Professional Documents
Culture Documents
מדעי החברה
מדעי החברה
מדעי החברה
מה משמעות הצפיפות? ,איך יש פרטיות? ,מה המרחב הציבורי? ,אינטראקציה בין האנשים ,איך הזקנים מגיעים
ממקום למקום? איך בכלל מגיעים לבית שלהם? ,איך נבנו הבתים האלה? האם יש כללים וגבולות בבניית הבתים?
האם יש חוקים פנימיים שלהם?
האחידות בין הנראות של בתים מחזק את הקהילתיות ,אולי זה גורם לפחות פרטיות ,החצר המשותפת והכניסות
הפתוחות יוצרות קהילתיות למרות שוני בין אנשים ,הרקע של האנשים בישוב השפיע על עיצוב הישוב והנורמות
שבתוכו (אין חומה מסביב לבית ,שמירה על העצים)
איפה יש יותר פרטיות? (בניינים) ,הבניינים יוצרים מעמדות ,יוקרתיות ,האוכלוסייה בנמצאת שם היא בעלת הון,
הקרבה לים ,העיצוב מחזק את המעמד היוקרתי של המבנים ,שימוש בחומרים יותר יקרים ,סטנדרט בניה גבוה.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
מה משותף? בניינים בעלי עוצמה ,גורמים לנו להרגיש קטנים ,הבניין מגיע לשמיים ,אוירה של קדושה ,יראת כבוד
ורוממות רוח .אנחנו מתכוננים למקום אליו אנחנו מגיעים ,למשל נתלבש באופן מסוים ,בכולם יש טקס מסוים או
מהווים מקום פולחן.
.2שאלות יסוד
עבור מי מתכננים?
המתגוררים ,הלקוח ,התושבים בשכונה ,יש השפעות רחבות של הבניה על הדיירים ליד .יכול להיות מצב של פגיעה
בתושבים אחרים באזור ,אנשים חלשים למשל .זה יוצר סוגיות אתיות במה להתחשב ובמה לא.
האם קיימים ערכים מנחים לבנייה?
האם היא מותאמת לכלל האוכלוסייה או לפלג מסוים .האם יש אנשים שלא יוכלו לגור במגורים שלי בגלל שלא לקחתי
בחשבון את הצרכים שלו בבית .האם הבניה שלי רוויה או על הקרקע ומה ההשלכות של הבניה הזו .נגישות לכלל
האוכלוסייה .האם מתאים לנכים וזקנים או לאמא עם עגלה.
למשל אם יש מקום לשחק כדורגל בחצר זה יכול להפריע לשכנים בלי ילדים ,למשל ועד בית בבניין גדול שבו יש
אנונימיות מסוימת בין הדיירים לרוב מתקיימת בלובי ואז השאלה האם לתכנן מרחב ציבורי לטובת הבניין .זאת
חשיבה תכנונית מצד אחד ומצד שני יכולה להשפיע על מערכת היחסים בין האנשים.
ככל שהתכנון שונה ומעניין אנשים משתמשים במבנה מעבר לשימושים ממש של הבניין כמו ציון מיקום מסוים בעיר.
מה ההשלכות של התכנון?
למשל מבנה שמותאם גם לאוכלוסייה חלשה וגם לאוכלוסייה מהמעמד הגבוה.
מה ההשלכות הכלכליות של הבנייה שלי כמו בניה ליד אוטוסטרדה שמורידה את ערך הדירות .זה יכול להוריד את
האיכות של אותה שכונה.
מה המטרה בתכנון?
לשפר את איכות החיים? למי לשפר? הרבה פעמים זה בא על חשבון האחר.
האם אנחנו מתכננים עבור קבוצה הטרוגנית או הומוגנית?
מצד אחד הטרוגניות מאפשרת מגוון בתים ששומרת על ערך דירות גבוה בגלל תחלופה של דיירים ומצד שני
ההומוגניות יוצרת קהילה מחוברת יותר ,מחויבות של האנשים למקום שהם גרים בו ,חברה עם צרכים דומים.
האם רוצים לצופף את הבניה או לרווח אותה? זה מתקשר לעלויות קרקע ,לצרכים במבנים במדינה ,בתשתיות
שבניה מרווחת מאפשרת וכו.
ההנחת הייסוד לכל השאלות האלה שאין את היכולת להגיע למצב אופטימלי אבל אפשר בעזרת רגישות להתחשב
ולהשתדל לאפשר את החיים המשותפים יחד למגוון של אנשים .לרוב זה עניין של הבנה והקשבה לצרכים ולא עניין
כלכלי .צרך לחשוב קדימה על כולם ולמה שיקרה עתיד.
רמת חיים אפשר למדוד באופן מדוייק .זה ערך כספי .למשל ערך הרכוש.
איכות חיים קשור להערכה סובייקטיבית של הפרט על המידה שבו הצרכים שלו ותחומי החיים השונים באים על
סיפוקם וזה שונה בין אדם לאדם.
בעמנואל האדריכלים ידעו מראש מה מטרת הישוב ולאיזה צרכים הוא צריך לתת מענה .מוטי זיסר הוא היזם של
הקמת הישוב .הוא ביקש שהבניה תהיה גם תוך התייחסות לשיפולי ההר .ב 1983הוקמה העיר וחסידי גור הגיעו
להתיישב המקום .הוקמה גם אזור תעשיה בכניסה לישוב.
אבל מהר מאוד התגלו קשים בפרוייקט.
.2.2.1קשיים
סכסוכים בין ראשי הישוב החרדי – בין הרב שך וחסידי גור. -
החרדים בד"כ ממוקמים בתוך ערים מרכזיות כיוון כך הם נהנים מהשירותים ה"חילונים" שקיימים בעיר -
מרוחקת זה ידרוש מהם כוח עבודה פנימי שהם לא מעוניינים בו כיוון ויביא לביטול תורה.
סכסוך גדול היה בין היזמים השונים על חוסר עמידה בזמנים ופשיטת רגל כך שלא הצליחו לסיים את הבניה -
כפי שהתחייבו ולכן הרבה פרויקטים בוטלו .כמו הרכבת המקיפה שהושקע בה הרבה כסף אך היא לא
נבנתה.
אחרי כמה שנים גם התחילה האינתיפאדה שהפחידה אנשים מלהגיע לשם .היו גם 2פיגועים ממש בכניסה -
לעיר שהביאה לעזיבה של משפחות חזרה למרכז.
יש פה פערים גדולים בין התכנון למה שקרה בפועל.
העיר תוכננה עם פרוגרמה דתית ומותאמת לצרכים של משפחות חרדיות .הוקמו הרבה בתי כנסת וישיבות ,עלות
נמוכה של מגורים וללא ועדות קבלה.
מחקר שנעשה 5שנים לאחר איכלוס העיר שהתיחס לשביעות רצון של המגורים בעמנואל.
מה היתה הסיבה להגיע לעמנואל? הרוב אמרו שיפור הדיור ולרכוש בית משל עצמם .בערים החרדיות היו גרים
בדירות מאוד קטנות ולרוב בשכירות.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
בנוסף המגורים בישוב חרדי מוחלט .יש שהתייחסו לאיכות החיים בישוב ולא בעיר ויש שרצו את השינוי למקום אחר
חדש.
באיזו מידה הדירות התאימו לאוכלוסייה החרדית? התגלה שתכנון הדירות לא נעשתה בהתאמה לחרדית.
למשל כל החדרים נבנו באותו גודל .אצל חרדים מקובל שינה נפרדת בין בנים לבנות ולכן יכול להיות מצב של הרבה
בנות בחדר וילד לבד בחדר .היה חוסר גמישות בעניין הזה ולכן מהר מאוד אנשים התלוננו על החוסר רווחה
שהבטיחו להם.
דבר נוסף ,המטבח נבנה באופן ספייס ולכן האישה לא יכולה לעבוד במטבח בזמן שהגברים לומדים בסלון וכו .היתה
חוסר הבנה איך חיה משפחה חרדית .החרדים התחילו להוסיף מחיצות בין המטבח לסלון כדי להוסיף צניעות לאישה
שנמצאת במטבח .כך גם עשו חדר טלוויזיה דבר שאין בו שימוש בבתים חרדים.
דבר נוסף ,היה נהוג שהאישה מביטה בילדים שמשחקים למטה ולכן הוסיפו חלונות גדולים במטבח אבל זה מביא
לבעיה של חוסר צניעות שהאישה לא יכולה להסתובב בבגדי בית בנוחות.
תכננו שולחן קטן במטבח לארוחות קטנות אבל במשפחות חרדיות מרובות חרדים השולחן כלל לא היה פונקציונלי.
גם הצמידו את הכיור החלבי והבשרי כדי לחסוך ברז שהתגלה כבעיה במקרה שיש עודף כלים ויש רק ברז אחד.
רוב הבתים מדורגים והיו כניסות נפרדות לכל אחד וכניסת מדרגות .הבעיה שבהרבה בתים יש ילדים עם מדרגות ואין
שטח מקורה גם לשים את העגלות.
הרעון היה גם לתת עצמאות לילדים שיוכלו להסתובב לבד .וכאן התברר שלא היו דרכים טובות בין הירידה מהדירה
עד לשטח הציבורי .היה שטח הפקר שלא היה ברור אם הוא פרטי או ציבורי והרבה התקשו לעבור את האזורים
האלה לבד .מצד שני כן הילדים היו יותר עצמאים והייתה תחושת ביטחון ומוגנות.
