ן לא י ח ס י ו בכל ""הרוכלת ־ "״ ״ האיברופא חיית שהם
את ואני נתכוונתי לש״ש ה י ו ד ע כי הצדיק הוא הה' יחתים ויכתוב יאל ת א מ ר שאס יוכיח ידי כ י ה הזאת
נפשי הצלתי : הרוב שעל ונ פ י ט לפניך גמור להעיר ממין
י״ל מ ע י י Attcslo 10 sotloscritto כלשון נותבים
שלפנינו שהוא איך שיהיה לכל א פ י א כנרי; יהיה אני ה ח ״ מ • יה איני י א ח ר ש נ כ ד נפל ה ע ד ו ת מ פ י ׳ כ כ ל
יקיים מ ה פ נ ק ס ה ע י ק ר י ואינו ע י ק ר העתק
ושלם כ ת י פ ן ע הוח דרבנן גמור ש א גי כ ה ר כ העדיח ה כ ת י כ י ' ע ל ה ל י ת ו ' ה י .א י ׳ כשאלה ע כ " פ כ ש ש מ ע היכיי'
אומרנא בי יחיה ישר טרוטות מי שעיניו כית רפי יצית מככלי הישה מסיי כ ב י יאת העיית הישיאלי
ע מ נ ו ואינה יודדתלסמיך בכל כחנו הי־ה עולה גדולה להחזיק כ־י התתים שיבא על יכשחשאלהי העיגון
כעיני׳ ה ה ע ת ק וקיו׳ וחת״י כהן ה ר א ש א ש ר ב נ ר ו נ ט על מטעם הגרילה ה י א ח אשר ע ל י ה אנו דנים האוממא
כ ו
היאת מהימנ״א הארי״ת על שגר וכמעט סגורית ע י ק ר ע י י ת כ״א חייוקו ה ח י צ י נ י ה נ ז ״ ל ב ע נ י ; י ה אי!
מני"ר ה מ י ב ״ ר מ כ ל י שום ריח ס פ ק • ו ה ר א י ה ש ה ב י א דכבר גמור ד מ ן כגון ד א ודאי מיתר לירי ׳יומו
י״ע ע״א סימ; ג' ה ב י א ה היד״א ח ״ א נר״ומחשו׳א״ר מ כ ב ל י ה ע י ג י ; ה ת ו ר י י לכל ה פ ח י ת ה י ח ס יצאת החשה
המלכית ובא השופט לעשות שטר אפוטרופוסית ומגיד תלמודיות כאלף ראיית לעטרו משדי כעי־ לאל י־י
עליו ומגיד נהרג כ ד ע ת שלא שנהרג פ' היעלה כו אמיןניות מצד ע צ מ ם ו ה מ י ק ־ ק כסיגית איה פסק־-יות
הדברים הכתובים ע ל תלותית שבפנקס העיקרי שנאיצ־ ולרככית לאלפים הפוסקים בספרי הבאים דברים
רת כל ת י ק ו נ י לו שאגכ שמעיד שנעשת האוספייאל אלא לכד לא אדבר להומרו כי ראוי יראה בעיניו
שלא הדעת נאמר • היעלה על ונקבר וגס אנו שמת מרובים ש ע נ פ י ו ושרשיי ט י ב אילן ל ס מ ו ך עליו חלק
היא יה י מ ע י ד עליו את נל ת ק ו מ ת ? ו א ״ נ מצד מת חכמה אי א ו ר ה ואי ירייה האפיפיורית מלכות ככל
דמה התם שטר תאפיטריפיס־תמילתא ראיהאלימאא להתטפל ולבקש ראוי והגי; ב ע י נ י ת לו מ־נה רבטל־
ננל נפנקס שכתכ מה הנא נפשה היא נ; באנפי מ נ ו ת אשד י ט ב לאשר ולקיים חילוק יה ו ל ה ק י פ ו כ ר א י י ת
אגב התם ומה הקורות מילתא באנפיה •נפשה היא לתלמיה ועליך הלכה כ מ ו ה ו מ י ד ה ודאי; מכיין ימי
אורחי;
כ ר ך שר רומי סימן ט״ז
דוד : נ ו ב א ל א ל פ י ר כ ב ה ב ח י י ל ו ת י ו של כ י ת עבלמארי למדנו ש מ ת ג ם א ג כ אורחין למדנו ש מ ת ה כ ל אירחין
א ל אונה ש ו ה ש ט ה נ ר ו נ י ת ש ק ו ל י ם ה ם ויכיאןי
מעלה מ ק י ם לתפלה א מ ר יאמר ה ע ב ־ כלפי מה כ ם ה י נ ש
היה כואב יה ע נ י לכי יכי״ל למעלה מעונה מה לענין א ח ר יכאלת רבות כולם כ מ ו ת ש ה ם ראייות להתיי'
מיצק י אחרי יחת״י ה כ ה ן חנצרי שבידינו כ ר א י העתק
וגינת עדניא וומניא עיכראורתי־ת ימים רבים
שאינו מ ט י ן ל ה ע י ר כי א ס מ ט י ן לקיום ייותר ראיה היא
קריה מיום אל באופל יחלו־ כרחיכות של צ ע ר מ ד ב ר
ת ש י כ ת ה ר ב ד ב ר מ ש ה והב״ד הכו' רבשיש ה ו ס פ ת רכריס
דפיא ולאו אק של מ ל כ ו ת רגי״ו ר ע י א כ ש ל י מ ה יום
הכא וא״כ לעשותו מסל״ת • כשאלת מהניא אפילו
קור״א א ח ד קיר״א ע נ נ ו מ ג ; דו־ ע נ נ ו ולית ע נ י ״ א אשד
כת יש שאלתני ע״י שנתן בידינו גיפה רכתעתקה
יה כ ת ב ידו ע ד כ ה ברכני אלהי ל ט י ב ה לחיית ב נ ו ע ם
בידיעתם תכרח לני ד ת י י ם נוצריים ל ר י כ שאין דכרים
חפןאר״ש ת מ ד ה ט ו כ ה ורחבה להיקרא שלאבאאד״ש
ו א י ת כ ת ו מ ש ו ס נ י ת ר י ט ' וכוי י ה א ו ד א י א י ת א א ד א
וחיים רפואה שמביאה חשוכ״ה גרילה עלאה או״ת
ש ר י י א כאין מ ת ר י ר י וצור י ש ר א ל יצילנו מ ש ג י א ו ת ו י ר א נ ו
ופ־טית ה כ ר ״ ך ה נ ו ר א שכל גיפי ת י ר ס כללית לעישיה
ירא ומסיק מתון מני״ר נר״ו נפלאות ואס מתורתו
אודכא דמשירייךת ע ש ר יריעות נ י ט פ י ת מ ר תלוייןכה
ו ח ר ד מ ס כ י ם כ ה ת ר א שה י א ת ג ס א נ י ה י ל כ א ל פ י א ת י ת
קציעות כולתו כתיבי בכבודו וכעצמו כ־יך הוא ואתלית
מאד״ש ותשובה מבשורת שיבא ל י ס נ י ף ו א מ ט י לו
חסדו ואמתו ומתל ע ל כבידי וכרוך שמו אשר לא ע י ב
: דור ת כ ה ו ו א ה ב ת ו אל לתודיע
ס״ט : ישמ״ח ועכרך חשמ״ח
לדור : ילא י ת ס ר ל ע י ל ם מלכי מ כ ת ם כמאן דמנת ככיסתית מי כשתק יערוך ככיר תוספתא
דעמית דכא תאי ת נ א דיין תפארת הדר ו א ה יקר
ע מ ק ו כל מ י נ י נמללי גברו ג ס ע ת ק ו מ א ד מה ה ת ו ר ו ת ד ר של ת כ מ י ס ו ש ל ס י פ ר י ם ומדכרנאדאומת־ה
י
ר מ ר ו מ ה עצמי ר א ש ה ס ו א ל ה אליפיה״ס שלשת תדרים כתררי די כ כ ל א ת ר י א ת ר ו ב כ ל מ ק י ם מ ו כ ת ר
א ל פ י ״ ם מ ת י ק י ם מ ד ב ש ו נ י פ ת צופים שדשן ו ע י ק ר ; ד מ ר י ש ר י י ת י ה יפי״י מ צ י פ ת תרשיש ש ו ה ם רברבניתיה
מ ת ו ר ת ו ש ל ה ר י י ן י״ל צ ד י ק כ ו כ ר ״ ן פ ־ י ש לן מ ר ) א מ ר י !
כמ״ןאמרת יניפתציפיס וישפה משוך כנחל נ ו ב ע דבש
ש ב ה ה ה י כ ע צ י א ר ד ס ב ס י מ ן יי; ס ״ ק ד ק ו א ש כ ח ס י מ א ת י ת י ה כ ו ת י ת
אריאל ע ט ר ת ת פ א ר ת גולת תקדיש תוא לשמעתיה
אפריין נ מ ע י ה ל ה מ ל ך ד ו ר נ ־ י ו ש*:צא ת נ א חכיסק סיס רמ״ר()אמר
ד מ ס ־ י ע ל ן יתל״ית שאני ה ד ל ב א ל פ י ה ר ח ב ת י ה ד י ב ו ר ו ב ר ר ת י ה ר ב י י ס ג א ו ן י ש ר א ל יצבי ע ר י ו מ ה ט ו ב ו ו מ ה יופיי ת ו ר ו י ת ה ל ת י
הרין 'יל( • ו ע י ל א בדעת רבינו נשאר ר י ח ש' י פ ה י פ ה ע ד שלא ל א אמרי-־ן דיו ר נ פ י ש י ז ט ו ת י ה מ ע ל ת ת ת ל ת ת ר ב ה ג ד ו ל
שבאיספיד״אל ולאשר כל ה נ מ צ א כ ת י כ ב פ נ ק ס ה ע י ק ר י
עניה ה א מ י ר ה פת״ח התיכ״ה שלם ט ב מרבי! מד,
כי
סא Wר ו מ י ס י מ ן ט״ז י׳יז כרך
ז״לעל דכ־י הרא״ש הנו׳ הרכ כסימן ע" ס נשאונחן ת ע ת ק ת ד כ ר י ס כתיבים הבאים כספר כחי״ל איני אלא
נמטיס למאי״י אפייין ע מ ת עגונא סיף י כ י כעני! התר אגודות תתיא איתתא דאשתכת״ת כמדרת״א ינסה
כלשין המדינה לפי תוית ומנהג שניחנו הקידישין הללו וכעלה כעיר ייוכל להיות מצוי
ישראל מאז היס לגיי סס קירישי כסף או שטר שאם אצלה אפילו בדרך אקראי וכהחבא • והוה עוברא כי
עשה איש ישראלי מעשה כיה לפני ב' עדים כשרים עם נמצאת אשתי זאת מעיכרת והיא טוענת לבעלי ואישי
אשה ישראית כיוצא כי הרי היא אשתי לכל רכר כפי אנכי הרת והוא מכזיכ אותה • היאמן כי יסופר שלא
התורה ולברר שמעשה המפירסס כדת משה יישיאל נחליט כי ממנו הוא ההריון ? א נ ־ מ ד נ ר ל פ י מ ש פ ט י ת ש כ ל
הוא מ ק א מעשה הקידושין סאמוריס ולא דבר אחר נ א מ ן ל ד ע ת ריי כ ק י ד ו ש י ן שהוא כני ממור זה ע נ י ן האומר ׳ כי
כשי' אופן זה אינו צריך אריכו' דכרי' לבררו כי הוא ידוע למה % כך יכל יז( ש ע פ
' ל 'פ ב
י י ייי ש כ ע
ש ק ני ע
אין ל י
נ
ח ע
י '
ינגלה לתלמידי דכי רב שהרי התורה אמרה י כייקח
1
לאו משום שאני אומרים אחרי שואת האשה מקודשת
א ש ה • ולא אמרה כי יכעול אי איש וכעלה כעיר והוא כאפשרוח שיכא אליה יהיא טוענת
כי-יכא-אלא נשתמש דוקא כלשון לאישי ונעלי אנכי הרה ודאי שנחליט שהוא ממנו יען
קיחה ובאמת קיחה ואת איני יידע מה היא יאיך יהיה שריכ כעילית אחר הכעל אס לא שיברר כעדים וראיה
מתות ואופן יציאתה מן הכח אל הפועל ? אם נפרש שלא וזה ידו מיד העדי' כל י״כ חדשי העיכור לרעת רכה
הדבר כפשטו וכחומרייתו ממש ושהיא ר״ל הקיחה קיחה תיספאה רק״יל בייתיה אפי'רגע כמצליח מצה קטנה
בידים ממש והיינו שמגביה האשת מן היךקע או ניקח ווה דכר נמנע מכל יה טיבה תיכחת כאש מתלקחת
אותה כידו ומתחת זרועות ומוליך אותה ד אמית כבהמה שעיקר הנישואין ושיהיה אדם קשור עם אשתו לתת
הנקנית כמיסידה לעיני סנצכיס כדי להידיע ולפרסם עליסס כל סחוקיס והמשפטים הכתוכים כספ־י חוקי
שבמעשה זה הרי היא אשתי לכל דכר • הנה מלכד עס ועם הכל תלוי ועומד כשיעשה האיש היה עם
שרעיון כזה הוא מהרעיינים הראויס לקיכרס קכורת האשההזאת מעשה מפורסם ונודע לאותה אומה אשר
תמור או להסתירם כאשר יחגנכהעס הנכלמים וכמי יולד כה והילך ע״פי חוקותיה רצוני לומר מעשה
שיכא לקמן עיר זאת כי אי אפשר כשום אופן לפרש מפורסם שהונהג כאותה אומה שסושס לאית ולמופת
בלקיחה הכתובה כתירת קיתהכידיס ממש ומהנעשת שכעשית איש אחד עם אשה אחת מעשה כזה סוכרר
כיוס שידוכר כנו מקי־א מלא ואנכי נתתי לך שכם אחד לעיני השמש שהיא אשתו גמירה ומותרת לו לכאאליה
על אחיך אשר לקחת׳יי מיד סאמירי כחרכי ובקשתי כיד רמס ואסורה לאחרים אפיי כחדרי תדרים • ואחרי
ואיך שדה יכרס יהיו נלקחים )כראשיתמיי׳פ' ( שעשה ופעל מעשה כיס עייפי יריעת בית דין יפה
בידים נגד טכע הרכר א״כ שורש קיחה הכתיכ כתירח ) כ ר י שלא י ט ע י ן ט ע נ ו ת ג נ ו נ ו ת ל נ ט ל ה מ ע ש ה ו ל א שהוא מ ו כ ר ח מ פ י
משה לא ככל המקומות יתפרש קיחס בידים ממש אלא כ י ו פ י כ פ נ -נ י ע ד י ס ו י ו פ מ ו ש י נ א ל ק מ ן ( שוב אין אני אחראין
יתפרש קנין והעברת אותו דכר מרשית לרשות כאיזה אס כירך שכעת כרכות או לא עשה כל אותם
אופ! שיהיה ועדיין יגענו ולא הונח קני! יה מה מהותו? הצירימוניארי הנהוגים אצלנו אי א־תס הנהוגים
כאומות אתדית • כי כל אלו
ואיך
כ ר ך ש ל רומי סימן טיז
פתח י ה י ה י י נ י ש י ל ב ו ב נ י ב נ י מ י ן ו י ח ט פ י מצאו חמורה יתיך יוצא אל ה פ י ע ל 1ו מ ה מ ע ש י ו ו ג ד ר ו ? ת א ת י נ ח
מן המחוללות והחטיפה היא ג״כ קיחה האמורה בקטן נענין קטן יעקב עיר שכס ככר הודיע תכתוכ רמהות
ה א ש ה ) א ל א שאינה ד ר ך כ כ ו ר ו ה ה פ ר ח ל ק י ג ו נ ה ל פ י ש ע ה ה ד ח ק (
ו כ ו מ ע נטייס וכמו והיינו ה ק ט ן ה י ה כ ח ז ק ה הקיתה
הגבהה בה דשייך כל מ ק ר א יוצא מירי פ ש י ט י ואין ואמר אשר לקתתי מיד האמורי ב ח י כ י ובקשתי שסיים
ויש גמורין ו א ח ר ש ע ש ו קנין י ה ה ר י קידושין והטיפה וכל זה איננו שוה לני כי איך א פ י ש י ע ל ה כ ר ע ת ש ו ם א ד ם
ל ד י ן דין א ש ת א י ש ג מ ו ר ה י י מ מ י ל א א ת י ק ש ר ד א ו ר י י י ז ח זה תהיה כאופן שכל ק י ת ה ה א מ ו ר ה ה ק ט ן ה ק ר ק ע י ת
החרמים קשרי ימפיק ע נ ק הקידושין ו פ א מ י ר שהוא ואף תפשוט • וכמובן סוכלהו הדעת הין כאמת
הטעם מלכד יוה התרה להם א־יס ייש ש ה ם קשרי אופן כן לפרש זה צער נסבול יגונות כאלף אס
אכל ת ם עלילות דכריס ו ה ס לא נתנו ש ה מ ר י לא יתן ק י ה ה וקנין ה ק ר ק ע ו ת כ א י ן ז ו ל ת ם אין מי שיוכל ל ת כ ת י ש
וכ! לא פריטיסטי הנקרא שהיה כרצונם והוא כל ההכרח לפיש גם כי .ה י א צ ע ר מ מ י ת ה ש כ ל א ם י ב י א נ ו
הדבר נכון א כ ל עייפי ה א מ ו ר יעשה ק י ח ה ה א מ ו ר י כ א ש ׳ כ ח ר ב י כ ח נ י ת ה ס כי לא להזכיר ! ! !
ת א מ ר א ח ד י ש ה ר א ח לכו כ פ ח ך ע ר מ א ד ורוק ו א ס כ ת יוצא זה ה ג מ ו ר קיחה זאת או קני; שבהניח א ם לא
יאמר קטן א״כ הוא אצל א ש ה זה ש ק י ח ה ה א מ ו ר ה כ ק ר ק ע ו ת ג ם נקנין נשים באופן א ח ד נ א ה גם לפועל
ותשקוט כי יקח אשה כמקים כי י ק נ ה איש כפיריש נתינת כ ע י נ י א ל ה י ס ו א ר ס • ו ה ו א ו ד א י ע ל ירי ויאה
הארץ• ידידי ! ת פ י ש ג י ו ל כ ר כ ר ואי! א ת ה מ ר ג י ש כ ו ? שנותן ה ק ו נ ה ל ה מ ו כ ר א ו ה א י ש ל א ש ה ו ב א ו פ ן זה כסף
הקרקעות על אם פי יאמר לא יקנה ת מ ה נ י ! כי יוצא ל פ ו ע ל ה ק י ש ה ש נ ש ת מ ש כ ת ניתן ה א ו ר ה כ ה ס ש ה ו א
מ ה שאין כן עליהם גמורה ו ה ע ב ד י ם שיש לו ש ל י ט ה כלש־ן ד ל ת ע ם ו ע ם • וזה י ת ב ר ר לנו מ ק נ י ן ש ד ה קניין
עליה ממשלה א ל א שיש לי פי א י נ ת ש פ ח ת ו כאשת אכרהם ו כ מ א מ ר ה כ ת י כ וישקול שקנה אברהם עפרון
דוקא קיחת שייך יע״י ה א ל ו ה ו א י מ ש ל לך כמאמר ל ע פ ר ו ן א ת ה כ ס ף וכוי ו י ק ס ש ר ה ע פ ר ו ן וכוי ל א כ ד ה ס
ולא קניין: כל עלית ומאחר )יראשיתכיי(- לעיני פני ח ת למקנה
השמש לעיני התברר האמור ומדובר כל ואחר כאר הדבר התברר רואת איך הנך התלת הראייות
סנהוגיס כישראל מ א י שקירישי כ ש ף ויסב מ ש ה אצל ר כ ר שורש ק י ח ה ת כ ת ו ב כ ת ו ר ת היטינשנל
י ו )כדי ל ג ר ר ע ל י ו ה היפיה יהקני; נ ס ר ה על רגליהם עמדו עליו ש ט כ ע אותו עני; אשר הונח ה ח ד או עני! א ח ד
ה ג מ ו ר שיש ל ו ע ל אשתו ל פ י מ ש פ נ ו י התירס( ס ם ק י ד ו ש י ן ה ו ד י י ם קיתח לבארו להניח סוכל אינו כשירש יח ונשתמש
לשים שנצטרך שבכאב מכלי בתורה כתובים נבואיים בידים מ מ ש כ מ ו ש ה ו א כ א מ ח ענין ק י ח ת ה ש ד ה והגבהה
בי שבעולם אופן פשיס והרבנים החכמים קכלת והגבהה כידיםואס הוא יפיל כ ה ם ק י ח ה יהאשהשלא
של לקותין שאיתן מ פ ו ר ש ו ת מ פ ו ר ש יוצא מהמקראות וטיל ע נ ״ פ ה י א ד ר ך כזיון ה א פ ש ר ליפול נ א ש ה תחת
איש,ואשה ה ס ע ל אופן ה א מ ו ר ולא זולתה ו א ח ר ש נ ת ב ר ר שאין א ת ר י ו כ מ ו ה ו ל ת ג נ י ת א ש ת א' מ ן ה ק ר ק ׳ א ו ל מ ש ו ך
נ ע ל ה ביד ל ט אופן הליקיחי! הללו ע ל מ ת כ ו נ ת ם נ ח נ ו ותנכיא קורא כגרון כמסירה כ כ ה מ ת הנקנית אותה
ר מ ה ככל הלאוין ה ת מ י ר י ם ת כ ת ו כ י ס בשאר כשר ו ה ר י מ ה לשכת בית וגס ח כ מ י ה ת ל מ ו ד כתפארת אדם
ע ם א ש ת איש ל ת ם וכראש כולם לא ת נ א ף שהוא ניאוף אמי־ו גדול כ ב ו ד ה כ ר י ו ת ש ד ו ח '
ו כ מ ו שביארו ה כ ת ו ב ב מ ק ו ם א ת ר ואיש כי ינאף דיקא האמורהכאשה שבתורה א״כ כ ה פ ר ת יתפרש קיתה ל״ת
ניאוף ו ל א כלשון א ת א ש ת ר ע ה ו וכו׳ ש נ ש ת מ ש בלשון שנמצא ב ק ר ק ע י ת וגס כ כ ס ף או כ ש ט ר כ מ ו היאקיחה
מעשה ו כ ד ו מ ת ו א י ל א ו שיש או כ י א ה ו ק ר י ב ה כעילה והיא באשה ג״כ שייך כקרקעות ק ט ן ת י ק ה תשייך
מ פ ו ר ס ם אשר כו מ ו ד י ע ו מ פ ־ ס ס ל ע י ט כל רואה שהיא הכיאת לשם ק ט ן אלא ש ה נ מ י ם הראשונים אסדיתי אופן
א ש ת ו ג מ י ר ה ו ש ה כ א ע ל י ה אחייך ע נ י ש י ע נ ש כ כ ל ה כ ת ו כ משים ק ט ן זח ו ה ח ר י מ ו כ כ ל א ל ו ת ה ב ר י ת ע ל ע נ ק ית
המפורסם היה כ ת ו ר ת ו ל א יו כ ל כ ־ א ל א ש ג ם ה מ ע ש ה
ב א ו פ ן ית קיר אם לעולם הכל תבריוא • כבור
מגונה עני! לתיות מ נ ו כ ר ו מ פ ו א ר מכלי שוס מונרת
קידישיו קידושי! אפילו ש מ ל ק ק ו מ ח ר י מ י ן א י ת ו י ע ן ש ה ו א
)פיחישהמיש-שח-פהה-אלנוכמישהפיליחיף י ח ל כ עשוי לעיני
מהמין הגי ותיא תחיקה הנמצא ב ק ר ק ע י ת אומרו תגי;
ג
כיי י( נ ד י ש י ת פ ר ס ם ת ־ כ ר י ו ת ר ו י ו ת ־ • א ם ל א ש ת ו ק ר מ ו . הכתיב אשר לקחתי מיד ה א מ ו ר י בת־בי ובקשתי ולדעתי
ליקוחין אופן לתודיע כתורה נ־י תעניניס כל אלת אפילו שהיא תיץ מדרשינו נ א מ ר שאפשר ש ת ט י פ ת כני
באריה׳ אשר רנרו ה' ה־נר ואשתו א י נ ה נודע נעל קידושין לשם חטיפה נשים מ ן ת מ ת י ל ל ו ת ה י א בנימן
ומהות תנאף לא ונרקיס כקולות כייס צוותו ישאג האלה אחר גם כהתר גמור הענק וקנין כרי שיהא
לנו. כירר ה ו א כלתי מ ר ע לנו ? י ע ן ל א הניאוף היה ש נ ש כ ע ו כל ישראל שאיש מ ה ם לא ית! ההיא הגדולה
י ת כ ר ר לני כי ז א ת ה א ש ה מעשה אופן כאיזה כאיזה שאפילו כ ך שאנן קי״ל הוא כתו לכנימן לאשה והעני!
ופועלי נואפים הרפס ככיאה ? ואם ה י א א ש ת איש ׳החרימו כל הקהל וכל ישראל שלא יקדש א ד ם אשה א ם
ו כ י א ו ת ש פ ל ו ת א י ת נ ה ו כ ע ו ל ם ואין ח י י כ י ס ע ל י ה ן נרות ל א כ פ נ י כ ״ ד או כ פ נ י ע ש ר ה ושאם ע כ ר וקדש שלא יהיו
ח מ ו ר ו מ ה י כ ן יר,ורע ל ט ש מ פ נ י ש ב ע ל איש שוס ע ו נ ש קי־ושיו קידושים ו ה י ם ע ו כ ר א כי ע כ ר א ח ־ ע ל ה ת ר ס
גמיר וחמור כ־י לשפיךדס׳ אשה אחת קנה אותה קטן אפילו והססכמה פמשפט החרס וקידש שלא הנורא
להזכיר ! כ׳ נ ק י י ם מ כ ל ה כ א ע ל י ה אחייך{' ה ס כ י ל א הקידושין ע כ ״ ז קידושיו קידושין פי ע נ י ; שמלקין איתי
סדכריס מסרטי אחד יבאר ויכיר מחודשת ית אפיי אשס קידש שאדם ה ת י ר ת וכיון טפי שהוא מן תמיר
גוזר ישוב כיריין על אופן הקניות והסדרים פשמלת לעולם ממורים ומביא כמיתת כ״ד עליה הוא הבא
למחוקק ביש דוחו על ומעניש ככל העולה ומזהיר ת ש נ מ ו ת ויבטלו קשרי איש ואיך י ב א קשרי א נ ו ס ו ת ם
שהעניש עונשים ג־ילים ה פ ו נ ה כשמים עליותיו הג־ול ש ע ל פי ש ה ס הקידושין ו ש ה ם סוריים ונבואיים ואשתי
כ״ד וכריתות ומיתות ואלות וקללית נמרצות וטראיס הקידושין האלו גוזרים פ ״ ד מ י ת ה ועונשין ד א ה ב ח ש י ב ו ת
ויורה' כ כ ל ה ל א וין י כ ל ה ע ר י ו ת ש ב ת ו ר ת ו ל א י ו ד י ע ל נ ו הסימן ויה אני ז״ל נ א י י ך נ י א י נ י ז ו כ ר ע ת ה חייכא״ש
ע ו ר י ם ב ד ר ־ נ כ ד כ ע ל מ ׳ מ -י ד ם לכן ו י א מ י כך וכך אופן א ו מ ר ש ה י ס ה כ ו ו נ ת איש יש־אל ש א ח ד ש נ ש ב ע ו ש ב ו ע ה
דכיקית
סג vסימן י״ז כרך של
ת א ת ר י ס ת ס צרימוניארי ע ל ד י ך מ ה י ו ת נווכ ואתרי כל ד ב י ק ו ת איש ו א ש ת שיכו ל ה י י ת ל כ ש ר א ח ר ואחייך כ א ר י
מאמר המפורסם ה י ת מי ע ו ר ולא יראה כי הבירור וכלביא יתנשא להרוג כ ל ה ב א ע ל י ה תיי ראשי ! יקום
אומ אינו שרכר יה איני י ו ד ע א ם יש כ ע ו ל ם ר ע ת ב ה מ י
הנתיב י י • ואשד• א ל א ח ו ת ה ל א שיפעו מ צ ־ עניות רעתו והוא כדור מ א ד :
ונאנתת כשתית מתייק אותה ההיא נבלולא הית כבית ע ו ק ר ם ה ם שכליים ו מ ח ו י י כ י ס כגון מ י ל ה י ג ט ב ס ו א ו נ א ס
א ת ר זולתה ו א ו ה נ ע ר ה ת א ודאי דיינינןכאלו שלף ח ר ב הוא הפשוט שטעמם להנה וחכלית והדומה ינייקין
כיון לע״ד ל י ו נ ה ב א נ ו ס ת אפילו ש ת י ת ה מ ע ש ה ב ע י ר אפילו לפניו שיזדמן הצדק כ מ ו לרדוף שמים וירא
הייה רואה הכ״ד תפתות דאס זה לכל למד מכל כיון ג י ר דינו • ו ת ר ו מ ת לו י ת נ ג ד ו א ל י ו ו א ל הראיה
תלי׳ שלא ה ו ט ה מיוצ׳המאוריהרע ומר וכו"! לעיל מ ש םכ מ ה גדולי׳ ועייןג ״ כ תשוייהרא״ש כסי
ב ש מ י ם ר א ש ס י ' שכייה מ ״ ש כ ש ם ר כ ו ו ה ו א ק ר ו כ ל מ ״ ש
ששלחו העניינים שברברית באותת פ ת ק א מאמצעות
ג ו פ י ס כ ש מ ו בכלליו כלל ק ״ ז ס י ׳ ו׳ ו פ ס ק ה מ ר ! הרא״ש
כן ה י ה ו ע ו ר דלפי ה פ ח ק א ששלחו א ב י ה ו א מ ה ב ע ד י ת
קאדו כש״ע ת ״ מ סימןט״ו ובמ״א הארכתי : מותר״י
לא דהנערה מתיכת מ ב ו א ר יוצא תעכייות הנשים
היתה שפויה כ ד ע ת ה מ ע י ל ם כ מ ו שהוא ע ד היים שאני
ב י ר ו ר ן של ד ב ר י ם אלו א י ן ס ' ש א ח י ש ה נ ע ר ה ואחרי
ו א מ ת ט ע נ ו ט ע נ ת כריא והטה פאלומכא
רגאריו ר
מ כ י ר ה ה י ט כ • ו ד ב ר ז ה ה ת א מ ת א ל ה כ " של
להזדמן כאלו ואין ד ר ך גמור סענין כאונס שהיה
אל השיכו מ פ ת ק ת ממוני הזמן אשר גס
ה ת ש כ ״ ן הנז״ל ע ד י ם כשרים ודאיים וכמ״ש העניינים
מפורסם שתוא כאומרם שאס מ מ ה הויגאליל שדבר ידוע סהגונכ אינוגונכ כעדים וכהכרח כמשפטי'
ואמה כעור ו א ס מ מ ה שהעידו אביה
כ א ל ו א ״ א לקכל ע ר י ה כ ה ל כ ת ה א ל א ה כ ל תלוי כזייייח
הדאות כתוש נראה והנהגתה דבריה ואס מס־ור
הנטפליס כאותי ע ס ק כ־שודיןמיומת ופקחיתה־יינים
הזה שמטעם כ ד ע ת ה והוסיפו להעיד ספוית שאינה
לאור מ ש פ ט ע ״ י א ו מ ד נ י ה ו ה ש ע ר ו ת ותקירות להוציא
משרת האדונים אשר ה י ה ל א יכלו להכיל ש י ט ו ת ה
מעטן פיו כאופנים שיכא כ מ ס י ת לפי תומו והודאת
כ ב י ת ם וחזכ־רום כ ש ם יככינוי ו א ח ר שכן לו י ה י ש ה י ה
וכ״ש א י א י כ א כ ה י י י ה ו ע י י ת נשים ד ו י א י דיינינן לעמן
אונס גמור וכן כ ה כ הדדכ״ו כחדשית דפוס פיתווהוא
כעל שישאנה ומחייכינן ליה וכייפינן ליה ע ל פיהן
דקטנת קטנה אונס ה ו א סימן"סייג דפיתיי ויניציאס
אניטחכ כרתי ו ה א לאו ה כ י תלקה מ ד ת הדין • פל זה
יהוא ד א י ן ל ת ד ע ת א ק ל ה רצון ע י ״ ש ו ה י א ה ר י ן כיין
כ ש י ט ת כיין ד א י ן ל ת ד ע ת א י ן ל ת רצין ו מ מ י ל א הטעם
ולומר הויגאריו ה מ ש פ ט ש ק כ ״ ר ה ג ד ו ל של לחזק
לכפותי ש ג ס לפי ד י נ י י ש ר א ל י פ ה ד ן ל ח י י ט
לתופסו הליגאריו א ו נ ס ה ו א ו י פ ת ע ש ה כ ״ ר של
ובאיומי' הסוהר ילטפו כשיטיס בכית חצא כ פ ר ש ת פי גמירה הכתוכ אנוסה כדין לקדשה
כמה ולו ת ה י ה ל א ש ה כ ע ״ כ ת ח ת א ש ר ע נ ה ואפילו
שיקדשנה יכן כ ת כ הרדכ״י שם כסיף ע ד וכגזימיס
ואמת אביה ששלתו הפתקת אותת שאני ר ו א ה ל נ ד
יישא אותי כיפי! וכסימן י״ט דבהודאתו לכר הסימן
שעדין לא נשים א נ י מ ח ל י ט כן ב פ ש י ט ו ת כ״ש כעדית
ואם שטעה מחוייכ וישתה כעציצו ו א ס כ פ ר איחה
ב א לידינו ו ל א ראינו ה מ ע ש ה כ ״ ד י פ ה ה ו א ת פ ר ו ג י ״ ס ו
ר א ו ה כ ״ ד כ י יש ר ג ל י ם ל ד כ ר ו ר ו צ ה ל י ש כ ע ל ש ק ר ר ש א י ם
כמה ימצא המצא של ה ו י ג א ר י א ״ ט ו שכלי ס פ ק ש מ ה
עליו ולתופסו ע ד שיודה ע כ ״ ד ו ע ו ד מ מ ה שאנו לאיים
ושלחו אותה שיקדש הויגאריו רואים .שכשגור
ע ד ו י ו ת א ח ר ו ת א ו אומדנות מוכיחות ו ה ש ע י ו ת כנויית
לתלפיות א ס כ ה ו ד א ת פיו כנכרים דכרי א מ ת ו א ס מ פ י
תיללקדשת כ ע ל כ ר ח ו אותו ע ״ י כ נ י
אותו ש מ ו א ל סונינו שהיה ג ״ כ ב כ י ת ה ס ־ ה ר השר כודאי
הימן ותממוניס ונאמן תקהלה נטפלו ת כ ף ומיד וכייר
נפוהו וע״ז איתת מ כ ל ל ם גזר א ו מ ר ש מ ח ו י י כ לישא
ל ת ת ג מ ר ט ו כ י פ ה שעה א ת ת ק ו ד ם ו כ ק כ ו ו ש ל ח ו ה מ ע ש '
כשוטים ו נ ע ש ס מ ע ש ס מ פ ו ר ס ם וככר הוכחנו שכדברי'
כ י ד של ה ק י ד ו ש י ן ה מ י כ א כ ש א ל ה י ת מ כ ל י ה אית ו מ ו פ ת
כאלו ש ה ם מ ד י נ י י ם כ נ ז י ק י ן ו ח כ ל ו ' ו ה ד ו מ ה ה ע ק ר א צ ל י נ ו
כמו כרכר מסופקים שאפילו ה ס ע צ מ ם היו חיהך
שכ״ד י פ ה כ ת כ מ ת ו וחריפותו מוציא ה ד כ ר לאמיתו ג ם
לאמי ל ה ש י כ להויגאריו ש כ ת ו כ כ פ ת ק א א׳ ששלחו
כלי ע ד י ם וראיה ו מ י זת א מ ר שלפי מ ר ו צ ת ה מ א ו ר ע י ס
ולא שקול כ ע י נ י ת ם לו ש ת י ת ה ד ב ר
ה ת ו ע ב ה • מ י ה לא כ מ ק ו ם או כזמן ש נ ע ש ת ה שארעו
היהכרי שכיעה לא כ ט ע נ ו ת ה נ ע ר ה ואכית ו א מ ס ו ג ם
תכריחו שהית אונס כרכר ? כי מי יודע ? ש מ ע נא
לא נ ת ש י כ י ת ה ב ח ו ר י ם ו ג ס ש ב ע י ו ת סנשיס לפי ד ע ת ם
מ ״ ש ה ר ב ת כ ס צבי כ ת ש ו ב ה ק מ ״ ו ש ע ל מ ה ש כ ת ב ח כ ם
כחשכת להאיר ברור כ ד י צרכו ד כ ר כל היה לא
הטעמת
סו כ ר ך •של ר ו מ י ס י מ ן P
המקראית פשטי ב כ ח ו הגדול לינשאנה כי ה ל ך א ח ר מאמר נשכא יענ״ו הללי והתביעות הטענות
העתיקה המפורסם יכפיריש ה ו ו ל ג א ט ״ א שלהם אשר הוכשר שיקישה למיסקאטו לנמהו הויגארין
הפרש ה מ ל ו מ ד ק ' גירילומי שאיני ניחן החכם הגדול נ ע י נ י ה ס ו נ ט פ ל ו כקירישין מ כ ל י הדכר
לישאנה שיחייכ בין מ פ ו ת ה ל א נ ו ס ה ו ב ש נ י ה ם פ י ר י ש כ א מ ת ל א ה י ה ל ה ס ר ״ ל לכייר ימצפצף ו א ס פת פיצת
מ ע מ ״ מ
מכלי שום ה פ ר ס אפילו ב מ ל א נ י מ א והיינושמהר י מ ה ר נ ׳ הזמן לממוני י( וגם שנטפל נקור ין)שהיה א ' ה ו ש
do tali t earn et habolit כמפותה חרגמי לו ל א ש ת היו גמרי לא ק ר ו נ לו מ מ ש או ש ה י ה דין א נ ו ס ה
ג ס פ ' ולו ת ה י ה ל א ש ת ה ב ח ו כ כ א נ י ס ה earn uxoi-am לחייב כ ר כ ר והיו מ ש ה ד ל י ס אצל ה ב ר ר ה שלא שיתקין
ot habolit earn uxoram כ א י ת י לשין ע צ מ י קרגמי בדיני ישראל מ ס י ת ה קידושין כ ע ל כ ר ח ו י ע ן בי לתת
שם תקנת זאת דכפית מ פ נ י זת נ א מ ר לא עפ״ז ורצויים כפיוסיס אס כי אין נ ו פ ק א ו ת ו לישא א ו ת ה
הקידושין באלו לא ג מ י ר ע ד ש י ה א בו כ ה ל ב ט ל אינס כפיי קנייני פ"ו מוהריק״ו ושומרות והדומה ונמ״ש
מ י שיחשיב יה ! מ כ מ ה ט ע מ י היי ב ע י ל ם חלילה ביש והיא ס פ ק ה ש ״ ע א ״ ת ע ייש סימן קע״ז ידוע לנל אלא
א י מ א י י ש א שאני איני ר ו א ה כשום מ ח ב ר ש י א מ ר תריצי ו פ ש ו ט ד ל ה ח ש ב י נ ן ל ב ״ ד ישרי( כ ״ ד ט ו ע י ם ש ה י ו ודאי
עד גמור אונס ד כ מ פ ו ת ה א ם כ פ ו איתי לקדש דהוי היה ולבל ה פ ח ו א מדינא כקידושין ד ל א הוי נטפלים
שהיה כו ב ת ל כ ט ל הקידושין רכל א ו נ ס אשר אנו מ מ ר י ן היתיית ל ס ם ל ה ק ב י ל ס ט ה ש ר ר ה כ י ה כי ח ל ״ י ת ש ר ר ה נ ו
ורגיליןכו היינו א ו נ ס ג מ ו ר ושלם מ כ ל פ י נ ו ת חלקיו ר״ל מיום אשר ניחן כ ת ר מלביח כ ר א ש ה מ ק י ם הניחה היאת
ויהי ידיו נפשו וצדיק אשר לא נ ש א לשיא שאיש נ ק י ו ר מ י סיפריס אלא אפילו דכרי ק ב ל ה לנו כקיום דתנו
ככיתי ע ו מ ד שלו עורנו אף לא פ ע ל ו עולה אמונה ראו זמן נאיהו ודאי ש ג ס ה מ ה ר״ל הכ״ד הישראלי
בהיכלי כאי פריציסיתעלילו עליו עלילות כ ר ש ע רענן לביפו הויגארץ ש נ ל ס נ י י פ ה רן י פ ה י י נ ה נעין
הית ש י פ ט י ה מ ד י נ ה והייכיהו ל ע ש ו ת ד ב י שלא לפני ינוס׳ ה נ ע ר ה ני ודיי היסה את לקדש
טצרקי מ ח ו י י ב אוי ו ד א י ה י א ד א מ ר י נ ן א נ י ס ה ו א י כ ל פ י י ס וריצוי או קרוב לה ו ה ס מתחילה השתדלו כדברי
ל 0ע ב ד עכרינן לבטל אוהו מ ע ש ה הכל כדיניה דמצינן לרחקסוכיין מ ק ו ם שירם ה י ה ה מ ג ע ת ל ר ר כ ס ולא עד
א נ ל לא נ א י ש ר ע מ ע ל ל י ם ש פ י ת ה א ח נ ת ישראל ו מ ל א ע ל י ה נ י ד ם ב א ש ר ב ת י ו כ ס י ף א י ה ה כ ח ק א כיון שלה
דתית נבלי לבקש הילך ה א ו ת ו בכל ד ו ה נ פ ש ו ושוב שאין כ ח ם כ י ו ס ל נ י ף כי ר ס ע ל פ י ב ח כ ש ר ר ה ו כ ש ר א ו
ע צ מ י כ ט ע נ י ת כוניית ו כ ד ו מ ה אף שידין ניתן לפטיר שיד ה ש ר ר ה ה י ת ה ל מ פ ו ג ס ה ם כלב שלם וכנכש ק פ צ ה
והוא קכ״ט דאין כיסין ו כ מ ״ ש מ ו ת ר י ק ״ ו כ ס י ף ס י מ ן האי לחזק ת כ ף נ ט פ ל י כקידושין וביה נ ש ל מ ה ה ט ע נ ה
מ ו ע ת י עבי פ די־ ה ת ל מ י ד ב ל י ס פ ק מ ה ר י מ ה ר נ ת לי לו נ׳ כ א כ ב ל ה ו ק ף ו ת ו י ק ק י ד ו ש י ן ת י ר י י ס קידושי 3א
ה כ י ה כ ר י ח מ ו ה ר י ק ״ ו ו ע כ ״ פ מ צ ו ה ל כ ו נ ס ה ואי כ אי ויבדיל: משת כדת
ה ו ה ע ו ב ד א ו ע ב ר ו ה כ ״ ד או ה ע ר כ א ו ת ד כ פ ו ה י שיקיים בפשיטות נאמר ראם ראסילו לטענה דכי
תתהפך יה מפני מ צ י ה י א ת רצוני לומר ל כ י נ ס ה ל א ולא מפיתה הייא נעיד רכל
ו נ א מ ר ו ק נ ה מ ע ש ה יה ב ס א ו נ ס ג מ ו ר תיתם כתומר איפן כ פ ש ט דכרי ה ר מ כ ״ ס מכלי שנשנית אניסהכשיס
הקידושין מ פ ו י ס ס של ע ד שיהיה כו כ ת ל נ ט ל מ ע ש ה היינו עכ״ס א ל ש א ד ה פ י ר ו ש י ם ש פ י ' ה מ פ ר ש י ם כג ליו
הו־ל ע״ר מצייה כ ה ס וזה לפי אשר נלאו הבי היה הרכ וכמ״ש לענין איסור לענין ממון א נ ל לא דוקא
לא ועכ״ו ראיית צריך ע ל י ו ע ד שאינו תיליק כרור משם סימן קעייו מ ש ם תשובת מ ו ה ד ״ ר גנ״הגאתיע
הגאין מדברי חותכת אחשיך פ י מ ל ה ב י א כידי ראית אלכילדא כ ״ י ש ה י ת ה כ י ר י ו ה ו א י ל וזכני ה ' ש ת ש י כ ו ח אלו
נ ע ל וקן א ה ר ן ס י מ ן ק ״ י ש נ ח כ וז״ל ו נ ש א ר ע מ ה ל ב א ר נמוסיס המה ע צ מ ס שהיי כ י ד ה ר כ כניהו. הנאספות
ונין ישראל לאנסוהו ה ס יש ה ק ר ש נ י ן א נ ס ו ה ו ג ו י ס תחת ירי ח ת ו מ י ם כ א י צ ר י ת י א ע ת י ק כ ל ה ל ש י ן ה י ת ה צ ר י ך
כדין לשלה כדין ו נ א מ ר לענין א נ ס ו ה ו ג י י ס ה ו ישראל ע ל נריש הרמכ״ס וז״ל ו ה ד נ י מ ב ו א ר כי מ ״ ש לעניננו
דאי קידושין והפי" ה הוי כ א נ ס ו ה ו שלא כדין בדמך נ ע ר ה כ ת ו ל ה נ ל ה נ ב ע ל ת כ ש ד ה הרי יה כ ח י ק ת הלכות
כ א נ ס י ה ו כרין ה ו נ ס ו מ פ ח ה פ ש י ט א רהוו קידושין ו ג מ ר וכוי מפיהה נחיקת יי ו ה נ כ ע ל ת כ ע י ר הרי אנוסת
וקדיש מ ש ו ס מ צ י ה ל ש מ ו ע רכרי ח כ מ י ם ע כ ״ ר הצריכיס ע ״ כ אין יה ר ק ל ע נ י ן מ מ ו נ א ש ש ו א ל ה ה צ ע ר ו ס מ ע ״ ס
ולקמן נ כ י א בל הצריך לנו מ ת ש ו ב ה לעניננו - עכפיו ח ו ק ה יי שאמר מהשגת הראנ״ר נהייא ונדמשמע
דאי כפי׳ שכהכ ראית נע״ה תא ל ט ע נ ה רדי יאה לענין איסורה יידע מ ה היא אבל ט ע נ ת אנוסה איני
כ א נ ס ו ה ו כדין א ו נ ס ו מ פ ת ה פ ש י ט א דהוו קידישין ואיך אי! ס פ ק ד ש י י כ א ג ס ב ע י ר וכל ה ת ל מ ו ד מ ל א י נ ה ד י א
? כיפין ה ל נ ה ר ו ו ח ת דאין נ ת נ נן ? ותלא כ מ פ ת ה כ פ ״ ק ד כ ת ו מ ת כ ע נ ק פ ה ת פ י מ ת מ צ א ת י וכוי אמרינן
ד ס ״ ל ל ת ר נ י״ל ודאי אמר רחמנא ? אלא ומדעתו טענה תיייא יכן כ מ ק ו מ ו ת אין מ ס פ ר ט ע נ ח ה נ י ס ה
במו שכתבנו א נ ן כ ע נ י ו ת י ן דניון ד כ מ פ ח ה מציה איכא פשיט לע״ד מ ע ל י י ת א כ ל י ס פ ק ואין צריך ל פ נ י ם ו י ס
לו ימהרנת הנתיב מהר דבר ומקרא מלא לנינסה הנטענת ו מ י נ ה לנדון שלפנינו ש ט ע נ ת מ פ ו ת ה עב״ד
לקיים נפיהו אם ל א ש ה ואין מ ק ר א יוצא מ י ד י פ ש ו ט ו קידושי להפקיע אס בי אלא כחס אין עכשיו
לפונסה מציה ח נ מ י ס שאמרו דקרא ונמציח פשטיה כ' איסור להתיר בדי באונס שהיו 3אלומבא
הקידושין שם יקנו מפני יה אה״ן ושפיר ע נ ו ר ו ל א א ת י ו ת • א נ ו נ א מ ר כיין ש ה י ה ה ט ו ע נ ת
ברור • וקרונ ליה ה ס מעושים כאונס והוא קידושין ט ע נ י כ ר י א ש ה י ת ׳ א נ ו ס ת א ״ כ אין ב ת נ ו 3אלומבא
שעל סגס״כי סימן מ ״ נ אסרן א ״ ס ע דנרי ה ר ב יד האיסיר קידושיה בדי להתיר להפקיע
נעל דהמקרש אשה מ״ש הפוסקים ו נ מ ו שינא לקמן אנוסה טענת שייך אסורה דלענין שהובחנו וכמו
א פ ק י ע ו רכנן לקידושי מ י נ י ה ואין קדושיו קדושין נדחה
ג ם כ ע י ר אפילו ל ד ע ת ה ר מ כ ״ ס ורוק ה י ט כ :
אמרינן ד א פ ק י ע ו ע ״ י נ ת נ וו״ל ולי נ ר א ה ל ח ל ק ד ל א
ר נ נ ן לקדושי מ י נ י ה א ל א ה י נ א ר ע ש ה שלא כ ה י ג ן ל א ט ס
א ם נ א מ ר דלא היה ריח שאפילי ה ט ע נ ה הגי
פיתוי הבל אס כ ר כ ר בי אונס
סאונס על
הקידושין
שמנת או ל מ ת ק ד ש ת אכל ה י נ א להמקדש
אותו בפה והדגארץ חלקיו וריצוי ב ב ל פ י מ ת
כ ר ך שר רומי סימן י״ז
ה ניד קידושי; כ ע נ י ; י ה של א נ ס ו ה ו ל ק ב ל היחינ
הקידושין ה י ס ל ס ם שמיס ש א ם ה א ש ה לא ה י ת מ ת ק ד ש ת
הפוקקיס נ ת נ נ ס כ ר ת נל עליו ואחר פלפולו הטונה
יוצאה נמצא שיה ה מ א נ ס לא ע ש ח שלא כהוגן תקלת
יהמרדכ״י יתדא״ש וסרמכ״ם שהרי״ף ו־פיין ת״ל
כדי ברכת ט י כ שאנסת אלא כהוגן ע ש ת ועליו ת נ א
ו ה ר ש נ ״ א וריב״ש ור״י ו ה ט ו ר פ ס ק ו ש ק ־ י ש י י והרש״בם
ש ת ק ב ל קידושין ל ה נ א ת ת ו ל ט ו ב ת ה א ו ל ת נ א ת ה מ ק ד ש
נ נ ג ד ס ונ״ש דהוי נ א נ ס י ה ו הוו קידושין מ י יקל ראשו
הקידושין אונס כלל ולאינתפטלו בכגון יה לא ש מ י ה
הפרש נין אנסוהו ו נ ש א ר ע ת ה ל נ א ר א ם יש לחומרא
ע כ ״ ר ה א ר א י ת שאפילו ב א ש ה ש א ל י ־ א ד כ ״ ע מעיקרא
ג ו י ס ל א נ ס ו ה י ישראל ובין נ ד י ן ושלא נ ד י ן ו נ ו י • ו נ א מ ר
אי; ס א ש ה מ ת ק ד ש ת כ ע ל ב ר ח ה ו כ מ ו ש י כ א ל ק מ ן ו א ס
א נ ס ו ה ו גויס או ישראל ע ל ברחיך נ א נ ס י ה ו ש ל א לעני;
נ ת ק ד ש ה הוו הקידושין כ ט ל י ן ו מ ב י ט ל י ן ע כ ״ י כ ת כ ה ר ב
באנסוסו נ־ין נרי; ואפילו ה נ י ה ו ו קידושין ו נ ט י ל דאי
ה י ת ת לשם ש מ י ס ולא לשום דכונת המאנש י״ל ד כ י י ן
ו מ פ ת ה פ ש י ט א ד ה י ו ק י ר י ש י ן ו ג מ ר וקדיש מ ש ו ם אונס
שהאונס היה א ח ר י ת י ת פ ס י ה ק י ד ו ש י ן כ ״ ש בנייר פנייה
ל ש מ ו ע דברי ח נ מ י ס ו נ י ׳ י א פ י ל ו ב א נ ס ־ ת ו אפילו מציס
אל ה א י ש ו ל א אל ה א ש ת ש א ל י ב א ־ ר י כ ה פ ו ׳ א ש ר כ י ח ישראל
גמרומק־ש ושלח כדין הוו קידושין ר א ג כ א ו נ ס י ם גויס
ע ל י ס ס ו פ ס ק מ ר ן מ ו ה ר ״ י ק ת ־ ו י״ל ה ו א ר כ כ ל מ י ן נכין
מ ה שקידש א ו ת ה וכוי י ע י ״ ש ש ס א י י ך כ ר א י ו ת ו כ ע נ ו ן
לאיש קידושיו ה ו ו קידושין ו כ מ י ש י כ א שאנסוהו אונס
כ ט ב ע ת שלה ג״כ האריך כראיות ברירית דהוו קידושי ן
ה י ה לשם הרגארין לקמן וגם ההונס שאנס אותו
ו כ ת כ ר דייל ה כ ל ל ה ע י ל ה ש א ש ה זו מ ק ו ד ש י גמוריםוסיים
ותתלוט' שמיס גמור להשקיט המדינית
כ ט כ ע ת זו א ע פ ״ י ש ה י ת ש ל ה א ם ה ב ע ל מ ס ר ת ל ס ו א מ ר
כל שיעשו הממונים אל ציה ככד שמתחילה כמו
מ ק ו י ג מ ו ־ ת ואפילו כ ט ב ע ת יו ד ו ר א י ה ר י א ת מ ק ו ׳ לי
ש ר א ה שלא ל ק ר ב ם ו ל א ע ל ת ה ט ר ם ו ש י כ כיון טציקי
נ ת נ ה לו כ ה ש א ל ה כ י י ! ש ה י א נ ח נ ה ו ח ו ר ה י ק ב ל ה א ו ת ה ע ל
דכריס רכים ופייסים מוסקאט! עםהנכל הועילו
ט ע ל כ ר ת ך כ כ ל דרכי הקי־ישין ט י נ ה ר ע ת להתקרש
לדרעיה ח מ ת ו וגלית כאש שפך ע״ז
ו ע ל ר ע ת יו נ י ת נ ה ע ב ״ ד ת י א ח י ך ב ע י נ י ך ק ו ר א נ ע י ם !
נע^כ אותה לק־ש ת פ א ר ת ו ותייכם כ כ ת ואל זרוע
תמס לא נדון נ פ ל א ב י ה ה א פ י ל ו ה י ה א ו נ ס ג מ ו ר ע ל
בגין דא ודאי אין מ י שיוכל ל ה כ ח י ש ס ר י ן כ ״ ד לתקנתם
ע ש ה ולא מ ר מ ה כפיו והיה שלא כ־ין בכל פ י ט ח חלקיו
ש ד ן א י ת ש חייו ו ח ל י ל ה ש י ק נ ה הויגאריו ת ג ד י ל של
ה י ה שלה הטבעת וגס סיס כו ר ע י ת א אחרינא שגם
ו ע י ס ו י חלילי ו ח ס ! לא י א מ ר ו שוש א ו נ ס
כתב הרב ה ו ר ה ל י ע ת ש ל א ל ק ד ש ה בשלו ע כ ״ ו והוא
יה כי אנשי ה ח ו נ ף ו ה ש ק ר ה מ כ ס י ם ש מ י ס כ ע ל י ש ו מ י ס
)יביאנו־ ם ה ל , ע . ו נ נ ל א י ש י ת י כ י ש ( י & 5 , c r . r c , כ מ ד
ו ע ל י כצלים ו ג ם ד כ ־ יה כ ד י ר מ א ד :
השיע על-הס בנוי ס ו ה י מ ב ״ ס יהיאיש א ש י ף י' י ! י י
לכולם אחת שאתה י י » ז ( ש פ ה !׳ל ו» א
ס
יי
ע ו
,
ו ס ת ש
.
ל ש
שאומר אבל ט ר ם כל ד כ ־ ח ו ב ה
) ו ל ע נ -ן ד ע ת ה ר -׳ ף ע י ץ ב ר ב ד י ו •ת<:צא נ ת ת ו א « ־ ל ( ד ה ו י ק י ד ו ש י ן
ט ע נ ת זאת_ לא ע צ מ ה של ע ל י ל ה ג י ד כי יש־ כי כל
גמורין מכלי שוס ריח ס פ ק כ״ש כנדון שלפנינו דהקירישין
צד מכל המקטרגים ל י כ ת כ כי א ס ל ס ת ו ם פי ניתנת
רעותא מבלי שים וישראל משה נעשי כ־ת עצמם
קידישי על הדוכדית שפתי שקר והאלמנה ופינת
ש ס י ר ר ם כ פ נ י פני ה־ייד ת מ ש נ י ל הר״י תניריי״ל כאשי
שנור יחייב א ו ת ם הןיגאריו ה ע ־ ה • ו ג ס ה ב " ־ של
ויום ד כ ט ל י ן כ א מ ר ם יום נגחות וטו פאלומבא
תמבידר נ י לפי ת א מ ת אונס מיין
ו ה י ש ׳ ב ע י נ י אלהיס ה י ה מ צ ד ה<י; ו ה ט י ב
הויגאריו ה ב ״ ר של לתזניר שגזרת לא ני תש
ה פ ו ע ל כבאי הגדול ואישר תיליה ש ה ש ת י ל להוציא אל
ע ש ו י י ם ב א מ ת יישר מ כ ל י שים ד י ת א ו נ ס קידושין אלו
שמוסקאטויקרשפאיומכא
1
ט נ־י; שלא תיתה י
כ־איי החלטי ומשפט כ א מ ת דין כ ל י ע י ק ר כי א ם
אפילי נ מ ל א נת עדת ובתמים דית אונס לא כאמת
עילתואניךס ורמאים ומפתים את הכריות ועל לעושי
• י ע כ ״ ו ל ת ע כ י ר גלילים מ ן ס א ר ץ י י ס כ י פ י ד ו כ ר טמא
היתת לשם ת כ א ב ר כ א ט י ב כי פ י נ ת י הוי^אריו
מהי הדמכ״ס פ״ד אכיא מ״ש שקר מ כ ל הצדדים אני
אס־ סמים וכמ ש י
אישות וו'ל הין ה א ש ת מ ת ק ד ש ת א ל א לרצונה ו ה מ ק ד ש
מ פ ו ר ס ם של לעיל ואל •כהליך רעיוניך מ ר א י ת מ ע ש ת
שאנסיהו מקודשת א כ ל האיש השה כ ע ל כרמת אינת
ק י ־ י י ש י ; ע ש י י י ׳ כ ב א ואל ו ב י ד ח ז ק ה ו ב ח ־ כ ו ב ח נ י ׳ ו ד י י נ י ׳
ע ר שקידש כ ע ל נ ר ח ו ה ר י וו מ ק ו ד ש ת ע ״ כ ו כ ת :ה ר ב
ומשמאלי ע י מ ־ י ם מימינו צבאם שאינם מ א ו מ ת נ ו וכל
ה מ ג י ד ש ם וזיל ו ה ט ע ם ר ע ד כ ה ן ל א ה פ ק ע י נ ת ו ר ב נ ן
ו פ ח ־ ו כ ל א י י ם י ג י י ס א ו מ ד י ם לו כ ז א ת ר ת ת וכאימתה
היחס הקידושין לא ה ל א כ ש א נ ס ו א ת ה א ש ה ש א ס היו
ריח יה מעשת ועכ׳יז א ח ה ש י מ ע שאין כ ב ל וק־ש
תאיש אכל מ מ נ י א ל א כרצונו עצמה להפקיע יכולה
חל׳ שתין תא ו־אי ת ־ פ ל א ותאמר א י נ ס כלל י ע י ק ר
היא והלכך ה י י כרתה י ט ל לגרשה כ ע ל הרי הוה
אי לזאת לא א פ ־ ר מ ע מ ך מ פ ר ט ם ע ט לי כ ס ו ר י ז ג א ל א
מ ק ו ד ש ת וכו׳ וככר ה כ ר י ע ה ר ש ב ״ א כ ר ע ת ד י י נ י ע כ ״ ד
י ה ע ד ש ת צ א מ ל פ נ י מ פ י י י ס י ש ב ע רצי; ה ט א י נ ך ו ש מ ע
וכן פ ש ק ו ס ת ם מ ד ן מוהר״י ק א ד ו כ ש ״ ע סימן מ ״ כ א י ת
מ ״ ש אדוננו ה מ י ת י ״ נ י ב ס ו ף פ ״ כ מ ה ׳ גירושין וזי ,מי
ב ח י ת כ י כ ר י הרמב״ם ט ע ו ״ ש ל ת ו ס פ ת חיויק אני אביא
שה־יז ניחן שכיפין אותו ל ג ־ ש א ת אשתי ולא רצה לגרש
שהר והיא הנז״ל אהרן ע י ר א ו ת ה ת ש ו ב ה של ז ק ן
ע י זמן מכין י י תו וכ מקים יש כ י ־ של אשה לק־ש גויס שאנסוהו ב ט ש יהודי נשאל
ה ג ט והיא ג ט כ ש ד וכן ח ם שיאמ־ ריצה א ייכתיכ
א ח ת ו ב ש ע ת ק י ד ו ש י ן מ צ א ט ע נ ה ש א י ; לו כ מ ה ל ק ד ש ה
אומרים ה ט ה ו ...ו י ם ו א מ .־ ו .לו ע -ש .ה מ ה ש י ש ר א ל
וכתיכם טבעית של חי־ייה ה י א ו ז ר ק ת לי והוציאה
איתי ישיאל בי־ גייס ע ־ שיגיש ה י כ ש ־ ובו׳ ולחצי את היציא והוא פקדו; כתירת א ח ־ שנתנו לה ה ו א
א ו מ ר י ס א נ י ש א ל א למי שנלחץ ׳ נ ד ח ק ל ע ש י ת רבד ואין ונתן צת ו ע כ ב איתי בי־ו ה ט ב ע ת שלו מ ת י ך ה ח ר ו ז ה
מחיייב כו מ ן ה א ו ר ה כגון מי ש א י כ ה ע ד ש מ ט שאינו ב ט ב ע ת ח ח ־ מ ש ל ה חי קידושין אלו הוי קידושין קדושין
לעש־ת או ש נ ח ; א ב ל מי ש ת ק פ ו יצ־ו ל ב ט ל מ צ ו ת א י ל ד ע ת שלא רצה מ ט ע ם דהירה האונס ואס מטעם חי
ע־ ש ח י י ב ל ע ש ו ת ו א־ יתיכה ע ד שעשה דבר עבירה ב ט ב ע ת ש ל ו כ י א ס י ש ל ה ו ע ״ ו ה י כ ז״ל ה א ר י ך לקישה
שנתדחת
כ ר ך של רומי סימן r
שנא׳ נתתי כ ס ף ק ח מ מ נ י י א ע ״ פ שעיקר הדבר כך כבר מ ד ב ר ה א ס ו ר ל ע ש ו ת ו אין זה א נ י ס מ א ת נ ו שנתרחק
נ ה ג ו כ ל ישראל ל ק ר ש כ כ ס ף א ו כ ש ו ס כ ס ף ו כ ן א ס ר צ ת א ל א ה ו א א נ ס ע צ מ ו כ ד ע ת ו ה ר ע ה לפיכך זת שחינו
ל ק ד ש כ ש ע ר מ ק י ש א ב ל אין מ ק ד ש י ! ב ב י א ה ל כ ת ח י ׳ ו א ס מיש״אל ורוצה לחיית רוצה לוגרש מ א ח ד ש ה ו א רוצה
ק ר ש כ כ י א ת מ כ י ! א י ת י מ כ ת מ ר ד ו ' ש ל א י ה י ו ישראל פ ר ו צ י ׳ ו ל ה ת ר ח ק מ ן ה ע כ י ר ו ת ויצרו הוא לעשיתיכל תמצות
כ ד ב ר ית ה ע ״ פ שקידושיו קידושין ג מ ו ר י ' ע ״ כ וכרכריו כן ה ו א ש ת ו ק פ ו " וכיון ש ה ו כ ה ע ד ש ת ש ש יצרו ו א מ ר ר ו צ ה
ומכללם מרן ואחרונים ת פ ו ס ק י ס ראשונים פסקו^כל ע כ ״ ר ו כ ת ב ה ר כ ק ״ א ז ״ ל דיין לרצוני אני ככר גרש
ק א ר ו ז״ל כ ש ״ ע א ״ ה ע ס י ׳ כ ״ ו ו ס י ׳ כ ״ י כ כ ל מוהד״י דברי על תכסף דקכ״א ע ״ א ע ״ א ת ״ ר ת ד כ צרור
א ש ד ש מ ע ת אין נ ג ר ע והרוצה ל ע מ ו ד בשורש ת ר כ ר י ס ה ר מ ״ כ ס א ל ו וז״ל ר א ה ד כ ־ י ס נ פ ו ח י ם מ פ י ח כ ם כ מ ו ת ו
המגיד קידושי כ ס ף יעיין לתרכ אלו ופפרנו כ ע נ ק ואיני כ מ ו ס י ף ע ל דבריו אלא מ ב א ר דכרי ה ר כ ו ה ו א •
ותיכ כ ״ מ שם דנתשו' ת ד מ ב ם גופיה שתכיא סדמכ״ן כי ה מ ו נ ע י ע צ מ ו מ ע ש ו א ד ב ר ה מ ח ו י ב אליו א ש ד ה י א
ש ה ת ב ר ׳ ד ב ר ז ה ב א י י ר לחייי ר ו א ״ י ש כ ק ד ו ש י ן ואחר ע צ מ ת ו ת ה י ה לו ל א ש ת ו כ י ו ן ש נ ת נ ה ה ת י ר ה נ צ ט ו ו
י ק נ ה אייתה ת ח י ל ת ישראל ש א ם ירצה איש לישא א ש ה
לכין
וסוריה ונצוית לב הומייה שית זונה אם כי כלכד שהצעתי ה צ ע ה ק ט נ ה זאת ושהיא א מ ת י ת ואחרי
א ת ת כ ר י י ת מ מ ש ל ה ט ו ת אנשי צידת כ ד ו כ ימלסטסת בכל פינות ח ל ק י ה לכו נא ו נ ו כ ח ה כ ע נ י ;
חח־ כ ה כי ב נ פ ש ו ר כ ד מ פ נ י פ ג ם מ ש פ ח ת ו כי שנלכ־ טעמים רואים כשאנו ובפרט כיחו כעל שישאנס
ל א מ י לו א ו ש י ב ט ל נ י ש ו א י ם ה ל ל ו א ו י ג י ש י ה ו משפחתו לנ נטיית הוא הפתוי היה והוראתו עני; ט ספק
מכלוא עינים ומריבות ע שוה פ ר ו ט ה וכאלה רבות תרוכ כ מ ע ט כולם יתנגדו אל השכל הישר • ויהו שעל
אל מרעה תהיה כאחרונת ו ב ע ד אשת ואת מרה בי ה פ י ת ו י ה א מ ו ר כ א ן דייל ש י ס י ת א ת ת כ ת ו ל ת ו י ט ה ענק
הב״ד ראי שאס שבעילם טעית דין א ו נ א ה ו מ ק ת והוא אס כת מלכים פמוהי שישא כי בעילם יא״א
אינה ו ה ט ע ה ללוקח או כ ה פ ך ד כ ט ל ה מ ק ח ? שהמוכר שקר מ כ ט י ת אותת כדברי עכ״י היא המלוכה מדיני
הדין ה ז ר ע הנולד מ ה ם ע א כ ״ ו שיהיה וחיי ומרגיעו כל בשומעה והיא תמיד ישגה וכאהכתת לאביו
י ו צ א ו ת מ ח ד ד י ל ב ו ה ־ פ ת ה ו א ש מ ע לו ז ה י אתבטחית
נוח;
סט כ ר ך ׳ SBר ו מ י ס י מ ן י״ז
מ ש פ ט י התוי-ידידי! כן לא י ע ש ה כין ה מ ת ו כ ח י ם ל ה פ ו ך ש א י נ ת ת ג ו נ ת ו א י נ ת לפי נ י ת ן שלא לחייבו ל י ק ח א ש ת
ה י כ י י ם • ה ל א א מ י ח י לך ג ״ כ שכל זה ה ו א נ ש ת י נ י נ א ישפע שבשבילם בנישואין נחייבהו ואיך • ככידו
מ פ ו ׳ כ נ כ ו א ׳ או כ ח כ ל ׳ ה פ ך מ ה שהשכל גוזר מ כ ל י ה מ ל ט כאמק ימי צבאו 1זה ירוה ל ע נ ה וראש כל כמרוריס
י
אז וראי ראוי ל כ ט נ ת י י ת ה ש כ ל ולתלות ה ד כ ר כ ח ס י ק מיה ? גדול מקח טע ת היש סיבלתי 1 הדעת אי!
כנכיאה כשהדבר ש:א ה־כרים לא כשורשי ידיעתנו ה ע ם או ב ע ל ת מ ו ם במימין כל ע נ י י ה ו מ ד ל ת ילמחר
דודתי דכר כ פ ר ק רבים כ ס פ ק וישכיל פירישיס הוא אי ש כ ג ל י י ת ע ש ה כ ד ע ח ו מ ר מ ה ו ת ש ב כ פ ח ת שבסתר
פנים אחרים והוא לפרש מ ש פ ט י התירה הענק יקנה לפתות כחורי ח מ י בקריצת עין ו ב ה ר א י ת לסם עינים
כאין א י מ ר השב ו א ד ר כ א זאת השכל פי משפטי על מחומר עכור כל כלי ח מ ד ת ה יכיוצא ו י ד ו ע כי ה א ד ם
י נ ע ש נ ס כי נ ס שכלני מ ת ת א ל ה י ס ה י א : תיכתנו וכפרט כעתיזרוכ הבחרות בחומו ידעכו הכחירי׳ קורן
ת ד ק ד ק כי כי נדון ש ל פ נ י נ ו א ם ימין יראת הבט • מ מ ק ו מ ם ו י ח מ ה ר ו ל כ א אליה כ מ ת ד צפור אל פ ח ויפילו
זאת ה נ ב י א ה לא תיית ת מ צ א כו כי תיטכ תנאים גדולים ו ר ע י ם ורשת עיממית גחלים עליהס
מ נ ג ד ת מ ש פ ט י השכל המבוארים ל מ ע ל ת אלא שאינה ח־טית כ א ש ר יפיל ה ט ל ע ל ת א ד מ ת ושיכ יתיי מ ל א י ם
כאין סברתנו ראיה לחיק ממנת להכית א ד ר כ א יש ו א ח ר כל ואדם אלהים כעיני מספיקות כטענית
ר כ ר שהרי כ מ פ ו ת ה לא א מ ר ה כ ת י ב כי א ס מ ה ר נופל ה מ ס פ י ק ו ת ל מ ס נכיף א ת ס כ ח ו י הזה לקייס הטענות
מן למצוה לפרשו נוכל שכידאי לאשה לו ימהרנה העני מועקת ט ע י ת כיה 1ואיך נ א ט ו ם אינינו מקח
נ כ א ל צ א ת ידי ת ו כ ת ש מ י ס וידי מ ו כ ת כ ר י ו ת המיכאר ח מ ם לפנינו ו א ו מ י כ י ה הלשון • י ב י ת י ! ת י ע ו הצועק
ושיעור ה כ ת י כ היא כך ישלח לח צרכי ה ח ו פ ה והנישואין ל ה י א י ת לי שתתחילה היא כי א ע י ק י ח אלילי נאמנת
ה ט ו כ ו ה י ש ר • וו.׳ ירצה ל ע ש ו ק ל ה י ו ת לי ל א ש ה א ס מ ת ק י כ אלית ואף א ם לא א ם הייתי פ נ י ם ת ל י ל ה לי !
כין א ד כ ע יש כ ר כ ר ל פ ר ש יאימא מספיקית טענות אין מ י כתיהייי עכיית ושאני ה ת ח ל ת י לי תאמינו
רואים שתוציא ה כ ת ו ב שאני ממת דקרא חרא פשטי שייכל לסכתיש כי א ם לא הייתי מ י צ א פ ת ח פ ת י ח לפני
ע צ ה ט ו כ ת ו ל א כ ל ׳ ציווי ד א י ל ' צ י ו ו י בך ה י ה עניןזהכל׳ אי ש מ י ם ! ! ! ה י ה לכי נ מ ש ך א ח י י ת ו ס י ף כל ס י ף לא
תהיה א ו ולו ולי ת ה י ה ל ס ש ה ימהרנה מהר לומר אני לא א נ ס ת י א י ת ה אני פתיתי א ו ת ה כדברים ל ה ש ק י ט
הציווי נ ש מ ע לשון היה שאז ימהרנה ומהר לאשה יצרי מ ז ע פ ו ו ה נ ע ר ה ה ז א ת י י ד ע ת מ א ד כ י ה ע נ ק ר ח ו ק
כ ה ת ל ט כ מ ו ש ה ו א נ ש מ ע כ א מ ת אצל א נ ו ס ה ש כ ס א מ ר אל ה פ י ע ל נישיאיס אלי ש ה ב ט ח ת י א ו ת ה כ ה ן להיציא
כ ס ף ציווי חמשים לאכי ה נ ע ר ה האיש ונתן הכתוכ נ ש כ ח ה או נ ת פ ת י ת ? אלא ודאי או שהיא זונה ולמת
ראשון ולי ת ה י ה ל א ש ה צ י ו ו י כ ׳ כ ה ח ל ט ו מ מ ה שלא א מ ר כרי ליקת כן נמנמיריח להפיל איתי כמרמת שרצתה
הוא וא״כ כ ל ש ו ן ז ת י ד י ם מ י כ י ח י ת ש א י נ י ציייי ה ח ל ט י מ ל נ ־ ס נ מ י נ י ו כ י ו צ א מ א ל ו ה ט ע נ ו ת לפי מ ל כ ה מ א ו ר ע י ת
ואח למעלה המבוארים השכל משפטי אל מסכים והדיין ה ש ו מ ע ה ט ע נ ו ת ס א ל ה ו ה מ ע ש ה שיזדמן לפניו
ש נ י ת ש א ף א ם י א מ ר ה א ו מ ר ש נ ם כ א ן ת ו א ת י י ב וציייי מ ע ש ה מ נ י ר ר הפיתיי והרצין כלתי שוס ינר א ו נ ס הוא
לו ל א ש ה כ מ ו ילא ת ה י ה ל א ש ת כ ל י ה פ ר ש כלל א ף א נ י הצר ה א ח ר יותר כלל איך יוכל ל ה ח ל י ט ל נ פ ו ת וכפיה
ע צ מ ת גילתה כ ן •י ש ת ר י ה ת ו ר ה לפרש אפשר נאמר לכל ה פ ח ו ת ה ו א כ ס פ ק ג מ ו ר מ י הב׳ 1וחרכר מהצד
שהחיוכ האי והוא הממין ו ח ו ד י ע ת לנו כ פ י ר ו ש דעתה למי ימי ע י ק ר ה ס ב ה כ מ א ו ר ע הלזה ? א ל א וראי פיתה
שתוא ת מ י ר ת ת ב י א ה או שכר תוצאת רם כתוליס הוא חריין משפט יהיה נהנרח נה השכל משפטי שמצד
כמנהג כתילה לאחר היה משיאה נ ע ר ה אם לאביה כ ע ל פ נ י ה ו נ ה יגזור א ו מ ר והיינו א ם ה א מ י ת י ובלתי
א י ת ס כין כ מ פ י ת ה ו א י נ י דין ש י פ ס י ד הימנים אותם ר ו א ה שאינו כל כ ך ר ח ו ק ל י ו נ ם מ ש ת י ל ב כ ל כ ח י ש י ש א נ ה
כ״ש ב א נ ו ס ת יתתיוכ תכי שהוא ק נ ס הנישואין שישאנס מ א ח ר שכבר נראה י פ ה ו מ ק ו ב ל לרצון יעלה וייווגם
ותענוי שעינת אותה האינס תמורת בראו הוא כעל ו ה ר צ ו ן מ כ י צ ד ד י ס ו א פ ש ר שיוכל ל נ ו פ ו כ פ י מ ה הפיתוי
תחת לאשה ולו ת ה י ה שהרי תוא א ו מ ר כדצינת שלא ש ה ו א ה ע נ י ן דרך מ ש ל כי ר ו א ה נ ו ק גדול ל נ ע ר ה כ ה ש א ר
ע נ ה ה פ ס י ק ה ז ה ק ו ר א כגרין זה ת מ י ר ת י ה ר ו ק א אשר א ל מ נ י ת ת י י ת ו ל א י ד ך ג י ס א ל נ ע ר ל א י ה י ה לו ש ו ס נ ז ק
כמו הרצין כי א ם היה העינוי שלא כמקים ואיכ מכמת ט ו ב לו ע מ ה י ר א ה כי יאדדכא יקתנה כלל
ת ע נ י ן כ א מ ת כ מ פ ו ת ה מי ה י א יה ה מ ר ש ה א י א נ י שהיא יוכל ע ש ו ה י כפי מ ת שיזדמן ה ע נ י ן לפניו צדדים תכל
תפךדעת אותיכתיוכ מיתלט וככפיה לכינסת לקנוס ע ם ה ש ו פ ט ו ל ה פ ך כי ר י א ה ת ד ב ר ס פ ק והיה ה׳ כלי
ה ת י ר ה ? א ח ־ שגילה ד ע ת ו כקולי קולות ש ה נ פ י ת ניתן יסיו ג ר מ א כנזיקין הללו סנישואים דייל ככרזל קשה
ויה כפרתי וית תאונס תמורת אלא איני לכינסה ג ד ו ל י ' אל ס א י ש ת ו ת י ל נ ע ד ת ל א ת ע ש ה ר כ ר א ס י ק ת ז ה
חליפתי ולא כשלא ה־ס א ו נ ס כ ר כ ר • שליסית ו ר ב י ע י ת א ח ר אז ודאי ישיתו עליו ה ק נ ס הראוי ייפרדו איש או
כ א י ל ו א י נ ת ש י מ ע ת א ת כל אינני נ נ י ח כ ל ות ו נ ע ש ה יגזור אשר מ ע ל אתיו ותשקוט ס א ר ן וסו מ ש פ ט תשכל
כעיניס סגורות כמפואס חאלס ונאמר גם סדכרים ש א י נ ו כן ב א נ ו ס ה שים ריח ס פ ק מ ת מכלי כמפותה
כטוכתי אכל נ ש מ ע ת לפונסת ב ע ל כרתו שלא שיחויב ה נ ע י ם ו א ת מי תפשוט ואס כת יאמר תקורא וכמובן
אהונינו הקורא ? ומה רעתו נוטס אםיחיס מהידנר כי ות א מ ת מ צ ד מ ש פ ט י לא י ד ע אין כ מ י א ל ה ? י מ י
רצונו לכנוס המפותה אותו שכפינו ני אחד האופן ה ש כ ל ה י ש ר 1ו ד ב ר ז ה ה ו א י ד ו ע ו נ ג ל ה ל ע י ן כל מ כ י ן
נה יאמי או לא ז א ם לגרשה יכול האס לגרשה ? כספק מ מ ש כ מ ו כל ד כ ר ה מ ו ט ל ת ל מ י ד כי ה ו א עם
כיכול לגרשה ת נ ת י כ מ ד נ ר ו מ ה י כ א תיתי ל מ נ ו ע וראי מכלי שיזרמני לפנינו כאותה חזקה הדברים דנניח
מ מ נ ו הגירושין כל שלא פ י ר ש ה ת ו ר ת כ מ פ ו ת ה ו א מ ר ה ש נ כ י ף לצד ה א י ייתר מ ס כ י א כ ל מ ה כ ע ש ה ב י י ם שידובר
י מ ה ר נ ה לו ל א ש ה ו ל א י ו כ ל ל ש ל ח ה כ ל י מ י ו 1ו מ ה מה־ ? לו ל א ש ת מהר ימהרנת מקרא מלא כ מ ש ת ה כנו
אני א״כ ל ה ו ס י ף לאוין כ ת ו ר ה מ ד ע ת נ ו ? יפת כוחנו ו ע י י ן ל ח ל ו ח י י ה י י ו ק י י מ ת כ מ ה ש א מ י ת •שתיית ה נ כ ו א ת
תחייב א״כ ו א ו מ ד לי ו א י ך שבא לו מ מ ק ו ם משיב כ ה כ י ח ג ס כיון שלפנינו השכל ? וא״כ תוית תבטל
ש נ ש א יש ב י ד ו ל ג ר ש ה לנינסה ? השתא ומה אם אחד ה ו א מ א י פ ן ית ה י צ ־ י ך ל כ ט ל מ ש פ ט י השכל ו כ ג י ו י א ח י
דרך לנו קושיית הקשים פ ה איוו נכהיכ והנה תשלומין וא״כ מ ס פ ק אכל לא כ ת י מ ת ד א י כ א פסילין
כסי־ש״י שם ר ק דרשכ״ג ליכריתס ס כ ר ר ה ו מ נ ה דלא חידושו וכמש״ל ו מ ע ת ' לפי רכרי׳ ג ם להוציא אינו פ ס ו ל
מי איכא למ״ד הא כלא״ס רסכ״ג ס כ ר ס ס דלאו לאריג מ ו י ס י ב א ת י א מ צ י ס פ ק כו ולמ״ש ה א אי ילתיציא
טעמו מסוס להיות כאן כלל ואיך יכול היא מילתא ת פ ש י לתפוש כלל ס ו ס ע נ י ן ס פ ק כאן כ נ ל ע ״ י •
אצלני : דהימנה מילתא תיא יצע״ג סש״סקאמיליכא עוי טעמאילהכ׳נפסל והגה
ועוד אתרת כיכמית ס'אלמנה לכ״גכמתני' ןאן־/ מ ש י ם פ ס י ד א ד ל ק ו ח י ת יאמרינן ה ח ס אח״נ
כ ת אתיו צרתה חילצת תכית עליו ועל נפל כין תני תרי ט ע מ י כגון ד א ס ה י ד ו תרי ל ח ד וחדי נ״מ
הא מ ת י כ מ ת וכוי ו ק ש ת לנו ד א מ א י לא מ ת י כ מ ת ולא היכא תידישאליבא יתמהו תתיס׳וו״ל לחדיכייססידא
ם פ ק א ד י ל מ א ש נ י ה ם כ כ ת א ת ת מ ת י ואתי״ל היי ס פ ק מ ת כ כ ך שיש ס נ י ס ע ל כ ל א ת ד ת א ת ד י כ מ א ס יתימא
ס מ א הצרה מ ת ה ק ו ר ם י א ״ כ א מ א י לא ת ת י כ פ כיאת״י ו ה נ ״ ל ליישב ז א ת ד ה נ ת ת י ס ' ת ק ש ו ל ע י ל ר מ א י עכ״ל
ו צ ע ״ ג לנו : להמיימין לפסול הראשינים ה א היא דמהימנין חידוס
ש ט ו ת ה לפני כ ב ו י ת י ר ת ו הנשגב׳ כקשתני והנה שסיר צריכין ל ה י י ת נ א מ נ י ם כ מ ג ו דאי כ ע י היי סיםלין
כי כל י א ת ר להשיכ לנו יקר ת ש ו ב ת ו ה ט ה ו ר ' לא כהכחשה כאמת שתם נילנים וכן א מ א י איתם
ממעין חיים נפשנו לסתית מיס מאד צמאה לאשר מ ה י מ נ י נ ן ל ה א ת ר ו נ י ס י ו ת ר כ מ ג ו וו ע כ ת ״ ד י ה נ ״ ל ל י י ש כ
פניו מ א ד לכל נצטרך לכתוכ וחכמחו ונחלה תודחו ייתר ניתא לתו כ ט ע נ ת ה כ ת ש ה מ ט ע נ ת גזלנות׳ דהנה
שנית א ל ב כ ו ר ו ל כ ק ש ש י ש י כ לני ר ק ע ד מ ה ר ה ירוץ כ ה כ ת ש ה כ ג י ן ש ה ע ד י ם א מ ר י ליה ו ה ם הכתישו שהרי
נפשנו כתשובתו ה ר מ ת ה דכריו ה ק ד ו ש י ם אלינו ויתיה אתרים אף כשיכיאי את״כ עדים לות או לא ואמרו
א י ״ ה ו ש ל ו ם ל כ ב ו ד ת ״ ה ו ל כ ל ה ת י ס י ם כ צ ל י צל כקרכ המכסישיס הרי ט ע נ ת שיאמרו ג״כ לוה כ ה ר א ש ו נ י ס
ונפש ה מ צ פ י ם והיראת כאות נפשו ה ט ה ו ר ה התכמה סהרי הס העידו על גס לנגדם לא לוה ה י א דהיינו
יחאכיס מ א ד לחיית כ נ ו ע ס ת ש ו כ ת ו היקרה כקרכ : שאמרו הראשונים וכיון ס ה ם ה י כ ר שאינו כ מ י עצם
סותרים המכסיסיס כ ט ע נ ת ם להראשוניס הרי ש־ים
האחים
כנילנותא הראשונים את א ס יפסול אולם טענתם
המגו • מטענת טענתם על יתרון אי! ש ו ם כמעט ב א ה ה ו א א ח ר ו ן ו כ ן כ כ ת ו כ י ת ד י ״ ח ד ״ ה אין ודייה ד״ה
וכדומה פנית שנאה וטעם שום סילוק אין מונתנו ע״כ ישוו ש נ י ה ם ב א ו ת ה ט ע נ ה א ע פ ״ י ש ה ו ש ו ו ע כ ש י ו
מ ת מ ת כ י שם מתכרתה וכ״שכד״ת ר ת ת יות־ כטענת מאחר ל מ ה לא יושוו לתקשית ר א ש ו נ ה יש ובהשקפה
ט ע נ ת תמגו ואדדכת שטוענים על אין יתרון כ ט ע נ ה אותם לשקרנים וכודיס מלכם ננית אשר הבי רלהצד
והיא אניסיס ככיככים הרכים כמצדיקי יהיו המגי לדבר ע ב ר ה ישניסס רעה היו ב א י ת ת ע צ ה שניסס
מ ח מ ם נ פ ש ו ת ו א ס א מ ח שסיו רוצים לשקר היו מחמת בתרו א ת י ת היותר ולא זאת וא״כ מדבתרו נתכוונו
טעמת ומדלא ולתפארת לסם לכבוד זאת כטענה לפועל מות שקרנוחס להוציא מ ת ש כ ת לסם קרובה
האמת לומר כי ע ת ה כ ד ב ר י ה ם כן ה ו א אחת מוכרח שאמרו כמו המעשה שכן ה י ה אמת דכרי נכ־יס
והטעם אמיינן ד מ ג י כ כ ' ע ד י ם לא ק א מ ר ר״י ועכ״ו עכשיו ולאי ע ד י שקר ה ס ו מ ע ו ל ם לא נ ת י ע צ ו זע״ז •
גס
עכ כ ר ך שר רומי סימן ייח
שהרי כ כ ד ואייו ה א ו ד ח י וו א י ג ה מ ע נ ה כ ל ל ו כ מ ו ב ן ט ע מ א כי כך ו ס ב ר א והיינו ושיסשכל גס כלא ד ע ת
נ ר א ה שהיו כ ע צ ה א ח ת וכל א ח ד י ו ד ע מ ה כ ל כ ח כ ר ו מין מ נ ג ד מ ת ה ל ך כין ה ו א ט כ ע ו של ע ו ל ס כ י ר ו ח
ו ה ו א כי אמחית ל י ה ה מ צ י א ר ״ י ו״ל ה מ צ א ה א ח ר ת ל ט ע ו ן זה ל א ירצה ל ט ע ו ן י ה צא ה א נ ו ש י ו מ ה שירצה
אדם ט כ ע ׳ כני יושוו כ ד ר ך ה ה ת נ ג ד ו ת לא מעולם כן כ ע ו ב ד א דאכימי כריה ד ר ׳ א כ מ ה מ ו כ א ^ כ כ ת ו כ ו ׳
ש א פ י ׳ ששוים כ מ י נ ם מ ש ו נ י ם כ ר ע ו ח ס ג ס כ ל א ד ע ת ד פ ״ ה ע ״ א ו כ ן כ פ ׳ ה א י ש מ ק ד ש ד מ ״ ג ע " )יפן בביב
ב
ריוח ה מ מ ג ן הושוו אל ע מ ק דויהי ביזמצעוח כאחד כ מ וזה נן יה והדררא ד מ מ ו נ ' ה מ ג ע ' לשניהםה י א משוה
ל ט ב ח סוכלו אל ע מ ק ע כ ו ר כרצק נ פ ש ם שוה וכשה ד ע ו ח י ת ס ו ה י ו ל א ת ־ י ' כ ט ע נ י ת י ה ם )ועיין ב ־ מ ויי! ס ו ף ע ־ א
י י
אפייאס לא ד א כ א ר ו ח א מ ש ת י י ה ה ל ו ה ו ה מ ל ו ת עייש י ר י ק ( דה כא
כפני וה פ ח ע א ל א החידוש ה ו א ש א פ י י כ א ו זה שלא
עכ״ז ה ד ר ר א ד מ מ י נ א מ ח כ מ ה פחחים ומגימת פחאוס נמצאו כ א י ולא ה מ ת י ק יע צ ת יתר ובאו ל ה ע י ־ י ה כ פ ״ ע
ב ט ע נ ו ת י ה ם ע י שכל ח ד כריריה יפיק שלום ו ר ע י ת וזה כ פ ״ ע ע כ ״ י מכוונים ל ר ע ת א ח ת ו כ ט ו ת י ס זה ע ל
ח כ ר ו ב א מ ח ו ע ״ י שפיר ט ע נ י נ ן להו ה מ ג י ר א ם לדכרי ז ה ו מ ה נ מ ל צ ו ד ב ר י ר״י ז״ל ש ד ק ר ק כ ל ש ו נ ו כ א ו מ ר ו •
א מ ה ה י ו רוצים לשקר ה י ו מ כ י נ י ן ל ט ע נ ה י ו ה ־ ח ל י מ ח א מ ג ו נ נ ׳ ע ר י ס לא אמרינ; ולא א מ ר מ ג ו בכי כ ״ א או
דברי א מ ת כ כ ח האכילה ההיא ומדלא ט ע נ ו ה נכרים הגאתיו כ ת ב ו ו ב כ י ב י א ופי' ב ב י ס ת ס )הגס ובביק כשנים
ו ס מ י ת ד א לשבעה ו ג ס לשמנה מ ק ו מ י ( ל י מ י ר ו ק ׳ כ ע נ י ן בתלמודי
וזהו חידוש נ פ ל א ג ״ כ ו כ מ ו ב ן :
ד ב ר י ד ״ י י״ל ש ב ל ד י ב ו ר ו ד י כ י י נתיישבו ובזה ע מ ת שאין ל ה ס פ נ י ת מ מ ו ן כ ד נ ר נ ה נ ר ת ל א מ ש ת י י ן לא
א ס נ ה ו יה כ פ ״ ע ו ז ה כ פ ' ע מ ד א י אין א ד ם מכעיא
לא מספיקים טעמים לכמה יפדר והיה
י ו ד ע מ ה כ ל כ ח כ י מ ק ל ח אפיי פ י ש ע י ם נצמדו יחדיו
מ ע כ ״ ח הע״י א ל א כלכד סכי פרטיס שעלחס מצוית
נ ע צ ה א ח ת ע נ ״ ז ק י נ ס משתיקי כיין שאין ד ר ר א ר מ מ ו נ א
רמ״ו סגרול ו ר ח כ ירים ש ם מצורתו מן ה י ם עלתה
: ל נ י ל ם מ ה שירצה ל ט ע י ן ז ה ל א ירצה ז ה יניס א ח ד
מ ס פ ר כ מ ס ס ע י פ י דינים ו ה ו א כרור כל ה א מ ו ר ואין
כ כ ו י נ ת ר ״ י ז״ל א ש ר מ ז ה יש לי ל ה ע י ר ק צ ת ע ל ס נ מ ק ״ י
ל ה י ח י כ הדיכיר נ ל נ ך מ פ נ י שדברי ונחלצתי
הנז״ל כמקומות הללו ה י כ א ו ר״י•
די״ט ע ״ כ ש ב ס פ ר אשי ה ' ע ל לכתיכית י״ל כ ח י י
נ ק י ב ן רב אלפס כסיף כתיגית( בפרשבודג מחדש נדפס )ועכשיו כ א ו פ נ י ם שינים ימיליה שונית ד ה נ ה כ כ ' כ י כ ש מ ע ח י ן
חכיי מ ה כלכ יודע ע ל א ו ח ס שתי' ר״י דאין א ד ם כ ת כ ו לשון א ח ד מ מ ש דאין ד ע ח כ ' ש ו ה כ י מ ה שירצה
י
י י
ונעלת } ו ע ״ ן ל ה ר ב פ נ ה ו ש ע בשי' שש ש ה נ י ת ק ו ש י א ואת כ צ י ע ע ר י ם א ל א כ ו ־ נ ת ו לישב ה ו ש י ב הפשו;) • ו כ ש ה ם ש נ י ם ל נ כ י ח ו ו א י ן
מ מ נ ו השי' מ ו ה ־ י ו מ י נ ן זיל ו ר ו ק :
אונו שוס חידוש מ ת ש פ ו ס ל י ם א ו ת ו רכן א מ ר ה ת ו ר ה אחר מסייעו
והשתא
w
כ ק ״ ו ה מ ג י של ה ע ד י ם ה ת י ׳ ש ל כ ם י ה ו א כ ו ל ה ו מ ה ש א ו נ ו מ ש ל ם ו א ו נ ו נ ה ר ג א י נ ו א ל א מ ש ו ס רק־״ל ע ד שיזומו
ר י ע וכי׳ ולא היו רהמגו והיינו י״ל של ה א ״ ר הוא ה פ י ס ו ל ל י כ א שוס ח י ד ו ש • ו ת מ ה נ ו ע ל ה ר ב זיל וא״כ ע ל שניהם
מ ת ר צ י ם מ ג ו ב ב י ע ד י ם ל א כ ת י ׳ ר ״ י י״ל ו ר א י ר א נ ן ל א התלמודוס( כאלו א ס לא ל ח ר ד ו ב ר ו ם פש וגויס לו ל פ ת ו ב מה
עצית מרחיק ע ד י ם ל״א ל מ ה לתם לתתוש׳ לתכיא ככ׳ מ ש א ״ כ פשיל ת י ת ם דאו משלמין ממין ה ע ד י ם עמנו
מיהו לפי׳תתיס' כסנת־דין דמדנקטהש״ס תגולנותא
דאין נ א מ נ י ם ב מ ג ו משוס דהוא מ ג י ר י ע ע ר ו ע ולומר
זומם מיירי שתוימו ל ע ד א ת ד ומ״מיהוי׳ תרי ותרי ער
הכי מ ג י בכ׳ ערים לא אמרי:ן יהיה ס מ ג ו ת״ל רכלאו
כיון ד א י ד ך ש ל א ה ו ו ם א י מ ר ש ־ א ת א א ת :ר ו ו א ״ כ כיון
אופן שיהיה אס לטיב אס ל מ י ט ב ו מ א ח ר שדברי כאיזה
דהוי מ ג ו אך ה ט ס ׳ שפיר אינו משלם מקשים דע״א
תתיש' מילי דמזבני כדינרי נינהי ישקיליס כשקל הקרש דמשני תרי כחיי ותרי כ ח ד מ ט א ר רסוגיא ד ה כ א למאי
זאת תיינו א״כ מ כ ת קושיא ה ו ר א ה ייצאה כי מ ח ם ת ת י ס ' כרייה ד א ם ה י ד ו וכמ״ש מיירי שתיזמו כ' ע ד י ם
לבקש ח י ל ו ק י ם ח ־ ש י ס י ל י מ ר דש"ל ל ת ת י ס ' מיברסיס א ך י״ל ד ק ו ש י ת ה ת י ס ' א כ ה י ה י א ד ב ו ק ד כ ע ״ א נ ז ־ מ ט
ד מ ג י כ כ ׳ ע ד י ם לא אמרינן הייני כששתי ה ט ע נ י ח דיה ע״א הו* ל ל ו מ ד א י כ א כ י נ י ת י ש ה ו י ס א״כ מגו מכח
שטענו היא ג ־ י ע ה ע ל ט ע נ ת טענתם שיות א כ ל א ס ח י ד י ש ל י כ א ד ה ו י מ ג ו ) .אשיא ת ו ך ת ו ך אמינא ל פ ס דמשום
א ח י ו ר ע י ש!ה ת י ת ל ו ק ש ת כ ו ב ד י כ ס ש ב י א ר ת ם ת י ע ב ל ו מ ר ש ב א ו ב'
ה מ ג י י ד א י מ ה י מ נ י נ ן ל ת ו ד כ ו ד א י א מ ר י ׳ כיין ש ט ע נ ת ם
א ת ד ו ע ו ד ב ' ב פ ״ ע וכי ימי א ת ד ו ל א י ד ע ו אלו עזייש ב פ י ע י ק ו י מ ו
ה א ל י מ ת א ולא המגו טענת להם ויש גרועה היא
ב מ ג ו הליה מ ה ל כ ס אס כניס אתם ועתה במכתב אתיר מאלו
תיו מ ש ת י י ם כ ד ע ו ת ם רוצים לשקר היו יאס טעניה
כ א ר פ ו ת וה דו ב ב י ה פ ו ס ל י ם א ח ד א פ ׳ ש ה כ י מ ס י ו ע ו ל א ו י ע י ל ל ו
י
י
שהרי
ד3 לז
כ ר ך ש ל רומי סימן י״ח
ילית ליה ט ע ם ר כ כ ו ר אכיו ר ה א ל א מ ז י ת ר ר ג א לאסו׳
השייכים היא נרכריס אוסרים כהנאה כשאנו שהרי
טיי ל א י י ג י ה י נ ו חציבת ה א כ נ י ס כ ט ו ע נ ו דאין^סכרא
לאסיר משים באים וא״כ כשאנו אפילו כשל אחרים
חיפןוא״כהיא ש מ י ח י ל א ח י י ס כשום לבנו מ ס לאסיי
ראחריס ואחרי כן דומיא וראי ה ו א מ ש ל ככור א מ ו
כ ת י < משוס
ת חיך א ת א י ש כ ״ ג להוייעך כ ח ו ו ל א מ י
היות פ ש ט ה ה ל כ ה יסור מ ו ס ר רכל אלו האיסורים הוא
א כ י ו .ח ר א ה ז מ נ ת ק ב י כנין ךלדיריס מ י ת י משו כבוי
לפרש כ מ י נ ח ק י ם כ א פ י ' מ ש ל כן א ״ כ א י ך א נ ו ימלין
ל א ו מ מ כיון י ה ת ק נ א מ י ייבול וזה למ״ה יהזמנה
אכיו והוא כבוד לאסרה כ' הררגיח משוס הכייתא
לאחרים משום ה ז מ נ ה ליתיישכ״ג ל ח ס ו י אותה איסי
י ת י ר ת א ל א ב ר מ מ ו ן ה כ ן שלא כרי! שהרי סורו חומיא
ה מ ד ע ל מ א ו א ו ס י ה מ ש ו ס כ כ ו ד אביו ג ר ד ח , ח נ ו הזמנה
ל י ה ר כ ק ל י ׳ י ר מ י ה כ ק י ד ו ש י ן דל׳״כ ע ״ א כ ב ו ד א ו ״ א
ח צ י כ ת ה א ב נ י ם מ ה כחו שנית נ ס אכל לאסוי זאת
מ ש ל א כ ו ל א מ ש ל כן ו א ״ כ ע י כ מ ה א נ ו יכילין לצאת
כ ע ל מ א כדי יפה ? טוילאייג מי איכא למ״ר? לאסוי
הישיות והסכמת מ מ י כ ז הדינים ה נ י י ת א חוץ כפי׳
שהיא יתן א ת כ ל ה כ ב ו ״ י ה ז ה מ ש ו ס כ מ י אכיו וסיף
כ ע ״ ז ו נ נ כ ו ד או״ח ומפני כל אלו ס ס כ י ו ת ישיו' רקי״ל
כטווי ? כל סוף איהו לא ס״ל הזמנה לא כ א י י ג ולח
י ס כ י י ת א לח איייי משוס להנץ המקשן כהכרח'יצה
ה א וראי חייוש נפלא ו מ ח ל ו ק ת מן הקצה אל הקצה •
יינא אשמועינ! י נ ל כ מ ר אכיו אלא כ א מ ת ה נ י י ת א
דלפי מ ש ק ל ה ס כ ר א ה ת ״ ק הו״ל לאסור ה א ב נ י ם משים
ק כ ר אפי׳ ק ״ ע אסיי חפי' כהזמנה מן היין י ה ט א מ י
כביד אביו מ ש ו ס ד כ ע ל מ א ס ״ ל ה ז ת ״ ה ו ע ״ ז נ ת י ס דרגי
ל מ ש ה כ ק י ט וא״כ כ א מ ת שפיר מ ק ש ה לשמיאל יחמנח
לאסור ק ב ר כנין לחוד הו״ל ה א ב נ י ם ורשכ״ג לאסור
דחה״ן כתלמייא ק ק י ע ולזה תי׳ מע״ז להחיי ילמר
רואיס למ״ה ואנחנו דהזמנה ״ל ס דכעלמא משוס
ו ה כ י י ת א מ י י י י כ ק כ י כנין מ ו ח י כריליף מ ע י ז קק״ע
ס פ ר י ת ה פ ו כ ו ת מ ן ה ק צ ה א ל ה ק צ ה מ ה שאי! למטינך
לכ״ע ואכיו משוס הזמנה מ י ה ואסור כהנאה והיינו
סוכלתן ע ל מ ה א־ניה! ה י ט כ ע ו ? כ״ו אני מקש׳ הרעת
אלא כרייה א י ח י כ י ה לאי דוקא זהו כלל רכרי החוקי
וחתה מניח סברת ״ ל הומייה ס תאמי רהא״ק לך א ס
וכארתים כ א ר סיטכ כרי למלטם מ כ מ ׳ שאניהרחכתיס
) כ מ ו נ ח התיס' כאלי ה ל ״
מ דס״ל ה ז מ נ ה כפשטה רשכיג
ע נ י י ת ש מ ד ק ד ק י ם רבנן כתראי׳סלא כ ס פ ר ת ס דקדוקי
רשב־ג כרוזא קרי פחיל ק ו מ נ ס למיה כאלף מ ק י מ ו ת ( א ב ל א ס
מניית וקרישתס : במחילה
י ג ס הת״ק ס״ל הזמנה לאו מילתה היא ועיקר תאמי א ת כל זאת שמפני איתני היריע אלדיס ואחרי
כ נ ו י מ ש י ם כ ב ו ד ה ב י ו י ה ח ״ ק ל א א ס י משיי המחלוקת ה ס כ מ ת ה י ש ר ו ת המייל ה מ מ ו נ י ת לרין כל
כ מ ר א ל א ה ז מ נ ת כ ג ר א י ו ג שהוא ק כ י ו ל א ט ו י לאריג ככירכריס מפשטה ס ו נ ר ח נ ו להוציא ה כ ר י ת א ולאמת
ולומי לפלוגי רש כ״ג אכניס ע״ז אתי חציבת שהוא }והדמיה כפרנויו החוצנ והוא נ ה נ ר ח ה כ ו סאחרלמ״ש
ה נ
מפני המיתית ואסינוה הימנה מייי מצאנו ימין מ פ נ י ו ו ח ק זה פי' דחוצכ ב ק ר ק ע ואחיכ פ ו נ ה ו כ ת ו כ ו כיעוייש לכוון
הבכור א ף אני נ א ס י י טוי לאריג שהוא חציבת ההכני' מ י ל ת ח ו צ ב י ל א להוציאה מפשיתס( ו ז א ת ש נ י ת ר א פ י ' ר נ ת י נ '
ה כ ב ו י זהז פי' פ ש ט א י ש מ ע ת ת א ל י ע ת ק ת ו ס ' משוס כ פ ר ט י ת צ ר י כ י ן א נ ו לומר לאו מ ק א וה״ה לאחר לאמו
יס״ל כפשיטו' יישכ״ג ס״ל לעילם הימנה למ״ה י מ א י שפיר מ ק ש ה לקמן כ כ ח לרנא מ ה ך כריחא לימד יע״ז
י מ ע י ל ם ל א המקשן האמוי י ש מ ע ח ת א באיפן פשטא ר א ה ר י ר כ כ ר ה כ ר ח נ ו ד ה כ י י ת א מיידי כ ק כ ר כנין ו ס ״ ה
לפיש ע ל ישכ״ג יס״ל יעי,ו ולא סמתרץ ע ל ה ע ל ו ט ע מ א דרשכ״ג דינאיתיכהזמ״ה לאחר א״כ כהכרח
ה ז מ נ ה מ ״ ה א ל א ח י י כ ת כ ל מ ש או ו מ ת נ ו ב א מ ו נ ה א ו מ ן ה ז מ נ ה לאו משוס רס״ל היינו כחוצכ אכניס דאסר
כי י ש כ ״ ג ס״ל לעולם ה ז מ נ ה למ״ה ועכ״ז סליק ונחית אסור משוס רמדינא והכא ס״ל כעלמא מילתא היא
ופלפל ככל הצו־ך : )ואינו ר ח ו ק פי־ וס שהוא ק ר ו ב ל ד ע ת ר כ ק ה ס ג כ י ו ,ן ר ו כ כ
סומנה למ״ה ובמחלוקת דפירשה רכילהו ם״ל כרכא ל מ ״ ה ש פ י ר יש ל א ס ו ר יהימנה הת״ק רלרעח אביו
כ ב ו ד א ב י ו א י חייל ג ם ע ל ח צ י ב ת ה א ב נ י ם פ ס ק כ י ש כ ״ ג ק ב י נגין מ ב ו ס כ כ י י אביי שהואררגא א ח ת ולרשכ״ג
כחוצכ אכניס ו ט ע מ א ר פ ס ק כרשב״גאפש' דאוסרגס משוס כבוי בעלמא הזמ״ה ע״זה ב א הכיס״ל יכלאו
רס״ל ה ל ׳ כ ר ש כ ״ ג ג ם כ בריתא ו כ כ מ ״ ש ה ״ ח כ א ״ ח ס י ' אביו הוסיף י י ג א א ח ת חציבת ה א ב נ י ם ה מ י ת י י ׳ כ ע ל מ '
ה כ י א ד ב ר י ו ה ר ב יר מ ל א כ י כללי ה כ י ף ס י ' ש״ז קל״ג ויהיה ט ע ם מ ס פ י ק לסברת רשביג י א ס י האכניס יאינ'
ממקומות הרמכ״ן ש ה ו א ז״ל ה צ ר י ך ע י ו ן ד ב ר י והנס ג ז י ה כלי ט ע ם י כ א מ ח ט ע מ ו ע מ י וכל הנחלים הולני'
א ח ר י ם א י ׳ ג ס כ ז ו כ א ח ד מ ה ם ו מ ה שנישכ ע ל כולם א ל י ם ה ה ז מ נ ה ו א ״ כ נ מ ו י ה ת ״ ק ל ס ב י ת ו דס״ל כ ע ל מ '
נישכ ג ס ע ל מ ק ו ר ז ה ו ע כ ש י ו אין לנו ע ס ק כ י ה כ י ה ו א ל מ ״ ה כ א ן הוסיף ר י ג א מ ש י ס כ ב ו י אביו ו א ס ר הזמנה
ע צ מ ו א ו א פ ש ר ר ה ר מ כ ״ ן ל א ס״ל גדול כפני מקצוע ק ב ר כנין כ ןנ מ י לרשכ ג לסברתו כ ע ל מ א ה ז מ ״ ה וכלאו
כמ״ש ו ע י ק ר לא כמשנה ולא בכריתא ס ך כלנא כלל
ס כ י ק כ ר כנין אסור הוסיף ר י ג א לאסיר האכניס משום
כסוף א י ה י ג י פ י ס כ פ י ה כ ו ת כ ה״י ה ר כ י ר ״ מ ז״ל ש ם
כ כ ו ר א ב י ו אלא א י א מ י ת ד ג ם ט ע מ א ר ת ״ ק ר א ו ם ד ק כ ר
ה ר מ ב ״ ן ז״ל ר פ י ס ק פ ע ם כ ר ש ב ״ ג רכריו א ל א דכונת
כנין היגו מ ש ו ס ה ז מ נ ה ה י ט כ ב ע י נ י ה ' ל ו מ ד ס ב ר א זרה
י פ ע ם אינו ככייתא או כמשנה ו ל א שני ל י ס א ס יהיו
ע ל ר ש כ ״ ג ר א ו ם ר כ א ב נ י ם מ ש ו ם ה ז מ נ ה מ ה ש>'א נ מ צ '
לדידי כ מ ו ה ו אפיי א ם יהיו דבריי כ מ ש נ ה ע ר ו כ ה פוסק
מ ק ו ם לה בע״י ילא כ מ ת לאסור ט י י לאריג ? כשיס
הי־ושלמי ס ו ף כ כ ״ כ ת ו י לי ר ד כ ר י ה ר מ כ ״ ן כ כ ו י ם ע ל
ועיזשפיראחמיהי קא מתמי וסוא חוץ מ ה ס ב ר א ישרה
משוס רהלכות קציכות ה ט ע ם רהל' נרשכ״ג שכתבו
כתלמורא ט ו י לאריג מ י א י כ א ל מ ר ? ולזה שפיר א מ ר ו
י״ל יסישע כייר ע ״ כ ו פ י ׳ ה ר ב ש ר ה אומר מ פ י היה
מ ס ת כ ר א דייל מ ס ת ב ר א ט ע מ י ה ר ר ש כ ״ ג ר ל כ א ו ר ה היין
פ ס ו ק י ת כ ל י כ ל כ י ל מ פ י ב י ת דינו ע ״ כ הלכית קצובות !
