Hebrewbooks Org 14243

‫‪ £ 0‬ר‬
‫ערוך השלחן‬
‫על הלסת פריה ורביה ואישות‬ ‫‪,‬‬
‫‪1)1‬‬
‫עם בל המטעמים מראשונים ואחרונים‬
‫מאת חנאון הםמורסם כו׳ בו׳ םיהר״ר יחיאל מיכל זצ״ל בהיב י* אהק הלוי ^‬ ‫■®‬
‫עפשטיין דל אבי״ק נאווהרדק געהט״ח ם׳ אור לישרים על ספר הישר‬ ‫®‬
‫^‬ ‫לר״ת וערוך השלחן על ד׳ חלקי ש״ע ‪.‬‬ ‫^‬
‫חווסוק וחומס לאמטרנט‬

‫‪J ie b re w b o o la .fii’g‬‬
‫^‬ ‫ע״יחייםתשס’ י ז‬
‫הוצאת‬
‫ח‪ .‬וגשל בע״מ‬
‫ירושלים‪ ,‬תשמ״ז‬
‫נ‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫א‬ ‫הלכות פריה ודביח סיק‬ ‫ע רו ף‬
‫א ]דיר מדד• ורביה רבו ל״ב סעי׳[‬
‫מישראל שנאמר להיות לך לאלקים ולזרעך אחריד‬ ‫א כעברא הקב־ה את ןו ל מי וברא את האדם »כר‬
‫בז ק שזרעך אחריך שבינה שורה אץ זרעך אחריך‬ ‫עקבה כתיב ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו‬
‫■ )שם‬‫על מי תשרה על העעים ועל האבנים בתמ ‪T‬‬ ‫ורבו וסלאו את הארץ וכבשוה וכן אחר הטבול‬
‫ס״י ‪ 1.‬ובל השרד בלא אשר■ ׳«יוי בלא שמחר■ בלא‬ ‫בירך את נח ובניו כמשיב ויברך אלקים אח נח ואת‬
‫ברבה בלא טובד■ בלא שלום ובלא חודד‪ .‬ובלא הומה‬ ‫בניו ויאסר להם פרו ורבו וטלאו את הארץ כירזוץ‬
‫ולא נקרא אדם בלל שנאמד זבו־ ונקבהי בראם ויקרא‬ ‫הקב־ה בהרבות מין האטשי לישובי של עולם כסו‬
‫את שנע! ארם ראיש בלא אשד■ הוא פלג טף וכיון‬ ‫שאשר הנביא י א תהו בראה לשבת יערה ]ישמי׳‬
‫שנשא אשה עוטחיו מתפקקין ונסתמין שנאמד מעא‬ ‫מיהן ובעת שגלו ישראל לבבל שלח להם הנביא‬
‫אשה מעא טוב ויפק רעון מד׳)משלי יייז( מפגי שמתרחק‬ ‫ירמיה ‪1‬כ״שו קחו נשים והוליח בנים ובנות כליסר‬
‫אז מהרהורי עבירה והוא קעוור לביתו לפיכך מפיק רעץ‬ ‫אל חאטרו כיון שאנ תו כגלות למה לט להרבות‬
‫מד׳ והקב״ה קראד■ להאשד■ עזר כרכחיב 'לא טיב‬ ‫»רע אלא אחם מחוייכים לעשות הטצוה ככל אשר‬
‫ודוח האדם לכדו אעשד‪ .‬לו עזר כנגדו ז‬ ‫עוט ד אלקיט ור' יעשה כ ט כרעונו וטעות עשה‬
‫על כל איש ואיש טישראל לישא אשה ולקיים מעות‬
‫ב חאשה אינה מעווה על פריה ורב ‪ .T‬דד ‪ m‬ב‬ ‫פריה ורביד■ ולכן שנה הכתוב לנח אחר הברכה דפרו‬
‫טהטעור■ הוטל רק על הזכר דכיון רבברבת אדם‬ ‫ורבו ועוהו אותו יאת כניו בפקידת התורה ואתם פרו‬
‫הראשון כתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה‬ ‫ורבו שרעו בארץ ורבו כ ה והפםוק הזה הוא לטעור‪.‬‬
‫ובנח לא כתיב ובבשיה לררשא הוא דאתי לומר‬ ‫והראשין לברבר‪ .‬נרשיי( וטעוה רבה הוא עד לטאר‬
‫שר‪.‬חיוכ מוטל על טי שדרכו לכבוש את הארץ‬ ‫ספני שבה תלוי קיום וישוב העולם ולכן אפילו מי‬
‫והוא הזכר ולא הגקיבר‪ .‬שאץ דרכה לעאת למלחמה‬ ‫שקיים המעוה ומתו כניו הייב לישא אשה ולהוליד‬
‫■ אמר ליעקב אבעו אני אל‬ ‫ולכבוש ועוד דד‪.‬קב ‪r‬‬ ‫עיר הפעם כמו שיתבאר והטעם מפני שהמעוה היא‬
‫שדי פרה ורבה ולא אמר לעוין רבים פרו ורבו ש׳ים‬ ‫םשים ל שכת יערה וכיון שמתו הרי לא קיים את‬
‫דרק עליו ל ב ח טיטל החיוב‪1‬שם ס״ה ‪ t‬וזר■ שנאנמיי בארם‬ ‫השבח ניבממו ם״נ ‪ t .‬ולפיכך הזקירה כשלא רעה‬
‫פרו ירכו לשון רבים זהי לברכד■ ולא לטעוה )תוס׳ן‬ ‫לישא אשד‪ ,‬ולהוליד בנים מפגי שראד‪ .‬כרוה״ק רנפקי‬
‫ובנח שכתוב בלשון רבים משום ראגח ובניו קאי‬ ‫מיניה בני דלא מעלי הג ‪ T‬לו הנביא בשם ד׳ כי‬
‫כמפורש בקרא ולבן דקדק לומד ואתם פרו ורבו‬ ‫ימות בעוחיז ולא יחיה לעיה־ב וכך א״ל בהדי כבשי‬
‫בלומר דהחיוב היא על נח ובניו כדכתיב ברישא‬ ‫דרחטנא לפה לך את מאי רטיפקדית איבעי לך‬
‫דענייגא ויברך אלקים את נח ואח בניו ולמעט‬ ‫למיעבד ומאי רניחא קטי דקכ״ה ליעכיד )ברכות י׳ ‪I.‬‬
‫הנשים אע*ג דברוברח הוא שגם הן יוכללו בהברבה‬ ‫וזד■ שטעינו לררל שאמרו רמיום שרבו הגזירות היה‬
‫דהעיוי לעאת מן החבה היה נ ם על הנשים כדכתיב‬ ‫מואיאוי שלא לישא נשים ולא לר‪,‬וליר בנים ‪1‬םפח״ה‪1‬‬
‫שם בראש הפרשד■ ואת כל היועא טן החיבה בירך‬ ‫וד‪.‬ו על דרך הד‪.‬תאונטת כרי להרבות כתפלה ותחנונים‬
‫כטו שבירך לאדם ואשתו דהברואים הראשינים הע‬ ‫וכל הפוסקים לא הביאו זד■ מהטעם שכתבנו וכ*כ‬
‫בד‪.‬כדח שגם הנקיבות יוכללו בהברכה כיון שמהם‬ ‫רבעו הב״י בחשו׳ )היייז ועוד דבשם היו הגזירות‬
‫הושתת העולם ובלעדיהן א*א לפח ת ולרבות יאף‬ ‫להעביר על דת כטבואר שם ואף גם וד‪ .‬הוא רק‬
‫אם על האשד‪ .‬הראשונה היה עיוי שתפרה וחרבה‬ ‫למי שקיים מעות פריה ורביה ותופ׳ו וכך אמרו חרל‬
‫אין למירין טמנה לדורות דאז לא ה ‪ .T‬באפשרי‬ ‫)יבמות ס״ט דכל טי שאינו עוסק בפו״ר באלו שופך‬
‫לאדם לקיים הטעוה בלעדה וכן נח ובניו בלא‬ ‫דמים שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וסמיך‬
‫נ שו ח ^ ביון שהיו יחידים בעולמם אבל אח״ב אף‬ ‫ליה ואתם פרו ורבו וכן הוי כאלו ממעט הדמות‬
‫שאין ו ^יו ב מוטל על הנקיבות מ״ט בל ובר יטעא‬ ‫שנאמר כי כעלם אלקים עשה את האדם וכתיב‬
‫לו ב ת ווט רכך הטביע ה קני ה כהן דייחר טמה‬ ‫בתריר‪ .‬ואתם פרו ו ר ט וטרם ל שנינה שר‪.‬סר‪.‬לק‬
‫שהאיש‬
‫השלחן‬ ‫הלבות פריה ורביד‪ .‬סימן »‬ ‫ערוך‬
‫לעבד ילא לבן תדין דאלטלי היינו בטוחים שתנשא‬ ‫יפהאיש ח צ ה לי׳פא האיפה רוצה להנשא וי?ו לפרע‬
‫לאיש הייגו כופץ את רבה שישחררה ולא יעכב‬ ‫פירו׳מא רקרא הכי פרו ורגו וטלאי את הארץ‬
‫ישובו של עולם אלא משום דאין אנו בטוחים‬ ‫וגגשוד‪ .‬כלומר עתה אגי טצוה לשניכם לפרות‬
‫שתנשא כיון שאינה מצווה לפיכך לא כפינן לרבה‬ ‫ולרכות ער שתמלאו את הארץ כסין האנושי ואז‬
‫ע־ש ומזה ניפה ראיה שאינה מצווה על כלום דאל״ב‬ ‫יהיה ה חיוג על מי שררכו לככוש וכן כנח אמר‬
‫איך כתבו שאין אנו בטוחים שתנשא אלא העיקר‬ ‫להם גהברכה פרו ורכו ומלאו את הארץ יפעתה‬
‫כם*ש דוראי מי ׳‪4‬ועל ידו יש עיכיב בי שוט של‬ ‫ר^יוב גס על ת קיכי ת עד שתמלאו את הארץ‬
‫עולם כמו זה הרב שיש לו עבד או שפחה חצי כן‬ ‫ואח״ב ואתם פרו ורגו כלומר רק אתם ולא הנקיכוח‬
‫ח־רין דטהררינן לראות שתהא ביכולתם להרבות‬ ‫ולכן כיעקב שככר היה העולם מלא א׳ל כלשון יהיר‬
‫כישובו של עולם כמיש כיו״ר סי״ רס׳ז אף שאין‬ ‫פרה ורבה וכן ירמיה הנביא כששלח לכני הנלה‬
‫טוטל חיוב עליהן וזה שכתבו שם דלשבת יצרה‬ ‫שלח להוכרים שיקהו נשים כי רק עליהם ההיוב מוטל‬
‫מצור‪ ,‬רבה ת א אין הטוגד‪ ,‬דד‪,‬וא מצוד‪ ,‬המוטלת על‬ ‫ולא על הנקיבות‬
‫ארם זה דהטציה היא פריה ורביה ומי שנצטוה עליה‬ ‫ג כתב רבינו הרם*א בפעי׳ י׳ ג דאף שאין האשה‬
‫אלא משום רטעם פ וי ת א משום שכת כמ״ש ורצון‬ ‫מצווה על פו׳ר ט*מ י׳א שלא תעמוד כלא איש‬
‫הקביה להרבות ישוב עולמו לכן מ תייגי ם כיד‬ ‫משום חשדא עכיל ובתוספתא יבמות פ־ח מבואר‬
‫לראות שלא יהיה עיכוב בדבר הגדול הזה אף מי‬ ‫ראשה מותרת לישב כלא איש וכ׳־כ דדמכ״ם כפכ׳א‬
‫שלא גצטוד‪ ,‬על פויר ‪:‬‬ ‫מאיסורי כיאה שיש רשות לאשה שלא תנשא לעולם‬
‫ןץ כתב בשאילתות דרב אחאי גאון פ׳ ברכה וזיל‬ ‫או תנשא לפריס ע״ש אמנם בפט׳ו מאישות כתב‬
‫דט תיכין רבית ישראל למינסב נשי ואולודי בני‬ ‫שמצות חכמים היא שלא תשב אשה כלא איש‬
‫ומיעסק בפריה ורביה דכתיב קחו נשים והוי‘ירו‬ ‫שמא תחשד ע*ש אמנם הכל לפי הענין דבטקום‬
‫בנים יבנות ולא מיכעיא ישראל אלא אפילו עוברי‬ ‫דלא שייך חשדא לא חיישינן לזה ‪1‬רלנ*ח‪ 1‬ועור‬
‫כוכבים מיפקדי אפריד‪ ,‬ורביד‪ ,‬יכ תי ב ואתם פרו ורבו‬ ‫דמדינא ודאי דאין כופין אותה אך עצה טיבה היא‬
‫עכיל ובפ׳ נח כתב ג״כ דמיחייבין דבית ישראל‬ ‫שלא תשב כלא איש להרחיק א׳ ע מן רתשד‬
‫לטינסב נשי ואולודי כנץ וקמטי פריה ורביד‪ .‬ו ט׳‬ ‫‪1‬באה*נז‪: 1‬‬
‫עכ*ל ולא כתב שם דעוכדי טכבים פיפקרי אפויר‬ ‫ף יש מהגדולים שכתבו שהאשה אף שאינה מצווה‬
‫ואין מצות פו*ר בין מצות בני נח וכך אמרו הז״ל‬ ‫על פו״ר מ״ם חייבת כלשכת יצרה ואין עיקר‬
‫מפירש וסנה׳ ניס [ וכ״כ כל הפוסקים ונ״ל דגם הנא׳‬ ‫לדברים הללו רכל עיקר מצות פו*ר הוא מטעם‬
‫אין כוונתו לחיוב נטור דככאן לא איירי כקיום המצו׳‬ ‫שבת כמ״ש כסעי׳ א' והנשים כיון שלא נצטוו על‬
‫שכגר כתבה כפ׳ נח ולכן כתב שם לקיומי פו״ר‬ ‫פו׳ר ממילא רלא נצטוו על לשכת יצרה וכן מיכה‬
‫ובכאן כתב וטיעסק כפו׳ר ועיר ראם כוונ ת לקיום‬ ‫מדברי הרמב־ם שהכאט בסעי׳ נ׳ ומכל הפוםקים‬
‫הטצוה למה הביא קרא דירטיה ולא רךאי דתורה‬ ‫שאין שום חיוב מוטל על האשה ‪ .‬וראיה ברורה‬
‫אלא כוונתו אמנהגו של עולם ועל רצון הקנ״ה‬ ‫לזה ממה שאמרו חז׳ל ראם המניעה מהאיש שאינו‬
‫בישוב עולמו וכרמסיק שם דאף טי שקיים פו״ר ישא‬ ‫יכול לוצליד אין האשה יכולה למפו שינרשגה כמ״ש‬
‫אשד‪ ,‬כת כנים דזהו וראי אינו מ״ע של ת ר ה אלא‬ ‫בסי׳ קני׳ד ואם נאמר דהיא טיפקרת אשבת למה לא‬
‫להרבות כישובו של עולם ובזה ודאי רכל מין האנושי‬ ‫תוכל לכופו והן אמת שרבותינו בעלי התום׳ כהכו‬
‫שוה בזה ואף דאין המצוד‪ ,‬טיטל על האיש הפרטי‬ ‫ראשה שייך נטי בשבח ]גיעין מ״א ; וב׳ג י״ג ‪ I.‬אבל‬
‫אכל על כלליות מין האנושי חייל להרבות בישיבו‬ ‫אין כוונתם שטחוייכות בשבת אלא ישייכות בשכרז‬
‫של עולם כרצץ הקביה שבירך את אדם ואה נח‬ ‫ובודאי כן ת א שנם הן מרבים בישובו של עולם‬
‫ובניו בברכת פו*ר ואח*כ הזהירם לומר ואתם פרו‬ ‫וקרא ר מוג ת יצרה אינו צווי אלא סיפור דברים‬
‫ורט כלומר זה רצוני יעל ישראל נקבעה מצוה זו‬ ‫דהקנ״ה ברא עולמו לשיתיישבו כה בני אדם וגם‬
‫על כל אחד מישראל לקיים מצוד‪ ,‬זו כמו שנצטיו‬ ‫נשים ככלל וזהו שאמרו רבותינו שם לענין חציה‬
‫על כל המצות אבל עובדי כוכבים שלא נצטוו ככל‬ ‫שפחה וחציה בת ת רין שאינה יכולה להנשא לא‬
‫חמציות‬
‫ג‪6‬‬ ‫השלוץ‬ ‫חלכות בדדי ורביד‪ p v .‬א‬ ‫עחך‬
‫בעלמא הוא לענץ ‪ m‬וב*שו והטעם הוא רק סשום‬ ‫מ מוי ה בילם לא גצנדו נם בור‪» .‬יהא החיוב על בל‬
‫הריזור עבירד‪ .‬ור‪,‬ם יורעים בעצמם שרחוקים םר‪%‬ר‪.‬ור‬ ‫אחד סרים אלא על בלל ר‪.‬אוםר‪ .‬ודתה ברכת ד׳‬
‫מפני זקנתם ווצלשתס לכן פיטרים א*ע מזר‪ .‬וכן אס‬ ‫עויפרו וירבו ורציני יתבח־ ערתעםקו ב עג ת עולמי‬
‫יורע כינצמו שקשר‪ .‬עליו לר‪,‬זדקק לאשר‪ .‬ולאי דפטור‬ ‫ובט״עי בסעי׳ ר לעגין נערם ולכן הני א קרא‬
‫וכיעו כשאין לו נמר‪ .‬ל»*נםה ‪:‬‬ ‫רירמיה ע רגני א לא הור‪ T .‬ם על ם»ות אלא ם»ום‬
‫ח ובן צוו חכמים שאם מביר בעצמו שעדיץ ראוי‬ ‫שרפי יריר‪.‬ם בהנלות אמר לר‪.‬ם שלא ירפו םקיום‬
‫לוצליר ישא אשר‪ .‬בת בנים אם מעמרו מספיק‬ ‫העולם ועד^ע נשים ויולירו בנים וכנות ובמו כן ראוי‬
‫לפרנסם וכך אמרו חרל נשא אשח ביל ח תו ישא‬ ‫לומר לבל מין האנישי נומפרשי השאילתות נדיזקו בוה‬
‫בזקנותו ודו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו‬ ‫‪ id' p‬ו ק אמרו חרל נינמות סב ‪ 1:‬כני נח בני פריה‬
‫שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי‬ ‫ורביה נינריו ולא קאמר שנצנצו אלא כלומר ששייכים‬
‫אינך יודע אי זה יכשר הזר‪ .‬או זר‪ .‬אם שניהם כאהר‬ ‫בפו׳ר בקיום העולם שור‪.‬ו רצץ הקב״ה ןוזהז כוונת‬
‫מובים וכך גפסקר‪ .‬הלכר‪] ,‬ינחמו ‪*0‬נ ‪ 1:‬ומ*מ כתב‬ ‫יש״י ‪ toe‬ו?הו במו שאסרר‪ .‬התורה לסרם בל בעל‬
‫רבינו הרם*א רכשמתיירא שאם ישא אשה בת בנים‬ ‫דר כמיש נ סי׳ ה׳ ‪.‬‬
‫יבואו קמטית ומריבות בץ הבנים ונין אשתו מותר‬ ‫ן עברים א ‪x‬ם מצווים על סדר ויש מרבותינו רס״ל‬
‫לישא אשה שאינה בת בנים אבל אסור לישב בלא‬ ‫דמצווים }תוס* חנינה ל ‪ 1:‬וכתבו הטעם דפרו ורכי‬
‫אשר‪ .‬משום חששא זו עכ׳ל רטשום חשש קטטר‪.‬‬ ‫אכולהו בני נח כתיב אף ל בנ ק עב״ל וביאור רבריר‪.‬ם‬
‫י ט ל לנ טל לערב אל תנח ידיך אבל לא לעשות‬ ‫דא׳רג רמסיני ואילך לא נשאר החיוב רק על ישראל‬
‫עבירה בי יש לחוש פן יתגבר יצרו עליו ננ״שו ובכלל‬ ‫מים עברים שחייבים במצית כאשה עלמש נשאר‬
‫הענין לישא בת בנים כתב הרטב״ן ז״ל דאין טפץ‬ ‫החיוב ואף דאשר‪ .‬פטורה זר‪,‬י מפני שאינר‪ .‬בת כיבוש‬
‫אותו לבל הדעות דלאו תקנה ודא אלא כעץ ישיב‬ ‫וזהו כמצות מילה שחייב העבר ‪1‬מל*מ פי״ב ממלכיס(‬
‫דרך ארץ ואץ מתמיחן עליו כל בך ‪1‬ב*שו וכן משמע‬ ‫וזהו שכתבו אף לכנען מפני שעליו נאמר עבר עבדים‬
‫מדברי הרטב׳ם שכתב שם לא ישא אדם עקרר‪,‬‬ ‫לאחיו ‪ .‬ודע דבלל ג ח ל יש נז ה דאפילו אותם‬
‫וזקנד‪ .‬ואילוגית וקטנד‪ ,‬שאינר‪ .‬ראויר‪ .‬לילד אא״ב קיים‬ ‫שאץ עליהם וצבה לקיים מצור‪ .‬זו ם״מ כשמקיימים‬
‫מצות פדר עכיל ומבואר דאם קיים פו״ר יוכל לישא‬ ‫פויר מצוה קעבח ומצוה לגני חובה רשות ^ י לה‬
‫אף את שאינר‪ ,‬ראויה לילד ואח*כ בם״פ בחב אע״פ‬ ‫וראיר‪ .‬לזר‪ .‬טמררש הנחומא פ׳ נח שכתב דהאיש‬
‫שקיים אדם פדר הרי הוא מצווה מדברי טפרים‬ ‫מצווה על פריר‪ .‬ורביר‪ .‬יותר מן האשר‪ .‬אלמא רבר‪.‬‬
‫שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח‬ ‫גסי יש מצור‪ ,‬אלא שאין עלירי חוב לקיים ולכן בר‪.‬יו‬
‫שכל הטוסיף נפש אחת בישראל כאלו כנה עולם‬ ‫לו בנים בהרתו זלבר בובבים אינו מצדר‪ .‬עיר על פדר‬
‫עב״ל נע״ש נהה״ח ונלח״ח( אלא דזר‪.‬ו כעין הידור‬ ‫כמו שיתבאר מפני שגם בזה יצא י״ח אף שלא‬
‫מצוה וםנד‪,‬ג דרך ארץ במ״ש ואם יש איזה עי ט ב‬ ‫נצמור‪ .‬נר‪ .‬לחיובא זזמר״ן רס״ב דקדושץ ומתורן קופית‬
‫נדבר אין מפ ץ אוחו לבך וזקינד‪ .‬נקראת בל שהכל‬ ‫אנ״ש ועמ״ש נסל*ו ספי• נ׳ן •‬
‫קןרץ אותר‪ ,‬אימא בדרך שקורץ לנשים הזקנות ואיגד‪.‬‬ ‫ן ואע״פ שקיים פדר ויש לו הרבר‪ .‬בנים ובנות אם‬
‫מקפדת בכך ‪1‬ג‪7‬ס עי‪ (:‬ואפילו מקפדת ט ץ ש תי ע ה‬ ‫מתר‪ .‬אשתו או נירשה אסור להיות בלא אשה‬
‫לכלל שנים שקורץ בן לכל הנשים שהן בשנותיה‬ ‫שנאמר לא טוב היות האדם לבדו ומצות חכמים‬
‫הויא זקנר‪ ,‬נחוס׳ סם ופרשיי מיק ע׳‪ :‬ד״ה באנפי ו‪»1‬רם ‪:‬‬ ‫דצא כדי שלא יבא לי ח הרהיר ורמכים פט*ו מר‪,‬״א(‬
‫ול ק אפילו יורע בעצמו שאינו ראוי לרצליר עור ם״מ‬
‫ט רט תינו זיל הגדילו כל כך מצוה זו וד‪,‬שווה‬ ‫לא יעמוד בלא אשר‪ .‬משום ררהורא }נמין׳יו ומסתימר‪.‬‬
‫לתית שאמרו!מגילה נ ״ז‪ 1.‬אין מוכרין ס״ת אלא‬ ‫לשץ השים והפוסקים משמע שאין חילוק בזר‪ .‬ואפילו‬
‫ללמוד חורה ולישא אשה ומשמע מדברי השאילתות‬ ‫אם הוא זקן חייב ליקח אשר‪ .‬ור‪.‬נר‪ .‬ראינו ושמענו גדולים‬
‫וס׳ נח[ ראפילו לצורך מעות טודצאות הנשואין י ט ל‬ ‫וטוכים שלעת זקנותם במיתת אשתם אינם נושאים‬
‫למכור ס״ת עי ש ואפילו קיים מצות פדר וצריך‬ ‫אשר‪ ,‬ער יום מותם ואפשר לומר רכיון דאין זה מן‬
‫לישא אשר‪ .‬בת בגיס בנון שיש בידו סיפוק לפרנסם‬ ‫התורה וקן־א רלא טוב היות האדם ל נ ח אסמכתא‬
‫אם‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פריד‪ .‬ורביד‪ .‬ם'םן ‪K‬‬ ‫ערוך‬
‫כשיחסר ואי הור‪ .‬נסיבנא בארכיסר הור‪ ,‬אטיגא לשטן‬ ‫הם'ת י׳ א‬ ‫אם אץ ביכולתו יי שא אא״ב יטניר‬
‫נירא בעיניך )קידושין כ׳מ ;‪ 1‬כלומר שהיצר לא היה‬ ‫רישא שאינה בת בנים ולא ימכור הס׳ת וי׳א דימטר‬
‫מהנגר עליו כל ימי חייו ולכן כ חנו הפיסקים דהטקדים‬ ‫הס׳ת וישא אשה בת בנים רמצוה דלערב אל תנח‬
‫לישא הוי טצוה מן המובחר אמנם בחכו הגדולים‬ ‫ידיך דוחה נ*כ מכירת הס׳ת יאם אף לישא שאינה‬
‫שבדורות אלו שנחלשו המבעים אין לר‪,‬קדים ולישא‬ ‫כת כנים מוכרח למכור הס׳ח ובאם לא ימברנה ידיה‬
‫נן י׳ג ]פ׳ת נשם בר*י וחהריי חסידז וקידם י' נ אין‬ ‫מוברח לישכ בלא אשר‪ ,‬י׳׳א דישב בלא אשר‪ ,‬ולא‬
‫לישא דהוי כזנות ואף שיש שרצו לחלק בין בשד‪,‬אכ‬ ‫ימכור הס״ח ואע׳נ דיכא לידי הרהור ובמכירתה ינצל‬
‫משיא אוחו ונין שנישא מעצמו ם*‪ 0‬גדולי האחרונים‬ ‫מהרהורי עכירה ם' ם אין מוכרי] ם״ת אלא לעשות‬
‫לא הסכימו לזה יאסיר נבל ענין ואין להאריך בזה‬ ‫מציה כהממין ולא להציל א״ע מעבירה נב*ש‪ 1‬וי״א‬
‫דבזמנינו הוא כמעט מהנטנעות ‪:‬‬ ‫דמוכרץ רהרהור עבירה קשה מלשבת יצרה ]רזמ׳ח[‬
‫י ב ואף שר‪,‬חיוג הוא כשהאדם כן י״ח שנד‪ ,‬ט״׳ם‬ ‫ודבר זר‪ .‬היא מחלוקת הראשונים !הרמנ״ן כתג למוכרי]‬
‫אם אינו נושא עד עשרים שגד‪ ,‬אין לו עבירה‬ ‫והנמר‪,‬״י כת‪ :‬להדיא דאין חוכרץ! ובשאילתות דר׳א נאון‬
‫רבן עשרים דרא בר עונשין נ ב׳ ד של מעלה אבל‬ ‫פמק ו ד ק אם לא קיים פו׳ר מותר לו למכור ס׳ה‬
‫מעשרים ואילך כשאינו נושא אשד‪ ,‬עבירה היא נידו‬ ‫אסור ‪1‬מ״ש ס׳ ברנה[ ועוד דיני‬ ‫אבל כשקיים‬
‫אם לא שאנים הוא וא״א לו לישא וכך אמרו חנמיש‬ ‫מבירת ס׳ ת ומפרים מבוארים בא׳ח סי׳ קנ״נ וביו׳ד‬
‫‪1‬שם‪ 1‬עד עשרים שנים ה קניה יושב וטצפר‪ ,‬לארם‬ ‫מי׳ ע״ר ע׳ ע •‬
‫טתי ישא אשר‪ ,‬כיון שהניע עשרים ולא נשא אומר‬ ‫ל בתב הרמב׳ם ז״ל )שס! האשה שהרשת את כעלה‬
‫חפה עצטותיו וזהו פדה כנגד מדר‪ ,‬דםד‪,‬אנ ננראו‬ ‫אוד הנשואין שימנע עינתה ה׳ו מותר בד״א כשד‪,‬יו‬
‫העצמות וזה שאינו עוסק כפויר וממעט העצמות‬ ‫לו כנים שכבר קיים מצות פרר אכל לא קיים חייב‬
‫לפיכך תפח עצמותיו )תהרש׳אז וכופין אותו לישא‬ ‫לבעול ככל עונה עד שיהיי לו כנים מפני שהוא‬
‫אשר‪ ,‬כרי לקיים מצור‪ ,‬פויר ‪:‬‬ ‫ם*ע של תורה שנאמר פרו ורבו עכ׳ל ואע־נ דתמיד‬
‫ייג מיריו מי שיודע נעצמו שאם ישא אשה לא יהא‬ ‫כל » ‪ p‬שיכול לד‪,‬וליר חל עליו חיוב דלערב אל תנה‬
‫לו אפשרות ללמוד תורה שיצטרך לטרוח במזונות‬ ‫ירך כמ׳ ש ]ב׳שו מ״ט מפני זה אינו מחוייב לבעול‬
‫אשתו ובניו והוא כן עשרים שנה אינו חייב לישא‬ ‫בכל עינה דהחיוב אינו אלא שלא יפרוש לנטרי‬
‫אשר‪ ,‬אם אין יצרו מתנכר עליו שהעוסק במצוה‬ ‫וחיובא דעונד‪ .‬הוא מפני שנתחייב לה כדכחיב ועונתה‬
‫פמיר מן המצוד‪ ,‬ורמביסו ואעיג דעוסק בחורה ■אין‬ ‫לא יגרע וכיון שטחלד‪ ,‬רשאי )בד׳י[ ורלא כיש טי‬
‫לו לפטור עצמו ממצות טיט מצות פייר דד‪,‬וא זכר‬ ‫שאומר דסיירי שיש לו אשד‪ ,‬אחרת אכל כשאין לו‬
‫ונקינד‪ ,‬יש לו עדיין זמן לקיים והוי כמצוה שאינד‪,‬‬ ‫אחרת כמו כמדינוחינו שאסור לישא שתי נשים לא‬
‫עוכרת ומצות ת׳ ת דוהר‪ ,‬אותה ‪1‬נ*ל‪ 1‬ועד מתי יעסוק‬ ‫מהני מחילתד‪ .‬אף לאחר שקיים פו׳ר ‪1‬המני׳ נמ׳ז!‬
‫כתורה כשאין יצרו מתנכר עליו עד זמן אשר ישער‬ ‫דהרי הרםכ*ם מפורש אומר דמפני ט׳ ע של תורד‪,‬‬
‫בנפשו שמילא כריסו בתורה ונלכד שלא יתבטל‬ ‫טחוייג לבעול ככל עונה דוקא ולא מפני מצוד‪,‬‬
‫מפו׳ר מכל וכל )לנושז ויש מי שאומר דבאמת‬ ‫דלערב אל חנה יריך דאינה של תורה ואינה אלא‬
‫אין קצבה לדבר אכל העיקר לדינא כמ׳ש וי״א‬ ‫ספני ישוב דרך ארץ כטיש גסעי' ח׳ ובסי׳ ע׳ו‬
‫רד‪,‬שיעור הוא עד כ*ד שנים ולא יותר זיש׳ש פ״ק‬ ‫יתבאר עוד כזה בסיר ‪:‬‬
‫דקדושין[ ואם אפשר לו ללמוד ש אחר שישא מחוייב‬ ‫י א ומתי חל על האדם החיוב לישא אשר‪ ,‬שנו‬
‫לישא אשה ואח־כ ילמור תורה כטד‪,‬רד‪ ,‬זשסז ‪:‬‬ ‫חכמים בן שטנה עשר לחופה וטחבאר מדברי‬
‫הרפכ׳ם שזד‪,‬ו בשנת השמנר‪ ,‬עשרה ולא בכלות שנת‬
‫י ך אמרו חדל על כן עזאי שלא נשא אשה ושאלו‬ ‫י׳ ח ואע״ג רבכל המצור‪ ,‬חייב מבן י׳ג שנה ואילך‬
‫אותו ואמר טה אעשה שנפשי חשקה בתורה‬ ‫מ״ם במצוה זו לא נתחייב א‪ 1‬דהרי צריך ללמוד ואם‬
‫אפשר לעולם שיתקיים ע״י אחרים )יבמות ס׳ג ‪ 1:‬ולכן‬ ‫ישא אשד‪ ,‬לא יהיה כיכולתו ללמוד כל כך ‪1‬־מ״ח‪1‬‬
‫כתבו הרמנ״ם והטור והש״ע דמי שהשקר‪ ,‬נפשו‬ ‫ועוד רעריין הוא חלוש הכה וכנם' מציגו שאחר מן‬
‫בתורה תמיר גבן עואי ונדבק נד‪ ,‬כל ימיו ולא נשא‬ ‫החכמים התפאר ואמר האי רעדיפנא טחנראי רנסיבנא‬
‫‪rwM‬‬
‫ד‪t‬‬ ‫השלחן‬ ‫ודביה םיטן א‬ ‫הלכות‬ ‫ע ח ד‬
‫ואעיג דבשני זכרים איבו יוצא בתחלד‪ .‬ט״ם כזה‬ ‫אשה אין נ ‪T‬ו שן והוא שלא יהא י ע ח טחגבר עליו‬
‫שהזכר השני בא טבח ה סו שפטרתו מפרד וראי‬ ‫עכיל ואף שאאשר לו לישא אשה ולא יהיה לו‬
‫דעומד הבן במקום הבת ‪1‬שםו וי״א שאפילו נשאר‬ ‫טירהא משיט סוונוה ננ״שו אם הוא בבן עזאי שאין‬
‫נמורן ד ט ק דקיים‬ ‫משניהם שתי בט ת נ״ב קיים‬ ‫ביכולתו לפרוש סן ההורה כלל וכלל אטגם פשיטא‬
‫ככר ע ם עתה נשאר משניהם זרע הוי בשניהם‬ ‫שטדדיגה כוו איגי טעוי כלל וכלל וגם בז ק הכטי‬
‫קייםים אמנם אם טקודם היד‪ .‬לו שני זכרים ומתו‬ ‫הש*ם דדה בן עואי אחד ואין שני לו והרי׳ף לא‬
‫והניתו וכר ונקבר‪ .‬איט טיעיל ‪1‬כ״» דכיק דבשני‬ ‫הביא וה בלל ואמריגן בירושלמי ‪1‬פ*ק דשבת‪ 1‬שטפסיקין‬
‫הזכרים לא קיים פו״ר א״א שיקיים בהיוצא מהם אף‬ ‫ת״ת לעשות סיכה ולולב וכל המצות וכל הלטד שלא‬
‫אם יולידו הרכה ואם היד‪ .‬לו כן ובת וסתה הבת‬ ‫לעשות נוח לו שלא נברא ותניא בת״ב אם בחקתי‬
‫ורגיחד‪ .‬בת ור‪.‬בן עי ם או שהבן טוו והני ח גן ור‪.‬בת‬ ‫ח ל ט ואת מצותי תשמרו ועשיתם איתם הלמד‬
‫קייםח וראי דקיים פריה ו ר בי ה‪ .‬אמנם אם מתר‪,‬‬ ‫לעשות לא הלמר שלא לעשות שהלמד שלא לעשות‬
‫הכת והניחר‪ .‬בן ובט קיים ולא ת לי ד עריץ‬ ‫‪ nu‬לוו שלא נברא ובן עזאי ניפה הלא קידש את‬
‫לדעת הרמכ״ם לא קיים פריה ורביה דהרי אין לו‬ ‫בוו ר״ע מתונות ‪o‬״ ‪ tJ‬ולהר אוקימתא בגמ׳ נסופה ד‪:‬ו‬
‫עתה זכר ונקבה ולהי״א רטהני כשנשארו שני וברים‬ ‫גסיב ופירש ובהכרח לומר שלא היה בי ט ל תו לפרוש‬
‫נם זר‪ .‬מועיל זענ״ש וס״ח( כללו של דבר רכשנשארו‬ ‫‪ p‬התורה כלל ובלל ואפשר היתר‪ .‬םכנות נפשות אם‬
‫זבר ונ קנ ה מזכר ונקבה שלו אפילו הם דור שלישי‬ ‫היה פירש ‪ p‬התורר‪1 .‬נ״צ‪ 1‬י‪.‬‬
‫או רביעי ויותר ה׳ז קיים פו״ר אפילו אם הנ קנ ה‬ ‫ט ן כמד‪ ,‬הוא מצות פריד‪ ,‬ורביה שיקיים הטצות עשה‬
‫מהזכר וד‪.‬זבר מרגקבה ואם רק מהאחר נשאר זכר‬ ‫של פרו ורבו בן וכת וכיון שיש לו וכר ונקיבה‬
‫ונקבר‪ .‬ואפילו הרבד‪ .‬זכרים עקבי ת ביק דטזרע השני‬ ‫קיים מצות פו״ר ולסרט מברייתו של עולם שברא‬
‫לא נשאר כלום היז לא קיים אמנם אם נשארו טר!ם‬ ‫הקב״ה וכר ונקיבר‪ ,‬והם ארם וחוה ובלבד שלא יהא‬
‫שני זכרים או שתי נ ק מ ת תלוי בה רט ת שנהנאר‬ ‫הבן סרים והנקיכה איילוגית שאינם ראיים להוליד‬
‫טש מי שרוצה לומר דלכל הדעית לא טהני שני‬ ‫דבבאלו כשימותו אין תיעלת לישובו של עולם ועריץ‬
‫זכרים וכיש שתי נקבות זהמגי' נע״יו ולא משסע ‪P‬‬ ‫עולמו בתוהו וכתיב לא חרד בראר‪ .‬לשבת יצרה ‪:‬‬
‫מכל הפוסקים ונם טני ת השים משמע כטי ש ‪I‬‬ ‫ט ן מ לוז לו זכר ונקיבה ומחו והניחו זרע ה״ו קיים‬
‫י ן אפילו יש לו זכר ונקבה ‪ p‬הפטיר‪ ,‬שלא נשאה‬ ‫מצות ט״ ר שהרי יש טמנו י שו ט של עולם וכי‬
‫בחופר‪ .‬וקדושין ואפילו מםורים נרט מצות פדר‬ ‫הרטבים ויל בד״א כשהיו בני הבנים זכר ונקיבה‬
‫קיים ואפילו היו חרשים ושוטים י מי ט ורעו חס‬ ‫והיו באים מזכר עקיבה אע*פ שהוכר בן בתו והנקבה‬
‫וראוים להול ‪ T‬אבל כנו מן השפחה ! ‪ p‬ה מ תי ה‬ ‫בת ט ו הואיל ומשני גניו הם באים הרי קיים מצות‬
‫מפני שאעם‬ ‫וכן בת מהם ה״ז לא קיים‬ ‫פו״ר אכל אם היו לו בן ובת ומתו ורגיח אחר מהם‬
‫טתייחםים אחריו ויש סי שרוצה לומר בממזר ח ק א‬ ‫זכר עקכר‪ .‬עריק לא ^י ם מצור‪ .‬זו עכ״ל והעתיקו‬
‫בשידוע שוצא ממזוי אבל בשאיט יריע לא ‪RT‬‬ ‫רכיט חב״י ב שיע םעי• ו׳ ואע־נ דיצא ממט זכר‬
‫משים דאמרו חרל רממור שאיט י « ע לא יחיה‬ ‫ונקבה פרט הרי התורר‪ .‬הצריבה שד‪.‬וא בעצמו יוליד‬
‫הרבה ולא ני ל דממ״ג כל ‪ p i‬שהוא חי יוצא בו‬ ‫זכר ונקבה והרי אם כוונת התורה חיתח שרק מזרעו‬
‫ואם יטות ויניח זרע יצא בזרש כפרש ואם יטווו בחייו‬ ‫יר‪.‬יה זכר עקבה היווה ביכולתר‪ .‬לפטרו בזכר לבד‬
‫ולא יניח ורע הרי גם באיט ממזר לא יצא ושנאמד‬ ‫או כנקבה לבד דהרי טבל אחר מהם י מ ל לר‪,‬יות‬
‫רוצא איט ראוי להניחזרע ונחשבמבםרים לא משמע כללו‬ ‫זכר ונקבר‪ .‬אלא וודאי דומוודה הצריכתו לבל איש‬
‫י ךן כנ ר גחנאר דבבי מרים או נ כוו אילונעו לא‬ ‫שיוליד וכר ונקבה ואם טחו ישאר טשניר‪.‬ם זכר‬
‫קייס פרר אבל אס הבן אי ט סרים ‪ p‬שנשא‬ ‫תקבר‪ .‬אף שתתר‪.‬פו הדבר טנקכה לזכר ומזכר‬
‫אילונית או הבת אינה אילוניח רק שנשאת לסריס‬ ‫לנקכד‪ .‬אבל עב״פ שמכל אחר מהם ישאר זרע וכ״ש‬
‫אעיג שלא יולי ח מי ם האב קיים פי ר ביק שזרעו‬ ‫אם נשאר משניהם שני זכרים או שתי נקיבות‬
‫ראוים לוצליד וחירסו ויש טי שמפקפק נו ח דביק‬ ‫דאיט מועיל דר‪.‬א נחסר הטין השני נרשו וי״א דאף‬
‫רעביס שסהס י א יחא ישוב העולס לא יצא וצא‬ ‫ב שנ ש ^ םה ‪ 0‬שני ובריס טהט וווופ' ‪ m y‬פ'ג‪:‬ז‬
‫ירי‬
‫השלחן‬ ‫הלטה פדר‪ .‬ודניה ‪Mp c‬‬ ‫ע ר חז‬ ‫‪8‬‬
‫מתייחסין עתה אחריו מ״ט מקודם הרי התייחסו‬ ‫ידי חוכתו ואץ נראה כלל סכרא זו רני‪6‬לםא כשהוא‬
‫אחריו ובבלליותם בני פו״ר נינד‪,‬ו ועסק בישובו של‬ ‫בעצמו הוליד סרים יאילוגית עריץ לא קיים הסצוה‬
‫עולם ועתה נכנסו תחת בגפי השכינה הרי ט ^‪6‬ז‬ ‫אבל כשהוא קיים המצוה בתקונו והם פשעו‬
‫קיים המצוד‪ ,‬אבל כלא זה נהי דאינו מצווה עתה ט״ם‬ ‫בנשואיזץ איד סברא הוא שיפסיר מצותו כשביל‬
‫גם המצור‪ ,‬לא קיים ]וא׳׳ש נל מה שהקשו[ •‬ ‫מה שקלקלו בידיהם ואין האדם חוטא בחמא של‬
‫על מה שנתבאר רבד‪.‬גיע לעשרים שנד‪ ,‬כופין‬ ‫אחרים דא״כ אם הבן נתהפך נאמר ג״ב שלא‬
‫לישא אשה כתב רנינו הרמ׳יא דבזםד‪,‬״ז «־ ‪u‬‬ ‫קיים פו״ד ולא דמי להיו לו בנים ומתו דבשם מן‬
‫שלא לכוף ע׳ז וכן מי שלא קיים פדר וג א ליעוא‬ ‫השמים נטלום וממילא דניטלה מצותו ולא כשהם‬
‫אשה שאינה כת כנים כגון עקרה וזקינה או קטנד‪,‬‬ ‫עשו מעשה ‪1‬ידע דיש מי שחקר באשה שנתעייה נאמנכי‬
‫משום שחישק בה או משום םטון שלה אע׳פ‬ ‫אס קייס האב פ‪*1‬ר אינם כיון שזה לא שכיח כלל אין‬
‫שמדינא היה למחות בו לא נד‪,‬גו מכמה חרות‬ ‫להארץ בזה‪: 1‬‬
‫לדקדק בענין הזווגים ואפילו בנשא אשה ושהה‬ ‫י ט היו לו בנים בהיותו כותי ונתגייר נפימים‬
‫עמה עשרה שנים לא נד‪.‬גו לכוף אוחו לגרשד‪ ,‬אע*פ‬ ‫קדמונים[ ה״ז קיים פו״ר ואע׳ג דכקטן שנולר‬
‫שלא קיים פדר ובן בשאר ענייני זיווגים ובלבד‬ ‫דמי מ״ם כיון דנם הם בגי פריה ורביד‪ .‬נינהו‬
‫?זלא תהא אסורה עליו עכ״ל ואין שום טעם נכון‬ ‫‪1‬גמ׳‪ 1‬אע״ם שלא נצמוו מ׳ ט הרי בכלליותם יש‬
‫למנהג הזה וכל המעטים שנאמרו נז ה כולם דחויות‬ ‫עליהם במו חובה ליישב העולם שזהו רצון ד׳‬
‫נהגר״או אמנם האמת שאין בידינו כח לטוצת אבל‬ ‫בברכתו לאדם ולנח כם־ש כסעי׳ ה׳ ועיקר הפריה‬
‫העושה כעצמו יוצש לנפשו ויש טי שכתב דבמתאחר‬ ‫ורביה הוא משום לשבח יצרה וכיון שעשה שכת‬
‫כדי למצוא זווג הגון או לסיבה אחרת לא כייפיק‬ ‫בעולם שוב לא נתחייב במצוה זו וזה שכתכנו‬
‫ליה ונרם אין להתאחר מפני סיבד‪ p n y ,‬לטפו‬ ‫שקיים פו״ר אין הכוונר‪ .‬שקיים מצות עשה זו אלא‬
‫יותר מעד ן״ד שנה ני‪%‬ריק'ש[ ז‬ ‫כלומר שקיים סידר שעתה אינה מוטלת עליו מצות‬
‫כ ב מדין תורה יבול איש אחר לישא הרבה נשים‬ ‫פו״ר אבל אם היו לו בנים בהייתו עבד ונשתחרר‬
‫אם ביכולתו לפרנס אח טלם בכבוד ואם‬ ‫אפילו נשתחררו וצא והם לא קיים מצות פו״ר משום‬
‫מתרצות לחיות חיי דוחק הרשות בי ה ]ססרס וב*ש[‬ ‫דבעבד אץ הבנים מתייחסין אחייו םשא״כ בכוחי‬
‫כדכתיב והחזיק שבע נשים באיש אחר ונ ד ורק‬ ‫בניו מתייחסים אחריו ;‬
‫ביבמה מוטל על הב״ד לתת לה עצה הומת שלא‬ ‫ך וכתבו הרמב״ם והטור דטיירי כשנתגיירו האב‬
‫תנשא לו בשרואין שאין טוב לפניה נב׳ש( ונדם עצת‬ ‫וודאי‬ ‫ראל*כ‬ ‫המפרשים‬ ‫וכתבו‬ ‫י והבנים‬
‫חבפים וצא שלא לישא יותר טד׳ נשים אפילו הוא‬ ‫דו ס אינם עולים לו לקיים מצות פדר ‪1‬הה*מ‬
‫עשיר וביכולתו לפרנס יותר כדי שיגיע לכל אחת‬ ‫וב״י׳ וי״א דגם בנתגייר לבדו קיים םו*ר ננ״ש בשם‬
‫עונתה פעם אחת בחרש י עונ ח ת*ח מעזבת לעזנת‬ ‫מהרי״ל[ ו ק משמע מכמה נ ה לי ראשונים ובאמת‬
‫בם*ש בסי׳ פ׳יו ‪:‬‬ ‫ביון דהוי ב ^זן שנולד מה מועיל לדברי הרטב״ם‬
‫כ ג האמנם זר‪ .‬יותר משטגר‪ ,‬מאות מנ ה בימי‬ ‫והטור אף אם הבנים נתגיירו אלא וראי ה צ א י ה‬
‫רבינו גרשון מאור הגולה שראה הוא וחכמי‬ ‫פו״ר נם מקודם וא״כ בכל ענץ יצא ועוד דכ ש׳ם‬
‫דורו התקלות והקטטות היוצא מפגי ריבוי הנשים‬ ‫זנכורות מ״ז ‪ [:‬מבואר להריא דאדרבא כשנחגיירו אין‬
‫עטרו וחקט כגזירה חמורה וככל וצמר שבעולם‬ ‫לד‪.‬ם יחם זליז זהנר׳או וג*ל דאין כאן מחלוקת וגם‬
‫שלא ישא אדם אשר‪ ,‬על אשתו ופשטר‪ .‬תקנוט‬ ‫הרמב״ם והטור טורים דגם בנתגייר לבדו אינו מצווה‬
‫גרוב גליות ישראל בצרפת וארץ האי וד‪.‬עםק‬ ‫עוד על פדר ביון דטעיקרא בני פדר נינהו אף‬
‫ובאשכנז וברוסיא ובפולץ ובכל מ ח ט ת או‪ o‬טרי ‪T‬‬ ‫שלא נצטוו ובמ״ש אלא שט״ם הרי לא קיים המצות‬
‫ובל ‪ p‬קבלו חקץ זה עד שאם בסקרה דוצקה‬ ‫עשה במו שבארנו דבודאי בסיני כשנצטוו ישראל‬
‫פורץ אחר נדר ת א מוחזק לרשע ולרמאי ווצא‬ ‫על צזצוח וו פשיטא שהיתה המצוד‪ ,‬שיוליח אותם‬
‫מתועב כעיני כל ומרהיקץ ממנו ואף שי׳א שלא‬ ‫הנבגסים תחת כנסי השכינה אבל אם גם הבנים‬
‫‪ iiu‬רק עז חוס האלף החמישי ם״מ ‪-‬די גס אן‬ ‫נתגיירו פסקו רקיים ם״ע זו והטעם יי^י שאין‬
‫קיי»«‬
‫ה§‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות »ריה ורביד! ‪ p'D‬א‬ ‫ערוך‬
‫לתוס׳ יבמות ל״ו‪ :‬ונ״נ דמת הרייף והראיס ועביט והנה‬ ‫קייטי וקכלו היהודים עליהם ועל זרעם לר«ז'ק‬
‫אף נם בזמנינו שאסור לישא שתי נשים יש ניב‬ ‫נה קנ ה יפה זו וגם ה ס ל ט ה סייסרת על העובר‬
‫תשש זד‪ .‬שבשיגרש אשתו או המות וישא אשר‪.‬‬ ‫הקנה זו ו רו קנ ה בתוקפה ער ביאת הגיאל ואף‬
‫במרינר‪ .‬אחרית ישא אח אחותו ולא שטענו מעולם‬ ‫במרינות עזלא פעוטה הקנתו כסו בארצות החוגר‬
‫שיזד‪.‬רו בזה ויש מי שאומר רבזמניני כיון שאסיר‬ ‫ובטרינת אפריקא ם״ם רובם כבולם סעצםם נהגו כן‬
‫לישא שתי נשים כשילך למרינד‪ .‬אחרת יקח כניו‬ ‫לכלי ליעזא יותר טאעוה אחת וכתב רבינו הב״י‬
‫עמו ובימ‪ 1‬ואין הטעם מפפיק דאטו לא כמוכחת לה‬ ‫שיש מקוטות שעשו טנהג בטקוטותם שלא לישא‬
‫שמניח בניו אצל אשתו המגורשת ונם זה חחק לומר‬ ‫יותר מאשר‪ .‬אחת ובשם אפילי בםתטא שלא התנה‬
‫שמפני שאנו מעטים בין האומות כל אחד נחשב‬ ‫עטה אינו רשאי ליקח עוד אשר‪ .‬דכיון שנהגו כן הוי‬
‫כמפורסם כמיש כא״ח סי' חקכרז עיש דד‪.‬רי האידנא‬ ‫כאלו התנה אא״ב מחלה לו דאז מיתר ליקח עוד‬
‫במקומות הנדולים נתרבה הישוב מישראל ותיבה‬ ‫תקנת דגט״ה אינו‬ ‫אבל בטקוטות שנתפששה‬
‫ישוב מישראל יש נם מעבר לים אוקינום ובבל שנה‬ ‫מועיל מחילתד‪ .‬ודע דבכל עיר ומדינה שיש ספק‬
‫הרבה נוסעים לשמה וניל טעם אחר בזה דביון‬ ‫אם נחפשטד‪ .‬תקנת רנט״ה אם לאו חייבין להחזיקד‪.‬‬
‫דר‪.‬אידנא הבי דואר ממהרת לרוץ בכל יום כבל‬ ‫ואטריגן רטסתמא גתפשטה ד ק הסתם נוהג בבל‬
‫העולם ובמעט שזהי דחוק מהטציאית שהאב שהוא‬ ‫טקום אם לא כשידוע שבמקום זה לא החזיקי‬
‫במדינה אחרת לא יקבל תדיר מכתבים מזרעו שהניח‬ ‫מעולם בתקנד‪ .‬זו ואף גם כעולם הר‪.‬רש באטעריקא‬
‫במרינר‪ .‬אחרת איב ממילא הבנים שיולדו לי‬ ‫ואויסטראלין נוהג תקנה זו מפני שרוב ישראל שבאו‬
‫כהמדינה האחרת לא ירדה נעלם מהם האחוה‬ ‫לשם באו טמקיטוח שנתפששה התקנד‪ .‬ואם הלך‬
‫שביניהם וכץ הבנים שבהטדינר‪ .‬הקודמת ‪5‬‬ ‫טטקים שר‪.‬תקגה נוהגת לטקום שאינו! נוהגת או‬
‫‪ 2‬ן ‪ -‬אם נזר דנטיד‪ .‬נם במקים מצור! במו יבמד‪.‬‬ ‫להיפך זד‪.‬ו ודאי דההילך טםקום האסור לטקים‬
‫שנפלה לו או במקום דיחוי מצור‪ .‬כנץ ששהא‬ ‫הסותר שחל ד‪.‬איםור עליו אף אם אין דעתו לחזור‬
‫עם אשתו עשר שנים ולא ילדה ואין רצונד‪ .‬לקבל‬ ‫דהאיסיר חל על האדם ועל המקום וזה האדם שיצא‬
‫נט יש בזה מחלוקת הפוסקים דרכינו הביי כתב‬ ‫טטקוטו חל עליו האיסור בכל טקים שיהיה ‪ 1‬ר'ן כתשו׳‬
‫בפשיטות דלא נזר בבריג ויכול לישא אה היבמה‬ ‫והונא ננ״י יו״ד סי׳ רנ׳הו והר‪.‬ולך טטקום המותר למקום‬
‫ובעשר שנים כשלא ילדה יכיל לישא אחרת וכן לא‬ ‫האסור אם אין דער? לתער ממילא דנכנם בכלל‬
‫נזר בארוסר‪ .‬כלומר כשקירש ארוסתי יכול לישא‬ ‫תקנת המקום ואסיר לו ליקח אשה על אשתו אמנם‬
‫אחרת מפני שביכולתו לגרשה לארוסתו ואף כשלא‬ ‫טי שבא לדור עם נשיו מטקום המותר למקום האמור‬
‫התרצה לקבל נט מים הוא אינו מ תייב לטנסה‬ ‫אף שאין דעתו לחזור ט״ם א״צ לגרש אחת מהן‬
‫להתחייב לד‪ .‬בשאר בפות ועינד‪ .‬ואץ זה שר‪.‬י נשים‬ ‫דבכהיג ודאי לא תקן דנמ״ה ן»רח*ש ‪*0‬ק ‪7‬ר‪.‬ילין פי׳‬
‫וסמני׳ בס״יו ובן אף כשלא נשא אחרת אין כופין‬ ‫נ״ג‪ 1‬ויש מי שאומר דר‪.‬איםור הוא רק על האנשים‬
‫איתו ליקח ארוסתו וביכולתו לפוטרה בגט ואם אין‬ ‫ולא על הנשים ולבן אם שתי בשים אשכנזיות נישאו‬
‫רצוני‪ .‬לקבל אין אנו ביפין אותו שישאנד‪ ,‬ואינו‬ ‫לספרדי אין עליהן שום איסור ולא נתברר אצלי‬
‫מתחייב לה בכלום נבישו אמנם רביט הרמ׳א בחב‬ ‫דבר זה ‪:‬‬
‫דייא דתקנח רגפרה טר‪.‬נ נם כמקום מצוה ואסיר לו‬ ‫‪ 3‬ך ואף נס כמקים שמותר לישא שחי נשים‬
‫לישא יבמתו אם יש לו אשר‪ .‬אלא יחלוץ לי‪ .‬אבל‬ ‫אמרו חדל ‪1‬יומא יה ‪ 1:‬לא ישא ארם אשה‬
‫בשהה עשר שנים ולא ילדה משמע טרברמ דמתירץ‬ ‫במדינר‪ .‬זו וילך וישא אשה כמדינה אחרת שמא‬
‫לו לישא אחרת מדכתב ובמקום שאין הראשונה בת‬ ‫יזדווגו זל״ז הפן שיוליד במדינר‪ .‬זו עם הבת שיול ‪T‬‬
‫גירושין כנין שנשתטית או שד‪,‬ןא ‪ p‬ר^ין לנרשד‪.‬‬ ‫במרינה האחדת זרש׳יז ונמצא אח נושא אחותו ובתכו‬
‫ואיגד‪ .‬רוצה ליקח גט ממנו יש לדקל להתיר לי‬ ‫הרמב״ם והטיר דאדם גדול ששטו ידוע וזרעו‬
‫לישא אחרת וכיש אם היא ארוסר‪ .‬ואינה רוצה‬ ‫מפורמס אחריו מותר דלא י מ או לידי תקלה ובן‬
‫להנשא לו או לפטור ממנו עביל ובשד‪.‬ר‪ .‬עשר שנים‬ ‫פמקו רבותינו בעלי השיע סיס ב׳ אבל יש מרבותינו‬
‫ולא ילדה הרי חייב מן הרין לגרשה כמו שיתבאר‬ ‫סחול^מ בזה זראניד וישיש ס״ד דינמויז סי׳ ה׳ וכיה‬
‫בסי׳‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פריה ורביה סייץ א‬ ‫ערוך‬ ‫‪10‬‬
‫כלל להשלשת הגט ואיזו תיעלת יש בו יהדי עד‬ ‫כפי׳ קנ׳ד אך כבר כתבו כל גדול' אחרוגים >טאין‬
‫שתשתפה אינה מגורשת ולנשתשהפה יכתיב לה אז‬ ‫םתירין כל זה דק ע*פ סאה רבנים וברש"ן המלכות‬
‫נט ואי משום שלא ירצה אז ליה; נט א־כ מה‬ ‫וכך נזר רגמ״ד‪ ,‬כשיראו צורך להתיר יסכימו על זה‬
‫טיעיל השלשתו הלא ביכולתו לבטל את הגט יהדי‬ ‫מאה לומדים ובתוכם יהיו הרבה מהיוימבים על כס‬
‫אז יכיפו אותי ליהן נט ואי טשום שטא היא לא‬ ‫ההוראה וצריכים להיות משלשה מדינות ואף אם‬
‫התרצה לקבל א׳׳ב מה טיעיל מה שהשליש ]ב׳תז‬ ‫יעוד‬ ‫המה ממלכית אחת במו לימא יייכין‬
‫וכן הטנהג אצלינו אמנם בשמחירין לו ספני ענץ‬ ‫נהגו להקל אף ממדינה אהת ומשלשה סהוזית‬
‫אהר ־ראויה לקבלת נט אלא שאינה טתרציח‬ ‫שקורץ גובערניעם יקבלה היא מנדודי העולם שבכי■‬
‫כשמחירי; לד ימשליש כתיבתה ישליש גם נם ומתי‬ ‫עני; שיראו חכמי העיר ההיא שראוי להתיר לאיש‬
‫שתתרצה תקבל מהשליח את הנם ודנ( ‪:‬‬ ‫הזה ליקה אשה על אשתו ויש לו ע׳ז רשיו;‬
‫מהממשלה יציעו העני] ־‘פני הנחלים שבאות־ הריר‬
‫כ ן במספר הטאה רבנים מהשלשה קהלות אם כי‬ ‫ויסכימו בההיתר מאה רבנים ונם ישליש סך הכתיבה‬
‫א׳א לצמצם שיהיה שליש מכל קהלה ם'ם‬ ‫המניע לה נם תוספת כתובה וכל התחייביהה ביר‬
‫צריך איזה טספר מפויים טבל קהלה ואף שבהאחרה‬ ‫הב׳ד ואה־כ ישא אחרת וכ׳ה וכיש! ולאו דוקא כולם‬
‫יהיה סספר יותר אין לדקדק בכן‬ ‫רבנים אלא לומדים מופי‘גים הראיים להוראה ‪ 1‬נינ'י‪1‬‬
‫כ ח מי שנשא אשר‪ .‬על אשתי כופין אותו בכל סיגי‬ ‫וא׳א לבאר בכתב למי ראיי להתיר לישא אשה על‬
‫כפיות לגרש את אחת מהן ולכתחלה ראוי‬ ‫אשתי דלא כל העניינים שוים תראי במקים שא׳א‬
‫להשתדל שיגרש את השנייה שנשאה באיסור אמנם‬ ‫לחיות עמה כנץ שנשתטית וכיוצא בזה הדבר פשוט‬
‫אין עיכוב בזה ואם הראשונה מתרצית לקבל גט‬ ‫שמתירין לו וכן אם היא הולנית ממושכה שא׳א לה‬
‫יתוא רוצה להימא־ עם השנייה אין מוחין בידו ואף‬ ‫להתרפאות לעולם לפי דברי דדופאים ואינה מרוצית‬
‫שי׳א שאחר האלף החמישי אין לנוף מי שעבר על‬ ‫לקבל גט וכן בשהה עשי שנים וי^א ילדה ואיו‬
‫תקנת רגמיה ם־ם אין ניהנין כן כן בתב רבינו‬ ‫רצונה לקבל ג'פ וראי דמתירין לו אמנם בענינים‬
‫תרמ׳א דככר כתבנו רהתקנה כתקפה עד ביאת‬ ‫אחרים א?א לבאר והדבר תלוי לפי ראית עיני‬
‫הגואל ואין שום חילוק בין אלף החמישי לאלף‬ ‫חכמי המקום יכן אם רצונה לקבל גט רק שמבקשת‬
‫הששי ‪:‬‬ ‫יותר■ מכתובתה המניע לה אם חכמי המקום כמו‬
‫כ ט פסק אחד מגדולי קמאי במי שעלה לא׳י‬ ‫ח ר ב והנ״ר רואים שכיכילתו לשאת כי אץ זה‬
‫ואשתו לא עלתה עמו וריצה לישא אשה‬ ‫היתרץ דבר נ ח ל לפי מצב אותו האיש פשיטא‬
‫אחרת ישלח לה גט ע*י שליח ומשער הזמן שהגיע‬ ‫שאין מתירין לו ויוסיף לה כרצונה האמנם אם‬
‫לה הנם ונושא אשה ‪1‬מבי'ע‪ 1‬יאף שאינה ראיה שתקבל‬ ‫מבקשת סך רב ולפי ראות עיני הב׳ד יהרס מעמדו‬
‫הגט ם' מ שיג לא חל איםיר עליו דהרי ‪ p‬הרין‬ ‫כשיתן לה מה שמבקשת אז מתירין לו וכן כל‬
‫היה לה לעלות לא׳י ונהי שא׳א לכסותה לזה כשיש‬ ‫כיוצא כזה ‪:‬‬
‫לה טעם במו שיתבאר בסי׳ ע׳ה מ׳ם פשיטא דבכה׳ג‬ ‫עוד כתבו הנחלים בנשתטית יתן הנט כיד‬
‫לא היתר‪ .‬הנזירה שישב בלא אשה ומה גם דכא״י‬ ‫שליח להולכה שיהיה הנט בידו ער שתשתפה‬
‫לא פשטה התקנה ונהי דם״ם חל׳ עליו האיסור‬ ‫וחייב ליחד לה כיח בפ״ע וישמור אותה ממנהג‬
‫בם־ש בסעי׳ כ*נ מ׳ם פשיטא רבכה׳ג נם כחו׳ל‬ ‫הפקר *וחייב ליחן לה מזונות זכ״ח ונ׳ש! ולפ׳ז אחר‬
‫היינו משתדלים כעדו להתירו זומתורן כל מה שההשו‬ ‫שתשתפה יכול השליח למסור לה נט זה אמנם‬
‫מליו( ;‬ ‫כסה מהנרולים פקפקו בזה דאין לר^ירה כגט הזה‬
‫ל מי שאשתי נתהפבה לדת ישמעאל י״א דמזכה‬ ‫לכשחשתפה מטעם דכל מילתא רלא מצי עביר‬
‫לה נט ע״י אחר ונושא אחרת ובמקום שהמנהג‬ ‫השתא לא מצי מעזוי שליח וכיון דבשעה שמסר‬
‫כן אין לשנות אמנם במקיס שאין מנהג כתב רבינו‬ ‫הנט להשליח לא היתה ראויה לנירוימין אין ביכולתו‬
‫הרמ׳א שא״צ לזכות לה נט יאיץ להחטיר בזה‬ ‫לעשות אז שליח ובבר בארגו בענין זה בח״ם סי׳‬
‫ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראיפינה עכ״ל ורק‬ ‫קפ״ב מעי׳ ד׳ ע׳ש וכמה מהנדולים כתבו שא״צ‬
‫ג ט ץ סו ת‬
‫ר ‪11‬‬ ‫השלחן‬ ‫ד‪.‬לכות פריד‪ .‬ורביד‪ .‬כדמן א ב‬ ‫ערוך‬
‫א»תו ‪VS9‬‬ ‫ככל חימר על טי שישא אשד‪.‬‬ ‫בטקיטיח שגיהנין לייכם גכין לזבית לר‪ .‬גט דשהא‬
‫תקנת‬ ‫ביאיר דבריו ראף במקיטות שלא נתפעמה‬ ‫יטות דבואו לייבם אח אשר״י יהיא צרתה שי >ו‬
‫רגט*ר‪ .‬טוב לעשיר‪ .‬תקנה זו טפני שתקנה יפה היא‬ ‫שאסורה ליבם‬ ‫הטרשעת והויא כצרת שיטה‬
‫ובאטש י א טציני לכל התנאים ואטוראים והגאיגים‬ ‫‪1‬יז«*ה‪: :‬‬
‫שיהיה להם שתי נשים ואדרבא טציגו במדרש‬ ‫ל א אשה שמבשלת לבעלה באיסורים ונתברר זה‬
‫בראשית נפי י״י( בריי שהיה לי אשה רעה ולא נשא‬ ‫בערים שיביל לגרשה בע״ב כם*ש בסי׳ קט*ו‬
‫אחרה ער שנירש את הראשונה ודין טי ששהד‪.‬‬ ‫אם אין רצונה לקבל גט יזכה לה גט‪ .‬ע״י אחר‬
‫עשר שנים ולא ילדה יתבאר כפי׳ ק‪*1‬ר וגם יתבאר‬ ‫ויקח אשר‪ .‬ובן כל אלו שביפין איתר‪ .‬לקבל גט‬
‫שלא ישא אחרת ולא ילדר‪ .‬עשר‬ ‫שם בנשבע‬ ‫כט״ש שם וניל( ‪:‬‬
‫שנים ע־׳ע ן‬ ‫ל ב כר‪.‬ב רבינו הכ״י כטעי־ י*א טוב לעשות תקנו!‬
‫ב ‪! .‬שישתדל ליקח אשה הגונה ואם צריך יריקד‪ .‬במשפחה ובו ביו סעיפים[‬
‫ב טי שרוצה ליקח אשה פסילה בני משפחתו‬ ‫א מאד מאד צריך האדם להשתדל ליקח לו אשה‬
‫יכולים למחית בו ואם איני רוצר‪ .‬לד‪.‬שניח בהם‬ ‫הנוגד‪ .‬ולא ישא אותר‪ .‬שיש בה שמץ פסול הן‬
‫יעשו איזו דבר פירטים לסיטן שלא יתערב זרעו‬ ‫שהפסול בגיפה נ טי פרוצה וביוצא בזה הן שר&םול‬
‫בזרעם וטי שפסקי לו טמון הרבר‪ .‬לשידוכין ואח׳ב‬ ‫במשפחתר‪ .‬בגין שיש בטשפחתה פס*ל טמזירות או‬
‫נוזהוה סינר‪ .‬שאבי הכלה אין ביכולתו לקיים בבל‬ ‫שהוא כהן ויש במשפחתד‪ .‬פסול חללות וכך אמרו‬
‫אשר פסק אף שטדינא יכול החתן לעכב כרם ראוי‬ ‫חדל שבל הנושא אשה שיש בה פסיל אליהו ניתב‬
‫ונכון שלא יענן כלתו מפני זר‪ .‬ולא יתקיטט עמהם‬ ‫והקביר‪ .‬חיר‪.‬ם ואוסר אוי לו לפיסל את זרעי ופוגם‬
‫דרברים כאלו אינם מצליחים ולהיפך כשאיני מתקוטט‬ ‫משפחתו ולעתיד לבא אליהו כופתו והקב״ר‪ .‬רוצעו‬
‫יוזן לו ד׳ ברכה וזווגו יעלר‪ .‬יפה כי הסטין שארם‬ ‫כביבול והטעם שאליהו כותב וביפת ספני שהיא‬
‫לוקח בעד אשתו בתקיפות אינו טמון של יושר‬ ‫הצטער מאד על אשר ישראל הפרי נ רי ח שבינם‬
‫וכל העושר‪ .‬כן נכלל ג״ב כהנושאים לשם טטון ארא‬ ‫ובין ר־ יהיה נרדף ע*ז סבני דורו הרשעים ו כנינו ל‬
‫כל מה שיתנו לו חמיו וחטותו יקח כעין טיב ואז‬ ‫הקכ״ר‪ .‬בעצמי טעיד עליו שזרעו פסול שנאטר‬
‫יצליח טיהו אותן שלכר‪.‬חלר‪ .‬כוונתן לרמות את החתן‬ ‫שבטי יה עדות לישראל אימתי הוי עדור‪ .‬לישראל‬
‫כהנרוניא וסנרי שמצור‪ .‬קעכדי לא יפר‪ .‬הם עושים‬ ‫נז טן שהשבטים שבטי יה ואז הקב־ר‪ .‬מעיר עליהם‬
‫שר‪.‬ם שלי ואינו משרה שכינתי אלא על טשפחוח‬
‫‪ y‬אטרו ח ד ל נספיג דהפסיס לעולם ישתדל ארם‬ ‫הטיוחסיח שבישראל שאין בהם שטץ פסול שנאמר‬
‫לישא בת ח״ח לא טצא בת ת״ח ישא בת נרולי‬ ‫בעת ההיא נאום ד׳ אהיה לאלקים לכל משפחות‬
‫הדור צדיקים ואנשי מעשה זרש״י[ לא טצא בת‬ ‫ני ח ישראל והטה יר‪.‬מ לי לעם כלומר אותם שהם‬
‫גדולי הרוי ישא בת ראשי בנסיות לא מצא בת‬ ‫טמשפחוח בני ישראל הבשרים יהיו לי לעם וכל‬
‫ראשי כנסיות ישא בת נבאי צדקר‪ .‬לא טצא בת‬ ‫הנושא אשר‪ .‬שאיגה הניגר‪ .‬מפגי יופיר‪ .‬או טפני‬
‫גנ אי צדקד‪ .‬ישא נ ח טלטדי חנוקות ובן ישתדל‬ ‫טמונד‪ .‬הויין לו בנים שאינם ט תנני ם וגם הטםין לא‬
‫להשיא כתו לת׳־ח ואל ישיא בתו לע׳ר‪ .‬שאינו‬ ‫יתקיים זרה״ד דיןדושיןו אבל אם נושא אשה כשירה‬
‫מדקדק במצות ואמרו חדל שמצור‪ .‬לאדם לישא ב ת‬ ‫לשם טמון שאלמלא מטוני‪ .‬היר‪ .‬נישא אחרת אין‬
‫אחותו ניבמות ס׳בזו שנאמר וטכשרך לא תתעלם‬ ‫נז ה עין ואדרבא ראוי לעשות כן אם היא תיח‬
‫והיר‪ ,‬לבת אחיו זרמנים פ״נ רואינו שמצוה על האדם‬ ‫דעייז לא יצטרך לר‪.‬יית טרור הרבה בענייני העולם‬
‫לקרב את קרוביו וייא ריקא כת אחותי מפני‬ ‫וכן נוד‪.‬גין אנשים ישר*ם ליקה ת*ח לבתו וליחן לד‪.‬‬
‫שגיעגיעי הארם רבים מאד '‪ %‬אחיתו יותר סעל‬ ‫מטון הרנה ולהחזיקי על שולחני כמה שנים שישב‬
‫אחיי יטתיך כך טוזנב אשתו ורשייו ידיעה ראשונה‬ ‫וילטור ואין לך סצוה רנ ה מזר‪ .‬ובשכר זה מצליחים‬
‫פיל כדאםר־גן נטררש נשא ארם אשת טקרובותיו‬ ‫נזןסקיהם ‪:‬‬
‫עליו‬
‫השלחן‬ ‫ד״לנות פריה ורביד‪ .‬םימן פ‬ ‫ערוןו‬ ‫‪12‬‬
‫ולכן אם הודיעה מקודם שהוא נישא אותה לזמן‬ ‫עליו הנ תונ אומר עצם מעזנמי ונשר מנשרי‬
‫מותר ויש אוסרים גם נכה׳ג!מי׳ז! אמנם בזמנינו אין‬ ‫והענין הוא כי אהנת הקרונים היא טנעית ואהנת‬
‫נים נזה דהא אסור לגרש בעיב מתקנת רנטי׳ה‬ ‫האיש לאשתו נ א מחמת מעשה שניהם שהוא מקרה‬
‫וטם'נ אם התרצה לקבל גט אפילו לא ישאנה לזמן‬ ‫להם ונהתחנר שתיהן א‪ 1‬יהיה האהל נכין ויהיה‬
‫יבול לגרשה ואם לא התרצה טה טיעיל שישאנה‬ ‫שלום נ ני ת וידוע שאין לך קרונה שיכיל האדם‬
‫לזמן ולא ישא אשה בשני מרךם־ת כמ׳ש נסי׳ א׳‬ ‫לישא יותר מנ ת האחות ונ ת האח ‪1‬הה׳מ[ ונירוש‪ “:‬׳‬
‫סעי׳ כ׳ד ע״ש ‪:‬‬ ‫קדושין !נידו איתא טעם על מה שהצריכו חנפים‬
‫ח אמרו חרל !קידושין ע׳ו‪.‬ז הנישא אשה כהנת צריך‬ ‫להגושא אשה לכ ח ק ר׳ אמהית בפשפחתה כמו‬
‫לנדוק במשפחתה ארנע אמהית שה; שטנה שנודק‬ ‫שיתנאר דקנם קנסו חכטים נדי שיהא אדם דניק‬
‫ארנע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם‬ ‫נ שנ טו ונטשפחתו ‪:‬‬
‫שהם שטנה כל אחת אטה ואם אמה וכך היא‬ ‫ף לא ישא אדם אשד‪ .‬לא טטשפחת פצורעין ולא‬
‫הבריקה אטה ואם אטה ואם אבי אמד‪ ,‬ואמה ואם‬ ‫טטשפחת ננפץ ודווקא שהמשפחה הוחזקה‬
‫אניה ואמה ואם אבי אביה ואמה ולויה וישראלית‬ ‫בשלשה פעמים שכניהם נאים לידי כך רתלתא‬
‫טוסיפין עליהן עוד אחת אם אחת למעלה נכל זוג‬ ‫זיפני הוי חזקד‪ .‬יאע׳נ דלענין דנ ד של סכנה ה־ישינן‬
‫שהן עשרה אטה־ת ןרתנ'כ! וי׳א דגם האם שלה‬ ‫אף להדי זימני כמ״ש גיו׳ד פי׳ רם׳נ לענץ שני‬
‫בידקין שהן י׳ב אמהית ואיפסקא הילכתא בגם׳ שם‬ ‫ננים שמתו מחמר‪ ,‬טילה שלא י־טולו השלישי ם*ט‬
‫דזהו רק כשיצא עירעור על המשפחה אנל כסתמא‬ ‫נההזקת משפחה אין שם ח!קה עד שיוחזקי ג׳‬
‫כל המשפחות בחזקר‪ .‬כשרות עימדות ומהו הנדיקה‬ ‫ולפיו אם יש להאשה שתי‬ ‫פעטים !גחק׳י!‬
‫שלא היה מטזירות נר‪,‬ן או שארי פסולי קהל וממילא‬ ‫אחיות מצורעות או נכפית אסור לישא איתר‪.‬‬
‫רהכריקה היא אף אם הנישא אינו כהן וכשהוא‬ ‫ראחיוח מחזיקות גני טילה כט־ש שם וה״ה לענין‬
‫כהן נידק אם לא נמצא טר‪,‬ן פסילי כהונר‪ .‬במו חשש׳‬ ‫זה זפיתן ‪:‬‬
‫חללות רק אם נושא אשה מטשפחת בהנים לא‬ ‫ד‪ ,‬ע׳ ה לא ישא כהנת ואם נשא אי] זיווגם עולה‬
‫הצריכו לבדוק רק ארבע אמהית מפני שהכד‪,‬נים‬ ‫יפה שתמות היא אי הוא טהרה אי תקלה אחרת‬
‫טיחזקים יותר ביחיסם ואם היא מטשפחת לוים‬ ‫תנ א ניניד‪.‬ם טפני שגנאי לזרעו של אר‪,‬רן שידבקו‬
‫וישראלים החמירו לבדוק עור דור אחד ולמה הצריכו‬ ‫נע״ה אנל תיח שנושא כהנת היז גאה וטשינח‬
‫לבדוק נאטותיד‪ ,‬ולא נ אנוהיה ספני שהזכרים‬ ‫חורה וכהונר‪ ,‬כטקים אחד ומה טקרי ע׳ה לענין זה‬
‫כשמרינים זה עם זה מדינים כענייני יחים ואם היר‪,‬‬ ‫המזלזל נמצות אנל לא ששוטר מצור‪ ,‬אף שאינו‬
‫איזה פסיל היה ידוע לכולם וכיון שאינו ידוע לא‬ ‫ת׳ח ולכן יש מי שאומר דאין לנו עתה עיה כזה‬
‫הצריכו לבדוק אנל נקיבות כשטרינית צ עם זו‬ ‫שחשנו חזיל נפסחים )ספינן עיש )חוייו ‪:‬‬
‫מריבות ניחום עצמן ולא ניחום אבות ואינו טפורסם‬ ‫ן לא ישא נחיר וקנה שהרי אינה טילית וינטל‬
‫הדבר אף כשיש פסול נטשפחתר‪ .‬לפיכך הצריכו‬ ‫טפויר )לטש! וזקן לא ישא ילדה שרנר ןה גורם‬
‫לנריק באמיתיה ולא נאנוחיה ולמה הוא בודק‬ ‫לזנות שהיא תזנה תחתיו וע״ז הזהירה התורה אל‬
‫במשפחתד‪ ,‬והיא איגד‪ .‬מרקת נמשפחתו מפני‬ ‫תחלל את נתך להזניתה ואמרו חז׳ל זה הםש'א‬
‫שבענייני כהונד‪ ,‬כשהיא בד‪,‬נת רשאי להנשא אף‬ ‫נתו לזקן )פגהדרין מ״ו‪ 1:‬אמנם כשהיא חפיצה נו‬
‫לפסולי כתנד‪ ,‬דלא הוזהרו בנות אהרן להגשא‬ ‫נאמת מיתר זחמיהו וא־תא נספר חסידים ‪1‬םי׳ שע'פ‪1‬‬
‫לכשירי לכהינה דוקא ולכן לא חששו נם לפסולי‬ ‫טעשה בבתולה אחת שנשאת לזקן שהיתה הפיצה‬
‫קר‪,‬ל כמו טמזירות אע׳ג שבפסולי קד‪,‬ל הגשים‬ ‫נו ויצאו טהם כנים תיח וכמה מעשיות כאלו ידוע‬
‫מוזהרות כמו האנשים כיון שאין זד‪ ,‬רק חששא‬ ‫אמנם אם רצונה הוא רק ם‪1‬ני שהוא עשיר אינו‬
‫נעלטא ומהו העירעיר שיצא כתב הרטב׳ם ז״ל‬ ‫מהראוי לעשות רסוף סוף כשתתרגל להעושר תקוץ‬
‫‪ 1‬פי'ע מא״בו שהעירו שני ערים שנתערב בהמשסחה‬ ‫גפשר‪ .‬נו ותבקש תפקידה ‪:‬‬
‫ממזר או חלל אי ענד ורש׳י ד ל פירש שלא היה‬ ‫ן לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה ועל זה נאמר‬
‫עדות גמורה איא יציאת קול בעלמא וע״י הקול‬ ‫אל תחרוש על רעך רעד‪ ,‬והוא יושג לנטח אתך‬
‫ז ‪18‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלבות פרידי ורביד‪ .‬טיסן ב‬ ‫עחך‬
‫בדיקת דו ח ת אלא כ די ^ז הדורות היא רק לכהן‬ ‫קראו עיגי ערים על הסשפחה ^«םץ פסול ואין לר‪.‬ק^«ות‬
‫הנושא וחושש שמא כשיבנר‪ .‬ביהכיק ואז יערפי‬ ‫להרסג״ם בשיש ערים עי עירוב םם»ר א״כ אין »ר‪.‬‬
‫משפחות הכהנים שלא יהיה בהם שמץ פסול וירחו‬ ‫חששא ומדינא אסורה לרנשא לאחר םהמשפחד‪.‬‬
‫מעבודה הם ובניהם ולכן כהן החושש לזד‪ .‬כשבא‬ ‫ולסה לא תברוק כםשפחחו רי״ל רהן אמת שנרןערב‬
‫לישא אשה ויש בהטשפחר‪ .‬איזו עירעיר אם היא‬ ‫בהפשפחה ממזר ם״מ כל אחר סהםשפחה אינו‬
‫מנמזפחת כהנים יב ת ק ארבע רירית ואם היא לויה‬ ‫אלא ספק ממור וספק םמזר מותר רישא מן התורה‬
‫וישראלית מיסיף עוד עג אחד ‪1‬נ*ה לפיר״ת שם ונוודאי‬ ‫בת ישראל רלא אסרה חחירר‪ .‬אלא סמור ווראי‬
‫דוהו גם להמסקנא כשקראו עירעיר ות״ש המור מל פיר״ת‬ ‫ולא ממזר ספק כמ״ש בסי׳ ד ואע״ג רמררבנן‬
‫‪ »’S‬ו»*ם ננתונות נ*ד ונר״ן! ;‬ ‫אסירה להנשא כם*^‪ 8‬שם מ״ם אינה עריכר‪ .‬בדיקת‬
‫רורות אלא מרקת לאיתו האיש בלבר ביץ רהוא‬
‫י א וועד‪ .‬לבל הד ^י ת שנתבאר אין שים ‪m n‬‬ ‫רק מררבנן ‪1‬מחמ*ס סין״ה‪ 1‬ולרש״י אינר‪ .‬עריכה‬
‫במשפחות שלא יעא עליהם שום עירעור וכל‬ ‫יברוק בלל ביק ראינו אלא חששא בעלמא ואע״ג‬
‫מי שבא לישא מד‪.‬ם הן כ ק הן לוי וישראל א״ע‬ ‫ראם הנושא אינו כהן דינו שוה לאשה מ״מ כיון‬
‫שים בדיקד‪ .‬וכן מטאר דעת הרי״ף והרא׳ש שלא‬ ‫רכהן הנושא יש בו חששא ראורייתא לפיכך החמירו‬
‫כתבו כלל כל העניין הזה ומבואר דס״ל ראף‬ ‫נס באינו כהן משא״ב בנשים ראין שום אשה שיהא‬
‫בשיעא עירעוד אין חוששין לזה משום דס״ל דהבדיקה‬ ‫בה איסור דאורייתא לא החמירו בהן בבדיקות רודות‬
‫הוא רק לכהן בשביל עבודת המקדש כשיבנה ביב‬ ‫אמנם זהו פשוט ראם העירעיר הוא רק על פסול‬
‫ובזמד‪.‬״ז אין נ״מ בבל זד‪ .‬זישיש ומתוח קושית הב״י‬ ‫כהונה בנץ שהעירו שנתערב חלל בהמשפחה א' צ‬
‫מ״מ אמנם דבר פשיט לבל הריעות דבשיש עירעור‬ ‫לבחק הנושא אא*כ הוא כהן ‪01‬ס סק״גז ואף רי׳א‬
‫ברור בעדים דעריך בדיקה לכל הדיעית ונד‪.‬י דלריעה‬ ‫דגם להרמב״ם ורשיי רל לא העריכו בריקה רק‬
‫שבסעי* י ולהרי״ף והרא״ש א״ע בדיקת הרות מיהו‬ ‫לכהן ולא ללוי וישראל בכל עניין ‪1‬תוי״מ וסייו מ״ם‬
‫בהקה בהורי האשה עעמד‪ .‬פשיטא רבעי אבל בלא‬ ‫רוב הפוסקיס לא כתבו כן אמנם אהוספה ללויה‬
‫עירעיר בל המשפחות בחזקת כשרות עומדים ‪:‬‬ ‫וישראלית עור דור אחד מבואר מרש״' ז״ל רלא‬
‫העריט זה רק לכהן הנושא וכל מה שנר‪.‬באר בסעי‬
‫י ב האמנם יש מרבותינו שטבר דזד‪ .‬שזגמרנו כל‬ ‫זה ודא לשיטת רש*י והרמכ״ם ז״ל זוזהו כוונת רש״י‬
‫המ שפתת בחזקת בשרית עומדות זהו משפחה‬ ‫שם שנתב וכיון דלא הקפידה תורה ונו׳ רבנן נמי לא‬
‫שיש לה חזקת כשריח דאז א״ע בריקר‪ .‬אבל טי‬ ‫מניד ונוי ר״ל דמן התורה ®®יו יייי׳י יייהי ייייייח קושית‬
‫שאץ משפחתו יריעד■ עריך ראיה ליוחסין לר״כיא‬ ‫המום׳ ושנים ‪0‬ק״מ ויומ״יו סק״ה והרכנתי משניהם מ*ש‬
‫שני ע ה ם שהיא משפחד‪ .‬בשירר‪ .‬ואפילו ער אחר‬ ‫ודרקז ‪:‬‬
‫אינו נאמן לזד‪ .‬רק שני ערים זרמ״ה נפיח אבל ודא‬ ‫ט ד ש מרבותי‪,‬נו שפסנך דכשהבדיקה הוא לכהן‬
‫דיעד‪ .‬יחידאי וכר הפיסקים אינם סוברים כן אמנם‬ ‫מפני חשש חללית עריך לבדוק ד אמועת‬
‫בבד‪.‬ן יש הרכד‪ .‬מרבותינו שטברים שאין שום כ ק‬ ‫שר‪.‬מ שמנה וכשהבריקר‪ .‬הוא משים תשש ממזירות‬
‫רשאי לישא אשה ממשפחד‪ .‬שאינד‪ .‬ידועד‪ ,‬שהיא‬ ‫בץ בר‪.‬ן הנישא כהנת או לויה וישראלית ובץ לוי‬
‫מיחזקת בב שחח דד‪.‬רבה חששו לפסולי כהונד‪.‬‬ ‫וישראל הנושאים כהנת או לדה דשראלית מוסיפץ‬
‫זרמנ״ן והרא׳ה והרימניא נש״מ כתובות נ״ד והר״ן והרשניא‬ ‫עוד זוג אתר בבדיקה רבחשש ממררות החמירו יותר‬
‫מזי׳ שםו ולרבותינו אלו זה שאמרו חז״ל ‪ 5‬ל המשפחות‬ ‫מבח^זש חללות לכחונר‪ .‬ובאמת גם האשד‪ .‬עריכה‬
‫בחזקת כשרות עומדות זוע לענץ פסולי קד‪.‬ל ולא‬ ‫לניו ק במשפחתו בשהחשש הוא מעוים ממז ‪T‬וח או‬
‫לפסולי כהונד‪ .‬ולבן ערץ כל בד‪.‬ן ליזהר שלא ליקח‬ ‫שארי פסולי קר‪.‬ל נמאור ידמנין נפמ״ם ההימ וניב‬
‫אשה רק ממשפחה י ה ע ה המוחזקת בכשרות ‪:‬‬ ‫הר״ן נשמו »דםז ‪:‬‬
‫י ג וכן נ״ל דדעת רש״י נשם! והרמב׳ם «י״ג הל־ י׳‪1‬‬ ‫י ויש מרטחינו שפסקו ראיע שום בריקה לא בהן‬
‫דאע*נ דבל הט שטזוח בחזקת בשרות עומרוה‬ ‫הנועזא וכ״ש לוי וישראל דעירעוד בעלמא לאו‬
‫מ*מ ז ה במשפחת אבל איש הבא ממרחק ורועה‬ ‫כלום הוא ואף אם העירזמד ועא ברור סים א*ע‬
‫השדחן‬ ‫הלכות פריד‪ .‬ורביד‪ .‬ם'מן ב‬ ‫ערוך‬ ‫‪It‬‬
‫נטמעה עכיל ומשמע לבאורד‪ .‬טדכתב הרטנ״ם אח‬ ‫לישא אשה אין נותנין לו עד שיוירע טי הוא ומאיזה‬
‫זה על י^עתיד לבא ולא בהלכות אים־רי ביאה‬ ‫משפחה הוא ושמא היא מטור או פסיל אחר רבשלטא‬
‫רעבשיו איד ניגע כלל לנו דין זה אבל לא כן‬ ‫משפחד‪ ,‬המוחזקת לישראלים טוקמינן לה בהזקת‬
‫ופשיטא לן שאין בין‬ ‫בתנו רנותיני וזה לשונם‬ ‫בשרות אבל האיש הבא טמרחקים ולא ידעני א ־תו‬
‫העיה׳ז לימית המשיח לענין מצות בלום וני היבי‬ ‫הרי אין לו שים חזקה זכנ׳ל ומתורן קישית החוססוד‪.‬‬
‫דחזינן שאליהו לא יגלה משפחות רטטימעין אע'פ‬ ‫שס טל רש׳י יי‪,‬ישית הה׳מ בס׳ך הל׳ ה׳ ע׳ש ודו׳ק!‬
‫שבילן יהיי גלויות לפניו אף אנו אין עליני לגלותן‬ ‫ואחד מגדולי האחחנים כר‪ ;.‬דהרטב־ם ס׳ל נדיעה‬
‫‪ k‬רשאין בכך ‪1‬ר’ ן שס ונ'נ נשס רנינו יונתן הנהן‬ ‫הקודמת ובן ס׳ל לרש־׳י רל וכ*ש הק׳נו דמי שאין‬
‫ע״ש! עיר בתב אחר מן הראשינים שנזמה׳ז שלאורך‬ ‫טשפחחו ידועה צריך להביא ערים שהיא משפחה‬
‫הימים נתערני הפס־לין עםהכשירים וכי׳ ואסרו‬ ‫כשירה ולי נראה כט׳ש ראם יש לו משפחה א־צ‬
‫חכמים כל משפחה שנטמעה נטמעה והרי היא‬ ‫בלל לראיה וראיה א׳צ רק לאיש בורר שבא‬
‫בחוקת בשירה היאיל ולא נתערבו נפסולין מדעת‬ ‫מטרחקים ולא ידענו לו טשפהה ולבן לדינא פשיטא‬
‫ואי; מגי^ין משפחות הטטימעות אכל מגלין הפסולין‬ ‫שיש ליזהר שלא להתחתן באישי שאיני יריע לני ובן‬
‫שלא נטמעו וטבריזין עליהן כרי שיזהרו הכשירים‬ ‫באשה שאינה ידועה כיין דררבה םרביתיני סינרים‬
‫מד□ לפיכך אין לו לארם ליזהר נזטרדז אלא מן‬ ‫בן אפילו לדברינו ‪1‬ונ'ש להביש וכמ׳שו ודע דאמת רכל‬
‫הפסוי^ים הידועים לו נימיו וש׳ג נשס ריא״זו ימי‬ ‫המשפחוח בחזקת כשרות עימרית זהו לכשרות ישראל‬
‫לגלותה אלא יניחנה‬ ‫ש־ורע פסילה אינו רשאי‬ ‫מפני שיש לה חזקת בשרית אבל לר‪,‬חזיק עצמו או‬
‫בחזקת הכשרה ולעתיר לבא אע*פ שיוורע הרבר‬ ‫את אחר לכהן צריך להביא ראיה שמשפזזתו טיחזקר‪.‬‬
‫תהיה בשרה ומיה־ אפשר שראוי לגלותה לצניעץ‬ ‫לנהנים דלכהונה הרי אין לו חזקה ויתבאר בסי׳ ג׳‬
‫ברי שלא ידבקו בהם אע־פ שאם היו נדכקין נד‪.‬ם‬ ‫נסיר וכן מתבאר מהרמב׳ם פ*ך ׳י׳ש זטניש‬
‫בלא יריעה לא היה שם איפיר כלל אבל ם‪6‬ני‬ ‫סר‪',‬נ מיש והמניד כתב שס לתירין שני ונו• וציט כט־ש‬
‫שאין הזרע טובן לקדושה ולטהרה שאין הקכ״ר‪.‬‬ ‫הבימו ‪:‬‬
‫משרה שבינתו אלא על משפחית ‪-‬מיוחמות שבישראל‬ ‫י ך אמרו חזיל וקדושין טיא ‪ 1.‬כשהקב־ה ממהר‬
‫כשד הרנר לגלותן יה־יני רנרסינן בגמרא עיר‬ ‫שבטים שבטו של לוי מטהר תחלה שנאמר וישב‬
‫משפחה אחרת היתד‪ .‬שם ולא רצו חכמים לגלותה‬ ‫מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק איתם‬
‫אבי‘ חבמים מוסרים אותם לתלמידיהם ור'] שסו ובל‬ ‫כזהב ונבסף והיו לר׳ מנישי מנחה נצרקד‪ .‬ומלאכי‬
‫זה הוא בישראל אבל כהנים ולוים בע*כ ידחו‬ ‫ג׳ו וזה יהיה לעתיד לבא ודרשו עוד מאי מגישי‬
‫טטחיצתן'ועליהם נאמר וזיקק אותם כזהב ונכסף‬ ‫מנחה בצרקד‪ ,‬צרקה עשה הקניה עם ישראל‬
‫וא׳ב כפסול כהונה ולויה רשאי לגלות ואין לשאול‬ ‫שמעפחה שנטמעה נטמעה ר״ל אותם משפחות‬
‫ולומר באיזה היתר יניחום הטשפחית בכשרותן והרי‬ ‫שנתערבו נהם פסולים כמו טמזירים מחמת עושרם‬
‫אין בין העולם הזה לימות המשיח כלום רייל‬ ‫ולא נחוורעו ונדבקו נהם הרבה משפחות מישראל‬
‫רטרינא כל אחר מן המשפחה מיתר דהוא כספק‬ ‫לא ינדילם ה קניה מישראל אלא הואיל שנטמעו‬
‫ספיקא כמי שיתבאר ברין ספק פם־ל שנתערב‬ ‫נטמעו ולזה אמרו כסף מטהר ממוירים כלומר אותם‬
‫במשפחה ואע־נ דאליהו יתיורע לו ברוח הקירש‬ ‫טטזירים שע״י ממונם נתערבו בישראל ולא היברו‬
‫הלא ׳‘א בשמים היא ואין רנין ריני התורה מנבואה‬ ‫וכיב הרטבים ז׳ל כסיף ח־בודו בימי המלך המשיח‬
‫ורוה׳ק וביון רמדינא מותר לבן יהום הקנ״ה על‬ ‫יתייחמו בל ישראל על פיו ברוח הקודש שתניח עליו‬
‫רמשפחית המעורבות בפסילים ויטהרם לבד שבט‬ ‫שנאמר יישב מצרף ימטהר וגי׳ ובני לוי מטהר‬
‫לוי שה־א מיכן לעבירת בהט׳ק אור‪,‬ו יטהרו זיזקקו‬ ‫תחלה ואומר זה מיוחם כהן ווה מיוחם לוי ורותח את‬
‫ויצרפו כזהב וכנסף ואין להקשות דזיפ׳ז בל הנך‬ ‫שאינן טיוחסין לישראל וכי׳ ואיני מייחם יש‪-‬אל‬
‫נדיקית ברורות האשה היבי משכחת לה כיון‬ ‫אלא לשבטיהן שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט‬
‫שבילם כשירים י^עתיר לבא וגם עתר‪ .‬אין אנו רשאין‬ ‫פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה‬
‫לגלותן די׳ל רוראי כן הוא אבל ם*ם כשיצא עירעור‬ ‫ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה‬
‫ח ‪15‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלהות פריה ורב'ה ‪ p'D‬ב‬ ‫ערוך‬
‫ווה שאמרו חז״ל רבששיתק הוששין לו זהו כשכבר‬ ‫על הששפחה הרי אסיר סן הרין עד עיבדקנה וגהן‬
‫יצא עירעור מפסול זה על המשפחה ואם היה שקר‬ ‫ודאי דאין לי לישא גל א נדיקה אף כלא עירעיר‬
‫לא היה שיתק בבה׳ג ימרשתק ש״ם שהודה להעירעור‬ ‫כם״ש נסעי' '*נ שלא יקלקל »רעו לעתיד דבכהגים‬
‫ואדרבא משתיקתו סיבה רהוא הוא הפסול שבמשפחתו‬ ‫כשימצאו פסיל בהכרח יפריו םבהינתש כמיש וה׳ה‬
‫ובסיבתו יצא העירעור וכל הםשפחה כשירץ ונ״מ‬ ‫לוי׳ראוי לדקדק לפי מה שגתנאר ‪1‬ע‪5‬מ*ס כק*פ‬
‫במור ונ*נ ההמייז והס״ו ועב״ש‪ 1‬ואי קשיא הא גס בלא‬ ‫וב*‪ 5‬סקי־© ידז׳יר‪(,‬‬
‫השתיקה כיון דיצא עירעור הרי צריך בדיקה אמנם‬ ‫מ ן כתב הרשכ״ם דל )כי*‪8‬ו אע*פ שבל המשפחית‬
‫באמת בכהיג לא מהני בדיקה כיון שהודה והמשפחה‬ ‫בחוקת בשרית הן ימותר לישא מהן לכתחלה‬
‫א׳צ בדיקה ‪s 1‬״‪ u‬ואף אם נאמר דמהני בדיקה מ״ם‬ ‫ם*ם שתי משפחות המתגרות זו בזו• תמיד או‬
‫יש נ״ם אם קראו אותי ספק ממזר או ספק חלל‬ ‫משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיר או איש‬
‫ובן יצא העירעור דבלא השחיקה אם נשאת אחת‬ ‫שהוא מרבה המיר מריבה עם הכל והוא עז פגים‬
‫מבני המשפחה לא תצא מפני דהוה ס״ם כמו‬ ‫ביותר חוששין דהן וראוי להתרחק מו ע שאלו הן‬
‫שיתבאר אבל בשתיקה חצא בלא בירור שהרי זהו‬ ‫סימני פסלות ובן בל הפיסל אחדים תמיד בגין שנתן‬
‫כוצראה שהוא פסול ‪1‬ב*ש‪ 1‬ויש מרבותינו דס״ל ג*כ‬ ‫שמץ פסול במשפחות אי ביחידים ואומר עליהם‬
‫דשתיקה אינו כלום אך זה שחששו חדל לשתיקה‬ ‫שר ‪ a‬ממרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואס אימר‬
‫היינו כשאינו שיחק על פסול אחר כשקורין אותו‬ ‫עליהם שהם עבדים חיששין לו שמא עבד היא שכל‬
‫ועל פסול זה שוחק ש״ם ראמח הוא זרש״יז‪:‬‬ ‫הפוסל במימי פיסל וכן מי שיש בו עזות פנים‬
‫יאכזריות ושינא הבריות וא*מ גימל חסר חוששין לו‬
‫י ן וכתב רביגו הרמיא דבל זה הוא בפסול הגיגע‬ ‫שמא גבעיני הוא שסיםני ישראל עם קח ש ביישנץ‬
‫בעצמו אבל אם רוצים לפסול זרעו בפניו ושותק‬ ‫רחמנין וגומלי חסרים עכ*ל ובכהן בשהוא עז פנים‬
‫אץ בכך הוראה אבל למיחש קצת מיהא בעינן‬ ‫קצת ליכא חששא רכתיב ועמך כמריבי כהן ‪1‬ב*י‪1‬‬
‫עכ*ל ואף שיצא קיל מקורס ם*ם שתיקחו לא תועיל‬ ‫ימ״ם אם הוא מרכוז מריבה תמיד חוששין לו ‪ 1‬נ״‪15‬‬
‫יותר לפוסלם ראף אם נחשב שחיקתו כהידאה מ״מ‬ ‫וכתב המהרש״ל ‪1‬יש*ש נ*ד לקדושין סי' ד׳ו ואני‬
‫הא לכמה פיסקים איני מיעיל אף הוראתו על הבנים‬ ‫אימר אם בזמנינו באת להחמיר במשפחות מתגרות‬
‫לבר לענין בטרה ובה*ג נתום־ ב״נ קנ״ז ‪ 1:‬וכשהוחזקו‬ ‫זי בזו לא הנחתם משפחה לא*א שתהא בחזקת‬
‫בכשרות לכ*ע איני מיעיל הידאתו כמו שיתבאר בסי׳‬ ‫כשרוח כי כעוהיר הרור פרוץ ואין מורה ולעולם‬
‫ד׳ וכ*ש שבשתיקה בעלמא לא נפסיל בנמ ולא‬ ‫מתגרים משפחית זי בזו ומשום הכי נראה אפילו מי‬
‫חיישינן לשתיקתו ואע״ג דכשפוסלץ אותו ממילא‬ ‫שררבו לפסול משפחות ולומר עליהם פסולים אץ‬
‫רבניו נפסלין ג״כ מ*מ דכשהפסול על בניו ולא על‬ ‫תששץ עליו שהוא הפסול כי הדור פרוץ ומורגל‬
‫עצמי אין שחיקסו כלום נפחמ׳חז ;‬ ‫בכך ואין חוששין למשפחתו אלא הוא חימץ בן יין‬
‫יךן האמנם בעיקר פסול מהשתיקה הסכימו רבותינו‬ ‫לבר עכ״ל ואם המהרש׳ל אסר כן בדורו ה*ו‬
‫הראשינים דבל זה חיה בז ק חכמי הש״ם שר‪,‬מ‬ ‫לדורית אלה ;‬
‫ביד נזקקין לטי שחרף חבירו ומענישין אוחו כראוי‬ ‫ט ן קיי״ל דשתיקה כהודאה דמי לפיבך אמרו חז׳ל‬
‫לכן הוי שתיקה כהוראה אבל עכשיו השוחק על‬ ‫ננתוכות י*ד‪ 1‬רכ^פקירין לאדם איזו פסול עליו‬
‫המריבה ה״ז משובח אאיב קורץ לו שלא בשעת‬ ‫והוא שיתק חוששין לזה וכ״ב הרמב׳ם שם כל‬
‫מריבה ולכן בזמנינו אדרבא השוחק על מי שמחרף‬ ‫שקורין לו ממזר ושוחק או נתין ושוחק או חלל‬
‫אותי ביחיסו סימן הוא שיצא איש נכבד ומיוחם‬ ‫ושוחק או עבד ושוחק חוששין לו ולמשפחתו ואין‬
‫והשימע חרפתו בשארי דברים ושותק סימן הוא‬ ‫נושאין מהן אא״ב בורקין כמי שבארנו עכיל וגם לא‬
‫שהויג מיוחם ויחיסא דבבלאי שתיקותא ‪1‬גמי[ ולבן‬ ‫אמרינן מרשתק הוא ש״ם שהוא הפסול ובל משפחתו‬
‫הרייף והרא״עו השמיטו כל עניינא רשתיקוחא ‪:‬‬ ‫כשירץ אלא חשש המשפחה ג״כ יש זנ״שו ע״י‬
‫י ט משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אשה‬ ‫שתיקתי אבל יש מרבותינו רס*ל דאררבא כל מי‬
‫בשירה שנשאת לאחר מאותה משפחה ונתאלמנה‬ ‫ששותק סימן הוא ליחוסו רבביר לארם שבח מריב‬
‫אסירה‬
‫השלחן‬ ‫הלנות פדה ורביה סימן ב‬ ‫ערוןז‬ ‫‪16‬‬
‫דגם בלא הס׳ם מותרת שוב לא קפדינן עין ולס׳ז‬ ‫אסורה לכהן יכתחלה ואם נשאת לא תצא מפני‬
‫דגם היתר רוב יש בכאן פשיטא שבטועגת נ רי‬ ‫שהם שתי ספקות שמא זו אלמנת אוחו חלל שמא‬
‫מותרת להנשא לכהן אף לכתחלה ‪1‬נ״ל‪{ 1‬‬ ‫אינה אלמנותו ואם נאמר שהיא אלמנותו שמא אינו‬
‫חלל ולמה לכתחלה לא תנשא והרי ס״ם היתר גמור‬
‫כ א וי׳א דאין זה ספק אחד בגוף ושפק אחד‬ ‫הוא דכאמת רק מעלה עשי ביוחסין כי היכי דמצרכינן‬
‫בתערובות דאין אנו דנין בכאן על התערובות‬ ‫תרי רובא כמזנה כמ׳ ש בם'׳ ו׳ אע׳ג דנעלמא פני בחר‬
‫כלל אלא על אלמנה זו אם החלל היה בעלה ואת״ל‬ ‫רובא ‪1‬תוס׳ כתובות י״ל‪ !:‬ולא החמירו רק לכתחלה‬
‫שהיה שמא אינו חלל ודומה לשתי תרנגולות בבית‬ ‫ובדיעבר אוקמוה ארץ הורה ואפילו האשה עצמה‬
‫האחת כשירה והשנייה ספק טרפה ונמצא שם ביצה‬ ‫אינה טוענת ברי לי שבעלי לא היה אותו חלל מ״ם‬
‫דמותרת מטעם ם״ם שמא הכשירה הטילה את‬ ‫מותרת מכח ם״ם דלס״ם א״צ מענת ברי בדיעבד‬
‫הניצ ה ואת״ל הספק הטילה שמא כשירה היא‬ ‫‪1‬כ״מ ע מ׳ שסו ואם טוענת נ רי היה נראה רמותרת‬
‫ונתבאר שם רוצה ס״ם והיג דכוותר‪1 .‬ב*מ‪ 1‬ויש שדחו‬ ‫ל כ ק לכחחלה כמו בתרי רוני שם כשטוענת נ רי‬
‫זה דלא דמי לביצה דבשם אנו דנץ על הניצה מאין‬ ‫אמנם אין ראיה דס־ס לא אלים כתרי רובי דיש מי‬
‫היא אבל הכא אין לנו לדון על האלטגה אלא אם‬ ‫שאומר דאפילו חר רובא עדיף מס״ם ואפילו למאן‬
‫לא היה ידוע מי היה בעלה מהםשפחה אבל‬ ‫דם*ל דס׳ם עדיף מרובא ט־ם פ&יטא דלא אלים‬
‫כשבעלה ידוע אנו צריכין לדון על הבעל רכשוצא‬ ‫כתרי רובי ‪ 1‬פנ'ש‪ 1‬ומ׳ם מסיניית הש*ם ‪1‬שס‪ 1‬מבואר‬
‫אסור נם היא נאסרה בביאתו וכשאנו דנין עליו הרי‬ ‫דלא מיירי באומרת נ רי וי׳ל דנבדי לא עשו מעלה‬
‫הספק האחר בגופו אם הוא חלל אם לאו והספק‬ ‫ד ויש מי שאומר דמיירי נם באינה שותקת אבל‬
‫השני מפגי שנתערב בכל המשפחה ‪1‬א*מו ולי נראה‬ ‫בשותקת כשאומרים לה בעלך היה חלל גם אם‬
‫עיקר כהי׳א דוראי אס הנ על היה חי והייט דגץ‬ ‫נשאת תצא )ביש! ולי נראה דכאן לא הוי שתיקה‬
‫עליו היחד‪ .‬נאסרה מסיבתו אבל כשהבעל מת וא צ‬ ‫כהודאה דבשלמא כשתיקה שנסעי׳ מיז כשאומרים‬
‫לרון עליו שוב אנו דנין רק נהאלמנה ‪1‬ערש'י קידושין‬ ‫לבעל המשפחה כעצמו דמסתמא שמע מכני‬
‫ס*ו ד*ה סמוך! וגם בחזקות אנו דנין על הדבר‬ ‫המשפחה ויודע אודות פסילם שפיר הוי שתיקה‬
‫שהוטל הספק ולא על ד ‪a‬יבה שהסיבה את הדנ ר‬ ‫כהודאר‪ .‬אבל אשד‪ ,‬זו שנשאת לאחר מהטשפחה‬
‫ועור דנעיקר הרבר לא דמי לספק אחד בגוף וספק‬ ‫מאין תדע פסולם ולא נח שנה שתיקתה כד‪.‬וראה‬
‫אחד בתערוכות דהא י*א שם הטעם דלא מהגי ספק‬ ‫והרי בכל האיסורים לא אמרינן שתיקה כהודאה‬
‫נ ט ף וספק בתערובות מפני שמתחלה כשהיה הספק‬ ‫אלא במקים דהיל למידע כמ״ש ביויד סי׳ קב״ז‬
‫בהטף ונאסרה בבירור שוב לא יועיל התערובות‬ ‫עיש ‪:‬‬
‫כניודאי איסור טשא״כ אם שני הספיקות באו‬ ‫ך רבים שאלו למה מח שנינן נספק חלל שנתערב‬
‫כאחת הוי ככל ס״ס והכא הרי גם ננ ע ל ה באו‬ ‫נסים והרי פסקינן שם סי׳ ק״י רכל סיס צריך‬
‫שני הספיקות כאחת ולסברא זו הסבים רנינו הב״י‬ ‫ששני הספיקות יהיו או שניהם בנוף האיסור או‬
‫בטיר יו׳ ד סי׳ ניז נספק ררוסה עיש ואפילו לסזון‬ ‫שניהם בתערובות אבל כשספק אחד בגוף וספק‬
‫רסיל שם דאפילו באו שני הספי^ ת כאחד כ ק‬ ‫אחד בתערובות לא מהני ס״ם והכא הוי הספק האחד‬
‫שאינם־ שוים לא וצה ם״ם נ״כ לא דמי דהרי אם‬ ‫בגוף האיסור אם הספק הוא חלל אם לאו והספק‬
‫נרין על האלמנה הוי נ׳ הספיקות שוים ספק אם‬ ‫השני הוא משום שנתערב ככל המשפחה אבל אין‬
‫דתלל׳ היה בעלה ואח״ל שהיה שמא איט חלל‬ ‫זה שאלה כלל דלא דמי לכל סיס דגם בלא סיס‬
‫ולמה לט להתחיל הספק נ ה ב על כיון שאץ אט רנק‬ ‫היא מותרת מריגא דאזלינן נ ת ר רוב המשפחה וכל‬
‫עליו וכט׳ ש ‪:‬‬ ‫רפריש מרובא פריש דבל לוקח אשה הולך ומביא‬
‫כ ב י׳ א דדווקא האלמנה אם נשאת לא ת»א ספני‬ ‫אשה לביתו ניש״ש שס סי׳ מיג! ואין לת ש שמא הוא‬
‫שהיה לה חזקת כשרות קודם שנשאת לזדו‬ ‫ישב במקומו והיא באת אצלו דוציל קבוע וכמחצה‬
‫אבל בתי אם נשאת תצא דהרי טלדה בספק ואין‬ ‫על מחצה דמי דלא חיישינן זה רק בזנות ולא‬
‫לה חזקת כ שחת וי •א דאין חילוק נינ ה לנ ת ח וכן‬ ‫ננ עו אין דדרכו של איש לחזור אחר אשה וכיון‬
‫ט ‪n‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות פריד‪ .‬ורביד‪ .‬סיק ב ג‬ ‫ערוך‬
‫עיקר רביון רי» ס״ם וגם רוב לםם״» בסעי׳ ך סד‪ .‬נם לבהחלה וכן משמע מלשין הרטב׳ם אמנם י׳ א‬
‫צורך להחזקד‪ .‬ועוד דגם חזקת האם איתרע סיום דנם ישראל דינו ככהן ואסזר לישא לכתחלה ואם‬
‫עונשאת לזה ואעיג דגם חזקה ראיהרע הוי חזקה ם״ט נשאת לא תצא ננ*י‪ 1‬דכיון שהגהנים עשו מעלה זו‬
‫איגה חזקה אלימתא ועוד דחזקת האם סהגי גם נשאר לבתחלה באיסור אף כפסולי קהל זהנר׳הו‬
‫להבת ככרש גסי* ו׳ לעגץ מזנה ע*ש זענ״ש כי‪,‬י*ד וכן משמע מלשון המיר ס׳ס ז׳ לפי הנירסא‬
‫שלפנינו ע״ש וריעה ראשינה סיל ר טעות הדפום יש‬ ‫ודו״קו ;‬
‫שם שאם נשא היי‬ ‫כ ג אם גתערב בהמשפחה חלל ודאי כל אשה מו סכפיר ‪1‬ב*ש‪ 1‬וכן נראה מרפיים‬
‫דבדיעבר גם בכהן‬ ‫הולד ספק ממזר וזהו פשיטא‬ ‫אפודה עד שיבדוק ואם נשאת תצא דהדי אין‬
‫כאן רק ספק אחד שמא הוא היה החלל שמא אינו אץ חשש כם*ש נוכנאמר דקאי על היוערובות ממור ודאי‬
‫פשימא מאי י‪,‬מ*ל ונבר ביאר זה נסי׳ ד׳[ ‪:‬‬ ‫ואף לפנרש דיש כאן רוב להתירא מ״ם ביוחסץ לא‬
‫מחיריגן בחד רובאז ומצרבינין הרי ריבי כמ״ש שם כ ךן י*א דרוקא כשנתברר הפסול שנתערב ע׳י‬
‫עדים אבל אם היה רק קול בעלמא גם כהן‬ ‫אטגם אם מיעגת ברי לי שבעלי לא היה החלל‬
‫נראה ראם נשאת לא תצא דבן משמע בגמרא א״צ לחיש ‪1‬שס‪ 1‬אמנם כשיש עדים שקראו שמץ‬
‫דבברי מכשירינן כספיקא וב״ש שיש באן גם רוב פסיל על המשפחה מפני הקול אפשר דלרעת רש׳י‬
‫שבארנו גסעי׳ ח׳ יש לחוש ‪:‬‬ ‫נוכ*מ מהגר״א סקל״א עישן ‪:‬‬
‫כ ד אם נתערב בהמשפחה מםזר ידאי או ספק כ ן כתב הרבינו הרמיא רכל זה דיקא למי שיודע‬
‫בדבר הפסול אבל משפחה שנתערב כה פסול‬ ‫ממזר לענין כהן הנושא ממשפחה זו דינו‬
‫כמו נתערב בה חלל או םפק חלל שאשת ממזר ואינו ידוע לרבים כיון שנטמעה נטמעה והיודע‬
‫ואשת חלל לכהונה איסור אחת הוא זרמנ״סז ולענין פיסולה איני כשאי לגלות אלא יניחגה בחזקת בשרות‬
‫ישראל האשה שנשאת לאחד מבני המשפחה פשיטא שכל המשפחות שנטמעו ביש־אל בשירים לעתיד‬
‫שמותרת דלא נאסרה אשת טפזר לישראל ול־*ינין לבא ום*ם כשר הדבר לגלות לצנועין ירוקא משפחה‬
‫הבנות הנולדות מבני משפחה זו י*א דכשנתערב שנטמעה ונתערבה אבל כל זמן שלא נתערבה מגלין‬
‫בה ספק ממזר מותר לישראל ליקח גם לכתחלה הפסולים ומבריזין עליהם ברי שיפרישו מהם הכשירים‬
‫מטעם סים רזה שהכהן אסיר לישא מעלה עשו ועי בח״ה סי׳ ל״ה מי נאמן להעיר על משפחות‬
‫הבהגים כיחוסן כדאיתא בגמרא שם ובישראל לא טצינו ענ״ל ונכר בארנו זה בסעי ייא וניל רזה אינו רק‬
‫מעלה זו זיש״ש וע*ז וב״שז רהא כל עיקרו אינו אלא בפסולי קהל אבל הכהגים צריכים לחיש רהא איתם‬
‫מדרבנן רטן התירה ספק ממזר מיהר בישראלית יצרפו לעמיד לבא ואפשר דגם לזים צריכים לחוש‬
‫לפטיש שם‪:‬‬ ‫כם*ש בסי׳ ר ורק מדרבנן אסיר ולכן בם*ם מותר‬
‫ג ]דיני כהונה ויחוסדי ובו כ״ב סעיפים[‬

‫אלא לכהונה ואין במה לר‪.‬רזפרםם פסולי ביון‬ ‫א ככר נתבאר בסי׳ ב־ רכל הטשפחית בחזקת‬
‫שישראל כשר וצא ככל בית ישראל ועור דעיקר‬ ‫בש ‪T‬ות עוסדות ונתבאר שם בסעי׳ י״ב דלהרבה‬
‫עבודת הכהונה היתה במקדש והסנהדרין היו כזדקין‬ ‫מהפוסקים אין זה רק לענץ פסולי קהל ולא לכהינה‬
‫תמיר יחוסי הכהנים ובל כהן שנמצא בו שמץ‬ ‫ולכן כהן הנישא אשר‪ .‬צריך לבדוק במשפחתה ע״ש‬
‫פסול היו מרחיקין אותו מעבידה ולכן בזמן הכית‬ ‫אמנם זהו לכל הפיסקים דחזקח בהיגד‪ .‬אינו ח מ ה‬
‫היתר‪ .‬החזקה הגמורה לכהונה מי שהיד‪ .‬עיבד‬ ‫לחזקת ישראל דלכשרית ישראל יש חזקה לכולם‬
‫בבד&*ק ובך אמרו חז*ל ‪1‬י‪,‬ידישין ע״ו‪ 1‬אץ כידקין מן‬ ‫אבל לכהונה אץ שום חזקר‪ .‬בסוזמא אא״ב מוחזק‬
‫המזבח ולמעלה ולא מן הרוכן שבמקדש ולמעלה‬ ‫בחזקד‪ .‬ודאית וכך אסרו חז״ל מבירין ישראל ממזרץ‬
‫ולא ‪ p‬הסנהדרין ולמעלה שאץ ממנין בכל זה רק‬ ‫שביניהן ואין מבירץ חללין שביניהם דטמזר אסיר‬
‫כד‪.‬נים םיוחסים למזבח וליים טיוחס־ם לדוכן וישראלים‬ ‫לבא כקד‪.‬ל יד‪.‬כל בורחים מלודזחתן בי לפיכך הוא‬
‫מיוחפין לסנהדרץ ;‬ ‫ססורסם אבל הוזלל בשר היא ל ‪9‬־‪.‬ל ופםולו אינו‬
‫איזהו‬
‫השלחן‬ ‫הלנות פריה ורביד‪ p'D .‬נ‬ ‫ערוך‬ ‫‪18‬‬
‫ך‪ ,‬כתב רניגו הרם*א די׳א דנאמן‪‘’ .‬קרו‪ ;-‬כתורה‬ ‫איזר׳ו כהן מיוחם כל שהעידו לו עני ערים‬
‫ראשון ולישא את כפיו נזמה׳ז שאין לני‬ ‫שהוא כהן בן פלוני הכהן ווה האב בן פלוני‬
‫ה־־ומה דאורייתא שניחוש שמא יעי^ו אותו לתרומה‬ ‫‪ pan‬עד איש שאינו צריך בדיקה יהוא הכהן‬
‫יכן מהנין האידנא בכל מקום שאין טהגין כתרומה‬ ‫ששימש ע*ג המזבח ]רמביסן ולכן בעייתנו טן‬
‫כזמה׳ז וליכא למיחש למירי עכ*ל והקשו עליו רהא‬ ‫הגולה דרשו מכל הנהנים ספר יחוסם ואייה אשר‬
‫נשיאת כפים הוי איסור דאורייתא דכתיב כה תכרכו‬ ‫לא מצאו גתרחקו מן הנהיגה כרכתיב בעזרא ננ׳‪1‬‬
‫אתם ולא זרים ולאו הנא מילל עשה עשה ונ״ל‬ ‫ומבגי הכהנים בני חביה בני הקי׳ן בני ברזילי וגו׳‬
‫דהא מדין תורה כל אדם נאמן על שלו אפילו‬ ‫אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו סן‬
‫ברבר שיש בזה חזקת איסור נמ׳ ש ני־״ר סי׳ קכ״ז‬ ‫הנהונה ובן מי שהעידו עליו שני עדים שראיהו‬
‫והיה לו להיות נאמן גם כתרומה דאורייתא אלא‬ ‫שהיד‪ .‬אוכל בתרומה דאירייתא ה׳ז מיוחם רקיי׳ל‬
‫משים דמחרוטר‪ ,‬טעלין ליוחסין וביחוסי כדצנה עשו‬ ‫טעלין מתרומה דאורייתא ליוחסין אבל מהרוטה‬
‫מעלות הרנה לפיכך לא האמינו לו לא על תרומה‬ ‫דרבנן אין מעלין וכן אין מעלי] מנשיאות כפים‬
‫דאורייתא ואף גם לא על תרומה דרכנן מפני מעלת‬ ‫ליוחסין ולא מקריאת התורה ראשון ולא מחילוק‬
‫הכהונה ולכן כזמן הש־ם שהיה עדיין תרומה דרבנן‬ ‫תרומר‪ .‬בבית הגרנית )כס( ודוקא מאכילת תי־וטה‬
‫לא האמינו לו בכל דבר םשא*כ עתה שאין אצליגו‬ ‫דאורייתא שהוא עון מיתה לזר האיכלה אי לאו דכהן‬
‫שום מין תרומה ומרינא נאמן לפיכך לא חששו לזה‬ ‫מיוחם הוא לא היה אוכל אכל נשיאת כפים דהוא‬
‫ועור דנתרומה לא האמינות מפני שיש לו הנאת‬ ‫רק איסור עשה לזר העולה לא טעלינן מזה ליוחם־ן‬
‫ממון של אחרים הנותנים לו התרומה םשא*כ‬ ‫זולכן אין מעלין מסילוק תרומה אע׳ג דאין חולקין לעבד‬
‫בזמנינו ןטב״ש( ומכשול ליוחסין ליכא נ מ ה שמחזיק‬ ‫בלא רבו נמ׳ש הרמב׳ס בסי־נ מתרומות[ ;‬
‫א׳ע לכהן ולעתיד לנ א יתגלה האטת וא׳כ אין שים‬
‫חשש ביה ‪:‬‬ ‫^ ועכשיו בזטה״ז שאץ לני לא ע מד ת המקדש‬
‫ן ואם היא מסיח לפי תומו נאמן נם כתרומה דרבנן‬ ‫בעוגותיט ולא תרומה דאידייתא לפיכך לעתיד‬
‫והניאו בנם׳ )כתובות כ׳ו( מעשה נאחד שהיה‬ ‫לבא יצרף הקכ׳ה את היהגים כמש״כ וישב סצרף‬
‫מסית לפ*ת ואמר ובור אני כשהייתי תנוק והייתי‬ ‫וגו׳ כמ״ש שם ומ*ם כל נהנים בזמה׳ז בחזקת נהנים‬
‫מורכב על כתפו של אבא יהוציאיני מבית ועפר‬ ‫הם לכל איסורי כהינה ושיעלו בתורה ראשון ושיעלו‬
‫והפשיטו את כתנתי והטנילוני כרי שאוכל תרומה‬ ‫לרוכן בברכת כהנים ולאכול בתרומה דרבנן כמקום‬
‫לערב וחנירי בדילים סטני שלא יטמאוני והיו‬ ‫שנוהגים עדיין להפריש תרומות ומעשרות דרבנן‬
‫קורין איתי יוחנן אינל חלית והעלהו רנינו הקרוש‬ ‫כמו בא׳י ובכל הגולה בזמה׳ו אין לנו גם תרומה‬
‫לכהונה ע־פ עצמו וחקא לתרומד‪ .‬דרבנן וכן לנשיאת‬ ‫דרבנן ;‬
‫כפים מהטעם שבארנו אנל לא לתרומה דאורייתא‬ ‫ך וכיון שחזקת ‪:‬הוגד‪ ,‬חטירא מחזקת ישראל לכן טי‬
‫כדי שלא להעלותו ליוחסין דביוחסין עשו מעלות‬ ‫שכא בזמה״ז ואמר כהן אני ‪.‬אינו נאמן דאין ארם‬
‫הרבה כם*ש ומה שהאריך זה הכהן כדבריו אינם‬ ‫נאמן להעיד על עצמו ואין מעלין אותי לכהונה‬
‫לעיכינא אלא סיפר הרנרים כמו שהיה וכן טכואר‬ ‫ולא יקרא נתורד‪ .‬ראשון ולא ישא את כפיו ואין‬
‫מהטיר ע׳ש ‪1‬ב*י( וי׳א שהוכרח לומר שהוציאווץ‬ ‫טאכילין איתו בתרומה דרבנן אכל לאיסורי כהונה‬
‫מבית הם‪6‬ר ראל*כ חיישינן שמא ענ ד כהן הוא‬ ‫נאמן דרהחמיר על עצמי נאמן ולכן אסיר כגרושה‬
‫זתוס׳ו ואע״ג דלעכרים לא חיי שינן כמ״ש כסי׳ ב׳‬ ‫זונה וחללה ואסור לטמא למתים ואם נשא או נטמא‬
‫דכל המשפחות בחזקת כשרוח עומדות נרם אפשר‬ ‫מלקין אותו !נשהחרו בו ואין זה התראת ספק אפילו‬
‫דנבאן ידוע היה שיש עבדים אצל הנהגים שבעיר‬ ‫אם נאמר רר‪.‬תראת ספק לא שמה התראה דזהו‬
‫הזאת ‪1‬נ״ עב*ש ידו״קז ובן צ״ל לריעד‪ » .‬כמה‬ ‫התראת ודאי דמחרין אותי על פיו שאומר שהוא‬
‫שאמר ותכירי בדילים ממני ושהיו קירין אותו יוחנן‬ ‫כהן ננ״ט ועוד דהרמב׳ם פסק !פנזיז מסנה׳! דהתראת‬
‫אוכל חלות הכל להוציאו סחזקת עבדים שד‪.‬יו‬ ‫ספק שמה התראה והנכעלת לו מפסולי כהונה‬
‫באותה העיר אצל הנהנים זוננ׳ל בכוונת הרמב׳ם‬ ‫היא ספק חללה ואסורה לכר^ ‪1‬‬
‫ויד!‬
‫י ‪19‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות בריח ורבייה ‪ p'D‬ג‬ ‫ערוך‬
‫ולמה אין אנו תיפםץ עדותן כשבחב אני פלוני‬ ‫וא״צ לומר שסובר דחיישיגן לענד ענ״שן ‪J‬‬
‫הכהן לויתי מפלוני מנה וערים חתומים עליו רק‬ ‫ן היה עד אחר מעיד עליו מהוא כהן נאמן‬
‫לכהונה שנזטה׳ז מפני שי*ל שהעדים לא העידו רק‬ ‫להאכילו בתרומה ררגנן ויקרות בתורה ראשון‬
‫על גיף ההלואה ולא על הכהונה ולדעת הרטב״ם‬ ‫ולישא את כ‪5‬יו ומדינא היה נאמן אף לתרוטר‪.‬‬
‫דל אפילו בשהשטר הוא לשון העדים אין זח‬ ‫דאורייתא רהרי ער אהר נאמן באיסורים בין להקל‬
‫בערות גמורה ולא מהני רק לבהינה שבזטה״ז מפגי‬ ‫בין להחמיר במקום דלא איתחזק לא איסור ולא‬
‫שי־ל שלא כאו להעיד רק שהוא מוחזק לכהן‬ ‫היתר במ׳ ש ניו״ך סי׳ קכ*ז אלא משום רמתרומה‬
‫טבהני זמן הזה ולא כאו לחע ‪ T‬על יוחסין ]ב״ש‪1‬‬ ‫דאורייתא טעלין ליוחסין וביוחסין עשו מעלות הרבה‬
‫רהא לא גאו להעיד על הכהונה שלו אלא לרעת‬ ‫ככדש ‪:‬‬
‫מי הוא הלוה ולכן כשהיא טכהני ומן הזה הוה‬ ‫ח ולא עוד אלא אפילו ראיבן שמוחזק לכהן נאמן‬
‫סימן מונהק לרעת מי וצא ולכן אפילו היו שני‬ ‫לומר על שמעון שבנו היא ינהן הוא והיי בעד‬
‫יוסף בן שמעין בעיר אחת וכחנו לסימן שאחד מהם‬ ‫אחד ואע״נ רקרוב פסול לכל עדות ט*ט נאמן כמינו‬
‫כהן רכזה י״א כיון שצריכים לרקדק ולהפריש נין‬ ‫דאי בעי היה אמר שאיני קרוב והיה ער אחד‬
‫זליז הוי ע ח ח גמורה אף ליוחסין זתום׳[ מים‬ ‫ורמב״ןז ולפ׳ו כשיריע שהיא אביו אינו נאמן ‪1‬זה*מ‬
‫להרמנ״ם אין עדותן מועלת רק לכהונה שנזטה״ז‬ ‫פי׳מז רחיישינן שמא היא בן חללה ואע״נ דיש לו‬
‫זב״שו רהא לסימן היי סימן מוכהק ולכן אינו רומה‬ ‫מינו שהיה מאכילו מתרומתו ט״ט להעלותו לתורה‬
‫לט׳ש בח*ם סי׳ ט״ט בשני יוסף ב״ש וכתבו על‬ ‫ולגשיאח כפים הרי לית לו טיגו ננ׳לו ולרעת הרמב״ם‬
‫האחד שליט׳א שדוא לוה הוי סימן מיכרק שהיא‬ ‫אפילו בידוע שהיא אביו נאמן מטעם המיני ובס(‬
‫היא הלוה ובכאן אינו סימן מינהק ליוחסין דנם‬ ‫ואע״ג דהמינו אינו רק לתרומה ט״מ מדנאמן‬
‫בכאן הוי סימן מיבהק אלא שאנו אומרים דגם‬ ‫לתרימה נאמן נם על כל ענייני כהונה שכזטה״ז‬
‫בכרינת זמן הזה הוי סימן מובהק ‪1‬שם‪ 1‬ולפם*ש שם‬ ‫כער אהד דמעיק‪ -‬הדין אין חשש בזה רהא מסתמא‬
‫נח״ם סעי׳ ח‘ לפי הכרעת גדולי האחרונים העיקר‬ ‫נם הוא בעצמו א־ מר בן וכל אדם נאמן על עצמו‬
‫לדינא כהרמב״ם ע״ש ‪:‬‬ ‫במ״ש בסעיף ה׳ יינן נם קרוב נאמן ועוד רעל‬
‫י א מ עיין מנשיאות כפים לכהונה שבזטה״ז וכן‬ ‫עלייתו לתירה ולנשיאח כפים נאמן נם עחה על‬
‫מקריאה נ־־רה ראשון ולבן הרואה לאחר‬ ‫עצמו במ״ש בסעי׳ ה׳ בשם רבינו הרמיא ‪1‬נ’ל \מ*ש‬
‫שנושא את בפיו או שקראוהו ראשון לתורה יכיל‬ ‫ה■‪ : ’:‬םק*ז להוש לממיר הילך לשיטתו בסי‘ נ־ מק׳ינ‬
‫להעיד עליו שהיא כהן ומאבילין איתו חריטה‬ ‫דהסוסקים ס׳ל נהרמיה ונבר בארנו שס מה שרל ב‪1‬ה‪: 1‬‬
‫דרבנן ואף לפמ׳ש כסעי ה׳ דלישא את כפיו‬
‫ולעדית לתירה ראשין נאמן על עצמי ט*ם במקום‬ ‫ט טעלין משטרות לכהונה שבזטה״ז ואפילו להאכילו‬
‫שיש תרומה דרבנן אינו נאמן נט*ש שם ובקריאת‬ ‫בהרימה דרבנן כיצד היה נתיב בשטר אני‬
‫התירה ראשין דוזקא כשיידע שקרא ראשון בחירת‬ ‫פלוני הנהן לייתי מנה מפלוני ועדים חתיסים עליו‬
‫נהיגה ראליב יש לחוש שלא היה כהן בבהכ״ג‬ ‫ה*ז מיחזק לכהן מכהני הזמן וי״א דאף אם אין‬
‫וקראיהי במקום כה; נמ״ש בא״ח סי' קל״ה‪:.‬‬ ‫ערים חתימיס עליו לא גרע ממם־ח לפ״ת דנאמן‬
‫י ב נתב הרטבים ד ל מי שנא בזמן הזה ואמר‬ ‫לכהונה אף לאני־‘ בתרומה דרבנן ‪1‬עתמ'ח‪ 1‬ואע׳ג‬
‫בהן אני וער אחד מעיד לו שאני יורע שאביו‬ ‫רניגיאומר אני כהן לא ח שנינן ליה כמםל״ח ואינו‬
‫של זח בהן אין טעלין איתו לבחינה בעדות זה שמא‬ ‫נאמן לתריטה דרבנן נ!*ם נשהתם עצמו חשכינן‬
‫חלל היא ער שיעיר שזה כהן היא אבל אם היחזק‬ ‫ליה בםםל*ת מפני שהחתימה לא הוי לענין כהוגה‬
‫אביו כהן או שבאו שנים והעידו שאביו של זה בהן‬ ‫זעב״ש כי‪,‬״ט‪: 1‬‬
‫הרי הוא בחזקת אביו ענ*ל ביאור דבריו שהמעלה‬ ‫י )אם נ ל השמיר היא לשין הערים שנ חנו אנחנו‬
‫שעיסו בכהונה לגלי יהיה נאםן על עצמו יבער‬ ‫עדים מעירים שפליני הנהן ליה מפלוני מנה‬
‫אחד נאמן זהו כשהעד העיד על עצמו אבל לא‬ ‫לרעת הרשב׳א דל מדני אפילו לתרומת דאורייתא‬
‫כשיהעיר על אביו דמעלה עשו ביוחסין לחוש‬ ‫וליוחכי; רזד‪,‬ו כשני ערים טעירים עליו שהיא כהן‬
‫נהעראת‬
‫השלחן‬ ‫הלבות פריה ורביה ם'מן נ‬ ‫ערוף‬ ‫‪80‬‬
‫בהעדאת עד אחד על האב שמא נשא חללה אבל במילתא דאורייתא אע*נ דמן התורה וראי כן הוא‬
‫אש שנים העידו על אביו או שהוחזק לן שאביו ם׳מ מדרבנן החסירו בזה ודינו כספיקא דרבנן‬
‫כהן לא עשו טעלה זו דאל׳׳ב נצטרך לכל איש ‪1‬ר‪:‬ב’א( ויש חולקין בזה רכיון רהחומרא הוא רק‬
‫טטשפחת בהנים שיביא ראיה שלא נולד טפטולי מדרבנן לא החמירו רק לאיסור א׳א או לעכורת‬
‫כהונה ודבר זה א׳א כלל ועור דהרי אף באיסור נהמ׳ק אבל לא לענין תרומה זר׳ן ס׳ב דנתוטת[‬
‫סקילה ושריפה אנו הולבין׳ בתר חוקר‪ ,‬כשאיש ואשד‪ ,‬וזה שיתבאר כסי׳ מ׳ו דלא מבטלינן קלא זהו לענין‬
‫לכהן דאין לה הפסד‬ ‫דרים ביחד כאיש ואשתו ובנים כרובים אחריה קול גירושין שלא הנשא‬
‫מחזיקים הבנים לבניהם ואם בא האב על בתו ותנשא לישראל אבל למציא ארם מחזקתו ודאי‬
‫רמבטלינן קלא ויזוס‘ שס וענ׳שז ‪:‬‬ ‫הטוחזקת חייב שריפה ואם הבן בא על אמו המוחזקת‬
‫שנתבאר דאפילוער אחד נאמן לחזקת‬ ‫י ך כזה‬ ‫חייב סקילה זר‪,‬דוכי! פ*ו‪ (.‬וכ״ש לענץ יחים שסוטכין‬
‫כהונה הקילו בזה שאפילו באו שנים וכל אחד‬ ‫על החזקד‪ ,‬ולא עשו המעלה רק בער אחר דעד‬
‫אחר בערות לאו כלום היא בכל התירה כולה לבד מעיד על חבירו שמא כהן נאמנים ולא חיישינן‬
‫לשבועה וסוטה ועגלה ערופה ויש מרבותינו שהולקים לטמלין כלומר שעשו ביניהם אתה תעיד עלי ואני‬
‫בזה וס״ל דזה שהאמיגו לער אחד היי בנאטנית בשני עליך ונ׳ל שזהו רק לתרומה דרבנן אבל לא לתרומה‬
‫עדים ואפילו העיד על אביו הרי הוא מיחזק לכד‪,‬ן דאורייתא ובע׳ב צ״ל כן רהא אנן קיי׳ל דמעלין‬
‫עד אחד נאמן‬ ‫דאירייתא ליוחסין ואין‬ ‫אם לא שיצא עליו קול שהוא חלל ‪1‬עמ'מ הל׳ י״נ( מתרומה‬
‫זוא׳ש לפ״ז לתירזן דאיכעית אימא שם נ״ד ;‬ ‫ורבינו •הב׳י פסק בסעי• ו׳ כהרטב׳ם ולא הביא ליוחסין‬
‫היה לנו לפסוק נר׳י ולפמ׳ש איש ודויקו ;‬ ‫דעה אחרת כלל ‪ 1‬עה'מ ‪: [1V0‬‬
‫י ג מי שהיחזק אביו לכהן אי; עד אחד נאמן‬
‫ט ן ובן הקילו בער אחר אפילו בשמעיר רק על‬ ‫לפיסלו דאין עד אחר נאמן להוציא אדם מחזקתו‬
‫סימני כהונה כנין שמעיר על ראובן ואימר‬ ‫ואם 'צא עליו קיל מאנשים רבים שאביו נשא נרושה‬
‫או חלוצה והולידו לזה אף שאין טעמידים בתורת זכורני כשהייתי תניק ראיתי שטבלו את ראובן‬
‫עדות אלא כקול בעלמא כיון דרבים הם חוששים ־‘האכילו בתרומה או שטבל א׳ע ואכל תרומה מעלין‬
‫להקיל ומורידין אותו ממעלות כהונה אבל לא את ראובן לכהונה כבל הכהנים שבזמה׳ז והקילו כל‬
‫מאיסורי בהינד‪ ,‬ואם נטמא למת טלקין אותו כמקדם כך שאפילו מעיר הרבר מזמן קטנותו אנו מאמינים‬
‫דלדתמיר חששו להקיל ולא להקל );׳לז ואם אח׳ב לו וכל זה מהטעם שבארנו בסעי׳ ה׳ רמדינא אין‬
‫בא עד אחר ור‪-‬עיר שאמו כשירה לכהונה מעלי; שום השש בזה ולמה יא חששו שמא עבד כהן‬
‫איתו לכדרנה עי פיו רבמקום קול עד אחד נאמן מ א מפני שאין אנן מששין לפסולי קהל כמ׳ש‬
‫כסעי׳ ו׳ ‪1‬עח'מ סק״ס והנר׳א סקנ״ט ‪:‬‬ ‫ואם אחיב גאו שני ערים והעידו בתורת עדות שמא‬
‫ט ן נתב רבינו הב״י בסעי׳ ג׳ אם יעיר אחד‬ ‫חלל מורידים איתו בכהונתו ורשאי אף לטמא למתים‬
‫מר‪,‬אנים'‪ 0‬שאחד מהם מוחזק בכהונה מעלץ‬ ‫ולישא גרושה דע*פ שנים עדים יקים רבר אמנם‬
‫אם אח״ב בא עיר עד אחר והעיד כהער הראשין אותו לקרות בתורה ואין חוששין שמא אמי ביתית‬
‫שהוא כשר חיזר האיש לאיסירי הכהונה ולמעלית עכ־ל ביאיר הדברים שבמדינת ספרד בשעת הנירוש‬
‫הכר‪,‬ונר‪ ,‬מפני שיש כאן שני עדים המעירים על נשארו שם ימדים ששמרו כפר‪,‬ר דת יהודית ובגלוי‬
‫הכשירו שזה הער האחרון נצטרף יהראשון ושנים היו מראים עצמם כאינם יהודים והעיר עליו אחד‬
‫טעיו ים על פםירי וכבל התורה כולרי קיייל ראוקי מהם שאביו של זה כהן לא חיישינן לומר אחרי‬
‫תרי לבהדי תרי ואוקי מילתא אחזקה וה'נ טוקמינן שנתערבו בין הכותים קרוב הדבר שאמו היתה‬
‫לד‪,‬אי כהן בחזקת אבותיו וממילא רכל הערים נרחין פסולה מפגי שגם שמה היו שימרים א׳ע מתיתון‬
‫כיון שמכחישין זא׳ז וגם הקול נדחה שהרי אין חילוק הכותים ואע׳ג דלרעת הרמב׳ם שכסעי׳ י׳ג נם בלא‬
‫כין מאה ערים לשני עדים ונשאר בחזקתו וי׳א דרק זה אין ער אחד נאמן מ׳ם להמלקים עליו מחני‬
‫לתרוטר‪ .‬ררבנן מעלין איתו ולא לתרומה דאורייתא כם*ש שם ואף נם להרמב־ם אפשר דלקרות בתורה‬
‫מפגי שכתרי יתרי לא אמרינן איקמה אחזקה נאמן ער אחר זח'מ וב׳ש! ועור דאפילו אם היו שנים‬
‫סעירים‬
‫יא ‪*1‬‬ ‫השלחן‬ ‫ד‪.‬לכות פריד• ורביד‪ .‬ם'םן נ‬ ‫ערוף‬
‫מספק ולשיטת דרשב״א דמן התורה לחומרא חייב‬ ‫מעידים על אגע ענ הן היא לא היה מועיל ם‪':£‬‬
‫להביא קרבן אחר ‪:‬‬ ‫חשש התערוכות שבארנו אם לא מפני שאנו יודעים‬
‫יח שני כחגים שנתערבו ולדות ‪.T‬ם או אשה שלא‬ ‫שנם שמד‪ .‬נוהרו בחיחעם ‪1‬וא*ש מה שהקשו על הנ׳י‬
‫שר‪.‬תה ג׳ חדשים ונשאת לאחר ושניהם בחנים‬ ‫אלא שנקע לשון המשי כדרגז זדו״ק( ;‬
‫וילדה ספק בן שבעי‪ .‬לאחרון ספק כן תשעה‬
‫לראשין הרי הם כהנים ידאים אע׳פ שאינם ערעים‬ ‫י ן אשה שלא שהתה אחר מיתת נ ע ל ה נ׳ חדשים‬
‫יחוסם הגרור אך מה שנ*נע לטימאת מת שהנהן‬ ‫יגשאח לאחר וילדה ל שנעה חדשים ואיני ידוע‬
‫מטמא לקרוביו ולא לאחרים אין האגיח טטטאים‬ ‫של מי הוא הילד אם ילדתו לט׳ חרשים והיא נן‬
‫להם ונם הם אינם כטמאים להם והם אינם נוהגים‬ ‫הראשון אי ילדתו לשכעה חדשים והוא גן האחרון‬
‫אנינות ואכילור‪ .‬עליהם נם הם דינם כן והם אינם‬ ‫ואחר מהם היה כהן והשני היה ישראל ד‪,‬״ז הכן‬
‫יורשים אותם דהיורשים הודאים מדחיס אותם‬ ‫ספק ב ק וכן אם נתערב ולר בהן נולד ישראל‬
‫מספיקא אבל אחד מהם בשמת האבות חילקים‬ ‫כל אחד מהם ספק כהן ונותנים עליהם חומרי בהנים‬
‫ביניהם ראצל שניהם הוי ממון המוטל בספק יחילקץ‬ ‫אין נושאים נשים‬ ‫•חומרי ישראלים דכשהנדילו‬
‫דאין באן שום חזקה נגדה ופטורים על םכר‪.‬ם ועל‬ ‫אלא הכשירות לבוענה ואין מטמאים למתים ואינם‬
‫קללתם אם לא כששניהם הבו או קללו שניהם דאז‬ ‫ואם נשאו הפסולות‬ ‫אוכלים אף כתרומה דרכנן‬
‫חייבים םם*נ יבמקרש עוכרים בשני המשמרות‬ ‫לכהונה טועיאין אותן גנ ט ואין לוקץ עליהם ולא‬
‫של זה ושל זה דמעבידד‪ .‬אין יכול לעכבן אגל‬ ‫על טומאת המת מפני שהם כהני ספק ואין לוקין‬
‫חלק בקרשים אין ניטלין רבני המשמר מדחין אותם‬ ‫על הספק ואם אבלו חרומד‪ .‬אין משלמין קרן‬
‫ואם שניר‪.‬ם באין כאחד ניטלים חלק אחר םם*נ‬ ‫וחומש כ?ר והספק א’ צ ליחן תרומת עצמו לכהן‬
‫‪1‬נ״ל‪: 1‬‬ ‫אלא מוכרן והרמים שלו דמספיקא לא מפקינן‬
‫י ט כתיב והיתד‪ .‬לו ולזרעו אחריו כריח בהינח‬ ‫ממונא ואינו ניטל חלק בקרשי המקדש ולא‬
‫עולם וסמכו חז״ל על מקרא זה דכעינן זרעו‬ ‫כחלוקת ח ת מ ה נני ת הנרנוח ואפילו בעורות‬
‫מיוחם אחריו שידע טי אבי ת וביון שזהו רק‬ ‫הקרשים אינו נוטל חלק מפני שאנשי המשטר‬
‫אסמכתא* בעלמא לפיכך לא גזרו בנישואין כשנולד‬ ‫אח אמנם בהקרגן‬ ‫יאמרו לו הבא ראיה שבהן‬
‫ספק אם הוא בהן בן כד; זה או בן כר‪.‬ן אחר‬ ‫שהביא הוא נוטל העור לעצמו רטספיקא לא מפקינן‬
‫כהרין שנתבאר בשני כהנים שנתערבו ולדותיהן אי‬ ‫מיניה וכן ככור שנולד לו א״צ ריחן חמש סלעים‬
‫כשלא שהתד‪ .‬ג׳ חדשים כם*ש אבל בזנות נז ח‬ ‫לכהן וכן סטור מליתן בכור בהמתו ופטר חמור‬
‫לפיכך עשרר‪ ,‬בדגים שפירש אחד םד‪.‬ם ובעל ונולד‬ ‫פוריהי כשר‪ .‬והשה לעצמו וכמר בהמתו תרעד‪ .‬עד‬
‫כן אע*פ שתא נד‪.‬ן ודאי ט״ם משתיקין אותו מדין‬ ‫שיפול בו מים ויאכל במומו ופטור ממתנות זרוע‬
‫כהונד‪ .‬ואינו עיכר עבורה ואינו אוכל בתרומה ורוקא‬ ‫ולחיים ור‪.‬קיבד‪ .‬ואפילו בהן וישראל שנתערבו אין‬
‫לתמרא אבל לא לקולא ולכן אם נטמא לטח או‬ ‫ביכולתם לילך לנורן ליטול תחמר‪ .‬בעד אחד מהם‬
‫נשא גרושר‪ .‬לוקה ארבעים ואפילו הענין מורכב‬ ‫שוצא ודאי כהן דביון דאץ רשאץ לאכול אין נותנין‬
‫מזנות ונשואק בנין שזינתה עם כר‪.‬ן אחד ובחוף גי‬ ‫לר‪.‬ם נ״כ שלא יבואו לאכול ותום• יבמות ‪5‬״ע‪(:‬‬
‫חרשים נשאת לבד‪.‬ן אחר כיץ שיש צר מות‬ ‫וכשאכלו חרימר‪ ,‬אף שא׳צ ליחן לכהן קרן וחומש‬
‫משחיקין אותו מדין בהונה ואע״ג דרוב בעילות‬ ‫ם־ם להפריש ה^ין והחומש צתכים כדי שתהא‬
‫אחר הבעל זהו כזינחה תחת בעלה אבל כזינתד‪,‬‬ ‫להם בפרה ושסן והתשלומץ נעשין חרומד‪ .‬ומיכרין‬
‫קורם י״ל שבבר היתה מעיברת ‪1‬ב'ש‪ 1‬ועוד דסעלה‬ ‫לכד‪.‬ן ולכשיגא אליהו יברר מי וצא הכר‪.‬ן ומי הוא‬
‫עשו בי תסי כהונר‪ .‬ניזמ״ח( וכן הרין בשזינחה אחר‬ ‫הישראל וע״ש מ*א( ויראד‪ .‬לי ראם זה הספק עכר‬
‫מיתת ב עי ה בתיך נ׳ חרשים ‪1‬שס‪ 1‬ויש מנמגמיס‬ ‫עבורה בכר‪.‬םיק לשיטת הרטבים דספיקא דאורייתא‬
‫בזד‪ .‬מטעם שנתבאר דחולץ בהבעל זענ״שו ‪:‬‬ ‫סן החודר‪ ,‬לקולא א״צ כעל הקרנן לר‪.‬ביא קרבן‬
‫ך ורוקא בזנות שיש ספק מי הוא האב אבל בהן‬ ‫אחר ואם היה ה ^יבן חטאת או אשם אסור לו‬
‫* שזינה עם פנויר‪ .‬ונולד בן ווצא סודר‪ .‬ש מו ה\מ‬ ‫‪9‬ר‪.‬ביא קךנ] אחד שאין מביאין חטאה ואשם נדבר‪.‬‬
‫הרי‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פריה ורביה סימן נ ד‬ ‫ערוך‬
‫אינם כריכים אחריה צריך להביא ראיה על הננים‬ ‫ההי הבן בהן לכל דבר ולא חיישינן שטא הפקירה‬
‫ששלו הם מאשה זו ואם בא בשתי נשים והכנים‬ ‫איע ניב לאחרים כיון שהוא טורה שסם‪ ':‬הוא‬
‫ברובים אחר אחת אע'פ שהיא ננדקה ט' ם צ'יך‬ ‫הולד ובסי׳ ד׳ יחבאר עוד בזה בסיד ואע״ג דוראי‬
‫להניא ראיה שבניה הם רחיישינן שמא הם של‬ ‫שיטשה ביטי נדחה טיט בן הנדה אינו אלא פגום‬
‫אחרת יטפני שנתנרלו ביחד נכרכו אחרי זו ד ג וחסת‬ ‫ולא פסול ויתבאר שם ולאו רוקא כשטורה שמטנו‬
‫בא הוא ובניו יאמר אשר‪ .‬נשאתי ואלו בניה טביא‬ ‫הוא הולד אלא אפילו רק מודה שנא עליה והיא‬
‫ערים שמיוחסת היתה ואלו בגיר‪ .‬וכדין הזה דנין‬ ‫אוטרת שלא בא עליה אחר אבל אם הוא אינו‬
‫בישראל מיוחם לענין ישיבה נסנהדרין ובלוי מיוחס‬ ‫לפנינו אף שהולד כשר כט״ש שם טיט משתיקי(‬
‫לענין רוכן כנ ה ט׳ ק !רחב׳ם! ונחזקות כאלו שכריכין‬ ‫אותו טרין כהונה זחמיח[ ;‬
‫אחריה רנין ליוחסין שהרי סוקלין ושורפין על החזקית‬ ‫ב א ככר נתבאר דליחופי כהונה נטורה לעכור‬
‫!מור( וכט״ש נסעי׳ י׳ב !‬ ‫כבהט״ק ולאכול תרומה דאורייתא צריך שני‬
‫כ ב כהן שנשא גרושה ואומר שאיני כהן אינו‬ ‫עדים שיעיח שהוא בן כהן מיוחם שננרק יח־סו‬
‫נאמן וכיפין אותו בבל סיגי כפיות לנרשח‬ ‫וכן כשנושא אשד‪ .‬צריך לבדוק ר׳ אמהות כט׳ש‬
‫ןג*ש! ולא טינעיא כשאביו טיחזק ככהן דאינו נאמן‬ ‫כסי׳ נ' דטעלות נתלות עשו כיחוסי כה־גה אמנם‬
‫ליטר שנולד מחללה אלא אפילו אביו אינו ידוע לנו‬ ‫נם חזקד‪ .‬נמורה מהני כיצר היא ד‪,‬חןקה כהן מ־וחם‬
‫אלא שהחזיק עצמו בכהן איני נאמן לחזור מ כלא‬ ‫שיצא למרה׳י עם אשתו הבדוקה למרינה אחרת‬
‫ראיה דהרי מלקין אותי ע׳ם חזקתו שהחזיק עצמו‬ ‫ואחיב בא הוא ואשתו לכאן ובנים קטנים כרוכים‬
‫דשויא עליה חד׳א ואף שיש טי שאיטר דלענין‬ ‫אחריה א*צ להביא עדים לא על האשה שבניה הם‬
‫מלקות נעינן שודחזק שלשים יום )וזל׳ת ס״ו מא׳ב[‬ ‫כיון שכרוכין אחריה ונם לא על הכנים כשאומר‬
‫ט*ט לענין אי סיר מודה דאיסר עצמו כדיבורו מיד‬ ‫שהם שלו טאשה זו ולא חיישינן ש־טא לקחה שטה‬
‫ועיר רנראה דגם לטלקית לא בעינן ל׳ יום וכן‬ ‫איש אחר וילדם ]תוס׳ קידושין ע־מ‪ !.‬ואם מתר‪ ,‬ונא‬
‫שנתבאר נסעי׳ ר וחזקה כזו מיקרי‬ ‫משמע מטה‬ ‫לנרו או שהכנים נרולים ואין כרוכים אחריה מביא‬
‫טיר ׳כשהחזיק עצמו זעס׳ת סק־ד! ויש טועים‬ ‫עדים שאלו בניו מאשר‪ ,‬וו הטוברקת או מגיא ראיה‬
‫ואוטקים דכהני זמן הזה לאו כהנים נטורים הם‬ ‫שהבנים שלו מן האשה שמתה שם וא'צ להניא‬
‫להם יחוסי כהונה ער אהרן הכהן‬ ‫מפני שאין‬ ‫ראיה שהם מן האשה שהלכה עטו לטדה׳י דלא‬
‫וח׳ו לומר כן דטדינא א*צ כלל לזר‪ .‬כמו שבארנו‬ ‫חיישינן שמא לקח שם אחרת זתיס׳ שם ונ'מ‬
‫בסי׳ זה ובסי׳ נ׳ ורק למעלה בעלמא עשו הבדיקה‬ ‫מהרמב״ס{ ואם יצא נעצמו ונא עם אשר‪ .‬וכנים‬
‫וכיון רטשפחתם מיהזקת לנהנים הם כהנים גטורים‬ ‫ברוכים אחריה טכיא ראיה שהאשה טיוחםת ומוברקת‬
‫לעד לעולם ‪,‬‬ ‫טד׳ אמהות ועל הבנים א׳*צ להניא ראיה ואם‬
‫ד ]לינים טי הם הפסולים לבא בקד‪-‬ל ישראל ובו ס*ב סעי[ ‪:‬‬

‫המצית זיז‪5‬וה שנ*ה‪ 1‬דאונם ומפתה זהו באקראי‬ ‫א נתב הרמנ״ם ז׳ל נ פ’ א טאישות הלנה ת קידם‬
‫שפיתה אותה נדברים ואינה בכלל קדשה ואינו‬ ‫טחן תורה היה אדם פונע אשה בשוק אם רצה‬
‫לוקה על זר‪ .‬רקרשה הוא שהנינד‪ .‬עצטה טרצונד‪.‬‬ ‫הוא וד‪.‬יא נותן לה שכרה ונועל אותה על אם הדרך‬
‫אי מרצון אניד‪ .‬לכל הנא לביעלה ובזר‪ .‬אין קנם‬ ‫והולך וזו היא הנקראת קדשה משנתנה התורה‬
‫אלא מלקית ו ע׳ז נאמר לא תחלל את נתך להזנותה‬ ‫נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדש־ה מכנית‬
‫ויתבאר נם’ ר נטי' קע״ז וכן מבואר כספרי ורוב‬ ‫ישראל לפיכך כל הנועל אשת לשם זנית כלא‬
‫הפוסקים טורים לו נזה וכן צ־ל מאי דבתיב ולא‬ ‫קידושין לוקד‪ ,‬מן התורה לפי שבעל קדשה עכ’ ל‬
‫יהיה קרש טכני ישראל הייני שהזכר לא יכין א׳ע‬ ‫ואין זה ענין לאינם ומפתה שחייכה התירה לשי־ים‬
‫לכל אשר תבקשו לבועלה אמנם אונקלום טפרש‬ ‫קנם וכטקום שיש חיוב מלקית אין שם חיוב ממון‬
‫האי קרא על ענ ד ואטח ובן רעת הסמ׳ג והרטנ׳ן‬ ‫רכנר ביאר זה דרטנ׳ם בפ׳ב טנערד‪■ ,‬נספר‬
‫והרשב״א‬
‫ייב‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות מריה ורביד‪ .‬סימ ר‬ ‫עריך‬
‫אימרי לאוץ ואלו הן אלמנה לבה״נ ונרושר‪ .‬או‬ ‫והרזווב״א »״ל וד‪.‬רםב״ם רל סונר דעבד ואסר‪.‬‬
‫זינה או חללה אף לכהן הדיוט ויתבאר בסי׳ ר‬ ‫יויםודן מדברי סיפרים כמ״ש ר ‪ 6‬י״ג מאיסורי ביאר‪.‬‬
‫וחלוצה אסורה לכהן מדים ואלו הם תי בי עשה‬ ‫נעיש פגרו ס׳־ש הנ״מ בשם הר־א נן הרמנ׳ס ו^ע•ג‬
‫מצרי ואדומי דור ראשץ ודור שני אחד וברים‬ ‫ודרהז ‪:‬‬
‫ואחר נקיבות וכעולד‪ .‬לנה*נ דבמצרי וארימי כתיב‬ ‫ב עוד בחב שם פט*ו רכל החייגי לאוין נ ץ‬
‫דיר שלישי יבא להם בקהל ד מבדל דרור ראשון‬ ‫טפסולי קהל בין מפסולי כר‪.‬ונד‪ ,‬אין חייבים‬
‫ושני לא ולאו הבא מכלל עשה עשה וכן בעולה‬ ‫מלנןת אא*כ קידש ובעל אבל קידש ולא בעל או‬
‫לכה׳ג הוי לאו הבא מכלל עשה כרכתיב והוא אשה‬ ‫בעל ולא קידש אינו לוקר‪ .‬לכר מכה׳ג באלמנה‬
‫בנחיליה יקח כחולה ולא כעולה וכן הכונס אח‬ ‫ע״ש ולשוו ההורה מוכיח כן דבבל חייבי לאוין‬
‫יבמתו אם בא הוא או אחר סן האחים על הצרה‬ ‫נוזיב לא יבא בקהל ד׳ וביאד‪ .‬בקהל אינו אלא ע״י‬
‫עוברים בעשה כמ״ש הרםנ*ם פ׳א מי מ ם וכן אשה‬ ‫קחשין ונ' מ נשם הר׳אז וראיה לזה דבעריוה כהיב‬
‫שבעלה קינא לה ונסתרה ואורב בא עליה בעלה‬ ‫לא תקרבו לנלות ע ח ה משום דבעריוח לא תפסי‬
‫עובר בעשה ואם יראי זינתה עובר כלאו וכן אסורה‬ ‫קח שץ ואם מונ ח התורה נם בחייבי לאוין בלא‬
‫לבועל כמ״ש הרמב״ם בפ״ב ־מסוטה נוהרמב׳ם בפ״א‬ ‫קדושין היה לו לכתוב ג״ב לשון נילוי ערוה‬
‫מאישות לא מנה כמה ממה שנתבאר וע״ש בלח״מ ובמל׳מו ;‬ ‫דמשמע ביאה בעלמא וכדם רוב הפוסקים חולקים‬
‫עליו דהא לא כתיב לשין קיחה כנקדושץ ולא יבא‬
‫ף איו ת ממזר האסור בתורה זה הנולד מערוה‬ ‫הוא לשון ביאה וכן טובח מסוניות הש״ם ונם‬
‫דחייבי כריתות ומיתות ב״ד חוץ ס תולר מנדה‬ ‫הרמב״ם נעזומו בפ״א מנערה מוכח שמוכר כן‬
‫אף שהיא מחייבי כריתית ם*ם הולד פגוש ואינו‬ ‫ןלחירון הכ״מ בשם הריא יאווה נמ״ש בסמי׳ אי( ;‬
‫ממזר אפילו מדרבנן ופגימתו אינו אלא שטשפחחו‬
‫פנומה ומקולקלת ועזי פגים אבל אץ בו פסול אף‬ ‫ג איסירי ביאה חמשה מינים ר& עריות דחייבי‬
‫לכהונה ואחרונים[ ואם היא כת רשאי להנשא לכהן‬ ‫בריחות וחייבי מיתות ב״ד וחייבי לאוין וחייבי‬
‫אבל שארי עריות בץ שבא עליה בשוגג ובין‬ ‫עשה והאסוריח מדברי סופרים ואיסורי עריות יתבאר‬
‫כםויד ובין באונם ובין ברצין הולד םםור ואחד‬ ‫בסי׳ ט*ו וחייבי לאוין הם ממורח לבן ישראל ובת‬
‫;ברים ואחד נקיבות אסורים לעולם שנאמר גם דור‬ ‫ישראל לסמור ובת ישראל לעמיני ומואבי ובת‬
‫עשירי לא יבא להם כלומר לעילם ולאו רוקא דור‬ ‫ישראל לפעוע דכה וכרות שפכה ונדושה כשנשאת‬
‫עשירי וראיה לרבר זה שהרי נם בעמוגי ומואבי‬ ‫לאחר אסורה לההז ‪ T‬לבעלה הראשון וינמר‪ .‬לזר‬
‫כתיב דור עשירי ומסיים כקרא ער עולם נרש״י‬ ‫כשעדיין לא חלצה ולא רחייבמה ונתינים לדעת‬
‫יבמיח ע״ה ‪ k‬ועיי במי' קד ט בדין הנולד פיבמח‬ ‫חרמנ״ם איסורם סד״ם וי״א דאימרן מן התורה‬
‫לשוק ‪:‬‬ ‫ולפנינו תבאר מה הם נתינים וישראל הנ א על‬
‫ה נתינים מר‪ .‬המד‪ ,‬בחב הרמב״ם ז״ל בספי״ב‬ ‫הכותית דרך אישית או כוחי הבא על נ ח ישראל‬
‫מאיסורי ביאה מי שנתגייר משבעה עממץ‬ ‫ד קז אישות לרעת הרמב״ם בפי״ג מאיסידי ביאר‪.‬‬
‫אינם אםירין מן התורה לבא כקהל והדבר י ח ע‬ ‫היי דאורייתא ובזה נאמר לא תתחתן בם ולרעת‬
‫שלא גחגייח םר& אלא הגבעונים ויהושע נזד‬ ‫הסיר אין זה רק נ שבעה אוסוח כשנחניירו וישראל‬
‫עלירם שיד‪.‬יו אסורים לבא בקהל אחד וברים ואחד‬ ‫שנא על הכותית הלבה למשה מסיני שקנאץ פונעין‬
‫נקיבות ולא אסר אותם אלא בז ק שיש מקדש יכו'‬ ‫‪ u‬כמו שיתבאר נ סי׳ מ״ז ועור איסורים יש בזה‬
‫והם הנקראים נתינים לפי שנתנם לעבירת המקדש‬ ‫סס״ש ‪ 00‬ו ענ ד שבא על בת ישראל או ישראל‬
‫בא דוד וגזר עליהם שלא יכנסו בקהל לעולם ואפילו‬ ‫שבא על השפחה לדעת אונקלם וכמר‪ .‬גזרבותינו‬
‫בזמן שאין טקרש וכי׳ ולמה נזר עליד& הוא וביה‬ ‫חייבים מלקות וע*ז נאסר לא יהיה קרש ולא תר‪.‬יה‬
‫דינו לפי שראה עזות ואכזריות שר‪.‬יתה בהם כעת‬ ‫קךשה ולדעת הרמב״ם שם איסרן מר״ם וישראל‬
‫שבקשו שנע ת בגי שאול בחיר ד׳ לתלותם ור‪.‬רנום‬ ‫הנ א על ישראלית פנויר‪ .‬כזנות להרמנ״ם הוי‬
‫ולא רחמו עלירם ע‪3‬יל ום״ל לר‪.‬רםב״ם דל רנתינים‬ ‫ואורייתא מ ר ש נ ס עי׳ א״ ובכהנים יש עור ארבעה‬
‫אץ‬
‫השלחן‬ ‫הלנות פריה ורביד‪n p'D .‬‬ ‫עתך‬ ‫‪S4‬‬
‫נהתרות כמו שנאמר לאברדם אבינו על יורדי‬ ‫אין עיקר איסורם מן התורה וכן דעת רש׳י ז׳ל‬
‫מצרים ידור רביעי ישונו הנה ויעקב היה סהיורר־ם‬ ‫והמאור וגם ם־ל לרימב׳ם דשבעה אומוה לאהר‬
‫ונמנה הר־רור‪ .‬כזרעו יהירה פרץ חצרון וכלב נ ע‬ ‫גירותן סותרץ ליכנס בקהל ‪1‬דפסק נאוקימהא קהי־תא‬
‫היה ־מבא‪.‬י הארץ רשם דור הוא על היוצאים מהם‬ ‫דרבא )שס ע״ו ‪ ( .‬משוס דפו;יא )דשם ע׳ה ;(נליגי אליגנא‬
‫כמו שנר״וב ניודשע )כ׳ב( והיה ני יאמרו אלי‪':‬‬ ‫בר‪.‬רא דרבא( ;‬
‫ו אכל הרנה םרבותינו חולקים עליו ום'ל דהשבעה‬
‫ואל דורותינו מחר וגי׳ וכן כתיב בסיף איו ג וירא אד‪,‬‬
‫בניי׳ ואח בני בניו ארבעה תרות ט׳ם מדבתיב להם‬ ‫אומות אםורים טן החורה גם בגירוהן ועליהם‬
‫גם הם כעצמם נבלל הריר וכן לשין הש׳ס ניטין פ׳ה‬ ‫נאמר לא ההחתז נם ולא גאסרו מן התורה רק‬
‫אותם שהיו נעת שננגסו י^ראל לא׳י אבל דורותיהם‬
‫‪ 1‬ג מ ' [ ומצרית מעיכדת ש‪:‬ר‪;.‬יירה בנה שני ומצרי שני‬
‫שנשא מצרית ראשונה או מצרי ראשין שנשא‬ ‫מותרים סן התורה כגירותן שלא אסרן הכר״וב לעולם‬
‫מצרית שנייה הולד שני רהילכין אחר הפחות‬ ‫ולא סגה בהם דורות ויהושע ודוד גזרו עליהם‬
‫שבשניהם מרנתיב בנים אשר י\לת להם תלאן‬ ‫לעולם ולפ׳ז איסיר גתתים מן ההורה הם מאותן‬
‫הכתוב בלירה ואין לירה בלא אב ואם לפיכך בעינן‬ ‫האומות שנתגיירו נ ע ת ננים‪.‬תם לארץ ולרורות‬
‫שמשני הצררים יהיה דור שלישי וזהו רעת הרמנ׳ם‬ ‫איפירם מר׳ם מיהושע ודור ובית ריטם וזהו דעת‬
‫ז׳ל אבל יש מרבותינו רסיל דהולנין אחר האם‬ ‫הרמנ׳ן והרשנ׳א ז׳ל )ההי׳ח( ויש מרבותינו דם־ל‬
‫רבלידה תלה רחמנא והאם הוא המולדת ולכן מצרי‬ ‫רסן התורה אסורים לעילם ותר גזר עליהם שיענוד‬
‫ראש־ין שנשא מצרית שנייה מיתר הולר לבא בקהל‬ ‫ומר‪ .‬שנזר עליהם יותר מעל כל הפסולים ספני‬
‫ןרש׳י שס ע׳ח והרהבין זהטירו וזר‪ .‬שיתבאר דר‪.‬ולב'ן‬ ‫שהם אומה שלימה ‪1‬תוס׳ ר’ס א׳ג ור']‪ 1‬ועכ׳פ לנל‬
‫אחר הפגום שבשניה‪ ],‬זהו בשני איכות ולא באומה‬ ‫הפוסקים אסורים ואיסורן איסור עולם בין זכרים נין‬
‫אחת ‪1‬נ'ש‪ 1‬ובירושלמי משמע כר‪,‬רמב ’ם )הגר׳אן !‬ ‫נקיבות ולכן בכל הש־ם תנינן מטזירים ונתינים מפני‬
‫ששוים באיסורן ‪:‬‬
‫גר עמיני שנשא מצרית וילרה זבר הולד עמוני‬ ‫ן עמונים ומואנים אסורים ואיסורן איסור עולם‬
‫ואסיר בקד‪,‬ל לעילם ואם ילדה נקיבה היא מצרית‬ ‫והלכה למשה מסיני דלא נאסרו רק הזכרים אבל‬
‫נקיניתיהם מותרים בגירוהן וכך נאה הקבלה עמוני ואסירה עד נ׳ תרות ונר מצרי שיגשא ־עמונית גייריר‪.‬‬
‫ולא עמונית מואבי ולא מיאכית דהר״ורה אסרן על הולד נין זכר נין נקיבה מצרי ואסור ער תר‬
‫דבר אשר לא קרמו אתכם כלחם וכפים ודרכו של שליש־י ויטה לא נאמר רכשהילר זבה הוא עמוני‬
‫איש לקדם ולא דרכו של אשר‪ .‬וגם כתיב על אשיר כאמו ואסור לעולם דםט’ נ אם נלך בהר אמו הרי‬
‫שכרו את בלעם לקלל את ישראל והזכרים עשו זאת הוא כשר לגמרי רהיא אינה פגומה בלל ובישראיייר‪.‬‬
‫ולא הנקיבות אמנם עיקר רין זה הלל׳ם ולכן לא היא אבל כשהיא עמונית מ חית וילרה בן ר‪,‬וא עמוני‬
‫דרשינן ממזר ולא ממזרת מצרי ולא מצרית רעל ואסור לעולם ילדה בת היא מיתרת דולר כותית‬
‫הטעמים יש לפקפק דהיה להם לקדם כלחם ומים כמוה כמו שיתבאר וי״א דד‪,‬נר‪ .‬מצרית ואינר‪ .‬תמה‬
‫לישראל אנשים לקראת אנשים ונשיב לקראת נשים לכל מ חי ת יהולכין אחר הפגים ‪1‬ב־וז וש״זן והעיקר‬
‫ובנית מואב הכשילו לבני ישראל בזנית אך כך כריעה ראשונה ‪1‬יז ’מ והגריאו ושאר כל האיטור‪ .‬לאחר‬
‫כאד‪ .‬הקבלה לטשה רניני מסיני ‪1‬ע*ש ביבמות מ׳ו ‪ :‬שנתגיירו ןביתיס קדמוניה( דינם כישראל סיר וכלל‬
‫גדול אמרו חדל דבאומור‪ .‬הלך אחר הזכר כלומר‬ ‫וברמב׳ס פי׳ב חא*ב[ ;‬
‫ח מצרי ואחמי אחד זכרים יאחד נקיבות תר זרע שנולר בשני אומית בניורזן הולך הזרע אחר‬
‫ראשון ותר שגי אסירין לבא בישראל ודיר שלישי הזנר ולכן מצרי ואדומי מתים שנשאו עמונית בותיח‬
‫מותר שנאמר בנים אשר יילדו להם דור שלישי י א וילרה כן או נ ת הולד מצרי וארוסי ילבשיהגייר‬
‫להם בקר‪.‬ל ר׳ וכיון רנתיב בנים אשר יולדו להם יהיה מיהר בתר שלישי ועסיני כותי שנשא מצרית‬
‫סוגין הדורות מהם עצמם שהוא שנתגייר הוי ראשון ואדומית כותית הולר עמוני דבשהוא זכר יאמר‬
‫וזרעו שגי וזרע זרעו שלישי ומוהרים נקהל ולכן לעולם ונקיבה טיחרת מיד כשתכנס לדר‪ .‬ישראי•‬
‫אע״ג דבמקים דורות לא נחשב האיש עצמו וכשנתגיירו וילדו הולכין אחו־ הב‪-‬גימ שבשניהם כמו‬
‫שנתבאר‬
‫יג ‪*6‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות פריד! ולבייה ס^מן ל‬ ‫ערוך‬
‫מספק ערוב שבא אביו על אשת שנתקדשה ספק‬ ‫שנתבאר ואין';'ומר למה בן הלא יש קדושין ואין‬
‫קדושץ או שנתגרשה ספק גירושץ והיא ספק אשת‬ ‫עבירה אמנם ניירת התירה היא רכתיב להם הלך‬
‫איש ובן יבמה שלא שרתה אחר בעלה ג׳ חדשים‬ ‫אחר פסולן ‪1‬גו‪ 1‬׳‪. 1‬‬
‫ונתייבמה וילדה לשבעה חרשים ואינו ידוע אם הולד‬ ‫י כהן ולוי שנשא ישראלית הולד כהן או לוי‬
‫הוא בן תשעה לראשק אי בן שבעה לאחרון וזה‬ ‫וישראל שנשא בהנת ולויה הולר ישראל דהולר‬
‫הולד בשר םם״נ אמנם אם אח־כ חזר היבם ובא עליה‬ ‫הילך אחר האב דבתיב למשפחותם לבית אבוחם‬
‫וילדה הוי הולד ספק מ מזי רשמא הולד הראשון היה‬ ‫וישראל כשר שנשא מסירת ישראלית או ממיר‬
‫בן תשעה לראשון ונשא דרבם אשת אח שיש לו‬ ‫ישראל שנשא ישראלית כשירה קדושין חיפסין בהם‬
‫בנים >היא בכרת שהולד ממנה ממזר וספק ממזר‬ ‫דבחייבי לאוין חופם קדושין והולד מסיר דמלן־ם‬
‫אסיר בישראלית ואסור בממזרת וישא גיורת או שפחה‬ ‫שיש קדישין ויש עבירה הולר הולך אחר הפגים‬
‫שנשתחררה העבד םשוחרר דינו כגר לכל דבר וכן‬ ‫אפילו אם רק אסו פגומה דכחיב בממיר נם דור‬
‫יש עור ממזר מדרבנן בגון האשת ששמעה שמת‬ ‫עשירי לא יבא לו בקהל ד והאי לו מיותר הוא‬
‫בעלה ונשאת לאחר והבעל היה קיים וכא בעלה‬ ‫ודרשינן שהולך אחר פסילו אף אחרי אמו נתויימי‬
‫הראשין עליה אע״ג שמותרת לו מדינא דקדושי שני‬ ‫ומיה ילפינן לשארי חייבי לאוין ומנלן דתפםי קדושין‬
‫אינם קדושין בלל שהרי היתה א׳יא ם״מ נזרו רבנן‬ ‫בחייבי לאוין דכחיב כי תהיין לאיש שתי נשים‬
‫שתצא גם מהראשון והולד גם ממנו ממזר ום*ט‬ ‫האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש שנואה לפגי‬
‫משניות לעריית אין הולד ממזר גם מדרבנן ]יבמות‬ ‫המקים ומה לנו אם הבעל אינו אוהבה אלא מאי‬
‫פ*ה‪ [:‬ועמ״ש בסי׳ ר סעי׳ כ׳ א‪:‬‬ ‫שנואה ששנואה בנשואיה שעברו עבירה וקאמר‬
‫י ב ורע דזה שנתבאר ת ר שנשא בת ישראל הולר‬ ‫קרא בי תהיינה לשין הויה וב״ש דבחייבי עשה‬
‫אסור בממזרת זוע דעת רדסב״ם והטור וי״א‬ ‫תפסי קדושין אבל בחייבי כריתות ומיתות ב״ר לא‬
‫רכיון שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר אביו‬ ‫תפםי קדושין והבא על אחת מהחייבים האלה ועלר‬
‫ומותר בממזרת ואע״ג דאין זה כלל קבוע דהרי גר‬ ‫מם»ר אבל מחייבי לאוץ וחייבי עשה אין הולד םם»ר‬
‫שנשא ממזרת דיש קדושץ ואין עבירה ומ״ם הולד‬ ‫אא־כ היה האב ממזר או האם ממזרת וגר בימים‬
‫ממזר שאני התם שהתורה רבתה שהולך אחר‬ ‫קדמונים מיתר בסמזרח דבממזר כתיב לא יבא לו‬
‫פסולו כמיש בסעי׳ י׳ אבל בזה מגא לן ויש מי‬ ‫בקהל ר׳ וקהל גרים לא איקרי קהל ומ״מ אע*ג‬
‫שאומר הטעם דלא גרע מכותי שנא על בת ישראל‬ ‫רנשאת בהיתר מ״ם הולד ממור רהילך אחר הפגים‬
‫דהולר בשר כמו שיתבאר ואסור בממזרת ]הה״מו‬ ‫וביש ממזר שנשא גיורת דהילר ממיר וכן הרין‬
‫ואין זה טעם מספיק דהרי ט חי הבא על א*א הולד‬ ‫בנתין ונתינה ושארי הפסילים‪:‬‬
‫כשר נ מו שיתבאר והוא הבא על א״א הולד ממזר‬ ‫גר בימים קדמונים שנשא בת ישראל או ישראל‬
‫ועור דהרמב״ם בעצמו פסק בגר שנשא גיורת‬ ‫שנשא גיורת הולד כשר בישראל גמור ואשיר‬
‫והילידו כן ה*ז מותר בממזרת וכן בן בן כנו ער‬ ‫בממזרת וממזר נושא ממזרת וכן ממזר נושא נתינה‬
‫שישתקע שם גירותו ממנו ואח״ב יאסר בממזרת‬ ‫או נתין נושא ממזרת והולריח ממזרים דממזר‬
‫וא*כ איזה הפרש יש בין נשא גיורת לנשא ישראלית‬ ‫ונתין חד דיגא אית להו בריא נששניד ‪ a‬וודאין אבל‬
‫ולי נראה רטעמן הוא דהא חזינן דכענייני כניסה‬ ‫אם האחד וראי והשני ספק ממזר אסורין לישא זל״ז‬
‫לקהל החמירה התורה לילך נם אחר האם כמו‬ ‫וכן אסורין המפיקית בישראלים בשירים ואפילו‬
‫ישראל שנשא ממזרת דהולר ממזר ואסור ליכנם‬ ‫שניהם מסופקים אסורים לישא זאיז שמא אחר מהם‬
‫לקהל וביש להחמיר עליו שלא ישא טמזרח כשאמי‬ ‫כשר והשני פסול ואע״ג דמן התורה הספיקית מוחרין‬
‫ישראלית רהולכין גם אחרי האם ובזה לא שייך לומר‬ ‫בכל דבתיב לא יבא ממזר בקהל ד׳ וררשינן ממזר‬
‫הלך או ד פסילן דהרי אינו פסול וכישראל גמור‬ ‫ודאי הוא דלא יכא אבל ממזר ספק יבא בקהל ובן‬
‫הוא אלא דלא איקיי קהל ולכן כשאמו ישראלית‬ ‫בקהל וראי הוא דלא יבא ממזר אבל בקהל ספק‬
‫מקרי קהל ואטר בטגזזרת נוע׳ בשתה״מ ונאית זכיש״ש‬ ‫יכא מים מדרבנן אסרום רמעלה עשי ביוחסין והולדות‬
‫קדושין עיי סי׳ ח ;‬ ‫ממזרין מדרבנן וביצר הוא ספק ממזר בגון שנולד‬
‫שגו‬
‫השלחן‬ ‫הלטת עריה ורביה סיטן ד‬ ‫ערוך‬ ‫‪26‬‬
‫הוי ישראל נטור וכן אם בא על השפחה הולד ענ ד‬ ‫י ג שנו חנםים במשנה !'‪',‬לישי] ס’ו( כל טי י^אין‬
‫נשתחרר הרי הוא כן חורין ולפיכך התירו לו לממזר‬ ‫לה עליו קד‪-‬שין אב^ יש לה על אחרים קדושין‬
‫ליקח לכתחלח שפחה שקבלה עליה מצות ומבלה‬ ‫הילד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות‬
‫לשס עברות כדי להתיר בניו שישתחרח ויהיו‬ ‫שנתירה ובל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים‬
‫מותרים בישראליוז אנל ממזרת אסורה לעבד דהא‬ ‫קדושין הולד במותה ואיזה זה ולר שפחה ובותית‬
‫אפתי הכנים יהיו ממזרים נכ׳ש! וי״א שמותרת )תוס׳‬ ‫דישדאל הבא על שפחה או בותית הילד במותה‬
‫גיסין ‪ f>‘ n. 1‬ולפיכך ביתי שנא על אמו או אחותו והוליר‬ ‫ואינו ישדאל אלא טתי אי ענד וביתי או עכר הבא‬
‫ממנה נן ונתנייר אותו הנן מיתר לנא בקהל דבעוד‬ ‫על נ ת ישראל נין שהיא פנויה ונין שהיא אשת‬
‫שועא כיתי לא שייך עליו שם ממזר כמ״ש ואם לא‬ ‫איש ה־לר כשר אלא שפנים לבהינה והיינו שאם‬
‫נתנייר ונא על בת ישראל הולר כשר דלא גרע‬ ‫הולד נקינה פסילה לכהונה דק׳ו מאלמנה לכה׳ג‬
‫משארי כותים זחה״ח! ונר עמיני שנשא ממזרת‬ ‫שבתה פסולה לכהונה וב־ש נ נ ה’ נ ויש מרבותינו‬
‫ד‪,‬ולבין אחר פנם שניהם והולד הוא ממזר עמוני‬ ‫שמסתפקים נזה דאיסורי כהונה שאני והרמב׳ם‬
‫‪1‬ששו וכבר כחננו דנר ומשוחרר מותרים כמםזרת‬ ‫מכשירה לכהינה וי^כן ^דינא אם נשאת לכהן אין‬
‫אנל מ״ם אמור להרנות טםזרים בישראל שהרי‬ ‫טוציאין איתה ממני ‪1‬נ*ש[ והולר הוא ספק חלל‬
‫בניו יהיו ממזרים ושפחה אסורה לגר דהרי הוא‬ ‫והמ״חן ואל תתמה למה ישי־אל הבא על א׳א הולד‬
‫מוזהר על כל המצות ]נ׳שו וזה שהתרנו לממזר‬ ‫ממזר וטתי וענד אין הולד ממזר שבך גזרה התירה‬
‫לישאנה זהו מפני תקנת הולדות אבל הנר ישא נ ח‬ ‫דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא‬
‫חורין ונר עמוני אפשר שמותר לו ליקה שפחוז‬ ‫יבא ממזר ונא בקנייה מה אשת אב דלרידיה לא‬
‫נעי׳ש׳ וזה שנתנגו דנר שנשא גיורת הולד מותר‬ ‫תפסי קדושין לאחריני תפסי נ ה קדושין וכן בל‬
‫נממזרת עד שישתקע שם גירותו ממנו זהו לדעת‬ ‫העריות לאפוקי ביתי ועבד ד^׳א תפסי בהי קדושין‬
‫הרמנ׳ם וי׳א דהשיעיר הוא עשרה דורות ומכאן‬ ‫כלל ניבמות מ׳ה ‪ (:‬וכיון דהולד מתייחם רק אחריה‬
‫ואילך אסור שבנר נשתקע שם גירותו ממנו ויבואו‬ ‫ולא אתריו לא חשינא ביאתו בלל דנידון ביה דין‬
‫לומר ישראל נושא ממורח‪:‬‬ ‫מטזירות מפני שנא על א׳׳א ‪:‬‬
‫ט ן כותי שנא על שפחה שטבלה לשם עבדות‬ ‫יד ומנלן דהולד הולך אחריה דכתיב נעבד עברי‬
‫הולד כסותה והרי הוא ענ ד דהרי היא חייכת‬ ‫נשרנו סיפר לו שפחה כנענית האשה וילדיה‬
‫במצות כאשד‪ ,‬ודינו כטתי שגא על נ ת ישראל וכן‬ ‫תהיה לאדוניה אלפא שהולד מתייחם אחריה וענד‬
‫עבד שטנל לשם עברות ונא על הטתית הולד‬ ‫הנא על כת ישראל הולד כמותה דעכד אין לו‬
‫כמותה אנל ט הי הנא על שפחה מתית קידם‬ ‫חיים וכן כטתי וישראלית או ישראל וטתית דכתיב‬
‫שטבלה או ענר ט תי שנא על כותית נ ח חירין‬ ‫ולא תתחתן בם נתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח‬
‫תלד הולך אחריו רנאוטות הלך אחר הזכר כמ׳ש‬ ‫לבנך כי יסיר את כנך מאחרי וטרלא כתיב כי‬
‫וכל זמן שלא טנלו הרי הם כנותים }‬ ‫תסיר ש*מ ה׳ק בתך לא תתן לכנו כי יסיר נעל‬
‫נתך את בנך אשר תלד לו נתך מאחרי אנל לא‬
‫ין טי שחציו ענר וחציו בן חורץ הבא על בת‬ ‫קאי על נ חו לא תקח לבנך שאין הנא מן הכותית‬
‫ישראל אשת איש אותו הולד אין לו תקנח‬ ‫קרוי ננך אלא ננה והלכך בנה ליכא נ ה משום‬
‫מפני שטעורב נו צד ממורות וצד כשרות לפיכך‬ ‫הסרה וכל האיסור נעשה נשעה ראשונה שהוא‬
‫אסור אף בשפחה ובניו כמותו לעולם ולא ישא אלא‬ ‫מוציא זרעו מכנפי השכינה אכל אחר שנולר אין‬
‫גיורת ואם היתד‪ -‬כת תנשא לגר והבנים ססזרים‬ ‫הסרתו כלום שביתי גמור הוא )ר*ן סס׳ג דקידושין!‬
‫כמו שנתבאר )נ'ש‪ 1‬וי״א ד ת א ממזר נטור ושוחר‬ ‫וזה שכתוב ולקחת מבנותיו לבנך יזנו נניתיו אחרי‬
‫כשפחה ‪1‬רש״י יבמות מ״ה‪:‬ז ואם היא פנויה ת ל ד‬ ‫אלהיהן והזנו את נניך אחרי אלהיהן זהו הבעל‬
‫בשר דהרי אף מחצי עבדותו תלר במוחה כם״ש‬ ‫הישראל הנישא אותה )תוי׳ע ס*כ דיבמות! ‪:‬‬
‫וג׳ל דלםט׳ש הטור וד‪?.‬ףע ניויד סי׳ רם״ז סעי׳‬ ‫ט ן ולכן טתי וענד שנאו על הממזרת הולר ממזר‬
‫ם*ב דחציו ענר וחציו נ*ח למאי דקיי״ל שנופין‬ ‫וממזר הנא על כותית הולד כמיתה וכשנתנייר‬
‫את‬
‫‪27‬‬ ‫‪T‬‬ ‫השלחן‬ ‫‪*I‬‬ ‫חלהות צודד‪ .‬ודביה‬ ‫ערוף‬
‫וערבם ‪ m‬בזה והגלה איתם מםקומם ואלו ר&צרים‬ ‫אח רנו להתויאו ל ת ח ת אין שם עבד עליו ודינו‬
‫שבאד׳ן מצרים אגשים אחרים הם וכן האחמים‬ ‫בםעוכב נם עי ח ח ד אותו הולד היי ממזר ודאי‬
‫שבשדה אהם והואיל ונתערבו ד אומות האסיריט‬ ‫וחטירני על המיר והש״ע שכתבו בכאן דין זה‬
‫בכל א־מית העולם שהם מותרים הותר הבל שכל‬ ‫והרסב״ם רל שנתב דין זה א״ש והולך לשיסתו‬
‫הפירש סהן להתגייר חזקתו שפירש סן הריב לפיכך‬ ‫כ ^׳ד מחובל דכל זמן שלא יצא לחירות דינו‬
‫כשיתגייר הגר בזמה״ז ובמקום שיש רשיון המלכות[‬ ‫כעבד גמור במחציתו וכבר באדני זה בח״ם סי׳‬
‫בכל מקים בין ארוטי בין מצרי בין עמוני נין‬ ‫ח כ׳ ד סעי׳ ו׳ >רש אבל להטושיע קשה ואפשר‬
‫טיאבי נין ט שי בין שאר האימות אחד הזכרים‬ ‫דם*ל דלענין איסור הוי נ עבד נטור כמחציתו ולא‬
‫ואחר הגקיכית מותרץ לבא בקהל מיד עכ*ל והרא״ש‬ ‫לענין ממון ולפי מה שיתבאר דעבד םשיחיר קידם‬
‫ז״ל טב ר דמצרי אטר גם עתה רמצרים ש ט‬ ‫שכתבי לו גם שיחדור אסור בנ ח ישראל מוכח‬
‫למקומן שהכתוב גחן להם קצבה כ ר ט‪/‬ינ כיחזקאל‬ ‫להריא בן דלעגין איסוד תי כעבד גמור נע׳ כהנר״א‬
‫מקץ ארבעים שגה אקבץ את מצרים וו‪.‬ף וע׳ נהגר*‪6‬‬ ‫פקנ׳ו(‬
‫הקייס[ ‪:‬‬ ‫יךן עבד שהוטכל לשם עברות אסיר בישראלית‬
‫ך ויש לשאיל בזה דניון רההיתר מאלו ה ד אומות‬ ‫וישראל אסור בשפחה בין אם היא שלו בין‬
‫* הוא משום רכל רפריש מדוכא פריעז החינה‬ ‫אם היא של אחר ולאונקלם יכפה פוסקים הוי לאו‬
‫כשהיא עוקר מביתו ונושא הישראלית אבל כשהיא‬ ‫דאורייתא מלא יהיה קדש ולהרמב׳ם איסירו מד״ם‬
‫באה לביתו והיא נושאה גימא בל קכוע נ מ חצה‬ ‫כמ״ש אבל לאחר ששיהרח וכתב לו גט שיחדור‬
‫על מחצה רמי ואמורה לו דייל ר ק ו«ירה ביון‬ ‫והטבילו מגריא[ הרי הוא בישראל ל כי דבר לבר‬
‫שכל האימות נחערכי זה בזה וכל אחד מהם ספק‬ ‫שמותר כממזרת ובשארי פסולי קהל הפקירו רבו‬
‫מיתרים לגמרי רהספיקות מותרים כמי ספק ממזר‬ ‫יצא לחירות וצריך גט שיחחר במ״ש כיו״ר שם‬
‫שכתבנו ורק מדר נגן אסורים ולכן לא חששו לזה‬ ‫וכל ‪ p i‬שלא כתב לו נם שיחרור אינו מותר בבת‬
‫‪1‬וכ״כ כשעה־מ דמה״ת מותרין לגמרי וע׳ נא״מו ובע״ב‬ ‫ישזיאל ואם הגיח לו רבו חפילק או שהיה שיין‬
‫צ־ל בן דאליב הא גני אדם לא שייך לומר בל‬ ‫וקרא את העבר לעלות לחורה או שהשיאו ישראלית‬
‫דפריש טרובא פריש דהרי חוזר לביתו ועל בל‬ ‫דבל אלו הדברים אץ דרך לעשיר‪ .‬לעבד ו תי סיטן‬
‫ביאה וביאה שבביתו ה׳ל ק ט ע וכמחצה עים דםי‬ ‫שתציאו לחירות מ״ם אינו מותר בהבח ישראל עד‬
‫נעתו״ם כתובות מ׳ו ד ה דלמא ובנזיר י״נ‪ [.‬ומה‬ ‫אזיכד״וב לו ג״ש ום*ם בכל אלו אם קידש אשה‬
‫שהפרישו סהעטונים בימי עזרא נגד ש בסיף נחמיה‬ ‫חיששין ל^־ועזיו לחומרא ולא לקולא רחיישינן כיון‬
‫זהו מפני שבימי עזרא עריץ ידועים היו כדכחיב‬ ‫שהוציאו ‪ roTrrt‬שמא דכה לו גט שיחדור ע״י‬
‫שם טוביה העמוני »ער״פ סון ידים[ ‪:‬‬ ‫אחר וייא דאפילו י א השיאו רבו אלא הוא בעצטו‬
‫נשאה לפני רבו תששין לקרושין וב״ש אם היא‬
‫כ א כתב רבינו הנ״י בסעי׳ י*ד האשד‪ .‬שהיה‬ ‫נשא שפחתי דחוששין לקידושין וביויד שם נתבאר‬
‫בעלה כמרהיי ושהה שם יותר מי״ב חח«‬ ‫‪ m‬ע׳׳ש ודין חציה שפחד׳ ותציה בוו חורץ‬
‫וילרד‪ .‬אחר י*נ חרש הולד סמור שאין הולד שוהא‬ ‫שנתקדשה סכיאר כסי' מ״ר עיש »‬
‫במעי אמו יותר טי״ב חדש ויש מי שאומר שאינו‬ ‫י״ט כפי מה שנתבאר יש ארבעה אימות האסורים‬
‫בחזקת טטזר וכיון דפלוגתא היא הוי ספק מטזר‬ ‫ליכנם כקהל ישויאל מצרי וארימי עטוני‬
‫עכיל וכתב ע״ז רכינו הרמ״א אכל תיך י״ב חרש‬ ‫ומואבי ושארי כל האומות כולם כשיתגיירו וי קכ א‬
‫אץ לתיש דאמרינן דאישתהי כל כך במעי אמו‬ ‫עליהן בל המציית שבתורה הרי הן כישראל שנאמר‬
‫ודוקא שלא ראו בה דבר ט טע ר אבל אם ראו‬ ‫הקהל חוקה אחת יהיה לכם ולגר הגד אתכם‬
‫בה דבר מכוער לא אטרינן דאישחד״י נ ל כך‬ ‫ואמרו חדל שטזמן שעלה סנחרב יבילבל כל האימות‬
‫וחיישינן ליה עב״ל ורעד‪ ,‬ראשונה היא רעת הרמב״ם‬ ‫ונתבטלו גם ה ד איטית אלו ואינו ידוע איפא הם‬
‫ז״ל ור‪.‬יש מי שאומר היא רעת בה׳ג שהניא‬ ‫היתרו כי האיטית וז״ל הרטב׳ם ד ל כמפי״ב מאיסורי‬
‫הרא״ש כפ״ר רקרושין ע״ש ;‬ ‫כיאה כשעלה סנחרג מלך אשור בלבל כל ר‪.‬אוםות‬
‫ומה‬
‫השלחן‬ ‫הלנות פריה ודניה ס'םן ר‬ ‫ערוך‬ ‫‪28‬‬
‫אסירה לכהונה וכמיש בסעי׳ ייג אגל בעשרה‬ ‫כ ב והנח זהו ודאי כשהבעל לפנינו ואומר שאין‬
‫חדשים ומעט יותר אין לחוש כלל דדבר זה‬ ‫הולד יטלו נאמן ככל ענין כמו שיתבאר דהאב‬
‫מצוי ובם'ש ‪:‬‬ ‫נאמן נב׳מ‪ 1‬ואם הבעל אומר שבא אליה כלילה‬
‫פ ך כתב רכינו הרמ׳א אשד‪ ,‬שנתעברה מבעלה‬ ‫אחת ודאי דנם הרמכ״ס מורה דנאמן ככל ענין‬
‫סוף סיון וילדה תחלת כסלו אע*ם שאין ביניהן‬ ‫והוא בנו ודאי והפלונתא היא כשאין הבעל לפנינו‬
‫רק חמשה חרשים לא חיישיגן לבנה לומר שד‪,‬יתה‬ ‫ואף גס ב»ה י*ל דלא פליגי רהרמכ׳ם א'ירי כשלא‬
‫מ עוני ת קודם לכן רהחדשים נורטים והוה ליה כי‬ ‫בדקנו אותה מה אומרת דאז אחר יי כ חדש אין‬
‫ז׳ ואפילו הפילה בתשרי ושמעו הולד בובר‪ ,‬לא‬ ‫חולץ כמקרה רחוקה שבין לילה בא ואיש לא ידע‬
‫חיישינן שהיתה מעוכרת קודם לכן דאפשר לו לבכות‬ ‫מזה וכה־ג מיירי כשהיא אומרת כן שנא אליה‬
‫לה׳ חדשים אלא שוצא נפל ואינו ראוי להיות קיים‬ ‫דאו מפני חזקת כשרותה ושלא לפ«ל הילד תולץ‬
‫עכ״ל ‪I‬‬ ‫אף כמציאות רחוקה ותוך ייב אין לחוש כלל אפילו‬
‫פ ח לפ״ז יום אחד בסוף חדש כשנתעברה ויום א׳‬ ‫בלא אמירתה ואע״נ רי*ב חדש ג־כ אינו מצוי כל‬
‫כתחלת חדש כשילדה נחשבו לשני חדשים‬ ‫כך מ׳ ם כיון רמצינו כנם׳ זינמות ‪0‬׳ ‪ (:‬שעשו‬
‫ואע־נ דמהרמכ׳ם משמע בכמה מקומיר‪ ,‬כמו כפ׳א‬ ‫מעשה להכשיר כי׳ ב חרש שים ריבול להיות כן‬
‫מינוס ונפ׳ב מרוצח ובפ״א מאבל דצריך ט׳ חדשים‬ ‫ולכן אין כ ‪ T‬יט לחשיש בזה אמנם אם ראו כה דכר‬
‫שלימים מיום ליום שיהא בן קיימא ולדברי רבינו‬ ‫מכוער ואיתרע חזקת כשריחה לא תלינן נם כי׳ב‬
‫הרט׳א הרי די בז׳ חרשים ועזני ימים מ״ם י״ל‬ ‫חדש כיון דנם זה הוי מילחא רלא שכיחא ובפרט‬
‫דאע׳ג דכבמה דינים אט חוששים לחוסרא לומר‬ ‫שיש מרבותינו שפסקו דלא כי הך ריכמות )תיס׳ נדה‬
‫שאינו כן היימא רק כחדשים שלימים ולפעמים אף‬ ‫ל״ח״ן ואע״פ שרוב הפיסקים פוסקים כן מ׳ ם‬
‫לקולא כמידי דרבנן כמו באבילות וכיוצא כזד‪ ,‬מ״ם‬ ‫במקום דאיתרע חזקת כשרותה וראי רחיישינן ום*מ‬
‫להוציא ולר מחזקת אביו ולהוציא אשה טכשרותה‬ ‫נ׳ל דלעשות הילד ספק ממזר אין לנו לחוש כשהיא‬
‫מוקמינן אעיקר דינא ועוד דלהריא איתא בנמרא‬ ‫אומרת שבשר הוא וממקור הרין של רכינו הרמ׳א‬
‫דאפילו אם נאמר דיולדח לתשעה אינה מלדת‬ ‫‪1‬תשי׳ מיי' אישות סי׳ כיהן איני אלא לאוםרה על‬
‫למקוטעין אלא תשעה שלימין ט׳ ם יולדת לשבעה‬ ‫בעלה אבל לפסול הולר מניין לנו שלא תהא נאמנת‬
‫יולדת למקוטעין וכיון ריולרת לטקיטעץ די אף כיוס‬ ‫והרי לענין הולד יש ס״ס שמא מכעלה ואת׳ל שאינו‬
‫אחי כ‪-‬אשיתו כסיף חדש ויום אחר בסופו בתחלת‬ ‫מבעלה שמא הוא מכותי והולד כשר וכן נ׳ל רעת‬
‫חדש והרמב׳ם מיידי ביולדת לתשעה סיוע לדידן‬ ‫הנדולים האחרונים וזה שכתב רבינו הרמ׳א דחיישינן‬
‫נם כתשעה חדשים בכה״ג כנין שנתעברה יום אחד‬ ‫ליה היינו שלא להחזיקי בוראי בנו אכל לא‬
‫כסוף חרש ניסן ותחלת כסלו ילדה ולד של קיימא‬ ‫לעשותו ספק ממזר ומבייש םקת'ג< ודנר פשוט הוא‬
‫הרי היא והולד כנשרוהם אף אם נאמר דכחשעה‬ ‫שבעשרה חרשים ומעט יותר אין שים חשש אף‬
‫אינה יולרת למקוטעים משום דאמרינן האי כר‬ ‫בלא אמירתה רדבר זה מצוי ‪1‬ונ״מ נחמ׳ח וננ׳שו ‪.‬‬
‫שכעה הוא ואישתהי כמו כילרה לי׳ב חדש שנסעי׳‬
‫כ*א ואף אם נאמר דלשארי דינים לא נחוש‬ ‫האמנם רבינו הכ״י סונר דבה׳נ מכשיר אף‬
‫לאישתהי ם״מ להחזיק האשד‪ ,‬וועלר בכשרותם‬ ‫בלא אמירתה ולפ״ז העיקר כדעת הרטכ׳ם‬
‫הכל מודים לזה כם־ש שם ולכן לרינא אף שיש‬ ‫ולא !זלינן כמציאות רחוקה שאיני מצוי כלל ומ״ם‬
‫מהגדולים שמפקפקים על דין זד‪ ,‬ט׳ ט הרבד‪.‬‬ ‫חשש לחימרא דאינו טטזר וראי להתירו כממזרת‬
‫מגדולי האתרוניס תפסו לעיקר כפסק רבינו הרמ׳א‬ ‫אלא ספק ממזר ונם בל׳ז א״א לעשותי ממזר וראי‬
‫ודבר ברור הוא שלהעטיר האשה והולד בחזקת‬ ‫רשטא הוא ממתי וכט״ש ולפ׳ז נראו בה דבר‬
‫כשרותם תולין בדבר אף אם לא נתלה בזה לענץ‬ ‫מטער אפשר לחוש להולד לספק ממזר כשהיא אינה‬
‫שארי דברים וראיה טהא דאישתהי שכסעי׳ כ״א‬ ‫אומרת שכשר הוא וא״ש דברי רכינו הרמ׳א כפשטה‬
‫ומעוד כמה דינים שיתבארו כסי׳ זה ולכן לא טיבעיא‬ ‫ום״מ כמקום שרובו כותים נ׳ל דאינו ספק ממזר‬
‫כשהאם איטרת שנקייה וטהורה היא אלא אפילו‬ ‫בכה״ג ואזלינן בתר רובא ורק אם הולד היא בת‬
‫טו ‪29‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלפות פרה ורביה סיק ד‬ ‫עריו‬
‫מסוטה וכרץ חראשץ אינו רינא אלא עצר‪ .‬טיבח‬ ‫סחה ולא אסרה כלום ‪ p'pm o‬אח הבן לגגז‬
‫בעלמא למי שירצה ל ת ש לישא אשר‪ .‬מטות־ת‬ ‫שי זה לכל דבר אמנם זה אזבחב דב^והפילה‬
‫ולכן אמר רבר‪.‬בת אין שום הששא כלל מפני שרוב‬ ‫בח שת ושמעו ת ל ד ביבה לא היישיגן ‪nnvw‬‬
‫כעילות אחד הבעל אבל עליה בעצמר‪ .‬יש לחשוש‬ ‫מעוברת ?ןרם לכן ולמיז יבול להיית שיבבה לג*‬
‫משום זונה ואינו ראוי לכד‪.‬ן לינןז אותה זמל״מו ואף‬ ‫חדשים ואיזה ימים בזה נחלקו הרבה הראי ור^‬
‫גם ישראל הםיישר דרכיו אינו ראוי ללוקחד‪.‬‬ ‫רתק םהם*יאות זוזמ״סו ולכן אם ^ ע בבה״ג ודאי‬
‫שחקלקלט לשמש עמו משנאסרה לו זרש׳י סומה‬ ‫יש ל ת ש למרתח האשה וב‪#‬רם אם בעלה כ ק‬
‫כיו! ונשר‪.‬יא פרוצה ביותר דאז אפשר שרוב‬ ‫שיש לו ל ת ש שלא יחלל זרעו ו ק בפרתה ביוחר‬
‫הנעילות לא היה מד‪.‬בעל ראוי להמחשב דרכיו‬ ‫יש ל ת ש נם ל ת לי בדץ הקורם ניב והבל לפי‬
‫להתרחק נם מזרעד‪ .‬וז ת לשץ חששא אבל לא‬ ‫ראית עיני הב ‪ r‬ורע דהסביםו הנדולים שזה שהכשיר‬
‫מרינא ‪1‬ונימ מרש״י שס דאינו מדינא וכ״כ הנ״מ‪» 1‬‬ ‫רבינו הדנדא בחמשה חדשים ושני ימים זהו אפילו‬
‫היחה בתולה ואע’ נ דאק אשר‪ .‬מתעברת בביאה‬
‫כ ח אבל נ ח לי האחרונים תפסו דרינא קתני ו ל ק‬ ‫ראשונה זהו כשתיכף כ^מ^יב אליה בעלה בעילה‬
‫יש שחלקן בק קול דפנויה שאין חוששץ‬ ‫גמורה ופירש ממנה אבל לא בפי ההרנל בזטה׳ז‬
‫וכאן בקול דא־׳א תש שץ נכ״מו ו ד ת דבריו ‪1‬כ״ש‬ ‫שמתקרבים יחד קורם הבעילה הגמורה ואולי הערה‬
‫סקניא וממ״ח סי׳ ו' סיןי״ח ובעיקר הדברים נראה‬ ‫כה מקודם והשיר ב ת לי ה ולאו ארעחיה ואח׳־כ כעל‬
‫ראדרבא דלא מחמירינן כא״א כבפנויר‪ .‬כדי שלא‬ ‫ונתעברה ועוד דז ת רק ע״פ הרוב ומיעוט יש‬
‫לד‪.‬חזיק הקול ויצא לעז על הבנים במ״ש נ סי׳‬ ‫שמחעברים מכיאד‪ .‬ראשונה וא*כ אץ ביכולת לתעיאה‬
‫כ״ב נע״ קדושין ‪0‬״א‪ 1.‬ויש שהלקו בין קול לקול‬ ‫ואח כנה מחוקת כשרותם ונפרט אם טוענת נ רי‬
‫דנכאן שהכל מרננים אחריה נרע מיצא קול דשם‬ ‫‪1‬לםמ״ש ממורן נמה קושיוח עח*מ ונ״ש וניפו ‪:‬‬
‫נהימ וגיס! ולא אדע נבול לרבדים אלו ועיר שהרי‬
‫ת מ ב״ ם מסיים שם שאין אוסרץ אשד‪ .‬אלא כעדות‬ ‫כ ן כתב הרמב״ם רל נפמ״ו מא״ב הל׳ ך' א״א‬
‫ברורה או נועראחה ולא נשום קול ולא בשומרננד‪.‬‬ ‫שתא עליה קול שהיא זונה החח נ ע ל ה והכל‬
‫ועיר דמובח כפכיד מאישות וכפ״ב דסוטד‪ .‬דרינץ‬ ‫מרגגים אחריה אין ת ש שין לבניה שמא ממזרים‬
‫אף תו ת ר גדול בלא עידי ביעור לאו כלום הוא‬ ‫הם ש תב בעילות אצל הבעל וסוחר לישא בתה‬
‫אף להנטען עליה וכ*ש לאחר ולכן נראה במ״ש‬ ‫לכחחלה אכל היא עצמר‪ .‬ת ש שין לר‪ .‬משום זונה‬
‫וכן נראה שתפס המגיד משנה וגם רנוחינו כעלי‬ ‫ואם היחר‪ .‬פרוצר‪ .‬יותר מדאי אף לנגיר‪ .‬תש שץ‬
‫^ו רע וזוע שכתבו רעליר‪ .‬בעצמד‪ .‬ת ש שין לר‪ .‬משום‬ ‫עכיל ונספייז כתב יצא קול על הבתולה שהיא‬
‫זונד‪ .‬וכר‪.‬ן ת ש ש לר‪ .‬מדין חורה וישראל אם רוצה‬ ‫בעולה אין חוששין לה ותנשא לכודג יצא לר‪ .‬שם‬
‫לר״דירחק ק הביעור עכ״ל כלומר דכהן יש דו‬ ‫מזנה כעיר אין תששץ לר‪ .‬ואפילו תצי א ה בעלה‬
‫לחשוש יותר רזונה אסורה לו מן התירה אבל‬ ‫משום שעברה על רח יועריח או בעירי דבר‬
‫לישראל מותרת אמנם מן הקיעור כשרוצה לר‪.‬חרחק‬ ‫מטער ומת קורם שיחן לה גט הרי זו מותרת לכהן‬
‫שלא תבשילנו בנעילותיו נם ת א ראוי להתרחק‬ ‫שאין אוסרין אשר‪ .‬מאלו אלא כערות ברורה או‬
‫וז ת שכתב ואם היא פרוצה כיותר חוששין אף‬ ‫כהוראת פיה עכ״ל והטור והש״ע כ חנו דץ הראשון‬
‫לבנים כלומר חששא בעלמא וזהו שסיים רבינו‬ ‫נ סי׳ זה סעיף ט״ו ורין השני נ סי׳ ר סעיף ט״ז‬
‫הרמ״א ומ״ם היא נאמנת לומר על בניה שדם‬ ‫עיש ז‬
‫כשירים עכ״ל בלומד דמעיקר הרין אין לאוסרם‬ ‫כ ן ויראה לי רנרין השני רינא קחני ר ק הרין‬
‫כשאומרת שרים נשירים אף אם היא פרוצה כיותר‬ ‫אין לאסור אלא בערות נרירה או כ ת ר א ח פיר‪.‬‬
‫וזה שכתב גם נ אי ט פרוצה ביותר ראם בעלר‪ .‬כהן‬ ‫דאף על הנטען מא״א סיל להרמב״ם שאץ מוציאין‬
‫חיששץ על בגיד‪ .‬שהם חללים זהו ניב לחששא‬ ‫ממנו אלא רוקא בעירי דבר מכוער ונקלא רלא‬
‫כעלמא כמי שהכהן תש ש לה משום זונח ובדיעבד‬ ‫פסיק ובלא זה נם מהנטען לא תצא ולהבעל נם‬
‫פשיטא שאין בזח בלום ונ*ש סקכילז חר‪ .‬שנתב‬ ‫בבר‪*,‬נ אין אוסרץ במ״ש בפכיד מאישות ונני ב‬
‫דכפרוצת‬
‫השלחן‬ ‫הלנות פד ה ורביד• ם'םן ד‬ ‫ערוך‬ ‫‪30‬‬
‫‪1‬נ״ש‪ 1‬דיא טצינו פפידש כראשונים להיפך ו ק נ‪» 1‬טע‬ ‫רבפרוצה ביותר חועשין גם דכניה ר׳ל גם ‪r f‬׳‪e1t‬‬
‫שם שאמדו דלכן צריכה גט טן השני‬ ‫בירושלמי‬ ‫מסז־רות רלחשוש ודאי שיש לחע־ש גם ייטטזירות‬
‫כדי לנרד איסורו של ראשון כלומר »‪6‬ועדשין קיום‬ ‫אגל סריגא אין לאס‪-‬ר דלא כסו שיש שרוצה‬
‫לקדושי שגי ברי לאוסרה‪ ,‬על הראשון וממילא‬ ‫לאסור מרינא נשסן וזה שבתב היתה פרוצה כשהיתה‬
‫דכשנירשה נסתלקו מעשיו ולא יהא גיטו חמור מגט‬ ‫פגייה אי ארוסה ולא היחד‪ .‬פרוצה לאחר נשואין‬
‫גסיר של השני כשנשאה‪ ,‬לאחר שגירשה ראשון‬ ‫אע'פ שראוה מנאפת פעם אהת נגיה ישירים עכ׳ל‬
‫וגירשה והחזירה הדאשץ דאץ הולד סטגה טטזה‬ ‫ר*ל אף לחששא נעייפא אין לתש דברן שלא‬
‫הלא ר‪%‬י אלא לאו דטחזיר גרושתו משנשאת לאתר‬ ‫היתד‪ .‬פרוצה לאחר נשיאין פשיטא דרובא דרובא‬
‫וכיש בגט כזר‪ .‬אכל מן השני דצמי־ טמזה אפילו‬ ‫סהנעילות הם של הנעל ובכל התירה ניי^ד‪ .‬אזליגן‬
‫לאתר שגירשה הראשון זתוס׳ שסז דזי סטור מררבנן‬ ‫בתר ח נ א ולין כלל גדיל הוא דרוג בעילות אחר‬
‫דנגד השגי יש לקונסה תמיד ואפילו אחר סיתת‬ ‫הבעל והולכין בזה בנל ריגי התורה ואפילו '‘עגין‬
‫הראשון ‪1‬יש׳ש( וכל זד‪ .‬כשנשאת לאוז* אבל אם‬ ‫ירושה ‪1‬ס־ת גשש הה'ש‪ 1‬ולא תקשה לך למה תלינן‬
‫זינתר‪ ,‬עם אחר ואדז־כ בא בעלה אק רולד סטנו‬ ‫רוב בעילות בבעל ולא כארום כפי פה שיתבאר‬
‫מטזר דלא נאסרה עליו אלא בלאו כפיטה ואין‬ ‫רודאי כן הוא רהיא עם הנעל תמיר ובהיתר‬
‫מחייבי לאוין ממזרים ורק בנשואין גזרו ם‪8‬גי‬ ‫םשא'כ נארום ‪ 1‬נ'‪ [:‬ודע שאחד מהנדולים פסק‬
‫שנראית כא׳א אכל לא כזנות זירש מרש‬ ‫באשה שהיתר‪ .‬יושבת תחת בעלה ויצא עליה קלא‬
‫סקנ׳ז גשס הא״ז לא נתנרר הישג ירשו ‪I‬‬ ‫דלא פסיק שזינתה תחתיו ונתאלמנה ונשאת לכהן‬
‫דטפין אותו להיציא משום ד תי קלא דקפי נשואין‬
‫ל כתב הרמנ׳ם רל ושסז פנייה שנתעברה מזנות‬ ‫ואין עיקר לדברים הללו דוראי הכהן יש לו לחשוש‬
‫אפרו י^ה מהו העובר הזה או הילוד הזד‪ .‬אם‬ ‫אבל לא שכופין אותו פדינא ואץ זה ענין לקלא‬
‫אפרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי ד״ז נאמנת‬ ‫רקורם נשואין שאין זה רק בקיל דקדושין וגירושין‬
‫והכן כשר ואע׳פ שריב ה ע ד שזינתה כה פסוליזם‬ ‫כשנאמרו דברים טובהקין שהיתה שם קדושין כמ׳ש‬
‫ואם לא נבדקה אמו עד שמתה או שהיוד; חרשת‬ ‫הרטב׳ם בפ׳ט מאישות ויהכאר בסי׳ ד נם'ר‬
‫או אלמת או שיטה או שאמרה ‪1716‬ני הםטזד‬ ‫אבל בקול זנות אין לך אשר‪ .‬שתאמר לעימא‬
‫נבעלתי או לפלוני ת הין אפילו אותו פלוני מודה‬ ‫ולבעלה !אף גם להנטען ממנה אינו אלא בעירי‬
‫שהוא טמנו ה׳יז הילוד ספק ממזר כשם שזנתד‪ .‬עם‬ ‫כיעור ובקלא רלא פסיק כמ׳ש ‪:‬‬
‫זד‪ ,‬שד״ודה לה כך זנתד‪ .‬עם אחד וזד‪ .‬הוא הנקרא‬ ‫ב ט האשד‪ .‬שהלך כעלה לטרינת הים ושטעה שמת‬
‫שתוקי שמכיר את אמו ואינו מכיר את אכע וראי‬ ‫ונשאת לאחר וג חיי ת שנעלה‪ .‬קיים הולד‬
‫ו‪:‬ן הבן הנמצא בשיק וועא הנקרא אסופי הרי‬ ‫מהשני מםזר גמיר מן התירה ומיתר נמטזרת ואם‬
‫הוא ספק סמזר שאין אנו יודעים מד‪ ,‬הוא‬ ‫הראשון חזר ונא עליה אע׳ג דטן התורה מותרת‬
‫עכ׳ל ‪:‬‬ ‫היא לו ט׳ם קנסוה חכמים שתאסר אף לראשון‬
‫ל א ביאור רכריו שהאשה נאמנת לחכשידו אבל‬ ‫דקנסוה על מה שלא דקדקה לדעת שהיא חי וקנסוה‬
‫אינה נאמנת לפיסלו לד‪,‬ילר וןזדכה מדזדאשינים‬ ‫שדרלר מד‪,‬ראשון הוא ממזר טררננן ואסיר נטמזרמ‬
‫הסכימו לזר‪ ,‬וטעמא דמילחא דהתורה לא נתנד‪.‬‬ ‫ובבת ישראל ומיתר נטמזרת דרבנן כיוצא נו‬
‫נאטנית לאם רק לאב כמו שיתגאד ולד־גשירו‬ ‫ולרעת הרמנ׳ ם אין הולד ממזר מהראשון אלא כל‬
‫נאמנה מפני שיש לד‪ ,‬חזקת כשרות זנמק׳י סס״ז‬ ‫זמן שלא נתגרשה מהשני אכל לאחר לאחר שנתנרשד‪,‬‬
‫דינמית[ ועיר ראשד‪ ,‬מזנה בד ק ת ומזנה זתוס׳‬ ‫שוב אין הולד טפזר מהראשין ואע׳ג דגירושי שני‬
‫כתובות י׳ג ! ושם י׳ד הוא לר׳י ע׳ש‪ 1‬דנודאי אץ אשה‬ ‫אינו כלום שהרי גם קירישייי אינו כלים מיט כיון‬
‫רוצה לפסיל ולדר‪ ,‬אף כש ‪ r‬רה חוקפד‪ .‬לזנות‬ ‫דזד‪,‬ו רק קנסא בעלמא לא קנסוה רק כל זמן שימעשיה‬
‫ומוצאת הכשר ר‘ ה ילא אמדינן רפסילימרציס יותר‬ ‫כקיימים אכל כשנטלה טעשיד‪ ,‬שקבלה מטנו גט‬
‫לזנות ראפילו כשירים אין אפוטתפס לעריות‬ ‫שיב לא הוי ממזר טהראשיין ויש חולקים נזר‪ 1 ,‬ח'מ‬
‫זייד׳ליזי שש ה׳ה‪ ‘ 1‬אע׳ג דלגכי עצמת לא מכשרינן‬ ‫ממשמעות התיש' ריש היר! והעיקר כרעת הרטג׳ם‬
‫לוו‬
‫טז ‪31‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות פדה ורבייה סימן ד‬ ‫ערוף‬
‫מחזיקים איתי לבנו לשים דבר ורק לאסרו לזה‬ ‫לה לכהונה רק בר‪,‬רי רובי כם־יש בם'' י זה‘ מעלה‬
‫הנילר בק־־וביתיו של זה כר‪.‬ב הרםב*ם דחיששין‬ ‫בימזסין ומפני שיש לה חקנה להנשא לישראל אנ ל‬
‫לדבריה ואסיר בקרובית של אותו פליני ואפילו ער‬ ‫לגבי הולד ש*א ישאר פסול מכשרינן ליה אף בריב‬
‫אחד מעיר שננו הוא מ*ט אינו נאמן כשטכחיעזו‬ ‫פסולים כשאיסרת לנשר נבעלתי ‪1‬ר״ןו ולפ׳ו היה לנו‬
‫ואף שבועה אינו חייב להכחישו דאין זה תביעת‬ ‫לומר רבשהולד היא בת שלא חנשא לכהן רהא‬
‫ממון אך אם הונ ע ת מזוניח להילר ע*פ הער חייב‬ ‫כיטלחה להנשא לישראל נכ*מ כס( אם‪1‬ס לא מדיני זה‬
‫שד״א להכהישי בנכל הביער‪ .‬ממין )נ׳ל( ;‬ ‫בהפוסקים וא״א לומר כן '‘ הכשירה לחדאץ ונ״ל‪1‬‬
‫ולפומלו אינה נאמנת רכיון ר ק התורה בלא דיבורה‬
‫ל ג וזה שאמרנו שחוששין לדבריה לאסרו בקרובותיו‬ ‫הוי ספק ממזר ומותר מן התורה לישא בת ישראל‬
‫של זה הפליגי זהו דוקא כפנייה אכל א״א‬ ‫ורק מדרבנן אסור בגרש בסעי׳ י״א והימגוה בררבנן‬
‫שזינר״ה ואימרח שהילד הוא של אח“ אפילו אור‪.‬ו‬ ‫להיתר ולא לעשית ממזר ודאי ולהתירו בממזרת‬
‫האחר הוא ממזר אין חוששין כלל לדבריה דתולין‬ ‫אף שמותר מן התירה ם״מ אינו בראי להרבות‬
‫רוב בעילות בהכעל והוא בשר ימותר כקרובותיו של‬ ‫בממזרים !פרישה( ולכן אפילו ברוב פסולים נאמנת‬
‫אותו פלוני שאומרת עליו ודויקא כשהבעל מצוי‬ ‫להכשיר ולא לפסול מפני שזהו רק בדרבנן ויש '‘ ה‬
‫אבל אם הבעל אינו בביתו תדיר אף‬ ‫אצלה‬ ‫שני חזקות בהכשירה חזקת כשרותה והזקת בורקת‬
‫בא וראי דחוששין לאסרו להולד‬ ‫שלפרקים‬ ‫ומזנה ולפסול לא האטיגיה אפילו אם נם הבועל הממזר‬
‫בקרובותיו של זה הפלוני אעיג שלפיסלו להולר‬ ‫אומר שממנו ודא ואפילו אין עליה לעז שזינחה עם‬
‫אינה נאמנת ;‬ ‫עוד אנשים דם*ם אטרינן כשם שזינתה עם זה כמו‬
‫לד זה שנתבאר רפגויה שילדה ואמו לא גבדקר‪.‬‬ ‫כן זינחה עם אחרים וממילא דהוי ספק ממזר‬
‫רהולד הוא ספק ממזר זהו דוקא כשיש‬ ‫והבועל אינו אישה של זו המיפקרת שיהא נאמן כרין‬
‫ממזרים בעיר אפילו הם טיעוטא ורוב העיר‬ ‫אב ואינו ת מ ה לם־יש ב פי ק ג׳ סעי׳ ך דכהן‬
‫כשירים אצלה מ׳ ם היי ספק ממזר ‪1‬ב־ש( ולמה אין‬ ‫שוינה עם פנויה ומורה שהוא בנו רלא חשרינן לה‬
‫הולנין אחר הרוג משים רשמא הלכה היא להבועל‬ ‫מאחרים ע״ש דלהכשיר וראי דלא חשדינן ואוקמה‬
‫והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי ולכן אם ידוע‬ ‫לה בחזקת כשרותה אבל כשפיסלת אי עו א ת ולרה‬
‫שהבועל הלך אדלה נ״ל דהוא נשר וראיה לזד‪ ,‬יש‬ ‫כאיזה נאמנות יש לנו להאמיגה שלא זיגתה עם‬
‫שם אפילו‬ ‫םט*שהמיר בם*ם דע• ש ולפמ׳׳ש‬ ‫אחרים כ ק רלרבריה פרתוה היא וזינתה עם ממזר‬
‫באינו ירוע טי הלך למי יש להכשירו אמנם מפונית‬ ‫‪ p w i‬קושית הח״ם סוף סעי כ״ה וקושיות‬
‫הש*ם ‪1‬ר‪,‬דושין מג‪.‬ו מתבאר דבכה״ג הוי ספק ממזר‬ ‫הב״ש ‪0‬ק״מ מתרומה וררקו ‪1‬עתו‪0‬׳ נימין ‪p’D.] :‬‬
‫ור‪.‬טיר לא קאמר שם רק בחרי רובי עי ש אבל‬
‫אם י ה ע שהלכו אדלר‪ ,‬יראי דהוא כשר ובטקים‬ ‫ל ב ואם אומרת שהולד הוא של פלוני הכשר אף‬
‫שאץ ממזר בעיר הולד בשר בבל טוני זב״ש‪ 1‬ראף‬ ‫שנאמנת להכשיר ודלד ט*ם אינה נאמנת‬
‫אם מ מ תי נתעברה הולד כשר כמ״ש בסעי׳ י״ג‬ ‫להחזיקו לבנו לענץ ירושה ושארי דברים דאין לנו‬
‫ולמר‪ .‬אץ ת ש שין שדנחה עם קרוביה שועלד מהם‬ ‫לר‪.‬חזינן בבנו כל זמן שאינו מירד‪ ,‬שהוא בנו ואפילו‬
‫ממזר נ*ל משום דדבר שאיט מדוי ר‪.‬וא כלל לזנות‬ ‫אינו בכאן אץ לט לר‪.‬חזיקו בבנו וכ׳׳ש כשאומר‬
‫עם הקרובים שמהם הולד ממזר ‪ 1‬פ׳ יומא ס״פ ‪:‬ז‬ ‫מפורש שאיני בני ומכחישד‪ ,‬שאינר‪ ,‬נאמנת לר‪.‬חזיקו‬
‫ועור רביץ שר‪.‬ם אנשים ידועים לט מוקמינן להר‬ ‫לבנו ואפילו שבוער‪ .‬א״ד לרגחישר‪ .‬ואף אם תיבעת‬
‫בחזקת כשרותם אמנמ כשהיא חשודה םר‪.‬ם יש לחשוש‬ ‫מזונות כעד הולד אץ זה ככל תביעת ממון שהתובע‬
‫נז ה אם יש להסתפק שד‪.‬יא הלכה אצל חזונים ונילו‬ ‫משביע להנתבע והטעם דאם לא נאמר כן יתבעו‬
‫אמנם בעיקר טעטא דקבוע איט אלא חוטויא בעלמא‬ ‫כל הפרועות את כשירי ישראל כרי להשביעם‬
‫דמיף סוף יש רובא לר‪,‬יחר דכשהלכה היא הוה‬ ‫נרינ״שו ואפילו היתר‪ .‬מיוחדת לר‪.‬איש הוד‪ .‬ראם לא‬
‫מחצה למחצר‪ .‬ושמא הלך הוא אצלה וממילא דהוי‬ ‫ר‪ ,T ,‬מכחישר‪ ,‬וד‪.‬יא לא נחשדה מאחרים הייט‬
‫רובא להיתר נוכ״כ הרשב״א נקדושין מ״ג פ״ש( ‪:‬‬ ‫מתלקןס אוחז לבנו ‪1‬סמיח‪ 1‬מ*מ נמכחי שה אין אט‬
‫ארומה‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פריד! ודב'ה ם'םן ד‬ ‫עריו‬ ‫‪8s‬‬
‫מביתי נתעברה ואץ עיקר לדברים אלו ופריכה! ואף‬ ‫לף‪ ,‬ארוסה שנתעברה והיא עדיין בבית אניה אם‬
‫גם א׳א שבעלה במרחקים כאופן שאין חששא‬ ‫היא אומרת שמהארום נתעברה אם הוא מודה‬
‫לומר שבא יילרה ולד בא־פ; שהוא ודאי ממזר‬ ‫אפילו אינו מידה בפירוש א^א אינו סבהישה‬
‫אם אומרת •נימנותי הוא ה־לר בשר ואם אינה‬ ‫ואומר איני זיבר או שאינו בפניני הילד בנור ־הי'‬
‫אומ־ת ב־^ום ובעיר יים ביתים הוי ספק מבזר ]ות׳ש‬
‫בנו נכדר ליורש־ וגם לענין ימס בשים־ת ד‪,‬א"ם‬
‫הכיש נסקי‪-‬׳ש לדקדק מהמור דלא למריג; וווטה* ה־לו י׳ל‬
‫פוטר את אמו מן החלת־ה )גייב[ רכיון שיייענת‬
‫בפש־מית ע׳ש ודי׳ק! ואם היא אימרת שאינו מארוס‬ ‫נרי שהולד הוא מארוס וסהאר־ם הוא בהיתר‬
‫והיא שותק היי הילד ספק ממזר על פיה והטעם‬ ‫ם־קמינן לה בחזקת כשרותה ולא היישינן בלל‬
‫מפני שננשייאה אינה נאמנת בלל לפסול את הולר‬ ‫שסא זינתה עם אחר וכמ*ש בסעי' ל״א רלהבשיר‬
‫כמו שיתבאר אבל כאריסה שאין הארוס מציי אצלה‬ ‫הולר לא חיישינן שמא זינתה עם אחר ואף גם לעני!‬
‫חדיר ונם מדרבנן אסירה לו עד הנשיאין נהי‬ ‫ירושה אין שארי היורשים הודאים יביל־ם לומר‬
‫שאין להאמיגה לעשותו לממזר וראי מ*ם מסזר‬ ‫הבא ראיה שאחינו אתה רביון דשדינן הילד אחריו‬
‫ספק מיהא הוי ואם היא איטרת שהילד ממזר‬ ‫לענין דלא הוי ממזר א'א לחלק בשים רבר והוא‬
‫והאריס מכחישה יאימר שממני הוא הולד י״א‬ ‫בנו לבל רבר ‪1‬ש‪ 1:‬ולא עיר אלא אפילו נתאלמנה‬
‫שביה הרץ בננשיאה והוא נאמן ואין בדבריה כלום‬ ‫מהארוס והוא לא היה בפנינו ולא שמענו שהירה‬
‫דהרי ההורה האטינהו לאב ולא לאם וי*א דאינו‬ ‫מותרת לנהינה דביון רהולר נושא ישראלית וחולק‬
‫רימה לנשואה והוי ספק ממזר והעיקר כריעה‬ ‫עם אחיו א״ב לגבי עצמה נטי בריעבר דמי והיא‬
‫ראשינה זחמ׳ח! ראטי ארים לאו אב הוא והתורה‬ ‫נשירה לכהונה הואיל והותרה היתרה ‪1‬שס וחמ׳ה!‬
‫האמינתי וביש אם יריע שהארום גא עליה פעם‬ ‫דלא כיש טי שחולק נזה ‪:‬‬
‫אחת והיא איננה חשודה מאחרים דהאריס נאמן‬ ‫ל ן אבל אם מכחישה ואומר שאין הולר מטנו‬
‫להחזיקו לנ ד לבל רבר נב׳ש! אמנם גם בכה־נ‬ ‫הרי הולד ממזר ודאי דהרי אפילו בנשואה‬
‫נשהארום אינו בכאן והיא אומרת שאיני מהארוס‬ ‫נתנה התירה נאמנות לאב לומר על בנו שממזר‬
‫נאמנת לעשיתי ספק ממזר ו‪:‬ס‪: 1‬‬ ‫הוא נטו שיתבאר וכ׳ש בארוסה אמנם זהו רק‬
‫לנבי הולד שהתירה האמינתו לאב אבל אינו נאמן‬
‫לעשות האשה בחזקת זינה ולאסרה לבהינה בשיטות לךן ירע דבל מה שנתבאר בג׳ סעי׳ הקודמים‬
‫‪"w‬דה מאחרים שאין העם‬ ‫זהו כשאינה ה•׳‬ ‫דבמה נאמן עליה יותר טמנה ואדרבא בל אדם‬
‫נאמן על עצמו יותר ונהי רלנתחלה יש לאוסרה מרננים אחריה שזינתה עם אחרים אבל אם מרננים‬
‫לכהונה מפני שטחזקינן רעלר בחזקת ממזר אבל אחריה שזינתה אפילו אומרים שזינהה נם עם הארום‬
‫מ׳ם בדיעבד אם נשאת לא תצא רעליה לא נתנה כיון שמרננים גם מאתרים אפילו אם ידוע שהארום‬
‫לו התורה נאמנית ואע׳ג שכתבנו שא־א לחלק נ‪:‬ז עליה בנית אביה דעת הרמב׳ם ז׳ל שהולד‬
‫ברבר הייני בענייני הבן עצמו אבל בין הבן לבינה הוא ספק מטזד כשלא שמענו מפיה שהולד הוא‬
‫בהכרח יש לחלק נריעבר מפני שעל הבן נאמן מהאדום וגם טפי האדום לא שמענו כלום ואע׳ג‬
‫האב ודבר פשוט הוא שכשהאריס הוא כהן נאסרה דבנשואה ככה׳ג לא חיישינן לכלום מפני שרוב‬
‫כעילות אחר הבעל אבל באדוסה לא שייך לומר‬ ‫עליו דאיהו שויה אגפשיה חד׳א י‬
‫ל ן ואם הארוס בפניני ואומר שאין ה! לד ממנו כן ואטרינן נשם שהפקירה עצמה להארום כך‬
‫והיא אינה בכאן הוי הולד ספק ממזר דהן הפקירה עצמה לאחרים ואם שאלנוה ואמרה לארוס‬
‫אמת רהוא נאמן שאיני בני ם'מ איך נעשני לממזר ננעלתי וממד הוא הילד כשר וכיש אם ידוע‬
‫וראי שמא מכוחי נתעברה ורוקא כשהיא נפנינו שהאדום נ א יעי׳יה ואין עליה קול שזינחה עם‬
‫והיא מכחישו ואינה אומרת שנתעברה מכותי והתורה אחרים שהולד כשר אף בלא אמירתה ויש מרבותינו‬
‫האטינתו לאב ממילא שנשאר ממזר יראי אבל שחולקים על הרטבים דאף ברידן וקול שזינתה‬
‫כשאינה בפנינו איך נעשנו לממזר ודאי שמא היתה עם אהרים כיון שידוע שהאחם בא עליה הולד‬
‫אומרת רמכותי הוא ויש מי שאומר דלא אמרינן כשר אף בלא אמירתם ובן עיקר לרינא וגם הרמנים‬
‫י׳ ל‬
‫יז‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות *ריח ורביה ‪ P '0‬ד‬ ‫ערוף‬
‫במעי׳ כ״ב תרע לרינא ראפשר כיון רפרועה היא‬ ‫ז״י »הח?יר בוה אינו אלא ברעין »‪:‬ךוב לודאי‬
‫וזינתה תחת כעלה אינה נאמנת להכשירו לולד‬ ‫ולא בקול בעלסא נב״ש‪ 1‬ואם אינו ידוע שהאדום בא‬
‫נגד הרוב ואינה דומה לפנויה שבסעי׳ ל׳ ו־החמ יעז‬ ‫עליה וגם אין םלעיוים עלייה שזינתה עם האדום‬
‫לה חזקת ב שחת כמיש במעיי ל״א עיש ויש סי‬ ‫אלא סלעיזים וסרננים שזינתה עם אחרים בודאי‬
‫שאומר שאין האב נאמן לומר רק זח־ אינו בני אבל‬ ‫הבל מידים להרטב״ם שבסחטא בלא אטידתה‬
‫איט נאמן לומר מפלוני הוא דכיץ שאומד מפלוני‬ ‫ואמירתו הוי מפק מטור ואם נחשדה מהאדום ולא‬
‫הוא הלא אינו בנו ולא האמינתו רתורה עליו זפפיח‬ ‫מאחדים ולא ידענו שבא עליה הולד בשר אפילו‬
‫סק״מו ולא נתבררו אצלי דברים אלו דוראי איט‬ ‫בלא אמידחם ‪1‬ב*חז ולהרמב׳ם אפשד שיש להתמיד‬
‫נאמן להחזיקו לבט של פלוני ע״פ דבריו אבל כיק‬ ‫בזה ועב*ש[‪:‬‬
‫שהאמינתו תורה לומר ממזר הוא ל ח ב הפוסקים‬ ‫ל ט אשת איש האיטרת על עובדה שאיני מבעלה‬
‫איך יכול לעשותו לממזר אם איט נאמן לומד‬ ‫אינה נאמנת כלל לפוסלו אפילו אין הבעל‬
‫שזינתה עם מי שהולד ממנו ממזר ושמא זינתה‬ ‫לפניני ואפילו ידוע שזינתה מפני שרוב בעילות‬
‫עם כוחי ובך אמרה תורה דאיעו ואשתו שילדו נאמן‬ ‫הולין בבעל כשהוא מצוי אצלה כדרך איש ואשתו‬
‫האיש לומר על המוחזק לבנו שאינו בט ושממזר‬ ‫והתירה לא האטינתה לאם אלא לאב וכיש על‬
‫הוא או בן גרושה הוא וכן מתבאר להדיא מדברי‬ ‫ודלד שכבר נולד בחזקת כשרות שאין האם נאמנת‬
‫רבינו הרמיא סעי׳ כיט עיש אמנם כשהיא טוענת‬ ‫לפימלו ובארוסה בבר נתבאר ‪:‬‬
‫שמכותי הוא ד ש מקום לומר כן כמו שבארט וראי‬ ‫מ א כתב הרמג״ם ז״ל ושסז האב שהוחזק שזה‬
‫דלזה נאמנת דהוא אץ יכול להכחישה בזה אכל‬ ‫בגו הוא ואמר בני זה טמזר הוא נאטן ואם‬
‫כשהיא שיחהח או שמחה וודאי דנאמן ‪1‬וע׳ נהגריא‬ ‫יש לבן בנים איני נאמן שלא האטינתו הורה אלא‬
‫סקסיאו ;‬ ‫על בני שנאמר כי את הגביר ‪ p‬השנואה יכיר‬
‫מ א והא דאב נאמן על בנו היינו רוקא שלא היה‬ ‫יכירני לאתרים ובשם שנאמן לומר זה בני בכור‬
‫לו חזקת כשרות ע״פ האב אבל אי הוה ליה‬ ‫בך נאמן לומר בגי זה ממזר או בן נדושה או בן‬
‫חזקת בשרות ע״פ האב שוב אינו נאמן עליו רק‬ ‫חלוצה וכן אם היתה אשתו מעיברת נאמן לומר‬
‫יכול‬ ‫ע״פ ערים דכיון שהחזיקו בעצמו לבט‬ ‫עיבר זה איני בני וממזר הוא ויהיה םמזר ודאי‬
‫להוציאו מחזקתו שהחזיק בעצמו וחקא כשהחזיקו‬ ‫עכ״ל ואח״ב בחב איא שהיהה מעיברת ובו׳ אמר‬
‫בעצמו ל כ ט אבל אחדים שההרקןהו לבנו אץ זה‬ ‫האב אינו כני או שהיה בעלה כמדהיי ה״ז בחזקת‬
‫בלום זמר״א[ ובן אפילו אמר על ב ט שהוא ממזר‬ ‫ממזר ואם אמרה מביתי ועבד נתעברתי הרי הולד‬
‫וחזר אחיב ונתן אמתלא טובח לדבריו שאמר מקורם‬ ‫כשר שאין הבעל יכול להכחישה ברבדיה עב״ל וזה‬
‫נאמן לחזור בו דבאמחלא רטנה נאמן כבל רבר‬ ‫שכתב בדין הראשון מטזר ודאי ובדץ השני חזקת‬
‫לחזור בו כם^« בעיר מי׳ א׳ וקבי? וקפ״ה ע״עו ורע‬ ‫םמזר דמעזטע םמזר ספק דברין הראשון מיידי‬
‫רזה שנאמן האב ד\י ט באשתו ‪ lipm‬נשואה או‬ ‫שהיא טיענת שמהבעל הוא וכיץ שאינה טוענת‬
‫ארוסה אבל פנדה שאומרת זהו כן פלוני והוא‬ ‫שמביחי הוא והתורה האמינתו לאב לפיכך הוא‬
‫אומר שממזר נתעברה איט נאמן לפוסלו והיא אף‬ ‫םמזר ודאי וברץ השני מיידי שאינה טוענת כלום‬
‫שאינה נאמנת להחזיקו לכז!ו של זה מ*מ נאמנת‬ ‫אז הולד ספק ממזר ‪1‬ש»ה*מ‪ 1‬וגם רעת הטור כן‬
‫להכשירו לולד כמו שנתבאר ‪t‬‬ ‫הוא נוהולק פל הביש סקנ״ב וכמ״ש בשמי׳ ליז‪ 1‬וכן‬
‫כשהבעל אומר שהולד ממזר שיורע שזינתה עם‬
‫האומר על עצמו שהיא ממזר נאמן לאמוד‬ ‫ישראל זעא ממזר ודאי כיון שהתירה האמינחו אבל‬
‫עצמו בכת ישראל ולאו מחורת ערות אלא‬ ‫אם רק אומר שהולד איט ממט א״א לעשותו לממזר‬
‫טשנמ דעזויה אנפשיה לכל בטח ישראל תד״א נג״שו‬ ‫ודאי דשטא מכותי נתעברה נטדח אמנם והו בוראי‬
‫ואס בא על ב ת כהן איט אומרה בביאתו רעל‬ ‫בכה״נ ש חב העיר ישראלים מרוע שו א פי ם הלכו‬
‫אחרים איט נאמן זש‪ (0‬ונס אסור כממזרת עד‬ ‫אצלה כל רפריש מ ח ב א פריש והוי ממזר ודאי אם‬
‫שיתבהר חרבר זלס עדיט דלהתיר איסור ל ע צ »‬ ‫לא כשאומרת שמכותי נתעברה רנאמנת ועמיש‬
‫‪m‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פריה ורביה סימן ל‬ ‫ערוך‬ ‫‪34‬‬
‫לע חח ‪1‬ענ׳ש‪ 1‬אבל אם יש עירעור עליה אפילו‬ ‫איני נאמן כמו הםוח‪ 1‬ק לכהן שא־ני נאמן יומר‬
‫מארם אחד ואפילו העירעור הוא מקרוב או פסול‬ ‫שאינו כהן לענין שיעיא גרו>‪!£‬ה וחלוצה כ ם׳ ע נסי׳‬
‫זע״שז שאומר שבשקר מעירה המילות אינה נאמנת‬ ‫ג׳ אמנם לענץ כניו נאמן דהא גם כלא זה הת־רה‬
‫ואפילו בא העירעור לאחר שהעידה כב״ד ‪: 1‬ם‬ ‫האמינתו לאב כט׳ש ואע׳ג שהיא נעצמו החויקם‬
‫ז»ל׳מ[ ואעי׳ג דאין עייעור פחית משגים מ׳ם בכאן‬ ‫לנשירים ואיך נאמן לפוסלם מ״ם כיון שהוא נאמן‬
‫דאין להולרות חזקת כשרות עריץ אפילו עירעור חד‬ ‫לאסור א׳ע ממילא דגם הם נאמרו אכל כשיש‬
‫הוי עירעיר זנח׳ז ואע׳ג דכל מקום שהאמינה‪ .‬תורה‬ ‫הכנים כמו‬ ‫אינו נאמן גם על‬ ‫זרע להכנים‬
‫עד אחר הרי הוא כשנים ואין אחד נ א ק לד‪.‬כחישו‬ ‫שיתכאר ‪:‬‬
‫שאני הכא רהנאמנות שלד‪ .‬אינו מדיגא כמ״ש זר׳ןז‬ ‫זה שד׳תורה האמיגהו לאב דוקא על כניו‬
‫ואין חילוק נין העירעור אם הוא מכשרות לפסלות‬ ‫אכל לא על בני כניו ולכן אם יש זרע לכניו‬
‫אי מפסלות לכשרות כיון שאץ להולר חזקה‪ .‬עריץ‬ ‫אינו נאמן נם על בניו דהא זה א׳א לפסול ננו‬
‫זהה׳ח( ונ׳ ש אם האמהות בעצמן מכחישין אותר‪.‬‬ ‫ולהכשיר זרעו וכיון רנגדם אינו נאמן ממילא דנם‬
‫דרבריה אינם כלום כמ״ש ז‬ ‫על בנו לא האכינתו תירה והרי עיקר דין זה‬
‫מ ן ומה דינם של ולרוח אלו כשיש עליהם עירעור‬ ‫למדנו מיכיר דבכורה ינשם דדי מקרוב שנולדו ואין‬
‫כתב הרטכ׳ם ז׳ל רהבן נחזקח כשר ואין לו‬ ‫להם עדיין זרע ולא האסינתו חורה בשיש זרע‬
‫יחים עכ׳ל ביאור דבריו ג׳ל דנל אחר םד‪.‬בנים‬ ‫לזרעו ‪:‬‬
‫נשר לנ א בקהל ואין להם יחוסי כר‪.‬ונד‪ .‬ולויה‬ ‫ע ף אמרו חז׳ל ‪1‬קדן‪:‬ין ע׳נ‪ [:‬דארבעה נשים‬
‫והטעם דעל הכן שהטילדת אמר שהוא ממזר והוא‬ ‫שילה בני ת אחת אשת כהן ואשת לוי ואשת‬
‫אומר שאינו ממזר וראי דהוא נאמן ולהיפך על הבן‬ ‫ישראל ואשת ממזר ועדיין לא הכיר אדם נהולדות‬
‫שהטילרת אומר שהיא נשר והוא אומר שד‪.‬וא ממזר‬ ‫נאמנת הטילרת ליטר זה כן הכהן וזה הלוי וזה‬
‫נ־כ אינו נאמן להחזיקו כממזר וודאי דכיון שנתנו‬ ‫הישראל וזה הממזר והנאטנית אינו מדינא אלא‬
‫נאמנות להמילדת נד‪.‬י דנעירעיר אינד‪ .‬נאמנת מיהי‬ ‫דהימנוה רבנן לפי שעי פ הריב א׳א נענין אחר‬
‫להחזיקו לממזר ע״פ עד אחר המכחיש אותה אין‬ ‫‪1‬ר*ן שנ׳‪ 1‬ולפ׳ז אין נאמנותה אלא כל זמן שהאמהות‬
‫סברא כלל והו׳ל דין כל הולדות כתערובת םםור‬ ‫בעצמן ילא הכירו עדיין ננני הן אכל אם כל‬
‫בג׳ כשירים ואף אם גרונם כקבוע ונטחצה ע י‬ ‫אשה תפסה להילוד והחזיקה לבנה אין הטילרת‬
‫מחצה דמי מ״ם הא מן התורה כשירים לבא נקר‪.‬ל‬ ‫נאמנת להוציאן טחזקתן זנ׳לז ואם יש נין הנשים‬
‫ולכן אף שמדרבנן אסרום מ״ם נכד׳״ג ש הנ ם‬ ‫הכחשה יראה לי שאין המילדת נאמנת כשאינן‬
‫כשירין ואף אם התערובת הוא רק אחר באחד‬ ‫מודים לה ודין הבנים בספיקית אבל כשהנשים לא‬
‫ט׳מ כיון שיש אחר שמכשירי אי העד או הטילרת‬ ‫החויקים בעצמן נאמנת המילדת ואע־נ דלענין בכור‬
‫לא גזרו רבנן גהא אבל להחזיקם לכהינר‪ .‬וללויה‬ ‫אינה נאמנת רק לאלתר כט׳ש נ ח׳ ט סי׳ רע׳ז‬
‫ויראי א’ א ולכן אם יש כהן ביניהם מטילין על‬ ‫מעי׳ י׳ג זהו דווקא לבכורה לומר שזה יצא ראשון‬
‫כילם נם חומרי נהגים זועב׳ש( ובנאמנות המילית‬ ‫דכיץ שנתעלם מעיניה לא סמכו עליה שתדע ותכיר‬
‫ראיתי מי שאומר דנשהיא ‪*9‬ונד‪ .‬להולרות אינת‬ ‫מי הוא הבכור אבל לענין יחים משפחה נאמנת‬
‫נאמנת ולא נראה‪ .‬כן דניון התקנת חכמים הוא‬ ‫כל זמן שלא רצחזקו ויזל׳מ פנז׳ו מא׳ב נשם ריפנ׳וו!‬
‫מפ‪ ':‬שא׳א בענץ אחר כרוב הפעמים א׳כ מד‪ .‬לי‬ ‫וכבר בארנו כזה כס׳ד נ ח׳ ם שם ;‬
‫קרונה מה י י רחוקה‪1 ,‬יפ׳ כמל״ר שם שנמגס נ״נ גזה‬
‫נזה ויוהה׳מ אין ריזיה ע״ש ודוקז ‪.‬‬ ‫מף‪ ,‬וזד‪ .‬שהמילרת נאמנת כד׳א כשהוחזקה נאמנת‬
‫מ ן כנר נתבאר נשעי׳ ל׳ דשחוקי ועי ספק מטזר‬ ‫ולא ערער עליה אדם דאז כיון שתולדות לא‬
‫וכן הנן הנמצא בשיק והיא הנקרא אסופי‬ ‫הוחזקו עדיין ואין אנו יורעין יחוסן לכן נאמנת אף‬
‫הרי הוא ספק טטזר שאין אנו יודעים מר‪ .‬היא וכבר‬ ‫שמן הרין לא היה לנו להאמינה דאינה דומה לעד‬
‫נתבאר דמן הר״ורה הם בשירים לבא נקהל רספק‬ ‫אחד שנאמן כדבר שלא הוחזק נו לא איסיר ולא‬
‫ממזר כשר מן ר^ורה אלא דחכסיס אסרום ועשו‬ ‫היתר כמ״ש ניו׳ר סי׳ קב״ז דרדי אשה היא ופסולה‬
‫מעלת‬
‫יח‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות פריה ורבידי סיק ר‬ ‫> ‪9‬־יר‬
‫ויחוסו עליו‬ ‫הנושה השליבחו במקום שימצאוהו‬ ‫מעלח כיוחסין יגם וה האסיפי אינו ממור ודאי לא‬
‫וישאר בחייט !‬ ‫טיבעיא כעני רעבון ראפער מהמלינוהו מחמת‬
‫נ חנוק שהיה מושלן נדרך כרדן אסופי ונ א‬ ‫‪ v‬ער הרעב אלא אפילי בלא עני רענון לא אטרינן‬
‫אחד ואמר בני הוא ואני השלבתיו נ א ק‬ ‫דיראי טטזר הוא ולפיכן העליכית ובן אמרו‬
‫ובן אמו נאמנת ואפילו במקים שרוב העיר‬ ‫חדל ‪:‬קדושין ע״ג ‪ 1.‬רבר תורה אסיפי כעור ט״ט‬
‫כיהים דו ח נדבר נ ת ר ראם לא חית בגו‬ ‫א״א כבעלה חילה ילא היתה טשליבתו עאי איכא‬
‫לא היה לוקח ילר ור להחויקו כבן ולכן הוא או‬ ‫מיעוט ארוטית יטיעיט עהלכו בעליהם לטרה׳י ואין‬
‫היא נאמגים להחרקו לבן לכל דנר נין לקולא‬ ‫יכייץ לחלות בבעליהן כיון דאיבא פנייוח ואיכא‬
‫בין לחוטרא ‪1‬דל( ובל ‪ m‬בשעריין מושלך נדרך‬ ‫נמי דטחטת רענון היה פלנא ופלנא והתירה אמרה‬
‫אבל כשנאסף מן השוק ובאו אביו ואמו ואמרו‬ ‫סמזר יראי הוא רלא יבא הא סטזר ספק יבא אלא‬
‫בנינו הוא אץ נאמנים בלא עדים הואיל ויצא עליו‬ ‫דמעלה עשי ניוחסים ולא תקשה לך הא אפילו‬
‫שם אסופי ונ״ל שחוששין לדבריהם להחמיר נ ב ל‬ ‫בארוסור‪ .‬ינשיאות יש ספק להכשירו דשטא מביתי‬
‫ענייניו במו שלא תתייבם אמו וכיוצא נז ה ולא‬ ‫נתעברה ולמה לי הן רפנויות ומחמת רעבון דייל‬
‫להקל נטו לפטור אמו מן חיבום וביוצא מ ח דור‪.‬‬ ‫רבע׳ב מיידי נמקים שבל העיר ישראל ראם במקיט‬
‫איא לומר שלא יחושי כדל לרכריהם דהרי מ חג א‬ ‫שיש ישראל וכותים הא יש להסתפק בור‪ .‬הנמצא‬
‫נאמנים אלא שמפני שנקרא עליו שם אסופי אמרו‬ ‫שמא לאו ישראל הוא וכותית השלינתי ועיר יתבאר‬
‫חדל שאין נאמנים וכשני רעבון נאמנים גס את״ב‬ ‫וה ב ם׳ד‪:‬‬
‫דאמריני שטפני הרעב השליכוהו ורוצים שאחריס‬ ‫מ ח עוד כלל נ ח ל אמרי חז״ל באסיפי דדוקא‬
‫יזינו אותם ולפיכך שתקו עד שנאסף ‪ p‬השוק‬ ‫כשאק הוכחה שלא הושלך לשם מיתה דאו‬
‫‪1‬רמכ*םו ולא יקרא עליו שס אסופי ועור דבשני רעבץ‬ ‫הוי טסק ממור אבל אם יש היבחה שלא הושלך‬
‫ביון שהרבה נשלביט אז לא רצו חבמים לפוסלן‬ ‫לשם מיתה שאמו עשתה בו מעשה ולר כשר‬
‫מפני יציאת ^ ל ‪1‬רש״י[ »‬ ‫שחפה עליו בעל ולר בשר אין ני משום אםיפי‬
‫ודע רבירושלטי קחשץ פ״ר ]ה״נו איתא חנוק‬ ‫והוא ילר כשר וםימן הוא שלא הושלך אלא מפני‬
‫כל ומן שהוא סושלך בשוק אי אביו או אמו‬ ‫רעבין ואפילו אין השנה שנת רענון מ״ם לא יחרל‬
‫מעירין עליו נאסף מן השוק צריך שני עדים ואביו‬ ‫אביון ואבותיו רעבים והשליכוהו ועשו נו םימן‬
‫ואמו בשני עדים הן עביל אלמא דרק האב ל ב ח‬ ‫שולד כשר הוא וירחמו עליו והוא ולד כשר‬
‫או האם לברה אין גאמגים אבל שניהם ביחד נאמנים‬ ‫אלא שאין לו יחים אב ואם ;‬
‫ובל הפיםקים כתבו דאינם נאמנים כמ״ש ואפשר‬
‫דנראה עהש״ם שלנו חולק עיז שהרי בש״ם שלנו‬ ‫מ ט ומהו ההוכחה שולד כשר הוא בין שההיבחה‬
‫נתבאר הטעם מפגי שנקרא עליו שם אםיפי משמע‬ ‫בגיפו כנין שהוא מהול או שאיבריו מתוקנים‬
‫להריא דאף שמפני הרין היה להיות בשר ם*ם‬ ‫וטיושרים כמו שעושין לקטנים או שהוא משוח נ ש ק‬
‫מפני קריאת השם לא רצו חבטים להבשיח ום־ם‬ ‫או ששמו לו כחול בעיניו או הלו לו קמיע שכל‬
‫כתבנו רשני ערים נאמנים דאין םכרא לומר ששני‬ ‫אלו םימגים נגיפי שחסו עליו כעל ולד בער ובן‬
‫עדים לא יועילו להוצאת קול ובזה לא מציט‬ ‫אם ההוכחה הוא במקום שהשליבידע במקום נ‪ t‬ה‬
‫מפורש שיחלוק הש״ם שלנו עור איתא שם לחלק‬ ‫שיהיה נשמר מחיית רעות ושיםצאוהו אנשים בגין‬
‫בין חנוק המזיז א״ע ממקומו לאינו יכול להזין א*ע‬ ‫שנמעא נמקום שרבים טציים שם או שתלוי באיל;‬
‫וגם זה אינו להלנה רהא הנאטניח לפי הש״ם שלט‬ ‫בכלי במקום שאין רתיה מגעת שם והוא סמיך לעיר‬
‫אינה אלא לאלתר כשהיא עריץ בשוק ואז אין‬ ‫או שנמצא כבהנ*נ אי בשאר סקים טפורםם הםמיך‬
‫שייך חלוק זה ובירושלמי עצמו נראה שם רטרחח‬ ‫לעיר וכיש נהעיר עצמה או שנמצא בצדי רה*ר‬
‫זר‪ ,‬ע״ש וע*ש במה׳ס שלא נתב נן ו»־ל שנפי מ*ש נן‬ ‫כל אלי אין בו משום אסופי שהרי םיטן הוא‬
‫היא עיקר י דויי‪I,‬‬ ‫שחששי לשיטרו ילא הושלך אי^א מפני רעבון או‬
‫יש מרבותינו שכתבו דזה שאסופי הוה ספק‬ ‫בנייה ילדתו וחסה עליו ביון שולד נשר הוא ומפני‬
‫מסור‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פריה ורגיה םי ‪0‬ן ד‬ ‫ערוף‬ ‫‪36‬‬
‫את הגל הרבה חולקץ עליו‬ ‫טפקחין עליו‬ ‫םם>ר וכשר מן התורה זהו רק במקום י!וםחן‪ 1‬ה‬
‫וס״ל רבפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב‬ ‫בשירים ומחצה טסולים או רוב כשירים ומיעוט‬
‫הולך לשיטתי בפ״ב משבח‬ ‫והרטנ׳־ם ;•ל‬ ‫פסולים אכל במקום שרוב פסולים ומיעוט כשירים‬
‫רדוקא כשפירש אחד ממקום הקביעות אק הולכין‬ ‫ד‪1‬י ממזר וראי ד אזלק כתר רובא )רשב׳א( ואע׳ג דיש‬
‫אחר הרוב אבל כשפירשו מלם ממקים הקביעות‬ ‫ספק שמא הלכה היא אצלם והו׳ל קנוע וכמחצה‬
‫ובעת שנייה פירש אחר מהם ונפל עליו מפולח‬ ‫על מחצה דמי אמנם אכתי איכא רוכא לאיסיר‬
‫הו‪.‬כין אחר הרוב וכאן בר‪,‬תנוק הנמצא מםחצ‪1‬א כל‬ ‫וכם*ש בסעי׳ ל*ד ]זמ׳ש חז״ל שם מאי אמרת יכו׳ ר ’ל‬
‫העיר ני ‪T‬י ולכן הולכין אחר הרוב ונ״שז וגם נ מ ה‬ ‫אפילו אם תרצה לומר כן לחומרא ע״ש ודרי־!( ‪:‬‬
‫שפסק דבמחצה על מחצה מצוים לחחיותו תלקים‬
‫עליו וס׳ל דנטחצה ע*מ אין מצווים והה״מ מנרי‬ ‫כתב הרמבים ז״ל האסופי שנמצא כעיר שיש‬
‫הביש סי‪,‬נ׳מ צ*ט דזהו לשמואל ואנן פפיןינן נרנ ע׳ש‬ ‫כה כותים בק שהיה רוב כותים בין שהיה‬
‫ודו׳קו ז‬ ‫ח ב ישראל ה׳ז ספק כותי לענין יוחסין קידש אשה‬
‫נ ן כללא דשתוקי ואסופי רשתוקי כשאמו ננרקה‬ ‫צריכה נט מספק וכו׳ הטכילוהו כ׳ר לשם נירות‬
‫ואמרה לכשר ננעלתי נאמנת אפילו כרוב‬ ‫!נימים קדמונים[ או שטבל משהנדיל הרי הוא כשאר‬
‫פמלים כשהיא פנויה כמ׳ש בסעי׳ ליא ולפיסלו‬ ‫אסופים הנמצאים בערי ישראל היה רוב העיר‬
‫אינה נאמנת כט״ש שם ואפילו כשאומרת לכשר‬ ‫כותים מותר להאכילו נב לות היה רובו ישראל‬
‫גנע*תי אינה נאמנת להחזיקו לבנו ואף שבועה א'צ‬ ‫מחזירין לו אבידתו מחצה על מחצה מצור‪ ,‬להחיותו‬
‫נשמכחישה נט־ש בסעי׳ ל*ב וכשלא נבדקד‪ .‬הוי‬ ‫ומפקחין עליו את הגל בשבת יהרי הוא לענין‬
‫ספק ממזר כשיש מיעיט ממזרים בעיר ואץ הולכין‬ ‫נזקין ככל ספק ממין והממע׳ה עכ*ל ‪:‬‬
‫אחר הרוב כמ״ש נסעי' ל׳ר אבל כשאין ממזר‬ ‫נ ף וזה דם*ל ראף לאחר שטבל ורוב כותים מ׳ט‬
‫נעיר הולד נשר ולקרובים לא חיישינן אא״ב חשודה‬ ‫הרי הוא כאסופי מפני השש ספק ממזר אעיג‬
‫מהם כם*ש שם ואסופי נעיר שמלה ישראל כשאין‬ ‫דבשתוקי כשאמו איטרת כשר הוא נאמנת אפילו‬
‫נו סימניס שלא הושלך לשם מיתה הוי ספק‬ ‫ברוב פסולים מ’ מ הכא שאין כאן אטירר‪ .‬עליו ואין‬
‫מטזר וכשיש מ סימנים הוא כשר נמיר ולמה אץ‬ ‫לו חזקת כשרות עשו מעלה ביוחסין אפילו ברובא‬
‫דינו כשתוקי ויהיה ספק ממזר רשתוקי שאני שהרי‬ ‫וחוששין לו לספק ממזר כמו שעשו מעלה כיחום‬
‫אני מכירץ אח אמו שפנויה היא ובע׳ב שזינתה‬ ‫כדצנה לענין האשד‪ .‬עצמה כשאומרת לכשר נבעלתי‬
‫ואין יזדעץ ממי ולכן כשיש אף מיעוט ממזרים‬ ‫דאינה נאמנת אפילו ברוב נשירים רק בתרי רוכא‬
‫נעיר הוי ספק ממזר אבל זה האסופי כשיש נו‬ ‫וכט׳׳ש בסי׳ ו׳ וה׳ג בייתס ישראל כשאין שם‬
‫סימניס שלא הושלך לשם מיתה אמרינן שאינו‬ ‫אמירה כלל חששו אף ברובא אף לענין התנוק‬
‫מפנויה כלל אלא האב יהאם השליכהי מפגי הרעב‬ ‫מיהו כשיש תרי רוני הוה כשר מדאי דלא נרע‬
‫זעס׳ת סקת׳א[ ובעיר שיש ג*כ מתים הוי הנמצא‬ ‫משם ‪1‬נ*ש‪ 1‬ואם יש נו סימנים שאינו אסופי והחששא‬
‫ספק מ תי ספק ישראל אא*כ הוא מהול וכל שתוקי‬ ‫היא רק ספק מ תי ספק ישראל כשטבל הוכשר‬
‫ואסופי שהם כשירים רשאים לישא אשה מבל כנית‬ ‫לגמרי ורק אם היא נקיבה לא חנשא לכד‪,‬ן אפילו‬
‫ישראל ולא חיישינן שהשתיקי ישא אחותו מאביו‬ ‫ברוב ישראל ז‪:‬םו ואין לומר דטעמו של הרמנ׳ם‬
‫והאסופי מאביו או מאמו וניש סקנ׳ד! מפני דרובא‬ ‫שלא הלך אחר הרוב מטעם קבוע דהרי התגיק‬
‫רריכא הם רשאים להנשא לו ורק כשתיקי כשהאס‬ ‫הזה פירש םד‪%‬ונ ואינו קבוע ‪1!1‬מ״מ ו‪5‬״ם( ולכן‬
‫אומרת שמפלוני נתעברה אף שאינה נאמנת לר‪.‬חזיקו‬ ‫כאמת יש חולקים עליו וסיל דנרוב כיתים הולנין‬
‫לכנו כם־ש מים קרובותיו נאסרין עליו ע״פ‬ ‫אחר הרוב כשטבל והרי הוא כישראל יראנ״דו ורק‬
‫דיבורה ‪,‬‬ ‫כשהיא נקיבה אסורה לכהן כט׳ש !ולהרמניס זהו‬
‫ומניין למדנו שאין נאסרים בכל אשה שד‪.‬רי‬ ‫שאמר רב בספ׳ק דנחובות אכל ליוחסין לא והראנ׳ד מפרש‬
‫כתיב אל תחלל את בתך להזניתה ואמרו‬ ‫בפירש׳י שס!‬
‫חכמים שאם יעשה זה נמצא אב נושא בתי ואח‬ ‫נ ה ונזה שפסק דחוקא נמחצה על מחצה‬
‫נישא‬
‫יט ‪87‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות ^ריד• ורב'ה ‪Yp'o‬‬ ‫זןרוך‬
‫חעזש פגיעת ערוה כשישא אשד‪ .‬ודחו זה חטעם‬ ‫נחיא אחותו ואלו ודה הדין »כ? נץ רואינו יזדע‬
‫ירק מעוום מעלת יוחסין הרחיקוהו אבל כשאין כאן‬ ‫אביו מ ר אי אסור בבל א»ה »א‪» 6‬ר עתהיה עריה‬
‫מעלת יוחסין שאמו נכרקה והאטפי יש ט סימנים‬ ‫עליו לא היינו באים למרה הזאת לעולם ולא תהיה‬
‫אין באן שום מעלה !ואין לומר דלדידן דהספיקוח‬ ‫הארץ מלאה זטה הא למדת עזאין אוסרץ עדיות‬
‫אטרין זב״ז ליתא לקושיא מ״ש נחוש׳ והרי הסוסקיס נתנו‬ ‫להחזיקן בשאר בשר בספק ער שיורע מ ד אי ע ד‬
‫מממא דמעלה ודו׳קו ‪:‬‬ ‫ערוה עליו שאם לא תאמר כן כל היתומים‬
‫כל הספיקות כולנז אסירים ליעזא זא״ז רעשו‬ ‫שבעולם שלא הכירו א מ תיו ע ד\ו אסורים לרינשא‬
‫מעלר‪ .‬ביוחסין ולפיכך שתוקי לא ישא שתוקית‬ ‫בכל מקום שטא יפנעו בערוה ולמב*סו‪:‬‬
‫ואטפי ת ואסופי לא ישא שתוקית ואסופית רשמא‬
‫אחד מחם כשר והשני פ טל ואם נשאו לא יקיימו‬ ‫ג ו ן יש מי שכתב דאע״ג רטן התורה מותרים‬
‫אלא יוציאו בגט וודלד ספק באבותיו ואץ לספיקות‬ ‫לישא בל מי ‪ w w‬ם*מ מדרבנן אםורים‬
‫אלו חקנד‪ .‬אלא שישאו מהגרים ובימים קדמוניסז‬ ‫ליעזא ער שיתברר שבאשה זו א״א שיהיה כ ה עד‬
‫או מט שוחרדם והולד הילך אחר הפגום ביצר‬ ‫קורבא מגי׳ א סקנימז ויעז ראיה לזה מהאוסר לשלוחו‬
‫שתוקי או א ט פי שנשאו גיורת או משוחררת או גר‬ ‫»א וקרעו לי אשה והלך העזליח ומת ראסור בכל‬
‫ומשוחרר שנשא שתיקית או א טפי ת וצלר שתוקי‬ ‫הנשים שבעולם ספני השעו שמא השליח ק ‪T‬עו בערו‬
‫או א ט פי דבכל ענייני ממזר אף שר‪.‬קדושין כד‪.‬יחר‬ ‫אשה וזו היא קרובתה כמ״ש כסי* ל״ה נפסו אבל‬
‫מיט אינו יוצא מחעועז ממורות רהתורה רבחה‬ ‫לא משמע ‪ p‬מכל הפיסרים ת הי דחעושו ליוהסץ‬
‫במסור כמ״עו בםעיי יי עיש וממזרים וראיס‬ ‫אף כמיעוט נטור נרמ הכא הוה במיעומא רמיעוסא‬
‫ונתינים טתרים לבא זר‪ .‬בזה והולד ממזר ושתוקי‬ ‫שאין מ ממש כלל שניחוש שהאעוה שחעה לישא‬
‫ואטפי מו חד ם בנתינים והולד ספק ממזר ‪1‬רמנ״םז‬ ‫היא כתו או איי תי של הנואף שנאף עם אמו של‬
‫ויש שאוט־יין ספיקית בנתינים נענ״שז ונתין אסור‬ ‫זר‪ .‬ובגמרא יש סברא זו וקדושין מ״ג נל הני שדו‬
‫בשפחר‪ 1 .‬ט‪ 0‬גיעין מ׳א ‪ c.‬אמנם לר‪.‬ר‪0‬ב*ם דשפחה‬ ‫מ״ש‪ 1‬ועור דהרי חזיגן דלענץ שלא לפוסלו נאמנת‬
‫אינו ‪ p‬ר‪.‬חורד‪ .‬כנרש בסעי׳ א׳ י״ל ד ט ת ר בשפחר‪.‬‬ ‫האם אפילו כרוב פסולים מפני חזקת כשרותה‬
‫וענ״סז ‪:‬‬ ‫במ״ש בסעי׳ ל״א ועיקר הטעם בארנו שם שהוא כ ד‬
‫ס כתב הרמב״ם ז״ל יראה לי שכל מדינה ‪1‬עיר‪1‬‬ ‫שלא לטסלו ועתה אם נאמר שאין בי טל ת השתוקי‬
‫שיש בה שפחר‪ .‬או ביתית הראויר‪ .‬לילד הואיל‬ ‫וד‪.‬אטפי הכשירים טריגא כמן שכדנ\ את אמו‬
‫ווואסופי הנמצא שם ספק ט תי או ספק עבד כשישא‬ ‫ובו«ו‪0‬ופי יש ט מני ם כנרש לישא שוס אשר!‬
‫הגיורת כמו שבארנו ה״ז ספק א*א ור‪.‬בא עליר‪.‬‬ ‫שבימלת לחשוש הרי אתה אוסר עליו כמעט כל‬
‫פ ט ר שאין הורגץ על ספק וכן ידאה לי שד‪.‬שחוקי‬ ‫הנשים וד‪.‬רי כל אשה שאביה או אחיה ודה בחיים‬
‫שנשא אשר‪ .‬שהיא ערוד‪ .‬עליו ורדי היא ספק איא‬ ‫כשנתעברה אמו יעז לחוש לערוה שמא אביה או‬
‫שאין קדושין חופסץ בעריות ואיזו היא האשה‬ ‫אחיה אביו של זה וכן יאסור ככל אלמנד‪ .‬וגרושר‪.‬‬
‫שאפעזר שחד‪.‬יה ערור‪ .‬עליו כל אשד‪ .‬שהיה אביה‬ ‫רשמא היא אשת אביו של זה או אשת אוץ אביו‬
‫או אחיד‪ .‬קיים כשנתעברה בו אמו וכל אשח‬ ‫ואין זה סברא כלל וזר‪ .‬ששלח לקרש ז רי שלית‬
‫שנתנרשה או נתאלמנה שמא אעזת אביו היא או‬ ‫שא»ר בבל הנשים כאמת אינו מדינא אלא קנסא‬
‫אשת אחי אביו עב״ל והעתיקות כטור וש״ע סעי*‬ ‫בעלמא נתום׳ נזיר י״ב‪.‬ז על שעזלח לקרש ר‪.‬י אשה‬
‫ל*ז וזה שנתב כ א ט ט דר‪.‬יא ספק איא ודינו כשנשא‬ ‫סתם ולא אעזה פלונית וראיה לזה שהרי אין אנו‬
‫ולא טבל א״ע ולא מל נחמ׳יזז דאל״כ בץ כך ובין‬ ‫אוסרין כל הקטנות שמחו א בי ק שלא ינשאו מפני‬
‫בך ישראל נמיר הוא וזד‪ .‬שכתב כשתיקי ייא דזהו‬ ‫חשש שמא אביר‪ 0.‬קבל בערן קרושין משלוחו‬
‫ב שתי^ ש אט לא נברקר‪ .‬וודא ספק ממזר מדרבנן‬ ‫של זה אלא ודאי ראינו אלא קנסא בעלמא ובכאן‬
‫ונשא באיסור ‪1‬נישו וייא דגם כשנכרקר‪ .‬אמו טי רי‬ ‫זר‪ .‬השתוגץ או האטפי לא חטא כלל שנקנסנו‬
‫ונשאה בהיתר ייזמ״יזז וניל עיקר בדיעד‪ .‬ראשונה‬ ‫ועוד רנגנר שם כשרעו לומר הטעם על מה שאסרו‬
‫במו שיתבאר כ ם״ד‪:‬‬ ‫חכמים שתוקי שלא נברקר‪ .‬אמו טלבא כקהל מפני‬
‫ויעז‬
‫השלחן‬ ‫הלנות גדיד‪ .‬ורביד• סימן ר ה‬ ‫ערוך‬ ‫‪88‬‬
‫הניאו הטור והש׳ע הריעה החילקח )ואפשר שלזה‬ ‫ם<ן ויש סרבותינו חולקים על ד‪%‬םנ׳ם רהרי נ בל‬
‫כיון הה״מ ע״ש היעב יג־ו״ק! ‪:‬‬ ‫ריגי נפי«ח אזלינן נתר רינא ולמה לא נלך‬
‫ס ב כ חג רנינו הרטיא הקראים אסור להתחתן‬ ‫נא; אחר הרונ ‪1‬ראב׳ד‪ 1‬והטור והע״ע לא הניאו‬
‫נהם יבולם הם ספק מסזרים ואין טקנלין‬ ‫כ לי ריעה זו ונ״י רטעטם הוא רכיון דחזינן לענץ‬
‫אותם אם רו*ין להוור אנל האנוסים החיזרים לדת‬ ‫יוחסין שאף שטן התורה הולכין אחר ר!רונ ם ׳ט‬
‫ישראל נ׳ל שטיתר להתחתן נהם עכ״ל דהם‬ ‫עשו חכטים מעלה שלא לילך אתר היונ וא׳ב‬
‫טקרשים נשותיהם נכסף או נני א ה וטגרשין שלא‬ ‫חאיך נסקול את הבא על א׳^הו של זו טפגי הרוב‬
‫כדין ומשנין ט ט טנ ע שטבעו חבטים נגיטין ונישאות‬ ‫ואף שטן התורה חייג מיתה ט״ם נבה׳ג ודאי יש‬
‫לאחרים בחיי הבעלים ונטזואו הננים ממזרים‬ ‫נ ח גי ד חנפים שלא להסיתו ביון שהם עצטם‬
‫טאי׳א ‪ 1‬נ׳י[ והגאונים הקרטונים בתנו על סיגים‬ ‫לענין יוחסין לא הלכו אחר הרוג וב׳ש נסי תה‬
‫שפירשו סדרכי ישראל ופרוצים בעריות ואין כיתבין‬ ‫ואע־ג דנשתוקי םם׳נ חייג הגא עליה מיתה ראף‬
‫כתיכית וניטין ולא חולצין ולא מייבמין נגיהם ממזרים‬ ‫יאס הוא מטזר ואסור בג ת ישראל בתקון חכטים‬
‫וא״א יקבלם ולהכניסם נקהל ישראל שטא יתערבו‬ ‫הא קרושין תופסין בחייבי לאוין ולערוה הא לא‬
‫ו דנו טסזרים נישראל ואם נאים האנות וחוזרים‬ ‫חשו חבטים דהרי ב׳שנבדקה אמו התירו לו לישא‬
‫נהם ומקנלים עליהם עול מצות כשארי ישראל‬ ‫לטי שירץה ם*ט סיף סוף ביון דלזה השתוקי שאסו‬
‫קנלו אותם שנולדו טטיפה קדושה ונולדו בכשרות‬ ‫לא נבדקה לא התירו חבטים ונשא נאיסור וכיון‬
‫ונולרוהיהם י־קדקו וכל מי ש־ש נו שמץ ‪6‬םול‬ ‫שענד על דנריהם שאסרו שלא לילך נזה אחר‬
‫הפרישוהו ‪1‬שסו אנל האגופים הם נחזקה ששמרו‬ ‫הרוב האיך נטית את זה שנא עליה טפני רהוב‬
‫תסיר בשרות יחוסם אמנם נם זה תלוי לפי הענין‬ ‫ולפ׳ז לא סיירי ררמנ׳ם רק כשיא ננרקה אטו‬
‫טהנהנתם ]»‪, 1rp‬‬ ‫ואולי נאמת לפ׳ז אין חולק על רד סנ׳ ם ולכן לא‬
‫ה ]דיני פצוע רבא ונרות שפכד‪ .‬ואיסור סירוס ובו ניט סעי׳[ ‪.‬‬
‫רטטזרת מלאו רבהוגה טפני דלאו דנהונה אינו‬ ‫א כתב הרטגים נפט״ז מא׳יג פצוע דכא וברות‬
‫שוה נבל ישראל ו ק בכהנים וקילא מלאו רטטזרת‬ ‫שפנה שנשאו בת ישראל ונעלו לוקץ שנאטר‬
‫שטהג נבל ישראל ואע׳ג דביוחסי כהוגה עשו‬ ‫לא ינ א פצוע רבה וברוח שפכה נקהל ד׳ ומותרין‬
‫טעלוח יתירות מניוחסי ישראר זהו בכהן כשד‬ ‫לישא גיורת וטשוחררת ואפילו כהן שהוא פצוע‬
‫החמירו יותר אנל לא נפסול וזה שהחמירו יותר‬ ‫דכא סותר לישא גיורת וטשיתררת לפי שאינו‬
‫נפסול קהל דפצוע דכא מכל פסולי קהל שמיתרים‬ ‫נקח שתי ואפילו נתינה או אחת מן הספיקות טיתרית‬
‫נטטזרח דאינו ח ט ה פסולי קהל ספני גזע משפחתם‬ ‫לו הואיל ופצוע דנא אסיר לנא נקהל לא גזרו‬
‫לפסולי קהל ספני מים עצמו ומשפחתו קהל נטור‬ ‫נו על הנתינים ולא על הספיקות אנל פצוע דכא‬
‫וצא וסכרא זו איתא כירושלמי ‪ 1‬פ'ז דיבחות( וי׳א‬ ‫וכרות שפכה אסור נטטזרת יראיח שד‪,‬רי אסורה מן‬
‫דנם כהן פצוע דכא אסיר בגיורת ומשוחררת כמו‬ ‫התורה עכ׳ל ‪:‬‬
‫שאסיר נטטזרת ראירי ואירי איסורי דאורייתא הם‬ ‫ב והגה יה ?•כתב דרווקא בנשואין ונעילה לוד‪,‬ין‬
‫ולא היתר רק כנתינה שאין איסיין מן התורה‬ ‫‪1‬צלןז לשיטתו דנל הייני לאוין אין לוקין נלא‬
‫ינאטח כירושלמי שם מרטה ז^׳ן ;נעל המאור פ׳ז‬ ‫קדושין ינעילה כט׳ש נסי׳ ד׳ סעי׳ כ׳ ורכים חולקים‬
‫ולא איסשיפא‬ ‫דינמות ופוסק ג'נ כל׳ק דרבא שס ע׳ו‬ ‫עליו כם*ש שם )הה־מ‪ 1‬וזה שאסרו ננאזזרת והתירו‬
‫נעיא דכה! כפ‪5‬יע והימנ*ה ז׳ל אף שג'נ סוסק נל׳ק‬ ‫בנתינה זדלך לשיטתו האיסור נתינים אינו טן התורה‬
‫מ'מ המעש שפיסק כן יופני סוגיא דשם ע׳יזז ונוה לא‬ ‫כס׳ש שם סעי׳ ה׳ וזה שהתיר לכהן פצוע רכא‬
‫מיינו שהולק על לישנא בתרא לעני! כהן נה״ד וכיון‬ ‫גיורת וסשותררה מפני שנסתלקה טמנו קדושת‬
‫דלל־נ דרנא ססיקא ליה כהיתר פסק כן כ;^‬ ‫הבהיגה דכיון שהתירה אסרתו טי כ א בקהל ב׳ש‬
‫זלרק! ‪:‬‬ ‫שאינו כקחשת הנהוגה ולסה החסירו יותר נלאו‬
‫וייא‬
‫כ •‪S‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות מריה וויביו*‪ .‬ם'מו ח‬ ‫ערוך‬
‫הותרה לו רק ניורת ומשיחרדת שאינן כזינה ממש‬ ‫ני ת ר בגיורת‬ ‫ג די א דכמו מכהן פ»וע דכא‬
‫שהרי כגם׳ יש שמחיק ל ב ק נמוד נקדושין ע*מ ‪! .‬‬ ‫רנא נסםורת‬ ‫וס^ותררת כסו כן סותר פ(ווע‬
‫ונדזי דלא קיי״ל ‪ p‬פרם עיקר איסוק הוא מקרא‬ ‫ואיסור >תי)ים‬ ‫‪1‬רא‪5‬״ד ורשנ״א וסור ספסקו נל*נ לרנא‬
‫דיחזקאל דבתיב בי אם בתולות מזרע ‪ v«a‬י ק ת‬ ‫צה דס״ל שזהו‬ ‫מה״ת וכ*מ בירושלמי והרמב״ס לא חש‬
‫לד‪.‬ם לנשים ואין איסורן דומה לכל איסורי כד‪,‬ונה‬ ‫נליק ודרקז ‪:‬‬ ‫גל״ב דרנא וסתמא דש*ס שלנו מ״ס ‪:‬‬
‫נגיש! ויש ד ם בץ שני הדעות דלרעד‪ .‬ראעזונה‬
‫דינו כזי גמור ומיתר לטמא למתים ואסיר גחרומד•‬ ‫ד אסגם בוה סוומירו הרסג״ם לי»א םהססקית‬
‫וקדשים ואינו נושא כפיו ולדעה אחרונד‪ .‬דינו ככהן‬ ‫כסי שתוקית ואפיפית יש שהקעו דכיון רהוא‬
‫כעל סום ואסיר לטמא למחים וסותר כתרומה‬ ‫אסור במסורת םם״נ אסור ג שחיקית דאם היא‬
‫וקדשים ובן משסע כש׳ם דבכורות יברמב״ם פ״ז‬ ‫ססזרת הרי אפור בה ואם היא בהשירה ררי אסורה‬
‫מביאת מקדש דמחשבץ פצוע רבא יכרות שפכה‬ ‫בו ושפה״מ ו»ב*'( ונדחקו לוסר שזה שהת ‪T‬ו‬
‫ככלל המומין ומבואר שם דכ ‪ p‬בעל מום מוחר‬ ‫בהספקות זהו כשהפפגןח המה גיכ לא סישראל‬
‫לאכול בקרשים ולדעד‪ .‬ראשיגה צ״ל דשם מיירי‬ ‫אלא מ׳שזוזזררח וכיוצא בזה ואץ פברא בלל לוסר‬
‫בידי שמים דהלאו אינו אלא כשנעשו! פצוע ב ‪T‬י‬ ‫בן רא״ב היה לו לפרש ולי נראה שזה שאסרו‬
‫אדם במו שיתבאר וזר‪ ,‬שכתוב בתורה מרוח אז«ןי‬ ‫הר ‪0‬ב* ‪ 0‬בססזרת אינו סן ההורה רסן התורה אץ‬
‫בין המוםץ ומפידש שם לחם אלקיו מקירק ו ‪p‬‬ ‫סברא בלל לחלק בץ איפיר כדצנה לאיפור קהל‬
‫הקדשים יאבל צ״ל ג״כ דמיירי בידי שמים ועוד‬ ‫דביון דהפצוע דכא איט סקהל והנמזזרח נ״ב אינה‬
‫דזה קאי אביס כם־פז הרמב״ם שם כפ״ח ואיני‬ ‫סקהל למה יאסרו זג״ז אלא שחכסים אפרו אותו‬
‫בכלל זד‪1 ,‬פה״מ וב״מ ונ״ל כמ״ש! ‪:‬‬ ‫בסמזרת רכן ססזסע להדיא לשון הרסכ״ם שנתב‬
‫רהוא אסיר בסמזרת וראית שהרי אפורה סן התירה‬
‫ן לשונית אלו שנאמרו כתורה פצוע רכא וכרוח‬ ‫עכ׳ל ואי פ״ר שאסיר ‪ p‬התירה סאי לשין שהרי‬
‫^ ן פצע ע״י‬ ‫שפכה ג' עניינים הם פצוע‬ ‫אלא דה״ק שהוא אסיר בודאית שהרי הודאית‬
‫מבת חרב או סכץ ודכא הוא לעוץ נירך כלומר‬ ‫אסירה פן התורה לכן החסירו בה חכזשים משא״כ‬
‫שנידך ע״י שום דבר ונתמעט מה מר‪.‬אבר וכרות‬ ‫נתינים והספקות שאיסורן סרדגנן לא החמירו‬
‫שפכה הוא לשין כריחה שנכרת וע״י הכריחה‬ ‫חבסים ב ק לענץ פצוע דכא וסדרבגן שפיר חילקו‬
‫נשפך דבר ממני ול מ ת ררל שבילם הם באותו‬ ‫ג ץ פסולי קהל מפני סשפחה ובין פסולי הגיף אבל‬
‫מקום והשפיכה היא הזרע שנשפך ואיני יודה בחץ‬ ‫‪ p‬התירה אין סברא לחלק בזה דסיף סוף שניהם‬
‫ואינו מוליר ובשלשד‪ .‬איברים נפסל הזכר כניד‬ ‫פסולי קהל הם זיאף שמכל המפרשים נראה שתפסו‬
‫ובבצים ובשבילים שבהם מתבשל השכבת זרע ור‪,‬ם‬ ‫בהרמנ״ם שאסור בממזרת מה״ת מ־מ ג״ל מיקר נמ*ש‬
‫הנקראים חוטי בצים וכיץ שנפצע אחד מג׳ איברים‬ ‫ונזה מתורן גם קושיית הנ״ש סק״ב ומוד קושיות! ‪:‬‬
‫אלו או נירך או נכרת ה״ז פסיל וכך אמרו חז׳ל‬ ‫ח יש להסתפק אם פצוע דכא מותר בשפחה אם‬
‫זינמות ע״ה! פצוע ב בו ק דך בכולן כרות בכילן פצוע‬ ‫לאו ונראה רלהפוסקים רס״ל דאיסירה ‪ p‬התורה‬
‫בכולן כין שנפצע הניד כין שנפצעו בצים בץ‬ ‫כמ״ש ר׳ם ד׳ אסיר בה ולהרמב״ס ראיסורה מרים‬
‫שנפצעו חומי בצים וכן דך וכן כ ח ת אסגם כ ה ^‬ ‫מיתר גר‪ ,‬זנ״ש! אמנם אפשר לומר דלהסוסקים‬
‫יש נבולים מקים שנפסל ומקום שאינו נפסל כסו‬ ‫שמותר בממזרת מיתר נ*ב בשפחה אך שאיסורה ‪P‬‬
‫שנבאר בס״ר‪:‬‬ ‫התורה וצ׳יע לרינא ‪:‬‬
‫‪ w‬יש כשר ובחבידו לגיד הוא‬ ‫ח כיצד בראש‬ ‫ן ובזה שר‪,‬חיר הרמב״ם בהן פצוע רכא י*א רמוחד‬
‫נכוה ומקיף סביב הג ‪ T‬ונקרא עטרה ואותו‬ ‫נם כבל איסורי כהונה כמו לישא גרושה זינה‬
‫היקף אינו בעיגול ישר אלא בעליוגו של ג ‪T‬‬ ‫וחללה ‪1‬ח״מ! כיון שנסתלק טקרישחו ואע״ג רחמה‬
‫מארכת העטרה כלפי הגוף ומתקצרת ווצלבח‬ ‫אסירות להנשא לו מפני איסור פציעוחו מ״ס אם‬
‫כחחתיחו עד קרוג לראשו של גיר ואותו הבשר‬ ‫דמה נס משוחרריוח ד טו חח ת לו לא נאסרו עליו‬
‫אינו ריגו כשאר הניד שאפילו אס נחתך כול< ולא‬ ‫מצד הבוצנח זי״א שאסיר גבל איסורי כהוגה רלא‬
‫‪v#4‬‬
‫השלחן‬ ‫ד״לטת פריד‪ .‬ורביד‪ .‬ם'םן ה‬ ‫ערוף‬ ‫‪40‬‬
‫הנשר מכל צד ונטלו מפני המרזב ועשאוהו‬ ‫נמאר אלא מלא החוט על פני רוב העטרה לצד‬
‫כקולמם כשר ‪1‬נמ׳‪ 1‬ולהרמנ׳ם אם לא היה לא‬ ‫הניף כ‪/‬ור ‪1‬מוי‪ 1‬אבל אם נתחבה כלפי הגיף‬
‫במרזב ולא בקולמם והתכו נ ו ועשאיהו כמרזב‬ ‫ונשתייר פלא החיט של העטרה על פני היקף כל‬
‫כשר זב׳י( ‪.‬‬ ‫דניד כלפי הקרקע פסול נרש׳י[ ולא תקשר‪ .‬לך‬
‫י ניקב הגיר אם ניקב למטה מהעטרה אפילו נקב‬ ‫כיון שנחתך למעלה איך נשתייר למטה רהאטת‬
‫מפולש מעבר אל עכר נשר רהא אפילו נחחר‬ ‫דא*צ שימחחך כל עובי האבר אלא הכשר מהעטרה‬
‫שם כולו כשר כם״ש ואם ניקבה העטרה עצמה או‬ ‫ולכן מ׳אכחת לה שלמעלה נחתך הכשר שסביב‬
‫למעלר‪ .‬מהעטרה פסיל מפני שהזרע שותת דרך‬ ‫העטרה ולמטה נשאר ]ג־ל! ולשיטה זו הכל תלוי‬
‫הנקב ואינו יירה כחץ ואינו מוליד ולכן שיעיר‬ ‫בחוט המקיף שד‪.‬וא לצד העליון מעטדה שהוא לצד‬
‫הנקב ר\א כשביכולת לצאת מטנו ש״ז ננ*ש‪ 1‬ואם‬ ‫הגוף אבל הרמב״ם והש״ע כר״בי אם נכרת מראש‬
‫נסתם הנקב כשר שזהו פסול החוזר להכשירו ויטלין‬ ‫עטרה ונשתייר ממנה אפילו כחיט השערה מוקס‬
‫לעשות לו רפואה שיסתם הנקב ‪1‬נמ׳( ואף לאחר‬ ‫לכל הגיד כשר עכ*ל ולפ״ז אין קפירא אף כשנחתך‬
‫הסתימה צריכים לנסותו והייט להשגיח בעת שיראד‪.‬‬ ‫קייור לגיף אם נשאר חוט הטקיף כל הגיר שאינו‬
‫קרי אם תסתור הסתיטה ויוצא הזרע דרך הנקב‬ ‫קריב לנוף ]ב״ש[ וי׳א דצריך להקיף כל הניד‬
‫פסול ואם הסתימה חזקה שמרוץ הזרע לא תסתרט‬ ‫הסםוך לנוף ‪1‬שס בשם רי׳וו וכרעה זו מפירש‬
‫כשר ‪1‬שם! וי׳א רכשהנקנ ג חל באופן שידוע ש‪, .‬זרע‬ ‫כתוספתא יבמות פ׳י ע׳ש ובירושלמי ‪1‬פיח‪ 1‬יש‬
‫יוצא פטנו ונסתם א'צ כריקה לראות אם לא תסתור‬ ‫פלוגחא בזה ומשמע שם להלכה כהרמבים ע*ש‬
‫הסתימד‪ .‬ורק כשהנקב קטן טאר ונסתם בכל שהו‬ ‫ובש*ם שלנו שם יש חילופי גירסאות ולפי הטסחא‬
‫ואין ניכר רואים אם גדול כל כך דנשאיש הזה‬ ‫שלפנינו מביאר כרעה ראשונה ע״ש ועה ‪ 1:‬ודע‬
‫רואה קרי מרחיב הנקב מחמת רוחק הזרע שמתאסף‬ ‫דאע״ג דלנבי מילה נקרא עט״ה מראש האבר ממש‬
‫פסול זב״שו ובן אם נסתם מחמת רפואה שעשו לו‬ ‫כדמוכח ניו׳ד סי׳ רס׳ד ם'ם לענץ כרות שפכה אין‬
‫לא חיישינן לסתירה אף בנקב קטן אנ ל כנסתם‬ ‫קפירא רק כחוט אחר לבד רבענין זה יכול להוליד‬
‫מעצמו וראי צריך לחוש ככל גווני ‪1‬שם( וגיל שיש‬ ‫‪1‬וא*ש כצ מה שנמנמו האחרונים בזה פמ״ז וכ׳ח ודרפז‬
‫לסמוך נזה על דברי הרופאים כשאומרים שנסתם‬ ‫ולפי מה שנתבאר אם נחתך למטה מהעטרה אפילו‬
‫הנקב ולא יתפרק דהא גם באיסור כרת סמכינן‬ ‫מ ל ה כשר ואם נחתכה העטרה לפי הדעות‬
‫עלייתו כרופא סומחה ‪1‬עב״י יו׳ד סי' קסיז! וכל זר‪,‬‬ ‫שנתבאר או גחתף למעלה מהעטרה פסול כמ״ש‬
‫הוא כעמרה עצמה אבל למעלה מעטרה כשניקג‬ ‫הרמכ׳ם וה^‪*8‬ע ע״ ע ‪:‬‬
‫ונסתם הו לא חיישינן לסתירת הסתימה מפני שאין‬ ‫ט נחתך מהגיד י*םעלה מעטרה כקולמם בשיפוע‬
‫הזרע דוחה נאספו אלא אצל נקב יציאתו ]רש׳יז‬ ‫כהיתוך קולמם שטחרגין את חורו באלכסון לכתיב‬
‫וייא דלמעלה מעטרה לא טהני סתימה נב״ש בשס רי*ו‪1‬‬ ‫בד‪ .‬כשר משימ דלא שליט כה אויר בתוך הגיר‬
‫ולא פשסע כן מכל ה‪.‬־י‪0‬קים וגם משים לא משמע‬ ‫ומתבשל הזרע בהלכתו )רש״יו וכל העטרה קיימת‬
‫כן זדא״כ שס עיו‪ .‬דאחר למעוסי קרום בריאה לימא‬ ‫אלא שנגרר הבשר עד שנתגלה שפופרת של שככת‬
‫למעוטי למעלה מעטרה ע״שו ‪:‬‬ ‫זרע והעטרה קיימת וביש! ואם נחתך כמרזב שניטל‬
‫ייא פסולו של נקב הוא כשטגיע עד הח״ל של‬ ‫חללו של גיד ונשארו הדפטח משני הצדדים וד ‪a‬קק‬
‫הניר כמו נקני טריפות נבהמד‪ .‬ובעוף דנעינן‬ ‫באמצע כמו צטר לרש׳י והראיש פסול טפגי‬
‫או נקב מעבר לעבר או ער חללו של האבר‬ ‫שהרוח גנגס לתוך הדפנות ומתקרר הגיד לתוכו‬
‫דכשאינו מגיע עד החלל לאו כלום הוא אבל‬ ‫ואין הזרע מתבשל ‪1‬שם‪ 1‬ולהרטנ״ם נשר שהרי לא‬
‫כשמגיע לר^לל פוגע הנקב בהילוך הזרע שבחלל‬ ‫נחסר הגיד מעוניו וןיגע כצירי הרחם ומתחטם‬
‫ושותת םד‪,‬נקכ ואינו מוליד וי׳א רדוקא בעטרת‬ ‫ומוציא ויורה כחץ וכקולמם אף שאינו ניגע בצירי‬
‫עצמה פסול עד החלל אבל ניקב למעלה מעטרה‬ ‫הרחם ואינו מתחמם כל כך מ*ם מפני שלמעלה‬
‫אינו פוסל אא*נ הנקב מפולש סעבר לעבר דהא‬ ‫טנע בצירי הרחם והאויר אינו שולט ני שפיר יורה‬
‫בשם אפילו נקולמס כשר נ״ש בניקב ער החלל‬ ‫כחץ ונ״ל‪ 1‬ואף לרש״י ורדאיש כשעשוי נמדזנג וחתכו‬
‫‪ .di‬שן‬
‫כא ‪41‬‬ ‫השלחן‬ ‫ח‬ ‫הינות פריה ורביה‬ ‫ערוך‬
‫כזו י ענ ץ מחימר‪ ,‬במעי׳ י• בסופו ויש לזה ראיות‬ ‫מישו וייא ת ם נשם פסיל בניקב עד החלל ננ״סו‬
‫רזיחשיות מכמה מעשיות המובא כחשובוח גדולי‬ ‫ולסעשה יש להחטיר גזה ‪1‬נ*ש‪ 1‬ועיין סה שננאר‬
‫אחרונים שאירע לנערים כששחקו זה עם זר‪ ,‬קשרו‬ ‫לקמן כרעת הרמג׳ם רל !והכרח הנ*ש מתוס• ע*ה ;‬
‫לאחד חוס סביב הגיר למעלה מהעטרה וד‪.‬נער לא‬ ‫יש ללמזת מ״ש ודו׳ק( ‪:‬‬
‫הרגיש ונתפח הגיר עד שדדופאים חתכו החוט ונמצא‬ ‫יב אטרינן נש״ם ‪1‬שסז ניקב לטסה סעסרה שבנגדו‬
‫נקב בגיד ואח״ב נשאו נשים והולידו עי ם והעידו‬ ‫לטעלה סעמרה פסיל ופירש׳י ניקג לטטה‬
‫על עצמן שהזרע שלד‪,‬ן יירה כחץ והולך כדרכו‬ ‫סעסרה בסוף הגיד בלפי קרקע והולך הנקג‬
‫כככל אדם ולא מצאו הגדולים פחח להכשירם‬ ‫באלבסין ויוצא כנגרו למעלה ‪ p‬העטרה לצר הגיף‬
‫מדינא ולדברינו אץ זה פסול כלל ועשוית שיי סי׳ ד׳‬ ‫עב*ל ויש מרגוחינו שפירשו דטשכחת לה אפילו‬
‫ושבז״י ח״ג פר‪,‬־ז וחיש סי׳ מיה וחיס סי׳ י״ב יעפ״מז‬ ‫אינו הילך נאלבסון אלא רכפי מה שנתבאר כסעי׳‬
‫ובכל דברי רבותינו הראשונים לא מצאתי מפורש‬ ‫ח׳ אין היקף העטרה הולך בעיגול ישר אלא בעליונו‬
‫שיאמרו היפך מזר‪ .‬רכדין שנתבאר מקירם י״ל דאץ‬ ‫של גיר העטרה מתארכת כלפי הגוף ובתחתיתו‬
‫הפסול מפני הנקב שלמעלה מהעטרה אלא כיון שמחחלת‬ ‫מתקצרת עד קרוב לראשו של גיר ולפ״ז יכול‬
‫לסטד‪ .‬מהעטרה והולכת עד למעלה טהעטו ה נע*כ‬ ‫להיות דהנקב הוא בשור‪ .‬אלא רבעליונו של גיד‬
‫שעברה גם העטרה עצמה וזד‪ ,‬שכתבנו כ ס ל׳ יי‬ ‫הוא למטה מעטרה ובתחתיתו הוא למעלה מעטרה‬
‫לענין הסתימה היה לענין עיקר הנקב ‪»1‬רש*י ע״ו ‪ ,‬ד״ה‬ ‫!חיפיו ואין ג״ם לרינא בין שני הפירושים ובללא הוא‬
‫היכא ונו׳ ולייעלה מעסרה ליכא לאיקתי דהתם וודאי לא‬ ‫דכיון שהנקב מפולש מעבר לעבר אף שבצר אחד‬
‫מיקרע ונו׳ ‪5‬״ל לא מיקרי כלומר שלא יראה קרי משס‬ ‫הוא למטה מעטרה מ״ם כיון שבצד השני הוא‬
‫מפני שאין הורע דוחה שם עיש ודו׳קו ‪:‬‬ ‫למעלה מעטרה פסול שהרי הורע הולכת ררך שם‬
‫י ף בגמרא שם הובא רפואה לסחוס הנקב ליקח‬ ‫ויש שמחטירין עור דאפילו אין הנקב טפילש אלא‬
‫שעורה ולשרוט כה סביב הנקב בדי שיוצא דם‬ ‫בעליוגו של גיר ער החלל ולמטה מעטרה אך ביון‬
‫ויגליע סביב הנקב ומתוך כך מעלה ארוכד‪ .‬ויביא‬ ‫שנגר תחתיתו של גיר הוא למעלד‪ ,‬מעטרה פסול‬
‫נטלה גדולה ולד‪.‬ניח ר<>‪.‬שה שם ונושכת ונדבק ראשה‬ ‫‪1‬מרדני‪ 1‬וחוטרא יתרה היא ואין טעם נכין לפסול‬
‫שם ופסקינן לה לרישא ובל זמן שהוא הולך ונלר‪.‬‬ ‫בזה ולא קיי׳ל כרעה זו ‪1‬נ״שו והרטבים בחב ניקב‬
‫הבשר עולר‪ ,‬ומתחבר וד‪.‬פוםהים לא הביאו זה‬ ‫למטה מעטרה כענין שכנגרו למעלה בתיך העטרה‬
‫מטעם דאין אנו בקיאין ככל הרפואות שבשים ועוד‬ ‫פסול שעטרה כל שהוא מעכבת עב״ל וכ*כ כש*ע והולך‬
‫דאין נקב ח מ ה לנקב ובשר לבשר אמנם בגם־ שם‬ ‫לשיטתו רצריך היקף כל העטרר‪1 .‬שס( ומשמע רלמעלה‬
‫איחא והני מילי קטן אבל גדול מיקפולי מיקפל‬ ‫מעטרה ג׳־כ מורה הרמביס לכל הפוסקים יפסול וכל‬
‫כלומר לאחר שעלה ארוכה חוזר ונקלף ונסתר ‪1‬רש*יו‬ ‫זה הוא לפי מה שתפסו כל הגדולים כדבריו ‪:‬‬
‫ופירש בשאילתות ם׳ תצא דה״ם לקטן א בי לאיש‬ ‫י ג אבל לי נראה מרבדי הרםכ*ם דל רלמעלה‬
‫ג ח ל כיון ריר‪.‬יב רעתיה על אישות ופקע לא מחים‬ ‫מעטרה אין הנקב פוסל כלל מרבחב גבי נחתך‬
‫וביב בה״ג ולפיז יש לחמוד‪ .‬דאיב דבגהל לא‬ ‫שכשנכרחה העטרה אולמעלר‪ .‬מהעטרה פסול ובניקב‬
‫מדיני סחיטה למר‪ .‬לא הזכיר‪,‬זד‪ ,‬אחר מן הפוסקים‬ ‫לא הזכיר למעלה מעטרה רק עטרה עצמה וגם כהרין‬
‫ומדבתבו סתמא וסתימה םר‪.‬ני משמע רלכל אדם‬ ‫הקודם שאמרו כגמרא למעלה מעטרה הסב לפרש‬
‫מדיני סתימר‪ .‬וניל שפירשו הך קטן וג חל שבש״ם‬ ‫למעלה בתוך העטרה עצמה שים דס״ל דנקב‬
‫לא על האדם קאי אלא על הנקב כלומר דדוקא‬ ‫אינו פוסל כלל למעלה מעטרה וטעמא רמסתבר‬
‫לנקב קטן טהני סתימד‪ .‬כזד‪ ,‬אבל לא לנקב גדול‬ ‫הוא דהא פסולו דנקב הוא מטעם שהזרע שוחת‬
‫דבנקב ג ח ל צריך סחיטה יותר טובה וכיון דחפוסקיס‬ ‫דרך שם ודבר זה מובן רכשהזרע דצלכת בחטיטוחד‪.‬‬
‫לא ס ח ט הרפואר‪ ,‬לא הוצרט לכתוב נס חילוק‬ ‫ביריית חץ איגד‪ .‬מרגשת באמצע הילוכה שהיא‬
‫זד‪ .‬ואפשר דגם לפי׳ השאילתות לא מריגי כגדול רק‬ ‫כעצם תיקפה כנקב שבצרה שתלך דרך שם אלא‬
‫סחימד‪ ,‬קלד‪ ,‬כזה אבל סתימה טובח מזר‪ ,‬מועלת‬ ‫דכשמגיער‪ .‬קרוב לסופד‪ .‬שזריו כהעטרה וצריכה לצאת‬
‫גס לגדול דמה רדעחיר‪ .‬על אישות לא יר‪,‬יה בכר‬ ‫‪ Mvr.‬אז ררך נ ^ בפגעו ט ובמו שכתבנו מברא‬
‫יפתור‬
‫השלחן‬ ‫הלבות פריה ירכיה סימן ה‬ ‫ערוף‬ ‫‪42‬‬
‫שסמכו על דיעה זו אם אומר שבא• ש גבורתי‬ ‫לסתור סתיםה ם?ולה ו^פ׳ז אפשר שכל הפוסקים‬
‫ויכול להוליד וגם אין מ סימני סרים וראייתם של‬ ‫יפרשו כן ולרינא נראה דתלוי כהבנת רופאים‬
‫דיעה זו חזקה מטה דחזינן מכמה כני אדם‬ ‫טוטחיס כם*ש ‪:‬‬
‫שהרופאים חותכין מהם ביצה אחת ו מ' מ מול ‪T‬ין‬ ‫^ןן שני נקבים יש כהגיר כאחר מוציא זרע ובאחר‬
‫וח׳ו לומר שנשותיהם של אלו כולן םזנוח ותולות‬ ‫טי רגלים ויש כינידט מחיצה קלה כקליפת השום‬
‫בבעליהן אמנם לדברי חרטב׳ם שיתבאר דע״י חולי‬ ‫!נכורות ס״ח ואם נסתם הינזביל שהזרע הולכת כו‬
‫הוה כבידי שמים אץ ראיה מזה דבלא׳ה כשרים הס‬ ‫והילך הזרע דרך השכיל של הטי רנלים פסלוהו‬
‫ולפנינו יתבאר בזה בס׳ד ;‬ ‫חכטים ואע״ג שאין זה לא פצוע ולא רך ולא כרות‬
‫יין נכדתו חוטי בצים ‪.‬או אחת מהן או שנידך או‬ ‫ט״ם קים להו לחז׳ל דהזרע אינה מהבשלת‬
‫נפצע ה׳ז פסול ולדברי המקילין כביצה שמאלית‬ ‫כשהולכת שלא במקומה ואינו יכול להוליר ויש‬
‫ה׳ה אם ‪ x r u‬חוט ביצה השמאלית ‪1‬ב*ש‪ 1‬ואם‬ ‫מרבותינו רס״ל תיקב כשר לבא כקהל אלא שאינו‬
‫ניקב חיט מהומי בצים לשביל מי רגלים והרי‬ ‫מוליר וכן אם נסתם שביל הזרע כשר לבא ־בקהל‬
‫הוא מטיל מים משביל מים ומשכיל שככת זרע ה״ז‬ ‫)פב״ש ססק״טו רס־ל דניקוב אינו ככלל כרות שסכה‬
‫כשר‬ ‫וטהרםכ״ם והטור והש׳ע לא משמע כן וגם עיקר‬
‫יךן אמרו חז״ל דזה שפסלה תורה כל פסולים אלו‬ ‫הרבר תמוה דא״כ לאיזה ענין הזכירו זה כנמרא‬
‫סלבא כקהל זהו רק כשנעשה בידי אדם אבל‬ ‫דלרכריהם אינו אלא כעקר בעלמא ומתרצים רמה‬
‫אם נתהוה כידי שטים כשר ושה נקרא ב ‪T‬י שמים‬ ‫שד‪ 1‬בא דיני נקבים בנם׳ זרע להורות ראם שהה‬
‫כתב הרטב׳ס דל וזה לשונו כל פסול שאמרנו‬ ‫עם אשתו והולירה הוי ממזר דהיא א" א להוליד‬
‫כענין זה כשלא היו בירי שטים כגון שכדתו אדם‬ ‫וזינתה עם אחר ועיקר ראיות כעל דיעה זו מהא‬
‫או כלג אי הכהו קיץ וכיוצא כדכריס אלו אכל אם‬ ‫דתניא בספרי דפצוע דכא חוזר וכרות שפכה איגו‬
‫נולד כרוח שפכה או פצוע דכא או שנולד בלא‬ ‫חוזר וכניקב הא חיזר להכשירו ע״י סתימה ואינה‬
‫בצים או שחלה מחטת גו* ובטלו ממנו איכרים‬ ‫מכרעת דורס רפצוע רכא תזר מעצמו וברות שפכה‬
‫אלו או שנולד בהם שחין והטסה אותן או כרתן‬ ‫אינו חוזר מעצמו אבל כשיסחמוהו שפיר חוזר‬
‫ה׳ז כשר לבא בקהל שכל אלו ב ‪T‬י שמים עב׳ל‬ ‫להכשירו ואף אם לא נאמר כן ם*ם מה ענין‬
‫ויש מררותיט דם״ל רלא מיקרי כירי שמים אלא‬ ‫זל״ז אמו הכשרות והפסלוה תלוי כזה והרי כספרי‬
‫ע׳י רעמים וכרד או ממעי אמו אבל ע׳י חולי חשיב‬ ‫עצמו מסיים שזהו מהלכות הריפאים וא*כ אף שכרות‬
‫נירי אדם ופסול וכתב הרא׳ש דל רכן משמע בירושלמי‬ ‫אינו חוזר אכל ניקב חוזר ועוד דה״ס דפצוע דכא‬
‫ורבים פוסקים כדדמכ״ם ‪1‬ב*ח‪ 1‬ובירושלמי מפרש ר‪%‬םנ״ם‬ ‫חוזר ממש כמו שהיתה לפעמיס וכרוח שפכה אינו‬
‫דכזה גופה יש פלוגתא אם ע׳י חולי מקרי בידי שמים‬ ‫חוזר ממש לכמו שהיה אלא שמסתימים הנקב או‬
‫או בידי אדם ופסק נמאן דס׳ל דהוי כידי שמים‬ ‫גוררין כתוכו עד שמכשירין אותו ‪:‬‬
‫והסכימו הרבה מגדולי האחרונים לפסוק כהרמב״ם‬ ‫ט ן כתב הרמב״ב ז׳ל נכרתו הבצים או אחת מהן‬
‫ולא עור אלא אפילו אם נתקלקלו הגצים ע׳י מחלה‬ ‫או שנפצעה אחת מהן או שנדוכו; אחת מהן‬
‫וכרתן הרופא הוי כבידי שסים רכיון^ שנתמסמסו או‬ ‫או שחסרה או שניקבה ה׳ז פסול עכ׳ל ורוקא‬
‫שבתו ממלאכתן הוי כאלו אינם והבריחה לאו כלום‬ ‫כשניקבה נקב מפולש ויש מרבותינו שמכשירים‬
‫היא ‪1‬עס*ת‪ 1‬וכן פסקו הלכה למעשה אף שיש‬ ‫בנכרחה ביצה אחת השמאלית והימנית קיימת ונם‬
‫שמסתפקים כזה אמנם מעשה רב רק יש להסתפק‬ ‫הכרותה היחה שליטה קורם שניטלה אבל אם נפצעה‬
‫בטי שהיה לו אבן בכיס וחתט הרופאים ביצה אחת‬ ‫ואחיב ניטלה פסולה ויש להם ראיה מירושלמי ורוב‬
‫או שניהם אם ור\ כביה שמים וקרוב לומר שזהו‬ ‫הפוסקים סוכרים כהרמב״ם והירושלמי םרחים דמיירי‬
‫נקרא בידי‪ /‬אדם כיון שהבצים בעצמם לא נתקלקלו‬ ‫ב ‪T‬י שמים דכשר כסו שיתבאר וכתב רבינו הרט״א‬
‫וכן נראה עיקר מיהו כחתט לו ביצה השמאלית‬ ‫רכן עיקר וראיתי טקילין כסנרא האחרונה אכל‬
‫יש לסמיך על ריעה הקידמת דכשמאליח גם בי ח‬ ‫טוב לחוש כאיסור דאורייתא לדברי המחםירים והם‬
‫אדם כשר ויש טקילין עוד לומד דלאותה דיעה אף‬ ‫ח ב מנץ ורוב כנין עכיל ום*ם יש סהנדולים‬
‫כנחתכה‬
‫כב ‪43‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות עדה ורביה סימן ח‬ ‫ערוך‬
‫לסירוס באדם שהוא אסיר ח״ל ובאדצבם לא תעשו‬ ‫כנחחבה הימנית נשר דם*ל לדיעה זו ד כי ענשאר‬
‫בנם לא תעשו קרי ביה לא תעשו זרש״י( באמר‬ ‫ב מ ה אחת >!!ליםה ובריאה בשר זיש״שו וצ*ע לדינא‬
‫החיי בציר״י וד‪.‬עיין בקמ״ץ שאתם בעצמכם לא‪,‬‬ ‫אס יש לםמוך על ריעה זו שקולא נ ח ל ה היא‬
‫תעשי כן והנזעם מאיסור זר‪ .‬דבבר בארנו נ סי‬ ‫ומ״ם אם אירע בזה קשה לנופו לנרש אשתו ז‬
‫א׳ דאף טי שאינו מצווה על פריה ורב ‪ .T‬נרם רצץ‬
‫ד׳ שכל הברואים בולם יפרו וירבו לרוב ובל‬ ‫י ט בבל הפסיליס הודאים שנתבאר אם נשא אשד‪.‬‬
‫המקלקל איברי הזרע נין מאדם נין מבהמי‪ .‬וצח‬ ‫והולידה בנים הרי הם ממזרים דהרי הוא אינו‬
‫ועוף עובר בלאו דמקלקל טונתו של הקב״ה כבריאת‬ ‫יבול לד‪.‬וליד ננ׳ש ‪pD‬״ ‪ 0‬אלא שי״א דבניקנו הבזוים‬
‫עולמו דל שנח יצרח ז‬ ‫הם ספק ממזרים ולדעת במה פוסקים אין רפואי!‬
‫כ ב לפיכך אסור להפסיד איברי הזרע בין באדם‬ ‫לברות שפנה ונם במד‪ .‬שיש רפואה אין תולין‬
‫בין בבהמה חיה ועוף אחד נזמאים ואחר‬ ‫שנתרפא אא*נ ידוע שנתרפא ושם! ום״ם נ״ל דאם‬
‫מהורים בין באיי בץ נ חיל וכן בכל המיני ברואים‬ ‫האשה מוחזקת לזוטעד‪ .‬ויראת ד תולין לומר‬
‫שבעולם אסור להפסיד איברי הזרע אם לא במזיקים‬ ‫שנתרפא ואף נם לברות שפכד‪ .‬לפמ״ש בםעי׳‬
‫שמצוה לד‪.‬ורנן ובלב אסור לסרס !חגיגה י*ד ‪ I:‬ובל‬ ‫ט״ו אפשר שיתרפא ע*י רפיאוח ע״ש והדבר תלוי‬
‫המסרם לוקר‪ .‬מן תצרה בכל מקום ואפילו מסרס‬ ‫לפי ראות עיני הנמי המקום !‬
‫אוזר מסרם לוקר‪ .‬ביצד הרי שנא אחד וכרת הניר‬ ‫זי בבל פסולים אלו אם יש ספק אם הוא פסול אם‬
‫ובא אחר וברח את הבצים או נתקן ובא אחר ונרת‬ ‫’ לאו בגון שאיא להביר אם הוא פעוע אם לאו‬
‫ת מי בצים או שבא אחר ומעך אח הגיד ובא אחר‬ ‫וביון״ בזה נראה דמותר לבא בקד‪.‬ל דבמו דדרשינן‬
‫ונתקו ובא אחר ובדתו בולם לוקים ואעים שלא‬ ‫בממזר וראי הוא דלא יבא אבל ממזר ספק יבא‬
‫סירס האחרץ אלא מסורס בין בארם נין בבד‪.‬טה‬ ‫במו בן יש לדרוש בפזווע דנא וראיה לזה שהרי‬
‫ת ה ועוף וכן דרשו חרל נשנת יןי*א‪.‬ו אם על ברות‬ ‫בנמ‘ למדו דפצוע הוי בידי אדם ממזר נע״ה‪{:‬‬
‫חייב על נחוק לא ביש דנתוק הייני שגתוק לגמרי‬ ‫ואע״ג דבממזר אסרו חבמים אף הספק מ״מ בפצוע‬
‫מן •הכים וברות ת א שעדיין הן בכים נרש״י( ומעורין‬ ‫לא מצינו שאסרוהו ספני הספק ואינו דומה‬
‫קצת זתוס׳( אלא להביא נותק אחר כורת שתיב וכן‬ ‫פסול משפחה לפסול הגוף במ״ש בסעי׳ ב׳ ועוד‬
‫מי שנולד סרים ניב אסור להפסידו לאיברי זרעו‬ ‫דד‪.‬נא עדיפא םםטזר דאוקמיה אחזקה שלא נולד‬
‫נשם( ואחד לאיש ואחר לאשר‪ .‬וכן בבהמד‪ .to .‬ועוף‬ ‫פצוע רבא ואם יש ספק שמא הוא מתולדתו‬
‫בין בזברים בין בנקיבות אסור לד‪.‬םםיר אברי זרעם‬ ‫םמ״נ בשר ראם הוא מתולדתו ודז בירי שמים‬
‫וטיט מלקות אינו חייב רק על הוכרים ולא על‬ ‫ובשר ואם דבר זד‪ .‬אינו מתולדתו אוקמיה אהזקר‪.‬‬
‫תקיבי ת דכמו שהזכרים נצטוו בטיע של פו״ר ולא‬ ‫אמנם יש לררוש ברופאים ובקיאים ואז אם לבולם‬
‫הנקיבות במו נן לענין סירוס חמירי הזנרים מהנקיבות‬ ‫הוי ספק שפיר מקרי ספק דאל״ב ספק דחסרון‬
‫ובך שנו חנטים בת״ב מנין שאף הנרןבוח בסירוס‬ ‫ידיעד‪ .‬לא מקרי ספק כמיש ביו ׳ר סי׳ ק*י בבללי‬
‫חיל בי משחתם בהם עיש וביון דלא נכללו בלית‬ ‫ס״ם ע׳ש ונ״לז‪:‬‬
‫דלא תעשו לפיכך אין נהם מלקות נהגריאו אבל‬ ‫‪ {^3‬בתיב ומעוך וכתות ונתוק וברוח לא תקריבו‬
‫לאיסור שוץ הן ויש שמשמע מדבריהם דכנקינות‬ ‫לד׳ ובארצכם לא תעשו ובאה הקבלה רכל‬
‫אין האיסור רק מדרבנן ‪1‬פמ״מ שהביא דר־י דתינז ובן‬ ‫שבארצבם לא תעשו כלומר לא לבד לר‪.‬קרבת מזבח‬
‫נראה ^‪8‬ין ר^מבים זוצ״ח כשבת שס‪ 1‬ובתום׳ מ מ ת‬ ‫אסרה התורה סירוס אלא מנל מין הנמצא בארץ‬
‫פיר משמע ריש מלקוח נס בנקיבות ע«ש וצ״‪,‬ן ‪I‬‬ ‫שאין קריביס לגבי מזבח הזד‪.‬ירה החורד‪ ,‬שלא‬
‫לסרםם דא״א לומר דאיסור זד‪ .‬אינו נוהג אלא בא״י‬
‫ב ג ולא לבד לעשות מעשה באיברי הזרע אמור‬ ‫דר‪.‬א חובת הגוף היא ולא חובת קרקע ונל חובת‬
‫אלא אפילו ל ש תח בום של עיקרין שעיי המשקה‬ ‫הגוף נוד״ג בין בא ‪ p‬בין בח״ל יכיון שאסרה התורה‬
‫הזה יתעקר אסור דהרי כתיב בי משחתם בו ע בל‬ ‫לסרס איזה ‪ p‬ממיני כעלי חיים ב״ש שאסור לסרם‬
‫דבר שמשחית איברי הזרע אסרה ת ר ה לפיקי‬ ‫את טין האנושי ובן אמרו חרל )שנת ק״י ‪ I:‬מנין‬
‫הטשקח‬
‫השלחן‬ ‫הלנות ®דה ורביה סימן ה‬ ‫ערוך‬ ‫‪44‬‬
‫שאסור לישראל לעשית אסור לו ל־מר לכותי לעשות‬ ‫רמשקה מ ס על עיקרי; לאדם או לעאר כעלי ח"ם‬
‫בעדו לפיכך אסור לומר לכותי שיסרס לו נ ד ‪ a‬חו‬ ‫בדי לסרסו ה׳ז אסור ואפילו שוהה לרפואה כיון‬
‫או חיתו ועופתו ואפיא של ישראל אחר אסור אבל‬ ‫שע׳׳י זה יתעקר יאע׳ג דרנר שאין מתכוין טוחר מ״ם‬
‫למכור נהמתו למתי שיסרסנה לרעת רוב הפוסקים‬ ‫כיון דזוע פסיק רישיה אסיר וישתדל כרפואה כזו‬
‫רבני נח אינם מצווים על הסירוס מותר כמו שמותר‬ ‫שלא יתעקר מסנה אם לא שברפואה זו יש פקוח‬
‫למכור לו בהמה שיאכלנה שלא בשחיטה מיהו יש‬ ‫נפש שא״א לרפאותו כדבר אחר כמו שמותר לרופא‬
‫פוסקים דם״ל רכן נח מצווה ג*כ על הםירום נבי׳ח‬ ‫לחתוך הבצים לרפואה אם לא מגי כלאו הכי ‪1‬נ׳ל‪1‬‬
‫סגה׳ נ*ו‪ [:‬ולדינא העיקר כרעת רוב הפוסקיט וכן‬ ‫י'ובכל זה אין חילוק כין קיים פו׳ר או לא ‪5‬‬
‫הוא רעת הרמבים בפ־ט ממלכים וט׳ט יש שדוששו‬
‫לריעה זו )פכ'ש‪: 1‬‬ ‫כ ף תניא כתוספתא דיבטות זס׳או האיש אינו רשאי‬
‫ב ן ואף לריעה זו אם זה הכותי הקונה אינו טסרסה‬ ‫לשתות כוס של עיקרין שלא יוליד והאשה‬
‫בעצמו רק נותגו למתי אחר ל ^ ם שפיר דמי‬ ‫רשאה לשתות מ ם של עיקרין שלא חלד ובנטרא‬
‫רהאיסור הוא לריעה זו משים לפני עור לא תתן‬ ‫טמאר נ'כ דלרפואה רשאה לשתות כוס של עיקויין‬
‫מכשול וכיון שהוא אינו עושה נעצמו רק נותן‬ ‫‪1‬שס[ ומב הרטב׳ ם והטור והש״ע ראשה דשאה‬
‫לכותי אחר הוה לפני דלפני ולא טפקדינן אלפני‬ ‫לשתות כוס של עיקרין כרי שלא תלד ומלשונם‬
‫דלפני ואפילו השני הוא שלוחו אין שליחות‬ ‫משמע ראפילו שלא לרפואה טוחרח לעשות בן‬
‫לכוחי כמ׳ש נח״ט סי׳ קפ׳ב רלא כיש מי שאומר‬ ‫אמנם יש מהפוסקים דס״ל דרק לרפואה או מפני‬
‫שם רכותי לכותי יש שליחות עיי׳ש ולריעה ראשונה‬ ‫צעד לירה כנון שהיא תמיר מקשה לילד מיתרת‬
‫מותר ליתן למתי נהמה למחצית שכר גיכ אף‬ ‫ולא באופן אחר ]ביח ויש׳ש[ וכן נראה עיקר לדינא‬
‫שבודאי יסרסנו ולא אטרינן הרי הוא עושה לצורך‬ ‫והפוסקים לא הוצרכו להזכיר זה רוראי כאופן אחר‬
‫הישראל דכיון ריש לו חלק ודי הוא עושה אדעתא‬ ‫אסור לשנות רצונו של הקכ״ה וכן אין להשקות‬
‫דנפשיה ולא אדעתא רישראל רלא עדיף משבת שמותר‬ ‫לבהמה זכר בום של עיקרין ועיי מתי כשנצרך‬
‫בכה״ג אף שהישראל נהנה מזה ‪:‬‬ ‫לרפואה אפשר דשרי ‪ 1‬עס׳ח‪ 1‬ורע דשחייח מ ס עיקרין‬
‫כ ח אם לקח המתי נה מ ת ישראל כלא דעת‬ ‫אינו שייך לאיסור רלא יבא בקהל ד׳ דלא כמו‬
‫הישראל וסירסה מותר אבל אם הישראל עשה‬ ‫שרוצה לעשות פלונתא כזה זומיש הש״ת מרשיי סישה‬
‫איזה הערמה כזה שיקחנה המתי ויסרסנה קינסין‬ ‫ן״ו‪ .‬ע׳ש כ־ד נד״ה ושאינה ראויה לילד ודו״ק! ‪:‬‬
‫אותו שלא ישתמש בה מפני שהאיסור ניכר לבל‬ ‫כ ךן הרי שכפת את האדם ושהה כו כלב או‬
‫ויטברנה לישראל אחר ואפילו לבנו גדול מותר‬ ‫שארי חיות עד שעשאוהו ברות שסכה או‬
‫למוכרה רלא החמירו בזה כל כך ולבנו קטן הרטבים‬ ‫שהושיבו במים או כשלג עד שכיטל מטנו איכרי‬
‫אוסר רזהו כלעצטו והטור מתיר ואין בזה איםור‬ ‫תשמיש אינו לוקה עד שיסרס בידו שכל שאינו‬
‫הנאה דטדאסרה התורה למזבח שים דלהדיוט שרי‬ ‫נינע בעצמו באיברי הזרע אינו לוקה וראוי להכותו‬
‫וכן אפילו לא הערים רק שהטתי מכירו וכיון לטובתו‬ ‫מכת מרדות ומותר לקשור כרבלתו של תרנגול אע*נ‬
‫נ׳יב לא ישתמש מ וימכרנו לאחר במ״ש ואם‬ ‫דאינו מזדקק לתשמיש מפגי זד‪ ,‬דאין זה ענץ סירוס‬
‫הישראל עבר וסירס או שאמר למתי וסירס יש‬ ‫אלא שהתרנגול מתעצב על זה שניטל הודו ואינו‬
‫טי שאומר דנעשה לו כאיסור גמור ואסור לאכול‬ ‫מזדקק מפני עצבותו לפיכך אץ איסור בזה וכן כל‬
‫הימנו ולא נראה כן מהש׳ם זענו׳ם ס״ו ר״מ הייא‬ ‫כיוצא בזה כיון שאינו עושה כלום באברי הזרע‬
‫עיש׳ וגם הפוסקים המחמירים באותו ואת כנו שלא‬ ‫וכן מותר לקשור את הנקיבה שלא יעלה עליה זכר‬
‫לאכול השני זהו רק לאותו יום כט־ש כיו״ר סי׳‬ ‫אבל כשעלה עליה זכר אסור לגרשו נין בבהמה‬
‫ט׳ז וגם זהו תומרא בעלמא ורוב הפוסקים לא ם׳ל‬ ‫טמאה ובין בטהורה וכן נחיה וכן נעוף ננ׳לו ולנר‬
‫כן זימיש הג’ש מסי׳ ס*מ אין ענין לזה דהתם מרבה‬ ‫זה יש בזה איסור צער בעלי חיי‪: u‬‬
‫ההיתר על האיסור ועושה מאיסור היתר( ‪,‬‬ ‫ב ן כשם שבשבת אמירה לעיכרי כוכבים שמת‬
‫ב ט יש להסתפק אם מותר לעשות גרטא לסירוס‬ ‫כמו כן ככל איסורים שבתורה רכל דבר‬
‫דביון‬
‫‪45‬‬ ‫כג‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות פריה ורביה סיק י• י‬ ‫ערוך‬
‫ןוער כעל ח״ט ילק י “ *ייך דגר לרפואה או‬ ‫^‪0‬‬ ‫דבמן דכסירום כתיכ לא תעשו וכל‬
‫לעאר דכר הכרחי המותר אץ כזה סעים »»ר‬ ‫עגאמר לא תעעו עעייה היא ראסור הא גרסא‬
‫בעל חיים ולבן מיתר למרוט גויית מאוזית חיות‬ ‫שרי מבת ק״נ ‪ t:‬או אפער במו עזאסרו כ׳פכת גרמא‬
‫ום*ם העולם ימנעים רזהו אכזריות ואיני ראוי ל«*ע‬ ‫מפני שארם כהיל על ממונו טסז ויבא לעשות כמי‬
‫אברהם לעשות כן והעושה כן מורה על פרותיו‬ ‫כן בסירים ורע ראין בסירוס רק איסור סירוס ולא‬
‫הלא טיכים ;‬ ‫םשים עער בע״ח רכל ערכי האדם אץ בזה משם‬
‫]דני נש'ם האסורות לכהן רבו ל״ח סעי׳[‬ ‫ו‬