מוסדות ושירותים -כמה שחשבו שהקימו מספיק כל כמה אנשים רצו ישיבה אחרת ובית כנסת אחר .לא היה תכנון
של איזה סוגים של חרדים יגיעו ולכן כל כמה אנשים דרשו משהו אחר משלהם ולכן הוקמו כמה מבנים ארעים ולא
מתוכננים .היו גם הרבה ויכוחים סביב בית הכנסת כי כל זרם רצה משהו אחר.
תעסוקה היה מעט מאוד בתוך הישוב .גם אזור התעשיה לא מספיק התפתח ולכן רוב האנשים נסעו באוטובוס של יום
לירושלים ובני ברק לעבודה.
כמה השפיע המעבר מעיר צפופה לשטחים פתוחים? נהנים מאוד מהנוף והאויר הנקי .הגברים התחילו להתעסק
יותר בגינה דבר שלא יצא להם להתעסק בו קודם.
היתרונות וחסרונות במגורים בעיר החדשה? הנסיעות מהעיר לבני ברק וירושלים היו זמן של שקט עבור האישה.
מבחינתן זאת היתה חוויה מאוד טובה שלא היה להן קודם .יתרון נוסף זה בהוצאות של המשפחה .בעמנואל לא היו
הרבה חנויות ולכן לא היה את המקום לבזבז כסף כמו שקורה בעיר כשחולפים כל הזמן על פני חנויות.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
בסופו של דבר היה פה כשל תכנוני .אדריכל מתכנן עבור אדם אחר והוא צריך לעשות מחקר מעמיק כדי לתת את
המענה הזה עבור אותו אדם .זה הרבה יותר מיופי או מה שאנחנו חושבים .אלה ההבנה של הצרכים של האוכלוסיה.
לא היה פה שום מחקר רקע ולא נכנסו לדירה של חרדים לפני כן וכו' .היתה חוסר הבנה של התרבות ואורח החיים
הבסיסי של האוכלוסיה.
לא שמו לב לאופן שיווק הדירות .ללא ועדות קבלה או תכנון מראש הביא הרבה אנשים מזרמים וקבוצות שונות דבר
שהביא להרבה חיכוכים ומחלוקות .כל אחד חשב שהמקום יתאים לצרכים שלו .היו צריכים לפנות לרבנים כך שיגיעו
כקבוצות וקהילות מוכנות למקום .גם הרבה אוכלוסיה חלשה הגיעה לעיר כי היתה זולה ולכן זה הוריד מערך של
המקום וזה היווה מחסום לאוכלוסיות חזקות יותר.
מה התפקיד של האדריכל? הרבה חושבים שהם באים לחנך את האנשים איך צריך לחיות .גישה אחרת מאמינה
שהאדריכל צריך לתת מענה לצרכים של האוכלוסיה הוא בא לשרת אתם ולשפר את איכות חייהם עי התאמה של
התכנון לדרך בה הם חיים ולציפיות שלהם מסביבת המגורים .זה דורש ללמוד אותם.
העיר עמנואל מראה קשר חזק בין התכנון לציפיות האוכלוסיה.
אם אני רוצה לשפר מגורים ויש לי יכולת כלכלית לעשות את זה אז אעשה את זה .לכל הדבר הזה יכולת להשפיע
על כל העיר – לטוב ולרע.
יש גורמים שממתנים את השינויים בעיר כמו החוק להגנת הצרכן .יש גם דברים אובייקטיבים שמשתנים עם הזמן
הקשורים למדד הבית .התהליך הוא לא מידי למרות שהוא פתאום משתנה.
למשל :מפעל סוגת של סוכר שהיה בעבר בשטח רמת גן במרחק מסוים מהמגורים .בעקבות זאת הוקמו לידו עוד
מפעלי ממתקים שהקרבה חוסכת להם עלויות הובלה .רמת גן שהייתה עיר גנים טובה ויפה באו אליה הרבה אנשים
שרצו רמת חיים כזאת והעיר התפתחה והתרוותה עד שהגיעו קרוב למפעלים .הבעיה היא שנוצר עומס בכבישים כך
שמשאיות המפעל לקח הרבה זמן לצאת משם ,המפעלים לא יכלו עוד להתפתח בגלל מחסור בשטח וכו' זה הביא
לירידה באיכות החיים ברמת גן .הפכה לעיר אפורה ומזהמת ויש ירידה במחירי הדיור .בבת אחת זה קורה ובאותה
מידה יכול לקרות מקרה הפוך.
גורם זמן הנסיעה משפיע על העלות ותועלת של עזיבת המרכז לטובת הפריפריה כמה כדאי להתרחק תוך התחשבות
במחיר המעבר ומחיר הנסיעה.
לפעמים יש מדדים נוספים כמו תווי קרקע שמוריד את הנגישות למקום ,נגישות תחבורתית ופקקים ,רנטה עלות
הקרקע.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
השכונה :שיכנו אנשים לפי מקום עבודה ומקצוע ושמים אותם יחד בשיכון .אם כולם דומים אז כשהשכונה מזדקנת
אין מי שיטפל בשכונה .החצרות פחות מטופחות ,תריסים שבורים ,מדרכות משובשות ,מפגעים.
המחקר הראה איך הפרויקט של הג'וינט של "קהילה תומכת" מסייע לשכונה ולאוכלוסיה הזקנה.
"קהילה תומכת" -בפרויקט הזקנים משלמים סכום סימלי ובתמורה הג'וינט ממן איש תחזוקה שגר בשכונה והוא
הכתובת הזמינה עבורם לתיקון ולטיפול בבעיות בשכונה או שלהם באופן אישי .הוא זמין עבורם כל הזמן .הקימו גם
מועדון שכונתי עם פעילויות עבורם.
לקשישים עצמאים זה פתרון מאוד טוב .זה גם מאפשר להם להישאר לגור במגורים שלהם .הפרויקט מתייחס לצד
החברתי יותר אבל גם מתייחס לצרכים הפיזיים שלהם .בסוף הפרויקט הזה לא מספיק כפתרון .צריך פרויקט יותר
מסיבי ביחד עם הרשות המקומית שתשפץ ביוזמתה את הבניה כדי למנוע התבלות יתר של המקום והדרדרות
השכונה כולה.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
בין הנחשלות החברתית לבין המצב הפיזי .המחשבה הייתה שכשיש מקומות יותר ראויים למגורים זה יביא ליותר
בריאות כמובן וגם מעודד את הילדים ללמוד ולהקשיב להורים וכו' ולהביא לצמצום פערים .אז זאת היתה ההמלצה
של הפסיכיאטרים.
איך זה עבד?
משם יצאו למכרז עסקי מול יזמים – היזם יקח על עצמו לפנות את האוכלוסיה לבתים חדשים שלו ואז להרוס את
המבנים החדשים ולבנות בתים חדשים במקומם דבר רווחי עבורו כיון שרוב השכונות האלה במרכז העיר ויש להם
שווי גבוה .את האוכלוסיה הזאת העבירו למבנים בפרוורי העיר כיון שהקרקע שם זולה יותר ובנו להם בניה צפופה
לגובה .כך ליזם יש רווח עצום .את האוכלוסיה משם פיתו לעבור כשהבטיחו להם דירה עם יותר חדרים .היזמים בנו
את הבניינים החדשים בתשתיות מאוד פשוטות וחומרים זולים ואחרי כמה שנים הבניינים כבר לא עבדו טוב.
סוף שנות ה 70היה המהפך של בגין .חלק גדול מהקליטת עלייה היה תוך כדי הרעיון בצורך של פיזור אוכלוסיה.
חלק מהעולים יושבו באזורי גבול ועיירות פיתוח .חלק מהפתרונות שהיו היו דרך בניית שיכונים באזורי פיתוח אלו
ובניית מפעלים של תעשיה כבדה ששם היו צריכים הרבה פועלים .כך היה חיבור בין אוכלוסיה לא משכילה ובין הצורך
של עובדים במפעלים האלה .השיכונים לאט לאט הפכו לשיכוני מצוקה ומי שיכל עבר משם כך שהחלשים ביותר
נשארו.
באיזשהו שלב המדינה החליטה לתמוך במקומות האלה שסבלו גם מעוני וגם בעיות בטחוניות .וישר אחרי שהוקמה
ממשלת המהפך נעשתה חלוקה של המדינה לאזורי פיתוח -ככל שנמצאים גבוה יותר (איזור פיתוח א וכו) מקבלים
יותר הטבות כלכליות ופטורים ממס וכד' .יש פה עניין פוליטי שמבטיחים לאוכלוסיה שיקום תמורת קול בכנסת.
לפני המהפך מנחם בגין הבין שהוא יוכל לעלות רק אם יתחבר עם האוכלוסיה של עדות המזרח סביב נושא הקיפוח.
כי ככל שעברו השנים הם הבינו שקיפחו אותם .יחד הם ילחמו כנגד "השלטון האשכנזי" .בגין אמנם היה אשכנזי
חילוני אבל הוא היה מאוד מסורתי והוא התחבר אליהם מאוד מהבחינה הזאת והוא ידע לדבר טוב בשפה שלהם.