המחלוקת כככוד נ ר א ה גורה בלי ט ע ם א כ ל א ס תפרש
ו ע ל י ר ו ש ל מ י ה ל ז ה כ נ ת ד י י ק ה ר מ כ ״ ן ז״ל כ כ ל ה ל כ ו ת י ו
אכיו י ב א כ א מ ת ע ל נכו; ס ׳ ר ש ב ״ ג ד א ח ר דקי״ל כ ע ל מ ׳
ייתר ו ס ב ר א לרשכ-״ג מספיק ט ע ם רכל זמן רמוצא
ו ק כ ר כנין כ ל א י ה כ י א ס ו ר ויש להוסיף איסור הזמ״ה
ע ל י ו ו ר א י פ ו ס ק כיי-תיה כ י ה ר י ה ל כ ה פ ס ו ק י מהחילק
רווחת ש ג ס הת״ק ככיר אביו י כ מ י ש ה ו א ה ל כ ה משוס
כותיה ? והא יפסיק ולמה לא לפניו ישרה יסברא
משים ככור השרו כעלמה ר מ ת י ר ק נ ר כני; לסכרתי
יש־ה היא כי אחרי םכרא כי לומר ניכל שלפנינו
רלא לאריג ב ע ל מ א מפני אכיו ג ם רשכיגדמתיי־ ט ו י
שהרמכ״ן מפרש ה ה ל כ ה והכריהא ל־עת רכא רלסברתי'
שייך כ י ה ה ז מ נ ת פ א ן נ ח ס ר מ ש י ם כ כ ו ר א ב י ו ז ה ו פ י ר ו ש
כ ח י צ כ ק כ י ק ״ ע י ה ת י ק אסרו משים ככור אכיו קיימינן
ל ר ע ת רש״י ו ה ר מ כ ״ ס ו ס י ע ת י י ה ו י כ י ל ם יםכו ההלכה
אכניס א״כ כ ״ ש כמחיכר לעולם מחסר אפילו רלא
יכמהוכי ב מ ו נ ח התיס׳ שהניחו בפרש״י דלעיל בלכתם
עליהם ע כ ״ פ דאוים לחול שהרי אסרינןכרעתרשכ״ג
ר ל א מ י ת ס ר אי; ל א ס ו ־ מ ש י ם בכירי א כ י ו ו ל י ק ג ס ר כ א
איסיר לבניןכ י ת ל ע ״ ז וכיוצא ז ה ו ר ע ת ה ר מ כ ״ ן כ פ י ר ו ש
ס״ל ר ה כ ר י ת א מיידי ב ק ב ר ב נ י ; ו מ ש ו ם כ ב ו י אביו א ל א
ספק: ה ה ל כ ה כלי . מפרשי ההלכה ־ ג ם הת״קכרשב״ג ס״ל הימנה דהתוס׳
י כ א מ ת ד כ ר זה לא יכולתי להולמו מ י ה כ ר י ח ו א7א ה ס ב ר א שלא נ ת י ק משים ר ה י א ק ־ ו כ אל למ״הופםקיק
כתכי רשמעחתא פשטא לפי־ש להרמ״כן ת ר ת י ו פ נ ו ' ל כ א ו ר ך י ר ש ״ י י ה ר מ ב ״ ם י״ל מ פ ר ש י לאסור
סברת א י ס ו ר מ ח ו ר ש כ ק ב ר ק ״ ע ה פ ך יושר ולחדש לני נחית הזמ״ה וע״ז דישב״ג ס״ל כמונח קיים ההלכה
נרשביגולאסור לפשוק וע״ז הוכיח התיס'ירעמיה האבנים משוס ככור אחרינא לאסור ג ס חציבת דרגא
ר נ מ ע ט הוי כלבד מ ט ע ם ה נ ז ״ ל ו ל ח זו האבנים גס הזמנת למ״ה כת״תרס״ל כלאו ה כ י פסקי אכיוואינהו
ואחרי ה פ ך היין ה פ ש ו ט יקי״ל מ ש ל א כ ולא משל כן גופא משוס כבור אכיו • ו ד י לו לתייק ל א ס ו ר ה ז מ נ ה
ה י ו ת דין ז ה ד כ ב ו ד א ב י ו מ ש ל ה ב י ס ו ד מ י ס ד א ״ כ כ ל ה ר מ כ ״ ם ז״ל כ מ י ן ח ו מ ר שפסק סלקי ההלכות וכזה
ה כ ריתא מ ח ו ר ש זה של לקרב פי׳ יין רמצינן כ מ ה כת״ק משוס כת״ק ופסק כקכ* פ ס ק ההזמנה למ״ה
כ' להשוות ס ב ר ו ת ה כ ן ודאי מקריכינן כרי לתועלת אביו ו ל א ב ח צ י ב ת א כ נ י ס כ ר ש כ ״ ג וכלשון ה כ ו נ ס כבוד
הללו מ השלא י ד מ ה הרמכ״ן ו ל נ נ ו לא כן יחשוב דינים לסודית נא; ־ ל כ ״ ע ה כ י י ת א ל א ת פ ר ש כ ק ״ ע ולאסתוצכ
!י׳חי מ ן ראיתי הקצהולא הקצה אל ואסר לנו מ ן ו ה ו א כ ר ו ר כ ש מ ש .־ .
ו א ח ר ו נ י ם ש נ ת ע ו ר ר ו כ ז ה ג ם ל א נ ו א ר ו לנו הראשונים ה י מ כ ״ ן ס ״ ל רני; ר כ א כ ק אכיי כ ל א ח ד יוכל אבל
ל ה ד י א ח ס רי; כ כ ו ר אכיו זה ה ו אמ ש ל כ ן או מ ש ל א כ כסכיתיה יחוצכ נולה הכריתה כל לפיש
האר״ש כי צרינא ר נ א ולפי מ ה שהינחנו ל מ ע ל ה לפנים יהתס לשמה וכמו ושלא לשמה יעיכוי נמו אותה
ג ס מ ד ש ת ק י כ ל ה פ ו ס ק י ם נ ר א ה ד צ א ש נ א ו ה ר כ ד צריך לשמת עיבוי מ ח י ר ש ת אי צ־יך רפליגי כמלוה שאני
תלמוד ל ע ת הפנאי נ אצלי הילייו יי; מ ח י י ש ל א ס ו י קבר מיינה או לא כן ה כ א
סחוצכ וז״ל פסק ••הטור ביו״ר ס י ׳ שסייר ו ה נ ה ק ״ ע מ ש ו ס כ כ י י אכיו ו כ ס א פליגי י ת ״ ק י ו ק א א ו ק י
תבר
1
כ ר ך שד ה מ י סימן י״ח
ס ת ו צ כ ולא ה כ י נ ה ו ע ו ד כ ח כ מ ס יסד אירש כזה מדנקט כו יקבר לא כ מ ק ו ם יאחר לאביו והלך וקכרו קבר
עיין ת ו ס ׳ ו נ ו ׳ א כ ל ס ר מ ב ״ ן וכו׳ ר נ ר א ה כחוש האופן וי״א ד ו ק א ק כ ר כנין אכיו יכו' ככור משים עילמית
דהעיקר כ ק ״ ע ל ה ו ר י ח לנו רלסון א כ ל נ ח נ ו הדאות
כיון ר ט נ נ מ א והרמכ״ן כתכ שרי עולם קרקע אבל
ד כ ר י ס ר מ כ ״ ן ולזה פ ס ק החוצכ ש ה י א ק ק ״ ע ר נ נ ר הס
אסור ע כ ״ ד • ק ״ ע נמי אכיי אפי׳ ככור משים היא
לאוחס סכרא ה ו כ ח נ ו דלשו; א כ ל מ ו ר ה ו כ א ר ה פ י ס ־ ן
רפויי מרפיין לכאורה של ה ע ו ר דבריי פשטי והנה
אני נכוך מחר כה ובאמת וכאמינה לה יקרא חפצי
הכיא תכריתא כצורתה שהרי ואין כ ר י ר ה כ מ א ן פ ס ק
כזה שהרי כ ב ר ה י פ ח נ ו לעיל שדברי ה ס ו ד ייתר וייתר
כלשון ה ח ו צ ב ושוב ה כ י א תשני ד ע ו ת ת ל ו ק י ת ו ה ו א לא
נוטיםלרכרי סחיס׳מרברי ה־מכ״ן ינחננו כ מ ה ט ע מ י ם
הגמל לכללט חזרנו כהכרח וא״כ ד ע ת ו כלל גילת
מ ס פ י ק י ם כ א ר ״ ש נ ט ח ו ת ו א ״ כ מ ה כ ח ו של מ ר ן ל פ ס ו ק
א ח ר ו נ ת ע י ק ר ו כ מ ״ ש ה ר י יר מ ל א כ י ד ק פ ״ ט הסכרא
ה ת ו ס ׳ ו ס ר מ כ ״ ס שלא דנפשיה כהרמב״ן נגר מסכרא
ו ע ״ כ ו ע ״ ג כ א ו ר ך ולא ד מ י ל ס ת ם ואחייך מ ת ל ו ק ת ע״א
ולומר ז״ל ה ו ה מ צ י נ ן ל ר ו ח ק י א נ ס ש י ן ולמר; כמנהגו
לא ועדיין שפסק הברייתא ס פ ס ק הסתם תוא דהכא
כצורתה הכריתא לספיקא ופשק נפשיה מחית רלא
פ ר י ר א לן פ י ר ו ש ה ו ע י ק ר ה ה ל כ ה ת ל ו י ה כ פ י י ה ב ר י י ת א
ידאס סדינים פשורשס יסיא המעיין שהוא על וסמך
ומון שכפי' תכרייתא ע ש א ׳ כ' ד ע ו ת חלוקית א״כ ה ס '
סגאון מיילנא רעחו כיה אכל דכיי לגליח לא רצה
ע י ק ר ו א ״ כ נ מ צ א ש פ ס ק כ ת ר מ כ ״ ן ז״ל ו א ״ כ האחרונה
ו״ל ק ו ר ק נ ג ר ו ן ל פ ס ו ק כ ה י מ כ ״ ס ו ה ו א פ ל י א ה נ ש ג כ ה
ראש תמסי״ם למעלה ה ת י מ ה ככל אשר אנחנו תגדל
והדבר צא״ת •
,
ס ר מ כ ״ ן א מ ת ר ת ׳ י ד מ ל א כ י זי״ל ש ס ת כ י א מ ש ם כרעת
אתתשלישיתכאשדחוננורהנחינ' ד והבאת סכלל כ נ ״ ה ג מ י י ד סי' ק כ ״ ג ה ג ״ כ אוי ס״ז ריס הרב.
)היא רביעי' ב ד נ י י נ י ( א ו ת ת ש ה ק ש י ת ם
קדם כאחרונה שמכיא הפוסק ס' ראם אלא איוו
כפי א ל מ נ ה לכ״ג נפל תכית עליו ו ע ל ששנינו כאותה שאיחרו כ פ ר ק שפיר למרינן ד מ מ ה רבו אה״ן בזמן
התמיהה רכה וע״ז מתיבמת ולא אתיו חולצת בת
שכחכ סברתם היכא אכל ל א כויתיה דפוסק נראה
כ ״ ת ה ע ״ י ד ל מ ח לא נ ח י ר ה ל ה ת י ב ס מ ס פ ק ס פ ק א אצל
הטור יהיה .כן נ מ ל ט ואם ע״כ קדימתם סדר כפי
מתה מ ת י שמא היא מ ת ו כ' כ א ח ד יאם כזא״י ספק
רידאי נוכל ל ו מ ר ש פ ס ק כ ת ת י ס ׳ ו מ ה שהכיא מקושיין
ואנא נייל עיון לקושיא הלזו והוצרכתם קודם
ה ר מ ב ״ ן כ א ח ר ו נ ס מ פ נ ו ש ס י א א ח ר ו ן כ ז מ ן ו ע ו ד יש ס׳
כיורד כרשות א מ י נ א לכו כ מ ס י ל ה נפ^אי סיס דהטור דאס אמת כהרמכ״ן פסק דלא להוכיח
עיון גדול • איתה שכמקוס שהציכתס רכס
אכל הרמכ״ן כתכ מתכ סיה כסברתו לפסוק חפץ
ה ל מ ו ד גדול ואלוצי ו י א ה ה י ת ה לסצי־יכס נאה יותר
ש ג ם כלל זה ה ו א מ ו ס כ ם ה כ י א א י ת ו ס ר כ י ר ״ מ וכמו
שנעלם מעיני כבור ת ו י ת כ ס הע״י כ מ ה ו כ מ ה מקצועו'
וגס אחרון כזמן שהרמכ״ן וכפרט ומדלא כתכ שם
שכהלמורינוהקדיש ואת אתרונים הלא כספרת' גיולית ו
ש ת ם ר כ ר י י ח י ד נ ג ד ת ת ס ' י ת ר מ כ ״ ם יש ל נ ו צ ת ח ל י ט
ת י ת ם שולחים מ א ר ץ מ ר ח ק קושיא תלושה וקלישה לא
כ ס ת י ס ׳ ו ל א כ ס ר מ כ ״ ן ו ע ו ד יש לי ל ס ו כ י ח ש ל א שפסק
כזאת;
שפי' הברייתא הרמכ״ן כסיית שהרי כהרמכ״ן פסק
אל א ת ת ע ל תלותית א ח ת ואכתכם ואס אכטם חיצכ לאסור גם כרשכ״ג פסק כק״ע
תפס ר ע ת ת ר מ ב ״ ן ל פ ר ש ת ב ר י י ת א ^ ב ק ״ ע ר א ו י הטיר
שסקשי כ י כ מ ו ת היא מ ת א׳ ה מ ק צ ו ע ה א ׳ מכל ז״ל כ כ ל הרמכ"; כדעת לפסוק כרשכ״ג היה
די״ט ע ׳ א עלר״ש מדתני י ש ס א ר כ נ ו ל ע י ל כי אחרי וכמו משתעי קא כי ד י נ א
י מ ן ס י כ ו ס וחיי ר״ש פ ו ט ר כ ש ת י ת ן פ ו ט ר מ ן תתליצס אוסרים ק ק ״ ע ש א י נ ו ח ל עליו איסור לעולם אפי׳ שאנו
נ מ א י ע ס ק י נ ן ד נ פ ו ל כ כ י א ח ת ור״ש ס כ ר לת כר״י תנא א מ ו דין ס י א אוסרים איהץ מ ש ו ס כבור חנו כנעכר
סגלילי ד א מ ר א פ ׳ לצמצם ופדש״י ור״ש ס ב ר ח פ ׳ לצמצם
ג ם א כ נ י ס ש ע כ ״ פ ראוי לחול ע ל י ת ם ח א י ס ו ר שנאסיר
כא׳ יליכא תרח רחיהוי א׳ יעי״ש תרי כ׳ אחים מיתת
פ ס ק מ כ ל וכל כ ד ע ת ומדל א פ ס ק כרשכ״ג נ ר א ס דלא
ד ח ש ש ת מ י ת ת כ׳ כ א י ה ו א ר ו ק א למאן רס״ל כר״י סגלילי
ה ר מ ב ״ ן ז״ל כ ״ ז א נ י מ ו כ י ח ש ה ט ו ר ל א פ ס ק נ ה י מ נ ״ ן
א פ ש ר לצמצם א כ ל למאי רקי״ל כ ר ב נ ן רם״ל א״א לצמצם
ש כ מ ע ט נ ר א ה כ ד ו ר אצלי א כ ל מ ר ״ ן ז ״ ל ע ס ש ב כ ״ י ער
לצמצם כי אי א פ ש ר למיתת נ' כאחד לא חיישינןכלל
ותו ל״מ • המקורות לא גילת לני ד ע ת ו א ל א ש ה כ י א
ו א ו ח ה ש א מ ר ו כחולין דח״ל ע ״ כ כגון שית פירש ל מ י ת ת
בסי הקצר ה ב י א ה ב ר י ת א כצורתה כלשון ת ת י צ כ עכ״פ
כזה אמרינן אפשר וזה לחיים ד נ ר א ה ר א פ י ׳ נ א ו נ ן ר ק
א מ ת שלא מ א ר ה לא כ י ע ת ה ת י ס ׳ ו ה ר מ ב ״ ס ולא כ ד ע ת
דהרי כ נ ק י ד ה א ח ת מ מ ש אמרינן זה פירש למיתי לצמצם
דהוא מורה על ע כ ״ פ כתב התוצב ה ר מ ב ״ ן ו״ל א כ ל
ו ז ה ל ס י י ם מ ה ש כ א מ ת א ״ א ל צ מ צ ם כ כ ר תי' ת ת ו ס ' ש ס
גכוה ו כ כ ר ר א י ת י ל ה ר כ שולח; כ ד ע ת הרמכ״ן ק״ע
הנ״ל כאופן ליתים שהיא פ־ט אמו רתחת דקרא
כלשון ה ח ו צ כ ולא למת כתכ מ ר ן ז״ל רתמה על שם
עצים תות אליהו ויאמר שבצמצוס לאס יכא אצטריך
והניחו ס ר מ כ ״ ם כ ד ר מ ככל ס׳ הקצר כלשין הכונס
אנפשיס ומיקיס דאיסו רחיק לקרא יש־קיס עוכרא
מ ת מ ה וככר ראיתי כאתרונים י ל ע ״ ד שפיר ק א פצ״ע
כ ד ב ר י ה ם א ש ר כ ד כ ר י ה ת ו ס ' ה ל ל י מ י נ ח נ י ח א לי עי״ש
כלל ש כ א מ ת פ ס ק מ ר ן נ ס י ר י ן לי ד כ ־ י ם ולא פקפוקי
מ ת ל ו ק ו ת ן של ר כ נ ן ו ר ״ י ה ג ל י ל י כ ב ו ר ו ת ד י ״ ז ר ל ר ״ י עיקר
ה מ א שים פירוש כ מ ו כלשון ה ח ו צ כ מ ב ל י כסחם זס
נ פ ק א ליה מ ק ר א ד ה ז כ ר י ס לס׳ ולכן ס״ל א פ ש ר לצמצם .
הטו•־ ס א ו ד א י ק ו ר א ב ג ר ו ן ל פ ס ו ק כ ה ד מ ב ״ ן ובן שעשה
ו ת מ י ה לי ל מ ה ל א ה ק ש ו כ ג מ ׳ ה א י ו ת ז פ ר י ם ר פ נ ן מ א י
ר ק ד ק ת י כ מ א ו ר ה ג א ו ן מ ו ה ר ״ א מ ו י ל נ א ז״ל וז״ל ה ח ו צ ב
ד ע ל מ א ק א מ ר רכל דתזכייס לומר ליה דאין עבדיה
ו מ י עין ת י ס ' שס מ ״ ו כ ׳ ד ״ ה איתיכיה וכו׳ אבל ה ר מ כ ״ ן
כ כ ו ר י ת א ש ר יולדו כישראל בכלליה שהרי בחולין ד ק ל ״ ג
ל ל א ל ״ ל ע י י ״־ש נפל
ע כ כ ר ל כ א י י ב א ס ש א י ג ו ק ד כ ת כ
כהמת מ ק א ל ר י א ל ע א אכל לרבנן רתתס־ס״ל אכל הוא אסור ע כ ״ ר ה נ ה דכרי תגאין ס ל י ע
י א יז״יז ש ס
" כק״ע ל ; צ
דכקרכס וצאנכם חייכת בכבודה מסך קרא השותפין ק מ ה י ס יהילכיס ל ה י מ ס כפירוש לפרש כ פ ס ק מר; ו״ל
ע ל ת י ב ת ס ח י צ כ ר״ל כתרמב״ן שהרי רמז שפסק י״ל
לשון"
עה כ ר ך י ע י דומי סימן י׳יח
מ י ל ת א דלי( ש כ י ח אינו נ כ נ ס כ ס ו ג ס ״ ס ו כ ״ ז הא׳'הוא ליה לסין דרשי לשון ר כ י ם ו ד ו ח ק ל ו מ ר ד ר ב נ ן ר ה ת ס
כ ו ת כ ל ד ע ת ר״י הגלילי דס״ל כ מ י ת ת כ ׳ כ א ׳ אמרי׳ אני יש־אל דרשי ליה ר כ ל דהכא ורכנן כפדטוט רכים
כ ה ם אפשר לצמצם עכ״ז .א ס לא ראינום כ ש ע ת מ י ת ח ס דוחקיס ו כ י נ ו י י ייל יתיישבו כ מ ת ה מ ש ב י א ח י ו ס־' כ י ח )יעיין
נכצס כ ס ו ג ס פ ק לומר א פ ש י מ ח י כ׳ כ א ׳ כי ג ם אינו ה ת וי רחילין שכתבו רבנן בתרא׳ ה ל א כ ס פ ר ת ס ( א כ ל ע ם ד ב ר י
ח ס י ם כי כאחד מתי כי ודאי ל א ד״י הגלילי מ ו ד ה הכי'ל א י ן כ א ן ק י ס י א כ ל ל ד כ א מ ת ר ב נ ן ס ״ ל כ ר ״ י ה ג ל י ל י
לא כי הס כווהייהו דקי״ל לרכנן אכל לא ש ט ת רהזכריס א ת א ל ה י כ א דיצאו כ כ ת א ת ת ל ח י י כ א ת דקרא
מ ה ק י ץ ) י ע י י ן בית שמיאל ס פ ק וס אפילו כחלום להזכיר כ ב כ ו ר ה אבל ה י א לכשיבא אליהו ויאמר ויכרר שניהם
א י א ע ס י ' א ע י ח ס ' ק ר' ו ע י י ן דרישת א ר י שם מיש ע ל י נ י י ו ילפ•
עיניני דיות ככת אכל א ק שכן ת י ת הצמצום לט
הטיל כ ש ו י ש ם לא ה א מ ו ר ו מ ו ו כ ר א י ל ו ר א ו ו נ ר י התיש' ו ב כ ו ר י ת
מ ת י י כ י נ ן ליה כאתר לא י י א י ן שיצאו כ ׳ ראשיהן שאנו
היו כ י ת ב י ס מ ה שכתבו ורוק היסב( :
לצמצם אפי׳ כ י א ו ת העין ו א"א טועים אנחנו •מדאי
היא איתהשכ׳ המרדכיפ׳החולז '2ה מ ק צ ו ע ה ג ׳ כ י כ נ ן י כ י י י שמום א״א לצמצם וכמו שכתבו כללוקי״ל
ס י ' כ ״ א שנשאל ר״ת ע ל מ ע ש ה
שם כחולין ו כ פ י ט שם כ ע י ק י ה פ ל ו ג ת א רככודי' התיס
ש נ ה ר ג יסודי א ח ד ו ת נ י ת א ש ה וכן ק י י מ א וכיום שאירע
קי"ל העלי יכייי סמים ל מ ע נ י ה ם יזו ה ל כ ה האריכו
האח ועמד אייה מ ח חחילה הכן וספק מת שנהרג
י א ״ א לצמצם יכייי א י ס נשאו ונתנו ד ק י ״ ל כ ר ״ י כיכנן
לגכי היכס אתותה והויא ליס מספק האשה וחלץ
מלכי שפסק הגלילי וכן כ ת כ ה ר א ״ ס כ פ ס ק י ו י ה י ״ מ
א ח ו ת חלוצתו א ח ו ת ח ל ו צ ת ו א י ח י א ח ר י צ ה ליקרו ספק
דכירי שמיס כרבנן כיעייין כ ת י כבורות וביכורים איתת
דרכנן לקולא מדרבנן יספיקא חלוצתו דאתות מספק
ע ו ר ז א ת ד ג ם כידי א ־ ם פ ס ק כ ד כ נ ן מ ע ו י י ן כ ת ׳ רוצת
כרוך פי א ע " ג שיש ל מ נ ו ת ו ל ה ת י ר א י נ ו רטנו ותשיכ
דקי״ל מ י י נ א כ ל ס ו״ל הדיש משם כתכו סתוס׳ וגס
דהא ככמה מקומות לכתתילה מעשה לעשית רשאי
דופסק היכא אפיי ע י ״ ס יהדי אדם ג ס כידי כרכנן
א ש כ ח י נ ן ר א פ י ' כסייס מ ח מ ר י נ ן רכל ם ״ ס דאורייתא הוי
ה ס פ ק כ״ס לבית דסיכ לא יכנס כ ת ר קי״ל ההלכה
כגון ס פ ק א ח ר א מ ד ר ב נ ן כגון ככידות ס י ף פ ' אלו מימין
עד כמיחלט לצמצם א״א חכמים שככר אמרו הכא
וכפי אלו ט ר פ ו ת יכו׳ וכוי המקשת ופי כ ה מ ה וטי
מ ס פ ק ואיך א ת ם להפריש ט ל ס לעצמו שלא ל ה צ ר י מ
ר כ א רכר וכוי ו כ פ י ' יוחסין רעייה ע ״ כ א מ ר סדקפא
ד א פ ש ד לצמצם ש מ א מ ת י כ׳ אחי ורעי סע״י אימריס
וכוי ו ט י ו ש א ל ת י א ת פ י ר ט ת י ו א מ ר ו שאין ד א י י תירה
יחנן לסעדו : כ א א ד מ ה שלא •
להייא דכתרי ספקי ע כ ״ ד יעש״כ הרי מעשה לעשות
דטומטוס המייכי מימין שהביא ה א י דפי אלו בגין
שכתכו התיס׳ הוא איתה '2ה מ ק צ ו ע ה ב ׳
ד״ה ד״ט ע ״ א ככנירות
דרבנןי־כנון ופן ס פ ק א מתייבמת ואינת וכוי רתולצת
ד כ א י ת ה מ ש נ ה א פ י י ר״י הגלילי מ י ד ה דאינו ניתן מאן
דרבנן מספיקא לעולם גם א ס ו ר ה לו חלוצס אחוח
כאחר ק ת נ י ויצרו כ׳ ראשיהן לכסן מ ר ל א טלת את־
ו כ מ ״ ש ח מ ר ר כ י י״ל ו מ ה שקיל כסייס ד א ו ר י י ת א דסוא
אתת ככת שיצאו ראינו רלא כפ׳ כ׳ ו מ ק כ־קתני
תרצו יותר מ כ י ע ת א כ ט ת ח א כ מ ו יה :
לא א מ ר י ׳ כ כ ״ א יצאו א פ י ׳ לר״י הגלילי כיין ד ל א מספק
רסן סימן כ' תהי ע ל ה שמוהרימ״ט ת״ב אמת
הגלילי היינו ת נ א דלא כר״י כגמ' מאן ימ״ש סכית
רההיא ו ד ת ה כל י א י י ת י ו ו כ ת כ דהמרדכי
להחמיר טיכ מועט כספק ס ״ ל לר״י ה ג ל י ל י רמ״מ
רהוו להם ה מ ק ש ה דרך אתר ופי כ ה מ ה רטומטוס
ו ר כ נ ן אפיי זה ל א צריכי לעצמו שני טלה ילהפריש
ד ם ת ר ן כיעויין כרכריו כאורך וכן ה ה י א ש ר ק פ א תרתי
צריך ל ה פ ר י ש ט ל ה דניין ר א ״ א לצמצם נ כ ל א ו פ ן אינו
ש א נ ו ר ו צ י ם ל ה ת י ר א י ן כ י ד י נ ו אלא ח ד ס ׳ ו כ ן ד ח ה כשעה
אופן ואפילו דלא נתחייב נלל לשוס שני ל ע צ מ ו ו ל א
רס׳ כל ש א ר ה ־ א י י ת דאין ל ה ס ע ר ך ו ד מ ו ת ע ם א י ח ה
כלים כי א ם ל א פ ק י ע י א י ס ו ר א ד ס ' מ ו ע ט מפסדינןליה
חליצה כ י ע ״ ש כדבריי ה נ ה ע ל יה נ א מ ר מ ל כ ד אתית
ה י א ד ע כ ד י נ ן ה ר י ע כ ״ י ר ב נ ן דקי״ל ט י ת י י ה ו לא חיישי
ש מ ו ה ר י מ ״ ט י״ל נ ו פ י ה א ח ר ש ח ר פ ה ל ה ק ש י ת ע ל י כ י נ ו
מועט הגלילי דחייש לסי י א פ י ׳ ר״י נמצא כלל ליה
ר כ י נ י כ ר ו ך י״ל מ ק ו מ ו ת ה ע ל ה שלא הזכיר כ ר ו ך ז״ל
להחשיבו שני ל ע צ מ ו ה ו א ל ה ח מ י ר ולא לאפמשיטלה
סייס מאכיתינו ה מ ס ו ר י ם כידיני הללו ל ד ח ו ס הכללים
למעכ״ת פיש״ד ל ה ק ל וכ״ש ל פ ג ו ע כ א ש ת א ח ספק
לקילא ו ח ־ א כ ד ר כ נ ן ל ק ו ל א א ל א ל ה ע י ר לכ באורייתא
די״ט דנפלו כ׳ כ א ח ד כיכמית שאמרי והתם הע״י
ה מ ע י י נ י ם ש ל א כל ה ד ב ר י ם שוים שהרי כ מ ק צ ת מ ק ו מ ו ת
אי ה ו ה ע ו כ ר א ס מ ת י כ ׳ א ת י ס כ א ת ד היינו יכפרש״י
כ ס ס וציין ל ד ק ד ק ככל היוצא כ ס ס וכל שאינו התמידו
כבירור ה ד ק ה י ט ב כ ה א ה ו א ר א מ ר ר״ש ס״ל ודקדקנו
כידינו שמסרו חווי־ים ל כ ל ל ט אנו היי להם דומה
מ ט ע ם ס פ ק כגון אפשר לצמצם א כ ל נר״י הגלילי רס״ל
ו ק ב ע ו כ ה ס מ ס מ ר ו ת ע כ ״ ד והפריית יו״רסי' רבותינו
כ כ י מ ר הוא מילתא דלא כ' כאתר מיתת שלא ראינו
מ ו ה ר י מ ״ ט הללו דכרי כללי סייס א י ׳ ח ׳ ה ב י א קנ״ד
ולר״י לרכנן אפי׳ ל ה ת מ י ד תיישינן ל ס שפית כלל ולא
ש ע כ ש י ו אין וסיים ו כ ת כ וזיל ידכרים כריריס ה ם א ל א
מתמרינן מ ו ע ט של א י ס ו ר ספק לאפקיעי להחמיר
להתיר משום ספיקות ה ב ת י ם מן הלכ א ס שהםקרוכים
ו ל ה ק ל כנדון דיין אפי׳ ר״י הגלילי מ ו ד ה דאין א נ ו חיששין
ארם לטעות כ א ן ש ב נ ק ל יכול ודומים לאלי שנתבארו
ל ו כ ל ל ל ע ש ו ת ו ס פ ק ו כ ן כ ת ב הריין כ פ ״ ק ד כ ת ו כ ו ת ע ל
אתם כענין א״כ א ק ס גס א ״ ד ו״ל תספיקוח כענין
לאוסרה דנאמן מצאתי פתות דהאומר פ ח ת סהיא
ל א ס כ א ת ם ע ל י ו סיים סהולדתס רמתי כ ' כ א ח ד הספק
אלא חרא ספיקא כ ה ן רליכא כאשת ואוקמיה עליו
וראיה כ א ש ־ הורונו רכוחינו שלא ל ת ן ס פ י ק ו ת דמוח
מצית ולא לשונם הלכות יזה נסתי כמקצת ואיתא
א ס ל א נ ט א לי ס מ י ך ו נ ר א ה ה ר מ ״ י ן י ת ע כ ד מדעתני
עץ ספק רמסת מוכת ת״ל תחתיו ס פ ק אם אמרת
כ ד ו מ י ן לו א כ ל ה א מ ת ל א ה י י ת ם י כ ו ל י ם ל מ צ ו א איתי
וכתכ ע ״ ז סר״ן דלא סתום עץ פתחה דמוכת איש
ג ר ו ע ו נ פ ש ־ ו כ א מ ו ר כ״י ספק נשאי כי ה ו א ל כ ד ו
פתחה דמיכת ע ץ מ ש י ם דכירוש׳ מ ו כ ח תא גרסינן
אומר אפיי ל י ע ת מ ו ה י י מ ״ ט ש י ח ה יאיית המרדני אט
דלא שכיח ע ץ מילתא לומר רמוכת א ל א שיש פתוח
לומי ומת ליחות א כ ל כ ש א נ י ל ע צ מ י יש לי ע כ ש י ו מ ה
ה י א ולא חיישינן ל ה ע כ ״ ר ע י ״ ש -ה ר י ל ס ד י א ד כ ש ס ס פ ק
ושעיי ואיכן ויאכן עומקן ויומן מיסיימ״ט יכיי
דחיית
38 לח
£י סימן י״ח יעל כרך
להרב ה נ מ ק ״ י ז״ל מ מ ר ר י ם ה פ ך ד כ י י ו ישי״ר ורכרי ה מ ה פתיתי״ת כאר״ש נ מ ת י ת ויען שאץ הפנאי דחיית
ב י ת ש מ ו א ל ז״ל מ ״ ש ע ל י ו י י פ ה כיין אישר ח י ל י ה : מ ס כ י ׳ ל א א ע ל ם ע ל אדיש מ ד ב ״ ר א ך ב ז א ת ל א יכולתי
ששיהריטכ״א הרואה אנכי ההתכיעית ואחר כשעאחרא ג ם ע ל מיהרימ״ט גם ואשתומם להלום
כארץ ת ל מ י ד ו י״ל ל א י ח ד ש ה ה י א יהנמק״י של ברוך שלדעתי י ת מ ע ט מ ן ה מ ע ט ן דינו ע ל רבינו
דבכורות ושל כ ת ה ק ו ר מ י ן ה י א שהרי ע ל א י ת ה מ ש נ ה ברוך כ ר מ י ה ו בצלמוה ו א מ ש נ ה ע ר ו כ ה ב י ב מ ו ת רבינו
ר ״ ט ב ב י א מ ו ר י ו שילדו ב ' נ ק מ ת ייכר א ו כ ' נ ק נ ו ת וכי דכ״ג ע ״ כ מ י שקדש א ח ת מ כ י אחיות ואינו י ו ר ע איוה
איכא פלוגתא ד א מ מ ' דאין כ א ן לכהן כלום ב י ה זכרים ק י ד ש נ ו ת ן ג ט לזו ו ג ט לזו מ ת ולו א ח א ח ר חולץ מהם
ו ה ט ו ר יו״ד ס י מ ן ש כ ״ א דרש״י ו ה ת י ש ' ו ה ר ״ ש ררכוותא לשתיהן היי לי כ ' א ח י ם א ח ר חולץ ו א ח ר מ י ב ם ק ד מ ו
כמה דאפילו ראיכא ס"ל והראכ״ר ס ו ׳ ה ' ביכורים ו כ נ ס ו אין מוציאין מ י ד ם ופרש״י חולץ ל ש ת י ה ן ד ל א י ר ע
דמון דלא מ פ ס י ד מורי לעצמו מפריש ט ל ה ספיקוח איזו ה י א י כ מ ת י ו מ ח ל ץ ח ד א י י ב ו מ י ח ר א ל א ר א ח י ת
ל מ ה ל א יפריש ייתקן ל א פ ק י ע י ל א י ס י ר א מ נ י ס י ה ר ח כ ״ ס וכוי י ע ״ ש ו ה ר י ט כ ״ א כחייה מדרבנן אסירה חלוצתו
י״ל ח ו ל ק ל ה ר י א י ס ״ ל ר א י נ י צריך ל ה פ ר י ש ט ל ה ל ע צ מ ו דאפילו א ס כחיי לשם ק ״ ק ד פ ו ס ליוירני ס ו ס י ף י כ ת כ
כתב וככ״מ ככ״י ומרן ספיקות ל פ י שיש כ א ן כ מ ה ה מ ש נ ה רלאת נ יק ר ס ו כ נ ס תצא ידקדק מלשין נשאת
ו נ ק כ ה כיון דכשלמא כ כ ' זכרים הרמכ״ם ט ע מ ו של וכנסו אכל כ כ כ א דהיו לו כ ' אחין ק ד מ י כ מ ו רתני
יפרוש ג ס מעשת לכהן ולעשות דצריך ל א פ ר י ש י ט ל ה נ א ת ר ל א ת נ יק ד ם י כ נ ס א ח ד שחלץ מ ז ה נ ר א ה ר א פ י '
ל ע צ מ ו א כ ל כ כ ' ז כ ר י ס ו כ י נ ק ב ו ת ו כ ו ׳ כיון ד א י ן כ א ן נ ד י ע כ ד ייציא ו ה א ר י ך ל ת ת ט ע ם כ ר כ ר דכיו; ד מ י ל ת א
מאחרדתרי כלים ל א אמריי דיפריש ט ל ה ל ע צ מ ו לכהן אשית גרושה חלוצתא ט ו גזרו כ א ח ו ת דפיסוס היא
דעת נינהי ומהאי ט ע מ א פ ס ק ו כס׳ הקצר נ ג ד ספקי להוציא לגזרתם ככרת ע ״ ז אלמנת שהיא דאורייתא
והטי נכין ע ל י ה ם כלה נ י רכיותא א ס ר כ י ת יסראל ספיקא א ף ע ל ה ס פ ק ואפי׳ ב ד י ע ב ד כל תיכא דאיכא
כ ט ע מ ם ונימיקס ד ה ס מרויתיס בירר דברי ה ר מ כ ״ ס מכיאד באר את״ד יעו״ש הרי באיסור תחתיו שהיא
הנורא מש״ל ש ס סו' כספר גאוננו ומורנו עיש״ב ד ל א וו ב ל ב ד ש ל ר ב י נ ו ב ר ו ך ב א מ פ ו ר ש ב מ ש נ ה היטב
ס ל ' מ מ ר י ם ת מ ת ע ל ה ר מ כ ״ ס ז״ל י־אילו ה ס פ ק י ת ה ס אלא א ח י ת חלוצה להריא ס פ ק סהרי א ס ר ערוכה
ל ה ת מ י ד כ י ע ו ״ ש כ א ו ר ך ע ד ש כ ת כ רכל ימיו הית סייס נשאת תצא הפך בדיעבד אם סאפילו נלמד אדרבא
בדברי ה ר מ כ ״ ם הללו שהרי מ צ ט ע ר ע ל זה ע י רת מ ה אם א ס ר כי נ ר א ס לו ו״ל כ י ס ו א ל א מ מ ה שהית
ב ה ׳ ב כ ו ר ו ת פיית כ ת כ ל ה ד י א ד ה י כ א דילדי ב ׳ נ ק ב י ת רלכתחילה למנות ולהתיר א ל א וכתבדיש לכתחילה
הזכרים ס פ ק בכור וזכר א ו כ ׳ זכרים י כ י נ ק ב י ת ה י י אין ראוי ל ה ו ר ו ת מ ע ש ה והרי ה כ א כ מ ת נ י ' ה י י א ס פ ק
ס פ י ק ו ת ס ר נ ה מ ו ל י כ ן ל ק ו ל א אף ולפי מ ״ ס רכל ד א י פ א שיו ר א י נ ו י ו ר ע איזו מ ה ן קידש ד א פ ש ר חליצה אתית
כ א י ס י ר א ה כ י נ מ י נזיל לקולא ויהיו ת י כ ר י ס תילין י ־ א י ס ש מ י כ ם זו ק י ד ש וברין ע ב ד ו ר א י י ה לי ה י א ו ה ת ם ב נ ד ו ן
קדושת טהורה ראית כיה בהמה סאני בכיר ואולי דאפשר מ ת הבן ברוך הויא ס פ ק א ח ו ת חליצה רבינו
ה ג ו ף ו מ ש ו ם ה כ י ה ח מ י ר ו א ף כ מ י ל ת א ר א י כ א סייס כי ועב״ז א ח י ת א ש ת אביי ראיית לו יהייא א ח ד אביו
בכרת שהוא בחוץ קדשים להקריב ליתי חיכי רלא הר־טב״אאפייכ־יעבר אם תכן ש א י נ ו מ י ב ם ו ד י י ק ל ה
החמירו הגיף לא קמשת ח מ ו ר דאין כ ו אכל בפטר כעין דאורייחה א ט י אתית דהוי משום נשאת תצא
ו ע י י ן ת ש ו ׳ מ י ה ד ״ י ן׳ מ י ג א ש ס י ' ל ׳ ש י ש סייס במקוה שנראה י ח י ד דינו כ א ד ס פ י ק א דאיי־ייתא ו ע ם גרושס
ק־וכ לרבדים אלו עי״ש הרמב״ן הנ״מ כס׳ לקיטוא שוס שהרי לא ראינו דברי יחיד הריטכ״א ה ס דרכרי
שהרי לרעת כ ״ ע לאומרו וחילוק ז ה א נ ו מוכרחים א ח ד מגדילי ה מ ו ר י ם ו ב פ ר ט ר' ע מ י ד י ה ה י ר א ה ה ר י ״ ף
ד א מ ר י נ ן דצדיך ימןכה יכריס רכבי ט ע מ א להרא״ש ו ה ר א ״ ש ו ה ט ו ר ש ב י א ר ו ד י ן י ה של ה ר י ט ב " א והרמב״ס
ל ה פ ר י ש ט ל ה ל ע צ מ ו א ף ד א י כ א סייס ה י י נ ו מ ש ו ס ר א פ ׳ כגון כסיטתם גדילי סדאשיניס כשאר חיפשתי גם
ב ת ק נ ת א ולא מ פ ס י ד מ י ־ י ואלו גבו כ כ ו ר כ ה מ ה ע ת י ר ה פלל דבריהם ביארו ז״ל ו ל א והמאירי סרשב״א
ו ה ב י הוי וילדו כ ׳ ז כ ר י ם י נ ק כ ה דינו ש ה א י נ י ת ן ל כ ת ן מרסתס כמעט דמתני' ומהמאירי כסתמא וסתמו
ד מ פ ס י ־ שהרי צריך ל ה מ ת י ן ש י ר ע ה ס פ ק ב מ ר ואע״ג כתריטכ״א מ ת י מ נ א דלא ם״ל ראיס ולא פירש ה ו א
ימות שיפיל כ ו מ ו ם כדין כל ס פ ק כ מ ר ו א פ ש ר ע ד נ ו ד ע ד ר כ ו ש ל ה מ א י ר י י״ל ל פ א ר ו ל ה ר ח י ב כ א ר שהרי
מרןככ״מ ה״ט עכ״ד ב ל א מ ו ס ו מ פ ס י ד ו לגמרי יעיין ה י ט ב א מ נ ם ע כ י ז ה א מ ת כ מ ה ש ה י א כ י כל ש ה ר י ט ב ״ א
ה מ ש ״ ל י״ל : נ ־ א ת דייקי ידאי רכן נכין לרבדיו ו ג ם ז״ל נ ת ן ט ע ם
ריהטאכחיתה ד א ו :ל ת ו ר י ת כ ל י ס פ ק איך שיהיה ל פ ו ם
אל ה ׳ ויאר לני למצוא ד ב ר י ח פ ץ ש ב ד ב ר י ומ^תח ס ג ח ל י ם מ מ ש נ ״ ל ש ד י נ י של ר כ י נ י כ ר ו ך י ״ ל ה ו א על
והנמק״י הני״ל כן ה י א שאפי׳ ת־יטכ״א
נעלמה גס ע ר ו כ ה י ה ד כ ר צריך ישוב א י ך ה י א משנה
להקל דרבנן או כסייס דאורייתא אין סומכין כספיקא
מה אחריי כ פ י הבאים האחמניס ממנו גס מכל
דכמו ו ה ט ע ם כדור ומבורר ו א ד ר ב א א ם נשא־! ת צ א
כ נ ק ל ע ל י ג ל א ח ־ ו ש ו ״ ד להנק״יז״ל כמשנתנו שתיפשחי
ס פ ק ככור כ ״ ט א פ י י ר א ת ר ב ו ב מ ה ס פ י ק ו ת מורי איסורו
ממש כ ד מ י ה ר י ט כ ״ א הני״ל א י ת כ א י ת שכתכ הני״ל
ל א נ פ י ק כיון ד ק מ ש ת ה ג י ף ה י א ו ר א י א מ ר י נ ן א ו ת י ס י י ס
נ ו ד ע שדכרי חידוש כלל שכבר אינו עי״ש א ל א רזה
וא״כ כדיר קרושה שכו להיכן הלכה והוא של א י ס ו ר
שמזה רבו ע ד ה נ מ ק ״ י ו״ל ר ו כ ס ה ס ד ב ר י ה ר י ט כ ״ א
חליצה דרבנן ד ג ו מ א ט ו ס ׳ א ח ו ת אחית כספק דטיחא
בהנמק״יז״ל ה פ י ס ק י ם סאחרוניס לומר קימ״ל העלו
גיור דאורייתא ג ר ו ש ה ר א ו ר י י ק א ) ו כ ל י ת ק י ן וגזור ר ב נ ן כ ע י ן
ו ב י ע ן ש ל ע ו ל ם מ ת כ כ ר ע ת ר כ ו ז״ל ביחיד י ע ן אפיי
ר ת י א ס פ ־ איסור ק ד ו ש ת ג ו ף ה א ש ה ה י א ת ליס ״תיו( א ו מ פ י ה ש מ ו ע ה ו א ' כ כ ״ ש ה כ א ש ע ם ש ל א ה ז כ י ר לרבו'
ספיקות לעילם וספקי אף א ס ת ר כ ה ס פ י ק י ת האיש דכדיו מ ו ע ת ק י ם א ו ת כ א ו ת ראינו ה ר ט כ ״ א ז״ל כ כ ר
וכמ״ש הריטכ״א והנמק״י תחתיו איסיי קאי כספק כ כ ״ ס א ״ ס ע ס י ' ק ע ״ י מ ״ ש שרצה להכין כ ר כ ד י ועיין
י
קרישת א ס פ ק איסור וכיאה ק א ע כ י״ל ר כ ל כ י א ה הריטב״א ודברי המחי״ר ל״מ כלל ואחיי הנמק״י
מתבטלת שאינה אלפים ש כ ה אפיי א ח ד מיני א ל ף
עילמית
עו כ ר ך של רומי סימן י״ח
א כ ל יצא ח ו ן מ מ י נ י ענינינו ודאי כיס ובאופן האי ית י
ע ו ל מ י ת ש כ כ י א ת י ל י י כ ה י ע ת א של ס ׳ א ח ו ת ח ל ו צ ה
ל פ ר ט י א ח ד מ ס ' ש י ם נשיית תצא י כ כ ל ב י א ה ינאםי כהמח בכיי שביין כ״ט ככיי מיין עייפא ידידן
ה ר י ט ב ״ א י ת נ מ ק ׳ י י י״ל י ל י ז י פ ן ח כ ׳ עכי*יכמ״ש קא א נ י א י ס ר י ס א ו ח ו ע ו ל מ י ת ע ד ש י ס א א כ ויפיל טהירס
חתיכה יהיא י מ נ י ו ת א י ז מ ן ק צ י כ ג ״ כ יש י א י ה דשעית אין א ט איסרים ג ו פ ה מ ו ם וכאן ס' אחות חלוצה כו
ל י כ י נ י כ י י ך ז ״ ל י ל י ס י י י של ה ־ י ט כ ״ א ה נ ז ״ ל ג״כיאיה א ס לאיש ה ז ה • כי
ה א ש ת כ מ ח ל ו ק ת י ״ מ יי״י ג ס יייש ס' מאיחה יהיא להרתיכ הדיכיר כיה שמא הכניסיני והוכרחתי
איש כתלמייא איבעיא י ״ ש י ר ״ י כי־׳גי״ש כמחליקת א״א כסייס כ מ י ע ג ו נ ' כמביכחהחר
ו א ש ה ע י מ י י ן מ ה לי א מ ר י ״ ל צ כ ח ד ם פ ק א א כ ל כ ס י י ס ק י י ס כין ו ה ד ו מ ה ל ה ש ג ס יה ה ו א מ ת ל י ק ת ראתתא
י ק ש ה י ה ל א ר" מ היא יהיא י״ל ופשיט מטמא לא ק א ש ט י ל א [ י״ל יכין מ י ה ד י מ ״ ט ס י ' נ ״ א ד י ד א י הר״ם
צלמים ע״כ ישכיי ג י פ י ה ס ״ ל כ פ ׳ כל ה צ ל מ י ם י מ ״ א ס ת ם שאני שאני ב ז ל א י ס ־ ס ע י ל מ י ת ל כ ״ ע ככל אופן
מ ש י ם דהוי סייס ס פ ״ ע כ ־ ו ם יכי' עי״ש י א ״ כ מיתרים ו א נ מ ״ ל כי י ע נ י ! י ה א ר ו ך מ א י ויש לי ר א י י ת ה ר כ ה
ק ש ת מ א י סייר ד ה כ ע י ן י מ א י ק א מ ר ר״ל י ע י ר ר ל ד כ ר י נצא תי[ מ מ ר כ ז ה כ ו נ ס ) ו ע י ן מיתר״י א ר ר נ י ס י ׳ ק נ ״ כ
רנאן כאיסור א ל א לאי י כ י י ר ״ מ מ ד פ ס ן איגרי י״ל ט ח ב כ״ז כי י ה ע כ י ־ ת ! שאיני ודוק( וא״ת כד״ה
י ה ס שע־ת ומניית ויאי שהייימשהינןימחמיינן נייה ב־ילוגין ג נ ו כ ת י יוס וגניבחי נ ח ו ת ה על הגתלים אס
א פ י י כ ס ״ ס ו ה ל כ ה י י י ח ת ה י א ו מ א י י ל א פ ס קינן ה ל כ ה לילה כי ע ו ל ציבור ר כ ה ע ל י מ ה שלא ד מ י ת י ו ל א ע ל ת ׳ י
מיניחיס אנו ילטהיית יכיין משים היינו כייתיה אכיא לקירא בלא כלום א״א ו ע ״ כ ולפטור לכי על
ס ״ ס א ״ כ לא ע כ ־ י נ ן ת י ח י י ס ת י ן ל ה ת י י לטהיסמכח דמ״א א ת ת יהיא מ א י ר א מ י י ק פ' התילץ ראיס כירי
כיטיל מטעם ס א ש ה או את ילאסיי סטסיית את כל ה ע י ל ה ליבום ע י ל ה לחליצה יכל שאיני ע י ל ה ע״ב
מייו נדת ד נ ס א פ ר י ס ו ר נ י ס י כ ר א מ ר י נ ן כריש מצות בעינן א ס לת יחפוץ דתא לחליצה ליבום אינו ע י ל ה
כ י ע ו ש ״ נ ויה נ״ל ג ״ נ ש ה י א מ ״ ש נ נ מ ' ש ם צ ר ע ת נ״ע יכיל ימילתא כ ־ נ א דרבנן אינו דתא אם חפץ יליכא
לא ק מ ״ ל ו ל ד ע ת ר״י מ ״ ר ה ״ מ ר י ע כ ר א כ ל ל כ ת ח י ל ה א ס כד־יפשר לשהייי כ ט ן ה כ ח נ ת נ א מ ־ ה ני היאילא
והר״ן יהרשב״א שהניא הכ״י יהרמכ״ן כחיי הרמכ״ם ק ט נ ה שאינה ל ה ת ע :ר כין ראויה ח ד ש י ם כין שלשה
יי״ע יהתיסיו״ט הכית רקע״ח כשי חידת יהרשכ״א ר א י י ה ל ה ת ע כ ׳ א כ ל חיץ מ ז ה לא מ ש ת י ק ו כ מ ו ש פ י ש ״ י
יל״מ ל י ק לי ס י ׳ קצייא סקצר כסי מרן יפסק י״ל ש ם כ ד ״ ה ה ר י ק ט נ ה וז״ל יכל ה נ ך ־ ז מ ר י ר כ נ ן ח י ל צ י ח
ד א ר י ש א ק א י א כ ל ל ד ע ת ר כ י נ י חננאל ש ד ב ר י י ד כ ר י ק כ ל ס א ת י ת חלוצה ו א ח ו ת זקוקה י ס פ ק מ ת י כ מ ו ת כגין ילא
כה' נדה שקידם מס׳ שביעית יש כ״א הכיאשהמרדט ־•פשי היא דא״כ ל ע י ל ם ע ר י ה ה ת ם משים דלא צרת
ה א ג י ר ה י ה ג ה י ת ש ״ ד י ה כ ־ ע ת ה ר ב שייך סע״בילרעת תיא תלצה בא יביס כיין ד מ ־ א י י י י ת א הלכך תיאסר
-א י י א י כ א תרי ס פ ק י כיה מ א י אסיפא רתתי־יש שם מ ש ה י נ ן ייצא ה ד כ ר כ ה ת ר לשה־יי הנא ראפשי אכל
לקילא ת י ר י ש א י כ א י ה ־ י קי״ל כ כ ל ה ת י ר ה כ י ל ה ס י י ס ו מ ־ כ ר י הה• ס׳ ש ם כ ־ ״ ה ה ס פ י ק י ה נ ר א ה ל ת ־ י א ענ״ל
אלא לאי כ ד א ת ר ן ד י ע ן ב א י ם ו ־ נדת אני ^יסרין א י ת ת ל ה ח כ י ר לעילם כגון ההיא י ר ע י ק דאייה ראם כידאי
ו מ ן י ל א ח י ס י ר ע י ל ם א ״ כ ת י ת מן ה ר י ן ל ה ת מ י ד איסור מ ע ו ל ם לא נ ס ת פ ק ח ל מ ו ד א א ל א ו־אי פ״כ סא דריש
וכיוצא ש ס ו א ה ס פ י ק י ת דם' אתית חליצת איתם ככל שיבואי להתכר־ ולהמתין ע ד נדאפשר היא התידיש
א י ס י ר פ ר ט י אי אישיר זמני כ א י ת ה דג׳ ח ־שיס ה ב ח נ ה ה ע ד י ם ייכרדי ייאמרו לאיית מ ה ן קי־ש ענייו נ י ו ן ד ל א
ליס ק מ ״ ל ח י ־ ו ש א ד ע כ ״ י מ י ת ר מ ט ע ם סייס אי מ ט ע ם כ ר י ר א לן א י מ ת י י ב י א ו י א י מ ת י י ת נ ד ר ה ד נ י ל א מ ש ה י נ ן
ונני״ל חי ודניה פייה מ ט ע ם כיעיל או הטהרות קצי ־ כ ג י ן ה נ ת נ ת ש ל ש ה ח ד ש י ם ו כ י י צ א אס כרכר כי
א ת ר יאין ה פ נ א י מ ס ב י ס ל ע מ ו ד ע ל שורש דין מטעם ה מ פ ־ ש י ס והשתא איסיר יה כ י ו ר נ ס ־ ג י א שם וכל כל
ימחק מכית לבריא יהיי עליי ה כ ר י ת ולהניא יה ס ״ ס ד א ו ר י י ת א אין ג ד ר י כי א ם ב ת ־ ס פ י ק א ד ר ב נ ן ו ל א
י א ו ת ת רפי ב ה מ ה ת מ ק ש ם שהביא ה מ ר ד נ י י מ י ס ר י מ ״ ט אפיי כ ת ־ איס־רא דרכנן והרי אנו גרר איסירי יגיע
נ מ י יש ל ה ב י א ר א י ה מ מ א י י״ל יש ל י ש ב י ד י ״ ק י כ ״ ה ג ריאיס ראפי' בחיסור דרבנן א ס אנו כ א י ם ל ע ג ן ה א ש ה
ר ב ע י שם ח ל מ ו ר א ל ר ע ת ר י ש כ א י ש י א ש ס יישבין ד ה ו י ומן איסירא קביעות ע ו ל מ י ת או שלא נ ו ד ע ולאושרה
איתת דחיקת סייס ו ב ו ד א י ר ה ב ע י ן לא א ם י ק א ר ע ת י ת כסייס ־רבנן ילא מ ע ג י נ י נ ן לה כ״ש איסורא כטלינן
מכעיא מאי קא דמים מן ה א ש ה ראי א ס י ק א ר ע ת י ה ר וראי לא אסרינ; ע י ל מ י ת יוה ה ע נ י ן שאנו דאורייתא
ליה ו א ״ נ ח ק ש י מ א י ק א מכייל לא י ד ע ר ס ״ ס ל ק י ל א יאי פרטי אפיי מפני ספיקא• דרבנן לי־יש איתת אוסרים
י ד ע רר״ש לאילא מ ב ע י א ליה אי ד ״ ש ס ״ ל סייס ל ק י ל ' א י י ס ' ח ס ו ת חלוצה וכיוצא לאי ש מ א א י ס י ר ע ו ל ם כאותה
ס״ל סייס לקילא ו ה י א ח י ס ' ד ר מ ו נ י כ ק ה ו נ א ה נ ו ב ח י ם יכדאמרינן דהיא והיא איתנהי כחקנתא כאחרים כיין
כדיר יפשיט י מ י ת יכהי ואל י מ י ת חייכ י ה י א בעלמא
לאו נ ר א מ י ן יסוא כדור : ע ״ א אלא דע״ר
רכל איש י א ש ת ד א נ י ב א י ם ל א י ס י ס מ כ ח ס ״ ס ראוריי׳
י א י ה לכל ה א מ ו ר ו ב פ ר ט ל ד נ י י רבינו כ ר ו ך וערך• ככל או ח ר א ס ׳ דרבנן חיינן אס נ י פ ם נ א ס ר ע י ל מ י ת
היי שכא ז״ל מ א ו ת ה י פ י ה ח ו ל [ דלייו ע ״ נ
א ד ם י־יאי א מ ר י נ ן כ כ ו ל ה ו ל ק ו ל א ו א י ולכל ואופן צי
את נושא בתי ו א ח חב א י כ ה ונו׳ נמצא נשים על
כ ת ־ נ ת א לאחרים א ח י יאיתנהי לפרטי נאסר גיפס
נאמי ה ע ו ל ם כולו מ מ ו ר ק ו ע ״ ו ו נ ח מ ל א כל אחותו
אי נ א ס י ר ח י ת ם ל ש ע י ת אי לימן קציב א פ י ׳ יהיי א ס ו ר י ם
ע״כ ה א י ן ימה ומלאה כתך להזנוהה חחלל את אל
אילינן כ ה י ל ח י מ ר א כ כ ל צד י ה י פ ן ילכל א ד ם כזיקית
כ כ י י י ע ת ש י כ י זה ה י א מ י ר ב נ ן ש ה י י כל מ י נ י והנה
ולא ס פ י נ ן א י ס י ר א כ י ד י ם • יאי; ל ה ק ש י ת מ מ ״ ש כ מ נ ח ו '
ה מ צ ו ת לא ח נ ו מ צ ו ת ל ״ ת י א ת י א ל ת ח ל ל ו ג ס ה י מ כ ״ ס
ע ״ כ כ ע נ י ! חדש ו ס ם ש ע ו ת זמניות ו ע ם כל וס דס״ח
חכמים הניט כאב ואמיו מ ה י איסורי ביאת כפט״ו
שסרי ליראי קריכ ספק היי דהחם לקילא אולינן
תימב״ןו״לכתשו׳ המ־וחשי׳סיירפ״ד וכויכיעו״שוכ״ב
יי״ד ריש ס י מ ן כ ק כ י ע א דירחא וכמ״ש הכ״ח כקיאינן
נאסיה כ ת כ יזיל שלא היייעה הפלגש כתשו' ה ת י
ו ע י י ן ת י ׳ א נ ש י ש ם כ פ ״ ק ר ב י צ ה ויש ל ה א ר י ך כ ע נ י ן קיכ
א ש ת ל י ש י א ל כ י ט ת א ל א מ מ ר י ס י של י א כ ״ י ה י א א ו ת ה
ופרק
כ ר ך ש ל רומי סימן י׳׳ח
ש י ג ד ל ו א ל א ל א ו מ א י אית לך ל מ י מ י ־ ני ש ם ב ע ם עד נמצא א ח נישא א ח אחיחו ו א ב נושא • דפרק החולץ
״
ובקונ' לכתובות כשי׳ יהושע הגאון כ ע ל פני אתרן ע״כ דמ״א ביכמית כלי ס פ ק • י כ מ ״ ש דש"י עכדינן
הרכהלהשיכ כראיות לאלפים ולמאות ר״דע״ג אחרון ד ״ ה הרי ק ט נ ה ה ״ ד ל ע י ל וי״ל אכל ה י כ ה ד א פ ש ר לשבויי
והגאון בס״ס רמקלינן מאי על חמתו כאס ושפך ו כ ן כ ת כ ה מ א י ד י ז״ל ויצה ה ד ב ר ב ה ח ר ע כ ״ ל משהינן
אור וקני מרן דיש־אל דארעא מאריה המפירסס חייל כ ב ר עדכ״ח נ ל ס י ג י א י ת פ ' ד' אחין מ ד כ ״ ו על
ילה״ס כ ס ׳ הנורא חקרי לב חיו״ר ח״א ס י מ ן היר״ח מחייריןעל ב נ ל שיש נ א ן ח ל י צ ה פ ס ו ל ס ו נ ש י ס ביארנו
ק ״ ל • ה ג ם כי מ י ל א א ת ידו ל ד ת ו ת כל ר א י י ת י ו אותה על מסיירין פסולות שתיהן ואפילו הכשרה
הראשונים ה ע ו ל ה דאין כ ד כ ר י כ ת כ וו׳׳ל ה כ ל ל עכ״ז דברני אשר הדבר הוא ש ה י ס ו ר ה קליש א ״ ד ע י ש •
הרשכייא שדכרי איסודא גילוי ל ה ת י ר ס ״ ס כ א ת ח י ק נתקנה מילקא יאיתיה בתקנחא לעשות המציה שנל
שהאו״ה כ ד ע ת ו אך כ נ ר נתכאר ואין כירור סתומים ימן ה מ ו ב ח ר לא מ ש ג ח י נ ן א ח ר ס י ט י ר ה ס פ י ק ו ת לאותו
יסושע פני סרכ וכוי וכו׳ כולהו ד ע ת ם ל א ס י ר ו ג ם דרכני •ותפסיק א י ש י ר אל א מ ר ח י ־ י ן מ ע ל א ו ת ה מ צ ו ה
כראיו'לאסור ו ע ם שככר העלתי מ ת שישלהשיכ הרכה א ח ר י ת מ ל ו ה ש ל י מ ה יוצאה ו ד א ש ה פ ר ו ע כלי שוס חשש
להקל ונסמוך נ ל ראיותיו מ ״ מ אשינוי ל א ניקום על ל מ ו ה ״ ר ז" ל ׳וראיתי י י ח א י ס ו ר ו ה ו א נ מ ר יפשיכי
הודיע אלסיס י נ ר ו ח נ ואתרי ענ״ד יעוס״נ כאיסורים שהקשה על תנ״ה דרבנן אית ארעא בס׳
ואתא א ח כ ל י א ח ה י י א י ס י י אשר! א ח ל פ נ י נ ו אותנו ה ר מ כ ״ ס כ פ י י .ה מ י בריש מ ס ׳ יה מ מ ״ ש ליסוד קרוכ
והחזירו ומלאכי ואתי חגי זכייה ונתקו ליבום קיא אס הא׳ הספיקית כ ה ס כ' חייל • ו מ ת ק כ צ י ת דמאי
נמצא הכת צית ע״י האי א ח לאיתני אסת איםוי־
א ם לאו ו א ס ה ס מן ה ש מ י ר ס ׳ הוציאו ה מ ת נ י ת הפקר
אח כאשת פוגע אי תורה האי ס' איסור דהספק
עכ״ד לאו ו ה ע י ק ר אשר כידינו תרי ס פ ק י לקולה אס
ל א ו א ״ כ מ י יכניס ראשו להתירם כסייס נגד כ ל ה נ י אי
לכתחילה מ ״ ע אפילו חי״מ שהם י ע ו ״ ש • •הרי ש ג ם
לומר תנז״ל• יאס ע ד א ל ה י ת ע ק ש ה מ ת ע ק ש רבוותא
א מ ר י נ ; ה כ י ס ״ ס ל ק י ל א א ״ ת ק ו ש י ת י י״ל ו ה א מ ח י ״ ר ל א ו
כ נ י ס ה ר י אין שמת כלא ה כ ה ה י א דרבנן וכיון דצרת
המוציא ואמדינן ס פ ק ממון מתייא דכאן הוא שמא
ה כ ת דרכנן • א ש ת א ת לפנינו כי א ם ס פ ק צ ־ ה איסור
לעשר אותו ואין א נ ו מחייכין עליו ה ר א י ה מסבירו
דרבנן אס הוא נ א מ ר לו ש כ ־ י ל ב ד ר ל ו ד כ ר י ה לזה
כמי בהפרשה לעצמו אפשר ואה״ן ראי הוה מס״ס
יסתגל )לכי ר ש כ ת ע ן י ו
ג אריכית ד א ו ר י י ת א צריך או
והרא״ש רש״י לרעת אפשר ה פ ר ש ת •טלה דככורית
״תיכמית ילא תילצית ה מ ס ת כ ל דאיסירי מציה יאיסירי קרושה
י ס י ע ת י ה י הנז״ל היינו מ ת י י כ י ס אותו ניון דלא מ פ ס י ד
כ מ כ י א ר כ י כ מ י ת ד י ך ו מ ת כ א ר שם כ ש י ג י א ו ח י י כ י לאוין גרי-וי מ ו י נ א
להפך מ י ד י א ב ל ל ד ע ת ה ד מ כ ״ ס י״ל כ כ ר ג י ל ה ד ע ת ו
מ ת י כ מ י ת א ם ל א ו מ ש ו ם ר ג ז ר י נ ן אנוו כ י א ה .ש נ י ה .ו ס נ ו ע ס ו א י י ל אתי
• ו כ מ ״ ל • א ל א ד מ ה שיש ל ע מ ו ד ע ל ד ב ר י ה ר מ כ ״ ם א ל ו
כ א ל מ נ ה לכ״ג מ ן ה נ י ש ו א י ן מ ד י ת ע ש ה ו ד ח י ל״ת ו ח י י ב י ל א ו יעשה
ל ח ל י צ ה ר מ י א ו ל א ל י כ ו ס כ ק י ״ ל אין ע ש ה ד ח י ל״ת ו ע ש ה ) ו ע י י ן ל ת ר ב
ל מ ה ליה עלה אתי יס י דכיון ד מ ס פ ק א ד מ מ י נ א סוא
,
פרשת ו ר כ י ם דרך המצות ח י נ ועיין שער ה מ ל ך פיו מסי י ב י ס תל א ת ר י ס פ ק י כדי ל ה ק ל ת י פ י ק ליה ד א פ י ל י ב ס י למהדר
הי׳
עח r.סימן י׳ח כרך של
ישרו מכללת מאי כל מ א י ד א מ ו ר רכנן א ת י א לדעת איך כ ע ו ל ם ויכא לכאן ה י י כיון ש י ח פ ש ט ה פ ש ר ה י ה
צורבא מ ר ב ק א נ א שרו לי ת י ג ר א י ו ב א ב י א ו ר לןלאמר ס ל ק ו י ד ס מ ע י ר זו א ז מ מ י ל א י כ ו י נ י ה נ ו ת נ י ם שפירושים
צייר בראשון סימן תרשב״א אדוננו בגיול דבריהם משעה וא״כ חינח להחסידים שהם מחנרכיס מהם
כ י ע ו י ש ״ ב דדין מ ת נ ו ת כ ה ו נ ה נ ג ע ב ה ויהי אפיי ב מ י ל י לשם ה פ ס ״ ר לכאן חי כוונו ה נ י ת נ י ם ו ה ג כ א י ס שבאו
המדומה ככור או כי י ר ע כ נפשו למלא רעלמא הפס״ד פ ה ט ר ם שיבא ה ס ס י ד י ס אכל מ ה שיגכו כת
תדכריס ק״ו כתן כד״ת ה א וראי אפילו הדיוט וכיוצא לשם רק והגבאים הנותנים כיונת הי׳ א״כ לנאן
קופץ כראש ל א מ ר כך ד ע ת ת ל מ י ד כ ם נ י ט ה ו א ת ם ה ע ם יאין ר ש א י ם ליתן א ״ כ כ כ ר זכו נ ו ה פ ר ו ש י ם הפרושים
מרכנן צירכא תאי כהיות כ״ש ואני אתריש הורוני י״ל הרי ועוד ו ג ס כני כ י ת ס רשאים ל ע כ ב לאסריס
עירו ואל אל שס כישראל ותורה ע ל מדי״ן מיישבי שלהבא רק על מס הפרושים .נ ת פ ש ר לא סי׳ רדעת
מ ק ו מ י י ה ו א ו ב י ת דינו קייס ו ה א ח ד ה מ י י ח ד כ א שער רי״ס סימן כיו"ד ועיין לשמם מה שכבי נגכה ולא
לנטוש יפה כייר מעשה שפיט וכפרט אתי לשפוט שה־י־לו ר ע ת ה ר א ״ ש כ כ ע י א נ ח י י ה כ ט ה ר י וכאסרוניס
המוטל תיוכ מה ודאי ולנחוץ ולהאביד ולהרוס ה א ת ז י ק דיש ש ם ס ב ר א ל ו מ י ד ל א היי ר ע ת ה נ ו ד ר ר ק ע ל
את תלינות כי ו ב י ת דינו להשקיט מ ע ל רבותיו עליו מ ת שבידו מ כ ב ר וקי״ל שיהיה בידו א ת ״ ך לא ע ל מה
רבי ע ל אותם ע ל דרך שאמר יכלה הארץ לשאת לא מ״מ ספק דהוי כנדרים ונהי כמו דדנים בשטרות
ואתר והוא ברור • בבתינו ד ״ מ מ י יה כ א לררותנו ו ה ר י ה פ ר ו ש י ם יכי כ ו המחוק עם דהדין כממיןקי״ל
יחר אל כפרשה לפני כ ס א מ ל ־ כל ה א מ ו ר שהצעתי וכשעה לשמם ד נ ג כ ה ל ש מ ם ו ה ג ב א י פ ה כיוון חחילה
ב ע י נ י י א ם ה ה כ ר ח יביאני ל ה ש מ י ע ב מ ר י ם מ י אני ומי למראה הפסק היה ה מ ע ו ת ע ד י ן לא לידינו שבאה
י מ ה מ ל א כ ת י ו מ י ה ב י א נ י ע ד ס ל ו ס כ א ן כ י ״ ת כי כיתי והחסידים הפרושים ע י נ י נ ו ולא ה י ה פ ה י ״ כ יכו כו
ה א מ ו ר ו מ ד ו ב ר מיצל חני מקיל מחצצים י ה ה כ ר ח לפי נאין לזכות מיד ססרישיס ע ״ כ הפם״ד א״כ היין ע ם
ה מ ח י ק י ׳ כ ח ח י ׳ ד י ש ל ס ם ח י ק ׳ מ ' ק ו ע ו ד ע ״ כ לא מ פ ס ק ׳
: יגונה ויאת תוכתי ואעשנה לא
א נ א ז ע י ר א מ א נ ש י ידוש׳ ל ה ו י לך מ ל כ א כ י יריע וסכרא לחלק טעם דאין דהחס רק כנדון התם ליה
אבל אח״כ מ ה שיתחדש נין מ ת ש נ נ ר ח י ת נ י ־ ו אי
כמקדש ח נ ו ת י שמשו ואחותי ואבות אוב״י
ט ע ם ו ס ב ר א ל ס ל ק ו ד א י א מ ר י נ ן כן ו א ״ כ ב־ברדישכי
כל ק ד י ש י ו ו ג ס א נ א נ פ ש א י ק ט ן שבתלמידי רורודורשיו
משא״כ בו היי ס פ ס ר מ מ ו ן מ מ ש ס ב כ ר יכו ה״נמה
כני מ ו ס ״ ר ה ג ד ו ל ו ה ק ד י ש ה ג א ו ן ה מ פ י ר ס י ר נ ן של פ ל
י להבא • הריוח רק מ נ י ע ת שלא זכי עדיין הוי כמה
א כ ר ה ס ג א ג י ן נר״ו ה ו א ה ת ת ס כמיהר״ר חייס גילח
יעיין ככיוצא כ י ה כ ט ״ י סימן ד י ' ח ש״ק ג ' שב׳ ד ל ה פ ס ד
צרפני לפניו י מ ר י כ ע נ י ת נ י ת י כ ה פ ס ״ ד אשר הראשון
לא הוי כ' מ י נ י ם ו א ם כיוין לזה ו מ נ י ע ת הרייח ממון
וגי שנה תו״כ ויה שלישי ל ב י ת דיני ה ג ד ו ל ש ב י ר ו ש '
כיוון לוס ע ״ ש ו ה ו א ס י י ע מ מ ש לדברינו ד ה ״ נ כן ה ו א
איאורופא בערי לבא ל כ ת ת רגלי ת ־ ש י ם שגור ע ל י
)אמר הכותב עףןון מ מ ה שלא להסתלק ר נ ה י שכיונו
והאדמה חיינו כית ישיב ו ה ע מ י ה ילכינן א ת לבקש
; ת ל מ נ א ס ח ( ה כ ־ ס מ ע
להסתלד כיוונו לא י י (° ' י יי תיק
קשתם דרכי אשד מפני ע י ת המשיונאר י תשם לא
אנן לכן ממון שלהם ש כ כ ר יכו כי והוי ה פ ס ד ממה
גירת ספיר נוסך ל ט ב י ת ישרי י ר ך א מ ו נ ת • ו ק ב ל ת י
יוכו מ ה שככר נפרש רהכ־ לא כיוונו סהרידארעתא
ובאתי פת שיחל״א יתיתי כלינ־ון י ע ״ א ודרכתי מלך
דהוי כלא י ד ע דמחיל והיי כו ה ג ב א י ע ב י ר ם גם י'ל
השרים מעי להמצא ולהת־צה ע ם יע״א אמשטרדם
ככל המקנה והנח ס מ כ א י ע ת א לא ה ק י נ ה ילא כלא
ה ג א ו ן צבי לצדיק א״י תו״ב ו ב ר א ש ם ה ר ב נשיא פקידי
הוי גס עמ־י הפנאי ז ה ה י ה מ ק ו ם ל ה א ר י ך ר ך אין
הגביר הת־יף נר״ו ו ה י י ת י כ כ י ת ו ו ב כ י ת א ת י ו ה ג א ו ן
מ ר ח ק ר כ מ א ד ו א ״ א ל ה א ר י ך מ ח מ ת הוצאו׳ ה כ ״ ד ולזה
ד כ י ע ק י ב א נ ר ״ ו ה ס ס י ו לי א כ ש נ י א של ח י כ ה כ ח צ ר י ת ס
ק צ ר ת י ו ל ד י נ א ה י א ה נ נ י ! כ ע י ה ״ י כי ת מ ע י ת ה ו א שייך
אארעא וסד כ ־ ע א חד כ ר ע א ו כ ט י ר י ת ס והכני סייס
וכאן קצרתי ושם כתחילה וכאשר כתבתי לפרושים
א מ כ ר א א ד ע ח א ל ח ז ו ר ל ח ט ״ ו ל ולולי ע י כ ו ב ה פ א ס פ ו ר ״ ט
ב א ר ת י י ו ת ר • דברי ידידם ת־ו״ש ושלי׳ ה ע י ר ה ק ר ו ש ה
: נסוע היחי היום ככ־
הימים לרבית : כל
אור צ פ י א נהר והאיר אל ע כ ר פ נ י ה ר ב והבקר
1
כאר״ש אתת נר״ו לצדוק נשיאנו צבי
מ ג י ל ה ע פ ה ל ס ח ו ר כ מ ע ט מ ע ש ה ב״ר יפת אשר כוונו חתיסהק׳ ש ל מ ה קלוגר
כ ״ ד ה ג ד ו ל שבירוש' כ א י ל א כ י ב נ ה ו כ ש מ ו א ל י כ י ת דינו
י תפארתו יריע מ מ כ ו ן שבתו גליה ל ר ר ע י ת ומני״ר וזאת ת ש ו ב ת י
יהקיפנו בהלכי' סדורות וערוכות ומיכה כ מ ק י מ ו ל מ ע י
דייו ה פ י ה ע ״ י כ א ן ל ע ת ״ ל ש י מ ה כ פ י ה ם ש י כ ו ל י ; ל ח ז ו ר תנא כאריה רביע היט יפקיע תנא מומחא רב
באן ל ש ע ב ר ע כ י ד מ ע ש ה רב ושלת ה נ ק כ ץ כ ע י ר מתייק הגאין מעי חכמה מקור נוכע נחל קמא
מ ע י ה פ ר ו ש י ם נר״ו ו ב ר א ו ת הרי כ ס ת ם הפל ליד יע״א ה מ פ ו ר ס ם ר כ ה ר ע מ י ה מ ר ג נ י ת א דלית כ ה ט י מ י ה מ ל ך
ה כ ת ו ' ב ח ל ק ו של י ד י ר מ נ י ״ ר נ ר ״ ו -א ו ת י נשיאנינר״וכל י ה י א ל ה י ו ע מ ו ע ד כי י כ א שילה ו ב א ג ו א ל ו שלמה
שרי ע ל י די ה ש י כ מ ה ש ת ע ל ה מ צ ו ד ת י קראוגודארכה סלה ו ע ר אמן : נצח
אמת נסיעתי מצי טרדת כי והאמת ריהטאי אגכ דתני כמאן ביתן גינת בחצר תשלום שניתן רב
גיסא יורע ה א ל ה י ם שאיני סירבתי ה ר כ ה ו כ פ ר ט כי מלנא ק ב ע לחיי אהר״י מחוך חיכה ותפלתי
ד ע י כ ׳ ־ א ה י כ י ה ו ה כי דין ז ה ד נ ו ה ו א ס ר נ ס י ע ת י מ ע י ר ו כ נ י ה י יחיו ד ג ן ו י פ ר ח י ישישו ו י ש מ ח ו כ ס א כ כ ו ר ת ו ד ת ו
כזאת אס כי ה ק ר ש ת י כ ״ כ ילא י ר ע נ א מ א הוי ע ל ה ואכיי דרכא כהויית יהיה לעילם וירעו יהיה נכון
מי מריכ״ה על שעסוקים ח ד מ ; ס כ ר י י א ה ו ד י ע לי י ה כ כ י ד י ח י י ו יהיו ת מ י ם ש ט ת ע ו ל מ י ם נ א ה והעושר
הוק כסריקא ומנו גכרא ישאל יפקד מושכי מדין זס לחכמים כיר״א : העישר
שכדמשא העלילה כזמן ה ר ב ה צ ד י ק א ש ר ק י ד ש ש?ש
ע מ י ה שרי ה א ודאי נתירא ת פ א ר ת חכמים י
היא
כ ר ך שלי רומי סימן י״ט
ה נ מ צ א ש ם ו נ ו ׳ שייך ל כ ו ״ ח ו ח ל י ל ה וכל כ ס ף הקרשים ע״כ נר״ו • ענאב״י הוא הרכ החיתם הכי מיהר״י
לכו״ף להשיג א ת גכילס ואיסור גמור ע ל ה נ כ א י ם ונו להכניס אוכל אינכה לא ו א ״ נ ידיעתי יתי הגיעה
מימית כאלה ניאת אם ראה יאמר קרוס אם ש מ ע כ ר כ ר זה • א כ ל כ א מ ת א ת ר י ר א י ת י ש ג ס מ נ י ״ ר עצמי
ראשונים ו ע ד ע ת ה שיכתבו סדכרים הנפלאים נטאים זה מ ק ו ר דין ידע לא נ ר יו כ י ת כ כ מ ת נ ב א ו ג ס ה ו א
הדן מפורש שמצד ע ל דין פ ש ר ה ואין לך ר כ ר האלו ג ס א נ י אל לבי א״כ אמרתי מ ה אדניו ה ו ט ב ע ו על
פ ס ק ו כן ייתר מ י ה אשר מ ז ה יצאני ג ס מ מ ש י כ ו ' ק ר ד כ ״ ז ויהי מ ס אדוצה ע ר איש ה א ל ה י ס ו כ פ ר ט כי ת י ו ב א ר מ י א
שפסקו כ׳ על פסק סכתכ תדשית ת ״ א סימן ר ע ״ ט ע ל י • ו ז ה ה ח ל י וכוי א נ י מ ס י י ם ע י ק ־ יסוד דברי בסייר :
הפסק הית איכרא שאס ה ו ר ת יי ל מ ש ו כ ה • כעלי כ י אדוני לא א ו פ ל ל ה ת א פ ק א ת א ש ר אני ואומר
• כן וכו פשרה פסקו מדרך דין כ ס ח ס הייתי א ו מ ר נר״ו מני״ר הנורא הוה כמעכ״ר ריאה
במיןימ־ שאני כ מ ו נ ח דלעיל ) א מ ר ה כ ו ת י ל א תקשי ל• מ י ס ל כ י את ושינה אתרי רכשי מ ה דלא כ ח י כ ביה ארככייה
שכתבי •שבת־ ה ו כ ר כ כ ת ו ר ו כ ר ת י ר י ג י ס ( א כ ל ל פ י ש ר א י ת י שמו מ ס ס ״ ד לפס״ר וכשאני לעצמי תפשתי כ כ ל ה א ר ״ ש
עכיר ס נ ר א ה לני כדין מ ס מ ע ד מ ן הרין פ ס ק ו כן מה שנת ש ה ע י ק ר י של ולא חזינא בהאי ס י מ נ א הן א מ ת
ש כ ת י כ מ ה ש נ ר א ה לני ע י ״ ש • ה ר י ש ה ר ב ז״ל ב ש כ י ל ודאי איני איתי שמו א ת שמו פ ס ר רכר ועל תקע״ח
לפניני פס״ר .אשר על נענה בדין כ ת ב כן אנן מ ה ועוד כרכדיו שמפורש מ ד ב ר רו"ם נתייר נר"ו נ מ ו
שכתוב וכמו ההר י ק ו כ די; א ת רכרווא קרי נחיל ננ״הג ועיין דינא נ ת ק י י ם זה ש ט ס ר כ ו ת ו ק ס דככר
להלכה ע ו ר ל מ ט ה וי״ל ו כ ג ו ן ד א ת ה א ל מ י ק ס ו כ ו י יה ואחריו ב א שהרבה ראיית ע ל ס י מ ן י״כ מ ס ח״מ
ו ל מ ע ש ה זאת ה ק ת ה ת ו ר ה
1
הרי ח ש ק שלמה מ ע י ן מ ל א כ ת ו ואשר וקיים דבריי כ ע ו ר
איך מידינו * ר א י ו ת ־ ו א ״ כ כל ד ב ר י י ו ק ר א לך ש ם ח ר ש פ ש ״ ר כ י ל ם
הנ״ל );אורה ככל כ י נ י ה ס )ולא לנשי( י כ י ' ל פ ס ו ק ריק יה כ נ ה ב ל כ ת ם ע ל פ ס ״ ד אשר לפנינו ו ע ל יסבו
המשפט דכד אא לאסר יכו' י •יקפלו כאמת מרין פ ש ר ה צריכה ק ט ן וק״ד וכיוצא ו ה ב י א לנו
ס ־ , :י
פם״ד ( ו מ ע ת ה ק ם דיכא ל ה ת נ ה ג ע פ ״ י )ולא י כ י מקים ד ב ר יה צא יכולתי להולמו ו ב ר ק ת י .ע ד אמינא
פ
)־לא ־ י ( וכוי • ו א ח ר כל יה כ מ ח י ״ ר מ נ י י ת ט ר כ ה ו א ולא סיפי ועד מתהילה מ ג ע ת כ כ ל ס ס ״ ר יה שירי
י
פני כקינטריס צ־קה שמש הרי אמינא ל ה כמ״ש דיבר תתילת ׳ מ צ א ת י ה י פ י א ס דין א מ ת • ו מ ש פ ט צ ד ק
ממש . ש ב נ ג ד ו כ י ה ו א נייר סימן א' להחכס הכרוכים כ ת ו ב וכוי וכו׳ שקבלו בכל כ'הכתות שקבלו כקבלה
באות • אות יי״ל הרב שכתכ א ת דברי כפי ואדבר אשר כפי הרין לפי א ש ד י צ א מ א י ת נ י ׳עייפי י ד ע ת נ ו
ש ה כ י א מ ה פ ש ר ה שצריכה ק ט ן הן ת נ ה ראיית והראייה יולונו מן ה ש מ י ם יכו' ו א ם כדבריו ה י ת מ ן ס ד י ן להזכיר
אלא פשרה שהרי ה ר י י ט ס כנדון ר י ק לא ע ש י לסתור הרין נגד ל פ ש ר ה כין ל־ין כין ש נ ת ק ב ל ו בין כפירוש
ע פ ״ י ט י ״ ה ה כ ע ל י דינים כ פ י ר א ו ת ע י נ י ה ם דין פ ס ק י הרב ע ה ״ ג וכתב ו ל מ ה לא ת ח י כ לראובן י נ ו י י ע י ״ ש
ב ד י ן א ו ק ר ו ב לו ע פ ״ י ת כ ת ה נ י ת ן כ י ר ס כ ק ו מ פ ד ו מ י ס ״ ו ש נ כ ח ר ל פ ס ו ק הן ס י מ ן צ ״ א וז״ל מ ש מ ע ר ו ק א מ ש י ם
)ר־ל רשות ו כ ח ( ו כ ״ ת מ א י ן מ א ן מ ו כ א י ו ר ו נ ו מ ה י כ ן ד נ ו ה ו יכי' ה י ה כידי הדין וכוי • ע ״ כ דין ה ן פ ש ר ה ה ן נ ג ר
ו נ ד ע א ם פ ש ר ה ע ש ו א ס לאו ה א נ מ י ל י ת א שארי מ ק א אס כי ה א ל א ו ה כ י לא י ע י ש ״ כ הרי ר כ ל שלא פירש
ש נ ת ע צ מ ו כדין ו ה ו כ ר ח ו לדו; לפני הריין שלא כשטס פשוט והוא דין • אם ס ־ י ן א י נ י יכול לרון כ י עפ״י
ל ט ע ו ן כ ן ו כ ו י י ע י ש ״ כ •• _ יכיליס כרצונם כ' שניהם ע ר שיהרצו ש פ ס ק מ ר ״ ן ז״ל מעיקר'הדק
האדמה פדי כל מראשית הכאתי הנה ועתה כ פ ש ר ה ׳ ו כ ת ב ה ס מ ״ ע לפייסם ו ל ד ב ר ע ל ל כ ס כ י ע ו ״ ש
בלמו׳ שניכית־ ת כ ף ) ו ל א כ ל ראשית כ ־ א 0מ ה * ו א ס נ ת פ י ס ו הו מ ר צ ו נ ם ורן ל ה ם פ ש ר ה ה ח י ו כ ה מ ו ט ל
נשיאנו צבי ל צ ד ק נר י גברא ר ב א משכנו־ צ ד ק ו כ א ש ר י ע י ר ע י !
ליית משום נתרצו שע״כ ולהודיע להציע עלקדי!