‫עליה כזנות ולא ק ‪T‬ש איט לוקה שנאמר לא יקחו‬ ‫א על ש ניפים נאמ*ו על כל הכהנים גרושה זונה‬
‫עד שיהא וד ך קיחה ובלא כיאה פשיטא דאינו‬ ‫וחללה רכחיב אשה זונה וחללה לא י ^זו ואשה‬
‫לוקה דהרי לא חיללה י ב ד כה״ג כאלמנה חייב‬ ‫גרושה מאישה לא י ^זו ניסף עליהם כה״ג שאסור‬
‫מלקות אף כביאה בלא קדושץ שהרי חיללה‬ ‫גם באלמנה ואינו מותר אלא בבתולה שנאמר‬
‫בביאוזו ונאסרה לכהן עיי זה משא״ב גרושה זונה‬ ‫והכהן הגדול מאחיו וגוי והוא אשה בבתוליה יקח‬
‫וחללה שגם קודם ביאתו מחוללות לכהונה הרי לא‬ ‫אלמנה וגרושה זונה וחללה את אלה לא יקח כ״א‬
‫חיללה כביאתו לפיכך איט לוקה בלא קח שץ והולך‬ ‫בחולה מעמיו יקח אשה ולא יחלל זרעו בעטיו בי‬
‫לשיטתו שבתבט ברים די רכל חייבי לאוץ איט‬ ‫אני ד מקדשו ואחר כה״ג המשוח בשמן המשחה‬
‫חייב רק כקדואזץ וביאה ורכים חולקים עליו כזה‬ ‫או המייבה כבגדים ולא נמשח בשטן הפשתה סיום‬
‫דבכולהו כשכעל ולא קידש לוקים במו ככה״ג‬ ‫שנגנז השמן המקורש מימות יאשיוע ואילך ואחד‬
‫כאלמנה וייא דכהיג חייב אכולהו בבעל ולא קידש‬ ‫ב ק העוכר ואחד בה״ג שמינוהו ועבר מכ תנ תו‬
‫ולא בהן הדיוט דזה שלטרגו חילול לכהן הדיוט‬ ‫כגון שאירזג טומאה להכה״ג ביוה׳כ ומינו אחר‬
‫מכהיג זזע למיהוי זרעו חולין אבל לא ללקות משום‬ ‫תחתיו ואח*כ חוזר הראשון לעבודתו והשני מסתלק‬
‫לאו דלא יחלל ‪1‬ההימ סי״ו מא״ט אבל רוב רבותינו‬ ‫ויראה לי רבשהםירוהו להשני טכהונוזו ואמיו לו‬
‫הסכימו ^בבולת לוקים מעזום לאו דלא יחלל אבל‬ ‫שמסתלק מבהונתו חזר דינו להיות ככהן הדיוט‬
‫ננךרשו >לא בעלו לכל הפוסקים אין כאן מלקות‬ ‫דבה*ג מתמנה כפה ומסתלק כפה ‪1‬תו‪ ' 0‬יומא י*נ‪:‬ז‬
‫שאין קיחה אלא משום חילול ‪1‬ש‪ (0‬ז‬ ‫וכן כהן משוח מלחמה מעווה על הבתולה ואסור‬
‫ף כתב רדמבים דל ‪1‬שס‪ 1‬קידעו כה״ג אלמנה‬ ‫כאלמנה ז‬
‫ובעלה לוקה שתים אחת משום אלמנה לא יקח‬ ‫^ כל כהן שבא כעבירה על אחת מהנשים‬
‫ואחת משום לא יחלל עב״ל ובנם׳ נשם מיס ‪ 1.‬מבואר‬ ‫הפסולות לכהונה חיללה ונעשית חללה משעה‬
‫דבשגמר כיאחו לוקה שלש גם משום לא יחלל זרעו‬ ‫שהערה כה אף שלא גמר ביאתו ואם גמר ביאתו‬
‫והוא ד ל סבר דאינו לפי המסקנא דאיך ילקה שתים‬ ‫ונולד ולד הולד חלל ואם הוא זכר אינו כהן כלל‬
‫על לאו אחר וחילול זרעו איט אלא לכשיולד‬ ‫ואם היא נקיבה אסורה לכהונה ודע דאע״ג דלא‬
‫הולד נהה״מז ובל הפוסקים סיל רבנל פסולי נהוגה‬ ‫יחלל כתיב רק ככה*נ מ׳ ם למדנו זה נם לכהן‬
‫הדין בן רבקירש ובעל לוקה שתים או שלש‬ ‫הדיוט נקלושין ע״א וילפינן לה מרחזרה התורה‬
‫בגמר כיאה וככיאה בלא קדושין לוקה אחת משום‬ ‫לבחוכ הפסולות נם בכה״ג דמיותר הוא וכיש הוא מכהן‬
‫רא יחלל ^ עו אבל מפגי חילולה אינו לוקה רהרי‬ ‫הדיוט ולא הו״ל למיכחב רק אלמנה שנתוספה לו‬
‫היא מחוללת ועומדת כמיש ננילז וייא דבשארי פסולי‬ ‫באיסור אלא ללמרינו מה באן זרעו חלל אף בשם‬
‫בהוגה איט לוקה בביאה כלבר כשלא גמר כיאתו‬ ‫זרעו חלל ומגלן שגם היא נתחללה בביאתו מדבתיב‬
‫נראנ״דז והכי מסחברא נעםמ״ג לאוין קנ״הז וכהן הבא‬ ‫ולא יחלל ולא כתיב ולא יתל זרעו ש״ם פני‬
‫על הכותית ועל השפחה לוקה עליה משום זונה‬ ‫חילולין אחד לה ואחד לזרעו ז‬
‫וקדושין לא שייך בהן רלא תפסי כהו קדושין ואם‬ ‫‪ j‬לרעח הרטב״ם ז*ל אינו חייב מלקוח רק‬
‫בא על גיורח ומשוחררח כלא קח שץ אינו לוקה‬ ‫כשקידש ובעל אכל קירש ולא כעל או בא‬
‫לשיטת‬
‫השלחן‬ ‫היבחת ‪5‬ריד‪ .‬ורביד‪ .‬בדק ו‬ ‫‪p‬ד‬ ‫ע‬ ‫‪46‬‬
‫מלקיזת מפני שד‪,‬יא אלמנת ראינן ואלמנת שמעץ‬ ‫ל»*סח חדםב*ם ולהחולקים עריי ריקה סעום זינה‬
‫ואלמנת לוי דסוף סוף אין עליה רק שם אלמנה ‪1‬שכ‪1‬‬ ‫אך י*א דאע״ג ‪ niTiOKr‬לכהן כדנה ט־ם אין‬
‫והוא נוף אחת ואיסור אחת ואץ כאן לא כולל ולא‬ ‫תנן כ ‪1‬ינה ‪ r o o‬כם׳ש בכי׳ ה׳ סעי׳ ו׳ ע׳״ש )וג׳ל‬
‫מוסיף אכל אס נ א הכה׳נ על שתי אלמניה אף‬ ‫כזהז דעת הראכ׳ד סי־יז ה״גז ודע יאץ חילוק כהאיסורים‬
‫שד‪,‬ן של איש אחר ם־ם לוקד‪ .‬שתים שהרי הן ניפץ‬ ‫כינו יבינד יכל מקום עהו« ליקה לוקה נם היא‬
‫מוחלקין ד‪.‬יס׳ שס‪ 1‬ואין חילוק כין אלמנה ‪P‬‬ ‫כין כאיסורי כהונה וכין בפסילי קהל שאץ הפרש‬
‫הנשואץ לאלטגד מן האירוסין ‪:‬‬ ‫כין איש לאשה לכד בשפחה חרופה שגזרה תירה‬
‫ן החלוצה אסירה לכהן סדכדי סופרים מפני‬ ‫שהיא לוקה והוא חייב קרכן <עילו נםזיר וכן‬
‫שדומה לגרושד‪ ,‬ומכין אותו מכת מרמת והולר‬ ‫ככותיח ושפחה לא שייך כהן טל ע ת ינלפה הוא‬
‫סמנה חלל סדנרי סיפריס ואם נשא ספק חלוצה‬ ‫לבלו ננ׳ל( ;‬
‫אין מיציאין איחד‪ ,‬מתחתיו כיק שזריו סדרננן והיא‬ ‫ךן דבר ידזע ידא שאו־ן איסור חל ער איסור אם לא‬
‫כשירד‪ ,‬וולדה כשר ספני שלא נזרו על ספק חלוצה‬ ‫שבאו שני האיסורים בבה אחה‪ ,‬או אף שנא‬
‫רא׳א לומר שיחלל זרעו דא׳ב הייט מפין איחו‬ ‫אח׳׳ב האיסור השני והוא המיר מהראשון או אף‬
‫להיציא שלא ירבד‪ ,‬חללים כישראל ורטור כתב‬ ‫שאינו חמור אלא שהוא איסור כולל שאיסור האחרון‬
‫כסי׳ ז׳ יחיא וולדה הפק חללים וכ'כ ■עם רני ט‬ ‫כילל חתיכות יתירות מה שאינן אסורין מצד‬
‫הרמ׳א והלכרים מתמירדם ויש שרצו לחלק ‪ p‬זטת‬ ‫הראשון ‪ w‬איסיר מוסיף שהאיסור השני מיסיף איסור‬
‫לנשואין דרק בזנית דט ספק חללים זנ׳וז! ולא‬ ‫על החתיכה מה שלא היה באיסור הראשון והוא‬
‫ססתכרא כלל ׳תל׳תז ועיר דניו׳ר סי׳ שע*נ מוכח‬ ‫כשני אופנים או שעל׳ עצם חאיסיר נתיסף כה איס־ר‬
‫מהטור עצמו דס׳ל כררמב׳ם שהרי כתב שם דהנולד‬ ‫לנכי עצמה כמו נח שה ונעשית חללה שטקידם‬
‫מספק חלוצה ועי כהן גמור לפיכך העיקר לרינא‬ ‫היתד‪ .‬אסורה לכהן ו«תרת כתרומה אם היא בת‬
‫כם'ש ונפל טעית נספרי הטיר )שהיה כתוב ס׳ח )ייל‬ ‫כ ק וכשנתוסוז בד‪ .‬איסור חללה הרי היא אסירה‬
‫ססק חללה והמדסיס החליף לחלונה( ‪:‬‬ ‫כתרומד‪ .‬או שנתוסף כהחתיכה האיחור לנכי אחרים‬
‫ן א^ל ספק גרושה יספק זי גר‪ .‬חללה וספק אלמנה‬ ‫כמו אלטנד‪ .‬ונעשית גרושה שמתחלה אסורה לכח־נ‬
‫לכהיג פסק הרמב״ם דמכין איתו מכת סרדית וכופין‬ ‫ונשנתזסף כה איסור גרושה נתוסף כה איסור לנכי‬
‫איתי להיציא והבנים רט ספיקי חללים ונותנים‬ ‫כהן הדיוט לפיכך אשד‪ ,‬שד‪.‬יתה אימנה ונעשית‬
‫עליהם חומרי נהגים וחומרי ישראלים ויראד‪ ,‬לי‬ ‫נדושה זאח״כ נעשית חללה יאח׳כ זונה ובא עליה‬
‫רלהרמג׳ם דס״ל ספיקא דאורייתא סן התורה‬ ‫נה״נ אודכ לוקה ארנע מלקיות וכן כהן הדיוט שנא‬
‫לקולא ורק מדרבנן הולבץ לחימרא הבנים הם‬ ‫עי הנת שה שנעשית חללה ואח״כ זונה לוקה שלש‬
‫ספיקית מדרבנן אבל להרשב׳א דס׳ל רסד׳א מן‬ ‫מלריות ידתקא שהלכה כסדר הזד‪ .‬שיש בהן איםור‬
‫התורה לחוסיא המד‪ ,‬ספיקות מראויייתא ונ״ם‬ ‫מוסיף כמו שבארנו אכל אם נשר״נה הסדר כגון‬
‫כשפדו בניריס \ צל אלו הספיקית רלהרמב׳ם‬ ‫שננתחלד היתה זינה ואה’ כ גרושה אינו לוקה טש־ם‬
‫פט־רים מלפרות עיר ולדעישכ׳א חייבים אבל לענץ‬ ‫נדושה שאין כזה איסור מוסיף וכן כל כי האי גוינא‬
‫עבירה במקדש אין נ׳ס דלכחחלר‪ ,‬נין כך ובין כך‬ ‫ודע דזד‪ ,‬שאמרנו רדנה על חללה הוי איסור מוסיף‬
‫אין מניחים אותו לעבור ובדיעבד אפילו חלל גמור‬ ‫אע׳ג שלא נחנסף כה איסור דר‪.‬רי נם כשודא חליה‬
‫אינו מחלי עבורה כמייש ד‪-‬רמכ׳ם בפי י מביאת‬ ‫אסורה כתחמד‪ .‬מ׳ם נקרא זה מוסיף מפני שיש‬
‫מקרש ז‬ ‫שס זונה האסורה לישראל כגון אם זינחד‪ .‬אשתו‬
‫ךן נה'‪ :‬אסיר לישא בעילה שנאמר בתולת ולא‬ ‫כרצון תאסרה על כעלד‪ .‬ולכן אף שזינה ד אינה‬
‫בעילה ואם נשא כיפי! אותי להוציא ואיט לוקד‪,‬‬ ‫►סירה על ישראל ם*ם הרי שם זונה הטור מחללה‬
‫דהו ה לאו הבא מכלל עשה ואפילו זה שנעלה לא‬ ‫מפני ׳‪7‬יש זונד‪ .‬שאמירה נם על ישראל ]קדושין ע׳ו ;‪1‬‬
‫נשר עדיין בתוליה מכי‘ מקום כיון שהביאה היתד‪,‬‬ ‫ינ״י ־־זהו לאו מוסיף ממש אלא א‪-‬םור חמור אנל‬
‫ראויה להשרת בתולים הרי היא נעולה ]יזל׳ר[ ואם‬ ‫אלמנח שהיחה אלמנה מ כמד‪ ,‬אנשים אץ לוקה‬
‫נבעלו־‪ .‬שלא נררבה פסילה נ*כ לבה״ג והדבר‬ ‫עליד‪ .‬רק מלקיות אחת ולא אסרען וילקה כסה‬
‫פשיס‬
‫כד ?‪4‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלטח פריד‪ .‬ורביד‪ .‬סימו ר‬ ‫עריו‬
‫הגשואין ואפילו ריח הנט פוסל בבהונד‪ .‬ואיזו‬ ‫פשוט מדגנים הנולדים טבעולה לנה־ג המה חללים‬
‫ריח הגט כגון שאמר לה דדי אח מגורשת ממני‬ ‫דיש חלל ‪ ’^ yid‬עשה וכן אץ לו ליטול לכחחלה‬
‫ואי את מותרר‪ .‬לכל אדם ואף שאינה ניתלח בנם‬ ‫קטנה ובוגרת ש‪:‬אםר והוא אשה בבתוליה יקח‬
‫כזה ם*מ נפסלה לכהונה מן התירה רכחיב ואשר‪.‬‬ ‫אשה ולא קטנה בבתוליה ולא גונדת שנתמעטו‬
‫גרושה מאישה לא יקחו ודרשינן אפילו לא גחנרשר‪.‬‬ ‫בחוליה אלא נערה ואם נשא אינו סיציא דר‪.‬רי סופה‬
‫אלא מאישד‪ .‬ולא היתרה לאחר פסולד‪ ,‬לכהונר‪.‬‬ ‫לחיות בונרת תחתיו ובן לא ישא לכחחלה מוכת‬
‫וכיפין אותי להוציא והולד חלל •לרעת הרטב״ם‬ ‫עץ ואם נשא נשוי ואם אירס בעולד‪ .‬או אלמנה‬
‫בפ׳י מגירושץ שזדד מדרבנן טי ט מפין אותו‬ ‫ונתמנה להיות כה*ג ה״ז יכנסנה כיון שקידשה‬
‫להוציא כבכל איסורי דרבנן והנר*א‪ 1‬ודדלר חלל‬ ‫בהיתר אבל אם אנם גערה או פיתה אוחד‪ .‬ונתמנה‬
‫מדרבנן אבל אם נר‪.‬ן לה גט על תנאי ולא נתקיים‬ ‫להיות כה׳ג אסור לו לכינסה דהרי לא אירסה‬
‫הר״נאי איני בלום ואיני פוסל ואפילו כדן עצטי‬ ‫נמ״ם אם הולידה טמנו ולד אינו חלל אבל אנוסת‬
‫רשאי לכתחלר‪ .‬לגרש על תנאי וכשלא נתקיים התנאי‬ ‫חבירו ומפותח חבירו הולד חלל !יבמות >׳‪ 1P‬דיש‬
‫אין באן גט ורשאי להיות עמד‪ .‬בביש בסי׳ קטי׳ה‬ ‫חלל מחייבי עשה ‪1‬שם ם׳ ‪ 1.‬ואם נפלר‪ .‬לפנינו יבטר‪.‬‬
‫ואין בזה אפילו קיל של נט דהכל יודעים שכשלא‬ ‫‪ p‬הנשואין אסור לייבמה אלא יחלוץ לה רי^א אתי‬
‫גחקיים התנאי אינו נט כלל ‪I‬‬ ‫עשה ודחי ל״ת ועשה ואם היא אלמנה מן האירוסין‬
‫י קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה וביכולתה‬ ‫ואינה בעולה עדיין ואין בה אלא לאו מן התורה‬
‫לצאת ממנו בלא נט רק במיאון בעלמא‬ ‫מותר לייבמד‪ .‬ולבא עליה ביאה ראשונה דאתי עשה‬
‫שתאמר אי אפשי בו דבך תקנו חכמים כמ״ש במר‬ ‫ודחי לית אלא דגזדינן ביאד‪ .‬ראשונה אמו ביאה‬
‫קניה אם יצאת במיאון מיתרת לכד‪.‬ן דאץ זה דומה‬ ‫שניה נשם ר‪ :‬ו רדאר‪ .‬לי דאם ייבם אלמנה מן‬
‫אפילו לריח הגט אבל אם נתן לר‪ .‬הבעל נט‬ ‫האירוסין ונתעברה וילדד‪ .‬אץ ודלד חלל מדבריהם‬
‫אסורה לכהן ואעיג דאין זר‪ .‬כגט ביון שאינה צריכד‪.‬‬ ‫ולא דמי לחלוזוד‪ .‬רדידי מ״מ עשה מצוה וכן הדץ‬
‫גט טי ט דימר‪ .‬קצת לגט נמיר ואסרור‪ .‬חכמים‬ ‫בגרושה לכהן הדיוט ואלמנה שנפלה ליבום לפני‬
‫טלהנשי{ לבד‪.‬ן ולפיכך אם זה שגירשה חזר ונשאה‬ ‫ברין הדיוט ועשה בה מאמר ולא הספיק לבא עליה‬
‫ויצאת ׳ממנו בפעם השני במיאון בטל המיאון אח‬ ‫עד שנעשד‪ .‬בה״נ ה׳> אסור לטנסר‪ ,‬שאינה דומה‬
‫שם הגט הקודם ומיתרת לכהן והוקא שזה הבעל‬ ‫לארוסר‪ .‬וגם בארוסה אם אידם קטנד‪ .‬ובגרה החתיו‬
‫עצמו חזר ונשאה ומיאנד‪ .‬בו אבל אם לאחר הנט‬ ‫קורם נשואין ה״ז לא יכנום ואינה דוטד‪ .‬לאלמנה‬
‫ניעזאת לאחר ומיאנה בו לא אמדינן דמיאץ דחבריד‪.‬‬ ‫מפני שהבנרות נשתנה טפה ומ*מ אם כנס לא‬
‫בטל את הנט של רדאשון כן פסק דדמבים זיל‬ ‫יוציא שדדי ט פ ה לדדות בוגרת תחתיו ורע דהרמב״ם‬
‫וראיר‪ .‬לזה דהרי אטרה לחזור לדדאשין בדין גרושה‬ ‫כתב שאסור לכהיג לישא שתי נשים )עיש נ' »‪.‬‬
‫שנשאת לאחר שאסורה לחזיר לראשון כט״ש שם‬ ‫אאת יכו׳[ וחלקו עליו בזה דאין וה רק בעבודת יוה״כ‬
‫אלטא דיש שם גט על זד‪ .‬והטור מחירד‪ .‬לכהן וזה‬ ‫שנאמר וכפר ב ע ח ובעד ביתו בית אחת ולא שתי‬
‫שאסירה לראשון טעמא אחרינא איה ביד‪ .‬בט״ש שם‬ ‫נשים אבל בכל השנה מניין שאסיר בשתי נשים‬
‫וביון שיש מח‪9‬וקת הטסקים ח־‪.‬וא איטר דרבנן אם‬ ‫והביאי ראיה לזה מקרא דדדדי ‪1‬ניל( רבתיג ויקח לו‬
‫נשאר‪ .‬כרץ אין מוציאץ אוחד‪ .‬כירו ננ״ח וניב ‪,‬‬ ‫^ י ד ע שתי נשים והוא היה כר‪.‬״נ וחרצו דרדטב״ם‬
‫שנשא השגיח אחד מיתת רדאשינה והה*מ‪ 1‬ויש מי‬
‫ייא קיי״ל בקדושין וגירושין חיישינן לקול בשר‪.‬וחזק‬ ‫שאומר דליי איהו ‪ T‬ע קאי אלא על ייאש המלך‬
‫ד«כךל בג״ד ופרטי החגים יתבארו בסי׳ מיו‬ ‫שירדירע לקח לו שתי נשים כי דדא הרדיט כטבואר‬
‫וקיי״ל דלקלא דבחר גשואין או בתר אירוטן לא‬ ‫בקרא זבל עניף הפרשר‪ .‬שם ביואש מיידי ויש ראיה‬
‫חיישינן בין שיצא הקול על מעשר‪ .‬של אחר הנשואין‬ ‫לזה מולא כתיב האי קרא במלכים ש״ט דאיואש‬
‫ובין שיצא הקול על מעשה הקורם לא ח'ישינן לה‬ ‫קאי דספד דה״י הוא מאריך בענייני מ ל ט ת בית‬
‫דלא נוציא אשח מבעלה עיי ^ ל בעלמא ולפיכך‬ ‫חד ‪5‬‬
‫אם יצא קול שפלוני כרץ גירש את אשתו ורדי‬ ‫ט אץ חילוק בגרושה ג ץ ‪ p‬ה אי ח טן בה ‪P‬‬
‫היא‬
‫השלחן‬ ‫הלנות פריה ורביד‪ .‬ס״מן ו‬ ‫ערוך‬ ‫‪4$‬‬
‫הקדושין לאוסרה לכל העולם ואין ה־ששין לקול‬ ‫היא יושבת תחתיו ומשמשתו אין מוציאי] איתה‬
‫הגירישין לאוסרה ל כ ק אחר מיתתו של זה ודווקא‬ ‫דקלא דנתר נשיאין הוא אך אש מת ונשאת לברן‬
‫שמיד אחר הקול יצא האמתלא אבל אם יצא קול‬ ‫אחר תצא שהרי לכהן זה הוי קלא דרןורם נשואי;‬
‫ברור ולאחר זמן יצא קיל האמתלא אינה מבמלר‪.‬‬ ‫ולא חיישינן להוצאת לעז על כני הראשון כשנכ׳ף‬
‫הקול הברור כקיל האמתלא אא*כ נתברר בב־ר‬ ‫להשני לגרשה ראדרנא יאמרו כיין שמהשגי הוציאוה‬
‫שהק־ל הקודם ה־א שקר ו־אז אפילו כלא אמתלא‬ ‫ומרראשין לא הוציאוה מסתמא גירשה סמוך למיתתו‬
‫מכטלינן קלא דהרי כל קול שלא נתחזק בכ׳ד‬ ‫ואין כאן לעז על הבגים זניפיז ס״א ‪: I‬‬
‫איני קול ‪:‬שיש וכיון שאח־כ נתברר בב׳ר שהקול‬
‫שקר מפרסמינן ליה ומנטלינן לקלא ‪:‬‬ ‫י ב ואם יצא הקול שפלוני כהן נ תכ גט לאשתו‬
‫רואים אם באותה העיר אין קורין לנתינה‬
‫ט ן זה שכתבנו דבקול קדישין וגירושין ויצא אמתלא‬ ‫כתיבה אין באותו הקול ממש רבתיכה לאו כלום‬
‫על הקרושין מותרת לכהונה דאם אין קדושין‬ ‫היא אבל אם קורין לנתינה כתיבה אע׳ג שגם‬
‫אין גירושין זהו כשהחזקת הגט היה ג' כ רק בקול‬ ‫לכתיבה בלבר קורץ בתיבה מ׳ ם חיישינן לקלא‬
‫בעיימא אכל אם כאמת נירשה אע*פ שלא גירשה‬ ‫לאוסרה על כהן שגי לאחר מיתתו של זה כמ׳ש‬
‫רק משים קול הקדושין ואפילו נתברר שהקול היה‬ ‫והטעם דמחטירינן בוה מפגי שבודאי לא לחנם יצא‬
‫שקר ט״ט כיון דסיף סיף יצא עליה שם גרושה‬ ‫הקול אלא הוא לתמוה על הכהן היושבת תחתיו‬
‫וראית אף שהגט היה רק מפני חומרא בעלמא‬ ‫ואם היה כוונתם על הכתיבה כלבד אין כאן תמיה‬
‫אפ״ה פסו^ה לכהונה ]זהו כוונת הח״וו בגק׳ו וכתירון‬ ‫אלא ודאי כוונתם על נתינה זר'!! אמנם כמקום‬
‫השני של הכ״ש סס־ק י’א‪ 1‬ועמ״ש כסעי׳ י״ח ‪:‬‬ ‫שאין קורין לנתינה כתיבה א׳א לומר שכוונתם על‬
‫הנתינה והרמב׳ם דל לא חילק בזה בין שקירץ‬
‫ט ן כתב הרמב׳ם דל יצא עליה קול שר‪,‬יא חלוצד‪,‬‬ ‫לנתינה כתיבה או לא אלא סתם וכתב שתצא משני‬
‫אין חוששין לה עכ*ל מפני שחלוצה לכהן אינו‬ ‫והעיקר לדינא כדעה ראשונה ‪1‬ביש‪ 1‬ואם יצא קול‬
‫אלא דרבנן ולכן לא חיישינן לקול ויש תולקין בזה‬ ‫על ישראל שגירש את אשתו ומת ונשאת לכהן‬
‫ואוסרין אותה לכהן !ראנ׳דו ונ״ל דאפילו לרעה זו‬ ‫ג׳כ תצא ‪1‬שס‪: 1‬‬
‫אם נשאת לא תצא דלא גרע מספק חלוצה וגדולי‬ ‫יצא קול על אשה פנויה שנתקדשה וגתגרשה‬
‫האחרונים הסכימו לדעת הרטב׳ם וכן נראר‪ .‬דעת‬ ‫אם שני הקולות יצאו כפעם אחד אסורה לזה‬
‫רביגו הרמ׳א בסעי׳ ה׳ ע׳ ש וכן חלוצה שלא היחד‪.‬‬ ‫שיצא עליו הקול אם הוא כהן ואם מתחלה יצא‬
‫צריכה חליצה אין חליצתה פוסלת ז‬ ‫הקול שנתקדשה לכהן זה ואחר זמן יצא קול‬
‫וין בחב עור יצא קול על הבתולה שהיא בעולה‬ ‫שגירשה אין מוציאין אותה מכהן זה דהוי קלא‬
‫אין חוששין לד‪ ,‬ותנשא לכה׳ג יצא עליה קול‬ ‫דבתר אירוסין וכשמת אסורה לכהן אחר ואם יצא‬
‫שהיא שפחד‪ .‬אין חוששין לה ותנשא אפילו לכד‪.‬ן יצא‬ ‫קול על ישראל שקידש אשה וגירשה ומת אסורה‬
‫לה שם מזנה בעיר אין חוששין לד‪ .‬ואפילו הוציאה‬ ‫לכהן ככל ענין ובסי׳ ם'ו יתבאר עוד בזה לענין‬
‫בעלה משום שעברה על דת יר‪.‬ודית או בעידי דבר‬ ‫קול ד‪,‬קדושין ‪1‬עב'ש‬ ‫ישראל אם אסירה מפני‬
‫מכוער ומת קידם שיתן לה הגט הרי זו מותרת‬ ‫סק־״‬
‫לכהן שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה‬ ‫י ף כל קול שיצא עמו אמתלא השוברת הקול אין‬
‫או בהודאת פיה עכ״ל וס־ל להרמב־ם דל שלא‬ ‫חוששין להקול שהר• קול ושוברו עמו ולכן אם‬
‫חששו רק לקול קדושין וגירושין שהאיסור בדור אבל‬ ‫יצא הקול שעל הגירושין שהיה תנאי כגט או‬
‫בקול מזנה אין האיסור ברור דפריצותא בעלמא‬ ‫ספק קרוב לה וכה׳ג‬ ‫שזרק לה הגט ספק קרוב לו‬
‫־‪ vx‬בד‪ ,‬ודרך העולם לקרא לפרוצה זונה וכן‬ ‫יצא קול‬ ‫אלא אפילו‬ ‫אין חוששין לד‪,‬קול ולא עוד‬
‫כעוברת על דת יהודית או בעיד־ דבר ממער עכ*ז‬ ‫שנתקדשה ונתגדשה ויצא אמתלא על הקדושין ג' כ‬
‫אינו ברור שזינתה ולקיל שפחה אץ חוששין‬ ‫מותרת לכהונה דכיון דאין קדושין אין גירושין ואם‬
‫דלפסול משפחה אין תוזפשין לקול וכן לשם כעולה‬ ‫יש אמתלא בגירושין ולא בקדושין חוששין לקול‬
‫את‬
‫כה ‪49‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות פר'ה ורביהניק ו‬ ‫ערוך‬
‫זונה שד‪.‬רי לא נבעלה לארם ובן הבא על הנדה אף‬ ‫אץ חי‪» 8‬ץ דאכוריגן ג״ב עי או נ ה פריצית זרש״י‬
‫שהיא כבלת לא נעשית זונה שד^י אינר‪ .‬אסורה‬ ‫נימין פ׳ס ‪ 1.‬ויש חיל^ן נבל זה רק נשש מזנה לא‬
‫להנשא לו ובן הבא על הקדשה אף שלשיטתו‬ ‫חיישינן גזטעם שנתבאר זראנ׳דז וה״ה לקול בעולה‬
‫חייבים טלקית ט״ם כיון שאינר‪ .‬אסורר‪ .‬להגשא לו‬ ‫זהה״מן ‪:‬‬
‫לא געשית זינה ובכל אלו שלא נעשית זינה לא‬ ‫י ח י״א רזה שכתבנו בסעי׳ ט*ו בנתן לה גט אף‬
‫רזה נז ה תלילשיטתו דהנפסלת‬ ‫שנתברר שקיל הקרושין היה שקר אסירה‬
‫נפסלה לכהונה‬
‫לכהינר‪ .‬היא זונה אי חללה ורק מאיסירי נהיגה‬ ‫לבהינה זהי כשנ^סתרבה לו עב״פ אבל בשלא היה‬
‫ומשארי איסירים נעשית זונה ורק‬ ‫רברי שירונים ביניהם אין חיששץ להגט נרש״לו ובן‬
‫נעשית חללה‬
‫טיצאת מכלל הזה הנבעלת לחלל אע*פ שמותרת‬ ‫י״א רווקא בשנתנרשה בב״ר שהזוריביהו לגרשה‬
‫להנשא לו ט״ם נעשית זונר‪ .‬משוס רבתיב ולא יחלל‬ ‫מפני הקול אז יש עליה שש גרושה אף שאין ממש‬
‫זרעו בעמיו וררעוינן מה הוא פוסל אלמנה בביאתו‬ ‫בו אבל אש עמר וגירשה בעזומו גפני עריש מפני‬
‫אף זרעו נסי שהם חללים פיסליס בל אשה בביאתם‬ ‫הקול של הקרושץ ונתברר שהיה שקר אין חוששין‬
‫מתרומד‪ ,‬וכהונה נשם ס״מו וכיון שפוסלה מכהונה‬ ‫להגט נפרש סקינז ובן י*א ראם ניסת לא תצא בבל‬
‫ממילא היא זינה בט״ש ולשיטת הרמבים הסכימו‬ ‫ענין כשנתברר שהקרישיי לא היה כלל וב״חז ויש‬
‫במה טרבותיגו רש״י נשם ס״א ד*ה ושננעלהז ונמק׳י‬ ‫חילקין כזה ‪1‬מ״ו‪ 1‬ורע רכל כהן שעכר ונשא אחת‬
‫והרע״ב נשם! והרשניא !שם סיה בדיה מנה״מ דהלי‬ ‫מהפסולות נופין איתי בבל סיני כפיות ער שיגרשנה‬
‫איסור כהונה בזונה ע*ש‪; 1‬‬ ‫ואוסרים לבל אום לישא וליתן עמו וביוצא בחומרות‬
‫אלו ער שיגרשנה ובהן שגירש אשתי לא תתר עמו‬
‫ך אבל רבותינו בעלי התופי זשס •ם״א‪,‬ז והראביר‬ ‫במבוי כל זמן שלא נשאת לאחר ובשנשאת לאחר‬
‫יהרא״ש והטיר חולקים ער מה יס״ל לריעה‬ ‫יתבאר בסי׳ קי״ט דבל שהאיסור' חמור צריך יותר‬
‫הרחקה ואם היו ררים בחצר אחר בשכירות או בחצר ראשיגה רמבל חייבי לאוין וחייבי עשה הוי זוגה‬
‫של שניהם היא גירחית מפניו רטלטילא רגברא אלא רק מחייבי בריתות הוי רנה דכללא רזונה הוא‬
‫קשה טראיתתא ואם החצר שלה הוא נדחה טפגיה בל שקדושין אינו תופס בה בטו הבא על הערוה‬
‫נעשית זונה אגל הבא על חייבי לאוין ועשה נהי‬ ‫ובשם יתבאר עור בזה בסיר ;‬
‫י ט איזהו זוגה האמורה בהירה שבהן הבא עליה רנפסרת לתמטה ולבהונה אבל רנה לא הוי וכן‬
‫לוקה משום זונה לרעת הרמב״ם פי׳ח מא*ב הנבעלת לחלל אע*פ שנפטלר‪ .‬מן הנהונר‪ .‬ומתרומה‬
‫כל שאינה בת ישראל יאפילו נתגיירה או נשתחררה ם*ם זוגה לא היי רטיל לבעלי דיער‪ .‬זו ראינו תלוי‬
‫פחיתת טבת ג׳ שנים ויום אחר ובן בת ישראל זה בזה ודיעה ראשונה סוברת דטאיזד‪ .‬שם הפסלה‬
‫שנבעלה לארם שהיא אשורה להנשא לו אישיר לכד\נד‪ .‬אי משום חללה הרי אין חללה אלא‬
‫דש־ה נבל לאפיקי אש אסורה לו מפני איסיר כהינה מאיסורי בוצנה ובע׳ב שם זונה עליה ובעלי ריעד‪.‬‬
‫כמי אלמנה לבה״ג גרושה לכהן הדיוט אינה נעשית ר סוברים דזהו איסיר בפ״ע דעיקר קרא הוא לתרוטה‬
‫זינה דטאיסורי כהינה נעשית חללה ולא זונה אבל בדבחיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת‬
‫באיסור השיה בבל כמו חייכי כריתית ואפילו חייבי הקרשים לא תאבל דללמרינו אם נשאת לזר לא‬
‫לאיי; במו הנבעלת לממזר ולנתין ורנר עמוני ומואבי היבול בתרוטד‪ .‬למדנו מפסוק אחר מושבה אל בית‬
‫אי אפילו הייבי עשה כמו גר מצרי וארוטי כשנבעלה אביה ושם ס*ה ‪ 1.‬והאי קרא אחי דכיון שנבעלה‬
‫לו נעשית זינה וכן הנבעלת לפציע רבא וכרות לפסול לה נפסלה מן התרומה ואיסור בורגה למדנו‬
‫שפכה נעשית זינה ואסירה לכהונה ובהן הבא עליה םק״ו מגרושה שמותרת כתרופה אסורה לבזרגר‪.‬‬
‫לוקה משום זינה ואם היתר‪ .‬כהנת נפסלה מן והיא שנפסלר‪ .‬מן התרומה לא כ*ש שנפסלה מן‬
‫ר«רוטה ונרזן הרמב״ם בלל בזה הנבעלת לאדם הכהוגר‪ .‬ואפשר שאץ לוקין כלל על לאי זה ‪1‬ע״ש‬
‫שהיא אסירר‪ .‬להנשא לו איסור השוה בכל לאפוקי ונסג־ פ״ז‪ :‬ודיקו ולריער‪ .‬ראשונה לוקין משום לאו‬
‫איסורי בהוגה מפני שאינו שוה בכל כמיש ולאפוקי דזינה עוד יש נ״ם בץ שני ריעות אלו דלריעה‬
‫הגרבעזת לבהמה אע*פ שהיא בסקילה לא געשית ראשונה ביזן שר\א זונה הולו טמנה פטם לבהונה‬
‫זרש‬
‫השלחן‬ ‫הלנות ‪5‬ריה ורגיה ס'םן ו‬ ‫עריו‬ ‫‪6a‬‬
‫באונס נין ברצון נין בעונג בץ במזיד נין כדרכה‬ ‫ורגר־^ו‬ ‫הולד פגים‬ ‫מ'ד‪ 1:‬ודדיעה זי אין‬ ‫‪1‬ס״ש‬
‫נין שלא כדרכה משהערה בה נפסלה משום זונה‬ ‫וצ׳ע בזה ‪:‬‬
‫ינלבר שתהיה בת נ׳ שנים ויום אחד והבועל‬ ‫כ א ולבל הריעות ש־כרח יבם שננעלה לאף•־‬
‫יהיה נ; ט׳ שנים ויום אחד דאז המה ראוים לביאה‬ ‫נעשית זינה שהרי אין קדושין היפבין נד‪,‬‬
‫ויש מרבותינו דס׳ל דבאונס אינה נעשית זונה‬ ‫אשת הטת ההיצה לאיש זד‬ ‫דבתיבלא תהיה‬
‫זראביד ירשב־א[ ום'ט פסולה לכהונה ונפסלה מתרומה‬ ‫כלופר לא תהיה לה הויה שלא יתפוס בה קדושי;‬
‫אנל אין לוקץ עליה משום זונה ‪1‬הגר'א‪ 1‬ויש טי‬ ‫ולהיפך נ נ א על גרושתו משנשאת לאחר אף שהיא‬
‫שרוצה לומר דבנכנסה לחופה ולא ננעלה הוי ג׳ב‬ ‫ם׳ם אינה נעשית זינה ולדיעה‬ ‫איסיר השוה בכל‬
‫זינה כמו אם נעלה ואינו בן דנהי דבכל מקום‬ ‫אחרונה אינה פסולה מתרומה אם היא נ ת כה;‬
‫חשנינן כשנכנסה לחופה כמו נשואה ממש מ׳ ט לעגץ‬ ‫דכיק דילפינן יה סיבת כה; כי תהיה לאיש זר‬
‫זינה רתלוי בפנס בם’ ש הרמנ׳ם ןפי׳ח ידל{ אץ‬ ‫כמ׳ש והיא אינו זר אצלה מעיקרא )‪:‬ס כ׳ט[ ובן‬
‫פגם נלא בעילה וראיה דהרי שיטת דדמג׳ם בכל‬ ‫האילונית סותרת ייכה; ואינה זינה ולא אט־ינן כיי;‬
‫חייבי לאוין דאינו לוקה בלא קדושין וביאה וכתב‬ ‫שאינה יולדת היי נעילת זנית דכיי; דהוי דרך‬
‫להדיא נפי׳ז נשואין וניאה ע׳ש ואיזו היא חללה‬ ‫אישות ונהיתר אין זה זנית וכן ד ‪a‬א על אחת‬
‫יתבאר נסי׳ ז׳ בם־ד ודע דנן ט׳ שנים הפוסל‬ ‫משניות לעריות וכיוצא נהן בנון הנא על חלוצתו‬
‫נניאתו אם יש ספק אם הוא בן ט׳ אם לאו הולכין‬ ‫או קרובת חלוצתו לא עשאה זונה כיון שם; התורה‬
‫יחומרא כנכל הספוקית וכן מפורש בנם׳ זשס ס״ח ‪L‬‬ ‫מותרת לו ואף שנחללות החטרנו נם נאימירי‬
‫וכ*כ הרמנ׳ם פ״ח מתרומות זעב״מז ‪:‬‬ ‫׳־רבנן איסורי כהינה שאגי כמו שהחמירו ניררכי‬
‫כ ך לפיכך א*א שנכעלה לאחר נין באונס כץ‬ ‫כהינה ויש ספקפקים גם בינמה לשיק )ה;ר*ל סקנ׳ת( ;‬
‫ברצון נפסלה לנדיונה ולתרומה ולבעלה אם‬
‫הוא ישראי‘ לא נאסרה באונם שנאמר והיא לא‬ ‫כ ‪ 2‬סכאן אתה למר שאין היותה זונה תולה‬
‫נתפשה הא אם נתפשה מותרת אבל אשת כהן‬ ‫בבעילת איסיר שהרי הכא על הנדה והנרנעת‬
‫שנאנסה נאסרה על נעלה ואונם סקרי כל שתחלה‬ ‫לבהמה אינה נעשית זינה יהנשאת לחלל הוי נעילה‬
‫הביאה ‪J‬אונם ואף שסופה היתד‪ ,‬ברצון נקרא אונס‬ ‫של היתר ונעשית זינה י׳הרטנ׳ם ויההיייקים עליו‬
‫!כי״יבות רא ‪ t‬דגם זה אינם מפני שנתחלת הביאה‬ ‫ט״ם פסולה לכהונה ואי; הרנר תלוי אלא נפנימה‬
‫הלבישה הבועל יצר )יש’י‪ 1‬והרי הד‪,‬תחלה‪ ,‬היתד‪.‬‬ ‫לפי מה שנצטוינו מפי השמועה איש מפי איש עד‬
‫באונם שלא ע׳י תאוות היצר ועס*ש בסי׳ ו סעי׳‬ ‫לסשה מסיני ’‘ פי הריעות שנתנארו וגיורת‬
‫א׳ מהו אונם ‪:‬‬ ‫ומשוהררה אפילו פחיתה מבת נ״ש ויום אחד‬
‫כן ץ כתב הרמג׳ם ז׳ל אשת כהן שנאנסה בעלה‬ ‫לחרמב׳ם והרא׳ש היא זונה דאורייתא אע״פ שלא‬
‫לוקה עליה משום טימאה שנאמר לא יוכל‬ ‫נבעלה משום דאתיין טשטיפי זמה ואף שלמדנו‬
‫בעי‘ ה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר‬ ‫מקרא דיחזקאל כם*ש נסיטן ה׳ סעי' ו׳ מ*ם ם*ל‬
‫היטטאה הכל בכלל שאם ננעלו אמורין לנ עלי ק‬ ‫ד ק התורה נאסרו לכהן ואתא יחזקאל ואסמיינהו‬
‫ופרט לך הכתיב כאשת ישראל שנאנסד‪ ,‬שהיא‬ ‫אקרא כהרבה די ם רנמרינהו יחזקאל יהם מן התורה‬
‫מותרת לבעלה שנאטר והיא לא נתפשה אבל אשת‬ ‫‪1‬ז»זים י׳ח ‪ 1:‬והראנ׳ד יהרשנ״א פונרים דאין איסור]‬
‫כהן באיסורה עומדת שהרי היא זונה עכ״ל ודבריו‬ ‫מן התורה ופיית מא*נ היג‪ 1‬ודעת רש׳י ז׳ל ניל‬
‫חסוד‪,‬ים שפתח בטומאה ומסיים בדנה ובנם׳ )ינמות‬ ‫דכשהיא יתירה מג׳ שנים ויום אחר איסורה טן‬
‫נ'ו‪:‬ז יש שני לשונות ללשץ ראשון לוקה משים‬ ‫התורה ופחותה מזה הוי טדרכנן ‪1‬ערש*י שם סיא‬
‫טומאה ומשום זונה ולאיכא דאמרי לוקה משום טומאה‬ ‫ד״ה אלא ונקדושי; ע׳ח ד״ה ר׳ש עיש נפה׳ד ולפת׳ש‬
‫‪.‬׳לא משים זונד‪ ,‬ע*ש ועור דהוא עצמו פסק בפ״א‬ ‫א׳ש דניכתות כוונתו להראויה לביאה ונקדושין כוונתו דר׳ש‬
‫מא ’ כ ד‪.‬ר כיב ^ו ק ה עליה משום זינה עיש טהה׳מ‬ ‫מכשיר עד שתצא מפסול דאורייתא ודויד‪) 1,‬עב׳ש כק׳ך‬
‫נשאי ב‪'5‬ע‪ 1‬וניל ביאור דבריו דהנה באיסור טימאה‬ ‫ודברי הח׳ת סק״י משובש ‪:‬יפוס( ן‬
‫שוין הכהן ור‪.‬ישראל דהרי אם דנתה ברצון נאסרה‬ ‫נל הנבעלת לארם שעושה אותה זונה כין‬
‫נס‬
‫כו ‪51‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות פריד! ורביד• סיטן ו‬ ‫עריך‬
‫בניר‪ ,‬חללים כשנשאת דלאב נתן התורה נאמנות על‬ ‫גם לבעלה *»ראל ם*&*ם טימאה ונ מן דנאינם ל'כא‬
‫בניו ולא לאם נשס( דהרי אנו אומרים ששיקרה אז‬ ‫אום טימאה גגי ישראל איך יחהיה עום טימאה גני‬
‫לגמרי ואם זה הנהן מאמין לדבריה הקודמים וחייב‬ ‫כ ק הא נאימיר טימאה עיין הן אלא וראי רד‪,‬לאו‬
‫לרצציאה אפשר דהבגים חללים ‪»1‬ב״ש סקכ״ז( יכן אם‬ ‫היא כפסיק רטימאה נמ״ש אבל שם האיסור היא‬
‫נתנה אמתלא לדבריה הקודמים יאמרה ששיקרה‬ ‫סשים זינה רגם באינם מקריא זינה כנרש בסעי׳ כ*ג‬
‫שכיינתד‪ .‬היחד‪ .‬להפקיע עצמה מבעלד‪ ,‬רשאה‬ ‫אמנם בפםוק דזינה איני מבואר דגם באינם מקוייא‬
‫לכתחלה להנשא לכהן ‪1‬ראב*ד( ויש מגמגמים בזח‬ ‫זונה ובטומאה ביארה התירה שלכהן אסורה גם‬
‫נהה*מ( ונראה עיקר כריעה ראשינה ‪1‬דנר‪6‬ה דההית‬ ‫באינם ונשארת נאיסיר וינה רה‪.‬־א רק לכהן ולא‬
‫סורר כתירק ראשין של הרין סיף נדרים וקיי׳ל כתירק‬ ‫לישראל ‪1‬ישסק כא׳ד כדרכו בכל הש*ס ודש שס אלמא‬
‫השני וא״‪ 5‬למ׳ש הנ״ש נסקכ״ו ואין חילוק נין אמתלא‬ ‫נאונש ל״מ זונה אינו לפי הווסקנא ובלשין תמיה הוא‬
‫לאמתלא דאל*כ דברי הה״מ תמוהים ובזה ארווח לן מס‬ ‫ומסיק הכל היו נכלל אשר הוממאה וכי' ייכלל דא״כ‬
‫שנתקשה הנ״ס וביסוד טיס דנרי הרימנ״א(‪:‬‬ ‫נדקיימא קיימא כלומר עומדת באיסורה והיא איסור זונה(‬
‫נינררשה בארנו רמחלק נין הבעל הכר^• וכין כהן‬
‫כ ח זח שאשת אינה נאמנת לאסור עצטר‪ ,‬על‬ ‫אחר ורו׳ק[‬
‫כעלה זהו כשלא היו רגלים לדבר אבל אם יש‬ ‫כ ן אשח כהן שאט־ה לבעלה נאנסוזי אי שגנתי‬
‫רגלים לדבר נאמנת ופרטי הדברים יתבארו בסימן‬ ‫ובא עלי אחר אינה אסירה עליו דאץ אנו‬
‫קכ׳ו ובן אשד‪ .‬שקינא לה בעלה מאיש פלוני ונפתרה‬ ‫מאמינים איתר‪ .‬יאיטרים שעיניה נתנה באחר וטשקרת‬
‫עטו ולא שתת מי סוטר‪ .‬אסורר‪ .‬לבעלה אפילו הוא‬ ‫כדי להפקיע עצמה מבעלה ולא אמרינן הרי שויתה‬
‫ישראל ואם מת בעלה אסורה לכהן מפני שהיא‬ ‫לנפשה חדיא דאין ביכילתה לעשות זאת שהרי‬
‫ספק זונד‪ .‬כק שלא רצתה לשתות ובין שלא רצח‬ ‫משועבדת לו ומרינא אינד‪ ,‬נאמנת נר״ן ונחר‪;,‬י סוף‬
‫להשקותד‪ .‬ובין שהיה שם ערות שמוגעד‪ .‬מלשתות‬ ‫נדרים( ואף רשאה לאכול כתרומה דחזקה זו רעיניה‬
‫ובץ שהיתה םן הנשים שאין ראויות לשחות כפי‬ ‫נתנה כאחר אלימא והיא לא באה מתחלה ליאםר‬
‫הדינים הטבוארים בסוטד‪ .‬וכן אין חילוק כין קינא‬ ‫בחרומי! אלא לאסיר עצמה לבעלה ואומדן דעתא‬
‫לה בעלה או כ״ד קינו לה כפי הדינים שבשם‬ ‫הוא דקא משקרא נריסב׳א שם בהל׳( ולמה לגו לרחוק‬
‫שלפעסים צריכייז כ״ר לקנאות לר‪ .‬ובכל אלו ביון‬ ‫עצמיני ולר!תירה בתרומה ראם נאסרה כתיוטד‪.‬‬
‫שעכ״פ לא שתתד ‪.-‬מים הסרים בזסן הבית או‬ ‫תיצא לעז על בניר‪1 .‬נמי( והרמב״ם בספט״ו מתרימית‬
‫בזמה״ז שאין לנו הטים ולא נתברר בערים שהיא‬ ‫פסק ראסורר‪ .‬לאכול בתרומה וכרניז שם( ובירושלמי‬
‫טהורה הרי היא בחזקת זונח מספק ואסורה לכר‪.‬ן‬ ‫פיק דסוטה הל׳ נ׳ מפירש כריעה ראשונה ואם היא‬
‫ובגיד‪ .‬טכהן ספק חללים ודע דהבעל נאמן לומר‬ ‫נאמנת לו שאינה משקרת חייב להיציאה וכן אם בא‬
‫שיודע שאשתו זינחה ונאסרה עליו ואע׳ג זיהוא‬ ‫ער אחר ואמר אשתך זיגתה באינם או ברצון אינו‬
‫משועבד לר‪ .‬במו שהיא משועבדת לו ולמר‪ ,‬וצא‬ ‫נאגזן דאין רבר שבערוה פחית משנים אטגם אם העד‬
‫נאמן ור‪,‬יא אינה נאטגת הטעם פשוט דוצא הרי יכול‬ ‫גאמן אצלי חייב להוציאה כדי לצאת ירי ספק ועיר‬
‫לגרשה כע״ב וא*צ לשקר כרי לפטור טמנה אכל‬ ‫יתבאר בזה בס״ר נ סי׳ קט״ו ואם היא אימרת‬
‫היא אינה יכולה לר‪.‬פקיע א״ע טמנו בלא רצוט שאף‬ ‫נאנסתי ועד אחר מעיד כדבריה הוי כרנלים לדבר‬
‫אם תאטר טאים עלי ולשיטת הרטכ״ם דכיפין אוחו‬ ‫ואסורה לו אם אין בזה חשד קניניא ושם יתבאר‬
‫להוציא ם״מ בלא ראיה לזה אינה נאמנת ולכן אנו‬ ‫כם״ד ‪:‬‬
‫אומרים שמעוקרח ועיניר‪ ,‬נחנה באחר ולפ״ז כזמניט‬ ‫כן‪.‬ו כ ת ב הרמנ״ם רל אשת כהן שאטרר‪ .‬לבעלה‬
‫שא־א לגרש בעיב ואין לישא שתי נשים מפני חקון‬ ‫נאנסתי אע״פ שהיא מיתרת לבעיר‪ .‬כמ״ש הרי‬
‫רגס״ה אפשר דגם הוא אינו גאטן ויתבאר כסי׳ קעיז‬ ‫היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שיטות בעלה‬
‫בס״ר ‪I‬‬ ‫שר‪,‬רי הודית שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית‬
‫כ ט כתב הרמב׳ם רל כהן שקי‪eh‬ו גדולה או קטנה‬ ‫כחרויכה דאיסורא עכ״ל ואם נשאת לא תצא אא״כ‬
‫ואתר זטן בא עליה וטען שמצאה ררוטת איש‬ ‫מאסין זר‪ .‬הכהן לדבריה חקורמין ^״ח זנ״שו ו ק אין‬
‫נאסרה‬
‫השלחן‬ ‫הלבות פדה ררביה םיםן י‬ ‫ערוך‬ ‫‪62‬‬
‫שסוכרים להיפך תיס׳ נתונות מ׳‪ 1‬והרמכ״ם דהח שם‬ ‫נאסרה עליו םם‪ 6‬ק שמא קורם קדו ‪'r‬ן נבעלה או‬
‫דבריהם וגם דעת רש״י ‪1‬שס ל*ו!( כהרטב׳ם וזה‬ ‫אחר קרושין אבל ישראל שטען טענה ‪ ir‬לא נאסרה‬
‫שכתב שאחר זמן בא עליה כוונתו ראם בא עליד•‬ ‫עליו ש*ש סאן שני ספיקות שמא קודם קרושין שמא‬
‫מיר אחר הקרושין הרי היא מותרת אפילו לכהן‬ ‫אחר קידושין ואפילו נאמר לאחר קדושין שמא‬
‫דפנויה שזינתה אינה נאסרת לכהן וכן אם יש עדים‬ ‫באונס שסא בר;יין שהאנוסה סותרח לישראל לפיכך‬
‫שאחר הקרושין לא ננעלה אפילו בא עליה לאחר‬ ‫אם קידשה אביה לישראל והיא פחותה טבת ג׳‬
‫זמן סוחרת אפילו לכהן ‪1‬נ׳ש[ ימה שאין מכשירין‬ ‫שנים ויום אחד וטען שמצאה דריסת איש נאסרה‬
‫איתר‪ -‬תמיד לומר הראי נבעלה קודם הקדושין‬ ‫עליו טספק שאין כאן אלא ספק אחד שמא באונם‬
‫דנוקמה אחזקת כשרות ואחזקת היתר לנעלה מפני‬ ‫ושטא ברצץ וספק איסור של תורה לחוטרא עכ׳ל‬
‫שיש לומר להיפך ניקסוה על חזקת כתולה והשתא‬ ‫והעתיקו רבינו הכ״י כסעי׳ י׳ד !‬
‫נבעלה ‪1‬שם‪ 1‬וחזקת הנוף עדיף משארי חזקות )תום׳‬ ‫ל ואע׳ג דנם כפחותה מכת שלש יש ס׳ם שמא‬
‫כס ע״ה‪ !:‬ואעיג דתמיד יש ם*ם גם באשת כהן‬ ‫כאונס שמא כרצון ואת׳ל כרצון שמא זינתה‬
‫ספק סיכת עץ ספק ררוסת איש ואת־ל דרוסת איש‬ ‫כשהיא ק ‪8‬גה ופיתוי קטנה אונם הוא !ינמות ל'נ ‪(:‬‬
‫שמא נבעלה מקורם קדושין דייל רמוכח עץ לא‬ ‫ט־ם אץ זה ס״ם רהכל שם אונם הוא ואי^כאן אלא‬
‫שכיח זהה*״! ועור ראם היחה מוכת עץ היתה‬ ‫ספק אחד באונם או ברצון ‪1‬תוס׳ כתובות ע׳ ‪ 1.‬וי פ׳ז‬
‫טוענת כן דאין זה גנאי ומדלא טענה שיט רוראי‬ ‫אין האיסור רק אם נשא בגדלותה אכל אם נשא‬
‫היא דדוסח איש ותום׳ ‪UP 0C‬‬ ‫בקטנותה מותרת לישראל ככל ענין דאנוסה היא‬
‫אבל מלשון דדמכ׳ם לא טשטע כן דהולך לשיטתו‬
‫ל ב יש מרבותינו שכתבו דכל זה לא מיידי רק‬ ‫בפ׳ג םא*ב דין כ׳ דהבא על הקטנה כרצון נאסרה‬
‫כשמכחישתו דאז אטרינן רהוא נאמן משום‬ ‫על כעלה ע״ש וכ״כ בפ*ב מסיטה רין ד׳ ע׳ש וככר‬
‫דשויא עליה חדיא והוא הדין בשותקת אבל כשאומרת‬ ‫השינוהו בזה כל הפוסקים ומדבריו שם מבואר דלא‬
‫נבעלתי וקידם הקדושין נבעלתי מותרת לו כיון שהיא‬ ‫אטריגן פיתוי קטנה אינם הוא רק כשנתקדשה‬
‫טיענת ברי והוא טוען שמא ברי ושמא ברי עדיף‬ ‫קדושין דרבנן שלא ע*י אביה אבל בנם׳ דיכמות‬
‫נהריי והר׳ןו והרי לא שויה בכה״ג חדיא וכן משמע‬ ‫שם טובח להריא רמיירי כקרושי תורה ‪1‬הנר'א‪ 1‬ולי‬
‫בירושלמי ושם היון אבל יש טרבותיט שחולקים נזה‬ ‫נדאה דרבדיו צודקים דשם במשנה מוכת להריא‬
‫וס״ל דכיון דליכא אלא חרא ספיקא לא טשגיחינן‬ ‫דטיירי בקטנה שאינה דאויה לילד ובאמת יש קטנות‬
‫בדבריה זהה״מ וערא״ש[ וכתבו שגם דעת הרמב׳ם כן‬ ‫שיולדות וחיות ןשס י׳ב ‪ [:‬וכ'כ הדטב׳ם גפי״ט‬
‫היא ואיני רואה הכרע מדבריו ואדרבא מטה שביאר‬ ‫מאישות רץ י׳ר ‪1‬ע'ש נהה־מ ובס״ג ה״מו ולפ׳ו לא‬
‫בפי׳א מאישות נראה שסובר כן ובן מטה שביאר שם‬ ‫אמרו חז׳ל אינם הוא אלא בקטנית כל כך שאין‬
‫להלן נראה ראם רוב העיר כשירים הם שאינם‬ ‫ראויות לילד ואם היינו יודעין השיעור מהשנים‬
‫פיסדים בביאתם לכהונה מותרת בדיעבד להכחן ולא‬ ‫היינו אוטרים דעד השינים הללו פיתויים אונם ומשם‬
‫תצא וכן כשטוענת מוכת עץ אני נאמנת ולוה‬ ‫ואילך פיתויים הוי רצון אבל אנן לא ידעינן השיעור‬
‫הסכימו רוב הפיסקים ושימו ובן דוקא כשאומר ברי‬ ‫הזה וממילא יש לנו לדהטיר בשל תורה כבכל‬
‫לי שלא הטיתי אבל נלא״ה אפשר שהטה ולאו‬ ‫הספיקות של תורה ולהקל כדרבנן כרין ספיקא‬
‫אדעתיה זר׳ן! וכ״ב הרטבים בפייא מאישות וי״א‬ ‫דרבנן לקולא ולפי! שפיר פסק הרמב׳ם באלו שני‬
‫דבלא מתכוין לא שכיח הטייה אלא שואלין אותו‬ ‫המקימות דבקדושי תורה יש לאוסרה על בעלה‬
‫שמא בטזיר הטה וכשאומר שלא הטה במזיד אסורח‬ ‫ובקרושי מיאון יש להקל ועטי ש בסימן ס׳ח‬
‫עליו ושם י׳‪ .‬לאידי וי״א עור דרוקא נשוי אבל‬ ‫סעיף ח׳ ‪:‬‬
‫בחור לא מהימן דאינו בקי בזה ומלקינן ליה על‬ ‫וזה שכתב שמצאה דרוסת איש פירושו בין‬
‫שהעיז פניו זשסו ונראה שזר\ רעת הרייף זיל אמנם‬ ‫כשמוען פתח פתיח מצאתי ובין כשט־ען טענת‬
‫אם ידוע שהוא רועה זונות נאמן וטלקינן ליה על‬ ‫רמים אבל כשהיא כונית איני יכול לטעון טענת‬
‫שעובר ׳ עבירות ‪1‬כ״פ שס נגפ׳‪ 1‬ואם היא טוענת‬ ‫פתח פתוח כמ״ש בפי׳א מאישית ויש מהגאונים‬
‫שעדיין‬
‫כז ‪63‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות פר'ת ורכיה סיםו י‬ ‫ערוך‬
‫וכנדש כמעי* הקודם והדבר פשוט דבמעוברח כשאומר״‬ ‫•עריץ גתולה היא סעסידים עדים עיתייחר עוד‬
‫לכשר נבעלתי ונאמנת לעצמר‪ .‬נאמנת נם על הולד‬ ‫&עם עמה ויחברר הרבר ;‬
‫דאם תלד בת בשירה לכוצנה וזהו הכל בשאמררי‬ ‫ל ג ידע דזה ענ תגאר םדגרינו עאם היה חזקת‬
‫לכשר נבעלתי אכל אם לא אמרר‪ ,‬כן ושחקה‬ ‫היתר היינו סחירים אותה ‪ y‬לכהן והרי אף‬
‫אפילו כריענד תצא בהכהן כשלא היד‪ ,‬הרי רוני‬ ‫ביזארי איםורים כשנתהוה ריעותא יש ה רנ ה‬
‫‪1‬ב*ש[ ובמוענת לבשר ננ ע ל ת' לא טפקינן לה בדיעבד‬ ‫מהפוסקים דלא מוקסינן אחזקה ננר ש גי ר ד סי' נ׳‬
‫מהכהן אפילו ברוב פסולים ]הה־מ! וייל דלהרסכ״ם‬ ‫וכ״ש ביוחסין רמחטרינן כה טינ א דלא אזליגן אף‬
‫כשלא אמרר‪ ,‬לכשר נבעלתי לא טר‪,‬ירינן לר‪ ,‬לכר‪.‬ן‬ ‫בתר רוכא ואף בם״ם םחמרינן כס״ש כאייסנת עיבר‪.‬‬
‫לכחחלר‪ ,‬אף כתרי רוני זב״יז דלא עדיף אינה‬ ‫בסי׳ כ׳ סעי׳ י׳ ט ואיך נכשיר כנ אן כחזקה נעלסא‬
‫מוענח בחרי ריבי ממוענת בחד רונא ‪:‬‬ ‫כשוחקח או כםכחשח דכאסח בפסול שנחכרר לנו‬
‫ל ף‪ ,‬ויש סרבותיט רסיל דבטוענח נ רי לגשר‬ ‫שפיר י>‪ 8‬לר‪.‬חנו ‪ T‬סדרכנן וכיש כפסולי יוחסין אכל‬
‫נבעלתי אפילו לכתחלה מיר‪,‬רח לכוצנד‪ .‬נח ר‬ ‫הבא לא נתכרר לנו פסול האשה הזאת והיא‬
‫תנ א ונאינד‪ .‬טוענת נין לבתחלה נין דיעכד צריכה‬ ‫מכחשתו או שותקת ואץ אנו יודעים אס אסח אומר‬
‫תרי רובי ואם לאו תצא ‪1‬רמנ*ן ורשנ״א וי*ןן וי״א‬ ‫אי סיעיא לעז בעלמא אלא שנאנו לאוסרו מפני‬
‫ראפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי מתירץ אור‪,‬ה‬ ‫שעשאה עליו חר״א בזה ודאי אם רק יי« למצא‬
‫לכהחלה אף כחד רובא !המאור פסיק ינר‪,‬ונות דם*ל‬ ‫חזקה להיתר נסתלק ססט החדיא ולהיפך כשסוריח‬
‫לכל הסוניא היא לר״י ולא לר״גו והיא דיעה יחידאד‪.‬‬ ‫ואוסרת כרי שסקורם ננעל תי הרי אליסא שענת‬
‫ולא קיי״ל כן‪:‬‬ ‫כרי דאף את הולד מכשרינן בםענח כרי ואפילו‬
‫לן והא דבעינן חרי ת ני לבר״חלה ולאו םגי בחר‬ ‫כרוב םסולץ כם״ש ב סי ד' סעי׳ ל׳ זוגוה א״ס כל‬
‫רובא זהו כשיש עכים מיעוט פסלים אבל‬ ‫מה שהקשו הפ״י והב״מ »ל התום׳ בבוניא דסיפו וכסי׳‬
‫בדליבא מיעוט פסולים לא בעינן ת‪-‬י רובי ולכן‬ ‫סיח יתבאר עוד בזה כס״ר ;‬
‫נעיר שכולה ישראל או שיש לישראל שבונד‪ .‬בפיע‬ ‫ל ד כתב הרמב״ם דל פנויה שראוה שנכעלה לאחר‬
‫הוי כעיר בפיע ולא בעינן תרי ריבי !כיש! וכן אם‬ ‫והלך לו ואסרו לר‪ .‬טי הוא זה שכא עליך‬
‫ידוע שזיגתד‪ ,‬עם כשר רק שיש לחיש שמא זינתר‪,‬‬ ‫ואסרה אדם בשר היז נאמנת ולא עוד אלא אפילו‬
‫עם פסול נם מכשרינן נם בן לכתחלה כחד רונא נבסן‬ ‫ראוה סעיברת ואמרו לה ממי נחענ רה ואמרה‬
‫וכל זד‪ ,‬בננעלה ברצון אכל בנאנסה לא מהני כלל‬ ‫מאדם כשר ה״ז נאסנת ותהיה מותרת לכד‪.‬ן בר״א‬
‫ברי דירה דטעטא דברי שלה מר‪.‬ני מפני שאנו‬ ‫כשיהיה המקום שנכעלה כו פרשת דרבים או כקרנות‬
‫אומרים ראשה מזנה בודקת ומזנה שלא לפסיל עצמה‬ ‫שכשרות שהבל עוכרין שם והיה רוב העונרים שם‬
‫כם־ש כסי• ר סעי׳ ל״א עיש ובנאנסד‪ .‬לא שייך‬ ‫‪ o' tco‬ורוב העיר שפרשו אלו העונרץ סמנד‪.‬‬
‫בדיקד‪ ,‬ולכן בשידוע שנאנסד‪ .‬לא טהני לכתחלר‪ .‬אפילו‬ ‫כשירים שהחכמים עשו מעלה ביוחסין והעריט‬
‫הרי רובי זביש! וזהו להייא שנסיף סעי׳ ליר דבלא‬ ‫שני רובות אבל אם היו רוב העוברץ פיסלין איתה‬
‫אמירתה לא מתירינן לה לכתחלה אף כתרי רוני‬ ‫כמו ט חי ם או ממזרים יכיוזוא כהם אע״פ שרוב‬
‫וניל! רלשארי הריעות הלא אין אנו צריכין בתרי‬ ‫הסקים שבאו ממנה בשירים או שד‪.‬יו רוב אנשי‬
‫ריבי לאמירתד‪ ,‬אמנם אם אין אנו •ורעים שנאנסה‬ ‫הסקום פסולים אע״ם שרו‪ ::‬העונרים שם כשירים‬
‫רק היא איטרת שנאנסה מתירינן לה באמירתה‬ ‫חוששין לה שמא לסי ״פוסל איחה נבעלה ולא‬
‫לכתחלה בתרי ת ני סיגו ראי בעי אמרר‪ ,‬לא‬ ‫תנשא לכר‪.‬ן לכתחלה ואם נשאת לא תזלא עכ״ל‬
‫נאנסתי וברצון נבעלתי זשהו וב״ז לעצסה אבל לגבי‬ ‫ואף שנתבאר שם ראפילו ברוב פסולים אנו מכשירים‬
‫הולד שלא נפסלט מקהל מהני נבל ענץ בטיש‬ ‫את הולד בשמוענת כרי זהו כדי שלא לפסול את‬
‫שם נסי״ ד׳ וכשאנו מתירים הולד לקד‪,‬ל פתירים‬ ‫הולד מקהל אכל היא שביכולתה לינשא לישראל‬
‫נס לכתנר‪ ,‬שאיא לחלק ביניהם דק אם היא נרושה‬ ‫אסרינן לה לכתחלר‪ .‬לכוענה עד דאיכא הרי רובי‬
‫אז שייך גם נולד לכחחלר‪ ,‬וריעבד דשמא כ ק בא‬ ‫וזר‪ ,‬שד‪.‬כשרנו כסעי׳ ל' כ אף את עצמה נ ט ענ ת נ רי‬
‫עליה ו תלד חלל »<פ( ואעיג דלנכי עצסד‪ ,‬אץ באן‬ ‫ווע מפני שכבר נשאת ועוד רלא נתנרר לט פסולר•‬
‫ריעבר‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פדה ורביה סי׳מן ו ז‬ ‫ערוך‬ ‫‪64‬‬
‫טהזיקים איסיר מסקים לטין־ם זשסזז‬ ‫דיעבר רהדי ודא פסולה לבהונד‪ .‬ם*ט לענין הולד‬
‫לרן יראה יי רלריעה שבםעי־ ל*ה רנטיענת ברי‬ ‫יש חילוק ועוד דלתרוםה יש גיס גם לגני עצסה ‪:‬‬
‫מיתרת נחד תנ א ולפנרש נסי׳ ד׳ סעי־ י׳ ר‬
‫דדינא רקנוע אינו אלא תמדא בעלמא דםיף ה־ף‬ ‫ל ן הא דטהני תרי רוני לכתחלה זהו בש׳^נעלה‬
‫איכא חנ א דשמא ה; ך ה מ ע ל אצלר‪ ,‬ואפילו י‪,-‬לכד‬ ‫כםקום רניידי בגי אדם ואינם יושנים על‬
‫ה־א היה כמחצה על מחצה דמטילא דד״וי דונא‬ ‫םקוסם אנל אם נבעלה נעיר נהי דאם היינו יודעים‬
‫להיתר אין נ*ם נין נבעלד! בעת לנכעלה כמ^ם‬ ‫שהבועל הלך אץלה כל הפריש םדובא פחיע אנל‬
‫רניירי אלא אם אינה מיענת נרי אנל כשמיענת‬ ‫שמא הלכה היא א‪ y‬ל הנועל וכל קבוע כטחצה על‬
‫ידוע שהלכד‪ ,‬היא אצלי‬ ‫ברי אין נ״ט נזה‬ ‫‪ nvno‬דמי ולכן אף אם נעיר כולם כשירים ואחד‬
‫יכן נארנו שם שאין חושש־ן שמא זינתה עם קרוניה‬ ‫נטצא פסול כיתי או חלל או מטור וענד לא תנשא‬
‫ואע־פ שהיא אתם בני ת אחד אא'כ היא חשידה‬ ‫לס*‪ ].‬לכתחלה נכל ענין אנל אם נשאת לא תצא‬
‫מד‪,‬פ נחשד שיש נו ממש ושם נהנאר נסעי־ ליב‬ ‫כשאיטרת לכשר ננעלתי רהא אפילו נ ח ב פסוליס‬
‫איך הדין כשאומדת שמפלוני נתעביה ואם הפלוני‬ ‫טכשרינן דיענר ולכן נ כ ה׳ג שאינה איטרת לכשר‬
‫נדדה אם לאו ידינורו אינו ניגע רק לגני הולד‬ ‫ננעלתי ואומרת איני יורע אם הוא כשר או פסיל‬
‫אנל לגני עצטד‪ ,‬דינור הנועל לא מעלה ולא‬ ‫או שהיתר‪ ,‬אילטת או חרשת ואין ניכולתיני לסטיך‬
‫ם־ריר ואינו נגדר עד דפוף סוף משים א׳ע רשע‬ ‫על רמיזתה שתבחין נין כשר לפסול הרי וו ספק‬
‫ודק לגני הולד משים דהתורה נתנה נאמנות לאב‬ ‫זינד‪ ,‬ואם נשאת לכהן תצא ינניה מפיקי חללים ולא‬
‫ובלא הודאתו אין לנו להחזיקו בננו ע׳ש אנל לנני‬ ‫סהני תרי רוני כלל אא׳כ היתר‪ ,‬הבעילה נפרשת‬
‫עצפה לא מינעיא א<ן הוא פסול וגא לפושלד‪ ,‬לומר‬ ‫דרבים ולא נעיר והמיר פסק דאפילו נעיר לא‬
‫שהוא ה‪,‬נועל דאינו נאמן אלא אפילו הוא כשר ונא‬ ‫םחטירינן בתרי רוני אא״כ ידוע שהיא הלכה אצל‬
‫להעיר שר‪,‬וא הוא הבועל וכשרה היא לכהונה אם‬ ‫הנועל אנל אם אינו ידוע מי הלך לטי טתירין‬
‫כהן הוא אינו נאמן להכשירה אם בלא דיבורו אינה‬ ‫אותר‪ ,‬בתרי רוני אפילו באינה איטרת לכשר‬
‫נאמנת משום דחיישינן שמא עיניו נתן נ ה והכל‬ ‫ננעלתי ותלינן שהטעל הלך אצלר‪ ,‬ואם ידוע‬
‫לפי הענין ולפי ראות עיני ב׳״ד אם חשודה מטנו אם‬ ‫שהניעל הלך אצלה גם הרטנ׳ם ‪ htd‬נוה ‪1‬ענ׳ש‪1‬‬
‫לאו זנילז ‪ y r .‬כי עד אחד נאמן כאיםורים היכא‬ ‫וכשראינו שנתעברה ויש נמקים הזד‪ ,‬תרי רוני לפי‬
‫רלא אתחוק איסורא כס־ש כיס״ד שי׳ קכ׳ז וה״ם‬ ‫הדינים שנתבארו לא חיישיגן שמא זינתה נטקום‬
‫כשאינה מכחישתו אבל כמכחיעזתו עד אחד בד‪,‬כחשה‬ ‫אחר ונשם לא היה תרי רוני אלא אמרינן כאן‬
‫לאו כלום ת א כס״ש שם ‪:‬‬ ‫נטצא כאן היה הזנית ואף נבל האיסירים אין אנו‬
‫ז ]דני שבויה ואיזו היא חללה ובו ט׳א סעי׳[‬

‫לא מקרי אלא כשתא אניסד‪ ,‬על עצם הנע ‪ T‬ה אבל‬ ‫א בזמן התלמיד היו כמר אומיה פרועים נהנהנתם‬
‫לא כשהיא אנוסה ע*י דנר אחר ומהרציח לבעילה‬ ‫כמו הערניים וכיוצא בהם כאשר נסצא נם עתה‬
‫רזח רצון נמיר ולמד‪ ,‬א־־נה אסורה לנעלה יעזראל‬ ‫בקצות אפריקא וד‪,‬יו שודדים ת‪ 1,‬ונים נפשית ולוקחים‬
‫אך מפני שד‪,‬שנאים ריבם ככולם עיקר כוונתם על‬ ‫נע‪*,‬ם כסף פדיון ולכן השנויה נידם היא נחזקת‬
‫דמי הפדיון והנשים יודעור‪ .‬זאת ואינן פוחדות שמא‬ ‫»זינו עמד‪ .‬והיא אסירה לכהן דאחרי שהיא נידם‬
‫יטיתום לפיכך לישראל מיתרות ולכד‪,‬ן אסורה וכל‬ ‫מי י ענג על ירם שלא יאגסור‪ ,‬ולכן אע׳פ שאין‬
‫שהיא יותר מג׳ שנים ויום אחד היא בחזקת שננעלה‬ ‫אשד‪ ,‬גאפרת על נעלה אלא נ*פ ערים שהעירו‬
‫ואם היא פנויה אסורה לר‪,‬נשא לכהן ואם היא אשת‬ ‫שזיגתה או ע׳יי קינוי יפתירר‪ ,‬ט״ם השבויה נאסרת‬
‫כהן נאסרה על כעלה אא״ב יש לה ערים שלא‬ ‫לנר‪.‬ן אבל לא לישראל רברצין ח׳אי לא זינתה‬
‫ננעלה יהרכה הקילו חכמים בעדותן כמו שיתכאר‬ ‫ואזרפ שצשהיא טם־רה נידם לדדג יכול להיות‬
‫והטעם כחב ז ע מנ׳ ם ז׳ל נפי״ח ם א'נ דניון דר‪.‬וא‬ ‫שהתרצה לוס נטו שיחנאר ואין זה אונם דאינס‬
‫רק‬
‫כדן««‬ ‫השלחן‬ ‫‪f‬‬ ‫הלנות ►דה וויביה םיטן‬ ‫ע ד ?‬
‫על עעטו אעו נ א ק אכל על אחרי ט תו נ א ק‬ ‫רק ספק עסא נבעלה ובל הסמיקית סותר ‪ p‬התורה‬
‫דאיב כעל 'אשתי שנשבו והיא ישראל יהא נ א ק‬ ‫רק םדדבק הוה ספיקא דאירייחא לחי»רא לפיכך‬
‫להעיר שלא נטמאה וחותר ל ב ק אחרי ט חו ולא‬ ‫הקימ כה והולך לעיטתי רספיקא דאורייתא מן‬
‫סצינו זה כנם׳ ובטסקיס ‪1‬שם{ ו ט ם נ״ל ראע״ג‬ ‫התירה לקולא ולהפומק־ם ^פכיכרים ד ק התורה‬
‫רמחירח ידות אינו נ א ק נדם בזד‪ .‬נ א ק לומר‬ ‫לתמדא י>« טעם אחר מה ערקילי כה ספני ^!גנוח‬
‫ש“*‪.‬חולה היתה כיץ דלו אין נ״ם בזד‪ .‬והוחזקה‬ ‫ישראל הבעירות סשתדלים גם בעת ׳*כייס להסלט‬
‫לבתולה שלימה וממילא רטתרת אח״ב לכד‪,‬ן מטעם‬ ‫שלא יבעלו ועוערם כל טעדקי ומנוילים א״ע לגב‬
‫חזקה ועוד אפשר שנשים ראי נר‪,‬ול ‪ ,T‬על הםדץ‬ ‫השכאים שלא יתנו עיניהם כהם לפיכך הקילו‬
‫יהן נאטנוח להעיר בשבויה נ טו ט ח ב א ר בס״ר‪:‬‬ ‫בעדותן ירע שבזמנינו בכל הטלניות כשאשה יושביה‬
‫כבית האםודים של המטשלת מפני איזה חטא אין‬
‫ף הכל נאטניס לחעירד‪ .‬שטר‪.‬ורח ד‪,‬יא אפילו עד‬ ‫חשש בהן שיבעלו מהריקיס היושבים שם ‪!:‬פני‬
‫אחד אפילו אשד‪ ,‬אפיל> קרוב ואף ג ס ד‪.‬חמש‬ ‫שהטלטת טשגחת ע*ז שלא יארע להן הקלת‬
‫נשים שאון ‪ p 'p o‬לה שסת בעלה כ ק ש כס״ י״ז‬ ‫וטענשין בעיגשץ קשים את הרועה לענותן ובלילה‬
‫ה ט ת ה ובת תטתד‪ .‬תודתת דבטתד‪ .‬ופת נ על ת‬ ‫ססנירין את הנשים בחרר בפ״ע לכן סותרות לבעליהן‬
‫מע' ‪ p‬נ ש טי ה רנ שס טי ש ען שמפני שנאתן כוונתן‬ ‫הבהנים זנ׳לו !‬
‫לקלקלר‪ .‬שמנעא; לאחר וכשיבא כעלד‪ .‬תיאסר לשנוהס‬ ‫ב יש סי שכתב כיון דאין אשר‪ ,‬נאסרת על בעלה‬
‫אבל בכאן כ שפעיוות שטהורה היא נ מ ה יקלקלור‪.‬‬ ‫אלא בערים או בקעוי וסתירה זר‪ ,‬שאסרו חכםים‬
‫ואדרבא טקידט ו «ז ה אטרד‪ .‬לבעלה הנהן ו ד פ‬ ‫את השבויה לכהן מפני רמעלד‪ ,‬עשו ביוחסין ‪1‬ב״ש‬
‫עדיתן ט ת ר ואין לומר שיידעוח שיש שני עדים‬ ‫סי‪ 6*,‬ופיןל״ד בשם מהרי״ר‪ ,‬ר‪,‬יס‪ 1‬־ולא נראה כן םד‪.‬ש״ם‬
‫שנטמאה ולבן מעירות בדי שתר‪.‬יה יזם ב עי ה‬ ‫והפוסקים דהא בגם׳ !קדסין י״ג!ז אמרו שהקילו‬
‫וכשיטאי העדים תיאסר על בעלה וגס ה מי ם יודו‬ ‫בשטיד‪ ,‬משום דםנוולה נפשה וד‪.‬רםב'ם אוסר הטעם‬
‫חללים דאזב למה לד‪.‬ן להעיד הא בלא זמלחן א מ רה‬ ‫ספני שבל ר&סיקות מותרים מן רהורר‪ ,‬ועוד טפורש‬
‫לבעלה ולחשוד אותן שנוונתס לקלקל נס בניה‬ ‫בגט' ‪1‬נמוב« י״ג ‪ 1:‬רשכויר‪ ,‬רעי כיש ערים שגבעלד‪,‬‬
‫שתלד לא חשרינן לתו בל כך קו ד רבניס חללים‬ ‫דד& פרועיס בעדעת וטלנו ערים שנבעלה זרש״י(‬
‫אין הקילקול רק לר‪,‬אב הבר‪.‬ן אבל לה אין ג״ם בזה‬ ‫הרי לר‪,‬ריא דהוי איטר דאורייתא אלא שהקילו‬
‫דהחלל הוא ישראל כשר כבל כ״י ורק לב טנה‬ ‫בערורון מפני המע ט ם שבארנו וכן מוכת מגמה‬
‫נפסל ]לשטיה ל*ל }מגהה לבסמנה היא ‪ 9P0‬גאמגת‬ ‫מנךמוח ‪1‬ור׳ דוסא שש ליו ס״ל ני יזהו דרן הירושלמי‬
‫לזמר סת בסלה משא׳ג בשבזיהן ג‬ ‫שם שהשק' נריד ולא דרן הש״פ כצנו יהמהרי׳ק סיקרו‬
‫‪ p,‬לדעת הרםב״ם ז״ל כל קרוב נ א ק ל ה ד ר אפילו‬ ‫של לנר כתב לגני יחוד אבל שבויה הוי כסלים והניש‬
‫בנד‪ ,‬ובתה זערוליס וכל קטן אפילו אינו קרוב‬ ‫בפלמו נסקכיג כתב להסוסקיס לא ש*ל גווחיה ורק‬
‫אינו נאמן לד‪.‬ע ‪ T‬רק כמסיח לפי תומו נאמן כמעשה‬ ‫לפי' הי״מ שבתיש' קדושין שם דבריו לידקין וכל הפוסקים‬
‫שטבא גנמ* וכתוטת ג״ז‪:‬ז כאהד שנשבר‪ .‬הוא‬ ‫חולקים ניה ולו״ק! ‪:‬‬
‫ואשתו וננ ם והבן ה ט ה ל ט תגמו ואמר נשבעו‬ ‫ג שכויר‪ ,‬שנשאת לישראל ומעא לה בתולים ומת‬
‫לבין ערבייס אני ואמי יצאתי לעואוב ט ס דעתי על‬ ‫טתר־מ לכרין דר‪,‬א איגלאי מילתא שטריורה היא‬
‫א ט יצאט• ללקוט עצים ודעתי על א ט והשנאגה‬ ‫ושם! ויש שתששו שמא הערר‪ ,‬בה השבאי ונאסרה‬
‫ה כ ט ט לכהן על פע ולדעת הרמב׳ס זה ה ק ק ק‬ ‫לכהן ובתולותיה קייטין זס״זז ולא נראה כן רלמה‬
‫היה ולכן הצרימוע לר‪,‬ם*ח לפית ולא םפ« ^י ב ו ט‬ ‫לנו ל מ ש לדבר שאינו ם*וי בזה רמי היה מעכב‬
‫אבל רוב הפוסקים טלקי ם עלע וס״ל רקמן יטל‪.‬‬ ‫על ‪ r r‬אס היר‪ ,‬נוטר ביאתו וססתבא■ היה ם ‪0‬לא‬
‫להע ‪ T‬כשאינו בנ מ ואפילו אגנו מסל׳ת » ל בנה‬ ‫תאותו אלא‪ .‬וראי שטוערר‪ ,‬ר\א זנוניית כ״סו א&נם‬
‫ובתת א טלו גדולים אין נאטנין לר‪.‬עיר רק במסלות‬ ‫בזה גופא ט ‪ o‬ע ‪ T‬על זר‪ .‬ראם נםמוך על הגעל‬
‫נאמנץ ור‪.‬מעשר‪ ,‬שהבאנו לאו קמן וויו‪ .‬אלא סשים‬ ‫הישראל הרי אשתו כגו ט וכשם שד‪.‬יא אעה גאטגם‬
‫שר\ה גנ ה לפיבן ל « האמוגווצ אא*כ ממל׳ת‬ ‫כסו ‪ p‬בעלר‪ .‬כמו שיתבאר וור‪ .‬אץ לו טו רווקא‬
‫ובידושלט‬
‫השלחן‬ ‫הלנות פדיה ורביד‪ .‬סימן »‬ ‫ערוך‬ ‫‪66‬‬
‫חיים וזה הכותי המסיח לפית שנעייה חי מוקים‬ ‫וניר־שלם' שס ‪ 1‬כ'ב ה״סז משמע להריא דאפילו‬
‫לה אחזקתה ואיך נתיר ע׳י המסיח לפית שטת‬ ‫בנה קט; י‪ ':‬ל להעיר ע״ש אנל אין יי־ ררך הש׳ם‬
‫נעלר‪ ,‬ולהוציאה מחזקתה במקים שיש הכחשה גנ ה‬ ‫שלנו ו‪ ;:‬ענ ד ושפחה נאמני; להעיד ואפילו שפחהו‬
‫אבל בשבויה הלא יש לה חזקת כשדות אלא שאנו‬ ‫של הבעל אבל שפחתה אינה נאמנת רק בטפל״ת‬
‫איטרים אותה ולכן זה המסיח לפ׳ת שטהורה היא‬ ‫דשפחתה מקושר לה ואינה נאמנת כלא מסל׳ת‬
‫מעטירר‪ ,‬בחזקתה וזה שמסית לפית שטטאד‪ .‬היא‬ ‫והנעל איני נאמן בכי‘ עני; אף נמםל׳ת כמו היא‬
‫אין בדבריי כלום להוציאד‪ .‬מהזקתה )נובית י*ח‪1‬‬ ‫ע־»יםה דאשתו בג־פו רמי ואפילו נ שניעה אינו נאם;‬
‫וטעטא דמפתבר הוא והרי כל פסולי ערות אין‬ ‫ונדמוכה מריז כה״ק שסו ד‪ 1‬ה שהאמינו לאשה לומר‬
‫נאמני; להחמיר ואפילו עד אחר אינו גאטן להחמי!‬ ‫שמת נעלה !הו מפני שמתייראת לקלקל עצמה אם‬
‫כשיש הכחשה גנ ח כמו שיתבאר זהגר׳א( והרי עד‬ ‫הנשא וינא הנעל הראשון כמ׳ש בסי׳ י׳ז אנל‬
‫אחד בהכחשה לאו כלוס הוא וכאן היא איטרת‬ ‫בשבויה שאין לה יראה שתקלקל עצמה אינה נאמנת‬
‫שטוערה היא ונהי דאינה נאמנת מ׳ ם כשיש מסלית‬ ‫אף נמםל״ת דבנ על דבר עצמו לא שייך לפי תומו‬
‫המסייע לה רדי היא נאמנת וזה המכחישה אין‬ ‫וכן הבעל רכגופו דמיא ושתי שבויות שהעירו כל‬
‫בדבריו כלום ‪:‬‬ ‫אחת לחבירתה נאמנות ולא היישינן לגימלין דהקילו‬
‫ן יש מרבותינו שכתבו ראע״ג רכל הפםולים הכשירו‬ ‫בעדות השנויה מטעמים שכארנו בסעי׳ א׳ ומ׳ם‬
‫לעדות שבויה ם־ט גזלן דאורייתא וכל הפסולים‬ ‫י*א שביתי אינו נאמן להעיר ואף כמסל״ת אינו נאמן‬
‫בעבירה מן התורה פסולים כמו בעח ת עגונה כמ׳ש‬ ‫ואע׳ג רלהעיד שטת כעלה נאמן נטסל׳ ת כט״ש‬
‫נסי’ י׳ז והה׳מ סייח מא״ב וש'מ בשם הריפב׳או דניון‬ ‫שס אבל להעיד על השבויה שטהורה היא אין‬
‫דחציף לעבור בפרהסיא על דית לא הכשירודע‬ ‫עדותו כלום יהטעם ג׳ל דהרי עדית שבויה הוא‬
‫לעדות אשה זרשיי ספיר‪ ,‬דריה! וה״ה לשבויה ‪:‬‬ ‫כשיעור שבמעט לא זזה י ח מתוך ירה וא׳ב אם‬
‫הוא נתייחד עמה תמיר אין לך פסול ג חל מזה‬
‫ךן כהן שהעיד על שמיר‪ .‬שטר‪,‬ורד‪ .‬היא היז לא‬ ‫ולפי! היתה ט תי ת נאמנת ויש מקילין נכותי מסל־ה‬
‫ישאנר‪ .‬שמא עיניו נתן בה ואם כנם מפורש‬ ‫וכן הכריעו גדולי האחרונים ועדותו יכול להיות‬
‫בתוספתא נינמות פ׳ד! דלא יוציא שאין זר‪ .‬רק חששא‬ ‫שהסיח לפי תימו שכל הזמן היה הוא ועיר אנשים‬
‫בעלמא וכד‪,‬ן אחר מותר לישא אותה לכתחלה ולא‬ ‫וניםים עמה תמיר ולא נתייחדה עמו לבדו זמן רב‬
‫אמרינן שטפני שרצה לישאגה העיר שקר ‪1‬ה*מ וביש!‬ ‫ועד טפי עד ג׳־כ כשר בשבויה !ש״וגתת הרמנ׳ס‬
‫כיון דאצלו גופא אינו אלא חששא בעלמא ואם פדאה‬ ‫והפיםר‪,‬יס נת־תי עיס היריא סי‪',‬כ ונתיש תתורן ר‪,‬ושית‬
‫בממין והעיר בה שהיא טהורה מותר לישא אותה‬ ‫הח'מ סק״ב ודברי הנ׳ש אי‪ 0:‬מהפיקיס ודויקו ‪:‬‬
‫לכתחלה שאלו לא ירע בבירור שטהורה היא לא‬
‫היה מוציא עליה מעותיו וכן אם אינו ירוע בלל‬ ‫ן כתב רבינו הרטיא נסעי׳ נ ׳ דמסלית אינו נאמן‬
‫שהיתה כשניה רק זה הב‪, .‬ן ירע ויודע שטהורר‪.‬‬ ‫ויק להקל ולא להחמיר עכיל ביאור דבריו כשבא‬
‫היא מותר לישאנד‪ .‬זב״ש! וכן אשת בהן שנאסרה על‬ ‫כותי סמלית ואימר שטמאה היא אין אנו מחזיקין‬
‫כעלה זהו כשידוע שהיתר‪ .‬כ שניה אבל אם אינו‬ ‫אותה כוראי טמאה אלא הרי היא כטקרם ‪1‬ב'ש‪ 1‬וכן‬
‫ידוע רק להבעל והיא יודע שמהירה היא מותר לו‬ ‫בענונה כשאמר ממל״ת שבעלה חי הוי באלו‬
‫לרור עטה וכן אפילו יש עדים שהיתה שנויד‪ .‬רק‬ ‫לא אמר והיא נספר‪ ,‬ושש! ונים כשינא עד א‪1‬חד‬
‫שאינו ידוע שהוא כהן מותר לג לישאנה כמינו‬ ‫הכשר להעיד בזד‪ .‬ויעיר שהיא טהורה אי בעגונה‬
‫שהיה אומר רלאו בהן וצא זמב*ש‪ 1‬ואם שני כהנים‬ ‫שטת בעלה גתירנה אבל אם כיתי אחר םםל*ת‬
‫מעירים עליה יכול אהד מהם ליקה אותר‪ .‬דשנים‬ ‫שהיא טמאה ואחד מטלית שהיא ההורה אין מתירין‬
‫י א השירי נבר׳י! וכן אם כ ק אחד העיר על נשואד‬ ‫אור״ה רבן פסק להריא רבינו הרטיא בסי׳ ייז לגני‬
‫שטהורה היא טותר לו לישאנד‪ .‬אחר מיתת הבעל‬ ‫ענוגה ואף דגם שם יש טקילים לא קיי^ל כן וטיט‬
‫דלא שייך לחושח ביון שה ‪ .T‬לד‪ .‬בעל וכן אם‬ ‫ייא דכשבויה גם ככהיג מותרת ולא רמי לענונה‬
‫ד‪:,‬ון היתד‪ ,‬לו אשד‪ .‬נטקום שאץ נושאץ שה־י נשים‬ ‫שהיא קיימא בחזקת א׳א והבעל מוקמי^ ליה בחזקת‬
‫ואת״נ‬
‫כט ז*‬ ‫השלחן‬ ‫ר‪.‬יבות ‪6‬ר'די ורביד‪ .‬סימן ז‬ ‫ערוך‬
‫מ״ם לא תצא מרד‪.‬ירה ולא הלכי חבמיס בדברים‬ ‫ואח*כ סחה אשתו מיתר לו לישאנה טטעש זר‪.‬‬
‫אלו להחמ׳ר ואץ זה הערמד‪ .‬דשפיר עבדה ביון‬ ‫‪=1‬ה( ‪:‬‬
‫שיודעת שטהורר‪ .‬היא וביון שיצא הדבר בהיתר‬ ‫ט זה שהשבויה איגד‪ .‬נאמנת על עצמה שטהורה‬
‫יצא ומשמרין אותה מעתה ער שחפרה ואע״ג רעד‬ ‫היא דוקא כשאין לר‪ .‬מינו כגון שעדים יודעים‬
‫כה לא שמרוה מ״ם םער‪.‬ה החיוב מוטל לשומרה‬ ‫שנשבית אבל אם אמרה נשביתי וטה*רה אני נאמנת‬
‫ולא מיבעיא כשיצאד‪ .‬בר‪.‬יר‪.‬ר רצריכין לשימרד‪ .‬אלא‬ ‫שהפה שאסר הוא הפד‪ .‬שהתיר ואפילו יש עד אחד‬
‫אפילו נכנסה עם השנאי• ביחד דאז הוי בעירי שניה‬ ‫שנשבית ואפילו מעיד שנטמאה דער אחד כטומאה‬
‫כיון שמוחזקת ב ‪ T‬השבאי ואסורה לכהן ם*ם החיוב‬ ‫איט בלום אלא כסיטה בלבד )רב״י נתונות נ*נ‪ 1‬יאע־ג‬
‫עלינו לשימרה מעוזה ואפילו אם טימאיה מחוייבים לשמור‬ ‫דבממץ לא אמרינן טיגו להכחיש העד במ*ש בח־ט‬
‫שלא תטמא עור!רהדשיא נתיגית נ*ג ע״או אמנם אם אח״כ‬ ‫מי• ע*ר‪ .‬זהו מפני שבממון עד אחר קם לשבועה‬
‫באו שגי עדים שממאה היתה אפילו נשאר; לכהן‬ ‫משאיב בדבר איסור נב״מז ‪:‬‬
‫והיו לד‪ .‬בנים ממט תצא והבנים חללים ואם עד‬
‫אחד מעיר שטמאה היא איט כלום כמ״ש דעד אחד‬ ‫י היו שם שני עדים •ונשבית ועד אחד מעיד‬
‫בטומאה לאו כלום הוא ואם שנים מעידים שטמאה‬ ‫שנטמאה ואחד מבחישו ומעיד שד‪.‬יא טהורה שלא‬
‫היא ושנים מעידים שטהורה היא ג״ל דאוקי תרי‬ ‫נתייחדה עם כותי עד שנפדית אפילו אס העד‬
‫להדי תרי ואירי אתתא אחזקת טרדחה ואע״ג דנבל‬ ‫שמעיד על מהדחה ריוא עבד או שפחד‪ .‬דדי וו‬
‫הרי ותרי מחמירינן מ״ם בשבויר‪ ,‬יעז לר‪.‬קל ולא‬ ‫מותרת ואפילו בא ער הטומאר‪ .‬מקורם ילא אמרינן‬
‫מיבעיא דאם נשאת לכהן לא תצא אלא אפילו‬ ‫בזה כל מקום שהאמינד‪ .‬תורה ער אחד הרי ודא‬
‫לבתחלה מותרת לר‪.‬נשא וראיר‪ .‬מד‪.‬רין שנתבאר בסעי׳‬ ‫כשנים וגם לא אמרינן אוקי ער להרי עד ונשארת‬
‫י׳ •ואפשר דלנחחלר‪ .‬לא חנשא בשיש שני עירי‬ ‫בחזקת שבויה רהקילו חכמים בשבויה הרבה ונ*כו‬
‫טומאה‬ ‫אף שלעגין עגינה אינו כן כמ״ש כסי׳ י*ז ואם שנים‬
‫י ; במו שאמרנו באומרת נשביתי וטהורה אני‬ ‫אומרים שנשבית והיא טמאה ושנים אומרים נשבית‬
‫והתירוה ני ד י א תצא מהחירה אף שבאו‬ ‫והיא טהורה לא חנשא ואם נשאת לא תצא ]ירושלמי‬
‫אח*כ עירי שניה כמו בן אף אם ב*ד לא דדזירוה‬ ‫ינחות נ׳י ה״ג! ‪,‬‬
‫עדיין רק שנשאת לכהן בפני ב״ר יהנ״ר לא מיוצ‬ ‫י א האשה עצמה שאמרה טמאה היא ועד אחד‬
‫בידר‪ ,‬מפני שלא היה להם למחית ע״פ הדין ביון‬ ‫מעיר שטהורה היא נאמנת לאסור על בעלה‬
‫שיש לה מיט ואח״ב באו ע ‪T‬י שביה לא תצא דזה‬ ‫ולא חיישיגן שמא עיניר‪ .‬נתנה באחר כיון דעכ״פ‬
‫שלא מיהו הוי כאלו החירור‪ .‬אבל אם נשאת לבר‪.‬ן‬ ‫שבויה היא וחזקת ערביים שפרוצים בעריות לא‬
‫בצינעא ואוז״ב באו עירי שניה תצא כמי באשת בהן‬ ‫גרע מרגלים לדבר שנאמנת אבל אם שגי ערים‬
‫כשבאו שני עדים שנ שנית רחצא כיון שלא היה‬ ‫כשירים מעידים שטהורה היא אינה נאמנת לאסור‬
‫לר‪ .‬שים הרזרה מביר וייא דנם בזה לא תצא דלא‬ ‫עצמד‪ .‬על נעלה דלאו כל בטינד‪ .‬לד‪.‬פקיע עצמה‬
‫דמי לאשת כהן דרגא כיון שהיתר‪ .‬פטיה והיה‬ ‫מטנו אבל אם היא פנויה נאמנת לאסור עצמה לכהן‬
‫ביכולתה להנשא לישראל בוראי טהורה היא דלא‬ ‫דשויא עלה חד*א זב״שו וכן אסורר‪ .‬בחרומד‪ .‬אם בת‬
‫שבקא התירא ואבלר‪ .‬איםורא זהמ״ה! ובן ייא דאם‬ ‫כהן היא ואם גוחנת אח*ב אמתלא לדבריה מה‬
‫אין עדים שנ שנית והיא לא באר‪ .‬לנ״ד שיחירוה‬ ‫שאמרה ממאה ר‪.‬י« ועתה חוזרת בה נאמנת ‪1‬שם‪1‬‬
‫ובר‪.‬ן אחר יורע שנשבית ואומרת לי טוצרה אני‬ ‫אם הביר רואים שאמחלא המנה וצא ‪:‬‬
‫שיבול לישא אוחד‪ .‬נ מיגו שהיתר‪ .‬ימלה לד‪.‬נשא‬ ‫י ב מי שאמרה נשביתי וטהורה אג* והתירוה ני ר‬
‫לישראל זרד״וז ויש מפקפקץ בזר‪) .‬נ״ש בשם ד״מז‬ ‫ליגשא ואח׳ב באו שני ערים שנ שנית הרי זו‬
‫וכן נראה ראיזו טיגו הוא שמא עיניר‪• .‬נחנה בו וכן‬ ‫תנשא לבחחלה ולא תצא םר‪.‬תידר‪ .‬ואפילו נכנם‬
‫יש לפקפק מטעם זר‪ .‬על הר‪.‬יחר הקירם מיהו זה‬ ‫אחריר‪ .‬האזבאי ורדי היא שבו ‪ .T‬לפנינו ביר אדוניה‬
‫ודאי לכ*ע באשת כהן שהבעל ידע שנשבית ואיט‬ ‫אלא שד‪.‬יא הערימח לבקש את השבאי שלא יכנס‬
‫יודע אם ודא מהורה אם לאו אסור לו לדור עמר‪.‬‬ ‫עמר‪ .‬לב ‪ r‬למען יאמיט לה מריגא נ שיוצה לה מיגו‬
‫אף‬
‫השיחן‬ ‫ררביה סימן ז‬ ‫הלנות‬ ‫ערוך‬ ‫‪68‬‬
‫אב^ אם וראי טמאה היא אסיר ^ריר עטה בחצר‬ ‫אף שבלערו איגו ידוע לשום אדם שנעג־ת ם*מ‬
‫אהד ואף במבוי אתר במו בנרושה שיתבאר גם־ם;‬ ‫כיון שהוא יודע ואין לת ם־גו שהיחד‪ .‬אוסרת לו‬
‫קי־ט יאפילו לרפוסקים שם רכשזינתה כרצון מותרה‬ ‫לא נשניתי נ מ ה יכול להאטינר‪! ,‬ח׳ ת ונ*ש‪ 1‬ם־ה־‬
‫להיות אפילו כביתי מש־ם רטאוסה עליו ט׳ם בשבויה‬ ‫כשנרור לו שלא נטמאה רמותרת היא לו כס'ש‬
‫אפור דרא כאונס נטמאת ואינה מאוסר‪ ,‬עליו ‪1‬ב*ש‪1‬‬ ‫בסדף ח׳ ‪:‬‬
‫וזה שהקילי בשבויה אע׳ג שבגמרא משמע דההיתר‬ ‫י ף אשה שאין לה ערים שנשבית ואמרה לפני נ׳ ר‬
‫היה מפני שהבעיי ידע שלא נטמאה ]‪1:‬ש'מ נתונות‬ ‫נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורר‪ ,‬אני‬
‫כ׳ו ; מ׳ם ר‪,‬רטב'ם והט־ר והש׳ע לא חלקו בזד‪.‬‬ ‫אץ אומרים נמתץ ער שיבואו הערים אלא מתירי;‬
‫כיון דסיף סיף הבעל אינו נאמן ואסירה עליו מרינא‬ ‫אותר‪ .‬מיד שבשבויה הקילו ולא עור אלא אפילו אם‬
‫א'כ אין חילוק כין שיודע שהיא טהורה וכין שאינו‬ ‫באו אח׳ב הערים ואמרו לא ידענו ה׳ז לא תצא‬
‫יודע ‪:‬‬ ‫סהתירה ]גו;‪ 1‬ואפילו ידעי שנשנית ‪1‬עחימ( ולא עוד‬
‫י ן עיר שנא נמציר יגכבשה אם היו כור״ים מקיפים‬ ‫אלא אפילו יצא עליר‪ ,‬קול הברה שיש עליה עירי‬
‫את העיר מכל ריחותיה ברי שלא תמלט אשה‬ ‫טומאה לא טשנחינן נזה ומתירין אותה עד שיבואו‬
‫אחר‪ .‬ער שי־או איתה ותיעשה ברשותם הרי כל‬ ‫העדים ונשמע מה בפיהם שבשבויה הקיי^י חבמים‬
‫הנשים שבר״ובה פסולות כשביי־ת שמא ננעלו להם‬ ‫ואץ לומר איך נתירנה לכהן ושמא אמת הקוי‘ די׳ל‬
‫אלא מי שהיא מני שנים ולמטה ואם היה אפשר‬ ‫ראנו מתרין אותה שאם יודעת שנטמאה יוציאיה‬
‫שתמ^ט אשה ילא ירעי נר‪ .‬או שהיה בעיר מחנואד!‬ ‫מבעלה בשיבואו העדים ואם היא לא חששי‪ .‬אנו מה‬
‫אחת אפילו אינה מחזקת אלא אשה אחת הרי זו‬ ‫יש לדי לחוש דמדינא קול בעלמא אי; בו ממש‬
‫מצלת הכל כיצד מצלת שכל אשה שבאה לב״ד‬ ‫אבל קול שנת^ק בב׳ד ודאי ראוי לחוש וו״רמתין‬
‫ואמרה טהורה אני נאמנת אעיפ שאין לה עד מפני‬ ‫על העדים ויש מקילין נם בוה אבל קולא נחלה‬
‫שיש לה מינו שיכולה לומר נמלטתי כשנכבשה‬ ‫היא וצ׳ע לרינא ‪1‬ענ'ש וב־מ[ ‪:‬‬
‫העיר או במהנואה הייתי ונצלתי לפיכך יכולה לומר‬ ‫ט ן האב שאמר נשבית כתי ופדיתיה ואמורה לכהן‬
‫לא נמלטתי ולא נחבאתי ולא נטמאתי אבל כל אשר‪.‬‬ ‫בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה איני נאמן‬
‫שלא באד‪ ,‬לגיד לומר טרורה אני היא בחזקת‬ ‫לאוסרה לכהונה ואע׳ג רהתורה נהנה נאטנית לאב‬
‫טמאה בספק וי״א דאינר‪ ,‬צריכה לבא לביר בלל‬ ‫לאטר קדשתי את כתי לפלוני או קדשהי את בתי‬
‫דביון שיש מקיס המציל שיב אינן בחזקת שבויות‬ ‫סתם ואסורה לכל העולם כמי ש בסי׳ ל'» ט׳ם‬
‫ור']‪ 1‬וכל זה‪ ,‬הוא בנרור של אותה מלכות שד‪,‬ם‬ ‫כשבויה לא האטינתו הורה וכן אם אומר שנבעלה‬
‫מתיישבים נעיר ואין יראים לפיכך חוששין לר‪,‬ם‬ ‫בעילת איסור אינו נאמן דלא האמינתי רק כקרושין‬
‫שמא נעלו אכל נרור של מלכות אחוית שפשט‬ ‫ואע׳ג דע״י קדושין יש לו טיגו לפוסלה מכהונה‬
‫ושטף ועבר לא נאסרו הנשים מפני שאין לד‪,‬ם פנאי‬ ‫כשיאמר קדשתיה וגירשהיה ולמה לא יהא נאמן‬
‫לבעול שהם עוסקים בשלל ובורחים להם אמנם אם‬ ‫לפוסלה ע׳י שניה או ע*י כעילת איסיר רלא רמי‬
‫היו שוקטים ובוטחים ואינם נחפזים לברוח אסורות‬ ‫דע׳י גירושין אינו פוסלה רק מכהונה ולא מתרומה‬
‫הנשים ‪1‬ב״יו ואם בבריחתם שבי נשים וגעשו ברשותן‬ ‫םשא'כ כאלו פוסלה נם מתרומה )ב׳ש! ואע־ג ראם‬
‫אע־פ שרדפי אחריהן ישראל והצילו אותן מירן הרי‬ ‫היא בת ישראל אץ ד ט בזה ט׳ ם אין זה מינו‬
‫הן אסורות ואע׳ם שטרודים בבריחתם מ׳ ט ביון שהיו‬ ‫שנאטינו כיון רכזה יש יותר תמר ולא עיר אי^א‬
‫בידם ממש אין לך שבויות גדולות מהן ובכריחתם‬ ‫אפילו אינו מצטרף לעדית כשיכא עוד אחד ויעיר‬
‫טיכואים כיון שהן נידם וזהו שיטת הרמב׳ם ז׳ל‬ ‫שנשנית )שס וב־מ! דלא כיש מי שחולק בזה ואינו‬
‫נסי׳ח מא״ב והש״ע‬ ‫נאמן כלל לפסיל אח כתו או את אשתו ואינו‬
‫י ח וי*א דאדרנה במצור של מלכות אחרת הגשים‬ ‫נאמן רק במה שהתורה האטינחו ‪:‬‬
‫אסורות דאין שטירה מהמלכית על העיר אבל‬ ‫אשת כהן שנאסרה עליו משום שנויה הואיל‬
‫במצור של אותו מלכות הנשים מותרות רהמלכות‬ ‫ור‪.‬רכר ספק ה־ז מותרת לדור עטו כחצר אחר‬
‫משנחת שלא יארע סיבה לאחר מבני העיר ודווקא‬ ‫ובלבד שיהיו עמו תמיר בניו ובני ביתו לשומרו‬
‫כשהשמירה‬
‫ל ‪89‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות פריה ירביה סיק י‬ ‫ערוך‬
‫מותרת בדיעבד לבעלה כהן במו ביחוד עם‬ ‫ב^העמירה סגיב לעיר טינ ה נמו בהרגר‪ .‬חיל‬
‫כותי שלכתחלה אסורה לד‪.‬תייחד ובדיעבד אץ‬ ‫ששוטרים שלא יכנסי לעיר עוורדיס יבו»ים אנל‬
‫מוציאי! אוחד‪ .‬ע״י יחוד !נרנינא נע״ת נ״ג ובתי'‬ ‫נל א״ה אסורות דזטן הטלחטה הוי כהפקר ורש*י‬
‫ראשון של מום' ורא״ש‪ 1‬ויש לדיעד‪ .‬וו ידיט מוכיחות‬
‫נחינותכ״ז‪ [.‬ושניחיש שטא החיל נעעטן עשו מעשה‬
‫בנם' נמנימן ושבויה שאמירה לכהן שאני ביון שעשו‬ ‫רשע לא חיישינן מפני שהחיל איטת טלכית עליהם‬
‫כמעשה שוררים בוודאי קרוב הדבר שיבואו עליה‬ ‫וג״ל רלדינא לא פליכי אלו הרעות הראי בטגור‬
‫אבל בדרך חפיסה לא אסריגן ב ח ע כ ד כמו ביחוד‬ ‫של אותה טלכיח ויש פקודה מהמלך לשמור אגשי‬
‫ואפילו ירירט תקיפה מותרת לרעד‪ .‬זו וניש‪1 1‬‬ ‫העיר גם דרמב־ם מודה ואדרבא להרטב״מ לא‬
‫נעמרך שתועה השטירה כל בך טינ ה וכלא־ה לא‬
‫חיישינן לה ‪1‬ע״ש בתוס' ודו׳קו ואם הטלטת הגיחה כ א ואפילו לרעה ראעוונה שאוסרת נם בחעבר‬
‫ט״ם והו הכל כשחפסיה ור‪.‬יא מסורה בידם‬ ‫העיר הפנך כדרך שעושים לערים שטרה כמלכית‬
‫נם דעה ויסוד ה שאסורות וי״א רבכל גיוגיאסורות אבל אם נתייחרד‪ .‬עטו אפילו זטן רב ואפילו ירט‬
‫בי; במצור של אותה מלכות ונ ץ שר מלט ת אחרת תקיפה ואפילו חייבת לחם טמון אץ אוסרין על‬
‫מפגי שיצה־ר של עבירה חוק וחיישינן שבעלום היחוד אע״פ שעשחד‪ .‬שלא ברח ואפילו יצא עליה‬
‫נרי״ן ורא״ש ורמנ״ן ירשנ׳א שפסקי נר״מ שם‪ 1‬ויש קול זנות בל קלא דנ ת ר נשואין לא חיישינן לה‬
‫מחמירים עור שאפילו כשיש מקים לברוח אמורות לאוסרר‪ .‬על נעלו! והטעם רכיון שאינה מסורה‬
‫דחיישינן שמחמת יראת החיל חררי לנ ח ת מיהו בירם אם ירצה לאנסה הרי תצעק ויצילוה ואף שיש‬
‫לא קיי״ל כן ‪ 1‬ג״מ אמנם גם לרעות אלו אם יש רוצים לומר דבשהחד‪ .‬זמן רב אסורה נם ב ח עבד‬
‫אימת המלך והשרים על העם שלא יעשו עולה מ״ט העיקר ל חנ א כמ״ש נשס( כללו של דבר‬
‫לאגשי העיר ועונשץ למי שעושה דבר שלא כהוגן דאפילו לריעד‪ .‬ראשונר‪ .‬אינר‪ .‬אסורה לבעלה הכהן‬
‫אין חשש להגשים ולבן בכל המלחמות שבזמניט לא אא״ב מסורה בידם ושהתה זמן רב אבל בחד‬
‫חיישיגן להגשים הבאות במצור מפגי שכל הםלכיות ריעותא מותרת ב חעבד נשם סקל׳נז ומטעם זח יש‬
‫שנזטנינו משגיחים ע*ן הרבה שלא יארע אסון לאגשי להמליץ על טה שנהגו כמה מבנות ישראל הכשירות‬
‫ליסע לחצירות וטתייחדים עטרט זמן מרובה‬ ‫חעיר ואם אחד יאגם אשה עונשו גדול מ אדו‬
‫ונוסעים לירידים בלא שטירה דבל שאינה מסורה‬
‫ל ט כתב הרמב״ם רל האשד‪ .‬שגחנשה כידי נוחים בידם בדרך חפיסה לא חיישינן שיאנטר‪ .‬דחצעוק‬
‫עדי ממץ מותרת ע״י נפשות אטרד‪ .‬לכהוגה ותנצל נחרי! מיהו זר‪.‬ו הבל בריעבר ושלא להוציאה‬
‫ולפיכך אם היה בעלה כהן נאסרה עליו בד*א שיד טבעלר‪ .‬ר‪.‬כד‪.‬ן אבל לבחחלה שוטר נפשו ירחק טור‪.‬‬
‫ישראל תקיפה עליהם ור‪.‬ם יראין מהם אבל בש ‪T‬ם אא*ב שנכנסר‪ .‬לביתו לשער‪ .‬קלה דוה טותר נם‬
‫תקיפה אפילו ע״י ממון ביון שנעשית ברשותם לבחחלה דאל״ב לא ת ח ת בת לאברהם אבינו‬
‫נאסרה אאיב העיר לר‪ .‬אחד בשבויה עכ״ל וס״ל אשת בר‪.‬ן משבח תחת כעלה דא״א שלא תתייחד‬
‫לחרמנ״ם ראף אם נחבשה ע*י נפשות אינה אסורה עם הערני שער‪ .‬קלה ‪1‬תי‪0‬׳ שס‪ 1‬ורע דסברא זו‬
‫רק לכהן אבל אין חוששין שטא נתרצית להם שכתבנו שכוון שביכולתה לצעוק אינר‪ .‬נאסרת יש‬
‫ברצון ותיאסר גם לבעלה הישראל ר ח ב נשי ישראל בירושלמי שם ואפילו חרשת ביטלחה לרמז ולהנצל‬
‫‪: (0C1‬‬ ‫צנועות הן ולא יתרצו לזה וורי מטון מותרת נם‬
‫לכהן דיראיס שאם יטטאוה יפסידו ממונם ביון שיר כ ב וכתב רבינו הרמ״א בסוף סעי׳ י׳א מיהו אם‬
‫נתייחדר‪ .‬לשם זנות יש לד‪,‬חמיר עכ״ל י״א‬ ‫ישראל תקיפד‪ .‬ודווקא שחישראל חייב להם ממון‬
‫ראו יראים פן יפטירו מכיסס אבל אם אין מניע דטונחו על פנויר‪ .‬שנתייחדה לשם זנוח דאוסרין‬
‫לו ט ממק אלא שתפשיה כדי שיפדור‪ .‬נ מ מון אטרר‪ .‬אוחד‪ .‬לכוון דאין לפרש על א״א דהא אץ אוסרץ‬
‫לנעלה בהן רוהו עיקר שבויה דנו ה לא חיי שי'‘ הפסד על היחוד אפילו בנתייחח לשם זנית כנרש בםימן‬
‫קע״ח ע״ש ויומ״חו ויש שפירשו דבריו על א״א‬ ‫כיון שאין טפסידים טכיסס ‪:‬‬
‫וי*א ראף אם תפסיה ברי לפוותר• בממון ננ״שו וזח שנתבאר נ סי׳ קעיה דאין אוסרין אף‬ ‫ך‬
‫בכהינ‬
‫השלחן‬ ‫הלנות פריד‪ ,‬ורביד‪ .‬ם'םן ז‬ ‫עחך‬ ‫‪60‬‬
‫ויש מרבותינו שהקשה על זה דכיון שהריצוי‬ ‫נכה״ג ‪ r4‬ננחייחדה עם ישראלי וכאן סיירי‬
‫הוא מחטת פחד הלא זהו אונם ואיך יאסרו‬ ‫ננתייחרה עם ערני ‪1‬שס‪ 1‬או דשס סיירי באשת‬
‫לישראל זרשנ״א שס‪ 1‬וראיה לזה מטה שאמרו חז״ל‬ ‫ישראל וכאן הא קאי על אעת כהן ואע״ג רבגתייחדה‬
‫בנשים שגנבים גונבים אותן אע'פ שרואים‬ ‫זשס‬ ‫סרצונה אןן חילוק נין ישראל לכהן ס״ם יש‬
‫שהנשים מסייעות להם במלאכתם וסביאין להם לחם‬ ‫להתפיר נכהן יותר ספני שטעלה עשו ניוחסי‬
‫וחיצים ט*ם מותרות לבעליהן ישראלים דאמרינן‬ ‫כהונה ‪1‬שם‪ 1‬ויש שפירשו ג״כ דסיירי בא׳א ינוראי‬
‫דנל מה שעושות הוא מחמת יראה אלטא דבל מה‬ ‫סדינא אין טפין להוציאה כס׳ש נם־׳ קע׳ח אלא‬
‫שמחמת יראה לא מקרי רצון ועוד דא״ב למה שנויה‬ ‫דרכינו הרס׳א קאטר רהנעל נעצמו יש לתיש‬
‫לא תאסור לישראל ניחוש שמא מפני פחד מיתה‬ ‫ולהחמיר ‪1‬ב*מ‪ 1‬ולי נראה דרנינו הרס׳א דינא קאמר‬
‫חתדצית ‪1‬שס[ נ‬ ‫יגאשח איש דלקק בסי׳ קע״ח מיירי דלא יצא‬
‫כ ה ויראה לי דלא פליגי כלל לדינא דהנה זהו‬ ‫עליה קול זנות אבל נבאן מיירי שיצא עליה קול‬
‫ידאי דהכל מורים דכשהיא מתרצית לנעילה‬ ‫זגות כדטוכח מדבריו הקודמים ולכן הוי נטו רגלים‬
‫כדי להציל נפשה מטות נאסרת לנעלה ישראל דבל‬ ‫לדבר שאוסרין כיחוד יזה נם כאשת ישראל אם‬
‫שאין האונם על הנעילה עצמה אין זהו אונם כמ״ש‬ ‫היתד היה עלזמן אריך ‪1‬וכ'מ נהגריא סק׳ת אלא‬
‫בסעי׳ א׳ דאל׳ב לא תמצא רצין נטור ננ ט ובשארי‬ ‫נליקוס שינה דבריו ע״ש‪ 1‬וכן פנויה שנתייחדה לשם‬
‫עניינים אטנם זהו דויקא כשהיא משתדלת שינא‬ ‫זנות בודאי לכתחלה אוסרין אותה לכהן מיהו אם‬
‫עליה שמתקשטת לפניו או ששרלתו נדברים אבל‬ ‫נשאת לא תצא כשאומרת כרי לי שלא נבעלתי‬
‫אם היא אינה עושה כלום אלא שהוא כא עליה‬ ‫דלא נרע טאומרת לכשר ננעלתי דנאטנת מיהו אם‬
‫ומחמת יראה שותקת ואינה עומדת כנגדו זה מקרי‬ ‫יצא נם קול והקול הוחזק נכיר תצא אם נשאת‬
‫אינם דאונם ורצון תי^וי בלב על עצם העבידה‬ ‫לכהן זעב״ה ודרי‪ (,‬ואשת ישראל שנתייחדה ואטרה‬
‫וכשהיא אינה מתרצית בלבה אף ששותקת מ*ם‬ ‫נאנסתי זה היה מעשה כזמן הקרטונים ויש שאסרוה‬
‫אונם מקרי ומה יש לה לעשות וראיה טאפתר נלפ״ז‬ ‫ליטר שאינה נאמנת נטינו שלא ננעלתי לומר‬
‫הרשנ׳א שמקשה על דעת רמתינו האוסרים שהוא‬ ‫ננעלתי באונם כיין שעברה על דת ונתייחדה‬
‫סכור שמפרשים שהרוצחים נאים עליהם ושותקים‬ ‫וראבי׳ה התירה רטשום יחור לא הפטירה טיגו שלה‬
‫ועכ׳ז אסרום רבותינו ושפיר הקשה אבל כאמת‬ ‫דאטו כולהו נשי דינא נטירי ועוד דאין אשה נאסרת‬
‫כוונתם שטפני פחד הטוח תשתדל שיבא עליה כרי‬ ‫על בעלה אלא נקינוי וסתירה וכן עיקר ]מרדני‬
‫שאולי נזה הוצל טמות וכן כתבו מפורש זבע־א כ׳ג‬ ‫ספ׳ב דנתוביתו ‪:‬‬
‫ע׳שו ובן הוא כנשים שהגנבים גונבים אותן וטוציאין‬ ‫ובזה שכתב הרטב־ם זיל דכשנחבשה ע׳י‬
‫איתן ליערות והנשים עישית מחטת יראה כל טר‪.‬‬ ‫נפשות אסירה לכהונה יש מרבותינו דם*ל דאף‬
‫שמצוות אותן וזהי אינם גמור וכן בשבויה לטה‬ ‫לנעלה ישראל אסורה יקרוב הרנר שנתרצית מפני‬
‫תשתדל שינא עליה השבאי הלא רוב שבאים‬ ‫פחד המיתה ורימתה בזה להנצל טטיתה וטדינא‬
‫טונתם לטסין ואם יתקפנו יצרו לבא עליה אף‬ ‫חיישינן לזה ספני שכן הטבע האנישי שמפחד‬
‫שתשתוק מפני הפחד שלא יהרגנה מ׳נ׳ זהו אונם‬ ‫הטיתה נתבלבל דעתו אס לא טי שהיא צנועה‬
‫כמ־ש אבל כא; ננחגשה בידיהם ועומדת למיתה‬ ‫גמורה וטוסית א׳ע למיתה וזה לא שכיח ‪1‬עת'ו שס‬
‫חיישינן שממורך לנ ה תשתדל שיבא עליה אולי‬ ‫כ׳ו ‪ :‬וי ’ש רש׳י ותוס׳ דחיישיגן שמא נתרניי־‪^ .‬ין נוונתס‬
‫תנצל נזה מפיתה ורק הרמב־ם וסייעתו סוברים‬ ‫להששא במלמא אלא כלומר דיוליגא יש לגו להיש כמ*ש‬
‫ראין לגי לחיש לזה שתשתדל אבל בעיקר הדין‬ ‫הנת־ר ודברי הב״ש סקכ׳ג ‪ w’i‬ואם יריע שהאשה‬
‫כילם שיים ‪; li'.oi‬‬ ‫צמעה גמורה מותרת לישראל ולא חיישינן שנתיצית‬
‫ען וראיה לזת מדברי רניגו הרט׳א שכתב די׳א‬ ‫זיש־ש שם בשם שמיקו ויש שרצו לההיר בצנועה נטירה‬
‫רכל מקים שהיא סבורה להחיות ע־י פדיון‬ ‫גם לכהן מפני שהיא תמסיר נפשה להריגה קידם‬
‫ולחזיר אינה אסירה לנעלה ישראל דאינה מתרצית‬ ‫שיאנסוה אבל און להתיר מטעם זה אם ל« כשיש‬
‫«ע״פ שיזבישה טחטת עצמה עכ״ל והנה אנן טהרי‬ ‫צירופים אחייס להי־ר ו ‪ :‬ס י‪:‬כ תה׳ד! ;‬
‫שאף‬
‫ל א ‪61‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות ‪6‬ריה ורביה סימן ז‬ ‫ערוך‬
‫נזה זע׳ גהגד־א ‪0‬ר‪,‬ג״ה‪ 1‬ואשד‪ ,‬שמסיתים אותת והבטיחה‬ ‫»אף עתצפה לצאת ע*י שדיון מ*ם אש יבא עליה‬
‫להתהפך וחזרה בה מותרת מפני זד‪ ,‬אפילו לנעלה‬ ‫האגם תניחגי ולא תעמיד כנגדי שהפחד ירמו אלא‬
‫כהן אך אם היד‪ .‬יחוד זמן רב נז ה צריך לראות‬ ‫שההיתר הוא שהיא לא תשתרל מינ א עליה כיון‬
‫לפי ענץ היחוד זעג״ש סייול״ג( ;‬ ‫שיש לה הצלה אחרת ע״י פדיון ‪:‬‬
‫ל איזוע חללר‪ ,‬בלל ג ח ל אמרו חז״ל )קדהזין ע״י ‪r,‬‬ ‫י ן ומה נק~א מחמת נפשית או שכשיושבת מחמת‬
‫אץ הילה אלא מאיסירי כהונה כץ כהן שבא‬ ‫” עסק עצמה שיש כזה חשש מיתה או שיושנית‬
‫על אשה האסורר‪ ,‬לו מדין בד‪.‬וגה נעשית חללה ינ ץ‬ ‫הגושית מחמת נעליהן דנן היה מנהג זמן הקדמון‬
‫הילד הנייד מאיסורי כהונה ועי חלל שאפילו הילד‬ ‫דאף שהיה רשפ ס מית על האיש '‘ נ דו הושיבו בכית‬
‫הזה נשא אשה הנצחרח לו נמו חלל שנשא בת‬ ‫האסירים גס אה אשתו וכל גגי כיהו והיו מופקרץ‬
‫ישראל נעשית חללה ור‪.‬ולר הנולד הוי חלל עד סוף‬ ‫לנל ם' שריצה הן לה־נם הן לאגסם אמנם כשיושגות‬
‫כל הדודות אבל מאיסור השוה נבל כמו עריית‬ ‫חנישית מחמת נעליהן אינן אסירות אלא כשנגמר‬
‫או חייבי לאוץ ועעוה כמו מםזרח ומצרית ואדומית‬ ‫דין נעליהן למיתה דאז מפקירין את נשותיוע וכל‬
‫אפילו כהן הנ א עלידון אין נעשץ חללה אלא זינד‪,‬‬ ‫אשר להם ונמלכיותיני לא שייך כלל דין זה ני‬
‫ובביאד‪ .‬שניה נעשית חללה דו די נ א על זוגה‬ ‫מלני חסד הם ואין להם המשפטים חמבוערים האלה‬
‫וזונר‪ ,‬היא מאיסורי כד‪,‬וגה ולא עוד אלא אפילו‬ ‫יכהנ רביגי הרט״א דגימי קדם בשעת הזעם והרג‬
‫מאיסור כרת שאינה נעשית זונה כמו הבא על הגדה‬ ‫רב ר״ל התירו רבותינו אח הגשים לבעליהן‬
‫שאץ נעשית זונה כט״ש בסי׳ ו׳ הייתי אימר‬ ‫הישראלים וכרעת הרטבים ואפילו להחולקים לא היה‬
‫דאימתי אץ געשית חללר• כשנעשית זונה אבל‬ ‫מועיל אז ריצוי כיון שהיה הרג רב נב״שו ‪:‬‬
‫נטקום רלא נעשית זונר‪ ,‬תיהוי ענ״פ חללה מ״ם‬
‫גזירת התורה היא שאץ חללד‪ ,‬אלא מאיסורי נדוונד‪,‬‬ ‫ב ח מעשה נאשת כהן שנחבשה והיו יודריס‬
‫בלבד זומתורן קונית הג״ש סקל״ה( ‪:‬‬ ‫נכנסים ויוצאים אצלה והתירה מרריט סר *ב‬
‫לבעלה דבנה׳ג לא חשיב מקים סתירה ואפשר דאף‬
‫ל א לפיכך כדון שבא על הזונה או על הגרושד‪,‬‬ ‫ננחבשה ע״י נפשות טוהרת לנעלה כשאושרת שלא‬
‫ונה״ג שבא עליד‪,‬ן או על האלמנה או שנשא‬ ‫נטמאה וכן משמע מסידור לשיני של רנינו הרטיא‬
‫נעולה ובא עליה הרי אלו נתחללו לעולם ואם‬ ‫בסעי' ייא ונראה רזה תלוי בראיית עיני כיד לפי‬
‫הוליד ממנה כין זה שחיללה נ ץ ברון אחר הולד‬ ‫עני המקום ‪:‬‬
‫חלל בין זכר בין נקיבה ור‪,‬יא עצמר‪ ,‬מתחללה‬ ‫כ ט ישראל שנתהפך לרת ישמעאלי הוא ואשתו‬
‫בביאתו משהערה בה נ ץ שנא עליה בשוגג נין‬ ‫וחזרי בהן אשתו מיתרת לו ולא חיישינן שמא‬
‫במזיד בין באונם בץ כרצון והוא שהברון יוידר‪ ,‬מנן‬ ‫זינתה תחתיו דנשייהו לא טפקרי ושומרים אותן‬
‫ט׳ שנים ולמעלר‪ ,‬וד‪,‬יא חהיה מנ ח נ־ שנים ומעלה‬ ‫יאפילו כעלה בהן מותרת לו אבל אם היא לברה‬
‫אבל כד‪.‬ן שקידש אחת מאיסורי כהונד‪ ,‬ונתאלמנה‬ ‫‪:‬תהפכה אסורה לבעלה אפילו הוא ישראל הראי‬
‫או נחנרשר‪ ,‬מן האיחטין לא נתחליר‪ ,‬אבל ‪P‬‬ ‫וינתה וצריכה ערים או ער אחר ויש להקל בערותה‬
‫הנשואץ כתב הרטב״ם רל בפי״ט מאיסורי ביאה‬ ‫כבשבויה כיון ראינו וראי שזינתה אבל היא אינה‬
‫שאע״ם שלא ננ ע ל ה נתחללה שכל נשואה נחזנ^ז‬ ‫נאמנת ועדות שפחתה ובנה ובתה נראה דאין מקנלין‬
‫נעולה היא אע*פ שנמצאת כחולד‪ ,‬עכ״ל ומשמע‬ ‫אלא במסלית רלא עריפא משנייה ואף שיש רוצים‬
‫מלשונו ראע׳־פ שידוע שלא ננ ע ל ה נתחללה אבל‬ ‫להקל ולומר רלא חיישיגן שמא זינתה לא קיי״ל‬
‫בירושלמי יבמות ‪1‬ש*ו ה״ם איחא להריא ראם לא‬ ‫כן וכן הסכימו כל גרולי האחרונים )»חימ וכיש‬
‫נ א עליה י א נתחללה ונס מלשוני משמע בן‬ ‫והגר׳או אמנם נ שעה הגזירות כשנחהפכו מחמת‬
‫טדבחב שבחזקת בעולה היא משמע ראם ידוע שלא‬ ‫אונם לאחר שעבר האינם סוחרות לנעליהן ישראל‬
‫ננעלה לא נתחללו! וזר‪ ,‬שכתב אע־פ שנמצאת בתולה‬ ‫דנרצון ודאי לא זינו ואף לנהנים אם לפי הענין לא‬
‫ר*ל רהיישינן שמא הערה כר‪ .‬ובתולותיר‪ ,‬קיימץ‬ ‫היו מסירות ניד ם לעשות בהם כל חפצם מיהריח‬
‫ולזה הסכימו גדולי האחרונים זע׳ז והיהו ויש שכחנו‬ ‫ורניני הרמ׳א מתירן נם לנהגים ור‪.‬א‪^ 1‬וגים מפקפקים‬
‫דהולכיו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פריה ורביה סיק ז‬ ‫ערוך‬ ‫‪62‬‬
‫ח ל ל ׳פ; חרי‬ ‫הו ל ר‬ ‫ע לי ו‬ ‫ע רו ת‬ ‫ש אינ ח‬ ‫אחר‬ ‫כ דן‬ ‫או‬ ‫הם‬ ‫ונני ה‬ ‫חללד‬ ‫ד הי א נ ע שי ת‬ ‫ד הי ל כ ץ בז ה ל חי מ ר א‬
‫על‬ ‫הנ א‬ ‫אבל‬ ‫כ הונ ה‬ ‫מ א י ס ו רי‬ ‫שז הו‬ ‫ע ל ז ונ ה‬ ‫נא‬ ‫ל פ סי ק נ נ ד הי רו מ ל םי‬ ‫וק שה‬ ‫ח ל ל י ם ‪ 1‬מ״ז וב׳ש[‬ ‫ס פי קי‬
‫ר\ ל ד‬ ‫ט נ י א ה ר א שונ ה‬ ‫א פי לו נ ת ע ב ר ה‬ ‫ה מ שו ח ר ר ת‬ ‫כרב ביב מו ת נ ׳ ז ‪:‬‬ ‫דססק‬ ‫ה ג ר׳ ח‬ ‫ומ׳ש‬ ‫ןוהס לא הני אי הו‬
‫חלל‬ ‫ו אינו‬ ‫ב שר‬ ‫הו ל ד‬ ‫הנ ד ה‬ ‫על‬ ‫הנ א‬ ‫ח ל ל ו כן‬ ‫וג ס‬ ‫ט׳יש‬ ‫מ ת רו מו ת‬ ‫ה ר מ ב׳ ם ב ס׳ז‬ ‫ונ ס י ר׳ ת ‪ ' 5‬ע ממ״ש‬
‫כט* ש ג‬ ‫ג׳ ל לאי גו אלא‬ ‫ולרב‬ ‫וגם לר״ ת‬ ‫ג מי ש‬ ‫ב תו ס פ ת א משורש‬
‫ז ׳ ל ד אי ר ע‬ ‫ה ר ט בי ם‬ ‫שי ט ח‬ ‫וצא‬ ‫זה‬ ‫ורע דבל‬ ‫ל ךן‬ ‫כמ״ש הח*מ‬ ‫ביאה‬ ‫חללה בלא‬ ‫תי הוי‬ ‫היאך‬ ‫אבל‬ ‫ל תרומ ה‬
‫ד הי ל ר כ ש ר‬ ‫ח די‬ ‫ש א מ רו‬ ‫מ קו ם‬ ‫רכבל‬ ‫סי ל‬ ‫ודו׳ ק{ ‪:‬‬ ‫הב״ש‬ ‫שכתב‬ ‫לכ תוב ה ו ס׳ ב‬ ‫ולא דמי‬
‫אם‬ ‫אף‬ ‫ד הו ל ר‬ ‫נ ח י שראל‬ ‫על‬ ‫הנ א‬ ‫כעבד‬ ‫ב טי‬
‫ס עי ף‬ ‫ד‬ ‫נ סי׳‬ ‫כ ם׳ > פ‬ ‫פ ג י מ ה ל כ ה ו נ ד‪,‬‬ ‫אינ ה‬ ‫בת‬ ‫הי א‬ ‫ט א י ס ו רי‬ ‫אחת‬ ‫על‬ ‫ונ א‬ ‫שעבר‬ ‫ע צ מו‬ ‫ה כ הן‬
‫ל שו ק‬ ‫ני ב ט ה‬ ‫ל אוין ו כן‬ ‫חיי בי‬ ‫שאר‬ ‫ברל‬ ‫י׳ ג ו בן‬ ‫את‬ ‫קי ד ש ה‬ ‫ד ה תו ר ה‬ ‫נ תחלל והטעם‬ ‫לא‬ ‫כ הונ ה‬
‫נ ש ר ו אינו ח ל ל‬ ‫הו ל ר‬ ‫א ט ת ד ב כ ל א לו‬ ‫א ב ל יי א ד ה ן‬ ‫נ ת ח ל ל ה ק דו ש ת‬ ‫כ בי א תו‬ ‫ו כ ל ה ט מ י ר ק דו ש ת ו‬ ‫ה ב הני ם‬
‫פ ט מ ה ל כ הונ ת‬ ‫הי א‬ ‫ה רי‬ ‫נ קי ב ה‬ ‫הי א‬ ‫הו ל ד‬ ‫ם*ם אס‬ ‫כ הונ ה‬ ‫ל ק דו ש ת‬ ‫של א י כנ סו‬ ‫ה כ הונ ה ט ה א ש ה וז ר ע ה‬
‫נ ח‬ ‫כ ש הי א‬ ‫הו ל ד‬ ‫זינ ת‬ ‫שנ ע שי ת‬ ‫ל או ץ‬ ‫ב חיי בי‬ ‫ו כן‬ ‫הנו ל ד ג ק דו ש ת כ הונ תו‬ ‫ה כ הן‬ ‫שז ה‬ ‫אפ שר‬ ‫אי ך‬ ‫אכל‬
‫ה ר מ ב׳ ם מ ם ה פו ס קי ם‬ ‫פ ג י מ ה ל כ ה ו נ ה ‪ 1‬וזה תלוי ב מ חלו ק ת‬ ‫שר אל‬ ‫ר א׳ כ‬ ‫שע שה‬ ‫נ ש כי ל ע בי ר ה‬ ‫ט ק דו ש תו‬ ‫ירד‬
‫י׳‘‪Jp‬‬ ‫ו׳ ס עי׳‬ ‫בסי׳‬ ‫נ מ׳ ש‬ ‫לאוין‬ ‫מחייבי‬ ‫אס נעשית זונ ה‬ ‫אלא‬ ‫י שראל‬ ‫טכלל‬ ‫שי צ א‬ ‫ע בי ר ה נ א ט ר נ' כ‬ ‫שעבר‬
‫ד י ל פי ג ן‬ ‫ל כ הונ ה‬ ‫פנו מ ה‬ ‫דהבח‬ ‫דטעטא‬ ‫מנ ר ה‬ ‫לבד‬ ‫שחטא‬ ‫א ע׳ ם‬ ‫נ טי‬ ‫ו כ הן‬ ‫י ש ר א ל הו א‬ ‫שחטא‬ ‫אע״ם‬
‫נ ב ל ט׳״ ם‬ ‫שו ה‬ ‫אי סו ר ה‬ ‫ל נ ה ׳ ג ש אין‬ ‫מ א ל מנ ה‬ ‫ט ק ״ו‬ ‫כ ה ן ‪ 1‬ג' ל‪; 1‬‬ ‫ד ה ר י גוג׳ ד‬ ‫כ הן הו א‬
‫וכ* ש‬ ‫ל כ הונ ה‬ ‫פ גי ם‬ ‫הו ל ד‬ ‫ב בי א תו‬ ‫שנ ת ח ל ל ה‬ ‫כיון‬ ‫ע ץ ל א ח ל לי ה ו כן‬ ‫מו כ ת‬ ‫או‬ ‫בונ ר ח‬ ‫שנ ש א‬ ‫כ הן‬ ‫לג‬
‫ב כ ל י ש ר א ל כ שנ ע שי ת זונ ה נ נ י א ח ו‬ ‫כ א י ס ו ר י ם ה שוי ם‬ ‫י א ע׳ ג‬ ‫כ ל א נ שו אין ל א ח י ל ל ה‬ ‫נ עו ל ה‬ ‫כעל‬ ‫אם‬
‫אבל נדה‬ ‫מ * ה ‪1:‬‬ ‫ל כ ה ו נ ה ‪ 1‬י ב מי ת‬ ‫פ גו ם‬ ‫הבת‬ ‫דנ ש א ר ת‬ ‫כיון‬ ‫ט״ם‬ ‫ו׳‬ ‫כ ס י׳‬ ‫כנ ר ש‬ ‫עשה‬ ‫ט חיי בי‬ ‫ח ל לי‬ ‫די ש‬
‫ב ס עי׳‬ ‫ה טו ר ו ה ש״ ע‬ ‫ט״ ש‬ ‫ו ל פ ״י‬ ‫זינ ה‬ ‫אינ ה נ ע שי ת‬ ‫ולא‬ ‫כ חו ל ה‬ ‫יקח‬ ‫דננ תו לי ה‬ ‫מקרא‬ ‫הי א‬ ‫דהע שה‬
‫גת‬ ‫ג ת י ש ר א ל וי ל ד ה ט מנו‬ ‫על‬ ‫הנ א‬ ‫ו ענ ד‬ ‫י״ז כ ו תי‬ ‫כלא‬ ‫נעלמא‬ ‫טני א ה‬ ‫אבל‬ ‫ט ל קו חין‬ ‫ב עו ל ה ו טי ע ט ה‬
‫ל ד ע ת ה ר ט כ׳ ם‬ ‫ע ב ׳ ל אינו‬ ‫פ נ ו ט ר‪ ,‬ל כ ה ו נ ה‬ ‫הבת‬ ‫^תה‬ ‫שנ ש א‬ ‫ו ר ע דכ הן‬ ‫וההי מז‬ ‫חללה‬ ‫נ ע שי ת‬ ‫נ שו א ץ ל א‬
‫וב״שז‬ ‫ת צ א ‪1‬ח ’ מ‬ ‫לא‬ ‫נ שאת‬ ‫אם‬ ‫לרעתם‬ ‫ו א פי לו‬ ‫ט שו ם‬ ‫ע לי ה‬ ‫לו ק ה‬ ‫עשה‬ ‫ט חייני‬ ‫שנ ת ח ל ל ה‬ ‫חללה‬
‫)שם‬ ‫לנ ח ח ל ה‬ ‫פנ ם‬ ‫אלא‬ ‫ד אינ ו‬ ‫כ ת שו ב ה‬ ‫ו ב ״ כ ר ש ״י‬ ‫ט ר בו תינו‬ ‫יש‬ ‫אך‬ ‫שסז‬ ‫‪ 1‬מל*מ‬ ‫יקח‬ ‫לא‬ ‫חללה‬
‫ל ה ן דינ מז ת‬ ‫ד ה י מ נ ׳ ס ד חי‬ ‫ו מחלוקת ה ר מ ב׳ ס ע ם ה פי ס קי ס‬ ‫פ סי לי‬ ‫ש א די‬ ‫וכל‬ ‫נ ז ה ‪ 1‬תו ס׳ שס ע ״ ז ‪; :‬‬ ‫ש ט ם ת פ קי ם‬
‫הב א על נ ״ י‬ ‫דעבד‬ ‫פ ס קו‬ ‫שבמסקנא שם‬ ‫מסגי‬ ‫מ׳ ה ;‬ ‫נ שו אי ם ‪1‬ב־ש‪1‬‬ ‫כלא‬ ‫נ כ י א ה אף‬ ‫כ ה ו נ ה נ ע עזי ם ח ל ל י ם‬
‫ל ה ן סוגי א‬ ‫ד ד חי‬ ‫ש״מ‬ ‫צנ הונ ה‬ ‫דפגז ם‬ ‫הולד נ שר ו ל׳ ק‬ ‫ח ל לי ם‬ ‫בני ה‬ ‫נ ע שו‬ ‫כ הן‬ ‫בעלה‬ ‫תחת‬ ‫שזינ ת ה‬ ‫ו א שד‪,‬‬
‫ו ג׳ו‬ ‫מ״ד‬ ‫ג*ג‬ ‫מ״ש ו הג ר׳ א נ ש׳ ק‬ ‫מ סו פ ק בז ה‬ ‫ו ה רי׳ ף‬ ‫א ח־כ ט טי ל א‬ ‫מ הנ הן‬ ‫זונ ה ו כ ש י ל ד ה‬ ‫ד ה רי הי א ג ע שי ת‬
‫הי א‬ ‫י חי ד א ה‬ ‫ה ר מ נ׳ ן‬ ‫ס ק נ ׳ ג ה א רין בז ה זשימת‬ ‫ונ סי׳ ו׳‬ ‫ד ה ס ח ל ל י ם כ ט ״ ש ‪ 1‬ש ס[‪:‬‬
‫ודו״קז ‪:‬‬
‫גן‬ ‫וכן‬ ‫חלל‬ ‫ט מנ ה‬ ‫הו ל ר‬ ‫ב שי ר ה‬ ‫שנ ש א‬ ‫חלל‬ ‫לן‬ ‫על יכ ט ה‬ ‫ה ע ר י ו ת או‬ ‫אחת מכל‬ ‫על‬ ‫הנ א‬ ‫כ הן‬
‫ו א פי לו‬ ‫ה דו רו ת‬ ‫כל‬ ‫סו ף‬ ‫עד‬ ‫ח ל לי ם‬ ‫כו ל ם‬ ‫כנו‬ ‫ש אין ק דו שי ן ח ו פ ס י ן כ ה כ ב ע ר ו ד‪ ,‬ו נ ת ע ב ר ה‬ ‫ל שו ק‬
‫הי א‬ ‫פו * ח‬ ‫ו ל ה ר ט נ׳ ם‬ ‫ב בי א תו‬ ‫הי א ע צ מ ה נ ת ח ל ל ה‬ ‫א כ ל ע ש א ה זונד‪,‬‬ ‫חלל‬ ‫הו ל ד‬ ‫אי ן‬ ‫ר א שונ ה‬ ‫טני א ה‬
‫שנ ש א‬ ‫כ שר‬ ‫אכל‬ ‫י*ם‬ ‫ס עי׳‬ ‫ו׳‬ ‫ב סי׳‬ ‫זונ ה ו כ ט ״ ש‬ ‫נ׳ ט‬ ‫ו אין‬ ‫ד ה רי הי ל ד ט טז ר‬ ‫נ״ט‬ ‫א מ נ ם ב ע ר י ו ת אין‬
‫ט קו ה ט ה ר ה‬ ‫דגני י שראל‬ ‫ד צ לי כ ש ר ל כ הונ ה‬ ‫חללה‬ ‫ד צ רי ך‬ ‫לי ש אנ ה‬ ‫רו צ ה‬ ‫נ קי ב ה ו כ הן‬ ‫הו ל ד‬ ‫אם‬ ‫אלא‬
‫הו ל ך‬ ‫הו ל ד‬ ‫ו אי ן ע כי ר ר‪,‬‬ ‫ק דו שין‬ ‫ד נ י ו ן רי ש‬ ‫ל ח ל לי ם‬ ‫ו עי ק ר‬ ‫חללה‬ ‫מ שי ט‬ ‫מ מז ר ח ו ל א‬ ‫מ שו ם‬ ‫בו‬ ‫ל ה ת רו ת‬
‫שנ ש א‬ ‫החלל‬ ‫זה‬ ‫ולכן‬ ‫חלל‬ ‫אינו‬ ‫הז כ ר ו הו א‬ ‫אחר‬ ‫א פי לו‬ ‫מ מז ר‬ ‫הו ל ד‬ ‫ד אי ן‬ ‫ל שו ק‬ ‫ה ו א ל י ב ט ד‪,‬‬ ‫ה עני ן‬
‫ג חנ ש רו‬ ‫לי ש ר א ל‬ ‫חבת‬ ‫כ שנ ש א ת‬ ‫כ ש׳ ר ה ו י ל ד ת כ ת‬ ‫שם‬ ‫ש סו ב ר‬ ‫ל טי‬ ‫ואף‬ ‫קנ ״ ט‬ ‫כ סי׳‬ ‫נ ט׳ ש‬ ‫פ ד רננן‬
‫ו ל ח תי ח ם ‪I‬‬ ‫ר ק בנ שו אי ם כ ט׳ ש ש ם‬ ‫מ ד ר ב נ ן אין ז ה‬ ‫ד הו ל ר מ טז ר‬
‫הי א וו ל ד ה ח ל לי ם מ ד ר ב נ ן‬ ‫ח לו צ ה‬ ‫על‬ ‫שנ א‬ ‫כ הן‬ ‫לן‬ ‫כ גון‬ ‫ב הי ת ר‬ ‫ע לי ה‬ ‫הז ה ל כ א‬ ‫ה כ הן‬ ‫חז ר‬ ‫‪ 1‬ח ״ מ‪ 1‬ו א ם‬
‫ב הן‬ ‫אכל‬ ‫מן ה תו ר ה‬ ‫אינו‬ ‫לנ ק‬ ‫ח לו צ ה‬ ‫ו אי סו ר‬ ‫ל שו ק‬ ‫כינ ש ה‬ ‫או‬ ‫א ש תו‬ ‫מי ת ת‬ ‫לאתר‬ ‫א ש תו‬ ‫ב א חו ת‬
‫הנא‬
‫לב‪M‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות פדיה ורביד‪ .‬סיק ז ח‬ ‫^רוך‬
‫הכהנים בגי אהרן אע׳־פ שהם בני אהרן עד שיהו‬ ‫הניי ע י אח־־‪ .‬מהשניות היא כשירה חרעו ממנה‬
‫בכד‪.‬יגם ונמצא שאזלשה חללים יעז חלל של תורה‬ ‫כשירים ולא גזרו רבנן שיהיו חלריים דאין חללה‬
‫וחלל של דבריהם וספק חלל של תודה ז‬ ‫אלא מאיסור כהונה ולא נזרו ג־כ על הבנים שיהיו‬
‫ממזרים נזררבנן כמו שגזרו באשה שנשאת ע״פ‬
‫ל ט גר נ ז ק הקרמון שנשא גיורת וילדה נ ח לא‬ ‫עי שהעיר לה שמת בעלה ואורב בא בעלה רהולד‬
‫חגשא לכתביה ל כ ק אפילו נ ח נ ת ה עד כמה‬ ‫גם ממני ממזר כם*ש בסי׳ ד׳ דא״א לר& לגזור‬
‫דורות אע״פ שהודחה ול ‪ T‬חה בקדושה ואם נשאת‬ ‫על הבנים שהש ממוריש אלא כשאמם נבעלת‬
‫לא תצא דמדיגא מותרת לכהן כיון שנודעו בחוליה‬ ‫באיסור תירה ולא כשעליה רק איסיר דרבנן א״א‬
‫כישראל דודינו שהורתה ולידתה כקדושה אלא‬ ‫להבנים להיות ממזרים ונ׳לו אבל כהן שנשא גרושה‬
‫שהבתים נהגו סילמיל נ ע צ ק לפיכך אם נשאת לא‬ ‫מעיברר‪ .‬כין ממגי בץ מאחר וילדה כשתא חללה‬
‫תצא אבל כשאין הורתן נקדיעוה אף שלידחן‬ ‫הולר נש־ שהרי לא בא מטיפת עבירה ‪:‬‬
‫בקדושה תצא ‪1‬ב*יו ואם יש בה צד אחר מישראל‬
‫האב או האם הבת מיתרת לכהן לכחחלה ביק‬ ‫ל ח בהן שבא על ספק זינה או על ספק גרושה‬
‫ולידתן בקדושה‬ ‫והורחן‬ ‫שצד אחד ישראל‬ ‫ה״ז ספק חללה יולדה ספק הלל ונותנים עליו‬
‫‪1‬ב*שו ‪:‬‬ ‫חימרי כהגים •חימרי ישראל איני אוכל בתרוגזה‬
‫ט עיקר קדושת הבתנה היא על זכרי מ ענ ה ולא‬ ‫ואינו מטמא למתים ינישא אשה הראויה ל כ ק ואם‬
‫על נקיבוח ‪ p‬שנאמר בני אזעץ ולא בנות אהרן‬ ‫אכל או נטמא אי נשא גרושה מכץ אוחו מנ ח‬
‫ולא תזרדו בשירות להנשא לפסולי ב תנ ה לפיכך‬ ‫מרדות ודרה כחלל של דבריהן אין מניחין אותו‬
‫הכהנת מותרת ל מ ש א לחלל ולגר ולמשוחרר‬ ‫לאכיל בתרומה אכל מלקין איתי מלקות ארבעים‬
‫ואע״ג דכת בהן אוכלת כתרומה וקדשים קלים מ״ם‬ ‫כשנטמא או נשא גרושה דמן התורה כהן גמור הוא‬
‫לענץ קדושת היתם אינן בהזכריט וראיה שחדי‬ ‫ננ״שז וי*א רגם בספק חליצה החמירו ולא נהירא‬
‫אף אם יגשאו לכשירים מישראל אץ י ל ד ו ת י‬ ‫דהרי לא גזרו על ספק חלוצה ראם נשאה לא‬
‫נהגים שהולכים אחרי האב אבל נ ב ל מקום שהוא‬ ‫יוציא ככרש בסי' י׳ םעי' י' יייז נאמר דהולד‬
‫מיזהר עליה ת א מווהרת עליו ג״ב ז‬ ‫ספק חלל וכבר כתבנו שם דמעות נפל בספר המיר‬
‫ט א משפחה שנתערב בה ספק חיל אי ספק ממור‬ ‫ע*ש אבל חלל דאורייתא הרי הוא כזר ונושא גרושה‬
‫או ודאים נתבאר דינם נ מי ק כ׳ ;‬ ‫ומטמא למתים שהוא זר גמור שנאמר אמור אל‬
‫]שד‪.‬ולר הולך אחר ד‪.‬זכר ובו נ׳ סעי׳[ ‪.‬‬ ‫ח‬

‫מותר ת ל ד בתמורת ור ‪a‬עם‪ ,‬דבל מקים שיש קרושץ‬ ‫א כ מי ם ליים וישראלים מותרים לבא זה נז ה‬
‫ואץ עבירה ת ל ד ת ל ך אחר הזכר בגרש כמי׳ ר‬ ‫והולר ד‪1‬לך אחר הזכר שנאמר למשפתתם‬
‫אבל הרמכ״ם כתב כפייט מא״ב ר תלר ישראל‬ ‫לבית אביתם לפיכך בהן שנשא לוחה וישראלית‬
‫ולפיו אסור נממזו־ח ונם הטור בעצמו כסי* ד׳ כתב‬ ‫ת ל ד בהן ולוי שנשא כ ת ת וישראלית ת ל ד לוי‬
‫בן והטעם כתבנו שם מ עי י״ב עיש וזה שריטור‬ ‫וישראל שנשא כ ת ת ולויה הולד ישראל ולוים‬
‫בחב באן ד ת ל ד ת ל ך אחר הזכר הוה נים לענין‬ ‫ישראלים וחללים מותרים לבא זה כזה דחללות לא‬
‫שאינו כשר לחיות דיץ לחליצה כמיש בסי׳ ^ ״ ם‬ ‫נאסרו רק על הכהנים והולד הילך אחר הובר ראם‬
‫ת‬ ‫ננ׳שו וישראל ולוי וחלל שנשאו גיורת‬ ‫הוא חלל ת ל ד חלל ואם ת א חללה אץ ת ל ד חלל‬
‫משוחרדת ת ל ד ת ל ך אחר הובר !ואלולי דנרי האחרונים‬ ‫כט״ש בסי׳ ז׳ מעי׳ ליו ע״ש ז‬
‫הייתי אומר דהפזי פיל כהרין ‪ '0‬עיי ושם נתב‬ ‫ב וכן לוים וישראלים גרים עבדים משוחררים‬
‫זהזא כישראל שאינו פפול עיש וליק! ‪I‬‬ ‫טיתרים לכא זה בזה ו תלד בחב הטור רנ״ב‬
‫ג ובל מ ש א ת כאיסור ועלר ת ל ך אחר הפגום‬ ‫הולך אחר הזכר לא שנא גר שנשא ישראלית או‬
‫שנשנת‪ 0 .‬שאם ‪)1‬חד ‪ 0.10‬מפסולי כ תג ח ת ל ד‬ ‫ישראל שנשא גיורת עכ׳ל ולפיו גר שנשא יעוראלית‬
‫פסול‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלנות ‪£‬ר'ה ורב'ה ס״מן ח ט‬ ‫‪64‬‬
‫כטותן בין •שנתעכדו מכשד וכין שנתענרו מפסול‬ ‫פסיל לכהונה 'אם אחד מהם ספסילי קה^‬
‫וטעם; של דינים אלו נ ת ג ^ שם ‪:‬‬ ‫הולד אנדר לנ א נקהל וולד שפחה וכותית הילד‬
‫ט ]דיני קטלנית וגו ד סעי׳[‬

‫היה להם ’‘הזכיר דנ כ ה׳ג מוחי וכן תפסי המגיד‬ ‫אשה שנשאת לשני אנשים ומתו לא תנשא עוד‬
‫משנה ורנינו הנ*י שפיסקים כטעם מזל ולא חשי‬ ‫לשלישי מפני הסכנה שכנר הוחזקה ’‘ היות‬
‫להאריך בענין זה מפני הטעם שיתבאר )ותכתונות ‪1‬׳•‪•-‬‬ ‫נעליה מתים ואע־ג דלעגין מסי; אין חזקה פחית‬
‫יש ראיה לסמם דחפי;( ;‬ ‫משלשה פעמים מ״מ כסכנות נפשות חיישינן אף‬
‫‪ 3‬וכריענר אם נשאת לשלישי כתב הרםבים ד ל‬ ‫לשני פעמים כמו במילה ניו״ד סי׳ רס׳ג רנעניני‬
‫רלא תצא ולא עוד אלא אפילו נתקדשזה לו‬ ‫חזקה •ש פלונתא דתנאי )ינחית ס׳ד ‪ f.‬אם חזקה הוא‬
‫כלבד אימרים לו ׳ג;יכנסגדו ויש מרבותינו שחולקים‬ ‫כשני פעמים או כשלשה ולבן נ דנ ד של סכנה‬
‫וס״ל דתצא כיון שיש סכנה וסכנתא חמירא‬ ‫החסירו חדל וכעיקר ענין סבנה זו יש מחלוקת‬
‫מאיסורא ותמהו ^ הרטכ׳ם שהקיל נזה אמנם‬ ‫כגם׳ דחד אמר מעין גורם כלומר מעינה של אשה‬
‫הרמכ׳ם כתשוכה ביאר טעמו שאץ כזה איסור כלל‬ ‫זו הוא כארס המסית שבל הבא עליה ימות וחר‬
‫אלא על צד הניחוש והפחד שינזנץ נהם הנופיח‬ ‫אמר מז^ גודם דמזלה רע שתשב עגונה כל ימיה‬
‫החלשים ולכן מי שאץ לכו ניקפי אין חשש כזה‬ ‫ובל ש^ושא אותה ימות כדי שתשב עגונה ולכוש!‬
‫וכתב עור שהיו אומרים להנשים האלו אם תמצאו‬ ‫ונם מזלה רע שתשב כלי פרנסה ומתו אנשים שלה‬
‫סי שיקדש אתכם לא נמהר‪ .‬נירו וד‪.‬יו מקדשין‬ ‫בדי שתחיה כצער ‪1‬ב׳ש! וג*ם ביו הטעמים דאלו‬
‫כצינעא ואח׳ב נשאים כפרד‪-‬סיא ונ׳ ר כותכים‬ ‫לטעם מזל אין חילוק נין נתארסה לנשאת ולטעם‬
‫הכתיבה ומסררין שנע כרכות וכתב שכן היה דן‬ ‫מעין לא שייך סכנה ננתארסה דהא לא כא עליה‬
‫הרי׳ף ד ל ור׳י מגא׳ש ואחריהם גם הוא דן כן‬ ‫עדיין ועור נ*מ כשלא מת מיתה דגילית מחמת‬
‫ובאמת הרי״ף בהלכיתץ הזכיר זה הענץ נקיציר‬ ‫חולי אלא מסיכה כגון שנפל מן הגג או טכע כנהר‬
‫גרול ונתינות ס־ד וביבמות ס״ו כחעס ל‘! הזכירהו דס׳ל‬ ‫וכיוצא בזה דגם כזה ראינו שאין הסיבה מן המעץ‬
‫לרבותינו אלה רכל המשא ומתן שכנם׳ אינו אלא‬ ‫אבל כמזל יש לתלות גם סיתות אלו אנל אם‬
‫מי שרוצה לתיש ויש עוד ראיות לוה שדדי אנו‬ ‫היה זקן ומת אין סבנה אף לטעמא רמזלא דהלעולם‬
‫רואים הלבה למעשה שיש שנושאים קטלנית‬ ‫יחיה וכן אם היה דבר ומת רביון רהוי מבת מדינה‬
‫וטאריכים יטיס ושנים ונדרך כלל לטעם מזל אין‬ ‫לא ת‪/‬ינן מיתתו נהפרטית אלא נהכללית כסו‬
‫טול לישראל ווטח גדול משנה הטול ןתוס׳ שנת‬ ‫שסצינו כזה נ ח' מ ם־׳ שכ׳א רבשיש מכת מרינה‬
‫קנ״ו ‪ 1‬ויש שנתנו דבשנשאת לשלשה אנשים ומתו‬ ‫^‬ ‫לא תלינן נסיכה הפרטיות עיש ‪:‬‬
‫אם נשאת לרניעי גם הרטנ׳ם מודה שתצא ולא‬ ‫ב ולעגין דינא רוב הפוסקים ועבימו לטעמא דמזיל‬
‫נראה כן מדבריו שהנאנו ‪:‬‬ ‫גורם )דרב אשי מרא דתלמורא ס״ל שם כן!‬
‫ך מכל טעמים אלו רכים מקילים כזה ומצרפין לוה‬ ‫ובן נראה דעת רבינו ודמיא שכתב או נתאויסה‬
‫קולות כמו אם אחר מהאנשים שלוי‪ .‬היה קצת‬ ‫דלטעם מעין אין איסיר כנתארסה כמ׳ש ומ׳ם י׳א‬
‫וזילר‪ .‬גם קידם שנשאר‪ .‬לא תלינן מיתתו בסיבתה‬ ‫דטעם מעיין עיקר ויראה לי שגם הרמנים זיל ם*ל‬
‫וגם אם היא עוסקת ומצלחת הרי אץ טולה רע‬ ‫כן כספכ׳א מאיסירי כיאה מדלא הזכיר נתארסה וגם‬
‫וכהיג ימצאו עילות להקל ועיקר הסמיכה הוא על‬ ‫רעת הטור כן הוא ולא ראי^י להפוסקים הראשונים‬
‫דברי הרמנ׳ם והרי״ף והר׳י מג״ש שהבאנו וכראי‬ ‫שיזכירו כפירוש נתארסה ואם היו סינרים טעם מזל‬
‫רבותינו אלר‪ .‬לסמוך עליהם אף שלא כשעת הרחק‬ ‫לעיקר למה לא הזכירו כיון שכגם׳ מפורש החילוק‬
‫וכן כתב רבינו הרם*א דרכים מקילים כדברים אלו‬ ‫הזר‪ .‬אמנם גם החילוק השני שנגם׳ לענין בשמת‬
‫ואץ מוחין כיריהם וכן ראינו נימינו אלה דרשו כזה‬ ‫מפני סיכה ג*כ לא הזכירו ויש ראיה להיפך דס׳ל‬
‫רכים וביון ררשו כי רכים שומר פתאים ר ושבת‬ ‫טעם מזל עיקר ראלו היו סיכרים טעם מעין לעיקר‬
‫קכ*מ‬
‫לג ‪M‬‬ ‫השלחן‬ ‫‪ p 'D‬ט י‬ ‫הלנות פדה ורביה‬ ‫ערוך‬
‫ן י״א רר‪.‬״ה אשה שנתגרשה שני פעסים אץ לישא‬ ‫י‪,‬כ'פו וחלילה אש נאסור לגשים ילרור* עפתי לה‬
‫איחה דפזלר‪ ,‬גרם שיגרשיה וי״א דאין השש בזה‬ ‫שג' אנשיש שלא הנשא עיר קרוב הרבר שיצאו‬
‫ובן עיקר דברבר הבא עיי סעשד‪ .‬האדם ובחירתו‬ ‫להרבוה רעה ועיר נ*ל דעיקר האיסיר לא נאשר‬
‫לא שייך כלל ענין הפול ויש לזה ראיות ברורות‬ ‫אא״ב בשפתו שני האנש'ם ‪ t d‬בשנשאו אוהד‪,‬‬
‫דאין חשש כלל בגירושין ונראד‪ .‬עוד ראם הפסיקה‬ ‫דבזה וראי י ע ס*ם‪,‬י או בפעיגה הארסי אובפזלה‬
‫באיש אחד עזגתנרשד‪ ,‬סמני נ ץ שני האנשים שסתו‬ ‫ו ד ע אבל נשררו נ פ ה שנים לא ש־יך כלל לתלות‬
‫שיב אץ בה חשש קפלניח נו>׳מ מיינין גתום׳‬ ‫פיתתם בה ‪:‬‬
‫כתובות מים‪:‬‬ ‫ך‪ ,‬ולענין כתיכר‪ .‬בתב רביגי הב׳י ראש הכיר בה‬
‫ן איש שסתו לו שחי נשיו או יותר פסק הראי׳ש‬ ‫יש לה כה־נה לא הכיר בה אץ לה כר‪.‬ינר‪.‬‬
‫ז״ל דאין חשש נזה ראם היה ב?ה איזה חשש‬ ‫פשלישי אבל פשגי יש לה כתובה אשילו לא הכיר‬
‫לא ר\ו נסנעץ הזיל מלהזנית ועור דשני הטעפים‬ ‫בה עכ*ל ונ״ל חתי לכל הד'עות דאף לאיתן‬
‫לא שייך נז ה דפעפא רמעיץ לא שייך באיש‬ ‫שפהפייים בענין זה פ״ם יש לה םה‪«#‬ני בתוכה‬
‫וסעפא דםול ניב לא שייך מ דעיקר הפזל אינו‬ ‫אף נשפת חייביש ה־ורשים ליתן לר‪ ,‬כתובר»ה רהא‬
‫שימות זה בעד ח ע מזלו של זה דענץ כזה איגו‬ ‫כשנשאה לא היה לר‪ ,‬פר‪ .‬לר‪,‬וריעו ונפצא דשפר‬
‫תלוי בפזל אלא הפזל הוא סזל ועזוונות ודבר זה‬ ‫בהוכחה חיוב גפור הוא וגם אח־כ נשפת לא‬
‫תלוי האשה בבעלה שרירי הוא גוחן לר‪ ,‬מזינות‬ ‫הוברר הרבר שפת בסיבתה רק שא־סדים אותה‬
‫אבל אין האיש תלוי באשתי במזונות שנאסר דמזלו‬ ‫להג שא עור ספני חשש סכנר‪ .‬ואיך נוציא חיוכה‬
‫רע ומתים נשיו רד‪,‬רי יכול לועזפרגס נלערם 'יש‬ ‫היראיה בשביל חששא בעלפא ובפה שלא פשעה‬
‫שמפקפקים בזה זפ>ז*מ ‪0‬ק*גו ונם יש שפדשו מזש‬ ‫בלל אבל פהשלישי אף לרדפב״ם שפקיל בזה אץ‬
‫מזל גם על מיתה כמ״ש בסעי׳ א׳ ולהרא״ש זיל‬ ‫לה כתיבה כשלא הג ד ה לו שר‪.‬יה לה שני אנשים‬
‫אין קפירא אפילי סתי נשיו מסיבד‪ ,‬אחת כסו מחמת‬ ‫דוראי כיון שזה פקפיד והדבר וצזבר בגם׳ אץ לך‬
‫ועירה ובה״ג זב״שז ופשיטא דכשיש לנמוא עילה סר‪.‬‬ ‫פקח סעות פזר‪ .‬וב־נרפה היציאר‪ ,‬כתובה ספנו‬
‫שלא נפצא בזו שרוצה ליקח כמו שר‪.‬נשים הקידמות‬ ‫ואפשר שגם י ט ל לכופה לקבל גט ואפ לאו‬
‫היו בתולות והוא ריצה ליקה אלמנה או גרושה‬ ‫פתירץ לו לישא אחרת וצ״ע לריגא ‪1‬כנ*ל ואיש מה‬
‫וכה״ג דאץ שום חשש בזה י‪.‬‬ ‫שפקפק הנ״ש וניל שזהו כוונת הניס פ*ש‪: 1‬‬
‫]דני גרושה כשנשאת לאחר שאסורה לחזור לראשון ובו י׳ סןך[‬

‫אשת שנתגרשה טבעלה ונשאת לאחר או ומנץ לו לומר שכשנחקרשה לאתר אף שלא נ א‬
‫אפילו רק גתקרשה לו אעיפ שלא בעלה עליה אסורר‪ ,‬לחזיר להראשון ור‪,‬רי לא קרינן בה‬
‫נאסרה על הראשון ואם לאוזר גירושי השני או אחרי אשר היפפאה אמנם מזר‪ .‬גופה למדנו זאת‬
‫שפת החזיר הראשון ולקחה לאשה ובעלר‪ .‬לוקה דא׳‪-‬׳א לופר דאחרי אשר היטמאר‪ .‬קאי דווקא על‬
‫וב־פין איתו לוצציא אבל נקרושץ בלא ביאר‪ ,‬או כשנבעלה להשני דחלילר‪ .‬לקרא לזה שם פזיפאה‬
‫שבא עליר‪ .‬דדאשין בונות אינו לוקדי רכחיב לא שדדי בהיתר נשאה ‪1‬תי‪ 0‬׳ ינמייז י״א‪ 1‬אלא ‪*9‬א‬
‫יוכל כעלר‪ ,‬הראשון אשר שלהר‪ ,‬לשוב לקחתה לרדות דהיטסאר‪. .‬לענין אחר היא כסו שיתבאר בסעי• ב׳‬
‫לו לאשר‪ .‬אחרי אשר הופפאר‪ ,‬דקדק הכתוב לומר גפצא רעיקר איסורו פן והלכה והיתד! לאיש אחר‬
‫שנתקדשה לוז‬ ‫לקחתה שהוא קיחה עיי קדושין ולר‪,‬רת לו לאשה‬
‫דרך אישות שיבא עליר‪ ,‬זרשיי קדושין »*ס‪.‬ו וכן ב כתב ודפב״ם נפי״א מגיחשץ רץ י״ד ובבלל‬
‫לאו זר‪ ,‬שבל אשר‪ ,‬שזינחה תחת בעלה נאשרר‪.‬‬ ‫כשאחר הגירושין לא נשאת לאתר אלא זינתר‪ .‬עם‬
‫אר‪.‬ר מותרת להזור לנעלה שנאמר ויצאה פני תי עליו ולוקה עליה שנאמר אחרי אשר הומפאר‪ .‬והרי‬
‫והדבה והיתד‪ ,‬לאיש אחר המייתר‪ .‬לאיש אהר שהיא הוטטאד‪ .‬אא״ב היתה אשת ישראל שנאנסה לפיק׳‬
‫ר‪,‬קרושין רדא שאוסרת אותה על נעלד‪ ,‬לחזיר לו בל אשר‪ ,‬שנאסרה על בעלה עיי קיטי וסתירה אס‬
‫געיז‬
‫השלחן‬ ‫הלבות עדה ורב'ה ‪' p'D‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪66‬‬
‫חדל לקולות דגיטין וקח שין שלא חזוא לעז על‬ ‫כעל אותה מכין אותי מכת מרחת ואם עבר‬
‫הבנים ואע׳ג דהגולדים ממהזיר גרושתו כשרים הם‬ ‫והחזירה אחר שגירשה יוציא בגט עב׳ל וזר‪ ,‬שכתב‬
‫רררשינן היא תיענה ואין בניה תועכים ‪1‬שס י׳א ‪[ :‬‬ ‫בפ׳א מ א׳ג דין כיב המקנא לאשתו וגםתרה ונא‬
‫מ״ם קול פנס םיד‪,‬א הוי ‪:‬‬ ‫עד אחד והעיד שנטמאה והיה כעלה בהן ונא עליה‬
‫ך נחרש ליכא נשואין דאורייתא רק חבטים תקנו‬ ‫אח*כ ה'ז לוקה עליה םש*ם זינה אע׳פ שאין עיקר‬
‫לו נשואי; כמ׳ש בסי־ מ״ר וכונס ברמיזה ומגרש‬ ‫הע ח ח בער אחד כנר הוחזקד‪ ,‬ככזינה עב׳ל‬
‫ברמיזה ולכן הרש שנירש ברמיזה והלכה ונתקדשה‬ ‫ופנואר מזה דישראל אינו לוקה אמנם עיקר העני]‬
‫לחרש אחר אסורה לחזור להראשון דלא יפה כחו‬ ‫בן הוא דעצם שם טומאה אינו אלא כשבא' שני‬
‫מנח הפקח שכשנירש ונשאת לביוצא נו אסירה‬ ‫ערים שזינתה ומתו״ם יכרות י׳א ד׳ה ‪5‬רתז אכל‬
‫לחזור לו יכ׳ש אם נשאתלפקח ונחגרשה שאםירה‬ ‫ע׳י קינוי יסתירה נהי שאסירה על כעלה דנן‬
‫לחזור להחרש אכל אשת פקח שנתגרשה והלכה‬ ‫גזרה התורה בם־םה רספק היא בוראי ט׳ם אין‬
‫ינשאת לחרש ינהגרשה מותרה לחזור לנעלה הפקח‬ ‫עליה שם טומאה ואפילו נ א עד אחר שנטמאה רעד‬
‫דביין דנשיאי תרש הם רק טדרכנן לא חקט לו‬ ‫אחר איני בלום רק נסיטה נזרה התירה שיהא‬
‫חכמים להירעת כחו של פקח ואע־נ שהחסרנו‬ ‫נאמן מפני שנסיטה עשאה התירה ספק בוראי אבל‬
‫נמחזיר גרושתו שאפילו בגט שאינו מרינא אסירה‬ ‫יש עליה שם ז־נד‪ ,‬שפרה מבעלה יבכר כארנו בסי׳ ו׳‬
‫לחזור במ׳ש זהו הכל מפני שאנו חוששין ללעז‬ ‫סעי׳ כ׳ה לשיטת הרמב׳ם רנטיטאה הכהן והישראל‬
‫הבריות שיאמרו גט נמיר היה אכל נחרש הכל‬ ‫שיין הן טעזא״כ כזינה ולכן כתב באן בשז־נתה כלוטר‬
‫יודעים שאין לו קדושין מן התורה כלל ויש שרצו‬ ‫שיש שני עדים שזינתה לוקה נם הישראל רזהו ע־קר‬
‫לנשואי יתומה קטנר‪,‬‬ ‫מדי] חרש גם‬ ‫ללטוד‬ ‫שם טומאה אבל כשנאסרה ע״י קינוי וסתירה נהי‬
‫שנם בה אינם רק נשואין ררננן ראם הראשון‬ ‫ראסורה סן התורה טיט אין בזה שם טומאה על‬
‫קדשה‬ ‫היהלו נשואין דאירייתא כגון שאביה‬ ‫ספק סימה ‪1‬תוס־ כסו וכן אף כשיש ער אחר מ״ט‬
‫ונתגרשה ונשאה נעצמה לאחר דדנשואין הם מררננן‬ ‫אין בזה שם טימאה וראית אלא שם זינה וכהן‬
‫ונתנרשה שמותרת לחזור להראשק ‪1‬עח׳מ ונ*ש‪ 1‬ולא‬ ‫לוקה עליה ולא ישראל ולכן כתב כאן דטכין אותו‬
‫נהירא כלל דאין לרטות קטנה לחרש רבחי־ש ליכא‬ ‫מכת מרדות יאף כשבא ער אחר הרין כן אבל‬
‫כלל נשיאין דאורייתא אנל בקטנה הא יש נשיאי‬ ‫כבר‪,‬ן לוקה כעד אחר רשם זונה עליה ובלא ז^ר‬
‫תורה ע׳י האב וא־נ מי יודע אם הנשיאין הם של‬ ‫גם הכהן אינו לוקה !כג׳ל ועמ׳ר ונ׳ר ולח׳תו ‪:‬‬
‫תורה או של דבריהם ולא גרע מגט שעיי קול‬ ‫‪ j‬וכן אם זינתה עם הראשין ונשאת לשני וגירשה‬
‫וכן טשטע פטר‪ ,‬שיתבאר נסי׳ קנ׳ה ]וכ׳נ הב'מ‪1‬‬ ‫מותרת לחזיר להראשין אפילו היתד‪ ,‬לו מיוחרת‬
‫וברין לדור עם גרושתי נ טנוי אחר אי בחצר‬ ‫כיון שהיה בלא קדושין וגרולר‪ .‬מזה אמרו הז׳ל‬
‫אחת יתבאר כס׳ר נסי׳ קי״ט ורע דבכל טקים דליכא‬ ‫דיתימה קטנה שנשאת ננשואין ררננן לאחר ומיאנה‬
‫נשואין כלל אפילו טדרכנן בטי בשיטה אם נשאת‬ ‫ונתגרשהרמותרת לראשון כיון‬ ‫מ ונשאת לאחר‬
‫לו ונתגרשה ונשאת לפקח ונתגרשה מותרת לחזור‬ ‫שיצאת ממנו נמיאון •יא ננ ט ]יבמות קיחו ררק‬
‫להשוטה ןנישו דהכל יודעים שאין נזה שם קדושין‬ ‫גט אוסר להחזירה כשנשאת לאחר ו‪ J‬תגרשה או‬
‫וגירושין וכזנות בעלמא הוא ]יהראב׳ד בפי״א מגירושי!‬ ‫נתארמלר‪ .‬ולר‪.‬יפך מזה הגט האוסר אפילו לא היה‬
‫חולק בחרש ותלוי לפי הנישחא בירושלמי עמ׳מ ומל״מ‪: 1‬‬ ‫מפני קוי‘ הנרד‪ ,‬בעלמא שיצא‬ ‫הגט טדינא אלא‬
‫ך‪ ,‬אמרו חדל !נימי! מ״הזו דר‪,‬מוציא את אשתו‬ ‫שם קחשין נין מהראשון נין מהשני ונתנו לה גט‬
‫משום שם רע או םשים שהיא פרוצה כנדרים‬ ‫אסורה לחזיר להראש־ן רהעולם אינם יודעים שהגט‬
‫ובעין נדרים כנים מתים כשהם קטנים ‪1‬שבת ל*נ‪:‬ן‬ ‫היה לחנם ויאמרו שזה מחזיר גרושתו משנשאת‬
‫או טפני שנראית כאילונית שאינה •ילדת לא‬ ‫לאחר ולהכריז שהגט היה נתנם הוא ללא הועלת‬
‫יחזיר עולמית והטעם ספני שחששו חדל שמא‬ ‫דיש שישפע מהגט ולא ישמע מההכרזה וכן הרץ‬
‫יתגלה הדבר אח׳כ שהשם רע שקד והנרר יש לו‬ ‫נד‪,‬יתומה ושסו שכשיצאת בגט ולא כטיאון אסורה‬
‫הפרה והיא אינה אילוגיח ונין כה תנשא לאתר‬ ‫לחזור לו אף שלא היה הגט מוכרח רהרנר‪ .‬חששו‬
‫ויזציא‬
‫לד ‪67‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות פריה ודביה סיק י‬ ‫ערוך‬
‫בזה שאפילו לא אמר לה בלל משום שם רע‬ ‫הגט שיאשר אלי ר‪%‬ימי יודע ^‪8‬וכן‬ ‫ויחויא למז‬
‫אני מוציאך לא יחזיר דאיכא לעז והצריטוע חז״ל‬ ‫הדנר לא הייתי מגרעה אפילו אם היו י‪ 1‬מגים לי‬
‫בשם רע וכנדר לומר שמשום זה מוציאה כדי‬ ‫מאה סנה והגט היה נ ט עי ת ויוציא לק? קל נני ח‬
‫לייסרה שלא תהא רגיל בכך וני ר אומרים לו רע‬ ‫מן השני שהם ממזרים ואע״ג דמקיקך הרין אץ‬
‫שלא תחזיר לך עולמית וממילא ממר בלבו לגרשה‬ ‫זה כלום דהא לא אמר לח על מנת שהשם רע‬
‫בבל ענין ולמה אומרים לו בך כדי שלא יוציא‬ ‫אמת אגי מגרשך או זרם שאץ הפרה לגדריך או‬
‫לעז במ״ש לדעות הקורמים אבל כאילונית לא‬ ‫ע״ם שאתה אילוגית ‪1‬תים׳ שס מ״ו ‪ 1,‬ואף שיכול לומר‬
‫הזכיר הרמנ״ם שיאמר י ה תראה טעמו רזה גלוי‬ ‫שגלוי לכל שגליתי דעתי רסשום זה אגי מגרשה‬
‫וידוע לכל כשאדם מגרש אשתו בשכיל שאינה‬ ‫מ־מ הא קיי״ל גילוי דעתא כגיטא לאו מילתא היא‬
‫ראויר‪ .‬לילד והוי כאמר לה ועוד דנז ה לא שייך‬ ‫כנרש בסי' קמ״א מ־מ נעדיגי ם אלו חששו חדל‬
‫יסיר שהרי לא חמאה אבל לומד לו שלא יחזירנת‬ ‫ללעז הכנים כמ״ש כסעי* ג׳ לפיכך אומרים לו ועי‬
‫עולמית גם באילוגיח צריכים לוצריעו וההיע וניס‬ ‫יורע שהמגרש ‪ ntf‬אשתו מפני רנרים אלו אסור לו‬
‫אמנם באמת אץ הרמב״ם מחמיר יותר מדעה‬ ‫להחז ‪ T‬ה עולמית וממילא שלא ‪ mnt‬ניכילתו להוציא‬
‫הקודמת רר‪.‬א כיון שסיף ט ף אומר לר■ משום שם‬ ‫לעז שכל העולם רואים שכלג שלם גירשה שלא‬
‫רע או משום גדר אני מוציאך ברי ליי ט ה וממילא‬ ‫דרה חפץ כה נודש רש״י ׳ שם בר״ה שממא וכי* גילה‬
‫דיוכל לר‪.‬וציא לעז ובאילונית אף שלא א ט לה‬ ‫בלעתו ר״ל גילה לכל ולא יהיה לען וגיכרי התו ‪ t‬ודו״קז ;‬
‫כ ט ש א ט לה דמי במ״ש נכניל ופסק נתרתי לישני‬
‫דליק מונרוז באילונית ול״ב הוא שיעת הגאוניש לססוין‬ ‫ן לרעת הרא״ש והטור אץ זה אלא אם בשעה‬
‫כן בכל הש״ם וזה שהשיזיע מיש ר*נ והוא שאיל וכז׳‬ ‫שגירשה אמר לה משים שם רע אני מוציאך‬
‫דכיון דאומר לה כדי לייסרה היא היא והנר׳א נסקיש‬ ‫וכפל הדכר שאם לא היה השם רע לא חייתי‬
‫האריך דעממו משום גילוי דעתא וניע דנגיעץ לאו מילתא‬ ‫מיציאך וכן נגרר וכאילוגית ראז אם יתירו לו‬
‫היא וגם הנ״ש סק״ז השיג על הה״מ ונתב למשמעות‬ ‫שיחזירנה יהיה לעז כט״ש אבל כשלא אמר לה‬
‫הסוגיא אינו כן וגיל נהה״ע והסוגיא נהנרוז היא לל״ק‬ ‫משום שם רע אגי מוציאך לא יהא ביכולתו להוציא‬
‫דללישנא בתיא לינא יומיא ע״ש וגם הש״ש ש״ד דגיעין‬ ‫לעז כלל לפיכך אץ חשש אף אם יהיה רשאי‬
‫פי׳ ס״ע ססי! כשני הלשונות ע״ש ודרקז ‪:‬‬ ‫להחזירה ואפילו אמר לה רק שלא כפל הרבר ג״כ‬
‫אץ לעז שהרי ^י־ל ‪.‬־בכל תנאי בעינן תנאי כפיל‬
‫ךן הטיציא את אשתו מפני שהיא רואה רם כבל‬ ‫וכרלא כפליה התנאי נ ט ל ויי ע ש ה קיים כמו‬
‫עת השמיש י א יחזיר ואפילו לא אמר לה שמפני‬ ‫שיתבאר בסי׳ ל״ח אלמא ראפילו כתנאי גמור כי‬
‫זה מגרשה דסתמא כפירושו כיון שאינו י ט ל לשמש‬ ‫לא כפליה לית ביה מששא וכ*ש ברברים כעלמא‬
‫עמה זבישז ואומרים לו ־צי יודע שלא תוזזירנה‬ ‫כשאמר ולא כפליה אין זד‪ .‬כלום וליבא כזה לעז‬
‫עולמית נרש־י ספ״ק דנדה כדי שלא יוציא לעז על‬ ‫אבל בתנאי גמור א*א לו טי כאן ראם התנה נ פי ח ש‬
‫הגט כשתתרפא נוכ״ב הלבוש נסי׳ קי^« ‪:‬‬ ‫ראם הש*ר ש^י לא יהיה גט מה יועיל אם נאמר‬
‫ט כבל אלו שאמרו לא יחזיר אם ע ט והחזיר‬ ‫לא יהדר סוף סיף היא אשת איש אם השם רע‬
‫^ד ם שנתקדשה ל א ט לא יוציא רכיון ראץ זח‬ ‫שקר אמנם יש מרכותינו רם״ל ראפילו לא כפל‬
‫אלא חיששא בעלמא לא מפקיגן אשה סכעלה מפני‬ ‫הדבר לא יחזיר ראע״ג דבעינן תנאי כפול מ־מ‬
‫זה וכטיש בסי׳ ייב ולא עיר אלא אפילו גירשה‬ ‫לענץ הוצאת לעז כיון שהזכיר שמוציאה משום‬
‫משנשאה התירו לו לבחחלה לר‪.‬חזירד‪ .‬דאל״כ עדיין‬ ‫ש״ר יוציא לעז אף אם לא יכפול הדברים ועור‬
‫יהיה לעז על הכנים שילדה ממני כשהחדדה‬ ‫רבעיקר הרין של תגאי בפיל הרבה מהגאונים‬
‫אגל אם לא היה לה כנים ממנו לא יחוירח‬ ‫סוברים דלא חיישיגן לה רק לחומרא )הני״אז ולא‬
‫וקדושין רצי כנשואץ ‪:‬‬ ‫לקולא כמ״ש כח״מ סי׳ ר״ז ד חנ א ר נ סי׳ ל״ח‬
‫יי המוציא אח אשתו טשים נדר שגרר למציאה‬ ‫זוהרא״ש והעזר לא ם״ל כן נמ*ש שסז ‪:‬‬
‫חשו הב ט ם ל או ט ת‬ ‫י ט ל לד^זירה ולא‬ ‫ן והרמב״ם ז״ל בפ*י מגירושין החמיר עוד יותר‬
‫מלו״זירח‬
‫ה ש ל הן‬ ‫הלכות פריה ורביה סימן י יא‬ ‫ער?‬ ‫‪68‬‬
‫אלא לנרשה והרי נירשה והיה יכיל להחזירה מיד‬ ‫מלהחזירה רדווקא ננרריה יכול לקלקלה ילימר אלו‬
‫‪6‬ם‬ ‫וא׳צ התרה כלל ובמה י טל לקלקלה ולפ׳ז‬ ‫הייתי יורע שיש הפרה לגרר זה לא הייתי מגרשה‬
‫כאמת נדר לגרשה לעולם שייך נם כו קילקול אם‬ ‫מפני שהפרתה תלוי בכעל ויש נררים שהכעל יכול‬
‫נמצא אח׳ב היתר לנדרו ואסור לו להחזירה כפו‬ ‫להפר כמו נררי עינוי נפש או דברים שבינו לכינה‬
‫כנדרים שלה זדרישה! וי׳א דלכן לא שייך קילקיל‬ ‫אלולי‬ ‫ויש שאיני יכול להפר ולכן כיכולתו לומר‬
‫דהא לא אם‪ -‬כשביל שאני סיבר דאין היתר לנדרי‬ ‫ידעתי שנדרים אלו הם מטין שביכולתי להפר לא‬
‫אני מגרשך וכמו בנדריה כשלא אמר כלום ‪1‬ע״ז‪1‬‬ ‫הייתי טנרעה ויוציא לעז אכל מה שנדר ת א‬
‫וכט׳ש כסעי ו׳ ואפילו לפי מה שתפסו הפיסקים‬ ‫רתלוי בהתרת חכם מה יכול לקלקלה הכל יודעים‬
‫בדעת הרמב׳ם שא'צ אמירה כלל בט׳ש כסיני׳ ‪'1‬‬ ‫שחכם יבול להתיר נדר ולמה לא התיר יכפרט‬
‫מ׳ם יש טעם שלא יהיו בנות ישראל פרוצות‬ ‫בה דבר מצוה לעשות שלום כין‬ ‫שההתרה הזו יש‬
‫בנדרים ובנררו לא שייך כל זה ולפ׳ז אם כאטת‬ ‫איש לאשתו ולא יכול להוציא לעז לפיבך אם באמת‬
‫אסר משום זה אני מגרשך יכיל לקלקלה ואסיר‬ ‫התיר הנדר מותר לו להחזירה ואין לומר דא׳ב נם‬
‫להחזירה וג׳ל עיקר כתירוץ הראשון דמסרזימת לשון‬ ‫בנדריה למה יוכל לקלקלה הלא חבם יכול להתיר כל‬
‫הפיסקים משמע דבבל ענץ אץ קילקיל כנררו ובן‬ ‫הנדרים די*ל דהוא אינו יכול להכריחה לילך אצל‬
‫משמע מסוגיית הש׳ס זמלפריו פס פבימא וכיד ‪7‬א'כ‬ ‫חנם אם היא אינה מתרצית אכל כהפרה א'צ‬
‫יש חילוק גדול בין לישנא קמא דקילקילא ובין לישנא נתרא‬ ‫רעתה ויכול לקלקלה כט׳ש ‪1‬נ׳ל חהו כוונת הכ׳ח!‬
‫דפרתות ולתה לא הזפירה הגת׳ חילוק זה ונ'ש ודוק•( ‪:‬‬ ‫וי׳א הטעם ד‪ 5‬א שייך מ קילקיל מפני שלא נדר‬
‫י א ]אשת איש הנחשית שזינתה ובר ט״ו ס^לפים[ ‪.‬‬