נאום הצ'חצ'חים של בגין -אחרי שבגין נבחר הוא מינה את דוד לוי לשר דבר שהיה וואו בזמנו כיוצא עדות המזרח.
דוד לוי שהגיע מבית שאן הופך להיות שר השיכון והוא מבין שחלק גדול ממי שבחר בבגין היו גם אנשים שבאו ממרכז
ישראל .אם הוא רוצה לפצות אותם הוא לא יכול לעשות איזור פיתוח א בלב תל אביב או ירושלים .ולכן הרעיון של
שיקום שכונות נכנס כפיתרון לאותן שכונות .אגב זה לא רק אינטרס פוליטי זה באמת היה צורך חשוב וגם עניין של
צדק כלפי אותן תושבים וכמובן לעיר עצמה יש את האינטרס שלה בעניין.
המהלך
היה שהממשלה תממן את השיקום של השכונות והיא תומכת בפרויקט אבל לא בכל דבר .גם התושבים עצמם היו
צריכים לקחת חלק בפרויקט .שר השיכון קבע קריטריונים של שכונות המשתתפות בשיקום ונחשבות כחלשות –
למשל גובה ההכנסה ,מצב הבניינים וכו.
הקימו באותן שכונות מנהלת שכונה ומינו ראש מנהלת תמורת שכר שינהל את הפרויקט באותה שכונה .לפעמים
הממונים היו מוצלחים ולפעמים פחות .מינו אנשים שהיו "נאמנים לשלטון" .זה הבטיח להם הכנסה מכובדת ל10
שנים 10 .שנים זה זמן קצר לפרויקט בניה אבל סביר .כל שאר האנשים להוציא את אנשי המקצוע שלקחו חלק
בפרויקט קיבלו שכר עבור עבודה .השאר היו מתנדבים.
כמו ועד שכונה שהיו שותפים עם המנהלת מתוך אכפתיות מהשכונה .יחד הם היו צריכים להוביל את התושבים.
בפרויקט בנוסף בחרו עיר תאומה בחו"ל שתאמץ את העיר שעוברת את שיקום השכונות כמו למשל :קריית מלאכי
ולוס אנג'לס .שהיה ביניהם שיח ושיתוך פעולה .זה העלה גם את הגאווה המקומית שקורה משהו טוב ולעודד אותם
לשתף פעולה .הפרויקט נובע מבפנים ומאנשים בתוך השכונה שרוצים בפיתוח השכונה.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
הביצוע
רכישת דירה -השיקום כלל טיפול בדירה עצמה .רוב הדירות היו בשכירות כמו למשל מעמידר .לכן לא היה טעם
שהממשלה תטפל בדירות שהן לא בבעלות התושבים כי אז אין לאנשים סיבה לטפח את אותן דירות .לכן קבעו סולם
של תמיכה במשפחות שרצו לרכוש את הדירות בצורה כזאת שיהיה נגיש לאנשים .אם עד עכשיו אנשים שילמו
שכירות אז עכשיו הם ישלמו יותר כמו משכנתא כדי שהדירה תעבור לבעלותם תוך זמן מסויים של שנים .כך
מבטיחים אחריות כלפי הדירה וצמצום פערים בחברה שעולים חדשים שהגיעו בלי כלום רכשו לעצמם דירה .כמובן
בהתאם ליכולות הכלכליות שלו.
טיפול בפנים הבתים בבניין -שיפוץ של הדירות מבפנים בתשתיות הפנימיות .רצו לעזור להם לשפץ ולשדרג את
הדירה שלהם .גם זה היה באותו עיקרון שמבלים מחירים מאוד נוחים ומוזלים אבל גם הם צריכים להשתתף
בהוצאות.
הרחבת הדירות – היו בניינים שבהם חיברו 2דירות וכך הקטינו את הצפיפות בדירות .פתרון נוסף היה להרחיב את
הבניינים עצמם ,את הבניין כולו .זה התאפשר בגלל מדיניות פיזור האוכלוסיה .אמנם הבתים היו בצפיפות כדי לחסוך
עלויות בניה אבל גם היה מרווח בין שורות בניינים כדי לתפוס יותר שטח וזה מה שאפשר את הרחבת הבניינים.
המנהלת העסיקה אדריכלים שמצאו פתרון תכנוני לכל בניין ובניין .הדיירים שרצו להשתתף בפרויקט היו צריכים
להתארגן עצמם בבניין ולקבל הסכמת רוב מוחלט ליצור את ההרחבה ואז להגיע למנהלת לבקש להשתתף בהרחבה
שכמובן היתה כרוכה בהשתתפות עצמית מסובסדת .ההתנהלות מול הפועלים היה ישיר אבל יכלו להעזר ולהתייעץ
עם המנהלת.
הרעיון היה לתת אחריות לתושבים ושהם יקחו חלק פעיל כדי שיהיה להם אכפת וירגישו שייכות וסיפוק .דבר נוסף
היה כדי לשתף את בעלי המקצוע המקומיים שיקבלו ככה עבודה נוספת וירוויחו בעצמם.
טיפול במעטפת החיצונית של הבניין ובחצר -יש לו השפעה גם כן על דימוי השכונה .המדינה ידעה שהתושבים
יעדיפו להשקיע בכספם בתוך הבניין יותר מאשר בחוץ .ולכן המדינה החליטה שהיא ממנת בעצמה את כל הטיפול
במעטפת ובחצרות .זה מענק חד פעמי שינתן לבניין בתנאי שהבניין מתארגן ומקים ועד בניין שהמתגוררים בו צריכים
לשלם עבור ועד הבניין לתחזוקה .כי אם המדינה תשקיע כסף בטיפוח הבניין אחרי כמה שנים בלי תחזוקה ההשקעה
תרד לטמיון.
טיפול בתשתיות השכונה –גם זה היה באחריות של המנהלת לגמרי .התושבים לקחו חלק בסקרים בהחלטה במה
לטפל בשכונה .למשל מדרכות משובשות ,כיכרות ,שילוט ,ספסלים ,גני שעשועים וכו
הדברים שהמנהלת מימנה:
צביעה של הבניינים (צבעי פסטל) -
זיפוט הגגות כדי שלא יהיה רטיבות -
מעקות וגדר -
מסתרי כביסה כיוון והכביסה פונה לרחוב הראשי -
הוספת דלת כניסה לבניין וטיפוח הלובי .כך מונעים מחיות להיכנס וכו' -
תיקון תיבות הדואר -
השביל לבניין -
תשתיות השכונה -
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
לפעמים יש שכן שיכור שלא במצב כלכלי מאפשר או שיש זקנים שאין להם סיבה להרחיב את הדירה שלהם ואז
הפרויקט לא יכול לצאת לפועל באותו מקום .היו ראשי מנהלת שכן התגמשו ואפשרו ואז רק חלק מהבתים הורחבו
והבניינים נראו נורא ואיום .זאת דילמה מה יותר חשוב האסתטיקה של הרחוב או טובת המשפחות שלא באשמתם לא
זכו בשיתוף פעולה משאר הדיירים .זה מאוד היה תלוי ביכולת ההתארגנות של השכנים בבניין .גם השכנוע של
הדיירים להיכנס לפרויקט היה מאוד קשה ורק אחרי שראו תוצרים מוגמרים היה דרייב גדול להצטרף לפרוייקט.
תהליך של שיפוץ לוקח זמן ולפרויקט שיקום הוקצו רק 10שנים .התוצאה היתה בניינים שבהם הכל משופץ ויפה
ופתאום לידו בניין ישן מכוער וכו' .בסוף הבניינים הישנים פוגעים בתהליך ובשיקום של הדימוי של השכונה.
אותו דבר היה גם בטיפול במעטפת הבניין .אמנם זה היה יותר קל כי דרש הסכמה בהקמת ועד בית והסכמה על
תשלום חודשי.
הבינו שראש המנהלת צריך כישורים מסויימים ואי אפשר לתת לכל מקורב שלי להתמנות .לכן היה צריך מכרז ולחפש
את האדם ההכי מתאים לפרויקט הזה .לא נתנו לכל אחד .כשיש ראש מנהלת טוב הוא יודע לשכנע את התושבים
ולהביא לשינוי יותר רחב ובזמן מהיר יותר .היו פערים גדולים בין השכונות מהסיבה הזאת של מי עומד במנהלת
הפרויקט.
בהתחלה כל הכספים עברו דרך העירייה ואז מהר גילו שהעירייה היתה גוזרת לעצמה קופונים עבור שכונות אחרות
בעיר שגם במצב הרבה יותר טוב ולא כל הכסף היה מגיע לשכונה המיועדת ולכן התחילו להעביר את הכספים ישירות
למנהלת עצמה.
אחרי שהפרויקט עבד הבינו שאי אפשר להשאיר את הזקנים בבניינים הלא משופצים .כי ברגע שהשביל לבניין עקום
הסיכוי שהוא יפול בשביל גדול ועלות הטיפול בו עבור המדינה יותר יקר מאשר לשפץ את המדרכה .לכן הייתה שנה
שהקדישו לשפץ את הבניינים שלא שופצו כי היו שם זקנים או כי האוכלוסיה שם התחלפה והגיע ביקוש חדש לשיפוץ
הבניין .בגלל שהפרויקט היה עבור הזקנים המנהלת מימנה בעצמה את השיפוץ ולקחו על עצמם את הניהול שלו.