מרכרי הכרחתי וגס לכתיב( ע ל מ י ש ו ע ל מ ה שאני ע ת ־ ד
אאריך כ ה ם ע ״ ז ולא ש פ ת י ם ויש ל נ י ר א י י ת מ י פ ת י ו
ה פ ם ״ ד א ש ר ל פ נ י נ ו ו מ ד כ ר י ג ד ו ל י ה א ח ר ־ ג י ם י״ל ר פ ס ״ ר
ופסקו מרןח״מ כי א ם עין הרמייה לכתרא ע ״ ר קל"ח
אחריו שאין רכה ושקידה כעיון גמור יה ה י א דין מ ״ א ו ה י א ת ל ב ה כ מ ״ ש ה ג א י ן ה ״ ר מ ר ן זקני כ ס ׳ סימן
מכל צ־יקיס שימ׳יטו כ מ ו ה ו • ו א ח ר י ה י ו ח כן מ ל כ ד ח ״ מ ח ״ א סימן פ״ו ׳ועין מ ק ו ב צ ת ל ק מ א ע ל חקרי לנ
יגדל כה עוד • וכוי מרין פ ש ר ה מ ״ ש מ נ י ״ ר נר״ו רקי״כ ע ״ א מ״ש מ ש ם המאירי כ א ם הוכרחו כ״ד לקבל
ה ת י מ ה ע ל מ נ י ״ ר נר״ו מ ר כ ר נ א ר א י מ ח י ה ו ר ״ ב ה מ ק ו ם ע ד ו ת שלא כפניו יעיין מ י ס ר ״ י כ א ס א ן ס י מ ן צ״א ודוק
א ת ״ נ ליכיתס ע ל המקובץ ולא ע ו ד אלא ע ל כל מ ״ ס ה י ט כ פי ה ו א קיצור נ פ ל א יכ״ו אפילי כ ס ת ם כ״ש א ם
מ ע ש ה רכ ו ג ס ה פ ס ״ ר וכגון ־ א ה ד י ו ט ק ו פ ץ עביר כי יכול ל ד ו נ ם אינו ודאי פ י ' ב ק ב ל ה לפי הרין ה א כבר
מאהבה חיכח״ת לו ט י ב ה כמוני תיום לומר כראס מ ד ב ר י מ ו ה ד י ק ״ ו י״ל ה ע ה ״ ג סדיק ו ב ד י נ י של כפשרה
כמעכ״רזת מ א ן ספי; ומאן ר ק י ע ליוקק • מסותרת מתשובת ז״ל העה״ג על דברים אריכות לי ויס
ס ח ו ס י ח ת י ם ת ו ר ה בלימודיו ואכן לא י ד ע י נ ן מ ה אשד שכללם ו ד ב ר י ר מ ״ א וי׳ל מ ו ה ר י ק ״ י ש״ו י ״ ר י ש ״ ו ק י ״ ח
הרי; ומהיכן פסקו שעברו הטענית והתביעות הס י א י נ ו ע נ י ן לנייר ו א י ן ה ו א י״ל סתילקס יחד ולא כ מ ו
עברו ומשפטים ג מ ו ר ואיזה ריניס ואיך ה ו א איסור כי א ם מצר פסרה סאינו מ ס כ י ם • הר! ר א י ה הפנאי
כ ה וכיוצא ואיך ע ר שמדין ה ש ג ת גכול נ ג ע ו ביניהם ועכ״י כ פ ס ״ ר י י״ל כאוכ מצר ה־ין ה פ ש י ט כ׳ ע ו ד
כירס לגזור ע ל ה ג כ י י ס ו ת מ ש ל ת י ם ו ה א ודאי לאו ק ט ל י דשנה שהפשר ל פ ו • דיג א העילה ואת תורת
כ א ג מ א ל ה פ ל י ג כל כ ך ולגיור ר י מ ד מ ס ב ־ ח ה כ ר ס קני כתוקפי הוא וכוי ה ר י תקע״ת
הגרילש־ירישליס ק ע ״ י ש י צ א מ ת ת ת י ד ס א ס חסילב״ד
מוחלט, ע פ ״ י הרין נפה מנוקה כי״ג לאדכרמתיקן הרי ארצה ובו' ממנו ע ד מ י ש ל מ ט ה ולא יפיל וכוי
ע״נ ע י ר ב ר א ד שייכא לרי״ת האמור דמעיקרא ככל א מ י ש מ ו א ל כ ' ש ד נ ו ד י נ י ה ם דין כ׳ מ ת בכך ת א אלא
קיימי כעינייהו וזוזי שפיר ע ל מ ה שעיין קיים וע״ז יפשיט תיא שתם וכוי וכ״ש אלו שקבלו א ו ת ם ה צ י מ ר
דינא יתיכ עכ״ו כתבו דין גמר אחר גיפייהי הע״י כ ת כ ו כל כדין וכן המעשה שנעשה הלא תלינן טעי
ממונא החידושי,־ ל ג ב י ג ט י ן ו ק ד ו ש י ן ו כ ״ ש ל ג כ י כעלי
לפניני הפק״ד אסר פסט מ מ י ; ל ב ע ל י י • יה להחייר
אין דכריסס ה מ צ ה לכטל וא״כ כדין פ ס ק י וכל ימי
למי ואף אחר פשט לימר י ב ר י א לן שאין מ י שיוכל
ש ו מ ע י ! לו ש א ם ב א נ ו ל ח ט ט י ח ד כ ל כ ״ ד ו כ י י ר א י ן ל ך
פירוש ולסעמיס על מ ה שירצה לירחק ולומר שרוצה
משמעות יהי האמור חוץ מ! זרים דכריס הפס״ר
מחלוקות כישראל וירכי מחקים מעב״י
1
יהלא יחוש ל ע צ מ ו ש מ א
כתב ככר דא וכגון השומעים ה נ ר א ה לסי הפשוט
מ ״ כ מחייו הכיאס מכ״י ח״מ הימן כתסיכס הרשב״א מפייש תטעיח א א י כ היה יבמיי אחיים את יבטלו
כ ע ״ ה ש ע ׳ י ה ע כזמן שהל' ש א מ י ס ׳ וי״ל י פ ע מ י ם ש י ד כרין נ ע ש ה הכי אמרינן א ב ל כל ת י כ א ד א י כ א למתלי
מי שכחכ ס ת ם על ילפיכך לפי ד ע ת ה ש ו מ ע י ם פילל לכתיב כיה צריך ואין נינתו כאגמא קטלי קני דלא
׳
ה י א כ ו ע ח שאילולי כ ן ה ו ״ ל משמעית השומעים דעת הרדכ״ו שגס לרעת כאות היאה יות עכ״י ראיות
א ח ר ת כ ת ב כל ה י כ א ש מ ש מ ע ו ׳ לפרישי ונו׳ ו נ י ׳ וכתשו׳ ח ל י ק ע ל מ ר ן ה ק ד י ש '1ל מ צ י נ י ד כ ר י ו מ ס ו ר ס י ם הנראה
איתי דנים ש ה י א כן ניכר לכ״ד מ ח ו ך ה כ ח כ השטר כ כ י ת ח א ד ד י ק א כ ט ע ו ת מפורש היתר לייקק ככיעתא
ועט״ד יעו״ש ה ש ט ר וכוי בעל ליפיי כ ח ש ל יאפילי כ ת כ י כל שכן י ת ע י ד בגורלי לאי הכי לא דיקינן הא
תתיתס גילת כני כל של רכן תיכ_.הגדול ׳ וצ״ת סחידיס־ן סדי סהדכרים מ ו ס כ מ י ם וכריריס ה ם כעלי
כראשי; כ א ח ד ה מ י י ח ד ה מ ל ך חיים נר״ו ב ס פ ר ו כסס״ר כנודע יאחרי אצלטדנקיטיכן כמרן הקדוש כשיפי כ״ש
ה ל ו י ה י י ם סימן י״א האריך כ ר י ח כ מ ב י נ ת ו הכסיר ה י ו ת כן מ א י י ת פ ת ח או חלון א ט י ם יוכל ס ו ס דייןליכנס
הרשכ״א תשיכת ככל גבירתי כאיש כמראה ומראהו וחזק כיה אמיץ במעביד וליזקק
תעני; כ ע נ י ; יה וצירפם ולבנם יכיררס כ ש מ ל ת יתית סהוא דיןפסוט נורא מ א ד ש כ ב ר ת ו כ ח נ ו מ ת ו כ י תכזק
כין כולליות ה א ש כ נ ז י ם ה ע ״ י נדון זה ה פ ר ש י ו ת ככעין כין ע ל ע כ ר לסי ר א י ת ע י נ י ה ם עסי'י ה ת י ר ה ומוחלט
כדבריו כי נ ע מ ו י א נ י כ ע נ י י ת י ת כ א ת י ע ו ר ר א י ה עי״ש ע ל ע ת י ד ע ל ת ע ב ר שהרי כ ת כ ו ל פ י ט ו ״ ת ש ט ע נ ה ו בין
ע״ז ר כ ל ו מ ש מ ע ו ת פ ש ט ו ת ה ל ש ו ן מ ש מ ע ל ז כ ו ת ת מ ק כ ל כסף מ ״ ת וכל כית־ין תירה ייצאת ב ה י נ ו מ א מ״ח
מוציאי! מ י ד ת מ ו ת ז ק ו ר א י ה מ ע ו כ ר א ה מ ו ב א ה כ פ ח ״ ה הכל כ ת ר ו מ ת ק י פ ת וכי' ה נ מ צ א שם הקדשים
מ י כ י נ א לך ו כ ו י י ע ו ״ ש ד כ י סיסי! ד א מ י כל נכסי ההיא וחלילה לרי״ת שייך לכל כאשר
מצאתי למוהרימ״ט ח״א סי׳ אאריך סאתרי ומ״ר ולא להשיג את ג מ ל ם ח״י יאיסור גמור ע ל ת ג כ א י ס ל־ו״ם
ילפינן נמי ומינס ש ה ב י א ה כ ד מ ו ת ה ו כ ת כ וו״ל טייל סנאסף ומ׳ • ממעות לשלות ותמשלחים המאספים
דאין ל כ ט ל מ ש מ ע ו ת הלשין שלפי פ ש ו ט ו מ ש מ ע שפיר ס י י מ ו ו כ א ב ו וי״ל כלל ה ע ו ל ה כ ל ת ק י פ ו ת ו כ ו י ואת״כ
כחזקתן עכ״ד • ה מ ק ב ל כדי ל ת ע מ י ר ת נ כ ס י ם לובית כהס תלק ל מ ״ ת ואין ל מ ״ פ ב ר א ר שייכים דעיר
המבואר לפי ה פ ע ״ ר שלפנינו ה א מ ו ר לשין י א ״ כ לפי ק י ש י ו לו י ה י ה • ה י י כ מ ת את ואיש כלל
יע״א כראד
שייך
מעיר ה ו א ש מ ע י ק ר א כל ה נ כ נ ס ופשוט
40 מ
ב ר ך ש ל רומי סימן י״ט
ז״ל • ו כ ע י ן ז ה ג ״ כ נ ת ב ה ר כ מ י ה ר ״ ן הלוי ו י ל ה י כ א הפשוטה ולדעתי א ח ר כלל ל מ ״ ח ואין לי פ ש ט שייך
וזיל • א כ ל מ ק ר ם לא א ו ב ל סט״ו כתשו' שמש צדקה שפלטן הדברים א מ י נ א ל פ י ע ר ך ג ד ו ל ת ק ו ר ת ו הן הן
מ ל ה ג י ד א ת לחשי ב צ ע ר י ושיתי ש א ל א ל ה י ס להתאפק לוה הפך לכתוב ה ק ו ל מ ו ס שלא מ ד ע ת י ר ע ת עליון
ארבעים Vm 1 ^ » » » sי ־ י י י ז י י ה ל י יודגג c.v»jj הוא ר ו ע ה ישראל ה א ו י נ ה ו ע ו ר הנני י י ס י ף ל ה פ ל י א ו א ו מ ר
ש א כ י מ ו ר ה ה ו ד א י ׳ בישי נ צ נ ו ע ר ת י ע צ ה ד ב ר שגה ויותר תקף פרשת כל את אחרי כי עיניו ד א ו ארוני ! מ
וההמעשת ל ה ־ כ ת מ ת כ מ י ישי ב י ר ע ע ל י הזה וכתבתי מעכ״ד והוכאיסירא על המסלחיס וגס אסיפא גדולת
רכ רככי' א ו נגר פ ס ק לכתוכ כי י ב י א א ד ם מ ח ק ה מ ע ר ע ר ע ״ ו מ ל כ ד ס ר כ ר י ו כנולין כתבו וכל דמילתא
כ ס מ ע ם ק ו ל •מלחשים וזה ל א זולת ע י ש ה אח־ מקום ס א ב ״ מ ג ס אי; מ ״ ח וחשו׳ כ ח ר ס ״ ה ו כ ד ב ר ומביטלין
ר כ נ ן והכי ר כ נ ן ואומדים הני ה ת ו ר ה כבי תורות • את נ ו ח ה ו פ ו ' ו נ ק ר א פ ו ר ץ ג ר ר ע כ ״ ר • ו י ד ו ע ר כ ל כייר ו ב י ר
מדרס וזין א ת ם י ו ד ע י ם יעד מ ה ו ע ו ש ה כ ג ד י פ ר ו ש י ם האס יעלה הרמתי ושמואל מרעיה של הרי ככ״ר
וכו׳ כעירוכין רכ״ה ה א ד ן ו כ ד א מ ר ר״ג לרכנן לעמי יכל דכריהס יסגוימיס הציימים אלו כל כי כרעת
מ י לנו ג מ ל מ ד כ י ייתכן כחולין פ ׳ כ ״ ה כ ר א ת א ל ק מ י ה
כ ג ח ל י אש ע ו מ מ ו ת ר ל א מ ה נ ו ל פ ח י ת ל ה ס ת פ ק דרכנן
סקטנם הס גיד ה נ ש ה וכוי ו א ס ומי וכפרק ריש״ל
שכיריסליסשלא ל ג ז י ת כייר ה ג ד י ל ה א מ ו י ולחוש בכל
במקוס חכייהם נגר לא• היו מ ו ר י ם ממתנינו עבה
ל ה ע מ י י הממון כיד י ב מ ת ם לפחות פסק הפך לעשית
לגבי ריתמי ל ע ס י ת אכן י ת מ י לנו מ ה יש חבריהם
בייוי מה ואשמעה עמיו להס ולאמי הגבהים
דירייהו ידי שכל א ח ־ י ע מ ו ד בגבולו שכל א ח ד נ מ ק י מ ו
וכך לעשות פ ש ו ט ה ו א שכך ה י ת ראוי ודין כוונתם
שיידע ממה ייתר דכרים ו ש ע ת ם של מקומם יודע
ה ק ד ו ש מ ו ה ר י ק ״ א זיל כ ת ש ו ' שיעשה.וכמ״ש מרן ראוי
עוד עכ״ד • מלתשיס א ל א לקול שאיני ש ו מ ע מי
סכור ר ו כ ל ס י ׳ ק פ ״ א וז״ל • ו ע ו ד ר א פ י ׳ ה י ה אפקת
j ו כ ת כ ה ר כ הכו' שם כסי׳ ליוו״ל • לימים ת ל פ י היסיף
כ ' יוט׳ דאין כ ח כ י ד ת כ ״ ר ל מ ו ר מ ת שגורו ת י ת חייכ
I ע כ ר ו ל מ ו כ ת כ ת י וכי' י ת מ צ י ת ד כ ר י כי אין לשוס א ד ם
ל י מ ד שאינו ספסקיס סיכיא ער גורת הכ״ר לקיים
ן רכרי שוס מ״ץ לסתור כעידו מורה צ־ק אפיי יהיה
כ פ ת ״ ת יכו' רא״ל ר ב כדאשכחן לקיים ג ז ר ת ם חייכ
ל מ ר א ה עיניו י ש פ י ע כ ״ ס בי ד י נ א כ ת ר כ״ד שבמקומו
א י ג ר ת א מ מ ע ר ב דאין הלי כ ר ס כ ״ א כהנא ותא מיתנא
| טועיןואם רלא למשויה לכ״ר חשו רכנן ל״ר ו כ מ ה
עד ו א ס ד ר ליה ר״י לכי תיתי ופי׳ ר ש ב ״ ם א ה ד ר מ י ד
כ ן ו מ י ל א י כ ו ל ת י לצייר כ ־ ; ע ת י מ י ה ו א י ה ש י כ ו ל האמת
א י ג י ת א ה א ק מ ן י א י ן כ ע ל דין ד ש א י ל ס מ ו ך ימייתית
עור ת ע י ר ל ק י י ם ל א יש ו ל ס ת ו ר מ ת ש ג ו ר ו כייר לגזור
מעשת נגי שתיין ע מ י לעשות שמועתו כחושכו על
| הקלושה ודעתי דאלימי כר״א ור״א כי ר י נ א כדורנו
דהו'ל ספיסק לכתוכ גורת הכ״ד וא״כ הו״ל ל ה ח כ ס
ן ככיתו כשומו על ה י ת ה ה ו ה ויהיה להיות כל ר כ שורר
מוהד״ס לאדם תשפוטו פי לאלהיס יפיק תוי לכו לא פוסקים ט י ב לחוש לגזרת הב״ר ע ד שיכיא ל ע ר ב יום
ב ד ״ מ כי לכתוב אותו מ ר שלא כל חכמי שהסכימו כ ד ב ר ס י ס ר כ ר תיקון ולא לא היה ופו' ו ע ו ד סאפי׳
ואשרי כ י כ ע ״ ד או מכייר ה ע י ר טענות כשמוע אם הפוסק לחחכם הו״ל שהוכרנו מה רכר מכל שוס
וטעם המעשה הצעת כסמוע מסס נגד הכ״ד הלא שיפט ריינא אין דיכא ולית ה ע ם לית המון יאמרו
א ר ק ו א מ ר ו ז ו נ ו ת מ פ ־ כ ס י ' יו ליו ת ״ ת ל א כ״ש ל א ד י הרין ו ע ל כאמונה ו א פ ס עצור ע ל ואין נ ס פ ט נצדק
מדרס לעמי לנו כי כ ע ו ״ ה ר כדור ה ז ה כגדי פרוסים לקיים היה לסם ע כ ״ ר י״ל ד כ ו י ת א ה ג כ א י ס האמת
ש ס כסי׳ ע'כ • עור ה א ר ץ א נ ו מ ו ס י פ י ן יגון ע ל יגון נ ר ״ ו ל י מ ד ל ה ם כ ך ו כ א מ ו ר ואין גורתם ומני״ר שפיר
ומפלל ס ג ר י י״ל כ כ ל י ה מיהרי׳א הרכ האריך ל'א ה פ י ס ק ולא כ כ ע ל ר ק גופיה ו ת כ ם דוקא שית לומד
שליח ב ״ ד ודי דכריו כ ת כ יו״ל • יכ״ש כי ה פ ס ״ ר ה י א דינים מכהו ומני״ר כעלי לא דהגכאים כ מ ו כנייר
ש י א מ ר שליח כ ״ ד אני ל מ ע ן יקוייס כ ל מ א י ר מ ה ק ט נ י ש ה ר י דין ב א ת ר י ה שיהיה ל ע ד גדול כבודו ו מ ר נר״ו
ע כ ״ ד וכן כ ת כ כ ס ׳ קול י ע ק ב כ ק ו נ ט ' ה ל כ א א למשיח״א שבעולם כייר לכל שהוא ונוכיח הוכחנו יה כ ב ר
מחוק תמיסר יה ו כ א מ ת לא תיה כאית • וי״ל א ו ת כנייר י ה מ מ ש ו כ ת כ מ ע ש ה חיא שנשאל ראשון ס ר כ
עצמו פ ס ק כפני כ ת ו ך רכרינו ו מ ת ג ם לכתוכ ליכנס יי״ל • ובנייר ד ל א ה ו ב ר ר ל ח כ מ י ה-־ור ד ט ע ה ת א י א פ י י
מ ק י מ י ת אחדים ולא א ת נ ו י ו ד ע ע ־ נגדינו ולשלוח א ל אפילו כ ל כ מ י נ י ה דריין ה ב ׳ ובנייר משנה רלאו בדבר
מ ת ש א ף א ס רצי ל י ז ק ק ל א הי״ל כ ״ א ל כ ת ו ב ולשלוח אל עליהם ק ם רינא א ת ר שקכליהו מסנה כרכר רטעה
ידינו ו נ ר א ה ד כ ר י ה ס ו נ ד ע ה נ ר ד פ ה ה ס נ ו ס י ף א ו נ ח ד ל לדין כ פ י ר א י ת ע י נ י שכלי ו כ פ י א ש ר יגוור א י ת י ו נ ג מ ר
. הרצייה וכוונתם תום לככס לסיות שידענו א ת אכן ה ד י ן ד א -ן ח ח י י כ יכול ל ח ז ו ר כ ו כ ״ ש לדיין ס כ י ל ה כ ר י ח
לא פניה שים כלי היתומים בימת להפך לשמים ג ב ר א ד כ א וכוי א ל א ד ר ך ה ח כ מ י ם וכוי י ת א חיי מ א ן
אהבתי תכסה פשעים כי ע ״ כ כיה איתם האשמנו כ מ ״ ש ר כ י נ ו י ר ו ח ם נ ת ו כ ה' ח ״ כ ו א ם י ר א ה לכי ש ט ע ה
כי א מ י נ א לי ע ״ כ ואחרי שהצעתי כל האמיר האמת ענין שהוא כרכר משנה אם טעה האי יתוכת ע מ ו
כ ש ח ק נ א מ ן כ י ה ר ב ה ת ש ו ' מ ג ד ו ' ה ר ב נ י ם ה י ה לי ער ואין יכול הרעד, כשיקול תלוי •יחיירתו ו א ם פשוט•
י ל א ה ע ת ק ת י ם י ע ן כ י יש ב ה ם ר כ ר י ס ק ש י ם ו ג ס כ א ל ו
משנתואמירא יאמר •דעתי שהוא מ ת י ך דברי להוכיחו
כ א מ ת אין דברים קשים כי סשמטתי כ מ ס שהעתקתי
יכול ואיני אסרת סככר להתיר יכול ואיני מותר
ככבוד לזרעים דאכא ל פ ג ו ע אפי׳ כיונתי חלילה ח ס
לתחוירך מ ת ו ך רכרי משנת ואמורא ע ״ כ• וכנ״ד אחד
כי כיינתנו לכרר ה א מ ת אשר כיגליו המנעול כפות
עיני ראות והיכרר הרכר ע ״ פ ממונית ריני שהוא
א פ ש ר כי מ צ א ת י ע צ מ י ל ג מ ר י אי לשתוק וג״כ דוקא
והס כדין ת י ר ה ד ע ת י רן ו ל א אפשר שכאומר שכלו
אבירת רבו קידמת ו מ ש נ ה ש ל י מ ה שנינו מחוייכגמור
נ ת ר צ ו • ב ז ה אין לשום ח כ ם ר ש ו ת ל ע ש ו ת כ י ה ד ב ר כבר
ו ע״כ
יכול לחזור כ ו ע כ ״ ר ל ע נ ו ת ב ו ס ר ה והחייב אינו ולא
/׳
כ ר ך ׳ SBר ו מ י ס י מ ן י ט
בקרישה החורה לתיססי נחות כאשר אהבה עלי לא כ מ ו ש ה ו א נ כ ת ב ה י א נ ק ר א לפני מ נ י ״ ר נר״ו מ כ ל
ל י ע ת ו ז״ל ו א ״ כ אין גמור דהוא קרש למעשר עני ליקח רשאי דאין ה ע נ י אותה שהשמיט וכי' א מ ת
כהגמר׳ ניגש נדרו ו ע ״ ז ליד ה ע נ י יצא ה נ י ד ד ידי דאיתינן ע ל ה מ ע ש ה כ א ח ר שהיו נושק כו מ נ ה ונצטרך
שהדי מ ״ ע קי״ל הין פ י ר ע י ן מ מ נ ו מ ל ו ה ו ח ו ב ו נ ר א ה זוז ע ד שתכיא מאתים פרנסתו ושט .א ח ד לכריית
ר פ א ה מיירי יצא ה נ ו ת ן ידי חייכו ליה כ ח כ י ה ה י א ל פ י נ ס א ת כני ביתי ולא ל פ ר ו ע חובי ושאלו לראכי״ה
לא ת ע נ י כ ע ו ד ת כיד בעיית דערין ש ב א ת ליד קורס מ ע ש ר ע נ י אין פ ו ר ע י ! רפאס כתום׳ דתניא ופטרו
ש ב א ה ליד אכל א ת ר נתינה קייס מצות ע נ י בלתי בעלמאיניון דנכסיהידאיניש אינק ערכין כיה כמתנה
גובין ליד ת ע נ י ודאי שבאת דכצדקת א ח ד דאה״ן ר מ ג י ' ת נ ו ת ; דינר ל ע נ י וכוי פליגי ר כ נ ן כ פ י ת א ו מ נ י ן
כ ד ״ מ ונוי אכל דהו״ל מ מ ו נ ו ו ל א קי״ל משוס ממני וכו׳ ד ל י ת כ ל ה מ ש נ ה וכו׳ נ ק ר א גזלן ו כ ו ׳ ו ת א ד א מ ר י '
מ ל ו ה ו ח ו ב ואפשר ד ה ו א קדש ואפוי כ א ל י ו ה ע נ י און פ ו ר ע ץ מ מ נ ו תרבי נמצא ויצא ה נ ו ד ר ידי נדרו ע ״ כ תואיל נכסים
מאי קשת כ י ה היפה כוי כ ק ו ד ל א ח ל ק ע ל י ו כ י א ס כ צ ד ק ה ( ו א ״ כ לעשות כל מ ת שיוכל כפורים כ׳־כרי ר״ש מפורש
ר ת ת י ס פ ת א מיידי ק ו ר ס ש כ א ת ליד ה ע נ י א י מ ו ר ראמר ונתבארו דכרי מרן ובית ביאר תירוש' תעני שירצה
מ ש י ס רקדיש ולות ייהי ת ע נ י אין פ ו ר ע י ן אפיי כ י ד ש מ ח ה הללו וכן לקיחיס מ ר ב ד י רבינו הקרוס כי ח ם
יכיכירים מתרומה תביא ראית דור דרכנו כמשוכ כ ס פ ר י ה ק ט ; ח ו ק ר לב א ״ ח ע ״ ר מ ר ן הללו : תכרחתי
נכסי כתן סן לידו ה ד י שבאו ואחרי טפי רקדשי ת ׳ ויאר לנו ו נ ת ב א ר ד ע ת א ח ד י כי אל ומעתה
ד ע ל מ א וא״כ נוטלן כתובו כ ע ״ כ כשאר מ מ ו נ י וכע״ח האחרונים ה ר א ש ו נ י ם וגדולי כל גדולי
קי״ל ש י ת פ ר נ ס ה א ודאי לא א־מ״ר כרי משום דאי הכית,׳ כ ל ל אופן ל״א ר ע ת עונים דכשום אחי פת
כ ה כ ר ח ר ה ת י ש פ ה א מידי וביכורים וכו׳ א ״ כ תרומה כפירוש וזה אינו דהו״ל כאילו ה ת נ ה רוקא כפורים
בעלמא כמתנה כ ע ״ ת וכ״ש צ ד ק ת ד א י נ ת א ל א גובה לומר דנל״ו לאוקופי הגמר׳ אתא ומאי ק א מפלגי
ה ל כ ה רווחת ו ע ל זה א ת א כ ע ל ה ג מ ר ׳ לימד וכדקי״ל רהט־ ראכי״ה יתפרשו ובאיזת אופן ראבי״ת כדעת
שתלוה תית משיב ראכי״ה רוקא כבדוני כרעת רנ״ל כ ת י ס ׳ מ ע ש ר ע נ י אין פ ו ר ע י ן לליס מ ס י ם ר ת נ י א פטרו
ובניו הוא שיתפרנס אדעתא לו א ל א נחנו דלא ר ט ע ם ראכי״ה מלות וחוב ו ת א וראי אין לומר ממנו
יבולים לומר ד א מ ר י נ ן ד ע ת ו דאה״ן אין א נ י הכוונה ד ל מ ד נדון רמלבר ה ו א משוס ראמרינן ר ע ת הנותן
לידו שבאה וכיון הכי קימ״ל כיון ד ל א של ט ה ! ו ה ת ם לינא ר ע ת הניחן כי גירת ממעשר עני רירית
רארעתא מ מ ו נ י וגבינן מיניה א ב ל ה נ א שאני הוי טעמא עיקר לכשת״ל ר ג ם מ ״ ע ואף היא הכתיב
ה ק י ב ו ץ שיש לו ט י פ ו ל בסתם לו כ מ ו ש כ ו ת ב י ם נתנו ופסקי תר״מ באידך וא״כ ליחסר מופתייתמתוספתית
שזה יתן מ ד ע ת ו אשתו וכניו מ ע כ ב י ם ע ל ידו ולא כ ת ב ר א מ ר י נ ן ׳־עתו יתברך לא נוכל ל א ו מ ר ו לצדקה כמ״ע
מ ע כ ב י ׳ א ו א י נ י יכול לשני׳ ו־״ל ש א פ י ' ש ז ה י ת ׳ תכעלי׳ מפורש מן ואיך דני! כד״מ הלכה רווחת דלא שהרי
מ ד ע ת ו כ מ ו שהיא כ א מ ת כידו כ מ מ ו נ א ה ו א ע כ ״ פ רשתו הסתום ואי אפשדלאוקומי כוונת ראכי״ה דלא כהלכתא
חיכיס כלום י ע כ ב ו ע ל י ד ו כ י ו ן ש ח ס ל א לוו ו ל א ובניו ס״ל נעשה ואיך דאין ס ו ס א א ר ס"ל ה כ י מאחר
א ר ע ת א •־אשתו וכניו יהכי ליס ליתא א ל א ד ה כ א ודאי להלכישה כדכרי בדי כראשונים תמצא סברא מאין
והרי ה ו א שלית כ ע ד כ נ י כיחו וכי מ י שנתנו ל נ ׳ מ ע ו ת כלל מ ט ע ם זה ש ה ו א י״ל ל א ה י כ י ר ובפרט ראכי״ה
אותי כ ע ר כ י ן יסיפד דמניח כ־ תיאמן שיוון פ ' ע נ י ני א ס ראית ה ת ו ס פ ת א ותו לא א ״ כ איך א נ ו יכולים
וכקיפאון
פכ כרך.׳ Saרומי סימן ייט
וראי גילת אותו חובותיי ה א ופורע ו כ ק י פ א ו ן והולך
מדעת ירצי ל פ ר ו ע א י נ ם יכולין מ ש י ם מ ש נ ה ואף אס
ובניו ראשתו שכתב ותשכת יע״י מ ק ככיתו עני
ת ״ כ ה י ״ ל ל מ ד ן ו ה ל ב י ש י״ל ל ת ל ו ת ה א י ס ו ר כ ו כעלים
אשתו ובניו למחול ורוק מ י נ ת ה א א ם רוצים מענבים
שהין יכול ל ש נ ו ת א ו ל פ ח י ת ל ו מ ר א ר ח י א י ן יכיל ל פ ר ו ע
ו ל פ ר ו ע י ר א י יש ל א ל י ד ם כ י ו ן ד מ מ ו נ ם ג מ ו ר ה י א ו ל י כ א
נ פ ־ ע י ס מ מ נ ו ל ה ש מ י ע נ ו החידוש הגדיל ה י ה כרי ואין
שהרי ת ר ו מ ה מ ש נ ה ויה ברור מ א ד וע״ו נרגש משום
בעלים ופרקא יעת כ י י שלא י כ ש ) איתי ע נ י כשינוי
ר ל כ ה ן ו ל ע נ י ר י ה י ה לו ומ׳״ע דידאי לא סגי וביכורים
מ י ה י ־ מ ר לרו״ף הע״י ו א ם פ ש ט ה מ ר ד כ י כ ה כ י מ ח פ י ש ׳
א ש ה וכנים וטיפול גריל ו י ה יתן לכהן א ו ל ע נ י זה יותר
פ ו ס ק י ה ל כ י ח אשר ב י ת ישראל נכון ישמיעוהו למה
כפשיטית דפורעין קי״ל מפני הטיפול יעכ״י מהחר
מדרך עמי מכשול הרימו דיבר ה כ ת י ב ומ״מ עליהם
וחוב ו ל א מ ת ל ק י נ ן כי! א י ת ליה א ש ה ו כ נ י ם להיכ׳ מלוה
בנחינק י ח י כ מ ה שבירר דבריו כ ש מ ל ה ב ע ל הלבושים
דלית ליה וליה ייהי ב מ ש י ב רל״ר ר ה ת ם ש א ט ד מ ש ל ח ן
לפרנס שיכול לומר ל א ר ח מ ו ע ל י יילא ט ע ם אומרו
ק א יכו שחייכו לאיש הישי־אלי ל ת ת ת ר ו מ ה ו מ ״ ע גבוה
כ נ י כ י ס י ר מ ה ל ו ו ל צ ר ה ה י א ת לתת ט ע ם פ ר ט י י ה ו ה ל א
כרע׳ כ ה כ ר ח ל י ת ל י ה פ ט י י ב ש י ם א י פ ן ו א ״ כ אין חליי
כ ע ״ ה פי לא נתנו מיעת יוכל ל ו מ ר א ־ ט יכול ל ש נ ו ת
ה נ י ת ן כ ד י ש נ א מ ר לא נתן כי א ר ע ת ׳ דאשחי וכניו ו ה ם
א ל א ל פ ר נ ס א ת ע צ מ י אי אהני ליה י ע ת ב ע ״ ה א ס לא
א ש ת י ו כ נ י ו -ל ד י ד י ת ו יכי ל א ו לא ה י ה ניתן יהי״ל גיל
לו לו ו מ ה ד פ ר נ ס א ו ניחן אדעתא ל פ ר ו ע כי ירצה
ה א י ג כ ר א י ל א ה י א דוה בלאו ה כ י ה ב ה ו כ חיינו וייכהו
א ש ת ו ו ב נ י ו ל א ו ק מ ׳ ד י ן י ת ב פ ר ט י א ח י ש י ש לו כטעם
1
נרגש משולחן ג ב י ה ק א יכו י ע ״ י ־ ה ן והכהן והעני
א ש ה וכנים ולהוציאו מ ן כללות שאר עניים יחידיי ר ע ל מ '
עיר י א ף א ק ׳ ׳ ל ־ מ ש ־ ל ח ן ג ב ו ה ק א י כ ו ו ח י י ב ל י ת ז מ כ ל
־י
ב ר ב ר י מ ר ד כ י יכילין א נ י ל י מ ד ש מ ע ש ה ש ה י ה ובשלמא
הנאה טיכת ה נ י ח ן י ע ן יש לו שייך ד ע ת עכ׳י מקום
כ ך ה י ה שהלוה ה י ה מ ש י כ כן ו ע ל י ה ד נ י א ח הדין ולקחו
י נ ו ת נ ה ל נ ל נ ה ן שירצה י א ״ נ ניון דהיינו ד נ ת ן ל נ ה נ י ם
ה מ ס ו י ד ל ת ו ס פ ת חייוק לוניתי ואה״ן הכי הלוה דברי
הללו יתלו כ ת ו טפל״י ו ל א נ ת נ ם ל א ח י עשיר ולעניים
ב ר ו ח ק כ פ ש ט ד מ י ה מ ר ד כ י ה פ י ' כאין נ מ י נוכל לומר
ובניו נ ת נ ם המריק דעתיה ר א ר ע ת א דאשתו היחידי
לו א ש ת ו כ נ י ם רינא ה כ י ה י י ו ה ת ם מ ש י ם מ ע ש ה ש ה י ה
י א כ ח י ר ה י י ן ר א י נ י יכול ל פ ר ו ע ח ו כ י ת י ו ה כ ה ן ו ה ע נ י
בכללות א ב ל בלשון ת ל ב י ש ר ק ח פ ס י ק י ת נ י ר י נ א ל כ ״ ע
ש ל א נ ת ח י ט ח ש ק ו וכפיו ו ע ״ י ויהי כ מ ש י ב י ג ס ל א זכו
ו מ ב א ר ד ע ת מ ר ן כ ש ת מ ו ת ל י ת דין ו ל י ת דיין שיוכל ל ו מ ר
גבוה מ ע י ק ר א נ י יכו משולחן כי כפינה אשתי .כי
א ם לא כ ש ת א מ ר ד ט ע י ם הלבוש ה ו א נבו; יה רטעס
והרישסיה ה י א ה פ ה ! גופיה ו ה ע נ י ולא א ש ת ו ובניו
מ מ ו נ ו ג מ ו ר כיון ש ב א ל י ד ו ו א י נ ו יכול ל ע כ כ י ש ל ה דהוי
לאשתי וכניו י ל א ו משולחן מתנותיו יכיל לית! חינו
ובנים ש ה ם אינם חיכים ל פ ר ו ע כ י א ם כ ש י ש לו א ש ה
ג ט ה ק ה ז כ ו ו ת כ מ א י מ ה נ י לן ד ע ת ה נ י ח ן ש י ת ן א ד ע ת ׳
מ מ ו נ ו לכל פ י י ע ה א לאו הכי הוי גמור אם והיי גיל
ג כ ו ה ק א יכו כי דאינהו לאו משילתן ובניו כל יאשתי
ד ב ר ו נ פ ר ע י ן מ מ נ ו מ ד ע ת י ושלי מ ד ע ת ו ו מ ו כ ר ח ה ל ב ו ש
הגמר׳ לעין כל ת ם ה ב ע ,ו ה ו א כ ה ן ויה כירור ד ע ת
מ ט ע ם אשתו ד ע ת מ ר ן י״ל ולפ־ש הדיבור להרחיב
י
מכין :
יעת ב ע ל י ם ב א י י ה א ו פ ן מ ט ע ם שינוי ו ק א ולא ובניו
הנ־׳י י י ס י ף • ל ה פ ל י א ל ה ו ד י ע ב ע מ י ם ר ב ה ב ר ח ו ע י ר
ד ה ו י ח ו ב ת ג ב ר א חייו ש ה ר י מ ר ן ג ו פ י ה פ ס ק ב ס י ׳ ת ר צ ״ ד
ה מ ד ד כ י כ ה כ י מ ת פ ר ש ׳ אין נ ג ר ע שהרי כונה
אחרת אכל מ ג כ ח פורים דאין מ ב נ י ם א י ת ה לצדקה על
שצריך לכריות ב ם סקצר סי׳ רנ״ג פ ס ק מי י'ל מין
מור״ס שירצה ונר׳ ד ג ם בו מ ה לעשות יכול העני
חיבות צ ד ק ת אין ב ע ל י ו נ ה נ ו לו פרנסתו ישט חחר
ש ה ר י כ ת ב ע ל מ ״ ש מ ר ן א י ן מ ש נ י ס )דוקא ה נ כ א י ם מסכים
מ מ נ ו מ מ ה שיחנו בצדקת וכתוב כ ה ג ה ה ליפ־ע יכו-ים
בפשיעות דהעני ס״ל מ -ד כ • ־ ' ק יכ־כ( ר נ ד ' ד ג ם ה י א
וכי׳ י ה ר כ ב ע ל שחיכ לאתרים נקטנו שנתנ ח ס לח
ל ע ש ו ת מ ה שירצה ו ה ו א ד ע ת ר ב נ ו ש מ ח ה ב פ ש י ט ו ' יכיל
ר א ש י ; ל נ ש י א י ם מ נ ו ש א י כ ל י מ ר ן ו מ י ר ״ ס ז״ל הלכושיס
לעיל ברישא ר ס ד ר א ש ל א מ צ י נ ו מ פ ו ר ש ד ב ר וה ונמ״ש
ט ע מ ם ונימוקם ב נ ע י מ ת מופלגת כנודע כתכ המברר
כי א ם ברכנו ש מ ח ה וכני״ל כאורך וא״כ אחרי דהלכוש
י י ל מ י שצר־ך ל כ ר י ו ת ו נ ת נ ו לי כ ת כ ק י כ י ץ ל ש י ט א ת ר
י ־ ע מ ס כחשיכא ונהורא ע מ י ה שרידעח מרן הקדוש
י כ ת נ י לי צ ־ ק ה ו ה כ י א ת ל כ י ת י א י ן כ ע ל י ת ו מ ת פרנסתו
עד ש ה ט ו ר י״ל ד א פ י ׳ כ מ ג כ ת פ ו ר י ם ד ה ו א א ו מ ״ ד ג ד ו ל
יכולין ל ה ת פ ר ע מ מ ה ש ג כ ׳ כ צ ד ק ׳ שיכול ל ו מ ר ל א ר ת מ ו
כ ס כ י נ א ח ר י פ א עכ״י מ ר ן י מ ו ר ״ ס כ ' ה מ א ו ר ו ת • פסקה
םוא ע ל י נשכיל ט ש י א ל א ל פ ר נ ס כני כיתי יאפי׳ א ס
נ ד ח ה ק ר ו ל ה ושורש המאירים לכל הגולה הגדולים
ס ס ר י שלא עליו דאנ; א ש ת ו ובניו י ע כ כ ו ליתן רוצת
שדחה הלכחא כד״מ וכמו דלית םוגיא טעמם מהך
אשתו ובניו ע ״ כ א״ד לפרנס כ ת אדעתא נתנו א ל א
טעמו ר כ נ ו ש מ ח ה ו ב ר כ ר י ר א כ י ״ ה לא פ ו ר ש הדברים
ש ד ע ת מרן תיקיה פראי מוצק ה ר י שלך לפניך ראיית
א ו מ ״ ר ו ג ם א ס ה י ה א ו מ ר ה י ה צריך ל ב א ר ו א י ך משים
פשיט כ מ ו שפי' במרדכי אק ה ו ה לפרש פי׳ והצביש
כתת ל ו פ נ י ם כ ה ל כ ה י פ י ם ו כ ר א י ׳ הואהאומ״ר יכמה
שהרי מ ר ן כ ת כ ותלי ה א י ס ו ר ע ל ב ע ל י ה ת ו כ ו ת נגרע
ש י ו ד ע כ ל יה ה ל ר ו ש א י ך נ ו כ ל כ ל י ה לא ר א י נ ו ו א ת ר י
ל י פ ר ע ו כ ן נ ק י ט ב ל י ש נ י ה ה ל כ ו ש ו״ל אין יטלין שאינן
ט ע מ ם של מ ר ן ו מ ו ד ״ ם מ ש י ם א ו מ ״ ד י ה י ה מ ה לפרש
מ ע י ק ר א או כרס״ר ת ח י כ ו ת יכולין ל י פ ר ע ו א י כעלי
סברא נפונה מ ש ע ן ו מ ש ע נ ה ולא כלתי שום
״ שיהיה
נר״ו ד ה ט ע ׳ ה ו א מ מ ם שניי ד ע ׳ כ ע י י י ׳ פפשיטיתמני״ר
וע״ז היה ע י ק ר ההלכה־ שבידינו הומ״ר נגד -עשוה
בא־יס ח־ויק א ו ס ב ר א קרובה' אי ר ח ו ק ה ש ־ ח ל ק מ א ו ת ה ו א מ ־ ר־מ
אותם א ש ת י ובניו ר ה ו א ט ע ם נכין וגילת משום טעמו ל י ה כ י ה י כ י י ל א ל י ת י ה ר ל א פ ה ל כ ה א א י ב מ ש מ נ י י ר נר-י א ־ י ' . -
ר
שאינו
כ ר ך ש ל רומי סימן י״ט
ח ל י ל ה ! ל א ת ה א כ ז א ת כ י ש ר א ל זו נ ל כ ד ל מ ע ן ציו! ל א
נר׳ ל ה ־ י א נ מ י ש ל ע י ל ודאו שאינו יפיל ל פ ר ו ע מ ז ה
נ מ ״ ש ע ו ר וז״ל ו ג ס ה מ ע י י ן כ י כ ר י ה ג מ ר ' ד כ ״ כ אחשה
ליה אישר ויכיר אמרינן ר א ם רוצה ל פ ר ו ע ספק כלי
ד ע ה ג ס לאשתו .ובניו א ו מ ר ר כ ל כ ה ״ ג יש שס מפורש
ל ט ו ב ו ל א ק א י כ ס ו ג ל ו ה ר ש ע ו ג ״ כ אין ל ו מ ר ר א פ י ׳ א ם
ויד כ ו ל ס ני נתני ע״ר שיתפרנסו גס ה ס מזה לעכב
ר ה א ודאי ליתא מוזהר הכע״ת לשטח רוצה העט
הנוף ותנשיס ל ע כ ב ו א ״ כ ג ם כ ז ה יכולין ויכוליס שוה
לא כמרו־ אס וכיוצא ואפילו מצא מציאה דאימור
ה פ ש ר ה ו ל ע כ ב ברבר ובודאי לא ל ע ב כ לבטל יכולים
כ ״ ע מ פ נ י א ו ת י ה מ כ י ר ר אשר לא ו י ת י ר ו מ ת ו ך מדינן
וכוי שעשו הפס״ד כזה רק מהרבנים כל זה נעלם
ידו ו ת כ א ת י ר א י ו ת ע ״ ז כ א ו ר ך ו א ח ר י ה י ו ת ד ב ר זה י ס י ׳
־אשתי וכניי כ ט ע ם ה ל כ ה זו עלה כרעתו תמהני מה
טובא למה שבן ר ע ת מ ר ן כלי ס 5ק א ״ כ ק ש ת מוס־
ט ע מ א ה י א תו גורה מ ח י ק ת וכי ה ל כ ת א כלא מעכבים
לן ת נ א ה י א מ ר ן ז״ל ע ל כ ל ע נ י ׳ ש ב ע ו צ ם כ ס ת ם סתם
אשר אין אני רשאים ל ה ר ה ר א ח ר י ת ולבקש לה התירה
וכפי ובנים אשה מ כ ל ל א סרי רובי שאין ל ה ם אתיא
ו ט ע ם א מ י ת י ה א ודאי לא ה י א ד ט ע מ ׳ ד מ ס ת כ ד ' מנוח
ל מ ס לא י ת פ ר ע ו יכניס לי א ש ס שאין זה מ י טעם
ה י א שהרי ה ס לא נ ת ת י י כ ו כ ת ו כ זה ולא ש ע ב י ו י ורכה
י א ס נ א מ ר ב פ ש י ט ו ת שגם כאלו לא י ת פ ר ע ב ר ק ממנו
ו מ מ ו נ ם ע ל יה ו א ״ כ איך י ב א כ ע ״ ח יה מ ן ה ש ו ק גופם
כי מ ש ו ס ש י ט י ר ע ״ כ מספיק טעם א ת ד צריך ל ב ק ש
זה לא ח ש ב מפורסם גופיה ר פ ו ר ע מגזל הכעל או
בעניותי תארכתי כזה מ א ד ואני הוא מעיקרו דתיי
ט ע ם הסלכ׳ ו א ח ר י כי ר כ ר זה ה ו א ה י ס ו ד ו ה ו א אמש
א פ ש ר אכל אוכל אי ה י ר י ע ודאי ולשנות את ולחזור
שהרי ה ד מ ה כיה כונחו ו י פ ר ש לנו אכי יקום א״כ
דמי שלוה כ ק י צ ו ר נ פ ל א ו ה ו א זה תכלית מ נ ת י לומר
ר מ ד דנינהו פ ם ״ ד זה פשר דכר ואח״כ חלה למתוניה
ע ל גלדו מ מ ש ת כ ף ת ע נ י לגמרי מ ח ב ר י ישוב מעות
א ת תוליוושינת א ת ש מ ו ח ו ב מ ה שאיני מ כ י ן ע ד י ן א ״ פ
כשטר דקניתי לא שכתיב אס לגמרי מתחיב נפטר
וטף רהוא ע ל כללית ספרישיס אנשים ינשים מוכרח
כ ש ע מ ד גי״ש שיח ע נ י ן א ח ר י ג ם כ ז ת ת א ר כ ת י וראקנה
כראד של ת כ נ ס ת ע י ר כ ח ו ב פ ש ר ד ב ר זה שנחחייכו
לפרנסו ותכף כ ש ה ע נ י האיש הישראלי הראשון שחייב
ל פ ו ר ע ה ל ר ו ״ ס אנשי׳ ונשים ו ט ף ש ה י א ה כ נ ס ה שחייבי׳
םיגיא יהיא הוא המלוה וכ״ש למחול ה ת ו כ כמעט
כ ל ל י ת מ צ ד לצד ו ת מ ו כ ן מ ד ב ר ו כתייר ה י א ד ה ו ״ ל כ א י ל ו
אמר א מ י איכדא עליה קא ככ״מ דקי״ג ע״כ ערוכה
וטף לרו״ף אנשים דו״ח אנשים ונשיס כללות תלותו
ר מ י ד כ ת י ׳ ולך ת ה י ה צ ד ק ׳ ו ע י י ן פירש״י ו ת ת י ס ׳ ו כ ס י ג י ׳
עליו א ד קרא ש עפ״י הפשר רכד ועפשיו יטף ונשים
תגכאי נ ו פ ל ליד כל ה נ ו פ ל אינו דס״ת ע״כ רנדרים
ל י פ ר ע מ ל ו ה זו ו א ׳ כ מ א י ן ה י י י ס ל פ ל ס ט ף ניתן מר
פירושים ועיין לסגאון יפי' הראשונים ק ר ו כ לח׳ חחי׳
כ נ ש י ם של ר ו ״ ף ל ע כ כ ו ל א ל ח י י ב א י ת ם ג ״ כ מ א ח ר ש ג ם
סי' ס ״ ט חק״ל ח ״ מ ח״א כס׳ מרן יקני המפורסם
מ ר ואין ל ו מ י ש ה ח ל ו א ת שהניח ה מ ה לוו ל פ י ה מ ו נ ח
מ מ נ ו ראית גדילה ו פ ש ט ת י ס פ ק ו לאידך גיס שלקתתי
דעלמ׳ שיכא לאנשים ד ו ק א כ מ ו שאר ה ל ו א ה מ פ י ר ש ח
ו ע ״ ב ו ע ״ ג איך שיהיה מ ת ש ו ׳ ה ־ ש כ ״ א תייג ס י ׳ ס ״ א
ד נ ש י ס אוכלין ו כ ע ל י ס חייכי׳ ד ת ת ס ה י א נ ת ח י ב כפירוש א ,
סנייך מיה הוא רמי ש ת ע נ י ונשכר ל ג מ י ס.י המבורר
יה ו נ ש ת ע ב ד וחייב ליק א ת א ש ת י אפי׳ מ ג ל י מ א כתיב
ה ר א כ ״ ח ח״א סי' ת ן פטור ברינא דמלכוחא ואפי׳
הבעל כ ת פ י ׳ ו כ ע ״ ת לא ס מ כ א ד ע ה י ה כי ה ס ע ל רעל
ממט ה כ ע ״ ח ליפרע ל פ ר נ ס ת ו ורוצה לקט א״כ אם
כעלת תחי׳ ואחייך הדא מלוה לה לאו הכי הי׳ הא
ב ר ע ב א״פ ה ו א ה ר א ש ו ן ה פ ו ג ע בי וחייב מת יישאר
. חוב ר\א א ם ה ח ש י כ ו רו" ס נ ר ״ ו לא• כ ן ה כ א כנודע
ליונו ולך ת ה י ה צ ר ק ה ק ר י נ ן ב י ה וזהו ט ע ם נכין ש א פ י
הפרושים ד ה ב י לוו כ ל ל י ת וארעתא לכללות מכללות
ע נ י ג מ ו ר כלי א ש ה ו כ נ י ם אין כ ע ״ ח יכול ל י פ ר ע כאיש
יהרי נ ח ח י כ ו הלוום חסידים ו א ד ע ת א רסני מכללות
סתם ומק וליס נ ק י ט כ ש ת ם ו פ ר נ ס ה ולא צ ד ק ה ממנו
כ ח ל ק הנשים ו ה ט ף י ד כ ד יה פ ש י ט הוא ו מ מ ק ו מ ו גס
מאד: כי א נ י מ ק צ ר מ א ד י
מ ו כ ר ע ואין צורך ל ־ א י ו ח כלל ו ע י י ן ה ר ר כ ״ י י ש נ ו ת הוא
מ ט ע ם זס שיהיה או ש ת א מ ר ש ־ ע ת מ ר ן ה ו א א י ך
העני ואת הכהן קמ״י ת ר מ ת ממשנת תמצות את סי'
הדין המעיין וסמך על סלכוש מטעם אי י
עליתן וכו׳ ו ת ד ת י ה ה ש נ י ת ד ת ל ו ח נ י ח א להיות מפריש
מ א ם לקיצור ויכרו; כ נ ו ד ע שאין ה ס פ ר ע ש ו י בשורשו
פ ל א גדול ה י א נייר ו ה י א ״ל ז הדכ כהני שנתב ליה
מ ן ה כ י כ י ן ה ב י אין לנו ש ו ס ה ד ב ר י ם בשורשן וללמד
נ כעיני
• נ ח ו ר ש י ת ל ו מ ר ד ת ט ע ס מ ש ו ס שינוי ר ע ת ב ע ל ו ם כ ל ל
אני א ו מ ר לאדוני א ת אשר נ ל נ י ל ע ש י ת וכן ן « ן ף
ו א ם ר ו צ ת ל פ ר ו ע ת י א ע ל י ו •ברבת ו נ ס א ם א ש ח ו ו ב נ י ו
אשי מסס כלכ מורי ורנותי הגאונים הוא
ת מ ת יוכו ל מ צ י ת י י ת פ ש ו ט מתרצים לניוד תעני ג מ ל
כי י ד ע נ ו ג ם די; י ה ו ה ו א תחתו׳ פ פ ס ק תורת חצא
ו מ ע ת ה מ נ י ״ ר כי" י הדק היטב תטב הדק • ומבואר
תורתו נר ו ת־רת ב ה ג י ע דברי אלו לפני כי ידענו
צורך כ י ל א נ ש א ר לי ע ו ד ויאמר יורה קדשו כהיכל
ובקיאותו אגכ חריפותו חלציו כגבר י ש א מ ץ ויאזור
אחת לתתוכח דבריו ה מ א י ר י ם ולהתחיל חחר לחזור
יהלכיש מ נ ת תמררכי ומרן ומו־״ם לנו שאין לתורות
'לאתר ,ו ל ד ק ד ק א ח ר י ו כ ד י ל ד ח י ת ס כי ל פ י ה א מ ו ר ו מ ר ו ב י
ו ח ע צ ו מ י ת כי הוא ויחזיק דכריו אלו ככל עוז כמ״ש
ועל גלגול מ ח י ׳ כל דבריו בזה דחויס מ ע י ק ר ם באלף
ו מ ע י נו״ף הע״י אינם מ ש י ם שינוי ד ע ת כ ע ל י ם דוקא
א ח ר ש נ ה ר ב י פ ר ק זה כי ל פ י ה א מ ו ר א ם ה פ ס ק רגל
וכייצא ויחזק א ו מ ר נ י ת י ו א ה ל כל יצען ו ע ל זה רשאים
שהוכחנו וכמו הוא גם על המקובץ כעיר כראד דין
א ו מ ר לו א ת א ש ר נ ק ר א • ב א ת ר י ת ד ב ר י י כ י ג ם א נ ח נ ו
חייבים כללות פ ר ו ס י ם לקיים .נופך ס פ י ר ג ז ר ת ו למעלה
ע ו ד ל פ ר ש פ ש ט לשון חיזוקים לדברינו נבקש מהנא
ומגלימא ר ע ל כחפיסו ואפי' אס נ ד מ ה ו ולפרועמניהו
יכל ה נ ״ ל ע ״ ר ש כ ח ב נ ו א י י ה י ה די ל ט כ א מ ו ר המרדני
כ ע ל י ם כיון ש ה ג י ע דעת ליכא שים רית לירך לחוב
יהיו דבריו אם המרדכי כפי׳ דעתנו הוא אליו כ ך
ל י ־ ס יצאו ה נ ו ד ר י ם ידי נ ד ר ס ו ח י מ ם ל ק י י ם ד ב י ר ם ס ק ל
פ י ר ו ש י ם ב ל ת י ר א י ו ת מ ו פ ת י ו ת ויש לאל י ד ה ב ״ ד ש פ ס ק ו
ל ק י י ם ג ז ר ד י נ ם של ב ״ ד ה ג ד ו ל ש מ מ ש ׳ ה י ״ ו שנתמכו
ש כ ב ר כ ת ב ת י ל מ ע ל ת ד ב ר י ם אלו מ ש ם כך כ מ י לומד
אדרבא מצית השלום רליכא ריח איסור כי א ם ומלבד
מ ע ש ה חיא סי׳ ט ״ ו ועיין ג ״ נ לתאר״י אה״י הוה היב
ע ב ר י ו ל א לשרו כ ו ל ל ו ת ח כ מ י ם ו ק ד ו ש י ם ה ד ר נ ׳ והאמת
החוות
פג כ ר ך שלי רומי סימן ייט
הומ׳י
1 יו כ ל כ ד ר ס י כ ע ״ ב ו ו ״ ל ע ו ד נ ר א ה לי יאיר ב ה ש מ ט י ת החיית
י כי די לני ש ל א פ ת ת ת י ה פ ת ח ה פ ת ו ח
שלא נ מ צ א מ ב ו א ר רינו ב ש ו ם מ ק ו ם והוצרכו דבמשפט
כ פ ת ח ו של ה ו ל ם כ י כ ל ה צ י ־ ק י ת ה כ א ו ת ל כ ל ל ו ת לפנינו
ומפורסם כנידע י ה מ מ ו נ י ם נשלתיס אדעתא הארץ לדמות מילתא למילתא קשת מ א ד לומר דכ״ד ה־יינים
שום
42 מב
כ ר ך ש ל רומי סימן י״ט כ׳
מכ״הכ! עניינו יוק- מקוס בטוח לפרנס ואנה נמצא כסא שלומו ושלום ו ר ק אין ד ב ר פנית ויי ביה שוס
מ אומרים והללו ישקר• כי נצח ישראל לא שלכם י ד ו ם ו נ י ש א ו י ת ג ד ל ו י ת ק ד ש ב י י ש גלי כ י ב ע ו ת י א תייתו
דת נקבעה כי גדם הטוב ויכו לני ינהלני השמים והנשאת הימה נפשי ואורך ימים בימינו כ א ו ת סגיא
קרן עניינו ולזכות כיום תזה להחיותנו זאת חדשה ל כ י אלהי״ן ויראת ה' ודמיא יעת לה יוח המלאה
כל ועל ע ו ל ם ודיכא ר מ ל כ ו ת א דינא • קרקע קיימת לאהבת העמים נאיצוא יטיח גולה נענה ובנפש
שכמ״ה : יורנו ת מ ו ר ת ל צ ־ ק ה ויבא אלת ומתפלל ב כ י י ת תורתו וקדושתו הקדושה נאמן האדן
ק ו ־ ס ש נ ב נ ס כ ע י צ ם כבנין ד י נ א ד מ ל כ י ת ה תיווכה ביתו : שלום כני כעד
דמיא עלינו עצום הוא ב נ ו ד ע תיובא כי תוכ״כ לא״י ונסיע למיהק היום הלוך הי^ומד
האחד הסעיף הרכה ע ל כ' ס ע י פ י ם נצרכים לעמוד ייישלים כשעייך רגליכו היו עימיית
כ ש ל א יש ס ו ג ד ד ״ ד • ב א מ צ ע א ם י ה י ה ה ח ו פ ן כ י י ־ י ש י : עז״א כי״ן פ ל ט י אייל כית
מתגייס ע ם גוי או אפילו ע ל ת י י ר י הישראלי תקיפה
בתוכם אס כ ב ו ר א יתברך אשר אנו דרים מתמאמיניס המשי״ה ס ״ ט
וכרמך ל א מ ר לו מ ב ו ר לי ש ד ך יש י כ ו ל ת כ י ד ו מ ן ה ד י ;
ככל אשר ת א מ ר אוהחליפהו כשדה טוב מ מ נ ו •ושכנגדו
סימן כ׳
אשר ידו רוצת כ מ כ י ר ה או כחליפין הללו ו ח ב י ד ו אינו להיות שבשנקנו י א ת ה ת י ״ ח מ ר ו ב הוצאו' שאלה
ע״ו באייה מין כפיה שיהיה ע ד ש ה א ח ד פופהו תקופה כלכול נמצא בה שארעו המלחמות
במעשה לקינה איסור מ ו פ ר א ו מ ח ל י ף א ס יש כע״פ ד ח ו ק לריבוי ה ה ו צ א ה ו ע ״ כ יצא ד ב ר ה מ ל ט ת הפאפאלי
ה מ כ ו ע ר הליה או לא • ואת״ל דנוכל למצוא פ ת ח הקנין מ י ש פ י ר ע ש ט ר ו ת ק א נ ו נ ״ י ) ה ו א קי-קיא כלי ישמעאליס שפל
אתה חסר •א־ נהנה ויה ל י מ ב ו י א ו ה ח ל ף לי לומר ואקויף א ו ירי״ק שר"ל שפורע ס ך קציב ב ע ר שכירות ה ק ר ק ע ותשוכר
ל ה ס ת פ ק ה ס ע י ף הבי אס מ ד א ה ע כ ״ ס ע ד י ן יש כלים • • ת מ ח י ק הדר ב ו מ י צ י א כ ל הוצאות ה כ נ י ן ו כ ד ו מ ה ו ב ע ל ה ק א נ ו נ ״ י או•
ה מ ו כ ר ש ה י א ח ס ר ח ס י ו ן כ י ס או ס פ ק ה ס ד ׳ ־ כיש ר ח ו ק היאקויף אינו וו רע מירי שנת בשנה שיס הוצאה כי א ס שכירות ק ר ק ע ו (
וכלכיא הקונה כא־י יקום ב מ כ י ה ואה ועכ״ז י
הנולד ק ת שבירותו ל ע ר ך ב ה ח ל ט יביא לקנות קרקעי ורוצה
נובל ל י מ י ש ה ק י נ ה ל כ פ ו ת ׳ ב מ כ י ר ה ז א ת • אי יתנשא ל מ א ה לגביי ה מ ל ך ו י ק ת ש ט ר מ כ י ר ת ו מ ה מ ל כ ו ת חמשה
ה־ע־ף הנה או לא הזה הוא חמס; מפיייסם התקיף י לתלוטין השוכר לאותו הקרקע תיה הוחלט איך
מעשרת א י נ ו צריך א ר י כ ו ת ד ב ר י ם כ י ה י א ל ר ו האחר י פ י ע להקרשי הקאנונ״י שבירוחם מידי שנה והמלטה
נאמד שניית וביכיות לא ת ח מ ו ד כית ר ע ך הדברות כ מ ק י ם שהיו ל ו ק ח י ם א ו ח ו מ ה ש י כ ד י ס י ק ת ו אותו כשנה
בפ״א מהי הימב״ם ע ל ה ל ב וי״ל אפילו תתאוה לא מ מ נ י • ונ״מ מ י ה הרבה ה פ ש ו ט ה נ ר א ה לעין כיי שיהיה
ככתבו שנ״ט שימן ה ט ו ר ו ת ש ״ ע ח״מ ופסקו נזילה מ י ו ו ח מ ס ך גדול כידו ו ה נ ע ל ם מן ה ע י ן ה מ כ י ן המלטת
כ ב א ממין ת ג י ד ו ל י ד י ב ר ל י ן ע י ש ק והו איזהו וכלשונו ההיכל יבין י ע ל א ל ה ה י ה ע ו כ ד א כי י מ ר י ק ״ ק כ נ ס ת
נ כ ש ה מ מ ו ן בחיקי .ולא החזירי ה ב ע ל י ם וכיון ש ה ב ע י ת ׳ אחי כ״הכ האמיר קאנונ״י כימית • כ ב ״ ץ יש ל ה ם
ת ־ ב ע ת ואינו אי שכירות והוא בגון ש כ י ה כידו ה ל י ח ה דהיינו יככ״ץ קאשטיליאני כנסת ביד אנסי המישכר
את מפני שהוא אלם וקשה הכופה יכיל ל ה ו צ י א מ מ נ ו ה ו א של כ נ י ה ה י כ ל כ מ י ש כ ת י ב הכנסת הבית שעיקר
) י ע ו כ ־ משיג: ל מ כ ו ר א ת שלו ו נ ו ת ן ל ו רמי -,א ~ י ־ חביו שכורות פורעים קאשטיליאני כנסת ואנשי בפתחו
כני לאנשי בשנה שנת מידי קבוע הלזה הקאניניי
מננ׳ לא ת ח מ י ר א י ל א-נו פ ה י ל ל ע ד ו ת מדאירי־תא אלץ מ ל ד כ ג •
של כ ל הקאנ־נ״י כמשפט יגרע לא יוסיף ולא ההיכל
שיכיל לנזעון ת ס ב י ר היה ו ל א ו ו ל א ת ח מ ו ן היא את א־נו ניתן ד מ י ה
כני שאנשי ביניהם יש שתנאי אלא הנוציים אחינו
ס מ ׳ ע שסי וכ; ר ע ת כל י מ י א ק י ם ועיין תשו' כזןמיס ראש ס־' ששיכ(
מיד אנשי קאשטיליאני הכנסת הכית להוציא ההיכל
א ו ב י ת ־ א ו כ ל י ו של א ב י ר ו חמתי ה ח ו מ ד ע ב ד ו או כל
כשום הקצוכ שבימת כש-מיעיס יכולים אינם
רעים והכביד עליו ממנו או כל ר כ ר ש א פ ש ר ש י ק נ ה ו
לו צייכים ההיכל כנסת שאנשי לא אס • אופן
תחמוד בו ע ר ש ל ק ח ו מ מ נ ו ה ד י יה ע ו ב ד כ ל א והפציר
שהשיאה בגין אחי כי לא י ה י ה ל ה ם כייהכ להתפלל
כיוצא ח ב י ־ ו יכל א ש ת ו ו כ ל י ו של ה מ ח י י ה ביתי אי כל
וכנגי ממעמקים שלא ל ה ת פ ל ל ב ע ל י ו ת כי א ס חגווי
ונפחה יה רבי יקנה איך בלבו כיון ש ח ש ב כתם
להניח פעצמס שלטנים הס קאשטיליאני אנשי יה
אלא תאיה ואין תתאיה של ל א כליית כדבי כלבו
ה כ ״ ה כ ולילך ל ה ת פ ל ל ל מ ק י ם א ח י ב ה ו ד ע ת ש ש ה ח ־ ש י ס
מ ב י א ה לירי ח י מ ו ד י ה ח י מ ו ד מ ב י א כלבד ה ת ז ו ת בלב
שובי ק א נ ו ט י להביא ה י ת נ ת נ ה לכל ו ע ת ה כי קודם
שה־בה אעפ״י למבוי הבעלים גיל ש א ס לא יצו ליי
כעיניה ולברית ולהחליט ה ק ר ק ע גניי ה מ ל ך ק י נ א אל
ב ד מ י ם ו ה פ צ י ר ב ר ע י ם י ב א לירי גיל שני ו י ח מ ־ ו עליו
ההיכל כני על אנשי כניקאשטילאני ק מ ו אנשי מרו
ממונם להציל ה ב ע ל י ם בפניו עמדו וגילו ו א ס בתים
קין להיליך כיינו י י ע א ס כי ה י ת נ ק נ ה אתם לאמי
צא ו ל מ י מ נ ע ו ה ו מלגזול י ב א לידי ש פ י כ ו ת ר מ י ם • או
ל מ ל ט ת ולפרות הקאנונ״ישלנו • א״כ ל מ ע ן אחי קיימת
א ח א ב ונבוא הא למדת ש ה מ ח א ו ת ע ו ב ד כלתו ממעשה
לאמי עמכם ה י כ י ה נ א שלום כך ו נ ט י ב ח ס י נ ו ויעי
עובר בבעלים ד ב י שהת־יזוה כ ה פ צ י ש ה פ צ י י והקונה
הא כאהבהוחיבה• ו מ כ י ו לני ה ק א נ ו נ ״ י מעשכס כלו
גיל ת ת מ ה ואס ת ח מ ו ד ולא בבי לאוין לכך נ א מ י לא י
ה ט א ס ת מ א נ י ו מ י י ת ם נ ח נ ו נ ע ל ה אצל ה מ ל כ ת לאו
הניאה ע ״ כ וכ; כ ת כ ה ־ א ״ ש כ ת ש ו ' ב ג ׳ לאריך עיבר
כ א מ ת ת י ת י נ ו ו נ ח ל י ט קאנוניי׳י כ י ת ה כ נ ס ת שלנו וכספט
קיקע כמילת הן שע׳׳א ג ' עכירות סימן ח״מ הטיל
• מי כקול צוחת ההיכל הכנסת מ ת י י י וכית ואין
כ מ ח ש ב ה ש ח מ י מ מ י ן ח ב י י ו כלבו והבי בדיכוי האחי
חיקה וכיד גמל כנת אלינו באתם ליו ו ל כ ם בי מא
שמוציא יה א ו ת ו מ מ ו ן י ה שלי • ו ה ג י אלו ה י ה שיכר
לא י ר ע ח ס כי ה ק י ש עניים מ ק י ש לחול ו א ת ם להוציא
ועיין ע״כ יזכירו רימון ל פ ו ע ל והולך וגוזל מחשכתו
נטייה כידוע תחייבונו !י ה י ר ך ו ל א זו ה ע י ר • ו א י ך
כל שסכיא ע״כ ל״ז ד ל ״ ד ה ר מ ׳ ׳ ו י״ל ש י מ ן כתשובת
קרקע עולם לי ש ה י א אק בכורתך מ כ י ה כיום לאמי
הכל יליברי למ־ין וסיים ובתי :וי״ל ומצ־נו האמור
והקרש ע י ל ם לזנות ב ״ ה נ ולוכית העניים השונים מ מ נ ו
ע ב ר י בו מ ע ל ת ה מ מ ו נ י ם כ ל א ו ד ל א ת ח מ ו ד ה ו א י ל קא
ולא
1
פד כ ר ך שר רומי סימן כ׳
ככה״ג הוא דנתכ סאלוניקי יכני והסכמות תקנות כ ג ' לאוין ולא נתרצו ה א ח י םוכי' ולא ע ו ד א ל א ש ע ו ב ר
נ ק ר א ר ש ע ו ק ע כ ר ע ל לא י ת כ א ברשותו מותרשייך ו ה כ י ת ת ש ו ב י ת ר א ״ ש ו כ נ י ״ ל י ע י ש ״ ב ) ו ע י י ן כ י י -עיי! כגה־ג
אה״נדאימ נקרא רשע תתמוד אבל כשכירות ד ע ל מ א " ( ו ע ר י ס א מ כ ל ה א מ ו ר מצאתי ראיתי למוהרש״ךח״ב
ו כ ״ ת מ א י ש נ א • ש נ א י ש נ א ר ה מ ת י י ק יש ל י ׳ כ י ת ב ק ר ק ע ויי מתייק שהיה ע ל מי היא שניונו קמ״ט סימן
בשטרות אליכא ר כ ״ ע • לא כן מצרן מקרי ושטר ונתן אחי יהודי י)י׳לסייכיייעא( ובא 3ו ל ש במולק־י
כותית ומתייק תליא מ י ל ת א ו כ מ ה אלים דבמחלוקח דמי כ א ו ת ה ת ב י ת ו ק נ א ה מ ה ג ו י ורוצה ל י פ ר ע עיניו
משיב יושק ושפתים עכ״ר משוכר וייתר ייתי ח ו ק ת י ו ע כ ״ י ת ד ב ת ל ת ש י כ א פ י ו כ ת ב וו״ל ו מ ״ מ שווי
ח ו ק ר לב ח ״ מ ס י ' י״ג ובספרי תקטן נכותים רכיים אין ל ה כ ח י ש ש ק ו נ ה ה מ ו ל ק ״ י להיצי' א ת ה י ה י י י מ ח ז ק ת ו
ש ב י ע ת תיתרש״ך קיימי ב מ ע ט רובה דרכותא הארכתי רשע נקרא בחררה נקרא ר ש ע ד ה א אפילו ה מ ה פ ך
כ א ל ו ה ח י ק ו ת ת ג י ו ל ו ת ו ה נ פ ל א ו ת ר נ ק נ י ל ה ן דין ק ר ק ע כקוני שישראל מ ת י י ק מהבית כיש הקונה המולק״י
וכמסיישם ואכמ״ל : גמוד כנודע ו מ ט א לידיה נ מ ה ימים ישנים רוראי נ ק ר א ר ש ע ו ע ו ב ד
אמדו אתם קהל אמוני תמאמינים כתור׳ ומ^תה ע ל ל א י י ל א ת ת מ ו ד כ י ת ר ע ך א ף א ס י פ ר ע לו ד מ י ש ו ו י ו
כפתוריה יכיותיה ובעשיית מיע״ה לאנשי תחמוי ר א מ י י ' כ ג ' כ ״ מ י ״ ה ע ' כ לא אע״ג
המולק״ישי״ל הפיופיייטא מהגוי ופרחיה א ם כהיות כ ל א ר מ י מ ש מ ע להו יראה דאפשר דדוקא כ ד ב י שאינו
ו כ י ש ר א ל אין לי ע ל י ה כי א ס ח י ק ה ל כ ד ע כ ״ י א ס ה ו ל ־ כההיא דמשביעין דהיינו ט ע ו אינ־י כ״כ מפירסם
הישראלי תכירו וקונה ה כ ד ו פ י י י ט א מ ה ג ו י א פ י י ש פ ו י ע ש ב י ע ה ד ל א חצ־ף ל ח ט ו ף מ י ־ ל י ־ א ל א מ ע ל י ם ח מ ס נ י ת ו
לי י מ י שווי ח י ־ ת ו ו ת ו ת י ע פ ״ ו נ כ ת ב ו ע ל א ו ה ו ה י ת ו ד י ע ל לאו לו ו מ ש מ ע ל י ת ד ל א ע כ ר שנאבדה נאמרו
קיקע גמוי שהוא הני״ל ויה והקלל׳ית האלות כל מפורסם בדבר אמנם כיון ר י ה י ב ד מ י דלא תחמוד
ו מ מ י ן ע נ י י ס ויושבים ל ב ט ח ע ל א ד מ ת ה ק י ש מישיאלי כ י ה ד נ ״ ד ש ר א ו ב ן יישר .ל ב ט ח ב י ־ ה ח ו ק ת י ו ב א ש מ ע י ן
ואוכלים גידולי ת ק ד ש מידי ה ט י י ע ק ב ו פ ת ע בלי א י ב ה מ נ י ת י א י ן לך וני ;,עיניי ב ח נ י ת ה מ ו ל ק ״ י כדי לגרשו
ו ע י ה מישיאל השיייים אשי ה' קורא קהל הילכים ו ד א י א י ; לך ל א אינשי ב כ ך כי שיטעו א ד ם שיאמר
כ מ ע ו ת להוא מ כ מ י ל א אותו ה ק י ק ע ו מ י ס י י ם וקונים ת ח מ ו ד ברול ל מ ה ע ״ כ ה ח מ י ד ל י ת ע ו ו ב נ פ ש י מ ל ה ע י ד
שהיי כ״ש י א י ס ו י ג מ ו י י ל א ת ח מ ו י ולא תגוול איכא יבהאי נדני ה ר כ ה ו כ ת ב י״ל ש ה פ ל י א ע ל מיהרש״ך
לסעיף סכי י ח ס ה מ ו כ י ט ו ע ן .ד ע "י מ י ה א ט באים כשאט לא ת ח מ י ר ועיבד על לא ט ע ו אינשי גוינא
מ כ י י ס זי א ת י לירי ח ס י ו ן כ י ס א ו ס י ך ח ס י ו ן כ י ס ־ ו ד א י ש ה י י ה י מ ב ״ ם כפיי מ ה ' ע ת ״ ל כיצד ה ח מ ס נ י ם כנפש
י א י כ א גם לאו דלא תגזול גמור שהרי אמרו כ פ י הגוול כ ע ל י ם ובו׳ ק י ק ע או מטלטל־ן שלא בינון הלוקחים
רוטן איעאילגוי א מ י י כ אשי ה א י ב י ישיאל בהיא ובן לעיל מ ש ם ה ק מ ״ ע מ ד ב ר י ה ם י כ ב ־ נתישלו פסול
י י ש י א ל ת כ י י ת משמתינן ליה מ ש ו ס י א ״ ל א י י א אמיציא ס י ל לרוב ה פ ו ס ק י ם ד מ א י י פ ס ו ל מדכי־יהם היינו מ ש ו ם
א ר כ ע ת לי א מ י צ י א י מ ש מ ת י נ ן ע ־ י א ת ׳ ו ק ב י ל כ ל א ו נ ס ׳ כליית עובד שאינו שטועים כני י ר ם הטעית יה
והרמב״ם פסקו תדי״ף כתל' מ ח מ ת י ה ודי! ית יאתי א״כ' פסול מדאורייתא • הא לאי הכי דמים כשניתן
והטור והש״ע והסמ״ג וסרא״ש שכנים מהי כסי״ב עכ״ז בנפש כשאט קרקע כלוקח ראפילי נמצא
ח ״ מ ס י י ק ע ״ ה ו כ ת ' ה ט י ר ע ״ ו דיש מ ן ה ג א ו נ י ' ש כ ת ב ו
י ט ע ו י ל א ע ב י י ל ״ ת ראי לאו הכי היה פסול אמיי'
ל ק נ ו ת ו ג ם ה מ צ ד ן אין אינו מ ו צ א ישראל ס י ו צ ה שיפי׳
מ ד א ו ר י י ת א ו נ ל ע י ׳ י ל ח ל ק ו ל ו מ ד ד ש א נ י נ־ין מ ו ה י ש ״ ך
ר ש א י למוכל־ו לגוי א פ י ל ו לו כ מ ה ל ק נ ו ת ה א פ י י ת א י נ ו
הולך הצל הגיי וקינה המולק״י ואינו מ ח ש י ב שהיהודי
ש ה מ ו כ ר ע נ י ו א י ן לי כ מ ה י א ב ל י ת פ ר נ ס מ ן ה צ ד ק ה ו א ל
ו ב ה ־ ף ע י ן כ ל ה יגיש הו ה ו א וכל כל ע י ק ר ליש־אל
מ ח ל ק י ם היכא שאינו מוכרו ל ח כ י ד ו ויש נזק יגייס
ידעי אינשי רי־אי כל כי ה א י ק צ י כ ו ת א א ש י כאהלו
ל פ ־ נ ס ת י א ל א ל ה ט י ח וכוי א ב ל ה ר י צ ה ל מ י כ ר ה בשביל
הוא ד ה י א ע ו י פלילי ד ל ת ת ח מ ו ד אבל נ ־ ק ה י מ נ י י ם
פ ר נ ס ת י ואיני מ י צ א יש־אל שרוצת ל ק נ ו ת ו יבול ל מ ו כ ר ה
ו ת פ צ י י בי ע ד כיש שב; כ ת כ ל ת ד י א ״ רעים שמרבה
לגוי ו י ק ב ל ע ל י ו א ו נ ס ש י כ א מ ה ג ו י וכוי ו כ ת ב ה ר א ״ ש
א ה ״ נ ב ה א וראי ט ו ע ה ה ק ו נ ה ל ו מ ד ד ל א בה' טילה
ד א י חייבן ש ה ג ו י מ ט י ן ל ק נ ו ת ב מ י צ ר ישראל כ ר י ל ה ש ח י '
ה י כ ה ו פ ר ע לו כ ל ד מ י ו ו ה ו ת ר ע ב י כיון ש כ ב י פ י י ס ו
ע ר מ ת כדבר תבל לפי ראות עיני נ ח ל ת ו א י שיש איית
נ י א ה חילוק פסול כי א ס מ י י ב נ ן ולע״ד אינו וע״ו
הריין ע ״ כ ו ה ר ש ב ״ א כ ת ש ו ׳ ה ב י א ה ה ב נ ה ' נ ש ם ה ג ה כ ״ י
הישיאלי כ כ ח גיול וביי ובייי ילא י מ י כשיכא נכון
א י ת ע ״ ה כ ת ב י ה א דמשמתינן ליה לאו ריקא א ד ב ע י ה
מהגוי הקיקע עיקי וקונה והולך כ כ ח הגוי חיקה
למצי ככל אופן שהביא למיל־ א ל א אפי׳ י ח י ק סמוך
ו ה י ה ו ד י ב ע ל ה ח ז ק ה י י א ה שויו ט ב ו ח ל ע י נ י ו ו ל א ייכל
כ י ן י ח ו ק הוי קייב גיי כ מ ק ו ם ש מ ג י ע .מ מ נ ו נ ז ק כין
ישמע יחדד וילפא דו־אי כל כי ה א ה ש ו מ ע להצילו
ה ד י ן כ ן ע ״ כ ו כ ת ב מ י ה ־ ״ י כ א ס א ן ס ״ ס זיין ו א פ י ' ק ד י ם
י א מ ר ע ל ה ק ו נ ה כי לא ל א מ י נ ה ג ב ר כ א ר ץ ודע רע
ע״כ ימלט מהשמתא ויקבל כל א ו נ ס א דאתייליד לא
ל א כן א ם מ ר כ ה עליו ר ע י ם ו מ פ צ י ר כ ו ע ר ביש אפיי
דבריו ה ר ב מ ט ה ש מ ע ו ן ה ג ה ת ה ט ו ר איי ס ״ כ והביא
ה ס פ נ י ם כ פ נ י ם ואין יד נ כ ח ה ז ר ו ע ס י ף ס י ף דבריו
ו כ ת ב וי״ל מ ב ו א ר מ ד ב ר י ו דכיון דיש א י ס ו ר כ ד כ ר ח י ו ב
החיפיש ראיתי להרכ פ ט מבי; גוי ב א מ צ ע ושוב א ח ־
י מ י א עליה והיי הוא שמותי ע ד דמקבל עליה שמתא
ח ״ א ד פ ״ ע מ ת ס פ ר ע ״ א ב ה ק ' ככל תאמי' על חוהיש״ך
כעי וכוי ו א ״ כ א ף ד ק ד ם וקבל א ע פ ״ כ מ ש מ ת י נ ן ל י ה
צפינו לתרב פ ט מ ט ן וחילק ק ־ ו כ לחילוקכו וכצפיתנו
ש ע ש ה • ולפ״ו א ם עדין לא ע כ ר לא שבקינן האיסור
ליה י ל ע כ י א י ס ו ר א ו מ ע כ ב י נ ן ב י ה אפיי מ ת ח י י ב לקבל כהוראת ש ם שהביא מ ה ש פ ק פ ק ה ר ב מש״ל כ ה ' גיילה
חיי הגאונים דיימ ע ״ כ ס י ' מ ״ ת ו כ ן נ ר א ה מ ת ש ו ב ת השיב ובאמת יפה שיקרא ר ש ע עכ״ל אחר ולקתה
יקבל לא למנוי ואם ש״א םיי כ ״ א ר מ ע כ ב ? ליה דמ״ש פקפוק ש ס ד כ א מ ת אין כ א ; מבין הרב פני
מ ש מ ת י נ ן ליה ע י ד מ ק כ ל ע ל י ה כ ל מ נ ס ח ע ״ כ : מ י שליקת כ י ת מ מ י ד נ ק ־ א ר ש ע אינו א ל א מוהיש״ך
ב ק ו נ ה דהיינו ר כ כ י ה ח ז י ק ו נ ק ר א ח ז ק ק ו לכי שמחזיק
ואחרי
כ ר ך ש ל רומי סימן כ׳
אחר משובח במקומי נאמר קרקע נויז:ק להם בכר
ה ו ד י ע אלהים אותנו א ת כל ו א ת ה נ ה ע ל ה ואהרי
ל ה ס יה נ ה נ ה ויה א י נ ו ח ס ר ר ה א ה ר מ כ ״ ם ו ה ע ו ר י ה ש ״ ע
כ י ד ט ק״ו אדיר ו ט ר א לנדון שלפנינו השתי
א ח א כ ונכיר ,יוכיח והרי ס ת ם סיימו כי־בריסכ ו מ ע ש ה
ד ה ק ר ק ע ה ו א ש ל ו ו ל א של ת כ י ר ו ו ה ו א צ ר י ך התם ומה
לו ו א ת נ ה ל ־ חחת־ו כ ר ס ט ו ב מ מ נ ו ו ע נ ״ י נ ע נ ש אמר
מטרת ל מ ו כ ר ו מ פ נ י ד ו ח ק ו ו צ ע ר ו ע כ ״ ז כיון ד ב ש י כ ת
ד מ י ס ושיכ ה ת כ י נ נ ה י ה י ע כ שפיכית ו כ א לידי אחאב
לגוי מ ג י ע נ ז ק לישראל ק ר ו ב או ר ח ו ק ו כ מ י ש יה קרקע
ש ה ו א דין פ ש ו ט ש ם כ ר י ש ה י י ש נ ״ ט ש ע ל מ ש וראיתי
מ ת פ ר נ ס מן הצדקה הני״ל • ע כ ״ ו רינא יתיב הרשכ״א
לשלש אפי׳ ע״מ
׳ למול דאסיר כםתש והש״ע הטור
ואל י ג ר ו ם נ י ק או ס פ ק נזק לישראל י מ כ ר נ ו לגוי ואל
דאס י״ל הרא״ש ס' הביאו יע״י ממנו יפה דבר
שמע ו כ ״ ד חייבים ל ע כ כ ו שלא י מ כ ר נ ו ואי לא חבריה
ה ס כ ע י ן כיון ש ה ם י פ י ס .מ ה ד ב ר ש ל ו ק ח ו ג ם התשלומין
ע ד דקכל עליו ליה ואינן מ ת י מ ן ל ו ה ש מ ח א משמתינן
ע״ז כתכ כפניו שלא לי ל א ר ס יבין למכור שעומד
ריוכל לגרוס א ו נ ס קרוכ הו רחוק כל מ י ן ירעו ועל
ר כ ״ י א ס הין ה ב ע ל י ם כ א ; ו א ס ה י ו ה ב ע ל י ם הסמ״ע
כ א מ צ ע ו א פ י ל ו לר׳ יד גיי ח כ מ ה ע״י ה ב א ס לישראל
אף כדכד אחר כשלנו ולא נ י ח א לנו ואומרים כאן
מ מ ס פ ר נ ס ה ואינו מוצא ראם מוכרו שכתכ הריא״ש
דלכ״ע אסור ע כ ״ י ותמיהני ממנו מ א ה פשיט הטוב
למכיר כ ת נ א י שיקבל עליו כל כי ח ס גוי ר מ י ת ר קונה
שמשם ד א ח א ב שנו״ל מלא ממקרא לא נ ס ת י י ע איך
ו ב ה ב ר כ ל זה ה ס ה נ ז ק ע כ ״ ז סיים רמתייליר אינסא
י
ש ל ה פ י ס ק י ' ו כ א מ ו ר איך שיהיה ה מ י ר ׳ מ ה א מ ו ר ס עתס
אס אנו ס פ ק לא אתי אבל אתי ברור אלא ס פ ק אינו
כקרקע חרתי חרא רכרבר שהינו ע ו מ ר למכיר ולהחליף
ה ע ר מ ה מהג־י שהנוק וראי יבא או קרוב לודאי רואים
נ פ נ י ה ס אסור אפיי שלא ההיכל כנסה כ ״ ה כ של של
איודאי ס ד ר ד י נ א לי׳ הגאונים שאפי׳ מפני דוחק שיבא
ד ל א שייך ל ו מ ר וכי־ ל א ד ם כ י ו ן ש א י נ ו ע ש ו י ל מ כ ו ר ו כ ה א
פ ר נ ס ת ו א ש י ר ל מ ו כ ־ ו ל ג ו י כ ״ ש ו ק ״ ו ב ן כ ן כ נ ו של ק ״ ו
כ פ ׳ אלו מ צ י א י ת ר ו צ ה א ד ם ב ק ב שלו מ ט ׳ ק ב י ; אמדו
י ח ז ק כ מ ר א ה ה ב ז ק כנדון שלפנינו ש ה פ ר ו פ ד י י ט א אדיר
של ת כ י ר ו • ו א ת ש נ י ת ר א פ י ׳ ב ע ו מ ד ל מ כ י ר א ס ה ב ע ל י ם
של ק ״ ק כ נ י ה ה י כ ל ק ר ק ע ע ו ל ס ה ק ד ש כ ״ ה כ ו מ מ ו ן היא
ו א ו מ ר י ם נ י ח א לנו בשלנו ל פ ״ ע א ס י ר ובנייר ה י כ ת ציחק
א ד מ ח ס ויבאו ע ט י ם דלים ואביונים שיכניס ל ב ט ח ע ל
ע ו מ ד ל מ מ ד והבעלים ציחיס ניחא דבר שאינו תרתי
א נ ש י כ נ י ק א ש ט י ל י א נ י כ י ד ר מ ה ל ה ב י א יד גוי ב מ מ ו נ ם
גזל הוא מ מ י ח י ן א־תם ר ה א ודאי א ס בשלנו לנו
שייי וליחן של י ש ר א ל ח ב ר י ה ם ו ל ק נ ו ת ח ו ח ו מ ה כ ל כ ו ל
רח״ל ו ב פ ר ט ככ״יהכ ה נ א מ ר כו אני ה ׳ שינה מפורסם
שהרי הוא נזק מ פ י ר ס ם • ח ד א כי כמלכות הקרקע
גזל כ ע ו ל ה ו ח ו ז ר י ם כל ח פ ל ו ת י ה ס מ צ י ה ה ב א ה ב ע י י ־ '
קיימת הס ה מ ע י ל ה לחיית קרן נודע שהשמירה כבר
ע״ג וע״ד דל״ר ל״ז ועיין כתשו׳ ה ר מ ״ ו ח״י רח״ל
מ מ ו ן ה ק ד ש ומזון ע נ י י ם • ו י א ת ק ר ק ע ומכ״ש בקטן
פרש ומדי שה־א בדתי מתינ״ה נלכה ומעתה כ ק ר ק ע ע ו ל ם נתינים נתינים ה מ ה ל ה ם בניירות ניתנים
לא א י י ת ואי מ ה א מחברים ממאה למעלה יהלכו; י ש ר א ל י ח ו ו ר ע כ ש י ו כ י ד גוי כי ס י ף ס ו ף כיון שאין ביד
ממערב כרחוק מזרח הוא רחוק מ מ נ ו כמעט דידן ע מ נ ו בתוכנו יכולים ל ק ב ו ע ד ת מפני שאינס נמצאים
ד מ ל מ ת א ובאייה ענין מענייני דתי המלך נ א מ ד דינא הוא בריא סיף סוף הנזק עכ״פ שלהם
ל ד ע ת כל ה פ י ס ק י ס לי ו ש י י ך דין ז ה ו א י נ ד ו ן ד י ־ ן ר מ י גרס להם לקבוע כי ה ד ו ח ק לעין דכבר נראה ובייש
היכר כספק הבי ר א ם ת״ל מ מ צ א או מ ק צ ת ם ה ס ע י ף כאלה שאפי' כ ד ת מי ש מ ע מאת ראה ואת • מי דת
כרעת ק י יי ל כ ק ר ק ע לימד רמוחזקיס מצו לומר אי והוא בלשוננו הק־ש שהוא ואקו״ף של קרקע
ה פ י סקי ס דוה אינו דינא ד מ ל מ ת א ו מ מ י ל א אינם יכולים סתיכדא״ל כ ע מ ת כ ל ׳ ה מ ר י נ ס א ם לא פיאי איפירי
ה ס ע י ף ת ג ׳ לכי י ה י כ נ א להחמיר לספק תודה ה־כד אחינו אנשי לצורך גדול וכן נ ר א ה ש ה ו א ד ת לא אם
מ ח י ר ש זה ד י נ ה כל דיליה רלסוי הגיצס ד ת למתעקש כמקום יד לשלוח הב־אס גריל שהצורך המדינה
נ
ל ה ס ת פ ק כל דלא קפיר ה מ ל ך וליכא ו ע י ק ר • ע כ ״ י יש למ״ש מוהרלנ״ח סי' ק נ ״ ו וכפרט גדול מ י ה • מבורר
נעתק אס רק מ ח ו ־ ש יה לא נקיים אס כדבר שכנה שבין ישראל לגוי ה כ ל כ ח י ק ת זייף כי בשביל רכשטריח
א פ ש ר ־ מ ט י ן ו מ ע י ד י ן שקר עי״ש א כ ל שיים ו כ ת ב הגוי
ר מ ל מ ת א הלזו או לא • ע ו ל דיכא מעלינו שאינו ק י כ ע מ ס מ ר י ם כ ד ב ר י ו אלו כ י ע ו ״ ש וכ״ש כ מ ד י נ ו '
הא׳ באייה ענין עיני בביאור ה ס ע י ף ואשימה ע כ ״ י חששא איכא וזהו אפיי א ס היה מצר האיכמפא
ד״ד ואמת .כי כ י ה תמלך נקרא מיתי לכד ולא מ מ ו נ ו ג מ ו ר כ״ש כ נ ״ ד ש ו מ ו ש מ י ס ע ל זאח ר כ ר
הצורך ככל אקצר ואט עלום ונורא מתלוקת הוא לא שלא ה י ה ל ע ו ל מ י ם ו ע ״ כ מפורסם ומר ועול רע
הטורים ר' _כעל הרמייה ש ה נ י א האי ד ע ת הסברא נ ו כ ל ל מ צ ו א לו ח כ ר ב ד ד מ י ל י ה נ י א ם כ ק ״ ו כ י כ ד ד מ י
)עיין כנה־ו .מ מ ש־ 5ס ע ה כ ־ י ה ״ ת ק י כ ה ש הרמי״ן ודעת ל מ א ו ר ע יה לא א י ר ע ולא י א ר ע כי כ כ ר ה ע י ר ע ל י ה ם
א י -נ'ה י ע י ץ ה -ש נ א חיי־ סי' קצייו( ד ל א א מ ר י י ד י נ א ד מ ל מ ת ' יתעקש ע ו ל ה ואל יעשו לא ישראל שארית הכתוב
כ ד י נ י ם ה ק כ ו ע ־ ם ככל מ ל ט ת ו ש ה ו א וכל ה מ ל כ י ׳ הלא כ ה ח ל ט אבל א ס ל ו מ ר ד ב ל זה א ס ע ו ש י ן כן המתעקש
היי לפניו ה נ ה י ג ו ה ד ב ר י ם וכן כ ת ו ב י ם ב ס ׳ דברי אשד
הימים
פה כ ר ך שר רומי סימן ייט
: ה נ א ה למלך כין שאינו והאופן כיה .כין שיהא הימים
ע ב י ר ה נ ה לזה וכמצביס נזלו האיץ י י הקרקעית
לפרטי מלאכות או לפרטי שהוא למלך כין הנאה
נ א מ ר ר כ ד ד י י ק נן פ ו ר ת א נ ו כ ל ל ו מ ר ד ג ם ל פ י ה ס ב ר א
ב ק ר ק ע י ת בין ב מ ט ל ט ל י ן כין כ ־ י נ י ם שכין א י מ ו ת כין
י ס י ע ת י ה י ה ס ' ה ג י ש ה ו א ראכי״ה הכי שהוא הרמב״ס
רמלטאא א ד ם להכירו מ ש י ם ת ק י נ י ה מ ד י נ ה ה ב ל רינא
י ס י ע ת י ה כ ״ ע מ י ד י ׳ כ י נ ד י ! ש ל פ נ י נ ו ל או ד י נ א ד מ ל כ ו ת ׳
מ ק י י א כ ל מ ה ש ה מ ל ך ע ו ש ה לפי שערי ב מ ה שלא גמוי
זה ־ ש ו ע ה א י מצד ע צ ם מלכיתנו טעמי הוא מבי
מצד הא׳ הטעם הבי מצ־ עצם הסק הח־ש היה :
כ י מ י ה א כ י ת ת מ ס נ י ת א י מ ל כ א ה ו א ואין א נ ו דני; נהגי
מלכותי ואפילו שיחקוק איתי לכל ב נ י אעפ״י איתי
המלכים ע צ ם מ ל כ י ת נ י שאיני כדמיון ש א ר
כ ק ר ק ע ו ת כיין ש א י נ ו למלך ואפי' שהוא הנאה שהוא
דנוקכא היא משטרא יקנני הגאון ונביא ליה ת ש י '
ה ק ד מ ו נ י ם א י ; ד י נ י די; ו כ ; נ ־ א ת י ׳ המלכים מתוקי
ח א ג י י י״ל כ ת ש ו ' ש מ ש צ ד ק ה ד י ל ול״א שכרינו מיהר״ס ״
קרקעוקם
פו כ ר ך ש ל רומי סימן כ׳
מ ע י ת י ה ם ע ל ק י ן הצבי כי מ י י ו ר ע יליתן ק־קעיתם
לכטל כ ל הלאיין הללו וכל ה מ צ י ת ה ע ת י ד י ת ל ה ת ק י י ם
ההקישות יותי ו א פ י ׳ ס פ ק נ ז ק ל מ ה ילקי מהילייוס
דיכא שיהא כ א י ס ו ר צריך כ ה ת ר ולא שיהיו ככ״הכ
פיטי יין יה ייאי ה י א מלמקנו מיינות מ נ ל תמין
ה ח ל ט י ככל פינית תלקיי מכירר לעיני ה ש מ ש רמלכיתא
ר נ ״ ע ה ו א גילעתא דמלכיתאולא יינא וניוצא שאליכא
ספק .יכאיהה יהירח א ש ר ל א ישאר כי שיש צד ר י ת
שגזר דין כ י ה כ ת כ מוהיר״י ק י ל ו ן שורש ס ״ ו ע ל מ ל ך
קטן גמור וקטנס המלכית ש ע ת יתיור מ מ י ן ו ק ר ק ע
כקאמביו״ס ע״ז סמליים א ת ד לכל יישכי ת ח נ י י ת ש ל
ב ה ת ר כשיפי יכל שישאר דיין יה אפי׳ ר י ת ס פ ק תשוכ
כ ת ב וי״ל ורוב ת ־ ע י ת מ ס כ י מ י ם רל״א ד ״ ד א ל א כ ר כ ר
א ם ח ק יה ה י א רינא ר מ ל כ י ת א אי לאת י ר ס פ ק איסור
שאין כללי ר ק ה ו א ת ק לאפיקי יה ה י ק כללי שהיא •
שלא ישראל חייכין ל כ י פ ס ומוחלט שכל גמיר תורה
גדול ומילט עכ״ד לבעלי תניית מ א ת המלך הניחן
ש ל מ ת סי׳ סייח עליו כ ש א ט כנפש והרב ת ש ק לעכור
מ מ י ת י י ק ״ י י״ל ע ד ש כ ת ־ ע ל י י ת כ ״ ז י ״ ל ס י ' ק נ ״ ו א ש ר
שהביא ממוהדיכ״ל והלת״ר השמש צדקה הכיא מ ש ם
תפיסקיס ומצודת אייי למתני בל מותייק״ו ה ו א תית
רד״ר קלישא ט ו כ א וכל ס פ ק א ו מ ח ל ו ק ת ר א י ת רמילתא
ה י ע י ם ע ״ ב ו ה א מ ת ד ה י י ן יין פייסהכבל ע י ן שכלו
לארץ כ ה אי! ס פ ק רריינינן ל י מ ת דין ת י ר ה ו ס ת ר י נ ן
לכל בעלי החניות או לכלליה אמי! יאפי׳ שיהא ח ק
הרדכ״ז השישית ח ״ א סימן י מ ל מ ק א וכןכ ת ב יינא
פיטים גדול ל ה נ ב י י ע ל ננ״ד הוא עושק התקדשות
ר כ ט ע מ א כ ל ד ה י א סתרינן לה ומיקמינן אדינא תקמ״א
הוא'להשוות ירינא ר מ ל נ י ת א האמיתי מקצתם קצתם
והדין ד י ן א מ ת ד ח י ר כרין ס פ ־ אישור ת י ר ה דאורייתא
מ מ י ה ר ״ י ישראל וכ״כ מכ״י ס ׳ שס״ט כתשובת גיידיתיו
דחית בקנין ה ר ע ס פ ק י ל ה ח מ י ר י כ פ ר ט כנייר מעולם י״ל יי״ל י ע י ד ר א י נ י ת ק כללי לכל ת מ ל כ י ת א ל א ל מ ל ו י
לעתיד בטלית וכמה מצית י י ם י ר י לאריך ה ז הכ מ ס הצריכים עכ״ד תגרים בלבד לא ע ל שהר כריבית
רע נדון כשרי ב ה ע ל ו ת י ע ל ל ב כ י לבא תסמר שעית ר כ ״ ע ככל ה א מ ת והיא הצדק שאליכא והוא לעניכני
מ ל ת א ב ע ל מ א לשיס ו מ ר כ י ה שכל זה אכי כ י ת ב ליפיי ח ק ת ־ ש זה ה ס כי ל א ל ה י כ י ר כ ש ם האמורים האופנים
כ ד ר כ י ה ה ו ר א ה א ש ר הורונו אכיתינו י״ל שלא משטרי רינא דמלכיתא ו כ מ ע ט לא ימצא סילק לפי כל ה א מ ו ר :
ילפי האמת ל כ ע ל הדין ה ע ק ש לחלוק כי לפי להניח דאכתי מידי לכשיאמר האימר הכי י ף הס^יף
יא״כ ר כ י ע אין דין ז ה ר ״ ר אליבא למעלה האמיר נ פ ק א מידי ס פ ק א לא ומירי פליגתא
כאמית עומדים דכ״ע כל הר׳ לאויןתאמוייס אליכא ש א מ ת ש כ מ ע ט -ו כ גדולי ה ר א ש י נ י ם ש ה ס ה ס ׳ סלוגתא
ע ל י ה ם ה׳ יצילני: לענוש ע ל כל ה ע ו ב ר ה א י ק י י מ י כ ש י ט ה אתת ש א י ן ד ״ ד כ י א ס כ ד י נ י ם של ר כ ר י
למתעקש ייליה כל יהיכנא ה ג י לכי הס?£יף הקכועי׳לכל המלכי׳ילא כ־יני׳ ח י ש י ם כ כ ל ע ת הימים
ואומי י ח ק מחייש אשי לפניטהוא יינא הס׳ מ ה ־ מ כ ״ ס והטור שהם י י ג ע ע פ ״ פ מ י לנו גריל
שים יכלי פקפוק ימיתלט בלי שום גמיי ימלמתא שגםראכי״הוהרא״ם ו כ פ ר ט כנ״י שהיא ק ר ק ע י ת הכ
ועיקי ומכ״ש הקדושה כלל תורתנו דת לכטל כת עכ״פ י א י ן י ״ י שייך כ ל ל כ י ה ה ס ה כ ׳ יהב׳ מ ו י י ס
ל ב א בעקיפין ובזרוע ר מ ת ע ל אנשי כ נ י תתיכל ש ת י י א פ ש י אין ימיינך ע ל ה יפה נפקא ס פ ק י לא מייי
הא׳ ה י י ח ת נ ט י י ה ע " ! א נ י כ א לי מ ח י י ט ע מ י ויי
כנוסח מאמר המלכית.ט'לחדשם מאיצ״ו סיואהייאה
המיחיקיס והס כעלי . .שכ.או ה כ י אנשי כני ההיכל ה ם
תישות שכך מ ת ח י ל גזירתו • לחשבונם אלף ותחמ״ח
אס הקרקע כגוף יהשפקנילר יהמשכיייס הקרקע
תנה וכו׳ הקאטני ושחיוי פייית מאתני נתינת
ל מ כ י ר ה מ פ נ י ת י ת ה ח י ש כ י י נ א י מ ל ט ה א או לא ניחן
התישה תחקה כלשין מ ב ו א י כ א י לחי יואי נמצא
הרשי |:ת נה ימלכיתא יינא מ פ נ ישאי! י ת ח י ש יה למנייה ניתן
שמעולם ' ' ( איטויייאטיז)י״ל א ו מ י י אי הלזי
) י ב ש ת ק ע ! ח י ק י ל ב ס ׳ י׳ ה א ר כ ת י ב כ י י צ א ב ! ה א ס ה י י ס פ ק ב ג ו ף
מי שהוא מכייח שכל יי״ה איני האפיפיוי מלבני
א 5מ י ח ע ק ר ק ה
ל( ו כ י י ן י ק ר כ י ס פ ק א י פ ל ו ג ל ^ י ^
קאנוני א ו ש כ י י י ת ע י ל ם ש מ ו כ י ח להביא א ל גנזי שוכר
לומי העליונה ההיכל ע ל כנסת דרכייתת י י אנשי
כ ע ו ל ם לגויי כי אפשר הקנוני שזה א ״ א ה מ ל ך פריון
קי ל כ ר ו כ א י י כ י י ת א ־ס״ל יאין ת ק זה י י נ א ד מ ל כ ו ת א
וא׳׳כ א ם ת ה י ה לפ־יתי כת כ מ ס שוכייס אין ל ה ם
כ נ ״ ה ג ס י ׳ ש ם ״ ט ס י ף א ו ׳ נייח יז״ל ו נ ״ ל ונמ ש ה י כ
כעל יפ־ת י י א י ייצא מ י ה ש א ס ל א מוחלטת גוי׳־ה
ייכווהא פלוגתא היכא יאיפא שכפםקיס יכל הנכון
איניש י ע ל מ א ו נ מ צ א כ ע ל שכירי׳ לפיית ת ש כ י י י ת יוכל
ל י מ י ק״ל המיסזק שיכיל כ ה א י דיכא י ״ י אי א מ י י
כסיף עין ע ל לא ס מ ס כנפיו מוכייתי הקאניני נקי
כ מ י ש מ ס י י ע ל ו כ י ת י בין ל י מ י שאין כ ו ת י י נ א י מ ל פ י ת ׳
י י ה שלא כדין כלל כ י ה ו א גיל ג מ י ר ו ע ״ י ה ו כ י ח מ ל כ נ י
עכ״ל י כ י י ת א ה כ י נמי ת ט ע ם ת כ י שאף א ם או להפך
ירייה ל ח י ק ח י ק ה כ ל י ר ש י ת ש כ ל מ י ש י ו כ ל ו י ר צ ה ל פ ד י '
הולכים ה א ו מ ר ד ל א שייך כ א ן דין מ י ת י ק ש ה ר י יאמר
ת ק א נ ו נ י ת ר י פ ת ח פ ת ו ח לפניו ו ה ר ש ו ח ו ה ח י ר ו ת כידו
מעככ מדם מהמלכות ימי קאשטיליאני וקונים אנשי
י מ י ש א י ן לו י כ ו ל ת ל פ ד ו ת ו י א כ ל ו י ת ד י כ ש פ י ר ו ת ו ו ה ל ה
ה ע ל י י נ ה )אף ו ל ב ר ר ית א ס ב י ה י ה י ו נ ק ר א י ם נמצא רידם ע ל
ואיש ע ל מ ת נ ת ו וזר ל א יקרב כ ק ר ק ע ו איש ע ל רגלו
שאינו כשכיריתי ל ו מ ר תככי ב א ל פ ד ו ת ה ק א נ ו נ י אליהם
מ ו ח ק י ם ל ר י נ א ר ב א ויש ל י א ר י כ י ת ד ב ר י ס ו מ ק צ י מ י ת ג ד ו ל ו ת ו ל ק צ ר
דאייתית להכי זה אינו דיכא ד מ ל כ י ת א או גזירה יתשתא ל מ ר י נ ס מ צ י זה עכ־׳פ ז א ת א-׳ צ י י ן ־ י ה נ ו ג ש י ם א צ י ־ (
א ל א רשותלכל א ש ד יחפוץ להיות ק ר ק ע ו משוחרר י א ם מ א ח י שככי כתבנו לעיל ככ׳ כלום שהיי צח יועילו
כ נ ס ת קאשטיליאני מ ו ש ב ע י ם ו ע ו מ ד י ם מ ה ר סיני אנשי מ ב ו ע י זת תפסקיענין היאשיניס שבתחילת סעיפים
רעך שלא לחפוץ ה ש ח י ו י ה י ה מ ש י ם ל א ת ת מ י ד כ י ת
ח י ת מ ה ג ׳ לאיין ו א י מ א י ׳ י י כ י ע י ע ל י י ת י ל א ת ת מ י י
ו ג ס משום לא תגזול שע״י חפץ ש ח י ו י יה מ ו ס י י ' ממון
ל א ת ת א י ה לא תגייל לא ת ע ש ו ק י ע ל הכל שהוא כ״תכ
עליהם הגוי־ה ב י י האומות ה י י שלא ס ל ה ישיאל
להתפלל כ ו ו ל ע נ י י א ת ה ׳ וכל תמצות ו ה ע כ ו י ו ׳ שיונים
מ ל נ ט כ י מ ה לי ש א י נ י ה פ ץ כ ש ב י ל שאין לו ה י א ת של
מצות ה כ א י ת כעכייוי ,ית״ל • וכ־י ל ע י ל ע י ל ם יתיו
כונית נשאי נ ע ל הקאנוני וממילא לפדותו מעות
קרקעו
,י סימן כ׳ ח כ ר ך &h
אי לפחית המטבע כץ ה מ פ ־ ש י ש שכ שהמלך גזר ע ל
ק י י ס ו מ ה לי ש א י נ ו ת פ ץ נ ש כ י ל ש ת ו ר ת ־ מ פ י י ת קרקעו
מה א ס דיכא י מ ל נ י ת א ד י נ א או ל א • לה י ד ע נ א להוסיף
לא תעשוק תתמה עליו ל א ת ח פ ו ץ כשי׳ לא ח ח מ ו י לא
המלךי ע ש ת אס ימלטתא דינא ככהן שייך ל ה ז כ י ר
ה ע ש ה מצית חבילית חכילית כ י ״ ה כ הזה לא תגזול לא
כמקח יבמה; כמשא כמלכיתי שיצא חרש מטבע
כ ע כ י י י ת ג מ ל ו ת ס י ף ס י ף כיצינס תליא מילתא כאות
למלוה להפשי־ ו פ ס ל א ח י ה ב ש ב י ל ו ל א ט.־־ ובממכר
איש ע ל מ ק ו מ י א ם ידצי מ ה ט ו ב ל ה ו י ד ת ח ז ק ו א י ל א ו
אינו המלך רע מטבע שיקבל מ ט ב ע טוב שהלוהו
ר א מ י י ׳ כ כ ת ־ ב י ת ר" מ וזכרי ל״כר מ מ א י יכא כשלום
המשא ויהיה מ ט ב ע ה ז י נפסל א ל א שיהיה מקפיד
ל ע ש ה כללי איתיה מי כעינא א מ י א לא ע ״ א ואי
יפ־עי למלוה ב מ ט ב ע ו ת א ח ר ו ת ואינו חישש ה ס ומאן
כשאינה יכולה לי לי כ ש א י נ ה מ צ ה ו מ ת מה המנה
מפסיד כלוס מ ט ב ע ה ה ׳ כ י כ י ה אי־ ה מ ל ך כפי ע ר ך
ית ודבי היטב שבה ו מ ק ממיית אימי מפני
מ י ה ר י י א ששון ס י ' ק נ ״ ג י פ י י ס יתשו׳ ז א ת ה ב י א ה ע ' נ
ע ־ י ס ולא מ ו כ ר ע ו א י נ ו צריך ל א הוא ע ם כי מ ק ו מ ו
השיבות שיפרעו ש ה מ ל ך לא ג י ־ משים דוקא ונתב
וידים מ י ב ־ ת ו ת ואומדן אלימתא סברא תיא ר א י ת כי
ימית אה״נ ה מ ל ך ג ז י בפי׳ אבל א ס סמעית כאלו
ה ק ר ק ע •שהם א נ ש י כ נ י לימת ד ע ת גלוי לכל ת ע מ י ס
שאפילו נפלא חי־וש ע ״ כ ויה דבר רמלכיתא דינא
חכילי ־ א י י ת עב״ז לא אחשך פי מלהביא מ י י ההיכל
ה מ ל ך פ ס ל ה מ ט ב ע ו ת החשובים והוציא א ח י ו ת ג ר ו ע י ם
ע ־ שיבלו ש פ ת ו ת י ה ם מ ל ו מ ר די י ה יצא ר א ש ו נ ה לכי א ל
!הב עשית שמשקלו הזהוב ערך ייך משל באותו
ה י א ה מ ש כ י ר לכל ע ם הארץ מ ר ן הב״י ז י ל ב ח ״ מ יישף
א ח י שמשקלו ה י ה ש י ה י ו ״ ־ יולי״י ו פ ס ל ו ו ת ו צ י א ז ה ו ב
כ ת י א ס״י ה מ י י כ י כ פ י הגוזל מ״ש שעל סי׳ שס״ט
ח ' ז ה ב ו ש י ה י ה ש י ה י ו ״ י יילי״י ו א ח י ה י ה לו ש ט י ח ו ב ו
ה מ ש ט נ י ת ע י שנה יטליכ למכור ד מ ל ך שנזר ד א י נ ס
יא'כ לו מ ה מ ט ב ע ה א ׳ ה ח ש ו ב נתן יולי״י א כ ל על
מיהרר״י ישראל כ מ ה רינא ע״ו דחה דמלכיקא דינא
להדיח כ מ י שגויי א״כ נמצא לפוסלו סמלך כשמי
שאין ת ש ר י ה ועור יזיל דחיותיו י ח ת ומכלל דחיות
ל ח שכין י ו ״ י הח־ש • ש פ ר ע יולי״י י כ ר ע מ י ה שכל מי
מ כ ר ח ת ש י מ כ ו ר ה מ ש כ ו נ ו ' אלא ט ת נ ר ,ל ו ר ש ו ׳ ו כ ל ש א י נ ו
כעולם ש ה ה ' פ ס ל ו ואיני כיין פסי־א להמליה שהיא
י מ ל ט ת א כ מ ו לא ליכול איניש א ר ע א איני רינא מכריח
לעשות היהייי מ צ ה כתב ה־א״ש י מ ו ; י ח ם ועכ״ו
מ ק פ י ד ע ל כך וכן כ־תיכהנמק״י כלא איגרתא שהמלך
א י כ פ ת ליה ה מ ט ב ע תאי המלך לא ולפ־וע ע י ך היין
שהביא הרמבין מדברי נראה יונה וכן רכינו כשם
עיך לפתע ד מ ל מ ת א וחייב היהודי כ ז ה לא הוי דינא ל ע מ י ו בתשי' )••יש ״ל . לי י ל הייה כ פ ׳ כ י ז
כ ע ה ת ת כ ה מ
החלטית לפיוע המלך הית ה א ׳ אפי׳ שגזירת המטכע שני; ! א ת ו ל כ ל כ ל ו ל ה א ר י ך ואיו ה פ נ א י מ ס כ י ם א ך ע י ו ן מ ו ה ר ' ס ה י י
כ מ ק ו ם ה ח ש י כ ל ח ש ב ו ן היולי״י כ ״ ש וק״ו כ נ ד ו ן הג־וע י ע י י ן שיך ש ס ו ס ו ׳ ע י ג ו ע י י ן ל ח י י ס י ' ק נ י ו ו ע י י ן ע ד י ת ב י ע ק ב ס י
ע ״ ב ב נ ו דרייר ועיין כ ר ס ש ל מ ת ס י ' ל י א י ע י י ן ד ב ר י א מ ת ס י ׳ י״ב
ה ח ל ט י ת כלל בשום אופן שהגזירה מ ע י ק ר א אינה ־ירן
צ
הרמב״ן ר ע ת הראיתוך י ד ע א ב ־ ה ם א מ ס י ׳ ח'דצ״ינ ' י " 0
ו ח פ ץ ה ש ו כ ר ז ה ו ר א י אין לו ז כ ר ד י נ א כי א ס כרשות
שפסקים ומב״י ומותר״י ישראל יונה והנמק״י ירכינו
מ ק מ ר וינחני שהמלך אינו ו ע י ר ראיה שבל דמלמתא
מ כ ר י ת ו מ ק פ י ד ליכא רינת המלך רכולסו ס״ל דכשאק
הוי דינא לא ציוויו הק־ישה הפך מתידתנו מצויים
מוסר״י על שסולק ב ר ס ר ן ויל גם תרי דמלמתא
זיל תדא״ש תלמיד נחמיה ממ״ש מוהיייי דמלביתא
שאינו מ כ ר י ח היינו אע״פי המשכונית כעטן ישראל
א ל ש ק י סי' י י ט ע ל מ ס ה ת ״ ח משוס מוה־״ס כתשו׳
ומלכיתא אמר ימלנוקא וז״ל י א ״ ת י י נ א וכתכ רד״י
תקין דכענין שהיא כמ״ש ם ל ח ״ י סי׳קנ״ז התם דיקא
כ פ נ י לויי; ה ו א ד ת תנעיל רלא כללי כ ־ י ש ל א המלך
דיכא ליתא י כ ל מילי דלאו מרבנן ה א צורכא לפדע
גמור וכל ה ע ו ל ם א ד ע ת א דהא׳ ת ק נ ה נושאים וניתנים
אס י ל ע ב ־ לא מהק־י ד״ד וכו׳ ואפי׳ א מ י ימלכיתא
ז ״ ל ש פ ס ק מ ן ז ה ו כ ״ כ ה ר ב יר״יא ש ם יוסויעתמוי״ס
ה מ ל ך לכל ה י ה ו י י ס ש ב מ ל כ ו ת י אי ת פ י ע י כ ־ וכך יאמי
בתי כ ס י ' ח ' כ א ו ר ך רחזר כ מ ו כל דיני מ מ ו נ ו ךאזלינן
עצמם ופ־ו ועמ־ו־ הקהליה מן המלכות תצאו או
ש ל מ ה ישי' ל ״ ת ה ת י ת פטויין ע ' כ יהי כ י ס כממון י כ
נ ג ר דין ח ו ר ה י א ב ל מ ה ש א י נ ו ל ת י ק ו ן אפיי הסוחרי׳ מנהג
ט א ם ל ה נ א ת י ביון ש א י נ ו מ כ ר י ח ו מ ק פ י ד ל א י ש מ י ה כללי
ע ״ י ה ב י א ת ש ו ' י א ת ו ה ק ש ה ע ל י י וז״ל ו י ב י י ם יקע״י
י מ ל כ י ת א וכן כ ת ב הרשב״א בחייב סי׳ שנ״ו רכל יינא
הנאת למל־ הת״ח איכא כ מ ס יהיי ק ש י ם אצלי הללו
ו ה מ ר י נ ה כ י י שלא יכואו לייי ש מ ת ק ן ה מ ל ך לפני מת
שהיא מחלק מי ־אטויהמלך המלכ ת וגם הוא מחוקי
דינא אפיי נ ג ד דין ת ו ר ת ישיב ותכחשית ד״ד קטטות
א א וכיון ת ״ ח זה מ מ י שאינו מס יפיע ת״ת ילא
ע״כ ירק" א ק׳ ע ״ ג שלמה ב ־ ף להיב תשק יאיתי
תייתנו הפך שיהיה אפילו היא המלכים ימחיקי
מ ק מ י ע ל י ו יש מ ן יהמלך נ־״י ואפי׳ חייל שכתכ
יעש״ב י כ ע ת צ" ע ד י נ א ר מ ל כ י ת א רינא וכוי הקדושה
ה מ ח ל ו ק ת ־כין ישראל ל ח מ י ו לא ייינינן וכוי כ״ש כ מ ה
י מ פ נ י יה ל ע ו מ ק דינא רמלכיתה ת מ ״ י לא ירד ואח־
למעט י ו י א י יש לני שאין ה מ ל ך • מ ק פ י ד ואינו מ כ ־ י ח
ע י ק י י־נא נ ת מ י ה י״ל ש ה ר י כיונת מוה״ר לא הכין
ב מ ח ל ו ק ו ת ולומר י ל א ייינינן י ״ י זה כין י ש י א ל ל ח ב י ר ו
הייני כשאי הקדישה תיראנו דין רעיקר רמלמהא
וזה נ י א ה כ ־ ו י ו א פ י ' ה ־ ב ע כ ״ י ס י ' ע ״ כ שנית ש ד ק ד ק
אכלכשאפשי ל ק י י ם ש נ י ה ם ו ש נ י ה ם מ נ ג ד י ם ז״לו אפשר
ע ל מיהי״י ישראל שחולק פ י ץ !"ל י״י כ י מיביי
על קפדה הקרושה שניהם אי באופן ותודתנו לקיים
מ ק פ י ד לא• ד-נא ואינו ) ד ה ־ כ א שהמניך א י נ ו מ כ י י ק
לעשות וה־ינא ד י י הי לעש־ת הישראלי שלא תאיש ק ו ב ה ר ו מ
תודתנו א־צה ואם האופן משערת יפיל ש נ י ה ם יל א שים מ ק פ י י וליכא ואינו מכייח שהמלך אינו רכיבי
ד מ ל מ ת א לא ומנא ומקפיא מפדחת תודתנו דרי! ראיתי י ״ י וכן ילאו אה״נ הממנה לכללות תיקון
מ כ י ת ת ולא מ ק פ י ת את״נ נ ע ש ה יין תורתנו ד מ ק פ ד ת סימן כח״מ מירי׳ ם כתשו׳ כלל ק ״ ג ו פ ס ק ה להיא״ש
מקפ־ת ודבי ט י ן שאינה דמלטתא נ ע ש ה דינא ולא שנפל מ ח ל ו ק ת שכתכת ק ק ״ ו וז״ל ו מ ה יבי״י סי׳ ע״י
1
פז כ ר ך ש) רומי סימן כ׳
וכאמת לא ירדו לעומק ומשמעות רינא רמלכיתא זה מבורר מכל מה שכתבנו מפי כמה רכניס גאיני
שאלו ראו מ״ש לשנים שעכרו כהמתיקי סור על ענין עולם וא״כ עכשיו כנדון מס הת״ח שישראל מציוין
י
זה עם הרכ הכילל חריף יכקי כמיהר״ר מ נ ו ח ח שלא ליקח מס מהת״חוכמ״ש הכתוכ מניה כלו ותלך
מורקוס וכו׳ כפסק אריך ראוהו לא שליט למימא עליהם יג״כ מצייין לקיים יינא
אנשי כינית ייאשריהי ישס חלקתי כל ימלכיתא לפייע המס יהמלך איני מקפיי כי אס
הדעות והסכמת שיש כין הפוסקים יהעלתי מפי סופרי' שיכא הסך לייי ולא איכפת ליה ממי שיהיה את״נ
יספרים שכל שיש הנאה למלך יקפיד מלכא שלא יעשו מכילים לקיים יינא רמלמתא לפייע המס ילקייס
אלא כמצותי מקרי ד״ד יכחנאי ג״כ שלא יהיה הדכר דין תייתני הקדישה שלא ליקח מהת״ח כיין שהיינא
כמר נגד מצות תורתנו וככלל הדכריס הכאתי מ״ש רמלמתא לא נירה בפי' קחי לי מס מהת״ח דיקא כי אם
גדולי האחרונים כדין ואל״ד יאקי״ף ר״ל פירו קימיסו אני רוצה מכלל היהודים כך וכך וקרוב הדבר אצלי
דהיינו כענין נכסי לך יאחריך לפליני שהישמעאלים שאפי׳ אמר המלך כפיריש קחי לי מס מהת״ח עכ״ז
קפדי מאד כזה יהדכד אצלס כמי קדש וקפדי מאר פטורים הת״ח דהא יכולים לפרוע לי הסך כשלימית
דייניהם שיעשו כדיניהם וכמנהגם ועכ״י כתכי יהמלך לא ידע אם פרע או לא זולת אס יש סכנה
מיהריכ״ל ומיהרימ״נן וכני שמואל ופמ״א שמי שמקיים ואכמ״ל יעיין חשב״ז ח״א סי' קמ״ג יריק וכלל היהודים
דין זה מכח דינא דמלמתא מחלל תירה יעתיד ליתן מצויים מן התירה שלא ליקת מס מן הת״ח א״נ נמצא
את הדין וכ״ש יק״י כנדין מדן דאין כאן הנאה למלך דתדינא דמלמתא לא באתה ככוונה לעקור ד״ה יהיא
ולא קפדי כלליענין הסכנה כזה חלום אחד היא שהדי כ מ י יפשיט וכמטי מיניס י ה י כ כ״ש שלא יקדק יפה
המלך ריצה שיכא למקים ידוע סך קצוכ ככל שנה כעטן זה :
יאס יפרעני יה אי זה מס אי פת,ייכן)אמר הפיסק ס־ע
כ
יפתוך חטאים לימי סיף סיף כיין יעכ״פ ןאל
והשכותי מעליו נחמיה י
יה ר א ם ל ר ב ר י ל ע י ל ש ק י ו מ ת י תשי' הריר קי״ל י י מ ״ י יינא לכטל יין תייתנו הקדושה
מ מ ז זשנח ש מ ם פ ־ ר ס שלממ ת ל י נ י ת
( וכי'וכעל יייי י י ל יייז י י והד״ד איתיה כעולם מה לי מקפיד ומה לי אינו מקפיי
כאד עשק כתשי' סייד׳ כתכ כענין שגור השר שכל ביק שיצאת הית מלפני המלכות כפרט שהוא מנגד
היהירים יכנסו למקום הוכן להם היינו הגיט״ו שלא לתורתנו הקדושה תכף כאותו רגע כבי הורע יין
היה מקודם יכרר להם יהודים וגזר עליהם שיחלקי תורתנו הקרושה כאלו לא היה דין יה כעולם זה הכל
כיניהם ויכירו מקימם כאשר ייטב בעיניהם והנוגשים ירעית ריח ודעה רכה למי שחושב כומת כזה שהרי
אצים לאמר כלו מעשיכם והיה כמקום ההיא כיה אעיקרא כל עיקר כח דינא דמלכיתא היא מפני
ראיכ! יצוו המבוררים שיתן מביתי לשמעון כי המקום שלום המלכות יכמ״ש הנביא ירמיה דרשי את שלים
צר ולא שמע ראובן ויוציאוהו כמצית השר מביתי תעיר וכו׳ ועיין מוהר״א ששון ז״ל סי׳ קמ״ז כאורך
ויצעק ראיכן לפני הכ״ד ופסק הרב ז״ל שהדין עמו יאס איני מקפיד מאי שלום המלכות איכא יכאייהכח
וטעמא יהיכ דלא איכפת ליה להשר אלא שהיהודים נוכל לכטל דין תייתנו הקיושה תמקיכלת לני מסיני
כלם יכנסי תיך הגיע"י ולא קפיר על ראובן שיצא ועל כיוצא כיה כתכ מיהישי״ם ח״מ סי׳ יכ״י וז׳׳ל
מביתו יהסכיס עמו גדול הדור מיהר״י פואה ז״ל כ״ש ואס כפי יין תייתני הקדישה וכה שמעון וכפי יינא
כנייד דלא קפיר מלכא מי ירצה ומי לא ירצה וכלל ימלכיתא יכה ראיכן פשיטא י י א ו ק )ירוצה לינות ג נ ח
גדול כלל לנו מוהריב״ל וכי׳ ידברים הללו ניקכיס י־נא י״ל־גיתא( נ־יא ישע וגולן מפייסם אם לא יקיים
ויורדים עד התהום שכיון שד״ר חידוש היא אין לנו דין תורתנו הקיושה עכ״ד ייכייי חיים וקיימים וכמו
אלא חימשו הכדור וכל ספק ומחלוקת דאית כיה אין שתתם עליהם הרב מוהר״ש מירפורגו כסי שמש צדקה
ספק דדיינינ; לזכות מן תירה יסתרינן דייר וכי' זה כקו׳ פני הכמכים דכ״ט אי׳ י״ז והטעם פשוטומכיאר
המעט מזער עלתה מצודתי וכי' ואלהים יידע שלא היה דכיין יהרינא דמלכיתא אינה מקפדת על דין תורה
כדעתי לכתוכ כזה אמנם דע עלי המעשה שאחרי ודאי שהאיש הישראלי אשר עמדו רגלי אכיתיו על הר
שהסכימי קהלית הקדש וכו׳ יאמרו מקצתם קומה סיני כאותו מעמד הגדול הקדיש והנורא שריצה
ונעלה כית אל נכר כחילול ה׳ ורעה רכה ח' יכפר לתשפילי ולהשתמש כיינא דמלכיתא כמקום שאינה
כעד עמי ויסיר מלבם קנאה ושנאה ותחרות ויפרוש מקפדת רשע גמירקרינן ליה וכן כתכ עוד הרכ שמש
סוכת שלים עליהם כיר״א עכ״ד ; צדקה שס אוי י״ט והוכיח שתשו' הריכ״ש סי' רכ״ח
עיניכם הרואית כל חכמי ישראל ככף מאזנים דבל שאין קפידא למלך חייכ האיש הישראלי לקבל
ומכללם כל דכני איטאליא ומתוכם כעין גזרת התורה יעו״ש • וכן הביא ע י י שם כרל״ר ע״ר
החשמל מורינו הר׳ מאריה דאתדין ר ו מ א מוהר״ם תשי׳ שלימה להגאון כעל כרם שלמס ז״ל שכתב וז״ל
עונים קורקוס י״ל שכלם פה אחד ממש אמנם אם אין המלך מקפיד כזה וכי' כל כי האי אין
ואומרים דכמקום דלא קפיר המלך אפילו צריך לפנים לע״ד דודתי אין להניח תירה שלימה אשר
שיהא דיכא דמלכותא ככל דיניה ומשפטיה דין תורתנו אתנו ילילך אחרי דתיתם שונית יהאריכית כיה ללא
שתתעלה היא העיקרית ידינא דמלכותא כאין לנגדה צירך וכן תביא עוד שם ת מ י שלימה מהרב הגדול של
והרוצה ליבית ככחה רשע וגזלן מפורסם קדינן ליה א נ ק ו נ א מ י ה י ' י יוסף פ י א מ י ט א י״ל
יעדיפא מינה ראיתי להמרדכי פ׳ הגוזל בקרא סימן עם שהסכים
ק״פ שקראו מיסד יהענין היה כמלכות אחד שהמלך
הטיל מס להיהירים היושבים כמלכותו לכל עיר ועיר היי מ נ ו ח חי קורקוס י״לשהיה רכ דקהלתני
סך ידוע וכל חרא פורעת כפני עצמה וקמי שאר ר ו מ א ישנה פת׳׳ח י י
משה ח״א תקיה כמוכא כתשי׳ משאת
הקהלות ובקשו מהמלך להתחבר כולם עם קחלפיבר״ס
דק״ך יי״ל אכל לימד דלפי שהיא דייר וחק המלך אין
כדי להקל מעליהם המס והתרו בהם כט קהלפיכר״ס
לדין אלא כדיניהם וע״פ המלך הס כי לא להזכיר יכו׳
שלא 44 מד
1
כ ר ך ש? רומי סימן כ׳
מממון שמעון הא לאו הכי היה הרין נותן לראובן שלא לשאול מאת המלך החיבור היה כי הית מגיע
להעלים ממונו של שמעון • אפילו שהיהה גזירת מלכות להם הפסד והם לא שמעי ישאלו מהמלך החיבור ותיכר'
וקפיד העצם והטעם פשוט רכל שהוא כדק־־־כידיס וגרמו לתם הפסד וכת :הרב דעמרה גדולה מרס
ליהודי תכירו י ויש כידינו להעלים ממון הכרנו כרי ךאין לך א ר ן ן ן ו ו ) מ ו ס ר מ מ ו ן ב י ר ג ו י כ י ה ( כי כל הפסדן סל
שלא יהיה נייק ולא יאונה לנו כל און ודאי שאנו חייכיס אלו אינם על ידי נתינת שיסד להטיח לכ המלך עליהם
ולא משגתינן-על דיכא דמלכיתא אפילו חק קדום וקפיד לעשות כרצונם להפיל ממון של ישראל לתוא מכמר
המלך דלמסור ממון ישראל כיד גוי הוא עון פלילי והיא ונקנים כידי לא אוכל קיס ע״כ יעו״ש • והרי התם
מן המורידין ולא מעלין • ודיכא דמלמתא קלה כעינה שנלאו הכי המס היו פורעים וככר היתת רינא דמלמתא
להוציאה יהדין דין אמת כלי שוס רית הפק: ויען שהמלך לא שאל תתינור הזה והיהודים של שאר
ואחרי אשר הרהט ה׳ ירו הנפלאה ככל האמיד הקהלותהראולמלך הריח תות לתם רן אותם תרב י״ל
ומדוכר מריש הפסק ועד עתה • מה למוסרים גמורים שאפילי אם יהיה שואל המלך התיכור
יתאונן אדם תי על נדון די־ן המר והנמהר שתחק הזה היו חייבים משום רינא רמלמתא כמ״ש שם באורך
התדש היה אינו דינא דמלכותא לא ככתו ולא כפעולתו עכ״ז כיון סהמלך לא ייעמיה וסם עוררוהו להראות
לא בצורתו וחומרות! ותכליתו מצד עצם מלכיתנו מצד החיבור הזה נקראו מוסרים רח״ל כ״ש כנייד ובמובן ני
עצם החק שהוא נגד כל הדתות ושהיא חק פרטי על אני מצטער להאריך בדברים באלה והםעס ה' השרידים
האופיר״י פיא״י ולא כללי על כל כני מלכיתי ואין המלך אשר ה׳ קורא • ישוב אחז״ד כאת לידי תשובת הרמ״ז
מקפיד על מי שיש בידו שבימה קאנונ״י ולא ילך לפדותי ז״ל ק״ק מסימן ל״ז ער סימן מ״ג אשר רובצים עליה
ומכ״ש רליכא ריח סכנה ואיך הדת החלוש והקלוש במשפט כל רבני חיטאליא איש על דגלו ואיש על מחנהו
וכטל כמיעוטו ומיעוט מיעוטו יהיה לו כח לעכור ומלתו צוחק בנריניא על מעשה רע ומר נזה ממש
כעכומ על כמה לא־ין גמלים ועצימים ובפרט ככיח וככר נאמר לעיל בסעיף הקודם עיש״ב:
הגדול והקדיש מקרש מ ע ט לא תהא מאת כישראל : אודיעה לכס דנר חידוש ונפלא שהנה עד ו^תח
ף?זןך־ הנני יוסיף לתפליא את העם היה הפלא ענשיי הוכחנו שהיכא רהמלך לא קפיר
ופלא • שהדי גם מצר החק החדש הלוה אין אה״נ דלא אמרינן דר״ד • אכל היכא דקפיר באייה
לכני קאשטיליאני שוס ריח זנות כלל ועיקר • שה־י אופן שיהיה נראה פשוט דרינא רמלכיתא על העליונה
הדכר ידוע ומפירסס שכל איש אשר זיכהו ח׳ להיות ועכשיויאראה לכסדנ״ז דהיכא דהמלךקפידראמרינן
לו קטן קרקעותיו הוא הנקרא מולק״ו כלשין ערכ״י ד״ד היינו דוקא היכא שאינו מגיע נזק לחכירו היסראלי
וכלשון המדיני פריפ־ייטא הנה ימת האיש כפרופרייטא בידים אכל אם מגיע לחנירו נ ו ק מרים רמיסר ממונו
שלו תם ככ' אופנים תומת הא׳ הנאה חיצינית שמרו לגויס אפילו דקפיד המלך ע״ז• עכ״ז אסור לישראלי
להשכירו ולהרויח כו לפי ערך שווי קרקעו הן תסר להראות ממון ישראל משים דינא דמלכוחא • אם לא
הן יתד ותיכית הפי היינו הנאה גיפנית כגוף הקרקע דתקפירס של המלך היא כל כך גדולה שיש סכנת מות
והייני שאם השכירו כסתם ונפל מתו של משכיר או על כל המעלים הא לאו הכי אסיר גמור למסור חכירו
מצה לישא אשה לכנו יש יכולת כידו להוציאו שיכול ביר גוי וחילי מחשופה מוהרסד״ס ח״מ סימן נ"ה
לומר לו אינו כ־ין שתהא אתת יישב כמתי ואני מושלך והנדון היה כאנקונא • ששמעין היה מאנוסי פורעוג״אל
כדרך ודיןזה הוא פשיט אצלנו כמו שפסקו הש״עח״מ וכאלאנקינא וחזר ונתיהר ו ל ו ה שמעין היה חייב לו
סישי״ב • וגס כעש״ג כך הוא הדין כי הוא מקובל על גוי אחד מנה ותבע המעין לגוי שיפרע לו המנה •
השכל הישר הנטוע בנו • ואתרי שנתברר לנו ב׳ זכיות אמר לו הגוי הנה ראובן היהודי חכירך חייב לי מנה
הללו דאית לכל בעל פ מ פ מ י ט א שבעולם בקרקע קח מאתו וכן היה כי הועבר חוכ שמעון על ראובן
שלו חיבת עלינו להתבונן תיטכ כעיקר החק החדש כמעמד שלשתן שיפרעמ ראובן לזמן נוער • וקודם
היה שקכע מלכנו האפיפיור לחח רשות לכל שוכר הזמן הנועד ט י ע כגויס ששמעון היה אנוס וגזר
קאנונ״י או שמריח עולם וכיוצא לסמא אל גניי המלך האפיפיור על כל מי שיש מרו כסף ושיה כסף משמעון
קרנא כעיניה ושיותלט לשוכר הקרקע לדורות עולם • ילך וימסרנו כיד כויסקוכאט'ו של הארק ההיא וכליה
וכשנשקיף כו חצי השקפה נראה כחוש הראות שמלכנו כקנס מיתה ואיבוד נכסיו וכרווא קרי כחיל על כל
ירייה כחוקו חק זה הפליא עצה הגדיל תישיה והפלה העובר מאמר האפיפיור אתת דתי להמית ולהיות כ!