‫תמיהני ראם יכול לחזור נו יכולים הכיר לכיפו‬ ‫א כתב הרמנ״ם נ פ' נ מסוטה כל אשה שהיה לה‬
‫אם היא רוצה כם׳>‪ 6‬הנ״ש ואין זד‪ ,‬דחוי ודו׳קו ‪.‬‬ ‫קיניי ומתירה ולא שתתה מי המרים כין שלא‬
‫רצה בעלה להשקיתה כין שיא רצתה היא ובין‬
‫ב כר‪.‬נ רבינו הרט׳א דה״ה אס נאסרה נ שנילו‬ ‫שבא לה עד טומאה או הודית או היתר‪ .‬מאלו‬
‫לכעלה אסורה לו עב׳ל כיאור דבריו רזה שנזרה‬ ‫הנשים שאינן ראויות לשתות או שקנאי לה ביד‬
‫התורה רבשס שאם־רד‪ ,‬לבעל כך אם־רה לבועל לאו‬ ‫הואיל ונאסרד‪ .‬על נעלה טבל טקיס הרי היא אסירה‬
‫דוקא בשר‪,‬יה עיי קיניי וסתירה אלא אפילי נאסרה‬ ‫על זה שנתייחדה עטו לעילם כדרך שהיא אסורה‬
‫על בעלה בעירי כיעור כמו שיר‪,‬באר אסורר‪ ,‬על‬ ‫על בעלה ואם עבר ונשאה טוציאין אותה מתחתיו‬
‫הנחשד !הגריא( וכן אפילו לא נאסרה טרינא אלא‬ ‫בנט אפילו היד‪ ,‬לר‪ ,‬כמה כנים ממנו מפי ד‪,‬שמועד‪.‬‬
‫שבעלה היציאה מפני דבר כיעור אסירה ג*כ על‬ ‫למדו כשם שאסורה לכעל כך אסירה לכועל עכ״ל‬
‫הנחשד אלא שבזה יש חילוק כין יש לד‪ ,‬בנים‬ ‫ואין לתמוה כשבעלה אינו רוצה להשקותה והיא‬
‫טמנו או אין לר‪ ,‬כמו שיתבאר )עב״ש סקיג(‪:‬‬ ‫עומדת וצועקת מהירה אני תני לי מים המרים‬
‫ג אם הבועל כא עליה באינם והיא אשת ישראל‬ ‫למה ביכולתו לאומרה על הנחשד דודאי כן הוא‬
‫רלא נאסרה על כעלה י׳א רנס לר‪,‬בועל מותרת‬ ‫דהיא כשגתייחרה עמו אחר הקינוי נאסרה על‬
‫אחר שטת הבעל או נירשה !תיש׳ שנת נ״ו וכ־מ‬ ‫הבעל וגם על הנחשד כשהבעל יגרשנה מגזירת‬
‫בכתובות מ׳ ‪ 1.‬אבל אם הבעל יהן ונאסרה עליו‬ ‫התורד‪ .‬וגזרה התורה שכיבולתם להבחין אס טה רה‬
‫נאסרה גם על הבועל זנ׳ש( אע׳ג רהכועל הוא‬ ‫היא אם לאו ימים הסרים וזהו ברצון שניהם אכל‬
‫ישראל ומ׳ם אם הנועל כהן והבעל ישראל והיא‬ ‫כשאחד םד‪,‬ם אינו מתרצה נשארת באיסירר‪) .‬ב״שו‬
‫אגוסח ואינר‪ ,‬נאסרת על כעלה ט׳ם אסורה על‬ ‫ויש מי שאומר שב״ר יכילים לכיפו שישקנה ‪1‬שסו‬
‫הפיעל מפני כהונתי דלא עדיף מכהן אחר שנאסרה‬ ‫ואינו כן דכיון שאסר איני רוצה להשקותה אפילו‬
‫עליו אבל בירושלמי פ״ה דסוטה מפורש ראע׳ג‬ ‫הוא בעצמו אינו יכול עור להשקותה ‪1‬םל*ם מתום׳‬
‫ומותרת לבעלר‪ .‬הישראל כשהיא היר‪,‬ה שיננת מ׳ ם‬ ‫יבמות צ׳ה ומה שדחה הא״ם ראייתם מטעם דיחוי‬
‫אם‬
‫לה ‪69‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות פריד‪ .‬ורביה ם'מן'א‬ ‫עחך‬
‫כשאין דד& בניס אבל כשיעז לד‪.‬ם בנים לא תצא‬ ‫אם הוא ד\ה סויד נאסרה ?וליו ‪ p t‬לדייפך בעהיא‬
‫ומהבעל לא מפקינן כלל אלא נ ע ‪T‬י טימאה דאז‬ ‫היתד‪ .‬מזירה אף שהוא היה •**גג נאסרה עליו‬
‫אפילו יש לה במה בנים תצא ואין לחמוד‪ .‬היבי‬ ‫ספני שנאסרה על נעלה ושוגג ואינם רץ אחר להם‬
‫אפשר דבעל איני מיציא והנחשד טוציא הלא‬ ‫ולפי הירושלמי אינר‪ .‬מיתרת להכועל רק כששניהם‬
‫הנ על יהניעל שיים דבל מקים שאמירה לבעל‬ ‫היו שיגגים ויש שרוצים לומר דלמסקנא וירו שלמי‬
‫אסירה לניעל כמיש אמנם זוע בניאד‪ .‬וראית נזרה‬ ‫אינו ‪ p‬נמל־מ ‪ 0‬״נ מסימה הי״נן ולא נראה ‪^ p‬וכ״כ‬
‫התירה דבל מקים שאס־רה אם*רה לשניהם אבל‬ ‫הב׳ש וממרשי הירושלמי! אמנם הרא׳ש רל בחב‬
‫בספיקא מחמירים נהנחשר ולא נ הנ ע ל זב״ש[ ורק‬ ‫בפשיטיח דלא מסתבר לאוסרה להבועל כשהיא‬
‫הבעל ביכולתו להוציאה בע׳ב גם נזמהיז כבד‪.‬יג‬ ‫מותרת לבעל נס״י דינמות ס*י‪ 1‬וייא דאפילו כמקום‬
‫אבל אין מפין אוהו ואין משיאין לו עצר‪ .‬להחזיקד‪.‬‬ ‫שמדינא סוחר להבועל ם*מ יש לאוסרה עליו משים‬
‫וכתב הרמבים בפביר מאישית דאינה צריכה התראה‬ ‫קנם ‪1‬ב*ש סי׳ קרס סק״מ‪ 1‬ואם נשאת לא תצא ורע‬
‫רביץ שיש עירי כיעיר וקלא דלא פסיק תצא כלא‬ ‫רהסכימי הרבה מנ ח לי האחרונים רכל מקים‬
‫כתיבה ויותר סזה משמע שם להריא רלא בעי נז ה‬ ‫שנאסרה על הבעל ונאסרה נם לרינועל אם כא‬
‫קלא דלא פסיק אלא בעירי ניעור בלבר תצא בלא‬ ‫עליה ארדכ בועל שני כרצון נאסרה גם עליו אע״נ‬
‫כר‪.‬יבה עיש והרבר‪ .‬מיני כיעור יש שבשנתייחרר‪.‬‬ ‫דכבר נאסרד‪ .‬עי הבעל ויש לזה ראיות רבות‬
‫עסו ושרו כרי מומאד‪ .‬וראו עדים הרבר המכוער‬ ‫מסנה׳ מיא‪ .‬ימסונוה כיה כ*ו ומרבי דר'פ כשס[ ויש‬
‫בטן שעיטרח מעל המטה ולובשת הםבנסים או‬ ‫שרצו לרתוח איזה מהראיות ואיני רחיה וכתבי רבותינו‬
‫חיגרת הגירה או שמצאו רוק לח למעלה מהמטה‬ ‫בעלי התיס׳ דאעיג ראין איסריןעל היחוד ומטילא‬
‫שניכר שבעת העבירר‪ .‬רקקה למעלה מהמטה ואף‬ ‫דמוחרח לזה שנתייחרה עמו אחרי מית הנ על מ״ם‬
‫שיש לחלוח שזה היה כששטשה עם נעלר‪ .‬ם*ט‬ ‫אם המייחד יודע שבא עליה נאסרה עליו מרינא‬
‫כיון דלה הוא נראה שהיה נ ע ת שר‪.‬יר‪.‬ר‪ .‬עם הנחשד‬ ‫וכתיבות מ׳ ‪ 1.‬אע״ג דלא נא^רה על הבעל מפני‬
‫נעביש סי■‪,‬״ה יניע! ובן אם רא* מקום הםנעל'מ‬ ‫שאץ עדים ולא היר‪ .‬קינוי ום־״ירה ואין נ כ ח ביר‬
‫הפיכיס אצל המטה שניכר שחלצו מנעליהם ושבבי‬ ‫לאוסרה עליו מים הוא שיורע האמת אסורה עליו‬
‫יחר נהמטר‪ .‬או שהיו יוצאים סםקים אפל אי שהיו‬ ‫ויש שנם על הנ על נאסרה גם בלא קיניי וסתירה‬
‫מעלים זאיז מן הבור שניכר שהיו שם ושימש•‬ ‫אם הדבר בריר שזינר״ה כמו שיתבאר רזהו בערים‬
‫וביוצא בזד‪ .‬או שראוהי מנשק ע״פ חלוקה או‬ ‫ממש !והירושלמי ייל דמדרבנן ר‪,‬אמר וכדקיייל לח‪-‬ק בין‬
‫שראום מנשקים זאיז או שגבנמי זר‪ .‬אחר זד‪ .‬והניפו‬ ‫בעל לבומ^ו ‪:‬‬
‫הרלתית במנעול וכיוצא ברברים אלו לפי ראות עיני‬ ‫ף בהב הרמנ״ם דל ]שסו אם באו עליר‪ .‬עדים‬
‫הני ר נווהו דעת הרי״ף והרמב״ם ורית ובה״ג והרשביא‬ ‫שנסתרה עם איש זה ובאו ומצאי רנר מבוער‬
‫והעיסור! ‪:‬‬ ‫בגון שנכנסו אחריו ומצאור‪ .‬חיגרת חגירה או מצאו‬
‫ח ק למעלה מן הכילה וכיוצא בזה אם הוציאה‬
‫ן ן ויש מרבותינו רם׳ ל דגם בזד‪ .‬שוים הבעל‬ ‫בעלה ברבר מכוער כזה היז לא חנשא לנטען אלא‬
‫והנחשד ראם יש עירי כיעיר יקלא דלא פסיק‬ ‫אסירת עליו ואם עבר ונשאה ו חו לה בנים ממני‬
‫מיציאין אותה נם מהבעל כשאין לר‪.‬ם בנים אבל‬ ‫לא תצא ואם לא ‪ m‬לה בנים ממנו ת יא בריא‬
‫באחר טהם בעירי ביעיר בלבד או בקלא דלא‬ ‫בשרגגו העיר עליה ועל הנטען יום ומחצה או יותר‬
‫פסיק בלבד אץ מיציאין אותה נם םד‪.‬נחשר אפילו‬ ‫ואמרו פלוני דנה עם פלונית ולא פסק ר‪.‬נןל והוא‬
‫אץ לה בנים ורק לכתחלד‪ .‬אסור לו לבינסה‬ ‫שלא הע לדי או לו אויבים שמעבירים אח הקול‬
‫דאפילו בשיש רק לעז בעלמא לא יבגסנר‪ .‬לבחחלר‪.‬‬ ‫אבל אם לא היתר‪ .‬שם רננד‪ .‬לדבר זה בעיר או‬
‫וב״ש סי‪',‬יו אמנם קיל שטחפח אויבים אץ זר‪ .‬כלום‬ ‫שפסק ה ^ ל שלא מחמת יראר‪ .‬אם נשאת לנ מ ק‬
‫ואפילו לבר‪.‬חלר‪ .‬מתירים אותר‪ .‬להנחשד לבל דדיעווו‬ ‫לא תצא אעים שאין לה בנים אפילו נ א עד אחד‬
‫זשס סקי״נו ודע רכבל מקים שבתבט עירי כיעור‬ ‫שזינתר‪ .‬עמו לא תצא עכ״ל ולפי שיטתו בעירי‬
‫וקלא דלא פסיק צריך •י צ א הקיל שלא מחמת‬ ‫טעור וקלא רלא פסק מיציאץ אותר‪ .‬מועזשור‬
‫העידי‬
‫השלחן‬ ‫הלכות פריה ורביה סימן יא‬ ‫ערוך‬ ‫‪70‬‬
‫נעילת דלת נטלוה ולכן באיסור אוקמה אדינא‬ ‫העירי כיעור דאל׳ב חרא םלת« היא )שס ‪(p'PD‬‬
‫םשא'כ בעדות מיוחדת זניש! ואע׳ג דלקדושין אין‬ ‫ויש טרניחינו דם'ל דנעירי ניעיר מפקינן גם מהנעל‬
‫מצטרפין במ׳ש בסי׳ ט״ו זהו דכשהם לא ראו שנים‬ ‫אנל לא נקלא רלא פסיק וסהנחשר מפקינן נאחר‬
‫כיחד לא נתכוונו לשם קדו׳סין ושס‪ 1‬ובאיסור י א‬ ‫מהם וניש להם כנים לא טפקינן לא מהנעל‬
‫שייך זה ויש חילקין נזה ום*ל דגם באיסורים פסיל‬‫ולא פהנחשר אף כשני הדברים ויש מרנוהינו‬
‫עדות מיוחדת ור'ן פ*ז דנישיןו ורבינו הרמ׳א לא‬ ‫דס׳ל דגם מהנעל טפקינן נאחר מהם נאי] להם‬
‫הניא כלל דיעה זו וכן הכריע לדינא רבינו הב׳י‬ ‫נגים דס׳ל לנעלי דיעות אלו דדנדים א^״י קרונים‬
‫בספרו הגדול בח׳ט שם וכן כשני עירי טומאה‬ ‫הם לעידי טימאה וניון שהעדים או הנעל נעצמו‬
‫מצטרפין אע'נ רטומאה רהזי האי לא חזי האי זה׳ה(‬‫ראה את הדנר המכוער הוד‪ ,‬נהנרח שתצא םט‪:‬ו‬
‫ואף שיש טהנדולים דס׳ל דאין לאסור א^‪2‬ה על‬ ‫ורק ניש להם ננים ריש לחשוש ללעז הננים והם‬
‫נעלה נערית מיוחדת ם*ם כיון שרבותינו נעלי‬ ‫בחזקת כשירים דרונ בעילות אחר הנעל לא‬
‫הש׳ע פסקו כן וכ*כ מהרש״ל )יש׳ש פ׳ב דינמית!‬ ‫מחטירינן שתצא כרי שלא להחזיק הלעז על הבנים‬
‫והרנה מגדולי האחרונים נקטינן כן להלכה ולמעשר‪,‬‬‫ורק בעירי טומאה תצא אפילו נשיש להם כנים‬
‫וכן אם הנעל בעצטי ראה הטימאה רכן גזרה הירה‬
‫‪1‬ע׳ נהנר׳א סקש׳ז וכנוב״י סי׳ ע׳ט ועוד רזה שפסול‬
‫עדית מיוחדת לד'נ ילפינן מלא יומת עפ׳י עד אחר‬ ‫והעיקר לדינא •כריעה ראשינה שבסעי’ הק־דם זהגר׳א‬
‫‪1‬תכית ו׳ ‪ ! :‬דאין לפריס כפשטיה שאין כאן רק עד‬‫סקי׳ג ומ׳שו אמנם לנל הריעות אף כמקום שאין על‬
‫אחד דבזה כתיב קרא אחרינא ע*פ שנים עדים יומת‬ ‫הנעל להוציאה והוציאה אסיר לו להגחשר לישאנה‬
‫המת אלא דאר״י לערות מיוחדת ולא ילפינן מזד‪.‬‬ ‫ואם הוציאה הבעל ע'פ קלא רלא פסיק או ע׳ם‬
‫ד׳ט משים דכממין טיעיל עד אחד לשבועה ‪1‬תום׳‬ ‫עירי כיעור וכנסה הנחשד ואין להם נגים מוציאין‬
‫שה! רמייתי לירי ממון וכזניר‪ .‬הא נ*כ טיעיל עד‬ ‫אותה ממנו וכן פסק רנינו הרט״א וי׳א דנעירי‬
‫אהד נס־טה ולכן א״א לפסול עדות מיוחדת בזנות‬ ‫כיעיר מיציאין אנל לא נקלא רלא פסיק ‪1‬כמ’יז‪1‬‬
‫אף אם גימא רבגיטץ יקדושין לא טהני ואע׳ג דנם‬ ‫להדיעות שאין מוציאין טהם נאהר מהם ראז לא‬
‫בעגלה ערופה מהגי ער אחר זה איני עניין לנפשות‬‫חיישינן לקלא אף אם היציאה הנעל ודע דק^א‬
‫זוניאיר הירושלמי פיק דסוסה לא שמחלק בין ר‪,‬ינוי‬
‫רלא פסיק מקרי אף כשלא התחזק הקיל נ נ׳ ר‬
‫לסתירה נמ׳ש הק׳ע אדרבא מדייק מסתירה ליןינוי‬ ‫‪1‬נ״ש פקי״נו ועירי כיעיר צריכים להיות כשירים ולא‬
‫י״שיק שתלוי בפלונתת ריב׳ק וחכמים והל׳ נריב׳ק‬ ‫הפסולים לעדות מן התורה ‪1‬שש‪ 1‬וער אחד כ רב'‬
‫ואתרווייהו קאי ודויק!‪:‬‬ ‫מכיער לאו כלום הוא דאפילו נט־טאה ממש אינו‬
‫כדום אלא דבטוטאה ממש כשגאםן עליו העד‬
‫צריך הנעל לחשוש לרנריו אנל נער כיעור לאו ץ הרבה יש לדקדק מה נקרא דבר מכוער דהנה‬
‫ביח״י בלבד אינה אסורה אפילו נתייחדו לשם‬ ‫כלום היא ואפילו להנחשר םיתרת מיהו נקלא רלא‬
‫פסיק אפילו להמתירים נקלא דלא פסיק נ לנ ר ^זנות דאין אוסרין על היחיד וגם להנחשר אין‬
‫מ״ם כשיש לזה עד ניעור צריך לחשיש לזה ‪1‬ח־מ איסרין ביהוד בלבד ואם סגרו הדלת יראי ד מי‬
‫רכר מבוער !נימי וטהרשיל כתב אם ראו איתם‬ ‫סר‪',‬הו יאפילו כפסולי עדות יש לחשוש )נ״לו !‬
‫שוכנים זע׳ז נלנישים כל שלא ראו קירוב בשר‬
‫ן נ תב רכייו הרמ׳א שגי עירי כיעור מצטרפים אין זה איא דנר כיעור דאין זה כדרך המנאפים‬
‫אע״ג דראו זה אחר זה וכיעור דחזא האי לא וכשראו קירוב בשר הוי טימאה ממש דפיקת הדלת‬
‫חזי האי עכ׳ל ואע׳ג רזה סקרי עדות מיוחדת בחררה או שדיבר עטה בקריצת עין לא מקרי‬
‫ונריגי נפשות אינו ערות כט־ש נ ח׳ ם סי׳ ל׳ מ״ם דנר מכוער וגראה דאין נזה דבר כללי אלא דענין‬
‫כיון דנדיני ממונות הוי ערות דיינינן בזה כמו הכיעיר היא לפי ראית עיני ב״ר אמנם רבעל‬
‫צריך לחוש יותר‬ ‫כשרוצה ליטהר‬ ‫נ ד׳ ם דמילתא דאיסורא שיה לממון ונ*י‪ 1‬ואע־ג נעצמו‬
‫אף אם מן הרץ אין יכולין למפו להוציאה ‪:‬‬ ‫דלעיין דרישה וחקירה יתכאר רמרמינן לר*נ זהו‬
‫מפגי שמן התורה גם נםטון צריכים רו־ח ירק משים ךן הנעל שהוציא אשתו מפני דנר מכוער לא‬
‫יכנסנה‬
‫לו נ ז‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות פריה ודביה כדק'א‬ ‫;ןרוך‬
‫עכ״ל רכן הדעת מתנת דבל העיבר על התראה לא‬ ‫י מ סנ ה הנ פ ק לבתחלה אף אם אחר דרושי כעלה‬
‫מקרי דיעבד ויש שכתבו להקל בזה וי״א רבמקום‬ ‫נשאת לאחר ונתגרשה סמנו וא‪*2‬לו להםוסקים רלא‬
‫דמרינא אסיר לכונסה לבתחלה וראי דלא ם ‪*9‬י‬ ‫אסרינן כרכר סמער בלבר אף על הנחשד ואם‬
‫דיעבד בשהתרו בו אכל בטקים שאין זה רק טעצם‬ ‫נשאת לא תצא אפילו להפוסקים הפוברים דמיציאין‬
‫לזות שפתים נ טו בנ ט ק על העזפחה מקרי ריעבד‬ ‫סהנחשד כשאץ לה בנים טסנו ם״ם ביון דאפסקיה‬
‫זב*יז וב״ש( וכבל מקים שאמרו אם כנם לא עציא‬ ‫אחר לא תצא אף בשאק לה בדם ספנו וב*ש(‬
‫אפילו ק ‪T‬ש ולא כנם עריץ י״א שמותר לו לכונמה‬ ‫ויש שכתבו בלל בזה רכל סקום שפרינא תצא‬
‫זרידש! ובן בהדידם שבסי י הרץ כן ‪:‬‬ ‫סבעל לא מהני הפסקת אחר אבל במקום שפדינא‬
‫י ג הטנרש אישה כרי שחנ ‪T‬ו ישאנה ^פלוקח‬ ‫תצא מנמען ולא מבעל סהני הפסקת אחר ]ש‪10‬‬
‫טחכירו פמץ בער זה או שרוצה למלאות‬ ‫ורבר פשוט דבשיש עירי טימאה שזינהה עם זה‬
‫רצונו אסור לו לזה לישאנה כפו שיתבאר כם״ד‬ ‫כשהיחה תחת בעלה הראשון הרי יי תצא םוה‬
‫בסי׳ קפיג ועץ פלילי היא רכזה שאמרה הודרה‬ ‫אע״ם ערש לה כפה בנים רסאי מהני הפסקת אחר‬
‫מחזיר גרושתו משנשאת י״ל נם טעם זה כדי שלא‬ ‫בעירי טוסאה‪:‬‬
‫יעשו בעלי רמאיות כן לגרש הנשים ושזה ישא‬ ‫ט לענין כתובה הדין פשוט רבפקים שטרינא‬
‫אשתי של זה וזה אשתו של זה ואח״ב יגרשום‬ ‫מפין את הבעל להיציאה אין לה כחובה אבל‬
‫ויחזירו אותן במקרם ולכן קרא הכתוב אח זה‬ ‫אס פדינא אץ כופץ אותו רק שהבעל חישש נעצפו‬
‫טומאה ותועבה שאין לך תיעבה גדולה מזה ;‬ ‫וסיציאה נותן לה כתובתה וכן בכל מקום שאפרנו‬
‫דלכחחלה לא יכניס ואם כנם אינו מוציא כשכנסה‬
‫י ף כתב רבינו הכ״י בסעי ר׳ י״א שאם באו עדים‬ ‫וגירשה לא יבגיסנה ג״כ לכתחלה דאיזה הפרש יש‬
‫שא״א זינתה צריכים דרישה וחקירה עכ״ל רהא‬ ‫בץ חלכתחלה שבפעם ראשון לפעם שני )נ*ל ועב״ש‬
‫פרין תורה גם כספין צריך די״ח אלא דבטלוה‬ ‫סון שי‪•,‬דן ‪:‬‬
‫מפני תקין העולם כם*ש בח״ם סי׳ ל׳ ואיך נאסור‬ ‫י הנטען על השפחה ונשתחררה או טכוחית‬
‫אשה על בעלה בלא דו״ח ויש מרבותינו דם״ל‬ ‫ונתגיירה לא יכנום לכתחלה ואף שאין בזה‬
‫רא*צ דו״ח רק בזמן הבית כשבאים להורגה אבל‬ ‫איסור אף אם בא עליה פ״ם כזה יחדק הלעז ולכן‬
‫לעגץ איסור שאסורה על בעלה א*צ דרה וכן‬ ‫כיץ שאין זה רק משום לזוח שפתים אם כנם לא‬
‫בדטין וקדושין א׳צ דו*ח ונראה דשניהם אמת לרינא‬ ‫יוציא אף שכודאי כא עליה ואם גירשה אסירה‬
‫רהנה זהו ודאי שצריכין לחקור ולדרוש הרק היטב‬ ‫לחדר לו לכחחלה אא״ב יש לו כנים טמנה דאז‬
‫באופן שלא יהיה הכחשה גמורה ביניהם ושימביטו‬ ‫טתירין לכתחלה דאל״ב יודה יותר לעז על הבנים‬
‫כילם בעדותם שזינתה וכשפנחישים זאיז שזה או»•‬ ‫ונראה דנם כהדץ שבסעי׳ ט' כשיש כנים פתירין‬
‫שזינתה עם ראובן ווה איפר שזינתה אז עם שמעץ‬ ‫לו ליכנסנה לכחחלה כשנירשה כמקים שטדינא אין‬
‫עדותן בטילה אבל לנהוג כל דיני ח״ח שבדיני‬ ‫איסיר כדיעכר כרי שלא להחייק הלעז על הבנים‬
‫נפשות בנין שאחד מהערים אומר ‪ ,‬איני יודע באחד‬ ‫וכמו שהדין בנ מ ק על השפחה כטו כן בעכד הבא‬
‫מהחקירות שתהא עדותן כטילה ובה״נ ודאי דא״א‬ ‫על בת ישראל ונשתחרר ה״ז לא יכניס ואם כנם‬
‫כזנות והרי להפוסקים דכעירי כ־עור וקלא דל״פ‬ ‫אינו פוציא ונמ״ש !‬
‫פיציאין איחה פהכעל ודאי דבברדג פשיטא דמיציאים‬ ‫י א בל אותם שאסרו חנפים שאסור לכינסה‬
‫ואפילו להפוסקים החולקים א״א להתירה כיץ‬ ‫לפתחלה לא ידורו ביחד אפילו במבוי אחר‬
‫דשניהם מעירים שזינתה ברור ‪1‬וע׳ נמ״ב סי׳ ע״נן‬ ‫וכ״ש כחצר אחד וכ״ש שלא להיות עפה בכית אחד‬
‫וראיה ב‪1‬ורה לזה דהא אין לנו סמוכיס ובעיב‬ ‫ופשיטא שלא תשטשנו באיזה שירות דאם־ר להם‬
‫דשליחותייהו קעכרינן כט״ש בח״ם סי׳ א׳ ו א ץ‬ ‫להתקרב ביחד רכזה יתחזק הלעז ועוד דקרוב‬
‫אפשר רעיקרי הדיינים אין לנו ובררישה וחקירה‬ ‫הדבר למכשול עון ‪:‬‬
‫נצטרך שיהיה טפש בבר*נ ]וזהו נונת הרשנ׳א ש»נ^‬ ‫בחב רבינו הנ*י כסעי׳ ח׳ כל היכי שהתרו‬
‫נדיז וכן יראה לי כנמצא בין הערים קרוב ‪1K‬‬ ‫בו וכגם לא מקרי יי ע בד וטפקינן לה טידה‬
‫פסול‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלטה פריה ורביה סימן יא יב‬ ‫ע ריו‬ ‫‪72‬‬
‫ונאים לאיסרה עליו צריך לקבל הערות בפניו‬ ‫פםוי רעדותן בטייבה א‪'£‬לו הם סאה ערים בם*ש‬
‫אבל אם עריין לא נשאת לא סקרי בעיך אף שנאסרה‬ ‫בח׳ם ס־׳ ל*ו מ׳ם אם לפי ראיה עיגי כ״ד הר‪1‬ר‬
‫עליו נמו שנאסרת לנהנים מפני זנותה }חימ‪ 1‬ואם‬ ‫אטה לא גרע מרבר מנוער דאל ’ כ כל רשע ערים‬
‫קבלו עדות שלא בפניהם יש לנ׳ ר להשתדל לחזיר‬ ‫יערים להכניס כתוך הערים קרוב או פסול )•‪!-‬תוס׳‬
‫ולהעיד בפניהם ואם א״א להעיד בפניהם מפני‬ ‫מנות ו' דיה לאסהודי! ;‬
‫איזה סיבה נריענר ערותן עדות וכן אם יראים‬ ‫‪ 5‬ן ן אץ לקבל הערות שלא בפגי האשה ושלא‬
‫העדימ להעיר בפניהם מקבלים לכתחלח שלא‬ ‫בפגי הבעל דאין מקבלי] ערות שלא בפני‬
‫בפניהם בן הסכימו כמה מהגדולים‪:‬‬ ‫כעיר כס״ש נחי ם סי׳ כיח וכן אם נשאת להגועל‬
‫]עדים מגט וממיתת הב*;ל אם רשאים לישא את האשה ובו ר׳ םע'׳‪. 1‬‬ ‫יב‬
‫רבותינו כעלי‬ ‫מור‪1 .‬נונ*י‪ 1‬ולא משמע כן מלשון‬ ‫א כמו שנתבאר נסי׳ י״א סעי׳ י׳ שחששו חז״ל‬
‫ה ש׳ע ‪:‬‬ ‫ללזית שפתים כמו כן יש עוד דברים ש־ששו לזה‬
‫‪ y‬מיאנה או חלצה לפגי ב׳ר מותר אחד מהב״ד‬ ‫ורק נאחר חששו לזה ולא נשנים רהא השני לא יתרצה‬
‫לישאנה כמיש דשנים לא השירי וב־ש ב״ד‬ ‫במי שיתבאר לפ^כך המניא גט ממדינת הים‬
‫ובן אשר‪ ,‬שגידר הנאה מבעלה ולא הפר לה‬ ‫שצריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם‬
‫ובאה לפגי נין להתירה ע־פ פתח וחרטה ולא‬ ‫ובלא אמירתו אין טתירין אותה אסיר לו לישא אח‬
‫מצאו לה היתר ונתגרשה מוהר אחר מהם ליקח‬ ‫המגורשת שמא יאמרו עיניו נתן נר‪ ,‬והעיר שקר‬
‫אותה כיון שהם ב*ד אבל יתיר מיטחה שיכול‬ ‫אכל בשא״צ לומר בפ׳ג ובפ״ג בגין ששניהם נעיר‬
‫להתיר ביחידי כם*ש ביו׳ר סי' רכ׳ח שאסרה אסור‬ ‫■עירי הנט עומדים נ ע ת שתאשר‪ ,‬מקבלת את הנס‬
‫לו לישאנה טפני לזית שפתים שיאםרו שבכוונה‬ ‫כם'ש נ סי' קמ׳א מוהר לו לישאנה דהא לא על‬
‫אם־ה רדי שבעלה ינרשנה ואע׳ג רהאידנא ליכא‬ ‫פיו אנו מתירין אותה אבל כשאין עירי הגם‬
‫יח‪-‬ד מימחה כם*ש שם ס׳ם אם באת לפני היחיר‬ ‫כפני קבלתה שצריך לומר נ פ'נ ונ פ׳נ אף שהדבר‬
‫המי מחה לשאול אם ביכולת להתיר נדרה ואמר‬ ‫מפורםם בכל העיר שאמת הרכר ט׳ ם לא ישאנה‬
‫י^ר‪ ,‬שאין כיכולת ולא הושיבו כ״ד להתירה ה*ז‬ ‫וכן בכל מקים שא״צ לומר ואמר לא ישאנה‬
‫לא ישאנה כיין שע*פ תשיכתו נאסרה ננ׳לז וככל‬ ‫דהרי מ״ם יד‪,‬יה לעז נרדב׳ז! אמנם שנים שהביאו‬
‫אלו ש‪.‬תכאר אם כנם לא יוציא כיון שאין זה רק‬ ‫גט אף שאמרו בפ'נ ובפ*נ ט*ם טוהר לאחד מהם‬
‫רגנא נ עי ס א כמ׳׳ש בסי׳ י*א כנטען על השפחה‬ ‫לישאנה כם*ש ;‬
‫וי״א רבשליח הנט ובעד המעיר על מיתר‪ .‬הבעל‬ ‫ב וכן עד אחר שהעיר לאשה שמת נעיד‪ ,‬ה*ז‬
‫אפילו כנם יוציזז דיש כאן לעז א׳א כיץ דלפי‬ ‫לא ישאנה ואפילו לא העיר בכיי‪:‬־•‪ ,‬אלא‬
‫הלעז לא נתנרשה כלל ולא נתאלמנה ולא הסכימו‬ ‫במסיח לפ״ת כיון שעל ידו ניתרת אינא לזות שפתים‬
‫לזה גדילי האחרונים ‪ 1‬ח׳מ נ*ש‪, 1‬דאין סברא בלל‬ ‫האצל ההמון אין הכחנה בין ערות בכוונה למסית‬
‫להיציא אשה טנעלה מפני לעז בעלמא אמנם אם‬ ‫לפ׳ת ]ווזתורן קיכית הב'מ ועס׳תז אבל שני ערים‬
‫התרו בו שלא ישאנה ועבר ונשאה יוציא ושם‬ ‫שהעידו על אשה שמת בעיה מיתר אחר מהם‬
‫ככעי י׳ב נתבאר בזה ע״ש וכן בקירש ולא כנם‬ ‫לישא אותה שאין שנים מצויים יחטא בשביל אחד‬
‫נתבאר שם ז‬ ‫וליכא לעז וכתב רביני הרט׳א דאע׳ג רכן הוא‬
‫ך כל אחת סאלו שאמירות להנשא להם מותרות‬ ‫סדינא ם״ם בעל נפש ירחיק טזה ואף כשיש שלשה‬
‫ליגשא לבניהם או לשארי קרוביהם דליכא לסיחש‬ ‫עדים ויותר ויש טי שרוצה לוטר דאין זה רק‬
‫שיוציאום מבעליהם בשכיל קרוביהם ובניהם ולא‬ ‫ברבר שצריך שנים טרינא צריך בעל הנפש להרחיק‬
‫יהיה כזה לעז כלל ולכן מיתרת להנשא לכן העד‬ ‫א־ע מזה כיון דסוף סיף גם על פיו נחרת אכל‬
‫שהעיר לה או לכן החכם שאסרה על בעלה ונ׳יש‬ ‫בטקיס שא'צ כלל שנים אף בעל נפש לא ירחיק‬
‫?שיורי‬
‫לז ‪78‬‬ ‫השלחן‬ ‫חונות פדה ורב^ר• ם'מן'ב יג‬ ‫ערקד‬
‫י ‪ 1‬א הנם אסור לו לכינסה שילעיזי עליו שבכיינה‬ ‫למארי קרובים ואפילו להם בשומם אס הפסיקו‬
‫העיר או אטרה ור‪%‬ניל הקטטה עם אשתי כרי‬ ‫אחרים נג ק עואחר העדות והאיסור נישאו לאחרים‬
‫שינרשנה אבל אם היא ד‪%‬נילה הקטטה אין כאן‬ ‫ונתאלמנו או נחגרשו מיתרות לינשא להם דלא‬
‫לעז וכן אם היה להם קסטות קודם לזה אין כאן‬ ‫שיין בזה ל ש כלל וכן אפילו לא הפסיקו אחרים‬
‫לעז ולא רמי להיחת חולה דחשדינן שיאמרו עיניו‬ ‫אלא שכעת מעשה היה להם נשים ואח״ב מתו הנשים‬
‫נתן בה וחשש שמא תמות אשתי ולמה לא ניחוש‬ ‫מותרות נ״כ דלא שייך חשדא אף בסקים שסיר״ר‬
‫ג״כ בקטטה בכה״נ רבקטמח וודאי דליכא חשש‬ ‫לישא שתי נשים לא יחשרוהו שרץה לישא גם את‬
‫בזה רכסה נשים מת;וטטות עם ב עלי ק ואנן סהדי‬ ‫זו אמנם אם נשוחירס ר\ו חולות בשעת מעשה‬
‫שאין נותנים עיניהם בנירושץ אכל כשהיא חולה‬ ‫ומתו אסירין להנשא להם אף במקוס שאסור לישא‬
‫מרחפת מחשבת מיתה על לבו וע־ד דבחולה אץ‬ ‫^פתי נשים דם״ם יהיה ל ש ואף שרוב חולים לחיים‬
‫לו אשה ואפשר שתקפו יצרו מ שא׳ב בקטטה זנ״ל‬ ‫מ־מ כן דרך העילמ בלעזים כאלו ‪1‬רל[ ואם נתנרשו‬
‫וענ*ש וח״מ והגר״א! ‪:‬‬ ‫מבעל שן א ח'נ אס הבעל הרניל הקטטה שמזה‬
‫]גרושה או אלמנה אסורה להנשא צ״ב יום מפני הבחנה שמא טעוברת חיא‬ ‫יג‬
‫ומעוברת ומינקת אסורה להנשא ובו ל׳ סעי׳[ ‪.‬‬
‫אפילו אם ידוע לנו בריר שאינר‪ .‬מעוברת םר‪.‬ראשץ‬ ‫(( נזרו חכמים על כל אשד‪ .‬שנחנרשה או‬
‫ונתאלמנה מן האירוסין צריכה‬ ‫כגון שגחנרשה‬ ‫שנתאלמנר‪ .‬שלא תנשא ולא תתארס לאחר‬
‫להמתין תשעים יום כם*ש ואפילו היא קטנר‪ .‬או‬ ‫ער שתמתין תשעים יום לבד מיום שנתנרשר‪,‬‬
‫זקנה או ע ^י ה או אילונית ואפילו היה נעל ה‬ ‫ונתאלמנה ולבד טי יום שנתארסה בו כדי שתהא‬
‫במרחקע או שהיה סרים או מ ל ה או חבוש‬ ‫ידוע אם היא מעוברת מהראשון או אינה מעוברת‬
‫בני ת ‪,‬האסורים וכן אם אפילו הפילה אחר מיתת‬ ‫בדי להבחין בץ זרעו של ראשין לזרעו של שני‬
‫בעלה או אפילו ידענו שעדיין היא בתולה מ״ם‬ ‫ראם תגשא מיד ותלד לשבעה חדשים לא נרע‬
‫לא פלוג רבנן בחקנהם ואפילו בתולה מהאירוסין‬ ‫אם וה הולד הוא מר‪.‬ראשון ונולד לט׳ או הוא‬
‫צריכד‪ .‬לד‪.‬םחין ובן יבמה שמת היבם זמן ארוך‬ ‫מר‪.‬שני ונולד לד חדשים ואסמכוה אקרא דכתיב‬
‫אחר מיתת אחיו ולא ייבמה עריץ צריכה להמתין‬ ‫להיות לן לאלקים ולזרעך אחריך !יבמות מ״ם שיד‪.‬א‬
‫נ׳ חדשים אחר מיתת היבם דהיא קרובה לביאה‬ ‫זרעך מיוחם אחריך שיר‪.‬א ידוע שהוא זרעך שאין‬
‫יותר מהארוסר‪ .‬ריכול לייבמר‪ .‬בע״ב אבל מחזיר‬ ‫השכינה שורה אלא על הודאים שזרעו מיוחם‬
‫נרושחו א*צ להמתין דאץ שום חשש בזה ועתו״פ‬ ‫אחריו ‪1‬ר‪*0‬י( ועוד רחשש ערוד‪ .‬נמי איכא דאל*כ‬
‫יבמות ל״ז ד״ה רוב( ‪:‬‬ ‫י ט ל להיות שאיש ישא אחותו דכשתנשא תוך נ׳‬
‫חדשים ותלד בן וסבור שמא של שני וישא את‬
‫ג ר‪.‬ר‪.‬םחנד‪ .‬בגרושה הוא מזמן כחיבת הגט ואפילו‬ ‫בת בעל אמי הראשץ שיש לו מאשר‪ .‬אחרת‬
‫היה הג מ על תנאי או שקכלד‪ .‬הגט לאחר נמר‪.‬‬ ‫ובאמת מ ל ד הוא של הראשון וישא אחותו מן האב‬
‫שנים מ״ם אץ מונים אלא מיום הכתיבה רהא‬ ‫וכן אם תלד לאחרון בן אחר וישיא אשת וימות‬
‫לאחר הכתיבה א מ ר לו לדתייחד עטה ואין‬ ‫כלא בנים וזה ייבם אותה דבסביר שהוא אחיו‬
‫כאן חמוש דמכי משכחת לה שיהיה הנתינר‪.‬‬ ‫מאביו ובאמת אינו רק אחיו מאמו ורמייבם אשת‬
‫אחר הכתיבה זמן ארוך כנץ ששלח ע״י שלית וייא‬ ‫או ‪v‬ו מאסו חייב כרת ‪ (001‬ועוד חששות יש ןורנא‬
‫דמונים מיום הנתינה וכתב רבינו הרכרא י כן ראוי‬ ‫סמואל ‪ 00‬לא סליני להרייף סביא סניסס ומגיס ונ*‪(0‬‬
‫להחמיר ‪ p‬נג־‘ ענ״ל ו טר אי ‪ p‬מ א דביון‬
‫דמחמירינן אף בידוע בודאי שאינר‪ .‬מעוברת כ״ש‬ ‫ב הה שגורו אף על אירוסין משים דאלמוה‬
‫שיש למזמיר כבד‪.‬״נ שעדיין מ א אשתו עד‬ ‫לתקנתא מפני ש מ א דבר ה מ ה ויש כזה מפני‬
‫הנתינה ז‬ ‫י מ ם משפחה וארוסה קרובה לביאה ולא עוד אלא‬
‫פנויה‬
‫השרחן‬ ‫הלנות פדה ורגגיה סימן ע‬ ‫עריו‬ ‫‪74‬‬
‫הקידם יאפילו אם אץ רצונה להנשא לאחר אלא‬ ‫ף שטיה שנתענרה מראיבן וראיבן מ ר ה‬
‫שנשארת עם כעלה הקודם צריכות להמתץ כדי‬ ‫ונתקדשה לשמעון ונירעה‬ ‫נתעברה והלכה‬
‫להבחין גץ זרע שנזרע בקרישה לזרע הקורם ‪:‬‬ ‫ורוצה יהנשא לראובן צר^כה להטתץ אחר גי־־־שי‬
‫ן ■כן ישראל שרחזיק אצלו פנויה ישראלית‬ ‫שמעון תשעים מס אף דאין כאן חשש ב^ל שהרי‬
‫המיהרת לו כעין פלנש וריצה להנשא לאתר‬ ‫היא מעוברת מראובן ם ׳ם לא פ^יג רכנן ולא דמי‬
‫צריכה להמתין לכל הדיד ח אף שזהו זנית דדדי‬ ‫לםחויר גרושתו דידוע לכל אבל בכאן שנתעברה‬
‫היא אצלו כעין אשת' נטירה וקרוב הדבר שמעוברת‬ ‫ממנו בזנית אינו יריע לכל ואין לומר הטעם משום‬
‫היא ■אם ידוע שמעיברת היא ממנו ונתקדשה לאחר‬ ‫דחיישינן שמא זינתה עם אחר ג*כ דא־כ היתה‬
‫וני־שה ורדגה ייהנשא לזה הקודם א*צ להרזתץ‬ ‫צריכה להמתין כ״ר חרש כרין מעוברת הכירו‬
‫כרין מחזיר גרושתו ]המי׳ר[ וס׳ם אם אץ ירוע‬ ‫שיתבאר אלא רלא חיישינן לזה באיסיר ירבנן‬
‫שמע'כרת מראש'; צריכה להמתין דאינה דומה‬ ‫כששניהם מורים ‪1‬כ׳שז כמ’ ש בסי׳ ד אלא רלענץ‬
‫לגמרי למחזיר גרושתו דאל׳ב היה לט לאומרה‬ ‫הבחנה לא פליג רבנן רהיא בכלל גריעת חנירו‬
‫על הראש־ן בדין מחזיר גרושתו כשנתקדשה לאחר‬ ‫וגם הבחנה כיון דאסמכוה אקרא חמירא מובא ‪:‬‬
‫דאסיר להחזירה אלא דכשטעוברת ממנו מותרת ונ*ל‪1‬‬
‫ואינו המה לרין רסעי' ד׳ רהיא כיון שבפרסים‬ ‫ן• הממאנת א׳צ להמתין רלא גזרו אלא בגרושה‬
‫היתר‪ ,‬מייחדת לו ה־י כידוע לכל שטמנו נתעכרר‪.‬‬ ‫והיא קטנה שאינה רא־יה להתעבר וכן פנויה‬
‫וי׳א ררמי ישם ואסירה בלא המתנה אף כשיריע‬ ‫שזינתה אשילו היא נחלה אם איני ירוע שנתעברה‬
‫שנתעברה )יי׳יע וב״ת! ול־נ עיקר כריעה ראשינה‬ ‫א״צ להטתי} כשתרצה להנשא רא־נו מצוי שתתעבר‬
‫מטעם שכארט ז‬ ‫בזנות מפני שהזונה מהפכת עצמה לאחר המעשה‬
‫ףן אשה ‘שנשאת בטעות ונודע שהיא אסורה לזה‬ ‫כדי שלא יקלוט הזרע ואינה בכלל הגזירה דהגזירה‬
‫ש־נשאת לו והוציאוה ב*ד מתחתיו אם היא‬ ‫לא היתד‪ .‬רק על גרושה ואלמנה אף אם ירענו‬
‫גדויה שיאויה להתעבר אסורה לרגשא או לשוב‬ ‫‪-‬בירור שאינן מדברות יטטעם זה גם אם היא‬
‫לבעלה הראשון כלא המתנה צ׳ יום כדי לירע אם‬ ‫אנוסה א'צ להמתין מפני שמתהפכת וכן שבויה‬
‫היא טעיברח טזה שנשאת לו בטעות יאפילו לריעה‬ ‫א׳’ צ להמתין אף שאנו חוששים שה־טכאי בא עוייה‬
‫ראשינד‪ ,‬שכסעי׳ ה׳ דבזטת א*צ י^השתין שאני הכא‬ ‫אייו כשהן‬ ‫ם*ם בכל פעם טתהפכת ן‪,‬׳א‬
‫דלא סברה לזנית וסברה שנשאת כהיתר ואינה‬ ‫גדולות וראויות להתעבר צריכות להמתין רלא‬
‫מתהפכת אכל אם היא קטנה שאינה ראויה להתעבר‬ ‫סםכינן אטעטא רמתהפכת דשמא י א נתהפכה יפר‬
‫א*צ להמתין ואע׳ג רלא טפלנינן בהבחנה כין גדולה‬ ‫ונקלט הזרע ולכן לריעה זו אשת איש שנאנסה‬
‫לקטנה בט׳ש מ׳ם נזה שהוא רבר שאינו מצוי‬ ‫אסורה לדרות עם כעלה עד צ׳ יום רשמא נתעברה‬
‫שתנשא בטעית וכל דבר שאינו מצוי לא נזרו ניר‪.‬‬ ‫מהמאנם והולר ממזר ודווקא בשלא נבעי^ה לבעיה‬
‫רבנן כיון שאין חשש כעיקר הדבר ‪:‬‬ ‫צ' יום קודם האונס דאל׳ב אף אם נורע שהיא‬
‫מעוברת הא תלינן בבעלה ונראה דרווקא כשטקרוב‬
‫ט אשר‪ ,‬שנתנרשה ונמצא פסול בגט ונתגרשה בנט‬ ‫ד‪%‬תה עם כעלה אבל אם יש שני חרשים שלא‬
‫אחר צריכה להמתץ מזמן נט השני נ׳ חרשים‬ ‫וצתד‪ .‬עם כעלה צריבה להמתין רהא כיכולת‬
‫ואם י א היה פסוי אלא שיצא עליו קיל פםיל‬ ‫להתברר כשלא תיכר עוכרר‪ .‬בחרש לאחר האינם‬
‫והצריכו ליתן נט אחר מפני הלעז י׳א שדב צריכה‬ ‫ר‪%‬י אינה מעוברת מבעלה וכשתוכר עוברה בג׳‬
‫להסתין טהנט השני ־לא פלוג בתקנה זו וי״א‬ ‫הרשים לאחר הזנות נתברר שטהנואף נתעברה ואם‬
‫דנ כ ה'; א׳צ להמתין מהשני אלא טהגט הראשון‬ ‫נתירגח סיד לא יתברר ונתלה בהבעל זעיז׳ס ונ׳ש‬
‫ראינה בכלל גרושה כיון שבבר נתנרשה בנט בשר‬ ‫וג״ע[ ‪:‬‬
‫וט׳ם ש לחוש לריעה ראשונד‪ .‬אם לא כשיש עור‬ ‫‪/‬עשחח וניירת בזמן הקדמון כע‪ 1‬דץ טיודזדות‬
‫צירוף דברים שא״א להמתין ‪1‬ביש‪ 1‬ו ק כשנתגרשה‬ ‫ליבעליהן בגיותן וכעכחתן ונתגיירו ונשתח‪-‬ח‬
‫מחמת >^ל קדושין יעלמא אם הני ר הצריכו‬ ‫צרימת לד‪.‬םתץ אפילו לריעד‪ .‬ראשינה שכסעי׳‬
‫לגריאח‬
‫לח •‪7‬‬ ‫השלחן‬ ‫ם'םן ע‬ ‫הלנות פר'ד« ורביה‬ ‫ערוך‬
‫ן ונזה ארוויז לן מה שבינמות מ׳ש ‪ .‬תלה האישור‬ ‫אמנם‬ ‫לגרשוה הרי היא נכלל גרושה וצריכה להטחין‬
‫גהגושא ובשס התפס השני ונכתוכות ‪ . ' 0‬תלה גה ולב‬ ‫]ב״ש(‬ ‫אם גירשה מעצמו שלא עי‪ 6‬נ״ ד א*צ להסתין‬
‫הזכיר הטעם שנינמות ודרקז‪:‬‬ ‫שלא‬ ‫אם הני ד לא היו מצריכין ליתן לה גט כגון‬
‫י ב והחמירו בזה שאפילו נתנה נג ה למנקת איט‬ ‫ננ ל ל‬ ‫חיה קול שצריך מריגא לחשוש לו דאיגה‬
‫מועיל דחיישינן שמא תחזיר בה המנקת מתום׳ן‬ ‫גרושה לענץ הנהגה ;‬
‫ואפילו גמלתו נתיך הזמן הזה משום דחיישינן שמא‬ ‫י אעיג שאמרו חכמים גם לומקר ש נ היו ימי‬
‫תגמלנו בשעריין צריך לינק ‪1‬שסז דמפני תאוותה‬ ‫הנ הנ ה ם״מ לר^קשר נ שידוך שרי דנ תינ ת‬
‫להנשא תעשה בן ויבא הולד ל ‪T‬י סבנה נ מ׳ ש‬ ‫תנאים אינו כלום ולא רמי לאירוסין ומ׳ם כ תג רנינו‬
‫ואפילו נש נ ע ה המנקת שלא תחזור כה או נדרה‬ ‫הב״י שטשניעין להטשודך שלא יכנס לני ת דמשורכת‬
‫ע*ד רבים שלא תחזיר בה דאין לזה רתרה מים‬ ‫עד אחר ימי ההנחנה שלא יביאי לידי תקלה ואע״ג‬
‫אינו מיעיל דביין דאינו ניכר לרבים ומזבועה '‪.‬יו‬ ‫ראם נ אנו לחוש ל>ה ודה לגו לה שניע לכל מ שדו‬
‫הגרר אתי למיחלף ולהתיר אף בלא שבועה זרא״שז‬ ‫כדי שלא יבואו לידי זנות מיס כאיסור הנהגה יש‬
‫ונז ה ודאי יש חשש נמיר שמא תחזיר בה‬ ‫להחמיר יותר אמנם טרנרי רנינו הרמ״א משמע‬
‫ואפילו אם נשבעה לאדם גדול במו אלו שתלבק‬ ‫דא״צ לי שנע אלא שאומרים לו שאסור לינגם‬
‫כחצר המלך שבודאי ת ת ה יראה לחזיר בה מ״ם‬ ‫לביתה עד עכור ימי ההבחנה אך מרברי האחרונים‬
‫אסיר ספני שאץ הדבר ניכר וייא דבדיעבד אס‬ ‫סעוטע שלא תפסו מחלוקת בזה ו‪8‬סקו שצריך לישבע‬
‫נשנער‪ .‬וכנסה לא יוציאנה ביון רבה אץ התזש ורוב‬ ‫וי״א דגם בכ״ד חרש דמינקת חבירו הרין כן‬
‫הפיסקים תלקים בזה נהגר״א( יכן אפילו אם נתנה‬ ‫שישבע וששודך שלא ליכנם לביתה כל כ*ר חדש‬
‫המנקת מ שטן ואפילו שברו שתי מיניקות אינו‬ ‫נחמ״חז ויש חילוקים בזה ואין ללמוד מהבחנה‬
‫מועיל כלום זנ*ש( מטעם שנתבאר ואפילו השלישו‬ ‫דחמירא ה רנ ה מפגי שיש נז ה יחוס משפחה‬
‫בעדה הרבה מעות אינו כלום ולא חייעזינן שמא‬ ‫ואסמכוה אקרא ולא במינקת חנירו וא״צ שבועה‬
‫תצא האשה לתרבות רעה דביון דגזרו רבנן מפני‬ ‫וליכנם אצלה עם שומר גם בהנהגה יש להתיר‬
‫חשש סכנת הולד לא משגחינן על כי יז ^ ^ לי ם‬ ‫וגינ״יז אמנם אם נשבע סתם שלא יכנס לביתה‬
‫שיכול להיות ורינ*מ ;‬ ‫אסור ליכנס אפילו עם שומר וכמדומני שנזמה״ז לא‬
‫י ג מת הולד מותרת להנשא ולא היישינן‬ ‫נהגו להשביע גם בהבחנה ונ״ל שטמנו על רבינו‬
‫תמיתני בכוונה דאץ זה מדרך מ שי ם ואף‬ ‫הרנדא שהשמיט השבועה ‪1‬ונ״נ הנ״מ שנזמה׳ז א*צ‬
‫כשאירע שאחת עשתה כן לא חיישינן לזה דכידאי‬ ‫לישנע פ״סז ‪:‬‬
‫שוטה היתד‪ ,‬זנמיז וכן אם נמלה ת ל ד כחיי הנ ע ל‬ ‫י א עוד גזרו חכטים שכל אשה שנחגרשה או‬
‫אפילי יום אחר קורם מיתו טיחרח להנשא דאץ‬ ‫גתארמלה ונשארה מעוברת או מגיקה הרי זו‬
‫באן חעזש רהא לא ירערי שימית הנ על וכן כשאינר‪,‬‬ ‫אסורה להנשא או אפילו רק לר ‪a‬קרש לאחר עד‬
‫כיכולת להגיק ולריח בגין שיש לר‪ ,‬צימוק דרים‬ ‫שיהא להולד כ׳ ר חדש שזוד הזמן שרוב ולדות‬
‫או שחלנה ארסי יידוע לכל שאץ ביכולתה ל מי ק‬ ‫יונקים וטעם גזירה זו מפני שירדו חכמים לדעתן של‬
‫אינר‪ ,‬נכלל טנקת חבירו ואפילו ילד ח ת לאחר‬ ‫נשים שנ תלו ת לינשא לאיש ואם נתירגה להנשא‬
‫מיתת נעלר‪ ,‬סוחרת להנשא לאחר חדשי הכחנד‪,‬‬ ‫קורם הזמן הזה תעשה כל טצרקי לגמול הולד‬
‫וכן אם נחנד‪ ,‬כנד‪ ,‬לטנקת בחייי הכעל ג* חדשים‬ ‫שלא בעונתו ויבא הולד לידי סכנה וגם אם תנשא‬
‫לפני מיהו שזוד הזמן שד‪,‬חלב נפסק לגמרי‬ ‫שמא תחענר ויקולקל החלב שלה ותגמול הולר‬
‫מווזרת להנשא שכל זד‪ ,‬י ח ע ומינכר לרבים וכן‬ ‫שלא נזמנו ויבא לידי סכנה ל פי ^ סגרו עליה‬
‫אם פסק חלבר‪ ,‬בחיי הנ ע ל ושברו לו מנקח סוחרת‬ ‫הדרך שלא חחשוב מחשבות איש אחר יחניק הולר‬
‫ל מ שא וא״צ לזה נ׳ חדשים בחיי הנ ע ל כיון‬ ‫בתקונו ואסרו נם הקרושין נ רי להרחיקה מנשואין‬
‫שפסק חלבה יזה שהצרבנו ג׳ חרשים ב תי הנעל‬ ‫בררך שגזרו כהבחנה ועוד דמעיקרא רריגא אמורה‬
‫חייט כשלא נפסק חלכר‪ ,‬אלא ששברו סנקת מצד‬ ‫בקדושין לטעם הראשון שכתבנו שעי״ז תגמול ת ל ד‬
‫ודו חה אמנם זרע רוקא כשהיא אינר‪ .‬טניקר‪ ,‬כלל‬ ‫שלא בעונתו ותפס זה כתג הראיש בס״ת דכתוטה סימן‬
‫אכל‬
‫השלהן‬ ‫הלנות פר״ה ורביה סימן ‪y‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪76‬‬
‫ויטפל בו להשכיר מנקת או לזונו בחלב ובצים אבל‬ ‫אבל אם לפרקים נם היא נותנת דד לפיו אסירה ער‬
‫אלמנה אע׳ג דנם היא איגד‪ .‬תמיר משועבדת כגון‬ ‫כ״ד חדש ‪1‬הגר'א‪ 1‬וכשנעטקו דדיה בחיי הנעל או‬
‫שאינה מבקשת מזינות םהיורשץ מ*ם ביון שאין‬ ‫נפסק חלבה מאיזו סינח אם שכרו לו בחיי הנעל‬
‫להולר אב שיטפל מ עשו חכמים תקנה שתניק‬ ‫מנקת מותרת להנשא ואם לאו אסורה דהא עכ״ם‬
‫האם זרא׳ש בכתובות נשם הר״ש הזקן( ורבים מרבותינו‬ ‫שם מנקת עליה כיון שאין לו ער כה מנקת אחרת‬
‫חלקי עליו דלא סציגו חילוק זה בגם׳ ואדרבא משטע‬ ‫]עח״מ ונ׳ש ודו׳קו ‪:‬‬
‫להיפוך דאין שום חילוק נזה וכן ת א דעת הרמב״ם‬ ‫י ף ואץ לשאול נז ה למה בגזירה דמנקת לא‬
‫וכן פסק הגאון רב אחאי בשאילתות ועוד דנגמרא‬ ‫אסרנו רק כשיש כעצמה חשש או שאין ניכר‬
‫זיבתות! שאלו למה הטילו עליה הלא ניטלחר‪ .‬לבא‬ ‫לרבים אבל אם אין בעצמה חשש וניכר לרבים לא‬
‫״ב״ר ולתבוע להיורשים ומתרץ ראשה נושר‪ .‬לבא‬ ‫אסרנו ולא גזרינן אמו שארי נשים ובגזירה רהבחנה‬
‫י נ ׳ ד ‪.‬־כץ כח וכה יהיה ועלר בסכנה וא׳ב כ״ש‬ ‫^ מ רנו בכל עניין כמו שנתבאר די״ל רבזטן ארוך‬
‫גרושה שתתבייש לתבוע את המגרש לני ד ועיר‬ ‫דכ״ד חרש לא רצו להחמיר כל כך ועוד דבהנחנה‬
‫דדדי אסורים להיות יחד זמרדכי! ועור דטעם הראשון‬ ‫יש חשש יוחסץ וניוחסין החמירו הרנה והבחנה‬
‫שכתבנו נסעי׳ י*א יכול להיות גם בגרושה ‪:‬‬ ‫אסמכוה אקרא זוהש״ס בנתינות שס דפריך מהניזנה לאו‬
‫לדמותו לגמרי נדמוכח מר־נ פ‪5‬מו שהתיר לר״נ אלא‬
‫י ן וכן יש שהקילו בזונה פנויה ■שילדה שתנשא‬ ‫דה״ם דאין אפשר להקל כל כך אף נמקים שיש חשש‬
‫כתוך נ׳ר חרש ורניגו הרמ׳א כתב על זה‬ ‫נאשה זו והרי בהבחנה מחמרינן אף נמקים שאין כזו‬
‫ויש להקל בטופקרת לזנות כרי שיהא נעלה םשטרה‬ ‫ע^מה חשש אליבא דר*מ וזהו כוונת התום׳ שם וע׳‬
‫עכ׳ל ואע׳ג דלפי הטעמים שנתבאר אררכא גריעא‬ ‫נמהרש׳א[ ‪:‬‬
‫זונה מגרושה ואלטנה רהא אין כאן לא אב ולא‬ ‫‪ 5‬ןן יראה לי דאפילו במקום שטניקה מיתרת להנשא‬
‫יורשים על טי להטיל הולר ט׳ם י״ל רהיא אינה‬ ‫כמו בצימוק דרים או נ ח לנ ה ארסי שנתבאר‬
‫נ נ י ל הנזירה דלא נזרו רק על טנקת הכירו שהאב‬ ‫מים כשהיא מעוברת אסורה להגשא עד שתיר דהא‬
‫ירוע ינזינה אין כאן אב ידוע ואף כשאומרת‬ ‫נש׳ם ‪1‬יבמות שם( איתא על מעוברת טעם אתר‬
‫מפלוני נתעברה אינה נאמנת אם זה אינו טורה‬ ‫דשמא ירחוק וימעך הולד ואעיג רדתי לה ומסיק‬
‫ועיר רנשלטא נאשר‪ ,‬כשירה אלמנה וגרושה נשנאסור‬ ‫דטעם טעיברת משום דסתם מעוברת למניקה קיימי‬
‫אותה ■‘ הנשא יהיה תועלת דהולר כט״ש אבל זונה‬ ‫וכיון דתר מעמא הוא היה לנו להתיר מ*ם הרמב׳ם‬
‫פרוצה הלא לא תמנע מלזנות וכל החששיח יחזרו‬ ‫דל נפי״א מגירושין כתב טעם זה במעוכרת דס׳ל‬
‫לטקיטן ואדרבא כשלא נתירה יהיה הולד יותר‬ ‫דלא אידתי גנמרי ‪1‬כ*מ ויש׳ש שם סי׳ ל׳‪ 1‬ועוד‬
‫בסננר‪ ,‬ני היא לא תביט עליו וקרוב שחאנרנו‬ ‫דרבנן נורו על מעוברת הכירו ומנקת חבירו וכשיש‬
‫כירים מפגי פריציתה לזמת וזהו כוונת רביני הרם־א‬ ‫לה צימוק דדים לא נקראת טנקת חכירו אכל‬
‫כדי שיהא נעלה משמרה דכיץ שיהיה לה בעל‬ ‫מעוברת חבירו נקראת והרי היא נכלל הנזירה ‪1‬יש*ש(‬
‫ותעזוב פריצותה יהיה יותר תועלת להילד מאשר‬ ‫ויש מי שמסתפק נזה זעב׳ש( ו״דינא נראה כט׳ש‬
‫לא נתירד‪) ,‬וחי! כוונתו מפני תקנתה וזהו ג״נ נילוור‬ ‫נומרמנ״ם עצמו מוכח דין זה דלמה לי׳ טעטא‬
‫דברי הר״ם משורמשא בהגמ״ר דהחולן! ‪:‬‬ ‫דריחסא אלא בכרדג ולכן נכתוני ת שם לא הזכיר‬
‫יןץ ואם אחר מורה שהולד מטנו ורוצה לישאגה‬ ‫רק מנקת משום רמנקת לפעמים מותרת אבל‬
‫נאמן וסוחרת להנשא לו מיד ‪1‬ב*ש‪ 1‬ולא חיישיגן‬ ‫מעוברת לעולם אסורה דטיירי כרירה והיא יודעת‬
‫שטא אין הולד ממנו ועיניו נתן בה דניון רמרינא‬ ‫אם יש לה צימוק או ארסי אבל ניבטות דטיירי‬
‫נאמן על תלר ששלו הוא נט׳ ש בסי׳ ד׳ איך‬ ‫בדידיה והוא אינו יורע לכך עירבן ודו׳ק( ז‬
‫נאסור אותה עליו עד כ׳ד חרש הלא טדינא «ינה‬
‫סנקח הני ח אלא מנקוז עצמו ‪:‬‬ ‫יש מרבותינו שאמרו ת ח ש ה מותרת להנשא‬
‫ר‪;,‬״ר חרש הוא כפי כר‪ -‬ריוזרשים שאחד‬ ‫בתוך כ״ר חדש ראינה נכלל טנקת חבירו‬
‫מלא ואחר חסר והכ׳ר חרש הוא חוק מיום‬ ‫דהרי איגד‪ .‬משועבדת להניק הולד דעל האג מוטל‬
‫זיגוג ר‬
‫ל ט ‪77‬‬ ‫השלחן‬ ‫סיק ין‬ ‫חלנות‬ ‫עחך‬
‫ראסורח ער כ״ד חדש אחר הלירה ד חוי היא‬ ‫עמלר דזס מגחארםה ו ח מו מעיכור עולה ‪P‬‬
‫בכלל מעוברת הכירו זניש! וטעם המ תיחן הוא‬ ‫המגץ דנללא הוא דבענה לא העובינן העיבור אנ ל‬
‫דכיון רחדל אטרו מניקר‪ .‬שמח בעלה אינה אסורר‪.‬‬ ‫בחד»ים ה מנ ץ נס העיבור כם״» כח״ם סי׳ עי ״ג‬
‫רק בשר‪.‬יחה מניקתו בשעת מיתת בעלה לאפוקי■‬ ‫וכיון רהרל א ט ח על שיעור הנקת ב״ר חרש‬
‫אם לא נתנר‪ .‬דד לפיו אינה ככלל מניקת ונס‬ ‫סטילא דהשבינן נס העיבור בכלל חכ״ד חרש‬
‫כטעוברת חבירו אסרו חדל משום רסתם מעוברת‬ ‫וס״ם י״א דלבהחלח יש להוש אבילו לת־ש‬
‫למניקה קיימי וזהו בסתם אכל אם כעת שחיתח‬ ‫העיבור ותטעס מפני שמעינו נס שאמרו חז׳ל על‬
‫מעוברת נילתד‪ ,‬דעתה שאין רעונח לינק בנון‬ ‫שיעור יניקה שסי שנים נניטין מ״ה‪:‬ו ובשנים הלא‬
‫שר‪.‬עטירר‪ .‬טנקת וכיוצא כזה לא שיחל ^מר כ ה‬ ‫אינו נחשב העיבור נהנרי»ו ואף לריעה ןו בשננטרו‬
‫סתם מעוברת למניקר‪ .‬קיימי דר‪.‬רי אינה עו מי ת‬ ‫הב ‪ r‬חרש בריח אדר שני א׳יע להסתץ יותר כיון‬
‫למניקד‪ .‬ולרביחינו חרמיא והאחרונים לא נראה להם‬ ‫שבלו הכ״ד חדש ^ד ם העי מ ר דלא מחמירינן אלא‬
‫היתר זה ‪:‬‬ ‫כשהעיבור הוא ב חון הכ״ד חדש נש״» ובן בכל‬
‫כ ב כתב רבינו הב״י בסעי• יי ר זה שאמרנו‬ ‫סקוס שיש איזה עד להקל סקיליק בהעיבור נש»‬
‫בנרושה יש מי שאומר רחקא שהניקחו קידם‬ ‫ואף בסקוס שאין מח להקל אס עכר ונשא שחשב‬
‫שנתנרשר‪ .‬עד שהכירה אבל קורם הזמן הזה לא‬ ‫את העימר בתיך הכיר חרש לא מפקיק מיניה‬
‫דהא אי בעי לא תניק ליד‪ .‬בלל ואפילו בשכר ויש‬ ‫ואין ספרישין אותם ‪1‬לנ® יעיקר לרינא בדיעד‪,‬‬
‫מי שאומר דאשד‪ .‬שסת בעלד‪ .‬ורביחח מעוברת‬ ‫ראשונה ורע דבבל סקום שאסורה להנשא אסורה‬
‫וילרה ולא הניקד‪ .‬את בנה ע חכ ה להמתין ברר‬ ‫אף להנשא לסריס ואעיג דאץ שם חשש שסא‬
‫חרש ומשמע מדבריו דר‪.‬יה לנח שה עביל ודכר^‬ ‫תתעבר והתקלקל חלבה סיס לא פלוג רבנן ננ״ש!‬
‫עריבץ ביאור נמנ״ס ועית‪: 1‬‬ ‫ועור דלסעם הראעוון שכתבנו בסעי* ייא שייך נם‬
‫כ ג וניל דד‪.‬יפ רככר כתבנו כסעי• ט*ז שיש‬ ‫מ ה ולהתקשר ב שיחך מותרת אך שיזהר הסשירף‬
‫מתירים בנרושד‪ .‬מפני שאינה משועבדת לד‪.‬ניק‬ ‫הלי מס לכיתה כלי שומר כל ז ק הכיר חרש‬
‫ושרבים חולקים כזה ויש מד מ תינו רס״ל ראם‬ ‫ובכדש בםע‪%‬״ י׳ ‪J‬‬
‫הניקתו עד בד‪ .‬ור ‪a‬נוק מבירה טפין איחה לר‪.‬גיקו‬ ‫ןך אלמנת שהיחה מניקה אח כנה בסקיס שחייבת‬
‫מפני סכנת ואלד דאחרי שמכ^ד‪ .‬לא יקבל הנקה‬ ‫להניק בנון שנוטלת מזונות יכולח לומד איני‬
‫מאחרת אבל קידם שמכירה מםבים לרעת המתיר‬ ‫מניקה אלא כשבר ואיני רועה במזונותיכם ותט לי‬
‫וזהו רעת הרשכ״א ד ל ולפ״ז י*ל דאף האוסרים‬ ‫כוזובתי ואיני סחוייבח להניק ואע״פ שאינה יבולה‬
‫בנרושה לא אסרו אלא בשעב״פ התחילה לר‪.‬ניק אף‬ ‫להנשא עד ב״ר חדש מ״ם יכולה למנוע ממנה‬
‫שאינה מבירה עדיץ ס״ם היא ככלל מנקת חכי ח‬ ‫התנקה ומ*מ אס נותנימ לה שכר הנקה כופין‬
‫אבל כשלא התחילה לרביק כ לי אינר‪ .‬בכלל מנקת‬ ‫אותה להניק ניומ*ה‪ 1‬ובסי׳ פ׳ יתבאר בזה בסיר‬
‫חנ ‪T‬ו נ די שלא לעשות שלש מחלוקת בנרושר‪.‬‬ ‫אמנם אם התנוק מבירה באופן שלא יגיק מאחרת‬
‫ובאמת לא מעינו להדיא בראשונים שיאסרו בנרושה‬ ‫פשיטא שמפין אותה לרביק ננילז ובסי׳ עיר‪ .‬סעי‘ ר‬
‫כשלא התחילה לר‪.‬ניק אמנם הריביש בחשו׳ פסק‬ ‫בארנו עוד בזה בס״ר עיש היטב ‪:‬‬
‫באלמנר‪ .‬מעוברת ולא התחילה ל תי ק ושברר‪.‬‬ ‫כ א כתב רכינו הרמ״א בסעי׳ י״נ דאין חילוק בין‬
‫מנקת שאמורה עד כ״ר חדש ראיכא למגזר אטו לא‬ ‫התחילה להניק בין לא התחילה עב״ל כיאור‬
‫נחנה וזהו חי״א השני ו ק הביאו בספרו ת דו ל‬ ‫דברע די״א דח קא כשהניקה אוחו כחיי בעלר‪ .‬או‬
‫ולפ״ז הך נזירה יש בנרושה נ״ב דמעיקר הדץ כיץ‬ ‫אתיב אכל אס לא התחילה להניק כלל מותרת‬
‫שלא ת ה בדעתה ל תי קו ולא התחילר‪ .‬ל תי ק נס‬ ‫להנשא ראינד‪ .‬בכלל מנקוז חנירו ולזר‪ .‬קאמר ראינו‬
‫כאלמנר‪ .‬לא היח לנו לאוסרח דאינה ככלל סגקת‬ ‫ק דלעולס אסורה אס לא ע' פ הפרטים שנתבארו‬
‫חבירו ואינה ככלל סתם מעוכרת דקיימי למניקך‪.‬‬ ‫בסעי• יין ולפיז אשר‪ .‬שילדה בעת מיתת בעלר‪.‬‬
‫וכמ״ש בסעי׳ כיא ומ׳ים אסרוה וכדעת רכינו הרמ״א‬ ‫ואין רעונח להניק כלל מים היא ככלל מנקת‬
‫שם ור‪.‬טעם ספני מז רינן אטו לא נ חנח לטנקת‬ ‫הבידו וביש כשחיתה מעוכרת בעת סיתת בעלר‪.‬‬
‫כיון‬
‫השלחן‬ ‫הלכות א'שות סימן 'נ‬ ‫ערוף‬ ‫‪78‬‬
‫זמן זה יוציא בנט ואפילו היה כהן ואם היח‬ ‫כיון שדן הדבל ניכר כם׳» נסעי׳ י׳ ב א׳י ג‪1‬ירד‪,‬‬
‫ישראל יחזירנה אחי• כ׳ד חרש של טניקה נשא‬ ‫זו יש גיב בגרושה לרעת האוסרים בגרושה וט׳ט‬
‫זמן בא וישב עם אשתו אין בכך‬ ‫וברח ולאחר‬ ‫כתב רנינו הנ*י נספרו הגדול שראה מירים מתירים‬
‫כיום אירס טעיברת או מניקה אין טפין איתי‬ ‫בגרושה אף כשהתחיי‘ ה להגיק אם אינו מכירה‬
‫זטי היניקה או ער‬ ‫להוציא ולאיכנום עד אחר‬ ‫עריץ וס‪-‬ימכים ע־ד הרשנ׳־א ד י ולא מיחה נירם‬
‫שיטוח הולד עכ׳ל !‬ ‫]וכיב הני׳ח והס׳י חולק ביה[ ‪:‬‬
‫כ ן ולדבריו בהבחנה כשאירס נתיך צי יום די בגיחי‬ ‫ב ך יש מגדולי האחרונים שכתבו במקום שיש היתר‬
‫לנד ואץ נופץ איתי לגרש וממילא עימד‬ ‫ליתן הולר למנקה צריכים ליתן למנקת פנייה‬
‫בנדויו ער שיגרש או עד שיעברו הצי יום ואפילו‬ ‫ולא לנשואה דכיון דבגם׳ אמרו הטעם שלא תנשא‬
‫לא נירוה־ עד שענדו ד‪,‬צ׳ יום מ״ט היו טנרץ‬ ‫וילמא תיעבר ותיעכר חלבה א’ כ כשהטנקת נשיאה‬
‫איתי על העכירה שעשה !ב׳ש[ ואם ברח גלית‬ ‫יש בה ג*כ חשש הזה ירברי טעם הם אמנם לא‬
‫מכפרת עין וא'צ נהיי והה׳ר[ יבנשיאי; מפריש־;‬ ‫סצינו להפוםיים שיאמרו ‪ p‬ואדרבא בתשר קרמניוה‬
‫אוהן וא'צ גה כמו כמניקה משים דהיא ז ק קצר‬ ‫נמצאת שנחנו הולד למנקה נשיאה ולא פקפקי הנדיי^ים‬
‫!ג־"‪ !'•,‬ודבר פשיט שיבנשיאין ביש שהיו טנדין‬ ‫שברור מטעם זה ‪1‬תשו׳ מיימוני לאישות פי׳ נ״ד[ ולכן‬
‫איתי ולא היצרך לפרש דק׳י היא מאירוסין ]ב׳׳ש[‬ ‫נראה דאין קפידא נזה דבגם׳ שאלו רלפ׳ז נאסיר‬
‫ודווקא כשאינה מעוברת אבל אם נמצאת מעוכרת‬ ‫בל מניקד‪ ,‬לשמש עם בעלה דשמא תתעבר‬
‫עומד בנדויו עד שתלד והניק כיד חדש או עד‬ ‫ויתקלקל החלב ויוזק להולד ותרצו דאג ואם שאני‬
‫שינרשנה !נתק״יז ובמנקת כשעבר ונשא מפני שהוא‬ ‫דבשיתקלקי החלב יזונו להולר בחלב ובצים רררך‬
‫זמן ארוך בהכרח שיגרשנה וממילא כיון שביטל‬ ‫האבות לרחם על בניהם לאפיקי כשתנשא לאחר‬
‫מעשיו א'צ נרוי !ביש! ובריחה טהני שם ג׳כ כיון‬ ‫והוא לא יחוס על הולר שאיני שלו ולא יתן לה‬
‫שברח וגילה דעתו שלא יהיה עמה ובאירוסין אין‬ ‫חלב ובצים ותצטרך לתבוע ליורשי נע^ה הראשון‬
‫כיפין אותו להוציא אלא עומד בנדויו עד שינרש‬ ‫ותתבייש לתובעם ונין כו וכה יבא הולד לידי‬
‫או ער שיעבור הזמן ‪1‬שס סקליג( ולא הוצרך הרמב׳ם‬ ‫סכנה !יבמות מ׳ב !‪ 1‬והרטב׳ם מפרש שביכולתה‬
‫לבאר כאן הנידיי דסמך אקודם ‪:‬‬ ‫לתקן החלב המקולקל ע״י חלב ובצים ולפ׳ז זהו‬
‫ב ן והרבה מרבותינו ם'ל דנם באירוסין וכיש‬ ‫הכל נולדה מבעלה הראשין שהנעל השני לא‬
‫כנשואין בין כהבחנה ובין במנקת היי מנרין‬ ‫יחשוש עליו והיא צריכה לתבוע מיורשי ועאשין‬
‫אותו עד שינרש ואפילו היא קטנה שאינה ראויה‬ ‫ותתבייש לילך לב׳ד לתונעם לרין אבל מנקת‬
‫להוליד !ב׳ש סקי׳ז‪ 1‬ובטנקת כשמגרשה צריך ליחן לה‬ ‫ששכרוה ונוטלת שכירות בער הנקתה ומסתמא ברצץ‬
‫כתובתה ואם היה כהן נאבדה ממני ואם הוא‬ ‫הבעל השבירה א״ע להניק דני'א רצונו ר‪,‬רי יכול‬
‫ישראל מחזירה לאחר הזמן כשנתרצי שניהם ויכתיב‬ ‫למחות בח כם*ש בסי׳ ם׳ וא׳ב כיון שניטלים‬
‫לה כתובה אחרת ואם אומרת שאץ רצונה ’‘ קבל‬ ‫שכירות יעיינו שניהם בתקנת התנוק ואם יתקלקל‬
‫עתה כתובתה ותחזיק כתובתה עד שיהזירנה הרשית‬ ‫החלב לא תבוש מלתבוע מטון מטי ששכרה והבעל‬
‫נירה ‪ 1‬ח'מ סקי• ‘!! ואם ברח ואח׳ב נ א וישב עמה‬ ‫בעצמו יעשה כל טצרקי כיון שנוטל שכירות‬
‫לאחר זמן אין בכך כלום וי׳א דלםרין אותו לברוח‬ ‫ודומים להתנוק כאב ואם !ובעין זה נתב הב'מ ודברי‬
‫רכל כיונת־נו להפרישם ולבן אם הוא אין ביכולתי‬ ‫»ונ״י בסי׳ נ״ה ל') לתעיין שס ינ׳כ הב׳חו ;‬
‫לברוח תברח היא וריקא נקידש אבל בכנם אין‬
‫מלםדים איתו לברוח ומוכרח לגרשה •אם ברח כלא‬ ‫כ ד‪ ,‬באלו שגי הדברים בהבחנה ומנקת שאסרום‬
‫גירושין ־‘או שפיר ענ ד !ב״ש סקל׳י׳ו ויש טי‬ ‫חכמים להנשא ולהתארם אם עברו על זה‬
‫שאומר רבריחה זו צריך להיות ■ למרחק כל‬ ‫כתב הרטצ׳ים דל ‪61‬סו המארס בתוך צ׳ יום מנדין‬
‫כך ער שיהיה חזרתו אחר ג׳ חרשים בהנחנר‪,‬‬ ‫אותו אירס וברח אין מנדי! אוהו כנם בתוך צ׳ יום‬
‫בן‬ ‫ואיו נראה‬ ‫בטנקת‬ ‫וייאחר כ״ד חרש‬ ‫מפרישין אותן עד אחר זמן ויעמוד עם אשתו עכ’ ל‬
‫נזדברי הפיסקים ובפרט בזמה׳ז שנוסעים במסילות‬ ‫ובטנקת כתב עבר ונשא מעוברת או טניקה נתיך‬
‫ברזל‬
‫‪79‬‬ ‫מ‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סיסן ע ‪ r‬טי‬ ‫עתך‬
‫ד״מז וממילא רגם בנשא כהבחנה יש לסמוך על‬ ‫ברזל ואין כל כך מרחק שלא יהיה ביכולתו לשוב‬
‫רעתי דרי בפרישה נם*ש כמעי׳ כ״ה ולא לעשות‬ ‫עד אחר הזשן ואם לא כפו ב*ר איתו ער שעבר‬
‫נם כעיב )ומ*ש הנ״ש נשם הע״ז נסקי״ז דאין חיצוק‬ ‫הוםן אע׳ם שקידש בעבירה ש־ כ אין ניפין אזתו‬
‫בין קידש צגשא והו נהנחגה אנצ בתני‪,‬ת נגשא נם צהרמנים‬ ‫דביון שעברו עכרו וכשגירשה אסירה לדור עטו‬
‫צריך נש( ואם זינתה בתיך ימי ההבחנה אין עונשין‬ ‫אף כמבוי אחר וג״ש בחצר אחר אף שרעתו‬
‫אותה רק על הזנוח ולא על זה שלא הטחינה זר‬ ‫להחזירה ‪:‬‬
‫יום נשם סקמ׳ו( דבמלןים אישור זנית לא שייך לייסר‬ ‫כ ךן כתב אחר מנרולי ראשונים אם ענד ה וגשאת‬
‫על הבחנה ‪:‬‬ ‫תוך גי חדשים בורקין אותה בבל מיני‬
‫ל יש פרזאים שעברו ונענשו על אמרם שבזמה׳ז‬ ‫בדיקות אם היא מעוברת ואע׳ג שאסרו חז׳ל דאין‬
‫שאין טניקים בנירם שני שנים א*צ להמתץ שני‬ ‫בידקין נשואות כרי שלא תחגנה על בעלה הכא‬
‫שנים והבל יפצה פיהם רגם חרל ירעו שרוב בנים‬ ‫שנשאת באיסור תתגנה ו ת תעה ננ״י כשם רמיה( ומהו‬
‫אין יונקים שתי שנים שלימות אלא ■טחששו לפיעוטא‬ ‫בדיקתה שנשים יבדקיה ב רייה מע*פ רוב יש היכר‬
‫רמיעוטא בסכנת נפשות זת״סז יעוד דעיג^• הטעם‬ ‫במעוברת בדדיה וכן יש בדיקה בהלוכה שטוליכין‬
‫בארנו בסעי׳ י׳א דיררו חנטים לרעת הגשים שטפני‬ ‫אותה בעפר תיחוח אי מעיברח היא ניכרין הפסיעית‬
‫תאוותן להגשא לא יתושי לתקנת תל ר כט! יגהחוש‬ ‫שמעסיקות יותר משארי נשים נרש׳י יבמות מ״ט ;‬
‫מעיד ואם אתה אומר שבמשך קטן מותרת להנשא‬ ‫‪ ^ 3‬י״א רכל דברים אלו הוא בשד‪,‬רשת כמזיר‬
‫תעשה כל טצרקי להראיח שולרה א״צ לינק רק‬ ‫אבל בשיגג א*צ לגרש אלא מפרישין אותם‬
‫איזה חדשיס והיא בעצמה מפני תאותת תרמה ‪P‬‬ ‫ויש מחמירין אפילו בשוגג ושוגג נקרא כשלא ירעו‬
‫ובלל גדול אומר לך שרבותינו חז״ל לבר מדל‬ ‫האיסור ואם אחר מהן היה מזיר דינם כשניהם‬
‫קדושתם וחכמתם בתורת ד׳ עוד היו יותר גדולים‬ ‫מזידין ‪1‬נ'ל( והכריע רבינו הד מ׳א בסעי׳ י׳ דבבהן‬
‫בחכמות טבעיות ובידיעות העולם יוחד מכל‬ ‫דאסור להחזיר יש לסמוך ארברי המקילין ולא‬
‫הטתחבטים להשיב על דבריהם הטהורים והטפקפק‬ ‫מצרכיגן לגרש ובישראל אין לסמיך על רעת‬
‫על דברידט מעיר על עצמי שאינו מאמין בתורה‬ ‫המקילין עכ׳ל וי*א עוד רבבהן גם במזיד יש לםטוך‬
‫שבעל פה אם כי יבוש מלהגיד זה בפה מלא •‬ ‫על דעת הרמב׳ם שא*צ לגרשה בקידש ‪1‬נ״ש גשם‬
‫]שלא לישא אשה בים' אבלו ובו ב׳ סע'׳[ ‪.‬‬ ‫יד‬

‫אפילו הוא מתאבל על אביו ועל אסו עב*ל והרמב״ם‬ ‫א בחב הטור אסור לו לאדם לארם תוך שלשים‬
‫מתיר ליארם אפילו ביום המיתה ובלבד שדא‬ ‫יום של אבילות וטי שיש לו בנים קטנים ואין‬
‫יעשה סעורה כם*ש ביי׳ר סו׳ שצ׳ב ‪:‬‬ ‫לי מי ישמשני מותר ליבנס אפילו תיך שבעד ומיהו‬
‫ב שירך אשה ואירעה אבל והוא לא קיים פו״ר‬ ‫לא יבא עלי׳ עד לאחר שלשים י־ם ומי שאין לו‬
‫מותר לכונסה חיך שלשים לאבלה שי״ר אבל‬ ‫בנים או שלא קיים עדיין פו״ר אסיר לבנום תוך‬
‫אם קיים פו״ר צריך להמתין עד לאחר ימי אבלה‬ ‫שבעה אבל לאחר ז׳ מותר לכנוס ולבעול אפילו‬
‫ובשידוכין מותר בכל עניין אלא שלא יעשה מעורה‬ ‫מתאבל ודא על אבי‪ •.‬ועל אמי ולאחר שלשים יום‬
‫ובירר שם נרזבאר עור כמה דינים בזה עיש ז‬ ‫כל אדם מותר אפילו קיים פו״ר ואין לו בנים קטנים‬
‫טו ]ריני עריות ושניות לעריות ובו ל״ב סעיפים[‪.‬‬

‫חכמים וכתב‬ ‫וחייבים על ויש שניות לעריות ור& אותן שאמרו‬ ‫א יש עריות שאסורות מן התורה‬
‫מפי הקבלה‬ ‫אחרי מות הרטב״ם בפ׳א מאישות שהן אםורית‬ ‫ביאתן כרת והם שנתפרשו בפ׳‬
‫שהן שגיות‬ ‫כ״ב עריות ואיסורן םר* ‪ 0‬וו טהנקראים שניות ספני‬ ‫וקדושים ואין קדושין חופסין בהן ורט‬
‫ועשרים גשיס‬ ‫ובכללן נרה וא*א וזכר ובהמה וי׳ ת יתבאר לפגימ לעריות וכל אחת מהן גנךא ת שנייה‬
‫יין‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אי־״ות סימן טו‬ ‫ערוך‬ ‫‪80‬‬
‫וכבר נתבאר דבכל עריות אין קרושץ חופסץ לבר‬ ‫הן עכ״ל ויש שחשבום ט־ז רש שחשטם י׳ח ויתבאר‬
‫כנדה תיפסין קדושין שהרי מותרת לאחר יפי נדתה‬ ‫‪ S‬פנ'נו בסעי' כיד מעטי החשבונית ווה שכתב‬
‫כם*ש בסי׳ סיר ע׳ש רילפינן זה מקרא דותהי‬ ‫שהן אסירות טפי הקבלה אע׳ג דאין איסורן אלא‬
‫נדחה עליו ]קדושין ס׳ו !( ;‬ ‫מדרבנן ט״ם טפני שיש להן רמז בפסיק רנעריות‬
‫ג אמו ערוה מדאורייתא ובין שהיתה נשואת אביו‬ ‫כתיב ושמרתם את משטרתי כלומר עשו משטרת‬
‫ונין אנוסת אביו ואפילו אביו בא על הערוה‬ ‫למשמרתי דתיאסור שנייה לערוה כרי שלא יפגע‬
‫והולידה בן הרי אטו ערוד‪ .‬אלא דכשאמו היא‬ ‫בערוה עצמה וכן בא בקבלה ששלמה נזר עליהן‬
‫נשואת אביו ובא עליה חייב שחי כריתות אתו!‬ ‫]יבמות ניא‪ {.‬לפיכך קראן טפי הקב‪ S‬ה ‪1‬ליז'מ‪1‬‬
‫משום אמו ואחת משום אשת אביו זסנהד׳ נ״ג‪ 1‬בין‬ ‫וקרושין חופסין בשניות וצריטת נם מהמקרש ;‬
‫כחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו ואם היה בעדים‬ ‫ב יש שמסתפקים בשקירש שנייה ובא אחר וקדשה‬
‫והתראה חייב סקילה ואם היתה נשואת אביו חייב‬ ‫אם צריכה נם נם מהשני ]ד״ח וי*א דנם כחייבי‬
‫שתי סקילות דאמו ואשת אביו בסקילה דנתיב‬ ‫לאוץ יש להסתפק בכה״נ כשאחר קירש טמזרת או‬
‫בקדושים ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות‬ ‫שאר חייבי לאוין ואח׳כ קדשה גם השני אם צריכה‬
‫אביו נלד‪ ,‬פות יומתו שניהם דמיהם בם ומשמע‬ ‫נם נם מהשני אם השני אינה באיסיר לאו על‪T‬‬
‫בין שהוא אמי ובין שאינה אמו ‪1‬שס נ־ד‪ 1‬וכל מקים‬ ‫כנץ שהוא נ״ב ממזר דשמא כיון רלנביה אינה אסירה‬
‫שנאמר דמיהם בם עונשו סקילה דגמרינן מאוב‬ ‫חוססין קרושיו נ*כ ]חמ״ח[ ובן הספק בשנייה כשעל‬
‫וירעיני דנתיב באבן ירגמו אותם דמיהם בם ואם‬ ‫השני אינה שנייה אבל כשאסירה על השני כמו‬
‫האב בחיים ולא נירשה חייב גם משום א״א ויש‬ ‫על הראשון פשיטא שתופסין רק קדושי ראשין ‪1‬שכ‪1‬‬
‫עליו שלש בריתות ואם היה בערים והתראה נתוסף‬ ‫ויש שמסתפקים נם כזה ‪1‬ב'ש‪ 1‬והביא ראיה מטה‬
‫עליו מיתת חנק דא׳א בחנק דכתיב ואיש אשר‬ ‫שמסתפק רבינו הב״י בסי׳ מ״ב בקירש לפני פסולי‬
‫ינאף את אשת איש ונו׳ מות יומת הנואף והנואפת‬ ‫עדות דרבנן ובא אחר וקדשה נ'כ בפניהם אם‬
‫וקיי׳ל רכל מיתה האמורה בחורה סתס היא חנק‬ ‫צריכה נט משניהם ופסק כן לרינא עיש האמנם‬
‫ואמנם נמזיר אין נ׳ם בין טיחה אחת לשני מיתות‬ ‫העיקר לרינא דכשניות וחייבי לאוין כיון דמן התורה‬
‫ראם יש עליו שני מיתות נידון בחמורה והנ״ם‬ ‫תפסי קדושין אץ קחשי השני כלום אפילו אם‬
‫הוא לענין שוגג להביא שנים או שלשה חטאות‬ ‫היא מותרת לו לנמרי וכן משמע טמה שיתבאר‬
‫וגם כפרד יעז קצת נ*ם לענין קבורתו לקוברו‬ ‫בסי׳ מיד דנחייבי לאוין תופסין הקרושין לנמרי )מיז!‬
‫בין רשעים גמורים !יבמות ליב ;‪: 1‬‬ ‫ואין שים ספק כזה דנן משמע בבל הש׳ם ופסולי‬
‫ך שניות דאמי הן אם אמו ואם אם אמו עד‬ ‫עדות דרבנן לא דסי לכל ועי רפסולי ערות ו די‬
‫לפעלה למעלה בלי הפסק כיון דאיכא בחר זה‬ ‫רבנ; פמלום לכל דבר ואף במקים שמחוייבין להעיר‬
‫איסור דאורייתא וגזרו ג״ב על אם אביו דרסי לאם‬ ‫טן התורה ואין מקבלץ אותם לעדים ואין אנו‬
‫אמו דלשניהם אימא זקינה קרי להו ואפילו אץ לו‬ ‫סוםבין על דבריהם כלל וממילא דהוי בטקדש בלא‬
‫אם האם מ׳ם אם האב אסורה לו וכן בכל מקום‬ ‫עדים זב׳מ[ ושם יתבאר כסיד אבל כחייבי לאוין‬
‫שיגזרו זה מפני זה כמו בכלח בתו שיתבאר שנזרו‬ ‫שהתורה עצמה אסרן והתורה עצמה אמרה שקדושין‬
‫מפני כלת בנו אפילו אין לו בלח הבן ם״ם כלח הבת‬ ‫תופסין בחייבי לאוין וכן בשניות לעריוח נדי רחכמיס‬
‫אסורה נב״ש! ולאם אביו ג־ב אין הפסק אפילו אם אם‬ ‫אסרום ם*ם לא עדיפא מחייבי לאוין ולא שייך‬
‫אם אביו עד למעלה למעלה אסורה כמו באם אמו‪:‬‬ ‫לומר כזה כל דתקץ רבנן כעין דאורייתא חקון‬
‫ה אבל אם אבי אפו אינה אסורה לו טררבגן דק‬ ‫דליהוי כערוה נופה דאין לומר בן להקל בקדושין‬
‫היא כלבד וכן אם אבי אביו אמורה רק היא‬ ‫דאורייתא וגם אין לומר בל רמקרש אדעתא דרבנן‬
‫ני‘ כד אנל אם אבי אבי אביו סוחרת וכן אם אם‬ ‫מקדש כיון דרבנן לא אמדו שלא יתפוסו הקרושין‬
‫אני אביו מותרת וזהו דעת הרמב״ם ז׳ל דזה‬ ‫בהן אמנם בשקידש ספק ערוה דאורייתא ובא‬
‫שאסח כלי הפסק היינו הקא אם אם אם בלי‬ ‫אחר וקדשה כץ שלהאחר היא ג״ב ספק עו־וה ובין‬
‫הפסק וכר בנחים וכן אם אבמ שגזרו משום אם אסו‬ ‫שהאחר סוחר כה לנסדי צריכה ודאי גט כמזניהם‬
‫‪MVI‬‬
‫מא ‪81‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות אישות ‪ p'D‬טו‬ ‫ערוף‬
‫חייב כרת וערירי ימית בין כחיי אחיו ובין לאחר‬ ‫היא בל' הפסק אבל דור לסעהיה כשהפסיק זכר‬
‫מיהו בשהניח זרע ובאשת אחיו מאמו בלבר אף‬ ‫בגין אבי אמו או אבי אביו אינו אסיר רק אטגם‬
‫כשלא הניח זרע חייב ברת וערירי ומיתת ב״ר לא‬ ‫בלבד וזהו שיטת הירושלמי אבל דעת רש״י אינו כן‬
‫מצינו באשת אחיו ונם שניות אין באשת אחיו אבל‬ ‫וס״ל דבל זוד אם אסורה לעולם ואפילו אם אבי‬
‫אשת אחי אביו שהוא ג״ב מן העריות רחייבי‬ ‫אבי אבי אביו אסורה וכן אם אם אבי אבי אביו‬
‫כריתית דרורהי היא יש לזה שניות דמן התירה‬ ‫אסורה ובן לעולם ובן אם אבי אם אביו ‪1‬נ*י(‪1‬‬
‫אינה אסורה רק אשת אחי אביו מן האב ושור‪,‬‬ ‫וכ״ש אם אבי אני אמו רכל שיש כאן אמית רכות‬
‫עונשו לעונש אשת אחיו ברת וערירי וגזרו חכמים‬ ‫נוטה האיסיר יותר משום שמא ראם ;‬
‫אף על אשת אחי אביו מן האם וכן אשת אחי‬
‫אמו בין מן האב כין מן האם אסרום מדרבנן משום‬ ‫ך אשת אביו בנר נהבאר ראסורה ‪ p‬התורה בין‬
‫שמא דאשת אחי אביו מן האב דדמו להררי‬ ‫שוץא אשתו מן הנשואין בין מן האירוסין בין‬
‫ואתו לאיחלופי ואין חילוק בערוה זו ובשניותיה בין‬ ‫בחיי אביו בין כשמת אביו וכן אם גירשה אסורה‬
‫בחיי הבעל ובין לאחר מותו‬ ‫לו מן התורה בחיי אביו משום אשת אביו אפילו‬
‫ט אחותו היא מן העריות שחייב כרת ואץ בזה‬ ‫אינו אמו אבל אנס אביו אשה מותרת לו ראינה‬
‫מיתת נ*ר בין אחותו מאביו בץ אחותו מאמו‬ ‫ילדה ממנו ולד מ״ם‬ ‫בכלל אשת אביו ואפילו‬
‫בלבד כרבר‪,‬יב ערות אחיהך בת אביך או בת אמך‬ ‫אשת אביו מיתרת לו‬ ‫אינה אשת אביו ואמו של‬
‫נין שנולדה מנשואין וביז מזנות ואפילו בא אביו‬ ‫אפילו מדרבנן וכן בתה של אשת אביו שיש לה‬
‫על הערוד‪ ,‬והוליד ממנה בת אחותו היא וחייב‬ ‫מאיש אחר מותרת לו ובן אמרו חז״ל שני חורגים‬
‫עליה ברח ועל זה נאמר מולדת בית או מולרר‪.‬‬ ‫הגדילים נ ני ח אחד בלומר בנו שיש לראובן‬
‫חוץ כלומר בץ שאימרים לאביך קיים ובין שאומרים‬ ‫מלאה ובתה של רחל אשת ראובן שיש לה‬
‫לו הוצא אוחד‪ ,‬שאסירר‪ ,‬לך )יבמות כ*ג וערש״י בהומש‬ ‫משמעון רשאים לישא זא״ז ולא חיישינן למראית‬
‫ודע! ואץ שניות באחותי יאח־הו שנולדה לאביו בהיתר‬ ‫העין שנראים כאח ואחית מפני שנתגדלו ביחד‬
‫חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו וש‪0‬‬ ‫מפני שיש לזרי קול שהם אחים חורגים ולא אחים‬
‫ניב! ‪:‬‬ ‫ממש‬
‫ר הבת שנולדה מאביו משפחה י ט תי ת רשאי‬ ‫אביו אשת אבי אביו‬ ‫ץ אלו הן שניות דאשת‬
‫לישאנד‪ ,‬דולדן אינם מחייחסין אחריו אלא אחריק‬ ‫ואין לזה הפסק אפילו אני אני אני האב ער‬
‫כם*ש נ סי׳ ד' ואינה אחמ‪/‬ו ומ״ם אסור לו לבתחלד‪.‬‬ ‫מאה דו ח ח אשתו אסורה טשום שמא דאשח אביו‬
‫לבא עליה מפני שיש מסחפקים לומר דשמא רק סן‬ ‫ואשת יעקב אכיגי אסירה על בל ישראל מפגי שם‬
‫הר‪,‬ורה הולד הולך אחריהן ימררנגן הוי זרעו ולבן‬ ‫זד‪ .‬דאשת האב אבל אשת אני אמו אינה אסורה‬
‫יש להחמיר לבתחלה ולבד זה םמ*נ ראם בעידנה‬ ‫מררבנן רק היא בלבד משום גזירת אשת אבי אביו‬
‫שפחה אסורה משים שפחה ולאחר שנשיתחררה כ ק ק‬ ‫דלשנירס אבא רנ ה נךו להו ולכן אע״ג דאשת אבי‬
‫שנולד דמי ופשיטא שמותרת ולבוש[ ובן בכיחיר‪: .‬‬ ‫אני אמו סוחרת ולא גזרינן אטו אשת אבי אבי‬
‫אביו מ״ם קורבה כזו דאבי אמו ואבי אב ‪ v‬שוין‬
‫י א וב״ז בשפחה דעלמא אבל אם נ א אביו על‬ ‫הן אזנל העולם משא״ב למעלה מזה דאיפלג דרי‬
‫שפחתו והוליד ממנה בת יש מרביתינו דם־ל‬ ‫וי*א ראשת אבי אם אביו אסורה י ו ואע״ג דא^זח‬
‫דודא אחותו גמירה ‪ p‬ר ‪a‬ורה לא סיבעיא אם‬ ‫אני אבי אמו מותרת ם*מ הקורבה שמצד האב‬
‫נשאה רוראי שיחררה אלא אפילו אם נ א עליה‬ ‫גזרינן יותר ויש טנמגמין נז ה זהגר״א! ויש מי שאומר‬
‫בזנות אמרינן דמסתמא שחררה ואפילו אמר שביון‬ ‫רגם אשת אבי אמו אץ לה הפסק רבן נראה‬
‫לשם זטת אינו נאמן דלא שביק ו «ירא ואכיל‬ ‫מסקנת הירושלמי ‪1‬שם‪: 1‬‬
‫איסורא והרמב״ם ז׳ל הביא ראיה זו בשם קצת‬ ‫ךן אשת אחיו אסירה לו מן התורה בץ אחיו‬
‫הגאונים נפ״י טניח שין וחלק עליהם שלא אט^יו‬ ‫מאביו בין מאמו בלבד רק אחיי מאביו כשמת‬
‫חבמים אין אדם עושה בעילתו נעיל ת זנוח אלא‬ ‫בלא בנים מיינ ם את אשתו והבא על אשת אחיו‬
‫בא^&תו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אישות סימן מו‬ ‫ערוף‬ ‫‪sa‬‬
‫נזירה ויזהר שהאם לא חבא אל ביתו ודבר פשוט‬ ‫באשתו שגירשה וחזר ונ א עליה ולא בפנייה דעלמא‬
‫הוא שכשהיא נשואה אף כאיסיר לאו מים כיון‬ ‫ועמ״ש כיו׳ר סי׳ רס׳ז וכ ח׳ ם סי׳ רע׳ט ‪:‬‬
‫דקרושץ חיפסין בה חייב כרת אם בא על כהה‬
‫או אמה ובכל הערייח הנמשכות מהן ‪:‬‬ ‫י ב כתו ובת בתי וכת בנו הן מעריות דחייכי‬
‫ט ן שניות להן כת כת בת אשתו ובת כן בן‬ ‫כריתות ובמזיר והתראה ממיתין אותן כשריפה‬
‫אשתו ואין להם הפסק עד מאה חרות‬ ‫ובתו לא נתפרשה מפירש בחורה רק מרכתיב ערות‬
‫ולהרמכ״ם יש להם הפסק שדור למעלה מטה‬ ‫בת בנך או בת ב הן לא חגלה ערותן כ״ש בתו‬
‫שבארנו טוהרת ‪:‬‬ ‫ולזה מסיים הפסוק כי ערותך הנה כלימר שהן‬
‫ט ן אם אשתו ואמה ואם אבי אשתו הן מעריות‬ ‫באין מערוה דבתך או כנך ושריפה כתיב בפסוק‬
‫והתראה מיתתן‬ ‫דהייבי כריתות ובמזיד‬ ‫ראשה ואמה דכתיב כאש ישרפו אותו ואתהן וחז״ל‬
‫בשריפה רכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה‬ ‫למרר מזה נם כתו ובת בתי וכת בנו נרפ־מ‬
‫זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וא״א לומר דקאי‬ ‫דסנה׳[ ואין חילוק כין בתי מאשתו הנשואה או‬
‫על אשתו דהיא מה חמאה אלא דקאי על אם אמה‬ ‫שבא בזנות אפילו בא על ערוה והוליד בת לכד‬
‫ופירושא ראחהן הוא על אמה ואם אמה וממילא‬ ‫מבתו שמן שפחה וכותית ובטיש באה־הו וכן בבת‬
‫דה׳ה לאם אביה דמדרינד‪ .‬אחת הן ונם זרו רק‬ ‫בחו ובבת בנו והבא על כתו מנשיאתו ה־יב שתים‬
‫באשה הנשואה לו אבל בבא עליה כזנות לא‬ ‫טש־ם בהו ומשום ערות אשה ובהה לא הגלה ויש‬
‫נאסרו אטה ואם אמה רק מדרבנן אסורות בחייה‬ ‫חילקים ‪:‬‬
‫מטעי! שנתבאר בנ תה ננ'ל‪ 1‬ולד‪.‬רמב*ם אחר מיתתה‬ ‫י;ו שניות שלהן בת בת בנו ובת בת בתו ובת‬
‫הן נכרת ולא בשריפה וי׳א ראף בכרת אינן רק‬ ‫בן בנו ובת בן בתו אסורות מדרבנן ואין‬
‫באיסור בעלמא ‪1‬ע'ש בהה*מ‪: 1‬‬ ‫להן הפסק עד מאה דורות וכן איניר בירושלמי‬
‫שאברדט אבינו אסיר בכל נשי ישראל ושרה אמנו‬
‫אסורה ככל אנשי ישראל משום בה בנם ובת י ן שניות שלהן אם אם אם אשתו ואם אם אני‬
‫אשתו ואם אב אבי אשתו ואם אבי אם אשתו‬ ‫בתם והרמב׳ם ז׳ל חולק בזה ורוב הפוסקים הסכימו‬
‫לריעה ראשונה משום דמירושלמי משמע כן ולהרמב׳ם ואין להם הפסק עד למעלה למעלה ולרמב׳ם יש‬
‫לד‪.‬ם הפסק דנדור למעלה ממה שנארט מותדות‬ ‫נצטרך לרחוק בזה )ענ״ש והגר׳אן‬
‫לו ‪5‬‬ ‫י ד בת אשתו ובת בתה ובת בנה הן מעריות‬
‫דחייבי כריתות כרכתיב ערות אשה ובתה לא יףן אתית אביו ואחות אמו נם הן מהעריות דחייבי‬
‫כריתות ואין בהן מיתת ב*ד בין שהאתוה היא‬ ‫חגלה את בת בנה ואח בת בתה לא הקח וני׳‬
‫והבת היא מאיש אחר ואם היה במזיד והתראה מן האב ונין ‪ p‬האם בלבד ואין בהן שניות‬
‫מיתתן בשריפה דילפינן ‪1‬שס[ מאשה ואמה אמנם ומותר אדם בבת אחי אביו ובבת אחי אמו וכן‬
‫לדעת הרמב״ם בפ*ב טא׳ב חיוב שריפה אינו אלא מותר אחי אביו ואחי אמו באשתו כשנתגרשה‬
‫ונתארטלה ובבתו ‪,‬‬ ‫בר‪,‬־י אשתו אבל לאחר מיתתה הוי‪.‬בכרת בלבד‬
‫ויש חולקין בזה ‪1‬ע'ש נהה״מ[ ודוקא אשתו הנשואה י ט כנר נתבאר דאשת אחי אביו מן האב אסורה‬
‫מן התורה והיא מחייבי כריתות ושניות שלה‬ ‫אבל אם בא על אשה בזנות אף שילדה ממנו ט׳ ט‬
‫כתה מאיש אחר מותרת לו דכעריות אלו כתיב אשת אחי אביו מן האם ואשת אחי אמו בין מן‬
‫לשון קיחה ואיש אשר יקח את אשר‪ .‬ואת אטה האב בין מן האם ומכאן ואילך בטן אשת אחי אני‬
‫וקיחה הוא לשון קדושין ואפילו מדרבנן טוהרת לו אביו מן האם ואשת אחי אם אמו בץ מן האב‬
‫לאחר מיתת אמה אכל לא בחייה כדי שלא יזנה בין מן האם מותרות ויש חולקים בזה זענ׳ש ‪it'ppo‬‬
‫עמה ויהיה חיוב כרת דכשר‪,‬ראשונה נשואה חייב כרת ואשת אחי אבי אביו מן האב ואחות אבי האב‬
‫אף אם בא בזנות על השנייה דבשנייה לא שייך בין מן האם בין מן האב ואחות אם האם ג״כ‬
‫קדושין דהיא ערוה ואין קדושין חיפסין בה ואפילו מותרות ויש כמה ריעות שאוסרים באלו אבל היש‬
‫בחייה אם כנם לא יוציא כיון דאין זה רק משום חולקים הקורם ודא דיעה יחידאה ואשת אחי אם מן‬
‫האם‬
‫מ ‪63 2‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות א״שות ם'מן טו‬ ‫ערוד‬
‫נאסר באהיחי‪ .‬ובבל קריבותיה רעריית ואם קידש‬ ‫אוחה‬ ‫‪ cttn‬נ״כ ד\י ענייה ככל הפגיות וכיפין‬
‫על תנאי ולא נתלןיים התנאי סוחר באחותה ובכל‬ ‫להוציא כשנעאח ‪1‬ב״» ;‬
‫קרובותיה דהא בנט על תנאי כשלא נתקיים התנאי‬ ‫ך אשת כנו היא ערוה רחייני כריתית והיא כלתו‬
‫סוחרת אף לכהן ואין שניות בערוה זו ולא נזרו‬ ‫י האסיר בתורה ונ סד ר ור^ראה חייב סקילה‬
‫רבנן על לאחר מוחה ספני שיש היכר גדול בדבר‬ ‫רכתיב רטיהס בם ונסרינן סאוב וירעני כסו שנתבאר‬
‫ולא אתי לאיחליפי כגירושין וכל שניית לעריות‬ ‫וחיובה כין בחיי כנו בין לאחד מותו ונין שהיתר‪.‬‬
‫כשנשאום כופין להוציא אפילו נשאים באונם כיון‬ ‫אשת בנו ‪ p‬הנשואין וביי מן האירוסין ואם בא‬
‫שעבר האונס חייב לגרשה ואף אם אחד הורה‬ ‫קליה בחיי בנו חייב שתים םשים כלתו ומשום א׳א‬
‫להיתר באיזה מהשניות שחשבנו כופין להוציא דאין‬ ‫‪1‬סנה׳ >״ג[ ‪:‬‬
‫זה הוראה אלא טעית זביש סקי״ח! ועיויר סי׳ קנ׳ז‬ ‫כ א שניות שלה אשת בן בנו ואין לזה הפסק‬
‫לענין יהרג ואל יעבור ‪:‬‬ ‫ופל אשד‪ .‬מסנו אסורה על יעקב אבינו ואשת‬
‫כ ד זד‪ .‬שכתבנו במעי׳ א׳ עשרים שניות להרמבים‬ ‫בן בתו אסורר‪ .‬ויעז לזה הפסק רלסעלה סזר‪ .‬סוחרת‬
‫אלו הן אם אמו ואם אבי אמי ואם אביו ואם‬ ‫דלא דסי לאשת בן בני דיש בזה הדור כלתו‬
‫אבי אביו ואשת אבי אביו ואש־‪ .‬אבי אמו ואשת‬ ‫דאורייתא אבל אשת בן בתו רליכא דררא דאוריי׳‬
‫אחי האב מן האם ואשת אחי האם וכלת בנו יכלת‬ ‫דיו שגזרו על ח ר אחד וי״א דגם אשת בן בח‬
‫בתי וזהו אשר‪ .‬בן בנו ואשת כן כתו שבסעי׳ כיא‬ ‫בנו אסירה סדרבגן נמנ״ש סקי*ז‪ 1‬וכבר נתבאר ראשת‬
‫ובת כת כנו ובת בן בנו ובת בת בתו ובת בן‬ ‫בן אשתו סותרת לו ובן אשתי סיחר באשתו ואשת‬
‫בתי ובת בן בן אשתו ובת כת בת אשתו ואם אם‬ ‫אחיו בין מן האב בין סן האם הוי ערוה בין שהיא‬
‫אבי אשתו ואם אב אם אשתו ואם אם אם אשתו‬ ‫אחיו מנשיאי אביו ובץ סן הזנות וחייב כרת ושני‬
‫ואם אב אבי אשתו ואור‪.‬ם שהשכים טיז לאו דפליני‬ ‫חורנין סיתרין זה בזו כמ׳ש בסעי׳ ו׳ ושני חירגין‬
‫על כל זה אלא שאותן עשרה שניות שחשבגים מן‬ ‫הגדילים יחד סותרים כל אחד באשתו של שני‬
‫בת בת בנו ער פיפי חשבים בשש והטעם רבת‬ ‫לאחר סיתה וגירושין ולא היישינן למראית עין לומר‬
‫בן בנו ובת בת בתו כשחשבנום ממילא נכללים‬ ‫שנראה כאשת אחיו ספני שיש לזה קול שאינם‬
‫גם בת כת בני ובת בן בתו רחר דרגא אית להו‬ ‫שייכים זל״ז וכמ׳ ש שם‪:‬‬
‫וכן כאם אב אבי אשתו ואם אם אם אשתי נבללים‬ ‫כ ב לפי השים שלנו מיתר ארם באשת חמיו‬
‫נ״כ אם אם אבי אשתו ואם אב אם אשתי רחר‬ ‫כשזדא אינר‪ .‬אם אשתו וחסיו סותר באשתו‬
‫דרגא אית להו ונחם־ים ארבע בן העשרים וא־תם‬ ‫אחרת שיש לו כשמת אי נירשה אבל בירושלמי‬
‫שחשבום ייח הם אותן טיז ושנים שמוסיפים על‬ ‫נסעא שאסיר אדם באשת חמיו וכתבו רבור‪.‬יני‬
‫רעת הרטבים זיל והן אשת אבי אם אביו ובן אם‬ ‫שבדורות האחרונים אסרוה וסעשה היה שאחר בקש‬
‫אבי ארי אביו יכטיש בסעי' ה׳ עיש ואשת חמיו‬ ‫לישא אשת חמיו והעריך הסעודה ואפסרי׳ דית ז׳ל‬
‫לא חשבנום בכרל השניות ביון שלא אסרוה אלא‬ ‫לסעודתיר‪ .‬וכן חמיו אסיר באשתו זהגריא[ והאיסיר‬
‫משום מראית העין ובן מה שחמיו אסיר באשתו‬ ‫נראה בין בחיי חסיו ובין לאחר סיתו אלא דיש‬
‫הוא רק מפני מראית עין ולא דמי לכל השניות‬ ‫נזי שאוסר רכשנשאה לאחר מותו לא תצא ויש‬
‫רטעם איסורן משום דאתי לאיחלופי בערוה מפה‬ ‫להתיישב בזה זמנוניי סי׳ כיח ומיתר אדם באשת כן‬
‫ועריות חשבני י״ח ואלו הן אמו ואשת אביו ואשת‬ ‫אחיי ובאשת בן אחיחו כשגתגרשו או שמתו ומיתר‬
‫אחיו ואשת אחי אביו ואחיתו מן האב ומן האם‬ ‫בבת אחיו ובבת אחותו כסיש בסי׳ בי רמציה‬
‫ובתו ובת בתו ובת בני ובת אשתו ובת בתה‬ ‫לישא בת אחותו ע״ ש‪,‬‬
‫ובת בנה ואם אשתי ואטד‪ .‬ואם אבי אשתו ואחות‬ ‫ב ג אחות אשתו עריה מחייבי כריתות ואין בה‬
‫אביו ואחות אמי ואחות אשתו ויש עור ד עריות‬ ‫מיתת ביר ואין חילוק בין אחותה מן האב‬
‫שלא חשבנום בכאן נדה יאיא יזכיר ובהמה ורע‬ ‫ובין מן האם בלבד ואינה אסירה רק בחיי אשתו‬
‫ראחותו הוי שתי עריות אחותו מן האב ואחותו מן‬ ‫אפילו בשגירשה אבל אם טתה אשתו סותר לישא‬
‫האס ‪:‬‬ ‫אחיתה יכל המגרש אפילו מחמת קול בעלמא‬
‫השלהן‬ ‫הלכות אישות סימן טו‬ ‫ער?‬ ‫‪84‬‬
‫בף• הלכה אשתו למדה״י ואמרו ‪ f‬שמתה ונשא הראשינה נאסרה עליו כדי שלא יאמרו שנשא א ת ת‬
‫אחותה ואח״ב באתה אשתו אם אשתו היתה גרושתי אבל באשתו נשיאה ליבא חשש זה דאין‬
‫נשואה לו מותרת לחוור לו ואין כאן חשד שיאמרו תנאי כנשואין דאפילו התנה איזה תנאי קידם בוראי‬
‫שהשנייה נשאת לו ועתה נישא אחותה בחייה שהכל מחל כעת שבא עליה דאין אדם עושה בעירתו‬
‫יורעין שאין קדושין תופסין באתת אשתו ובמעות בעילת זנות ואם לא יתקיים התנאי הרי הביאה‬
‫נשאה ובמה שזינה עמה לא נאסרה אשתו עליו ביאת זנות הלכך גלוי לבל שאין נשואי השנייה‬
‫אפילו אם היה מזנה עמה במזיד דאין הזנות שמונה כלום אלא כזמת בעלמא ואע״ג ראם התנה גם‬
‫עם קרובי אשתו יאסרו אשתו עליו וי׳א ראם בשעת ביאה כן תנאו קיים מ״ט לא שכיחא טילתא‬
‫הקרובות רנילוה אצלו ע׳י אשתו כופין אותו לנרש וכל זה בנשא אחותה אבל אם רק קירשה ולא‬
‫אשתו שלא יבא לידי תקלה אבל רבים חילקים נשאה א'צ נט כיון דלא עבדו איסירא עריץ לא‬
‫כזה דענייה זו מה חטאה ולמה נכוף לנרשה נכיף קנסינן להו רנן הדין נם באשה שאמרו לה מת‬
‫כעלה ונתקדשה ואח־כ בא נעלה דלא קנסינן לה‬ ‫שלא יכנסו לביתו ]נזנ׳ש סקכ׳ב! ‪:‬‬
‫וכיון שהכל יורעין שבטעות נשאה ממילא כס״ש בסי׳ י׳ז וניל! ואם נאמן עד אחד להעיר‬
‫דאתתה א'צ ממני נט ומותר בקרובות השנייה שמתה אשתו וישא אתתה יש נזה מחלוקת הפוסקים‬
‫כמו בבתה ובת בתה ושאר עריות שלה דע׳׳י זניח ויתבאר נס׳ר נסי׳ י׳ז נעב׳ש סכק׳ך שהחמיר נתקנת‬
‫ממ׳ה ולענ׳ד לא עדיפא מיניה ודו׳קו ;‬ ‫לא נאסרו הקרובית כטיש בסעי' ט׳ז וכן שנייה‬
‫ונשא אחיתר‪.‬‬ ‫אמרולו מתה אשתך‬ ‫כ ט ואם‬ ‫מותרת בקרוביו ואם מתה הראשינה מותר בה‬
‫שמתחלה בעת שנשאת‬ ‫ואח׳ב אמרו לו‬ ‫וי״א רמררבנן אפור בקרובות השנייה כל ימי חיי‬
‫השנייה מטעם שנתבאר בסעי׳ י־ד כבתו כדי שלא אותה קיימת היתד‪ .‬אשתך ועכשיו מתה רשאי לקיימה‬
‫יבא לזנות עמה ויש חולקין בזה דבכאן הרי לא כט״ש אמנם אם נולדה ולד בעת שאשתו היתד‪.‬‬
‫כיון לזנות שנחשוש עוד לזנות והרי נשאה בטעות כחיים הי^ד ממזר גמור מדאורייתא רנולד מערוה‬
‫אבל הולדות שיוליד ממנה אחר מיתתה ו ע כשירים‬ ‫ע*פ ערים ננז׳ז! ום*ם יש לחשוש כזה ‪1‬נ*ש( ‪5‬‬
‫לגמרי כיון שמתירים אותה לקיימה ‪5‬‬
‫‪ 3‬ן אבל אם אשתו היחה רק ארוסתו ואמרו לו ל זה שאמרנו דנאשתו הנשואה אינה גאסרת עליו‬
‫בנשיאי אהותה זהו רק כשאח־תה פנויה אבל‬ ‫שמתה ונשא אחותה ואחיב באתה אסור‬
‫בשתיהן ושתיהן צ־יבות טמנו גט וממילא נאסרו כשאחיתה נשואה והערים העירו על אשתו ועל‬
‫קרובות השנייה ג־כ כיון שהצרבניה גט אמנם אם בעל אחות אשתו שמתו ונשא אחותה ואח׳׳ב נתברר‬
‫מחה אחת מהן מותר בחבירתה רבזה לא שייך שחיים הם נאסרה גם אשתו עליו והטעם לפי‬
‫לקנום רהא אחות אשתו לאחר מיתתה לעולם שנאסרה האחות על בעלה לכן גם אשתו נאסרר‪.‬‬
‫מותרת וכתב הרמב״ם בפ׳י מגירושין רבד הדרכים עליו ראחות אשתו נאסרת על בעלה לפי מה דקיי״ל‬
‫האלו בהן וכ״כ רבינו הב’ י בסעי׳ כ״ז רכל הדרכים בסי׳ י׳ז שאשת איש שהעידו על נעלה שמת נ ץ‬
‫השנוין בפי האשה רבה ובפרק הזורק נוהגין בהן שהעירו שני עדים ונין שהעיר ער אחר וב״ד‬
‫ודרכים אלו יתבארו בס׳ם י׳ז בסיר ונ׳ל שהוא התירוה ע' פ העד לפי מה רקיי׳ל דער אחד נאמן‬
‫ט״ם וכצ׳ל רכל הדרכים האלי נוהגין בה כ^ומר להעיד שנעלה מת וקיי״ל שם רכשנשאת לאחר‬
‫בהשנייה על שלא דקדקה אם אחותה מתה אם ואח־כ נ א בעלה צריכה גט מזה ומזה ונאסרת‬
‫לאו נטו באשה שאמרו לה מת בעלה ונשאת על שתיהם והטעם שנאסרת על הראשון משום‬
‫ואח*כ בא כעלה דקנסינן לה טטעם זה כמי ש שם דחיישינן שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני וגירשה‬
‫אבל ארוסתו הראשינה מה חטאה ולמה נקנסנה ‪ :‬ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת וכיון שאחות‬
‫בךן ומפני מה הצריכו גט באחות ארוסתו רשמא אשתו נאסרת על גיסו וצריבה גט גם מזה ממילא‬
‫יאמרו תנאי היה כקדושי ראשונה ולא נתקיים שאשתו נאסרה עליו משום אחות גרושתו ואע׳ג‬
‫התנאי ונשא אחותה בהיתר וממילא שצריכה גט די׳א דכשנשאת נכאן ע״פ עדים א*צ גט הזה דהרי‬
‫וכיון שצריכה גט ממילא אתהה שהיא ארוסתו אין כאן חשש שיאמרו גירש זה ונשאה זה דהרי על‬
‫זה‬
‫מג ‪85‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות אישות סימן פו »‬ ‫ערקי‬
‫ששיחח־ה משום דאץ עושה בעילתו בעילת זנות‬ ‫וה טכדנ נאסרה טפני אחות א»תו ילפ׳י בנבואה‬
‫שפחה שאגי מפגי שהולד אינו מתייחם אחריו‬ ‫זדה לנו להתיר לזה אשתו ולבעל אחיה אשהו‬
‫משא*ב בפנויה ישראלית אבל אם יש עדים שאנעיה‬ ‫דאין כאן חשש שטא יאכזרו ס״ם תי שינן שמא יבא‬
‫היא שקדשה בפני שני עדים והלם לטדה״י תוששץ‬ ‫ניטו בלא אשתו של זה ועריץ יאמרו דאשתו םתה‬
‫לדבריה ואסורים בקרובותיהן אבל אם אמרה קדשני‬ ‫וגיסו נירש אשתו והוא נשאה ועריבה נ ט טמנו‬
‫מתם ולא אמרה בפני שגי עדים אץ זה בלום‬ ‫וכשתחזור לגיסו יאמרו שנשא גרושה טשנשאת לאחר‬
‫דאפילו קידשוה בינו לבינה אינם קדושין כלל ואץ אנו‬ ‫וכן פסקו דרי״ף והרמבים והרא״ש והטור ורבותינו‬
‫חולץ לומר שכן היתד‪ .‬כוונתה שקידשה בש־ים‬ ‫בעלי הש*ע ועט״ש בפי׳ קנ״ט זמב״ש םיזכ״נז ‪:‬‬
‫דא״כ היתה מבררת דבריה וכבר נתבאר שאפילו אם‬ ‫ל א כתב רבינו הרט׳א אם בא כזנות על אחות‬
‫ק ‪ T‬שח רק שהיו על תנאי ולא נתקיים התנאי מותר‬ ‫אשתו וסתה אשתו וניסו אח״כ י*א דאסור‬
‫בקרובותיה ובן האב שק ‪ T‬ש בתו שלא מרעחה‬ ‫לישא אח*כ אחות אשתו דכשם שאסורה לבעל כך‬
‫ונטעאח בוגרת שאין לו רשות לקדשה אין זח‬ ‫אסורה לבועל אע*פ שהיתה אסירה עליו בלאו הבי‬
‫קחשין כלל ומותר בגךובוחיה ואפילו נתרזוית‬ ‫עביל ואע־ג רבכותי כה*נ מותרת לו כם*ש בסיטן‬
‫בהקדושץ ביון שהיה שלא בידיעתה ועט״ש בםיטן‬ ‫קע*ח זהו בכיתי שאינו בר קרושין בלל משא״ב‬
‫ליה וסי׳ ליז ורוקא כשלא היה נ ס אבל אם דדה‬ ‫אחות אשתי ראייה לאחרים וגם לו עעטי היתה‬
‫גט אפילו לא היה אלא מפני לעז בעלמא ולא‬ ‫ראויה להתקרש במיתת אשתי ועט״ש בסי׳ י״א סעיף‬
‫טדינא נאסת ^יוביתיה מפני שם הגט כט״ש ובטי׳‬ ‫ג' ומכאן ג״ב ראיה לט״ש שס ז‬
‫ט״ח יתבאר עוד בזה כסיר עיש נורגם שכחשר‬ ‫ל ב כמו שנתבאר שע״י זנות לא נאסרו קרובותיה‬
‫הרא״ש ובשיע מבואר רק איסורד‪ .‬בקרוביו מ״ם‬ ‫בסו כן אפילו היתה מיוחדת לו כעץ פלנש‬
‫פשיטא שגם הוא אסור בקרובותיה ע' פ דימרה‬ ‫לא נאסרו קרבותיה ולא חיישינן לקדושין ואפילו‬
‫דרגלים לדבר שמיוחרח לו[ נ‬ ‫לדעת הגאונים שנתבאר בסעי׳ י׳א רבשפחתו אברינן‬
‫טז ]איסור שפחה ובותיית ובו'״א סע'׳[ ‪.‬‬