התוצאה במבט לאחור לאחר כמה שנים
הדירות בשיקום שכונות היו טובות יותר מאשר כאלה שהיו במרכז העיר כי היו ישנות ולא מטופחות .עבור אותו
מחיר יכלו לקבל דירה יותר מטופחת ומסודרת .ברגע שנכנסו עולים חדשים לשכונות השיכון הם עוד יותר שידרגו
את טיפוח הבית מסביב ונראות השירות כלפי חוץ .זה תרם לדור ההמשך לרצות להישאר בשכונה שבהם גדלו.
פעם החיים בחמולה היו דבר מרתיע ושזלזלו בו אבל היום יודעים שהחברה הישראלית מאוד משפחתית ושהמגורים
הקרובים בין הורים וילדים חשובים להם .זה רק עזר למשפחה להתפתח ואפשר להורים לצאת לעבוד וכד' .בבניינים
המעורבבים בין אשכנזים ועדות המזרח ההורים היו עוברים לגור קרוב אליהם.
ככל שהדירות היו יותר יוקרתיות הבעלים היו עובדים בעבודות יותר תובעניות אבל גם היו גרים בקרבה לבני משפחה
נוספים.
גם כאן פנו ליזמים והציעו עסקה – העירייה לא תגבה כספים עבור הקרקע (כי היא כבר בנויה) אבל יאפשרו ליזם
לבנות על חשבונו 2קומות למעלה ועוד קומה למטה ולמכור את הדירות .בתמורה היזם ישדרג את הבניין והמעטפת
שלו וגם יוסיף מעלית על חשבונו .הסבל היחיד של הדיירים זה לסבול את הרעש והאבק .בצורה הזאת עשו את כל
הפעולות יחד בלי להוציא שקל.
מאוחר יותר זה התפתח לתמ"א .38
החסרונות
של הפרויקט הן כפי שהיה בפרויקט פינוי בינוי ועוד :החוסרים בתשתיות וכו'.
השלכות פיזיות:
חיזוק הבניינים,
כל זה הביא לעליה בערך הנכסים,
חסכון במשאבי קרקע,
שיפור פני השכונה,
שיפור חזית הבניינים.
השלכות חברתיות
תהליך הבלייה של הבניינים הבריח אוכלוסיות צעירות וחדשות והשכונה הולכת ומדרדרת .הראשונים שקפצו ורצו
לקנות בתים בשכונה אחרי הפרויקט היו הדור ההמשך של השכונה שהמצב השכונתי הרתיע אותם מלגור שם
מלכתחילה .כשדור ההמשך בשכונה יש גם את התמיכה המשפחתית שהם מקבלים מההורים וגם מאוחר יותר הם
יוכלו לתמוך בהורים כשיצטרכו .זו תמיכה בין דורית.
דבר נוסף ,זה ההטרוגניות של התושבים בבניין שמביא איתה אנשים שיטפלו וידאגו לבניין.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
יצירת "יתרון גודל" במסחר ושירותים -ככל שיש יותר אוכלוסיה יש יותר ביקוש לעסקים שונים באזור ולהרחיב את
השירותים הקיימים לקהל יעד גדול יותר .יש גם חסרונות של היכרות אישית שנעלמה וכד' אבל ברגע שמעבים אתה
בניינים זה מאפשר להצמיח את היתרון גודל של השכונה וזה יותר כלכלי ומשפר את איכות החיים.
החייאה של מוסדות החינוך וגני השעשועים -החזירו את הביקוש לגני ילדים וגני שעשועים .כשאין צעירים
המקומות האלה הופכים למרכזי פשע וכו'.
עליה בערך הנכסים ועוד כשהתושבים לא היו צריכים לממן את השיפוץ .כשהנכס שווה יותר זה מאפשר כלכלית יותר
לתושבים.
פיתוח זהות שכונתית ומיתוג חיובי של השכונה שמביא איתו צעירים חדשים לשכונה ואוכלוסיה איכותית.
.5.2.1השתקמות עצמית
כאשר הדור הצעיר בוחר להמשיך להתגורר בשכונה בה גדל ע"י הוספת יחידת דיור .יכול לקרות רק בבתים צמודי
קרקע .לרוב קורה בשכונות חלשות.
התהליך הוא מאוד ספונטני ומתחיל משכן אחד שעשה משהו כזה ואז מתחיל תהליך העתקה של הרעיון מאחד לשני
וזה מתפשט.
יתרונות
קודם כל הוא מצעיר ומחייה את השכונות ,הצעירים שהם כבר גדולים יודעים לבוא ולדרוש מהעירייה לתקן נפגעים
וכד' ומהווים קול חשוב לשכונה שהולכת ומזדקנת.
יתרון נוסף זה איכות חיים גבוהה יחסית כיוון וגרים בדירות צמודות קרקע ובזה שיש להם דירה חדשה במעט מאוד
כסף .הם יכולים להגדיל את הדירה לפי היכולת הכלכלית שלהם.
בנוסף יש תמיכה בין דורית עם ההורים לילדים.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
חסרונות
לרוב זה בנייה ללא אישורים,
ההרחבות הספונטניות פוגעות בסדר והאסתטיקה של השכונה,
מצב כזה של בניה יכול להביא לבעיות במעברים וחוסר מונגשות ברחוב ,זה פוגע באיכות חיים של הזקנים ושאר
התושבים בשכונה,
בנוסף יש הרבה פעמים לחצים על זקנים שגרים בדירות הפינתיות שקל להרחיב בבקשה מאיימת להתחלף בדירה
פנימית יותר.
הרבה מהתושבים בשכונות האלה הם מי שעובד בעירייה ובתברואה ויש להם כוח אל מול התושבים האחרים ואל מול
העיריה עצמה שלא תאכוף את ההרחבת בניה האסורה.
זאת אוכלוסיה שלרוב יש תרבות דיור גבוהה מאוד והם יכולים גם לשפץ את חזית הבניין .הם ידעו לבוא לעירייה
לדרוש את מה שמגיע להם .יש להם כוח ויכולת לעשות שינוי חיובי באזורים שהיו בתהליך מואץ של הדרדרות .השינוי
שלהם מאוד משמעותי ומתרחב לשאר השכונה.
היתרונות
עבור העולים המחירים זולים מאוד ,יש כניסה של אוכלוסיה בעלת תרבות דיור ,צמצום הפשע ועצירת הדרדרות
השכונה
החסרונות
זה הימור של המהגרים מה הולך לקרות בשכונה והאם היא באמת תשתקם כמו הדירה שהם שיקמו .לכן יש פה
תהליך שיכול להמשך המון זמן
המתיישבים החלוצים הם אנשים שנהנים לגור במקום בעל אוכלוסיה מגוונת ומזהים את היופי של המקום וכמובן מי
שחשוב לו לגור במקום מרכזי בעיר .בעקבות המתיישבים מגיעים עוד חברים ועוד אנשים .וככל שעולה הביקוש גם
ערך הדירות עולה וגם מגיעים אנשים במעמד כלכלי יותר גבוה אנשי צווארון לבן .בעלי הדירות מתחילים לדרוש
מהעירייה לתקן ליקוים בשכונה ונפתחות מעדניות ומכולות קטנות בשכונה וכו'.
החיסרון :הוא שהאוכלוסיה החלשה מאבדת את הקשר האישי עם המוכר במכולת או שהעירייה מעלה את המיסים
בשכונה (ארנונה למשל) וזה דוחק את האוכלוסיה החלשה החוצה מהשכונה .התהליך מאוד ספונטני ומאוד בלתי
צפוי.
תהליך נוסף הוא טיפול יזום במרכזי מסחר .הרבה פעמים בונים קניונים במרכזי עיר או בשטחים ריקים .לבניה
כזאת יש הרבה השלכות חיוביות .בניה של קניון בקרבה לבנייני מגורים מעלה מהר מאוד את ערך הנכסים.
יתרונות
עצם הבניה על מגרש ריק הוא בפני עצמו חיובי כיון והוא סוגר מקום מוזנח ומבריח משם פשע וכנופיות .כמובן שגם
עצם הבניה והטיפוח נותן זריקת עידוד חזקה לאזור שמסביב לקניון ועוד יותר למעגל הרחוק יותר שהוא קרוב לקניון
אבל לא סובלים מרעש והצפיפות של התנועה.
מנגד באזור כזה המיסים עולים מה שמצד שני מאפשר לעירייה להשקיע יותר בשכונות אח"כ.
הקניון נותן פרנסה למי שגר בעיר ומעודד הרבה תנועה אליו גם ממקומות רחוקים יותר .זה נקרא "יוממות"
(= לגור במקום אחד ולעבוד במקום אחר או ללמוד במקום אחר .לרוב בערים הגדולות).
חסרונות
ככל שמחירי הדיור עולים במקום זה מקשה על האוכלוסיה החלשה במקום .ויש את עניין הרעש ,עומס תנועה ,מחסור
בחניה שקניון יכול לגרום לזה.
.6פרטיות
פרטיות בבניין לא עומדת בפני עצמו אלה מושפעת מקרבה לבניינים אחרים וכד'
מחקר שנעשה בשכונת עג'מי ביפו :שהיה בו אזורים של אוכלוסיה ערבית ושל אוכלוסיה יהודית.