כין קרקע שכירות עולם או קאנונ״י שלא נשאר לכעל הלך ראובן שהיה חייב לשמעון המנה הנז״ל ומקרו
הקרקע המשכיר הזכות הבי והוא ההנאה גופנית כיד שופט הארץ ושוב שאל שמעון מראובן המנה
הנז״ל לכין שכירות קרקע רנש אד למשכיר כגוף הקרקע וראובן משיכ כי נתפחר מהסכנה וע״כ הלך וגילה אל
ימח גופני • שחוקו לא חקקי כי אם על הקרקעות המלכות ומסר הממון וע״י הרב מוהרשר״ם האריך
שככר הם מוחלטים מ ד השוכר ואין לו למשכיר מן הרתיכ בפרטים הללו של דר״ר וכתב דכיין דהיא גורת
הקרקע הזה כי אם הזכות חיצוני והוא השכימה ולא תאפיפיור שיש לו כת לעשות תוקיס וכ״ש רזה הואחק
הזמת גופני שהיא הנאתו כגוף הקרקע • והיא גזרה א )שבל החייר ו מ ת -ת ד מ מ ו כ י קרוס כדתס והוי ד י א ל
ט ת ד מ נ
מקובלת שהרי אומר המלך למשכיר יה נהנה וזה אינו ל מ ל כ ו ת ( וגזירת האפיפיור היתה על שמעון וכקצס
חסר גזרתי לך שכלאו הכי אין לך מן הקרקע היה ני מיתה על נל המעלים הרי זה פטור ראוכן מחוב של
אס מ״ך לשנה וכמקום שתכיר לבעל חיכך השוכר היה שמעו; יעוש״כ • ראה גם ראה אע״פ שנכר אמר
הכר נא כית המלכות שהוא ג״כ מקום כטות מ לעולם שנזירה זאת היא קק קדום והוי דינא דמלמתא והיתה
יד המלך על העליונה ) ו י ד ע ת ־ שיש ל ח ל ק א ב ל ע פ פ ל פ י ד ע ת הגזירה על ממונו סל שמעין ככל מקום • עכ״ו הרכ
ה מ ל כ ו ת ר,כון מ ל כ ו ת ו כ צ א ת השמש ב ג ב ו ר ת ו ו ל ר ע ־ ־ ה ד א ו ד א ח ו ק לאפטרולראוכןבשביל שמסר אוחו ממי; למלמתאלא
• אכל על שכירות פשוט שעדין נשאר היא ו א פ ש ־ י י י ו י ( י מפני שהיה קנס מיתה כדבר וחמידא סכנת נפש ראובן
לבעל
פח כ ר ך ש ל רומי סימן ייט
השרין ומעולם ע ל אופן כיה ל א תק שום חק מלכנו לכעל הקרקע הנאה גופנית ולא תנאת תריוח לכד •
ירייה שהרי אפילו כמרתגישקרנ ימת העצמיילמשכיר ע״י לא גזר המלך כלל כי איני יכול לימר יה נהנה ויס
והעריכו המלכוח שוייו היינו מטעם שהיא רכר שיש איטחסר״שה־י חסר הוא ה ותו המשכיר מאותה הנאת
לו קצבה וער־ והו״ל ככל שאר קרקעות שבעולם וגם עצומת להיות יישב ונהנה בביתו ובחימיחיו רחבות
שהיא כיד השוכר שעדין לא נודע לנו צורך המשכיר אל ימם ולעת הצויך י:יט ואין עייר וישתומם ואין סימך
הכית ואפש־ שגם הדור רביעי יתייר וישכירנו לעור כי עיניו רואית וכלות שירו טבוח לעיטו והשיכר יורש
דורות הבאים • וע״י שפיר תעריכו איתו ונות והוסיף נחלה כלי מצדים והיא בעל הקרקע שתית מלפנים
חמ־שיקו עליו אכל כנידון דירן מלבד שפל ומן שיש תנאי מושלך תתת אתד השיח ס • ויה עיל גדיל וגיל מפירסס
חזק 1ה הו״ל פאילו אינו כ ד השוכר שככל עת ורגע וחס לית למלכות הישרה לעשיקלכל כני מלכותו עישק
כעמוד והחזר קאי ומעולם לא גור המלך על קרקע מפורסם כזה • •יעיז ר ק ־ ק בגידותיו רוקא נאיפני
שדרים בו כעלים עוד זאת שהבא ככר נודע צורך שמדות שלא נשאר לבעל הקרקע זכות גופני כאותו
המשכירים אל כית הכנסת קודם הגזייה • ובאופן כזה קרקע כלל • וראיה גמלה שמלכנו יריית ירד לחלק
לא גור תמלך היכא רככד הוברר צורך המשכיר אל החילוק המפורסם והמושכל הזה • שהדי הרואה ידיה
הקרקע וכיון שראינו שהמלך העריך הזנות תעצמיי כסימן שלישי כתיכ לאמי • שאם יהיה האופן שהשכירות
אפילו כלא הוברר צורך המשכיר אל הקרקע • והכא הוא לגי רירית ו ד ו ר רביעי של המשכיר ישיבו תנת •
כנ־ון כזה לא יפול כי שום ע־ך כי הוא הדבר שלא אזי כה יהיה משפט הקרקע היה שחם השוכר הרוצה
ניתן לימכי מפני גודל צורך המשכירים כגוף הב״הכ להחליט קרקעו היה המר הא׳ יקנה קרקעו כקין קיימי
לעת הצורך כי לא ח־ע מה ילד יום כהא ודאי מלכד ערך הילק' מה ־מרו' דרך משל אם שכירתו הוא כ' סקורי
שלא דברה הגזירה כענין יה עוד יאת שמבירד מאיכה מירי שנה בשנה א״כ יכיה 400סקודי ויחליט קרקדעו
באייר לחייי ריא״י שהמלך מקפיד הלה לחמוס למשכיר מרו • ואס השוכר הוא הכי יהיה הקטן לערך ד׳ לק׳
חמש עצמיי כיה מהחד שאנו מיין שדקרק בחכמה ונמצא נושף הק־ן • 500והמלכות כעת הח״ק שהם
עצומה להפליא בין בכירות לשטיית בדקדוק עצום :
קרן קיימת בי־ו יפרע לבעל הקרקע ה' לקי • ואם הוא
ןא "7יאמר האומד שאין בידינו לפיש החק היה שהדי
כדור ג'שבבר קרב הזמךהאחזוד הקרקע לכעלית •
על כ׳ יצא כיה כאב הרב שמש צדקה דכ״ט
אזי יהיסהקנין לעיך ג׳ למאה ונמצא נוסף קרן קנין
ע ״ ר וו״ל ואפי׳ יהיה הנדון שלפנינו ח־!וי כהכנח סק
הקרקע 666ובי שלישים סקירי והמלכות יפרע הפירית
ודת המלך ויהיה דיכא דמלכוהא האס אין אלסים
שיפטים כא־ק להכין משמעית •הדברים אשר בספר למשכיר מהקרן היה ה' לקי :
הואקו ע״כ וכ״ש בניין שלפנינו שהוא בדור ופשוט מצאנו ראיה חותנת שתמלכית דקיק הרכה הגה
מגיף גזרה המלך שאין ענק יה נכלל כי הוא שכירות וידע כורך הזנית עצמיי שיש לכעל הקרקע
שהרי כדור כ׳ ו־וד שלישי הוסיף סך מסויים כקרן
פשוט ככל חוקיו וככל משפטיו והוא ברור ־. כעללתנאה הקרקע ומאי שנח משאר שכירו'סמוזכיי'
קנצי למילין ואי! לי להאריך ע ו ד כי אם לסיים ככי כסימן א׳ אס לי שתאמר רכשכימת הכתיכיס כסימן
טוב כמו שסיים הרב וקן אהרן סוף סימן י א' רסס מיתלטיס מ ־ השיב״ ואין לו למשכיר כי אס
צ״י בנדין שלו שהיה מחלוקת על ב״הכ שכתב וז״ל ימת חיציני ע״זיקנה איתי כש־ייו ה' למאת אכל בדור
וכ״ש בכית הכנסת שלא תחסר המחלוקת מכיטהס הב׳ ובמר הגי שכבר קרבה שנתתשכ״עלומת המשכיר
אכל כשהם כלס יחד שכינה ניניהם ומי שישתדל למס כקדקעו כזכית העצמיי ע"ו העריך המלמת אותו
שלים ביניהם משים שלום כפמיליא של מעלה ג״כ תימת ותיס־ף לו מנה מאתים וביין שהמלך אדון
שנאמר יחזק במעוזי יעשם שלים לי כראיתא בתעניות תקרקע׳ית ורק־ק כגירתו שלא לעול המשפט ילתת
ימי שהשלים שלי יכרך אח עמי כשלום ע כ ״ ד • כן נמי לאיש כמדתו ו־אי גזירתי רינא דמלמתא כלי ספק •
מבטחי כה'שישמעו לקול מורים הנה עם ה'י אלה ואחרי היית הדבר ממרר באר היטב שהמלך לא התליט
היקרים המסולאיס ורע קרש ה' עליהם יחיו ומטוב לשוכר קרקע שיש בו למשני־ זכית עצמיי כחייו נמצא
רצוני ותשלמא דעתי אני אומר לבד שישמעו אל דברי מנורר שלא גזר על נדון שנידית כשכירות נידון דירן
התירה ולא יעו ימין ושמאל כאשר נאות לקהל וערה שהרי מלבד שהכ״הנ קאשטילאני הוא שטרות ממש
מישראל כמותם הרשות נקונה בידם לשלוח פסק דין שההוצאה על כנסת ההיכל • וגס יושכי קאשטיליאני
יה אל כל המקום אשר יהיה שמה הרוח רוח חכמה הס כני חורין להניח הכ״הכ ולצאת עוד כה שהדי יש
וכינת רוח דעת ויראת ה׳ לראות היעמדו דכרי אלה לסם תנאי חזק שאם יהיה האופן שחייו יצא אייה גזירה
על קו הדין והאמת ־ יככל אשר יורו תמוריס תלתא שלא להתפלל כעליה כי אס ממעמקים אוי תכף ימיר
כחד קינא כן יקום ומעתה ומעכשיו הריני מכטצ דעתי מחוייכיס לצאת אנשי קאשטיליא ולתת הכ״הכ לאנשי
וקירא אט ממקימי דכריס שאמרתי אליכם טעות תם כנסת ההיכל • תנת נמצא שליישכי ננסת החיכל יש
כידי אע״פ שקכליני ע״כ אשר אומר כי הוא ית עכ״ז לתם זכית עצמיי כגיף הכ״הכ כלי קכיעית ימן שכל זמן
האמת אהובה הצלי וכפרט כנדון כיה שבכל רעתי אני כחיותנו כגלות חשש א זאת לעולם עומדת ככל עת
אומר ואני גוזר שכל דיני הרכים הקהלות והחברות
ורגע או אפילו כלי טעם גלות שייך חששא זאת •כמו
א ל )וכמו שנכד והקדשיוק א ,ן ו ל
י ש ר ב ר ע י ר ו נ ם כ י ד י ג
,
שראינו בלונדון נמה פעמים שגזר המלטת לתחריכ
ה ס כ מ ה ע ש ר ה כ כ ל תוקף וחוזק כהוגן ר א ו ת שיש ל ה ס נ א ר ק י ו ו י י ו
העליה הכי •או תג׳ נדי לעשות דרך לרניס ורנב ברול
יכתחז״ל ע ל כ ל ה א מ י ר ( יאט אהיה להס כאמקאכיו כיתכ
לו • וא״כ כאיכרופא וכפרט כמטרופולין כמו רימא
חפסק וחכמי ישראל המוכתרים ויראי ת' ידינו ויבררו
אוכל מתוך פסולת אפילו אם הם אנשים כגילי • כבוד אינו רחוק כי אס ק מ כ ולזה תימת העצמיי אייה עדך
קורת שתתעלה עדיפא ושומע לנו ישכון כטת ושאנן תתן לו ני היא לא ניתן למכירה והוא ע״ר המחליף
מחט כשרץ שיה רוצה במחט צורך עצמיי יותר משווי
מפקד יי
r
כ ר ך ש ל רומי סימן ב ׳
ממאנין כרכר כי אין רצונם למכור אחוזתם נחלת מפחד דעה ואין מתריד • כ״ד דוה לככ שנעברה
אכיהס להם וכפרט כי יש להם הפסמח גדולות צורתו והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו אדהכי
כמכיאד הכל כפסק הרב מ״ר משה שפי״ר נר״ו וע'י והכי כלה ינרשהו מססתפת כנחלת ה' מהר הקדש
שאל ישאלו אם יכולים עיפ התורה לקטחו מהשררה ירושלם ההר חמר אלהים לשכט״ו ויביאני אל המקום
שלא כרצון כעלים יאס חק יה יקרא מנא דמלכותא הוה מקום אשר רכרהמלךודחו עושים מאהכה כאהכחו
יע״י עמי וימורד אר״ש ערכ״ה • נככרוח מדוכר וכתמלתו • סנה העיר הזאת קרוכה לקיים כל דכר
כה • והוכיח כמישיר על היין ועל האמת כי אין חק שהלכה כמותו והי משמים השקיף ואל משה אמר
יה רינא דמלכיתא פיגיל היא לא ירצה וההולך אחריו לרעות כיעקב צאן מרעיתו •ייאלאלה להשיכ את שביתי
נפסל כיוצא כי יצא חוץ מגכול התורה והקונה מידם על מכון הר ציון בית פלט״י אייל כי״ן עו״ן:
שלא כרצון כעלים גבר לא יצלח כימיו • יעוכנו כחצי
ימיו • כי גזל הוא כי־ו עכריינאיחקראעל כמה לאיין
ס״ט מ ש ה י ש ר א ל חזן והיא הצעיר
ל א ת ת א ו ה • ל א ת ח מ ו ד • ל א תגזור • היום • ייסר אר״ץ על מכוניה וכל יושכיה למן
עליה איש ואיש יולד כה קבעוה חוכה כי
שלשה אכות נזיקין ותילמתיהס כיוצא כהס • ואנכי פועל ארם ישלם לו על כל הטובה • אמרי לפעלא טכא
הרואה את אשר רכר משה רכרי פי חכם חן ימלל אישר חיליס כרך ס׳ חילו איש לפי מהללו • ויהללוהו
גבורות ראיות כ מ מ ח כאית ומאירות כשמש כחצי בשערים ועל טוכ יזכר לדור דוריס ואס ככס יעשה
השמים • מאירת עינים • כסף צייף מייקק שכעחיס • לפעולות אדם מן האדמה • הא כמילי רעלמא • לסכל
מה נמלצו לחכי אמרתיך חכלילי עיניס מיין ילק ידמה .מה יעשה אדם חי לעושה אורים גדולים • וכל
שנים • יוצק חן בשפתותיך ייסק ספתיס משיכ דכריס מעשהו כאמונה להעכיר גלולים • חקיו ומשפטיו
נכיחיס כמשה מפי הגבירה הלכה כרייה י ז א ת לישראל יירה רעה יכין שמועה • מה יהיה משפט
ת ו ר ת העולה כי יחירי קיק קאסטיליאט הנה״ר דע״ה כל מעכריהי כמילי רשמיא חד מן קמיא
אינם רשאין לקנותה מהשררה כלא רצו] תן לו משלו .כמשפט הוה יעשה לו ככה יעשה לאיש
כעלים ואם חייו יקנו איתי כנוי מלכר כי עוכרים על אשר המלך מלכי של עילם חפץ ביקרו היד והדר תשות
ג' לאויס כמבואר ע י יאי ,רעה חילה כי יכנסו כסוג עליו והיה אדירו י כי תשיההי כרכות לעד חחדהו •
מוסרים ואס אמרי כמתויק כנכסי הגיי שאמר שמיאל וכבוד וסדר תעטרהו • סן צדיק כארץ ישולם מנה
כקרא ר' נ״ה דובה כהס וכתכ רשכ״ס שם וכן הנ״י אחת אפיס • כדין הוא שיטול שכח המניע לכתפיים •
רמ״מ מקרי רשע דהוי כעני המהפך וכוי ועכ״זכחוב ישולם שבעתים כי על כן כאתי • את קסת״י נתתי •
כהגהית אשירי וכן כתכ המררכי כאם ישראל הזוכה חוכתי ואעשנה כהנה וכהנה • אשלם תודות • טוב
כה נותן המעות ללוקח כדי •שלא יתבע את הנכרי להודית •לאיש אחד מן הרמתים • איש הכינייס .חכם
והיא אינו רוצה לקבלם אלא תיכע את הנכרי ויש כידו ומכין מדעתו תורתו אומניחו • רב פעלים • פרי וקידש
להפקיע את הקרקע מיד היינה ע״י הנכרי הדי הלולים • מלא רוח הכמה נהר רעת ומזימה • רישא
יה מסור ממש ע״כ וכ״ש וק״ו כנייד שרוצים להוציא רעמא • כעיר רבתי ר ו מ א יע״א הפליא עצה הגריל
סכ״סכנ מיד כעלים הראשינים כיד תזקה ע״י גויס רפםק״ימשהאישהאלהיס תושיה האי פסק״א
מכח חק תרש יה אשר לא כית דיכא רמלטתא רן דין אמת לאמיתו ־ הראה אתכחו ואח גכורתו-כמאי
פשיטא רהס מוסרים גמורים ואם אמרוהי כסחס ראיכא כין שתי קהילות קדושות ק״ק קאסטיליאנו
קרקע כין איש וכין אחיו הדברים ק״ו חטאות הצכור וק״קהיכלהי״ו כייעןכ״הכ של ק״ק יחידי קאסטיליאנו
וכית הכנסת מקים מק־שני מקדש מ ע ט לעבירת יע״א אינס שלסס כי אס שכירה כידם כסך מה לכל
אלהיט כגלות המר והארוך היה הא ודאי ראוי שנה מיחידי ק״ק היכל הי״י שהיא שלהם כידוע ותנאי
להרחיק ממנו אפיי נרנו־ עבירה שלא יהיה מצום כיניסס אשרלא יוכלו יחידי ק״ק היכל לסוציאס ליחידי
הבאה כעבירה ח״י ושיהיה ככל פ־־טיו נקי וכר מכל ק״ק קאסטיליאנו מהכ״הכ כי אס כזאת אס חייו גזרו
מוס עין אשמה כעולה תמימה ונחיכ אני ה' שונא גול המלכית שלא יתפללו כעליה כי אס ממעמקים אזי
כעילה • ?31ראיתי להרכ זקן אהרן סי׳ צ״ג שסכיא יקחו יתידי ק״ק היכל הי״י הכה״ננ הנז' להתפלל כו
י ממש לנ־וני יסיים שס וו״ל וכ״ש לענין ראיה וו שהוא שלהם ויחידי ק״ק קאסטיליאנו יבקשו להם מקים
כ״הכנ שאולי יהיה סיבה חייו לבטל הכ״הכנ לגמרי להתפלל • הא לאו הכי לא יוכלו להוציאם לעולם אכל
כמו1שקרה בהדכה מקומו' מזה המלכות עכ״ל-וכמו כן יחידי קאסטיליאנו הרשית כירס להניח הכה״כנ הנז׳
איכא למיחש כנד״ד יית־ מהמה כמקומות הללו : ככל עת שירצו וכלכד סיוריעו הרכר לכעליס הס
ו ל פ י כל סאמור אף אס קנו מהשררה לא קנו ילא יחידי ק״ק היכל הי״ו ששח חרשים קודם כמפורש יוצא
כלום כי אי! מנוכר אשררה ממכר ומוציאין כאד הטב כשטר שבידם :
מידם ודמיא לההיא רפרק חוקת שם הנהי זהרורי עתה כי השררה חדשה חק חק חדש ממש שכל והן
ריכיני ארעא וכו׳ יה״מ לעסקא חבל לנרגא לא מייט שיש בידו חזקת שבירית כית או חצר שכירות
נרגא אקרקפתא דגכרי מנח עי״ש ופסקו סרמכ״ס עולם אי לשנים או שלשה דורות ו־וצהלקטחולחליטין
והטור וש״עסיישס״ט ואע״ג דעכדי המלך מכרו יבא לשררה והס ימכרוהו לו אף שלא כרצון המשכיר
את השרה משוס חוב ממלך דהיינו הנרגא עכ״ז אינו ככך מס שיעלה אירית לעיך סך ה' לקי סכום השכירות
מכר משים דאקרקפתא רנכרי רמיא כ״ש נייד דאין שהיה פירע למשכיר והשררה תפרע השכירוא ככל שנס
מכר זה מפני שום תיכ הקהל כי אס תק כלי ט ע ם למשכיר ועל זה ריצים יחידי ק״ק קאסניילייאנו להכריח
פשיטא דלאו זכיני זכיני ומוציאין מידם כעת היכולת ליחידי ק״ק היכל למכיר להם הכ״הפ לחלוטין דאי לאו
ואי! כאן דדמ״ד ככל האמור כרכרי הרכ הסוסק-ורבריו יקנו איתו מהשררה כפי חק החיש הנוי ויחידי ק״ק היכל
אינם
פט כ ר ך ש ל רומי סימן כ׳ כ ׳ א
נ ע ונע ולא מתיישב כלל וכפרט בעקבו כ״ש רגל י וא שים דכרי ע צ מ י
ל ע ד ת
ו יייייז
מ א ה כ י צ ר י כ י א י נ ס
החילק הנו"ל שהיה דק דק מהרבה מאד • היי׳ו נגד אחינו אנשי ק״ק קאסטיליאנו
ג' שלא היו לי כי אם ב׳ נקבים כלנד ורינא יתיב את אחי אנכי מכ־ןש אל נא אחי חיעו וחלילה לכס
להיות ג׳ נקבים מאתוריס ונא! לא היו אלא שנים • עם הקירש כריכי ה' המחזיקים בכרית תירתינו
ד׳ שמלפניו לא היו ח־יציס נל עיקר בי אם חריצי האונים הקדישה אכן הראשה תלילה לכם שתצא מתחת ידכם
דוקא ידינא יתיב שיהיו נוגעים הרצועות לנשר יכר שאינו מתוקן אלא מקולקל כי תטאת צ ב ו ר אינה
שוככות יו נצר יי מצד הנקנים שלאחריו • ומצד מחה כתיכת כעט בדיל ועופרת • הלא אתם שארית
תתריצים שלפניו • זפלטה הנשארת ״גיי^י ס פ ר ד אשר קדשי את ה׳
קדושת שמו הגדול ברכים ומסדי עצמם על
ה׳ שהמנעל לא היתה צורתו ימנית כגיפי של מנעל והנורה וקדושת תירתי התמימה והצלתם את נפשותיכם
לפי פשט דכרי הטור וכביאור הרכ שבית יעקכ הפיאו פה העירה וקנלתם כאהכה וחיכה עיל תגלית אשד
היכיר לאכרהס ררע״א ע״פ • היה כימים ההם מר ממות ולאין נחשב כעיני
ו׳ שהיו הק־סיס מצי שמאל יהלולאות מצי ימין .הכיתיכס כנג•־ אהכקה חל כני כי לא טיבה השמועה
'' שהיו תפורים מפנים גס הקרשים והלילאית גם אשר אנכי שימע שימי לבכם כי המקים אשי אתם
הרצועות והוי מעל דמעל • מכקשיס לקחת איתי אשר לא כדת הז זה כ י ת
ה' שהיו הרצועית שחירות כמו של תפילין ממש ודינא י א ד ה י ם יזה שעי השמים כית
יתיכ לרעת כל הפוסקים היותם לכמת דוקא : ׳
הפלה לשם ולתפארת ילתהלה כית ע מ ד ת
כ׳ המנעל שנעשה תדש נתקנו כל ספסולייוהפקפוקי' חלהינו עבודה יי חפלה ואיך הפה יכולת לדבר כבואכם
הני״ל וכהיגן ואליכא דב״ע • והיינו: הל ת מ ה היה לשפיך שיחה לדרוש סליחה איך תאמרו
א' עשיתי אותו כולי מעור אתר כדי לצאת י״ח סנדל
ומנעל . אשמי׳ אנחי-י ח מ ד נ ו ח מ ס נ ו גזלנו-יעצימי של
ו ם מ
ו שנעשו כו ג' נקבים מבחוץ מאחורי סשוק • יכתשקט וכטח עד עולם ע י כי יבא המלאך הגואל
י' שכנגדם מלפני השוק נעשו ג' חריצים מלכד חריצי ועלו מושיעים כתר ציון כן יהי רצון המן:
סיוזניס • מיד שליח מציה מע״הק ט כ ר י א ת׳־ו העומד לשרת
ח׳ סקרסיס שחורים מצד ימין יהלילאית שחורות מצר יכנה! והיא איש
שמאל • צעיר היים ש מ ו א ל ה כ ה ן ס׳׳ט
ל אופן קשירת המנעל תאמת אגיישמחחילה עלס
י״ט לח׳ רחמים שנת התר״ח ליצירה : רומא פה
כרעתי ל ע מ ת הץשייה כסיר תדכ פרי האדמה
סייר די״ח סע״א ה״ד הי״א כסי' קס״ט הגם שכתייתי סימן כ״א
מנסת תקשר על רגלי של שליח כ״ד ראיתי כחוש
י
היאות רכסכניס תרצועס מכפניס כ ע ת הרכ ז״להיי היום יום חמישי לסי שמות י״ז לת׳טבת שנת
מעל רמעל ממש ותמהתי על המדאה עכ״ז אמרתי תר״ט ליצירה לפ״ק • : ן
חי*ץ הרב יתוקאל כן הרב מרדני יוסף פינצי ליבמתו
אני אל לכי דכיין דמהדק יפת כעינן ואופן ות לפי
מרת אליגיא כת תיכ יהירה ייסף גוניאקא
הנסיין אין לך מהדק יפה ג־ול מזה והחוש יגיד ע"ז
ונפטרה נאליצה נשרת כית וכהלכה • בריך ה׳ אלהי
אמרתי אני אל לכי מדאי לא איכפת מעל רמעל
ישראל שלא יצאת שוס תקלה נשים מעשה ודינור
באיתת תתתיכה של גכי השוק דמעל רגלו כתיב והרי
ממעשה ויימר• תליצה יי נן יהיה ת׳ אלתינו עמנו
כמעל רגלו לא יש כלל ליתא מענק מעל דמעל • י-א יצא הקלה מתחת ירינו בשום אופן שנעולס :
וכרמית ר מ ה לזה שהרי יש נקבים ואס בעינן כל אלה הרנריס שנתחדשו
השוק מ מ ס ה כמנעל מה לי יחיר ומה ליחסיר אלא וראי א׳ פסילי׳ופקפיקי׳כענין המנעל הקדמון שהיה שלהם:
רמעל רגלו קפיר רחמנא והא איכא ולא מעל שוקו א גיונו קרוב לארוס •
ועור היה לי ראית שהיי נשתכת הת״ת שיורע קשר כ׳ שהיה גמל הרכה ככמיתו עד שהית תפור כקואיל״ה
חליצה ואס מכחוץ מאי חכמה איכא ? וגס מיום לשנים כדילהדקוולקצרו מרוב רוחבו יעכ״ו היהרחכ
הייתיטעל האדמה שמענג-שידיעת קשר חליצה חכמס ער שרגל האימן אשר רגלו גדיל ממדה בינונית היה
היא והנס מועטים היודעים איתה מכל זה טובה
תוכחת
45 מה
כ ר ך שלי רומי סימן ב ׳ א
מקים היינו או בהזמנת אמירה או במעשה וכיה תוכחת מגולה שהקשרים מכפנים כדעת הרכ פת״א
מסכים לדברי הי תימת ישרים י״ל ממש ראה יה חדש אלא שלכי היה מהסם כרכר ייצאתי לחפשי וראיתי
וסיים וכתכ וזיל ולפי יה הרכנים הקרמיניס לא-חששו למוהרי״א ז״ל כס׳ חיים שאל ח״כ סי׳ ל״ג שהואוכ״ד
לתיכת השערה מפני ככור נשים יקרות שלא תחבזנה וכל רכני דורו הגדולים כחכמה וכמני; שפכו כאש
בפומכי יחשבו שקביעות המקיסכיום שלפניו והכרית חמתם על מעשה ואופן קשירת המנעל מכפניס נ י ע ת
השמש היא המפרסמת אותו לכך ואילי גס בפאדויה הרכ פה״א ז״ל ועשו מעשה כחייו נגר סברתו ואשתיק
נהגי כן מימן קדמון כי שמה ישכו כסאות למשפט דכ וגם הרכ יר״א י״ל הורה להם פה אל פה יעיש״כ
ק־ושיס אשר כארץ תמה יא״כ אל תתמה על החפ׳ שהביא כמת סתימת ועל כלס יש מה לומר ולקיים רכמ
וחפץ ה' כירך יצלח וכוי עכ״ד הרי דעת כ׳ גדולי הפס״א וכפרט כמה שמהרק יפה הפך מ״ש הר׳ חיים שאל
הדור הכנ״הג והרב מוהרי״ל י״ל לתליץ ככית סיכמה ז״ל והחוש יעיד ע״ז והודו לי כל הנצכים לפני שנימת
כלי שוס פקפוק כלל ועיקר: הקשרים מכפנים מהדקו יפה יפה אלף ימח ממה
ה א מ ת אגיד שאני בעוניי חרסית אני מגיד שמהדק מבחוץ יגס על עטן מעל דמעל כבר מלתי
כי עתה אל ה׳ ויאר לנו שנדפסו תשי׳ אמורה ריש לדחות אכל אתיי מלכייש־אלמעונות אריות
מוהר״י ן׳ מאגאש ו״ל כסיף ס׳ לקוטית הדמב״ן י״ל איך יצא פרעוש לא הגיע לנמ״ל כמיני היוס יתנף
שנשאל הוא ו״ל ע״ז כסי׳ קי״ו וסשיב כסי׳ קי״ז וי״ל הדרי כי ועשיתי מעשה כרעת סרב סייס שאל ורבני
תשובה דבר יה תלוי בכ״ד בכל מקים שיקבעו רוכתא .דורו זיע״א יכפרט שמרן מלכא מוהריט״יז ז״ל סוא
לחליצת תייב היבם ללכת אצלם ובו׳ אבל אס היו מאריה דאתרין כע״הק ירושלים תיכ״כ וגס מאריה
שניתם כמקום אתר מן הדין אין ראוי להיותם נקבצים דאתרין יקרה פה רומא יע״א שהוא ז״ל בעוברו
אלא אצל הכ״ד כמ״ש הכתוב כפירוש ועלתה יבמתו כשליחות מצות פת רומא יע״א תקל״ב ליצירה סמך ג׳
השערה אל הוקניס וידוע שהשערה הוא שער כ״י .־בנים להורות בין טמא לטהור וא״כ רינא יתיב
אכל לחייב את כ״ד ללכת אצלו עס היכמה הואטעוה לפסוק כדעתו כלי ספק ועשיתי סקשריס מכתוץ ע״י
ממת שאמר תכתוב וקראו לי וקני עירו וכו׳ ולא אמר שליח כייר וכמו שככר מפורש כדכרי הרכ וכורלאכרסס
והלכו אליו וקט עירו • והואיל ונתברר שהיכם תייב דרע״ה ע״א והאמת אתי דנראים תמשה כריכית אכל
ללכת אל המקוס שקכעו שם דיכתא א״כ הענין מסור הם כאמת שלשה רהכרינה הראשונה כשנכנסות
להם שיקכעו אותי כמקום שירצו חוץ מ ט ת היכמה סרצועית כתריציס הראשיניס שכצד ה־גל זו לשמאל
עצמה שאין להם לעשות וס ולא להכרית אותו שילך וזו לימין ונראים ע״ג הרגל זו ע״ג זו ודאי שיאת לא
אצלה שאינו תייכ כיה מן הדין ומ״ש כגיכהה של עיר יקרא נריבה שאינ/נירך נל השיק א״כ לא יקראו כריכו׳
אינו חייכ כהכרת ואורחא דמילתא קאמר שלעולם כי אם איתס שמסכבת הנקבים יהתייצים דוקא ואלו
שער ב׳׳ר כגוכהה ל עיר עכ״ד • ה:ה גמירי על ש הם ג׳ ולא ייתי יגם איהה העליונה הנכנסת כאזניס
מציאה יו ודאי כרוכימכרכינן ביוך מאיר עיני חכמים ויוצאת מאתיי המנעל ע״ג השוק גם זאת לא יקיא
שהרי מצאנו תשוכת חד מגדולי ס־אשוניס תלמידו של כייכה שהיא מוכ־תת וא״א כלאו הכי וגם אינה
רטנו רב אלפס ו״צ כמעט מסייעת לרעת היכ כייכה מושי והוא כ מ י ופשוט ואחייך כשעלינו אל
כנ״הג ומיהר״י לוי ז״ל • ראשונה • שכל מקים ה השוק מלאתריו הובאו ת־צועות מלפניו ושם נקשי
שקוכעיס דוכתא יהיה כמקים שיהיה היא הנקרא תכף קשייה יאשונה הדוקה ושנית רפיית ושלישית
תרע כ״ד והס ממש רכרי מוהר״י הלוי שנית שתעני! עניבה יביה יצא קשירת המנעל כהלכתו כיוך מ':
מסיר כיד הדיינים לקכוע אותו ככל מקום שירצו אפי׳ שמנסגם היה פה רומא לפי האומרים ולא ך׳
בבית קרובי היכמה או השכנים כמ״ש כשאלת והיא ככתב משוס מורה שהיתה נעשית התליצה
כי א ס p nמ ב ־ ת ס י כ מ ה ( > ) ש ה ר י לא אמר מ ז ש ו ס י ־ ש ה ן ה ד ן ה
בכ״סכ ולא כשום מקום אתר והחולצת הנז׳ להיותה
שלישית שאפי' כ מ ת היכמת לא כת :שאסור לעשית כבורה כת מלך בת עשירי עס מכל צד ומעולם לא
להם כ; אלא כתכ אין לתם לעשות כן ונראה מ ט ע ם יצאת מפתח ביתה מיום אלמנותה שאלה אשה להיות
זלזול ככודם אי יהיה הטעם כמי שסיים ולא להכרית נעשית התליצת בביתה בגובהה של בית או בכית
סיכם שילך אצלה שאינו תייכ כיה מן הדי; דרוצת השכנים ישהם מרצים היבם לבא שמה לחלוץ לה ואני
לומד ראס יקבעו מקום בבית היבמה עצמס א״כ באמת ראיתי שאין קפידה כרכר שהרי הרכ כנ״הג
הרי נקרא תרע כי דיכא וממילא יבואו לחייב את כתכ כסי התליצה אות ט״ו יזיל המקים שיקבעו לחלוץ
היכם לכא שמה מדאמר תכתוב וקדאו לו יקני עירו יהיה כמקום מפורסם כגון לחצר כ״סכ או ככית
ויה משפט מעוקל לקרוא כית היבמה קרע כי׳ רינא התכס ריינא דמתא וכיוצא כזה ואם נהגולחליץ ככית
כרי לחייב לכא על אפו ועל תמתי אל שער שונאה או החלוצה אי! חשש עכ״ר והרב מוהר״י הלוי ז'ל קיכץ
דבצירה מיניה כי סוף סוף היא ימשול כת לפי פשטי גדול סי' יו״ד ה״ד הרב כנ״הג סי׳ קס״ט הגהכ״י אי׳
המקראות ולזה נתב דאין להם לעשות זה ר״ל לקבוע ח״י וי״ט מלכד שכתב דמנהג ויניציאה יע״א לחלוץ
ככית היכמה שעל ידי כן יבואו לחייב את תיבם לכי בכית היבמה אי במת קרובי סיכמה עוד קיים
למקום שקבעו ואין הדין נותן לתייכ ליבם יכו׳ ומזה המנהג על אדני פו כראיות מופחיית כאיש גבויתי
נראה ודאי ראם היבם מתרצס וגס הב״ד רואים שהיא שכאמת מקום מפורסם עושה אותו דוקא ההזמנה
אשה היקרה -אש־ לא נסתת כף רגלה לצאת ולביא ולא שהמקום הוא מפורסם מצד עצמו ודקדק כיה
לעיני תשמש ואף אם תצא כליל הזמנה יתשאר כאיתה דקדוקים ראיים לפי כבודו כי רכ הוא ועיין תימת
דוכתא שקנעי עד הלילה הנ׳ אינה ינולה ליש! חיץ ישרים סי' פ״ז שדקמקיו ־נתיישבו עם רכרי מוהר״י
מכיתה כי היא אסטנית א״כ ודאי שנ״ר יש להם הלוי ז״ל ודוק ודבר ה' בפיהו אמת שב; ראיתי לחמאידי
לעשות זה וכמ״ש מוהר״י הלוי ז״ל ט בעבור הנשים כתי' ליבמות דק״א דפ׳ מצוח חליצה שנקב שקביעות
היקרות
צ כ ר ך ש ל רומי סימן כ ״ א
זה אינו כפני כ״ד וכל וה נדחה מפני כבור אשת וכן היקרות שלא תתבינה כפומכי לא תששי למקרא
כתבסב״ח סימן צייו משפ הבדק הבית על מ״ש הטור דהשערהוחשכי שקביעות המקום כיום שלפניו וכוי
שסמשםתשיכת הגאון כאשת שאינת רגילת בכך אלא הוא המפרסם והמזמן המקום לכך כיעי״ש :
צנועת ויושבת ככיתה שיאלין לתוכע על מה תובעה ו כ ש א ג י לעצמי לאו תדשת היא נ א ק ואת של
ע״ו נתכ הב״ת שם ודייל כתיכ בתשובת הגאון הנזכר הרנ מוהר״י תליי י״ל ומה שאני מכאריס
ואע״פ שאמרו רו״ל שמוע בין אסיכס אזהרה לדיין ג״נ ד ע ת מותר״י ן' מיגאש י״ל על אופן יה שהרי
שלא ישמע דברי כע׳׳ר קודם שיבא בע״ד חכירו ואולם נ נ ר נודץ מ״ש הטור יהש״ע ח״מ סי׳ קנ״ד דאין
בעכיר מרה וו שיש כה תקנה גדילה עושים ע״כ • הנתבע יכול למנות מירשת נדי שלא תהא סנהדרין
הרי גם מעני; זה נראה כמה גדול כת כבוד נשים שומעת טענת שקר מפי המקויגמן ושאני כ״ג
יקרית .ומאי כל זה ? אלא מאי אית לך למימי שכל רממנה אנטלר משיס יקרא דכ״ג שלא לבזותו וגס
דכר שהוא הדין או עיקר המציה לא יכוטל ולא יורע לנשים יקריח דעת תחשב״ץ חייג סימן ר״ו רממניס
כתן מפני כמד המדומה של איש ואשה כאיזה אופ; חנטלר וכן היה נראת מתמי רכ אלפס ק״ק סימן
שיהיו ולזה כענק מיניי האשה הנתכעת מורשה שודאי רמ ט וו ל : .
יטעין טענו׳ שקר על פי רמאית או מצד שהיא לא ידע ש א ל ה אם אשה יש לת למטת שלית או תצא
מה ייכל תתיכע לתכוע והוא לא ירע להשיכ כי אם %
כעצמה לכייר •
שקריס • וזאת שנית כמ״ש הרשכ״א דנמצאא מדת אין ת ש ו ב ה דיאין אם רצה תתיכע שלא תצא לכ״ד
אדם מעיז פניו כפני כעל תוכו לוקה שהמורשה לאו ממנה לה שליח ואם לאו תצא ותעמיר
כעל תוכו וממילא יצא הדין מעוקל וכיטל עשה לפתח כ״ד משוס שהיא נתבעת ואין הנתבע רשאי
דכצרק תשפוט עמיתך וכדומה לו • ע״ז ודאי חרתה למנות שליח עכ״ר הרי דפסק דהנתכע אינו דשאי
אלף פכיד נשים יקרות ולא יורת דין אתר מן תגיע ומן למנות שלית והא וראי משוס שלא ישמעו הכ״ד
השרשים ) י י ל ת כ ״ ג ר מ י מ ו י כ ר ה כ ת י ב ו ק ד ש ת ו ג ד ו ל מ א ח י ו ג ד ל ה י טענת שקד ועכ״י לאשה התיר לה כרצון החיכע
י ״ ל א ח י י י כ י י ל א ( אכל אם עיקר ה־ין מתקיי׳ דהיינו הכ״ר מפני כל ככירה כת מלך פנימה דומיא דכ״ד אלא
שילח סופרי הדייניןימכרר תאמת מסיה שיחי העיקר דנר׳ דהטור שם מפרש תשוכה זאת שהתיר לאשת
שהכ״ד ירעו תאמת כמה שתוא ינמצא דעפי״י מיכחין למנות שלית כרצון התיכע היינו כשילט סופרי הדיינין
את הזכאי ומחייכין את תתייכ ולא נשאר כי אס לקיים לפניה יתטען כפניהם יאח״ך תמנת שלית עייפי איתס
משפטי תדת על תילם ר״ל ככל דקדוקיהם וכרטיהס הטענות ותכי דייקי דברי הטור שכענין הנתבע כתב
בפשטי המקראית ועמדי שני האנשים אשר להםהריכ כסי' וכ! כתב הרי״ף בתמיוכו׳ ובענק אשת כתכ וכן
לפני ס'וכן שמיע כיןאסיכס כפשיטו שזוהי כמו מציה הנשים היקרות לא ייתר להם רכ אלפס אלא לשגר
מן המיכחר לקיים תכתיכ כצורתו ולא עוד כאופן כזת להם סופרי הדיינים ע״פ דרצה לימד ודאי שיה שראיתי
כבוד של נשים יקרות עדיף טפי י כיין שבלאו הכי הדי; שויתר להם למניח שלית היינו אסר שגירת סופרי
יוצא להוראה ונוכל לומר שריכר הכתוב כהות ולא רוקא הדיינין יה מה שנונל לימי נדי לזווג דברי הטור עם
) ו כ מ י ש מ ו ה ר י י ן' מ ־ ג א ש ' י ל ה״ד ל ע י ל ד כ ג ו כ ה ת של ע י ר א י נ ו ח ו י ב
י
תשובת הרי״ף הנדפסת ולעילם דכרי התשכ״ן י״ל
ומשמע כמתו ועלתה הכתוב ב ה כ ר ח ואע״ג ו מ ק ר א מ ל א דיבר
מ ק י 0ג נ ו ה מכ״ו ל א א י כ פ ת ש ד י ב ר ה כ ת י ב נ ס י ה ( וכייצא ־ליה ממררים כשמלה לאשוויי דין כ״ג לדי! נשים יקמת
ולא לתוש לטענות שקף )שעל הדוב כן יהיו וכמיש הרשביא
כתכ הרמכ״םפכ״א ה״ד וז״ל כיד נהגו כל כייר ישראל t־ t r o
) ™ ( ^ fהרי לדעת תתשכ״ץ ולפי פשט תשו׳
וטי שמישיכין כעלי דינים ומושיכין את העדים כדי
הרי״ף תני״ל לא תששי ליה מפני כבירן של נשים יקרות
לסלק ההמחלוקות שאין כני פח להעמיד משפטי הרת
עם כי מקרא מלא ריכר הכתיב כצדק תשפיט ציק
על תילם ופסקו מרןכת״מ סימן י״וס״ה עי״ש • ולפוס
צרק תרריף ואפי' כמילי רעלמא נאמר מדבר שקר
ריהטא תקשי לך ססרי פסק מרן י״ד סוף סימן של״ד
תרתק עכ״ז כבודן של נשים יקרית עלית על נלכה
שאנו מסוייכים ליכנס כספק עונש כרי להתייק דתינו
והגם שנאמר רלקושטא רמילתא לא הותר לנשים
פיעו״ש • וא״פ למה התם פסק להפך • אבל עפ״י
יקרות למנות מורשה מאחר שתשו' התשכ״ץ הנו׳ ככר
האמור האמת עד לעצמו שמ״ש כיי״ד היינו כארס
ע מ ד עליה המט״ש שם בסי׳ קכ״ד ואפקה כמעט
ודאו שעכר עברה ונידוהו וגזר השר עונש ע״ו הא
כש״ס וכן תשו׳ הרי״ף תנו״ל ככר מלתיט אמורה דככר
הוא כיטול המצוה מעיקרא וכהאודאי נאמר ככל נפשך
וככל מארך ) ו ע י י ן ה ד ו ב י ! ד פ י ו ס י " ! ק פ ' ' ( אכל האס רכבר נראה כתיש הראות רהכיור ו״ל ארככת אארי רכשי
עכ״י עדין ראיתינו כמקומה עימרת דעכ״פ תינח
פאו לדין ומקימים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם
דכעיקר תדי! שיצא לאורה ע״י טענות תאמת והצדק
נמצא דעיקר המכוון יוצא לאודה אלא רעדיין הסר
זה לא הורת מפני כבודן של נשים יקרות ישילחין להם
רכר מה והיינו לקיים מקרא כפשוטו ועמיו שני האנשים
סופרי הדייני! אכל משפטי הדת דהיינו פשטי רקרא
ר *ל כעמידה וסי נקראים משפטי הית על תילס
ועמדו שני האנשים אשר להם הריכ לפני ה׳ והיינו כ׳
כרקרוקם יה לא איכפת ינדחה מפני איזה טעם שיהיה
כעלירינין ממש שיה נקרא משפטי הדת על תילם ר״ל
או מחלוקית או נ ט ר ת״ת או נכוד וקנה והרכרים
כרקדוקס ית ודאי אינו מתקיים שהרי סוף סיף אינה
מבוררים מאד שהיא ראיה גמורה לדברינו שמה שהותר
עומדת לפט הדיינים ואינו מתקיים אשר להם הריב
מפני פ ט ר נשים הוא משפטי הדת כמו לבא היאלב״ד
לפני ה׳ ובפרט הדין ספסק סרמב״ם פר״א מהל׳
כעצמה אכל לא הותר הדת עצמה והיינו שהכ״ר ישמעו
סנהדרי! אזהרה שלא ישמע הרי! מפי המתורגמן
שקר כי אס שישלחו שני נאמנים שלהם שזהו עיקר הדי^:
)יעיין חי סגסית שנ־ייי יישיכי י ח י ק ( גם דין זה נדחה מפני
ו מ ^ ת ה אל ה' ויאר לנו להתעלס בנדון הרב
כביד נשים יקרות גם השבועה נשכעת כביתה סהיא
מור״י הלוי ז״ל ונרונינו כרצוננו שהרי
גמר דין וכמ״ש הררכ״ז רפו׳ פיורדא סי׳ ת״א גם די!
השתא ומה הקם במקרא מ ע מ ד ו שני האנשים שאפילו
שהיא
כ ר ך ׳•של רומי סימן כ״א
כיה האופן שכיום ההזמנה אחר מנח׳ רכיע שעה קידם שהיא עכ״פ מצוה מפורשת בתלמיד דירן מצוה לכע״ד
שקיעה החמה הלכנו לפית הכנסת והחודיט וקח"־ שיעמדו עכ״ז יען שאינה מציה עיקרית אלא חר
כחנו הדיינים וסנוספים והערים לכיהי לבית מדרשי ממשפטי חרת על חילם נדחה מפט הככוד או מפני
ושם קבענו מקום ישלחני אחר היכס ועשינו הי״כ המחליקה וכן מקרא ראשד לסם סריכ לפני ה׳ ילפני
חקירוח וכיני כיני חשך היום ועבר כמו שעה מן הלילה הנהנים ומקרא רשמוע כין אחיכם היתרי מפני ככור
והלך היכס לדרכו ותכף כלילה כאחה היבמה ועשינו נשים • הפא כמקרא יה דיעלתה יכמתו השערה שנראה
לה זירוזיס הדאויס לה והבדיקות ) ו כ מ ו שפן נ י א ה מ כ י י פשוטי סער ידוע לכייר ולעולם פל מקיס שקובעים
זיל שכירי ש ג ס ס י א ת כ א כ י ו ס ה מ מ נ ה מ ה ש א י נ ו מוה-ייך הרב הגריל
מקים יום אתי קודם נקרא שער כייר אלא ראינו
נ ר א ה כ ן מ כ ל ס ד ר ־ ח ל י צ ה ס מ ו ר כ ס ־ ס ( וישנה בבתינו עם נכי מתקיים השערה ידוע ככל יום יייס י איני דין שיהא
תמ״ה וכיום שלאחריו אחר התפלה סדרנו החליצה נרתה מפני כ מ ק של נשים יקרות כיון דםוף סוף עיקר
ונפנו־ה כחליצה כשרהוכאייתו סיום סערה אצלי וכלילה המצית נעשית כתלכתה יגס תיכת השערת נתקיים
הכי לעת צאת רגל מן השוק הלכה לכיסה לתט״ול • כקביעות יום אתר קודם ולא נשאר כי אס ליש• :המקרא
כ״ז אני כיתכ למעשה שכן עשיתי הגם שהיתה יכמה על פשיטות פשינמתו • ודאי עייז יפת כ י כ מיתרי תלוי
זאת ראויה לילך אצלתמכמה טעמי תריצי וכפרט כימננו
ז״ל רשפי־ עשו סרכניס סק־מונים דלא חששו לו מפני
כאיכרופס סדינא יתיכ לסקל לעס הארץ יכפרט לעשירים
כבו־ןשל נשים יקרות ייפח דקדק • אלאדמ״ש מותיי׳יי
כלמה שכידעו להקל ) כ פ -מ ה ש מ ס -ע י ס ס כ ר י ה כ -ס ק י ס ( ולא
כן מיגאש י״ל דאין לעשית ית • ואין לתייכ ליבם ע״ז
יכואוליליל כמציח וכ״שכ״מ שלא יכואו להתי־ הזיקה דנראהתרתי תדא מסיכתס יתדא משים היכס זה ג״כ
ככח אלי הארץ כי מי יודע אכל מפני טעמים הידועים האמת אתו דכאמת אם יסיו עושים אותו ככל חליצה
אצלי השתדלחי כמת״ק ורצ״ן לעשואו ככ־תי בכית יחליצה גס כלא ט ע ם מספיק נראה חייו כמקלכככורם
מריסי אכל לעילם לענק הלכה למעשה דינא יתיב יוילוחא דכ״ד עדיף אם לה כרכר מקרה כאשה אשר
סכידאימכאן יאילךכלתתליציח יהיו בכית הרכ המורה ל הצ על א ץ ) ו כ מ ו נ ד ו ן ר י ר ן ש כ ו ל ס לא נאתה כף
ר ה ג ה ר ג
והוא מציה מן תמיכתי אם מטעמים שכ׳ מור ,ר״י סלוי מ ע י ר י ס ש מ י ו ס א ל מ נ ו ת ה ל א י צ א ת ה מ ן ה א ג ף ילחיז( כסא וראי
י״ל והיא מטעמיי שנחח־שו כאיאויופה כי בעוטי מצות כ״ע ידעי כי ככור שמים חיא למחול על נבו־ס ולא
בוויוימפנימכה שלעיו״כ כי אעיקי׳קאי ואייל להאייך יקוצו כני ישיאל ובנית ישראל חייו כחקים של אכרסם
כי יורע כעמים כי מכה זו ע י הציאר הגיעה וסחבם אביט ככמה חומרית עליהם כי הפל לפי מה שתוא
עיניו כראשו שלאלעשיתה ככ״כ וב״מ מקים מפורסם האדם ואי; לדיין אלא מה שעיניו רואות הא לאו הכי
לנפלים ילמתליצצים ופיק חיי בזמן מוהר״י מכרוני ז״ל מת כתי של מיהר״י ן' מיגאש לאסיר שלא לעשות זה
שנתן תליצה כמקום מפורסם ורתקו פ״ע לראות מעשה נגד כל תתמור לעיל וכפרט שלשיני מיכית עליי שלא
החליצה ושתקו לפי שתיו זקן יזקנת משובשים כתכ אסור אלא אין לעשות זת שנראת כפירוש כי עצת
וכאשר התחילה לקרית מאן יכמי דחקו כ מ ע ט שנפלה
טובה קא משמע להו לב״ר הצדק :
היכמה על פניה ומתיך כך נתכלכלה וגער כהן הרב
ב א נ ו אל סשנית שכתב שאין לתייב ליכס ע״ז הא
ע ־ ששתקו ועכ״ו נחכלכלו ער שכמעט היו רוצים ליחן
וראי רכר ה' בפיהו אמת י ראמדינ; להו לכייר
חליצת אחרת יעו״ש בחשיבת סימן ד׳ • ואם כיור הרב
מאי תיית דרמא דהדין אתהא סימק טפי מן היבם
אירע כ״ז השחוק ותקלות ראש והבלבול מריבוי תעם
ובערך שאין סאסה מצה לצאת מן תאגף ולתיץ כן ערך
מה נעשה ביויותינו ובאיאורופה וכאמור ומפורש
הליכת סיכס אל בית היבמה שעי שיניה והוא פשוט
לעיל כי ע״פ הייני ג ״ י כ ד א גזרה ד א ו ר י ת א והשכל מחייב כן • יכן מצאתי למיהריק״ש ה״י המט״ש
שכן ראוי לעשי׳ת ואין סימן קכ״ד הג״הט שעל מ״ש הטור שלנשים יקרית
לך סיג לתורה ג־ול מיה ואין לדיין אלא מקימי ושעתי משגרין להם כ' סופ־י הדיינין ע״יכתכ מיסייק״שייקא
ולא עוד אלא סגם אס ניאה להרכ המירה ולדיינים הכי אבל לילך כ״רלכיתס לא וכוי דמסתתמי ט ע מ ת
אשר עמי כי היא אשה יקרס מאד או א־יכיס אנסים כע״רעכיראוף הכי נמי כנגד שאני חושש לצער וככוד
פשטנים)'יי ל י ז ( °והיכס מתרצה להייח החליצה ככיתה ;
והשמש קורא ומודיע לכל העוכר שיש חליצה למחר ייל( מטעמים סבמיסיס אצלייעשיחיהיבביתי וכתומיתי
י
ככ״סב לפ סם ה־כר והשתא הבא כי אל ה׳ ויארלנו כמקום בית מ־רשי וקביעות תלמוד תורתי יכית דיני
כי כפתתי שעריהגיט״ו וכל כת^יו הפילו איצת מטעם שככגין דא עדיפ' מכ״הכ לנייד וכמ״ם מוהי"י תליי י״ל
המלך האפיפיור וגדוליו גמרתי אומר לבטל פרכוס וז״ל כית הסכם מקרי מקים מפורסם כמו כ״כ וכי'מ
זה כשיקיס וכרחוכית שהרי אעיקרא דמילתא דבר יה ואררכא לענין זה עדיף טפי כית סכם כי כ״הכ מקום
אינו לעיכונא׳ שכל עיקר טעס פרסים יה היינו משים מוכן להתפלל ונאמר כו כי ביתי בית תפלה יקרא ונוי
כדי שידעו העולם דחלוצה היא ולאלנסבה כהן ועיר ובית התפס דיינא דמתא דמי טפי לעלתה יבמתו
דליתי אינש־ ולקפצו עלה וכדאיקא כפי מצות חליצה השערה רתרגומו חרע כ״ד עכ״ד י ותםניס עמו
דק״א ע״כ עי״ש כפרש״י יכמאירי שם והאמת דאגכ הרכ כנה״ג וכנז״ל ולענין שהיתה משה לצאת עשיתי
רםטאי
צא כ ר ך ש ל רומי סימן כ״א
והנוסעים והעדים היו נמנים ונאספים ממוני העיר ־הטתי לא מצאתי כספרי המפדשים ט ע ם נכין מאי
ואני שמעתיהימנהג יה ,יום אי יומיס קורס החליצה שנא חליצה מגרושה והלא גרושה נמי אסירת לכהן
מפי מעי החבר כמוהרי״ף נר״ו וכאמח אשתוממת־ הדייט יהתם מאי שנא דלא צריך פרסום כל עיקר
על המראה מה לכהן בכית הקברות? מהלענין אנשי׳ יבפרט האידנא דכתכינן וקרעינן מגיירת התלמוד
סוחרים כענין חליצה ? מה שלא נשמע כשום מקום ואילך ומה שאני יכיל לומר אגב רהטאי דבשלמא
ולא נמצא בסים ספר וכויאי שגס ענין יה הגם שאינו גיישה מפירסס הדבר ממילא כיון שאינה כתולה ואינה
כתיב כספר תקנית שלהם כדי לטעון טענת מנהג אשת איש א״כ ודאי יצא ^ מ ה כעיר גרושח פלוני והא
) ו מ י י ן מ ש א ז מ ש ה א״הע סי' כ" 1ה ג א ו ן מ ר ז ק נ י חקרי לנ א י ה מ ר' ציי נעלה קייס •־כיוצא • אכל חלוצה שמעיק־א אלמנה היא
ע־כ מ-הר-ק־ש סי'י( מ״מ מהיית טיב אל תקרי רע כיי; ואלמנה קדו להצריך פרסוםיותר שמא ישכחו החליצה
דכענין חליצה בעינן סרסימי סל דבר א״כ מה טיב ששנתיים ויקראוה כשם אלמנת פלוני ולא חלוצת פ'
שיהיו נקראים גם הממונים ויתפרסם סדבר עם יקירי יהי כנה סניאה לי לפים ריהטאי שלא תפשתי כ״א על
העיר זהו מה שיכולקי למצוא טעסלשכח למנהג הלזה על ושוב מצאתי לענין גיישה קיוכ ליעיתיהם אלי כהשו'
תשב״ץ ח״כ סימן קפ״ט עי״ש ירוק • איך שיהיה עכ״פ
הגם שהוא כחודה שכע״פ ואינו נקבע עי״ז כנודע •
•פיסוס זה ניאה י כ מ ע ט לאילעכוכא שהיי כל מעשת
אכל כאמת תברא כצי־ה כי מה פחנו יפה לחיכ לנסים
כיי קלת אית ליה ויי ניה • יכ״ש סבבי יס כ' נוספים
יקרות להתניית כפני גבירים ואנשים סיחריס והלא
מפני טעם זה לב־ וגם העדים וגס השלמת מנין העשיה
מקרא מלא דועמ־ו שני אנשים אשד להם תריכ לפני
וסוחר שפל הייניס האלו איתנתי בחליצה ולא בגייישין
ה' ולפני הכהטס ומקרא דשמוע כין אתיכם נדחו מפני ועוד שהדי אנו קיכעין מקום מכערכ שגס זה הוי
כבודן של נשים יקרות ולא יראי תחוצת ושולתין להם לפרסומי מלתא וכמ״ש מוהר״י הליי ז״ל • נמצא
שני סופרי הדייני׳ ואפי' לילך הכ״ד לכיתם שכיה מתקי' דכמה דברים אתיספי בחליצת יותר מגרושין מפני
כל בכורה כת מלך .פנימה עכ״ו כתב מוהריק״ש ה״ד הפרסים ועיר אימתי ניקום ונזיל כיוכלא ובפרט
הרכ מט״ש ס״מ סי' קפ״ר סיף הג״הט רלא ילכו לביתם כשיקים וברחובייח דעוכ־יס ושבים כל האומות
הכ״ד גופיה מפני כבודן שלא יתכישי להראות כפני ומתלוצצים מראית אמביהה רגברי יהשמש לפניהם ניטה
הכ״ר ע״כ יעיש״כ כ״ש הבא דאינו ענין מצוה ולא לצ־ ימין ימ־כר עם איש פ' ומודיעו החליצה ונוטה
כתיכ כשום ספר מה כחנו יפה לחייכ לאשה יקרפ.או לשמאלו ומודיע לאח־ ג״כ ונראה דברור שאי! אתריו
לאיש יקר להתכיות כפני אנשים סוחרים כיכר דלאי כמוהו והרב וכל הב יד יהניספים אחריי ואין לך לעג
מדיגא חייבים יצעדא דניפא לא ניתן למתל י והדבר הגויים גדול מיה והלא הימב״ם ע ־ י תקנח חכמי
נודע ומפירסם שיות־ מתביישים מאנשים בגילם ממת התלמיי בחירת העמיית מפני לעג הגייס כ״ש באופן
שמתביישים כפני הדיינים ותופשי התירת דנ־מה להם כיה לסש־ט נכלחנו בשוקא ולהי־יע החליצה וסיף כל
כאלו חיפשי התירה לכך נוצרו ויאח חובתם ויעשוה סיף י כ י שלא כא מפורש לא כ־למוד ולא בשים פוסק
וכן כאנשים המוני עם או החכמים וזהו טכעו של והיכ מוהי״י ילוי י״ל שכתב שכויניציא ופארוכ״א
עולם ע״ר כלים מתקנא כ־ אם חכם כחכם גכור כגכור מביייי; בבל הגיטו״ם י לא כאב שהילכין כל הייינין •
עשיר כעשיר והיא פשוט והוצ־נתי להאריך נפל יה יהטשפיס והעייס אחיי השליח כ״י לםיככ נתיבות
כיו־עי ומכירי טבע אנשי איאירוסת שאם הוחזקו אלא שהשליח כ״י מכריו כגיטי״ס י ייאח שנית שעכשיו
בדבר אחד גס כלי טעם סדרי כראשית משתנין ואותו אין כאן גיט־״ס והפרוץ מיונה על העומד והגיט״ו
ענין שאין כי ממש כל רוחות שבעילם אין מיייי; אותו שהית מקודם עכשיו ירך לרבים מהנוצרים רב־ פלא •
ממקומו יעילים ויורדים כי יהיה כי תקרינה מלחמה עד שלשעבי תסכמנו •שלא לצעוק מנתה ותפלה יעדבית
ונוסף גם הוא על רוב החומרות שלנו שמן הדין אין ותקין חצות • כי קבענו שעה ב׳־חיב כ״הכ כשביל בטול
כנוכח לשנותם ותשחת הארץ כי ע״כ הארכתי ככל זה ענין יה-יהלא דבריי ק"ו תמי־ין כסדרן נתבטלו בעונו׳
ולימד שאם יהיה האופן שהחולץ או החולצת או ק־יביה' שלאלהכדיימה שהיא כמקים קרכןכ״ש נוספות כאלו
מג-ולי העיד ומאנשים פילטקין שבה ורוצים העני; אשד אין לתם שחי ישורש ויסיר כי אס לתיספת דבר
בהחבא ר״ל כלי כל הפירמאל־טא כי אם המה שכתוב יהלא מנהג ייישלם תוב״ב איני אלא לתכריז ככ״הכ
כספרי' דיני יתיב לעשוי רצוני ולא נבא מן הקלאלהחמי׳ כבקר יי־א ותו לא • ועל ית גמרתי אומר סיברי וו
ב״מ וכפ־ט כארץ האיאורופה כנודע וכפרט בדבר ככל הה׳ כ״כ גס כלילה שקידם החליצה וגס כבקר ובזה
כיה שאינו כי אם מנהג שהונהג מדילית כדאי דין נשים יצאנו גס מידי מנהג זה שיוהר מציי שישמעו הדכר
יקיייח ושיניי הימנים לדחותו באמת הכנין ואין כאן בב״ב ממה שישמעו בחשאי מפי השליח כשוקיס יאותה
משוס ליחא דמניעת כגור לממונים כל שאינו ענין המכוהה דגב־י על לא דבר ובכן יא תהא למיקם
פ־טי וכשיש טעם מספיק ככר בחב הרב מנחת יעקב שמכאן ואילך כן יקוס יכר • והיינו שילכו הדייני׳לב״הב
סי' א' שכיד פרי־ס העיר לתקן תקנות ולשנות מנהו. עם הניספיס ומשם ילכו למקום ההזמנה כדרך ישר
קדום ועיין להרב הגאין מ״י חק״ל י״ר ח״כ ד״ה ע״ג בלתי סיבוב בלל והשמש לפניהם בלי מנעל כידו ולא
דכרוכ הקהל אליבא רכ״ע יכול לתקן כל זה אני ביקב סוס תנועות .אח־ות ני אסכ־רך פשוט יוקא ותוביז
לשרס אחד המחליקות וההקפרית ולא יכואו לראות החליצה בלילה וכיום ככל הכ״כ כ׳ פעמים לילה ויום
ככלע את הקרש אכל בשאר אנשים פשוטים ובינינים ילאיעשו תפורמאליט״א כשוקים וברחובות וכל המשנה
אדרכא מנהגם יפה ופל מאי דמתפרסם הדכר כפני ידו על התחתונה וכפרט כמדינות סאיאוריפת בי
תתלואי הנפש גברו עד להפליא ה׳ יטע בלבנו וכלבם
אנשים מכובדים כמו ממוני הזמן שפיר דמי ושומע
לני ישכין כטת כיר״א : .
\' ש ל א היהלהס סידההתרות והמודעות כלשק אהכתו וחשק מציתיו חקיו ומשפטיו בי״ר :
איטאלקי שהוא הלשון שמבינים ודינא ש מ נ ה ג ם הית שמכלל אקיפת הדיינים • ו'
46 מו
כ ר ך ש ל רומי וימן כ״א כ י ב
סימן כ״כ יתיב לימי היכר כלשון שמכינים כמ״ש הרב הגייל
מיהרו"ן זיל נסיבתי בהוני ח״כ יע״ת ושאי הפוסקים
נוסח הגט ככתיבתו וחתימתו אשר ראוי והגיון להיי' ועי״ש כבסי כהונה שצריך ג״כ המסדר לפרש לחולץ או
קכוע לדורו' עולס פה רומא הכירה יע״א ואין למגרש מהו מידעא יאח״ך יכטלנה וע״כ סידרתי להם
לשנות והוכי־חתי ליטפל כו הדק היטב יען שראיתי בלשון איטאלקי דברי הריין בהתמת כחשו' החילץ
כמה שינוים כמו שיבואו לקמן היש על רגלו כאותות שרצונו כהתרות על כ' אופנים אם נשכע לתת חליצה
ולא עוד אלא שבכמה רכריס לא ראיתי להם מנהג ויתירו לו ואם נשבע שלא לחלוץ ייחייי לי ושוכ פירוש
קבוע שבכר הכאתי לפני כל הנטין ח־שיס נס ישנים לשון מודעא ואחייך שאלת הריי! לחלוץ אס רצונו לבטל
הנמצאים כאוצר הקהלת יככ״ץ מסנה התלייה עד שנתנו המירעית וחשוכת החולץ בביטול מורעותיו ובפיסול
זאת התר"! ולא כיווני בסד׳ אהד כלל ועיקר כמו שיכא עריהם ־.
לקמן ומכאן מודעא רבא לאורייתא שקבעתי עצמי ח' מ?1שה שהיה כחליצה זאח שאחר שגמרנו
לדבר הלכה בסידור טסת גט זה לגי ראשים : חליצה והלכי להם הדיינים והטספים
ה ר א ש ה א ח ד כרכריס שראיתי כל הגיטיה ניכרו הכי דיינים יחידו לומר ששכחנו מלה זהירה לכל
כולס מהזמן הני' וער עתת אנשא לכהן יאני תכף נכנסתי עמהס לכיח והזהרנו
כולם יסבו בלכתם כשדר אתד ולשון אאר הגס שלצאת איתהוהמרתי להם שענק שבתה יאת תא גרמא מפני
ידי כל הפוסקים הית ראוי לתקן היבריס אליבא דרוכא שלא נכת :כסיף תסדר תליצה כאשר כתוב שסכל סדרי•
דרבוותא אי עלפי מנהגריכ קהליה ישראל עכ״ז כיו; תרקרוקיס רציתי לחפשי חיפיש מתיפיש ככל שדרי
שראיתים כלס כדרך אתר וכנוסח הא־ לא רציתי לשנות חליצה הנמצאים לידינו סדר שבטיר ישכש״ע ושכם'
כיון רהוו דקדוקים דלית כהו ריח תימרא ובכמה גטי; כית שמואל ומשפטי שמואל דקס״א ובנימין זאכ
כמספר השנים הני״ל ודאי אמרינן הוקכע המנהג ואין ומיהרש־״ם סי' ק״ה ימיהר״י אדרבי ומותר״י סאג״יי
הדין לשנות משים לעי הראשיניס יעיין תרימת הדש; י״ל והכנה"ג והרב יד״א יהרכ גט פשוט כסדר סליצה
סי׳ רל״כ הריכ״ש סי' שי״ר מוהרימ״ט ח״א סי' פ״ו למוהר״יכ י״ל והשמש ציקה ות־כר משה והפחד יצתק
כארית המיס ס' ל״ר דק״פ כנ״הג א״הע סי׳ קמיייכ וכזכור לאברהם יגם תסדרתליצת שכת״ת מלוקט מסי
הגהכ״י או׳ נ״כ יד אהרן שם אי׳ כ״א יעו״ש שכלל
שמש צדקה וככ״מ מכח״י וגס סדר חליצה שכירי כ״י
דכריה' הם רכרכרים שהם דקדוקי סיפרים אפי׳ רלהיית
מהרכ הגריל מיתרי״ך ז״ליגם ס־ר סליצה של מוהר״ס
טיב היה ראוי לשניה משים יופי הלשק או דקדוק הענין
מפאדוכת שכילס השמיטו הזהרת זאת ואינם מודיעים
אי יתירות יתירתא וכיוצא כיי; דלית דית איסיר ודאי
לה כי אס שתנשא חכף וע״ז נאמר אם טו״כ יכניס
מטחי; הנוסח תק־מין אכל כל שחיא משוס חימרא אי
ספק איסור או לצאת אליבא דכ״ע לא משניחינן בלעי ניוליס לא שנו אכן מני; לן ודי בכל הפרסומים שנעשו
היאשוניס כיי; דאיכא ספיקא וצררי; שמן הרין ראוי והרי גס כס־רי הגטין לא נמצא זירוז זה ככל הספרים
להחמיר אע״ג דכאופס הקדמונים לא היי כיתכי; כ; ) ymז ו ל ת השמש צ ד ק ה ל נ ד י ל א י ר ע נ א מ ט י ל ( ומהיכן כא
י ה
מות״ לשנות ולתקן ניי לעשות כיח וכחויה לגמרי ויש להו ואס כה יאמרו מהיות טופ אל תקרי רע הגס שלא
לחוש לעני; שלפנינו שלא יהא כתם ספק ייתי מלחוש כא כספרים מה יענו כיוס שידובר ס־ר גט תליצה
ללעז הניטין הראשונים וז״ל מוינו היכ מוהי״איצחקי המוכא ככנ״הגוכס־ר חליצה סכסי גט פשוט וכשמס
י״ל כחשובה הונאה כגו״י אייהע ס' א' סייג ואשי צדקת ומוע׳תק ככ״י אשר כת״ת יבכ״ץ שכתוב ודייל
טענו כעלי הייכ כי הכ״י יפה הנוי נקיאיס מוציאי שריניהא לפלונית דא למהךלהתנסבא לכל נכר דתצביין
לעו על היאשוניס נוחי נפש נס כיה מהכל ימעטו ואנש לא ימתא כי־א מן יומא דנא ולעלם ע״כ הרי
ויפה אמי שמואל כל הפוסל במומו פוסל ויען נסת־ס רלא זאת דאינן מיהירי; בתוכה שלא ת נ •שא לכהן אלא
תכמתם רק קול יכייס הס שומעים ותמונה אינם יואיס אדרבא מתירי; אותה ככללית לכל גכר דחצכיין שעי״י
זולתי קול שאין לשנוי מ־כרי הראשי'יהמשנה נקי מוציא תוכל להנשא לכה; שגם כהן בכלל גבר דתצביי; אלא
לעי ומ־מו לרלתא למילתא כאין מכין היכא אתמ׳ ואיכא מאי א ת לך למימי רפיון רכיתכי; שהוא גט חליצה י
לא אתמד והרוצה לעמוד בשורשי הרכדי׳ יעמיק עיונו ממילא ככר תדע דחליצה אסירה לכהן ילא שייך
בדברי מוהדי״כל תייג סייי״ג ות״הד סי׳ דל״כ והרבה למכלל כמה שכתיב לכל גבר דתצכיין גם את הכהן בי
פוסקי׳ אחרונים תיש על דגלו כאותות יעייייש ני לא עת נילי האי לא טעו אינשי כמה שמפורש כתודה יעיין
האסף חירף רנריהס נהסכמה עלו שלא נקרא מיציי להגאיןהרמ״יכחק״ל ח״מ ח״א סי׳פ״ירק״י ע״כ יכתכ
לעי רק נשחאחרון נא להקל נגר הראשונים ונו׳ אכל כפשיטית דכדין מוסכם כלי חולק לא עכידי אינשי
להחמיר מחמס אייה ספק לית לן כה ענ״ר יעי״ש: דטעו עי״ש כ״ש כמה שמפידש כתירה שכע״פ יהיי
ה ר א ש ה ש נ י ניפרים שראיתי שיס להחמיר אפי׳כגזרח חרם שלא להוציא לעי על התליצה שמובא
לפי דעח רונ הפיסקיס אשד כנמה סדריתליצותמהראשוני' כתכ מור״ס שאין נוהגי;
כיח ישראל ננין עליהם ו נ מ ע ט כשגגה הואי במחילה כ״ש כרכר כיה שלא הוזכר לא כס־רי גטין ולא כסדרי
מבבידם עלזה אזרחי כגבר חלציילאדילא אפנה יאפי' תליצות ולא אתר מני אלף סדרי חליצות ריראי אי;
שראיתי כולם בהילוך אחד לסירנה דגני הראשין נקטי לאומרו ולהיסירו ודייני שנעמיד כשלני כי ע״כ אתר
ואילי יתקנתי ה י כ י עפייי היי; ולח חשתי ללעי הראשוני׳ ראיתני כמה גדולים צ־יקים שלא הזהירו וגם טסת גט
וכ־ני״ל כאויך: תליצה הנותן אצכע כין שיני ע״ה כאומרו לכל גכד
כסתם בלי הזכרת חוץ מהכס; ודאי שנאמר שכל המזדרו
ה ר א ש השלישי כיכ־יס שיאיתי אותם ייתר נקרא הדיוט והי יצילינו משי-יאות ־.
נכיכיס כאי״ש ניסח הגט
נקוב כאופן אח־ יטסח אח־ כחוב כאופן אסי ובא
השלישי
צב כ ר ך ש ל רומי סימן ב״ב
מחלוקתן נשכיל שיש נהר שהרי ר״י מפאריש נופיה השלישי והשמיט גם שניהם יכיוצא ליה א״כ הרי הוברר
הוא שכחב דבמקימות שיש נהר אין כיתבין בארות הדבר שאין להם מנהג קכיע כי איש לדרכו כרו כלי
ועפ״י נמחלקיתי 'עם׳ רבינו יהורה יתן טעם משום השקפת נאותה א״כ בדברים כמו אלה כיין שהגעתי
ראולינן בקי רוב הסיפיק ולא בעינן כל הסיפוק הא לתקנם ולעשות דרך כבושה אזי בזת דקדקתי לתקנו גס
מיהא לעילם רוב הסיפיק בעינן אבל אם חין רוב כדקדיקי סיס־יס ככל מת שביכלתי :
5 ,
הסיפוק מהנהר )יאע־ ״ יינו»"י( מהיכא תיהי שלא
לכתיכ המעינית יהכאי־ות שהם רוכ הסיפוק לכל הה החילי כם״ד
הפחית אלא וראי רכינתי לימר דכעיר שיש בה נהר
קכוע ייש כה מעינית על הריפ רופ הסיפיק הוא כאחד בשבת ש ב ע ה ימים לירה א ל ו ל
מהנהר וע״כ אין צריך לכתיכ מעינוי! שהם מיעוט
הסיפיק הא לאי הכי הוו דברי ר״י מסאריש סתין
ה מ ש ת אלפים )שש מ א ו ת ו ת ש ע
אה־די דייהי מתחי׳ כתכ כסתם רכל עיר שיש כה נהר ל ב ר י א ת עולם למנין ש א נ ו מנין
אין צריך לכתיכ 'מעינות ו ר"ל לפי' הסייד אפילי אין כ א ן ב ר ו מ א מ ת א כך כחיכ ככל הגיטין
מסחפק־ן מן הנהר כל עיקר ואלו כמתלוקתי עם המייל משי החל״ה עד
הכינו יהודה י״ל הא גילה דעתו דלכל הפחית רוכ היום הני״ל וכן כתוב פניסח פיררא ומנטובה וגס
הסיפוק כעינן אלא לאוכדאמרן וראיה לרנד שכן הוא ויניציא אע״ג דיס באנו להקנו היה ראוי לכתיכ כאן
פי׳ מתלותת יה שהיי הריאה יראה למכ״י אה״ע ס' במת.א רומת מאתר שמיר״ס כמפה סי' קכ״ת כתכ
קכ״ת סי' י״א שהביא מת שמצא כתיב פקו׳ כשם שלא יכתיב פלונית מתא אלא מתא פלונית וכתב שם
מוהרי"ק ת״ל כעני! מי סיפוק תעיר אעפ״ישיש פוסלי' כג״פ ס"ק נ״ד וו״ל וכן אנו נוהגין פה ע״הק יריש'
לכתוב כל מימי הסיפיק מ״מ הפוסקים האחרונים תוכ״כדכותכין במתא ירושלים עי״ש וכן כל נוסחו גיטין
תסכימו שלאלכתיכ כי אם ריב ספיקי העיר אם כארו' סכאסיא ואפריקא הם במתאפיולא פ'מתא עיין באי
אס מעינוה גם נמצא כתוב כשם ר״ס וד״ימקורכ״יל כהונת לתם שלמה דכ־ משה הלק״ט וכאלה רכים אך
שלא לכתיכ כלל לא כארות ולא מעינית כי אם הנהר כיון רככד כתב מין שם בב״י שכתיב בהגהות מרדכי
אם תעיר יושכת על הנהר פן יכה לטעית לכן טוכ ראם הקדים שם תעיר למלת מחא לית לן כת מדאמרי׳
שלא לכתיכ כי אם רוכ סיפיק העיר תיכא שתאחד מהם פפ' האשת שלום כסוייא מתא וכוי עי״ש יכ״כ סג״פ
מן הכאיות אי מן המעינות הי־ מ ב א דרוכא ואידך סס דמור״ס כטופס סגט שלו כתב כקזומר מתא ובודאי
הוי מיעוטה רמיעוטא כמי אס עשר ידות שותק מי דאין קפירא וכוי עי"ש גם סרכ כנ״סג בס׳ הנט חייג
באר או כהפך הית ראיי לכתיב מי באדית ולא מ־ אית ל״ת כהכ דאין חשש אם כתב כפלונית מתא עי״ש
מעינות כי אס לתפוס חרא דרובא ילחניח מיעוטא ואחרי אשר נתברר ריין קפידא כרכר לא רציתי לשכות
רמיעוטא מאחר שכתבו הפוסקים שלא לכתוב כלל • יבאש־ כתבתי בהקדמתי בסעיף א':
לכל תרמית אס לא נכתב כשר ואם היה כותב על מי
פארית אי על מי ממינות • ולפי האמת לא תחשוב
ד י ת כ א על נ ה ר טיבירי וממימי
יושבת על מי כאיית או מעינית כאשר אין מסתפקין מעינות ו כ א ר ת מ כ ת פ ק א • האמת אגיד
י
מהם כי אס מיעיטא דמ עיטא איכא למיחש לפסול דככלסגיטי;
הגט לדעת מקצת פייסקים דמוייף מתוכו שהרי פסיפוק .הני״ל ח־סים גם ישנים אין חניסח כי אס מקא דיתכא
תליא מילתא כמ״ש המרדכי א״כ פשיטא שיש למנוע על נהר טיכידי אנא וכוי והשאר הושמט •ולא ידעתי
מלתכניס עצמו נאיתו ספק אלא יכתוב רוב תסיפיק מת ראו על ככה ומה הגיע אליהם מאחר רהדבר נודע
ויניח המיעיט ענ״ל הקינטריס • יסיים מרן י״ל וכתב רכל הסיפוק של רומא הוא ממימי מעינית וכארות
ודברי תפוישקים לכתוכ כל מימי הסיפוק והמינעס שהמעינית יהבארוח מים חיים אשד ברומא עי; לא
מלכתיכ בארית ומעינית בעיר שיש כה נהר הלא תם ראתה בשים מקים והיא רי׳ל רומא היא המפורסמת
כתיבים במרדכי סיף גטין עכ״ר מב״י י״ל אית באות כריכי רכמת מעינית שכה עד להפליא ואיןמסחפקים
וחוכרחתי להעתיקו אות נאות יען יס ללמיד ממנו מימי הנהר אפיי לסוסים וככיסה כי מעיניתיה יזומן
לנייר כמה תלכתא רכיותא • תדאשון שהקונטריס כשם כשוקים יפרחיכית לאלמס ולרכבות ומשם מסתפקים
מיהרי״ק עיקר מטריה הינו כרוב הסיפיק עם לכל לכל דבר קטין וגמל שתיס אדם ופהמה רחיצת בגדים
הסיפוק יע״ז כדי להכרית כי הסכמת הראסיניס הוא זולת השית העורות רכר מה מפני הניוול יקו לא ואחרי
לכתוכ רוב הסיפוק הביא לשון הד״ף יהר״י מקורב״יל היות כן גדלה התמיהה מה ראי על ככה להשמיט
דמקוס שיש נתר אין לכתוב כאמת ומעימת כי אס המעיטת והכארית שמשם לא בלבד רוכ הסיפוק אלא
הנהר מקא • וסיים וכתב לכן טוכ שלא לכתיכ כי אם כל הסיפוק וכבר נודע מחלוקה המובא בהגמ״ר סו'
רוב סיפוקי העיר הרי דעיקר ראיקו מרכרי ר״פ ו ד י י
מס׳ גיטיןאויחס״זיז״ל ד״י מפאריס וחתנו היו מונעי;
מקידב״יל י״לשכמקים שיש נתר אין לכתוב מעינית מלכתוב לא מעיטת ולא באריח כעיר סיס בה נהר
וגס כטריויס שיש כמת בארות אי; כיחכין רקהנהמת
וכוי היינו משום דמסתמא רופ סיפוק תעיר מן הנהר
וכ; תנתיגר״פ כסוף ימיי וכוי ורכיבי יהודה כתב בסוף
וע״י א״צ לכתוב כל הסיפוק דהיינו מעינוי וכוי ואי ס״ר
ביצה שיש לכתוב כל ספיקי העיר כגט ועיר שיש כה
דכוונא ד״פ יר״י מקורכי״ל הוא רכשיש נהר כאיזה איפ;
מעינית ובאמת ונהיות יכחיככולןור״י מפאריש חולק
סיהיה פין מסתפקין כין אין מסתפקין אין כותבי; מעינוי
ואומר םאיןלכתוכ כ״א עיקר סיפוק המים יע״שעכ״ד
מאי ראית קא מייתי תהרי״ק להסכמת ה א ח מ ט ם כ מ כ הגמייר הראת לדעת שעיקר מתליקת ר״י מפאריס
סיפיקי סעיר עם ענין נהר שהיא עמן כפני עצמו ורביני יהורה תלוי כתוב הסיפוק לכל ססיסיק אכל אין
לגמרי ומה דמות יערוך האי לישנא להאי פררשנא אלא
ודאי
כ ר ך שר 1רומי סימן כ״ב
כנ״ד ? וע״ו שפ־ר העתיק הנ״ץ כל לשון מיהיי״ק ו-אידגס מיהדי״קידע והכין כוונת רפ" ור״י דטעמם
לסלוד! רינו שכתכ אס רוב התשמיש הוא מהנהר רכתכו דכשיס נהר איןביקבי; מעינית משיסרמסתמא
באיל; ג־ול והאמת אחו אלא שקיצר וכןראיחי למוה״ר ריכ הסיפוק מהנתר ומיעוט מן המעינית ועיי כתכו
כסי גט פשיטשםסעל מ״ש מר"; ז"ל אם העיר יושבת רלא יכתוכ מעיטת מטעם דרוכ הסיפוק שהוא הנהר
על הנהי וכו׳ כ׳ וי״לכ״כבשסר״ף ור״י .מקוובי״ל!"ל הא איכא וע״ו האריך עור לברר החששות שאיכא
ויש לאקור מהו הטעם ראפ' לימי ראיירי !־רוכ הסיפוק ככתיבה כל הסיפוק ולכן טוב לכתיב ריב המפיק רומה
מהנהר ימיעיט העיר מםחפקי; ממימי מעינית ובארית רנסר • עור למדני שטת שגם מדן ויל כך תכין בענק
ולכך בחכו דכיין דיתבא על הנהר שהוא ריב סיפוק יה של נהר והינו רהטעס הוא דמסהמא ר׳־כ הסיפוק
העיר אין לכתיכ סיפוק המיעוט שהוא מימי מעינות ממני שהרי סייס וכהכ מרן הק־יש וז״ל ורביי הפוסקים
וכארות וכן מוכת מרבדי הגמ״ר י״ל וכ״כ כנ״ץ • א'נ האומרים לכתיב כל מימו הסיפוק והמונעים לכתיכ
אפשר דאע״ג רמיעוט תעיד מסתפקים מ; הנהר ורוכא בארות ומעיניה בעיר שיש כה נהר עיין מרדכי וכוי
מסיזפתיס מבארות או מעינית אפיית כותכי; נהר משום הרי לך דמרן הקדיש י״ל קרי כחיל רההפך לכתוב כל
רמפירסם יותר ונכרת העיד על שם הנהד מה שאי; מימי הסיפוק שהוא ריב תסיפוק תיא לכתיב נה־ כלי
נכרת העיד על ירי שימן שיש בה כאמת ומעיניתפן מעינית וכאמת • רנרהה רעכ״פ בכתיבת נהר לחיד
יבא לטעות כלומר שמא יטעו לכתוכ כו־יח כמקום מיהא היי ריב תסיפוק • יאי סייר רכתיכת נתר כלי
כאמת ומי עכ״ד יעו״ש • הראית לרעת שגס תרכ גט מעינית מלתא באנפי נפשה היא ולא משגחינן אתר
סשיט ו״ל כטעם הראשון כתב כדברינו ממש שעיקר הסיפיק כלל דברי מין י״ל אין להם שחר היפי תיידכי
יעיר מסתפקין מ; הנהר א
נ ש י א
ש ר ו ב ה ו ס ע ט ה והופכו לדעת האומרים דלא די כרוב הסיפיק להביא
וסיים וכתכ שכן מוכח מהגמ״ר ואין ספק שכייין על אותה דע־ר שיש כה נהר שאינו ענין כלל וכאמור אלא
כל ההוכתות שהוכחנו לעיל שכמעט ד״י מפאריס קרי לאו כראמרן • וכן יש ללמוד מרבדי מרן ומור״ס כספר
ח ב דכעיר שיש כה נייד בקל קרנא שכטעס
ד כ ר י ו ש כ הקצר שם סימן קכ״ח ס״ו וו״ל אם העיר יושנה על
אין כותבין באמת ומעינות היינו משיש דרוב הסיפוק תנתר אין לכתוב לא כאמת ולא מעינית מ־ הס הנהר
ממנו וכישר הארכני לעילומינהלא נווע שלשון תגמ״ר וכת :מורם ז״ל וז״ל ויש חילקין יס״ל רצייך לכתיב כל
הנו״ל מלו אי; לי משמעות אחר כלל כלל לא • וגם ל' סיפוקי העיר וכן ניהגין כמדינות אלו יכו' עב״ד הדי
מכ״י כסדר הכאת המחלוקת שכהג״מקירא בגרון פשט גס ממחלוקת מרן ומור״ס כספר הקצר תו־ה יוצאה
זה וגס לשון מור״ס כהגה אין לו פשט אחד וכמו שלזה בהינומא ככל מת שכתבנו אכן כעניות׳; דעיקר דעת
ססכיס עו־ הרב גט פ מ ט שם למטה כאותו עמוד מרן לומר רכעיר שיש כת נהר אי; מתנין בארור!