‫האי סברא ‪1‬מ׳ נהנר״א סק״ב ‪0‬כמכ להמולקים אינו חייב‬ ‫א כתב הרטבים דל בפי״ב מאיב ישראל שבעל‬
‫בז' אימוי‪ .‬בגיווון רק נקידש ובעל מדניזיב לשון קיחה‬ ‫כותית משאר האומות דרך אישות או ישראלית‬
‫וצ״ע הא לית לגו קיסה וכן פירוש הכסוק נמיש התוס׳‬ ‫שנבעלה לכותי ררך אישות הרי אלו לוקין מן‬
‫סיס האומר! ‪:‬‬ ‫התורה שנאסר לא חתההן בם בחך לא חתן לבני‬
‫ב וט״ם יראה לי דאפילו להחולקים על הרטב״ם‬ ‫ובתו לא חקח לבנך אחר וי אומות ואחד שאר‬
‫כרס אם היא בביתו ובועל אותה ‪ n‬ט ‪ T‬כדרך‬ ‫עטטץ באיסור זה ובן מפורש ע*י עזרא ואשר לא‬
‫איש ואשתו חייב עלה מדאורייתא דהא הבי איתא‬ ‫נתן בנותינו לעטי הארצות ואח בנוחם לא נקח‬
‫בהריא בגם׳ וגיא ליו ‪ 1:‬דאורייתא אישות דרך חתגות‬ ‫לבננו עכ*ל ובבר בארט כסי׳ ד* סעי׳ נ׳ דרעת הרטב״ם‬
‫ודיהק לומר רזר‪.‬ו אינו אליבא דד‪.‬לנתא ולכן אע״ג‬ ‫דקרא דלא חתחהן בם סיירי בכל האומות בניוחן‬
‫דאין לו ע חתנות מים כיון דהוא דרך אישות לקי‬ ‫והרבה מרבותינו חולקים עליו וס״ל רקרא סיירי בשבעה‬
‫עלר‪ .‬טדאירייחא ינננ״ל ודו״ק[ ‪:‬‬ ‫אוטות יבגירותן אבל בגיותן לית לר‪.‬ו חתנות כלל‬
‫ג וכתב הרטב״ם דהבא על הכותית דרך זנוח‬ ‫ונמצא רלדרטבים לא לקי רק כחיתץ וביאה כמו‬
‫במקרר‪ ,‬חייב עליה טדרבגן משום כותית זוייא‬ ‫דם־ל בבל חייכי לאוין ולהחולקים עליו חייב בשבעה‬
‫גם משום זונה! ומכץ אותו מכת מרדות ואם ייחדה לו‬ ‫אים־ת בגיוחן בביאה בלבד וכגירוחן חייב טשים לא‬
‫בזנות חייב עליה מדרבנן משים נרד‪ .‬ומשום שפחד‪.‬‬ ‫תתחתן בם בחיתין בלבד ובשאר אוטית בטרותן‬
‫וטשום כותית ומשים זונה ואט ה ‪ .T‬כר‪.‬ן אפילו‬ ‫שרי לנטרי ובגיוחן לית לוע חתנית וביאה הוי זנות‬
‫בא עליה דרך מקרה חייב עליה מן התורה טשום‬ ‫בעלמא וציל לרעת הרטבים אע*נ רקדושין אין להם‬
‫זונד‪ .‬ולוקה עליה וכותית שיש לה בעל יש איםוד‬ ‫טיט גשואין יש לו ע זכ־ה‪ 1‬ושארי פיסקים לא סיל‬
‫דאודייתא‬
‫השלחן‬ ‫הינות אישות סיטן טז‬ ‫ערוך‬ ‫‪86‬‬
‫פיגעין בי ואם הרגי נדדג עליי ואם בא הקנאי‬ ‫דאורייתא דהיא כא׳׳א דכתיב ודבק נאע תו ולא‬
‫ליטול רשות מביר להרני אין מוריו לי אע׳ס‬ ‫באשת הנידו ‪ 1‬נ״ט וייא דמן החידה אין איסור כלל‬
‫שהוא בשעת מעשה ילא עוד אלא אם בא הקנאי‬ ‫)רשנ״א קדושין כ׳א ‪ I.‬וזה שכתב הרמב׳ם רנכהן חייב‬
‫להרוג את הבועל ונשמט הבועל והרג אה הקנאי‬ ‫משים זוגה יש פיסקים דס׳י‘ דרווקא כשנבעלה פעם‬
‫כדי להציל עצמי מידי אין הבועל נהי־נ עליו‬ ‫אחת אז היא חייב מן התירה םשים זינה אבל אם‬
‫והנא על בת גר תושב בחב הרטב״ם דאין הקנאים‬ ‫עדיין לא ננ ע ל ה אין עליה שם זינה ואע׳ג דבסי'‬
‫פינעים בי אבל מבין איתן מכת מרדות עכ״ל‪ .‬ואין‬ ‫י׳ נתבאר דבגיירת חייב משים זינה יכהן שנשאה‬
‫בש׳ם מקיר לזה ונראר‪ ,‬בטעמו דכיון דעיקר רץ‬ ‫דיני כנשא זונה זהו מפני ששייך בה קיחה והחנות‬
‫זה למדנו מזמרי עם בזני ובשם עבדו לפעור‬ ‫נרע טפי ‪1‬שסו דקריגן ביה זינה לא יקה יזה שמחלק‬
‫כטפירש בקרא ולכן כגר תושב שאינו מעובדי‬ ‫הרמב׳ם בין נ א עליה באקראי נין יחדה לי זהו‬
‫מכני ם אין קנאים פוגעים בי ומכין איתי מכת‬ ‫לפי נירסתי בש׳׳ם ‪1‬שס[ אבל לפי נירסא שלנו ליכא‬
‫מרחת ועובר בהרברים שנתבארו כסעי׳ נ־ זרל[ ‪:‬‬ ‫חילוק זה ואפילו נ א באקראי חייב משים ד׳ דברים‬
‫שנתבאר יניחדה לי לפמ״ש בסעי׳ ב׳ היי איסור דאי׳‬
‫ן אם לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו ב״ד אי‬ ‫זהרמב׳ם נראה דגירסתו כי נזרו ב״ד של חשתוגאי יחוד‬
‫שהיה בצינעא שאץ אדם יורע עונשו מפורש‬ ‫כלומר מיוהדת לו אבל ביאה לא כלומר כתקרה וע׳ש ברשיי‬
‫נקבלה שד‪-‬יא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קודש‬ ‫ד״ה דאורייתא וכו׳ ודרן חתנות יכרש הרמנ״ם כשנשאה‬
‫ד׳ אשר אהב ונעל בת אל נכר יכרת ד׳ לאיש‬ ‫דרך אישות המש ע׳ש ודו׳ק[ ‪:‬‬
‫אשר יעשנה ער ועינר‪ ,‬טאדלי יעקב וםגי׳‪ 1‬מנהה‬ ‫ף ביתי הבא על בת ישראל אם א״א היא נהרג‬
‫לד׳ צבאות )מלאני ג׳‪ 1‬אם ישראל הוא לא יהיה לו‬ ‫עליה דנם ישראל חייב כיתה על א׳׳א ואם היא‬
‫ער בחכמים ועינה כחלמידים ואם כהן הוא לא‬ ‫פנויה אינו נהרג אבל ישראל הבא על הכותית בין‬
‫יהיה לו מגיש מנחה לד׳ צבאות הנה ימרת‬ ‫קטנה בת נ׳ שנים ויום אחר יבין גדילה ובין‬
‫שהבעולה כאלו נתחתן לעבודת מכני ם שנאמר‬ ‫פנויה יבין א׳א ואפילו הביעל קטן רק אם היא בן‬
‫ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש ר׳ )רמב׳סו‬ ‫תשעה שנים ויום אחר שראוי לביאה אם בא עליה‬
‫ואמרו חדל שאברהם אבינו עומד על פתחו של‬ ‫בזדון נהרגת מפני שבא לישראל תקלה על ירה‬
‫גיהנם וכל הנחתם בבריתו אינו מניחו ליכנס לניהנם‬ ‫ודבר זה מפורש נתירה שנאמר הן הנה היו לבני‬
‫וזה שפגם בברית קדש אינו מכירו ונופל כגיהנב‬ ‫ישראל נדבר בלעם ונאמר וכל אשר‪ ,‬יודעת איש‬
‫)עירובי! י*פ‪.‬ז ‪:‬‬ ‫למשכב זכי דדינו )רמב׳סו יאע״ג דטפסוק זה אין‬
‫ן כתב הרטנ׳ם ז״ל עין זה אע'פ שאין בו מיתה‬ ‫ראיה דהתם אף בשלא נבעלו המיתים רק אם היו‬
‫ב*ר אל יהי קל בעינך אלא יש בו הפסד שאץ‬ ‫אף ראייוה לביאה מפני שכלל ישראל נכשלי בפעור‬
‫בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה כני הוא לכל‬ ‫על יריד‪,‬ן וטעמא דתקלה לא מציגו רק בבהמה‬
‫דבר ובכלל ישראל נחשב אע*פ שד‪,‬וא ממזר והבן‬ ‫כדכתיב ואת הבדימה תהרונו ם*ט משזמע ליה‬
‫מן הכותית איני כנו שנאמר בי יסיר את בנך‬ ‫לרדמבים דממחלמת מדין לטדנו דכשבא עליה דינה‬
‫מאחרי מסיר אותי מלהיות אחרי ד׳ ודבר זה גורם‬ ‫כבשם זהה״ת[ וק׳י היא משם דהא נשם מפני‬
‫להרנק בעבודת כוכבים שהבדילנו הקנ״ה מהם‬ ‫תקלת של אחרות דנו להן כן וכ׳ש בתקלת עצמה ‪:‬‬
‫ולשוב מאחרי ד ולמעול בו עכ׳ל וזהו מכלל‬ ‫ףן כל הניעל כותית בפרהסיא לעיני עשרה בני‬
‫עריות ודינו שיחרג ואל יעבור אם דעא בפרהסיא ;‬ ‫אדם מישראל ולאי דוקא שהביאה יהיה ממש‬
‫לעיניהם שדבר זה אי אפשר אלא שמתייחד עמה‬
‫ךן שפהה שהוטנלה לשם עברות אסורה לבן חורין‬ ‫בחדר אחד לשם ביאה אם פגעי בו קנאין המקנאים‬
‫אחר שפחתו ואחר שפחת חל ירו והבא עליה‬ ‫לכנורי של מקים הרי אלו זריזין ימשיבחין ורבר‬
‫לדעת הרמב״ם מכין איחו מכת מרדות ולרעת הרנה‬ ‫זה הוא הלכה לטשה מסיני וראיה לזה טעשה‬
‫מהראשונים תי לאו דאורייתא משום לא יד‪,‬יה קדש‬ ‫פנחס בזמרי ואין הקנאין רשאין לפגוע נר‪,‬ן אלא‬
‫בבני ישראל ולא תהיה קדשה ונו׳ וכמ״ש בסי׳ ד‬ ‫בשעת מעשה כמו בזמרי אבל אם פירש ממנה אין‬
‫סעיף‬
‫מ ד ‪87‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫^נו ת אישות ם'ק טז יז‬ ‫^ רו ך‬
‫תאמר אני בת חורין והטמעיה ואם היו שתיהן‬ ‫ס עי ג׳ דהרםנ״ם ם*ל דלאו יה הוא לפנויה‬
‫בנותיו בגין האב שבא על שפחתו וילדה כת‬ ‫יעראליח ואינקלם חרגם על ענ ד ושפחה ע׳ ע‬
‫ינתערבה בתו עמה יעז לו כהן הזנית שיש לאב‬ ‫ובתכו הנאונים הקדמונים הנתפש עם שפחתו‬
‫םם*נ נהה׳־מ[ ואם האחר זכר והאחת נקיבה דינם‬ ‫מיצ־אץ אותת מטנו וטוברץ אותה ומפןרין רטיה‬
‫כשניהם זכרים דהרי הזכר מצייה על פרר וממילא‬ ‫לעניי ישראל וטלקץ אותה וטגלתין שערו יטנדין‬
‫דבהכרח לשחרר נם הנקיבה )נ״לו ‪:‬‬ ‫אותי ל׳ יום עב״ל ואל תתטה לרעת ה ר טנ׳ ם ן״ל‬
‫י א אשת כהן שנתערב ולרה בילד שפחתה כל הדינים‬ ‫אין אפשר שהבא על פטיה ישראלית לוקה סן‬
‫שנתבאר ניהגים בהם ונוסף לזה דשניהם אוכלין‬ ‫התי־ה והבא על שפחה ו ט תי ת הוי רק טמירה תנין‬
‫בתרומה דגם עבר בהן אוכל בתרומה וחולקים חלק‬ ‫עדיות הוא מירת התורה ואין לגו טעם גלוי בנ ל‬
‫אחד בגורן כשבאו שניהם אבל לזה בלא זח אין‬ ‫הפרטים תרע לך שנן היא שאם חסותו היא בשריפה‬
‫ניתנים ידבר פשוט שאם העבד הוא של אדון אחר‬ ‫ואם אטו היא משגיות לעריות ]הה־מ נפ*א מאישות[ ;‬
‫ישראל שניהם אמורים לאכול בתרומה ודל[ ושניהם‬
‫אסורים לטמא למתים מפני ספק כהונה ובשנשחחררו‬ ‫^ השפחה‬ ‫ט וכתב הרטב״ם אל יהי עון הבא‬
‫נישאים נשים הכשירות לכהינה ואינם מטמאים‬ ‫קל בעיניך שהרי נם זה נידם להבן לסיר‬
‫למתים ואם טיםאו א״ע אינם ליקים מספק יאינם‬ ‫מאחרי ד׳ שהכן טן השפחה הוא עבר ואיגי מישראל‬
‫איכלים בתרומה דעבד כהן כשנשתחרר דרי הזא‬ ‫ונמצא גירם לזרע הקדש להתחיל ולהייתם עבדים‬
‫כישראל ואם אכלו אינם םשלמין קרן וחומש‬ ‫ענ״ל ואין דין קגאין פוגעץ בו בשפחה אפילו‬
‫כישראל רטספיקא לא טפקינן ממונא וכ״ש שאץ‬ ‫בפרהםיא אבל בשפחה חרופה גם להרמב״ם יש‬
‫גיטלין חלק בגורן והתרומה משרית שלהם מוכרין‬ ‫בזה מלקות ואיזוהי שפחה חרופה זו שחציה שפחה‬
‫לכהגים יראים יהדמים שלהם מטעם שגתבאר‬ ‫וחציה בת חירין ומקודשת לעבד עברי והיא לוקה‬
‫יבקדשי המד‪,‬דש אין להם ש־יכית רק לענין כשתם‬ ‫והיא מביא קרבן בין כשיגג בין בטזיר ז‬
‫מקריבין קרבן יכולין ליתן לבד כהן שירצו אף‬ ‫‪ <,‬נתערב ולר של ישראל בולר של שפחה שניהם‬
‫שאיגו מהמשמר הקבוע כדין כהן שמקריב קרבגיתיו‬ ‫עבדים טמפק ואמיריס בישראלית ובשפחה ולכן‬
‫בעצמו ולבן אף שאין יכולין להקריב כעצמם מ׳ים‬ ‫בופין בעל השפחה ומשחרר שניהם ומקבל שטר על‬
‫אגשי המשמר אץ יכילץ לנופן לתחן להם להקריב‬ ‫דמיו משניהם ואין כל אחד יכול לומר מספיקא לא‬
‫טמעם שנתבאר וכן הבכיר שכעררם א*צ ליתן לכהן‬ ‫תוציא ממגי ממין דהארון יבול לומר א*כ לא אתן‬
‫רק ירעה עד עזיסתאב ויאכלו במומו ופטירין‬ ‫לכם שיחרור ולמה לי להפסיד חנם ‪1‬נ'ל‪ 1‬ואם האב‬
‫מליתן זרוע ולחיים והקיבה מטעם ענתבאר‬ ‫והאדון אחר הוא כשיגדילו ישחררו זא״ז והאב נותן‬
‫וטטילין עליהם כל חומרי נהנים ובל חימרי‬ ‫במתנה את העבר להבן ‪1‬נ*ל( וביפין איתם לעשות‬
‫ישראלים זינמית ‪ t 'i‬זז ובל הדינים שנתבארו‬ ‫כן כדי שיר^ מיתרים לבא בקהל ואם הנולדות‬
‫בתערובות בן ועבד כן הרין בתערובית ולד ישראל‬ ‫נקיבות שתיהן ספק שפחות והבא עליהן וילרו‬
‫עם ולד כוחי ככל הדינים השייכים לזה וטטבילין‬ ‫הולחת הם מפיקי עבדים וכיפין לשחררם אבל את‬
‫את שניהם לשם גירות ובל אחד מהם ספק גר‬ ‫הנקיבית אין כיפי; לשחררן שהרי אינן מצוות על‬
‫ואסורים בממזרת יאם הן נ קיני ת אסורות לכהן‬ ‫פרר אא־כ מהנין בהן מנהג הפקר כם*ש בירד סי׳‬
‫וגם בשפחה הרין כן ‪1‬ענ״ש סק*ה‪ 1‬ז‬ ‫רם״ז וסיוע להשתעבד כ ק אין כיכולת שכל אחת‬
‫]דיני אשת איש ונל דיני עגונות ובר רס״ב סעי׳[ ‪.‬‬ ‫יז‬
‫שארי מיני מפיקיח ובן שגי ביתי ערים המכחישית‬ ‫אשת איש בכלל עריות היא ואין קדושין חופסץ‬
‫זא״ז ואפילו בבת אחת שזה אומר בן וזה אומר בן‬ ‫בה כבכל העריות בד״א בודאי א״א אבל אם‬
‫הוי ספיר‪,‬א דרבנן ‪1‬ב*ש סי׳ ל• סי‪*,‬סן תיפסין הקרושץ‬ ‫היא טפק מקודשת או ספק מגירשת כגון שהיו מעות‬
‫מספק וצריכה גט טשגירט ורדה לפסילי ג מץ‬ ‫הקרושין או מ ט ספק קרוב לו וספק ין־יוב לה או‬
‫דרבנן‬
‫השלחן‬ ‫הלכות איעות ס'טן ‪V‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪88‬‬
‫ט קיד ש ת ל שני מ ט ע ם ראינה מ עיז ה שניה י פני ב ע ל ה‬ ‫דרבנן אם ב א אחר ו קיד ש ה צ ריכ ה מ שניה ם נ ם‬
‫מ י תי ת ל ה שני‬ ‫וי׳ א דאין הנ א מני ת לענין שתה א‬ ‫מהראש־ן מ ד ר בנן י מ ה שני מן ה תו ר ה ולא אזלינן‬
‫אי ב או מ ר ת גיר שתני ש תנ ש א לאחר אלא שחו ש ש ץ‬ ‫בזה ב ת ר חזקה לומר כשיש ספק ב ה קדו שין ל ה ע סי רנ ה‬
‫לדב רי ה ל ה צ רי כ ה ג ט מ שני ] ר אנ׳ ד ס׳ ד חאיבות וריכונ׳א‬ ‫בהזק ת פנוי ה וכ שי ש ספ ק ב ה ג ט ל ה ע מי דנ ה בחזקת‬
‫‪:‬־נהי נדרים! שאין סבר א כ לל ש מפני ט ע ם חזקה‬ ‫כ ת ר חזקה ם*ם‬ ‫א׳ א דאע״ג דם־ התוי־ה אזליגן‬
‫ש®א ת עיז נ תי רנ ה ב ל א ג ט חד ש ואיך נתיר ערות‬ ‫משים חימר א׳ א החמירו רבנן ל מי היי רספק ולכן‬
‫ט ב חי ש ה והרי‬ ‫שהוא‬ ‫בדי בו ר ה בד ב ר‬ ‫ר‪,‬הטירה‬ ‫ישייש מ ה לי ק ת הפי סקים בקדו שין אלו או כנ ם זה‬
‫כ אי מ ר ת מ ת ב ע לי אמרו חז׳ ל דנ א טנ ח מ ט ע ם ד ד ב ר‬ ‫אם הי א כשר או פם־ל דיי ספיק א ד א׳ א ו צדי כ ה נ ס‬
‫ול א ת ק ל ק ל‬ ‫הע שוי ל הוו ר ע הוא אם הוא בחיים‬ ‫מ שני ה ם ואפילו אם רוב הפופקים מכריעים ל צ ד‬
‫עצ מ ה כמו שיתבאר א בל בז ה שלעולם לא י תוודע‬ ‫אחר לא אזלינן כ ת ר דו כ א ‪ c ’pi‬ד ל פ ע מי ם כ חו מ ר ת‬
‫א׳ א לומר כ לל ש ה א מיני ה אף ל הנ ש א לאחר אל א‬ ‫א׳ א חיי שינן נ ם ל מי עי ס א אם הוא מיעו ט א ד מינכ ר‬
‫שבך הוא הענין ש מ טע ם חזקה זו נ אס ר ת ע ל ב ע ל ה‬ ‫אם לא ננר דיעה י חיד א ה שרובא ררובא פ ה פי ס קי ס‬
‫הראשון אם פ ש ט ה ירה ו ק בל ה קדו שין מ א ח ר‬ ‫ל א ח שו לז ה דאז ביד אי ל א חיי שיגן ל די ע ה זו‬
‫ו א ע׳ג דאין אשה נ א טנ ת לאסור ע צ מ ה על כ ע ל ה‬ ‫ראליב אי; לד ב ר סוף ‪;1‬־לו וכן אם ראיבן קיד שה‬
‫ב פ׳ ש נ סי׳ ק ט׳ו זהו בד ב ר שאין ה ב ע ל יודע ה א ט ת‬ ‫בהיפר‪ ,‬ובא ש מעין וקיד שה בכסף אי ב שב ר צ ריכה‬
‫ל ה כ חי ש ה ב טן שאומרת שזינתה חשו חנ מי ם ש ט א‬ ‫גט מ שני הם כיון שיש מ חלי ק ת הפיסקים אם הופה קינה‬
‫נ תנ ה עיני ה נ א ח ר ולא ה א מיני ה כ ט׳ ש א בל כז ה‬ ‫)‪ 1::‬מי הו אם נם ש מעין קיד שה ב חי פ ה אינה צריכה‬
‫שאימר ת לו בפניו דבר שיודע ה א ט ת וחזקה ש^יא‬ ‫נ ט מ מנו ם מ' נ ורק מי־אובן צריכה נ ט ‪>1‬׳ל‪ 1‬ויותר‬
‫תעיז כל כך לבן נ א מנ ת לאסור ע צ מ ה על כ ע ל ה‬ ‫סזה י ת ב א ר נ סי׳ ק־נ ראפילו בג ט שהוא בט^■ מן‬
‫ו מ׳ ם אין כופין אותו ליתן נ ט חד ש ד נ מ ה ניכל‬ ‫ה תו ר ה ונ ש א ת ל אחר ד הי ל ד ט מנו מ מז ר נ מיר ט׳ ם‬
‫לביפי ה י י היא אומרת שבכר גיריטה ו אנן הוא רלא‬ ‫צריכה נ ט מ שני ה ם כדי שייא יאמרו א׳ א יוצאה‬
‫פה־ מנינן ל ה ד א ל׳ ב כל א שת תוצי א ע צ מ ה מ ב ע ל ה‬ ‫בל א נ ט רלאו כ׳ ע ירעי ש הג ט ב ט ל מן התי רה‬
‫ב מ ענ ה זו ו תק בל קדי שין מ אח ר ונכוף אותו ליתן‬ ‫א בל א׳ א ו ד אי ת שלא יצא עלי ה קיל גירושין ל א‬
‫גט אלא ת ש ב עגונה כ ל י מי ה עד שיתרצה לי חן ל ה‬ ‫חי־שינן לקדי שי אחר ואפילו אם קיד ש ה שיחולו‬
‫ג ט ואיתי ד אפ ס רה אנפ שה ‪'1‬־'םב׳א‪ 1.‬ו כ׳ ש ש אינ ה‬ ‫הקרי שין ל כ ש ת תג ר ש ו א ח׳ ב נ תנ ר ש ה א׳ צ מ מנו ג ט‬
‫נוטלר‪ ,‬בר‪,‬ובתה אמנם כ שעדיין לא קבי^ה קדושין‬ ‫דאין אדם מקר ש דבר שאינו ב א לעו ל ם עדיין‬
‫א א׳ ב הוא בהן‬ ‫ע סי‬ ‫מאחר בופין איתד‪ ,‬ל היו ת‬ ‫ו שאינו ב ר שו ת ה כיון שהיתר‪ .‬א׳ א ב ע ת ש קיד שה‬
‫דאסור בגרו שה וחיישינן לדב רי ה לחוטרא נכנ׳ל‬ ‫ו כ מ׳ ש כ סי׳ ‪ ' 0‬ע׳ ש ואם טעתה‪ ,‬י סכ ר ה שפנויה היא‬
‫לכימה זי[ ‪:‬‬ ‫ונ שא ת לאחר ו א ח׳ כ גורע שמקיר שת הי א מקודם‬
‫ג א בל ה ר ט ב׳ ם ז׳ ל כ פי ר ו ב פ ט׳ז מאי שי ת ם׳ ל‬ ‫צ ריכ ה ג ט מז ה ומז ה ונאסרת על שניה ם כסו‬
‫ר אלימ ת א חזקה זו ד סי ת ר ת לזה שנ ת קד ש ה לו‬ ‫כ ס׳ ר ורע ד נ כ ל ספק‬ ‫שי תב אר בסיף סי׳ זה‬
‫ובן ד ע ת כ מ ה פוסקים ו ט ע ט א ר טיל ת א ד מ ל ג ר שחזקה‬ ‫קדושין שצ ריכ ה ג ט מ שניה ם אין הראשון רשאי‬
‫נדולד‪ ,‬הי א שאין אשה ס עיז ה פני ה ב פני כ ע ל ה‬ ‫לי שאנה ד ש מ א יאמרו שגיר שה ונ ש א ת לאחר וגיר שה‬
‫נ ענין גדול כזה שהוא יודע ה א ט ת עור ל א ד מי‬ ‫ווה הרא שון מחזיר גרושתו מ שנ ש א ת לאחר כ ט׳ ש‬
‫לכל הענייני ם שא שח טו ענ ת לרזוציא ע צ מ ה מ ב ע ל ה‬ ‫ב א ע לי ה קידם שגיר שה‬ ‫ב סי מן ל׳ א ואם ה שני‬
‫ד ב בי ד נ ר נ הי שהיא מ שק ר ת כז ה ה ט ענ ה ט״ ם‬ ‫הראשין נאסרה גם ע■‘ ד‪.‬שגי רהא ב בי א תו נא סרה‬
‫רוצה י^הנשא ב הי ת ר כמו ב טו ענ ה שזינתה או מאים‬ ‫על הרא שון וכשם שיאכירה ל ב ע ל בך אסירה‬
‫עלי ופ רו ט ה הרי הי א ט נ ק ש ת שיכופו אותו ליתן‬ ‫ל בו ע ל בם*ש שם ו ע מ״ ש כסי׳ ם*ו ‪:‬‬
‫בהי ת ר א כ ל בז ה ש טו ענ ת גיר שתני‬ ‫גט ו תנ שא‬ ‫ב האישה ש א מ ר ה ל ב ע ל ה גיר ש תני והוא אומר ל א‬
‫אני לאחר אם הי א מ ש ק ר ת ה רי הי א‬ ‫יטי ת ר ת‬ ‫גירשיתיך אמרו חז׳ ל דנ א טנ ת רחזקה *אין א שה‬
‫נ אי סי ר א׳ א בל י מיה ו בניה טמזרים ואץ שום א ש ה‬ ‫שמ שקר ת‬ ‫מ עיז ה פני ה י פ ני ב ע ל ה ב ד ב ר שיורע‬
‫ח שוד ה לע שו ת כן )וזהו כוונת הריו־ש שס‪ 1‬וזה שהוצרכנו‬ ‫ולבן א שה ש ק כ ל ה קדושין מאחר בפגי ב ע ל ה ה׳ ז‬
‫ליחן‬
‫ט ה »‪8‬‬ ‫השלחן‬ ‫אי עוזז סיטן ‪r‬‬ ‫ה י נוו ז‬ ‫עתף‬
‫ליתן טעם על נאמגוח האשד‪ .‬לומר שטר‪ .‬בעלה רר‪.‬טעם שאיני נאמן היא משום דגט קיא איח ל ‪.T‬‬
‫זהו טפני שגשם אין אני חושדים אותה שמשקרת ‪1‬ב*ש ר״ס קנ״בו וזה לא שייך אלא כששניהם היו‬
‫לגטרי אלא שאיטרח ע״פ השמיעה או באומדנא בעיר ולא שמענו קול גירועוין לבן אין נאמנים‬
‫בטו שיתבאר ואין גוונחה לועשא באיסור א*א אבל לקולא רק לחומרא וחוששין בל הוזששיח שכתב‬
‫בזה אם משקרת משקרת לגטרי ותהיה באיסור א״א הרמב״ם מפני שהיא מילתא רחמיה אבל נ ב או‬
‫כל ימיה ותעשה בניה טטזרים ואין שום בת ישראל מעיר אחרת ושניהם מורים שנחגרשו אע*פ שהוחזקה‬
‫תשורה בזה ועור רהן אמת דנאטנת ם־ם בוראי ער כה לאיש ואשתו למה לא נאמינם רק באשה‬
‫צריכים הב׳יד לחקור ולדרוש ממנה מתי גירשה כשהיא איטרת גירשתני ור‪.‬וא מכחישה נאמנת מפני‬
‫ובאיזה מקום ומי הם הערים רלא גרע מהתובע חזקד‪ .‬שאינה מעיזה בפניו כם*ש ולבן נאמנת אף‬
‫לחבירו מגה אומרים לו ב״ד ברר דבריך במ*ש בשלא באו מעיר אחרת ולפ״ז בבה־׳ג כשאינו‬
‫בח״ם סי* ע״ה וכ״ש בעגיינא רא׳א יטמילא דע״פ מכחישה אף שהיא התוז לה מ״ם כיון דמילחא‬
‫דרו ב יכירו וידעו האמת ואם נמצא שמשקרת אין רתטיה היא שלא שמענו קול גיח שץ א״א להאמינה‬
‫בדבריה בלום ואם עכ״ז לא נטצאת משקוית ואין לקולא ודרמב״ם נפ ט״ז מאישות י״ל דטיירי כשבאו‬
‫כיכולת להתברר כגץ שהערים מתו אי הלכו למדה׳י מעיר אחרת ןננ*ל דמדבריו בפי׳ב מגירושין משמע כהב״ש‬
‫ע״ש ודו״קו ‪:‬‬ ‫קים להו לרבנן דאיגרי מעיזה פניה כפני בעלה‬
‫מהטעםים שנתבאר ואפילו כחובתה ניטלת רמספר ן וזה הדין עצמו נם בקבלה קחשין מאחר אם‬
‫קורם לזה אמר הבעל נירשתיך אינר‪ .‬נאמנת וי״א‬ ‫בחיבתה גלנדד שכתוב בה לכשתנשאי לאחר חטלי‬
‫מה שנתיב ליכי וכיון דמיתרת לינשא נוטלת אפילו אם אח*כ אמר נירשחיך נ־כ איגד‪ .‬נאמנת‬
‫אלא רק במבחישר‪ .‬זב״שז ולפי דברינו גם בזה‬ ‫כחובתה יי״א דלממון אינה נאמנת ;‬
‫ך וכתב הרמב״ם בפי״ב מנירושין נ א ה היא ובעלה צריך לחלק בין שהיו שניהם בעיר ובין שבאו‬
‫ודא איטרת גירשתני ואבר נימי יוצא איטר לא מעיר אחרת וכמיש ‪1‬נ״ל( זונסי׳ ר‪,‬נ״נ נארגו דלא ס׳ל‬
‫לרמנ״ס עטמא דקול ע״ש! ‪:‬‬ ‫גירשתיך אע*פ שהוחזקה אשתי נאמנת חזקה אין‬
‫אשר‪ .‬מעיזה פניה בפני בעלה אמר הבעל גירשתי ן כחזקח זו דאץ אשה מעיזה פניה בפגי כעלה‬
‫אץ חילוק בין ארוסה לנשואה ‪1‬ב״י בסי׳ קניט ויש‬ ‫את אשתי אינו נאמן וחוששים לדבריו ותהיה ספק‬
‫מי שמסחםק בזה ‪1‬ט*נ וטמל״מ פ״ד מאישותן ‪:‬‬ ‫מטרשת ואפילו הורית לו שגירשה איני נאמן שמא‬
‫יתנוין לקלקלה או בגט סמל גירשה והיא אינה ן אם מתוזלה אמרה שלא בפני הבעל שנתגרשה‬
‫ואח״ב אמרה נס בפניו יש שמסתפקים נז ה‬ ‫מרעת או שמא תעיז פניה ‪ u‬מפני שר‪.‬וא‬
‫טאםינד‪ .‬והיא איגד‪ .‬יודעת בונ ד האיסור שלד‪ .‬אס אמרינן חזקה זו רשמא מפני שאמרה מקורם‬
‫לפיכך אומרים לו אס אמת הדבר הרי אתם קיימים גרש ענירא לאחזוקי דבריה נעד״מ‪ 1‬וי״א דאין חילוק בזה‬
‫אוחד‪ .‬עתה בפניני עב׳ל !ובעור סי׳ ר‪,‬ניב הנירסא יותר ונאמנת !בישו וכן הכריעו גדולי האחרונים אבר מה‬
‫שדיברה שלא בפניו או שקבלה קדושין שלא בפניו‬ ‫מנוונת וע״פ נירסתו בארנו שם סעי׳ ו׳ו ‪:‬‬
‫ן■ למדנו טדבריו רגאטנותה אינו אלא כשהבעל והוא סבוזישה ובפניו אינה אוסרת גירשיזני אין‬
‫טבהישה מטעם שלא תעיז בפניו אבל בל חוששין כלל לדבריה הקודמץ אבל בשאוטרה בפני‬
‫שמירר‪ .‬לדבריה ונסתלקוז חזקה רהעזה אינה נאמנת בעלה גירשתני או קבלה קדושץ בפניו ואחיה חוזרת‬
‫רק לחימרא מיר‪.‬ו אפשר דרוקא כשדזיא התחיל לימר מדבריה איגד‪ .‬נאמנת לחזור בה וטיהו נראה‬
‫נירשחיך אבל כשהיא התחילה לומר גירשתני אף רלחומדא חוששין לחזרתה וכן אס נחנה אמתלא‬
‫שמורד‪ .‬לה נאמנת ויש שמסרזפק בזר‪! ,‬וז״מג ויש מי טובה למה אמרה כן מתחלה נאמנת לחזור בה אס‬
‫שכתב דאינה נאמנת במו נ החחיל הוא נבישז ויש נס הבעל אימר שלא גירשה דאמחלא מדבי כבל‬
‫מי שבתב רנאמגח וראי זעיג ובימ ובאהיעו וכן דבר נגילז ואם זה השני שנחקחפה לו וצא בר‪.‬ן אץ‬
‫מוכח להריא מדבריו כפמ׳ז מאישות ‪ p‬ב״ז ע*ע‪ 1‬בדבריה כלום דאיך נאמץ לר‪ ,‬שנתנרשר‪ .‬וד‪.‬רי‬
‫ולי נראה להכריע דוראי אם באו שניהם מעיר אסורה ל כ ק ‪9fo1‬״»‪ 1‬ומיס אס נס הבעל אומר‬
‫אחרת ואמרו שגירשה שס נאמגיס אף כשהתחיל הוא שנחנרשה פשימא שצריכה גט מר‪.‬כח רקרושץ‬
‫חופסיו'‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ם'מן ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪90‬‬
‫תופסין בחייבי לאוין ואם־רה גם לחזיר לבעלה שלהחזיק הדברים אומרת כן עב׳ל כין שעשתה‬
‫הראשון וצריכה גט גם סמני דאיתרעי מילתא במה מעשה רבה וזהו כט׳ש בסיף סעי׳ ח' דקבלת‬
‫שנתקדשה לכהן ]ג״ל( יכן אם יש לחלות במה שאמרה קדושין לא דמי בזה לאומות גירשני כעלה ע*ש‬
‫נתגרשה בא־זה טעות כגון שנתוודע שהיה ספק אמנם זר\ וראי כשלא היה כעיר כעת קבלת‬
‫פסול בגט וביוצא בזה שקבלה קדושין מאחר ויש הקדושין ראם היה בעיר הרי נתבאר דדעח הרא״ש‬
‫לחלות שטעתה בקדושי ראשון וסברה שאינם דל שזהו כבפגיו ואם הטור היה חולק עליו בזה‬
‫אחר הגט היה מביא דעתו כדרכו אלא ודאי דמיירי כשלא‬ ‫מבטלין דבריה נע'נ( ובורקין‬ ‫קדושין‬
‫היה בעיר ‪:‬‬ ‫הקודם או אחרי הקרושין הראשונים וחותכין הרץ‬
‫י א עוד כתב הרא׳ש כתשי׳ הא דאםרינן האשד‪.‬‬ ‫זנ׳לז ‪:‬‬
‫שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ה*מ קודם‬ ‫ןן אם קידשה אחר שלא בפגי בעלה אין קדושין‬
‫תופסין בה עד שהביא ראיה שנחנרשה קורם ש‪:‬שאתלאחר אכל כשככר נשאת םעיזד‪.‬שלא תעשה‬
‫שקבלה הקדושין דבל שלא בפניו מעיזה ולא חיישינן עצמה זונה ותצא מזה ומזה עכ’ ל וה׳ה אם זינתד‪.‬‬
‫)ר׳ן בשם אינה נאמנת עור נב״ש! ומשמע דאפילו ■כשד‪.‬יה‬ ‫להחמיר ויש שחושש להחמיר‬ ‫אפילו‬
‫רמב׳ן פ׳ב דנתובות[ אמנם רוב הפוסקים לא ס׳ל כן כעלה בעיר אטרינן דיצרה תקפה ועתה בטזיר‬
‫ונראה להכריע רלא פליגי כלל דוראי כשבא בעלה מקיימת הדברים מפני גודל חרפתה ראם כינתי דוקא‬
‫והורית שלא נחגרשה כלל וגם הוא אומר שלא כשלא היר‪ .‬הבעל בעיר גם בקדושין הדין כן כמ׳ש‬
‫הטור שהבאנו דבריו כסעי׳ הקורם אבל מלשון‬ ‫גתגדשה כלל דורשין וחוקרין ממנהעל המעשה‬
‫שעשתה לקבל קדושין ומסתמא ימצאו איזה אמתלא רבינו הכ׳י בסעי׳ ב׳ משמע רש״ל דחד דיגא אית‬
‫שטפני הכעס עשתה כן וכדומה לזה אבל אם להו ורדא׳ש השיב על השאלה שהיתר‪ .‬בנשואין‬
‫אבל גם בקדושין הדין כן ‪1‬ונ״מ ננ״ש סק׳ז{ {‬ ‫הבעל ודאי‬ ‫בדבריה אח*כ גם בפני‬ ‫עומדת‬
‫שחוששין להקדושין וצריכה גט משניהם וגאסרת על‬
‫בעלה הראשון ואפילו לדעה שנתבאר באומרת י ב אבל הרשכ׳א דל בתשו׳ והביאה רבינו הב*י‬
‫בסי׳ קנ*כ כתב להדיא דאפילו קבלה הקרושין‬ ‫גירשתני שאפילו אמרה מקורם שלא בפניו ואח״ב‬
‫שלא בפני בעלד‪ .‬אם אח״כ כשבא בעלה מעיזה‬ ‫קדושין‬ ‫אמרה בפניו נאמנת לגמרי טיט בקבלת‬
‫בבהיג וראי רמפני הבושה עכידא לאוזזוקי שיקרה בפניו ואומרת שנחגרשה נאמנת וטהראיוח שהביא‬
‫מוכח רגם כנשאת ס׳ל כן ]וראייתו מכתובות נ׳ב ג‬ ‫ואינה נאמנת רק לחומרא ועי׳ כסעי׳ י׳ ;‬
‫דפריך ומי ח‪5‬ייסא ונו׳ ושם הוא כנשאת ולהרא׳ש נ״ל דה״פ‬
‫ט כתב הרא׳ש ז*ל רכל שהבעל בעיר כשנתקדשה דדינא דשנים אווזריס נתגרשה ודאי מיירי ככל ם»כי גס‬
‫כשהם בעיר אחת ונזה לא חליסא ודייקו ‪:‬‬ ‫לאחד מקרי בפניו ויש חולקין ום*ל רבעינן בפניו‬
‫יש טהנדולים שהכריע לדינא דבנשאת חיישינן‬ ‫ממש וזהו ודאי אפילו להרא׳ש אינו אלא בקבלת‬
‫לר‪,‬חמיר לומר שתעיז בשקר וצריכר‪ ,‬גט מזה ומזה‬ ‫קדושין שעשתה מעשה רכה אבל באומרת נתנרשה‬
‫בעינן הקא בפניו ממש זפ״נז ויש טי שאומר דלא ולא עכריגן להקל כסברת דדשב״א ז״ל ליטר שלא תצא‬
‫פליגי כלל הראי כשהבעל בעיר וקבלה קדושין ובגתקדשה לחיר חיישינן לדברי הטור ולא חנשא‬
‫להשני ואם נשאת אפשר שלא תצא וברברים בלבד‬ ‫מאחר ובביאת הבעל העיזה פניה לומר לו‬
‫שנתגרשה מטנו ה*ז כבפניו ממש דהא ידעה שמיר כשמקידט אמרה שלא כפניו ואח׳ב אומרת גם בפניו‬
‫יבא לביתו ותוכרח להעיזו בפניו ולא דמי לאם היה אם נשאת ודאי דלא תצא וכלא נשאת אפשר שיש‬
‫בעיר אחרת ובכה״ג גם היש חולקין אפשר שמודים לחוש לכתחלה שלא תנשא בלא גט ז^״ם בן יזניב‬
‫בס׳י ס״נ סקי״ח[ ‪:‬‬ ‫לר‪%‬א*ש ובאם שבביאת הבעל חוזרת מדבריה נם‬
‫ייד הא דאטרינן אין אשד‪ .‬מעיזה פניה בפני כעלה‬ ‫הרא׳ש מורה זחמ״חז ‪:‬‬
‫ר‪.‬׳מ היכא דליכא טי שמסייע לה אבל בדאיבא‬ ‫י בחב הטור בסי׳ קנ״ב דכשקבלה קדושין שלא‬
‫בפני בעלה וכשבא הבעל ואומרת הרי לא מסייע לה מעיזה ומעיזה כגץ שעד אחד אומר‬
‫גירשחין מזלזה בפניו ואומרת גירשתני אינה נאמנת בדבריה מעיזה ‪1‬מור‪ 1‬ויש טנטגםים לומר ד ע'פ ער‬
‫מו ‪91‬‬ ‫השלחן‬ ‫ד‪1‬כות אישות סימן ‪r‬‬ ‫עחן•‬
‫דנמקום שהב״ד מבינים לפי הענין שבאמת נחגרשה‬ ‫אינה מעיזה נב״ח ולח״מ שם וראיה משליש דסי'‬
‫רק הבעל הוא רע מעללים ורועה להונוחח ולהפקיע‬ ‫קמיא ויש ליישב ודו׳ק! ודע דנ כ ל ס ^ ם שאגי אוסרים‬
‫טמנה חי ת תה אין משגיחין בדבריו ונאמנת גס‬ ‫דודא' מעיזה אץ קדושין של אחר תופסין בה ]שור‬
‫בזמה״ז ובן כתבו כמד‪ .‬מהנדולים דבמקום שיש‬ ‫שם( ום״ק היא פסולה לכהונה וליבם ננ״שו דהרי‬
‫אמתלא המיכיח שנתגרשה נאמנת נס בזמה״ז ‪1‬מב״מ‬ ‫אסדם על עצסה ע*פ דיבירה וב‪ J/‬ד אחד כשססייע‬
‫ופ״נ ופ״חן ויש טי שאומר דגם בדינא דנמרא‬ ‫לה עריכה נס סזה ומזה ]»״גן ז‬
‫דאינה מעיזה אינו אלא כשאמרה ‪ p‬כפני ב״ד או‬ ‫ט ן וכן י־א ח ה ראינה מעיזה בפניו זהו רוקא‬
‫כמושב זקנים ‪ 1‬ט'נו ולא משמע כן מהפוסקים אלא‬ ‫כשלא היתה קטמה ביניהם ואינה תובעת‬
‫אפילו כשאמרר‪ .‬בן בפני שני עדים הוי חזקה‬ ‫כתובתה אבל כשודתה קטטה ביניהם מעיזה ואי•‬
‫דאל״כ לא היו נמנעים הפוסקים מלהזכיר זח מיהו‬ ‫בדבריה כלום וכן כשאומרת נירשתני חן לי כתובתי‬
‫האידגא אין נ״מ בזר‪ .‬כט״ש ז‬ ‫אינה נאמנת אפילו כפנמ ואמרינן דיצרא דמם •*‬
‫יי ח בעדות אשר‪ .‬שמת בעלר‪ .‬הקילו רבותינו חכמי‬ ‫תקפה להעיזו בפניו אכל מרבדי הרמב׳ם בפט״ז‬
‫המשנה והתלמוד >ךלות רבות והחמירו חומרות‬ ‫מאישות מתבאר מ ם בתובעת כתובתה נאמנת‬
‫רבות וררל נחנו בזה כדל שהקילו כסוו* עדות‬ ‫שהרי כתב שם האשה שאמרה לבעלה נירשחני‬
‫ולא גתחלת עדות ] מייי״ יי״י ‘• יא»״ג שמחיז שם‬ ‫נאמנת שאין אשה מעיזה פניה בפני כעלה לפיכך‬
‫תירון אסר מ״מ האו תירו‪5‬א קלוי ניץ דהאמת כן‬ ‫האשד• שהועיאה כחובה ואין עמה נם ואמרה לבעלה‬
‫ודר׳קו ‪5‬‬ ‫גירשתני ואבד ניטי חן לי כתובתי והוא אומר לא‬
‫י ט וביאור הדברים שהקילו בסוף ה ע ת ת כשנחכרר‬ ‫נר שתין חייב ליחן לה עיקו* הכתובה ולא התוספת‬
‫בביתר גמור מיתתו בלי שום שמץ חשש‬ ‫עכ״ל והמור במי• קנ״ב בחב כריעה ראשונה וכיון דהוי‬
‫הקילו מי הוא המעיר על המיתה ולא לבד שלא‬ ‫פלוגתא דדבוותא הולכין בזה להחמיר ‪1‬והפ״נ מדחיק‬
‫העריכו שגי עדים בשירים אלא אפילו עד אחד‬ ‫דנרי הרמב״ס ול״נ מ״ש וראיה מדברי הסור נסי׳ י ו‬
‫נ א ק ואפילו פסולי ע ח ח כמו אשה ו^־וב ועבד‬ ‫ט״ש ודרקז ן‬
‫ושפחד‪ .‬וכוחי מסיח לפ״ת ולא עוד אלא שהיא‬ ‫ט ן ומה נקרא קטטר‪ .‬י*א רוקא כעזהוחזקה פעם‬
‫עעמה נאמנת לומר מת בעלי ואין דומה לזה בכל‬ ‫אחת שקרנית כנץ שאמרה נידשתני בפני פלוני‬
‫האיסורים דהא קיייל במ ^‪ 0‬דאיחחזיק איסורא אין‬ ‫ופלוני ובאו העדים וד‪.‬כחישוה רשוב אינה נאמנת‬
‫ער אחד נאמן לודציא הדבר מחזקתו כמ״ש ביויר‬ ‫רד‪.‬רי ראינו שמעיזה נם כפנמ והנה ודאי ב מ ד ג ליכא‬
‫סי׳ קכ״ז וכ״ש הנ א כאיסור אעוח איש דאיבא‬ ‫מאן רפלע אנעם מלשץ הטור ור‪.‬שיע משמע ר ב כי‬
‫חזקת איסור א״א וחזקת חיים דהבעל ו מ״ מ‪ .‬ה ^ לו‬ ‫ענייני קטטות איירי ושארי הפוסקים לא הזכיה דין‬
‫כזר‪ .‬מטעמים שיתבאר לפנינו בסיר ‪:‬‬ ‫דקטטה ילבן לרינא חיישינן לתמרא וכשקבלה קדושין‬
‫ן■ ונגר זד‪ .‬בחחלת ה ע ת ח בלומר בגוף ענין מיתתו‬ ‫מאחר עריגה נט םשניד‪.‬ם נונ״כ נש״נ‪ 1‬ודע דבל‬
‫• החמירו הרבה חומדות לחוש למיעוטא רטיעוטא‬ ‫מקום שאמרנו שעריכה נט משנ ‪)T‬ם ומשמע דאסורר‪.‬‬
‫ולמיעוט שאיני מעוי מה דלא חעי בזח בכל‬ ‫נס לר‪.‬שני זר‪.‬ו כשר‪.‬ראשון אינו ת ע ה ליחן לד‪ .‬נ ט‬
‫איסורי הורד‪ .‬כסו אם נפל ב בג תו לים או לנהר‬ ‫אבל כשטתן לה עתה נט מותרת להשני רק‬
‫גדול ונאבד זכרו שע״פ האימדנא ודאי נטבע נרט‬ ‫להראשון נאסרה רביון דעריכר‪ .‬מהשני נ ט הו״ל‬
‫לא התירו חדל אח העגונה בזה ובן כיועא כזה‬ ‫במחזיר גרושתו מ שנסאת לאהד או נתקדשר‪ .‬לו‬
‫חוטתת גדולות שיתבאר לפנינו בסיד וטעטא רסלתא‬ ‫אמנם נם לר‪.‬שנ' אינה מותרת רק בנתקרשח אבל‬
‫ובאיסור איא החמור שבזה תלוי בל יףו‪ 0‬ישראל‬ ‫בנשאת אסורה נס לו דכיון דעריכד‪ .‬םר‪.‬ראשץ גט‬
‫ואם חלילר‪ .‬היא איא והנשא לאחר והוליד כניס‬ ‫הו״ל כזינתה תחתיו ואסורר‪ .‬לזה ולזר‪: .‬‬
‫יתרבו ממזרים בישראל ואם יארע אןי אחד‬ ‫רן וכתב רבינו חרמ״א דבזמן הזח דנפישי חועפא‬
‫מאלפי אלפים וחנשא לאחר וחול ‪ T‬בנים ובנות‬ ‫ופריעותא אין מעמידין על חזקה ע דאינה מעיזה‬
‫ממזרים וממזרות וינשאו ויולי ת יתרבו םטזרים‬ ‫כפני בעלה והולכין בזה הכל לועמרא ולפ״ז אין‬
‫במשך השנים למאות וכבר נודע ‪ u‬בימינו מעשים‬ ‫ד ט בכל הריניס שנתבארו מיהו לאו כללא הוא‬
‫כאלו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אישות נדטן ‪r‬‬ ‫ערוף‬ ‫‪9is‬‬
‫הקפידה ‪,‬פורה על העדת שני עדים ושאר משפמי‬ ‫‪m‬‬ ‫כאלו שהנעל לא היה שנים רביח ונשכח‬
‫העדות אלא נ ד נ ד שאין אתה יכול לעמיר על‬ ‫ולפי האוסדנא כנ ר מת ואח׳ב נ א הנ ע ל וטע׳^‪1‬‬
‫נוריו אלא מפי העדים ונעדו ‪h‬ן כגון שהע ‪T‬ו שזה‬ ‫אירע ני סינו נ ט דינ ת אשכנז נ סני בי ת עיר מננצא‬
‫הרג את זה או הלוה את זה אגל דנר שאפשר‬ ‫שהנעל לא היה יותר םט*ו שנים והאשה נק שה‬
‫לעמוד על נוריו שלא מפי העד הזה ואץ העד י מ ל‬ ‫להנשא ופריצי הדור החזיקו ני רה כי לא היה‬
‫לשמם אם אין הדבר אמת כנון זה שהעיד שמת‬ ‫ניניהם שום קסטה וחיו נ אהבה ולפי האוסר ‪ t‬לא‬
‫פלוני לא הקפידה חורה עליו שדבר רחוק הוא‬ ‫היה שום ספק כדנ ר שסת רק הרנ דטגנצא עמד‬
‫שיעיד העד כשקר לפיכך הקילו חכמים נ ד נ ד זה‬ ‫נפרץ שלא הנשא ואדרכ נ א הנ על וכן כסה‬
‫והאמינו נ ו עד אחד מפי שפחה ימן הכתכ וכלא‬ ‫סהנטנעים אירע שנצולו ויצאו סהסים כחיים ובגט׳‬
‫דרישה וחקירה כדי שלא תשארנה כ מ ת ישראל‬ ‫ג*כ יש טעשים כאלו ולכן יסכר פי דונרי שקר‬
‫עגונות עכ׳ל ‪:‬‬ ‫נאמרם שחדל לא חשו על תקנות עגונות וטי‬
‫כ ג וביאור דנריו דמן התורה א'צ כאן עדות‬ ‫כרכותינו ז״ל שהרנה קולות גדולות הקילו משום‬
‫כיון דהיא מ ל ח א דעכידא לגלויי ואין כאן‬ ‫תקנת עגוניח ולכן נ ט ה שהחסירו ירעו לסד‪,‬‬
‫עקירת דבר מן התורה ולמה הקילו תבמים נז ה ולא‬ ‫החמירו והמהרהר אחר ‪T‬ם כטהרהר אחר השכינה ‪:‬‬
‫עשו בזה סייג שלא להאמין עד אחד כדי שלא‬
‫תשארנה כנות יעראל ענוגות ומ׳׳ם לא ס מ מ על זה‬ ‫כ א ונז ה שהקילו רז׳ ל כסוף ערות בט ש מפני‬
‫המעם דענירא לגלויי לנ ד דסטט על טעם דרייקא‬ ‫תקנח עגונות רע ‘ פ הרוב קשה הדנר שדווקא‬
‫ג'כ שלא תקלקל עצמה מפני שהחמירו עליה כסופה‬ ‫שני עדים כשירים יעטרו אצל מיתתי ובטעמי הדבר‬
‫וזה שלא הזכיר בהעראת עד טעמא דדיינך דבשם‬ ‫שהקילו בזה אמרו חז״ל דטפני חומר שהחמירו עליה‬
‫אומר עיקר דין התורה דמטעם דעבידא לגלויי א״צ‬ ‫נסופה הקילו עי^יה כתחלתה ודייקא וטינסבא וטילתא‬
‫ערות גמורה ובן הסכימו כמה מגדולי הפומקיס‬ ‫ד ענידי לאיגלויי לא משקרא אינשי דהנה אם חלילה‬
‫דרעת הרמנ׳ ם ז״ל דנם מן התורה הוי כ ע ח ת‬ ‫לא דקדקה שפיר במיתתו והוא נחיים קנסוה חז׳ל‬
‫גמורה מטעם דעגידא לגלויי זוג*ל שמפרש ריש‬ ‫שתצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה וכמו‬
‫פהא־ר דטעטא דסתוך חוטר כלול הכל ור׳ל דהחמירו‬ ‫שיתבאר עוד חומרות שהטילו עליה ולכן הקילו עליה‬
‫עליה בסופה מפני שעשוי להתגלות שקרה ולא‬ ‫בתחלחה אי״ס האשה רבה אמרו הסעס דתתוך חוחר‬
‫תוכל לתרץ עצמה ולכן תדייק שפיר ונה אנעיו ת‬ ‫יכו׳ וזהו מסם דמתוך כן דייקא ובל׳ צ׳ג‪ :‬ונר׳ס האשה‬
‫דינמה ומלחמה וקטטה שואל הש׳׳ם איזה מן שגי‬ ‫שלום וכד׳ קמ׳ז ‪ :‬אמרו פעם 'ייידא לגלויי ודש בלשון‬
‫הטעמים הוא העיקרי שעליהם סמכו חז״ל ומתורץ‬ ‫במיא אי מסמא דדייקא אי מעמח דעבידא לגלויי ר״ל איזה‬
‫קושית תום׳ צ׳ג; ד׳ה ער ע׳ש( ועמ׳ש נטעי׳ רל״א‬ ‫פעם עיקר כמ״ש התוס׳ שס אבל באתת סל כל המעמיס‬
‫דהרבה מהפוסקים ם*ל בדעת הרמני׳ם רס״ל דהטעם‬ ‫סמכו חז״ל מפני תקנת עגונות ס׳ש ודו׳ק[ ‪:‬‬
‫הוי רק נמזום ענירי לגלויי ע״ש‪:‬‬ ‫כ ב וזה לשון הרטב״ם ב םי״נ מגירושין נטע ם‬
‫כ ך ובעין זה כתבו ג*כ גדולי הראשונים וזה לשונם‬ ‫דאשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי מפני‬
‫דקים להו לרבנן דבמילחא דענידי לגלויי‬ ‫חזקה שאינה מקלקלת עצמה ותאסור עצמה על‬
‫ושהחטרת עליה כםופה כל כך ודאי קושטא קא‬ ‫בעלה הראשון ועל זה ותפסיד כתובתה מזה ומזה‬
‫מםהיד וכי דייקא וטינסנא שפיר מינסנא ואנן סהדי‬ ‫ותצא ולהיות בניה מטזרין נדב ר העשוי להגלות לכל‬
‫נמילתא ופרסום כזה נחשב ככ' מ כ ע ח ת גמורה‬ ‫וא*א להכחיש ילא לטעון טענה שאם הוא חי סופו לבא‬
‫ואפילו מדאורייתא והכתוב מסרו לחכמים לדעת איזוע‬ ‫או יוודע שהוא חי וכן אם בא עד אחד והעיר לה שמת‬
‫דבר מפורסם וניכר דברי אמת שיהא חעזוב כ ע ח ח‬ ‫בעלה חנשא על פיו שהדבר עשוי להגלות אפילו ענ ד‬
‫והא דאטרינן משום עגונה אקילו בה רבנן ה״ק‬ ‫וכו׳ עכ׳ל ובספי״ג מג־רישין כתב אל יקשה בעיניך‬
‫חכמים שהם מחמירים נכ״ ם ה ‪ 6‬נז ה לחשנו‬ ‫שהתית חכמים העריה החמורה בערות אשה או עבר‬
‫פירסום ו ל ח ט כעדות נדור זנמוקיי שם נשם הראיה‬ ‫או שפחה או כותי המסיח לפ״ה ועד טפי ער ומפי‬
‫והריענ״א[ ;‬ ‫הכתב וכלא דרישה וחקירה כמו שנארגו שלא‬
‫מז‪»3‬‬ ‫השלחן‬ ‫זיבות אישות פיק יז‬ ‫עדיך‬
‫ואפילו עד מפי עד ואיתי העד שמע מפי אחר‬ ‫כ ו ן אנ ל ייא מרגיתינו דס״ל ‪ \ an‬החודח אץ זה‬
‫אפילו עד מאה או אשה מפי אשה אפילו ער מאה‬ ‫ע ח ת בלל אלא ת ^ ת חכמים היא שיהא‬
‫ובן מפי עבר מפי שפתר‪ .‬מפי קרוב זה מזה פסול‬ ‫שחמה‬ ‫נאמן ואץ זה עקירת דבר מן התורה‬
‫ספסול וזה הפסול מפי פסול אחר עד מאה דכיון‬ ‫הדבר הגון להאמץ לא חשיב עיקר דבר מן ד^ורה‬
‫שנתבארו‬ ‫שהכשירום חכמים לערות מהטעמים‬ ‫מוס׳ ש״מ‪ 1‬ועוד דקיי״ל דכל רמקו־ש ארעתא דרבנן‬
‫כשירים בולם זה מזה וזה מזר‪ .‬וכל פסולי עדות‬ ‫מקדש ואפקעיגוד רבנן לקדושין מיניה נרש״י שבת‬
‫דרבנן כמו משחקי בקוביא וביוצא בזה המבוארים‬ ‫קמ״ה‪ 1:‬אך אימתי הפקיעו כשהדבר אמת ושפיר‬
‫נ ח' מ סי׳ ל״ד כשירים לעדות אשד‪ .‬ועד מפי עד‬ ‫דקדקה ילבן אן* שמן התודה אץ זה ע ח ת ואץ לה‬
‫בט*ש ואפילו העד הראשון שזה השני שמע מפיו‬ ‫דשות להנשא ם״מ ממעטא דאדעתא דרבנן מקדש‬
‫ככר מת בעת שזר‪ .‬העיד מפיו זאהרוניס( ואפילו‬ ‫התירוה להנשא אבל אם לא דקדקה שפיר והוא חי‬
‫אם זד‪ .‬המעיר שמעיד מפי אחר שנח ממי שמע‬ ‫והיא קרובה למזידה למה יפקיעו הקדושין האם‬
‫ג״כ מועיל ולא חיישינן להערמה ‪1‬ש*י( וכמו שטהני‬ ‫לפרתנות נעשה תקנה ]וא״ש נל מה שהקשו בזהו»‬
‫עד טפי עד לקולא כמו בן טהני לחימרא בשמעיר‬
‫ששמע מפלוני שהוא חי ]רבד״ם[ ויש חולקים בזד‪.‬‬ ‫כ ן ולא תקשה לך לפי מ״ש לדעת הרמב״ם וכמה‬
‫דדיקא לקילא האמינו חבמים עד מפי עד ולא לחיטרא‬ ‫מהראשונים דהעדאת עד אחד ועי מן התורה‬
‫!ראדהו ונראה עיקר כדיער‪ .‬ראשונה וזה שהבשרנו‬ ‫למה יתבאר בסי׳ זה רהגשאת ע״ם עד אחד אינה‬
‫עד מפי עד אפילו שהראשון לא העיר בנ׳ ד אלא‬ ‫רשאי להנשא רק ע*פ היתר ב״ד וגם חכמי הש״ם‬
‫ששמע ממנו דרך סיפור דברים שפלוני מת יכול‬ ‫קראו לועשאת בעד אחד נשאת כרשות ב״ר והא‬
‫זה ששמע מפיו לבא לב״ד ולהעיר ששמע נן מפי‬ ‫בעד אחד הוי דאורייתא כמו בשני עדים די״ל‬
‫פלוני שבעלה של אשה זי מת ומועיל ע ח תו‬ ‫דודאי כן הוא דבשני ערים הדבר י ח ע לבל שהיא‬
‫נמהרי״ו וע״נ סקנ״ון ‪:‬‬ ‫מותרת אבל בער אחד אץ יריע לכל וצריכים לישאל‬
‫ב ט אבל הפסילים מן התורה מחמת ענירי ת‬ ‫לב״ד נחוס׳ פ״ז‪ :‬ד״ה מנלל[ ולכך ננךא ת ברשות‬
‫שנחנאר שם בח*מ לא הכשירו תכםים לעדות‬ ‫ב״ר כלומר שהב״ר הורו לה שהיא מותרת אבל‬
‫אשה רלא האמינום ואע׳ג שנם קרוב ואשה פםולים‬ ‫ההיתר הוא מן התורה ולבן גם הרמב״ם זיל בפ״ה‬
‫כעדות ‪ p‬הר״ירה ונשירים ל ע מ ת אשד‪ ,‬זהו מפני‬ ‫מעדות קרא להיתר זה מדבריהם לפי שאץ ההיתר‬
‫שאין פסולם מחמת רשעתם אלא מפני גזירת התירה‬ ‫משיט כל בך ויש מהפוסקים שרוצים לומר רדעת‬
‫לפיכך הכשירים לזה שהרי אינם חשודים וכן הפסולים‬ ‫הרטב״ם דכאמת היתר זה הוי רק מדרבנן ולא‬
‫בעבירות דרבנן ואפילו גזלן דרבנן הבשירום חכטים‬ ‫נראה כן ‪1‬פשדת רינ״ש סי׳ קנ״ד ורפ״א ובמהרי״ק סוף‬
‫דהם אמרו ור‪.‬ם אמרי אבל הפסילין בענירר‪P .‬‬ ‫שמיש ל״ב ופלח*מ ויש שרנו לחלק נין פד נשר לעד‬
‫^ ר ה אץ עריתן בלום לא מיבעיא איתם שפסולין‬ ‫פסול פנוב״י פי׳ ל*נ ולא ראינו בראשונים חילוק זה ונס‬
‫מחמת גניבה וגדלה ושארי איסורי הורד‪ .‬בדבר‬ ‫לסעמא דדייקא אין חילוק כלל ודייקא הוא משום דפבידא‬
‫שבטםין שחשיר להעיד שקר בשביל מםין כסו‬ ‫לגלויי כמ׳ש לכן נראה נמ׳ש ודרשא דססרי הוא אסמכתא‬
‫שעושה עבירה אחרת בשביל ממין אלא אפילו‬ ‫כנמה דרשות דספרי ול״ק הזה על רש־י ותום׳ ולו״קז ז‬
‫הפסיל בשארי עבירות של תורה שאינם נוגעים‬
‫לממון פסיל לעדות אשה ויש מי שאוסר דחקא‬ ‫ב ן ולא תקשה לך למה בעגונה החמירו בנופה‬
‫רשע דחמם דהיינו שרשעחו בדבר שנממץ זו־צ‬ ‫של עדות והקילי באיכות הערים ובממי; הוי‬
‫פסול מפני שתשיר להעיר שקר בשביל ממון אבל‬ ‫ממש להיפך דבבר נארגו בס״ר בח*ם מי׳ רפ*ר‬
‫בשארי עבירות כשר !נמיק״י פז״בז אבל מלשון כל‬ ‫סעי׳ ד׳ דמעיקר הרץ כן הוא ע׳ ש ‪:‬‬
‫הפיסקיס משמע דאין חילוק ובן מבואר טסחימח‬ ‫ב ףן האשד■ שהלך בעלה למדה״י והעירו עליו שטת‬
‫לפדן הטור והש*ע ‪:‬‬ ‫~ אפילו עד אחר אפילו קרוב אפילו אשה אפילו‬
‫ל אמ ת חרל וסנה׳ נ׳י ‪ 1:‬רהחשור על העריות‬ ‫עבד או שפתר‪ .‬כשמוחזקים בכשרות מותרת להנשא‬
‫פסול לעדות אשה ולאו דוקא כשהעיד‘ ערים‬ ‫ואפילו כנה ובתה ושפחתר‪ .‬של העגונזז ‪7ra ' 10‬‬
‫‪M3W‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אישות ס'טן יז‬ ‫ערוך‬ ‫‪04‬‬
‫^ ל הברה בעלמא אין משיאין את אשתו ואפילו‬ ‫שבא על הערוה אלא אפילו שהוא ח׳‪1‬וד להתייחד‬
‫לא אמר מפירש ששמע קול הברה אלא ששמע‬ ‫עם הנשים תמיר ועסקיו עסדט !;מוקי׳י! והוא רגיל‬
‫סתם תלינן ששמע קול הברה בעלמא ואין כדאי‬ ‫עסהם ושמועתו רעה ‪1‬רא״ש‪ 1‬זה האיש אינו גאסן‬
‫להשיאה ע*פ עדות כוו ]מהר׳י אבן לב יז*ג סי׳ ק׳סו‬ ‫כלל להעיד לאשה שמת בעלה שטפני תאוותו‬
‫וזה שכתב רכינו הרנדא בם עי׳ ה׳ לגבי ער מפי‬ ‫הבהמית חשוד שיעיד שקר ואפילו אם אפשר‬
‫עד שאפילו לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם‬ ‫שלא עבר בעניו יחודו עמהם רק כאיסור דרבנן‬
‫ששמע כשר ולא חיישינן שמא עד הראשון פסול‬ ‫כרם כיון שתאוותו גדולה בענין הרע הזה הוא חשיד‬
‫אלא‬ ‫ששמע מאחד‬ ‫עכ׳ל זהוכשאסר‬ ‫היה‬ ‫להעיד ^‪8‬קר ‪1‬נ*מ שם נש״ס! ונ״ל ראפילו במסיח‬
‫עזלא ביאר ממי שמע כזד‪ .‬אין לתיש שמא שמע‬ ‫לפ״ת אין איש כזה נאמן אחרי דיצרו תוקפו בזה‬
‫זה כלום‬ ‫ספסיל אבל באומר ששמע סתם אין‬ ‫מי יוכל לדעת שזהו לפי תומו שמא אערומי קא‬
‫וחיישינן לקיל הברה ]מה׳צ סקנ״ו! ‪:‬‬ ‫מערים ולכן אפילו המייחד א־ע עם הפנויות תמיר‬
‫ל ף אמנם רבינו הב*י בתשובתו במעשה שביתי‬ ‫פסול לעדות אשה ‪1‬נ’ל‪: 1‬‬
‫אחד אטר איך ידע ידיעה אמיתית מפי מגירי‬ ‫ל א כל פסולי דאורייתא אע״ג שפסולים לעדות‬
‫אמת שפלוני נהרג וגדול אחר רצה להחמיר כיון‬ ‫אשה ם*ם כמסיחים לפי חומם בשירים כמו‬
‫שאמר שמעתי סתם ולא אמר מסי שמע חיישינן‬ ‫בכיתי שכשר כטסל״ת ואפילו ישראל החשוד לכל‬
‫שמע קיל בעלמא והשיבו רנינו הב״י דאין‬ ‫שמא‬ ‫התורה כולה וכן ישראל העובד כוכבים כשר‬
‫לזה רכל שפשט דברי הערית הם כדאי‬ ‫לחוש‬ ‫במסל״ח וכל דיני םסל*ח שיתבאר בכוחי גוהג גם‬
‫להתיר אשר‪ ,‬על פיה אץ לנו לבדות מלכינו שמא‬ ‫בהם וכן מי שאומר שיעבוד עבודת כוכבים או‬
‫כך וכך היה אלא מתירים את האשה ע״פ אותו‬ ‫שאומר שאינו מאמין כדברי חז״ל או בשבר ועונש‬
‫העדות עכ*ל ונ״ל ג*כ דלא אמרה רק בעוברא דא‬ ‫או בהשגחה כולם פסולים לעדות אשה רק במסל׳ח‬
‫שאומר איך ידע ‪T‬יעה אמיתית מפי מגידי אמת‬ ‫ואפשר דאלו הפוקרים נם כנזסל״ח פסילים דחשודים‬
‫דאין להסתפק בקול הכרה בעלמא אבל בשמעתי‬ ‫להכשיל וצריך הב׳ד לדקדק הרבה כדבריהם ;‬
‫סתם גם רביגו הב״י מודה ‪1‬ונק*מ סי׳ קל׳ש וקמ׳יו‬
‫עשה מחלוקת כיז וניב הע׳ג סקל״ו ול׳ג כמ״ש וגס‬ ‫לב אע״פ שהקילו הרבה בעדות הער ם*ם ע' פ‬
‫במעשה דהב*' היה צדדים אחרים להתיר ע׳ש ות׳ש נק״ע‬ ‫קול הברה בעלמא שפלוני מת ואף שהקול‬
‫סי׳ רל״ג תתשו' מני*מ ג*נ אין ראיה דהתם ידעו‬ ‫הולך וחזק טיט בל זמן פאינו בא אחד להעיד על‬
‫שהאומר הראשון הוא כותי רק לא ידעו מי הוא וכת׳ש‬ ‫מיתתו אין זה כלום דהרי מה שהקילו בארנו הטעם‬
‫בע*נ ולכן העיקר לדיגא שלא להתיר על שמעתי סתם‬ ‫מפני שהיא תדייק בדבר ומפני דמילתא דעכירי‬
‫אא״נ יש ידים מוכיחות עונות על השמועה שאמת הוא‬ ‫לגיויי לא משקרי אינשי וכזה אף שתדייק ם'ם‬
‫ועה׳ת סקל״גו ‪:‬‬ ‫הטעם השני אין כאן כיון שאיני מי שיעיד זהגר׳א‬
‫לה זה שאמרנו שעד מפי עד נאמן וא*צ לרח ש‬ ‫סקנ׳ג[ וזה שיתבאר דכששטעי קול ארם אומר‬
‫יותר זהו בשא־מר שמעתי מפי פלוני שפלוני‬ ‫פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם דטשיאין את‬
‫מת או נהרג אבל כשאומר שמעתי מפי פלוני‬ ‫אשתו זהו מפני עועכ״פ היה האחד האומר על‬
‫שהיה כמת או בנהרג אין מתירין ע*פ זה דכיון‬ ‫בירור שמת פלוני ושייך אצלו ד ב הטעם דמילתא‬
‫שאמר בף הדמיון שמא נדמה בעיניו שנזת או נהרג‬ ‫דעבידי לגלויי לא משקךא ואע*פ שלא מצאנוהו טי‬
‫וצריכין לחקור אחר בירור הטיחה וההריגה ‪1‬נ’ל‪.1‬־‬ ‫הוא האומר לא נרע זה מער מפי עד אף שהראשון‬
‫כבר מת ט״ם הרי כשעה שאמר היה אצלו‬
‫אע*פ שכל הפסולים כשירים לעדית זו כם*ש‬ ‫הטעם שלא ישקר בטילתא דעכירי לגלויי וה־נ כן‬
‫ם״מ יש חמשה נשים שחכמים פסלום לערות‬ ‫הוא אכל בקיל הברה בעלמא שאין מי שיעיר‬
‫זו מטעם דקים להו לרבנן שאיו הנשים שינאוח אותה‬ ‫שמת אין זה כלום זג׳לו ‪:‬‬
‫ורוצים להכשילה שתאסר על בעלה יכול לדייות‬ ‫ל ג ולפ׳ז אם עד אחר העיד ששמע שפל־גי מת‬
‫שהוא חי ומפני שנאתן מעירות לה שמה כדי‬ ‫לא אמר ששמע מפלוני ופלוני אלא ששמע‬
‫לקלקלה‬
‫מח ‪95‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות אי>‪55‬ות סימן י»‬ ‫עריו‬
‫קם*ב דנאמנות מפני שהעיקר אנו סימנים על הגט‬ ‫‪ nSpSpI‬ואלו הן חמיחה ספני שאיסרת עאחרי‬
‫ולא על עדותה וכמי כן בלפי הומה הרי אץ אנו‬ ‫שוח בעלה יירש כגה כל יגיעה והיא תהיה השולטת‬
‫סומכין על עדיתה וציע לריגא )הביב נסקייג הכריע‬ ‫בנכסיה ואפילו היא עתה אינה תמותה כגון‬
‫״איסור וראייתו יש לדהות עכ*נ כס ודו״קו ‪:‬‬ ‫שבעלה של ‪r‬ו הענוגה אינה טמנה אלא טאשה‬
‫אחרת ט״ם הוא שוגאתה טטעם שמא ישית בעלה‬
‫שי זו העגונה ותתייבם לאחיו שהוא בנה של וו ל ףן כאלו הגשים הפסולות להעידה מפני השגאד‪.‬‬
‫אפילו ידענו שהיו איהבית זא’ז ם״מ אין‬ ‫המעידה ותהיה אז חמותה וכשימות בעלה יירשו הם‬
‫בל מה שהכניסה לבעלה ולפ״ז אם היבמה ערוה נאמנות להעיר דהשנאה טמונד‪ .‬כלב ‪1‬ע״נ( אמנם‬
‫על היבם ליכא חשש זה ‪1‬ח״מ[ וכן עתה שאין אם כנר נפרדו זו מזו כגון חמותה שבנר מת‬
‫גוהנים לייכט רק לחלוץ נשם( יבח חמיתה פסולה נ ע ל ה ונשאת לאחר וכיוצא נז ה בכל הנשים‬
‫מפני שאומרת זו חירש כל יגיע אבי ואטי וזורתה שחשבנו בשגתפרדו מעידות ולא חיישינן לשנאה‬
‫ג*כ פסולה וזהו במנןם שנושאים שחי נשים ישנה וכן כלתה זו כשכבר מת בנה ונשאת לאחר‬
‫ששונאות זא*ז ויבמחה ג*כ פסולה מפני שחוששת והיא מעירה על כעלד‪ .‬זד‪ ,‬נאמנת זנ״מ פיינן וי״א‬
‫שמא חפול זו ליבמה לפני בעלה ותהיינה צרות דצרוח אף שכבר נפרדו מים שנאתן קשה ואיגד‪,‬‬
‫זל״ז ולפ״ז בשיש להעמגה זרע מכעלה היתד‪ .‬נאמנת נע״נ נשם רח*ש[ ולא נהירא דא*כ נפסול בל‬
‫מותרת לר‪.‬עיד שהרי אינה בת יכום ומ״ם יש שונא להעיד לאשה שטת בעלה ונחשדנו שמכוין‬
‫לפיסלה שחוששת שמא ימיתו זרעה יחהיה מותרת לקלקלה אלא וראי רלא נחשדו ישראל על כך‬
‫ליבום נדש( ואין לומר איך נפסלנה להעיד שמת בדקיי״ל נ ח״ מ סי׳ ל״נ דשונא כשר לע ח ח ואין‬
‫בעלה מפני חשש יבום ותהיינה צרות זל׳ז הרי לחלק בין אשה לאשה מפני שדעתן קלות דמנ׳ל‬
‫מעידה ולפי עדותה הרי חתייבם לבעלה כשלא לומר בזר‪ .‬על בנות ישראל אלא אין לך אלא מר‪.‬‬
‫הניח זה זרע די׳׳ל דזד‪.‬ו כוונתה שחתייבם לבעלר‪ .‬שאמרו חכמים ולא לחדש חשדות מדעתינו ננ״ל(‬
‫ואח־ב כשיבא הבעל תאסור עליו נאע*ג דקיי״ל וכן הזכרים הרומיס לאלו הנשים כנץ חמיה ובן‬
‫דכשנתייכמד‪ .‬כטעות מותרת לבעלה כם*ש בסימן חמיה ובן בעלה נאמנים להעיר ‪1‬ש*ג( ביון שלא‬
‫קנ״ו מ״ם אומרת בלכה שתתבייש מלחזור לו מנאום חכמים מיהו היבם אינו נאמן להעיד שמת‬
‫ועוד שמא יחלוץ לה בעלה ותגשא לאחר ואח״ב אחיו כדי שייבם אשתו אבל אם יש לו בנים והוא‬
‫בביאת הבעל תיאסר לזה ולזה ‪1‬שס‪ 1‬וכן כת ב עי ה מעיד שחנשא לאחר נאמן אבל כשלא הניח בנים‬
‫שהיא בתה חורגתה פסולה לד‪,‬עיר ששונאת אותה איני נאמן נם בזמהיז שניהנים לחלוץ דבזה אין‬
‫מפני שעומדת במקום אמר‪ .‬ואפילו במקום שנושאים סברא לחלק זכנ״ל ועחמ״וז סי״י( וכל אלו הגשים‬
‫שחי נשים ואמה של ‪.‬ו עדיין חיה מ*מ פסולה שאין נאטנית להתיר כמו כן אינו נאמנות לאיסור‬
‫ועיר יתבאר כזר‪ .‬כסי׳ זד‪ .‬בס״ד ועחמ״ח שם( ‪:‬‬ ‫דכיון שאמד‪ .‬שונאתה נם היא שונאתה ננ׳לו ובזר‪,‬‬
‫שכתבנו בחטותד‪ .‬כשאינד‪ ,‬עתה המותר‪ .‬ור‪.‬יא ערוד‪ ,‬ל ט אם הער איני רוצד‪ .‬לד‪.‬עיד עד שיר‪.‬נו לו שכר‬
‫עדותו בטילה כמ׳יש בח״ם ס*ם ל״ר דניטל‬ ‫על היבם או במקום שנוהנין לחלוץ מותרת להע ‪T‬‬
‫יש חולקים בזה רלא פלוג רבנן)טב״ש סקפ״ו[ ורכיגו שבר לחעיר עדותו נטילר‪ .‬ואע*נ דדגשרנו בל‬
‫הפסולים לערות אשד‪ .‬מ״ם פסול זה שאני דר‪,‬וה‬ ‫הב״י הכריע לקולא וכ״ב האחרונים ‪:‬‬
‫ק*ץ דבר פשוט שבל הנשים שאסורות להעיד לה בנינע כדבר שםע ‪ T‬בשביל ממון ואע״ג דנם ניגע‬
‫נם היא אסורה לד‪.‬עיד להן על מיתת בעליהן הרי בשר בעדית אשד‪ .‬דר‪.‬רי היא עצמה נאמנת ואין‬
‫רכיון שהן שונאות אותר‪ ,‬נם היא שונאחן רכמים לך נוגע גדול מזר‪ ,‬וכן בן בעלר‪ .‬כשר לד‪.‬עיד כמ״ש‬
‫הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ‪1‬נמ׳ קי״ו( ודווקא ור‪-‬רי הוא נוגע ליטול נחלת אביו אמנם זה וראי‬
‫לעדות פסולק אכל במסלית י״ל רמוצמני דלא פסיל הוא ומעצמו כטלר‪ .‬עדותו כיון שר‪.‬יר‪ .‬יורע‬
‫נריעי מכיחי ויש שמסחסקים כזה ו»״> סקל״חו ונ״ל העדות ולא רצה להעיד רק מחמת שכר אין זה‬
‫שבטסל־ת נאמטת דהא לר‪,‬ביא ניטה קיי׳ל בםי׳ עדות ודתשוד בכך עדותיו במילין עד שיוורע דן‬
‫שלא‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סימן ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪96‬‬
‫שלא נט^ שבר נערות ‪r‬ו וגבך עדותי כשירה אעיג הסכיסו כסה סהגדולים ועור ראץ דין זה רק נמקום‬
‫שלא עשה תשובה וכן אם החויר הםמין לכעלים שצריך שני ערים דשם נזרה התורה דמה שנים אם‬
‫וחזר והעיד נאותה עדות עצמה מקכלין היפנו נמצא נהם אחר קרוב או פסול עדותן בטילה <יף‬
‫שאין זה פסול לא בתחלתו ולא בסופו אלא שכ‪ S‬שלשה כן ותנות ו׳‪.‬ו אנל ב ע ח ת אשה הרי גם‬
‫? ‪ p‬שהוא נוטל שכר קנסו חכטים לנ טל מעשיו כשנים אין עדותן בטילה דהרי נשאר אחד דדי ט‬
‫וניל[ !‬ ‫!ר״ן נשם רמנ״ן סס־ב דר‪,‬דושין ע*שו !וכוונתו שנוטל‬
‫פ! ב כל מקום שפסלנו הער להעיר בערות אשה‬ ‫אף כשלא תועיל עדותו דאל*כ פסול סה׳תו ז‬
‫אין שום חילוק בין שמעיד לה על עיקר‬
‫‪ q‬אמנם אם שולחים אותו לדרוש על סיתת או המיתה שבלעדי עדותו היתה אסורה מן התורה וכין‬
‫הריגת פלוני אם אמת שמת ‪ w‬נהרג אם לאו שמעיד לה כרכר שמן התורה א*צ לעדותו רק‬
‫ונוטל שכר כעד זה ונ א והעיד שמת או נדדג חכמים החמירו כזה כנד בנפל למים שאין לרט‬
‫מקבלים עדותו דהא לא העיר נ שכר אלא שכר סוף ושהו ער שתצא נפשו וכיוצא נז ה מהחומרות‬
‫טרחתו והלוט נטל אמנם זהו דוקא כשקעכו לו שיתבארו נ ט ל ם הדין שיה שהפסולים פסולים לכל‬
‫דנר עדות אשה‬ ‫שנר טרחתו בין שתועיל עדותו ונין שלא תועיל‬
‫מ ג ככר נתנאר שהעד שאמר שםעתי שמת פלוני‬ ‫ערותו‬ ‫אכל אם ק ענו לו שכר יותר אם הועיל‬
‫אפילו שמע מאשה ששמעה מענ ר ה־ז בשר‬ ‫תקנתו‬ ‫עדותו פסולה דהרי נוטל שכר להעיר ומה‬
‫לעדות אשה ומשיאין על פיו ואפילו לא אמר ממי‬ ‫יאמרו‬ ‫להעיד‬ ‫אם שכרו אותו בכה־נ כשיכא לב׳ר‬
‫שמע אלא אמר סתם ששמע בשר ולא חיישינןשמא‬ ‫להאשה‬ ‫תועיל‬ ‫לו שלא חטול מותר אף אם עדותך‬
‫עד הראשון פ ט ל היה וי׳א רשואלין אוחו ממי שמע‬ ‫ואז‬ ‫מועיל‬ ‫היה‬ ‫אלא הטול כמו אם עדותך לא‬
‫וזהו וודאי היכא ראפשר לשאול שואלין ‪1‬מ״‪ 1‬וב*ש‪1‬‬ ‫סקי׳פו‬ ‫ופ״ת‬ ‫סקייד‬ ‫חוזר להכשירו וכמיש )ענאה׳ס‬
‫דהרי בל היכא דאיכא לכחרי מנררינן ואם שאלו‬ ‫הנדת‬ ‫שכר‬ ‫ננוטל‬ ‫וכ״ז בנוטל שבר טרחתו אנל‬
‫לו ממי שחעח ואמר איני זוכר אם מבשר אם מפסול‬ ‫עדותו‬ ‫שיועיל‬ ‫בין‬ ‫כפירוש‬ ‫עדותו אף אם נותנים לו‬
‫יש אוסרים המיא דמי ששמע מכותי ואינו זוכר‬ ‫הרי‬ ‫רעכ״פ‬ ‫נטילה‬ ‫עחחו‬ ‫ונין שלא יועיל מ׳ ם‬
‫אם הסיח לפית אם לאו שיתבאר ראטרה להנשא‬ ‫שרוצה‬ ‫מי‬ ‫ויש‬ ‫‪1‬‬‫מ'ב‬ ‫נשם‬ ‫מינ‬ ‫‪1‬‬ ‫ניטל שכר עדות‬
‫ויש מתירים וכן עיקר ולא דמי לשם דבשם הספק‬ ‫לחקור‬ ‫הלוט‬ ‫כעד‬ ‫טרחת!‬ ‫שכר‬ ‫ניטל‬ ‫לומר דגם אם‬
‫שקול אבל נז ה רונא דרובא כשירים הם ולמיעוט‬ ‫בער‬ ‫ליתן‬ ‫שצריך‬ ‫מכפי‬ ‫יותר‬ ‫לו‬ ‫נותנים‬ ‫ולדרוש אם‬
‫פסולי דאורייתא לא חיישינן וע״נ סקנימ ;‬ ‫אף‬ ‫ה‬ ‫נטיל‬ ‫ועדותו‬ ‫להעיד‬ ‫שכר‬ ‫בניטל‬ ‫הוי‬ ‫טרחא זו‬
‫אם נותנים לו סכום זה נין תועיל עדותו ונין לא‬
‫מ ך ואע*פ שנעד מפי עד אין חוקרץ ורורשין עי‬ ‫תועיל ואץ עיקר לרנרים הללו דאיזה נבול יש‬
‫אופן סיתתו שדרי זה המעיר אינו יורע שדרי‬ ‫לזה והרי אף אם נוטל שכר טירחא הרנה מה בכך‬
‫הרי נוטלן אף אם לא יועיל הערות !ונכותי מסצ׳ת לא היה אצל מיתתו ירק שסע מפי רראשץ‬
‫ולשלוח אחר דראשין אין אגו מחוייבים רכן פסק‬ ‫פשישא שאם נועל שבר עדותו שבעלה עדותו[ ‪:‬‬
‫אם העידו נ ט ה עדים על מיתת הבעל ונסצא רנינו הרמ׳א נסעי׳ ח׳ דאין הב״ד צריכין לשלוח‬
‫אחר ביניהם שהוא פסול לעמ ת אשה כנין אחריו אע*פ שהוא נעיר אלא טמבץ על עד מפי‬
‫נזלן דאורייתא וביוצא כזה לא אםרינן עדית שבטלה עד לכתחלה עכ׳ל ם*ם הער עצמו שמעיד או‬
‫מקצתה נ טל ה ט ל ה כם״ש נ חי ם סי׳ ל׳ו אפילו אם האשד‪ ,‬או הענר מת פלוני ואני ראיתי שמח‬
‫ראו העדות ביחד עם הפסול והעירו ג' כ ביחד שואלים אותו האיך ראית ובמה ידעת אם העיד‬
‫והטעם דהא אלו הפםולין כעדות אשה אין פסולם בדנר ברור נאמן ואם העיד ברברים שרובן לני ת ה‬
‫רק מפני שחשירים לשקר אבל אם היינו יודעים אין סשיאין את אשתו שאץ מעידים על האדם‬
‫שאינם משקרים היינו מקנלין עדותן וא״כ כשיש שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין נו ספק‬
‫כשר עמו ררי ע ת תו אטח !נוב״י סי׳ מ״מ ואף שיש אם ראהו גוסס זה ימים שלשה אינו מעיר עליו ויש‬
‫שמסתפקים נז ה נרם העינך לדינא בסיש וכן מי שאומר רעל נוסס מעירין ואיט כן דהרי החמירו‬
‫בגווי‬
‫‪S7‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות א'שות ם'צן '‪t‬‬ ‫ערוך‬
‫מת‬ ‫יאוטרת סת בעלה צריכים לשיאלה איך‬ ‫נגיף העדות אפילו בחששית רחוקית סאד וככר‬
‫נ טו ששואלין לעד זהמייז סקצ׳ז! ויש חולקין כזה‬ ‫השיגו על דיעה ן• כמה טהגדולים )מנ״ש היןי״ה‬
‫דבאשה עצטה א״צ לשואלה דהרי לא ראינו כ שחנא‬ ‫ונפ״ת סקל״ו‪ 1‬ואין חילוק נין אטר סתם טת פלוגי‬
‫אשה לביד ואוסרת שבעלה מת שישאלוה איך מת‬ ‫ובין אמר מת ואגי רא־תיו שטת דהא גם באומר‬
‫זנ״מו והסברא ניתנת בן רבשלטא בשעת טלחמה‬ ‫סתם מת הנווגה שהיה נ ע ת המיתה שהרי הוא ער‬
‫אומרת בדדמי וכן עד כשאיטר טח פלוני י מל להיות‬ ‫הראשין לפיכך בכל מוגי צריך לשאיל מטנו היאך‬
‫שהמיתה טטש לא ראה והלך נמזם קידם הטיתה‬ ‫ראית הטיתה אם היה טביעה או הריגה או מת‬
‫אבל אשתו של אדם כשמת על ממתי פשיטא שלא‬ ‫על מטתי ובמה ירעח שזה שמת הוא פלוני בעל‬
‫תניחני כך ותטחץ עד שימוח או יעמוד מחלמ‬ ‫האשה הזאת ובן מאין ירעת שמת ודאי שמא‬
‫ובאמת האשה עצמה איננה בנדר עדות דדוקא עד‬ ‫ראית דברים הקרובים למיתה ולא מיתה וראית ואם‬
‫פסיל שהכשירו חכמים היא נגד ר עדות שהחכמים‬ ‫הב*ר לא שאלי ממני אע*פ שעשו שלא כהוגן מ״ם‬
‫הכשירוהו נערות זו אבל האשה הרי היא בעלת‬ ‫מתירים את העגינה כשאינו בעיר ראם היה מ ענב‬
‫דבר אלא שחכמים האמינוה ממעמיס שנתבאר‬ ‫זה בדיעבד למה הקיל רביני הרט׳א בער מפי‬
‫וא״ב איננה בגדר עד שנצטרך לשאול ממנה אץ‬ ‫עד כשהראשין בעיר ‪1‬ג'ל ונ*כ ב?ז*)[ ‪:‬‬
‫ומה אאיב החשש ניכר כמו במלחמה שאומרת‬ ‫מ ח ואין לתמוה ^מה בער הראשין שואלץ אותו‬
‫בדדמי וכיוצא בזה במו שיתבאר עוד בסיד ז‬ ‫ובעד מפי עד אין שואלין את הראימץ אף‬
‫כשהוא נעי ר לפי מה שפסק רניגו הרמ״א רוראי כן‬
‫מ ףן כתב רבינו הרט״א נ ס עי' ה׳ שמע גךל מקיננית‬ ‫הוא רהא קיי״ל אין בורקין עידי נשים בדרישה‬
‫שהזכירוהו נין המתים וספדו איחו משיאין אח‬ ‫וחקירה כמו שיתבאר מפני תקנת עגונות ולכן כשזה‬
‫אשתו עכיל ויש מי שאומד רלאו דוקא שתי מקוננות‬ ‫העד השני טעיר ששטע מפלוני שמת די בכך ואם‬
‫ולאו דוקא הספידוהו אלא אפילו מקיננת אחת ולא‬ ‫נקרא להראשין ונשאלהו בפרטיות ה״ז דפי לדרישה‬
‫הספידתו רק שהזכירתו נין הטחים טשיאין את אשתו‬ ‫וחקירה אבל כשהראימין מעיד לפנינו אין זה בכלל‬
‫רכן הוא בתיספתא שילהי יבמות ודל אפילו שמע‬ ‫רו׳ח דהרי עיקר הדבר שואלים אותו דהרי גם‬
‫קיל מקינגח שמזכירתו נין המתים אין ערות‬ ‫בדיני ממונות א״צ דו״ח וטיט שואלים להערים‬
‫גדולה מזו נעיג סקניעו ולי נראה דזהו אמת רדי‬ ‫היאך ידעתם שזה חייב לזה ואע*ג רבמטון בעד‬
‫כמקוננת אחת אבל דווקא כשהםפידתו ב?ץל בוכים‬ ‫טפי ער בהכרח לשלוח אחר הראשין זהו מפני‬
‫רכן איחא בירושלמי נש׳ הא״ב ה*ה‪ 1‬שמע קול‬ ‫שבממין פסול דנטרי עד טפי עד אבל בערות‬
‫מקיננת מייבנ תו נין המתים אץ ערות נ ח ל ה מזו‬ ‫אשה שהכשירו חכמים ער מפי ער יש להקל בעד‬
‫עכ׳ל ויבנה הוא לשון יללה כדבתיב וחיבב אם‬ ‫מפי עד בפרט זה יותר מבעד עצמו מטעם שנתבאר‬
‫סיסרא וזהו לשון הזכרה שבתוספתא כמו שאנו‬ ‫‪1‬נ״ל ועמ״יו ילה*מ פייג גמ״וז ‪:‬‬
‫רגילים לומר לשון הזכרה על המתים שזהו תפלה‬ ‫מ ן אמנם גם בעד מפי עד יש חולקים וס״ל רכשהראשין‬
‫בעד נשטח הטח וערה״ש ל״ג ‪ 1:‬ורוקא כשיאו חכם‬ ‫בעיר צריכים הב״ד לשלוח אחריו ולשטיע מפיו‬
‫בעיר ויודע שטקוננח עליו ולא מיתה בה דאל״ב‬ ‫בפרטיות זחמ״ח סקייח! והכי מםתבר רביון שהוא‬
‫אץ ראיה דשמא ע״ם אומדנת מיתה מקוננת עליו‬ ‫כעיר למה לא נברר הדבר שהרי אין זה נגרר‬
‫]שסו ז‬ ‫דרישה וחקירה כמ״ש ויש מהגרולים שחזקו פסק‬
‫מ ט מהדין שנתבאר לטרי הפוסקים שיש למחית‬ ‫רבינו הרם״א וב״ש ומ״נו אמנם מצאני לרנינו הב*י‬
‫בנשים שלא לספוד אדם ע״פ אוטדנות‬ ‫בתשובה שכתב בפשיטות ראם העד הוא במקום‬
‫המוכיחות שמת ער שיתוודע המי^זה בבירור ע״ם‬ ‫קרוב שיאלץ אותו ואם לאו איתתא שריא עכ״ל‬
‫היתר נ*ר וכן אשתו אסירה להספידו או ללבוש‬ ‫אטנם זהו וראי כשהשני םנאר עדותי כיצד הוא‬
‫שחורים כל וםן שאין עדות שהיא רשאה להנשא‬ ‫יורע שמת א*צ לשליה אחר הראשון זמה״צו ובן‬
‫וכן הבנים לא יאמרו קריש יהקרובים אסורים לנהוג‬ ‫עיקר לריגא ‪:‬‬
‫בילוח עד שיתוודע מיתתו בערות המחרת אשתו‬ ‫מ ן י״א דנם האשה עצמה כשבאה לפני ביו‬
‫השרחן‬ ‫הלנות אישות ם'מן ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪«8‬‬
‫אשר‪ .‬זהו כשידוע שהוא רשע אבל אם בערות‬ ‫להנשא והבנים לא יחתמי עליו כדרך עחיתסין על‬
‫זו הוא משים א״ע רשע כגון שאיםר אני הרגתי‬ ‫המת כסו הב״ט או דל שלא לבא מ!ה לידי‬
‫את בעלה של זו סקבלין עדותי ותנשא והטעם‬ ‫קלקול ויש שרועה להחפיר גם בטי שאין לו אשה‬
‫רקיי׳ל אין אדם משים עצמו רשע והא דקיי׳ל‬ ‫שלא להתאבל עליו באומרנא שמא יעשו כן בארם‬
‫הודאת בע״ד בטאה עדים רמי זהו לםמון ולא לקנס‬ ‫שיש לו אשה ‪1‬שס‪ 1‬ואינו עיקר דאץ לגו לגןור‬
‫ולא לעונש ולא לפסול נרש׳י נ״ה ‪ t‬ולפיכן‪ :‬סלגינן‬ ‫גזירות באלו סרעתינו !וניכ הרי׳כ בתשו׳ שס[ ובן אין‬
‫דיביריה ואנו מאמינים לו שנהרג ואץ אנו מאמינים‬ ‫לשום ביר ליתן שטר ערות לאשה מה שהעירו‬
‫לו שהרגו דהרי הוא מעיד שני דברים האחת‬ ‫עדים לפניהם אם אין באותו ערות בראי להתירה‬
‫שפלוני נהרג והאחת שהוא ההורג ובשני דברים‬ ‫דשטא ימצאו ב׳ר טועין שיתירו ע' פ עדות כד ולכן‬
‫פלגינן דיבוריה זתוש׳ שס‪ 1‬ואע׳ג דקיי׳ל עדות שבמלה‬ ‫כשנותנים זה להאשה יכתבו בפירוש שלא התירו‬
‫מקצתה בטלה כולה הבא א׳א לומר כן דמד‪.‬‬ ‫אותה ע־פ עדות זו ורק נותנים לה דשמא יתברר‬
‫שאומר שהוא הרגו אץ זה עדות באמת אלא הודאה‬ ‫יוחד או שמא ימצאו גרולי הדור שגדולים מהם‬
‫‪;1‬מוק'י‪ 1‬רעדות לא מקרי אלא בשהענין נוגע לאחרים‬ ‫כחכמה ויפסקו שמרינא מותרת להגשא ע״פ ערות‬
‫וזה הרבר אינו נוגע להעגונה אם הוא הרגו או אחר‬ ‫אלו וכן כל ביוצא כזה צריכים ליזהר בעניינים‬
‫הרגו והערות איגו אלא מה שמעיר שבעלה של זו‬ ‫באלו ן‬
‫אינו בחיים‪:‬‬ ‫נ בחבו רבותינו בעלי השיע בסעיף ו׳ דבשעת‬
‫נ ב ואפילו כפסולי ערות כסו עבר ושפחה אמרינן‬ ‫הגזירות מתירים נשים ע״פ בעלי תשובה שמעירים‬
‫ג׳ב פלגינן דימרא וכשאמרו הרגתי את פלוני‬ ‫מה שראו בעת צרה אע״פ שעזבו דת מבח אונם‬
‫טשיאץ אותה זב־זז וכ״ש! מטעם דאין אדם משים‬ ‫וריקים העוזבים דת ופוחזים שחזרו בתשובה אך לא‬
‫עצמו רשע ור‪*.‬ר‪ .‬בבותי מסל״ח כשאומר הרגתי את‬ ‫בחשובה נמורה אין לסמוך על עדותן רק במםל״ת‬
‫פלוני משיאין אח אשתו ואזדג רבריריה לא שייך‬ ‫או בידוע שהעידו בלי רטיה ועקול והכל לפי ענין‬
‫אין משים עצמו רשע ט׳ם הא גם פלנינן דיכורא‬ ‫הער ולפי ראות עיני הריין עב׳ל ואע״ג דככל‬
‫א'צ לומר בו שהרי אץ אט נוטלים דבריו כתורת‬ ‫עדות בעינן החלתו וסיפו בכשרות זהו כפסולי גוף‬
‫עדות אלא בלפי חומו ומה לנו אם משים עצמו‬ ‫ועור רבערות אשה הרי לא הצריכו חכמים לרעי עדות‬
‫רשע אם לאו ואע׳ם שיתבאר רבכותי ככה׳ג אינו‬ ‫ורק אם נודע שלא ישקרו מותרת להנשא ולכן‬
‫נאמן מטעם אחר ראמרינן שכוונתו להטיל אימת‬ ‫נשמעידים ככשיוחם אף שכעת שראו הערות לא‬
‫שייראו ממנו ושקורי קא משקר זהו כשנוכל לחלות‬ ‫היו כשירים אבל מ״ם גם אז אנוסים היו ולכן מקכלין‬
‫בדבריו כן כגון שאומר לישראל עשר‪ .‬רצוני ואם‬ ‫עתה עחתן ובן הסכימו הרבה מהגדולים דבעדות‬
‫לאו אהרוג אותך כמו שהרגתי לפלוני ובה״ג שנראה‬ ‫אשה לא בעינן תחלתו וסופי בכשרות אבל אם עדיין‬
‫מדבריו שאומר דרך התפארות אבל כשאומר סתם‬ ‫לא חזר בתשובה שלימה אין מקבלין עדותו רק‬
‫לפי תומו הרגתי לפלוני לא חיישינן לזה נשם‪. 1‬‬ ‫נםםל*ת ואף שמלשין הש*ע שכתבו או בידוע‬
‫נ ן; כמו שהאומר הרגתי את פלוני משיאץ את אשתו‬ ‫שהעירו בלי רמיה וכו׳ משמע דאף בלא מםל*ת‬
‫מטעם שנתבאר כמו כן כשאומר כן על קרובו‬ ‫כשרים מ״ם לא קיי״ל כן ועיד דהכוונה ודא‬
‫כגון ראובן שבא ל ב׳ ד והעיד שבנו הרג בעלה‬ ‫כשהעיח כלי דמיה וניכר שחזרו בתשיבה שליטה‬
‫של זו טשיאין את אשתו ואף שאץ אנו מקבלין‬ ‫ולזה מסיים דהכל לפי ראות עיני הריין ועגין העד‬
‫עדותו על בנו מ׳ ם פלגינן דיבורא ‪1‬ע״נ בשם הרח*ש‪1‬‬ ‫זע׳ בהגריא סקל־ה וכפ׳ת סקמינו אמנם אם בעת‬
‫ואע׳ג ד ע ח ת שבטלה מקצתה בטלה כולה וכזה לא‬ ‫ראיית העדות לא היו אנוסים ועברו לתיאבון פסולים‬
‫שייך התירוץ שחרצט גסעי׳ נ״א טיט בעדות אשד‪,‬‬ ‫אף שחזרו עתה בחשובה ויש מכשירים גם בזה‬
‫לא אטרינן כן כמו שלא הוצרכט לבל דיני ערות נננ״ל‬ ‫ז‪9‬ףזז ביון שבשעת הגרת הערות שבו בתשובה‬
‫ומה שהנמק׳י לא מירן כן שלא הוצרן לכן בשסז ;‬ ‫שלימה הלא לא ישקרו זיהב׳ש שקי״מ נראה שמשכים‬
‫נ ד כשם שער אחד נאמן בעדות אשד‪ .‬בשםע ‪T‬‬ ‫להסיזז ‪:‬‬
‫בנ*ד כסו כן העגונה עצמה כששמעה מאחר‬ ‫זר‪ .‬שנתבאר ררשע כאיסורי חורה פסול לעדות‬
‫‪99‬‬ ‫נ‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות אישות סיטן ‪r‬‬ ‫ערוך‬
‫מ״י מ״מ ורע דבקונ' עטמת מי׳ ש״ה הניא נ שם‬ ‫שאומר מת בעלך באה ^כ״ר ואומרת טח בעלי‬
‫נ ה ל אחד רעד בשר מפי עד פסול אן« אם יכחישו‬ ‫ואעה עריכה עיר לערוחו ונששואלין אותה מאין‬
‫העד הפסול להכשר שלא הניר לו כלל דאין‬ ‫אהה יורע אומרת ששמעה מפלוני רזה שאנו‬
‫הפסול נאמן וכ*נ עור נמה נרולים ‪ 0C1‬נשס‬ ‫מערינים לעד המעיר שיעיד בב״ד זהו מפני שבלא‬
‫קה״י וח׳סז ולי נראה ד ק ר כמ״ש מטעם הטינו ויש‬ ‫ב*ר אין ביכולת להתירה ולאו משומ דאין דבריו‬
‫שהקשה נז ה רא׳ב נם בשחנשא לאהד ויבא העד‬ ‫מועילים בלא ב״ד ולכן כשהיא באה לב״ר הרי ב״ר‬
‫ה ר א ^ ויכחישה הרי נוציאה מבעלה וא*כ אץ זה‬ ‫מתירין אותה ואעיג רזה שאמר לה יכול לחזור בו‬
‫דרכי נועם ולי נראה דודאי כשנשאת אין אנו‬ ‫כבואו ל ב׳ ד רכל מה שאומר חוץ לכ*ר אינו כלום‬
‫מאמיניס לו ע״ם מינו להוציא אשר• מבעלה וטיט‬ ‫מ״ט כל ז ק שאינו חוזר בו למה נאמר שיחזיר בו‬
‫להוציא לא אמרינן ואחרי שנשאת כבר נגמר הענץ‬ ‫ומיהו אם בא אח*כ לב״ר ואמר שלא מת‬
‫ואין משניחץ כלל ברברי העד הראשון אא״ב שני‬ ‫אפילו בבר‬ ‫ושקר אמר לה פשיטא דנאמן‬
‫עדים כשירים מעירים שהוא חי אבל כל זמן שלא‬ ‫ועתה‬ ‫רבריו‬ ‫התירוה רכיון דהתירוה ע״פ‬
‫נשאח נאמן הראשון בץ כשר בץ פסול בץ להכחיש‬ ‫בכ״ד חוזר בו ומדינא יכול לחזור ממילא רבטל‬
‫להסעיר נשמו ובץ לחזור בו טערוהו שאמר חוץ‬ ‫ההיתר זנ״לו ז‬
‫לביד אמנם דעת רבינו הב״י בחשובה זהונא נגףע‬ ‫^ףן וכן אם בא לב׳ר ואמר שהיא משקרת שלא‬
‫סי׳ ק״סו רבעדות אשה נער מפי עד כשהעיד העוני‬ ‫אמר לה כלל שמת לא מיבעיא אם אמר זה‬
‫מפי הראשץ אץ הראשין יכול להכחיש• אבל הרנה‬ ‫קידם שהתירוה ב״ד דנם בעד ועד הרין בן כמו‬
‫מגדולי אחרונים לא פ ם^ כן אמנם זהו דבר פשוט‬ ‫שיתבאר אלא אפילו התירוה כבר להנשא חוזרין‬
‫דכשהעירו שני עדים מפי אחד שאינו יטל להכחישם‬ ‫ואיסרין אותה דכללא הוא דבל עד מפי עד כשבא‬
‫נחמ״חו מיהו כשאומר שאמר להם ועתה בביאתו‬ ‫הער הראשון ומכחיש את השני שלא אמר לו כלל‬
‫לב״ר חוור מדבריו נ״ל שמנטלין עמחן כיץ‬ ‫הראשון נאמן זר״ן נשם רמב״ן פ״ז דנוזוטת[ ויש‬
‫שביכולתו לחזור נו ממה שאמר חוץ לב״ד וגנרש‬ ‫שהקשו תהא היא נאמנת במינו דאי כעי אמרה‬
‫‪1‬ופ׳ נר‪,‬״פ סי׳ קנ״ס ונסי׳ ‪p‬״‪ 0‬נפלמו לא נתב נן פייס‬ ‫עתה מת בעלי ולא בשם העד ותהא נאמנת במינו‬
‫ודרקז יכשהעידה מפי ט חי מסל״ת ובא הכותי‬ ‫שכן אמר לה הער ונ״ל דאין זה כלום רהא נם‬
‫והכחישה או חוור נו הדבר פשוט שאין משניחץ‬ ‫העד יש לו מינו ראי כעי אמר אמרתי לה ללא‬
‫בדבריו ועם*ש במעי׳ ק״ו דכשהכותי חוזר ט הוח‬ ‫אמת דהא בכ״ר יבול לחזור בו ממה שאמר חיץ‬
‫ספיקא רריגא‪:‬‬ ‫לב׳ד זעס״מ סקי״ז ונ״ש סקכ״גז ולאו דווקא באשה‬
‫נ ן כתב רבינו הב״י במעי׳ ם׳ עד אומר מת וער‬ ‫עצמה אלא ככל עד מפי עד הדין כן אכל כל‬
‫איטר נהרג אע*פ שהם טכחישין זא׳ז הואיל‬ ‫זמן שהראשין אינה מכחישה נאמנת בכל מה‬
‫שזה וזה מודים שאינו קיים הרי זו תגשא עכ״ל‬ ‫שאומרת בשם העד ואפילו אימרת ששמעה מער‬
‫ורבים חולקים עליו דהא זהו הכחשה בחקירות דהא‬ ‫שנטבע בים והב־ר התירוה נאמנת זנ׳ש סקכ״ב(‬
‫זהו עצם עיקר העדות ונהי דגערוח נשים לא בעינן‬ ‫ואטרינן רמסתמא כרין התירוה שהיו ערים שראוהו‬
‫רו״ח מ״ם פשיטאכשמכחישים זא״ז בחקירות‬ ‫אחר שהעלוהו מן המים וכיוצא בזה ‪:‬‬
‫דערוחן בטילה דלא עדיף מדיני ממונית רג״ב לא‬ ‫יש שטסתפקימ כשאמרה בכיר ששמעה מעבר‬
‫לא בעי ח״ח ומים אם הכחישו ןא״ז ‪.‬חקירות ערוחן‬ ‫ושפחה שטת בעלה והתירוה ואח*כ בא העכר‬
‫בטילה כמיש בחים במי' ל׳ ועוד דרבינו ה ב׳י‬ ‫או השפחה ומכחישה שלא אמרה לה כלל אם‬
‫בעצמי נסעי׳ כיא נתב ראם הכחישו זא*ז בבדיקות‬ ‫בניר מה‬ ‫נאמנת אם לאי וכן עד כשר שהעיד‬
‫כשירים משמע להדיא דכשההכחשח ת א בחקירות‬ ‫אם נאמן‬ ‫ששמע מער פסול ובא הפסול ומנחי שו‬
‫בטלה העדות ואע*ג דנטשנה נין'״ו־‪ 1‬קיי״ל בשני‬ ‫הפסול להכחישו אם לאו ו‪:‬ם‪ 1‬וניל דנאטן להכחישו‬
‫צרות כשאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג‬ ‫במינו ראי בעי אמר אסרתי לו או להאשה‬
‫ינשאי זרו מפני שאין הצרה נאמנת על חבירתה‬ ‫והיזרגי כי רכל מה שמעיר חוץ לב״ר יבול יחזור‬
‫ולא חשינא הכחשתה הכחשה ויתבאר בסי׳ ‪m‬‬ ‫בו כמ*ש ‪1‬וכזה נסתרו נמה דנרים שהניא הפ׳ת ס״יו‬
‫אכל‬
‫השלחן‬ ‫תיטת אישות ם'םן יו‬ ‫ערוך‬ ‫‪100‬‬
‫כבדיקה או בחקירה ודבר פשוט שכל מקום שיש‬ ‫אבל בעדים הרי הוי הכחשה בחקירות וכן מפוח*‬
‫ליישב דברי העדים שלא יסתרו זא׳ז כנץ שאחד‬ ‫שם כירושלמי לחלק בין צדות לעדים ]מר״א סק*מ‬
‫איטר נהרג ואחד אומר במים טבעוהו די״ל דמקודם‬ ‫ונוב״י םי׳ מ״ו! ‪:‬‬
‫הרגיהו ואח*כ הטילווע למים וזה דאה ההריגה‬ ‫נ ח אמנם דעת רביגו הב׳י הוא או שמדמה זה‬
‫ולא הטביעה וזה ראה הטביעה ולא ההריגה וכהיג‬ ‫להכחשה בבדיקות דאין זה גוף הרבר והוי‬
‫בשארי עניינים שאנו טחוייבים ליישב דבריהם שלא‬ ‫כמו כהלואה הכחשה בין מנה שחור למנה לבן‬
‫יסתרו זאיז אפילו כאופן רחוק והרי אפילו בד'נ אנו‬ ‫‪1‬ב״ש‪ 1‬דמה לי אם מת או נהרג או דס׳ל רכערות‬
‫מטריחין ליישב דבריהם שלא יסתרו זא׳ז כט״ש‬ ‫נשים גם הכחשה בחקירות לא איכפת לן דבכל דבר‬
‫בח*מ שם וכ׳ש כערות נשים זומ׳ש הנ״ש סוף סקנ״ה‬ ‫עח ת שצריך שני עדים ממילא דכמלה עדותן אכל‬
‫ננהרג ונענע דלהש״ג היי הכחשה ‪5‬״ע דהרי י״ל נמ״ש‬ ‫בעדות נשים דדי באחד הלא אחד ממ׳ג מעיד אמת‬
‫וכ'כ בכאה״ס בשם כנה ׳נ וכדור הוא[ ‪:‬‬ ‫ודי״ז דומה לשני כיתי עדים המכחישים זא׳ז דזו‬
‫ס כתב רכינו הב״י כסעי׳ י׳ שטעו קול שאימר‬ ‫באה כפ׳ ע ומעידה וזו כפ״ע כמ״ש בחיט סי׳ ל־א‬
‫איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם ארם‬ ‫וה*ה בערות נשים בעד כנגד עד וזה שכתב בםעי׳‬
‫משיאין את אשתו ואם שטעו קול זה בשדה או‬ ‫ב׳א הבחשה בבדיקות לאו הקא וה׳ה בחקירות‬
‫בחורבה אין משיאין ע״פ אותו קול דחי שינן שמא‬ ‫ובאמת י׳א שצריך להגיה שם כש״ע הכחשה‬
‫שד הוא כיון שיצא הקול מטקיס שהשדים מצוים שם‬ ‫בחקירות זב׳יז[ או אפשר דשבע חקירות דזמן ומקום‬
‫עכייל דבעיר אין שדים טצוים רק כשדות וכחירכות‬ ‫שבארנו שם כח׳ם סי׳ ל׳ דילפינן מקראי אינו מועיל‬
‫ובכורות זירושלמי( ואע׳ג רבגמרא זקנים אמרו דהיכא‬ ‫גם בעדות נשים וראיה לסברא זו דאם נאמר דבמת‬
‫דחזו כבואה דבכואה דהיינו צל צלו לא חיישינן‬ ‫ונהרג בעדים הוי הכחשה ובטלה עדותן היה לנו‬
‫לשד דאיגהו לית להו בבואה דבבואה ם״מ השמיט‬ ‫לומר גם בצרות כן רהא טעמא דבצרות לא הוי‬
‫זאת מפני שכתב הטיר בשם הגאון דהאיתא לית‬ ‫הבחשתן הכחשה משים דאטרינן שהוא חי ומכוונה‬
‫לן למסמך על האי סימנא דאין אנו בקיאים בזה‬ ‫לקלקלה כמו שיתבאר וזהו רק בהכחשה שזו אומרת‬
‫ואע׳ג דרבינו הב׳י כסי׳ קמיא לענין גט הביא‬ ‫מת וזו אומרת לא מת אבל במת ונהרג דבל אחה‬
‫דיעה זו גיל משום דנבי גט כהכרח להיית שלשה‬ ‫מעירה להתירה אם בעדים חשיבא הכחשה נם‬
‫אנשים שעמרו מרחיק לראות דהאחר צריך לכתוב‬ ‫בצרות הוי הכחשה זמ״נ נשם רח׳ש׳ ועור דשם‬
‫והשנים יחתוטו ובשלשה סטכינן שיכירו הצל צלו‬ ‫כמשנה תנן עד אומר טת ועד אומר לא מת‬
‫אכל בכאן דרי כאחר לא סמכינן ע״ז ואף שיש‬ ‫לא תגשא ואם נאמר דלא נרבינו הב*י ליתני‬
‫הרבה אנשים דלא פלוג ועוד דבשם כתב שהנוף‬ ‫רבותא טפי אפילו כשזה אומר מת וזה אומר נהרג‬
‫מושלך לפנינו ורק אין ביכולת להכירו ועל הגוף‬ ‫ששניהם מודים במיתתו לא הנשא אלא ודאי דבכה׳נ‬
‫הזה אין כאן חשש שמא שר הוא אלא שיש לחוש‬ ‫תנשא ‪1‬שסו והירושלמי יש ליישב זענונ״י[ ולבן לרינא‬
‫שמא זה שצעק היה שר וזה הגוף אינו זה שצעק‬ ‫הסכימו הרבה מהגדולים לדברי ר ב‪/‬ו הב׳י ואף‬
‫וחשש רחיק הוא לפיכך סמכינן אהאי סיטנא אבל‬ ‫המחמיר בזה לחוש לכתחלה לדברי החולקים ם־ם‬
‫בכאן שלא מצאו כלל אדם לא סמכינן אהאי‬ ‫אם נשאת פשיטא שלא תצא ואסור להוציא לעז‬
‫מימנא זב׳שו ‪:‬‬ ‫על הנשואי; ‪:‬‬
‫ס א ובסעי׳ כ״ג כתב רבינו הב׳י ראו אחד עומר‬ ‫ג ט ומצאנו לרבינו הב׳י בתשובה שפסק בהכחשה‬
‫מרחוק ואמר שהיא פלוני בן פלוני או פלוני‬ ‫במקום שזה אומר מת במקום פלוני וזה אומר‬
‫ממקום פלוני והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו‬ ‫במקום אחד דלא הוי הכחשה ווצלך לשיטתו ומזה‬
‫ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את‬ ‫נראה להדיא דס״ל רגם הכחשה בשבע החקירות‬
‫אשתו עכ׳ל ויש גורסים פלוני בן פלוני ממקום‬ ‫איט מקלקל הערות בעדות נשים וברור הוא שזהו‬
‫פלוני דאע׳ג דבעלמא די בסימן האב או המקום‬ ‫מטעם שכתבנו דעכ׳פ אחד כשר הוא ורי בכך‬
‫ט׳ ם בכאן שלא הכירו את הגוף שגשתנית צורתו‬ ‫בעה ת נשים וכ*ש כשארי מיני הכחשות מיהו‬
‫מחטרינן כזה להצריך שם האב ושם המקום ‪1‬שסו‬ ‫לרסזלקים עליו יש לדקדק בהכחשות אם זהו הכחשה‬
‫ומאי‬
‫נא ‪101‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות אישות סימן'ז‬ ‫ערוך‬
‫מכידין ביאורו שזח התירו כץ כגט כץ כעגינה‬ ‫ומאי רלא חיישמן בזה לשד הטעם &»ווט דביון‬
‫בשראו אח רטף המת אעים שלא הכירוהו אבל‬ ‫דאגו רואין גוף ל‪6‬נינו אץ לנו לחוש שהץועק היה‬
‫מים זהו מעכב שימצאו איזה גוף אבל כלא נמצא‬ ‫שד וזה הגוף אינו הצועק ולסה ל« לחוש לחששא‬
‫טף כלל לא םצכינן על שמיעת קול בעלמא‬ ‫דחוקה כזו אמנם כיון שרבינו הב״י נ סי' קמ״א‬
‫ומטילא דהך רינא דסעי׳ ם׳ נדחה מהלכה וראיה‬ ‫חשש לשד גם ככהיג צ״ל דטיירי בנזקןם ישיב דלא‬
‫ברירה לזה שהרי גם לענץ נ ט הצריך הרטב״ם‬ ‫שביתי שרים ‪»1‬נ״ש סר‪,‬כיו וסקס״ו ו‪*5‬מ ודרי![ ובגסדא‬
‫שיהי טף מת ובנם׳ וגיסין סו ‪ 1.‬לא היזכר זה כלל‬ ‫שם ג*כ לא חששו ב הן דינא לשר ורק בדין הקודם‬
‫אלא שהכי מפרש שלמסקנא נצרך כן ובאמת כיון‬ ‫כשלא מצאו אדם חששו לשר ‪:‬‬
‫שיש טף מת תו אץ כאן חשש דשדים אבל הטור‬ ‫מ ב ודע דבגס׳ שם שאלו על דין הקורם כשלא‬
‫והש״ע בסי׳ קט״א ‪*0‬ל דאף כשנמצא טף םת‬ ‫נטעא ארם שם ניחוש דילטא ערה ר\א שבאה‬
‫חיישינן לחששא דשדים ‪1‬וצ״ע לפ״ז למה ביבמות‬ ‫לקלקלה או שארי חמש נשים ששונאות לה ן>״ל‬
‫פריך רק על רישא דמשנה ולא על הך רצלמון‬ ‫ועפ״וז סקמ״סו ותירצו דבשעת הסכנה ט ת ב ץ גט‬
‫ובגיטין שם לפי הסיד סיירי שלא העלו שים אדם‬ ‫אע״‪ 6‬שאין םנירין וכן בענוגה אם לא נקבל עדותן‬
‫מהביר יכיט מפירש״י דנם להטסקנא כן הואוכ״ם‬ ‫אלו השאר עגונה לפיכך הקילו בזה ולכן יש‬
‫מירושלמי יכמיח שם עיש שמרמה הך רגימין‬ ‫מהראשונים שאמרו דלפי המסקנא דמפני הסכנה אין‬
‫לרישא דסשנה וחיקו !‬ ‫חוששין לצרה כמו כן אין לנו לחוש לשרים אף‬
‫ס ח והנה נרינים אלו נראה דאפילו אם השימעים‬ ‫כמקומות ששביחים זנמוין״י פס בשם ריסניא ורנו(‬
‫לא הכירו את הקול שהוא קולו של פלוני‬ ‫אבל הרבה מראשונים ם*ל נהי דלצרה לא חיישינן‬
‫הצועק כנין שלא היה יריע להם קולו מים מעזיאין‬ ‫אבל לשרים במקום רשכיחי תישינן יותר וזה הוא‬
‫את אשתי ולא םיבעיא כשנמצא טף מת דאין‬ ‫ג״ב דעת הטור ורבותינו כעלי הש״ע‪:‬‬
‫לחוש לחששא רחוקה שמא הצועק היה אחר והגיף‬
‫אינו של הצועק אלא אפילו בדין הראשון דלא‬ ‫ס ג ורדמבים ז״ל בפי״ג מגירושין לא כתב כלל‬
‫נמצא שם אדם כלל כיץ ששמעני שכיאר שמו ושם‬ ‫האי דינא רסעי' ם׳ כשלא נמצא שם אדם‬
‫אביו או גם שם עירו לא חיישינן לשד כמקום שאין‬ ‫ודק את הדין השני דמעי־ ם’ א כשהעלוהו ולא‬
‫שדים מצוים וזה שכתב רבינו הניי איש פלוני‬ ‫הכירוהו פסק כמ״ש דמעזיאין את אשתו ע*פ הקול‬
‫מת קיצר בדבריו רבפלוני בלבד לא פני כטיש‬ ‫ששמעו מטנו שנשבי נחש ומת ולא הזכיר כלל‬
‫בסעי׳ כ*נ אלא ריל פכים או גם ממקום פלוני‬ ‫עניינא רשרים וכן בשם בפ״ב במי שהיה מושיעך‬
‫ובסי' קט׳א גבי נט שאינו מבאר שמו אלא אומר‬ ‫לבור ואמר כל השומע קולו יכתוב נט לאשתו לא‬
‫כל השומע קילו יכתוב גט לאשתו באמת בחב‬ ‫הזכיר ג״ב הך חששא רשדים ורק כתב שאע־פ‬
‫הרמכ׳ם שם והוא שירעו איחו כלומר שיכירו מי‬ ‫שהעלוהו ולא הכירוהו כשר שזהו כשעת הסכנה‬
‫היא המדבר או ע*י פרציפי או כמביע דקלא ועיש‬ ‫שגותנין אכ״פ שאין מכירין ע*ש וי*א שדעתו‬
‫נהגמ׳ וצ״עו ואם אינו מזכיר שמו ומכירץ אוחו‬ ‫כריעה הקודמת שהבאנו רכטו דלא חיישינן לפי‬
‫בטב״ע דקלא שזה היא קילו של פכ״פ נראה שיש‬ ‫המסקנא לצרה במו כן אין חוששין לשרים ‪1‬נ״ח‬
‫לסמיך עיז וכן הסכימו כמה מהגדולים אך יש‬ ‫ונ*מ מר״ן פ״ו דגיסין! וא*א לומר כן רא*כ למה‬
‫מהגדולים שפקפקי בזה וציע לרינא נומהרמנ״ם אינו‬ ‫השמיט הך דיגא רלא מצאו אדם כלל דהוי יותר‬
‫ראיה גמויהו !‬ ‫רבותא שהדין שכתב במצאו אדם ולא הכיחהו וי״א‬
‫ס ן ורע רלרברי רבותינו שמחירין בקור אף שלא‬ ‫שרעתו כרעת הגאון שכתבנו והקשו על זה רא״ב‬
‫מצאו שם אדם אין להקשיח הא קיייל דע״פ‬ ‫ה״ל לאסור בכל גווני זפס( ובאמת המגיד משנה‬
‫קיר הברה אין מחירין כט׳ש בסעי׳ ל*ב דבאמת‬ ‫חמה עליו למה השמיט דין זה דלא נמצא אדם‬
‫לא דמי דקיל הזה הוי כעץ ע ח ת או מהאיש עצמו‬ ‫שם זודנרי הב״ש סקנ״ו אינם מובנים( ‪:‬‬
‫או מאחר שמודיע הדכר ונם אץ לחוש שמא‬ ‫ס ף ונ׳ל ברור דהרטב*ם ז״ל ס״ל דבמסקגא‬
‫ט תי הוא המדבר רגם זה היתר נסור הוא רה״ן‬ ‫שאמרו דבשעת הסכנה כותבים אע״פ שאין‬
‫‪MV1‬‬
‫השלחן‬ ‫הינות אישות ‪p'D '1‬‬ ‫ערוף‬ ‫‪103‬‬
‫באלו וכיוצא‬ ‫ברברים‬ ‫שנתבאר אא״ב מאריכים‬ ‫הוא כטסל״ת כיו] שמכריז בקול בלי שום שאלה‬
‫באלו נ‬ ‫‪1‬ע״נ סקע׳או ולבן אם טםיים השיאו את אשתו אין‬
‫ס ט ודע רהטור כתב בזה הלשון אפילו שטעו‬ ‫זה כטסל׳ת דכיונחו להשיאה כמו שיתבאר ‪1‬שס[‬
‫מן התנוקות שאמרו מת פב״פ מ ן כיונו לשם‬ ‫והיה אפשר לומר רנאטח טיירי שירעו השוטעים‬
‫ע ח ח בין כיונו שלא לשם עדות טשיאין את אשתו‬ ‫שהקיל הוא קול ישראל אכל הפוסיןים לא הזכירו‬
‫ואם שומעים מהם שאומרים הרי אט באים מקבורתו‬ ‫זה ואם היה מצריכינן דור‪,‬א קול ישראל היה להם‬
‫ואין סומכין עליד‪.‬ם להשיא אשתו אא'כ יאמרו כך‬ ‫להזכיר כמו בכחב שיתבאר שהזכירו שיהיה כתב‬
‫וכך ספרנים היו שם ובך ובך הלכו אחר המטה‬ ‫של ישראל ואע״ג די״ל שאין זה כגדר מסל׳ה‬
‫שיש רבר שמורה על הענין שהוא אמת עכ״ל‬ ‫דטסל״ת שייך כשטספר לאחר שטת פלוני בלא‬
‫ונראה מדבריו דכשאוטר מת פלוני דיו אף כשאומר‬ ‫כוונת רנד אלא לתומו אבל בכאן שעומד כעצטו‬
‫הרי אנו באים מקבורתו צריך שיאריך בדבר זה רעל‬ ‫וצועק מת פלוני הלא בע'כ צועק באיזה כוונה ואין‬
‫מיתה אין חשש שהעלו חגב על שם ארם אך‬ ‫זה לתומו די׳ל דגם זה יכול להיות לתיטו כנון‬
‫כקנירה יש חשש כדרך החנוק ששוחק ומקבר חגב‬ ‫שהיה אוהבו ומתאונן כעצמו עליו וכיון שיש לתלות‬
‫ותסיק לו שם ארם נסרישה! אמנם רנינו הנ״י כתב‬ ‫ככיוצא בזה תו לא חיישינן ‪1‬נ׳ל‪ 1‬אמנם כ׳ז הוא‬
‫דא׳א לומר שיחלק כזד‪ .‬ולכן פירש שזה שכתוב‬ ‫לדעת הטור והשיע אבל לפטיש ברעת הרמב׳ם‬
‫ואם שומעים מהם הוא טיס וצ*ל אם שומעים מהם‬ ‫אין מתירין לרעתו על קול בעלמא !‬
‫ואכולהו קאי מאי דמסיק שצריך להאריך ברברים‬ ‫סץ בחב הרטכ׳ם ז׳ל ככר אמרנו שער טפי ער‬
‫‪ 1‬ונ׳נ הניחז וכן מבואר להדיא מקיצור פסקי הרא׳ש‬ ‫כשר לערות אשר‪ .‬בריא ששמע מפי כן דעת‬
‫שחברם הטור ‪1‬ע״ש נהיב סי׳ י׳‪ 1‬וצריך להניה כמקום‬ ‫כגון עבד או שפחה אבל אש שמע טפי שוטה או‬
‫ואם או וכוונתו כשאמרו מת פליני או דדי אנו‬ ‫מפי קטן אינו מעיד ואין סומכין על רכי‪-‬יהם שמע‬
‫באים מקבורתו צריכים להאריך בדברים וכן הוא‬ ‫טהתנוקות שהן אומרים עכשיו באנו מהספר ^■וני‬
‫בקיצור פסקי הרא׳ש עיש זולפ׳ז הלשון תתוקן[ ;‬ ‫כך וכך ספרגין היו שם ופלוני החכם ופלוני עלה‬
‫אחר מטתו כך וכך עשו במטתו ה׳ז מעיד‬
‫‪ p‬אמנם נזה שכתב כין כיונו לשם עדות נין שלא‬ ‫טפיר‪.‬ן ע'פ הדברים האלו וכיוצא בהן ומשיאין את‬
‫לשם ערות אין כוונתו דערותם מועלת אלא דה״ם‬ ‫‪:‬‬ ‫אשתו עב׳ל והעתיקו כש׳ע ם^י’‬
‫בין שהיתה כוונתם לשם ע ח ת ובין שלא לשם‬
‫עמת אנו מקבלים דבריהם דאעיג דנ ט תי בשביון‬ ‫ומבואר דההפרש הוא דכשאמר הקטן סתם מת‬ ‫‪p,D‬‬
‫לשם עדות נרע טפי ם*ם בתנוקוח שאין אנו חושרין‬ ‫שמסית לפ׳ת‬ ‫פלוני אין בדבריו כלום בין‬
‫אותם לשקר טקבלין דבריהם כאלו הסיחו לפי תומן‬ ‫ונין שמעיר כתורת ׳נדות אבל כשאימרים כעין‬
‫רעדות קטנים לאו כלום הוא זב׳ח וע'נ[ אך השומעים‬ ‫מעשה לזה בענייני הספד ולויה וכיוצא נזה הוי‬
‫מהם אין ג׳ט אם כיונו נשמועתם מהתטקיח‬ ‫סיטן שדבריהם אמת ועור משמע ראפילו נכהיג‬
‫שיעידו בנ״ד אם לאו ‪1‬שס[ ‪:‬‬ ‫אין תנוק אחר נאמן מדכהב חנוקות אבל יש טי‬
‫י׳א דדווקא בקטן שהניע לעינת הפעוטות םר‪.‬נ'‬ ‫שאומר דלאו רוקא הוא דמאי נ־ט נין אחד ליותר‬
‫אריכת הדברים אבל נפחית משיעור זה א״א‬ ‫דוראי לאו מתורת ערות‬ ‫‪1‬ע*נ סי‪,‬סיג! וטיט נ״ל‬
‫לקבל דבריהם אפילו נםםל*ת ‪ irpi‬כמו בשומה‬ ‫נאמנים אלא מטעם שיחת הילרים אך דנלא הטשך‬
‫שאינו מועיל כשום דיבור וה׳ה אם קטן שהגיע‬ ‫הענין אטרינן רהטיתו חנכ וקראו לו שם זה כמבואר‬
‫לפעוטית מספר שהיה אצל הריגתו של פלוני איך‬ ‫נגמ׳ רכן דרך החנוקות אבל כשאומרים ענין ההספד‬
‫ומה היה סיבת הרדינר‪ .‬ומספר נאריכת דברים‬ ‫והלויה ניכר שאמת הרכר וכיון רכן היא בהכרח‬
‫מקנלים דבריו וטשיאין את העגינה זשסו וי״א דנקמן‬ ‫שיהיו לא פחות משנים שמרנרים ביניהם אמנם גם‬
‫לא מהני רק כמסיח לפ״ת ולא כשמתבוץ להעיד‬ ‫אפשר רנשהתנוק מספר זה לפני גדולים מה‬
‫כמו נכותי ונ״ש כשם מהרא״י! ובן דעת אחד מגדולי‬ ‫שראה ג״כ טהני ייש להתיישב בזה יאפילו אמרו‬
‫הראשונים ‪1‬ער‪*,‬נ סה'נ סקי'!( אבל דעת הטיר לא‬ ‫מת אלוני ואנו נאים מקבורתו ג' כ לא טהני מטעם‬
‫‪103‬‬ ‫נב‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ם'טן ‪r‬‬ ‫עריו‬
‫כן היא כם״ש ‪1‬יהוא מפרש במשנה בין שמתנוין להעיד חר הן יהרי לאוי והר לאו ותרין הן עיש אמנם‬
‫ונו׳ אקען ודע דהו״ל לומר לשון רכים[ וכן ס ע פ ע בדיקה זו היא בהרכנת דראש אכל ככתיבה נתב‬
‫רכינו הביי בסי׳ ק״ך דלדעת הרטכ״ם א'צ בדיקה‬ ‫פהפוסקים ‪:‬‬
‫ע ב וזה מהתנוקות נאסנים באריכח הדברים זהו ג׳ פעמים עיש ולפיז גם בכאן אם בידקין‬
‫דוקא כעסספרים לאלתר אהרי ראייתם הסיתה בהרכנת הראש צריך ג׳ פעמים כבשם ובכתיבה‬
‫וההספר או ההריגה יסיכתה כגון שאיסרים ענעיו די בפעם אחת אמנם מלשון הרנוב׳ם משסע רבעי‬
‫באנו מהםפד פלוני וכך וכך היו כס״ש ומספרים גם בכתב נ׳ פעמים כיון שנהב כררך שבודקץ‬
‫לפני כ״ד או לפני שארי אנשים ואותם האנשים יכולים לנימץ ובשם לא נתבאר בדיקה אחרת )ע״נ( ואפשר‬
‫להעיד אף לאחר זמן ‪1‬נ*ש‪ 1‬וכן מורה לשון הרמכ״ם דנם בנימין בכתב צריך ניב ג' פעמים ולא מצינו‬
‫שכתב עכשיו באנו אבל אם אץ מספרים לאלתר להרסכים שהקיל בפעם אחת רק כרמין בפנ״ט‬
‫לא מהני עדותן כלל דאין ביכילת להעמיד על דסבירה ולא לאיסור איא ‪1‬שה‪ 1‬ורע דאעיג דלענין נט‬
‫דבריהם כשמספרים מעשה שהיה מכבר ואפילו דהמיר רבינו הביי נסי' קיב ב נשתתק לסמוך על‬
‫הגרילו את*כ אינן יכולין להעיד מה שראו בקטנותן כתיבתו שהביא ריעות בזה מים כעגינד‪ .‬הקיל‬
‫יאע*ג דיש דברים שהקסן נאמן בגדלותו להעיר כמו שהקילו בעריה ענינה בבל מין עד וכיון‬
‫על מה שראה בקמניתו כם*ש בח*מ סי׳ ל*ה שפומכין על כתיבתו כיש שסירכין על הרכנחו‬
‫ובערות אשה הקילו מ״ם בכאן אין זה מפני דנני נם עריפא הרננה מכתיבה נמיש שם נשם! ‪:‬‬
‫חוסרא אלא ספני שא׳א להעמיד יסור על דבריהם‬
‫דשמא איזה שחוק היה ונרמה להם מה שנרמה ?)ף יגראה רכזה שכשנתתק מהני בריקה זהו‬
‫כשנשחתר! םדיבירי בין ש־היתה מחטת חולי‬ ‫ושיעור של לאלתר לא נתפרש ותלוי בראיית עיני‬
‫ביר וכן כשאימרים הרי אנו הולכים לקכור ולספי ר ונין שנשחהק פתאים בבריאותו !מרין פ״ז דניעין!‬
‫את פלוני אין נאמנים אף באריכת הדברים דשצא אכל טיט הוא שיסע ואינו כחרש שכבל מקים‬
‫לא יל ם ‪1‬גמ׳( ורק כשאומרים באני מהספדו כטיש שאינו שימע ולא מדבר דזהו דינו כשוטה בכל דיני‬
‫וכללו של דבר רהשיטה לעולם אין בדבריו ביום ההורה וגם כגיטין שם כן הוא עיש וכך בחנו‬
‫כשהוא שוטה גמור המבואר בירד סי׳ א׳ או הפתאים גדולי אחרונים !ריז״ש ‪1‬עינ ומסיני ואף שאפשר לומר‬
‫ביותר המבואר בתים שם וכן הנכפה בעת כפייתו רגם בחרש נטור מהני בדיקה ולא דמי לשומה‬
‫דינו כשוטה כמיש שם ודין חרש יתבאר עוד כסעיף ובפירוש אמרו הזיל )יבמות קייג ‪ ! .‬דחרש יש לו‬
‫ע״נ ובקטן תלוי לפי הראות בשיש בדבריו ממש קצת רעת ורמי לקטן מים קשה להקל בזה אחרי‬
‫והיינו באריכת הענין ואף למי שסיבר רבעי מטלית דכנם׳ לא נמצא קולא זו בעגיגה רק כנשהחק‬
‫הוא שיסע איא להקל‬ ‫לאו לפי תומו ממש בב ט חי אלא כלומר דאפילו נגישין ע'א‪.‬ז ומחם נשתתק‬
‫אס עיי שאלה איטר רק שלא יתכוין להעיד ודעת נחרש נמיר ואף שאין ראיה גמורה משם ‪1‬עיש[‬
‫מזוד ורוב הפוסקים דנם במתכוין להעיד מהני ויש מים לרינא ציע ומדבר ואינו שומע הוא כפקח‬
‫יש איזה ריעות לענין‬ ‫מראשוגיפ ת ם לאחר ז ק מחני עדותו אף שלא נמיר !מה״נו ואף שגם בזה‬
‫סי׳ רליה מים לענין‬ ‫לאלתר זלפ״ז אם קטן המעיד לאחר זמן סוחר שארי דברים כמיש נח״ם‬
‫ע ה ת הקטן ד^עיד לאלתר יש להחמיר נחמיח( עגונה פשיטא דבפקח גמור ררא ומי שנולד אלם‬
‫אמנם לא משמע בן והיא דיעה יחוראה ורבינו ושומע דינו כנשתחק ושכיר שהגיע לשכרותו של‬
‫הרמ״א השמיט ריעח זו ואפשר שאץ להחמיר בזה לוט דינו כשיטה ונומס נראה ראם הוא שלם בדעוזו‬
‫טקבלין עדותו בעגונה בין עיי דיניר ובץ עיי‬ ‫נעניש סקליה וע״נ ‪ w'cpo‬ז‬
‫ד ג ובדין החרש כתב הרמכים ד ל דמי שנשחתק הרכנה ועתים חלים ועתים שיטה כשהוא חלים הרי‬
‫היא בפקח כטיש שם גבי גט ‪:‬‬ ‫ובדקו אוחו כדרך שבורקין לגיטין ונמעאה‬
‫דעתו טמונת וכהב שמח פ ב' פ סימבין על כתיבתו ע דן בחב רבינו הבי' בסעי• ייא מצאו כחוב כשטר‬
‫מת איש פנ״פ אי נהרג חנשא אשתו ואפילו‬ ‫ותגשא אשתו והעתיקו בשיע מעי׳ ייב והבדיקה‬
‫לגיטין נתבאר בסי׳ קנ״א רנודקץ אותו נ׳ פעמים אינו מקויים ולהרמב״ם צריך שירעו שהיא בחב‬
‫ישראל‬
‫השלח)‬ ‫הלכות אישות סיטן יז‬ ‫ערוך‬ ‫‪t04‬‬
‫ותשו׳‬ ‫אבי הש־ך‬ ‫ועניח חמ׳ח סקנ׳א בתש•־‬ ‫ישראל עכ׳ל ואפילו כתג בכתב כותים ־י»ם ידוע‬
‫החמיח ורו״ק( ‪:‬‬ ‫שישראל בתנו ‪1‬ב*ש‪ 1‬ו‪:‬יתי לא טהיטן ככתבו דהרי‬
‫י^ן ודווקא כשאדם ח־ום על הבחב אבל כתב‬ ‫אינו נ א ק אלא כטסל׳ת וככתב אין זה לתומו‬
‫כלא חתימה לאו כלום הוא ננ׳י נשס רי*ו‪1‬‬ ‫דמסתסא בכיונה בתב ורבינו הב״י נספרו הגדול‬
‫ואפילו יתקיים כתב זה מי הוא הכותב כיון שלא‬ ‫חטה דלטה יגרע הכותי אם כתב לפ־ רדטו ובאמת‬
‫חתם איע אין זה בירור אאיב כתיב זה בין ספרי‬ ‫אם נתב לישראל שמד‪ .‬פלוג• הרי אץ זה לפי היטו‬
‫חשבגיתיו דאז אין דרך לחתום א’ ע אכל בכתוב‬ ‫אמנם אם כתב לנות־ חני ת שארי דברים ונתיך‬
‫על גייר כפ״ע אפילי אם כתבי רק לזכרון דברים‬ ‫הדברים כתב גם שפל־גי מת היה זד לפ׳ת וכן‬
‫נעלטא טיט ידוע ררבר שאינו חתום אין בזה‬ ‫ד^יר אחד מגדולי קדטינים בכיתי שכתב לחבירו‬
‫ממש אמנם אם נ חב זה בלשון עדות אגי מעיד‬ ‫דע שיצחק שחייב לך המעות מת תנ א לגנות‬
‫שפיי־ני מת אפשר רמהגי נם בלא חתימה כשנתקיים‬ ‫טעיתיך והתיד ע״פ כתב זה וגדול אחד חלק עליו‬
‫דכתב אך מ׳ס אין לסמיך על זה דכיון דלא חתם‬ ‫נהר״ס אלשקר סי׳ ס׳ז( ונדאין דברי המתיר דהרי‬
‫א׳ע הוי כמו ריעותא לפנינו ‪1‬ג״ל‪ 1‬ואם מצאו בכתב‬ ‫לא נ תב מיתתו דדך ידיעה נפדטיות אלא דרך‬
‫שנכתב על זה האיש סימן של מיתה כמו ז׳ל או‬ ‫אגב כדי שיגבה חנירו ממינו ןע״ג( וגראד‪ ,‬דגם‬
‫הכ׳ם אי ניע אין זה כלום )חרי! ‪:‬‬ ‫כשכתב לישראל הוה לפ״ת וכה׳ג עדיף טלפי‬
‫ערן ונזה שפסק רביני הב״י דא צ קיום יש‬ ‫תומו שהרי לא ישקר שזה יסע למרחק על סמך‬
‫שחולקים בזה ופיל דצריך קיים ומ׳ם הסכימו‬ ‫כתבו ואם ישקר הלא יהיה לו תרעומות עליו ושם!‬
‫הרבה מהפוסקים דבמקיס שאיא לקיים שאץ בכאן‬ ‫וכן נ״ל שאם מצאו אצל ם־חר כיתי נפגקסו שפלוני‬
‫בלי קיום‬ ‫מישיכיר החתימה מתירין אותה נם‬ ‫הישראל טח הוה לפי תומי דהוא כתבו למען‬
‫רהא מן התורה א'צ קיים דקיום שטרות היא מדרבנן‬ ‫חשבניחיו הנוגע למסחרו ‪:‬‬
‫כט־ש בח׳ם מי׳ מ״ו ובעגיגה הקילו ואע׳ג דלענין‬ ‫וענין השטר לאו רווקא כשנתוב נלשץ שמר‬
‫קדושין פסק רביגו הרמ׳א בסי׳ מ׳ב רכל שלא‬ ‫ששולח לב״ד כתב זה בתורת ערות שפנים‬
‫נתקיים השטר אין חוששץ כלל זהו כשמבחישיס‬ ‫מת אלא אפילו הוא כתב בעייטא שנתב לזכרון‬
‫מעשה השטר דאז בירא* צריך קיום מן התורה‬ ‫רבדים ג׳ב מהני ולזה הסכימו רוב הפוסקים וכן‬
‫זעש״ך שס סק׳נז וב״ש שס סקנז׳וו אבל בכאן שאין מי‬ ‫טובח מלשון מצאו נתיב בשטר דאלו שלחו בחירה‬
‫שיכחיש א'צ קיום ואע־ג רזה דקיום שטרות הוא‬ ‫עדות אין זה לשין מציאה אלא עדות בכתב כדין‬
‫רק מדרבנן היינו כשטר גמור ששני עד ם חתומיס‬ ‫כתב החרש שנתבאר אלא שיש טי שאומר ריש‬
‫בו ולא בעד אחד וכיש אם לא נכתב רק לזכרון‬ ‫חילוק נז ה דאם כתבו בתורת עדות טהגי אפילו‬
‫רברים בעלמא מ׳ם כיון שבעגונה הקילו הז״ל בענייני‬ ‫בעד מפי עד כגון שמעיר בכתבו ששמע מפלוני‬
‫העדות מהטעמים שנתבאר הו״ל עדות זה בערות‬ ‫שפלוני מת ואלי בתב שלזכרון בעלמא לא מהני‬
‫גמורה וכיון דזהו כערות נטירה ממילא רא״צ קיום‬ ‫אא׳ב ניתב שראה כעצמו זב״ש סקניז! ומכל הפיסק••׳‬
‫מן התורה ‪1‬נ״ל ימב׳ש סקכ׳ח! ובודאי לכתחלה יש‬ ‫לא שמענו חילוק זה ואדרבא טמקיר הדין מלשין‬
‫להשתדל לקיים הכתב ואפילו ע'פ עד אחר ריו‬ ‫הירושלמי דמשיאין ע׳ם עד אחד ועים עד מפי עד‬
‫רטעמא דקיום עד אחד לא מהני משום דחוה כעד‬ ‫ודטותה ע' פ בחכם ‪1‬סיף ינמות! טיכח להריא רנם‬
‫טפי ער וכענונה הכשירו עד טפי עד‪1‬חימ וב״ש!‬ ‫בכתב מדגי ער מפי עד ואין לומר דרדקא נ כ תנ‬
‫אמנם כשא׳א לקיים מחירין אף כלא קיום;‬ ‫של עדות ולא בכתב של זברון דברים רמהירושלמי‬
‫מוכח שם דאין חילוק כזה ‪1‬דאל'נ לא יסתרו הערייתות‬
‫ע ט ויש מהגרולים שאמרו שזה שנתבאר דבדיעבר‬ ‫זא׳ז וא’ש מ׳ש הר׳ן סמ׳ש והמ״מ ספי׳ג שהרי״ף סמך‬
‫א״צ קיום זהו בכתב הנמצא בכאן או‬ ‫על דין דחרש שכסעי׳ ע*נ והקשו הלת״מ והב*ש‪.‬דהאי‬
‫כשישראל הביא כתב שחתום בו עד אוזר ומעיד‬ ‫דומיא דביזרש הלא ממיד מיס הנתב ולשורש א״ש דאל״נ למה‬
‫שפלוני מת שאם אולי יש בזה זיוף יתברר מי הוא‬ ‫פשה ה רושלמי מחלוקת נין הברייתות מיש ודייקו נוזהו‬
‫המזייף דאז מקילינן אף בלא קיום שהוא הברת‬ ‫מונח הגהת מרדכי פיב דיכמות למדקרק בלשונו‬
‫כתב‬
‫נג ‪1*5‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות אישות ם'םן ‪r‬‬ ‫ערוך‬
‫שזה שכותב שמת כותב ע״פ אוטדנא זו מפני‬ ‫כתב ה ט ת ב א נ י במכתב הנ א על הגי דואר‬
‫הטביעה וכיוצא בזה אבל בקול בעלמא שיצא שמח‬ ‫שבעל הבי דואר מקבל מנתבים חתומים ואינו‬
‫ואח״ב כתג אחד שמת אין כאן חשש בלל דבזה‬ ‫יודע מי הוא המשלחן ואף כשיהיה ויוף במכתב‬
‫נראה שהקול אמת אבל אין וצששין שכתב בן‬ ‫א״א לברר כלל טי הוא המ‪r‬ייף ב‪ r‬ה לא מתירינן‬
‫מפני הנךל ששמע ‪1‬ש״מ וכיב רבינו הביי בתשובה‬ ‫בלא קיום ולא נראה כן דא*כ א״א להתיר רק‬
‫וכמה גדולים הסכימו כן אמנם יש מהגדולים‬ ‫בכתב שארם הביא ולא בכתב הנמצא דהרי נם‬
‫שחששו גם בזה שכתב מפגי הקול שיצא !והיזמ״ה‬ ‫בכתב הנמצא אם אחד עשה זיוף לעולם לא יתברר‬
‫והנ״ש מחולקים בזה ג*כ ע״ש! ונראה עי^• כריעה‬ ‫טי הוא המזייף ורבר זה הלא טפירש בכל הפוסקי׳‬
‫ראשונה דהא גם בהגיד בע״פ הרץ כן ‪1‬שס( וא״ב‬ ‫דסומכין על זה וכן הוא בירושלמי מצאו כתיב‬
‫מי שיעיד שפלוני מת ומנךדם יצא קול שטת לא‬ ‫בשטר מת ‪.‬איש פלוני כמ״ש בםעי׳ ע״ו ולכן נ״ל‬
‫נקבל עדותו וא״א לומר בן כלל כדטובח מכל‬ ‫שאין עיקר לדברים אלו מיהו זהו ודאי רכיון‬
‫הפוסקים אמנם כשהעיד לפגי ב״ד י״ל דלא חיישיגן‬ ‫שנתבאר דלכחחלה צריך קיים ובכתב הבא על הבי‬
‫לזה דהב״ד שואלים ממנו נ מ ה ידע שמח ואם‬ ‫חאר הלא בנקל לקיים דבל בחב הנ א על הדואר‬
‫יאמר ע*פ הקול לא נקבל עתתי אבל באמירה‬ ‫יש חותם מהממשלה מהמקום שיצא המכתב וא״כ‬
‫בעלמא י ט ל להיות שאומר כן ע*פ הקול אך לפ״ז בעד‬ ‫הלא ני ט ל ת לכתוב לשם להרב או למי שהוא‬
‫מפי עד המעיד לפני ב״ד ששמע מפלוני ^ופלוני מת‬ ‫ושיוריעו הדברים כהווייתן ובנקל למצוא קיום אך‬
‫ושק־רם יצא קיל ששת לא נקבל עדותו ולא משמע‬ ‫כשא״א להתקיים סומכין על זה אף בלא קיום‬
‫בן מכל הפוסקים ועור כיון שרביט הב״י פסק כן‬ ‫ראשה דייקא ומינסבא במילתא דענידי לנלויי ונ*ל‪: 1‬‬
‫וכן מששע להריא מדברי רביגו הרמ״א וכמה‬
‫מהאחרונים הסכימו לזה ורשד׳ם וש״ז וממ״חו המקיל‬ ‫‪ g‬היהודים העינדים בחיל השלך בשמח ארור מהם‬
‫בזה לא הפסיד אמנם בכה״ג נראה שצריך עב״פ‬ ‫ובא כתב חתום בוצתם המלכות וחתום עליו‬
‫קיום על הכתב לידע טי כתבו וקרוב הדבר שעי״ז‬ ‫שר הצבא שפלוני בן פלוני וכינויו מת היו כמה‬
‫יתוודע אם כתב ע*פ הקול אם לאו ננ״ל!‬ ‫מעשים בדור שלפנינו והתירו נדולי הדור נשותיהם‬
‫פ ב ויש מהגדולים שחלקו דין זה לשלש מחלוקות‬ ‫ע״פ כתבים כאלו אם רק הולכים כפי נימוסי‬
‫האחת כשיצא קול שפלוני נטבע ואח״ב הגיר‬ ‫המדינה דהיינו שיהיה ע״פ נומער וחתום בחותם‬
‫אחד בסתם שטת או אפילו לא יצא קול אלא‬ ‫הממשלה וכת־י או חתימת שר הצבא וצירופיו‬
‫שאמר הער גופא שנטבע ואח*כ אמר שטת חיישינן‬ ‫חתימים על זה ראם ישקרו יחייבו את ראשם‬
‫לכ״ע דששא מאי דקאמר מת הייט ע״י טביעה‬ ‫למלך סומבין בעגונה על זה ודוקא בשכתוב מפורש‬
‫ואי; מתירין אותה עד שיאמר להדיא שפלטיהו‬ ‫שמת אבל אם כתוב בו שפלוני איננו א״א להתיר‬
‫המים וראהו מת באופן שיתבאר בסי׳ זה או שיאשר‬ ‫עי׳ז רשמא ברח וביוצא בזה אבל אם כתוב בו‬
‫על משחו‬ ‫טח‬ ‫שיצא מן המים חי ואח״ב‬ ‫שמת וצקרין ודורשין הדבר כל מה שביכולת‬
‫ובן כהיג בשיארי דברים הקרובים למיתה כשיצא‬ ‫וםומכץ על כתיבת שר הצבא בחותם חטיבות‬
‫קול דיינינן כן ‪:‬‬ ‫כנימוס !וחקירה ודרישה ציין ומח׳ש סי' ‪ VS‬ונישי״ע‬
‫פ ג והשנית כשנודע כנר שזה שהעיר עליו איש‬ ‫ונס״ת שקנ*נ ודויק[ ‪:‬‬
‫זה שמת נכנם למקום סכנה שהנכנס לשם‬ ‫פ א ונ ט ה שבחב הרטב״ם שצריך שירעו שהוא‬
‫הקול‬ ‫קרוב למות ונתפרסם עניץזה וגם יצא‬ ‫כתב ישראל כתב רבינו הרמ״א רכן ראוי‬
‫שמת באותה סכנה וזה המעיר הגיר במתם שמת‬ ‫להחמיר ואפילו יודעים שהוא כתב ישראל אם י״ל‬
‫לכיע יש לחוש שמא לא ראהו שמח ומעיד ע״פ‬ ‫שכתב בן משום שיצא קול שמת כגון שטבע במים‬
‫הסכמת העולם ודייגינן בזה ג*ב כדין הקודם ;‬ ‫שאל״ם וכדומה אין מתירין על הכתב שוצששץ‬
‫שכתב כן מפני הקול שיצא עכ*ל וביאור הדברים‬
‫פ ף והשלישית כשיצא קול על איש אחד שהיה‬ ‫כשיצא קול על פלוני שנטבע וכיוצא בזה שדרך‬
‫טסע ממקוס למקום ולא הזר לביתו ויצא קול‬ ‫העולם לומר שמת ומרינא אינה מותרה ולזה חיישיץ‬
‫שטח‬
‫השלחן‬ ‫הלנית א'שות סימן ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪106‬‬
‫הראש־נים אין כאן חטאת אלא אשם תלוי רהדי‬ ‫עמת ואח׳כ הע'ד עליו עד אחר ?וםת נזה גחלקו‬
‫הראשינים הוציאוה מחזקת איסורה ע־פ עחחם ונהי‬ ‫הגדולים כס׳ש בסעי פ׳א ואפילו לרעת הטתירין‬
‫דכשנאו אח־כ אחרים והכחישום ינשאר הדבר נספק‬ ‫אין זה רק כשמעיר רק על מיתתו אנל בשעי‪:‬־‪,‬־־‬
‫היי ככל ספק איסור נתום׳ נתונות כ׳ו; בשם ריב׳ב‬ ‫העדות הוא על עגין אחר אלא שנתוך הענין‬
‫ור׳י ההו!ק ננשאת תודש ועכ״י! וז׳נן אין כאן רק אשם תלוי‬ ‫מזכיר גם מיתתי נזה וראי לכ׳ע חישי‪2‬ין שאימר כן‬
‫וי״ א רבכל ענין אין כאן רק אשם תלוי דחזקה ראשה‬ ‫ע׳פ הקול ו רניי טעם הן זמה״ג ■‪::‬ש סד׳א( ורע‬
‫דייקא ו‪:‬זיגסנא‪-‬םרעא לה לחזקת א׳א )תום׳ שס‬ ‫רכל זה נער אחר אנל כששני ערים כשירים‬
‫כ׳כ‪ [:‬ואע־נ רסנרא דרייקא אינו אלא בעד אחר‬ ‫מעירים ש טז מקנלים עדותן נ נ ל עגין אף שיצא‬
‫הנזעיד שמת נעלה אכל נשני עדים אי; אנו צריכים‬ ‫קול ואף שלא גיררו הדנרים דנשני ערים יייכא‬
‫לדיוקה !מהרש׳או מ׳ט כשיש שנים המכחישץ אותם‬ ‫למיחש ‪':1‬ל‪ 1‬ואנחני כנר כתנני מה שג׳ל נסעי׳‬
‫כהכרח לה לדייק דאל׳ב נחמיר עליה נמיפה ‪1‬ש־מ‪1‬‬ ‫פ׳א ‪:‬‬
‫ודפ׳ז אף כשבאו שתי הכתות נ נ ת אחת אין כאן‬ ‫)|ןק דנר פשים הוא רכסי שאמתו רכשסטנע או‬
‫חטאת רק אשם תלוי ואע׳ג דבאשם תלוי קיי ’ ל‬ ‫יצא קול לא סטכיג] עור על כתב הנשצא‬
‫ראינו חייב ער ראיקנע איסורא כלומר כשיש‬ ‫שפלוני מת או על אמירתו כמי שנארני כל הדיעית‬
‫י*פנינו איסור וראי כגון שיש כאן שני חתיכות אחד‬ ‫כמו כן נכה״ג נ מ תי םםל*ת שמת פלוני אם י רוע‬
‫של חלב ואחד של שומן ואכל אחת מהן ואינו‬ ‫שנמנע לא םתירינן ע׳ם רינורו דכוראי אומר כן‬
‫יורע איזו אכל אנל כשיש חתיכה אחת ספק חלב‬ ‫ע׳־פ מניעתו וכן כל כיוצא נזה ויש להסתפק אם‬
‫ספק שימן ואכלה אינו חייב א*ת כמ״ש הרכנ״ם‬ ‫אפילו אח'כ מנאר רכריו ע׳י ששאלנו מטנו כיצר‬
‫נפ״ח משננות מ׳ם הכא חייב אשם תלוי דהוי‬ ‫ידעת שמת ואומר רנרים שע־פ דין מותרת ס׳ם‬
‫כאיקנע איסירא דהיא הרי היתר‪ ,‬ער כה בחזקת‬ ‫כיון שעיקר ההיתר נ א ע׳י שאלתינו ומסי״ת אינו‬
‫א׳א ‪1‬תום׳ שס( ואע״ג דלגני חטאת אנו מוציאים‬ ‫עיי שאלה כמו שיתנאר לא דמי לכל מסל׳ת‬
‫אותה מחזקתה במ״ש זהו שא׳א לחשוב כודאי‬ ‫שיתנאר שאע*פ שאח׳כ מנאר דבריו עיי שאלתינו‬
‫חלב אבל לענין שנקרא זה אימיר ק מ ע וראי דאין‬ ‫מתירין אותה זהו מפני שעיקר ההיתר היה עים‬
‫לך איסור קנוע גדול מזה וחייב אשם תלוי אפילו‬ ‫רימרו הקורם שלא היה עיי שאלה אנל נזה‬
‫ננשאת ואח׳ב נאו ערים וע'ש בתום׳ ונ׳ל דאי גמי‬ ‫שרינוח הקורם אינו מתיר אותה שמא לא מדני‬
‫לא אמרי רק לאוקיחתא לאפשר לברר איסורו( ‪:‬‬ ‫שיהיה עיקר ההיתר ע*י שאלה ן‬
‫‪2‬ןק האמגם כגשאת לאחר טעריס המתירים ונם‬ ‫כשיש הכחשה נעדיס כגון שנאו שני עדים‬
‫היא אומרת נרי נהי ראם לא נשאת לא‬ ‫כשירים והעידו שמת נעלה של זו ושנים‬
‫שבקינן להו לאינסיכי ם' ‪ 0‬אם נשאת לא תצא‬ ‫כשירים אחרים הכחישום והעירו שלא מת אמרו‬
‫וטעם הרנר דנכל ספק איסור אף שמוקמינן אחזקה‬ ‫חז׳ל )ינתות פיח ;‪ 1‬שלא תנשא ואם נשאת תצא‬
‫ואסרינן לה ם*ם זהו רק לטי שאינו יורע אסיר‬ ‫ואפילו נאו עירי ההכחשה לאחר שנשאת ה׳ז תצא‬
‫הרנר מספק ונפרט בשיש חזקת אים־ר אבל למי‬ ‫והנא עליה נאשם תלוי קאי כרין ספק חלב ספק‬
‫שאיטר שאצלי אין ספק נזה ואני יודע כבירור‬ ‫שומן ואם נשאת לאחר מעיריה המעירים שטת נעלה‬
‫שזר‪,‬ו היתר נ ע' כ הוא מיציא הדבר מחזקתה מפני‬ ‫וודא נם היא אומרת נרי לי שמת נעלי אם נשאת‬
‫ידיעתו כבירור דלעילם לא עשתה תורד‪ .‬ספק‬ ‫לא תצא נ‬
‫כוראי כשיש חזקת איסיר ונ׳ ר עינשין ומוקלין על‬ ‫פ ן וביאור הדברים דהנה קיי׳ל רשני כיתי ערים‬
‫י״ט אלא למי שהוא מסופק‬ ‫חזקה זו כמ״ש נסי׳‬ ‫המכחישים זאיז מן התורה צריכין להעמיד‬
‫ברבר אבל אם אחר אומר נרי לי שזהו היתר הרי‬ ‫הדבר על חזקתי כרין כל ספק ימררבנן אפילו כשיש‬
‫בע'כ מוציאין מחזקתה ונהי שלאחר אינו נאמן‬ ‫חזקה להיתר אסיר אכל נשהחזקה לאיסור אמיר‬
‫להוציא מחזקת איסיר כיון שיש מכחישים אותו מ׳ם‬ ‫מן התירה והנה באשה זי שיש לה חזקת א’ א‬
‫לעצמו וראי נאמן שהרי התירה האמינה לכל ארם‬ ‫אסירה מן התירה והנא עייר‪ .‬חיינ חטאת כאיבל‬
‫נשלו נעניני איסורין ואע״ג רלגני מטון לא אמרינן‬ ‫חלב ודאי אמנם כשנשאת כהיתר ע*פ שנים‬
‫כרי‬
‫נד ז«‪1‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סימן ‪r‬‬ ‫עדור‬
‫ברי ח«םא ברי עדיף זהו ג«גי אונוגע לאחרים שנמרר ונמצא חסר רלהמקוה אין נ מ שוב אנו‬
‫אנל נאיפירים ילגני עצמם נאמן ארי נשם רסניאו רגץ גס על האדם הטובל בה זופמ׳ש בס׳ אליי סי׳ ל״ע‬
‫ולבן אם היא איגה אומרת ברי לי »םח תצא ומתוס׳ בכ״» נראה פתירה לזה אן ייל ידבריהם למאן‬
‫י*ג ‪ (t‬זלדברי המכשיל בה סוסל בבתה‬ ‫דלגנה אץ העד נאמן להוציאה מחזקת איסורה ‪*07‬ל בכתובות‬
‫ודי״קזז‬ ‫אבל כעגם היא טוענת נרי לא תצא הא למה ‪m‬‬
‫ח מ ה לשני חתימת אחר חלב ואחר עווםן אם יבא צ ב םידיו זח ודאי רחעדים המבהישים אותם‬
‫אסורים לישא כת הנולדת להם דביון דלדבריהם‬ ‫ראובן דאבל אחד מהם יתחייב אשם חלד ואם‬
‫יבא שמעין ויאמי אני הגחתי החתיבות או ראיתי היא איא הוי חבת מטזרת והרי כל אדם נאסן לשויא‬
‫בשהניחום ולימץ הגיחו דתלב ולשמאלו הניחו השומן עליה חד״א וכיש בבר‪*.‬נ דמרינא אסורה לבל אדם לכד‬
‫וימצא מי שיבחישני ואכל מה שבצר שמאל האם להערים הסתירים ובן אם טח זח שנשאה אסורת‬
‫נחייבני א״ח הרי אץ ספק בירו זמיש הנ״ש מיז לת שא לאחר כל זמן שלא נתברר שהראשון טת‬
‫קנ״ס דאפילו התירוה ע״פ המדים ת‪5‬א כוונתו אסילו אטנס כשנתברר אתיב מותרת אף ל ב ק כטיש‬
‫ננ״לז ‪:‬‬ ‫נשאת נבר כמבואר מ ת׳ וכמיש הסמ״ח סקיפו ‪I‬‬
‫צ ג עד אומר מת ועד אומר לא מת אם‬
‫כבר התירוה קורם שבא‪ .‬השני לא תצא‬ ‫פ ט דבר פשוט הוא דכשבאו מקורם שני ערים‬
‫בשירים להתירה אין שנים המכחישים אותם מוזתירה ורשאר‪ .‬להגשא לבל מי שתרצח וטעמו של‬
‫גאטגים אלא כשגם הם כשירים אנ ל אם הם דבר דקיי׳ל כעד אחר דסוטה כשטעיד אחר קינוי‬
‫קרובים או פסילים לערות דבל דתורח אין דבריהם וסתירה ובעד אחד דענלה ערופה כשאומר טי הוא‬
‫בלום נגד השנים הכשירים אמנם זהו כשמקודם הרוצח שכלום האמינה תירה עד אחר בשנים‬
‫העירו שנים כשירים אבל אם נם מקירם העיי רק במבואר ברמביס פיא מסוטה ופיט מרוצח ראין‬
‫עד אחר או שנים קרובים או פסולים ובא אחיב נאמן ער אחר לר‪.‬בחישו בשבא אחר חדאשון רכל‬
‫עד אחד או פסולים והבחישום יש בזח דינים אחרים מקום שחאמיגר• חורה עד אחד ר‪%‬י חוא כשנים‬
‫ואין דבריו של אחר בטקוס שנים ואעיג דבשם‬ ‫במו שיתבאר לפנינו נם*רו‬
‫צ ויש שואלין בזה שאלה נ חל ת דנהי דאגו מחירין מיד כשהער העיר ערותו אין השני נאמן להכחישו‬
‫להעד המעיר שמת לחיות עמה כשגם ר\א כשבא אח״ב ולמה מצרבינן כאן דוקא שהתירוה‬
‫טוענת ברי ם*ם מה נעשה להבנים הנולדים מדים לינשא משום דלא רמי דבשם החורת האטינחו‬
‫ראצלם הוי חרי ותרי והמה חלילה ספק ממזרים לרואחר ומיד שהעיר נחשב כשנים אגל בעדות אשת‬
‫וא״א לומר כן דהתורה דרכיה דרכי נועם ואם אף להריעות שנתבאר ד ק התורר‪ .‬עד אחר נ א ק‬
‫הבנים היו ספיקי ממזרים לא היו רז״ל מתירים מים אין זת ממש כסוטח ועיע דגשס טפירש‬
‫שיהיה עמה ועיר אס אחרי מיתתו של זה ירצה בחבר• החודר• דאחר נ א ק אבל כעדות אשה עיקרו‬
‫בהן לישאנה לא נניחו דהוי תרי ותרי שודא ספק מררבנן ולבן נל ז ק שלא התירוה ליגשא נחשב‬
‫כאלו בא‘ שניהם כבת אחת ‪1‬ב*ש( אמנם יש‬ ‫זונה ‪1‬עכ״מ( ז‬
‫אמנם באמת גם הבנים כשירים וגס כהן יהא מרטתיגו רס״ל נס כטוטה ועיע דוקא כשהורו ע*פ‬
‫מותר בה אחרי סיתתו של זח דכלל גדול עח תו וקורס לוח הוי נ בנ ת אחת ‪1‬תי‪0‬׳ סוסה ל״א ‪t5‬‬
‫הוא בכל רבר שאגו רנין עליו אם להיתר אם אך הרטב״ם שס והטור נסי׳ קעיח לא פם^ בן‬
‫לאיסור ויצא הרבר בהיתר מפני חזקה או מפני ע״ש ואפילו לפ״ז יש לחלק בפשיטות דנסוטח‬
‫טענת ברי שיב בל הדברים הננררים אחריהם הוי וע״ע שזנל חב״ד להשנךתה ולהביא עגלה ערופה‬
‫היחד נמיר מפגי שיצא הדבר בהיתר מבכר וזהו טיד כשהעיד הראשון חוי בנגמרח הוראתם שאין‬
‫עיקר הטעם שנתבאר בסי׳ ר סעי׳ ל״א רחזקתה להשקותר• ולהניא זרע אבל בכאן שהיא צריבת‬
‫טהני גם להבת אעים שלהבת אין לה חזקה תהו להנשא בל ז ק שלא התירוה ב״ר אץ זר• בגטר‬
‫הוראד• ננ׳ל[ ועט־ש בח״ם סי׳ תביה טעי• ע״ר‪ .‬ו‬ ‫כלל גריל בכל ענייני חזד^יח וספיקות לכד ברבר‬
‫ואם בא השני ^ד ם שהחירור• ה״ו לא תנשא‬ ‫צד‬ ‫שאי; נ״ם כר‪.‬רבר שאנו רנץ בה כ® במקור•‬
‫ואס‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ‪ p'D‬יז‬ ‫ערוך‬ ‫‪t«8‬‬
‫בעדים כשירים אבל בעדות נשים וקרובים‬ ‫ואם נעאח ח^א ם‪6‬ני עהיא ס^ק א״א ואם נעאת‬
‫ופסולים שאינם כשירים רק לערות אשה יש בזה‬ ‫לעד שהעיר לה וגם היא אומרת כרי לי שטת בתב‬
‫דינים אחרים שיש ששוים לכשירים ויש שאינם‬ ‫הרמנ׳ם רלא תצא ורימה (ה לשנים ושנים וכן‬
‫שוים כיצד אשה או קרוב ופסול אומר מת ואחר‬ ‫משמע כירושלמי אגל יש טרמתיגו רס״ל רעד אחר‬
‫כמוהם אומר לא טח דינם ככשירים שיש חילוק‬ ‫כהכחשה לאו כלום הוא והוי וראי איסור והכא‬
‫בין שהתירוה קורם שכא השני ובין לא התירוה‬ ‫עליה חייב חטאת ולא אשם תלוי ולא מהני הנרי‬
‫ואם נשאת להער המתיר והיא אומרת כרי לי שמת‬ ‫שלה ושל העד דלא מהני זה רק גם‪ 6‬ק איסיר‬
‫להרמב־ם אם נשאת לא תצא ולהחילקים עליו תצא‬ ‫כמ׳ש נסעי׳ פ׳ח והרמכ׳ם ם־ל כיון דבערות אשה‬
‫ואם באו שני פסולים והכחישו להראשון הפסול‬ ‫כשר עד אחד נהי דלא טחירינן על ירו מפני הער‬
‫אע״ם שנשאת תצא וכן להיפך כינזפסול אחד אומר‬ ‫המבחישו ם*ם דינו כתרי ותרי ככל התורה כולה‬
‫לא מת ושני פסוליס אומרים פת אע׳ם שלא התירוה‬ ‫אמנם אם כאו שני ערים והעירו שהוא חי פשיטא‬
‫יתירוה לכתחלה וחגשא ואם שני פסולים אומרים‬ ‫שתצא אף שנשאת וינני ט ממורים לדכרי היל‬
‫מת ושנים פסולים אומרים לא מת דינם ג״כ כעד‬ ‫דבםקום שנים ער אחר לאו כלום הוא אפילו גערות‬
‫וער רבפסולים א'ן חילוק כזה ]רש׳י פ'רז‪. 1:‬‬ ‫אשה אפילו כשהתירוה ונשאת ניזמ״ח! ואפילו גער‬
‫ועד להרמכ״ם ולהער המתיר והיא אומרת כרי‬
‫הקא אם נשאת לא תצא ואע׳ג דאיכא חשר שהעיד צץ ונם בזה אין פסולים דומים לכשירים דככשירים‬
‫אין חילוק רק כין ער אחד לשנים אגל כין‬ ‫כדי לישאנה דכחד יש חשש זה כט׳ש כסי׳ י״ב‬
‫ם*מ מפני חשש זה לא תצא אכל לכתחלה מוחין שנים ליותר משנים אין שום חילוק בין להיתר‬
‫בו לישאנה נב׳ש‪ 1‬ויש שרוצין ירקרק מלשון הרטג׳ם ובין לאיסור רתרי כמאה ואם כאו טאה כשירים‬
‫שכתב רבכאו שניהם כבת אחת תצא אבל אם כזה והעירו שמת ובאו שנים כשירים והעידו שלא מת‬
‫אח׳ז אף קודם שהתירוה לא תצא ולא נראה כן אם נשאת תצא וכן להיפך שנים אומרים מת ומאה‬
‫דכיון שכתב מקורם דרוקא בהתירוה לינשא לא אימדים לא מת ונשאת לאחר טהמתירים והיא טיענת‬
‫תצא ממילא דמה שכתב אח'כ באו שניהם בב׳א כרי אם נשאת לא תצא ובפסולים אינו כן רכל מי‬
‫כוונתו רבא השני קורם שהתירוה ואף שיש טי שהטנין יותר טכריעים הצר השני ‪ .‬רבכשיריס כיון‬
‫שכתב כן לדינא ‪1‬ש*נו מ׳ם לא משמע ני מכל שע'פ התורה ע״פ שנים ערים יקום דגר מה לי‬
‫הראשינים זערש׳י ונמק׳י יבמות קי׳ז משמע להדיא כן תרי מה לי מאה אגל נפםולים שאין עדותן כלום‬
‫ומ׳ש התוס׳ בד״ה עד בזאמ׳ז לא ת‪5‬א אכל לא תנשא ורק בעדות אשה הבשירום ם‪:‬זילא רוב הריעות‬
‫כוונתם בהתירוה ומשום לזות שפתים נמ״ש בסה׳ד ובראש טרריעים המיעוט בין להקל ובין להחסיר כיצד אם‬
‫כתבו הדיוק ואח״כ כלל הדינים דהרי הלשון שוה יענ׳ח עשרה נשים או עשרה קרובים ופסולים אמרו טת‬
‫ואחר עשר כמוהם מכחישים אותם אפילו נשאת‬ ‫וב׳שו ‪:‬‬
‫צוק כשהתירוה לינשא ע״פ העד ואח״ב בא אחד תצא ואפילו נשאת לאחר מעריה חצא ‪1‬ב*ש ס׳ר‪,‬‬
‫והכחישו שנתבאר שלא תצא מהתירה הראשון קניוז וכן להיפך אם עשרה נשים וקרובים ופסולים‬
‫ורשאה להנשא כתכ רבינו רירטרא כסעי׳ ל־ז רט׳ני אומרים לא מת ואחר עשר כמוהם אומרים מת‬
‫משום לזות שפתים לא תגשא לכתחלה וי׳א דאין אפילו לא התירוה יתירוה ותנשא וכן כל כיוצא כזה‬
‫זה דדינא אלא עצה טובה זהמ׳ח[ ולהרמכ׳ם אין וזהו בפסולים ופסולים אכל ככשירים ופסילים‬
‫בזה אפילו עצה טובה ויש מרבותינו רם*ל דלכתחלה הםכוזישים אותם או להיפך פסולים וכשיריס‬
‫סכחישים אותם יש נזה דינים אחרים‬ ‫הוי איסור נמור משום לזות שפתים ובן טשטע קצת‬
‫מלשון הטור נעב׳ש סקק״י‪ 1‬אכל כששנים אומרים מת צ‪,‬ק ניצר ער כשר אוטר מת ונשים רנות או‬
‫קרובים ופסולים רבים אומרים לא מת אם‬ ‫ואחד אומר לא מת אפילו כשבא קידם השנים‬
‫מותרת להנשא לכתחלה ואין כאן אפילו לזות התירוה זלפ הכשר קודם שנאו הפסולים לא חצא‬
‫מהתירה והנשא דהפסולים הרבים אין דינם רק‬ ‫שפתים !מתו״ס שם וראיה למ׳ש בסמי׳ ‪S‬׳ ו־ ״קן‬
‫צ ן כל מה שנתבאר כתרי ותרי ותר ותר והו הכל כאחר כשר ואם באו קודם שההירוה רינם כמחצה‬
‫על‬
‫נ ה ‪109‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלנות א ‪r‬ות סיטן י!‬ ‫עחך‬
‫הקורס אפילו אתר שנשאת מיש בעלה שנשאת‬ ‫ע‪ 7‬טח^ה ולא תנ»א ואם נ'‪1‬ואת ‪ Kvn‬ואם נ»ואת‬
‫לו א*נו מצטרף אס רוצה להעיד שמח בעלה‬ ‫להעי והיא אומרת ברי לי שטח כתב ובינו הג״י‬
‫הראשין רהיא בעל דבר ואין עדות על עצמו והיא‬ ‫בסעי* ל׳ז ריא תעא וניל דלהחולקים על הרטב*ם‬
‫עצמה נאמנת מפני טעם דרייקא אבל בו לא יפייך‬ ‫בעד וער חילקים נם בזה מטעם שנתבאר רער אחר‬
‫טעם זה יזהו כוונת רבינו הרמ״א בסעי׳ ליז בסוף‬ ‫כלום הוא)מביש ס*ר‪ ,‬ר‪*',‬חן וייא‬ ‫בהכחשה לאו‬
‫הגהה ראשונה אמנם יש חולקים עליו ונדל דנם‬ ‫אם התירוה עיט הער ה^שר אם‬ ‫רלהרטבים נם‬
‫היא אינה נאמנת להצטרף אחר שנשאת ירק קורם‬ ‫באו שני פסולים והכחי שו איתי דינם כמחצה על‬
‫לזה היא מצטרפת להעד הפסול )יזמיח סקיע ומכיש‬ ‫מחצה ואפילו אם נשאת תצא לבר כשנשאת לו‬
‫סיק קנרו ומרשיי פיח; אין ראיה דאיהו סיל דגל אדם‬ ‫והיא אומרת כרי!חמ״וז סיןמ״ב[ ;‬
‫נאמן מל פנמו יומר מעדים אבל כל הראשונים לא סיל‬ ‫צ ט קרוב או פסיל או אשה אומרת מת או‬
‫כן נמ״ש הביש והראיה שהניא מסוגיא ישם ג״נ אין‬ ‫הענונה בעצמה אומרת מת בעלי ואח״ב בא‬
‫ראיה דשם הוא להכחישו שאומר שהוא במלה הרי עתה‬ ‫ער בשר ואמר לי מת אפילו התירוה קורם שבא‬
‫מתחיל העדות נזה והעד הקודם הרי ג״כ ‪5‬ריך להעיד‬ ‫הבשר נהמ״מ‪ 1‬היז לא חנשא ואם נשאת תצא וזהו‬
‫עתה שזה האומר אינו בעלה ודו״קו ‪:‬‬ ‫דסיל רעד פסיל גרוע מעד בשר‬ ‫דעת הרמביס‬
‫ס ב בשם שבפסולי עדות הולכין אחר ח ב ריעות‬ ‫אעיג שמן התורה גם ער בשר אין עחתו בלום‬
‫י במו כן בערים בשירים המעידים עד מפי עד‬ ‫לכל התירה כילה לבר לחייב שבועה ויש מרבותינו‬
‫אף ששמעו ’ ני ב מבשירים הולנין אחר רוב ריעות‬ ‫דס״ל דבזר‪ .‬דמי לבשר יבשר או פסול יפסול ראם‬
‫ורינם לכל רבר בפסולין והטעם פשיט רכמו דפסולי‬ ‫התירוה עיפ הפסול או עיי העגינה עצמה ואחיב‬
‫ע ח ת ביון שפסולים לבל ר^ורה ורק בערות אשה‬ ‫בא ער בשר ואמר לא מת לא תצא מהחירה מיהו‬
‫הקילו חכמים יאין דינם ככשירים במו בן בער מפי‬ ‫אפילו לדעת הרטבים אין זה רק גער אחר פכיל‬
‫עד אינו בשר לכל התורה כולה ורק בעטנה הקילו‬ ‫דבזה יפה בח הבשר טמנו אבל אם באו שגי‬
‫חבטים לפיכך דינם כפסולי ערות במו שיתבאר ■‬ ‫פסולים אי שתי נשים והתירוה על פיהן ואחיה‬
‫בא ער כשר ואמר לא מת לא תצא טהתירח‬
‫ק ג לפיבך אם שנים מעידים שבל אחר שמע מפי‬ ‫לביע רבזה וראי לא יפה כת הבשר מהם ז‬
‫י אחד בנון ראובן מעיר ששמע מלוי ושמעון‬
‫מעיר ששמע מיהודה שמת פלוני ושנים אחרים‬ ‫‪ p‬ורע דהעגוגה עצמה מצמיפח לער הפסול‬
‫מעידים מפי עצמם שלא מת אין דינם בחרי ותרי‬ ‫^ בשהיא יודעת שבעלה מת ויש בזה נים רבתא‬
‫שאם נשאת לאחד מהערים וטוענת כרי שלא תצא‬ ‫בגין שאשר! אימרת מת ושתי נשים אומרות לא‬
‫אלא דינם בחר ותרי ותצא ואם ער אחר מעיד טפי‬ ‫מת רבארנו דחצא זהו בעזהעגונה עצמה אינח יודעת‬
‫עצמו שלא מת דינם כשנים פסולים ואחד כשר‬ ‫בלום אבל אס נם היא אומרת שיודעת בריר שמח‬
‫המכחישש ואם עד אחר מעיד מפי עד שלא מת‬ ‫אפילו אם אומרת כן לאחר שנשאת )ביש סיי( ‪if'pp‬‬
‫דינם כתרי והר פסולים שמיתרת להנשא לבתחלה‬ ‫להקודמת והוי בתרי ותרי פסילים‬ ‫מצטרפת‬
‫ואם שנים מעידים עד מפי עד שלא מת דינם‬ ‫לינשא‬ ‫וכן בהחירוח‬ ‫תצא‬ ‫דבשגשאח לא‬
‫כשנים ושנים פסולים ואם שלשה מעידים עד טפי‬ ‫לא תצא טהתירה במיש בסעי׳ ציו ררינם בער‬
‫עד שלא מת הולבץ אחר רוב דיעית ובטלו‬ ‫ראשונה שבסעי׳ ליו והו ביאורה!‬ ‫וער !הנהיה‬
‫הקודמים ברץ פסולים ובן להיפך שתחלה העירו‬ ‫ובוחי מסלית דינו כשאר פסולי ערות ואם‬
‫שנים ע״פ עד מפי ער שלא מת ושלשה מעירים‬ ‫בותי אחר מסל״ת שהוא חי ואחר מסליח שהוא מת‬
‫ער טפי ער שמת תנשא לבתחלה ובן בל כיוצא‬ ‫לא חנשא ואם נשאת תצא )חמית סי‪,‬מידו ולא רמי‬
‫כזה ‪:‬‬ ‫לעזבויה שבסי׳ ז׳ סעי* ו׳ שהקלנו בזת ע״ש‬
‫ס ד וזה שנתבאר ששנים שששעו ׳ ער שפי עד‬ ‫דבאיא יש להחמיר יותר וגם בשם יש טחמידין וגם‬
‫^ נתעזבים בשנים פסולים זהו בשכל אחר ששע‬ ‫כבאן יש מקילין ועיר יתבאר בזה בסיר ‪:‬‬
‫שפי איש בפני עצמו אבל אם אלו העזניס שעירים‬ ‫ק א ובזה שכתבנו שהעגונה עצמה מצטרפת להעד‬
‫שפי‬
‫ה של ק‬ ‫היטת אישות סימן ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪110‬‬
‫ל הנ ש א א ב ל ע ל צ ר ת ה אינה נ א מנ ת ש א ץ צ ר ה‬ ‫מ פי אחר אפילו אי תו האחר הו א בשר ל ה עי ר אין‬
‫נ א מנ ת ל ה עי ר ל ח בי ר ת ה שמא ח כוין ל קי׳ קל ה כ ט׳ ש‬ ‫נ ח שני ם כ שנים פםולים אלא כאחר פסול ואפילו‬
‫ואפילו נ ש א ת הי א ת ח ל ה אין אומרים אלו ל א ט ח‬ ‫מ א ה ש ש ט עי מ אח ר כחר ח שי ני ‪ 1‬חמ ’ ח סיןש־כ ונ״ש‬
‫ל א היחד‪ ,‬אוסרת ע צ מ ה עליו ד חיי שינן ש מ א מני ד ל‬ ‫ט פי יחיר וע ר אחר‬ ‫ס׳ק קני ע וע ר אחר ה מ עי ר‬
‫שנ א ת ה ל צ ר ת ה רצונה ש ת א ס רנ ה ש תי הן עליו כ מי‬ ‫הם והוי כער יער‬ ‫ה מ עי ר מ פי רבים שקולים‬
‫שאמר שמ שין ת מי ת נפ שי עם פ ל ש תי ם ואין ל ש אול‬ ‫פסולים ‪1‬חמ*ח שס‪ 1‬וי׳ א ראחר ש ש ט ע ט רני ם עדי ף‬
‫ר א׳ב ׳•א ת ה א נ א מנ ת נם ל ע צ ח ה מ פני ח ש ש זה‬ ‫מ אח ר ש ש מע טיחי ר ‪1‬ביש שס‪ 1‬והוי ספיק א ררינא‬
‫אמנם כיון שיודעת שלא י א מינו ה ל צ ר ת ה נ ס ת ל ק‬ ‫כי ה ר נ ה טהנרולי ם חלקי נ ז ה יאם שנים מעירים‬
‫ח ש ש זה דהרי טעירר‪ ,‬רק ל ע צ מ ה ואי ק שיא ר א׳ ב‬ ‫ש שמעו מ פי שנים ואחר מ עי ר ש ש מע ט פי שגים‬
‫ת ה א נ א מנ ת נ ם ל צ ר ח ה די־ל ד א׳ ב תי ה ד ר הח ש ש א‬ ‫הוי בתרי וחד פסולים !;וב׳ח( ‪:‬‬
‫ל רו כ ח ה )ירושלמי! ‪:‬‬ ‫ק ף ‪ ,‬כ ת ב רנינו ה ר ט׳ א כ ס עי׳ מ ־ נ אין מוץיאין‬
‫ק ח ולא ל כ ר ש אינ ה נ א מנ ת ל ה תי ר ה אל א אפילו‬ ‫ש נ ע ל ה ראשון‬ ‫א שה מ ב ע ל ה אם י צ א קול‬
‫לאיסרה אינ ה נ א מנ ת לפיכך ש תי נ שים של‬ ‫חי ע כ׳ ל ו מ ש מ ע מז ה דקידם שנ ש א ת חיי שינן לקל א‬
‫אי ש אחר זאת אומ ר ת מ ת ב ע לי ו צ ר ח ה מ כ חי ש ה‬ ‫רבל א הוחזק‬ ‫שהוחזק ב נ׳ ר‬ ‫ו צ׳ ל דמיירי בקול‬
‫ואו מ ר ת לא מ ת זו ה אי ט ר ת מ ת חנ ש א רכ שם ש אינ ה‬ ‫נ נ ׳ ד אין זה קול כט׳׳ ש ב סי׳ מ־ו י ט׳ ם ל אחר‬
‫מ עי ר ה ל ה תי ר ה כך אינה יכולה ל ה עי ר ל ה ל או ס ר ה‬ ‫שנ שא ת לא טפקינן או תה מ ב ע ל ה רקלא ד ב ת ר‬
‫ו ה׳ ה לכל ר חמ ש נשים הדין כן ואע*נ ש הי א‬ ‫נ שואין ל א חיי שינן ל ה כם־ ש שם ‪'>1‬ל‪: 1‬‬
‫ב חז ק ת א״ א ט׳ ם אין ד ב רי ה ם נ ח שני ם לכלו ם וכן‬ ‫ק ן כב ר נ ת ב א ר ב סעי' נ׳ ר דאין ע דו ת אלא מ ה‬
‫אם ה צ רו ת מ כ חי שו ת ז א׳ז ו שניהן טו רי ת שאינו‬ ‫כ נ׳ ר ו ב כ ל מ ה שדיבר חוץ לב־ד‬ ‫ש מעי ר‬
‫ש מ ח וזו או מ ר ת שנר‪-‬רג‬ ‫אומ ר ת‬ ‫בחיי ם רק זו‬ ‫ל ב׳ ר ו מ ע ש ה ב א ח ד‬ ‫בבו או‬ ‫יבול לחזור בו‬
‫שניהן מו ת רו ת ול א ח שבינן כ ע דו ת םינ ח ש ת ש מ ב ט לין‬ ‫ש הי ה מ ע ר ע ר ע ל א שה א ח ת לו מ ר שהיא זקיקה‬
‫עדותן לנ מ רי ו ת היינ ה ש תי הן אסירית דניון דאין‬ ‫ליבם ואח*כ ה עיד ב ע צ מו לפני ב׳ ד ש ש מע ש ט ח‬
‫מ עי דו ח ז ע׳ז כ מו כן ה כ ח ש תן ז ל׳ז ל א נ ח ש ב ה‬ ‫היב ם זה זמן ר ב ועירעורו ב חנ ם הי ה ופסקו‬
‫הכח שה וכל א ח ת מ הן מעירר‪ ,‬ל ע צ מ ה ו מו ת ר ת‬ ‫היה‬ ‫ה רא שעי ם‬ ‫שסוטכין על עדו תו כיון ש הד ברי ם‬
‫ועוד ד א פי לו ב ע די ם ב כ ה״נ פסק רבינו ה ב׳י בסעי׳‬ ‫חוץ ל ב״ ר ואיך הדין ב ע ד ט פי עד כ שער הרא שון‬
‫טי ח רו ת ואף ל ה חול קי ם עליו מ׳ ם‬ ‫ט׳ ד ש תי הן‬ ‫חוזר בו נ ת ב א ר נ ס עי׳ ניר‪ ,‬ו סעי׳ נ״ו ע׳ ש וכותי‬
‫בצרות טורים ד ל א ח שיב א ה כ ח ש ה מ ט ע ם שבארנו‬ ‫ה מ סיח ל פ׳ ח ש ט ת פלוני אם יכיל לחזיר כו ולומר‬
‫כ מ״ ש בסעי׳ נ׳ ז ע׳ ש ‪:‬‬ ‫ש שקר אמ ר אם לאו הוה ספיק א ררינא ר ב של ט א‬
‫ק ט ויש ל ה ס ת פ ק רהן א מ ת שאמרו חו׳ ל ש ה צ ר ה‬ ‫ב כל ע ד שאין ט ק ב לין עדו תו רק נ ב׳ ר י׳ ל רכל‬
‫אינה נ א מנ ת ל א לאיסיר ול א ל הי ת ר מ*ם‬ ‫זמן ש ל א נחק רה עדו תו ב ב׳ ד יכול לחזור בו א כ ל‬
‫כשזו הצ ר ה ש ה עי ד ה שמת ב ע ל ה ו ע ש ת ה מ ע ש ה‬ ‫נ מ ס לי ח שאם יעיד נ ב ־ ד ל א מ דגי ורק שיחתו‬
‫ב ע צ מ ה ינ ש א ת לאחר נהי ר אינה נ א מנ ת לרךיא ב ע ר‬ ‫לפי תו מו מ הני י׳ ל דביון ד ה סי ח ל תו מו פ ע ם א ח ת‬
‫צ ר תה ש חנ ש א ל אח ר ט ״ ט לחימ ר א אילי נ א מנ ת‬ ‫נג טר עדו תו ואינו יכול לחזור בו או אפשר ראין‬
‫ל אכול‬ ‫בנון אם הן א ש ת בהן אסירה צ ר ת ה‬ ‫חילוק !»‪ p*p‬סי׳ קנ״ו וקג׳ח( ‪:‬‬
‫זינ ת ה ל א יה א הו לד מ מז ר וד אי‬ ‫ב ת רו מ ה ואם‬ ‫כב ר נ תב א ר בסעי׳ ל״ו שחמ ש נשים פ סולו ת‬
‫ל ה תי רו כ מ מז ר ת ואם ק בל ה קדו שין מ א ח ר ל ה צ רי כ ה‬ ‫ש ט פני שנא תם ל ה‬ ‫׳ ל ה עי ד ל ה ש ט ת נ ע ל ה‬
‫גט ול'( נ ח ש כנ ה כיראי א׳ א י ה ס כ ר א ני תנ ת כן‬ ‫ח שודו ת לקלקלר‪ ,‬ב ט ת כוין ש חנ ש א לאחר וכ שיב א‬
‫כיון שהיא ע ש ת ה מ ע ש ה ב ע צ מ ה איך לא נחשבגר‪,‬‬ ‫נ ע ל ה ת צ א מזר‪ .‬ו מז ה ו א ח ת מ הן היא צ ר ת ה‬
‫וי׳ א רכיון‬ ‫לצרה ע כ' פ כ ספ ק א׳ א ול א כודאי‬ ‫ב מ קו מו ת שנושאין ש תי נ שים לפיכך טי שהלך‬
‫כנ ט ר א )קי״ח ‪ 1,‬ש ה צ ר ה מו ת ר ת י א כי ל‬ ‫רפסקינן‬ ‫ל ט ר ה״י ע ם א ש תו ו הניח נ ם א שה בכאן ו ב א ה‬
‫ב ת רו מ ה ו כ' כ ה ר מ ב׳ ם ם*ח מ ת רי מי ת חזינן רמחזקינן‬ ‫ט ח ואשד‪,‬‬ ‫הרחיקד‪ ,‬והעירר‪ ,‬ל פני כ־ר ש ב ע ל ה‬
‫ל ה לוד אי א׳ א ול א כספק ואם קיד ש ה אתר א' צ‬ ‫נ א מנ ת ע ל ע צ מ ה כ מו שנ ת ב א ר ו ט תירין אותה‬
‫‪CJ‬‬
‫נו ‪111‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלגרת אישות ם'גץ ‪r‬‬ ‫עריו‬
‫כלל כטיש ראם נשאת אח״כ תטיל כתיבתה ובעיני‬ ‫גט מטנו וב״ש ‪0‬״‪ p‬ר‪,‬ל״ד‪ 1‬ואם דגתה הולד מטזר‬
‫הדבר תמוה כיץ דנשאת שלא ברשות ביר והרי‬ ‫וראי !מל'מ סי״ג מגירושין! ולי גראה דאץ ראיה ם(ה‬
‫יש טהראשינים דם״ל דאף כשהביאה עד אחר לבד‬ ‫די׳ל דזהו הבל ער שעשתה צרתה טעשה וגשאח‬
‫להעיר שטר‪ .‬בעלה לא טשגחינן ביה מפני שחושדין‬ ‫אבל טשנשאת לטה לא ניחוש לתטרא וטיהו כעיקר‬
‫גם איתי מפני הזכרת כתיבתה ירכינו דרמ״א הביא‬ ‫הדבר יש טרנותיגו שחולקים על הרטב״ם וש׳ל‬
‫ריעה וו ואיך אפשר רכשנשאה טעצטה הטול גם‬ ‫דאסורה לאכול כתרומה דלחוטרא חיישיגן לדבריה‬
‫הכתיבה וצ*ע לרינא נעהמ׳ת סקפיב ואסכר דנס דעת‬ ‫נראניל שם ונ*מ מתום׳ שס ד״ה בת ישראל ודנריהס‬
‫הרמיא נן הוא ו<הו לשין יס לה עד כלומר שהביאתו! ‪:‬‬ ‫גותיס למ״ש ודו״לן! ‪:‬‬
‫ח י האשד‪ .‬האומרת מת בעלה נאטנת בץ להנשא‬
‫סיי ב אם הזכירה שגי הדברים שאמרה טח בעלי‬ ‫י לאחר ובין להתייבם לאחי כעלה דטעמא‬
‫יהתיריני יתנ־ לי כתיבתי כיין שר‪.‬קדיטה‬ ‫דרייקא ועבידא לגלויי שייך גם אס חתייבם ילא‬
‫ההיתר קורם הכתיבה מסתמא עיקר כוונתה על‬ ‫עוד אלא אפילו נוטלת כתובתה מנכסי בעלה‬
‫ההיתר וסד‪ .‬שהזכירה הכתיבה שבן דרך בני אדם‬ ‫שאע״ג דלממון אינה נאמנת בריבירה בלי עדים‬
‫לספר בל דבריהם בב״ר אבל אם הזכירה הכתובה‬ ‫טיט כתובה דאורייתא גיבה שנן מתחייב א״ע כל‬
‫קורם נשאר בש״ם בתיקי ופסקו כל רביתיגי לחימרא‬ ‫בעל לאשתו בעת הנשואין לכשתנשאי לאחר הטול‬
‫שאץ טתירין איתה להנשא יכ*ש שאינה ניטלת‬ ‫כתובתה וכיין שלהנשא לאחר נאמנת ממילא רניטלת‬
‫כחובה אכל הרטב״ם זיל כתב רטחירין אותה ואין‬ ‫בחובתה מפני חיובו הקודם ולכן דוקא כשידוע‬
‫טתנץ לה כתיבה ום*ל רעיקר הספק בגם* הוא על‬ ‫שזהו נבטי בעלה אבל אם אץ י ח ע אינה נאמנת‬
‫הכתיבה אבל על הנשואין אינה השידה להנשא‬ ‫לו»• והו נכסי כעלי דלוה אין לה נאמנות ונהי‬
‫נעיד בעלה כחיים ולכן אם נשאת אין מוחין בידה‬ ‫שנאמנת לומר וח שמת לפניכם הוא בעלי ס״ט‬
‫ונ ‪ :‬סיר! קל׳א! ולא נראה כן דא*כ הו״ל להרמבים‬ ‫ליטול מנכסי וה האיש לכתיבתה אינה נאמנת‬
‫לבחוב בלשון זר‪ .‬ואיך כתב דמחירין איתר‪ .‬ואיך‬ ‫דהרי לא ‪T‬עינן אס וה האיש התחייב עצמו לה‬
‫נתירנה לבחחלה כיון שיש ספק אצלינו וי׳א דטעוח‬ ‫ונהי רלנשואין האמינתה תורה ולא לממון ופיתו‬
‫הדפום הוא ברמב״ם וצ*ל אין מתירין אותה נהגר״א‬ ‫וכן אינה נאמנת רק לכתובה דאורייתא ולא לתוספת‬
‫סקק״מו וי״א רגם בהקדיטה ההיתר אין מתירין‬ ‫כחובה ולא לנכסי צאן ברול ולשארי דברים שהחיוב‬
‫אותר‪ .‬לכתחלה !הרא׳שו אמנם אם נשאת פשיטא‬ ‫שהבעל מתחייב לאשתו דלבשחנשא לאחר תטל'‬
‫רלא תצא רהא נם הנשאת שלא ברשות ביר קיי״ל‬ ‫אינו אלא על כחובה דאורייתא אבל לשארי ממון‬
‫דלא תצא כמי שיתבאר ‪:‬‬ ‫צריבה שני עדיס הוקא שיעידו לפני ב״ר שטת‬
‫עור כתב הרטבים ראף בהקרימה הכתובה‬ ‫בעלה של וו וכשם שנוטלת כתיבתה כמו כן אם‬
‫דאין נותנין לה ט״מ אם תפסה כתיבתה‬ ‫תתייבם נבנם היבם לנחלת אחמ על פיה שכן‬
‫אץ מיציאין ממנר‪ .‬ווצלך ל שטתי שבכל ספיקא‬ ‫נורה התורה דיקןס על שם אחע לנחלתו כשמייבם‬
‫דריגא מדיני טמונות מהני חפיסה כטיש בח״ם‬ ‫את אשתו וכשנובה כתובתה נשבעת מקורס כרין‬
‫בכים וכבר בארנו שם דיש מרבותינו שחולקים עליו‬ ‫כל אלמנה כמ״ש ב כי ק׳ וייא רעיי נילגול נשבעת‬
‫יסיל דבספיקא ררינא לא מהני חפיסד‪I .‬‬ ‫ניב שמת ‪1‬פח״מ סקפ״גו ‪:‬‬
‫ק י ף כתב רבינו הרמ״א בסעי׳ ט״ג ראפילו אשה‬ ‫ק י א בריא שנוטלת כתובה כשלא הוכירה הכתיבה‬
‫שר\א שוטה נאמנת ליטר טח בעלה ובלבד‬ ‫^‬ ‫שאמרה מת בעלי והתירוני לינשא אכל אם‬ ‫^‬
‫שיודעת בטיב נשואין ואלממת עכיל ביאור דבריו‬ ‫באה ואמרה מת בעלי תנו לי כתובתי לא לבד‬
‫דאפילו אשת כסילית שאץ לר‪ .‬רעת להבין ולהשכיל‬ ‫שאינה ט ^ ת הכתובה אלא אן* להתירה להנשא אין‬
‫התמר שידצה לר‪ .‬בסופר‪ .‬אס תשקר והייתי אומר‬ ‫מחירין אותר‪ .‬משום דחיישינן שמא בל מונתה היתד‪.‬‬
‫דבר‪ .‬לא שייך דייקא ולא נתירה קמיל יראץ חילוק‬ ‫ליטול הכתובה ולא להנשא שיודעת שר‪,‬וא חי אלא‬
‫והטעם י״ל ראדרכא אשר‪ .‬כמוה רחוקה יותר‬ ‫שרצונה ליטול מנכסיו ממון דש שדקדקו ט״שון‬
‫מלשקר ומלהערים ולא מיירי בשומה ממש אלא‬ ‫הרמב*‪ 0‬שכתב בספטיו מאישות שאין רצונה להנשא‬
‫כלומר‬
‫השלחן‬ ‫הלטת אישות ם'םן 'ז‬ ‫ערוך‬ ‫‪112‬‬
‫צריך דו״ח להוציא הדבר לאמתו אבל לא שיהיה‬ ‫כי‪*:‬וםר כסילה ]ונ״ל שלחד חד׳ קסיו ‪ :‬א*ל לר’י לדבריך‬
‫ממש כר*נ שתבטל עדותן כשאחר אומר איני יודע‬ ‫פקהת תנשא ונו' ר ’ל פקחת תמשה מ‪5‬דקי וחתילא תנשא‬
‫ונראה שידיעה זו הסכימו גדולי אחרונים ]ענוב״י‬ ‫ושיטה נשילה שאינה הערמת לא תגשא ואיפכא מסהברא‬
‫סי׳ מ׳ב[ ‪1‬הב״ש בסקס״ג נתב דבזמה׳ז לינא נפשות ואי]‬ ‫ודו׳ק! ‪:‬‬
‫זה מספיק ומהוורתא דהמעס כמ׳ש ונס לז״ש דהרמב׳ס‬ ‫מ ט ן קיי׳ל רבדיני נפשית צריך דרישה וחקירה‬
‫לא ס׳ל מטמא דדייקא כבר בארני בסמי׳ נ״ג דאינו נן‬ ‫מהערים ובםסון א־צ רו׳ח נם־ש נ ח׳ ם סי׳‬ ‫^‬
‫מ״ש ודו״קן ‪.‬‬ ‫לי ע׳ש ונערות נשים כמו להעיר שטת וכן כקרושין‬
‫ח י ן כבר נתבאר דהנשאת ע'פ עד אחד וע־פ מ תי‬ ‫וניטין יש בזה ריני נפשית רהנא על א׳א מיתתו‬
‫מסי׳ ת וע״פ עצמה אין ההיתר מפורש בתורה‬ ‫בחנק ויש בזה גם ממון רצריכה ליטול כהונה‬
‫רק חז״ל טפני תקנת עגונית תקנו כן לפיכך נקראת‬ ‫ועוד דיני ממונות כימו מזינות ושארי דברים ופליגי‬
‫בגט׳ נשאת ברשות נ׳ ר ואף לרעת הרמב׳ם שבארנו‬ ‫בזה נ ש׳ ם שילהי יבמית למי מרמינן והכריעו כל‬
‫שם רמדאורייתא מותרת וכן הסגימו כמה מרבותינו‬ ‫הפיסקים לפסוק כמאן רס׳ל דא'צ ד־וח כמו נממין‬
‫כמ׳ש כסעי׳ כ׳ד ט*מ נקראת נשאת ברשות ב׳ ד‬ ‫אמנם אין הטעם מספיק כמו שהקשה אחד מרבותינו‬
‫משים דאין ההיתר פשוט כל כף וצריבים לישאל‬ ‫דנהי ריש בזה גם ד׳׳ם והרי יש בזה גם ד'נ ואטו‬
‫לב־ר !תום׳ ר׳פ הא״ר( ולפיכך כתבו רבותינו בעלי‬ ‫דמשום שיש נזה נם ר׳ם מיגרע גרע זרשכ׳א כשם‬
‫הש׳ע בסעי׳ ל׳ט דלא תנשא אלא ברשות ב׳ד ואם‬ ‫רמב״ן שסו והרי מד׳ת גם נ ד׳ ם צריך דו׳ח ורק‬
‫נשאת שלא ברשות ב״ר והיינו שלא בהוראתם ס׳ ם‬ ‫כרי שיא תנעול דלת בפגי לוין בטלוה כט׳ש‬
‫לא תצא וכמו שכשהורוה נ׳׳ד לינשא ע*פ עד אחר‬ ‫נ ח׳ ט שם ואיך נקיל נזה ומה גם שבזה לא שייך‬
‫ואח*כ בא עד אחד והעיד שלא מת לא תצא‬ ‫הטעם מגעילת דלת אמגם הרמנ׳ם ז׳ל בספיגג‬
‫טהתירה רהראשון נאמן כשנים כט״ש נסעי' צ׳ג‬ ‫מגירושין הסביר הטעם דמשום עגונה אקילו בה‬
‫בסו כן אם נשאת שלא ברשות נ*ד לא משגתנן‬ ‫רבנן לשיוייה כד׳ם כמו שהקילו נעגינה נבל מיני‬
‫בהעד הבא אח*כ ואומר לא מת רנשאת לא גרע‬ ‫ערים ועוד דעיקר ההיתר בעגונה אוקטה מפני שהיא‬
‫מהיתר נ׳ ר דגהי דעבדה איסורא נ ט ה שלא המתינה‬ ‫עצמה תדייק ומילתא דעבירי לגלויי א׳נ א׳צ‬
‫על היתר הנ׳ ד ם*ם סוף סוף הרי סותרת היא‬ ‫דרישת וחקירת העדים )יש׳ש שילהי יבמות! ונסי•‬
‫מרינא ולא ראו חכמים לקינסה בעד זה ואף שיש‬ ‫ט׳ב יתבאר לענין קדושין בס׳ר ‪:‬‬
‫טי שאומר דאין הנשואין חשוב כרשות ב׳ר !רשד׳ס!‬ ‫מ ט ן לפיכך אף אם הערים הכחישו זא״ז בבדיקות‬
‫ם*ם כיון שרבותינו נעלי הש׳יע קבעו כן להלנה‬ ‫מקכלין עדותן ואם הכחישו זא־ז בחקירות‬
‫קיי׳ל כן וגם מהרמנ׳ם מוכח דס־ל כן טדפסק‬ ‫י״א דעדותן בטילה ‪ 1‬ח׳מ ונ׳שו רהא אפילו נ ד׳ מ‬
‫בעד ועד ראם ניסת להעד המתיר קורם שהתירוה‬ ‫הדין כן וכמ׳ש נטעי׳ נ׳ז וי׳א דאף כהכחשה‬
‫נ־ר והיא טוענת ברי ה*ז לא תצא ש׳ם דאץ היתר‬ ‫בחקירות אין עדותן נטילה )ב׳ח! וכמ׳ש בסעיף‬
‫ב׳ד מעכב ‪1‬ום*ש הב׳ש נס׳ ק קכ׳ג דזוע מפגי‬ ‫נ׳ח ובן דעת רנינו ה נ׳י בתשובה כמ׳ש נסעי'‬
‫הברי תמיהני כיון הזהו קנסא מאי טהני הגרי וט״ש‬ ‫נ״ט וכמה מהאחרונים סוברין כן !ולקנס כתב הכיש‬
‫דא*כ למה לא מוקטינן נ ם׳ האיש רניסת שלא‬ ‫בס׳ק ס׳ד ששגנה היא( ושם בארנו טעם גנון נזה‬
‫ברשית ב־ד י״ל דהא אמשנה דהא׳ר קאי ושם‬ ‫ומ׳ט כשהעד נפנינו רורשין ושואלין ממני כמה‬
‫הוא ברשות נ״ר כמו דמוקי לה הגט׳ נר*פ וה״נ‬ ‫ידע י‪8‬זםת כם־ש בסעי׳ מ״ר אמנם כל המחמיר‬
‫דכוותה וראיית הנ׳ ם מירושלמי צ״ע ע״ש ורו׳ק( ‪.‬‬ ‫ודורש וחונך הרנה שמזה יכיל להיות שלא תתקבל‬
‫העדות אין רוח חכמים נוחה הימנו וכ״ב הרמב־ם‬
‫ומהו רשות ב״ד כתב שם רבינו הרט׳א‬ ‫קיח‬ ‫בחשו׳ ‪1‬ב״ש סקס׳ה( אמנם בטקומ שיש לחוש‬
‫דהב־ר צריכים להיות ג׳ וכשירים ולא קרובים‬ ‫להערמה פשיטא שחוקרין ודורשין הרנה כדי‬
‫זל״ז ולא לעדים עכ׳ל מבואר מדבריו דרשות ג׳ ר‬ ‫להוציא הדבר לאמתו וי׳א דככה׳ג בדין מרומה‬
‫הוא שישבו ב״ד כשר ויתירוה ובן׳ הוא בכמה‬ ‫דיני ממש כד״ג שאם אחר אמר איני יודע עדותן‬
‫תשובות מגדולי אחרונים וי׳א דאין ענין ב*ר כעיר‬ ‫נטילה אגל הרינ׳ש כתב רזה אינו מעכב דרק‬
‫ושלט‬
‫נז ‪m‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות א'שות סימן'ז‬ ‫ערוף‬
‫נחכיין לאיזה דבר ושמא למרוהי לימר כן והרבה‬ ‫יש^ס לזה ת הו הוראה כבל ההיראוח ודי באחד‬
‫יש ליזהר נז ה כי קרוב הדבר למיניה וכיצר ידענו‬ ‫אפילו קרוב כמו כל הודאות איסור והיתר ורק‬
‫זה כתב הרמנ׳ם כפי״ג כיצד היה מסל״ת ואמר‬ ‫לקבלת קרות םהע‪ 1‬זודץ־ כ*ר גפור ברין כל‬
‫איי לפלוני שמת כסה היה נאה וכמה טיגה עשה‬ ‫קבלת עדות ונ״ם שלא יובל העד לחזור בו אח״ב‬
‫עמי אי שהיה מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך‬ ‫אכל להתירה לעלסא די בחכם אחד כבכל ההוראות‬
‫נפל פלוני שהיה מדילך עמנו ימת ותמהני לדבר‬ ‫זסמ״ח סקע״ח{ ועוד ראף כקבלת הערות א*צ ב״ר‬
‫זה כיצד מת פתאים ובייצא גרגרים אלו שהם‬ ‫כבכל קכלת עדות דככל קכלת ערות אס אין ג״ ד‬
‫מראים שאין כוונתו לר‪.‬עיד ה״ז נאמן עביל‬ ‫גסוד הוי כעד מפי עד וכעטנה הרי כשר עד מפי‬
‫וד‪,‬עתיקן כש־ע ס ע י׳'׳‘ ד ודווקא שיא היה ע״י שאלה‬ ‫עד וכס״ש ‪1‬שם בתשר( ורק שלא יכול לחזור בו צריך‬
‫ראם רק שאלו ממני מה נעשה מפלוני או האם‬ ‫ב״ד גסור בכרש אבל לא לענין היתר העגוגר‪ .‬נשם(‬
‫לא ידעת מפלוני וכיוצא כזה שוב איני מיעיל‬ ‫ויש שחוקו דכרי רביני הרט״א דזה שער מפי עד‬
‫דבריי דכלל גדול הוא רכל שע*י שאלה אין זה לפי‬ ‫כשד כעגיגר‪ .‬םשים דאם גצטרך עדיס כשירים יכול‬
‫היסו אלא שהכיתי מעצמו ירכר דברו ואז אח* כ‬ ‫להיות שתשאר ענוגה אכל קכלת הערים בפני כיד‬
‫אף ששאלוהו ונרקיהו עד שיפרש בל המאורע דדו‬ ‫לסה לא נצריך כ״ר כשר כבכל קכלת ע ה ח ועור‬
‫נ א ק ומשיאין על פיו ביין דחחלת דכריו היה‬ ‫דהרי יש בזה נם דיני ססונות קכלת הכתובה‬
‫שלא ע״י שאלה ואף שסוף דגריו מעכבים זח״מו‬ ‫ופשיטא שצריך כ״ד כשר נב־ש והגריא! ועכ״ם לפ״ז‬
‫וכן מיקא אס מספר כשוק אי לפני סתם אנשים או‬ ‫איט נוגע להיתר העגונה ‪:‬‬
‫ששמעו‬ ‫נשים כביה בעה״ב ואז באים השומעים‬ ‫ה י ט ולי נראה דגם לענין היתר העגונה צריך‬
‫ממנו דכרים אלו שהסיח לפ*ח לפני כ*ר ומעידים‬ ‫ב״ד כשר דוקא לריעה שנתבאר בסעי׳ כיה‬
‫ששמעו מביתי דברים אלו אם רואים ב*ר שדיכר‬ ‫רטדאורייתא אינה נחרת ע״פ עד אחד רק ע״פ‬
‫לתומי מתירין אותה אבל אם הכותי כעצמו בא‬ ‫שני עדים כשירים ונמצא דנשאת מתקנת כ״ד וכ׳ד‬
‫לפני כ״ד ומספר דברים באלי בטלה עדותו דכיץ‬ ‫שבכל דור ודור הם כשלוחי ביר הראשונים שחקני‬
‫ואין זה לפי‬ ‫שבא לביד ניכר שמתבוץ להעיד‬ ‫תקנה זו והוי כמו שב״ר שבדור הזה התירוה רעל‬
‫תימו)כיש סקליו( ואם אירע שהביהי הסיח רכרים‬ ‫ידיהם ניהגות חיקיח המתוקנות לצבור מאז )ישי'‬
‫כאלו לפני סתם בגי אדם והם אינם בקיאים‬ ‫נימ נ״ו ‪ ( :‬ולכן כהכרח שישב ביר כשר להתירה‬
‫בהלכד‪ .‬ואמרו לו לד‪.‬ביחי לך להרב ולהב״ד וחפפר‬ ‫ולכן אשד‪ ,‬הבאה לפנימ להנשא ומחזקת עצמה‬
‫לפניהם את אשר ספרת לפנינו אין זה מדק כלל‬ ‫לאלמנר‪ ,‬אם אינה מיזזזקת בכאן לא״א נאמנת במינו‬
‫ררבריו שדיבר בפני ב״ד אץ אנו צריכים ובאים‬ ‫דפנויה במו שנאמנת לימר נח שה אני כמ״ש בסי׳‬
‫הש־מעים ומעירים לפני ב״ד מה ששמעו ממנו‬ ‫קג״^ ואם באמת מוחזקת לא״א לא שבקינן לה‬
‫קידם שסיפר לפני ב״ד ‪1‬נ״ל( ימד‪ .‬שכתב הרמכים‬ ‫להנשא עד שתכיא בחב או ראיה שהיא איימנה‬
‫שד‪.‬בוחי אמר פלוני לאו דוק‪*.‬ו שמו בלבד רזה אינו‬ ‫ואם אק לה לא בחב ולא ראיה ורק אומרת מת‬
‫מועיל אלא פלוני כן פלוני או סעיר פליני וכיוצא‬ ‫בעלי והיא נאמנת כאמת צריך לבתחלה להושיב‬
‫כזר‪ ,‬םימנים שיהא כרור על מי כוונתו כמו שיהבאר‬ ‫ב׳ ד ולחתירה ביין הגשאת ע״פ עד אחד רק כרוב‬
‫בפיר זעניש סקל״ז(‪:‬‬ ‫פעמים הוי דבר שאיני מצוי דבשהיא מוחזקת בכאן‬
‫ה כ א לכאורה משמע מדברי הרמב״ם זיל דרוקא‬ ‫לא״א ממילא דכשמת בעלה יש לד‪ .‬הרבה בירורים‬
‫כשהכותי סדבר איזד‪ ,‬דברים נוספים על‬ ‫י‬ ‫אא״ב נר‪,‬רנ או נמבע דאז כאמת לא כמהרה םת ‪T‬ין‬
‫מד‪ ,‬שאומר מת פלוני כמי שמשכה אותו או מתפלא‬ ‫אותה וכשמתירין מתירין ע״פ כ״ר )עפית סיר‪ ,‬קנ״ב‬
‫על מיתתו וביוצא בזד‪ ,‬אכל אם אינו אומר רק מת‬ ‫נשם ב״א והנ״ל רתנתי( ‪:‬‬
‫פלוני אע״פ שנראה לד‪.‬דיא שמספרי זה לפי תומו‬ ‫מ ך כבר נתבאר דבותי מסיח לפ״ת נאמן וםד‪.‬ו‬
‫מ״ם אין זה לפי תימו יכן רעת אחר מגדולי‬ ‫״ מסיח לפית שלא יחבוץ לשם ע מ ת כדי‬
‫ראשונים רנל שלא אמר איזה קישור דברים אלא‬ ‫י ה ‪ Tn‬ה ולא יטין לשם ענץ את־ לשם התפארות‬
‫סח פלזני אץ וה לפ״ת ואין מתירין אותה ‪1‬כ״י נשם‬ ‫או לר‪.‬טיל אימר‪ .‬או איזה אמתלא אחות שמא‬
‫הר׳ץ‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אישות )‪ pT‬י!‬ ‫ערוך‬ ‫‪114‬‬
‫דהרי הבניה הוא לפי חומו ואז אח׳׳ב אפילו‬ ‫הר״ן[ והרנה מן הפ־סקים הולקים ‪ r'y‬וס׳ל דקיעור‬
‫כששואלים אותו ועונה טוהרת כיק שהתחיל בלפי‬ ‫דגריס אינו סעכב בלל ונראה ש?וע דעת רנינו‬
‫תומו כמ״ש בסעי׳ ק׳ן• יכן הרין להיפך אם הישראל‬ ‫הרט־א שכתב שם ו ק אם אמר סלוני מת בטסי^׳ת‬
‫התחיל לבכות הוי זה כמו התח‪-‬׳ת הדיטר מישראל‬ ‫אע׳ס שלא אמר דברים אחרים מקרי שסיר מסל׳ת‬
‫ולא מהני שוב אסירת הכותי דאין זה לפי תומו‬ ‫דש םחסידים עכ*ל ‪ .‬טשטע דדעתו נוטה ידעת‬
‫זקיע סי׳ ן׳ ועיש בסי׳ קסיו ועיש במום׳ וראייחס‬ ‫המקילים וב־ב רבינו הב*י בספרו הגדול דבל בתי‬
‫מירושלמי צע״ג דהירושלמי לא מוקי לה שבנתה עיש[ ‪:‬‬ ‫דינים שבעירו היה נוהגים להתיר בכה׳ג ולא חשו‬
‫לדעת הםחטירים ע׳ש והרטב״ם צ׳ל דלאו דווקא‬
‫מ כ ד אם הכותי היה המתחיל בדברים אע׳׳ם‬ ‫נקיט אלא אורחא רמילחא הן הוא דאיי׳ב מה לו‬
‫שהחחלתו לא היה בענין מיתתו של פלוני‬ ‫לספר שטת פלוני ומהרמכ״ם עצמו ברין כ״ה‬
‫אלא בענץ אחר ומיתתו של פלוני בא ע״י שאלה‬ ‫שם מבואר ג*כ רא״צ קישור דברים ‪:‬‬
‫כנון שהטתי סיפר אורות חבורה של גזלנים ושאלו‬
‫ישראל מה נעשה בהיהודים וא״ל הכותי שהרטם י״א‬ ‫ובעיקר הדבר נ״ל דלא פליגי כלל לרינא‬
‫דהוי מסלית ‪1‬נ*ש סקתיב נשם מ״ט ולפיו נם להיפך‬ ‫דודאי אם הכותי סססר לחבירו שהיה‬
‫כשהיהודי שאל לו ענין אחר והשיב לו הכוהי‬ ‫מכירו של המת או לישראל מכירו של המת מת‬
‫ובתשובתו הזכיר לו שנהרט יתרים פלוני ופלוני‬ ‫פלוני א'צ קישור דברים דזהו לסי תומו כדרך‬
‫לא חשיב במטלית כיון שהיתרי היה רםרבר סקודם‬ ‫שטספרץ אחר לאחר על מכייים כשמת וכן אם זה‬
‫זעקיע הי׳ רמ׳לז אמנם יש מהנדולים שרםירו בבהיג‬ ‫קמסיח לתומו היה אוהבו של הטח והולך אפילו‬
‫כמעשר ששאל ישראל מכותי מדי נעשה בספינה‬ ‫בעצמו ונאנח ואוסר מת פלוני הוי מסל׳ח אבל אם‬
‫פלונית והשיב שנשברה ו תו שם ג׳ יתרים פלוני‬ ‫בא מתי לישראל ואומר מת סלוני וזה הישראל לא‬
‫ופלוני ופלוני והתירו שלשה גדולי ישראל את נשותיהם‬ ‫היה לו הכרה עם המת ודאי דבלא קישיר דברים‬
‫בשאםח שהטים פלטום וקברום ננאהיס סקמיו נשם‬ ‫נחכוין להעיד דאל״ב למה אמר לו אבי‘ כשיש‬
‫רנ׳צ יאלשיך ומהרא־ט ובן ישראל ששאל לכותי אי‬ ‫קישור דברים סיפר מיתתו בדרך אנב ספיפיר‬
‫מזה באת והשיג על ענין סיחןז היתרי ‪1‬ש‪ 0‬בשם‬ ‫הטעשה וכן זה שאמרנו שכשבא ה מ תי אצל הרב‬
‫רשדסז כיון שהשאלה ‪/‬א היתה מענין היתר האשד‪,‬‬ ‫או הב״ד וסיפר ממיתתו של סלוני אין זה מסל״ת‬
‫מקרי מסליח זשם בשם מ״ש‪ 1‬ולפיז להיפך כשהטתי‬ ‫אלא טונתו להעיד ולא מחני אפילו בקישור‬
‫דינר החלה סענין אחר ותשובתו על מיתה תשראל‬ ‫דברים זהו כשהטתי לא היה לו איזה ענין אחר‬
‫היה עיי שאלה לא נקרא מסל׳ת ויש ראיה לריעה‬ ‫אצל הרב והניר ומראי נ א רק להעיר אבל כשהיה‬
‫זו מירושלמי ‪ fpw‬היה דייל אתר כל ששואלי] אותו‬ ‫לו איזה ענין שמה מהני דבריו כמו אצל אחרים‬
‫זסא משיב וריי אסר כל שמזכירין לו אשה ופי׳ המרדכי‬ ‫ולמה ינרע ובן בשהטתי יורע שהמת היה מקורב אצל‬
‫דריי לחומרא בבשיס דילן אלמא דאסילו להמסמיר בלא‬ ‫הרב או הב׳־ד ובא ואמר לרם טח פלוני הוה ניכ‬
‫הזברת אשה הוי לפית עיש ודויין! ‪:‬‬ ‫מסלית נובזה מיושב כמה המירות וכמה עטינים מתשו׳‬
‫ס ב ק וכן מבואר סדברי רביגו הרטיא במעי׳‬ ‫ומק״ע ודו״קז ‪:‬‬
‫טיו שכתב ראם שאלו אותו תחלה איה‬ ‫כנמרא שילהי יבמות איתא מעשה בחבורה‬
‫חביריני ואמר להם שטת אין זה מקרי מסל״ח עניל‬ ‫שהלכו ברק• וחלה אחר מהם והניחוהו‬ ‫י‬
‫משמע דרוקא כשהשאלה היחד‪ .‬על הנאבד עצמו‬ ‫כפונדקית מ חי ת והלכו לדרכם יבחזירתם מיד‬
‫אבל אם השאלה היתה מענין אחר ו ת א השיב‬ ‫שראתה נעלת הפונדקית אותם דםחילה לכבות‬
‫טענין הנאבד הוה םםל'ת דאליב היה לו לבאר‬ ‫ואמרו לה איה חבירינו אמרה להם מת וקברתיו‬
‫רבותא יותר וביון שכן מטילא דגם להיפך אף‬ ‫והתירו את אשתו רזהו מטלית ומבואר מזה רזה‬
‫שהכותי היה תחלה רטספר אד שסיפר שלא כענץ‬ ‫שאמרנו בכללא דמסלית דצריך שיהא הכותי‬
‫זה והישראל שאלו בענין זד‪ .‬לא הוה םםל*ת וכן‬ ‫המתחיל שלא עיי שאלה ישראל אף אם הבוחי לא‬
‫הסברא נותנת רכיון שצרכינן םםל־ח כרי שהטתי‬ ‫התחיל בדיבור אלא בבכייה ונה״נ הוי התחלה‬
‫לא‬
‫נ ח «‪11‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות איעות ם'םן 'ז‬ ‫ערוף‬
‫דנדין הראשץ אין סששז ובן יש להסתפק אם‬ ‫לא 'רגי^« שעואלים ככוונה על עגין הסת אי‬
‫מתחלה הסיח לפית ואחיב בא לביר להעיד‬ ‫אעתי א״כ דברים אחרים »לא מענין ‪ u^sd‬הוד■‬
‫שלא‬ ‫אם אמרינן ועכיח סופו על תחלחו‬ ‫כמי שאינו ואץ לחשיעו »םא ע״י העאלה הצדריח‬
‫היתה לפי תימו ושה! ויש שרוצים לחלק כין בא‬ ‫של הישראל הרגיש הכותי שר»ונם להוודע מהגאנר‬
‫לביד להעיד דבזה לא אמרינן הוכיח סופו על‬ ‫או אשתו דאין לט לחשוש חששות יחידות סדעתינו‬
‫תחלתו ובין בא לביר להתיר דבזד‪ .‬אטריגן וצכיח‬ ‫}וזהו דברי ר*י כירושלמי שס כ; שמונירץ לו אשה כלומר‬
‫סופו על תחלתו ולי נראה דשוין הן דבא להעיד‬ ‫אפילו אחר שהתחיל הכותי ונ*נ הגר״א נסק״ס והסנים‬
‫הוי כבא לר‪.‬תיר נדקיייל כר״י טנמות קניא ‪ :‬ואן דלטנין‬ ‫כן לדיגא ע״ש[ ‪:‬‬
‫זה יש לחלק מימ מנ״ל לומר כן ולכן אן שבקיע שם לא‬ ‫ס ב ן ובזה שנתבאר בסעי׳ ק*ך דכשהתחיל הכותי‬
‫נתב רק בנתכוץ להמיר מימ כתבתי נגחכוין להעיד‬ ‫לספר לפי תומו שפלוני טת אן אף אם אח״ב‬
‫ומהחמיס שס מוכרח כן ודו׳קו ‪:‬‬ ‫סיפר פרטי הענץ ע״י שאלה מותרת י*א דזהו דוקא‬
‫כשפיטר באוחי סעמד פרטי העגץ עיי שאלה וכיון‬
‫ס כ ח אין חילוק במטלית בין שיורע כרת ישראל‬ ‫שעיקר הדבר הגיר לפ״ת אין לט לחיש שמא ע*י‬
‫ובין שאינו יורע ולא חיישינן לומר כיון‬ ‫^‬ ‫שאלת הישראל אמר בפרטי הענין איור‪ .‬תוספת או‬
‫שיורע נ ד ת ישראל שמא אערוטי קא מערים נרי‬ ‫מגרעת דר!רי לא היה לו פנאי לזה אבל אם אחר‬
‫להתיר האשה דלא פלוג רבנן בזה וסמכי אמה‬ ‫זמן סיפר פרטי הרברים ע״פ שאלה חיישינן שטא‬
‫שתדייק וענירי לגלויי }תשו׳ מיימ׳ •‪.‬אישות סי* מין‬ ‫נרה מלבי או בקשוהו לשקר ‪1‬רשד*ם סי־ מ״ג! ונים‬
‫ואף אם נראה שלפי הנדתו יש לגו יחשוש שםא‬ ‫אם הלפי תומו הקידם אינו מספיק להתיר כגון‬
‫כוונה של ממון יש נ ו כגין שבא הכיתי ואמר‬ ‫שסיפר לתימו שנטבע כמים שאל״ם וכד‪*.‬ג ואח״כ‬
‫ליהודים למה אינכם מביאים אח היהודי הנהרג‬ ‫ע״י שאלה אמר שפלטתו המים וקברו וכיוצא בזה‬
‫השיכב במקום פלוני ואני הייתי מביאו על עגלה‬ ‫אין טחירין איתר‪ .‬וי׳א דאין חילוק בזה דמניין לנו‬
‫שלי אם ח ח ט לי מטבע פלונית ואדרבא כיון‬ ‫לחשוש בזרי וכיון רעיקר דבריו רדה לפי תיטו שוב‬
‫שמוכן להניאו לחרדוג הרי יתגלה הדבר מיד ואיך‬ ‫אט טאטיגים אותו בכל מה שמשיב עיי שאלה‬
‫ישקר מם‪ 1‬אבל ברבר שאינו עשוי להגלות ואט‬ ‫בץ מעכשיו ובץ לאחר זמן נמיב וראית וב״ז ועניש‬
‫רואים חשש ההיחח ממין בדבריו פשיטא שיש‬ ‫סקמ״אן והמל‪,‬יל ל^ הפסיד דרבים הם המתירים‬
‫לנו לחוש ולא להתירה ע*פ דבריו וכן אם יש‬ ‫!וברשדם שם מבואר דנם בדורו חלי‪,‬ו פליו נזה פ״ש[ ‪t‬‬
‫לחלות נשאר אמתלא בשיחתו שמא נתנוין לרבר‬
‫אחר כמעשה שהיה בכוחי שאמר לישראל עשה‬ ‫ס ב ן וכן להיפך כשהכיתי הגיד דבריו ע״י שאלה‬
‫לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי לפלוני‬ ‫או בעדות ולא נתקבלו דבריו ובמשך זמן‬ ‫^‬
‫שבויגתו להטיל אימה על זד‪ .‬נגמ׳‪ 1‬וכה*ג בשארי מיני‬ ‫סיפר זד■ לסי תומו ייא רכיון דבזמן קידם לא‬
‫אמתלאות שנובל לתליח לפי ראות עיני נ״ר‬ ‫נתקבלו דבריו אין אגו מקכלין אוחו לעולם ובטלה‬
‫אבל אם אמר ראוי לשלם לי בער סחירה זו בטוב‬ ‫לה לפי חומו שלו אפילו אם מספר לתומו לפני‬
‫כי היה לי אחריות הדרך כי בדרך זה נהרג פלוני‬ ‫הנשים אחרים ‪1‬דר‪,‬דוק החמ״ח סקיל תלשץ הרמיאו וחימרא‬
‫הוי מסל״ח ולא אמרינן להשביח מר‪,‬חו מנדן‬ ‫גדולר■ היא ובי בשביל שאשתקד שאלו אותו לא‬
‫}ב״ש סק״מן דלזה ביב ר היה די לו לומר שהדרך‬ ‫יהיה נאמן עתר• במטלית ושס‪ 1‬ולכן נראה שאם נמשך‬
‫טסיכן ובן אם מ תי נ ע ל אנסניא אמר ליעזראל‬ ‫זמן סיפר לפי תומו לפני אנשים אחרים יש לסמוך‬
‫אל חצא בלילה שלא חד‪.‬רג כדרך שנהרג פלוני‬ ‫עליו }ומה שמדקדק תלשץ הימיא ייל נפשיחות תיש‬
‫הוי םםל״ת ושם( ויש שמפקפק נזה ראולי כוינתו‬ ‫ודויקן אמנם אם הכותי בא להעיד לפגי ביר וראי‬
‫להוציא א״ע מן החשד שלא יחשריהי בהריגת‬ ‫שקשר• לסמוך עליו פעם אחרת אפילו אם סיפר לפי‬
‫הפליגי שהרי היא מזהיר לזרי ו‪0‬ס‪ 1‬ונראה רהבל לפי‬ ‫תומו בפני אגשים כמעוך זמן }ק״» סי׳ פיבז דכיון‬
‫הענין ובעניינים אלו אין אומרים זי דומה לזו‬ ‫רבא פעם אחת להעיר הרי נראר‪ .‬שכוונתו להתירה‬
‫וחלוי בראיית עיני ג״ ד ‪1‬נ״ל( ‪:‬‬ ‫ואין נובל למטון ‪ w‬על דבריו טמוה טסה משמע‬
‫נ תב‬
‫השלחן‬ ‫דולכות אישות ם'םן ‪r‬‬ ‫ערקד‬ ‫‪116‬‬
‫לא שייך ודינם כשא־י כותים או דגם נ ה ם שייך‬ ‫ק כ ט כחב רנינו ררמ׳א נסעי׳ י׳ ד וכן נמקום‬
‫זה ומצאתי כתשי רבינו הב*י דמשרת הערכי נאמן‬ ‫שיש לחוש לשיקרא שלמדוהו לומר כך‬
‫והממונה להרוג אעו נאמן ‪:‬‬ ‫אין סוטכץ עליו עכ״ל ואין כיונתי שבסתם םםל*ת‬
‫ק ל ב ורוקא ערכאות עצמן אבל שארי כותים‬ ‫יש לנו לחוש לזה דא*כ לא נקבל כל מסל׳ת‬
‫שאמרו מסיחיס לפ׳ת שפלוני גרץ בערכאות‬ ‫^‬ ‫בחפשינו חששות כאלו אלא כוונתו ראם יש רגלים‬
‫והרגוהו הערכאות הוי כשארי מסל׳ת וטשיאין את‬ ‫לדבר כנון שידענו שהאשה העמידה פעם עדים‬
‫אשתו דבסתם כותים לא שייך לא הטלת אימה ולא‬ ‫שקרנים ונתגלה שקרותס או שסיפור הכותי הוא‬
‫התפארות ואין לומר שמא שמעי מהערכאות ויש‬ ‫מילתא דתמיה כעיני הבריות שלפי סיפירו היה ‪,‬ו‬
‫בזה התפארות כפי מ״ש בסעי׳ הקודם דאין אנו‬ ‫לספר זה מזמן קודם או שידענו שקרובי האשה‬
‫צריכין לחוש לחששות כאלו ויגרע כח ההיתר כל‬ ‫מבטיחים• ממון לערים וכיוצא באלו הרבדים שלפי‬
‫זמן שאין רגלים לדבר ולא דמי למ׳ש בסעי׳ פ׳א‬ ‫ראות עיני ב*ד יש חששות בעדותו ובן אם‬
‫כאחד שנטבע ואמר אחר שמח דאין מתירין ע׳פ‬ ‫הכותי חוזר בו מדבריו שהסיח לפ״ת אף שמרינא‬
‫עח ת זו טשים דחיישינן שאמר ע*ם הטביעה דבשם‬ ‫אין חזרתו כלום אחרי שנתקבל עדותו ם*ט אם‬
‫יש רגלים לדבר אבל כשאין רגלים לדבר אין לנו‬ ‫הכותי נותן אמתלא טובה למה אמר כן מקורם ויש‬
‫לתלות אמירתו בדבר שיתקלקל עדותו ]מב*ש כי‪,‬״מ[‬ ‫רגלים לדבריו אין מתירין ע״י דבריו הקודמים וכן‬
‫אמנם כשיש רגלים לדבר כגון שישראל שמע‬ ‫כל כיוצא בזה ‪ 1‬עע'נ ס־ק ר״ו( ‪:‬‬
‫מערכאות והכותי סיפר שנהרג בהערכאות תלינן‬ ‫ק ל כחב הרמב׳ם ז׳ל וכן שמע מערכאות של‬
‫דבריו נ*כ בשמיעה מהערכאות ננ*ל‪ 1‬וי׳א דגם ביצא‬ ‫י כותים שאמרו הרגנו פלוני אינם נאמנים שהם‬
‫היל שנדון כערכאות והכותי אמר שטח אומרין‬ ‫מחזיקץ ידי עצמם בכזב הדי להטיל אימה עכ׳ל‬
‫שהנרתו הוא מפני הקול ונ״ש שס‪ 1‬ולפמ׳ש שם אין‬ ‫ויש מרבותינו שפירשו הטעם שאומרים זה מפני‬
‫חשש כקול !והנ׳ש הולך לשימתו נסקל״א[ ז‬ ‫התפארות שהורגים בדין ומשפט זרש״י נימין כ'ח‪1‬‬
‫ק ל ג וזה שנתבאר רעיי שאלה לא מקרי מטלית‬ ‫ויש נ״ט בין שני המעמיס ראם אומרים שנהרג‬
‫אין חילוק בין שהמשיב היה אותו כותי‬ ‫שלא על ירם אלא כערכאות אחרים לטעם הרמב׳ם‬
‫ששאלו הישראל ובין כותי אחר שהיה באותו מעמד‬ ‫משיאין את אשתו רלהטיל אימה לא שייך אלא‬
‫כעת ששאי הישראל )יזמיח סיולז אבל אם ישראל‬ ‫כשעושה עצמו לבעל אימה אבל לטעם התפארות‬
‫שאל לכותי ולא היה כותי אחר באותו מעמד אך‬ ‫אץ חילוק דמחפארים בכלייות ניטוסם שהולנין‬
‫שזה הכותי הנשאל סיפר לכוחי אחר ברבר שהישראל‬ ‫על צר הצרק וזהו כוונת הטור שכתב שמהרמכ׳ם‬
‫שאל מטנו על פלוני ובא זה הכותי האחר לפני‬ ‫משמע דשלא על ידם נאמנים ומהרא׳ש לא מששע‬
‫הישראל וסיפר לפי תומו שפלוני מת שפיר הוה‬ ‫כן ע״ש מפני דהרא״ש ם*ל כהטעם האחר שכתבנו‬
‫מסלית דשאלה ששאל ממגי הכותי או מה שהגיר‬ ‫)ומחורץ קישית הביי טנ׳ל לדייק כן מהרא׳ש‬
‫לו משאלת הישראל אינו טנרע הלפי תומו וכן‬ ‫ד! ‪,‬טור דייק דהרטכ׳ם כתב הרנגו והרא׳ש כתב‬
‫ישראל ששאל מישראל על פליני והיה כותי נ ע ת‬ ‫נהרג ודו״ק‪: 1‬‬
‫השאלה והשיב לפי תומו שפלוני טת הוה מםל*ת‬ ‫ק ל א יכן יש נ*ם כשאמרו הרגנוהו שלא בדין‬
‫כיון דהשאלה היה מישראל ולא מכוחי )נ׳ש‬ ‫דטעם אימה שייך כזה אבל התפארות אין‬
‫סקמ״ח אבל אם ישראלים מדברים יחד מן פלוני‬ ‫כאן ואדרבא יש פחיתות בזה שהרגו שלא ברין‬
‫ובא ט תי ושאלם במה אתם מדברים ואמרו לו מן‬ ‫וכן יש נ״ם כשהערכי סיפר זה לכותי הכותי סיפר‬
‫פלוני היהודי אם הוא חי או מת והגיד להם שהוא‬ ‫לישראל דטעיז אימה לא שייך דהערכי לא יטיל‬
‫מת לא מקרי מסל׳ת כיון שתשובתו היה ע״י‬ ‫אימה על הכותי והתפארות שייך גזה ואפשר רגם‬
‫שאלת הישראל אליו ואף שהוא החהיל לומר במה‬ ‫הטלת אימה שייך גם בכותי וכן אפעזר דגם‬
‫אתם מדברים טיט הרי לא הזכיר כלל ענין פלוני‬ ‫התפארות לא שייך בכיתי וצ׳ע לרינא ובן יש‬
‫שטת ואיכ הרי הגרתו הוא ע'פ שאלה משא׳כ מה‬ ‫להסתפק אם דיקא בראש השיפטים שייך התפארות‬
‫ששאל כותי מכותי שלא בפנינו לא חיישיק לה‬ ‫ואימה אבל בהשופטים הקטגים שתחתיו ומשרתיו‬
‫ביון‬
‫נט ‪117‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות אישות ‪r p^D‬‬ ‫ערוך‬
‫מזזזקר מעינךו לא חשדינן ליד‪ .‬דאם נחוש לבך‬ ‫כיין דלפנינו מ י ד יחוסו ו ק נשאלת ישראל‬
‫מרי מי ע‪ /‬תומתו ורק דחשדינן ליד‪ .‬כשכוונתו‬ ‫מישראל אף שהכיתי היה שם ם״מ כיץ שהוא ד‪.‬שינ‬
‫לר‪.‬עיר יוסיף אי יגרע ואינו בכלל עדות אבל‬ ‫בלא שאלה ססנו או סבותי אחר אץ זה כמתכוין‬
‫כשהשואל אינו יעזראל נסתל^ חששית אלו וד‪*.‬מ‬ ‫להעיר אלא הוא לפי היסו ויש ספקפקין גזה ום*ל‬
‫כשלא היה ישראל נמעסרם בעת ששאלו דאליב‬ ‫דאין חילוק נ ץ שאל לישראל לשאל ל מ תי נמבאה׳מ‬
‫חיישינן שכוונתו לשם עדות ביון שישראל שומע‬ ‫סקמימו והסקיל לא הפסיד דהא יש סקילין נס בכוחי‬
‫שאלת הכותי וב־ש אם שאלו הכותי נ שם הישראל‬ ‫כיון די א שאל לו וכן סשסע סלשון רבינו הרס״א‬
‫אע־פ שלא היד‪ ,‬הישראל נ ע ת השאלה מ״ם אין‬ ‫נ סעי׳ ט״ו ונהי ינ כו תי לא סקילינן ס*ס בישראל‬
‫מתירץ אותר‪ .‬דכיין דידע שנוגע לישדאל לית לן‬ ‫יש להקל וסלשון הירושלמי שהבאנו בסעי־ קב״ר‬
‫למיסמך עליד‪ ,‬וחמ׳יזו ואם לא הגיר להטתי ששואלו‬ ‫סשמע להדיא דרוקא כששואלין סבותי הסשיג לא‬
‫כשם יעזראל א ע'פ שהישראל נקשו לשאול ממנו‬ ‫הוה מסל״ת אבל סבותי אהד־ הוה ססל־ח וכפשטות‬
‫נרם ביון שהמתי שהשיב לא ידע מזה אפשר‬ ‫לשין רנינו הרס״א זכ״ל( ן‬
‫דהוי במסלית ואפילו אם הדין כן מ״ם לא משבחת‬ ‫ק ל ד אם ואבד יזעדי והוזניאו קול בעיר ובהבפרים‬
‫לה אלא כשישראל שמע מאחירי הכיתל תשובת‬ ‫הסמוכות והכריזו שבר טי שיורע סזה‬
‫המתי המשיב וד‪.‬ביתי לא ראוע דאל״ב מאין בא‬ ‫היהידי יבא ויניד ונ א כותי אחד םסל*ת שהיתרי‬
‫לני תשובתו דאם המתי הראשון סיפר לנו חשובת‬ ‫נהרנ או סת סקדי ססל״ח דאע״ם שהנדתו היה‬
‫המשיב אינו מועיל דאצלו היר‪ ,‬ע״י שאלד‪ .‬ואם‬ ‫ע״י הנןל והבדיז ם*ם כיון שלא שאלו לו ביחוד‬
‫המתי השני סיפר לנו אח״ב לפי תומו הרי מועיל‬ ‫אין זה יוצא סנרר מסלית ואפילו לפי מה שנתכאר‬
‫נבל ענץ אף אם מתחלה היחה ע״י שאלת יעזראל‬ ‫דאין נים בין ששאלו לו ונין ששאלו לאחר זהו‬
‫כמ״ש בסעי׳ קב*ז •‪.‬‬ ‫מפני שהיה נ ס ע סד השאלה אבל כקול ובכרוזים‬
‫מרין הנתפס על רציחה והודר‪ .‬לפני ה» של שהו־נ‬ ‫בעלמא ליח לן נר‪ ,‬זזראיה מנ״ר‪ ,‬קי״ד!( אבל יהודים‬
‫י* ליוצרי פלוני אס הידר‪ ,‬ע״י יסורים פשימא‬ ‫הסדנרים ביחד ובא כותי ואסר להם במה אר״ם‬
‫שאין זה בלום דהודאה ש די ימורים לאו הודאה‬ ‫מדברים ואסרו לו מ; היהודי סלוני אם הוא חי או‬
‫היא ואם ועדה שלא ע״י יסורים מועיל הודאתו ואף‬ ‫טח והגיד להם שטח אין זה סקרי ססליח ביון‬
‫שד‪,‬יתר‪ .‬זדי שאלת המושל ם*ם נ מ תי מועיל נם‬ ‫דשאלו לו ואף שאין זר‪ .‬שאלה ססש מיס ביון‬
‫ע״י שאלד‪ ,‬בנרש אמנם אפשר לומר דשאלת‬ ‫שאסרו לו שמרנרים אורות היהודי הוה כשאלד‪.‬‬
‫המושל שאני דתשובתו הוי בטין ע ה ח יבעדות לא‬ ‫בס״ש נסעי׳ קביה עיש אבל אם אמר הכיתי האם‬
‫מהני זמניש סקמ״זז ופשיטא שבשהמושל דרש אחר‬ ‫אין אתם סדברים אוח ת פלוני ואסרו לו שבן היא‬
‫מ תי אחר שיעיד שזה הכותי הרג לפלוני ישראל‬ ‫ואמר להם ירעחי שסת נראה מ עי טסל״ח וב״ש‬
‫ור‪.‬עיר דאינו מועיל רכל שבתורת ע מ ת אינו טסל״ח‬ ‫אם בא ה מ תי ואסר לסר‪ ,‬אץ הקרובים של פלוני‬
‫זנ״לו ואם נחפש רוצח שלא מפני חשד הריגת ישראל‬ ‫חוקרים עליו להניאו לקבורה כי ידעתי שסת וכן‬
‫זה ובתוך וידויו לפני הערכאות סיפר נ״כ שהרג‬ ‫אם אומר נ ס ה אתם מדברים שמא תדברו אורות‬
‫לפלוני ירעדי ה״ז מסל״ת ומעשר‪ .‬ברוצח אחד‬ ‫סלוני ובן בל כיוצא בזר‪ .‬הוד‪ .‬מסל״ח נג״לו ;‬
‫שרנווע למיתר‪ .‬ואמר נשער‪ ,‬שדניוע מעולם לא‬
‫פשעתי רק פעם אחת הרגתי ^ ר י שהיה מוליך כך‬ ‫וזר‪ ,‬שנתבאר שע׳י שאלד‪ ,‬אין זה ססל״ת‬ ‫סלךן‬
‫ובך מעות והתירו את אשתו מטעם מסל״ת זמרדני‬ ‫י״א רזוע דוקא כשיעוראל שאלו אבל אם‬ ‫^‬
‫סוף יבמות[ ובן מעשה בנחשד על הרציחד‪ ,‬ונדון‬ ‫כותי שאל לביתי טה שלום פלוני היועדי או אם‬
‫לפני השופט וא״ל השופט תן תודה ו׳אפטור אותך‬ ‫שאלו שמא ידעת מפלוני יהודי אם זעא חי אם‬
‫ואוציאך לחירות ורעדד‪ ,‬שהרג ליהידי פלוני ופסקו‬ ‫מת וא״ל שטת מתירין את אשתי אף שאין זר‪.‬‬
‫דמשיאץ אח אשתו )מהרי״י‪ ,‬שורש י‪,‬נ״א[ דאף דאפשר‬ ‫לפ״ת רגזעמא דע״י ^ ר ‪ ,‬אינו נאמן משום דשמא‬
‫שהודה מפני שהבטיוע השופט לועציאו חפשי כשיודה‬ ‫מונתו לר‪.‬תיר אשתו או להעיר על מיתתו וזי‪ .‬לא‬
‫ט׳ם אם לא רדד‪ .‬אמת שוע־נו למד‪ .‬לו לטשיו‬ ‫שייך בשהבותי הוא השואל ושניהוש שמא הכותי‬
‫עליו‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ם'םן ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪118‬‬
‫שהורה הרוצח והביא משפט קשה על גפשו ש*מ‬ ‫עליו עץ והיה ליו לירע שדרך השופט להחליקן‬
‫קישטא קאטר נוג׳ל שגם הנ׳ש בסקמ־מ תסס כן‪ 1‬וי׳א‬ ‫בדברים כרי שיודה ]שס‪ 1‬אמנם זהו דבר פשיט שאם‬
‫שאפילו כלא הגדה כלל ואפילו בלא עדות את יש‬ ‫א״ל השופט אם לא תתן תורה אייסרך אץ הוראתו‬
‫אומדנות שטת והתירה חכם לא תצא ואין עיקר‬ ‫כלום דהורה כרי לפטיר ‪ p‬הימורים וידוע גם‬
‫לדברים אלו וחלילה לקמיך ע׳ז )עסמ״ח סקל׳ג‬ ‫מישראל שהורו בשעת הגזירות מפני יסורים על‬
‫ונס״ת סקס״ז מ׳ש בשס רדב׳ו ומה*‪ {5‬ן‬ ‫רנרים שלא עשו בלל ‪:‬‬
‫ק ל ט כתב רבינו הרם־א היה ספק אס מסל׳ח‬ ‫ורבינו הנ׳י פסק נ ח שי ררוקא כשטייסרים‬
‫או לא אץ משיאין את אשתו רספיקא‬
‫קלז‬
‫אוחו שיורה על הריגת יהודי פלוני אין הידאתו‬
‫דאורייתא לתמרא וכן ככל מקום דאיכא פלוגתא‬ ‫הוראה שכוונתי לפטור א* ע םיםירים אבל אם‬
‫בדינים אלו אזלינן לחוטרא עב׳ל ובודאי רכן ת א דהא‬ ‫מייסריס אותי סתם להירות מה שעשה ומורה שהרג‬
‫בכל מקום םר*א לתמרא ואפילו כס״ם שמקיליגן‬ ‫ליהודי פלוני הוי הוראתו הוראה דאין דרך לבדות‬
‫בכל הת רה מ״ם בעגונה יש להחמיר בנופה של‬ ‫מלבו מה שלא עשה ולעמיד כדיבורו שהרי ביך‬
‫עדית רעיקר טעמא דם*ם הוא משום דחספק הראשץ‬ ‫לא יפטר מהיסורים ואדרבא הוראתו זאת סיבה‬
‫ם שוי ליה כמחצה על מחצה ובספק השני הוי רובו‬ ‫שייסרוהו עיר ל־ מר חודה עוד דברים ואם לא היה‬
‫להיתר והרי כעדות אשה מחמירינן נם כחששא רחוקה‬ ‫טורה היה קרוב שינצל טהיסורים דהרי לא ייסרו‬
‫!ענאהיש סקנ״א בשם כנה׳ג! ומ״ם י׳א דכמחלוקת‬ ‫אותו שיורה על הריגת י ת רי זה אבל כשייסרג‬
‫הפוסקים אזלינן לקולא )ש״ז וכ״ש בשס מ'ב‪ 1‬ונ״ל‬ ‫אוחו שיודה על הריגת יתרי זה וראי אינו מועיל‬
‫דז ת דוקא כשנראה להחכם דעת המתירים עיקר‬ ‫אפילו אם עטר בדיבורו גם אחרי היסורים דחייש‬
‫לדינא מראיות שיש לו ולכן יכיל לילך אחר דעת‬ ‫שלא ייסריהו עור אם יחזיר בו מהוראתו ]תשו׳ ב״י‬
‫המקילים או שנראה לו לפי הענין שיש לילך לקולא‬ ‫מדיני מסל׳ת סי׳ יז׳ו ודבר פשיט כרוצח שלא נתפס‬
‫כנץ שנראה לו שהיה מסל״ת ואף שאץ לו ראיה‬ ‫ביר הממשלה כשמספר שהרג לפלוני יהורי אינו‬
‫ברורה ע׳ז ט״ם כלבו ברור שכן הוא וכללו של‬ ‫נ א ק דכוינתו להטיל איטה ופתר שיחנו לו מה‬
‫רנר א* א לומר כללים קביעיס כעניינים אלו אמנם‬ ‫שםכקש ‪:‬‬
‫*׳‪.-..‬ן ״‪ -‬י‬
‫רנר גרור שאין לחכם להעמיד על רעת עצמו‬ ‫אם שאלו ישראל והכותי‬ ‫מ ל ח כתב רבינו הרט׳א אב‬
‫אלא בצירוף חכמים יראי ד׳ ואם נראה בעיניהם‬ ‫הגיד שמת והגיד אינטרגות המוכיחות אע*פ‬ ‫י‬
‫שהענין ניטה להיתר יתירו ואם החכם סומך רק‬ ‫שאינו נקרא מסלית ואסורה לינשא ט*ם אם עברה‬
‫על דעתו נזוף הוא מן השטים ונ ס׳ ם כעגונה‬ ‫ונשאת ע' פ חכם שהתירה לא תצא אם יש ראיות‬
‫יתבאר עיר כסי׳ זה ‪:‬‬ ‫ואימדנות שטת עכ״ל ועשה זה כמים שאין להם‬
‫ק י ן ואחר מגאוני קרטאי נתן כלל בזה רכל‬ ‫סוף שיתבאר ראם נשאת ע'פ חכם לא תצא אבל‬
‫שהספק הוא כעיקר מיתתי חלילה להקל‬ ‫א״כ אין ג מ ל לדברים אלי דטם׳נ אם יש אומדנות‬
‫אבל אם מיתתו כמעט ת א בריר ורק הספק ת א‬ ‫המוכיחות גם בלא אמירת הכיתי א'כ מה צריך‬
‫ג ה ע ח ת אם זהו עדות טעליא או לא כסו אם הסיח‬ ‫אמירתו לכאן ועוד דאט מתירינן ע׳י אוטרנית הלא‬
‫לפ״ת אם לאו או אם יש הכחשה בהערות אם לאו‬ ‫מחסרינן כגיפה של עדות לחוש אף לחששות‬
‫או אם הוא כשר לעדות אם לאו הולכץ לקולא‬ ‫רחיקות ובאמת יש מהפוסקים שרת רין זה מהלכה‬
‫רכשהספק הוא כעיקר מיתתו אוקמיגיה אחזקת‬ ‫ונ׳ל דבוונתו של רבינו הרט׳א איני על סתם כיתי‬
‫חיים א נ י כשחזקת תיו איתרע שוב מקילינן‬ ‫אלא כמו הדינים שבארנו טקידם כסו רוצח שנתפש‬
‫נענין הערות וכן כשהעד לפנינו תקרים אוחו יפה‬ ‫והיד ה על הריגת יהירי פלוני ואף שההוראה היתה‬
‫יפה יאם נמצא עהתו שלא כתגן אוסרים <וותה אכל‬ ‫ע״י שאלת ישראל ט׳ם כיון שהרוצח נתן סימנים‬
‫בעד ספי עד כמו שאומר שמעתי טפי פלוני‬ ‫ואומדנות באיזה מקים שהרגו ועל מה הרגו על‬
‫יהודי או אינו יהירי שראה את פלוני ת ת רי הרוג‬ ‫כך וכך מעות שהיה עטו ודבר זה אמת והורה בשעה‬
‫או מת וא*א להשיג הער דדאשץ שיאמר בטח‬ ‫שנתפס לטלכית בזה אף שאין טתירין אותה לכתחלה‬
‫הכירהו שפלוני ת א אם בסיםנים אס כ טנ״ ע או‬ ‫מ״ט אם ע*פ התרת חכם נשאת לא תצא כיון‬
‫ס ‪119‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות אישות םיטן יו‬ ‫ערוף‬
‫כחייו אוחו ואח אזזוחו ועתר‪ .‬כשטעיר שטת יחכטים‬ ‫»הא לא הכ ‪T‬ו י‪ 6‬ה או »םא היה יוחר גי יסים‬
‫האטינוהו ממילא דנחרח על פיו אבל אם העד אינו‬ ‫וביו»א גחע שוח אלו תולים להקל !ע״ס בסם הרלב״»‬
‫בעל האשה‬ ‫יודע כלל שלור‪ .‬שוצא מעיד הוא‬ ‫ודנרי טעם הם ‪:‬‬
‫ב ‪ r‬שפלוני‬ ‫הזאת אינו מועיל אא״כ מעיד לפני‬ ‫כותי ססל״ת ספי כותי םםל*ת מאיאין על‬
‫בןוםלוני מעירכם שמסחרו זדה כך וכך ושארי‬ ‫פיו ואפילו לא אסר בפירוע עהראעון‬ ‫*‬
‫סיטגים מובהקים כאופן שלניד אין ספק על מי ודא‬ ‫הסית לפ״ת אזלינן סספיקא לקילא ואמרינן דודאי‬
‫מעיר ויודעים שזה האיש הוא בעל האשה הזאת‬ ‫הסיח לפ״ת דניק רזה עלפנינו םםל״ת לסר‪ -‬לנו‬
‫טתירין אותה ג״ב דכיון שהעד יודע על טי ודא‬ ‫לחוש על הראשון שהגיד םשסו שלא היחה הנדתו‬
‫מעיר שהכירו א״כ פה לנו אם אינו יורע ^«זו היא‬ ‫כסו »ה שלפנינו ויעז חולקין כזה ום״ל רצריך‬
‫אשתו אכל אם העד לא הכיר אוחו ג״כ אלא‬ ‫שיאסר ספורש שהראשון הסיח לפ״ת דסתם סרבר‬
‫שמעיד איש פלוני ®ז בטקום פלוני וראי דאץ עדותו‬ ‫אינו סרכר לתוסו אלא ע״י כוונה לפיכך »ריך‬
‫כלום רמאות אנשים יש ששטיתיהן שוות ואיזו‬ ‫לדעת שאסר לפי היפי ויש רוזנים לומר רלעולם‬
‫עדות היא זו ויש בזה הרבה פרטי דינים כטו‬ ‫אינו סועיל כותי ספי כותי ספני שהכותי אינו כקי‬
‫שיתבאר בס״ד ‪:‬‬ ‫להכיר אם הם־ת לתוסו אם לאו וחוטרא יתירה וץא‬
‫ה מ ד כתב הטיר נ א אחד ואמר אמרו לי כשתלך‬ ‫והרכה םהפוסקים םככיסים לדיעה ראשונה אם א״א‬
‫לטקים פלוני אסיר לר‪.‬ם שטת יופף בן‬ ‫י‬ ‫לברר איך היה סיפור הכותי הראשון וכן טכואר‬
‫שמעון ובא ואמר כן ואגו מכירים פלוני הידוע‬ ‫טסה שנתנאל בסעי* הקירם זעחמ״ח סק״״ה סניזב‬
‫בשם זה אשתו מותרת אע*פ שלא אמר ‪ u‬סיטן‬ ‫להיש חולי‪,‬ין לא סליגי אא״כ נראה להדיא שהראשון• ״א‬
‫שנכירט על ירו ואין אנו חוששין שמא אחר היה‬ ‫הפלית וכ*כ המרה״ג ונ*מ מק״ע סי׳ מ״ה ע״ס ודו״קן‪:‬‬
‫ששטו כך וי״א דווקא כשלא זדחזק אחר נאור‪,‬ו‬
‫הטקום בזד‪ .‬השם וגם לא שכיחי שיירות שעוברים‬ ‫מ מ ב אם יזזוראל העיר ששסע טפי גותי שטת‬
‫שם הא איכא חד טעייהו אין טשיאין ורב אלפש‬ ‫פלוני צריך שיאטר כפירוש שהכותי היה‬
‫כתב אפילו שני ת חרי נר‪.‬אי שמא או שכיחי‬ ‫טסלית ראל*כ אפילו לדיעה שנתבאר דנבותי‬
‫שיירות טשיאין ער ראיבא תרוייוד לריעותא וכן‬ ‫טפי כותי נסתטא טותר ם*ם כישראל טפי כותי‬
‫ה־א טסקנת א״א הרא״ש דל עכ׳ל ואעי׳ג רבגט‬ ‫טסרזםא אסור טפגי שדרן הישראל לשאול על‬
‫שאבד טחטיר הרי״ף בחר טינייהו לריעיתא כטיש‬ ‫ישראל הכירו זטסתטא השיב לו הכותי עיי שאלה‬
‫כסי־ קליב טיט בערות אשר‪ .‬שמת נעלר‪ .‬הקילו‬ ‫זביש םר‪,‬נ*א( וי״א דנת כישראל טפי כותי טהני כםתטא‬
‫כמו שהקילו הרבה קולות כעגונה רמתיך חוטר‬ ‫נשיי וי‪ »*,‬סי׳ ר״סו ואדרבא אפילו לדיעה הטחטרת‬
‫שודזטרט עליה בסופר‪ .‬רייקא וטינסכא אכל כגט‬ ‫בכותי טפי כורר יש להקל בישראל טפי נוחי ראם‬
‫הא אפשר לכתוב גט אחר ‪1‬ר‪6‬״ש ש״ג דגישין סי ג׳‪1‬‬ ‫לא היה הכותי טסל״ח לא היה אוסר הישראל‬
‫ובגט אפילו אירע בהאי מעשה רא״א להשיג גט‬ ‫בסתם והיה אוטר טפורש ששסע טסנו שלא‬
‫אחר מ״ם לא מקילינן בזה דבנט ליכא סברא‬ ‫בםסלית נשס! אמנם אם ידענו שזה הישראל הוא‬
‫רדייקא רר‪.‬רי תיבל לאשר גירשתני טשא״כ במיתר‪.‬‬ ‫עיר‪ .‬ואינו יורע הרין שצריך להכוחי להגיד דווקא‬
‫כשיכא ת תתגלה נבלותה ולא חשו לתקן בגט‬ ‫טםל״ת קשה להקל ‪1‬נ״‪ (/‬ואם כותי טסלית ואומר‬
‫משום תקנת עגוטת כיון דרוב פעמים אין כאן‬ ‫ששנזע שישראל פלוני העיר איך שפלוני טת יש‬
‫עיטן שרדי יכולין לכתוב גט אחר ולא חקט מפני‬ ‫להתיישב ברבר דשטא כיון רברמחתו לתוטו אומר‬
‫טקרד‪ .‬רתקר‪ .‬כשלא יהיה כיכולת לכתוב נט אחר‬ ‫דבר עדות אין זה לתוטו נבישו ויעז טקילים בזה‬
‫)זהו טונס הראיס ומתורן קהית מרה*צ ע״ש ודו״ר‪: 1,‬‬ ‫וצ״ע לרינא ‪.‬‬
‫‪ j D p‬דבר פשוט וטובן בשכל שזה שנתבאר‬
‫מ מ ה ובזר‪ .‬שכרזב המיר בשם הרייף דנם נהוחזקו‬ ‫בטיני ערים שנאטנים להעיר שטח בעלה‬
‫שני יוסף בן שמעון אי לא שכית שיירחא‬ ‫של צ או שנהרג זר‪ 1‬כשהעד יודע שעל האיש‬
‫מותרת יש תלקין בור‪ .‬דמאי מדעי הא דלא שני ת‬ ‫שהוא מעיר ודה בעלה ‪ W‬אשד‪ .‬צ שהכיר אותו‬
‫שיירתא‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ‪r p ’D‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪130‬‬
‫ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר היא שמת‬ ‫שיירתא כיון רעכ׳פ יש עוד אחר מניין אנו יודע'ן‬
‫והוא שלא הוחזקו שם שני יצחק כן מיכאל או‬ ‫שנעלה של וו מת שמא השני הוא שמת ]מהרש׳א‬
‫כשהוחזקו שנים ואחד קיים עכ׳ל ומשמע להדיא‬ ‫ינמות קס״ו; ד*ה ילחק ופרישז וחמ׳ת סר‪,‬ל*ח‪ 1‬ודדי״ף‬
‫דם*ל דבהוחזקו אף דלא שכיחא ש־ירתא לא מתירינן‬ ‫לא הקיל אלא כשייחי שיירתא ולא היחזקו שני‬
‫אותה וכדעת היש חולקץ שכסעי׳ קמיה וכן משמע‬ ‫יוסף בן ששעין ולא איפבא ואץ לומר דידעינן שהשיי‬
‫רעת הרמב׳ם והראנ״ר בפי׳ג הל' כ*ד ‪1‬ונ״מ מרש׳י‬ ‫חי רא*כ פשיטא ומי יחלוק על זה אמנם אם על‬
‫שס כינתות! וזה שכתב דכשהאחד קיים לא חיי שינן‬ ‫זה שמעירץ ידעני כודאי שהלך בדרך זה והשני לא‬
‫עור כן הסכימו רוב הפוסקים רמה לנו ששמו‬ ‫ידעני כלל שבדרך הזה הלך שפ־ר יש לתלות בזה‬
‫כשמו כיון שהוא קיים ואע־נ דיש מי שאומר דכיון‬ ‫המת שזהו הוא שהלך כדרך הזה ולא תלינן כהאחר‬
‫שהוחזק עור אחר ששמו כשמו חיישינן לעוד אנשים‬ ‫דחלינן במזווי זחמ״חו אבל אם נם האחר הלך בכאן‬
‫שמא יש ששמם כשמו של זה !רשג׳א נימין כ*ז‪1.‬‬ ‫אף שזהו זמן רב שהלך ובעלה של זו זה מקרוב‬
‫ם*מ רוב הפוסקים לא ם״ל כן ‪:‬‬ ‫הלך כדרך זה מ*ם אין לנו לת־^ית נו יותר‬
‫‪ n D p‬וכתב ע׳ז רביני הרמ׳א וי'א דכ׳ז דווקא‬ ‫מבהאחר )שם! ונם דברי הטיר יש לפרש כן וי׳א‬
‫כשהזכיר העד שם עירו אבל אם לא הזכיר‬ ‫^‬ ‫דנם נכה״ג תלינן ננ ע ל ה של זי דמסתמא זה המת‬
‫שם עירו אע״פ שיורעין שנאבד אחד לא מהני‬ ‫הוא האיש! שהלך מקריב דבהאחר שכבר היף אין‬
‫אע ’ פ שהזכיר שמו ויש מקילין וי״א דכמקום‬ ‫לנו לחש־ש שזה עתה מקרוב הלך ג׳ב כדרך הזה‬
‫שמזכיר שמו לנ ר בעיני שיזכיו עירו אבל אם‬ ‫וכ*ח ומ*ז[ וקשה להקל כל כך זב׳י׳ש סקרו פ׳ש! ויש‬
‫מזכיר שמי ושם אביו לא בעינן שיזכיר שם עירו‬ ‫מי שאומר דבהיתזק עור יוסף בן שמעי; בעיר הזאת‬
‫ובמקום ש־ש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל‬ ‫לא מקילינן ככל ענין והטור מיירי שבעולם הוחזק‬
‫ולסמוך אמאן דאטר דלא בעינן ש־זביר שם עירו‬ ‫עור יוסף כן שמעון ולא בעיר הזאת זירישה[ ולא‬
‫עכ״ל ‪ ,‬ורבים תטהו עליי דהא קאי ארנרי רנינו‬ ‫משמע כו והעיקר כתירוץ הראשין והרבה נרולים‬
‫הב״י שזה נ א ואמר שאסרו לו כשתלך למקום‬ ‫השכימו כן ]רינ״ש סי׳ תק׳ח וש״מ ב״מ י*ח; ומרה־נ‬
‫פלוני אמיר להם שמת יצחק בן מיכאל הרי הוא‬ ‫בשם ריז׳ש[ ‪:‬‬
‫מזכיר שם עירו ג' כ דהרי מודיעים לעיר פלוני‬ ‫ה מ ן ולפ״ז דבר פשוט שזה שאנו סימכין להתיר‬
‫שפלוני מעירם מת ראם אינו מעירם מה להם‬ ‫האשה ע״פ דיבורו של זה הוא כשזה ידענו‬ ‫’‬
‫להודיע לעיר הזאת וזה אין סברא לומר דנם‬ ‫ברור שבעלה של זו הלך בדרך זה אבל אם לא‬
‫בכה׳ג צריך שיאמר מפורש פלוני סעירכם דאיזו‬ ‫ידעני כלל אם הלך נדרך הזה לא מינעיא כשהוחזק‬
‫סברא הוא ועור דמרנריו משמע דיש דיעית רס‪•/‬‬ ‫עיד יוסף בן שמעין ושניהם נאבדו רא׳א להקל‬
‫דא״צ להזכיר כלל שם עירו וי*א רגם בשמי לנ ר‬ ‫כלל שהרי שניהם נכנסו בהםפק אלא אפילו בלא‬
‫סני וזהו דבר שא*א לומר בלל ראם ישמע שיוסף‬ ‫היחזקו שני יוסף ב״ש הדבר צריך ישוב אם יש‬
‫מת או יוסף בן שמעון מת חלך זו ותנשא הרי‬ ‫להקל ‪1‬עמרה*‪ 5‬ססמ״י י*מ אות ד׳( ולפ״ן יש לחלק‬
‫כעולם ודאי כמה יוסף כן שמעון איכא ‪1‬חת*ת‬ ‫בפשיטות בין נט רסי' קל׳ב לבאן דודאי גם בגט‬
‫סקל״חו‬ ‫אם ידענו שבמקום הזה נכתב גט כזה והשליח‬
‫ק מ ט לפיכך יש מגיהים גרגריו דכצ׳ל י״א דכ״ז‬ ‫הוליכו בדרך זה היינו מקילינן נ*כ אף בגט מיידי‬
‫דוקא שהזכיר הער שב עירי נמרה׳נו אנל אם‬ ‫שלא ידעני כלל אם נכתב במקום הזה גט כזה‬
‫לא הזכיר שם עירו ובו׳ לא מהני ויש מקילין‬ ‫!ובאמת כ'כ הרמב׳ן בתליזמות יבמות שם לתרן דבר'‬
‫דבמקום שמזכיר שמו לבד בעינן שיזכיר עירו וכר‬ ‫הרי׳ף וכ׳ב הרשב׳א ועב׳ש( ‪:‬‬
‫!ש׳ז ומוחק הי׳א השני( ואינו חולק על רבינו הב׳י‬ ‫ורבינו הב׳י כתב נסעי׳ י*ח בא אחר ואמר‬
‫אלא שסבאר דבריו וה״פ י״א רנעינן רוקא שם‬ ‫לנו אמרו ב*ד אי אנשים כשתלך למקום‬
‫עירו כההיא דרכינו הכ״י רהוה כמפורש שם עירו‬ ‫פלוני אטור לו ע שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח‬
‫או שבא אחד ואמר פלוני בן פלוני מעיר פלונית‬ ‫ואמר לני יהשליח אינו יורע מי הוא היא־ל ואנו‬
‫מת ויש מקילין רבשהזניר שמו ושם אביו א'צ שם‬ ‫יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת‬
‫‪rvT‬‬
‫ס א ‪121‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סימן ‪r‬‬ ‫ערוך‬
‫שואל לשמעץ אתה מעיר פלונית והשיבו הי וא׳ל‬ ‫עירי ובן טשטע טהגירםא שבתוספתא סוף יבטוח‬
‫ראובן דע כי לוי מת או נהרג הוי כמו שאומר‬ ‫דתניא אין טעירין עליו ער שיתו םזבירין שסו ושם‬
‫לוי מעירך נהרג או מת ובל ביוצא נז ה ואץ חילוק‬ ‫אביו שטו ושם עירו ויש גירסא בתוספתא זו שטו‬
‫ב בי זה בץ עד המעיד ל ט חי מסל״ח ומהרמב״ם‬ ‫ושם עירו ושם אביו והה*מ שם הל' כ״יו והכריעו‬
‫פי*נ הלי כ*» מבואר רבשמו ושם עירו פגי עי ע ‪:‬‬ ‫לרינא כריעה ראשונה רבעינן שם עירו דאין סברא‬
‫בלל להתיר בלא שם עירו רכסה ייסף בן שטעון‬
‫מ ב ישראל או ט תי טסל*ח שבא ואמר מת איש‬ ‫יש בעולם ותטהו באמת על טי שסובר כן »‪p‬״‪1‬‬
‫יהודי בטקום פלוני כך וכך צידתו ובך ובך‬ ‫'‬ ‫סקנ״ם ‪:‬‬
‫ק ג ולי נראה דזהו וראי אין שום ריעה להתיר סימניו והסיטנים אינם מובהקים אלא םימנים גרועים‬
‫בעלטא ג שטי ושם אביו לוטר דבשאחר אומר או אמצעים בפו שיתבאר בפרטי דיני פימנים בסי׳‬
‫שטת במרחקים יוסף בן שטעון להתיר נז ה אשת זה ואץ י־רעים שמו אץ אומרים באוםד הדעת‬
‫יוסף בן שטעון רעיר הזאת רנטה יוסף כן שטעון שבודאי פלוני מעיריגו הוא שנאבד ער שיאמר‬
‫יש נעולם והריעות שמניא רבינו הרם*א לא נחלקו שמו ישם אביו ושם עירו או שמי ושם אביו או‬
‫אלא אם יש בםימנים מוכיחים קזות טי הוא היוסף שטו ושם עירו בפי הריעות שנתבאר או שאר סימן‬
‫בן שטעון שזה מעיד שטת וט״ט אין זה הוכחה מובהק ואם ירענו שזה הגאנר מעירינו היה באותו‬
‫ברורה שהערות הוא על יוסף נ״ ש שמעיר הזאת מקום שהער אומר שטת אפשר שמתירין ע׳י‬
‫שנאבד בגון שיוסף ב״ש טעירינו נאבד ונ א אחד טמנים אמצעים אם לא הוחזק אחר נכעץ סימנים‬
‫אלו ננ״לו ‪:‬‬ ‫ואמר שסביבות העיר מת או נהרג אחר ששטו‬
‫יוסף בן שטעץ דהמתירים ס*ל דחלינן אותו ביוסף ס נ ג אם בא אחר ואמר זה שיצא עמי מעיר‬
‫פלונית ביום פלוני מת במקום פלוני אם‬ ‫ביש דעירינו או שאוסר שבעיר פלונית מת יוסף ב*ש‬
‫וירענו שיוסף ב״ש הנאבד היה זה » ‪ p‬קרוב נטקים מתברר ע׳י ערים מי הוא האיש שיצא עמו מכאן‬
‫פלוני ולא הוחזק יוסף ביש אחר נ שם ובן טעירינו טתירץ את אשתי ואם לא נתברר אם יש בי טל ת‬
‫לא נאבר יוסף ב״ש אחר וכן כה״ג והאוסרים ם*ל לברר סי הוא האיש שיצא ביום פלוני מכאן כגון‬
‫דזה אינו כלום ועריך שיזכיר שם עירו ביון שאין ששערי העיר נעולים וכל מי שיוצא מן העיר ירוע‬
‫ידים מוכיחות בבירור שעל יוסף ב*ש זה טונתו הוא לאנשי העיר ונתברר שכל האנשים שיצאו‬
‫ואיב אץ טן התימה טי שמחיר אף על שמו לבדו מבאן כיום פלוני כולם חיים לבד זה מתירין את‬
‫ביץ רקרוב יותר שעליו היא העדות וזהו כעין באן אשתו אפילו אינו מזכיר שמו כלל זנ׳ש סקס״ב וצ״ע‬
‫נמצא וכאן היה אמנם אם יש אוטרגא והונחה שעל מל הרמ״א שכתב בסמי׳ י״ע וה״ה נכותי מםל*מ והא‬
‫להרמב׳ם צ*ל קברתיו כמי שיתבארו ‪:‬‬ ‫זה טונתו בנון שאומר שמסחרו היה בבך ובך‬
‫ונמצא םביטת מקים מסחרו או שאוטר עליו סימני ק נ ף כתב הרםכ*ם ז״ל בפי׳ג הל־ כ*ה יצאו מ חי‬
‫י וישראל טעמנו למנךם אחר ובא הביתי והמית‬ ‫בנדים או סימני הגיף םיטנים אטצעים הכל מידים‬
‫דלא בעינן שם עירו ווא׳ש לפ׳ז מה שהתיר הרא״ש לפית ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין‬
‫נמכלוף בן מלול הנמלא סמון להא׳ם כמ״ש בב*י שהוא אח אשחר ואעים שאץ ה ט תי יורע אותו האיש‬
‫והוא שיאמר קברתיו וכן אם יצאו עשרה בגי אדם‬ ‫הי־ מפא״ם וא״ש קושית המ׳ז והסמיה( ‪:‬‬
‫בינוי טשגחתו תיי כשם עירו ועדיף טיגה כאחר ממקום למקום ווץ אסורץ בקולר או נושאים‬
‫כינויי משפחות גסלים וכיוצא בדברים אלו והסיח ה ט חי לפי חומו‬ ‫רבעיר <‪.‬חת יש מאה‬ ‫י‬
‫ומלאכתו אפשר דהוי ג־כ נמו שם עירו וכן מסחרו ואמר שעשרה אנשים שהלט ממקימ סלוני למקום‬
‫ואפשר רגם סימנים גרועים כמי ארוך וגוץ לבן פלוני והם נושאים בך ובך טחו בולם יקנרנום‬
‫ושחיר הוי נ״ב כסו שם עירו וכן סביב עיר משיאיס את נשותיהן עב״ל וכדבריו אלה הו ‪ J‬א בנם׳‬
‫כשמזבירין עיר סתס הטוגה לאותה העיר דנן דרך נקכע‪,‬ו שגי מעשיית אלי ובלשון זה שהכותי אמר‬
‫קברחיו וקכרתים והשיאו את נשותיהן ע*ש ‪:‬‬ ‫העולם אותם הררין סביבות עיר כשאוטרים סתם‬
‫עיר הטונה על העיר הסמוכה להם וכן אם ראובן מ ג ה ומתבאז מדברי הרמב״ם ‪ V1‬דאע״ג ראם היה‬
‫‪•V‬‬ ‫^‬
‫השלחן‬ ‫אישות ם'םן ‪V‬‬ ‫הלנות‬ ‫עריה‬ ‫‪122‬‬
‫ואינו יריע לאין נמלטו משערים שמסתמא מת או‬ ‫עד '*‪.‬טראל היה רי אם אמר מת ל בי או סחו ם״ם‬
‫קנרום‬ ‫מתי ולכן אם איני איטר שקברו או‬ ‫בביתי החסירו ח!'ל להאריך עיאמר רוקא הטיחה‬
‫איטר נדדמי מפני שנתעלם מטנו או נתעלמו‬ ‫והקבורה ייע ערצה ליטר ררעת הרטנ״ם נבל‬
‫כולם א ני כשאומר גם הקבורה תו אין חשש בזה‬ ‫ט תי טסל׳ת ובעינן עויאטר טת וקברתיו ודחו‬
‫רהרי אומר שקברו או קברום ומר יש לחוש עוד‬ ‫דבריו מהרי בטה דינים נתב הרטנ׳ ם בטסל׳ח‬
‫נשם נשם הרא׳ס! ולפ׳ז אפשר דגם ביש! אל המעיר‬ ‫ילא הזביר קבורה כלל ע׳ ט דרק בזה טצריך‬
‫הדין כן כיון דחלינן בדעת בצי אדם זוכינ מדבריו‬ ‫קב־רה וטעטא דטילתא ביץ שאיני טזכיר מטו אלא‬
‫בס ע־ש היכבו וי׳א רנראה המיתה חיישינן לבדרמי‬ ‫סימנא בעלמא האיש שיצא עטי או האנשים •טהלכו‬
‫ולא נשלא ראה ‪:‬‬ ‫טטקים פלוני בלי הזכרת שטם ושט עירם טצרבינן‬
‫ק נ ח ימדברי רבינו הרמיא סעי׳ י׳ז מתבאר שתפס‬ ‫שיאטר נם קבורה והז׳יז( וסברתי הוא רכיון שאינו‬
‫לעיקי־ החילוק נין הזכיר שם המת ללא‬ ‫טזכיר שטו ניכר שאין הכותי טבירו אבל נשטזביר‬
‫קנ׳ה וכתב עוד דלאו דווקא‬ ‫הזכיר וכפ׳ ש נסעי׳‬ ‫שטו ניכר שהיה טבירו וייתר הארם טדקרק נטבירו‬
‫קנרתיו אלא כל שאומר דברשמשמעותו שודאי‬ ‫מאינו מכירו ולכן במכירו כשאומר טת ריו ויראי‬
‫מת ולא אמר נדרטי מהני עכ*ל כגון שהזיזו‬ ‫אמת הוא אבל באינו מכירו חיישינן שמא טעה‬
‫ממקום למקום או הטטיני נזבל או בבור וכה׳ג ‪:‬‬ ‫בדמיונו יאמר שטת אמנם כשאומר מת וקברתיו‬
‫נראה להריא שיאיני איטר נר׳‪-‬טי ואמת הוא שטת‬
‫ק נ ט ובל הטעמים שנתבארו לדעת דדטנ״ם אץ‬ ‫זכ׳תז וכיז בכיתי טסל׳ת אבל בישראי‘ המעיר נם‬
‫המתיישנים על הלב במה‬ ‫בהם דברים‬ ‫בכה*נ די כמת בלבד ולא חיישיגן שיאמר בררטי‬
‫פסק הטור‬ ‫שהצריכו לומר נםהקבורה ובאמת‬ ‫‪1‬שס‪ 1‬אע״ג רנטלחמה או בים חיישינן לברדטי נם‬
‫דגם כמעשים אלו די במיתה בלבד וזה שבגמרא‬ ‫בישראל כמו שיתבאר בס־ר !‬
‫הזכירו הקנירה דטעשה שהיה כך היה שכן סיפרו‬ ‫מ ג ן וי״א שרעת הרטב׳ט הוא לחלק נמסל׳ת נין‬
‫הכותים ולא דדינא הכי שתעכב הקבורה את ההיתר‬ ‫ענץ לענין רכל היכא שנראה שהכותי רצונו‬
‫וכן רעת כמה םהפוסקים וכן נראה מדעת רבותינו‬ ‫להודיע לבני ביתו של הטת או לקרוביו שפי׳יני‬
‫נעלי השי ע שתפסו לעיקר לריגא בדעת המיר ומ׳ם‬ ‫בעל ביתם או קרובם מת כמעשה שננטרא שם‬
‫חששו לרעת הרמנ׳ם שהיא דעת הרי׳ף ג*כ וכמה‬ ‫שבא הגיתי ואסר מאן איכא ני חיואי טא; איכא‬
‫מרבותינו הראשונים שחששו ידעתם רל ‪1‬מב*י‪: 1‬‬ ‫ני חיואי טח חיואי לא טצרכינן שיאטר קברתיו‬
‫דביון שמכנים א*ע להודיעם הודעה כזו לא חיישינן‬
‫ק ס ולולי דברי רבותינו הייתי אומר דגם ד\י״ח‬ ‫שיאמר נדרטי או כגון שמתאבל עליו ואומר וי‬
‫והרמב׳ם שהצריכו לומר בכאן קברתיו אינו‬ ‫לפלוני אהובי אי פלוני ד ‪a‬כם אי פלוני הזריז וכהיג‬
‫מטעם חשש בדדמי כמו במלחמה ומים שיחכאר‬ ‫ואומר שטת מדקדק היטב ולא יאמר בררטי ‪1‬ג׳ל[‬
‫שהרי הרי׳ף נשם ביאר הטעם שהצריכו לום*‬ ‫אבל אם אומר רק פלוני טת בלבד חיישינן שיאמר‬
‫קכרתיו מפני חשש בררמי ננפס׳ו דינמותז ונזה לא‬ ‫נדרטי וטצרבינן שיאמר קנרתיו ‪1‬שס בשם ריסב׳או‬
‫ביאר הטעם ולכן היה אפשר לומר דהפירוש כן הוא‬ ‫ונראה לפי ריעה זו שההפרש בין שאומר קישור‬
‫הראי אם הכותי היה אומר זה היהודי שיצא עמי טח‬ ‫דברים עם המיתה דאז נראה שדקדק היטב ובין‬
‫נעיר פלונית היה די דכיון שמת בעיר טטחסא‬ ‫שאינו אומר קישור דברים אלא מת נלבר דחיישינן‬
‫קנריהו <זנשי העיר אבל נטעשים אלו נראה שאומר‬ ‫לבררטי !‬
‫שמת נדרך וא׳ב אם לא אמר קנרחיו הרי עדיין‬ ‫וי״א רהרטנים ם״ל רבכל ענין א'צ לומר‬
‫מוטל נדרך וצריכים לקוברו א*כ המקברים יכירוהו‬ ‫קגרתיו ורק באלו המעשיות כשמספר שהלך‬
‫נסיםנים או נ טנ ״ ע אם זהו היהודי שאיטר הכותי‬ ‫עמו נררך או שהיהודים הלכו נררך גזה צריך‬
‫אם לאו ולמה לנו לסמוך על דבריו כמקום‬ ‫שיאמר קנרחיו או קנרתים והטעם משים דררך בני‬
‫שאפשר להתברר והרי אן« בכל האיםירים קיי׳י•‬ ‫ארם כשהולבין בדרך ונאבד אחר מהם או נאבדו כולם‬
‫רכל‬
‫סב ‪123‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישרת ם'םן ‪r‬‬ ‫ערוך‬
‫אין טתירץ באמירתו שמתי בולם דחיישינן דילמא‬ ‫י כ ל ד\ב' ראיכא לברורי םגררינן בט*ע ניו״ד סי׳‬
‫הגדיו סלהו אזלי לעלטא והני אחריני גינהו או‬ ‫א וכ*ש באיסור א״א ולבן כשאומר שבנר ק נ ח‬
‫שאחר טהם נפרד ואחר נתחבר אליהם )תמ״ח ומיז!‬ ‫בהכרח לםמוך על דבריו רא׳א לברר עור ואין‬
‫דדוקא כשהיה סימן באלו האנשים כגון שיצאו‬ ‫לשאול ואפילו כשלא אמר קנרתיו גיסא רקנרו‬
‫אסורים או עם גמלים או בסחורה אחרת שבילם‬ ‫דא״א לומר כן ראם היה ^ברו היה מספר זאת‬
‫הלכו נענין אחד בזה לא חיישינן שטא אחרים היו‬ ‫דסתם כוחי »ועק ומספר בל הענין ובפרט אם היה‬
‫עם איתו הענין עצטו וזהו בסיטן טובהק טספר‬ ‫עושה הסד עם המת לקוברו ועוד רלטה נאמר‬
‫האנשים ונושא עניינם אבל אם אטר בסתם עשרה‬ ‫שקברו הלא אינו טחוייב בוה ומדאי בישראל‬
‫אגשים הלכו בדרך פלונית וגוד ט כולם חיישינן‬ ‫הטעיד בבה״ג אף בלא אמירתו ידענו ש קנ ה שלא‬
‫שמא אחרים הם או אחד מהם איש אחר הוא זשהו‬ ‫יגיחנו כלא קבורה אכל כותי אם היה קובח היה‬
‫ויש חולקים נזה ג*כ זעב׳ש שקנ״ה! ולי נראה דגם‬ ‫אוסר כפירוש שקברו ‪1‬וע׳ געירוגין »״ ‪j u r‬‬
‫נזה אין מחלוקת דודאי בעינן שלפי פשט לשינו‬ ‫ק ס א ובזה שנתב הרטנ״ם שגי דינים נז ה רבותא‬
‫וסידור אסירתו יהיה מונח שעל אותה החבורה‬ ‫קמ׳ל דלאו דוקא באיש אחד נאמן אלא‬ ‫’‬
‫שיצאו מבאן הוא איטר וכן כשאפשר '‘ברר מברריגן‬ ‫אפילו על אנשים ה רנ ה דהייתי אומר אם כדברי‬
‫ודבר פשוט הוא שעל סימן מנין של בני אדם‬ ‫ט״ט נאמן‬ ‫הסתי שסלם מתו היה גךל יעא בזה‬
‫בלבד אין מתירין עגונה דאע׳ג רגבי מציאה כתכנו‬ ‫זתשו׳ הרא״ש נלצ כ״א( ועוד רבותא קט״ל דלא טינעי*‬
‫כח״ם סי׳ רס״ב דטנץ הוי סימן מ׳ ם פשיטא שאץ‬ ‫אם זה הכותי עצטו יצא עם הישראל שנאמן לומר‬
‫זה אלא כסימן אמצעי דלגבי מטון קרינן לה סימן‬ ‫שטת אלא אפילו שהישראל הלך רדרס בפ״ע‬
‫מובהק ולא בעגינה כמ״ש בח״ם סי׳ רס״ו סעי׳ ה׳‬ ‫והכותי בפ׳ע בטעשה דאנשיס שיצאו בקולר מ״ם‬
‫עיש אטגם אם מבוין רטק־ם ממש הוי בסימן‬ ‫נאמן זנ״ל( ;‬
‫מובהק ‪1‬נ*ש[ וכן אם הכותי מכיר אחד מכני‬ ‫‪ 3DD‬יש טי שאומר ררוקא כשהכיתי אומר מפורש‬
‫החבירה ואומר שזה האיש שמכירו נהרג עם ן;ל‬ ‫שזה האיעז שיצא עטו מבאן מת אכל אם‬
‫חבורתו מחירין כל החבורה על ירו ‪1‬שם‪ 1‬ויש‬ ‫אוסר איש שהלך עמי טת חיישינן שטא זה שיצא עטו‬
‫לעיין בז ה‪:‬‬ ‫טכאן נפרד מטנו נדרך ואיש אחר נתלוד‪ .‬עטו וסת‬
‫ק ס ף כשנמצא אדם הרוג או מת שלא בביתו‬ ‫וע*ז( ויש חולקים בזה ‪»1‬כ״ש סי‪,‬נ*ג‪ 1‬ובאמת אץ כאן‬
‫מסתבלין בו בפרצופו ובסימני גופו ברי‬ ‫^‬ ‫מחלוקת דבידאי בעינן שיהא מוכח מדבריו שעל‬
‫להעיד עליו ובודקין אוחו ורואין אותו אפילו בלילר‪,‬‬ ‫אותו האיש נתבוין ורנר זה מונן לפי הענין וסידור‬
‫לאור הנר או לאור הלבנה ואע״ג דאיר הנר יפה‬ ‫ד נ ח הכותי אף שלא אטר בפירוש האיש שיצא‬
‫לבדיקד‪ ,‬יותר מאיר הלבנר‪ ,‬כט*ש נא״ח סי' תלי‪:‬‬ ‫עמי מבאן ובל שטלשונו משסע שעל אותו האיש‬
‫זהו בחמץ מפני שצריך לבדוק כחירין ובסדקין אבל‬ ‫כוונתו מתירין את אשתו ובלא זה אין מתירין ולא‬
‫זה הטח כשכודקין אוחו לאור הלבנה ומונח בחוץ‬ ‫טדחקינן לשונו של הכותי לומר שכוונתו היה ער איש‬
‫שפיר הבדיקה טובה מירזו אם טינת בבית נ״ל שלא‬ ‫אחר כיץ שמפשט לשוט טשטע שעל אותו ישראל‬
‫יבדקו אותו ע*פ אור הלבנה הנוצץ ררך חלון לבית‬ ‫כוונתו ופשיטא שכשיש כיכולת לכרר להריא שעל‬
‫אלא ירלקי אח הנר דאור הלבנה הנא לבית דרך‬ ‫האיש הזה כוונתו טחוייכים לברר אמנם כשאין‬
‫החלון אורה מעט ואינו יפה לבדיקה ויש טי שמסתפק‬ ‫ביכולת לברר כגון שהכיתי חלף הלך לו טתירינן‬
‫נ ס תי טםל*ת אם סומכין על דבריו כשאמר שראהו‬ ‫על פשט לשינו כשטכואר שעל אותו האיש היחד‪,‬‬
‫כלילה את הטח או אח ההרוג והכירו לאור הנר‬ ‫סונתו זונ״נ מנעל מה״ס ואץ חילוק נזר• נ ץ ישראל‬
‫או לאור הלבנה ולא ידעתי מקים ספק בזד‪ ,‬דאי ס״ד‬ ‫הסעיר לכותי ד‪,‬טםיח לפ״ח זוא״ש נל מה שהקפה‬
‫דהבדיקד‪ ,‬ביום יותר טונ ה לא הוה משתמט' הפוסקים‬ ‫הס*ז וזהו ניומז הרון״פן ‪:‬‬
‫מלהזכיר שלכתחלה יש לראיח לבדוק ביום ומלשון‬ ‫ה ס ג ורע דבזה שכתב הרטב״ם בדין השני בעעזרה‬
‫הפוסקים מבואר רגם לכתחלה יש לבדוק ועור ראי‬ ‫^ אנשים שיצאי אסורים בקולר דגאטן י׳ א נ' כ‬
‫ס״ר דט תי אינו גי;סן על ראיית לילה מפגי שאומר‬ ‫דרוקא נכדז״ג נאמנים אבל כשאינם אסורים נכןלר‬
‫כרדסי‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סיםן ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪124‬‬
‫יודע מזה ומ״ם אם הסיטן הוא בכית הסתרים של‬ ‫נדדטי היה לנו להחמיר גם נ ע ד אחד טגוגי ‪vvn‬‬
‫הגיף יכיל להיוח שהכירו היטב ומהםיסן לא ידע‬ ‫ות כמו רטחמרינן במלחמה ונטים נטו שיתבאר ז‬
‫י*״ע לדינא ‪:‬‬
‫ק ס ן ומיס יש מ ע ל ״ בסימנים יותר מבטב״ע‬ ‫‪ n O p‬בשגי דברים יש להכיר אח הטח או ההרוג‬
‫דטכיע איני בכל הנוף אלא בפרצוף פגים‬ ‫י‬ ‫בםיטן מובהק יע׳י מניעת עין וטנ״ע עד>ף‬ ‫’‬
‫עם החוטם כמו שיתכאר וסימנים י ט ל להיות בכל‬ ‫טסיטניס !חולין ‪*5‬י ‪ [,‬והסברא ניתנת כן דהםימן אפילו‬
‫הגוף ועור דטנ״ע «״« אלא אם הכירו היטב והיה‬ ‫הייתר מובהק נטו ביתרת אבר ט״ט יבול להיות‬
‫מקורב עמי אכל אם ראהו פעם אחד או אפילו‬ ‫בעולם כמה אנשים בסיםן כזה ט שא׳י מניע שהוא‬
‫במה פעמים אין זה טב׳ע נטור ובל שהעין לא‬ ‫הכרח הפרצוף שמכירו שפלוני הוא לא יטצא אף‬
‫שבעתו אין כאן טנ״ ע נטור ואפילו כאבירה הדין כן‬ ‫אחד כעולם כטותו כי הקנ׳ה ברא כל הפרצופים‬
‫כמיש בח*ט שם אנל פי ק טוברוק אפילו בראיית‬ ‫שונות זה מזה ואין אחר רומה לחנירו ‪1‬ם;ר׳ ליז ‪( .‬‬
‫פעם אחת די כמובן ועוד דטנ״ע נשתנית בזמן‬ ‫ובזמן הבית כשדנו דיני נפשות לא דנו רק על‬
‫ארוך לאחר מיתה ולכן אחר נ׳ ימים אין מעידין‬ ‫מביע ולא על םימנים בנון אם שני עדים העידו על‬
‫עליו כמו שיתבאר ובסימנים יש שאץ ביטלת‬ ‫ראובן שהרג את הנפש וראובן מכחישם ואוסר לא‬
‫להשתנות כמי כיתרת אבר וכיוצא ט ‪t‬‬ ‫אני הרנתיו רק אחר ולכם נדמה שאני הרגתיו‬
‫בוראי ביד שואלים להערים מאין ידעתם שזה הרגו‬
‫ק ס ח ולא תקשה לך מה שאמרנו ד טנ׳ ע עדיף‬ ‫הדבר פשוט אם משיבים א‪J‬חנו מכירים אותו היטב‬
‫מסיטניס ומהיטגינן לבל ארם במנ״ע בענוגה‬ ‫בטב׳ע וראינו שהוא הרגו שאין משניחין בהכחשתו‬
‫ואפילו לט חי מסי׳׳ת והרי אף בטמון הקל אמרו‬ ‫אבל אם אומרים אין אנחנו מכירים אותו כטב״ע‬
‫חז׳ל דלא טהררינן אבירה ע*פ טב״ע רק לצורבא‬ ‫אלא ידענו שנההורג היה נמצא סימן מובהק כזה‬
‫מרבנן זב׳ת כ*נ‪:‬ו דהחם לאו משים דאין כל אדם‬ ‫הסיטן הנמצא נזה האיש והוא עוטר וצווח לא אני‬
‫נקי נ ט נ׳ ע אלא משום דלא מהימן דאולי משקר‬ ‫מסתמא היה איש אחר ההורג‬ ‫הרגתיו אלא‬
‫כדי להשיג החפץ ‪1‬חוס׳ ניגזין כ״ז ‪ 1:‬ולכן באיסורים‬ ‫שנמצא נו נ'כ סימן כמוני פשיטא שלא נהרגנו‬
‫רכל אדם נאמן על עצמו נאמן בל אדם נ טנ ״ ע‬ ‫!חולין נ׳ו ‪ .‬ועיש כיזום׳ ד*ה ולא אמנם ר״י מיידי נסנ׳ע‬
‫כמ״ש ניו־ר םיי סיג ואע״ג רגבי גט שנאבד קיי׳ל‬ ‫גמור ודויק! וכן כאבירה קיי׳ל בח*מ סי׳ רם*ז‬
‫לקמן נסי׳ קליב דלא טהדריגן בטנ׳־ע רק בשיש‬ ‫רעדים עדיפי מסימנים משום דהערים מעירים‬
‫לו טיגו ולהרטבים אף נטינו אין טחזירין רק כשיש‬ ‫בטביע ולכן אפילו לא העירו בפירוש שנפלה מזה‬
‫לו עור סימן מובהק בהבלי ע״ש אמנם באמת‬ ‫אלא שמכירין בטב״ע שהחפץ הוא של זה והאחר‬
‫הטעם נשם דאין בגט טנ״ ע נטור שחרי לא‬ ‫אפילו טתן סימנים מובהקים לאו כלום הוא כמיש‬
‫שבעחו העין דלא משהה איגש ניטא בידיה ]תוס׳‬ ‫שם סעי׳ ח׳ ע״ש ‪I‬‬
‫נ״מ נ״ד‪ ,‬ונחנם נדחק הניש נס״ק פ״חז ולכן רק‬ ‫מ ס ן וט״ט יש להסתפק כשער אומר שהמת הזה‬
‫נצירבא מדרבנן יש סברא בגמרא זגיפין שס‪1‬‬ ‫הוא ראובן ספני שיש נו סימן מוברק ועד‬
‫דמהדרינן משים רצורנא מרבנן אי לאו דקים ליה‬ ‫שמעון ואני מכירו‬ ‫אחר אומר שהמת הזה הוא‬
‫ברור לא הוה אומר מפני יראת ד׳ אשר בקרנו‬ ‫נטב״ע נטור שהוא שטעון אם נדץ אותם ‪:‬מכחישים‬
‫ובאמת טני ע דאדם אינו דומה לטב״ע דשארי‬ ‫זא׳ז ילא נתיר לא א&ת ראובן ולא אשת שטעון או‬
‫דברים דהארם כשמכירין אותו הרי הידיעה ברורה‬ ‫שנאמר דאין כאן הכחשה ונתיר אשת שמעון כיון‬
‫רהרי רואיהו תמיד ומכירו במכיר איע ]ענ׳ש שם‬ ‫שהעד השני מכירו כטנ״ע גמור וטב״ע עדיף‬
‫ומר״ן בפגיה נבי נשר שנמה״ע חיש בשם ריס ולפמ״ש‬ ‫מםיטנים ומסתמא היה נם בשמעון סימן מובהק‬
‫א*ש ודרי([;‬ ‫כמו בראובן ואין כאן הכחשה כלל ויותר נראה‬
‫‪ ^ DD‬יש מי שרציה יומר דטביע לא טהני רק‬ ‫דהוי הכחשה דכיון דזה הטכירו כטב״ע אינו יורע‬
‫בישראל המעיר ולא בכותי מסל״ח ‪1‬יומ*ם‬ ‫מהםיטן הרעת גומה ראם היה בשמעון נ׳ כ סימן‬
‫סקמיה! וטעמא רמילתא דטניע צריך עיונא רבה‬ ‫מובהק כמו בראובן היה העד הסבירו נטכ״ע נטור‬
‫ול ק‬
‫סג ‪125‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות אישות ם'םן יז‬ ‫ערוך‬
‫הגונ״י‬ ‫וכ*כ‬ ‫מ״ה‬ ‫״מותרת ‪1‬ו>״> המרה״ל נסס״ק‬ ‫»לק מז ט טין להע ‪ T‬מסתכל היטב וסטרו יפר•‬
‫ט׳ ל״ט ‪:‬‬ ‫אבל נססל״ת עלא נתמין להעיר לא ראהו רק‬
‫י״א ד ב ט ‪ p‬אמצעי מחירין כמקום ראין‬ ‫בהעברה כעלטא וא׳א להכיר כטכ״ע בהעברת עין‬
‫האיטר מדאורייתא כמו במים ״אל*ם ו״הו‬ ‫בעלמא ‪ (oci‬אבל רבים הולקיס בור! ויט ת שיטת‬
‫ער ״ תצא נפ״ו ובן בכל מה ״יתבאר ב ט' זה‬ ‫מראשוגים >«התירו כ ט תי םםל״ת ע*י טב״ע ‪1‬עכ״ש‬
‫רחבן למיתה רק באיסור א*א החטרו וכיון ראיו‬ ‫סקע־וו וכן עיקר לדיגא וטעטא דמסתבר ועא רכל‬
‫איטרה מדאורייתא ט א ה ״סימכץ על ט מן אמצעי‬ ‫המסיח לתומו ״פלוני מת או נהרג מספר וה דרך‬
‫ואהט׳י! ועור ראינו ברור רסיםנים לאו דאורייתא‬ ‫היוזט ואם לא הסתכל יפה ולא הכירו לא היה‬
‫ועב־פ ספיקא ררינא טיהא הוי בם״״ ולכן כמידי‬ ‫מספר ואת וולאי‪ 9‬להא לשמואל וליל קניא‪ :‬לבגתנוי)‬
‫דרבנן י ״ לסמוך ע״ו וי״א ד;ם באיטר דרבנן בא״א‬ ‫להמיד מדמוו מדמו תאי דאין מילוי! וא*נ לר״י >מי לנוה‬
‫אין טמכין על ט מן אמצעי רייימא אתי למיםמך‬ ‫לא נמלקו! ו‬
‫כדבר ״איסורה מן התורה ‪1‬ס״י דגימין כי‪ (:‬ויותר‬ ‫ק ן ן ככר נתבאר כ ה׳ מ סיי רסיז סעי* ה׳ רמלעה‬
‫נראה עיקר כריעה רא״ונה ‪1‬וב״מ ברש״י ״ ם ״ כ ת ב‬ ‫* מיני טמני ם י»‪ ,‬גרועים‪ .‬וממודעים‪ .‬ומובהקים‪.‬‬
‫לעקור רבר מה׳ת וראיית הפ*י אינד‪ .‬מכרעת ועמה״צ‬ ‫ומרועים אינם כלום נם לגבי אבירה‪ .‬וממועעים‬
‫ודרק! !‬ ‫קרינן לה לגבי אב ‪ T‬ה מובהקים אנל באיסור א״א‬
‫וכן י״א ראף דסיטן אמצעי איט כלום‬ ‫אינם כלום ר ב״׳ ם איסחשקי להו כסיםנים כאלו‬
‫בעגינה ט״ם כמה סימנים אמצעיים הוי‬ ‫״‬ ‫ממחוירק אכירה על ירה אם הוא ‪ p‬דתורר‪ .‬ראו‬
‫כם' ‪ p‬מובהק דטעטא רטמן טוכהק מ״ום רלא ״כי ה‬ ‫מועיל נם באיטר א׳א או דועא חקנתא ררבנן‬
‫סימן כיה וכן לא ״ כי ח כמד‪ .‬טטנים אמצעים ביחר‬ ‫כאבירה ואינו ט עי ל כא״א ומסקנא רה״״ם רהוי‬
‫והוי כ ט מן מובהק וזה שכתב רבינו הרמ׳א דאפילו‬ ‫ררבגן ‪1‬ינמות ר!*ן לאיכא דאמרי! אכל סימן מוכהק‬
‫ק' סימנים ״אינם מובהקים אינם כלים ואפילו‬ ‫ממשו מועיל מן התורה ראץ לן; ערות ברורה מוו‬
‫להצטרף ל״אר אומדנות המוביתת אינם כלום עב*ל‬ ‫נרש׳י גיטן כיו‪ !:‬וא״ע פסוק לוה רכרור הוא ע״פ‬
‫והו בטמגים גרועים דהרי לא היכיר כלל םיטנים‬ ‫הסברא נ טן סס סי‪,‬״וו וי״ ״ חו מ ם לומר ראם םימנים‬
‫אמצעיים וזהו דעת הרבה מהנדולים ינ״ס ס״ק סיג!‬ ‫אמדעיים אינם מן התורה נם ט מן מובהק ביותר‬
‫וכן ט ״ מ ע מדברי טהר״״ל זיש״ש פמ״ז ס׳ו! ״ כ ת ב‬ ‫אינו ‪ p‬התורה אלא רמחקנתא דרבנן הוא ט״ום‬
‫דסיםנים מבגדיו ומגופו טצטרפין יחד כמו סימן‬ ‫תקנת עטגות ‪1‬ש*מ ב״מ נ״ח ‪ !.‬ורוב רבותינו לא ט ל‬
‫ט ב ה ק והרי סימני בגרים אינם בלום במו ״יחבאר‬ ‫מ״ מ ע לר‪.‬ריא ג ״ ״ ם ‪1‬ש‪ 0‬למנין שומא!‬ ‫כן יכן‬
‫ועכ״ו בצירוף מצטרפין וכ״ב כסה גדולים ד״ני‬ ‫ואדרבא י ״ מרבותינו רס״ל רגם סימגים אמוועיים‬
‫טמנין אמצעיים הוי כ ט מן מובהק וש״ו ומ״נ ותשו׳‬ ‫הם ‪ p‬התורה !מדאמר רנא שס את״ל לסי כלל הגאונים!‬
‫נ״ט ואע״ג רמטקיר הרץ ״ ל רכינו הרס״א ט כ ח‬ ‫ונהי דלא קיייל כן ועכ*פ ספיקא דדינא ט ה א הוי‬
‫ת ם ט טני ם אמצעיים אין מצטרטם ט ם איהו‬ ‫!דר״א בנימין כ״ז‪ :‬מספקא ליה! אבל ט מן ט כ ה ק‬
‫לדיריה ייל דלא ם״ל כן ולכן לא כלל ט מני ם‬ ‫ביותר ודאי רהוא ‪ p‬התירה ונהרמב״ם לא נתבאר‬
‫אמצעיים ‪1‬נ״ל! וכן מצוי כדבריו בכסה מ קו ט ת‬ ‫להדיא רמעיאין א״ר‪ .‬ע*פ סימן ה ט כ ה ק ביותר‬
‫ומסקנת ג ח לי אחרונים ״ז ה תלוי בראיית הכמי‬ ‫ויותר מזה דמרכריו נפ״ו מגחלוח רץ נ׳ ט א ה‬
‫הדור ראם לפי הסיטניס האלו לא ימצא אף אחר‬ ‫זכאורה דאף ע״י סי ‪ p‬טכר‪.‬ק אין מתירין עגונה‬
‫מאלף רצי ״פיר במו סימן מובהק ואם לאו אץ‬ ‫ע״״ אכל ט ם א״א לומר בן כ ם״״ וכן הסכימו‬
‫זה'בלום נמרהינ ונ״מו וכן נראה עיקר לדינ א‪ .‬וכן‬ ‫מפר״י דבריו ע״ש ומה ״קורא ״ ם סימן מובהק‬
‫י » טי ״אומר רטמנים גרועים הרבה מצטרפץ יחד‬ ‫וכתב דאץ מתירין עגונה ע״י וה זהו סימן אמזועי‬
‫לע״ותן בטמן ביניגי ונ״ל נ״כ דתלוי לפי ראיית‬ ‫דלגכי מטון הוה ט כ ה ק !וסמ״ש הה״מ בסי״ג מגירושין‬
‫חכמי החר כ ט ״ ובן הדין לענץ ציח ף ״ א ח‬ ‫הל* נ״א! ויותר נראה רדעת הרטכ ם דל רסימנים‬
‫אומדנות המוכיחות ומרה*‪ 5‬ןז‬ ‫דאורייתא נם בסימנים אמונעיים אלא דכא״א החטדו‬
‫מ ע ב איזהו ט ‪ p‬ט ו ע כמו ארון וקצר דק ועב‬ ‫גו ה ולכן ב ט מן ט כ ה ק פ״ימא ״א״ע לבאר‬
‫לבן‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סימן ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪126‬‬
‫וי׳א דשוטא הוי סימן מובהק אלא משים דעשוי‬ ‫לנן ואדום כיון ראנ ‪r‬ים כאלו םצויים הרנה לא הוי‬
‫להשתנות לאחר מיתה אינו אלא כסימן אמצעי ‪1‬ב״ש‬ ‫סימן כלל גם כשארי דכרים ואפילו הוי משונה‬
‫סק׳ט והגר״א סקפ״דז וצ׳ל דרוב פעמים אינו עשוי‬ ‫קצת כנץ שהוא ארוך יוחד טסחם אנשים ארוכים‬
‫להשתנות דאל״ב אינו אפילו כסימן אמצעי אנל לי‬ ‫או קצר יותר םסחם אנשים קצרים !נו״נו אמנם אם‬
‫נראה מסוגיית השים דשוטא אינו אפילו סימן אמצעי‬ ‫הוא כהפלגה אריכותו וקצירותו נחשכ לסימן ניגוני‬
‫‪1‬דהא לתי׳ ראשון ודל(׳ כן הוא ומנ״ל לחלק לתי׳ השני‬ ‫ואם הוא נהפלנה רנה עד שאחר מאלף לא נמצא‬
‫ע׳ש ודו׳י‪ !,‬ונטה מגדולי אחרונים שלא הסכימו לזה‬ ‫כמוהו אפשר רהוי גם סימן מונהק ועס׳ת ס״ק ק־ה[‬
‫זעמה״נ ופ׳תז ‪:‬‬ ‫וכזה יש ל חן נ כל הסימנים הגרועים ‪1‬ניל[ י‬
‫ק ע ף‪ ,‬איזהו סימן מובהק כל שהוא דנר זר‬
‫ומופלג ולא ימצא רק אחד מאלף ‪1‬נ*ש סקט׳כו‬ ‫‪ j y p‬שינים גדולים נאמצע לחי העליון אפילו‬
‫ולכן חסר אנר או יותרת אנר הוי סימן מובהק‬ ‫משונים קצת משארי נעל־ שינים ארוכים היה‬
‫וכן שינוי משינה נאחד מאבריו וכן גבשושית‬ ‫סימן גרוע כיון רכזה המקום מצוי ככמה נני אדם‬
‫גדולה על חוטמו הוי סימן טינהק וכשאינו גדול הוי‬ ‫שינים גדולים אמנם נשארי מקומות שינים גדולים‬
‫סימן אמצעי וגילו חוטמו עמוק הרנה או כרומה‬ ‫משונים כמו נלחי התחרדן אי כפנימיות ד‪,‬שינים אם‬
‫לזה הוי סימן טונהק ועמוק קצת הוי סימן אמצעי‬ ‫כיון המספר והמקום כצמצום ומשונים הם הרכה‬
‫‪1‬נ*לז ורושם שנטפו או ניר ונרגל ונפרצופו הוי‬ ‫משיני שארי אנשים אפשר רהוי כסימן טוכהק‬
‫סיכזן אמצעי אבל אם מצמצם הטקים ממש כגץ‬ ‫ועכ״פ סימן ניגוני וראי הוה ויש שכתב רנקכ‬
‫שאומר שאצל עין ימינו סטיך לו הוי הרושם הוא‬ ‫מפולש כשן היי סימן מונהק ולא גהירא לפסיק כן‬
‫סימן מונהק כן הסניט גדולי האחרונים זמ״זז ולכן‬ ‫בזמנינו שנתרנר‪ ,‬כאכ השינים והרנה שינים נקונים‬
‫נס בשומא אם צמצם המקים ממש הוי סימן טיבהק‬ ‫בבני אדם וכן שער ראשי וזקנו ארוך וקצר שחור‬
‫!נ״ש סקע׳יוו ויש טגמגמין נזה ונראה עיקר דהוי‬ ‫וירוק וכה״ג אין זה סימן כלל וכן שערותיו קבוצות‬
‫סימן מובהק ונן נצלקת וכה״ג כצמצום המקום‬ ‫תלתלים אין זה סימן כלל דטצוי הרנה וכן ראשו‬
‫הוי סי ק טונהק רזד‪ 1‬ממש כנקב יש נו נ צ ד‬ ‫קחחה או לא מטוהרה נראה שאין זה סימן כלל‬
‫אות סלונית נגפז נסי' קל*נ ‪:‬‬ ‫ואפשר ראם הקרחת משונה וכן הצרעת שעל ראשו‬
‫עקמומית נ אצנ ע ורושם נ צ ח או עליו הוי‬ ‫משונה הוי לא פחות מסימן ניגוני והכל לפי ראות‬
‫סימן טונהק זנ׳י[ וא'צ לומר באיזה אצנע‬ ‫עיני חכטיס וכן נעל תואר או צולע על יריכו אם‬
‫‪1‬מ*ז‪ 1‬דנאוטר באיזה אצנע הוי ד‪%‬ושם ומצמצם‬ ‫כמוהו אינו מצוי הרנה הוי םיםן ניגוני וחוייי‬
‫המקום גם נלא עקמומית הוי סימן מובהק כנדש‬ ‫השבירה היי סימן גרוע רמצוי הרנה וכן בכל שינלי‬
‫ועקמומית נ לנ ד הוי סימן ניניני ואם אומר נאיזה‬ ‫מאיזה אנו־ ומצוי נ ה רנ ה כני אדם שיניי זה היי‬
‫אצנע נ׳ל דהוי סימן טינחק וכן צואר עקים הוי‬ ‫סימן גרוע ‪:‬‬
‫סימן מינהק ננאהיטז וכן אם אוטר שבעין הימיני או‬ ‫ס ע ד איזהו סימן גינוני כל שהדבר אינו מצי'‬
‫השמאלי יש כמו עדשה וצי סימן טונד‪.‬ק ופיו עקים‬ ‫נ ה רג ה נגי אדם מיהו אינו דנר זר שלא‬
‫מחטת הילי הוי סימן מונהק זשסו וכן שפתו העלייגה‬ ‫ימצא נאחד מאלף זהו סימן ניגוני ושומא על‬
‫חתוכה ער ששיניו נראים וצי סימן מובהק זשסז ובן‬ ‫הגוף או על הראש שקורין נראדאווקא והיא כעין‬
‫צפורני אצבעותיו מקולקלים הוי סימן מונהק זשסז‬ ‫מורסא קטנה תמידיות אמרו חז׳ל דאפילו אם‬
‫ודווקא קילקול גמור אנל קלקיל טועט שכיח קצת‬ ‫סימנין דאורייתא אין השוטא סימן מונהק זי‪*,‬ך ‪f.‬‬
‫ואינו אלא סיטן ניניני זנ״לז‪:‬‬ ‫והטעם דשוטא מצויה נ נ ן גילו שנולדו עמו נפרק‬
‫עינו אחת חלפת לא הוי סימן מובהק ובן‬ ‫אחר ונמזל אחר זרש׳יז ונמצא שבהכרח להיות כן‬
‫צולע על ירינו •כן רגליו עקומות והפוכות‬ ‫בכל האנשים שנולדו בזמנו ועוד רשומא עשויה‬
‫י׳א דלא וצי סימן טינהק ‪1‬שםז ולא ידעתי למה‬ ‫להשתנות לאחר מיתה זשסז וא־ב אין זה סימן כלל‬
‫הלא איני מצוי אף נאחר מאלף נעקרה השומא‬ ‫ומזה למדנו לכל מיני סימנים שעשוים להשתנות‬
‫ממקום מושנה ונעשה שם נטקוטה רושם לא וצי‬ ‫לאחר מיתה והתלוים נמזל ההולדה דאין זה כלום‬
‫ם‪=-‬ן‬
‫סד ‪127‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ם'נןן'ז‬ ‫ערוך‬
‫רכל זמן שלא נתברר ע״י סיטני הטף שזה הוא‬ ‫טיטן טינהק ‪1‬שםו טיהו אם זוםצם המקים היי‬
‫אץ מתירין ע־י סיםני בגדים ואע״ג רבנם׳ יש עוד‬ ‫סיטן טיבהק נט״ש נ מי ט א עצמה ננ״לו ויראה לי‬
‫איקימתא דמיירי כחיורי וסוטקי שהטה סימגים‬ ‫דכל המיטין הפיסלין גכהנים »בפ*ו רגבורוח‬
‫גרועים אבל במובהקים מחירין ע*פ סימני בגרים‬ ‫והשכן הרטב׳ם דל בפ״ח מניאח םד‪,‬ד» כולם לא‬
‫מ״ם ספיקא דאורייתא הוא ואזלינן לחומרא ועוד‬ ‫פחית מסיט; אמצעי והרבה •ש כשם דהוי סיסן‬
‫דמסוניא אחרת נב*מ נ״ז‪:‬ן נראה להדיא דחיישינן‬ ‫מובהק ‪ :‬טי נשאטצע קרקרו שוקע למטה או עולה‬
‫‪,‬שאלה ‪1‬מ״ש לאחר דמוקי בחיורי ו&ומקי פרין ממצאו‬ ‫למעלה נטו ביצה יפאת ראשו יוצא בנגד פניו או‬
‫קשור נכים ואפ״ד דסיישינן לשאלה ונר פ״מ דתירוצא‬ ‫מאחוריו כנגד ערפו או ראשו רחב ויוצא מבאן‬
‫קמא עיקרו ‪5‬‬ ‫ומכאן וכן צוארו שוקע הרבה עד שנמצא ראשו‬
‫‪ g p‬ואעיג רחזקה שכל מה שנמצא חיי האדם הוי‬ ‫כאלו מונח על כתיפיו או ארוך הרבה ער שנראה‬
‫שלו וחזקה גדולה היא רמהני אפילו נגד‬ ‫כשמוט מבין כתפיו וכל כיוצא כאלו וא״א לבאר‬
‫מינו כםיש כחים סי׳ צ־ט עיש מ״מ נגד זה יש‬ ‫הבל בכתב ור^במים יראו לפי העגין ולפי הכללים‬
‫כאן חזקת א״א והוה חזקה כנגר חזקה זנוביי סליזן‬ ‫שנתבארו חי* עמהם שיוציאו הרין לאמיתה של‬
‫ועוד דכאן לא שייך חזקה זו דודאי אם הייט‬ ‫תורה ;‬
‫סכירין האיש המומל לפנינו ובאט לרון על בגדיו‬ ‫מ ע ד‪ ,‬יש שכתבו ראם נשאת ע״פ םיטנים אמצעיים‬
‫שפיר אומרים כן אבל בכאן שהטף שלפנינו איט‬ ‫לא תצא ‪ 1‬נ’ש םר‪ 1»*,‬והדברים מתמיהים‬ ‫^‬
‫ניכר מי הוא ורק צריכים לרון מהבגדים על הנוף‬ ‫י ח ד ל לא אמרו וה רק בטיס שאל׳ס כמו שיתכאר‬
‫אין זה חזקה גמורה ועור דכיון דחיישינן לשאלה‬ ‫ובן תמוד ע״ז כמה מהגרילים ופמה־צ ‪ ii’ipo‬וג״ל‬
‫ממילא ריש לת ש נם למכירה ואב ‪ T‬ה ‪1‬חמיגו‬ ‫רבשני סימנים יראי לא תצא רהצירוף עישר‪ ,‬אותם‬
‫סקמ״ט אמנם במכירה ואבירה י״ל דמוקמיגן הבגדים‬ ‫כסיטל מובהק ובמ״ש כסעי׳ קע*א ינהי רלכתחלה‬
‫בחזקת הבעלים אבל בשאלה נהי דהשאילן עדיין‬ ‫יש לעייי בזה כט״ש שם ם*ם בדיעבד לא תצא‬
‫בחזקת הבעלים עומדות והיינו בחזקת המשאיל‬ ‫אבל הנשאת בטיטן אחר בינוני בלי הצטרפות‬
‫דהרי אף אם השאילן לזה הנוף המונח בפנינו‬ ‫אומרנית והוכחות אחרות נראה דחצא יכבר בארנו‬
‫ט״מ אינן קנוץ לו ועריץ בחזקת המשאיל עומדות‬ ‫כסעי׳ קס״ם דבטביע אץ חילוק בין ישראל המעיר‬
‫ועוד דנהי דיש חזקה כזה בדם בעגונה אין זה‬ ‫לכוחי טסלית עיש והיה בםימנים •‬
‫מועיל רהא רובא עדיף מחזקה והרי החמירו אפילו‬ ‫מ ע ט כשלא גסצא בהמת או בההרוג סימני הנוף‬
‫ברובן למיתה כמו במים שאליס וכמה דברים‬ ‫או טב״ע כנין שנתפח עד שאץ כימל ת‬ ‫^‬
‫שיתבאר בסי׳ זה וטיד דנהי דהוי חזקה גמורה מ״ט‬ ‫להכירו או שאכלוהו להפרצוף חיות ועופות וכה״ג‬
‫אנן סהדי דנויעיטא דמיעומא יש בעולם שטשאילץ‬ ‫ומצאו בגריו שהיא לביש בהם או שמונחים אצלו‬
‫כליהם ובגדיהם והרי עכ״פ בעינן םימן מובהק‬ ‫אע״פ שאני מכירים הבנדים שר& של סלוני בנץ‬
‫וסימן מובהק הוא שאיט מצוי רק אחד מאלף‬ ‫שיש סימנים מובהקים על ה בנ ד ם מיס פסק‬
‫וכיוו דמיעיטא דמיעוטא יש שמשאילץ כליהם‬ ‫רבינו הב״י בסעי׳ ב״ד דאינו כלום רכך שנו חכמים‬
‫יבנדיוט ולפי הסברא הם פחות מאחד מאלף‬ ‫במשנה שילהי יבמות אץ מעידין אלא על פרצוף‬
‫טטילא ראץ כאן סיסן טובהק ננ״ל ועמהרש״א ניםין‬ ‫•נים עם החימם אע*פ שיש סימנים בנופו ובכליו וכליו‬
‫ניז ‪ :‬ד ה סימנים! ‪:‬‬ ‫היינו בגייו יאע׳ג רבגופו מיעיל סימנים מובהקים‬
‫ק&א בל זר‪ .‬בארט לשיטת רביט הב״י שפסק‬ ‫כט״ש ט*ם ככליו לא מהני אפילו מיבהקים ביותר‬
‫בפשיטות דחיישינן לשאלה ובספרו הגדול‬ ‫וטעמא מפרש בגמרא משום דחיישיגן לשאלה‬
‫כ תג שזהו רעת הרי״ף והרטב״ם והרא״ש ואע*ג‬ ‫כלוטר שזה המת שנמצא הוא איש אחר וזת‬
‫דנרי״ף 'ורםג״ם איט טבואר להדיא דהם רק‬ ‫שהבגדים שלו השאיל בגדיו לוה הטח הנמצא והוא‬
‫העתיקו לשון הטשנר‪ .‬רסיטניט י ט פו ובבליי לא‬ ‫לבש כנרים אחרים יהלך לו בעולם ואע״ג שחוטרא‬
‫טהני ולכאירה ם»וםע רכליו ח טי א רטטו וד‪.‬יה לו‬ ‫גדולה היא מ״ם כזה החמירו חז״ל דמפני הקולות‬
‫לתפוס סרבריהס דסימניס טובהקים טחני נם בכליו‬ ‫הגדולות שר^לו חז״ל בעגוגה ראו בזה להחסיר‬
‫השלחן‬ ‫הלנות איישות ם״מן'ז‬ ‫ערוך‬ ‫‪m‬‬
‫הרמנ׳ם נפי׳ג מוכחת בן גם מצד הסברא מבורר זח ראם תחוש‬ ‫ו‪:‬ן הפסלטרר סיזזנה נ דנ רי‬
‫הלכה ב׳א וכן הפס הנמוקי יוסף נ דנ רי הרי^ף סיף לשאלה בכה׳ג אחה ציל שהשאיל בגדיו לזה הטח‬
‫ינטות מ׳ ם רנינו הכ’ י ם*ל דמדלא ביארו להדיא המינח לפנינו וזה המת יש לו ג׳ כ הםימן כמו הטישאיל‬
‫רסימגים טינהקים מהני ננגדי ם ש'ם דויא מהני וזה עדיף יותר מסי׳ מובהק ולזה הסכימו כמה גדולים‬
‫וי^כן היסב גם ונ רי הטיר שכתב אפ'י‘ו יש לדם למעשה וסברא נכונה היא וכן אם איסורה אינה מן התורה‬
‫סיםנים בכליו ינגופי אין סימכין עליהם אם אעם כמו כמים שאלים וכדומה שרוכן למיתה הסכימו‬
‫טיבהקץ עכ״ל דפשטה דלישנא משסע דכמובהר!'] היבה טהפיסקים עיש לסמוך על סימני בגדים‬
‫מהני גם בכליו יהוא פירש דאגיפי בלבד קאי ויש !ובשאלה דיחיד יש הולקין מהא דמלאי קשור בכיס אבל‬
‫מהסוגיא מוכח כן!‬ ‫ראיה לדבריו דהרא״ש ספ׳ק דםציעא כתב להדיא‬
‫רבא״א חיישינן לשאלה יאם הטור לא היה טסכים ה פ ד יש מהגדולים שכתבו דאף להטחטירים‬
‫כחששא רשאלה אין זה אלא בסימני‬ ‫לזה היה מביא דעת אכיו דל ובן פסק הטור בעצמו‬
‫גני גט בסי׳ קל*ב דחיישינן לשאלה ע־ש וכן גראה כגרים ולא אם מכירם בטב״ע ‪1‬ס*י ב׳ ת כ״ז ‪ [ :‬וטעמו‬
‫מדברי הרמב׳ם בפ׳ג מגירושי; הלכה ט׳ גבי גט רבסיטנים נוכל לומר גם לבד חששא דשאלה שמא‬
‫הגאכד ע׳ש ואע׳ג דלפט׳ש כס^י׳ קע׳ט יש ויהייק איתרטי סימן בזה נם בבגד של אחר אבל בטביע‬
‫בין גט דאין כאן הזקה על הגט ששלו הוא דהא דליבא לטיטר הבי לא חיישינן לשאלה לבר דהרי‬
‫גאבד וגמצא שלא ברשותו טשא׳ב בבגדי המת יש חזקה הוא שכל מה שנמצא ת״י ארם הוא שלו‬
‫חזקה זו ביון דאצלו גמצא ט׳ט לא ג׳ל לחלק בכך יעיר אמנם ככר כתבנו בסעי׳ קע״ט בענין סברא זו‬
‫רגם בגט הגטצא בבלי והכלי היא שי^ו לא טהגי ונדחית זאת הסברא עיש ועוד דהא כסימן מובהק‬
‫סיירי ואיב רחוק רחוק שימצא טי ק בטווע ולא‬ ‫ע־ ש ‪:‬‬
‫ס פ ב אמגם כאמת יש בעגין הזה מחלוקת גדולה עדיף ט כ׳ ע בעגין זה מסימן מובהק ולכן לא ראינו‬
‫בין רבותיני הראשוגים והאתרוגים דהרא׳ש לאחר מהפוסקים שחילק בכך ןוכמה״נ סוף סקפ״ז‬
‫ורביגו ירוחי׳ בם׳ מישרים והרשב״א ומהר׳ם מריב שנעה לסברא זו אמנם הביא מהרמב׳ן דבהדיא לא ס״ל‬
‫כן מ״ש[‬ ‫כתשו׳ סי׳ שע׳א והתהיד ומהרי ׳ו והכיח ס׳ל‬
‫דחיישיגן לשאלה !וכ׳וז מתום׳ גיסי! כיח ‪ ,‬וב'מ כיז ‪ [.‬ק פ ד‪ ,‬״ א דאפילו הטחמיריס בעגיז שאלה זהו‬
‫בכגד אחד או שגי בגרים אבל אם נמצא‬ ‫אכל הטררכי סיף יבמות והריטביא והגמקיי והרין‬
‫בחידושי ב*ם שם ותום׳ יבמות ‪ 1‬קן‪:‬ז והש״ך בח׳ט בכל בגדיו לא חיישינן לשאלה דזהו מן הנמגעוח‬
‫ושי׳ סיה ס׳ק כיו( ומהר׳ל מפראג וטגיני שלטה שאדם יפשיט מעצמו כל בגדיו וישאילם לאחר‬
‫בתשי׳ גאיגי בתראי ומהר׳י הלוי ו‪:‬שז והגר״א !מהר׳ס פדווא״ה ומהרי ‪ r‬ותשו׳ ג״ב סנ״א! ויש חולקים‬
‫]סקפיגו ועור כמה גדולים פסקו הלא חיישיגן לשאלה כזה דסחמא אמרו דככליס חיישינן לשאלה זב׳ח‬
‫ושגם הרי׳ף והרטכ׳ם סוברים בן )תדנתב תירו^א בתשי ומר\י‪'1‬ל( וגדולי האחרוגים הסכימו לרקל‬
‫נתרא דסיייגיס לרנג; ולהך תירו‪5‬א א״‪ 5‬חששא דשאלה כדיעה ראשונה רדבר תיטה הוא שישאיל כל‬
‫יעוד דאפילו אי דאוריותיו הא קאמר ואכיא כליו בהיורי בגדיו לאחרים ]נוב״י סליב וח׳ס ומה׳לז ומשימא‬
‫שבצירוף איזה דבר מראי מועיל )הגרפ׳או ‪:‬‬ ‫וכימקי ומש־פת הגאונים 'פסור! נאיכא דאמרי ונאינעית‬
‫ק פ ן אמרו חז׳ל דיש כלים רלא משאלי איגשי‬ ‫אימא והנא כולהו איתניהו עיש! ‪:‬‬
‫שאין דרך להשאילם ואין תששץ בהם‬ ‫ומים גם המקילים אף דברירא לחו כן‬
‫להלכה ם׳ם למעשה לא העמידו על סימגי לשאלה כטו בים וארנקי וטבעת זב*י‪ /‬שסז דםקפ ‪T‬ים‬
‫כגרים לברם רק בצירוף שארי ‪.‬׳ברים וכזה אפשד להשאיל זה כיס וארנקי טשום דמסטני שאוטרים‬
‫גם הטחטירים מורים דזוע וראי אף לרעת בני אדם שמוכר לו מזלו ‪1‬רש׳י[ ואף שאסור לנחש‬
‫המחמירים איגה מן התורה ולכן כצירוף שארי מ׳ם אין רגילין להשאילם ו ת א שב ואל תעשה‬
‫דברים מצרפיגן ולפיכך אם גמצא גם בהנוף אף ואינו אוסר הטעם כם״ש בירר סי׳ קע*ט סתו׳׳ם שם‬
‫סימן גינוני סתירין כצירוף סימני בגדים נישיש סי׳ ונ׳מז וטבעת לא משאלי סשום דםדיף חתימתו‬
‫ו׳ והר׳ י אכן לב ועניש סקס׳עו וטלגר רסו^יית השים דבימיהם ת ה דרכם שעל הטבעת היה חותמו‬
‫ומזח‬
‫סה ‪129‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סימן ‪r‬‬ ‫עריו‬
‫ר ח ב וקרוב הל^• אחר הרוב אפילו בקורכא רמיכח‬ ‫יםזה י ס דו גחלי הפוםקים דבל דבר >‪«8‬ין דרכו‬
‫זהו אם היו נטצאים שני סתים או הרוגים נרחיק‬ ‫‘ להשאיל מהירץ ע*י חפץ וה ולא חיישינן לשאלה‬
‫ממקום זה היינו תילים בהרחוקים מפגי רונא ושנלך‬ ‫ולבן בטלית שיש בו ציצית גדול או קטן לא‬
‫סתם בתר ה ב א דעלמא לא שייך נ נ הי ג וראיה‬ ‫חיישינן לשאלה דטצוה תי‪ ,:‬לא ישאיל לאחר‬
‫לזה סדברי הרטבים פיט מרוצח דין ו׳ עיש ודע‬ ‫‪1‬מהרי״» וכיש תפילין וכן אם נשא קסיע ונסצאח‬
‫דכיז כשנמצא גוף אצל הבגדים והחפיצים אבל‬ ‫אצלו לא וץישיגן לשאלה רניון דנשאה טפנ־‬
‫להתיר על בגדים וחפיצים שאין דרכן להשאיל חיו‬ ‫סטלה לא ישאילגה לאתר נשם( ובן אם נשא אי»ח‬
‫לומר כן אם לא בנמצאו על שפת הנהר ואחיכ‬ ‫דבר כשביל בריאותו ונמצאת אצלו לא היישינן‬
‫נמצא הנ טנ ע בנהר כמו שיתבאר בסיד זועמיש‬ ‫לשאלה וכיש אם היה פקחן נידו םעות או חפיצים‬
‫נחימ סי׳ סניה סעי׳ סיס ומיק! ;‬ ‫או ניירות של אחרים לא תיישינן לשאלה דלא‬
‫ק פ ח כבר נתבאר ד טני ע עדיף טסיםנים וטניע‬ ‫יעשה איסור לתחם ביד אחר כלא דעת חמפקיד‬
‫איט ככל הטף אלא בפרצופו וכך שנו‬ ‫^‬ ‫‪1‬נ״י‪ 1‬ויש טי שאוםר דנם כתונת לא םשאלי איגשי‬
‫חכמים ביבטות ‪ 1‬י דו‪ 1.‬אין מעידץ אלא על פרצוף‬ ‫וכן כל סין בנד הדבוק לטף ואין דבר זה ברור ובן‬
‫פנים עם החוטם רכזה ניכר הכרת ארם מארם‬ ‫אם נטצא אצלו כחכים וניירות השייכים לו הן‬
‫כדכתיב הכרת פניהם ענתה בם ובכלל הפנים הם‬ ‫תעודותיו הן השבטחיו לא חיישינן לשאלה דלמה‬
‫הפדחת והחוטם והלחיים עצמם ואין טשגיחין לא‬ ‫ישאילם לאחר ובן אם נשא מ שת בכיסו וידוע שהוליך‬
‫על העינים ולא על הפה ‪1‬ביי‪ 1‬ואעיג דבסחם פרצוף‬ ‫הטעות לקניית םחורה ונטצא אותן הטעות לא‬
‫פנים אין המצח נבלל םים הברח פנים הוא במצח‬ ‫חיישינן לשאלה נג״לו דאנן סהדי שלא ישאיל טה‬
‫]‪ t'ow‬ובנם' מביא מעשה כאחד שדבק שעוד‪ .‬על‬ ‫שצריך לעסקיו ישניחוש שגטב ססט וזה הטף‬
‫מצחו ולא הכירוהו ובן אם ידבוק האדם דבר על‬ ‫הטונה לפנינו נננם דאחזוקי אינשי בגנבי לא‬
‫החיטם לא יכירוח כראיחא בירושלמי וממילא‬ ‫פחזקינן בם״ש בח*מ סי׳ קל״ג ואין לנו לרתזיק‬
‫דמאי דכחיב הברת פניהם תלוי בהמצח והחוטם לנ ד‬ ‫‪ m‬הנוף המונח לפניט שננב היה ורע שאף שיש‬
‫הלחיים ע צ ^ ואעיג דלענין הכרת נ מ ר ח בהמצה‬ ‫‪ p‬הפוסקים רםיל דבכל דבר תיישינן לשאלה לא‬
‫לבד במיש כהים סי׳ רעיז זהו הברח אדם דניציאח‬ ‫חיישינן לזה דרובא ידוכא םהפוסקים פסקו דבדבר‬
‫ח ב ראשו ‪ p‬הרחם והוא המצח ניכר שוצא ארם‬ ‫שאון דרך להשאיל לא תייעזיגן לשאלה וכן עיקר‬
‫ועל זה כתיב לשון יכיר בנ מ ר אבל הברת ארם‬ ‫ססוניית השים וכך פסקו גדולי האתרונים ‪:‬‬
‫מאדם דהיינו להפריש דטוח זה מזה אינו ח במצה‬
‫כלבד אלא עם הלחיים והחוטם נננוהת תיזז ומן‬ ‫‪5‬ןי‪£‬ץ י״א רנבלים רלא חיישיגן לשאלה בס״ש זהו‬
‫התורה כן וצא ואע״ג דלחד חירוצא בנם׳ זשס‪ 1‬משמע‬ ‫כשנטצאו על המת שהוא לבוש נ ה ם או‬ ‫י‬
‫דמן התורה ח נס בעגונה במצה נ לכ ר אלא‬ ‫נטצאו בכיסו אבל אם נמצאו על הארץ בםטוך לו‬
‫שחומרת חכמים היא להצריך גם הפנים ורתוטם‬ ‫אין זה ‪ p 'o‬ששלו הם דחליגן שזה נפל מאחר‬
‫ולפ״ז יהיה נים לבמה דברים שיש הפרש בעגונה‬ ‫ולא טזה הטת ‪1‬נ״ש סקס״עו ואע*ג רבםציאה תלינן‬
‫נין חן חורה לדרבנן מים מסתימת בל הפוסקים‬ ‫הפירות חסטוך להבלי בהבלי כטיש בח״ם סי׳ רס״ב‬
‫מבואר דהעיקר בחירק זה דגם מן התורה אין היכר‬ ‫ם' ם כאיסור א״א לא תלינן במו דבסימן אטצעי‬
‫בלא פנים והוטס והחוש מעיר כן דבמצה בלבד‬ ‫היה לגני מציאה סי ק מינהק ולא לגבי איסור א־א‬
‫א״א להפריש בין אדם לאדם והרי בירושלמי מביא‬ ‫אמנם דנים מהנרולים חולקים בזה וס׳ל ראם אך‬
‫מהרבה אנשים שהסתירו רק חוטמם כלבד ולא‬ ‫נמצא כסטוך לו תלינן בהמת ואין לרטות לסימן‬
‫הכיחם וכיש בלא פנים נועיד דבללא מהגאונים‬ ‫אמצעי כי לא בל הרכרים שוים ובפרט בי ע*פ‬
‫לפסוק כתיחצא נתרא ואע״ג דתידוץ ראשון וצי‬ ‫רוב רמת או הנהרג מסיבת מיתתו או הריגתו‬
‫ג״ב הלבתא פסיקתא ואולי דמפני זה מתרצו אבל‬ ‫משליך מעליו בגדים וחפיצים ושיעור הסמיכות תלוי‬
‫כזה העיקר כאיבעית אימא וריל כ ה ח א ס״ל ‪P‬‬ ‫לסי הראות זמפ״ת סקנ״ה! ועור דקורכא דאורייתא‬
‫ופליני דדיל סיל דבעי הכרה נם![רח כב מ ר ודיי‬ ‫בוכתיב והיה העיר ה ק ה ב ה אל ‪ >9nn‬ווועיב‬
‫ה ש ל חן‬ ‫דילכות אישות ם'ק יל‬ ‫ערוך‬ ‫‪ISO‬‬
‫ומזח למדו נדולי הפוסקים רבמרינת הצפוניות‬ ‫סגד דדי בהכרת ארם אנל לחירק ראשון יפלגו‬
‫בזמן החירף אינו משתנה אפילו בדהגר•‬ ‫'‬ ‫כסוחשיות והםרח'צ האריך כזה ונ״ל עיקר כמ׳ש‬
‫ימים דהרי עינינו רואות שקור ימות הנשסים‬ ‫ודו׳ק( ‪:‬‬
‫ה פ ט אץ מעירין עליו אלא כשירחן שזה הגוף במרינתינו מריניח הצפוניות כזמן שהשלג מוטל על‬
‫המת אינו מת קורם ג׳ ימים מזמן שהנירוד‪ %‬הארץ והקור חזק שהקור מקפיא ומצמית לז ק‬ ‫'‬
‫אבל בעתר מג׳ ימים נוף המת משתנה בפרצופו מרובה והגוף נעשה כאבן וא׳א שישתנה כלל וזה‬
‫ויוכל להיות שאף שמכירין אלתו שהוא ראובן איני שאמרו חרל שאין חילוק בין זטן לזמן זהו ודאי‬
‫ראובן ונרמה להם שהוא ראינן ואע׳ג רא־כ שאחר כא*י ובבבל ובכל המזרח שהמדינות חמים ואף בימי‬
‫הוא ונשתנה למה נשתנה לדמותו של ראובן דוקא הגשמים הקור קטן לגבי גךר המים וכן מ א ברוב‬
‫די׳ל להיפף דאי ס״ד דראובן הוא הלא היה משחנה הישיב אבל כצפון אנן מהדי שקור החורף קשה‬
‫כיון דקים לן שאחר ג׳ ימים משתנה ולכן יכול יותר מקיר המים וע״ז סמכו גדולי עולם בכמה‬
‫להצת שבאמת אחר וצא ורק מפני שמוזפשים אתר תשובות והתירו למעשה ]עניש סקע׳ח ומ״ש רמב׳ן ‪5‬״ל‬
‫ראובן מפני שנאבד נדמה להם שהוא ראובן ויש ראב׳ן וממה׳צ סקין״ב שהאריך בזה ולא ירדתי לס״ד ואין‬
‫מהפוסקים סוברים רמן דתורה דינו בן ובספק ג׳ כאן מחלוקת והירושלמי א׳ש נפשמיה ולאו אדר״י ב*ב‬
‫ימים אזלינן לחומרא כדין ספיקא דאורייתא ויש קאי ונ״ס הפ'מ ומעמא קיהיג מפני הקור מ*ש ודו׳יו! ז‬
‫סוברים דזהו חומרת חז׳ל ומן התורה ביון שמכירץ‬
‫אותו לראובן בוראי הוא ראובן רק חכמים החמירו קצב וב״ז כשלא ראינוהו שנשתנה אבל אם‬
‫ראינוהו שנשתנה כנץ שנתפהה צורתו אין‬ ‫בזה ולכן בספק נ׳ ימים תלינן לקולא כרין ספיקא‬
‫דרבנן במי שיתבאר לפנינו דין זה בס׳ד ‪1‬נ*ל דהג׳ מעיתן עליו דמאי מהני מה שהיה בםים כיון דסיף‬
‫ימים הם מסל׳ע ובשאגיא החדש סייג מביא מג׳ לאבילות סוף נשתנית פרצופו ‪ 1‬ב״מ וכן מוכח מםוגיח דיש״ם‬
‫דלא הוה מפל״מ ולדמתו בשם משום שינוי מ*ש ותמיהני ואם כי י׳א דלא חיישיגן לזה דכמן שםכירין אוחו‬
‫דלו יהי׳ כן הא מק‪5‬ת היום נטלו ועמ׳ש מו״ד מה לנו שנתפח ואיי עיקר לדברים הללו נמרה׳צ‬
‫סקק״ג[ מיהו אם הפרצוף פנים לא נחפח אף שטפי‬ ‫סי׳ ‪ CP'D‬ז‬
‫נחפה נ״ל דסעיתן עליו בשמכירין אוחו ולא דמי‬
‫למכה שיתבאר וע׳ בסעי׳ קצ׳ה »‬ ‫בריא ביבשה אכל הנטכע במים או אפילו‬
‫קצ‬
‫ק צ ג וכן זה שבמים טעידץ עליו אפילו לזמן‬ ‫נהרג כיבשה והשליכוהו למים זב*ש סקע*פ‪1‬‬
‫סרובה כל שלא ראיטהו שנשתנה כשאץ‬ ‫אפילו שהה במים הרבה ימים אם הכירווע שהוא‬
‫ראובן טתירין את אשתו מפני שבמים אינו משתנה מכה בכל הגיף כגון שנטבע בסים או מת והשליכוהו‬
‫אלא לאחר זמן מרובה ובירושלמי מביא מעשה למים אנל אם הרגוהו ע׳י הכאות ופצעים וכ״ש אם‬
‫שהעלוהו מן המים לאחר ייז ימים והכירוהו מפני שחמות אין טעירץ עליו רכך אמרו חז״ל רמיא‬
‫שהקיר מעמית שלא ישתנה ובש״ם שלנו )קכ״א ‪ [ .‬מרד סכה בלומר שמכבי רין הכאב ונופח זרש״י[ ואפי‬
‫מביא נ״ב מעשה שהעלוהו לאחר חמשה ימים אין המכה בהפרצוף אלא בשארי מקומות םד ‪u‬ף‬
‫והכירוהו והשיאו אח אשתו נוהרי״ף שכתב ה׳ ימים חיישינן שהפרצוף נשתנה ע׳י המכה שבטף זחמ״ס‬
‫ל׳ד ורק מסני ‪0‬בנמ׳ כן הוא ודו״ק( וטפירש ג״כ הטעם סקינו רהמים כיון שיורדין לחלל המכה שיטפים‬
‫ועוברים בכל הנוף בכללו ומשנים צורתו י‬ ‫משום רהטים טצטיתץ מ ר צו ף שלא ישתנה ואין‬
‫ק צ ך ודע רהרמב״ם ז׳ל יהסנרג ורביט יחחם‬ ‫לזמן‬ ‫לשאול דירי כנם׳ מבואר דאין חיליס בין זטן‬
‫השמיטו ‪ p‬מכר‪ .‬וכתב רכינו הב״י בחשו׳‬ ‫^‬ ‫ביבשה‬ ‫ומשטע דאפילו מוטל בקיר נרם טשתנה‬
‫שטעמם ררוקא אם המכה ב ט ק ם הפרצוף אבל אס‬ ‫הקור‬ ‫לבד‬ ‫ובמה נשתמ‪-‬י קור המים די״ל דרימים‬
‫המכה בשארי מקומות אין מקלקלץ הפנים וזה לא‬ ‫במו‬ ‫הצורח‬ ‫יש לדמ הטנזג להצמית ולהעמיד‬
‫שרייא ועיר דאפילו לפי הירושלמי דתלי טעמא רק הצריכו לכתיב דהרי ב חנו דכשנשחנד‪ ,‬הפרצוף אץ‬
‫בקור החוש מעיר דאינו דומה קרירות היבשה מעידץ עליו וביץ שיש מכה ממילא נשתנה מ ק ם‬
‫ל ק ד המים שחזק מאד ושנולת המים קרתו מענונת ‪ I‬המכה וי׳א דלא ס׳ ל כלל דאליבא דהלכד‪ .‬קיי ל‬
‫־נרא‬
‫סו ‪181‬‬ ‫השלחן‬ ‫‪f‬‬ ‫הלנות אי‪18‬זת‬ ‫עמד‬
‫דיפרצוף זרי המכה סח לי אס תוך נ* או לאוור ג *‬ ‫דגדא ס חו סכק )לאי» אלא לאגיי ‪ (00‬וא״א ליטר‬
‫ואס שיש סי שמסתפק בזח מ*מ העיקר לריגא‬ ‫בן דלהריא מיכח דסברא זי קיי*ל לחלכח נהמילז‬
‫בכדש ובן משמע מחפוסקיס‪:‬‬ ‫»״»‪ !:‬אלא העיקר בברע ומרה״צן ולחלמז ק"יל‬
‫‪ p‬צן זח שנתבאר רבמיס לא נשתנה אפילו אחי‬ ‫בדעת רוב הפוסקים ונדם י ע לצרף רעת הרםב״ם‬
‫במה ימים זהו כשראוהו ‪ to‬כשהועלה ‪P‬‬ ‫והסנדג ורי״ו לעארי התירים נש» ואם י » ספק אם‬
‫המים והניחהו אבל אם היה מוטל זמן טח ביבשת‬ ‫‪ « r‬טכה אם לאו תלינן לקולא »נאה ״‪ o n 0‬הרא*מ‬
‫אחר העלאתו ‪ p‬רסיס קורם שראוהו שוב אץ‬ ‫וסעטא רטסתגר הוא כיץ שלא ראיט ג פו עו ף‬
‫סעידין עליו ובך אמרו חדל אבל אשחחי סחפח‬ ‫פניו טנ»חנר• ‪t‬‬
‫תפח דלאחר שמ^ין אותו ליבשה משחניח צורתו‬ ‫ס צ ה ורע ח ה נארתי לפי רעת נויולי האחרונים‬
‫ניש״י! ואפילו הוא תוך שלשה ימים למיתתו או‬ ‫נסמ״ס ומה״ט אגל באמת אינו מבואר להריא‬ ‫^‬
‫לר‪%‬ינתו ולטביעחו לא סהני בלר וסשסע מסתימת‬ ‫גאהר מהפוסקים »אם נם המבר• גאוארי מקימות הגיף‬
‫לשון הפוסקים ראפילו חעלה למקןס ץ* מאר לא‬ ‫י»תגה הפגים ע*י וה ואררבא גנ ט' בעוני מקומית‬
‫סהני רבן טבע הטף רבל ומן שמוטל במים הוא‬ ‫םעוםע להריא רהמים אין מקלקלים רק ‪0‬נץם‬
‫במראיתו וכשמעלץ אוחו ק המים ‪T‬ואח האויר‬ ‫המבח ומ״»ו קץ‪5‬ו ובן פירע״י להדיא ‪1‬ר‪,‬נ״א‪.‬ו וב״ב‬
‫נשתנית פרצופו ונראה ראם מחויקין ראשי ופרצופו‬ ‫המרדני בעום ר״י נעל התום׳ וש‪ 0‬לשיבת ר״ה‬
‫במים אף שכל הטף ח ץ ‪ p‬הסיס מ״ם כיון‬ ‫והסברא )יתנה בן דב^לטא במקום המבה מפגי‬
‫שהפרצוף במים סעירץ עלע ובן משסע מרברי במה‬ ‫הבאב ופתיחת המקים המיס מקלחים אותו אבל מה‬
‫תשר אבל פהיפך שד‪.‬גיף היה בתוך המים וראזש‬ ‫עגץ למ^ם אחר על הגוף ואי מעים רהמים גכנםים‬
‫ופרצופו חוץ למים וראי דלא מהני יזיל בתר‬ ‫לחללו ‪ 7 v‬מנה ועומפיס בבל הנוף ומקלקלים‬
‫טעטא ואם בי יש שססתפקיס בזה מ*מ בן נראה‬ ‫הפרעוף רא*נ נס בלא מברי במה נקבים י» בארם‬
‫עיקר זעס״ת סיק קי״ז‪ 1‬ועמיש נסעי* רי*ח דלחרםנ‪r‬ם‬ ‫והרי בפיו וראי המים נבנסיס ובן בנקבי חוממו‬
‫זיל בעד אחד לא ח בהכרח בלג רז‬ ‫ולפיז הלא תמיר הפרצוף ישתנה אלא וראי עאין‬
‫ק צ ח וכמה וצא השיעור שיונח ניבשר‪ .‬ושישתנח‬ ‫עניי וליו ונם הטור שנתב שאק בו טבח יש לפרש‬
‫צורתו רבנכי אמרו םחם דנאישתח מתפח‬ ‫^‬ ‫דאפרצוף פנים קאי ולפ״ו לא היה מחלוקת פלל‬
‫תפח אבל לא ירעט במח ח א השיחי חנ‪0T‬א‬ ‫בור‪ .‬אלא שהרמג״ם לא הוצרך להביא ‪ m‬ממעט‬
‫לפניט בהרמב׳ם פי״ג רץ כיב ייב שעות ומשמע‬ ‫שנהגאר יהטור הגיא זה להורות דאף שלפי‬
‫לר‪.‬ריא ד^רם י״ב שעות איט משתנה אמנם הרנה‬ ‫הראית לא נשתנית צורתו ם*מ ביון ראיבא בפרזוופו‬
‫מהפוסק מ נתבו רזח טעות מופר וציל ב' ‪r w v‬‬ ‫מכה וראי רצורתו נשתנית ולשיטת רית שיתבאר‬
‫וייא שעה אחת ולזה הסכימו במה מרגוחיט‬ ‫בהברה ציל כן נוכן מ ת הסיישה והנרז! ‪:‬‬
‫זריניש סי* שע״ו בשם ימנץ ודשביא וכיב »זימ והר״ן‬ ‫סצ» יש טי שאומר דהא רמיא מרזי סבה זהו‬
‫במשיז וייא דביץ רמציט בגמרא וקפוא לשץ‬ ‫במכה שהיתר‪ .‬בחייו ולא גחרפאית אגל‬ ‫^‬
‫לאלתר צריך לאלתר ממש ואץ זה ראיה בלל‬ ‫זתרפאית בחייו אי נעשה הסבר‪ ,‬לאחר מיתה בגון‬
‫דמציט לשין לאלתר בגם* זגיפין כיי א דאיט לאלתר‬ ‫שאכלו דגים מקומות נגיפי לא שייך לימר מרזו‬
‫ממש ומרמציט בנסי נקניפא רבעינן שיראוח‬ ‫מנה נחמ״חו וטעמא דמסתכר הוא דהא מעמא דמיא‬
‫כשעתיה יש מטך לחעה רם״צ שהז ‪ p‬שעה אחת‬ ‫מרזי מכה הוא מפני הבאג ובמכה שלאחר מיתה‬
‫אמנם נס זה אץ הובחה ברורה ומלשון הוימביס‬ ‫או כשנחרפאית לא שייך באג ורבינו הב״י בתשר‬
‫שכתב ראם שהה אחר שחעלר‪ p .‬המים ונתפח‬ ‫היסיף עיר לומר דלא אמרינן מיא טרוו מכה אלא‬
‫אין מעידץ עליו עב״ל » משסע ריוקא אם ראיט‬ ‫כשהשליכוהו לר‪.‬מים בעיר שהוא חי עם המבר‪ .‬אבל‬
‫שנתפח אין מעידין עליו אמנם כל הראשונים‬ ‫אס כבר גהרג ניג שה קירם שהשליכווע לתוך המים‬
‫הסכימו רביון ששד‪.‬א טמתמא נתפח אף שאין ניכר‬ ‫לא שייך מרוו מכה מטעם שנתבאר ונ״כ בתשר‬
‫נו השעוי ואם ניכר השיני' אז אפילו לא שהא אין‬ ‫בדיני מס‪5‬״תו ורע דבמנד‪ .‬אפילו תוך שלשה ימים‬
‫מעירץ עליו וזה שכתב הדמבים ונתפח ביונווו או‬ ‫להריגתו או למיתתו אין טעירין עליו רכיון שנתקלקל‬
‫נתפיז‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סיק ‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪132‬‬
‫זו נגז עתה בחזקת חיים והנוף הזה אינו של בעלה‬ ‫נתפח ‪1‬מרה״‪ 5‬סקק״גו ודווקא בשהפרצוף נעחנה‬
‫אלא של אחר שמת כנר ונשתנה לפרצופו של‬ ‫אגל נשאד הנוף לית לן נ ה ודע דנענ ק השינוי‬
‫ליחן לו חזקת חיים ביון‬ ‫בעלה »״״ ילייי י א‬ ‫עריך הגנ ה סרוגה מה נקרא שינוי דזהו בהכרח‬
‫שאץ אנו יודעים מי וצא וכמה מתים יש בעולם‬ ‫שבל סח או הרוג או נ מנ ע שישתנה פרצופו ק‪6‬וח‬
‫בכל שעה ועור דגגד זה יש לח חזקת אשת איש‬ ‫אטנס שינוי מקרי כל שהשינוי משנה דמות פרצופו‬
‫ועוד דנם בשם יש חולקים בדין ‪ m‬דהיא חוקה‬ ‫ממש כגון שנתפח כל כך עד שאין גו היכר דמות‬
‫דאיתרע נעיש נע׳ז ומה״נ‪: 1‬‬ ‫פרצופו במו שהיה בחיים ‪ 1‬עס׳ת ס׳י! קי״ש ויש סי‬
‫ונתב רבינו הרמ״א נסעי׳ ב׳ו ספק אם‬ ‫שאומר דבשהגיחו אותו נ ע ת שהעלוהו מן המים‬
‫נשתהא או לא אזלינן לחומרא ואפילו אם‬ ‫נטקום הקור כנימי החורף דטרינתינו אפילו‬
‫גשאת תצא וכ״ז להעיד עליו ב טנ׳ ע אבל ע״י‬ ‫אישתהי קצת מעידין עליו וצי׳ע אם יש לסמוך עיז‬
‫סימנין מובהקין אפילו אישתהי מתירין אשתו עב״ל‬ ‫אמנם לשימת דית שיתבאר נלא*ה יש להקל בזה‬
‫ובלבד שלא יהיו םימגין העשויות להשתנות‬ ‫כמו שיתבאר בס׳ר ‪:‬‬
‫לאחר סיתה במו שומא וביוצא בזח ונספק‬ ‫ק צ ט כתב יבינו הנ׳י נ ס עי ב*ז מצאוהי הרוג‬
‫אישחרר אזלינן לוצמרא אפילו לדיעה המקלת‬ ‫וטכירין אותו כטג״ע ואין יורעין מתי‬
‫בספק נ׳ ימים דכיון דאין כאן אלא שעה אחת‬ ‫נהרג י״א שתולין שנהרג תוך שלשה ימים וטעירין‬
‫יותר מצוי ששהא יותר ^זזעה אחת זחמ״וז נשם‬ ‫עליו ויש אוסרים ומיהו אם יצא קול איש פלוני מת‬
‫הר״ן‪ 1‬וט״ם בעד מפי עד שיעמע מהראשון שראה‬ ‫או נהו־נ ואחר ג׳ ימים טצאות טח והכירוהו אשתו‬
‫אוחו מת אחר שהעלוהו מן המים ולא בירר דבריו‬ ‫מותרת לרברי הבל עביל והנה מעם המחלוקת‬
‫אס ראהו מיד או לאחר שעה תלינן לקנלא שראה‬ ‫בנר בארנו בסעי׳ קפ*ט ראם תוך ג׳ הוי דאורייתא‬
‫אותו בתוך שעה ראשינה ‪1‬נ״ש סקס״ם דביון דאין‬ ‫ספיקא לתמויא ואם וצא מדרבנן ספיקא לקולא‬
‫הראשון לפנינו ולא ידענו אם גם אצלו ספק אישתתי‬ ‫ויש מהפוסקים שבחנו דמסתכרא להקל בזה ביק‬
‫אין לט להחמיר נזה ובן בשטוחרת מן התורה‬ ‫שאין נליאה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח‬
‫בגון שעמדו עליז בשיעור שתצא נפשו כמו שיחבאר‬ ‫חששא דרבנן הוא )נוב׳י! וביאור דבריו ראפילו אם‬
‫ואינה אסורה רק מדרבנן יש להקל בספק אישתהי‬ ‫עד ג׳ ימים הוא מן התורה ה״ם כשרואין בו שינוי‬
‫זפ״ת נשם רח״מ ונם מה שהקלנו בעד טפי עד י״א‬ ‫שנתפח אבל כשאץ רואין בו שינוי ודאי דטדאוריי׳‬
‫דזה אינו נ־ב אלא בשטותרת מן התורה זשמ וכן‬ ‫אין חשש בזח זעבב״י ובהה״מ ויו״ק! ויש חוששין‬
‫יש להקל בצירוף סימן אמצעי ובכל טפו שלם יש‬ ‫להחמיר אף בזו מם‪ 1‬אמנם ט״ש רכינו הב״י דביצא‬
‫להקל בצירוף דעת ר״ת שיתבאר לפנינו בס״ד‬ ‫קול מותרת לרברי הכל כחנו המפרשים דהוא‬
‫ואפילו בודאי אישתהי הקילו הרבה מ מ ח לי ס ע״פ‬ ‫ט״ם זחמ״ח והנר'^‪ I‬דאינה מותרת רק לריעה ראשונה‬
‫צייוף דעת דית ז׳ל ‪I‬‬ ‫נ מנ דג ראם הקול אמת א״צ עדות עוד ואם הקול‬
‫שקר וזח הנמצא לא תלינן בהקול שכגר עבר ג׳‬
‫ר ב כל מה שנחבט נענין שאין מ עייץ אלא על‬ ‫ימים הרי הוא ספק אם הוא תוך נ׳ או לאחר ג׳‬
‫פרצוף פנים עם התוטם ושאין טעיויס אלא‬ ‫ומותרת לריעה זו וקמ׳ל דהקול אינו מנרע וי״א‬
‫עד נ׳ ימים זהו לפי שיטת הרמנ״ם דל ורוב‬ ‫רמותרת לבל הריעות ראע״ג דבספק ג׳ ימים יש‬
‫הפוסקים אבל יש בעניינים אלו שימה אחרח לאחר‬ ‫אוסרין ט*ט מצרפינן לזה את הקיל שאמת הוא‬
‫המיוחד מגדולי רמתיני הקרטוגים וזה לשון רביט‬ ‫שטח מדהבדו איתו ‪ ii'pi‬ורבי־ו הב״י הכריע כן‬
‫הנ״י בסעי׳ כ״ה בחב ר״ח הא דאין טעיחן עליו‬ ‫מסברא ‪1‬שס( ‪:‬‬
‫אא״ב פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קייטין דוקא‬ ‫ר ואין להקשות על שיטח האוסרין בספק נ׳ ימים‬
‫כשאץ שם אלא הראש אבל אם בל נופו שלם‬ ‫מפני חשש דשמא זה המת טח מכבר נןרם ג׳‬
‫אפילו אין שם פרצוף ופדתת וחוטם יכולים להכירו‬ ‫ימים למה לא נוקטא ליה בחזקת חיים וויסא שהיא‬
‫בטב״ע וחלקו עליו האחרונים עב׳ל וגסעי׳ ב״ת‬ ‫חי ער נ׳ ימים מקורם בס׳יש ניו״ר סי׳ שצ״ז‬
‫כ תג וייא נשם ר״ת רהא דא״ מעידין עליו אלא‬ ‫בענין כזה די׳ל אדרבא אנו טוקמינן את בעלה של‬
‫ער‬
‫סז ‪1S9‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות אימית סיק ‪r‬‬ ‫עריו‬
‫כחשו׳ שהכאט בסעיף קציו א״ש ג׳׳ב וזהו שיטתו‬ ‫עד נ״ ימים היינו במהיא חנול כפניו אגל ‪DM‬‬
‫של ר״ח זונם׳ אל״י ‪ 00‬הארכנו כם״ל( ‪I‬‬ ‫אינו חמל גפניו טןנירין עליו אפילו אחר כטה‬
‫ף ף ודע יאע״ג שרכים חולקים על שיטתו מ*מ‬ ‫יטים ע״י טכ״ע של נופו וצורתו ואינו טחוור כעיני‬
‫הרבה טרכותיט אינם חולקים רק על מאי‬ ‫האחרונים עכיל וככיאיר וכרי ר״ח ו״ל גחלע‬
‫דסיל לריח דכשכל טפו שלם אפילו נחכל כפניו‬ ‫הפוסקים כאשר יתכאר כס״ר ‪:‬‬
‫מעירין ע*י טכ״ע דגוף אפילו לאחר כמה ימים כזה‬ ‫ר ג י׳א דטונתו דככל נופי שלם אפילו אין שם‬
‫^א הורו לי אכל כשכל טפו שלם ואיט גהכל כפניו‬ ‫פרצוף ופרחת וחיטם מעיר ע*י טכ״ע לכר‬
‫מודים גם הס דטעירין אפי* לאח״ז טרוכה ו ק הדין‬ ‫וי״א דביונתו דכעי נטי םיטנים אטצעיים וענ״ש‬
‫כאשתהי וזהו דעת רבותינו כעיה והרא׳ש והמור !‬ ‫סקע״ה והרכה רכרים נאמרו כזה אמנם לפי‬
‫ר ה דהטור אחר שנתב כל שיטתו של ר״ת דככל‬ ‫הטתכאוי לגי טוכרי רכינו חם עצסו שכספר הישר‬
‫טפו שלם אפילי אין באן פרצוף ופרחת‬ ‫סי׳ חשצ״א וכיאור הדכרים בן הוא דכטו שיש‬
‫וחומם מעיייי עליו כתב וזד‪ ,‬לשוט ואפילו אס היה‬ ‫כמו כן‬ ‫כסיטנים‪ .‬טיכהקים ושאינם טובהקיס‬
‫ניכשה אם אינו הנול בפניו טעידץ עליו לאחר‬ ‫כטכ״ע יש טכ״ע נטור ועדיף מםישן מוכהק ויש‬
‫כמה יפים ע״י מנ״ע של טפו וצורתו ואפילו אם‬ ‫טכ*ע שאינו גמור וזהו כסימן טיכהק טכ״ע נסיר‬
‫היה הכול בפניו שאין מעידים עליו אלא ער ג'‬ ‫מקרי כשכל הגיף שלם ואפלו הכול כפניו ם*ל‬
‫ימים אם מצאור‪,‬ו הרוג וטכירין אותו גמנ״ע ואין‬ ‫דעריף מסיטן טיכהק‬ ‫לריח דזהו םכ*ע נטור‬
‫יודעץ מתי נהרג תוליו שנהרג חון נ׳ ימים‬ ‫וכשאין כל גופו שלם והיינו שנחתך הראש מהגוף‬
‫ומעירין עליו ענ*ל וביאור דבריו ואף אם לא נודה‬ ‫יש כזה טכיע שאיט גמור יעל זה שנינו אין מעירי]‬
‫לכל רכרי ר״ח מ׳ם זוע מילחא דפשיטא רכשכל‬ ‫אלא על מ־צוף פנים עם החיטם אע*פ שיש םיטנים‬
‫טפי שלם ואיט הגול כפניו מעידים אפילו לאחר‬ ‫כגיפו ואין טעידין אלא עד ג׳ ימים דאע״ג דגם‬
‫כמה ימים וזה שאמרו חרל אין טעידין אלא ער ג׳‬ ‫כלי החוטם יש להכירו ע״י טכ״ע לוטר זהו צידתו‬
‫ימים זח נשנהכל גפניו ^ף כשכל טפו שלמ ולא‬ ‫של פלוני ע״י סימנים שיש לו כהצורה והםיטנים‬
‫בדברי ריח רל דכנל גופו שלם ‪ ffw‬כנחבל‬ ‫ד‪ 5‬סימני טכ״ע כלומר שניכר שזהו צורתו של‬
‫כפניו מעידין אף לאחו־ ג׳ ימים וביב הרא׳ש ונהא״ב‬ ‫פלוני ט״ט כלא וצטם ופרחת אין זח רק כסימן‬
‫סי׳ נ׳‪ 1‬דהיכא שאינו גחנל כפניו נראה דבר פשוט‬ ‫אמצעי אכל כחוטם ופרחת הוה בסימן מיכהק ולכן‬
‫שיוכלו להכירו נטב״ע של טפו וצורתו בי צורתו‬ ‫עליו דביון שהראש‬ ‫לאחר נ׳ ימים אין מעירין‬
‫אינו טשחגח בל כן ונראד‪ ,‬הוא לעינים שמבידין‬ ‫חתוכה מהנוף טשתגה לאחר ג׳ ימים אכל כשכל‬
‫ארם מח כמניע אחר כמה ימים ענ*ל וכן הוא‬ ‫גופי שלם אפילו נחכל בפניו ואין באן פדחת‬
‫לשון החום׳ וכיאוד רבר'ר‪,‬ם שאף אם לא טרח‬ ‫וחומם יבולים להכירו כטכ*ע שזהו אום פלוני ע*י‬
‫לדברי ריח מ״ם באינו חבול כפניו פשימא שטעירץ‬ ‫סימני כל הטף ‪ 1‬תוס׳ י‪,‬כ״א‪,‬ו בלומר עיי סיטני טכ״ע‬
‫אפילו לאחר כמה ימים ;‬ ‫שבכל הגוף ולאו םימגים ממש דכיון שכל טפו‬
‫רן ולפיז כשכל טפו שלם ואינו חבול כפניו רעת‬ ‫שלם כל הרואה איתו שהכירו בחייו כשטסתבל‬
‫ר״ח אינה דעת יחידאה רהתום׳ יד‪,‬רא*ש והטור‬ ‫כגיסו השלם יראה לעין בטב*ע ע״י הברת סימניו‬
‫סוכרים כמותי ולבר זח דקדקו המפרשים מלשון‬ ‫חטינתו יחיחיך אבריו שבבל הטף שזהו פלוני‬
‫רכיט הב״י שכתב על ד ט של ד״ה והלקו עליו‬ ‫ואפילו לאחר זמן מרובה טעירין עליו וכן כשהעלוהו‬
‫האחרונים רלא נדחו דבריו לגמרי וטצרפק רעת‬ ‫מן המים דבעיגן רחזיוהו לאלתר זהו ג״כ כשהראש‬
‫די ת לשארי אוטדטת והוכחות וחמ״ח סקמיס ודע‬ ‫חתיך ‪ p‬הגיף אגל בשבל טפי שלם אף אס פנ‪v‬‬
‫דלפ״ז מיש דכיט הכיי בסעי׳ כיח וייא כשם ריח‬ ‫נשחתה טעירין עליו אפילו לאחר זמן מרובה ולא‬
‫דהא דאין מעידץ עליו אלא ער נ׳ ימים ה״ט‬ ‫תקשה לך דכיין שהראש חתובת הרי יש מכה ולא‬
‫כשהוא תכול כפניו אכל אס איט תכול כפניו‬ ‫מהני אפילו ‪:‬שהיא כמים דדזרי טיא מרזי מבר‪,‬‬
‫מעידץ אפילו אחר כמה ימים עגיל לפי מה‬ ‫די״ל דביון דאק הטכר‪ ,‬גמקום הפרצוף ממש לית‬
‫שכארט אין וד• ר»« ר״ת דלריח אפילו הכיל בפניו‬ ‫לן בה כמיש גסעי׳ קציר‪ ,‬וכן לפטיש רבינו הכ״י‬
‫מעידין‬
‫השרחן‬ ‫חלכות ^שרת ) ‪ p t‬יו‬ ‫ערוך‬ ‫‪1S4‬‬
‫מעירין עליו הראי חרטת וכן אם גגל לחפירה‬ ‫כיאר‬ ‫יפים רכן‬ ‫בטח‬ ‫לאחר‬ ‫אפילו‬ ‫גמירץ‬
‫סלאה נחשים ועקרבים! מעירי! עליו רביץ שנפל‬ ‫להדיא נם׳ ד‪.‬י>*ר חהו רעת התוס׳ והרא״ע והטור‬
‫עליהם ודאי הרגוהו ואין אומרים שמא חוא יידע‬ ‫כטישו ‪1‬ולסי שספר הישר לא ;דסס בימיהם לכן תפסו כ]‬
‫ללתש הנחשים דכיון דררם עליהכ ודאי טז ^‬ ‫והרבה דברים ;אחרו הל המוס׳ ר‪,‬״ן ‪ ,‬ד ה אין ולפוז׳ש‬
‫‪1‬גמ׳‪ 1‬וגנוב אריות נטקום שאין טתירץ את אשתו‬ ‫א׳ש בפשישות וסימני הגוף שבתט זה חב׳׳ח דנוף שהוא‬
‫אפילו לא נמצא בכור חיישינן שמא יצא מהכור‬ ‫כסימנים וסייג פ^אמי לדברי ממהרי״ר‪ ,‬סיף שויש קנ׳א‬
‫והלך לו אמנם אם נמצאו כהבור עצמות אדם יש‬ ‫ודי״ר![ •‬
‫להתיר אשתו וביה[ ויש מפקפקים כור‪ .‬ואינו מוכחת‬ ‫ר ן כתב רניגו הרט״א נסעי׳ ב״ח עלי ש י ט ת ו ‪17‬ל‬
‫וכיון שאץ וה דבר מצוי כלל אין להאריך בזה ‪S‬‬ ‫; ר״ת דככל טפי שלם ואינו חבול בפניו דטעירק‬
‫עליו אחי כמה יטיס *•יייא ומחלקים דבל טי שהיה‬
‫ך ו נפל לתוך כבשן אש עמוקה או לתוך יורה‬ ‫א«לו כ שנטנע נסים אע״ם שהיה שים אק טעירין‬
‫רותחת מליאה יין או שמן או מים ושהה מעט‬ ‫עליו אבל טי שלא ראה טביעתו ואומר שמכירו‬
‫טעידין עליו ובן בכבשן שאינה עטיקה צריך לשועת‬ ‫ע׳י טב־ע ור\א שלם טעיד עליו עייל יאין זה ענין‬
‫מעט דאליב דילמא קפ׳ן מתיך האש מיד זחמיח‬ ‫לשיטתו של ר־ת ויתבאר ל ק ק נ ס׳ ד גסעי׳ רכ׳א ‪:‬‬
‫סקניז! והן אה שחטו בו שני הסימנים או ח בן‬
‫אפילו עמד וכרת מעירין עליו שטת מפני שוראי‬ ‫לך! אין טעידין על האדם שטת אלא במיתה ודאית‬
‫סופו למות וכן כל כיוצא בוה טדבהם שא׳א שיחיה‬ ‫אבל לא טעידין נדברים שרובן למיתה דכנר‬
‫ומוכרח לטות מיד כזמן קרוב ו די אלו מעידין‬ ‫נתבאר רכפי מה שהקילו בהערות ננד זה החמירו‬
‫עליו אנל אם ראהו צלוב והעוף אוכל בו אע*פ‬ ‫בגופה של עדות וחששו אפילו לטיעוטא דטיעוטא‬
‫שרקרוהו או ירו כו חצים אין טעידין עליו וייא‬ ‫ואפילו בדבר שאינו מצוי רק אחד מאלף מטעמים‬
‫רזת רוקא בזמן הקרטון שהיי חולין ני ד והיה יכול‬ ‫שבארנו בסעי׳ ך׳ עיש ולכן על נופם איו טעירין‬
‫לחיות זמן מרובה אגל בזמנינו שתולץ נצואר‬ ‫שטת דאף שרונא דרונא נוססיז לתיתה מ׳ם כיון‬
‫טעירין עליו דנחנק מיד נדחו יהבי מסתבר ואע־ם‬ ‫ראחר מאלף יכול יחיור‪ .‬אין מעירין עליו דלא‬
‫שיש חילקין עליי ומביאין ראיה מירושלמי שאמר‬ ‫ביש מי שאומר ימעירין על נוסם לאחר נ׳ ימים‬
‫שמא מטרוניתא עברה עליו ופדאתו ובן יש לחשיש‬ ‫וחלילה יומר כן ובן הםכימו גדולי אחרונים ‪1‬מרה*‪5‬‬
‫שמא נפסס החבל וחת״ח[ ט*ם זח אינו אלא אם‬ ‫סיר‪ iKpp ,‬וי״א דנכל מה שאמרו חדל דלא תנשא‬
‫כאותו רגע נפסקה החבל אכל אם שהה זמן מועט‬ ‫אם נשאת תצא אפילו בדברים שרובן למיתה לבר‬
‫פשיטא שנחנק וחששא דירושלטי איני שייך ג״ב רק‬ ‫נמים שאל׳ם זריביש סי׳ שעיסו רש מהקדמונים‬
‫כתלוי ניר ‪>1‬׳לו דאל׳ג הלא החוש מעיד שנזמן‬ ‫שהלקו בזה )עביש סיר‪ ,‬ר!״בו אמ ש אין זה כלל על‬
‫מיעט נחנק וכיון שעמד עליו זמן מועט ה׳ז נחנק‬ ‫כל העניינים רוראי יש שתצא אם נשאת והדביים‬
‫וכן אם ראו העוף אובל נו ממ^ם שהנפש י צ א ה‬ ‫תלויים לפי הבנת הבטי המקום ביראת אלקים‬
‫בנטילתו כנץ מוחו או לבו או מעיו ה׳ז מעיר‬ ‫נעמהי‪ 5‬סיק קס״ס;‬
‫עליו בכל ענין הראי מת וכן אם ראח שתלות‬ ‫ר ט נפל לטב אריות שהיא רחבה הרבה יכשניפל‬
‫ואחר יום או יומים ראה שעדיין חולה שם אדם‬ ‫בתובה אינו טפל על האריות ‪1‬נמק'י‪ 1‬אין‬
‫מעיד עליו ולא אסרינן שמא הוא נפסק מן החבל‬ ‫טעידץ עליו דשמא לא ודו האריות רעינים אז וכיון‬
‫וזהו הנחלה איש אחר הוא דאמרינן הוא שנחלה‬ ‫שעומר בצדם אולי לא הזיקית ובירושלמי מפרש‬
‫ותא שתלוי עתה ואפילו למאן דס׳ל גגי טומאת‬ ‫הטעם דשמא נעשה לו נם כדניאל אבל אנן קיי״ל‬
‫קנר כשדה שאבר כה קבר ואח״ב נמצא נו קנר‬ ‫דאין מזבירין מעשה נסים }י‪,‬כ*א!( והירושלמי ם'ל‬
‫דלא אטרינן היא קבר שאבר והוא קבר הנמצא‬ ‫דיש תנא רם׳ל מזכירץ מעשה נסים נמהרש׳א ד״ה‬
‫!ססיזים י׳‪.‬ז ט׳ם כזה טורה דזהו טילחא רפשיטא‬ ‫איןו ואתי אליבא דהך תנא ואפשר רגם הירושלמי‬
‫דחששא זו אינה אלא טררבנן יחוטרא בעלמא‬ ‫להלכת לא ם*ל בן זונ׳ל דזהו כוונת התום׳ שם כסי‬
‫שהחפידו באיסור א׳א וביה יראי דהבל סורים‬ ‫נירסת המהרש׳א מ״ש וירק! ולפיו אם נפל ע״ג האריות‬
‫סח »»ו‬ ‫השלחן‬ ‫פ י ק יז‬ ‫‪m‬‬ ‫< ‪n‬‬ ‫ו ‪%‬נו ת‬ ‫עריו‬
‫שיש להם ט ף שכל עהעימר על שפחו רואד‪ .‬כל‬ ‫חוםרען ‪ Mxeoir Mvn *ukv hvi‬ן>וב*י( ועור‬
‫גרות המיס מארבע רוחות בני בור ומערה או יאור‬ ‫דב»‪ 0‬אץ דסקוס ‪(0‬וו‪0‬צ& יהא הספק הוא ‪ ?9‬בל‬
‫קטן שרואר‪ .‬כל שפתי היאור ואם היה הנמבע עולה‬ ‫השרה אנל כאן שזעיהו תלוי ג‪>0‬ץם סצוסצס וסצאו‬
‫היה רואוע ומים שאין לד& טף נקראו כל הימים‬ ‫כאוחו סקים סמש ודאי דאסרינן הוא שאבד והוא‬
‫וכל הנדדות רביון רנמשבו למרטק טישיגן שמא‬ ‫שנמצא ווכן בקמץ ‪ 00‬אעו מי!י‪ 0‬מצומ‪ 0$‬ומפנ׳א סי'‬
‫ורם המים השליכוהו למרטק ויצא בשם או נבנם‬ ‫‪in‬״‪p 0‬י‪,‬״חו ‪:‬‬
‫למחילה של תים ואע״ג דטטרא גדולה היא‬ ‫והיינו‬ ‫רי א איחא בש ׳‪ 0‬נק*ו‪.‬ז ראפילו ראוהו‬
‫מ״ם החמירו חו״ל כזה ממעטם שנארגו בסעי׳ ך*‬ ‫מנותח בבשרו ומלא פצעים וחבורות הרג אין‬
‫ואין טלוק בור‪ .‬נ ץ נטבע ערים נין בבגדיו בין‬ ‫מעידץ עליז ומבואר שם בגמרא דאפילו חתוך‬
‫אס יבול לשום ע׳פ המים ובין עאיני יבול לשוט‬ ‫במץ‪ 0‬שנעשה טרפה במו ברגלו מן הארטבה‬
‫ונץ אם נפל הוא אל המים ובין שהמים באו עליו‬ ‫ולמעלה נחלקו הנאים בזה ריש מי שמתיר ויש מי‬
‫בגון שישב בספינר‪ .‬בחדר התחתון והספיגה ירדה‬ ‫שאיסר מפני שיבול להיות ראם חתבו האבר כסבץ‬
‫ל ת ט ט ת שאע*פ שקןוב הרנר‪ .‬באין ספק שנמנע‬ ‫מלובן כאש יטל לחיות שמתור המטה מתרפא‬
‫ם״מ ביון ראחד מאלף נצולים שבמהירות קופצים‬ ‫ומשנתינו ס״ל כמאן דאםר ע*ש והגמ׳ לא מוקי‬
‫לתוך הים ושטים או משנים על דף או תורן וניצולים‬ ‫המשנה האוסרת מנדיר במקום שאינו עשה טרפה‬
‫א״א להתיר א׳א בזה ור‪.‬םודה היתר בוה טנרץ‬ ‫כני בחתוך ‪ t‬או רגל מן הארכובה ולמטה דא״ב‬
‫אותו כ ט שיתבאר ואס לא עמד שם טעור שתצא‬ ‫אין וה רטתא בלל וטטאר שם ראם ‪T‬עגו שחחטהו‬
‫גפשו גם מדאורייתא אסורה ‪:‬‬ ‫בסבץ מלובנת אטרח לדברי הבל וחרמב״ם רל‬
‫ףי ג מעשר‪ .‬כאחר שקשרודיו ברגלו ועולשלוהו‬ ‫לא כתב כלל ‪ p‬מגוייר והרנה רברים נאסרו‪ .‬בזה‬
‫לים ונשמשטחו מן הים לא העלו רק רגלו‬ ‫והעי^ נ״ל דטעמו משום דם*ל להרמב״ס ראם‬
‫וניבר שניתק החבל עם הרגל ובל ^ ף נטבע‬ ‫חתיך במנךם שנעעזה מרפה לא חיי אפילו בסכין‬
‫ואמרו חבמים אם הרגל היא מארבובה ולמעלר‪.‬‬ ‫מלובנת ראל״ב יתהרשו דדבה דינים בטרטת‬
‫תנשא אשתו דמארטנה ולמעלה כשהוא חתוך אפילו‬ ‫בהמות שאם היה התך במקים שנעשית טרפה‬
‫אס גלי ר\ם השליטהו ליבשר‪ .‬לא יחיר‪ .‬ופסק‬ ‫קיי״ל דחיא טרפה ולט שיטה זו אם יחתט כסבץ‬
‫רבינו הנ״י בסעי• ל״ב דמשיאין אותה אחר י*כ‬ ‫מלובנת כשירה היא אמנם כנם• שם מאן דמ״ל כן‬
‫חרש רוקא שטרפה איגר‪ .‬ט ה י״ב חדש עב׳ל וכן‬ ‫רבסכין מלובנת י מל להיות ס״ל ג״ב רטרפה חיה‬
‫בירושלמי אבל הרמנ״ם ור‪.‬םור בחט סתם דטשיאין‬ ‫נדרנ‪ 6‬זמוקי נמלוגגת טל בתמורה י״‪ : 6‬סרסה חיהו‬
‫את אשתי ומשמע מיד ולא חשו להירושלמי ביון‬ ‫אבל אגן קיי*ל דטרפח אינה חיה יותר טי י*ב חדש‬
‫דבגמרא לא נזכר ואת וחימרא יתירה היא דביץ‬ ‫ולבן השמיטה הרמב׳ם דל ראם רפא חתוך במקום‬
‫דטם שאלים בעצמו וצי טמרא דרבנן וכ״ש‬ ‫שאינו נעשה מדמה א״צ להשמיענו שהיא אסורה‬
‫בכה״ג שאינו י טל לחיות ומיא מרד מכה דפשיטא‬ ‫‪71‬לכן לא סוקי מתגיתין בגה*נ כמ*‪ (0‬ובמג^ם שנעשה‬
‫שיטת ט ר נוממהיגו ובכמה דברים מחמיר הירוש׳‬ ‫טרפה וראי דמותרת היא לאחר י*ב חדש ולכן נס‬
‫באלו הדברים יותר מן תלמוד נבלי כט ש נסעי׳‬ ‫הרי״ף דל השמיט כל שקלא וטריא תם* )ור״ס‬
‫ריט ע״ש ו ט ם לרינא יש לר‪.‬ורוח בדברי רבעו‬ ‫‪ 7 6*3‬טל >ץכול לכמת ולהיות מסמס ק«ת גד׳פ א*‪07 0‬יל‬
‫הכ״י רלא מציט לר‪.‬ריא מרדאשונים מחולקףם‬ ‫ג*נ טרסה היה דהולן סימת תנא ‪7‬בר״י דם*ל כן ע״ס‬
‫בור‪.‬‬ ‫אן מלסץ התוספתא שאמי ישב״א כסירה הפני שיכולה‬
‫אבל אם אחר נפל לים ואירס השליט מצורה‬ ‫ריד‬ ‫^כוות ונהיות »שממ ‪7‬ש*ל ‪7‬מופה אינה היה וכ'מ שס‬
‫ור‪.‬עלו רגל ארם מן המים ואין בהרגל ‪p'O‬‬ ‫דזז ו‪7‬רקו !‬
‫טבהק לדגירה שהיא טאותי שנפל לטם אפילו‬ ‫רי ב נפל למים שיש להם «ף אשתי מותרת אס‬
‫היא מארכובה ולמעלר‪ .‬אין משיאץ את אשתו שאגי‬ ‫עמר שם ‪ p i‬מר‪ .‬על שפת היאור ברי שתצא‬
‫אומר רגל של אחר הוא ולא שיץי לומר בור‪ .‬הוא‬ ‫נפשו של הנטבע ולא עלר‪ p .‬חסים ואם נפל‬
‫שאבר והוא שנמצא כ ט בנתלר‪ .‬נסעי* ^י רהתס‬ ‫אשתו אטרה ומה גץ*א סיס‬ ‫למיס שאין לרט‬
‫כל‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אישות ם'מן מ‬ ‫ערוך‬ ‫‪m‬‬
‫ף י ן ביאיר דבריו דהנה קיייל דזה שהאשה נאמנת‬ ‫כל מה ענאנר הוא ^נ טז א אגל הבא לא נאגד‬
‫לומר טת נעלי זהו כשאומרת מת על טטתו‬ ‫רגל אלא אדם שלם ועתה נמצא רגל לא שייך‬
‫אבל באומרת טת במלחמה אינה נאמנת כטו‬ ‫לומר כן ועוד רבים כמה נמנעים יש ‪ 1‬ר ל עס׳ת סיר‪,‬‬
‫שיתבאר והטעם דאטרינן דנזה לא דקדקה שפיר‬ ‫ר‪,‬ליהו ואפשר ראם עמדו עליו עד שתצא נפשו דאין‬
‫וטדטיח שמת משזום שאומרת שאיא שהוא נטלם‬ ‫האיסור רק מררנגן יש להתיר ננ היג ויש לעיין נז ה‬
‫והרי כולם שהיו עטו נהרגו ונוראי גם הוא נהרג‬ ‫וכן אפשר גם ע׳י סימן אמצעי נרגל יש להתיר‬
‫ולאו דוקא מלחמה דה״ה בכל מקום שהסבנה מרובה‬ ‫בכהיג ]יחיש בש״ע סימן מובהי־‪ ,‬ביותר אפשר דלארזלעי‬
‫ורונן למיתה אם אומרת שטת אינה נאמנת ראטרינן‬ ‫קרי מיבהר‪ ,‬כחי במתון דבמונה׳־‪ ,‬מאי המיל ונזקיר הדין‬
‫שאומרת בדדטי ומינעיא לן נגס׳ זייפ האישו בעד‬ ‫בפייג המ׳ז[ ;‬ ‫נהת״ת אינו נתיב מובהק עיש‬
‫אחד שהעיד שטת במלחמה מהו ושורש הספק הוא‬
‫דכנר נתבאר בסעי׳ כ״א דהאמינו לעד אחד משני‬ ‫ר ט ן על וין הקידם כתב רנינו הרם־א די׳א‬
‫טעמים מטעם דטילחא דענירי לגלויי לא מעזקרי‬ ‫ואפילו סימן טונהק ננגדיו טהני כאן‬
‫אינשי ונארגו שם נסעי׳ כיג דרדמבים מיל דטעם‬ ‫הואיל וראוהו נטבע ננגרים אלו עכיל ניאור דנריו‬
‫זה הוא מן התורה עיש ועוד טעם דלכן לא‬ ‫דטי שראינווע שנפל לים ואחיב הוציאו רגל עם‬
‫החמירו חכמים כזה לבלי להאמין ער אחד משום‬ ‫נגד או מנעל שעליו ונינר בסימן מובהר‪ ,‬או נטביע‬
‫דסטכו שהאשה עצמה תדייק בטוב לנרד מיתתו‬ ‫שזהו של הנטנ ע פשיטא דהיא סותרת דאע׳ג‬
‫עיש ולכן בעד אחד במלחמה הספק הוא אם עיר‪,‬ר‬ ‫רחיישינן נבגדים לשאלה טיט בזה לא שייך ואיך‬
‫ההיתר הוא משום טילתא דענירי לגלויי נאמן דהער‬ ‫פשט בגדיו בתוך המים והשאילן לאיש אחר‬
‫לא יאמר נדדמי דהיא אומרת נדרטי מפני תאותה‬ ‫תחת הטים )חמ׳יז סר‪’,‬יס‪ 1‬ואפילו מי שנטבע נבגדים‬
‫להנשא ולא הער או עיקר ההיתר הוא מפני‬ ‫ואחר נטה יטים הכירו טת אחד שפלטתו המים‬
‫שתדייק ובמלחמה לא תדייק ‪1‬פי׳ שגי של המיר ופי׳‬ ‫ומלובש גנגדי ם אלו ואת הטת איא להכיר טיט יש‬
‫ג׳ של הלהימ‪ 1‬ועוד איתא שם בגט׳ דמים כמלחמה‬ ‫להתיר אשתו דאע״ג דייל שהנטבע טכבר יצא‬
‫דמיא לא טינעיא אם לא יצא מן המים רבאיו‬ ‫ליבשה והשאיל בגדיו לאחר והאחר ודא שפלטתו‬
‫להטים סוף לא מהני אפילו שגי עדים דחיישינן‬ ‫הטים עתה לפנינו ט׳ ם חשש רחוק הוא שמזני בני‬
‫שמא יצא ממקום אחר אלא אפילו אומרת בעלי‬ ‫אדם יטבעו באלו הנגדים ויארע שישאילן לאיש אחר‬
‫נטבע בים ותיכף פלטתו הים ליבשה וראיתיו שמת‬ ‫שגם הוא נטבע נבגדים אלו זשס( ואף שיש מפקפקים‬
‫אינה נאמנת דחיישיגן שמא נאמת לא מת ונלנלתהו‬ ‫בזה טיט בחששא רשאלה שרבים חולר‪,‬ים בעיקר‬
‫המים זריב׳ש סי׳ שפיח[ ^פהרי אנו רואים כמה‬ ‫דין שאלה ונפרט נשאלת כל בגדיו וראי שיש‬
‫נטבעים כשטוציאין אותם מן המים נראים כמתים‬ ‫לר ‪a‬יר ננ היג ]ועב״ש סיר‪ ,‬גיח וגוביי סניח ותהי‪5‬‬
‫ומגלגלים אותם ועושה להם רפואות ויחיו והיא‬ ‫פיק ר‪,‬כיח והעיקר כתיש דכיס מהריס סדווא׳ה( ‪:‬‬
‫אומרת נדרמי וסיל להרמב״ם רכשהעד לא אמר‬
‫קנרתיו לא נפשטה הבעיא אבל כשאומר קכרתיו‬ ‫ר ט ן כתב ודטבים זיל נפי׳ג דין ט׳ עד אחד אומר‬
‫מותרת להנשא נהגר״א סיק ל‪,‬׳ז( דבקכרתיו הלא אין‬ ‫ראיתי שמח במלחמה או נספולת או שנטבע‬
‫אנו צריכין לדיוקת ואעיג דהיא בעצמה כאומרת מת‬ ‫בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה‬
‫במלחמה אינה נאמנת אפילו נאימרח קנרתיו לרעת‬ ‫אם אטד קנרחיו גאטן וחנשא על פיו ואם לא‬
‫הרמב״ם כמו שיתבאר אלטא ראפילו בקנרתיו‬ ‫אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכן‬
‫חיישינן לבררמי והכא ביון דנלא קנרתיו אין הער‬ ‫האשד‪ ,‬שהעיר לה ער אחד שטבע נעלה נסים‬
‫נאמן משום רלא תיחק א'כ מאי מהני קנרתיו‬ ‫שאל׳ם ולא עלה ואבד זכרו ונשתכח שטו הין לא‬
‫די״י דנאמת בקנרתיו לא שייך בדדטי כיון שקכרתו‬ ‫תנשא ע״פ עדות זו כמו שנארגו ואם נשאת לא‬
‫והסתכלה בו אלא רזה שאינה נאמנת להרמנים‬ ‫תצא ואפילו היה כותי טסיח לפית ואמר טכע‬
‫במלחמה גם בקנרתיו מפני רחשדינן לה שמשקרת‬ ‫פלוני נים ונשאת על פיו היז לא תצא ענ׳ ל‬
‫‪1‬ביש ס״י‪ ,‬י‪,‬מ'ו עיש! ובעד אין אומרים שישקר ודע‬ ‫והעתיקו רניגו הנ״י בסעי׳ ליג וסעי׳ ליד ‪I‬‬
‫דוח‬
‫‪>D& 7‬ו‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות אישות ס'םן'ז‬ ‫ערוך‬
‫ריי ט ובן ג״ל עיקר דבוה א״ש מ״ש הרטב״ם וכן‬ ‫רזה שבפים שייך ג״כ בדדטי ןד‪.‬ו בפים ^ואל״ם‬
‫האשה שהעיד לה עד אחד שטבע ובו׳ ולא‬ ‫אבל בסים שיש להם סיף לא שייך נ רד מי !הגר׳או‬
‫עלה ואבד זכרו וגשתכח שמו חיז לא תנשא יאם‬ ‫דבאין להם סוף הבלבול ^דול מאד אבל ביש להם‬
‫נשאת לא תצא עב״ל וקשה מאי קמ״ל היינו ד‪.‬ך‬ ‫סיף עומדים עד שת»א נמשו אם לא עלה ואח״ב‬
‫ואדרבא כדין הקודם יש יותר רבותא דגם בראהו‬ ‫מעירץ עליו נרשנ״א( וי״א דם*ל להרםכ*ם רגם בער‬
‫סח לא חנשא ובע״ב שפלטתו הים דאל״ב מאין‬ ‫אחר יש חשש בדדטי זוכ״כ רש״י ז׳לו מיהו לדינא‬
‫יודע שמח יכ״ש כשלא ראהו שפלטתו חית ויש‬ ‫אם אין ג״ם מ ה דסיף סיף בקברתיו גאטן ובלא‬
‫רוצים לומר דקט״ל דגם בכה״ג אם נשאת לא תצא‬ ‫קכרחיו איני נאמן יעטיש בסעיף רל׳ או‬
‫נלה״מו אבל זהי דוחק דא״ב לא ה׳ל לומר רק ראם‬
‫נשאת לא תצא כמ״ש במסיח לפ״ת ולמט״ש איש‬ ‫ר י ח ים*ל להרטב״ם ז״ל ררוקא בעד אחד יש‬
‫דנרי שא קטיל ראם מיד שטבע פלטתו הים וראזע‬ ‫חשש ולכן בלא קברתיו אין מהירין אותה‬
‫סת לא תנשא משום חשש גררמי רשמא לא מ ת‬ ‫אבל בשני עריס אין כאן חשש כלל וכשאמרו מת‬
‫וחיה יחיה כט״ש ובסיפא קמ״ל ראפילו ראה שלא‬ ‫במלחמה או במים סתירין אותה דבשני עדים אין‬
‫עלה והיינו ששהא עד בדי שתצא נפשו ‪1‬נ*מ‪1‬‬ ‫אגו יריבים לדיוקה ובשני עדים אין חשש שיאמרו‬
‫דוראי סח דזהו חשש רחוק שהגלים נשאוהו למרוצק‬ ‫בדדמי אבל הרי*ף רל סוכר דנם בשני ערים יש‬
‫ויצא סשם דהא נאבד זכרו וגשתבח שמו ם״ם לא‬ ‫חשש ברדסי ולא מחני עד שיאמרו קברנוהו אמנם‬
‫תנשא וולגרי הסמ״ח כס״ק סיב רימוהיס! ;‬ ‫משסע טלשונו דחששא דבדרטי דסצרכינן קברתיד‬
‫אינו אלא במלחמה אבל במים די שיכירוהו מיד‬
‫ף ך ויש מודא שונים שמחלקים כענין זה כין מי‬ ‫נאשר מלטתו המים או כשהוציאיהו מן המים‬
‫’ שראה המביעה למי שלא ראה הטביעה רמי‬ ‫והגהמ׳י[ ווה שאמרו ח ד ל דםים הוי כמלחסה נלוטר‬
‫שראה הטביעה י « ל לומר בדרמי מפני כח רמיוגו‬ ‫דמיון קצת והוי כמים כי אסקוהו וחזיוהו לאלתר‬
‫שמטעהו שמראי מת ולכן לא מהגי מה שראהו‬ ‫כמו קנרתיו בםלחפה נלה״מ( וי״א רגם כמים מצריך‬
‫בהעלותו מן המים והכירו בטב״ע אא״ם אומר‬ ‫הרי״ף קכרתיו ויש מרבותינו דס״ל דנ ע ד לא שייך‬
‫קברתיו או כעין קבירה או כשאומר סימן אמצעי‬ ‫כלל נד ר טי אמילו במלחמה וא*צ ליטר קברתיו‬
‫נוסף להטביע מהני ולאו דוקא מי שראה הטביעה‬ ‫והרבה סראשינים ס׳ל כן ‪1‬דס*ל דהנעיא ;ששעה‬
‫דה״ה מי שידע מ הטניעה אבל מי שלא ראה ולא‬ ‫דסברח הרי״ף והרמכ״ם היא וצמרא גדולה וההלטת‬
‫ירע מהטביעה וראהו מיד בהעלותו מן המים והכירו‬ ‫ועקרי השמועות שבש״ם מראין שלא כדבריהם אגל‬
‫בטב״ע א״צ כלום יותר נהמאור! ונראה שלפי׳ זה‬ ‫סי לא יחוש לרעתם הגדולה ורינ״ש סי׳ שע״י!‬
‫אין פירושו של בדדמי בטביעה כמו שפרשט דשמא‬ ‫ולהרפב״ם צ*ל רזה שהתרנו בהעלוהו מן המים‬
‫עדיין חי הוא ונתבלבל ‪ p‬המים דא״ב מאי סועי‬ ‫ולא אשתהי בהכרח הפרצוף ילא סצרכינן קברחיו‬
‫סימן ל‪ 1‬ה אלא פירוש בדרמי הוא שמא הוא‬ ‫כלל והו ב^גי ערים כשירים אבל בעד אחד לבד‬
‫איש אחר ונרמה לו שזה הוא מפני שראה או‬ ‫ההכרה מצרבינן קברחיו אסנם לאו דווקא קברחיו‬
‫ידע טהטביעה וכיק שאומר םימן אמצעי כודאי‬ ‫דרדר‪ .‬אם טלטלוהו םם^ם למקיס ולא היה בו רות‬
‫זהו הוא ו ק אם עסק בקבורתו או כעין קבורה מון‬ ‫חיים הזה כקכרתיו זבן אפשר רלא מצריך הרמב״ם‬
‫שטלטדוהו םם^ם לסקום ודאי הסהכל בו יפה ויש‬ ‫ז״ל לומר קברחיו אלא כשפלמתו המים קורם‬
‫סחלקים נם לפי* זה בין ידיעה לראיה רחקא‬ ‫שיעוד שחצא גפשו אבל אס היה כמים זמן מרובה‬
‫נשראה ה מניעה יש בו חשש כדדמי זלא ב ^ ע‬ ‫שא״א לו לחיות לא טצרכינן רק הכרה בלבד דלפה‬
‫ועיקר נראה כפרש דאין לחלק בין ידיזט; לראיה‬ ‫לן קבו״תיו דפשיטא שא״א לו לחיות נממרה״ג‬
‫נענ״ש סקסיז ומרה״‪ 5‬ס״ק קי״ד דנן מבואר נתשי‬ ‫סי‪,‬ר‪,‬״‪ (7‬ולבן בהלכה כ״ב ברין דאשחחי לא הזביר‬
‫רמנ״ן זרינ״ש שאזן הילוק[ ‪:‬‬ ‫הרמב״ם כלל רנ עד אחד צ״ל גס קברתיו דהונם‬
‫ולהטור יש שיטה אחרת בכל זה ומ״ל י טי‬ ‫טיירי שגטבע מכבר נם־ש שס ולא שייך נררמי‬
‫שלא ראה הטביעה ‪ v h‬שייך אצלו אשחה«;‬ ‫]>*ל‪) 1‬‬
‫ואפילו‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ס'מן יז‬ ‫ערוך‬ ‫‪138‬‬
‫הראיש לכוונה אחרת ם'מ לטעיץ שם יראה ששיטתו‬ ‫ואפילו לא דאהי מיד נהעלותו מן המים אלא‬
‫היא שיטת הטור ולכן רבינו הרמ״א שהלך בשיטת‬ ‫לאחר זמן מרובה והבירו נ ט בי ע סםכינן עליו‬
‫רנינו הנ״י שסנור דגם נשכל גופו שלם היא רק‬ ‫ומתירין אותה אבל מי שראה הטביעה לא די‬
‫שיטת ר״ת כט״ש בסעי׳ דיו ע׳ש ולכן השמיט‬ ‫שצריך לראותו מיד בהעלותו מן המים אלא שגם‬
‫רנרי הטור במיש דמי שלא ראה הטביעה א״צ‬ ‫נ נ הי ג לא מהני טני ע בלא סימנים אמצעיים וזה‬
‫לראיתו מיד זמ״ש סימנים ומפני שוזשש לדפת ר׳יז‬ ‫לש^ הטור אחר שכתב דין מים שאל‪-‬ס דכשגפל‬
‫שנתוס׳ קפ״ו ; דיה וקאמרי פס שהרא״ש כעצמו לא רל‬ ‫לשם אין מתירין את אשתו ראם עד אחד מעיר‬
‫כן רר‪ ,‬הפור חשש מפני שדבריו דמיי קבלה( ‪:‬‬ ‫ראיתיו מיד אהד שהועלה והכרתיו עיי סימגין‬
‫שהיה לו בגופו נאמן אבל עיי טנ׳ ע א־נו גאמן‬
‫רכג חכם שהורה היתר במזיד במים שאל״ם‬ ‫נדי א שראהו העד שנפל שם וכו׳ אבל אחר שלא‬
‫סגדין אותו ואם בשוגג כגון שדימה שזהו דין‬ ‫ראהו שטבע נאמן אפילו לא ראהו מיד אהר‬
‫מים שילים וכייצא נזה מה שעשה עשוי ואם‬ ‫שהועלה ואפילו ב טני ע בלא סימנים והוא שידאגו‬
‫גשאת לא תצא דם־ם שארים נשהו ער שתצא נפשו‬ ‫שלם בכל נופו אבל אם אינו שלם אלא פרצוף‬
‫דיי רק איסור דרבנן וכטד‪ .‬הוא השיעור ייא נ׳‬ ‫פגים עם החוטם לא סמכיגן אטביע להיר בויא‬
‫שעות יי״א שתי שעית והעיקר לרינא דאין שיעור‬ ‫סימנים עכיל וזהו רנרי רביגו הרטיא שבסע'׳ כיה‬
‫לרנר יזהו כפי הראות וכן הסכימו כמה מהנדולים‬ ‫שהבאנו בסעי׳ ר׳ז אמנם רבינו הרמיא לא כתב‬
‫ואם עדיין לא נשאת אין התירו כלום וכן אם נשאת‬ ‫דמי שלא ראה הטביעה א' צ לראיתו מיד דחשש‬
‫בטעות שסברה שהיא מותרת לא תצא אבל אם‬ ‫כזה לרנרי שארי פוסקים דבענין שצריך לראותו‬
‫נשאת בעבריינות כגון שהתרו בה שלא תנשא או‬ ‫מיד כשהועלה מן המים אין חילוק בכל גווני לנר‬
‫שחכם אחר התירה וחכם גדול מטנו אסרה ה'ז‬ ‫ע״י סימן מובהק כט׳ש למעלה וכן נראה מדעת‬
‫תצא וכן דדין בכל הדברים שרובן למיתה וחכמים‬ ‫הטור דבשני עדים אף שראו הטביעה א*צ לראיתי‬
‫אסרוה זנ״ש סקקינ‪ 1‬וככר בארנו זה נסעי׳ ר״ח ע׳ ש‬ ‫מיד דנשנים ם־ל להטיר דלא שייך נדרמי כמי ש‬
‫וטיש הביש כקקינ דוקא אם הוא חכם מפורסם‬ ‫נענין נדרטי נבי מלחמה עיש זועכיש פקשיו וסר‪,‬״צ(‬
‫צע׳ג טטינ אם לא נשאה הא לא הנשא יאם נשאת‬ ‫ומלשון הראיש לא משמע בן‪:‬‬
‫ה־־י לא תצא מפני שנשאת נ ט עי ת דהרי אין עליה‬ ‫ל כ ב ויסוד דברי הטור הוא עיפ מיש בסעי׳ ריה‬
‫לדעת גדר החכם! ‪:‬‬ ‫דס׳ל דאפילו להחולקיב על שיטת רית‬
‫ר כ ך וכתב רביני הרמ׳א בסעי' ליד רכל זה במי‬ ‫ט״ם בשכל ניפו שלם בלי חבלה הכל מודים לרית‬
‫שהעירו עליו טמש שטבע במים שאל״ם אבל‬ ‫דאף לאחר ג׳ ימים מעידין עליו וכן נהועלה מן‬
‫טי שהעידו עליו שהיה בספינה שנשברה נים או‬ ‫המים ואשתהי ומפני שנגם׳ נמצא דכעינן שיראיהו‬
‫נ ת ט ה לזה או אפילו שטבע רק לא העירו ששהא‬ ‫מיד רשהועלה טן המים ולא ניחא ליה לפרש‬
‫נמים כדי שתצא נפשו הצא אפילו העיר סתמא‬ ‫רטייריגן שם כשאין כל נופו שלם במו שיש מן‬
‫שטבע חיששין שמא קרא לדברים כאלו טביעה‬ ‫הפוסקים שרוצים לפרש כן דא״ב דייל מכה ואף‬
‫שכן דרך העולם לקרא לרנרים אלו טביעה ותצא‬ ‫במים אין מעירין עליו דמיא מרזי מכה וגם נזר‬
‫אא׳כ העיר כפירוש שנטבע טמש ושהא כרי שתצא‬ ‫לא ניחא ליה לחלק דדוקא כשהמכה הוא כפרציף‬
‫נפשי עכ׳ל ונזה לא מהני ער טפי עד כשלא אטד‬ ‫פגים מרזי מכה ולא בשארי מקומות מהגוף כט־ש‬
‫בפ‪-‬רוש איך נטבע ואע״ג שטקילינן בכמה דברים‬ ‫בסעי׳ קציה והנם שכתבנו שם דנם דעת הטור‬
‫בעד מפי ער זהו דוקא נדברים שלפי טשטעות‬ ‫יש לפרש כן מים מלשונו שכתב שם שאין נו‬
‫הלשון של העד היא מורה על יותר קרוב למיתה‬ ‫מכה משמע דבכל הגיף מיירי שלא יהיה נו מכה‬
‫מן החיים אבל בנטכע יש יותר סברא דנטנע במים‬ ‫ולכן מחלק נין טי שראה הטביעה למי שלא ראה‬
‫שאל׳ס וא׳כ לא תנשא )מ״זו ואולי גם לא עטר עד‬ ‫והס עוברי שנשים דנעינן שיראוהו מיד זהו‬
‫שתצא נפשי וא׳ב גם אם נשאת תצא ואם אומר‬ ‫נאיתם שראו ‪.‬זטניעה וזהי שיטת אביו הרא׳ש כפ׳‬
‫כפירוש שנזכע נטי ם שיש להם סוף רק שאינו‬ ‫האשד‪ .‬שלום סי׳ נ׳ ע״ש ואף שיש שמטים דברי‬
‫אוסר‬
‫‪y‬‬ ‫‪189‬‬ ‫השלחן‬ ‫וזלכות ‪ wiy'K‬סימן מ‬ ‫עחף‬
‫אחד הוי לודפך דאע״ג דלאיסיר יי א חיטנוהו רבנן‬ ‫‪ Hnvv m w‬עד » ‪ w u w tr‬הו‪ 9‬כים מ ח‬
‫נדם לעגין מטין אין טוציאין ע״פ עד אחד ואץ‬ ‫לקולא בעד טפי ער ‪ low‬ואם העיר שראה שגטנע‬
‫היורשים •ורדים לנחלה על פד אף נטקום שטתירץ‬ ‫יעטר ער שתעא נפשו רק שיש םפק אם רעא טים‬
‫אותה להנשא רק כתובתה גוני ת מתנאי בחונה‬ ‫שיש לו ע םוף או אין לו ט סיף נראה דאזלינן ג־כ‬
‫כטיש נ ס עי׳ קיי ע״ש ויש חולקים נ ‪ p‬וה יס״ל‬ ‫לקולא דהרי אפילו בטים שאל״ם לא ת»א אם‬
‫רכל מקום שאץ טתירין אותה להגשא אינה נוביח‬ ‫נשאת וא*כ לא הוי אלא ספק דרבנן יהולכין להקל‬
‫כחובתה בכל עגץ ‪1‬נ״ש סקק״ז! ‪:‬‬ ‫‪: low‬‬
‫ר כ ו ן אטנם בעיקר הדבר שנתבאר ראם לא עטר‬
‫עד שחעא נפשו הוי איסירא דאורייתא ואם ר כ ן ן שני חכטים במשנה !נימין נ״ ח‪:‬ו דעיד‬
‫שהקיפוה כרכום יספינה המטורפת ני ס‬ ‫נשאת חעא יש הרבה חולקים כוה וס״ל דנם בלא‬
‫עטר עד־ שהעא נפשו הוי רובן לפיתה וטוחרת טן והיוצא לידון הרי חן בחזקת קיימים ופשיטא שאץ‬
‫התורה ואם נשאת לא תעא והרי בנ ט׳ ‪1‬י‪,‬נ״א ‪ 1:‬הובא מעידין על אחר מאלו שמח להתיר את אשתו דהרי‬
‫מעשה שכותי אחד אטר שפלוני נטבע וע״פ טעות אנו דנין אותם כחיים גטירים שאפילו אם שלחו גט‬
‫הלכה אשתו ונשאת ואמרו חכטים אם נשאת לא תצא טוסרין הגט לנשותיהן בט״ש נס״ם קט״א ואם נשאת‬
‫אע״נ שאטר סתם שנטנע ולא אטד שעמד עד תצא ואץ קידושיה מן השני כלום אבל ספינה‬
‫־׳!!תצא נפשו ואם ני יש לוטר בשם טעם אחר שאגדה ני ם כלוטר שנטבעה ואינו יודע מי טהאגשי׳‬
‫רמפני שהיה איש טפורםם ואם היה עולה טן הטים שנצולו ומי שנטבעו !ש״ג‪ 1‬ועיר שכבשה כרקום בו ^‬
‫היה הדבר מפורסם ובן איתא שם בגם׳ לחד לישנא הקרטון שחיו מוםרין להרג כל הנטצא בטבצר הע ‪T‬‬
‫ולרינא אין חילוק בין אדם נדול לאדם פשוט ט׳׳ם והיוצא ליהרג נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי ט תי׳‬
‫הרי נם החוש טעיר כן שבל טי שנופל למים לעגין נט בט*ש שם ובן אם קכלה קדושין מאחר‬
‫ונטבע שרובם מתים ומקרא מלא ודא צפו מים על צ'י‪ :‬ה ממנו נט מספק אבל אם נשאת תצא ‪tow‬‬
‫ראשי אמרתי ננזרחי ‪1‬ממרה*נ ס״ק ר‪,‬ל*ז שהניא נמה דוראי אם העיר שבעלה של !ו אנר ני ם ולא נצול‬
‫‪ 1‬חו דין מים שאלים ראם נשאת לא תצא אבל כיון‬ ‫סוסקיס הסוכרים גן‪5 1‬‬
‫ף כ ן מיהו »וד וודאי שבל שניכרים הדברים שהעיר סתם על אגירת הספינה ואינו יורע מי‬
‫שהאומר שטבע בא להגריע מיתתו בוודאי נצול ומי לא נצול אם נשאת תצא ‪ tow‬דהרי ספק‬
‫יודע שטת וראי וטםחטא שהא עליו כרי שתצא נטור הוא ועומדת בחזקת א״א ‪1‬רינ״‪ 0‬סי׳ שמ״מ‪1‬‬
‫נפשו ולפ*‪ 1‬א*ש המעשה שבנם׳ שהבאנו גשס ס׳ק ואפילו נשתכח ואבר זכרו אינו מועיל נמה״ג[ ויש‬
‫קליד בבס מהרי״מ‪ 1‬ועבים כאדם טפורסם יש לצדד שמחלקים נין נ*ד של ישראל לב״ר של נוחים‬
‫ולהקל בדיעבד בטביעה נמורה אע״ם שלא שהו ולדינא אין נ״ט בכאן רהרנה טהפיסקים אץ טחלקין‬
‫עליו שיעיר שתצא נפשו ‪1‬םם‪ 1‬והכל לפי ראות עיני ובן מבואר מסתימת לשץ הרי״ף שם ויש לילו‬
‫חכטי המקום ביראת אלקים דוודאי טי שנופל לתוך לחומרא נרשניא ושניש ‪*0‬י‪ ,‬י‪,‬״ה‪ 1‬והרמב״ם לא הוניר‬
‫המים בבגדיו פתאום לתוך המים רחוק מאד שינצל בלל דינים אלו בענוגה ואפשר שסמך על מיש זח‬
‫ולא כן הנופל ערום בימלתו לשחות ולצאת לשפת לענין נט כפיו מגירושין והוסיף שם הרטבים זיל‬
‫הנהר וא״א לבאר הכל מה שיוכל להיות בעניינים ע״פ הירושלמי דהיה למי שגררתו היה או שט «‬
‫נחר או נפלה עליו מפולת רגותנין עליו חומרי חיים‬ ‫כאלה ‪1‬‬
‫ר כ ן כ תני רבותינו נעלי השיע בסעי׳ ליה יש וחימרי מחים עיש וצ״ל רשטפו נהר אינו דומה‬
‫טי שאומר שאם נפל לטים שאלים גונ ה לנפל למים שאלים דשטפו נהר הוא כנין שהיח‬
‫מ שבתה אע״ם שאסורה ליגשא עביל ו?הו כששני יושב על שפח הנהר ושטפו זרם המים דיוחר‬
‫עדים העידו על טביעתו ואע״ג שאין ט ^ י ן אותה בנקל להמלט ממי שנפל למיס ולב^ הוי זה ספק‬
‫»ד חוטרא נ אי א אבל לענין כתובה אע״ג רבםטון נטור נניל ועיש מדג אות‪ 1‬׳ וזרקו ועם״ש נ ס עי׳ קל״ב‬
‫אין הולבין אחר הרוב ט״ם ברינא בי האי אןלינן דעניי פי׳ קמיא מיש על דנויי הראיש וצ״ע משם וממהיצ‬
‫פקק'מו ‪:‬‬ ‫לו סי עו ט הוא מיעוטא דטיעוטא וי«י״‪6‬ו אן בער‬
‫בנר‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סימן יז‬ ‫ערוך‬ ‫‪uo‬‬
‫להרטנים רבער לא שייך כלל בדדטי איש ג״ב‬ ‫עאטרר מת בעלי נאמנת‬ ‫ר כ ט כבר נתבאר‬
‫דדין זה הוא נעיא בגמרא וקש׳ו( והספק וצא אם‬ ‫אסנם אמרו ח‪ ' 1‬ל דרוקא כשיש שלום רינו‬
‫עיקר ההיתר כנאמנות דער אחד משום טילתא‬ ‫לבינה ושלום כעולם אבל אם מלחמה בעולם אף‬
‫דעבירא לגלויי או משום שהיא תרייק ובמלחמה לא‬ ‫ששלום כינו לבינה או שיש קטטה כינו וכינה אף‬
‫תדייק שתסמוך שיראי נהרג כמו הרבה שנהרט‬ ‫ששלום בעולם אינה נאמנת וביאור הדברים כשמלחמה‬
‫והנה באמת עיקר הטעם הוא משום עבידא לנלוי‘‬ ‫בעולם והיא איטרת מת כמלחמה חיישיגן שאומרת‬
‫והרכה מן הפוסקים תפסו דהרטב״ם ס״ל דלהלכה‬ ‫בדרמי והסמוך דעתה על דברים שרונן למיתה‬
‫טעם זה עיקר נההית ורא־מ וכן לג ננ״ת רפי״ג‬ ‫ותאמר מת כגון שנהרגו הראשונים והאחרונים שהיה‬
‫ולחימו ואפילו לפי מה שבארנו בסעי׳ כיג דהרטכ״ם‬ ‫כעלה באמצען שהרי היא איטרת מאחר שנר״רנו‬
‫ס״ל דצריך שני הטעמים ע״ש וטעטינו בזה דכיון‬ ‫אלו ואלו נדרג הוא בכללן לסיכך אינה נאמנת‬
‫רכנם׳ טספקא להו א׳א לומר שהוא יכריע מ׳ם מן‬ ‫וכיץ דהטעם משום כדרמי ולא משום שתשקר‬
‫התירה ודאי ‪*.‬נאמן ממעם עבידא לגלויי כמי ש שם‬ ‫במזיד אם אמרה קכרתיו נאמנת לרוב הפוסקים‬
‫וטעם ררייקא אינו אלא חוטר חדל ולכן כאומר‬ ‫דכיון דקברתו הרי ראתו שמת ולאו דוקא קכרתיו‬
‫ו‪.‬ם וקברתיו אין לך דיוק ייתר מזה ולא גרע דיוקיה‬ ‫דודה אם טלטלתהו ממקום למקים וראתה ברור‬
‫מריוקה אף שדיוקה הוא מפני החומר שהחסרנו‬ ‫שמת ותו ליכא חשש בררטי ‪:‬‬
‫עליה בסופה כטיש שם טיט בכה׳ג שהעד דייק‬ ‫ף ל אמנם הרמב״ם דל כתב ראפילו אמרה קכרחי■‬
‫הרבה לא ראו חכמים להחמיר בזה ולבן גם בלא‬ ‫אינה נאמנת וי״א דטעמו דכשאומרת קנרתיו‬
‫קנרתיו אם נשאת לא תצא מפני דהנעיא נגטרא‬ ‫נראה שמשקרת דהרי אין דרך להמתין במלחמה‬
‫הוא ספיקא דרבנן רטן התורה נאמן נבל עני]‬ ‫ולקבור אוחו ‪1‬ב״ש ס״י־‪ ,‬קמ״ו[ וי״א דטעמו וצא דהנה‬
‫מפני דעיירא לגלויי ינספיקא דרבנן אזלינן לקולא‬ ‫כמלחמה היא וראי בהולה להמלט על נפשה אלא‬
‫ובן מבואר להדיא בירושלמי ‪1‬ש‪ (0‬דעוכדא אתי‬ ‫שמרוב אהבתה לנעלה תחשוק לקוברו שלא יוטל‬
‫לקמיה דרבי בעד אחד במלחמה ופסק כן דלא‬ ‫כדומן על פני'הארץ ייטל להיות שמתוך רוב הבהלה‬
‫תנשא ואם נשאת לא תצא ע״ש ומפולת הוי‬ ‫קברה איש אחר וסברה שנעלה הוא ]לכוש! וייא‬
‫כמלחמה ‪:‬‬ ‫דטעמו דמחוך שהדמיון אצלה חזק שמת משקרת‬
‫ר ל ב ויש מרבותינו דם*ל רבער אחד במלחמה‬ ‫ואומרת קברתיו ‪1‬נ*יז‪ 1‬כדי שיאמינו לה יותר ונ׳ל‬
‫אפילו כלא קכרתיו תנשא לכתחלה רמרמין‬ ‫ראיה לררמנ״ם מירושלמי שאימר דאפילו אמרה מת‬
‫לה למים שיש להם סיף דלא בעינן קברתיו‬ ‫על מטתו אינה נאמנת כשהיתה שעת מלחמה משום‬
‫לרעתם כט*ש בסעי׳ רי״ח )רשגיא וראב׳ל שס[ אכל‬ ‫דאגרינן שטת במלחמה ואיד‪ s‬משקרת לומר רעל‬
‫הרא־ש והטור הסכימו לרעת הרמב״ם מפני שבמים‬ ‫מטתו מת כדי שיאמינו לה ייתר ע*ש ]כרפש׳ו[ ונהי‬
‫לא שייך לומר בדדמי שהרי עיטר ורואה כל‬ ‫רכזת לא קיי״ל בוותיה כמו שיתבאר מפני שכש׳ם‬
‫לומר בדרטי‬ ‫כמלחמה שייך‬ ‫אבל‬ ‫פניניו‬ ‫דילן מבואר דבא־טרת מת על מטחו נאמנת מ״ם‬
‫ורא״ש נ?ו סיגו וי׳א דלאו דוקא קכרתיו אלא אפילו‬ ‫פלוגתא רחוקה לא ני ינן רעכים במלחמה ביל‬
‫אמר מת או נהרג וראיתיו אח*כ והכרתיו היטב‬ ‫ענין אינה נאמנת וט ד‪.‬ו ח ב ראשינים לא ס״ל כן‬
‫בטב״ע וראיתי שמח נאמן דהיה כאלו אמר‬ ‫וכן פסק הטור דבקנרתיו נאמנת ע*ש ועם־ש נטעי'‬
‫קנרתיו )מרדניז וררינו הרטיא הניא ריעה זו כסעי׳‬ ‫י רל״ר ‪:‬‬
‫נ׳ וי*א ררעה זו אינה מתרת בבה׳ג רק כמי שלא‬ ‫רלא ואם עד אחד העיד שמת במיחמה פסק‬
‫ראה ההריגה )תמ״ה סקק־נ[ ומדמי לה לט׳ש בסעי׳‬ ‫הרטבים ד ל ראם אמר קברתיי נאמן ואם‬
‫ר״ך לחלק כין טי שראה הטביעה לטי שלא ראה‬ ‫לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא‬
‫ע*ש ואינו מוכרח ‪1‬ענ'ש ס־ק ר‪,‬דד‪ 1‬וכיז בעד אחד‬ ‫וייא דמעמו דכלא קנרתיו חיישינן שאומר גם הוא‬
‫אבל כשני ערים ני ע טורים דלא בעינן קנרנוהו‬ ‫אבל כשאימר קברתיו לא שייך חשש‬ ‫כדדמי‬
‫רנשנים לא שייך לומר נררמי ואף שרעת הרייף‬ ‫כדדמי ואיהו לא חשדיגן ליה שמשקר כמו דחשרינן‬
‫דל דגם כשנים שייך גורמי מים רב• החולקים‬ ‫לה זניש סיר‪ ,‬קדט ואפילו למאי רפרשגו נםעי׳ ריין‬
‫עליו‬
‫עא ‪HI‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ‪' P'd‬ז‬ ‫ערוך‬
‫האנשים הסמוכים למלחמר‪ .‬במו שר‪,‬יה כעורדר‬ ‫‪ W‬וכז םו‪ 1‬ם רבינו הרגדא ע ם ובכורו' הםם?י״ת‬
‫כגזירת תי ח אין חילוק כהם רכל טי שד‪.‬יה שם‬ ‫ואמר מ ת כמלחמה ודא' דצ״ל קברתיו ראל־כ ע מ א‬
‫בכלל המלחטר‪ .‬יחשב נם*ז! ויש מי שטסתפק כרינו‬ ‫יאג«• כדרטי אמגם גם נו ח י ע מי‪,‬ילין דם״ל רנרדמי‬
‫של רכיגו ררמיא דאולי להרמבים דלא מהגי גם‬ ‫לא עייך רק למי עניתן אל לבו להעיר ולהתיר‬
‫וקברתיו לא טהני גם כאומרת שרחוק מהמלחמה מת‬ ‫מעא״ב במםל״ח עלא ע ם טונתו לעום דבר )הגר״א‬
‫או נהרג אכל באמת לא רם• דבטלחמד‪ ,‬היא כהילה‬ ‫ם״ק קדס אמנם גם בוה י ע מי עאומר דהמקילין‬
‫אבל רחוק מן המלחמה איגד‪ .‬בהולה וממתנת ואינה‬ ‫לא הקילו אלא כשראה ההריגה ‪1‬חמ״ח‪ 1‬וקשה לסמיו‬
‫משקרת ‪1‬ניכ‪: 1‬‬ ‫על רעת המקילין כלא קכרתיו ‪ 1051‬אם לא בצירוף‬
‫ר ל ן ורע שמדברי רבינו הרמ״א למדנו ראפילו‬ ‫שארי החירים»‬
‫כאומרת מת מעצמו כמלחמה אינח נאמנת‬ ‫ר ל ג ואם א ‪ x‬ה מת על מטתו נאמנת אף שהיה‬
‫‪ 1051‬אכל יש חולקים כזה דכיון שאומרת שטח‬ ‫כמלחמה ואין ליטר רא*ב תהא נאמנת‬
‫לא מפני המלחמה נאמנת וישישו ובן טסתכר דהא‬ ‫כשאומרת מת במלחמה סיגי דאי כעי אמרה טח על‬
‫יש לה מינו אי בעי אמרה מת על מטתו ביון‬ ‫מטתו די״ל דמינו לא שייך אלא כשאנו חושרין‬
‫דגם שם טח מעצמו אמנם אין ראיה דהא עב״ז‬ ‫אותה שמשקרת היה המיני כימן שאינה משקרת‬
‫היא ב תל ת לכרוח ממק ם המלחמה ויש ל ת ש‬ ‫אכל במלחמה אנו אומרים שאינה משקרת אלא‬
‫שאומרת כררמי דלא המתינה ער שטת טי ת‬ ‫אי ^ ת כדדמי יטועה בכך מאי מהני מינו נתוס׳‬
‫טקכרתיו אפשר דמהני ככררג נם לחרטבים!ועב״ש‬ ‫י״פ הא׳ש( ואפילו לרעת הרמנ״ם דנם כוקברתיו‬
‫פ״ק קמ״ס‪! 1‬‬ ‫אינה נאמנת מפני דתשדיגן לה שמשקרת נ מי ש‬
‫ר ל ן לא תחזקה מלחמה בעולם שלא ידענו כלל‬ ‫כסעי׳ ר״ל מיט אין זה מיני טיב שיראה לומר‬
‫שהיחד‪ ,‬מלחמה וכאר‪ ,‬ואטרר‪ ,‬מלחמה היתח‬ ‫מת על מטתי דכיין שידוע לעולם שהיתה מלחמה‬
‫כ מ ק ם פלוני וטח כעלי במלחמו־‪ ,‬לא חגשא לכתחלה‬ ‫יראה פן ינחי שוה שמת כמלחמה ולא על מטתו‬
‫ואם נשאת לא תצא וי״א ראם נשאת תצא ות־מכ״ם‬ ‫‪t (001‬‬
‫פסק בריער‪ ,‬ראשונר‪ ,‬ואע״ג רבגם׳ תי כעיא דלא‬ ‫רלן• יאפילו א ^ ה שידר לטלחמה והוכה ושב‬
‫איפשיטא מ״ם וראי דמן התורה נאמנת נם כמלחמה‬ ‫לביתו וטח על מטחו ניב נאמנת ‪1‬רשכ״א ‪(05‬‬
‫דחששא דבדדמי אינד‪ ,‬אלא חששא דרבנן וכיון‬ ‫אך להרטב־ים דגם בוקכרתיו אינה נאמנת נראה‬
‫רבגם' נשאר כספק תי ספיקא דרבנן ולקולא וכ״מ‪1‬‬ ‫דגם ככה״ג אינה נאמנת ‪ 1051‬אמנם זהו אינו אלא‬
‫וכאומרת קכרתיו י*א רבכריג אפילו להרמב״ם‬ ‫לטעם השייישי שבארנו בסעי׳ ר*ל שטפני כח הרמיון‬
‫ראוסר כוקברתיו חגשא לכתחלה ויש תלקין כזה‬ ‫היא מ שקית ויבול להיות שבזה נ״כ בח דמיונה‬
‫ועב׳ש פי‪,‬י‪*,‬נ ‪1‬מרה״‪ 5‬פי‪,‬י‪,‬״פ! ואם איטרת מת מחם‬ ‫מטעה אותה אבל לטעם הראשון שמשקרת וין‬
‫אם ידוע שר‪,‬יה שעת מלחמר‪ ,‬אמריגן רמסתמא מת‬ ‫לטעם השני שיבול להיות שקברה אחר תחת כעלה‬
‫במלחמד‪ ,‬ואיגד‪ ,‬מותרת עד שתפרש שעל מטתו‬ ‫מפני הבהלה פשיטא רכזה לא שייך לומר כן ואפי•‬
‫טח ואם אץ ידוע שעת מלחמר‪ ,‬אטרינן דמסתמא‬ ‫לטעם השלישי אין זה דומה טמעז לזר‪ ,‬נמרה״נ ם*יז‬
‫טח על מטתו אמרר‪! .‬רשיי קמיו ‪: 1.‬‬ ‫ר‪,‬ע״ו והמפרש בירושלמי שמוכיח משם דין זה »״ש צ״ן‬
‫ר ל ח וכשם שכעת מלחמה איגד‪ ,‬נאמנת אע״פ‬ ‫דמחולק פם הבנלי נמ״ש שם וזרקו!‬
‫ששלום כינר‪ ,‬לכין כעלה כמו כן בשיש קטטה‬ ‫ך ל ך‪ ,‬וכתב רבינו ררמ׳א רד‪.‬־ה בל שאומרת מת‬
‫בינד‪ ,‬לבין כעלד‪ ,‬אע״פ ששלום כעולם אמרו חויל‬ ‫או נהרג רחוק טן המלחמה מהימנה דלא‬
‫ראינה נאמנת לומר מת בעלי אפילו כשאומרת על‬ ‫שייך לומר כררטי אלא כאומרת מת או נד‪,‬רנ‬
‫מטתו •מת ושני טעמים נאמרו כזד‪ ,‬האחת משום‬ ‫כמלחמר‪ ,‬ממש אכל שי א כמלחמה אפילו הלך‬
‫דחשד־נן לה שטשקרא רטרוב שגאה מתטונ ת‬ ‫שם םטיך למערכת המלחמה לקנות שלל נאמנת‬
‫לאסור עצמה עליו ורש״י י‪,‬פ״ז‪ .‬וממילא רא״א‬ ‫עכיל שועיי האנשים שאינם עומדים כמערכת‬
‫להחירר‪ ,‬רכל עיקר טעם דנאמגת ל י ^ מת כעלר‪,‬‬ ‫המלחמה אין הודנין אותם ולבן כמלחמת הפראים‬
‫ת א משים דריי קז כוה כדי שלא לאסור עצמח‬ ‫שנוהגים כרוע לכם שהורנין נם הגטפלים ובאים‬
‫והבא‬
‫הינות אישות סימן יז‬ ‫עחך‬ ‫‪142‬‬
‫השלחן‬
‫בניה מן השני ממזרים ואיך א״כ נאמין לה‬ ‫והנא אדרבא מתנוונת לאסור עצמה עליו ואע״ג‬
‫כשאומרת מת נעלה אלא דצ׳ל דבכאן היא יריאה‬ ‫רגם על השגי תאסר ט׳ ם כראי אצלה שתאסר‬
‫לשקר דנשלטא גגי גירושין לעולם תוכל לכסות‬ ‫על השני כבדי שתאסר על הראשון כענץ חמות‬
‫חרפתה שתכחישנו ותאמר נירשתגי אנל כאומרת‬ ‫נפשי עם פלשתים ‪1‬נ'ל‪ 1‬והשני משום דאסרה נדרמי‬
‫מת נעי^י ואח׳כ ינא חי הלא תגלה חרפתה )זזהי‬ ‫ובכל מקום סכנה שראתה אינה ניתנת דעתה לומר‬
‫כיינת התום׳ קם״ז ; ד״יז אינאו וא״נ אף כשנתכחשה‬ ‫שמא לא מת ולא אנשא דהואיל ששונאית אותו‬
‫מפי עדים על הגירושין נאמין לה על הטיחה מהאי‬ ‫לא דייקא כיייי האי נרשיי! ואפילו איטית שטת על‬
‫טעמא‪ .‬אמנם עכ״ז לא רמי דניון רנתכחשה מפי‬ ‫מטחי כמיתת כל אדם יראתה שטת אין אני‬
‫עדים הרי נתגלה נבלותה לעיני הכל ושוב א׳א‬ ‫טאמינים לה נזה ויכול להיות שהיה באיוה סבנה‬
‫להאטינה כלי רנלא הוכחשה נד‪,‬י שאין אנו טאמיניס‬ ‫ונמלט טמנה ‪1‬נ*ל‪ 1‬וקיי״ל בשני הי^שינית להקטיר‬
‫כיון רהש״ס י א הכריע להלכה כטאן ]רשנ׳א כס‪ 1‬ו‪:‬ן‬
‫לה טיט גם לא ראינו שיקחחה להדיא טשא*כ‬
‫נהנח שת העדים זיהתוס׳ נתנו ‪5‬מ״ד נלדמי וגזה‬ ‫נראה דעת ה ר טניט ז׳ י‘ שייא כ תנ שים טעס נזה‬
‫נחלקו מיש ועמה־נ ודו״קו ועור כיון שנתנרר שנאתה‬ ‫וגם טרלא כ תג חילוק נין התחיל הוא נקטט‬
‫לו עד שנתבקשה מפי העדים ואמדינן דעתה‬ ‫להתחילה היא ונגט׳ יש חילוק כזה דללישנא‬
‫שמתכוונת לאסור עצמה עליו כענץ תמות נפשי‬ ‫רטשקרא להריא איני אלא נהתחילה היא נקגיט‬
‫עם פלשתים כמיש בסעי׳ רל״ח א״כ אינה הוששת‬ ‫ראז השנאה שלה נכרה אנל אם התחיל היא בקטט‬
‫םה שתתגלה נבלותה ואדרבא זהו רצינה לאסור‬ ‫והיא אהנה אותו לא השקר להדיא אנל לבדרטי‬
‫עצמה עליו וא״א כאופן אחר !וכנ׳ל עיקר וזהו כוונת‬ ‫חיישינן נ כ ל גווני דנ דנ ר מועט אוסרת נרדפי כמו‬
‫רש׳י שם נד׳ה שמשקרא ודו׳קו !‬ ‫במלחמה זתוס׳! יכ*כ הטיר שאין חילוק נז ה ע׳ש‬
‫והרטנ׳ם לא הזכיר זה כי•‘ ש׳ט דחשש לחומרא‬
‫ף חן א והדבר פשוט שנקטטה כי האי אינה נאמנת‬
‫בשני הלשונית ווא׳נ לתיש הכ'מ נשם הרא״ם דתפרש‬
‫אפילו כאומרת קנרתיו ואפילו לר‪-‬פיסלןים‬
‫דגמי^חטה נאמנת כשאומרת קנרתיו זהו לענין‬ ‫להיפך זנ״נ הרא׳ש דשנדינן לסויורא ע'ש‪S 1‬‬
‫חששא דנרדמי דנקכרתיו ליכא חששא אנל נקטטה‬ ‫רלט ומה נקרא קטטה דא״א ליטר רסחם קטטות‬
‫שמשקרת נכיונה כטיש מאי טהני קנרתיו דבשם‬ ‫ומריבות זהו קטטה שאינה נאטנח רהרי‬
‫שמשקרת להדיא על המיתה כמו כן תשקר על‬ ‫כרונן כן הוא שמתקוטטים איש ואשתו לפרקים‬
‫הקבורה ויראה לי מסוגיית הש״ם שם דאפילי‬ ‫ומיס אהנחם עזה ויותר מזה אמרו חדל ]שם[‬
‫למיר שם מפני חשש נדרמי אינו דימה לחשש‬ ‫ראפילו באומרת לנעלי גרשיני אין זה כלום דנולהו‬
‫כדדמי דטלחמה רנאטנת לרוב הפוסקים דהדטיון‬ ‫הכי קאמרי כשביעסית אלא היכי דמי קטטה כגון‬
‫שמצר שנאה שאני ‪1‬דאלינ לימא השים האי יזילוקא‬ ‫שאמרה לנעלה כפניו גירשתני בפני פלוני ופלוני‬
‫ושאלנו להערים ואמרו להד׳ט ‪1‬גמ׳‪ 1‬וכיון שנמצאת וזהו כוונת רש׳י כד׳ה דאמרה נדדמי כל תקום סכנה‬
‫מיבחשח מפי ערים שוב אין ביכולת להאטינה על וני' לא דייר‪,‬א כלומר אף סכנה קלה לא כמלחמה!‬
‫שום דנר וטנואר מהש׳ם דרוקא נכד‪,‬״ג אינה‬
‫ר מ ב וכתב הרטנ״ם זיל דאפילו נ א עד אחד‬ ‫נאמנת לומר שטת נעיד‪ -‬אכל כשאמרה שלא‬
‫והעיד לד‪ -‬שטת בעלה לא הנשא שמא היא‬ ‫נאמנת‬ ‫כפניו גירשני נ ע לי שאינה נאמנת טרינא‬
‫שכרה אותו ואם נשאת לא תצא שהרי יש לה עד‬ ‫אינק‬ ‫נ׳כ‬ ‫לומר מת כעלי והיה נזטנינו שכפניו‬
‫ענ׳ ל ותטר‪-‬י עליו מאין לו לומר טעס זה ולחשוד‬ ‫גסעי'‬ ‫כמיש‬ ‫נאמנת מטעם רנתרנתה חיצפא בזמנינו‬
‫להעד שיעיר כשסר ראם היא השירה כל ישראל‬ ‫הונקשה‬ ‫שלא‬ ‫י״ז כשאמרה טח נעלי נאמנת ביין‬
‫מי חשודים וטעמו של הרטנים הוא דכיון שכנר‬ ‫{‬ ‫מערים ‪1‬כ*ש סקי■‪',‬מן‬
‫הוחזקה שקרנית והונרד הדנר ששונאת אותו‬ ‫אפשר‬ ‫ראיך‬ ‫נחלה‬ ‫ר ט ויש לשאול נזה שאלה‬
‫ומתכוונת להשמט א׳ ע מטנו נכמר‪ ,‬מיני שקרים‬ ‫נעלי‬ ‫מת‬ ‫לומר‬ ‫נאמנת‬ ‫לומד דכש־'א הוכחשה‬
‫ותחנולוח שהרי העדים הבחישזה נהנירושין ולכן‬ ‫היא‬ ‫והשורה‬ ‫הגירושין‬ ‫על‬ ‫והרי אין אנו מאמינים לה‬
‫ענשיי שנא אחד והעיר לה שטח נעלה שמסייעה‬ ‫ולעשות‬ ‫א״א‬ ‫כאיסור‬ ‫להנשא‬ ‫אצלינו שא גה חוששת‬
‫להשמט‬
‫ע ב »‪14‬‬ ‫השלחן‬ ‫אישות סימן יו‬ ‫מעות‬ ‫ערוף‬
‫באיסור מ״ם חשש בדדטי פשיטא שיש באן דהרי‬ ‫להשמ» סמנו כפי תחבון^ותיה שעשתה יש לחוש‬
‫היא שונאית אותו ובן הסכימו במה מהגדולים ולא‬ ‫ששכרתו ופיתחו ונתנה לו מטון שיעיר אף בטילתא‬
‫גרע ממלחמה שאומרת בדדמי ולכן בקברתיו‬ ‫רעגירא לנלויי נחשו׳ הרא*מ בכ״מ רפי״ג‪ 1‬והרי כנם׳‬
‫יודה תלוי במחלוקת הרמנ׳ם והפוסקים במלחמה‬ ‫מעינו ג״כ חשש שטא תשבור ערים נגיקין ם'ו ‪t.‬‬
‫אם אמרה קכרתיו אם נאמנת אס לאו ונם בעד‬ ‫ואע״ג ראםרינן שם ררק דיבורא אמרי וטעשה לא‬
‫אחר כשטעיד לה בקטטה בי האי שמת בעלה‬ ‫עבדי ובזה שיוגמר ההיתר על ירו הוי בטעשה‬
‫יוצה הרץ כמו עד אחר במלחמה ויש מי שאומר‬ ‫נמוש׳ שםו זהו כשני ערים אכל באחר יש לחוש‬
‫רבעד אחד חנשא לבתחלה נונביש ס״ק קמ*א מ״ש‬ ‫ככ ה׳ג נוא״ש הן דנתוטת ל״ו ז ומטת ה; »*טז‬
‫כשס המ*ז יש כדם ‪7‬הא כשנשאת נס בקפעה ‪7‬ש*ם לא‬
‫תנאו ‪:‬‬ ‫ר מ ג אמנם עוד הקשו עליו רמניץ לו ליתן טעם‬
‫ר מ ו ואין לומר רכזה לא שייך בלל טעמא דדייקא‬ ‫שלא נטצא כגם׳ והרי כעלי השים ‪1‬שם[‬
‫דהא עיקר דיוק הוא כדי שלא תאסור עצמו‬ ‫איסתפקו לחו כעד אחד בקטטה טי נ א ק דאי‬
‫עליו ועל השני והבא נם בל״ז אסורה עליו כיון‬ ‫מעטא רעד אחד נאטן הוא משום עכידא לגלויי‬
‫דנהפך ואפילו אינה אסורה עליו מ״ם ודאו דלא‬ ‫נס כזה נ א ק ואם הטעם משום רייקא הכא לא‬
‫ת ת ש לאסור עצמה עליו רי״ל דמ״ם דייקא כרי‬ ‫רייקא ונלשין זה הוא נ״כ כעד אחר כמלחמה‬
‫שלא תאסור על השני דאין נראה לומר דסברא‬ ‫ונ״ל שהוברח לזה דקשה ליה על לשון הש״ם‬
‫דדייקא אינו אלא אם אוסרת עצמה בזה על‬ ‫דהכא לא דייקא מה שייך לא דייקא והרי אדרבא‬
‫הראשון ועל השני דאיזו סברא היא זו וכן הסכימו‬ ‫נתברר שמחזרת להוציא א״ע מטנו בשקרים ובשלמא‬
‫במה גדולים דדייקא שייך אף אם הדיוק שויך רק‬ ‫‪,‬כמלחמה שייך לא דייקא משום דתאמר בריטי‬
‫לנכי השני זעפ*ת ס*ק קס״ח‪ 1‬אך לרינא אין נ״ם‬ ‫זונן בינמה נ*ג; משום דסניא ליהז אבל בכאן שחשודה‬
‫גדולה כזה דע*פ עצמה ודאי ראינה נאמנת ורק‬ ‫על הכל מה שייך לשון זה ולבן מפרש דפי׳‬
‫כקברתיו יש להסתפק ואין להקל אם א ן עור איזה‬ ‫האיבעיא הוא למ״ד טעמא דכדרמי אבל למיד‬
‫צר היתר נמרה״נן ולעגין שארי מיני קטטות אף‬ ‫מפני שמשקרת הספק הוא משום שמא תשכרנו‬
‫בנדולה שבנרולוח נראה דאין להסתפק דאין לנו‬ ‫נוהגר״א בס״ק קמי׳ז כתב דל׳ג כלל מ״ש ולפמ״ש‬
‫אלא מה שאמרו חז׳ל וצ״ע ‪:‬‬ ‫א״נ לדוחק זה ודו׳קז ‪:‬‬
‫ר מ ץ האשח שאמרה מת בעלי תחת המפולת‬ ‫ר מ ד וזה שפסק דאם נשאת לא תצא משום דסיל‬
‫אינה נאמנת דמפולח הוי במלחמה ואומרת‬ ‫דחששא זו אינה ק התורה ר ק התורה כל‬
‫בדדמי ובל דינים שנתבארו במלחמה הן כאומרת‬ ‫אדם בחזקת כשרות עומד וזה בבר נתבאר ד ק‬
‫קב־תיו או כאומרת מת על מטתו במפולת או‬ ‫׳ התורה עיקר היתירא דער אחר הוא משום דענידא‬
‫כשער אחד מעיד לה שמת הבל כמו כמלחמה‬ ‫לנלויי ולפ׳ז הספק הוא מדרבנן וספיקא דרבנן‬
‫וי״א דאפילו למאן דמיקל באומרת מת על מטתו‬ ‫לקולא ובן הסכימו לדינא רוב הפוסקים דאם נשאת‬
‫במלחמה בט״ש כסעי׳ רל״ו וממילא רמקיל נם‬ ‫לא תצא נולפמ״ש א״ש כל מה שהקשו הראשונים‬
‫במפולת בבה׳נ נרט אם אמרה נהרג או נפל ק‬ ‫עליון ז‬
‫הנג ומת לא טהימנא דגהי רלא חיישינן דמשקרא‬ ‫ר מ ה בחב רבינו הרמ״א כסעי׳ מ״ח ראם כעלה‬
‫מים ביון שאינה ממתנת באן מחמת פחד המפולת‬ ‫נהפך לישמעאל והניחה עגונה דינו בקטטה‬
‫ושבקח ליה ואזלה אמרה ברדמי ושמא לא מת‬ ‫ואינה נאמנת לומר מת בעלי ויש חולקין בזה‬
‫מחמת הרינה או נפילה >ו וישיש סש״ו שי׳ נ׳ו ויראה‬ ‫דבש׳י־ם י*א אמרו דאינה נאמנת אלא בקטטה‬
‫לי דמפולח שאמרו חז״ל זהו כשמצוי אז מפולח‬ ‫שרצתה להוציא איע ממני באיסור והוכחשה מפי‬
‫כבל העיר במו שמצוי בארצות הקדם וכולם‬ ‫ערים אכל בזה שבעלה רשע נדם היא אינה‬
‫בורחים מן העיר ולפיכך רצי במלחמה ואומרת‬ ‫השורה להנשא באיסור א*א נממייז ‪0‬ין‪5‬״ד‪ 1‬אמנם‬
‫בדדמי אבל במפולת בית אחת מה ענין זה למלחטה‬ ‫זהו ידאיי דאף אס נאמר רזה לא דמי יאוטרח‬
‫הרי אחר נפילתה חוטטין אחרי בל האנשים‬ ‫נידשתני ינתכחשה לענין ש ת ^ י להריא להנשא‬
‫שתחחיה‬
‫השלחן‬ ‫הלנות איעות סימן'ז‬ ‫ערוןז‬ ‫‪144‬‬
‫שחחחיה ואע׳ס שטן הסברא נראה בן ם'מ להתיר ע'פ ס׳ם וס׳י נק׳א לכי״ינית! מטעם רכסה‬
‫למעשה צ״ע )עי‪*:‬י רפמ״ו שנת•‪ :‬תפוצת שנפל הכית מן הפוסקים סוברים דאי■ לד‪.‬תיר ס׳ם בחזקת איסור‬
‫מליו או ב^ו רוה פערה והיה מפיל כל בתי העיר עכ׳ל כם׳ש כיתד סי׳ לךי ד‪ .‬יד דאפילו אם נאמר דס׳ם‬
‫ו־תענית י*מ ‪ .‬פירש׳י תפילת שתי״ותיה והנתיס גופליס ר‪:.‬ו כרוב מטעם דספק הראשון מש־יהו למחצה‬
‫על מחצה והספק השני טשויהו לרוב הא בעגונה‬ ‫ברות ענ״ל וסתס מפולת *עיר ר‪,‬אי כדהונת שכ‪: 1‬‬
‫לא הלכו כתר רובא והחמירו הרבד‪ .‬כמו במים‬
‫ובן אם היה באותו מקום שילוח נחשים שאל׳ם וביוצא בזה אמנם ראינו לכמה גדולי ישראל‬
‫ועקרבים ואטרה נשיו נחש או עקרב ומת דמתירין ע'פ ס׳ם בעגונה ונראה דהטעם הוא דאץ‬
‫אינה נאמנת דנם וה הוא כמלחמה דמפני שבהולה כאן חזקת איסור א״א ולא חזקת חיים של הבעל‬
‫לברוח אומרת בדדמי וחיישינן שמא תסמוך דעחה וחזקה ראשה דייקא ומינסבה מרעא לחזקות אלו‬
‫על רוב אנשים שמתו מפני זה דמסחמא נם הוא וזר‪ ,‬שהחמירו חכמים גם במקים רובא זהו במקום‬
‫טח וכל הרינים שבמלחמה נוהג נם כזה ושילוח שאמרו חכמים שבזה העגין ראו להחמיר מפגי‬
‫נחשים מקרי כשהיו משולהים ברוב בני אדם אבל שהיא ר נ י המצוי או מטעם אחר שהיה ידוע להם‬
‫ש^א אמרו להריא אין לנו להחמיר‬ ‫אם נשך אחד מהם ובאת אשתו ואמרה מת מנשיכת אנל במה‬
‫נחש נאמנת ]ב׳ין דאינה בהולה לנרות כשאין הטבה ״תר מבבל התירה כולה ועור דבמקיס שד‪,‬איסור‬
‫מתפשטת ויש מי שרוצה לחלק נקברהיו נין מלחמה איני אלא מררבנן כמו בחששא דבדרמי גראד‪ ,‬פשום‬
‫שיש לסמוך על ם*ם ולדינא יש לר‪.‬תיישב כזה ‪:‬‬ ‫למפולת ושילוח נחשים להרמנים דס׳ל כמלחמה‬
‫לא מחני קברתיו יודה כאלו לפי טעם הראשון‬
‫בעיקר דין מגפה היה נראה מצד‬ ‫שבארנו בסעי׳ ר״ל דבאלו לא שייך טעם זה ואינו ף ן אמנם‬
‫הסברא לחלק דכסתם מנפה אף שרבים מתים‬ ‫כן דגם באלו הבהלה גדולה כפו כמייחמה ואין‬
‫דרך להמתין לקבור לפי דעת הרםב׳ם שם ‪1‬עב'ש מ׳ם מקברים אותם כדצנן ואין בורחים מהם ואין‬
‫דומה למלחמה אבל יש טין מנפה ד׳ יצילינו שהיא‬ ‫ס*ר‪ ,‬ר‪,‬נ״ו ומרה״צ וב״ת ודו*ר‪,‬ן ;‬
‫ל מ ט בטנפד‪ ,‬יש שני לשונית בגט׳ אם הוד‪ .‬מחלה טתדבקת כמו שהיה בזמן הקדמון ונקראת‬
‫כמלחמה אם לאו ופסק הרמב־ם ז׳ל לקולא מחלה השחירה וטי שהיה עליו סימני מחלה זו‬
‫ממני והיו יראים ליגע בו ולקברו‬ ‫דאינד‪ .‬כמלחמה ונאמנת והטור פסק דאינה נאמנת היו בורחים‬
‫דש טרסים כהרםב״ם ג׳ב כן א בי לפנינו מבואר בידים אלא בגרירה בזה וראי רד‪.‬וי כמלחמר‪ .‬אך‬
‫לא מצאנו להפוסקים שחילקו בזה ‪:‬‬ ‫בו דנאמנת ובטילתא בטעמא וז׳ל שדבר פשוט‬
‫כפי כל אדם שבשעת הדבר זה חי וזד‪ .‬מת ואפשר ף נ א האשה שבאה ואמרה בעלי מת ברעב אינה‬
‫נאמנת ג*כ משים דאמרה כדרמי דמפגי‬ ‫שימותו בדבר נערים חזקים וינצלו הזקנים החולים‬
‫ולפ״ן אין חושעין לה שמא ממכה דעתה על רוב שידעה שלא היד‪ .‬לו במה להתיות נפשו נשרש‬
‫המתים עב׳ל ולפ״ז כשאמרה קברתיו נראה דלכ׳ע כלבד‪ .‬שמראי מת ואדרבא רעבין נריעא גימלחמה‬
‫מותרת דלהרטב׳ם נם בלא קכרתיו נאמנת ולהטור דבמלחמה כשאמרה מת על טטתו נאמנת כם*ש‬
‫הא ס׳ל רבוקכרתיו נם כמלתמד‪ .‬נאמנת ואם נשאת וברענון אינה נאמנת גם כבה״נ דטד‪ ,‬שייך לחלק‬
‫וכן כעד אחד בדבר הוה ספיקא דדינא ועב׳ש בזה בין מת על מטתו ללא על מטתו וסתם מת‬
‫סר‪,‬ר‪*,‬ם‪ 1‬ויראד‪ .‬דבנשאת לא תצא בדיעבד דכבר ברעבון הוא על מטחו ‪1‬הגר'א‪ 1‬אבל ננד זה קילא‬
‫בארנו דחששא דבדדטי אינה אלא חששא דרבנן ממלחמה דבמלחמה אף כי אמרה קכרתיו אינו‬
‫וכיון דכגם׳ יש שני לשינית והפוסקים מחולקים מועיל לדעת הרטב׳ם כט׳ש אבל ברעבון טהני‬
‫בזד‪ .‬הוד‪ .‬ספיקא דרבנן ולקילא ובן בעד אחד אפשר דהא אינה משקרת וגם הבהילות לא דמי בעגין‬
‫לומר דחנשא לכחחלה מטעם ס׳ם ספק אם דבר קבורה למלחמה וצמאון דינו ברעב שאם אמרה מת‬
‫דדי כמלחמה ואת״ל דדצי כמלחמה הא גם כמלחמה כצמא נ׳ ב אינה נאמנת מטעם שנתבאר ובעד אחר‬
‫נופה הוי ספיקא דדינא בעד אחר ‪1‬וכ'מ ממר^'‪ 5‬ס־ק ברעבון כשמעיד שטת ברעב אינו מבואר להדיא‬
‫קס״ע[ אמנם יש מהגדולים שאומרים דבעטגה אץ מה דינו ונראה דג״ב ריט במלחמה דנהי רהער‬
‫יעמוד‬
‫עג «‪1‬‬ ‫השלדון‬ ‫הלבות אישות סימן ‪r‬‬ ‫ערוך‬
‫י ע « ד עד סיתתו דאינו בהול כל בך דאולי אותו הן מפגי שמדמים לסלאות בה תאוותם והן ספני שהיא‬
‫לא הציק הרעב כל ‪ •p‬נרם התירא דעד אחד נכה רוח ואינה מעטרת כטדס ויש להם עליה‬
‫הוא ם»ום עבודא לגלויי וטעום דייקא דידה והיא רחמים בלי להרגה ועומדת עד שהרגוהו ו ‪*6‬‬
‫תאמר כררמי וביש שלא תשקר ז‬ ‫הרי לא תדייק ותאמר נאומרנא סודאי ס ת לפיבך‬
‫ר נ ד והנה נראה דבר פשיט שאינה צריכה לומר‬ ‫לכתהלה לא תנסא ואם גסאת ?א תצא כמי‬
‫קכרחיו וכיש עד המעיד על מלחמה קטנה‬ ‫כמלחמה ואם אםרה צולא מת ס חננון סודה לו‬
‫סח לאכול אלא חולי אחרת היתה לו ומת או רנאמן כלא קברתיו שהרי אפילו במלחמה גדולה‬
‫שוצא אינה נאמנת אפילו בקברתיו לדעת הרטכ״ם‬ ‫סנהרג נאמנת ‪t [D*c'1‬‬
‫ר נ ב אסרה עיצוט עלינו כיח עיסנו עלינו מערה ‪ 0‬ימ בעד הוה מפיקא וכיש כמלחמה קטנה שנס‬
‫^ ‪ n 1>0 7‬הציתו הבית או המערה גא^ו היא נאמנת כ״ש רעד אחד נ א ק אלא שראיתי שיש‬
‫ונתמלא עסן ואני ברחתי והוא נסאו* אום ומת שמפקפקים בזה וטעמם דנדר דאשח כלי זיינה עליה‬
‫אינה נאמנת ואמרינן לה כסס אונע«ה ל ן נס כמו אכל העד כודאי מתיירא לעמוד שם שמא יהרגוהו‬
‫כן אולי נעשה לו נס ונמלט מסס וגמ'‪ 1‬ואין הפירוס ג״כ וא״כ למה לא ניחוש שיאמר בדדמי ואף‬
‫נס נסור דככר בארנו ב ס עי ר״ט דאין םוכירץ גס באשה עצמה למה לא ניחוש לכדדטי שתדמה‬
‫מעשה נסים אלא כעין נס שמצא מקום להמלט שמת ועדיין לא מת כמו כמים דחיישינן שמא‬
‫ואפילו לא ירעט המעשה רק על פיה נדם אין גרמה שמת אע״ג דאין העד מתיירא לעמוד‬
‫מתירין אותה ולא דמי לרתויקה מלחמה בעולם כשוצציאוהו מן ר&ים ו ‪*0‬מ אמרינן חששא צ‬
‫רוצה ספיקא דדינא דהתם הרי אומרת שהוא מת כמ״ש בסעי׳ רייז וכ״ש בכאן מיהו מסתימת‬
‫אבל הכא הרי להדיא אומרת ע״פ אוטדנא וכ*מ הפוסקים נ*ל דלא דמי דבמים אורחא דמילתא‬
‫נגמ׳ו ואם היתה שריפה ואנו רואים אדם שנשרף כן וצא שכשנפל למים נדמה שמת ובאמת רק‬
‫והאשה צועקת ראו בעלי שנשרף נאסגת אע*פ המים כלכלתו אבל •בהרעה וצטב ניכר לכל אדם‬
‫שנשרף לאפר באופן שאין מנירין שום דמות וזהו אם הוא חי אם מת רכל עור נשמתו כקייבו הרי‬
‫כשלא מצאו אבו מטף ושירוע שוה האבר אינו וצא מפרפר א״ע ושגיחוש שעושה א״ע כן כשביל‬
‫מטף כעלה ולכן חולין בבעלה אבל אם סצאו שידמו הרוצחים שבודאי מרו זה הענין לא שיין‬
‫אבר הידוע שהוא מנוף אחר אין טת ‪ T‬ץ אותה אלא כמו שהיה בשעת הגדרות ר״ל והיתה מלחמה‬
‫שנשרף ועא ג״כ הגיף גדולה אבל לא במלחמה קטנה זנג״ל ופמה״ג ‪p‬״‪p‬‬ ‫ואטרינן שזה שראיט‬
‫קפ״ז! ‪:‬‬ ‫האחר וכעלה חלף הלך לו ‪1‬גמ׳ וע״ש נפירש״י וניע‬
‫ודרק! ואם רדתה ב מ ^ ס שריפה נדולה ונמצאו רבד‪ ,‬כלל ג ח ל יש כהתרוח עגעות שכל מקום‬
‫שאין הענין פשוט להיתר כל כך ו ^ י ן‬ ‫הרבה נופים מוצרכים שאץ ביכולת להגיר חמונחם‬
‫ורק יו ע ט שמספר אלו הניפים היו במץם הזה שאלת הכם אפילו היותר ג חל בוצרה לא * ‪r n‬‬
‫וער‪.‬ח נחםרו ‪%‬ע אס יש להתיר נשותיהם ע״פ מת בעצמו עד שיסכימו עוד עמו שני נ ח לי ישראל‬
‫שנאסר כאן נמצאו וכאן היו אס לאו !פנוכ׳י פי' וכן נהגו כל נ חלי עולם מעולם כמו שמבואר‬
‫בכל התשובות וגם הנשאת ע*פ ער אחר סושיכץ‬ ‫מ״וו ובשעת הדחק יש להתיר ן‬
‫ך נ ג אמרה נפלו עליט כותים או ליסטים זצא כ״ר של שלשה ומחירין אותה כס״ש כסעיי קי״ז‬
‫זףש ו ^ן לשנות ז‬ ‫נהרג ואני גצלתי נאמנת ואפילו כידוע לט‬
‫שנפלו עליהם דאין כאן חשש נדרטי דח קא ר נ ן האשד‪ ,‬שהלך בעלה למדינה אהדת ובאו‬
‫ואמרו לה מת בעלך ונשאת ואח׳ב בא‬ ‫במלחמה גדולה שצרקים חנית וחצים לכל העומדים‬
‫שסה יריאה על נפשה לעמוד שמה ובודהת ומפני בעלה קנסוה חכמים בכמה דברים כמו שיתבאר‬
‫הבהלה אומרת כררמי אבל במלחמת ליסטים שהיא דעיקר מה שהאמיט חכמים לעד אחד מפני‬
‫מלחמה קטנה יהורנים רק למי שרוצים להרוג אינה שאוקמוה אחזקה שתרייק שפיר עד שתדע על‬
‫יריאה לעמוד שם דאינה מתיראית שמא יהרטה בירור שמת וכיון שלא חי קה קנסוה הבמיס ומ״ם‬
‫דאשה בלי זיינה עליה וחליסטים אין ז צ תין אותה ‪ *pt‬הנשאת עי• שגי עדיס ובא בעלה ג*כ קנסוה‬
‫ככל‬
‫השלחן‬ ‫הרכות אישות סיהן יז‬ ‫ערוך‬ ‫‪146‬‬
‫ודאי אין לה וטהראש־ן הוי קנם ואפילו דתזירה‬ ‫גכל הקנסות שיתבאר ואע׳ג דמה הור‪ .‬לר‪ ‘’ ,‬טי ענד‬
‫הראשון באיסור אין לה כתובה וכן אם החזירה‬ ‫דנשלטא בעד אחר היה לה לרי־ק אחר רגרי‬
‫השני באיפיר אחר שנתנרשה מהראשון אין לה‬ ‫העד כט״ש אבל בשני ערים דע'פ שנים ערים יקים‬
‫בה־נר‪ ,‬ויה״ח‪ 1‬ובן קנסוה שהפירות שאכלו שניהס‬ ‫דבר בבל התורה בילה ולטה לנו לקינפה ם'ם‬
‫מנכסי טלוג שלה א’ צ לשלם אף שטדינא הם‬ ‫מפני נודל הקלקול שינעשה להנשא בא־בור א'א‬
‫חייבים רהא תקנו להבעל פירות החת פרקינה יהם‬ ‫ולהרבית טטזרים בישראל כראי היא שתוקנס‬
‫אי; טחוייבים לפדותה כיין שאסורה עליהם מ׳ם‬ ‫למען בל הנשים ישמעו ויראו דהרי ט׳ט פושעת‬
‫קנפיה כזה ורוקא טר‪ ,‬שאכל השיני קידם שבא‬ ‫היא קצת דהרי ראינו שעירי שקר הם ובל אשה‬
‫הראשין פמיר מלשלם כיון שהיה סביר שאשתו היא‬ ‫הקשירה בנעלה יש לה לחקיר הדק היטב אם‬
‫אבל מת שאבל אחר שבא הראשון חייב לשלם‬ ‫אמת הדבר שמת אם לאו !נ״ל( ואפילו לא נבעלה‬
‫דכאיש אחר הוא אכל הראשיי א־בל יהילך עד‬ ‫עדיין טהשני כיון שנכנסה לחופה עטו קנסיה והיה‬
‫שיגרשנה דהא אשתי היא ‪:1‬ס[ אף שאינו חייב‬ ‫אם נתייחדה עטו אחר הקד־שין ]חמ׳ה כקק־י[‬
‫בפרקינה מ׳ם קנסיה בזה ג' כ וכן א’ צ לשלם מה‬ ‫אכל אם נתקדשה ועדיין לא נתייחדה עט• לא‬
‫שבלו מנכסי צאן ברזל שלה אע׳ג דבעל בעלמא‬ ‫קנסוה כאשר יתבאר בטילתא בטעטא בסיר‪:‬‬
‫חייב לשלם מ׳יט קנסוה בזה ורינה כזינתד‪ .‬תחת‬
‫בעלה כמ״ש בסי׳ קט״ו ודוקא טה שבלו לגטרי‬ ‫ף ^ן ובמה קנסוה שתצא ם»ה וט(ה דעל השני‬
‫אבל מה שיש עדיין מהם בעין ניטלתן וי׳א דאין‬ ‫אסורה מן התירה ועל הראשון מן התורה‬
‫לה אפילו בלאותיה הקיימים )ענ׳ש ס*ר‪ ,‬קס'נ[ אבל‬ ‫טורית לו דהרי היא כאניסה וט׳ם קנסיר‪ ,‬שתצא‬
‫ריב הפיסקים םיבריס כריעה ראשונה וכל מה‬ ‫ממנו וצריכה נט משניהם מן הראשון צריבה גט‬
‫שהפסידה משום קנם לא מהני תפיסה אפילו תפסה‬ ‫טן התורה ומן השני משום קנס ועיר דחיישינן‬
‫שלא כערים ‪1‬שס( שיש לה טיגו שלא תפסה ט׳׳ם‬ ‫שמא יאמרו שהראשין גירשה ונשאת להשני בהיתר‬
‫כשהידית טיציאין ממנה כיון דהטעם הוא משום‬ ‫ועתה יוצאת טמנו בלי גט ומטעם וה שפי'‬
‫קנם וכל מה ששייך לה אפילו הפסה כעדים אין‬ ‫אסרוה על הראשיון כדי שלא יאמרו שהחזיר גרושתו‬
‫מ־ציאין טמנה ‪1‬שםן ולכן אם נטלה מזה או מזה‬ ‫משנשאת לאחר ולכן אם לא נשאת לשני אלא‬
‫כתובה או פירות החזיר אפילו נטלה שלא כערים‬ ‫נתקדשה לבד ובא הראשון אינה צהיכח נט מהשני‬
‫ודוקא מה שנטלה מהשני אחר שבא הראשון אבל‬ ‫וטותדת להזור להראשון דכיון דעדיין לא ענדה‬
‫מה שנטלה קירס שבא הראשון א*צ להחזיר דהא‬ ‫איסיר לא קנסוה וחשש שמא יאמרו גירש ראשון‬
‫כהיתר נטלה כיון שלא ירעה עדיין שהראיג‪-‬ן‬ ‫ונשאה שני ג*כ ליכא ואדרבא יאמרו שהיו קדושי‬
‫בחיים וזה שכתבנו שטוציאין טמנה פירות הכוונה‬ ‫טעות אבל נשיאין לא יתלו בטעות ‪ 1‬ענ״‪ :‬סיוקי׳ע[‬
‫הוא על מזונות שאכלה מהשני !עב־יו ואם הם‬ ‫אמנם אם השני שקידשה נתן לה גט אסירה‬
‫כהנים ומתה שניהם אינם רשאים לטמאות לה‬ ‫לראשון טפני שיאמרו שהגט היה כדין ונשאת‬
‫ושדהם אינם זכאים במציאתה ובמעשה ידיה ואין‬ ‫להראשון אחר שנתגרשה ממנו ונתארכה לאחר ו ‪ :‬ס [‬
‫יכולים להפר נדריה ואם היא בת כהן נפסלה‬ ‫ויש חולקין בזה ‪1‬שסן וכן משמע במשגה ]יבומת נ־נ ‪,‬‬
‫מתרומה ואם היא כת לוי נפסלה מן המעשר‬ ‫וע׳ש ‪5‬״ד ‪ 1.‬וכן אם נתייחדה להשני אחר הקרושין הוי‬
‫ואע׳ג דטעשר ראשון מותר לזרים ואשד‪ ,‬שזינתה‬ ‫כנשאת כמ״ש וכן אם נתקדשה להשני לשם פלנש‬
‫מותרת כמעשר ט׳׳ם אותה קנסוה וכן נפסלה להגשא‬ ‫אסורה להדאשון דהרי לא מחסרה מסירה לחופה‬
‫לכהן לעולם וכשמתה יורשה בעלה הראשץ דהא‬ ‫דאין חופה בפלנש זשס! ועט׳ש בסי׳ כ׳ו אם מותר‬
‫אשתו גמורה היא ואם הם מתו אחיו של ^ה ואחיו‬ ‫לישא פלגש וכן אם נתקדשה להשני ולא נשאת‬
‫של זה חולצין לה אם טחו בלא בנים ואסירים‬ ‫ולא נתייחדה עמו מותרת לו אם מת הראשון או‬
‫לייבמה דאחי הראשין חוי־ן לה מן התורה ולא‬ ‫גירשה והיא כשארי גרושות ואלמנות כיון שעדיין‬
‫טייבמה משום קנס ואחיו של שני אסור לייבמה מן‬ ‫לא עבדה איסירא ‪:‬‬
‫התורה ומרינא גם חלוצה א' צ ממנו אלא מפני‬ ‫ר נ ח ועוד קנסוה שאין לה כתובה משניהם מהשני‬
‫מראית‬
‫ן ד ‪147‬‬ ‫השלהן‬ ‫ואונות אישות סיםן יז יח‬ ‫ערוף‬
‫שגירשה הראשין אע*ג שעשתה איסור פ*פ אין‬ ‫טדזוית העק נ ע ם עצריכח ספנו ‪J DJ‬‬
‫הילד פטזר אפילו מדרבנן דחא רשעים נפורים הם‬ ‫ף ג © הולד פהשני שנתעברה טפט קידם שגירשה‬
‫ומה חפא הולד אבל היכא שלא סברה לעשות‬ ‫הראשון הוא פפזר פן ר^ורה אבל פה‬
‫איסור ונכשלה שפ ‪ T‬קנסוה כדי שתשמור לדקדק‬ ‫שנתעברה פפני אחר שגירשה הראשץ או פ ת הוי‬
‫היטב אס מת הראשון אם לאו ‪1‬ש‪ 0» 0‬ללדת‬ ‫םם»ר םררב‪:‬ן פשום קנסא והראשון אם בא עליה‬
‫והד״א ששיןו‪:‬‬ ‫נןדם שיגרש ד שד או פת הולד שתוליד הוי פפ»ר‬
‫ר ס ב בחב רכיט הרמ״א כסעי׳ נית אשה שנתקדשה‬ ‫פררבנן ג*כ פשים קנסא וי״א דלעולם הוי פטזר‬
‫ומעתה וסברה שלא נתקדשה ונשאת לאחר‬ ‫פדרבנן פהראשין אפילו בא עליה אחר גירושי שני‬
‫תצא פזה וסוד• ובל הדרכים האלו כה אכל קנסוה‬ ‫או אחר שפת והעיקר בדיעה ראשונה דבן סתם‬
‫להנשא או שהורו לה ביר כטעיח ונשאת על פיהם‬ ‫רביט הב״י בפעי׳ נ״ו נמתמ׳ח ס״ה ‪'P‬״‪; tP‬‬
‫הוי באנוסה יפותרת לבעלה הראשין ענ׳ ל ואע״ג‬
‫רבשנשאח ע״פ שט עדים הוי ג״ב אטסה ום*פ‬ ‫ף ס היה בעלה בפדה״י ובאו ואפרה לה פת‬
‫קנסוה לא דפי דהתם לא אנסוה ל מ ש א אכל הבא‬ ‫בעלך ונשאת ואח״ב אשרו לה שהיה חי בעת‬
‫אנסוה להנשא ופה לי אונס ביאה או אונם נשואין‬ ‫שנשאה ועכשיו פ ח הולד שועלידה ט פ ט או‬
‫ועוד דבשני ערים קגסיה ג״ב כי היכי ד תיח ק‬ ‫נתעברה קיום שמת הוי פפזר פן התורה‬
‫דפושעת היא קצת כטיש בסעי׳ רנ״ו ובן אס הורו‬ ‫ושתוליד אח״ב אינו ממזר אפילו מדרבנן ואע״ג‬
‫לה כ״ד כטעות היא באטסה פפ ש דהאם היה לה‬ ‫דפקודם נתבאר דהוי מפזר מדרבנן זהו כשבא‬
‫לדקדק בהידאח כ״ד אלא שבזמן המקדש היחח‬ ‫הראשון לכאן דפתוך שקנסו חדל שפה שתוליד טפ ט‬
‫חייבת קרבן למאן דס״ל יחיד שעשה בהוראת כ״ר‬ ‫היי ממזר לכן גם מהשני הוי ממזר אכל היכא שמת‬
‫חייב קויבן אבל לא נאסרה עליו דהרי היא אטסת‬ ‫הראשין בטדה־י דלא שייך טפזרות לגביה לא‬
‫גמורה ואע*נ דהגשאח ע״פ עד ארור הוי ג״ב‬ ‫קנסו גטי לגבי השני ‪1‬נ״ש ס״י‪ ,‬קס״חו אכל י״א ר ש‬
‫בנשאח ע״ם ב־ר ולפה אסירה לזה ולזה שאני החם‬ ‫בכה־ג הוי הולד מהשני מפזר מדרבנן ונראה דלענין‬
‫דהיתר הב״ד ע״פ עד אחד הוא מפני ראוקפוה‬ ‫שארי קנסית שנתבאר הבל פירים רקנסינן לה נטו‬
‫כחז^ז שתיחק וכיון דלא דייקא שפיר יש לקינסח‬ ‫אם בא בעלה לכאן והשני מגרשה יאיט טחזירה‬
‫פשא׳ב בשארי מראות ב״ד שטעו כ מר א ה אין‬ ‫עולפית נענהיס סיק קס״ז מ״ם לדעת הרמבים וג*ע‪; 1‬‬
‫עליה שום אשמה ויש ראיה לדברים אלו מירושלמי‬
‫ריש פ׳ האשה רבה ע*ש ום״פ יש חולקים על דין‬ ‫שהלך כעלה לטדה״י והלכה‬ ‫ר ס א וחקא באשה‬
‫זה ויתבאר בסי׳ ל*א בס״ר זיניי״ש ״ ״ י ן כל מ״ש‬ ‫קנסוה פפני מה שי א דקדקה‬ ‫ונשאת נטעית‬
‫הפיז והנ״ש ס״י! ק»״נ יהרשנ׳א מסברא פסק הדין כמ׳ש‬ ‫או מת אבל א״א שנשאת‬ ‫לרעת אם הוא חי‬
‫כתשו׳ סי׳ י׳ מ״ש וגס הנר׳א והנ״מ הסכימו לזה ע״ש‪; 1‬‬ ‫וילדה ונתעברה פ פ ט אחר‬ ‫ב ם ^ לאחר או זינתה‬
‫י ח ]דץ בטי תופס קיושץ ובטי אינו תובס ובו ג׳ סעי׳[ ‪.‬‬
‫תפסי בד‪ .‬קדושין דכתיב ותר‪.‬י נרתה עליו לומר‬ ‫אץ קדושין בעריות והמה חייבי כריתות וחייכי‬
‫שאפילו בשעת נדתד‪ .‬יש בה הויד‪1 .‬שם‪ 1‬ו מי ה היא‬ ‫מיתות ביד אין קדושין חופסין בהן דפתיב‬
‫קדושין שפחהוית א״ע לו יכן אין הולד ממנת פפזר‬ ‫ב א מ ת אשה ואשה אל אחותה לא תקח לא יהא‬
‫בנרש שם ‪:‬‬ ‫לך ליקוחץ בה ומקשו בל העריות זל״ז דבתיב כי‬
‫ב אבל בחייבי לאוין וחייבי עשה קדושץ חופסין‬ ‫בל אשר יעשה מכל התיעבת האלה וגברחו מקשו‬
‫וקחשץ שורין הן אף שעברו עבירה וחייב‬ ‫כל העריות ל א מ ת אשד‪ .‬פד‪ .‬א מ ת אשה לא תפסי‬
‫לגרשה פי ס קדושיו קדושין ואין הכנים ממזרים‬ ‫בל העריות בן !קדושין ‪ t:ro‬ו מ ל ד‬ ‫בה קדושין‬
‫דכתיב כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אמכר‪.‬‬ ‫מהן פפזר דטפזרות תלוי בתפיסת קדושץ כפיש‬
‫וד‪.‬אחת שנואר‪ .‬וכי יש שטאר‪ .‬לפט הפקוס אלא‬ ‫בסי׳ ד׳ סעי׳ י״ג לכר מגרר‪ .‬אף שחיא בברת פ״ט‬
‫ששטאה‬
‫השלחן‬ ‫ה‪9‬נות אישות סיטן •‪r‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪148‬‬
‫ן; ויש לשאול כןה שאלה וחדי ב‪ 9‬רטקרש אדעתא‬ ‫עשנואה ננ>‪1£‬יאיר‪• .‬צהיא טחייני לאוין ועמה ואסר‬
‫דרבנן מקרש כט׳ש חרל בכ*מ ורבנן ודאי לא‬ ‫רחמנא כי ההיין עי*פ בה הויר‪ ,‬ושה ס״ח ‪ r,‬ואפילו‬
‫ניחא לד‪,‬ו שיקדש באיסור ויתבטלו הקרושין והתשובה‬ ‫חייכי לאוץ דכדינה כמי אימנה לכר‪',‬נ גרושה וחללה‬
‫ע׳ז דסכרא וו א״א לומר אא״ב הקחשין היו‬ ‫לכהן הדיוט שהתורה דיבתה ננהנים מצות יחיח ת‬
‫כשירים לנטרי כרצון הבטים אלא שאח״ב יש סיבה‬ ‫מ' מ תפסי קדושין דכתיב ולא יחלל זרעו ]תמורה‬
‫לבטלם ספני איזה טעם נטו בטענת אונם בנימין‬ ‫ה׳ !‪ t‬חילולין הוא עושה ואינו עושה טמורין וכיון‬
‫כריש כתיבות או שלא יועיל ביטולו של גט שלא‬ ‫שאין הולד סמור ממילא דתפסי כה קדושין י‪ 1‬ה‬
‫בפני השליח וגימין ל׳נ‪-‬ן או כג־ט שכ׳ם שלא יהא‬ ‫בזה תלוי כם־ש ולכן לא אטדינן בחייבי לאוין שלא‬
‫ביכולתו לחוור בו ‪ ocj‬פ'ג‪.‬ו או אם אפילו צריכים‬ ‫יועיל הקרושין משים כל מילתא ראטר רחמנא לא‬
‫לבטל הקדושץ מיד כשעת הקהשין מפני ‪-‬אי‪ 1‬ה מעם‬ ‫תעבד אי עכיד לא טהני כיון דהתורה ריכחה‬
‫כגון שקדשה בע״כ ונ״ב מ*ח ‪ 1:‬או כנץ יתומה קטנה‬ ‫בפירוש ‪ 1c:j‬לבד ביבמה לשוק אף שהיא מחי־כי‬
‫שנתקדשה ולא נבעלה בגדלותה ובא אחר וקרשח‬ ‫לאוק י א תפסי בה קדושין מספק כט־ש בם•׳ קנ״ט‬
‫]יבמות ק״י‪ [.‬שבעצם הקדושץ אין חשש וטבטלין‬ ‫ע״ש וכן בטתית ושפחה לא תפסי בהן קדושין‬
‫איתם מטעם אחר כזה שפיר אמרו כל דפקרש‬ ‫שאינן בנוח קדושין ונם הולדות הולכות אחריהן‬
‫אדעתא דרבנן מקדש ובטלו רבנן להקחשין אבל‬ ‫כמי ש בסי׳ ד ואינם םמוריס ע״ש וכ״ש כאיסורי‬
‫זה שקידש לכתתלה כאיסור דאורייתא או דרבנן‬ ‫דרבנן כמו שניות לעריות וחלוצה לכהן דתפסי בהן‬
‫וירר להקרושין לכתחלה שלא אדעתא דרבנן איך‬ ‫קרושין וקיו נהגושא אשר‪ ,‬על אשתו אף שעבר על‬
‫נאמר שקדש אדעתא ררבנן ואף שאמר ברח משה‬ ‫תקנת רגמיה ס״ם הקרושין תופסין ודע דבכ*ם‬
‫וישראל ודאי כן הוא שע׳פ דת משה הקדושץ‬ ‫שאין הקדושין חיפסין א'צ גט אם קידשה לבר‬
‫תופסץ בחייבי לאוין סמתו׳ס ב״מ ע׳ ! ד״ה תשין ופמ״ו‬ ‫בא־א שנשאת כטעות שסברו שטת הבעל ואח־כ‬
‫במרדכי רס׳ג לקדושין‬ ‫נונ׳ת‬ ‫יו״ד ר״ס קי״יו‬ ‫בא הבעל רצריכה גט מטעם שנתבאר בס׳ם י״‪1‬‬
‫ע׳ס[‬ ‫ע״ ש ‪:‬‬
‫]סוקלין על חזקה שה'א בחזקת ערוה ובו ו׳ סעי׳{‬ ‫ייט‬