התחילה פלישה של ערבים לאזור היהודי .הרשויות רצו שהיהודים ימשיכו לגור באזור ולא יעזבו .היהודים היו
אוכלוסיה יחסית חזקה ביפו במעמד הבינוני.
הידיעה שלקבוצת המיעוט יותר קל לקבל את האוכלוסיה החזקה ושלאנשים החינוך זה אחד הדברים היותר חשובים
הביאה להחלטת הרשויות להשקיע המון משאבים בחיזוק בית הספר היהודי ערבי ומתנ"ס חדש שנגעו ברב
תרבותיות ועודדו מפגש באופן יזום בין האוכלוסיות.
הניסון היה מאוד מוצלח -לא היתה עזיבה והדבקה ,המחירים לא ירדו ,האוכלוסיה החדשה שהגיעה לאזור היתה
מ אותו מעמד ומאותו סוג ולכן זה עזר לחיזוק האוכלוסיה .הפרויקט הזה אף הפך לגאווה בקרב התושבים בשכונה.
היחסים בין הקהילות היו מאוד חיוביות.
גישה : 2טוענת שהמגע ההדוק יפעל רק כאשר קבוצת המיעוט תהיה ממעמד דומה .מעמד חברתי-כלכלי הוא
מאוד משמעותי.
גישה :3המגע ההודק נוטה לעבוד רק אם הם לא בעלי גישה שלילית מלכתחילה כלפי הקבוצה השנייה .אחרת זה
יעצים את העוינות.
לאנשים יש נטייה לחפש עדויות התמוכות בתפיסה והדעה הקדומה שלהם על הקבוצה השנייה.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
גישה :4ההתקרבות תהיה רק אם תהיה לגיטימציה ממסדית או חברתית .כאשר התפיסה היא שלא מקובל ולא
פוליטיקלי קורקט להתנהג באופן מסוים כמו למשל בדיחות גזעניות כלפי שחורים זה מאפשר אינטגרציה וקבלה של
האוכלוסייה האחרת ,השחורה.
גישה :5חשוב לרוב במעמד הגבוה להישאר רוב .אם הם ירגישו שיש סיכוי שהם לא יהיו רוב ושהם מאוימים זה
הגורם המכריע לעזיבה של המקום (לפלישה וכו') .אם קבוצת הרוב יודעת שאין פה משהו מאיים אלה מגיע מיעוט
בודד אז יקבלו אותו.
.8בנייה לגובה
הבניה לגובה היא משאת נפשם של אנשים עוד מתקופת התנ"כ.
בתקופה המודרנית כשיש טכנולוגיה לבניה בגובה זה כבר נוצר תחרות מי בונה גבוה יותר .עלינו לשים לב שיש לבניה
לגובה השלכות חברתיות תכנוניות.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
תחרות על בניינים גבוהים מביאה איתה תיירות גדולה וזה המניע להתעסקות בזה .זה מאבק כוח בין עמים .מייצג
הישגיות .זה גם עניין כלכלי וגם עניין של דימוי.
הפרמטרים שיש להתייחס אליהם בבניה לגובה:
-השימוש משלב לרוב מסחר ,מלון ,משרדים וגם מגורים.
-מאפייני המשתתפים -גיל ,שלב בחיים ,מעמד כלכלי חברתי ,סגנון חיים ובריאות.
-רמת הצפיפות בבניין – מספר הקומות ,מספר משתמשים ומספר מעליות יוצרות רמות שונות של צפיפות.
דבר נוסף שיש לקחת בחשבון ,האם הוא קרוב אלי או רחוק ממני?
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
אנשים שגרים באותו אזור אך מרחוק מהבניין לרוב מעריכים אותו .אך ככל שהוא יותר קרוב אליך הוא מפריע יותר
– הוא גם מסתיר נוף ,פוגע בקליטה ,מעמיס על צפיפות מסביב לבניין ורעש.
מחקרים מראים שאחת הבעיות בבנייני מגורים גבוהים זה שקשה למצוא ולזהות את הבית שלך כיוון והכל נראה
אותו דבר .זה מביא לתחושה שלילית בקרב האנשים בגלל חוסר הזהות מקום וכד' .זה דבר חשוב לאנשים .הם רוצים
להרגיש חלק מהמקום בו הם גרים וזה מתקשר לזהות העצמית שלו .זה מאוד משמעותי.
המחקר מראה את הקושי מהמעבר מבתי קרקע עם חצר בקהילה מגובשת לבניין רב קומות.
בכפר דרום -המרחב הציבורי היה ברחוב ,היה קשר עין ,התרחשויות ברחוב ומפגשים.
בבניין -יש מעליות של 20קומות ומקלטים ומרתפים ומחסנים.אזור מפחיד מאוד .ילד שהולך לאיבוד אין לו איך
למצוא את הדרך הביתה..
בית הכנסת בבניין היה במקלט .מקום סגור ללא אור .מאוד מדכא לעומת ההדר והעוצמה שהיה להם בבית הכנסת
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
ההליכה לבית הספר בבניין דורשת ירידה של 20קומות .חוסר נגישות לבית כי המעלית עמוסה .הבניין נמצא על
כביש אוטוסטרדה .לרוב למשפחה יש הרבה ילדים .בשבת גם כן לוקח המון זמן להגיע לצאת מהבניין.
בישוב -היו נוסעים לבית ספר לבד באופנים.
גן שעשועים במרכז הישוב היה תמיד הומה ילדים ומשפחות .לא פחדו מגניבות.
באשקלון עשו גן שעשועים שהיה ריק רוב הזמן ודרש התארגנות משפחתית .גן פתוח לרחוב .יש נרקומנים בלילה.
התחזוקה בבניין היתה לוקה למרות שרוב הבינין היה מאוכלס .הם גרו בשכירות ולכן לא ראו סיבה להשקיע בבניין.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
הסביבה שינתה לחלוטין את מערכת היחסים שהיתה לקהילה והרבה מהם עזבו .המעבר לבניין המשותף פירק
את הקהילה לחלוטין.
הסיפור של כפר דרום ממחישה היטב את ההבדל בין מגורים בבניין לבתים פרטים .הקשר עין שיש בבתים פרטים
יוצר מארג חברתי שונה .הקשרים שיש בין אנשים במקום מגורים בעל השפעות גדולות.
השינוי האקולוגי של החברה כיבה אותם וצמצם את כל המרכיבים הקולקטיבים שהיה במבנה החברתי הקודם.
כשגרים במקום שמעודד מפגש בין אנשים היחסים החברתים שונה מבניינים משותפים שבהם לא מכירים את
השכנים שלך.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
.9המרחב הציבורי
תלוי בעיני המתכנן או המתבונן?
תכנון המרחב הציבורי מאוד חשוב .אנחנו לא בונים רק בניינים אלא גם מתכננים את המרחב שמחוץ לבניין והשאלה
מה אנחנו יכולים לעשות בעניין הזה.
כמה דוגמאות לשילוב בין הטבע לפארק שעשועים .כשהחיבור מעודד את החברה להשתלב בטבע ולא לקלקל אותו.
מה אנחנו משלבים וחושבים על ניצול המרחבים הקיימים לצורך פעילות של ילדים? אם יש מקלט למה לא לשים
מגלשה למקלט?
הנושא של רב שימושיות מאוד עולה וגדל משנה לשנה .הרבה חללים יכולים לשמש לכמה שימושים בזמנים ושלבים
שונים של היום והשבוע .בכך להגדיל את ניצול השטח .וזה האתגר שלנו בישראל בגלל מחסור במשאבי קרקע
לחשוב איזה שילובים וניצולים אפשר לעשות בצורה הכי גדולה כדי לנצל את השטח הציבורי כמה שיותר.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
שימוש במרחב לא תמיד יהיה בשליטת המתכנן אבל אפשר לנסות להיכנס לנעלים של בני נוער למשל ולחשוב מה
יכול להתאים להם .צריך קריאה אחרת של המרחב הציבורי כדי ליצור משהו כזה .בסרטונים אפשר לראות את
השימוש האחר במרחב של בני נוער ממה שאדריכלים תכננו.
סיכום הסמסטר :הקורס נותן כלים שאפשר להשתמש בהם בעתיד בתכנון סביבות מגורים .ובעיקר מעודד מחשבה
ושאילת שאלות סביב ההשפעה וההשלכות של תכנון על החברה.
הרובד השיווקי
אסטרטגיה שיויקית הפונה בנפרד לקהל גלובלי ולקהל הישראלי.
כאשר לכל קהל שיח הפוך של קרבה וריחוק מתל אביב ופתיחות וסגירות.
.11.1רקע למחקר
מרים ביליג היא מרצה בפקולטה למדעי החברה ואדריכלות במכללה ליהודה ושומרון ,אריאל ,ישראל ,ובמחלקה
לגיאוגרפיה באוניברסיטת בר אילן ,רמת גן ,ישראל .היא קיבלה את הדוקטורט בתכנון ערים ואזורים ,ותחומי המחקר
שלה מתמקדים בחברה ובאנתרופולוגיה ,היבטים של תכנון עירוני ואזורי.
ארזה כורצמן היא פרופסור ,חברה בפקולטה לאדריכלות תכנון ערים ,המכון הטכנולוגי לישראל ,חיפה ,ישראל.
המחקר שלה ,אינטרסים מכסים היבטים שונים של דיור וכוללים גם את הצרכים הסביבתיים של נשים ,ילדים
וקשישים והשתתפות הציבור בתכנון.