וז״לא״נ אפשר לומר רכוונת מורים לומד דאע״גדרוכ ימעיניח היני משים דכשיש כה נהר מסחמא רוב
כני העיי מסחפקי; מן תנתר ומיעוט מן תמעינות הסיפיק הוא מהנהר כיו; דהעיי יישכח על הנהר ולאו
כיון דיש מקצת בני תעיר מסתפקין מ; המעינית כותבי; הלכחא כלא טעמא היא לימי דכשיש בה נהר כי;
גס את המעינית וכן ני •אה מדברי הגמ״ר דיש מםתפקיןגין אין מסחפקין איןצייךלכאיכ שהרי בסיפוק
חולקין יס״ל ־ישלכתוכ כל סיפוקי העיר אף על גב תלייא מילתה וכמו שהביא הוה עצמו בכ״י ה״ד לעיל
רזה הוי מ כ א ואידך היי מיעוטא יכן ת־עת טטת ראלת״תמהיתאי דסיים מידיים וכחי :ויש חילקיןיס״ל
רזו תיא רעת מיר״ם עביר ואי יעתו ניטה שכן הוא רצריך לכאוב כל סיפוק תעיי כהלו מרן דיבר דדי כרוב
דעתמור״ם ו״ל וכמי שהוא האמת א״כ כתכיח שכוונת סיפוק כ־י שיבא מור״ס ויאמר דים חילקין ום״ל ־צריך
דברי מר"; הקודמים וכל תמקירית אשי מהם תיצבו לכתוכ כל הסיפיק תא מרן לא ריב־ ביה כלל אלא דין
ופירשו שמימי הנה׳הם רוכסיפוקי העיר ו א כ אתרמ״ר כאנפי נפשיה דכשיש נהר לא משגחי׳נן אחר תסיפוק
תו אי; מקים לכל מה שפלפל שם הרב גט פשוט כטעם כלל אלא ודאי רגם מור״ם י״ל תבין ככיונת מר" ן י״ל
הבי לומד ראפילו כמיעוט סשיפיק מתנתד די ראחד כרין זה רבעי־ שיש כת נהר אין מתכין בארות ומעונות
האמת דב־י המר־כי בשורש; ודברי מוהרי״ק כשירש; כי אש נהר לבר ההכוונה תוא דכשיש כת נתר מסתמא
ולשין מו־״ם ו״ל כהגה אינן מניחין להרכיב שוס פירוש מ כ ס ס י מ ק ממנו והלכתה כדעת השיכדיס דדי לכאוב
וטעם כי הפשט האמור ומדובר לא ייפשט מעל -כריהס רוב הסיפוק דהינו נהר ולא כל ססיפיק דהינו בארות
והוא האמת • ומת שתמה הרב גט פשוט על הלבוש ומעיניה וע״ז סיים יכתכ מור״ס ריש מלקק וס״ל ריש
י״ל למת תשמיט דיןית מישכת על הנהר שפשקמר״ן לכת־כ כל הסיפוק יהינו ראפילו דיש בה נהר ורוב
וסיים וכתב שלא ירד לסוף כיונתי • •אני הומר אישר הסיפוק ממנועכ״ו צריך לכאוב כאיית ומעינית שהוא
תיליה דהלכוש ואפרייןנמטיה סהשמיט יין ית כסתם כל הסיפוק ינתבירו הרברי׳ כשמלה כיון הייוכן ראיתי
שכמעט הוא לאבן נגף לאלו הפוסקים דין מתוך השו״ע להר• :נחלת צביז״ל שם שעל מ״ש מרי; י״ל אס העיר
ואין עומ־ין על שירש; של דכריס • וככר צעקה העורלה יושבת על תכתר יפו' כתכ יזיל כ; הוא רעת מיהרי״ק
צעקות גדוליתונאמנות עלהפיס־ךס -ין מתיך הש״ע )המיגאכנ״י( ו א י י ר י כגון אס רוב תתשמיש תיא מהנהר
כנודע ה״ד כיד״מ כי יהיו נכשלים כעור באפלת וזו יעו״ש שתעתיק כל לשון מית־י״ק תמיבא ככ״י ז״ל
שלפנינו כא׳ מהסידמראי ישגו בריאה שפשט דברי מדן ,
•שו־אי כוונתו להעתיק הוא להראות שמי שהוא רואה
סתמ׳ קתני עיר שיש כה נהר לא יכתפ־ בארי׳ ומעינו' דברי מוהריק״ו תמיכאיס בב״י כשירשס כהכרח צריך
כי אם הנה׳ לבד ולא חילק מן ריב הסיפוק או לכל הפחו׳ לפרש הטעם דבעיר היושכת על הנהר אין צריך
המיעוט כטעם הכי של הדכ גט פש־טוכר׳פשטרכדי -לכתוב מעינות ומי הייני משום דרוב הםיפיק ממנו
מרן שלכל אפיא כין מסתפקין ממנו בין אין מסתפקין תא לאו הכילא שהרי קורא בגרון מותייייק ז״לרכסיפוק
לעוליכשישכהרלאמשגתי׳אתדהסיפיקי' כי; רכלמעט תלייא מילתא ואס אין מסתפקק ממני תיכי יכול להשמי׳
ווו אינה תירה ואריכא מן הדין הין צריך לכתוב שס :באמת ומעיניה שהם רוב הסיפוק או כל הסיפיק
הנהר
צג כ ר ך של רומי סימן ב ״ ב
ממני כל עיקר א״כ כהכרח מלת דיתכא לא תוכל לפ־ש הנהר שעיר יושבת אצלו וכמ״ש סלכוש שם ס״ד יעו״ש
כ' משמעיות על עיקר יסור כנין העיר ועל סיפוקא כאורך ועיקר הדין בסיפוק תלייא מילתא ואס אין
וא״כ ראוי לפתוכ דיתכאעל נהר טכירי ר״ל על הכנין מסתפקיןממט כי אם מיעיטא דמיעוטאאיכאלמיחש
וממימי מעינות ובארותמסתפקא על הסיפוק • ושו״ר לפסיל סנט לדעת מקצת פיסקינ^רמיויף מקוכו ומ״ש
לסרב ג״פ סי׳קפ״תס׳מ״ת והרב ג״מ למיסר״י בולה מרןכפ״י משם מיהרייק ועי״ש סייד ה״י • סרי לךנוק
י״ל סבקבו כרכרים הללו ותביאו ראיות אמתיות פיר ס' גדול ומפורסם ואכן נגף למערים כ ע ס להניח דין יה
הנויכה עליהם עלו לכי כה' ויה מן תתימס על נוסת כפשוטו וע״ו יפה עשה בעטייו הרכ סלמש לסשמיטו
הפחר יצחק של פיררא שבתפ ריתפא על נהר פ״ו ועל מאחר שכל סדיניי סייצאיימיס ככר מבוארי'שם כאותם
מי באמת ולפי הנשמע ומבורר דמלכד רהנהר פ״ו הסעיפי׳ באר הטיב ביון רפרופ ססיפיק תליא מילת׳ אם
הוא כחוץ מן תעיר כ״ת מילין עיר ואת ראפילו אותו דוס ססיפוק מהנס' ודאי כיתכין נת־ ולא כארית ומעיניי
יי שמסבב חוץ לחומת פיררא הם מים רעים ומסיבניס והוא פ מ ט וכדור כשתש-ומאתר עלו' כל האמו' רעת כל
יגירמיס עיפוש ואויר רע ואין מסתפקין מהם כל עיקר אלו הראשוני' והאחמני' ומרן כש״ע רלכ״ע בסיפוק תליא
יא״כ נמלא לפי ז )אם כנים היבריס( דכתיכת דיתכא על
ה מילתא ואם אין מסתפקין נראה כמיויף מתוכו דלפי
נהר פ״ו היא לסימן פנינה ולא לסיפוקא כל עיקר האמתלא תתשכייסכתעל הנהר לעמן הסיפוקואיפא
וא״כ איךיכתיכ אחריו ועל מי כאמת דהוא על הסיפוק ל מיחש לפסול הגט • א״כ תורת יוצאה כהינומה וראשה
כאלו ריתכא יפרס איתי על הסיפוק ואינו וחייו הוי פרוע כנייר כרומא סכל הסיפוק סוא מעינית וכארית
במזויף מתוכו וכמ״ס מכ״י י״ל סיד לעיל • כי ע״כ וסיא מפו׳־סמת לכל העולם כריבוי מעיטתיס ככל
אם כניס ס־כרים כי אין מסתפקין מיס סיד של נהר פינה רווית רכר פלא דוראי דינא יתיכ לכתיפ פגט
פ״ו אשר חיץפיררא כל עיקר דינאיתיכ לכתוכ דיתכא תמעיטת ותכארית שמהם כל סיפוקי אדם ובהמת
על נסר פ״ו וממימי מעיטת מסתפקא ואין לחוש ללעז וככיסת ורוב או תרי רובי מבשרת תעודות • ואי לא
הראשונים וכאמור לעיל : כתמנן ודאי ראיכא למיתש לפסול אגט כלי ספק כיו;
וממימי )שלשה מימים ושני יורץ סיוד הא׳ אחר כ' שסיא מפורסמת כריכיי מעיניתיתובסיפוק תלייא מלתא
סמימיםיססנילכסוף ואם כתכ וממיככ׳ וכאמור ומפורש לעיל ולית די! צריך כישש• ואס יאמר
ממיס וחסר יו״ר כיניהם כשר אפיי שלא כשעת הרתק האומר כיק־כרוכ הסיפוק או ככל סםיפיק תליא מילתא
לחם שלמה כשם יד״א ואם כתב ומימי מלא יי״ד פסיל ואתה הראת לנו שמהנהר טיכירי אין כו סיפוק כל
אס לא כשעת הדחק( מ ב י נ ו ת ) כ ח ד יו״ר ומלא וי״י עיקר א״כ באנו לס׳ החולקים שלא לתיכירו אפילו אם
ס״ס ואם כתכ סם ת כתי כהונת ת״כ הוא מיעיט הםיסיק יאם מיכיר המיעיט איכא למיחש
מעינוי חשרוי״ו כשר לחם שלמה כשם אדמת קרס סימן לפסול הגט ובייש סבא דאין כו סיפוק כל עיקר • הא
מ " ה ( ו ב א ר ת )רוכ המקומות מתכץ חסר כן כתב ודאי כירכא היא דדין יה לא נאמר כי אם כמעינות
שלמת שם וכן ראיתי פפתר יצתק לחם ובאמת ראם חד מהם היא המיעוט כטל פמיעוטו
וכשמש צדקח כארת תסר ולק תיקנתי למתנו חסר( ואין יישכח עליור״ל אין מסתפקין ממנו יע״ו אין ראוי
מ ס ת פ ק א ) כ א ל ף לסוף לשון תרגום כ״ךשם א נ א לכתוכ המיעוט אכל כעירתיושכת על הנהר דיושכת
פ כ ״ פ )כל דיני כללי השמית עליי שפיר מקרי לענין ישוכה ר״ל בנינה ויסודה כי
נכתכםכמקוםתחר כיסשעס וסכינויסוכיוצא נסר יסוככה הא ודאי היא סימן כפני עצמי וכמ״ש
רתוקה( ואס המגרש כתן יכתכו פ׳ הכהן כן פ׳ תכסן תלמש סימן קפ״ת ם״ר עיש״כ וא״כ כשאני כותכים
וכן לוי: . שם הנסי אינו על סימני הסיפיק כי אם על סימני
פנינה והקיפה לא כן כבאיות ומעיניה שאם אין
א ו כ ל ש ו ם והנינא ד א י ר ת ל־״י מסתפקין כתר מהם תי אץ אתה יכיל לפרש מיליתא
ו ל א כ ה ת י עתת אגיד את כל תקומת אותי כענין דיתכא כשיס אופן שהדי על ננץ העיר מלה אין אתס
יה של וכל שום וחניכא דאית לי ולאכהתי יכיל לפרש מצדטכע תענין שתרי אותו מעין תואנחד
שהנה ראיתי מוסת הגיטץ משנת התלייה ער שנת מקצה העיר ודרך המעין או סכאר שלא לתקיף כל
תתקל״א כולהו כתיכי כנוסח זה • אנא פב״פ העומד העיר ואיך תפרש בנויה על המעין וכוי • ואם תפרש
היום ברומא מתא דיתכא על נהר טיכירי וכל שוס ותניכ י ריתכאעל הסיפיקהרי איןהדוכ מסתפקין מ מ ט והרי
דאית לי ולאבהתי • נמצא מכל שום ותניכא וכו׳ כתיב הוא מזייף מתוכו אבל העיר היושבת על הנהר ודאי
אתרי מחכו העומד חיום ברומא מתא כין כאיש תפרש דיתכא על כנינת ויסירה כיון דמקיפה והיא סימן
כי; כאשס • וכטסתי הגיטין משנת תתקל״א ע י שנת בפני עצמו על כנין העיר כענק רכתכינן רעל כיף
סתקע״י ותקע״ת בבלל בתיפ אנא פכ״פ וכל שוס ימא מותכא וסימן אתר מענק סיפוק מימיה והוא
וחניכא דאית ולאבתתי העומד היום ברומא מתא וכוי כדוד כשמש י אשי־ כמאור דכר ית רוח לן הטעם
נמצא רלשק וכל שום הוא סמוך לשם קורם כותבו הנכון שלא לכתוב ריתכא על נתר טימרי ועל מי
העומד וכו׳ כין כאיש כין באשה ובנוסחי הגיטין משנת מעיני־ת ובאמת וכמ״ש הרכ פחד יצחק על פיררא
התק״עח ער היום והם מיעוטא רמיעיטא ה' ניטין דיתכא על נתר פו ועל מי החמת • דמון דאין מסתפקין
דוקא סשמיטו וכל סיס וחניכא לגמרי כין כאיש כין מהנהר טיכירי כל עיקר א״כ תוי פירוש ריתכא על נהר
כאשת והוסיפו תיכת כאן ככל פעם שמזכירים העיר ר״להכניןולא על הסיפוק ואיך יאמר ועל מי מעינית
מה שלא הית בקדמונים ולקמן נדכר מזה • והיותר מת וכי' אתריו כאלי פנינה על מי מעינות ולא סיפוקא •
שעמדתי מרעיד הוא שאחר מהם ר״ל מאלו החמשה אכל אם מסתפקין מהנתד לפתות להשרת עורות וכמסת
כתיב כשנת התקע״ה כלא שום ותניכא• ובשנת התקע״ה רשייך לפרש מלת דיתכא על הסיפוק א״כ יפא אחריו
גופא בקוב אחד כנוסח וכל שום וחניכא ולא עיר אלא יעל מי מעינית י״ל על הסיפוק אכל אם אין מסתפתץ
שעור 47 מז
רומי סימן כ״כ 1
ש ר כרך
יצתק הא הטעה אותם אכל היה להם לרקיק שככר שעוד ב' ג׳ שנים הנהיגו לכתוב וכל שום וחטכא כמ״ש
כתכ שס כיני שיטי חיל לא נהגו לכתוכ יכל שים אחין לעיל שיש שנים כתובים כשנת תקע״ז וכתוב כהן וכל
דאית לי ולאכהתי ולאתרי וא״כ היה להם לחפש אחר שוס וחניכא .הנה נמצא מבורר בעינית דאלו תאתרוניס
מנהגם איך שיהיה מכל הצדרין וצירי צדדין אין להשגיח נכחכי כליהשקפה כלל ואין מכיאין ראיה מהםומהמונס
כאלו הגיטין האחרונים שככר נראה שנכתכו כלי השגח' שככר נראה שנכתכו כאשר יעלה המזלג וגס נראה
ויכטלוכמיעיטם וכמעט ראויס לדונם כשריפה קריכ שגרעו והוסיפו כמה רכרים כמו תיכת כאן ג' פעמים
למ״ש הרכ מוהר״מ כולה ז״ל כגט מקושר סימן ו' וכתבו שכעים ושש ולא כתבו ושבעים וכאלה רכות
ס״ט • ומעתה אין לט לשום פנינו ומטרת עיונינו אתס וכפרט רע עלי המעשת כמיעיט סשגתתם
וקכיעית מנהגינו כי אם על אלי הגיטין הראשונים להשמיט לישנא רוכל שיס ותניכא אתר שנהגו כו שנים
הכת־כיס כהס וכל שים חניכא שכהם הוקכע המנסג רכית וכמבואר כניסתי גיטין הנו״ל אמת ששורש הדכר
כלי ספק כי רכים הקדמונים הס אלא שגס כאלו ככר הוא מתלוקת ר״תוכעל הגי רכעל הגי ס״ל לכתיכ כן
כתכט לעיל דאית כהו חרי נישחות שכראשוניס משי וכן נמצא כטיפסי גיטין שלו ור״ת חולק כמבואר ככ״י
התלייה ער התקל״א כתוכ וכל שום יחכיכא אחר העומר ח״הע סימן קנ״ט וכתם שם רגם סמרדכי יתסמ״ג
היוס כרומא מתא ואלי הרבים ייתר משלשים גיטין כתכודכרי ר״ת ששמע דהכי ס״ל ישמדכרי הרשכ״א
ימשיתקל״א עד תקע״ז שיני יכתכיהי תכף אחר הוכרת ג״כ משמע רס״ל כריית וגס כתכ רמתניתין רפי השולת
השם קורם העומר היוס כרומא • והשתא לני לרעת דל״ד מוכת כריית כיעוש״כ • אמנם ככר כחכ מכ״ישם
נמאן הפסיק עיקר כנוסח הראשון והוא הקדמון שהרשכ״א כתב שהעילס נתגו ככה״ג לכתיב וכל שיום
והרוב או כנוסח חאחרון אפילו שהוא המיעוט וכד ככל גיטין משים שם ליווי ישגס הרא״ש כתכ שהעולם
דייקינןשפיר רינא יתיכ לתפוס עיקר כנוסח סבי דסינו נהגו ככה״ג לפי שנהגו הגיים כאשכנז שקירין ליהירים
לכותכו קידם העימד היוס כרימא • ירכר יה יעלה כתטכא הקריכ ללשק עכרי ואין ראיי לכתיכ על
כידינו אם נדקדק כאלו הכי טםחיס הקדמון והאחרון אותת תניכא רמתקרי לכך נהגי לכתיכ וכל שים יתניכא
ונראה שבכולם השמיטו תיבת ולאתרי ואינם כותכין דאית לי שמלה זו כוללת הכל • וכתכ ע״ז מרןשאעפ״י
כי אם וכל שום ותניכא דאית לי ילאכהתי ואלו מר״ן י
שידענו כודאי שאין לו שם וחניכא א ת ת כיתכ יכל
ז״ל כסימן קכ״ט ס״ת וז״ל עכשיו נהגו שככל הגיטין שים וחניכא ואין נמנע רכיי] שנהגו לכתוכ כן תו לא
כותכין וכל שוס דאית לי ולאכתתי ולאתרי יעו״ש וכאלו תיישינן למיסוי כשקרא ישגס הרכ המגיד כתכ בפי ג'
הנוסחים חדשים גס ישנים אשר אנו עסוקים כהם מהי גירושין שכן הוא המנהג וכ״כ כמס פיסקים וכן
השמיטו לאתרי • ולני לרעת מאי דעתיהו ראי ס״ל פסק מרן נש״עסימן קכ״ת סייג גם כסימן קכ״ט ס״ת
ככה״ג ונוסח הרמכ״ם והר״אשורכינייריחס היה לסם וי״לענשיונהגו שננל הגיטין ניתנין וכל שיסוחניכא
לכתוכג״כ ולאתרי יאי כסי ר״ת וסיעת מרעהו ומסח דאיתליילאנהתי ילאתרייעו״ש • ועייןגטפסיטכסימן
מידם י״ל המיכא כס־ר הגט סיס לסס להשמיט כל הלי קנ״ט ס״ק מ״א שנתכ ראס לא נתנו ונל שוס יני'
של וכל שוס וכוי וכמו שהשמיטו הפחד יצחק יאתר כמקום שנהגו לכותבו שאין לגרש ני לנהחילה ואפילו
ההשקפה הנאותה נראה שהאמת אחם והוא רככד נוד' אם גירש כו אס אפשר לכהוכ גט כ' נוכל שים נכין
רעל מנהג יה דכותכין ולאתרי גמגם עליו מוהרי״א הרכר אך כשעת הדחק רא״א להשיג גט אחר יכול לגרש
סימן רמ״י הכיס רכריו מיה״ר הג״פ י״ל סימן קכ״ו כו אעפ״י שלא כתכ וכל שוס עכ״ל • אמת שכספר
ס״ק ע״ט רלדידן שאין אנו כיתכין מקום הדירה אלא המכתכ מאליהו רף טייל ה״ד הגט מקושר למות״ר
מקום העמיר' והיינו העומר היים כמקים פיותעימדת מוהר״ם כול״ה ז״ל סימן ט״ן הכיא תשובת הרשכ״א
היום כמקים פ' א״פ לא אתי שפיר על מקום העמידם סימן אלף רי״ג רגט שלא כתכו וכל שום אתרן ותניכא
לנתוכ ולאתרי דמקיס העמידת לאי אתרי מקרי וסרב לא באיש ולא באשה ראינו מעככ אס אין להם שם
ג״פ י״ל שם נרחקלקיים המנהג והרנ גט מקושר נולה יחניכא ידועה כיעיש״כ • מ״מ ככר כתב הרא״ש
י״ל סימן אין ס״טו תמה על כל דכריו נאורך וגם הרנ דכאשכנו הגוים מכנים ליהודים כחניכא קרוכ לעכרי
גט מקושר למיהר״י נכון קייס תמיהותיו וגמגומיועל וכן הוא ממש במריטת האינרופא כולה כמו יוסף
מנהג יה לכתיכ ולאתרי י ואחרי שנתברר רמנהג זה גיסיפ״י שאלמו״ני איס״ק גיאכיכי מויס״י ארוניאכרא״מו
לכתיכ לאתרי כמקום שנותכין מקים העמידה ולא מיכילי גכריאילי וכן כל השמות הצירןיים עם יס ואל
מקים הדירה הוא מגמגם והוא צילע על ירכי א״כ כמו חיטת ומהללאל כולם מעתיקים
מנהג עיריני רומא כאלו הב׳ טסתים אשר אט דנים איתם כלשון איטאלקי כאופן שכמעט אין גם החד
עליהם היא מנהג יתיקין להשמיט תיכת ולאתרי מאתר שאין לו חניכא אחרת מלכד הכינויס אחרים המשונים
דכתכינן מקיס העמידה • יהשתא דאיתית להפי תורה כאופן כזס ודאי אם לא כתב וכל שוס וראי פסול ונמ״ש
יוצאה בהינומא לרון כהניסת תאחרו; לכתוב יכל שוס קרכ ג״פ י״ל מאחר שכנר נהגו כיה שנים רכות • ולא
וחניכאחכף אחר השם קורם העומר וכמ״ש מוהרי״א עור אלא כמה גרם מיעוט השגחתם כגיטין הראשונים
ככתכיו סי׳ רמ״זלרכ א'שסיר'העומ'וכוי קודי וכל שוס שכאותם לא רי שכותכין וכל שום יתניכא אנא היו
וכי' שכטופס שלי אינו אלא וכל שוםקוריהעומד ושמשמע כותבים גם הכנוים הפחותים וגס החניכות נלקחות
שטופס מכוון יוחר דמה לנו להפסיק כין שם המוכהק מסעכרי כמו שאלמוני יאיסק ואכרם • ואלו היורואין
וכין וכל שום וסיים מ ק ז״ל רהמנהנ לכתיכ העומד כל זת אם אמת הדין היה ניתן להשמיט כל אלו הכנייס
קידם יכל שים כטיפס הרא״ש והרמכ״ס ורכינו ירוחם יכמ״ש הרא״ש ) ו כ מ ק ו ם א ח ר ג כ ת ו נ נ ! ה ה ע ו ל ה ל פ י ס ו י נ א (
והטור וכג״ף שם ס״ק ע״ט כתכ רמנהג זה לכתוכ אכל תא מיתא ככר כתכ הרא״ש משים דסמכינן על
העומד קורם וכל שוס ותניכאנשתרככ ממ״ש כטופס לשין רכל שים וכי'אכל להשמיטו מכל וכל יי איכה
הגעדהרמכ״ם ודעמיה אנא פכ״פ רממתא פ'וכל שום תורה • ונבר ידעתי רניסת הגט המסודר כספר פאר
ואניכא
צד כ ר ך ש ל רומי סימן כ״א
רכים יגרוליס קיימי כניסה זה יכוה איכא משים לעז וקניכא ראית לי ולאכהתי ולאתרי כי היכי דליקום וכל
הראשונים והוא ששונו.שגס כזה לא השגיחו כלל אלו שים וחניכא על שמו ועל שם אכיו ועל שם עירו נהילוך
האחרונים : אחד אכל לדידן שאין אנו כיתכין אלא מקים סעמידס
דיתבא על נהר טיכירי וממימי מעינית ובארות כ' תעומד היום כמקום פ׳ לא אתי שפיר על מקום
מסהסקא גה כיה כל נוסחי הגיטין שברומא העמידת וכל שים דאית לי ולאתרי דמקוס העמידה
ראשיניס ואחרונים כל הגי נוסחאות כזס מסכימים לאו אתריה הוא עכ״ד יעו״ש וא״כ ממילא הדין יוצא
לכתיב בכל פעס דיתבא על נהרי טיבירי והינו ג' כאלו הניסתים שלפנינו שאין כיתכין אלא כמקום
פעמים אחר סמיך למני! ואחד כאיש יאחר באשת • סעמידס וגס משמיטיןתיבת ולאתרי וכנז״ל א״כ דיכא
וכת״יוכל מקומות סססדדיסכותכיס פעם אחד סימני יתיכ שלא להפסיק כין השם המוכסק וכין וכל שום עם
סעיר סמוךלמנין ואת״כ כאיש וכאשה כיתכיןכמתא העומד שהיא ענק כפני עצמו וכמ״ש מוהריייא ז״ל
פלינית תניכרת ותו לא וי״ל סרכ גייס סי' קכ״ת סל״ד ואין לני לימד אגכ יעל שם עירי קאי שהרי אין
יז״ל ישטיפסיגיטין שכיתכין שם סנסרג׳ פעמים גכי ניהבין ולאתרי מטעם רעל מקום העמידה קימינין
תזמן וגכי עמי־ת האיש והאשה כמי שנראס מטופס יא״כ לנל אפיא יפס עשו הנוסחים סשנייס לכקיכ וכל
גט מור״ם הנהוג בעירו המוכא כסיף סדר הגט אמנם שום יחניכא תכף אחר סשס המיכהק כלי הפס׳קמאחר
פה ע״הק ירושלים תוכ״כ אין כיתבין סימני העיר שראו הגיטין הראשונים שלא היו כיתכין ילאתי־י וא״נ
ריתכא על מי שילוח וכוי רק כתחילה אצל הימן אכל אין ליכד שחר לכתוכונל שוס וכוי אחר העומר סיום
גבי עמייח האיש והאשה כיחבין העימד והעומדת כיומא מאא דהוי הפסק כלי טעם והיא כדור כשמש
סייס כירושלים הנז' וכן ראיתי הרכס תופסי גיטין יאפריין נמטיה כי יפה דקדקו •
העשוין לפני רנני ספרדים כשאר עירות וע״ז נאמד ננל הגיטין סנז״ל כחוכ וכל שוס וחניכא וכולי ב'
נהרא נהרא וסשטיה עכ״ל ומאחר שנתכ היכ ז״ל וכגיטין המיכאים ככ״נ כתוכ אתרן ולא ראיתי
נסרא נסרא ופשטיס ואנו רואים מנהג רומא ככל מי שנתעורר ביה וע״כ הנחתיסו נמו שהיה כתוכ
טופסי תגיטי! לכתיב ג' פעמים א״כ דינא יתיב שלא מאחר שאן סדכר גורס פיסול ני אס יוסי הלשון •
לשנות וצריך לכתוב ג׳ פעמים ריתכא על נסר טיכירי ג׳ וחניכא כנל הגיטין סנ״ל כתוכ כאלף וכ״כ סרכ
וממימי מעיטת וכארת מסחפקא אע״ג דוה הלשון כנ״הג סי' קכ״ו דע״ט והרב ב״ך כסי הגט וכן
וממימי מעינות יכארת סיססנותו מחדש ולא -היה כתב הגט מקושר כילי ס״י סנ״טשכןרא׳ כקישטנדינא
כתוכ כראשון והוזכר ככ׳ עכ״ו כיון שמנהגם לכתוב ומצרים וכן כחכ כ ט כלחם שלמה כקונטריס ס'
עוד כ' פעמים דיתכא על נהר טיכירי ובראשון סדין תייוכיןשכן מנהג שאלוניקיוכמ״ש הרכ דכ״מ ס׳ ע״א
מכריתני לכתיכ יממימי מעינית וכוי אם כן צריך ס״כ אבל כירושלים כותכין כה״א וכן כתכ מיהר״א
להזכירו גם ככל כ' פעמים וכן תראה כניםח מורס מפרויס סי׳ ו׳ לכתיב בה״א אלא דכריעכד אם נתנו
ז״ל שכתכ ג' פעמים ריתכא על נהר פ' יעל נהר פ' באלף כשר ואם כן מנהג רומא מיוסד עפ״י רוב
ועל מי מעינית וכן מיסת הפתד יצתק כתיכ שלשה עירות המוקפות חומה יו תורה לכתוב באלף :
פעמים דיתכא על ס״ו ועל מי כארתוא״כ גס אנחנו ד' ככר כהכני בסעיף הא׳ שבסי׳ זה לקיים המנתג
שהוםפני יממימי מעינית וכי' צריך לכיתכו עוד ב׳ שאין כיתכי! ולאתרי ועס״י זה אשרני לכתוב
פעמים יען דכלאי סכי אין אני יכיליס לשטחי שלא יכל שוס ויזניכא תכף אתר סשס המובהק וא״כ מינת
לכהוב דיתכא על נהר טיכירי שלשס פעמים ימנה לא ניוע שלא לכתוב ולאתרי:
לא נזוע :
ה ע ו מ ד היום ב ר ו מ א מ ת א ד י ת ב א
צביתי כ ר ע ו ת נפשי ב ד ל א א נ י ס נ א
ער נ ה ר טיבירי וממימי מעינות
ו ש כ ק י ת ופטרית ותרוכית יתיכי
ובארת מסתפקא
ליבי א נ ת א נ ת ת י ) א ו אנת אייסתי( פכ״פ
וכל־ ש ו ם ו ח נ י כ א דאיר־ז יר^יכי , העומד סיוס כרומא מתא כן כתיב ככל תגיטין א'
מש׳ התלייה עד אותם של שנת התקע״ו כלי
ו ל א כ ה ת י כ י ה ע ו מ ד ת היום ב ר ו מ א תיבת כאן ולנד נאיתס הה׳ גיטין האחרונים הוסיפו
מ ו ־ ז א ד י ת כ א על־־ נ ד ה ר טיכירי מלת נאן ונגררו אחר ניסח הפחד יצחק נררנם וא״נ
לא היה כידס לשנות המנהג הקדמון שעל יוכל ישלח
וממימי מ ע י נ ו ת ו ב א ר ת מ ס ת פ ק א שישיו וכמ״ש הרב כנ״הג סי׳קכ״ו רע״ט או׳ יי״ד וו״ל
דהויר־ז א נ ת ר ־ ז י ) א ו דהיית אמסתי( מן כגיטין הניתנין כויינא ע״י מוהר״ם יע״י מוהר״יוייל
ובטופס הגט שהוציאו מירושלים לא היה כתיכ מילת
ק ד מ ת דנא וכדו פטרית ושבקית כאן כי אס כמנין למטן שאנו מנין מכאן אכל גבי
ותרוכירת יתיכי ל^יכי דירתיהוייין האיש ואשה לא היה כתוב העומד כאן או סעומדת
כאן עכ״ד הצריכיםלענינט והוא ממש מנהג רומא
ר ש א ה ו ש ר ט א ה ב נ פ ש י כ י ) כ כ ׳ יודייו בכלגיטי דווקני הנז״ל שבלבי סמוך למטן כתיב כאן
יו״ד אחר השין ויו״ד לכסוף כן הוא ככל טופסי הגיטין כיומא מתא ולגבי האיש והאשת כקוכ העימד
נולם הנז״ל וכן סוא כנוסח הסחר יצחק וא״כ אין העומדת כיומא מתא וא״כ אין כח כאלו האחיוניס
לשנות כיון דאינו ריח פיסול ועיין גט מקושר כולה וכנו אש מ ע ט מיער המת לשנות מנהגם מאתר דתלוי
כלחם שלימה ודוק( : כיופי הלשון וביאור ה י נ י ילינא ייח פישיל ואדרבא
למסך
כ ד ך ש ל רומי סימן כ י ב כ״ג
הצריך הר״פ שני גיטין ואף גם זאת משוס חומרא
ולכתחילה אכל כריעכד אם לא כתכ אלא שם ראשון
למר־!ך לר־ותנסכא לכל־• ג ב ר
סגי אכל כנ״ד שבעת הכתיבה ונתינת הגט לא נורע דיתיצבייין ו א ג ש ל א י מ ח א בידיכי
אלא שם יצחק ואדרכה אס היו כותבי! שם חייס מודה מן יומא דנן ולעלם
הר״פ דכטל ופסול הוי עכ״ל הרי להדיא דמרן ז״ל
מוקי ההיא דנשתקע כנתפרסם שס שט אכלכנשחקע יס מקומות שנותבין מן סמי מן יומא יגן וכו׳ אכל
מקריאס ומידיעח לכ״ע די כגט אחר כשם המורגל מנסג עיינו יומא שלא לכתוכמן סמי וכן ניסח ספחי
לכדו דוקא ע״כ והשתא הגס רדכרי הר׳ ז״ל מגימגמי׳ יצחק והוא מיוסי עפ״י הרשכ״א שכתכ שאין צויךכו
קצת שהרי מתחי׳ כתב להביא ראיה מרכרי מרן גם וכ״כ מוי״ס והיכ גט מקושי כילה ז״ל סי׳ ע״י ס״ו
כלא נשתקע ,מידיעה וכסוף ראיתי לא כחכ כ״א דקיק ממש שכן נהגו לכתוכ מן שמי ניאה שהוא
כנשתקעמיריעס ומקריאה ונר׳ לדייק ראס לא נשתקע משום מנהג לכי עכ״י ואנו כבי כיריט שכיומא אין
מידיעה צריכת כ׳ גיטין עכ״פ דקדוקו מתשו׳ מרן לנו מנהג יהיא״כ אין אני יכולים לשטח •
הוא אמיתי דאפי׳ לא נשתקע מידיעה די כגט אחד
ויש לישכ דכריו ואנמ״ל ואחר שיש לט דעת מרן ז״ל ור־זרי א ר ח מ ו ת ר ת ל כ י ־ י א ד ם
מכורר וכמח״ק לא אחכרר סמנתג מימית נביאים ודן די יר־ווי ר־יכי מ נ א י ס פ ר
ראשינים הא ודאי כדעת מרן תפסיק ומפני פעם הו
פעמים לא יוקכע המנהג יכ״ש כי מני״ר נר״ו קרא תרוכין ו א ג ר ר ת שבוקין ו ג ט פ ט ו ר
ערער אלא שרבו עליו חכריו ועכשיו מצא כעל חוב
לגכות חוכו כיון דחיר מאריה דאחרא ודעתו נוטה כ ד ת מ ש ח וישראל
לצד זה כידו להכריע ואם לא יכריע עוכר ח״ו על מ״ש
כרת משה וישראל בשירה אתיונת ומאייך אותיות
מוהר״ם הו״ד כתשו׳ בשמים ראש סי׳ שנ״ח כיעו״ש ד״ת רא״ס והיא האמת כמ״ש מוה״ר הכ״ך ז״ל:
כל זה אני כותכ שכן הוא דעתי ככל מכל אלו לא היו
לנו רבני א״י תיב״כ אתראדפסקי כמרן הקדוש ניטים
לחימרא הייתי אומר אף את־־י דמר יע״א על שדייה סימן כ״ג
האין חחשכ ודי לו כגט אחד עם שםרפאליתל״מ אכל
אחיי יאותיט תשו׳ יכני א״י למקומותס ב אישות״ ם ל א נ ק ו נ ח יע״א
וכמו שהכיאם מני״י כאיש׳יח החיים יכפיט למ״ש היכ
ש א ל ה על אודות מי שנקרא כשם העריסה
משאת משה כשטות סי׳ י״ג דהיא נדון מני״י ני ו
וככתוכה רפאל ישעיה אכל נשתקע שם
כמעט ששם פירלא אע״פי שנכתכ ככתובה נשתקע
ישעיה כפי כ״ע לגמרי מה דינו כנתינת הגט ?
עכ״ז כתכ וז״ל הנכון לכתוכ כנ״י גט אחי כנימיס
ת ש ו ב ה תפארת חכמים ואור עיני גם הס ליל
היס סניויא יאתקייית פיילא עי״ש יכן מצאתי בסדר
מש״ק העכר קבלתי מאורית דכ״ק
סגיטין שלי כגיטין שנטפלנו בהם בע״סק ירושליס
״
מלהכות אש רת אורו עיני כל מעיני כאמת מצר אתר
כתיותי נמנם כס׳ קיושס עם היכ כמוהי״ח גאגין
ומצי אתי שאגתי מנהמת לכי כי הן כעון כחיש
זלה״ה וז״ל׳ מועתק אות כאות • כשם האשת סס
תילאי וכוי ואתי שק מה כתי למתיי אתלמוראי ולבא
העריסה רכקה וקראוה כין וינידא ועד עתה ניכית
מפניו כתשו' נצאת נמרתי לכל ריח לאיי״ך שולחן
כסם כיין וינידא אע״פי שראינו ככתובססכתוכ רכקה
נמדנ״ר רנרים בשורשן מלנד עול הצימר אשר לא
דמקקריא כיין וינירא השכמנו לכתוכ כיין וינידא
יימיתיו ני העם נצנ עלי מן הבקר ע י י הערב זח
דמתקריא רכקה יען שהכל קורים אותת כיין וינידת
נכנס יזה יוצא איך שיהיה עכ״ז למטרו כלא נלום אי
וראינו כס׳ גט מקושר למוהר״ם כולה ז״ל כ-׳ צ״ה
אפסר כי ע״כ גמרתי כרעתי סיום יים תמישי ליתוק
ע״א שהביא משם הרב גט פשיט וכס׳ המכתכ
עצמי ולסשיכמפני סכנודכקיצור מיליןואומר• רהנה
שתאריכו כזה רמי־ן כ״י ז״ל ס״ל דאזלינן ביד שם
לפום ריהטא היה נראה כמ״ש מני״ר כתתי' ההשקפה
דקרו ליה מבא ואותו כותכין עיקר והשם האחר
שלא לכתיב כי אס גט אחד כשם רפאל ותו לא מידי
דמתקרי וכו׳ אע״ג דאינא פיר תא דקרו ליה כסס
כיין שנשתקע שם ישעיה מקריאת אפיי שלא נשתקע
הלידה כ״ס כנייד רליכא מאי דקרי לה כשם
מידיעה שבאופן נזה ננר יש לנו דעת מרן הקדוש
רבקה גס שם הביא משם המוהריכ״ל ז״ל שהסכים
כתשו׳ ממרר לעין כל דרי כגט אחד ונמו שנן הוכית
לזס ראולינן כתר רוכא וכן הסכמת סמיסרד׳יך וק״ו
להדיא הרכ מאמר מרדכי חתנו של תרכ משאת משה ז״ל
כנ״ד ומס גם מאחר שרתינו הסכמת מוה״ר פרי
כחי׳ לגיטין עד ל״ר ע״א וזיל הא דאמריק דשם
האדמה ז״ל כא״ר רי״א ע״א וכן עשו מעשת כייר
שנשתקע לא תשיב מיינא לדעת רונא דרכייתא הוכיח
הצדק הע׳׳י ואנא שליחיתייהו קעכידנא ע״כ מ ה
תרב המכתב דנ״כ דבלי שנשתקע מקרי אז שאין קורי!
שמצאתי כפנקסי והשתא יקח מני״י תשו׳ אס כשינוי
לו כאותו שס הגס שלא נשתקע מידיעת שיודעים
השם של כיין ויטדא שאינו מהערים׳ כך כיון ששם יכקה
שסיס לו סם אתר תשיכ נשתקע ומלכד ההכרתיות
היא מסעייסס צייך לכתוכ יאיתקריאת כנדון שלפנינו
שכתב סרב תני׳ יע״ש אף אני אכיא מרכרי מרן שכתכ
כסס יפאל ישעיה יכחיא נפקין כסס סעייסה ונתדא
כתשו׳ סי' ט״ו וזיל ומ״ס ומביאים ראיס לדכריתם
שריין ככתוכת עאנ״ו שצייך לכתיכ יפאל יאתקיי
ממ״ש הר״פ וכי׳ ערוע׳׳ז הצריך סרב שני גיטין ונתנם
יפאל ישעיה ע״ישכתכ היכ טיכ גיטיןשתמא מני׳׳ר
יחד עם חיית כי חילוק יה נזכר כחמר דברים אלו
ני באמת ע״ש העריסה שייך שפיי את־יי ויכים
אינו עניןלנ״ד דהתם כשנתפרסם שם שני לכל העולם
מהפיסקים הגמלים חוששים היבה לשם העייסה
אלא שלא היו קורק אותו אלא כשם ראשון ומשיה
ואחיין
צה כ ר ך יטל רומי סימן כיג כ י ד
המדרגות והנערה כת הר״א הנ״ל בידו והוציא מחיקו ואחרון תניב ה' ורע אבדתם שהכיא מני״ר איךשיהית
טבעת וקדשה כאש־ עזכרר לקמן בגוף ת ע מ ת דעתי נוטה לנתונ רפאל דאיתקרי רפאל ישעיה ואם
וחקירותיו ודרישותיו כהוגן וכחחי״ל י• ואחרי כן מני״ר מסניס לנתוב רמתקרי רפאל לנד עיר תוראת
כא אכיה מכ״הכנ ומצא אח כל תרעת מיהרימ״ט ובפיט שמוס״י מותרי״מ נך דעתי נספר
הנמלה היאת ואשתו וביתו וכל השכנים כוכיס לקשה חיים יןל ) א מ ת שלא מ צ א ת י ה י ב ר י ס מ ב ו י י י ס שהיא כ ת ב ש ב ש ם
ש
ש ש ״ ש ל א שנ
יום ותכף כת אצלי הר"א הנז׳ וידיו על חלציו צוות לי( והי פאת הים י ז י
אמ צ
א ב א וריזימייאייו י '
ככדוכייא כאיממ שכזאת לא יעשה כישראל וכפרט שאינו נירי לע״ע כך יעתו מה טוב ומת נעים ות׳
שהיא יודע בריא כשמש׳ שאתר מתעדים הכ״ל הוא עמך גמר החיל ואני מסמם עמו בא׳ מבי יינים
פסול גמור דאורייתא וכאלו רמת וכאשר שמעתי את הללו ויוקבע המנהג באנקונת ונכתכ כספי ימחיל
כל המאורע הזמנתי עצמי לגי דכריס •תאחד שלא אמני אס לא יצאתי ייי חיבתי שנפשך שיבעך אכל
לשמוע הערים ולא לראותם כלל ליום נוער כדי שלא ירינני לכף יפית מ נ י ע ת וישיבני י כ י ועיין נחפה
יוחזק הקול ככ״ד ולא נכנס כסוג מטול קלא כממאר כבסף חייב הנ״מ דל״ת ע״ג על נדון מי שנקרא
בא״הע סי׳ מ״ו באורך ועיין צרכינו הידב״ז סי׳ שי״ב אברהם ישראל כשני שמית כאחד בשעת המילה וכן
שכתב וז״ל וסוא רלא אחחזק כבי דינא וזס ברור ובו׳ כתיב ככתובה יכן הוא בחתימתו והעולם קירין אותי
ע״כ :ומן תשמיס סייעו שאיש בער לא ידע שמו יוסף אברהם לבר ותסכים לכתיכ אבדתם יש־אל דמתקרי
ן׳ שישן י מקאלוניקי יע״א בא עם אכי הנערה אפרהס משוס דהנה טפל במה שקורץ העילס כנגד
ולפי טפמתו ותצימתו אמר אלי כחצימת אדוני עליתו לס״ת ותתימתו עי״ש ו א״כ כנדון שלפנינו
מתויב ביום היה להניא העדים ולקבל עיותס : משתקע שסיפאל ישעיה •כעליתו לס״תא״כ תור
ואני כעסתי עליו כמצטרך וגרשתיתו בנזיפה טפל א״כ יפת ינתי לכתוכ יפאל ראתקיירפאלישעיס
באמורי אליו ולכל הנצכיס שאני היום כשבת יהי יציליט משגיאית:
ובמועד איני יכול לקכל העדים ואיני חושש להט
ולמעשיהם ושעדין כת הר״א הכי' תיא בחזקת פנייה סימן כ״ד
וכפרט שככר הוא צועק על תער תאתד שהוא פסול
מדאורייתא ואני כלבי ידעתי שמץ מנהו כמו שונא ה ו ה עוכיא פה נ א אמון יע״א שהי׳ אפיהם
לקמן שתוא תשוד על העריות ומי פתי יחייבני להחזיק י מיתייי אנ״מנופולי משולם הי״ו
קול של תיהי לפני נ״ד וביום השבת :ויען שהיו יע״א זה זמן שבא לשכון כבוד פה העירה יע״א וקכע
עיר הרבה בני א־ם ע ו ד לפני אמרתי בפומבי סחורתו פת ולו כת יתירה שמה רת״ל ה״מ ננירה
הפעם ת־עו שהנערה היאת תיא בתזקת פנייה עד וילך האיש הלזה הלוך וגרל ועשת פירי קרנא כעיניה
שיתברר לפני ב״ר גופא דעיברא וכתקימת ובדרישות כגדר כנוני נככר • ויהי היום ראה עיניו כחוי אחד
ובפומבי עצום וכל יה עשיתי כדי שכעת קבלת הערות שמו אכרסס כן בנימין רורריגיז נר״ו ויביאהו אל כיסו
אס ימצא עיית לפסול סעדים יהית תכף קול ושוכרו ואל משכן סחורתו ויהי לו לנאמן כית וכמעט כל אשר
עמו כרי לצאת ידו תיבת כל הפוסקים ועיין לסש״ית לי נתן כידו ולימים עוד רוח אתרת עכרה את האיש
הדמ״ו בתק״ל א״הע רמ״י ע*ב : אברהם הליה מפני אייה סיבה הידועה לו ויאמי אל
שנית שלא רציתי לקבל העדויות ולהטפל כעני! הנער לך כני אל חדר תירתך או הקרובים אליך כי
כ״א במעמר טיבי העיר ומנהיגיה לא טוב הדבר כעיני למוח אצלי מן האגף ולפנים
לפניסס כל ונאמן סקסל כדי שיתפרסם לשכב אצלי ויעש ח״ש עמו מכל הימן אש־ שרת
העניינים כמיצאיהס למסעיסם וכל הרב־ים כיצ־ מ ת ייתן לו עש־ת אלפים גדיש לפי תשכון שמושו ו
נפלו מתחילתם לסיפס וזהו דיך כל מכקש ה' להשקיט בכית וכחנות וילך הנער אל קרוכי אביו וישכ שם •
מעליו ומעל הנערה כל מין לעז שמעולם וכן נהגו ויען יתנער היה נראת שמקדם קדמתה נתן עיניו
אביתי ואבות אכותי ני שמה ישכו כסאית למשפט בנערת תיא בתו של הרי אכיסס הני״ל ובממונו כי
רבקבלת עדות של ק־ושין מרומים כאלי תיו י׳יכנפים היא יתירה ואפשר ג״כ שאיית רמז או דבור שמע
כמעט כל גדולי הדור הרבנים והסכמים וסת העירת מ א מ ה הי״א הכי׳ כי לו תהיה לאשה וכהרף עץ ראה
תשכתי למשפט לצרף עמי טובי העיר אשר כתם עינו כי תפך לכו לשכא אותו ואפשר לפי דעתו על
בידם לעשות צדקה ומשפט באר[ ותא איקמות ושפיר: לא תמס ככפו ע"! גם הוא עשה בערמה ויהי תיום
שליישית שתכף הוצאתי הקול כפל העיר שהוא שבת היה של ׳תו״המ של פסת התרי״ת הנוקר אור
יין מרומה גמיר ושלם ועל זת כעינא קורס תפילה יצא מביתי ארעהא ללכת לב״הכ ויהי
העמית ותעיכת וכנז״ל כתקייות ודיישית ככל ייני בדרך וימצא שני אנשים האחד שמו יוסף הכהן מאר״ן
נפשית בזוכיי מ״שכ מין כתשו׳ הישנית י״ג ע״ג וי" ל רבה יע״א והכי אהרן מנציר מדמשק יע״א ויתנכל
ונתן ייין דבי פשוט שהוא יין מיומה שתתקיש אליהם לפי רברי העדים ויאמר אליהם אנה תלכי
כתורה מיותסת כת ת״ת כלא שידוכין וכלא דעת אמה לב״תכנ פלוני שמאחרין לצאת לכו ונלכה בישיבת
וכלא י ע ת קיומה כלתי כרכת אירוסין וכלא עשיה החכם פ' ששם מאתרין לכא וממהרין לצאת מפני
:
וא״כ ליכיי הכל ציין ייישת ותקיית עכ״ר והם שאין מעלין לס״ת כי אם תובת היום ושאי טעמים
יביים לקוחים מתשו' הייכ״ש סי' ים״ו ושהשלים והם נתפתו ותלכו אתייו וכעכים ייך פתח תצי ׳
שם הייכ״ש כאומרו כלא כיכת אייוסין ושלא כעשיס תי״א משולם הנז״ל אמי להם עמיו פה כפתת תתצי
וכתימנת עדים כדרן ערמה ענ״ד :וכן כתכ מן האגף ולפטם ע י שאביא תטלת והםפי שהנתתיו
'נערה מסרשד״ס תאייה סימןל״א וז״ל וכ״ש אם מיה זמן בכית הי״א הנ״ל והאנשים לפי יכייהם כתם
כבורה וצנועה שקיכלח קידושין כלתי רשות אניס לבבם עמ־י שם יממתיני׳־אדהכי והבי ראוהו יויי מן
וכ״כ • 48 k
מח
כ ר ך ש ל רומי סימן כ״ד
ע ם סספר ה ס פ ר ל כ ר וירד זרועי והלך לסביא מתחת ר כ כצלאל בתשי' ס י י ס ׳ ו מ ח ר ״ ם אלשיך סי' ק ״ כ וכ״כ
ולא ס פ ר : לא טלית ה י ה לו ה כ י ה ע י ד שלא והער ע״א כיס כאורך ע ״ ג ידי״ג ו ע י י ן ל ה ר ב ס ס חיי די״ב
הבתולה ע ס כא שהנער העיד כהן יוסף שנית א ב ר ה ם ד׳ ך׳ ע ״ א ה ר ב מ ה ר ״ א ק ו כ ו ז״ל כ ס י ח י י וז״ל
מ ז ה ו ש א מ ר ל ה כ ת ו ל ס ת פ ש ו ט לי זה נפרדים כאופן מ י ל י ד י דז״ן כ ס י כ א ד מ י ם חיים תשו' הובאה
וכוי ואמר הרי א ת הטבעת ו פ ש ט לה ונתן לה היד להנערס ע ״ כ הצררין וצירי צדרין ל מ צ ו א מ נ ו ח שצרדחי
זרועית א ח י ז י ם וייפו מ ת ח ת שירדו הכי העיד והעד הנוי ל פ ו ט ר ה -כ ל א ג ט כדי שלא י ת ר כ ו ה מ ח פ ר צ י ׳ ל ר מ י ת
אלה פ י ר א נ ק ה ישתכף כ ע ו ד ה נ ע ר אחיו כ ו ר י ע ה ב ת ו ל ה רמאיתיה ע״כ : כ נ ו ת ישראל ולא י ה נ ה א ר מ א י ולעגן
ו א מ ר וכוי : כאצבעה הטבעת לה ידה ו ת ח ב לקח ככל קכלת הנהוג ש ע נ ק ה א י ו ם וגיזום רביעית
הקידושין הכהן ,כנוסח יוסף שהעיד שלישית עשיתים אני כאלו חמירים עדויות
א ת מקודשת הרי היא לפנינו שאמר העדים כיד כל ס פ ר הכ״ר כנקייח חמורה בשבועה
הפעם מ ש ה יכני ישראל י כ ש א מ ד ת י לו ח ו ו ר ע ו ד כדת ל ס ו פ ם וכס׳ ב ״ י כת״י כ ת י ב ע ל הקלף מ״ש מחחילתם
כדת כ ט ב ע ת מקודשת את הרי חזר ואמר הדברים ס ״ ס לאלף ה ש ש י כ ת ו כ כ ט ו ל י ט ו ל א ו נ מ צ א כ א ו צ י ה ס פ ר י ם
י
ה פ ע ם חזור ש א מ ר ת י לו ע ו ר וכני ישראל ו ע ר משה וקורים כ ז א ת ח מ ו ה אצלם שלי ו כ ע י ר ה י א ת ש כ ו ע ה
ש ע ה א מ ר ם כצורתן ו ס ע ר הב׳ כאותה הדברים ואמיר ש מ ע י ק ר א בהיותי מ״ץ בקימין!וחי?יי ש ט ע ה אותת
העיד ש ה ע ד יוסף הכהן כ ת ק נ ם :רביעית. אמרם עיירות אשר ת ח ת מ מ ש ל ת שהם• וקורסי ברומי
הטבעת הנערה תפסה הקידושין שאחר ספר כנק״ח הנוצרים להשביע ש מ נ ה ג דייני הנוצרים
ו ח כ ק ה א י ת ה לפני דדיה ו ה ע ד הכי א מ ר סגורה בידם נרמה בעיני שמה לישראלי ואני כ ת ח י ל ה בואי הג״ר
כ א צ ב ע ה ו מ מ י ל ה ל א ה י ה ס ג ו ר ה יד ו ל א ח י ב ק ה שנתנו קיט רפוס סי' כיוכרי תשו' ס ר ד ב ״ ז כ מ ו ור ו כ פ ר ט
שעלו ש ה ע ד יוסף כהן אמד •־ ח מ י ש י ת נין דדיה ע ל מ ה שמחייכים מ צ ט ע ר אותו צדיק כמה ויניצייא
והבתולה שניהם כ א ח ד נ ש מ ח ה הנער וע״כ אשר לא כ ר ח שבועית לישראל להשביע לדיין
להכ״הכנ ו ה ע ד הכי ה נ ע ר והלך ע מ ה ס חזר ושאח״ך חייג סי' התשכ״ץ ה ו ן לי ב ח ש ו ' יצאתי לחפשי ו מ ל א ח י
ה ע י ר שעלי כ ס ת ם א כ ל לא ירד ה נ ע ר ולא ה ל ך ע מ ה ם את להשכיע קדמון כארצות אדום שהיא מ נ ה ג ט״ו
ושלא ראוהו ע ו ד ו ע ל הכל ה ס א מ ר ו כ ת ח י ל ת לכ״הכנ כארגייל הייכ״ש היה נוהג והיא ה ע י ד שגם העלי©
שהלכי ל ת ו מ ם כלתי שום ידיעה ק ו ל מ ת כאשר דבריהם ו ה ו ס י ף ו כ ת כ ' יז״ל ו א מ ר ו ל ו ישמעאל שהוא מאיצות
ה ע ר ה ב י א ה ר ו ן מ נ צ ו ר א מ ר ח י לו יכהעדאת הקדמתי אני כ ב ר צ ל י נ א ה י ה א ו ׳ הריין ז״ל שנמסרה עדית שעל
ש ג מ ר ע ד י ת י איך ת ו כ ל ל ה ע י ד כצירוף ה ע ד י ו ס ף אחר כזה ואתר שהאריך זס ע״ש • שנועה כערות רוצה
החחיל שאתה יידע יסוא מה אחר שאתה יידע הכהן א ם אני רואים הדור מקילים ודורשים וז״ל ו מ ״ מ כתכ
הגזמתי כאותה שעת כ ג ו ו ג י ן שלי ולהתהפך להכחיש ש ב ו ע ה אין כ ה א י ס ו ר ש ע ד ו ת שאין כ ה לעצמם היתד
ה א מ ת מכל מה תעיד ו א מ ר ת י לי ת ד ע ש א ס ל א עליו אנו• חייכין לרון עייפי ט ע ו ת ם ו כ ד מ י מ ר ה ת ם ל א ח ח מ ו ר
מ מ נ ו אני מ כ י א ע ד י ם כשרים שיעידו מ כ ל מ ה שידעת : שהאריך להו ע ״ כ עי״ש משמע כ ל א דמי לאינשי
נהפכו פניי שעה באותה ל ה ם ע ל י ו יה זמן • שאמרת עדית הקבלת דאינו ככר ע ד י ת קדושין ולעני?
כשילי ק ד י ר ה ו א מ ר יראי שאני י ו ר ע שהאיש ה ז ה ח ש ו ד של ה י כ כ נ י מ ש ה ש ל ט ו ן ס י ' ל ״ ת ש ק י ב ל ו י
ע ם א ש ח פלוני׳ ו ע ם שאני לא ר א י ת י ר כ ר ע ר ו ס הרכה ח ו מ ר ו ת ה ת י ר ה לפני היכל ה ק ד ש יכסייח כ ח י ק ו העדים
:
שנלכד ברי! יחוד דאורייתא אני שראיחי מעיד עכ״פ ששכיעס ידעתי שאני וכץן עדיסא ודא עי״ש
ר כ ר פ ל א יחודיס זדים ואכילה ישתיה ע מ ה כ א י ש גמור ח מ י ר ה להי ט ו כ א ו כ פ ר ט בעיר היאת כקדמון
ע ד להפליא ושלעולם כל ה ע ס ק י ם ו כ ל הלימודי׳ ואשתי השומעים גיפא דעוכרא שידעו שהעדים שהעידו לכל
כחדר אחר ה ם כ כ י ח ה א ע ״ פ י ש כ ל א ח ר ישן כלשיניח הקולית כזאת חמורה השביעה נשכע כססלניחא
רכית וכאלה זח כפני ה ס זס החדרים עכ״פ לכדו כ נ ד י ט ת פחותי' יצרים ומציקים ועיקר כוונתנו יחדלון
ומדיבות : עימם מבליח היא לסשחרל להשקיט ולכטל קול ההמון ככל מ ה ski
זה שלא כ פ נ י וה וכנז״ל העדיייח שקבלנו 1אחר ל י נ ר ש כ ש ע ת ה ע ד י ח היו נ ר ת ע י ם :וראיה שנוכל
ומבוארות והדרישות החקירות כל עייפי כקימון ערים מלישכע הכחי כל לאחוריהם
שניהם העדות מפי קכלנו ס י ' כ' הנז״ל מרן כתשי' ע ל ה מ צ א ת י ז א ת ועיין הריכ״ש סי׳ רצ״ו ושמחתי סנז'
וחוזק הכחישה והנערה ככל תקף הנערה• יחד כפני כדי לאיים א ל א שיש מ ק ו מ ו ׳ ש נ ה ג ו ל ה ש ב י ע ם שכתב
ה ט כ ע ת ושהשפחה את ב א ו מ ר ה שהיא השליכה אותה שאחר חצוח ר ״ ח אייר כ ג ' ש ע ו ת וכיום •י עליהם
לא באה אמרו לה והלא אותה מעל האדן והם הקים אנא יככ״ץ כ כ י ח דיננו נתאספנו היי ס
תכף אמרתי אני וכי השיבה יהיא עמך השפחה סי׳ סגכיר עמי יצרפחי ור״מ האביר נפשאי
והלכתי הנחתיו מ ע ל הארץ כי א ט אותה שהקימה סי' מ נ ח ם והגביר זקן ו נ כ כ ר הי״ו איסמעלין יצחק
כ א ה ו ה ק י מ ו וכן• א מ ר י ת כ ף ל פ נ י ס י ב כ ש כ א מ ר ותחייך כחכרתי עמי נר"ו זקן ו נ ב כ ר ו מ כ י ן והיו סאייאייס
נ ל דברי רצויים ו1ח א ח ר :
כ פ ר ק להתלונן כו אכי יהגביר נר״ו סי׳ מ ש ס ואלנסי כפרץ עימד הגביר
הגבירים ג ם אני נ ם שהשתדלתי ע מ ה יפיתייים ומעי נר״ו ה ח ו ד ה ו ל ו מ ד י ם ס י ׳ מ ש ה ן׳ נ ח מ ן אוהב
עישים כל טצדקי לרצותה לקכל קדושיה ושאנו הנז״ל די ליאון נר״ו ו ג ם פירירה סי׳ גבריאל הכולל נאמן
לא ותאמר פניה העזה והיא שיתרצה אכיה ע ם הבחור אחר ישלחנו דמתא • שוחט שם ה ח כ ם נמצא
: כחס ככל ו ה כ ח ו ל ה הנו״ל ו א ח ר ה ע ר י ם ו א ח ר כל ה א י ו ם והגיזום
כאמיר הנערה לאבי קראנו האמיר כל ואחר רגליהם עמדו על כנז״ל והשבועה כקדמון כדבעי
הללו מ ה יענה על הע׳־את העדויית אליו ככל אשר סיפרחי כ ת ח י ל ה ה ע נ ק : יהעידו
על שמעידים כשרים כ י יש ל י כ ' ע ר י ם השיב והוא • הערים כהעראת שנמצאו ההפרשיית ,ואלה
אשר הערים אחר יוסף כ ה ן שחילל ש נ ת ו ת כ ף שלחנו שייסף כ ה ן ה ע י ד ש ה נ ע ר ה י ה לי ה ט ל ת א'
שמם
צו כ ר ך של רומי סימן ה״ד
ועיניהם הכהינה ושפתותיהם תכוונה ולא יפוצו יממם שמם רייעקכ אשכנזי וקן ונשוא פנים והכי הר׳ יהודה
כל ירומו סלה יכיה לא יהיו כנות ישראל כהפקר וע״ז ן׳ עוריה סכהן נר״י יאחר האיים יהגיזוס ובשבועה
׳
סייס וכתכ ת״ל אשר ע״כ אמרתי גמרקי ויצאתי לישע כסי הכ״י ויכני״ל העירו זה שלא כפני יה וכפני
הנערה הזאה להפר ולבטל מחשכתו של האיש המקרקה הכע״ד יוסף הכהן סכו׳ והר׳ יעקב העיד שיה שלשה
כפי התורה וכפי הרין אשר יורוני מן השמים והרב כרם חדשים יום שכת היה ועכר דרך קאפיי אחת ודאה
שלמה חא״ה סי'כייר כתב שמעתי ותרגו בטני ומי אותי שיתה הנארנילי לפנים כחנות הקאפ׳י ושאלנו
עד מכללם : אם תיה השמש ע״פ כל הארץ והשיב שהיה מ״א
והרדכ״ז דפוס ויניצייא סי׳ תקט״ו על מעשה שעות סיום שעדין השמש ע״פ נל הארץ ואמרנו לו
שאירע כרישי״ד כ׳ גם הכרזנו על למה לא תתרית כו והשיב כי כדור הזה סם למה
האיש והאשה כנידוי על אשר עשי את הדבר הרע ולבלום ההתראות והשכני לו שמא שכח שהוא שבת •
הזה לקדשה כלתי רשות הקהל גם פ י ע האיש לעניים אמר והלא ככל יים יושב כתוץ והעם הזה הים יושב
קנס כ' פרחים והעדים יען כי אמרו כי לא ידעי כפנים אמרנו לו הכרת אותי בטיב ההכרה • אמר כן
ההסכמה כי הם מארץ נכריה פרעו לענייםפרח א׳ לכך רקדתי בו הדק היטב ואתר כן נכנס סער השני יהירס
ה ן כל אלה הדכנים סאדיריס ועיר אחרים ע" כ :
הכהן הנ״ל והעיד איך מ״ומ זה שנתים וחצי כשחיה
ונככדיס אשי תקצר היריעה מחכיל איתם רכים במצרים עכר כיוש״ק כשוק הנקרא איוכאקייא כקאע׳י
הס הרסיכוני להשמע להשריס וסנכיריס העומדים על אתת שבמבוי נחבא מ ע ט וראה ליוסף הנהן הנזכר
הפקודים הכי״ל הע״י לעמוד כפרץ ולהשחיל ככל שיתה מעלה עשן • והגביר סי׳ משה ן׳ נתמן הי״ו
אלוהקמשיןכעפרא דארעא מאמציכחי לכטל שידע העיר והמקום וכיוצא עשם תקימתיו ודרישותיו
וכרכר שאין בו ממש ועל זכות הקהל הקדיש ועליזכית ונמצאו דכיי העד מכוונים שהוא כהחכאיישסיס אתר
אביתי הקדושים נשענתי שלא יצא תקלה מתחת ידי תצותתיום ע״כ הגיע תייף המעשה מתחילתי לסיפו:
כן יהי רצון אמן: ו א ב א היום להשיכ ולכתוכ מה שתעלה מצודתי
ואומר כי נדון שלפנינו נחלק לה׳ סעיפים א' מים הפוסקים כביטול קידושין הללו ועם
כענק הכחשת הערים מהם ומאליהם כי כיני לשמים ארככויד דא לדא נקשן כי ידוע
כ׳ בענין פיסול העד האי יוסף הכהן | J׳ כענק פיסול ומפורסם בעין כל מכין עם תלמיד איך ענין כזה הוא
העד סכי אס מצד שככר ידע בפיסולו של א' ואם מצד חמור בעניינו עד להפליא יכפרט למי שהוא דן יחידי
ואס היה הא׳פסיל לכ״ע הכי יתפסל ככל דהו ד' אס כמוני היום כי עוניתי גרשוני מהסתפח כנחלה וו
יס לחוש שמא סדהיי תשו' אי לא ה׳ אס ראוי לנו ירושלים חייו עיר הגדולה של חכמים ושל סופרים יאיש
לתפיס כסי סמחמיייס ככל מין ואופן תומיא שבעולם אין בארץ להצטרף עמי כי היכי דלמטי ליה שיכא
ילהצריכה גט מספק או לא ונשיכ על א' א' ונאמר מפשירה ני מי יאמר זכיתי לכי ע״ד ודאי לכי כקרמ
יהנס לפי מה שהעלה מוהיימ״ט כא״ה םיי ל״ח יו״ל המש ימס דומה לשכבת הטל אשר אס תם השמש
ואכחי איכא הכחשה כינייהו כגופא של עדות שיעקב ונמס אך ורק מצד אתר לית לי פיטור כשום אופן כי
העיד שהיא השיכה הן וישראל העיד שלא יביה י ב י הקהל הקדוש שמי פניהם עלי להיות להם לראש ילקצין
אלא נטלהס ונתנתס בארגו ואע״ג דכין שתקה כיין ועלתגל כי כל הקהל כולו ובראשם הגרילי' ר א ש י
אמרה הן מקורשת מ״מ ס״א כפי היו כודקין אמי אלפי ישראל הני״ל הס כולם עומדים
חקירות ואתר בדיקות כזמןשמכתישין זה את יה עדותן צפופים והנם זועפים על מאוי־ע רע ומר
כטלה ותנייא נמי התם א' אומר כליי שחורים ואחד נזה וכרצונס להשתדל ככל עי ותעצומות לכטל עצת
אומר לכנים אין זה נכון ואע״ג דכפ' ו״כ אמריי עדות עדת מרעים העומדים להתעולל עלילות כרשע
המוכתשת ככריקיח כשדה כד״מ איסור ערוה שאני לעשות כנות ישראל כשכוייה תרכ :
דכריני נפשית דמייא שהרי סוקלין ושירפיי יהא יחנן ו ב א מ ת יפה כיווני שכן דעת נמה גדולי ישראל
אין כויקין עירי נשים כתקירה ודרישה מ״ט כיון שהרי הרשכ״א ו״ל גדול הפיסקים הרי ן
דאיכא כקובה למשקל כד״מ דמייא היינו עירי נשים מ בית יוסף א״הע סי׳ מ״כ כחכ כתשו' על תלמיד
לאסור אשה כעדית קידישין לא שייבא כלל :
וכוי אכל אתך שרצה להחמיר כמוצא כזם וכעס עליו שהיא רעה
לי״מ ע״כ ו ר כ י נ ו כצלאל מאריה דאהיין )עיין חולה שיתעלל סמץ אחד על אחת מכנית החשוכים
סי' כ״כ שכחכ איסכנדרייא כתשו' שם כדי להוציא ממין מידה ע״כ ולעיל מזה כתכ וז״ל ואין
כהר מצרים גרירא ומתורתה שיתה תמיד מקדם ראוי להחמיר כוס כדי שלא יהיו בנית הסשוכיס מדרך
קדמתה( כסי׳ ה' אחר שפלפל כאורך וכדוחכ לאחשוכי כף רגל לפריצי כני עמינו • יהרכ זקן אהרן סי׳ ד' ר״י
דיני נפשית וכפרט כשהוא דין מרומה סיים וכתב ע״כ כתב יי״ל ועתה הנני יוסיף להפליא את סעס
וכיון רכן אפיי תימה דהיינו בדיקות כ״ע מורו דעדיתן הזה הפלא ופלא ואכדה עצת מכנים לא אמון כס אשד
כטלה והילכך מטעם רכל אחד .מוכחש דחבריה ני עצו לעשות פועל מגונה כזה לנהוג כנות ישראל
כרכתיכנא יש לבטל הקידושין ואינה צריכה גט : כשכויות תרב ובזונה יעשה את אתותם לגנוכ רעת
מהר׳׳ם אלשיך י״ל סי' ק״ד שנשאל על נדון ר' גס אכיה וקרוביה .וככר באו מעשים כאלו בזמנינו וכזמן
בצלאל שם כאותה תשוכה הנז״ל דכדדישית התפמים הראשונים :ונמנו והחרמט את המקדש לפי
וחקירות עדותן בטלה עש״כ והרב בני משה שלטון דעתי וישב כנמיי שכעת ימים גם אס העדים היו
כסוממ על תשו' הרימ״ט סנז״ל החביב הכחשת הה כעצה נדהו כנזיפה גדולה ע״כ:
שהעי־ האחד העיד שאמר בואי לצר הטאראסה ושהעד סס תיי כר״ט ע״א כתכ על נדון כזה רו'ל והרב
הכי לא העיד שאמר בואי לצד הטאיאסה עי״ש דע״ו ושייכים כל סכמי ישראל לסכל עצתם
א״כ מכל האמור ומדיכר מכואר ייצא :
" ב
י ע י ש
הנבעיה ולכטל מחשכיתם ולשכר מתלעות עול • •
להדייא
כ ר ך ש ל רומי סימן כ״ד
ח״ג סימן קע״כ והילך לשין רמני כצלאל י״ל ומיהו להדייא כנדון שלפנינו דהוכחשו כד׳ והי רכרי׳ כמבואר
מ ט ע ס דבל הד מוכחש מחבריה יש לנטל הקידושין בגופא דעוכרא הנז״ל אפי׳ דכין הכי וכין הכי קידושין
רהאתרווייהו היו שם מתהילה וע״ש דתרייייהו קא הוי הרי לדעת כל הני רבוותא אסר בית ישראל נכון
מסהרי על אכילת התפיח ואפרים קא מסהיד דמתהילה עליהם ס״ל לתרייא דכייני נפשות דמייא וכמו דרישה
כערמה שם הטבעת כאצבעה שאמר לה ראה ה ט ב ע ת יחקירה ובייש ראם תוכתשו העדיס ככריקות דעדיתן
של והב שעשיחי לביתי ותחכו בחיקה וכיה לא היתה כטלה עכ״ר: .
יכילה להשליכו מידה במהרה ולא העיר שנחרצתה רזה עומר כנגדנו מ״ש מרן כתשו' הישניח אלא
כפירוש כקידושין אלא שהלכה לה מיד ויצחק העיד סי' כ׳ דחילק לה־ייא ע״כ האמור שהרי כתב
שנתן רכי אלעוד לנערה טכעתהיהכ לקידושין וקבלתה דאמרי׳ שהערים הכחישו זה את זה שהאחר אומר
ממנו ורצתה כו והלכת לו וכי׳ יסיים וכתב ימעחה שכשמנה המעות המקיש כיי המאקדשא ער ארבעה
יש לרון ולומר דמאחר רכל חד מוכחש מחכריה ככת״ג אמי תתא מקוישת לי והבי אמי שלא אמי כן ע י
עדותן כטלה ונכנס כענין אי־יר יה היכא דהיכחשי שגמי לימנית וכן הכחישו זא״ז שהאתי תעיי שאמי
כבדיקות או כחקימת וכדרישית לענין ר״מג״כ ועפ״י כזה והאחי הכחיש שלא אמי כזה מאחי דקייישין
רוכ עוכיו ורוב היקפו העלה הררישית יתקירית חשכינן לתו כי״מ וכו׳ הי״ל עייח המוכחשת כבדיקות
הס דבריהם המורים על גוף תמעשס ואם הכתישו דכשיה כי״מ יהני מילין שהכחישו זא״ז אינו כחקייוח
יא״י ככוונת המעשה עדותן כטלה וסיים יכתכ וז״ל ולא כדרישות רלא עייפי מזה או׳ מנה שחור וזה אוי
ומעתה כנר׳׳יר דאתכתוש בגופא דעוכרא דהיינו ררישו׳ מנה לכן נמצא שמצד וה אין מקום לכטל עדות זה
לרעת הרמב״ם י״ל וראי דערותן כטלה ואיפשר דאפילו עכ״ד ורכני האחרונים האריכו למעניתם עיין כל
לאיתה סכרה דמייתי כסי התרומות דדוקא כר״מ •הדברים ככנ״הג וכיד אהרון כסי׳ מ״כ שלפנינו ותרוה
ומשיסרקיללהילסהדיולא דייקיוכמ״שוכויוכרכתיכנא צמאונך וכולם חוששים הרכה לדעח מרן הקדוש ועיין
לעיל בקידושין דהיינו ע מ ה דתמירת יתלייא כמיליהא להרב רכר משה חא״הע סימן כ״ח הסיבמעל תשובת
ודאידרייקי סתרי ואם איתכתוש עדותן כטלה : פרי הארץ בארוכה בח״א סימן ג' שאחר שהביא
ומיהו הראכ״ר השיג להרמב״ם כההיא דםייף מחלוקת מהרימ״ט ומרן הכד' סיים וכתב וז״ל ולענין
וארירן ונראה דכנר״ר יודה דדיקא סייף מעשה ראוי לפסיק כדעת מרן הקדים וניייל לחומרא
ואדירן הוא דהוו בדיקות דמה לנו לידע אי כסייף אי וכוי עיש״ב וסביא מספר אליהויכא אלפנירי איזה עטן
כאדירן אכל כנד״ר דהכתשתי כעיקר דינא דכמה דיני ואין הס' מצוי בכית מיישי :
תלוי כית אי קכלתה היקה מתהילה כרצונה או כמרמה וא״כ מכל האמור יאמי האומד דכנרון שלפנינו
והכי נמי אי נתרצית לכסוף לתדייא או שתקה והלכה אפילו דהוכתשו כד׳ ה' .דברים כולהו דמו
לה הא וראי דסהרי דייקי ככל מילתא ומילתא והיינו למנה לבן ומנה שחור וא״כ צריכה גט מספק ובפשט
דרישה דתלייא בגוף המעשה יעו״ש •שהאריך לתכרית לשון מרן הקדיש י״ל • אכל כר רייקינן שפיר אומר
שגם הראכ״ר כנדון הקידושין שלי יורה דתיי הבחשה דהפרש גדול כין נדון שלפנינו לנדונו של מרן י״ל
כדרישות ועדותן כטלה : דכשלמא כהכתשת הטלית והספר הראשונה וכהכחשה
ושוב נכנס הרכ״א י״ל כעוצם הענק ולכרר דגם אחרונה שהאחר אמר שחזר המקדש עמהס לכ״הכ
כבדיקות דאמרי' רעמתןקיימת היינו דוקא והכי אומר דלאחזרישהלכו כ׳ העדים יחד לכ״הכ
כעין מנה שתור וכי' שאין התכתשה כעיקר הרבי נאמר שהוא הכחשה כבדיקות כרכתכ מרן ז״ל אכל
דמנה שתיר ומנה לכן שריין הן כרמיהן אכל כל שיש כהכחשה האמצעית שהראשון אמר שירדו כ' נפרדים
הכתשת כמייי יתלייא כיה עיקי מילתא כבנרון רידן ושהוא אמר לה שתפשוט ידה ושהיא פשטה ירה וקיבלה
אף ככייקות עדותן כטלה לכ״ע והאייך ע י י כהכיאו הקידושין כרצון ונתנה באגרופה וחבקו על לכה כאשר
לשון הייושלמי י״פ היו כויקין יסיים וכתכ וי״ל וכיון ציירהערהא' לפנינו והכי הכחיש ואמר שירדו נעוצים
יכן אפילו תימא דהייכו כייקות כ״ע מומ יעיותן וו כזה מתחת זרועות אלה פיראנקה ושהיא היציא ירה
כטלה והילכך מטע׳יכל תימיכתש מחכייהכיכתיבנא מתחת זרועו ותתכ לה התותס ושהלכי שניה' ולא עשתה
יש לנטל הקידושין ואינה צייכה גט עכ״י • ועל סגנון שוס מעשת המורה הרצון כלל ועיקר כהכחשה כיאת
זה כמעט הוא דעת מתי״ס אלשיך "1ל כאותו נדון כיון שהיא כגופה סל ערות ינפקא מינה טוכה לרינא
גופיה שהיי כתי וז״ל ייש הפיש כין אמי לה יאה וראי אפילו מרן יורה ראפילו דמדמינן ליה לד״מ
הטבעת וטי ותתכ אותו כאצבעה כתזקה ואמי היי עדותן כטלה : .