‫מה ראמרינן רוב בעילות אחר הנעל יש ערים ע״ז‬ ‫^ טי שהוהזקו בשאר בשר רנין ע*פ חוקה וו‬
‫אלא זהו מכת חזקה ‪:‬יון שדרו כאיש ואשתו ונם‬ ‫אע״פ »אין שם ראיה ברורה שזה קרוב ומלקץ‬
‫ז ח וראי בתבן הנולר לפדנו אצל אביו א״צ חזקה‬ ‫וח־נקין וסוקלין על חזקה זו כיצר הרי שהוחזקו‬
‫לזה אלא רונא רחב בעילות אתר הנעל דלא‬ ‫שזו אחותו או כתו או אטו ובא עליה כערים ה״‪1‬‬
‫ניחוש שמא עיברתו מאחר אבל בבן ואביו הנאים‬ ‫לוקד‪ ,‬או נשרף או נסקל אע׳פ שאין ראיה שזו‬
‫לפנינו מרחוק ודרו בכאן כחוקת אב ובן דבזה‬ ‫אחותו או בתו או אמו אלא חזקה זו בלבד וכתב‬
‫לא שייך רובא אלא חזקה והתורה שאמרה מכה‬ ‫הרטב״ם בפ׳א מאיסורי ביאה שראיה י^רבר וה מה‬
‫אביו יומת וראי דמיירי בין בנן הנולד אצליט‬ ‫שידנה תורה כמקלל אביו ומכר‪ ,‬אביו שיומת ומנין‬
‫ובין בנן דחזקה זויו־ש הן דסנה' ‪ .p'o‬וכעין וה כתנ‬ ‫לנו ראיה ברורה שזה אביו אלא בחזקד‪ ,‬כך שאר‬
‫נחמ״ש סי׳א וע׳ בב*מן ‪:‬‬ ‫קרובים בחזקה עכ׳׳ל ובש־ס זחולין י׳א ‪ [ :‬ילפינן‬
‫כ חזקה מילתא רבתא היא דאף חאב שהתורה‬ ‫מפסיק זה דאזלינן בתר רובא דאל״ב רילטא לאו‬
‫נתנה לו נאמנות על בניו כט־ש כח״ם מי׳‬ ‫אביו הוא אלא משזס דרוב כעילות אחר הבעל‬
‫רע׳ז ואף נם לשוייה ממזר ם*ם לאפוקיה םחוקתו‬ ‫אמנם בירושלמי קדושין זפ״ר ד‪*,‬י[ דריש לה מהאי‬
‫אינו נאמן כט*ש בסי ר׳ מעי׳ מ״א ע׳ ש וי׳א עור‬ ‫קרא לחוקה דלכן הותין אותו וני דבר ברור הוא‬
‫דאע״ג דנאמן לעשות בנו למטזר אץ הכוונה‬ ‫שזהו אביו והלא חזקה הוא שהוא אביו והירגין‬
‫שנאמן לומר שאשתו וינחה עם אחר ואיט בנו אלא‬ ‫אף כל טוחזקי] לעז־יות הורגיז ע׳ש יאפשר לומר‬
‫שבנו ר‪,‬וא וגולר לו מאיסור ערות שועא מטור‬ ‫דחרא טילתא היא דוח רוב הבא מי • חזקה ראטו‬
‫יש*ש‬
‫עה ‪149‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות איעות כיק‬ ‫‪ 57‬רוך‬
‫יב ש ה כנרי נדותה לא מהני אמתלא אסילו תוך‬ ‫‪1‬יש*ש פ״י דיויושין ס‪9‬ףו ונ״מ מרש״י שם מ״יו ‪CU0M U‬‬
‫ל׳ יום הואיל שעשתה מעשה נב״ש ועש״ו שם[ יביו״ר‬ ‫נס להסונרים עגאמן נ כ ל עדן ס״ם נגר המקד‪.‬‬
‫סי׳ הפ״ה מעי׳ י־ח בארנו דשם מהני אמתלא‬ ‫איד נאטן והרטנ״ם » ‪ :‬ת ג גםט*ו ט איג האב‬
‫תמיר ע׳ש ‪:‬‬ ‫‪ pmviv‬עההו בגו ואמר בני ‪ .nt‬מם‪ 1‬ר הוא נאמן‬
‫ח יש טהנרולים שכתב רבחזקוח כאלו לענץ מלקות‬ ‫עב״ל י״ל נ ״נ דאיטר ׳שננו הוא וטטזר הוא כם*^«‬
‫ואיםור אזלינן כתר חזקות כאלו נם כלא ראיה‬ ‫ומ״ש אורג רנאטן לומר על העובר ע ב ט ע' אעותו‬
‫להחזקה אבל לענץ מיתת כ״ר בעינו ראיה עם‬ ‫עואץ זה נ ט וטטזר הוא והו רניון עער״‪ ,‬לא טלר‬
‫החזקה כנון שנו ת עטה כאיש עם אשתו ושבנה‬ ‫לא נתחזק בננו ואפילו נאסר רטונתו בסעוטו‬
‫כרוך אחריה נמהרייי‪ ,‬ש‪*0‬ז‪ 1‬וגרולי האחרונים כתבו‬ ‫ונאמן להוציא טחזקתו זהו מחזקה זשאחרים החדקוהו‬
‫רלא משמע ‪ p‬טהפוםקים ‪1‬ב*ש וב׳יס ואררבא טרכחב‬ ‫אבל אם הוא עצמו והזיקו לבנו איט נאמן להוציאו‬
‫הרמב״ם שם באשה שאמרה מקורעזת אט אינה‬ ‫טחז^זו כמ״עז שס ואף נס זה אב שאני והתורה‬
‫נהרנת על פיה עד שיהיה שם עדים או הוחזק‬ ‫האמינתו ונמו ששני ערים יכולים לר\ציא כל רבר‬
‫עב״ל הרי רבחזקה נהרנת אעים שאין שם ראיה‬ ‫מחזקתו רערים וראי עדיפי מחזקה כמו כן האב על‬
‫להחזקה ‪1‬נ״»‪ 1‬אך אפשר לומר דחזקה לאחר שלשים‬ ‫נט‬
‫יום טהני כמו ראיה אמנם ידאה לי דוראי בחזקות‬ ‫‪ %‬ומעשה באשה אחת שבאת ל ‪T‬ושלים וחנוק‬
‫«לו לא כל דהזיךח שוות והרי בחוקה זו רכרוכץ אחריה‬ ‫** מורכב על כתיפה והנרילתו בחזקת שהיא כנה‬
‫יש פלונתא כנמרא זיןלושין פ׳‪ [,‬ואנן קיי־ל רסיקלין ע״י‬ ‫ובא עליה והביאוה לביר וםקלוה זקיישין פ׳‪,‬ז ולכן‬
‫חזקה כזו אבל יש מי שסיבר דלא מהני לסקילח‬ ‫איש ואשה שבאו טמרהיי היא אומרת זה בעלי‬
‫ולשארי רנרים מהני זמיש בתוס׳ו וא״כ אם נאמר רסהני‬ ‫וועא אומר זו אשתי אם היחזקו בעיר שהיא אזזזתו‬
‫לסקילה נם חזקה קלה בלא ראיה תיהוי פלונתא‬ ‫הירגץ עליה כשזינתה וכתבו הרמנ״ם והמיר רבעינן‬
‫רחוקה ועור רמעזמע שם דמי שסובר רמהני חזקה‬ ‫שהיחזקו בעיר שלשים יום רכל חזקה שאינה מפני‬
‫זו אינו אלא בחזקה שיש בה ראיה כמי שהננים‬ ‫הזקה רמעיקרא אלא חזקת הענין שהרבר כן הוא‬
‫כרוכים אחרי אמן וכיוצא כזה ‪ p‬אמת שכיתשלמי‬ ‫אינה בפחות משלשים יום נב״ב קס״ז ‪ 1:‬ריותר משלשים‬
‫שם משמע רמהני נם בחזקה בלא ראיה נם לסקילה‬ ‫יום אץ אדם מעמיר א׳ ע מלהחנלוח ברבר שאינו‬
‫אכל שיטח הש״ם שלט אינו כן וכיון רלהיחשלמי‬ ‫כפי הנראה וער שרשים יום ארם מעמיר א״ע‬
‫מ הד גב לסקילה חזקה כלא ראיה וראי רנם ל רי ק‬ ‫נינמות קי״אזו ולבן לאחר שישים הוה כדבר ברור‬
‫מ תי לבל הפחות למלקות חזקה בלא ראיה ועמ״ע‬ ‫שאין ספק כו אמנם זהו רווקא לאחרים אבל לעצמן‬
‫פ׳׳ך מא״ב ה״י( אכל לסקילה לא מ תי בלא ראיה‬ ‫נאמנין לאלתר כנץ שנאו שניהם שאומרים שהם‬
‫וזה שכתב הרטב״ם י״ל ג״כ שהיה איזו ראיה כנץ‬ ‫איש ואשתו וזינתה נאסרה עליו מיד רהרי שוויוה‬
‫שהתנהגה כא״א ולא כפנויה ווגס ראיות המהרי״ק שס‬ ‫לנפשם חד״א זחמ״חו אך אם לא ראינו שטהנים‬
‫ברורות מיפלנינהו ר״י לתרתי פ*ש‪: 1‬‬ ‫כאיש ואשתו ורק ע״פ רינירם לנ ר מהני אמתלא‬
‫אם טתנים אמתלא למה אמרו כן מקכיים מהם‬
‫ן וכן יש מה שרנים מיתה ע׳ פ חזקה כששני‬ ‫נשהאמתלא טיבה אנ ל כשראינום מתנהגים אפילי‬
‫ערים העירו על אחר שבא על הערוה אינם‬ ‫יום אחר כאיש ואשתו שיב לא טהני נם אמתלא‬
‫נזקקים לראות המגאסיס שהערו זה כזה ושהכנים‬ ‫ןנ’ל וענ״כז‪:‬‬
‫כמכחול כשפופרת אלא משיראו אותם דבוקין זה‬ ‫ך אמנם אם האעזה בביאתה עם החנוק המורכב‬
‫בזו כרדך כל הבועלין הרי איו נ ה ת ץ בראיה זו‬ ‫על כחיפה אמרה ם ‪ T‬שזה אינו בנה אלא‬
‫ואץ אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה‬ ‫שלקחתי לנרלו שוב מבטלת כל החזקה במה‬
‫זו שהערה זרמב״ם שמז ואפילו הרשעים אומרים‬ ‫שכרון אחריה וכן כל כיוצא בזה ]מ״ז ירד סימן‬
‫שלא הערה כ ה אינם נאמנים אא״כ יראה לפי‬ ‫קפ״הו והאשה שהוחזקה נרה כשבנותיה בעלה לוקה‬
‫הענץ שייא הערה בה כגץ שתיכף בשעזבב עליה‬ ‫עליה םעזים נרה כמ״ש ניו״ר שם וער שלשים יום‬
‫הפרידום וכיוצא בזה נמנונ״י סכ״גו‪:‬‬ ‫מחני אמתלא ולאחר שלשים לא מהני אך אם‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אישות סימן ך‬ ‫ערוך‬ ‫«‪16‬‬
‫ך ]באיזה ביאה חייב ;‪ r‬הערוד‪ .‬ובו י״ח סעי׳[‬

‫; ‪ j‬אנוס פמיר מכלום דאינס רחמנא פטריה דכתיב‬ ‫א הבא על אחת סכל העריות האמורות כתורה‬
‫ולנערה לא תעשד‪ ,‬רב ר ופטור מקרבן וממלקות‬ ‫'הס י׳ ח נטספר נ מ״ ע נסי׳ ט׳ו סעיף כ*ר‬
‫ואצ׳ל מטיתד‪ ,‬ואשר‪ ,‬שתחלח ביאחד‪ ,‬באונם אע״פ‬ ‫במזיר חייב ברת ואם גם היא מזירה חייבת כרת‬
‫שסיפד‪ ,‬כרצון פטירה מכלום רר‪,‬יצר אנסה לזה וכיון‬ ‫נ*נ רכתיב כי כל א ש' יעשה סכל התועבות האי׳ה‬
‫שהתחיל לבעול באונם אין כירה עור שלא תדגה‬ ‫ונכרתו וגו׳'‪ 1,‬אס היו שיגכין חייכי; קרב; חמאת וכל‬
‫דטבע היצר כן הוא וסוף סוף אטסד‪ ,‬היא ימה היה‬ ‫אחד מהם מגיא קרבן ואם אחד היה מזיר והשני‬
‫ביכולתה לעשות ואין אונם אלא באשה אכל כהזכר‬ ‫שונג המזיד חייב כרת והמוגג קרכן ויש מהעריות‬
‫לא שייך אונס דנהי שיאנסיהו לבא על הערוד‪ .‬אם‬ ‫שהייבין מיתות ב׳ ר לבר הכרת שבכל העריות‬
‫יבא כאבר סח 'פטור כמו שיתבאר ולעשותי וזי‬ ‫יכארנום בסי׳ ט׳ו עיש אך מיתת ב״ד אינו אלא‬
‫א׳א לכפותו לזה והרי מרצונו עושה זאת ואץ‬ ‫ע*פ עדים והתראה ואפילו ת״ת צריך ?תראה אף‬
‫אומרים רעל זה אנוס הוא כמו שאמרנו באעה‬ ‫שיודע הדין בעצמו דנוד ת התורה היא ווה שכתב‬
‫כשתחלחד‪ .‬כאינס דשאני החם שככר התחיל מעשה‬ ‫הרמנ׳ם כפ*א דין נ׳ אין ממיתי; ולא מלקין עד‬
‫העבירה אכל בכאן התחלת העבירה ברצונו הוא אם‬ ‫שתהיה שם התראה שלא נתנה התראה בכל מקום‬
‫־לא כניו שד‪,‬יה מוכן לבא על אשתו ואנםוד‪.‬ו לבא‬ ‫אלא להבחין בין שונג למויד עכ׳ל כוונתו דיש כמה‬
‫על הערוה דודאי פטור ‪1‬ראב*ד׳ וי״א דככל ענין‬ ‫מיני שונגין כמו אולי אינו יודע שהיא היא הערוד‪,‬‬
‫ביון שאנסיסו פטיר כדיני אדם ]הה״מ( דזד‪.‬ו ג׳ ב‬ ‫ושינג כזה יכול להיות נם כ ת׳ח ‪1‬הה*מ( ואם בא‬
‫כעין אונם אך זהו דוקא כשיש אינם מיתה אכל‬ ‫חמשה פעמים על ערוד‪ ,‬אחת אם היתד‪ ,‬נ שגנה‬
‫כי׳ז חייב והרמנ״ם פסק כריעה ראשונה נועתו׳ס‬ ‫אחת אינו חייב אלא קרבן אחד ואם הידד‪ ,‬כחמשה‬
‫יבמות ג'נ‪ :‬ד־ה שאנסוהו!‪:‬‬ ‫שננוח כגון שנעלם סמנו שהיא ערוד‪ ,‬ובא עליה‬
‫ך כסי׳ ט״ו בארנו כל העריות וא״א היא נ׳ב ערוה‬ ‫ונודע לו אח'כ וחזר ונעלם סמני ובא עליה חייב‬
‫וביון שקדש אדם אשד‪ ,‬נעשו שש נשים טקרובותיה‬ ‫קרבן על כל ביאר‪ ,‬וביאה ובחייבי טלקית ככה*‪:‬‬
‫עריות עליו לעולם בין כנס כין נירש ובץ בחיי אשתו‬ ‫אם היה חמש התראות חייב !‪.‬משה מלקות ואם‬
‫ונין לאחר מותד‪ ,‬ואלו הן אטד‪ ,‬ואם אסר‪ .‬ואם אביה‬ ‫ר‪.‬ר‪,‬תראד‪ ,‬אחת אינו חייב רק מלקית אחת ואם בא‬
‫וכן בתה ונ ח כתה ובת בנד‪ .‬וכתב דרמנ״ס דל‬ ‫על חמשה עריות אף ‪11‬הן מט•; אחד כנין שבא על‬
‫כפ׳ב מא״ב ראם נ א על אחת מהן בחיי אשתו‬ ‫חמש אחיותיו אף שהיד‪ ,‬בד‪,‬עלם אחר חייב חמשה‬
‫במזיד ינעדים והתראד‪ ,‬שניהם נשרפים ואם בא‬ ‫חטאות הואיל וגיפי; מוחלקין וכן בחייבי טלקיות‬
‫עליהן לאחד מיתת אשתי הרי אלו בכרת ואין בהן‬ ‫בכה׳ג ‪1‬י‪1‬ו;ל״מ שסו נ‬
‫מיתת ב״ר שנאסר נא ש ישרפו אותי ואתהן וכי‬ ‫ב העריות שאין כהן ס״חת ב״ד בו׳מ אם היה‬
‫אשתו סר‪ ,‬חטאה אלא דה״פ דבזמן ששתיהן קייטוח‬ ‫כערים והתראד‪ ,‬טלקין איחם שכל חייכי כריתות‬
‫דגם אשתו בחיים ואפילו נתנרשה מטנו הרי הוא‬ ‫לוקין והבא על אחת מחייבי לאיין במזיד כעדים‬
‫והערוה נשרפין אכל בזמן שאין היא קיימת אין שם‬ ‫והתראה ליקין איתם ואס היה בשינג פטורין‬
‫שריפה ואע׳ג רהאי קרא בחמותו כתיב לסד‬ ‫מכלום שאין בהי־ני לאוין קרבן לכר כשפחה‬
‫הרמב״ם טמנה לכל העריות שנאמרו ע*י אשתו‬ ‫חרופה ואם בא על חייכי עשה אינו לוקד‪ ,‬דאין‬
‫אבל יש מהראשונים שחולקים עליו ומ׳ל דחמותו‬ ‫ם*קות כעשה אך קודם המעשה מכין אותו עד‬
‫לאחר פיחת אשתו היא כאיסור בעלמא ואין בה‬ ‫שתצא נפשו שלא י ענוי על העשה והבא על אחת‬
‫חיוב כרת ושארי העריות הן בשריפד‪ .‬גם לאחר‬ ‫מהשניוח לעריות שחשבנום שם טבץ אותו מכת‬
‫מיהתד‪ ,‬וי׳ס שמסתפקים נז ה זע׳ש במ’מ ה״ו ‪:‬‬ ‫מררות וכן כחייבי עשה אם נראה לכ״ד להכות‬
‫ף‪ ,‬ארות אשתו ערוד‪ .‬עליו כחיי אשתי אף לאחר‬ ‫איתו מכת מרדות כדי להרחיק את העם מהעבירות‬
‫שגירשה אבל כשמחד‪ .‬אשתו מותר לישא אחוחח‬ ‫הרשית כירס !רמנ״ס שם ה״ח‪: 1‬‬
‫רכמיג‬
‫עו ‪151‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות ם'מן ב‬ ‫ערוך‬
‫אמרינן כיון שהאשה חייכת מיתה אם הוא ראוי‬ ‫רכת*כ ואער‪ .‬אל אחותה לא ‪ npn‬לצרור לגלות‬
‫לביאה כט״ש יר!רט אותי ג״ב כמו בבא על הכהטה‬ ‫ערוחה עלי׳ כחייה ואץ חילוק כין »ה'א אחותה‬
‫זתיש׳ שס‪ 1‬ובן דרשו אשת איש פרט לאשת קטן‬ ‫סאכיה או םאםה וכין שהיא אחותה סן נשואי אכיר•‬
‫ואע״ג דאין אישות לקטן וא״צ קרא לזה ם״ם‬ ‫או מזנותו ואצלו אין איסור רק אש קידש אשה‬
‫אצטרין בנון שומרת יכם לזה הקטן ובבר בא עליה‬ ‫נאסרו עליו שכע העריות שגתכארו אכל אם >ינה‬
‫והוא כן תשע שנים ויום אחד והייתי אומר שדינה‬ ‫עס אשה לא נאסרו עלע סרוכותיה שהן השבע‬
‫בא״א קט״ל קרא ראינד‪ .‬בא’ א כיון שהיה קטן ובן‬ ‫נשים שחשכנו ורק חבסים אסרון ליקח אחת מהן כל‬
‫הבא על אשת חרש ושיטר‪ .‬דינם באשר‪ .‬קטן וכן‬ ‫וסן שהןונה קיימת ספני שהזוגר‪ .‬כאה לקרוכותיר‪.‬‬
‫הכא על אשת טיטטום ואנררוגינים דינו כאשת ק ק‬ ‫לכקר אותן ור‪.‬וא מתייחד עסה ולכו נם כה ויכא‬
‫וכן פקח שנשא חרשת או שוטר‪ .‬אינה א״א נמורד‪.‬‬ ‫לייי עכירה שיבעול העדור‪ .‬ולא עוד אלא אפילו‬
‫והבא עליהן פסיר ממיתר‪ .‬וטקרכן ורק טבץ אוחו‬ ‫נטען על אשה לא ישא אחת מקרוכותיה עד שהמות‬
‫טבת מרדות וכן הבא על אשר‪ .‬שד‪.‬יא מקודשת‬ ‫זו שנטען עליה ואם בנם הקדוכר‪ .‬שזינה עם‬
‫כספק או מגורשת בספק מבין אוחו סכת טרדות‬ ‫ד ל‪1‬שסו‬ ‫קרובותיה ה״ז לא יוציא ובחנ הרמכ׳ם‬
‫וקטנר‪ .‬שקידשד‪ .‬אכיר‪ .‬לגדול הרי היא א׳א נמורד‪.‬‬ ‫דמי שנטען על ערוה או שיצא לו שם רע עסה לא‬
‫והכא עליר‪ .‬חייב מיתה בשד‪.‬יא ראויה לביאה ואם‬ ‫ידור עמר‪ .‬במבוי אחד ולא יראה כאותה שטנה‬
‫היתד‪ .‬יתומד‪ .‬ונתקדשה ע״י עצמה או ע״י אמה‬ ‫ומעשר‪ .‬באחר שהיו מרננים אחדיו עם חמותו ו ה ט‬
‫וקרובותיה אץ זה רק קדושץ דרבנן ור‪.‬כא עליה‬ ‫שעבר על פתח‬ ‫אותי חבמים מכת מרתת מפני‬
‫פטור ממיתר‪ .‬ומקרבן ומבין אותו מבת מרדות ;‬ ‫ביתה עכ*ל וי״א דאין זה רק בחסותו ממני דגייסא‬
‫ביה מחמת כתה ולא בערוה אחרת זראנידז ;‬
‫ט זר‪ .‬שנא®• ובת בהן כי תחל לזנות אח אביה‬
‫היא מחללת באש תשרף אץ הפירוש כשהיא‬ ‫ך הבא על אשה ובתה דרך זנוח או על אשה‬
‫* ואחותה וביוצא בהן ה״ז כמו שבא על שתי פמיר‪ .‬אלא כשד‪.‬יא נשואד‪ .‬דנ ת ישראל הנשואר‪.‬‬
‫נשים נכריות שאין נעשים עדור‪ .‬זו עם זו אלא חייבת חנק כשזינחה כמזיד ובת בד‪.‬ן חייבת שריפה‬
‫ננשואץ לא כזנות וכן אם ■אנם אכיו או בנו או אבל ארוסה בת בהן רינה כארו»ז בת ישראל‬
‫אחיו או אחי אכיו אשד‪ .‬או פיתה אותה ר‪%‬י זו בסקילה דהרי סקילד‪ .‬חמירר‪ .‬משריפה וא׳א לומר‬
‫סותרת לו וישאנר‪ .‬שלא נאמר אלא אשת ואין באן דבת כהן קילא מנ ח ישראל וד‪.‬לכך שרינן לה אנשואר‪.‬‬
‫אישות וכן אכיו או בנו שנשא אשה ה״ז מותר לישא דסקילד‪! .‬רשדיפה! חמורה מחנק אבל הבועל לא‬
‫בתה או אמה ‪oj!3‬״‪ te‬ומותר לארם לישא אשת בן נשתנה דינו והוא בחנק ובכת כר‪.‬ן אין חילוק כץ‬
‫אשד‪ .‬וכת היה בעלה בר‪.‬ן כץ שהיה ישראל ואפילו ר‪ .T .‬נעלה‬ ‫אחיו כשמת או נירשה ונושא אדם‬
‫אחותה או בת אחיה כאחת במקום שנושאץ שתי ממזר או נתין או אחר משאר חייבי לאוץ ועשר‪ .‬דינר‪.‬‬
‫בשריפה רכיחוסר‪ .‬תלה רחמגא ולבן אשת כר‪.‬ן‬ ‫נשים ‪: 10B1‬‬
‫ן הזכר ראוי לביאה משיחיה כן תשע שנים ויום שזיגתה וד‪.‬יא בת ישראל אין דינה נשרפר‪ .‬אלא‬
‫בחנק ‪:‬‬ ‫אחד והנקיכד‪ .‬םשתר‪.‬יה בת ני שנים ויום אחד‬
‫ודבר ידוע ש ק ק וקטנה פטורין מעיגשים וכמר‪ .‬הקטן יי הבא על נערה מאורסר‪ .‬לאיש שלא נשאת עדיין‬
‫שניהם בסקילה במפורש בחירר‪ .‬ואם היא אנוסה‬ ‫עד שיהא כן י״נ שגד‪ .‬ויום אחר והקטנה ער י״ב‬
‫שנה ויום אחד ולכן ככל העריות אם שניד‪.‬ם הוא חייב סקילה והיא פטורה וחיוב סקילה אינו‬
‫אלא ער שתהיר‪ .‬נערה ולא בוגרות ובחולה ולא‬ ‫גדולים שניהם חייבים מיתר‪ .‬או קרבן הוו שניהם‬
‫קםנים שנירים פטורים היד‪ .‬אחר ג ח ל ואחר ק ק בעולה מאורשה ולא נשואר‪ .‬ועד שחד‪.‬יר‪ .‬עדיין‬
‫הגדול חייב והקטן פמור וכן אם אחר םר‪.‬ם היח בבית אביה ואם נכנסה לחופה אע*פ שלא ננעלה‬
‫עדיין ואפילו לא נכנסד‪ ,‬לתפר‪ .‬אלא שמסרה האב‬ ‫חרש או שוטה חנו בקטן ז‬
‫ן ן ואיש אשר ינאף את א״א וררשינן איש פרט לקטן לשלוחי הנעל שבאו לקחתד‪ .‬וזינחה בררר יינ ה‬
‫נקדמין יי־פז רקטן הכא על א״א פטור ולא משואה ולא כארוסה והבא על קטנה מאורשה בבית‬
‫אבית‬
‫השלח)‬ ‫הלבות א'שות ם״מן כ‬ ‫ערוף‬ ‫‪152‬‬
‫הצריבה הורה לסיקלרי על פתח בית אביה למען‬ ‫אביה הוא בסקילה והיא פטורה והבא על בוגרות‬
‫ירעו הכל שמניחו יצא רירערי )וזהו נוינת רש־י שס‬ ‫סאירשה בבית אביה שניהם נחנק ישנים שבאו על‬
‫בדיה ראו ע׳ש[ ונתיספתא פ׳י רסנהררין תניא‬ ‫נערה חמאודשה הראשין בסקילה והשני בחנק רהרי‬
‫נערה המאורסה שזינתה סיקלין אותה על פתח בית‬ ‫אינה בתולה ולכן אם הראשין בא עליה שלא‬
‫אבירי מפורש ניב כדעת דירמנים ולדיעה ראשונה‬ ‫כדרכה באופן שעדיין היא כ״תולה גם השני בסקילה‬
‫צ׳ל דהעדים באו אחרי שרייתה בבית חמיה )ערש׳י‬ ‫נסנה׳ ס״ו‪ :‬וכרבנן! ורע דבכל ניאית האסירות‬
‫שם ת׳ה‪ :‬ד״ה על סתחו ‪:‬‬ ‫אין חילוק בין ביאה כדרכה לשלא כררכה דלא‬
‫ין; כתב הרמב׳ם ז׳ל באו עדים אחר שנגרר‪ .‬אי‬ ‫חילק הכתוב לבד בשפחה תרופה כמו שיתבאר‬
‫אחר שבעלה נעלד‪ .‬אע־פ שהעירו שזינתה בבית‬ ‫ונערה טאורסה שחיתה גיורת או טשוחררת אעיש‬
‫אבירי כשהיחה נערה ה׳ז נסקלת בבית הסקילה‬ ‫שנתגיירה ונשתחררה כשהיתה פחותה טבת ג׳ שנים‬
‫עכיל ולא על פתח בית אביה ותמהו עליו רהא‬ ‫ויום אחד ט״ט אין דינה בסקילה אלא בחנק דנערה‬
‫כל עניינא רמיציא שם רע סיירי כשהבעל בא עליה‬ ‫המאורסה שבסקילה בישראל כתיבא דכתיב כי עשתה‬
‫כדנתיב ואקרב עליה ולא מצאיתי לה בתולים‬ ‫נבלה בישראל ‪:‬‬
‫וכיב ה ר מנ׳ ם עצמי נפיג מנערה א' כ סקילחר‪ .‬על‬ ‫י א דיני מיץיא שם רע טפורש כתורה וטנואר‬
‫פתח בית אבירי ואפשר דניונתו כביאת ערים בלא‬ ‫כרמב׳ם פ״ג מנערה בתולה ולרעת הרטב״ם‬
‫הוצאת שם רע או אפשר דיוונריו שנא עליה לנר‬ ‫במוציא שם רע כשנמצא שזינתה אחר שנכנסה לחופה‬
‫ביאדי ראשונה דרייא עתה כנשואה גמורה ולבן אף‬ ‫קודם שנבעלה מבעלה חייבת סקילה יכן דעת כסה‬
‫שלא נשתנה דינה לחנק כיון שזינתרי מקורם מים‬ ‫מרניתינו ‪1‬עתו*ם נתונות מ״ה‪ .‬נשם רשב׳ס‪ :‬ויש מרבותינו‬
‫מפתח ני ת אבירי בנר הוסרה והוי דומיא ד מג ר ת‬ ‫שחולקים נזה וס׳ל דאינה חייבת סקילה אא׳כ‬
‫שיצאתד‪ .‬מרשית אבירי לגמרי וורייק לרי ממה‬ ‫נמצא שזינתה כבית אבירי אבל זינתה אחר שיצאה‬
‫ראמרינן שם מ׳ ה‪ ,‬ומשנגרר‪ .‬ו ט' היא וזוממיה‬ ‫מנית אביה היא נחנק ככל הנשים {‬
‫מקדימין לבית הסקילה וסתם בית הסקילה אינו‬ ‫י ב ננערה המאורסה שזינתה כתיב שהסקילה יהיה‬
‫על פחח אביה ומזה ‪ p‬לגשואד‪ .‬גמורה במ׳ש! ■‬ ‫נשע!* העיר ובמוציא שם רע כתיב שיסקלוה‬
‫על פתח בית אניד‪ .‬ובך שנו חכמים )כתובות מ״ד ‪(:‬‬
‫י ך וכן אם לא היתרי הירתה בקדושה אע״פ‬ ‫באו לר‪ ,‬ערים בבית חמיה שזינתה בבית אביה‬
‫שלידתה נקרושר‪ .‬איגד‪ .‬נסקלת לעולם על‬ ‫סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו‬
‫פתח אביה אלא על פתח שער העיר דהרי אין‬ ‫גידולים שנירלתם ואם באו לה עדים בני ת אביר‬
‫לה אב וכן כל מי שמצותר‪ .‬לסוקלרי על פתח שער‬ ‫שזינתה בני ת אביה סוקלי; אותה על פתח שעד‬
‫העיר אם העיר רונה טתים סוקלין אותרי לא רחוק‬ ‫העיר אבל הרי״ף והרמנ״ם גורסים בסיפא באו לה‬
‫מפתח ב*ד ‪ 1‬עתו'ם שם ד׳ ה על פתח ב״ר‪ 1‬וכן כל‬ ‫עדים בני ת אביה שזינחה נ נ י ח חסידי סוקלין אותה‬
‫שטצותה לסוקלר‪ .‬על פתח כיח אבירי ואין לה‬ ‫על פחח שער העיר כגון שרייתה נ נ י ח חמיה נין‬
‫אב או שאין לו בית סוקלין אותה על פתח כיח‬ ‫אירוסין לנשואין וזינתד‪ .‬שם וחזרה לבית אביה אבל‬
‫הסקילה של העיר או של תנ׳ ר רלא נאמר פתח בית‬ ‫אם זינחה בני ת אביה סוקלין אותה על פתח בית‬
‫אב אלא למצור‪ .‬ולא לעכב ואפילו למאן דס״ל‬ ‫אביה וזה שנאמר הסקילה נשער העיר זהו כשזינתה‬
‫בעינן קרא כדכתיב ‪ » 1‬ה׳ ה־ה‪-‬ז ם׳ ם הבא גלי קרא‬ ‫בני ת חמיה ודיכי מסתבר דכיון שהטעם כמוציא‬
‫לרבות הורתה שלא בקדושה ודייינו נטי אין לה‬ ‫שם רע מה שנסקלת על פתח בית אביה הוא‬
‫אב אלטא דאינו מעכב ‪1‬תוס׳ שם מ*ד ‪ .‬ד״ה אין! ‪:‬‬ ‫דאו גידולים שנירלהם א׳י כ*ש כשבאו‬ ‫משום‬
‫עדים בהיותה בני ת אביה ולדיעה ראשונה צ׳ל‬
‫ט ן כתיב בקדושים ואיש כי ישכב את אשד‪ .‬שבבת‬ ‫דבשם א*צ ראיה להנידולים שגידלו שהרי הבל‬
‫זרע והיא שפחד‪ .‬נחרפת לאיש והפדד‪ .‬לא‬ ‫שבנית אביה זינתה כיון שעדיין היא‬ ‫יודעים‬
‫נפדתה או חופשה לא נתן לר‪ .‬נקרת תהית׳ לא‬ ‫בביתו אבל כמוציא שם רע שהיא כעת נ נ י ח‬
‫יומתו בי לא תופשה והביא את אשמי וגי )באר‪.‬‬ ‫חמיה לא ירעו הכל שזיגחה בבי ת אבית לפינך‬
‫הקנאו‬
‫‪u s ]y‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות אישות סימן ך‬ ‫עדיך‬
‫מיתת ביד אי כרת או מלקות או מכת מרדות ואחר‬ ‫הקכלה דםיירי כחציר‪» .‬פחה וחציה כ ת חורץ‬
‫הבא על העדור‪ .‬כדרכו־‪ .‬ואחד הנ א עליר‪ .‬שלא‬ ‫המאורשח לעכד עברי שנאמר לא יומתו כי לא‬
‫בררבר‪ .‬משיערר‪ .‬כה יתחייבו שניהן מיחד‪ .‬או ברת‬ ‫חומעזי הא אם נשתחררה כולר‪ .‬חייכין עליה מיתה‬
‫או מלקוח או מבת טרדות נין שהיו שובבים בין‬ ‫שהרי נעשית א״א נסייר‪ .‬ומשונר‪ .‬דין כיאה וו מכל‬
‫שהיו עומדים על הבנמח העטרה הוא החץב עביל‬ ‫ביאות אסורות שבתורה שבכל הביאות עונש הוכר‬
‫אבל מר‪ .‬שמכנים ער העטרה אינו אלא בשר ולא‬ ‫והנקבר‪ .‬שיין ובביאה ע היא חייכת מלקית שנאסר‬
‫גיד במיש בסי־ ה׳ ואין בזה שם ביאה ואף לפטיש‬ ‫בקרת תר״יר‪ .‬והוא לשון ביקור דלמלקות היו מבקרץ‬
‫שם שבתחחוט של ניד הבל • עטרה טי ט אין החיוב‬ ‫את האדם אם הוא ראוי לקבל את המלקות אם‬
‫אלא נמכנים ער העטרה שלצד טעלר‪ 1 ,‬בי» וייא‬ ‫לאו ור‪.‬וא בקרבן ואף כמויד מביא קרבן ובכל‬
‫דבאטת הכנסת עטרה מל‪,‬רי ראש הגיר נ»״& וטיט‬ ‫איסורי ביאר‪ .‬לא מצינו קרבן במויר והבא עליה‬
‫לענין םל‪,‬קות חייב נם בכד‪.‬״ג ‪ 1‬נ״‪ 10‬ואפשר דגם‬ ‫כיאות הרבה בץ במויד בין בשוגג מביא אשם אחד‬
‫לאסור אשר‪ .‬על בעלה אסורה נבה״ג אף אם לא קרם‬ ‫וד‪.‬יא חייבת מלקות על כל ביאה וביאה בשהיתר‪.‬‬
‫לה עירי ביעור נמחית ‪.‬ב״פ‪ 1‬אמנס מלשון רבינו‬ ‫מוידד‪ .‬אבל אם בא על חמש שפתת חרופית אסילו‬
‫הרטיא שכתב אשר‪ .‬גדולה שנא עליד‪ .‬קטן פחות‬ ‫בשוגג ובהעלם אחד חייב אשם על בל שפחה‬
‫מכן ט׳ שנים אינה חייבת םיר‪.‬ה על ירו וניל רה״ר‪.‬‬ ‫ושפחר‪ .‬לפי שד‪.‬ן טפין מוחלסץ וכריתות מ׳ ס־ וכן‬
‫אינר‪ .‬נאסרת על נ ע ל ה עכיל לא משמע ק ולא‬ ‫משונד‪ .‬כיאה » רכבל הביאוה ד^ד‪ .‬העראה כגטר ביאר‪.‬‬
‫עדיף קודם העטרר‪ .‬מביאת קטן וצ״ע לדינא ‪I‬‬ ‫ובכאן אין חיוב רק על נסר ביאה דכתיב שבב‬
‫ורע הראוי להודיע ומטעם וה ג״ב אין החיוב בכאן‬
‫יך בל הנ א ביאה אסירה בלא קישוי אלא שד‪.‬יה‬ ‫על שלא בררכד‪ .‬משא״ב בבל ביאות אסורות וכן‬
‫האבר שלו מרולרל כמו אבר המתים בגון‬ ‫טשונר‪ .‬ביאר‪ .‬וו שאין הדבר תלוי אלא בר‪ .‬ובך שנו‬
‫החולים או טי שנולד כך בגון מרים חמה אע״פ‬ ‫חבטיס נסם י״א‪.‬ו בזמן שהאשה יוקר‪ .‬האיש מביא‬
‫שהכניס את האבר בידו איט חייב לא ברת ולא‬ ‫קרנן אין האשה לוקד‪ .‬אין האיש מביא קרבן ו ל ק‬
‫מלקות ואציל טיחר‪ .‬שאין צ ביאר‪ .‬אבל פוסל הוא‬ ‫בשר\א שונגח או אנוסה או קטנה שאין בר‪ .‬חיוב‬
‫מן התרומה וב״ד מבין את שניהם טבח טרדות‬ ‫‪ .‬מיגך ת איןכו חיוב קרבן ואיןחיובד‪ .‬אלא בזמן שהיא‬
‫נרמניסנ ולבעלה נאסרת בבר‪.‬ינ בם׳ ש בסי׳ קעיח‬ ‫שבבר בעולה וכולהו‪ -‬לפשו חויל שם מקראי עיש‬
‫נבי‪ 10‬ור‪.‬נא על עדור‪ .‬מחד‪ .‬פטור אכל הבא על‬ ‫ולבי לרעת הרמב״ם ז״ל ספיג מאיב דבשהיא‬
‫החולה אפילו בשר‪.‬יא גוססת או שהיא טריפה שנשחט‬ ‫חייבת מלקיח חייב הוא כקרבן אף אט לא הגיע‬
‫בה דוב שנים מ״מ אם ודא חיה עדיין חייבק על‬ ‫עריק לשני גדלות אם הוא בן תשע שנים' ויום‬
‫ביאחד‪ .‬וכן אמרו חרל המחעסק בעריות חייב שבן‬ ‫אחד שהוא ראוי לביאד‪ .‬ואע״ג רבבל התורה כולד‪.‬‬
‫נהנה נסנה* ‪0‬״נ ‪ ( .‬ומתעסק מקרי שלא כיון לביאת‬ ‫אין קטן מביא קרבן שאני הבא כיון דהתורה תלתר‪.‬‬
‫האסורה שנחבוק לאשתו וגזרטנד‪ .‬לו ערוד‪ .‬או שלא‬ ‫בר‪ .‬ויש חולקק בזר‪ .‬וכיוצא כור‪ .‬מציט להו־מב״ם‬
‫נחביין בלל לביאח ובעל וחיוב זה הוא חיוב קרבן‬ ‫כפ״ח טגזילד‪ .‬דין י״א שרקטן מביא קרבן ע״ש‬
‫בעריות אבל מיתה ומלקות לא שייך בכוז׳ג דשוגג‬ ‫שא״א להיות דיני בלא קרבן ובארט וח בס״ר‬
‫גמור ׳־‪.‬וא וכבר בארנו דנקיבה כת ג׳ שנים ועם‬ ‫כח״ם סי׳ שס״ו מעי׳ כיה דמונתו ראם הקטן‬
‫אחד ראויה לביאד‪ .‬והנא עליר‪ .‬והיא ערוד‪ .‬מתחייב‬ ‫ניחא ליה בכפרה מביא קרבן ולא שכופין אותו‬
‫מיחד‪ .‬על ידר‪ .‬או מלקוח או קרבן אבל פחיתח‬ ‫לוח עיש ‪:‬‬
‫מנ ת שלש אין ביאתד‪ .‬ביאר‪ .‬כלל ואף בתוליה‬ ‫ט ן כתב ד\םכ״ם ו״ל כפ״א מאיב המבנים ראש‬
‫חוזרים ויותר מזה אמרו בירושלמי פ״א דכחובוח‬ ‫העטרה בלבד הוא הנקרא מערה טלשון אח‬
‫היתד‪ .‬כת שלש שנים ויום אחר ובא עליה דאין‬ ‫מקורה הערר‪ .‬ור ‪a‬בנים כל האבר הוא הנקרא טמר‬
‫נחוליח חוזרים ראם נמלכו ב״ד לעבר השנה ונמצא‬ ‫ובבל הביאות האסורות אחר הטערד‪ .‬ואחד הגומר‬
‫שאינה עריץ בת שלש בתוליה חוורים ודריעז לר‪.‬‬ ‫ואעיפ שלא הוציא שכבת ורע ואע׳פ שפירש ולא‬
‫מקן־א אקךא לאלקים עליון לאל גומר עלי עיש‬ ‫נמר מון שהכניס ראש הדטרה נתחייגו שניר‪.‬ם‬
‫יפוצחח‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סייזן כ כא‬ ‫ערוך‬ ‫‪U4‬‬
‫ונשוק וני ש ליהנות בה בקירוב נשר או דרך אברים‬ ‫ופחותה טבת שלש אי; ביאתה כלום ראפילו אס‬
‫ואם עשה כן בחייבי כריחיח כתב הרמנ״ס נ פ כ׳ א‬ ‫קידשה אביה לכהן מותרת לו אבל ביותר מנ ת‬
‫טא־כ דליקה מן התירה שנאמר לא תעשו סבל‬ ‫שלש אפורה לכהן ומותרת לישראל אפילו זעתה‬
‫חוקית התועבות ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה‬ ‫מרצונה דפיתוי קטנה אונם הוא לרוב הפוסקיס ‪1‬נ*‪1:‬‬
‫כלומר לא הקרבי לדברים המביאים לירי גילוי ע ת ה‬ ‫ואין חילוק בעריות בין ער לישן לפיכך אם אחר היה‬
‫וי׳א שאיני חייב מלקית והעישה דבר מדבדיס אלו‬ ‫ער והשני ישן הער חייב והישן פטור והנא על ערוה‬
‫הרי הוא חשור על העריות ופסול לעדות אשה וכן‬ ‫•■חרשיח או שיטה חייב כיון שהן ראוין לביאה כסו‬
‫אסור לאיש להתחכך לאיש באיבריו ררך חאוה וכן‬ ‫'קטנה היתירה על נ׳ שנים ויום אחר ואם היו‬
‫אשה לאשר‪ ,‬וכך א ט ה חדל ‪1‬שבת ס״ה ‪ ( :‬נשים הממוללות‬ ‫שניהם קטנים או חרשים ושוטים פטורים ום*ם סכין‬
‫זו כזו פסולות לכהונה ומעשה אם*צ הוא שע״ו נאמר‬ ‫אותן שלא ירגלו בעבירות וכס׳ש כח*מ סי׳ שט׳ט‬
‫כמעשה אט״צ י א תעשי שכן היה ררכם המזוהמות‬ ‫לענין גניבה ע*ש ‪:‬‬
‫וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשי איסור ויש לאיש‬ ‫יךן שנו חכמים בספרא אטור לא תקרבו לגלות‬
‫להקפיר על אשתו ובניו ובנותיו מדברים כאלו‬ ‫ערוה אין לי אלא שלא יגלה מנין שלא יקרב‬
‫וימגע הנשים הידועות לו שרגילין בכך מליכנס‬ ‫ח*ל ואל אשה בנרח טימאתה לא תקרב אין לי א “ א‬
‫לביתי ואנן קי'*ל דאינן אסורות לכהינה בכך‬ ‫נדה מנין לכל העריות ת״ל לא תקרכו לגלות‬
‫!יבמות מ׳ו ‪{ (,‬‬ ‫ערוד! ואסרה התורה שום קריבות לעריות כטו חניק‬
‫]להתרחק מאד מן העריות ובו י׳ םע'׳( ‪.‬‬ ‫כא‬

‫ב אסור להסתכל ננ ג רי צבעונץ של אשה זרה‬ ‫אחרי פרשת עריות כתיב רבר אל כל ערת‬
‫כשהוא מכירה אפילו אינם עליה שמא יבא‬ ‫ב״י ואמרת אליהם קדושים תהיו רכל מקום‬
‫להרהר בה ואם פגע באשה בשיק וברחוב אסיר‬ ‫שאתה מיצא נדר ערוה היא גדר קרושה וצוה הקב׳ה‬
‫להלך אחריה אלא רץ ומסלקה יצרדץ או יקדטה‬ ‫לכל ישראל ל טנ ח ל וער קטן לפרוש טאר מאר‬
‫ותהיה מאחריו וכך אטרי חבטים אחורי ארי ולא‬ ‫מן העריות ולגרור בהן נדרים וסייגים רמפני שעריו׳‬
‫אחירי אשה זנרנותס״א ‪ ! ,‬וכמי‪,‬ישות שהרחובות צרות‬ ‫נפשו של אדם םחטדתן לפיכך צריבה נדרים הרבה‬
‫יא׳א להסתלק יאנוס עצב‪ .‬ויעצים עיניו בכל האפשר‬ ‫ולפיכך צריך אדם להתרחק טן הנשים מאד מאד‬
‫והעיכר אחורי אשה בנהר אץ לו חלק לעוה״ב ‪1‬שם‪1‬‬ ‫ואסור לקרוץ להן בידיו או ברגליו ולרטיז להן‬
‫והמרצה טעות לאשר■ טי ח לירה וכוינתי להסחנל‬ ‫בעיניו ולהרהר כהן וע״ז נאסר ולא תתורו אחרי‬
‫בה אפילו יש כידו חורה וטעיט לא ינקה מרינה של‬ ‫לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם‬
‫ניהגם שנאמר יד ליר לא ינקה רע ‪1‬ש‪10‬‬ ‫ועיגא ולבא תרי סרסורי דעבירה ורהמעיה ד ‪ a‬פלל‬
‫ע*? הט לכי אל זידותיך העבר עיני מראות שוא‬
‫‪ j‬לא יעבור בפתח אשה זונה אפילו בריחיק ר׳‬ ‫ואסיר לדבר עטהן לשם תאוה או לשחוק עסהן‬
‫אמות ולא יאמר אעביר ואכיף יצרי דאין‬ ‫ולהקל ראש כנגדן או להניט ביופיין וכן אטר‬
‫אפיטרופס ליצה״ר והמסתכל אפילו באצבע קטנה‬ ‫שהטע״ה כי נופה תטפנה שפתי זרה וחלק משמן‬
‫של אשה ונתנוץ ליהנית מזה כאלו מסתכל בערותה‬ ‫חכה ואחריתה מרה כלענה חרה כחרב פיות רגליה‬
‫ואסור לעשות דבר שטכיא א׳ע לידי חשד ובזה‬ ‫מרוות מוח שאול צעדיה יתטוכו ואפילו להריח‬
‫נאמר הסר ממך עקשוח פה ולזות שפתים הרחק‬ ‫בבשמים שעליה ועל נגדיה אסיר ואסור להסתכל‬
‫ממך זיושלי ד׳‪ 1‬הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל‬ ‫בנשים שעימרוח על הכניסה מפני שרגליהן מגולות‬
‫פתח ביתה !שם ה׳ו ואסור לשמוע קול אשה קול‬ ‫ואם יש דרך אחר לא יעבור בדרך הכביסה ואם‬
‫ניגון כשאינה אשתו או לרא־ת שערה או מקומותיה‬ ‫עיניו מלהסתכל בהן‬ ‫דרך אחר יעצים‬ ‫אין‬
‫שכגוף הטכיסים והמחכוין לאחר מאלו הדברים מבץ‬ ‫ובזה גאסר ועיצם עידו מראיה ברע נבבא בתרא‬
‫אותו מכת מררוח ובשעת קיש ותפלה אסיר גם‬ ‫דו זז ‪:‬‬
‫ב>ךל‬
‫עח ‪165‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סיטן נ א‬ ‫ערוך‬
‫בשר‪,‬יא עושה לא דדך שירות אכל ד רן שירות‬ ‫כקול אשתו ובשערה נבישו אבל קיל די מ ר סתם‬
‫נראה שאין איפיר כדבר זג״צן אכל לרחוץ פגיו ידץ‬ ‫טוחד לשמוע כבל הגשים ‪:1‬ס[ ואם היא השיר‬
‫ורגליו פשיטא שאסור ככל ענק דזהו התקרבות‬ ‫על איזה אשר‪ .‬מהרין בו שלא יעבור על פחח‬
‫יתירה וי״א ד ה׳ ח כאכילר‪ ,‬עמו כקערה אחת נטי‬ ‫כיתה ואם יעביר ע׳ז מלקין אותו ‪1‬המ־ח! ופשיטא‬
‫אמיר והבי מסתבר דאין לך קירוב גדול מוח ואף‬ ‫שעל שארי התקרבית מלקץ אותו ועיש כסי׳ כיב‬
‫שיש מקילים כאכילה או למ שיט מידו לידה •ק‬ ‫סעי׳ ג׳ ‪:‬‬
‫באשתו נדד‪ ,‬אסור ט״ם הירא אח דנ ר ד ירחק‬ ‫ד לא חלבנה בנית ישראל פרועות ראש בשיק‬
‫סכמו אלח אמנם בבתו יאחיתי לא ״ ' ‪ m T‬האיסור‬ ‫אחת פנויה בגין אלטגר‪ .‬וגרושר‪ .‬ואחת א״א ולילך‬
‫דאין זה קירוב דעת דורך העולם כן הוא ולא‬ ‫גומעת ראש ברהיר אסיר מן התורה דבתיב בסיטה‬
‫שייך שיבא קילקול םר‪,‬ם ויש מי שאומר דאין‬ ‫ופרע אח ראש האשד‪ .‬מכלל ראינה הולכת בה וכסי׳‬
‫האיסור רק כמקים יחוד אבל במקום שדדבה מצוים‬ ‫קט״ו יתבאר כזה וב; בחילה שנבעלה או נתקרשד‪.‬‬
‫שסה אין איסיי כזה ומטעם זד‪ ,‬יש שגדיגו לרחוץ‬ ‫ולא נשאת עדיין י״א שתנסה ראשה וייא שא״צ ‪5‬‬
‫מהשפחות במרחץ וכתב ע״? רבינו ה ב׳י שדבר‬
‫זה אסיר לד‪,‬עלותו על לב וחלילה לאיש ישראל‬ ‫ף‪ ,‬כשצריך לישא אשר‪ .‬מיתר להסחכל בה לבודקה‬
‫לרחוץ מהם ואיזה תלמיד טועה כתב בן וי״א עור‬ ‫אם היא יפר‪ ,‬שישאנה בין שהיא בתולה ובין‬
‫דנל שאינו עושה דרך חיכה ורק כווגחי לשם שמים‬ ‫שהיא אלמנר‪ .‬אי גרושה ולא עוד אלא שראיי לעשוון‬
‫כמו לרקד עם הבלה מותר ושוטר נפשו ירחק מזה‬ ‫כן דר‪.‬רי אסיר לקדש אשה ער שיראגה וט״ט לא‬
‫דרחוק שלא לבא לידי הרהור והיא מצוה הבאה‬ ‫יסתכל בר‪ ,‬הדבר‪ .‬דרך זנית נטו שאמר איוב כרית‬
‫כעבירה וייא ראפילו עם אשתי אין ראוי לוצזנהג‬ ‫כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וזה שאמרו‬
‫בדברים של חיבר‪ ,‬יתירה בפני הבריות כמי לעיין‬ ‫חז״ל בתיה הר‪,‬ולך לקדש אשה יקח עיה עמו )ביב‬
‫בראשו וכיוצא כזה ואין לך יפה מן הצניעות כללו‬ ‫ר‪,‬ש*ח‪,‬ז לאו משיים רהתיה אסיר לראותר‪ ,‬דא״כהיאך‬
‫של דבר השם אורחיחיו ומעגלותיו לא ינ של‬ ‫היתר לע״ה אלא הכוונת כדי שלא יחליפוה לו‬
‫לעולם ואשר לא ישים אל לכו יפול ברשת היצה״ר‬ ‫כאחרת ור‪,‬ת*ח איני בקי בכך אף שראה אותה‬
‫בי חזק הוא מטנו ‪:‬‬ ‫פעם אחת אבל הע״ה יכיר אם יחליפי לו באחרת‬
‫ח אין שואלין בשרים אשה כלל אפילו ע׳י שליח‬ ‫נחמייז! ‪5‬‬
‫ואפילו עיי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים‬ ‫ן וכן מיתר לאדם להביט באשתו אע״פ שהיא נדה‬
‫אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה והטעם‬ ‫והיא ערוד‪ .‬לו עתר‪ ,‬ואע*פ שהוא נהנה בראייתה‬
‫שאץ שואלין בשלום אשר‪ ,‬דשטא מחוך שאילת שלום‬ ‫דכיון שהיא מיתרת לו לאחר זטז לא יבא לירי‬
‫אפילו עיי שליח יהיו רגילין זד‪ ,‬עם זו ויביאו לירי‬ ‫מכשיל ולכן התירו חז״ל לנדה להד‪,‬קשט בדי שלא‬
‫חיבה נרש״י שסז ולפ״ז אץ האיסור רק בשאילת‬ ‫תתגגר‪ ,‬על כעלה וט״מ לא ישתוק ולא יקל ראש‬
‫שלום שיש בזה קירוב דעת ואהבה אבל לאטר לח‬ ‫עמה וכן להביט במקום החירפר‪ ,‬אסור ואם עובר‬
‫צפרא טבא וכה״ג נראה דאץ איסור ולשאול לאחר‬ ‫ע״ז הויין ליה בנים שאינם טהיגנים וכן אסיר‬
‫טה שלום אשר‪ ,‬פלונית ייא דגם זד‪ ,‬רק עיי בעלה‬ ‫להביט במקומות המכוםים שבה בימי נדחה במ״ש‬
‫שרי ולא עיי אתר זחמיח[ ויש טתירין ‪1‬נ״ס‪ 1‬ולשאול‬ ‫ביו״ד מי׳ קציר‪: .‬‬
‫לאשר‪ .‬על שלום אישה שרי נמהרשיא בימ פ״ז ‪ I.‬ויש‬ ‫ץ אמור להשתמש באשה כלל כין גדולה בין קטנה‬
‫רוצים לאסיר טטעם קול באשה ערוה ואינו נראה‬ ‫בין שפוזר‪ ,‬כין משוחררת שמא יבא לירי הרהור‬
‫דבסתם דיבור לא נאסרה עם הנשים ורק בקול ערב‬ ‫עבירה ]רמנ״ם! וגם שלא להרגילן להיות בין האנשים‬
‫שהשיטע נהנה טזד‪ ,‬נשס‪ 1‬ולכתוב במכתב פ״ש לזונחך‬ ‫זרשיי קדושין ע׳ ין באיזר‪ .‬שימוש אמרו ברחיצת פניו‬
‫או ותאמר שלום לזונחך אם*ר דזהו שאילת שלום‬ ‫ידיו ורגליו אפילו ליצוק לו מים לרחי‘{ פי ' יריו‬
‫ע״י נ ע ל ה אבל לשאול בשיזמה במכתב מותר דהרי‬ ‫ורגליו אסיר ואפילו איגד‪ .‬גיגעת בו והצעת הרטד‪.‬‬
‫ש־אל לבעלה איך שלומה ובבתי וכלתו ואחותו נראה‬ ‫בפניו ומזיגת הביס דבל רבר שאשר‪ ,‬עושה יי ע ל ה‬
‫דאין איפור כלל בשאילת שי^ימם דלא שייך‬ ‫דרך ה ח ריגי ח אסור לאשר‪ .‬זרה לעשות לו יכ׳ו‬
‫חשלחן‬ ‫הלנות אישות סימן נא נ ב‬ ‫ערוך‬ ‫«‪15‬‬
‫ביותר ודבר אמר הוא ומעשה טפשים הוא שאץ‬ ‫קירוב דעת דדרך ארץ כן הוא שהאב שואל כשלום‬
‫קריבין לערוד‪ .‬כלל בין נ ח ל ה בין קטנה חוץ מהאם‬ ‫זרעו וחוב הוא עליו וכן אחיו לאחותו ועקרי‬
‫לבנה והאב לבתו כיצד מותר האב לחבק בתו‬ ‫העניינים האלה תלוי הכל לפי דעת ויראת שטים‬
‫ולנשקה ותישן עמו כקירוב כשר וכן האם עם בנה‬ ‫ואם יערי נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא בלגו‬
‫כל זמן שהם קטנים הגרילו יגעשה הבן גדול והבת‬ ‫כלל אין חשש בשאילת שלום !רימכ״א שם! ולכן‬
‫גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח זה ישן‬ ‫טעינו באלישע שאמר למשרתו רוץ נא לקראתה‬
‫בכסותו והיא ישנה בכסותה יאם היתה חבת בושה‬ ‫ואמר לה השלום לך אך משם אין ראיה דע*פ‬
‫לעמיד לפני אביה ער־טה או שנשאת וכן אם האם‬ ‫הדיבור עשה הכל שהרי נביא היה נוצ׳ע מב*ם פ׳ז‪,‬‬
‫בושה לעמוד לפני בנד‪ .‬ערומה ואע*פ שהן קטנים‬ ‫אלא דע״ל טדכתיב בתירה לטירין הימנה וא״כ נט‬
‫משהגיעו להכלם מהן אין ישנים עטחם אלא בכסותן‬ ‫מאלישע ראיה! ‪:‬‬
‫עכ׳ל והעתיקו יבינו הביי במעי׳ ז׳ והטור כתב‬
‫כשיעור ה^ד ־ו שיש לבת י״א שנד‪ .‬ולבן י׳ב‬ ‫ט אין לתמוה על המנהג שנהגי בכל תפועות ישראל‬
‫שנה אמנם אם שרים נכינו קורם הז ק הזח אסור‬ ‫כשבאים אורחים לבית בעה׳ב ואשת הבעהוב‬
‫גם קודם הזמן הזה זחמ״ח[ ודוקא לישן בקירוב בשר‬ ‫מכבדם מאכילם ומשקם ומוזגת להם כוסות והרי אין‬
‫אסור אבל חיבוק ונשוק מותר נפרישהז אמנם כשהיא‬ ‫משתמשים באשה דאין איסור כלל בזה ולא טיכעיא‬
‫מקודשת אסורה אפילו כשהיא ק ‪6‬נה לגמרי וייא‬ ‫אם הבעה״ב טיסב עטהם דהרי היא טשטש! ז לפניו‬
‫רבת כתו דינה כבתו נב*ה‪ 1‬וה״ה אחותו קטגה בת‬ ‫אלא אפילו אינו מיסב עמהם כיון שאיננה עושה‬
‫נ׳ שנים ‪1‬חמ״יז‪ 1‬וכיש בת בגו ו»ב*ש סיוי״י( ואם בא‬ ‫דרך שימוש התקרבות אלא מפני הכנסת אורחים‬
‫לבית בנו וכלתו או לבית תתנו ובתו ומחבב ומייקר‬ ‫ומפני שעליה מוטל כל צרכי הבית אין איסור בדבר‬
‫בניהם וכניתיהם ואפילו נוטלן בחנקן וטונתו לשם‬ ‫ובן גאכסניא כשבעלת האכנסיא מוזנת מסות‬
‫שטים לעשות בזח קירת רוח לר‪.‬וריהם אין שום‬ ‫להאירחים אין זה דרך שימוש התקרבות אלא דרך‬
‫איסור כדבר וכך נהגו מגדולי החכמים נשילהי‬ ‫שירות ‪1‬נ*ל‪: 1‬‬
‫קלושץ! וכלל גדול אמרו חז״ל שם רהכל לשם שמים‬ ‫י כתב הרטב״ם ז״ל נשסז המחבק אחת מן העריות‬
‫‪1‬ע*ש כמוס׳ מ׳ש דע׳ז אנו סומכים ונו׳ ר״ל כמקים‬ ‫שאין לבו של אדם גוקפו עליהן או שנשק לאחת‬
‫ששייך לש*ש כמעשה דר׳ח וכן נסמ״ש נסעי׳ מ׳ וכיוצא‬ ‫מהן כנץ אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן‬
‫נזה ולא נענין אחר! ‪:‬‬ ‫אע*פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל ה״ז מנוגה‬
‫כ ב ]דני א'םור יתור ובר '״ח סע'׳[‬

‫ובין אלמנת וגרושה אלא היא ישנה נין הנשים‬ ‫א אסור להתייחד עם ערוה מהעריות בין זקנה בין‬
‫והוא ישן בין האנשים רניון דעריין לא בא על ‪.T‬‬ ‫ילדה שרכר זה גורם לגלות ערוה חוץ מהאם‬
‫יצרו תוקפו לפיכך אם בא עליה ביאה ראשונה‬ ‫עם בנה והאב עם בתי דאין התאוה שולטת בהן‬
‫ואח״כ נטמאת מותר להתייחד עטה וניו״ ר סי׳ קצ״ב‬ ‫בבשארי עריות וחלק ק״נ‪ 1:‬ועם אלו רשאין לדור‬
‫נתבאר דין זה בפרטיות ע׳ ש ופנויה גדה היא‬ ‫בקביעות ואח עם אחותו רשאין לר״תייחר בדרך ארעי‬
‫ערוד‪ ,‬בבל העריות‬ ‫אבל אין רשאין לדור יחד כקביעות זחמ״ח! והבעל‬
‫ב איסור יחוד הוא טן התורה וכך דרשו חז״ל‬ ‫עם אשתו נרד‪ .‬רשאין להיות ביחד כיון שיש לו בה‬
‫נקדושין ס׳ ‪ 1:‬כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך‬ ‫היתר לאתר זמן אין יציי תוקפו כל בך והתורה‬
‫או נ ת ך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר‬ ‫העירה בזד‪ ,‬דכתיב סוגה בשושנים שאפילו כסוגה‬
‫לאמר וגו׳ לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור‬ ‫בשושנים כשיגרורו לא יפרצו כהן פרצית וסנה׳ ל־ז!‬
‫להתייחד עם כל עריות שבחורה וביאור הדברים‬ ‫ומיד כשאומרת לבעלה דם כשושנה אדומה ראיתי‬
‫מדכתיב אחיך בן אמך או כנך או בתך או אשת‬ ‫מיד פורש טמנה נתוס׳! וחתן שפירמה כלתו נדה‬
‫חיקך ולא כתב נמי איחך או אחותך אלא דכיון‬ ‫קודם שנעלה אסור להתייחד עטה בין שהיא בתולה‬
‫רר‪.‬םתח‬
‫ןוט י «‬ ‫השלחן‬ ‫‪ t t m‬פיק »‬ ‫!‬ ‫חיכית‬ ‫ןןרוך‬
‫ף וכ״נ כשיש עדים שנתייחד עמה או כ ש תד ה אבל‬ ‫דהסתה הוא נסחר כדבתיג והני טלהו יוכלו להיות‬
‫היא אינה נאמנת לומר שנתייחד עטה ואפילי עד‬ ‫נסתד דנן טר״ייחד עס אמי ו האג עם כתו ואיע‬
‫אחר םע ‪ T‬כן אינו כלום בשטבחישו רעד אחר‬ ‫עס אשתו אכל לא אחיו עם אחותו נפ*י{ וכן מפורע‬
‫בהכחשה לאו כלום ת א ואפילו תובעחו ואומרת‬ ‫כירושלמי שס אמך נסתר בתך נסתר מתייחד ארם‬
‫שתלר ממנו והוא מכחיעזה פטור ^פילו מעזבועח‬ ‫עם אמו ודר עמה עם נ חו ודר עמה עם אחיהו‬
‫ואפילו ידוע שנא עליה ואומר שאין ת ל ד ממנו‬ ‫ואין דד עמה עכ״ל אכל באקראי שרי וכם*ש‬
‫ג״ב נ א ק דהתורה האמינחו ואנו אומדים שזינתה‬ ‫ועב״ש[ וכן האיסיר כחייבי לאוין נשם! והמחמיר ניחוד‬
‫עם אחרים נ״ב ננ״שז וכבר נתכאר זה נסי* ד׳ ום״מ‬ ‫אחותו חע׳ ב נחמ״חי והרמביס לא הני א נח אף‬
‫במקום שנראה לב״ר שזה מחייחר עמה אף שאין‬ ‫שכנם' מפורש כן )‬
‫עדים נדב ר טפרישץ אותן שלא ירוה בחצר אחת‬ ‫‪ j‬כשאירע מעשה אמגק וחמר גנר דור ובית דינו‬
‫ובשכונה אחת ומרחיקין אתהן זמ׳־ו!‬ ‫על איסיר יחוד עם םנויה אף שהיא קטנה שאין‬
‫ן ן בל אשה שאסיר להתייחד עמה אם היתה אשתו‬ ‫ל ח וסח עדיין דביש לה וסת הרי היא ערוה ממני‬
‫עמו ה״ז מותר להתייחד מפני שאשתו משמרתו‬ ‫גדתה כמ״ש ראע״פ שאינה ערוה בכלל יחיד עריות‬
‫ולא יבואו ל ‪T‬י קלקול ולכן איש שעסק־ ומלאכתו‬ ‫היא ולאו דקידם לוה היה מיתר י תר נמוד דא״א‬
‫עם הנשים ואמור לו להתייחד עמהן כיצד יעשה‬ ‫לומר כן דפשיטא שנהו קרוב לבא לירי עבירה‬
‫יתעסק עמהן ואשתו עטו או יפנה א*ע למלאכה‬ ‫דאפילו במחולות אסורים לחול יחר כדבתיב בתרים‬
‫אוזרת וזה שמועיל באשתו עטו דווקא בישראל‬ ‫ונם בחולות נקנים עם נערים ולא כתיב בתרים ער‬
‫אבל בעובד ט בני ם דדים אין מקפידין בזה ולכן לא‬ ‫בתולות ש״ם דלילך יחד במחול ב ת ר ובתולה‬
‫התייחד אשה עם העובד מכבים אפילו כשאשתו עמו‬ ‫איתר גמור ת א וכן בסוף שפטים כתיב ותנוו את‬
‫ובן אץ טוסרין חנוק ישראל וכ״ש חנוקות לעובד‬ ‫בני בנימין לאמר לכו וארבתם בכרטים וראיתם‬
‫ביכנים ללמדו אומנית או שארי דברים מפני‬ ‫והנה אם ינואו בנית שילו לחול במחולות ויעאתם‬
‫שחשודים על משבב זכור ואפילו אינו חשוד על זח‬ ‫מן הברטים וחטפתם וגו' ולמה לא עוו אותם שילכו‬
‫השיר שימשמו אחריו לעטר ניכניס וב׳ש אם‬ ‫נרוטחולוח אלא ודאי דנהו איסיר גמור ת א ולא‬
‫חשודים על שפיכת דמים ובעיר סי׳ קנ״ג נתנאר‬ ‫היו מניחין בנית שילו שיתערבו עטהן לבך »וום‬
‫דאין םעם ‪T‬ין בהמה אצלם עיש ז‬ ‫להסתר בכרמים אלא שננרו אף על י ת ר ארעי כמו‬
‫ן אשה שנעלה נעיר אץ חוששין להתייחד עמה‬ ‫בעריות וזהו שבחנו הרמנ״ם והטור והש*ע רככלל‬
‫מפני שאימת בעלה עליה וי״א דלכתחלה אסור‬ ‫י ת ר עריות היא כלומר דאפילו י ת ד ארעי אסור‬
‫!רש״יז ואם היה זרי נם בה כטן שנוזנדלו ניחר או‬ ‫וטח שנתייחדה רות עם נ עז לפי שהיתה ר ת ה‬
‫שהיא ^יובחו או שיש להם איזה הכרה ע יי ענייני‬ ‫שישאנה במו שעלה לה ‪1‬ע׳ יבמות מ״ו ז ומרש״י ‪(00‬‬
‫ממחר וביוצא אסורים להתייחד אפילו נבה״נ‬ ‫ושמאי וחלל נזרו על י ת ד כותית אף על י ת ד‬
‫כשבעלה בעיר וב״ש אם בעלה קינא לה מ מנו‪ .‬כן‬ ‫ארעי כסו בעריות ונמצא שכל המתייהר עם אשה‬
‫אם יש פתח פתוח לרח״ר ואינה נעולה אין איסור‬ ‫שאסור להתייחד עטה בין ישראלית ונין אינה‬
‫בדיעבד בי ת ד ואם גם כה או קינא לה ממנו‬ ‫ישראלית מבין את שניהם מכת מרדות האיש והאשה‬
‫אסורים לומייחד כמ״ש ‪:‬‬ ‫ומבריזין עליהם כרי לביישן וטיט אץ אוסרץ את‬
‫ץ לדעת ררטכ״ם ז״ל אטרר‪ .‬אשר‪ .‬אחת להחייחד‬ ‫האשה לכהונה אפילו נתייחדה עם טי שפוסלת‬
‫אפילו עם אנשים הרנה ער ש ח ת ה אשתו של‬ ‫בביאתו לב תנה נעור! תין טאיא שאע״פ שנתייחדה‬
‫אחד מהם שם דאז אשתו של זה משמרתו וממילא‬ ‫אץ לוקין אותה שלא להוציא לעז על בניה שיאמח‬
‫רטלם לא יזנו אבל כששתי הנשים הן נכריות‬ ‫שבא עליה ואם היא חמאה כניה מה חגזאו דאין‬
‫אסירות ני ת ר וזה שיתבאר דנשים הרבה עם אנשים‬ ‫זה רק חשש על הביאה וי״א ראותו מלקין נב־ח! וי״א‬
‫הרבה סוחרים לתזייחד ז ת לא פ ת ח ק נ' נשים‬ ‫דנם אותו אין מלקין נניש! דכשילנךת יצא לעז על‬
‫אבל בשתים אסור זנ״שו וזר‪ .‬שנתבאר כגט׳ רבאנשים‬ ‫בניה שהם ממזרים ומ״ש בסי׳ כ״א סעי׳ ג' דכשעובר‬
‫נשירים רשאי אשה אחת להתייחד עס אנשים הרגזן‬ ‫על פתח ר^שורה מלקין אותו מיירי בפנויה ‪:‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אישות ) ‪ p t‬כב‬ ‫ערוך‬ ‫‪168‬‬
‫האנדרזניגום זעם הטומטם דהאיש אינו מתאוה להן‬ ‫אחד יחניי ש מחבירי זהו כצדיקים‬ ‫מ‪6‬ני‬
‫ולא נחשדו ישראל על כך ועט׳ ש נ סי' נ׳ ר וי׳‪-‬א‬ ‫נם־רים ולא נסתם בגי אדם וכן איש אחד לא‬
‫דאנררונינום אינו מתייחד עם זכר ג״כ ‪1‬הגר*א‪ 1‬ן‬ ‫יתייחד ‪8‬םי‪.‬לו עם נשים הרגה להרטנים אא׳ב אשתו‬
‫יב תקנו חכמים שיהיו הנשים מספחת זו עם‬ ‫עמו ‪:‬‬
‫זו בבית הכסא נ די שלא יכנום שם איש‬ ‫ח אבל יש מרביחינו דם־ל דאשה או‪/‬ז מתייחדת‬
‫ויתייחד עטהן וזהו בימי קדם שהבתי כמאות היו‬ ‫עם שני אנשים כשירים בעיר וסתם <אשים‬
‫בשרות ולא נעיר דאז יש חשש יחיד אנ ל נזמן‬ ‫כשירים הם אבל נדרך או כשדה צריכית נ׳ אנשים‬
‫הזה שהן נ ע ‪ T‬אץ לחוש עוד תקנו חכמים שלא‬ ‫דשטא אחד יפנה לנקביו והשני יתייחד עסה ו ק‬
‫תהא אשר‪ .‬מהלך בשוק ובנד‪ ,‬אחחה אלא ילך לפניה‬ ‫נלילה אפילו נעיר מהאי טעמא ונאגשים פרוצים‬
‫והטעם דשמא הפרוצים ירצו להשיגה במקום סתר‬ ‫אפילו עם עשרה מהם אסורה להתייחד דאין נושק‬
‫ויחטפו בנה ותלך אחריו להחזירו ונין גך יתעוללו‬ ‫זה מזה וכן יש מתירין להתייחד איש אחד עם‬
‫נ ה הרשעים שתפסיהו וכ*ש דנ ת לא תלך אחריה‬ ‫נשים הרנה אם אין עסקו עם הגשים דכעםקו עם‬
‫רבהנת עצמה יש חשש שתתפס ותתאנם ז‬ ‫הנשים אסור מפני שהוא נס נ הן ואין לו נושה‬
‫מהן ‪:‬‬
‫י ג אץ משנץ אפילו אדם נאמן ובשר ואפילו חסיד‬ ‫ט נשים הרבה לא פחית מני עם אנשים הרנה אין‬
‫שבחסיחם לחיות שוטר בחצר שיש נ ו נשים‬ ‫חוששין ליחור היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים‬
‫אע״פ שהוא עוטר בחוץ ואפילו לחעו‪ .‬שנתנאר‬ ‫או אנשים מבפנים והנשים מבחוץ ופירשה אשה‬
‫דאיש אחר רשאי לר‪,‬תייחד עם נשים הרנה לא רמי‬ ‫אחת לבין האנשים והטה פרוצים ולהרמב״ם אפילו‬
‫יחוד בעלמא לזה שהוא שומר תמידי וני ע זה גם‬ ‫אינם פרוצים או איש אחד לנין הנשים שעסקיו‬
‫ממי שעסקיו עם הנשים והגם שעומד נחוץ ט*ם אץ‬ ‫עטהן ולהרטכ׳ם אפילו באין עסקיו עטהן אסורים‬
‫אפיטרופם לעריות ונראה ראפילו שנים אסורים דלא‬ ‫משום יחוד ויעניש סקי״א מ*ש זנשם הב׳יז[ ‪:‬‬
‫ימלט שהאחר ילך או ישן והשני יתייחד עםר&‬
‫ושלשה אפשר שמותר אמנם לרעת הרמג׳ם שבסעי׳‬ ‫י מותר להתייחד עם שתי יבמות אי עם שתי צרות‬
‫ז׳ אפשר דגם בשלשה אסור וציע לדיגא נם צוו‬ ‫או עם אשר‪ .‬וחמותה או אשה ובת נעלה או אשה‬
‫חז״ל נדרך עצה שלא ימנה אדם אפוטרופם על‬ ‫וגת חמותה מפני ששונאות זא׳ז ואץ מחפות זע׳ו‬
‫ביתו שלא תנ א אשתו לירי עבירה ואלמלי לא‬ ‫ויתייראו זו מזו לזנות וכן מותר להתייחד עם אשר‪,‬‬
‫טינה‪ ,‬פוטיפר את יוסף הצדיק ממונה על ביתו לא‬ ‫שיש עטה תניקות קטנה היודעת טעם ביאה ואינה‬
‫היה בא לאותו דנר נכרכות ס״ג ‪: I.‬‬ ‫מוסרת עצמה לביאה שאין לה יצר עדיין לזנות‬
‫ייך כתב הרמנ״ם ז׳ל אסור לח*ח לשכון בחצר‬ ‫לפי שהאשה תתיירא לזנות לפניה שלא תנלה‬
‫שיש נ ו אלמנה אע׳ם שאינו מתייחד עטה‬ ‫לאתרים את סירה אבל נדרך לא מהני קטנד‪ ,‬דשטא‬
‫מפני החשד אאיכ היתד‪ ,‬אשתו עמו עכ״ל וננ ט׳‬ ‫תפנה עטו למקום מיצנע ותזנה !ב״שז ו‪*:‬ש בני ת‬
‫לא אמרו דרק להתאכסן אצלה אסיר וזהו דעת‬ ‫כשיש עוד חדר דאסור אבל להתייחד עם זו התנוקת‬
‫הראג־ר דל ונם זה רק כשאוכל משלה אבל אם‬ ‫עצמה אסיר רשמא יאנסה ואם התנוקת פחותה מג׳‬
‫משלם לה בעד אכילתו מותר ‪ n*p1‬ולהרמנים אנסניא‬ ‫שנים ויום אחד אין איסור לד‪,‬תייחד עמה וכן אשה‬
‫באקראי מותר ורק בקביעות ל ה ר עמה אסור אף‬ ‫מותרת להתייחד עם תנוק פחית מבן ט׳ שנה שלא‬
‫כחצר אחר ‪1‬נ״ש‪ 1‬ובן אמרו חז״ל שאלמנה אסורה‬ ‫גזרו אלא על יחוד איש הראוי לביאה ואשד‪.‬‬
‫לנדל כלב מפני החשר ונם לא תקנה אשה אפילו‬ ‫הראויה מיהו אם התנוקת קידשה אניה אסור‬
‫אינה אלמנה עברים זכרים אפילו קטנים מפני החשד‬ ‫להתייחד עטה דהרי רינה כא׳א ואסירה מן התורה‬
‫וע*א ינ‪.‬ו ולהרםב*ם אינו אסור אלא בראוים לביאה‬ ‫ואין חילוק נין ראויה לאינה ראויה ‪1‬נ׳ל[ ז‬
‫אבל קטנים ביותר שרי ולהטור גם ננה־יג אסור‬ ‫אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים דר‪,‬יא יש‬
‫שמא תגדלם ער שיהו ראוים כמ״ש הטור ביו׳ד‬ ‫לו חאוה לאשה ואם נתייחד אין מכין אותו‬
‫סי׳ ר‪*0‬ן ע״» ‪J‬‬ ‫ספני שהוא ספק אנל האיש מותר להתייחד עם‬
‫פ ‪159‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלנות אישות פיק כב נג‬ ‫ערוף‬
‫גו ה פעסים נסתרים סעיני שארי תלסירים וביפלא‬ ‫ט ן מי שאין לו אשה לא י » ט ר טערחח בחולה‬
‫ישסעי הסעם יבואו להנ של ‪1‬מהדשיא‪: 1‬‬ ‫או אלסנה אפילו אס יש לה כן אצלה כני הו‬
‫י ן עור כתב אץ לך דכר בכל התורה כילה ש תי‬ ‫כשהוא ח• ל נ ח נ ני ח דלאו ככל שעה יהיה הכן‬
‫קשה לרוב העם לפרוש אלא סן העריות והביאות‬ ‫שם ‪1‬נ*ש‪ 1‬ובן סי שאץ לו אשה לא ילסד עס קטגי׳‬
‫האסורות אסרו הבסיס ייומא ע*ה‪,‬י כשעה שנצטיו‬ ‫ספני שאסוח הנגי ם נאי ם לני ח הספוי ויחייחד‬
‫ישראל על העריות נ ט וקנלו םציה יו כתרעוטוח‬ ‫עסהן ואפילו נ ס ^ ם שאץ חשש יחיד כרם יתגרה‬
‫ונכי ה עגאסר כוכה לסשפהיחיו על עסקי סשפחית‬ ‫עסהן וכן אשה לא חלמד עם קסגים ספני שאנות‬
‫ואסרו חבסים !חנינה שסי גיל ועריות נפשי של אדם‬ ‫הכנים יבואו לני ח ה ננ ל ל בגיר ‪ a‬ונסצאו סתייחדים‬
‫סתאוה להן וטחסדחן ואין אתה סוצא קהל בכל‬ ‫עסה ואפילו יש לה נ ע ל אסור שאץ דרכו של‬
‫י ק ויסן שאין בהן פרוצין כעריות ובביאות אסירות‬ ‫האיש להיוח חסיד כני הו אנ ל סלסד שיש לו אשה‬
‫ואסרו חכסים ‪1‬נ״כ קשיה ‪ 1:‬רוב בגיל וסיעום בעריות‬ ‫אין חשש כיה לא סינעי א כשהיא עסו בכי ת‬
‫והכל נ אנ ק לה״ר עכ״ל ‪:‬‬ ‫שיוסר עסהם רסותר שהרי אין דרכה לצאת‬
‫' ח לפיכך ראוי לו לאדם לכיף יצרו ברבר יה‬ ‫סכי תה אלא אפילו לוסר בכי ת אחר סותר כיון‬
‫ולהרגיל עצסו נ^־ו שה יתירה וכסחשבה טהורה‬ ‫שאשתי בעיר תבא אליו בכל עח והיא סשסרתו‬
‫וכדעה נ טנ ה נרי להנצל סהן וייהר ק היחור‬ ‫אסנס אס היא כעיר אהדת פשיסא שאסור ‪91‬נ*ש‬
‫שהוא הגורם הנ ח ל וכ״עו סהסיול עם הנשים‬ ‫‪0‬ין‪*9‬ב( י‬
‫וסלשחוק עסהן נקוביא וכ״ש לחול עסהן כסחולות‬
‫ודו וכן עהוג להתרחק א״ע סן השחוק ו ק השכרות‬ ‫ט ן כתב הרסנ״ם רל בסוף איסירי כיאה אין‬
‫וטויברי ענבים וכ״ש סלקויוח כספרי ענבים והסחבוין‬ ‫דורשין בסתרי עריות כשלשה ספני שהאחד‬
‫והסדפיסן אין לו ע חלק לעוודב שאלו נורסים‬ ‫ס ח ר כשאלת רב והשנים נושאים ונותנים יה עס‬
‫נ ח לי ס הס ולא ישב כלא אשה וגדולה סכל יאת‬ ‫יה ואץ דעתם פנויה לשסוע ולפי שדעתו של אדם‬
‫אסרו יפנה עצסו וסהשבתו לדברי חורה וירחיב‬ ‫נךוכה אצל עריית אס נסתפק לו דנ ר ששסע סירה‬
‫דעתו כחכסה שאץ סחשבוח יניח ט תננר ת אלא‬ ‫להקל לפיכך אין חר שין אלא לשנים כדי שיהיה‬
‫‪ p‬החבטה דעייי נ א לידי הרהור‬ ‫בלב פני‬ ‫האחר השוסע ספנה דעתו ומדע סה שישסע סן‬
‫עבירה והרוצר אסור סן התורה דכתיב ולא תתורו‬ ‫הרב עכ״ל ובשלשה יכיל להיות ששנים סהם לא‬
‫אחרי לבבכם ונו׳ ובתורה אסירה אילת אהבים‬ ‫ישסעו כלל אם יגיד הרב אייה איסור נרש״י סגיגה‬
‫ויעלת חן דינ ה ירמך בבל עת כאהבתה ת שנה‬ ‫י״א ‪ c‬ועוד דהשסן סיגה את ישראל בעריות דהרי‬
‫תסיר ‪:‬‬ ‫קץ נשא אהו‪1‬־ט ו ^ קנ אני ט שתי אחמת והרב יורע‬
‫אוסור הוצאת זדע לבטלה ובו ט׳ ס ד[ ‪.‬‬ ‫כג ‪pj‬‬

‫לשום תאוה שד‪,‬רי סיד בצאת הזרע תכרת התאיה‬ ‫א הארס הנברא בצלם אלקיס יבין וישביל ברעו‬
‫סכל וכל האדם ישיב אל לבו איה איפוא תאמתי‬ ‫ושכלו שהתאוה שנבראת בארס לא נבראת‬
‫שתאבתי סקודם אך רנע אלא יבין שאחרי צאת‬ ‫כשביל התאוה דהרי היא נגד השכל כסו שדרשו‬
‫הורע לר‪,‬זריע שוב אץ צורך בר‪ .‬ולכן כר‪.‬זקגים‬ ‫חדל כי הוא אטר ויהי !ו אשר‪ .‬הוא צוה ויעסוד‬
‫שאינס ראויס להזריע ורע תפסק תאוותם סר‪ ,‬שאינו‬ ‫אלו מי ם אשר‪ .‬חסת סלא ציאר‪ .‬ופיח סלא רס‬
‫בן בתאוות אכילה ושתיה שאף היותר וקן סתאוה‬ ‫ודגל רצץ אחריד‪! .‬שנת קניב ‪ 1‬ולא נבראת אלא‬
‫קצת ל א טל ולשתית ולבן חוב קדוש סיטל על‬ ‫בשביל פריה ורב ‪ .T‬שזר‪.‬ו קיום העולם וזהו שהקב״ה‬
‫האדם לשסור ורעי שלא תלך לבטלד‪ ,‬ח״ו כי ‪p‬דש‬ ‫אסר לר‪,‬ננ ‪ T‬תאור‪ .‬וו על בגי אדם וירר בן ספני‬
‫היא וכבר סצאי חכטי הטבע ע״פ זכיבית סגרלת‬ ‫שד‪.‬וא צוח לעולסו שחעטור דלא תר‪.‬ו בראד‪ .‬לשבת‬
‫שבסיפת ורע יש כל תסונת הארס ור‪0.‬וציאר• לונסלת‬ ‫יצרח ואלסלי הגביר הקנ״ה תאור‪ .‬וו באדם לא היד‪,‬‬
‫באלו הורג נפש ת׳ו ‪:‬‬ ‫שום אדם סזדקק לוד‪ .‬ספני הטיאוס •ראיד‪ .‬לוה שאיננה‬
‫ולק‬
‫השלחן‬ ‫הלכות אישרת סימן נג‬ ‫ערוף‬ ‫‪160‬‬
‫קטנה ואילוגית הואיל וטשטש בדרך כל הארץ ודוקא‬ ‫ב ולכן החמירו חדל ט«ד ם«ד בעון מדל וחם־ר‬
‫כשככר קיים פו׳ר או שיש לו אשר‪ .‬אחרת‬ ‫עון זה טבל עבירות שבתורה וכ״ש אלו עטנאפים‬
‫במקיטית שמותר לישא שתי נשים אבל כשעדיין לא‬ ‫ביד וטתניאים ש״ז לא די להם לאיסור גדול היא‬
‫קיים פו׳ר לא ישא קטנה שאינה ראויה לילד וכיש‬ ‫אלא שהעושה זה בנידוי היא יושב ועל זה נאמר‬
‫עקרה וזקנה נעמלימ פני‪ 6‬מאיב הנ׳י( ורע רטלשון‬ ‫‪T‬יכם דמים טלאו ובאלו הרג הנפש וכן הטקשה‬
‫הטור זהש׳ע בסע■־׳ א׳ משסע דשיטוש עם קטנה‬ ‫עצמו לדעת הוא כנ ‪T‬וי ולבן יזהר בטאד טלהרהר‬
‫ניגע לאיסור הוצאת זרע לבטלה וצע׳ג ויש לעיין‬ ‫בזה כי ההרהור טביא לירי הוצאת ורע לבטלה ‪:‬‬
‫בזה ‪5‬‬
‫ן אשה שאמרו לה הרופאים שאם תתעבר תמות‬ ‫ג ואסור לארם להקשות עצטו לרעת או להניא‬
‫ויריאה לשמש בדרכה מפני הסכנה על כיוצא‬ ‫א׳ע לידי הרהור אלא אם יבא לו הרהור יסיע‬
‫נזה אמרו חדל !יבמות י״כ‪ [:‬שטשמשוח נטוך ופירשיי‬ ‫לבו טרנרי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים‬
‫שנותנת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כרי‬ ‫ויעלת חן וטבטלת הרהורים רעים ולפיכך אסור‬
‫שלא יתענרו אבל ר' ת ס׳ל דזד‪.‬ו איסור גמור‬ ‫לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה אלא יטה מעט‬
‫דהוי כמטיל זרעו על העצים ועל האבנים אלא ישמש‬ ‫על צדו כדי שלא יבא לירי קישוי כי בישנו על‬
‫כדרכו ואחר התשמיש חתן הטוך להשאיב הזרע כי‬ ‫ערפו טתחטם החוט השדרה שךרך שם הולך הזרע‬
‫היא אינה מצווה על השהתת זרע נורית סותר עצמו‬ ‫וטקירו מהמוח ולא יסתכל בנ ה מה וחיה ועוף‬
‫מיבמות שם לכתובות ליט וכש״ם שם כתוב‬ ‫כשמזדקקין זליז אמנם טי שעסקו בבך כסו מרביעי‬
‫בשם הרא״ש ורמב׳ן וריטניא וכן נ ר שנ׳ א נינ טי ת‬ ‫בהמה טותרין אפילו להכניסם כמכחול בשפופרת מפני‬
‫ובתיבות שם וכן המררכי ריש יבמות נשם ר*ת‬ ‫שהם עסוקים בטלאכחם ולא יבואו לירי הרהור ‪5‬‬
‫וריכין כתבו שאין איסור ליחן מוך קיום תשמיש‬ ‫ף אסיר לאדם שאינו נשוי לשלוח ירו במבושיו‬
‫ונם ליתן לאחר תשמיש כר‪.‬ב הראיש שם שאץ‬ ‫בדי שלא יבא לידי הרהור ואפילו מתחת טיבורו‬
‫איסור וגם ר׳י בתום׳ כתיבות דחה ראייתו ולכן‬ ‫לא יכניס ידו שטא יבא לידי הרהור ואם השתין‬
‫כשיש סכנה שתתעבר יכולים לסמיך ולהתיר בי;‬ ‫טים לא יאחוז באמה וישתין ואם היה נשוי טוחר‬
‫לפני חשטיש ובין אח״כ ולהריא משמע כן בריש‬ ‫כשאשתו עט‪.‬׳ והיא טהורה זמג״א ס*נ סקייל וכ*כ‬
‫גדה[ ‪:‬‬ ‫הש׳ז שם[ וי״א דאפילו אין אשתו עטו סוחר ‪1‬ב״ש‪1‬‬
‫ץ כתב רניני הרט״א כגט׳ פרק כל היד משמע‬ ‫יד לח המיר דאף נשוי אינו סוחר אלא לאחוז‬
‫דאסור ללבוש מכנסים אם לא עשוים ככתי‬ ‫מעטרה ולמטה לצר הארץ ועביט בין ישוי ובין‬
‫שוקים משום דמניא לירי השחתת זרע ואע״פ‬ ‫שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא נ שעה‬
‫דאפשר לדחית דבגם׳ לא קאטר אלא בימיהם שהיה‬ ‫שהוא עריך לנקביו ולרחוץ האטה עם כל הניף יחד‬
‫להם תרומה ואיבא לטיחש לטומאת הנוף מ״ם‬ ‫שריכשרוחץ בדרך העברה אבל להתעכב ררבד‬
‫טרהביא הרא׳ש בפסקיו משמע ראף כזר‪.‬יז אסיר‬ ‫ברחיצת האבר אין נכון לעשות כן רשטא יתחטם‬
‫ומה שנהנו היתר במרחץ אפשר לומר דבשעה‬ ‫וגם בשרוחץ לא יביט בערותו ומגונה הוא וכי ש שלא‬
‫מועטת לא אסרו עכ״ל והדברים מבוארים שדבר‬ ‫יסתכל נערות חני ה וכן אסרו חז״ל לרכוב על‬
‫זה לא נאמר אלא במכנםים העשוים בים מיוחד‬ ‫בהמה בלא איכף שלא יתחמם האבר מבשר‬
‫להאבר נפ״ ע דכזה שייך חימום אבל בטכיסיס‬ ‫הבהמה זמ״ש בשיע סמי׳ ו׳ מל אוכף מרדעת ש״ס הוא‬
‫שלנו איזה חימום שייך ופשיטא שכב^ הר־דית לא‬ ‫דמידעת מחמם נדסרשיי בנדה ייד ‪: I.‬‬
‫הלט בלא מכנסים !ונ'כ בנזית בשס עא״ר ועא׳ח‬ ‫ן ן בשטשטש עם אשתו לא יהא רש טבפגים וזורה‬
‫סי׳ דא( ‪:‬‬ ‫מבחוץ ומוציא זרעו לבטלה וזהו טעשה ער ואונן‬
‫ף; מדבריו משמע שהיו הולכים במרחץ במכנסים‬ ‫שהטיתם ר על כי שחתו זרעם ארצה ככתוב‬
‫ולא בן כזמגינו זה בארצותינו ולכן יש לתמוה‬ ‫בתורת משה ולכן אשה שיש לה אוטם ברחם וע״י‬
‫מהלומדים‬ ‫על מה שאין נזהרין אפילו כמה‬ ‫כן כשבעלה משטש עמה זורת מבחוץ אסור ויראה‬
‫ומהיריאים לילך בן עם אביו לפרחץ ובן עם חמיו‬ ‫שתרפאת מזה או ינרשנה אגל מותו־ לשמש עם‬
‫ובעל‬
‫פ א נ«‪1‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלנות אישות ם'םן כג נד‬ ‫ערוך‬
‫איחא בנם׳ שם דבמקום שאיןהמנהנ ששני אחים ירחצו‬ ‫וגעל אמו ובעל אחותו והרי איסור »ה מפורש בגם׳‬
‫כאחד שנזהרים מזה לא ירחצו שם שני אחים נ״«‬ ‫יאסור לרח^ עם אביו וחמיו ובעל‬ ‫נפסחים‬
‫כאחד וכ״כ הרמב״ם אבל הטור והש״ע לא כתבו‬ ‫אמו יבעל אחותו ורבינו הרמ״א כותב ההיתר מפני‬
‫זה מפני שעתה אין זה המנהג בשום מקום ומרינא‬ ‫שהולכים במבנסים במרחץ אבל בזמנינו איזה היתר‬
‫שרי כמיש בנמרא שם ותמיהני על הטור והב״י‬ ‫יש לזה וסבור הייתי לומר רבנט׳ אמרו שלא ירחץ‬
‫שלא הזכ ‪T‬ו כלל רץ זה דאיסחי רחיצה עם אביו‬ ‫עמהם וסתם רחיזוה בזמניהם היה באמבטאות ובזה‬
‫וכר לא בכאן ולא ביו״ר ויותר מזה תמיהני על‬ ‫אסור שלא ישבו באמבטי אחת רכזה איכא הרהיר‬
‫הטיר שבקיצור פסקי הראיש השמיטו ג״כ ע״ש‬ ‫אבל כמרחץ שלט שרק בבית אחר הם אין חשש‬
‫ורק הרטב״ם והרמיא כתבום וכן הרי״ף והרא״ש‬ ‫בזה אבל ראיתי במררכי נשסו בשם הר״ם מריב‬
‫וצ״ע ולילך עם בן קטן למרחץ יש להסתפק אם‬ ‫שעלה ברעתו היתר זה ודחה אוחו מצד הסברא‬
‫מותר אם לאו ז‬ ‫ראץ חילוק בזה מיהו העולם אפשר שסומכים ע״ז‬
‫אמנם הירא אח רבר ד׳ ירחק מזה ולרחוץ עם רבו‬
‫ט חסידים הראשונים וגדולי החכטים התפאר אחד‬ ‫המובהק נ״ב אסיר מפני רוך ארץ ולכן אם רבו‬
‫מהם שלא נסתכל במילה שלו ומהם מי שרתפאר‬ ‫צריך לו שישמשני מותר כמ״ש ביויר םי' רמיב‬
‫שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו‬ ‫וכן אם וצה קירם לרבו במרחץ א׳ צ לצאת כשרבו‬
‫פינה מדברי הבל לדברי האטת שהם אוחצת לבב‬ ‫בא אבל כאביו וחמיו ובעל אמי יבעל אחותו‬
‫הקדושים ]רמב״סז ‪I‬‬ ‫רהטעם הוא משום הרהור אסיר בכל ענין וכן‬
‫כ ד ]דיני איסור זבור ובהפח ושלא נחשדו ישראל בזה ובו ז׳ סע'*[‬
‫מעיכב זמר ומשכב בהמה מהעריות הם וחייב ראיית ו ס בפיא ממשכב ומושב וכן בפיב מאישות‬
‫כרת ואם בערים והתראה חייב סקילה כמפורש ונזירות ע״ש מ׳ ם בכאן רבחה התורה מריבויא‬
‫בתורה ולכן הבא על הזכר או הביא זכיר עליו ה א ח זכר לא תשכב מ שכני אשה דממקום זכרותו‬
‫כיון שהערה אם היו שניהם גדולים נסקלים שנאמר כשנשכב דינו כזכר וממילא ביץ דבן אץ אימיר‬
‫ואח זכר לא תשכב משכבי אשר‪ .‬ובקדושים כתיב נקחתי אשד‪1 .‬וםה דפריך לר״ל ביבמות פיב ז‬
‫ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה מנושא עטבית ם״א וערמכ׳׳ם פיז מתרומות ובכים‬
‫עשו שניהם טיח יומתו דמיהם בם הרי דהשוכב שם( ודבר פשיט דלהרמנים גם אנרדוגיטם שבא‬
‫והנשכב שניהם בסקילה והלאו דלא תשכב קאי ג־ב על הזכר חייב מיתה ואולי על כל העריות חייב או‬
‫ביה לא תשכב ולא חשבוב זסנה׳ דז( אפשר דהתירה לא ריבתה אותו רק לענץ משכב‬ ‫על שניהם‬
‫רלא עגש הכתוב אא״י הזהיר טקידם בלאו ואם זכר זמיס סיג ‪ 1:‬אכל יש שחולקים עליו וס״ל רסוף‬
‫אחו מהם המז קטן אם הוא בן תשע שנים ויום סיף אנדרוגינוס הויא ספק ואין חייבים עליו כלום ונם‬
‫אחד הגדול תי ב סקילה והקטן פטור ואם פחות הוא איט חייב בלים ואיט טעזא אשה זנ״מ לרש •‬
‫מזה נס הגדול פטור והניר יכו להגדיל סכת שש פ*נ‪ .‬שמשרש סלכה כל*י זמתניה! וכ׳מ מהלסביא ‪DD‬‬
‫ומנ״מ ודו״ק[ ז‬ ‫מרדות ‪:‬‬
‫הבא על הבהמה או על היה ועוף או שהביאן‬ ‫ב בחב הרמנ״ם זיל בפ״א מ א׳ ב דין ט״ו הבא על‬
‫עליו שטר‪.‬ן נסקלץ כמפורש כתודה דאע״ג‬ ‫אנדרוגינוס דרך ‪.‬זכרוהו חייב והטיטטס ספק‬
‫הוא לפיכך הבא על הטוטטם או על אנדרוגינוס רהכהמה לא חטאת מ״ם ביק שבא לאדם תקלח‬
‫דדן נקנוחו מנ ץ אותו מכת טרדות והאנדרוגיטס גדולה ע״י ריורגץ נס חבתמה כרכתיב גרדנת את‬
‫מבואר מדבריו האשד‪ .‬ואת הבהמה ואין חילוק בין איש שרבע‬ ‫עכ״ל‬ ‫אשי‪.‬‬ ‫מותר לישא‬
‫דאנודוגיטם די ט בזכר יאע״ג דלכל התורה מ ל ה הוא בהמר‪ .‬או הביאה עליו או אשה הנרבעת לבר‪0 .‬וז או‬
‫מפק זכי ספק נקיבה כמ׳ש ה ר ט מ ס עצמו לענין טימאת הביאה הזכר עליה ואין חילוק בץ בחמד‪ .‬נ ה ל ה‬
‫לידר• בפיי טאיב ולענץ ערכין בפ״א מעובי)‪ ,‬ולענץ לקטנה רכתיג ובכל בהמה אפילו ‪ p‬יוס אהד רשוד‬
‫גן‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סיטן כב‬ ‫עריך‬ ‫‪169‬‬
‫השור‬ ‫כך מיתת‬ ‫כמו כן בהמה דכמיתת בעלים‬ ‫בן רם־ קיוי שוד ומאי דבתיב בהמה ה׳ה לחיה‬
‫)נ״ל[ ;‬ ‫ועוף ובכל התורה כן הוא כמי כמלאכת שכת וגם‬
‫ך‪ ,‬ואעיג דבשיגג אין הבהמה נסקלת כטיש נד ם‬ ‫ככהטה א־ן תילוק כין כדרכה ל שיא כדרכה נטו‬
‫קטן כשהוא בן תשע שנים ויום אחד שנא על‬ ‫באשה דכיון שהערה נ הנ ה מ ה א־ הנהמה הערתה‬
‫הנ ה מ ה או קטנה יתירה מכת שלש שהביאה‬ ‫כו חייכ ‪:‬‬
‫הנ המה עליה אע׳ג דהם אינם חייבים מיתר‪ .‬ודינם‬ ‫ף השוכב עם הבהמה כשגגה והאשה שהביאה‬
‫כשוגנין מ׳ם הכר‪,‬מה נסקלת על ידידמ דד‪,‬א איכא‬ ‫ר־‪,‬אדם פמיר גם‬ ‫את הבהמה עליה בשגגה‬
‫הקלה וקלון דהרי הם אינם שינגיס רק מזידים‬ ‫הבהמה אין ממיתין דאע׳ג דחרפה היא לפני האדם‬
‫נם־רים אלא עיהתורה חםתה על הקטנים מפני שאין‬ ‫היא הנ ה מ ה‬ ‫כשהנהמד‪ ,‬הולכת שא'מ“ים זו‬
‫דעתן עדיין כשלימות ולכן הבהמה נהרנח ‪1‬םנה׳ שס‪1‬‬ ‫שפלוגי כא עליה מ׳ ם אימתפקו להו לחדל )סנה׳‬
‫אבל כשהיה הקטן פחות מט׳ שנים ויום אחר‬ ‫רה‪ (:‬רשמא מה שצותה התורה להרוג הנ המה הוא‬
‫והקטנה פחותה מבת נ״ש ויום אחד איו הבהמה‬ ‫דויקא כשיש גם תקלה יהיינו במזיד וכיון דהוי‬
‫נסקלת על ידיהן כיון שאינם ראוים לביאה ‪1‬שסו ‪:‬‬ ‫ספיקא ספק נפש בהטה להקל ומ׳ם מעל המזבח‬
‫נפסלת בכל גווני ויראה לי דאפילו להדיוט אסורה‬
‫דספיקא דאיסורא לחימרא והוא ספיקא דאורייתא ן אע״ם שככל העריות נאסר יחוד מ׳ ט בזכור‬
‫ובהמה אין איסור להתייחד עמהם דלא נחשדו‬ ‫וכן בעיבד בוככים הנ א על‪ ,‬הבהמה אין הבהמה‪,‬‬
‫נסקלת כמ׳ ש הרמב׳ם נפ׳יט ממלכים ואע׳ג דהוא ישראל על כך על משכב זכור ועל הבהמה אמנם‬
‫נאסר כזה יז הו מ שנע מצית בני נח ואינא תקלה אם נר‪.‬רחק אפילו מיחיד זכר ובד‪,‬םה ה׳ז משובח‬
‫מ״ם איסתפקי להו לחז״ל שמא העיקר מטעם קלון וגדולי החכמים הי־ מרחיקין הבהמה כדי שלא‬
‫ובדידהו ליכא קלון ואע׳ג דלפי סונית הש״ם מבואר יתייחרו עמה ובמקימות שרבו הפרוצים כזד‪ .‬יש‬
‫שם דבאחד םר‪,‬ם הנהמה נהרגת נ־ס״ג ע׳ש ו מ׳ ם כיון ליזהר ולהתרחק טיהור עטהם וכמרינתינו אין זה‬
‫דכוף סוף אצלינו ספק בשניהם לפיכך פסק הרמב׳ם רק מטרת חסידות )ניה[ ומ׳ם יש למנוע ככל‬
‫בשניהם לקולא ומ׳ ם זהו וראי ראם על בהמה מקים שלא ישנו יחד שני רווקים ואין נוחנין כן‬
‫אחת באי הישראל בשיגג והעובר כיכנים במזיד וח׳ו מעולם לא שמענו לחוש לזה והנזהר ת ע׳ ב ג‬
‫ד מ מ׳ג נהרגת ורע דלהריוט אינה גאם־־ת רק ע״ש‬
‫שני עדים ולא ע' פ ער אחד ולא ע'פ בעלים וכן ן ודע דבבהמות וחיות שייך רובע ונרבע אבל‬
‫בע־פית ליכא אלא נרבע ורובע ליכא כעופות‬ ‫איגד‪ .‬נסקלת על ידיהם רק ע' פ שגי עדים )תמירה‬
‫‪1‬רש'י חולין נ*נ ‪ [ .‬וכדנים נראר‪ .‬דלא שייך כלל‬ ‫ואין‬ ‫ניח ‪ 1.‬ורק למזבח נאסרת בכל ענין ‪1‬שס‪1‬‬
‫להקשות למה אינה נסקלת ע*פ אחד או ע״פ הנעלים הרבעה עם אדם ועוד דבכללא רבהמה לא נכללו‬
‫כשבא עליה במזיד הא איכא תקלת וקלון דאין זה רק מינים דיבשה ]תום׳ נ׳ק נ״ה ‪ .‬ד׳ה אתיא ופ״ש בתוס׳‬
‫דיה המנהיג ומייל ני היני זכו׳ ‪1‬נ*ע לדינא! ‪.‬‬ ‫שייכות לזה דבשם שאין אדם נהרג בלא שנים ערים‬
‫כ ה ]שלא להרבות בתשמיש וההנהגה בזה ובו'״ג סעי׳[‬

‫אחרת ואם סיפר עטה ושימש מיד עליו נאמר‬ ‫אף בתשמיש עם אשתו הטהורה ראוי לו לאדם‬
‫מניר לאדם מה שיחו אבל בענייני תשמיש יכול‬ ‫להנהיג א׳ע בקדושד‪ .‬יתירה ובמחשכה טהורה‬
‫לספר עטה כרי להרבות אז תאוותו להזריע זרע‬ ‫ובדיעה נכינה ולא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל‬
‫כשר אי אם היה לו כעם עמה וצריך לרצותה‬ ‫פיו ברברי הבאי אפילו בינו לבינה הרי הכתוב‬
‫שתתפייס י מ ל לספר עמה כדי לרצותה ;‬ ‫אומר מגיד לאדם מה שיחו ואמרו חדל )חנינה הי ‪I:‬‬
‫ב וכתב חרטכ״ם ז״ל כפכ׳ א ט א״ג מדת הסירות‬ ‫אפילו שיחה קלה שכין איש לאשתו עתיר ליתן‬
‫שלא יקל ראשו בכך ושיקדש עצטו בשעת‬ ‫עליה אח הרין ואל יספר עמה עניינים אחרים בשעת‬
‫תשמיש ולא יסיר מררך העולם ושאין דבר זה אלא‬ ‫תשמיש ולא קידם לכן כדי שלא יחן רעתי באשה‬
‫פרי‬
‫פב ‪10S‬‬ ‫השל חן‬ ‫הלכות אישות טיק נה‬ ‫ערוף‬
‫מלדבר דברי מתר ולא יאמר אשמו ם כדי שלא‬ ‫בדי לפרוח ולרבות ילא י רנ ח כ ת ע סי ע להיות‬
‫יבואו לידי עבירה רער האידנא מי שמרב יהפוסקים‬ ‫מצוי אצל אשתו תסיר שדבר וה פגום הוא עד‬
‫העזמיטו זה ולא ידעתי למה ז‬ ‫מאד ומעשה בורים הוא אלא כל הממעט נחששיש‬
‫חיו משובח ובלבד שלא יבטל עונה אלא מרעת‬
‫ן כתב המיר בשם הראב״ר ד מדריגות יש ב טונ ת‬ ‫אשתו עכיל וסדר העינה יתבאר כסי׳ עיו ע״ע •‬
‫תשמיש הראשין והוא הנ טנ ה שבכולן לשם פו*ר‬
‫לקיים ם*ע והשני לחקון הולר בשהיא מעוברת‬ ‫ג עיר בחב בהיר מריעות שכבת ורע הוא כח‬
‫כט״ש חז״ל שגג׳ חדשים הראשונים התשמיש קשת‬ ‫הגיף ימאור עינים וכל זמן ^גיתצא ביותר הדף‬
‫לאשר‪ ,‬ולולד ואמצעים קשה לאשה ויפה לולד‬ ‫בלה וכחי כלה וחייו אובדיש מהו שאמר שלמה‬
‫והאחרונים יפה לשניהם והשלישית כשאשתו משתוקקת‬ ‫בחכמתי אל חתן לנשים חילך וכל השטוף בבעילה‬
‫אליו או בעת יציאתו לדרך והיא מצית עונת‬ ‫זקנה קיפצת עליו וכחי חשש ועיניו בהיח וריח רע‬
‫והרביעי שטא מיוין לגרור עצמו מן העבירה נם‬ ‫נודף מפיו ומשחיו ושער ראשי ונכות עיניו וריסי‬
‫כזו יש שכד ענ״ל ‪:‬‬ ‫עיניו נושרות ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה ושיניו‬
‫ן איתא בש־ים זניפין ם׳‪.‬ז הקיז רם ושימש מטתו‬ ‫מפלים יהרכה באגים חי׳ן מאלו באים עליו אמרו חכמי‬
‫הויין ליה בנים ויתקין בלומר חלשים הקיזו‬ ‫הרופאים אחד מאלף טח בשאר חולאים והאלף ברוב‬
‫שניהם ושימשו הויין בנים בעלי ראתן שהם חלושים‬ ‫התשמיש לפיכך צריך אדם ליזהר ברבר אם רוצה‬
‫דרבה מפנ־ שיש י ה ם שרין בטוח נרשיי[ ורוקא רלא‬ ‫להיות בטובה לא יבעול אלא כשימצא נופו חזק ובריא‬
‫טעים מירי אגל טע־ם מירי לית לן בה וכן הבא מן‬ ‫ביותר והוא מתקשה הרבה שלא לרעתו ומסיח‬
‫הדרך ושימש סיד הויין ליה בנים ויתקין ודוקא כשהלך‬ ‫דעתו לרבר אחר והקישוי כשהיה וימצא כובד‬
‫כרגליו וכן ביוצא לדרך )רמנ׳ם ס״ד מדיפותן אבל ניסע‬ ‫טמחניו ולמטה וכאלו חוטי בצים נמשכים ובשרו‬
‫כקרון לית לן בה ואדרבא טצוה לפקוד אשתו בעת‬ ‫חם זה יבא אל אשתו הכשירה ולא יבעול אדם‬
‫יציאתו לררן־ ובבואו דאז משתוקקת אליו י‬ ‫והוא שכע או רעב אלא לאחר שיתעכל המזון נמעיו‬
‫ח והבא מבית הכסא אל ישמש טטתו עד שישהא‬ ‫ויבדוק נקביו קירם בעילה ואחר בעילה ולא יכעול‬
‫שיעיר חצי מיל וזהו ערך ששית שעה ואם‬ ‫מעומר ילא מיושב ולא בכית המרחץ ולא ביום‬
‫שימש הויין ליה בנים נבפין ‪1‬שם[ והמשםעז מטתן‬ ‫שנכנס למרחץ }בםרחצאותיד& החמים מאד[ ולא‬
‫מעוטר אוחזתי עוית והיא מחלת קרנים שימש מיושב‬ ‫כיום הקזה וכו׳ עכ״ל ‪:‬‬
‫אוחזתו דילריא וכן כשהיא מלמעלה והוא מלמטה‬ ‫ך ואף כשישמש בעת העונה לא יבוין להנאתו‬
‫וע׳י מחלה זו מפהק בפיו נערוך[ ולא עוד אלא‬ ‫אלא כאדם הפורע חיבו שהוא חייב בעונתה‬
‫דמאבד זרע רגמירי שאין אשה מתעברת מעומד‬ ‫ולקיים מצית בוראו בפי׳ר ושיהיו לו בנים עוסקים‬
‫יג״ל דאס אירע ששימש מעומד ופירש ממנת‬ ‫כתורה ומקייטין מצות בישראל ולא יבעול אלא‬
‫ונתעברה אין י טל להוציא לעז שזינתה דהרי במקרה‬ ‫מרצינה ואם אינה מרוצה ירצנה ער שתתרצה ויהיה‬
‫יכול להיות שנתעברה מעימד כדאיתא שם ולכד‬ ‫צנוע מאד כשעת מעשר‪ .‬ואל ישמש בפני בני‬
‫זה מתיש כהו בשמשמש מעוטר ובן כששימש מטהו‬ ‫ארם ותקא כשהאדם ניעור אבל בישן לית לן כה‬
‫בררך העויים ועמד מיר נ־כ יש סבנה ברבר נשם!‬ ‫ומחיצה לא מהני כשמרגיש ביון שהוא משום צניעות‬
‫ותשמיש הוא מהדברים שטיעוטן יפה ורובן קשה‬ ‫נפורז ובפני בהמה חיה ועוף וחנוק שאינו י מל‬
‫שם גנ ם׳ רפואות כענין הזה אבל אין‬ ‫נשם!‬ ‫לרב־ אין איסיר וישמש באמצע הלילה כשעה שאין‬
‫אנחנו בקיאים בשטות הרפואות שלהן ‪:‬‬ ‫קול אחר נשמע כרי שלא יחן דעתו באשה אחרת ‪:‬‬
‫ט כתיב ובריחי מנ ם הטורדים והפועזעים ניחזקאל‬
‫נא[ אלו בני חשע מרית בני אימה שמטיל אימה‬ ‫ן■ אמרו חרל !עירובין ם״נ‪.‬ן כל הישן בחדר שאיש‬
‫על אשתו להזקק לו שלא כרצונה ומתוך כך אין‬ ‫ואשתי שרוים שם עליו הכתוב אומר נשי עמי‬
‫זרעי הנין וכני אניסה שמאנסה לאשתו ממש וגרע‬ ‫תגישי; מבית תענוניה כי הם כי־צ־ן מפניי לבעול‬
‫עתר מאיטה ובני שנואה ששונאה ובני נידוי‬ ‫ואפילו נשהיא גרה אין לו לישן שם ו מונע אותם‬
‫שמשגזש‬
‫השלחן‬ ‫הלנות אישות סימן נ ה‬ ‫עריו‬ ‫‪164‬‬
‫בכהיג כשעושה באקראי ואינו רגיל בכך אבל קשח‬ ‫שמשמש כשהוא מנודה ובני תמורה שבא על‬
‫ממר בן ]ב*י‪ 1‬ושוטר נפשו ירחק מזה וכל המקדש‬ ‫אחת מנשיו וכסבור שבא על האחרת ו‪ 1‬הו במקום‬
‫עצמו כמותר לו קדוש יאמר לו ודברי הכ׳ש סק״ב‬ ‫שנושאין שתי נשים נפמג״א סי׳ ר׳מ ‪ iP'po‬ובני‬
‫תמוהים! ‪I‬‬ ‫מריבה אע״ם שאין שנאה ביניהם אלא מריבה לפי‬
‫וברתבות ונגני ם‬ ‫י ב אסור לשמש בשווקים‬ ‫שמחוך‬ ‫שעה ולא פייסה קורם תשמיש ובני שכרות‬
‫ובפרדסים אלא בני ת דירה שלא יראה בזנות‬ ‫שועא שימר אינו ניתן דעתו על אשתו ובני נרושת‬
‫הלב שגמר בלבו לגרשה ובא עליה ובני ערבוביא וירנילו עצמם לידי ונוח והבועל אח אשתו במקומות‬
‫שבאו עליה כמה כני ארם שה־ תה נשואה להרבה אלו מבין אותי מבת מרדות ולא ישמש כתחלת‬
‫אנשים ונתגרשה ונתאלמנה ויש לה ריעות הרבה הלילה ובסופה אלא באמצעה כם*ש הטעם בסי׳‬
‫ומתוך כך אץ ה>רע מהוגן ‪ 1‬נ'ל‪ 1‬וכני חצופה שטעיזה ר וכשהוא בדרך עם אשתו ועומד באכמניא ואין לו‬
‫פניה להיות תובעתו ממש בפה אבל אם טפתית חדר מיוחד אל ישמש מטתו נואם יש לו חדר מיוחזי‬
‫אותו כדברי ריצוי ופיוס לסיר לאהלה ומחקשטת מותר! ורק לא יישן בטליתו של בעזדב שמא יראה‬
‫לפניו שפיר רמי ‪1‬סס״כ מדרים! ואסור לאדם שיכוף בה דבר מגונה ויתננו עליו!ח»*חו ובשני רעבון או‬
‫את אשתו לוה שנאמר ואץ ברנלים חוטא ונאמר גם שארי צרות ימנע מלשמש אא״ב אין לו בנים או ליל‬
‫טבילה או יצרו מ תננ ר ע ליון‬ ‫בלא דעת נפש לא טוב והייין לו בנים שאינם‬
‫מהועי םוכן הבועל ושונה שלא מדעתה ]עיחכין ק׳ ;‪II‬‬
‫י ג אסור לשמש לאור הנר אפילו ע״י יזאפלת טלית‬
‫ואם היח שבת והנר דלוק לא ישמש כלל‬ ‫ד עור יש כש*ם טי שאמר חנרין מפני מה‬
‫הויץ מפני שהופכים שולחנם היא למעלה והוא ואם יש הפסק מחיצה מותר אפילו הנר טאיר‬
‫למטה אילמים מפני שמנשקים על אותו מקום למעלה מהמחיצה כשמאפיל בטליתו ואם הנר כחדר‬
‫חרשים מפני שמספרים כשעת תש שיש סומים מפני אחר אף שמאיר לחדרם שרי וכן אור הלבנה לית‬
‫שממתכלין באותו מקום !נדרים כ׳ ‪ 1.‬ואל תרבה שיחה לן בה וטאשיל בטליתו וכן אסור לשמש ביום‬
‫עם האשה שסיפך לבא לידי ניא‪.‬יף ותניא בעבור שעוות הוא ואם היה ת״ח וטאפיל בטליתו‬
‫תהיה יראתו על פניכם וו נו שה לבלתי תחטאו שרי ולא הותר זה דק לצורך גדול שלא יבא לי‪*:‬י‬
‫שהבושה מביאה לירי יראת חטא וסימן יפה לארם היצאת רל ולעשות מחיצה קלה כשבת לצניעות‬
‫שהוא ביישן ובל אדם המתבייש י א בטהרה הוא בעלמא בפגי הנר אפשר דשרי כמ״ש כא׳ ח סי׳‬
‫חוטא ובל שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמרו שט*ו עיש וחדר שיש גו ספרים אסיר לשמש עד‬
‫שיעשה מחיצה ונם לא יתראו למעלה מהמחיצה‬ ‫אבותיו על הר סיני נשם[‪:‬‬
‫י א לפיכך אע״ג דקיי׳ל ‪1‬שס‪ :‬דבל מה שאדם ‪1‬כ״ש( ועל הפלין וחומשים הנדפסים ונטרית ופוסקים‬
‫רוצה לעשות באשתו עושה כשהיא טהורה מהני כלי תוך בלי ובלבד שהכלי השני לא יהא‬
‫בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה מיוחד להם ולפרוש בנד על ארגז ספרים הוי‬
‫ובא עליה כץ כדרכה ובין שלא כדרכה או דרך ככלי חיך בלי וכן נעל! מזוזה אבל לם״ת וחוטשים‬
‫אברים ובלבד שלא יוציא ורע לבטלה ‪1‬סור‪ 1‬ם*מ השם על קלף העשוין ננלילה לא מועי רק מחיצה וע׳‬
‫אורחותיו אין לו לעשות כן אלא ישמש כמקום באויח סי׳ ר*ם שלא ישמש על מטה שתנוק‬
‫שראוי ליודע ולהוליד דא׳א להוהר שלא יוציא ורע עליה ושיהא ראש המטה וטרגלותיה זה לצפון ווה‬
‫לדרום ע״ש ‪:‬‬ ‫לבטלה וכמה שטור עון וה ואף שיש מעלים נם‬
‫סליק הלכות פדר בם‪-‬ד‬