בחינה של המשמעות של הפרדה פיזית בדיור בין אוכלוסיות שונות מבחינה סוציו-אקונומית ,כפי שהוערכה באופן
סובייקטיבי על ידי התושבים המעורבים.
נבדק בשלושה פיתוחי דיור חדשים שנבנו בשכונות מוזנחות ברמת גן ,ישראל.
כל פיתוח מורכב מחמישה עד שבעה בנייני בתים חדשים מודרניים ,השונים מאוד במראם ובמעמדם מהבניינים
הישנים הסמוכים .מאה ועשרים נשים התראיינו מהבניינים החדשים והישנים.
המפגש היומיומי ביניהם מתרחש בשירותים הציבוריים המשותפים ,ברחוב ,ודרך הנוף הנשקף מחלונותיהם.
גבול פיזי ברור היה חשוב לקבוצות בעלות מעמד שונה מאוד והשפיעו על עמדותיהן והתנהגות .ההפרדה הפיזית בין
הבניינים החדשים לבניינים הישנים שיפרה את שביעות הרצון מהשיכון בקרב שתי קבוצות האוכלוסייה .בהיעדר
מרחק פיזי ,חוסר שביעות רצון ,התנתקות וסימנים למתח אתני היו סבירים יותר להימצא.
המחסור הגובר בשטחי אדמה פנויים והרצון להחיות את הישן -אזורי העיר הפנימית דורשים ניצול מקסימלי של
אזורים עירוניים קיימים עבור דיור .כתוצאה מכך ,הרבה בניינים חדשים נבנים בשטחים פנויים של פעם.
סביבה והתנהגות
בשכונות או במקומות בהם בניינים ישנים שנהרסו .חוץ משינוי הנוף ,פעילות בנייה חדשה זו משנה גם את הפיוס
החברתי הקיים בשכונה .מבנים איכותיים אלה מושכים אוכלוסייה חדשה לשכונה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר
מאשר האוכלוסייה המקורית ועם ציפיות שונות מסביבת הדיור שלהם.
אופני ההפרדה
פעילות בנייה זו מציבה שאלות רבות ביחס למערכת היחסים בין העיצוב הפיזי לבין ההיבטים החברתיים הרלוונטיים
לתושבים.
האם צריך להקים קירות פיזיים בין בניינים ישנים לחדשים ,או צריך להשתמש בצורות אחרות של הפרדה פיזית,
ממשית או סמלית? איך הבניינים החדשים צריכים להסתדר ביחס לרחוב? האם רצוי שיהיה שירותים ציבוריים
נפרדים לכל קבוצת אוכלוסייה? מה תהיה ההשפעה של המפגש בין קבוצות אוכלוסייה שונות? שאלות אחרות נוגעות
במערכת היחסים של העיצוב פיזי והתנהגות חברתית .האם יהיה לעיצוב השפעה על עמדתן והתנהגותן של
קבוצות שונות ועל תפיסתן של הגבולות השכונתיים והחברתיים? מה יהיה העיצוב הנכון כאשר הקבוצות שונות
מאוד?
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
המחקר הנוכחי בחן את המשמעויות השונות של אופני יחסי הפרדה בין מבנים לבין הפרדת שירותים ציבוריים
במקרים של קרבת מגורים בין קבוצות אוכלוסייה שונות מבחינת רמות סוציו-אקונומית שונות.
מספר פיתוחי דיור חדשים שנבנו בשכונות מוזנחות ,המאופיינות בדרגות שונות של הבדלי מעמדות סוציו-אקונומיים
בין האוכלוסייה החדשה והמקורית וסוגים שונים של הפרדה פיזית הושוו.
ההפרדה הפיזית הושגה באמצעות סידור הבניינים ביחס לרחוב (פתוח /סגור) באמצעות הבדלי גובה הבניינים,
באמצעות קירות ,ו /או על ידי שירותים ציבוריים נפרדים לאוכלוסיות השונות .
לחופש לבחור יש חשיבות רבה מאוד ,שיש לה השלכות רבות על אנשים והערכת מצבם" .גהל" ( )1987הצהיר כי
המעמד הזה המבדיל בין קבוצות חברתיות מתבטא גם במרחב הציבורי לכן התכנון הפיזי של השטח הפתוח הציבורי
עשוי להשפיע על הגדרת גבולות .
הרעיון של מגרש ביתי מתייחס לאזור הביניים בין הסביבה המיידית של הבית והשכונה והוא האזור שאנשים חשים
רגשית מחוברים ללהיות "קרוב לבית" (הרשת החווייתית) .התחושה של מגרש ביתי תלוי באורך הרחובות הסמוכים
לבית התושב לאן הוא או היא הולכים לעתים קרובות.
כאשר ההגדרה והתיחום קריאים ,תחושת שייכות ושל קהילה עשויה להיווצר ביתר קלות בקרב התושבים החיים
בטריטוריה ,גם אם התיחום מתבצע בצורה מאוד מעודנת ,כזו כמו על ידי נטיעות בגנים ,הצבת ספסלים וכו.
בלי תיחום ברור ,תחושת השייכות של אנשים עשויה להיות מוגבלת בעיקר לדירותיהם.
הם יתייחסו לסביבה החיצונית כ"שטח הפקר " .אחת האינטראקציות המשמעותיות ביותר בין עיצוב להתנהגות
אנושית הוא שהוא עשוי לעורר או לעכב אינטראקציה חברתית .
בין אנשים קיימות דעות שונות האם רצוי לחסל פיזית גבולות בין אוכלוסיות ממעמד נמוך יותר ובין אם כדאי לשפר
אותן .מנחם וספירו ) (1987טענו כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם שכונות מוזנחות היא להסיר את הגבולות כמה
שיותר ,לשפר את הגישה הפיזית ,המנהלית והחברתית אל משאבים מחוץ לאזור ,ולספק שירותים מהשורה
הראשונה בתחום שימשוך תושבים חדשים מחוץ לשכונה.
מדיניות כזו יכולה להפחית את הרגשת התושבים באזור המוזנח ולהפחית את משאלתם להתרחק מהשכונה.
דה פרנסס דגל בגישה הפוכה ,המעודדת הפרדה .הוא מצא מתאם משמעותי בין המרחק הגיאוגרפי מביתם לשכונה
ענייה לבין איכות החיים המורגשת בקרב בני המעמד הבינוני ,שחור או לבן .ככל שהמרחק מהשכונה הענייה גדול
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
יותר ,כך ההערכה של איכות חייהם בקרב התושבים ממעמד הביניים טובה יותר .למרבה הצער ,ממחקר זה איננו
יודעים כיצד האנשים משכונות העוני הרגישו.
הרצון להפרדה פיזית מתבטא גם בנטייה של אנשים מהמעמד הבינוני והעליון במדינות רבות לחיות באזורים סגורים
ושמורים לחלוטין כפי שנלמד למשל בסאו פאולו ,ברזיל ובלוס אנג'לס ,קליפורניה" .קהילות מגודרות" אלה כוללות
שירותים מיוחדים רבים לתושבים :קניונים ,בנייני משרדים וכן הלאה .הם סגורים על ידי חומות ושומרים על ידי
שומרים חמושים המונעים כניסה של זרים ללא עסק שם .לפיכך ,מרחבית הפרדה ואי השוויון החברתי מוגברים,
והמפגש בין אוכלוסיות ממעמדות סוציו-אקונומיים שונים מצטמצמת למינימום .כתוצאה ,השטח הפתוח הציבורי
שבו נפגשים אנשים מכל המעמדות פחת במידה ניכרת בערים אלה .מתחים בין קבוצות אוכלוסייה שונות מדווחים כי
גדלו וחצו את גבולות ההפרדה גורם לתחושות של פחד ,חוסר ביטחון פיזי ,אלימות ואפליה.
קלדיירה וילסון-דואנגס מצא כי בקהילות שמורות בעלי הכנסה גבוהה ,לתושבים יש תחושה גדולה יותר של ביטחון
אישי אם כי רמת הפשיעה בפועל אינה שונה .עם זאת ,תחושת השייכות לקהילה נמוכה בהרבה בין החומות משום
שכולם נועלים את עצמם או עצמה מאחורי הדלתות הסגורות של דירתו ואינו מרגיש תחושת אחריות קהילתית.
בארת טען שככל שההבדלים האתניים חופפים לאי-שוויון חברתי-כלכלי ,כך הם יתבטאו יותר ביצירה ובשמירה על
גבולות חברתיים נוקשים .
איילון ,בן-רפאל ויוגב -מצא שכאשר נבנתה שכונה גדולה ממעמד הביניים לשכונה מוזנחת ותיקה ,הדימויים ההדדיים
של האוכלוסייה הקבוצות והסטיגמות החברתיות לא השתנו .גבולות חברתיים נותרו עם זאת ,הם לא לוו ברגשות של
איבה.
מטרת המחקר
לברר את היתרונות וחסרונות של גישות תכנון שונות להתפתחויות חדשות בדיור המתבטאות בעמדות -
והתנהגות התושבים המעורבים.
להמליץ על דרכים מועדפות לתכנון מגורים חדשים למגורים בשכונות ישנות ,תוך התייחסות מיוחדת -
למשתנה להפרדה פיזית.