את וכו׳ לבין אמי שנתן לה מתחילה לקידושין והיא וחילי ממה שאני רואה לרכיט כצלאל סימן ה׳
נטלתה מידו דהוי הפיש וענק חליק ה־כה ויאי ילא ומהר״ם אלשיך סימן ק״ה ששני הגכירים
טעו אינשי בהדי ועוד דהוי כפעולת נחינת הקידושין הללו תלמידיו ישותי מימיו של מרן הקדוש ז״ל כנודע
שהוא הפיש יותי שבחקייות יייישית יהיי כמילתא מכל המשך תשובה לכקי כהם ששניהם כאתר נשאלו
חון ממציאות הקידושין עכ״י יעש״ב : על נדון אחד וכנז״ל וענ״זכהכתשהייתר קלה מהכתשה
ה ר א י ת י ך בעיניך קורא נעים דהפרש גדול כין אשר אכנו בת ביטלו העריות כחרס הנשכר ואפילו דמן
י נדון מרן הקרוש ז״ל דהיו דכדיס לפי הע״א וכין לפי העד הכי הוו קידושין ואיך יעלה
חיצונים לגמרי על גוף הקידושין וע״ו דימה אוחס למנה בדעת שתלמיריי ישותי מימיו של מרן הקדיש יחלקו
שמיר ומי דלכל אפייא שוק כרמיהן יכן כי אמר כזה עליו ואפילו ולא ראו חשובה הנז' כי בשנת ישמ״ח
או לא וכן כי אמר הקידושין כאמצע המכין או כסופו נדפסו תשובת מרן ומעשח זה של רב״א ומהדמ״אהיה
דקדישין גמורין ועל זה שפיר כחכ מיןהקיו״ל לדמויי כשנת שמ״ט עכ״פ תיתה תשיכה ידועה כצפת וכשם
לר״מ ראם תוכתשו כבדיקות שאין גיף הענין תלוי כו י יקראוס תשובת גניכתסחמינים מהתניר עיין מ מ ט
עדותן
צז כ ר ך של ח מ י סימן כ״ד
ומוקמיק העדות אפילו הוכחשו ככריקית עד שעשאו עדיתן קיימת לא כן בנדון הוב״א והרמ״א שהם כנוף
ס״ס כיעו״ש כד" ת ע״ר ועכ״י כשלא׳ נתקררה דעתו הענק ינפקא מינה לייבא כענק הקידושין בין עדית
לעשות ס״ס נגד דעת הרשב״א ורבים אשר אתי־ כתכ תע״א לעדית ה״כ כאשר בירר יפה דכריו הדכיייא ו״ל
ודייל אף אתה אמור ראכתי מטעם הכחש' עירי הקידושין דביה אפילו מרן הק׳ ז״ל יודס בלי ספק ויש לי הוכחה
כעצמם הטי יש צד להקל אפילו לשיטת הישכ״א גדולה לזה שהרי הרב כהונת עולם סימן מ״ת על נדונו
וזולתו דעידי הקידושין לר״מ מימינן להוי ראם הוכחשו שע״אהעיד שכשהתחילהלאכולהתכושאמרלהשנותנו
ככריקות לית לן כה מ״מ תיימ היכא דיהמזשחסמצינין לה כעד קניינים יסכלינית וע״א העיד שקודם נתינה
לתלותו בטעות כגקיאחד אומרבב׳ לחדש ואתר אומר אמר לה שהוא מתינו בעד סכליניתע״ו כתב והכאתי
כג' לתרש ד עב ידי אינשידטעו כקבועא דירתא או את השלישית דאיכא בנייר הכתשה גמורה כין ב'העדים
כעידי תזקת כגון אתד אומר אכלה תטיס ואחד אומר פמכוארולא מכעיאלרעת מהרימ״ט שהסכים רבעירי
אכלת שעורים דעביי־י אינשיילמנועי כין תטיס לשעורים קידושין אפילו כהכתשה כבדיקות עדותן כטלה וכוי
אכל כק תטיס לקטטת דל א! עכידי דטעו קי״ל מצטרפין אלא אף להנראהמשאר גדולי האחרונים דס״לרעדותן
דכיון דהעריס מכחישים ז״לי יכו' ואף שלדברי שניהם קיימת מ״מ כולם שיין לטוכה דכחקירות עדותן כטלח
החזיק המחזיק מ״מ כייןדהאי-מתכחשי בפרט האכילה ואף• שאין ההכחשה כי׳ חקירות שמנו חכמים כלשון
כי; חטים לקטנית דלת עבידי דמטעי ככה״נ א״כ חד המשנה ככרסאריך רכ״ן סימן ה' וסוכיס כמישור רכל
מנייהו שקורי משקר כודאי א״כ היאך יעלו ויצטרפו שהיא בגוף העדות לא מכעיא להרמכ״ס דס״ל נאחר
שניתם גס יאר כאותו עדית : אומר כסייף ואחד אומר כאדירן רחקירה מקרי אלא
וא״כ כנר״יד שהראשון אומר שנות; התרנגולת הוא אף להחולקיס היינו משים רלא איכפת לן לשייולינסו
אבי הבחורוהאחד אמרשהוא היכחו׳ כעצמו בזה אכל כקירישין שצריך לידע אם מתחילה קכלה
דתר מנייהו ודאי שקורי׳ משקר א״כ היאך יעלו ברצונם או כערמס ואם אמרה אח״ך הן אי שתקה
ויצטרפו שניהםילהחייק הכת מקודשת דיאק שני עדים לכ״ע היא מכלל החקירות ולא עור אלא שמסר״ס אלשי״ך
בעינן והבא מדי מנייהי ודאי משקר א״ד כקיצור׳ ע״ש י״ל כסימן ק״ר כ' שכלי שההכחשה כסגנון ענין• הקידושין
שנסתייע מדברי מסרשד״ם י ו ב א מ ת סיועו עלה אפילו רלא נפקא מינה מירי כטלה ובייש היכא דנפקא
חשש לסכתש' יפה יפה שהרי כסי׳ י״א לא מינה בעלמא .אף דלארתו נדין לא .נפיק מינה מידי
סעריס שהראשון אמר שאבי הכת אמר יהיה יהיס והבי רלכ״ע הוו קידושין עכ״ז בטלה עדותם ע״כ י הנך
אמר שהשיב תן פת תן פת וכייר' סברתו מהישד״יס י רואה שהרכ כהונת עילם אחר שהביא המחלוקת
דאתי ית; פה תן פה לא גיעיבנ״י אפשר שמי שאמר שבי; מטרימ״ט וגדולי תאתרונים שבראשם תשו׳ מרן
יהיה יהיה לא וכי ותשב שכן אמי לפי מת שנראה הנו׳ וכאשר הזכירם שם למעלה ולמטה עי״ש עכ״ו
לו כעת יאיית העיית שכךהיתה כוונתי לקבל הקייישין כדי להסכים ניוניליעת כ' תכתית הכיא תשובה רכה
יהי״ל כמוכחשין דבעדויז ממק יקייושין׳ לאי הויא ימהר״ם אלשי״ך י״ל כלומר כהא מורו אפילי מדן ז״ל
הכחשה ע״כ ויקרקמוה הרב פ״מ שם יניאה להיייא ו אחוזי מרעהו והוא כרור מדבריו יית־ מכיעת' ככותח׳
כוונת מהישיייס שטרח ודקדק הרבה כניונו שלא אפילי שאיש רואת כל כיאור דכייי כתשיכת מוהר״ם
יהיה שם הכחשה ככוונה בין עייי הקדישי; כעצמם אלשי״ך ו״ל כמו שיראת הרואה יהיה איך שיהיה זה איני
אמנם כהכחשה שכין עירי י סקיושין כעצמם היא ענין לנדון דיי; כדי לפלפל כו ולכיי יעתי נוונתינו
הכחשהגמורה ילאעבייי למטעי בכך כגון מתי שפסק רציית להיריע נעמיס שכעיןנד־ן דב״א ז״ל דיש נפקותא
מהרשד״ס גיסיה י כסי' פיית שבעד אחד שהעיר גדילה לדינא כהנחשת העדים כיה מרן הקיוש י״ל לא
שהנערה השלימה י״ג שנים בחג הפסח השל״ח ולפי נגערלא פגע ומו׳־ה חיא ככל כחו רבין נקראים תקירית
עדות הבי נולדה קודם הפסח ויש לפחות ה' ימים ידרישית כין כקראי' כייקיח עדותן כטלה מכלי שוס ריח
יואר ביניהם• נמצא שהם עדיםימוכחשים וגדולה מזו ם׳ ומילכו גדול ככל כית יוסף כרכי׳כצלאלי״ל ושתתלמוד
כתכ הב״ישאם ע״א אמר קודם הנן החמהיואתר א מ י וכל מ״ש הראשו׳ סכל כברור לפניו ולעולם• ירד לעימקא
כהנץ החמה עדותן בטלה שהדבר ניכר לכל ע״כ של הלכה• כנודע ומפורסם רוב עוכיו ודוב היקפו לבקי
למדנו שאע״סי שאתי איומי בכי לתיש יאחד בגי׳ לאי כחכוריו סנפלאים אשר האיר עיני הגולה בשיטותיו
הוו מוכחשים י משום דאפשר דאקד ידע בקיבועא סמקוכצית רודאיכל שיש ספרש גדול כין נדונו לנדון
דירחא ואחד לא ידע הכל בדבר הניכר ליכא למימי מדן תקדוש אליו שומעים כי היא מילא מקומו אתריו
הכי כ״ש .בנייד ח״א בחג הפסח יו״א כין' פורים לפסח כחכמה גדולה וככקיאוק נפלאה וכפרט כארז מצרים
כידאינינר הרכס והוו מוכתישיס ואין לומר דלא• מיקרי כי את־יה דרכינו בצלאל הוא ולו שומעים כין להקל
הכתשה כיין.דלפי עדית שמהם לכל אפייא הוי גדולה כין להחמיר כלי ספק :
ודמי לשניהם מעידים על מיתתי אפי׳ דפ־כתשו דיהתם אני אכיא חוזק וראייה אמיתית רכן הכינו 1עוד
אין אנו צריכים אלא ע״א וכל אתר לבדו נאמן אבלי כל גדולי חאחרוניס סכאים אחר מדן ו״ל
כנדון הקדושים אנו צדיכין כ׳ עדים.וכיון שמכיחישין לתת הפרש הגדיל היה נין הינא דהוכחשו לדבר דאין
יא״י אין כאן ערות ע״כ : בה נ״מ לדינא או דעכידי אינשי דטעי להינא ריש בו
ו ב א מ ת תיא ראית חתוכה ותמהני על הרכ פ״מ נ״מ לדינא ולא עכירי אינשי רטעו: ,
איך לא כיארה כדרכו וכת־ דתלק נך לעינינו מופלא שבסנהדרין הרכ פ״מ מ״כ סי׳ הלא
מתרשר״ס כמילות קצרות ומת מילות כארו׳ת כארוית כ' שהאריך הרחיכ בפרט מחלוקת וה שבין
יותר מאלו דכיווא קרי נחיללתת הפריש תינא דכיהכחשה מקומהיימ״ט י״ליששירשי פהיח כראשונים הרשכ״א
ו
ניכר עצם ההתנגדות מכלי שנובל לפרש דבריהם או יהי"' אי מדמינן עירי קידושין לדיני נפש ת ימבטלינן
דעכדי דטעו ונייצא הא ודאי הוי הנחשה גם כד״מ העדות גס בהכחשה שבכדיקית או מימינן ליה לד״מ
וככל 49 מט
ש ל רומי סימן כ״ר כרך
מרקדקי וכענין נדון מהרשר״ם כסי'י״א דהא אמר תן וככל דברי הפ״מ לעיל אין נגרע :ל כ ן בירר דבריו
פת תן פת והכי אמר יהיה יהיה רכעח ראיית העדוי כן סיף סי' נ״ז הרק היטכ הרב מהר״י כירכ ז״ל
היתת כוונתו לקכל העריח ובענק ג״כ נדון מרן
:
וו״ל הרי מבואר שכל השנים היו מעידים על הקרישין
ידקדקו היטכ אם שהוכחשו כשני דברים רלא כיון שהיה הכחשה ביניהם ז״א שנתן סקי׳ כסרכל האכ
אתר גמר מנין המעו' אמר הרי את או באמצע דכאמת וז״א כאצבע היד הלא הוו קדושין אפי׳ לרעת כית הלל
בית עבירי דטנט אינשי וכן כאחרת שהכתיש שלא אמר דרוקא כזה אוי מנת וז״א מאתים עדותן קיימת שיש
בית דמצינן למימר שלא שמע רמדמינן ליה לפריקית נבלל מאתים מנה ולא אמר הריב״ש רהויא מקודשת
דקילי אכל כבי הכחשות גדולות הללו אפי׳ שאינם בגוף אלא מפני שיש ערות של שנים בנתינת הקיושין נאצכע
המעשה עכ״פ הכתשית גלילית הסופי אפשר למחלי ישנים אתרים כנתינתו בסרבל האב רממ״ן בת אתת
לא כטעית ולא בדדמי יכייצא דהטלית מתתת זרועית כשרה וכן כתוכ כפי׳ כנמק״י פ' זה כורר והדיין ז״ל
ניכר יכפרט הירידה עם הספר יההליכה שלשתן יחד דהכתשה כמקום או כזמן או כגיף העדית עדותן
אפי׳ השימא כאישון לילה מרגיש ככואה רככואה כ״ש כטלה ולא ראיתי שום חולק ע״ז עכ״ד וכן הרכ פרי
איש שכל חישיו לא כהתה עינם ילא נס ליתם הא ודאי הארץ ח״א דליית ע״כ אחר שהאריך כחלק הו׳ כעיקר
כל כי האי אין אני יכילים לחליתי כטעיח ואפי׳ כד״מ מחלוקת זו של מוהרימ״ט ומרן ז״ל או עדית קרישין
ודמי ,לאתר אמר אכלת תטים יאתר אמר אכלה קטנית לדיני נפשית דמי או לא ושעליו קאי תשו׳ הרכ רכר
דאין מצטרפין כאשר יפת דימה הרכ פני משה כני״ל משה א״הע סי׳ כ״ה עכ״ו כתב דכנרון דידיה שאני
וא״כ אהדי שקרו כאנפי נפשייהו וכהדי סהדי שקרי שיש הכחשה גמורה שהאי אומד שהיה מנה כענין
למת לן ואפי׳ נחשוכ הנחשית אלו למה ולכלים כאשר המעות והעד הבי לא הזכיר מנה כלל רק שנטל הכי
אמרתי עכ״פ אין מי שיוכל להכחיש דההכחשה גרושיס ואמר לו כלשון שאלה קכלת הכי גרושים קי׳
האמצעית רהעד הא׳ אומר דיררו נפרדים י״מי והשיבה לו קכלתים וע״ז כתב הרכ רזה ודאי הכתשה
ושהנעישאל לתנערת ירה והיא פשטה ידה מרצינה גמורה ביניהם ינל ני האי לא עכירי אינשי דטעו וזה
וקיבלה הקיישין כתכיכות גדולה וסגרה אגרופה :
יספיק לבטל עדית; ע כ ״ ד ו ה ר ב כרם״שלמה א״הע
ונתנו על לבה בין דדיה כאשר צייר לפנינו העד הא׳ כמאי רעד אחד סי' כ״ד החשיכה הכחשה
והב׳מכתישכל זה ואומר שירדו נעוצים זה בזהמתתת העיד דאמרס הין והע״א העיד דלא אמרה כלום
זרועות אלה פ׳ראנקא וכעוד זרוע הנער נעיץ כידועה וכתכ דע״א דאמרה הן כהכחשה לאו כלום היא :
פשט ידו והוציא ידה לחוץ ותחכ הטכעת כאצבעה לשון הגאון מרן זקני כחק״ל א״הע סימן ך'
והלכו תכף כאשר היו נעוצים ז״כו והלכו הכ׳ העדים דמ״ה ע״ר ומ״מ נראה עיקר כאשר כתט הפו׳
לדרכם ולא כא הנער עוד עמהס לכ״הכנ כאשר בהכחשת העדים כמידי מ ״ מ לרין אי חייל הקי׳
רימה אותם מתחילה הא ודאי הכחשה גדולה ונפלאה דעדותן כטלה ואף למ״ש הרכ דרכי נעם דלא נתיר
נזאק עדיפא מנל כיוכית הרבנים שיכרנו ואפילו בהכחשת העדים כ״א היכא רהעיד הכי כפירוש להיפך
מאיתי של ר׳ בצלאל ו״ל ומהרמ״א ז״ל שהרי התם לא מן האי יהרי כנייד ככר חקרנו לסעד הכי שלא אמר
הית כערות הע״א תיספת דכריס המורים לנו תריציי מקודשת אם היה כדור אצלו וכו׳ והשיב דכרור לו ולא
מאתה שהרי לא העיר כ״א שנתן הקרושין וקבלתו שייך ים שמע ווה לא שמע דהוא היה יוחד סמוך וכו׳
ממנו ורצתה כו והלכה לה • ונוכל לפרש שהעד וכל כי האי הכחשה גמירה היי גס הרב כני משה סי'
ולעולם תתכ לה משקול דעתו אמר כן ורן כן ל״ווהרכ בהמת עילםסיימ״ה והרכ פרי הארץ א״הע
המקדש תטכעת אכל בתיקה של אהכה ומהיךית ולא סי' ג׳ דעתם להתיר בהכחשת עדים כמידי מ ״ מ לדין
בתיקה של אונם יהאיפן זה קרי עליה נתן ואמר ירצתת קי׳ בהכחשת; ואף דאכתי מדעת מהרשר״ם ומהרש״ח
כו יהלכת לא מפני שכן דן כדעתו מפני שלא צעקה לא יצאנו ובדבר ערוה אין להתיר נגד דעתם מ״מ
הנערה ולא עשתה שים ססתר פנים יכל זה נוכל לכוין כנד״ד יש להתיר רבלאו הי״ט אין כאן וראי קידישי; כיון
כ׳ העדויות כא ר השתדל מהרש.־־־ ס לכוין תן פה תן
ש רלא אמר לי וכוי עי'ש ואם כנדון הגאון הרמ״י לא
פה שאמר הע״א ליהיה יהיה שאמר העד הכי • רצוני יצא מידי דעת מהרשר״ם כנדון שלפנינו נצא י״ח כי
לימד ככל ית שעדין כנדון רכ׳׳א ז״ל נוכל לידתק ולכוין נר״ד רמייא לנדונו דסי׳ פ״ח האמיר וכמו שיכא כעה״י:
שני העדויות כל שהאתר לא הוסיף רכריס חיצונים ו מ א ה ר עלות כל האמור אל ה' ויאר לנו ועד
לגוף המעשה העיקרי ישניהם לא הזכירו פיעל כה עירנו עד שנוכל לטייל כנדון שלפנינו
המתקדשת כשעת קכלת הקרושין נתחי׳ וכסוף מה כיצוננו ראפי' נחשוכ למה ולבלום כל השחי הכחשות
סימן נראה כה אם לרצון אם לאונס אלא שהוא אומר הראשונות דע״א אמי דכא הנער עס טליח תתת
שרצתה מכלי שיגיד לנו איך נראה לו שרצתה ועל כן זרועו ועלה להכיא השפר ולא כן אמר העד הכי •
אנו יכולים לתלות הדכר כשיקול רעתו שכך צייר והשנית רהעד הא׳ אמר דאחר שעלה הנער והנערה
קכלת העדות כעת ראיית הקדישין רהתזקת הית ירד עם הספר והלכו שלשתן לכית הכנסת והעד הב׳
חוזק המהירות והשתוקקות ולא חוזק אונס והרצון שלה הכחיש גס כיו כאמרו שאחר שעלה לא ירד ילאהלכי
היינו ממה שלא צעקה והלכת כטבעת וכל יה טבל כ״א ב' העדים יחד אפי׳ דלפי כל המכואר כתשי'
לשפיט כשיפי דכתומו הולך העד ר׳ אלעור שבנדון מהר״מאלשיךוכתשי׳מהרשד״ם כסי׳ פ״חאשרהכיאה
רכ״א י״ל כל שלא הוסיף דכריס חיצונים כגיף המעשה הרב פ״מ ושממנה הכריח דבל דלא יכלינן או לפרש
יעכ״ו רכ״א י״ל פסק כסכינא חריפא יהיא הכחשס דכריו שלא יכחיש את האי או דהוא ענין דטעו אינשי
גמורסכדרישית אפיי לדעת הרכ״ר ז״ל דתכתשת! היא הא וראי הס שקרנים גמיריס ובהרי סהדי שקרי למה
בעיק־ דינא וכמה דיני תלויס כיה אי קבלתה היתה ל! אפיי שאיני .כגוף העדות ילא דמי למנה שחיה ומנה
מתחילת ברצונה אי בערמה יה״ן אם נתרצית לכסיף לכן רעכידי אינשי דטעו אקר ששוק הם כרמיהן ולא
להדייא
צח כ ר ך שר רומי סימן כ״ד
יותר מורה על האונס והחזקה ממה שמורה על רצון להיייא אי שתקה והלכה לה דוראי סהדי דייקי ככל
ופיתיי וכיין שהיו נעיציס ז״כז לא היתה יכולה להשליך מלתא ימלתא והיינו דרישה דתלייא כגיף המעשה
מידה הטבעת.במהרה• כאשר כתכ להדייא רכ״א ז״ל עכ״ד -ו א ם כנדון רכ״א כך כנדון שלפנינו דלפי
שם ורי׳־־ן עדיפא שהרי כנרי; רכ״א העד הראשון איי הע״א כתוספת דברים וביאורים לגוף עמת
כחזקה אכל לא כדר לנו כיצד הית המעשה שממנו המעשה המורים לנו הכית מן השומעים גופא דעוכדא
ין שהיה כחיקהאלא שמעה שראה כך דן כדעתו שהיו הימהיס כמילאיסס למסעיהס ויוכרר לט השומעים
קדושי אונס וערק איכאלמיתלי שהוא חזקה של אהכה כשמש כחצי השמים דמה רצי! המתקדשת כהחי' וכסוף
אכל כאן העד תכי מגיר מראשית אחרית המעשה מכלישוס ריח ספק ושהעד הכי מכתיש כל זה ומשאיר
כיצר נפל שכתירף המעשה הלזה נותן יד לנו השומעים י אותנו השומעים כספר גרוע ונפסד ער שעפ״י עדות
לכוין עדותו עם הכחשת הנערה שתיו כלי ידיעתה תכי דעתינו נוטה להאמין הכחשת הנערה שהשליכת
וכאונס וכן ממת שסעיד שתלכו לסם תכף והם הכי הטבעת ישהלכה כובה אצל תשכנית י 7זאכ״ו שיראי
ערים הלכו לדרכם מכלי כל אותם סדכרים שהעיד ונפלאה נוכל לומר דהויא הכחשת גדילה
הראשון שחיכק הקידושים על לכה וכי' מיה ג'כ מלכד כעיקר קיום הקמשין דעיקר מטרין עלייהו ? שהדי
שהוא הכחשה גמורה אל הער הראשון עוד זאת בהוא כעיקר עדית העד הראשון יש כו שתי הפרשיית גדולות
סיוע גדול לנערה שאומרת שכעלותה למדרגו׳ השליכה האי שהוא מעיד שירדו נפרדים ז״מו והכי מעיר שירדו
הנובעת מידה והשפחה סקימו מעל האדן וסכיאתו נעוצים זייני וכל כי הא לא ט ע ו אינשי והוו כאחד או׳
אצלי המ״ץ כאשר באמת פן נפלי הדברים תכף כאותה אכלה חטים ואחד אמר אכלה קטנית י ח כ ׳ שהעד
שעה וכך קיכלתיסדכייס בעינן והם ממש דנרי רב״א פשטה האי אומר ששאל לה שטפשיט ידה והיא
וו״ל ואפרים קא מסתיר דכתתילס כמרמה שם תטכעת ידה ותחב לההטכעקוהנ' אומר דמון מרדו נעיצים
כאצבעה וכוי יתתכה כתיקו כזה לא היתס יבולם לא עשת תנער כי אס שלקת ירת מתתת זרועותיו
להשליכו מידה במהרה ילא העיד שנתרצתה כפירוש וחחכ לה הטבעת • דכהכחשת יאק איכא חרתי לריעיתא
כקידושין כדברי העד האחד אלא העיד שהלכה מיד האחת דהוא דכד ניכר ונשמע אם אמר לה תפשיט
עכ״ר • אן{ אכן נמי אס שלא העיד שתחכה כחזקה לי היד ואס היא פשטה ידה דהוא ענין נוגע לשני
העיד שהוא לקח ידה יתחכ לה הטכעת עב״פ החושים חוש השמע והיש הראייה וכלפי הא לא ט ע ו
ואמר וכוי ותכף הלכו א״כ התחיכ ככר מידה החזקה אינשי כ ה מ כאין מי שיוכל להכחיש טבעו של עולם
ומת שלח תוסיף כל אותם תדכרים של תעד הראשון יבפרט כאנשים הנמצאים כמאורע צר ומציק פתאומי
המירים רצינה אלא אמר הלכה לה מיד זה סי' מובהק כזה לפי דבריהם • שנית דיש נפקיתא גמלה כין עדית
שלא היה לה יכולת להשליכו מידיכעליתס כמדרגות תע״א לעדות תכי דכערית תא׳ עפ״י תוספת כיאיריו
השליכה מידה והקימו השפחה א״כ אין לך הכחשה גדולי כמעשהשהיה איתכרר לנו השומעים דהיה רצון תנעדס
מיי שהעד הכי לא דישמכחי׳כל דברי העדהא׳ כמוצאיה' כתסילהובסיףמכלישוסריח ספק שהרי שאל שתפשיט
למסעיהס שהם הכחשית כעיקר דינא כדבר דלא ט ע י ירה והיא עשתה מעשס נפלא לפשוט ירס וקיבלה
אינשי ואין אנו יכיצי׳ לטין עדותם אפיי כדרך דחיק ואתי ־משין הרי• רצון המוחלט כתחילת קכלת הקידושין
מרחיק אלא אדרבא מתוך עדותו אנו למידי! אופן לכוין יהיסיף עור לברר עדותו שגם אחר קכלת הקי׳ סגר
עדותי לסיוע ועזר הנערה מכלי ישוס רוחק וכאמור :
4
הקי' באגרופה ותיכק ידה על לכת וכין דדיה רכל
ובאופן מבורר פזה אין פוצה פת ומצפצף דהם הביאורים הנפלאים הללו מוציאים אותנו השומעים
סהדי שקרי שלא תיו ולא נבראו כמותם מכל מין ריח ספק אונס והוא הכחשה גמורה לנערה
כעולם וכל דכריסם כעריחן כחרס סנשכר וכדבר הטוענת לפנינו שהשליכה הטבעת ושעלתה מ כ ה אצל
שאכ״מ אליבא דכ״ע כי גס הרב מסר״א קובי ז״ל השכנות לא כן כערות תכי דלפי עיותו לא די דלא
כספר שני מאורות הגדולים ד׳ ע״א ע״ר דחולק על כיארהרכריס הארוכים האלה המורים רצון הנערה אלא
תשוכת הרכ כני משה שלטון סימן חייל הנזיל יודה כיה אדרבא לפי תורף עדותו טחן יד לנו השומעים לכוין
כפה מלה כנדון שלפניני שהרי כתב וי״ל דלא אסיקו דבריו עם הכחשת הנערה • רדנה מה שבאו נעיציס
ארעתייהו כיה אלא להעיד שנתרצו וימיתו שניהם י״כי אין פי ראיית הרצין מפני שהיו מירגליס תיה ג'
להמקדש עי״ש והוא רמות פי' מסרשד״ס על תן פה שנים להיות יח־ ואוכלים על שילח! אחד כאסיס ולא
תן פה ויהיה יהיה ממש דשניהם לא אסיקו אדעתייהו יתפרדו והיתה היא לכה גס כו מרוב תמימותה כי
י
כי אס לקיים הקדישי! וע״י לא שמית תכחשת כי אם אכיה כל אש יש לו נתן מרו כנודע ומפורסם • א״כ
כר״נ דהיינו בדיקות כמו שהביא רבדיו ת־כ זי ל לעיל מיה אין כאן שום אומדנא שהיו קידושין דצוים מצירה
כע״א אכל כשההכחשה היא כגוף של עדית וכהיסך כי תלינן כן כאהבה קדומה סתמיית שביניהם וכתומה
של ע מ ת הא׳ ושלא יופל להתפרש הא יראי אין לך הולכת • וא״כ לא נשאר לנו לדון כדברי תער תכי כי
תכחשה גדולה מיאת וכמ״ש תרכ דרכי נועם י״ל הכאנו אס מה שהעיד כמעשה הקידושין וכשאנו כאיס לאמוד
דבריו לעיל : , במה שהעיר כמעשה הקידושין כמצאנו כי נדרשנו
ו מ כ ל האמיר תם אני למה שראיתי להדכ םם חיי במעט מביין להכחשת הנערה שהמ תואאומר שכלתי
די״כ ע״ד שאחר שהרבה לדכר כסכחשות שוס דבור ושום מעשה קודם הקידושין תכף לירידתם
שבניונו ומכללם אותה הכחשה שמקצת העדים אמרו הוציא הנערה ידה מתתת זרועו ותאב לס הטבעת
שהבחורה לקח ידו של המקדש ומקצתם אמרו שהוא יאמר הרי את ונוי ותכף אזרו ועלו ואופן מסירת
לקח ידה ושמך להתיר עפ״י תשובת מהרימ״ט הנז״ל ־ירישין כאלו מלנד שמנחים נל דנרי הער הראשין
שיכ הדר כיה מתשובת המבייש ומרן כ״י הנז׳ דנראת י ע ו ד יאת דמסייע הרכה להכחשת ט ו
1ש פ י
:מ י ;
דס״ל דהיכא דבי! הכי וכין הכי קידושין יש כאן דלא אופן מסירת טבעת כמו יה זנע־ה שהרי
מבטלינן
כ ר ך S5rרומי סימן כ״ד
קידושו אונם או לכל הסחות ספק רצון האשה ואם מבצוילנן הערות כשביל ההכחשות ולזה ביקש הרב
נאמין לדכרי הער האי דהיא חססה ידי כרי שיחן לה ענין פיסול ה ע י לבטל הקידישק עי״ש • ואנא נפשאי
הקידושין הרי לפניני קידושין רצייים ימקיכליס מאת תמהני עליו רמאי ענק חכחש׳ נפלא' שכנדוט להכחשי'
הנערה מטוב רצונה והשלמת רעתם האס להכחשה שכאו לנדון של מרן ז״ל דכאותס ההכחשית שכנדון מרן
נפלאה כזאת ניכל להשליכה תחת אחד השיחים כתשו' ו״לשייך כהי לומר טעו כסי אינשי או שזס שמע לשק
דחוקות כגון דא לא חשכ אנוש ואין לי תה לטעון כיסויה לה שמע אכל כהפרש שבק סעדים שזה אומר
כעד הרכ 1״ל כי אם דכייןדהיה לי כנרונו עני! פיסול הוא לקח ירה יזה אומר היא לקחה ידו היא הכחשה
סעד ודכרים אתרים לסמיך תיחי־י עליסס ע״ז רצה גמירה שאין אחריס כמוס ומקודם שיגיעו להעיר
למציא עילה כל דהיא כהפחשה שלפניו כרי להחזיק לפנינו לשון הקידושין ככר הוכחשו כרכר דלא אפשר
וליפות פסקו כאסר כן דרך כל הפוסקים לכקי ורגיל דטעו אינשי כהכי כין הוא לקחה ירה להיא לקחה
כסם ועיין ככייצא לוה כדברי הרכ דרכי נועס הי״ר ירו רהוא רכר הניכר לעין כל ואם הוכחשו כזה
כי״א ח״א דע״ד ע״כ סוף אית קמ״א יריק : כשמשלימים דבריהם כעדו׳ הקידושין הרי כת של שקרני'
וצאן וראו מאת גברא דכא כה לירי השאלה גופה לפניני יפמ״ש ה׳ פ״מ יהי פרי הארץ ואין עטן הכחשה
של הרכ סם תיי י״ל ועשה עיקר מתכתשת זו להכחשות הקלית שהוכחו כתשיכת מרן ראיתם וראי
ואת הלא הואי תרכ סמ״א ת״כ סימן י״ו יעו״ש וריק קילי ורמו למנת שחור ומנה לכן רכאמת טעו כהי
היטכ ואעיקרא כנדון שלפנינו יש לנו הרכה מהרכה אינשי רשוין הן כרמיהן וכרכתכ רכינו בצלאל ומתרמ״א
ע ט נים להחשיכ כל דכרי תערים מתחילתן וער סופן הנייד לעיל וראייה לדכר שהרי מסריט״ץ כסימן כ״ט
כטלים ומבוטלים כחרס הנשכר וכרכר שאין כ״מ ואס כנרונו שתער תאי העיד שהמקדש נתן כירה ואחר
הרב כרם שלמה החשיכ הכחשה גמורה מה שהאחד אמר שהיא לקתה מידו כתב דלא הוי הכתשת מפני
העיר שהיא אמדה היין יהכ' העיד שלא אמרה כלים שמה שהעיר העד הכי לקחה מידו אינו כא להכתיש
כ״ש כנדון שלפנינו שהעד הראשון סעידשסגר הקידושין העד האי שלא נתן׳ המקדש אלא שרצה לומר שאחר
כאגרוף וחבקם על לכה יכין דדיה רהוא רכד המירה י
שנתן המקדש תיא לקתס מידו ואינו אלא ס ום דכרי
חיכוכ וריצוי ער להפליא מאלף פעמים שאומרק היין הער האי ולא הכחשת עי״ש שאני ביארתי דבריו ודוק
והעד הכי העיד שהוא תחכ הטבעת והלכו להם א״כ היטכ • ואם כדברי סרכ סס חיי מה לו למהייט״ץ
גס לרכרי סרכ כדם שלמה י״ל נד״ד מפאת יו לבד להאריך הדבור כל כך ולפרש רכרי העד הבי וכני׳
הקידושין כטלין ומביטלין ואינה צריכה אפילו רית תיפיק ליה רפיון דלדכרי כולם יש כאן קידישין א״כ
גט וכדור וכיה נשלם כ״מ שרצינו לכאר כסעיף תי שמא הכחשה כבדיקות ולרעת זו ככר מסכים
הראשון תל״ית ־ למהריט״ץ ככל התשובה שם דעידי הקירישין לד״מ
ב א נ ו אל הסעיף הכ׳ אינו צריך א־יכות רכריהס רמייא יממילא כל הכתשית שככדיקות עדותן קיימת
דכרים רסוא דין פשוט ופסקי מדן כא״הע ומה לי להאריך כ״כ לפרש יכרי הערים שלא יתנגדו
סימן מ״כ ובח״מ סימן ל״ר דפסיל מדאורייתא אליבא ו״לואס לא שהרכ מוהייט״ץ כעיצם בינתי ראה יהכתין
דכ״ע פסול לכל מין עדוין שבעולם יפאן העידי שאס לו הית פי' יה והיינו מכרשיס הוא נתן ההילה
כ׳ ערים כשרים על העד יוסף הכהן שחילל את השכת הא וראי היייא הכחשה שאין לה שוס תשובה ישום
כמלאכת דאורייתא דליית אש ביום השכת ולא נשאר פירוש ולזה פירשה הרב כמי; חימר יעלת ביאירו יפה
כ״א כ׳ דברים לכרד אותם הרק היטכ תאתר שבאו יפה • אכל בנדי; הרב סם חיי י״ל שהעד אחד אומר
שט עדים נפרדים זה מזה ובזמנים שונים כמכואר שהיא תסס ירה והכי איי שהיא תפסה ירו הכחשה גמורה
כשאלת והשני שלא התרו כו שתוא שכת רידוע מישפ ממלת טעמי קשוט• א' דלא ט ע ו אינשי כהכי והוא
הרמכ״סבפי״כמה׳ עדות רצריך להודיעו שמא שוכח תשמש • ב' דאין אתה יכול רכר הנינר לעיני
היא ונשיב על ראשון ראשון דהנה לענק שהעידו עליי דלשיןתיאתפס לפרש דבריהם שלא יוכתשו זא״ו
העדים כזמניס שונים וכל חד לכדו כבר העלי הפו׳ ירת מורה תחילת תענין כרי ליתן הקידושין ואין לו
הראשונים ואחרונים דאפילו דיה מעיד כפ״ע על פירוש אחר ואם הפרש כן הרי דכרי הער הבי
עכירה אחה ויה כפ״ע על עכירה אחרת מצטרפין המעיד דהיא תפסה ירו מנגדים דברי הער האי מן
וכראשה הוא מרן תק' כחשוכה החמיני׳ הני״ל יהררב״י הקצת אל תקצח שלח תיבל לפ־ס רבדיו ולכיינם עם
דפיס ייניציה בסימן שי״כ האריך לתת טעם נחמד דכרי העד הא׳אפילו כדרך ריחק עצים דעיקר העדית
כרכר כאומרו דכשלמא אם היינו באים להרגם או הוא מי תפס חחילה היד כדי ליתן הקידושין אי ליקה
לעונשם עפ" י עדית זו וראי בעינן שיראו המעשה כ' ואס כן נמצאי דכרי תע־יס סיחריןזא״ו וכזה אפילי
העדים כיתד אכל כיון שאין כאים אלא לפיס סרכ דרכי נועם הכיהו הגאון הדמ״ו ז״ל יודה שהדי
לה היד תערים רואים כיח־ נפסלו יכי' יטעמא כתב דאין להתיר כהכתשת סעריס כי אס היכא דהעיד
ןדסהדי מפסלי אפילו על ממין ובממון דכא א־ע הבי כפירוש להיפך מן האי ונמצא דכיונתי כאשר
לא בעינן שיראו שניהם יחד אלא אפילי זה שלח כפ י ביארנו רנדוטנו עריפת מנדון מהרשד״ס כסימן פ״ח
ואפילו פ״פימיס ואפילו אחד כהליאה יאחר כתידאס דהתם מפני רמאכרר ההכחשה שו״א שבפסח השלימה
מצטרפין הילכךלמפסלינהו נמי לח בעינן שניהם יחד הי״ג שנה וז״א נולדה קו־ס הפסח אפילי רלשניהס
הילכך נפסלו העייס ספריצים הללו לכל עריית שכתורה גדולה הוי קרי עליה הכחשה גדולה י כנדון שלפנינו
ופסולם מן התורה ולא נעו הכרזה ואין האשה צריכה שהיא הכחשהכפירישלהיפך מן הא׳ ובגופה שלעדות
גט כלל עכ״ר מתוקים מרכס ונופת צופים : עאכ״י:
ןיא^י אוסיף לתרתיכ עוד הדבור כנתינת טעם שישנפקותאגרולה שאס נאמיןלרברי והיא הג׳
מספיק דכיון דע״פ שנים עריס .אפיי זת העד הבי דהוא תפס ידה הדי לפניני
שלא
צט כ ר ך יעל רומי סימן כ״ד
העיר וכן העירו לפני שני אנשים כשדים אחרים שלא בפ״ז לכל הסחוח ככר הוחוקי כספק קריכ ליראי
ששמעו כמה דכריס רעים מענין יה ממש מפי שני לפסולים גמורים א״כ איך אני יכילים להיציא ממון
אנשים אחרים שהאחד הוא היה כמצרים והאחד פה מחזקתי יאשה מחיקת מנויה עייפי ערים שלפי המבורר
ואני לא רציחי להרנות כעדויות מהטעמים האמורים לני כבד נפסלו ע״פי הריב והיא כמר דיש הפרש
ני מה לנו לגלית כל סחים ישיב לא יהיה כידינו לגרש גמל כין כשאתה בא להוציא דבר מחיקתו עייפי הערים
לץ ו א ח ר כל הדברים הרעים המכירריס כשמלה :
שהוחזקו לפסולים לנשאאת בא להוציא הע־ים עצמם
אק ספק שטבל לימר בריש גלי רלא האלי מתיקתס ואמונתם עייפי ב' עדים ש־או העבירה יה
כייני גדילי הפיסקיס לאהיר החשיד כי אם על .שלא בפ״ו והיא ברור יותר מכיעתא בכותחה וא״נ
נדון כיה שהדי הטור כאן בא״הע סי' מ״כ יכח״המ אף הכא כנייד כיין שבאו כ׳ העדים תר' יעקב אשכנזי
סי' ל״כ פסק יי״ל אכל החשוד על העריות שרגיל עם ותרי יהירה הכהן והעידו שזה ראה אוחו כמצרים
העריות ימתייחד עמהםוקול ייצא עליי שפ־וץ כסס שותה מעלה עשן כשבת ויה ראה אוחו פה מעלה
כשר לע־ית אחר יפסיל לעדית אשה כין לסנניסה עשן כשכת רא ידאי נפסל הפריץ סיס יוסף הכהן
לכעלה כין להיציאה מכעלה ע״כ יהנה יה העד אשד ולכל עדויות שכתורה הוא פסול מן התירה יאינה
לפניני היא שעל נייצא נו נחי :המכי״ט סי' רפ״ו רכלי צריכה גט וכן הסבים מר; החביכ ת״מ סי' ל״ד הג״תט
חקירה רכה נידע עליו עדויות ונוי וגם נל כני אות ע״ת ובסו״ד כתב ולענין הלכה מאחר דכל הני
שכינתי מעידים עליו דרך כלל כי היא רע מעללים רכייתא הסכימו דאפי' מעי־יס על כ' מיני עיירות
יעסקו עס הנשים וכיין שהיא רגיל עם תעריית מצטרפין הכי נקטינן ע״כ והוא פלא רמאת־ ד מ ה
ומתייחד עמהם אע״פי שהוא כשי לעדית אתר פסול דיריה תשי׳ הדדב״ז הני' כמו שהיכירת לעיל אית מ״ה
לעיות אשה נין להכניסה כין להיציאה כמ״ש כטות״מ איך כא; כאית נ״י לא צירפי בתוך להקת הפיםקיס
סי׳ ל״ר ונייש ני פפי העדויות הוא פסול ג״נ לכל שהכית ילא תעתיק לן הטעם המספיק הליה :
תע־ויות ולכן אנו מודיעים לכל כאי עילם ני עריתי ב א נ ו אל העניין הבי נאמד שיפילי לא התרו כי
איני מתקבל כדין תירה ע״כ יהיא מכוון ממש למה שהיא שכיןשמא שינת היא ל״מ ילא מיריר
שפסק רמ״א כתשייסי' י״ב וי״לוע״פי הרבדים האלה יעל זה כבר התעוררנו בשעת ת ע מ ת יהשיבי תערים
נרי לנו שפסילים לע־ית מאחר שככר הוחיקי לחשידי! כל אתד כאנפי נפשי רהטעם שלא התרו בו יען ידוע
ואמרי׳ סיקלין על החזקה ע״כ וכן רעת הר״ע אלבילדה מכת המר הרע הזה שאני כי ימאי אהניית וכשתזרנו
ס י י ד מ ד ן האביב כא״הע סי׳ מ״כ הגהב״י אות קנ״ט ל שאיל להם ואיך יעירו על תילילשכתישמא שיכח תוא
יהיא בירי בעינה בכח״י והיא על עד שהיה שמי השיכו דכימות השמע יושב היא לתיץ יכאיתו שכת
משה רזין שכתב עליו וזיל מאתר שככר היא מפירסס ישכ כפנים כמקים סשך ולא אור מפני הריאים יהא
ומוחזק לעיני ככל כרשע ופושע וכוי ובידאי דאיש דמי ממש למ״ש מרן שם באותה סשו׳ יז״ל שמאחר שהיו
כיה א ן צריך שיעידו עתה בפניו אחר שכיר הוחזק הולמם לגנוב תתמינים מהתנור במר היה להם שהית
רלאי מחורת עדית אני פיסלים אותו רק מצד תיקחו שכת שהרי אין טוחנים חמינים אלא כשבת ע״כ והא
הרעה שכנר הותיק בת יכבד ארי״ל שמלקק ישירפין נמי דכיותא רהא העידו דכתול ישכ כחיץ ו א״כ לא
על החיקות וא״כ חי־ הדין כעדיתי של משה רזו; ישכ כפנים אם לא שבריר לי שהיה שנת ואין ספק רעל
ישלח ה׳ כמשמניי ריין ייסיה נידון עליו כי היא כטל כעין נייד היא שסיים הדמב״ס ופסקו סטיר והש״ע
מעיקרו והדיינים האלי שקיכלי עדוחו לא יפה עשו ה״ל כללי של ־כר כל עבירה שהדברים נראים לערים
.יעתירין ליתן את היין ע״כ: שיה יודע שהוא רשע ועבר כי־ין אע״פי שלא התרי
והואיל יאתא לידן לא אוכל להתעלם על מה בו הדי יה פשיל יאיני לוקה ע״כ מראה לה־ייא רעל
שהרכ כנ״הג שם לעיל אות צ״ג הכיח אמדן דעת הפרים שאימ־יס בפניני שכך נראה להם
תשי׳ זאת כמה שהניא מהר״מ אלביליה כאותה תשו׳ נניריר סממנן ואין אני מינרסיס ל־משולתקור הרבה
מהמרדכי יכתכ הרכ דכיקש אתריה ולא מצאת לח כגטין איך יכמה נראה לתם נך יהא יידן עדיפא ד נ נ י
ולא כסנת־רין ע״ש יאתרי המחי״ר לא דק־ק •פה העדים שלפנינו לפי תייף ע־יתן ילפי התקייית ש עשיני
שהרי כתיב כיזיתה תשיכת יי״ל יכן' כתוכ כמרדכי ז״ל להם הוברר גס לני גס להם שהיה יידע שהיא ש־ת
בתהיא מעשת שזכרנו לעיל ע״כ יקאי מתרמ״א על יעוד שבכי העיד עליו העד הב׳ ביחיד הא׳כמכיילעיל
דכריי לעיל כעור נ׳ דפים יי״ל מצאתי עיזר יסומך בגופא דעוכדא וכענין זה ככ־ היא חשוד בפי כ״ע
להרייא כהגהות המרדכי דקי' על מעשת שהובא שם מאו השנים יוה לי ח' ח־שיש שע״י שבשביל ששכר בית
דימה קצת לזה יי״ל יאפי׳ אם נתקיים תשטר כחיתמיי כשכונה אחת עמה יסוא נתחייב לפרוע השנירית
יכי' עי״ש ועל לשין הג״המ סליה הוא שימז יכאמת לבעל החצר יהוא יהו־י יע״י שבאי לדין לפני נתברר
הריאה יראה דשםכקי' איתנסי כל הדכרי׳ הללו שהביא לי נמה מעירים רעים ימרים עם האשה היאת
מהר״מ אלכילדה י״ל אית כאית וריק היטב וכן הוא ולהיות ני אין ניחנו כידינו מיום שדני אלי הסודיטיש
הסכמת הרב זקן אהרן כסי׳ כ'וכסי׳ ד׳ כאורך וברוחב כנודע ומפורסם וע״ו עשיתי אזן שלמעלה נאלו
והנה כסי׳ כ׳ ד״ד ע״כ כתי :וי״ל א״כ עלה בידנו אינה שימעת ענ״פ יא׳ת עשיתי שזניתי את כעל
שמי שלוא תשיר שבא על הערות פסול לעדו' וזה העד החצ־ בטענתי מפחת היתור המר השר נתוודע לי
נהי שלא יהיה הנאמר עליו ע מ ת להיותו עבריין מ״מ וגיריתי שיצאו משם בתוך יו״ד ימים על דרך פיזור
לעשותו חשוד ליכא מאן רפליג ובסי׳ ד' אתר שהאריך לרשעים ונכתב כס׳ המעב״י כדרכי לעשית בבל דבר
הרחיכ מה ר״ל השיר ימה ר״ל מיחיק סייס וכתב שיבא לידי נמצא שזה שמינה ת־שיס כבד היתיק קול
יז״ל ומעתה חכנא לריננארמי שהיחיק כעיכר עכירו׳ היחיד כ":ר ועכשייי איתתיק איסורא דלקחו כית אחר
אפיי אין ערים וראייה וטענה הוי רשע נמוי ופקול •לעולם קשור אח־ית ככלב והוא קלח דלת פסיק ככל
לעדית
כ ר ך י ש י ת מ י סימן כ י ד
דאחיייהי לשוב חפשתי כסי' יי מלאני דקצ״ב
:
לעדות שאם חוקה זאת יש לה נ ח לחיינו מיתה וכי'
שכתכ וז״ל כלל יי נקוט .כירך כל ע״כ ומצאתי כ״ש וק״ו כן בני של ק״ו שילקה על חיקה כזו ושיקרא
מקים שהרב מהייק״א פיסק י ק ככ״ידעחי לפיסוק לכל רשע יכו' ולח שייך הכא לא קלא ולא ריננא רקלא אלא
המקומית וכי' אכל כשלא פסק בכיי הילכת ?לא כסי רינס דקלקלהמפני שתיכפלי כיה הצרוח ע״כ :
הקצי יעתי שלא יחיייכ חיתי פ י ק י׳לא כאימת ן א ע י ' מהר״א קאפשלי שש המכקש יכית העד
ה מ ע י ב לכי כי הס' ההיא מ וסי נוי'ו ע"פ הרמכ״ס תליה לא סלק על עיקר הרין כי אס כאומרו
ונו׳ עי״ש ועם שיש לציי ע י פ׳ ש ׳.גוי • עכ״י יי״ל הראה מעניית כי כנדון היה ויה לך הרית שללו
ליין,יה שלפנינו לפיס ייהניא א ן לוי נו.גס נכין ייתד היה נן)יראה השיר נרלעיל( למה לא הקשיניני כנל
מיה : זאת לא לנו ארוני לא לנו ימיה אני ריאה ני דבריהם
א י ך שיהיה אתי ינאכ־י כשי׳ ש י חצי השמיס הכל מעשה תעתועים ילמען השיג מבוקשם להתיר
ידעת מין כס׳ הקצי חלוק כעיקר יין ות הנערה מאיסורה עשו הדבר הוהיהשיתו על הער
מאן ספ ן ומין יקיע לעשות עיק־ מיי; אשיי אשי עלילות דכרים ע״כ וסיף כל סיף העיר עליו מהר״א
לפניני אפיי שנ־ון שלפנינו היא עני; י ע ו מ י שאל־ קאפסלי שעשה תשיכה אריכה כיעש״כ לא כן כנדון
היה נ־ון יה לפני מין ז'ל היה מ ו צ י א י מ־ין חשיי שלפנינו דכבר היא מוכתב בפנקס כית דיננו מזה ומן
ומכניסו כיין מיחיק ליע מעגלים ליין חיתי כאש רכ להרחיק הביעיר מן הדומה לו ופיזור לרשעים
וכמיס מ־ינא ־גמ' סוקלין על החירות ונו׳ לעילס לכל וכנז״ל וגס סחר כל עמל יעורח רקח קרח כיתהחרת
אפייא אנחנו כיוי ית־ס כיה ולפיט איש כ ע י יי; כשכונה אשא וכמרדו עומד כאשר העיד הער השני
יחירי כמיני היוס כעיניתי איננת יוכל לסמיך שעדין שיכניס אתם נתיך טומאיתם יכאיפן כיה גם
על פיט ות ולתלק כין הנושאיס כלי משען ומשענה הרב מהריא קיפשלי החולק יענה אמן ככל כחי יכן
וע״כ יציתי לשוטט כספיי תפיסקיס אשי נית ישראל אני רואת כתשו׳ מהר״י תן י״ל הובאת חשי׳ כחשו'
נכין עליהם ומצאתי תון לי כתשי׳ מהיש־״ם חא״הע מרן היסטת סי׳ יו״ד שהוא נשאל על נ־ון נופית של
סי׳ ן׳ ר כ י חשוכ לקכל אלפי שממנו יצא לחמה של היקן אהרן החילק עליו וכתב על אכשליס-סעד וי״ל
תורה לפסול החשיי היה שכניון שלפנינו ואפילו מין ואס נפרש תשיר על העריות רגיל עם העריות
הק׳ יטנת אמן כנל נתו ונכיא יכייו כצייתן פי כמעט ומתייהד עמהם וקיל יוצא עליו שפרוץ בהם וכמו
י
הס רע ת שיטת לניון שלפנינו שניונו סיה שהעידו שכתב הטור והרכה מן המפרשים נראה שאבשלום
כחסיון לי ילא מליו לכו להתיר מטעם יייס שאינ; סער כיון שלא סיסיק שרגיל עם העריות וכוי עי״ש
מוכיתות לא הרין י י י ס ע״י כתכ וי״ל אכל כאשי ראיתי נמצא שכמחלקותן עם הרכ זקן אה־ן דכי סרכי! תלתא
מקום לסמוך עליו כגון שיש טעם או טעמים אחייס הוא מחלוקח כמציאות מה שאינו כניון שלפנינו וכן
כנייר אי פסקתי להתיי כלי שים פקפוק יכו' וסטעמים נראה להרייא מחשי' מרן הישניח סי׳ כ' ד״ד ע״א וי״ל
סמלטרפיס אשר ראוי לסמיך עליהם הם אלו א ' ו ה ו א יכערית שהיס רודף אסר אשת איש איןלפיסלי אפיי
עיקר גדול פיסול העד מישקו יש״ו אשר העידו עליו לדברי המפר' דסשיד על העייית רפי ז״כ שהוא רגיל
סייתי רונע ינרכע יאע״ג רנד' דאיכא פיסקיס וגס כעריית ומתייחד עמסם ושנו שימעניה יאפילו
מוכסקים דלרעקם סשו־ על סעריית כשר לערות לרכרי הפוסקים כרנ ששת רפסיל וגם לגירסים דמורס
אשה לעיולת ואס נתפוס פי׳ ר״ס אפיי כא עלהערוה דכ נחמן רפסיל לעיית אפי׳ לעיולא הכא שאני שלא
ממש מ״מ כיון שלדעת הרי״ף וסרמכ״ם יהרא״ש נשמע עליו כ״א פעם זו כלבד ואף גם יאח לא נשמע
וכנו הטור י״ל פסול כין לאפיקיה כין לעייליה וגס אלא עייפי האשה עכ״ר והוא מכוון אל כל האמור
חתיס' אשר מימיסס אנו שיתין סכרי הכי גם הרכ כרכרי הסילקיס על נדון הרב זקן אהרן דנדונס שאני
המגיה י״ל שהוא אחרון כתכ יזיל דין פסילי ע מ ת דלא היחוק לא כן כנדון שלפנינו וכאמיר ומכו־ר :
מן התורה פשוט ומפואר כפ׳ י״כ שהפסולים אינם ן ן י א נכחד שענין יה לאו כ״ע מידים כו רצוני
כשריס לערות אשה לא לעייולא ולא לאפוקא והיה שיהא נפסל לערות כחשיה ואפי' חמידית
ראוי לסמוך עליהם אפי׳ כשהיו הקידושין כמאמי כמבואר ככ״י כא״הע סימן מ״כ ונס״מ סימן ל״ד
כהלכתו • כ״ש השתא כנדון זס שפסלתי קלקלתי וככנ״סג כאן ושם וגם מחשו' ואת דסלקינן מינה
ותקנת הכסורה היאת ניאה מ״ש הרא״ש י״ל כלל ל״ס משמע כן שהרי כההיא קאמר אפילו לפי רכרי
יי״ל תתילת דירים נ״ל כי עקוכ יעקכ אותו יעקכ המפרשים כלומר וליה לא ס״ל וכן הוא האמת דמרן
הרעמאדלעשית להוציא קול על כת ישראל שנתקדשה השמיט דין זה מהשחי שולחנית א״הע יח״המ ומורם
ולא היכיר עריה וראוי להענישו על כפה פן ירכו רוקא הוא שהעלם על השלחן הטהור כיע״ש ולדעתי
המתפרצים לזלול ככנות ישראל ולהישיכן עגינות הניכר ט ע ם מר! שהשמיטרין זה מסי הקצר אינו אלא מפני מה
לכל כאומרנא רמוכח שאינו אומר אמת כי ככר נהגו. שהדר היה ככד״ה כרעת הדמב״ם וצירפו לחילק לדעת
וכוי ער ואינו רכר מצוי שאדם נככד והאשה נככדת המפרשים וכיון רס' הקצר הוא עשיי לאיצות המערכ
יעשו כמחשך מעשיהם וכי' עד ואפי' היה מכיא ערים רפסקי כדעת הר״מ ע"ו השמיטו ולא ראיתי עדין לפי
תיה צריך לדקדק אחריהם ככל מיני ר״וח וג״כ שיהיו מרוצת למורי בענין זה מי שנתעורר לתת טעם למה
אנשים שלא יצאו עליסס שם רע להתייס לעיית אשה השמיט מרן דין זה מפי הקצר מאחר דתרי״ף והרא״ש
ומכל אלו הרכריס נראה שאין ממש כדיריי עכ״ל וכני הטור והתיש׳ אשר מימיהם אני שותים הם הס
הרא״ש ו״ל ואם כן גם אנסנו נאמר שהגע עצמך ראשוני המפ־שים ראפי׳ כחשוד וסכו שומעניה פסול
רננדון אחר היה ראוי להתמיד קצת ולא לפסול ה ע י לעדית אשס בין לאפוקי כין לעייליה אם לא רכיון
יאפי' שלא היתה נמשנת החומרא אלא מצד איזה ריאה עיני יהרמכ״ם חלוק עליהם השמיטו מס׳
פוסקים יחידים מ״מ כנדון דיר; הזה הסברה תיא הקצר העשוי לארצית המערנ רהרמב״ם הוא מאריה
כה*פך
כ ר ך של רומי סימן כ״ד
ריח גט וכל מעשה הקידושין היו מעשה קוף בעלמא פהיפך שאפי'היו פיסלים ה ע י הפוסקים היחידים
ביה תל״ית עלה בי־יני גת הסעיף הב׳ מליבן ומזורו היה ראוי לסמיך עליהם כיון שיסיר מעשה הקירישין
כלי שים פקפיק הל״יח : רעוע אפי׳ לפי עיייית שנקכלו יעי״ש שהאריך עוד:
ה ס ע י ף ג׳ ככיט־ל ע־ית הב׳ ימנאן מידעה 1א ל יאשימני הקירא החביב הס הכבדתי את לכו
רכה לאוריי־א שכל עצמי של סעיף כהעתקת לשין אריך כית כי כאמת יכיתי
יה איט כא אלא כ־י להיציא מלכ החיששין לעד אחד בקופתי יממני ישועתי כיי! עסק בישידמובטחני
ולהצריכת גט משפח להודית לכל כחי עילם שגם כקירא דאחרי לומ־י תשי׳ מהרשד״ם הלזה ו י ד ק ־ ק
באותיותיה הה ו־אי יקרא כקיל ג־יל כי נדון ד י ד ן
מפאת יה :דק ריק החעלה ע ־ להפליה ואפי׳ החוששין
האלו בנ־ין שלפניני עונים ייזימייס ה ת ר ה ת ר עריפא כאלף אלפי ייות ייאיי לסמיך על הפיסקים
כלי שים גט ושום פקפוק: הרבים ונכבדים םסכרי לפסול נחשיד יסלו שומעניה
נכיא דעת החיששין למקומיתם רא'צ5וגה שאם מוהיבי״ס קרא ע ל נ־וני עיית הקדישי; רעוע
כארשות״ס • ה א ׳ אדם הוא הסמ״ג מפני שיש מי שהעיד שלא אחר לי יהיה נ״ל להחמיר
ר מטעם דירים שאינן מיכיחי'ליי הויק ידים ומפני ר ע ו ע
הכיא דבייורכ־ט הטי י״ל • כ ׳ ח ר א ״ ס י ל הביאו
הסמ״ג שם וכתכ יכן פסק איא״ם • ג׳ א־ם גדול
׳
יה תקע אהלי יית; כמקום נאמן לסמיך לרעת הפיסקי׳
אחד שהביא הרא״ס כמו שהביא דכריי סגסמ״יי • סג־ילים הפיסלים בחשיר :
'1ה׳ 1׳ שלשה המה מטיכי הלא המה חכמי מה נענה על נ־ונט התשיך יאית ביה אק
טיליטולה הובא תשובתם כתשי' מהר״י ן׳ ה־א״ש ייעותות לחלפים ולרבבות שמלבר ההפרש
ה"5מ סי׳ ס'כ שהיא החשי׳ נג־ ה־' חיים הארוך שהיה בעיק־ ה מ ־ ז מ ר הקייישין כין ה ע י האי להער
שהיסה ביד מרן ב״י א״הע סי׳ מ״כ וכתבו על יביט הבי שהעד הא׳ ג׳ פעמים טעה בלש ן הק־ושי; יתיםר
חיים הידרוך יי'ל כתב על ר״מ מקיצי לית רחש לקמחיה כטבעת זאת יפעס התת תיכא לו דלה מ ע ט הס
ע״י לכ־ היה ראיי וכי׳ וגס ־ביני יעקב כני של רביט הפיסקים הפיסליס מטעם זה • ועיין יד אהי־ן א״הע
הגדול הרא״ש הסכים לכעל הםמ״ג ליה שהמקדש סי כיי הג״הט אית י' יעיין כתשי׳ שפח אמח טירני
כעת אחד חיששין לקרישיו ועוד כי ראייתי חיקה קיבץ קטן כאורך כפרק האשה בי לא היהה כיה
וכריאה מרקח׳ מאי הוי עלה וכו׳ וכן אני מייין קדשה :ו א ג י לח רציתי ליכנס כפ־ט זה כי הפנאי
בכאן שבע״יי צריכה גט ע״כ יהרכ ערוך השלחן א' ה ע משכים לטייל ארוכית יקצרית ככל איני
אית מ״כ כנר׳ שהיתה תשו׳ ואת ככ״י כידו שאני ריאה המסתעף כנדין שלפ-יני בי עול רבנית יה הוא עול
אות מעתיק ממנו דכריס ככת• • ;:ץ' דעת מוהרי״קוו
כריל וצא כדרך הפלגא ומלבי חיתם תהכתשית
שירש ק א לפי מס שהכין נרכריו הרכ עה״ש שם המבוררות שבין ה ע -הא׳ להעי הב׳ ומלבד יה ג״כ
ממה שלא תתיר כי אם בסבלינית ולא כק־ושין וכן ההכחשה הג־ילה והנפלאה אש־ רטנו עליה שכל
המשיך גם כ! לסברת מיתרי קירקוס י״ל מוהר״י הפיסקיס מסכימים בה להחשיב העדית כטלה אפיי
תנראלי י״ל סימן א' רף ס״י ע מ ו י א' עיין שם • בדימ הקל כ׳ היא בגיפא של עדית הקדישין וגיף
יי"' • ט׳ המרדכי י״ל ה י ב
ח' והסכימה רעתו ליה המעשה יכאשר ההרכני לעיל מלב־ כל יה בי העד
משם ספר תתכמה הכיא דכריו הרב ע״הש שם שסייס המכוער הלוה כבי נפשל מדאורייתא כעדית כ׳
וכתכ ולא היה כח כיד המתירין להיציאה כלא גט • אנשים כש־ים כיזיליל שכת ומלאנה דאורייתא ולא
"t'Vמהר״מ מסאדוכה סימן ל״כ • י ״ א מותר״י הוצרכני לחת־ אחר פיט תשוד על העריות ומתייתד
ז סי׳ י״א • י״ב מהרש״ך ח כ סי׳קכ״ת וכתב מ י נ
עמסס כ א להחייק נ־ין שלפנינו ככל חיייקי סופר
רמעילם לא כא מעשה לידי כמקדש כעד אחד ואם ולסתום פי כל המקטרגים שיוכלו לצאת להחזיק הנערה
היה בא לירי הייתי חישש להחמיר • י״ג מוהרח״ש בחזקת מקודשת אי להצ־יפה גט מספק עייפי אייה עילה
סי' י״ג יי״ט• י״דמוסר״י הליי בתשי׳ כ״י הביא דבריו אי סיבה וסברת חייה פיסקים כי לא איפרק כי כותלי
א
הכנ״הג סי׳ מ״ב הגהב״י אית י" ט"ו הרב צבי כית המדרש מלאים ויו ולא סגי דלא ימצא אייה פוסקים
בתשו׳ סימן קט״ו וי״ל אלא דחיינן לקצת רבותינו יתירים ותיששיס כפרט מהפרטים • על כן על כל דברי
האשכנייס רחשי לסי הסמ״ג כשם הראיס ע''כ וכלומר האגרת היאת הוא שנטפלנו להעלות כספר וכדיו
דגם היא חישש יכתכ ראם נראה ממוהר״ם מפאדובס גם פרט דין החשוד אשר מפי מהרשד״ס גופיה ככר
סי׳^לי׳ו דמיקל סיינו כצירוף טעם אתר רסיס שם ע״כ י אתה שומע תרהי האחתדספוסקיס הגדולים והרכים
ט״ן רביני כריך י״ל הוכא כתשו׳ ריא״ז הכיאו אשר כית ישראל נכין עליהם סברי לפסול התשו־
מיהרימ״ט י״ל חא״ה שי׳ מ׳׳ג שראה תשי' ריא״י שכתב לעדית אשה כ י ; לאפיקא כין לעיילא וצירף עמתס
דרכינו ברוך פסק דחיששין ׳טו״ב הרב עצמית יוסף גם רעת הרמכ״ם מאריה דאתרין נגד מת שתעלה
כחי׳ לקידושין דק״א ע״א יע״ר ה״ד הכנ״הג שם דגם מרן זיל בברייה זאת שנית דקול שופר שומעת נפש
היא מן המתמירין אס לא דאיכא ייעיתא אחריתיוהר׳ הקורא מפי מתישד״ס שאפי׳ היו הפיסקים הפוסלים
כנ״הג תמה עליווי״ל וחיני מודה לו כיה ראם איתס כתשיר מועטים ויהירים היה ראוי לסמוך עליהם
ייעיתא אחריתי יאיי לתיש לה בפ״ע להתמיד מה. בנרוטת חשכיס צלמות ולא סדירים כאלו ובסרט
צירך לחששת ע״א וכי׳ע״ש • ח״י ואלי הרכ י״ל כראותו מ״ש הרב אשרות הפשגה ד״ן ע״כ לפסיל
גופיה כתשו' הובחה פעיות כיעקכ סי׳ י״י כתב וז״ל ראירייתא מי שמגלח זקנו כתער כאשר יגלת היוםף
מ״מ יש לתיש למאן רמתמיר אפי׳ כמ״ק כעד אתד הער אשי לפנינו הא ודאי אתר כל אלה הדכרים
והוא י״ל כקש ייעותא אחריתי רהות הכחשת בדבר תטח נפש הקורא כלומיו יכיים ככתבן ובקול גדול
כדי שלא לחוש עי״ש וכתשו' כעי תיי א״הע סי׳ ט״ו ולא יסף יאמר ה ו ת ר ה ר ח ל כת אכרהס משולם
רכ״ר ע״כ כתבי ג״כ וי״ל וכבר כתבתי כתשו' הא׳ ואינה לרינת גט יאפי׳ הותרה
ומעולם
כ ר ך ? Stרומי סימן ה ד
מקרש • כ ״ כ הריא״ז הביא דבריו הש״הגיכ״ג הש״הנ רמעילם לא סמכתי לתתיר קידושין שנעשו כע״א אס
עצמי • כ ״ ך רבינו ידיחם נתיכ כ״כ .ח״כ וסיים רכן לא שיש ייעיתית אחרית ע״כ ודוק או מהו ריעיתית
כתב • כ ״ ה הרמייה • ב ״ ן וססמ״ק הניאו מכ״י ולא ריעיתא דנראח מחמיר ייתר ועיין שם כסיף
י״ל • כ ״ ן רבעי האיי נאי! י כ ״ ח ירכינו גרשיס התשו' שכתיב דאילולי ט ע ם קידושי תרמית של אבית היה
מאור הגול׳ ה״רמהר״מ אלשקא׳ סי׳צ״ט־כ״ט מהר״מ מקל כיין שיש לו סמיכות מדוב הפוסקים ובכללם הרי
אלהשקר גופיה • ל׳ האשב״ןנת״א שימן ע׳ וסימן כ״י י *ל שלא חשש לקידושי ע״א עי״ש י י״ט מיהר״מ
ק״ל וכח״ג סימן פייר ) .עיין יר אהרן כהגהנ״י אות אמארילייאו י״ל תוכאו דכ־יו כתשו׳ ר׳ אכהו הר׳ כרם
מ״כ מה שאמה ע״ז והוא פליאה נשגבה ואין לנו לומר שלמת סי׳כ״ה שסכיא סא רמסרימ״ט כשס ריא״ז הנז׳
אלא סמי ארא מקמי תיתי ולא מכיר לחולק נ״א וסיים וכתב וזיל וא״כ מאחר דרכים ונכבדים סיבריס
ססמ״ג ולאהסמ״ק ומי יורע אס נפלו טעיוא רהרכה כן תלא תמס ר״ת ירכינו כרוך שתביא ריא״ז וסמ״ג
הורקו תשובות הללו מכלי אל כלי כאשר תראה עור ירא״ם שהכיא המרדני • כ ' והרב ת״תי • כ״א יהיכ
סמוך וניאה( • ל״א הרשכ״ש בנו בסימן י״ד ובסימן המפה וזיל ומעתת מאן ספק ימאן רקיע ל ע מ ת
שציית וכתשובה כ״י אשר כידי שבסס הרבה תשובות מעשה שלא להצריכה גט ע״כ י כ״כ הרב מהר״א
אשר לא נדפסי יהיו כיד תרב כנ״תג כמ״ש כמקום ישראל ו'ל כס׳ אמרית טהורות סי׳ מ״כ י כ״ג גאון
אחר ושש תכיא תשיכת הרכ מר אכיו אותה דת״א םיי עוזנו מוה״ר מוהריט״א זיל הובאו דבריו כתשי' ס־כ
ע ׳ כדמותה יסיים וכה :וז״ל והיא מספקת לשאלתך בירך משה גאלאנטי דקכ״ט ע״א והיא ליו נ־פשה
וכי׳ מצר התשובה מצוה להעתיקה פה כיין שחינה בס סב קרוי יום טוב םיי ט׳ כהך עניינא ממש אם
כרפיס וז״ל ושאר טענות שיאו כמכתכך יש בהם חוששין לקמשיו כע״א וכתכ הכלל גופיס שמסר לנו
משא ומתן אס מפני תמת הרבה שנתן לס כו קידושין כס׳ שמתת יו״ט סי׳ ע י ס דכאיסור ערוה ישלתוש לכל
שהיה רבד מיעט שהית פת הכאה נפסנין או בעני! החומרית אפי׳ נגר מרן ו״ל עיש״כ י כ״ד ות־כ ערוך
ריהי תיששין שמא שיה פריטה כמדי ולענין טענת השלחן שם אחר שהביא איתה שהבאנו לעיל כשמו
תשנרית אינת נלוס רשנור נל שלו תגיע לשכרותו של סברס סחיששין סיים וכתב ומי יקל ראשו נגד הני
לוט נל מס שעשס עשיי • ולענין אינם שינה אינו כלום רכוואתא כאיסור עריה יהכיא סך שכתכ מיה״ר
שהישן אינו מיבר ואי ניס ולא ניס תיר ולא תיר מעשיו מוסריט״א כס׳ שמחת יו״ט ושורש קכלה זו הלא היא
קיימין • אבל מחמת שלא סיו שס אלא משוס נתבטלה נחוכה־כ״ה כשי משאת משה ח״א חא״ה סי׳ ה׳ דברי׳
הקידושין ואין כדבר בית מיתוש עכ״ד כחשוכס כ״י כהויייתן עיין עליהם י נ מ צ א ררעת סמחמירים
הנז״לולענין שכרות עייןכנדפס סימן תקפיא רקט״ו פיםקי' יכני' שנחשוב כודאי הם חמשס יעשריס
ע״כ • הרי אכ וכן שראו את החדש כ־כיים נרורים לא כין המקילקולא כין סמחמירין רעתר״ת יהמדרכי
כשמלה ־ ל״כ הרא״ש • ל״ג רכינו הטיר כני ־ דכמחלוקת קו־ שניי מת רעחס נוטה אם להקל או
ל״ך מין ככ״י וכספר הקצר ל ״ ה רבינוחייס הארוך להתמיד כיעויין כאתרונים כי איני יכיל לתאריך:
ל ״ ו ל י ז ל ״ ח ג ׳ מרבני שיכילייא שהסכימו עמו ז א ת תיא התימה בדיל העומ־ת לפנינו יכעזר
כאשד העיד המעתיק כסוף אותת תשובה יזהו ממש משרי נחני נעלת ונבקיענה ינשליך עליה
מת ש אני המיה להרכ עדיך השלת! שהיתה כירותשוכה שכעה סוללות כדי להוציא דין שלפנינו כהיר כשתקים
זאת איך לא הרגיש מת שעשו תכמי טוליטילת לרכי' י
כי איןלעניןזת התות יייע ת בנייד כשום איפן ואל
יעקב כ״סט למסכים לסי הסמ״ג אחרי דאנו רואים יאשימוני הקוראים כתבי ואת אס הסוללת הדאשונס
דעתיככלסר׳ טוריםדכסתם ואחר כך מחליקת הלכה סיא כאת כקול מיס רבים מתנפת תתריםין ואבני
נסתם ואין פוצה פה ומצפצף כיה ואיך לא תרגיש בליסטראות שבאמת מקרא ־אתרי רכים להטית כמקום
מיה •וגס איךלאראת שככל איחה תשובה יש לעמוד חזקת פנויה כאשר היא כאמת עני! הקי־ושין שורף
עליה ע״כ פסיעה ופשיעח חיץ ממה שתביא מדן כלייתי ולבי וכלאתי כלכל ולא אוכל:
הקדיש כ״י ממנה שכזה ריקא האמת חתם יאק ספק ה ס ו ל ל ה הראשונה כבכיר רכיתי ! נעמיד
דתד׳ חיים הארוך לא צירף פ־טיס אלו כפסק דינו כ״א לענין! א׳ רכמשה גאון כשעייצ־ק
לסניף כעלמא וראייה שתוא תק־וש כשגזרו עליי ר״ט ע״א יעיב דהמקיש כע״א הלנתא היא דלית
הנידייים לא התנגד חייו כאשר העיר המעתיק וכאשר למיחשלהנס כלל• כ ׳ נ ״ ה ג יג׳הרי״ף •ל׳ הרמכ״ם
יפה כיין כשיקול רעתי הרב עיית כיעקב סימן י״ח ו״ל• ה׳הראכ״י רלאפליג עלית • ן׳ הרשב״השהביא
שבאמת כ! היה כי כתימו הלך צ־יק שלא להחזיק מרן הב״י וכת :מי סני כ״הג והרי״ףיהר״מ •יכל הגאוני'
כמתלוקת אלא דשיכ הרב דכי יצחק כן ואקא ורבני וכל סאח־וניס שאחה מחמיר על עצמך ייתר מאלו ע״כ
שיכילייא הסכימו לכטל סקירושיןכרננ׳הרכ חייםהארוך א״כ נקיט לשו; הזהב שכתב כל הנהונים לא פחות
מהטעמים הנכינים ימכללם הארהמק־ש כע״אדכל משלש • 1׳ ח׳ ט׳ ובל סאח־ונים ע ו י שלש • י ר ד
סראשינים מתו לה אמיחא דבר פלא ולח ידעתי מהיכן י״א י״ב י״ג מיהי״ה כ״כ כאשובא מימוניות
נול־ להם יאת הסברה כטיליטילת לא ימן בכיר אתר סלבית אישית סימן כ' והיכהת כתשובת ס־שב״א סי'
מלכו׳תיא״ש ובניו שכולם תיראיס בניין דאין תוששק תתנ״ו • י ״ ר רכינו שמתי־ • ט״ן וראכי״ה הביא
לער אחד ט״ל שהדי מהר'י ן׳ ה־איש בחשיבההג״מ רכריהס הגמ״י פייר מהלכות אישית • ט״ן ההג״ת
שיחן פ׳ הביא ריש החשובה מ־ן כ״י סיף סימן לרב שם י טי״כ הריטב״א כאי׳ לקי־ישין דסיס ע״כ יז״ל
ומקר״מ אלאשקאד סימן י״ו והרב זקן אתי; די'ג ע״כ אין חיששין לע א ־׳ניירת הכתיב הוח ־כאישור ע מ ה
הביא משם פסקי אחיי • מ׳ רבינו יחיאל שהביא א י נ ו פחית משנים ע ' כ י ח ״ י הרב כעל העיטור •
דעת הראייש עדים שנמצא אחד מתן ק־וב או• פסיל ׳״ Qירכינו חיקיה הביאם הרחיים כמים עמוקים סי'
רעדות! כטלה ל״ש כשעת הגדה ל״ש בשעת ראייה ל׳ • כ׳ הראם י״ל שם • כ ״ א האגודה פרק האיש
צ״ש
קא כרך .יעל רומי סימן כ״ד
הרי״ף כדרכי י מ ״ט הרמב״ן שכל תלמידי הרשכ״א ל'ש שלא כאו כאחר עדותן כטלה וכתכ דכדאי'הרמייה
והראייה והריטכ״א הם־ שיחים מימיי וכל חיבוריהם לסמוך עליו להתידאת האשה כלא גט כיון דהיה קרוכ
תירה דיליה היא כאשר ביארתי יפה יפה כק״הק איי וכו׳ ע״כ עיש״כ ותיפוק ליה דיש לחוש לעד אחר אס
הים העולה היום על מוכח הדפיס וכן יכתכ כשמו לא שגס יכינו יחיאל ורכינו יהודה כני הרא״שלאחיישי
הרכ תימת ישיים סי׳קס״י• נ'הרב משפטי שמואל מ ״ א וכן הוא רעת סכי חכמים ר״י ן' עכתס ור״י
סי׳ פ״ג כתב כשם הר׳ נכריאל ן' אליה ה״ד הכנ״הג אירס כינה סעליהם כתכ מתד״י כן תרא״ש תשובתי
דנן משיט המנהג ככל כתי דינים שראינו וששמענו להתייקפסקיהס כהיתר אותה האשה וא״כ מאי; ולאין
שמעם דאין חיששין לקדישי עד אחד • נ״א מהר״מ ראו להחמיר חכמי טוליניולה • ועלהכל רמרן כתשיכת
אלשיך סי׳ ק״ר י נ ״ ב הרדכ״ו כישנות סי׳ נייר כתכ אכקתרוכל דקכ״י ע״כ כתי :יז״ל הטענה הגי שמאחר
יז״ל ועיקר טעם נקט דתמקדש כע״א לאו כלום היא • שכל בני ספרד יכני אשכנז סימכין על הרא״ש ובפרט
נ״ג נ״ד נ״ה נ״ו נ״ז נ״ח נ״ט מיהריכ״ל כאישור והיחד אחרי דברו לא ישיי אין ביד שים אדם
ומהרשר״ם וכנימן ואכ ומהר״א קאפסליומהר״יאדרכי לעשות שוס מעשה נגד סכיתי עכ״ד וכ״כ דורו סל
ומהר״א די כיטין ומשפט צדק ה״ד הרב כנ״הג א״הע מרן י״ל כתשיכות מרן הישנות דף מ״ו ע״כ וכ״כ
סי/מ״נ הגהכ״י אית י״איס' ס״א מיהר״י ח״ן ימהד״א רנינו בצלאל ריש סימן ר״כעי״ש ודברי מרן אלו ודברי
נחמיאש כתשו׳ מרן',הישנות י "5כ סייג ארכ וקן סרבנים ס:ז׳ קוראים בגרון דאשילו לקולא קבלו נני
אהרן סי׳ כ׳ והרכ חוט השני סי' • '1ס״ך ימהרימ״ט ספרר סברת הרא״ש וכפרט כטולוטילת ראתדיה דמי
חייג םיי מ״ג כתכ ראם האחד ראה תטנעת יהכ׳ לא הוא ועכשיו שיצאו 12ר תשובי׳ הי״י ן' סרא״שראסשם
ראה ותו״ל מקדש כע״א דאי! תיששין לקידושיו ועיין מפני כסי׳ נ״ב שגם תכמיטיליטולה קבלי דעת הרא״ש
כ
ו " י " ־ ס ה מוהר״מ אלכילדה ש כ ט
לי שכל ספרר קכלו רעתו ועם שהוא נ נו ז״ל לא נחס
כ ס י מ ע י ד
כתשי׳ כת״י אשר כירי היא אשר היתה כיד הכנ״הג רעתו בזה יבא עליהם כטענות מספיקות ככר מוכת
וכנז״ל כתכ וי״ל וא״כ כאנו למחלוקת כל הפיסקייעם שלא נתקבלו רכריו ממה שהעיד מרן כתשוכה הנז'
הסמ״ג רהס י״ל הושוו רהמקדש כע״א אין חוששי! על כל ספיר וא״כ מה כתם יפה של תכמי טוליטולה
ז < :ע מ י דע
כ
לקידושיו ואפי' שניהם מורים ע " ס״ו המכי״ט ח״א " • כלל? של מ
נפסיק ילא כהיא״ש י-יו ו
סי׳ י״ר ד״ד ע״כ כהכ לדידן דקיל״ן ככל הגאונים ורוב תשבו יכייס אני תמיה על היכ ע״הש איך
הפוסקים דהמקדש כע״א אין חיששין לקידושיו דאי! לעשות עיקר מתשוכת חכמי טוליטולה הלזו אחי יהוס
מ ב ' ע כ • ס״ז סייח ס״ט פ ח י ת ע ר י ה
רכר ש כ כידית דמרן ו״ל ולא חש לת יאתד יעינינו היואות ישגו
מהריט״ץ סי' ריין והסכימו עמי מהר״י כירכ כן כנו כרואת לחשוב רעת רכינו סטור כפי־סק כרעת
של מיהרי״כ הגדול ומהר״כ אכסאבא' ־ 'Vיהרכ לכ הסמ״ג היפך הכלל הגדיל יסנירא אשר לא ימוט לעולם
שלמה סי׳ כ״ה רכ״ג ע״א כתכ ו י״ל וככר דחו ס׳ כנודע לכל תיפש סימן הטורים כידו וא״כ הו״ל כטעית
סרא״ם כל הפוסקים רהמקדש כע״א אין חוששין מפורש דרייקינן כתרייתו וכדכהב הררכ״ז סי' תרכ״ה
לקידושיו • ע״א ע״כ הרכ פמ״ה ח״כ סי׳ ח׳ כתכ עי"ש ורכני שיכילייא המתירים אחר האוסרים ובנידוי
כלל העולה רלענין מעשה כל הפוסקים דחי להאי גיול ואש מתלקתת יוצאת מפי תנמי טוליטילא לאו
סכרה וכבר מחו לה כמאה עיכלי דפרולא ע״כ והרכ מילקא זוטיתי היא ייאי ידייקו כתיייתו ומצאו
צדוד סכסף רמ״ז ע״כ • yyהרכ נודע כיהודה סי׳ ייינא הית קא משתעי היי חיים האיוך לכטל הקידושין
ע״ו כתכ וע״א הוא יסור מוסד ורוכ מנין ורוכ כנין אתיים אם מטעם מקדש כע״א דאין חיששין ומטעמים
ד סרב אכני שוסם אשכנזי ע
לא חששו צקדישי " א • עיש״ב רבני שיכילייא ראי כעין חכמתם דטעמי פיסול
סי׳ דיין כתכ וי״ל וככר קדמוני קדמאי וכתיאי דלפי העייס בשכיעת ביטוי והרימה לוה מהתמצית שהביא
שיטת התלמוד לית כאן חשש קידושין דהל' רווחת מין בכ״י ז״ל לא כתב י ׳ סיים הא־יך אלא לתוספת
דע״א כקידושין לא כלום תיא • ע״ה ופן תסכים עמו תיזוק כייך כל הפוסקים כמו שאמת ע י היום יש
ה׳ אב״דרק״קאמכירג כסי׳כ״ה יכ״י-ע״ןיכן ססכיס פישקים יביס ססיכייס לפסול כשבועת כיטיי ילהכא
רב אאר עי״ש • f #ע״ח ע״ט יתיב מיהר״ש ולקכל ע־ות קייושין שלא כפני כע״י ומפני יה יצאו
אלפסי גאון תוניס כס׳ משתא דרכיתא ח״כ רק״ט לישע בערו ואישרו וקיימו פסק יינו וע״ז מין ז״ל ׳
ע״א כתכ וזיל וכן היה הרי מ״א דן יכן היה אומר ומהר״מ אלאשקר והיק! אתרן שהיתת בידם תשי׳ זאת
כמה פעמים הייה דמוהר״י הכהן שבעיר הזאת שאין כ"־ לא העלוה על דל שפתותיהם והוא ברור :
ה י י ם
חיששין לק־ושי ע״א • 3׳ הגאון הרמ״ו כס׳ חק״ל ־ מ״כ הי"; פ ה
נח?ור למטן שאנו מונים
ב
א״הע דק״פ " • פ ״ א והרב עכורה הגרשוני קי׳ ע
כפי׳ על סריי״ף כייי יכייו מעיקי השיגייא
מ״ו אתר שהניא תשו׳ הישב״א הני״ל כמה שכעס ולא נתעירר כלל כדרכי הטוכ וכפרט שכתשו׳ סי׳ ל׳
נגד איתי תלמיד כתב וי״ל הרי העיר הרשב״א שכל איתהיתפסכןכפשיטית עצום •מ״ג הריכ״ש תלמידו
הגאונים ראשונים והאתרונים שקדמונו ס״ל שהמקדש כתשו׳ סי' יס״ו וז״ל וע״א כקידושין לאו כלום הוא
בע״א אין חוששין לקד־ישיו ונאמן עלינו הריין הגדול דאין רכר שכערוה פחות מכי וידוע רסר״ן והרינ״ש יה
כביתרי • פ ״ ב ג ם הרכמהר״מ חאג׳יז בחשו'הובאה דרכם לחוש ולדקדק ולהחמיר ככל מאי ראפשר כאשר
כתוך דכרי הרכ שכות יעקב חייב סי׳ קי" ח מן המקילין כתכ הריכ״ש לרבו הר"; כתשו' סי' שפ״ח כנודע •
שהדי כת :ה״ל ואם כאמת הדברים היו מגיעין שהיינו מ״ר מ״ח VDמ״? תלמידי ר״י והראייה והתוס׳
יכילין לברר שאין כחן אלא ער אתד אז ודאי היה פתת הייה הריטכ״א והובאו כל רבריתס כש״ע לכתובות על
פתות לפנינו להתירה כלי ספק ע״כ • פ״ג גם הרב דכ״ג ע״א דל״א מהשיטה ע״כ וע״ג שכולם כאתר
שמת יעקכ שם כסוף התשו׳ כתכ סכרא דנפשיה מקשים בפשיטות והלא המקדש כעד אתד לאו כלום
כאומרו הרי כהדייא כתו שכתבנו ראן כאן אלא עדות ומבקשים תירוצים עי״ש י מ״ח הרו״ה שלא חלק על
אתר !5 נא
כ ר ך סר רומי סימן כ״ד
מטובי הקירא ייעשה אזט כאפרכסת לשמוע דברים אהד וא״כ הדן פשוט ועדיך לפנינו כש״ע והמצה
חקוקים כששר על ס׳ הישר וז״ל כדקי״ד ע״ר ועור להחמיר לדעת רמ״א וכוי ע״כ נמצא דהוא איני ריצה
לכי אומר לי שתיקה על כ״ד יה שהתירו את האשה להחמיר • 3״ד גס הרכ נגרי כהונה אשכנזי סימן
שעשו כהלכה וכמשפט שאלי לא היו קוראים ערער טי״כ כתכ דאף טמא דדברי ה ע י הבי סובלים דהיה
מעיקרי על אשה יאת היינו אומיי׳ שלא כיונו כ״דולא כשעת מתן מעות מ״מ לא הוי רק ע" א יריב פוסקים
חשו לחקור תערים שכליתיאלבחיקת כסריס הם אכל ס״ל המקדש בע״א אין חיששין לקרישיי עי״ש • פ״ה
אחר שקראו ערער וכהו ערים להעיר לאוסרה על סר' כ״ח כחשייסייצ״ז ער ששמך לבטל הקדושין לכד
כעלה עכ״פ כרקו חכמים ער מקום שירם מנעת מטעם דהמקרש כע״א אין חיששין לקי׳ כשאין שניהם
והתירוה • ועוד רכשלמא הביר הא׳ שהיו חושבים מודים עי״ש וידוע דהרכ כ״ח ו״ל בכל אשר התהלך
לאסיר אשה זו ולהעמידה החזקת אשת איש הוו כדרכי ההוראה לעולם נטה להחמיר :
לחומרא ולא דייקי כילי האי מביס דל א נפיק מינה ה ר א י ת י ך בעיניך ק ו ר א דורס אמת פייה
חורכת וכדאמרי' בכתובות בפ״ק ל״ו ע״א גבי הורה פוסקים גדולים רבים ונככדיס ורובם
ר״י כצי־ן יפריך ימי איכא היראה לאיסיר ופרש״י משוס מגדולי הראשונים וגדולי סאחמנים אשר כיח ישראל
רכל א־ס רשאי להתמי־ והאיסור אין ית סמיכות רכד נכון עליהם דמלס פה אחר מחו אמוחא לחומרא יאח
שאפי' מן הספק שאין ההלכה ברורה לי סיא כא מאה עונלי כעונלח עד ני לא ניתרה נשמה כאפה
י
וא סר אכל סמתיר סימך על שמיעתי או על סכרת ולא נדרך הפלגה ני הסוללה האי כחיק תנא להשחית
חכמתו והיא היראה א״כ ההוראה היא למתירים אכל החומת כרזל הזאת ולעשות כה פרץ נכעה שכעוד ג'
כ״ד המחירים מ־ייקים ביבר ולכן יאמרו חמיד כחא אכני קלע שנשליך עליה תפיל תחתיה עד היקוד כה
דהתירה עדיף מפני שמדקדקים בה מפני שגאינס ולא תינה עור :
פתיחת מתחתם ולילא סראו כס סימני טהרה לתנשא ה א ב ן הראשונה שארבעה חמשה פוסקים סנמניס
ועיר דחיקתם שאין כקכ״ה מביא תקלה ע ' י של צדיקים י כסדר קדושה הנו״ל ירצה כין המחמימן
ואין דכר כלתי מתוקן ייצא מתתת ידם ע״כ דכריו לדידי לא שמיעא לי דסכי ס״ל הא׳ מוהריק״י-שורש ק״א
המסולאיס • והרב כש״מ שם כאותת סוגיית פי' ומי אמת כי כל האחרונים סמשימהו עם הכת הזאת אכל
איכא הוראה לאיסור ואפשר דטעה ר״י כד אידי מי שראה רכריו כשורש יראה כי לא כתכ מש״כ כי אם
בשמועתו וכי' עי״ש ועי ן כס׳ כנימן זאב כדקע״ט להחזיק נדונו ככל חיזוקי סופר כדרך כל ספוסקיס
ע״א יעי״ש יתרום צמאונך : •שסרי מי סכותב בפשיטות עצום מדאי הכא ליכא
האב? השלישית מ״ש הפר״ח יו״ד סי' ק״י ככללי למיחש שהרי אין כא! אלא ע״א דהושוו כל הפיסקים
י הסייס קרוב לסיף אית אלף אחר שהביא מלכד הסמ״ג דאין חיששין לקי־ושין אפיי שניהם מידים
לשק הרע כידיע כפ״ק דקידישין גבי נתן הוא ואמרה ע״כ אחר בירור דכריו אלת איך נוכל לצרף אותי עם
היא אינה מקירשת שהם רנדים בטיס על א־ני השכל הפוסקים תמחמיריס מפני שנמנו תיה סכלוטתורצס
הישר על יה האריך הרב פר״ח ברוחב מבינתו וסיים לסחליש כח ססבלוטת אפי׳ לדעת תשמ״ג רתוששין
וכתב וז״ל תו שמעינן ממאי דכתיכנא דיש לצדד להקל זה פלא חיי ראסי וכי עתה באנו לכיח המדרש • האס
טפי בספק הקדושין מספק הגירושין ע״כ ואין ספק אין נך מנהג נל הפיסי לתשתדל צימח פסק דינם
דהטעס הוא משום רתיקת פנייס לפנינו וע״ז סמך בכל מילי דמוטכ ועיי! הרכיד מלאכי ככללי הפוסקים
גס הרב כדם שלמה סיף סימן כ״ד ת״ל וכבר למדנו דקצ״ו ע״כ אות י״ד ומטעם זה נופיה אין לחשוב
הרב פר״חסי׳ ק״י ככללי הסייד דגבי קי־וש־ן יש להקל למק החביב ז״ל בין כת המחמיריןמפני מש״כ כתשו'
:
ניין דחיק׳ פנויה מסייעתי ע " כ ו ה ר ב נחלה ליהושע הכאה נערית כיעקב הכו" ל וכפרט שבחיבוריי הנפלאי'
נסוף סי׳ ל'הניא לשין הריין שהביא הפר״ח בצכיינו המשיך רוכ דעת רוכ גדולי האחרונים להקל ואיך
ובקומתו וכתכ ו״ל כקיצור וע״פי ההנחה שהנחנו דנל אפשר שמצר עצמו יחוש ויכקש רינמחא אחריתי אחר
ס׳ מקודשת אין איסורו אלא מדרבנן וכיון דליכא הכא מה שתמה לסרב עצמות יוסף כאני לסי רמ״א והלבוש
אלא איסורא דרבנן יש לני לילך אחריתרי רובי ראשיניס נבר כתכ להיייא הרב פמ״א ח״כ רל״ט ע״א דמעולם
ואחרונים ע״ש • ו א ח ל כל ית אנן מת נענה לא ססכימו עם המורים לתחמיר אלא כמנהגם
ית רמקדש בע״א אית לן אבתרייהו רבענין לאתייי כל הדעות סנמצאות כפוסקים ע״כ ואפי' דאין
נ' רביעים מחנמי ישראל וכמעט חציים וייתר מגדולי דעתי על הלבוש כן מטעמים הכתובים אצלי כמקום
המורים היעלה כרעת שישאר עור רוח חיים לחומר א אחר על כל פנים על מור״ס אקרא בקול גדול שב;
זאת להציינס גט מסי וישתקע הדבר ולא יאמר עיי: סוא ויש לי ראיות גמלות על כלל יה ממ״ש כתשי'
ה ס ו ל ל ה הבי ראנן דנתי• תרמב״ס גרירנן נמו ואנמ״ל וכן כמה פוסקים הניתנים למעלה מכלל
אנשי מערב וכתר הרא״ש נמו אנשי המחמירים אם נדקדק הדק היטב נמצאים על משקל
ספרד וכפרט מפסק מרן דייק בכ״י ונסי תקצר ואילך האמיר אלא שאין הפנאי מסכים לסיר ולרקרק:
הא ודאי אתרי דנל תד בדידיה פסק בסכינא תריפא ה א ב ן ססנית רלעולם כת המקילים מלכד שהס
רהמקרש בע״א אין חוששין לקדושיו ח׳יינ הא• יראי י רבים וכנז״ל עור זאת אלימי כחייהו עד
ניתן עורף ולא פנים אל חומרא זאת ואל תשיבני להפליה והסימך עליהם לכו כשמיד ושית לה ירא ולא
מענין קכלת הגאון מוהריט״א כס׳ שמחת יו״ט יחת וכלהמיקל אתי הערעורים הכאיס כנדון שלפניו
ובק״ושת יו״ט ובידך משה הני״ל דבאמת יפה אמ־ו דייק ותני כמה תלכתא רכייתא ולן כעימקה של הלכת
אס קבלה נקבל יאס לרין יש תשי' שהרי הדרבייו ראש ומוציא כלי למעשהו משופה ומנוקה מכל מין ערעור
של ארץ מצרים כתב בישנות סי' כ״י להתיר נדיט ונעתיק לפני הקורא דכיי הרכ זקן אהדן יייל כסימן
מעשיה טעמים וחד מהטעמים תיא משיםרהדמב״ס רכ״א ובעיניו יראה נמת גדול כת המקילים יעדיף
היא
סב כ ר ך של רומי סימן כ ד
נגד ספרתי יאק ספק והכי יפרש הרמ״ז ז״ל קכלת היא מאמת דאתרין וכסוף התשי' כתב הרי עשי־ה
מותרימ״נו י״לתכתוכהכסיש״יוט כסתמו׳ כי הכתיבה טעמים כשייותא יהאי חיתתא וכל ח־ יתד סגי
כס׳ כירך משה לענק מקדש כע״א לא נופס׳ כומן שפ׳ כאנפי ע״כ וכלאו הפי מבייי ייצא מיכרי מרן כתשו׳
הפס־ הגאון הדמ״ז "1ל ־לאו נדפסה יראי היה מקשה אכקת מכל יאסי' להקל קבלני ס׳ היא״ש כל בני
עליה רכאמת כי כשיש לנו רכים המקילים כאיסור ס פ י י שסייסוא מ מ י י כ ב י ט באיסוייהיתי אחיי יכיו
עריה סמסייעיס למרן י״ל כיעה מי־ן כמק־שנע״א לא ישנו ואין ביישום הים נעש־ת נני סכיתו א״כ
כמוהו נקיטיק והוא כמר ואת כל אלה מי יוכל לכלום נמצא מפי׳ יאפי׳ להחמי־ כבל האיאויי' אין אנו יבולי׳
פיו מלערער אחר הכלל המאויש שהוליד הרב משאת ואפי׳ כאיסור עריה ואתר ו ב מ ט כאיסיי והיתי ולא
משה א״סע שיי ה׳ דהוא היוצ־ והכורא הכלל המתידש כממון אתרי רכי אנו מקבלי צדון כפוסק החד היינו
הלוה לפסוק רלא כמרן כחומרת איסור ערוה ומה משום דאנו מחשכים דעתו כדעת רבים ובממון קי״ל
המה אבני יסירו מענק שאנו כיה כמק־ש כע״א אין הולכין כממק אחר חרוב לי 1כן בחיסור והיחד
לפסוק דלא פמרן הקדוש ממה שפסקו האחרונים דכהם הוא שנאמר יחדי רבים להטות וביון דהיא
דמ״א ומוהר״מ מפא־ובה ומיהריי מינן והחכם צבי פוסק מובהק .על היו :וי אי עשה פסקיו על המשקל
דלא כמרן • מאריה דאכרהם ! איש מ־ינשי ישראל הלוה ואם יצא אייה כעס מהמיני אשיי מי שטעייתיו
כמוהו יביא כפריו רכני אשכנז דמעולס לא קבלו לא ספויותוזסוהיהיעתאנשי ספרר שקבלו דעת היא״ש
דעה הרמביים ולא רעת מרן ל־א־ה לני גני ספרר אחיי כל סלע המח־וקית ש צא־ נגי הימכ״ס כשביל
דקבלנו דעתם בכל מכל כל ויש לנו כל רבני דודו של שסתם דבריו כלש־ן מש :ה ה י :כעל היוחסין יפי׳
מרןיסירייא וסלוניקי יקישטא המוכאי׳ לעיל וכל רבני אמשנה ר״ת ע״כ כחכ יזיל והנו נסמכים על
יו
נוורקייא שפילס פה אחר דוחים כאמת הסכין חומרא יבייו )של היא״ש( ייחד מדברי ה־מכ ס י״ל לפי
זו ער כי לא נשאר זכר לה יה פלא ח־י ראשי ויה תימה שהימב״ם כתב כיב־י נבואה בלי ׳אית כך שמעתי
אית נ כ שתשב ת על סרב יד״א סימן כ״ז הגי מגמלי קאשטילייא ע י כ ו נ ן נ ־ א ה טעמם כמביאי
ועיין לקמן עוד מה
יין השכיית כסתמית דברי הרב מ״ע כתשו' מיהי״י ן׳ היא״ש הני״ל ואף אס הוא י״ל לא
שהכתיב ע ר : היה רעתו נוחה ביה מפני כי היה איס גיול כענקים
נתעיררתי כאיש אשר יעור משנתו ונזכרתי 1ש)2 והיה מצטער לדון היפךדעתו כאיזה מן הפיטי'עייפי
ראיייתיו מן גדילי הראשונים ויושר פלפילו כי כודאי
דיה למעלה מנוייו שנה כשהייתי על האדן
הריין יודע להכריע כישר רא־נו הצער הגדול הזה
הנווב׳כעירעי לנוייוש׳דדהכא יושב יון את הדין לפני
יוצא באף וכחימת מפי גאון ירישלס הרמ״י זיע״א
מורי הרב החסיד מיהרחייא גאנין יצוק" ל בפסק הארוך
כחק״ל א״הע דפ״ט ע״כ עי״ש ואני במקומי תזקתי
אשד בספרי הקטן חיקר לב ח״מ סי' א' שם דנתי את
דבריו מנמת אלפי ראיית ואנע״ל :
הרין דכאיסורין ראוי לנו להפיס כדעת המחמירין ודאי היה צעיו של מוהר״י ן׳ הרא״ש וככי
אפיי נגר מרן י״ל מפני שנגררתי אחרי מש״כ מרה״ר נראה שבשבילו עשי השכמה הזאת אנשי
מוסריים סודן ז״ל בהסכמתו כתשו' אשר כש׳ חוקי טוליטולה כמבואר כסיף תתשו׳הנז' רוק ותשכת רציני
חייס למורי רכ אחיין ו״ל כרע״ט ע״ד ודף ע״כ • ודרך לומר ככל האמור כי להו ח־שה היא כארץ אותה שקבלו
מקרה והידמן נקראתי עם סרב הגדול סבא דמשפטיס ארצות סמערכ דעה סרמכ״ם ואנשי' ספרד דעת
מוסרי״ט אליקים ייל ויאס עינו הפסק הארוך הרא״ש וכהכרח הוא שהוא כין לקולא מן לתומרא
וכשהגיע לענין יס צעק עלי כקול מר כשופר רכס ואפי' כאיסוי עייות יעל הרוב אותו הפיסק הגדול
אמר לי לא תצית להני כללי דמיהר״מ שיזין ז״ל לא שביק מקרא מלא ראחיי יביס והיא כיוי כשמש על
ומיהרח״א גאגין תלמידר וכמרן נקיטינן כין לתקל כין הארץ רבאיסור ע מ ה אס לפעמים נראה שהוא יחיד
להחמיר ועל מבוכה יו ישכ כגאון מרן מלכא מר או צד סיחידים תפיס הא וראי ראוי לחוש וזה אפשר
יקנך !"ל יכל חכמי הדור הסכימו לדבריו ומהר״ם שהיתה הקבלה שקיבל מוה״ד מוהריט״א י״ל הני״ל
סייין י״ל ביטל דכריו ורעתו וכשיצא לחיר חק״ל מ״כ והוצרכתי לסאד־ך ככל יה אי מצר רהיא סכרה אלימתא
ע״י הרב הגדול מר דירי סמלך מ ר נר״ו ושלחו אלי וימס מ י מ ש ת והעיניים ניתנו לפנים ובתורתנו הקדושה
לרומי וסחחתי אני לדורי וראיתי המכונה מתחי' לית כת מילתה מנגדת משפטי השפל הישר ויש לנו
לסופה שרעת הגאון הרמ״י י״ל לקיים פסק מרן כין שתי כתי נירין הדדכ״ו ומרן ז״ל קורין בגרון כ״ז וכנו״ל
ככייי כין כס׳ הקצר יכין כתשו׳ נג־ מה שהיה ריצה ואי מצד רמרן הגאון הרמ״ו כרויא קרי כחיל כתק״ל
להחזיק הרכ מוהר״ננ סידן י״ל לפסוק דיקא כמק א״הע דק״פ ע״כ דלכל אפייא כארץ ישראל רככד
לחומרת ולא לקולא ככל הא־סורין ולא קכלנו מ״ש קיבלו הויאת מין א״כ כע״א אין חיששין לקידושין
כחשו' כמייש ס־כ שער סמים והגאין סרמ״ז ז״ל מילא ע״כ היעלה כרעת הגאון מין וקני ז״ל יכל יו לא
כלי יעמו בראיות מופת־יות עיין לו שס כאורך כסי' אניס ליה לא וכי שי מ״ש מיה״י מוהייט״א הנז״ל
ג' אית ט״ו ובסי׳ ב' אית כ׳ ובאות י״ד סייס וכתב וכפרט שלפום ריהטא נרצים רבידי טעס לתיש כאיסוי
וי״ל סוף רבד אני אומ־ לא תציתו להט בללי אלא ע מ ה אם לא שנאמר דמינתם ז״ל אל כל האמיר
דקבלנו הויאות מרן בין להקל בין להאמיר כין בחיבוריו ומדובר רלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן
כין כתשו׳ לא נטה ימין ושמאל כמ״ש הי־ב זרע אברהם ייצה או להחמיר על עצמו או כאיזה מן ספעמיס
והרב שמתת יו״ט אלא זולת כמסור ע מ ה אם רבו תפס מדן כאיסור ערות סברת יחידים נגד י מ ס
הפיסי להחמיר שיש כיד הריין להחמיר עכ״ר : ונכבדים אבל כהיפך כמו נדון מקדש כע״א שיש
ו ב ס ו ף התשו' יקפ״ב מהספר רע״כ כתכ הנפק
כ
לפניני ל פ י י ה וכל לשון של זתויית כולם ראשי אלפי
על דבריו מהר״מ שיזין ז״ל וו״ל והנני ישי !:מגדילי תמויי' ומין מכללם מי יעצייכח לפסיק
מבטל רעתי מפני דעת עליון מרן מלכא נר״ו ודברי
לעי
כ ר ך ? Stרומי סימן כ״ד
שאינן מיכיחות וכיון שראה עצמו כדוחק החותרות לעו והיו כלאתיו עכ״ר• ומעתה אתרי כי אלס׳ויאר
כידוע ומפירםם שכותלי כית המ־רש נטו ליפול מרוכ 'לני דברים על בורין ככל אשר קכלתי כתורס שבע״פ
המחליקה בכי פרטים האלו ננירע על זה כתגגכדק״ח מסרב סבא רמשפטים הנז״ל וראינו דברי סגאון
ע״ר יי״ל ומה גם כי מרן כש״ע קכעה להלכה יאנן הרמ״ז ז״ל כי טעמו ונימוקו עמו וגס לנא נפשאי
יישכי אד״י וכל ערבאיסטן קבלנו הוראותיו כין להקל לעיל קורם שנזכרתי מכל 1ת כמעט כיונתי לרעת עליון
כי; להחמיר וכפרט אתר שכמת רכוואתא פסקו וכי' מראייות המופתייות שהבאתי לחיזוק סכרה האמיתית
ע״כ ואחריו עלה ארי מסבכו גאון עוזט מהריט״א הזאת ולהצילו הייתי ממין ממה שפסק בחק״ל א״הע
י״ל וסמך ידיו עליו ככל מכל כל ולא נתעורר כענק דק״פ כמקדש כע״א פרעת מרן ז״ל מפני שבאמת
יס ריש לנו לחוש באיסיר עריה לסי סחולקים אפי׳ פייה זקנים מישראל לא חשו לקידושין כע״א ותרי
נגד מר; ז״ל וכפרט שמרן י״ל כתשו׳ הישרות רכ״ו סרכריםקרואים והולפיס לתימםיוצאים מפי אדיה ז״ל:
ע״כ חשש להחמיר אפי׳ כשלא אמי לי)והרב כרכות לעת עתה השמש יצא על תארץ ונתברר א״כ
המיס שם כדק״ת ע״א הכיא תשו׳ מרן כסי׳ ד' ולא ס־ין על מריו( וככל א״י אין לסם כת להתמיד
נתעורר רסס תרתי יסתרן ולכל הפתית היא ספק לאתרים נגר מרן י״ל אם ל tעל משקל שכתכ סגאק
אם מרן כתשו' ס״ל לחוש לידים שאינן מוכיחות וכי׳ הרמ״ז ז״ל כי מלכ־ כי הוא מאריה רא־עא רישראל
ועיין לקמן מת שאכתוכ כזה( ואס האמת כפי מת ואחריו בעונותינו לא קם כמוהו והרכ מהד״מ סוזין
שעלת כרעת איזה מהאחרונים לתפוס כלל זה שלהרכ ז״ל ככר כיטל רעתו ונכתכ כספר וכיין שהגיד שוב
מתריט״א ז״ל כעיניס סגירית א״כ נקשת מרירית אינו תוזר ומגיר כמם שתור לקיים רעתי בס׳ תיקי
ארידיה והיכי שכיק מר לתר' חתנו לכנות ולנטוע כלל סיים כי לא חידש לני שום ענק ע״כ שטענות המשפיקו׳
חדש נגד קכלתו אטו משוא פנים יש כרכר אם לא והיפות וכריאית הנטיעו' כשכל הישר המושרש כנו אשד
שתאמר כהכרח דלא אמרת מיהריטיא ו״ל כ״א על רטן עליו הגאון הרמ״י י״ל פעם ושתים ושלש ולא עשה
המשקל שכ׳ הגאון תרמ״ז זיל דהיינו כשהמחלוקת הוא אלא כ״אלםעמיררכריוגס כלי טעם כ״א לחמר לנו אין
שקיל זה מחמיר וזה מיקל ומרן מן המקילים או ששכרת לנו אלא דברי מוה׳׳ר שער המים גס פה .כלי משען
המחמירים הס מעמודי ההיראה וכדומה הא לאו ומשענה ומלכד כל זה כי דכרי הגאין הרמ״ז ז״ל
הכי חזרנו לכללי; והוא ברור כשמש ומכל האמור כלל מיוסדים על אדני פז שכל רבני ע״הק ת״ו יהרכ ז״א
הרכ מ״מ חא״הע סו׳ ה' אק לו על מה לסמוך ויניח והרב נח״כ וסרב כסא אליהו והרכ כאר מיס חיים
לנו ר׳טרפון כמקומנו לפסיק כדעת מדן י״ל כין להקל מוצירי כן א״י ננידע וגמל הדיר האחרון מוהריט״א
כין להחמיר : כולם פקקו בסכינא תריפא רזולת איסור עריה פסקינן
ומעתה יש לי לחמיה על הרב ע מ ך השלחן שם כמרן בין להקל כין להחמיר וכאיסור ערות היכא
איך לא זבר ש־ מש״כ הרב משחא ראיכא רוכ מתמירין נגד מדן :ואין לתפוס על מרן
דרכותא ה״ד לעיל דהע־ העיד כנו דמנהג תוניס י כע״א שכאמת מלכא מיסריט״א כענק מק־ש
רכחא לפסיק כפשט פסק מין ז״לישלאלחוש למקדש לא ירד למנץ כאשר הראני למרי לעיל כסיללת תא׳
כע״אומהלו לחחראס־ מ״שמוה״רמיהריט״אלהתמי׳ וכיון שראה כ' ג' מגדולי הדאשיניס וקצת מרבני
כאימי ע מ ס נגד מרן ומת לת־נים עיר גדולה של חכמי' האחרונים תשבס למנין שקיל ותסס לתתמיר עייפי
ושל סופריס לקכלית אחמת הלא נכריות ישתה מים קבלתו וזה לא מעלה ולא מוריד ראלי תות דייק הוה
מ מ מ והס הרבנים אב ובן שראו את התדש גאוני הדר בפירושה כי כיה האמת עם הגאון הרמ״ו ראם
עילם ונוזלים מחוך כאר הכהן הגדיל סהיה שלשלת הרוב והס מגדולי המורים קיימו כשיטת מרן ודאי
רכניס וקבלתי גמלה משלט כי ימש׳ לקוטא״י נינהו ראף כאיסור ע מ ה עסקינן מתיה ראל״כלא שבקת
בעינית אלא דדכר אחר יש להדגיש על הגאין הרמ״י חיו ומה כחי של המורס לסחמיר לאחרים ולאסיר
ז״ל איך לא הביא דכרי ה־כ מ״ע הנוי וידחה אותם בזיקים אשה תעומ׳ית כחיקת פנויה נגר ה מ כ ונגד
כאשר היה ראיי לעשות ינני״ל • יכפרט שלעיל כאותו רעת מין שקבלנו הייאיהיי אפי׳ להקל כאיסירים
חלק רמ״ג ע״ב הכיא דבריו ותמה עליו מצד אחר ומי לנו גמל ממור״ס י״ל כהשי' ס־׳ ע"ו שכאב שתצוה
ומצ־ זת הרואה יראה רנד׳ כאלי מו־ה ליה שהמכתב לשמוע אל מרן אף אס הוא המקל ומיר״ם המחמיר
חייל ואחרי המחי׳ ל'מ רכל מה שהביא תוא ראיכא עי״ש והמורא לעצמו ולביתי יעשה מה שלבי חפן
מ״ר דהיא מקירשת גמורה מר" ח כ מ האי חששו כמו שמוטל לחיש ולדקדק בכל מה ואפשר ובמ״ש
למיעוט וכי׳ וכו׳ עכ"ל הצר ך א״כ מינה דנר' כאלו הגאון הרמ״י י״ל והס דבריי שב׳ הרב וקן אהרן כסי׳ כ'
מודה רכל דאיכא מייד רתיא מקידשת גמורה יש :
ובסי'ד׳ ונמאס לקמןכעה״ית ו ה ן כל אלה הדברים
להתמיד אלא דמה שיש לומר הוא דלקמן רקפ״כ מיירי סנטיע כנו י בטייס על אמי השכל הישר
על מטה אי׳ רכיון ראינא רוב שכר להתיר עם פסק .והשיקול הדעת התלמודי ונשען על כמה הלכות גדושות
מרן הק׳ ז״ל א״כ איני ענין להנהח הרב מ״מ הני׳ והוא ושמועות רחבית ותדבר נתבדר כשמש כחצי השמים :
כדור דע״ז לא הביאו לקמן ל והן בעורכי כזה כה לאחרי גמר דין מכל האמור וממכר האיר ה'
המפורסם מר שגם ראיתי בסי סיים ושלום לה־כ את עיני ימצאתי הדכריס ק-ואים והולכים
סמלך סיים נר״י כייר שהנית דברי הגאון הרע״ז לתומם מפי שני צכתמת הזתכ גאוני ידוש' הגאון
בחק״ל א״הע דק״פ ע״כ כצ״ע כמה שכתב לפסיק מוהמט״א עצמו ותתנו הרב הגדול כעל ברכות המיס
כמרן עיש״כ ואיך לא נרגש ממה שכתכ הרמ״ז י״ל ז״ל שבספרו שם דק״ב ע״כ נשאל על אחד שנתן
כלשון קצת רכני האחרונים המתמידים ? ואיך לא זכר קידושיו לאכי הכת כ מ ס של יין בפני כ׳ ערים כשרים
כל ה ט ע מ ת המספיקות שכא טעון כחק״ל מ״כ ? ואיך והרכ התיר הקשר האדוק אי מטעם רמיא שתיקא
יסתייע מדברי הרב מ״מ אשר הס תמוהים לנפש שלאחר מתן מעות ואי מטעם רלא אמר לי והוו ידים
ארם
קג כ ר ך של רומי סימן כ״ד
דכיים מקשיי הר" א נחמייאס יס׳ יי״י הקיימת כאשר ארם ? והוא פלא על גודל בקיאותו וכפרט כדכרי
יראה גדואה שהכל לשון אחד כאיזה קיצורים ושנויים אדוננו גאוננו אביני תיקן אשד מימיי אט שותים
מועטים ומעולם לא ראינו שים פיסק שכעולס שטורף מקנקנו ונדו יומם ולילה•:
כפיו כל דברי המשיב הא׳ ככתכו וכלשונו ומכלי ה ס ו ל ל ה הג׳ היא מ״ס מכ״י כסם הדשכ״ן יאפי׳
תיספת רעיינים וראיית חדשות • כ״ש כמיפלה כע״א לא תשש התישש כי אס כשניהם
שכסהנרריןכמרן הקימלא ע״כ גדותיו מחלמוד גדול • מידים אכל אס יש הכחשת מהאשת תא ודאי עד אחד
ופרשיו ורככו ? הס כי לא להזכיר Iאופן יה יאפי' כמי כהכתשה לאו כלום הוא וכמעט על משקל זה כל
שלא ראה מאורות לימוד הפסק מימיו כ״ש כאני הפוסקים ״האתרוניס הני״ל כנת תמתמירים מודים
התעודה אשר משתו יגורו אלים זאת שנית דכדין דרבנן הייני שנחייהיו דנאופן ניה לינא למיחש נלל
עיין כנ״הג הגהכ״י״מאוק יי ואילך ועיין יד״א א״הע
דאין מקבלים ערות ע״ה ספסק ככ״י ובש״ע כאן
וגס הרב מוהריט״א י״ל כאותה תשו' שכס׳ קדושת יו״ט
כסיף התשו׳ פיסק כאיפא מ׳יר רמקכלינן סתדותא
ובירך משה הנו׳ וגס הרב ערוך ססלחן הנז' ס״ל דלא
האידנא מכלע״ה מכלי שיעשה ההפ״ש סגמלשעשה
חששין אנחנא להך סכרה ולפיס ריהטא איני רואה
הרי״ף ושרשו מהגאונים )עיין תשו' הגאונים שערי
כ״א מהר״מ מפאריכה והחכם צכי והרכ אמרית
תשו' העולה סיום על מונח הדפיס עם תגתיתי איי טתורות רצ״ט ע״א שכתבו לחוש לקידושיו אף רליכא
הים סי׳ ר״כ( ופסקו הוא עצמו וננו״ל ועוד ררנריו היראה שניהם ו א י ן ספק רכטלי אנכ מעוטייהו וא״כ
מדפסן איגרי כענק ירים מוכיחות כשלא אמר לי כנייר שלפנינו שתנערה הכתישה איתס כקולי קולות
דלעיל די״א סיף ע״ד ידי״ח ריש ע״א כתכ וז״ל וכנו״ל כגיפא דעיכדא יצאט י״ת תרי רובי מכת
יפת דנת שלא לתיש מטעם שלא אמר לי רמאתר המחמירים :
סכל ספיסקים היסיי כנך יילת סכרה אחת תרא״ש
האריך למעניתי נגד מי שהיה מפטפט לימר שלא ה ס ו ל ל ה ת־׳ דאף לדעת מהר״ם מפאדוכה
היה כדבריו ממש וכוי ונמצא שאם היינו רוצים לצאת תנז״ל ירעמיה נראת דנ״ר שאני דדכר
י״ת סכרת היש אומרים לא היינו מספיקים ואם היינו נמצא סעד א' פסול מדאורייתא וכיין שכן בטלת כל
באים להשיב על הרכריס ולהשיב על המשיב יכלת העדות כמבואר ככנ״הג הגהכ״י אות י״ג ועיין לו
הזמן כי שערי ריתקיס ושערי תרוצים לא ננעלו ולכן כת״מ סי' ל״ו ריש הג״הט כאורך ותרכ עדיתכיהיסף
משכתי ידי מלדכר כזה מאחר שהדין דין אמת שאין ת״א סי׳ מ״ג וסרכ מש״ל תמה מרין זה בפשיטות על
הריב״ש הביא דכדיו הרב יד״א הג״הט אית ה׳ ועיין
כאן בית מיתוש ע״כ יכד״ת ע״א כתב ע״ע זה ממש
מ״מ ח״כ א״הע היי ד' יכמעט כפרט יה אין חולק
וז׳יל ואיני ריאה ממש יעיקר כדי להשיכ עליתם ע״כ •
יילת החילקים שהביא הכנ״הג משם מהר״א קאפסאלי
העתקתי כמעט תמצית רכריו ז״ל למען הקורא נעים
ומורם כמפה סי'כ׳ והלבוש ונדחו סכריתיהס כראייות
כלמרו כל הדברים המכורכים האלה אין ספק שיאמר
מופתיות כיעי״ש יעיין פרח מטה אהרון ח״כ סי׳ ח״י
ככל כתו דמה שכתוכ כרכ״ו ע״א ומיהי יש לחוש דט״ל ע״ג וע״ד שכתכ להרייא דמעולם לא ססכימו
ולהתמיד שמא בקדושין כדענץ .יזה לא בעינן ידיס מידם ותלביש תלמידו עם המיריס שתכיא הר׳מתר״א
מוכיתות וצריכה גט לא מקולמוס הטהור של מרן הק׳ קאפסאלי אלא דמנהגס לאתויי כל הדעית סנמצאית
היא ויש כה תשש זייף אי שהיו כ' פסקים אתי קצר כפוסקים ונמצא סכרה זאת כמהר״מ מפאדוכס ואייתי
ואתי ארוך מר״א נתמייאס אתד כתתימה ואתר לה יאמרו דהוי כמקדש כע״א משום רככר הכיהו
כלתיתתימה והמסורים תשו'מרן ז״ל קראו שמו עליה: לעיל דעת הסמ״ג ורא״מ דהמקדש כע״א תוששין
ה ד ב ר י ם הללו עדין לא יצאו מקילמוסי והנה לכי וכתבי דלפי דעת זאת גם תמקרש בפני שני אתים וכו׳
כקרכי דופק דפיקות מכהילית ייעירוט יעוס״כ ועיין כתשו׳ סס חיי סי' ו׳ שעליו קאי תפמ״א
כאיש יאו״ר משנתו ייורני ויאמר לי אין זה כי אם
פסק הרכ מהר״א קאפסאלי י״ל ואין זולתו וידים ודוק : ,
מיכיתות שכן הוא כלי ספק שהרי הוא כתכ בחשו' דרכר אתד עימד לנגדי שהרי כתכו התוס׳ אךא
נדון יה כעצמו הכאה כסי זקן אהרון סי׳ כ׳ ד״ט ע״ג כפ׳ ז״כ דתא דנמצא אתר קרוכ או פשיל
ו י״ל דע כי תכף שאייע היכי כקייאה שלמינו אצל דעמתן כטלה דוקא ט מסייעי אהדדי אכל אי מכתשי
האלוף מוה״ר מנחס ז״ל )ר״ל שהוא יה ר׳ יהודה ן' אהדדי לא יכן תפס מרן ז״ל כתשי׳ הישנות דכ״ה ע״ר
)ט״ס נפל ככנ״הג עי״ש( ומהר״ם מפאריכה סי׳ ל״כ
עמנואל וכך קורץ מנחם לעמנואל כרומי וקודין לכן
ועם שמיהר״מ אלאשקאר סי' פ״ד' תולק כאשר הביא
כסם אביו כין כני העיר( והנה פעמים רכית נשאתי
כ״ז הפנ״הג ת״מ סי׳ ל״ו תג״הט אית ג' וגם הפמ״א
ונתתי עמו להתיר הנערה וכו׳ וכאסר הסט׳ סרב הנז״ל
ח״כ סי' ת׳ פלפל כתנמה והסכים לדעה מהר״ס
שאסור' גם אני כעניי כיונתי' לרעתו והיסכ' שלא נודיע
אלאשקאר תנז״ל ת״ד סרכ תשק שלמה סי׳ ל״י אות ה'
דעתנו כתתלט עד ס' תרשים ובו׳ ובתוך זה תימןכא מ״מ אל מרן שומעים נס כתשו׳ ונטייל וא״כ כנדון
החכם ר׳ אכדהס נתמייאס י״ל אלי ילקת העדית מידי שלפנינו דסונתסו להדדי נמנואר לעיל כסעיף א׳ א״כ
ואסרה ונתן הפסק כידי המקדש ימפני יה נודע פסקו קמס וגם נצכה תתששס דע״א ואין מקום לומר דעדיתן
טרס פסקנו הגם כי קרממהו עכ״ד הצריכיס לעניינינו א מ נ ם לכי כלכ הארית לא יירא ולא יתק : ה
כטל
הנה למדנו שמהר״א קאפסאלי כתכ ראשונה פסק על זה כי עלה יעלה וירש אותו כי גס מפרט
זה ימסרו כיד מותר״א נתמייאס י״ל יאתר כתב פקקו
מוהר״א נחמייאס י״ל וכיון שכן מרוכ סדי מתירות יכול יוכל לו מכמה צדדים ה א י דהעיקרא מיום למדי
מוהר״א נתמייאס נ״ע כאשר כתוכ עוד למטה שלשה התסי׳ הללו רסי׳ ח׳ ט׳ יו״ר תכאות כתשי׳ מרן
שניתם ע״ז ולא היה יכול לתקן את המעוות ע״ז לא ז״ל היה לכי נקפי הרכס שתשעים למאם ואי מאה
לא אירייא שאינה מתורתמרן י״ל יאינהאלא העתתת
תיה ספק בידו ללמוד הדברים בשרשן וע״כ לא עשה
כ״א 52 נכ
רומי סימן כרד כרך
מה שנוכל ע״כ ו א״כ אין דרך לומר דכר זה כערות כ׳ נ״א להעתיק רעיוני מוהרא״ק י״ל ככתכם וכלשונם
עדים וכעדות כיעדיס ראס כטל מקצאו כעל כולו הוא כאייס סינרים עשוים כק״ע כדי לתורו' סתוא כתכ פסקו
דין השכל הישר ומת לי אס מוכחשים או אינסמוכחשי' כעיונמסשקפתוולא שסמך ידיו ורגליו על מותרא״ק י״ל
אנן כ׳ ערים כעי׳ וליכא ואיארע חיקת תעדית לא כן ובפיט שמהרא״ק לא היה דעתו ט חח לגלית יעקו
בעדית שלגי או יותר דבאמת התם יש לומד תתקיים כפימבי וע״ז העתיק דבריו והוסיף עליהם ושינה דבר
העייתבב׳או יותר וראייה לדברינו^ה שהרי הרב כרם מלהוציאו לאיר לא במרד ולא במעל ו״עו האריך כאיי׳
שלמה קי׳כ״ד לנדונו שהיה הכחשה כין הערים ולא לריטת וברים שמהרא״ק !"ל קיצר כהבאת לשונם
עין האשה והע־ כתכ ואע״ג רמ״ש התשב״ץ דלרעת וכיומה וכיון שמהרא״ק ז״ל לא היה רעתו עדין לגלות
הסמ״ג לחיש לע״א היינו כשאין הכחשה ביניהם והייני רעתו כפימכי ע״ו נתן פסקו כיד תר״א וכלא תאימה
דיש הכחשה בין המקדש והמתק־שת נר׳רה״ה ואפשר יהיא שלחם לפני מרן כ״י שלשת הפסקים של הרכ ת״ן
דכ״ש אס עד אחד מכחישו ע״כ והוא מכוון אל האמיר וסלו וסל מסר״א קאפסאלי ו״ל כלא התימה ונשאר
דספרס גדיל יס כין כשנאמר תתקיים העדות כשאר באמתחת מרן ו״ל ואתרי פטירתו כנו מיה״ר יהודה
כשיש הכחשת כין תעריס מפני רמצר אתי תסאר עדית נער ן' י״ך שנה אסף וקבץ הפסקי' המפהרי' אחד הנה
שלמה של ב'וייתר לבין עיוח של שנים דחוכחשו ואחר הנס וחצי החשו' כנייר אחד וחצייה לא היה מיצא
ובטלה כל תעיות והיא יין השכל הישר והוא כ״א כמכי׳ בהקדמתי וע״כהיא כראותו כ' פסקי׳ א׳ כתתי'
גמוי פ י ע ת ה י י כיס שלמה ו״ל : ואי כלי חתי' חשכ למשפט כי תירת מ״א י״ל היה וכתכ
ה ס ו ל ל ה הה׳ היא ממה שפסקי פל הפוסקים שמו כסופה והות כדור כשמש שכך נפלו הדברים
ואחיין חכיכ מין כסי הקצי ח״מ ייש ויש לי שתי ראייות שחשו׳ הנו׳ היא למהר״א הנו׳ עיין
סי' ל״ה יאפילו ע י כשי שיויע כחכייו שהוא ישע עליהם נד״ט ע״א ד״ה ומאי רכתב שרי חפני וכוי ־
ואין הדיינים מכירים את רשעו אסור לו לסעיד עמו וכוי אך מה שנתחדש לי שהם הדכרים הכתובים
אע״פי סתוא ערות אמת והרב כנ״הג סס ריש הג״הט כתשו׳ מדן םסדכ״ו ע״כ אלא דמה שכתיכלעיל מיניה
פחכ וו״ל פירוש אפיי תער כשר יודע שהרשע יאה כתשו' זקן אהרן שם ד״ט ע״א וכתוב כס לשק יה • ית
ר ע מ ת ומעיד אמת עי״ש יעיין חשק שלמה שם מ״שכ לא מצאתי ואפשי הוא השמטה ורוק הדבר נראה כי
נגד תשו' סרב בית יעקב סימן קל״ד והאמת אתו המשיב תשו' היאת אשר כשם מרן יכונה אינו משיכ
דכאמת אם יודע כחמרו שיס בו אייס פיסיל עבירה על משיכים אחרים ששילחיס תשיכתם לפני מי שגמל
ודאי אסור לו להעיד עמו ראינו אלא כובש ע מ ת י אלא נמי שניתב פסק מרישא רסרדא עם השאלה
כשוא״ת כמקום מצוה וכוונתו לשמים דהא וראי הוא סדורה לפניו נאשר נאמת נ; היה שמוהר״א קאפסלי
סיתר גמור כנודע ומפורש ס רמותא כנייר שלפנינו י״ל הוא הפוסק האי ונקיצור נמר[ ותמהני על הרב
יסער הכי היה יורע בפיסולו של ראשון וכ״ס שהיה כנ״הג איך לא נרנש מכל זה בי היא היה כירק נל
יורע שסוא איסיר גמיר איחורים הרעים שהרי לשין התשובות כחוריס ובסדקים להוציא כלי למעשהו כנודע
ע מ ת י היה כיה הלשון נלכד ככל עת ורגע כרי; יחיד ריב ע מ ו ורוב הקיפי ועל הרב יד״א ז״ל סימן כ״ז
דאורייתא א״כ סרי סירע כפיסילו יכשעת שתעיד הרי תגהב״י אות ל״ו יאית נ״ב גדלת תמיתתי עד להפליא
הוא עושת איסור תמוד ועוכר על מקרא מלת דאל שבכי תיגיש כסתיית התשו׳ מית״י לדכ״ו כעניןידיס
תשת ידך עם רשע ואל תאמר שלא ירע דק יה דאסור מומתות ומכל תשקו לסייע לתיב מ״מ ז״ל ככלל
להעיר עמי שתיי בכי התריתי כו שאס יודע כתכירי מחויש אשי יצת להוליד להפוך לני ה ק ע י ת על פיה
שישכו עין חמור שימשוך ירומעיות ית כי הוא אסיי העלים עיניי גם היא מזה והוא פלא וכיאיתי עצמי
להתחכר לישע ואמיתי לי עלי קללתך כני והוא כמו נבוך כענין פלאי אש־ נולי לי אגכ למויי יצאתי
פתן סיס יאטם אונו כמן יא ו־אי אתי כל ההקראה לשוטט כספרי האחרונים אילי אמצא מי שהיגיש כזה :
היאתכשעה סהעיי הייהעיי כפיסול ונפסל גס היא ו מ צ א ת י הק לי בהרב כרפ״י ז״ל כח״מ י״ק
לכל הפתות מ־יכנן וע״י יה יצאני גם מייי סכית ע״כ סכאכ ודייל וגמגום אני רואה כתשו׳
הרי"ף היריעה הובאה כטור ח״מ סי'ל״ו סאס היתוק מרן הכו' שכמעט מ כ התשובה הם דכרי תשו׳ סר״א
לא ירע בקורכק הקייכ הערות כשרה ומחייבו סכיעה ן' נחמייאס כשיניי לשון קצת ומסופק כי אס תיא
כממין ולרעת הסמ״ג והרא״ם נאמר רחוששין לע״א מתשי׳ מרן כי אין שני נביאים וכוי וסמא לאו מר
ומדן כס׳ הקצר נראה כמכריע שה־י ס' היי״ף כתבת חתיס עלה אנל מהיח״ש יהננ״הג א״הע סימן מ״כ
כלשון וי״א ושהוא לשון רכים ושכרת הרא״ש התולקת ודעמייהו החזיקוה לתשו'מרן ואין יאיה מ א ס י נ י פ ו ס
כתבה כשם ויש מי שחולק ותטעם דרכו מיהר״י כירכ חתומה ניתנה מסס ג י ו ל מ ניס ממש אייע נן כתשו׳
הוא ותפס כן בפשיטית כאשר הביאי ככ״י עי״שומדן י ה מ ס י י והמגיה הם שהיו חותמים לפי השעיתס
החכי״כ הג״הט אית כ״ס כתב רמד; כס׳ תקצר לא ט י ו ע ע״נ עלז לני כה' ואלו היכ ז״ל הוה מ י ק י ק
הכריע וכפי האמור נלע״ד רסכריעוכס׳ הקטן חוקר ככל מה שיקיקט הית גויי אימי יסוב תשיבה ואת
לב א״הע סי' ג׳ הארכתי כיה יהיה חיך סיהיה הדי ו
אינה עישהחיל להיות נרינת בת ית מין לשוס הוראת
יס לנו ד' מגדולי המורים ראם לא ידע הכשר כפיסולי כי אם כתורת פוסק יעלמא והוא כיוי כשמש • שנית
של חמדו רעמתי קיימת לענין חיוב שכועס וממילא יאפי'נאמר יחשיייאת היא למי־ן י״ל איך יעלה כיעת
יאמר האומרדניחוש לקידושיו ועיי מ״שכ מרןהחמיכ לתפוס כמין בזת יעייתן קיימת מפני ילא הוכחשו
כא״סע סי׳ מ״כ הגתכ״י אות קע״ג משם מוהי״י כסהיא פסק כסכינא חייפא דאיןחוששין לע״א זה לא
אררכי עי״ש אמנם עייפי האמור שכב־ נתכ־ר לני תשב אכיש • שלישית יהיי הוא אמי יכשנמצא אתי
מ ד ע בפיסולו והתרינו כו שלא יעיר אס יורע פיסול קרוב או פסיל עדותן פסולס לאו סכיה היא אלא
ועכ״ז העני ושוב נתוודע שידע ג״כ בפיסולו סא ודאי חידוש יס לני למעט החידיס ילחעמיי הסכיה בכל
לדעת
קד כ ר ך יעל רומי סימן כ״ד
כשר לכ״ע אכל היכא שהע״א פסול לכ״ע והעד הב׳ לדעת כולם עדותו כטלה ופסילה יכ״ס אם נביט
פסול לרעת קצת• מרמיתא אפי׳ לדעת החוששין יורה לדברי חרפ וקן אהרן סי׳ רכ״א דקי״ו ע״ר שכתכ
דאין חוששי; ע״כ דכיותא כנדון דיוק דהעד תא׳ נפסל וי״ל ועגר אני אומר סאלה הגרים מכירים פסלות
לכ״ע מדאורייתא והעד הכי מכי הפוסקים שסלין חבריהם שהרי אמרו רז״ל ג' איהכים ואייו והס הגרים
אותי מרין פחית וירוד הא ודאי אליכא דכ״ע עדותן וכי' ע״כ שהגרים הגולים ממקום למקום יש להם
בטלת כי תיעכת ה׳ גם שניהם וכזה הנענו תל״ית אתכה יקרה יחכרה גדילה ימכיריס סרברים עס
להסלמת בירור הסעיף הג׳ ביריד שאין אחריי כמותו: אנשי מקומם ויה כרוק ומניסה עכ״ד יכך כתכ הרדכ״ז
ה ס ע י ף הדי אס יש לחוש שמא הרהרו׳ תשו׳ משנית סי' ט' דכריס כהויתן יסיים וכת :וכרנילית
כלבם הנה בזת אין צורך אדיבות דברים תליא מילתא יטעמא ילא ככקיית סרייניס עי״ש •
כי כותלי כית המדרש מלאים ויו ומפיקים אלה העדות ומלתו איתנהו ככ' העדים שלפנינו ששניהם גרים
ושניהם ממדינה אחת יהיה ה ע י הכי משרת תעד החי
והחיקיס להיכיח כמישור ילא תלינן שמא עשו תשו׳
וישן שם כחצר החיצינה שאפי' לא ידענו שירע
אס לא ער שיקודע יהס הרי״ף והרמב״ם יהרא״ש
בפיסולו כאשר העיד אח״כ היה הדין ניטה לפוסלו
והטור ודי ידיחם והדיין ה״ד מב״י כח״מ סימן ל״ר
מהטעמים האמתים האלו כ״ש שככר ידענו סידע
ושורש דין ית פתיח בכתיכות דכ״כ ע״כ ג' שישכו
והתרינו בו וכיה יצאנו י״ת כל הרעית כפיסול
לקיים את השטר ומי וקאמי־ תלמירא כגון ראמרי׳ הער השני :
ידעינן בית רעכר תשו׳ עי״ש גס כל הראשונים
המובאים כשי׳ מקובצת שם קיימי כשיטת ואח וכפרט ה ס ו ל ל ה היי שהעני! יה האחרון רסלקינן מינה
הריטכ״א סס כת :שאין נכסר עד שיעידו עליו ככ״ד הוא המילידה והמחייקס התיללה הו׳
עי״ש והוא הלשון שמצא הרב עדית כיעקכ כסי' ח״י היאת שתרי כתכ הרב התכי״כ כתשי' הוכאה ערות
כחי׳ הריטכ״א כ״י עי״ש מת שתמה עליו על למפרע כיעקכ סי׳ י״י דאפי' למ״ד דהמקדש כע״א חיששין
ויה דעת הרי״ף ור״ח ועיין להכנ״הג ח״מ סי׳ ל״ד היינו דוקא כשהעד הב׳ כש־ וכשר אכל בער שעוכר
אית פייט שכתכ דמדכרי רכינו הטור יהב״י שכתכו על פישול דרבנן אע״פי שלא נפסל לערות כלל לת
ער שיודע וכו׳ נ״ל רס״ל כרעת הר"! דס״ל דכיון נאמר עי״ש רבוותא בנדון שלפנינו שהעד הב׳ עכר
שהעירו עליו רכשר היה איגלאי מילתא למפרע שראוי כלאו ראל תשת ידך עם רשע אתר שהתמנו כו שלא
הית עיש״כ ועיין כס׳ תש־ שלמת אית נ״ט מה שהאריך יעיר ואחר כל האמור לעיל הא וראי לכל הפחית
כית ואין לנו שתית לפלפל יהיה איך שיהיה אליבא נדון אותו כעיכר על פיסול דרבנן רבטלה עריתי
דכ״ע אלה הראשונים כעינן שיתורע הדבר דחזר אפיי לדעת החיששין וכדור :
כתשו׳ אס ככ״ד אס חיץ לכייר למר כדא״ל ולמר ה ס ו ל ל ה הי׳ דהעי הב׳ היה הוא איש ידוע
כרא״צ אכל מסתמא לא חיישינן שמא הדהד תשי' כלכו שאינו ניהנ כדרך ארץ והילך תמיר
אלא היכא סה־כר מיכיח הוכתה גמורה כמ״ש כגדיו פרועים יכל החיה שלו ערום ואינו מקפיד על
מוהר״מ מפארוכה סי׳ ל״ו ומשפטי שמואל סי' ש״ח המשא והיא ממש כאשר מדר יפה דמני מיהר״י
וסייג ה״ד הרכ כנ״הג שם אית פ״ג ייש היוע דכהוכחה בן מיגאש כסימן קנ״ט דהיינו איש פחות וירוד
ואיני ניהג בכבוד עצמו יבייש אם עושה כשוק
די שהרי מסר״י ן׳ מיגאש כתשי׳ סי׳ צייה כתכ וז״ל
מעשה שהוא פחות וירוד מאכילה בשוק ומי שזאת
אלא ממון ש־איני אותי עתה הילך כדרך ישרה
מעלתי אי 1עדותו מקובלת ע״כ והוא פסק הרמכ״ם
מתרצית עליו התשי׳ מיתר להתפלל אחריו ולא נכיט
והטור ח״מ סימן ל״ר ומרן כב״י וכסי הקצר יאפילו
אל מת שכבר עכר לפי שהתשיכה מקיכלת לפניו
מורם במפה לא חלק ע״ו רנראתדהלכה היא לכל עת
כאמור שומ בניס שובבים ארפא משיכיתיכם עכ״ד ולבלומן וכמו שבאמת כן פסק הרכריס מור״ס כתשו׳
ועיין מה שכתכתי כהגהיתי אי״י הי״ס לחשו' הגאונים סי׳ י״כ וכתב להיייא דלית סלכחא כד״י וכן פ׳ רש״ל
שערי תשו' ח״א סי' כ״א ואכמ״ל וכן נראה רעת הרב
מיתר״א קאפסחלי הוכאת תשו׳ כזקן אהרן סייג׳ ד״י סי׳ ל״ה על אותו נדק עצמי עי״ש :וזכור תזכור
ע״א והוא ראם מאים אט את השבח שהוציא טי־פה קורא נעים מ״ס לעיל בסוללה הכי
מתחת ירו רידף מישרים אע״ג רלא החזיר אכירה דתשו׳מרן בישנות שניתב דהאידנא מקכלינן סהדי ע״ה
כרכר חשוב וכוי מכשירין ליה לאסהודי עי״ש ויש לאי דיריס_היא וכאשר הארכנו שם ודבר זה נעלם
לסייעו מתשו' מוהרש״ך ח״כ סוף סי׳קל״ד שכתכ על מהרב כנ״הג והדכ יד״א וכל הבאים את־יהם ביס
פסול לעמת כי אולי עשת ת מ כ ה כפי מה שמגמגמיס ההוראה גס הרדכ״ז ר מ ס יינילייא סי' שי״ב כתב
עליו ע״כ רנד׳ דאפי׳ כגמגום כעלמא שנראה שככר וז״ל ותו ראפי' היה לשון הקידושין בתקונו הדי פסולי
עשה תשו' די ועיין כנ״הג ח״מ סי' ל״ר הגהכ״י אור. ע מ ת שהמ אינם כמקרא ולא כירך ארץ ותעתיק
פ׳ רהכיאלהקת הפיסקיס דס״ל דמיום אש־ נתן כלבו לשין הרמב״ס תני' וסיים ובייש לעני! קידושין ע״כ •
לעשות תשו' כשד אכל שיקבל כפני אחדים והוא ברור גם הרב שכיתת יו״יט רמ״י ע״א תביא כת הסיברים
מדבריהם עי״ש אבל הרי וקן אהרן סי' כ' מ״ת ע״ר דהמקדש לפני ע״ת אין קידושיו קידושין עי״ש יסגס
נראס דס״ל דבעינן תשובה גמורה וסיים יכהכ מ י ד ע נ י גם ידענו החילקיס על פינה ואת סייס ג׳
רכומנינו זה רחוקה אפילו לטובים ולישרים בלבותם מטיבי הבאים כתשו׳ מרן י״ל הישנות הני״ל והרב
עי״ש והיא פלא דא״כ לא הניח בן לא״א כשר לעיית כנ״הג צירף גס מרן הק־וש עמהם כסומכו על
אס לא שנאמר דס״ל דכל מי שנפסל לעדות מדאורייתא החתימה וכני' סיף כל סוף מידי פלוגתא לא נפקא
ונתפרסם עינו הא ודאי צריך פרסים גדול גם על וכיון שהגענו ליה הרי לפנינו מרן החביב גופיה כתשו׳
החשיכה שהיא חשוכה ומוכתת לכ״ע כדי שנוכל היכאה כעי־ית יעקב סימן י״ו דכתכ דאפילו למ״ר
לסמיך על דכריו ויש ראיה גדילה ליה מתשי׳ הרא״ש דהמקדש כע״א חיששין לקידושיו הני מילי בער אחד
כלל
כ״ד שר ר ו מ י ס י מ ן כרך
אפיי כקידושין רצריניס אנו לירע התשו׳ כפועל ואפי׳ כלל מ״; סי׳ ר' אשר נ מ ע ט היא חולקת עם תשו'
שכאותה תשו' הלא״ש לא נשאל ע״ז כלל דוק ותשכח מוהר״י ן׳ מיגאש|הנז״ל דוק יתשכת כי איני יכיל להאריך
כי איני יבול להאריך ובאמת הוא פלא לרון כן כרעת ־ ומוארסד״מ א״הע סי׳ יו״ר כתכ רכל הגאונים הסכימו
הרא״ש מאחר רככלל י״י סי׳ א׳ כתב לענק מוסר
׳
פה אחד עם האחרון הרישכ״א והריכ״ס סהוא כתרא
שהורגים אוחו מיד ולא חייש שמא הרהר תשו' כלכו טובא רסמקדש כפתי-לי עדור! דאורייתא אינם קידושין
ראיןלהכיא ראייה מההיא דהמקיש עלתצאידחיישינן כלל ולא חשי למאמר אע״פי שחטא ישראל היא גס
שמא סיתר תשיכת כלכו ריש לחלץ רילמא משוס לטננמא שמא חרחר חשו' כלכו עכ״ר וכן דעח הרכ
חומרא דא״א שאני ע״כ הרי תלת נגר כל הצי רבוותא משפט צדק ח״א סי' מ״ה עיש׳־כ ו.ם הררכ״ו רפוה
כרעת ארא״ש דמלכד דקשה שארי הנוסחה כתשו' ויניצייס סי' ק״מ כתב ו ו״ל כיון ראיכא סהדי רעכר
סיא כנוסחת כל הספרים אשר כפס כל הפוס׳ שמא עטרה רמפסל כה לערוח אינו חוור להכשרו עד
הרסר תשו׳ ולא לעסות עור זאת קשת שהרילסדייא דאיכא םסדי דעכר תשו' ומשום סכי כל המקדס
קאמר לחוש משוס תומרת א״א יאל תאמר דס״ל לחלק כפסולי ערוח אין חוששין לקידושיו וחילק החילוק
כין סיכא והמקדש אומרו ורוצה לקיים תנאו וכדומה האמיתי כין ההוא דאומר ע״מ שאני צדיק גמור חירוע
מכל החילוקים שיש לחלק כין תשו׳ המקדש לתשו׳ וסיים וכתכ ודכר פשוט הוא ולא היה כדאי לישאל עליו
העדים שהרי גם.כמוסר היא דומייא רעדים דאני ע״כ וכן העלה הרב עדית כיעקכ סייייז כאורך והרי
כאיס לדונם והית ספק לחוש שמא הרהר תשו' יתי' עדיח כיהוסף ח״א לפ״ר ע״א כתכ וז״ל ואין לומר
רתומרא רא״א שאני הנה מינה משמע דלא קא מיידי דרילמא עשת תשו׳ וכשעת הקידושין כסר היה העד
כחילוק מאומרו מפי עצמו למת שאני כאים לחוש שהרי מכואר מרכני האחרונים רכל שלא נודע
שהרי אם הית כן מס לו לומר משוס חומרא דא״א שעשה תשיכה מעלייא כפרסום ערין כחיקח רשעו
תיפיק ליה דהמקדש היא המכניס אותנו לכית סספק קאי ועיין כספר משאת משה סימן כ״א ומיחרש״ך
וע״כ הואדאני חיששין לא כן כמוסר ובעידילקידושין סימן ס״ז: .