‫א‪1‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושץ ם'טן כ׳ץ‬ ‫ערוך‬
‫סימן כ ץ ]אסור לבא על אשה בלא ‪p‬דף‪fe‬ץ ובו ט״ו סעיפים[‬
‫ע״י ביאה ובך אמרו חו״ל נמיר פייחו בני נח על‬ ‫א בחב הרםנ״ם בפ״א מאישות קידם מזן תירה‬
‫הנשואות חייבין ועל הארוסות פטורין דכתיב ודבק‬ ‫היה אדם פיגע אשה ג שוק אס רדה הוא וודא‬
‫באשתו משנהנ עמה דרך אישות נרשייו וואיתא שם‬ ‫לישא אותה סבגיסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין‬
‫דאפילו נא בונות ולא כיון לאישות דינה כנעולת בעל ולא משמע‬ ‫עדמה ותהיה לו לאשה ביון שנתנה תורה נדמוו‬
‫‪ p‬ממי שס בן נח שייחד ונו' ע׳ש[‪5‬‬ ‫ישראל שאם יחוה האיש לישא אשה יקנה אותה‬
‫‪ j‬לפיכך אין האשה נחשבת כא״א אלא ע״י קדושין‬ ‫תחלה בפני ערימ ואודב תהיה לו לאשה שנאמר בי‬
‫שנתקדשה בראוי אבל אם בא עליה דרך זנות שיא‬ ‫יקה איש אשה ובא אליהוליקוחין אלומ״ע של תורה הם‬
‫לשם קדושין אינו כלום וי״א דלוקה משום לאו דלא‬ ‫ובאחד מל דברים האשה נקנית בכסף או בשטר או בביאה‬
‫תהיה קדשה והיא זונה האמורה כתורה ‪1‬עורו ורוב‬ ‫וכוי וליקוחין אלו הן הנקראין קדושין או אחסין בבד‬
‫הפוסקים ס״ל דאין זה אלא כמובנת לזנות לכל מי‬ ‫מקום ואשה שנקנית כאחד משלשה דברים אלו היא‬
‫שירצה וכבר בררנו בר״ם ד׳ דנם דעת הרטבים בן‬ ‫הנקראת מקודשת או מאורסת וביון שנקנית האשה‬
‫הוא דבאקראי לא מקרי קדשה דאליב לא תמצא קנם‬ ‫ונעשית מקידשת אע״פ שלא נבעלה ולא נכנסה לבית‬
‫באונם וטפחה דאין ארם לוקה ומשלם וכ'כ הרטבים‬ ‫כעלה הרי היא אשת איש והבא עליה חוץ טבעלה‬
‫עצמו בפיב מנערה בתולה ובספר וסצוח ‪1‬ל'ת שניהן‬ ‫חייב מיתת ב״ד ואם רצה לנרש צריכה נט עכ״ל ‪:‬‬
‫אלא דעיבר בעשה דאין אדם רשאי להיות עה אשה‬ ‫ב ביאיר דבריו דבענייני אישות בתורה כתיבא‬
‫בלא קדושין ‪1‬ריב*ש סי׳ תניהו וייא דהוא רק טררבנן‬ ‫קיחה קורם הביאה כדכתיב כי יקח איש אשה ובא‬
‫וחמיחו והעיקר כט״ש ורבר פשוט הוא שאם היא גדולה‬ ‫אליה ושנאה דמשטע שנעשית אשתו נם קודם הביאה‬
‫בשנים עד שיש לה וסת חייב כרת הנ א עליה והיא‬ ‫ובן כתיב בי יקח איש אשה ובעלה וכן מפורש‬
‫ערוה ככל העריות דהרי ראתה נדה ולא טבלה‬ ‫בחורה דאירוסץ ונשואין שני דברים הן כדכתיב בפי‬
‫כרכתיב ואיש אשר ישכב את אשה רוה וני׳ ונכרתו‬ ‫שפטים ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ונו׳‬
‫שניהם ואין חילוק באיסור גדה בין פנויה לא״א וככר‬ ‫וקיחה זו הוא כמו קניץ שקונה אותה לאישות בפני‬
‫נתבאר זה ביו״ר סי׳ קפ*ג;‬ ‫שני ערים בשירים ולכן בעריות לא טצינו לשון קיחה‬
‫ף אם בא על אשד‪ .‬בזנות איני בלום להצריכה נט‬ ‫רק לשון שכיבה ובחייבי לאוין במו באיסורי כהונה‬
‫אפילו בא עליה בפני עדים וזה שאסרו חדל בכ'*מ‬ ‫כתיכא לשונות של קיחה מפני שאץ קדושין חופסין‬
‫אין אדם עושה בעילתו בעילת זנוח זד‪.‬ו באשתו‬ ‫בחייבי כריתות ובחייבי לאוץ תופסין חה שבארבעה‬
‫שגירשה או במקדש על תנאי ובעל שהרי אשתי היא‬ ‫מהעריות כתיבא לשון קיחה כאחות אשתו‬
‫ובאשתו הוא שאמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת‬ ‫ובחסותו ואחותי ואשת אחיו כולד‪.‬ו לדרשא קאתיין‬
‫זנות ער שיפיש אבל בשאר הגשים דדי כל הבועל‬ ‫באחות אשתו ובחסותו ללמרינו שלא נאסרו עליו‬
‫הוי בחזקת זנית ער שיפרש שד‪.‬וא לשם קדושין ומקצת‬ ‫אלא כשלקח דדאשונה בקדושץ ולא בשבא עליהן‬
‫הגאונים הורו שכל אשד‪ .‬שתבעל בפגי עדים צריבה‬ ‫בלא קדושין זינמות ניז‪-‬ו ובאחותו ללמדינו על קין‬
‫נט ודחה דדמב״ם דבריהם בפ״י טנירושץ דץ י׳׳ט ע־ש‬ ‫שד‪.‬ורשה לישא אחותו נרש״י סנהדרין נ״ח‪:‬ו ובאשת אחיו‬
‫ותניא בחיספתא ריש קדושין בל ביאה שד‪.‬יא לשם‬ ‫לתרות דמיירי באחיו מאביו רלפעמים מותרת היא‬
‫קדושין מקודשת ושאינה לשם קדושין איגד‪ .‬מקודשת‬ ‫כשמת בלא בנים ‪1‬ת״כו אבל בבני נח לא מצינו עניין‬
‫ומשמע דבעינן שתהא בפירוש לשם קדושין נריב׳ש ס׳יוו ‪t‬‬ ‫קדושין כלל ובדבתיב באבימלך והיא בעולת בעל‬
‫ף‪ ,‬אפילו בא על אשה לשם אישות בינו לבינה אינה‬ ‫ודרשו חזיל!סנהדרין נ״‪ 1:1‬בעולת בעל יש להן נכנסה‬
‫נחשברן לאשתו אאיב יתייחדו לפני עדים ויזמץ‬ ‫לחופה ולא נבעלר‪ .‬אין להן וכיש שאין להם קדושין‬
‫עדים בחדר החצץ ואומר לפניהם הנני מתייחד עם‬ ‫ועד מחן תורו! לא מציגו באישות שיכתיב קיחה‬
‫אשה זו לשם קדושין ונכנסים לחדר ובא עליה והוי‬ ‫וביאר‪ .‬כאחד וכן יעקב אבינו אמר ללבן הבה אח‬
‫קדושי ביאה ויש מי שאומר רכל שנשאה וגלוי לכל‬ ‫אשתי בי מלאו ימי ואבואד‪ .‬אליה מביאר דקניינו היה‬
‫היי‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיטו כ״ו‬ ‫ערוך‬
‫מייעדה נכסף מקנתה ואומר לה הרי את מאורסת לי‬ ‫הוי כאלו ה ו עדים בשעת הניאה גמיש בסי' קם'ם‬
‫כס״ש הרמב׳ם בפ׳ר מעכרים וגם מתחייב לה בכל‬ ‫ואינו כן דשם לא אסרו רק במגרש את אשתו וחזר‬
‫חיובי איש לאשתו כדכתיב שארה כסותה וענתה לא‬ ‫ובעלה ולא באשד‪ ,‬שלא היתה אשתו ‪1‬נ'מ‪ 1‬וזהו זנית‬
‫ינרע והרי היא באשה נמורה ונלע׳ד רי־דמב״ם דל ס׳׳ל‬ ‫בעלמא ואף אם ם־יחרת אליו בתמידיות דזהו פלגש‬
‫דזד‪ ,‬שכתוב נאמד‪ ,‬העירית ואם לבנו ייערנה כמשפט‬ ‫לדעת הרטב״ם שאוסר כמו שיתבאר בס׳ד נ פ ב׳ ש!‬
‫הבנות יעשה לה אין משפט זה שארה כסותה וענתה‬ ‫]וע׳ תוש' יבמות מ׳ה ‪ :‬ד׳ה מי וכר וי'מ דכיון דידזע לכל‬
‫אלא משפט הבנות הענריור״ הנמכרות והארץ מייעדה‬ ‫שכיבלה כאלו עומדים שם וכוי מנ'ל‪; 1‬‬
‫לאישות ונעשית אצלו כעין פלנש כמו כן יעשר‪ ,‬לה‬ ‫ן כתג הרמב׳ם ז׳ל בפ׳ד םטלכים דרק מלך פותר‬
‫הבן ואחייב כתיב אם אחרת יקח לו שארה כו׳ע לא‬ ‫ליקח פלגש !לא הדיוט אא״ב אטד‪ ,‬העבריה אחד‬
‫ינרע להאחרת כלומר דנשנושא ג ת ישראל לאשה שלא‬ ‫יעוד ע׳׳ש ויש מרבותינו שחולקים עליו דהרי טצינו‬
‫ע'פ שפחות מתחייב לר‪ ,‬כשארד‪ .‬כו״ע אכל לא לר‪,‬אםה‬ ‫בהנ״ך נטה שהיו להם פלגשים והיו הדיוטים אך‬
‫שטייערה וזה יכ תיב ואם שלש אלה לא יעשה לה‬ ‫אין זה ראיה דאפשר שהיו אטות עבריות לאחר יעוד‬
‫ר׳ל יעוד לו יעור לבנו וגדעון כסף וכך פי׳ הרג־כ״ם‬ ‫‪ 1‬״ר'א( אך בש׳ם לא נטצא זה שיהיה הדיוט אסור‬
‫מקרא זה שם ולבן לא הזכיר דדמב׳ם שם דין שארה‬ ‫בפלנש וטעסו של הרטבים יתבאר לפנינו בם'ר ‪:‬‬
‫כדע לפי שבאמת אין לד‪ ,‬ובמכילתא טשפטים יש‬ ‫ן מהי פלנש כתב דדטבים דל שם שלוקחה בלא‬
‫בזד‪ .‬פלוגתא דתנאי ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן רחד אמר דטשפט‬ ‫קדושין ובלא כתובה ורק היא מיוחדת לו ובן הנירסא‬
‫הכנות היא שארה כרע וד‪,‬ר אמר רנמשפט הבנות‬ ‫לפנינו בנם׳ נשנהדרין כ־א ‪ 1.‬ויש מרבותינו דם'ל דרק‬
‫העבריות הנמכרות ושארה כו״ע אינה רק בבת ישראל‬ ‫כתובה אין להם אבל קרושין יש להן נרש׳י בס׳ קיי‬
‫המתקדשת שלא ע״פ שפחות ולפיז שפיר מרמי הרמנ״ם‬ ‫שרה( וכן מפורש בירושלמי פ׳ ה רכתובית ‪1‬היט דחד‬
‫דל יעוד לפלגש דגם היא אין לה מחיובי איש לאשתו‬ ‫אמר דאין לד‪,‬ן כתיבה והד אמר דיש להן כתובד‪ ,‬ואין‬
‫ואעיג שמקדשה בעת היעוד מ״ם כיון שאיט נותן לה‬ ‫להן תנאי כתובה ומשמע להדיא רקרושין יש להן‬
‫עתד‪ ,‬כלום נע ת היעוד אין זה דומה לכל הקרושץ‬ ‫אמנם זה פשיטא דלכל הריעות אין לפלנש תנאי‬
‫זע׳ ביאור הגר*א בחומש שם זלפמ׳ש א׳ש כמה דקחקים בסוגיא‬ ‫כתובה כאיש לאשתו שיתחייב במזונותיה וכם־תד‪,‬‬
‫דקדושין י׳ח;דאומר נ'מ ליורשה ולא אמר לשארה כו׳ע ואח״כ‬ ‫ועונתד‪ ,‬כלאשתי הגמורה וכן הבעל אינו אוכל פירותיה‬
‫נדתוקי בקדושין דעלמא אומר כיון שמסרה אביה למי שנתחייב‬ ‫ואינו יורשה ואינו חייב בפרקונר‪ .‬וראיה ברורה לזה‬
‫בשארה ונו׳ ומשמע דביעוד אינו מתחייב בזה ע׳־ש ודו׳קו ‪:‬‬ ‫דהרי מצינו נם קודם מתן הורה שהיה להם פלנשים‬
‫ט ואפילו שלא לדעת הרטנ״ם ונאסר דאין מן התורה‬ ‫כדכתיב ולבני הפלנשים אשר לאברהם ונר ונם נחור‬
‫איסור בפלנש מ״ם אסור להשהות פלגש כמ*ש‬ ‫היתד■ לו פלנש כדנתיב ופלנשו ושמה ראומה ונו׳‬
‫הטור בשם הרא״ש כפנויה המשרתת בני ת ראובן‬ ‫מתן הורה לא היה ככל קדושין כמ׳ש א^א‬ ‫וקודם‬
‫ויצא קלא רלא פסיק שמתייחד עמה■ לא מיבעיא שבני‬ ‫וודאי רשוםחיוב מאיש על אשתו לא היחד‪ ,‬לפלנש‬
‫משפחתד‪ ,‬יכולים למחות בידו שהוא פגם לד‪.‬ם‬ ‫ילפ״ז מתבאר טעם הרמב׳ם שאוסר בפלנש דכיון‬
‫שתהיה פלנשו אלא אפילו ב״ר כופין אותו להוציאה‬ ‫דנזרה הת־רה שלא יקח איש אשד‪ ,‬כי‘א קדושין ממילא‬
‫מביתו שהדבר ירוע שהיא נישה לטבול ונמצא שבוער‬ ‫דפלנש שלשיטתי היא כלא קדושין עיכר על ט׳ע ואפילו‬
‫נדה עכ׳ל וכ״ש לשימת רש׳י דפלגש היא דווקא‬ ‫לשיטת רש׳י שיש לה קדושין מ׳ ם כיון דאין לה כל‬
‫בקדושין ואיסור גמור הוא להתייחד בלא קדושין‬ ‫תנאי כתובה ובכל הש״ם פשוט דמה שקנתד‪ ,‬אשד‪ ,‬קנה‬
‫זוהגריא רסנים לרש׳י בסק׳ז ולהרמב׳ם יש ליישב ע׳ש ודו*ק‪: 1‬‬ ‫בעלה ולכל אשה יש לה כל תנאי כתובה ולא‬
‫י כתב רביגו הרמ״א דאם מייחד אליו אשד‪ ,‬וטובלת‬ ‫משתמיט בחר רוכתא למוקים בפלנש ש׳ם דפלנש‬
‫אליו י׳א שמיתר והוא פלגש האמירה בתורה וי״א‬ ‫אסורה נזכ׳ר מג׳ב מ׳ע ‪ .‬נ׳א ‪ .‬דסריך סשיסא ‪ .‬ולזקמא בסלגש‬
‫שאסור ולוקין ע׳ז משום לא תהיה קדשה עכ״ל וגדולי‬ ‫ע׳ש וח״ק‪: 1‬‬
‫האחרונים השיגו עליו דאפילו לדעת הרמב׳ם שאוסר‬ ‫ךן אמנם מה דמדמי הרמכ׳ם יעוד אמה העבריה‬
‫בפלגש אק זה עניין לסלקית דלא תהיה קדשה דטלקות‬ ‫ל^לגש יש לעיין פה עניין זל׳ז ״הרי אמה העבריה‬
‫איט‬
‫י ‪8‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושץ ם'םן כ״ו‬ ‫ערוך‬
‫ליציאתה מה יציאתר‪ .‬בשטר אף היוייתה בשטר ולא‬ ‫אעו אלא בטופקרת לזנות אבל *לגש איט אלא‬
‫מקשינן יציאתד‪ .‬להווייתה דתתנרש בכסף רהרי כתיב‬ ‫כאיסור עשה ספני שהיא סיא קרושץ וכמ״ש בשעי׳ ז׳‬
‫וכתב לה ספר כריתות דרק בכתיבה טתנרשת ובביאה‬ ‫וביוראי כן עיקר אלא שאפשר שדעת רנינו הרם*א‬
‫דכתיב כי יקח איש אשר‪ .‬ובעלר‪ .‬וכן בתיב בעולת‬ ‫ייק דחניא כת*כ אל תחלי את כחך לריזנותה זה‬
‫בעל דע׳י ביאה געשר‪ .‬כעלה‪:‬‬ ‫ועיסר לחבירו כתו פנויה שלא לשם אישות וכן‬
‫חכמים אטרו לקרש בביאה משים פריצות דהא‬ ‫המוסרת עזושה שלא לשש אישות )הנריא( וכן הוא‬
‫צריך לייחר ערים ע״ז ומבוער הדבר ואם עבר‬ ‫כנם׳ ‪1‬נ‪:‬הד׳ פ*ו‪ (.‬וכיץ דלררמכ״ם הפלגש היא כלא‬
‫וקידש סכין אותי מכת סדרות והקדושין קיימים וכן‬ ‫קדושין ויש בזה איסור עשה ממילא דהוי כזנות בעלמא‬
‫אסרו חנטים שלא לקדש אשר‪ .‬בשוק אף ככסף ושטר‬ ‫ויש כזה מלקות ואע*נ דמרכרי הרמבים עזנמו כםפ״כ‬
‫מפני שגם זד‪ .‬הוא כפריצות ובן אשרו שלא לקרש‬ ‫מנערה כתולה מבואר רזה איט אלא כשמפרןרה לכל‬
‫בלא שידוכין מקודם ואין זה טררך ועשירים ובפריצות‬ ‫מי שירצה לבא עליה וכמ״ש כריס ד׳ ע״ש מ״ם כיון‬
‫הוא ודעת הרםב*ם בפ*ג סאישוח דנם באלו מבין‬ ‫שמלשק ד‪,‬ש*ס והת׳כ מכיאר דאף כשמוסרה לאחר‬
‫סכת טרדות ור‪,‬קדושין קייטים אך יש מרבותינו ר‪*0‬ל‬ ‫הרץ כן ואפשר רגם הרמב׳־ם ז״ל אץ כיונתו דווקא‬
‫דבאלו השנים אין לוקין מגת מררות דאין זה‬ ‫אם מפקירה לכל וכן םשמע שש מתחלת לשוט ע׳ ש‬
‫בביאה‬ ‫דומה לפריצותא רמקרש בביאה וגם‬ ‫ולבן פסק כן וצ״ע לרינא‪:‬‬
‫שמנין א־תו אין סכין אותר‪ .‬דהוא העושה מעשה‬ ‫י א עיבד כוכבים שנשא עיכרת כוכבים וכן מוסר‬
‫הקרושין )וצע׳ק מה*מ סי׳ ח׳ וסי׳ ס*ז והפרישה מיישנ ע*שו‬ ‫לעבודת כוכבים שנשא מומריח בנמוסיהן ונתניירי‬
‫‪1‬מ׳ מק׳ שד׳ל דאיסור ביאה לקדש מפני שאסרו ארוסה ותמוהה! ‪:‬‬ ‫אח״ב ולא קידשה מחדש אין כאן חשש קדושין בלל‬
‫רך בכל עת סקרשין אשה בין ביום כץ בלילה כץ‬ ‫ואף שהיה בפני ערים כשירים ‪1‬באה'ג‪ 1‬שהרי אין בהם‬
‫בקרושי בסף וכין כקדושי שטר לבר משבת ויו׳ט‬ ‫לא נתן הוא ולא אמר הוא אלא דבוסר נותן להם‬
‫שאסור לקרש בש״ש בא׳ח סי׳ של״ט ואם עכר וקידש‬ ‫לכ״א סבעת ‪»1‬ר״א‪ 1‬ואפילו איכא עידייחור רעל רעת‬
‫אפילו כט!יד קדושיו קדושין גמורים הם ורדי אפילו‬ ‫קרושץ הראשונים כעל טסו ומיתרת לצאת ממנו‬
‫מקח שנעשה באים־ר מקחו קיים במ׳ש בח״ם סי־ ר׳ח‬ ‫בלא נם אע״פ ששהא עמה כמה שנים דאינו אלא‬
‫וכ״ש בקריש־ן שיש מתירין לכתחלה לקרש כשבת‬ ‫בזנות בעלמא וכמ״ש בסי׳ קמ״ט ע״ש וי־יא ראם רר‬
‫כשאין לו אשר‪ ,‬ובנים כט*ש כאיח שם ובלילה מקדשין‬ ‫עמה אחר זד‪ .‬אסרינן מסתמא אץ אדם עושה בעילת*‬
‫אפילו לכחחלה וכן הסנהג בכל סדינתיט נענאהינו סק׳ד‬ ‫בעילת זנות ואפילו נתייחדה עמו אח״ז לפני עדים או‬
‫ומצוה למחוק[ ‪:‬‬ ‫שגלוי לכל צריבה נט !מקנהו ובמדינת ספרד בשעת‬
‫חופה כלא קדושין אינן בקדושין כן הסכימו רוב‬ ‫הנזרות ששמרו דת ישראל בםחר החמירו בכל עניץ‬
‫רבותינו ואפילו היא מהורד‪ .‬דיוחר סשלשה קניינים‬ ‫כיץ שנתייחדו לפני הרבה אנושים כ טוו ט היא אשתו‬
‫לא מציט באשה וכן משטע סריהטא דםיניר‪ .‬הערס‬ ‫גסורה ‪1‬לו״מ וב׳שו והרין שנתבאר ראץ כאן חשש קדושין‬
‫ריש קרושין אסנם יש םרכיתינו שכתבו דהוי םפיקא‬ ‫אינו אלא בעושים ברצץ וישראל שנשא עוכרת כיבבים‬
‫דרינא וצריכד‪ .‬גט סספק ובן פסקי בטור יש*ע ולכן‬ ‫ונחגיירד‪ .‬ודרו יחד כלא קדושין וכתובה מחדש ואח*כ‬
‫אם קברה קדושין טאחר צריבה גט םשניר‪.‬ם ואם קדשה‬ ‫הלך והניחה א״צ גט שאפילו יאמר שכא עליה לשם‬
‫אחר דחופה אס רינה כנשואה או כארוסה בלבד‬ ‫קרושין ביק שלא נתייחד עםה בעדים אי־ ו בלום‬
‫יתבאר בם״ר בסי' ם״א ישם יתבאר מהו חופה ודין‬ ‫נב״י מ״ם כ״ס וטי שרר עם פנויה ישראלית בזנית‬
‫חופת נדה ובקדושין אין חילוק לכל ה?וםקים בין היתה‬ ‫ואומרים שביונו לקדושין אם היר פעם אחר יתור בערים‬
‫נרה או לא היתה נדה ואפילו להרמב׳ם דש׳ל חופת‬ ‫או שגלוי לכל שמחייחרים יחד צריבה נם !;•ל‪1‬‬
‫נדה לא משיה לד‪ ,‬נשואה בקדושין מורה דסשוי לר‪.‬‬ ‫י ב האשד‪ .‬מתקדשת בכסף או בשטר או בביאה וכולן‬
‫כארוסה גמורה ודווקא בחופה ס״ל דכעינן חופה‬ ‫‪ p‬התורה בכסף דכתיב בי יקח איש אשה ואין‬
‫הראויה לביאה ולא בקדושין ואף גם בחיפה חולקץ‬ ‫קיחד‪ .‬אלא בכסף כדבתיב נחתי כסף השדה קח סמני‬
‫עליו רוב הפוסקים )עמ׳ש הרמנ׳ה נם׳׳; ייאישות הל׳ י״נו ‪:‬‬ ‫ונשמר דכתיב ויצאה והיתד‪ .‬לאיש אחר מקיש הווייתה‬
‫‪p'Q‬‬
‫ה של ק‬ ‫הלכות קדושין סיםן כ־ץ‬ ‫ערוך‬
‫סי ק כ״ז ]דין קדושי כסף וכיצד ד״א לשון הקדושין ובו ם״ב סעיפים[ ‪:‬‬
‫‪1‬כ'מ מיה‪ !:‬ובקדושין נטי נימא דדעתא של האשה הוא‬ ‫קדושי כסף כיצד נותן לה בפני שני עדים כשירים‬
‫על הצורה )הג׳ה במרד׳ פ׳ק דקדו׳‪ 1‬ואין בזה שום טעם‬ ‫ושלא יהיו קרובים לא להאיש ולא זל'? טטנע או‬
‫כלל ודדי קדושי כסף ילפינן מלשון קיחה בט׳ש‬ ‫שוה ככף ושיהיה לא פחות מפרוטה והוא משקל כסף‬
‫ועיקר קיחה הוא במטבע ומה לה אם תתבטל הצורה‬ ‫חצי שעירה והעדים צריכים לראות איך שנותן לידה‬
‫אם לאו סוף סוף הוי שוה כסף וכחליפין שאני‬ ‫הכסף אי השיה כסף ואומר לה הרי את מקודשת לי‬
‫דכעינן דבר מסויים דומיא דנעל )ע׳ש ברש*י‪ 1‬ולבר‬ ‫או דדי את טאורכת לי או הרי את לי לאנתו ובן ככל‬
‫שלהריא מוכח בש״ם והפוסקים דלית מאן רחש לה‬ ‫לשין שמשמעותו קר־שין וודאי כאיתו מקום ובלבד‬
‫עיר מצד הסברא אינו מתקבל כלל וכבר נהנו לקרש‬ ‫שהיא תבין שהוא לשין קדושין והרמכ״ם כתב בפ'נ‬
‫נם במטבע כשאין טבעת ואין טי שינמנם כזה זנ׳׳לו‬ ‫שאיטר לה הרי את מקידשת לי מ ה וכן הטנהנ אצליינו‬
‫ואין טקרשין במלוה וג שט׳ח ופרטי הדינים יתבארו‬ ‫לומר הרי את מקידשת לי כטבעת זו כדת ‪ -‬משה‬
‫בסי׳ כיח כס׳ר ובן יש שמפקפק לומר דכזמה׳ז אין‬ ‫וישראל וזהו לשופרא דקרושיץ אבל כריעבר אם לא‬
‫חשיבית כפרוטה בלל וכבר בארנו בח״ם סי׳ ק*צ‬ ‫אמר כזה או בטבעת זו אינו מעכב כלל והטור לא‬
‫שחלילה לומר כן ובל שיעורי חז׳ל קבלו ער למשה‬ ‫כתב כלל לשון זה אבל אם לא אמר לי אלא דדי את‬
‫מסיני ונם עתה יש קצת חשיבות בפרוטה במ׳ש שם‬ ‫מקודשת סתם וודאי אינה מקודשת ראינו מוכח למי‬
‫)ובמסבע כתב גס הא*מ כמ*ש והמק׳ בס'נ נדחק בוה ואין שום‬ ‫מקדשה וירים שאינן מוכיחות לא הוויין ירים ]הה׳מ[‬
‫עעס לזה[ ‪:‬‬ ‫דלי פירושו להיות לי ומקודשת היא לשון הקדש‬
‫ף נהנו שמקדשה ביר הימין שלו ומשים הטבעת‬ ‫שנאסרת על כל העולם בהקדש כשבילי וזהו כאומר‬
‫באצבעה מיד ימינה ושלא תהא חציצה בין היריס‬ ‫הרי את מקודשת ואסור על כל העולם בשבילי ןב'ש[‬
‫להטבעת ולכן אם הולכים כבתי ידים יפשטום אמנם‬ ‫אבל בלא לי הרי אינו מקדשה לעצמו וכל זה כשמקדשה‬
‫כ״ז אינו לעיבובא אלא להידור וסימן ברבה דהא‬ ‫פתאום בלא הכנה אבל אם הכינו עצמן לקרושץ אף‬
‫אפילו נתן לתוך חיקה או לרשותה מקודשת והקרמונים‬ ‫שלא אמר לי אינו מעכב כנון במדינתינו שהקרושין‬
‫בתכו שיראה הטבעת להערים ושואלם רדב אם הוא‬ ‫הוא תחת החופה הוי ידים מוכיחות שמקדשה לעצמו‬
‫ש׳ם והם אומרים הן ולא נהנו כן אכל זוע ווראי‬ ‫דלא נרע מאם דיבר עמה על עסקי קדושץ וקדשה‬
‫יזדדו הערים לראות איך שמשים הטבעת באצבעה‬ ‫מיד אפילו בשתיקה מקודשת כמו שיתבאר וביש‬
‫וזהו מדין נטור שהעדים צריכים לראות אח הדבר‬ ‫בכה*נ ועור יתבאר בזה בסעי׳ ב״ז ע״ש •‬
‫שטקדשה בו כט״ש בסי' ם״כ בשמקדשה ברבר‬ ‫‪ 2‬בטרינתינו הטנהנ פשוט לקדש בטבעת של כסף‬
‫המוכן לפנינו ונהנו להשים הטבעת על האצבע הםטוך‬ ‫או של זהב ומייחרין עדים מיוחדים שיראו הקדושץ‬
‫לאנודל ומדינא אין קפידא כזר‪ ,‬נעבאה׳ס סק׳או‪:‬‬ ‫ונכון לעשות כן ביון שיש הרכה קרובים כעת החופה‬
‫ך‪ ,‬כתבו דדאשונים דאם קדשה כקרקע מקודשת‬ ‫‪1‬עתוס׳ מכות !׳ ‪ .‬ד״ה שמ‪1‬אל‪ 1‬ואומר לה בפניהם דדי את‬
‫וכ׳ש במחובר לקרקע נרי!( וכן עיקר דהא גם זהו‬ ‫מקודשת לי כטבעת זו כדמו׳י והערים רואים כשמשים‬
‫שוה בסף ובקדושין לא בעינן שיבא‪,‬דכר לירה כשעת‬ ‫הטבעת על אצבעה וטבעת קדושין יש לזה טעם נכק‬
‫הקדושין דאפילו כתן מנה לפלוני ט^ד שת כמ׳ש‬ ‫כחכמת הנםתר מעת׳ז ת׳ה למרנה מ׳ם סתומה עי׳ עור‬
‫בסי' כ׳ ח וזה שהערים צריכים לראות כמר‪ ,‬שטקרשד‪,‬‬ ‫זרע ודרקו ומה שאומרים כדת משה וישראל יש לזה‬
‫זהו בשמקדשה בדבר המוכן לפנידט אבל כשמקדשד‪,‬‬ ‫יסוד כנם׳ שאמרו בכ׳ם בל דטקדש ארעתא דרבנן‬
‫כרכר שאינו לפניהם כשם שהיא אינד‪ ,‬צריכד‪ ,‬לראות‬ ‫מקדש זעתוס׳ כתובות ג׳‪:!.‬‬
‫כשעת מעשה כמו בן דט א' צ לראות וזה שיתבאר‬ ‫ן] ייא שאץ לקדש לכתחלה במטבע נב׳ש( והטעם‬
‫בסי ל׳ב בקדושי שטר שיש מחלוקת הפוסקים אם‬ ‫כמו שאין קינין בחליפין במטבע משום רדעתיה‬
‫מתקדשת בשטר הכתוב על רמחובר לקרהע זהו מפני‬ ‫אצורתא רמטבע חשיבותה היא מפני הצורה והיא‬
‫דקחשי שטר ילפינן טויצאד‪ ,‬וררתה ובשם שגט פסול‬ ‫ענידא רבטלה כשהמלך גוזר לעשות צורה אחרת‬
‫נסחונר‬
‫ג‪6‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות קחשץ סיסן כ״ז‬ ‫עריד‬
‫הוא לאסרה היא ואץ עיקר לדברים הללו וונ״כ ממן‬ ‫נ מ חונ ר כסו כן ששר הקדושין ולא בקדושי בסף ויש‬
‫יהא*מ וראיה לזה מהרשב״א עצמו שאירכ כתב לדיגא סזגאי קדושץ‬ ‫מהראשונים שרצה לוסר דאק מקרשין בסחוכר לקרקע‬
‫ומשוה לגירושץ פ״שז;‬ ‫ולא וצרו לו כל רבותינו ]‪ tcc‬וראיה ברורה לזה‬
‫‪ q‬ואפילו בתנאי אש אמר ע״מ שאתן לך מאתים נח‬ ‫מתוספתא קדושץ ‪*51‬ח דתניא הצקדש באשירה אעה‬
‫ונתן לה שיה כסף ובע״כ אין כאן ספק כלל ד כ ק‬ ‫סקורשת ספני שאסורה כהנאה משסע להריא דבאילן‬
‫ששינה מכסף לשוה כסף וגם כעיב לא הוי נתינה‬ ‫דעלמא מקודשת ‪1‬ונימ בתוש׳ ה׳ • דיה ככן ע*ש‪: 1‬‬
‫זנ״ש בשם מהרי׳ש! ואע״ג דגם בלא בע*כ כששינה מדבר‬ ‫ן דבר פשוט דקדושץ צריך להיות מרצון האשה‬
‫שדתנד‪ ,‬לא הוי נתינה כמ״ש בסי׳ קם״נ לעניץ נם כרם‬ ‫אמנם קיום תנאי בקדושין אפשר דנם כע״ב סהני‬
‫כלא בע׳ב אם נתרצית בהדכר האחר י*א דהוי נתינת‬ ‫כנץ שאמר לה חדי את מקודשת לי ע*מ שאתן לך‬
‫כס״ש שם אבל בנע״ב בנה״ג לא הוי נתינה ויש מי‬ ‫מאתים זוז ונתן לה כעל ברחה מקודשת ‪1‬רין פמ*מ‬
‫שמסתפק ליטר דנם בבע״כ ובשינוי הוי םפק קדושץ‬ ‫דבמתנה נתינה כע״כ לא דדי נתינה ובפרע־ן חוב הוי‬
‫זב׳ש! ובן עיקר דהוי ספק קדושין ‪1‬וגם המהרי״פ לא מזג‬ ‫נתינה ובקיום תנאי דדמי לחיב ומתנה קיייל ניב דהוי‬
‫לוודאי לא הוה קמשץ פ*ש‪ 1‬ובסי׳ קברג יתבאר ע ‪T‬‬ ‫נתינה ננא״ד דרכא ניפין פיה •ז וכן כגט כשאמר לה ה״ז‬
‫בזה בס״ד‪:‬‬ ‫גיסך ע׳ם שתתני לי מאחים זוז ונתנה לו בעל כרתו‬
‫י וכן יש מי שאוטד דאפילו בתנאי ובלא שינוי‬ ‫הוי נט)שם בשש הגאון[ וי*א דהוי ספק קדושין דטספקא‬
‫לפעמים לא הוי קדישין כשנתן בע״ב בנץ שלא אמר‬ ‫לן אי היה נתינה אי לא זרשכיאשס[ ובן בגט )שמובגט‬
‫ע״ם אלא הרי את מקודשת לי אם אתן לך מאתים זח‬ ‫יתבאר בסי' קטיג דדעת ד ד מנ׳ ם ניב דהוי ספיקא‬
‫דדווקא בע׳ם דהוי נמעבשיו וחלים הקדושץ מקודם‬ ‫דדינא וא״כ גם בקדושץ הוי ספק וי׳א רלהרמבים פשיטא‬
‫והסאתים הוא לקיום התנאי שפיר הוי ספק אם בע״ב‬ ‫ליה דהוי נתינה אלא דהחטיר בנם מפני חומר א*א‬
‫הוי נתינה אם לאו אבל באם אתן דהקדישין חלין רק‬ ‫ואם נשאת לא תצא נהה*מ בפ*ה מגירושין! וא״כ בקדושין‬
‫בשעת נתינת דטעיח לא הוה קדושין כע־ב כמ״ש‬ ‫מקודשת וודאי אלא שיש להחמיר אם קבלה גם‬
‫בסעי׳ ר זמק׳( ורכרי טעם הן דאעיג !זנבי גט נס באם‬ ‫קדושין מאהר להצריכה נט לכתחלה ודעת הראיש‬
‫הוי ספק אם הוא כטעכשיו אם לאו כמ״ש בטי׳ קס״ר‬ ‫והטור שם דהוי ספק‪:‬‬
‫זהו מפני שהזק טוביה שנתנרשה אז בעת כחיבת‬ ‫ן מיהו לפט״ש רבינו הב*י בשם הרשב״א בסי׳ קט״ג‬
‫הנט אבל בקדושין לא הוי כטעכשיו בט״ש בסי׳ ל״ח‬ ‫יש לחלק בין גיטין לקדושין דאפילו אם נאמר‬
‫ע״ש ולפ׳ז אפשר לומר דדווקא כשקידשר‪ .‬בכסף או‬ ‫דנתעה כע״כ הוי נתינה היינו שהנותן יצא י׳ ח וזבה‬
‫בביאה ואטר לה הרי את מקודשת לי אס אתן לך‬ ‫במה שבידו ולכן האשד‪ .‬שהגט בירה ונתנה לו המאתים‬
‫מאתים זיז אבל בקידשה בשטר וכתוב בו ז ק הוי‬ ‫זוז קיימה הגאה וזבתד‪ .‬בגט שבידה וה״ה לנשבע ליחן‬
‫ספק קדושץ כמי בעל מנת אבל בסי׳ ל״ב יתגאר‬ ‫לחבירו מתנה נותן לו בע״כ ונפטר אבל שתהא נתינה‬
‫דז ק בקדושין לאו כלום הוא ‪:‬‬ ‫לגבי טי שנתן להם בע״כ לא דא״א לאדם לזכות‬
‫ודע שרבינו הב״י נ סי' קם״נ כתב בשם רבו‬ ‫לאחרים בעיב ולכן האומרת תן לי מנה ואתקדש אני‬
‫דטאן דם*ל נתינה בזך כ הוי נתינר‪ .‬אפילו לא‬ ‫לך ונשבע הלה ליתן לה ונתן לה כע״ב יצא הלה‬
‫קבלם המקבל הי• נתינה ולטאן דכרל לא הוי נתינה‬ ‫ידי שכנעה והיא אינה מקודשת עב״ל‪:‬‬
‫בע׳׳ב אין זה כלום אכל כשקבלם המקבל אפילו אם‬ ‫ךן ולפ״ז יש מי שאומר דבקדושין בכל עניין אינה‬
‫בפיהו לקבל לב״ע הוי נתינה ולפ״ז כל דין ספק‬ ‫מתקדשת בנתינה בע״כ רלגבי דירה לא הוי קבלה‬
‫קדושין שבארנו בנתינה בע׳ב אינו אלא כשלא קכלם‬ ‫בע״כ ‪1‬ביש סק׳ב! אמנם באמת אין עניין לתנאי שגקדושין‬
‫המקבל אבל אם קבל׳ם הוי וודאי קרישץ אפילו אם‬ ‫דוודאי בעצם הקדושין לא הוי קי‪.‬לה כשיהנתינה בע״כ‬
‫הקבלה היתה בע״ב ויש שחולקים עליו בזה ויראה לי‬ ‫אבל כשהקדושין הוא בדבר אחד ונתינת המעות הוא‬
‫שאפילו לדעת רבו אין זה אלא בתנאי רעל מנח אבל‬ ‫רק תנאי שאמר עי ט שאתן לך ראתיש זוז ביון שינתן‬
‫כתנאי דאם וכ״ש באומרת תן לי מנד‪ .‬ואתקרש אני לך‬ ‫לה אף בע*כ קיים תנא• ונתקיימו הקדישין אם נאמר‬
‫דלא הוה קדושין אפילו אם קבלה אם הקבלה היתה בע*כ‬ ‫דגתינה כ ע'כ הוי גתינר‪ .‬ויש מ־ שדצה לחלק בין בשאמר‬
‫ראיר‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קחשין םיטן כ״ז‬ ‫ערוך‬ ‫‪6‬‬
‫בעילתו בעילת זנות כט״ש כפיי מגירושין דין י״ט‬ ‫דאיך אפשר לקדש ‪ nts'K‬בע׳ב ובעל טנת ^‪ 8‬אני‬
‫וכיש באשה שדעתה קלה ]נילו‪:‬‬ ‫שחקחשין ככר חלו ואין זה אלא קיום התנאי נזמרש׳י‬
‫י ך כתב רכינו הרמיא י׳א דלא בעינן מדברים‬ ‫ערכין ל״כ ד׳ה ב»'נ שהטילתה בניתו ונו׳ ומתוס׳ גיסין‬
‫באותו ענין ממש אלא מדברים מענין ל׳ינין‬ ‫ע״ה ‪ .‬ד״ה מכלל נסהיד משמע כהחולקיס על רנו ע׳ש ודו״ק( ‪I‬‬
‫כאותו ענין דהיינו שאין מרברין בקדושין רק בצרכי‬ ‫כבר כתבנו בסעי׳ א׳ שצריכה שתבין שזהו לשון‬
‫זיווגם עכ׳ל וכריעה זו משמע כירושלמי פיר דמעיש‬ ‫קדושין ואם אינה טבינה אין זה כלום דאין אשה‬
‫ולרינא יש להחמיר כשני הריעות ואם פשטה ידה‬ ‫מתקדשת אלא לדעתה ורק אינה נאמנת לומר שלא‬
‫וקבלה קדושין מאחר צריבה גט משניהם ורוב הפוסקים‬ ‫הבינה וכיש אם זהו לשון המורגל כסו הרי את‬
‫הסכימו לדיעה ראשונה דכן משמע מסוגיית השים‪1J‬׳ •‪1‬‬ ‫מקודשת לי דקרוג שיודעת מיהו אם אומרת שלא‬
‫והיא דעת הרי׳ף והרמבים והרא״ש )ילהייא ציל דשמואל‬ ‫הבינה הוי ספק קדושין ואם אנו יודעים בבירור שלא‬
‫ור׳א כוונתם על מענין לעני! וכתנאי ר‪,‬אי על ריי ודיי !ראניש‬ ‫הבינה אין כאן קדושין כלל נעחימ וביש סק׳ה! ודבר‬
‫סיל כר׳ יוסי נמיש »ר*א נסיץיאזז‬ ‫זה תלוו לפי העניין אם היה הדבר בלי רכנה יכול‬
‫ט י עיד כתב רי׳יא דלא בעינן מדברים עטה אלא כל‬ ‫להיות שלא הכינה ודבר זה תלוי כראות עיני הב־ד‬
‫שמדכרים לפניה פגי עכיל ור׳^ שהוא מדבר עם‬ ‫לפי העניין וכ׳ז כשלא דיבר תחלה עטה על עסקי‬
‫אחרים לפניה בעסק הקדושין והיא שותקת ומתוך‬ ‫הרושץ אכל דיברה עטו תחלה ונתן לה דבר לקדושין‬
‫הדברים נתן לה דבר וקבלה הר קדושץ ואמדינן‬ ‫אפילו ידענו שלא הבינה היץ מקודשת דאפילו נתן‬
‫שנתרצית מיהו מלשון הרטבים שכתבנו במעי׳ י״ג‬ ‫בשתיקה מקודשת כמו שיתבאר‪:‬‬
‫אפילו לפטיש דכוונתו לאו דווקא שאמרה אץ מיהו‬ ‫‪ js‬היה מדבר עם אשה על עסקי קדושין ומתוך‬
‫בעינן שנדע גרור שנתרצית ובבהיג וודאי דבל‬ ‫הדברים עמר ונתן לה כסף או שוה כסף כפני‬
‫הפוסקים מורים כמ״ש שם וייא אלו סוכריס דאפילו‬ ‫ערים וקנלה הוי קדושין דוודאי נתנם לשם קדושין‬
‫אין לגו ידיעה טמנה שנתרצית כיון ששתקה מנל וכל‬ ‫והיא קבלן לשם קד! שין ואעיג דרברים שכלב לא‬
‫קבלתה תעיר שנתרצית מיהו לדינא יש לפסוק לחומרא‬ ‫הוויין דברים זהו אינו דברים שבלב ובאומר הרי את‬
‫דהוי ספק קדושין ננמיש דכן משמע מהנזיר ציע דהרי כתר‬ ‫מקודשת לי דמי כיון שעסיקין בעניין הקרושין וכיש‬
‫מקודם עמה עיש ועבהגמיר סוף נישין שנחלקו נזה וטונת‬ ‫אם אמר לשון קדושין והיא אינה מבינה אותו‬
‫המשיג דא'נ גס כלשון מונ יכול לשאול דאולי נאמנת לומר שלא‬ ‫הלשון דהוי קדושין כיון דא'צ לאמירתו כלל והרמב׳ם‬
‫הליגה כדעת ההימ שבנ׳ש שקיה ומתורן תמיהת הגר׳א סקי׳ג‬ ‫זיל כתב בפ׳ג היה מדבר עם האשה על עסקי הקדושין‬
‫וגס מיש נסר‪,‬י'א מתוספתא פ'נ לפנינו הגירסא דלא נהירושלמי‬ ‫ייצתה ועמד וקידש ולא פירש ולא אמר לה כלום אלא‬
‫עיש ודו׳ר‪:!,‬‬ ‫נתן כירה או בעל הואיל והן עסוקין בעניין דיו וא'צ‬
‫ט ן יש ססתפקים ברשריך מקורם ואחיכ נתן לה כסף‬ ‫לפרש עב׳ל והוסין לומר ורצתה כלומר שאמרה אין‬
‫ולא אמר כלום אם זהו ג״כ נ מדנ ר על עסקי‬ ‫נכ״מז אבל שתקה לא מהני ולא משמע כן מכל הפוסקים‬
‫קדושין <‪:‬ם לאו ‪1‬מלימ פיג! וניל דזהו מחלוקת הראשונים‬ ‫זביש( מיהו גם כוונת הרמכים לאו דווקא שתאמר אין‬
‫בחששא דסבלונות דשאן רםיל דחשש סנלונות חוא‬ ‫דמאי טהני אמירתה בקדושין והרי הוא צריך שיאמר‬
‫שחוששין שכסנלונות אלו קדשה עיי השליח בהכרח‬ ‫שמקדשה אלא עיקר כוונתו שנדע שנתרצית כעסק‬
‫רשדיך הוי כמדבר עמה על עסקי קדושיה ומאן רסיל‬ ‫הקרושץ שדיבר עטה ובזה כל הפוסקים טורים )ענ׳ש!‬
‫דח ש ש סבלונית הוא שקדשה מקורם אין הברח לזה‬ ‫דאם לא ידענו שנתרצית מקודם קבלתה על הקרושין‬
‫;ערש׳י ;׳ ‪ :‬דיה חוששין לסבלונות מי ששדיך וט׳ והתוס׳ כתבו‬ ‫מאי מהגי ;‪,‬בלתה דילטא לא קבלתן לשם קדושין‬
‫וני שידך מאי הוי וט׳ עיש[ ן‬ ‫ועכ״פ אק זה וודאי קדושין אלא ספק זניל[ ואף נם‬
‫וץ יש להסתפק בזה שדיבר עטה על עסקי קרחזזין‬ ‫בבעל נהי רניבר שנתרצתה לקדושין מ׳ ם אם לא‬
‫ועמר וקידשה בשתיקה דהוי קדושי וודאי אם זהו‬ ‫דאינו בה דברים הניכרים שנתרצתה כשדיבר עטה‬
‫דווקא כשדיבר עטה על עסקי הקרושין לפני הערים‬ ‫אקלעשיתן קדושי וודאי אלא ספק דרילמא כיונה‬
‫אגל אם דינר עטה בינו לנינה אף שנתינת הקדושין‬ ‫לזט« בעלמא שלא בכל מקום אמרו אין אדם עושה‬
‫היח‬
‫דל‬ ‫השרחז‬ ‫הלכות קחשין סימן כ״ז‬ ‫ערוך‬
‫עצורתי כלומר שתהא עצורה עטי ביחד או תפוסתי‬ ‫יזיה י עני עדים ם*ם ביון>‪8‬לא אפר כלום בעת הנתינה‬
‫ה׳ז פקודשת כספק רכל אלו הלשונות יש לפרשם על‬ ‫דדי העדים אינם יודעים לשם סד‪ .‬נתן לה אם לשם קרושץ‬
‫פנים אחרים ג״ב שתהא לו עוזרת בעסקי ביתו ואימתי‬ ‫אם לשם פתנה וד^י כפקדש כלא עיים או אפשר מ ק‬
‫הוי ספק קדושין כשדיבר עמה תחלה על עסקי קדושין‬ ‫שראו נתינת הקדושין דיו ו ת ה בקדושי שטר וכיאה נראה‬
‫ראז י׳ ל שכיץ לקדושין או שחזר בו מענין הסדושיז‬ ‫פשום דא״» שישסעו הערים כשדיברו עד עסקי‬
‫ופרצה איהה לפראנת ביתו אבל אם לא דיבר עמה‬ ‫הקרושק דאף אם לא שפעי הא רואין את השטר םד>‬
‫מקורם בעסקי קדושין אץ לשונות אלו ילום שדדי‬ ‫שכתוב בו דדי את פקידשת לי ובן כשנתייחת לפניד&‬
‫היא וודאי לא ידעה פאי קאפר ולכן אפילו אם הוא‬ ‫אבל בקדושי כסף יש להסתפק וצ״ע לרינא }ומשבלונות‬
‫כיון לקדושין אינו כלום ולבן אם גס היא אפרה‬ ‫לםייש״י אץ ראיה דהתם ידעו העדים שמשידכתו היא ומכמה‬
‫שכיונה להתקרש כלשץ זה ועי ספק קדושין נהמיח!‬ ‫תשו׳ נראה דאם העדים לא ידש מה הוא הנתינה הוי נבלא‬
‫וייא רכשלא הי׳ עסוקץ סקורם בענייני קרושץ א פ לו‬ ‫עדים וצ*ע! !‬
‫אפרו שניהם שניונו לשם קדושין איט כלום נכיש(‬ ‫»יךן אמר י ה דדי את אשתי דדי את זקוקתי הרי את‬
‫רריוקא בסדברים על עסקי קדושין רשתיקה פהני ג״ב‬ ‫קנויה לי דדי את ארוסתי דדי את של־ רדי את‬
‫בזה מועיל אם איפרים שניונו לשם קרושץ ואינם‬ ‫ברשותי דדי את לקוחתי פקורשת אש הבינה דבריו‬
‫לשונית של חזרה פהקרושין אבל להתקדש בלשונות‬ ‫ואם אומרת שלא הבינה נאמנת ]לז־מו ויש חוששין‬
‫אלו א״א ואפילו בדיבר עסה על עסקי קדושין אס‬ ‫לספק קדושין נשם( ועפ״ש כסעי׳ י״ב אבל האיש אינו‬
‫היא אופר שכיון למלאכה ולא לקדושין נאם; נשם(;‬ ‫גאס! לומר שלא כיון לשם קדושין כיון שלשונות אלו‬
‫ך האומר דדי את חרופתי הוד‪ .‬גיכ ספק קדושין‬ ‫תי לשץ קדושין וודאי אסנם בלשונות הספיקות‬
‫י דכשפחה תרופה כתיב והיא שפחה נהדפת לאיש‬ ‫שיתבאר נאמן נם היא לומר שלא כיון לשם קדושין‬
‫כן מבואר מסוגיית הש״ם ודדמב־ ם פסק רועי לשץ‬ ‫אלא לפלאבה ויש שחיכך לופר דגם בלשינות הווראים‬
‫מוב וכתבו דגירפא אחרת היד‪ .‬לו כגם׳ ננימז ועוד‬ ‫נ א ^ לחופרא לומר שלא ביון לשם קרושיי נעניש סי‪ft*,‬‬
‫דלפי פה דקיייל דהאי קרא דשפחד‪ .‬תרופה סיירי בחציה‬ ‫והעיקר כריעה ראשונה פיהו אם קבלה קדושין גם מאחר‬
‫שפחה וחציה בת חירין כפיש נפ״ד ממילא דנם בבת‬ ‫<ריבה גם מהשני נם לחופרא בעלפא וכשהוא איפר‬
‫חורין ועי לשון קדושין ואע״ג דפיוערת לי הוד‪ .‬ספק‬ ‫שביון לשם קדושין וגס היא אופרת שהבינה שהוא‬
‫זהו מפני דשם יעוד פירושו הזמנה כדפוכח בירפיד‪.‬‬ ‫לשם קדושין אף שהעדים אינם יודעים שהבינה פ*פ‬
‫נמ'« ופושאל הוא על לשון קרושץ אבל לשון נהדפת‬ ‫הוי קדושי וודאי ואין נר‪ .‬במקדש כלא ערים כיון‬
‫אין לו דמיין במקרא נרשייו ואונקלם תרגם אחידא לגכר‬ ‫ששפעו לשץ קדושין ויודעים שכיון הפקדש לשם‬
‫וקרוב להיזת פלשון חרף נפשו לפות נשופשים הץ‬ ‫קרושץ אף שלא ירעו אם הבינה היא ררדי עיקר‬
‫שהפקירה עצמה לאיש הזה וזרע קרוב יותר לעניין‬ ‫הקדושין הוא פצר וסקר ש והיא בלבה ג״כ כיונה‬
‫קדושין פיהו לדינא קיי״ל לחומרא כדעת רוב‬ ‫לקרושין נא*מ ומרין נדרים ל׳ ליה ו^שה[ ופשוט היא‬
‫הפוסקים וכן פםק רבינו דדפ״א דהוי ספק קדושין‬ ‫שאס ריבויו מקורם על עסקי קרושין רהיה קרושין‬
‫נערי! ‪1‬רשב’א‪: 1‬‬ ‫וודאים בכל ענין אף כשלא הבינה 'שזהו לשין קדושין‬
‫כר‪.‬כ הרשכיא כתשו׳ אם אסר לה רדי את‬ ‫דהא גם כשתיקה סני כפיש ואין חילוק בר שינות אלו‬
‫נשיאתי לא הוי כאומר דדי את אשתי רלשון‬ ‫בץ שאםרם בלהיק ובין בלשון לעז;‬
‫נשואה לא שסענו על קרושין דנשואה לא הוי ער‬ ‫י ט יש לשונות המסופקות אם הם לשון קרושין אם‬
‫שתכעל או ער ש־־״כנש לחיפה והביאו רביגו דדס״א‬ ‫לאו כגון שאמר לד היי את מיוערת לי שבאשה‬
‫והסכימו בל האחרונים רעכ*פ עדיף לשץ זד‪ .‬מכל‬ ‫העבריה זהו לשון קדושין רכן אם א מי לה דדי את‬
‫לשונות מהספיקות שנתבארו וספק קדושין וודאי דעי‬ ‫מיוחדת לי או הרי את עזרתי או נגדי םיישין אעשה‬
‫אפילו לא דיברה עסו על עסקי קדושין יבשרברו‬ ‫לו עזר כנגדו או צלעתי או סגירתי אי תחתי שהוזכר‬
‫על עסקי קדושין הוי לשון זה ווראי קדושין!ובשער‬ ‫לשונות אלו באישית דארס כדבתיב ויכן ד׳ אלקים‬
‫עי נמקי(‪:‬‬ ‫את הצלע ונוי דסגור בשר תחתינה ובן אם אפר‬
‫>‪tn‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ סיטן כ ‪r‬‬ ‫עתך‬ ‫‪8‬‬
‫הוי ‪1‬תמ*וז‪ 1‬ולדינא קשה לפוטרם כלא גט וכ״ש אם נס‬ ‫כ ב נחן לה כסף או י‪8‬וה כסף ואמר לה זזרי אח‬
‫לפי הבנת העדים היה לשם קדושין וכן אם היה ככר‬ ‫אהובתי או אני נותן לך בשביל אהבה וחינה‬
‫ריצוי ביניהם ונתן לה אח׳ב בשתיקה יש לדמות‬ ‫חוששץ לקדושין כי ישפא אסר •פנותן לה כרי שיהיה‬
‫לסבלונות נכ׳ש סקי׳ט ואם נתרצית להתקרש אלא‬ ‫כינירט אהבה והיבה ישל א־עות ולא גרע סישונות‬
‫שנחלקו בפרטים כסו כנדוניא או שארי עניינים‬ ‫מיועדת לי ומיוחדת לי ואפשר דעדיף מהם דאפילו‬
‫ועמדה וקידשה בשתיקה הוה ג״ב ספק קדושק‬ ‫לא דיכרי תתלה מעסק קדושין צריכה נם אף מלשון‬
‫]מקנה!‬ ‫רביט הדמ״א לא משמע כן סיוע פשיטא אם אמרו‬
‫בן ק עיר כתב רבמקום דלא הוה קדושין אפילו אם‬ ‫שכיוט לקדושין שצריכה נט )חמ'ח‪ 1‬ואם דיברו החלה‬
‫חוזר אח״ב ואומר לה הרי את מקודשת לי‬ ‫על עסקי קדושין ואמר לה לשון זה נראה דהוי‬
‫צריך ליטול הכסף מטנד וליתן לה בתורת קדושין‬ ‫קדושי וודאי ויש מי שמחלק דאם אמר שתהא אהבה‬
‫עכ׳ל כיאור הדברים כנין שהפסיקו טלרבר כעניין‬ ‫ביניהם וטי קדושי וודאי אכל אם אמר כשכיל אהכה‬
‫הקרושין סכל וכל ונתן לה כשתיקה ולא כיונו לשם‬ ‫וטי רק םפק קדושין דמשמעותו נ שכיל אהבה שסכבר‬
‫קדושין אי בלשונות המסופקית ולא דיברו כלל מקודם‬ ‫ננ׳ש( ולפ׳ז גם אם אמר הרי אח אהובתי הוי ספק‬
‫בעסקי הקרושין ואחר שנתן לה אמר לה הרי את‬ ‫קדושין ]פהג׳ה שעל הגר׳א סקי׳ח והרמ׳א י׳ל ניוגתו נלא‬
‫מקודשת לי צריך ליטול מסנה וליתן לה ואינו די‬ ‫דיבר ומדמה למיועדת כשדיבר ולס׳ז לדינא צריכה נע בנל עגיין‬
‫בנתינה הראשונה לעשותו לוודאי קדושין ואינו דומה‬ ‫כמ׳ש ומ*מ אס אומרים שלא כיוט כלל לקדושין אלא לפריצות אפשר‬
‫לסד‪ .‬שיתבאר כסי׳ ל׳א כעניין שימא דא״צ לחזור‬ ‫דנאמ^יס ודו׳קז‪:‬‬
‫וליטול םם‪:‬ה שאני התם דהרי נתן לה לקדושין אלא‬ ‫בהלשונות המסופקות כתב רכינו הרמ׳א י' א‬
‫דצריך שומא לכן חלו הקרושין מקודם כמי במעות של‬ ‫דאע״ג דלשונות אלו לא מהני אם לא דיבר עמה‬
‫פקרון שיתבאר בסי׳ כ׳ח ראם קדשה בפקדוגו שבירה‬ ‫מעסקי קדושין מ' מ אם היא אוסרת שקבלה לשם קרושין‬
‫ואסרה ד‪.‬ן ה׳ז מקודשת אף אם לא נטל מטנה דהרי‬ ‫הוי ספק קדושין ואפילו נתן לה כשתיקה ולא דיבר‬
‫המעות שלו הן אבל הכא מה שנתן לה מקודם יכולה‬ ‫כלום והוא והיא אומדים שכיוונו לשם קדושין הוי‬
‫לומר שקבלה לשם מתנה וכן אינו דומה ^‪:‬ט שיתבאר‬ ‫קדושין עב׳ל מבואר מדבריו רבלשונות המסופלן־ת‬
‫בפי׳ קי^׳ו רא׳צ ליטלו ממנה דכגט לא שייך לומר‬ ‫בה תליא מילתא ואם היא אוסרת שכיונה לקדושין אף‬
‫עניין מתנה יאע׳ג דק*י'ל רבסתם כשאדם נותן רכר‬ ‫שוטא אומר שלא כיון אינו נאמן ויש חולקים בזה‬
‫לחבירו לא אסרינן שנתנו במתנה אלא כפקרון כם׳ש‬ ‫וס׳ל דגם הוא נאמן אם אוסר שלא ביון לקדושין אף‬
‫בח׳ם סי׳ שע׳ג וא׳כ אף אם לא קבלה מקורם לשם‬ ‫שהיא אומרת שכיונה נחמ׳ח ס־ףח[ ואם שניהם ונם‬
‫קדושין מ׳ם אינה יבולה לומר מהנה אלא פקדון‬ ‫העדים אומרים שכיוט לשם קדושין מ׳ ם לא הוי אלא‬
‫ונפקרון אייצ ליטול ממנה כמיש מ׳ ם הא לאו כללא‬ ‫ספק קדושין להצריכה נם ואם קבלה קדושין מאחר‬
‫ורבינו דדם־א אזיל לשיטוט כח׳ם סי׳ קס׳׳ו סעי׳ י׳ ח‬ ‫צריכה גם משניהם זהנר׳א סקי׳ס! ויש מי שמשמע‬
‫כסי שנתן דפי סקח על קרקע שני פעמים יכול הסונר‬ ‫מדבריו דאם גם הערים מעירים שכיונו לשם קדושין‬
‫לומר דנפעם השני נתן לו לשם מתנה והנה נם שם‬ ‫הוי קדושין וודאים כשדיברו מקודם בעסקי קדושין‬
‫האחרונים השיגו עליו אמנם כחיורינו שם סעי־ כ׳א‬ ‫נביש סקי׳א[ וכשלא היו עסוקים בענייני קדושין אינם‬
‫באדני טעמו רמפני שיכול לומד שאחר הקנייה‬ ‫אפילו קדושי ספק אפילו נתכוונו לשם קדושין ‪1‬שס(‬
‫הראשינה קנה הטיבר ממני את השדה נהזרה ואח־כ‬ ‫ואינו כן נהגר׳א וקישיח הש׳ס על כולס[ ;‬
‫לקחה הלוקח ממנו ואלו דט' מקח הם לפיכך יכול‬ ‫ב ף וכזה שכתב בנא דיבר עסה על עסקי קדושין‬
‫לומר ג׳ב שלשם מתנה נתן לו רלפקדון לא היה נותן‬ ‫ונתן לה כשתיקה ושנידמ אוםרים שכיונו לשם‬
‫לו רשטא יאמר שקנאה ממנו פעם שנית אחר שלקחה‬ ‫קדושין דהוי קדושין הסכימו האחרונים ראינו אלא‬
‫ממנו בחזרה ע׳ש ולכן גם בכאן נאמנת לומר מתנה‬ ‫ספק קדושין דאיך אפשר לומר כשלא דיברו כלל וגחן‬
‫היא דלפקדון לא היה נותן לה טפני הטעם שמא‬ ‫לה כשתיקה דליהוי קדושין וודאים והדי זהי כדברים‬
‫תאפר דלשם קדושין קבלתם ולפ״ז לשיטת רביט‬ ‫שכלב ויותר הדעת נוטה דאפילו ספק קדושין לא‬
‫הרמ״א‬
‫ה‪9‬‬ ‫השלתן‬ ‫תעזח קדושץ סיסן כ״ז‬ ‫ערוך‬
‫חרט״א שבארנו גסעי׳ ב״ד דאף בלא דיברו בלל ונתן ‪3‬ףן וכן אם קדש אשה אחת קרושק גמורים ואבר‬
‫לאשר‪ .‬אחרת בפניה הרי את מקודשת ולא אסר‬ ‫לה בשתיקה אס כיוונו לקרושץ הוי קדושק ‪ ^ 7‬ל ‪rfi‬‬
‫אפילו כבה׳ג לא סדיני למיד‪,‬וי וודאי קדושין כשלא הזר לי הוי קדושין נמורים להצריכה נם לכל הריעות דזהו‬
‫וגסי מסנד• ססעם שנתבאד ודע דלפס*ש הדץ אסת בידים מוכיחות דכמו שראשונה קדש לעצמו כמו כן‬
‫וא״ש כל סה שד‪.‬קשועליו גדולי האחדונים אסנם זד‪.‬ו השנייד‪ .‬כמו שמצינו לעניין נזירות באומר אהא ונזיד‬
‫וודאי דזודיכה ססט גט דלא נפקא מירי ספיקא נע׳ עובר לפניו הוי כאומר אהא נזיר ומ״ם אם קבלה‬
‫כהנר״א סיןכיא שיישט גיב ובח*מ שם השיג עליו ולדברינו א*ש קרושין מאחר צריכה גם משניהם ולא רמי לנזירות‬
‫דבקרושין י״ל להיפך כיק שקדש אשה אחת לעצמו‬ ‫הכל ודוקו‪:‬‬
‫ועוד דהא קיי״ל בפקדש אחותו דהמעות סתנה לא קידש השנייה לעצמו דאין דרך כני אדם יי קח שתי‬
‫והטעם דבאחותו ־אסרען שמפני קורכתד‪ ,‬נתן לה נשים אפילו במקום שלא נתפשט תקנת רנמ״ה וכן‬
‫מתנד‪ ,‬נרא״ש ס״ין דבש סל׳טו וה״נ כיון שמכבד דיבר אם קידש אשה אחת ונתן לה שתי פריטית ואמר לה‬
‫עמד‪ .‬בעסק קדושין ובן כשאמר לשוטת המסופקות דדי את מקודשת לי ואטד לאשר‪ ,‬אחרת בפניה ואת‬
‫ועכ*פ דדי יש לו התקרבות עמה ויש אהבה ביניהם הוי מפיקא דדינא אם יש יד לקדושין והוי כאלו אמר‬
‫שפיר אמדינן דנתן לה מתנה כמו באחותו )ועלח׳מ ס״ו לה ואת נטי תתקדש לי או אין יד לקדושין והוי כאלו‬
‫מזכיה ה* ‪ 0‬ועוד נ״ל דאם אמרה לקדושץ קבלתי אף אמר לה את תיראי בקדושי ראשינה !נדרים ו ‪ :‬ועמ׳ש‬
‫בסל׳ו סעי׳ ס*ו[‪:‬‬ ‫שד‪.‬וא אינו מודה לה מ״ם אין המעית חוזרין ואע־ג‬
‫דבסי נ׳ יתבאר דבכ״ם דלא הוי קדושין המעות חוזרין כ ט כשלא אמר לי ושניהם אומרים שכיוונו לקדושין‬
‫יש להחמיר ולר‪.‬צדיכה גט !רשד״סו וכן אם היה‬ ‫ס־מ הא נתבאר שם רבמקום שזוריכה נט אין המעות‬
‫חוזרץ )פג״ש שם ס־ךהנ ובכאן נראה דאם איטרת שיודעת שרוכין ביניהם הוי בידים מוכיחות והוי קדושין‬
‫שגם הוא כיק לשם קדושין עכ״פ צריכה גם ולפ״ז ויש חולקין בזה !עבאהיע םקמ'‪ !1‬ולכן הוי ספק קדושין‬
‫אנן סהדי שלא יתן לה פקדק דשמא תטעק בן ועמ*ש ואם היא ידעה תחלה שכוונתו לקדשה הוי כמדבר‬
‫עטה עי עסקי קדושין !שם סקי״ו בשש רדב׳יז! ואם היה‬ ‫כח׳ם סי׳ שנ״ו סעי* י נודיקו‪:‬‬
‫ככר נתבאר בסעי׳ א׳ דאםאמר דדי את מקודשת מדבר עמה על עסקי קדושין כפני עדים ויצא לבקש‬
‫ולא אמר לי לא היי קדושין דידים שאינן מיכיחות ערים אחרים לקי שה כפניהם הפסיק העניץ ואין כאן‬
‫לא הויין ידים וכשאינו איטר לי דדי איט ®כח למי ירים מיכיחות אכל אם אמר להערים כפניה אין רצוני‬
‫מקדשה וכן קיי״ל לעניין גדדים ביו״ד סי׳ ר״ו ע־ש לקדשה בפניכם והריני הולך להביא ערים אחרים‬
‫וכן עיקר לדינא אלא שיש מרבותינו שריחטירו לקרשה הוי ידים מוכיתת ‪1‬שמ ואם הערים אמרו‬
‫להצריכר‪ ,‬גט נהגמ״ר סיף גינדןו ומעמם דביין דלעניק שדברו בפניהם על עסקי קדושין והאיש ור‪.‬אשה‬
‫גט איבעיא לר‪,‬ו בגם׳ נפ״ה‪:‬ן אם צריך לכתיב ודן די מכחישים אותם העדים נאמנים יכן להיפך אמנם מ׳ם‬
‫יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין דליוצי משמע שמגרשד‪ ,‬צריכה גט דכיון דלפי דבריהם שאומרים שדברו על‬
‫בגט זד‪ ,‬ויהיה ידים מיכיחות או א*צ ולא איפשיטא עסקי קדושין הרי כיווני לקדושין וככה״ג אף אם לא‬
‫א*כ גם בקרושץ בכד‪.‬״ג הוי ספיקא דדינא ידיעה דברו על עסקו קדושין צריכה גט כם’ש !נ׳׳לו והעדים במה‬
‫דאשינה ם״ל דלא דמי דבגט אף אם לא כתב ודן שהעידו לפני ב״ר אין יכילין לחזור מדבריהם דכיץ‬
‫מיכח שמגרשה מפני שאין ארם מגרש אשת חבית שהניד שוב אינו חוזר ומגיר במ*ש בח״ם פי' כ' ט‬
‫אבל בקדושין יכול להיות שמקדשח לאחר נתוס׳ קדושין ויש כזה כמה פרטי דינים עי״ש ואם הערים מכחישים‬
‫ה־ ‪ 1:‬וזהו פשים ראם היה מדבר עמה סקודם על עסקי להדייגים יש ב(ה מחלוקת הפוסקים !עבאה׳ס סקט״ו!‬
‫קרמזיה דמקודשת וודאי דבכה׳ג הוי ירים מיניחות ובחים סי׳ כ״ג מביאר דהדיינים נאטנים דהם מדקדקים‬
‫יותר ע״ש!‬ ‫שמקדשה וב*ש אפ עשו הכנה לדבר כמזמוטי חתן‬
‫וכלה דמקורשת כט״ש בםעי׳ א׳ ע״ש נענ״ש סקי״ד ^ יש מי שאומר שאם בשנתן לה הכסף אמר לה‬
‫הריני ניתנו לך בתורת קדושין הוי כא־מר לי רלא‬ ‫‪7‬ב«ד!ום שיש עוד ריעותא אק לחשוש להסולקים אבל הגר׳א‬
‫מקרו ידים שאינן מוכיחות אלא בכד שמתחיל ה ד מד‬ ‫סקנ״ג סשש מאד לדיעה זו ע״מ‪:‬‬
‫השלחן‬ ‫חרטת קדושץ ‪r i P '0‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪10‬‬
‫או כשיח כםן« לפני עדים לא שייך ועדאה על העכר‬ ‫ואינו ט ס ד אותו ואינו סוכיזז סהתחיח ה רטד םה‬
‫ולבד זה בשם לא מדיני רק הודאת הנותן ורימוכר אבל‬ ‫היתה כוונתו דהיינו לימנא רידים ?‪6‬הוא ‪ prS‬בית‬
‫וצדאת הלוקח והמקבל לא מדיני ובקרושץ האיש עומר‬ ‫יר אחיזת הדבר כפו סי עאוסר הרי את סקודימת‬
‫במקום המקבל והלוקח שהוא קינה אותה כרכתיב בי‬ ‫ולא אסר לי אבל זה שאסר הריני נותגו לך בתורת‬
‫יקח אחזז אשזה חה שכתב ‪ p‬קרחזזק איט כיום כוונתו‬ ‫קדושק דדי נראה מלשונו שהוא ‪ shpnn‬והיא הסתקרשת‬
‫כשאומר כסף זה ‪ p‬קדושק דבלא זה אק זה לשק‬ ‫»־יכ'ש סי׳ רס'י‪ 1‬ואע׳נ ת ם לשק זה אפשר יפרש‬
‫כלל ואע״ג דנם לשין זה הוא לעוק מדי אסנס‬ ‫שהוא ^‪8‬ליח מאחד או ^«היא קבלה בעד אחרת נרם‬
‫לשק זה הוא היה המורה על העבר כעץ הודאה אבל‬ ‫אסרינן דלא ^זזכיק אינ^זז מזווה דרסי עליה ועביר‬
‫דדי ‪ p‬קחשין הוי בועה המורה על ה ע ^ וכן היא‬ ‫לאחריני מ » דעיקר המעס דבחסרק לי אינו קרושק‬
‫בבימול גם בסי׳ קס׳א זדש‪5‬‬ ‫זהו מפני שדיבורו חסר דכיון שהזכיר את הו׳ל גם‬
‫ו^א דביק רקדושץ הוי לשק הקדש ראסר לה‬ ‫להזכיר לי אבל דיכא הרי הזכיר אותו באומרו הריני‬
‫אכ״ע בריקדש וכשם שאק חילוק בין אמר ככר‬ ‫והזכירה ג״ב כאומרו י ך אבל יש מי שנתב בראובן‬
‫זד■! הקדש לאפר י ^ י הקרש בך אץ חילוק בץ אםר‬ ‫שאמר לרחל הריני נותן לך זה לקדושין דאץ זה ירים‬
‫כסף זוז קדושין מדו לך סמני לאמר קדושין ‪ P‬לך‬ ‫מוכיחות ‪1‬מל*מ רס׳ג סם הדשב׳א( דשמא קבלה לשם‬
‫ממני ]ח*מ זב'® אבל כאמת אין זה רפיון דמודאי‬ ‫אחרת או הוא נתן בעד אחר דירים מוכיחות לא מקרי‬
‫אם הקדושה היה חל על הכסף במו שחל על הבכר‬ ‫אלא בשמובח מתוך הלשון שזה מקרש אשד‪ ,‬זו לעצמו‬
‫הוה לשק טוב אגל באמת דקדושה הוא על האשד!‬ ‫וכן עיקר לדינא דאינו אלא מסק קדושץ ואדרבא זוע‬
‫לא על הכסף ]ל!ק׳ יא׳מ[ ובבר זה הקדש מ מ ה לאוסר‬ ‫יותר נרוע מבשאינו אומר לי רכחסרק לי עכ*פ מוכח‬
‫אוז מקודשת לי רזה מורה שתהיה מקודשת במו‬ ‫שאשה זו מתקדשת אלא שאינו מוכח אם לוה האיש‬
‫שרגכר יהיה הקדש ובאומרו קדחזזץ ‪ p‬לך מורה‬ ‫או שקרשה בעד אחר אבל הכא נם זה אינו מבורר‬
‫שהכסף יתקדש אך כשאומר רדי הן קדושין הוי כאוסד‬ ‫וגם ריעה ראשינה לא ברירא ליה לדינא דהד וודאי‬
‫שכסף זדי יהיה לקדושין זנ׳לז וי״א ראם אמר את‬ ‫קדושין אלא דקאמר שם שאק לפוטרה בלא נט ‪1‬מ'ש‬
‫מקירשת לי כלא דדי הוי ספק קדושין )מק׳‪ 1‬ופשוט‬ ‫בריכ״ש זכסמ׳ח סרץ׳ח ואם אמר אני נותן לך לקדושץ‬
‫דבדיבר על עסקי קדושין הוי תמיד קדושין ;‬ ‫י׳א שאינו כלום די״ל שנותן לצורך קדושין ואינו מקדש‬
‫ל ג ככמדי חשובות הובא מעשיות וכן בזמנינו אירע‬ ‫בזה וי״א דזהו קרושק וודאים כאומר לי ומכ׳ש סיןט׳ז[‬
‫בבנים שובבים דמשחקים עם בתולות ודרך שחוק‬ ‫ועכ״פ מי ה ספיקא לא נפקא וצריכה נט ואם קבלה קדושין‬
‫והיתול מקדשים אותם וא׳א לברר דכוונתם היתרי‬ ‫מאחר צריכה נט משניהם ואם אמר קח זה לקדושין‬
‫רק לשחוק או לפעמי ‪ ,‬־וצה באמת לקדשה ולהוציא‬ ‫לבתך או על בתך איט כלום ביון שלא אס־ אני נותן‬
‫מאביה מעות והיא אין לה רעת להשליך לו על פניו‬ ‫לך ‪1‬שס( ו^ש מחמירין בור‪ ,‬וחס׳יח ואם אמר אני נותן‬
‫מה שנתן לדי אם יש ספיקות נדיקמשק כמו נהלשק‬ ‫לך בקדושי בתך הוי ירים מוכיחות )רשד׳ס ס׳ך[ ‪:‬‬
‫שקרשה או הספק הוא ברבר אחר מעניין ה;‪.‬־‪ ,‬אין‬ ‫לאן כתב רבינו הרמ׳א דצריך שיאמר לה לשון המוכיח‬
‫להתמיד כזה כל החימרות שמחסדים בקדושין כדי‬ ‫להבא כגון שאומר דדי הן קדושין או קרושץ‬
‫שלא יהיו בנות ישראל דיפקר ולכן אם לדעת רוב‬ ‫יהיו אבי אמר הן קרו׳שין לחור איט כלום עכ׳ל ולאו‬
‫הפוסקים אין הקדושק תופמין אע׳פ שיש מיעוט‬ ‫דווקא לשין להבא דאף נם לשק הוה טיב דרדי הן‬
‫מרפוסקים שטחטירים בזה אחרי דגים להטות ולפסול‬ ‫קדושין הוא לשון הוד‪ ,‬ועיקרא דקדושין הוא בהוה‬
‫ד‪,‬קדושין ולפ׳ז אין להתיר זרי ע׳פ יחיד אלא ע״פ שלשה‬ ‫דהרי הוא מקדשה בעת וזהו עצם נוסח הקרושין‬
‫רבנים סבדיקים שירעו מקורי הריעות והטעטים ובך‬ ‫כשאומר דדי את מקודשת לי אלא כא לאפוקי לשון‬
‫נהגו כל גרולי המרות שלפגעו ;‬ ‫עבר ואע׳ג דנמכירה ומתנה מבואר בח׳ם סי׳ רמ׳ה‬
‫כתיב כי יקח איש אי!זה טלמר שריקדחזוין הוא‬ ‫דמהני זהו מטעם הודאה במ׳ש שם ולכן בשם גם‬
‫שלוקחדי אליו ואומר לה הרי את מקודשת לי‬ ‫לפעמים לשק עכר נזדיני ב ס נתתי שרה פלונית לפלוני‬
‫אכל לא שיקח א*ע אליה בגק שיאמר לה דדיני אישך‬ ‫ע״ש אכל בקדושק גשמקדשה עתה בטבעת או במטבע‬
‫וזמני‬
‫ו ‪11‬‬ ‫השלהן‬ ‫היפות קדושץ סיסן ב ‪r‬‬ ‫ערוך־‬
‫מכירד‪ .‬אלא קדושת הזיוג ו ק הכסף צריך שיתן הוא‬ ‫תריני נעליך הריגי ארוסיו מ ק ‪ | kd‬בית מיח^«‬
‫דר‪,‬וא הלוקחה ואם נתן וצא לה את הכסף והיא אמרה‬ ‫רהבעל הוא הקונה ולא מ קנ ה ולבן ‪ itbh‬דיבר עסה‬
‫דדיני מקודשת לך אעיג דאינם וודאי קדושין מ״ם הוי‬ ‫על עסקי קדועדן אק זה בלום ת ר ע משתיקה ד ^ ק ל‬
‫ספק קדושין דייל שרתורד‪ .‬לא הקפידר‪ .‬רק שד‪.‬וא יקחנד‪.‬‬ ‫בדי‪:‬ורו ד ש מחמירין כשריבר עמה על עסקי קדושץ‬
‫בכספו אכל באמירד‪ .‬אץ קפידא בטי שאומר ודדי אם‬ ‫ד״א דהוי קדושק נמורין ]מנ״ש סיץ*» דדמקא להתקדש‬
‫נדמנר‪ .‬לטקח על המוכר לאסר במ״ש ולנסר‪ .‬מהפוסקים מן‬ ‫בלשון זה א״א אבל לא גרע משתיקה ויש להחמיר‬
‫התורה אינם קדושין כלל רק מדרבנן חוששין להקרושץ‬ ‫ולהעריכה גנו ודעת הרא׳ש והמור והש״ע בדיעה ראשונה‬
‫לר‪.‬צריבר‪ .‬גט ורייףז ד ק התורד‪ .‬צריך דווקא אמירתו‬ ‫ואם אמר שני הלשונית ביחד הרי את אשתי והריגי‬
‫‪1‬ריןו אך מדברי דדמבים מבואר דהור‪ .‬ספיקא דאורייתא‬ ‫אישך נ״ל דהוה קדושין נמורים דמיד כשאמר דדי את‬
‫אמנם ייל דאפילו אס מן התורה הוי ספק קדושין‬ ‫אשתי מתקדשת ושארי דברים שאימר אץ זה רק‬
‫איגד‪ .‬צריכד‪ .‬גט ‪ p‬התורד‪ .‬דבכל ספיקא דאורייתא‬ ‫כדברי אהבה ויש מי שאומר דהוי ספק קדחפץ מפני‬
‫צריכים ‪ p‬התורר‪ .‬להעמיד אחזקה ו א' כ היא בתזקת‬ ‫שהתורה הקפידה שיהא הוא קינה אותה והכא הוא‬
‫פטיה ושם! ואין הגט רק מדרבנן אמנם דבר זד‪ .‬לא‬ ‫קונה אותה והוא מקנה א^׳ע לה ומקיז ולא נהירא דמדאי‬
‫נראה מכל הפוסקים ופ*שז והטעם נ״ל דגם מן התורה‬ ‫אם מקורם אמר דדיני אישך ואח״כ אומר דדי את‬
‫איא לפוטרה בלא גט דנד‪.‬י דבל ומן שלא תתקדש‬ ‫אשתי הוי ספק קדושין אבל להיפך הרי הם קדושין‬
‫לאחר גוקמינר‪ ,‬בחזקת פנויה אבל כשתקבל קדושין‬ ‫וזדאים דדדי בקדושין תיך ברי דיביר ג״כ אעו י ט ל‬
‫מאחר אסורה מן דתורה להנשא לו מפני ספק קדושי‬ ‫להזוד ט ואע״ג די״א דזוע רק לתומרא ודשנים ניב קל ‪I,‬‬
‫ראשץ דאיך ננ טל הקדושץ מפני חזקתד‪ .‬הלא סוף סוף‬ ‫מ״ם זד^ כשחוזר מהקדושץ אכל בהוסיף על לשון‬
‫מאד‪.‬טחזקתד‪.‬אם מקדושי ראשון ואם מקדושי שניונ״לו‪:‬‬ ‫הקדושין הד קדושי וודאי ועור דרעת דדכה מהפיסקים‬
‫ל ן ו• ש לפעמים בנתן הוא ואמרד‪ .‬היא דהוי קרושץ גמורין‬ ‫רא^ילו לקולא אמרינן כן דתוך כרי דיבור בקדושין‬
‫בגון שהיו עסוקין באותו עניין דא״צ דיבור כלל‬ ‫הוי בלאתר כדי דיבור ודין וראיש עדרים פיי‪.‬ז ועמיש‬
‫דאפילו בשתיקד‪ .‬מדגי במ״ש וכ״ש שדיבור שלה‬ ‫בסי* ט״ם אבל אם אמר רק רדיני אישך אפילו קדשה‬
‫אינו מקלקל ולא דמי לד‪.‬לשונות המסופקות שבמעי'‬ ‫נ שמר וכתוב ט דדי את מקודשת לי אינם קדושין כמו‬
‫י״ם רגם בדיבר על עסקי קרושץ אינם אלא ספק‬ ‫בנמ שיתבאר בסי׳ קמיא ובאהים נשם רחישז ז‬
‫קדושין דהתם מפני שי״ל דלמלאכד‪ .‬קבעי לר‪ .‬כמיש‬ ‫^ ךן וכתב רביט דדמ״א נתן הכסף לאחד ואמר לו‬
‫שם אבל באמרד‪ .‬היא לשץ קדושין גמורים במאי‬ ‫דדי את חמי ו ‪6‬ו אמר בתך מקודשת לי אץ‬
‫קלקלו! בדיבורה ודדי לא גרע משתיקר‪ .‬ו ק אפילו‬ ‫כזה בלום עכ״ל דהתמיה אמדה כי יקח איש אשד‪.‬‬
‫לא ודו עטקץ בעניץ קדושין כלל ובשאמרר‪ ,‬הרעי‬ ‫שתהא הקיחה להאשה ולא לאביה ולפיו דמי לאומד‬
‫מקידשת לך ענה אחריר‪ .‬הן הוי קרושץ ג ט רי ם‬ ‫דדיני אישך דלא מתני אפילו כ ש רי ט עמה על עסקי‬
‫דבבטר‪ .‬דברים הוי ק כהליטר עצמו כמו בגדרות‬ ‫קדושין כמיש די א דלא דמי רבאימד דדיני אישך עבר‬
‫וב שטעות ויש מי שאומר דיש לדתמיר ב ק כשלא‬ ‫על עיד דתורה אבל באומר הרי את חמי דדי' א מד‬
‫דברו על עסקי קדושין דלא למיר‪.‬וי רק קדועוי ספק‬ ‫דרך רמז שיקנה בתו אלא שאינו לשץ מבורר ולכן‬
‫מפני ריש ‪ p‬שודא בלאו כם*ש בח״ם סי׳ תכ״א ונ״יזו‬ ‫אפילו כלא דיבר עמה על עסקי קדושין יש לחוש‬
‫אבל אץ עגיץ זל״ז דוו ר אי ק ס ת מ א בפןתשו ל ק ממש‬ ‫ולהחמיר וכיש בדיבר על עסקי קדושין וממימ וע׳‬
‫ודתם מפגי שהעניין מוכיח ‪1‬פתוס' ב״גן צ״ג ‪ .‬ד״ה ור״י‬ ‫נהנריא םקליאז‪:‬‬
‫ונ״ש לסירש״י שם זשנ״שו ועוד דיש שפידשו דלבן בנתן‬ ‫ק*ן נחגר‪ .‬היא כסף הקדושין לו ואמרד‪ .‬היא דדיני‬
‫הוא ואמרה היא הוי ספק קדושין רשמא בשתי?ך‪/‬ו‬ ‫מקודשת לך רדיגי מאורסת לך רדיני לך לאינתו‬
‫הודה לדבריד‪ .‬ודווי שתיקה כהודאה וב״ש כשאומר‬ ‫איגד‪ .‬מקודשת דבתיב כי יקח איש אשר‪ .‬ולא שתלקח‬
‫בפירוש הן ו ק דעת רוב הפוסקים ‪:‬‬ ‫אשד‪ .‬לאיש ואעיג רחיא עומדת כד‪.‬מובר כמכירר‪ .‬ודדי‬
‫ומתנד‪ .‬היא הכסף לו ואמר הוא הרי את מקודשת לי‬ ‫ד &וט איטר שדי מט רה לך ם*מ בקדושץ גזירת‬
‫אץ באן קדושין כלל ולא דמי לגתן הוא ואמדה היא דהוי‬ ‫ןןחורה שר‪.‬וא יקחנה ולא שתמטר איע לו ראץ וה‬
‫ספק‬
‫השלחן‬ ‫הלבות קדוש'] ם־מן כ ‪r‬‬ ‫עחך‬ ‫‪12‬‬
‫ספק דבשם יי« להסתפק אולי אמרינן שתיקר‪ ,‬י‪:1‬ודאה רבותא יש כזה ויראה לי דזה שכתב הרמנ״ם שהיא‬
‫או שהתירה לא הקפידה רק על הנתינה ואס ה־־סר תאמר הילך דינר זה ואתקדש לך אין כוונתו שצריכה‬
‫הוא מדרבנן הוא מפני שדומה למקח שהקינה נותן שתאמר כשעת מעשה דהרי אמירתה אינו כלום אלא‬
‫המעות והמיכר אומר שרי מנירה לך אבל להיפך מועיל שהוא הוראה ממנה שברצונה להתקדש לו ע' פ‬
‫בנתנה היא אין כאן ספק כלל ואף שאחד ‪ p‬הראשינ‪-‬ם נתינה זו וא*כ אם יש גילוי דעת מזה גם מבכר מהני‬
‫החמיר גם כזה ‪1‬כה'ג[ מ׳ם הפוסקים כולם לא ס׳ל כן כגון ששידכו ביניהם והיה המדובר ביגיר‪,‬ם שיקרשנה ע' פ‬
‫דכן מוכח להדיא כש״ם נה׳!ו ומ״ם יש מהאחרונים נתינתה לו ובזה וודאי גם הט־ד מידה ראש אין כאן שום‬
‫גילוי דעת לקדושין והיא נתנה לו דינר סתם מאי מהני מה‬ ‫שחששו לדעתו להצריכה נם נעב׳ח וחימ‪: 1‬‬
‫שיאמר לה הרי היא לא היתה דעתה בזה לקדושין‬ ‫דהוי‬ ‫הוא‬ ‫אמנם לפעמים יש בנתגה היא ואמר‬
‫קדושין נטורים כגון שהיא אדם השוב ויש לה כלל ולא פליגי רק במה שהטור סיבר דדי כשיאמר‬
‫כביד במה שקבל משנה חמתנה וההנאה הזו ש־ה לה הרי את ם־ל במה שקבלתי ממך והרמב׳ם םוכר‬
‫פרוטה שפיר הוי כנתן הוא ואמר הוא דהא נתן לה דכזה לא סגי רמיהוי קדושין ווראים דהרי לפי‬
‫ש*פ הנאת קכלתו ממנה דכללא דקרושין הוא רלאו דווקא לשון זה משמע שמקדשה כקבלתו ממנה והתורה‬
‫כסף ושוה כסף אלא כל שעושה לה דבר ששוה אמרה שהיא יתן לה ולא היא לו ור‪.‬טור סובר דגם‬
‫פרוטה כמו שמקדינזה בהנאת מחילת מיוה שיתנאר בסתמא פירושו כן דבהנאת קבלתו מקדשה וזהו ש׳ם‬
‫אם הוא אדם חשוב ]יעפ׳ז[‪:‬‬ ‫כסי׳ כ׳ח וה״נ מקדשה בהנאת קבלתו ממנה‪:‬‬
‫ומה נקרא אדם חשוב צריך חקירת חכם מי הוא‬ ‫‪ q‬וזה לשו^ הרמב״ם בפ׳ה דין כ׳ב אמרה לו הילך‬
‫שאינו חשוב להתירה בלא נט ולפי הסברא נראה‬ ‫דינר זה מתנה ואתקרש לך ולקחו ואמר לה הרי‬
‫את מקודשת לי בהנאה זו שקבלתי משך מתנה אם דכשהחשיבו עליה ומקבלת לבבוד את קבלתו ממנה‬
‫אדם חשוב הוא ה*ז מק־רישת שהנאה יש לה בהיותו אין לך אדם שאינו חשוב אך מדברי הרמב׳׳ם שמצריך‬
‫נהנה ממנה ובהנאה זו הקנת עצמו לו עכ״ל ימבואר שיאמר התקדשי לי כדגאת קבלתי ממך והיא אמרה‬
‫מדבריו דבסתם בנתנה היא ואמר הוא אין זר‪ .‬כלום מקודם הילך ואתקרש לך ועב׳ז מצריך שיהיה אדם‬
‫אפילו הוא אדם חשוב דאם לא פירשה שנותנת לו חשיב ש״ם דלא מהני מה שהיא מחשיבתו עליה‬
‫מתנד‪ .‬הר' סתמא נותנת לקדושין וזה לא מהני ולכן ‪71‬לא נעצ׳י המובא ננאה׳פ סקכ׳ע( ויש מרביתני שפירשו‬
‫צריכד‪ ,‬שתפרש שנותנת לו מתנה ובזה רצונה שיקדשנה דאדם חשוב מקרי שאינו רגיל לקבל מתנות נרש׳י[‬
‫ודדא מבאר דבריו שמקדשה בהנאת קב׳‪ .‬ת מתנה זו ובוודאי א׳א לפוטרה בלא גט כל ומן שלא נתברר‬
‫ומשמע מלשונו שאם חסר אחת טבל זה אינם שאדם זה אינו בנדר ארם חשוב בלל ויש מי שרוצה‬
‫קדושין אבל הטור כתב נתנה היא ואמר הוא הרי את לומר ררווקא בנתנה לו דינר שייך דין זה ולא בפרוטה ולא‬
‫מקודשת לי כמה שקבלתי ממך אם היא אדם חשיב מס־‪.‬ב׳ כלל לחלק בין זד׳ז!וכדכדי' אביי נד' י׳א מנ;תיה דר'י‪:1‬‬
‫יש מי שרוצה לומר דניוןדבנתן הואואמרר‪.‬היא‬ ‫מקירשת שהיא נהנית במה שמקבל מתנה ממנה באלו‬
‫אם היו עסוקין בעניין קד־שין מקודשת דהוי כאמר‬ ‫נתן לה ש״פ עכ״ל מבואר מזה דהיא א״צ לומר כלום‬
‫ונם הוא א״צ לבאר כהנאה זו שקבלתי ממך מתנה הואוא׳כ נם בנתנה היא ואמרה היא ועסוקין באותו עניין‬
‫אלא סהמא במה שקבלתי ממך וכן דעת הרבה הוי כאלו נתנה היא ואמר הוא וא״ב אם ארם חשוב‬
‫מרבותינו ויש מי שפקפק ע״ז דא׳ב כששתקה מי הוא תהא מקודשת לו נב׳ש סקכ״או אבל אינו כן דזה‬
‫יימר שרצונה לקדושין וא״ב אין זה רק ספק שבעסוקין באותו עניין מקודשת בנתן הוא ואמרה היא‬
‫קדושין אפילו דיבר עמה תחלה על עסקי קדושין אינו מפגי שזהו כאמר הוא אלא הטעם דהרי אפילו‬
‫מבואר בשתיקה הוי קדושין אבל בנתנה דיא ואטד הוא‬ ‫נעג״כ סקכ׳ה( ובן מלשון הש'ם ‪11‬׳ ‪[.‬‬
‫דחיירי כשאמרה הילך מנה ואתקדש לך ע*ש באדם ^!זיב הרי צריך אמירה דווקא בין להרטב׳ם‬
‫ובין להטור כט״ש )באה׳ש[ ו ש^וד הכסף קדושין כבר‬ ‫בדעת הרטב׳ם יש להבין כיון שהיא‬ ‫וגם‬
‫אמרה שתתקדש לו והוא אמר לה כהנאה זו נתבאר שהיא פרוטה או ש׳פ ועור יתבאר בזה בס׳ ד‬
‫בסי׳ ל״א;‬ ‫שקבלתי ממך ה׳ל ממש נתן ד‪ 1‬א ואמר ד‪1‬א גאיזה‬
‫‪m>D‬‬
‫ז ‪18‬‬ ‫ה של ק‬ ‫הלבות קדושין ‪0‬יםן כ‪rr‬‬ ‫עחך‬
‫]אין טקדשין בגזל ובטלוה ובאיסורי הנאה וא~ טקדשץ בפקד‪ p‬ובו צ ‪ r‬סעי׳[ ;‬ ‫סימן כ״ח‬
‫בסעי׳ ט׳ ע״ש לפיז שפיר קאמר הרטבים אם נתייאשו‬ ‫א כ חג הרטב״ם ז״ל בפיה דין ז׳ ד‪-‬טקדש את האעה‬
‫הבעלים דהיא בעצמי יורע אם נתייאשו אם לאו לפי‬ ‫בגזל או בגניבה או בחבס אם נתייאשו הבעלים‬
‫מה שהיה עניין הגניבה והנזילה‪:‬‬ ‫ונודע שקנה אוחו דבר ביאוש ר‪*.‬ז מק־דשת יאם לאו‬
‫^ וזה שנתב דהבס רינו כגזי־ה נר‪.‬באר בחים סי' ליד‬ ‫אינו מקודשת ענ׳ ל והעתיקי רבינו הב׳י בסעי‪ /‬א׳‬
‫דחמסן היא הניטל חפצו של חבירו בע״ב ומשלם‬ ‫וכתב ע״ז רביגו הרט״א קדשה בגזל או גניבת מצרי‬
‫לי דמים ואעיג דשם נתבאר דאין פםולו רק טררכנן‬ ‫הוי מקודשת קידשה בגזל אחר יאוש לכר מקידשת‬
‫מים סיף סיף בל זמן שזה לא נתייאש אץ ד^‪f‬פץ שלו‬ ‫מדרבנן עכ״ל וכל זר‪ .‬צריך ביאור רמדכדי הרטב״ם‬
‫יאיני יכיל לקדש בי ‪1‬ביש! וזה שפסילי איני מן התירה‬ ‫מבואר רבץ בגזילה ובין בגניבה צריך לדעת שנתייאשו‬
‫מפני שאיני גזלן נמיר שהרי ניתן דמים ואעיג שעיבר‬ ‫הא סחמא לא הוי יאוש והרי אנן קיי׳ל דנם סתמא‬
‫על לא תחמיד כם״ש שם סי׳ שנ״ם מ״ם כיין דלאינשי‬ ‫הוי יאוש בגניבה ‪1‬נר»ן לריש ביק קי״דז וכטיש הרמג׳ם‬
‫לא משמע לד‪,‬ו לאו רלא תחמיר רק כשליקח בלא‬ ‫בעצמו בפכ״ר מכלים דין י וכמ״ש המור בחיט סי׳‬
‫רמים זנימ ה' ;‪ 1‬לכן איני פסיל לערות מן התירה ועוד‬ ‫שם*ח וכן הוא דעת רוב הפוסקים נעשיך שם סקיב( וי׳ א‬
‫דאדרבה כשעבר על לא תחמוד אפשר דאז הוי קדושין‬ ‫דלעניץ קדושי דאורייתא לא אמרינן סתם גניבה יאוש‬
‫דאינו עיבר על לא תתמיד אא’ כ השתדל שהמיכר‬ ‫בעלים אלא דווקא כשנידע שנתייאשו דאז הוי קדושין‬
‫ימכור לי כמבואר שם ומם־נ אם המוכר התייאש‬ ‫גמורים ואם קבלה קרישין מאחר א״צ גם אבל כל‬
‫והמכים בלבו שתהא המכירה קיימת הרי שלו היא‬ ‫זמן שלא גורע שנתייאשו צריכה גט נם מהאחר אכל‬
‫ועדיפא מובא מגזל אחר יאיש יאיסורא דעבד עבד‬ ‫מ״מ מקידשת היא מדרבנן וצריכה גט■ כין בגנב כין‬
‫יאם לא נתייאש יסבור לקבלו בחזרה עריץ לא עבר‬ ‫בגזלן זכ׳י‪ ,‬ונ׳ש סק׳א[ ולשין הרמב״ם משמע ראם לאי‬
‫על לאו דלא תחמוד ‪1‬מק'( אמנם בפסוק ד ‪a‬םם הוא‬ ‫איגד‪ .‬מקודשת כלל ועוד דבגזילה דטדינא לא הוי‬
‫נזל ממש כדכתיב כי מלאה הארץ חמם םפניר‪.‬ם ואמרו‬ ‫יאוש בסהמא למר‪ ,‬לנו להצריכה גט בסתמא ודבר‬
‫חז״ל שנתחתם נזר דין של דור הטבול על הגזל‬ ‫חידוש כזה היה לו להרטב׳׳ם לפרש וי*א דט״ש‬
‫ובמדרש זפליג! איתא דחמם הוא פחות םש״פ וגזל ד\י‬ ‫הרמב״ם ואם לאו אינה מקודשת כוונתו דכשבווראי‬
‫שיפ עי ש‪:‬‬ ‫לא נתייאשו ולא םי ‪T‬י כלל מסתמא נחמ׳ח סיף סק׳אן‬
‫ף יש עור מין נזל שלא חשבה הרמבים זיל והוא‬ ‫וצ״ל לפיז מיש אם נתייאשו הבעלים פירושו כל‬
‫עושק מפני רבקדושין לא שייך זה דעושק הוא‬ ‫חד וחד כדיניה גנב אפילו בסתמא וגזלן כידוע ואין‬
‫כשמגיע לחבירו בעד שכירות או בעד הלואה ואינו‬ ‫לשונו סובל פירוש זה ‪:‬‬
‫משלט לי ואין ו סיב מיוחד על כסף זה או שוה כסף‬ ‫ב אמנם לפמ״ש בס״ר בח״ם סי׳ שס״א סעי׳ ה*‬
‫זה ראפילו אם קדשה באותם מעות שלוה מרימ^וה הא‬ ‫דהרמג״ם סותר א״ע בכים בעניין זה והשמיט כל‬
‫מלוה להוצאה ניתנה ושפיר הוי קדושין ואפילו ייחד‬ ‫פלוגתא זו אם סתם גניבה ונזילה הוי יאוש אם לאו‬
‫לו כלי לעשקו שמבלי זה יגבנו את העושק וקדש בו‬ ‫ובארנו שם טעמו דהנה הטעם דנניבד‪ .‬הוי יאוש‬
‫את האשר‪ .‬הא מחסרה משיכה והכלי עריץ היא שלו‬ ‫כסתמא ולא גזילה משום דגניבה אינו יודע מי גנבן‬
‫ואם כבר מסר את הכלי להנעשק וחזר הנעשק והפקיר‬ ‫לשיתבע ממנו משא״ב כגזילה ‪1‬ר'ש כלים פניו מיה! ולפ״ז‬
‫את הכלי אצלו זהי גזל גמור ולא עושק זפנימ מייס ;‬ ‫אין בדין זה כלל קבוע דאם אנשים ראיד‪.‬ו לגנב שיצא‬
‫ף‪ ,‬וזה שכתבי אם נתייאשו הבעלים ונודע שקנה‬ ‫מביתו והטמין כלים תחת כנפיו גם בגנב לא מתייאש‬
‫אותו דבר ביאוש האי וגידע שקנה ייתיר לשין‬ ‫וגם בגזלן אם גזלי בינו לביני מתייאש ודק ברין שנוגע‬
‫היא ויש מי שרוצה לפרש ד ה'פ דדיוקא גשיש עדים‬ ‫לאחויים תלינן דסתם גניבה הוי יאוש בעלים ילא‬
‫בשעת הקדושין שנתייאש אבל אם בעת הקדושין לא‬ ‫כנזילה אבל במה שתלוי בגנב וגזלן עצמו כגון שקידש‬
‫נודע שנתייאש אע״ג שבאמת נתייאש כבר קידם‬ ‫אשד‪ .‬בגניבתו וגזילתו וכיוצא כזה עליו לרעת איך‬
‫הקדושין אינם קדושין דהוי ביאוש שלא מרעת זחמ״ה[‬ ‫גנב וגזל ואם נתייאשו הבעלים אם לאו וכמיש שם‬
‫ואץ‬
‫השלחן‬ ‫חלטת קחשץ ‪ p'D‬כ״ח‬ ‫ערוך‬ ‫‪u‬‬
‫מותרין להאשה אלמא אע'פ דלו אסורין המעות‬ ‫ואץ זה עניין כלל ליאוש שלא טדעוז דיאוש על״ם‬
‫ט׳ ט כיון דלהאשה הטעית טותרין תפסי קדושין‬ ‫הוא כשבא ליד המוזוא קורם יאוש אלא רונמא בעלמא‬
‫וה״נ כגזילה ניטא אעפ׳י שהוא לא קנה בעודם‬ ‫הוא כשם שבמזויאה כשבא ליד המוצא קורם היאוש‬
‫נידו ט׳ ט כיק שהיא קנאתם תתקדש בהם דבאמת‬ ‫לא מהני מה שנתייאש אח׳ב כסו כן בקדושין שהאשה‬
‫ם'ל לדיעה זו דבמכר איסורי ת א ה הרמים‬ ‫והערים צריכים ידע ת שהמעות קדושין הן של המקדש‬
‫מותרין להמוכר עצמו וזה הוא דעת הרטב׳ם דל בפ״ח‬ ‫ולכן אם המה יודעים שו‪,‬קדושין נזולים ואינם יודעים‬
‫ממאכלות אסורות דין ט׳ז זדנעל דיפה זו הוא הרא׳ש‬ ‫מהיאוש דע׳ל כמקדש כלא ערים וגם היא לא סמכה‬
‫ולהדיא ס׳ל כן ב^דריס מ׳ו ! ד׳ה דילמא ובספ׳ב דקדושין‬ ‫דעתה ולכן אע״נ דאח״ב נתגלה שככר נתייאש מ' מ‬
‫מ׳שן‪:‬‬ ‫לא ועי קדושין דבעת מעשה לא חלו הקדושין ובמה‬
‫ט אמנם לשץ דרמבים דועק לפירה‪6‬ז זה דא״כ מאי‬ ‫יחולו אח*כ ואין דין זה רק אם האשה והעדים ידעו‬
‫לשק !נודע ועור למה מסיים שקנה איתו דבר‬ ‫שגזולים ו ע אבל אם לא ידעי כלל לא שייך כלל‬
‫ביאוש ודרל להזכיר דבר תתוסף לד‪,‬יאוש ועור דרוב‬ ‫ועא'מ ‪1‬ניכ*י סע׳זו אמנם לפי מה דקיי׳ל‬ ‫מדין זה‬
‫הפוסקים ם'ל כריעה ראשונה דאף כשהשינוי רשות‬ ‫פחם גניבה הוי יאוש כמ׳ש (נ״ל דזה לא קאי רק‬
‫כידה הוי קדושין ואטרינן רהקדושין והקנייה באין‬ ‫אנזילה וצ׳ע ‪:‬‬
‫כאחר כמו גבי גט דאמרינן ניטה וחצירה באין‬ ‫ן ויש מפרשים דה־פ דהרי ק׳י׳ל בח״ם סי׳ שנ׳ג‬
‫כאחד בסי׳ קל״ט ע״ש ולכן נ׳ל ררי״פ דהנה כל מקדש‬ ‫דיאוש לחוד אינו קונה אא'כ היה עם היאוש שינוי‬
‫אשה באיזה דבר נ א ק כשאומר דבר זה שלו הוא אבל‬ ‫רשות אי שינוי השם ע׳ ש ומאי מהני מר‪ ,‬שנתייאשו‬
‫כגזלן וודאי ראינו נאמן לומר שהגנזל נתייאש דהרי‬ ‫הבעלים וי׳א דאע״ג דיאוש לחור אינו קונה הכא כשהם‬
‫הוא פסול לכל עדות ולזה משמיעינו הרטב׳ם דל‬ ‫ביד האשה הוי יאוש ושינוי רשות וכיון שקנאתם היא אף‬
‫דאם נתייאשו הבעלים והיינו שנודע שהגזלן קנאה‬ ‫הוא קונה אותה )הה'מ והר׳ן והרשב׳א פ׳ב מ־נ‪ [:‬אכל י׳א‬
‫ביאוש כלומר שנודע לעדים שהנגזל נתייאש אכל‬ ‫דכיון דיאוש לחוד לא קנה אינה מקודשת מדאורייתא‬
‫איהו בעצמו אינו נאמן לומר שהננזל נתייאש!‬ ‫]רא׳ש במהנה ס׳ס דכיון דבשעה שהן בידו אינן שלו‬
‫יי ואם זה המקדש לא נזלד‪ .‬בעצמו אלא קנאה מגזלן‬ ‫הרי אינו נותן לה כלום ורק מדרבנן הוי קדושין לחוש‬
‫וודאי דנאמן לומר שהנגזל ככר נתייאש והוה יאוש‬ ‫למאן דס׳ל דיאוע! קונה מדרבנן ‪ !ca‬ולפ׳ז אם הרמב׳ם‬
‫ושינוי רשות נירו קנ א ה לכל הריעות אמנם לפי דעת‬ ‫ס׳ל כריעה זו כדגרח לומר שהיה להיאוש עור איזה‬
‫רוב הפוסקים שנתבאר נח״ט סי׳ שנ׳ג בעינן שהיאוש‬ ‫דבר כמו שינוי השם גרוע וכיוצא נז ה דנ כ ה׳ג קנה‬
‫יהיה קורם השינוי רשות ולררמב׳ם אין חילוק נז ה‬ ‫גם כשהם בידו וזהו שדקדק לומר אם נתייאשו הבעלים‬
‫כמיש שם מיהו בגזלן עצמו כשקרשה נהגזילה קודם‬ ‫ונודע שקנה אותו דבר ביאוש כלומר שלכד היאוש‬
‫יאוש אף שאחיב כשהיה ני ר ה נתייאש לא ת ה‬ ‫היה עור איזד■ דבר כאופן שקנה כשהם בידו אז‬
‫קדושין אפילו להרמנ״ם דלא מצריך יאוש קודם השינוי‬ ‫מקודשת זהנר׳א והמק׳[‪:‬‬
‫רשות כיון רבעת הקדושין נתן לה דבר שאינו שלו‬ ‫ץ ונראה שזהו רעת רבינו הרמ׳א שכתב קדשה בנזל‬
‫ואפילו אמר תתקדש לי לאחר היאוש לא מהני ולא‬ ‫אחר יאוש לכר מקודשת מדרבנן עכ׳ל והרי המחבר‬
‫דמי לטקרשר‪ ,‬לאחר שלשים יום שדרי עתה אינו שלו‬ ‫כתב שהיא מקודשת גמורה אחר יאוש ויש שרצו‬
‫זב׳ש סק׳ד! ועמ׳ש נסי׳ ל׳ א סעי׳ ה׳ !‬ ‫לפרש דבריו דמיירי בגזי דירה אחר יאוש דליכא‬
‫וגם דברי רכינו הרמ׳א יש לייעזב כרעת רוב‬ ‫שינוי רשות ולא משמע כן אלא ווראי רס׳ל דרברי‬
‫פוסקים וזה שכתב דקדשה כגזל אחר יאוש‬ ‫המחבר שהם דברי הרמב׳ם סיירי ביאוש עם עור‬
‫לבר מקודשת טררבגן משכחת לה יאוש בלי שינוי רשות‬ ‫דבר לפיכך כתב רניאוש לחור מקודשת מררבנן‬
‫כגון שקנאה מגולן קודם יאוש דהו״ל שינוי רשות‬ ‫כמ׳יש זשס[ ‪1‬ווה שאמיו בגמ' ‪ cc‬לית דח‪ :‬להא דר’ש צ׳ל‬
‫קידם יאוש דלא מ תי לרוב הפוסקים ■כן הכריע‬ ‫לפיז דלעזיין קדושין דרמן קאמר ע׳ש ודוק!‪:‬‬
‫רנינו דרמ׳א כח׳מ סי׳ שנ׳ו וקרשד‪ .‬נז ה אחר‬ ‫ךן ואין לשאול לפי דיעה זו הא בסי׳ זר‪ ,‬יתבאר דבמכר‬
‫שנתייאשו ולכן אעיג דאצלה תו יאוש ואודכ שינוי‬ ‫איסורי הנאה וקרש בדמיה; מקודשת משום דהמעות‬
‫דשות‬
‫ח ‪15‬‬ ‫השלחז‬ ‫הלכות קדושץ סימן כ״ח‬ ‫ערוך‬
‫כקונה שלקח כפי שיוי החפץ ועוד דככר בארנו שם‬ ‫רשות ם״ם לרידיה לא נקנה הדבר לעולם לפי מה‬
‫סעי' ז׳ דהעיקר בדעת החולקים על ריעה זו ע״ש ‪:‬‬ ‫>«בארנו שם סי* שנ״ג סעי' ה׳ רסי שהגזילה באה‬
‫אכל יש לרקדק לרעת רבינו הב״י שנתבאר דרק‬ ‫לירו קודם יאוש דומה לאבירה ^טצאד‪ .‬קורם יאוש‬
‫מפני תקנת השוק א*צ להחזיר הדמים מאי שייך‬ ‫ולכן אין הקדושין אלא םררבנן אבל פשטיות דבריו‬
‫תקנת השוק כקרושץ )מי!׳! הרי לא הוציאה דמים ואין‬ ‫לא ס^זמע כן ולדינא יש לחוש לכד החימרות ‪:‬‬
‫לומר דגם בזה שייך תקנת השוק דאל״ב לא תרצה‬ ‫י ב וגם ם״ש רביט הרמ״א דקדשה כנזל ונניבת‬
‫שום אשר‪ .‬להתקרש דתחוש שמא הקדושין גזולים הם‬ ‫מצדי מקודשת הקשו עליו הא קיי״ל כח*ם סי׳‬
‫בירו או עובים דא״כ נימא דגם קורם יאוש תתקדש‬ ‫שם*ח דאין חילוק בץ גזל ונניכה לישראל לאינו‬
‫כמו שחקנו תקנת השוק כלוקח קורם יאוש נשסו ומ״ם‬ ‫ישראל ודבדלו אינם אלא כהפקעת הלואתו זחמיחו וכן‬
‫נ״ל דנם בקדושין שייך תקנת השוק ולא מיבעיא למאן‬ ‫אם הוא לא גזלה אלא לקח מגזלן אפילו קודם יאוש‬
‫דם״ל בשם סי׳ שנ״ו רגם במתנה שייך ‪ r13pn‬השוק‬ ‫הוי קדושין דדמי להפקעת הלואחו לפי שבא לידו‬
‫וודאי דלא גרע ממתנד‪ .‬אלא אפילו למאן רס׳ל דרק‬ ‫בהיתר־)ג״שו אבל הגזלן עצמו שקדש לא הוי קדושין‬
‫במכר תקנו תקנת השוק גם קדושין הוי כמכירה שהרי‬ ‫גמודים ואם קדשה אחר צריכה גם משנידם זחמ׳חו‪:‬‬
‫היא כמוכרת עצמה לו בכסף קדושיה וזה שלא תקנו‬ ‫י ג אמנם בעיקר דין זה דקדושי גזל יש מהגדולים‬
‫קודם יאוש כבמכר משום רלא יודה תועלת קודם‬ ‫שפקפקו בזה לפנרש ד‪%‬םב״ם בפ*ה מגניבה דבלקח‬
‫יאוש רתקנת השוק שקודם יאוש הוא שרגעלים נוטלים‬ ‫מגנב מפודםם אף לאחר יאוש ושינוי רשות צריך‬
‫החפץ בהזרד‪ .‬ומשלמים להלוקח הרמים שנתן ובקדושין‬ ‫להרודר הדמים לכעלים דאינו קונה רק גוף ו ^ פ׳ן אבל‬
‫אף אם נאמר שהבעלים יחזירו לה בל דמי שיר החפץ‬ ‫דםים חייב לשלם א״כ האשה הזאת חייבת להחזיר‬
‫אכתי יתבטלו הקדושץ דהא בוזפץ נתקדשה ולא‬ ‫דמי הנזילה וכמה םקרשה ‪1‬נ*ש סי״גז וצ״ל דמיירי‬
‫במעות ולכן א״א לתקן בזה תקנת השוק אבל להיפך‬ ‫בגנב שאינו מפורםם נשסז אבל לפנרעו רבינו הב״י‬
‫אחר יאוש ושינוי רשות דחקנת השוק הוא שהלוקח‬ ‫כח״ם סי׳ שנ״ו דאף באיט מפורםם צריך מדינא‬
‫לא ישלם בוודאי גם בקדושין שייך תקנה זו ‪:‬‬ ‫להחזיר הדמים ורק מפני תקנח השוק א״צ להחזיר‬
‫עוד יש בזה שאלד‪ .‬היבי משכחת לר‪ .‬שיקרשנד‪.‬‬ ‫א*כ אינה מקודשת מן התורה למאן דם*ל דקניק ר ר מן‬
‫בגניבה ונזילה דממ״ג אם האשד‪ .‬אינה יודעת‬ ‫לא הר קדושי תורה זשם‪ 1‬כמו שיתבאר בדין קניין‬
‫שהקדושץ הם גזולין יתבטלו הקרושין מפני שיכולה‬ ‫מעמד שלשתן אמנם לא דמי לזה דאפילו לריעה זו‬
‫לומר אין רצוני לועזקדש בגנכד‪ .‬ו ג ^ ה כמו שמציט‬ ‫אינו אלא ברבר שעיקר הקניין מדרבנן אבל בכאן‬
‫בנם׳ ‪1‬ג*נ‪ [:‬לעניץ הקדש שיכולד‪ .‬האשר‪ .‬לומר אין‬ ‫וכתה האשד• בהחפץ מדין תירה ודק מדץ תורה חייבת‬
‫רצוני שיחולל הד‪.‬קדש על ידי ואם יודעת שגזולים‬ ‫להוזזיד הדמים ורבנן פטרוה מפני תקנת השוק וכיון‬
‫הם ררי מחוייבת להחזיר הדמים נב״ש שסו כמ״ש בח״ם‬ ‫דבבו־ פטרוה חכמים מלשלם והויל כאלו בבר שילמה‬
‫סי׳ שנ״ו אמנם בשם אעו םבואר זה רק בקנד‪ ,‬קודם‬ ‫נשאר דתפ׳ן שלה נם ‪ p‬התורה )א״מו דהא אץ‬
‫יאוש ולא כקונה אחר יאוש וקודם יאוש מחוייב להחזיר‬ ‫לרגגול שום טענה על האשד• בער החפץ גם מדק‬
‫גם החפץ כמ״ש שם ואחר יאוש אולי נם הרמים א״צ‬ ‫וערד• ודע דלפי מר‪ .‬שבארנו כם״ד ס־רם םי׳ שנ״ג‬
‫להחזיר אך אם נאמר דמדינא צריך להחזיר הדמים‬ ‫» ד׳ ו׳ בדעת הרמכ״ם ל׳יק בלל ע*ש ‪:‬‬
‫נם אחר יאוש ושינוי רשות ורק מפני תקנת השוק א*צ‬ ‫ין• ובן למאן דם*ל שם ת ם כלקח מגנב שאינו‬
‫להחזיר בדעת רביט הב״י ממילא דבירע שנזולים ו ס‬ ‫מפורםם לאחר יאוש אם לקח ממנו בזול ישלים‬
‫לא שייך תקנת השוק נשסז ועמ״ש שם םיי שם״א‬ ‫ער כדי שיורים להבעלים זסמ״מ סק״ז( יש לדון בזה‬
‫מעי׳ י״א‪:‬‬ ‫דהרי אשה מחקד־שת בפרוטד‪ .‬ותחזיר לו ‪ •w w‬אמנם‬
‫י ן האמנם באמת משכחת לד‪ .‬בין שידעד‪ .‬מהגרלה‬ ‫א״א לומר כן דאם נאמר שצריכה להחזיר לו ו עו ת ר‬
‫ובין שלא ידער‪ .‬דאף בידעה מהגזילה דעת רוב‬ ‫םש״פ ממילא יתבטלו הקרושין דהא היא םמכר• דעתד‪.‬‬
‫הפוםקים דד‪.‬וי קניין גמור אז־זוי יאוש ושינוי רשות וכן‬ ‫‪ p‬על שיד החפץ וכיץ דהקרושץ י ח ב ^ו ממילא‬
‫מיבח כערם «דק קיזיו•( וגם בדעת הרמב״ם בארט‬ ‫‪ r p‬לו מי ד כלום כדי שלא יתבטלו חקדושץ דזריו‬
‫שני‬
‫השלהן‬ ‫הלמת קדדשין סימן כ״ח‬ ‫עחך‬ ‫‪16‬‬
‫להתקרש לו אע״פ שלא השתוו עצמם בהפרטים במו‬ ‫י«ם סי׳ יפנ״ג סעי׳ ר דס׳ל ככל הפוסקים ורק בלקח‬
‫בנתינת הנדוניא מים עתר‪ .‬שמקרשר‪ .‬והיא שותקת‬ ‫סגנב םפורסם ם'ל דתקנו בזה שיחזיר הרםים לבעלים‬
‫אמרינן רלשם קדושין קבלה וטחלד‪ .‬לו על נזילתה וד‪.‬יא‬ ‫ספני הקנת הבעלים ע׳ש וגם כלא ירעה שכזולים הם‬
‫כיון שקירם לקדשה אמרינן שנתרצה על הפרטים כמו‬ ‫מקודשת דגם כהקדש קיי׳ל דאינו יכולה לומר לא‬
‫שאמרה היא ]ר‪.‬מ׳ח‪ 1‬במיש בסי׳ כים אבל כלא שדיך‬ ‫ניחא לי דתיתחל הקדש על ידי כט׳ש הרמב׳ם כפיה‬
‫אין שתיקתה ראיה על מחילת הנזל ולמה תצעק הרי‬ ‫דין ג׳ זדהלכה כר׳י במשגה נ'כ ‪ :‬וכ'כ המק׳ והא׳מ[ ‪:‬‬
‫שלד‪ .‬קבלה ומה לה בדיבורו ואינד‪ .‬מקודשת אא״ב‬ ‫יךן וזהו פיפוט עזאם הודיע לה שהחפק גנוב והבעלים‬
‫אמרה הן מפורש ושדיך לא מקרי רק אם בעצם‬ ‫נתייאשו ושתחזיר להבעלים דמי החפ׳ן והוא‬
‫העניין נתרצתד‪ .‬להנשא לו אבל אם עדיין לא נתרצתד‪.‬‬ ‫מקדשה בהנאת שימוש הכלי שהרי הכלן השאר אצ^ה‬
‫אע'פ ששדכנים דיכרו ביניהם אין זד‪ .‬כלום ואם ככר‬ ‫וסברה וקיבלה מקודשת וודאי שהרי יש כהנאה זו‬
‫עשו קניין ביניהם להתחתן פשיטא שאין לך שדיך‬ ‫ש'פ ואם כלי נזה מצוי הרבה כאופן שאין בההנאה‬
‫גדול יותר מזה אע'פ שלפי המדובר אז לא דגיע‬ ‫ש*פ ג״ל ד מ׳ ם הוי קדושי ספק דכיון שקבלה עליה‬
‫עריין זמן ד‪,‬קדושין ויש מי שמםתפק בזד‪ .‬ורוצה לומר‬ ‫אולי שוה אצלה ההנאה ש׳פ זעב׳ש[ אבל כשלא הודיע‬
‫דשדיך לא מקרי אלא כשנתרצית להתקרש לו עכשיו‬ ‫לה שמקדשה בהנאת שימוש הכלי אם מן הדין היתה‬
‫דווקא !באה׳ע זש׳ת! אבל מלשון הרמכ״ם שהבאנו לא‬ ‫עריכה להחזיר דמים להבעלים אינה מקודשת אף אם‬
‫משמע כן מרכתב דלא שריך דצא כשלא שירך אותר‪.‬‬ ‫ההנאה שוה הרכה דגשי לאו דינא גמירי שתדע‬
‫מעולם וכן יש מי שרוצה לומר דגם בסתמא חיישיגן‬ ‫שצריכה לדתזיר דמים והיתר‪ .‬בדעתה שמקרשה כרהפץ‬
‫לשריך ולא משמע כן מלשון הרמב׳ם והפוסקים ‪:‬‬ ‫ככולו וא*כ בשצריכה להחזיר דמים הוי קדושי‬
‫כ ב בגזל דידה אין חילוק בץ קורם יאוש לאחר יאוש‬ ‫טעות ‪1‬שס( ‪:‬‬
‫דדווקא בגזל דאחרים מקודשת לאחר יאוש משום‬ ‫י ט בח׳ם סי׳ שנ׳ו כתב רבינו הרמ׳א דכזמה׳ז‬
‫ריש יאוש ושינוי רשות בירה אבל בנזילתד‪ ,‬אע״ס‬ ‫מחזירין כל גניכד‪ ,‬אף אחר יאוש ושינוי רשות סדינא‬
‫שנתייאשה ט׳ם אין כאן שינוי רשות כשהגזל כידה‬ ‫דמלכותא ע״ש ודינא דמלכותא דין גמור הוא מן התורה‬
‫שהרי שלה הוא ומ״ם מדרבנן מקודשת לאחר יאוש‬ ‫‪1‬א׳מ[ לפ׳ז אם קדשה בגניבה ונזילה כמקים שיש דינא‬
‫המררבנן יאוש קונה כמ׳ש בסעי׳ ו׳]ב'ר‪ .‬זלז׳מ סי‪,‬׳ד!‬ ‫דמלכותא להחזיר לא הוי קדושין וזה שלא הגיה דין‬
‫ולפי דברי הטור בח׳ם סי׳ שנ״ג לא הוי קניין וודאי‬ ‫זה בכאן שסמך על מיש שם ובכאן מעיקר דינא קא‬
‫מדרבנן אלא ספק ונם כאן הוי ספק קדושין דרבנן‬ ‫סיירי ואם דינא דמלכותא הוא להחזיר הרמים בלבד‬
‫זב׳ש ס־‪',‬ז! וי״א ראם יאוש קונה מדרבנן הויין‬ ‫והיופ׳ןנשאר כידה דינה כט׳ש כסעי׳ הקודם זהב׳ש‬
‫קדושין דאורייתא רכיון דיאוש קונד‪ .‬מדרבנן הוי‬ ‫סקיג העלה נמה דינים מחודשים ונתכנו הנלע׳ד וגס הא'מ‬
‫הפקר כ׳ד ומקודשת מן התורה ]יש׳ש מרובה ס׳ז!‬ ‫נעה מדבריי פ׳ש ודו׳קז ‪:‬‬
‫ורק רספיקא דדינא הוא אי יאוש קונד‪ .‬מררבנן ולפי״ז‬ ‫ך ונראה דאף כמקום שמחזירין כל נניבה כמ״ש זהו‬
‫הוי ספק קדושין דאורייתא‪1‬שס! דכללא הוא ררבר שהקניין‬ ‫י דווקא בשהנננב תיכע אכל כשאינו תיבע כגון‬
‫הוא מדרבנן גם מן התורה הוי קדושין כמו שיתבאר‬ ‫שהוא כדיחוק מקום או שאינו דוצה לדון עם הגנב‬
‫ברין מעטר שלשתן ויש חולקים בזה כמ׳ש‬ ‫הוי יאוש גמור ומקודשת אם בא לירה אחר יאוש‬
‫שם אמנם י׳א דגזל לא דמי לכל דברי קניינים‬ ‫נוכ׳נ הפ׳ת בשם ר‪,‬היי! ‪:‬‬
‫בעניין זה דכיון דמן התורה צריך להחזיר א״ב מקדש‬ ‫נ תב הרמבים ז״ל נשס! נזל את האשה או גנב‬
‫אותר‪ ,‬בדבר שאינו שלו זב׳ש שס‪ 1‬אבל באמת נראה‬ ‫טמנר‪ .‬או המסה וחזר וכןדשה כגזל ובגניבה‬
‫ררמי לכל הקניינים דכיון דהפקר ב״ד הפקר ה׳ל‬ ‫ובחמס שלד‪ .‬ואמר לה הרי את מקודשת כו אם קרם‬
‫כמו קניין תורה אם נאמר דבבל קניינים שמדרבנן‬ ‫ניניהם שידוכים ונמלה ושתקד‪ .‬היז מקודשת ואם לא‬
‫מתקדשת מן התורה נא׳מ סר‪,‬ל*ג‪ 1‬ועיר יתבאר בזה בס״ר ‪:‬‬ ‫שידך אותר‪ ,‬מעיינם אע״פ ששתל‪,‬ד‪ .‬בשנתן לה דברים‬
‫ומ״ם אפשר לומר דנזילה לא דמי לכל‬ ‫אלו בתורת קדושין אינה מקודשת ואם אמרה הן‬
‫נשאר‬ ‫דנכל ר‪.‬קניינים‬ ‫ד ר ט;‬ ‫קניינים‬ ‫ה׳ז מקודשת עב ^ רכשקרם ביניהם שיריבים ונתרצתה‬
‫הרכר‬
‫ט ‪17‬‬ ‫השלהן‬ ‫חלכות קדושין םיק כ״ח‬ ‫קחך‬
‫חרכי י ש די ע מ םשא״כ מ ד ל ה ד^* לאחר שריך שי דעתה שרעי ת להתקדש לו טי ט גזילחח‬
‫החפץ ביאוע ם־ם »ווו‪ 1‬בעד החפץ חייב ‪ 1A‬טחלד‪ .‬נ>יצ ואטנם יש מרבותינו דס״ל ש בשדיך‬
‫להחזיר נס סררבק וסדאורייחא חייב להחזיר ט ף החפץ חייב להחדר לה גדלתה דבאטת טנלן לומר דנ «לח‬
‫סנזילא דאין זה רוסה לכל הקניינים זזאולי ‪ W‬נימת והרי טחילה מ ע ש שו ע היא בדיני מטונית ו ק נממזע‬
‫‪9‬נ*‪ 0:‬אבל אם קנה החפץ נס סן הוטרד‪ .‬בטן ^‪8‬קנה ביח שלטי מ״ג ידאו רבנזל דידד‪ .‬חקדושין קיימים‬
‫הגזילר‪ .‬כ מינד מעשה לא גרע סגזל דעלמא רסקרמץ ודגזל חושבת לודבה עליו וחייב לשלם ו ש הוא היה‬
‫גו לאחר יאוש ואעים שחייב להחזיר דטים לא גרע דעת• בן דאל*כ הקדושץ בטילים אם הוא כיח שלא‬
‫לועזזיר הגזילה והיא כיוונה שיחזיר לה אלא וודאי ש‬ ‫סחוב דעלמא )ירמ סידיש ‪:‬‬
‫הוא דעתו להחזיר בעד נדלתה מר‪*,‬וז‬ ‫כ ף ויותר נראה לוטר דבגזל דירה ככל מה שנזל ק‬
‫טעות הן חפץ אפילו קנאה בשיטי טעשה אי ש כ ן וכסו שהדין בגזל דירה כמו ‪ p‬בחוב שלה אם‬
‫החזיר לד‪ .‬החוב שחייב רה ואטד לד‪ .‬כנסי סלע זה‬ ‫קדושין בלל אא״ב שדיך דד‪.‬רי יכולה לוטר דירי שקלי‬
‫^ בן שחי^זי בשקידשני בזה כי לא חששתי לדבריו שאני ודיב ליכי ודדי את מקששת לי בו והאמירה‬
‫ואין אט יבולים לוטר לה למה שתקת הלא קנה החפץ היתד‪ .‬כעוד החפץ כידו ו שן לה ונטלתו ושתקד‪ .‬אם‬
‫טדינא ואם לא רעית להתקדש לו ודה לך לטחות היד‪ .‬בינ שט שידוכים היו נקוד שת ואטרען רבוודאי‬
‫כד^יו שץ דיכילה לומר אני איני יודע הדץ דאמו גשי שרעונר‪ .‬לקבלו לקדושץ וו שוב תנבה אח*כ דאליב‬
‫דינא שירי »»’ י״ג•‪ 1‬ואני רק יודע שגזלני וקבלתי לא ודחה שותקת אלא היתה אוסרת לו איט מקבל‬
‫חפעי או טעיתי בחזרה נפניפ סק״ז זגמקיז אך נרט אין זד‪ .‬לשם קדושין אבל אם לא קדטו ביניועו שידוכים‬
‫לפטור אותה כלא ש טטעם סכרא זו כטו שיתבאר אץ שתיקזד‪ .‬ראיד‪ .‬ולא חששה לדבריו אא״ב אמרד‪.‬‬
‫הן ואם לאחר ש שט בידה אטד לה דדי את מק־דשת‬ ‫בט״ד‪:‬‬
‫כ ד‪ ,‬חה שנתכאר דבשדיך טקווישת אף כששתקה לי בו אע״פ שאמרה ‪ p‬ושידך תחלה אינד‪ .‬מקודשת‬
‫ובדלא שריך טקורשח בשאטרה ק ‪ w‬חוקא דאגן םהדי שהבלתד‪ .‬לשם חובר‪ .‬ולא לשם קדושין‬
‫כשקדשה בעת שנהן ‪6‬־! גזילתה אכל אס בעת הנתינה ביק שהזכיר את החיב בשעת מעשה ואפילו לא הזכיר‬
‫לא אסר דבר ואחר שקבלתו אסר לה התקדשי לי בו את החוב כיק שגם הקדושין לא הזכיר אלא שן לה‬
‫אע*פ שאטרד‪ .‬הן ונס שירכה טקודם ט״ם אי ש ט ^ ד ש ת םתם וודאי לשם החוב קבלה ואם שניהם אומרים‬
‫דטסחטא קבלה לשם גוילתה ואפילו לא אטר לה הי שביושם היד‪ .‬לקדושין ונתן לה סתם יש לוטחפק אם‬
‫לך גזילתך ‪>1‬דמ מ״ש סק״ימ ואפילו אומרת שכוונתה ש בזד‪ .‬דמי לגזל שאץ נאמנים או לא ושאד‪ .‬דעריכה‬
‫ש ולא דמי לגול דבנזל אמרינן כיץ שהוא רשע איש‪.‬‬ ‫היתד‪ .‬ל׳ ש קדושין כשקבלה וגם ועא איטר כן ם*ם לא‬
‫נאמנת לומר שקבלד‪ .‬לקדושין טשא״ב כוזוב‪:‬‬ ‫מועי דכך שטו חכטים דעתה של אשה רלא ניהא לד‪.‬‬
‫לקדושי בגזל דירה אא*כ אטר לה כשעת שינ ה הרי כ ן ן ואף רחוב רמי לגזל מ״ם לאו בכול' מילתא‬
‫דומים זל״ז דאלו בגזל אף אם לא הזכיר הנזילר‪.‬‬ ‫את מקודשת לי ושירבה מקורם או אמרר‪ .‬הן ובן‬
‫שנתן לה אלא שאנור לד‪ .‬דדי את מקודשת לי‬ ‫כדלא שדיך וקדשה בשעת הגתינד‪ .‬לירד‪ .‬ולא אמרר‪ .‬ק‬
‫ואחר קבלתה אמרי‪ .‬ק ג״כ לא מהני כיון שלא אמרה בו אי ש מקידשת בשתקד‪ .‬אא׳ב שדיך ובדלא שדיך‬
‫כשאמרר‪ .‬הן אבל כחוב אץ דין זד‪ .‬אא׳ב אמר לד‪,‬‬ ‫בשעת השיגד! בוודאי לא שרעתד‪ .‬אז ‪1‬כ״מ‬
‫כ ך כתב רבינו הרכרא דעריך לשלם לד‪ .‬גדלותיה כנסי סלע זו שאני חייב ליכי ותתקדשי לי בו דכיון‬
‫עב׳ל כלוטר דבטקום שחלו הקחשין בשקדשה שהזכיר החוב אמרען דווראי קבלה לחיכה בסחמא‬
‫אבל כשלא הזכיר את דתוב‬ ‫ר‪1‬זל דידה עריך לשלם לה גזילתר‪ .‬דמה ש שן לה עתד‪ .‬כשלא אמרה ‪ P‬ילא‬
‫הרי הם בתורת קדושין ולא כתודח השבת הגזילה בלל אלא שן לה סלע ואמר לה בנסי סלע זד‪ .‬סתמא‬
‫גאזרם שבארט בסעי׳ כ״א דבשריך ושותקת אמריק וקודם שינ ת הסלע אמר לד‪ .‬התקדשי לי‪ ,‬בו ק בל ה‬
‫שסחלה לו על גזילחר‪ .‬מ״ם כדלא שריך ואסדר‪ P .‬בשתיקה ולא שריך פרם ^ ד ש ת אע*פ שדגיע ‪p i‬‬
‫טחוייב לשלם לה הגזילד‪ .‬ד ח ק א בשדיך מקודם הפרעון מד‪.‬חיב ואינה יכולה לומר לפרעק חיכי קכלתיו‬
‫אטרינן שטתוך קורבתם הקיתטת מחלד‪ .‬לו אבל כו ל א ודמקא בגזל כ ח ד הדבר שטחם קבלתו*‪ .‬ועא להשבת‬
‫תנזילה‬
‫השלחן‬ ‫הימת קדושץ םיק נ״ח‬ ‫ערוך‬ ‫‪18‬‬
‫לא רשם תובך אני נותן אלא ל׳מם קתשק ועתקה‬ ‫הגזילה י«כן דרך העולם להזיל מגזלן בכל האפשרי‬
‫סברה וקבלה לשם קחשין דהרי עדיץ לא הגיע ז »ו‬ ‫אבל בחוב רגיל הדבר שנחסשך זםן רב וכל יפהריכור‬
‫והוא אץ רצונו לסלק עתה החוב שדדי חזר בו ■א‪/‬ן!‬ ‫היה רק לקדושין וודאי דלקרושין קיבלה ולא חששה‬
‫וכן נראה עיקר וה׳ה אם מקורם אט* אפרע לך וזובך‬ ‫להחוב שלא גב^‪pv‬ו עתה )וראי׳ מדי‪ ./‬ואלא קשיא הן‬
‫ואח״ב בשעת הנתינה אמר לה התקדשי לי בו נ״ל‬ ‫דקדשה עול ונו׳ ומאי קושיא לוקמא נסתמא אלא וודאי ;זל‬
‫רוצי בחזרה כנדעז ע״פ התוספתא ז‬ ‫‪5‬א>י ושלח׳מז‬
‫כתב רבינו הרמ״א בסעי׳ נ׳ כקש ממנה שתלוה‬ ‫והרמב׳־ם ז^ל כתב רתזיר לה ודב שהיה לה‬
‫לו מעות על משכון ונתנה לו המעות ונאשר‬ ‫אזלו וא״ל הרי את מקודשת בו קודם שתטלנו‬
‫נתן לה המשבץ אמר לה רתקדשי לי בו וקבלתו‬ ‫ונטלתו ושתקה אם היה ביגיהם שדובים ה״ז מק־דשת ואם‬
‫ושתקה הוי ספק קדושין עב׳ל ואע׳ג רגם בפריעת‬ ‫לא שידך אינה מקודש׳ ער שתאמו* הן עב׳ל ואינו טכואר‬
‫חוב נתבאר כסעי׳ ב״ח רכשלא הזכיר החוב כלל‬ ‫בדבריו שא״ל מקודם הילך חוכך אלא מיד כשקרב‬
‫ה׳ז מקודשת וכ*ש בבזשכץ אמנם במשכק נם כלא‬ ‫אליה איל הרי את מקודשת בו ולפ׳ו דמי חוב לגזל‬
‫הזכרת שם משנץ הוי בהזכרה כיץ שבמעמר אחד‬ ‫אמנם י״ל דמ״ש החזיר לה חוב ריל שאמר לה הילך‬
‫מרכרים שתלוה לו על משכון והלותי ונתן לה המשבץ‬ ‫חובך ואח״כ קדשה וכן תפסו כמה מהמפרשים שכן‬
‫וא׳ל התקדשי לי בו הר כמי כחוב כשא״ל הילך‬ ‫כוונתו דבן משמע מלשון הש׳ם ‪1‬שס( אלא שיש‬
‫חוכך וד^קדשי לי בו ושתקה דאינה מקודשת כדלא‬ ‫מרבותינו שמסתפקים דאולי כשאמר הילך חוכך וחזר‬
‫שדיך ויש ספק כסשבון אם נם בו דינו כחוב ואינה‬ ‫ואמר אין רזוני ליתן לך לשם דתוב אלא לקרושין‬
‫מקודשת או דילמא לא דמי לחוב דכחוב כיץ שחיים‬ ‫ושתקה ולא שדיך דסקודשת כיון שחזר מפורש‬
‫לה יבולה לומר אץ שקלי ודירי שקלי אבל במשבון‬ ‫מדבריו הראשונים ואע׳ג דנם כאומר הילך חובך‬
‫אע׳יפ שא׳יל שתלוהו על משכון מ׳ ם אין לה עריץ‬ ‫והתקדשי לי בו הוי ג'כ בחזרה מפורשת מ׳ם לא דמי‬
‫שום דבר על המשכון ואינו קנוי לה בלי וכרגע שנתן‬ ‫רבלא חזרה מפורשת שתקה ולא חששה להשיבו כיון‬
‫לה נתן לה רק לקדושין וכ׳ש אם המשבץ שוה יתר‬ ‫שלא אמד כהוגן ואם כוונתו לפטור גם החוב כהקרושין‬
‫על החוב ואפילו אם נאמר שבמשבון א'צ משיכה‬ ‫פשיטא רלא חששה להשיבו ולמה תעשה בן רבשלמא‬
‫ומעות קונות מ׳ם אין זה רק שיעבוד בעלמא ואץ‬ ‫כשריך אפשר שנם בכה״ג נתרזתה )ניד הרששיא דלא‬
‫גוף המשכון שלה שרדי ביכולתו לפרוע לה חובו‬ ‫כירושלמי שנסעי׳ נ'י‪ 1‬אכל בדלא שריך לא חששה‬
‫ולקבל המשכון בחזרה ויכן הוי ספק קדושין בשתיקתה‬ ‫לדבריו בלל ואם כוונתו שהחוב ישלם לה אח ׳כ מ׳ם‬
‫דאולי נתרצתה להתקדש לו בזה רמשכץ ואין חילוק‬ ‫כיון רלא ביאר דבריו לא חשינזה להשיבו אכל כחזרה‬
‫בין איל הלויגי על סשבון זה או משבץ סתם דגם‬ ‫מפורשת אם לא נתרצתה לההקרש לו היה לה להשיבו‬
‫במשכון זה איגו רק שיעבוד וגם במשכץ סתם כיץ‬ ‫לא אקכלו כקרושין אלא כחוכי ורבינו הרמיא כתב‬
‫שבמעמד אחר ה ׳ה הודי בא״ל קחי למשכון ולקדושין‬ ‫כדין זה רי׳א דמקורשת וודאי וצ׳ע דלא ד^ה אלא‬
‫)ננלפיד וא׳ש קושיה סהמ׳ח וגס ר\שית המין' יקישית הא'מ‬ ‫ספק קדושין !המ׳חו וי׳א דגם בחזרה ממש אינו כלום‬
‫מ׳ש ודו׳ק(‪:‬‬ ‫)ר׳ן( דלא חששה כלל על דברי חזרתו )שמפרש וחזר חזרה‬
‫ל ב אמר לה בנסי סלע זה לפקרץ וקודם שגתן לה‬ ‫ממש אבל מתוסכתא פ׳ב מתבאר דא׳ל שיתן החוב וכשעת‬
‫אמר לה דדי את מקודשת לי בו ונטלתו בשתיקה‬ ‫הנתינה אמר שמקדשה בו וזהו לש‪,‬ץ חזר כלומר בשעת הנתינה‬
‫ה״ז מקודשת דאינו רומה לחוב ולמשכץ ואינו מגיע‬ ‫ומדוייק לשון הרמב׳ס ודו׳קו ‪:‬‬
‫לה בלום שתאמר קבלתי לחובי ולסשכוני ואם לא‬ ‫^ י׳א דכשלא הגיע זמן פרעון החוב וא׳ל כנסי חוב‬
‫רצתה למה שחקה לא היה לה לקבל ממנו ואינה‬ ‫שלך והרי את מקודשת בו ושתקה אע״ג דלא שדיך‬
‫יכולה לומר לא חששתי לדבריו האחרונים אלא‬ ‫מקודשת )ב*ח‪ 1‬ויי־א שאין חילוק בזה דכיון שנתרצה‬
‫לרדאשונים ולפקרון קבלתיו דאינה נאמנת לומר ‪P‬‬ ‫לפרוע תוך זמני קבלתו בעד חובה ‪ (fw‬ויש טי‬
‫רמה לה בזה לקבלו לפקרץ הלא הוא רוצה לקדושץ אבל‬ ‫שמכריע בזה דוודאי כשאמר כנסי סלע זו לחובך‬
‫אם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמד לה דדי את‬ ‫והתקדשי לי בו הוי כלאחר זמנו אבל אם חזר ואסר‬
‫מקודשת‬
‫»י מ‬ ‫השלחן‬ ‫הלמח קדושץ סיק כ״ח‬ ‫עדיו‬
‫ם^ידשת ‪ 9‬י נ ו אם אמרר• ‪ p‬ורז מקיד^אז רא«ילו ירעה מועיינרים וכשאמר תתקדש לי כהדינרים לא‬
‫בפקרץ שכבר כ ‪ T‬ה יכולה להתקרש בו נ סי עיתכאר השליכה המחעלת מידה ונם לא אמדה דבר ושחקה‬
‫אכל אם שתקה אינה ‪ n irrp o‬דשתיקה דלאחר סהן ואסרו חז״ל ‪1‬ש» ת ם ‪ d‬היי שתיקוחא דלאומי מחן‬
‫סעות לאו בלום הוא דהאד שתקהמ שום דלא חששה מעות ואין זה קדושין בלל ד ב ק שבעת קבלתה לא‬
‫להשיבו שהרי בתורת פקדק קבליתיה ולמה לא השליכתו חלו הקדושין אינם מלים אח״כ ע״פ שתיקתה אא׳ע‬
‫על פניו ספני שחששה שביק שקבלתו לפקרק ונתחייכה אמרה ‪ p‬ולמה לא השליכחם לא ‪ p‬אם אין רעונה‬
‫בשמירתו אם תשליכנו וודא לא יקבלנו דתאבר תתחייב להתקדש מפני שיריאה שמא יתאבדו המעות ותצטרך‬
‫לשים ממ׳ יינ מ ואע״ג דבאטת לאחתוזייבכ שת שליכנו לשלם ואע׳ם שבאמת אץ הדין כן מיס אשה אינה‬
‫ותאסו־ לו הרי שלך לפניך ם״ם נשים אינן בקיאות בקיאה כרץ והיא סבורה בן ולבן לא השליכתם ‪1‬ש»‬
‫כרץ ולפי הסברא נראה להן שתתחייב לשלם לפיכך אבר לא ספני שנתרעית ומים יש כגסי מי שחעזש‬
‫להקרושין מטעם זה שלא השליכתם לארץ דבוודאי אף‬ ‫לא השליבתו בפניו ‪:[ 0C n‬‬
‫ל ג זה שבארנו כפקדק דשתיקה דלאחר סתן צמדת אשה לא תטעה כזה שתדמה שתתחייב לשלם ולכן‬
‫לאו כלום ודא זוע דעת הרסב״ם והמו ש׳ע ורוב שתיקתה אפשר ראיה על רצונה והוי כמו שאמרה ‪P‬‬
‫הפיסקים אכל דעת הרי״ף ז״ל דהוי ספיקא דרינא והרי״ף פסק כן שעריכה גט ואם רועה לקיימה עריכה‬
‫ועריכה מטנו גט ואם רועה לקיימה עריכה קדושין קדושץ אחרים במיש כסעי' ל״ג אכל הרמב״ם פסק‬
‫אחרים ומעם הספק הוא מפני שלא השליכהו בפניו רטפני זה אינה עריכה נ ט מפני שבנם׳ נראה עיקר‬
‫ולא תלינן כסה שסברה שתתחייב לשלםנערין דהרי״ף לדיגא בן אמנם סצריכה נט מטעם אחר מטעם שמא‬
‫קאי גס פל »ןדץ ולפי גירסת הגת׳ לא סליג ר״ה מד״י רק שוה המחעלת במקים אהר פרוטה כמ״ש בסי׳ ל״א‬
‫ונ״מ דאם הוא דבר שאינו מתקיים כגון דבר מאכל‬ ‫אציסיוא וצ״פז ‪t‬‬
‫ל ף בזה שנתבאר דבשא״ל כפקרק הרי את מקודשת הטתקלקל אינה מקודשת ולדעת הרמבים נוטים הרבה‬
‫לי ונטלתו בשתיקה ה״ו מקודשת כתב רבינו מהפוסקים ואדרבה על מה שחשש לקרושץ שמא ש ׳פ‬
‫הרמיא די״א דווקא שנטלתו בירה אכל אם זרק לה כמקום אחר נחלקו דהרי ת א לא היה דעתו כלל‬
‫הקדושץ אפילו לתוך חיקה שתיקה בורג לאו כלום לקדשה כ ה מ ח ^ז אלא כהדינרים נרשכיא ורץו והטור‬
‫היא הואיל ולא נתרעית תחלה לקדושי ליה עכ״ל והש״ע פסקו כהרי״ף ובפקדון לא פסקו כהרי״ף מטעם‬
‫דדווקא כשנטלה בידה הוי שתיקתה ראיה על רעונה שבארנו בסעי׳ ל״כ ולכן אם ירעה שלא תתחייב‬
‫דאל״ב מי הבריחה ליקח ‪ T a‬אכל בזרק לה לתוך באחריותם נם בפקרץ תי ספק קדושץ ועכ״ש סרץיח ‪5‬‬
‫ת ק ה נהי דלעניץ קרושץ ברעון הוי כקבלה ביד אבל ל ן י״א רכעוברא שנתבאר כשאמרו לו שאינו ש״פ‬
‫ואמר חחקדשי לי בדינרים שבתוכו ה״ה אם לא‬ ‫מ״ם דתיהוי שתיקתה ראיה על רעונה אץ ראיה‬
‫ולמה לא תשתוק ומה איכפת לה כמה שהוא עושה אמר כלשץ חתקרשי לי בדינרים שבחובו אלא אסר‬
‫ולפ״ז לאו דווקא כפקרון הדין בן אלא בכל ענייני סתם הרי דינרים בתוכו ג״כ מקודשת מספק ובן סתם‬
‫קדושין כשקרב אל אשה וזרק לה דבר לתוך חיקה רבינו הרמ״א בםעי' ר׳ ויש תלקין בזה דבשלמא‬
‫בפני ז^־ים וא״ל הרי את מקודשת די והיא שחקה אף כשאמר בלשון התקדש לי בהדיגרים שבתוכו מקרשה‬
‫שלא נטלתו וזרקתו בפניו אינם קדושין כלל ד ^ן לנו עתה ויש ספק בשתיקתה כמ׳ ש אכל כשלא אסר עתה‬
‫שים ראיה שנתרצית כיץ שלא קיבלה ב ‪ T‬ה וייא לשץ קדושין איזה ספק יש ודרי הלשץ דדאשון‬
‫ידיוקא כשנערה מיר מתיך חיקה אכל כלא נערה מיד מהקרושין בטל כיץ שלא ירעה שיש דינרים בתוכו‬
‫הוי כשתיקה כשעת מתן מעות ועריבה נ ט זב*ח‪ 1‬אבל ובמה תתקדש עתה תו ר שי״א דכשאמר תתקדש‬
‫בטור לא מיסמע כן ‪1‬ביש סיץיט וכן נראה דעת גדולי בהרינרים חזר בו ממה שרעה לקדשה כהמחעלת ‪8‬־א’ש‪1‬‬
‫ופשיטא דכשלא אמר לשץ קדושץ מחדש אינו כלום‬ ‫אחרונים וכן משמע בסי׳ ל׳ ע׳ ש •‬
‫‪ 5‬ף‪ ,‬מעשה באחר שקידש אשה במחעלת של הדם מ״ש שם( ואפילו אם נאמר דדעחו נם מקודם היתח‬
‫ואסרו לו הרי אינו ש״פ ואמר התקדשי לי כדי לקדשה בהדינרים ]י״ןז מ״ם מקודם הלא ת ה דיבוזרו‬
‫\יו רי ס הכרוכים כתוכו והיא כשנטלה המחעלח לא כטעית כיון שתא והעדים לא ידעו םהדינרים וכסח‬
‫תתקדש‬
‫השלחן‬ ‫הלםת קדוימין סיסן כ״ח‬ ‫ערוך‬ ‫)מ‬
‫‪ p‬אם נתן חפץ‬ ‫מקודשת ‪ p'rfoj‬סקלזי׳ז כשם רשד׳מ‬ ‫ק ר ה ך >‪t‬״‪ 11‬ונראה‬ ‫‪ Bhpnn‬עתה אם לא אמי‬
‫ל ‪ T‬ה נסתם וקבלתו ואחר שהחפץ בידה קידשה בו‬ ‫כרעת רבעו הרם’א רניו; רהנל הית באותו ב*םר‬
‫ושתקה מקו‪-‬שת וודאי דאק זה שתיקה שלאחר מתן‬ ‫^^ימא דלא גרע טריבר עםה על עסקי קדושין ולק‬
‫מעות שהרי לא כא לידה לשם ענ ק אחר סבירש‬ ‫אפילו אם נימא רדמר מדבריי כיק שאטר עתה הרי‬
‫אלא בסתמא וכשאמר לה אח״ב שהוא לקדושין ושתקה‬ ‫דינרים בתוכו הוה כמדבר עטה על עסקי קדושין ע ^‬
‫סברה ק ב ל הז‬ ‫לה סתם דהוי קדושין ולפיכך כיון שיש נ?ןריקתה ספק‬
‫הודאה וודאי דהוי ספק קדושין ויכן צריכה נט !עגאז׳ע‬
‫ליט ובשתיקה דלאחר מתן טעות י״א דגם שדיך לא‬
‫בשש ננה׳ג סרץ׳ע‪! 1‬ומרייו ותוש׳ רי׳ד משמע נהת׳ו עא*»‬
‫מהני ‪s‬־'!! וראיה לזה דבעובדא דמחצלח כיץ‬
‫סרןי*ט‪:‬‬
‫שקרשה כהמחצלת משיטא דלא גרע משדיך ומ*ם‬
‫^יץ אשה שרשפה מעות מאיש אחד והוא בקש טמנה‬
‫כשאמר תתקדש כהריגרים שכתובה אמרו חז׳ל דהוי‬
‫שתחזירם יו ולא רצתה וא׳ל דרי את מקודשת לי‬
‫שתיקה דלאחר מתן טעות והטעם דשדיך לא מהני‬
‫בהם ושתקה והחזיקה הטעות לא הוי קדושין דהוי‬
‫אי^א כשהקבלה היתה תחלה לשם קדושין אלא שאינו‬
‫שתיקה דלאחר מתן טעות ולאו כלום היא דבשם‬
‫מועיל מפגי שהמעות שלה מחובה או מגזילתה בזה‬
‫שכשבא לידה בתורת פקדון לא טהגי השתיקה שאח״ב‬
‫אמרינן דכיון דשויך מחלתו לו אבל כשחחלת ת הינ ה‬
‫כטו כן בשבא לירה כת־רת גזל ואדרבא בגזי‘ נריע‬
‫היתד‪ .‬לשם פקדון ולא ירדה עתה לתורת קדושין אין‬
‫טפי דבפקרון רק שתיקה לא טהני אבל כשאמרה הן‬
‫ראיה משתיקתה שנתרצית אף אם שדיך נב׳מ רכסו‬
‫מקודשת ובגזל דיריה אפשר דגם כשאמרה הן לא‬
‫שמתחלה לא קנלר‪ .‬לקדושין כמו כן שתיקתה לא‬
‫סהני אא״כ תשיב לירו הנזילה ויקדשה כו והטעם‬
‫היתד‪ .‬לשם קדושין וכמעשה דמחצלת אע״ג דיררה‬
‫דהא קיי׳ל נזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם‬
‫תחלה לקדושין מ״ם כיון שבהמהצלת עצמה אין כאן‬
‫יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו‬
‫דבר הראוי לקדושין הוי כמו שלא ירדו לקדושין כלל‬
‫ברש־תי וא׳ב זה האיש כט• שאינו יכיל להקדיש כמו‬
‫ולא דמי לחוכר‪ .‬וגזילתד‪ .‬שיש בהם שיעור קדושין‬
‫כ! איני יכול לקרש בהם את האשד‪ ,‬ולפ״ז גם בפקדון אם‬
‫אלא שדבר אחר מעכב נזה זרל( וי״א עוד דבשתיקה‬
‫הבע טמנה ואין רצונה להחזירו ל■ נעשה כגזל ואינו‬
‫שלאחר מתן מעית ברלא שדיך אפילו מאן דמחסיר‬
‫יכול לקרש בו אמנם אפשר לומר דטקורשת‬
‫כשתיקה שלאחר מתן טעות כמ׳׳ש ט׳ ם גדלא‬
‫כששניהם נתרצו בקדושין דנעשה כטו שהשיבה לו‬
‫שדיך אין סברא להחמיר כלל נמהרמ׳פ[ ואם שיש‬
‫וגעשה כפקדין ואף נם בהקדש אם שניהם נתרצו‬
‫מגסנמיס נז ה זעע״ז[ ם'מ כן עיקר ]א׳מו ‪:‬‬
‫להקדישו הוי קדוש ‪1‬כ'ש( דביון דשניהם נתרצו הוי‬
‫ט ממה שנתבאר למדנו דמקדשין בפקדון שביד‬ ‫כפקדון וקדוש ‪1;1‬א־מ סקי׳ג[ ‪:‬‬
‫האשי ה ואע'פ שאינו נותן לה עתה כלום ם” ם ה״ז‬ ‫ב־לא דם־לתא מדינא דשתיקה שלאחר מתן מעות‬
‫כנתן לה שהרי הפקרון ברשותה וכשמקדשד‪ .‬בו נעשה‬ ‫רכל שבא החפץ לירה שלא בתורת קדושין אלא‬
‫הפקרון שלה וזהו כסף קדושיה ודרה כששאלה ם »ו‬ ‫לפקדץ או שגזלה טמנו או אפילו בא לירה לשם‬
‫חפץ וקרשה נו מקור שת וכ׳ז כשאמרה הן ‪1‬ח*מ סקי״ד[‬ ‫קדושין אלא ש־יא חלו הקרושין כגון שלא היה ש׳ם‬
‫דאל־כ הוי שתיקה שלאחר מתן מעור‪ .‬ולא עוד אלא‬ ‫כהיציינות שיו כבסעי' ל״ה או שהחפץ החצון לא‬
‫האומר לאשה התקדשי לי‬ ‫כך אמרו חדל נמ׳ז‬ ‫היה שלי ואחר שהיה בירה קדשה והיא שתקה זהו‬
‫כפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד‬ ‫שתיקה שלאחר מתן טעות רכיון דלא אמדה הן «י[‬
‫אד נשתייר הימנה ש״פ מקודשת ואם לאו אינה‬ ‫גילוי רעת טטנד‪ .‬שרצונה להתקרש לו ומה שלא‬
‫מוקדשת ולא אטרינן הרי היא לא נתרצתה להתקדש‬ ‫זרקה כפניו מפני יראתה ש^א תצטרך לשלם כט״ש‬
‫אלא ככל הפקדון דווראי אם ידעה סכים הפקדץ‬ ‫ולכן בבל אהד הדין כט׳ש כסעי' הקורטים אטנם אם‬
‫אמרינן בן אבל כשלא ידעה סכום הפקדץ אטרינן‬ ‫יש גילוי דעת שנתרצתה לקדושין כנין שהחפץ לא‬
‫שנתרצתה אף כש'פ ממנו וי׳א שאפילו ידער‪ .‬סכום‬ ‫היה בידה אלא בתוך חיקה או בשולי בגדיה וכיוצא‬
‫הפקדון כיון שלא אמר לה תר‪,‬קדשי לי בגל הפקדון‬ ‫נזה ונשקירשה נו לקחה החפץ לירה וודאי רהיא‬
‫היתד‪,‬‬
‫יא ‪21‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קזזעוין סיםן פ״ח‬ ‫עריד‬
‫פרוטות ^ ד ש ת דודיו כמקדש כגזלוה ופרוטה דדעהר‪,‬‬‫היחה כוונתם גס על סקצר‪ .‬טסנו ויש להד‪.‬םיר לפעשה‬
‫אפרוטה אבל אם סקדשד‪ .‬בחלק ד‪,‬מלוד‪ .‬אינה מקודשת‬ ‫כריעה וו ‪1‬חמ״מ ורבותינו בעלי הש״ע םר‪.‬םו כריעה‬
‫ותשו׳ מייסאי מאשש סיים ויש נד שאוסר דנם בחלק‬ ‫ראשונה ובירושלמי טשטע להדיא כרעת ד^א‬
‫המלוה מקודשת דטעמא רדימקרש בסלוה איגד‪ ,‬מקודשת‬ ‫]מר׳א סר‪,‬׳ךן ן‬
‫משום רלהוצאה ניחנד‪ .‬ידשאי להוציאה כדצצאד‪ .‬ואשו‬ ‫ובשאלה ג״כ הרץ כסו בפקרון ואע״ג רלריעה‬
‫חייב להעמירה בעיםקא שתהיר‪ ,‬מצויה בכל עת‬ ‫ראשונה א״א שיחולו קרושץ בשאלה כשנחסר‬
‫שיתבענו זרש״י מיו‪ !,‬אבל עיסקא שאסור המקבל‬ ‫שהרי יורעת סכום השאלה ט״ם בשאלה טתקרשת‬
‫להוציא בעסק אחר רק בהעיסקא שקבל היל בפקדק‬ ‫מטעם אחר שהרי היא חייבת ישלם וט״ם צריך‬
‫נאיר! ונראה עיקר כריער‪ .‬ראשונה דעכ״ז מחצד‪ ,‬ו»לוה‬
‫שישתייר טמנו ש*פ ראליב ביץ שנשאר עליה חוב‬
‫אינה ברשותו אלא ברשותד‪ ,‬ואץ לו עליה רק שיעבוד‬ ‫ה״ל מקרש בטלוה ואינה מקורשת אבל כשגשתייר‬
‫ובמה‪ .‬מקדשד‪ .‬עתר‪ ,‬וזד‪ ,‬שאסור לועציא ל ענ ק אחר‬ ‫ש*פ ה״ל מלוה ופרוטה רטקירשת ננ״ס ופרישה! ולפ״ז‬
‫נם בפקרץ אם חייבת באחריות גם לריעה ראשינה‬
‫זהו כעין תנאי בדיהלואה אבל עכים אינם ברשיתו והרי‬
‫נם םתם דלואה אסיד לדילוה להוציא הדלואד‪ ,‬בדברים‬ ‫מקודשת אף כשירעה םבים הפקרץ ויש חולקים בזה‬
‫של מה בכך אלא לעסק נ מ׳ ש בח״ם סצ״ז אלא שרשאי‬ ‫רנהי רחייבת לשלם ט״ם איהי לא םברה לאיקדושי‬
‫לועציאו בכל עסק שירצה ובעיסקא אינו רשאי לרתניא‬ ‫אלא בבל הפקרץ רטעמא רהמקרש במליה ופרוטה‬
‫רק בדיעיםקא שדיברו ומ״ם אחת ‪ P‬ונ*ל!‪:‬‬ ‫מקורשת משום רלאו רעתה אטלוה אלא אפרוטה‬
‫םשא״כ הכא רעתה אכולי פקרון ‪ t w‬ואי» ובשאלה‬
‫ט ף אפילו הירי לו שטר עליה והחדר לד‪ ,‬השטר‬ ‫בע״ב סיירי כשאמר תתקרש לי במה שיש לי בירך‬
‫והשטר ש״פ אינה מקודשת רריא קידשה כהדלואה‬ ‫וא'‪ 05‬רבלא״ה באמת אינה מקודשת אם נחסר מהסכום‬
‫זוכסקחן משמ‪ 1‬הרא׳ש והפור גווגי כשלא ידמה כמר הוא! לא בד‪.‬שטר ואפילו אמר התקדשי לי בשטיח זה וודאי‬
‫ובפקדון כשנשאר רק פרוטה והיא מתקרשת בו כמ׳ ש לא הירי דעתו על הנייר אלא על הכתוב בו אכל יש‬
‫אי« מחוייב להשלים לה המותר שהרי לא אמר לה מחמירין בזה ואפילו לא אמר התקדשי לי בשט״ח אם‬
‫הוא ש*פ והחז ‪ T‬לד‪ ,‬דישט״ח זעי ספק קדושין דחרי‬ ‫באיזה םכום הוא מקדשה !פוחז‬
‫מ‪ ,‬ר הלואר‪ ,‬אינו דומה לפקדץ ראם היה לו מלוה בגנזי נשם! יש אוקימתא בבהיג דשטץ אח הנייר אם‬
‫אצלה אפילו הגיע זמנו לנכות ואפילו רדתה יש בו ש״פ מקודשת ואעיג דבמסקנא לא קאי הכי‬
‫מלור‪ .‬בשטר ואיל הרי אח מקידשת לי בטלוה שיעז זדיו מטעם אחר אבל מ״ט לדיגא אולי כן הוא דדעחו‬
‫לי אצלך אינה מקודשת דבשלמא פקרון הוא ברשות נם על תיי ר ואע׳ג דבשם עב״פ הזכיר את השטד‬
‫דמפקיד כל היכי ראיתיה אבל מלוה לתצאד‪ ,‬ניחנד‪ ,‬ואמר התקדשי לי בשטר זר‪ .‬אבל בשלא הוכיר בלל‬
‫ואפילו דמלוה עריץ בעץ בידה שלא שלחה בהם ‪ T‬את השטר אין ראיה סשם מיט אולי נם בסתם כשאמר‬
‫מ״ם הרי הם שלה ולא שלו אלא שיש לו עליה התקדשי לי בנזלוה שיש לי אצלך והחזיר לד‪ ,‬השטר‬
‫שיעבור הגוף ושיעבוד נכסים שתשלם לו אבל המעות היתד‪ ,‬כועתו נס על השטר דבשם המלוה כלול נס‬
‫אינם שלו ובמה מקדשה והרמבים זיל בחב מפני השטר ‪1‬ענ*ש סיןכ״או ואינו דומה לכל שני דברים‬
‫שהמלוה להוצאה ניתנה ואין באן שוס דבר קיים דרישטר ת א כחלק מההלואד‪ .‬שדרי כשמםלק לו ת כו‬
‫לידעות בו טעתה שכבר הוציאה אוחו דינר ועברה מחזיר לו שטרו ובבר בארנו בחים סי׳ רנרא םעי׳ נ׳‬
‫הנאתו עכיל אץ כוונתו ראם הדינר בשלמות מ^ד שת דבמוחל לו חובי אף בשיעו שטר בידו אץ השת• מעכב‬
‫אלא דהיפ דביון דניתנר‪ ,‬להוצאה הוי כאלו הוציאה המחילד‪ ,‬ובארנו שם דנראה דכשמוחי ה ת ב תי ב‬
‫את הדינר אף שעדיין הוא כעץ והרינר שיש לר‪ ,‬אינו להחזיר גם השטר הרי דהשטר אינו כחפץ אחר‬
‫ובירושלמי פ״ק דניטץ יש מי שסובר דסחילת שטר‬ ‫שלו אלא שלה !מביש סלץיפ! ‪:‬‬
‫אם קבלה מטנו טעות לעיסקא דהוי פלנא מלוה הד מחילה עי החוב ואף מי שחולק שם בזה זהו‬
‫ופלנא פקרון אם מקדשה בחלק הפקרון מקודשת ספני שעינך החוב נקרא על שם ה תב ולא על השטר‬
‫•ל! ז‬ ‫אבל ז ת סודה דגר‪,‬חוכ כלול נס ‪-‬‬ ‫)אף אס מקדשר‪ ,‬בהעיסקא סתם אם רק יש בה שגי‬
‫ז‬
‫ה ש ל חן‬ ‫היוז‬ ‫‪pt‬‬ ‫ה^גית קדושין‬ ‫ע ריו‬ ‫‪22‬‬
‫סוף רעל כל פרומה שעשה עתחייבת לשלם ודחשלוטין‬ ‫מ ה וזה שכחגגו ׳*ייעד‪ ,‬ראשוגר דאפמיו «םר תתקרשי‬
‫מלוה אצלה ונמלוה אינה מקודשת ואף אס נאמד‬ ‫לי בשס׳ח לא ודה דערזו על הנייר ‪ p‬נראה‬
‫ד?רנה לשכירות אלא לב«ף ט׳יס ככאן שככר גסר‬ ‫סדברי הדסבים מ׳ש סק׳ך! אכל ד&דר רדב נדל‬
‫דיסלאבה הרי הסעהת מלוה עליה )שרש׳י ירה ‪ :‬ז*ה ‪3‬ש־‬ ‫גריעה ראשונה ‪ tro‬כתב ראם אסר התקד׳צי לי בשכיח‬
‫שעשיתי וע׳ במר׳א פקכ׳ה זצ׳ע( ואפילו אמד לה התקדשי‬ ‫ונתנו לה שפץ הנייר אם יש בו ש׳פ מ^רשת ואם‬
‫לי בשבר דמלאכה שאעשה עמך שעדיין אינו ם־‪-‬יע לו‬ ‫לאו הרי היא ספק מקירשת וכ״ב רבינו הב’י בסעי׳‬
‫ממנה פ׳ ט איעה פקורשת מטעם דישנה ל שכיחח‬ ‫ח׳ ולמה היא ספק מקורשת כאין בו ש׳פ משום רששא‬
‫םו;־לר‪ .‬ח>ד סיף ועל כל פרוטה שעשה נעשה כנודוה‬ ‫הוא ש״פ כסקום אוזר ‪1‬נ״'‪ 1‬ואע׳נ שיש להקשות על‬
‫אצלה ואע׳ג רקיי׳ל אץ שכירות משתלטת אלא לכסוף‬ ‫כל מה שנתבאר והיאך מקישה בהשטר הלא השטר‬
‫וכמ׳ש כח׳ש ס•׳ של׳ט מ׳ ם החיוב חל על כל פרומה‬ ‫שלה הוא רהרי הלוה נותן שכר הסופר בם־ש בח׳ם‬
‫שעושה אלא שהתירה לא חייכחו לשלם עד כלות‬ ‫סי׳ ל״ט ד ע סי שתירץ רהשסר היא כמשכק על‬
‫הז ק ‪1‬תיס׳ ב*מ ס*ה ‪: t.‬‬ ‫ההלואה )ביש סקכי׳ט וכשם שהמקרש כסשכק שלה‬
‫מן ואפילו אם וצא או ק קבק ולא שכיד וים לא‬ ‫סקורשת כמו שנתבאר כמו כן כשטר ולפ׳ז לריעה שיתבאר‬
‫אסרינן אומן קונה כ שנח כלי והוד‪ .‬כאלו הכלי‬ ‫דגם כלא החדר לה הטשכון מק־דשת כמלוה שיש ע'י ה‬
‫שלו ובשמקרשה דרי סקדשד‪ .‬בשלו דאק קיי׳ל אץ‬ ‫משכין גם בכאן מקורשת אף גי־א החזיר לה את השטר‬
‫ססנד‪.‬‬ ‫או ק קיגר‪ .‬בשבח כלי והכלי שלד‪ .‬הוא ולו‬ ‫וא׳א ליטר כן ררירי זוד לכ׳ע רהמקרש במי^וה שיש‬
‫מע־ת האומנות והוי מלוה וי׳א שמקודשת דקיי״ל או ק‬ ‫עליו שט׳ח אינה מקודשת ולא דפי לטשכץ ועור רמאי‬
‫קינה כשבח בלי וככר נתכאר כח׳ם סי׳ ש׳ו סעי׳ ר‬ ‫דוטיא רשט״ח למשכון דכמשכון יש לרט־יוה קניין‬
‫האף העיקר לרינא דאין אומן קונה כשבח כלי וכסו‬ ‫כניף דטשכץ כמו שיתבאר משא״כ בשט׳ח אמנם‬
‫שפסקו שם רבותינו בעלי הש״ע מ׳ ם כאיסור א׳א יש‬ ‫לפמ״ש הרהב״ם ‪1‬שס‪ 1‬בטעסא רסשכון דמקודשת‬
‫להדזמיר ולכן כתבו כאן נסעי׳ ט׳ו שני הריעות ועוד‬ ‫כשהחזיר לה המשכון ספני שהיא נהנית בדמשכון‬
‫דם־רושלמי !•‪:‬׳ק ס׳סז נראה דקיי׳ל או ק קונה בשבח‬ ‫מעתה ודדי הניע הנאה לירה אפשר לומר נם בשט׳ח‬
‫כלי והיא פלונתא דרכווהא וי׳א דהוי ספיקא דדינא‬ ‫כן «בל לשארי הפיסקים דס׳ל רמקורשת נם בלא‬
‫זש׳ך ‪ c:‬סי‪-‬ךנז ויש מי שאומר דאפילו בשכיר מם יש לוסר‬ ‫החזרת המשכון א ׳א לרמות שט'ח למשכון ינם לדרטנ׳ם‬
‫דקונר‪ ,‬בשבח כלי ובנר כארנו שם דלא נראה ק ודע‬ ‫קשה לומר כן דדרי כמשכון נצטי־ך עכ'פ שהנאת‬
‫רב'ז היא כשהאומן עושה רק המלאכה והעצים או‬ ‫השימוש בהמשכון יהיה ש׳פ דאל'כ במה מקדשה‬
‫האננים או הסחורה הוא משלד‪ .‬אבל אם הכל שלו‬ ‫דהרי עיקר המשכון שלה הוא ולפ׳ז נצטרך לימר שגם‬
‫והושוה עמה לעשות לה כנד או כלי משלו כמקח‬ ‫ת א ה השימוש ב תיי ר ש*פ ולא משמע כן דהרי כ הנו‬
‫כך וכך פשיטא ששלו הוא ואם קדשה כו הוי‬ ‫רק שהנייר ש׳יפ ‪.‬ממילא רהנאח שימושי אינו ש'פ‬
‫קדושין גטיריס ‪:‬‬ ‫לפיכך נראה דבאמת הפוסקיס סיירי כשהמלוה כתב‬
‫מ ח אמרו חדל ני'‪:‬ו אע׳ג דבמלוה אינד‪ .‬מקודשת מ״ם‬ ‫השט׳ח ולא היא ומרינא ככה׳ג אף כשתשלם לו א׳צ‬
‫כשקדשה בהנאת מלוד‪ .‬מקודשת ומד‪ ,‬הוא הנאת‬ ‫להחזיר לה השט״ח רק לקורעו כט״ש בח׳ם סי׳ נ׳ז‬
‫מלוה כשדרויח לה את הזמן םהד‪.‬לואה ופירשו רבותינו‬ ‫ולכן כשמקדשה נו שפיר הוי קדושין ]וכ'כ כננ׳א פ׳ה‬
‫דד‪'.‬פ כגון שהיתה חייכת לו הלואה לשלם ל‪1‬מן פלוני‬ ‫הי״ג[ דש מי שאומר רנכל שט״ח צריך הלוה להקנות‬
‫והרויח ^ד‪ .‬עתר‪ ,‬הזמן על לר‪.‬בא והגאה זו ש״פ שהרי‬ ‫את השמ׳ח להטלוה ונמצא דהוי שלו זא׳מז ולא פשםע‬
‫היא היתה נותנת פרוטה לאדם שיפעל אצלו לדרדח‬ ‫כן מהפוסקים‪:‬‬
‫לה עוד זטן או לו עצטו היתד‪ .‬נותנת פרוטה כעד‬ ‫מ ן ובשם שאין טקרשין בטלוה כמו כן אץ מקדשין‬
‫הרחבת הזמן ובפרוטה זו מקדש אותה ואומר לד‪.‬‬ ‫כשכירות כגון שהיה שכיר אצלה ומניע לו שכר‬
‫התקדשי לי בהנאה זו דררי זו ההנאה ש*פ אמנם יש‬ ‫פעולה שעשה לה ואפילו !;ניע זמן השכירות לגבות‬
‫בזר‪ .‬איסור רהערמת ריבית שדרי הוא כאלו לוקח‬ ‫וא״‪ 5‬הרי את מקודשת לי בדמי שכירות אלו אינה‬
‫פרוטה בעד ההרחבה שהדי ננד‪ ,‬הוא מקדש אותה‬ ‫סקידשת והמעם דקיי׳ל ישנה לשכירות מתחלה ועד‬
‫ודיניח‬
‫י ב‪25‬‬ ‫השלחן‬ ‫כ״ח‬ ‫תלמת קחשץ‬ ‫ערזך‬
‫תשמיש חפ׳ן חהו דווקא כשדמעות קכגים עתה‬ ‫ידיגית גמור לא ת ה ‪ e 'o jn‬אינו לוקח מסנה דבר‬
‫לפניט אבל אם כבר הלוה לה סוף סוף ההנאה ^ ו ה‬ ‫ויש מרבותינו רס״ל ת הו ריבית גמור עהרי הוא‬
‫ולא עדיפא טמלוה עצמה זנילז‪:‬‬ ‫בלוקח ממנה פרוטה וכאן סיירי שהיא חייבת לאדם‬
‫נ ב ויש מרראשונים שפירשו בנק שהגיע ז ק המלוח‬ ‫אחר והגיע זמנו לפרוע ובא הוא ונתן להטלוד‪ .‬פרוטה‬
‫ליפרע ומעותיו כידה ק ו ק ליפרע והיא היתד!‬ ‫לודויח לה זמן וכזה מקדשה ולפיכך אינו ריבית נסור‬
‫נותנת מיד ברצון דינר למי שמאריך לה הז ק חדש‬ ‫דהתורה לא אסרה אלא ריבית הבא מלוה לטלוה‬
‫אחד והאריך לה כשבד הקדושק מתקדשת )ראניד ש«‬ ‫‪ r&w‬וכיש אם טחל לה כר המלוה וא״ל התקדשי לי‬
‫וניל דבכהיג גם ררמב ם אפשר שיודה דהוי קדושין‬ ‫בהנאת מחילה זו נרש׳יז ;‬
‫דכיון שהמעות גירה וז ק ההלואה כבר עבד בטלה‬ ‫מ ט יאץ לתמוה היכי עריכא הנאת הטלוה טהטלוה‬
‫לה שם הלואר‪ .‬מהריגות והוי כהנארו תשמיש כההפ ‪f‬‬ ‫עצמה ודרי אפילו ואם מלוה לה עתה מעות‬
‫שהם הטעות וצ׳ע ורע דלדינא צריכים לחוש לכל‬ ‫ומקדשה ברט אינה טקירשת וכועאת ההרוחה או‬
‫הריעות דהדיעד‪ .‬דראשונד‪ .‬היא דעת רוב רביתיט‬ ‫המוזילה תהיה מקודשת דווראי כן הוא דכשמקרש לה‬
‫ולחומרא צריכים לחוש לדברי דרמבים ראם קבלה‬ ‫בעיקר הטעית לאו מירי יהיב לה שכבד הם ברשותה‬
‫קדושין מאתר צוייבד‪ .‬גם סשניהם וכן סתבאר מדברי‬ ‫והם שלה אבל כי מקרש לה בהנארז מחילת מלוה או‬
‫רביתיגו בעלי הש״ע כסעי׳ י׳ ע״ש אמנם כשחייכת‬ ‫בדרחבוז הז ק השתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה‬
‫לאחריס ונתן להמלוה פרוטה לדרחיב לה הזמן נראד‪.‬‬ ‫י ״יי א קך הנאה ‪1‬שם‪ 1‬דהנאת מלוה איתא כעיניה ולהכי‬
‫דהוי קדושין גמיריס ובן משסע מסידור דברי רביט‬ ‫םתקרשת בה וטלוה נופה ליתא דחתקדיש בה דקיי״ל‬
‫הרמיא נולמניין ריבית פכיש שיןכיס ול'נ דיש אישיר וסמך‬ ‫מדוד‪ .‬להוצאה ניתנה ורייף‪: 1‬‬
‫מל דברי המחנר הקודמיסו‪:‬‬ ‫‪ j‬אבל דרמבים ויל כפ״ה לא נראה לו פירוש זה והוא‬
‫יש ק שאומר דבהנאת מחילת מלוד‪ .‬נם הרמבים‬ ‫מפרש המקי ש בהנאת מלוה ה״ז מקודשת כיצד בנון‬
‫מודה דדווקא כדרווהת זמן פליג דלא עדיפא‬ ‫שהלוה אותה עתה מאתים זוז וא״ל דרי את מקודשת‬
‫ממלוה עצמר‪ .‬אבל במחילת בל המלוה וודאי הנאה‬ ‫לי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו שתהיה בידך‬
‫גדולה היא ‪1‬ביש סי‪,‬ניתז ובוודאי דאפשד לומר ‪ P‬אכל‬ ‫כך וכך יום ואיני תיבעה טטך עד ז ק פלוני היז מקודשת‬
‫יש שמסתפק נם בזר‪ .‬דאפשד אפילו אמר לה‬ ‫שדרי יש לה הנאה מעתה להשתמש במלוה זו עד סוף‬
‫בר‪.‬היא הנאה דמחילה מקדשנא לך מ׳ ם איהי דעתא‬ ‫ז ק שקבע ואסיר לעשות כן מפגי שהיא כריבית עכ ‪V‬‬
‫אזתי רהמלוד‪ .‬עצסה והדר ד‪%‬ל בסלוה עצמה נריןז‬ ‫ו ^ ל דבל זמן שאינו נותן לה עתה דבר איא שתתקדש‬
‫כיק דלודצאד‪ .‬ניתנה וכבר אינם בעין ולבן נס בזה יש‬ ‫בו ולא דמי לפקדק שםחק ‪n‬זות בלא נתינוז דבר‬
‫לחוש לחומראזוכמיש הלבושז‪:‬‬ ‫שהפקדק הוא כדשיתו בכל מקום שהוא וכשמקדשה‬
‫וכסו שאינו יכול לקרשד‪ .‬בסלוה שלח כמו כן‬ ‫נעשית שלה וזהו נתינתה משאיכ בהלואה איזו תועלת‬
‫איט יכול לקדש‪.‬־‪ .‬כסלוה דאחרים כגון שאמר‬ ‫יש בררחבח הז ק או בהנאת מחילה סוף סוף אינו‬
‫הרי את מקודשת לי בד‪.‬םלוד‪ .‬שםגיע לי ספלוני‬ ‫נותן לה כלום‪:‬‬
‫אמנם אץ כזה המעם כנר‪.‬לואתר‪ .‬משום רלרצצאה‬ ‫האמנם גם לפירושו י״ל כן דררי כמה שמלוה‬
‫ניתנה דבמלוד‪ .‬דירה שכגר קנאה המעות ואינו נותן‬ ‫אותה עתה אינה מקודשת דלהוצאה ניתנה‬
‫לד‪ ,‬שום דבר חדש רץ הוא ראינד‪ .‬מקודשת אבל‬ ‫ואינם שלו ואינו מקדשה אלא בדרווחת הז ק וסוף‬
‫בהלואת אחרים הרי נותן לה דבר חדש שלא תיה‬ ‫סוף אינו נותן לה כלום בעד הקרושק וכיון שכן‬
‫בידר‪ .‬דנד‪.‬י דאץ המלוח בעין ם״ט זכות היא לה‬ ‫אפילו קדמה המלוה להקדושין מה בכך ואחת הן‬
‫כאלו היד‪ .‬בעין ‪1‬תוש* מיז‪ (:‬אבל טעמא אחריגא אית‬ ‫נר״ן! ונראה דדעתו כן הוא רכסו שאם מקרשה בחפץ‬
‫בזה ולא מיבעיא בטלוד‪ .‬כע״פ שאמר לר‪ .‬תהא‬ ‫שתהנה בשימושו כך וכך זטן והשימוש הוא ש״פ‬
‫מקודשת לי בהלואד‪ ,‬המגיע לי מפלוני דאץ כאן קניץ‬ ‫מקודשת כמו כן בהמעות שמוכנים עתה להלותה‬
‫כלל ובסר‪ ,‬סקישר‪ ,‬אם לא כמעמד שלשתן ובמו‬ ‫ומרשה אותה שוזשתטש בהמעית בך וכך ז ק יתד‬
‫שיתבאר אלא אפילו בסלוד‪ .‬בשטר וד‪,‬קנד‪ .‬לד‪ .‬השטר‬ ‫מסתם הלואר! אין הנאה זו‪.‬בגדר הלואה אלא בגדר‬
‫נכתיכר‬
‫השלחן‬ ‫כי ח‬ ‫ה ל ס ח ק ח שי ך‬
‫עדוך‬ ‫‪84‬‬
‫כם*ש הטיר וס׳ל להרמב׳ם דזהו רק בטשכץ דאחרים‬ ‫נכתיבה ומסירה כס״ע כורם סי׳ נז׳ו ס׳ ם אינה‬
‫דהטעם משום שיש לו בו קנץ אבל נכזשכון דידה‬ ‫סקיר^נזת והסעם רניק שיכול גם אח*כ לסחול י^הלו ‪n‬‬
‫דהטעם משום שנהנית זדזה בהחפ♦{ יכול להיות‬ ‫חובו לא סמכה דעתה דשטא ימחול לו )מ״ח ‪[.‬‬
‫רמקורשת אף אס לא בא לידו בתורת משכון ואע־נ‬ ‫^ך‪ ,‬אמנם הטור כתב ראם יש כהנייר ש״פ מקודשת‬
‫רהטור כתב זה אמשכק ד ‪ T‬ה ע־׳ש מ״ם להרמב׳ם‬ ‫וודאי ואם לאו מקודשת מספק עכ״ל והטעם‬
‫טכל לומר כן דדמוד בעצסו ס״ל נט שנץ דידה‬ ‫דשסא ש״פ כמקום אחר חדע כמ׳ש כשטר דידה אבל‬
‫מקודשת אף כל<‪ 1‬החזיר לה המשכון ואף אם לא‬ ‫י׳א דאפילו דגייר ש״פ אינה מקודשת דהנייר הוא‬
‫הזכיר שטקדשה בהמשכץ דהמקדש במלות שיש עליה‬ ‫של הלוה וכשיטחול לו הלא התחייב להח‪1‬יר לו את‬
‫משכון ם ‪ r‬דמקודשת סטעם דכיון שיש משכק היה‬ ‫הנייר ‪1‬רץ‪ 1‬ונם לדיעה זו אם הנייר הוא שלו ולא של‬
‫כאלו המלוה בעין ואינו כמלוה סתם שלהוצאה ניתנה‬ ‫הלוה מקודשת כשיש בו ש ׳פ והטור סובר דאיזו‬
‫זשמ׳ג עשין מ׳יח ולכן אם אמר הרי את מקודשת לי‬ ‫להחזיר לו דגייר ומדבריו משמע ראפילו כשלא א׳ל‬
‫נסלוה שאת חייבת לי על המשכון שלך שבידי ה׳ז‬ ‫התקדשי לי כשטר זה נ' כ דעתו אנייר זניע ובזה תמיר‬
‫מקודשת אע׳יפ שהמשכון עדיין כידו צא׳ש ס׳ין ‪ir x‬‬ ‫סשט״ח דידה ודטעם פשוט דכיק רהקנה לה השטר‬
‫ואפילו טי שסובר דצריך דווקא להחדוי הסשכזן‬ ‫הרי כאלו םפו ‪^h‬ו הזכיר את השט״ח ורכינו הכ׳י‬
‫מ׳ל הטעם משום דזהו בהנאת מ חל ת מליח מס ‪D‬״ ‪r‬‬ ‫כסעי׳ י׳ג כתב כסתם דבמלוה כשוטר מקודשת‬
‫וטעמים אלו רא שייך רק בזמן שהיה טשכק נסוד‬ ‫טספק וטשטע דס״ל דהספק הוא אם סמכה דעתה אם‬
‫אבל לטעם הרטכ׳ם אפשר דאף שלא כמשכץ נ « ד‬ ‫לאו מס ואפשר דס׳לדילמא לתירוצים הקודמים שס עת׳ גס‬
‫מקודשת ‪1‬ג'ל‪: 1‬‬ ‫רכק ס״ל דסמנה מתה שלא יפסידה למחול להלוה ע׳ש‬
‫גץ כבר נתבאר דיש סרכותנו שמוכרים דבםשכק‬ ‫ודויקו ;‬
‫דידה מתקדשת גם כלא החזיר לה הסשכק‬ ‫‪ •jj‬ואע־׳ג דמקדש כמלוה אינה מקודשת מיט כמלוה‬
‫ורבינו הרמ׳א בחב דכשהיה דסשבון ברשותה הוי‬ ‫שיש עליה משכון מקודשת בין בטלוה דידה ובין‬
‫כהחזיר לה רסשכון ונ״ל דזהו אינו אלא להטעמים‬ ‫בטלוה ראחרים וכתב דדמב׳ם בדין י׳ר הטעם כמלוה‬
‫שנתבארו אכל לטעם הרמב׳ם שהבאנו מפני שהיא‬ ‫דידה שהרי היא נהנית במשכון מעתה והרי הניע‬
‫נהנית עתה בו כשמחזירו לה א״ב כשהיה המשכץ‬ ‫הנאה לידה עכ׳ל ובמשכון דאחרים כתב הטעם‬
‫בידה לא שייך טעם זה אמנם כמשכון ממש א״עז גם‬ ‫גדין כ׳ג לפי שבע׳ח יש לו מקצת קניץ כגופו של‬
‫להרמכ״ם דמתקדשת מטעם שקונה המשכץ ועתה‬ ‫משכון עכ׳ל ואין חילוק בהם בין משכנו בשעת‬
‫נעשית ש^ז דלא גרע ממשכון דאחרים נני׳לו ;‬ ‫הלואתו לשלא כשעת הלואתו דככולם יש לו מקצת‬
‫גךן ובטשכון דאחרים יש מרכותנו שאמרו דאינה‬ ‫קנק ולפיכך חייב כש׳ש כם*ש כפ׳י משכירות וכמשכון‬
‫מתקדשת רק במשכנו שלא בשעת הלואחו דאז‬ ‫שלה פשיטא שאין חילוק כיון דהטעם שנהנית בטשכין‬
‫קונה המשכון מרין תורה ויכול לקדש נו כיון שיש לו‬ ‫מעתה א״כ מה לי משכנו כשעת הלואה לשלא‬
‫קניין בגוף המשכון אלא שצריך להודיעה שהוא מעזכץ‬ ‫קשעת הלואה ומדכתב סתמא כמשכון דאחרים ככמשכון‬
‫ראל׳כ הרי סבורה שגוף החפץ שלה ויכולה אח״כ‬ ‫דידה מבואר להדיא דאין חילוק כדט נומוה דייק השור‬
‫לומר אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו ‪1‬ב'שו אבל‬ ‫ע״שז וזה שיצצרך לומר במשכון דידה טעם אחר‬
‫נמשכנו בשעת דלואתו וקידשה כו אעה מקירשת‬ ‫מכמשכץ דאחרים ואק לומר דס׳ל במשכון דידה‬
‫דזה שאמרה תורה שהבע״ח קונה משכון אינו אלא‬ ‫דגם כשלא החז־ר לה המשכון מקודשת דהרי להריא‬
‫שלא כשעת הלואה אבל יש מרכיתנו דס״ל דגם כמשכון‬ ‫כתב שם דווקא בהדזזיר לה ד&שבון ועוד דהטעם‬
‫שבשעת הלואה מקודשת דכיון דשלא בשעת הלואתו‬ ‫שהיא נהנית נמשכק מעתה לא שייך אלא נהחזיר‬
‫קונה קניין נמוד עד שיפדה משכונו לכן כשעת הלואר!‬ ‫לה המשכון אמנם דזהו וודאי במשכון דאחרים‬
‫נטי אלים שיעבודיה ליחשב מנזון לקרש מ את האשה‬ ‫אעה מתקדשת רק כעזבא ל ‪T‬ו בתורת משכון אבל‬
‫אמנם נ׳ ל דכל מקדעז במשכק עושה איסור דהרי‬ ‫אם לא בא לידו בתירת משכץ אע״ג שיכול לעכבו‬
‫אשור להשתמש ‪ u‬בם״ש כח״ם טי׳ ע*ב והוא כריבית‬ ‫על מעותיו ס״ם אק »ה טעזכק שיש לו נו ץ;יק‬
‫ןגשטקדש‬
‫י ג ‪*5‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות ‪pcmp‬־ םימן כ״ח‬ ‫ע די ך‬
‫תורד‪ .‬אינו קגיץ בכר תקנו הכמים שיקנה כמיש בחים‬ ‫וכשמקדע בו ‪ ntn‬הא»ה הרי נועה בוה והיי כריכית‬
‫מי קכ״ו ד ש מי שאומד רביץ ראינו אלא קניץ‬ ‫ואפשר דמיחר לקרש גו רהא סקרשה בהחוב אלא‬
‫מדרבנן נם הקדושץ אינן אלא מדרבנן אבל דעת‬ ‫שהסשכץ עישר‪ .‬את החוב כאלו היא בעץ יהיא לא‬
‫רבעו הב׳י רמדאודייתא הד קדושין דכל תקנות‬ ‫תשתסש בהסשכון ‪ 1‬אק זה כלום ואולי ‪ p^n‬לא בתב‬
‫חז״ל כמםלן הוי ממונו מדאורייתא וכדבריו מוכח‬ ‫הרסכ׳ם הסעם בטשכץ דאחרים כטעם דכדפכץ דידה‬
‫כירושלמי נמע״ש פ״ד ה״ם ואעיג דסוף סוף רדי מקדשה‬ ‫שהיא נהנית בו ס שנ ץ ספני שאשור להשתסש בסשכון‬
‫כמלוה דבאמת כיון שהחוב הוא של אחדים ומקדשה‬ ‫של אר‪8‬־ים ןפכע םסמ*מ ‪:‬‬
‫בו מתקדשת כועאת הסלוה נרץ‪ 1‬ולא דמי רחוב‬ ‫נ ט כתב רבינו הרם*א דכיז בס שנץ שיש לו מישראל‬
‫שלר‪ .‬דחוב של אחרים כיץ שהוא דבר חרש אצלת‬ ‫אבל מכותי אעה מקודשת עכ״ל דישראל סבותי‬
‫מד‪ .‬שלא היה לה עד עתה דעתה אועאד‪ .‬ולא על‬ ‫אינו קונה משכין נפסחיס ל״א‪ !.‬והרמב״ם ז״ל לא חילק‬
‫מעות המלוה עצמה וי*א שאינה מקודשת כמעמד‬ ‫בזה מפני דם״ל דגם הכותי קונה משכון זמ״מ ס״ד מחמן(‬
‫שלשתן כיון דקיי״ל רהמוכר שמ*ח לחבית וחזר ומחלו‬ ‫ואגן לא קיי״ל כן כמבואר כא״ח פי' הברא ואפילו‬
‫מחול במ״ש בח*מ סי׳ ם*ו א״כ יש לחוש שמא‬ ‫הניע ז ק הפרעק ונתן לו רשות למוכרו ם*ם כל ז ^‬
‫ימחול ולא סמכד‪ .‬דעתה ודיעה ראשונה ם*ל דכאמת‬ ‫שלא מכרו עדיין הוא כרשות הלוה כרטוכח בח״מ סי*‬
‫במעמד שלשתן אינו יכול למחול דאלמוה רבנן‬ ‫ע״ג ואפשר רבכה׳ג מקודשת דמה לי שמכרו לאחרים‬
‫לחקנתא רמעמד שלשתן אבל שלא במעמ״ש אפילו‬ ‫או נתן לאשה בעד קדושיה ובוודאי יש להחסיר להצריכה‬
‫היתה מלוה בשטר והקנה לה ככתיבה ומסירה אינו‬ ‫גם ואם קבלה קדושין מאחר צריבה גם םשנ ‪ aT‬ואם‬
‫אלא קיו שי ספק מטעם שיכול למחול כנרש בסעי׳‬ ‫כשעה שהשכין לו איל אם לא אפרע לך לז ק פלוני‬
‫נ״ר!‬ ‫יהא המשכץ שלך מעכשיו והגיע הז ק ולא פרעו וקידשה‬
‫ס ב יראה לי דבשמקדשה בטלוה דאחרים ע״ם קניץ‬ ‫בו הד קדושין גמורים אפילו לא קיבל עליו אחריות‬
‫דמעמד שלשתן צריך שיאסר כשעת מעשה לד‪.‬לוה‬ ‫בשעת ההלואה כרמוכח בא״ח שם אבל אם קידשה‬
‫מעות שיש לי בידך בד‪.‬לואה חגה לאשה הזאת דדדי‬ ‫קודם הגעת הז ק אינה מקודשת אפילו לא פרעו‬
‫בך הוא עיקר דינא דמעמ״ש ואין לוסר דכשאימר לה‬ ‫בהגעת הז ק דהרי כשעת הקדושין לא היה שלו וצריך‬
‫תתקדש לי בחוב שיש לי ביד זה הוד‪ ,‬כמו שאימר‬ ‫לימלו ממנה ולקדשה בו פעם שנית זנ״ל! ‪:‬‬
‫אל הלוד‪ .‬דהא א״צ דעת הלוד‪ ,‬דאפילו כע״ב נקנה‬
‫ס יש ששאלו למה גרע משכונו מנזילתו שלא תתקדש‬
‫לו כמ״ש בח״ם שם ם״ם הא נתבאר שם דאין להוסיף‬
‫בו אם‪:‬ם האמת דוודאי אם מבוץ לגוזלי מקורשת‬
‫שום דבר על התקגד‪ .‬ובדתקנד‪ ,‬לא מציגו שיאמר‬
‫אבל כשאין כוונתו לגוזלו במה תתקדש ‪1‬בישז וכן אם‬
‫זה להמקבל אלא לרילוה או הנפקד ומה שלא הזכירו‬
‫מכר את הסשכץ לאחר והאחר קידשה כו מקידשת‬
‫זד‪ .‬הפוסקים משום ד תי מיל תא דפשיטאומ״מ למעשה‬
‫דכיון שהמלוה מכרו היל בגזילתה ולכן אעיג שהקעה‬
‫יש להסתפק דאולי לנכי קדושין כשאומר לה כמעמר‬
‫לא ידע שזהו משכץ בידו ואלו ירע לא היה לוקחה‬
‫שלשתן הוי כאומר לד‪.‬לוד‪ .‬וצ״ע לדעא ז‬
‫מים מקודשת במו במקדש בגזילה או מכר את‬
‫‪ jq‬וכמו שבארנו בקניץ דרבנן שאינו מועיל מן דתורד‪.‬‬
‫הגזילה והקונה קידש בו אח האשד‪ .‬ויראה לי דאם‬
‫דמתקדשת בו כמו קניין דמעמד שלשתן כמו כן‬
‫י^ז סכנד‪ .‬בדבר שיעגש ע׳ פ ערכאות במד‪ ,‬שקגד‪.‬‬
‫להיפך יש לר‪.‬סתפק בקניין שמועיל מן התורה וטררבנן‬
‫משבץ או נזילה והקונה לא ירע מזה אינם קדושין‬
‫אינו מועיל כמו קניין כסף שראובן קנה משמעון סחורה‬
‫וזדאים ואיני יותר מספק קדושין ואולי אינם‬
‫ונתן לו מעות ולא משך הסחורה עריץ דרבר תורה‬
‫קדושין בלל כמ״ש בםעי׳ י״ט עיש היטב וצ״עז‬
‫מעות קונות ומדרבנן אינו קונד‪ .‬רק משיכד‪ ,‬ועמד‬
‫שסעץ וקידש אשד‪ .‬בהסעות אם מחקרשת בו אם לאו‬ ‫אעיג רד‪.‬מקח‪ 8‬כמלוה אינה מקודשת ם״מ אם‬
‫ויש מי שאומר שהיא מקודשת דלד‪,‬קל לא באו על‬ ‫היה לו ת ב ביר אחר ואמר לר‪ .‬בפני האחר הרי‬
‫ד״ת זסננ״מ סי* קצ״ח םק״נ‪ 1‬אמנם א״ב נאמר ג*כ במעמ״ש‬ ‫את מקודשת לי בחוב שיש לי ב>ד זה ה״ז מקורשת‬
‫כשבא אחר וקדשה נחוש ג״ג לקדושי שני וכבר בארנז‬ ‫דהרי קנחה החוב במעמד שלשתן דאע״ג דמרין‬
‫השלחז‬ ‫הלכוח קדושין סימן כ ‪f‬ז‬ ‫עחך‬
‫טקח שזה אינו נוגע להאשה נראה דהוי קדושי‬ ‫בשש רנינו הנ*י רדדא מקח־עת גטירה להראיטין רנ«‪1‬םת‬
‫ספק ‪1‬ג*ל‪: 1‬‬ ‫בארנו נח״ם שם סעי׳ א׳ רבענייני קניינים אץ זה‬
‫סן אע׳ג רהמקדש בטלוה אינה מקודשת אכל אם‬ ‫בגרר עקירת דבר סה׳ת ראין זה םהמזיות וכל הסוחרים‬
‫קירשה ב ^׳וה ובפרוטה מזומנת או בשאר חפץ‬ ‫יכולים להנהיג ביניהם איזה קניינים שירדו כם׳ש שם‬
‫מזומן מקודשת דדעתה אפרוטה המזומנת ואפילו היתוז‬ ‫בסי׳ ר*א ועיקר קניין ודא סמיכת רעת הקונר‪ .‬ורסוכר‬
‫הסלוה סכום רב לא אטרינן דדעוזה אסלוה !רש׳י סנה׳‬ ‫דמטעם זה אכשכתא לא קניא ומי נריע תקנת רכנן‬
‫י*כ‪ [:‬ואין חילוק כין דקדים הטלוה להפרוטה וכין‬ ‫מתקנת הסותרים ועור כיץ דכבר תקנו כן ממילא‬
‫הקדים הפרומה שכן כתג הרטב׳ם בפ׳ד‪ ,‬דין ט״ז ע׳ ש‬ ‫דאץ להם שום סמיכת דעת על המעות ולכן נ״ל‬
‫ודווקא נטלוה ופרוטה הרץ כן אבל אם קירשה כשני‬ ‫דעכ׳פ מירי ספק קדושין לא נפיק אמנם אם המוכר‬
‫דברים מזומנים שבאחד מתקדשת בהן ובהאחח אינה‬ ‫סותר לו להשתמש כהמעות ע'פ המבואר שם בסי׳‬
‫מתקדשת כטו קידשה בשני פרוטות האחת שלו‬ ‫קד׳ח פשיטא דהוי קדושין נמורים כט׳ ש שם סעי׳ ז׳‬
‫והשנית של נזל אין ראיה דליהוי קדושץ דוודאי אינם‬ ‫עוד בארנו שם רכשדסקח נתבטל ע׳פ קבלת סי שפרע‬
‫קדושץ דאין לך קדושי טעות יותר מזה שהרי היא לא‬ ‫פשיטא דאינם קדושין ‪:‬‬
‫נתרצית להתקדש בפחות משחי פרוטות ובטלוה‬
‫‪ 0‬ף ואם המוכר קבל הדמים מהלוקח וקירש אשה‬
‫ופרוטה שאני רבאכח המלוח מחולה לה ואין כאן‬
‫כהתפץ שמכר להלוקח נראה דהם קדושין נמורים‬
‫מעות אלא שאם היה דעתה להתקדש גם במלוה לא‬
‫ביון דמררבנן לא ידא החפץ עריין מרשותו ומ׳ם י׳א‬
‫היו חלים הקדושץ ואטרינן שהיא לא היתר‪ .‬רעתה רק‬
‫שאם בא אחר וקדשה חוששין גם לקדושי שני כיון‬
‫אפרוטה המזומנה והמלוח אינה אלא כעין תנאי כאומר‬
‫דמן התורה קידשה הראשון בגול ‪1‬הל'מ ס׳ה הה׳א ה'ז‪1‬‬
‫ע־ם שתמחול לי המלוח ]רשב׳א כתשו׳ סי׳ אתרל״ג! אכל‬
‫ואף שבארנו דבקניינים אזליגן רק בתר תקנת חז״ל ם' ם‬
‫אם קידשה כשני רברים שנאחר םד‪.‬ם אינה מתקדשת‬
‫כיון דנם מדרבנן חייב במי שפרע אם ירצה לחזור‬
‫כסו גזל ואיסורי הנאה וכיוצא בהם אץ כאן קדושין‬
‫מדטקח אינו נקרא שלו לנמרי קורם שקבל המי שפרע‬
‫ולא דמי למכירר‪ .‬כשמוכר דבר שלא בא לעולם עם‬
‫ושפיר חיישינן גם לקדושי שני ולפ׳ז אפשר לומר גם ברין‬
‫דבר שבא לעולם רחל הקניין על הדבר הבא לעולם‬
‫הקודם בשקידשה בהמעות ביץ שאם יבא הלוקח‬
‫במ׳ש בח׳ם סי' ר״ם או לקני את יחמור שבסי׳ ר׳י‬
‫לחזור בהמקח לא יחזור בלא מי שפרע נחשבים‬
‫דהחם שני עניינים נפרדים הם אכל האשד• אחת וץא‬
‫המעות קצת כשלו קידם שקבל הלוקח את הסי שפרע‬
‫ולא נתרצתה לדתקרש רק בשני הדברים וגם אין שייך‬
‫וחוששין לקדושיו ‪:‬‬
‫לומר שחציה תתקדש ותפשוט הקדושץ ככולה שהרי‬
‫לא נתרצית להתקדש לחצאין נודגרי הא*מ צע׳ג( וטעמא‬ ‫ס ף‪ ,‬ואם מכר חפץ לחבית והלוקח ככר מעזך וארוב‬
‫דאמרינן רעתה אפרוטה משום ראשה אין דעתה‬ ‫נמצא מום במקח או אונאה יותר משתות ובין‬
‫בתפיסת הקדושין אלא נ מה שמוכן לפניה ומה שאינו‬ ‫כך קידש המוכר אשה בהמעות אם המוכר לא ירע‬
‫מוכן לפניה הוי כתנאי בעלמא‪:‬‬ ‫בהמום או בהאונאה פשוט הדבר שקדושין גמורים הם ואף‬
‫סן וכן כזה שנתבאר בסעי׳ מיז דאוס! אינה ‪w p‬‬ ‫שחייב המוכר להחזיר להלוקח את מעותיו ס׳ ם לא‬
‫בשבח כלי ואם קדשה כשכר מלאכתו ה״ל כמלוה‬ ‫אדו המעות עצכזן חייב לההז־ר ויכול להחזיר לו מעות‬
‫ואינה מקודשת אם הוסיף בהמלאכד‪ .‬פרוטה משלו‬ ‫אחרים אכל אם הסוכר ידע מהמיס או מהטקח טעות‬
‫וקדשה בהבלי מקודשת דה״ל בטלוה ופרוטה וי״א‬ ‫אפשר שיש לרון בזה דין קידשה בגזל ולדינא יש‬
‫דרווקא כשהוסיף איזה דבר מסויים בהמלאכה נג ץ‬ ‫לילך בזה לחוטרא דאין הכרע בזה נעמל׳ח ‪:‬־‪ 1‬ואם‬
‫עהוסיף אבן או עץ או מסמר שלו שישנו כעין אבל‬ ‫הלוקח קידש א שה בהחפץ ואח׳כ נמצא בו מום אם‬
‫אם נתן מעות משלו• על המלאכה הרי מעות אלו נ״ב‬ ‫בעת הקדושין ידעו מהמום הוי קדושין גמורים רהא‬
‫כמלוה ‪1‬ניש סקמ׳׳א( אמנם דבר פשוט שאם קנה במעותיו‬ ‫סבר וקביל ואש לא ידעו נהמום מטילא דאין כאן‬
‫איזה דבר מסויים והוסיף בהמלאכד‪ ,‬אין זד‪ .‬נטלוה‬ ‫קדושין גמורים י הדי גם היא לא סברה וקיבלה על‬
‫דניון דקגה במעותיו הרי הוא שלו אמנם אם נתן‬ ‫הטום אמנם אם נתוודע אחר הקדושי; שיש בו ביטול‬
‫טעות‬
‫מ‬ ‫‪T‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות קחשין סיק כ״ח‬ ‫עחך‬
‫הרמני!! ודבר פשוט שיש להחמיר בקדושין ככל‬ ‫‪ n v tt‬גמולו רק ליגות המלאכה וביתא גז ה דבר‬
‫הדיעות ויש מרראשונים שאמרו עור דד‪.‬ריעה המחמרת‬ ‫מאינו מסוייס ה׳ל בטלוה «א״ש קושית הא׳־מ( ובן אס‬
‫כאומן קונה בשבח בלי דליהוי קרושין אין זד‪ ,‬אלא‬ ‫הוסיף זנבע ם^*לו ו«י רק סגק קדומין ראץ נז ה‬
‫אם בעת שהחזיר לה רתפץ אמר לר‪ .‬הרי את מקודשת‬ ‫מממ ]שס‪: 1‬‬
‫לי בשכר כלי זה אכל מה שאמר לה קודם חזרה‬ ‫‪5‬ןןץ כמם מי ע חילוק במלוד‪ .‬גין מלוד‪ ,‬מלה לסלוד‪.‬‬
‫אץ זה כלום ושם נשס יזיס׳ רייח וממילא דמאן דס״ל‬ ‫דאחרים דגסלוה דאחרים אם מסר לה ההלואה לשם‬
‫אין אומן קונה בשבח כלי נם בכד‪.‬״ג לא מהני ורלא‬ ‫קדושין כמעמד שלשתן םקודמת במו כן במכירות‬
‫כדיעד‪ ,‬ראשונד‪ .‬שזה הוא כמשכון אמנם עיקר דין זר‪,‬‬ ‫שאם עשה מלאכה אצל אחר ונתחייב לו פרוטה כעד‬
‫צריך ראיח נשם! וככר בארנו דרק מפגי חומר‬ ‫המלאבד‪ .‬אס קדשה ב^יוטר‪ .‬זו ובמעמד שלשתן וצי‬
‫רקדושץ חיישינן לריעה הסוברת אומן קונה בשבח‬ ‫בטקרש בטלוה דאחרים במעס״ש ואפילו לא נמר‬
‫כלי ולבן אין להאריך בזה ‪:‬‬ ‫עדיין המלאכה אך הבעלים קבלו כקניין והתחגיבו א״ע‬
‫ןן כתב הרמב״ם ז״ל כספ״ז המקדש בפחות םש״פ או‬ ‫למלם לו יכול לקדש בזד‪ .‬כמעם״מ נגיש! ויש מי‬
‫בטלוד‪ ,‬וחזר ובעל סתם בפגי עדים צריכה גט שעל‬ ‫שאומר דבשבירית כל ‪ p t‬שלא דתזיר ההפ׳ן משכר‬
‫בעילה זו ‪0‬םך ולא על אותן הקרושץ הפסולין חזקד‪,‬‬ ‫ממט אין ע״ז שם מלוה כלל וגרע אפילו טדולואד‪.‬‬
‫היא שאין אדם מישראל הכשירים עושה בעילתו‬ ‫תוך הז ק אלא דכממחזיר החפץ נעשד‪ .‬מלוד‪ .‬למפרע‬
‫בעילת זנות והרי בידו עתה לעשותה בעילת מצוד‪,‬‬ ‫ואץ בו דין סעמ״ש כיון דלא נתברר ההוב עדיין‬
‫עכיל ואע׳גדבפנויהלאס״ל לר‪,‬רםב*ם סברא זו כמיש‬ ‫וכט״ש בח״מ סי׳ קכ״ו כעץ זה זאימו אמנם לפי מד‪.‬‬
‫בפיי מגירושין ם־מ באלו שירד לתורת קדושין אלא‬ ‫שבארנו מם סעי׳ כ׳ בכלות הז ק דתיוב ברור אף‬
‫דטרינא אץ זה קדושין שפיר אטרינן ראינו עושח‬ ‫כשלא החזיר דתפץ ע״ש במה פרטים בזה ולכן כיון‬
‫בעילתו בעילת זנות ויש שדקדקו מלשון הרמכ״ם דהוי‬ ‫שהבעלים קבלו בקניין והתחייבו א*ע לשלם שפיר‬
‫קדושין וודאים בהכעילר‪ .‬נהה־מו אכל רבים חולקים‬ ‫שייך כזר‪ .‬םעם״מ כם״מ וצ״ע לדינא דקדושין דאולי‬
‫כזה וס״ל דאינן אלא קדושי ספק ואם קבלה קדושין‬ ‫יש לדתמיר גיב כדעת ודש טי שחולק ‪:‬‬
‫מאחר צריכר‪ ,‬גט משניהם וגם בדעת הרמב״ם אין‬ ‫‪ jjjg‬וב או ק קבלן בשעשר‪ .‬לה הפץ שכתבט בסער‬
‫הכרע שכוונתו לקדושים ווראים זנ״מ( ולבד זה לאו‬ ‫מיז דאם קירשה בשכר מלאבד‪ .‬העיקר לדיגא‬
‫ביע דינא גמירי דדשקדש כמלוה אינה מקודשת‬ ‫דאינד‪ .‬מקודשת דקיי״ל אץ או ק קונה בשבח כלי ורק‬
‫דליועי רעחיה אכעילה לשם קדושין וכן משמע מלשון‬ ‫בקדושין יש לדתמיר כדברי הסוברים או ק קונד‪ .‬בשבח‬
‫הש״ם )כחובות מ*ד‪.‬ו ומירושלמי)נימין פ׳ח הינזו דזה שאנו‬ ‫כלי י״א דב״ז הוא כשככר החזיר לה הכלי אך שטקדשה‬
‫אומרים אץ ארם עושה בעילתו ב״ז רצא רק לדוצריבה‬ ‫כהשכר הפגיע לו אבל אם עדיין לא החזיר הבלי‬
‫ממט גט ע״ש ובסי׳ ליא יתבאר עוד םוה בם״ד וע״ש‬ ‫ובעת שטחזיר לה מקדשה בשכר הכלי מקודשת לכ״ע‬
‫מיש בסעי׳ מ״ב כמד‪ ,‬פרטים בזה כ‪*0‬ר ;‬ ‫דה׳לכמלור‪ .‬שיש עריו משכון שנתבאר בסעיי ג״ו ואע״ג‬
‫בחב רביט הכ״י בסעי׳ י־ז תכנ ם לכית הכירו‬ ‫דבעינן שירד לה כתירת משכון כמ״ש שם כשם הטור‬
‫ולקח לו בלי או אובל וכיוצא בד‪.‬ם וקדש בו אשד‪.‬‬ ‫מים זד‪ .‬שד‪.‬שהא החפץ אצלו הוי כירד בתורת טשבץ‬
‫ובא בעה״ב אע״פ שאמר לו למה לא נחת לה דבר‬ ‫דכל אימן שמחזיק לכלי בידו הח*‪ .‬כמשכון על שכרו‬
‫זה שהוא טוב ממה שנחת לד‪ ,‬אינה מקודשת שלא‬ ‫דיא דרווקא בשנילר‪ .‬דעתו שתופסה ‪ V‬שכרו הוי‬
‫א׳ל דכר זה אלא בדי שלא להר״בייש עטו ורצאיל‬ ‫כמשכץ גנ״ש סק׳מו רבלא״ר‪ .‬אין זה דומה למשכון וי״א‬
‫וקידש בממון חבירו שלא מרעת חבירו ה״ז גזל‬ ‫עוד דאפילו גילוי דעת לא םד‪.‬ני אלא בשחבעד‪ .‬החפץ‬
‫ואינה מקודשת אס קידשה בדבר שאץ כעה״ב‬ ‫ואמר לר‪ .‬שלא יהן לד‪ ,‬עד שתשלם דזר\ לר‪.‬ריא‬
‫מקפיד עליו כנץ תמרה או אגוז היז מקודשת‬ ‫כמשטן זיזמ״יז סקנ״ז גשס הר״ן! וי״א עוד דגם כבודג‬
‫מספק עכ״ל ורצא לשון הרמב״ם ונראר‪ ,‬שזד‪ .‬שהוצרך‬ ‫לא מהני דאין דץ או ק במלור‪ ,‬על ד&שכץ דמשכץ‬
‫ליתן מעם שלא א״ל אלא שלא לביישו אכל כלבי‬ ‫לא הד אלא כשבא לידו בתורת משכון על הלואר‪,‬‬
‫איט רוצה ליתן לו א״צ על מר‪ ,‬שלא חלו הקדושץ‬ ‫דומורד‪ ,‬תשגר‪ ,‬זה בקצת קניץ בגוף המשכץ ‪ 00‬מ ס‬
‫למפרע‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדף«ץ םיטן כ״ח‬ ‫עדוך‬ ‫‪28‬‬
‫יאמר לו הבעה״ב כלך אצל יפות אלא דמיירי גחבידו‬ ‫למפרע דלזה לא הוצרך דא‪#‬ילו אם נאמר עבלב עלם‬
‫שיוצא ונכנס תמיר בביתו והם ריעים אהובים ודרכו‬ ‫א׳ל ם' ם כיון שלא לקחה מרעת בעה׳ג הוי גזל]‬
‫של זה ליכנס לביתו של זה תדיר וליטול מה שרוצה‬ ‫ואין‪ .‬מקרשין נגזילה ואפילו שואל שלא מרעת נ ע ה׳ ב‬
‫ואין הבעה׳ב םלןפיר עלמ ומדע זאת נם סקודם וט״ם‬ ‫הוי גזלן כיש ננ היג אלא הטעם הוצרך דאם גאמר‬
‫זה האיש שבא שלא ברשות בעה׳ב כפעם בפעם ולקח‬ ‫שבלב שלם איל יחולו הקרושין מכא] ולהבא אם‬
‫דבר של הבעלים וקידש בו את האשד■ אינה מקודשת‬ ‫הרבר עדיין בעין ויחזור ויטלנה ממגה ויתן לה בפני‬
‫דםיף סוף לקח שלא ברשות וכגזלן הוא ואם אינו‬ ‫ערים ‪1‬שמ׳ש כסעי׳ ה־‪ 1‬לזה אמר דגם מכאן ולהבא אינו‬
‫מקפיד על מה שאוכל שם או משתמש בכליו אבל ליתן‬ ‫מועיל רלא בלב שלם איל וכן יש ניט בזה הטעם אם‬
‫לאחרים וודאי רמקפיד ואף אם א״ל אח׳ב כלך אצל‬ ‫אפילו לקח בפני הבעה׳ב וקידשה נזה וא׳ל לטה לא‬
‫יפות מפני הדרך ארץ אמר כן מפני קורבתו אבל‬ ‫נתת לה דבר יפה מזה אם אמירתו בלב שלם היה‬
‫לעולם הוא כנזל ואף אם יתרצה אח׳ב ט״מ למפרע‬ ‫היז מקורשת אבל כיון שאנו אומרים שלא כיון בלב‬
‫הוה ביאוש שלא מדעת נעתוס׳ ב*מ כ׳ב ‪ .‬ד״ה אם וכו׳‬ ‫שלם אינה טק־דשת ‪1‬עח'מ ינ׳ש וצ״ל כ מ׳ ש דגם על להנא‬
‫וא׳ת ונוי[ יכשא׳ל כלך אצל יפות וחזר וקידשה בזה הוי‬ ‫צריך לקדשה מחדש נמיש הנ׳ש נעצמו נסי׳ ל׳א סיךא ואף‬
‫ספק קדושין אבל על למפרע וודאי לא הוה קדושין‬ ‫להרשנ׳א שסצ׳ל עכ׳ש את'נ הרי את מקודשת לי ע׳ש ונסי׳‬
‫ולכן הוצרך הרטב׳ם לאמר ראמירתו היתה שלא‬ ‫ל׳א סעי׳ ה׳ יתנאר נזה נס׳ד[ ז‬
‫לביישו רזהו נ׳ם נם על להבא רלא ליהוי קדושי וודאי‬ ‫כל זה שכתבנו הוא לפי דעת מפרשי השיע‬
‫ולכן בדבר שאין בעה׳ב מקפיד עליו בלל ויודע שזה‬ ‫ולענ׳ר הדברים תמוהים דאיך נאמר רגם על‬
‫הרגיל יטלם תמיר ה״ז מקודשת מספק דשמא הוה במי‬ ‫להבא זזינה מקורשת מטעם שלא כיון בלב שלם‬
‫שצור‪ .‬לו ליטול ‪:‬‬ ‫מניין לנו להקל כל כך ושמא אמר בלב שלם וליהוי‬
‫כתב רכינו הרמ׳א אורח שיושב אצל בעה׳ב‬ ‫לכל הפחות ספק קדושין ובאמת יש מרבותינו שפירשו‬
‫ונוטל חלקו וקידש בו הוי מקודשת עכ״ל‬ ‫עניין זה כנם׳ ונכזו רזה שקידשה בהאוכל היה לו‬
‫ואע׳ג רקיי׳ל דאין האורחים רשאים ליטול ממה‬ ‫שייכות כזה שהיה עמו במחצית שכר במאכל זה )רש'י‪1‬‬
‫שלפניהם וליתן לבנו או לעברו של בעה״ב בלי‬ ‫או שהרשהו מקודם ליקה מן המאכל הזה אך לא‬
‫נטילת רשות מהבעה׳ב כמ׳ש בא׳ח סי׳ ק׳ע וכיש‬ ‫א״ל מן היפות זתוס’[ והוא נטל מן היפות ואף גם‬
‫של יתן לאחרים ולכן י״א דאינו אלא ספק קדושין וש'ז‪1‬‬ ‫בזה נ׳ל דאין כוונתם דבוודאי אינם קדושין אלא‬
‫וי׳א דזהו רק כשעדיין לא נתנו לכל אחר חלקו לפניו‬ ‫דחדל אמרו שאינם קדושים ווראים ואף שבנם׳ יש‬
‫אבל כשנתנו לכל אחר חלקו לפניו הוי כשלו ורשאי‬ ‫נירסא כשילהי שט‪/‬יתתא דאינה מקודשת ברי ף‬
‫לעשות בו מה שירצה ‪1‬באה*ע[ ויש קצת ראיה לוה‬ ‫וברא׳ש ליכא גירסא זו ע׳ש ואף לגירסתינו י׳ל‬
‫מטס׳ ד׳א פ׳ט ע׳ש וע׳ נהגר׳א סק'נ ובמנ׳א שם פיןנ׳ב‬ ‫דאינה מקודשת וודאי ואף שהלשון רחוק ויותר מחוור‬
‫ודברי הנ׳ש ‪0‬קמ•) צ׳ע וח׳ין! ;‬ ‫כגירסת ד‪.‬רי״ף והרא׳ש ולשיטתם לא קאי אלהנא אלא‬
‫ןןף‪ ,‬יש מי שאומר דאורחים המסובים אצל בעה״ב‬ ‫על העבר אבל הרטב־ם והש׳ע שלא פירשו כן נהי‬
‫אפילו ביררו חלקם והניחו לפניהם ונטל בעהיב‬ ‫דלעבר וודאי אינם קדושין מיהו על להבא למה לא‬
‫ממה שהניחו לפניהם וקדש את האשד‪ .‬מקודשת כל‬ ‫יהיה ספק קדושין דשמא אמר בלב שלם ובפרט‬
‫עוד שלא נתנו לתיך פיהס ‪1‬באה'ס בשם מהרי״ע[ ואע׳ג‬ ‫רבקדושין יש נ' כ קצת מצוה ואיך פסקוה למילתא‬
‫שכתבנו רכשגתנו לבל אחד חלקו לפניו הוי כשלו זהו‬ ‫דוודאי לא אטד בלב שלם ונם במה שכתבו רבדבר‬
‫אמת כשעשה בחלקו איזה מעשה דבשם שיבול ליתנו‬ ‫שאין בעה״ב מקפיד עליו הוי קדושי ספק נם כעבר‬
‫לתוך פיו כמו כן יכול ליתגו לאחר וזהו קניינו אבל‬ ‫חדבר תמוה שיהא ביכולת אדם לקדש אשה בשל‬
‫כל זמן שלא עשה בחלקו איזה מעשה עריץ נחשב‬ ‫אחרים בלתי רעתו ‪1‬גם מונ׳י סג׳ע תמה נזה! ז‬
‫החלק כשל בעהיב זנ׳ל( ונ׳ל דזהו באורח שאוכל בחנם‬ ‫ולכן ג׳ל רגם רדמנ״ם אלמפרע קאי וכך הוא‬
‫אכל אורח שבאבסניא שמשלם בער אכילתו מיר‬ ‫העניין דוודאי אין דרך איש זר לבא לבית אחר‬
‫בשנתנו לפניו חלקו זבה ‪ u‬ואין לבעה״ב רשות בהחלק‬ ‫וליטול לעצמו איזה דבר ואם ימצא איש כזה לא‬
‫והרי‬
‫טו ‪29‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדזשין סיםן ‪1T3‬‬ ‫עדיו‬
‫הוא שלשים יום בשאלת חפץ אינו ‪ p‬כפרעז בח״»‬ ‫דהרי השולחן שלפניו נח»כ כשלו לוסן עסידתו‬
‫פי' שמיא עיש ואפילו להפוברים שם דנם פתם שאלה‬ ‫כהאכסניא וקנה לו השולחן חרקו ופיהו באורחים רבים‬
‫הוא ל' יום לא אמרינן זה אלא לנבי ^וו א ל בעעסו‬ ‫כל ז ק שלא הוברר עדיין חלקו של כל אחר לא נחשב‬
‫ופשיטא שאץ לו רשות להשאילו לאחר ח הו בנזל‬ ‫עדיין כשלו אמנם יש להסתפק אם יש להבעה״ב חלק‬
‫נסיר נאי» אכל בשואל לו ק ידוע נ ת דנ״ב אץ‬ ‫בזה כל זמן שלא היברר עדיין חלקו של כל אחד‬
‫השואל רשאי להשאיל לכתחלה נרם בדיעבד אין זח‬ ‫מ״ ע לרינא‪:‬‬
‫בגזל נשם יביש סקמיה ויש מפקפקין בזה דביץ דאיסודא‬ ‫יןן היתה סחירה בינו ובין חנירו וחלקה שלא מרעת‬
‫עביר יכולה לומר לא ניחא לי להתקרש באיסור « ו‬ ‫חסרו וקידש בחלקו הואיל דזנריבה שופת ב״ד‬
‫מףג איי; ציוס ובעינן רווקא כשנתן לו ‪ m th‬להשא^ו‬ ‫ואק חלוקתו כלום בם*ש בח״ם סי׳ קע״ו אינה פקודשת‬
‫לאחר ובן משמע מלשץ הראיעז שם ולרינא הוי ספק‬ ‫שאין זה נוטל לעעסו מה שירעה ויניח פה שירעה‬
‫קדושין ולתנאי הזה עריך עוד תנאי ש^דיע לה שהחפץ‬ ‫ואפילו נתן לה כל הסחירה שיש בחלקו והוא יותר‬
‫שאול לו עד ז ק פלוני ושיהיה שוה הנאת הקישוט של‬ ‫מפרוםה אפ״ה אינה מקודשת שאץ רעונה להתקרש‬
‫אותו ז ק שיפ ואז היא מקודשת ואזרג שהיא עריכה‬ ‫אלא בבל הפתורה אם לא שפירש ואמר תתקדש לי‬
‫לדתזיד הכלי אחר ז ק ודמי למחנה ד ם להחזיר שיתבאר‬ ‫בחלק שיש לי בסחורה זאת והה*מו דהרי קידשה בחלק‬
‫בר״ם בים ראינה מקודעזת ם״ם היא מקודשת משוס‬ ‫זה והוא אץ לו רק מחעה בזה כיץ שאץ חלוקתו‬
‫דהוא נותן לה מה שהוא שלו ואותו דבר גו ק לה‬ ‫חלוקה ויראה לי שאם ידעה שחלק הסחורה שלא מדעת‬
‫כנתינה גמורה נביגסז‬ ‫שותפו הוי ספק קדושין רהרי יודעת שאץ בחלוקתו‬
‫»ךן וייא ראפילו י^ז כל תנאים אלו אעו אלא קדושי‬ ‫בלום ופברה וקבלה במה שיש לו בזה ואע״נ דנשי‬
‫ספק דדמי למחנה ד ם להחזיר זשור בשם גמהיש‬ ‫לאו דינא נסירי מ״ם לקולא בבה״ג לא אםרינן כן ולא‬
‫דביק ^ ד ש ה סתם בהחפץ אף שידעה שהוא שאול‬ ‫דמי למ״ש בסעי־ ל״ב רדתם שאני שלא קבלה לשם‬
‫מ״ם דעתה על גוף החפץ וכיץ שהנוף הדרא להמשאיל‬ ‫קדושין כלל אלא לפקרון ע״ש וכן אם בא השותף‬
‫דמי למתנה עים להחזיר ודיעה ראשונה ם*ל כיון‬ ‫אח״ב ונתרעה להחלוקה ועריץ לא נתאכלו רקדושין‬
‫שיודעת שועא שאול דעתה רק ^ הנאת השימוש ולבן‬ ‫הוה ספק קדושין די״ל אעלאי טילתא למפרע יב שלו‬
‫אם אמר בפירוש הרי את מ^ד שת לי כועאת שימוש‬ ‫קידש ‪1‬סמ*ח‪ 1‬ויש מי שאומר דד־‪.‬ו דמי ליאוש שלא‬
‫החפץ מהני לב״ע רההנאה נשאר אעלה ו ^ ף לא גר;ן‬ ‫מדעת ‪1‬ניש‪ 1‬אבל נ אפ ת רץ זה תלוי בברירה אם‬
‫לה בלל ואץ זדי בדסיץ כלל לפתנה ע״ם להחזיר‬ ‫אמרינן יש ברירה להחטיר כראורייתא אמרינן הוברד‬
‫ובכהיג א״ע לועריע לה ששאול ועא שהרי אינו מקדשה‬ ‫הדבר למפרע שזהו חלקו זינק׳ז ואפילו נתאכלו הוה‬
‫בנוף הכלי אלא בהנאת השימוש על איזה »ן ואם‬ ‫ספק קרועזין נעיזמ״יח יכל זה הוא בפחודה שיש בה‬
‫קידשה מפורש בגיף הכלי לכ״ע לא הוי קדושץ נב״שו‬ ‫םובית ורעות אבל בטין סחורה שבל המץ שוה זה בזה‬
‫וייא דגם בשקידשה בפיתש בהנאת שימועז עדיו‬ ‫וחלק שלא מדעת חבירו וקידשה בחלקו היז מקודשת‬
‫לועדיע לה שהוא שאול דאלי‪ 3‬ביק שסבורה ע »לו‬ ‫דזהו כחלוקת מעות שיבול השותף לחלקן שלא מדעת‬
‫הוא והוא מקדשה בהנאת השימוש ורז כוונתו לפי‬ ‫חבירו כם״ש בח״ם שם ורוקא שחלקה במרה או‬
‫דעתד‪ .‬כמקדשה בכלי זו לתשמישה וכיץ דהכלי חדדא‬ ‫במשקל שור‪ .‬חלק כחלק באופן שא״ע שופת ב״ד ז‬
‫דמי למתנה ע״מ להחרר אכל כשאומר לח שהוא‬ ‫ןןץ המקי ש אשה בטבעת שאולה או בשאר חפץ‬
‫שאול הרי יודעת שנותן לה כל מה שיש לו בהבלי‬ ‫השאול ולא הודיע לה ששאול הוא אינה מקודשת‬
‫ואיט דומה לגמנה עים לרחזיר נאימ סקניאז ולא נראה‬ ‫שהרי קבלה החפץ על דעת שהוא שלה והרי אינה‬
‫כן דהא גם במחנה ע״ם להחזיר גופה הרי מדינא‬ ‫שלד‪ .‬דהיא צריכה להחזיר להכעלים ונמעא שקישה‬
‫מקודשת אלא שגזרו חכמים מפני שרוסה לחליפץ‬ ‫בנזל מ־איש פ׳י! ני ח ואם הודיע לה ששאול הוא ולבעל‬
‫כט״ש כר״ם כיט איב כשמקישה בהנאת שימוש אף‬ ‫החפץ לא הודיע שרעונו לקדש בו אשה אינה מקודשת‬
‫שסבורה ששלו הוא מ״ם אץ זה דמיץ למתנה עים‬ ‫אלא א*כ השאילו לזמן ירוע ראל*כ הרי יכול בעל‬
‫להרזזיר שמקדשה בהבלי עעמה ורמי לוזליפץ אלש‬ ‫החפץ ליטול ממנה לאלתר דאע״נ דקיייל סתם הלואה‬
‫השלחן‬ ‫‪ rirrt‬קרושץ סיק כ׳‪Y‬ז‬ ‫ןןרזך‬ ‫‪3a‬‬
‫יחולו הקדו שין ל מ פ ר ע ו ד ב ר פ שו ם ד כ ש מ ק ר ש ה כז ה‬ ‫עי ש סי ^מ‪ 4‬ו םד ד כ ע ס ק ‪^h‬וה ב>«יםו» ו ע ל י זוריך‬
‫נותן לד‪ ,‬א ת החפץ לעולם ראם הו א נו תן ל ה נ' כ ע׳ ם‬ ‫שי אמ ר ל ה נ ד ג א ת שי מו ש ו ע ל י ד הו ה פירו שי כ מו‬
‫שתחזירנו אינם קדו שין כ ם' ש זומ׳ש הא'מ כסר‪,‬ניג למתנה‬ ‫ב מ א ת מלו ה ש הי ת ה זוריכה ל ח ת פ רו מ ה לפייסו יי ש א ל‬
‫עמ׳ל הוא רק ר‪,‬נה'ג לשעה וכ*כ בר‪,‬צה״יז שס אין כדאי לדהות‬ ‫לוז ו מ ק ד ש ה כ פ רו ט ה זו א ב ל אם א מ ר ס ת ם ש ת ת קד ש‬
‫דברי התיס׳ והרא׳ש והרישב״א וקישיתו משור יה הקדש יישבנו‬ ‫ג ה שי מו ש של כלי זו אינו מועיל דזו ע ר מו ש מ קד ש ה‬
‫בח'מ שם סעי׳ י*נ וראייתו מתנז׳ ר׳א ‪ p‬י׳ל וח׳קו נ‬ ‫כ שכ ר ה שי מו ש והוי כ מלו ה ד ש בי רו ת כלי ו ע ה‬
‫ב מלו ה מר‪,‬׳( ‪:‬‬
‫ה שיבר כלי או ח פ ץ ס ח ני רו ו ‪ T p‬ש בו אשד< די ט‬
‫; ‪ g jj‬ו ד ע דז ה ש כ ת בנו די ׳א ד א פי לו ב כל ד תג אי ם‬
‫כ שואל כלי שנ ח כ א ר ואם ל א הו די ע ה ש שכו רה‬
‫אינן א ל א קדו שי ספק יש חולקין ע׳ז ו ס׳ל רנ שי ש‬
‫הי א ני רו אינ ה מ קוד ש ת ואם הו די ע ה וה שימו ש לזמן‬
‫נ ל ה תנ אי ם ל כי ע הוי קדו שי ווד אי והפו סקי ם שנחלקו‬
‫ה ש כי רו ת ש' פ מ קו ד ש ת ד ש ש מ ס תפ ק לומר ד ב שו כ ר‬
‫ל א נוזלקו אל א א ם שאל בל א זמן מונ ב ל ולכן י׳ א‬
‫עדי ף מ שי אל ד א לו כ שו א ל כ ש קיד ש ה כגו ף ה ח פ ץ אינ ה‬
‫ד אינן א ל א קדו שי ס פ ק ש ה רי יכול לימלה כ כ ל ע ת‬
‫מ קוד ש ת כמ״עז ב מעי׳ ע״ ח ו ב שו כי מ קו ד ש ת ו ש כי רו ת‬
‫שירזוה ד ״ א ש מ קו ד ש ת ר ס׳ ל סרזם ש אל ה ל׳ יום ‪ 1‬ב'ח‬
‫ליומא מ מ כ ר הוא א מנ ם א פ ש ר לומר רגם ב שוכ ר אינ ה‬
‫»נ״» ולפ״ז כיון ד אנן קיי׳ ל ל דינ א ד מ ת ם ש אלה ל א‬
‫מ קו ד ש ת ד ל א לכל הד ב רי ם א מ רו חז׳ ל מ מ כ ר הו א‬
‫« י ל׳ יו& ס שי ט א ד אינו אל א קדו שי ספק ו ל פ מ׳ ש‬
‫זתוס׳ ב*מ נ׳ו ‪ (:‬וכן מ ש מ ע מ ד ב רי ר גי נו הרם*א ב מ עי‬
‫‪ 3‬סעי׳ ע״ז ד ל א ח ר פ שי ט א שאינו יכול ל ה ש איל רתוק‬
‫י*ט ד מ ד נ ד ל ה רשואל לג מ רי ונ ד ם יעז מי ש או מ ד‬
‫הו א נ ס מ ק דו שי ס פ ק אל א ש ל מ ע ש ה אין להקל והוי‬
‫דנ ש כי רו ת מו עי ל כ שנו תן ל ה נוף ה ח פ ץ ו הי א יו ד ע ת‬
‫ספ ק קדו שין ז‬
‫ש שכיר הו א ראפילו אם אינו ב מ מ כ ר ל מ ה ל א י הי ה‬
‫‪ D‬כתב ר בי ט ה ב ״י כ סעי׳ ך׳ הנו תן ל ה כי רו מ תנ ה‬
‫כי כו ל תו לי תן זכותו ל אח ר וה רי ב שכי רו ת קרקע יכול‬
‫עי׳ם ל ה ת זי ח ו ה ל ך ה מ ק ב ל ו קיד ש כ ה א ש ה ה׳ ז‬
‫נ ם ל כ ת ח ל ה לה שכי רו ל א ח ר כ מ׳ ש כח*מ מי׳ שי״ב‬
‫מקודשת ע ב׳ ל ו א ע׳ ג ד ב ש מ קד ש א ש ה ע׳ ט שתחזיר‬
‫וב שכי רו ת מ ט ל ט לין נ הי ד ל כ ת ח ל ה אינו ר שאי ל ה ש כי רו‬
‫די^־ושין אינ ה מ קו ד ש ת כ מ״ ש כסי׳ כ*ם זהו מ פני‬
‫לאחר זהו ש מ א י א ב דנו א ב ל מי ם או תו זכו ת שי ש לו‬
‫נוידת ח לי פ ץ ככ‪ 1‬ש שם א כ ל כ שנ תן לארם מ חנ ה ע״ם‬
‫ל מ ה לא יועיל כ ש מו ס רנו ל ה זכות שי ש לו בגוף ה רכ ר‬
‫להתזיוי הרי הי א כ שלו מ מ ש ד מ קנ ה לו בקניין נ טו ר‬
‫והרי יש לו זכות כגו ף ה ח פ ץ לכל ימי שכירוחו כי ץ‬
‫וזוז ש א מ ר ע״ ם ל החזי ר ד‪.‬וה כ תנ אי ב ע ל מ א כ מ׳ ש‬
‫ש שילם מ עו ת וז ר ע ‪ 1‬עא'מ סקניס ‪:‬‬
‫גת״מ סי׳ ר ס׳ א ס עי' י׳ א ולכן נ ם יכול ל ה קדי שו כם*ש‬
‫‪ g g‬כל מ ה שב א רנו כקי ר שה נ ב לי שאולה זהו כ של א‬ ‫ש ס ולפיכך יבול ג ם לקד ש בו א ש ה ואי ק שיא ד ה א‬
‫וערי ע ל נ ע ל ה ח פ ץ שרצונו לקר ש בהבלי א ש ה‬ ‫ה חג ה ע׳ ם ל ד ת ד ר ו כ ש אי ט מ קיי ם ר תנ אי ת ת ב ט ל‬
‫אבל אם הודי ע ל ב ע ל החפץ פסקו רבו תינו רהוי קדו שין‬ ‫המתנה וכחץ ש קיד ש בו א ש ה וא״א לו להחזירו ה רי‬
‫בכל עניין ואפילו ל א הודי ע ל ה שהוא ש אול וד&עם‬ ‫לא■ נ תקיי ם ה תנ אי ונ ת ב ט ל ה ד ס ת נ ה ו קיד ש ה כגזל ד ה א‬
‫דאםרינן ש ה מ ש איל כיון שה שאילו לקדו שין נ ט ר ב ל כו‬ ‫כ ה ק ד ש ש ם קיי״ל דז רי ך להחזירו כ ש הו א מו קד ש‬
‫ליתן לו ב או תו עניין שיועיל לקדי שין ואם לא יועיל‬ ‫נגרש שם ו ח ב א דירי ה א ש ה ל א תחזיר לו די׳ ל דנ ם‬
‫ש אלה ת הי ה מ תנ ה ולכל ה פ חו ת ת הי ה‬ ‫בל שין‬ ‫בא) בי כו ל תו או ל קנו תו א ח׳ ב מ ה א ש ה ולדחזיר לו החפץ‬
‫מ חנ ה ע״ ם להחזיר ויקנה הכלי מ ה א ש ה ויחזירנה לו‬ ‫או לדישאידו כיד ה א ש ה ול שלם לו מ מ ק כ פי שיוי החפץ‬
‫או י שלם לו ד מי ם ב ע ד הכלי כם*ש כ דין מ תנ ה ע׳ ם‬ ‫ד א פי לו ל מ אן ד ס׳ ל כ תנ אי רני ט ץ שזוריך שיחזיר‬
‫לדחזיר ולכן יש ל ה ס ת פ ק כ של א החזיר ד מי ם לד‪,‬משאיל‬ ‫זזהפץ ע צ מו דווק א זנינזין פ*ב‪ (:‬ו ה כי קיי׳ל כ מ׳ ש בכי׳‬
‫אי הוד‪ .‬קדו שי ווראי מ שו ם ר א מרינן דכיון גם ל מ תנ ה‬ ‫קם״נ זר\ רק כ ג ט מ שו ם ד א מ רינן לצעו ר א קא מכוין‬
‫ג סו רה או אינו אל א קדו שי ספ ק )ב׳ש סקמ׳ח! ומל שון‬ ‫א כ ל כ איג ש ד ע ל מ א מ ה לי ה ח פ ץ ע צ מו או ד מי ד ח פ ץ‬
‫המור מ ש מ ע דנ ם הו א מסוזפק נזר‪ ,‬ולכן אינו אלא‬ ‫ורא״ש פיק ס״ן( ו ל ק אם לא קיים זה תנ או ול א החזי ר‬
‫מפק קדו שין ודוג מ א ל ד כ ר זה אמריגן ני ב ב א ת רוג של‬ ‫נ ם ה ד מי ם לדינותן ה*ז קיד ש בגזל ל מ פ ר ע נחמית( מי הו‬
‫קהל שיוצ א ‪ u‬י׳ ח א ת רוג כס׳־־ש כ אי ח סי׳ ת רנ״ח ;‬ ‫לעול ם ל א ת צ א מ ק דו שי ס פ ק ר מ תי שיחזיר לו הרמי ם‬
‫ודווקא‬
‫טז ‪• 1‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושץ םי^ כ‪rr‬‬ ‫;]רוך‬
‫שנצל הטבעת או שאלו שלא סרעת געל> ‪0‬‬ ‫‪ jjj‬ודווחי ע^«אל ‪ p‬הבעל עצפו אבל לא ’ ‪W‬‬
‫דאץ ארם משים עצמו רשע זד ח ושואל שלא ‪rjn o‬‬ ‫בלי סאעוה עדע לה בעל בלא דעת בעלה דבל מה‬
‫הוי גזלן ואם ם ‪0‬־ לו חפץ ד ם שישלם לו חפץ אחד‬ ‫ימקנתה אעור‪ .‬קנה בעלה וס׳ם בתב רב ^ חרגרא‬
‫כמוהו זוע מכירה גמורה רק שצריך שיקננה בסשיבה‬ ‫לה בעל ‪ r«h'p1‬בו‬ ‫דאם שאל כלי סאשה‬
‫או בהגבהה בל אחד לסי קנייט ואם סכר לו ברסיס‬ ‫חוששין לקרושץ והוי ספק קדישק ועב‪ vtf‬נהגו להקל‬
‫אץ נתעת הדמים םעבב ובלבד שיעשו פסיקת הסקת‬ ‫קצת בזה בשאק להחתן טבעת שואלץ סאשה אחרת‬
‫דכלא פסיקה לא קנה כם״ש בח*ם סי* ר׳ ז‬ ‫העוסרח שם כשעת החופה אף כלא ‪ n«h‬בעלה‬
‫)|ןץ הםקדעז באיסורי הנאה זלנה מקודשת דאיט שוה‬ ‫סשום דמסתםא אץ הבעל סקפיד ליתן בסהגה זלם‬
‫ססץ יאע*נ ריש מדם שסצותם בשריפה ואפדן‬ ‫להחזיר ניומ״» ואין פעם לקולא וו דבמ^ם הפסו־ ססק‬
‫םוחר בהנאה וא״כ כשיש בחאפר ש״פ תתקרעז בו יכן‬ ‫לא אסרינן דניחא ליה לאינש לעעזווו סצוה ככזסונו‬
‫יש איסורי הגאה שטוחרץ ליהטת בחם שלא כדרך‬ ‫כם״ש בא״ח סי׳ י״ר וסי* תל*ז זבישז ולי נראה דיעז‬
‫הנאתם ואם יש בזר• ש'פ תתקדש בזה אסנס ^ ן‬ ‫טעם נבץ לקולא צ ‪ v ”nn‬בגלים וחפיצים עיאינם‬
‫שהיא סמרה להתקדש בעיקר הדבר וכדרך ועאח‬ ‫עזייכים לגופה ויראי דאץ לה רשות וכזה קאכזר‬
‫ממילא דד‪.‬קדהזזץ בטילים דהרי אפילו ^ ו ד ! כסנח‬ ‫רבינו הרמ״א רק דיש לחוש להקדושין כלומר עוזזם‬
‫ונמצא חםר דינר אינה מקודשת אבל אם ‪T‬עה שזהו‬ ‫קדועזי מפק רעוםא ניחא ליה לבעל אבל בסכעת או‬
‫מאיסורי הגאה ובכדדג ש־׳ם אפשר דםחקרע« ‪1‬וירש‬ ‫שאר חפץ השייך לגופה מרי הם שלה ואץ להבעל‬
‫כתזס׳ ניו ‪ e‬וי״א דגם שלא כדרך תאחן אץ דרתד‬ ‫שייכות בהם והרי אץ בע״ח גובה סהם כם*ש בח׳ם‬
‫רק לחולד• ולא לבריא דחו״ל לא אמרו רק שאץ לוקץ‬ ‫ביי צ׳ז ואף הקדש אינו נובה מזה בס״ש הרפב״ם בפיג‬
‫על איסורי ועאה ^ א בדרך הנאתן ומ״ם איסור‬ ‫סערכץ ואע״ג דלאחר מותו שסץ זה בכתובתה בם״ש‬
‫מדרבנן יש נרץ נמן וזהו רק לדיעה שיתבאר תב‬ ‫במי־ צ״ם והנזעם רלא תקנה לה רק כל ‪ P‬שהיא‬
‫באיסורי דרבנן איגד• מקודשת ולק אינה םר‪.‬הרשח‬ ‫תחתמ ולא כשסת גסויבות ;‪ r .1‬וב^זז שלא הקנה לה‬
‫מפני הרבאה שלא כדרך הנאר‪.‬ן ומי‪ .‬מירי ^זולר‬ ‫לתחם לאחרים אםנם בע״ב שלה הם דהרי נם לאחד‬
‫אץ זה מנזץ דליתפס בהן קדושץ דאל״ב כל איסורי‬ ‫סותו אץ ביכולת ליםלם םםנה ככרעז שם אלא שםחשבץ‬
‫הנאה מותר לחולה שיש בו סכנה ולמי שנצכר‬ ‫לה בדםי כתיבתה וה*נ כשתחן לאחדים ממזבו לה כרסי‬
‫דבאיסורי הגאה דרבנן מקודשת צדיכה נס ובן אס יש‬ ‫כחובתה כשימות אבל כרם כיץ דשלה הם לםה לא‬
‫בד^אפר ש״פ צריכה נם ניזנ״יז זמניה ויעז מי שאומר‬ ‫תוכל לעשיח כהם פה שחרצה וכ״ש אם הטבעת‬
‫דבבל איסורי הנאד• כשהיא יודעת שזהו אמור כהנאה‬ ‫ש^זזאלח הוא טכעת הקדושץ שלה דפשיטא שהוא‬
‫יכול לקדשה מפני שיכולד• למכור לתלה נגיע סקניח‬ ‫שלה לנמרי דקרושץ אינן וצזרים לבעל כם״ש בםי*‬
‫והדבר תמוה דהא המכירד• גופד‪ .‬הוי איסמי אפילו‬ ‫ג׳ ע״ש וא״ב יש לטנהג הזה מקום ע*פ הרץ‬
‫תסכרס לחולה ושידבר‪ .‬בו שלא כרויך הנאה גרס‬ ‫ונ״ל‪: 1‬‬
‫המכירה הוי דרך הנאד‪ .‬וונ״נ ממן׳ ונ״וז מריסציא! ואפילו‬ ‫פ ף לפי מה שנתבאר צריך כל מסדר קדושין ליזתר‬
‫כשד‪.‬יא עצמד• חולה ומותדה היא ליהטה מזד‪ .‬ש ‪6‬ז‬ ‫לשאול את ההתן אם שלו הוא הטבעת או אם‬
‫כדרך הנאתן ט׳ם ח« לד‪.‬םתפק אם חלץ הקדושין‬ ‫שאלו ואם שאלו צךיך לשאול אותו אם ועריע למשאיל‬
‫דגהי דלגכי דידה תי ש״פ מימלנכי ד ‪T‬יח אינה שיש‬ ‫שרצונו לקרש בו אשד‪ .‬נם אם שאלו ‪ p‬הבעל או‬
‫ועוד דמטץ איט מקרי רק מה ששוה ממון לכל אדם‬ ‫‪ p‬אשה שיש לה בעל זרמ ולפט״עז בכלים‬
‫אם לא שאמר לד‪ .‬הרי את מקודשת לי באותה הנאד‪.‬‬ ‫השייכים לגו»ז לא םד‪,‬גי דעת הבעל בלא דעתה‬
‫שיש לך שנתתי לך דבר שתתרפא בו ויש כאיחד‪.‬‬ ‫ולכתחלה הזז ליזהר שלא לקדש בכלי שאולה נמסר‬
‫תאר‪ .‬ש״פ ‪1‬מלימ לשיה סם רישניפן ו ק נראד‪ .‬עיקר‬ ‫הרא״שו וטוב יותר לקדש כמסכע טלקדעז בטבעת‬
‫לרינא ורע דחפץ בפסח אעיג רקיייל כאיח סי׳ חמ״ח‬ ‫שאולה ואם אחד נותן להחתן טבעת כמתנה יזהרו‬
‫דאפרן אמור מ״ם לחומרא דקרושין ייפ לחוש שמא‬ ‫שהחתן ינכיה את הטבעת ג׳ טפחים כם״ש בח״ם סי׳‬
‫הוא מנשרפץ ואפרו «הר »‪ tr 5‬מ ;‬ ‫ץד ח ואץ הסקרש נא ‪ p‬להוציא לעז על הקרושין לאמר‬
‫י *‪1‬‬
‫השלחז‬ ‫היכות קדושין סימן כ״ח‬ ‫ערוך‬
‫מ ד ר בנן והוי ת רי ד ר בנן מ׳ ם אינ ה מ קו ד ש ת וכן‬ ‫‪ •jjj‬ולכן ה ס קד ש כ ע ר ל ה ככ ל אי הכרם ונ א לי ל ונ שי ר‬
‫ד ע ת ה ר מ ב׳ ם ר ‪*8‬ה זהה׳מז א מנ ם י ש מ ר בו תי ט דנ ר ל‬ ‫הנסקל ו ב עג ל ה ערופה ובפיגול נו ת ר ו ט מ א וכציפורי‬
‫רכל איסור ד ר בנן שאין לי עיקר ‪ p‬ד תו ר ה אם קיד ש‬ ‫נמיורע שנלקחים ל ט ה ר ת ט גו ר ע ה א ח ת נ ש ח ט ת ו ה א ח ת‬
‫ב ה ם אשר‪ ,‬מ קוד ש ת ולכן כ ח ס ץ דרבנן ו ש עו ת ד ר בנן‬ ‫נ ש ל ח ת ואף ד הנ ש ל ח ת ם ו חי ת ב הנ א ה רלא א ס ר ה‬
‫כמ*ש ה*ז מ קי ד ש ת רזהו כ מו שאק לו עיקר ‪ p‬ה תו ד ה‬ ‫תו ר ה שלח ל הכ שיל ב ה א ת ד ג ריו ת ט׳ ם מ ש חי ט ת‬
‫א כ ל כ ש עו ת דאורייתא וחמ׳ן דר בנן או ש עו ת ד ר ^‬ ‫ח בי ר ת ה ו ע ד ה שילוח נ א ס ר ה נם היא נתוס' נ׳ז ‪ (.‬וב שיער‬
‫‪ p‬ה תו ר ה‬ ‫וחמץ דאו ריי ת א זה מקרי יש לו עיקר‬ ‫טי ר ו ב פ ט ר ח מור כין לאחר ע רי פ ה ובין קודם ע רי פ ה‬
‫ו אינה מ קו ד ש ת ‪1‬תוס׳ פסיזיס שם ורא׳ש קחשי! ש® ר ש‬ ‫כ שלא נ פ ד ה ב ש ה וב שר כ ח ל ב וחולק שנ שחטו ב עז ר ה‬
‫מ רבו תינו ר ^ ל ד ב ח מ ץ דאו ריי ת א ו שעו ת ד ר בנן ישז‬ ‫ו ביי׳ נ אינ ה מ קוד ש ת וכן בהן שקירש בחי‘ קו שב מ קד ש‬
‫לחו ש ל ה קדו ש ץ ד ש פ א מ עו נד‪ .‬שע ה וסברו שהי א ש ע ה‬ ‫ב ץ ק״ק וכין קרשים קלים אינ ה מ קוד ש ת א ע׳ ג‬
‫ש שית ולא היה כ א מ ת רק ח מי שי ת שעדיין מו ת ר‬ ‫ש הכ הני ם אוכלי ם או ת ם מ' מ הרי אינו שלהם אלא‬
‫ב הנ א ה נ ם מ ד ר בנן זרמנ׳ן! א בל ב ש עי ת דאו ריי ת א‬ ‫של נ כו ה וכי קא זכו מ שולחן נ כו ה קא זכו ו ה תו ר ה‬
‫והמץ דרבנן אין לתי ש לה קדו שין ו א ק לחועז שי ט עו‬ ‫לא זיכם רק ב אכיל ה ולא ברבר אחר וכן י שראל‬
‫ד אפילו יט עו לא י ט עו ני ן איסור דאו ריי ת א ל הי ת ר‬ ‫שקיד ש כ תו ר ה ו שלמים אינה מ קוד ש ת מ ט ע ם שנ תב א ר‬
‫נ מוד ועוד ד נין קודם ח צו ת ל א ח ר ח דו ת ה מ עו ת אינו‬ ‫ואין חילוק בין מ חיי ם ל א ת־ ש חי ט ה ו ה מ קד ש ב עו רו ת‬
‫מצוי כל כ ך זמ׳ש הב׳ש סקנ׳ב בחולין נמזרה מ א לריש ילא‬ ‫וק‬ ‫ה רמים נ ר א ה ו מ קו ד ש ת‬ ‫^ ז י ם ל אח ר זריקת‬
‫יץי״לכן[נ‬ ‫ה מ קד ש כ שי רי מנ ח ה אינה מ קוד ש ת וכן ה מ ק ד ש‬
‫ורבינו ה ב׳י כ ת ג כ סעי׳ כ״א ה מ ק ד ש ב אי סו רי‬ ‫כמע״ ש קורם חילול בין ב שונג כ ק ב מזי ר‪ -‬אינ ה מ קוד ש ת‬
‫הנ א ה דרבנן לג מ רי שאין לו עיקר כ ד או ריי ח א‬ ‫שקורם חילול הו א מ מון ג בו ה ‪:‬‬
‫מ קוד ש ת ואם ב ח מין דאו ריי תא ועזעות ד רכנן או כ ח מ ץ‬ ‫)‪£‬ן בכור בז מ ה׳ז לאחר שנפל בו מום וודאי ד הוי‬
‫דרבנן ו שעות דאו ריי תא ספק מ קוד ש ת ואם ב אי סו רו‬ ‫מ מין כהן שחרי ר שאי למוכרו ולחאבילו אף לביתי‬
‫דאו ריי תא לנ מ רי כגון ח מ ץ ד או ר ר ת א ב ש עו ת דאו ריי תא‬ ‫א בל ככו ר ח ם כז מ היז דינו ככל קרשים קייים שבזמן‬
‫אינה מ קוד ש ת עכ״ל ודבריו ת מו הי ם ד נ ח מ ץ דר בנן‬ ‫ה בי ת רלא הוי מ מונו שהרי אסיר בגיזה וע בו ר ה א מנם‬
‫ו שעות דאו ריי תא ליכא מ אן ד ס׳ ל שי ש לחו ש להקדו שין‬ ‫י״א דכ כו ר כזטה״ז אפילו ה ם הוי מ מון בעלי ם ]רא׳ש‬
‫‪ 1‬המ׳ח וב׳ש זהגר׳א[ ו עוד דזהו מפור ש כנ ם׳ פסחי ם ש ס‬ ‫סיק דב׳ק סש׳ז נשם י'א‪ 1‬ולכן לרינא כ שקיר ש כהן בו‬
‫דאין לחו ש להקרו שין ו שנ אמ ר שח שש ל די ע ה י חי ד א ה‬ ‫א ש ה הוי ספ ק קדו שין ואינו רומה ל שארי קד שים שהרי‬
‫ד ס׳ ל דחם־ן כ ע״ פ עד הליל ה אין איסורו כ הנ א ה רק‬ ‫מ שנו לד זכה בו הכהן וכך שנינו ב מ שנ ה פ׳ א ד מ ע׳ ש‬
‫מד ר כנן ד א' כ גם כ ה מ ץ דאו ריי ת א נימ א בן ו עו ד‬ ‫ע׳ ש יכן פסק רבינו הב־י ביו׳׳ר סי׳ ש׳ו רכן עיקר‬
‫דהי א די ע ה ד חוי ה מ כל הפוסקים ‪1‬כ'ש סקנ׳ג ע״ש זלוסק!‬ ‫לרינא ‪1‬הגר*א‪ 1‬ומ״ם בכ אן מפני חומר א׳ א כ ת ב ר הי א‬
‫ו ע׳ ק ב מ ה שפסק ד ב ר רגנן שאין לו עיקר כ ד או ריי ת א‬ ‫ספק מ קוד ש ת ופסולי הם־קרשים כ מו קד שים שנפל‬
‫מ קוד ש ת ולא ח ש ש ל ה די עו ת שאינם קדו שין ודייה לו‬ ‫ב דג א ה ומ שנפ רו‬ ‫ב ה ם מום קורם שנפדו אסורים‬
‫לפסוק כז ה דהוי קדו שי ספ ק נמר׳א! ;‬ ‫מו תרי ם נבירושלמי נדרים סס׳ה איתא מזקדש נס׳ ת אי;ה‬
‫ןד ונ״ל ד צד קו ד ב ריו ד ב א מ ת ל א מ צינו מפור ש ל א ח ד‬ ‫מקודשת אפילו נס’ ת שלו וצ׳ע[ ‪:‬‬
‫מ ר בו תינו שיאמר ד נ ש עי ח ד ר בנן וחמ ץ דרבנן א ק‬ ‫‪ 2‬ךן י ש מ רבו תינו שםוברים שאין שום חילוק כין‬
‫שה ר א׳ ש פ ס ק מ פור ש ד כז ה‬ ‫קדו שין תופסין וכיון‬ ‫איסורי הג א ה דאו ריי תא יבין איסורי הנ אה דרבנן‬
‫הופ כין הקדו שין ו ב ד ע ת ה ר מי ״ ם ם*ל נ' כ כן ב מ׳ ש‬ ‫ררק מ ד ר בנן‬ ‫ד ב כי ל הו אין הקדו שין תופסין דנ הי‬
‫בספרו הגדול לכן פסק כן וזה שפסק ד ב ח מ ץ ד ר בנן‬ ‫אסורים כ הנ א ה מ־ מ סוף סיף אין זה מ סין שהרי‬
‫ו שעות דאו ריי תא הוי ספ ק קדושי; זהו מ פני ש שי ט ת‬ ‫זר׳ן סת׳נ לקדושין! וכן‬ ‫אינו שוה בלום ‪1‬רש'י פסיאס ז׳‬
‫רש״י ז״ל ד ה ש׳ ם בפסחים מיידי ב ש עו ת דר בנן וחכדן‬ ‫מ ש מ ע כי רו ש ל מי! פ׳ ק ה׳א! ולכן ה מ ק ד ש א שה ב ע״ פ‬
‫דאירייח א ד נ ז ה אין חו ש ש ק לקדו שין ו מ ש מ ע ק צ ת‬ ‫ב ש ע ה ש שי ת בחנז׳ןי דאז אסיר ב הנ א ה מ ד רננ; ■אפילו‬
‫מד ב ריו ד ל הי פ ך יש לחוש להקדו שין ו ה מ ע ט ד ב ש ל מ א‬ ‫ח פ׳ן נוק^^ז דאין איסורו בהגא‪,‬ח אף ב פ ס ח עענץ רק‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ סיםן כ׳״‬ ‫עתך‬
‫חמרג שודא נחנה במה שמתקדשת לו לא החמירו‬ ‫^«דקר האיסיר דאורייתא רק חכמים הקדימו את‬
‫כל כך בזה דהרי אץ הממון נתפסץ באיסור הנאה‬ ‫האיסור שמיר הוי כדאודייתא אבל בחנדן לעיקרו‬
‫‪1‬מרשיי שסו ומן התודה מותרץ לו לבתחלה ונהי רמדרטן‬ ‫מדרבק דמדאוריחא אץ באן איסד גלל הי כאץ לו‬
‫אסור לו לבתחלה לימות מהממץ גרם מקודשת נראיש‬ ‫עיקר מן הודרה וב״ז הוא לבאר דן ח רבינו הב״י‬
‫ספיג דקדושץ! ובאלילים אם םבק וקידש בדסיהן אינה‬ ‫אבל לרינא בבולהו הוי ספק קרושץ גס כדבר שאץ‬
‫מקודשת מסעם שנתבאר ‪t‬‬ ‫לו עיקר ‪ p‬התורה נמיש הכיש ואוד אחרוויס דלרש*• כתרי‬
‫אימתי מקירשת בשמברן לבותי או לישראל וירע‬ ‫מקממש ‪6‬ימ ‪ p‬דדש״י מפרש ‪ ctw3‬דחישי‬ ‫‪n‬־ ‪p‬‬
‫שזהו איסורי הנאה אבל אם הלוקח לא ידע כלל‬ ‫קורמייוא הוי חנון גמור ופגו־ השיגם ‪0‬ק״נ כפ״נ סיב אות ר‬
‫שד‪.‬ם איסורי מאה ולקח המוכר דמיהם וקידש בדים‬ ‫עיש ויש ל» ראיה מרשיי שסכיא ! ד*ה משש יפו' דאי לאחר שש‬
‫אשה היז ספק מקידשת דקרוב הדבר לו®• דלא חלו‬ ‫מאי אחא לאשמסיע יכו'מכיל ולהכיש שיכא קמיל ומדגדהק רש׳י‬
‫הקרושץ כלל דר‪.‬רי עריך להחזיר לד‪.‬לוקח מעותיו‬ ‫כלשון משש ולממלה ולא פירש כפשיפו וכחנק דרכנן נראה דסיל‬
‫וכנזל הן בירו וכן משמע בירתטלמי אלא דמים אפשר‬ ‫ממדג הוי קדושץ גמיש ואיש מרי הכיי ודיקן נ‬
‫לומר כיץ שבאו המעות לידו דרך מקח וממבר הויץ‬ ‫יש ששאלו איך אפשר לומר דברנר שעינך‬
‫מעות אלו בד‪.‬לואה כידו ויבול להוציאן ולשלם מעות‬ ‫איסורו מדרבנן תתקדש בהם דהא סוף סוף כיץ‬
‫אחרים נראיש ורץ שם‪ 1‬אבל בשהלוקח ירע שזוע אי«רי‬ ‫דמדרבנן אסור בהנאה הרי אינו נותן לה בלום והרי‬
‫הנאה ולקחן פשימא שד&עית הן של המוכר דררי‬ ‫המקדש ע״פ מעמר שלשתן דהקניץ הוא מדרבנן והוי‬
‫לקק נמיש הראיש משת מי»ה שיגו־א דלישנא ואמו מגיץ לפג‬ ‫קדושין ובמו בן להיפך במה שאםרו חי ל בהנאה אינן‬
‫הנזיץשת דהרי נתרצה לקנותם ולא חשש מל האיסור וליי להפיר‬ ‫קדושין נכ״ש שקניס אמנם מקניינים אץ ראיה כלל דלא‬
‫כה שאינו שלו דכמיכ יוציאוה שדו ואיש קושית הכיש סקרת‬ ‫גריעי קניינים שתקנו רבנן מקנייני הסוחרים שנתו‬
‫וסת־ דלפחות פהלואה הס פמ״ש הא*מ כשם הרימניא ופתוס'‬ ‫דהוי קנק דאורייתא כמ״ש בסעי׳ סיג אמנם בשארי‬
‫ניג צ״כ ‪ :‬דיה אי וכר ולא דמי ושיו ‪:‬‬ ‫איסורי דרבק ניל דתלוי במחלוקת הרי״ף עם שארי‬
‫ןרך המקדש בתרומות ומעשרות אס ישראל הוא אע״נ‬ ‫הפוסקים במקדש בפסולי ערות דרבנן אם יש לחוש‬
‫שמתבואתו הס ויש לו בזה טובת מאה שיכול‬ ‫להקרושין ויתבאר בסי׳ סיב בסיד דהרי״ף באמת ם״ל‬
‫ליחן לכל בק שירצה מ״ם פסק הרמב״ם רל בפיה‬ ‫בן דאינן קדושין דבל דמקדש אדעתא דרמן מקדש‬
‫דאינה מקודשת דטובת תאה אינה ממץ וי״א דטובת‬ ‫והחולקים עליו ס״ל דלא אמרינן וה בעקירת קדושץ‬
‫מאה ממץ ומקירשת זראיש נשם ריח םפ״מ והרבה‬ ‫רק במקום שאמרו חזיל בפירוש אבל בבל איסורי‬
‫מהנדולים הסכימו לת־מבים נסשץ• »רמ סיס !רם‬ ‫ופסילי דרבנן אין ראיה שיתבטלו הקדושין מכל ובל‬
‫ואנחנו בכר בארנו שם סעי' ייג דעכ״פ ספיקא דדינא‬ ‫ראולי בבזה לא תקנו חכמים והרי יש קדושין שחלץ‬
‫הוי דמש״ם דבבורות ®כח להדיא רהד ממץ עיש‬ ‫נם בעבירה כמו תיבי לאוין ובמו בן ייל באיסורי‬
‫‪1‬דפ'ז‪.‬ו אבל הכהן שק ‪T‬ש בתרומה והלוי במעשר ראשץ‬ ‫ופסילי דרבנן נהי דאיסורא קעביר מ״ם הקדושין‬
‫מקודשת דמחנות בהונה הוי ם®נו ממש שרשאי‬ ‫תיפסין אמנס מירושלמי משמע דבאיסירי הנאה דרבנן‬
‫לעשות בם מה שירצד‪ .‬ואינו דומה לקדשים שמשולחן‬ ‫אין קדושין תיפסין וכמיש בסעי׳ פיח זוחמיהגי מל הכיש‬
‫גביה קא זבו אבל מחנית בדיונה נתנם ר לאהרן ולבנמ‬ ‫שהניא מרייף הא נאמת פסק הביי כסמיב דלא פיותיהן ‪:‬‬
‫שיהיו נכסידים ממש לפיכך מץ שקידש כתרומה‬ ‫צ ב כל איסירי הנאה אפילו דאורייתא אם עבר ומכר‬
‫ותרומת מעשר ובחלה ובכורים ובזרוע לחיים וקיבה‬ ‫אח האיסיר וקבל בו דמים וקירש בד& אשה ה״ו‬
‫ובראשית הנז ובחמשה סלעים של פריץ הבן ובפדיון‬ ‫מקירשת דנהי דאיסורא קעביר במה שנהנה מאיסורי‬
‫פטר חמוד ובגזל מ ר ובשדה אחוזה ושדה חךמים‬ ‫הנאה ם״ם אץ הדסים נתפסים באיסור ורק באלילים‬
‫מקודשת ואף לבתחלה יכול לקדש ב ק ובן הלוי‬ ‫ובשביעית נלי קרא רהדמים נתפסים תווחם !פ׳ריי> ‪t:r‬‬
‫בטעשר ובן ישראל עני במעשר עני אבל עשיר שקידש‬ ‫ולא שארי איסורי הנאה ואעיג דלכחחלד‪ .‬וודאי‬
‫בטעשר עני של שדהו אינד‪ .‬טקוישת אעיג דאי בעי‬ ‫אסירים לו המעית מ״ם אם קירש בד‪.‬ם אשר‪ .‬היא‬
‫מפקר לגב«ר‪. .‬והיי ^י וחזי ליה גרם כל כמה דלא‬ ‫מותרת ליהנות שאינן דסי איסורי רנאה לנבי דירה‬
‫משקיד‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיפן כ׳ח‬ ‫ערוך‬ ‫‪u‬‬
‫אכל אחרים לא ואע״ג דאין לך אלא שופ מ שגי סי ך‬ ‫הפ קי ר ל או רי די ה הוא ‪1‬לר‪',‬מ‪ 1‬ועוד רכל עני מזי ו ה‬
‫זהו שכ ש אץ ג דו ל כ מי ת ם ב ה דו ר א כ ל אם י ש ב דו ר ם‬ ‫ל הפ רי ש מ ש ר ה שלו ו לי חנ ה לאחרים «גיגוץ י נ ‪ 1‬וי שראל‬
‫גדול כ סו ת ם אין בי דינו ל ה פ קי ע מ מון נמו־דכי פ־ק‬ ‫שנפלו לו בי רו ש ה ח רו טו ת ו ב ע ש רו ת מ א ני א מי כ ק‬
‫דב׳ב בשם ר׳ת[‪:‬‬ ‫הרי הם כ שלו ואף שאינו רשאי לאוכלם יכול לפיכ ר ם‬
‫צ ץ עוד נ ת ב אשד‪ ,‬שנד ר ה הנ א ה מ אד ם אחר או מ כ ל‬ ‫ו אפילו נ פ לו לו מ כ לי ם והפרי ש ‪ p o‬ת רו פו ת ו סע ש רו ת‬
‫מ ה שי תנו ל ה שלא ב פני פלוני ופלוני ועב ר א ח ד‬ ‫הרי הן כ שלו ד ס ת בי ת שלא הורמו בסו שרררטו ד מי ץ‬
‫וקירשד‪ ,‬אינ ה מקור ש ת דהוי כאלו קד ש ה באיסורי הנ א ה‬ ‫ורווקא כ שנג מ ר ה מ ל א כ ת ה לתרים־ת ו מ ע ש רו ת נו ץי‬
‫ודווקא ש ק־ ש ה ב תו ר ת כסף א בי אם קד ש ה ב ש פ ר‬ ‫הכהן ח נ ה ה כ ק בחייו ב ו ע ‪1‬רש'י קדושין נ׳ ה ‪: I,‬‬
‫ועי קרו שץ ע ב׳ ל ודווקא כ ש א מ ר ה שכל מ ה שיתנו ל ה‬
‫צ ך ה מ ק ד ש כר קר ש של ברק ה בי ת ב שוגג מ קי ד ש ת‬
‫שלא ב פגי פלוני ופלוני י הי ה כ הקד ש או בקונם א ב ל‬
‫והוא ישלם ק ק ו חי מ ש לד קר ש ויביא א ש מו כרין‬
‫אם ל א א ס ר ה בכ׳׳ף הד מיון אל א י הי ה ה קד ש י ש‬
‫כל מו ע ל כ שגג ה ואם ב מזי ר קיד ש איג ה מק־ר שת‬
‫לה סתפ ק אם כוונ ת ה ל ה קד ש מ מ ש ואץ ב ר ב די ה כלו ם‬
‫ד כ מזי ד אין ה ה קד ש מ ה ח ל ל ואיגו חיי ב ב מ עי ל ה‬
‫דאין אד ם מ קדי ש ד ב ר שאינו ב ר שי תו או כוונ ת ה שי הי ה‬
‫ד מ עי ל ה ל א ג א ס ר ה אל א ב שוגג ו ה מ קד ש כ פי רו ת‬
‫כ הקד ש ולבן אין ל פו ט ר ה כל א ג ט ותמ'ח בשם רשג׳א(‬
‫ש בי עי ת ו ב א פ ר פ ר ה א רו מ ה ו ב מי ם ש מיל א ל א פ ר‬
‫ו מה ש כ ת ב ד א ם קר שה ב שט ר היי קדושין ט ע מו ד ה א‬
‫ה פ ר ה ה’( מ קו ד ש ת ו א ע׳ ג שאסיר לימול שנ ר ב ע ד‬
‫קיי׳ל נ ת בו גם על איסורי הנ א ה כ שר ד א עי ג ד בג ט‬
‫קידו ש ה מי ם ו ה הו אה מ״ ם כיון ש ב ע ד מילוי ה מי ם‬
‫כ תי ב ונתן בי ר ה ם* ‪ 0‬כיון ד ה ך נת־נה אינו נ תינ ת מ ם ץ‬
‫ו ה ה ב א ה יכיל לי טול שכר כ שהיא מ קד ש בגוף המים‬
‫מקרי נ תינ ה גם כ שהיא איסורי הנ א ה ב מו כן קדו שי‬
‫ו האפ ר הרי הי א נ הני ת מ ה ם שיכולה לי טול פ רו ט ה‬
‫שטר דל א ב עי נ תינ ת ס סין מקרי נ תינ ת שטר קדושץ*‬
‫מ מי ש הו א ז רי ך לה ם מ ח מ ת טורח ה ב א ה ומילוי)הה'מ(‬
‫אמנם ב סי׳ ל׳ ב כ ת ב רבינו הו־ם׳א כ ע צ מו מ חלו ק ת‬
‫וי׳ א ש אינ ה ט קי ר ש ת ב ה מ׳ ם ו האפ ר ע ז מ ן אלא אם‬
‫כז ה עי ש וי׳ א דכאן מיי די באיסורי הנ א ה דר בנן ולקמן‬
‫קיד ש ה ב שכ ר ה ב א ה האפ ר ו המי ם או נ ש כ ר מילוי‬
‫הוא באיסורי הנ א ה דאורייתא זעחמ׳יז; ויש ס ע ד לז ה‬
‫ה מי ם נראב׳ד! ־כן ה ס קד ש בפר ש שיר הנסקל ה״ז‬
‫מי רו של מי ר פ׳ ק רקדו שין אבל א׳ א לומר כן ר הי רו של מי‬
‫מ קוד ש ת ואע ’ פ שהוא אכיר ב הנ א ה פר שו סו ח ר שאינו‬
‫גם בני מין מ חל ק כן ואנן לא פסקינן ה כי כ מי ש ב מי׳‬
‫ד כ ר ח שו ב לג בי ה שיר אבל ה מ ק ד ש כפר ש ענ לי‬
‫קכ״ר ולכן יש מי שאומר דאין כוונתו בכאן על קדו שין‬
‫אלילים אינ ה מ קוד ש ת שנם הפר ש אסור ב הנ א ה שנאמ ר‬
‫וודאים אל א כלפי קדו שי כסף שווד אי אין נ ת פ סי ם‬
‫ולא י ד ב ק בי ר ך וגוי א ב ל ה מקד ש בעורו של שור‬
‫לזה קאמר ב קדו שי שמר שנתפסים כלומ ר ד ל חי מ ר א‬
‫הנ ס קל אינ ה מ קוד ש ת דנ ם העיר א ס ר ה תו רה ב הנ א ה‬
‫הוי קדו שין ולא לקולא וכמ״ ש ב סי' ל״ ב )ב״ש סקנ׳ו!‬
‫‪ 1‬כיק מ׳א ‪! 1:‬‬
‫אמנם זהו פ שי ט א דאסורה ל הנ ש א לזה שנ ד ר ה הנ א ה‬
‫מ מנו וצריכה נם ‪1‬שס‪ 1‬ונם אפ שר לחלק בכ אן מב סי׳‬ ‫צ ן כ ת ב ר בינו ה ר מ׳ א נ ס עי׳ נ' א קהל שתקנו וע שו‬
‫לי ב ד בנד רי ם הודכין אחר ל שין בני אד ם וב ס ת ם‬ ‫ה ס כ מ ה ביני ה ם שכל מי שיקד ש בל א ע ש רה או‬
‫כ ש א מ ר ה מכל פ ה שיתנו לה היתד‪ ,‬ה כוונ ה ר ק ע ל‬ ‫ביוצא כז ה ועב ר א ח ד וקירש חיי שינן לקדו שין וצריכה‬
‫נ תינ ת מ עו ת וחפיצים רזהו מקרי נתינד‪ ,‬כל שון בני‬ ‫ג ט א ע' פ ש ה ק ה ל ה תנו בפירו ש שלא יהיו קדו שיו‬
‫אד ם ולקדו שי שטר ל א ע ל ת ה על ד ע ת ה ‪1‬נ*ל‪ 1‬ולבד זה‬ ‫קררשין והפקירו ממינו א פ׳ ה יש להח מי ר לעניין מ ע ש ה‬
‫העיבך ל ה ל כ ה ד קד ש ה ב שט ר באיסורי הנ א ה ד או ריי ת א‬ ‫עכ״ל בי או ר ר בדיו דל א מי בעי א ראם המייתו איסור‬
‫הוי קדו שין ‪1‬םגר'א[ כ מו כג ט אלא ד ל מ ע ש ה מ פני חי מ ר‬ ‫בז ה דאינו כלוס דל א עריפ א איסורם מאיסיר תי ר ה‬
‫א׳ א ח ש ש בסי׳ לי ב ל ה ני א גם די ע ה ה שניי ה אכל‬ ‫והרי קדושין ת־פסין כ חיי בי לאוין אלא אפילו כ שהקגו‬
‫ל הל כה מו כ ח ב שי ם ר שמן כזה גיטין וקדו שין ‪1‬ע׳ גינוץ‬ ‫והפקירו מ מון ד‪,‬קדושין רהפקר כ׳ ר הפרןי וכל טובי‬
‫יי מ־לתא דליתא בקדושין ודויקז ונם אם הירו שלמי מחלק‬ ‫העיר בעירם כ בי ד הגדול רמי כ ם׳ ש נ ח י ם סי׳ ב׳‬
‫בין איפור הנאד‪ ,‬דר בנן לדאוריית א העיקר כשי ׳ם דילן‬ ‫מ״ ם ק שה ל הפקיע קדו שין די׳ א רהפקר נ׳׳ ר אינו אל א‬
‫ו ל ענ׳ ר נ ם הירו שלמי יש לפר ש ‪ p‬דנ ם נראוריי־תא‬ ‫נ בי דיג א דר׳ א מי ו ד אסי ד אלי בי לאפקועי פ סונ א‬
‫םחשדעת‬
‫יח ‪86‬‬ ‫הז‪2‬זלחן‬ ‫כ״ח כ״ם‬ ‫‪n‬לכו^ גןדף‪'14‬ן‪p'D‬‬ ‫ערוך‬
‫לא תפחה ולא‬ ‫‪.........‬‬
‫דעתה‬ ‫‪.. ............‬‬
‫או סקלות‬ ‫והיא מפני הבהלה‪.....‬‬ ‫טחקרשת וסתגרשת ודמ״ש סס מעתה אפילו כאיסור מייה‬
‫ללמד איתן שיאסרו על עצמן‬ ‫תשליך הקרושין מידה מיד ”‬ ‫ד״ת ופו* מימותא קאמר ומ״ש מה במה לשפר וכד מוסיף עוד‬
‫בל מה שיקבלו מאחרים שלא ביריעת הוריהם כקונם‬ ‫ראיה לוה ודומה ראיה וו אכל הראשו>ה מתקיימת ודו׳קן‬
‫ובהקדש ולחוש שיקדשון בשטר לא שבית ובן עשו‬ ‫ומדברי רגינו הרם־א אלו יש ללמוד דבטקים שיש‬
‫במה גדולים‪J‬‬ ‫פריצי ישראל ויש חשש ^סיתפשום לבתולות ויקדשום‬
‫סי מן כ ט ]אובני נתינת הכסף ואם לא נתן בשליטות או נתן משכון ובו טיב סעי׳[‪:‬‬
‫אץ כאן אף ריח קדושין זיש״מ אכל יש מרבותינו‬ ‫א הכסף של הקדושין צריך שיתן לח במתנה גמורה‬
‫דס״ל דמדין תורה סחקדשת כמתנה ע״ם לר^זיר כיון‬ ‫ואם נתן לח ע׳ם להחזיר אינם קרושין ואע׳ג‬
‫דשטה מתנה אלא רחכמים גזרו ואפקעינהו לקדושץ‬ ‫ולבל התורה מתנה ע״ם להחזיר שטה מחנה במ״ש‬
‫ספני הגזירה שיאמרו אשה טחקדשח בחליפין דניון דיש‬ ‫בא*ח סי׳ תרנ׳ח לעניין אחרוג דהא המתנה הוי קניין‬
‫כזה דמיון לחליפין בהחזרת החפץ לידו נזרו כן נתוס׳‬ ‫עילם ככל המתנות וזה שאמר ע״ם שתוזזירני זהו‬
‫זראיש ורץ! ולפ״ז נראה דאף אם סקדשה בדינאה‬ ‫תנאי ככל התנאים ם*ם בקדושין אטרו חז״ל ניס‬
‫שתהנה חיך הזמן ניץ שהזכיר מחנה ע״ם ליזחזיר יש‬ ‫דאינה סקירשת והטעם לפי שאין אשת נקנית כחליפין‬
‫כזה נזירת חליפץ ונ״ל דזהו טעסו של רבינו ירוחם‬ ‫שאין האשד• מקנית עצמה בהם מפני שאינה טקבלת‬
‫זהוגא נב׳י( שהביא שני דעות גזה ע״ש אבל מדברי‬ ‫כלום רהסידר חוזר להבעלים וד״ג בטתנה ע״ם להחזיר‬
‫רבינו הרם״א שלא הביא כלל הריעה האחרת מיכח‬ ‫הוי כחליפין שאינה מקבלת כלום ורין להר'מ‪ 1‬וכן טביאר‬
‫דם״ל דלבילהו פירושא כיין שהזכיר הנאת השימיש‬ ‫טלשץ ז^מב״ם פיה דין כ״ר שכתב האומר לאשר• הרי‬
‫תיך הזסן שיב אין כאן נזידת חליפין וצ״ע לרינא‬ ‫את מקודשת לי בדינר זה ע״ם שתחזיריהו לי איגה‬
‫וזקושית הממית רק*ג יכנגו נסנ״ח סעי' ע״ז ע׳ישז זע׳ כמר׳א‬ ‫מקודשת בץ דתזירה כץ לא דתזירה שאם לא‬
‫סקיב דלתוס' ‪1‬רא*ש גס בהנאה אינה מקודשת ולס״ז לדינא ‪P‬‬ ‫ד ‪a‬זירתו לא נתקיים התנאי ואם החזירתו הרי לא‬
‫להחמירו ‪:‬‬ ‫נדגית ולא הניע לידה כלום עכ״ל ואע״ג דאפשר‬
‫ך ונחליפץ גופה יש מהראשונים דסיל דזה שאפת‬ ‫שה״תה ש*פ ההנאה עד זטן שהחוירה מ״ם לאו‬
‫חז״ל אין אשה נקנית כחליפין זהו אם הוא כחליפין‬ ‫כהנאה וו קידשה אלא בגיף הדבר !רשב״א[ ‪:‬‬
‫דעלמא שרקיגה מקנה להסונר את הסורר והמוכר‬ ‫ב ולפ״ז אם נתן לה מתנד‪ .‬ע״ם להחזיר ואמר לה‬
‫מקנה לו בעד זה סחורתו המונח באיזה מקים והוי‬ ‫בהנאה זו שאת נהנית תוך הזמן דרי אח מקודשת‬
‫קניין והקונה פתחי׳־ב ליחן םע*ת כפי שיוי הסחורה‬ ‫לי הוי קרושין רההנאה נשאר אצלה וכיב רבינו‬
‫וה״נ כן הוא שהוא סקישהכחפץ ואינו נותן לד‪ .‬עתה‬ ‫הרט׳א בסעי' א׳ ואע״ג דבחליפין גופה אפילו אם‬
‫וניתן לה הסודר כקניין חליפין להקנות החפץ וד‪.‬יא‬ ‫ירצה להניח לה הסורר אינם קדושין רכיון דק־נין‬
‫מקנית עצמה לו ומתחייב בד‪,‬חפץ דחליפין זה אינו‬ ‫בבלי אע״פ שאין בו ש*פ כט״ש בח״ם סי׳ קציר‪ .‬אין‬
‫סחורת כסף אלא סתורת קניין אכל אם קרשה כם־דר‬ ‫קניין חליפין ככלל כי יקח שכתבר‪ .‬התירה באישות וכן‬
‫זה בתורת קניין חליפין מהקרשת בו דניון רתפסי‪ ,‬שלעז‬ ‫הסכימו ריב רבותינו )תזש׳ ור•) ריש קדושיןז ויראה לי‬
‫על שדש ינודה ליטול זד‪ ,‬ואין זד‪ .‬בתירת קניין א־'א‬ ‫דמטעם זר• לא הוצרך ד‪,‬רםב*ם להזכיר כלל דין‬
‫רי״ד יש״גז אמנם סכל הראשונים לא‬ ‫בתורת כסף‬ ‫חליפין שאין האשה םחקרשת בי מפגי שאיני בכלל‬
‫סשםע כן ואדרבא סתם קניין חליפץ שאין האשד‪.‬‬ ‫קנק בסף שיוכלל גבי יקח איש ונשם שא״צ להזכיר‬
‫טהקדשת בו פירושו שנותן לה סודרו בתירת קגיץ‬ ‫שארי קניעים שיש כמכירות שאינו נוהג בקדושין כסו‬
‫והיא טקנית עצמד‪ .‬לו ואדרבא אם מקדשה בחפץ‬ ‫כן לא הוצרך להזכיר זה ם*ם במתנה ע*ט להחזיר‬
‫אחר ומקנה י ה החפץ עיי ק׳ס ואימר לה הרי אח‬ ‫שאינו חליפין ממש ארא חטה לחליפין אם קידשה‬
‫מקוישת לי בחפץ פלוני וםקניד‪,‬ו אני לך בק״ם יכול‬ ‫בהחנאה טקודשת ואץ זח ענק לחליפין כלל זנ״ל( נ‬
‫להיות רהוי קדושין ויתבאר בזה בסיר כמי׳ זה ‪1‬פב״ס‬ ‫^ וחנח מדכ״ הרםכ״ם מחכאר רמתנר• ע״ם לרוחז ‪T‬‬
‫ס ק־נ‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ סיסן כ״ס‬ ‫עחך‬
‫אלא די״ל ד א פי לו לפי מ ה ש הי א ס בו ר ה הוי מ תנ ה ע״ם‬ ‫סק״ב ומ״ש מ ם המרדני רל דנוומזו פלי( מכיר הליסץ כלל‬
‫להדזזיר ד ק ה תו ר ה הוי קדו שין אל א ד מ ד ר כנן ב מ לו‬ ‫טי י‪ 8‬ואוםר ד כ ט חג ה ע׳׳ ם לר^זיר »ריכה‬ ‫מ״ש( וכן‬
‫ה קדו שץ מ שום ד ד מי ל חלי פין והבא ל פי ה א מ ת אין ז ה‬ ‫נ ט ט מנו נעחמ׳ח סק׳א( ו כ ד ב רי ר בו תינו מ פור ש ל הי פ ך‬
‫עי ם להחזיר ול א ד מי ל חלי פין רק רהי א ס בי ר ה כן‬ ‫ד א פי לו או ת ם ש טוג רי ט ד מן ה תו ר ה ו עי קדו שין ט״ ם‬
‫ת פ סי הקדו שין ‪ loa‬א מנ ם ביון ד ל פי מ ה שהי א ס בו ר ה‬ ‫א פ ק עינ הו ר בנן לקדו שין מיני ה ‪1‬וכ״כ הב׳ש שס( ‪:‬‬
‫אין באן קה‪-‬שין ל פי ת קנ ח א ד ר בנן וג ם ל פי ד ע ת‬ ‫ה י ש טי ש או מ ר רזה שנ ת ב א ר ד כ ע׳ ם ל החזי ר אינ ם‬
‫ה ר ט בי ם ש ה ב אנו גם טן ד תו ר ה ל א הוי קדו שין י׳ ל‬ ‫קדו שין זהו דווקא כ שכפל ה תנ אי ד אל״ב ה תנ אי‬
‫ד ל א הוי קדו שין ולפיכך הוי קדו שי ספק ]גיל[ ;‬ ‫ב ט ל ו ה מ ע ש ה קיים נניח! כ ט״ ש ב סי׳ ל״ח ונ ת ב א ר‬
‫ץ וי ש ט ה ג ד ^י ם ש א מ ד ד ב כ ל מקום ד כ עינן תנ אי‬ ‫ב ח׳ ם טי׳ ר״ז ד כ ל תנ אי שאינו כ תנ אי בני נ ד ו בני‬
‫כפול א ם ל א כפליה נ הי ד ה מ ע ש ה קיים ט׳ ט ד ת נ אי‬ ‫ר אובן אינו תנ אי וכן נצרך שיו ד ה בז ה בל דיני תנ אי ם‬
‫ט ת י י ב לקיים מ פני ד ב רו וזהו כעין שכירו ת ו ה בי א‬ ‫כ סו הן קורם ללאו ו תנ אי קורם ל ס ע ש ה ע״ ש א מנ ם‬
‫ר איה מדין ח לי צ ה על תנ אי שי ת ב א ר בסי׳ ק ס׳ ט ד אין‬ ‫ל מי ש סוב ר ד ב ע ל מנ ת א' צ כ ל דיני תנ אי כ ט׳ ש שם‬
‫תנ אי ב ח לי צ ה ו מ׳ ם נ ת ב א ר שם שצריכ ה ל שלם לו‬ ‫א*ש אפילו ל א כ פ לי ה ואפילו ל מי שאינו סוב ר בן ם' ם‬
‫מ ט ע ם שכי רו ת ו ה״ג ד כוו תי ה זקצה׳׳ח סי׳ רמיא ובא׳מ‬ ‫כ או מ רנ א ד טו ב ח ד ל א נ תן רק ע״ם כן א' צ דיני תנ אי‬
‫סק׳א[ ולפ״ז כ כ ל עניין לא הוי קדו שין ביון ש שחוייכ ת‬ ‫ת דני ח‬ ‫ו סני בני לוי מי ל ת א ב ע ל מ א וכמ״ ש כ א׳ ח סי׳‬
‫להחזיר לו ולא נ הי ר א לומר כן דא*כ ג ריע א כ ח תנ אי‬ ‫ד ב א ת רונ ווד אי י ש‬ ‫לג בי א ת רוג נבה״י! ואין לומר‬
‫כפול מ אינו כ פול ד ב תנ אי כ פול אם ירצ ה יקיים תנ או‬ ‫או מ רנ א ד מו כ ח דנו תנו ע׳ ם להחזיר ד ה רי צריך לו ו צ א‬
‫עם ה מ ע ש ה ואם ל א י רצה לא יקיים לא ה תנ אי ולא‬ ‫ב ע צ מו ליום מ ח ר א כ ל בכאן ליכא או מ דנ א ד טו כ ח‬
‫ד ט ע ש ה ו כ אינו כפול ש ה מ ע שה קיים ב ע' כ אם נ א מ ר‬ ‫דנ ם כ אן י ש או ט דנ א ד טו כ ח ד אינו נו תן ל ה רק כ די‬
‫שנם ה תנ אי קיים ב ע״ כ גריעא מו ב א כ ח תנ אי כ פול‬ ‫ל קד ש ה כז ה כיון שאומר ל ה רי א כן ונ הי ד כ ש ט ק ד ש ה‬
‫כ אינו כפול ו ד ד אי ה מ ח לי צ ה אינו ר איה כלל ד ב ח לי צ ה‬ ‫כ פ רו ט ה אין כאן אי ט דנ א א כ ל כ ש מ קד ש ה כסך ר ב‬
‫העניין נוג ע ל ה א ש ה ל ב ד ה ולה אי ש איני נונ ע כלל‬ ‫ד ל א שכיחי קדו שין כ אלו ווד אי הו ה או ט דנ א ד מו כ ח‬
‫ד מ שום ה מ צו ה הלא כי כו ל תי לייב ם ולא לחלוץ ורק הי א‬ ‫כ ש או מ ר כן זעכיש[ וגם אין לוטר רכיץ ד ב קדו שין לא‬
‫ה ט ע תו מ פני שאין ר צונ ה ל ה תיי ב ם לו והוא ה ט רי ח‬ ‫מ הני ע״ ם להחזיר תו ליכ א או ט רנ א ד מו כ ח ו א ד ר ב א‬
‫כנ תינ ת ד ה לי צ ה ולכן בווד אי מ חויי ב ת לשלם לו כ שכיר‬ ‫י ש ס ב ר א יו ת ר לו מ ר דכיון ל מ תנ ה ג מו ר ה נעא*מ[ ד א' כ‬
‫ד ע ל מ א א ב ל בקדו שין וכן ב ט ק ח ו מ מכ ר ש ה ד ב ר נוגע‬ ‫ל מ ה א מ ר בלל עי ם לרהזיר והרי אנו רואין של א ח ש ש‬
‫ל שניה ם ו שניהם רוצים ב ה עניין מ ה שייך שכי רו ת כז ה‬ ‫לז ה או שאינו יו ד ע הדין ו איך נדין דין זה ד או ט רנ א‬
‫והרי נ ם ב ח לי צ ה א״צ ל שלם לו כ פי ה תנ אי רק כ פי‬ ‫מ פני עיק ר דין קדו שין ו הל א ע״ז אנ חנו דנ ץ {‬
‫או מד ה מי ר ח א ו ב ח לי צ ה י ש טו ר ח א ב ל מ ה עניין זה‬ ‫ן א מנ ם י ש מ ה רא שונים רל א ם' ל כז ה ט ע מ א‬
‫לקדו שין וטקח ו מ מכ ר ונם מ כל הרא שונים לא מ ש מ ע‬ ‫ד או ט דנ א וגם ב א ת רוג כ ת בו ד ב עינן תנ אי כפול‬
‫כן ]וגס ה?ה״מ שם דהה זה עיש ;‬ ‫נרא״ש פי״> סמ״ה[ א מנ ם אף אם נ א מ ר ד כ ל א תנ אי כפול‬
‫ךן כ ת ב רבינו הר מ״ א ב סעי׳ א׳ א ב ל ה א ש ה שנ תנ ה‬ ‫ה תנ אי כ ט ל ו ה מ ע ש ה קיים ם' ם הקדו שין אינם חלי ם‬
‫ל א חד מ תנ ה ע*ם לד תזי ר לה ל אח ר ל׳ יום כ די‬ ‫ד ה רי ה א ש ה ל א ס מ כ ה ד ע ת ה ול א י ד ע ה ש ה מ ע ש ה‬
‫ל קד שה כ ה תו ך ל׳ ונתן ל ה תו ך ל׳ לקדו שין הוי‬ ‫קיים ו ה תנ אי כ ט ל ד הי א ס בו ר ה ש חיי ב ת להחזיר לו‬
‫מ קו ד ש ת ע ק׳ ל וכ ת בו ה מ פ ר שי ם דז ה ש כ ת ב שנ תנ ה‬ ‫נב׳שו ד א טו נ שי דינ א גטירי ו הוה כ ט ק ד ש ב ט לו ה ש ל‬
‫לו כ די ל קד ש ה א' צ כלל לזה ד א פי לו ל א ה שא־לה לו‬ ‫אחרים ד א ע ה מ קו ד ש ת מ ט ע ם ד ל א ס מ ב ה ד ע ת ה‬
‫רק לצורכו ״וקדשה מ קו ד ש ת ד ה א עיק ר המע ש מי‬ ‫שסבורה שיטחול ה חו ב כ טי ש ב סי׳ כ׳ ח סעי׳ נ׳ ד ו ה' נ‬
‫שמח מי ר ל קד ש כ ד ב ר ה ש איל הו א מ ה ע ם ד ר טי ל מ תנ ה‬ ‫ל א ס ט כ ה ד ע ת ה ולא ד טי לבל ה תנ אי ם שבסי׳ ל״ח‬
‫ע׳ ם להחזיר ב טי ש ב סי׳ כי ח סעי׳ ע״ ח וכאן לא שייך‬ ‫ד קיי׳ ל אם ל א כ פ לי ה ל תנ אי ה הוי קדו שין ו תנ או ב ט ל‬
‫זה ד ה א שלה הוא וי א ת חזי רנו ‪ f w‬וחיה ובישז עו ד‬ ‫ד ב ש ם הקרו שין הוי קדו שין נ טו רי ם ו ה תנ אי אינו ב ע צ ם‬
‫כ ת בו של א הוצרך בלל לומר ש ה מ תנ ה הי ת ה ע ד ל׳‬ ‫ה קרו שק א כ ל ה ב א ה תנ אי ו ע א כ ע צ ם ה ק דו ש ץ מס[‬
‫*‪DI‬‬
‫ים מ‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ סיק כ״מ‬ ‫עדוך‬
‫כסעי׳ הקירם אכל אם המתנו*‪ .‬הוא יזמן הרי מקדשה‬ ‫יזם ד «ילו נתנה לו סתם םתנה ע״ם להחייר יכוי‬
‫בשכר תא ת העוימוש שיעז לו ער ה ^ ושמין אם‬ ‫יקדש בו אשה נם״ש שם סעי׳ ם׳ דגזידת חליפין‬
‫יעו גזה ש״פ ה״ז מקודשת ‪:‬‬ ‫אינו אלא כשסקדשה בע״ם להו^ז ‪ T‬אבל סי ^«יש לו‬
‫אע״ג דעדיך ליחן לה כםף חקדושץ מים אסרו‬ ‫םתנה ע״ם להחויר יביל לקדש ‪1‬שמ ‪:‬‬
‫חדי וי‪.‬ז דלפעמיס אף אס אחר מקבל הכסן*‬ ‫‪ g‬ולי נראה עיקר ברברי רבעו ד‪%‬ם״א ראם לא‬
‫לעעמו ומתקדשת ט כתד אסרה לו ‪ p‬סגר‪ .‬לפלתו‬ ‫היתר‪ .‬המתנה ער ר יום וכל שעה כשםחויר לה‬
‫ואקדש אני לך וכשנתנו לו אמר לד‪ .‬התקדשי לי מ ׳ ו‬ ‫ד\י שלה ממש א״כ במאי סקדשה והרי זהו מסש‬
‫כמנד‪ .‬שנתתי לפלעי נראישו מקודשת אעע רלא סטי‬ ‫כסקדשה בחפץ שלה דלא הוי קדושין ביק דבבי עת‬
‫תאר‪ .‬לירד‪ ,‬דכמו שהערב משתעבד למלוד‪ .‬אע׳ג‬ ‫שמהייר לה הוה כרביע זמן החזרה ולא דם למקרש‬
‫דד‪.‬וא לא לוה סמנו מים כיץ עמוה לחלות יפלוגי‬ ‫אשהבחפץ שאחר נתן ל‪ .‬כמחנה ע״ם לרתזיר וזר‪,‬‬
‫ד>ד‪ .‬כהלוה לו כמו ‪ p‬כשהאשה עוותה לו ליתן לפלשי‬ ‫שריועדך לומד שנחנה לי כרי לקדשר‪ .‬כוודאי אם קדשד‪.‬‬
‫סעזתעבדת לאיעווח ור‪.‬וד‪ .‬כנתן לר‪.‬ז‬ ‫ותוך לי יוס ואמרר‪ p .‬או אפילו שתקר‪ ,‬רק שאמד לה‬
‫י ב והדסבים דל בחב בפיה האשד‪ ,‬שאסרה תן דער‬ ‫ר>י את מקודשת לי ברגאח שימוש חפץ זה ור‪,‬הנאה‬
‫לפלוני סתנד‪ ,‬ואחקדש אני לך עתן ואט* לת‬ ‫!שער ל־ ש׳־פ מקודשת אפילו אם לא נחנה לו כדי‬
‫הרי את מקודשת לי בדבאח מתנה זו שנתתי על * ‪7‬‬ ‫לקרשי* אביי אם אס־ לה הרי אח מקודשת לי בחפץ‬
‫ה״ז סקודשת אעיפ שלא הגיע לד‪ .‬כלום הרי נהגית‬ ‫‪,‬זה ושתקה וקבלתי אם לא נחנה לו כרי לקדשה אץ‬
‫כרזועד‪ .‬שנעשה ע ת ה פלוני בגללה עכיל עראח‬ ‫‪,‬זוז כלום דהרי קידשו*‪ .‬כד^פץ והחפץ הוא שלה ואי‬
‫דהרסבים לאו דוו^ז קאסר שיפרש בשעת הקדושץ‬ ‫משום השימיש הרי לא קידשה בהשימוש דבשלמא‬
‫לומר כרבאת סתנה זו שנתח' על ‪ 7B‬אלא אפימ‬ ‫במחנד‪ .‬של אחר אנו אומרים שהחפץ ישאר אעלה‬
‫אסר בסנה שנתתי לפלעי סתסא כס״ש נסי סהני‬ ‫לעולם וד‪.‬וא ישלם ר ^ תן כמ׳ש שם ולא כשהחפץ‬
‫אלא רודסביס מפרש סה הסה הקדושץ ולסר‪ .‬נתפסים‬ ‫שלה אבל אם נתנה לו כדי לקדשה נם ככה״ג מקודשת‬
‫ספני ההנאר‪ .‬ור‪,‬הנאה תא שיפ וכסו דהערב משתעבד‬ ‫מפגי שעיקר נתינתה חיחה כדי לקדשה וד<וי כמו‬
‫מפגי הדגאד‪ ,‬שד‪,‬לוה לפלוני על פיו כסו כן היא‬ ‫שדיברו בפירוש שיקרשנה בהנאת השימוש ומ״ם אם‬
‫סתקדשת בתאה זו שנתן לפלעי על פיה ואורחא‬ ‫לא ודחה ער ל׳ יום אינה מועלת רועה כמי שאמרה‬
‫דמילתא ת א בקדושץ בי תי לפרש טעם הקדושץ‬ ‫לו קו־שיני בחפץ שלי כיץ דככל שעה הניע זמן‬
‫אבל פירוש הדבר אינו לעיטכא ולא עוד אלא אפילו‬ ‫החזרה !ונזה א״ש מה דנתשי' לא הוזכר זה דשם מיידי‬
‫אמר סתמא התקדשי לי נכפיהזייז נסי מדבי גם להרמביס‬ ‫כאמרה ‪ p‬והדמ״א דינא קתני ואמ*מ ומק* מ״ש בזה ודדקן ‪:‬‬
‫ולשאר פוסקים דכמו בכל קדושי דעלסא כשנתן לח‬ ‫י יש מי שאימר דדווקא בנחנה לו כדי שיקרשנד‪ ,‬ולא‬
‫ד‪.‬טבעח ואמר לה םחם דדי אח מקודשת לי אע״ג‬ ‫הע! תנאי ברבר אכל אם נתנה לו מחנה ע״ם‬
‫שלא אמר כטבעת זו מ תי כמו כן בקדושין אלו כשאוסר‬ ‫להחזיר על מנת שיקרשנה בזה אינד‪ .‬מקודשת נמיו!‬
‫סתם אלא דנ׳ל דבבררג »ר ‪ 7‬שיאסר תיבף לנתינתו‬ ‫כיון שדיתנתר‪ .‬בפירוש שאם לא יקדשנה בזה ח ח ^‬
‫לפלוני אבל אם השד‪ %‬מעט בנתים ווריך שיפרש זלומר‬ ‫הטחנה הרי אינו מתן לד‪ .‬כלום דבץ כך ובין כך‬
‫דתקדשי לי כמנה שנחר‪.‬י לפמני זנהריאימ או בתאת‬ ‫שלד‪ .‬היא ‪1‬ש‪ 10‬ויש חילקץ בזה דזד‪,‬ו כמו שאומר הרי‬
‫מחנו*‪ .‬זו וכוי כדדמב״ם דאליב אינו נראד‪ .‬כלל שמקרשדי‬ ‫אני נותן לך חפץ זה במתנה ע״ם שתקנד‪ ,‬ממני אתר‪.‬‬
‫כאיזד‪ ,‬דבר !זלסמיש לא פליגי רש״י זהרמנים והרמ״מז‬ ‫חפץ אחר בחפץ זה שנתתי לך דוודאי מ תי נקה״י!‬
‫י ג לפי מד‪ .‬שנתבאר הקדושין הם דווקא כשאמר לח‬ ‫וד‪.‬״נ נחנה לו ע״מ שיקח אותר‪ .‬בחפץ זד‪ .‬ולי נראה‬
‫דתקרשי לי אבל בלא אמירתו לא מ תי ויש‬ ‫לועריע דווראי אם גחנה לו המתנה לזמן ע״ם‬
‫מראשעים שאמרו דאפילו לא אמר כלום סהני דכיץ‬ ‫שיקדשנוי‪ .‬בו חיך הזמן הוה כתנאי רעלמא ומקודשת‬
‫דאנזרד‪ .‬לו ואתקדש אני לך ותא גחן על פיה לא גרע‬ ‫אבל אם נחנד‪ ,‬לו סתם ע״ם שיקדשנה בו א״ב בעת‬
‫ממדבר עמד‪ .‬על עסקי קדושיר‪ ,‬דמהני אע״פ שלא פירש‬ ‫חלוד‪ .‬הקדושין דהיינו בשעה זאזקיים התנאי הוי אז‬
‫נרין נשמסו וכס״שכסי' כ״ז םעי* ייג ולא רסי לנתן ח ת‬ ‫שעת החזויה ותוי שלת מנ^זז ובמר‪ .‬מקרשר‪ .‬ובברש‬
‫‪rnotki‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיסן כ״ם‬ ‫עתך‬ ‫‪38‬‬
‫ד א ל׳ ב מ אי עניין זה לנץ׳ ל׳ א מנ ם ל פי ה סב ר א ו ד ה‬ ‫ו א ס ר ה הי א ראינו מיעיל כ ם׳ ש ‪ ntf‬ד ש אני ה תם עג תן‬
‫נר אה לחלק דכ של א סיי מ ה ו א תקד ש לך אל א תנ ם‬ ‫הוא ת ח ל ה ואין ה רב ר מוביח שנ תי ר ת קרושץ נ תנו‬
‫לפלוני הו ה כ ה ש ט א ה וכ אי ט ר ת חנ ם ל מי ש ת רצ ה ואין‬ ‫וההוכחה מהקרו שין הוא מ א מי ר ת ה ונ מצ א ש ב א מי ר ת ה‬
‫לי עסק בקדו שין אבל ב שפיי מה ו א ת קד ש לך אין זה‬ ‫ננמרו מ ע ש ה הקרושין ומשום הכי לא ט הני א ג ל כאן‬
‫כה־סטאה אבל מ ד ב רי רביני ה ר ט׳ א ל א מ ש מ ע כן ‪ 1‬ונ' מ‬ ‫הוא עי ש ה מ ע ש ה הקרושין לגמרי שהרי כנ תינ ה זו‬
‫מרש׳י ותוש׳ ור׳ן נמ׳ש בסעי׳ •שקודס! ו מ׳ ם נ ר א ה דניונ חו‬ ‫הי א כ ת ק ד ש ת בלא ריבור אחר ר ה׳ל דיב־רא רירה כ מ ר ב ר‬
‫דאינן קדושים ווראי אבל קדו שי ספק מיד‪,‬א הוי ]והרי‬ ‫ע סה ע ל עסקי קרו׳סיה ר מ הני אפילו כ ס ת ם ‪1‬שסו וטעם‬
‫ברא׳ש נס משמע להדיא כן כמ׳ש ובכלל צ*ע פל הב״ש נמ׳ש‬ ‫דירמב׳ם ו ר ש׳י ודד א״ ש הוא רהא זהו פ שיטא רבנתן הוא‬
‫וביותר מדברי הרמ׳א( ;‬ ‫וא סרה הי א לא מדעי ל היו ת קרושי ווראי אפילו כ ש א מ ר ה‬
‫עוד ב ח ב אמ רה לו הלוה מנד‪ .‬לפלוני ו א ת קד ש‬ ‫כ שע ת נ תינ תו ליר ה ואע*פ שע״ם כן נתן לה מ' מ לא‬
‫אני לך והלוה לפלוני ואמר לד‪ .‬הרי א ת מ קוד ש ת‬ ‫מו עי רלא ד סי ל ס רב ר ע מ ה על עסקי קרו שיה רב שם‬
‫ג ו הוד‪ .‬קדו שין כ טו ב מ תנ ה א ב ל א ם הרויח ז ^‬ ‫נ ׳ נ כ שריבר הוא נ*כ א בל כל שלא ריבר כלום א ע' פ‬
‫מלוה על פי ה וקד שה בו אינה ט קו ר ש ת ע כ׳ ל דכיון‬ ‫שנ תינ תו מו כ ח ת שהוא םסבים לרכ רי ה אינו מועיל‬
‫ד ט ע ם קדו שין אלו הוי כגיעם ד ע ר גי ת כם״ש ב ס עי׳ י*א‬ ‫רזהו רומה כ ש תי ק ה רירה לאחר מ תן ט עי ת דל א פ הני‬
‫והרי גם ב ע ר ב ב כ ה״ג אינו מ ש ת ע ב ד שאין ה ע ר ב‬ ‫ג ם נ א מ ר הוא ונ תן הוא ב מקום שאנו צריכין‬
‫מ ש ת ע ב ד אל א כ שהלו הו ע ל פיו ד ע ל א מונ תו הלו הו‬ ‫לריבורה מסז ‪:‬‬
‫ולא ע*פ ה ר ח ב ת הזמן ]חמ״יז נשם רשב׳א! ד ע ר ב שלא‬ ‫ו ך ו מ רב רי רבינו הרמ״א שכ תב על רברי רבינו ה כ׳י‬
‫ב שע ת מ תן ט עו ת אינו מ ש ת ע ב ד נ ט׳ ש כ ח׳ ם סל ק נ׳ ם‬ ‫שהם ר ב רי הרמב־ם ואם היו עסוקין באותו עניין‬
‫ע׳ ש והק שו ע*ז ד ה א סוף םוף ד רוו ח ת ז ק ה מ לו ת‬ ‫אע״פ שנ תן ס תם בציוויה ה״ז מקור שת עכ*ל נ ר א ה‬
‫הוא ש*פ כ מ׳ ש כסי׳ כ״ ח לעניין מ קד ש ב ט לו ה וא״ב‬ ‫ד הני רא שינים לא פליני כלל על ה רי עו ת הקירמות וגם‬
‫הרי נ הנ ה פלוני ש*פ על יד ה והיא נ הני ת הנ א ה םש* ‪6‬‬ ‫ה ם מורים ה כל א דיבורו אינו מו עיל כלל ואינ הו מיי די‬
‫ומה בין זה להלוה על פיה ומר‪ .‬זה עניין ל ע ר כו ת‬ ‫כ א מ ת כ שדב רו מקירם ע ל עסקי הקדו שין והוא ריבר‬
‫‪1‬ע*ו והמ׳ה[ ועור ד כ ח״ ם שם אינו מ ת ב א ר זה כלל‬ ‫ג״כ כזה ד ב כ ה׳ג כיל הו מורו דאין ה א מי ד ה מ ע כב ו ד ע‬
‫דבד‪.‬רווחת זמן לא הו ה ע ר ב אלא כ ש ע ר ב ב ע ד בל הקרן‬ ‫דכ שרכ רו ע ל עסקי קדושין אז א׳ צ ש ת א מ ר תן לפלוני‬
‫שלא ב ש ע ת מתן מ עו ת אינו ע ר ב א ב ל כ ר רוו ח ת ז ק‬ ‫ואתקר ש לך רבתן לפלוני ב ל ב ד דיו א מנ ם זהו רק‬
‫’‘ מ ה ייא יהיה ע רב ‪1‬יזמ*ח[ ויש מי שאומר דווראי א ס‬ ‫כ שהיא הי ת ה ה מ ת ח ל ת בעסקי הקרושין א בל כ ש הו א‬
‫אמר ל ה ה ת קד שי רי ב הנ א ה זו ש ה רוו ח תי לפלוני ז ק‬ ‫הי ה ה מ ת חי ל לרכר בעסקי הקדו שין וה שיבה תן‬
‫על פי ך הרי הי א מ קיד ש ת א בל אם א מ ר ס תם ה ת קד שי‬ ‫לפלוני אינם קדושים וודאי ם רד מי ל תנ ם ל אב א ולאביך‬
‫לי כ ה רוו ח ת זמן שהרווחתי ובו׳ ולא א ס ר ב הנ א ה זו‬ ‫שי ת ב א ר ב סי׳ ל׳ דל א הוה מ קוד ש ת ואולי ד ב ב ה׳ג‬
‫איגד‪ .‬מ קוד ש ת ד ב ת ח ל ת ה ה לו א ה או הנתינד‪ .‬אע״ פ‬ ‫נם ב שפיי ס ה ו א תקד ש לך אינם קדושים ווראים ו ב ע תן‬
‫שלא פירש ב הנ א ה מ ס ת מ א ב ה הנ א ה מקר שה א בל‬ ‫דווקא ש הי א ת הי ה ה מ ת ח ל ת ‪1‬כ*יז כתיס׳ ח׳ ד״ה תנס‬
‫בהרווח ת זמן צריך לפר ש ו ב כ ה״ג סיי רי ר ביני ד ר טי א‬ ‫לאנא ועג׳ש סק׳ז ודבריו מגומנמיס ועב׳ש סי׳ ל' סקי׳ג וצ” ע‬
‫]מק׳ו ואין טע ם נבין לחלק בזד‪ .‬ד ם ם״נ אם י ש ל ה‬ ‫א' נ מאי תקשו וכ'מ כרש׳י ובר׳ן פ׳ש אך מהיא״ש סי׳ג משמע‬
‫הנ א ד ב הרוו ח ת זמן לפלוני כ מו כ ה לו א ה עצמה‪ .‬למד‪.‬‬ ‫כהב׳ש וע׳ש בק״נ אות ס׳א וצע׳ג[ !‬
‫לא נאמר גם בזה רמםר‪.‬םא ד ע תו ל קד ש ה בר‪.‬הנאד‪: .‬‬ ‫ט ן וכ תב רכינו הרט״א ר כ׳ז דצא דווקא כ שהיא‬
‫י ן ולי נראה דל א ב א ל ד מו ת מ מ ש דין זר‪ .‬ל ע ר בו ת‬ ‫ה ת חי ל ה לומר תן מנ ה לפלוני א כל אמר לה הי א‬
‫ד א׳ ב נ א מ ת כ שק בלה בקניין נ כ ה ״ג הוי קדו שין‬ ‫תחל ה והיא אי מ ל ת תן לפלוני עיי' לקמי סי׳ ל׳ סעי׳ ח׳‬
‫כמו ד ב ע ר בי ח מ ת חיי ב ב כ היג כ מ׳ ש ב ח׳ ם שם וכל‬ ‫עכ״ל ור״ל ד שם נ ת ב א ר ד ב כ ה׳ג לא הוי קדו שין ואהריא‬
‫כי האי ה׳ ל לפר ש דזהו חידו ש ג דו ל שהקניין יגרום‬ ‫מ ת ב א ר מ ר בדיו דאין חילוק בין כ שסיימה ו א ת קד ש‬
‫הקדו שין אף דאין א שה מתקר ש ת כ ח לי פין אלא רד‪'.‬פ‬ ‫אני לך ובין לא סיי מ ה דכ ש הו א היה ה מ ת חי ל אפילו‬
‫דווד אי כ ש ב אה ה א שה מקורם אצלו ו אמ ר ה לו הרווח‬ ‫סיימד‪ .‬וא תקר ש אני לך אטרינן ד מ ש מ ה היתד‪ .‬כו‬
‫ימו‬
‫השלחן‬ ‫חלנות קחשץ סיםן כ״ט‬ ‫ערוך‬
‫אפילו אינו חאויב דבשם שחסרד‪ .‬םמין שנתנה ל‪1‬‬ ‫«םן ל‪ 8‬לוני ‪ m pnm‬לך ‪ m n p m‬דאץ ‪ piVfl‬בץ‬
‫מעזלו־‪ .‬א*כ שלא בארם חשיב במר‪ .‬תתקדש אבל הבא‬ ‫היואד‪ .‬להרווחר! ‪ p‬אי א ררבינו הרס״א סיירי דכעזה‬
‫שאחרים נתנו לו ע״פ ציווייה שפיר מתקדשת במוו‬ ‫‪ y se‬יהלוה ודחקו ‪«6‬לם והיא ראתה ב‪1‬ערו ואמרה‬
‫שנעשה מצותה וזהו עצמו ש״פ «ה״» ז‬ ‫לו הרווח לו ‪ «hpr»n p‬לך דאץ ‪ m‬בהגאת ססק‬
‫אמר לה התקדשי לי במנה ונתן לה משכון על‬ ‫אצלה וד ק להציל את הלוה סצער עשתה כן ואף‬
‫המגה אינה מקודשת וכך אמרו חדל זיו מ מנה אץ‬ ‫שאפשר רנבנסה בערבות בגץ שקבלה כקניץ ט״ס‬
‫כאן משבץ אץ כאן בלומר דהרי האשד‪ .‬נקנית ככסף ודגסף‬ ‫אין זה ע‪:‬יץ לקרושק דאין זה הנאה אצלה אלא הצלת‬
‫אינו בעין וד‪.‬יאך התקדש שאץ המשבץ במקים הכסף כיץ‬ ‫צער הלוה ולכן אפילו אסר לה התקדשי לי בהנאה‬
‫שלא ישאר ביד האשה ותוס׳‪ 1‬ולפ״ז אם אמר לה‬ ‫זו אימ כלום זילק דמה הרשג׳א כתשו׳ סי׳ ארנ״ה ליזוגק אף‬
‫התקדשי לי במשכץ זד‪ .‬ודמשכץ יהד‪ .‬שלך מ קד ש ת‬ ‫שאץ מגיין זל״ו נמ״ש ההמ׳ה אלא להסניר הספס שאץ כאן‬
‫‪1‬ש» כיון שנתן לד‪ .‬זבות בנוף המשבץ ווצי כמשכץ‬ ‫הנאה ודו׳קו ‪:‬‬
‫דאחרים שמתקדשת מ בגרש בסי׳ ביח סעי׳ נ״ו לפי‬ ‫י ן ן וכרם לריגא אץ להקל ננד רעת גדולי אחרונים‬
‫ש־ש לבעי׳ח קניין בנופו של משבץ וה*נ דמותיה אבל‬ ‫והוי קרישי ספק כבה״ג ועיר מי ייםר רבכודג לא‬
‫יש מרבותינו שסוברים דנם בכה״ג לא מהני בכאן‬ ‫סקרי הנאה ואולי הצלת צער חבירו הוי יותר הנאה‬
‫דאדם יכיל לשעבד נכסיו לדבר שבבר נתחייב בו‬ ‫מהלואה עצטת וטעם רגינו הרט־א נראה דעשיית‬
‫במו כבע׳ח אכל בדבר שעדיץ לא נתחייב לא חל‬ ‫מצוה כסו הצלת צער חכירו לא מקרי םסון בקדושין‬
‫שיעכד על נכסיו ‪1‬רא*‪5‬מ וכשאמר לקדשה עדיין לא‬ ‫ונרם למעשה אין להקל בזה והוד• קדושי ספק ‪:‬‬
‫נתחייב לה במו במתנה כשאומר ליתן לו מתנד‪>1 .‬נ״מ‬ ‫ל ט וכמו שבארנו דלפעטים האשד‪ .‬מתקדשת אע״פ‬
‫ועמ׳ש בסעי׳ ב׳ה ‪:‬‬ ‫שהיא בעצמה לא קבלה כסף הקרושין וילפינן‬
‫כ ב אמנם אפילו לריעד‪ .‬זו אם נתן לר‪ .‬משכץ ואמר‬ ‫לה מרץ ערב כמו בן אמרו חדל נשס‪ 1‬דלפעמים‬
‫לה קני במשבון זה שיעבוד מנה דתקר שי לי בו‬ ‫מחקרשת אע״פ שהוא לא נתן כסף הקדושץ אלא אחר‬
‫מקידשת ‪1‬דץ נשם הראנ״ח לפי שקדם הקדושין התחייב‬ ‫נתן לד‪ .‬וילפינן לד‪ .‬מדין עבד דכמי שהעבד שקינה א״ע‬
‫עצמו במנר‪ .‬ד‪.‬אדם יכיל לחייב עצמו וממילא נשתעבד‬ ‫לצאת לחירות בכסף קינר‪ .‬אף אם אחרים נתנו בעדו‬
‫המשכון ושפיר חלו הקדושין דהוי במשכץ דאחרים‬ ‫נט׳ ש ביו״ד סי׳ רס״ז כמו בן אם איש אחר נתן לה‬
‫ויש מרבותינו דם״ל דנם בכד‪.‬״נ אינו מועיל זשם בשם‬ ‫מנה ואטד לדו זדלך דינר משלי ובו התקדשי לפלוני‬
‫הרמלין וכ״נ הרשנ״או דמפרשי שזר‪ .‬שאמרו חז״ל מנה‬ ‫ה׳ז מקודשת כשקבלו־‪ .‬ודווקא כשהפלוני עשאו לשליח‬
‫אץ באן משבץ אץ באן ר״לרכיץ שאותו מנה שמקרשה‬ ‫לקדשה נרפ״י! דאל״ב טי נתן לו רשית לקדשה בעדו‬
‫בו אכתי נ כ ד‪ .‬היא וכסף קדושין דאניר נכי כעל לאו‬ ‫ואץ זד‪ .‬בגדר זכץ לאדם שלא בפניו דאץ זה זבות‬
‫כסף קדושין הוא הוי כאלו משבץ אין באן דנהי דקניא‬ ‫דלפעטים אץ רצונו בד‪ .‬וגם הרי מתחייב לד‪ .‬בשאר‬
‫לר‪.‬משבץ להשיעבור של ר ‪a‬נה ם*מ אינה מקד שת‬ ‫כסות ועוגה ועיר דלא ניחא ליה דיאסר בקרובותיה‬
‫בכך דכיין רהסנה אין אצלח נם המשבץ אינו כלוט‬ ‫ווסניאו וגם אם לא עשאו שליח אך שזה הפלוני אמר‬
‫ושס‪ 1‬ולפ״ז נם שארי חיובים לא מהני בנץ אס נתן לה‬ ‫לד‪ .‬אחיב התקדשי לי בטנד‪ .‬שנתן לך פלוני ה״ז‬
‫שטר על המנד‪ .‬איני בלום כיון שיאמה אנירא גבד‪.‬‬ ‫מקודשת זרמג״סז;‬
‫ולדיעית ראשונות מ תי זמנדיו סק״סז ד‪.‬לכך הוי ספק‬ ‫ך ומאלו שני הדינים למדנו עוד דין שלישי דלפעמים‬
‫קרושץ נשםז;‬ ‫* אפילו הוא לא נתן והיא לא קבלה ומקודשת כיצד‬
‫□ ‪ j‬לפי מר‪ .‬שנתבאר תמוהים דברי רבינו הרברא‬ ‫אמרד‪ .‬לאחד תן מנה לפלוני ואחקדש אני לו ונתן זה‬
‫שכתב רכ״עו אס נתן לד‪ .‬שטר על הדינר דלא‬ ‫לד‪.‬פלוגי וקדשר‪ .‬הפלוני ואסר לה הרי את מקודשת‬
‫הוי קו־ושץ ואח״ב כתב אמר לח הרי את מקודשת לי‬ ‫לי בהנאת מתנה זו שקברתי ברצונך ה״ז מקודשת‬
‫בדינר ותזכה בו כגוף המשבץ שאגי ניתן לך זרו ודו‬ ‫רהנאה זו שוה אצלה פרופזד‪ .‬וזד‪.‬ו כעין שנתבאר בסי׳‬
‫מקד שת עב״ל ור‪.‬רי לדיעות הקידמית מקד שת כשנהן‬ ‫ביז סעי׳ ל׳ם בגתנה לו וקדשה בו־באת מתגר‪ .‬זי שקבל‬
‫לר‪ .‬ש»־ ויריעה אחרונה לא מהני גט רכוי ט קו‬ ‫טמנר‪ .‬ושם נתבאר דדווקא בשוצא אדם חשוב ו ^ אן‬
‫חסשכון‬
‫השלחן‬ ‫הלטת קמשין סיסן כ״ט‬ ‫ערוך‬ ‫‪40‬‬
‫מטנו דיגר אחד וגם הוא לטה נתן לה אלא וודאי‬ ‫תטהו עליו‬ ‫^!ו כיןו אי ך כתב תרתי דכהרי ונ*׳־‬
‫שכוונו זה לשם קדושין והשאר הוי בתנאי ואע׳ג דלא‬ ‫הטפרע־ם נב׳ש •הנו׳א סק־׳ד[ ;‬
‫הזכיר דיני תנאי דיינינן לה כאלו התנה וכפליה לתנאי‬ ‫ול' נראה ררנריו צורק־ש דנשטר שנתן לה על‬
‫זרא׳ש ס׳ק סימ‪ 1‬וכל דיני תנאי וכיש לטאן ד ם'ל‬ ‫הדיני בלא טשני; לנ׳ע אינה מקודשת דאין כאן‬
‫דבע׳ם א'צ לדיני תנאי כט״ש בסי׳ ל״ח ואפילו לטאן‬ ‫דבר בעין שנאמר שכזה הרנד טקירשת דאפילו‬
‫דלא סיל כן מ״ם בכאן א*צ לדיני תנאי דמפי עדיף‬ ‫להדיעות דלא חיישי במה שהוא אגוד נכסף הקדושין‬
‫כשלא הזכיר תנאי מפורש אלא שמעשיו טוכיחין עליו‬ ‫מ׳ם זהי בשיש בעין א׳זה דבר השוה כסף ויש לה‬
‫כבי שמזכיר תנאי שלא כדרך תנאי שנכתב בבני גד‬ ‫עיז שיעבוד בנוף הדבר כמו משכין אבל זה השט׳ח‬
‫וביר זרשניא נימין ע״ה‪ 1‬חתו עים מ״ש בחיט סי׳ ר״ו‬ ‫מה יועיל להקדושין ולא דמי לשמ’ ח דאחרים דאלולי‬
‫פעי׳ ה׳ דיש דברים רסני בגילוי דעת ואיצ תיאי לזה‬ ‫טעמא דכחילה היתה מתקדשת בו כט־ש נסי' כ׳ח‬
‫ע־יש ואפילו להחולקים כזה ום״ל דלא עדיף גילוי דעת‬ ‫פעי׳ נ׳ד זהו טפני שמהוסף לה דבר חדש אצל אהי־ים‬
‫כתנאי שלא נכפל זרמבין ודין שסו מ״ם מודים כזה דהא‬ ‫ונהי שאין הדבר בעין ט׳ ם יש לה דבר חדש והיינו‬
‫באמת אין זה בנדר תנאי שהרי לא הפליג הדינר‬ ‫טעית אצל אחרים בט׳ש שם אבל זה הדבר החדש‬
‫מהציט דינרים דהתקדשי לי במנה אמר לה אלא‬ ‫שנתזכף לה תרי הוא בשייימיה אצל המקדש ולה לא‬
‫שאנו אומיים מדקבלה דינר אחד שים שלא רצו‬ ‫נתן עדיין ובמה תתקדש ואף אם הנייר ש״פ אין כאן‬
‫להמתין בגמר הקדושין עד כל המנה אבל איך נאסר‬ ‫קדושין דהרי לא קדשה בשמ׳ה כבשם אלא במנה ועל‬
‫דצריך דיני תנאי ובאם לאו התנאי בטל והמעשה קיים‬ ‫המנח נתן שט׳ח !עהמ׳ד ככו‪',‬ה וצ׳ע[ ‪:‬‬
‫ותתקדש אף אם לא נתן לה אח׳ב הצ״ט דינרים האם‬ ‫וזה שבתב דכשאמר לה תזב‪-‬ה בגוף המשבון‬
‫קדשה בדינר דבשלמא בכל התנאים אנו מקיימים‬ ‫מקודשת ס׳ל דבזה ב״ע מודים ולא פליגי רב־תינו‬
‫דבריו של הקרושין ומבטלים לתנאו אבל בכאן הרי‬ ‫אלא בש־עכוד על המשבין ממעמיס שנתבארו אבל אם‬
‫נצריך לבטל עיקר דבריו של הקדושין וזה א׳א ולכן‬ ‫אמר שתזבה בגוף המשכון הוי בשלה ממש אע׳ג‬
‫אמרינן שהקדושין קיימים מיד והוא חייב ליתן לה‬ ‫דאם ישלם לה הדינר תהא מובי־הת לההזי־ לו המשכון‬
‫המותר ואם לא יתן יתבטלו הקדושין ונ״ם שאינה‬ ‫דאל׳ב אין בזה שם טשבון מ’ מ בל זמן שלא החזירה‬
‫יכולה לחזור בה ויכול ליתן לה כע׳ב את וסו ח ר‬ ‫הוי כשלה מטש וכשתחזור לו תהא כמכירה וזה‬
‫נעא׳מ סקי׳ד וסק׳א ועמ׳ש כסעי׳‪1‬׳ ונ׳ל נמ׳שו ‪:‬‬ ‫שבתינו בסעי׳ כ׳א דכשאטר לה יהיה המשכון שלך‬
‫בץ בד׳א דמקורשת כדינר אחד כשאמר לה התקדשי‬ ‫יש ח־לקים ע׳ז לא ס׳ל לרבינו הרט״א כן ולא פליגי‬
‫בטנה סתם אבל אם פירש ואמר לה התקדעזי לי‬ ‫רק כשהזכירו שם שיעכיר ואש לא אמר תזנה כגוף‬
‫בטאה דינרין אי*ו אינה מקידשת עד שישלים לידה‬ ‫הטשנון אלא אל תחזיר לי המשכון ער שאתן לך כך‬
‫כל המנה והדינר שקבלה אף שעתה לא קבלה יותר‬ ‫וכך י*א דהוי כמו שאמר תזכה בנוף המשכון נחמ׳ח‬
‫לא היתד‪ ,‬דעתה להתקדש בו עד כל המנה וכן‬ ‫סק׳ע[ ויש הילקים בזה;■‪':‬פ סקי׳א! ורק לעניין מתגה טהגי‬
‫אפילו אמר לה התקדשי לי במנה סתם והתחיל למנות‬ ‫כבה״ג שלא יחזיר לו עד שיתן לו המתנה ולא לעניין‬
‫לת־ך ירה אף שפסק באמצע והפסיק זמן רב ושתקה‬ ‫קדושין וכן נראה עיקר ‪1‬מ'ש כדעת הרמ׳א כ*מ מלשון הר׳ן‬
‫לא אמרינן שנהיצתה להתקדש במקצת דביק דכן דרך‬ ‫ומרי׳ו שהונא כד׳מ וכ'מ מלשון רתום' שכתני פשיעא שמקודשת‬
‫העולם להיות טונה והולך זה אח׳ז וודאי היה דעתה‬ ‫ונזה מדויק לשין הררנ׳ס ע׳ש ודו׳׳ק[ ‪:‬‬
‫אכולה ולא חששה למה שפסק באמצע העניין וידעה‬ ‫בך אטר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה מיד דינר‬
‫שלא יגמרו הקדושין עד שימנד‪ ,‬כולם לתיך ידד‪ ,‬וזד‪.‬ו‬ ‫ולא יותר ה׳ו מק‪-‬דשת מיד כשלקחה הדינר‬
‫דעת הטור ורכינו הרמ׳א וכן מורה מונית הש״ם‬ ‫והוא טחוייב להשלים לה הצ׳׳ט דיגרין שזהו כמו‬
‫ניז׳‪: [.‬‬ ‫שאמר דדי את מקודשת לי בדינר זה ע״ם שאתן לך‬
‫כךן אבל דדמב״ם דל כתב כפ״ז בד׳א כשאמר לה‬ ‫מנה שהיא מקידשת מעכשיו דכל האומר ע*ם‬
‫כמאה דינרין סתם אכל אם פירש ואמר לה הרי‬ ‫כאומר מעכשיו דמי ואין לומר שיא נתכוונו לגמור‬
‫את מקודשת לי במאה רינרין אלו והתחיל לטטת‬ ‫הקרושין עד נתינה ד&נה דא״ב לא היתה מקבלת‬
‫לתוך‬
‫‪41‬‬ ‫כא‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ סיק כ״»‬ ‫עחך‬
‫דחליף מיהו אם לא החליף אץ עיכוב כד‪.‬קרושץ ושם!‬ ‫לתוך ירה אינה מקודשת עד ^וישלים לה סאה ו«‪#‬ילו‬
‫אך בדינר נחשת נראה דאיא נם ע״י הדחק לוצציאו‬ ‫בדינר האחרק שניהם יכילין לחזור זה בזה ענ״ל וס״ל‬
‫בדער אם יודיעו להמקבל ששל נחשח הוא ואץ באן‬ ‫דהרתי בעינן שיאמר אלו וגם שימנה לתוך ידה אבל‬
‫קדושץ ודק דינר רע של כסף יבול לחיות שיוציאו‬ ‫בלא שני הדברים מקודשת בדינר הקודם וב״ב‬
‫אותי זרי הדחק למי שאמו מקפיד כל בך ‪1‬ניל( ז‬ ‫רבינו הב״י גסעי׳ ז׳ וי׳ א דגם לרדסב״ם העי^•‬
‫ובדץ זו! שגסצא חמר דינר או של נחשת ודע‬ ‫תלוי באומרו דינרין אלו ואז אםילולא היר‪ .‬מינה לתוך‬
‫כרץ הקידם כשאמר לה הרי את סקודשח לי‬ ‫ירה אינה מתקדשת עד תשלום המאה אכל במנה‬
‫כסאה דינרץ מתם י־׳א דד עוכ מו בנתן לד‪ .‬דעו־ אחד‬ ‫םתם אפילו זדה מונה והולך וו־שסיק ושתקה מקודשת‬
‫דמקורשת וקיו הוא דסה בדינר אחד אטרינן דנתרצתח‬ ‫נם כדינר אחד נהמ״ס וכ׳ש[ וי׳א דלהרמב״ם דווקא‬
‫להתקדש כיש בשחמר דער אחר וי״א דאדרבה בחםר‬ ‫חרתי בעינן ואפילו אסר דינרץ אלו בלא מונה והולך‬
‫דינר גרע טפי ואינד‪ .‬מקודשת וחוקא בשנתן לה רק דינר‬ ‫מתקדשת כדינר אחד וכ״ש כמנה סתם ומונר‪ .‬זהנריאו‬
‫אמרינן דנהרצתד‪ .‬לד‪.‬הקדש בזד‪ .‬הדינר ור‪.‬םותר ישלם‬ ‫ובן משמע בתוספתא שהביא הרי״ף ע׳ ש והטעם משום‬
‫לה כי תתבע ממני אבל כחסר רק דעו־ תתבייש‬ ‫דס״ל דהיה לד‪ .‬לומר כשהפסיק מליתן ולאמר איני‬
‫לתבוע ממנו ולבן לא ממכה דעתה ואעה מקודשח עד‬ ‫מתרצה להתקדש בפחות ומדשתק־‪ .‬מסתמא נתרדתר‪.‬‬
‫שישלים לה הדינר וקודם זה יכולה לחזור בה ונראה‬ ‫שמיד יגמרו הקדושץ ויתן לה אח״ב המותר אבל‬
‫דלריעה זו לאו דווקא דער בחמר דינר אחד דהיה‬ ‫בדינרין אלו ומינה וודלך או מנה זו ומעה והולך‬
‫יותר־ םאחד מעט בל שאינו הרכח תתבייש לתובעו‬ ‫פשיטא שלא חששה לד‪.‬שיבו וגיל משרש מיש ‪*» 0C‬מ‬
‫וקשה ל מ כיל ה ש^וד ער כמה תתבייש לתבוע נפו־שיי‬ ‫מ>ה ז‪ 1‬אמנה דנרייתא ר‪,‬אי ורב אשי לתלעי אמי והלכתא‬
‫»רו‪ .‬ד ה כסיפא זכו׳ דדכר מומש וכוי[ ודעת הו־סב״ם נראה‬ ‫נסתמא דש״ם(‪:‬‬
‫להדיא כריעה ראשונה עיש זוסלס״מ שסו ז‬ ‫‪ g jj‬ובמקום שיכולר‪ .‬לחזור כמו ברינרץ אלו או מונה‬
‫ל ב יש מי » »ו םר דגם לריעד‪ .‬ראשונה יש םדבותינו‬ ‫והולך לד‪.‬םוד ולהרמכ״ם בדערק אלו בלבד‬
‫דם״ל דדווקא אם המקדש קבל עליו את הדינר‬ ‫לדיעד‪ .‬ראשונד‪ .‬ובשני הדברים לדיעד‪ .‬אחרונד‪ .‬אפילו‬
‫במלות דאז מקודשת אבל כלא״ה אינה מקודשת ויש‬ ‫בדינר האחרון יכולים שניהם לחזור בו ע אא״ב אמר‬
‫סרטחינו חולקים כזה נעביש סקייט ולי נו־אר‪ .‬דדיבל‬ ‫עלי בטלוה ונתרצית‬ ‫לר‪ .‬שמר‪ .‬שלא השלמתי‬
‫שוים בזה דלריעה ראשונה אץ נים כץ קבל ^ י ו‬ ‫מפירש דאז נגמרו הקדושק ודווקא כשאמרה ‪ P‬אבל‬
‫במלוה ללא קבל דהא לריעה זו בחמר דינר הוי מ חן‬ ‫אם שהקה אף שלא אמרה לאו אין זה קדושין ווראים‬
‫רק דינר והתם אף אם לא קבל עליו בטלוה דממילא‬ ‫ויתבאר עוד בזד‪1 .‬נ'ל דמ״ש מי מ ספי׳ ‪ ' 1‬דינר החסר‬
‫כן הוא דהמותר נשאר עליו במלוה והינ כן הוא נמיש‬ ‫ר״ל מה שלא השלים והסר ל ‪ r‬ומיושב קושיי! מר״א נשר‪,‬כ״א‬
‫ישיי בד׳ מ״ז כהסר די»־ כשאמר הדי סלי מליה משוס דלשון‬ ‫פ״ש!‪:‬‬
‫הנרייתא כן היא עיש והרי נפיק מי‪ .‬לא מוג ‪ P‬זמה בץ‬ ‫ל בדינרץ אלו או סונר‪ .‬ור‪.‬ולך להטוד ולר‪.‬רםב״ם‬
‫זליו ודויר‪5[,‬‬ ‫כשניהם יחד כפי מיש היה אם נתן כולם לתוך ידד‪.‬‬
‫יש מרבותינו דס״ל דבמקום שיכולה לחזור אפילו‬ ‫ומנתד‪ .‬אותם ונמצא שחסר דינר או דינר אחר םד&‬
‫לא חזרה בר‪ .‬כפירוש אלא שחקה בטלו הקדועץ‬ ‫של נחשת או שאר דבר רע אינד‪ .‬מלןידשת אא״ב הכירד‪.‬‬
‫ממילא זרמנ״ן ודין[ ויש מרבותינו רמיל דדווקא כשחזרה‬ ‫בו תחלר‪ .‬בהדינר שר‪.‬וא רע או שהוא נחשת ומסתמא‬
‫בה בפירוש אבל אט שחקה לא נתבטלו הקרושץ נרש״ה‬ ‫נתרצית בכך או שלאחר שראחהו סברו־‪ .‬וקבלו־‪ .‬בזר‪.‬‬
‫ולכן יש טי שאומר דזה שנתבאר כסעי׳ כ״ט דכ שנתיצתה‬ ‫ואין חילוק בין דינר אחד נחשת ורע או הרבה‬
‫ואסרה הן נגמרו הקדושין אינו אלא לדיעה אחרונה‬ ‫דינרים דאם סברה וקבלה מקודשת וכן אם אמר לד‪.‬‬
‫אכל לדיעה ראשונד‪ .‬רהקדןשין נתבטלו לא מרעי‬ ‫ר ‪a‬קדשי לי במגה זו וראתה מד‪ .‬שבידו ולפי הראות‬
‫ריצויד‪ .‬אאיב יקדשה מחרש ותאמר הן זכ״ש סקנר!! וכן‬ ‫ניכר שאץ כאן מנה כגון שחסר הרבד‪ .‬וסברה וקבלתן‬
‫לדיעה אחרונה אם קרשד‪ .‬טחדש ושחקה הוי ספק‬ ‫לחיך ירה מקודשת ננ״ש םקי*מ ובזה כשנמצא דער‬
‫קדושין דייל דסמכר‪ .‬על דיבורו הקודם ולא הר כשתיקח‬ ‫נחשת או רע ויבילד‪ .‬להוציאו ע*י הרחק ה״ז מקודשת‬
‫שלאתר‬
‫השלחן‬ ‫הלבות קחשין סימן כ״פז‬ ‫ערוך‬ ‫‪4s‬‬
‫בדינר םתם סנ ק לומר דעל תנאי הראשק קידשד‬ ‫שלאחר סתן מעות כיץ דהקרו>‪8‬ין לא נתנטלו דלא‬
‫דילמא קידשה בלא שים תנאי וצ״ע לרינא‪:‬‬ ‫כיש מי שחולק בזה ‪1‬שס[ אבל לריעה ראשונה דנ תג ^ו‬
‫אם קידש אשה באיזה חפ״ן ובתוך דתפץ הזה‬ ‫הקדושין לא מהני כלל אף אם קדשה מחדש כששתקה‬
‫היה עור איזה חפץ• אס אמר התקדשי לי בזה‬ ‫דביון שנתכטלו הקדושין והמערה בפקדון כידה פאי םהגי‬
‫פשיטא שבשני הדברים קדשה ואם אחד מהחפיצים‬ ‫שתיקתה הא הוי שחיקה שלאחר מתן מעות‪1‬שם סקי*כ( ‪:‬‬
‫אינו שלו אינה מקודשת זבאהים מם רש״ח! אבל אם‬ ‫ל ך אבל מדברי רבינו הרמ״א בסעי׳ ז׳ מתבאר רגם‬
‫הזכיר רק דהפץ החיצון אם שני ד^פיצים אין דרבן‬ ‫לדיעה ראשונה הוה ספק קדושץ כשקרשה‬
‫להשתמש ביחד נראה דקדשה רק בהחפץ שהזכיר ולא‬ ‫מחדש ושתקה וגם משמע מרבריו דכשנתרדתה‬
‫כהשני אבל אם דרכן להשתמש ביחד אז תלוי לפי‬ ‫יאמרה הן טהני נם לדיעה ראשונה אף בלא קדשה‬
‫העניין כמו משקין שבכלי שדרך להיות ביחד וקדשה‬ ‫מחדש ונראה דמעמו דהא באמת אין זה כיפול קדושץ‬
‫בגביע משקה והזכיר רק הבום שאמר לה התקדשי‬ ‫ממש גם לריעה ראשונה אלא דלא נתקיימו מה‬
‫לי בכום זה אמרו חז׳ל ‪1‬מי׳ח‪ 1:‬דאם היה ז ^ ם מלא‬ ‫שקידשה מקודם ואין זה דומה לפקדון שנדון כזה דין‬
‫מים ה״ז מקודשת בהכום וכדטים ומצטרפון שנידבו‬ ‫שתיקה שלאחר מתן מעות ולכן נם כשנתרצתה ואמרה‬
‫לש*פ דהטים בטלי להכום ומסתמא ביון נם על המים‬ ‫ק אף שלא קידשה מחדש מהני לכל הריעות ולא‬
‫ואם היה מלא יין לא נתבטל היין להבום וקדשה בהכום‪,‬‬ ‫נרע מדיבר עמה על עסקי קדושין ואנו מחשבים‬
‫ולא כהיין ואם היה מלא שמן דיש בהשמן חשיבות‬ ‫המעות שגירה למעות קדושין וכן נראה מצר הסברא‬
‫יותר מבהבום ודרך בני אדם להזכיר מה שבתוך‬ ‫אמנם לדינא יש להחמיר ככל הריעות ‪:‬‬
‫הכום בשם הכום בעצמו קדשה בהשמן ולא בהבום‬ ‫^יך• האומר לאשה התקדשי לי בדינר זה עים שאשלים‬
‫רמסתמא קדשה בהדבר היותר חשיב ולדיעה זו אס‬ ‫לן סנה והיא אוסרת ע׳ם שתשלים לי מאתים‬
‫היה בהשמן שים מקודשת בוודאי ואם אין בהשסן ש״פ‬ ‫והתנה ככל דיני תנאי או למאן דס׳ל דכע׳ט א'צ‬
‫אינה מקודשת אלא רהוה קדושי ספק כמו כבל דכר‬ ‫דיני תנאי כמ״ש בסי׳ ל׳ח ולא הושוו ביניהם ואח׳ב‬
‫שאץ בו ש*פ דחיישינן שפא ש*פ במקים אחר כמ*ש‬ ‫תבעו זא״ז וקדשה ונתן לה הדינר ואת התנאי לא‬
‫בסי׳ ל״א אבל יש מרבותינו דם*לדאםהכוס מלאם־ם‬ ‫הזכירו אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה‬
‫קדשה בהכום ולא בהמים דאין כמים שום חשיבות‬ ‫משלים לה מאתים ואם לאו אינה מקודשת ואם האשה‬
‫שנאמר שכיץ עליהם וביין קדשה בהיין ולא בהכום‬ ‫תבעה את האיש יעשו דברי האיש וישלים לה רק מנה‬
‫דכן דרך לשתות היין ולדתזיר הכום ואם היה מלא‬ ‫דמםתמא מי שתבע הסכים לדברי השני וכה׳ג בפקח‬
‫שמן דדרך להשתמש בו זמן רב קדשה בהבום וכהשמן‬ ‫וממכר כם*ש בח׳ם סי׳ רכ׳א ואם מקורס הושוו ביניהם‬
‫ורש׳יז ולפי הכללים האלו לפי הריעות שנתבאר יש לרון‬ ‫והיו מוכנים לקדושין וחזר אחד מהם וכקש להוסיף‬
‫בבל שני הדברים שביחד ויש לילך לחומרא בשני‬ ‫או לפחות ונפרדו זה מע ואח׳כ תבע הצד השני וקדשה‬
‫הדיעות שנתבאר כי שני הריעות דם מגדולי דדאשינים‬ ‫סתם לא אמרינן דנתרצה לסלאית רצון השני הוא אלא‬
‫ז״ל ויש מי שאוסר דזה שמחלקינן בהבום בפי ט*ש זהו‬ ‫על רעת קציצה הראשונה הוא וגם השני בוודאי היה‬
‫כשקרשה שלא בזמן אכילה ושתיה אכל אם קדשה‬ ‫דעתו כן כיון שמקודם הושוו ביניהם דכן הדין גם‬
‫בעת אכילה ושהיה ואמר לה התקדשי לי בכוס זה‬ ‫במקח כמ״ש שם נב׳שז אמנם כבר בארנו בח׳ם שם‬
‫וודאי לא היה כוונתו אלא על היין שבתוך הכום‬ ‫סעי׳ נ׳ דיש חולקים בזה ע״ש ולפ׳ז יש להסתפק נם‬
‫זרשד׳סז רכן דרך העולם לקרא כן והיה בשארי משקיס‬ ‫בקדושין בדין זה ואפילו לפמ״ש שם דהעיקר כריעה‬
‫וכן אם הזכיר התקדשי לי בבום יין אפילו שלא כ ^ ת‬ ‫ראשונה זהו מטעם תרעומות כמ׳ש שם ובקדושין‬
‫אכילה כוונתו רק על ז^ין ואם נמצא שלא היה ב‪1‬‬ ‫לא שייך תרעומות ולכן צ״ע לדינא ובכל עיקר‬
‫יין אלא משקה אחרת אינה מקודשת זב׳יזז וכן אם היה‬ ‫דין זה יראה לי דסיירי דכשקדשה אח*כ כהדינר‬
‫אוכל בבית אחר וקדש את בת בעה׳ב ברגום שלפניו‬ ‫היה הונחה דעל דעת תנאי דראשון קידשה בנון שהיה‬
‫בבל עניין כוונתו על דםשקה ולא על הכום שהרי‬ ‫סמוך להדכרים דדאשונים או שהזכירו דעל דעת תנאי‬
‫אין הטם שלוז^ה׳עוז‬ ‫דיראשץ מקדשה אכל אם נתמשך הדבר וקידשה אח״כ‬
‫כ ב ‪4s‬‬ ‫ה ש ל הן‬ ‫חלכותקדושיןםיקכ״ט ‘‬ ‫ע רו ך‬
‫יי‪ 6‬םהנדולים שהירה כאחר עלקח תרנגולת ^‪8‬ם עב׳ל אץ כוונתו על דבדי הכ״י הקודמים דו־קא‬
‫אותה בתוך כלי או בגד וקדשה מ ה סתם כשהשיבה מקידם הן אלא אפילו אם לא השיבה מקודם‬
‫אסרינן דלכל הדי‪7‬ות קדשה בהתרנגולת ובהכלי ואם חן אם לא אמר לה פעם שנית הרי את מקודשת לי‬
‫אחד מהס אינו שלו דיוה ספק קדושץ נמה׳גו ולפי אין בקבלתה בשתיקה כלים נומתורז קושית החמ״ת נ*ןנ״ ‪0‬‬
‫הסברא נראה דעניק ?הדומה יכוס ובו יין ונראה ווה שכתב אח״ב ואם קבלה בשתיקה רק חזרה ואמרה‬
‫דהכל תלוי לפי ד&קוםות ולפי הלשון ת הו! בשם ולפי תן לי או השלך וכיוצא כזה אינה מקורשח עכ״ל‬
‫ח שימת הדברים וחכמי ועקים ידונו כזה לפי הבנתם ביאור דבריו נראה דכשענתה לו תן נתן לה ואמר לה‬
‫הרי אח מקודשת לי ולא השיבה כלום רק אמרה עוד‬ ‫ובספק פשיסא שיש לילך לחומרא ככל עניין ‪:‬‬
‫לן ץ כנם׳ ‪ t.'pj‬הובא םע?‪ 8‬ה באחד שזדה סיבר הפעם כמקודם תן לי ונדע טפי מששתקה לנמרי‬
‫מחרוזות של תבשיטק ובאה אשה פנויה ואמרה וחמיהני דהרין כתב להדיא רמקודשח ככה״ג ע״ש‬
‫לו תן לי מחרוזת אחת ואמר לה אם אוזן לך תתקדשי ודעת רדשכ׳א שאפילו אמר לה בשעת נתינה רדי את‬
‫לי וענתה לו נתן תהן וכן מעאזה באחד ששתה יץ מקודשת לי וקבלה כשתיקה אינה מקודשת דכיון‬
‫כחנות ובאה פטיה ואמרה לו תן לי כוס אחד ואמר לה שמתחלה השיבתו תן כלומר איני תפץ בקדושין לא‬
‫אם אתן לך תתקרשי לי וענתה לו נתן תתן וכן מעשה מהני מה שחזר ואמר לה בשעת הנתינה לשין קדושין‬
‫באחר שהשליך תמרים מדקל ובאה פנויה ואמרה לו כששתקהאא׳ב נתרצית בפירוש לקדושין ע׳ ש ^ררפך‬
‫ו *‪1‬לך לי שני תמרים ואטרלה אם אשליך לך תתקדשי סיל לדד שב׳א דאם בפעם רראשון כששאלה אם אתן לך‬
‫לי וענתה י ו השלך השליך ועשה כן ופסקו רז״ל חתקרשי לי לא השיבה הן אלא שחקה מקודשת‬
‫דאינם מקודשות דלא הסכימה לדבריו וכוונתה תן לי כדעת רכי« הב״י שכתבנו ‪1‬מ׳ נהגר׳א סקניו פניאר ‪P‬‬
‫דמוז הרשנ״אוז‬ ‫ולא תשחק עמי בדבר אחר זרמניס ס״ד‪ 1‬ואין חילוק‬
‫בק דבר אכילה ושתיה לבין דבר תכשיט או שאר ‪ q‬עור כתב רבינו רדמ׳א וכל זה בהתחילה היא לומר‬
‫תן לי מעם אבל אם דתחיל הוא לדבר אם אתן‬ ‫דבר )יזזשיו דתשובה כזאת הוא שאין רצונה כדבר‬
‫דקדושין וה״ה אם לא כפלה תשוברזה כגון שאמרה לך חתקרש לי ואמרה לו בלשון שחיק הן קבלה‬
‫תן או השלך וכיוצא בזה נגמ׳ו ואם השיבה הן ונתן מטנו ‘ הוי ספק קדושין עכ*ל ודבריו תמוהין מדיו לשון‬
‫לה ה׳ז מ^ד שת ואם לא השיבה כלום רק קבלה שחוק דזה אמת שיש מרבותינו דס״ל דזד‪ .‬שאמרו‬
‫בשתיקה דעת רבינו הב״י בספרו הנדול דמקידשח חדל לכשאמרה הן לאו כלום הוא זהו כשהתחילה‬
‫ורכים הולקים עליו וס״ל ודווקא אם בשעה שנהן לה היא לבקש סמנו דלא היה דיבורה כלל לקדושין אבל‬
‫אמר לה פעם שנית הרי את מקודשת לי וקבלה אם הוא התחיל כדברים ואמר לה בלשין שאלה אם‬
‫בשתיקה ה׳ז מקודשת אבל בזה ששאל אותה מקודם אתן לך התקדשי לי והשיבה תן י״ל דהוי קדושין‬
‫אם אתן לך התקדשי לי אץ זה כלום כשקבלה דאמרינן דבוונתה שמסכמת לדבריו )רין ונ״מ יבתיק•!‬
‫בשתיקה וב״ח וחגז״ח וב״שו וכן מבואר מדברי רבינו ויש שמסתפק בזה ‪1‬מרדכי( ויש מי שאימר דלא ה־ה‬
‫הרמ״א בסעי׳ י׳ ע״ש וזה שכתב רבינו הב״י כש*ע קדועזץ ביון שאמר בלשון שאלה אי ס״ר שיפפכטת‬
‫ואם אמר בשעה שנחנו לה הרי את מקודשת לי וקבלה לדבריו הו״ל להשיבו אץ וזה שאמרה תן וצי כימן‬
‫מקודשת עכ׳ל דמשמע דהוא מצריך נ״כ שיאמר לה שאינה מסכמת להקדושין זרשנ׳או ולא עוד אלא אפילו‬
‫נם בשעת נתינה זהו מפני שהשיבה מקודם חן שלא חזר ואמר לה בשעת נתינה הרי אה מקי דשת לי‬
‫רצתה להתקדש ולבן בדגרח שיאמר לה עוד פעם לשון ושתקה אינה מקודשת לדיעה ז‪.‬י כמ׳ש נ‪:‬ד‪ 1‬אבי לשו;‬
‫קדושין אבל בל שלא השיבה מקודם כלום וקבלה שחיק לא נמצא כהפיםקים ומה טיכו של שחוק זה‬
‫בשתיקה אפילו לא שנה דברו מקודשת כשקבלה וממינ אם אמרה הן למה לא הוי קרישין )עהמ׳הז ויש‬
‫בשתיקה וכ*כ כתשובה )ונסור בו־לנ״ח אות ג׳ הניאו ע*ש‪ ; 1‬שרוצה להגיד‪ .‬כרכריו דאמרה לו הג או תן נמר״א( ויש‬
‫ל ט ורביני הרמיא כתב להדיא בספת הגדול כהחולקים מי שרוצה לומר דבוונתו שד‪.‬שיכד‪ .‬לשון בפול נתן‬
‫עליו ולפ׳ז צ״ל מ״ש בש״ע ואם אמר לה בשעה חתן דזהו לשון שחוק אבל אם אמרר‪ .‬תן הוי קדושין‬
‫שהוא נותן לה הרי אח מקודשת לי וקבלה סקורשח ונ״מ ולא נד‪.‬ידא דמוכח םר‪.‬ש*ם והפוסקים דאין חילוק‬
‫גץ‬
‫השלוק‬ ‫חיכזח קרושץ םיק כ״ם ל׳‬ ‫ן רו ך‬ ‫‪44‬‬
‫שחוק או בלשון תמיד‪ .‬נ' כ אינו אלא ספק קדושין וה׳פ‬ ‫ג ץ כפל לשץ ללא כפליה ובכפל לשין טה שייך לשין‬
‫אבל אם הוא התחיל ואפילו ענתה הן בלשץ שחוק‬ ‫שחוק וצ״ע ‪:‬‬
‫איט אלא קדושי ספק מפני שיש הן שהוא כלאו וכ״ש‬ ‫ולי נראה דדבריו הולכים על דברי רבינו הכ״י‬
‫כשענתה תן או השלך כנרש וזה נכלל בדברי הדמכ׳ם‬ ‫שהם דברי הרטב״ם שכתב ראם אמרה ק‬
‫שכתב דברים שעניינם לא תשחק עסי וממילא‬ ‫מקודשת אכל אם אסרה תן לי או השלך או דברים‬
‫כשהשיבה הן כלשון שחוק או כלשון תמיה ג״ב עניינו‬ ‫שעניינם לא תשחק עסי בדברים אלו אלא תן לי בלבד‬
‫שלא תשחק עמי ‪';1‬ל‪ 1‬ולרינא יש לרחטיר כבל הריעות‬ ‫אינה מקודשת עכ׳ל ותפס הרמב״ם שזה שאמרה תן‬
‫שנתבארו דלכולם יש פנים ססבירות בסברא ובסוגיה‬ ‫או השלך כוונתה לא תשחק סמני מפני שבאמת הוא‬
‫הש״ם ‪:‬‬ ‫עניץ שחוק שהיא מבקשת ממנו דבר והוא עונה לה‬
‫יש מהגדולים שנסתפקו ראם כששאלה ממנו‬ ‫עניין קדושין ורבינו הרמ״א הולך לשימתו בח׳ם סי׳‬
‫ליתן לה לא השיב לה בלשין שאלה אלא בלשון‬ ‫חכ׳א דיש ‪ p‬שהוא כלאו בדבר שנראה שהעניין‬
‫גוזר כגון שאמר אתן לך ותתקדשי לי ושתקה וקבלה‬ ‫תמוה ע״ש ולפי שיש פוסקים המחמירים כשהיא לא‬
‫או אמרה לו תן או נתן התן יאפשר שמקורשת ואפילו‬ ‫התחילה לבקש ממנו אלא הוא היה המתחיל ויש‬
‫להפוסקים דלא מדגי כשאסר לה אח״ב דרי אח‬ ‫חולקים בזה כם^‪8‬ז לפיכך החמיר ופסק דבסקום שהוא‬
‫מקודשת לי זהו מפני שמקידם אמר לה בלשץ שאלה‬ ‫היה המתחיל ד‪ 1‬ה ספק קדושין לזה החמיר עוד לומר‬
‫אכל אם תחלת תשובתו היה כלשון גוזר הוד• קרושץ‬ ‫דליא מיבעיא כשהשיבתו תן לי או השלך דודה רק‬
‫‪1‬מל*מ ונראה דהוה ספק קדושין ז‬ ‫מפק קדושין אלא אפילו ענתה הן אלא שענתה כלשון‬
‫סעיפים[ ‪:‬‬ ‫סי ‪ p‬ל׳ ]לאיזה מקום צריד ליתן הקדושץ ובו‬
‫ל״ד ע״ש מיוד אם נתרצתד‪ .‬על הקדושץ אפילו לא‬ ‫^ כתב הרמב״ם כפ״ד דץ כיא המקדש את האשה‬
‫נתרצתד‪ .‬מפורש על הזריקה וזרק לרשותה ה״ז מקודשת‬ ‫בכ ‪p‬ף או בשטר אינו צריך שיתן הקדושין •לתוך‬
‫‪1‬פ״ז ויז*מ וב״ש[ דלא ביש מי שחולק בזה אמנם אם‬ ‫ירה אלא כיון שרצתה לזרוק לה קדושיה וזרקן כץ‬
‫אמרה מפורש תן הקדושין לר‪.‬וך יו י וזרק לד‪ .‬לרשותה‬ ‫לתוך ידה בץ לתוך תקה או לתוך חצירר‪ .‬או לתוך שדה‬
‫אין כאן קדושין כיץ דשיגה ממד‪ .‬שאמרה זפ׳ז ריס מ*ם‬ ‫שלה ה׳׳ז מקודשת עב״ל וכיב במור ו ש ^ ואע׳ג רגבי‬
‫ואם זרק לידה נראה דהיא מקודשת דבלשון תן נכלל‬ ‫גט יש מרמתינו שהחמירו דלא ודה מגורשת נמורד‪.‬‬
‫כל מיני נתינה בין ע״י הושטה ובין ע׳י זריקה אא״ב‬ ‫עד שיבא הגט לירה ממש ]יזוס׳ גידין ע*ח‪ (5‬וכן פסק‬
‫אמרר‪ .‬בפיח ש שלא יהן לר‪ .‬ע׳י זריקה ננ׳ל! ‪:‬‬ ‫דבינו דרמ״א בסי׳ קל״ט מים בקדושין לא ראו לדהמיר‬
‫וזה שכתב דדמב׳ם דלתוך חצירה ודה קדושין‬ ‫כזה דהוה תמרא דאתי לידי קולא אם נטיל דופי‬
‫כתב הטור דבעינן שהחצר ישתמר לדעתה ואז‬ ‫בהקדתזזץ וכיון דמעיקר הדין הד מקודשת גמורה גם‬
‫מקודשת אפילו אינה עומדת אצל דחצר ע״ש ואע׳ג‬ ‫כנהינד■ לחצירה לא ראו חכמיח להחמיר בזה אבל‬
‫דכגט בעינן תרתי שישתמד לדעתו*‪ .‬ותעמוד אצלו‬ ‫גג ם לא יהיה קלקול אם נאמר שעדיין אינה מגורשת‬
‫כמ״ש כסי׳ קל׳ט זד‪.‬ו חומר בנימין ספני שחוב הוא‬ ‫גמורה זנילז ועוד דבנט החמירו מפני שוזוב הוא לה‬
‫לה וגם בגט יתבאר שם בם־ד ולא בקדושין נטביש סקים‬ ‫וניתן מדינא בע׳ב משאיב בקדושין דנם בגט חומרא‬
‫והרמבים שלא הזכיר זר‪ .‬י*א דט׳ל דבקדושין אף אם‬ ‫בעלמא הוא שהחמירו חכמים ולא בקרושין ‪1‬הה׳מ ה׳ה‬
‫אינו משתמר לדעתה ואיגד‪ .‬עומדת כצדו מקידשת‬ ‫מגירושין הייג( ועם־ש במעי׳ י׳ג ‪:‬‬
‫ואע׳ג דגם במתנה בעינן אה<־ נד!זניהם במ׳ש הרמב״מ‬ ‫ב ומבואר מדברי דדמכ״ם שקודם שזרק לה הקדושין‬
‫כפ״ד מזכיר‪ .‬ם־ם קדושין עדיפא ]כ״מ «ס הה״מ‪ 1‬וי״א‬ ‫צריבה לד ‪ a‬רצות שיזרוק לה אבל כשלא נתרצתה‬
‫דדץ קדושין בדין מחנה והרמכים ממך על מי׳ש‬ ‫מפורש מקודם שיזרוק לה וזרק ושחקה לא ודה קדושין‬
‫בד‪,‬לכות זכיה זשס[ אכל יש לגמגם ‪ n u‬דהא סחס שדה‬ ‫כל זמן שלא באו לידה ממש אפילו באו לרשותה‬
‫איגד‪ .‬משתמרת במ״ש שם נלגריש אך די״ל דכשדת‬ ‫דאין שתיקתי‪ .‬ראיה שנתרצתה כמ׳ש בסי׳ כ״ח סעי׳‬
‫מ מן‬
‫‪0‬נ ‪45‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלצות קדח«ץ םיםן ל‬ ‫ערוך‬
‫ג עי ק באסת ^«חעםוד בדדו וניל רלדינא יש להחסיר הנח קדושי על מקים זה ואותו הטקיס ת א של שניהם‬
‫נהירוץ דראשין דהא בנם׳ ‪1‬ב*מ '•א‪.‬ז יש אוקימחא הרי אלו קדושי ספק עכ״ל והעתיקו רבינו הנ״י בנמד‬
‫דבסבר וסתנה ביק שיש רעת אחרח מקנה איתי לא ג׳ דהרטבים מיל דאע״ג דחצר הלזיתפץ אין קונץ ‪W‬‬
‫בעינן חצר הסשהמרח ולא עומר נצרו ול‪ ;.‬אע״נ מזה טיט לעניין קדושין כשיש לה חלק בהחצר וד\א‬
‫דדדסב״ם לא פסק כן ס׳ ם בקדושין אולי חשש להחכויר ניחא לו שתתקדש אפשר דוצי כחצירה ולכן הוי‬
‫ווא»ר שזהו נה‪1‬ס ההיח ואמיג דהניי במ״מ סי' ר׳ נתב מם ספק קדושץ אבל יש טרמתיגו שחולקים עיז וט״ל‬
‫^־יע געיק שישתמר לדעת מותן עיש זהו להרא״ש שפסין כריס דגם לקדושין איט כלום חצר השותפין ואינה טקידשת‬
‫ומה שלא חניה רבינו הרטיא דסטך על מיש בסעי׳ ‪ 9‬י‬ ‫עיש וחיקו‪:‬‬
‫ולעניין דינא צריכה גט לפי דעת הרטב״ם והעויע י‬ ‫ף לדעת הטור דגעינן שהחצר ישתמר לדעתה אם‬
‫משתמר הוא לרעתו ולא לדעתה היה אפשר לוסר ן כהכו הטור וד‪.‬ש״ע במעי׳ ד׳ היחד‪ .‬עוטרת כסיממא‬
‫או כצירי רה״ר וזרקם לתוך ד* אמותיה מקודשת‬ ‫דטהני ניב לפטיש רנינו הרם־׳א בח״ם סי׳ ר׳ גבי‬
‫טתנה דאף אם משתמר לדעת הנותן קנה הטקבל ואט נשארו תוך ד׳ אמותיו אעד‪ .‬מקודשת אפילו נבנסח‬
‫וה״נ דכוותיה אך שאפשר לחלק דבקדושק הרי בעינן היא לתוך ד׳ אמיתיו כיץ שקרם הוא לתוכם ע ה בהם‬
‫שיבא הכסף טירו לידה ושהוא יסיק בל כחו טהקדושין וו ט שלו עכ״ל וביאור הדברים דגוד ם טי׳ רם׳יג נתבאר‬
‫דוהו עיקר הקדושין ואיב לא מחני בטשתטר לדעתו דחבמים תקנו שכל ד׳ אטות שאדם עוסד כהן נחשבים‬
‫והוי ספק קדושין נעסמית סקיב יב־‪ -‬שקיגו והרי גם בשם בחצירו לעניין קניינים ודווקא כסימטא וגצידי רה״ר ביון‬
‫יש חולקים בזה ועשיך ש» ועור דהא במציאה הכל שיש רשות לבל אדם לר‪.‬תעכבשם ולהניח שם חפיציו ל ק‬
‫טורים דבעינן סשחםרת מפני שאץ שם דעת אחרת כל הקודם גר‪.‬ד אטוח נחשבים כחצירו אכל לא ברד‪.‬״ר‬
‫מקנה כמיש שם בחבורינו מעי׳ ג׳ ולכן בקדושין אף יכרשות אחרים שהרי ברט אץ לארם רשות להתעכב‬
‫שיש דעת אחרת מקנה טי ט אינה סיטבת דעתה עליו שם וגם בהצר השוחפין לא תקנו זה דא״א ליטול‬
‫כמו נ מ תנ ה דרצונה שיהא הכסף כבירור בירה ולבן הרשות מהשותף השני ואף שי״א שלא תקנו זה רק‬
‫וצי ספק קדושין ןעסיז וביש וקושית האימ סקיג ליק בטציאד‪ .‬כדי שלא יכואו לידי מחלוקת כט״ש שם כסי*‬
‫רם*ח מ״ם ח ב הפוסקים ט׳ל דבכל הקניינים תקנו‬ ‫כלל וחיק( ‪:‬‬
‫ף‪ ,‬ת ת ה עוטרה ברשות הבעל צריך שיתן לתוך ידה כן כט״ש שם בנץ׳ ר׳ סעי׳ ח׳ עיש ום״ל לד‪.‬טוד והש״ע‬
‫או להיך חיקה או להיך כלי שלה שאין הוא סקפיד דגם לענ ק קדושין הוד‪ .‬כחצירד‪ .‬כשקרמתי בתוך ד‬
‫אמית וכן ל ענ ק גיטץ כסיש לקסן בסי׳ קלים ז‬ ‫על ד&קים כסו קלחה והוא כלי שהנשים נותנות לתוכו‬
‫טהטין וצנורות ובל דבר כיוצא בזה ואעינ שזהו ככליו ןץ ואע״ג דקניין זה הוא רק מדרבנן ם״ם סקודשמ‬
‫בו מן התורה דועקר כ״ד ועקר ‪1‬רץ סיס מיפין!‬ ‫של לוקח כרשות סוכר דאינו קונה ליקה או דהוי‬
‫טפיקא רדיגא כטיש כח״ט סי׳ ר׳ עיש מי ם טתקדשח ונעשה הטקום כהצירד‪ .‬מן התורה ועוד דכל הטקרעז‬
‫דאיט מקפיד על טקים בלי כזה של אשתו כטו שאינו אדעתא דרבנן טקדש ]רמבי! שם‪ 1‬ולאו ד ל ^י קדושין‬
‫טקפיר על מקום חיקה אבל אס נתן ככלי אחרת אפילו דרבנן דהקדושין הם מן דתירה כיץ דרבנן שויוה‬
‫נתן בטמהד‪ ,‬והיא יושבת כבמה אינה מתקדשת קדושין כחצירד‪ .‬אלא דאי לא קידשד‪ .‬אדעתא דרבנן הייתי‬
‫וודאים אא״כ המטה נגי ה עשרה טפחים שחלקה רשית איטר שרצונו שיביאו הקדושץ לחצירד‪ .‬שטן התודה‬
‫לעצמה ועל מה שכרעי המטה עימדים על שלו איט אבל כיון שמקדש על רעתם גגטרו הקדושץ גם מן‬
‫מקפיד עיז כט״ש לעניין ניטין בטי׳ קליט ואם אינה התורד‪ .‬בחצר שתקנו רכגן מאיש נל מיש הא״ס בסקיה‬
‫גביה י׳ ם ה״ז ספק מקודשת ואם הסטה שלו אינה וכבר בארנו בנץ׳ כיח טעי׳ סיא בשם רבינו הב״י‬
‫טקורשת בבי* עניין אא'כ השאיל לה רשות שנתבאר דבר קניינים דרבנן וצו קניין נם ‪ p‬התורה לבל דבר‬
‫ועזכן טובח בירושלמי דמעשר שני עיש ונם בעניין זה‬ ‫דינו בשם והיה בקדושין ע״ש ‪:‬‬
‫ן כהב הרטבים ז׳ל היהה עוטרת כרשות שהוא של דד׳ אמות איתא בירושלטי פאר‪) .‬פיח וירושלמי ניטץ‬
‫שניהם וזרק לה קדושיה טדעחה ולא הגיעי לידה !סיחז דאפילו מאן דט״ל דכטתנד‪ .‬לא תקנו קניץ ד׳ אמות‬
‫»ץ לחיקה היז טקירשת קדוש' ספק ואפילו אטרח לו ס*ם בגינץן טורה עי ש ופשומא רהגט הוא ‪ p‬התורה ואץ‬
‫ליסר‬
‫השלחן‬ ‫הלטת קדושין פיק ל‬ ‫עריך‬ ‫‪16‬‬
‫לשמיר אינה מקודשת מדק ר*א וזה שאמרו כ ‪T‬ושלטי‬ ‫לוסר דדווקא בניטץ מ׳עים דבל דמקדש אדעתא‬
‫דיש בנימין דץ ד א אמנם איהא שם כניטק דזד\‬ ‫דרבנן רקדש ואפקעינדע רבנן לקרועץ בנם הזה ולא‬
‫להלכה וי^א למעשה עיש והרי אדרבא ^ו ש ל מי‬ ‫בקדושין דק״ו הדברים דכיין דהפקיעו קדושי תורה‬
‫מחסיר הרבה כעזם קניץ הד׳א דכעינן שיאמר‬ ‫בנט כזה כ״ש שנסרו קדושי רדרה בקדושין כאלו‬
‫שמתכוין לקניתימי ש בח״ם כסי׳ רסיח סעי׳ ה׳ ע ׳ש‬ ‫כיון דסקדש אדעתא דרבנן ‪1‬מא*מ ילע׳ד המיקר כמ׳ש[ ז‬
‫ושים דילן לא פיל בן ‪1‬ג*מ י׳ ‪ R‬ויכן לענ״ר אף‬
‫הפוסקים לא הביאו שום חולק ברץ זה דד׳ אמות‬
‫שהדין דד׳ אשית בקדושין נתבאר כשיע ואחרונים בלי‬
‫ופסיקא להו דלכל הפ״סקים דין זה םוסכם ואע*נ‬
‫חולק ם' ם יש לילך למעשה לחוסרא ראם קדשה אחד‬
‫דהרמבים זיל לא דגי א כלל דץ דדי אסית לעניין‬
‫צריכה גם משניהם ונם אם זרק לה קדושין כרהיר‬
‫קדושין ס״ל דסמך על ם־ש כפ׳ר‪ .‬מנירושין זהגר׳א סקנ׳ז‬
‫בתוך ד׳ אמותיה הוי ספק קדושין )נ׳ש( ואעיג דלפנרשז‬
‫‪ 1‬נ’מ ממז׳יז זנ*ש‪ 1‬ואדרבה להרםב׳ם ־ סועי ד׳ אמות‬
‫מם־׳נ אין כאן קדושין דלהטור והש״ע אין דין זה‬
‫גם כרה״ר כם^!ז שם והסעם מפני תקנח ענוגות ‪1‬ג'ש‬
‫ברה׳ר ולהרסבים לא ס׳ל כלל הך דינא לפי מ״ש‬
‫סק׳ה! ומזה הטעם תקנו גם בקדושין כן אף דבקדושין‬
‫ם'ם כיון שגדולי האחרונים הכריעו כן חלילה לחלוק‬
‫לא שייך עיגון ם'ם מקשינן קדושין לגירושין ‪1‬שס‪ 1‬אבל‬
‫עליהם לקולא אך כסי׳ קל׳ט בארנו דבגם מודה הרמכ׳ם‬
‫הטור והש׳ע אע״ג דבנם פסק• כסי׳ קל׳ט דםהני ד'‬
‫שמעיקר דינא יש לה ד׳א ורק מפני ו־״חומר פסלו‬
‫אמות נם גרה׳ר ם״ם כקדושץ ס׳ל דלא םהגי גשס‪ 1‬וכ״ז‬
‫עיש ז‬
‫הוא לרעת גדולי אחרונים ‪:‬‬
‫רא לדעת הטור והש״ע כתוך ד׳ אמות שלה אפילו‬
‫אש שניהם יכולים לשנזור הקדושין היז מקודשת‬ ‫י אפנם נהיאתי לאחד מהראשינים שכתב בפירוש‬
‫ואע״ג דבגם מחסירינן בכהיג בסי׳ קלים חומרא הוא‬ ‫דתקנתא דד־ אמות ליכא אף בגיטין ■)נמקיי ס׳ק דב*מ[‬
‫בנט אכל בקדושין כשר ‪1‬שם סקי![ דבכל מקום ש ת ם‬ ‫ונם דדי׳ף דל בפ״ח דניטין לא כתב הך דינא ע״ש ונם‬
‫נשר מדאורייתא ורק טדרבנן פסול אז בקדושין היא‬ ‫כדעת הרמבים דל נלע״ד רלא ס׳ל תקנתא דר' אטות‬
‫מקידשת כוודאי נרין[ וכסו שאם קדם הוא לתוך ד״א‬ ‫כניטין וב׳ש בקדושין ודין ד’א שכתב שם עניין אחר‬
‫אלו אינה מקורשת אעיפ שהיא נכנסה גינ אח'כ‬ ‫הוא דגניטין וקדושין יש קניין אחר שאין זה בדיני‬
‫לתוך דיא אלו כמי כן להיפך אם קדמה היא מקודשת‬ ‫ממונות והיינו כשיכולה לשמור הגט או הקדושין והוא‬
‫אעיפ שנכנס הוא ניב אחיכ לתוך דיא אלו דכללא‬ ‫אינו יכול לשמור במי שיתבאר ובזה אין חילוק בין‬
‫הוא בדין קניין דיא רכל דקורס כהם געעוים ברשותו‬ ‫רה״ר לסיסמא דמרין שמירה נגעי כה ורק כנימי; קיי׳ל‬
‫ואע״ג דבגט מחמידינן נם בבה׳ג זהו חימרא כגימץ‬ ‫דבעינן שיהא ת ט קרוב לה כל כך עד כדי שתשוח‬
‫כםיש ‪1‬ניש סקיח! ואט שניהם באו כאחד לתוך ד׳א‬ ‫וחטלנו ונם בזה החמירו םדרבנן שלא תנשא ער‬
‫אלו הוי כחצר של שניהם שנתבאר בסעי׳ ו׳ נשסו‬ ‫שיניע הגט לירהכמי ש הרטב״ם שם אבל בקדושין‬
‫וכהים סי׳ רפיח נתבאר דיש מחלוקת אם ד״א קונה‬ ‫אוקטיה אדינא דכל שיכולה לשמור והוא אינו יבול‬
‫ארם רק בעומר או אפילו במהלך ופשוט הדכר‬ ‫לשמיר הוי קדושין כמו שיתבאר והד׳ אמות שכתב‬
‫דבק־ושין יש לילך בזה הכל לחומרא )תמית !ביש[‬ ‫דדמבים כנם הוא כדי שתשוח והטלנו ומדין שמירה‬
‫ואעיג דבשיע שם לא הובא שם דיעה זו שמחלוקת‬ ‫הוא ואדרבא החמירו ראם קרם הבעל לתוך הד' אמות‬
‫כין עוטר למהלך מים יש לילך לתמרא וכן אע״ג‬ ‫אינו נם אף אם הוי שתמלנו כדי שתשוח כם'ש שם‬
‫שבארנו שם בסעי׳ ד׳ דלא פליני לדינא עיש מים‬ ‫בהל׳ מיו עיש ולכן כהל׳ י״ב שם ברין היתה ירה‬
‫כקדו־שין לא נסמוך עיז ויש ליי‘ך הכל לחומרא ‪:‬‬ ‫כקטפרם כתב דכשזרק הגט על ירה ונפל לתוך ד׳‬
‫כתב הי מכים דל ספיד מאישיח היו עומרים‬ ‫אם־תיה מגורשת כשנח הגט משום דהוי כבידה ממש‬
‫ברהיר או ברשות שאינו של שנידט וזרק לה‬ ‫וכ*ש שהוא כדי שתשוח והטלנו )ומתורן קשית תוס׳‬
‫קדושיה קרוב לו אינה מקודשת קרוב לה היז‬ ‫מיסין ע׳ח ‪ :‬ד ה והא עיש ודו*קז ולכן בקדושין לא הזכיר‬
‫מקודשת םחצה למדזצה או שהיו ספק קרוב לו ספק‬ ‫הרמכ״ם דין דיא דנכלל בהדין שכתב במקום שהיכל‬
‫קרוב לח ואבדו קודם שיגיעו לירה היז ספק סקורשת‬ ‫לעזנץר והוא אינו יכול לשמור ואס נאמת אינה יכילה‬
‫ניער‬
‫כד«‬ ‫השלחן‬
‫אינה מקורשת ובשלה לעולם מקידשת אס החמי‬
‫הלמת קחשין סיק ל‬ ‫עריו‬
‫כיבד הוזו קרוב לו וקרוב לה כל »וזוא י טל לעסוד‬
‫משומר או עיטרה בזורו ומה שמדמה רשות שאינו‬ ‫אותם והיא אינה יכולה ״־‪ %‬קלוב לו היא יכולה לשסיר‬
‫של שגמע לרהט מפני שדץ אהד לד‪.‬ם בקנייני‬ ‫אותם והוא אונו יבול ‪ w‬קרוב לה אניהם יכולים‬
‫מכירות זהה״מ‪: 1‬‬ ‫לשמור אותם או ^‪8‬וניהם אינם יכולים לשמור זהו מהזנה‬
‫ומה שבתב ספק גךוב לו ספק קרוב לד‪ .‬יש‬ ‫לסחזנה עכ״ל וכ״כ הטור והש״ע סעי׳ ה׳ ואע״נ דלא‬
‫ג הראשונים שפירשו דדוקא בשני ביתי עדים‬ ‫מי נ ו בשום מ ץ ם שיהא הקניק תלוי בשמירה מ״ם‬
‫כת אחו׳‪ .‬אומרת קרוב לו וכת אחת אומדת קרוב לר‪.‬‬ ‫תקנו חז״ל כן בניטין ספני תקנת ענוטת ולא היה‬
‫דהויל םפיקא דאורייתא ואעיג ותרי ותרי ‪ p‬התירד‪,‬‬ ‫אפשר להם לחלק בק ניטק לקדושין משים דכתיב‬
‫אוקמד‪ .‬אחזקד‪ .‬מים מד ר מן א״א לר‪.‬חויאד‪ .‬בלא נם‬ ‫מזואד‪ ,‬והיתד‪ ,‬ודין סיס מיפין[ ואע״ג דכניטק פסקינן‬
‫ביון שיש שני עדים שאומרים קרוב לד‪} ,‬יבמות ליא״ן‬ ‫שאינו גט נמוד עד שיגיע לידה ס״ל להרמב״ם דזהו‬
‫אכל ככת אחת שאחר איטר קרוב לו ואחד אימר‬ ‫חומר שההמידו בניטין אכל לעניין קדושין הוי מקודשת‬
‫קרוב לה י׳ל דסוקסיק לה אחזקת פטיד‪ .‬וכן אס אזול‬ ‫גמורה נשם! ולפי טעם זה כל עיקר האי דינא הוי‬
‫שניהם יש ספק אם קרוב לו או קחב לד‪ ,‬מוקמינן‬ ‫תקנחא די־בנן יאע״ג דכבר בארנו דבכל קגיק ד ר מן‬
‫אחזקר‪ .‬וי״א דאפילו נכ ר אחת שאחד אוסר קרוב לו‬ ‫היי קדושי תורה מ״ם להחולקים ע״ז אינן רק קרושץ‬
‫ואחד אומר קלוב לד‪ .‬נודו כה רבנן ודעי ספק קדושץ‬ ‫מדרבנן זפסמיס סקיה ופריון‪:‬‬
‫נחמיס וב׳שו אבל ב ט׳ מ״ז יתבאר דבבדרג אם נשאת‬ ‫י ג אבל יש מרבותינו שאמרו טעם אחר בזה דלאי‬
‫לא תצא וטרע לכתחלה לא הנשא ד טון שיווע לנו‬ ‫שמדין תורד‪ ,‬ניתן הנם בע״ב הלכך הוי ניטא‬
‫שזרק לד‪ ,‬קדושין איתרע חזקת פנויד‪ .‬שלד‪ ,‬עיש ושם‬ ‫בקרזב לה ורסיי שס עיסזו וממילא דד‪,‬ור‪ ,‬קניין נם‬
‫יתבאר עוד בזה בסיד ולפי סברא זוג ם כשלשניד‪.‬ם יש‬ ‫בקדושין משום דכתיב דזנאה ור‪.‬יתה נשסן ולטעם זדי‬
‫ספק אם קרוב לו או קרוב לד‪ .‬לכתחלד‪ ,‬לא תנשא‬ ‫י״ל רמרין גמור הוא וזה שהחמירו בגיטין עד שיגיע‬
‫דאיתרע חזקתי־‪ .‬ואם נשאת לא תצא אך דייל כיץ‬ ‫הגם לירד‪ ,‬חומרא היא בנימין דילמא אחו למימר על‬
‫שלשנידם יעו ספק אין כאן חשש קדושין כלל ‪n‬־ ‪W‬‬ ‫רחוק שהוא קרוב נרשיי שס‪ 1‬וממילא דכקדושין אין‬
‫כסקדש בלא עדים ‪1‬מרש ס‪ 5‬ך» אבל לפ*ז נס כעד‬ ‫ל הו » ‪ T‬בזד‪ ,‬דגשלסא כנס אתי לאיקולקילי כשיאמרו‬
‫אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לד‪ .‬לא הויל‬ ‫שהיא מגורשת והנשא לאחר אבל בקדושין אין זד‪,‬‬
‫לטח ש רהא קיי״ל דמקדש בע?■ אחד אץ חוששין‬ ‫קילקולאם יאמרו שהיא מקודשת ואע״ג דיש קלקול אם‬
‫לקדושין וזהו דעת רוב הפוסקים אלא וודאי דאץ זח‬ ‫תקבל קדושין מאחר מ*ם דבר וה לא שכיהא שמי‬
‫ט ט אי מקדש בלא עדים אלא כבל הספיקות אם יש‬ ‫שהיא מקודשת תקבל קדושץ מאחר וגם זד‪ ,‬אץ לחשוש‬
‫ערים אם לאו ומרינא נוקםר‪ ,‬אחזקר‪ ,‬אלא סעווס‬ ‫להיפך שיאמרו על קרוב שד‪.‬וא רחיק ואעד‪ ,‬מקודשת‬
‫דאיתרע חזקתה לפיכך לא חנשא לכתחלה ויש ט‬ ‫דהרי לוד‪ ,‬לא נועיל אם נאמר שאינד‪ .‬מקודשת עד‬
‫שסחלק כין אס ראו העדים המקום שנפל ט הקדושץ‬ ‫שינ ‪r‬ו הקדושץ לידה דאכתי שמא יאמרו על קרוב‬
‫והסר‪ .‬מסתפעם אם‪ .‬דמקום קרוב לו או לד‪ ,‬געשד‪,‬‬ ‫שדשא דחוק ואינם קדושין ו ק התורר‪ ,‬וודאי רם‬
‫כספק קדושין אבל אם לא ראו את הסקוס כלל אלא‬ ‫קדושין ודלו וטעם זה שבארנו י׳ל על כל החומרות‬
‫שראו הזריקה ואין יודעין להיכן הגיעו הקרושץ אס‬ ‫שהחם ‪T‬ו בעניינים כאלה בגיסין ולא החמירו בקדושין;‬
‫קרוב לד‪ ,‬או לו ‪ 1 6‬היה אפילו ספק קדושין זא׳מו ולא‬ ‫י ך חד‪ .‬שכתב דשניר‪,‬ם אץ יכולים לשמור הוד‪ ,‬ספק‬
‫נתברר לי ט ‪6‬ק זה זונם מתוס' כתובות מ ‪ .‬דיה תריוייהו‬ ‫קדושין אץ הטונר‪ .‬דשניהם ביחד אץ יבולים לשמור‬
‫לא משמע ‪ p‬עיש! אבל בשני ביתי עדים אף אם‬ ‫רא״ב פשיטא דלא ועי קדושין אלא הכיונה דבל אחד‬
‫נשאת תצא מד ר מן }ת‪1‬ס* שם ד ה מ״שן די א דגם בתרי‬ ‫מהם אץ י טל ץ לשמור אלא שניהם ביחד ותיס׳ו ו ב ט׳‬
‫וחדי אם נשאת לא תצא זריכיש ט׳ רסייו דמצדפען‬ ‫קלים יתבאר עוד בם״ד ולפיו מ״ש שניהם יטלים‬
‫נס חוקד‪ ,‬דאשד‪ .‬דייקד‪ .‬וסינסיבא לחזקןז פטיה והדיוק‬ ‫לשמור גידח ש שכל אחד ^‪ ,‬ם י טל לשמור ווד‪ ,‬שכתב‬
‫דעא שמא יפסלו עדיה שמצדד‪»} ,‬ן־‪ 1‬ויריאד‪ ,‬מזד‪ ,‬לכן‬ ‫‪ p‬זד‪ ,‬ברר‪.‬״ר לאו למעוטי טמטא חוטי רה״ר דקיו‬
‫הדייק וביוצשלט י כ ט ה וטי טנ‪ 1‬מגזאר ניג ‪ P‬ע״ש‬ ‫סווד ר אלא ל& ‪ 9‬מי ח«ר שלו!שלד‪ ,‬דכשלו לעולם‬
‫‪M‬‬
‫השלחן‬ ‫הלטת ‪ ]Wip‬פיק ל‬ ‫ערוך‬ ‫‪48‬‬
‫במה שלא השליכהם מחיקה א״ב ה״נ לא ליויווי קח שין‬ ‫‪ M‬היייס* ^ י ק הי״מ סוברים רן וכ״נ המכ׳א שם‬
‫ביון שלקח ידה כחזקה ולמה וציין קדושין במה שלא‬ ‫דהסוניא היא למאן דס׳ל תרי וידי היה סדא ע*מ ‪:‬‬
‫זרקתם זחמ׳ח שסז אמנם כאמת אין עניין זל״ז דבשם‬ ‫‪ jq‬סימטא ד‪1‬א מקום מיוחד אזעוסדיס ‪ csf‬נאותה‬
‫מיידי שבתחלה נתרצית להתקדש לו ‪1‬ב*ש שם‪ 1‬דכן מוכח‬ ‫שעה ובשור של שניחם דמי דשב׳ס ב׳ב ע*ז‪[:‬‬
‫מלשונו של רבינו רדס׳א וכן מוכח ממקור הדין ע׳ ש‬ ‫ו ת א שכיל של יחידים או כניסה בולטת םרה*ר ויש‬
‫)ירט ולבד זה איט דומה דכשהקדושץ כידה אע״פ‬ ‫רשות לבני אדם להעמיד שם חפןוים שלהם כחזנר‬
‫שבע*כ נתן לה מ״ם כשםר האינם היה לה להשליכם‬ ‫השותפים דאינו עשוי להילוך כני רה׳ר ‪1‬שס פ*ד‪ (:‬וכן‬
‫מידה משא׳ב כשהיה בחיקה לא חששה להשליכם כיץ‬ ‫קרן »וית הסמוכה לרה׳ר והוא הפקר לרבים להמשך‬
‫שלאו כירה ממש היא יאע׳ג דלרינא אין חילוק בץ‬ ‫שם ליצא ‪ p‬הדחק נרש״י בימ י׳ !‪ 1‬וכערך מקומות כאלו‬
‫ידה לחיקה לעניץ קבלת קדושין מ׳ם לעניין שלא‬ ‫יש לרק בכל מקום לפי העניין ובהב־נ ובית המדרש‬
‫השליכתם אח׳כ הסברא נותנת לחלק בזה ומ׳ם אפשר‬ ‫י״א דדינו כסימטא לעניי; די אמות ‪1‬ריב'ש! וי׳א דדינו‬
‫רלטעשה יש להחמיר אע’ פ שמעיקר הדין הוא כמ׳ש‬ ‫כחצר השותפים )בה׳י! ברמוכח ביו׳ד סי׳ רכ׳ד ע״ש‬
‫‪1‬דהסיז והניח ברסנ׳ח מחמירים וגס החמ׳ח כתב דסותרים זא׳ז‬ ‫דש מי שאומר דהעיקר כריעה ראשונה דאע׳ג דבשארי‬
‫וגס המגיה במיז ס׳ל כן והח׳ס שס דהה דבריו ע׳ש( ;‬ ‫דברים וודאי דינם כחצר השותפים ם־ם לעניין נימין‬
‫י ט בנם קיי״ל ראם אמר לה מלי ניסך םע׳נ קרקע‬ ‫וקדושין דרגילין לעשות בבה*כ ובבה׳ם שפיר דינם‬
‫לא אמר כלום דבעינן ונתן כידה וי׳א דה׳ה‬ ‫בסיסמא ‪1‬נ״ש סק׳סו ולפ״ז במרינתינו שאין רני לין‬
‫לקדושין כשאמר לה מלי קרושך םע״נ קרקע אין זה‬ ‫לעשות נימין וקדושין שם רינם כחצר השותפים ואפשר‬
‫קדושין ואע״ג דבקדושין לא בעינן נתינה מידו לידה‬ ‫לומר דכזמן דתפלה דינם כחצר השוחפין ושלא בזמן‬
‫דהא אפילו קירשה בפקרון שבידה מקודשת ם׳ מ בעינן‬ ‫התפלה דינם כסיסמא ויש להתיישב בזה וחצר בד‪.‬כ״נ‬
‫עב'פ שיבא מידו או מיד שלוחו לירה זה הדבר‬ ‫נראה ג׳יכ דדינו כסיסמא ‪:‬‬
‫שמקדשה בו אף שלא בתורת קדושין וכן כשסקדשה‬ ‫י ן כתב רכיט הב׳י בסעי׳ ר זרק לה קדושיה אפילו‬
‫בדבר שנחשב כמי שנתן לה עכ'פ זהו עצמו בנתינה‬ ‫לתוך ת ק ה ולא שקלתינהו אלא אישתיקר‪ .‬יש מי‬
‫אבל בטלי סע״ג קרקע לא הוה קדושין דהוקשו להדדי‬ ‫שאומר שאינו בלום כיון דלא ארצאי מעיקרא לקדושי‬
‫כדכתיב ויצאה והיתד‪ ,‬זמהרייל בתשי'! ־י'א דהוה קדושין‬ ‫ליה עכ׳ל וזוצ במ״ש בסעי׳ ב׳ רכשלא נתרצתה מפורש‬
‫גמורים ולא בעינן בקדושין נתינה מידו לידה ]רשז״ם‬ ‫מקודם שיזרוק לה וזרק ושתקה לא הוד! קדושין וכמיש‬
‫וראנ׳ח זא׳מ‪ 1‬דהקישא רויצאה והיתר‪ ,‬אינו אלא לקדושי‬ ‫דני ט חדמ^א בסי׳ כ״ח דרווקא כשנטלתו בירה אבל‬
‫שטר ומה תועלת בהפקדון שבירה שבא לירה שלא‬ ‫אם זרק לה הקדושין אפילו לתוך חיקה שתיקתה לאו‬
‫בתורת קדושין ועוד ראטו לא משכחת לד‪ ,‬פקדון כשלא‬ ‫כלום היא כיון שלא נתרצית תחלה לקדושי ליה עב ׳ל‬
‫מסר לה ממש מירו לירה ואם נאמר באמת שיש‬ ‫ובארנו שם בסעי׳ ל״ד דרווקא כשנטלתה נירה הוי‬
‫חילוק בזה רצ׳ל להש״ם והפוסקים לפרש )נ׳ל! ונם ממה‬ ‫שתיקתה ראיה על רצונה ע״ש וי׳א דביק שאמר לה‬
‫שנתבאר כסי׳ כיח סעי׳ ל׳ז באשה שחטפה מעות‬ ‫לשון קדושין ושתקה הוי קדושין נמורים ודדקא‬
‫מוכח נ' כ דלא בעינן נתינה מידו לידה שהרי משמע‬ ‫כשהשליבה הקדושין מחיקה מיד לא הוי קדושין אבל‬
‫שם להדיא דאם אמרה ‪ p‬מקודשת והרי לא באו‬ ‫כשלא השליבה וצי קדשזץ ‪1‬ס*ז( ולפ״ז צ׳ל דגם בדין‬
‫המעות בידו לידה זא'מ‪ 1‬ויש מהגדולים שמסתפקים כרץ‬ ‫זה של רביט הב׳י הכוונה כן שהשליכה ‪1‬כס[ ורבים‬
‫זד‪1 ,‬הר'י ‪ p‬לב והרש״ך וב׳ש סק׳א[ ובוודאי לרינא הוה‬ ‫תלקים על דיעה זו זחמ׳ח וב׳ש ומר׳א והא״מ יח׳ס בספ׳ד! ‪:‬‬
‫ספק קדושין אף שנראד‪ ,‬עיקר כריעה השנייה ם״מ‬ ‫יךן ולבעל דיעה זו יש ראיה לכאורה מם'ש רכינו‬
‫לכעשה א׳א לדונם לקדושים וודאים אלא לקדושי‬ ‫הרס׳א בסי׳ מ׳ב סעי׳ א׳ דאם לקח יד האשה‬
‫ספק ואם בא אחר וקדשה צריכד‪ ,‬גט משניהם ‪:‬‬ ‫בחזקה שלא ברצונה וקידש והיא לא זרקה הקרושין‬
‫ך אמר לאשר‪ ,‬התקדשי לי בדינר זה ונטלתו וזרקתו‬ ‫זצי מקודשת אע*פ שמתחלה באונם היה ונתן לה סתם‬
‫י בפניו לים או לאור או לכל דבר האבר ולא דיברה‬ ‫ולא אמר לה כלום הואיל ובתחלה דיבר עמה מקדושין‬
‫בלים אינה ם>ץרשת שוד! מוכיח שאמה חפיצה‬ ‫‪ Toy‬ואם נאמר דבזרק כשלא נתרצתה אץ חושזשין‬
‫גמז־ו שץ‬
‫כה ‪49‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחמזץ סיסן ל‬ ‫ערוך‬
‫איןאימרים שכומתה לומר שבזה מתקרשת• לו אלא‬ ‫בהקרושין ואע״ג דסחי׳יבה לשליסי ליה והייתי אומד‬
‫כוונתה שמשחקת בו לאפר חן מעותיך לאחרים אע' פ‬ ‫שכיונה לקדושין ולנסותי גאה אם לא יכעיס מים לא‬
‫שציתה ליהן לאביה אץ זה כלום ואע־פ שבשעה‬ ‫אמרינן כן דמעשה מ ה מוכיח שאינה ח‪8‬יצה בו ומתוך‬
‫שנתן לאביה אמר לה התקדשי לי בסנה שנתתי‬ ‫הכעס איבדתו ותחייב ישלם וכ״ש אם זרקתי בפניו‬
‫לאביך ושתקה אינו כלום דךווקא אם היה נותן לידה‬ ‫למקום שאינו אבוד דלא הוי קדושין ר והו כמו שאימרת‬
‫וקבלה בשתיקה מקודשת אבל בזה מה לה לדבר‬ ‫מול מה שנחת לי איני חפץ כך ‪:‬‬
‫אחרי שלא באו לירה ומניין אנו יודעין שאין כוונתה‬ ‫ב א ה פ ^ ם לא חילקו כדק וה כין שדיך ללא שדיך‬
‫שהמה יקבלו כעדה ותתקדש כזה רא*כ היה לה‬ ‫ומשמע דאפילו אם דיבדו מקודם על עסקי קדושין‬
‫להשיבו אבי או אביך או פלוני יקבל בערי ולא רמי‬ ‫אינה מקודשת מיהו מצד הסברא נראה דיש חילוק‬
‫לחן מנה לפלוני ואתקרש לך שבסי׳ קב״ט שסקודשת‬ ‫ובוודאי אם כרגע זו מטש השליכתו מידה לא היי‬
‫דהתם היא היתה המתחלח בדברים לא שייך לומר‬ ‫קדושין בכל עניין אבל אם שהתה ת ע וזרקתו בפניו‬
‫שכוונה לשחוק אבל כשהוא היה המתחיל והשיבה ‪P‬‬ ‫אם שדיך מקודם עכ״פ היה ספק קדושק דאולי ברגע‬
‫הוה כמשחקת בו כט״ש ‪1‬רש״י יתום׳ יו‪:‬ן ויש מי שאומר‬ ‫שקבלה נתרצתה ואח־כ חזרה בה אבל בדלא שדיך‬
‫רבתן מנה לפלוני אפילו לא סיימה ואתקדש לך‬ ‫אם שדיתר‪ .‬איזה זמן בירה ואח*כ השליכתו היה ספק‬
‫מקודשת כשהיא היתה המתחלת נכהו סקי״גז ועמ״ש‬ ‫קדושין אבל אם לא שהתה איזה ובון אע״ג שלא ברגע‬
‫בסי* כ״ם סעי׳ י*ר וצ״ע ‪I‬‬ ‫וו ממש שקבלה ה שדכתו אינם קדושין דכיק דאין‬
‫^ ך‪ ,‬אבל אם ענתה לו אבי יקבל לי או אביך יקבל‬ ‫כאן לא דיבור של קדושין מצדה המוכיח על דצונה‬
‫לי או פלוני יקבל ל• וכשנתן להם אמר תזכו‬ ‫ולא מעשה ואדדכא יש כאן מעשה המוכיח שלא‬
‫בקדושיז ארו לפלונית ‪1‬המ״ס סקי׳בן או ששמעו כשאמרה‬ ‫נתרצסה לא וצי קדושין ואין דנין כדין זה דין ת־ך כדי‬
‫לו שהמה יקכלום לה ואו בקבלתם הוי כאלו הניע‬ ‫דיבור דקיי׳ל כקדישק תוך כדי דיבור כלאחר כדי‬
‫לידה ]נ״® ואפילו לא חזר ואמר לה התקדשי לי‬ ‫דיביר דביק דזרקתה בכדי דיבוד מעשה זדיקתה‬
‫במנה שנחתי להם ואפילו באמרה פלוני יקבל לי‬ ‫מוציא מירי מעשה קבלתה ]מין[ אבל אם שד^ה עד‬
‫והפלוני הוא איש זר לא אמרינן ררחויי קא מרחית‬ ‫לאחר כדי דיבור וודאי דהוי ספק קדושין אבל בשדיך‬
‫ליה ואין רצינה בהקרושין אלא אמריגן שכוונתה‬ ‫נם תוך כ״ר הוה ספק קדושין אם לא שכי־גע קבלתה‬
‫באמת שתתקדש בקבלתו של הפלוני דאל*כ היתד‪.‬‬ ‫ממש השליכה לפניו ])ילו‪:‬‬
‫אומרת תנם לפלוני ודע דזה שאמרה סלוני יקבל לי‬ ‫כ ב ויעז להסתפק אם קידשה בחפץ וברגע קבלתה‬
‫או אבי ואביך יקבל לי אין הכוונה שהיא עושה‬ ‫קרעתו ולא השליכתומידה אם נאמר דוהו נ״ב‬
‫אותם לשלוחה לקבלה שיקבלו הקדושין בערה דא*כ‬ ‫גילוי דעת שאין רצונה בהקדושין או אפשר כיון שלא‬
‫היתד‪ .‬צריכה לומר להם הוו שלוחי לקבל בעדי טעית‬ ‫השליכהו מידה הוי קדושין ולדיגא נראה דהוי ספק‬
‫קדושין ולא שתאמר לאחר אמיר לפלוני ויקבל קרושי‬ ‫קדושין ;‬
‫דבבד‪*,‬ג אפשר לומר דהוי כמילי דלא טימסרן לשליח‬ ‫ב ‪ 3‬י״א דאם עומדים ברשיתר‪ .‬וזרקה הקדושין כיץ‬
‫אלא היינו טעמא דכיץ שאמרה לו שהמה יקבלו הוי‬ ‫דעריין הם ברשותה מקודשת אא״כ אמרה‬
‫באלו נתנתם בירה נתום׳ רי*ר יטת׳מ ס׳ק י׳[ ובאמת קיי״ל‬ ‫בפירוש שאין רצונה להתקרש י ו ובן הדין כשזרקה‬
‫דיכולה לעשות שליח לקבלד‪ .‬שלא בפניו ‪1‬מק׳( יאין‬ ‫קרוב לה או לתוך ר אמות שלה )ג״סו ויש מגסנמין‬
‫זד‪ .‬דומה לאומר אמרו ור״ן ‪0‬״פ התקנל( רק דהאמת‬ ‫בזה ונ״ש( דמה היה לה לעשות אחרי שזרקתו כפניו‬
‫הוא בן דאץ זה בשליחות אלא כעניין תנאי הוא‬ ‫אין לך גילוי דעת מתר מזה שאינה חפיצה בהקדושין‬
‫דבכה׳ג מתקדשת לו !ובאמת בברייתא שם תני לשון תנאי‬ ‫וצ״ע לרינא רמסתברא רזה הוא כמי הרין שנתבאר‬
‫והפוסקים הכמיפו דאץ זה נת;אי נמור אלא דמה״ג נתרצית‬ ‫בסעי* י״ז ע״ש ומ״ט למעשה רצי ספק קדועזין אחרי‬
‫ומ״ש המק׳ נשם הח*מ והב׳ש כעכתם לשליח קבלה איט‬ ‫שיש גדולים שמחמירים בזה ‪1‬דגם הסמ״ח ם*ל כהביחו ‪:‬‬
‫מבואר כן בדבריהם ונם ניינתם נמ״ש ודו׳קז ‪:‬‬ ‫אמר לאשה התקישי לי בסנה ואמרה לו תנהו‬
‫ד ן איתא בש״ם נח׳‪ 15‬ראם אמר לאשה דתקרשי לי‬ ‫לאבי או תנהו לאביד או תנהו לפלוני ונתנו להם‬
‫נ מנ ה‬
‫השלח;‬ ‫הלכות קדושין סיק ל‬ ‫עחך‬
‫שי שניהם אין קניין וטפרשים באופן אחר דאין מ‪1‬עם תלוי‬ ‫אינה סקידשת ואם‬ ‫כסנה והשיבתו ת;ם ע״נ‬
‫כאן כקניץ חדירה אלא ראם הסלע שלה סמבד‪ .‬דעתה‬ ‫היה סלע שלה סקודשח ובסלזן של עניהם הד ספק‬
‫וכשאינה שלה לא סמכא רעתה ובסלע שלשניהם יש ספק‬ ‫קדושין דש מרבוהיט שפירשיה כ‪ 5‬עוםה רבסלע שלה‬
‫אם סמכה דעתה אם לאו ‪ow1‬׳‪ r‬ואף שאץ באן קניין בסלע‬ ‫מקודשת דהוה בחדידה וכאלו קבלה לידה !רש*י‪ 1‬ונסלע‬
‫של שניהם וטאי מד‪,‬ני סמיכת דעת ואיזה ספק יש בזד‪ ,‬זפ״יו‬ ‫של שניהם אע׳ג דבח(‪ 5‬ד השותפים אץ קינק זד‪ .‬סזה‬
‫אך דס׳ל לדיעה זו דבאםרה חן מנה על הסלע ואחפרש‬ ‫מ״ם הכא י׳ ל דכיץ ריש לה חלק כו כי ^םרה לו‬
‫לך דטק־רשת מדין ערב כמו בתן סנה לפלוני מפ״ז‬ ‫חנם על הסלע דעתה להתקרש ואיהו נסי כיון דרצונו‬
‫אם היה כאן סמיכות דעת היתד‪ ,‬מתקדשת מדין‬ ‫לפדשה הקנה לה מקום כאותו הסלע וקנאתו או‬
‫ערכות אף שאין כאן קניין נמק׳[ אבל כמה טרביתינו‬ ‫דילמא כיץ שהסלע אינו שלה לנסרי דיחויא כעלסא‬
‫הסכימו דדץ ערבות לא שייך רק כשדוחה ליתן לארם‬ ‫הוא ור*ן ומדמ‪ 1‬וכן הוא דעת הרטכ״ם ז״ל כם׳ש‬
‫אבל לא בנתינה על הסלע או בהשלכה לאיבוד דאץ‬ ‫ב סןי׳ ו׳ ע״ש ולשיפה זו דמטעם חזור ד‪1‬א ןו'ל‬
‫בזה רץ ערבות זרא׳ש שם והרץ נשס אחרים ונס ר^ ‪p n‬‬ ‫דהסלע שלה הוא טשתטר לרעתה <וו עוטרת נזודו‬
‫דסליג בלאיבוד מודה בסלע מ״שז מיד׳ו למעשה •ש להחמיר‬ ‫ו ק מיידי סלע של שניהם ‪! ii'A‬‬
‫כיון רכסה נדולים םוברים דיש ערבות בכה״ג נרא׳ש!‪5‬‬ ‫‪; 3‬ן ויש מרבותינו שמפרשים דלאי מטעם חדר היא‬
‫ויש טרביתינו שכתכו דאם אמרה סתם חנם על‬ ‫דין זה ראי טמעם חדר אין ספק בחדר של שניהם‬
‫הסלע אינה מקורשת אפילו נתנם על סלע שלה‬ ‫דוודאי אינה מקודשת דחדר השותפים אין קונין זה‬
‫אבל אם ייחרה לו הסלע בנון שאמרה חן על סלע‬ ‫מזה וככאן סיירי שיש קניץ אחר בנץ שזרק לה אח״כ‬
‫פלוני או על סלע שלי‪.‬מקירשת נשזר כשם רמ״הן‬ ‫לתיך חיקה ושתקה רכזה אסרינן רכשאסרה תנס על‬
‫דכשאמרה תנם על הסלע דחויי קא מדחית ליה וי״א‬ ‫הסלע דחויי קא טרחית ליה כיוטר איני חפ׳ן בך והנם‬
‫דאין חולק בזה דבל הפיסקיס מודים לזה נחמ״חז אבל‬ ‫למקום שתרדה וטטילא דלא טהני נם זריקתו לחיקה‬
‫לא משמע כן פלשץ הפוסקים ומדברי רביט הרנדא‬ ‫ביון שאטרה שאינה חפידה בו אכל אם היה םלע שלה‬
‫נוכימ מלטש ומישיש! ולמעשר‪ .‬פשיטא שיש לד‪,‬חםיר ככל‬ ‫אט איטרים שלא כיונה להדחותו ואדרבא נתרדית‬
‫הריעית ולריעח זו בסלע של שניהם הספק הוא י״ל‬ ‫ובזה וודאי אפילו לא זרק לתוך חיקה נ׳ כ מקודשת‬
‫כריעה הקידמת מרין ערבות נכ'מ מהגר׳א סק׳י( או‬ ‫מטעם חצר זחמ״ח! ולכן אם היה סלע של שניהם‬
‫אפשר דס׳ל בדיעד‪ ,‬ראשונה דבסלע של שנידט ועי‬ ‫וזרקם אח״כ לתוך חיקה הוה ספק אם כוונתה היתד‪.‬‬
‫קניין לנכי קדושין וכן משמע מסידור הלשון של רכינו‬ ‫להדחותו או שנתרצית זרא׳ש[ ומדברי הטור משמע‬
‫הרטיא כסעי׳ ט׳ עיש נמלמש מתבאר לדעת התוס׳ והרמ׳ה‬ ‫דבסלע שלה אפילו לא נתנם כלל על הסלע אלא‬
‫אחד הם מיש וזהו נמריא( ‪:‬‬ ‫זרקם לתיך חיקה מקודשת ואף שי״ל דהיא הקפידה רק‬
‫קי יש מי שסובר דבמקום שאצו אומרים שגילתה‬ ‫ליתנם על הסלע ולא לתיך חיקה ‪1‬יש׳שו אמנם י׳ל דאין‬
‫דעתד‪ ,‬שאין רצונה בהקרושין כפי מה שנתבאר‬ ‫קפירא בזה שהרי בירה ליטלם מחיקר‪ .‬וליתנם על‬
‫אז לא הוה קדושין אפילו כשבא לידה אחיב וביש סקסיז(‬ ‫הסלע ‪1‬שס( וכן הוא ככל הדינים שיתבארו כעין זה ודע‬
‫ולא השליכתו מירד‪ ,‬במו 'שאמרנו בי^ק לה >תיך היקה‬ ‫דלדיער‪ .‬זו אינו אלא כשאמרה תנם על הסלע ולא‬
‫ואעיג דכסעי׳ ייח חלקנו בין כשבא ל ‪T‬ד‪ .‬לביי לתוך‬ ‫יותר אכל כשסיימה ואתקדש לך שוב אין ספק כזה‬
‫חיקה דהיה לה להשליכם מידה ט״מ בכאן יכולה‬ ‫ומקודשת כשזרקם יתיך חיקה דהא לאו דחויי קא‬
‫לומר לשם מתנה קכלתיו נידר! ומים צ״ע לדינא דמאץ‬ ‫מדחית ליה !דל! אבל לפי׳ הקורם אף אם אמרה‬
‫לה לומר שנהן לה מתנה הלא הוא אמר שתתקדשי‬ ‫ואתקדש לך אינו כלום בסלע סתם כיון דאין הסלע‬
‫לי בזה !והביש מדמה להבה מיהבי ולא דמי דהתס היא בקשה‬ ‫שלה כבאי קנתה ‪1‬ר*ן כשם רמג־ןז ובוודאי רלרינא לא‬
‫מקודם לשם מתנה עיש ונ׳ל דיש להחמיר בזהן נוצ׳א על מיש‬ ‫פלינא דיעה ראשונה על דיעה זו בנתנר לתוך חיקד‪.‬‬
‫בסקיי‪ /‬שכתב כן נשם ממיא והרי הרמיא נתב לתוך תיקה‬ ‫ורק דיעד‪ .‬זו חולקת על דיעד‪ .‬ראשונה בחדר של‬
‫עיש ומ״ש לאם אמר בעת מתינה לידה תתקדשי לי היז מקודשת‬ ‫שניוע כמ׳ש ‪:‬‬
‫סשישא ומאי קמיל[;‬ ‫‪ 3‬ךן ויש שרבותינו דס״ל ג״ב כריעה הקודמת דבזזדר‬
‫עוד‬
‫כו ‪51‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫ו?למת קחשץ סימן ל ל״א‬ ‫^ רו ך‬
‫חשיבה לה מובא ונטרר• ומקנייה נפשו• ) ‪ I p‬ונראח‬ ‫עוד אסרו חדל שם ראם אסר לאשה התקדשי‬
‫דבעני כשאמרה ואתקדש לן רמקודשת אפילו באינו‬ ‫לי בבכר וענתה לו תנהו לכלב אינה מקודשת‬
‫סמוך על שילחנה ביון שאמרה בפירוש שמתקדשת‬ ‫ואם היה ברב שלה מקידשת ואם כלב ‪ p‬אחריה‬
‫בהנאה זו שיתן הככר להעני דהנאד‪ .‬זו שור‪ .‬אצלח‬ ‫לנושכה ואסרה לו תנהו לכלב זה הורי ם‪£‬ק קדושין‬
‫פרוטה ולא גרע מחן מנר‪ .‬לפלוני וכן בעני הסמוןי‬ ‫דשמא כההוא הנאה דקא מדלא נפשה מיניה ע״י‬
‫עליה בשענתר‪ .‬סתם חנד‪.‬ו לעני ואמרה שכוונתה היתר‪.‬‬ ‫בכר זה נמרה ומקניא ליה נפשר‪ .‬לר^קדש לו דהנאה‬
‫להר‪.‬קרש לו בזד‪ .‬דר‪.‬וה ספק קדושין ואפילו באינו‬ ‫זו הוה כוודאי ערפ אי דילמא ביון דבן התורה חייב‬
‫םמוך עליר‪ .‬נראד‪ .‬דד‪.‬דין כן יבדץ זר‪ .‬דעני לפי הריעה‬ ‫להצילה הוה חיובי דרסי עעיה וגם דין זה לפי דיעה‬
‫שכסעי׳ כ״ו בכאן ג״כ אפילו נחנו אח״ב לתיך חיקה‬ ‫שנסעי' ב*ז סיירי ניב שנתן לה אח״ב לתוך חיקה‬
‫דאינה מקידשת דזה שאמרד‪ .‬תנהו לעני דחרי אדחיר‪.‬יה‬ ‫דזה שאמרה לו הנהו לכלב היה באיטרת איני חפץ‬
‫שאין רצונה בו ודבר פשוט שאם אמרה חנד‪.‬ו לכעל‬ ‫בך ולא טהני הנתינה לתוך חיקה וככלב שלה מקודשת‬
‫חובי ונר״ן לו שמקידשת ויש מי שמחלק בין שהיד‪.‬‬ ‫אפילו לא נתן לתוך חיקה ובן ברץ לנישנה הוה ספק‬
‫בעל חובו דוחקו לשלם או לא ובץ בע״ח מ תי דהווז‬ ‫קדושין אפילו לא נתן לתוך חיקה םטעמים שנתבארו‬
‫קדושץ לבץ ישראל דד‪%‬ה ספק קדושין ולא ידעתי למר‪.‬‬ ‫ננ״שו ולפירוש הראשין שיפרשנו בסיע בסעי׳ כ׳ו רסטעם‬
‫‪»1‬נאה*מ שקינו בשם רשדים( ‪:‬‬ ‫חצר הוא יש חילוק בין סלע לבלב דכאסרה תנם על‬
‫כתב רבינו דדמיא בסעי׳ י״א אמרה היא מתחלה‬ ‫הסלע אינה מקודשת בשאין הםלע שלה אפילו אמרה‬
‫תן ככר לבלב או חן דינר על הסלע ואתקדש‬ ‫ואתקדש לך דבמה תתקדש כמיש בסעי• כ״ז ובכלב‬
‫אני לך י״א דדינו כאמרה תן דינר לפלוני ובמ׳ש לעיל סי׳‬ ‫שאינה ^ ה מקודשת כשאמרה ואתקדש לך דזהו‬
‫כ״ט ויש לדחמיר בדכר עכיל ומעם דיעה זו דסיל‬ ‫בערבות כשנתנו לכלב ואבדו דערבית לאיבוד דמי‬
‫דכמו בר״ן דינר לפלוני מקידשח מרין ערב כמו כן‬ ‫בערבות לאדם נרמב״ןז ויש חולקין בזה כמי שיתבאר‬
‫יש דין ערבות בנר‪.‬ינה לכלב ועל הסלע וכמ׳ש בסעי•‬ ‫וי׳א רגם בסלע שייך ערבות כמיש במעי׳ כ״ח ‪:‬‬
‫כ׳ח וי״א דבשניהם אין רץ ערבות דערבות לא שייך‬
‫אלא בנתינה לארם ולא על הסלע ולא לכלב ולא‬ ‫ל ב עור אמרו חז״ל שם דכשאמר לאשר‪ .‬התקדשי לי‬
‫לאיבוד ‪1‬רין בשם איזרימ וי*א דבסלע אין ערבות ובכלב‬ ‫כככר וענתה לו תנד‪,‬ו לעני אינה מקודשת אפילו‬
‫יש ערבית זשם נשם רמנ״ן( דכיץ שאיבד הדבר ע״י‬ ‫אם זה העני סמיך עליה שמפרנסת אותו משום מצוד‪.‬‬
‫דיבורה יש ערמ ת ומדברי רכינו הרמ״א נראד‪ .‬דם״ל‬ ‫מפני שיכולר‪ .‬לוטו־ במו שאגי סחוייבת לפרגטו בן גם‬
‫עיקר לדינא דבשניר‪.‬ם אין ערבות מיהו יעז לד‪.‬חמיר‬ ‫אחה חייב ליתן צדקד‪ .‬ולא חוה כנתינד‪ .‬לידה ולמה‬
‫בקדושץ ככל הריעות וב״ב הרא״ש מיק סי״גז ועמ״ש‬ ‫ככלב שרץ לנושבר‪ .‬אמרנו דהוה ספק קרושץ אף דשם‬
‫כח״מ סי׳ ש״ם סעי׳ ד׳ ן‬ ‫איכא נטי מצוד‪ ,‬להצילו! מעזום דאפשר דהצלד‪ .‬דטפה‬
‫סי מן ל״א ]שאין סקרשין בפחות מש״פ ולא באבנים טובות ובו ם״ב סעיפים[ ‪:‬‬
‫כזה יותר טשויו ולפ־ז־ אם אפילו שוד‪ .‬לר‪.‬אשר‪ .‬הזאת‬ ‫א אק סקדשין בפ ת ת מעז״פ ואפילו האשה כציוצית‬
‫ש־פ אם אין הערים יודעים מזה שדרכה לשלם ביוקר‬ ‫לזה לא טרגי דלא סקרי כסף בלל נתיס׳ ג׳ •‪ 1‬ויש‬
‫אץ כאן קדושין דר‪.‬רל כמקדש בלא ערים ‪1‬שסז אכל‬ ‫לר‪.‬םתפק בדבר שאינו ש״פ אם ביבולתד‪ .‬לומר לדידי‬
‫הרמכים וד‪.‬טור שם לא ס״ל כן ע׳ ש ולכן יש לד‪.‬םתפק‬ ‫שוה לי פרוטה כמו בתמש סדעים של פריון הבן שיכול‬
‫בכל גיוני אם האשד‪ .‬אומרת שאצלר‪ .‬הוה ש״ם וומ'ש‬ ‫דגק לומר כן כמ״ש הטור כיו״ר סי׳ ש״ה או אפשר‬
‫הב*י שם לדשן הרמב״ם דבעינן שיהא שוה לשום אדם דחו‬ ‫דבשיוי ממין יכול לומר לרירי שוה לי יותר אבל דבר‬
‫הש״ך יהש׳ז מ״שו ‪:‬‬ ‫שאעו ממק כלל אץ כיכולת ליחן עליו חורת ממץ‬
‫ב ומ״ם אם קדשה בחפץ סתם א״צ לשום איתי תחלה‬ ‫נריןז ומיהו נם בשם יש ריעות דדווקא אם באמת שוה‬
‫אם הוא ש״פ אלא כיץ דהוא באמת ש״פ טקירשת‬ ‫לכהן הוה חמש סלעים בגון שדרט ליתן בער חפץ‬
‫למפ^‬
‫השלהז‬ ‫הלכות קדוש'ן מ טן ל׳יא‬ ‫ערוך‬ ‫‪52‬‬
‫ד א ״ צ שומ^ן‬ ‫]רש׳י! א ך ד ם ’ ל ל ד י נ א‬ ‫אינן ק דו שין כ ל ל‬ ‫כ שלא‬ ‫ג־י ב עי א‬ ‫ג ת י נ ה ‪.‬־‪,‬קדו שין ו ל א‬ ‫מ שעת‬ ‫למפרע‬
‫ה ר מ ב׳ ם‬ ‫דעת‬ ‫דג ם‬ ‫וי״א‬ ‫אחריש(‬ ‫בשם‬ ‫ד ב ר ‪ 1‬ר״ן‬ ‫בכל‬ ‫א פי לו א ם‬ ‫א•‘ א‬ ‫פ י ר ש ב ש ע ת ד‪,‬קרו שין שויו ש ל ה ח פ׳ ן‬
‫ש א ח־כ א א ״כ‬ ‫ד ב מ ק ו ם ש צ רי ך שו מ א ל א מ ח נ י הי שיטא‬ ‫ח מ י שי ם‬ ‫ד‪ ,‬ת ק ר שי לי ר ח פ ץ ז ה ש שור‪,‬‬ ‫פיריש ו א מ ר ל ה‬
‫ש א' צ שו מ א ל א א מ רינ ן‬ ‫קד שה מ חד ש אל א דה״ק ד ד ב ר‬ ‫זוז או ש א מ ר ל ה ה ה ק ר שי לי ב ח מ י שי ם זוז ו ה רי ל ך א ל ו‬
‫א כ ל נ ט קו ם‬ ‫שו מ א‬ ‫ו א ח ׳ כ י ק ר שנ ה כיון ש א' צ‬ ‫שי שו מו‬ ‫נמדא‬ ‫א ת שיויו א ם‬ ‫תחלה‬ ‫ו ל א ש טו‬ ‫נרש״י[‬ ‫ב ד מי הן‬
‫י ק ד ש ה ו א ם ק ר שי‪ .‬כ ל א‬ ‫ו א חי ב‬ ‫שו מ א י שו טו‬ ‫ש צ רי ך‬ ‫מ ש ע ת נ תינ ת‬ ‫למפרע‬ ‫א ח ״ ב ש שור‪ .‬ח מ י שי ם זוז מ ק ו ד ש ת‬
‫שו מ א אינו מ ו ע י ל ה ש ו מ א ש א ה ׳ כ זב׳ ח ז כ'‪ :‬שק*א‪ 1‬ז‬ ‫פ חו ת‬ ‫של חפץ‬ ‫ח ס ר שיויו‬ ‫ה ק רו שין וי ש ל ה ס ת פ ק א ם‬
‫ש טו־‬ ‫שו מ א ו ל א‬ ‫ה צ רי ך‬ ‫דברבר‬ ‫מ י ה ו ז ה וו ר אי‬ ‫ך‬ ‫א ם נ ו ה ג ז ה ה די ן‬ ‫מ ש תי ת ד הו ה מ חי ל ה נ מ ק ה ו מ מ כ ר‬
‫כ ח ד ש ה״ז‬ ‫וקד שה‬ ‫ו חז ר‬ ‫א ח' כ‬ ‫ו ש מי ה‬ ‫מ קי ר ם‬ ‫לי ב ח מ י שי ם זוז ו ה רי‬ ‫ה ת ק ד שי‬ ‫ובאמר‬ ‫ב ק דו שי ן‬ ‫ג׳ ב‬
‫זרשב׳אן ו ג ם‬ ‫ב חז ר ה‬ ‫שלא נ טל ה חפ ץ‬ ‫אע*פ‬ ‫מ קי ד ש ת‬ ‫מ ח י ל ה בז ה ‪1‬א*מ[ ו בן‬ ‫שיי ך‬ ‫וו ד אי ד ל א‬ ‫ל ך א לו ב ד מ י ה ן‬
‫ה׳ז‬ ‫מי ד ה‬ ‫ה ש לי כ ה‬ ‫שלא‬ ‫רק‬ ‫הן‬ ‫אמרה‬ ‫ולא‬ ‫ש ת ק ד‪.‬‬ ‫מ ש ת ו ת פ שימיא ד ל א ו‬ ‫פ חי ת‬ ‫שיויו‬ ‫פ רו ט ה ח ס ר‬ ‫נ שי ה‬
‫מ ת ן מ ע ו ת ר ה כ א כיון‬ ‫כ ש תי ק ה ל א ח ר‬ ‫מ ק ו ד ש ת ו אין ז ה‬ ‫ש שו ה‬ ‫ב ח פ ץ זה‬ ‫לי‬ ‫ה ת ק ד שי‬ ‫באמר‬ ‫הו א א ך‬ ‫מ מון‬
‫זנ׳שז‬ ‫ל ש ם ק דו שין מ ק ו ר ם ע רי ף ט פ י מ ש ד י ך‬ ‫שקבלה‬ ‫כז ה‬ ‫יש ל ה ם ת פ ק‬ ‫מי ש תו ת‬ ‫פ חי ת‬ ‫וחםר‬ ‫ח מ י שי ם זוז‬
‫ו כ ב ר ב א ר נ ו ב ס י׳ כ ׳ ז ס עי׳ כ * ה ר ז ה ל א ד מי ל ל ש ו נ ו ת‬ ‫ד מ חי ל ה נ מ ק ה‬ ‫ל א שייך ז ה ד ט ע מ א‬ ‫ד ב ק רו שין‬ ‫ונ ר א ה‬
‫ד צ ר י ך ל י ט ו ל מ מ נ ה ה ק רו שי ן‬ ‫שם‬ ‫שנ ת ב א ר‬ ‫ה מ סו פ קו ת‬ ‫ב ח ׳ מ מי׳ ר כ יז ש נ ן הו א ד ר ך מ ק ח‬ ‫ו מ מ כ ר כ ת ב ה מי ר‬
‫ע* ש ‪:‬‬ ‫פעם‬ ‫כ ש מ קי ש ה עו ר‬ ‫ה עיל ם ל מ חו ל‬ ‫ו מ מ כ ר ש אין י ט ל ־ ן ל ט י ן ב צ מ צ י ם ו ד ר ך‬
‫ב ג ז ל ש אינ ם ק דו שין כ פ * ש‬ ‫ף‪ ,‬י ש מי ש או מ ר ד כ ש ק ר ש‬ ‫ב פ ח ו ת מ ש ת י ת ע ׳ ש א ב ל ב ק דו שי ן ש הי א מ ע ט ה מ צ י א ו ת‬
‫ב ר ׳ ם כ ״ ח ו א ח ״ ב ק נ ה ז ה ה ד ב ר מ ה נ ג ז ל ח לי ן ה ק דו שין‬ ‫שדרך‬ ‫לו מ ר‬ ‫ל א שיי ך כ ז ה‬ ‫ו ל א מ ר שויו‬ ‫לקר ש בחפ ץ‬
‫ני ד הא שה‬ ‫ה ד ב ר ו צ א ע דיין ב עי ן‬ ‫מ א ו ת ה ש ע ה כ שזר‪,‬‬ ‫שרא‬ ‫ד הני ק פ דני נינ הו‬ ‫ה ע ו ל ם ל מ ח ו ל ו עו ר כיון ר חזינן‬
‫ר בו תינו‬ ‫דעת‬ ‫א ב ל ל פי‬ ‫נב׳ש שם ששק׳ג בשם הרישב׳או‬ ‫ש ה מ חו ל‬ ‫מ נ ה ג ה ע ו ל ם ב ק דו שי ן כ ו ו ד א י ר חו ק‬ ‫ע שו כ ד ד ך‬
‫שו מ א ו ל א ש מ או ם אינן ק דו שין‬ ‫שנ ת ב א ר ד נ ר נ ר ה צ רי ך‬ ‫דאשה‬ ‫א ע׳ ג‬ ‫ס ע מ א ד ל א ב עי שו מ א מ ק ו ד ם‬ ‫דהא‬ ‫ו עו ד‬
‫כ ל ל ג ם ב ג ז ל ו א ח ״ ב ק נ ה ל א ה ל ו ה ק רו שי ן זנ׳ש סק״א( ו לי‬ ‫ו הי ה לנו ל ו מ ר ד ל א ס מ כ ה ד ע ת ה‬ ‫ב שו מ א‬ ‫אי נ ה ב ק י א ה‬
‫ב ד ע ת ה ר מ כי ם כ שי מ א ש ח לו‬ ‫נ ר א ה ר א פי לו ל מי ש סו ב ר‬ ‫דסמכה‬ ‫א מ רי ג ן‬ ‫אלא‬ ‫או מ רי ם כן‬ ‫אנו‬ ‫מ ׳ ט אין‬ ‫ב שיויו‬
‫ב נ ז ל ו א ח׳ ב קנ ה מו ד ה‬ ‫ה ק דו שין ב ש ש מ או ם כ מ י ש ט ״ ם‬ ‫ד ע ת ה ו א ם נ א מ ר דג ם נ פ ח י ת מ ש תי ת מ קו ד ש ת ביו ר אי ל א‬
‫אנ א‬ ‫ש לו‬ ‫שהחפץ*‬ ‫ב שו מ א‬ ‫דב שלמא‬ ‫ד ל א ה ו י ק דו שין‬ ‫מ ע ט וי הי ה‬ ‫ב שויו עו ד‬ ‫הו א פ ח ו ת‬ ‫דעד״ד‪ ,‬ש מ א‬ ‫סמכה‬
‫י שו מו‬ ‫כא שר‬ ‫דעתה‬ ‫ד ע ת ה י׳ ל ד ס מ כ ה‬ ‫דלא ס מכ ה‬ ‫ש הו א‬ ‫ככל‬ ‫לדקדק‬ ‫ד אי ך א פ ש ר‬ ‫יו ת ר‬ ‫מעט‬ ‫ש תו ת אי‬
‫ב גז ל ש אין ה ח פ ץ ש לו כ ל ל‬ ‫א ו ת ם י חו לו ה ק דו שין א ב ל‬ ‫ו מי ם‬ ‫ב מי לו או‬ ‫שויו‬ ‫ל חיי ת‬ ‫ד צ רי ך‬ ‫וו ד אי‬ ‫אלא‬
‫ש ר או‬ ‫ע די ם‬ ‫א ח ־ כ ה ל א אין כ א ן‬ ‫ה ק דו ש ץ‬ ‫ב מ ה י חו לו‬ ‫צ׳ ע ‪:‬‬ ‫למע שה‬
‫כ לו ם‬ ‫ר א י י ת ה ע רי ם ל א ה י ו ה ק דו שין‬ ‫רבעת‬ ‫ה ק דו שין‬ ‫א מ ר ל ה ה רי א ת‬ ‫ב פ ’ ז דין י י ח‬ ‫ה ר מ ב־ ם‬ ‫^ וז ה ל שין‬
‫ו מ ה ז ה עניין ל שו מ א ו ת מי ד‪,‬ני מ י ש ס ו ב ר כן ב גז ל ד ל י ת י‬ ‫רינ רין‬ ‫ח מ שין‬ ‫א לו ש הן שוין‬ ‫ב בג די ם‬ ‫מ ק ־ ד ש ת לי‬
‫ב ח ׳ ם סי׳‬ ‫דו מ ה למ״ ש‬ ‫ו אין ז ה‬ ‫א ח' כ‬ ‫ח לי ן ה ק דו שי ן‬ ‫ור‪,‬יו ש ל מ שי ו כיו צ א ב ה ן ש ה א ש ה ס ת א ו ה ל ה ן א ם היו‬
‫ט דגגז ל‬ ‫ה גז לן‬ ‫קנ א ה‬ ‫שדה ו מכר ה ואח״ב‬ ‫בנוז ל‬ ‫ש ע־ר‬ ‫וא*צ שו מ א‬ ‫מ ש ע ת ל קי ח ה‬ ‫שיין ח מ י שי ם ה״ז מ ק ו ד ש ת‬
‫ה ל ו ק ח דהר״ם ט ע מ א‬ ‫בי ד‬ ‫נ ת קיי מ ה‬ ‫שה שרה‬ ‫ר ק י י׳ ל‬ ‫דעתה אלא‬ ‫ש ת ס מו ך‬ ‫ב שי ק ו א ח” כ ת ה י ה מ ק ו ד ש ת כ ד י‬
‫ב נ א מ נ ו ת ו א ב ל ב ק דו שי ן ל א‬ ‫לי ה ד ל י קו ם‬ ‫דני ח א‬ ‫מ שו ם‬ ‫מ שעה‬ ‫ה׳ ז מ ק י ר ש ת‬ ‫לה‬ ‫שיין כ מ ו ש א מ ר‬ ‫הו אי ל והן‬
‫וו ד אי‬ ‫ב ק דו שי ן‬ ‫דג ם‬ ‫ואף‬ ‫ס י ג‪( .‬‬ ‫שייך זד‪1 ,‬תוש׳ קדושין‬ ‫ו מ בו א ר‬ ‫ע כ׳ ל‬ ‫מ קו ר ש ת‬ ‫שיין אינ ה‬ ‫ר א ש ו נ ה ו א ם אינן‬
‫מו עי ל ד ה א ב א רנו‬ ‫ט*מ מ ה‬ ‫ק דו שין‬ ‫ני ה א לי ה ד לי ה וי‬ ‫א' צ‬ ‫מ ת או ר‪ ,‬ל הן‬ ‫שהא שה‬ ‫ב ד ב רי ם‬ ‫ד דיו ק א‬ ‫מ ד ב ריו‬
‫שדד‪ .‬זו‬ ‫מ ׳ ם הוי כ א ו מ ר‬ ‫קניין‬ ‫ד אין כ א ן‬ ‫ד א ע׳ג‬ ‫ב שם‬ ‫ט ת א ו ה ל הן‬ ‫נ ד ב ר י ם ש אין ה א ש ר‪.‬‬ ‫אכל‬ ‫שי מ א מ ק ו ר ם‬
‫מ קנ ה‬ ‫קנוי ה ל ך לכ ש א ק ד‪.‬נ ד‪ ,‬וז ה איני מ ו ע י ל ד אין א ד ם‬ ‫מ ד ב ריו‬ ‫נ שמע‬ ‫וג ם‬ ‫והה׳מ[‬ ‫ני־;‬ ‫מ קו ד מ‬ ‫שי מ א‬ ‫צ רי ך‬
‫ד ע ה כט* ש שם א ב ל‬ ‫ס מי כ ת‬ ‫מ שו ם‬ ‫ירטעם‬ ‫ד ש ל ב׳ ל‬ ‫אין‬ ‫א ם ל א ש מו הי‬ ‫שי ם א‬ ‫ש;ידיך‬ ‫נ ד ב רי ם‬ ‫ש א פי לו‬
‫ב ק רי שי ן ר ב ע י ע ד י ם ם ט ' נ ל א פ ה נ י ר א ם י ד א ו ה ע ר י ם‬ ‫ש אינן ח לין ע ר שי דו ג שי מין )‪ICC‬‬ ‫ה ק רו שין ב ט י ל י ם א ל א‬
‫כ ל ל ו א ם ל א י ר ע ו פ ש י ם‪15‬‬ ‫ק דו שין‬ ‫ש ת א נ ז ל אין כ אן‬ ‫ש מ או ם‬ ‫א ב ל י ש מ ר ב ו ת י נ ו ד ס ״ ל ר א ם צ רי ך שי מ א ו ל א‬
‫ר ‪6‬ו‬
‫כז ‪58‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבייו קדושץ סיק ל׳א‬ ‫עחך‬
‫א״ש דהא שמוהו להטבעת אך בטדעתיגו אץ נוהנק‬ ‫‪ N91‬סחני תס ^«ארי &עטי‪(!^ 0‬בוורט ^‪ 01‬י א ^«'ין‬
‫לשאול להערים עוד כתב שנם נוהגין לכסית פני‬ ‫בלל בקדושין והרי אבילו במל עמו‪/‬ייאשו הבעלים‬
‫הכלות הצנועות ואינן מקפידות במה מקרש איתן‬ ‫אם ודה השינוי רשות קודם יאוש בארנו כסי׳ ב״ח‬
‫עכ״ל בלומר שבזה שםבסין פניהן הוה כאומרות קדשיני‬ ‫סעי* י״ דלא סהני אף לררמב״ם ריא מצריך היאיש‬
‫במה שתרצה רק שיהיה ש״פ זחמייס וזה המנהג פשוט‬ ‫קורם השינוי רשות ביון דבעח הקדושין לא היו שלו‬
‫בכל המדינה ולפיז א^!ו נם לדעת הרטב״ם ואזרג‬ ‫ע״ש ‪1‬ונ'כ שם הניש סק׳ד( וכ״ש בבה׳ג ‪:‬‬
‫דלפ״ו למה אץ המנהג אצלינו לקדש בטבעת שיש בו‬ ‫ן מראה לי שאין שום דיעה מראשונים שיסבור ‪ P‬במל‬
‫אבן די״ל דא״א לסמיך ע״ז לבד דכשיורעת שיש בו‬ ‫וזה שאוסר דסהני זהו בנכנס לבית חבירו וקדשה‬
‫אבן טיב תסעה תמיד בדעתה לומר ששוה דרכה ולא‬ ‫בחפצו של בעה״ב ובא הבעה׳ב וא״ל כלך אצל יפות‬
‫יעלו הקדישץ לשארי רביתינו וכסיש בח״ם סי׳ רב״ז‬ ‫דנלי דעתיה דניחא ליה ובזה ס״ל דביון דנלי רעתיה‬
‫לעניץ אעאה דאף כשאומר ד ס שאץ לך עלי אונאה‬ ‫רניחא ליה מעיקרא אין זה בנזל וחלץ הקדושין מבאן‬
‫מ״ם יש מ אונאה אם שיה הרבה יותר מכפי שאומר‬ ‫ולהבא מיבוה מזב הרישנ״א בקחשין נ’ב ז( אבל בנזל נמור‬
‫מפני שיבול לומר מאחר שראיתי ששוה ייתר ממה‬ ‫לא ם״ל בן ואף נם זה לא ברירא ליה האי דינא ‪1‬ע׳ש‬
‫שאמרת ידעתי שלא אמרת רק להשקיטיני ולכן נם‬ ‫דמסיק דלדמיזו לא ‪ [p‬ובבר בארנו ברין זה שם סקי• עי א‬
‫האשה תטעה בזה אף אם יאמרו הערים שהוא רק ש*פ‬ ‫דאם אפילו בלב שלם אמר כן צריך לקדשה אה׳־ב‬
‫ואף אם יכסו פניה ומראית שאינה מקפדת במ״ש מ״ם‬ ‫מ״ל הביא וה בשס הריטב׳א ע״ש ודבריו‬ ‫ע״ש זוהביש שם‬
‫זהו מועיל לרעת הרטכ״ם ולרעת שארי רבותינו בכל‬ ‫סם י מ סין״ג ובסי׳ זה סקיא צע״ג דהמעיין נריפב״א שם ‪T‬אה‬
‫החפיצים אבל בטבעת עם אבן טוב שבל אשה‬ ‫דלדינא לא ס״ל כן נם בשם ונ׳ש מזל גמורז ;‬
‫יודעת ששוויו הרבה מאד לא יועיל כל אלה לשארי‬ ‫ץ בבר בארנו דעת הרמב״ם דבדברים שאין האשה‬
‫רבותיני דאכתי תאמר אף שכסיתי פני נרם ידעתי‬ ‫מתאוה להן צריך שומא ויש מרבותינו דס״ל הידוק‬
‫שהיא שוה הרבה וא׳ב נצריך שומא מקורם הקדושץ‬ ‫אחי* כעניין זה דבכל החפיצים שרוב העולם בקיאין‬
‫ולכן המנהג אצליט לבסית פגי הכלה ונם שלא לקדש‬ ‫בשומתן והטעות בהם מעט א״צ שומא אבל באבנים‬
‫כטבעת שיש בו אכן טוב כדי לצאת כל הריעות!כנלס״ח‬ ‫מוכות ומרנליות וכיוצא בהן שאין רוב העולם בקיאין‬
‫בשומחן ולפעמיס טועים בהם הרבה שלא בערך ואמר‬
‫ט ויש לשאול כזה שאלה גדולה אחרי שמכסין פני‬ ‫לה התקדשי לי באבן טוב זה ששוה נ׳ זוז צריך שומא‬
‫הכלה ועירי דקדועזץ אין ה אין למי מקדש למה לא‬ ‫דהרי לא סמכה דעתה ששוה כל כך זראיש! ולפ״ז אץ‬
‫ניחוש דהוה כמקדש בלא עדים אמנם אצלינו אץ חשש‬ ‫קפידא רק כשאמר לה ששוה כך וכך אבל אם קדשה‬
‫בזה שהרי ידוע שבתולה זו הוליכוה ל תפה ותחזקה‬ ‫בםוזגזא אץ קפידא ויש מרבותינו דם־ל דאף בסתם יש‬
‫שהיא היא המתקדשת ופוקלין על דתזקות וא’מ‪ 1‬אך‬ ‫קפידא דלא סמכה דעתה דלעולם היא טועה אף שאמר‬
‫ס״מ זהו עדות ידיעה בלי ראיה דטהני ברעי מסוטת‬ ‫לה שמקדשה בכל דהוא מ״ם היא סבורה ששוה‬
‫כט״ש בח״מ ם*ם ל׳ ולא בד*נ ובניטץ וקדושין ניב מהני‬ ‫הרבה וטועית בכך ולכן בבל עניין צריך שומא זר״ן‬
‫יריעה בלא ראיה דהא עידי ניטץ וקדושין ילפיגן דכר‬ ‫בשם ר״ת ונ״מ בחום* פ׳‪ .‬דאל״נ מאי מקשי מטפךזמזד דלא ‪r‬‬
‫דבר טמץ ‪1‬שס ומק׳ ממים ועוד דזהו ג*כ ראיה ביץ‬ ‫וי ז מל דהו גמי פליגי ע’ש‪{1‬‬
‫שאח׳ב נתגלתה והכל רואץ אותה כמו אם היו רואים‬ ‫ףן וכתבו רבותינו דלפיכך נהט העולם לקרש בטבעת‬
‫עדים כאהד שהיה פניו מכוסה והרג את הנפש האם‬ ‫שאץ בו אבן דביש בו אבן ודה צריך שומא כט״ש‬
‫לא היו יכילץ להביא האיש הזה לביד ולהעיר עליו‬ ‫ולדעת הרטכ״ם לא חששו או אפשר דגם טבעת בלא‬
‫זפפ׳ת( ועוד זהו ראיה ממש כשכל הגוף עומד לפני‬ ‫אבן האשה מתאוה לזה וביוראי דנכון להוציא גם דעתו‬
‫הערים דיש טב*ע כהניף אף בלא פרצוף פנים לשימת‬ ‫חנדולה ולקדש בדבר שהאשה מתאוה להן ואפשר‬
‫ר״ת שנתבאר בסי׳ י״ז ועור דאצלינו כשניתנים לה‬ ‫דלפיכך כתב רבינו דדמ״א בםעי׳ ב׳ דנוהנץ החת‬
‫לשתות מדגום של אירוסץ שקורם הקדושין כהכרח‬ ‫החיפה לשאול לערים אם הטבעת ש*פ כדי שתדע‬
‫שיתגלה צורתה במקצת ווצי ראיה ממש נדלן זוט»פ‬ ‫הבלה שאץ מקדשה רק בש*פ עכ״ל ובזה גם להרמב״ם‬
‫פהרייע‬
‫השלחן‬ ‫הלטח קדושץ סיםן ‪irt‬‬ ‫ערוך‬
‫מהרייש שילתלק ‪ p‬ראיית הקחשין לראיית האשה ר*ל בהכרתה ספק זה הוי קדושין בעדים )ב׳שו וי׳א שרעת דדמב׳ם‬
‫דאם ידוע ששות פרוטה במקום אחר בדבר המתקיים‬ ‫אבל ראיה יש יא״ש קושית הא'מ‪: 1‬‬
‫י כתב רבינו הרמ״א אם קדשה בטבעת שיי!( בו הוי קדושי ויראי )שור( וצ״ל רגם להערים היה זאת‬
‫אבן או בסתם טבעת ונמצא על נחשח אע'פ ידוע דאל׳ב הו׳ל כמקדש בלא ערים לעניין קדושי‬
‫עאין דר־ לקדש בכך חייעינן לקדושין ואפילו אפרו וודאי וי׳א דגם הרםב’ מ לא ס׳ל שיהא קדושין ווואין‬
‫מטעם שיתבאר )הי\);‪: 1‬‬ ‫העדים תחת החופה שהוא של זהב ונמצא נחשח‬
‫אע״ג דלעניין רינא נראה דלא הוי מקודשת אפ׳ה יש י ב ויש מרבותינו ראמרו רחששא זו דשמא ש״פ‬
‫נסק־ם אחר לאו חששא רא־רייתא היא דוודאי‬ ‫לדתםיר לעני׳ין מעשה עכ״ל ובתב שלכן נהג־ לשאול‬
‫לעדים אם הטבעת ש'פ ונם לכסות פני הכלה כם־ש אין לך בכל מקח וממכר רק מקומו ושעתו כפי הטקח‬
‫דככה׳ג אף כשנמצא של נחשת אין כאן קדושי טעות העיסה שם כעת ההיא ראפילו כהקדש אמרו שאין‬
‫ואץ חילוק בין מקדשה ממש בשל נחשת ובין מקדשה להקדש אלא מקומו ושעתו ]ערכין כ׳ד[ אלא מעם‬
‫בשל זהב ונמצא שהוא של נחשת רק שיהיה ש׳פ החומרא רשמא יהיה איש םוה המקים ששוה פרוטה‬
‫יחמיח[ וביאור דבריו דלפי מנהגינו הוה בכל עניין בשם ואם יראה שאנו אין חוששץ להקדושין לא‬
‫קדישץ ווראים ואפילו בלא זה חיישינן לקדושין כיון יחשושו ניב הם במקומן ‪1‬רין‪ 1‬ולפ׳ז אין חילוק בץ רבר‬
‫שקדשה כסכעת סתם שלא אמר שויו ואע־נ שהעדים המתקלקל ער שיניע לשם לאינו מתקלקל וכן למעם‬
‫«םרו שהוא של זהב מ׳ם הוא לא הטעה אותה אלא זה אפילו יש עדים שש׳פ במקיס אחר אינן קדושץ‬
‫העדים הטעיה נב'ש‪ 1‬ובאמת אץ נ״ם בזה דיכולה לומר ווראים כיון דכאן אינו שוה אלא ספק קדושין ואינו‬
‫אנא אערים סמכי חהו כטו שהוא עצמו המעה אותה ג*כ ככל הספיקית אלא ח־מרא דרבנן בעלמא היא וגם‬
‫נתשר סיי׳ ם ׳ח אך למעשה קשה להפקיעה בלא גט ‪1‬שס[ לטעמו של הרמנ״ם אין לשאול למה ניחוש לספק שמא‬
‫וזהו שכתב רבינו הרמ״א ריש להחמיר לעניין מעשה ש״פ כמקים אחר נוקמה אחזקת פנויה דייל דכיון‬
‫אף דלדינא נראה דלא הוה קדושין אמנם לפי המנהג שנעשה כה מעשה קדושין איתרע חזקתה ועוד דזהו‬
‫דבר שאפשר לברר ולא ניקים אחזקה ‪:‬‬ ‫לכסות פניה נם מדינא יש לחוש כיון שזהו כאומרת‬
‫ויש מי שכתב לטעמו של הרסב׳ם דלכן הוה קדושי‬ ‫שאינה מקפדת ום״מ אם כא אחר וקדשה נראה דצריבה‬
‫תורה כשש׳פ כמקים אחר רכיון דש״פ במקום אוזר‬ ‫נט גם מהשני כיון שהעדים אמרו מפורש שהוא של‬
‫זהב ‪1‬מחמ'ס סק*ו וצ'פ[ ובקרשה סתם או ביש בו אכן הוה כאומרת לדידי שוה לי פרוטה ]ער׳ן וב׳ש ובח־ש‬
‫טוב פשיטא שהיא מקודשת גמורה לפי מנהגינו בסעי׳ א׳ ואיש! ואע׳ג דכתכנו בסעי׳ א' דגם באומרת‬
‫לכסותה ‪1‬נ'ל‪ 1‬ודע דיש מי שכתב שאין מקדשין כמטבע לרירי ש*פ הוה ספק זהו כשאיני ידוע אם ש׳פ‬
‫כמקום אחר אבל כשירוע יכולה לומר כן נב״שו ואץ‬ ‫וככר בארנו כסי' כ׳ז שאינו כן )ונ׳ב האיר[ ‪:‬‬
‫כתב הרמב׳ם ז׳ל בפי׳ר דין י׳ט המקדש כפחות לומר מגלן שהיא מתרצית לקבלו בש״פ דווראי כן‬
‫מפרוטה אינה מקודשת קדשה בכלי או באוכל הוא דכיון שקבלתן לשם קדושין והכל יודעים שאין‬
‫וכיוצא בו ששוה פחות מש׳ם ה״ו מקודשת בספק אשה מתקדשת נפחות טש'פ מסתמא קבלתן בפרוסה‬
‫וצריבה גט מספק שמא דבר זה ש'פ במקום אחר כיון שש'פ במקים אחר )א׳מ‪ 1‬וגם בזה שכתבנו בסעי׳‬
‫הא למרת שבל המקדש בשוה כסף אם היה באותה י׳א דנם הערים צריכים לידע מזה שש*פ במקיס אחר‬
‫העיר ש׳׳פ הרי אלו קדושי וודאי ואם איני ש'פ הרי י׳א שנם זה א*צ דהא הערים שלפנינו רואים במה‬
‫אלו קדושי ספק יראה לי שאם קידש כתבשיל או מקדשה ובמקים היוקר יש ערים שדבר זה הוה שיש‬
‫כירק שאינו מתקיים וכיוצא בהם אם לא היו ש’ פ ואין לחשוב עדים שלפנינו כמעידים על חצי דבר כיון‬
‫ב‪-‬אותו המק־ם אינה מקודשת כלל שהרי דבר זה אינו שמעידים על כל מה שראו ויותר אין ביכילתם לראית‬
‫מגיע למקום אחר ער שיפסר ויאבד ולא יהא ש'פ כמו שמצטרפין ג׳ ביתי עדים לעניין חזקה בח״ם סי׳‬
‫עב׳ ל ואין לומר אפילו כששיה פרוטה במקים אחר קמ״ה וב'מ זעא׳ר[ ולי נראה עיקר כמ*ש כסעי׳ י״א דאין‬
‫איזו חששא יש רהא ערים רואים שמקדשה כפח־ת טש׳פ זה דומה לשם דההם אין הערים מוהרין אלו לאלו‬
‫וה״ל כמקדש כלא ערים די׳ל כיון רגם להערים יש אבל בכאן לפי ראות הערים שלפניני הרי אין כאן‬
‫קדושין‬
‫כח ‪55‬‬ ‫השלחן‬ ‫ד‪.‬ל ‪0‬ו» קדי׳־ין >יםו אא‬ ‫ערוך‬
‫שאומר לדידי שוה חמש סלעים שהבאנו בסעי׳ א׳‬ ‫קדושין והאי מחני מה עיש עדים כטרחק שבעם הוי‬
‫אע*ג דלכ״ע אינה ש*פ אמנם אם גם היא משגת אחר‬ ‫ש*פ «מ*ש הא*מ םק’ז אימ »‪: 1p‬‬
‫רק שאומרת שאצלה מפני חניכת המצור‪ .‬ש״פ נראה‬ ‫י ף ואין לשאור דאיך אפשר ליטר הםעם דהוה כאוסרת‬
‫כריעה ראשונה שאינד‪ .‬מקידשת רשמי מציה לאו מטון‬ ‫לדידי ש״פ רא״כ נם בדבר שאיני םתקיים נאסר‬
‫הוא ראפילו מצוה מן הטיבחר לא מקרי ממון לנכי‬ ‫בן ולמד‪ .‬חילק דדטב״ם בץ דבר המתקיים לאינו‬
‫שלא ‪ p‬המיבחר אם אין ביכילת לסבור כיוקר זנדמונח‬ ‫מתקיים דייל דווראי בן הוא כם״ש בסעי׳ א׳ דדבר‬
‫נב׳ק מ׳ס‪ 5‬יעפ״ת סק״א כדימה למיש החין ולמרינו אין וה‬ ‫»ז אינו כיכולת לעשות םטון פרבר שאינו סטין כלל‬
‫למיון ונם עיקר ראית הגחלים מרמניס ספיד מממרים דסה‬ ‫ע״ש וא״ב בדבר הםתקלקל ער שיניע לשם אינו םטון‬
‫ה^ונ״י בסי' ס׳ו נמוב ם»ס ע״ש מ״מ >*ל לדינא נמ״ש ומ״מ‬ ‫כלל )א*מ‪S1‬‬
‫למעשה צ״»‪:‬‬ ‫ויש סי שםסתפק להפוסקים דס״ל דגם אס ש״פ‬
‫ין דבר פשוט הוא דחששא רשמא ש״פ כםקים אחר‬ ‫במקים אחר אינם קדושי תורה ונם בדעת רדמכ״ם‬
‫אינו אלא בקדשד‪ .‬סתם אבל אם אמר לה שדבר‬ ‫יש סוכרים בן כט״ש כמף סעי׳ י׳א ומטעם דאין לך‬
‫זה ש*פ ונמצא שאינו ש״פ בכאן אף שהוא ש*פ בםק*א‬ ‫בכל דכר אלא סקוטו ושעתו אם האשה צריכה ליסע‬
‫אינה מקודשת ראפילו אמר לה ששור‪ .‬מאה מנה‬ ‫םיד לאותו מקום שכשם הוד‪ ,‬ש״פ אם וודאי קדושי‬
‫ונמצא שאיט שיה כל בך אינד‪ .‬מקודשת ואץ מה‬ ‫תורה הם לכל הריעות אי דאפילו ככה׳ג אינן אלא‬
‫להסתפק בזה ום־ם יש שמסתפק כזד‪ .‬יציע )נמ״ת סק׳חז‬ ‫קדושי ספק ]חמ״ח םק*מ ומלשון הראשונים טשפע‬
‫יךן כהך חששא דשמא ש יפ כמקום אתר אף שיש‬ ‫דככל עניין לא הוה קדושי וודאי ואע״ג דבטעשר שני‬
‫‪ p‬דדאשונים שפסקו דלא חיישינן לזר‪ .‬נבה״גז‬ ‫קיי׳ל דאין אשה מתקדשת בו טטעם דהוי טטין נכוה‬
‫ם*ם כל רבותינו הראשונים והגאונים פסקי דחיישינן‬ ‫במ״ש כסי׳ ב״ח סעי’ פ׳ו אכל אי לאו האי טעמא‬
‫לזד‪ .‬ולבן לא הובא דיעד‪ .‬זי כלל כטור וש״ע ואף אם‬ ‫אסרו כש־ם ‪1‬נ*נ‪ (:‬שהיתה מתקדשת בו ומע״ש אינו‬
‫במקום רחוק ש״פ חיישינן לד‪1 .‬נ״מ >גמי( ואין חילוק‬ ‫שוה במדינה בלום עד שיביאוהו לירושלים נרש׳י שם‬
‫בין יבול לדזתקיים לאינו יכול רד‪.‬תקיים במו שבארט‬ ‫דיה משום! ומים חלין הקדושין מיד כשקרשה במרינה‬
‫דלרוב הראשונים רזד‪.‬ו חששא דרבנן אין חילוק בזד‪ .‬ואף‬ ‫ניווס׳ שסן ראינו דומה דבשם עיקר מצותו בכך וכשקדשה‬
‫לרדסב״ם אינו אלא בשא״א בשום אופן לריחקיים אבל‬ ‫כמע״ש ירעה שחוב עליה לילך לירושלים ולאוכלה‬
‫תאינד‪ .‬לחר‪ .‬שביכולת לייבשר‪ .‬ולוצליכה נבז לד‪.‬רםכ'ם‬ ‫הא למה זה דומה לקירש אשה ביום התענית ברבר‬
‫חיישינן מיי( וכן בל כיוצא בזה מיהו בדבר שלפי מראית‬ ‫מאכל אף שעתה אינו שוה כלום אך היא קבלה שלערב‬
‫העין אינו ש*פ בשום מקום אץ לחשוש בזה ובפרט‬ ‫חאבלנו מודעת שההכרח בן הוא וה״נ כמעיש הכל‬
‫דלרוב הפוסקים זזע רק הששא דרבנן ולמעשה יש לעיין;‬ ‫טשלמים פרוטה עבורו ספני שיודעים שבירושלים‬
‫הא דאטרינן שודא מקודשת מספק שמא דבר זה‬ ‫יאכלוהו םשא״כ דבר שאינו ש״פ בכאן לא ימצא שום‬
‫ש״פ במק׳א צריבה נט לר‪.‬תירה לעלסא ואם‬ ‫איש שישלם בעד זה ש״פ אף שהיא ש*פ במקום אחר‬
‫רוצה לקיימה צריבר‪ .‬קרושץ אחרים ואפילו ידוע‬ ‫ייייי״יז קושית הביש ססק׳י( ולכן לרינא יש להחמיר בכל‬
‫שש־פ במקום אחד ביץ דלרוב הפוסקים אינן אלא‬ ‫עניין והוייז קרושי ספק‪:‬‬
‫קדושי דרבנן ‪1‬ב*מ ד*א שא״צ קדושין אחרים כסו‬ ‫ט ץ יש מי שאומר שאם קידש באתרוג שאינו ש״פ‬
‫בקדושי קטנד‪ .‬שהקדועזים הם מררטן ובי גדלה מכוץ‬ ‫ורק מצר מצותו ש״פ אינה מקירשת מרכיי בשם‬
‫לקדשה בכיאה וד‪*.‬נ כן וביה! אכל בחששא דשטא‬ ‫מלימו מש מםתפקים כזה ויראה לי דוודאי אם לכל‬
‫ש*פ במק׳א אינן אפילו קדושץ ד ר טן נמורים אלא‬ ‫ישראל שיפ מצר מציתו ונמכר בשיק בפרוטה ניוראי‬
‫חששא בע־מא ]נ*מ גם מהב״ש! ואע*נ דדמעם בקמנד‪.‬‬ ‫מקודשת דמה לי אם שמיו מצד שנצרך לאכילה או‬
‫היא מפני שארם יודע שמן דתורה אין קדושי קטנה‬ ‫מצר שנצרך לפצור‪ .‬סוף סיף היא ש״פ ואם לכולם‬
‫כלום ולכן כי בעיל כנרלותר‪ .‬נועל לשם קדושין אמנם‬ ‫אינו ש״פ אף מצד המצוה מפני שמצויה היא הרבה‬
‫בכאן נמי אדם יורע שאץ בקדושי פחות פ^זרפ קדושי‬ ‫ואצלה ש״פ שאומי־ת לדידי ש*פ מכני המצוד‪ .‬אם‬
‫תורד‪ .‬ויבעול לעזם קדועזץ וי״א עוד דבבל עניץ א׳ צ‬ ‫כאמת אינה משגת אחר למצור‪ .‬וודאי דעריף םכד‪.‬ן‬
‫קדוש‬
‫השלדן‬ ‫חלכות קתשין ם*םן ל׳א‬ ‫ערוך‬ ‫«‪8‬‬
‫דמוקמינן לה בחזקת מנויה ולא דטי לתרי וחדי דקיי׳ל‬ ‫קדושץ אחדים דאפילי נקדועי טעות א׳זו לחזור‬
‫תצא אבל סמק זה דשטא ש״ם בסקום אחר חמוד‬ ‫ולקדשה דבעילתו קניא וא״צ קדושין אחרים ]י״מ בשם‬
‫יותר טספק קרושץ ‪1‬ב״ש סק*י( ודטעם דביק ד ענ ק‬ ‫מדדכיז ואין כן ת ת המיר והש׳׳ע וב׳ב כסי׳ ם' כ‬
‫קדושין היה כאן אלא שהספק הוא בשויו איתרע‬ ‫דבקדושי ספק צריך לחזור ולקדש ע׳ש וגם בזה‬
‫חזקתה וכם*ש בסי׳ ל׳ סעי׳ ט*ו ויש מקילין בזה ‪1‬עא*מ‬ ‫שכתבנו דאדם יורע שאין אשה מחקרשה בפחית‬
‫סקי׳ב[ והעיקר כריעה ראשונה רכן פסק רכיט דדמ׳א‬ ‫מש*פ יש בגם׳ פלוגתא בזה !כתובות ט*נ ‪ ::‬ולפיכך בנל‬
‫בסעי׳ ד׳ אבל ממה שכתבנו בסי' י׳ז סעי׳ רם*כ‬ ‫עניץ צריך לקדשה סחדש לבתחלה דלהרמב׳ם‬
‫מבואר כרעת הםקילין ןן*!‪<8‬‬ ‫בל עיקר רבר זה כקדושי ספק )ופשיעא דלבה׳ג צריך‬
‫ומ״ם לעניין ועלו־ שילדה טהשני קודם שגירשו‬ ‫קדושין אחרים( ‪:‬‬
‫הראשון הולד כשר והוא חייב להוציאה דביק‬ ‫ך כשטקרשה סחרש צריך לקדשה בפ‪.‬־‪,‬־םה שליטה‬
‫דקדושי ראשון אינן אלא חשש בעלמא שמא ש״פ‬ ‫י ולא אטרינן שיצטרף להפחות טש״ם הקודם עד‬
‫במק׳א אין לגו לעשות להולר מן השני טטזר ולא דטי‬ ‫מרוטה דאין טצטרפין זל׳ז לדעת רוב הפוסלץם‬
‫למה שקנסו חכמים באשה ששמעה שמת בעלה ונשאת‬ ‫רהקורטים הוי קדושין דרבנן ושלה הן ואינה צריכה‬
‫לאחר ונמצא שהוא חי דהולד מסזר מזה ומזה דהתם‬ ‫להחזיר לו כט״ש כסי׳ נ׳ א׳ב כבר זכתה נזה ורק‬
‫קנסוה מפגי שנשאת באיסור א״א והו׳ל למידק כט׳׳ש‬ ‫לד‪%‬םנ*ם דהוי קדושי ספק וחוזרים הקדושין כט׳ש‬
‫כם'ם י׳ז ולכן אם באמת יצא קול ששוה מרוטה במקום‬ ‫שם יכול לצרפן טיהו אם כבר נתאכלו הקודמין הוי‬
‫אחר וכ״ש אם נתברר שש׳פ במקום אחר הויץ הבנים‬ ‫טלוה ולא טצטרפי ‪1‬א״מ(‪5‬‬
‫מן השני ספק ממזירים נב*ש( אבל כלא זה אפילו‬ ‫אם בא אחר וקדשה קדושין גמורים יגרש ראשון‬
‫להרמב׳ם כפי שיש שתפסו כדבריו רהח־ו ספק קדושק‬ ‫וישא שני אבל לא ינרש שני וישא ראשון גזירה‬
‫מ׳ם ליכא איסור תורה והכנים כשירים דאפילו אם‬ ‫שטא יאסרו שמותר ל ^זי ר גרושתו אחר שנשאת‬
‫יוודע ששוה פרוטה במקום אחר ם’ ם בעת הקדושק‬ ‫לאחר דכיץ שיצא הקול שקדשה הראשון ואח׳כ קדשה‬
‫לא היה ידוע זה להערים והו׳ל כמקדש בלא ערים‬ ‫השני וחזרה יאסרו שהראשון גירשה ונשאה השני‬
‫זשם[ אבל אם בעת הקדושץ יצא הקול והיה ידוע גם‬ ‫תירשה וחזרה ונשאה הראשון ואע׳ג דבסי׳ י׳ נתבאר‬
‫לעדים שפיר הם ספק םמזירים ועמ׳ש כסעי׳ כ״ו ‪:‬‬ ‫לעניץ קדושי חרש דכיון דלא הוי א־יא מדרבנן לא‬
‫אם השני קידש ג״ב באותו דבר השוה פחות‬ ‫החמירו בגזירה זו זהו מפני שאין בחרש כלל קדושי‬
‫מפרוטה מותרת לראשון וא*צ גט משני םם״נ‬ ‫תורה אבל כמקום שיש קדושי תורה אע״ג דנקדושין‬
‫אם ש׳פ בסקיס אחר הרי וצא מקודשת לדדאשון‬ ‫אלו ליכא קדושי תורה מ׳ ם גזרינן וכס״ש שם סעי׳ ר׳‬
‫ואם לאו של שניהם אינם קדושץ ואם קבלה גס‬ ‫לעניין קטנה ע״ש !ומתייז קושית הנ׳ש סק*מ ז‬
‫מהשני נאסרה בקרובותיו כמ׳עז בס׳ם ט״ו דבל טקום‬ ‫כ ב וזה שמותרת לשני דווקא שלא בא עליה השני‬
‫שקבלה נט אף שהוא למוחו* הרץ כן ע*ש וססילא‬ ‫קודם גירושי ראשון אכל אם בא עליה הרי‬
‫דנאסרה על הראשון ואם השני קדשה בדבר אחר‬ ‫נאסרה להראשון כדין א׳א שזינתה וממילא דנאסרה‬
‫השוה פחות ספרוטה צריכה סדיגא גט נם טהשגי די׳ ל‬ ‫גם על השני דכשם שאסורה לבעל בך אסורה לבועל‬
‫ששל הראשון אינו ש*פ במקום אחר ושל השני שוה‬ ‫ואע״ג דעיקר עניין הראשון אינו אלא םררננן לרוב‬
‫]שס! וי״א רבכה׳ג מותרת גם להראשון ואין חוששץ‬ ‫הפוסקים ם״ם דנים בזה כמו בקדושי תורה וכמיש‬
‫להנט של השני כמו כסי׳ מ״ו ביצא עליה קול קדושין‬ ‫נסי׳ מ״ו כשיצא קיר שמקודשת אף שלא נתברר הקול‬
‫מזה ומזה ע׳ ש וה'נ דכוותיה נחמ׳ח פק׳י( ולפ״ז כ׳יש‬ ‫בעדים ע*ש ולאו דווקא בא עליה אלא אפילו נתייחדה‬
‫בדין הראשון כשקי‪h !1‬ה השני באותו דבר שקידשה‬ ‫עמו אטרינן הן הן עירי יחוד הן הן עירי כיאה ‪1‬ע*ש‬
‫הראשון רמותרת לרדאשון ואפילו לדדמכ״ם דהוה ספק‬ ‫בביש סקי־הו וכללא הוא דכל מקום שצריכה גט מזה‬
‫איסור תורה ט״ם הא ם*ל דספק תורה ‪ p‬התורה‬ ‫ומזה דנין כן וי׳א עוד דאפירו אם נשאת להשני ע״פ‬
‫לקולא זא*מ( ואע׳ג דוודאי נאסר בקרובותיה שלא‬ ‫הוראת חכם אמורה לזה ולזה ואף אם נאמר בקדושי‬
‫יאסרו שנושא קרובת גרושתו ו ק היא אסורה בקרוגת‬ ‫ספק כשנשאת לאחר לא תצא דהולד בחזקת היתר‬
‫כם ‪W‬‬ ‫השלחן‬ ‫וזלפות קחשץ םיםן ליא‬ ‫עחך‬
‫שאץ לחוש לודעיא םחוקח דהשחא דמסייע לד‪ ,‬מ ב א‬ ‫» ‪ «h‬נ סי סיו ‪*0‬מ לחוור לו אץ ^« ‪«^ r‬יאםרו‬
‫וראיון לוד‪ ,‬ממד‪ ,‬דקיי״ל בסי׳ ל״ו מערד‪ ,‬שקידשת‬ ‫ס חי ר גרושחו לאחד » א‪ 1‬את לאחר אסנם לא דסי‬
‫עוגסה בערב כיוס השתנות סנערות לבגרות ואביה‬ ‫לסי* ס״ו דהתם ^ ל נעלסא דאסרו שנתברר שהקול‬
‫ק ‪ T‬שה בבוקר דלא חלו קדושי האב מפני שאץ כאן‬ ‫שקר אכל בכאן שהוו קדושץ אלא שלא ח מיו ש״« י״ל‬
‫חוקר‪ ,‬הסותרת אולינןבחר השתא םדד‪,‬שחא בוגרות‬ ‫'יותר חסור נפמגי נימץ ל‪.‬ו ס״ם אץ לוה ראיה‬
‫בדפרא נסי בוגרות ע׳ שוכ״ ש כשיש רוכא המסייע‬ ‫ברורה ו כ ק חניקר דין ור‪ .‬הוא ססק דרכנן לרוג‬
‫לחוקר‪ ,‬דהשחא ואעיג דחוקח פנויה סוחר לחוקה‬ ‫חפוסקיס אכשר להקל כוה‪:‬‬
‫דהשחא ם״ם רובא עדין* מחוקה והא דלא א^ינן‬ ‫; ן ; כ תג הסוד בשס רביגו מאיר חלוי אי קדיש‬
‫כח״ם סי׳ רניא בחר חוקה דד‪.‬שתא במחנת שכים‬ ‫כפירי דלא ‪ T‬עי‪1‬ן השתא אי הוה שי* בעידן‬
‫שהנותן אוסר שכ״ם חיה והמקבל אומד שבריא היה‬ ‫קרושץ או ‪ 1 6‬אולינן בתר השתא ואי אית כ ה ש״ם‬
‫דעל הסקבל להביא רא ‪ ,T‬אף אס הנותן עתה בריא‬ ‫השתא הוי קדושי וודאי עדדסתברד כסהדי דלא חוה‬
‫ורד ספני חוקת ממץ שיש לרבותן ואץ ‪6‬םר ת ם‬ ‫בעידן קדושין ש״פ ואם אפשר להתברר ע״י עדים‬
‫כאן יש חוקת ממץ אס נאסר רהיר‪ ,‬פחות םש׳פ‬ ‫שודד‪ ,‬ש״פ בשעת קדושין חיישינן להו ולא שדינן לה‬
‫יחודו המעות אליו דאינו כן חרא דפחות םש״פ לאו‬ ‫אפי ‪ 6‬העדים רחוקים סבאן הרבה לא פיבעיא אם ‪T‬וע‬
‫ממץ הוא ועוד רככו־ בארנו שהקדושין אינם חחרים‬ ‫שיש עדים שיודעים אלא אפי ‪ 6‬י»א קול שיש עדים‬
‫אסנס מלשץ רבינו ב״י בבדק הבית משמע ג״ב שאינן‬ ‫שיודעים שודד‪ ,‬ש*פ חיישינן להו אבל לא אםרינן לה‬
‫קדושים וודאים עיש ת״ ע לדינא וכ״ש אס קרשה‬ ‫ע״פ אשה או ע*פ ^־וב שאוםרים שהיו יודעים שהיה‬
‫בחפץ ואמר לד‪ ,‬ששוה סנד‪ ,‬ולא שםור!ו בשעתו ואחיב‬ ‫ש״פ באותה שעהעביל‪:‬‬
‫שמוהו כץ שו ‪m‬א ששור‪ ,‬סנה ובין שנסדא שאעו‬ ‫ב ן וחיישינן לד‪,‬קול אפילו כשלא איתחוק הקול כב ‪r‬‬
‫שוה פנר‪ ,‬דר‪,‬ויץ קדושי ספק ן‬ ‫ולי! ואעיג דבל קלא רלא איתח ק בבי דינא לאו‬
‫‪ 3‬ןן דבר פשוט הוא דבשמקדש בג׳ או ד דברים‬ ‫כלום הוא כם״ש בסי׳ ם״ו והו כקול על עינך הקדושין‬
‫שכל אחת מהן אינר‪ ,‬שים ובהצטרפן הם ש״פ‬ ‫אבל כשד‪.‬קויושין וודאים ור‪.‬םפק ועא על שיויוחיישינן‬
‫אס קדשן בכולן מקודשת ואם אמר התקדשי ‪6‬‬ ‫ולל! ונם לעניץ םפק םםורות שבסעי* כיג הוד‪ ,‬נ״ב‬
‫באחת מהן אינר‪ ,‬מקודשת רק קרושי ספק שמא ש״פ‬ ‫אפילו כקול שלא ודחוק בביר סטעם שבארנו ואם‬
‫במקום אחר כם״ש ואפילו ‪ r p‬ש^ בכולן רק שקידשה‬ ‫ד‪%‬בר עתר‪ ,‬אינו•‪,‬ש״פ ולא״ירעינן איך היה בשעת‬
‫בכל אחת מהן אץ נמטרפות וליו כיץ שחלק אח שם‬ ‫הקרושץפםילא דודה קדושי ספק דגם אם בעת הקדושין‬
‫הקדושץ על כל אחת ולפיכך האוסר לאשר‪ ,‬התקדשי‬ ‫לא היה ש׳פ הלא חיישינן שש״פ במקום אחר וכללו‬
‫‪ 6‬בחמרה וו התקדשי ‪ 6‬בוו התקדשי לי בוו אס‬ ‫של דבר דלעילם אץ לנו לחוש שנשתנה הכמןח בשעת‬
‫יש כאחת מהן ש*פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת‬ ‫הקרושץ סכפי שאנו רואץ עכשיו ואולינן כתר השתא‬
‫אלא מספק שמא שור‪ ,‬תמרה אחת במקום אחר פרוטה‬ ‫נחמ״ח םיךא‪: 1‬‬
‫ואם אמר לה התקדשי לי בוו ובוו וכוו כולן נמוטרפות‬ ‫ב ן ויש םי שאומר דבסקח לא אולינן בתר השתא‬
‫שאם יש בכולן ש*פ מקודשת וא ם‪.‬לאו אער‪ ,‬מקודשת‬ ‫דד‪,‬םקחים עשוים להשתנות הסיד כם״ש בתים‬
‫אלא מספק כס״ שו‬ ‫סי רב״ו סעי* י״ב ולפ״ו נם כדד‪.‬שתא ש״פ אינן קדושי‬
‫ומתבאר מור‪ ,‬דכשאמר בוו וכוו ובוו הור‪ ,‬כא ‪6‬‬ ‫דוודאי‬ ‫וודאי דלכי קדשו־‪ ,‬אחר לא תדטרך ‪ 0‬םנו‬
‫כללן ביחד כמו שאמר התקדשי לי באלו וכיב‬ ‫דריכד‪ ,‬גט ספני דאולי לא היה ש״פ בשעת הקדושץ‬
‫הרמבים כפ״ה ‪ n p‬ואע״ג דבפ״ו משבועות פסק‬ ‫ןא*מ סר‪,‬י*גו ולי נראה עיקר כפשטות לשץ הטוד‬
‫דכשנשבע שבועה שאץ לך בירי ולא לך ולא לך הוד‪,‬‬ ‫דאזלינן בחר השתא ואע״ג דררך השער להשתנות‬
‫כפורט כל אחד בפיע ויכן בשבועד‪ ,‬שאין לך בירי‬ ‫ם״ם ביון דרובא דאינשי לא מקדשי כפחות םש*פ די‬
‫חסין ושעורין ובוסםץ ובן פסק ‪ ro o‬מנדרים עי ש‬ ‫‪6‬ו אם נאסר כדהשתא פחית מש*פ דניחוש שמא גם‬
‫אסנס דוו ל לת־מב״ם אעיג דלשון וד‪ ,‬הוה כפירט בל‬ ‫כעת הקרושק י א ודה ש*פ אכל כדהשחא ש*פ‬
‫אחר כפיע מ״ס לשוץ ‪ n‬הוה גס בכולל וכשאין ש*פ‬ ‫מיחו ש שמא בשעת הקרושץ לא היה ש״פ פשיסא‬
‫גבל‬
‫השלחן‬ ‫הלטת קדף‪#‬ץ סיק יי׳א‬ ‫ערוך‬ ‫‪58‬‬
‫לירה הוי במלוד‪ .‬ראשונה ראשונר‪ .‬אמנם בשאמד‬ ‫בכל אחד אסרינן דכוונתו לכיול וכ״^‪ 8‬כקדועץ דאין‬
‫התקדשי לי כאלו אף אם עד שמסר לר‪ .‬האחרונה‬ ‫תופסץ כפחות םש'פ וודאי דכווגתו היד‪ .‬לכלול כולם‬
‫אבלה רדאשונות מ ם מצטרפים ביק שלא חלקן‬ ‫ביחד ורק כשיש ככל אחד ש'פ אסרינן דנוטה יותר‬
‫בלשונו כולם כאחת דם ויש חולקים נם בזד‪ .‬נש׳׳ג( ודיעה‬ ‫לפרס מלכלל ובן א־תא להריא בירושלמי קדושץ‬
‫ראשונה ס*ל ד העיקר תלוי בנמר אמירתו וכשננסר‬ ‫‪1‬סיכ ה׳א! ובירושלמי שבועות ‪1‬ס'ה ה׳ח ואע׳ג דכש״ם‬
‫אמירתו הויין כולן כשלה ומדידה קאכלה אף שלא קבלן‬ ‫^‪8‬לנו לא מיםמע כן ןמ*ו ‪ f.‬ס׳ל לד‪.‬רםב'ם דל דגם‬
‫כולן כאחת ואכלתן ראשונה ראשונה נע׳ בהגר׳א סיץ״ח ‪J‬‬ ‫בשים שלנו יש מי שחולק ע׳ז )שטעות ליח ‪ .‬דאר׳י‬
‫המקדש חצי אשה איגד‪ .‬מקודשת דכתיב כי יקח‬ ‫סרונוה מכולם מצסרסת כלומר גס בחעין ו^ייזיח וטסייץ כשאין‬
‫איש אשד‪ ,‬ילא חצי אשד‪ .‬לפיכך אם אמר להחצייך‬ ‫פרוסה ככ׳א דר״יאומר כן שס בירושלמי וסליג מל רכה שס‬
‫מקודשת לי איגד‪ ,‬מקודשת ואע״ג דקרושין הוי לשק הקדש‬ ‫ומתורן קושית הכ*מ והלח׳מ והב׳ש סקי׳ב ועא’מ ומק׳ ודו׳קז ‪:‬‬
‫ובהקדש קיי׳ל דהאומר חצי בהמה עולה פשטה קדושי‬ ‫ל יפעמים נם באומר התקדשי לי בזו ובזו ובזו‬
‫ככולה בפ׳ש הרמב״ם בפט״ו מקרכנות פ׳ם בכאן‬ ‫אינן מדמרפות ידזד ל^זוה פרוטה כגון שהיתר‪.‬‬
‫א׳א לומר כן דהא היא צריכה להקנות א״ע לו‬ ‫אוכלת ראשונר‪ .‬ראשונה עד שאכלד‪ .‬כולם כשגמר‬
‫וכשאין רצונה להתקרש לו בכולה איך יתפשטו הקדושין‬ ‫דבריו וכיון דהקדושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם‬
‫בכולה ‪1‬גמ׳‪ 1‬ומ׳ט אם אמר לה לחציו שאמר התקדשי‬ ‫והיא כבר אכלד‪ .‬קודם שתקגד‪ .‬אותם כקוושיה לפיכך‬
‫לחציי מקודשת דאין כוונתו לחצי טפו אלא‬ ‫בל התמרים שעד האחרונה רוי כמלוה אצלה ולא דמי‬
‫כלומר שיקה עוד אשה שהאיש רשאי לישא שתי‬ ‫לאומר לאשר‪ .‬התקדשי לי לאחר ל׳ יום דמקודשת‬
‫נשים מדין תורה ואע*נ דלאחר תקנת רגמ״ה אסור‬ ‫אפילו נתאכיו המעות כמ׳ש בסי׳ מ׳ ואינו כמלוה‬
‫לישא שתי נשים מ״ם קדושין תופסיןדלא גרע מחייבי‬ ‫דהרי לקדושין נתן לה ושלה אכלה אבל דגא כיק‬
‫לאוץ שקדושין תופסין אבל אשת לבי חרי לא חזיא‬ ‫שהקרושין לא נגמרו ער האחרונה הוי כמלוה ‪1‬תוסי[‬
‫ו‪:‬מ׳( ויראה לי שאם אמר מפורש אץ אני מקדשך רק‬ ‫לבד האחרונה לא הוה כמלוה מפני שבעת שאבלתד‪.‬‬
‫לחצי נופי ולא לכולו דאינה מקודשת ואצלו לא שייך‬ ‫כבר גנמרו הקדושין ושלה אכלה ולכן אם יש באחרונה‬
‫שיפשוט הקדושה בכולו דהיא מתקדשת לו ולא ועא‬ ‫ש׳פ ה״ז מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק‬
‫אליו דהיא נאסרה על כל האנשים כר‪,‬קדש ולא ד\א‬ ‫ואפילו אם כל הקודמים לאחרונה שוה כל אחת פרוטד‪.‬‬
‫על כל הנשים מדין חורה נמיש ומ״ט למעשר‪ .‬צ״ע‬ ‫מ׳ם לא אמרינן דדעתו היה אדאשינות והו׳ל מקרש‬
‫דלא מצאתי דין זה מפורש בבל הפוסקים וכ״ש‬ ‫בטלוה רכבר נתבאר בסי׳ כ׳ט רהמקדש כמלוה ופרוטה‬
‫כשאומר לאשה הרי את מקודשת לי ולשמעון דאינה‬ ‫דעתיה אפריטה‪:‬‬
‫מקודשת וכשאמר חצייך מקודשת לי אפילו אמר לאחר‬ ‫קיא אבל אם לא אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו‬
‫שעד‪ .‬נם חצייך השני מקידשת לי לא אמר כלום ‪»1‬ריז(‬ ‫אלא אמר לה התקדשי לי באלו ואכלה אותם‬
‫דכשאמר בשני זמנים פסקה לסילתיה ולא הלו לא זד‪.‬‬ ‫ראשונה דאשונה מצדפות כולם לש'פ נם אותם שאכלה‬
‫ולא זה משא״ב אם אמר בפעם אחת חצייך וחצייך‬ ‫דכיון שנמר בל דברי הקדושין קודם שנתן לה כלום‬
‫הוה ספק קדושין במו שיתבאר ז‬ ‫א'כ שיד כשנתן לה דדאשונה בתורת קדושין באה‬
‫כתב הרמנ׳ם ז״ל בפ׳ג אמר לה הרי חצייך‬ ‫לידה ומדידה קאכלה וד‪,‬״ד‪ .‬אם אמר בזו ובזו ובזו‬
‫טקדו־שת לי בפרוטה וחצייך בפרוטה או שאמר לה‬ ‫וגמר כל דבדיו קודם שקבלה אור״ם כולם מצטרפות‬
‫חצייך מקידשת לי בחצי פרוטה וחצייך האחרת מקודשת‬ ‫אפילו אכלם ראשונה ראשונה מטעם שנתבאר כיון‬
‫בחצי פרוטה ה*ז מקודשת אמר לה חצייך מקודשת לי‬ ‫שנטר דברי הקדושין קורם שנתן לה כלום דדי שלה‬
‫בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר שתי חצייך בפרוטה‬ ‫אוכלת וי׳א דבעינן שגם המסירה לירה יומסרו בולם‬
‫שתי בנותיך לשני בניי בפרוטה בתך מקידשת לי ופרתך‬ ‫ער שלא אכלה כלום אבל אם כשמסר לה הראשונה‬
‫מכורה לי בפרוטה או בתך וקרקער‪.‬ך לי בפרוטה בכל‬ ‫ואכלה ומסר לה השנייה ואכלה וכן כולם אין גצטרפות‬
‫אלו מקודשת בספק עכ׳ל ורדבה מרבותינו חולקים עליו‬ ‫זל׳ז אפילו כשננסר דיבורו קודם שאכלה כלום רעיקר‬
‫כפר‪ f p s a ^ .‬כומיין בפרומה ותציין כפרוטה או ו מיין‬ ‫גמר הקדושין הוא בקבלתה ל׳רה ובל זמן שלא באו‬
‫בחצי‬
‫ל ®‪8‬‬ ‫הע‪1‬לחן‬ ‫חמות קחשין«טן ל״א‬ ‫ערוך‬
‫מ״ט הוא מקדשה בכולה משא״ב כלשץ חצייך שאיני‬ ‫גח*׳י מרוטה ו חיי ‪ 7‬כחזוי )‪1‬רוםה דסקודשת וודאי והרי‬
‫מקדש רק מחציתה ואין זה קדושין ושע־פ דיבורו‬ ‫שתי ‪m‬ריך בפרוטה עדיף מזה ^טאסר ני ש ק אחד וט׳ם‬
‫יתפשטו הקדושין ככולה אץ כיכולתו דתלי גס בה אלא‬ ‫ונ״ע בכהיג דאינן אלא ספק קדושין ועוד דלשון‬ ‫הוי‬
‫שנאסר דע״פ רצונד‪ .‬לחצי מתפשט בכולד‪ .‬ולא מפני‬ ‫השים שאסרה *‪ 8‬אץ אעה מתקריטת לחצאין משסע בכל‬
‫דיבורו נםצא שלא קידשה בדיבורו נולחנם השיג ע״ו האימן‬ ‫טוני ולכן פסקו דגם כאלו הוד‪ .‬רק ספק ^־יושין וכן‬
‫ולפיז נם בכל לשון חצאים אף אם נאמר שהיא‬ ‫פסקו הטור וד‪.‬ש*ע במעיי ?׳ ע*ש ולדינא קיי״ל כרוב‬
‫סחרצית לכולה ם*ם כיון שע*פ לשינו אץ זה רק לחצאץ‬ ‫הפוסקים ומיהו טעמו של הרסב׳ם הוא דווראי אץ‬
‫יתיוי בדי נטצא שבדיבורו לא קידשה )יתי׳ תיש' רי״ד‬ ‫א^וה מקודשת לחצאין רק דכשאטר חצייך וחצייך‬
‫שהביא האימ בסקייה לחלק נץ »י דימות לדיעה אסת קשה‬ ‫אץ כוונתו לקדיפה לחצאין אלא דמינה ודיולך הוא‪1‬ר*ן‪1‬‬
‫לחלק ואולי גם כוונתם כעין מ׳ש(;‬ ‫וסברא זו איתא בש׳ם וזהו כסו שאומד הריני מקדש‬
‫ל ן יש מרבותינו שאומרים דזה שנתבאר בחצץ־ המט‬ ‫ראשך וידיך ורגליך וכל איבריך דלא שייך לומר‬
‫וחציך למחר דהוה עכ״פ ספק קדושין זר‪.‬ו כשאסד‬ ‫^מקדעזד‪ .‬לחצאין אלא דמינה כל איבריה משאיכ‬
‫לה בפעם אחת נחום׳( כלוטו• בדמשך אחר אבל אם‬ ‫כאוסר ^ותי חצייך כפרוטה דכללן באמירה אחת‬
‫אסר לה חציך היום ולא יותר ובמשך זסן אםר לה‬ ‫ואפ׳׳ה פלניגד‪.‬ו אפשר דכוונתו לקד^זזה לחצאין והא‬
‫חצייך למחר פשימא שאץ זד‪ .‬קדושין וכן משמע מלשון‬ ‫דפסק בחצייך היום וחצייך למחר דהוי ספק מעזום‬
‫הש״ם ודיפוסקים וכן באומר חצייך בחצי פריטד‪ .‬וחצייך‬ ‫דאפשר לומר דכל שאינו מקרשה ביום אחד אף שאמירתו‬
‫בוזצי פרוטר‪ .‬או חצייך בפרוטה וחצייך בפרומד‪ .‬סיירי‬ ‫בשעה אחת פסקה לטילתיה והוי קדושין לחצאץ )שם( ‪:‬‬
‫שנתן לה כל הפרוטה או שני הפרוטות כפעם אחת‬ ‫ל ך יש סרביתינו שאסרו דהא דחצ״יך וחצייך הוו‬
‫ואמר לה כוששך אחד אכל כשחלק כשני נתינות‬ ‫ספק קדושץ אינו אלא כשאמר לשץ אירוסץ או‬
‫ובשני זמנים אץ זד‪ .‬בלום ננ״ח וב״ש( וצריך לוטר הריבוד‬ ‫שארי לשוטת החיפםץ בקדושין אכל אם אמר לשץ‬
‫השני תוך כרי דיבור לדדאשץ )רץ! ויש מי שרוצה‬ ‫קדושץ מקודשת וודאי ור‪.‬טעם דד‪.‬א נחכאר בםעיי ל״ב‬
‫לוסר דכעינן סיר םמש אבל שלא ‪ t o‬אף שאסר‬ ‫דלמה לא אמדינן כחצייך מקודשת לי דתתפשט‬
‫חוך ביד לא מחני מעזום דקיי״ל גקדושץ תוך כ*ד לאו‬ ‫הקדושין בכולד‪ .‬כמו ב^־שיס מפני דתלוי נם בדעתה‬
‫כריכור דמי לעניין חזרה )נ*שו ולא נהירא דהא כל‬ ‫וא*כ אץ זה רק כשאמר רק חצייך אכל כשאמר חצייך‬
‫א א הוי ספיקות וזה דקיי״ל לאו כדיבור דמי יהו‬ ‫וחצייך דנתרצית להתקרש בכולה ממילא דפשטה‬
‫לחוסרא ולא לקולא ואיזו נ״ט מז בז ה‪:‬‬ ‫קדושי בבולה מופז בחציה הראשון אבל כל הפוסקים‬
‫לץ וזה שכתב שחי בנותיך לשני בניי בפרוטה ד‪.‬םפק‬ ‫לא חלקו בזה וד‪.‬טעם י״ל משום דאפשר כשעה שאמר‬
‫הוא אם אזלינן בתר הטתן ודמקכל ואיכא טמונא‬ ‫חצייך לא החרצית לדיתקדש בכולד‪ .‬ורק אח״כ כשאמר‬
‫או דילמא דאזלינן בחר ר ‪a‬קדשים ור‪.‬םחקדשין וליכא‬ ‫וחצייך נתרצית נרי( על חציה השנית ולפ״ז כשאמר‬
‫פרוטה לכל אחת ומיידי בבנות קטנות דהקרושץ דאב‬ ‫שתי חצייך בפרוטה ואמר לשץ קדועזץ מדגי וכן אם‬
‫ניגר‪.‬ו אבל אס הן גדולות ועשו אח האב לשליח לקבל‬ ‫אנדה דבאמירת חציו הראשץ נתרצית לכולה מהני‬
‫קדושיהן פשיטא דצוייך פרוטה לכל אחת ולא ע מ ף‬ ‫ולא משמע כן מהפוסקים )מג׳ש םקגרו( ‪:‬‬
‫שליח סמשלחו נתזס׳ז ואע״ג ד מי ם אינם ב מזות האב‬ ‫ל ךן אבל כאמת א״צ לזה דר‪.‬טעם שנתבאר שם ספני‬
‫ובהכרח שעשו אביהם לשליח וד‪.‬רי אץ מ תינ ת כל‬ ‫ד ת מי כרעתה אינו מספיק דסוף סוף כיון דנם‬
‫אחר פרוטד‪ .‬אסנס להניחן אץ לחמז כל כך רק‬ ‫היא נתרצית לחציה נימא דפשטד‪ .‬קדמותה כפולה‬
‫שדסקבל יקבל שים נשם( וי״א דזהו דדקא כשהאב נותן‬ ‫אלא עיקר הטעם הוא דכיץ רע*פ דיבו ח לא נתפשטו‬
‫ו ע סין בשבילם דהוי חד נ ^ אבל אם שני ה מי ם‬ ‫דקדושץ בכולה אלא מפני רצונה והד קדושץ מחמתה‬
‫נחנו לר‪.‬אב פרוטה אחת לקדש בעדם אץ זה קרושץ‬ ‫ולא מחמתו ונמצא שהיא מתקדשת א*ע לו והתורה‬
‫‪1‬ב״ש בשם מהרי״נז( דאין מקדשץ כפחות כמו״פ אך כשהאב‬ ‫אסרה שדיוא י ק ^‪ B‬ה ולא שהיא תתקדש לו נב״ש בשם‬
‫נתן פרוטה חשבינן הפרומה לכל אחד םר‪.‬ם וביץ שיש‬ ‫מהריים ז>״נ הרשכ״אז ואע־ג דבכל קדושץ אנו מונרחץ‬
‫להטקבל ש*פ ודבזחן גיב נתן פרוטה הוי ספק קרושץ‬ ‫לרצונה רמראי מ ‪ 1‬צא שבלא רצונה א׳א לקדשה אכל‬
‫ולפיו‬
‫השדחן‬ ‫הלכות קדושין סיםן י׳א‬ ‫עחך‬ ‫‪6Q‬‬
‫להחמיר ‪1‬מלימ פ״ג נשם ריפב׳אן וכל הפוםקים לא הזכירו‬ ‫ולפ׳ז גם בכגות גדולות משכחת לה וכגון ^‪8‬אםרו תן‬
‫זה ד םט'נ אם כעת נתינת הפרוטה משך או החזיק‬ ‫כסף קדושץ לאביגו ונתקדש לו ע דמדגי מדין ערב‬
‫דדי להריא דכוונתו שהפרוטה יהיה להקדושין ואם‬ ‫כם*ש גסי׳ כ״ט ועוד אפשר דבכה׳ג הוי קדושין‬
‫אחיב משך והחזיק דהוי ספק על כוונתו כשעת‬ ‫דודאים אפילו אם נאמר דאזלינן בתר המתקדשות‬
‫הקדושין איב אם נם עריץ לא משך ולא החזיק שמא‬ ‫ביץ דאתינן עלה מדין ערב ה׳ל כאלו קכיה כל אחת‬
‫עדיין ימשיך ויחזיק ועוד דשמא בשעת הקרישין היח‬ ‫פרומה שליטה וצ״ע לדיגא ולמעשה א‪1‬לינן לחומרא‬
‫כוונתו כן למשוך ולהחזיק ועתה חזר בו ואף אם נאמר‬ ‫והוי ספק קדושין ‪1‬עא*מ סק׳ך[‪:‬‬
‫דגם אם כשעת מעשה משך והחזיק הוי ספק קדושין‬ ‫ל ךן יש מרבותינו שאומרים דבשתי בגותיך לשגי בגיי‬
‫ולא וודאי דשמא כוונתו לקנות הפרה או הקרקע כחצי‬ ‫דהוי םפק קדושין אין זה רק כשבירר לאיזה‬
‫פרוטה ובמשיכה או בחזקה א'כ גם אם לא משך ולא‬ ‫מהם כגון רחל לראובן ולאה לשמעון דאל׳כ הו׳ל‬
‫החזיק שמא בשעת מעשה דיתה כוונתו כן ועתה חזר‬ ‫קדושין שאין מסורין לביאה ]תוס׳ז ואע׳ג דקיי״ל קדושין‬
‫בו וסוף סיף מידי ספיקא לא נפקא ועור דאפשר דאי‬ ‫שאין טסורין לביאה הוי קדושין כמ׳ש בסי׳ מ״א מים‬
‫אזלינן בתר מקבל הקדוש בתצי פרוטה כיץ דליד‬ ‫בכאן שכל אחד מהבנים עשאו להאב שליח ליתן‬
‫המקבל בא פרוטה כמו בשתי בנותיך לשני בניי‬ ‫קדושין בעדו וודאי דכוונתו היה לקדושין המסורין‬
‫שנתבאר ואף שיש לחלק מ׳ם ספק יש בזה זע׳ במקנה‬ ‫לביאה ואס לא כן הוי שינוי בהשליחות נמל'מ ס״ז( ולפ׳ז‬
‫ז׳ ‪ :‬ד*ה בעי ר״א[ ‪S‬‬ ‫אם שני הבנים אמרו להאב תקדש בעדינו שתי בנות‬
‫שנו חבטים ‪1‬צ׳ ‪ [.‬המקדש שתי נשים כשוה‬ ‫פלוני הוי קדושין ויש מיי שמשמע מדבריו דבכל עניץ‬
‫פרוטה או אשת אחת בפחות םש״פ אע'פ ששלח‬ ‫בקדושין שאין מסורין לביאה הויין קדושין ולכן למעשה‬
‫סבלונות לאתר מכאן אינה טקירשת ולא אסרינן יודע‬ ‫דעי ספק קדושין ]ענ׳ש סקנו׳ז שכתב דהתוס׳ כתבו אליבא‬
‫היה שאין קדושיו קדושץ ונמר ושלח סבלונות לשם‬ ‫דרבאו ועט׳ש בסי׳ ל״ה סעי׳ נ' נ ‪:‬‬
‫קדושין נרש׳י( אלא אמרינן מחמת קדושין דדאשונים‬ ‫ובבתך ופרתך בפרזמה הוי הספק טי אמריגן‬
‫שלח ואין כזה אפילו קדושי ספק אם אין בזה חשש‬ ‫שכוונתו בתך בהצי פרוטה ופרתך בחצי ואינה‬
‫שמא ש״ם כמקום אחר כנץ שקידשה בכסף שמן‬ ‫מקודשת או דילטא בתך בפרוטה ופרתך במשיכה‬
‫התורה צריך שיעור חצי שעורה וכ״ש אם קידשה‬ ‫דהרי יודע שבפחות מפרוטה אין מקדשין אשה ‪1‬רשיי‪1‬‬
‫במטבע או להרמב׳ם בדבר שאינו מתק״ים ואפילו‬ ‫ומסתמא כן כוונתו אף שלשונו לא משמע כן ועוד‬
‫במקום שחוששין לסכלונות לפמ״ש בסי׳ ם*ה מ׳ ם‬ ‫דמטלטלין אין נקנין ככסף רק במשיכה ‪1‬תו‪ 1’0‬וכן בבתך‬
‫הבא לא חייש־נן דהסבלונות נשלחו על הקרושין‬ ‫וקרקעך בפרוטה הוי הספק כמו בפרה ואע״ג דקרקע‬
‫הקודמים )עב׳ש סק׳ך מ׳ש בשס בד׳ה דבכסף פחית מסצי‬ ‫נקנית בכסף מ״ם מפני טעם הראשון הוי ספק ולכן‬
‫שעורה אפילי שזה סרבה אינו כלים והכ׳י שם נתב כלשון אפשר‬ ‫אם אמר בתך ופרתך בשתי פרוטות הוי וודאי קדושין‬
‫וצ׳ע לדינא( ‪:‬‬ ‫ביון שיש פרוטה על הבת ואע׳ג דהפרה לא נקנית‬
‫ט ב ןיאע״ג דבסבלונית אין חוששץ לקדושין ם'ם אם‬ ‫ככסף מ׳ם היא מקודשת רקיי״ל קני את וחמור דקנה‬
‫קדשה בפחות מפרוטה ואח ׳כ בא עליה בפני‬ ‫מחצה כמ׳ש בדדט סי׳ ר׳י ע״ש וכ״ש ד ק התורה‬
‫עידי יחוד צריכה נם יכך אמרו חדל ]כתובות פ'ל‪L‬‬ ‫נקנין מטלטלין בכסף וקיו לבתך וקרקעך בשני‬
‫המקדש בטלוה ובעל על תנאי וכעל בפחות םש״פ‬ ‫פרוטות שמקודשת זעכיש סי־ץ׳ז ודבריו תמוהים דקיי׳ל קנה‬
‫ובעל צריכה הימנו נם משום דאץ ארם עושה בעילתו‬ ‫מחצה כמ׳ש ויש ליישב ע׳ס דברי הרין המובא בחמ׳ח סי׳ מיא‬
‫בעילת זנות וגמר ובעל לשם קדושין ולכן לא דמי‬ ‫סקיד מיש זדויק[ ;‬
‫לסבלונות ומלשץ הרמב״ם ספ׳ז משמע דבפחות‬ ‫‪ q‬יש מרבותינו שסובר דהה דהוי ספק קדת!וין בבתך‬
‫מש״ם ובמלות הוה קדושי וודאי וכן משמע מלשץ‬ ‫ופרתך בפרוטה או בבתך וקרקעך זהו כשמשך‬
‫רביגו הכ׳י כאן במעי׳ ם׳ שכתב צריכה נם שוודאי‬ ‫הפרה והחזיק בקרקע דלפ׳ז י״ל דהפרוטה כולה ‪by‬‬
‫כעיל לשם קדושין ולפ׳ז אם בא אחר וקידשה א*צ‬ ‫הקרושק אבל היכא דלא משך ולא החזיק פשיטא דעל‬
‫ממנו נט אכל הרבה םה»סקים ס׳ל דזהו רק קדושי‬ ‫שנידע היא הפרוסה ואינה מקודשת כלל ומ״ם ראוי‬
‫‪pfio‬‬
‫לא‪61‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות קחשין סימן ל״א ל״ב‬ ‫עדור‬
‫שכתב ודווקא בכהיג שכל אדם יורע דאין קדושי קטן‬ ‫‪ pee‬ואם ג א אחד וקיזזה *רינה גט טשגיהם‬
‫או בפחות םפרוטה כלום ולכן כעל לשם קדושין אבל‬ ‫לתפרה על דביגי הב״י שנפפרו ב״ם שם כ תג דגם‬
‫כמקום דאיכא למיטעי צריך קדושק אחרים עכ״ל ונתבאר‬ ‫להרמכ׳ם לא הוה קדושי וודאי ובכאן הנדיע דהיה‬
‫במקור הרץ זנתשי מיי׳ז במעשה בארם אחד שהיה לו‬ ‫קדושי וודאי וכ׳ב בספרו הגדול וביותר יש לתמוה על‬
‫מאשתו כמה בנים ולבסוף נודע שטבעת הקדושק לא‬ ‫רבינו הרט׳א שכתב כאן וה״ה קטן שקידש ונתגדל‬
‫היה ש״פ ופסקו שצריך לקדשה מחרש דכיון דלא‬ ‫אצלה צריכה גט דוודאי בעיל כשהגדיל לשם קדושין‬
‫ירע שצריך קדושין אחרים רא עלה בדעתו לקדשה‬ ‫עכיל ואף שאן ערים לא כיחורו ולא בביאתו ‪» 1‬ר׳א[ כיץ‬
‫בביאותיו וכללו של דבר רכל דבר קדושין שאינם קדושץ‬ ‫שדרו דרך איש ואשתו הוה כעדים כמ״ש בסי׳ כ״ו ועוד‬
‫והוא ידע מזה ובא עליה פעם אחת אמרינן חזקה‬ ‫יתבאר בסיטן ם״ג ולעיל בסי׳ כ״ח כתב רביגויהרמ״א‬
‫אץ אדם עושה בעילתו בעילת זנות וצריכה גט ומיהו‬ ‫בעצמו בסעי* ט׳ז בפחות םש״פ ובעל דהוה ספק קדושין‬
‫אם קדשה אחר צריכה גט משניהם אכל אם דר עמה‬ ‫ובכאן מדמה זה לקטן ונחגדל דזהו לכ״ע קדושי וודאי‬
‫כדרך איש ואשתו והדבר מפורםם הוה קדושין ווראים‬ ‫בשדדו כדרך איש ואשתו ולדינא הכריעו האחרוגים בפחות‬
‫וזוצ למעלה סחזקה דאיגו עישה בעילתו בעילת זנות‬ ‫םש״פ ובעל דהוה קדושי ספק ואפילו גתייחדה עמו ולא‬
‫וב״ז כשידע שאינם קדושין אכל לא ירע כלל מזה‬ ‫ידענו שבעל צריכה גט דאמרינן הן הן עירי יחוד הן הן‬
‫בכל עניין צריכה קדושין אחרים מיהו אם אחר שנודע‬ ‫עידי ביאה זנ״ש( ונ׳ל לתרץ דברי רבותינו בעלי הש״ע‬
‫לו שלא היה ש*פ דר עמה כדרך איש עם אשתו ולא‬ ‫דוודאי בקדשה בפחות םש״פ ובעל פעם אחת במקרה‬
‫היה עידי יחוד י*ל דהוי כעידי יחוד זב״שז ויש שמסחפק‬ ‫צריכה גט טספק וכאן מיידי שקידשה ובא עליה כדרך‬
‫בזה נשם! ויש לילך לחומרא )ולפמ׳ש א״ש פל מה שהקפו‬ ‫איש ואשתו דכזה פשיטא דהוה קדושי וודאי כיון שידע‬
‫>נל הנ*י והרמ׳א ועמ״ש נסי׳ נ״מ סמי׳ פ׳ו ‪:‬‬ ‫שקידשה נפחוח םש״פ וכן משמע מדברי רביגו הרם*א‬
‫]כיצד הם קדושי שטר ובו ט״ו סעיפים[ ‪:‬‬ ‫סימן ל״ב‬