.11.5תחום ושיטתיות
דוח זה משווה שלוש פיתוחי דיור חדשים שהוקמו בסמוך למבנים ישנים קיימים בשכונות מוזנחות בעיר רמת גן.,
ההתפתחויות החדשות היו קטנות למדי והורכבו מחמש עד שבע בנייני בתים משותפים ,בגובה 7עד 16קומות.
הבניינים הישנים היו 1עד 6קומות.
פיתוחי הדיור היו שונים בעיצוב הפיזי (ראה תמונה למטה) ובתוך שירותים חברתיים הניתנים .אמנם המבנה המקורי
והחדש היו נגישים ויזואלית זה לזה ,היו הבדלים בין מידת מפגש פיזי בין שתי האוכלוסיות בפיתוחי דיור שונים ,החל
מנוכחות משותפת בחלל ללא כל תקשורת ,עד לתקשורת תכופה בין המקור לחדש באמצעות שימוש נפוץ בשירותים
חברתיים ,מפגשים ברחוב וכן הלאה
הבדלים פיזיים בשניים מתוך שלושת פיתוחי הדיור בולט מאוד ההבדל בגובה בין הבניין החדש לבניין הישן.
ההתפתחויות שונות גם בסידור המרחבי של הבניינים החדשים .
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
בשתי פיתוחים ("ספיר" ו"לשם") הבניינים החדשים מקבילים לרחוב שמול הבניינים הישנים במקרים אלה אין הפרדה
פיזית בין שטחי הבניינים החדשים לבין החדשים.
בפיתוח אחר (יהלום) ,הבניינים החדשים ממוקמים בצורת כוכב סידור עם חצר באמצע .קיר המפריד ביניהם לבין
מבנים ישנים מקיפים אותם ,אם כי הקיר אינו גבוה במיוחד ולא רציף ,ולכן ניתן להסתכל פנימה .אין שומרים או
שערים חשמליים המונעים גישה מצד זרים ,אך תיחום ברור של גבולות פיתוח הדיור .ניתנים שירותים ציבוריים.
לאחד משיפוצי הדיור (יהלום) יש שירותים ציבוריים משלו (מוסדות חינוך נפרדים ומרכז מסחרי),ו אילו בשאר
המקרים לא נבנו שירותים חדשים מיוחדים.
.11.6הבדלים סוציו-אקונומיים.
בשתי פיתוחי דיור (ספיר ויהלום) ,קיימים הבדלים גדולים בין התושבים המקוריים לתושבים החדשים ,ואילו בשנייה
(לשם) ההבדלים קלים יחסית.
לדוגמא ,במקרה הראשון ,רמת החינוך של רוב התושבים החדשים עומדת על לפחות השכלה מלאה בתיכון ו 40%
בעלי השכלה במכללה .לעומת זאת ,לתושבים בבניינים הישנים רק 30%הם בעלי השכלה גבוהה ,בית ספרית ויותר.
במקרה השני ,ההבדל בין תושבים ישנים לחדשים קטן יותר (בין 75%ל ,95% -בהתאמה ,מתוכם עם השכלה
תיכונית לפחות).
.11.7המדגם והשיטה
ממדגם של 120נשים כל אחת התראיינה באופן אינדיבידואלי ,מחציתן מפיתוחי הבנייה החדשים ומחציתן השנייה
מהבניינים הסמוכים הישנים .הממצאים שלנו מבוססים על ניתוח איכותי של ראיונות מבניים למחצה .כל מרואיין
התבקש לתאר את סביבת הדיור שלה לפני שהתבקשה לענות על שאלות פתוחות הקשורות לנושאים ספציפיים.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
.11.8תוצאות
כפי שנראה ,המפגשים הנובעים מהמצב החדש הציגו שאף קבוצת אוכלוסייה לא נותרה אדישה לנוכחות הקבוצה
האחרת .עם זאת ,עמדות והתנהגות היו קשורות מאוד לנוכחות וסוג של הפרדה פיזית בין שתי האוכלוסיות .זה בא
לידי ביטוי בתיאור הסובייקטיבי של הנשים את סביבת הדיור שלהן ,עמדתם ביחס להבדלים במעמד החברתי-כלכלי
השכּונָה
ְׁ וההבדלים האתניים והאם הם מוכנים להשתמש בשירותים הציבוריים הקיימים של
גישה דומה נמצאה בקרב נשים מהמבנים הישנים" :אנחנו אין לנו שום עסק עם הפיתוח החדש .יש גדר זו ְׁשכּונָה
נפרדת .אנשים לא נכנסים למרחב הציבורי שלהם ,זה מיועד להם בלבד" .אני מרגיש שם כמו זר ”.או“ :אני לא
מסתובב שם הַ רבֵּ ה .הידיעה שאני לא שייך ,שאני זר ,פולש ,מפריעה לי" .
.11.10שירותים ציבוריים
הרצון להפרדה בין אוכלוסיות התבטא לא רק ביחס לחומה כגבול פיזי אלא גם לשירותים ציבוריים נפרדים.
"התושבים המקוריים לא ממש מפריעים לנו כל עוד הם שומרים על מרחק ואל תנסה להתערבב איתנו".
בתי ספר נפרדים וחנויות חדשות לצד הפיתוח יוצרים חיי קהילה ,ופגישה עם אנשים מהקהילה שלך יוצרת יחסים
ותחושת שייכות מבדלת.
התושבים המקוריים מעוניינים גם בשירותים ציבוריים נפרדים ,אם כי הם מדגישים את החשיבות שיש בבחירה:
"ניסיתי לעשות קניות בסופרמרקט של הפיתוח אבל מצאתי שהם יקרים מאוד שם .אני מעדיף ללכת למכולת
המקומית ,לקבל קבלת פנים חמה והמחירים הם זולים יותר.
לגבי הגן הציבורי של הפיתוח" :אנו [התושבים המקוריים] לא משתמשים בגן הציבורי של הפיתוח .הֵּ ם לא אוהבים את
זה ואני מרגיש לא נעים ,כמו להיות במקום שבו אני לא רצוי .מצד שני ,אין להם [תושבי הפיתוח] מגרש משחקים
מתקנים לילדיהם ,אז לפעמים הם מגיעים אלינו .הבעיה היא שהמתקנים שלנו מאוד מינימליים ,ולכן הם מעדיפים
להסיע את ילדיהם למקומות עם מתקנים טובים יותר.
.11.11המרקם החברתי
נראה שהפרדה פיזית גם מונעת נזק במרקם החברתי של הסביבה המקורית ושיפור שביעות הרצון מסביבת הדיור
שלהם" :בשכונה הישנה יש יותר הרגשה כמו בית ,כל השכונה היא כמו בית .התפתחות עם מבני בטון גדולים אלה
נעלמים ל"תא" שלו אין תקשורת בין אנשים" .
דוגמה נוספת הייתה שיחה בין אמהות צעירות מהשכונה הוותיקה שצפתה בילדים בגן הציבורי" :ילדיהם יוצאים
לפעמים מאחורי הקיר שלהם לשחק בגן הציבורי שלנו ,הם לא תמיד מתנהגים יפה .אנחנו נשות השכונה מאוד
פתוחות וגלויות בינינו .אני לא מפחדת להעיר לילד של שכניי אם הוא לא מתנהג יפה בגן הציבורי .אמו הייתה עושה
בדיוק את אותו הדבר לילד שלי .אבל לא הייתי עושה זאת לילד מהתפתחות; אתה אף פעם לא יודע איך אמו עשויה
להגיב .בינינו יש יותר הבנה ואינטרס משותף לחנך את ילדינו לטובה".
שביעות הרצון של האוכלוסייה המקורית ניכרת מרצונם של הדור הצעיר להישאר בשכונה" :בימינו ,כל הצעירים
שגדלו כאן רוצים להישאר בשכונה .איפה עוד יכולים אנשים כמונו להשיג איכות חיים כפי שיש לנו כאן עכשיו? "
מדוגמאות אלו ואחרות ,ניתן לראות כי נראה שהפרדה פיזית מספקת תחושת ביטחון לחדשים כמו גם לאוכלוסייה
המקורית ,והדור הבא רוצה להישאר בשכונה.
בפיתוחי דיור שבהם הבדלי המעמדות היו די מינוריים ,אוכלוסייה "אחרת" לא נחשבה כמטרידה או לא רצויה.
בפיתוח "לשם" (ראה איור ,)3נבנו לצד הרחוב חמישה בניינים חדשים ,דומים בגובהם ,במקום החניה ובמתווה הגן
למבנים הישנים שמעבר לרחוב .במקרה זה היה דמיון גם במעמד הסוציו-אקונומי ובסביבה הפיזית .כמו כן ,ילדים
מהבניינים הישנים ומהמבנים החדשים הולכים לאותו בית ספר ומשחקים יחד בחוץ ובבית.
הייתה תחושה חזקה של שייכות לרחוב בו הם גרים הן התושבים המקוריים והן התושבים החדשים וכמעט ואין
הבחנה ביניהם "הם" ו"אנחנו ".
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
לא פחות מטריד הוא החשש מסטיגמה שנדבקת בילדי ההתפתחות כאשר חבריהם באים לבקר אותם בבית.
לצעירים של התושבים החדשים ,המפגש אינו רצוי.