דחיקת רסעיס לפנינו כאין מריע החוקה אפיי כרכור דדכר זה עומד לנגדי כמת שראיתי לסרכ אלא
בעלמא וא״כ מאי קושייא אלא לאו דהרא״ש ס״ל לחלק עכ״י שם שכדי להחזיק דברי מוהר״מ
כין כל מין איסור ערוה לחוס לעניינים אחריס • וכן מפארובה הנזי׳ל דכתכ לחת הפרש כין עדים דכחזקח
תפס במושלם הרכ ג״פ סי' קכ״ג ס״ק;ח׳ שאע״פי רשעים קיימי למי שתוא אומר ע״מ שאני צדיק גמיר
שהוא העלה ראפי' טמא דכהרהור סגי היינו דוקא דמסתמא רוצה לקיים תשו' והרהר כלבו לעשות תשו'
היכא דאיכא הוכחה לומר דהדהרו חשו׳ כלכם אמנס ומהתמא יעשה וכתכ הרכ עכ״י ז״ל וז״ל וכנר דבריו
מסתמא כשאני יודעים סהס פסילים שהעדים הם מלכד שהם מונרחיס מהכרח השמועות הנח סימנים
רשעים אס קידש אשא או גירשה כפניהם לא תיישינן דאורייחא מצאתי לדבריו במאי רפי כססיא דהמקרש
שמא הרהרו תשו׳ כן נראה רעת כל הפיס׳ ע״צועכ״י מגירסח סרא״ש שם סגורם נכס ע״מ שאני צדיק גמור
סיים וכתכ לתוכית מתשו׳ הרא״ש הנז׳ לחלוק דיש אפי׳ הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר כלבו לעשיח
לחוש שמא וכו׳ אע״ג דליכא היכחת : תשו'ע״כ יסיים יכתכ הרעכ׳יז״ל רמדברי שני צנתרית
ו ב א מ ת וו פליאה נשגכה גם על רכינו מרן הזהכ הרא״ש ומוהרמ״מ אנו למ־ין שתמקדש צריך
החכיכ שסכיא חשו׳רסי' ח״ן כיןהפוס׳ לעשיית תשו' גמורס לכסוף ומאי קידושיו קידושין •
דכעינן תשו׳ כפועל ולא הכיא זאת לחלקכיניהם גס קידושין למפרע קאמר וקמ״ל דהיא מקידשק למפרע
על העכ״י יגדל התימה דלפי מה שהמשיך רעת הרא״ש •משעה שאמר ע״מ שאני צ־יקגמיר דביק דהרהר תשו_'
מפני הגירסא עשאו היותר מיקל שבעולם רכעינן כלבו לעשות וגמרה לכסוף הו״ל כאלו ההיא שעתא
תשו׳ גמורה כפועל גם כמקדש עצמי יכזה כאמת הוה צדיק גמור ע״כ ושוב האריך עור הרב כאיזה
הוא סכראיתיראה אס לא רמוכרתים אני לומר כרעת דחיות וגם הכיא תשו' הרכ זק; אהרן שהיתה בידו
מר; החכיכ ז״ל יהעכ״י ז״ל רס״ל רמעיקר תשו׳ הרא״ש כנת״י ששם הוכאס הגילסא הזאת כהרא״ש ושצתכ
דמוסר וכן מ״ס התרומה ה־שן כסימן שט״י דכתכו הרי זקן אהרון דלא אשתמיט שוס פוסק לתכיא תירוש
לחלק כסתם מסים תומרא דא׳־א ילא סילקו כן נדונם זה של הרא״ש וע״ז כתכ עליו העכ״י ז״ל וני גכרא
שלא אמר ע״מ שאני צדיק גמיר לנדון סקידושין אינה רכא • כהרא״ש לא יכול להוציא אור יקרות חידושי
ראייה רכן דרך כל הפיסי דכשמכיאים אייה ראייה תירושין מפלפולו לבר ומי כמוהו מורה ובסוף דכריי
מתים אותה ככל לשון שהם שומעים ואגב אורתייתו כתכ וזיל ומחיירתא כדכתיכנא לעיל כשם הר״מ
חילקו חומרא דא״א שאני דהיא חילוק כללי ואה"! אם מפאדונה ועל צבא תחילתו הרא״ש שבפסקיו תבל
היה כא לידס נדון כחומרא דא״א גופא כנדונות כאשר פירשנו לעיל ע״כ :
מחולקים הא ודאי שם ימצאו יחלקי החילוק האמיתי כהעתקת כמעט כל דברי העכ״י ז" ל הארכתי
היה כין אמר ע״מ שאני צ״ג דהרי החזיק עצמו ונותן למען כחוזק אכא להקשית גס עליו
יד לנו לחוש שמא הדהד תשו׳ להיבא רפסולים או גס על הרב זקן אהרן כמה שהחליטו כדעת הרא״ש
מסור אי גנכ מפירסם לפנינו דהא וראי לאו כל כמיק !"ל כי לא תלינן כמסתמא הדהר תשו' גס כההיא
לחוש חששות רחוקות כאלה יכן אחה תראס בתשו' דהמקדש ע״מ שאני צדיק גמור ובאמת לפיס ריהטא
ר״ת שהביא השכולי הלקט כח״י הביאו העב״י היי כך סיס נר׳ מתשי׳ תרא״ש כלל ת fסי' ד' היז״ל ראפי׳
מ״ג שלעני; עירי הגט כחכ שאם חיששיס לפסולה עם תעניות והפסקית חייש הרא״ס לרמאות עיש״כ
וכו׳ כסאר עצירות הפוסלות יאמרו לפני כ״ד הרי ורמזה הרב כנ״הג א״הע סי' מ״כ הנהכ״י אות פ׳
אנו כתשו' לפניכם ולא נוסיף עור כדאמרי׳ ע״מ באיו ועית תפוס׳ האתמנים דס״ל דכעיק תשו׳
שאני צ״ג מקודשת שמא הרהר חשו' וסיים וכתכ ר״ת צפועל כלו׳ לס״ל להננ״הג רכ! דעת ה־א״ש על העדי׳
שם
קה י סימן כ׳־ד כ ר ך של ר
הלק״ט כי ה.יא קיצר הדכריס הדכה ככל חיטרו שם וו״לולרווחא בעלמא הצרנתי תשי' נ פ ט יכיס פן
כנודע וד״כ כי כלאו הכי הוא אמיתית התורה ומי יחמדו רוקא נשאומר צדיק הוא שיש לתלות שמא ע״ת
יניח סוגייא כדיכתה כפי וה כירד דכי׳ו כעני; חשוד אכל כשלא אמר לא נתלה ע״נ ראה שאפי' היא משוס
על העריות דאמרו שם כחלמודא דמויה רכ נחמן חששא כעלמא שמא פסולים תם העדים הצריך שיאמרו
יפסולי לעמת אשה וכין אס נגרום כגירסת הרי״ף כפיי שעשו תשו' וכאמת כאופן כיה,היה די נשמא
יהרא״ש כין לאפוקא וכין לעייולא א״כ הרי איחא סרהרי תשו' דיכא שתא הרהרי תשו׳ ויבטל שמא
לסרייא דחף לקידושין אין ע מ ח י ערות וכין לגרסת פסולים לעדיחיעכ״ו חששר״ת תומרא בעלמא להצריך
סכריני יכן גרסת הרכ נחשון גאון כתשו'שערי צדק להם האמירה בפיעל פן יאמרו דתתששה תיאת שמא
רפ״ה סיף ע״כ אכל לעיול לית לן כה סדי קאמר הרהרנו תשו'לא מצאטה כ״א כאמר ע״מ שאני צ״ג אכל
הנועם דבמה .קיימה שכיחה ליה וכ״ז היינו כתשיד נלאו הני אין אנו יכולים לטעוןכך אפי׳ אם כנגדני אין
אכל כשאר פסילים אפיי לעיולא פסול ילא חיישינן כאן ייאיכפיסיל כ״א חששפיסילוע״י היא ג״כ הצריך
שמא הרהר תשו' ומסיגייא ואת מוכח לסדייא דרחיק שיאמרו כפיי ומאי דאמר לרווח א כעלמא היא כניון
לפרש דצריכים להעיד שנפסלו כאוחו יום וכמו שנדחקו ריריה וכחמור והארכתי ככל יה מפני ששוב ראיתי
חכמי טוליטולה נגד סר״ר חיים הארוך שהרי לדעח להרכ ערוך השלחן א״הע סי׳ מ״כ וח״מ סימן ל״ר
ר״ת שפי׳ דהאי חשוד הוא שכא על הערוה ממש דכהכיאי שורש דין זה אי חיישינן כפסולי עדות שמא
וכתכ מרן ככ״י סימן מ״כ שכן משמע מדכרי ר״ש ונוי הניא תשו' הרא״ש וחשו' תרימת הדשן הני״ל
והרי״ף א״כ איך יפורש לשון תשוד על מן שכא על לחולקים על לתקת ספיסקיס ואי מאה ולא נדרך
הערוה ודאי כעדים וראייס אם לא שס״ל לר״ת גוזמא רלא חיישי לשמא הרהר וכוי וגס הביא הך רר״ת
וסייעתיה להרייא רכל שכא על ה ע ת ה פעם אחת כאלי חולק ממאי דאמר דליויחא רמילחא עשה
כעדים וראייה הא ודאי מאותו היום נקרא תשוד שיאמרו כפיי כפני רכים שקיבלו התשו' פן יאמרו רהתם
לעדית אשה כין אם לאפיקא ולעיונא אולאפוקא דוקא כקי׳ שאני דככר אמר כלומר דליה לא ס״ל אלא לכל
י
לפישיניי הגירסאית עד שיתכרר שעשה השי' ראי ס״ל התירה כלה קי״ל לסכשיר פסולי ע ו ת כשמא וכוי
לר״ת וסייעתיה דחיישינןשמא עשה תשי׳ כאיתה שעה אלה תרברים ותמצית מלאכת הרכ עריך תשלחן להפך
ואין אנו שסלים אותו אלא מפני שכאותו יום ראינו הקערה על פיה ולהוליד לנו מחלוקת חדש :
שעשה עכירה חדשה א״פ מי אירייא חשיר הרי ראוהו ןאגי אומר דמהרא״ש ומרת״ה ז׳׳ל אינה ראייה
שעשה עכירה כו כיום ונפסל פישול גמיר יאפייאס יאמר כלל ימילחא אגכ אורחייהי קא אמרי לחלק
האומר מה שירצה עכ״פ לשון חשוד על מי שכא על כין נדונם שאינו חיסור ערוה לנדון הקידושין וכן כתכ
הערוה כעדים מורה להדייא רמאות; היום ואילך נקרא חרכ דכ״מ ח״ג סימן י״ח וזיל ולע״ד אין לסמיך
חשוד עד שיחוור כחשוכה כודאי כייט ילא תלינן כשמא על יכייו ימלכי ילאו להלכה ולמעסה אמדן אלא
עשה חשו' וזה חויק לפירישט למעלה כרכרי י״תשהכיא כאיייי ואגכ ולאו לעיקי שאלתי אמין וככי נודע
סשכ״לק כ״י דר״ת מעילם לא חשש לשמא עשה חשי׳ מ״ש ספיס׳ דכל מילתא דלא אמיס ספיסק להלכה
כפיסיל ודאי אלא כחשש פיסול יעכ״ו לרויחא דתילתא ולמעשה אלא מילתא אגב אויחיה אין לסמוך עליו
עשה שיחזרו כתשו' כפני יכיס ו ס י נ י כ מ י מאד : אתיי :א ף
למעשס ויעויין כס׳ נאמן שמואל סימן ס״י
ה א ר כ ת י ככל זס מפני שהיכ עיוך השלחן
״ הכא כני״י שלסניט אמיו ה' שנשליך
בא״הע סי'מ״כ אית י״ט וכח״מ גוויתנו יותי ממאה פיסקיס שפס־י כן להלכה ולמעשה
סי'ל״ר אית מ״כ שכל את ידיי כאיפן המסחיי להפוםק ינתלס עצמנו בכי או ג' פיסי יכתכי יכייסס כמילתא
הלכה למעשה מה שאין הפה יכילה לסער וסייני חגא אויחייהו איפן יה באמת הוא חין מייכי סויאס
שכתתילס סניא םכרת הרכנים איתס שאין חוששין אשר השרשונו אבותינו ורבותינו נאספו יוכס אל
לשמא עשה תשו' ולא הכיא כי אם שנים שלשת ואח עמם וכן אני אומר כהתיא שהביא מר״ת דמלכד
רכ״ע ואת חמשח ושוכ מ ע ט מ ע ט החליף אח משכורר, יליעתי הוא פי׳ מריות מה שפירשתי אני הדל רכיונת
הדין הפשוט היוצא מכל כתי דיני ישראל וראשו פרוע י״ת איייי מפני שהיה חשש פיסול ולא ייאי פישול
הלזה כהכיאו איתה רהאר״ש יות״ה ואיחה רהשכלי יליה י א ה ליחיתי ג״כ כשמא וכי' יאתי שמא ויחי
הלקט כשם ד״ת והעיקר הוא מפני שמצא מציאה שמא ומה שאמי שעשת ליייחאימילחא שיאמיו כפי׳
יאת של חכמי טיליטילא דכפי' קא אמרי לחוש שמח נ פ ט וכיס לאי הייני משים יס״ל ינבל מין פיסול ייאי
עשה חשוכה ודחקו כל דכרי סראשוניס כדוחק נפלא מקנלין עיותס כטענת שמא היהיו תשו' וע״ז ליווחא
אשד לא נשמע ולא נחקכל ככל כתי דיני ישראל מאי ימילתא כעי שיתיויו נפני יניס חלילה לתשונ זה אלא
היה לגוי אחד כאדן והיינו רכל התלמוד והראשונים כאמת כנר״י ייקא יהיה חשש פיסול וכחשש פיסיל
מיידי דסעירו כפיסול של כו כיום ריחק רעיע ותקיע אתי חשש היתוי חשו' ימכטל ליה ע״ז יוקא הוא
ימה סיף אשד לא נשמע כמוכי וכאלס רכות אשר דאמר שלרויתא דמילתא עשה שיקוורו כפני ינים
יראכ לככ אניש ולא כדרך הפלגה ועם שהרכ ערוך ואררכא תומרא יתירה אנו למדים ממעשת זה של
השלחן לא גילה דעתו כי לא יכול אכל עכ״פ ככר י״ת וחובה עלינו לפרש כ; דברי ר״ת יאפי'אס יסכלו
נראה למשקיף כרכר השקפה קלה כי רצה להפחיד מ ע ט מ ח א ומי יגלה עפר מעיניך רכינו הראכ״רו״ל
הפייהק תעני כחומרת אשת איש יאנאט כזכות אבותינו שהופיע רו״תק כבית מרישך ואמרת דברים ראויס
אשר שם ישכו כסאות למשפט לכנו כלכ הארית לא לפי גודל שקול דעתך המכעיחוהיא מיותר טוב הוא
נייא ולא נתת לתת כיסההייית דרך שהרי על ענין לרחוק מ ע ט כלשון משנתני ולסבול רותק ההוא ולא
סיא״ש והת״ה ומיסי״י מינץ ג״כ נ כ י בתכני שהוא להוציא משפט מעוקל)ש״מ לכ״כ דט״ןמסש״ס( וכ״ש
מילחא אנכ אויחייהו כאשי האיכני לעיל ואין צויך שדכרי ל״ת הורקו מכלי חל כלי וכפרט כדכרי השכולי.
לכפול 53 נג
כ ר ך ? Stרומי סימן כ״ד
אופן יה היה די שמא הרהרו תשו'ולא היה צייך נל לכפול הדברים וגם מה שרוצה להיציא מלבדי ר״ת
אוחח הטרחא אס לא לרווחא דמילתא וע"! שפיר ממס שאמר לריותא דמילתא וכו׳ גם כזה כבר כתכנו
כת :מוהר״י אזולאי י״ל ורוק כלשון חשו׳ ר״ת כלומר מה שיש כו די ובאחרונה הכאנו ראייס מעטן חשוד
דוק כת ותמצא דלעולם החיי האמיתי כרשע מוחזק שבא על העיוה וכנז״ל ו*חר כ״ז דכרי ר״ת אם אמת
הוא דין אמר ע״מ שאני צ״ג איי חיישינן שמא עשה יצאו מפיו כאשי יכין השכילי הלקט ממנו כי מי יודע
חשו' ואס לא אמר לא חיישינן ושאני נדון ד״ת שהעדים ויודע מי רני צרקיה ומה ענה אותו מוהר״מ כר
לא היו כחזקה רשעים וע״ז הוא שאמר לרווחא נרוך נענין הנחל־ח )עיין דרך המלך רק״ד ועיין
דמילתא שיעשו חשו׳ כרבים ודוק היטכ ואין ספק כס״הק נחלה לישראל סעיף האי ורוק( וככר עמדנו
שאחר שראה הרב ערוךהשלחן זיל דברי הרכ אהכת עליהם וישבנוס כמין חומר וגם מה סברת רמ״א שהכיא
מ ד הדר מר משמעתיה וע״ז כתב ושוב דאיחי כס׳ סברת הי״א בכר כיארוה הח״מ והכי ש שם ואיירי
אהבת דוד כלומר ראה שם יתראה הדכריס מכורריס כשלבסוף עשה חשי' והוכיח סופו על תחילתו ונתכ
להפך מזה שהעלינו עלו לבי בה׳ ואעיקרח בנדון העד הרב עצי ארזים ס״ק נ״ה דנן כיאר הענק עצמו
שלפנינו אפיי חכמי טוליטילת יודו רלא חיי שינן לשמא רמ״א כד״מ בח״מ סי' ל״ר אלא דמה שתימה עליהם
עשה חשו' אחרי דעדין מגלח וקנו כתער והיא ומשמע לה׳־ייא דהר״י מינן והר״מ מפאדובה פליגי
מסלוכשים כמנהג הישמעאלים דאין לתליח כמנהג אחהמ״ר לאו שמיה מחייא וכוונת הח״מ והכ״ש הוא
הלועזים ונרומה־ וידוע ומפורסם לכל וכפרט כאלי זה דכאמח מוהר״י מ י ק לא סמך לחוש על ההיא דהרי
המדיניח כי תחילת סימני טהרה המורים שככר נתן אח מקודשת ע״מ שאני צ״ג לחוש שמא וכוי אם לא
אל לכו לשוכ ססימן הא׳הוא הגדלת שער זקנו ודבר שנמנו היה כאנוסים שתחילתו כאונס שכן השלים
1ה סואמפירסםגם כין סישמעאליס גם כי; הישראלים דבריו כאומרו וכ״ם אלו האניסין שתתילחן באונס וכל
שלשתי האומוח האלו השחחח פאת היק; איסירא הוא השתדלות; לחוור לדתנו ע״כ נמצא דעיקר מה שחקע
ונזה נשלם גס כסעיף יה כל רליננו לבררו כשמלה יתר כמקום נאמן היינו דיקא מפני שבנמ״ר היה עני;
תל״ית : אטסים שתחילתן כאינק יע״ז שפיר כתבי הת״מ והכ״ש
ה ס ע י ף הה׳ אם לני לחוש ולילך כנדון שלפנינו דלא פליגי מוהריימ ומיהרמיפ והוא עייפי האמור
אחר כת המתמירין אשר לא יכצר מתם ורוק כי לקצר אני צריך :
הגס אס מועטים המה ונשיכ ונאמר רהנה א׳ הרואה העולה דלא נשאר להרכ ערוך השלחן יסור כלל
בעיניו יראה ולבבו יכין דאחר כל מה שהארכנו כד׳ לסמיך השכלת ידיו שהשכילם להחמיר כ״א
סעיפים הקודמים לנרר וללבן הרכרים כשמלה בח סברת חכמי טיליטולה רדחויית מאת כל הפיסקים
מחה אלף יריעות להראות לעין כל רלא היה מקים ונס חכמי אשכילייא רחאוה כאמת סכניןוגם מרן
לחיש לשוס חימרא אשר כאת כספרי הפוסקים ככל הק' היחה תשו' זאת כידו ולא זכר ממנה כ״א מה
חד מדי סעיפים הקירמים מהטעמים המכוררים שהוא לענין רינא ועל השאר העלים עיניו הזכית
הנז״ל א״כ לפיס ריהטא לא הית מקום לחיל לסעיף ממנה ואיך א״כ תעשה חיל עור וסוף כל סוף חמהני
הה' הליה וכפ־ט אחרי שהראינו בכל חד מהד׳ סעיפים על הרב עריך השלחן ראחד ראחריה ז״ל היא אחריה
הנז״ל דלדעת יותר וייחד מתרי מכי מלהקת ספוס׳ דמיק הק׳ כמו שהוא אחרין וכל א״י וכל ארצית המערב
ומק הקרוש מכללם רילוא תם כהיתר הנערה הזאת ומרן הקרוש מלנד מה שפסק להלנה ולמעשה הרין
כלי ריח גט וככר תראינו למדי דדעת הגאון הרמ״ז הזה כב״י ובסי הקצר עור יאח דננ״י בשהביא ההיא
זיע״א והגאון מיהריט״א והגאון מהר״מ מיוחס ג' ררש״י שהביא הא״ח סייס ונח׳ ודבריי חמוחי' הם ואחר
המה רנני ידוש׳ תיכ״כ כייר נחי־ נ״ר מסנימי' רכאופן שהראני למדי שאנן כמרן נקטי׳ אפיי להקל ואפילו
כיה אפיי כאיסור ע מ ה מחוייבים אנו לפסוק נמר; באיסור ע מ ה כש־כו המקילין על המחמירין תמהני
:
הקדוש ו א ח ר כ״י אשנה ואומר רכאמת לא היה אם יש מבא דמינכר כמו ענין זה דאין חוששין
לחול אל הספק הזה ונפרטי פרטות מקום ומיעיטארמיעיטא החיששיןלשמא ע״ח וכמעט בטלי
כי שני הרים גדילים מגדולי הסוראס אשר כמעט רוב אגב מיעיטייהו ואם גם כזה לא חפסינן כמרן להקל
ההוראות נפסקות על פיסס כמי ש־ס כאמת מוהר״ם א״כ נסגיר ס׳ הש״ע ובאשר יפת בחב הגאין הרמ״ז
כ״ב והישב״א הרי תם המדריכים אותנו שלא לחוש הנז״ל וגם ס־איחי שככר הסכים מוה״ר הגדול
לחומרות מפוזרית הנה והנה ולא לתצריכה גט מפני מיהי־יט״א ז״לושוכ רקרקתי היטנ וראיתי שהיכ ערוך
רעח איוה מחמירים ונתנו תדי טעמי קשוט האחד השלחן ז״ל עצמו דחה כל דבריו כמה שהכיא כח״מ
כדי שלא לפוסלה לכהונה והשני כדי שלא יהיו כנית סי׳ ל״ר סיף אית מ״ב הנו׳ דברי הרב אהכח דור
ישראל מדרך כף רגל לפריצי עמני ומוהר״מ כ״כ לא שאחר שתכמח מהא דד״ת הנזיל דאין חי׳ מן אמר
כמקום אחר כ״א כג׳ ארבע מקומיח כחכ כרכדיס ע״מ שאני צדיק גמור ללא אמר דבכולהי חיישינן שמא
הללו והביאם מכ״י כסי׳ מ״כ והא׳ סיא כארוכות סי׳ עשה תשו׳ וכי׳ ע״י סיים יכתכ ושוב ראיחי כס׳ אהכח
תתקצ'ג וכסי׳ ראשון של תשו' מימ־נייות שכס' נשים דור ע״כ ועם שלח רשם לנו דרך והמקום אניחפשתי
ועד אחר! הוכאה כתשו׳ סרשב״א סי׳ תקנ״ו עיין ומצאתיהו בדט״ז ע״כ שהביא תשו׳ ר״ת שהביאה
עליסם ותמה צמאונך יהרשבייא כעש על אוחו תלמיד סערות ביעקב כשם שבולי הלקט ואחר שהאריך כתב
על שרצה להחמיר בע״א ואמר לו מי ס ט הגי הרי״ף וז״ל ועור רהערים לא היו בחיקת רשעים כי־התם
יסרמכ״ס וכל הגאונים שאתה מחמיר על עצמך יותר וריק היטב כלשון תשויר״תזלה״ס עכ״ר ובאמת אירי
מאלו וכן כתשו' הובאו כיתה יוסף שם קרוב לסיף עיני והוא הוא מה שפרשתי אני כדברי ר״ת שלריוחא
הסי׳ כתכ דאין להחמיר כרי שלא יהיו בנית ישראל דמלתא שאמר ר״ח ביעשי תשו׳נליייה היינו משום
החשוכיח מירך כף רגל וכו׳ עי״ש כאורך ומהטעם ולא היו בחזקת רשעים אלא שמא עשו עביות יעל
י הראשון
כ ר ך של רומי סימן כ״ד
שהוא אינס רצוני לחפשה שהוא אונס ניכעי הא וראי הראשון לכר משום שלא לפוסלה לכהונה הסכימו הרב
הוה אמרי׳ אם קכלה נקכל אגל כל שאין לנו ע״י שכית יעקב ח״כ סי' קי״ח והרב כיח יהודה עייאש
קבלה מפורשת מפי גדולי האומה אלא אדרכה יש לנו סי׳ י״ג ירכינו הרא״ש כחשי׳ ח״כ סי' ל' נתב ומצאתי
כמה משניות רמיכת מהתם להרייא דהונם מתי הו״ל כהנ״המ דמלישנא דאין חיששין משמע דאפי׳ גט לא
למיעבד לא מיקרי אונס השוה לאונס נתפשהץאע״ג כעיא וכתב ואם נצריך לאומרא נמצאת סיסלה לכהינה
דיכוליס אני לרתית אלוהמשנייתכלתדאותרא כדחייה עכ״ד יה׳ וקן אהרן כסי׳ כ' אחר שהראנו כקיאואו הנפלא׳
תשובה הראיייה לה ולימר ככל שרא שאני משנה זאת דככמה מכתי אזלינן לחומ־א אפייכאיסירקל מדרבנן
דלא תשיכ מאי תי״ל למיעכד אונם מנועם פלוני ומכללם תכיא איתה דפי סאשה רכה דצ״א ע״כ דא״ל
וכיוצא עכ״י אין מדרכי ההיראה להוציא דין מתידש רב הינא לרב פפא והא אנן הנן האי מתניתא אייל לא
יכפרט להתיר איסור הנכלל כשכר איסירים דאורייתא שכינהו אייל רב הוכא ואכן אשיכוי ניקום ונסמוך ונעכיד
כלי ראייה מכוררת יכ״ש היכא ראיכא קיש״ית לדין וה עובדא ע״כ והאריך עוד וסיים וכתב וי״ל מ״מ האיי
ממשניות וכרייתית אינו דין שהמוליד הרק המתודש דמשמירין הייני כרכר ספק כשיש שם אישות כספק
כלתי ראייה ידחה אותם המשניות או הראייות שתם ומרינה ניייל לתומרא שלא ניגע כאיסור תירה
נגר דינו כקש וכל יה היא סיגיית יכמית רף צ״א הנוי אבל כרכר כרור יאין כאן קידישין כלל מי שיורה
שרכ ששת סכר לימד דככ׳ ערים אם נשאת אליבא לאיסור אם אינו טיעה מערים היא יכאן שנה רכי לא
יכ״ע היייא אניסה גמורה ומוארת לינשא וטענת ישפוך אדם מי כורו ואתרים צריכים לו כדאיתא כפ״ק
האונס היא מאי הו״ל למיעכד עייפי כ׳ עדים נשאת דיכמות ידוינתא כהג״המ דמלישנא דאין שיששין
וע״ז סתמא דתלמודא נטפל להדאית לו דלא היא י לקידושין משמע דאסי׳ גט אינה צריכת יא״ת נצייך
כתחילה הראה לרכ ששת ררכנן פליגי עליה דר״ש ולת לאומרא נמצאת פוסלה מן הכהונה וכו׳ מכל הני
כמי שסכר רכ ששת רכ״ע מידים כה יאתר ש־לא מזה משמע רלא אילינן לחימרא וודאי היא אומרת כרית
חזר להפיק ולהריח טענת מאי הו״ל למ־עבר כאנפי ולא מקלקלא נפשא ימאן דאתי לה כסברה גריעיתא
נפשה דאין כה טענת אינס כי לא חשיבת אונס כמי ומילי ממולייתא וכעילאיתלכישי למשא כלילא אריכא
אונס נתפשת והתחיל להקשות ממשניות שלמות מגופיה הוי נתקל פושע ובי׳ מיהי מאן דשקיל יטרי
דמחכרר מת־כם דסיו כאיתס הנדונות איכס מאי הו״ל כדברי הגמרא לאוקימי שמעתתא אליבא דתילכתא
למיעכ־ יעכ״ז לא סחשיכו אינס כלל ודמי איתס כמילתא עתיקתא ילא גרמיד גרמידיאמרי׳ ליה איישר
לפשיעיתא ילא לאונס והיא הית רוחת איתם בדחיות וקריין ליה טיכי״נא דתכימי יעש״ב והנה כוונת הדכ
כלו׳ לא רמי הנך כרייתות לנדון משנתנו שנשאת ע״פי זק! אהרון מכור־ת לדחות כל תראייות שהביא ראזלינן
כ׳ ערים כשרים שהוא תונס גמיר דמאו קי״ל למיעבד לחימראומכללס ת הי א דינמית שאמרו א שינויי ניקוש
ורב פפא סבר למיעכד עיכראדרכ ששת ירצה להתשיכ ונסמוך והיינו כאיפ; יה רסנה מי שיעמיק כס־גיית
ו
נשאת עייפי כ׳ עדים דמאי הי״ל למיעכר אונס גמור יכמ ת דצ״א ע״א וע״כ מפשקת נשאת שלא כרשות
בראותו שכל התשניית דבריהם מתורצות וע״ז כגבור עד פסקת נשאת עייפי כ״ד בעיניו יראה ולבכי יכין
יצא רכ הונה כריה דר״י וכאיש מלתמית יעיר אוזן דהספמתסתמא רתלמודא שם הוא לפסיק כרבנן רר״ש
לשמוע כלמידים דלא כיין יפה רכיון דהוא רוצה דבל אשת שהלך כעלה למ־ינת הים אפיי אס נשאת
להיציא דין מתויש נגד סשטית הכתיכ ראתרי היטמאה כבי עדים בעלה תצא מיה ומיה וכל הדרכים האלו
ואתרי פשט כמת משנייתיאע״פי שהוא דיתק ימתרץ כה והטעם דלא דמייא לאניסה שהתירה הכתיב
איתם סיף סוף דינו מלכד שהיא כלי ראייה אלא שהוא כאומרו והיא לח נתפשת הא נתפשה מותרת שנאמר
היפך משניית ערוכות וכדי לעשית מעשה היפך המשניו׳ אף ואת אנוסה היא רמאי היה לה למיעכד דוה אינו
הכרומיהללוצריכי׳ אט לסמוך על אותס השינויי׳ וע״ז דהית לה למידק או לאמתוני עוד ידמייא קצת לפשיעית'
שפיר אתמיהי קא מאתהא לאמר צו ואכן אשינייי ניקום ואינה נכללת ככלל אותה אניסה רשמיה תכתיב וטעם
ונסמיך כלתי שום ראייה ת־צינית לקיים ה־ין םמתירש הדכרים עייפי משקל ההוראה היא יה דכיון דכל
להתיר אשת איש לעלמא * יעיין כתוס׳ דכתיכות דף הנבעלות תחת בעליהן כין כאינס כין כרצין חם ככלל
ג׳ע״אד״ס איכא דאמדי שכתכו וו״ל יכן נראה אליבא לאו מפירש רלא יובל כעלה הראשין לשיב לקתתה
דאיכא דאמרי הוו פירנא וכי' ולא סמכינן אשיטיי אתרי אשר הוטמא׳)עי' יכמי' ינ״ו ע״כ ומשפרש״י שם(
דתיקי וכוי עיש״כ וכוונתם מבוארת דנשלמא לאייר־' והכתו׳ לא הוציא מכלל אתרי אשר היטמאת אלא אניסה
אין איכס כגיטין כל המשניות התם הם רחייות ועש כאופן נתפשת ר״ל אופן כע״כ גמיר ככל פימת חלקיו
שהדיחה יש לי כח לדחיתם כקש עכ״פ תסתיים שסכדת שהוא נתפשת כמשמעו אכל כל אונס דלאו כעין
אין אינס כגיטין אינה מנג־ת שים משנה אכל לאייר נתפשת אלא יש כו צ־ רצץ בפל אופן שבעולם תא יראי
כתרא ריש אונס כגיטין לא י י לו שמוליד דין כלתי לא יצאה מכלל אישור אחר־ אש־ הוטמאה ומכ״ש
ראיית עוד זאת רפשטי המשניות מנגית לסניתי שאינה נכנסת כסרט או כהיתר נתפשת י יא״כ מי
והמוליד הרין היה כדי להעמיד דינו כלתי ראיית שריצה להוציאה מכלל לאי דאתרי אשר מטמאת שכולל
ידחה בקש הקושיות שמקשים עליו ממשניות עייכיח כל הנפעלות כסתמית צריך ראייה דומייא רעדים יכל
יריק תיטכ וכמו כן כתב להדייא מיהרשד״ס יו״ד סימן שאין סרברכריר יאפי׳ כספק כל דהו)ירצה דאינו כדור
קכ״א וז״ליככר ידוערהמקשה והמכיא ראייה לדבריו לנו לדמות אונס מאי הו״ל למעכד שהיא אינס רצוני
הם קרובים כמו שהמקשה צריך להקשות ככת • גס דשייך כה פשיעיתא מה לאוכס נתפשה שהיא אונס
מי שריצה להוציא דין מחודש ומביא ראייה לדבריו טכעו ומוחלט מכל צדדיי שאין תחבולה ליכצל הימנו(
צריך שתהיה ראייה כרורה ואם לאו תרותהיבול לדחיתה אין אנו יכוליילתיציאת מתיקת איסורא דאודיית'דרכיע
כקש א״ד יעי״-ש וי״ל הרב כעי חיי ח״מ סימן ע"ג1 עלה ואי היה לני קכלה לרמות אונס מאי תו יל למיעכד
דע״ו
כ ר ך ש ל רומי סימן כ י ד
הסכימו דירים שאינן מוכיחות לא הויין ירים כגון דא רע״ו ע״ד הלא לעינינו מ״ש הרא״ש כעל המאור
ודאי מהנייא חיקח פנויה שבה בלי שים ריח ספק ועל שהיציא דן מחודש מכח קושייא אחת שהוקשה לו
משקל זה אין ספק שהיא כלל הרפ״ח כללי הס״ס סימן כגמ׳ וכתכ עליו חרא״ש אני לתרץ קישייתי ילא יצא
ק״י ה״ד כסעיף דאלימא ספק בקדושין משים דחיקת הרין הזה א״ד ואתר כל האמור ומדיכר אין ספק רמי
פגייה לפניני יהיא כריר ישיכ אח״ז ראיחי להרכ עכ״י שבא להיציא האשה שהלך כעלה למר״ה ינשאת כבי
סי׳ ח״י רל״ז ע״א שעמ״ש הרכ כנ״הג שם להכשיר ערים ואח״כ בא כעלה מכלל לאו אחרי אשר היעמאה
מ ט ע ם ס״ס כפיסול העייס ע״ז נצכ ימיני כשר הדכ ולכלול איתי כנתפשהצריךשיהיה כידי ראייה שלא ימצא
עכ״י באמרי דכשלמא ככל מין ס' שנפל כגיף הקדושין החולק מענה להשיב הא לאו הכי מי ייציאנה מחזקת
או כמקדש או כמתקרסת וכדומה סא יראימהניא לן איסירא כ״ש כמשפט כמה משניות מוכיחות האונס
חוקק פנויה אכל כסייס הטלר כגופן של ערים הא מאי הו״ל למיעכרלא שמיה אונס הא יראי מי שנסמך
יראי לא אזלינן כה לקולא מאחר דכבר הושרש כימו על השינייים הרחוקים היא מטהר את השדק ח״י
אוקמיס גכראאאזקחיס ואיכ אפי׳ כפיסול דאורייתא והוא ברוד :
אין לפוסלה אלא ביראי אכל לא משפק עי"ש שהאריך ו מ ע ת ה כוונת הרב זקן אהרון מבוררת לעין
ימילא אח ידי כראיות מופחיות הפיחי והב במשכיות כל מכין התלמיד רכל הני מכתי שמילא
ולכל תיפס ספר גלויות וידועיח וסיב עמד כנגדי את ידו רמינייהי מינח ראילינן לחימרא אפי׳ כאיסור
שמא כ״ז ראמרי׳ אוקמיה גכרא אתיקתיה אינו אלא קל דא״א הייני בשחיקת אשת איש לפנינו אכל כניין
כשאין נג־נו חיקה אחרה המרעח כחן של עריס כמי הקידושין רחזקת פנויה לפנינו ימי שכאיס להחזיקה
שהיא כחוקת פנייה וע״ז נדחה קרי לה כטוענו דחיקת כא״א הס העדים ראיןקימשין כלא עריס וכיון דקורס
פנויה חסיכה כמאן דליחיה כלל לגכי חוקת הגוף שיתחזק איסירא ככר נפסלי הערים א״כ אין כאן
דכשרית משוס שעימדת לינשא )כלו׳ עומדח ליכטל( חזקת א״א כלל ונראה מדכריו ראפילי כספק קרוב
משא״כ חזקת רכשמת דלעולס וער הגוף צריך להיות לודאי שהערים פסילים אזלינן כתר חיקח פנויה ואין
עומד כחיקת כשרית ע״כ יעי״ש שהאריך כפרט זח אנו יכולים להחמיר להצריכה גט שהרי קו׳רס שתחזיק
כראיית טיכית יכאמח עלז לב• כה׳ כמה שראיתי את האשה הזאת כמקירשת הרי אחח מוכרח לפסול הערים
קדושיעקכ נכנס כפרט זה בין ס' הנילד נגיף העדים מספק קריב ליראי עייפי רוב הפיסקים הפיסליס איתם
לס׳ הנולד כגוף הקדוש־ן אכל תמהני עליו מה לולכקש א״כ נמצא דאין כאן חזקת א״א כלל כי היני דתיויל
נבלי דתיח בחזקת פנייה מפני שעחידה ליפול ת״ל לחימדא מפני האישית שהרי אין כאן חזקת אישית זהי
דודאי לא אזלינן כתרה אחרי שלא טל־ סס׳ כה וכאשר תכלית רנריו למעמיק בהם עי״ש • אלא דכאמת עני!
רכר יה מפירש מפיס ארייותא הנז״ל אס לא ריהיה זה ה<א מיס עמיקיס ונגלה טפח ממני ינאמר ראם
ריכא רמינכר מהפוס' הפיסליס את העדים דאפשר הגע עצמך כמחלוקת ספיס'בפיםיל העדים אי פסולים
רבו״ב ישתנה הרין ־יש לנו רוכה כמקום שנולד הספק או לא יאית לןחיקתכסרות של העדים רקדמאיאתייא
עם החיקה במקום שלא נולד ראפשר דכאופן כיה ואני מוכרחים לפי הנדונות שיארעו להכשירם מפני
סמכינן רובה החזקה אפי׳ חיקה של גוף שלא נילר בי ראיקמינן לתי אחיקתייהו מרינא וכל כפי מה שיהא
סספק וכאשר נראה מ־יהטא דתשי' הרא״ם והזקן הענק א״כ ממילא אם העירו כעדות קדושין הנה יראי
אהרון הנז״ל אכל זאת כדרך אפשר כאשר אמרחי כי לא מהטיה לן חזקתפניייה שכה כיין שלא טלר הספק
צריך הרכר בירור גמור ורוק • ונ־ון הרכ זקן אהרון כה כי היכי דניייל כתר חזקת פנויה דירה ולא דמייא
שהוא ק־ושי אילונא המובא ס כתשי׳ מרן הישנית לפי אלא לאותה שכתב הרא״ם ח״כ סי׳ כ״א שהקשה גני
עיקר יסורו של הרכ זקן אסרין הוא ר ע ו ע כעדים מ״ש כריש נדה מקיה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות
וע״ז כמעט סוא כליסידי שם והס נאמת יפיל סקפק שנעשו על גבה טמאות יפירש״י כל טהריח שנשתמשו
כפיסיליםכאש־ מערעדין עליי הרב מהר״א קאפסלי כחס ככלים ובאנשים שטכלי שם טמאים אבל טהרות
שם כסי' ג׳ יכג' תשי' המי ל הא י־אי לא מהניא חזקת שסם טמאים דאיקי אחיקתיה והס היי כחיקחטמאים
פנייה שכה וכאמיר ומ־וכר ואס עיקר הספק נפל אכל טהרות שנגעו כסס אמאי טמאית לוקמיה
כגוף הקרישין כמו תסרין תיבת לי והרימה על רא אחזקחייהו שהיו כחזקת ט ה מ ח והשיכ דכי אילינן
ודאי יש מקום להחלות בחיקה פניית דידה : כתר התיקה היינו דהחזקה היא כאותו רכר שעליי
א ל א שאיני רואה כחשו' ה' זקן הסרן כעשרה ספקית נולד הספק בגין בספק אי נגעו הטהרות כטימאה
שהוליד כפסקי ריש סי' כ׳ כעין זס רידיס שאינן או לא נגעו משא״כ ספק נידה שנגעה כטהיית שאין
מיכיתות רנכנסו כ ו מנגיו יעכ״ז החמירו כה יכעיני הספקכטהי־ית כי היכי דניזיל כתר תיקה דידהו יע״ש
יפלא על הרכ המתיי היא הזקן את־ין איך לא עשה והגאון הרמ״ז ו״ל כחק״ל יי״ר ח״א סי' י״ג וכח״מ ת״א
פועל מזה ובאמת שלצד זה היה מקים להחלות בחזקת סי׳ ק״י יכמ״כ סי' כ׳ אית כ׳ עשה חיל מחילוק אמיתי
פנויה שכה היותדרוכ הפוסקים ומרן מכללם ס״ל דלא זה והביא שכן מצא לסריטכ״א כחי׳ לעיריבין לדל״י
,
הויי; ידים ותתס כקדיש אילונא לא יש כי אס עד א' שכתכ כן משם הר״מ ן' שניאיר ז״ל עי״ש ואני במקומי
שהעיד שאמר לי אשר מיס הוכחנו לעיל בסעיפים כתבתי על זה עוד ואכמ״ל :
הקודמים רתשי׳ דסי׳ י״ח לאו ״מרן הקדיש היא דאיך מיסוד נתמד וההוא שאם הספק נפל ה^\לה
אפשר דמרן הק' יאסר אותה אחר דהו מחא אמוחא בפיסול העדי'הא ודאי לאמהניייחזקתפנייה
של סברא זאת רסכר־ רהויין ירים מאה עוכלי שכה כיון רלא נולד סספק כה ואס סספק נולד בגיף
כעיכלא וגם כקדישי ע״א גס היא מן המתמיהין על הקדושין אם מצר הכחשה שכעדיס כגיף הקרושין
מי שיחמיר כקדושי ע״א כאשר כיררני לעיל בסעיפים למיניהם יאם מצר תסמן אייה רכר או תיכה מוכרחת
הקידמין יא״כ מן הדין היה לו לפקוק בהיתר ככיטיל כמי תיבת לי רכמחליקת גמל היא שנויה ורוכ הפיסי
קרישי
כ ר ך של רומי סימן כ י ד
כ 3דעת המקילים שככל פרטי הסעיפים וסעיפי קדושי אילונא לפי נוסח השאלה אשר לפנינו אם לא
סעיפים שרפינו כסם מאי יעד עתה ככף מאיניס שיעל כרסין נאמר שאינה מתו-־ת מ ק אותס דסי׳י״א
כמעט לא יהיה ככף שטח דכר כיי לעמיד עליו יכל יה היא פליאה נשגבה איך הרב וקן חהק לא
ולכע־־ו כי הרי כטל כמיעוט מיעוטו וכמי שלא כאו נכנס בסוג יה כל עיקר אס לא דלא ק־מו לפניו השאלה
לעולם דעת המתמידים כנדון שלפנינו וכאלו כל כאשדקדמוהלפני הרבנים האחר '• יהיה איך שיהיה
,
הפוסקים ראשונים ואחרונים טלם ל״ס אחד עיניס לקילא הייני עיקר דעת הרב וקן א הין דאויל
ואומרים ה ו ת ר ה ר ח ל ה ו ת ר ה וקדושיה היו מפני דלפי דעתי העדים היו פסילים גמורים מכלי
קוףכעלמא: מעשה שים ריח מחלוקת שכן הוא אומר אבל כיכר ברוד ואין
ואל* תתמה על החפץ משמיע רכר מחורש שנצטרף כאן קדושין כלל ירצה רפיון דהעיים פסילים אין כאן
פל הפוסקים כנדוטת שינים והיו לאחדים ק־ושין כלל דאין קדושין בלא ערים כשדים יכסיף סי׳
בידנו כי מאשי לאבינו היקן הגאון סרמ״ו כחק״ל ייבהסתייעו מפס״ישיצאמב"־ של הרא״ם י״ל שביטל
א״סע רמייה ע״כ עשיתי את כל הכביר וזה שעל הקדושין מפני שביטל הק־ל ופסל את הע־ים יאע״פי
נדונו ררצה להתיר ולבטל הק־ושין מטעם ם״ס ועמד שהעידו תיירים ומגידים מפני שלא העידי תחיי כפני
לי מה שהעל' היא עצמי כתק״ל יי״ד ח״א סי׳ יו'ד דכעי׳. בקיאי׳ וגם שתית עדית שלא בפני כע״דוגס שהיה דין
ספיקות שקולים ע"! כת־ היא נמי לא אידייא שהרי מרומה שהיה צריך דרישה וחקירה ונם שהיה ערי'שונא
לעומת זה כספק כענק הכתשת העדים רבו המתירים יע״י סייס וכ־׳ הע״פי שנד׳ שיש לחלק בין ניין שלפנינו
ואין צד האיסיי שקול א״כ כשיקול רעת האוסרי' עם לאותו מעשה עכ״פ בד מעיינת שפיר גס עליו היה אפ׳
המתירים ככ׳ הספיקות הו״ל ספק שקול והו״ל ס״ם לעכור כיס תהיסור אס באת להחמיר בחומראיתייחא
גמור עכ״ד : אלא שאין דרך החכמים להתמיד לאחרים שאס יבואו
ו א ם כנדון הגאון הרמ״ו י״ל כך כ נ ד ו ן שלפנינו להתמיד יאמרו להם כעלי הריב תחמיר לעצמך אני
ראם ניתן מיעוט פיסקיס המתירים כ שהוכתשו איני רוצה שתתחסד עמי ע״כ וגס פה כוונתו מבוארת
ככריקית עם דעת רוכ הפיסקים המתירים כשסוכחשו שהרי ככל הטעמים שטעם הדא״ם אין לך ככל אחד
כסקירית כגוף הקדישין וגס כל הסיסקיס ספיסלים מהם שאין כו מתליקת עצים ע־ שנטו כיתלי כ״המר
להע״א פיסול דאורייתא וגס הפיס׳ הפיסליס להעד ליפול מריכ תחתליקת אם כהעי־ו שלא כפני כ״ד
סכ׳ מצר שידע בפיסולו של ראשק וגם ניסיף ככף וכע״ד ואס יוכלו לתייר ולהגיד ואס פענין דרישת
מאזנים הפיסקים הפוסלים או מצר שהיא איש ידור וחקירה ואס בעיות השיכא אין לך רכר מיס שאין כו
וככזה וחיל אישים יגס ניםיף עיר ככף מאזנים מה מתלוקת ומערכת לקראת מערכה כנודע ומפורסם
שאנו באתריה דהרמב״ס ימרן סק׳והרדכ״ז ומיריק״ש לכל תופס ס' ההוראה כידו ועכ״י הרא״ס י״ל עמוד
רכזה אין ליהן כנף מאזנים האחר אפיי פוסק גדול נכון מעמידי ההו׳יאס פסק דינו עייפי מ כ הפיסקים
מגדולי ההוראה שאין אחר הקנלס כלים הא וראי כגון ולא כיקש להתמיד יהי תכלית ראיית הזקן אהרן וכנראה
דא אין מי שיוכל לערער עור ולומר דצריכה גט מספק מדכריסם רכל יה ־אמרי׳ ניייל כחד תיקה או לא ואס
ולא ניסוש מפסול איהה לכהינה נגד כל הני רכויתא הספק נול־ כדידה או לא היינו כשהמחלוקח הוא שקול
שאם נעמיד למטן לפי משקל האמיר כדפרי הרמ״ז אבל אס סריכ מסכימים להתד איי לא אילינן להחמיר
נמצא קרוב לחמש מאות פיסקיס מקירים כנדון פשוס אופן ואפשר רמהנייא חיקת פנויה רירה אפיי
שלפנינו ולא כדרך הפלגה נגד חמשה עשרה אחד סנה שלא נולי הספק כה כיין דהרוב מתירי;:
יאתר הנה יהוא כדור ייתר מכיעהא ככיתחא: יה אני כותכ כמתלמד אל מקום אחר והכל כל
דתיצרכתי להאריך יליםי הסעיף האחרון אלא נוגע יאיניניגע כי ידעתי כי הס מיס עמוקים
הלזה פן יטעה הטיעה פלימ־י ספר תשו׳ אכל כנדון שלפנינו כ״י לה מעלה ולא מוייי מכמת
חיי אכרהס קוכו רכ״כ ע״א שכתב יז״ל יאם יסיה טעמי תריצי כנויס עייפי משקל ההוראה אשי כיינו •
ההלכח כמ״ר רתיששין אני מתירין אשת איש לעלמא ה א י ט בניין שלפנינו כעיקר גוף הקרושין יש סתם
להרכית ממורים חייו ולא אמרו אדם מעילם מה שאין סכחשה גדולה כמכואי כסעיף א' כהויךובייתכוא״כ
כן אם אני מתמידין לתוש לק־ושין ילהצ־יכה גט לא לכלמיןספקשכעולס היי היא כחיקת פנייה להתירה
נפיק סורפא ראם מפני שאנו איסדיס אותת לכהינה אליבא דכ״ע ו א״כ ייני יין שנשליך שכלט לאיבוי וכתלי
מאי איכפת לן אם לא תנשא לכהן תנשא לשאר עדת עצמנו ככיקי סריקי ולילך אתר המחמיר אס ימצא •
בנ״י ולא מפני זה נסתכן בעצמנו להתיר א״א לשוק כ' דעכ״פ לפי דעת כ״ע העד תא׳ פסיל הוא
עכ״ד סצריכים לענינינו וא״כ יאמר האומר סדי ראית מיאייייחא לכל ע־ית שבעילם קידם שיחולו ספק
לן רפ מובהק אחרון דלא רצה להכניס עצמו כספק קיושי; וא״כ היי סנעיה לא חלה עליה ייח •קדושין
מפני ענק ית שהוא פוסלה לכהונה וכמה לא חלי ולא דאין קדושין פחית מכ׳ עדים בשרים • ג ׳ י א ף לענק
מרגיש ומפיי לפידים יהליכי נגר הרב שכנגרו תיון ע״א הנשאי לנימיעיט פיסקיס מתמידים תרי הרופ
סרב מוהרש״ק נעל עולת שמואל שרצה לפיטרהבלא מחזיקים אותה כחיקת פנויה •שלה והוא ספק שעלה
גט כי ע״כ דכרי האגרת היאת הוכרחתי להראות לכל בגופא אי קיישי ע״א תפסי וציינה גט אי לא והיי
כאי עולם כי רתוק כדון שלפנינו מניין תרכ תיי אכרהם היונ הגמוי של )£״ח פוסקים מסייעים לחוקת
כרחוק מורח ממערב וכמעט תמהני לפי ע־ך נדונו פנייה ללא תפסי כה הק־ושין ואינה ציינה גט מספק •
איך לא כילת חמתו להצדיכת גט מתירת ודאי ק־ושץ ד' שהע״א הלזה אינו כשי לכ״ע כאשי האיכנו
ומת ענין פיסול לכהינס לנרוט תסמר שערת כשר לעיל א״כ כל מה שנוסיף להחליש את כת כקייושין
הפוסק בהשקיפו חצי השקפה כנדוכו שהיו קדושין אס היו בעילם מכל מין צי ואופן כן כנגי יה תתגילס
גמורים בכי ערים כשרים ובמטבע שטכעו חכמים יתתאזר חוקת פנייה עד להפליא שכמעט אס ניתן
כדמותו 54- גד
כ ר ך שר רומי סימן כ י ד
מספיקים חזקים כראי מוצק וברורים .לעיני השמש כרמותי הרי את מקו׳ לי כט״ז כדת משה וישראל
והירח כי קדושי רחל הנערה הס כטלים ומבוטלים ושניהם ראו נתינת הטבעת ישהנערה קכלתה אלא
בחרס הנשכ־ ונדבר שאץ כו ממס ומעשה קוף שתכף הלכה ולא ראו אם השליכה הטבעת והרב
בעלמא ולא כדרך גיימא והיי היא מ ו ת ר ת ל כ ל מיהיש״ק י״ל יאה לבטל הקרושין מפני שהעד האחד
א ף • כלי שוס ריח גט כלל ומכלי היה קיוכ ג׳ בג׳ והער הבי היה שיתף להמקיש וגם
שוס פקפיק יציר ישראל יצילנו משגיאית ויראנו• היה שונא לאב המתקדשת־ שנאה מחמת שהיה אכי
מחוראו נפלאות אכי״ר: הכעיס פינס העיי וענש אותי על שיצא פעם אחת
ס ע י מ מ י ת היין וגס מפני סעכיו על החים
ס״ט ישראלי מיטה חזן הכיר העבד והססכמת שלא לקיש כ״א כפני ע ס י ס וגם מפני
שנתקבל הערות שלא כפני כע״ר אלי״הם״ עיקר
ויה ניסח המכ״ר שניתן כיד אני הנערה מטעמים שעליהם סיס סימךכרכ כמוהדש״ק ו״ל לבטל
הקדושין ושלא לסצריכס גט ואסר שזאת היתת עיקר
ל ה י ו ת שהנער שמו• אברהם ן׳ בנימין רורייגיס סמיכתו מעתה משביע אני להקורא הנעים שיפשיט
כי היה משרת אצל הרי אברהם משולם בגמ הקינטיר מעליו וישיבני רכר האם אין כל האמת
ני"ו מזה זמן בכית ובחנית ומפתו יאכל ומכוסי ישתה עם• סרכ חיי אברהם והרכ כאד מיס חייס מוצירי
כבן בית ממש • ושוב עבר עליו ריח אחרת והוציאו• ח״יא סי' ט' ששפכו כלי זעמם על המתירה כלא גט
מכיתו כככוד ולא בכיזוי • והנער הזה כראותי כי לא תאיייס ראכרהס ! איך מפני טעמים חלושים יתירוס
יכיל עור להיות אצלו כאשר היה באמנה אתו על בלא גט ? שהרי ענין ג' כג׳ כל הפוסקים פה אח־
יה גם הוא עשם כערמה וכיום• ש״ק של חו״המ של מכשירים אותו וענין שותף ושונא על אופן משפטי
פסח התרי״ח ומן עיים לפי רצונו והעמידם פתח כזר מעולם לא נשמע שיהיה נפסל לעדית שום ארם
חצירו של הרי אברהם הנו׳ והיא הלך למעלה והביא מישראל וגם ענין שעברו על החרם והסםכמה אין
למטה בערמה הנערה כתי של הר׳ אברהם הנז' לך פוסק שלא מילא את ירו .להומת שלא^מפני זה
ושמה רחל מב״ח בתולה מעמיו כיין שהיה רגיל לצאת נפסלו העדים וגם מפני שקבלו העדות שלא כפני
ולבא אצלס וקירס אותה כפסע פתאום כלתי ידיעת בע״ר כותלי ב״המר יומתו ריש להקת פוסקים גמלים
אכיה וקרוביה ושכניה ובלתי ידיעתה לפי הנחשתה רכים ונככריס דמון דהוי לאפרושי מאיסירא כ״ע
את הערים כשעת קבלת העדות •• ואנא׳ נפשאי בעלי רכר נינהי ומקילים .שלא .כפני כע״ד ובייש
כעני! מ אנ״ד ור״מ לא רציתי להטפל בדיעבד ואחי שבעדית גוף הקדוש׳! ריח ספק לא
גיוס כרי שלא יוחזק הקול ככ״ר ואקרא כקול גדול עדת בהוני כיוונו עיותס ולא הוכחשו כלל לא בנוסח
נשכאי כני ארס רעלמא עם אכיה לצעוק על מאורע הקיוסק ולא במסירה .מיד ליד וכיוונו עדותם הריק
רע ומר הליה ני נל ומן שלא יוחיק סקול ככ״ר ונקבל תיטכ אלא שסאסד נסתפק שמא לא ראתס אתהעוים
הערמת נדת ש״ת ינתחו״ל הנערה היאת היא כתיקת והאחד החליט סיראי ראסה אוחס היעלה כדעת אופן
פניייה גמירה וכן הית כי כיוס ר״ח אייר אספתי• אצלי קדושין גמורים כאלו לפוטרם כלא גט ע״ר ודאי שפיר
כל טיבי העיר וקבלני העדויות כחקירה ודרישה וכפני הרכ סיי אכרהם הוציא מפיו מילין קשים כגידים לומר
כע" ר וככל מין איום וגיזום שבעולם ועריות אחרות שאם אנו מתירין אותת כלא גט מטעם שלא לפוסלה•
על העדויות סיאשינות • ואחר שנשאתי ונתתי לכהונה סא וראי שפיר היי מרכיס ממורים לשוק חייו
כדבר כייאת ת' על פכי וכתבתי פס״ר ארוך של ה' היעלה ביעת להתיר אותה כלא גט אחיי רכניף
סעיפים וו הלכה העליתי כי סכת הני' דית קידושין הקדישי! לא כסל כהו סיס ס' והערים היו כשרים לדעת
לא סלו כה וכל מעשת .הקידושין המרומים האלו סיו כמעט רוכ הפוסקים מפכי טעם קלוש זה שלא
מעשס קיף כעלמא ולא כדרך גוזמא והיי היא• מיתית לפוסלה לכהונה והרי עיקר הדין זה לא אמיומוהר״מ
לכל ארס ואפי' לכ״ג כלתי שים ריח נדנוד ספק איסור אלא כרי; קדושי ע״א ריש כ ו למעלה מפ״ה פוסקים
ו ד א גזרה ד א ו ר י י ת א י אפילי כמלא נימא גדולים שאומרים שאץ סוששין וא״כ דיו לכא מן הרין
כ״דיפה ככת להיות כנדון רצוני לומר מכו שכלמור מפסק דיכו של
וככח אביתי הקדושים ששום כר יסיאל מיהר״מ תליה דין שוס לו בכל והיינו קדושין שלדעת
לא יוכל לערער על מכייר וח כי כאמת נעשה ונגמר מכי הפול הס בטלים ומבוטלים לא קדושין כנ־ון הרי
נמיקין ומשוב ובלימוד כל דבר כשירשו וכל המערער חיי אכרהם שכמעט רעת כל כפוסקים הוא בקיומם
עליו אין מ״ח ניחא הימנו ושומע לני ישכון כטס• הס ני לא להזכיר וליה אהה תראה שכל כך מחו
ולהיות לראייה כיד תנערס רתל מביית הנוי כת חר״א אמוחא לתאי פיסקא דדינא כשרייתא דההיא איהחא
הכי' באתי על החתום פה נא אמון יע״א כחדש רנני שאלוניקי ושירון סל אוחו ימן ע י סהיכמהרס״ק
שניתנת כו התורה ש נ ת ה ת ר י ״ ת ליצירה והכל שריי לא העלה פסקו כספרי עולת שמואל כי לא היה כח
ובריר ואמת ויציב ונכון וקייס : להעלותו על מזבח הדפוס ויפה עשה לעמור עליו
ולבערו מן העולם אשריו ואשרי חלקו ולא גדול היה
)כאותו פ י ק בהיותי עסוק כדין עסק ביש • ואוי מרכא סאמר בפומבי עצום וכרי' שאמרתי י1יבסטעמן
גגה עלינו צרור תמוד מ י י לי הגאון המפורסם הם בירי וכך דרכם של ת״ת רשומים אסר יראת ה׳
משיירי ננ״הנ המלך דור חן? נ״י )לע״ע הוא היא אוצרם זנותם יגן עלינו ועל ידענו וע״הי אני״ר :
י למלאות מקום הראש ראשון לציון ת כ נ א לריננא דנדון שלפנינו התעלה עד להפליא
אבינו הזק״ן הגאון האדיר כעל חק״ל זלה״ה( וכמעט אין לו דמות וערך כשום נדון
וברותכ י והראיתי תוניייקמי׳• מקר אוריתיה שנא בספרי הפיסקיס כי יש כו כל צרכו טעמים
דעתו
קח כ ר ך ש ל ח מ י סימן ב״די׳
כמין כתהיאיעייא בקדושין .ילאו כלים היא משים דעתו קורא ופושט כאגרק כל סיספקית הנופלים ביענין
י ה י ' לא ייי למטן• ותשב שהוא מחלקת שקולמשי״ה יה כרוב עוביו ורוב היקפי כמעין המתגבר וחיילים
תפס להחמיי ע״פ קבלתו אך אי הוה יייק' יריב יגב׳ ואסוף דינא תכי א מ ר רב הלא י־עתני מאי פי
ספיס' קיימי כשיטית מין ודאי דגם היא תיה מייה מיראי ההוראה אני אף כי כאיסור ערוה החמורס •
דאף באיסור ערוס פםקינן כיותיה וכמי שמפו' יוצא ומטעם יה משך את ירי להסכים על ירי לכן שלחתי
מדברי סר׳ שיי״ט עצמי בס׳ כיבית המיס דק״ב ע״כ דברי אל מעי הרב המ־פלא דרופתקא דאורייתא
כמה שסמך ידיי ע״י מ י חתני הי׳ ברניתהמיס יא״נ כמהרר״א קוב״ו הי״ו ר י מ ור״מ בעיניי שאלוניקו
מה שכתב הרי משאת מ:ה אין לו על מה לסמיך יע״א יכססכמ״ה עלה על מת דכאיבנא בעטיתין
ומן התימה על הרב ערך השלתו והרב מהרא״פ והילך לשיני(:
נר״ו בסי תייס ושלוי שנמשכו אתר'קבלת תר' שמחת אגבי• המאה את השזלה היית המוצגת לפניט
יי"ט בסהיא דמק־־ש בע״א והוא דבר סלח את״ד ני״י: יתשיבאה בצי׳־ה גדולה תשובה שתשיב עליה
ו ה ג ה אנכי היואת יככל הצרדין יהטעמי' ששיטט חד מן קמיח מבני עליה רכ משרשי״א רב תמקיס
וכתכ מעי היי הפוסק ני״ו יש בהם יי ההוא מחנים ר״מ ור״מ מעיר תהלה גא אמו? יע״א
והותי הכא בניי לתחיי להנעית יהל כת אכיהם 'ובמד יין היא :היד מעי הרב המיפלא
לעלמא מכלי שוש יית גט כלל אך ויק כי מעי היכ ' ל א מ ש ה ספרה רבא דאורייתיהןהיאנינפלאו׳ מ ה
הפוסק נר״י רצה להג־יל כח ההתי ומה הוא יאמר האריך תרחיב למעניחי ברוחב מבינתו מתירתו
דגם ככל אחי מהטעמים יש כי כראי להתיר משוס ועשה פס"ד אריך ע״י והעמידו על תמשה סעיפים•
דכיין שיוכ הפיס׳ קמאי ובקיאי הם מקילי' ימכללס ואסיפא רמילתא יי הלכת העלה כי מכמת טעמים
המה הימכ״ס ומין זייל׳ ימתני ,אתיווקא גביי מספיקים תיקים כראי מילק ו=ל ח־ ית־ לתו־יה קאי•
אכתייהו פשיטא יראי יכיותןיסו נקטינן ולא תיישינן דקלוסי הנערה יחל כת אביהם תני׳ היי הס בטלים.
תו למיעיט :המתמיהים הגם שהיא רבה שכעיוה ולא יממטיליס כח־ם הנשכר וכ־בי שאין כו ממש ואפילו
משגתינן ביביי היי מ״מ שכתכ רת־ישי ;:למיעוט ייח קדושין לא חלו בה וכל מעשה הקמשין האלוסיו
המחמירים יגם קבלת היכ מהייט״א ו״ל שקבל ראזלינן מעשה קיף בעלמא יהיי היא מית־חלכלאים בלי
כתי יעתהמתמיי-י׳גס שהיא נגד דעת מין לא נאמרו שום• רית גט כלל יבלי שים יית נ־ני־ ספק איסיי אפי׳
יכייו כ״א :היכא שיכו הפיס׳ לסקמיר וברכיי היי כמלא נימא יע״ו מר ניהי רבה יעמיס לפי מ כ סענוה
חק״ל וכההיא יע״א• כקךישין ד-אוול מ י ניסו קי׳ פנה אל האזוכ לאיש אשר כמוני איתי• שלת תשובתו
מהייט״א י״ל להתמיד אינו :אלא משים שלא ילד למנין הלמתי ,כרי לגלית רעתי קלה כמי שהיא • ייען כי
ותשב שהיא מתייקת שקול• אמטי״ל תפס להחמיר ע י מ ת קזמן :ועול הצביי ימים יגם לילית לא נתגוני
ע״פ קכלתו אך אי הוה יייק דיו} הפיס׳ קיימי ,כשיטת קת? מתי על כן כאתי כינ־ות .שתים כיל מסכים
מרן וראי דגם• הוא היסמייה יהף כאיס־י ערו,ה הילך להי־אתו:
פםקינן כיותיה:: ו ה ג ה פפי מת שרהיתי ב־כרי ק־שי כתיב למ׳־׳ר
ן א ג י אומננ מעם כל מ ת סטית וכתכ לה מני ד ה
־ י לנטל הק־ישין ת ״ י פ ס ר
? ע ץ י ר י ב
אכחי לא איפרק מחילסא משום דאתי הוא כנוי ומייסד על ינא פתגם י א ח י מ ע י י תקדישין
המאה• כתשו׳ מהייט״א שהובאה ב ל כרך משה סי' היי הוא• פסיל מן התורה לכ״ע ו ה י י הי״ל מקיש
ל״י ייאת שבא מפי׳ ברבדיו •.רריבא ייכיותא סביי פע״אראפוס דעתיהוד־יכאדרנויתא יוכ כנין קמאי
שאין׳ לתיש לק־ושין של ע״א יע״י היא יאסיק ותני יכקראי הוא שאין חיששין לקיישיי א״כ פשיטא יראי
קבלתי שקבל דביבך שבעיות חיישינן ליעת מיעיט דאנ! כדיין אזלינן כארייהי ולא חיישינן למיעוט
המחמימן• גם שהיא נגי רעת מדן דקאי כדעת רוכ המחמירין כלל ומיקמינן לה אחיקתס רפנייה יכפרט
תפוס' המקלין וסבגא ו< לא נפלאת ולא לחיקה היא הייתכאןמכללהסינריס להקלהרמכ׳יםימרן ז״לןכש״ע
הגס אכן בדיין בני ת״ל הגס יקבלנו י ע ת מיןבענין דכסני אתרייתא גריי אבת־ייהו ימה גם שיש כאן
איסיי והיחי אפיי להקל או במקום שלא ייבי מין הכחשת הנערה להעיים דלפי דעת ריב ה פ י ל גס
אילינן בתי רעית רוב הפיסי תמקלין מ״מ ביבי מיעוט המחמירים בעיא מודים רליכא למיחש כלל •
שנעמה סגס שרוב הפוש׳ מקלי! ילפי״ד ש״ת אילינן. ומה גם יכיין שנמצא הע״א פסול מיאומיחא כטלה
נתיייהו עכ״י מירכנן חיישינן לרעת מיעוט הפוס׳ כל העיית לפי מה שססכימו מ ב ה מ ל • והגם דהר׳
התתמייין וכמו שמפו' כתשו' מהייב״ל ח״י סי' י״ט משאת משה ת״א א״הע סי׳ ה׳ כתב רכיב־ שכעיוס
ישייש ייסוד ליה ממאי יתייק מפו' בתלמיי יבמקוס גם שריב הפיס׳ מקילים ימין י״ל מכללם לא פםקינן
ע מ ה סשי• חכמים למיעיט המצוי להתמיי יהני חיינן כייתייהי יקאיליק כתר רעת מיעוט הפילהמתמיייס
לכל י נ ק פוסקי הלנית מכ״ת קמאי יבתיאי יבמקוס י כ ״ ג ה י שמתת יו״ט כסי׳ ע״ה וכתשו׳ ביך משה ״
עדיה תייש! למיעוט הפיסי המחמייים וכמי שהביא 'Vל ר שכך תיא קכלה מ י נ י מ״מ כ נ י הימ״ז כתק״ל
קצת מהם היי ג״פ בכלליו וכיה לא קבלני דעת מדן א״סע יק״פ ע״ב פסק כסכינא חייפא כ י ע ת מין
לתקל הגם שהוא מכלל דעת יוכ תפיס' המקלי; דבע א אין חיששי! לק־ושיו וה״ט כמ״ש בחק״ל מ״כ
יאפשי דגם כהני אאיוותא כמקום ערות לא קבלו ח מ שימן נ׳ אית י״י ימייתי מייה יביי ס׳ שמחת
דעת מין הגם שהוא מכלל רעת רוב תפיס' תמקילין יויט לסי׳ ע״י וע׳׳י אפיק מ־ ותני יקבלנו הוראות
יכלברי הרי משאת משה וקבלת הר׳ מתריט״א ונמשכו מין כעל האיסייין אפי׳ להקל יולת נאיסוי עיים אם
אתריהם הרי עה״ש והרי מהרת״פ נר"ו כתשי' תייס יבו ה פ ו ל לתתמיי שיש ביי היין לסחמיי וחתם ליה
ושלום סי׳ ב״ך וא״נ אפתי לא פלטינן הכא כנ״ר הנפק הי׳ מהי״ם שיזין י״ל שם שהיה כי פלוגתית .