‫ע*ש ועוד פרטי דינים בזה ואם היא יתומה ומתקדשת‬ ‫א כבר נתבאר בסי׳ כ*ו סעי׳ י״ב דקרושי שטר‬
‫ע״י אמה או אחיה קדושין דרבנן נראה שצריך דווקא‬ ‫ילפינן מויצאה וודתה מה יציאתה כשטר אף הוייתה‬
‫לכתיב הרי את מקודשת לי ומוסרו לה ז‬ ‫בשטר ולפיכך כעיק בקדושי שטר דוב דינים שבגט‬
‫ב שטר קדושין הבעל כותבו ואע״ג שהיא חמקנית‬ ‫כמו שיתבאר וכיצד הוא קדושי שטר שכותב לה על‬
‫עצמה לו ובשטר מכר וסוכר כותב שדי מכודזז‬ ‫הנייר אע*פ שאין בו ערפ הרי את מקודשת לי הרי‬
‫לך ם״מ בקדושין הלבה למשה מסיגי שהבעל הקונה‬ ‫את מאורסת לי או הרי את לי לאינחו ומוסח לה‬
‫כותב הרי את מקודשת לי וכדכתיב כי יקח איש‬ ‫ואומר לה הרי אח מקודשת לי בשטר זה כדת משה‬
‫אשה משמע שהוא צריך ליקח אותה ולא שהיא תקנה‬ ‫יישראל ואם לא אמר ניב הד קדושין ובאמת‬
‫א*ע לו זגמ׳ו וכן כשמקדש קטנה ונערה ע״י האב‬ ‫בהפוםקים לא נמצא בקדושי שטר שצריך אמירה‬
‫כם־׳עז אע״ג רכתיב אה בתי נתחי לאיעו הזה דמשםע‬ ‫והסברא גותנת כן דהא גם בקדושי כסף כשעםוקץ‬
‫לכאורה שהיא מקנה את בתו לו ט״ם באה הקבלה‬ ‫כאותו עניין אין האמירה מעכב כנרש כסי׳ כ״ז וכ״ש‬
‫שהשטר צריך הגעל הקינה לכתוב בתך מקודשת לי‬ ‫בשטר שבו כחוב לשץ הקדושץ רא״צ אמירה אך בגט׳‬
‫וכמו שבגט כותב הבעל כמו בן בקדועוין ואע״ג‬ ‫«ז״יז‪,‬ז משגזע דצריך לומד לה התקדשי לי בשטר‬
‫דבירושלמי קדושין זס״א ה״ם מבואר דגם כשאבי‬ ‫ובוודאי לכתחלה צריך יי סד לה דכן הוא דרך הקרושין‬
‫הנערה כתב שטר אני פלוני קדשתי בחי לפלוני ג״ב‬ ‫אטנם אינו מעכב אם היא והעדים יודעים שהוא שטר‬
‫כשר ם*ם כש״ם ובפוסקים משמע להריא דלעיכובא ד\א‬ ‫קדושין ומסרו לה דיו ‪1‬נ״לו זמב״ש »‪ u*i‬ואם היא קטנה‬
‫שדווקא הבעל כותבי זהנריאז וגם הירושלמי נראה‬ ‫או נערה וםק ‪^h‬זה ע״י אביה בשטר כותב בתך ©קודשת‬
‫רלא קאמר רק בקדושין ע״י אב משים רכתיב אח‬ ‫לי ואם כתב דרי את מקידשוז לי ג’כ הוי קדושין‬
‫בתי נתחי ע׳ ש סיוע נם גו ה לא קיי׳ל כן והאי‬ ‫«‪*1‬ס סלן־ה( ובמי׳ ל*ז יתבאר סי הוא המקבל הקרישץ‬
‫דנחוב‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין מיק ל״ב‬ ‫עדוך‬ ‫‪9 t‬‬
‫כאלו מקודשת ‪pwD‬‬ ‫דבחיב את ב ת' נתתי ר׳ל ברצוני נתתי דבקטנד‪ ,‬ונערה קדושין יפזרים פיהו בקדושץ‬
‫מריבה ג טז‬ ‫צריך דווקא ותנון האב ולא בנדולה ‪:‬‬
‫ג צריך ליתן לה את ר‪.‬עםר בפני ערים כמו בנם ן ויעז לבאר ברץ זה דהנה זהו וודאי דזה ששיותה‬
‫רתורה בגם כתיבת ידו לעדים זהו לעירי חתיסה‬ ‫דצריך עירי מסירה דהעיקר הם עירי ססירה‬
‫דקיי׳ל כר׳ אלעזר ראמר עירי מסירה כרתי בגיפין דאמרח תירה דכתיכתו יפה כמו כתיבת עדים אכל‬
‫וה׳ה לקדועין דהר רינא אית להו וא'צ לעדים אין זה עניין לעירי מסירה וספילא דאץ ג״ם כדץ זה‬
‫^זיחתמו בהשטר אמנם לעניין גט נתבאר כסי׳ קל׳ג דממ׳נ אם לא היו בזה עידי מסירה למאן דס״ל‬
‫שאם חתמו עדים כהנט ומסרו לה בינו לבינה עלא דבלא עירי מסירה פסיל כם־ש כסעי׳ ג׳ גם בזה‬
‫בפני ערים שי׳א דכשר וי״א דפסול וכן בקדושין פסיל אפילו אם נחשבנו כעידי חתימה ואץ זה אלא‬
‫והטעם יתבאר שם בס״ר ונם בשם נתבאר שלכתחלה למאן דם*ל דכשר כלא עירי מסירה וכיון דלדידן ד>י‬
‫צריך גם עירי חתימה וכמו שהמנהג פשוט אצלינו ספק םט'נ הוי ספק קדושין ואי איכא עירי מסירה‬
‫להחתים כהנם נם עידי חתיסה ולמוסרו בפני עידי פשיטא רכבל עניין כשר זעמרח זנ׳ע ולכן דקדק‬
‫מסירה וכן בקדושין ו מי ת בדיעבד‪ .‬אם לא החתים רכינו הרט׳א לכתוב כזה דהוי ספק קרושץ ולא כתב‬
‫די׳א כשר וייא דפסול דאפילו להי׳א דכשר אץ בזה‬ ‫עירי חתימה כשר לכ״ע בין כגיטין ובין בקדושין ‪:‬‬
‫ך וכיון דקיי״ל עירי מסירה כרתי ויכן גם אם כ ת ם רק ספק קדושין כיון דליכא עירי מסירה ואין נ׳׳ם‬
‫על דבר שיבול להזרייף כמו על רהרם וכיוצא בו ברין זה רק רלא נימא דאץ כקרושץ כאלו אף ספק‬
‫ג״כ כשר כפו כניטין כסי׳ קב׳ר מיהו י״א יספק יש אבל להיות וודאי קדושין איט אפילו לדיעויו‬
‫המבשרת ככתב י דו‪:‬‬ ‫דזהו דווקא כשאין עירי חתימה דאז אין שום חשש‬
‫אכל אם גם חתמו ערים בהשטר אינו כשר על דבר ץ ולפ׳ז יש מי שרוצה לומר דבקרושץ כאלו ד‪%‬י ס׳ס‬
‫ספק אם הלכד‪ .‬כמאןדס׳ל דכת״י הוד‪ .‬ככתב‬ ‫שיבול להזדייף דחיישינן שמא יסמכו רק על עירי‬
‫החתיפה ויודה כיכולת לזייף ושם יתבאר כס״ד וגם ידי עדים ואת״ל דהוד‪ .‬ספק אס הרכה כמ״ד דעידי‬
‫«־ ‪ t‬לכתוב בדיו או בבל רכר שרישומו עומד במו חתימה מהני כלא עירי מסירה ‪1‬ג״מ וד‪.‬וא ס׳ס המתהפך‬
‫בגיטץ ונתבאר בסי׳ קכ׳ה ונראה דבל הזהירות שצריך ג׳ב ספק אם די כעידי חתימה ואת״ל שדי ספק אם‬
‫בגט ככתיבתו כמו שלא לכותבו ע״י חרש שוטה וקטן כת׳י היה כעדים וזעה ס׳ס לדגשר ולי נראה דאץ זה‬
‫וכן שארי רעים המכוארים שם גוהג גם כשטר קרישין ס׳ס ולא דמי לכל הס׳ם שהספק הוא כעיקר המעשר‪.‬‬
‫שמא היה כן או כן ואת״ל כן שמא גם ככה״ג כשר‬ ‫כיק דשטר קדועזין למדנו מגט ‪:‬‬
‫ה כתב רכינו הרמ״א אם כתבו בכתב ירו ואץ עליו אבל הכא המעשה מבוררת אצליט והספיקות דע על‬
‫ער מקודשת מספק עכ׳־ל ור״ל אף אם מסרו לו הרין א׳ב כשבאנו לדץ על זו האשד‪ .‬הד חד ספק אס‬
‫ביט לבינה דליכא לא עירי חתימה ולא עירי מסירה היא פנויה או א״א ומה לי ספק זד‪ .‬או ספק זה וועי‬
‫והספק הוא ראע״ג דבגיטין וקדושין א״א להיות כלא כס׳ם משם אחד ולכן העיקר כרביט הרמ״א שזד‪.‬ו‬
‫ספק קדושץ‪:‬‬ ‫ערים דאין דבר שבערוה פחית משנים מ׳ ם קיי׳ל דגט‬
‫שכתב ככתב ידו ואץ עליו ערים וגם לא מסרו בפגי ןן אם כא לפנינו שטר קדושין כתוב ככת״י ואינו‬
‫‪T‬וע אם היה שם עירי מסירה אם לאו לא אטרינן‬ ‫עדים דמדאורייתא הוי נם ואם נשאת הולד כשר‬
‫דמפני שר^ורה תלתה ככתיבתו בדכתיב וכתב לה דווראי נעשה כד‪.‬לכתו והיו שם עירי מסירה דהא י״ל‬
‫ספר כריתת לכן כשר ככתב ירו מן התורה זרשב׳א גיסץ נם להיפך לאוקמד‪ .‬בחזקת פנויה ונאמר שלא היה‬
‫>דר‪.‬ו ול ‪ p‬י״א דנם בקדושין הדין כן ואע׳ג דבזה לא שם ע ‪T‬י ממירה ותיהוי פנויה להדיעה דשוסלת בקדושין‬
‫דפי לגם דנט נכתב גם שלא ברצונה ולכן תלוי העיקר ככת׳י אלא היא ספק א״א והקדושץ פסולים מדרבנן עד‬
‫בכתיבת הבעל םשא'כ בקדושין דצריך גם רצון שלה שיהברר שהיה שם עירי מסירה זעג״ש[ אבל אם בא לפנינו‬
‫ם״פ כיון דשטר קדושין ילפינן מנם הרין כמו כגם שטר קדושין תו־‪.‬ום כעדים אסרינן דוודאי היו שם נם‬
‫דש חולקין בזה ואף גם כגט הגט פסול מדרבנן ולא עי־די מסירה והיא א׳א לבל הדיעות ולא אמרינן דשמא‬
‫תגשא כו כמ׳ש כסי׳ ק׳ל וכ*ש דבקדושץ צריכה לא היו שם ע ‪T‬י מסירה ופסול לסאן דס״ל רפמול כלא עדי‬
‫ססידח‬
‫לב זי‬ ‫השלחן‬ ‫קחשץ ‪ p'D‬ל״ב‬ ‫עדיך‬
‫לדעתם ופסלו בפשיטות ‪mj‬״‪» n‬ןיו והנריא סקשו‬ ‫יוגס קנלר‪ ,‬קוחוי} גס סו ח ר !דיבה נ&‬
‫ולהיפך באיסורי הנאה רעת הרבד‪ .‬פוסקים יבשר נ מו‬ ‫סשגיהם רגם בגס כשר בבה״ג נם״ש ג םי׳ קל״נו‬
‫בנם שכתבו על איסירי דנאד■ דכשר ויש מחלקים כץ‬ ‫ט שסר הקרושין צריך שיכתוב הםופר לשם האשה‬
‫איסור דאורייתא לדרבנן עבר בארנו הנראה ‪ i h‬ט ת‬ ‫בסו בגט דבעינן י שסה ואם כתבו שלא לשפה‬
‫בסי׳ ב*ח סעי׳ צ״ז ע״ש ולמעשר‪ .‬יש להוזמיר ‪:‬‬ ‫אינה מקודשת ואינו כותבו אלא לדעת האשת ואע״ג‬
‫י ב זסן א״צ לכתוב בשטר קרושץ דנם בנם בשד ‪P‬‬ ‫דבגם א״צ לרעת האשד‪ .‬והו ספגי שמתנרשת בע״כ‬
‫התורר‪ .‬בלא ז ק ורק ועסיס תקנו לבתוב זמן בנס‬ ‫ונדם אם כתב שלא מרעתר‪ .‬יש םרו״ל שטכשירים‬
‫ובקדושץ לא תקנו מפני שרוב כני אדם םקדשים‬ ‫ספני שכיק דילפינן מגם היי דומיא לגמדי לגם ויש‬
‫בכסף לפיכך נס סי שנזקדש בשטר לא תקנו ויבמות ל״א‪!:‬‬ ‫מררל שפוסלים רכזה לא שייך לרמות לגט ספני‬
‫ועיר דעיקר הסעס שתקנו ‪ p t‬בגס הוא ספני תקנת‬ ‫הטעם שנתבאר ולכן אם כתבו שלא מדעתר‪ .‬רי״ז ספק‬
‫זנות בס״ש בסי* קביו ובקדושץ לא שייך זה דחסחקנו‬ ‫מקידשת ואם קכלה קדושין מאחר צריכד‪ .‬גם‬
‫ונעפוירנד‪ .‬בחזקת פנמר‪ .‬אגל בנם לא תסחוק דר‪.‬רי‬ ‫משניהם אמנם אם נם השני קירשר‪ .‬בשטר ונכתב‬
‫נעטידגד‪ .‬בחוקת א״א וע״י הוםן יתוודע סתי וינחה‬ ‫שלא לרעתה םמ*נ אינר‪ .‬מקודשת להשני נג״ל( ‪:‬‬
‫אבל לא בקדושין ‪: (0C1‬‬ ‫ץ כתב רבינו הכי׳י ריש מי שאימר שצריך שיזכיר‬
‫ואף אם קירש בשטר פסול בנץ שכתבו שלא‬ ‫שמות האיש והאשה כשטר קדושין כשם שצריך‬
‫לשמה או שאר פסול ם*ם שפץ אח הנייר אם‬ ‫להעירם בגט עב״ל וכן צריך לכתוב שם עירה ושם‬
‫יש בו ש״ם מקודשת בשקידשה בפגי ערים ואם לאו‬ ‫עידו ע״שו ובוודאי רכן הוא כיון דילפינן מנס וכ״כ‬
‫מקורשת מספק שמא ש*פ כמקוס אתר ואע*נ שקידשת‬ ‫הרשנ״א דאע׳ג דר‪.‬נם׳ לא הזכירה השמות פרם פשיטא‬
‫בשטר שאמר אני מקי שך בשטר זה ט״מ כל ומן שלא‬ ‫רכן הוא ובן משמע להריא בירושי״מי ‪1‬ס״א ה׳בז‬
‫אסר איני טקדשד‪ .‬בתורת ממון רק כתורת שטר י ‪y‬‬ ‫וסיד‪,‬ו אם לא העיר השמות• נ״ל דאק לפוטרה כלא‬
‫בכוונתו גם קרושי בסף וה״ק אני מקדשך בשטר ‪m‬‬ ‫נס אפילו כמקום שאין השעו על הנייר שמא ש״פ‬
‫בתורת בסף כמו אס אומר אני מקדשך בטבעת ‪m‬‬ ‫מון שר‪.‬תנד‪ .‬עמה שאינו מקדשה בממון רק בשטר‬
‫ומבואר לד‪.‬דיא מדברי הפוסקים דכשיש בו ש״•‬ ‫אסמ׳ח םק״גו דהא יש מראשונים דס״ל נם בנס כשלא‬
‫מקודשת קדושי וודאי מתורת כסף ואסריק דדעתה‬ ‫בחב השמות נ״כ וצי נט לדידן דקיי״ל עירי מסירה‬
‫נמי אניירא ו ק משמע בש*ס ]>ד>ו‪ (.‬ען מפורש‬ ‫כרתי ולא בעינן שיהא מוכח מתוכו כיון שהעדים‬
‫בירושלמי תעיאו הרי״ף ז״ל בפ״ק והרמביס רל‬ ‫יודעים ומרדני ר»*ג מיטק מ ס רביט יואל זנ*מ מזום׳ ‪DC‬‬
‫השמים בל וה ולא ידעתי למה ואולי שמפרש הו ק א‬ ‫ף ‪ ,‬ד׳ה האו וא״כ כ״ש בקדושין שא״א לפוסרה כלא‬
‫אם ^ד שה בתורת בסף אבל לא משמע בן תדע וגדס‬ ‫נס ואע״ג דבהלכית ניטץ לא הביאו הפוםקים כלל‬
‫נ״ל ראם היא או הוא אומרים שלא חח־‪ .‬רעתם כלל‬ ‫דיעה וו וחלילה אף לצדפר‪ .‬לאיוו קולא מ״ס כשמר‬
‫להתקרש בהנייר סתורת כסף אץ ‪ m‬אלא קרושי ספק‬ ‫קדושין דלא מציגו מפורש שצריך למכיר השמות‬
‫דיריו ל«‪6‬ל‪0‬‬ ‫‪J*D‬‬ ‫אפילו אם הוא ש״פ )ואולי הרמנ״ס‬ ‫חלילר‪ .‬לפוסרה בלא גס ו ל ק נ״ל שלפיכך כתבה רבינו‬
‫אאמרם כשאומרים שלא היה ממם אנייר אא״> אזפריס סהש‬ ‫הכ״י כשם יש מי שאומר לאשמעינן דרק לחוסרא יש‬
‫דמתם א>י‪ T‬וא״נ אץ שוס חידוש סה ילק השמיטיו ‪I‬‬ ‫לוזוש לזר‪ .‬ולא לקולא ונם הרשכ״א בתשובה נראה‬
‫י ף קידשר‪ .‬כשטר ואמר לר‪ .‬הרי את מקודשת לי כשסר‬ ‫סססתסק קצת בזר‪ .‬אף שבהירושיו פסקד‪ .‬למילתיד‪*0 .‬מ‬
‫זה ודגייד שלי אינה מקודשת דגנמאו האותיות‬ ‫בתשובד‪ .‬למעשה נראה שחשש בזה נפנ״י שהביאה!‬
‫פורחות באויר ולא נתן לד‪ .‬כלום וג עי ק שוממוד לה‬ ‫י א כתב רביגו דדמ״א כתבו על דבר וטחובר לקרקע‬
‫השנע במו בנס ראעו כלום בכר‪*.‬נ כמ״ש במי* קמ*נ‬ ‫או על אי «די הנאה י״א שהוא פסול ויש טבשירים‬
‫ו ק אם אמר לה על מנת ‪ t 'VW‬שלי פסק רביוו‬ ‫עכ*ל ור‪.‬םביםו בל הגדולים דבמתובר לקרקע פסול גמור‬
‫דדמ״א דאינה מקיי שת ויש מי שיאצמר דעכ*פ מ ה‬ ‫היא ראע*נ דבתורת בסף מקדשץ נם במחובר כמפודש‬
‫ספק קרחפץ דכיץ דאמד ע״ם אונו שיור בהשסר אלא‬ ‫כחוםפתא שהבאנו בסי' כ״ז מעי׳ ה׳ אבל קדושי‬
‫תנאי ותי > תנאי‪.‬ו ‪0‬עשה מיג ר אדר ו‪ 3‬ל תנאי ו&עעוה‬ ‫שטר דילפינן מנס פסול והיש מכשירים ג״ב‬
‫נחבר‬
‫הלכות ‪ ]HPnp‬סיםן ל״ב‬ ‫ערוך‬ ‫‪u‬‬
‫נזל נייר וכתב עליו שטר קדושין וקידש בו את‬ ‫בדבר אחד התנאי נט״ל והסעהוה קיים גא׳ס‪ 1‬אבל‬
‫האשד■ והבעלים עדיין לא נתייאשו נראה דאינם‬ ‫מדברי רבינו הרס״א בסי׳ ל׳ח סעי׳ ר מוכח דלא ס׳ל‬
‫קדושי וודאי דכיץ דהנייר אינו שלה לא עדיף סכשאומר‬ ‫‪ p‬זה ע״ש )יכ״כ שס »ר״א סק*ס דלא חיט לה רק‬
‫הנייר שלי דאינה מקודשת אבל י׳ל דביון דהנייר‬ ‫לחומר בעלמא וכשם יתבאר כם״ד ואם אסר לה ע*ם‬
‫נשתנה ע*י הכתיבה ררי קנאו כשינוי רחזיר לו דמים‬ ‫שתחזיר לי את הנייר כנם מהני כם־ש נסי׳ קס׳ג‬
‫והנייר שלו והוי קדושין גמורים וע״ע דאם הוא כתב‬ ‫ובקדושין נראה נמי דמהני ומתנה ע׳מ להחזיר שמה‬
‫שיכול להתמחק הוי שינוי דתוזר לברייתו ולא קנה‬ ‫מחנה ואע׳ג דבקרושי כסף נהנאר בסי׳ נ׳ ט דלא מהני‬
‫)יביו׳ד סי׳ רס׳ז סמי' ס׳ח בררט דאין שתי ‪ o'p‬מתקדשות‬ ‫‪ v f y‬ס״ם כקדושי שמר שעיקר הקרושין אינו כשיוי‬
‫כששר אחל נמו בנישין זראיה ברורה לזה מניעין ‪ P‬׳ ‪ :‬דלא‬ ‫הנייר מהני דהא האותיות אינם פורחות כאויר דלזמן‬
‫פריך ותו לינא ע״ש ודו׳קו ;‬ ‫הקרושין הנייר שלה נחיל׳ח! ושם יתבאר כם״ד נ‬
‫]דיני קדושי ביאה ובו י״א סעיפים[ ;‬ ‫סימן ל״ג‬

‫ב ולכן נ׳ל דהמקדש בביאה אחת מחייבי לאוין לא‬ ‫א כבר נתבאר כםי׳ כיו רקדושי ביאה מפורש כתורה‬
‫אמרינן בזה הן ‪ p‬עירי יחוד הן הן עירי ביאה‬ ‫כי יקה איש אשה ובעלה ע׳ ש וכן נתכאר שם‬
‫ואינה מתקדשת אא'כ ראו שבא עליה במו באיסור‬ ‫דחכמים אסרו לקדש בביאה דפריצות הוא אמנם אין‬
‫זנות שהורגים עליה כמיש ואין לומר דהחם חיוב‬ ‫זה שום עיכוב לעניץ הקדושץ וכיצד הוא קדושי כיאה‬
‫מיתה אמרינן שחזרו בהם ולא באיסור לאו דמה לי‬ ‫שמתייחר עמה כפני שני ערים ואומר לה כפניהם‬
‫איסור לאו ומה לי איסור ברת ניבמות קייס ‪ [.‬אידי ואידי‬ ‫דרי את מקודשת לי בביאה זו שאבא אליך מיד והעדים‬
‫דאורייתא הוא או אפשר לוםר כיון שהזמינו עדים‬ ‫יוצאים וועא בועלה לשם קדושין ואין העדים צריכים‬
‫לקדושץ אלו אמרינן שפיר כמו בקדושי היתר וצ״ע‬ ‫לראות הביאה דמכוער הדבר אלא שרואים היחוד‬
‫לדיגא וכן יש להסתפק בשניות לעריות ובחלוצה לכהן‬ ‫ואע״נ דאינם רואים הביאה מים כיון שרואים היחור‬
‫אף שאיסורן מדרבנן ועמ״ש בסי׳ י״ח סעי׳ נ׳ וכיש‬ ‫ק הן עידי יחוד הן ה; עידי ביאה ‪1‬הה׳מ‪ 1‬ואעינ דבקדושי‬
‫בשקירש נדר‪ .‬בביאה דהוא ככרת ‪:‬‬ ‫כסף ושטר צריכין לראות הקרושין ממש אמנם דזה‬
‫‪ ;j‬אם קדשה כפני עירי יחוד ונתייחדו ושהו כדי כיאה‬ ‫היחוד הוה נטי כביאה ממש כמו שראו הביאה דאש‬
‫ויצאו ואמר דצא או היא שלא בא עליה ואין כאן‬ ‫בנעידח ואינה םהבהכת ולבו נם בה ועוד דררי א׳א‬
‫קדושין נראה שחוששין לזה והוה ספק קדושין ואפילו‬ ‫לראות ממש כמכחול בשפופרת ואפילו בעירי זטת‬
‫שניהם אומרים שלא בא עליה מ' מ אץ נאמנים שתפטור‬ ‫הורגים אף אם לא ראו ממש כמכחול בשפופרת ]תשו׳‬
‫בלא גט אכל זד‪ .‬אין לומר דוודאי בא עלד‪ .‬והוי קדושי‬ ‫מיימי להיא סיא[ ונם כשם די כשיראו כררך המנאפום‬
‫וודאי לא מיבעיא כששניהם אומרים כן אלא אפילו‬ ‫אף שי״ל שמא בא עליה דרך איברים מ״מ הורגין על‬
‫אחד אומר בא ואחד אומר לא בא אטרינן דאפשר‬ ‫תמונה זאת נשם[ ואי קשיא דרי על יחוד אין הורנין‬
‫שבאמת לא בא עליה בדאמרינן ביבם מבמה דעד‬ ‫אפילו אומרים שמתייחדים לעשות מעשה ולמה‬
‫תלהין יומין מוקי אינש אנפשיה כמ׳ש לקמן סי׳ קסיז‬ ‫מתקדשת עיי יחוד אף כשלא ראו התמונה הזאת רווראי‬
‫ואיב ה״ג יש לחשוש שמא לא בא עליה ולכן הוי‬ ‫לא דמי דכשמתייחד עמה לביאת עבירה איך אפשר‬
‫קדושי ספק ]ניל[;‬ ‫לומר ‪ p p‬עידי יחוד הן הן עירי ביאה שמא חזרו‬
‫ף כסי׳ ך׳ נתבאר דככל העריות חיו ט על העראד‪.‬‬ ‫בתשובה ולא עשו מעשה ולכן אץ נהרנין אא׳ב ראו‬
‫אף שלא גמר ביאתו ובביאר‪ .‬דקדושין אמרו חז״ל‬ ‫עדים ששוכבים זעיז דאז פשיטא שלא חזרו בתשובה‬
‫)י׳ ‪ t,‬דכל הבועל דעתו על נמר ביאר‪ .‬ובמקום אחר‬ ‫אבל בביאת היתר דבר פשוט הוא דכשנתייחדו וודאי‬
‫אמרו חזיל זינמות כיה ‪ 1:‬דאשד‪ .‬נקנית לבעלד‪ .‬כד‪,‬עראר‪.‬‬ ‫בא עליה דמי יעכב על ידם הלכך הוה כמו שהעדים‬
‫ופירשו רבותיו י ראם נמד ביאתו דעתו לקנותו־‪ .‬רק‬ ‫ראו את הביאה ממש ואע״נ דפריצותא היא מ״ם אין זה‬
‫כגמר ביאר‪ .‬ול ק אם ^ד ם שינמר פשטד‪ .‬ירד‪ .‬וקבלה‬ ‫עבירה ‪p‬ור דהפריצוח כבר עבר משעה שנתייחדו ‪1‬נ'לו ;‬
‫קדושין‬
‫מ «‬ ‫השלחן‬ ‫חלטת קחשץ סיק ל״ג‬ ‫ערוך‬
‫דכיץ שהזמינו העדים על היחוד נם לר־דמב״ם פשימא‬ ‫קדו»ץ סאחו ‪ nempD‬ר ‪9‬ני אנ ל‪ DM‬לא ע ‪ 0‬ה נ ה‬
‫דאמרינן אץ אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולא גרע‬ ‫הן העראה ואירש קונה בהעראה וכן אם אסר מחלה‬
‫ממקדש על תנאי ובעיל וב״ש להחולקים עליו ואס‬ ‫שדעתו ^‪ nuj:‬נהעראה קונה בהעראה אף אס נסר‬
‫ייחדו עד אחד על הביאה למאן דחייש לקחשץ בעד‬ ‫גיא תו ואם קייס נסר הביאה קבלה קרושק סאחר‬
‫אחד בסי׳ סיב נס בכאן יעו לחוש זש» ‪:‬‬ ‫מחלקים נין ביאת קדושץ דאינה‬ ‫מקודשת לראשק‬
‫ך בביאת קדושץ אינה נעשית רק בארוסה כמו‬ ‫נקנית רק בביאה נמודה ובין ביאה שאהד הקדושין‬
‫בקדושי בסף ושמר ולא נעשית בנשואה ואע״ג‬ ‫לעשותה בנשואה תע שית בהעראה בעלמא ביץ‬
‫ת שואה היא הנבעלת והרי נס כאן נבעלת ד\א מ״ם‬ ‫שמכבר נקנית לו ‪ t<pu‬רש מרבותינו שאמרו דוודאי‬
‫ביץ ת הו ביאת קדושין לא נעשית כנשואה ובל‬ ‫נס נקרועה העראה כנמר ביאה במו בעריות תה‬
‫הד‪.‬פרשים שיש בץ ארוסה לנשואה נוהנ נם כה ח״ל‬ ‫שאמדו חדל נמד ביאה בקדושין דיל נמר העראה‬
‫דרמבים בפ״י הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים‬ ‫ת ם בהעראה יש תחלה וסוף דהעראה זו היא הכנסת‬
‫כל ז ^ שד‪.‬יא בכית אביר‪ .‬והבא על ארוסתו בבית‬ ‫עטרה ^«ייך בזה תחלה וסוף ]ר״מ ורבותמו בעלי‬
‫חמיו מכץ אותו מכת מדדות ואפילו אם קדשה בביאה‬ ‫הש״ע לא הני או רק דיעה ראשונה ומשמע דנן עיקר‬
‫אסור לו לבא עליה ביאה שנייה כבית אביה ער שיביא‬ ‫לדינא ‪:‬‬
‫אותר‪ .‬לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנד‪ .‬לו ויחוד‬ ‫ף‪ ,‬ביאה שנןנה אותה לקדושץ אין חילוק בץ בא‬
‫זד‪ .‬הוא הנקרא כניסד‪ .‬לחופה והוא הנקרא נשואין בכל‬ ‫עליה כדרכה י שלא בדרכה דכיץ שבא עליה ביאה‬
‫מקום עב״ל ו ק ההפרשים שיש בדיני התורר‪ .‬בץ‬ ‫ננערה לשם קדושין אף שלא בדרכה היא מקודשת לו‬
‫ארוסה לנשואה כסו שאם הוא כהן אינו מטמא לה‬ ‫וכן בבל העריות אץ חילוק בין כדרכה לשלא כדרכה‬
‫כמ״ש בירר סי׳ שע״ג וכן שאינו יורשה נודב נם‬ ‫דכתיב משכבי אשה דעקשו משכבות להדדי אבל אם‬
‫בקדושי ביאה ואעיג דטעם דטומאה וריחשה משום‬ ‫בא עליה באבר מת לא קנה דאין זה ביאה כמיש ב סי‬
‫דכתיב שאירו ושאירו הוא קירוב בשר ‪1‬רש'י ב״מ י״יו‬ ‫ך ס עי י״ז עיש ובן אם בא עריה במחעםק בלא‬
‫וציע מלשונו פיזובות ניג ‪ .‬דיה אינו יורשה! ובקדושי ביאד‪.‬‬ ‫כוונה שלא כיץ לביאה נראה שאינו קונה ואעינ‬
‫הרי יש קירוב בשר מים כיץ שביאה זו איגד‪ .‬לשם‬ ‫דלעניץ קרבן חייב כיץ שנהנה כמ״ש שם מ״ם‬
‫נשואץ אלא לשם אירוסץ ועדיין אינו מותר בד‪ .‬כמ״ש‬ ‫בקדושין בעינן כוונה לקטתהועוד דבמזיד אינו חייב‬
‫הרמב״ם אץ זה קירוב בשר דהרי נם ‪ p‬התורה יש‬ ‫ב ^ ס כמתעסק כס׳ ש שם וכן בתורה סחותה טבת נ'‬
‫הפרש בין ארוסה לנשואד‪ .‬בדכתיב ומי האיש אשר‬ ‫שנים דום אחר אינה מתקדשת בביאה שאין ביאתה‬
‫אויש אשה ולא לקחה וגו׳ וזה כולל כל מיני אירוסץ‬ ‫ביאה בלל כמ״ש ב ס עי ^ ז ע״ש ובן ביאת שוננ אינו‬
‫כץ קדושי כסף ושטר וכין קדושי ביאה הרי רקראתו‬ ‫קונה באשה ‪1‬ב*ש םק״מ וכ״ש ביאת אונם ז‬
‫התורה שלא לקחה עדיין ‪1‬ניל‪ 1‬ועט״ש בסי׳ נ׳ ה ‪:‬‬ ‫ן בקדושי כסף נתכאר שהאמירה מעכבת דאם לא‬
‫ןץ וכתב רבינו דדם־א רייא דווקא שבא עליה בבית‬ ‫אמר לה הרי את מקידשת לי אינו כלום אא״ב‬
‫חמיו אבל כנסה לביתו ובא עליה או שקידשה‬ ‫דיברו מעסקי קדושין ובקדושי שמר בארנו דאץ‬
‫כבר ובא עליה דינה בנשואה עכיל וריל רכשכנסה‬ ‫תאמירה מעכבת ובקדושי כיאה נראה דדיט כקדושי‬
‫לביתו וקידשה כביאה באין האירוסין והנשואין באחד‬ ‫ב‪0‬ף ורק בשטר שכתוב כו לשץ קדושץ אץ האמירה‬
‫דההבאד‪ .‬לביתו הוד‪ .‬כנשואין כדמוכח מלשון הרמב״ם‬ ‫מעכבת אכל ביאר‪ .‬הוד‪ .‬ככסף ובלא אמירה הוד•‬
‫שבסעי׳ הקודם וכן בשק ‪ T‬שה כבר בכסף או בשטר אף‬ ‫כזטת בעלמא ולא אמרינן אין אדם עושר‪ .‬בעילתו‬
‫שבא עליה כבית חמיו לשם נשואין הוה כנשואה וזה‬ ‫בעילת זנות דכבר כתב הרמב״ם בפ״י םג ‪T‬ושין‬
‫דקיי״ל הבא על ארוסתו בבית חמיו לוקד‪ .‬כם*ש זד‪.‬ו‬ ‫דחזקר‪ .‬זו לא אמרינן אלא באשתו שנתגרשר‪ .‬או‬
‫כשלא בא ^ו ם נשואץ אלא דרך זגית אבל דרך נשואין‬ ‫במקדש על תנאי ובעיל ע״ש אבל אם עסוקין בענייני‬
‫אינו לוקד‪ .‬והיא נעשית נשואה בבעילה זי ואף שלא‬ ‫קדושץ נראה דאין האמירה מעכב כמו בקדושי כסף‬
‫בירך ברבת נשואין אין הברכות מעכבות וזה שאמרו‬ ‫דש שחונך נס בזה הואיל שהעדים אינם רואים הביאה‬
‫חז״ל בלד‪ .‬בלא ברכד‪ .‬אסורד‪ .‬לכעלד‪ .‬כנדה נמש׳ פלש‬ ‫»ר‪ o*pp 0‬ונראה דבכהינ וודאי דאץ האמירד‪ .‬מעכב‬
‫הכוונה‬
‫השלחן‬ ‫הלטת קדף»ין סיטן י״נ ל׳־ד‬ ‫ן ח ך‬ ‫‪66‬‬
‫אחר שקרשר‪ ,‬משיערה בה קנאה ונעשית נשואה ודרי‬ ‫מיונ ה היא על נ>‪8‬ואין אנל נרכית חם ל ב ^ ה ובריענד‬
‫היא אשתו לכל רכר עביל ומשמע להדיא דככל סקום‬ ‫אין מעבכות כבל הברכות מ׳ל ופנ׳ש סי׳ נ׳ה סק׳א[ ‪:‬‬
‫שכא עליה לשם נשואין היא כנשואה גמורה ‪:‬‬ ‫‪ jjj‬והנה זה עחילק כקדושי כיאה כץ כא עליה כבית‬
‫עוד כתב י״א דפנוי הבא על הפנויה לפני עדים‬ ‫חמיו לבנסה לכיתו לא םשמע כן סכל דדאשונים‬
‫חיששים שמא כיון לשם קדושץ דחזקה אץ אדם‬ ‫והיא דיעה יחיראה ‪1‬ר'ן פ׳ המדיר! וגם הוא לא פסקה‬
‫עושר‪ ,‬בעילתו בעילת זנות אכל אם בבר ה‪1‬חזק לזנות‬ ‫למילתיה ‪1‬שכתנ לשין אפשר! וסתסא רהשיס משסע רכל‬
‫או שיש לו אשה אחרת לא חיישינן ויש מקילץ ככל‬ ‫כי‪!1‬ןה שלא ע׳י חופה והיינו ביאת קדושין אינה אלא‬
‫עניין ועי רקמן סי׳ קמ׳ט וסי' קסיו ולעיל סי׳ מ׳י עכיל‬ ‫אירוסין ככל גווני נדאל׳ב בגיני יי! נהא דק בג ע ליקמה‬
‫ואף להסוברים חזקה זו אינה אלא בהאיש ולא כהאשה‬ ‫שלא פ׳י תופה ונפלה בביתו והמקנה הניא ראיה דלא נהימ׳א‬
‫רגבעלת ‪1‬מלימ פיי מגירושין הייח! ופשימא דכשהיא נדה‬ ‫מתיס׳ יבמות נ'פ ‪ .‬ד*ה הא פ׳ש ויש לדחות דאסוגיא קאי‬
‫לא שייך חזקה זו כיון שעובר על איסור חמור זשס[‬ ‫דמיירי שלא בביתו ונס הגר׳א חולי־‪ ,‬פליי פ׳ש[ ‪:‬‬
‫ועיקר מחלוקת זו תלוי בדברי הרמב׳ם פיי מגירושין‬ ‫ו אסנם כזה שפסק רככיאה שלאתר הקרושין נעשית‬
‫ופ׳ד מנחלות שדרמכים חולק על מקצת הגאונים‬ ‫כנשיאה אם כיק לנשואין הא וודאי רכן הוא ואף‬
‫שאמרו דנכל ארם וביל עניין אנו אומדים חזקה זו‬ ‫אם קירשח ככיאה וחזר ובא עליה לשם נשואין הרי‬
‫ודרמנ׳ם סובר רלא אמריגן זד‪ ,‬רק כאשתו שנתגרשה‬ ‫היא כנשואה זמר׳ן פ׳ק ד*כ נרס־;ן מתי א־בעיא להו יכו'‬
‫כמ׳ש בסי׳ קמיט וכבר כתבנו זה בסי׳ ט״ו מעי׳ י׳א‬ ‫מראייתו מק׳ו פ׳ש וח׳ק! ואע״ג דרק חופה עישה נשואין‬
‫וכן כשפחתו שילדה ממנו בן ונוהג בו מנהג כנים והוא‬ ‫ם*ם דרי חופה היא רק {יודך כיאה וכ״ש כיאה עצסה‬
‫ת׳ח ומוחזק למדקרק במצית עיש בה׳ נחלות ודע דזה‬ ‫‪1‬שה‪ 1‬ועור דרעת הו־כה סהפוםקיס רעיקר דהופה הוא‬
‫שכתב רנינו הרמיא שכא לפגי עדים אין כוונתו שייחד‬ ‫היחוד כם״ש כסי' נ״ה והרי זהו בחופה עצמה אם כיון‬
‫עדים ליחורו דכווראי ככה׳ג גם דרמב׳ם מודה‬ ‫לשם גשואין ולא לזנות כעלמא ום״ם גם כזה י׳א‬
‫דחיישינן לקדושין אלא הכוונד‪ .‬שהוא לא ייחד עדים‬ ‫רככית חמיו אינו מועיל רק כרכנםתה לביתו דחודו‬
‫אלא שעדים ראו מבחוץ וכן מבואר במקור הדין‬ ‫עמה !הנר״א סק׳ה! ולא אבין רכיק דיחרה לביאת‬
‫במרדכי פ״ג דקדושין עיש זופמיש בסי׳ קמ׳פ פעי׳ י׳ג‬ ‫נשואק מה לי ככיתו או שלא בכיתו וכן מבואר מיישון‬
‫בדפת הרמיא[ !‬ ‫הרפכ׳ם )שס! שכתב והכא על ארוסתו לשם נשואין‬
‫סי מן ל״ך ]דין ברכת אירוסין ואם צריך עשרה ובו י״נ סעיפים[ ‪:‬‬
‫ב אמנם עיקרן של דברים כך הוא דוודאי אין ברכה‬ ‫א המארס אשר‪ ,‬צריך לברך וכמו כל המצית שטעונות‬
‫זו ברכת המצוד‪ .‬ממש שא׳א לברך כפי מד‪ ,‬שראוי‬ ‫כרכר‪ ,‬וכך היא ברכתה בא׳י אמ׳ה אשר קדשנו‬
‫בברכת המצות שאין לברך כשעת הקדושץ אשר‬ ‫כמצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות‬
‫קדשנו במציהיו וצוני על הקדושין משום דאין מנרכין‬ ‫וד‪,‬תיר לנו את הנשואות לנו ‪1‬ר'!ו ע׳י חופה וקדושין‬
‫על מצוה שאין עשייתה נטר מלאכתה כי דא דאכתי‬ ‫כא׳י מקדש עמו ישראל ע׳י חו״ק ולמה אין מברכין‬
‫מחסרה ממירה לחופה וכשעת כניסה לחופה נטי א׳א‬ ‫ברבה קצרה אשר קדשנו בטצותיו וצונו לקרש את‬
‫לברך על קדושין וחופה כיון שכבר קירש מזמן מרובה‬ ‫האשד‪ ,‬כמו בכל המצות ועוד היכן מציגו כרכה כזאת‬
‫וכשבא לקרש ולכנוס כאחת ג״כ לא ראו לו לתקן‬ ‫שמברכין על מה שאסר לנו הקב־ה וד‪,‬לא אין אנו‬
‫נ פ׳ ע כרכה כדי שיהא טופס ברכה שוה לכל וריןז‬ ‫םברכין שאסר לנו א נר מן החי והתיר לנו את השחיט‬
‫ועור דבע׳ב ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצוד‪ .‬כי‬ ‫ועור מה עניין להזכיר עריות בכאן ועוד מה לנו‬
‫פריד‪ ,‬ורביד‪ ,‬היינו קיום המצוד‪ ,‬ואם לקח פלנש וקיים‬ ‫לה‪1‬כיר חופה בכאן הרי טכרבין ברכת אירוסין בכית‬
‫פויר אינו מחוייב לקרש אשד‪ ,‬וכן הנושא זקנד‪ ,‬או עקרה‬ ‫האיריסין ובלא חיפה ‪1‬ראיש פיק דנתובית סי׳נ‪ 1‬דכך היד‪,‬‬
‫או איילונית וכן סרים חמד‪ .‬שגשא מכרכין ברכת חר‪,‬נים‬ ‫רימנדג בזמן התלמוד לקדש מקורם ואחר משך זמן‬
‫ואץ חיוב■ כמצוה זו שאין כה קיום מצוה פרר' זראישו‬ ‫להכניסה לחופה וגם ד‪,‬יום נוהגים בן בארצות המזרח ‪:‬‬
‫לד ‪67‬‬ ‫השלהן‬ ‫הלכות קחשין סיטן ל״ד‬ ‫עדיו‬
‫ף‪ ,‬כריב הרטב־ם ז״ל בפ*נ דץ כ״נ כל הבקדש אשה‬ ‫ואף כןודא אשה לשם פייר ביץ דאפשר לקיים פו*ר‬
‫בין עיי עצמו בץ ע״י שדיח צר ך לכרך קודם‬ ‫כלא קדושי‪,‬־ ולא דסי לשודסד‪ .‬שאיגו סחיייב לשחום‬
‫דקדושין או הוא או שלוחו בדרך שטברנין על בל רסצות‬ ‫ולאכול ואפיה כשהוא שוחט לאכול מברך רהר‪.‬ם א״א‬
‫ואח״ב מקרש ואם קידש ולא כירך לא יברך אחר הכןדושין‬ ‫לו לאכול כלא שחיטה אבל הסו אפשר לקיים פו״ר‬
‫שזו ברכה לבטלה מה שנעשה כבר געשד‪ .‬עכ״ל וי״א‬ ‫כלא קדושין‬
‫שטברכין אחר דקח שין כי שטא תחזור בד‪ .‬האשה‬ ‫ג אגל ספני שחדל לא רצו להוזיא טזווה זו בלא‬
‫ויהיה ברבר‪ .‬לבטלה ]ראניד! וזה שצריכין לברך עיבר‬ ‫כרכה כלל לכן תקנו לברך על קדושת כלל ישראל‬
‫לעשייתן זר‪.‬ו כשהטצוה משורה ביר המברך והנהג•'(‬ ‫והיעו שהקביה בחר בהם וקידשן בעניין זיוג ולתת לו‬
‫אמנם לדינא העי^י בור‪ .‬כדברי דדטב״ם לברך סקורם‬ ‫שכח אשר קדשנו בטצותיו והבדילנו ‪ p‬העטים וצונו‬
‫‪1‬ראיש כתשו'( וכך נדגו כל ישראל אך בזה שפסק שאם‬ ‫לקדש אשה המותרת לט ולא אחת מן העריות והזכירו‬
‫לא בירך מקודם איט מברך אחיב לא קיי״ל כמוריו‬ ‫בו איסור אריסות והיתר נשואות בחופה וקדושץ שלא‬
‫וטברך נם אח״ב ואין זד‪ .‬כאחר עשיירין דעיקר הנטד‬ ‫יטעה אדם לומר שהברכה של קדושין נתקנה לדתירה‬
‫הוא החיפה ועריץ הוא כעובר לעשיירין ועוד דלפט״ש‬ ‫לו לכך הזכירו חופה לומר דרק ברכת חופה היא‬
‫עיקר הברכה אינו על רקרושין אלא על קדושת כלל‬ ‫דיטתרת הכלה ולהכי נטי הקדימו חופה לקדושץ לומר‬
‫ישראל ולא שייך כזה עובר ‪ ,‬לעשייתן ובפרט לפי‬ ‫והתיר לנו את הנשואית עיי חופה שאחר ברכת הקרושין‬
‫מנהניט שאחר מברך פשיטא שיכול לברך גס אח״כ‬ ‫‪ loa‬וי״א שעיקר הגירסא הוא חופה בקדושץ בלומר‬
‫)יזמיח וביש( ;‬ ‫חופה עם קדושין הקודמים להחופה רק מפני שהבית‬
‫ן אפילו כשטקרעה בביאה מכרך לכוי״חלר‪ .‬עובר‬ ‫הוא רפה ע״פ הדקדוק כדין בניד כפית הסמוך לאהו״י‬
‫לעשיירין ור‪.‬יינו שמברך לפני עירי יחוד ובעשרה‬ ‫לכך שעו דמופרים וכתבו וקדושץ בואו )ר״ןו ועוד מפני‬
‫לפי דעת המצריכים עשרד‪ .‬כברכרי אירוסץ נ מו‬ ‫שהמנהג אצליט לעשות אירוסין ונשואק כאחר ומכניסין‬
‫שיתבאר ואח*כ מתייחד עמה ובועלה ואע״ג שאין ראוי‬ ‫תחת החופה ואח־כ מברכין ברכת איחסין לכך שפיר‬
‫לברך על המצור‪ .‬אלא כשטוכנת לפניו לעשותד‪ .‬ובאותה‬ ‫דמי ל‪.‬־וקרים נם תיבת חופה להקדושץ ועיר מפני שגמר‬
‫שעד‪ .‬שהוא עמה בטטה איא לו לברך משוט ולא יראה‬ ‫דד\חר הוא ע״י החופה לכך הקדימו החופה ]ש״» ‪:‬‬
‫כך ערות דבר ובאמת נטע ם זד‪ .‬איתא כירועזלמי‬
‫ברכות נשיע ה״גו דבקדושי כיאה אץ טכרך עובר‬ ‫ך ולפיכך ת ח מין כה בברכה אע^ דברכה קצרה‬
‫לעשייתו מים כיץ דבתלמוד שלנו ליתא כן לא קיי״ל‬ ‫היא מידי דהוה אקידושא שחוחמץ כה טשום‬
‫כדדרושלמי והה״יס ועוד דבירושלמי נופה יש פלונתא‬ ‫דארוכה היא קצת אף שאין בה אלא עניין אחד כמו‬
‫בזד‪ .‬ע״ש וזה מקרי עובר לעעזייתן כיץ שא״א‬ ‫כן בברבה זו אף שאץ בה אלא זמיין אחד מ״ם כיק‬
‫בעניין אחר ;‬ ‫שארוכה היא קצת לבן חותמץ בה והיא נמי נתקנה‬
‫ן בחתימת וערכה איתא ברמב״ם בא״י מקרש‬ ‫גלשין קרושה כמו קירושא של שבת דו״ט וכמו‬
‫^זזראל ולא יותר ד ב ^ שאין עתר‪ .‬ז ‪ p‬החופה‬ ‫שבקידוש נזכרו בו שני דברים מעשה בראשית ויציאת‬
‫לפי מנדגם איך יפייס בחופר‪ .‬ומ״ם הרבה מרבותיט‬ ‫מצרים ונחשבת ארוכה כמו ‪ p‬ברכה זו שיש בה‬
‫כתבו לםיים ‪ thpo‬עמו יעזראל עיי חופה וקדחווין ובן‬ ‫קדושת כלל ישראל וקדושת הזיוג וזה נחשבת כארוכה‬
‫נוד‪.‬נים בכל דסלה דכיץ שמקודם אומר ודתיר לט‬ ‫ופירושא דמקרש עמו ישראל ע״י חרק הוא נ*כ כמ״ש‬
‫ע״י חופר‪ .‬וקיושץ צריך נם לסיים בד‪.‬חתיטה כן ואץ‬ ‫ד״א ‪ vm‬ריחופה והקדושץ של כלל ישראל שנתקדשו‬
‫לערעי־ בדבר אפילו כשהקדושץ ‪ p i‬רב קידם החופה‬ ‫להקב׳ע‪ :‬בשעת מחן תורה דהוצפרי הוא הר סיני שכפה‬
‫דררי הברכה היא על קדועזת כלל ישראל קאי בנרען‬ ‫עליט את ההר כנינית ועמדנו תחת הריר כתחת הוזופד‪.‬‬
‫וגם בזיוג הזה כיץ שדקדושק בלא החופר‪ .‬אינו מועיל‬ ‫וריקדושץ היא מתן תורר‪) .‬רסנ*)[ ואמת הוא כי מאז‬
‫צריך לר‪.‬ע ‪ T‬ה וכתב הראיש זיל שכן נהגו ז‬ ‫נתקרשט ונם ויונ הורי בא בקדושה ושייך לסיכת‬
‫ןן הרסב״ם רל בר‪.‬כ שהחתן עצמו צריך ל ב ^ ואס‬ ‫אירוסץ שי זיוג הזה ולפ״ז א״ש שריקרימו ריחופה‬
‫םקו׳שה עיי שליח צריך השליח לברך ובן מסתבר‬ ‫ר‪9‬וי>ת התר תירי קורס מחן תורה גספוח‪ !:‬בתורחז‬
‫י הי‬
‫השלחן‬ ‫הרמת קדוש'] ‪ p'D‬ל״ד‬ ‫ערוך‬ ‫‪68‬‬
‫אם לא בירך _ברנת אירוסץ בשעת הקח׳טין‬ ‫דהא המצדה ^‪2‬דו היא וזדיך לברך עדיה אבל י‪°‬א‬
‫והנשואין הם לאחר זמן חיסר כרכה ואינו מברכה‬ ‫לבייש את מי •צ‪:‬איגו יודע לברך‬ ‫דאחר מברך כרי‬
‫בשעת נשואים דכבר עבר זמנה ואפילו למאי רכהביגן‬ ‫וב'ש( כמו שתקנו בקריאת התורה שאחר קורא ולא‬
‫דאם לא בירך קודם הקדושין טברכה אח"כ זוד ם ‪T‬‬ ‫העולה להורה מפני טעם זה רכן היה בםק‪ Eh‬בהבאת‬
‫על הטקום וכמו במדת־חינו שהאירוסין והנשואין כאחד‬ ‫ביכורים שצריך לקרות פרשת ארמי איבר אבי ותקנו‬
‫אבל כשהאירוסין בזמן קורם אינו עניין לברכה בשעת‬ ‫שיד\ מקרין נם מי שיודע לקרות זניכוריכ פ׳גו טטעם‬
‫נשואין ום״ם יש גאונים שהורו שאם שכחו לברכה‬ ‫זה וכאן עדיף יותר כיון שהברכה הוא על קדושת כלל‬
‫בשעת אירוסין יברכוה ביחד עם ברכות תשואים‬ ‫ישראל הכל שוין כה אמנם אם אין אחר שיודע הברכה‬
‫דכיון דמסיימים בה והתיר לנו הנשואות היא שייבה‬ ‫יברך רחתן כעצמו נשס‪ 1‬ונם כרבקה מצינו שאחרים‬
‫גם לנשואין !מרדכי[ ועוד כמו רקיי׳ל במי שלא כירך‬ ‫ברכו ולא אליעזר שהיה שליח מיצחק כרכהיב ויברכו‬
‫אחר המזון דמברך כל זמן שלא נתעכל המאכל וכן‬ ‫את רבקה מגר׳א[ דבססכת כלה דריש לה על ברכת‬
‫בזה אע*פ שעבר זמן מרובה כל זמן שלא ננמר‬ ‫אירוסץ ומיהו פשטא דקרא לא איירי ב בינ ת‬
‫ההיתר מכרך וכיון שאין ההיתר נגמר אלא ע׳י רופה‬ ‫אירוסין ואסמכתא בעלמא היא ]תוס׳ כתובות ז׳ ‪; 1:‬‬
‫יכולין לומר הברכה בשעת הנשואין מ־א׳ש בשם הר׳׳ת‬ ‫וכתב הרמכ׳ם דנהגו להסריר כרכה זו על כום של‬
‫וי״א רכן נוהנין אפילו לכתחלה שלא לברך בשז«ת‬ ‫יין או של שכר ומברך על הכום תחלה ואח׳ב מברך‬
‫אירוסין רק בשעת הנשואים תחת החופה !מרדכי וזהו‬ ‫סרכה זו ואם אין שם יין או שכר מברך איתה בפ״ע‬
‫עוגת הרמ׳א בסעי׳ ג׳ במ״ש וכן טהנין זכו׳ זכ"כ הנר׳א‬ ‫עכ״ל דמרינא א־צ כים לברכת אירוסי; דחיובא רכוס‬
‫בסק״י ועחמ׳ח סק׳ד ובמרדכי מפורש כמ׳ש פ’ש[‪:‬‬ ‫הוא רק לברכת נשואין ובאירוסין נהגו העם כמו שנהגו‬
‫י ב אם לא ברכו בשעת אירוסין ומברכין בשעת‬ ‫בברכת מילה כם*ש בטיי׳ד םי׳ רס״ה מפני שאין‬
‫החופה כתב רבינו הרמ׳א רי׳א רחוזר ומקדש‬ ‫אומרים שירה אלא על היין וגורם ברכה לעצמו‬
‫איתה תחת החיפה כדי שיהיו הקדושין סמוכץ לברכה‬ ‫!ברכות מ*כ ‪ t‬דבכטד‪ ,‬מקימות הוא בא ומברכים עליו‬
‫ענ׳ ל ואע׳ג דשליח שקידש פסקינן בסי׳ ל״ו שאץ‬ ‫אע״פ שאי׳צ לשתייתו זרש׳י וע־ש בתוס׳ז ונותנים להחתן‬
‫להמשלח לקדשה עוד פעם כדי שלא יאמרו שקרושין‬ ‫והכלה לשתות מעט והמברך יוצא בזה ואע׳ג דברכת‬
‫הראשונים אינם קדושין ואתי לאקלקולי בכאן לא חששו‬ ‫הנהני; המברך צריך שיטעום ם’ ם כיון דיתקגה על‬
‫לכך ודווקא כשהיו ע׳י שליח יש השש שיאמרו‬ ‫הכום ה׳ל כקירושא ואברלתא רטוציא אתרים כברכת‬
‫שקדושין ע׳י שליח אינו מועיל ולא כשקידש נעצמו‬ ‫היין ג'כ כמ״ש רבינו הב״י לעניין מילה שם ננ׳ל[ ונראה‬
‫‪1‬ביש‪ 1‬ועמ״ש כסי׳ ליו סעי׳ י׳ ‪:‬‬ ‫דאם המברך רוצה לשתיתו דאין מוחץ בירו ושפיר‬
‫ין; ואפילו כמקום שבירך כבר ברכת אירוסין בשעת‬ ‫דמי אלא שלא נהגו כן ואף שהיה טיב יותר כיון שאין‬
‫הקדושין מים י׳א דחוזרים ומברכים תחת התופר•‬ ‫ועום מעכב ם*ם כיון דקבעו כחובה לברך על הכוס‬
‫בלא הזכרת שם ומלכות !עחמיח סק׳י[ ויאמר ברוך אתר•‬ ‫הוה כקידוש והבדלה )ג״ל‪ 1‬וא'צ לשתיתו כולו או רובו‬
‫השם אשר קדשנו ובו׳ ולא יפרש השם באר׳ כקריאתו‬ ‫דבטעימה די דהא אץ חיובו בכוב סדינא כקידוש‬
‫!מביש סק*ו‪ 1‬וזה הרין אינו אלא במקים שבל העולם‬ ‫ודינדלה שנצריך לשתותו כולו או רובו נ‬
‫מקדשין תחת החופה כמו שהמנהג אצלינו והיא קירש‬ ‫י ברכת אירוסין צריך עשרה לכתחלה והיינו שמלכד‬
‫ובירך סקודם ועתה מקדשה מחדש תחת החופה כפו‬ ‫עירי הקדושץ צריך עוד שמנה או שבעה דנם‬
‫המנהג ולכן סברך עור פעם מפגי הרואים שלא יאמרו‬ ‫החתן מן המניין כמו בברכת נשיאים זפוזמ׳ח סר‪,‬־ז וצ׳ע!‬
‫שקידש בלא כרכה אבל במקומות שכולי עלמא מקרשץ‬ ‫ואפילו קרובים מצטרפים לעשרח כשהם גדולים ואי‬
‫קורם והוא קידש ובירך מה לו לברך עוד !סמיד‪ [.‬ול ק‬ ‫ליכא עשרה אינו מעכב משום דבנם׳ לא נמצא מפורש‬
‫כפריגתינו כשאירע שאחד קירש אשה ק ‪T‬ם החופר•‬ ‫שצריך עשרה באירוסין אבל בשאילתות דר׳א גאון‬
‫יקדשה גיב תחת החופר• ואם לא כרכו מקודם ברכת‬ ‫‪ W‬חיי שרהז מפורש דצריך עשרה ומהרמב׳ם משמע‬
‫אירוסין יברכוה תחת החופה בשם וםלכות ואם אפילו‬ ‫ד«*צ מנ״ש מיר רב האי גאץ היא גמ״ד ‪1‬ג*ל רג ‪06‬אי‬
‫‪0‬‬
‫נדבו ץדמ יברכו תחת רתזבד• ‪ 163‬שם כסיען{‬ ‫נאע ‪tp'sm‬‬
‫לה‪69‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות קחשץ סיקל״ח‬ ‫ןן ח ך‬
‫‪ p>D‬ל״ה ]דיני קדושץ ע״י שליח ובו ‪ n‬סעי[ ‪:‬‬
‫האיש יבול לעשות שליח לקדש לו א>‪8‬ה ג קדי עי שעשהו שליח לכתוב הנם אץ להשליח כח לעשות‬
‫כסף ושטר והשליח יאמר לה הרי את סקידשת בםקומו שליח אחר דאץ בדברים כח לחיות חחרים‬
‫יבלוגי רבבר נתבאר בה״ם סי׳ קפ״ב דבכל התודה ונמםרים לאחר כמיש בסי׳ ק״ך ובארט זד‪ .‬בח״ם סיי‬
‫שלותו של אדם כמותו ואע״ג דמצוה המוטלת על טף רמ״ר ע״ש לפיכך בשליחות קרישין אם מסר לר‪.‬שליח‬
‫האדם אין ביכולתו לעשות שליח במו שאיט יכול כסף או שטר שיקדשנה בכסף זה או בשטר זר• יכול‬
‫לעשות שליח להניח תפילין בעדו אמנם בארנו שם לעשות שליח אחר במקומו אס קשה עליו לעשות‬
‫דהכנת דסצוה יכול מ שו ת ^ י ח וקדושי כםף ושטר בעצמו בנון שחלה או אירע לו אונס אחר וד‪.‬וא מיםר‬
‫היא הכנה למצוה דהמצוה עצמה היא פד ר וכמ״ש בםי׳ לו דקדושין שםסר מ הבעל אבל אם הבעל לא מסר‬
‫ר ד םעי' ב׳ ול ק בקדושי כיאה לא שייך שליחות כלל לו הקרושץ אלא א״ל שיקדשנה בבל כסף שירצד‪ .‬אינו‬
‫ויכול לעשות שליח בק לקדש לו אשה םתם ובק עושה שליח אחר דהו״ל מילי וי״א דבקדושץ בס*‬
‫אשה פלונית ומ׳ם איט נכק לכתתלה לעשות שליח עניץ אין שליח עושה שליח אפילו כשמסר להשליח‬
‫לקדש לו אשד• םתם נגיש דהא אם ימוו! השליח כסף או שטר דמסירת הקדושין הוי טילי ולא דמי‬
‫קורם שיוודע את מי קידש בעדו יאםור בכל הנשים לנט רמיר בשבא ת ט ריר השליח הוה במעשה כ ק‬
‫שיכול למסור לה בע״כ אבל דקדושץ שתלוי בדעתה‬ ‫כמו שיתבאר בכור)‬
‫ב ודווקא שאין כיכולתו לקדש עיי עצמו אבל ואולי לא תאבה לקכל מקרי טילי ויש מחלקים בץ כסף‬
‫כשאפשר לו לקדשה בעצמו אמוד לו לקדש עיי לשטר דשטר בהכרח לקדשה בשטר זה לא הוה מילי‬
‫שליח וכך אמרו חדל אםוד לאדם לקדש אשד‪ .‬עד וכסף שיבול לר‪.‬חמף על בסף אחר מקרי מילי נפרש‬
‫שיראנד‪ ,‬שסא ימצא בה דבר מטנד‪ .‬ותתננד‪ .‬עליו סקירח ו ב ^ ש ל מי פ״נ דגיטץ הלי ה׳ מסורעו כהי״א‬
‫ורחמנא אמר ואוע ת לרעך כמוך ‪1‬רפי ‪ 0‬ולכן כשאינו דאץ שליח עושה שלווז בקדושין דבעיא היא שם ולא‬
‫מבידד‪ .‬אמור לו לקדש עיי ^ ח כשאפשר לקדשה איפשטא וכן משמע שם ריש פ״ר ואעינ דבש״ם שלט‬
‫בעצמו ראם רא אפשר אץ לבטל המצוד‪ .‬בשביל זה ואם לא סשמע כן מ״מ כיץ ראיט מבואר להדיא בשים‬
‫מכירה מותר לו לכחחדה לקדשה עיי שליח ום״מ יש שיכול לעשות שליח ובירושלמי מבואר שאץ לעשות‬
‫יותר טצוה לקרשר‪ .‬בעצמו נם במכירה בשאפשר קיי״ל בירושלמי מ״מ נ״ל דבש״ם דילן מבואר לד‪.‬דיא‬
‫לק־שה בעצמו דמצוה בו יותר מבשלוחו בבבל המצות לרדפך דר‪.‬א מחנה דמיא בזה לקדושץ שאעו יכול‬
‫וכן מצוד‪ .‬יותר שיקדש האב אח בתו בעצמו ולא ע״י לכופו לקבל מתנה ובשים אמרינן נגיסץ כיש‪.‬ז דמתנה‬
‫^ י ח זבישו וסד‪ .‬שאץ אנו נזת־ץ בזה ועושין שידוכין הרי הוא כנם ו דגי קיייל בח״ם שם וצ*ע לדיגא נינם‬
‫ואין החתן ח א ה את הבלה משים דקורם הקדושץ רואה הירושלמי יש לפרש דביק אף נקדושץ ‪ p‬מכול לפשות זפריו‬
‫אותה ואם לא חישר בעעיו יבטל השידוך זשסז ועוד מה נץ וכי׳ כלומר סשיפא ומשני הכל מלוי נידו לגרש וני' כלמזר‬
‫מעמים כתבו כזה ומיהו לבחחלה וודאי יותר נכץ דמפש זה הייתי מסלק קמ״ל דלא אנל ‪ rtro‬שם איא לפרש‬
‫שהחתן יראה הכלה קודם ה שיתכץ דאליב אולי אף כן מיש יס לסלק נץ מתנה לקדושין דמתנה זכות היא ימזכץ‬
‫שלא כפניו ומי כנא לידו משאיכ נקדזשין וצ״פז ז‬ ‫שקודם דתופר‪ .‬לא תישר בעיניו ויתבייש מלנתק‬
‫התנאים ובמרינתימ נתפשט עתר‪ .‬ר ‪a‬נהנ שרואים ף הבל כשירץ לשיליחות קדושין בץ אישו בץ אשר‪.‬‬
‫אפילו נץ־וב או פסיל הרן מחרש שוטה וקפזן ל ^‬ ‫זאיז קודם התנאים ומנהנ כשר הוא הבנוי על קו‬
‫שאינן בני דעת ועובד כוככים לפי שאיט בן בריח‬ ‫הרין ועל השלום‪:‬‬
‫‪ j‬קיייל דכבל השליחות שליח עושה שליח דכיון ששלוחו והעבד לפי שאינו בתירת קדושין ויש מי שאומר ת בי‬
‫של אדם כמותו הרי הוא בעצמו ועתזזה שליח נט כשר העבד לדדוו‪ /‬שליח לדדלכה ודביט הב״י‬
‫ועור קיי״ל דמילי לא מימםרן לשליח כלומר דווקא כפיי קמ״א חששז לדיעה זו דליהוי ספק עיש ובוודאי‬
‫שליחיח במעשה כמו השולח נט לאשתו יכול שלידז דנם בקדושזיןכן והא רלא הביא דיער‪ .‬זו בם•׳ זד‪ .‬משום‬
‫חאשק לעשות שליח שני אבל שליחות בדברים במו דדוב ר ט תי ט זצלקים כנה ולרעא העי^־ כן ורק םפ‪<3‬‬
‫חימר‬
‫השלוץ‬ ‫דז^מת קדהווץ פיק אה‬ ‫עחך‬ ‫‪70‬‬
‫שגתטהו לשם קדושין והיא אומרת לשם פקדץ אבל‬ ‫זו ורק ספני‬ ‫חוטר הנ מ « »דיטן ‪ t r h‬נם‬
‫אם יש שם כפירה םמק שאמרה שלא קבלתי כלל‬ ‫>‪ 8‬די‪7‬ר‪ .‬זו היא בגיטץ דעם הוא סוגיית ה^פ*ס לפיכך ססך‬
‫אינם נאמנים עכ׳ל דהא טנעים כעדותם דים דאם‬ ‫רגמו הב״י אדההם זונ׳ס מהגר״א סקי׳ד ומ״ש הג׳ש בסקי׳ ד‬
‫כדבריה הרי הם מחוייבים להחזיר למשלח מה שנתן‬ ‫דהב״י כתב שם דה*ה לקדושין ליתא שס ומ'מ הדין אמת ודברי‬
‫להם וכיון שיש כרם הכחשה הרי חייבים לישבע וכל‬ ‫הא*מ סק׳ה איס מיקר דלרוב דישת גם מה האמירה מפכב‬
‫עד שצריך שמעה אינו עד אגל הרמכ״ם דל לא‬ ‫»״ש גסי׳ קל״ו ולהיק־ בשהר קדושין כשיודעת מ׳ש בשהר‬
‫חילק בכך די״ל כיץ ש ‪ p‬התורה א*צ שמעה ‪OTMh‬‬ ‫אין האמירה מעכב כמ״ש בסי־ ל*ב ודבריו תמוהים וח׳קן ‪:‬‬
‫התורה היא רק כמודה מקצת ולכן אע״נ רמדרבנן‬ ‫ן• כ תג רכינו הרמ״א כסעי׳ ר השולח כתב ע״י כותי‬
‫חייבים שבועה אץ זה כנ ח לפסול עדותן ולפיכך‬ ‫להגידו ישראל שכמקים אחר וממניהו להיות‬
‫לדינא כיש הכחשה בינ ‪ 0T‬הוה ספק קדועזץ ו ק פסק‬ ‫שלוחו לקדש לו אשה י*א שדמו כסו בגיטין וי״א‬
‫רכינו הב׳י בסעי׳ ב׳ ואץ לחמיה על סגרת הרמכ״ם‬ ‫ת כי קדושץ לכ״זן ועי מקודשת מדאורייתא עכ׳ל‬
‫דהרי סוף סוף נוגעץ כעדו ‪ p‬כיץ דמדרכנן מחוייבים‬ ‫ומוראי שנם כניםץ כשר ‪ p‬התורה ככה׳ג והמהמירים‬
‫לישכע הרי בהכרח אם אין רצונם לישכע להחזיר‬ ‫כגפ היא רק ספני חומרא כעלמא כם־ש כסי׳ קמ׳א‬
‫המעות ואין לך נונ ענדול מזה די״ל דמ׳ס אם היה‬ ‫ושם יחגארו הדכרים ‪ r0 3‬וככר פשם המנהג לשלוח‬
‫בא אליהו ואמר שהעדים נתט לה המעות כתורת‬ ‫נס על הכי חאר וכ״ש דבקויושין אץ חשש כדבר וכן‬
‫קדושין הוי מקודשת וודאי והחסרון הוא מצדינו מפני‬ ‫הסכינע נ מ לי האחרונים ומים שלא כםקים הדחק אין‬
‫העדר ידיעתינו לפיכך אץ להוציא סספק קרושץ‬ ‫לעע‪1‬ות ‪ p‬ולדינא אץ חשש בזה ]עחמ׳ח סיץ׳ס ובהגר׳א‬
‫עכ׳ם ועוד דאין כאן נגיעה גמורה בעדותן דאם לא תירו‬ ‫סי קמיא ס״ק מ״נז ולשלוח נוכתב ע׳ י שיקדשנה השליח‬
‫על דקדושין ויאמרו לא נתן לנו טעות לקדשה צריכים‬ ‫בםעותיו אץ שום חשש גזה זב׳שז ‪:‬‬
‫לישכע נגדו ואם יעירו צריכים לישבע ע ד ה וממ׳נ‬ ‫ן קיי״ל דש^־ח נעשה עד ברבר שהוא שליח ואע*נ‬
‫צריכים לישבע אלא שפסולם הוא לא ספנ^ הנגיעה‬ ‫דעולוווו של אדם כמותו מ׳ ם לא נפסל לעדות‬
‫אלא שאנו אומרים דכל עד הצריך שמעה אינו עד‬ ‫דועע״ר עג־מו שפסול לעדות הוא מפני שנונע ברבר‬
‫ופסול זה הוא רק מדרבנן נהגזיח סק״נן ‪:‬‬ ‫והשליוז הזה הרי אמו נוגע כדבר ולמה יפסול לעדות‬
‫‪ q‬ויש מרבותינו דס״ל דבקדושי כסף אפילו כשהיא‬ ‫ואדרבה הוא עד יותר טוכ ומחזק את העדות כיץ‬
‫סודה אינן אלא קדושי ספק והטעם דכיץ דכלא‬ ‫שזל׳י נזתוה הדבר נש־ש׳י מ*ג ‪ .‬ד׳ה אלומי( ולכן כששולה‬
‫הוראה שלה לא מהגי הערות כם*ש ו עו ר א״ב כל‬ ‫^ י ח לקדש לו אשה ויש עוד אחד שבפניו קידשה‬
‫העדות מחכשרת ע׳ י הוראתה יהו׳ל כמקדש כלא‬ ‫הזזזליח הרי יש כאן שני עדים על הקדושץ ואם עשה‬
‫ערים ‪1‬ר׳ן ורשנ׳א! ולפי דיעה זו הא רעזליח נעשה עד‬ ‫לשנים שלוחים לקדשה א״ע ערים אחרים והן הן‬
‫בקדושין איט אלא כקדושי שטר וכשאין נהשטר ש'פ‬ ‫שלוחמ ‪ p p‬עדיו וכן בנם וכן כדיני כמונות כט״ינז‬
‫ראם יש בו ש*פ חזר דינו ככסף ובאמת יש גירושלמי‬ ‫בח״ם סי קכ׳א ‪J‬‬
‫פלוגתא בזה ומסקנתו נראה שפוסק דבאץ הכחשה‬ ‫ץ ואפילו אם ומזליח בא כשכרו ששכרו לשליחות‬
‫ביניהם הוי קדושי וודאי והרא״ש ‪1‬ס*ב ס״ח הביאו ע׳ש‬ ‫זה איט נפסל לעדות זו זרץ שם( ודווקא ששכרו‬
‫והמור והש*ע לא הביאו כלל דיעה זו ומ״ם דעת גדולי‬ ‫בסכום זה בץ ינסור העניץ וכין לא יגמור אבל אם‬
‫אחרונים לחוש לדיעה זו ולפ״ז כקדחזזי כסף בכל עניץ‬ ‫יש הפרש כשבירותו כץ כשיגמור העניין ובין לא יגמור‬
‫הוי ספק קדושין זעחמ״נז סקיב וביש סק׳נז ויראה לי‬ ‫פשיטא דפסול לעדות דאץ לך נוגע גדול מזה שרצונו‬
‫דאפילו לדיעה זו אם יש עד אחד שמעיד שנתנו לה‬ ‫שד־קחשין ידעו קיימים ויקבד שכר יותר וכיון דשליח‬
‫כתורת קדושין אין כאן שום ספק דבכזה א״א לחייבן‬ ‫נעשה עד אם היו שני שלוחים ומעידים שקידשוה‬
‫שבועה רעד המסייע פוטר משביעה כמ״ש כחים סי׳‬ ‫כעד המשלח והיא מכחשתם אינה נאמנת והיא‬
‫ע״ה ולפיז נם במכחשת י״ל דבכה״ג הוה קדושין וי׳ א‬ ‫מקודשת גמורה‪:‬‬
‫דגם זה לא מהני לדיעד‪ .‬זו דכיון דדים אינם נאמנים‬ ‫ןן וכתב הטור בד׳א כשאין שם כפירת ממץ כנץ‬
‫ע*פ דימדם רק ע״י העד הפס״יע אין להם דין עדות‬ ‫שקידשה כעמזר או אפילו ככסף וחם אומרים‬
‫מ‬
‫מ ‪1‬ז‬ ‫ה של ק‬ ‫הלבות קדושץ סימן אה‬ ‫ערוך‬
‫שעזלחם שיהיו נאמנים לומר מה שידצו כבל עגייז‬ ‫נביש סוף »ן״הו ולא נהירא דא״ב בכל עדות שבאים‬
‫הוי קדושין ווראים זחמ״ח ‪ d*,x‬דהא א״צ שבוער‪ .‬כ מ‬ ‫ל*«ל העדים ואחרים העידו להכשירם כפו זוטםין‬
‫אפילו אס תכחישם ריכולים ממר החזרנו להמשלוז‬ ‫חוטסי זוסםין נאסר ג״כ דבטלו עדות הראשעים ספני‬
‫וודא פסרם םשגוער‪ .‬אבל אם ירצה הבעל עתר‪ .‬לפסרם‬ ‫שאץ כשדותן רק עיי אחרים אלא וודאי עדותן ק*יםת‬
‫משבועה איט מועיל כם״ש בח״ם סי' קנ״א ספגי‬ ‫כיץ שנסתלק הפסול פעליהם וה״נ כן ולא דמי לעיגך‬
‫די״ל דכשביל הדגאד‪ .‬שפפרם הם סעירץ לו נסמ״פ שס‬ ‫דעה ‪ w‬בשסורית לרמ דלא הוי קדושין ווראים ח הו‬
‫סקכ*ד! ויש סגםגסין גס אם פטרם סקודס ‪1‬כ*ש סגך!(‬ ‫םפני שהעיקר תלוי בהוראתה ואין באן עדים אבל‬
‫ואין מעם נכון לגמגום זה וכן סששע ם‪5‬םד‪ .‬גדולי‬ ‫כשאיני תלוי בהוראתה אלא פסולם מפני תו ב השבועה‬
‫ראשינים דמהני וכן בח״ם שם אץ שוס דיעה אחרת‬ ‫כשיש עד המסלק השבועה נשארו בכשרותם ‪1‬ונ״מ‬
‫בזד‪) .‬ודקדוי‪,‬ו של הנ״ש אינו ‪ pw‬ובנ״פ יש כזה ‪*0‬ע‬ ‫סמהרייק שהביא הביש בןו‪5‬מו‪ 1‬ו‬
‫ממרדכי ומריסב״א ^ב דקדושץ וים שמבשידים גם ‪ p w‬אנדב‬ ‫י אמנם כשהשליח אחד ויש לו עוד אחד המעיד עסו‬
‫פאימ סק״וז‪:‬‬ ‫על הקדושין אע*נ דנם ‪ m‬העד מסייעו ופוטרו‬
‫םשכועה ם״ם יש להסתפק בזה מפני דבבה״ג עיקר‬
‫י ף ובן אס הלך הוא עם השלוחים ועמד מרתק ודאה‬
‫העדות עומדת על עד אחד מעירי הקרושץ ובערות‬
‫שעשו שליחותם מהני דהשתא א״צ שבוער‪ .‬אמנם‬
‫בעינן שר‪.‬עניץ ינסר ע״פ שני העדים שוד‪ .‬בשיה‬
‫לפי דעת רבינו הרפ״א גח״ם שם הוי ספק קדושץ‬
‫‪1‬חמיי‪ 1‬סוף סק״ס ומים זהו פשיסא דלחומרא יש לחשבם‬
‫דאיך נעשה על פיו קדועזץ וודאים דגסצא דד‪.‬קדושץ‬
‫לעדים כשירים נכההיא דמהדי׳ק ספיח למש לסבלונות ע*י‬
‫נגמרים רק ע׳י אסירת הבעל ולא זלי עדים ולבן אס‬
‫שליס ופד וצע׳ג פל הב״י שתמה »!יו ונם צ״ע מל הנ״ש שהניאו‬
‫יש עדים על זה שד‪.‬בעל ראה השליחות וודאי דהם‬
‫ליןולא ודויד‪;!,‬‬
‫עדים לר‪.‬קדושין דהשר״א אין אט צריכים לדברי הבעל‬
‫וי״א דממעם אחר לא םר‪.‬ני כאן עד הסםייע‬
‫וכן בהדץ שנתבאר בפמרם הבעל משבועה צריך ע״ו‬
‫דהא רביט הרמיא כתב בח״ם סי׳ פ״ז סעי׳ ר דעד‬
‫עדים דאליב נמצא דנל עיקרי הקדושץ ננסרים עיי‬
‫המסייע אינו פוטר אלא בשמיען הנתבע טענד‪ .‬שאפשר‬
‫הבעל ולא עיי עדים ואינם קדושין כסו בנגסרים עיי‬
‫להאמיט בלא מינו אבל אם אץ מאמינין איתי אלא‬
‫האשה לריעה שנתבאר בסעיי ם• וצ״ע בכל זד‪ .‬לדינא‬
‫מבח מיגר דטוען טענה אחרת צריך לישבע כאלו מען‬
‫ונמצא דאין קדושין ע״י שלוחים קדושין וודאים אלא‬
‫טענה אחרת עכ״ל וא״ב אכתי נוגעץ בעדותן הן‬
‫אם קידשום ע״י ערים אחרים ואם הם בעצמם הן‬
‫דמוברחץ לימד שנתט להאשה דאם יאמרו שהחזירו‬
‫העדים יקדשוה ע״י שסר שאץ בו ש״פ ובזר‪ .‬לא נד‪.‬םיר‬
‫המעות לר‪.‬םשלח הרי יצטרכו לישבע דבזה אץ להם‬
‫לוסר שנזא ש״פ בטקים אחר זפ״זז ואם יקו־שוח ככסף‬
‫עד מ «י ע ול ק ‪ v‬תר טוב לר‪.‬ם לאפר שנתנו להאשר‪.‬‬
‫צריכים עדים שהבעל ססר לדם ושד‪.‬ם ססרו לה לשם‬
‫דבזה יש להם עד המסייע ופטורים משכועד‪ .‬ואם‬
‫קדושץ ואז אין פקפוק כוזקדושץ;‬
‫יאמרו שגס עתד‪ .‬ישבעו שנתנו לד‪ .‬הרי עד הצריך‬
‫ט ן אם כולם מודים בד‪.‬קדושין אלא שהיא איטי ת‬ ‫שבועה איט עד ‪1‬א*מ סקיו! ‪:‬‬
‫שקדשור‪ .‬בפרוטד‪ .‬מ ע אוסרים ■שק ‪T‬שוד‪ .‬בסנה‬ ‫*ב ולי נראה דלא דמי דבשם שני הטעטת ד& לאיש‬
‫שנתן להם הבעל לקדשד‪ .‬ב ק ישבעו השלוחים ד\םת‬ ‫אחד כמו במשכץ שיכול לפטור א״ע בטענת‬
‫שנתט לד‪ .‬המגד‪ .‬וודא פסורד‪ .‬מלישבע שהרי אפילו‬ ‫החזרתי וטענת נאנסו ועל טענר‪ .‬אחת יש לו ער‬
‫לדברי השלוחים לשם קדושין נתנו לה והרי הם שלה‬ ‫המסייע ולא על האחרת י כ ל הבא שהבעל אינו מכחישם‬
‫ולמד‪ .‬תשבע זכ״י בשס רי״ח יאע״ג דכיץ דר‪.‬עדים‬ ‫ואומר כמותם ורק היא מכחשתם וביון שיש לרס עד‬
‫צריכים שבועה אעם עדים גסודים לד״קדושין בנ^זז‬ ‫הגמייע נגדה שפיר פטורים משבועד‪ .‬ואינם כטנעים‬
‫וא״ב לפ״ז צדיכד‪ .‬לדהזיר הקדושץ ולסר‪ .‬לא תשבע‬ ‫בדבר ועוד דבאמת אץ זה מינו גמור שנדמו ככל‬
‫דבאסת חקדחזזץ לא הדרא בכל ענ ק דד‪.‬א עכ*פ ספק‬ ‫המיטת כמיש כחבודינו בוז״ם סי׳ רצ״ו סעי׳ ד׳ עי ש‬
‫קדושץ הוי ואיך נאמר שתחזיר הקרועוץ ואתו לסיסר‬ ‫נולבד שהש׳ך מלק שס פ״שו ;‬
‫שאץ באן קרזשץ בלל ותופסין ק^זזין נאחותר• כסיש‬ ‫י*א דאם הבעל »זרם מתחלר‪ .‬משבועה כשעה‬
‫נ מי‬
‫השלה;‬ ‫הלבות ‪ |nmp‬סיסן ליה‬ ‫עחך‬ ‫מ‬
‫המסירה יש שני עדים אבל ר^י עיקר כשרותו תלוי‬ ‫בסי׳ נ׳ ויכן אץ אגו מניחין לוז שתחזיר הקדושין‬
‫גם בכתיבתו לשמה ומי זה מעיד עיז ובשלמא כשיש‬ ‫ולפיכך אינה דריכה שנועה ‪1‬מי‪1‬׳‪: 1‬‬
‫ערים הת־מים בהגם הרי הם כאלו מעירים שנכתב‬ ‫כתב הרטב׳ם ז׳י בפ׳ג רין ט׳ו כי העושה שליח‬
‫לשמה אבל באין עדים מי מעיד ע״ז לפיכך מוכרחים‬ ‫לקבל הקרושין דריך לעשותו בפני ערים אבל‬
‫שגי ערים לשמוע כשעושיהו לשליח למסור לה נם‬ ‫האיש שעשה שליח לקדש לו אשה א׳ד לעשותו בעדים‬
‫זה והיי כיודעים שנכתב לשמה כמו עידי חתימה‬ ‫שאין סקום לעדים בשליחות האיש אלא לה־דיע‬
‫זייזיליה דהרמב׳ם דמגיסין ס׳ג‪ .‬מטאר דכשלייזותה צריכים‬ ‫אסיתת הרבר לפיכך אם הודו השליח והמשלח א׳ג‬
‫עדיש ומקדושין מ׳ה ‪ :‬מזכח דנשלימתו א*צ פדים פ*ש והירושלמי‬ ‫עדים כמו שליח הגם וכסו שליח שהרשהו להפריש‬
‫שהביא הרא׳ש רס׳ד דגיפין מיידי בלא פילי חתימה נדסזנח‬ ‫לו תרומה וכיודא בהם בכל טקום ששלוחו של ארם‬
‫שם וחיקז‪:‬‬ ‫במוחו וא ‪ r‬עדים עכ׳ל והגה גם בפ״ו מגירושין פסק‬
‫‪1‬ךן וזה שבהב הרמב׳ם אם הורו השליח והמשלח א״צ‬ ‫כן לעגיץ גם דשליח הולכה איד ערים ושליה לקבלה‬
‫ערים כתב רבינו הרמ׳א רלא מקרי ר\רה רק אם‬ ‫דריך עדים ורימה הרמב״ם קדושין לגירושין בזה אבל‬
‫הורה בפני ערים כררך הוראה עכ׳ל והיינו שיאמר‬ ‫כפ׳ט מגירושין דין ל׳ב ביאר בעצמו דכשאין ערים‬
‫אתם עירי או שיאמר זה דרך הודאה גמורה ולא‬ ‫חתומים על הגם אז דריך שגי ערים על השליחות ע״ש‬
‫דרך שיחה בעלמא כמיש בח״ם סי׳ פ׳א ואע״ג דטענת‬ ‫וא׳ב בקדושין שאין כאן עירי חתימה למה לא גצטרך‬
‫משטה אני בך או שלא להשביע א׳ע לא שייך בקדושין‬ ‫עדים כמו כגם נוזהו קושית הרמ׳ך שהניא הכית נמ׳ש‬
‫כבדיני ממונות מ״ם יכול ליתן אמתלא אחרת כמו‬ ‫המגי׳ במל*מ[ ‪:‬‬
‫שלא יקדמנו אחר וביוצא כזה ויש מי שרוצה לומד‬ ‫לן וג״ל בדעת הרמב״ם ז׳ל דהנה זהו וודאי דאץ‬
‫דזהו רק בשליחות לקבלה ולא בהולנד‪1 .‬חמ*ח‪ 1‬ואינו‬ ‫עגיין לעדים בשליחות בכל דתורה כולה ואף גם‬
‫עיקר ואין חילוק בזח נב׳ש‪ 1‬דבאמת עיקר דין זד‪ .‬אינו‬ ‫בגיטץ וקדושץ אף שאין דבר שבערוה פחות משנים זהו‬
‫אלא בהכחשה בשמבחיש ואומר שלא עשאו לפזליח‬ ‫בשעת עשיית הקדושין והגירושין כשעה שהשליח מקר שה‬
‫וכשהודה בפני עדים שעשאו לשליח שוב איט יכול‬ ‫או מגרשה ולא בשעת השליחות ומיהו כשהיא עושה‬
‫להבהיק אף שלא היו הערים בעת שעשאו לשליח‬ ‫שליח לקבלה כין לקדושין בין לגיטין צריכה שגי עדים‬
‫לשיטתו דלא בעתן שליחות בהולכה אכל בקכלד‪ .‬הרי‬ ‫על השליחות ולא מטעם השליחות אלא משום דהגוף‬
‫ס׳ל רבעיגן עדים בשעת השליחות כס״ש ;‬ ‫הזה בתחלה גאסרה לכל העולם ואתר הגירושץ מותרת‬
‫ויש סרבותינו דס״ל רגם בשליחות להולכה צריך‬ ‫ובקדושין הוה להיפך וא״כ איך אפשר שתצא מאיסור‬
‫עדים דאין דבר שבערור‪ .‬פחות משנים ובגט לא‬ ‫להיתר ומהיתר לאיסור בדבר שבערוה בלי שמיעת‬
‫בעינן ערים בהולכה לפי שגימו מוכיח עליו משא׳ב‬ ‫עדים וגדר דשלוחו של אדם כמותו והו׳ל כאלו היא‬
‫בקדושין זראנ׳ד[ ולפ׳ז כששלחו בשטר קדושין נם‬ ‫קבלה הקדושין והגט מ״ם סוף סוף עדים לא שמעו‬
‫בקדושין א'צ עדים ננ׳ש[ ויראה לי רזה אינו אלא‬ ‫מפיה שום דיבור קל ואיך יצא הגוף הזה מאיסור‬
‫כשחתוטים ערים על השטר אבל אם צוהו לקרשה רק‬ ‫להיתר ומהיתר לאיסור אבל הבעל לא גשתגה גופו‬
‫בעירי מסירה גלבר אין זה כלום אטנט הטור פסק‬ ‫כלל דמותר בכל הנשים תמיד ועיקר הדבר ערוה שלו‬
‫בסי׳ קמ׳א דגם כשליחות הולכה דגט צריך ערים ולפ״ז‬ ‫אינו אלא בשעת הקרושץ והגירושין דאז נאסרה על‬
‫נם בשטר קדושין צריך עדים ואף שיש לחלק מטעם‬ ‫כל העולם או ניתרת לכל העולם ונם הוא אוסר עצמו‬
‫שיתבאר מ׳ם לרינא אין נראה לחלק בזד‪ .‬ואם לא היו‬ ‫בקרובותיה או שארי חיוכים בקדושין ובגירושין יצא‬
‫ערים הוי ספק קדושין לריעה זו זעב׳ש סק׳ז ודו׳ק! ‪:‬‬ ‫מחיוביו וזהו כשארי מעשים של שליחות אבל עצם‬
‫ך ויש מרבותינו שחונך לומר להיפך דנקרושין גם‬ ‫גופו לא יצא מאיסור להיתר או מהיתר לאיסור וזה‬
‫י כשליח קבלה א״צ עדים ולא דמי לגט שהוא כא‬ ‫שהצריך עירי שליחות בגט כשאץ עידי חתימה עניין‬
‫להתירה א׳א בלא ערים ולא בקדושין )רא׳שז דכיון‬ ‫אחר הוא דהנה כפי מה דקיי״ל עירי מסירה כרתי קרא‬
‫שהיא אוסרת עצמה כמו שמספיק הודאת הבעל‬ ‫דוכתב לה אכתיבת הגט קאי שיכתבגו לשמו ולשמה‬
‫להשליחות כמו בן הוראתה ויש לחוש ולהחמיר ולחוש‬ ‫ולשם גידושין וכלא זה אזנו גם כלל ולפ״ז נהי דבעת‬
‫לדיעה‬
‫לז »‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות ‪ p'a fwip‬ל*ח‬ ‫עריד‬
‫וסעיר על ע»םו ולא על אודים נגדש ‪0‬וןי״י« ואע״ג שיבול‬ ‫לז׳יינה »ו ג‪^«1‬־חות קבלה כלא עדים ‪Bm tfrt‬־‪ U .‬ונן‬
‫המשלח לומר לא אתן גט דלא ניווא לי לאסיר עלי‬ ‫פםקרבינוד‪,‬רט'א^‪ 8‬ם‪:‬‬
‫קרוביתיד‪ ,‬מ״ם כיץ שד‪.‬יא לא פשעה וד‪.‬שליח עומד וצווח‬ ‫כ א >«לח שליח לקדשר‪ .‬ואוסר השליח וגם האשד‪.‬‬
‫שעשאו שליח כופץ אותו ליחן גט םיר‪.‬ו אם מתה כלא‬ ‫אוסרת שקדשד‪ .‬ועידי קדו^‪8‬ין אינם לפגיט‬
‫גט אין המשדח נאסר בקרובותיה אפילו לדיער‪ ,‬ראשונה‬ ‫ואוסרים השליח וד‪.‬אשד‪ .‬שהעדים סתו או הלכו לסדה״י‬
‫מאחר שהוא כופר בד‪.‬שליחות ורק לגבי האשה עצמה‬ ‫אע׳ ג דהיא בחוקת א״א דחוקה שליח עישה שליחיחו‬
‫דאינה יכולה לרכחישו היא ספק מקידשת ושמ וב״ז‬ ‫‪ 0 *0‬אס נ א אחר וקדשה ‪1‬ריכד‪ .‬גס ססנו גס רחוקה‬
‫כשליחות קדושי כסף אכל כשליחות קדושי שטר דינו‬ ‫וו דשליח עושה שליחותו לא אסרינן לקילא רכ לחיסרא‬
‫במו כגט שיתבאר בסי׳ קט׳א דנו ה דינו כשליש והוה‬ ‫ואע״ג דאיש ואשד‪ .‬הבאים לפניגו בחזקח שהוא בעלד‪.‬‬
‫קדושי ספק ו;*ל ועב״ש[ ‪I‬‬ ‫אץ תוםםק קרושץ של אחר אף שאין אן עדי אלא‬
‫ב ך כחב הסיר בשם הרא׳ש ראפילו לא מינוהו שליח‬ ‫חוקת תהג ת ם כאיש ואשתו אץ סדסין החזקות זל״ז‬
‫כהריא אלא שגילה דעתו שד‪.‬וא חפץ באשה‬ ‫נב״ש »‪i‬״‪ (p‬דנשם החוקר‪ .‬היא סעצסותם אכל הכא‬
‫פלונית ואמר לו לשדכד‪ .‬לו והלך וקידשה כלא סיטי‬ ‫ידיעת הבעל איגד‪ .‬אלא סבח חיקה רשליח עושה‬
‫שליחות שדרא מקודשת לו אבל אם לא אטר לשדכה‬ ‫שליחיתו ולכן אפילו יש ערים שעשאו הבעל לשליח‬
‫לו והלך וקידשה לו אינה מקודשת ולא חיישינן שמא‬ ‫ס׳יס כיון שאץ ערים שקרשד‪ .‬השליח חוששין לקרושץ‬
‫עשאו שליח לא שנא אם המקדש אכיו או איש זר ואפילו‬ ‫של אחר ‪1‬שס( סיהו אם היו כיחד כאיש ואשתו אע״ג‬
‫נתרצה בהקדושין כששמע אינו כלום עכ״ל ודבר פשוט‬ ‫שהוא לא ראה עירי הקדושין סיס כיץ שאח״כ חיו‬
‫הוא דלמאן דס״ל דשליחות צריך ערים צריך לגלות‬ ‫כאיש ואשתו אין חוששין לקרושי אחר דאץ חוקרין‬
‫דעתו בפני עדים ולבקשו שישרכנה והא דא*צ שליחות‬ ‫כחוקר‪ .‬וו איך היו הקדושין ונם כיון שידוע לכל שד‪.‬ם‬
‫מפורש לקדושין נראה הטעם משום רובין לאדם שלא‬ ‫איש ואשתו ססילא גחחוקה החוקה של השליח שעשה‬
‫בפניו וכיון שבקש שישדכנד‪ ,‬לו הוי בשליחות דוכיית‬ ‫שליחותו ‪! iJ'jj‬‬
‫היא מטעם שליחות אבל כשלא כקש לשדבד‪ ,‬לו‬ ‫כ ב כתכ רנ עו הרס״א אם אץ עדים נדבר וד‪.‬םשלח‬
‫אעיג שנילר‪ .‬דעתו אין זה בלום דגילוי דעתא בקדושץ‬ ‫כופר שעשאו שליח י*א רהוי ספק סקודשח וי׳א‬
‫לאו מילתא היא כסו כניטין שיתבאר בסי׳ קם*א ע״ש‬ ‫דאיגה סקורשת כלל וכן נראד‪ ,‬עיקר עכ*ל וטעמו‬
‫ולפיכך אינו מועיל אף כשנתרצד‪ .‬אח״ב בדקדושץ‬ ‫דכל עד אחד נדכחשר‪ .‬לאו כלום הוא ואע״ג שעשה‬
‫לפי שהמעשה הקודמת אץ בזה ממש נל׳ל! אכל‬ ‫סעשד‪ .‬וקרשד‪ .‬כעדו נפגי עדים ס״ם כיץ שהוא כופר‬
‫כשבקש שישרכנה לו הוי כשליחות ממש כמ״עז ‪I‬‬ ‫ואיסר שלא עשאו שליח ואץ לפניגו עדים שעשאו‬
‫‪3‬ןץ עוד כתב בשם רבינו מאיר הלוי אם האב‬ ‫שליח אין זה כלום ואפילו אב שקבל קדושי נ חו‬
‫דרצה הדברים לפני הבן שהוא רוצה לקדשה לו‬ ‫תדולר‪ .‬וד‪.‬יא סנחשת שלא עשאתו לשליח אינה‬
‫ושחק הבן וד‪.‬לך האב וקדשר‪ .‬לו הוי קדושין גטירים‬ ‫סקורשת בשאץ ערים לפנינו על השליחות וב״ש‬
‫דמחמת כיסופא דאב שתק ועשהו שליח לקדשה לו‬ ‫כאחר נשהאשה מכחשחו שלא עשאתו לשליח לקבלד‪.‬‬
‫אבל כאינש אחרינא כ ה׳ג הוי ספק קדושין עכ״ל דם*ל‬ ‫רכלל ג חל הוא דער אחד בהכחשה לא סהימן םיד‪.‬ו‬
‫דכשהשליח הרצה הדברים לפני המשלח שרצונו להיות‬ ‫אס יש עוד אחד לד‪.‬שליח המעיר כמותו או ששנ־ם הס‬
‫לו שליח לקדשה בעדו והוא שתק הוי ספק שמא‬ ‫שלוחים וכשירים לעדות דנאסנים דשליח נעשה‬
‫נתרצה לעשותו לשליח ושתיקתו בר‪.‬ודאה רמי או שמא‬ ‫ער כס״ שו‬
‫לא נתרצה ומה שלא אמר אין רצוני בזר‪ ,‬דלא חשש‬ ‫וכמד‪ .‬שדגריע לקולא צ״ע ניומ״יו וב״שו דכיץ שעשה‬
‫לר‪,‬שיכו אבל כאב א״א לומר שלא חשש לד‪,‬שיבו‬ ‫מעשה רכד‪ .‬לקדשה קשה לד‪.‬וציאד‪ .‬כלא גם ונראה‬
‫ועזחיקתו בוצדאה דמי ומה שלא א״ל מפורש שיודח‬ ‫שבופין אותו ליתן לה גט רד‪.‬יא אסורה לעלטא דהרי‬
‫שליח מפני החרפר‪ ,‬שדתבייש לומד לאביו להיות‬ ‫ר‪,‬יא איגד‪ .‬יודעת אם הוא איטר אטח או השליח ואץ‬
‫שליח בעדו ויש שחלקו בזה ום״ל דגם באב אינו אלא‬ ‫ור‪ .‬דומד‪ .‬לבל עד ספי עד כשהראשון טכחישו אין השני‬
‫קדושי ספק הלא אפשר יוסר דלא מפני חרפר‪ .‬שווק‬ ‫גאסן דהשלים אינו ער אלא אוסר שעשאו לשליח‬
‫אלא‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיםן ר׳ה‬ ‫עריו‬ ‫‪74‬‬
‫רמאית כיץ שזה סמך עליו והוא רימה אותו אף שלא‬ ‫אלא שלא נתר»ה או היה א ספק בדבר נמהרפ‪ 1'/‬ואף‬
‫ייחדו בשליחותו שילך בערו אלא במקרה כשילך לעסקיו‬ ‫שהסכרגו הדבר רבארץ* י׳ ל שי*א חשש להשיבו כלל‬
‫יקרשנה בערו זבישז דראה לי דבי היג נם לדעת‬ ‫אכל כאב א״א לומר כן פ״ם לעשותו קדושק ווראים‬
‫ד‪%‬םכ'ם לא מקרי רשע אדא רמאי ;‬ ‫קשה הדבר‪:‬‬
‫^ ודווקא שקז־שה במעותיו אכל אם קדשה במערת‬ ‫כ ן ודע דאעי׳ג דדיעה ד חולקת עם דעת דרא׳׳ש‬
‫המשלח אץ כאן קדושץ תז ל הם בידו והמקדש‬ ‫שהבאנו בסוגיית הש׳ם ‪ 1‬מ'ה ‪ :‬דהרא׳ש מפרש ארצוייה‬
‫בנזל אינה מקירשת כמיש בסי׳ כ״ח דיא דז ת דווקא‬ ‫על הק והרת ־ה מפרש פל האט ם' ם לדינא אפשר דלא‬
‫כשאין להשליח עתה מעות אחרים להחליפן כמקים‬ ‫פאנא וכן משמע מלשון הטור ויכול להיות ת ם רדא־׳ש‬
‫מעות המשלח וליתנם להמשלח או אפילו יש לו דש‬ ‫מורה רבשהשליח הרצה כפני המשלח להיות שליח‬
‫קפידא לדתייפן כנץ שטעית המשיח יותר טובות או‬ ‫קיי׳^ץ וא ‪T‬׳נ דרכינו הב׳י בספרו‬ ‫ושתק היי‬
‫שקדשה כחפץ של המשלח אכל אם קדשה בטעות‬ ‫הגדול כתב שח‪-‬לקים מ*מ כשי׳ע משמע שחזר בו שהרי‬
‫המשלח ויש להשליח מעות אחרות כאלו למוסרם‬ ‫סידר שני הדינים בשעי׳ ד׳־ וסעי׳ דד בלא מחלוקת‬
‫להמשלח מקודשת ‪1‬ב״ש סקכ׳א[ דבזה לא שייך שקדשח‬ ‫‪1‬וכ*כ הב״ש דלא סליגי[ ונם בספרו הגדול כוונתו דלרדא׳ש‬
‫בגזל שהרי בשלו קדשה ויש תולקץ בזה דזה אינו‬ ‫אץ מוכח דין זה אבל ם*ם י״ל דלא פליג לדינא ‪:‬‬
‫אלא במפקיד מעות כשמותר להשתמש בהן ידזזיר‬ ‫דבר פשוט הוא דאם השליח כופר בשליחותו והיא‬
‫להספקיד אחרים אבל בשליח נזלן נמיר הוא ואין לו‬ ‫אומרת שקדשה כעד המשלח ואין כאן ערים שדתה‬
‫רשות להחליפן וכל מקום שהם הם של המשלח אא׳ב‬ ‫לנפשה חד׳א ונותן לה גם ואין כום־ן אותו ליתן נט‬
‫גחן לו רשות לדצציאן ולהחליפן )מק׳‪ 1‬ונראה רלא פליני‬ ‫אם הוא אינו טורה בשליחות השליח !‬
‫מוראי אם המשלח מסר לו טעות צרורין אין לו רשות‬ ‫‪3‬ךן שליח ששינה דבר בשליחותו בטלה שליחותו‬
‫לרתליפן אבל אם מסר לו טעית פתוחים והמשלח‬ ‫כס״שז בח׳ם שם ולא מיבעיא כשינוי גמור כמו‬
‫יודע שיש נם להשליח מעית ויניחם ביחד עם מעותיו‬ ‫שצודו לקדשה על תנאי וקדשה סתם או להיפך אלא‬
‫ואץ דרך העולם להקפיד במעות אלו או אלו בוודאי‬ ‫אפילו שינה בהמקים כנץ שאמר קדש לי פלונית‬
‫העיקר כדיעה ראשונה ואי קשיא כשקדשה במעות‬ ‫גסקום פלוני וקדשה כמקום אחד אינה מקודשת מפגי‬
‫המשלח למה לא תתקדש להטשלח כמו במכר בח׳ ם‬ ‫שיבול לומר במקים זה ניחא לי שתתקדש מפני שיש‬
‫סי׳ קפ״נ רהתם אמרינן שהמוכר הקנה להטשלח אבל‬ ‫לי שם אוהבים רבים ולא ידברו עלי רע משא׳כ במקום‬
‫בקדושין איך תתקדש להטשלח וודא לא קדשה בעדו‬ ‫אחר זנמ׳ ‪5‬׳‪.‬ז וכ׳׳ש אם ש־נה איזה דבר בתנאי אבל אם‬
‫‪1‬שס וא*מ זעש״ז ודרישה ומ׳ש הב״ש דאין מקלישין נמסנש‬ ‫אסר לו קדש לי פלונית והרי היא כמקום פלוני וקדשה‬
‫כנר כתמו ‪ x3 ' 1‬דלא כן הוא וכ'כ הא״מן;‬ ‫בסקים אחר מקודשת רלא מפני הקפידא א׳ל אלא‬
‫והנה זה אינו רבותא כלל כשקרשה השליח לעצמו‬ ‫מדאה מקומה דעא לו שהרי לא א׳׳ל תקדשה במקום‬
‫דמקודשת דלמה לא תתקדש לו וכי מפני שעשה‬ ‫פלוני אלא ותרי י־דא במקים פלוני וכן הדין בשליחות‬
‫מרמה לא תתקדש לו נכרץ רפ'‪ 0‬אלא אפילו אם‬ ‫הנם כם*ש כסי׳ קמ׳א ‪:‬‬
‫בבואו אל האשד‪ ,‬אמר לה שבא לקדשה בעד משלחו‬ ‫העושה שליח לקדש לו אשה פלונית והלך השליח‬
‫וכל דבריו ער רקרושין היה כן ובעת הקדושין קדשה‬ ‫וקדשה לעצמו ה*ז מנהג רמאות והרמכ״ם בפ׳ט‬
‫לעצמו והיא הבינה שקדשה לעצמו ולא עירערה בדבר‬ ‫‪ p‬י״ז כתב תקרא רשע כמו עני המדפך בחררה ובא‬
‫ג*כ מקודשת יאין אומרים כיון שער רנע הקדושץ‬ ‫אחד ונטלו והטור והש״ע לא כתבו תקרא רשע דאזלו‬
‫היתד‪ .‬כוונתם להמשלח א׳ב נאמר דזד‪ ,‬שאמר לי‬ ‫לשימתייהו כזז׳ט סי׳ רל׳ז דכמתנה ומציאה לא נקרא‬
‫הייני לשליחותו לקדשך בעד המשלוז ואף שחזרו‬ ‫רשע עיש וקדושין לא נרע מזה והרמב׳ם ס׳ל דככל‬
‫במחשבתם הד דברים שבלב לא אסרינן כן דפירושא‬ ‫עניין מרךי רשע ומים מה שעשה עשוי והיא מקודשת‬
‫דלי מ א לי ממש ואץ זה דברים שכלב וכיון ששגיר‪.‬‬ ‫להשליח כשידעה שקידשה לעצמו וסברה וקבלה ואף‬
‫אומרים שבוונחם להשליח שפיר מתקדשת לו כשקדשד‬ ‫אם לא עשאו שליח אלא איל כשתלך לשם קרש לי‬
‫במעותיו כמ״ש זחנז״יז^ך!‪:‬‬ ‫פלונית והלך יקדשה לעצמו ‪*0‬מ היז מנהג‬
‫לח ‪6‬ל‬ ‫השלחן‬ ‫הלצות קזזשץ םיסן ?דה‬ ‫ן‪$‬תף‬
‫ווכל ‪ vh m rre sm ira dm‬חגיגה נלל ‪ ntnptf‬ל ך ו ל ק זה שכתב רביני הב״י ריש מי שמחשיר‬
‫להצדיכה נם מהשליח זהו אינו אלא כשאץ וצכחה‬ ‫לעצסו וסברה »לר^«לח קר^«ה אעה סקודעת‬
‫להשליח דביודאי אדעחא דמה ע«םר לה טזחלה מפורשת בל כך שמעד‪ .‬השליח ונם אין היבחר‪ .‬נלדר•‬
‫לקדשה יסלוני קגלה טסנו הקרושץ ונאסנה בשאוסרה שד\א לא נתרצית בהשליח כגון שדיבר עמד‪ .‬ג״ב אילי‬
‫בן ונס זהו סשיס ת ס להסשלדו אינה סץר שת דהרי תאבה לר‪.‬ר‪.‬קדש לעצמו ולא אמרה לו מפורש שאין‬
‫השליה לא קידשה בערו ולבן אינה זנדיכה נט לא סזה רצונר‪ .‬בכך והדברים תלוים בדעת ב״ר שבאותו מקום‬
‫ולא מזה ‪ 1n»j‬ויש סי שמחם־ר לוזיי ‪ 7‬נס משניהם לחקור ולדרוש יפה יפה ובשר‪.‬רברים מוכיחים טבל‬
‫ואין שים סעם כדבר ‪1‬נ*מ אם לא נ מ ר הרואים צד שטעה כלשינו לא נצריבה נט בחנם ור‪.‬שליח‬
‫והשוסעים נערסה! שלא יאשרו א״א יוזואה בלא נס מקדשה עור פעם בעד המשלח ואם הדברים אינם‬
‫ולכן אם דבר זה נחנלה לכל הרואים כשעת הקדושין מוכיהים כל כך וודאי דקשה לד‪.‬וציאה בלא גם‬
‫שהשלה־ז שינה והיא לא נתרעית להתקדשה לו פשיטא טדמשלה וכן משמע טסקור הדין בגזרדכי פ״ג ע״ש‬
‫ולזר! הסכימו גדולי האחרונים ‪:‬‬ ‫דאין באן בית סיועש נומה שלא המיר הסיר לשון מ דומ‬
‫ל ן ן ורע דזד‪ .‬שנתבאר רכשעגר וקדשה לעצמו דתיי‬ ‫סשיס(‪:‬‬
‫רמאי או רשע לר‪.‬רםכ״ם זד‪.‬י אם דאשה היתה‬ ‫אס אסר השליח הרי את מקודשת לי ואומר‬
‫כעזוסו סיד שסעד‪ .‬ידדונו היה לקדשה להמשלח טחרצית לדיחקרש יהמשלח אבל אם לא נר‪.‬רצית בלל‬
‫כתב רביגו הרס״א דנאסן לוסר שסעד‪ .‬דהרי יש רגלים לוצזקדש לד‪.‬םשלרו אלא להשליח שפיר עביר שקדשה‬
‫לדבר שסעה ביון שהוא שלוחו של המשלה וחוקה ואץ זה רמאות כלל אלא אם יש לו פנאי להודיע‬
‫שליח עושה שליחותו ועד הקדושץ דיבר עמה כעד לדמשלח שאיעה נמזרצית לרתקדש לו נכץ להודיעו‬
‫ו» שלח ואיך יקדשנה פתאום לעזנמו והרי קרוב הדבר ואם מתיירא שער שיודיענו יקדמנו אחר גם זר‪.‬‬
‫א״צ נגמ׳‪51‬‬ ‫שלאחתרזוה להתקדשהלו ואץ שום כר דעת עושה‬
‫כן ולפיכך נ א ק ומה דינו כהקדושין יש מי שאומר ל ן אמדו הדל ]נזיר י״ב ‪ t.‬דהאימר לשלוחי צא וקדש‬
‫לי אשד‪ .‬סתם שלא א״ל אשד‪ .‬פלונית וסת השליח‬ ‫דמקידשת להראשון היינו לוע שלח ולי קאי על‬
‫שליחותי כס״ש כםעיי ל״א נחמים םק*ף והיינו אם אוסר ואעי יודע אס קירש לו אשד‪ .‬אם לאו הרי זה בחזקת‬
‫שאמר לי בלא שום כוונה וסמילא יתפרש על השליחות שקידש שחוקה שליח עושה שליחותו ור‪.‬ואיל ואין ידוע‬
‫אבל לא משסע כן מהפוסקים ובוודאי דצריך לקדשה איזו אשד‪ ,‬קידש לו ה״ז אסיר בכל אשה שיש לר‪.‬‬
‫פעם אחרת כעד המשלח דהקדושץ האלו אעם כלום קרובות שהן ערוד‪ .‬עמד‪ .‬ו ק שש עריות אחותד‪ .‬ובתה‬
‫דלהסשלח לא קדשה ולו נ״ב אינה מקודשת אפילו ובת כתו! ובת בנר‪ .‬ואסר‪ .‬ואם אסר‪ .‬יכפרטן שבער‪.‬‬
‫בשאיו קפירא בהמעות בנון שעירב מעות הסשלח עריות דאהותד‪ .‬לשתים יחשב ק האב ו ק האם ראינו‬
‫בסעיתיו או המשלח »והו לקדשה משלו ם״מ כיץ יכור לישא אשה זו שיש לד‪ .‬ערעת כאלי דשמא שלותו‬
‫שר^א אמר שבטעות אסר והוא נ א ק כמ׳ ש הקדש קידש מ אחותה או בתה או אמה אבל אשד! שאץ‬
‫טעית אינו הקדש וכמו בסתכוין לומר תרומה ואסר לר‪ .‬קרובות כאלו מותר לישא אותה ולשניות לא חששי‬
‫מעשר וכיוזוא בזה ונוסף לזה שדרי היא אומרת שאין טפני שאיםוק הוא מדרבנן ולכן אם רוצה לקדש‬
‫רזוינה להתקדש להשליח והעניין מוכיח ‪ p‬אין קדושיו אשה שיש לה קרובית כאלו אץ לו תקנה אא־כ יבואו‬
‫במם אלא שיש מי שאומד שהשליח זוריך לישבע אלו הקרובות ויאסרו שלא נתקדשנו לשליחי שד זה‬
‫שטעה ושלא רדתה כוונתו לקדשה לעצמו מיס סקכיח וי״א שאמירתן אינו סיעיל לד‪.‬תירד‪ .‬ורק אם עם ־ו‬
‫וידאה לי דזרע אינו אלא במקום שהיא אינה צועקת ע׳ז ונשאו לאנשים דאז נתברר שהן פנויות ימיר״ר כה וטעם‬
‫פליגר‪.‬ר״ן יתבאר לפנינו בס״ר בסעי׳ ם* ע*ש;‬ ‫ונכין בעדה נם להתקדש לשליח אכל אם היא צועקת‬
‫ואוסרת שאין רצונה בו ולא דיבר עמה בערו או ל ן עיר אמרו חו*ל נשס‪ 1‬דאפילו אשד‪ .‬שיש לה קרובות‬
‫כאלו אם אלו דקרוגות היו נשיאות כשעה שעשוע‬ ‫שדיבר ולא נתרצתה וזה ששתקה מפני שלא הבעה‬
‫שלעצמו קדשה מה לנו ולשביעתי והרי היא נאמנת כמו לשליח אף אם אח״ב קידם מיהת השליח נתאלמנו‬
‫או גחגרשו באיפן שר‪.‬יר‪ .‬לו עדיין פנאי ל קר ק מ״ם‬ ‫שנתבאר ואפילו היתה בווגחו לקדשה לו מה מועיל ‪:‬‬
‫מיתר‬
‫השלהן‬ ‫הלבות קדושץ ‪0‬יםן ליה‬ ‫ע חך‬ ‫‪16‬‬
‫זיין הקרונות לפנינו שנאסר שתועיל ‪ p!pm‬מצנמת‬ ‫מותר באשה זו ‪ kS‬חיישינן שקרחט השליח אחת‬
‫אם באו הקרובות ואמרו לא נתקדשנו וודאי ד ק‬ ‫מקרובותיה ואמרו נטקסא דם־לתא דכיון דבהד‪.‬יא שלתה‬
‫מותרת מפני חוקת פנויה להתקדש לאחרים רטחזך‬ ‫שעשהו לשליח היו נשיאות כי טשוי שליח נמילתא‬
‫שנאמנות על עצמן נאמנות נם לזו א־׳ן סיז מיגזץ ‪00‬‬ ‫דקיימא קמיה במילחא רלא קייסא קסיה לא משוי‬
‫הרמב׳ן! וחזקה דשל־ח עושה שליחיתו חזקה גמורה היא‬ ‫שליח ויש גירסא בגם׳ לא טצי טשוי שליח ולכן כתבו‬
‫דרוב נשים רוצות להתקרש ויותר ממה שהאיש רזצה‬ ‫רבותינו הראשונים דכל סירי דלא טצי עביר אינש‬
‫לישא אשר‪ .‬רוצה להנשא ונם דין קביע גמור י״ל על‬ ‫לא טצי עביר שליח ואינו יכול לעשות שליח שיקדש‬
‫זה דהאים־ר ניכר לעצמו והיינו נשואות ידועות ור‪.‬ר‪.‬יתר‬ ‫אשה זו לאחר שתתגרש כיון שאין כיכולתו עתה לקדשה‬
‫לעצמו היינו כל פנויות על עצמן מפני חזקת פנויותן ו ^‬ ‫אינו יכול לעשות עתה שריח לזה ואם יקדשה השליח‬
‫מסתפקים על קרונית של זו אם הן םהפגויות או‬ ‫כעדו אינו כלום דהשליחות י*א תפסה וצריך לעש־ת‬
‫מהנשואות )נ׳ל וער׳ן שס שהקשה עליו דאיך נאמנת עד איזד‬ ‫השליח כשתתאלטן או תתנרש כשיהיה כעצטו ביכולת‬
‫וי״ל דעל עצמן נאמנות מ»י קזקתן וממילא שהיא מותרת דנסתלק‬ ‫לקדשה וי’א רווראי מן הרין טצי עכיד אלא שאין‬
‫האיסור וח׳ק! ‪:‬‬ ‫דרך האדם לעשות שליח בטילתא דלא טצי עביד‬
‫השתא ולא חיישינן לזה אבל אם עשהו שליח לזה‬
‫^ ויש נ' מ לדינא בין שני ריעות אלו דלטעמא דדעא‬
‫שליחותו קייטת וכבר בארנו מחלוקת זו נ ח׳ ם פי' קפ׳ב‬
‫מותרת כשהקרובות אומרות שלא נתקדשו ולמעמא‬
‫עיש ותלוי בחילוף הנירסאית שבנם׳ כם־ש ‪:‬‬
‫דקנסא אינו מועיל דהרי מרינא גם בלא אמירתן מותרת‬
‫לךן בטעם איסור זה שאסרוהו רז״ל בכל הנשים יש‬
‫ומה יוסיף אמירתן ולבן לא מהני אא׳ב עטרו ונתקדשו‬
‫מרבותינו רם״ל ש;»ין זה אלא קנסא על אשר‬
‫דאיסורא לא עבדי ואז בהכרח א׳א לט לאוסרה לזו‬
‫צוהו לקרש ל‪ 1‬אשה סתם ולא פרט לו אשה פלונית‬
‫עליו וזהו טעם השני ריעות שכתבנו נסי׳ ל״ו ועוד נ״ם‬
‫דלא היה לו להבנים עצמו בספק איסיר ובחשש תקלה‬
‫ראם לא השגיח וקידש אשה רלטעסא דקנסא הויין‬
‫דמדינא אין כאן איסור דאין כאן חזקה גמורה דשליח‬
‫קדושין גטוריס ביון דטדינא טוהרת היא ולטעטא‬
‫עושה שליחותו שהרי אינו תלוי כו ושטא לא תתרצה‬
‫דרינא הויין ספק קדושין דשמא קידש אחותה או ערוה‬
‫אשה להתקרש לו בער משלחו ועוד דאיך נאסור‬
‫אחרת ואין קדושיו תופסין בד‪ .‬ועד שיתברר כבירור‬
‫עליו כל הנשים דהרי יש לנו לילך אחר הרוב ורוב‬
‫נמיר שכל קרובותיה הן פנויות ואז הקדושין קדושין‬
‫נשים שבעולם אינן מקרובי האשה שנתקדשה להשליח‬
‫גמורים ‪1‬עב״ש סק*ל‪: 1‬‬
‫ואין לומר בזה כל קבוע כמחצה על מחצה דמי רסן‬
‫וכתב רבינו הרמ״א במעי׳ י״א די׳א דה״ד‪ .‬אם‬ ‫התורה אין דין קבוע אלא כשהאיסור ניכר לעצמו‬
‫צוד‪ .‬לקדש אשה פלונית ומת השליח נאמר מיד‬ ‫וההיתר לעצמו כמו תשע חנויות שנתבאר ביו׳ד סי׳‬
‫בקרובותיה מטעם חזקה שליח עושה שליחותו ויש‬ ‫ק״י ותדע לך שכן הוא שזהו רק קנסא בעלמא דאל״ב‬
‫חולקין בזר‪ ,‬עכ״ל וטעם הפלונתא דלטעמא רקנסא א׳ב‬ ‫כל הקטנות שאביהם במרחקים יאסרו לעולם דניחוש‬
‫כשצוהו לקרש אשה פלונית דלא שייך קנסא כמו‬ ‫שטא קיבל אביהן בעדן קדושין ע׳י השליח אלא וודאי‬
‫בצוהו סתם א״ב אין לאסרו בקרובותיה אבל לטעמא‬ ‫שאין זה אלא קנסא ולדיריה קנסו ולאהריני לא‬
‫דדינא כמו דבסתמא נאסר בכל הנשים כמו כן נטפורש‬ ‫קנסו זתוס׳[ ‪:‬‬
‫נאסר בקרובותיה אמנם כל גדולי האהרונים חולקים‬ ‫ל ט אכל יש מרבותינו דס׳ל דדין גמור הוא דכל‬
‫עליו דווראי אפילו לטעמא דקנסא בזה הוי דין גמור‬ ‫הקטנות אפילו מת אביהן מותרות לפי שהן בחזקת‬
‫ורק בסהמא ראסרינן ליה ביל העולם הוי רק קנסא‬ ‫פנויות ואין חזקת שליח עושה שליחותו מוציאן סחזקתן‬
‫אכל כשפירם אשד‪ ,‬פלונית פ׳שיטא ראמרינן ח קה שליח‬ ‫ועור חזקה על האב כשמקדש בתו להודיע לה ולאנשים‬
‫עושה שליחותו והוא אסור בקרובותיה ואפילו ‪DK‬‬ ‫הרבה ולא ישתוק שתהיה מקולקלת אבל האיש הזה‬
‫נאמר רחזקה שליח עושה שליחיתו לא אמרינן לקולא‬ ‫כשבא לקרש פנויה ואנו חוששין שמא קידש השליח‬
‫ם'מ לחומרא וודאי דאטרינן וממילא רקרונוח ‪ .T‬נאםדז‬ ‫אחת מקרובותיה אע׳ג שלכל אחת מהקרובות יש‬
‫מדינא מפני הספק נחמ׳׳ס ולש •סע*ל»‪:‬‬ ‫חזקת פנויה לא מהני חזקתן לזו שרוצית להתקרש שהרי‬
‫לטדד‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושץ ‪ p'D‬ל״ח‬ ‫עחך‬
‫איזה חשש יש כשתסכור שסקורשת היא אסגס גס‬ ‫ולי נראה כדברי רכינו הרמ״א דסדינא א'צ לחו^«‬
‫בכאן יש חשש דבשתסביר עסקידשת היא אם‬ ‫כלל אפילו למאן דס״ל ראמרינן חזקה עלית‬
‫הקבל קדושין מאחר לא תחוש להקרושץ ובאמת זדא‬ ‫עושה שליחותו אפילו לקולא דהא הכא אין כידו כלל‬
‫פנויר‪ .‬ועוד דכיץ רחסבור שהיא מקודשת תתעק‬ ‫ואפילו אם כסתם יש לחוש טפני שהרבה נשים ‪vh‬‬
‫ותיתיב ולא הנשא לאחר וטב למיחב גן רו או שיגיעו‬ ‫הרוצות לועשא אבל כפירט אשד‪ .‬פלונית טי ייסר‬
‫הקדושין לידה קורם שבטלו וד‪.‬יא סבורה שכבר כטלוי‬ ‫שנתרצתה להתקדש לו ונהי רעניז טררבנן יש לחוש‬
‫ותנשא לאחר ורדטכ״ם ור‪.‬טור לא כתבו כלל דץ ‪m‬‬ ‫דשטא נתרצתד‪ .‬ט׳ ט זהו פשיטא דאם האשה הזאת‬
‫דכאמת המר‪ .‬חששות דלא שביחי במוכן וגם בנם׳ לא‬ ‫תיצה להנשא לאחר שאין ביכולתיט לאוסרה טפני‬
‫נזכר זד‪ .‬בקדושין אטגם מירושלמי רפ״ר דגיטץ משמע‬ ‫שליחיתו של זר‪ .‬דהרי יש לה חזקת פטיה ור‪.‬יא עוטרת‬
‫כן יכן פסקו רבותינו בעלי הש״ע והכי קיי״ל נואצ״ג‬ ‫וצווח שלא נתקדשה לשלוחו של זה ולפ*ז אם נאטר‬
‫דלפי ש״ס לילן גיפין ל״ג ‪ .‬לר״י ולריג לקיי״ל נוותייהו ולהמטפ‬ ‫דחזקתה של זו טועיל גם לקדובותיד‪ .‬פשיטא דאין איסור‬
‫שמשרש שס לא שיין בקחשין ס״מ לפינמי הירושלמי ‪P‬‬ ‫עליו לקדש את הקרובות טטעטים שנתבאר אלא דלטאן‬
‫לחוש ודו״ק(‪:‬‬ ‫דס׳ל באשה סתם דטדין נטור נאסר ככל הנשים‬
‫‪3‬ןף‪ ,‬העושר‪ .‬שליח לקדש לו אשה פלוגיח וד‪.‬לך השליח‬ ‫נתבאר דס׳ל דאין חזקתה של זו מועיל לאחרת וא״כ‬
‫וקירשה לו והמשלח כעצמו קידש אחת מקרוביתיח‬ ‫יש לאיסרם עב״פ טדרכנן אבל מאן דס״ל קנסא לא‬
‫שד‪.‬ן ערוד‪ .‬לזו במו אמה ובתה ואחותה ואמו ידוע איזו‬ ‫ס״ל סברא זו וא״כ מותרות אם מפני טעם חזקה אם‬
‫מהן נתקדשה ראשינו*‪ .‬שתיהן צריבות גט ואסורות‬ ‫מפני שלא שייך בזה חזקד‪ ,‬ענשה שליחותו כט׳ ש וקנס‬
‫עליו אכל אם ידוע סי קידש ראשץ ה״ז מקודשת לו‬ ‫לא שייך כזה שהרי פירט לו את האשה ושפיר קאטר‬
‫והשנייה א״צ גם שאץ קדושץ חופסץ בערוד‪ .‬ואפילו‬ ‫רכיגו הרט׳א ומ*ט למעשה יש להחמיר לכל הריעות‬
‫אם השליה קידש ראשץ לא אטרינן דד‪.‬רי חזען שאץ‬ ‫עד שיבורר הדבר‪:‬‬
‫המשלח ריצד‪ .‬בשליחותו מרקידש סיד קרובתד‪ .‬בוודאי‬ ‫עשה שליח וביטל השליחות קודם הקדושין הרי‬
‫ביטלו לשליחות בלבו דהרי בבר בארנו רגילוי דעתא‬ ‫הוא כטל אבל אחר הקרושין איט מועיל הביטול‬
‫לאו סילתא היא ואם כאמת ביטלו בפירוש וידעמ‬ ‫אפילו תוך בדי דיבור של הקדושין כטו בגט כסי׳‬
‫שהיה הביטול קידם קדושי ז^פליח בכר נתבאר דקדושי‬ ‫קט״א דבניטין וקדושין קיי״ל דתוך כדי דיבור הוי‬
‫השליח בטירין וממילא דקדיעזיו שקידש בעצסו ק‬ ‫כלאחר כ״ר בט״ש בסי׳ ל״ח וסי׳ מ״ט וזהו דעת רוב‬
‫קרושץ ויראים ואם אץ ידוע אס היה הכיפצל קורם‬ ‫הפוסקים אמנם למאן דס״ל דזהו רק לח־טרא כט״ש‬
‫הקרישין אם לאו הדר ה״ל ספיקא וצריבות שניהן‬ ‫שם וודאי דיש לחוש לחוטרא שאם קבלה קרושין טאחר‬
‫גם ואסירות עליו ז‬ ‫צדיכד‪ .‬מטנו גט ואם אץ יריע אם ביטל קידם הקדושין‬
‫י ן ן כתב הרטב״ם ז״ל בפיט ‪ p‬י״ח העושה שליח‬ ‫או אחר הקדושין ה״ז ספק מקודשת‪:‬‬
‫לקדש לו אשד‪ .‬והלך וקדשר‪ .‬השליוז אוסר לעצמי‬ ‫‪2‬ןך< ביטול זה הוא דווקא כפר‪ .‬ובפני שני ערים‬
‫קדשתיר‪ .‬והאשה אימרת לראשץ שעזלת נחקדשתי‬ ‫ושיבטלו מפורש אכל גילוי דעת איט טועיל רקיי״ל‬
‫אס לא עשר‪ .‬השליח בעדים הרי השליח אסוד‬ ‫גילוי דעתא כגיטא לאו מילתא היא וכן בקדועזץ‬
‫כקרוביחיד‪ .‬יחיא סותרת בקרוביו והאשה אסורה‬ ‫ואולי דבכאן טיעיל גילוי רעת לחיטרא דעריץ הוא‬
‫בקרובי המעזלח והפעזלח מותר כקתבותיח ואס‬ ‫קורם הקדושץ היה כבדיני ממונות דמועיל גילוי דעת‬
‫הוחזק השליח בעדים היז מקודשת לראשץ אסרה אינו‬ ‫בכמה דברים אבל דברים שבלב וודאי דאינו כלום‬
‫יידעת לסי נתקדשתי אם לסשלח או לשזלווצ אס לא‬ ‫ולבתחלד‪ .‬יבטלו כפני השליח עצמו רכן תקנו חז״ל‬
‫הוחזק השליח כערים זרז מקודשת לשני ואם הוחזק‬ ‫בגט כט־ש שם כדי שלא יבא הדבר לידי קילקול‬
‫שד‪.‬וא שלוחו שני ק נותנץ גט ואם רצו אחד נותן גס‬ ‫ואסרו לכטל שלא כפני השליוז ומ״ם בדיעבד אם‬
‫ואחד כעם ע ה ל ומקורי מירושלמי פ״ג ‪f w n p‬‬ ‫ביטלו מבוטל גם שלא כפניו ושמא תשאל מר‪ .‬חעזש‬
‫ועשאו לרץ זה במו האוסר לאשת קדשתיך והיא‬ ‫יש כקדושץ כשיבמל שלא כפניו כשלמא בגיטין יש‬
‫אומרת לא קדשתני דחוא אמוד ב^צבותיה ווצא‬ ‫חשש שלא תרע מהבטול ותנשא לאחר אכל גקרושין‬
‫השדחן‬ ‫הלכות קחשין סימן ליה‬ ‫ערוך‬ ‫‪?8‬י‬
‫כאן דבר במה שלא גאמינו אבל גהודוזק בעדים‬ ‫סוחרת בקרוביו כמ״ש בסי׳ מ״ח רבו‘ מי שמורה‬
‫דהחזקה במכחשת אותו ולפיכך שניהם נותנים נם דהרבר‬ ‫בהקרושין הרי עשה אנ‪ 6‬שיה חר׳א על הקרובים‬
‫שקול דהוא מוען כרי ושליחותו הוחזקה ואץ מי שחולק‬ ‫סהעריות שאץ קדושין תופסין ברין וב*ז בשעירי‬
‫עליו כרץ זה ז‬ ‫הקרושין אינם לפנינו או שאינם !וכריס איך היה ופרטי‬
‫^ אם או ד שאטר השליח לעצמי קדשתיה חזר ‪U‬‬ ‫הדינים כנתינת גט יתבאר שם בסיר‪5‬‬
‫ואמר סבור הייתי שקדשתיה לעצטי ונזכרתי‬ ‫טץ ואין לתמוה למה בלא עשאו כערים מותר המשלח‬
‫שקד שהי ה לשולחי אם הוחזק כעדים אז אסרינן‬ ‫בקרובותיה הרי הוא אומר שעשאו לשליח והיא‬
‫חזקה שליח עושה שליחותו ונאמן לחזור בו ולומר‬ ‫אומרת שטזקדשה לו ‪1‬פור‪ 1‬רי׳ל דאין שוס טעם שיאסור‬
‫שטעה והשליח מותר בקרובותיה ומקודשת קדושי וודאי‬ ‫המשלח בקרובותיה דרדי עיקר איסורו מפני השליחות‬
‫להראשין אבל בלא הוחזק בעדים אפשר באמת שחזד‬ ‫והרי השליח עימד חיווה שביטל השליחות וקדשה‬
‫משליחותו כמו שאמר מקידם ואינו נאמן עתה לחזור בו‬ ‫לעצמו ויש כח להשליח להתיר להטשלח קרובותיה‬
‫!יזמ׳יז וב׳ש סקליח( ונשאר באיסור בקרובותיה והראשון‬ ‫והיא אץ ב ‪ T‬ה כח לאסרו ולא עדיפא מאשה דעלמא‬
‫צריך קדושין אהרים וכשהיא אמרה איני יודעת וחזר בו‬ ‫שאומרת לראובן קדשתני וראובן מכחישה והבא ג׳ב‬
‫השליח בהוחזק בעדים נראה דלא נרע מהיכא‬ ‫השליח שועא במקום ראובן מבחישח ומ׳ם יש מרבותינו‬
‫שהכחישתו מקורם אבל כלא דצחזק אץ הרץ כםקודם‬ ‫שחולקים כזה ום*ל דגם הוא אסור בקרובותיה ‪1‬שס‬
‫שפסקנו שמקודשת לשני איא וודאי דבזה נ א ק לחזוד‬ ‫בשם הרא׳׳שו‪:‬‬
‫בו ואינה מקודשת לו וצריבה ממט גם ונם סהראשץ‬ ‫ט ךן וכן כמה שפסק ראם הוחק השליח כערים הי?‬
‫או שהראשון יקדשה מחדש זנ׳ל(;‬ ‫מקודשת לראשון והרי השליח עומד וצווח אע׳ם‬
‫י׳ א רשליח שקידש םתם והיינו שבא אל האשו־ו‬ ‫שעשאני בעדים חזרתי משליחותי ולעצמי קרשתיה‬
‫וא׳ל פלוני עשאני שליח לקרש אותך ולאחר שעה‬ ‫סס( ואיך גתירנה להטשלח אמנם בשנדקרק בדבריו‬
‫קדשה סתם והשליח אופר לעצמי נתכוונתי והיא‬ ‫דלא אמר אם עשאו בעדים כרקאטר ברישא אם לא‬
‫אומרת להמשלח נתכוונתי אם לא היה השליחות נ«ורםם‬ ‫עשאו בעדים אלא דבאמח אין נ׳ ם בין עשהו בערים‬
‫מותר המשלח בקרובותיה כמו שהשליח אומר דמאםינים‬ ‫לשלא בעדים והוחזק הוא עניין אחר והוא כנץ‬
‫לו שלעצמו כיון והשליח אסור בקרובותיה והיא מותרת‬ ‫שהביא עמו עדים או כתב מקויים שש'‘יח זה נעשה‬
‫בקרובי השליח אבל כשהוחזק כעדים גם המשלח‬ ‫בערים וכיון דהשליח עצמו טרח לפני הקדושין להביא‬
‫אסור בקרוכיתיה שאין מחאת השליח סחאה אצלו‬ ‫ראיה שהוא שלוחו של פלוני אינו נאמן לומר שכרגע‬
‫לבטל השליחית זראב״ד שס( ואפשר דלרינא גם הרמב׳ם‬ ‫נשתנה דעתו וכיון שהיא טוענת כרי שנתקדשה‬
‫מורה בדין זה ו ד ע ]והראב׳ד מפרש כן טרושלמי ונ*פ פל‬ ‫להמשלח אנו מאמינים לה ורברי השליח אינו כלום‬
‫הש'מ שלא הניאו כלל[ ‪:‬‬ ‫והוי כמוען נגד מה דקים לן וננד החזקה ומ׳ם זהו‬
‫נ ב אם השליח איטר קדשתיה לדמשלח והיא אומרת‬ ‫וודאי רהשליח נאסר בקרובותיה ]הה־מ‪ :‬דהרי שויא‬
‫לא קדשתני המשלח אסור בקרובותיה ע'פ השליח‬ ‫אנפשיה חר״א ואפשר רגם כופין אותו ליתן נט וכמ׳ ש‬
‫אף אם לא הוחזק בערים דכיון שאומר שעשה שליחותו‬ ‫כסי׳ טיח ויש מרבותינו שחולקים נם בזה ום'ל דאין‬
‫וחזקה שליח עושר‪ .‬שליחותו הוי כאוסר לאשה קרשתיך‬ ‫חילוק בין תוחזק ללא הוחזק ואפילו בהוחזק לא‬
‫והיא אומרת לא קדשחני ודע רבץ הסשלח ובץ‬ ‫נשארה סקידשת לראשין בקדושין אלו אי׳א שכופין‬
‫השליח יבולים לבטל השליחות בדיבורם אפילו קנו‬ ‫את השליח ליתן נט וגם כיפין אוחו שיקדשנה עוד‬
‫בקניין יכילין לבטל השליחות זנ׳יו ואם נשבעו שלא‬ ‫פעם בער המשלח יטכ״ש סקל*ז ול'נ דכווגת הרמ׳א כמ׳ש‬
‫לבטל השליחות ועברו וביטלו ביטולם ניטול ועברו‬ ‫ובזה יצאגו מכל פקפוק ודו׳ר‪: [,‬‬
‫על השבועה ]עתוס׳ תמזרה ‪1‬׳ ‪ .‬ד׳ה והשתא( מיהו אץ‬ ‫ובזה שפסק כאומרת איני יודעת לטי נתקדשהי‬
‫נאמנים לומר שביטלו כל זמן שלא ידענו בבירור‬ ‫אם לא היחזק בערים מקידשת לשני ואם הוחזק‬
‫שביטלו דאין אדם משים עצמו רשע וכה׳ גיטץ יתבאר‬ ‫בערים שניהם נותנים גט הטעם פשוט דכשייא הוחזק‬
‫עוד מ ד ד ז‬ ‫שליחותו והוא טוען ברי והיא שמא נאמן שהרי אין‬
‫בסו‬
‫מ ‪79‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות קרושץםיםןל״וןלץ‬ ‫ןו ץ ך‬
‫היי כשינוי אץ זה כשינוי כשליחות דחא לא עו הוכיעד‬ ‫שכר נחגאר ‪ *’irDa‬כ״ח דשליח ע שינה כ^זליחותו‬
‫לעשות ע׳פ הדין אלא דזהו כגילוי דעחא דאנן סר^י‬ ‫מ ל ה השליחות ד ש שםםח‪6‬ק אם קידש קדושק‬
‫דווראי לא חפץ רק בקדושין ברורים והריקיי״ל דגילוי‬ ‫ו דננן או »«ק קרושק אם זהי שיגוי בשליחות דגווראי‬
‫דעתא בניטא לאו מילתא היא ובן בקדושץ ולכן‬ ‫דעת המשלח היה לקדשה קדושין גמורים וכן אם קדשה‬
‫למעשה הד ספיקא דדינא יהוי ספק קדושין זואע״ג‬ ‫נק ת ש ץ שאין מסורים לביאה נמל״מ ס*י ה״ך‪ 1‬ובסי׳ ל״א סעי׳‬
‫דראיית המל*מ מד׳ ג״ב מרב מניומי יש לדחית ולימד דנן‬ ‫ליה כתבנו שיש בזה מחלוקת ולמעשה הוי ספק ע״ש ואע״ג‬
‫משהו לקדש ל‪ 1‬אמת מהבטת יכממשה דאמיות במשגה ‪P DD‬‬ ‫דסזוד הסברא חיה נראה דזהו וודאי שינוי בשליחות‬
‫ראיית המיה מד׳ סיד ; יש לדחות ע״ש מ״מ י״ל מלז‬ ‫‪ « 3‬מ־מ י״ל נם להופך רוודאי אס שינה כאיזו מעשה‬
‫הסברא כן פמיש וחיקזז‬ ‫הוי שינוי אכל כשלא שינה כמעשה אלא דלפי הרין‬
‫סיימן ל״ן ]דיני שליחות להאשה וט י״ט סעי׳[‬