בניגוד לספיר ,בהתפתחות יהלום ,עם ההפרדה הפיזית הברורה שלה ,להבדלים אתניים לא היה שום משמעות
שלילית עבור המרואיינים בבניינים הישנים" .בבניינים החדשים מתגוררים אשכנזים .בעיניהם ככל שגבוהים יותר ,ככל
שקרובים יותר לשמיים ,כך הם טובים יותר .אנחנו בעיקר תימנים ומזרחים ,אנחנו אוהבים להיות בקשר עם האדמה".
אֹו "אלה שגרים בבניינים החדשים חייבים להיות ילדי אשכנזים משכונות יקרות ,לא הילדים מהשכונה שלנו" .
השימוש האפשרי בשירותים ציבוריים משותפים הוסבר על ידי אחד מאלה תושבים חדשים" :אני לא ממש מעורב
בשכונה .בכוונה התנתקתי בעצמי ,היו לי סיבות לבוא לכאן ,אבל ילדי לא ילכו כאן לבית הספר אני כן משתמש
בספרייה המקומית ,שהיא טובה מאוד ,אבל אני לא אשלח את הילדים שלי אל מרכז קהילתי מקומי ,אני לא רוצה שום
סכסוכים".
רבים מהמרואיינים שהיו להם ילדים צעירים אמרו שהם יעזבו את השכונה כאשר ילדיהם מגיעים לגיל בית הספר כדי
שלא יצטרכו ללכת לבית הספר יחד עם ילדים מהשכונה .אישה מהשכונה העתיקה תיארה גם את רצונה להישאר
מופרדת ,והזכירה סיבות אתניות" :אותם הורים טריים חוששים שילדיהם יפגשו את ילדינו בבית הספר .אולי הם
חושבים שיש להם קרניים על הראש ,או אולי הם נושאים וירוס? בית הספר שלנו עבר מהפך מוחלט ,הפך לכיוון מדעי
ונחשב כיום לרמה גבוהה מאוד .אבל האשכנזים לא מוכנים לשלוח את ילדיהם לבית הספר הזה כי הם מפחדים
מסטיגמה והעדיפו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר רחוקים יותר טובים בשכונה טובה יותר".
הדאגה וחוסר נעימות מהמפגש בין הילדים קיימות גם בקרב האוכלוסייה המקורית" :פעם חשבנו שעדיף שילדינו
יגדלו בקרב משכילים אשכנזים ויהיו כמוהם .היום למדתי מהניסיון שלי שזה לעולם לא יהיה טוב לילדים שלי .אני
מעדיף להיות בסביבה עם מכורים לסמים שמכבדים אותנו ומתייחסים אלינו כמו לבני אדם .האשכנזים ,הם אפילו לא
מסתכלים עלינו!"
במקרה זה ,ההתייחסויות העיקריות של האוכלוסייה המקורית להבדלים אתניים היו קשורות לבידוד האשכנזים
ולהיעדרם מעורבות בשכונה ,עם דפוסי התנהגות הקשורים עם מוצא אתני" :קיים מחסום בין אשכנזים למזרחים .רק
למזרחים אכפת ממה שקורה ,אשכנזים אפילו לא מתקרבים .הם שונים ולא רוצים להיות מעורבים" .
התבודדותם מתפרשת במובן שלילי ,כמעין ריחוק.
התייחסות למוצא אתני הייתה שונה בספיר מאשר בהתפתחות יהלום .בספיר התייחסו להבדלים אתניים שהתייחסו
לביקורת על דפוסי התנהגות של הקבוצה השנייה .הבדלים אלו בהתנהגות נחשבו לשם הישארות ואי אפשר לשנות:
"הם לא נראים כמונו "ו"הם רועשים ".אולם בהתפתחות יהלום ,התייחסות למוצא אתני נתפסה כעובדה ,ללא כל
קונוטציות שליליות ,ועם אפשרות לשינוי בעתיד.
ִ .11.12דיּון
בניית שיפוצים חדשים יחסית בשכונות ותיקות מעלה את נושא גבולות השכונה לפיהם ההתפתחות אינו נחשב
בהכרח כחלק בלתי נפרד מהשכונה.
המחקר אפשר לנו לבחון באילו תנאים האוכלוסייה המקורית תראה את הבניינים החדשים כחלק מהשכונה העתיקה
או שתראה מרגישים מנותקים מהם ובאילו תנאים האוכלוסייה החדשה תרגיש את עצמה שייכת לשכונה העתיקה או
תרגיש מנותק ממנה.
בדומה למה שנמצא על ידי ,)1985( Rapoport (1997), Cohenואחרים ,מצאנו שגבולות השכונה מתבססים הן על
פיזיים והן על גבולות חברתיים הקיימים במוחם של אנשים.
בין הגורמים שנמצאו הקשורים להגדרת גבולות השכונה היו המידה של מעמד סוציו-אקונומי והבדלים אתניים בין
החדש למקור אוכלוסיות וקיום או היעדר הפרדה פיזית בין הבניינים הישנים והחדשים.
בהיעדר הפרדה פיזית ברורה בין קבוצות אוכלוסייה עם הבדלי מעמד סוציו-אקונומיים גדולים ,ניכרו גבולות
חברתיים.
בדומה ל בארת '( ,)1969גבולות חברתיים התבטאו בחוסר רצון לפגוש ,לראות או לשמוע את האוכלוסייה האחרת.
התוצאה ,כפי שנמצאה במחקר ,הייתה תחושה של אי שייכות לשכונה ובמיוחד לאוכלוסייה החדשה ,חוסר שביעות
רצון מתבטא כאכזבה מהאוכלוסייה החדשה ,סביבת דיור חדשה וכוונה לעזוב ברגע שילדיהם יגיעו לגיל בית הספר.
נמצא כי הפריסה הפיזית משפיעה על התיחום וניצול חברתי של הסביבה בהיבטים רבים כמו גם בחוש של שייכות
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
.11.13מסקנות
מטרת המחקר הייתה ללמוד ולהמליץ על דרכים מועדפות של תכנון פיתוח דיור מגורים חדש בשכונות ישנות ובאופן
ספציפי ללמוד את ההשפעות והרצון לקיים או לא לקיים גבולות פיזיים בין הבניין הישן לחדש.
הפרדה כזו הייתה קשורה לשביעות רצון מסביבת הדיור על ידי שתי הקבוצות ועזרה לספק תחושת ביטחון ,שייכות
וקהילתיות לתושבים החדשים .כמו כן ,זה לא פגע במרקם החברתי ובגאוותם של שכונת התושבים המקוריים.
כשההפרדה הפיזית קיימת אך אינה מוחלטת ,היא עשויה להשפיע על המתח האפשרי בין האוכלוסיות השונות.
בידיעה שהם יכולים ללכת לאזור פיתוח הדיור החדש אם הם אוהבים את הסחורה או קונים בחנויות שלהם זה
משחרר את התושבים המקוריים מתחושות אפשריות של אפליה.
מבוא למדעי החברה לארכיטקטים תשפ"א בס"ד
איפה שהיה היעדר הפרדה פיזית ברורה יחד עם הבדלים סוציו-אקונומיים ואתניים גדולים ,הייתה חוסר שביעות רצון
בסביבת הדיור בקרב שתי האוכלוסיות .התושבים החדשים הרגישו מנותקים מהשכונה ,נמנעו מכל מפגש עם
התושבים המקוריים ככל האפשר ,ורבים שקלו לעבור למקום אחר .היה נראה שחשיפה מתמשכת להבדלים באורח
החיים ובהתנהגות תחזק את המתיחות האתנית ,והאוכלוסייה המקורית הרגישה פגועה מההתבודדות והריחוק של
האוכלוסייה החדשה.
ההמלצות הבאות ביחס להפרדה פיזית בין בניינים ישנים וחדשים:
.1כאשר קיימים הבדלים סוציו-אקונומיים ואתניים גדולים בין האוכלוסיות ,חשוב מאוד שיהיה גבול פיזי ברור כמו
קיר בין המבנים הישנים לבניינים החדשים .עם זאת ,ההפרדה לא צריכה להיות סגורה לחלוטין ,ולאפשר גישה
חופשית לפיתוח הדיור החדש.
.2חשוב שיהיו שירותים ציבוריים נפרדים לתושבים החדשים ,אך אלה צריכים להיות זמינים גם לתושבים המקוריים
אם הם רוצים להשתמש בהם.
.3כאשר ההבדלים הסוציו-אקונומיים הם קטנים ,ההבדלים האתניים הם כמעט חסרי חשיבות ,ואין צורך בהפרדה
פיזית בין הבניין החדש לישן.
המסקנות הללו מראות את ההשלכות החברתיות וההתנהגותיות ,ותשומת הלב הנדרשת לתכנון הפיזי של פיתוח
דיור חדש בשכונות ותיקות .ככל שהסוציו-אקונומי גדול יותר ההבדלים בין האוכלוסייה המקורית לחדשה ,כך גדלה
חשיבות תשומת הלב לתכנון הפיזי.
זה נכון גם לגבי ההבדלים האתניים אך במידה פחותה .אחת ההשלכות של הזנחת חלק ממסקנות מחקר זה עשויה
להיות שהתושבים החדשים יעזבו את השכונה .יישום ההמלצות המוצעות עשוי להגדיל את אחוזי ההצלחה של חידוש
שכונות ישנות באמצעים לפיתוח דיור חדש.