מדעת מיעיט ה פ ו ל המחמירין וצריבי' אני לתיש ואין לחנוק על תי׳מהריט״א י״ל שכתכ שאין לפסיק
לדבריהם
ב ר ך Strרומי סימן כ״ר
כאותו רוב מאיזס צד וטעם שיהיה מאיתי ט ע ס עצמי .לדבריהם ולכן אני אמרה׳ כי כל הצדדים והטעמים של
אין אנו מתירין ג״כ כס״ס א״כ גס כרכר שבעדות ההיתר רש־טט וכת' מעי הרב הכוס׳ נר״ו אניהופס
שאין אנו הולכים אחר סרוב משום שהתמידו סכמיס אותם וכוללם יה כיה למיעבד מנייהו ספק ספקית
לחוש למיעוט מינה דגס אס״ס אינו ראוי להתיר : לתקל משים וככר נודע דבש״ס אילי׳ לקולא ככל התיר׳
א מ נ ם כד משקפינן כה חייכן שאין זה קישיא על כילה אפי׳ כדבר שכעדוס וכמ״ש כתשו׳ הרשב״א
מהרימ״ט משום דייאי סיב־ הרי דתגם ת״א סי' ק״א וכן עלתה הסכמת הפיס׳ הכאים אסמי
רמסמידיס בי־כר שכעדוה למיחש למיעוטא מ״מ וכמו שהוכ״ר ככנ״הג ויד אהרן א״הע סי' ס״ת תגס
היכא ראיכא ס״ס שפיר מקליק משוס יס״ס אלים שכדבר שכערוה לא אזלינן אחד הרוב להקל וחיישינן
מדוב וכדברי תרשכ״א נחשי׳ הביאה הר׳ גופיה שם למיעיט מדרבנן במי כמים שאין להם סוף וכיוצא מ״מ
כיו״ר סי׳ כ׳ וכח״א סי' לק״ח ושם כסי׳ נ״א מפו׳ שפיר אמרי׳ דס״ם אלים מרונ וכדמייתי ראיה כיריה
כדבריו דה״ט דמקלינן כסייס גס כדבר שבערוה משום הרשכ״ץ שם ממה שאמרו כפ״ק דכחוכית גכי יוחסין
שסיכר דאליס ס״ס ייתר מריב ימייתי כי־יה תהיא רלד׳ יסושע פסל ברוב והתיר בס״ם ע״ש יכן הכיא
דפ״ק רכאוכו׳ דלגכי יואסי׳ לא אייל ד׳ יהושע לא כתר הפנ״הג וא״ע סי׳ סייח מפסקים וכתבים סימן קנ״ט
חיקה ולא כתר דוכא ומקל כסייס ובמי שהביא הרשכ״א ומהרינ״ל חייג סי׳ מ״א ימסרא״י שם מייתי ראיה
ראיה זו לומר דס״ס אלים מרובה כמי שיע״ש ומאי ניריה מהסמ״קוהינ״ר בטייי״ד ס״סי היין דברני שיש
רקאמר הר׳ כההיא דיו״ד •־תיאר סם״ס הוא מ ט ע ם לו מתירים וכיוצא שאין להם בטול כ מ נ שניתריס
מ כ ל א ו למימרא רלא אלים מרוב הלא רכוונת הרב כסיס וכן נראה שהוא רעת מ כ ספיס׳ הסייס אלים
ז״ל לומר דלא מצינו מפו׳ כת־רה היתד הסייס רק מיוכ ונמו שתעלה א מ נ ת כזה כתשו׳ סק״ל ת״א
אתי מפאת כי כסרא ספקא הויא פלגא ופלגא ובתרי ביו" ד סי׳ ק״ל:
ספקי הריא ליה מ כ א ומ־אויייתא אולינןכתר דוכא דאבתי לא פלטינן מרעת סאומדים והיתר אלא
להקל אך הגס ראתיא היתמ מכא מ כ אפי״ה הסייס הסייס הוא משוס רהו׳ל כרוכ דכקפק אתר
אלים ממני משים דכאיסו־ המתבטל כרוב הוא אפי׳ היי פלגא ופלגא וכתרי ספק הו״ל רומא וזה •נראה
שיש מן ההתד מיעוט יוהר מן ס ־.יסור יהכל דהוא שהיא רעת סיש אומרים שהביא הטור ומור״ס כיו״ר
טפי ממסצה סגי וכמי שהרבה מ־איית לזה הר׳ פר״ת סי' ת״ן דכדכר שיש לו מהירק יכן דברים התשובי' כיין
ביו״ר סי׳ ק״ט וכ״כ תר׳ פד״ת שם וכמה מן הפיסי שאין להם נטול נ י ו כ אינם נית־יס ג״כ כסייס ואפשר
ראשונים ואסדוניס היכ״ר כהר׳ עיך השלסן שם וכתר' דגם התילקיס עליהם שם יסיכ־ים רגם ל־כריס הללו
חק״ל ס״איו״ד סי׳ ק״כ וכן נמי היכא ראיכא למיתלי יש להם היתר כסייס לאו משום וסירי דס״ס אלים
ברוכא רהתירא תלינן ולא חיישינן תו אפי׳ למיעוט מייב כדעת סישכ׳״א ודעמיה אלא דס״ל דהגם •שאין
דמצוי כשאר איסורי; משא״כ בס״ס שקול ו נ ס פ ק לתם מטול ביוב מ״מ"כיין דכשלא הוחזק האיסור
ראשי; הוי פלגא יפלנא יבס' שני היי ס־ מארבע וסוי נתוני ולא אתינן עלה מתירת מטול רק דאיכא
רוכ גמור נגד מיעוט שאינו מציי ראיסירא דלא ס מ למיתלי כרוכא רהית־א אולינן בתריס גס ברבדים
רבנן כשיס מקום אפי׳ כרכר עריה התמורס וכמו התשומה א״כ מה"ט גופיה א מ מ ק דגם כסייס דהו״ל
שראיתי כתשו׳חק״ל ח״א יי״ד סי' קכ״ו שכתכ רכס״ס כרוכ שפיר תלינן כרובה יהיחרא וכמו שבא מפו'
שקול הו״ל דוכא דתיתדא נגד מיעיט שאינו מצוי כדכרי תעייה כלל כ״ו הוב״ד כס׳ ע •ך השלחן סי' ק״י
דאיםו־יא משא״כ אס כספק את־ אינו שקול דהו״ל ס״ק ח״י שכתכ ראע״ג רכריה אינה בטלת כיוכ מ״מ
פלגא ופלגא ומשהו קצת מן הספק השני ומון שאינו נידח שפיר היכא שיש לתלות כרוכ כמי מעשר כ'
רוב הניכר הו״ל מיעוט מצוי כמי שיעיש • והנה תתוס שאיני כטל כריכ ואפי״ה היכא דאיכא למיתלי כדיכא
כפ״ג רבממת מייתו משש ד״י רחשו רבנן למיעוט דהיתרא שרינן ליה א״כ ס״ס נמי כיין דחשיכ כריכ שהרי
המצוי נמו גבי מיס שאל״ס שאשתו אסורה וכ״כ סתול יש שני צדדים של היהר וראי שהוא נותר ע״ש וכ״כ
והר״ש והמררכי כפי תחולק לאפיקי רעת ד״ה שסובר מהרימ״ט ס״ב יו״ד סי׳ ב' והפריית כיו״ד סי׳ ק״י
דיה הוי מיעוט ש איני מצוי והחמירו שלא תנשא לכתמ דתיתר הסייס סוא מטעסרוכ אשר מה״ט כת׳ מהרימ״ט
משום חומרא כעלמא כמו שיעיש נמצא דלרעת ר״י שם שאין לנו לעשות ס״ס מ־יס כמו שאין מבטלים
ורעימית לא חשו רבנן אפי׳ כרבי ע מ ה כ״א רוקא איסור לכתחלת כרוב כמו שיע״ש וכת׳ כסי אליה
למיעוט תמצוי אך כמיעוט שאינו מצוי לא תשו כלל רבה דמ״כ ע״ר דנתכונח רעהו לדעת הי״א שסכיא
יאפי׳ לר״ת שסובר דמיס שאל״ס היי מיעוט שאינו הטור כנז״ל:
מצויואפ״ה תחמירו רבנן מ״מ במיעיטא רמיעוטא כן לפי שיטה זו נפקא מינה רכרכר שכעמה ואם
שתס מתיי ענייני וכמ״ש המרדמ פ׳ הזרוע גס ר״ת כשסדחיישיימי־כנן למיעיט הפיסי המתמי'
ז״ל יודה דלא תשו כלל וכמ״שכ כתשו׳ כני משה שלטו; כמו שתשו רבנן כמים שאין להם סוף וכ־ומה הה״ן
שי׳ כ"ו רנ״ו ע״כ ע״ש וא״כ הה״ן ב ס״ס שקול שהם שאין לנו להשיר כסייס דהו״לכרוב כענק רכר שבעיוה
משני עניינים ממילא הו״ל מיעוטא דמיעוטא רכ״ע וכמי שמצינו הדכר מפו' כמקיבצת פ״קרמציעא דח״י
מיהו דלא חשו רבנן כלל וא״כ מוהרימ״ט והפריית דמייתי שם משם נליין תיה׳ רכאשת איש אין הילכין אתר
שנתנו רהיתר דס״ס היא מטעם רוב כוונתם לומד ה מ כ כמו כמיס שאל״ם יהה״ן רלא שרי׳ כסייס כמו
דלא מציט מפו׳ כאורה תתי הסייס כ״א מפאת ריב שיע״ש והוב״ד כחק״ל ח״א מיו״ד סי' ק״ל דר״ו ע״כ
שהתירו התורה גם כרוב גרוע שהוא נגר מיעוט וא״כ לפי״י קשה על מהרימ״ט שהתיר יס״ס גם
סמצוי כ״ש כסייס רהו״ל רוב גמור נגד מיעוט שאינו נ ע מ ה החמירם כמ״ש כח״א סי׳ נ״א וקל״ח וכס״כ
מצוי ראליס ממנו ונפק״מ במקום דבר ערוה רםשו א״הע ס״סי מ" ג והם לפי״ר שכתב כיו״ד סי׳ כ׳ דניון
קכמיס למיעוט המצוי ו מ ״ מ כסייס ואלים ממנו דהית־ תסיים היא מטעם רוב א״כ כשאין אנו מתימן
משוס
סט כ ר ך ש י רומי סימן כ״ד
אך הספקית חלין בקדושין דאית לה חזקה דפניית דהוי ל ריכ נמו'נגד מיעיט שאיני מצוי דשפיר מקליק
עביינן ס״ס אליכא דכ״ע יליכא למיחש ליעת ר״כ וההיא דכתכ ה מ מ י ט ביו״ד סימן כ׳ רכיין רהחר
כיע״ש וכ״כ מהרח״ש סי' ל״א יכן ראיתי לכמה מן הסייס היי מ ט ע ם ריכ א״כ כשם שאין מכטלי' איסור
הפיס׳ הלא כספרתס כ״ש הכא כנייד ראיה לן ככל לכתחלה כריכה כך אין לני לעשית סיס כידיס שאני
אח־ מהשלשה ספקית רוב דעיח הפו' להקל דפשיטא התם משים דכשעה שאני נאים לעשות הספק השני
ודאי ראית לה שרייתא כשיפי מכלי שיס פקפיק כלל • כידיס לא הוה קמן כ״א ספק אח־ דהו״ל פלגא ופלנא
כ״ש וכ״ש כמאי ראנן קיימין הנא רכל הספקות דהוייא חתיכס ראיסירא מספק וכמו שאסרו ביה
הנופלות בעיקרו של דבר שהוא מדרבנן רהא מאי להרכית על ההיתר לכתחלה כדי לכטלו כמכא כך אין
דפסקי מיעוט הפיסי כר״פ דחייש לקיישין של ע״א לנו להוסיף עוד על ההיתר ולעשות ספק אחר כיריס
אינו אלא מדרבנן: ולגרוס היתר ע״י ס״ס הגס דשוכ כתר רעכרינן ליה הוא
ו א י כ ר א רמרברי הרמכ״ן והראייה שהוכ״ר יותר אלים מן ס מ כ מאי היי הא חיני אלא כמי סמטיל
במקיבצת פ״כ דכתוכו' דכ״ך ע״כ וכ״ג בתיך האיסיר שהיא מספק הרכה מן תסיתר ייתר כרי
ע״א מפי' יוצא מייבדיהס ששובריש רריס רחייש לבטלו דודתי שאינו מועיל ימןהתימא על הר׳חק״ל
לקדושין של ע״אהיאמפכי שסיבר דכקדישיןלאאמרינן ח״איו״ר סי' קל״א שתמה על מהרימ״ט כיה כאומרו
אין דבר שבערוה סחוח משנים רק הו״ל כשאר איסורי' רכיין דהרשכ״א הכריח רס״ס אלים מריכ א״כ הכא
דע״א נאמן כאיסירי׳ מראירייתא כמו שיע״ש וכ״ב נמי יש לומר כהחר רוב דקיל אסרו לכטל לכתחילה
כע״הש א״העסיימ״ג דמייתי הכי מתשויהר״ין' הרא״ש ולא כתתר ס״ס ראלים ע״ש והיא רכר פלא כרכי
י״ל ע״ש מ״מ אנכי הרואה כתשו׳ התשב״ץ ח״א סי׳ האמור וגס סיש אומרים שהכיא הטור ומור״ס שכתכו
ק״ל שנחכ רר״פ נמי לא חייש כ״א מדרבנן יכ״כ הכייס רכרכר שיל׳׳מ אינו ניתר כסייס אינו אלא כסייס
שם כסי' מ״ג וכתשי׳ מרן מהייק״א כדיני קדושין סי' יתערוכת דאתחיק איסורא וסוכרים דהו״ל כמכטל
ומהרימ״ט כחיי לקדושין ס' האומר רס״ה ומהר״י את האיסיר דלא כטל אפי׳ כאלף אכל ס" ס דאין כאן
אירגאש כתשוירכרי יוסף סייט״וובחשויטדע ביהודה איסור גס כדבר שיל״מ שרי כמ״ש הרא״ש כתשו׳ כלל
מ״כ א״הע סי' ע״ה נמצא דלפוס דעתייהו ררבויתא כ׳ והר׳ שייך כיו״ד שס ס״ק • וא״כ ערי; אפשר לימד
אלין עיקרן של קדושין הללו אפיי למאן רחייש להו רגם הם סיבדיס דאלים הסייס טסי מרוכ :
אינס אלא מדרבנן ופשיטא וראי רכבל חד מן הספקות נ מ צ א דדעת הפיס׳ דיכם ככילס הוא רהתר
שחלי להיית כחשבינה של הנערס רנ״ר אילי׳ לקולא הסייס אלים טפי מן הדיכ יכהסכמח הרי
כ״ש כהצמדס יחד שאין כאן לא חימרא דרכ ולא חימרא חק״ל כסי' ק״ל יא״כ שפיר איכא למימר רהגס שאני
רשם פלונחא דרבייתא חד הוא ואפי' לסי מה שנראה חוששי' כמקום עריה לדעת מיעיט הפוס' המחמירי'
מרכרי הרמכ״ן והראייה והר"י ן' הרא״ש ו״ל דר״ס מ״מ בס״ס שקול רהו״ל רוב גמור נגד מיעוט שאינו
חייש מדאיריי' מ״מ כל כלפירידן רריבא דקמאי וכחראי מצוי שפיר אילינן להקל ובתי דחזינן להרי משאת משה
סברי דקרישיןשל ע״אאינס כלום יגס ראית לה חזקה יהד׳ שמחת יו״ט עצמם רהגם שאמרו שאין להתיר
רהיארא דאוקמינן לה בחזקת פנויה יא״כ כיין דאית כמקום ערוה גם שרוב הפיס׳ מקלין ומרן מסריק״א
לה ריבא יחיקה דהיהרא פשיטא ודאי רמסקנא איק ז״ל מכללם מ״מ הס אמרי שם וככמת רוכחי אחריני
לה מדאורייתא וקו לא סש לה כ״א ס' קדושין דרבנן רכס״ס שפיר יש להתיר גם כרכר ע מ ה כמו שיראה
וממילא הני תרי ספקי אחייני שחלו להיות כחשכי' הרואה:
ך \ ל כדרבנן יסשיטא דאזלי' לקולא לכ״ע מבלי שום א מ נ • חי כעינן למיחש הכא כנייר להחמיר
פקפוק כלל וכמו שמפו' ייצא כרבריהס דרבנן גופייתו לחומיית הנמצאים כספרי הסיס' אכתי
דחששי לכל החומרות ואפי״ה ככל כה״ג ראנן קיימין לא פלטינן מדעת דכי' כריך שהכיא המרדכי פרק
פשיטא להו מלתא להחיר וכמ״ש מהר״א אלפ׳נרארי החולץ ־גם כסייס אייל מר לחומרא וכפרט כמקום
כסי אליה רכה כסוי בער א' וכתשו' כירך משח סי׳ איסור ערוה הגס דהפוס' רוכס ככולם לא חשו לה
י״ט וכסי׳ ל״ג לרבני אר״ץ יעי'ש בדכריהס : וכפרט בענק קדושין שיש לה חיקת היחד מ״מ כיון
התימא על רב אחא״י כמהרח״פ נ־״י כתשו׳ ומן שמציני למהי״א אלפ׳אנרארי כקונט' אליה יכה רנ״ר
חיים ושלי' סי׳ ב״ך רמ״ו ע י נ שהסריו על שהחויק דכריו וכן הרמיז מהר״י קוכ״ו ז״ל כחשו׳
המרה והחמיר מאד כענק קדושין דאפי' בתלת ספקי גכעוח עילם סי' י״א וי״כ נמשך אחריו וכן הרי שמחת
כפלוגתא ררכייתא לא מלאו לכו להתיר זולת היכה יי'ט וכמת מן האחמניס מכקשיס פתח לצאת מדי
דאיכא למיחש לחשש עיגין וכשעת הדחק ראינו יכול סברתי נס אנחנו כעקמחיסס נלך יכן מת שנמצא
לבא לידי גרושין כמו שיע״ש והיא פלא רפשיטא ודאי כדבריהם דרבנן ,חומרא אחרת שיש מהם אומרים
דככ״הג דעסיק מר בקמשין דע״א בהכחשה ונם אימ רשם פלוגתח ררכייתא ח י הוא יאפי' כתרי ותלת ספקי
לן ספקא אחרינא מצד אחר כמו ראנן קיימי הכא" לא אולינן להקל:
הנייד רהי״ל תלתא ספקי יחדי ותלת רוכי מהפיס' א מ נ ם ככל כת״ג דנ״ד דאית לן תלתא ספקי
ראזלי' להקל לא נמצא עדין כספרן ש״ק מי שיצא ובכל חד מנייהו רוב רעית הפיסי להקל
להחמיר אפיי כדרך חומרא כעלמא היפך תירה שלימה ומיעוטם להחמיר וגם ראית לה חזקת רהיתרא
שלנו מכל תפיס׳ קמאי וכתראי רתפסי להקל ואדרכה דאוקמינן לה כחזקח פנויה פשיטא ודאי דליכא מאן
ככל כה״ג אין אנו רשאין להחמיר להצריכה גט דפליג כתאי מילתא שאין כאן לא משים חומרא דרכיי
ולפוסלה לכהונה והן הן דברי הרשכ״א ומסר״ם היכ״ד כרוך ולא משים חימרא דשם פלונחא דרכייתא חד הוא
כהרב״י סי' מ״כ ונמשכו אחריהם כחשו' הראיס ח״כ וכמו שיא תי כתשו' מהריכ״לח״כ סי' ז' שכקכ רהיכא
סי' ל' והרב זקן אהרן סי׳ כ' וכמה מרבני האחרונים יאחד מהספקות יוכ הפיס׳להקל או אפיי שקים שתילי'
וכאשר
ש ל רומי סימן כ י ד כ י ה ברך
כ־ה סימן וכאשר מייתי להו ניריה מעי הרב הפישק נר״ו וכן
יאיתי כתשו׳ משאס בנימין סי' ט'י וק״ו יכ״כ כחשו׳
ב ש ב ט י ישראל הידעת׳ נאמנה הלא טוב אמני ה רש״ל סייכ'ה ־כיין ־סאי החאה שהיא כלא גט יהמחמיר
עדוה ה׳ נאמנה קיל קור״א כמדכ״ר כגט עיני ישא שפסלה מן הכהו-ה וג־ולת מזי נתב
השירי מיאש אמנה • ע"־ אמה יצ־ק מעשה שהיה מהר״ם וכוי כמי שיעיש יעיין כתשי'נחלת שבעה
נמציים אשר נל השומע יח־ד לבי יינפת וכל הברנים ח'כ סי' ייט:
תלכנה מים• שמעי הדיש הת יינ ה'ותאתניס • רבני ו ה ג ה כפי הנראה מ־כרי הרי מה־ח״פ נר" ו שם
יגאוני ישר^לנטעי נאמנים מעשה שהיה כך היה שפה שלא יצא מידו להחמיר כ״כ אפיי כתלח
אסכנ־ריה של מצרים נשא אשה השכני׳ אתד שמו ספקי אם לה ע״ס מה שראה כחשו' שמחת יו״ט סי׳
,־דוכן כן ניסן תישכ עיר מצדים יע״א לי:תולה התת ע״הדהאתיר לעניןק־ישיןאפי׳ כחלת ספקי יפלינתא
שמה שרינת כת אנרתם יוינננפעלדיה ו הנישיהין ע״י הפך מיש שם כסי' י״א ועיי היצרך לומד רהחס כסי'
הת״מ מרנין הייה •:ישראל פה העירה ינשעת הנתיבה י״א קאי כשהר אי שורק והכא כם״יש׳ ע״ה קאי כאישיר
שאלתי על שמו וע״ש אביו ואמר לי ששמו רהוכן כן ע מ ה והוא כרורכדכרי הרי מהריט״א עצמי שהיבאה
ניסן ובדקתי אחייו הסיש לו שם אחר ני תעיפי שאין תשי' כס׳ כ־ך משה ס״סי ל״ר שיקרק יכתכ מי הוא
לממן מספר נתונה ננידע היינו רוקח אם מקדר זה אשר יערכ אל לכי להתיר אישיר עריה מ ט ע ם
ת־ןידישין תיא ירם -עלמא לא יהיר מימתה שינן ס״ס כפליגאא דרניוקא יגריע טפי כמי שיע״ש :
לשפט״יו דהא ודאי ר יקי ידייק• כסי נתונה )יעיין גט ן א ג י אומר דאחרי המחילה לא חשגיח היטב
מקושר אשכנוי די״ג נ־פס כי ואנס? ודוק( וע״ו כרכר יהא אחר ה־יחה כתשו' שמחח יו״ט
דק־קתי אס־יו היכת ויהמר לי שהי; שמו ישם אכיו סי' י״א וי״כ ימ״ט נ":ג שהביא מרבדי סחוסי דחליצה
י
כי אם ראיין כן ניס; וכשם הגייס נקרא כשם מ טין חשיכ רכר שבעדית יע״ו מר היה דאמר שם ברמ״ג
ואמרתי לו -הנן לא נהגינן לכתיב שם סגייס )כמו עייא רפיון דאית לן ס״ס להקל שלא להצריכה חליצת
שיבאר כשמוך( והוא תילה פני לכתוב שם מרטין הא םיגיין רעלמ.ז אילא ר ס ס דפלוגתא ־רכויתא
כנתינה יען כ א ב הפאשמיט׳ שלו כשם יה ויען ס״ס הוי כענין ייויסוי ע״ש הרי מפו׳ מ־בריו דאפי'
ששטר כהוכת הוה שטר העולה כעש ג היזה זמן לענין כדבר שנערות תיה אייל מר כתי המקלין אי לאו
גנית נתינת אמ־תי ויהי מה כי אינו גט יכת' לפסול דהיה ההם ה"0ס נגד ־עת מרן כמו שיע״ש • יגס
כידוע ונתכתי ראובן מי־טין כן נ סן • יאחר גמר מאי דחיינן ליה למהריט״א כתשו׳ כרך משה סי' ל״ר
הנישיאין נסעו לארעא דמצדים ילה עכרו א ית תדשיס שחשש להחמיר כסייס דסלוגתא ררמיתא מ״מ בתלת
כי הפך האיש ראוכן לשנוא ל אש הו הכת־לה תקרוכת ספקי פריש ותני שם פעמים שלש דאזיל מר להקל
אליי והתחיל לתתע־לל עליה עליליח כרשע לענ־ן כהסכמת הכנ״הנ כמי שייכל הרואה לראות יא״פ
הגס״ס בלבד לאמר הרחיכה שאיל הת פיה הי; ארם איך יתכן שכתשי' שמתת י״ט סי׳ ע״ה יפייז הרכ
יכיל לעמור מפני הריח וכאלה רנות רכ־י ריביס להחמיר גס כחלת ספקי אס לא דתמעיין כדבריו שם
מכלית עיניס ימ־ימת • ימתיך צדה ברתת ההשהלפני יפפיט כצ־ק רמה שתפס להתמיי גס נחלח ספקי יסורו
מע׳ הרב מאיד כעוב״י מצרים יע״א וי־יה עלתלצית של רכר היה מפאא ט ע ס האחרון שנתב שעיניו ראו
לאמר הושיעה סמלך כי אין אדם דר עס נתש ככפיפה למק כתתי' שהצריכה גט גם שהיו הני תלתא ספקי
אחת וכ״ש עש כמה וכמת עו־ יאת כי הבעל איננו עצמם יפשיטא שאין לנו לעשות ס״ס להתיר נגד דעת
כהיום כהחמול שלשום ואס חייו לא יחוס וירחם עליה מרן וכמ״ש שם כשי' י״א אפן מת שכתכ תתילס דגם
לכקש לה בית מניח באופן ראוי תצא מ־עתה והרכ בתלת ספקי רפליגתא שהמציא הבנ״הג ס״ס ככר
הנז׳בישראלג־ולשמו פחד קרהי ורעדה ע״פ המאורע שרי כיה נרגא הרי עדית כיעקב סי' ח״י לא היה זה
ותכף לא איחר תנע״ר ישראל ויכאיכ לי אגרת כפי לעיקר רק עיקר סתיכחי היה על ט ע ם האחרון
זרת כעיף הפירח לאמר עמיר לי משם למכר וממיל' ריווחא דהין נסת׳י מחמחיו ממ'ש כאן למקומית
לשליח אני הנערה אברהם הני' כי כחי היה לכי יכרית אח־ים ודבריו כח־א אזלין ובחרא שייין וכ־אמרן:
בסכנה גדולה וסיפי לי מתוך דברים שכתב את כל באופן רעלה כידינו מכל האמיר ימוובר רמכל
תמהורע וכאמור ואנא נפשאי חפף לקבלת אזרתי הני טעמי הנהמ־י' כאמת הנערה רחל
כגב־ תלצי ותייבתי את אכי הנערה תנו' וילך לו לדרכו כת אברהם משולם לה חלי כה ירים של קדושין ומיתרת
וירד מציימה ועמיו רגליו ככ״ר של שם ואתר עמל לכל ארס כלי שוס ריח גט כלל וכמי שהאריך הרחיב
וטורח אחי כמה ימים כרצוא ושוב לא נח־צה האיש נזני״ר מעי הרב הפוסק נ•'ו להגדיל כת ההיתר ככמה
ראובן הנז' להשתיוק עמה כי אס גמר.ברעתי ופטר אח טעמים שונים • ויען שאיני מופנה מכמה אנפי לא
אשתו שדינה תני' כגט כריתות לפני היכ עליין הנוי יכולתי לעמודעליהס ומ״ימ אסופא רמילקא אנא דאמרי
ית:ף חידה תאשה אל נית אבות כנעיריה ולא עבר דקריתי ושניתי הפסק אשר כוננו ידיו קיש וטיילתי כו
כמי ח־ש ימים יהנח אגר"ת כת מחלת מאת הרב ארומת וקצרו׳ ואנכי הריאה דכצ־ק כל אמרי פיו והדין
מאייר תני' הי״ו מפיל תתינחו לפני שנשתדל עם אכי דין אמת כהלכתית וכטעמית מתדכ רכס רעמיה
הנערה לדבר על לכו ולפייסו למען ישיב וניחם ייאיירנה מ ש ה ספרא רנה רישראל ואף י־י תנין עמו וע״ר
לבעלה ויקוים כא מצית מאויר גרושתו כי כעלה ראובן אמת יצדק חתמתי שמי נאם המקית רחמי האל
הנו׳ לפייד רעתו כל עמי מיום שגירשת ויום ויום ואת טיכו:
הולך ודל והנה הוא כסכנה עצומה ואנא נפשאי לשם
מציה נטפלתי לעשית ככל אשד פקד עלי הרכ תנא VP קובץ הצעיר ר פ א ל א ש ר
יכי אליהו גר״י וחתרתי למצוא הכשר ולא יכולתי ני
אבי
כ ר ך של רומי סימן כ י ה
שיעמיי על כיריד י־כר יה לא מצ־ היין אחיי שלא אבי הנע״ה כאיטעי״ן לפני בטענות מספיקית כי הוא
נתגישתמפ־ת איסור זה ילא ניסרה לבעל אלא מפאת י כ י נמנע נישיאין הלני ו־נ׳ ג שומעי כל טעניחיו
ג־ר יסייג והידית שעה ע״ר חשו' הרב אדמת ק־ש ח־לתי מלדכי עי־ יה: :הי למעי ה־כ המי ני" ו כי
חייב היי כ׳ ע־שיכ • ולא עבר מזה ימיס שנים ויהי לעשוח רצינו ח־צת׳ יל א עלתה בי־י ייהי לימים ע י ־
כלילת מוצאי ש״ק תיחה יהנה לפני מנילה מגיללה יהנת אנית אוג־ח נטלה על שילחני כחובה כאש
כ־ס שפי־ ושליה צייחה כה כא על הרב המופלא שתויה ע״ג אש א-מימת פיגמה ונפגמת יומית
תנה יכי יליה־ כהיכה פנ־ס יאחיר יכל השר יעבור וסויית והנחה שו^ית ונ־נ־ אקח הנבלות מ י כ י ת
תחתהשב״ט ליתליה דיי שטיבולו כמשקה בעלילות פוסלת ונפתלת ע ; א :ן היוחל״ת הגט הניבי הנעשה
וחיריס־ן יגיייפין ואני כ־ןיראי שתי ילתות הכתי ונגמ־ בפני ב 'י-מומחה יאני בפחת׳ עמיתי מ י ע י י
נף על כף ועין ביוי ניכה על יוויין ית־ני ובמעט י ג ע י ע י ה •זחו־ני שייה החזיקתני מראות
שתתעלה ני יניאו פ י צים כאלה ויחללוה ויטילו מיס המאורע מ י ידע כי ־ ה י ה י אשר לא ימית׳ ושמעתי
כק־שי שמיס רש־ ת יה שס נציין ויבי ה' בייישלם אשי לה חשבתי ׳תכף כאיי היגכ־תי יככל כיהי עלייתי
אהי בגירלי כי־וע ימפייסס יניון ש־איתי הכתכ לגיש לץ מביא מי־שי יכה אלייתי צי צח איש ת־מים
ותמכתב מעשה שט; המרק־ בא־גיי ספ־יישראללבקש מקעקע ביצתן ש :ת״ס העומדים בנית ה׳ בלילית יכל
תיאניח על מחל תלענו״ח שהלחי י ה פי המביה איחת מי שכתיההי-־ת הייה ככ־ נלכד בחימו של יכ
למי היר־ס עסקנייה יאשרוה לטומאה שכתבו היכייס הג־ול והנורא מאיר גלית נ׳ רנינו ה״ס ייע״ה ויהי
האלי מתי־ אש ימילך • כי ייעת־ כי כמצ־יס כי; הך יצי־א יצא ה־יש הה א מעמיי בנזיפה ג־ולה
האשנטיס לית יידע לם־דל־שנא נישא כהמן הרע תות: כראוי לנל מויה ו־ אי! לתת עייף ילה פנים למינים
ו ה ת י כ ו לי ני סיה ס״ת שנת:י מיז איש אהד שמי ולמלשינים כ־לו למעולה ״סיפיבניעילה לדדיףאחרי
לינ־ש ילבש קללה כמדי • ויסגיר הלוה כתי דיני ישרהל ו ל ע ג ן כניהיש״הל הנש־ית • ואדהני
כע־ו • ילחי החשיכה הם יתפתחי לנגיי י שוס לא עכרו ימים •:משפ־ יהנה תמגיש ראינן תני' כא
ומן המיר ככי־י ללא יועיל יהיא המ־סיינאי לכת מארץ מצ־־ם י׳.־ '.וגי מאהיד־י עמו ויעמיד פחח בית
הפדוטישטרנטי • הדבריסהאלה יצאו מפ הס יכמעט מדרשי וראשו חפוי ניכל יפניי למטה לחלות פני
כדהה נשמתי והמרת־ אני הל לכי לו ׳שמעי חכמי להשתיל כנל מאמצי נהי להביא עי־ הפעם אני הנערה
י
יש־אל המאייע הטמא מטימא יקרעו כגייהס לק־עיס לרב על לכי ילפייסי למען יהויי ליתתתן עמי ישהיא
שאינם מתאחים לעיל' כי הית ענין י ע ומ־ אשי לא נהיה היה מתחייב יכל מין ת ו :אשר ישית עליו הבי הנערה
כמיהי ככל בתי דיני יש־־זל מאי הנהיגו ישבטי אי, ער להפליה י־נא נפש־זי לה מנעתי עצתי מלהטפל
ישראל מדיין וער בה״י שב״ע יהכף יהח עש־קי להוציא כדבר בנל כיח׳ עי־ יאבי הנעיה כפנים של זעם •
טיליגראפו להרה תנא יכי הלייו ני״י יכת המ־תי וקילו קול רעב יפי׳ נפי אהין בלעם הקשה עורפו
להעיחיים הצלי כענק הגט אידי חושש הפילו כמלא יאמץ את לבבו וצווא נב־יניא לכלתי חת איזן מקשכת
טמא • יגס בענק נישיהין עם חלטיר ג״כ אין לחיש חל כל מיני חחנינים ימיני פיוסים חש־ דירתי באוניו
מהטעמים האמייים אלא ני־ן יעיין לא עמדה •נשאת יביאיתי קשייה עייכי המיתי אני אל ליי מצית לקבל
1
עמו ראוי להחמק ימים או עש־ר ער כי יתברר גס שכי על הפיישה יניח כ יליא היי יכא המגיש יאונן
פרט זה ק ״ ס מעשת לעיני תשמש והירח לקיים מקרא כוכה לקשה יים על הרננה הגדילה היאת כי רוהה
שכתיב ליית שפת־ס וכו׳ וכן היה כי הרב הגהין תנא כעצמו שלה נשהי ל־ ח ים ימי יה ן מוחי מחייו יאל
דכי אליהו נ־יייכ־יךתיתשבא״י הניחיס זה ליה בהלכה יראה כרעה כי חשתי זאת תתיה לאיש לא־ שמו חלטיר
נענע לי ראשי להחמיץ ה־ין של הנישואין ע־ שאגלה כי לפי רבדיו הוה היה בעיינו והיא השד השית איתו
לו דעהי ככתכ ני כן דבר סמלך מלכו של עולם אס לגיש את אשתי מכל ה־י־-ה והל״הר ש־יכר נאיניו
קידם מעשה ימ־ו שומעי; הל המערער להיציא מלכ והקרין־ לספ־ רוי 1מעלליי של האיש אלטי־ שהיא היה
תצ־י־יס כל ציוע יכל י :אש־ מגמתם להטיל מיס נער משרת יתייט בהק־ כיתי • ני כפרק השלתי לו
כק־שי שמיס יעיב חובה עלי ליטפל בנתב עייי״י ככל כיתי יהא א ־-א ״ ת י יםתין ראשונה שאני יורע
אש־ העיזו לשליח לפני כ״י הציק ונעתיק ס־בייס מפי כתני של הר •נ מאייר ש־מצייס ני״י שנייש איתה
סנצ־כיס כיי לתייה א־תס אל איץ ציה וצלמית יהיה תשים ריח ה:א ילה מטעם אחר ה"ב ע נ ק יה תות
כהניח כל השי נקוד וטליא.הניגע כנכור היב מאייו טבעי ירכר שיוכל להיברר בח־ מהחישים אס לקרב
נ־״ו כי היא איסיי גמור לספ־ ככפייה כי כן ה' אס לרחק ילא ש יך ביה לשין ה־ע ני מטבע לישנא
י
במ צ!2ס יכה ע״כ הניגע נ י ב ו י התייה ולומייס נישא לי יפ־ל כי הס נשנל־ות וביואניויי ילא כטבעיות
לתכייה פיו ממעל ושישיי מתחת וי״ל כי מימיתטכעי־תהם פמי מ־פתי הה ניסה והתשכו־ת
הצ״ל הנה יש פה היש ישמ׳ יאיין מ י י נ י בן ניסן מגיוס יאת שנית שלפי ה־ינה יח־שה היחת א״כ אתת חישי
מעניל יש־ גייש את חשתי סאיינה מהלכםנדריא אותה מקדם ק־מתה שנלנרה עמו כטימאתו • כי מצי
יהגט היה ב־פי-ן ישי לא יעשה כן כישראל י כ י היה אחר ין־ךניכל להאמין שהיא ישחיל לגרש אותה מבעלה
כי חיש אחי ישע גמייישמו אלטיי אשי ־ד יחד עם על ס״ס שמא חתן עיכ ת כאחר ויתקיים כה משפט
יאיכן מייכי תנוכי יפתה את השתי סהיינה לשאל היינה גם לי גס לך לא יהיה גיורו ויה דבר שאין השכל
מבעלה גט פיטייי; כיי שהיא יקה איחה לאשת וכעת יובל להאמין אס י-א שכיר קשור עמה קידם גירישין ־
שמענו מאנשים תבמיס ולומדים שהגט פסיל הוא יאס יהיה כן כהניח לצ־ יחד צר איסור שכה אתה
מאחר שלא נכח• :כגט נע אס שם אחד ראובן יכ״כ כעצמך איך הונל לסכול לשנכ ולהיית עמה ?'־יסיא
אביו בשם ניסן כלי:־ והם רוצים לברר הדי; כי סנט וייעיי ההחילו להסכיר לי לפי רעחס ענק ית האחרון
הוא פסול והם נתבי כ״ז לחכמי האשכנזים אשר כירוש׳ • יכה אמיתי להם כ פ י ט ים נכתוב להיכ מאייד' ני״ו
ועיקי
כ ר ך ש ל רומי סימן כ״ה
כשם זה וגירשה כשם זה וכוי ועתה רוצה לקלקלה יעיקר הדבר שזי ןןארינה .אסירה לזה הרשע אלטיר
ואומר כי אכיו הוא מומר ושמו היה פלוני אלפגדרי מאחר שנתן עיניו כה יעתה זה הרשע אלטיר ריצה
וכיון שלא כתבו שס אביו שהגט פסול תשו' הגט כשר לעשית החיסה כל״ג לעימר והיינו אצל הרכ רפה
ותנשא כו לכתחילה ולא מכעיא אי ליכא סהרי שאביו ובקשנו מאתי שלא יתן הקידושין וכוי וכאשר אמרנו לו
מומר וששמו וכוי דפשיטא ילאי כל כמיניה לקלקלה שיעיין כתשי' טור .אכן סי׳ ט״ו יכנורע כיהודה יכביר,
אלא אפילי אס יכואי עייס סשס אניי פ׳ הגט נשר שמיאל אאריןוכתשב״ץ יכהידכ״ו יבש״ית אחרית אמר
ולא שאני אומר נש־ בדיעבד אלא אפי׳ לנתחילה היה שהוא ריצה רק על הש״ע הקטן יכי' יכאשר דכרני עמי
צריך לכתיכ כך רקי״ל כתי :שס העיקר כגט ותנטפל הרנה נתן לנו עצה שנכתוב להרכהגאין נר"י כי ראיכן
כילל איתי כיכל שים יתניכא יאסי׳ לא הית כיתכ וכל מרדכי אמר שהרב כעצמו אמר סאסורה לאלטיר לנן
שים ושניכא כיון שלא נירע לי זה השם אלא אחר שגייש ימחיל ויכתיכלהרב רפה שלא יתן הקידושין לאלתר רק
יכי' עי״ש שהאריך כראייתיי כאיש גבירתי וסיים יכתכ שיעכב על אייה זמן הייני ער ש־כא השי' מיריש' ת״ו
וז״ל ו מ״מ היכר כייר שאס תיאזק בבי שמיא כשית יכת' והרכ רפה אמר לנו ראם לא יכא תשיכה ער ל״ג
א׳ מהם וכתכ וכל סוס וכוי שהיא מגורשת גמורה ראפי' לעומר הוא יתן הקידישין לאלטיר וכוי ולא נעתיק עור
לרעתר״תוהראכ״ישהא־יכו לכהוכ כ' השמות כהריא מכאן ואילך אסיר לשמוע ומכ״ש לכותכו משוס
היינו דוקא כשמגיש אוחה כמקים אחר אכל כשהכאוכ מסכים בכפירה :
והנחינה כמקום אחר אין צייך לכאוב שניהם בפיריש ו מ ע ת ה השיב כקיציר גיליון כי סענין שלפנינו
ולכך אשה זו מוחית לינשא כגט וז ור!מ?1גנה נסלק לכי סעיפים ־.
ע ת י ד ליתז א ת הרין • ילהמגרש ה ס ע י ף האי כפיסיל הגט תלילה • והסעיף
י צייך להכריז עליו לפי 1
הכי בנישיאי אלטיר שראיבן אמר
שאני אמרתי ת״י שהיא אסירה לי ישקר ענה אלא
ש ע ב ר ע ל ה ח ר ם שלר להוציא לעז על הגט
שאני המרתי יאומר שדבר זס שהוא אי־ם מעשה ראוי
ואם הוא חי־ס עייפי חכמי' לעמיר עליו ולבארו משים לזית שפתיס יבכר הכיתי
שאומרים שצריכה גט אחי היו פטור יאס אחר שיתכרי בירי חשו׳ א־מת קרש הנו׳ ולא שחייו אני מחליט לאסור
לו עייפי מורה הוראה .שאשה יו מגורשת והגט כשר אחיי בל מה שי־עתי וכמבואר בגיפא דעיברא כי
וישיכ כבלכ שכ על קיאו ראיי ליסרו ולתענישו ע״כ • לאסור איסר אשה על איש דעלמא צריכה רכה ויקירא
ועל מס שסי' מרן י״ל כסי' קכ״טס׳י״כ ואס לא כתכ וכמש הרב אירים גדולים במעשה הסנה סו״ס׳ קכ״ט
אלא שם שיש לו כמקים שסוח ואשהו שם כשר • נ' וכסיףלימיד ק״ל • והביאי הרכ יד אהרן אייה בהגהכ״י
סכ״ש ס״ק כ״כ כשר משמע אפיי סם יודעים אוח כיח ומכהן חיכחת מגולח לנרונינו אש־ אין כי
כאיתי מקים שיש לו שם כמקום אח־ מ״מ כשר כיון כדאי לאסיר האשס סני' עייפי רכייו וכפרט אנן
שנתן הגט כאן כשם שיש לו נ א-תו מקים וכל הני רירעינן שורש הדבר מתחילה כי הוא אמר שמגרשה
שמוח דהייני שהיא כעצמי מחזיק כמדינה זו אותו שס כעכור ריח הפת • ועיין כאגרות סימכ״ס ד״כ וי״ל
וכמדינה אחרת מחייק לעצמי שם אחר ע״כ • והרב אכל אס חייו נשען עליה אע״פי שאי; שם עייס ראוי
טיב גיטץ מיוארשא הנז״ל נכללים בל ה־כ הנו׳ עם לכל כייר הנון שלא חנשא אשה למי שנחשי עליס והיא
הגהותיו כרי״ג ע״ר א־ת ך' כהכ י הם חתימתו השם תחת כעלה ע כ ואולם ה״ד ע״י קלא ילא פסיק לא
שעילה לס״ת אין שוק יאיט יידע כעצמי למה חותם עייפי כעלה שאימ־ עתה שהיא מפחת אוהו שיגרשנח
כך יש לילך אחר השם שעילה׳ לסייח ע״כ והרכ טיר יק״ל יע״כ נניח הסעיף הכי באחרונה וניכר כו מה
אבן סי׳ ט״ז אחר שהאריך כנ־וני שאיני ענק לנדיניני שראוי ל־בר ונטפל עצמינו כביהיר הסעיף האי רהיינו
כשום פגם כמו שירהה הייחת כתכ וי ל יבכר מכיהר על הבפלת השמית שיייפו מחרש גס בי גם כאביו ו־בר
י
דעת הת ס' והרא״ש והטור יסיעהם ראם כמקים יה נחלקו לנ' פרטים הפרט האי כשנעשה עצמינו
הכתיבה לה ידעי שיש לו שש אחי במקום הנתינה הגט אלמיס יחרשים לפי שעה שבדרך אמת היה לו שם אחר
כשד מסתייע מדברי הרב פ:י י׳׳ישע מכלי שירשים גס לי גס להביו הנייעים כעיר • יהפרט הבי יחטפל
לני המקים והסימן ותמצית רכריו יא.י חפשתי אחריי לכרר שקרית האנשים ה הלה ימהיתם המייייף למען
ומצאתיו כי דרשתיי כסי' יו״י־ שנ־יני היה על כליעל ידעו דור החרון כמת א-־ן קיימין • ינ־בר כפרט תת׳
אח־ שמי כורש וכס״ת היו קורק -והו בקרקהצרי והוא ולא נכיה רהייהינו כי אס מהספרים עצמם שהיכיר
נשבע שבועות חמירוח שנשחנה ש־׳ו זה ימן כשם בכתב מרירי שהרב לה הטה איין יתס התשכ״ץ יא־דב״ז
נפחלי ושם היו קירין אוהו נאהלי יכ־.בו הגט על שם והרב טורי הב! יהב״ש י ה נ ה ה ת ש כ ״ ץ בת״א
נפתלי וסרב ז״ל האריך כרוחב מבינתו יסביא דעת כשמו סי׳ י״כ כהכ יי'ל שאפי'
הראי ש והטיר הכו' וסיים וכי וזיל איל יאמת נ״ל כרי־
וכשמה אס לא הוחזקי כעי״ כשמית אחייס אלא אלי
דבנ״ד מק־י לא אחחיק בהריייהו ראי; יה מק־י מוחיק
שסם כעי־ לא במקום תכתי' ולה כמקים הנתינה איני
מה שהכליעל הידיעו ליס שיש לי עיר שס דבל
נפסל כנך עי״ש שהאריך ילקמן נכא־ לעיני השמש
הפישקיס כילם נתבו דקודין אוהו שם כשם וה או
יהירח היך מלי:־ שלא היחזק לא הוה ולא הכיי כשמות
שיודעין כמקים יה שיש לו שם אחי משמע שהעולם
אלו אלה אדרבא היחיק להיפך כאשר נכרר מע״פ
יורעין ומוחזק כפיסם ויודעים כל מכיריו שכן הוא ינמו
פנקסים וכתבים יע״פי עיית מימן נתיכת הכתיכה
שכתבתי לעיל כשם חשיי-ח הראייש דבעינ; סייחיק
ובאשר כתכתי לעיל ועדיפא מינת כ׳ יכיני הררכ״י
כעיר כאיחי שם ער היוס היה יכ־אמדי׳ כפרק גע
מח־יה דהארין בחרשית סי' שע״ה על ראובן שבא
פשוט כל שהוחוק שמו כעיר ל׳ יום אין חוששין לי
מאיץ מרחקים והחייק שמי רהוין הגר יש דך אשת
והשתא אתי שפיר דאין צ־יך לרחוק דברי תיא"ש והטיי
כשס זה ונכתבו עליו כמה שטרות כשם יה ונשא אשה
שכתכו דחם .כשני המקומות אין יודעין כבי השמית
אין
מיא כ ר ך של רומי סימן כ״ה
ככתו׳ ראובן תגר יאפי׳ שלא נודע אס הכס אם נופש כותב אין צייך לכתיב אלא רנתינה יבי׳ יקי פשיטא יאיך
:סכתובס ומסדרה כייש כנייר וכמ״ש ואי! צורך להאריך יכתכו והלא אין יודעין משם אקר כלל יצריך' לדחיק
ייערף מטובו הקורא וירכה לסלוח אס אני סככדתי את דאדיעכר קאי וכדכתבנו לעיל יהשת $ניחא אע״ג
לבי כמקימן סל-שכחי״ס י ק לא יעשם אבל ככר אמרי דכשעת כתיבה סוגר לכ״ד שיש שם אחר כמקום הנתינה •
:
זאת) Ityא ח ר ת דנ״ד עדיפ׳ ההכרח לא יגונה כיין שלא היחזק איני כלים יכי' עי״ש שהאריך עיר •
החס עשה עיק׳ מנדי; הרדכ״י שהרי ת 1יאשימני הקורא הנעי' אם הארכתי הדיבור כהעתקת
ממה שנכחב בשטרו' בשם ראובן הגר ולא ביאר לנו.הרב ספרים כמקומיתם כארשיתם כי זכיתי כקיפתי מחרי
כמה שטרות נכחכו עליו ומיעוט רכים שנים וגם ט ע מ י • הא׳ להביא מהספרים עצמם שנשחמשי מסם
שהשטרות הס כי! איש וכין גרו • ואע״ג דשטרא קלא לראיה לפסול אח הגט ססס עצמם קירין כגרין הדברים
אית ליה חייכו לענק שעכוד התיכ ואפיתיקי וכיוצא מתפך להפך ואדרבא מקילים ייתר מראי יזמת שנית
ילא על עיקר שמית הבעלים כי אפי׳ הב״ד תמקיימין שרובם גם מתכמי אשכנז ולפי דעת הכותכיס תמכתכ
את השטר אינן מחיייבין לראות כי אס חתימת;העדים תתיא כאילו אין תירס כחכמי ספרד • ידענו כל מה
ולא גופי של סטר כ״פ מרן בח״מ סי׳ מ״ו • יא״כ נמצא שכתב סריכ״ו בשבח חכמי חשבנו אבל ידעני ג״כ כל
רככתי' שטרית יש צד לימד דאינו נקרא כ״כ מוחזק מ״ש רביני רמ״א בשבח פ' מרן הקדיש מה שכתב
כסם וס כי מי יודעו יעכ״ועשאי חרדכ״ו עיקר יסליק כתשו' ראם מרן מיקל יהוא מחמיר אל מרן שומעיס
ינחית יכתכ מה שכתכ כאשר היכאי הרבדים כצורתן כ״ש ככ״ד של חכמי ספרר שאין להם כי אם לפסוק
למעלה כנדון שלפניני שיש לני ד׳ פנקסים כילליס כריהטא דשמעתתא לפי ססכמתס ומנהגם כאשר כתכ
ומסס חחימים כחיתס הקתל שלסס נכתכים לפנינו סרב גט פשוט:
כשם וה דיקא יפנקסים אלי עיכרים ככני מרון ביום א מ ר ת י ואומר דנדון סלנו אין לי דמית יען וכיען
החסכון לפני כל העומדים על הפקודים יהגכאיס מעולם לא תוחזק כשמות החדשים לא
מתחלפים ככל שנס ישנס כנידע סיאמן כי יסופר כי הוא ולא אכיו כסוס חופן שכעילס יען הרי כשעת
יש מי שיוכל לכסוח שמים כעלי שימים יעלי כצלים כתיבה שאלחי לי ודיךקתי אחריו מטעם שכתבתי
ולומר שבנדון שלפנינו נשאר מס לפקפק עוד ? למעלה יאין צריך לכופלו וכתומי הילך כה שעתא כי
ח ל י ל ה ח ל י ל ה לכל אשר נגע כלבו אספת לבו שלם כאהבת בלחי החדשה יע״כ לא אמר כי אס
האמת אפילו כמלא טמא כי האמת והצדק וראיה לדבר על שם מרטין דקדק אחריי
סא ידאי כקול גדול ולא יסף יגזור אומר ויאמר כי כל סאכתכנו ודקדוק יה הוא המורס כי היס לבו שלם עמה
המערער על הגט הלוה סיא נלכד בכל אשר שפך כאש ולא הוה סייס לקלקלם כו כפרק יען כל עיקר סטעס
חמתו רכיני חרדכייזיכפרע כי הוא מארי דאתריןוככר שדקדק על השם תלויה שאכתכנו דיקא לטובתה הוא
כחכ חגי״ר ח״מ כלל ה' סימן כ״ט דאף נגד רעת מפני שאם חכא לידי גביה כתוכי הנו׳ כעש״ג שלא יצת
הרמכ״ם אל הרדכ״ו ומוהריק״ש שימעין כי הם הרביצו איזה תקלת מפני שאינו כתוכ השם שאני הייתי נמנע
תידת על שפת היא״ר נהר מצרים וכ״ש יק״י כי גס לביתנו וא״כ הדבר יה כלסור הוי ידים מוכיחו' ואומדני
סירמכ״ס פ׳ כה' גירישין פ״ג פי מי שהיה לי כ'שמות דמיכתא כי האמת נכע ממקורו כלתי שוס צד פנית •
כותכ שם הידוע יותר וכוי וסשאר נכלל כוכל שים וכוי וא״כ הדי שלאהוחזק• ועור הרי חתם ככתובה ראיכן
לכתחילה כידוע ולוה הסכים מיתריק״ש ו״ל בהוראותיו: כן ניסן יתרי לני חחתימה יג״כ הרי הכא הרב נר״ו
יאמר האומר סרי איכא פנקס אחד שכחיב ןאל שלשה ספרים נכתבים ארכע פעמים פנקסי תבית
על שם כן ניסן .מנחם מענדיל יא״פ יש לני סכנסת סלהם ופנקסי הקשר שעשו ליוס עכרי״ת של
לחוש לו • וכשאני לעצמי לסתים פי המקטרגים נרחיב הקהלת הקטנס היאת וככולם כשם יקרא ראובן כן
הדיבור גס כפשט פשוט ית אכל לא יתכעס אס נאמר ניסן כאשר ראינים בעינינו וברקנים יפה יפה וא״כ
לו כי האומר הוה הנה הוא מגבב דברים גם כלי דעת נהיה לפנינו נדון רכיני הדדכ״ז מאריה דאתדין כדמותו
%
ואיך לא יהיה זה • אחדי כי טח עיניו מראית כל הכתיכ כצלמו שהרי ככתובת נכתב כשם ראוכן כן ניסן
לחיים כספרי חיים גדולי הפוסקים הנז״ל אחד אל אחר והכתובה נכתבה מידי ועם כי מה אני עפר לדוש אכן
למצוא חשבון שהדי רכינו התשכ״ץ אשר משמו סגרול מרמס• אדמתלשככת הטל אשר אסמכסשמשונמס •
והקדוש נשתמשו הרי הוא אומר אם לא הוחזק בעיר ואיני ראוי להתחשב עם דין יחיד מומחה עכ״פ כגין
כשמות אתרים • יא״כ כבתי' פנקס אחד או שנים דא שדי ליה לאיניש לאודועי אנפשיה שיה לי עשרים
מעולם לא שמענו דהויא חזקה וגס רכינו סרדכ״ז שנה שאני עומד ומשמש להורות לבני ישראל גם
הוסיף והגויס דאפי' איכא סהדי דנן היח שס אניוכמו בע״הק ידוש' ת״ו גם כרותי גם כק־רפי גס פה יע״א
שאומר המגרש מחה ענייו לאו נל נמיניה לקלקלא וכמה גיטין וקידושין נסדרי ינתקני ע״י ועל כילם
ונשר אפיי לפתחילה יח״כ נל מקים שנאמר סת־י הרי תל״ית עמדתי עליהם ככל בדקי ספקותיהם כראוי
נא! שנים יעכ״ו תכשיר לכתתילה רכינו הרדנ״ו והגון לכל ריין ירא את ה' כיד ה׳ הטיכה עלי תכל
מתטעמיס תנכיחיס שני כנדון שלפנינו שאין נאן אלא כתיבים על ספד וכדיו כאשר הזהירונו אכיתיני ורבותינו
פנקס אתד עאכ״ו וגס סרב כית שמואל כתכ דאפי׳ נאספו רוכס אל עמס • •ובגין כתיבת כתיכה ע״י איש
אם יודעים כאותו מקים שיש לי שם אחר כמקים אחד מימהה לפי הדוד הא ודאי למדינן מניה וכפרט סרכ
ונו׳ מ״מ נשר וכנו״ל וא״כ נשאר כתיכת הפנקס סלוס של מצרים נר״ו כי עם שאיני כראי היא מחשיב איתי
ביודעים שם אחי יקריאת הס״ת והכתונת והפנקסים לכקי בטיב גיטין וקידושין יא״כ יצאכו תלי״ת מדי הגהת
אחדים כאין מכירין אוחו כשס החרש אפילו שיודעים הרכ טיכ גיטין מוורשא די״ג עי״ש ונשארנו על פשט
אותו ובן היא הסכמת חרכ־טורי אבן בהסתייעי מתשו' כלל הרב כ״ש דאולינן אחר שם הכתוב ככתובה יעדיפא
הרב פני יהושע הנז״ל ובאמת הרב פני יהושע דינא נייד מנדון סרדכ״י שבנדון הרדכ״ז עשה עיקר שם הכתי'
קא
56 נו
כ ר ך ש ל רומי סימן כ״ה
היה ולא יסית רית טעות כרכר אפיי אס נאמר דהיה קת משתעי ודקדוקו וביאורי עלה יפה יפה ומי כמוהו
שורס וזכר לכל השמות האלו אכל עכסיו נברר סהכל יורדלעימקא של הלכה שהרי צלל כמיס אדירים והעלה
היה מן העפר רמה יתולע' שקר וכזכ יזייף ומכתכי עמל מרגניתא דלית כה טימי יהיכיח לעיני השמש מדברי
ואון עד להפליא • שמלכד שמכל הראיית שכתבני מיכה הרא״ש דאע״ג רכשעת כתיבת הגט הוגד לכייר שיש
לתדיא רעכשיו חידשו שמית אלי לקלקלא כידי שמיס שם אחר כמקום הנחינה כיון שלא היחזק אינו כלום
ובירי ארס אס מספר כתיכה אס מהפנקסים הנז״ל ע״כ ־ ל נ מ צ א אתה למד מרכריי דאפי׳ אס נחורע
שהס כ' פנקסים מהקסל שבפנקס אחר כתוב ראובן תנא דכי אליהו נר״ו קורס מעסה להרכ
כן ניסן כשני דפים שבי יכפנקס אחר כרף אחר הרי מהפנקס הלזה לפי דברי תרכ פני יהישע האשכנזי ז״ל
שלש ועוד כסטדי הכוללות שעשי ינתקסרי ע ם סתנאי' לא היה לו לחיש כ״ש אחר מעשה :
לשעברלסכיא מירח אשכנזי תחחומיס כחותם הכוללות ה מ ו ר ם מכל האמור ומדובר כפרט החמישי
הקטן הלזה ושם חתימים כל הקהל ימכללס חתיסבכל ד מ ע ש ה ה ג ט ה נ ע ש ה בב״ד
אחד האיש סליה כשס ראובן כן ניסן ותו לא • א״כ זה
די והיתד לכרר לעיני השמש והירח שלא זאת ששם של הרכ תנא דכי אליהו הוא עשוי ורצוי ומקובל
מרדכי או מרקו אשר משתמש ממנו הוא שקר נמיר כ ד ת מ ש ה וישראל וכדעת כל הפיסקיס
דעכשיו הוא מתחיל לכתיב ולחתים ראוכן מרדכי ראסוניס ואחרונים
ככתכים שהיא שילח לגרילי הגט לערער על הגט זה ספירים ואשכנזים באין פוצה פה ומצפצף ולא סארכנו
אלא גס על שם של אכיו מנחס מענרל שנמצא כפנקס להביא מספרים אחרים יען כיתלי כית המדרש מלאים
אחר דוקא תוא מזויף מתוכו מתרי סימני טומאס האחד ויו ימפיקיס את הערות והחוקים כנורע ומפורסם •
שראינו בפניני עדין לחלוחית סריו קיימת ע״ס מנחם ואס כאנו להעתיק ספריהם לא יפילין מגילות ולא באנו
מענדלועל כ' שמות הללו דוקא אבק ספרים ולא ע״ש ער כה כי אס לצאת י״ח שמיס וי״ח כריות וכמ״ש
ראוכן כן ניסן הקורס • אף כי כיקש המזויף דיו שיה מוחרשד״ס ח״מ סי' כ״ה וז״ל ולהיות שהדור פרוץ
לדיי הכתיכ ראיכן כן ניסן יניכר כאמת הזיוף אם מפאת מ מ כ ה על העימד ושכיח הרכה כעיר-חיאת קנאת
זה אס מפאת דכיון דראוכן כן ניסן כתיכ כראש שיטה איש מרעהו ומבקשים להטיל מוס עצמם כאחרים ע״כ
כמנהג רשימת שמית האנשים כפנקס זה למטה מזה ראיתי להורות מהיכן דנתי דין יס עם היותו דין פשוט
ע" ן לא היה כיר המווייף לזייף גס שמי כשם מרדכי וא״כ הייכו עושים לכל כיוצא כזה היינו מוכרחים
כיי לא היה לו מקום סטי כאשר היה לו מקים פניי לאזור ולהעתיק הספרים אלא שמילתא קשה כזאת לא
כשורס לכחוכ אחר כן ניסן מנחם מענרל והיא אימדנא סכיח ועיין כס׳ כירך יצחק די פיאס כדכריס האלו
דמיכחא טוכא וכן כעורט״ודפיס אחרים כתכראיכן ממש כתחי' סי׳ ד' • כן אנן נמי להיותנו כעיירות
בן ניסן מנחם מענדיל • אבל כיה האחרון לא דקדק שמכם עמי הארצות ופני הדור כפני הכלכ רכרידכרי
יפה לכווץ הכתיבה שיהא סוס הרבס ונראית השינוי ניאצות • ע״כ קנאת ת׳ צבאות תעשה ואח לכרר
לעי! כל וטעם הרכרים רכזייף הא׳ שכל את ידיו לעשיתי הדברים בשורשם עכ״פ יאת עשיתי שלא להמא מ א ם
ככיוון עצים אכל כדף האחרון הליה לא דקדק יפה מהספרים שנסתייעו המה כלומר מספרים אחרים ככר
והעטלפים יראי השיניי הגדול הלזה יאל יתרעם הם מידים בהם ממה שלא הזכירום ע״ר שבי מוהרלנ״ח
סקורא כי אחרי שביארתי הפרט הא׳ יפה יפה מה לי כפסק הסמיכה דשכ״א ע״א וז״ל וכפי הנראה עוד
לחתר אחרי דקריקי עניות אלו כי יכיחי כקיפתי כי שתם טענית ייתר גריעות מאותן שכחכי כיון סהניחס
מלכד מה שהשרשונו רי״ל מצוח לגלית הרמאים עוד ילא סוכירס ע״כ כן הרכר היה :
זאת הנס אומדנות מוכיחות דהכל שקר וכיב ומעילם ו א ע י ק ר א ככר נראה שלכלכל העילם עשי זאת
לא היה ולא נראה שמות הללו לא ככן ולא כאכ וככר שהרי נסתייעו מהספרים ומסי נודע
למדנו להועיל מרן האכיכ כתשי' הובאה כס׳ עדות כיהודה יאני לא מצאת ירינו שום סיעתא מהספר הנוי
ביעקב דלייו ע״כ דאפי' כענק הקידישין איליי כאד כאשר יראה הרואי כמה״ק ספ״ח וכ״ואני כותכ כמונח
אומדנות המיכיחות ו י״ל ועוד אומרנית אחרית מוכיחי׳ קייס שיש שורש וענף אל השמות אכ וכן וריח עועיס
שתנל שקר ועם שאין לתתידה לשוק בלא גט מטעם
האימ׳־ניח מימהנה ער וסניף להתירה כלא גט וכמו רעכ״י ה ו ת ר ה שרינה לכל אדם כגט כשר
שמציני כתשו' גדולי האחיינים רהיבא רראי שהיה שס סוס ריח ספק וכל מי זח כלתי
אומרנית סהכל שקר יכיכ באייה ספק אחר שיפיל היי שמצה להחמיר ילהצר־כה גט מספק אין זה אלא
מקילין להתייס כלא גט עכ״ד • ונדון ריק איכא כמה שמבקש לקעקע כיצתן של דייני ישראל למקומיתס
אומדנות הא׳ ממה שאנו רואים שכס' כתוכחה דדייקחי כארצותם וחכמת סופרים תשרחואפשר שלא ניכל ליחן
בתריה אם היה לו שם אחר לוולאכיו ואמר לא וכו גט כי אס עד שנביא מרור מעירו מערי מיסקיפייא
כפרק דקדק הרב כשס מרטי; כדי שלא לחיכ לה לגבית מה שמו ומה שם אביו ויהיה תוחלת ממישכס כי
כתו' אם תהיה נגבית כפני עס״ג וגס הפנקסים סמקוס רחוק ועל כורחה יכריחוה להחזירה לבעלה
האמורים כיי אומרנא דמובח דיה הפנקס עשוי כייוף • ככלב שכ וכו׳ או לעגנס • וכל רליכא חייו טעוח מפורש
הבי הא דלא נמצא הזיוף כשמו החדש שקרא עצמו אסור לדייק אחר מעשה כייר יפה ראם כמעשה כיה
מרדכי מפני שהיה כראש שיטה ואין מקוס פניי לא לא נאמר כייר בחר כ״ד לא דייקי א״כ מוטב שלא סיס
לכיתכו קורס ראיכן מפני שהוא כראש שיטה ילא נכתב על ספר וכדיו דין יה וככר תאריך הרדכ״י כחשו'
אחריו אחד הכתוב כן ניסן תכף וא״כ ליכא מקום פניי • דפוס ויניציאה סי׳ קרכ״ה כפרט זה וכחכ על תב״ר
ג' הא דנמצא אבק סופרי׳ על מנחם מענדלשהוא כתוב הרוצח לבטל דברי כ״ד הכירי יחוש סלמחר יבטלו
מחדש ולא על ראובן כן ניסן שכבר היה כתוב מזה אחרים את דבריו כל שאין הטעות מפורש ואיכא למתלי
זמן הכי וכוי כ״ש בנדי; שלפנינו שהוא ברור כשחקים דלא
קיכ כ ר ך ש ל ח מ יי סימן כ״ה
מכירים המגרש והמתגרשת יש מ^קוס להקל ככמה ימן • ד׳ שבעוד ט״ו דפים לא דקיק לכיין התיכה ויש
-חומרית עי״ש עליז מפני שהכתב מרירי אי הפסק שינוי נראה לתינוק דלא חכים ולא טיפש כין כתיבת
לפסיל הגט נעשה ע"י המשומר הליה מלוה להתקומם ראובן כן נישן לכתי׳ מנחם מ ע מ ל • וכל יה אומדנות
עליוולפררו ולזוררו לרות הטומאה יחילי ממ״ש הרב מוכיחות שהכל שקר וזיוף • ואם הכנ״הג שס העלה
אהל יעקב ששפירטש י״ל על מנהג אמשטרדם שלא דכאיכא אומדנות מוכיחות כאיזה ספק אחרשיפול היו
היו מכרכין ברכת כהטס בי אס בימים נוראים וכת מקילין להתירה כלא גט כנדון שלפנינו שהאומדנות
הש״ץני״ו הנהיגו לאומרו וע״י כשנשחמר הוא וכת חמוכיחותאינס באות כי אסלכרר הוייף לעיני השמש
דיליה רצה להנהיג הרכ ו״ל לבטל הב״כ אף והנהיג לקיים מאי דאמור רבנן מצוה לגלות את הרמאים
הש״ץ מנהג יפה וע״ו כתכ וי״ל הטעם הבי אף אס שלנו • בנייד שלעיקר דינא אין לנו שום ריח ספק ברבר
היתה מציה ע״כ ישראל ויש ככיטולה נדנוד עכירה לרעת פל הפיסקיס אשר בית ישראל נכון עליהם
הייתי מודה לכטלה כדי להשבית מאנוש וכד האנשים שבוודאי מצות ע ל י נ ו לכררם פרי לחוק מעשה הגט
האלו החטאים סמסיתיס והמדיחים מחטיאי אדם הזס בכל חיייקי שופ • ויודע היום כ י ש ר א ל
י
המבקשים לעקור תורתינו ואורת חכמינו כדי לעשות כי לבעבור ישיג מבוקשו
חורה חדשה אשר ע״ו לכר שלא יעלה על לכ אנוש להחזיר גרושתו ביקש לעגן אותה בעלילות מצעדי
וכרונס וליש לפני ה' כל דבר טיב המתחדש ע״י הבסי' גכר ומצא אנשים מסייעי ידי עוברי עבירה ולמאי
יהיה מתכטל וכל ספריהם ספרי מינים ראויס לשריפה דכיניכיני מרוב צערה וימנה גם היא גם אביס מפחדם
עי״ש שהאריך יותר והרי אתה דן ליו אס ככת הש״ץ שמא תסאר אלמנוח חיות יתרצו למען תהיה לו לאסה •
אפיי כנדנוד עכירה כך כנדון שלפנינו שהיא ספר ופסק ונייד עדיפא מנרונו של סרכ כית אפיים שתרי כנדונו
שכתכו מין שורשי מתלמידי יש״ו הנוצרי אשר עליהם סחחייק ומן רכ כשם אביו כשם אתד לכד וגירש כשם
הוקכעה כרכת למינים אל תתי תקוס וגם שאין כזת אחר ושוב הוציא לעי שהיה לאכיו שס אחר ע״ו כחכ
לא עכידה ולא נדנוד עכירה כי אס חומרא לאיזה רעת סרב כיח אפרים כסו״פ צייו והכי' כשוי טיב גיטין
איזה פיסק שיוכל לסמצא עאפ״ו סמצוה ע״כ רבני ד׳ מ' וז״לסיומא דפסקא דכנ״ד סיס סחייק לפנינו
ישראל שיגיע לידס פסק דין מרומה הלזה שמחוייכים את שס אכיי כמה שנים כשם אכרהס לכד שכ״כ
לגדעו כאשדה ולשורפו כשריפה כנחל קדרון וגס לבי־ בכתובה וכן חתם בשטרות יפן חקק כפ״ח שלי אין
זה ברור כשמש למי שנגע יראת אלהיס בקרבי.: משגיחין כו וכערעורו ואדרבא אם היה נכתכ בגט
תעזיכ נפשי מלהיחיכ היבריס כשאר פרטים ולא השם החיש שהוא אומר עכשיו אף אס היה נתידע
הנציבים לניון שלפנינו והכף אתן גמר טוב שבדבריי כן היא היה כאן עיון גדול וכו׳ וכוי אך הבעל
למאמיינו כ־ כבי הטיחנו להקייא החביכ יותי מדאי ראוי לנמקו וגם אסיר לי לישא אשה אחרח דהא שייה
הפיט האי להסכית מעל היכ סמסדי הגט ני״ו כל נפשיה חתי׳ דהיסורא וכו׳ וכו׳ אכל אס עיניו נתן
אויכ ומתנקם מפני שלא כתכ מיטין והגס פי לא היה כממון אין לחוש לו כלל ע״כ :
צריך הכתוב לאומרו כי הוא ייוע ונגלה לכל מכין עם למדנו מר׳ הרכ כית אפרים תרתי תלח • א׳ הנה
תלמיד אכן יען נשתבשו כעונותינו מיה ואמרי כי דבעיקר ה־־ין רעתו כפל הפיסקים שהובאו
מרטין ר״ל מרקו ומיה מצאו מקום לשקר שנקרא למעלה בפרט הראשון ובפרט מכוון הרבה לרעת
מרדכי כל״סק ע״ו מוכרחים אנו להרחיב הריכור הדרב״ו והרב פני יהושע י״ל • ב' דקורא בגרון דאפי׳
ולבאר תחיי לעיני השמש יזייף הליהעילצייין והידית אס כה נודע כשם החדש קודם הגירושין היה מקים
לשמו ית״ש פי טפשות סכויית ס מ ע י ע י י ס היא הנותן סדבת לחוש שלא לכותבו • ג' ראפי' אם יס מי שיוכל
כט כח לעשות תיל ולכיי היכייס כשמלה : להחמיר בענק שנתן עיניו בממון חין לסוס כלל כ״ש
ה א ׳ כי שם מיטין הוא שס קדמון כגויס הצל הנא בנדון שלפנינו שנתן עיניו בה ואין האשה מתקדשת
עע״י והוא ע״ש האליל היוצח מיטיי אלא לרצונה היס עול וחמס מיה לעגנה ולהצדינה גט
ע"י מאיים ויש פסקים גיו'בכהני סטצייס אם.יוכל הח ודאי נל האומר היפך מזה יטעה ואינו אלא מ;
איש נ ו צ ר י להקיא כשם ע״י זאת אלא כי מצאו עילה ו ,
המתמיה ! אלא ע י יאת ראם אחרי ראותו נל האמור
שהוא ע״ס המלכים יהקיסיים סקימו׳יגס שם מיקו יוציא לעז ויערער יאיי לגיעו נאסיה יאס ע י ענשיו
היו רוצים לאםוי אותו משוס שנגזי משם מייקוייו יטעה הטועה שהיה שוגג אחיי ניייר יה סוא מזיר
שסיא שס האליל הנואף ומצאו פחח היתי לזה שהוא גמיר ונלנד נפלמ״ס סיינ״י סני׳שגס אל סיום תוקף
נגזר משס מאייךס המשפחה של ליצונו הקיסי יעילה ואדיר נזה כיון הרב בית אפרים וו״ל וגם יזהירו אותו
מצאו כסמוא הללי להסירם כנודע מסי הטיאולוגייא על נפשו שישמור פיו ולשונו מלהוציא הדיבה שאף אם
שלסם • יהיה איך שיהיה ידוע ונגלה לכל תופס ל היה מקום לדונו עד עתה נשוגנ מנאן ואילך מייד
החיצונים כידו ססם מרטין עם מרקי אין לי יחס ודמית הוא ונר נידוי הוא שאף שנאמר האמת אתו אחרי סאין
כשום אופן סכעולס והדכריס גלוים וידועים והרי הצד נאמן מן הדין חין מקום להעתיקו מנלל מוציא לעי
הראשון שאמרנו שנורית המערערים היא שעמדס לנו והאכלנו אש לא נופח ע״כ• ירכה לסלוח הקורא החביב
לברד שורשי זיופם על מה אדניהם הוטבעו : אם אוסיף לענק שלפניני עוד יתד כמקום נאמן שמלוה
ו ה צ ל ה ב ׳ שאפי׳ אס ליל שהיו קורים אותו עלינו לאנד נל וכר הכתכ המרירי הלזה אחר שהוא
מרקו ולא מרטין מעיקרא ובראשונה מסויד ומתוקן מיד המשומר המיסיינא״ר אשר שם-
כמו שבאמת כערי איטלייא מרקו הוא כינוי למרדכי ומצית עלינו להפי מהשמתם ולא תעשינה יייהם
באין תמלט היינו מקא לערי איטליה אכל כאשכנז הישיה א״פ אפי׳ היה צי חימיא נ י נ י לסצייפת גט
אינו כי אם מע־קל מירקיל מירקי מרקי״ל ידדמי יאם שני חוץ ממ״ש הנ״י והכיא הכיס שלמה אשננזי ד'
כאמת היה שמו מרדכי הרי האיש הזה הוא אשכנזי נ״ט ע״ר דלפי מנהגיני להניח הגט כיי כ״י והיו
גמור
כ ר ך ש ל רומי סימן כ״ה
המשומד לא יחציפי האנשים מורע ישראל את פניהם גמור ומטבע הענק היה צריךלכניתי כאחד מהכיניים
כ״כ וככיח יה כאשר אמרני כי חרפה היא לנו להתעכב הנז״ל המורגלים כפי כל האשכנזים ומעולם לא מצאנו
כדכריס של מה ככך זו כלכר חוכה עליטיולמען כש׳ השמית של האשכנזים מרקו כינוי למרדכי וא״כ
ציין לא אחשה ילמען ירוש׳ לח נשקיט עד שנברר לא היה מן הרין לכתיב מרדכי אתריו כינתכארלנו כי
רבדים כאלה כשמלה איך אין כח בשום מירה ודאין שם מרקו איני נגזר להאשכנזיס לשם מרדכי ומוכרח
לא מארצות אחרות ולא מירוש׳ להכניס עצמםבעניניס שבבואו לארצות המזרחיות שינה שמו מרקו גם כלא
כאלי שאינן נוגעים לתםיכפ־ט כשאין הטעית מפורש ט ע ם כאשר רגילין בעונות עכשיו להתחפש כשמות
ויש להאריך כיה אכל נדבר ב' דכרית ייצאית מתיך המצרים וכדומה יאחר שכן תעכין תזת עצמי תיא
האש מפי מוהר״ץ חליי היכא כתשי׳ שמש צדקה םיי יכיאינו לברר כי לא הית אפשר לכתיכ כגט לא מרטין
ט״ו וז״ל אכל מקדם לא אופל לתתאפק מלהגיד את ולא מרקו וזיל הרב ג״מ וטיכ גיטין מוורשא מתאי
לחשי כצעדי ושיחי שאל אלתיס הוא יורע ועד ט ע מ א נראס לי מפנים תללי שיש במריטת אלו לרוב
שמיים שעמדתי על דעתי ית לי ארבעים שנח וייתר שם מסי״קתמלטת ורכים מעמי תאיץ מתיהרי״ם שלא
י
שאני מורת תיראית בישראל נצטעיתי על תדבר הוה ליזכר כשם ישראל עור ומפ סמיס עצמם כשם של
יכתכתי להרכ מתכמי ישראל כי רע עלי המעשה כי נכרים אף שרגילין ישראל כהזכרת שס יס מ״מ כגט אין
יכא אדם מתק לכתיב נגד פס־ רבנים אי רב מקים לחיש לכתיב שם זרי שהכל יודעים שעיקר שמו כיהדות
אחר בשומעם קול מלתשים וזה לא יילת יה עישיס את אינו כן ואין צריך להמציא יכל שים כשביל זת מאחד
תתורס כשתי תורות ואומרים תני רבנן ותני רכנן ואין שידיע לכל שאין יה עיקר שמי יאינו עולה לת״ת רק
אסם יודעים עד מס ועושים בגרי פרושים מ־דס כשם ישראל ואפי' חותם עצמו כשם של נכרים ידוע
לע״ה וכדאמר ר״ג לדכנן כעירובין דכ״ו יבו׳ ימי לנו שאיני אלא כדרך כינוי ועו״ש :
גדול מר״י בתילין פ׳ כ״ה בי אתא לקמיה ריש״ל וכי' הדבר אשר רכרני שטין ששם מרקי ולא הוא
ואס הראשיניס ש־טנס עבת לא תיו מורק כמקים מעדקל וכי׳ יכי' כאשכנזי נראה להדיא בי
חבריהם ונגד חבריהם מה יש לנו לעשית אנן יתמי לקוח הוא כארצות אלו כדי שלא להיכר כשם יש־אל
ריתמי לגבי דידהו ודי שבל אחד יעמוד בגבולו שכל כין סגויפ אפילי שכשם זה רגילין ישראלים אחרים
אחד יודע כמקומו מקומם ישעחם של דברים ייתר כאיטליאלהקרא כשסיס כמקום מרדכי עכ״ז כאשכנזי
ממה שיודע מי שאינו שומע אלא לקול מלחשים ע״כ : שלקת שס זת כארצות המזרס הוא דוקא כדי שלא
Wה י ס י ף וכ׳ כסי׳ ל׳ שם אתר שתאריך בפרט "7 לתזכיר כשם ישראל כגון רא וראי כל תחושש לכיתכו
זה מתיך האש כ' וזיל לא יכולתי לצייר כרעתי גורע הוא יכ״ז אס כאמת היו קירין איתי מרקי
מי היא זה ואייה הוא שיכול לגזור ולסתיר מת שגזרו שכאיטליא קורץ לי מרדכי אכל כאמת גס זה הוא כינוי
ב״ד העיד לקיים לא יש עוד כדורינו כייר דאלימי בדוי מחדש לקשר כזיוף מחרש עם שם מרטין שאינו
כרכי אמי וכרבי אסי ידעתי הקלושה היקה הווה כינוי שם ישראלי כל עיקר יתלייית כי נתגלח כל סרחון
ותהיס להיות כל רב שורר בכיתי כשימי על לב כי סויופים לעין כל אומת ולשין שאם נעתיק פשק יה
לא לארס ישפוט וכי' עיש״כ ויס די לסתום פי המקטרגים כאתר מלשיני'סעמים גמירי יגידו על אנשים כאלת
כאשר תפחירונו ששולתים תעניניס לארצית אחרות תמכלכלים ישובו של עולם קרימינא״ל ככל תוקיתיי
וגאונים אתרי׳ כאילו אכרה התורה מאתנו ואין אתנו ומשפטיו אחר שעי״ו מעגנים אשה אחת יושכת שפיר
יורע ע ־ מת ובדי למלאת כחצן פיהם גס על מה יושבת שאנן:
שסיהי־ונו לסתעככ עד שיכא ספםק מירוש׳ומתכמי ה פ ר ט ה כ י מ״ש ככתב מריר״י ראשון ושני
תאשכנוים נאמר על ראשון ראשון הלח גס כנו דיכר ת' אשר כתבי לי• לשמי וי״ל ככתב
ותורת הרב המסדי יתייתיט היא מזתכ שכ״א מהארץ הראשון לכל ימאול הרב לכאוב להרכ רפת שלא יד!!
הטובה ההיא כדאמדו כמר״ר וזהכ הארץ ההיא טוב הקידושין לאלתר רקשיעכב הדבר על איזה זמן היינו
אין תודה כתורת א״י וסגס שעונותינו גרשוני מהשתפת ער שיכא תשו' מימש׳ ע״כ וגס למעלה כתכו שהם
בנחלת ת׳ וכפגמנו עב''פ עם כל פגימוחינו תרי אנו כתבי כ״י ליריש' לתכמי תאשכנזים וגם בכתבם השני
משובחין ייר,ר מכל חמשיבחים שבשאר מדינות אחרות אחר שבא הרב תנא דכי אליהו פה כתבו וז״ל והרכ
עיין אבות דר״ן פכ״ח היבריס כצורתן • יאפילו על רפה נסע לאלכסנדריא להרכ הגאון נר״י שיעזור לו
איחס החכמים השיכנים בציון והבוחרים לשטן כביד לדכר ע מ ד ה זח לכן אנחנו ח״מ מפילי' תחינתיט לפני
כהר הקדש ביריש' ת״י גס ע״ו הדבר יצא מפי תמלך כבודו שלא להמהר לעשיית ר מ י ם האלי להכשיר גט
הגאון מאייד ארץ מצרים בס׳ דרכי נועם סי' כ״ג כי פסול יה כי כתבנו זו לירוש' חייו ועוד נכתבו לסגאו;
שם הרחיב פה האריך לשין כד׳ טעם וחן ישכל טוב המפו׳מוהר״ש יהודה ליכ ראפאפירט ולגאונים אחדים
ויראת אלהים על כילם ותכלית דבריו הס אלו מ״מ כטוסיס אנחנו כמידת טובו וגורל עינתטחו וברוב
לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול ומיום שגלו תכמתו שיעשה יאת למען ה' ותורתי ושלא יתית חילול
יש־אל מעל אדמתן כל מקום שגלי שטכת עמהש והיא שומו ש מ י • ע״ו כתנית באמכטי :
ה׳ ע״כ
המחפפת עלינו כגליתינו לתאיר עינני את הדרך כלך אחת איתי תציפית התחתונה י
כת ואת המעשה אשד יעשק ככל תפיצית הגילה ועל לכתוכ שבא הרב הזקן כששי״ס חכמה אצלי להעיר
כיוצא כיס יאמרו סמישלים סליך ילך יבכה נושא משך לו ברבר עבירת זס אשר אנשים ריקים ופותייס יוכו
הידע כא יבא כדינה נושא אלומתיו ועתה כגליתינו כסטריס להכות במכת של תלל אתת תריגכרי רכיבי
הוראה יוצאת לעיל'מכל תפוצות הגילה ודי כזה עב״ד העומדים על כסא דין מאז השנים ושמם נודע בשערים
סמםילתיס ממש וכוונתו לומר כא יכא ברינה נושא לתהלה לשם ולתפארת וליראת תטא תמכרעת כי
אלומותיו כי רציני להוכיח שהחכם המובהק אשר כל מעני; זה ניכר מתיתס החציף ולולי חרשי בעגלת
דיניו
מיג כ ר ך ש ל רומי סימן כ״ה
למעלה ראש ונבהל מראית ואס הגאון הרב מ״ר נר״ו דיניו וכל הוראותיו תם כראיות מופתיות בבקיאות
כי ממנו תצא תירה יסכים גס הוא עמי אהיה בענין ר א ו י והגון הסכם תמוכתק תית ליימד ילייל ולא יסוס
יה כסניף כעלמא כי היכי רלימטי ליה שיכא מכשורא לשוס אדם סבעולס ואפי' תוא כן תו״ל והיינו כא יכא
הצור יסראל ימ״א : ברינה נושא אלומותיו ילהיפך כהיפך • והאמת איתו
בי מייס שהיינו לגוי אחר בארץ החכמה תעוי לישראל
הכ״ד עפר ארן ישראל מרכין תורה כישראל פה גא עם קודש מעשרה סליטי'אסר היי בעיר האלהיסלעני;
אמון יע״א תכע״ת כש״א לחי אייר משנת שלא נאמר כו לשכרו תדמשי ודבריי היכררי כשמלה
התרי״ת ליצירה פה סימן יתיצכו מלכי והס דברי הרא״ש בכמת מקימות דבכל מקום דאיכא
א י ן לפ״ק לכייר התירה שתתעלה גאון מפורסם הוא הנקרא כ״ר הגדול והדבר ידוע
פסי״ק צער״א יאי״ס תי״ן: ונגלה וכל מס שמבקשים המערערים סכמי אשכנזים
אם מירוש' ואם מארצות אחרות ידענו כוונתם להטיל
חזן ס״ני משה תצעיר מיס כתכמי ספרד כאילי לא ידעו ילא יכינו אכל הס
מפחיותם אומרים כן אכל רבני אשכני גופייתו הע״י
ה ס כ מ ת הגאון ה מ פ ו ר ס ם מרן דודי נתודא עמםסרי ניתל״ית הלא גס כנודכר הייהדכדי'
כדורים וידועים וגם ידעי שתכמי ספרד ככא לידס
ה מ ל ך ד ו ר חיים חזן יצ״ו סידור גט אשכנזי ככר משתמשים כס׳ רכני אסמי
למען דעת העניינים כמיצאיהס למסעיתם ועיילהרכ
ג א אמו? אגכי כדרך תנתני ת׳ כאן נמצאתי פה ג״פ כסי״סי קכ״ט יתייה צמאינך ילענין המנהגים
1
יע״א כשליתיתייהי דרכנן בצערי״ך כשאין להאשכנזים קהלה מיוחדת וכייר מייחד עי״ש
ירושלים תוכ״כ ויקר מ ־ י ה כלתי נוהיר מה שלא כסי ג״פ ועיין למו״הר כסי גו" ר חיו״ד כלל ג' סי׳ ת ' :
דמיתי ילא עלה על לכי כי הגס רנקטינן אל יפטר כלל? סל דכריס כי קטיר קא חיינא ככל דכריסם
אדם מחכיי אלא מתיך רכר הלכה ת״מ ביציאתי מן של אלו מתחי' וסופן ועכיין והיקפן וכ״ש
תעיר אכל בכניסתו לא מצינוויתי ככיאי פה תשמועות למי שמכיר ירגיל כתי! כי אין ברובן ריח י׳״את ת׳ ולילי
יכהליני כי יצאי אנשים כני כליעל מכני האשכנזים שהם עדיין מכינים כשם זרע אברהם יצחק ויעקכ וצר
כעי״ת מצרים יע״א להטיל מים כקדשים ילהיציאלעי לי מאד לספר כגניתן סיית־ כיתכ על ספר וכדיי את
על גט אסר שסידר האי גכרא רכה מארית דאתרא מ ט ת הנפש והגוף מהאנשים האלה למען ידעו דור
מנקיי הדעת שכירישלם רכ נסיראי גאו; הרכ האחרון ט כל הערעור הלזה הוא מעשה שטן המרקד
המופלא כמיהר״ר אליהי ישראל נר"ו לאשכנזי אתר כיניהס מאז תסניס ט איזה פתותיס מאותם המדינית
שגירש את אשתו כרת של תורת כאשר יאותת לי כי רכ התלקטו בארצית התירית האלו והשתיתו ותתעיכי
גוברית ורב מילית מומחת ופקיע גדיל שמו נודע עלילה אין עושה טוכ ואכול ושתה וגנוב ונאוף זה
בשערים וכתר תכי קמו קצת ריקים יפיחיים להסית חלקם ככל עמלם יראיה לרכר שכל נככר אשכנזי אי
ולהדיח להכעל וכדת שקרים שיש לו שמות אחרים ירא יסרר על דברו מעילם איני מתסכר ימתליה
וגםכשםאכיי שיש לוסמית אסרים כדרכם וכעלילוהס עמהס כי אס עמנו הספרדים יה יא נמנה מכלל
לגנוב את לכ ־כ״ד ילכ כל ישראל כגוי אשר צדקה קהלתינו ואס ראוי למיניי נמנה אוהו כסדר קרוסה
עושה וע״ז דרך וכא לו האי תנא ריר; תנא דכי אליהו ואין מסדיר כי אצליני אין הפרש כין אשכנזי לספרדי
פת נ״א נכיי כחמי תמי; איך נעשה כתועבה היאת חלילה והעיקר כידינו ראשית סכמה יראת ס׳ ושכל
להוציא דיכה ולעי על הגט הניתן והיטל חרם ר״ת טוב ומידות טובית שמני חכמים ו ה ס ל ס ו ל
ז״ל שלא להיציא לעז כדכרי כזבים אסר אין כס מיעיל ה א נ ו ש י וע״כ זה יוכל להעיד כל
לגרים שים חשש על הגט הנז'יעיז אזרכגכדחלציו יה עובר ושב:
דודי מאריה דאחרא הדין מופלא שבסנהדרין הגאון קצרן של דברים שאשה יאת שרינה כת אברהם
שאר כשדי הרפ המיפלא המשי״ח נר״ו מד כריה דרכ רווענפעל״ד היא כשרה לבא כקהל ומותרת 1
אחאי הגאון רבי אליעזר הגדול זל״ה ופלפל כחכמה לכל אדם כגט זה תניתן לת אף לכת״ת כלתי סיס פקפיק
כריב עוכייו ורוב הקיפי ורוחב מבינתו וליפן את הרין אפיי כמלא נימא ועל הסעיף הכי שהיא כפרטנישיאי
כמטסר יכמצרף כסף דכריס ברורים כשמלה כי כל האיש אלטיר עם האשה זאת שתשדו אותו וכנזכר ככר
הדברים סל המערערים אין בסם ממש יהיו כלא סיו בתכני להיעד הבללי אשר כעיב״י מצרים באיטלקי מפי׳
כחרס הנסכר וכדבר שאין בי ממס יהגט שריר יקיים שיתאספו עם הרב תמיפלא תנא דבי אליהו מ״ר
אין כי נפחל ועקש והמערער על גט יה הוא נלכד לבר־ סדברים ברומן ועומקן יאס יראת להרכ תנא
כרסת נס״ש ותבעל שכרת אלו תשמות של שקר כדי דכי אליהו נד״ו פי הבל יפצו פיהם הא ודאי תירה דיליה
לפסול את סגט שוייה אנפשיתיס״ר ואסור לוליסאאסס היא ומי יבא אתריו וכ'י כתבנו מגודל עונתטתו כי
אתרת מכת שבועתו כמבואר כתשו' הרמתת אשד רכה היא כי הלאו הכי מי אנכי ומי ביתי להכנה
כדברי מעריכ ערכייכתכמה ובתכונת ובדעת קנאת בתחום שאיני שלי אם לא כי אמר המלך יכא וע״כ
ה' צבאית תעשה יאת.־ באתי בשורותיה אלו להלכה כי למעשה סרכי תלוי
ועדיי שמי פניתם לגשת bהאר״ש שתי שורית אף כי כהרכ המסדר טפיה נר״ו כי היא השליט ימי בראש
לאי למודעי צריכי שני צנידית היהכ תר' תנא היב כגאון מר דודי ראש כ״ד מקודש מב״ד הגדול
דכ״א מסדר הגטיהרכ הא״ח נפשי הפוסק נר״ומ״מ שבידיש׳ ה מ ד ד ד ו ד חזן גדייו שבדרך מציאה
1 1
לא יכילתי להתאפק לפי ריב מאהבה ייאת חוכתי נמצא איתנו נפלאה
ואעשנה כי לא אוכל להתעלם כי ראיתי ועיינתי ככל בגודלינו ובדק בעיניו כיונים כל הזיופים הנרשמים
הסקפיקיס ^ נז
כ ר ך ש ל רומי סימן כ״היב־ו
א' ישגו רעית שינית בין המחקרים ביריעת הפקפיקים והצרריס וחיי הוית כל ספנקסיס וסשטרות
הספרים מהם אומרים ששם המחבר שהביא הרכ תנא דכ״א נר״ו דלא אתסזק לא המגרס
הספר הנז״ל הוא אברהם כן ך ן ך ומהם• אומרים ולא אביו כ״א כשמות אשר נכתכו כגט ולא עוד יכל
ימחול המעתיק 1
סשמי כן ל א ו ר ע״כ מה שבדה הכעל הנד' אחר נתינת הגט הכל שקר ורכר
יללבן לי בנדכ מה שימצא בגין לברר י כיב יכרת ה' כל שפתי חלקות והרי הוא ורישרן סמיכין
יה בכ״י דשם בי הוא הברת גדיל אצלי: עליה נלנריס כרשת החרם של ר״ת כלי ספק ודהוי
כ ' ה ס פ ר נחנק לגי מאמרים • המאמר הבי לפרסמו ולהבדילו מתוך הקהל ולאוסיו ליקח אשה
נחלק לו׳ עיקרים • ולבל עיקר ישנו כשלח״ר וידעי פי יש אלהים שיפטיס כארץ וכל העם
איוה פרקים שמספרם ועניינם מבואר כת־לת כל ישמעו ויראו ולא תידון עוד ות' יברך את עמו בשלוס:
עיקר ועיקר והנה כחתלת העיקר הר׳ כתובבפ״י שיש
לפני כוה • העיקר הרביעי כפעולות והם ארבעה הכ״ר החו׳ בשליש אחרון לת׳ זיו שנת הנ״ל ושלם על
פרקים • הפרק הרכיעי כמקורי הרעות אכל מיד דייני ישראל שועל ן׳ ארי
אתר הכתיבים מעידים מה שמכיאר כפרק סג'
המסיים כז״הל סיוצר גויס הלא יוכיח וכוי כי תאדם סייע היים ד ו ד חזן הצעיר
כשהחויקכזה ושמו אמונה לעצמותתכיישמןהמחשבי'
תרעות כל שכן מן המעשים אשר כן מתחיל העיקר
הה׳ כאמונה אחרונה ולכן הסר כל הפרק הר׳ או סימן כ״ו
כתוב בטעות שיש לעיקר זה ד׳ פרקים אם אחר זה כ"ה קריעגזסאכער יוס דיי״ז שבט תתר״י לכ״ע
לא היה כתוב כפירוש הפרק הד׳ כמקורי הרעית יהיה
כודאי קרוב לאמת שטעית הוא לכתוב שיש לעיקר זה לרחוק ממני במילין אקרא • ה״ה גכרא דכא ויקירא •
ד׳ פרקים מפני שתפרק הבי דעיקר תי׳ מדבר
לו ולכל אשר לו יהיה סלום • על כסאו שעליו יושב
במקורי סטיכית ותרעית אכל מאתר שמבואר אף
כרומ״ישלעילס • לי־עות צאן קרשים רק״ק רומי יצ״ו:
הענק דפרק ד׳ נ״ל שהוא מן הצריך לתפוש ולתקור
אי יש כב״י דשם פ״ד דעיקר רביעי או אי אינו אלא
שאיננו מן הראוי לטרות גריל כמותו • מכל אף
ג' פרקים לעיקר היה ואם יש לעיקר הוה רק ג׳
מקום אקוס שכמקוס גדולתי יהיה ענוותנותו
פרקים ניחא לי לידע מה שכתיב בכ״י ררימי בתהלת
מכלי ליתר אפו אס בזתי לדפוק בדלתי כיסו הפחוח
העיקר סרביעי ובסופו:
לחפמס ויריעס בדבר הנוגע למצוה לפרסם סענין
ג׳ כ ת ח ל ת המאמר הגי כתוב כב״י רמינכען
כראוי וליאת אציע לפני רום פאר מעלתי נ״י את כל
שיש לי שני פרקים הפרק הא׳ דביר
ונוכחת כקיצור האפשרי :
כללי כמדות וההנהגות והנמוםים והחקים והחאנור,
גמרתי כרעתי להוציא תוכן הספד הנקרא הנה
והתפלות הפרק הבי כתוספת הכיאורי׳ ימשליס בתליים
א מ ו נ ה ר מ ה שסברו הפילוסוף הגדול
הנפשיים ואופני רפואתס ומדביייהמבוימתסי׳המאמ־ הנככד ר' אכרהס הלוי כן החסיד
ן
הזה ער סיף הספר נראה שבודאי יש למאמר זה כ׳ ראיר יצ״ל יידוע שסי יה לא נ־פס עדיין רק הוא ככתב
פרקים אכל אין נמצא הפסק ביניהם ומפני זה ססד כאוצר ספרי המלך דעיר מינכען הכירה וכאיצר ספרי
בודאי הסוף רפרק האי וההתחלה דפרק הבי ואי אפשר עיר גמלה סנקרא Biblioteca Vaticanaכמו
לי לידע אם נשכס ככ״י דמינכען מ ע ט או הרכס או שמצאתי כספיי המלומדיםG. B• De Rossi Bar-
כאיזה מקום מתחיל הפרק הכי ימפני יה אעתיק ככאן tolucci (Biblioteca magna r&bbinica P. 1 p.
איזה מקימות ומן התורה נלקתינ! תכליתה תלך אמנם 18 N. 57)• la Bibl. Vat. extat Codex in
הדברים הדקים המתוקנים כחכמה ונאמר כזה תחלה fol. Papyr. cum titulo Erauna ramk, Wolfu
כי הסו' סיא הנסגה בחכמי מחוקנו׳ כחכמה וכשיתבונן והנה מרי קראי •Biblioteca hebr. P. 1 pag. 46
הארס ונאמר חחלה שחלקי התירה בין שיהיו חמשה כספר הני״ל שיש תחת ירי מעיר מינכען מצאתי כאיזה
תמצות שתם מושכלות הסבות מדרגיתם מן הדת מקומית שכלי ספק לא נעתק כראוי ומאחר שאותו
מדרגה תלושה מאד וככר העירי על זת כתובים ומן תכתכ דמינכען נעתק מן אותו שבעיר רומי אמרתי
סדכריס סמהייכיס כיה אצל המספלפסיס כי הבורא לצייר כאן אותן מקומות שצריכין תיקון דהייני למלאות
יתכ' תפקיד על שבעה כוכבי לכת הנהגית כזה העולם חסרון אשר פשע כו המעתיק ואל מי מקדושים אפנת
המאמר מסיים אלה העניניס הדקים המתוקנים כדרך אם לא לרום מעלת הדרת ככודו ונא אל יתר אפי
סכמה שהם ההכרל שכין הפפירה והאמונה אשר אצלם וימחול לככרט כמוקיס האפשרי)כי הדבר נחוץ מאד(
הנני נכוךאי המס שייכים לפרק א' או צפרקכ' ויהיה עס תשובתו הרמה שתהיה לי לכמד ולתועלת • ומי
איך שיהיה מן הסכרח אצלי לכדר היטכ סופו דפ״א יתן שיהיה לאל ירי להראות לו הכרת טובה ושהנני
והתחלה רפ״כ : תוכן לשרתו ככל עת :
לי כ פ ר ק השמיני רמאמר הא׳ חסר לפחית
שורה אחה כין המלוח עור כגלגל יוסף יי ה־ב המטח מה אהרן כלאאמ״ו הק׳
ההקפה להמלית לפי שהוא יקרעהו ויתנועע כי
התנועה כמו שכתוכ ג״כ כגליון דפ״י שיש לפני : זצללה׳ת גוגעגהיים
ה׳ ג ס יהיה לי לתועלת אם יכול לחקור אי
כמחכר כתב ספרו כלשון ערכי ונעתק ד א מ פה ק״ק קריעגזהאמןך והגליל־ע״א
אח־ בך לל״תק או שהוא כעצמו חיבר תספר כל״הק:
רב
היד כ ר ך של רומי סימן כ״ו
שכד ידידנו המעתיק נר״ו שהעתיק כל הנשלח שט אתא״י גאו! • חבצלת השדון • העומד לנס רב
פעמים חד לשולחו יחל להטתי ככ״המ הכז׳ כי כן לבני ישראל; לזכ־ון הצדק על פי צדיק ירון •
צייתי אפיי על תכתבים שלי ושלו שבודאי צריך לגדל והאמינה על מצח אתרן משכים לבית המדרש ויוצא
פר״ע( עכ״י היה כעיני למה ולבלום נגד הקורתריח אחרון• היא הגאכ״ר כ־עת וככשרין• היא הע״ד
שהית לי מכל צ־ ופינה ינפרט כי לא היה אפי לקיים ולפטי־ון • הוא הדיין כמאא כעדי עדיים לאב לב
המציה ע"י אתרים כי מהת״ח אשד פה הע״י אין מכיר -*1משרח הוא אהרן •יהי כנהר ק-־יעגזההבער כמלאך
הכתב ספרדי הני' איך שיהיה נכנסתי ייצאתי בכי טוכ שלומך וכנחל ק ד ר ו ן • יכסף ויהכ ירכה לך מונחים
י
יראיתי כי הרבה טעייה נפלי כהעתקה מכייס לכתב כארון וכל אש־ לך ירכה עשריין עש־וין • עם תפא ת
דש״י כאיפןשחיתי של כתכ רש״י הוא מיטעה כ מ ע ט כנים עוכרים לפניי ככני מרון פאית נפש אהובך
בכל פינית מאמריו ואני מפח־־י שמא איתי שביד מני״ר וכנפשך שבעך הוא משה ואהרן • פיר״א :
נר״י יהיה מועתק מאותו של כת׳ רש״י עברתי כל המאמ' וראש ! אל;!הים היא יודע וער כי כמו צער אחי
השלישי אית באות ושירדתי הבל באר היטב לפי איתי פנפשי • כי עד היום הזה אחרי פעמי
העיקרי שהיא כהכ ספרדי • והנחתי אחר כידי ואחד קולמיסי לצאת ולבוא לקראת את״י מל״ך כדת מס
ככית המדרש הגדול הנז' • )כי מציה ג־ולה לעשית לעשות וכאשר החיוב מוטל בתורת האתוה • לישרים
חס•־־ עס פ״הח המפואר היה וכפרט שכן צוויתי נאוה • הכי אחי ! לאט לי ! כ׳ לא על ראש הצעיר
כפירוש( ואחד אני שילח לפניו ויען שאין הדבר ברוד יחולו החלונות • כי על הימן כוג־ כי הוא בעוכרינו
אצלי אס איתי שכידו נפלו כו כל הטעיות המשודרים נצכ לשטן במראו לכל ריח יכתיר ייקי 9ככל פינות
לפניו ע״כ לא הטרחתי את עצמי להגיה כל הספד אשר הוא פונה • ודורך בנעלים על במיתי מימניחור!
אבל אני ממתק תש־כתו התשוקה ואס כה יאמר כי סדברים ק ל יחימר השנה הי־זת העיון והשקט
תיקון הטעיית של מאמר השלישי היו בסימכי נפשי האכילני מהפחי ח ל ייו הרעים יהנממניס • וכנפיל
א״כ מוכרחים אנו לתטפל ולהגיה כל הספרמהעיקדי לפני בני עול נפלתי והפני לפניו כיי רשעתו כליאילא
שהיא כתב ספרדי להעתק השני שהוא כהכ רש״י יה; אצא קשיד בכרעי המטה הצולעה יהנדחה והנשברת •
לחכס י־י כיה כי ראיי והגון להשתדל ככלעוייתעצומו' וזוהי סיכה כי מנעני ה' מככו־ לשרתי קל חיש ככל
להיציא כלי למעשהו משופה ומניקת מכל טעית ישגיאה אית נפשו :
ובפרט כספר הקדיש האלהי הזה כי כל דכריו נאמנו ע ת ה א ת ה כ ר ו ך ה׳! יום כשורה הייס
מאד והם הפיאה הנפש לתתלואי דורנו אשר תלה את היה • ואין ספק
חליו על יאשו על נ-־עיו ועל קרבו ה' יראה בעוני כי זכית הפלוסיף החסיד האלהי )השקיל כדודו
עמו ישראל ויאיר עינינו באורהו תורה שלימה • כרה פהרמפ״ס זיל לפי משקל חיבורו אשר הגיתי ככל
כתמה איומה • כיר״א : פעילו אשר אמני עסוק כי( היא היה פעוזרי • ואל
ואפריין נמטייה למה שיחיה שככה ישכיענו מי משמים שלח דברו וידכאני והחלימני והחייני יתכף
י
אמרי״ס אמר נועם אשר כספר האדיר לברכת הגומל חצני נערתי וכגכר חלצו אזרתי ורצתי
תית כי כאמת הוא שבע רצון השכל ימלא עיכגייתיו אל אהיכי החב' כהן הראש יה שמו Monsignor Molza
החורה והעבודה והג״ח איישר תיליה ר ר ! איישר !
מ הוא ראש שימרי בית המדרש הגדיל יהמפירסם אשר
נכון לכו כטות כי כל אשר נגע יראת ה' בלבו וכל חכס בקרב מסנני יע״א והיא כמזגו הנעיס קבלני כסכר
לב אוהבי תאמת כטבע קייס יריצו ילא ייגעו לקניה פנים יפית כדרכו הטוב • ומסר כירי אח כל חשקי
הספ׳־ מאיר עיני תכמיס הזה ככל הון יקר ונעים אש־ שאלתי מאתו יתעריף מטובי לעשות את בקשתי
וגס אני בלי נדר אקנה איזה קוכציס ככל אשר יגזור בתכלית השלימות • והיינו כי הספד תקמש היה
עלי : א מ ו נ ה ר מ ה שורשו כתוכ ככחב עבדי לסי
ת מ ה נ י איך נעלם מעינ־ ארוני שמי ושם עירי ? מנהגינו הספרדים )יעיין תשו'
כנראה שלא הגיע לידו קונטריסי ־מ״א סי' ל״ר שלשלת הקבלה דצ״כ ריש ע״כ ועיין
ק נ א ת ציון אשר חברחי זה כמשליש שנים ש״ית זקן אסרן סימן קמ״ת שהכיא ענין יה מתשו'
באמשטרדם נגד הכת החדשה בייכיחי' 1
תרמכ״ס י״ל( ומשם הועתק עוד אחד ככתב הנקרא
נאיתיס יכמעט נשלת ככל ערי אשכנז וכל הסמוך רש״י )יעיין תשו׳ רמ״א הנו׳ ואצלנו הספרדים נקי כתכ
ואס יש את רצונו זת יכתוב ידו לאהובנו הרב המתחסד פייכינצאל( • ובאמת גדלה שמחתי עד להפליא מכמה
עם קונו מוהר״ר צבי הי־של לעהרן נר״ו אשר פטס • ראשינת • כי מחיך שתי העתקית צדקת האמת
באמשטרדם יע״א והוא ישלחהו לידו הקדש מתנה בלפיד יבער • יאת שנית • הפעם אורה את הי• פי
מסיים כי ראיתי א ו ר פני כתבו פראית פני אלהיס • נמצאתי בקי ככתכ קדמון זה )יען היותי ספרדי ומארץ
ותרצני • ידיד חשקי ! מידע לבינה כי בהיותי מעתיק רחוקה באתי מהר הקדש ירושלים לרעות כיעקב פה
הדברים הנשלחים לו פעם שנית מטעם האמור למעלת העירה יע״א כנודע( • שלישית • כי מציאה גדולה
רעיוני על תעתקחי סליקו ובקשו ממני להטיף מילין הקרה ה' לפני כי אותו העיקרי נכתכ ונעתק לכפור
גם הס ייכחבון כספר ייוחקי כביאור איזה קצרי הנשיא ממשפתחי ומבית אכי אשר שמי וכינויי בקרבו
אמרים מהרב הקדיש המחבר י״ל ינענעתי להם ראשי )משה הין( כאשר יראה כרף ההעתק ההולך לפניו
כי אםאחשה יראתי פ; יקרני עין א״כ איפה שר צבא תוך רנא ואשיב אתפלא על היכר הגדול היה גם כעיני
ה' ! עתה באתי להשמיע במרים קולי שאם כאילי אהובנו הסכם הפהן הנוצרי הני׳ גדלה הפליאה הנשגבה
יעלה לרצון כל הכתיב לפניו ויראה דברי אלה נאותים היאת כי הוא בקי בטיב הכתימה והלשונות וכפרט
ויסכים ויאמר להדפיסם מתחת לזרי)כי זה ג״כ יהיה של כני קדם וכשמתה ובטוב לבב נטפלתי אני כעצמי
רציני על דרך הואיל ואחא לידן טמא כיס מלתא( ענ״פ והגס שעמדה לי ביוקר מפני הוצאת העגליח )מלבד
משביעך
כ ר ך שר רומי סימן כ״ו
ויתנועע בו התנועה הנקראת תנועת ההתחלפות : משביעך אניככת האהבה שיודיע דרכיו למשה הוצאתו
כייר דכ״ז ע״א שורה כ״ג • אתר כן מוה הכדור היוצא בהדפסת תיס' הדכרי׳ הכתובי' על הלותו' ועלי לשלם
המיכי יפרר כרור מרכזו כחצי עוכי הכרור היוצא עד ספ״א כי יהי רציני וכבודו של אדם רצונו ועל הכל
המרכווהוא יקרא גלגל ההקפה והוא יותר חוק משאר יבא דברך וכבדנוך לארכה ולרסכה על הן ועל לאי
גרס הכיור היוצא המרכז לפי שהיאיקיעהו ויתנועע בסדפסת תוספת הדברים ודי בזה לסכם ונאמן רות
כו התנועה אשר היא קרוכה מתנועת האמצע • עור שכמותו סוף דבר סקו״ל סיס מן סעפר במוני היום
כגלגל ההקפה )כאן יש מקים פנוי מענו אכל לא נמצא דורש כלשון חיכס שלימו וטובתו • גס לתיש״י קיאתי
כתוב מבחון שים רכר( לפי שהוא יקרעהו ויתנועע לפתות בברוך אסר כברכתו • תית יתית שנים כשני
כו התנועה הנקראת תנועת ההתחלפות: אליהו גכור כארץ כצאת תשמש בגבורתי • וס יכתוב
ידו לה' ספרא וספרי רכר מראשיתי י יפוצו מעיניתיו
תשוכה על שאלתו הכי •
חוצה כרחוכית קדי״ח ישקו פל חייתו • פנפשו הרמה
ד' תפשתי הדק היטב ככל הכ׳ תעתקית הנו״ל ולא והנשאה מלאה דעת ויראת ה' ושלימה משנחו •ופנפש
ראיתי שום שינוי מאותו אשר כתוב לפניו נענה דוה לבב שנעברה צורתי-אין דעתי מיושבת עליו
כמינכען כענק זה ולעשות רצונו אעתיק לו התחלת כאיש עכרו יין הגיע לשכרותו • כי גנב גנבתי מ א ר ץ
עיקר הדי והתחלת פ״ג מן העיקר הרי וסיף פ״ג זה העכיים מ ה י הקיש ירושלים תוכ״כ ההר חמד אלהיס
שהוא סוף העיקר הד׳ ושאין פרק רכיעי כלל: לשבתו • והי משמים איתי נהג אל המקים הזה מקום
תחילת העיקר הד׳ פ״א • כמופת מציאות המלאפיס אשד רכר סמלך ודתו • עושים מאהבה כאהבתו
מצד מה שישיגו מהם האנשים במתשביתם אנתנו ובחמלתו • קנה העיי הזאת קיוכה לקיים כל י כ י
ריאים הנפש האנושית וכוי)שיים כ״רוכ״ס(: שהלכת כמותו • ואשמע את הקול ואל משת אמי שכ
תחילת פ״ג מן העיקר הדי ככיאור מאמרים כסדר בני שכ אפתתא ייומי יע״א ליעית כיעקכ עמו וצאן
סמציאיח כבד נתייסר דעת חפלוסופים האמיתיים מרעיתו • יואל אלוה לתשיב את שביתי על מכין הי
על שסיבת סמציאות כולו והתחלתי סאל יתברך ציין כי שם ציה ה' השיאת שכינתו • תיאהעביישיאל
ויתעלה הוא אתר אתדות גמורה יכי' )שיים כייר וכ״ס(: המצפה יקית תשוכתו • הוא התיתם כאתכת תודחו •
סוף הפ״ג הנז״ל שהוא סיף העיקר הדי • וכזה יאמר הכא על תחתום כש״א לת׳ אייי משנת ית״י שאת
המשורר ויאמרו לא יראה יה וכוי הנוטע אין סלא לפ״ק ביוב עוי ושלום : ,
ישמע וכוי היוצר גויס וכוי והוא כי סאדס כשהתזיק ו א ל ן התשוכית על ה׳ שאלותיו אכל הן לפי ם י י
בזה ושמו אמונה לעצמו התבייש מן המתשבית הרעיה הספי מתחילתו לסופי כיי להקל למגיה
כ״ש מן המעשים אשר כן)שויס כייר וכ״ס(: ולמעיין :
תשיבה לשאלתו הגי • ו כ ב ר הודעתי ככתכי כי שני העתקות כאי לייי
אתת ככתכ עכיי פמנהג ספירי )וזה
ה ׳ המאמר השלישי בולו נלמד מחחילתו לסופו אקיאסי כ״ס י״ל כתכ הפייי( והוא העיקיי • והכי
כשני ההעתקות הכ״ר כיד השומע יהכ״ס בירי א סי תיעתק מ מ ט ככתכ עכיי סנקיא יש״י )וזה
הקורא .ולא נמצא כשום א׳ מכי ההעתקות שים אקיאהו כ״י י״ל כתכ יש״י( ואני כיתכ כל אח־ על
רושם לראות כאיים מקום הוא סיום הפרק הראשון הדפיס שלו פרי להקל למתפש וכפיט לכית המייש
יהתחלת הפרק השני כי שני ספדקיס ירדו כרוכים הגמל הזה אשי זפס לשניהם למען יהיה למאיד עיניס
כפרק א' כמו אותי שכמינכען אשר לפניו ויען שע״י אל כל תכא ו ע מ י כבית המייש המפיאי הזה לתפוש
הלימוד מתחילת המאמר הגי ער סיפי ראיתי הפלגת כל חדרי • ועוד אודיע להיכ המוציא לאור תעלומת
תטעיית שנפלו כהעתק כייר ע״כ נטפלתי להעתיק שכאיזה מקומית נלע״ר לגלית דעתי הקצרה או
התיקונים גם לו גס לכית תמררש • וסדר התיקונים כמאור הענק או ככיאו־ דברי הרכ ז״ל • יעייכ
סוככים על העתק כייר מכייס ומה שאני מוסיף אי אעסה בה סימנים על דרך א' כ':
מתקן מכייס אני כותבו כמו זס עס הרפים של כל
העתקה והעתקה • ודמות שורו״ת כייר לתקל על תשובה לשאלתו סאי •
המכקש : כ״ס כתוב ד' אכרהם הלוי כן ראוור דלת אלף א
יזה התלי ובי ווי; ודיש :כייר ר׳ אברהס סליי כין ראוי כ'
דלתי; יאלף ייי) :א(
קריב׳ לתתתלת מאמר השלישי בדכרי על קנית המיג
צידה והביא ראיס מפסוק ויאמר לרשע למה תכה רעך תשיכת לשאלותיו הדי והה' •
והוא ככ״ררנ״ז ע״כ כתיב וו״ל והיא מרה חשולה מטוב ב' J׳ כ״ס ר״ל ע״א • אח״כ מזה הכדור היוצא
השפל ושמירת הסידור הנאות והמחשבה כאל יתברך ממרפו והוא יקרא גלגל ההקפה וסוא יותר
וכהשאר־ח סידור עולמו פפי רצונו יחבר־ והפכו והוא הזק משאר גרס הכדור הייצא המרמ לפי שהוא
העול מסעיפי השטות וההמסר לסכנות ועייכת יקרעהו ויתנועע כו התנועה אשר קיא קרוכה
המחשבה כאל יתכ־ך וכהשאדית סידור עולמו פפי מתנועת האמצע • עוד כגלגל ההקפה ) .אמד
רציני יתברך יאחר שהיה וכי׳ כ״ס דע״כ ע״כ : המשי״ח ס״ט פאן ישי מקום פנוי מ ע ט ככ״ש הזה
כייר סוף דנ״ו והיה לכבד ההורים)צ״ל( והחמישי לבכ־ וכתוב מכתוץ ויה לשונו ויה תוארו • נראה שחסר
ההודים • כ״ס דע״ג ע״א : מפאן וגס בערכי מוס למדנו שסספר נתתכר בערכי
כייר דח״ן ע״א שי; א' וההנהגו׳ הנשארים)צ״ל( והחמשה והוא כדור ג״כ מסדר הלשון למכיר טבע העברי
הנשארים • כ״ס דע״ג ע״א : ׳והערבי והוא תשובה לשאלתו הה'( לפי שהוא וקרעהו
מטו כ ר ך של רומי &יטן כ׳׳ו
שכאשעה' המכות אשר הכס בהם המצריים קודם מכת כ״י דת״ן ע׳״א שוי ג' וחומר מה שכיד האנשים )צ״ל(
בצורות.לא היה למלאך הממונה בהם ממשלה להכיא וחימור מא שביר האנשים • כ״ס שס :
כמיתס לישראל אכל כמו שהוא בכתוב והנה לא ל*ק כייר דח״ן ע״א שיי ח'שידע תאריו הנככ-יס ופעולותיו
מכל כני ישראל רכר ולכל כני ישראל איה אור )צריך להיסיף כאן( כי תאריו אמנם יידעי מצר יחס
כמושכותס יתרימיס לתם״אמנם מכת ככורית צאעט לפעולותיו אליו וכאשר נודעו תאריו ופעילותיו יועכע
שתית תרכר כולל למצריים וגס לישראל לום נאמר כלכ • כ״ס דע״גע״א • .
־ואתם לא חצאי איש מפתת ביתו עד בקר ואון כ״ד רת״ן ע״א שוי י״ג יבין השתי • 'היראות • כ״ס
ספק כי כמי יה המית הסתאימים אשר קרה דע״ג ע״כ :
לבכורי מצ־יס סיס כשיניי מיגיתס אל קדהת תרת כ״ר שם שי׳ י״ע מצינו ההחמרה)צ״ל( וענינו ההתמדה
מיפלגת ישירסת יהגרת ת־ם ) Qוקנן ה׳ כשהיה כ״ס שס:
ככתיהס כעלי חיים שחייטיס צלוים כלתי שכורי עצמות כ״ר שם שוי כייר נקראים עברי • '0את כל עבדי
אלא ככית כל אתר מהם שה תמים צלוי ועל תשערים הנביאים מסס עבד הי' יהושע ן׳ נון עכר ה׳ • כ״ס
הרס לדתית מלאפי תאכלה וליה האופן הד׳ נווכ מן דע״ג עי׳כ :
הגי והוא כויכ' ההשמע ושלא יליה תאדם החסיד כייר סוף דח״ן ע״א וכאשר יגמור צרכי • ית! • סשיכח
מהרהר אתר ממתיו של הקנייה • אין רציני כיה שימנע לאל כ״ס׳ שם שם סיף ע״כ':
הארס מן החכמות וכ״ש מן המגיעות אותו לידיעת כ״ר דת״ן ע״כ שוי ו' ואינו יורע שיעור מאשיכנויא
תאל יתברך כי אין יה משוכח • )אמר המשי״ח סי׳נן כי ומה שישבע כו סנס אין ראיי שינעת כו כ״ש שישבע
1
עיין כקינטריסי י! נאת ציון דט״ו ע״א ונפרע צ ל ה כי)כן צ־יך להוסיף( כ״ס דע"־ ע״א :
אמור לי יעורך אלסים וטי'יתראה שנל תנמי ישראל ל י שם שיי י' הפיליסיפים )צ״ל( ספייטיס • כ״ס שם .־
המונהקי׳ והיו כל חשקם ומאיייס כלי ספק וארי מצינו כ״י שם סי׳ ט' שיהיה כי הוא • כהתחלה כ״ס שס :
תל״ית רכ מפורסם וק־מין קרי כחיל המיתיח רפד יה כ״י ילין ע״כ שוי ט׳ מלקלותו )צ״ל( מלהקנואו
עם כל תנאיו ודי כיה( אכל רצייניישהא־ם כשידע כאמת כ״ס שס :
:
שככאן נ מ א ל צפנים המאמיתים אותה מקיום השגחת כ״י שם שיי'י״א וכמה שמו)צ"ל( יככי שמס ליס שם:
הכורא בנבראים ונתקיימה אליו כניאת נביאי שלוא כ״י שם שוי ט"ו ומהממת המעלית )צ'"ל> ומהממת
להראית סמיפתים הגדולים על ידיו וכסוציאו לחיפשית המעולית • ליס שס :
אמתי׳ )אמר המשי״ת סייע ננתב רש"י כתיב אומתו ליר שם שוי י״ט ומן המצידף ליה עד עזיבת ציות
וננ״ס כתיבי אמתו' שיראי ר״ל אמיתותו יתכרך כמה )צ״ל( ומן המצורף לית עזיבת צריתעי! • כ״ס שם :
שהראה להם והמעיין יבתר( במה שהראה לסם על ידו כ״ר שם שוי כ״ד וכיה ג״כ )צ״ל ולהיסיף( ובא ג״כ
וכאלו הוא• לא• בא כדבר נמנע אצל השכל ולא ציות אתר סמקייש נכסיו ואאד המעריך את עצמו • כ״ס
דת כלתי יכולים כה ולא נראית בהנתגתו לעולם רצר דיע״ד ע״כ :
יינע )ד( ולא סר מהיול מעולה ומכובד מן האל
׳
כייר שם שיי' כ״ה תקנת חשה)צי״ל( תקנתא׳ושא • כ״ס
יתכרך ביאוימןו' איח״ך אמר לאומה שהאליציוס אתכם שס • )והוא האמח(: ׳
ויזהיר אתכם מכך כמס שלא ידעו סכתו יעלתו ומי פ״ר שם שיי ליי ששס חרשים )צ״ל( ע י שש שנים י
שקבל זה על דרך האמונה יהסצרק׳ )אמר המשי״ת נ״ס שם • )והיא האמק(:
ס״ט״גם מילת ההצירנן מיעחקת על רעיון הערכי • לי־ סוף ד ל ן ע״כ וסבול תעני )ליל( וחמל תעני •
תצדיק• ויאמר דוקא עלי אופן זה( הנה הוא מאמץ : ס
" כ ם ש
ומי שרצה להתחכם ייאמר איזה תועלת כמנוע לסם ל ד רני״ן סוף ע״א אל הממונה • על המיטנו להקריב
בשר הכתמה ההכלחי מפרסא פרסה ישיסעת שסע הקרבן כמו שבא בכתוב והתודה אש•־ ח ט א ונאמר
והינ אשר אין• לו סנפיר יקשקישתיוכדומה ליה הנה הוא יכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ואם ליא פייט
אייתי שלא יתנהג במרת המוסר עלמי להשלים מצות <ז\ עצמות התטא' יכל• הביא חטאת• סתם׳ • )כלי זה צריך
ילנוישגשיכ להם כשירחיכו לשינסיככמו אלת התיכתית להיסיף( כ״ס רעיית ע״א :
:
בתשנס מה שעשה• אנרהם אניני ע״ה די ממנה שלא פיר דט״ן ע״כ שוי כ' ולחשוב שנצחה אל ממנו יפכדפ
יכחישוהו׳ והאיל יתברך יודיע לו בנבואת־ כיי ביצחק )צ״ל( יתחשיכ שנצחה אבר ממנה וכלתה • כ״ס שם:
יק־א-לך זרע• יהכטיחו כהכטחית יק־ית אח״נ ציוהו ל ד שס שי" י״כ נאמרו שהאומה כששמעה'משפיכות׳•
1
להקריבו קינן ולא רצה להחחכס ולהאיכח ילימר ימים )צ""ל( ואממ האימה כשנמנעה•משפיכות רמים • ;
ש ת״ו