‫אמרה לו הרי הוא כמקום פלוני וקבלס כסקוס אחר‬ ‫א כשם שהאיש עושה שליח לקרושץ כמו כן אשה‬
‫מקודשת שמראה טקים היא לו כמיש כשליחות שלו‬ ‫עושה שליח לקבל קדושין ומיד כשהשליח מקבל‬
‫וכן איזה שינוי שהוא כמל השליחות ורק כזה שנתבאר‬ ‫הקדושץ מתקדשת כמו בנמ שהאשה עושה שליח‬
‫שס דשליח עושה שליח י״א דבשליחות קבלה‬ ‫לקבלה וצריכה לעשותו כעדים אפימ להרמבים שאינו‬
‫אינו כן מטעמא דמילי לא ממסדי לשליח כמ״ש שם‬ ‫מצריך עדים כשליחות מים כשליחות קבלה מידה‬
‫סעי׳ ג׳ ‪:‬‬ ‫דצדיך עדים וטעמא דמילתא בארנו ב סי הקורם סעי׳‬
‫ף כימי הוא הקדושין כשליח קבלה כתב הרמב״ם רל‬ ‫י*ז עיש וביש לשארי הפוסקים דנם בשליחות האיש‬
‫כפ״ג דין י״ח ראם שליח האשד! מקבל הקרושץ‬ ‫מצריכים ערים ומיס אם לא עשתה אוחו כעדים וקבל‬
‫אומד לו המקרש הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת‬ ‫קדושין יש להחטיר ולהצריכה גט מפני שי״א דבקדושץ‬
‫לי והוא אומר לו קדשתיהלך אוארסתיהלןיאונתתיה‬ ‫נס בשליח לקבלה א״צ עדים כמ״ש עןם סעי׳ ך׳ עיש ‪:‬‬
‫לך לאש ה וכל כיוצא בזה ואם אמר השליח ק דיו ואפילו‬ ‫ב וכשם שמצוה בו יותר מבשלוחו כמיש שם פעי׳‬
‫שחק ואם ד\ו עסוקין כאותו עניין ונתן לשליח ולא פירש ולא‬ ‫ב* כמו כן יש מצור• יותר כה מכשלוחה ואעיג‬
‫אמר דבר דיו והיא מקודשת עכ״ל ומה שמצריך שהשליח‬ ‫ראשה אינה מצווה על פויר מים יש לה מצוה מפני‬
‫יאטר לו קדשחיה לך או שיאשר הן י*א רטעמו דאל״ב‬ ‫שהיא מסייעת לבעל לקיים טצותו נר״ן רסיס דכבר‬
‫חיישינן שמא חור בו משליחותו וקבל הכסף ל פ ק ^‬ ‫בארנו במי׳ א׳ סעי׳ ו׳ דאף מי שאינו מצווה על פויר‬
‫ולא לשם קדושין ‪1‬ב*ח[ ואין טעם מבורר לטה לנו‬ ‫מים כשמקיים מצוה קעבר דזה הוא רצין הקכ״ה‬
‫לחוש לכך וי*א ד»עם משום דכתיב את בתי נתתי‬ ‫להרבות כישוב עולמו בטיש שם סעי׳ ד׳ ועל כלל‬
‫לאיש והוא כשליח מבתו וטשטע דצריך שיאטר שהוא‬ ‫הנשים פשיטא שיש מצוד‪ .‬דא׳א לקיים הםציה בלעק‬
‫נותן !מק־ו וגם וה לא טסתכר דפירושא רקרא הוא‬ ‫ןומיזשב קושית האניש שסז אלא דאץ זה מצוה המוטלת על‬
‫שמרצונו נחנהי לו וי׳א הטעם דבאשה עצמה טובח‬ ‫הפרט ולפיכך וודאי שמצור! בה יותר מבשלוחה אבל‬
‫להדיא דשתיקתה הוא כהוראה ^ הקדושץ דכיון‬ ‫איסורא ליכא אס מחקרשת ע״י שליח בלא ראות‬
‫דנאםרה על כל העולם היה לד‪ .‬לטחוח אי לא ניחא‬ ‫דאעיג רבו נט איסיר יש כט׳ ש בסי׳ הקודם שם רילסא‬
‫לה ב קדו שין אבל השליח לא איכפת ליה בזה ואץ‬ ‫לא תישר בעיניי ובאשה לא חיישינן לזה ראשה בכל‬
‫ראיה משתיקתו שטסבים על הקדושץ הלכך אמירתו‬ ‫דהוא ניחא לה וכיץ שטחרצית להתקדש שלא בפניה‬
‫מעכבת ‪ rn'ftj‬ונם זה קשה להכין ד^א השליח עיטר‬ ‫שוב רא תטאםנו‪:‬‬
‫כמקים האשת ואץ לך ראיה יותר על הודאתו סטה‬ ‫ג ובבל הדברים של קדושין דין האשד! עם שלוחה‬
‫שקבל הקרושין דטי הכריוזו לכך וגם באשה עצטה בן‬ ‫כרץ השליח עם האיש דאם שינו בשליחותה‬
‫היא הטעם דקכלחה ראיה על הוראתה דמ״ש » ‪p‬‬ ‫השליחות בטל ואם אטרה לשליח קבל הקרושין בטקים‬
‫ע״ש בשידה ‪I‬‬ ‫■לובי והוא קיבלס כמקים אחר אינה טקידשת ואט‬
‫‪pm‬‬
‫השלחן‬ ‫תלבות קדושץ סימן ל״ו‬ ‫ערוך‬ ‫‪80‬‬
‫בל זה נחא שח דאץ‬ ‫שיתבאר שם בם'ד וכקדושץ לא‬ ‫ן־ וי*בן נ״ל בטעמו ‪ hv‬הרמבי״ם דוודאי אם ‪ 7‬די‬
‫עליה לכותבו ועוד דבנם אפילו ע״י שליח איט מזכיד‬ ‫הקדושין יודעים שזה האיש הוא שליח טהאשה א״צ‬
‫שם השליח כנם ובקדושין הרי כותב פלונית ששלחך‬ ‫לאמירתו כלל וזה שהצריך האמירה של השליח הוא‬
‫מקודשת לי וכיון שמזכיר שם השליח מהני דעתה נמ׳ל‬ ‫ספני העדים דבשלמא כשרואים איש שטקדש אשה‬
‫להרמב״ס[ ומים למדנו מכל זה רבעינן דעתה בשטר קדושין‬ ‫יש כאן יריעה וראיה אבל כשרואים איש שסקדש אשה‬
‫היינו שתתרצה בכתיבת השטר ולא די במה שנתדצית‬ ‫ע״י איש ואינם רואים האשה ולא יורעים מהשליחות‬
‫בהקדושין בכלל שהרי בכאן ששלחה שליח לקבל‬ ‫אם אינם שומעים מהאיש דברים שסורח על שליחותו‬
‫קדושין ועב״ז בעינן דעת שלוחה או דעתה להפוסקים‬ ‫אץ כאן ראיה דדיעד‪ .‬ברורה והוי כמקדש בלא עדים‬
‫החילקים על דדטב׳׳ם זב'ש פי'נ‪ 1‬והנה זהו פשוט אפילו‬ ‫ולפיכך הצריך שיאמר פלונית מתקדשת לך או שיאמר‬
‫להרמב״ם דבבעל ‪ rieyvf‬שליח לקדש את האשד‪ .‬דלא‬ ‫‪ p‬דזוד ביריעה מטנו שהוא שליח מהאשה ולכן אם‬
‫מהני כתיבת השטר לרעת השליח רק לדעת הבעל‬ ‫דיברו מקודם על עסקי קדושין א*צ כלום שדרי יודעים‬
‫דבזה הוד‪ .‬כמו בגט כפי מה שבארנו זנ*ל‪: 1‬‬ ‫העדים שהוא שליח‪:‬‬
‫ח ובשם שהבעל יבול לבטל השליחות כמו כן היא‬ ‫ן ד״א דזה שכתב רדמב״ם ראם שתק מהני בעסוקין‬
‫דאם חזרה וביטלה השליחות קודם שקבל הקרושין‬ ‫כאותו עניין הייט שתיקתו של הבעל מהני כמו‬
‫הרי הוא בטל ואינה מקודשת ואם אין ידוע אם ביטלה‬ ‫במקדש אותה דמהני כעסוקין באותו עניין נתינתו‬
‫השליחות קורם הקרושין או אתר קבלת הקדושין ה׳ז‬ ‫בלבד כלא שום דיבור אבל לא קאי אשליה דאצל‬
‫ספק מקודשת ;‬ ‫השליח האמירה מעכבת מ׳ח! אבל רוב הגדולים‬
‫ט וכן אם שלוחה קיבל קדושין מאחד והיא כעצם!־־‪.‬‬ ‫הסכימו דנם אשליח קאי דכעסוקין באותו עניין א״צ‬
‫קיבלה קדושין מאחר ואץ ידוע אם קדושין שקבל‬ ‫לא אמירת הבעל ולא אמירת השליח ‪1‬תמ'ח וס׳ז וב׳ש[‬
‫שלוחה קדמו ^זל ה או שלר‪ .‬קרמו אסורה לשניהם‬ ‫ופשיטא דלפי המעם שבארנו כן הוא דהרי יש כאן‬
‫וצריכה נט משניהם ואם רצו אחד נותן גט ואחד בונסד‪.‬‬ ‫ידיעה וראיה וכן משמע להדיא מלשונו של דרמכ״ם‬
‫וצריכה קדושין אחרים דשמא הקדושין של האחר קדמו‬ ‫דאי רק אמקדש קאי ה״ל כפול לשון ע׳ש ולגירסא‬
‫ולא תפסו קדושין הקודמים וכיז כששני המקדשים‬ ‫שלפנינו כרמב־ם ואם היו עסוקין כאותו עניין משמע‬
‫רחוקיס זד‪ ,‬מזה אבל כשהם קרובי ערוד‪ .‬כגון שהשליח‬ ‫עוד דבריעכר לא בעי אמירתו כלל אפילו לא היו עסוקין‬
‫קידשד‪ .‬לראובן והיא כעצמה נתקדשה לבן ראובן או‬ ‫כאותו עניין )וכ'ננ מהנר׳א סק׳ב שמפרש כן ע׳ש וצ״ע לדינא( ‪:‬‬
‫לאחיו שניהם נוחגים גט ואסורה לשניהם דאיך אפשר‬ ‫ץ ובמקדש כשטר ע״י שליח כתב הרמכ׳ם ז׳ל דצריך‬
‫לדגשא לאחד מרט שמא הקרושין של האחר קרמו‬ ‫לכתוב השטר מרעת השליח דד‪,‬א שטר אירוסין‬
‫ונתגרשה ממנו והרי היא ערוד‪ ,‬על השני וכל דיני‬ ‫צריך לכתוב מדעתה כמ״ש בסי׳ ל*כ ולכן כשעשתה‬
‫ביטול שנתבאר באיש ה״ה באשה ‪:‬‬ ‫שליח שלוחה כמותה וכ*ש כשכתב לדעת האשה‬
‫י מי שקידש ע׳י שליח לא יקדש פעם אחרת בשעת‬ ‫דמהני ויש מרבותינו דס׳ל דלא מחני לרעת השליח‬
‫חופה שלא להוציא לעז על קדושי הראשונים‬ ‫דק לדעתה שהיא תצוד■ לכתיב את השטר דבזה לא‬
‫שיאמרו אין קדושי שליח ב^ום ואע׳ג שפסקנו בסי׳‬ ‫אמרינן שלוחה כמותה רכסו רבנט בעינן לדעת המקנה‬
‫ליר סעי׳ י׳׳ב דבקדושי האיש בעצמו רשאי לקדשה‬ ‫דווקא ח־וסופר צריך לשמוע מפי הבעל דווקא ואפילו‬
‫פעם שנית ט׳ם כקדושי שליח חששו כמ״ש שם ומיהו‬ ‫אם הבעל אומר אמרו לפלוני ויכתיב פסול ובן בקדושין‬
‫י*א כשהקרושין הראשונים היו בלא עשרה דרשאי‬ ‫צריך לדעת המקנה דווקא והיא האשד‪ .‬ולא לרעת‬
‫לקרשה בעצמו פעס שגית בעשרה דררי מ־כחא מילתא‬ ‫שלוחה ]ר*ן ומי» ולדרמכ״ם י״ל דאין ענין זל״ז דבשלמא‬
‫דמפני שרצונו לקדשה כעשרה מקדשה עוד פעם ולא‬ ‫בגט רעל הבעל לכתיב הגט יכך צריך הוא בעצמו‬
‫מפני שיש חשש בקדושי שליח וכן דוקא כשיש עדים‬ ‫לאפר לד‪.‬םיפר לכתוב אבל שטר קדושין אין על האשד‪.‬‬
‫על קדושי השליח דאז אינו רשאי לקדשה עור פעם‬ ‫לכתוב וד‪,‬יעל כותבו ורק לשאול דעתה בעינן ודעת‬
‫אבל כשאין עדים לפנינו אלא השליח והאשד‪.‬‬ ‫שלו־־׳ד‪ .‬כמיתה ועוד דאומר אמרו דפסיל כגט הוי‬
‫אומרים שנתקדשה בערים כל כה*נ אין חשש כשיחזור‬ ‫מטעם גזירה כט״ש כסי׳ ק״ך או מטעם מילי במו‬
‫ויקלשנר‬
‫מא‪81‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ פיק ל״י‬ ‫ערוך‬
‫שן לד‪ .‬ולמה‬ ‫במנו לשם קדושין שורים דאל״ב למד‪.‬‬ ‫‪ m th fn‬י בז ה אק ‪ vtfn‬םרואים כ ק דלינא עדים על‬
‫קכלר‪ PTW .‬ולש(;‬ ‫קדושי האליוז ‪1‬לדמ מי׳ ליד מ ס ימב׳ז פ*שו ‪:‬‬
‫‪ y‬מצד הסברא ש אה דזה דהוי ספק כשאמר לח‬ ‫בבר נתבאר כפי׳ ל״ה דאשה בשירה לשליחות‬
‫ואח זהו כשנותן לה שתי פרומות ואומר לד‪ .‬בשעת‬ ‫קדושץ וי טלה לקבל קדו^סין בעד חברתה ולא‬
‫שינ ה דדי פלונית ששלחך מקידשת לי ואת או ואת‬ ‫עוד אלא אשילו אם סקבלת קדושין נם בעדה י טל ה‬
‫נמי לעניין קדושין ווראים אכל אם נתן לה השתי‬ ‫לקבל נם בעד חבירתה ויאפר לה הסקדש הרי את‬
‫פרופות ואיל רדי פלונית ששלק־ מקודשת לי ושהא‬ ‫מקודשת לי ונם שלונית מקודשת לי ואע*נ שנעשית‬
‫מעט אפילו שחות מכדי דיבור וא״ל ואת או ואד‪ .‬נטי‬ ‫צדות וליו ובבל ערות שהאשה בשירה לר■ אץ הצרה‬
‫אין ממש בקדושיה חרא דר‪.‬א קיייל דבקדושין תוך כדי‬ ‫נאמנה מ״ם שליחותה כיון שעשתה עשתה משיי >*ב ‪f.‬‬
‫דיבור לא• כדיבור דמי ועיר כיון שמסר לה השני‬ ‫רוה שאינה נאמנת הוא משני שחשודה לקלקלה אבל‬
‫פרוטות לשם חכרתה כבר זכר‪.‬ה חכרר״ה ככל הכסף‬ ‫במעשה שעושית כעדה לא שייך קילקיל נפיש נחוש׳(‬
‫אפילו הם אלף רינרץ א״כ במאי מקדשה אמנם מלשון‬ ‫ריא עור דאשילו אם בעת קבלת קדושין רחל מיעקב‬
‫הטור שכתב אם היא שליח לקבל קדושין לחגרתד‪.‬‬ ‫אמרה לה לאה קבלי נם בעדי קדושין מיעקב ולא‬
‫ולאחר שנתן הקדושין לידה איל ‪ ns‬נטי שתיהן מקודשת‬ ‫עגתה לה דבר וקבלה ותקב אמר בנתינת לה בסף‬
‫אבל אם איל ואת ה״ז שקבלה ספק מקורשר‪ .‬עכיל‬ ‫הקרושין שמקדש ש תי ק דדי נם השנייה מקודשת ולא‬
‫משמע לד‪.‬ריא דגם בבר‪*.‬ג מהני וציל דזה דקיי״ל דתיך‬ ‫אמרה גשירוש שמקבלת נם בעד לאה‬ ‫אמרינן הרי‬
‫כיד לאו בדיבור דמי בקדושין זהו לעניין חזרה בלבד‬ ‫ראדרבה מדלא אמרה שאץ רצונה לקבל בעד לאה‬
‫וביב רבינו הכיי בספרו בדיה ואע״ג ד א' כ ממילא‬ ‫אמרינן דנתרצית לקבל נס בעד לאה אע״ש שנעשית‬
‫ביון דלעניין חזרה לאו בדיביר דמי דדי הכסף של‬ ‫לד‪ .‬צרה אכל בקיכלה ב ^ ש בעד לאה ניב‬
‫השנית ובמה מקדשה וצ״ל דמיירי שנחטין מתחלה‬ ‫ששימא ראץ פשק בוה ואץ וה רבותא בלל נהראיש(‬
‫לשום כך דממילא לא זבר״ה השנית בכל הכסף אכל‬ ‫ומזד‪ .‬ראיה למיש כפעי* ר דאת אפילו השליח‬
‫אם לא נו עו ץ מתחלה אלא נמלך לקדש גם איתה אף‬ ‫לא השיב ק ה״ו קדושץ נחמיח סקייס אמנם י״ל‬
‫שהיחד‪ .‬דדמלכה תכ״ר מ״מ דדי אין לו במה לקדשה‬ ‫ד מ ה אץ ראיה דבבאן עדיף טשי מדהיא מקודשת‬
‫דהבפף היא של השנית נאי» ואם נאמר שהיטף לה‬ ‫מוראו אמרינן ד ש חבירתה םק ‪ T‬שת משא״ב כשליח‬
‫כפף דאז פשימא רד‪.‬וי קדושין ש כאת בלבד כמ״ש‬ ‫קבלר‪ .‬שמקבל רק בער גי ששלחו לברד‪ .‬נגיש סק״טן‬
‫בשחי נשים ובשני ש‪,‬ינית בסעי• הקירם;‬ ‫ל ב אשד‪ .‬שהיא שליח לקבל קדושץ לחבירתד‪ .‬וכשנתן‬
‫ין• יעקב קידש אח רחל וא״ל הרי את מקודשת‬ ‫לה הקרושץ אמר לה ואת שי או ובן את ושתקר‪.‬‬
‫לי ו שן לד‪ .‬שתי פתטור‪ .‬ואמר ללאה ואת נטי‬ ‫וקבלר‪ .‬ש ת ^ מקודשות ואם לא אמר לה ואת נמי או‬
‫ונחרציח דדי שתיהן מקודשות דדדי רחל קכלה בערה‬ ‫ובן את אלא ואת רדי וו שקבלה הקדושץ פשק‬
‫ובעד לאה ‪1‬רץ וראיש נדרים ר ‪ r:‬ואעע דרחל שר״קד‪.‬‬ ‫^ו ר ש ת שמא לא נ ת ב ק אלא לראות מה שבלבה‬
‫ומי ייסר שקבלר‪ .‬בעד לאד‪ .‬ג״ב דדי לאה לא עשר‪.‬ה‬ ‫וכאלו אמר לה ואת מר‪ .‬תאמרי כדבר זה ולכן אורג‬
‫מקודם לשליח דייל ראם לא היר‪ .‬רצינה בכך היה לד‪.‬‬ ‫שקבלר‪ .‬ושתקד‪ .‬י׳ ל דגם היא מתיי שט; כעניץ זח‬
‫לר‪.‬שיב איני מקבל רק בעדי ולמה שתקה כעאפר‬ ‫כמו ששיאל אותה אבל לא הפכימד‪ .‬עתה לקדושין‬
‫יעקב ללאה ואח שי אלא וודאי ש ש־צית לבך אבל‬ ‫ולכן הוי פשק קדושץ דד‪.‬א י״ל דהם כיונו לשם קדושין‬
‫אם אמר ללאה ואת בלבד הוי ספק קדושין דאעיג‬ ‫ודווקא בשיש שני פרוטות לא פחות ואם קידש את‬
‫דמוכח טפי למימר דפירושו הוא ואת נמי מים כיון‬ ‫רחל ולאר‪ .‬עומדת ו שן שרוטה ללאה ואמר לד‪ .‬ואת‬
‫שגם יש לפרש דה״ק לד‪ .‬ואת רדאר‪ .‬בקדושין שאני‬ ‫הוד‪ .‬קדושין גמורים דרווקא כשלאד‪ .‬קיבלה בעד תזל‬
‫מקדש לרחל אע״פ שפירוש רחוק היא מים אין זה‬ ‫אז י״ל מה שאמר ללאה ואח בשמיש והיא לא חששה‬
‫קדושץ מפורשים לנכי לאה אלא כעין יד לקדושין והוה‬ ‫לד‪.‬שימ כיץ שעליד‪ .‬לקבל בעד •רחל אבל כשרחל‬
‫ספיקא דריגא אם יש יד לקדושין אם לאו נש» ואע״ג‬ ‫קבלה בעצמד‪ .‬ואמר לד‪ .‬הרי את מקודשת לי איב‬
‫רשים שאץ מיכיחות לא ‪ p v i‬ידיט לרוב הפוסקיט‬ ‫כ ש שן ללאה וקכלד‪ .‬ואמר לה ואח פשיטא דשניהם‬
‫במיש‬
‫השלהן‬ ‫הלכות קדושין סיטן ל״ו‬ ‫ערוך‬ ‫‪83‬‬
‫ין ויש מי שאומד דמ״ם אם אירע כאמת שאב קיבל‬ ‫במ׳^ז נ סי׳ ב ‪ r‬סעי׳ א׳ וסעי׳ ב״ז ע*ע אבל נירים‬
‫קדושין בער בתו בוגרות בלא דעתה שצריכה גם‬ ‫מוכיחות דהויין ירים לכי רבר ורק בקדועין ססשקא‬
‫מספק שמא נתרצית לקדושי אביה וביוראי דמדינא נם‬ ‫לן אם י יר לקדועין אם לאו !‬
‫בזה אק באן קדושי ספק דלא חיישינן שמא נתרצית‬ ‫ודע דדין זד‪ ,‬שכתבנו הוא ע״פ פירוש רבותינו‬
‫אלא דמפני חומד ערוד‪ ,‬מצרכינן לה גט ןחמייס ואם‬ ‫בסוגית הש*ם שם והוי ספיקא דרינא אם יש יד‬
‫שמעני בפירוש שטיחתה א*צ גט ואם ראינו ממנה‬ ‫לקרושין אם לאו ולפ׳ז כהדין שכתבו הטור וד‪,‬ש*ע‬
‫קצת רמז דניחא לה וודאי חוה ספק קדושין ותלוי‬ ‫בסי׳ כ׳ז סעי׳ ד׳ כקידש אשה ואסר לאחרת כפניה‬
‫בראיית דגי ביד לפי העניק )פנימז‬ ‫תהא מקודשת ולא אסר לי דהוה ספק קדושין ע״ש‬
‫ובארנו הטעם שם בסעי׳ כ*ח ע*פ דברי רכינו הב׳י‬
‫יךן בחב רבינו הב״י כסעי׳ י״ב אין האשד‪ ,‬עושה‬ ‫שם בספרו הגדול דהספק הוא משום ששא כיון לקרשה‬
‫שליח לקבל קדושין מיד שליח בעלה ואם עשתה‬ ‫בעד אחר אכל לפי מה שבארנו בכאן דהוה ספ״קא‬
‫הוי ספק מקידשת עב׳ל ובגט יש בזה מחלוקת כם*ש‬ ‫דדינא בעיקר הדין אם יש יר לקדושין אם לאו השעם‬
‫בס*׳ קט׳א ולמאן דאיסר שם יש בזה בגם׳ שני‬ ‫פשוט משום ראע׳ג דהוי ידים סוכיחות מ׳ ם הרי יש‬
‫מעמים זניפין סיג ‪ 1:‬או משום בזיון דבעל בסביר שהוא‬ ‫ספק אם יש יד לקדושץ אם לאו ‪1‬זכ*נ בס הנר׳א נס״ק‬
‫קל בעיניה שאינה מקבלתו בעצמה או משים חצירה‬ ‫כ*ח אשנם באשת חרא מילתא היא דכיון שיש ספק‬
‫הבאר‪ ,‬לאחר מבאן כלומר רגזרינן רלאהר שיתן הבעל‬ ‫בכוונה אחרת אע״ג דפירוש רחוק היא ם*ם כיון שיש‬
‫הגם בחצר של אתר תקנה את החצר ויאמרו שמגורשת‬ ‫להסתפק בו אין זה קדושין מפורשים אלא ירות הוי‬
‫דזהו כעץ שליח משליח ובזה פשיטא דלא הוי נמ‬ ‫והוד‪ ,‬ספק אם יש יד לקדוש־ן אש לאו אכל אם לא‬
‫דבעינן שיתן ל*דה או לרשותה שיהא רשותה בשעת‬ ‫היה שים ספק בדבריו אין זה יף אלא הוי קדושין‬
‫נתינה ונים בין שגי המעטים דלמעם דדאשק ודא‬ ‫גמורים ונם הדין שכתבנו בסעי׳ י״ב שזהו לפירוש‬
‫חשש פסול דאורייתא ונגד זה אם הבעל יודע מזה‬ ‫הדמכ״ם כפ׳ד שם בסיגיא ג״כ הספק שבשם הוא‬
‫ואינו מקפיד מיתר גם לכתחלה ולטעם השני הוא‬ ‫מטעם ספיקא דרינא אם יש יד לקדושין אם לאו‬
‫מדרבנן ואיני מועיל ידיעתו והנה טעם השני לא שייך‬ ‫]וציפ פל הרא׳ש כהשמיס בפסקיו נסיק סיב וננדריס‬
‫בקדושין כלל רנקדושין לא בעינן שיחן לירה או‬ ‫שס אס יש יד לקדושי] אם לאו וכן הרמבין בהל׳ נדרים‬
‫לרשותה ם־דו דאפילו בפקדץ מקודשת ולפיז יש‬ ‫לא כתב זה ואדרבא מהרא׳ש בקדושין שס משמפ דנידים‬
‫לתמוה על רביגו הנ׳י דבגיטין שם הביא שגי דדיעית‬ ‫מוכיחות יש יד לקדושין וי׳ל בדוחק דנולי חדא מילתא‬
‫ובקדושין דקיל טפי חתך הדין לאמור ‪1‬פכימ ואפשר‬ ‫היאוצעיג ודו׳ק[!‬
‫לומר דס״ל דבקרושין כ״ע ם*ל דהבעל מקפיד עיז‬ ‫‪3‬ןץ יש מהגדולים שאמרו דלכתחלר‪ ,‬אינו נכון שהאב‬
‫דדווקא בנט שמיפרדק זה מזו יש מי שסובר דאינו‬ ‫יהיה שליח לבתו הבוגרות לקבל קדושין בערה‬
‫מקפיד במה שאינו חשוב כעיניה אבל בקדושין וודאי‬ ‫וטעשו דכיון דכקטנה ובנערה יש להאב רשות לקרש‬
‫מקפיד והסברא נותנת כן )וביכמזת ליד מיירי‬ ‫בתו גם בלא דעתה ויטעו הרואים גם בבוגרות לומר‬
‫יא״ש כל מה שהקשו כזה‪: 1‬‬ ‫שא*צ דעתה בלל וחלקו עליו כל הגדולים דגזרה‬
‫חדשה היא ולא נמצאה בשים ואדרבא מפורש להיפך‬
‫י ‪2‬ן יש מי שאומר שאעים שנתבאר דאשר געשית‬ ‫זס״ד !‪ 1‬ולא משמע שם דהוי דיעכד דווקא ומ׳ם נ׳ל‬
‫שליח לחבירתה אף כסק־ש שנעשות צרות זליז‬ ‫דכשעשאתו לשליח לא יעשה הוא שליח אחר אף אם‬
‫מ״ם אין אשתו הנשואד‪ .‬שלו יכולה להעשות שלוחד‪,‬‬ ‫נאשר דגם בקרו שין שליח עושה שליה דזד‪,‬ו וודאי‬
‫של אשה אחרת לקבל קדושין מיד כעלה של זו רהא‬ ‫כשהשליח של האב יבא לקבל הקדושין ויאמר שודא‬
‫יד אשה ביר בעלה ולא יצאו הקרושין מרשותו ‪1‬נ״מ[‬ ‫שלוחו וודא• יטעו השומעים ויסברו דהאב עושה שליח‬
‫וטעמא דמסתבר הוא ומים למעשה יש לד^מיר וכן‬ ‫לקבל קדושין בעד בתו הבוגרות ולא ירעו שהוא‬
‫כגם אין אשתו שלו יבולה להיות שליח לקבלה בעד‬ ‫שליח שני והאב גיכ הוי שליח מנ תו «אולי דבכהיג‬
‫צרתה ולמעשה יש לחחנמי ז‬ ‫אמר הרשביא!‪S‬‬
‫‪ran‬‬
‫סב‬ ‫השלחן‬ ‫ל׳ז‬ ‫הלבות קח־שץ‬ ‫עחך‬
‫סימן לץ ]בל דעי קדרןר קטנה ונערה ובו ע״ב סעיבים[‪:‬‬
‫הג ת היא ברשות אביה כל יפי קטנותה ונערותה אין כיאתח כלום דאפילו מסרה האב לקח^וי כיאח‬
‫אינה םקיר>«ת‪:‬‬ ‫ער שתבגר ויכול האב לקדשה שלא לרעתה לסי‬
‫שידזוה כרכתיג את בחי נתתי לאיש הזה ובגערה םי ‪T‬י ף אץ קרועוין תיפסין כעוכר ובהיכר עיברה תיפסץ‬
‫הקדושין לדעת הרטכ״ם ויתבאר בסי׳ מ׳ ובן בנפל אין‬ ‫קרא כרכחיכ שם והוציאו אח הנערה וגר וכסף הקרושין‬
‫הוא של האב שהרי הוא זוכר‪ .‬בה בכל רבר במציאתה קדושין תיפםין וזה שנתבאר דמיום שתיולר תיפסין‬
‫ובסעשה ידיה ובן בכתיבתה אם גתאלמנה או נתגרשה הקדושין זהו בקים לן שכלו לה חרשיה אבל כלא קים‬
‫סן האירוסין כרכתיב בנעוריה בית אביה דבל שבח לן איני אלא קדושי ספק שמא אינד‪ .‬נפל אבל בנפל‬
‫נעורים לאביה אבל משנשאת שוב אין לאביה רשות וודאי אינן קרושץ אפילו בעת חיותה דכמתה ודא וגרע‬
‫בה שהרי יצאה מוישיתו לרשות הבעל ונפסקה רשותו מעובר שהוכר עוברה רהר‪.‬ם לכשתיולר היא בת חיים‬
‫ממנת אפילו בקטנותה נפתוס׳ כתובות מ״ו‪ :‬ומוגיא ‪ CC‬אבל הנפל הוי כסת ומ״ם אם קיבל אבי הנפל כה‬
‫ובאופ לפי האמת דק הוא ולק כתג הפור ‪7‬יגי תניאתה זממסס קרושץ ואחיב קידש המקדש אחותה אף שלרינא וודאי‬
‫רקיושץ חופסין באחותה מ*ם יש לרתמיר ולהצריכד•‬ ‫יחה בכאן וחיקו ‪J‬‬
‫קדושץ אחרים כשתמות הנפל וגם אסור לו לבא על‬
‫ב ובן מעשה ידיה לאביה ואם היא סמוכה על שלחנו‬
‫אחותה בעור שהנפל חי נמחמיח םין’ ם אבל לדינא‬
‫טטל כל מעשה ידיה ואם אינה סמובה נוטל היחר‬
‫העיקר במ*ש )ולמעשה יש להיזמיר לפמ׳ש הרמב״ן גדעת רשיי‬
‫על מזיניתיה ואם מעשה ידיה אין מספיקץ למזודתיה‬
‫ופג״ם סק*נ ונמק׳ ונא׳מ ול*ג דנם רש״י ס*ל ק ולמאי נ*מ ר׳י‬
‫או שאינה מרווחת כלל אם מחיייב לזונה יתבאר בסי׳‬
‫קאמר לה והיינו גימיך כעלמא דאם לא לניסיך לסאל סתמא ויהיה‬
‫ע״א וכן אם מצאה מציאה שייך להאב אף אם אינה‬
‫נ״מ לאם אמה אלא גס ריי ם*ל דאינה נחיה ולא שאל נריז‬
‫נזונית מטנו ואף שיש מרבותינו דס״ל רבאינה נזונית‬
‫רק לגיחוך ולק אמר לאחותו לבלי ידמה ר*ז מאמת לדנא‬
‫מציאתה שלה מים רוב הפוסקים הסכימו דחמיר‬
‫שואל ובזה א׳ש הכל וח״קזז‬
‫מציאתה שלו נפרשיי נתוטת מיו ‪ .‬דיה משוס! ובמ״ש בח״ם‬
‫ך‪ ,‬יש מי שמסתפק במתנה שנתנו לקטנה ונערה אם‬
‫סי׳ ע ^ זרש ולרעת הרמב״ם בפי״ז מגדלה והמור‬
‫שייך לאב במציאה וכסף קדושין אס לאו נחמ״חו‬
‫שם אפילו כשהיא נמכרת לאמה מציאתה שלו עיש‬
‫ויש מי שסובר דהיא לאביה אבל טציט מ״עז הרשב״א‬
‫וכן כשנתאלמגה או גחגו־שה ‪ p‬האירוסין ונוטלת‬
‫בתשר !הובא נא*מו דאין ר&תנד‪ .‬שייך להאב וכן מסתכר‬
‫כתובה בחובתה שלו אבל מן הנשואץ אין לו רשות‬
‫רדיתורר‪ .‬לא זיבתד‪ .‬לאב אלא מציאה שאין דעת אחרת‬
‫בה אפילו בקטנותו*•‪:‬‬
‫מקנה לה אבל זה שנתן לה מתנה וודאי לא היה רעתו‬
‫‪ j‬לפיכך מקבל האב קדועוי בתו מיום שתמלד עד לד‪.‬קנוחו לאב כיון שלא גחן לו ואיך נמסרט לד‪.‬אב ולא‬
‫שתבגר ואפילו היתה חרשת או שוטה וקידשו! האב דמי לעבר שמתנתו לרבו דוה גלוי לבל שאין קניין‬
‫דרי היא א״א גמורד‪ p .‬התורה ואף שלעולם לא חבא לעבד בלא רבו אבל בבת אינו גלוי לכל והרי גס אשה‬
‫לכלל דעת מים ביץ שר‪.‬תורה דכתה לאב לקבל קדושי ירה כיד בעלר‪ .‬ום*ם במחנה אץ הגוף של הבעל ואיט‬
‫בתו בקטניחד‪ .‬ונעריתה אין חילוק כץ פקחתלחרשח אוכל רק הפירות נוטה מסולקת ראית הביש מתום׳ ודו״י? ומיהו‬
‫ושיטה ומים כשהיא בוגרות אע׳פ שלכל הדברים היא בקטנה שאין לה רעת ^‪ 8‬מיר החפץ מתנתה לאביה‬
‫כקטנה מ״ם לעניץ קדושין ודא כגדולה ולא עריפא דוודאי לא נתן לה אלא לשמחה ועיקר כוונתו היה לד‪.‬אכ‬
‫במו שבארנו כח״ט מי׳ ע״ר סעי׳ ד׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫מפקחת שאין לדיאב רשות כר‪ .‬משבאה לבגרותד‪ .‬דכול‬
‫האב לקרש אח ג תו בין בקדושי כסף ועוטר ובץ ן בגרר‪ .‬הבת אץ לאביה כה רשות ורדי ודא כשאר‬
‫בל הנשים שאין מזקד שות אלא לדעתן ואילוגית‬ ‫בקדושי ביאר‪ .‬ומייחד עמר‪ .‬בפני עדים והאב ואומר‬
‫האב הריני מיסר לך אח בתי לקדושי ביאה והוא אומר מחי זמן גדולחד‪ .‬יתבאר כסי׳ קניה וכל סימני קטנות‬
‫בחר מקודשת לי בביאה זו שאבא אליה אמנם קדושי ונערית וסימני כנרות יתבאר שם וכן יתבאר שם אם‬
‫‪:‬יאה איגו רק בבת ג׳ שנים רום אחר רכפתית מזה מועיל לזה ע ח ח נשים זרש ומי נאמן במגי׳ין השנים‬
‫יתבאר‬
‫דושלחן‬ ‫חלמת קחשץ סיק לץ‬ ‫^רדך‬ ‫‪fa‬‬
‫ונ ץ אביה יכולץ לעכב בלומר אף אם ' ד ^ לנו‬ ‫יהבאר כסי׳ קס׳ט ומ^מע סהםוסקים ת ם האב אינו‬
‫שנתרצה בשעת מעשדז ם' מ יבולין לעכב אח׳ב )כג׳ל‬ ‫נאסן על םניין השנים ככל הקרובים שסנואר שם‬
‫בטונת הנ״פ זא״‪ 5‬למרי הלח׳מ ע״ש ודז״ק( ‪:‬‬ ‫דלא סהני וזה שהאב נאמן לאסור אח בתו שיתבאר‬
‫י ונשידענו שנתרצה כשעת מעשה אף אם לא דרו‬ ‫כסי׳ זה זה כי‪8‬יש בירור על ה^‪2‬נים פנלעדו דאז נ א ק‬
‫הקרושץ כפניו ם׳ם כיון שידע שמקדשה ונחרצה‬ ‫לומר קדשתיה !‬
‫הוי קרושץ נמורים נם לרעת הרמב״ם אם לא מיחו‬ ‫ן וכשם שבנרות מוציאה מרשות האג כמו כן נשואי]‬
‫אח׳ב אחר מהם כמ׳ש ואין לשא‪.‬ל דמטינ אם ננמרו‬ ‫מוציאין מרשות אב ואם נשאת בקטנותה שאביה‬
‫הקדושין בשעת מעשה כשנתרצה במה יתבטלו אח״כ‬ ‫השיאה ונתאלמנה או נתנרשה בחיי אביה אינה חוזרת‬
‫בעיכובם ואם לא נגמרו בשעת מעשה מתי ינטרו דהרי‬ ‫לרשותו אפילו היא קטנה אבל אם נתאלמנה או נתנרשה‬
‫לא מהגי ל׳הרטכ׳ם מה שיתרצה אח״ב וא׳ב בדברה‬ ‫מן האירוסין הרי היא חוזרת לרשית אביה עד שתבגר‬
‫לומר שנגסרו בשעת מעשה ואיך יתבטלו הקרושץ אח*כ‬ ‫אבל ק הגשואין אפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה• דינה‬
‫ע'פ עיב־בם די׳ל דווראי הקדושין גנטרים מיד אלא‬ ‫כנשואה ומניין למדנו שנשואה אינה חוזרת לרשות‬
‫שזהו במקדש ע׳ם שלא יעכבו אחר מהם אח״כ ואף‬ ‫האב מנדרים זרשיי קדושין י׳חזז דכתיב ונדר אלמנה‬
‫של*א פירש בן מ״ם כן הוא לפי העניין דביץ שנתן לה‬ ‫וגדושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה ואינה‬
‫הקרושין ולא להאב הוי כמתנה מפורש ראם אח״ב יתוצ־ט‬ ‫חוזרת לרשות האב ולפ״ז אפשר רגם בספרה האב‬
‫אחד מהם יתבמלו הקדושין ‪1‬נ;״ל לדעת הרמב״ם דל‪J 1‬‬ ‫לשלוחי הבעל ומת אינה חוזרת לרשות אביה כמו‬
‫י א אבל הרבה מרבותינו חולקים עליו וס״ל דאף‬ ‫בנדרים !כתובות מ'?ז‪ .‬ע׳שז וצ׳ע לדינא‪:‬‬
‫אם לא ירע כלל מהקדושין ואח״ב כששמע נתרצה‬ ‫ןן כתב הרמבים דל בפ׳ג דין י׳ג נתקדשה קודם‬
‫הוי קדושין משעה ששמע ונתרצה ואפילו לא נחרצה‬ ‫שתבנור שלא לרעת אביה אינה טקידשת ואפילו‬
‫טיר כששמע אלא שתק ולא מיחד‪ .‬ואח״ב נתרצה הוכיח‬ ‫אם נתרצה האב אחר שנהקרשה אפילו אם נתאלמנה‬
‫סופו על תחלתו והד קדושין פשעת שמיעה ואפילו‬ ‫או נתגרשה מן אותן הקדושין אינה אסירה לכהן‬
‫נתאכלו המעות קורם שמיעה ואעיג דיש לשאול‬ ‫ובין היא ובין אביה יכולין לענב בין אם נתקדשה‬
‫כטה יחולו הקדושין בשעת שמיעה הרי המעות כגר‬ ‫כפניו בין שנתקדשה שלא בפניו אינה מקודשת עכ׳ל‬
‫בלו די״ל רזהו כמקדש אשה בכסף שיחולו הקרושץ‬ ‫ומשמע מדבריי שאם בעת מעשה נתרצה להקרושין אף‬
‫לאחר ל׳ יום שמקודשת לאחר ל׳ אף אם נתאכלו המעות‬ ‫שלא אמר ל« להתקדש הוי קדושין אלא אם נתרצה‬
‫כמ״ש כסי׳ ם׳ ע׳ש ואע״ג שלא אטר לה התקדשי לי‬ ‫אח׳ב לא מהני ואין חוששין שמא גם כשעת מעשה‬
‫לאחר שיתרצה אביך אסנם זהו ממש במו שאמר בן‬ ‫נתרצה ולא מיבעיא שלא בפניו דהא לא ידע מזה‬
‫כיון שבהאג תלוים הקרושין ‪1‬עב׳ש סקי״חז‬ ‫אלא אפילו בפניו כיון ששתק וודאי לא נתרצה אז וזה‬
‫י* ‪ 3‬ויש מרבותינו דס׳ל רכשנחרצה האב חלין הקרושי]‬ ‫שנתרצה אח׳ב פיהרר קא הדר ביה ולכן לא מהני‬
‫משעה שקידשה והטעם דניון שנתרצה א ח'נ‬ ‫ואפילו קבל נט מהמקדש דזהו מופת נמיר שנחרצה‬
‫ממילא הוי כאלו אמר לה צאי וקבלי קדושך )רא׳שז‬ ‫אח׳ב אינה אסורד ל כ ק‪:‬‬
‫ועוד דבל אדם רוצה להשיא אח כתו וזבית הוא לו‬ ‫ויש טי שסובר בדעת הרמב״ם ז׳ל דכשקדשה בפני‬
‫וזכץ לאדם שלא בפניו ‪1‬ר')‪ 1‬ואם לא נתרצה לא הוי‬ ‫האב ושתק ואח׳ב נתרצה הוי קדושין נמהרי״ק ל״&‬
‫ק‪ ,‬ושץ דאין זה זכות נסור ‪1‬שם‪ 1‬ולפי טעם זה מהני גם‬ ‫דהוכיח סופו על תחלתו שגם כשעת מעשה נתרצה‬
‫בקטנה אפילו למאן רס׳ל דאינו יכיל לומר לבתו קטנה‬ ‫זלחימז וכ״ש אם נתרצה מפורש בשעת מעשה דהוי‬
‫צאי וקבלי קדושך כמו שיתבאר בסי׳ זה ובן מועיל‬ ‫קדושין ומ׳ם אף שידענו שנתרצה בשעת מעשה יכולין‬
‫לטעם זה אפילו אם אמרה בפירוש כשעת קבלת‬ ‫אח׳כ לעכב בין האב ובין הבת ואע״פ שהאב יכול‬
‫הקדה!זין שאין כוונתה להיות כשליח ד‪.‬אנ זב׳ש שסז דהרי‬ ‫לקדשה בע״ב היינו כשמקדשה מדעתו א בי כשהוא‬
‫לטעם זה דזכות הוא לו הרי זכץ לאדם שלא בפניו‬ ‫לא קידשה אלא היא קידשה א״ע רק שנתרצה יכולה‬
‫ואין צריכין לשליחותה דהוי כאומר להטקדש לך וקדש‬ ‫לעכב אח׳ב זכימז וכן גם הוא יכול לעכב אח*כ אף‬
‫את כתי ‪4‬‬ ‫שנמ־צה כ^עת מעשה וזהו שכתב הרמבים דכין היא‬
‫‪n‬״«‬
‫מג ‪86‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשין םימן ל״ז‬ ‫ערוך‬
‫ד״יי קדושין ווראים גם כלא שירכה אמנם גטוד‬ ‫ע וי*א ראם נתאנלו המעות לא חוי קדועק וטעמם‬
‫והשיע סעיף ייא מבואר כריעה ראשונה ונרם‬ ‫דמ׳ל דהקרושץ הלין מעעת עם*עה כ^נתרזנה‬
‫למעשה יש להחטיר דהא ייא דאפילו בשמע האב‬ ‫וכשנתאכלו המעות אז במה תתקדש ואינו רומה‬
‫ושתק ולא מיחה הוה כנתרצה ‪1‬מרדכי פים ואף‬ ‫למקרשר‪ .‬לאחר ל' יום שגפיי מ׳ דהתם כיו) שידעה‬
‫שרוב הפוסקים חולקים בזה ובן הסבימו כל הגדולים‬ ‫שהקדושין לא יחולו ער ל׳ יום אין רשעות אצלת‬
‫דדיקא כנתרצה מפורש מיש סקכיא! הוה קחשץ ובן יש‬ ‫כמלוה כמ״ש שם אבל הבא שלא ידעה הזמן שיחולו‬
‫מרבותינו הראשונים רסיל רכשהאב במרחקים וודאי‬ ‫הקדושין מם*לא דמיר כשנתאבלו הטעית הרי המעות‬
‫יש לחועז שמא נתרצה ואיב כ״ש שיש להחמיר‬ ‫כחוב עליה ואחיב בששמע האב ונתרצה הרי וצא‬
‫בדשדיך בכל עניץ לומר דחוה ספק קדושץ ויש‬ ‫במקדשה בטלוה ואינה מקידשת ‪>1‬יל‪: 1‬‬
‫מראשונים שסיבר בקטנה כהרטבים דלא טהני אפילו‬ ‫ין■ ולריעות אלו שנתבאר דמהני גם כשנתרצה האב‬
‫ריצוי אח״כ ואפילו בשדיך ובנערה אפילו ברלא ש ‪•p‬‬ ‫אח״ב סיר כשנתרצה הויין קדושין או משעת‬
‫ואפילו לא נתרצה כפירוש בששםע אלא ששתק ולא‬ ‫הר ‪r‬וי או משעת הקרושין ב‪6‬י הריעות שנתבארו ולא‬
‫מיחה הוי קדושין נמירים גרג כשם ריאיס ולא מצאנו לו‬ ‫מהני תי עיבובם אח*כ אבל קידם שנתרצה האב והיא‬
‫חבר בכל הפוסקים ומים בנערה יש טחמירץ להצריכח‬ ‫חזרה בה וסיתתה בהקדישין לא טהני תו ריצויו של אב‬
‫גם ולהכריז ש ת ט הוא רק חומרא בעלמא ולמה צריכץ‬ ‫וכ״ש אם האב ם־חה דלא הוי קדושץ ואץ לשאול‬
‫להבריז בדי שלא יאמרו שהוא גרושה גמורה ואץ‬ ‫למה מהני עיכיבה הרי האב נתרצה אח״ב והוא יבול‬
‫קדושין תופסץ באחותה נפגיש סקיימ זציע לדיגא דמרונא‬ ‫לקרשה בע*כ די״ל דכיץ דכשעת הקדושץ לא נתרצה‬
‫צלזגא מכשסקיס מגואר לא ‪ p‬זהראיש גדרו אנסו‬ ‫והיא חזרה בה קידם ריצויו נתבטלה בל המעשה של‬
‫»יונ ‪tip‬‬ ‫קבלת הקרושין ולא טהני תי רתויו זמרשיי מיו ‪ .‬דיה‬
‫ין כקטנה שנתקדשה שלא לרעת אביה במקום שאפרנו‬ ‫יטלץ! ואם רצונו לקדשה בע״כ יקבל היא קדושין‬
‫דלא הוה קדושץ אפילו כדאץ א״צ אבל קטנה וכיש‬ ‫טהמקדש אח״ב אבל קבלתה נתבטלה ‪:‬‬
‫נערה שנתקדשה שלא לרעת אביה וגם נשאת שלא‬ ‫ט ן ודע דבבל דינים אלו אין חילוק בין שירבה אביה‬
‫לרעת הסכימו כמה מרבותינו שצריכה נט וגם מיאץ‬ ‫מקודם למקדש זה וכץ לא שירכה דטבקים שאמרנו‬
‫בקטנה והסיאץ ודא כדי לפרסם שאץ הגט גט גמור שלא‬ ‫שהקדושין הוי קדושין לפי בל הריעית שנתבאר‬
‫יאמרו אץ קדושין תופסץ כאחותה וממילא דכנערה‬ ‫הדץ קדושין אפילו לא שירכה כלל מהמעמים שנתבארו‬
‫צריבה הכרזה כמיש בסעי׳ הקורם ורבינו הב״י פסק‬ ‫ובמקום רלא הוי קדושין אינם כלום אפילו אם שירכה‬
‫במעי׳ י״א דגם בנשאת דינה כמו נתקדשה בלחוד‬ ‫בעצמו תחלה ואע׳ג דלרוב הפיפקים דסיל דהוי קדושין‬
‫וכיב הטור והרמב״ם לא הזכיר כלל ‪ p‬זה !ותמימי פל‬ ‫אף כשנתרצה אח*כ היה מהראוי לומר דבשידכה הוי‬
‫הישיש פיב סיע עיש ודויקו ונראה שלא היה לו בנם׳ כלל‬ ‫קדושין מיד דבוודיאי נתרצה ולא גרע מטה שיתבאר‬
‫גירסת דץ זה )וזהו כוונת הביי ולחגם תמה הנים נסיךדו‬ ‫דבגילה דעתו שחפצו לקדשה לפלוני וקידשה א״ע לו‬
‫וטעם הפוסקים שםוברים דבנתקרשה ונשאת שלא‬ ‫דחייעזינן לקדושין מיט לא אמרינן כן דהן אמת דחפץ‬
‫לרעת נריע מנתקדשה בלחוד דכיץ דהאב שתק בשני‬ ‫בהשידוך ט*מ היה רצונו שיקדשנה כעצמו מיש סקמיז[‬
‫הדברים נעשית כיתומה כחיי האב או שהפקיר זכות‬ ‫וזה דחיישינן כגילוי דעת זהי כשהאב שם בעת קבלת‬
‫שיש לו בה או שחיקתו הודאה דבשלמא בנתקרשה‬ ‫הקדושץ ]מביש סי‪,‬כיד( ולפיז בשידבה והאב באן בעת‬
‫בלחוד ייל דמירתח רתח ושוחק מפני זה אבל כולי‬ ‫הקדושין וודאי רחיישינן לקדושין ווזוי קדושי ספק‬
‫האי לא הוה שתיק נרץו וזה אינו אלא כשהאב בעיר‬ ‫ט ץ ויש טי שאומר דבשידכה חיישינן תמיד לקדושין‬
‫או סמוך לה אכל כשדצא במרחקים יש בזה דץ אחר‬ ‫‪1‬נ*ס‪ 1‬וכן נ״ל טדברי הרטבים שלא הזכיר כלל‬
‫ויתבאר לפנינו נוכיה ננת' נתקדשה שלא לדעת וניסת שלליד‬ ‫שירבה וייל דם״ל דכלא שידכה אץ כאן חשש‬
‫ואביה כאן עיש מיה ‪I a‬‬ ‫קדושין כלל ובשידכה הוי ספק קדושין אפילו‬
‫דףן קטנה שנתקדשה שלא לרעת אביה והאב לא שמע‬ ‫קבלה הקדדצין שלא בפני האב ובנתרצה בשעת‬
‫כלל או שהוא במרחקים ובתיך בך נתגדלה הבת‬ ‫סעשה להרטב״ם ולשארי הפיפקים גם בנר^צה אחיב‬
‫שיצאה‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיסן ל״ז‬ ‫עחך‬ ‫»‬
‫בסו ליורשה נשמתה דבנשואה הבעל יורש את אשתו‬ ‫^«»ןיאה םר»ות האב ו^‪ 2‬תקה ולא סיחהדז בוזקר־'‪:‬־־;‬
‫ובארוסה אינו יורשה וכן אם היה כהן ממסא לנשואתו‬ ‫אם בעלה לאחר שנתגרלה פיטימא דהיא א׳א גמורה‬
‫ואינו מטמא לארוסתו וכן יש הפרש בכתובה ונקכורה‬ ‫לכל דבריה דוודאי בעל לשם קרוש'; יביודע שאי;‬
‫אם נשאת שלא מדעת אביה אף שהאב קידשה כעצמו‬ ‫קדושי קסנה כלום ואף אם לא ייחד ערים לביאתי‬
‫והיא א׳א דאורייתא מ׳ם אינו נוהג בה דין נשואה‬ ‫נדם כיון שהדבר מפורפם הוי כעדים אמנם אם מפורש‬
‫בין כשאביה כאן בין שהלך לסרחקים דהרי אינם‬ ‫בעל שלא לשם קרושין הוי בעילת זנ־ת ‪ T1‬י‪:‬ב*א( אך‬
‫נש־איס גמידים כיון שביכולת האב למחות וי״א‬ ‫לא חשדינן ליה בזה ‪1‬שסז ואף אם לא בעלה אחר‬
‫דאפילו אם מת האב קודם שנשאת ונשאת אתרי‬ ‫שנהגדלה מ״ם היא ספק א׳א דשתיקתה בגדלותה הוי‬
‫מיתי אין דינה כנשואה נטירה כיון דהקרושין הוי‬ ‫כהודאה על הקדושץ ולא דמי לשתיקה דאב דמירתח‬
‫דאורייתא ונשואיה אינן מן התורה וגרע מקדושי ונשואי‬ ‫רתח ובה אינו שייך זה והוי זה כיחומה שנתקרשה‬
‫יתומה אנל כבר חלק על דיעה זו ר׳ת ז״ל ואמר‬ ‫ע*י אמה דני גדלה גדלי קדוש•; בהדה אף שלא בעל‬
‫דכיון רמת האב ואין עוד חשש שיבא וימחה הוי‬ ‫וועי לדינא ספק קדוש•; כמי שיתבאר בסי׳ קג״ה ואף‬
‫נש־אים גמורים ואיננה ברשות האחים ואינם יכולים‬ ‫שי״א דלא דמי לשם דבשם הוי עב*פ קדושין מדרבג;‬
‫למחות בטי האג ואין ארם מוריש זנות בתו לבניו‬ ‫מ^זא״ב כשאביה חי מ״ם לרינא הוד‪ .‬ספק א׳א ובפדם‬
‫והוי נשואים גמורים והבעל יורשה ‪:‬‬ ‫לפי מה שיתבאר דכשהאב במרחקים י׳א דהוי קדושין‬
‫יש מהנאונים הקדמוניס שאמר דבשם שתקנו‬ ‫נם בקטנותה שהן קדושין דרבנן כמו יתומה אמנם‬
‫רבנן קדושין ונשואין ע׳י האם והאחים ליתופה‬ ‫נם אם האב בכאן ושתק ונתגדלה ולא טיחתה הוה‬
‫קטנה או ע׳י עצמה כלבד כם*ש בסי׳ קנ*ד‪ .‬כסו כן‬ ‫לדינא ספק קדושין וכן פסק רכינו הרמ׳א בסעי׳ י׳א ‪:‬‬
‫תקנו למי שהלך למרחקים ועזב את ביתו שיכולים‬ ‫י ט כתבו הטור והש׳ע בסעי׳ י׳ ב קטנה שקרשה עצמה‬
‫האם או אחים לקדשה למי שיראו שנכון הרבר לפניה‬ ‫לסי שגילה האב דעתו שהיה חפץ לקדשה חיישינן‬
‫והוי קדושין ונשואין דרבנן וכשיוצאה סכמו צריכה‬ ‫שמא נתרצה עכ׳ל וצ׳ל דמיידי שהיה כפניו וגילה‬
‫מיאון ככל יתומות קטנות וכשנתגדלה ולא מיאנה‬ ‫דעתו שחפץ שהיא הקבל הקדושיןאו אפילו שלא‬
‫נתגרלו הקדושין עמה ואם בא האב נם בקטנותה א״צ‬ ‫בפניו ככה׳ג כשפירש שרצונו שהיא הקבל הקדושין‬
‫קדושין אחרים רקרושיההם קדושין טובים מדרבנן אא״ב‬ ‫דאל׳ב מאי עדיפותא מדשדיך שאינו מועיל כמ׳ש‬
‫ירצה לעשותן קדושי תורה יבול לעשית אך לא יאמרו‬ ‫בסעי׳ ט״ו והטור ‪6‬םיים דהוי קדושין כל זמן שיא‬
‫הברכות כי הם לבטלה אחדי שכבר בירכו לה מתקנת‬ ‫שדנה עם אחר וטרח לחזור לשרכה לשני עכ״ל‬
‫חכמים ‪1‬נ'ל‪ 1‬וזה שאסרו בש׳ם בקטנה שנתקרשדז שלא‬ ‫וס׳ל להטור שזה דחיישינן שמא נתרצה אין הטעם‬
‫לרעת אביה דאינן קדושין בלל וא״צ אפילו מיאון זוד‬ ‫דהוה כאלו עשאה לשליח לקבל הקדושין דא׳ב איך‬
‫כשהאב כאן או סמוך לה ילא נשועא במרתקים ויש‬ ‫י טל לחזור כי והרי בשליחותו עשאה וקבלה הקדושין‬
‫מפרשים הדבר שזוע כשהניח ביתו ריקם ומפני הרוחק‬ ‫ושלוהו של אדם כמותו למאן רס׳ל רככה׳ג מהני‬
‫עזב את ביתו דבוודאי ניחא ^־ה בזה שעשתה אעזתו‬ ‫שליחית נם בקטנה כאשר יתבאר אלא רס׳ל להטור‬
‫לקדש את כתם להגון לה ופשיטא אם אשתו אשת‬ ‫שלא הקפיד בקבלתה אבל אין זה קדושין גמורים‬
‫חיל עסיטך עליה ככל מפעלה דאז הוי קטנה זו‬ ‫ולפיכך כששירכה עם אחר נתבטלו הקדושין שקבלת‬
‫כיתיטה בחיי האב אבל אם הוא סוחר ונסע למרחקים‬ ‫ורכינו הב׳י השמיט זה משים דס׳ל דהטעם הוא‬
‫לסחור ושהה שם זמן רב כוודאי אין רצוט שיקדשוה‬ ‫רהוית כש־יחו ומיד כשקבלה הקדושין אינו יכול‬
‫בלתי ידיעתי ]מרדכי[‪:‬‬ ‫לחזור בו)עחמ״ה סקכ׳ג וכ״ש סקנ״ד ולפמ׳ש א׳‪:‬ז הכל‬
‫כ ב אבל יש מרבותינו שחולקים על כל הרברים‬ ‫דעתו שהפן‬ ‫ומקדושין מ׳ה ‪ :‬אין ראיה כלל דהא שס לא גילה‬
‫האלה רלא מצינו תקנה זו בגם' ואדרבא בכל‬ ‫שהיא תקנל הקדישי! ע׳ש ודו׳ק( ‪:‬‬
‫הסיניא דקטנה שנתקדשה שלא לרעת אביה שיש שם‬ ‫ך נתקדשה לרעת אביה ונשאת שלא לרעת אביה‬
‫הרבה קושיות והייות איך לא אישתמיט הש״ס לומר‬ ‫י אם בא האב ומיחה בה נתבטלו נשואיה ודינה‬
‫דמיירי בכה״ג שהאב הוא כטרחקים ויש לה ‪n ith‬‬ ‫כארוסה ולכן בכל הריניס שיש בין ארוסה לנשואה‬
‫‪tn p n r 6‬‬
‫מד«‬ ‫השלחן‬ ‫הלסת קדושץםיקל״ז‬ ‫עדוך‬
‫עדים כי שליח קבלה צריך עדים כנרש לעיל סי׳ ליה‬ ‫‪ Bnpn*rt‬ולכן ‪09‬קו »אינן קרומין ו»»ינה «ייכד•‬
‫אבל אם אסר שיהיה כח כירה להשיאן כשיגדלו ור‪.‬יא‬ ‫א‪6‬ילי סיאץ בצאתה ססנו אסנם ‪ 0 *0‬אץ לאוסרה‬
‫השיאן בקטטתן אץ כסעשיה כלום דוכל לסחיח רחרי‬ ‫עליו ולהוציאה ססנו ראץ »ה כבעילת זגות יאיגה‬
‫שינתד‪ .‬ם ‪0‬ד‪ .‬שצוה לה עב״ל ואף כשלא סיחר‪ .‬אץ‬ ‫נחשבת אצלו כפנויה כיץ שדרך קדושין ונשיאים היא‬
‫כאן קדושין כלל אפילו לד‪.‬םחמירים בסתם סאחר‬ ‫אצלו ולא עור אלא אפילו בא האב ונדחה בדיקרושין ס״ם‬
‫שעברד‪ .‬על דבריו ‪1‬חמ*חו דוצאה נם בלא מיאץ לכל‬ ‫קידשה עם אחר סיתרת להיות אצלו‬ ‫‪9‬ל וסן‬
‫הריעות א בי כשאמר להנדיק ולד‪.‬שיאן אץ איטרים‬ ‫ואץ ביאתו ביאת זנות ואם נתעכבה אצלו ער שנתגדלה‬
‫שהיה כוונתו להשיאן בגדלותן אלא שני דברים אסר‬ ‫ובעלה בגדלותה ננסרו הקדושץ והם קדושי תירה אס‬
‫לד‪ .‬להגדילן כלוסר ייגדל א ת ק וגם להעזיאן אפילו‬ ‫לא קיבל זזאב קרושץ סאתר בקסנותה אבל כשלא‬
‫בקסנותן נשם! ונ״ל דזהו מפגי שאסר ג׳ דברים לזינן‬ ‫בעלה בגדלותה אינן אפילו ספק קדושין ולא דסי‬
‫ג״ב כפרש אבל אם אמר רק להגדילן ולה שיץ אפשר‬ ‫לנרש בסעי׳ י*ח עי״ש דבכאן סיד כשסיחה האב נתבטלו‬
‫לומר שרדתה כוונתו להשיאן רק בנדלותן ו מן הוח‬ ‫קדושיה סכל וכל‪1‬נ״ש סקל״ס ואם קידשה האב לאחר‬
‫ספק קרושץ ואץ לשאול דאע*ג דעעזד‪ .‬אותר‪ .‬לשליח‬ ‫קודם שגתגדלה סוציאץ אותה סהו־אשץ וסוסרין אותה‬
‫קבלת הקרושץ אבל למה לא ניחוש שמא ביטל‬ ‫להשגי ונראה שא־צ נס סהראשון אטנם סדברי רבינו‬
‫שליחיתר‪ .‬קודם שקירשד‪ .‬אותן די׳ל רווראי אם מי ק‬ ‫חרס׳א בסעי׳ י*ד סתבאר שצריכה ססנו נס ואפשר‬
‫בן חיישען לזה וגד‪.‬י דלא מאכרניסלו כוודאי נרם אינן‬ ‫שסעסו ספני סראית העץ שהרי כולם ראו איך שחיה‬
‫רק ספק קדושין אמנם במעשה זו לא מ ק זה אלא‬ ‫‪ p? riKf‬רב כאיש ואשתו ויהיה לעז כשתצא בלא גס‬
‫שמוהר‪ .‬עתד‪ .‬ואץ ביטלתו ל מ תח כמו שפסקו ‪1‬נ״לו‬ ‫וכתב רכיט דדס״א שלדינא יש להחסיר כריעה ראשונה ‪:‬‬
‫ובבר נתבאר בסי׳ ל*ר‪ .‬דנם בשליחות בלא ערים יש‬ ‫כ ג ד ש סרבותיט שתסיפו לוסר עור דאדרבא‬
‫לדחםיר אלא דבערים הריין קדושץ נםורים ‪I‬‬ ‫כשאביה בסרחקים נריע יותר סכשהוא בכאן ואץ‬
‫כשם שיכול האב לקרשר‪ .‬בעצמו בך יכיל לקדשה‬ ‫סניחץ אותה לישב תחתיו ספני שיש לחוש שסא‬
‫עיי שלוחו אלא שמצוה בו יותר םב’סל'חו כם*ש‬ ‫קיבל בה קדושין והיא א״א ולא הודו לו גרולי רביתיט‬
‫בסי׳ ל״ה וכן יכול לקדשה ע״י עצמד‪ .‬וכך אמרו תז״ל‬ ‫ד א'כ אם סת אביה בסרחקים תיתסר כל יסיר‪ .‬אלא‬
‫זייס ‪ 1.‬אומר ארם לבתי קטנה צאי וקבלי קדושיך וכיש‬ ‫וודאי דלא חיישינן לזה דאיקסה בחזקת פטיה ולא‬
‫נעדר‪ .‬ובל הדינים רקורמים שנתבארו כשקבלה קדושין‬ ‫חייעחגן שסא קידשה כסו אשת כהן שנעלה בסרחקים‬
‫שלא סדעתו ודדא נתרצה הוי קדושץ כמיש הולכים‬ ‫ואוכלת כתריסר‪ .‬דאורייתא ולא ודישינן שסא סת‬
‫על דרך זד‪ .‬שביכולתה לקבל הקדושין ברצון אביה‬ ‫דאוקסדי בחזקת חיים וה*נ כל שעה סותרת לסי‬
‫דאל״ב מר‪ .‬ס תי ריצויו ;‬ ‫שקירשוד‪ .‬לו רכל שעתה סוקסינן לד‪ .‬בחזקת פנויה‬
‫‪ 3‬ן אסנס יש לבאר טעם הדבר למה מועיל קבלתה‬ ‫וחוס* מ״הזז ואדרבא יש אומרים ממש לרדפך דכל‬
‫בציויו ובשלסא נערה היא שלוחו לקבל הקדועוין‬ ‫שאביה כמרחקים אם קידשה עצמה לאחר היה ספק‬
‫אבל קטנה דדי איגד‪ .‬בתירת שליחיה וסה סועיל קבלתה‬ ‫קדושץ מן התורה דחיישינן שמא אם שמע האב דדה‬
‫ויש סרבותיט דס״ל דבאסח אץ זד‪ .‬סצד ^י חי ת אלא‬ ‫מתרצה והוה ספק מקודשת דוה שאמרו חז*ל דלא‬
‫כשאוטר לד‪ .‬צאי וקבלי קדושיך ה״ל כאלו נותן לה‬ ‫חיישען שמא נחרצד‪ .‬האב זהו כשהוא בבאן ולא כשהוא‬
‫זביתו שזכתה לו התורה שיקבל בה קדושץ והיא‬ ‫במרחקים ורפי דיער‪ .‬זו לא תצא נס במיאץ איא‬
‫תקכל קדושין ססי שחרצד‪ .‬זרשנ׳או וססולק כל רשותו‬ ‫בנס נסרדגי! אמנם רוב הפוסקיס אינם סוברימ כן‬
‫ססנה והיא כרשות עצסר‪ .‬כנרולר‪ .‬יאע״ג דקטנה אץ‬ ‫כסו שבארנו‪:‬‬
‫לה יר לזטת כעצסד‪ .‬אסנם ככר נתכאר בח״ס סי׳‬ ‫‪ 3‬ף כר»כ רביט הרמ״א בסעי' י״ר מעשה במי שנירש‬
‫רס״ג דברעה אחרת טקד‪ .‬יש לקטן יד לזכית וחוס‘ ‪RC‬‬ ‫אשתו ופסק עמה שהיא תטפל בכגחתיו לזונן‬
‫ולפי דיעה זו שאין זה בתורת שליחות אלא סילוק‬ ‫ולהנרילן ולהשיאן וכן עשתה ובא האב ומיתה כנשואי‬
‫רשות ססנה א*צ ליסר לה כפני עדים אלא אפילו ביט‬ ‫בטתיו הקסנות ופסקי ראם •צוה להשיאן ולהגדילן מה‬
‫לבינד‪ .‬נורמיא נפפי׳ י לא פיל ‪ WP‬זה‪: 1‬‬ ‫שעשסה עשוי ואינו יכיל לסרות ובלבד שציוה כן לפני‬
‫רש‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלסת קדועץ פי ק‬ ‫ערוך‬ ‫‪66‬‬
‫שייכא שליחות ום״מ קטן זוכה ע״י רעת אחרת שכןניחו‬ ‫דש מרבותינו שסוברים מ ה מעם אחר ד כ «‬
‫ור‪,‬״נ האב מזכה לד‪ ,‬הקרושין ועושה איתר‪ ,‬שליח שתזכה‬ ‫א שה ש א‪ :‬ר ה תן ל כ ל ב שלי ו א ח קד ש לך או תן‬
‫לעצמה וכמעט שעולד‪ .‬טעם זד‪ ,‬לטעם שכתבנו כשעי׳‬ ‫ע״ג ה ס ל ע ו א תקד ש לך והסלע שלה כ שנ תן ד‪ 1‬י קדו שץ‬
‫כ׳ו ]וראיה לזה שהרא׳ש בפ‪5‬מז נשי׳ נ׳ה נהצי עגיינא מזג‬ ‫ב טו ‪ p‬ה ק טנ ה הזו לא נ י ע ה ט כ ל נ וסלע נראב׳ד ורמב׳ןן‬
‫כדברי התיש׳ והרכיבם לדבריו הקודמים שנשי' ש׳י ע׳ש זלש״ז‬ ‫ו א ע׳ ג ד שם א מ ר ה זד‪ ,‬לה ס קר ש ובכאן ד די ל א די ב ר‬
‫אזדא לה מ׳ש י^׳ש דלהרמב״ס זהרא׳ש נעשה קק שליח ל ‪b‬‬ ‫ה אב כלל עם ה מ ק ד ש א מנ ם כיון שאמ ר ל ה קכ לי‬
‫דבר שהיא שיבתו ע״ש ולפמ׳ש אץ זה רק בוכייה לעצמו זח* ‪9‬‬ ‫קדו שך הוד‪ ,‬כ מי ש אמ ר מי שיתן לך מנ ה מעלר‪ ,‬אני‬
‫ולפי טעם דשליחות צריך לומר לד‪ ,‬כפני עדים חזזליחות‬ ‫עליו כ א לו נ תנ ם לי וזד‪,‬וכ אלו אמר להמקר ש ו■ן ל ב תי‬
‫קבלה צריך עדים כם׳עו בסי׳ ל׳ה אס ש נם בלא עדים‬ ‫ו ת ת קד ש לך ו די ע ה זו ס׳ ל ב ס ל ע וכלב ד בנ תינ תו על‬
‫יש לתחסיר כם*ש שם ואם נלוי לכל שמכינה א*ע‬ ‫הסל ע או ל ה כ ל ב מ קו ד ש ת לו כזה ב ל ב ד כ מ״ ש בסי׳‬
‫לחיפה ויקבל קחשיה ותאב ג״כ מתעסק כהריכנר‪ ,‬זה‬ ‫ל׳ סעי׳ כ״ו ‪ v y‬ולא ס׳ ל כ ט׳ ש שם בסעי׳ כ׳ז דצריך‬
‫עצמו הוה כאמירה נ »י עדים נכימ בריב׳ש שי׳ תע״ש‬ ‫לי תן א ח' כ ל תו ך חיקד‪ ,‬ד ל די ע ה זו מ אי מ הני ק בל ת ה‬
‫ואין חילוק ככל זה בין נערה לקטנה וכן עיקר לדינא‬ ‫וגם ל א ס*ל די ע ה זו ד ס ל ע הוא מ ט ע ם תצר כ מ׳ ש שם‬
‫ואף שיש חולקים ואומרים דאין בת קטנה יטלה לקבל‬ ‫ונם ה כ ת הוי מ תו ר ת חצר ד א״כ צריך ה א ב ל ע מוד‬
‫קדושיה אלא האב בעצמו צריך לקבלם ורק בנערה‬ ‫נ צ ד ד‪ ,‬כדין ח צ ר שצריך שי ש ת מד ל ר ע תו או שי ע מוד‬
‫ביכילת האב לימד לד‪ ,‬שתקבל הקרושין ט״ם אין הלכה‬ ‫ב צ ד ה ח צ ר זועמ׳ש בסמי׳ ל*מ אלא דס״ל ט ע ם ע ר בז ת‬
‫כן והובא ררובא מהפוםקים לא מ׳ל כן וכן מבואר מכסח‬ ‫כמ״ ש שם סעי׳ כ' ח דז הו כתן מנר‪ ,‬לפלוני ע׳ ש וד‪,‬״נ‬
‫סוגיות טהש׳ם נעב״ש סק׳ח ובוודאי דלדיעהזז כל הסוגיות‬ ‫מדין ע ר כו ת ננ עו ב ה ו ל פי׳ז אף אם צוה ל ה מ קד ש‬
‫הם בנערה וכמ׳ש הר׳ן לפי דברי הרמכץ ‪ p‬דר'נ די׳ש‬ ‫לי תן לק טנה אח ר ת ש אינ ה כ תו ו שבז ה ת ת קד ש ב תו‬
‫הוא לרינ׳י דוור‪,‬א‪ 1‬נ‬ ‫לו נ״ כ הוד‪ ,‬קדתזזין נביש סיךז‪ 1‬א מנ ם ט ע ם ה ע ר בי ת לא‬
‫כ ט ום*ם כיין שיש ח־לקים בקטנה כתב רביט‬ ‫י ס פי ק רק לקדו שי כסף ולא לקדו שי שטר ו ב א מ ת י*א‬
‫ד‪,‬רם׳א דברי להוציא נפשי טפלינתא יחזיק האג‬ ‫כן ד דין זד‪ ,‬אינו אל א בקדו שי כ סף נעל*! ס׳ל‪ ,‬נד׳ה‬
‫יד הקטנה בשעה‪ ,‬שמקבלת הקרושין או יעטיד אצלה‬ ‫כתם א כ ל יש בזד‪ ,‬טע ם אתר דד‪,‬וי כאלו הגי ע לידו‬
‫כשתקבלן דהוי כאלו קבלן בעצמי עכ״ל וזה הדרך‬ ‫וזהו כ מו שאמ ר מי שיחן לך מעלר‪ ,‬אני עליו כאלו‬
‫יותר טיב אפילו לטי שסובר דיש לקטנה כח לקבל‬ ‫נ תן לי ננ׳ש! ורוב הפוסקים לא ס׳ ל סב ר א זו ‪1‬זהי שישת‬
‫קדושיה אלא רהטעם הוא משום ההיא בחצר האב‬ ‫תים׳ רי״ד דנם מ ש מהני כה*נ אע״מ סק׳ג שכתב ג׳כ כן ו‪ 5‬״ע‬
‫וימ׳ ש במעי׳ כ׳ז הצריך ג״כ שיעמוד אצלה ונמי ש‬ ‫מל הב״ש ולדימה זו באמת אין דין זה נשפר וכ'מ מלשין הראב׳ל‬
‫שם ולטעם רחצה מהני גם בקדושי שמר )יבשעי׳ ל״ב‬ ‫שהובא ברא׳ש ס׳ק סש״ו ע׳ש אך בהברייתא מפורש שם נם ששר‬
‫פי‪,‬פי‪,‬נז בזה! וטםיים הבינו הרמ׳א דרגי עדיף טפי‬ ‫ז‪5‬״ל דס׳ל כתיש׳ רי״ד וזהו ר‪,‬ושית הרא׳ש שם כמ׳ש הר׳ן זליקז ‪:‬‬
‫טשיקבל בעצמו דהרי י״א האסיר לקדש בתו קטנה‬ ‫^ ך ן ויש מ ר כי תינו שא מרו ד כל דין זד‪ ,‬הו א מ ט ע ם‬
‫כמו שיתבאר כמטוך עב׳ל רהאימיר היא שמא זד‪1‬‬ ‫שליחו ת ואע״ג דאין שליחות לקטן זהו כ שעו שין‬
‫נגד רצונה אבל כשרצונד‪ ,‬להתקדש ליכא אימורא‬ ‫שליחות על י דו לזכי ת בי לאחר ד מיעו ט א דקטן‬
‫‪1‬עב*ש סקי׳א! וממילא דכשהיא מקבלת כעצמה הרי‬ ‫מ שלי חו ת הוא מ שום ד אי ש כ תי ב בכל ענייני שליחו ת‬
‫רצונד‪ ,‬בזה ‪:‬‬ ‫כ מו ב ג ט ו ת רו מ ה ופסח וזהו דווקא לזב־ת ל אח ר‬
‫קי כיצר הוא לשץ הקדושץ בשהקטנד‪ ,‬מקבלת הקרושין‬ ‫ב שלי חו תו א ב ל בקדו שי ק טנ ה שהי א זיכה ל ע צ מ ה‬
‫בציוי האב אומר לר‪ ,‬הרי את מקודשת לי ונם יכול‬ ‫ב שלי חו ת א בי ה מ חני ש לי ת תד‪ ,‬ל ע צ מ ה כאלו קי כל‬
‫לומר בתך מד‪,‬־רשת לי אם האב עומר אצלה אף שנותן‬ ‫אבי ה הקרושין ב ש ביל ה הקטן י ש י ו זכייה כ ש רע ת‬
‫לה הקדחזוין רהבח הוא מהאב ואף אם אין אביר‪,‬‬ ‫א ח ר ת מ קנ ה אי תו ‪1‬רא־ש שסז וכן מ ש ס ע מל שון ר ד ט ב׳ ם‬
‫אצלה יאמר בתך מקודשת לי הוי קדושין דהרי היא‬ ‫ב פ׳ ג ד ץ י*ד דדין זה הוא מ תו ר ת שליחו ת ואץ זד‪ ,‬ד ב ר‬
‫במקום אביה עימדת וביש םיףי‪ 1‬ואעיפ שיש מגמגס‬ ‫תי מ א שקטן י שנו ב תו ר ת של׳יחית ש ב א מ ת אין זה‬
‫בזח «מ׳ס‪ £‬ובוודאי דאין הלשון ישר מ׳ם אין עיכוב‬ ‫שליחו ת גמירד‪ ,‬אל א כ ע ץ זכייה והרי זכייה נ' כ הוא‬
‫להקרישין‬
‫השלחן‬ ‫חלסית קח שין סיסן ל׳ז‬ ‫ערוך‬
‫לחקרושין מ ה וכ״ש כשאמר תוונ לד&קד» תן לבחו קשה הדבר אם לש מט ‪9‬ש שלמעת דלטעס ‪m m m‬‬
‫‪ rp3‬קדוש'ן ותתקדש לך דא? לכלריריעית רשאה יקכל בעתן שיעמוד אעלה ט ד ש ב מ ד ב׳ ט תם ‪1H 1 6‬‬
‫קדושיה שלא בפני האב ]נ״ש »ן״» דבשאומר לה בתך א״ש דהרי הוי חעד הסשהמר שלא לרעתו בשהיא‬
‫מקודשת לי דהוה קדושין דעל ‪ f w‬לו קאי ואם האב ערה ולא ישנה תם ת א הער מהלכת »וו ו ‪6‬זריא‬
‫מקבל קדושי בתו פשיטא מגדיך שיאמר בתך מקודשת אמריגן בערס ארד‪ (:‬דאין עליה תזדת העד מטעם ‪n‬‬
‫‪ p*w‬מוי*ן< ולרקוז '‬ ‫לי ולא לשק אהר כ שתא קמנה או גערה אמנם אם‬
‫ת א בוגרות והאב שמחה יכול גם לומר הרי את ל ג כתבו רבותמו בעלי השיע מ ע י ה• םעוה שלא‬
‫יקדש א תב תו בשתיא קטנה ער שתנדיל ותאמר‬ ‫מקודשת לי דמדכו־ עם השליח כמו עם דסשלח‬
‫ד שלות של אדם כמותו זפם םק״י‪ 1‬מיהו וודאי דאץ זה בפלוני אני רועה ריא תו חג ץ בזטולץ לקדש בטתתו‬
‫לשץ הגק כלל ויש מנםגםין בכל זה כשאין הלשץ הקםנמז משום שאנו בגלות ואק לג תמיד סישק כדי‬
‫ערכי נדתיא גם אנו מתי מעם ואץ סועיאין תמיד זית‬ ‫מתוקן זיהו לפיז׳ש בחמ״ח םקי*א‪: 1‬‬
‫ל א וב^־ושי שטר כשהיא מקבלת בקטגותה ומז^ דחה הגון וכן נוהנץ עכ״ל אבל בזמנינו אץ מקדשץ אח‬
‫למאן דם*ל ת ם קדושי שטר מותר לה לקבל הקטנות ולא שמענו סעולס סי שיקדש את הקטנה‬
‫בעמי אביה עריך המקדש לכתוב נה שטר בתך ונכץ ת א דבש״ם נמ״א ‪ c.‬איחא דאסור לקדשה כ שתא‬
‫מקודשת לי דווקא ובשעה שנותן לה אומר לה חדי קטנה תהי רכשתא מחרעית אץ כזה איסיר ‪t r m‬‬
‫את מקודשת לי אבל שיכתוב בהשמר הרי את ^ ד ש ת ם* ‪ 0‬אץ זה נבין וכן רמנהנ פשוט בזמנתו במרתתתוז‬
‫לי אינו נכק דכמו בגס שע״י שליח עריך לכתוב בהגם ל ף האב שנתן רשות ל שלות לקדש את בתו והלר‬
‫ת א קד שה לאחר ושלוחו קדשה לאחר איזה מחס‬ ‫על שם האשד! במו בן בקדושי ק טנ ה » ה אב ת א‬
‫המוסר לקדושין עריך לכתוב דווקא על שמו ] ‪ P i p‬שקדם תי קדושין ואם אינו ידוע איזו קודם אסורה‬
‫פסק רבינו הרמ״א אמנם יש מרבותעו דפשיטא להו ל שנמע תריכה נט משניהם ואם רעו אחד נותן נ ס‬
‫ת ם בשטר אם כתב הרי את מקודשת לי תי קדושין ואחד כתם תדיכה קדושין אחרים דשמא ה ק ד ^ן של‬
‫גמורים זרמב*‪ 11‬דאיט דומה לנט שע״י שליח דאץ האחר קדמו ולא תפסו קדושץ וכמ״ש בםי* ל׳ו ס עי‬
‫להשליח שום שייכות בהגט משא״ב כדקדושין אדרבא ט׳ ל ענ ק שליחות האשה וכן אם המקדשים הם קרובי‬
‫ע חה זל״ו אםורה לשניהם בהחלט במ״ש שם ‪:‬‬ ‫תא העיקרית אלא שהתורה נחנה רשות לוזאב ולמעשה‬
‫נראה עיקר כריעה זו זע׳ נהגד״א סקכיס וגם רבינו לה אם אהד ששלוו שליח לקבל קדושי בתו עשה‬
‫עוד שליח שיקבל קדושיה ולא ביטל לשליחוחא‬ ‫הרמ׳א רק לכתחלה פסק בן דהרי סיים בדבריו דאם‬
‫שינה בדברים אלו הרי היא מקודשת עב״ל ואם מקדש דקמא מפורש והלך בל אחד מהשלוחים וקיבל בעדה‬
‫בשטר והאב מקבל השטר אם היא קטנה או נערה קרושץ עריכה גט משניהם אפילו ידענו מי קיבל קודם‬
‫עריך לכתוב כחך מקודשת לי ואם ת א בוגרות משום דהוה ספק אם ת ת ה כוונתו לבטל שליחות‬
‫והאב שלוחה עריך לכתוב דווקא הרי אח מקודשת הראשץ אם לאו ויש מי שאומר דאם ידוע שהקדושץ‬
‫לי שידבר עמה כמו בגם ואם שיגהאינן קדושץ של השני קרמו אינה עריכה נט מהראשץ מם״נ‬
‫וכשמוסר השטר להאב יאמר בתך מקודשת לי זב״ש ראם ביטל שליחות הראשץ הרי אץ קדושיו כל ש‬
‫םלן*ין מיהו י״א דגם כקטנה אם כתב בהשטר הרי ואף אם לא ביטליה אלא שהיה סביר שמא לא ימעא‬
‫את ג״ב הוי קדושין ‪ on‬בשם רא״מז וכן נראה עיקר מיהו הראשץ מי שיקדשה לו והדי ביץ ששל השני קדמו‬
‫הרי לא מעא הראשון ־וממילא תפסו קדושי שני נב״ח(‬ ‫לדיגא יש להחמיר בקדועזין ככל התעות ‪:‬‬
‫ל ב וכתב רבעו הרמ״א כסעי* ז׳ דבששולחין הבגית אמגמ י״ל דלא עשה את השני לשליח אלא באופן‬
‫הקטנות למקום אחר ואין האב אעלן כש ‪o‬קב ‪ p‬אם הראשץ לא ימעא בלל אכל אם ימעא אף לאחר‬
‫הקרושין תאיל והכינה להכניסה לחופה ולקדושין הוי מעשר‪ ,‬השני יתקיים מעשה הראשון ולא של השני‬
‫באלו מחזיקים בידח בשעת קבלה דמיא עכ״ל ולא ולפ ‪ r‬חחר הםפק כמקדם זחמ״ח סקנות ואין ל מ ע ת‬
‫גרע מאם נחרעה קודם קדושין דלרברי הבל הוי דאם נאמר מברא זו א׳ב במה שנתבאר ראם‬
‫ץ־ושץ גהנד^ש ההו רק ^ו ק ר ש בכסף אבל בשטר ת א כעעגע קידש ק;‪:‬ד‪ 0‬השליה ש ‪ 6‬הפמו ולא‬
‫של‬
‫המלחן‬ ‫מלטת קדושן ‪rt p*D‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪90‬‬
‫ויש מי שאומד דאפילו אינה מכחישתו לוסד שנאו‬ ‫על השליח ניסא ג'כ שלא קידעה נעזוטי אא׳ב לא‬
‫הסימניס בבוקר ויש מי שאו®* דדווקא מכחישתו אבל‬ ‫ימצא השליח כלל אבל כשימצא יתפסו של השליח‬
‫באינה מכחישוזו צריכה נם משניהם עכ׳ל וכיאוד‬ ‫די״ל דנגד מעשה עצמו לא אסדינן סברא זו ‪1‬ב־ש סקי׳ג!‬
‫הדברים דסיל לרבותינו דביום זה שנשלם לה הששה‬ ‫ואפילו לא קידש השני כלל אלא הראשון ועי ספק‬
‫חדעףם יבולה להביא סימני בגרות בבוקר או בערב‬ ‫קרושין שמא ביטל שליחותו‪1‬שס‪ 1‬ואין לומר למה בשלווזי‬
‫ואין לה ביום ההוא לא חזקת נערות ולא חוקת מנ רו ת‬ ‫הגט אף אם עשה כמה שלוחים לא אמרינן שביסל‬
‫נרשיי עיע ‪ 1.‬ולא טיבעיא אם האב קבל הקרושק בבוקר‬ ‫הקודמים כמ״ש בסי׳ קס׳א דלא רמי דהתם כל‬
‫והיא לא קיבלה בלל דאין ממש כקדושי האב דמקמינן‬ ‫השלוחים הם על דבר אחד לקבל גט מפלוני וה״ג‬
‫לח בחזקת פנויה אלא אפילו נם היא קבילה קדושק‬ ‫אם כל השלוחים הם לאיש אחד לקבל מטנו קדושין‬
‫בערב רממיג היא איא מים ביק דהשתא אית לה‬ ‫לא אפרינן שיבטל השליחות אכל ככאן הרי עשה‬
‫סימני כגרות לא חיישינן לקדושי האב ואמרינן‬ ‫השלוחים לקכל קרושין סתם מטי שיישר בעיניהם‬
‫טדהשתא היא בוגרות כבוקר ד‪,‬־תה נבזי בוגרות ואין‬ ‫ובע׳ב דא״א שיהיו כולם שלוחים ‪1‬שם( ודע ודין זה‬
‫הולכין כזה לחי־סרא לומר רעכיפ הוי ספק סשום‬ ‫דשני שלוחים שייך ג'כ כאיש שעשה שני שלוחים‬
‫דאזלינן בתר השתא וזהו עצמו כחוקה לילך א תי‬ ‫לקדש בעדו או אשה שעשתה שני שלוחים לקבל‬
‫הזמן ההוה ולומר כיון דעתה בן מסתמא גם קודם‬ ‫קדושין כעדה דיש ג״ב ספיקות אלו אם בטלו שליחות‬
‫היה כן כשאין חזקה אחרת סותרת נגדה ו ק סוכת‬ ‫הראשץ אם לאו ‪:‬‬
‫כש״ס ושה( ועוד ררגילות הסימנים לבא בבוקר ‪1‬תוס׳‪: 1‬‬ ‫^ין הבת בבגרותה יוצאת מרשות אביה וזמן בנרוהה‬
‫ל ח ולפיז אם היא כעצמה קיבלה קדושץ כ מקר‬ ‫הוא ששה חדשים אחר ימי נערותה שהם כשהביאה‬
‫כלא דעת אביה ואביה לא קיבל קרושץ כלל‬ ‫שתי שערות בתשלום י׳ ב שנה גמורות ומאז תקרא‬
‫ובערב נמצאת בוגרות אפשר לומר דאיגן אלא ספק‬ ‫נערה עד ששה חדשים גמורים וכתב הרמב׳ם בפ׳ב‬
‫קדושין ולא אטריק רניזל בתר השתא דאדרכא נלן*‬ ‫מאישות שמתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה‬
‫בתר חזקת פנויה שלה ונימא דהשתא הוא דהכיאה‬ ‫תקרא בוגרות עכ׳ל ומשמע מדבריו דפחות מששה‬
‫סימנים ולא כבוקר ]‪1‬כ'כ הביע אבל לפי הטעם שבתבנו‬ ‫חדשים לא תגיע לעולם ימי בגרותה וכן הסכימו כסה‬
‫שרגילות לבא בבוקר נם כנה״ג הוה קרושץ וו״־ש׳ש ס ‪r‬‬ ‫מרבותינו וכן מוכח לפי נירסאות שלנו בש׳ם )רןדישין‬
‫סייי ויש שס שה׳ח ;‬ ‫עיש ‪ .‬ונתיבות ל*מ ‪ 1.‬ויש מרבותינו שסוברים רלפעםים‬
‫ל ט וכל זה שכתבנו הוא לפי דיעה ראשונה ואפילו‬ ‫נם כפחות מששה חרשים תהיה בוגרות כשהביא סיטני‬
‫אינה אוסרת כבירור שהביאה הסיטנים כ מ ^י‬ ‫כגרות ורש*'[ וגם ס*ל רזה שאמרו חז״ל זנדת ס׳ז‪ 1‬כסימני‬
‫ג׳כ אזלינן בתר השתא ומים אם אומרת בבירור שלא‬ ‫הדרים הם סימני בגרות ויש כזה שם מחלוקת ואיפסקא‬
‫הביאה בבוק־ חוששין לרבריה והוה ספק קרחזזין‬ ‫הלכהא כגם׳ שם דהלכה כדבר־ כולן להחסיר דאיזה‬
‫!עחמיח סקידו וכן עיקר דנהי ר ק הרין אזליק בתוי‬ ‫מהםימנין שתביא היא ספק בוגרות אבל הרמבים ז׳ל ס׳ל‬
‫השתא סטעםים שנתבארו ם״ם ביק שטוענת כרי נגד‬ ‫שם בהלכה י׳ דכולם הם סימני נערות וכבגרות לא כתב‬
‫זה איך לא נחוש לדבריה והרי טענת ברי סענה נדולוז‬ ‫כלל פימנין ולדבריו אין שום ספק בעולם בבינרות‬
‫היא ורק נגד חזקת םמון לא מדזשביק לטענת ברי וכ״ש‬ ‫אכל כל רבותינו חולקים עליי וכן הגירסא לפנינו בנם׳‬
‫להחסיר איך לא ניחוש לטענת ברי ‪1‬וצ*פ מיש מ״ש‬ ‫‪1‬שכז ובתוספתא דנדה )פ׳יו דיש מחלוקת בסימני‬
‫ססקיגז ונם האב אם הוה טוען כרי שלא הביאה סיסנץ‬ ‫בגרות וכ*כ הרי׳ף זיל בפי״ג דיכמות )וצמ׳ג על המ׳ת‬
‫כבוקר וודאי דהיינו חוששין לדבריי ולשון הכחשה‬ ‫שב דכתב דניה בהלכית מי‪ [:‬ולפי? יש ספק בכוגרות ג' כ‬
‫שכתמ הטור והשיע אין דכוונה שזה טוען ‪ P‬הו‬ ‫וכל זה הוא נים להד־ן שיתבאר לפנינו בסיד ‪:‬‬
‫פוענח כן דוודאי לכולם הוה ספק ולישגא דנם׳ נקפו‬ ‫^ין כתבו הטור והש׳ע בסעי׳ ה׳ קדשה אביה כבוזץ־‬
‫במאי דלא קיי״ל כן לפי דיעה זו !דבשים הזא לשמואל וקיי״ל‬ ‫וקידשה עצמה בערב ושניהם ביום שנשלם בו‬
‫כרב עיש! ודיעה שנייה סיברת דאין זה חזקה גמורה‬ ‫ששה חרשים של ימי ‪:‬ערות וכדקוה ומצאוה בינרית‬
‫ליזל בחר השתא וספיקא מ א אא׳׳ב מענ ת כרי '׳‪1.‬הבש!ה‬ ‫מחזיקים אותה כחיכך״ בוגרות וקדושי תאב אינם כלים‬
‫המסניס‬
‫םו ‪»1‬‬ ‫חאפות קזזשץ סיק ל״ז‬ ‫;)רוך‬
‫מים כנגד ‪ m‬יש לה חוקת פנויח ובהוא לבדח‬ ‫»םי ‪0‬ניום גנ‪1‬קו ראו הד בחוקה נ»זרו! אגל » ‪n rt‬‬
‫כשנתקדשר‪ .‬אעיג דודה לנו לומד דאען קדושין כלל‬ ‫םהןנת ברי הולכץ לחוסרא ודס״ל דוב ל״ין ‪v«Nx»» P‬‬
‫דד‪.‬רי השני חוקות אלו מסייעים לבטל הקדושק מים‬ ‫מירסיו אייו ססריס ‪: Rn; •bWJ‬‬
‫הוה ספק קדושק דחוקה דאוליגן בחר השתא סותר‬ ‫ט ודע דדדמב״ם ויל השמיט בל דיגים אלו וטעמו נ״ל‬
‫לאלו החוקות ואיחרעו אלו החונץת כסו דאמרינן לעניק‬ ‫ת ^ ך לשיטתו שבתבנו בסעי׳ ליו דאין מימגימ‬
‫טומאה רכל הטימאות כשעת מציאתן כמ״ש הרמבים‬ ‫במגרות ואין ספק כדבר דמתחלת חיום היא מגרות‬
‫בפי׳ח מאכות הטומאות עיש ‪1‬ותוס׳ במירובק ליה‪ :‬סיל‬ ‫כמיש מפורש בריש פיב ולפיו אולא לה כל השקלא‬
‫דוהו רק לתרומה וקדשים אבל הדמגים לא ס״ל ‪ p‬ובקיושץ שם‬ ‫וטריא כעניץ וה דא״א להיות בעניין אחר ומיל דכוה‬
‫בפלוגחא דריי וריג וקיייל גריי דלא אוליק סור השתא ‪1‬הו‬ ‫גופא פ מגי ג שיס שס ואיפמקא היבתא בן!זיופדש מיש‬
‫מפני יזזקת ממץ שמנדה נדאומר שס אליבא דרב מיש והרמבים‬ ‫מ מדהשווא סגחיו ובי לאממני איוה ‪ 0PP‬סא אלא להאמין‬
‫יפרש מיש שס אבל הגא תי נימא הממד גוך וגו• דיל בגאן לא‬ ‫‪ p‬הוא כ^פו מלהשתא בוגומו להוא יומא דמישלס שית במיג‬
‫שיין חוקה ד»דמא דמצפרא בוגרות דאיא להיות באופן אתר זדו״י ‪1 5‬‬ ‫&פדא נמי בוגרות ושמואל לא ס״ל ק ‪ pinm‬קושית תוסי בדיה‬
‫מ ג כתב הרמכים כפיג דין י״ר כל שהיא ספק בוגרות‬ ‫ושמואל דכל השקלא ומויא לשוגיא הוא לשמואל ולא לוב ‪f&i‬‬
‫כץ קידשר‪ .‬אביה לבדו בק שקידשה ודא עצמה‬ ‫שלדן השיסבפוך פוגיא לאפוק גרב תיש ‪ pw n‬גל פה‬
‫ז דו מקודשת בספק לפיכך צריכד‪ .‬נס מספק עכיל‬ ‫שהקשו מל הרמביס דל( ‪I‬‬
‫ור‪0.‬פק היא אס היא י׳ ב שנר‪ .‬וששר‪ .‬חרשים אס לאו‬ ‫עוד כתבו הטור והשיע במעי׳ ר דאם כתוך‬
‫או אף שהיא יחירר‪ .‬הרבה ויש ספק אס הכיאר‪ .‬שתי‬ ‫הששה חדשים של גערות קדשה אביה שלא‬
‫שערות קודם ששד‪ .‬החדשים דלד‪.‬רםבים כעצם‬ ‫לדעתה וודא קדשה ע»םה שלא לרעת אביה וגם‪ 1‬או לה‬
‫הבוגרות אק כאן ספק » ד ש וטעמא דצריכה נס מספק‬ ‫סימנים הוי ספק וצריכה גט משגיהם עכ״ל ודק וה היא‬
‫ולא מוקסינן לה אחוקה כגון שנמצא לה עתר‪ .‬סימני‬ ‫רק למאן רמ״ל דנם בתיך ששה חרשים י מל ה לגגור‬
‫בגרות ולר‪.‬רםב״ם א*צ כלל לסימניס אלא שרגיעה‬ ‫כמיש אכל למאן רלא מיל ‪ P‬לא שייך כלל ‪ P‬וה‬
‫לז ‪ p‬בגרותה וד‪.‬טע‪ 0‬בארנו בסעי• הקורם ואם נראה‬ ‫אמנס י״ל רלביע יש מקום לדק וה ונאמר כשנמצא‬
‫בר‪ .‬סימני נערות חודש או יותר אחר י׳ ב שגר‪ .‬א«*ינן‬ ‫לה אחר מסימני בגרותה דהיתה נערה ששה חדשים‬
‫דמסתמא בגמר ייב שנד‪ .‬היד‪ .‬לה נ״כ סימני נערות‬ ‫מקורס ואנו לא השגחנו וראיה לוה רהא כמה מרמתינו‬
‫וממילא דעתד‪ .‬היא בוגרות ויש חולקין בור‪1.‬מ‪*3‬ש סקימג‬ ‫דס״ל דכחכרח להיות ששה חדשים בין נערות לבגרות‬
‫מ ף וכיק שלרוב הפוסקים לבד הרמב״ם יש סימניס‬ ‫«וס׳ נתוטת ליש וקלושק מינו •ו לא פחות ולא יותר איכ‬
‫בכנרות כהכרח לבארן ונרסיק בנדה נמיז ‪ r.‬חנו‬ ‫מה שחקרו חויל כסימני כגרות »דה מיו ‪ .‬והתום• סיל‬
‫רבק אלו הן סימני כגרות ר״א כר• צדוק או מי‬ ‫כיש״י נוה מים! איור‪ .‬ספק יש מ ה אלא דהספק הוא‬
‫בשיחקשקשו ‪ p*m‬ר• יוחנן בן ברוקא אומר משיפציל‬ ‫דכשמצאנו סימני בגרות נאמר דכאמת הניאד‪ .‬סימני‬
‫ראש החיטם ר״י אומר משחקיף העטרה ר״ש אומד‬ ‫נערות קודם לוד‪ .‬ששד‪ .‬חדשים ואן* כשלא היד‪ .‬או שתי‬
‫משנתמעך הכף וחלבה כדברי בולן להחמיד ואס הביאה‬ ‫שערות נאמר שנשרו אך לפיו איא להיות הספק פחות‬
‫אחד ‪ p‬ועימניס האלו ולא הביאה את טלן הרי היא‬ ‫מי״ב שנה וששה חרשים דקורם ייב שגר‪ .‬לא מהני‬
‫ספק בוגרות נרש״יו וכתב הרי״ף רל בפי״ג דיבמות‬ ‫סימני נערות אך רביתימ המיר והש״ע נראד‪ .‬להריא‬
‫שאם הביאד‪ .‬אחד מכל הסימניס וקידשר‪ .‬עצמד‪ .‬כחיי‬ ‫דסיל די מל לד‪.‬יות סימני כגרות נם בתוך ששד‪ .‬חרשים‬
‫אביר‪ .‬קדושיו! קדושק וצריכה נם ואק אביר‪ .‬מפר‬ ‫משימת רשיי מרש הביש סקיה מם הרייף מנר ‪ p‬לפמיש‬
‫נדריי‪ .‬ואס קידשה אביה שלא לדעתה צדיבר‪ .‬גס ע ר ל‬ ‫אץ ר‪ 6‬י »;‬
‫ולהרמכים כל אלו ‪ p‬סימני נערות כמ״ש ‪I‬‬ ‫מ ב ולפיו אס כתוך הששה חרשים קידשד‪ .‬אביה‬
‫מן ק רסקדש את בתו םר‪.‬ם כגון שא״ל בחימקודשת לך ולא‬ ‫לבדו או היא קידשה א״ע לבדר‪ .‬נ״כ הוה בפק‬
‫פירש איוו מהן ןרש״י ס״ד ‪ 1:‬או שוטקדש אמר להאב‬ ‫קדושין כשנמצא לד‪ .‬אח״כ םי ‪ p‬מסימני בנרות נתמייו‬
‫אחת מגניתיך מקידשת לי ורש״י רא ;‪ 1‬ובן אס המקרש‬ ‫וד‪.‬םעם דאע״נ דייל כקידשר‪ .‬אביה לבדו רהור‪ .‬קדושק‬
‫אמר בתך ^ו ר ש ת לי והאב אסר אחת מבטחי מקודשת‬ ‫נ « רי‪ 0‬ספני חוץ! נשיות שיש לר‪ .‬בתיך הו ק ת ה‬
‫העייחז‬ ‫ר‪,‬לכות קדושין סימן ל״ז‬ ‫ערוך‬ ‫‪92‬‬
‫הבוגרות בכלל דפדשר‪ .‬מוציא שם רע אינה בבוגרות‬ ‫לך אין הנונרות נכלל ולכן אם אין לו רק שתי בנות‬
‫וכיון דקטנות ונערות בכלל אף אם נאמר דגם הבוגרות‬ ‫והאחת בוניות מקורשת הקטנה והטעם אמרו חז׳ל‬
‫נכלל לא עשה לה טובה דהרי תיהוי קדושין שאיין‬ ‫רלא םינעיא אם הכוגרות לא נתנה רש־ת להאב‬
‫ססורין לביאה ולכן אמרינן דזה האיש לא כיון רק על‬ ‫לקבל קדושיה רפשיטא דאין לחשוש עליה דהרי אינה‬
‫מה שנהנה לו הר־״ורה רשות שהן בידו לקדשן ולא‬ ‫נירו לקדשה אלא אפילו גחנה לו רשות לקכל קדושיה‬
‫חשב על הבוגרות אמנם כשעשאהו שליח לקבל קדושין‬ ‫ואפילו אשרה שנם הכסף קדושין יהיה שלו אינה‬
‫מזה האיש פד־_יא שהיה כוונתו גם עליה ולכן גם היא‬ ‫ככלל רלא שכיק אינש מדיה דרשי עליה ו ק הקטנות‬
‫נכלל ובולם אסורות וצריכות נם ומ״ם אין שארי‬ ‫והנערות ועביר מצוה דלא רטי עליה דביגרות לא רטי‬
‫בוגרות אם יש לו בכלל והן מותרות מטעם שבארנו‬ ‫עליה שאינה ברשותו לקדשה ודווקא דשויתיה שליח‬
‫ואין אגו אימרים שהיה כוונתו רק על בוגרות זו כפי‬ ‫לקבל קדושין סתם ולא אמרה מפלוני אבל אסרה מפלוני‬
‫אומדן דעת כיון שיצא מכלל אגשים כמ*ש אין לנו בו‬ ‫והוא קיבל מטנו גם היא ספק טקירשת ושארי הבוגרות‬
‫אוסדגא ]ג׳ל[ ואם היה לזה נד‪ ,‬שידונין יתבאר‬ ‫אינם בכלל ואם יש לו שתי קטנות או יותר וכן נערות‬
‫לפנינו בס״ד ‪:‬‬ ‫כולן אסורות וצריבות כולן גט ואף שהן קדושין שאין‬
‫^ ך‪ ,‬כתב הטור אם שירך בתו הגדולד‪ ,‬והיו לו בנות‬ ‫פסורין לביאה קיי׳ל רהוי קדושין כט׳ש בסי׳ ט׳א ‪:‬‬
‫אחרות וא״ל המשדך בר‪ '!,‬מקודשת לי ועשתה‬ ‫‪ •jq‬ויש בזה שאלה לטה אטרינן דאין הבוגרות בכלל‬
‫אותו שליח לקבל הקדושין אין דעתו על האחרות רד‪,‬וי‬ ‫אף כשעשתו שליח משום דלא הוד‪ ,‬טצוה דרטי‬
‫מקודשת קדושין וידאין ואפילו לא שידך וא׳ל בתך‬ ‫עליה יקטגות מציה דרמי עליה והרי אדרבא כבר‬
‫הגדולה מקודשת לי ואין לו בנית אלא מאשה אדת‬ ‫נתבאר דאין טצוה לקרש הקטנה ואיסורא קצת נטי‬
‫וודאי דעתו על הגדולה ור‪-‬יא מקודשת בוודאי עכ״ל‬ ‫איכא כמ׳ש בסעי׳ ל״ג וירטיה הנביא שאמר ‪1‬כ׳ג‪1‬ו‬
‫ויש הולקים גם בזה כשאמר סתם בתך מקודשת לי‬ ‫תנו בנותיכם לאנשים לא על הקטנית אמר דהא אמר‬
‫דכיון די‘א פריש היישינן שמא כוונתו על אותה שלא‬ ‫שם ג״כ וקחו לבניכם נשים וקדושין של קטן אינו כלום‬
‫שדיך והוי ספק ‪1‬המ'מ ס'ש[ אכל באמר בתך הגדולה‬ ‫ואינו ברשות אביו '‘קדושין אלא פירושו על ההשתדי^ות‬
‫אין סי שיחלוק דזהו מפרש ממש אם לא כשיש לו שתי‬ ‫וכך פירשו חז׳ל ביתוב־ת ‪ 1‬ג׳נ ; וערש׳י קדושין שס וצ'ע[‬
‫גדולות משתי נשים כמו שיר‪,‬בא־ בסעי׳ נ״ר ע'ש ‪:‬‬ ‫והבוגרות כשעשאתו לשליח וודאי שיש טצוה לקרדה‬
‫הניא בתוספתא דקדושין ‪ (dj’7‬שני אחים שקידשו‬ ‫ואיך אגו אוסרים דאין הבוגרות נכלל ולגד זה הא‬
‫שתי אחיות זה אינו יודע לאיזו קידש וזה אינו‬ ‫אין ררך בני אדם להשיא הצעירה לפני הבכירה ולכן‬
‫יודע לאיזו קידש שניהם אסירים מן הספק אם היו‬ ‫אסר כן ואיך נאמר להיפך ובאמת אחד שגדולי‬
‫עסיקין בנדוי־ה לגדיל ובקטנה לקטן אומר אני גדולה‬ ‫רבותינו הקרטונים היה רוצה לימד דכשאטר בתך‬
‫לא נר‪,‬קישר אלא לגדול וקטנר‪ ,‬לא נר‪,‬קושר‪ ,‬אלא לקטן‬ ‫מהורשת לי כוונתו רק עד הגדולה מהטעם שבאי־נו‬
‫עכ׳ל ’‘ מדנו מזה דעסוקין באותו עניין כמפרש דפי‬ ‫‪1‬ר'ת בתוס׳ נ'כ‪:‬ו ולא הודו לו חנטי דורו ונם הוא י^א‬
‫ואפילו למאן דפליג בשדיך כט׳ש מ׳ט כעסיקין כעד‬ ‫סמך ע׳ז למעשה יצריך טעם למה ]יבריש׳ כתכ דלא קאי‬
‫בת זו וקריש םר‪,‬ם וודאי מחני זר׳ן ס״ב[ ויש טחסירים‬ ‫אקשנות וצ׳ע היכי משכחת לה ודו׳ק[ ‪:‬‬
‫גם בכה׳ג ‪1‬ב״י נשם ריו׳מ‪ 1‬וס׳ל דתיפסין קדושין בכולם‬ ‫‪ »J3‬ותשיבה לזה דביון דחזינן להאי מקרש כשאמר‬
‫וצריכית בולן גט שאפילו ברור לנו שרעתו של המקדש‬ ‫סתם בתך מקודשת לי או זה האב כשאמר סתם‬
‫על הגדולה אין מחשבתו מכט־׳ר‪ ,‬דיבירו שהוציא כפיו‬ ‫בתי טקירשת לך ולא פירשו שם הבת ויצאו מכלל‬
‫דרברים שבלב אינם דברים הואיל ושינה הלשין מלשון‬ ‫סתם אנשים שאין דרכה לעשיית כן ומעשה שגעון הוא‬
‫העולם הטכר־ים קדישיה )כש‪ 1‬ומתיספתא אין ראיד‪,‬‬ ‫לבלי להזכיר ‪';:‬זו מהכנית מקדש לו ובע׳כ עי‘ינו‬
‫דהר‪,‬ם מיידי שמר״ח־ה קידש כל אחר אחת טר‪,‬ן ידוע‬ ‫לרדת לעיבק דין תירה לפי המושג מלשון זה ולא‬
‫ועכשיו נתערכי ולפיכך הילכין אחר סר‪ ,‬שגתעסקו‬ ‫להביט על ענייני ררך ארקי דהרי זה האיש יצא מכלל‬
‫החלה אבל במקדש סר‪,‬ם אפשר שאין הולכץ אחר‬ ‫דרך ארץ ובע׳כ הקטנות והנערות בכלל לשון זה ואנו‬
‫אומרן רעתם ‪1‬רין‪ 1‬ן‬ ‫ונין לשוני נלישגא דקרא את בתי נתתי לאיש דאין‬
‫חהו‬
‫‪0‬ו «‬ ‫ומזלחן‬ ‫‪ n» r«mp.nrtn‬א!‬ ‫ןןדזך‬
‫מפני שקדושי קטן אינם קדושין גיי( ת*א‬ ‫‪ J‬חמי ח‪8‬תן » רבזתיט ב ^י ומדע ב מד ‪ 9‬ח‬
‫דרק הפנויות הגמורות ‪ p‬בגלל זה אבל כל ששס‬ ‫‪ 'a r m‬סי ‪ thtf‬לו » תי בנות ‪ f r t x t ' 9‬תיוץ ‪rvuep‬‬
‫קדושין עליה אזרג דמדינא אץ זה קדועזץ נרם אינה‬ ‫חוירך אחת סהן לאחד ואחר »םן קיבל סמנו קדת«ץ‬
‫בכלל הספק וביש שסו ו ק נראה עיקר ומס היי לא‬ ‫ואסר ‪ y a‬סתם מקורשו‪ /‬לי אפילו היו עסוקים בה‬
‫לדשא מ ג וק ל»יץ תשד הוא׳ש ש*ש ומוסשאזוו איק‬ ‫עותיהן אסורות לו מריבות גם ססנו ואפילו חור תוך‬
‫מהייקת כדמוכש שסוז‬ ‫בדי דיבור ופירש בתך פלונית איט סו עיי וכל כה״ג‬
‫נ ך סי שיש לו שתי ביתי כטת משתי נשיוס וב אוון‬ ‫דהוי קרהפק שלא נמסרו לביאה מפין אותו לנרש עב״ל‬
‫שהגדולה של זו וגדולה של ע אינן שתת כהשנים‬ ‫ניסיזמא דאין הסגחת מלל צ״ע דמיוחר מא »ר‪: (0‬‬
‫וכן קטנה של זו וקטנה של זו אינן שוות בשנים‬ ‫ונ״ל דבר פשוט דס״ש דגס עסוקים בה אעו‬
‫בטן שנשא השנית אחרי שהראשתה כבר ילדה או‬ ‫םועיל אץ הכוונה עסוקים באותו עג ^ ם ‪0‬ש‬
‫שהראשונה מתה קורס נשיאי השנייה מזהו ממת הדי‬ ‫דפשיטא דבכה״ג םועיל דהרי אפילו בשתיקה םקודשת‬
‫ס״ד ‪ u‬וכל הבטת ‪ p‬ע ד ק קטטת ונערות שכולן ‪P‬‬ ‫בעסיקין באותו ענ ק ם ‪0‬ש כם״ש בסי* ב״» אלא ר״ל‬
‫ברשות האב לקדשן אס אסר לדמקדש קרשתי לו אהת‬ ‫ש מו ק ץ ד‪ 0‬עסקו בה בדבר קדושיה ונס נ׳ ל דהא‬
‫מבטתי מין אסורות ואם אמר קדשתי ק• בחר הגדולה‬ ‫דשדיך אינו ם ^ ל זהו בשדיך בדיבור כעלםא אבל‬
‫אס אסר ‪ p‬בשעת הקרועוץ א ע׳ג שנס בלשון זה יש‬ ‫אם כתבו השידובץ בשטר תנאים כנהוג אזולינו ועשו‬
‫ספיקות ריש לפרש על הגדולה של אשתו ראשונה‬ ‫פומבי לדבר כפי המנהג וודאי רעליה כ ק ולא לאחרת‬
‫שהיא גדולה שבגדולות תש לפרש על הגדולה של‬ ‫ום*ם למעשה ‪ yrt‬כיץ שרבותיט החסירו הרבה בדבר‬
‫השנייה שהוא גדולה שבקטנת‪ /‬וגם יש לפרש על הקטנה‬ ‫זה וגם זה שכתבו דלא טהני חזרה נם תוך בדי דיבור‬
‫של הראשונה אס היא גדולה סהגדויה של השנייה בטן‬ ‫זרע בשמפרש שכוונתו היה לפלונית ולא נבשל בלשוט‬
‫שהגדולה של השנייה טלדהלאחר הקטנה של הראשונה‬ ‫שאמר סתם רק מפרש מונ תו אבל אם אמר שנבשל‬
‫וקרי לה גדולה ננד כט ת השנייה ובספק זה נכללו‬ ‫בלשונו והיה רעה לומר בחך פלונית רק שטעה בלעזוט‬
‫בל בנות הראשונה שמלן גדולות לגבי בט ת השנייה‬ ‫תדאי ת א סן לומר תוך ב״ר שטעה ‪1‬חמ*ס סקל״זו זממיש‬
‫מים אמדו ח ד ל ‪1‬שם‪ 1‬דכולן מו תח ת חוץ ‪ p‬הגדולה‬ ‫כעשור‪,‬ץ באע׳ג א״ש מה שערס הב״ש בסין*מ ומיש הרץ ראיה‬
‫שבגדולות שהוא הגדולה של הראשונה והטעם דלא‬ ‫מדץ עשוקין ^■איה מג ה ולא דנכה״ג מיירי וכ״מ ‪ptAn‬‬
‫מחית אינש נפשיה לספיקא לומד דבר דליתי ביה‬ ‫המרדני ר^ קדושין והוגא גנ״י פ״ש ודויק( ‪:‬‬
‫לירי שאלה לחכמים יכי אמר גדולה גדולה שבגדולות‬ ‫יש סי שאומר דאם ראובן אמר לשמעון אחת‬
‫קאמר ורש״יוו‬ ‫מכנוהיך סקודשת לי ואורב אמר שמקדש על דעת‬
‫נ ף‪ ,‬ו ק אם אמר קדשתי לך בתי הקטנה ואיני תדע‬ ‫האב שכל כת שיחפ*ץ האב איהה מקדש ואמר האב‬
‫אם קטנה שבקטנות שהיא קטנה של השנייה‬ ‫לזו נתכותתי נאמן )ביש סק'מ[ ולי נראה דכולן אסורות‬
‫או קטנה שבנדולות שהיא קטנה שי הראשונה ואס‬ ‫ולא מיבעיא אם אמר סתם ואחיב פירש כוונתו דהוה‬
‫גדולה שבקטנות שהיא קטנה ‪ p‬הקטנה שבנרולות‬ ‫דברים שבלב ונרע מבל מה שנתבאר אלא אפילו‬
‫בולן סיהרוה ‪ p p o‬ר^טנה של השנייה שהיא קטנה‬ ‫אמר בשעת מעשה אחת מבנותיך מקודשת לי אותה‬
‫ש»ן ‪0‬נות ספני הטעם שיתבאר וכל זך! סיי ח שבשעה‬ ‫שתחפיץ ואמר האב לזו חפזנתי הוה ג*ב דברים‬
‫שקידשה לו הגדולה או הקמנה היה מבודר אעלו את‬ ‫שבלב ועוד דיש בזה חשש ברירה ואפילו בלא‬
‫מי קידש אך אח״ב שבח ולזה אמדיגן ד מוד אי כתן‬ ‫זה הרי רזיל החמירו אפילו בביגרות בשעשאתו לשליח‬
‫לגדולה שבנרולות ולקסנה שבקמט ת'דיא מחית איגש‬ ‫והפוסקים החמירו גם בשדיך ואיך אפשר להקל בזה‬
‫נפשיה לספיקא להזכיר שם גדולה אס לא גדולות‬ ‫!והרמ״א גד*מ אות י*ג ליישג דברי השאלתית גא ולא‬
‫שבכולן שאם ישתבח הדבר שלא יהא במפקמזףייאז!‬ ‫לממשה ולק השמיש דץ זה בשיש ‪:‬‬
‫ו ק בקטנה ובן חי קו חרל ‪ ma‬מלשון המשגה דטיידי‬ ‫ראובן שקידשו אחת מבנותיו טפורשת בשמה לקטן‬
‫בכהיג ובן מ מ אר מלשון הרםב״ם רל שיש ה״שו שבתב‬ ‫ואח״ב בא שטעץ ואסר אחת סבניתיך טקורעזת‬
‫שבשעת הקרושץ אסר ל ב עי קרשתי ^‪ 1‬את בהי‬ ‫לי ייא שגם זז שנתקדשה לחקטן ג״ב בכלל האיסור‬
‫מדולזן‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושץ ‪r7 p»D‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪9fi‬‬
‫אינה כבלל אבל נעשאתו שליח שנתבאר נ ס עי מ״ח‬ ‫ת ח ל ה ‪ r v f t y n‬שפא נחלה עבגדולות ‪ 1k‬גדולה‬
‫דנם היא בבלל א״ב נם בכאן אם אסר הגדולה כ ק‬ ‫שבקטנות וכו׳ כולן סותרת ‪ pn‬מגדולה שגגדולות‬
‫עליה ולא על אחרות ‪1‬המ׳ח סקליז וב׳ש שסו ‪J‬‬ ‫עכי׳ל וסשפע להדיא דהספק נפל אח׳כ ובן צריך‬
‫‪ 3‬ךן וכיון דודי ספיקא ד חנ א אסורות הבוגרות והגדולה‬ ‫לפרש לשון רבינו הב*' כסקי׳ י׳ז שכתב ואסר לפקדש‬
‫שתחת הבוגרות וכן הסכימו גדולי אחרונים זמין‬ ‫כשעת הקדושין קדשתי לך את בתי הט־ולה ואיט‬
‫יא*מ( ויש סי שרוצה להחסיר עוד דאם ‪ P‬יש‬ ‫יורע וכו׳ עב׳ל ר׳ל שעתה אינו יודע ולפ׳ז הדבר‬
‫בוגרות אחת בין הכנית אף שלא עשאתו שליח ם*ם‬ ‫פשום שאף אם המקדש אומר שהיתר‪ .‬כוונתו אז‬
‫כשאסר לשון גדולה אסורות בל הכנות של בת ראשונה‬ ‫לאחרת דאינו נ א ^ נונ׳כ התוי׳ע >דג‪: 1‬‬
‫וגם הגדולה שבכת השנייה דכיץ דנ ע׳ ב גדולה לאו‬ ‫‪ 5‬ן ראם כשעת הקרושין כשאסר קדשתי לך כתי‬
‫רווקא דהא איכא בוגרות דגחלה ססנה א״ב יש‬ ‫תדול ה ושואלים לו איזה גדולה ואוסר לא ידעתי‬
‫לספיקי בכל בנות הראשונה שגדולות ‪ p‬לגבי כנות‬ ‫וסתם אסרתי נמוד הסברא נרור שכולם אסורות כיץ‬
‫השנייה וכן הגדולה שבשנייה ]מק׳ו ויעז לוה קצת‬ ‫שבעדסו אינ• יורע את סי שקידש אכל מסוגיית הש׳ס‬
‫הוכחה כסוגיית הש״ם זמר‪,‬מנה דדימ שאמר חק מהגמלה‬ ‫‪ m‬דפריך למ״ד קדושק שאין ססורין לכיאה לא הוי‬
‫סבנדולות ועפ׳י ס׳ל ‪ :‬ד״ה מיהו ודו׳קו ז‬ ‫קרושץ ממשנה זו מר׳ מאיר שאוסר כל הבנות לבד‬
‫קטנה שבקטנות וזהו קרושץ שאין מסורין לביאה‬
‫נ ט אם כל הבנות ק בוגרות וכולן עשאוזזו לשליח‬ ‫ומתרץ העז^ם דסיירי שירע כשעת מעשה ואח׳ב‬
‫אם קבל קדושין לבתו סתם כולן נאסרות‬ ‫שבח ומכואר להדיא דלנדד דקדושץ שאץ מסור ין‬
‫וצריכות גט ואם אסר הגדולה הגדולה שבכולן‬ ‫לביאה דעה קדושץ דעה אתי• ליה שפיר אף אם הספק‬
‫נתקדשת והשאר פותרות ואם אמר הקטנה קטנה‬ ‫ד\א בשעת מעשה והרי אגן קיי׳ל דהוי קדושין וקיי׳ל‬
‫שבכולן נתק־שת ור‪.‬שאר מותרות ואם אחת עשאחו‬ ‫בר׳ מסי דפליג אדר׳ם וס״ל דכולן מותרות חוץ‬
‫לשליח כשאמר כתי סתם היא מקודשת והשאר‬ ‫מנחלה שבגדולות ולפ׳ז נם אם הספק כשעת מעשה‬
‫מיתרות ואם אמר הגדולה והקטנה ממנה עשאתו‬ ‫מותרות כולם אבל זהו נגר הסברא אם לא כשאומר‬
‫לשליח הגדולה מיתרת ‪ p‬הדין דו די אץ בידו לקדשה‬ ‫שדעתו היה כפי הלשץ ורכן נ״ל דווראי כבה״ג כולן‬
‫והקטנה שעשאתו לשליח צריכה גם דשמא עליה כיון‬ ‫אמורות חוץ מקסנה שבקטנות והש׳ס הוה מצי לומר‬
‫וקראה גדולה לחשיבותה )נ׳ל! ‪:‬‬ ‫ולםעטך כדרך סונית הש׳ס בכ״ם ‪11‬אסשר דכאמת זס‬
‫ס אם היה לראובן חטעזה בנים ובולט עשאודע לשליח‬ ‫שאומר שם דיקא נמי וכו' כלומר דא׳א לומר נאזפן אחר‬
‫לקדש בעדם ולשסעץ היה חפשה בטת קטנות‬ ‫ע*ש ודו׳ק! ;‬
‫וגערות או אפילו בוגרות ועשאודע לשליח לקבל‬ ‫בוגרות אינה בכלל הבנות שהרי אינה ברשותו‬
‫קדושין כעדן ואסר ראובן לשמעון אחת מכטתיך‬ ‫ד׳ א ראפילו אם הביגרות עשתה שליח לאביה‬
‫מקודשת לאחד סכנייאע״ג דאין ביכולת לעשות נשואץ‬ ‫לקבל קדושיה והוא אמר להסקדש קדשתי לך בתי‬
‫כלל דהרי אין אנו יודעים מי דעא המקדש ומי היא‬ ‫הגדולה אין הבוגרות בכלל ‪1‬ב'י לדעת המוח ואע׳ג‬
‫המתקדשת ואם יבא אחד מהבנים על אחת מהבטת‬ ‫ראדרבא בארנו בסעי׳ מ׳ח דגם בשדיך כשאומר בתי‬
‫יכול להיות שיבא על הערוד‪ .‬דאחות אשתו ט״ם קי^ל‬ ‫הגדולה לא כיון על אחרת וכ״ש בעשאתו שליח‬
‫דקרושין שאין מסירין לביאה הוי קדושין ולכן כל‬ ‫דשליחות עריף סשדיך כס״ש שם ואפילו אם דעא‬
‫אחת מד‪-‬בנות צריכה חמשה גיסק מכל אחד מהבנים‬ ‫בוגרות כדסוכח בטור ע*ש אמנם זהו כשיש לו רק‬
‫ואם מת אחד מהבנים כל• אחת ואחת צריכד‪ ,‬ר‬ ‫בנית סאשה אחת דאז שם נדולה אינו אלא על‬
‫נימין וחליצד‪ .‬מאחד סהם דשמא היא ארוסת ד&ת‬ ‫הגדולה שבכולן ואפילו היא מגרות דהאחרות נשם‬
‫וכל אחת עופרת כספק זה וכן אם מתו שנים או יותר‬ ‫יקרא להן אכל כשיש לו שתי ביתי בנות משתי‬
‫די כגט מכל אחד מהחיים ובחליצה אחת מאחד‬ ‫נשים אז שם הגדולה חל על זו שאחר הביגרות‬
‫מהם דםם״נ די כחליצה אחת ואם החמשה אינם אחים‬ ‫ונקראת גדולה ע ר כת השנייה ולפיכך אין הבוגרות‬
‫די נניטין נלכד ואס טקצחם אחים וטקצתן זרים‬ ‫נכלל ‪1‬ב'ש סקמ׳ט אבל י׳א דווראי בלא עשאתי שליח‬
‫סחורים‬
‫מח»‬ ‫השרחן‬ ‫‪ nem‬קמין)יס! רז‬ ‫עחך‬
‫‪ O rifn a‬ד י כ ^ ס ! ‪ sn D inND nT v n n u ^ iT uTIH nu‬שאינו טנירו אלא כיץ שלא אטר ביחד קדשתי אח‬
‫בתי לזה איט נ א ק עוזי לאחר בדי דיבור לו טי לזה‬ ‫כ»םת אחד טהאחים ו ‪ #‬מ א היא ארוסת אחיו;‬
‫האב שאסר קד>‪ 8‬תי את בתי ואיני יורע לטי או קדשחיה אבל חיך כיד הוה כאלו טסיים דבריו נב״ט‬
‫שאינו אוטר לטי הרי הנ ת ומו אם היא קטנה או וטדקדוק לשק של רבינו רדטיא נ״ל דדווקא אס אוטד‬
‫נערה אסורה לכל העולם עד שיוודע לטי קידשה אח״כ שמכירו מכבר לכן איני נ א ק אחד כדי די מוי‬
‫דהאב נאמן לאסוד בתו ^ מ ה ונערה כיון שתתירה דאיתרע נאמנותו מיל א אסר ביחד כנדש אבל אט‬
‫נחנה לו רשות לקדשה הרי כידו לקדשה וכל דכר אוסר אחיג שמתחלה לא הכיח ועכשיו ה ה מנן והבית‬
‫נ א ק דהרי אץ בזה שום ריעוחא ז‬ ‫ש ב ^ נא ‪ p‬כטו בכל האיםוריום «דש תום׳ פ תז ט ת ניב ‪,‬‬
‫»די׳ נייסביאו והתודה האגדנתו בפירוש דכתיב את ס ךן יש מי ‪®W‬־ דזה שנתבאר דאינו נ א ק אחר‬
‫כדי דיבור כשהחתן לפנינו אלא איב באו שניס‬ ‫כתי נחתי לאיש ואלולי שאומר לאיש הזה היתה‬
‫^‪ 6‬תיה ונאסרת ל שניק כ »‬ ‫אסורה לבל העולם ואם טח ולא נודע נשארה באיסורה ‪ :‬שבל אחד איטר אני‬
‫ס ב אם אחר שאמר קדשחיה ואיני יודע לטי או שלא שיתבאר אבל אם רק אחד הוא שאוסר שקידשה טה לנו‬
‫* א ^ לטי אוסר לפלוני קדשתיה או נזכרתי לנאטניתו של אב ד^א ת א נ א ק לומר שקידשה אף‬
‫למי קדשתיה אע*פ שאומר זה לאחר ז ק נ א ^ ואע״ג שאין האב םכיח כסו שיתבאר זחמיח םקליחז דש סי‬
‫דלאחד כדי דיבור אינו נ א ק לחזור ‪ u‬ובקדושין שרוחה זה דטיירי שגם החתן לא אטד ‪ TO‬אני‬
‫טחטרינן אף תוך כ״ר הבא אינו חזרה אלא שמפרש קרשתיה דאז אינו נ א ק גט הוא לו«• אחיב קרשתיה‬
‫דבריו הראש־נים או שנזכר דהא כע״י‪ .‬קידש לאחד טדלא אטר טיד ובהכרח לבא לנאמנותו של האב‬
‫ו ל ק נ א ק אף לאחר זמן ואפילו לא נודע לו עד מים סקמיח ולי נראה דדווקא האב איט נ א ק אח״ב‬
‫שבנרה או שאיטר טשבגרה לפלוני קדשתיה נ א ק דאיהרע נאמנותו סדלא אסר מק ‪T‬ם הדברים ביחד‬
‫ואף שמשבגרה אץ לו רשות בה טיט לפרש דבריו אבל זה החתן שלא דיבר כלל ולא שאלו סמנו אחת‬
‫דדאשינים למה לא יהיה נ א ק והרי אם בא אחד ריעותא יש כסה שלא אסר מקורס אמנם הרבר פשוט‬
‫ואוסר אני קדשתיה נ א ק כמו שיתבאר ולא גרע האב שיש נים כנאמנות האב נם בחתן אחר בנון שלא‬
‫המ הי ‪1‬מ״מ סי» ואעיג דהםעם דאחר נ א ק דמירתת דיבר בלל והלך וסת דאז אם האב היה נאם? חיתח‬
‫שמא יכתישנו האב כמו שיתבאר אסנם נם באב נוכל סותרת לעלטא ועכשיו שאינו נ א ק נשארת באיסורה‪:‬‬
‫לזטר שטא יכחישוהו עדים שקידשה לאחר ומירתתג״כ ס ן אם האב אעו יודע לטי קידשה ובא אחד ואוטר‬
‫לפני האב אני קדשתיה והאב אינו טכחישו היז‬ ‫לשקר קי ד דלפרש ד^בר איע טעם לנאמנותו מראה‬
‫לי דאם לא שבח אלא לא אמר נ שעה טעשה לטי נ א ק לכונסה וסותרת לו וא״צ לקדשה בשכוגסח ואזרג‬
‫קידש ולאחר ז ק אומר לסי קידש צריך ליתן איזה דאין דבר שבעתה פחות משנים זהו להוציא טחז^זה‬
‫אבל כ ק הוא טעטידה בחזקתה ואוטר אני הטקדש‬ ‫אמתלא לם־ שתק עד עתה םלאסר לטי קידשה‪:‬‬
‫יראה לי דנאסנית האב לומר למי שקידשה אינו ניץ‪ 1‬ולמה לא ניחוש שטשקר משום דאמרינן דלא הציף‬
‫מועיל אלא אם מח אותו פלוני מיתרת לעלמא אינש לוטר בפני האב שהוא הוא שנהן הקרושין אם‬
‫דאלו לרתירה לאותו פלוני מה לנו לנאמנותו של האב אץ הדבר אמת דסירתת שמא יבחישנו ויתגבל בפני‬
‫דםם*נ אם אותו פלוני אומר אני קדשתיה יתבאר בל אלא וודאי אמת הדבר כיץ שאץ האב טכחישו‬
‫דנאסן רק אם אץ האב סכתישו ואם זה הפלוני אכל אם האב מכחישי פשיטא שאיט נאמן לכונסח‬
‫מכחישו ואוסר לא קו־שתיה בוודאי לא יועילו דברי ויש מי שאימר שאיט נ א ק אפילו להצריכה גט טמנו‬
‫האב בלל ודעי כאשד‪ .‬שאומרת קרשתני והוא אוסר )פ‪1‬ר‪ 1‬דכיון דד‪.‬אכ מבחישו הרי נסתלקה חזקתו דלא‬
‫לא קד שתץ שיתבאר בסי׳ ם״ח ואין תר־;•ה לזה רק הציף וכיון שבן אין דבר שבעתה פחות טשגים ר ה ת‬
‫אין ביכולתה להיות טותרת אחר שיגרשנה שהרי‬ ‫לבקש מטנו נם כבדש שם ‪:‬‬
‫ס ף ובחב רביט הרם*א בסעי׳ ך׳ דייא ראם החתן האב םכהישי וגיסו זה אינו אלא שלא חחא ‪ x‬על‬
‫עמר לפניו החלה ולא הכירו ואח״ב אסר שמכירו אחר כשיוודע הטקדש מפני תנו רו של זה וטור אי‬
‫שאינו נ א ק לאוסרה ער פח ל בוז ‪1‬נ*>ו‪:‬‬ ‫שיונו נ א ק עכ״ל ולאו חיקא שאטד תחלה טפידש‬
‫באו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ סיסן ירז‬ ‫ערוך‬
‫קדושץ הרי ממילא אסורה לכהן למזום איסור ש״א חת‬ ‫באו >ונים וכל אחר אוסר אני קדעתיה ‪a n w‬‬
‫שנאק לוסר נרשתיה זדע כשאומר תוך כדי רי טד‬ ‫נוחנים נם ואם רןוו אחר טהן נם ואחר כונס תריך‬
‫לקרשתיה דנ א ק מטעם מינו דאי בעי לא היה אוסד‬ ‫לקרשה כשכונסה סאחר שכנר נתנרשה םאחר רחיישינן‬
‫קדשתיה וממילא דנשארת לד‪.‬כהן כאיסור נרושד‪ .‬אבל‬ ‫שסא זה המגר^ש הוא המקר^ש וכיון שגירשה דריכה‬
‫לאחר ברי דיבור ביון שהווזזקה א״א על פיו אינו נ א ק‬ ‫קדושץ אחרים ואם הוא כהן אסורה עליו ואם כנם‬
‫לומר לאח׳ב נרשתיד‪ .‬דסיט למפרע לא אמרינן כט״ש‬ ‫אחד םו ט קורם שנירש השני אסורה לו רודי ניא ת‬
‫בח׳ם כסי׳ פ*ב בכללי סיגו ואיט דומה למה שנתבאר‬ ‫זנות ולהשני ג״כ אסורה רשםא ד‪1‬א שקירשה והיתה‬
‫דנאמן לומר לאחר ז ק למי שקידשה דהתם דגל‬ ‫ביאת זנות ואסורה לכעל ולנועל ]חמ׳ח וביש( ואין‬
‫מעניין הקדושץ שמפרש דבריו דראשיגיס אבל כשאומר‬ ‫לעזאול למה מותרת לעלמא אחר גירושי שניהם הלא‬
‫שנתנרשה דדי שובר את הקרושין ואינו נ א ק אלא‬ ‫דאיט שאחד מהם חדוף ומשקר ולםה לא ניחוש‬
‫מטעם מיט וב*ש( וד‪.‬׳ה כל דבר ששובר את הקדושץ‬ ‫ששניהם משקרים די׳ל כיון ששניהם נותנים גט לר״ה־דה‬
‫כמו שיאמר תנאי ד‪ .T .‬בהקדושין ולא נתקיים או‬ ‫לעלמא אין אדם חוטא ולא לו אלא וודאי אחד םר‪,‬ם‬
‫פסולי עדות היו איט נ א ק דק חץ־ בדי דיבור מטעם‬ ‫יודע שהשני קידשה ולא תנ א לירי חטא ]נ״ש‪ 1‬ופה שנותן‬
‫שנתבאר זחמ׳יס ואין לשאול הלא בקדושין קיי״ל דגם‬ ‫נס ראץ לו ברירה אחרת כיץ שאסר שקידשה ועוד‬
‫תוך כדי דיבור הוה כלאחר כדי דיבור זהו לעגיין‬ ‫דוודאי חזקה דאין ארם חצוף נשארת בתקפה ואי משום‬
‫מעשה הקרושין שאינו יכול לחזור אבל לעניין כשאומר‬ ‫שיש אחד וודאי חזיוף ונדשקר ס״ם סד‪ .‬בכך דאטו אם‬
‫דבר שסותר לדבריו הראשונים נ א ק הוא בטיט אם‬ ‫האחד חצוף נם השני דחנוף ואסרינן דאחד פד׳ם אומר‬
‫ד^א תוך כ ‪ r‬כמבואר כסי׳ ם׳ז לעניין אשה כשאומרת‬ ‫אמת יאחד משקר ואנן הוא דלא ידעינן סי הוא ונראה‬
‫נתקרשתי ותוך כ׳ד אומרת פנויה אני ע׳ ש‪1‬נ'ש( ז‬ ‫שאפילו •אם אח*כ חזר אחד מהם והורד‪ .‬להשגי שיופין‬
‫‪ y‬נאמנית האב אינו אלא נ שנות הקטנות ודבערות‬ ‫אותו ליתן נם דבמה נ א ק לחזור אם לא שנותן אמתלא‬
‫אבל לאחר שבגרה איט נ א ק לומר קדשתיה‬ ‫סובה למה אפר כן ונם בכה׳ג קשה לפוטרה כלא גט‬
‫כשהיתה קטנה או גערה ואף אם אוסר קדשתיה‬ ‫ממנו נג׳לו ‪:‬‬
‫ונרשת ‪ .T‬בקטנותה איט נ א ק לאוסרה לכ ק דלא‬ ‫^ףן אם בא אחד ואמר אני קרשתיה וכנסה ואח־כ‬
‫ד׳מנתיד‪ .‬תורה רק כשהיא ברשותו ואע׳ג דקיי״ל דהאב‬ ‫נ א אחר ואוסר אני קדשתיד‪ .‬והאב אומר לא‬
‫נ א ק על השנים נס״ג‪ [:‬וכמ׳ש הרמב׳ם פ״ב מאישות‬ ‫ידעתי מ״ם אינו נ א ק לאוסרה עליו דכיון שהותרה‬
‫דין כ׳ג דהאב שאמר בני זה בן תשע שנים ויום אחד‬ ‫לודאשק הרי יש לה חזקת היתר ואץ עד אחד נאמן‬
‫בתי זו בת נ׳ שנים ויום אחר נ א ק לחייבו קרבן להבא‬ ‫לד״וציאה מחזקתה ולכן י׳ א דאפילו אם עדיין לא כנסה‬
‫עלידט ואינו נ א ק למכות ולעונשין בני זה בן י*ג שנה‬ ‫אלא שהב׳ד התירוה לדגשא נ*כ אין השני נ א ק מטעם‬
‫ויום אחד בתי זו כת י׳ ב שנה ויום אחד נאמן לנדרים‬ ‫שבארט דכל שהתירוה כ׳ ד הרי ה־א בחזקת היתר‬
‫ולערכין ולתרמות ולהקרישות אבל רא לסכות ולא‬ ‫‪1‬פ׳ יבמות קי׳זזז אס לא כשבאו שני עדים והכחישוהו‬
‫לעונשים עכ״ל וא״ב כשאומר בבגרות־ שקידשה‬ ‫דאז אפילו אם נשאת תצא ואפילו ננד האב נאמנים‬
‫בקטנותה יהא נ א ק במינו דאי בעי הוה אמר שהיא‬ ‫ואסירה לשניהם זחמ״ח וב*ש אמנם לפם*ש רכינו הרמ׳א‬
‫עדיין קטנה או נערה ויש מי שאומר דבאמת סיירו‬ ‫בס״ם ^ז דבשנשאת ע״פ ב׳ר כטעות דינה כאנוסה‬
‫שיש ערים על השנים אכל בלא״ה נ א ק בסיט זמק׳ז‬ ‫אפשר לוסר דבאן נ״כ דינה באנוסה ואינה אסורה‬
‫ולי נראה דבכל עניץ איט נאמן דכיץ דנתבאר‬ ‫לבעל כשיתוודע מי ועא ]א״מ‪ 1‬אסנם יש חולקים כזה‬
‫דאינו נאמן למכות ולעונשים איך נאמיט במינו‬ ‫כמ״ש שם סעי׳ רס*ב ו ע ^זז כסי׳ ל׳א סעי׳ כ־כ ;‬
‫שקידשד‪ .‬בקטנותה והיא א״א ונחייב סיתוז להבא‬ ‫האב שאסר על בתו בעורה קטנה או נערה‬
‫עליד‪ .‬במזיד או כשאומר נרשתיה וגחייג מלקות‬ ‫קדשתיה ונרשתיה נ א ק לפוסלה ק הכהונה‬
‫לכהן תי שאה ואין לומר רלזה לא יהיה נאמן ולא‬ ‫זאע״ג דהתורה לא האסינתו לאב רק לעניין נשואין‬
‫להםנ ‪ .T‬רק בשוגג ולקרבן א׳א לומר כן דהוטרה‬ ‫ולא לעניין אתר כמו בשבו ‪ .T‬דאיט נאמן כמ׳ש כסי‬
‫בשהאמיגתו בנשואי ג תו לכולי מילתא המניה כמכואר‬ ‫ר ס״ם לעניץ בחגה מנזילא דנ א ק דניון רנאק לעניץ‬
‫סורשגו‬
‫טם‪W‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת קדושין סימן ל״זל״ח‬ ‫עדור‬
‫ש על הקדושץ הראשונים שמזה קיבל וא*כ נ א ק‬ ‫‪ m h w‬ם מי א ^«ם רע וכיץ » ף א להאסינו בכולה‬
‫במינו ח»ץזח מינו למפרע דעתה בקבלו קדושין‬ ‫אץ להאסינו כלל ועיר ד^« סהראעינים ‪#‬אסרו‬
‫מהאחר ואומר שהיו פסולי עדות בהראשק היה לו‬ ‫דכיון דנאמנות זו שהאטיגתו תורה ה ד חירוש שיהא‬
‫מינו לומר רלהשני קדשחיה ן ’‬ ‫ער אחר נאסן אין לך בו אלא חידושו ואינו נ א ץ‬
‫האשה שאמרה קדשתי א*ע ואיני יודעת למי‬ ‫בשאר דבר לאוסרה סטעס טיגו ורץ ‪D‬״‪ u‬ז‬
‫ובא אחד ואמר אני קדשתיך נאמן ליחן לח ש‬ ‫כתב רבינו הכ״י כ מ ד כיז אב שאסר שקידש‬
‫להתירה לכל העולם אבל לא לכונסה ואינו דומה‬ ‫ואסר קדושי‬ ‫בתו ואח״ב קידשה לאחר‬
‫כאב ששבאר ת א מן לומר אני קמזזתיה דמירתת‬ ‫ראשק היו כפסולי עדות דאורייתא ואי ש כלום נאמן‬
‫מהאב שלא יכחישנו אכל ממנה לא מירתת דאפילו‬ ‫‪ h * s t‬ובספרו הגדול הביא זה מתשר הרשב׳א‬
‫אם מעו^• תחפה עליו דיצרה ת קפ ה ואץ כאן חזקה‬ ‫וכתכ על זה רבינו הרס״א ולי נראה דווקא תוך כרי‬
‫דמירחת ולבן אפילו אחר שגירשה אסור לכושה דיש‬ ‫דיכיר גא ‪ p‬עכ״ל ככדץ דקישתיה וגרשתיה שכסעי׳‬
‫לחוש לקנוניא שיעשו ביניד‪.‬ם שיגרשגה ויכניסנו*‪ .‬אבל‬ ‫ס״ט דאחר כדי דיכור אינו נ א ק לבטל הקדושין‬
‫כיץ שאנו אוסרין אותר‪ .‬עליו לעולם אין כאן חעזש עור‬ ‫ורברי רבינו הכ״י באמת תטוהים ויש מי שאומר דהאב‬
‫ונאמן לד‪.‬תירה לעלמא דאץ אדם חוטא ילא לו וכיץ‬ ‫נאמן לכל דבר ש לאחר כ״ד ורק לגיח שין אינו נאמן‬
‫דאץ זה רק חששא אם כנסר‪ .‬אפילו קורם גירושץ‬ ‫מ״יס וכבר נתבאר דאינו כן וגם זה הוא ננד הסברא‬
‫אין מוציאץ מידו וכן אם רק יש עד אחד שהוא‬ ‫דש מי שאומר דכפסולי עדות נאמן משום דזהו‬
‫קידשה מותר לכונסה לצתחלח ואע״ג דבמקום חזקת‬ ‫כאמתלא להקדושון וכאמתלא נאמן אף לאחר ז ק ‪D*P1‬‬
‫איסור אינו נאמן עד אחד רק במה שבידו כמ״ש ביו״ד‬ ‫ואינו כן רכל אמתלא עריך להיות מבוררת בכ״ד שזהו‬
‫םייקכ״ז הכא אינו מוציאד‪ .‬מחזקתד‪ .‬אלא שמברר‬ ‫אמתלא כמ״ש בםי• מ״ו ‪ rpni‬ואפשר לו«* רוודאי‬
‫הדבר נפגיש סי‪*,‬נ וצ״עז ולכן אם באו שנים וכל אחד‬ ‫אינו נ א ק אחר כדי דיבור להוזניאה מהזקן; א׳ א אכל‬
‫אומר אני קדשתיה אעו נ א ק עד אוזד לבח•‬ ‫בכאן שקידשה לאחר ואינו מחויאה מחזקת א״א אלא‬
‫רעד אחד ברגחשה לאו כלום דוא וזד‪ .‬שד‪.‬אםיטהו‬ ‫רק לעגיץ הראשץ ס״ל לרביני הב״י דנ א ק תמ ‪ T‬כיץ‬
‫הכטים להתירה כנ תי ש ש היר‪ .‬אם מת קורם נתינת‬ ‫שאינו מיציאה מחזקתה או אפשר לומר דוודאי‬
‫הגט דאץ חילוק בזד‪ rp»1 .‬דיא דשנים שבאו וכל‬ ‫כשאמר מכבר קדשתיר• לפלוני אינו נאמן אח*כ לבטל‬
‫אחר אומר אני קד ש תי ה א ם רצו אחד טתן נט ואחד‬ ‫רבריו והכא סיירי שאמר סחם שקידשה כמבואר‬
‫כונס » ‪ r‬כמו באב וצ*ע לרינא;‬ ‫מלשונו ואחיב כ ^ו ־ ש ה לאחר חיה ביכולתו לומר‬
‫םי ‪ p‬ד ח ]דעי קחשין על תנאי וט ק״ב סעיפים[‪:‬‬

‫יש אונס אלא דטפני התקנה ש לו לטע ש אונס כמ׳׳ש‬ ‫א חמקדעז אשד‪ .‬על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת‬
‫כסי׳ קמ״ד ורדי ש הוא נ״כ בינו לבין אשתו אבל‬ ‫ואם לאו אינר‪ .‬מקודשת וא״צ ש בין שהיה‬
‫לא דמי דנט תלוי רק ברצונו ולא ברצונה ולכן‬ ‫התנאי מצדו כמו שי ק לה מנה וכמצא בזה ובץ שהיה‬
‫נשנאנס יעז ט ע ש אי ש םשא*כ בקדושין שאשה אינה‬ ‫התנאי מצרה ^ י ה לקיים אם רק נעשד‪ .‬התנאי‬
‫טתקרשת אלא מדעתד‪ .‬הרי אינד‪ .‬טסכסת בר‪.‬קדושץ‬ ‫כדלכתו כפי משפטי התנאים שיתבארו כסי׳ זר‪ .‬דאם‬
‫אא״ב יקיים תנאו ‪ p i‬פינו וסברא זו כתבנו כהים סי•‬ ‫לא געשד‪ .‬כהלכתו אינו כלום והתנאי בטל ומעשר‪.‬‬
‫כ״א עיש וםקירד‪.‬םירושלםי נשיג היס דםחילקים בסברא‬ ‫הקדושין קיימים בכל ענ ק זוזה שאין בתנאי אסמסוא יחקר‬
‫זו ר׳ יוחנן ודיל ור‪.‬לכד‪ .‬כר״י אמ ש ב ‪T‬וע‪l‬לםי שם יש‬ ‫בסי׳ מ*נ ספי׳ י״א‪: 1‬‬
‫דריי בעצטו בשעת סיתתו צוה לבנותיו לעשות כר״ל‬ ‫^ אם לא נתקיים התנאי מצר אונס שקרה לו נרם‬
‫טטעס שמא יבא הדבר לידי ד ק שיהיד‪ .‬נראד‪ .‬לו‬ ‫הקדושין בטילין ואע״ג דאונם רחמנא פטריה זהו‬
‫ז‬ ‫לפסוק כריל ויבא הדבר לידי קלקול‬ ‫בדברים שבעו לבינו ^ א מה שבינו לבין אחר ומד‪.‬‬
‫ויש ל ד ^ פ ק אם נבל ס עי תנאים אמריק ראץ‬ ‫איכפת ליד• לו!אחר באעסו של זר‪ .‬ואע*נ ר ש בניטין‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין פיםן ל׳ ח‬ ‫ערוך‬ ‫‪98‬‬
‫עם ריעה ראשונה ובסברא שכתבנו ראם לא קיים התגאו‬ ‫טענת אונם בקדושין או דווקא בתנאי יטהוא לטובתו‬
‫מחמת אינם כזה וודאי אין טענת אונס דמה אז‬ ‫או לטובתה כמו נתינת טעות או שאר טובה אבל‬
‫ולאונסו סוף סוף לא נתקיים התנאי וזה שהשיב הגאק‬ ‫תנאי בעלפא שאין בזה טינה כפו שאפר הרי את‬
‫דהוה ספיקא דדינא זהו כשנתקיים התנאי מדזמת או‪3‬ם‬ ‫מקודשת לי ע׳ם שאבא לכאן עד ל׳ יום ואם לא‬
‫כגון שאפר הרי את סקידשת לי ע*מ שלא אבא עד‬ ‫אבא יתבטלו הקדושין ונאנס ולא נא אם כטייו הקדושין‬
‫יום פלוני ונאנס ולא בא דטרינא יעז טענת אונם י ^ א‬ ‫ואין טענת אונס או דיש טענת אונם ולא נטלו‬
‫שבגיטין תקנו חכסים דלא ליהוי טענת אונם ואיסתפקא‬ ‫הקדושין וכן להיפך אם אפר ע־פ שלא אנא לכאן עד‬
‫ליה ׳‘נאק אם נם בקדושין תקנו חכפים אם לאו ‪1‬א*ק}‬ ‫ל׳ יום ואט אבא יתבטלו הקרושק והיה רצונו לבא‬
‫ן אבל אינו כן המצאנו ששאלו גם להיפך בגברא‬ ‫ולבטל הקדושין ונאנס ולא נ א אם יש טענת אונס‬
‫הקדיש על תנאי אי לא אתינא עד זמן פלוני ליבסלי‬ ‫ונטלו הקדושין או אין טענת אונס ונתקיימו הקרושין‬
‫קרושק וי^א אתי כעו ‪ p‬קפיר‪ ,‬רב שמואל ת ש כלה‬ ‫וכן יש להסתפק אם אפילו נאמר רפדינא יש נכה׳ג‬
‫אי יש אינם בקדושק עכ׳ל נעיטזר אזת ק׳ ‪1‬הא’מ הכיאז(‬ ‫מענת אונס אם יש כזה תקנת חים־ם שלא יהיה‬
‫אלפא דיש ספק אצלו גם אם נאנס בקיום התנאי אס‬ ‫טענת אונס כפו בגיטין‪:‬‬
‫לא שנאמר לחי׳ק בין תנאי שנונע לטובתו אולטובוזה‬ ‫ף ויש מהראשונים שנתנו רנאפר הרי את מקודשת‬
‫ובין תנאי דעלמא שאינו נוגע לטובה וכספק שכתבנו‬ ‫לי אם לא באתי מבאן ועד יום פלוני ונאנס ולא בא‬
‫בס^י׳ ג׳ ראם נאמר בן הוי לדינא בתנאי דנתינת‬ ‫יש טענת אונס ואינה פקודשת ואין כזה תקנת הבסיס‬
‫טעית או שאר טובה ונאנס ולא קיים לכל התעות אין‬ ‫דגיטין ולהיפך אם אפר הדי את מקודשת לי אם באתי‬
‫טענת אינם אבל מדברי האחרונים משמע דלית להו‬ ‫ונאנס ולא בא כזה וודאי אין טענת אינם לא כניטין‬
‫חילוק זה זעב־ש פסק׳א( דש בפה ראיות לסברא זו‬ ‫ולא בקדושין מעיקר הרין דכיון שנתבטל הדבר אף‬
‫שנתכנו דכדבר שנוגע לטיבה וודאי אץ טעגם אונם‬ ‫שנתבטל מתוך האונס ם־ם הרי לא נתקיים התנאי‬
‫זומ׳ש הב׳מ ל״נ כמ׳ש הא'מ ע״ש[ ‪:‬‬ ‫והביא ראיה לזה ממעשה דאחד שאפר ה״ז גיטך ע׳ם‬
‫ךן בכל דבר יכולים להתנות ואיזה תנאי שירצו לבד‬ ‫שתתן לו איצטלתי ואברה האיצטלא ואפרו חנפים‬
‫בפתגה על פה שכתוב בתורה ומתנה דבר שא׳א‬ ‫דאין ביכולתה ליתן הרפים פה ששוה האיצטלא והגט‬
‫לקיימו וכן יראה לי שאין להתנות תנאי בקדושין‬ ‫בטל ‪1‬פ'ז דניסין( והרי נאנסה אלא וודאי כל שלא‬
‫שתעמוד בהתנאי כל יפי חייה כמו ע' פ שלא תשתי‬ ‫נתקיים התנאי אפילו פחטת אונס ליכא טענת אונם‬
‫יין בל יפי חייכי אי שלא אשתה כל יפי חיי רכסו‬ ‫וש'מ נשם הרא׳ה ריב כתובות[ ‪:‬‬
‫דבניטין א׳א להתנות על תנא' שתעפוד בו כל יפי‬ ‫ך‪ ,‬ונמצא דלריעה זו הוה דינא כלריעה ראשונה רנכל‬
‫ח־יה כפ׳ ש נסי׳ קפ'נ משום דאין זה כריתות שכל‬ ‫עניין תנאי בקיום הדבר נמו נתינת מעות או שאר‬
‫ימיה קשורה בו ה׳נ בקדושין אין זה חיבור כתנאי‬ ‫טובה לעשות ונאנס ולא עשה אין טענת א־נם סדינא‬
‫שעופדים כל ימיהם שבעברם על התנאי יתפרדו זפיץ‬ ‫אפילו נגיטין נכה׳ג ואפילו כדבר שאינו עניין טובה‬
‫ויש להתיישב בזה ראולי רק בגיטק הוא כן משום‬ ‫נמו אם באתי ונאנס ולא בא אין טענת אונם והתקנה‬
‫דכתיב כריתית ואין זה כריתות ולא בקדושין אבל הדעת‬ ‫שתקנו חנפים בנימין רלא ליהוי טענת אינס אינו אלא‬
‫ניטה דשוה ניפץ לקדושין בזה ‪1‬ערש*י ותוס׳ ס׳‪ .‬ד ה כל(‬ ‫כשהיה התנאי בהעדר מעשה שלא יבא ונתקיים התנאי‬
‫והפוסקים לא הזכירו זה ובכל שארי תנאים יכולין להחנות‬ ‫ע״פ אונם כזה מרינא יש טענת אונס דהרי אין ביכולת‬
‫בין בקרושי כסף ושטר ובין בקדושי כיאה ואע״ג דקיר׳ל‬ ‫לומר שנתקיים התנאי שהרי ע'פ אינם נתקיים ואין‬
‫דאין הנאי בחליצה כפ״ש בסי׳ קס׳ם פפני שכל פעשה‬ ‫זה קיום ולבן בקדושין יש טענת אונם ובנימין תקנו‬
‫שא׳א לקיימה ע׳י שליח א׳א להטיל בי תנאי כם*ש‬ ‫חכמים דלא ליהוי טענת אונם ‪:‬‬
‫שם וקדושי ביאה א׳א לק־ימה ע׳י שליח מ׳ ם כיון‬ ‫ן אבל יש מהראשונים שכתבי שנשאל שאלה זו‬
‫דקרושי כסף ושטר יכולים לקיים עיי שליח ויכול להטיל‬ ‫סהנאונים הקרטונים אס יש טענת אונם בקדושין‬
‫בו תנאי ה׳ה כקדושי כיאה דאיתקש הויות להררי‬ ‫והשיב דהור‪ ,‬ספיקא דדיגא ‪1‬ר') ס ם ־ ג ד ג י ע י ן ב שם ה ע י ס ז ר‬
‫!נתיבות ע׳ד ‪ 1,‬עור יראה לי דבקרושי שטר על תנאי‬ ‫‪1‬ת״מ ‪ p' p‬מירושין נשמז! ויש מי שרצה לומר דלא פליני‬
‫אין‬
‫ה של חן‬ ‫ל״ח‬ ‫הלכות קחשץ‬ ‫^רןך‬
‫לקיים דבר זה לא אזלינן כתר דירה וכן כל כיוצא‬ ‫»*ץ לכתוב ‪ ' M3an‬כהשטר קדושק כטו » ט כס^‪2‬ו‬
‫בזה ועוד הרבה דיני תנאים יתבארו בםי' קמ*ג ע״שז‬ ‫בסי׳ קס״ז עיש ‪:‬‬
‫ט סתנה על סד‪ .‬שכתוב כתורה ביצר הרי שדיתגה‬
‫י ב התנה עליה בשני תנאים ואחד מהם הוא על מה‬
‫ע״ט שלא אהיה סשועבר לך בטצות עונה חנאו‬
‫שכתוב בחורה או א״א לקיימו מתבאר מדברי‬
‫בטל והקרושץ קיימים דאין כנהו של ארם לבטל דבר‬
‫הרמכ׳ם !פ׳ו הייז שאחד בטל והשני קיים וכן משמע‬
‫מרכרי חורה ומיהו בדבר שנטטון תנאו קיים כנין‬
‫מלשץ הש״ם ואין אומדים דכמו שבתנאי האחד הפליגה‬
‫שא״ל ע״ם עולא אתחייב לך במזונות ובגדים תנאו קיים‬
‫בדברים כמו כן בד‪.‬שני אלא האחר קיים וד‪.‬אחד בטל‬
‫דאץ זה העברה על ד’ ח דכיד כל אדם לוותר נומונו‬
‫והוי זר‪ .‬כמו קני את וחמור דקיי״ל קנה מחצה כמייש‬
‫ונם זהו דווקא כשמוחלח א אבל אם אמר ע״מ שאין‬
‫בח*ט ט' ר״י ודע דאע״נ דבירושלמי !ב״מ םש*ז! מבואר‬
‫לך ע א ‪ p‬שאר כסות נם זה מקרי מתנה ע״ם שכתוב‬
‫דגם עונה הוה כדבר שבממון וכן הוא בתוספתא‬
‫בחורה נש״» מונות )יו נשם הרשביא( וכן מוכח בש״ם‬
‫דקדושין נש׳ג! מ״ם אין דרך ר‪,‬ש־ם שלנו כן רצערא‬
‫ננ״מ נ״א ‪ 1:‬וי״א דנם אם מתנה על מירי דרבנן בדכר‬
‫דגופד‪ .‬לא ניתן למחילה וכן פסקו כל הפוסקים‪5‬‬
‫שאינו של טמק ניב תנאו בטל דכל רחקת רבנן כעין‬
‫ויג כתב הרמב״ם ז״ל !ספ׳זו דסקדש על תנאי וחזר‬
‫דאורייתא חקץ ויש מי שרוצה לומר דבדרבנן גם‬
‫אחר כמד‪ .‬ימים וביטל התנאי אע״פ שבטלו‬
‫בדבר שבממון תנאו בטל דעעזו חיזוק לרבריהם יוחר‬
‫בינו לבינה שלא בפני ערים בטל התנאי וד‪.‬רי היא‬
‫מעזל תורה וכל הטוםקים חולקים ע״ז נניש סקייגו ורק‬
‫מקודשת סתם וכן אם היה התנאי ‪ p‬האשד‪ .‬ובטלה‬
‫בכתובה לבר תקנו חכמים כן שלא תהא קלה להוציאה‬
‫אותו בינד‪ .‬ובינו כטל התנאי לפיכך המקדש על תנאי‬
‫כנרשז כמי׳ ם״ו ויכול להחנות שהיא ח ק אוחו ותזורנםו‬
‫וכנס סתם או בעל סתם ה״ז צריכה נט אע*פ שלא‬
‫!תוספתא מו׳ שיח ;‬
‫נתקיים התנאי שמא ביטל התנאי כשבעל או כש»ם‬
‫י אמר לה על מנת שתאכל כשר חזיר או עיט שתעשה‬
‫עכ״ל וי״א דבעינן שיבטל התנאי בעדים דווקא וכן‬
‫שאר איםיר אין זה כמתנה עיט שכתוב בתורה‬
‫כשכנם סתם בערים אז צריכה נט ובלא זה לא מהגי‬
‫דהא כידה שלא תאכל ולא תתקדש לו ודבר שבירה‬
‫זראנ״ד! וייא דביטול התנאי אינו מועיל אא'כ היה‬
‫מקרי דהא ביכולתה לאכול אבל אם אמר לה עי ט‬
‫בדבר שבממון שממון ביכולת למחול וד‪.‬יז כאלו אמר‬
‫שפלוני יעשה דבר איםור אץ זה תנאי דהרי הפלוני‬
‫התקבלתי אבל בשארי תנאים אינו מועיל ביטול ומחילד‪.‬‬
‫לא יתדצר‪ .‬ואץ בידה שהפלוני יקיימו והוד‪ .‬כתנאי‬
‫נרשכ״אז כמו מי שהחנה ע״ם שאץ כה םומין או נדרים‬
‫שא״א לקיימו ואין חילוק כץ איםור דאורייתא לדרבנן‬
‫מיד כמילים הקדהזוין כשיש כה מומץ או יש עליה‬
‫וניל! אבל אם החנה עמה על דכר שכטסץ של אחר‬
‫נדרים ומה מועיל ביטול תנאי ובממון םר‪.‬גי מחילה‬
‫כנץ עיט שפלוני יתן לי חצירו או ע״ט שישיא כתו‬
‫אפילו אחר הקפירד‪ .‬דהוי כנתקיים התנאי !נ*» ;‬
‫לבנו וצי תנאי דבירה הוא שפלוני יקיימו שחרבה‬
‫י ף ודעת הרמכ״ם ת א רכיון שרתנה להנאתו אץ‬ ‫עליו טוהר וטתן ער שיחרצד‪ .‬לזה ‪5‬‬
‫דעתו שיתבטלו הקדושין מיד אלא הדבר תלוי‬ ‫י^ו‪ J‬תנאי שא״א לקיימו כיצד כנץ שאמר לה ע״ט‬
‫עד שיוודע מהםומץ ומהנדרים ובל שלא הקפיד בד‪.‬ם‬ ‫שתעלי לרקיע או שתרדי לתהום או שתבלע קנה‬
‫מקודשת !רץ ש״ו דנתוטת! וטיוצ אם הקפיד בהם אינה‬ ‫של ד׳ אמות או שתביא לי קנה של ק׳ אטה אי שתעברי‬
‫מקידשת אע'פ שחזר ומחל !‪ ics‬דמיר שהקפיד נתבטלו‬ ‫את הים הגדול ברגלך אין זח תנאי וכך אמרו חכמים‬
‫הקדושץ ולא דמי לטה שיתבאר בע׳ם שאני עשיר‬ ‫‪1‬גישץ שיד •ז כל תנאי שא״א לקיימו כסופו והחנה עליו‬
‫ונמצא עני או עני ונמצא עשיר דאע״פ שאטרד‪ .‬ב ל ט‬ ‫מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים והעגיץ קיים‬
‫היתה להתקדש לו דאינה מקודשת דזה מיגרע נרע‬ ‫ואף אם אפשר לעשות דבר זה שלא בדרך הטבע‬
‫י טון שאמרה שבלבד‪ .‬לא הקפידה גם בשעת דקדושץ‬ ‫רק ע״י שמוח וכה״ג נתיס׳ שסז לא מקרי אפשר לקיימו‬
‫ועכ״ז התנו בפה הגאי זד‪ .‬דברים שבלב אינם דברים‬ ‫וכן כל כיוצא בדברים כאלו אבל אם אמר לה ע״מ‬
‫אכל בזד‪ ,‬הקפיד בשעת מעשה אך שהיה הדבר עד‬ ‫שתתן לי מאה מנה מקרי אפשר לקיימו אף אם היא‬
‫שיתיישב בזד‪ ,‬והקדושין היו תלוים יא״כ אח״ב‬ ‫ענייה טון שכיר שארי בני אדם העשירים בי טל ת‬
‫בשהקקירת‬
‫השלחז‬ ‫חלכות קחשין ‪ p'D‬ל״ח‬ ‫ערוך‬ ‫)‪KM‬‬
‫נתבטל ואין הקדושין תלוין בו מ׳ ם המעות חונד‪-‬‬ ‫כשהקפידה סרה ונתרעדי נהמימין ובהנררים נגמרו‬
‫עליו לשלם ‪ [ota‬אם הודה שלא שילם ואם יש ניניהם‬ ‫הקדועין ‪1‬שם‪ 1‬ואין נזה חשי!ו גרירה כט״ש בסעי׳ ס׳ח‪5‬‬
‫הכחשה יתבאר לפנינו כם*ד ‪:‬‬
‫ט ן ולדעת דדמב״ם א'צ עדים דניון שהטעם משום‬
‫י ט אמנם הפוסקים לא הביאו כלל דין זה ונ״ל דלא‬
‫מחילה וכם״>!‪ 1‬גם כינו לבינה מהני ואפילו כנסה‬
‫ס׳ל האי דינא דכיון רכשים דילן אמרו כמקדש‬
‫בחופה בלבד ולא בעיל אמרינן שמא מחל וכ״ש‬
‫על תנאי ובעל צריכה גט מפני הספק שמא מחל‬
‫כבנם ובעל ום’ מ אפילו בכנס ובעל לא אמרינן‬
‫להתנאי ואם קבלה קדושין מאחר צריבה גט משניהם‬
‫דוודאי מחל אלא הוה ספק קדושין ואם בא אחר‬
‫כמ*ש ולדרך הירושלמי הא בוודאי בטליה להתנאי‬
‫וקידשה אפילו אחר הבעילה צריכה גט משניהם שאף‬
‫ואף שייל דש״ם דילן לא קאמר בתנאי הנמשך‬
‫שבעל יש לחוש שמא על סמך תנאו בעיל וסבור‬
‫לזמן אלא כנין תנאי דמומין ונדרים דלא ידע שיש‬
‫שיתקיים התנאי זמ*מ[ ולכן אם קורם הביאה או‬
‫עליה וסבור שאין עליה מומין ונדרים לפיכך אינן‬
‫הכניסה נתוודע שלא יקויים התנאי וכנס ונעל הוי‬
‫אלא קרישי ספק אכל כתנאי הנמשך לזמן הלא ירע‬
‫קדושין נמורים אכל בתוכה אין לה דלעניין כתובה‬
‫שעדיין אפשר לעמר על התנאי ועכ״ז כנסה בוודאי‬
‫עוסד על תנאו הראשון נב׳ש סקנ*מ;‬
‫מחלו התנאי ם'מ מלשון הש׳ם שאמר המקרש על‬
‫טץ ודהולקים עליו ס׳ל רלאו מטעם מחילה הוא‬
‫תנאי ובעל צריכה גט והנם הוא מפני הספק משמע‬
‫אלא דבשכעל אמרינן שקידשה מחרש בבעילה‬
‫דבכל ענייני תנאי הרין כן וגם הירושלמי יש לפרש‬
‫זו וכן בבגיסד‪ .‬לחופה ולפ״ז שפיר צריך עדים דבל‬
‫כאופן אחר )הוא בפ״ג ה׳ב ויפרשו שזה שהזר ר׳ אטה איט‬
‫קדושין צריך עדים נרא׳שו וי״א רכנס בלא בעיל לאו‬
‫חזרה מדבריו אלא ה’ם שהתנאי היה שמי שיחזור סהקדושין עד‬
‫בלום הוא )ר׳ן! רלסברא זו דהחשש הוא משום שקידשה‬
‫זמן פלוני יתן כך וכך וכנסה בתוך הזמן ואיל ר׳א זיל הב‬
‫מחרש אין זה רק כביאה ולא ככניסה לחופה אלא‬
‫כלומר מזונות והשיבו אשה לא קניתי ר״ל הרי בידה לחזור עוד‬
‫שיש לחוש למאן רס׳ל דגם כחופה טקדשין ולעניין‬
‫והודה לו והזר ואמר מי שיחזור בו יתן כפי תנאם ופריך מה‬
‫מעשה יש לחוש לרעת הרמכ׳ם ‪1‬שס‪ 1‬ורבותינו כעלי‬
‫חידש בזה ומתיז שעשאו מעשה ב׳ד כלומר שהיוק התנאי דלא‬
‫הש*ע כסעי׳ ל׳ה לא הביאו רק רעת הרמב׳ם דל‬
‫ליהוי כאסמכתא אלא כמעשה ביד ולפירוש הר״ן קשה מאי‬
‫ואפילו בעל או בנם מיד אחר הקדושין צריכה נט‬
‫קאמר אין היא חוזרת הרי התנאי עליו היה ע׳ש ודויק[ ‪:‬‬
‫כיון שהטעם משום מחילה חיישינן שמיר מחל ]ורש־י‬
‫ך אם נתהיה הכחשה בין האיש והאשה כקיום התנאי‬
‫ותום׳ נתיטת עיג‪ .‬דיה אלא ס׳ל כההולקיס ע׳ש והרי׳ף‬
‫ובביטולו כגון שקידשה עים שאתן לך מנה או‬
‫והרמנ׳ס פסקו כעולא אריא מיד ‪ .‬דבבעל הכל מודים וני פליגי‬
‫ארבר עליך לשלטון או שאלך למקים פליני והוא‬
‫בכנס ולא בעל יהלכתא כרב פ׳שו ‪:‬‬
‫אומר נתתי לך דיברתי לשלטץ הלכתי למקים פייוני‬
‫יץ אם קודם הביאה אמר כפירוש שעל תנאי הראשון‬
‫וננמרו הקדושין והיא אימרה לא נתת לא דיברת לא‬
‫סומך נראה דלנ״ע א’ צ נט ויש שמחמירין נם‬
‫הלכת ונתבטלו הקדושין אם היה התנאי ער זמן קבוע‬
‫בכהיג דחיישינן שמא בעת מעשה מחל ‪1‬ש'ג( ולא‬
‫או שהיה התנאי בשלילת הפעוי^ה כמו עים שלא אלך‬
‫נראה כן מכל הפוסקים !מחמ׳ה וביש שסז ובמקרש סתם‬
‫שלא אדבר והיא אומר לא הלכתי לא דיברתי ונגמרו‬
‫ונמצא עליה נדרים או מומין יתבאר כסי׳ ל״ט ‪:‬‬
‫הקדושין והיא אומרת הלכת דיברת ונתבטלו הקרושין‬
‫ובן כל כיוצא בזה או שהתנאי היה עליה בקיום או‬ ‫רףן ייא שמי שקידש על תנאי הנמשך זמן מה וכנסה‬
‫בשלילה ויש ביניהם הכחשה יש מרבותינו דס׳ל‬ ‫בתיך הזמן נתבטל התנאי כוודאי ואין הקרושין‬
‫דבקרושין היא נאמנת ובגירושץ הוא נאמן שהמוציא‬ ‫תלוין בו ואעיפ שלא קיים התנאי כזמנו מקודשת‬
‫מחבירו עליו דראיה )רשב׳א בשם רמב׳ן ס׳‪:‬ו ונראה‬ ‫זר״ן פיג ע׳ס ירושלמי[ והטעם דביון שלא חששו להמתין‬
‫שהכוונה הוא רבקרושין שהיא בא לקיים הקרושין‬ ‫עד זמן בלותו של התנאי כוודאי ביטלו להתנאי שלא‬
‫ולהחזיקה אליו והיא באה לבטל הקדושין ולהוציא א״ע‬ ‫יהא הקדושין תלויין מ ומ׳ם אם התנאי היה ברבר‬
‫ממנו כמקידם הקד‪-‬שין נקרא הבעל מוציא מחבירו‬ ‫שבממון כגון ע״ם שיתן לה מנה במשך שנה מיים‬
‫שהרי בא להוציאה מרשותה שהיתה מקורם ולהכניסה‬ ‫הקדושין וכנסה בתיך השנה אף שהתנאי של הקדושין‬
‫לרשותו‬
‫‪1‬ט‪1‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלבות קדו שץ ‪ p ’o‬ל׳דו‬ ‫‪ ) /‬רו ך‬
‫כ ב אם אחר אומר נתקיים התנאי והשני אעו טכחיש‬ ‫לר^פיתו לפיכך היא נאמנת ובגט חוה להיפך שהיא‬
‫אלא שאומר איני יודע בתב רבינו הרס״א בסער‬ ‫ג א ה להוציא א*ע מרשותו שהיתה עד עתה נקראת‬
‫ל״ט די״א דבל תנאי שהוא בקום עשה אק אחד טהם‬ ‫היא המוציאה ועליה הראיה והוא שאומר שנתקיים‬
‫נ א ק לומר שקיים התנאי שהיה עליו לקיים אלא צריך‬ ‫התנאי דינו כאומר לאשה קרשתיך והיא אומרת לא‬
‫עדים אבל תנאי שהוא בשב וא״ת כל אחד מדם נ א ק‬ ‫קדשתני דהוא נאסר בקרובותיה והיא אינה אסורה‬
‫אם אין שכננדו מכחישו וי׳א דאפילו בקום ועשה נטי‬ ‫בקרוביו ‪1‬ב'ש סק׳עו וממילא דנם להיפך כשהי« *>םרת‬
‫נאמן כל שאין כנגדו טכחישו עב״ל ‪:‬‬ ‫שנתקיים‘ התנאי והיא מקירשת והוא אומר שלא נתקיים‬
‫ויש לבאר כוה טעם הריעה ראשונה למה לא‬ ‫הוא נאמן ונקראת היא המוציאה שבאה להוצ*א טמנו‬
‫יהיה נאמן גם בקים ועשה ביון שאין השני סבחישו‬ ‫היובי איש לאשתו ועליה הראיה ונעשה כאומרת‬
‫וכתבו הטעם ררטי לאיטר מנה הלויתיך וזה אוסר‬ ‫קרשתני והוא אומר לא קדשתיך דנאסרת בקרוביו ‪1‬שמ‬
‫איני יודע אעי׳ג דברי ושמא ברי עדיף ם״ם להוציא‬ ‫וכן מבואר בירוש״מי נפ'נ ה׳ט הניע הזמן הוא אומר‬
‫טמון מחזקתו לא אטרינן דברי עדיף »ר״ןז במ״ש בח״ם‬ ‫נתתי והיא אומרת לא נטלתי אמר ר׳ יוטה מכיון שהוא‬
‫סי׳ ע״ה וה־נ אין ביבולה ברי שלו להוציאה מחזקתה‬ ‫מבקש לאוסרה עליו צריך להביא ראיה עכ*ל ואין‬
‫הקודמת ומ״ם הוה ספק קדושין נם לדיעה זו דהרי‬ ‫חילוק בהכחשה בץ תנאי רקום ועשה לשב ואל תעשה‬
‫גם שם אם בא לצאת י״ש חייב לש״ם וגם חייב לישבע‬ ‫דלא ביש טי שאומר דבשב ואל תעשה גם אם השני‬
‫שאיני יודע בטייש שם ואף שיש לחלק דבשם הוה‬ ‫םכחישו ואיגר שעבר ועשה ראינו נאמן ולא היישינן‬
‫שמא גרוע דהו׳ל למידע לכך חייב שבועה וגם לשלם‬ ‫שעבר בפועל ראיני כן ]ודברי הב׳ש שם תמוהים דהר״ן לא‬
‫אם בא לצאת י״ש טשא׳ב כאן הוה שמא טוב דסה‬ ‫כתג והרק כגע ע*ש וכ'מ מרמ׳א ס׳ס זה וכן השיגו עליו‬
‫לה לרעת אם קיים התנאי אם לאו ם״ם אדרבא י״ל‬ ‫הב״מ ושמה״מ(‬
‫ביון דאין עליה לרעת איך נאמר שאין חיששין לדבריו‬ ‫מיהי עיקר דין זה תמוה לי ראם לפי דבריו היא‬
‫ווה הוא וודאי טעם דיעה השנייה דסשוי לה קרושץ‬ ‫א״א שנתקיים התנאי מאי מהני הכחשתה ומה‬
‫וודאים ולכן נם לדיעה זו הוה םפק קדושין ‪:‬‬ ‫עניין זה למוציא מחבירו דזהו רק לעניין שאין ביכולת‬
‫כ ף ימצאנו בתוספתא ופיגז שיש טחלוקת בזד‪ .‬רתניא‬ ‫להוציא טמון ולא לעניין איסיר ונם אין לומר כ־פני‬
‫שם האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע״ט‬ ‫שיש לה חזקת פנויה דכבר נתבאר בסי׳ ל׳ רבל שנעשה‬
‫שאדבר עליך לשלטון ה״ז מקודשת מיד עד שיאמר‬ ‫מעשה קרושין נסתלק ממנח חזקת פנויה ע*ש הא למה‬
‫לא דברתי דברי ר״ט וחכ׳א אם נתקיים התנאי מקודשת‬ ‫זה דומה לקירעזח על תנאי ובעל דקיי׳ל דצריכח גם‬
‫ואם לאו אינה מקודשת עביל הרי דר״ם סובר בדיעה‬ ‫ואין לה כתובה אלטא רממונא לחוד ואיסורא לחוד‬
‫שנייה דמחזקינן ליה שיקיים דתנאי וא״כ כ״ש כשאוסד‬ ‫ואיך נתירנה בלא נט ולפיכך ניל דכוונת הירושלמי‬
‫קיימתי וחכמים סופדים כדיעה ראשונה ד »י ‪ 7‬לדעת‬ ‫והפוסקים לומר שהיא נאמנת ואין כופין אותה להיות‬
‫כבירור שנתקיים התנאי ואם לאו הוה ספק קדושץ‬ ‫אשתו ומים אין מתירץ אותה בלא גט וכופץ אותו‬
‫‪1‬רא״ש פ*ג ס״ח ור״מ וחכמים הלכה כחכמים‪:‬‬ ‫ליתן גט כיון דלדבריו ודא א״א ובן להיפך כשהיא‬
‫ב ףן ואם התנאי היד‪ .‬בשב וא״ת וד‪.‬וא אומד שקיים לכל‬ ‫אומרת שנתקיים התנאי והוא מכחישה כופין אותו‬
‫הריעות נאמן ואם אומר שעבר על התנאי ועשה‬ ‫ג*כ ליתן גט ואע״ג דקיי״ל באומרת קדשתני והוא‬
‫הדבר שהיה עליו שלא לעשותו ג״ב אינו נאמן לבטל‬ ‫אומר לא קרשתיה דאין כופין אותו ליתן גט אלא‬
‫חקדושין ולומר שעבר בקום ועשה ולר‪.‬וציא המעעזה‬ ‫טבקשין ממנו ליתן גט שאני ההם שמכחישה מכל‬
‫מחזקתה הקודמת וי״א דאפילו אם שנ ‪.T‬ם אומדים‬ ‫ובל אבל הבא שהיה קדושין ביניהם אלא שההכחשה‬
‫שעברו התנאי בקום ועשה אין נאמנימ ‪1‬ב״ש סקס*®‬ ‫הוא בהתנאי וודאי רכיפין אותו ליתן גט ביון שלדבריה‬
‫ולא נהירא דהא יש להם סיגו להפרד זט׳ז בכתיבת‬ ‫נתקיים התנאי וביון דכןצ׳ל ששניוע נאסרו בהקרובות‬
‫נט אמנם לפ*ז גם כשהוא בעצמו אומר שעבר על‬ ‫בבל עניין דלא כמ״ש בסעי׳ הקורם ‪1‬אמנם נר*ן פ׳ג‬
‫הר‪.‬נאי למה לא יהא נאמן במינו זה לפי ד״ת שיכול‬ ‫נשס רמכ״ן נתב שהיא נאמנת ומותרת לשוק וברשב׳א ליתא לשון‬
‫לגרש כע*כ אלא ציל דזר!ו כמינו במקים חזקה לועציא‬ ‫זה וצ׳יע ומ*מ נ׳לגרור במ׳שזז‬
‫הפעולה‬
‫השלק‬ ‫הלבות קדו»‪8‬דן ^מן ל״ה‬ ‫עחך‬ ‫‪16B‬‬
‫והכר־עי גדולי אחרונים דעיקר הקפידה הוא שלא‬ ‫ד&עויה מחזקתה הקידסת וא״כ יכול להיות גם כששניהם‬
‫יסיים דבריו בהן ולכן אפילו הקדם ההן ^רם‬ ‫אוסרים בן וכתנאי רקום ועשה אם אוסר שלא עשה‬
‫להלאו אם סיים בהן כגון שאמר אם התן מקודשת ואם‬ ‫ובטלו הקדושין וודאי דנאמן ואם שניהם אוסרים‬
‫לא תתן לא תהיה טקירש‪,‬־ ואם תת; מקודשת הופסין‬ ‫שנתקיים התנאי נדאה לומר דנאםנים לעשותם קדושין‬
‫לשון אחרון והתנאי בטל זחמיח וכ׳ש סקיג ועמל׳ת רס׳וז‬ ‫וודאים דהא יש להם טיגו להתקדש זל*ז ועוד דביכולתם‬
‫ואין זה עניין לתפוס לשון ראש ן או לשון אחרון אל<_‬ ‫למחול התנאי נשם( ובכל מקום שאפרנו שאינו נאמן‬
‫דכל עושה דבר ומתנה תנאי העיקר אצלו כמה‬ ‫או שניהם אין נאסנים היינו שהם קדושי ספק ואם‬
‫שמסיים דבריו ‪:‬‬ ‫קפלה קדושין מאתר צריכה נט משניהם ויראה לי‬
‫בךן מיהו עיקר האי דינא תמיה לי דהא אי לאו‬ ‫דתנאי שהוא תלוי ביר אחר ולא בידו בגין ע־ם שילך‬
‫דמצינו הן קירם ללאו בתנאי ב׳נ וביד לא היינו‬ ‫פלוני למקום פלוני או שלא ילך לכל הריעות אינו נאמן‬
‫אומרים כן מסברא ואע׳׳ג דלא ילפינן משם רק מד‬ ‫כלא בירור ע״פ עדים בכל עניץ אפילו בתנאי דשב ואית‬
‫שיש סברא לומר כן ]תוס׳ כת‪1‬כות ע׳ד ‪ 1.‬ם*ם הן קורם‬ ‫ואסר שלא עשה ביון שאין הרגר כידו שהרי אפילו‬
‫ללאו אין זה מצד הסברא ]מק׳ ס״א ‪ r.‬דמאי אולב«‬ ‫בשארי איםורים אינו נאמן בדבר שאין כידו כם׳ש‬
‫דהן קודם ללאו מלאו קורם להן ועכיז לא בעינן ממיז‬ ‫בירד סי׳ קכ׳ז וב״ש כענייני א׳א ‪:‬‬
‫כדכתיב ואם נם הקדים הלאו ל ה ק אם אסר גם הלאו‬ ‫כיצד הוא דין תנאי כתב הרסכ׳ם ז׳ל בפ׳ו דכל‬
‫אחר ההן לית לן בה כט״ש א׳ב גם אם אמר אחד‬ ‫תנאי שבעולם כין בקדושין כין כגירושין בין‬
‫הלאו עוד פעם הן מה איכפת לן כיון דהיה גם הן‬ ‫בסקח נין בממכר בין בשאר דיני ממון צריך להיות‬
‫קודם להלאו ומגלן לומר דהעיקר אצלו במה שסייד‬ ‫בתנאי ארבעה דברים ואלו הן הד׳ דברים של כל‬
‫והרי לאו מידי דסברא הוא ]אמגם להת׳י בקדושי) ס׳ב■‬ ‫תנאי שיהיה כפיל ושיהיה הן שלו קודם ללאו ושיהיה‬
‫מוכרח דינא דשמואל בשכ׳מ מקרא דהנקי דוק ותשנוז אב־‬ ‫דתנאי קודם למעשה ושיהיה התנאי דבר שאפשר‬
‫לתום׳ שם ולרימביא אינו כ) ודו׳ק!‬ ‫לקיימו ואם חסר דתנאי אחד מהם הרי דתנאי כטל‬
‫ודע דהן מקרי בקיום הדבר שאנו עסוקין ב!‬ ‫ובאלו אין שם תנאי כלל אלא תהיה זו מקודשת או‬
‫אף שהוא ננד הרצון כמו בנם שב׳ם מקרי אנ‬ ‫מגורשת מיד ויתקיים הטקח או המתנה מיד וכאלו לא‬
‫מתי הן ואם לא מתי לאו אע׳ג שהרצק הוא שלד‬ ‫דתנה כלל הואיל וחמר התנאי אחד מהד׳ עכ׳ל יכל‬
‫ימות ט״ם מעשה הגט הוא רק מפני המיתה וכן בג‬ ‫זה למדנו מתנאי כני גד ובני ראובן שהחנה עסהם‬
‫כיוצא בזה אכל כדבר שמוכרח לעשותו משני צרר■‬ ‫משה רבינו והקפידה דתורה לכתוב כל הפרטים האלו‬
‫העניין כמו בהשקאת סוטה שגזרה התורה להשקותו‬ ‫ש*ם רמעככים ויש שטוסיפיס עוד שצריך שיהיה‬
‫שפיר מקרי הן אם לא נטמאה כיון שזהו רצונינו ]זה!‬ ‫והמעשה בדבר אחר ויתבאר‬ ‫דתנאי בדבר אחד‬
‫להתוס׳ שם ולא להת״י יהרישביא! וכן הסכימו כמה גדולי]‬ ‫לפנינו בס׳ד ז‬
‫וככר בארנו זה בח״ם סי' ר״ז סעי׳ כ׳ ^ ש ]ומתור‬ ‫תנאי בפול כיצד שיכפול הדברים ויאמר אם התן‬
‫קושית הש׳ז בהק׳ לירח !‬ ‫לי מנה הרי את מקודשת לי ואם לא תתן אינך‬
‫^ ובתנאי קורם למעשה מחולק הרטב ם עו‬ ‫הכתוב אם יעברו ואם לא‬ ‫מקודשת נ מו שכפל‬
‫הי^וסקיס דלרוב הפוסקים קאי גם המעשה אדיבה‬ ‫יעברו והן קודם ללאו שיאמר אם תתן מקודשת‬
‫כלומר שיקדים דיבורו של תנאי לדיבורו של מעשו‬ ‫ואם לא חתן אינך מקודשת ולא יאמר הלאו‬
‫שייגנזר אם תתני לי מנה הרי את מקודשת לי וא‪1‬‬ ‫קודם אם לא תתן ואם תתן ואם הזכיר הלאו‬
‫לא תתני אינך מקודשת אגל אם אמר הרי או‬ ‫קורם להן וחזר והזכיר הלאו אחר ההן כגון שאמר‬
‫מקודשת לי אם חתני לי מנה ואם לא תתני אינן‬ ‫אם לא תתן לא תהיה מקודשת ואם תתן הרי את‬
‫טקידשת שהקדים דיבור הקדושין להתנאי תנאו כט^‬ ‫מקודשת אם לא התן אינך מקירשת הוי תנאי כאלו‬
‫אפילו נתן כסף הקדושין אח'כ והרמכים מפרש תנא‬ ‫הזכיר ההן קורם ללאו ולא חשגינן הי^או הראשון כלל‬
‫קודם למעשה כלומר למעשה הקדושין שמתחלה יתנ‪1‬‬ ‫שהרי כך תקנו חז׳ל בגט שכ׳ם לכתחילה כרי שיא‬
‫התנאי ואח*נ יחן כ‪b‬ף הקדושין ואם הקרים המעש*‬ ‫רחיל בפורענות תחלה בם־ש כסי׳ קט״ה עיש‬
‫להתנאי‬
‫נב ‪m‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלסת קדושץ פיק>‪rr‬‬ ‫ערוך‬
‫קודם למעשה נמלייז פיו ומהרי״ק בתייישית דכהכפל לית‬ ‫להתנאי בלוטר ענתן לה בסף הקדה«ין והחנה התנאי‬
‫לן בה ואף שיש שמסתפקים נז ה מים בן נראה עיקר‬ ‫אינו כלום והרי דדא םקור?‪ 1‬ת והתנאי ג ט ל‪:‬‬
‫נס בהבפילה הקדים משח‬ ‫ואעיג דבחנאי ב״ג‬ ‫ל א וזה לשק הדמכים שם ביעד האומר לאשה אס‬
‫רבינו התנאי להמעשה וודאי רדרך הלשין כן הוא אבל‬ ‫תתני לי מאתים ווז הרי אח מקודשת לי כרינר‬
‫לא לעיכיבא ררדי הטעם שעריך שיקדים התנאי משום‬ ‫זה ואם לא חתני לי לא תהיי מקודשת ואחר שהחנה‬
‫רבשסקדיס המעשה מתקיימת בלא התנאי אבל בהבפל‬ ‫תנאי זה נתן לה הדינר הרי התנאי קיים ובו׳ אבל אם‬
‫שאימר שלא תהיה המעשה איך נאמר שתתקיים‬ ‫א״ל הרי אח מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בירח‬
‫הםעפ‪ 1‬חבלא התנאי כשביל שהקדים לומר שלא חחקיים‬ ‫והשלים התנאי ואמר אם תחני לי מאחים זוז תהיי‬
‫ו טע שהז‬ ‫מקודשת ואם לא תתני לו לא תהיי מקודשת הרי‬
‫ל ך י״א דלא בעינן תנאי קודם למעשה רק כרבר‬ ‫התנאי במל מבני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח״ב‬
‫שהמעשה נעשה סיר באיתי מעמר אבל אס‬ ‫התנה ואע״ם שהבל בתוך בדי דיבור ה״ז מקודיטת מיד‬
‫ד^עשה תיעשה לאחר זמן בגין במתנה שעוה ראובן‬ ‫וא״ע ליחן לו בלום עב״ל ואעיג דאין זח רבותא בלל‬
‫ליחן מנה מנכסיו לשמעק על תנאי והקדים המעשה‬ ‫דהא קיי״ל בקדושין תוך כ״ד לאו בדיבור דמי זוזו הבל‬
‫להחנאי ליח לן בה ושץ חימ סי׳ מיג סקע״ה וסברא זו‬ ‫בגמלך תוך ב״ר אכל כאמירה כהמשך אחת וודאי‬
‫נוטה קעח לדעה דדמב״ם להקפיד ג״ב על עעם המעשה‬ ‫דאי לאו משום דהקדים הסעשה הוי התנאי קיים‬
‫אלא דדדםבים לא הקפיד בלל על הדיבור ידיעה זו‬ ‫זזהו כוונת הניי ליישב קושית העור‪1‬כ״נ האחרונים! ‪:‬‬
‫מקפדת על הדיבור ברוב הפוסקים אלא דמ״ם זהו‬ ‫‪ ^*5‬והנה אף שהרמכ״ם דל כהקדים המעשה להתנאי‬
‫כשהמעשה נעשה מיד ולכן <זם הקרים די מ ר ד‪.‬םעשה‬ ‫הקדים נם דיבור המעשה ט״ם משמע מלשונו‬
‫םתקייסת המעשה מיד אבל כשאין באן עריץ מעשה‬ ‫שלא הקפיד אלא על המעשה ממש שלא יהיה קודם‬
‫סה איבפה לן נהקדםת דיבור המעשה להתנאי ויש‬ ‫להתנאי אבל בדיבור התנאי לית נ ^כ ה )הה״מו ולשיטתו‬
‫מדדאשונים שלא חילקו בזה !המאור >דב וביצה והרנמ״ן‬ ‫יתיישבו במה תנאים שבגט׳ שהקדימו לדיבור המעשה‬
‫והראביד שס סולקיס מליו עיש! ‪:‬‬ ‫ולשיטת כל הפוסקים ע״ל דלאו כדווקא הוא כמו שלא‬
‫לך! וי״א עוד דאפילו הקרים בסף הקדושין לירה אך‬ ‫הזכיר הש׳ם ככל התנאים גם תנאי בפול ולשיטת‬
‫לא איל דבר ואחר שנתן לה איל אם התן לי‬ ‫חדמכ״ם א״א לזנייר מעשה קודם לתנאי רק בקדושי‬
‫מנה דדי את טקידשח לי וכפל תנאו הוי תנאי אף‬ ‫כסף ושטר ולא כקדושי ביאה שאומר התנאי לפני‬
‫שנתן כסף הקרושין קודם משום דבשנחן לה סתם אין‬ ‫עירי יחוד קודם הביאה וזה שהקרים דדמב״ם דל נם‬
‫זה קדושץ אלא פקדון ואח׳ב הקדים התנאי להמעשח‬ ‫די מ ר התנאי לר ‪a‬עשה אף שאין זה עיכוב לשיטתו‬
‫ונעשה כסף קדושין ולפיז עריכה לומר הן ברין פקדק‬ ‫נ ‪ r‬משום דם״ל דדרך קיום המעשה הוא בעת דיבור‬
‫שנתבאר בסי׳ ביז נב׳ש סקים ולדדמב״ם בכה״ג אף אם‬ ‫המעשה ולפיכך ביק שעריך לאחר קיום המעשה כהכרח‬
‫הקדים דיבור המעשה הוי תנאי ביק דמעשה הקרושץ‬ ‫לאחרו גם ברימר ובהקדמת המעשה לר ‪a‬נאי בהברה‬
‫נתהוה לאוזר הדיבור דקורם זה ד\ה פ ‪*9‬ח אבל אם‬ ‫להקדים נם דיבור המעשה ומים אין זה מעכב!ונזה מתוח‬
‫בעת הנהינד‪ .‬איל רדי את מקודשת לי לא מהגי שום‬ ‫מה שהקשו עליו מגימין ע״ה ‪ ,‬מתקיף לה רנא וני ושם בתקנת‬
‫הנאי אפילו תוך כיד כמיש וגם במתנה הדין כן ‪P1‬״‪B‬‬ ‫שמואל בעינן תנאי קודם וכר עיש והיק! ‪:‬‬
‫דבשנתן לו מתנה מיד זבה ולא סהני שום תנאי אחיב‬ ‫ואעיפ שלשין המשנה כל תנאי שיש מעשר‪.‬‬
‫אפילו תוך ביר נעניש שה מיש ואחינ איל הרי ונו׳ ואמו‬ ‫כתחלתו הנאו בטל ‪1‬בימ צ״ד‪,‬ן נראה קעת כדברי‬
‫מדוייק לצריך להקדים התנאי ודס־מ הם להרמבים ועגיח בקיא( ‪t‬‬ ‫הרסבים ד ל טיט כל רכוהיגו הראשונים הפוסקים‬
‫ל ן יש מי שמסתפק אם רק כתנאי דלהבא עריך כל‬ ‫והמפרשים חלוקים עליו והלכה ברבים ורק לחימרא‬
‫דיני תנאי או אם נס בתנאי שעבר במו דדי את‬ ‫יש לחוש לדעתו ואף לדבריהם אם בראש דבריו‬
‫סקורשת לי ‪ qK‬עשיתי דבר פל^י או אס עשית אם‬ ‫הקדים ההנאי לר&עשה ובהבפל הקדים הסעשה בנון‬
‫עריך להקדים התנאי למעשה ותנאי בפול אם לאו דייל‬ ‫שאמר אם תחני לי מאתים זוז רדי את סקורשח לי ולא‬
‫דווקא בתנאי דלהבא אמרינן דלא אתי ביטול החגאי‬ ‫תהיי סקודשח אם לא חתן נראה דסהני וסקרי תנאי‬
‫השלחן‬ ‫‪r r *7‬‬ ‫הלטת קדועדן פיסן‬ ‫ערוך‬ ‫‪101‬‬
‫ודבר זה ילפינן ג״כ מתנאי ב*נ וב״ר שהתנאי ד\ה‬ ‫שיבא אחר הטע^וה ויבטל המעשה אא*כ נעשה‬
‫אם יעברו את הירדן והמעשה היה לתת לרם אחוזה‬ ‫ההגאי כהלכתו אבל בלשעכר מה צורך למשפטי‬
‫נעבר הירדן !גיטין מיה ‪ 1.‬וי״א דדווקא בכה*נ שלא‬ ‫התנאים הלא מאותה רגע מתכרר אם תתק־ים המעשה‬
‫אסר לשץ על םנת שתחזירי לי הנייר דאין הנם חל‬ ‫אם לאו ויא גרע זה ממעכשיו שיתבאר רלא בעינן דיני‬
‫עד שתחזיר לו אח הנייר וסותר התנאי את המעשה‬ ‫תנאי מפני שהמעשה חל מעכשיו וה׳נ הבירור הוא‬
‫אב•‘ ‪:.‬ם אפר על מגת שתחזירי לי את הנייר וקיי׳ל‬ ‫מעכשיו )מל״מ פ״ו[ אמנם חזינן כתנאי דסוטה דהוי‬
‫דבל האומר על מנת כאומר מעכשיו דטי יא*כ הגם‬ ‫לשעבר אם שכב איש אותך אם לא שבב ובעינן‬
‫מתקיים מיד והתנאי יתקיים אח׳ב ואין התנאי סוהר‬ ‫כפילת התנאי מס‪ 1‬ויש מהגרולים שהכריעו דבעכר לא‬
‫המעשה לא הוי בתנאי וסעשה כרכר אחר זשם בתוס׳‬ ‫בעינן דיני תנאי )ד*א ויה׳מן דזהו כתנאי שא׳א לקיימו‬
‫ד*ה דתגאי! ולפח נם בקדושין הרין כן אם נתן לה‬ ‫דנשלמא תנאי דלהבא יש בידו לקיימו או לבטלו‬
‫דינר לקדושין וא״ל אם תחזיר רי ד^ינר הרי את‬ ‫אכל כלעכר מה שהיה הוא שיהיה ואין בידו לקיימו‬
‫מקורשה לי אין זה תנאי רהתנאי סותר המעשה אכל‬ ‫או לבטלו ובסוטה כאמת לא בעינן כל דיני תנאי רק‬
‫אם אמר על מנת הוד‪ .‬קדושין אלא דבקרושין מטעם אחר‬ ‫בפילה בעינן ולא נלטוד ראו מכלל הן אבל לא כל‬
‫לא היה קדושין במתנה ע*ם להחזיר משום ררטי לחליפין‬ ‫דיני תנאי ודרמב׳ם כחלי סוטה י א הזכיר כלל דיני‬
‫נס״ש בר׳ם כ״מ ע״ש אכל בקדושי שטר בעל מנת‬ ‫תנאי ע״ש וצ״ע לרינא שלא נמצא כראשונים חילוק‬
‫הוה קדושין ;‬ ‫זה ונם יש שמשמע מדבריהם שאין חילוק כין עבר‬
‫ל ט וכן משמע מהטור שכתב בתנאי ומעשה כרכר‬ ‫ללהבא ‪1‬דאל״כ לא מקשו התום׳ מידי ד׳ ס׳ב ‪ .‬ל׳ה מקי! ‪:‬‬
‫אחר אם הרינר שאני מקדשך בו שלי ולא כתב‬ ‫^יץ תנאי שאפשר לקיימו כיצד כבר נתבאר כסעי׳‬
‫רבותא יותר אפילו בעל מנת ואע״ג דנקרושי כסף‬ ‫י״א ואין חילוק נין אם התנאי על האיש והאשה‬
‫גם על מנת לא מהני משים דרסי לחליפין אכל בקדושי‬ ‫וכץ שועא על אחרים ואע׳ג דכשהוא על אחר הרי‬
‫שטר מהני על מגת וכן פסק הטור לעניין גט בסי׳‬ ‫אץ בידו לקיימו מ״ם מקרי כבידו שהרי בידו להרבות‬
‫קמ׳ג דעל מנת שתחזירי לי את הנייר מדיני התנאי‬ ‫לו מוהר ומתן עד שיקיים התנאי וכמ״ש במעי׳ י׳ ע־ש‬
‫ע״ש נמ׳ש הב׳ש סק״ז על השיר צ'מ‪ 1‬ז‬ ‫והטור כתב דבעינן שהמעשה תובל להתקיים ע״י‬
‫‪ q‬וכן משמע מרבינו הרם־א שכתב גס״ם ליב בקדושי‬ ‫שליח וככר בארני בסעי׳ ח׳ דבקדושין לא שייך דין‬
‫שטר שאם אמר ע*ם שיגייר שלי אינה מקודשת‬ ‫זה ע״ש והרמב״ם דל לא הזכיר פרם זה כלל בדיני‬
‫ומשמע כע״ם שתחזירי לי את רגייר ;ד? מקודשת‬ ‫תנאים דאין זה נ' מ רק לחליצה ושם ביאר דין זה‬
‫ובט״ש שם סעי׳ י*ר ע״ש אמנם י׳ל משום דס׳ל דלא‬ ‫ובשארי דברים שבעולם אין נ׳‪-‬־מ דדיני ממונות אין לך‬
‫בעינן כלל בדיני תנאי זה הפרט כמו שיש סוברים‬ ‫דבר שלא יתקיים ע״י שליח וכן גיטץ וקדושין ואף‬
‫כן כפו שיתבאר או משום רם־ל רכל דיני תנאי איט‬ ‫קדושי כיאה משום דאיתקש הויות להדדי כט׳ש שם‬
‫מעכב לחוסרא כאשר יתבאר ודץ זה היה ספק קדושץ‬ ‫ונדרים ושבועית אף שא׳א להתקיים ע״י שליח מ׳ם‬
‫וד‪.‬וא לא הזכיר שם רק מה דפשימא לן דלא הוה‬ ‫אץ נים בזה דבאמת לא מצינו שיצריכי ח‪1‬״ל דיני‬
‫קדושין כסו שנבאר דעתו בסעי׳ ם*ה בם״ר ‪:‬‬ ‫תנאים בהם ורק לעניין מכלל לאו אחה שומע הן יש‬
‫ויש מרבותינו שסוברים דגם כעל מנח שתחזירי‬ ‫כנד” ים זי״א ‪ ! .‬דזהו מילתא דסברא אף אם לא בעינן‬
‫לי מקרי נ״ב תנאי ומעשה ברבר אחד זתוס׳ ו׳ ז‬ ‫בל דיני תנאי !ערמג׳ם ס*א מ?דרים ה׳ך ונהשנות שם ולפמיש‬
‫דיה לא לתירו! ראשון יהרא׳ש בביב פי*נ סמ׳רז! אלא דס״ל‬ ‫איש ודויק! ]זל״ד לפפילא דההן קודם ושפיר משתמט הלאו ומ'מ‬
‫דלא סצרכינן כלל להך דינא דתנאי ברבר אחר והםעשזז‬ ‫דימו תז״ל זל*ז דמושאיס במגיין אחד הם ודו׳ק[ ‪:‬‬
‫כרכר אחר בדיני תנאי נשם! וכן םשמע מרעת הרמנ׳ ם‬ ‫^ךן תנאי בדבר אחד ומעשה ברבר אחר כיצר שלא‬
‫זיל שלא חשיב לה להך רינא בדיני תנאי ולכן בעל‬ ‫יהיה התנאי בדבר של גוף המעשה כגון שיאמר‬
‫מנת שתחזירי וודאי מדגי דכאומר מעכשיו דמי ובלא‬ ‫אם תחזירי לי את הנייר שהגט כתוב עליו הרי את‬
‫על מנח לא מד‪,‬גי וזה לא נצטרך למילף מתנאי ב״ג וב׳^‬ ‫סגורשת ואם לא תחזירי לי לא תהיי םנורשת ודתנאי‬
‫דסברא פשוטה ד\א רכמן שאוסר אם תחזיר לי את‬ ‫סוחר המעשה דאס תחזיר לו הנייר במה תחנרש‬
‫ומ*יך‬
‫נג ‪105‬‬ ‫השלחז‬
‫‪I‬‬ ‫הלסת קמשץ סיק ל״ח‬ ‫עחן־‬
‫התנאי ודז מקודשת ימטרשת או שמא זהו תנאי ומעשה‬ ‫מיי ד ‪ thpnn‬לי ואימתי ^ י ן הקדועין נ^ועה ממחזרת‬
‫בדבר אחר ובעיק שלא יתד‪ .‬כרכר אחד והתנאי כטל‬ ‫לו אוו ‪ •w n‬א״ב במאי ^ * ה ולא המדכנו ללמוד‬
‫וממילא כשקיימד‪ .‬התנאי אין לה כמד‪ .‬לר‪.‬תנרש רק‬ ‫מבני נ ד וב״ר אלא ג עי מ ת אך לא קיי״ל כן כגרש‬
‫שי״ל דבעל מנת שתחזירי מ^ד שת ומור שת אף‬ ‫ול ‪ p‬לא מזנדך הדמכ״ס לד״זניד דנ ר זד‪ .‬כמו שלא‬
‫שקיימה התנאי דכיק דקיי׳ל כל האומר ע״ם כאומר‬ ‫ד‪.‬תדך להזב ‪ T‬כאלו תכללים ‪ p‬דמתגד‪ .‬על מה שכתוב‬
‫מעכשיו דמי הרי היד‪ .‬תיי ר שלה ומה איכפת לן במד‪.‬‬ ‫בואדה דחנאו ככול דדבר זה סביאר מתיך הסברא‬
‫שהחזירר‪ .‬אוז״כ ואם לא קיימה התנאי ועיכבה הנייר‬ ‫דאין ביכולת האדם להתנות תנאי שיעביר על די ת‬
‫לעעמד‪ .‬ג״ב תד‪ .‬ספק דשטא קיי״ל דבעינן תנאי בדבר‬ ‫והיג אק כיכולתו להסיל תנאי לבטל המעשדי לגכורי‬
‫אחד ומעשר‪ .‬בדבר אחר וזהי הכל בדבר אחר והתנאי‬ ‫כגון שאומר אם חחוידי לי הנ' ‪ T‬הדי אח מקידשת‬
‫בטל וד‪.‬םעשד‪ .‬קיים אף שלא קיימר‪ .‬הר‪.‬נאי או שמא‬ ‫או סנודשת ואק זד‪ .‬אלא כם‪ B‬לינה בדברים ולא מועי‬
‫לא בעינן ור‪,‬וי תנאי נסיר וכשלא קיימה נתבסל הקדושין‬ ‫תתנאי והמעשר‪ .‬קיים ונרם צ״ע כזה דנ מי ט להרסכ״ם‬
‫ודגירושק ובעל מ ת שר״חזירי יש עוד ספק שמא לא‬ ‫כה* נירושין ‪#‬״ח שכתב דאם אמד ה״ז גיטך ודגייר‬
‫מ^־י זה בדבר אחד כמ״ש‪:‬‬ ‫שלי אינר‪ .‬מגורשת ובעל מנח שתחוירי לי ה״ז מנורשת‬
‫זה שבארט בסעי׳ הקודם דברי רכיט הרמ״א‬ ‫ולא הזכיר מר‪ .‬דינו אם אמר אם תחזיר לי אח הנייר‬
‫בארנו לסי הבנת אחד מ רו לי האחרונים ‪1‬ב*ש‬ ‫אסק׳ג נפ״ו ממדן ס״יו כתב כמ״ש נד»ח הרמנ״ם וצ״נז דהב׳ש‬
‫פקיגס אכל לפ׳ז איך פסק רכיט רדמ״א לעיר כם״ם‬ ‫‪ rpD‬מוג להרמב׳ם באס צריכה לקיים ו;תנאח ‪:‬‬
‫ל״ב רכשקרשה בשמד ואמר לד‪ .‬על מ ת שתייר שלי‬ ‫מ ב ולפי מ״ש דגם בעל מ ת הוה תנאי ומעשר‪.‬‬
‫אינד‪ .‬מקודשת הרי תר‪ .‬ספק קרושין וכבר הבאנו שם‬ ‫כדבר אהד אלא דלא טזורכיק שיהא התנאי‬
‫סעי׳ י*ר מי שמבר ‪ p‬אבל איך אפשר שיסתור א״ע‬ ‫בדבר אחר מר‪.‬םעשה הוה ד׳׳נא בעל מ ת דהר תנאי‬
‫משם ל ס ק ‪:‬‬ ‫ואם החזירו*‪ .‬לו אח״כ את הנייר נתקיים התנאי והיא‬
‫מ ן ; ול ק ג״ל דרביט הרמ״א ט׳ל דיודאי לדינא‬ ‫סקורשת או מגורשת ואם לאו איטי‪ .‬מקודשת ואינר‪.‬‬
‫קיי^ל כתימב״ם דלא בעינן במשפטי התנאים‬ ‫מטרשת ובמו בר‪.‬ילך אחרוג זה ע״ם שתתזיריהו לי‬
‫שיר‪.‬א התנאי ור‪.‬מעשה ברברים נפרדים אמנם לחומרא‬ ‫שנתבאר בא״ח סי• חרנ״ח ע״ש איא שיש מי שאומר‬
‫יש ל ת ש לדיעה הסוברת דבעינן בן אבל כל זר‪ .‬הוא‬ ‫דגם בעל מ ת התנאי כמל וא״* להחז ‪ T‬את הנייר‬
‫רק באומר על מ ת שתחזירי לי את הנייר דעל מנת‬ ‫ום״ל רעל מ ת הוה ג״ב תנאי ומעשה בדבר אהד‬
‫כמעכשיו דמי וביכולת לחול הקדושין ד לז ק הקדושין‬ ‫דלפיק מתנאי ב״ג וכ ‪ r‬דאץ זד‪ .‬תנאי והמעשר‪ .‬קיים‬
‫תיי ר שלד‪ .‬ודק להרמבים הד תנאי נמוד ואם לא‬ ‫ור‪.‬תנאי כמל )נ*ש שס ללסת הרצרש כפי׳כ ופי« מוכמן‬
‫החזירה תיי ר איגד‪ .‬מקודשת ולהחולסים כטל התנאי‬ ‫כמ״ש הק״נ שנ‪ 0‬ז‬
‫ורזמעשר‪ .‬קיים אף אס לא החזירה וכל זד‪ .‬בעל מנת‬ ‫מ ג וכתב רבינו הרמיא בםעי* ד׳ דייא דבעיק שיהא‬
‫שתחדרי אכל בעל מ ת שתייר שלי או אם חחוידי לי‬ ‫התנאי כרכר אחד ור‪.‬םעשי■‪ .‬בדבר את• אבל אם‬
‫את תיי ר או אם תיי ר שלי בבל אלו הד כמו שאמר‬ ‫הכל ת א בדבר אחד אינו תנאי ד ש לת ש לדבריו‬
‫ה״ז גיסך והנייר שלי דאיגר‪ .‬מו ר ש ת וד‪*.‬ה כקרושין‬ ‫לתמדא עכ״ל ולפ״ז לא הד דין ברור רק אם אמר‬
‫וטעמא דמילחא דכיק דאין דקדושין ודגירושין חלין‬ ‫היז גיסך ור‪.‬גייד שלי ראינר‪ .‬מגורשת ו ק בקדושין אבל‬
‫ער שיוחזר לו תיי ר אק זד‪ .‬קדושץ בלל דכמר‪ .‬יחולו‬ ‫בל שאסר בלשון תנאי בץ שאמר על מנת שהנייר שלי‬
‫הקדושק ודגית שק ולא מיבעיא לד‪-‬רמב״ם דם״ל דלא‬ ‫או על מנח שתחזיר לי תיי ר יבין שאמר לשק אם הנייד‬
‫בעינן במשפטי התנאים תנאי ומעשר‪ .‬ברברים נפרדים‬ ‫שלי או אם תחזיר לי את תיי ר בכיל ת תר‪ .‬ספק‬
‫וא׳ע הד ת אי וכיק שחל התנאי לא חלו דקרושק‬ ‫קדושין או ספק ‪ p r w‬בכל עניין בק החדרה לו תיי ר‬
‫דז»ק להם על מד‪ .‬י ת ל אלא אפילו להחולקיםדאפשר‬ ‫ובין שלא החדרהדבתזדרה י־לשמא לא כעינןחגאיומעשר‪.‬‬
‫לומד דדיחנאי כטל וד ‪a‬עשד‪ .‬קיים מ״ם לא אמרינן כן‬ ‫בשני דברים והוי תנאי נמיד וכשקיימה התנאי ו דז‬
‫דוחו כעקירת הדבר ממש חהו ממש היפך ממה שכתבנו‬ ‫מקירשת ומגורשת ובעל מנת יש נס לר‪.‬םת‪3‬ק שמא‬
‫‪0‬םעי* ‪ K 0‬ונ כז ל ע ‪ M‬לתתוכ׳מ הקרושין קיימים‬ ‫והו מ אי בדבר אחר והמעשה ברבר אחר וכשקדמה‬
‫‪R73D‬‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות קדושין ^פן ייח‬ ‫עחך‬ ‫»‪n‬‬
‫מ״ם אץ׳ אפשר להחנות הנאי שאיא לקיימו ואץ זה‬ ‫ם ‪0‬ום דהוי בגמלינה כדברים אכל לסכרא וו סיטר‬
‫אלא כהפלנת דברים וכן כשהמעשה גתחלחו כפרם‬ ‫דהר כשיחק כה ואץ זה בנדר נירר‪8‬ין וקדושץ כלל‬
‫לשיטת חרסנ״ם רמעשה ממש איך אפשר דאהי‬ ‫ולק הרמנ״ם נפ״ח סנירושין לא כתב רק נ ע׳ ם‬
‫דיבור תנאי ומבטל ליה למעשה מ׳ם כיון שרבותינו‬ ‫שתחזירי לי אח הנייר הגם מ®־ אבל בשארי כווני‬
‫המיר והש״ע כתבו דלדיעה זו לא מצרכינן כל הר׳‬ ‫כמו באם או ע׳ ם שהנייר שלי אינה םני^נזת ו ק בנם׳‬
‫דברים םחוייבים אנחנו להחמיר נם בזד‪) .‬מג״ש סד‪,‬״‪11‬‬ ‫לא ה־זכר רק לשון ע׳ם שתחזירי)ניסין ע׳ה ‪ u‬ולסעשה‬
‫מיהו אפשר משום ראינוע ס״ל בתנאי קודם למעשה‬ ‫יש לחוש לחיסרא לכל הריעות ןנפמ״ש קחב הוא לדעת‬
‫זהו דיבור המעשה כטו שנתבאר אכל כמעשה ממש‬ ‫החמיח סק׳ה ודבריו צ׳ט דסין דבריו סותריס להמור ונס כפמ״ש‬
‫כלרעת הרטכ״ם אפשר נם הם מודים רכי וער‪.‬‬ ‫אץ ק דעת הטזח ;‬
‫הסעשה בתחלתו שוב לא אתו תנאי יסכטל ליה ם*ם‬ ‫ב;]ן דעת הרטכ״ם וכסה מרבותינו רככל דבר בעינן‬
‫כיון שאינו סנואר כן בפירוש בדבריהם אץ להקל‬ ‫תנאי כפול וכל משפטי התנאים כין בקדושין‬
‫בחוסר דעריות ^יל) ונם כתנאי שא״א לקיימו נמופע‬ ‫וגירושין ובין בדיני ממונות ויש מרבותינו דסיל רכדיני‬
‫מרסב׳ם דלכל הדיעית בעינן שאפשר לקיימו שהרי‬ ‫ממונות לא מצרכינן למשפטי התנאים וכבר בארנו זה‬
‫בטעבשיו ובעל מנת לא מצריך הרמב׳ם דיני תנאי‬ ‫בח׳ם סי׳ ר״ז ע״ש אבל יש מרבותינו דס׳ל דמעיקר‬
‫כמו שיתבאר ועכ״ז כתב רבעינן שיהא אפשר לקיימו‬ ‫דינא לא קיי׳ל כרים דבעינן תנאי כפול וכל משפטי‬
‫ט״ם קשר‪ .‬לד‪.‬קל ברבר ערוד‪ .‬ברבר שאיט מפורש‬ ‫התנאים אלא כגיטץ וקרושין משום תומר ‪ 1‬עריות‬
‫ומוסכם מכל הפוסקים »'ל‪J 1‬‬ ‫םצדכינן לה ]רשב׳ם ב׳ב קל׳ז ! והר׳ש הקן הובא ברא״ש‬
‫שס( והביאו ראיה מירושלמי ןש׳נ דקדישיןז ונם כבל‬
‫מךן וכחב דרמב״ם ז״ל בל האומ־ מעכשיו לא מטרך‬
‫התנאים שהובירו חכמי הש׳ס אינו מבואר בל דיני‬
‫לכפול תנאו ולא לד‪.‬קדים התנאי ע המעשר‪.‬‬
‫תנאי אבל רוב רבותינו הראשונים חולקים כזה וס׳ל‬
‫אלא אד׳ם שהקדי‪f‬ם המעשה תנאו קיים אבל ‪1T‬־ ‪T‬‬
‫דמעיקר דינא קיי׳ל כן דכל תנאי שאין בו משפטי‬
‫להתנות בדבר שאפשר לקיימו ואם התנה כדבר‬
‫התנאים ההגאי בטל והמעשה קיים ובכל מקום‬
‫שא׳א לקיימו ה״ז בספליג כדברים ואין שם תנאי ובל‬
‫שמזכיר הערס איזה תנאי בעינן כל דיני תנאי והערם‬
‫האומר ע״ם כא־מר מעכשיו וא ‪ r‬לבפזל התנאי ולא‬
‫לא הזכיר זה כבל מקום לפי שלא על חידוש זה בא‬
‫לד‪.‬קדיםו למעשה עב״ל דכיון ד מ מ שיו חייל המעשה‬
‫להשמיעינו ‪ ' m‬סונ ה ס׳א ‪ c‬וה ‪T‬ושלםי פירשו דה״ק‬
‫ממילא שחל בתנאי שועזנה עמי אבל תנאי כאם‬
‫דאע׳פ שמן ‪ p ,1‬בלא משפטי התנאים החגאי כמל‬
‫כיץ שר«נאי בא לבתל המעשד‪ .‬שאל יחול מעכשיו לא‬
‫והמעשה קיים מ׳ ם משום חומר עריות מחמירינן שאם‬
‫הוי תנאי אם לא כפל וב״ש סרףח וכן שארי דמים‬
‫קבי^ה קדושין מאחר צריכה נם משניהם )חוס׳ גיעין‬
‫שבתנאי חד‪ ,‬שלא הזכיר הדםב׳ם דלא בעינן כסעבשיו‬
‫פ*ה‪ 1.‬ובלא ?האין שיטת הירושלמי בשימת הערס‬
‫הן קודם ללאו ‪T‬אה לי דלא ועצדך להזכית דביק‬
‫שלנו דאלו הש״ס שלנו סובר לכמה פוסקים דנעל טנת‬
‫דלא בעינן שיכפלנו סמילא דלא שייך מד! קדימת‬
‫א״צ למשפטי התנאים כלל והירושלמי סובר דנם כע״ם‬
‫ההן או הלאו דזה לא שייך אלא ב ^ ( ת ח ת מי דש‬
‫צריך למשפטי התנאים ‪1‬ע״ש במה״® ‪:‬‬
‫טי שסשסע סדבריו דגם כמעכשיו בעינן הן קודם‬
‫וזהו שכתב רבינו הכ׳י כסעי׳ ד׳ די״א דלא בעי‬
‫ללאו זשס[ ולי נראה כסיש! ואף אם אמד ‪6‬ג יהא‬
‫שיהיה כתנאי ד׳ דברים אלו אלא במקום דאתי‬
‫קדושץ מעכשיו אם לא תתני לי מאתים זוז ואם חתני‬
‫מינייהו חוסרא ולא היכא דאתי מינייהו קולא עכ׳ל‬
‫לי ידעו הקדושין מעכשיו ג״כ מחני להרמב״ט וד‪-‬פוסקים‬
‫ואף אם לא היו הר׳ דברים דעי ספק קדושין וספק‬
‫העומדים בשיטתי רכמעכשיו ו מ ר ס לא בזףנן דיני‬
‫נירושץ ואם הדשה אחר צריכה גם ס שניוע ‪1‬סמ'ת(‬
‫תנאי לכד דבר שא״א לקיימו מפני דד‪.‬וד‪ .‬כמפליגה‬
‫ואף שי״א דרק תנאי כפול והן קודם ללאו לא כמדפינן‬
‫כדברים‪:‬‬
‫לדיעה זו אנל תנאי קודם למעשה ותנאי שאפשר‬
‫אבל דרכה סז־ביתינו חולקים על הרמכ״ם ום*ל‬ ‫לקיימו גט לדיעה זו מצדכינן לפי ששיי דברים אלו‬
‫רגם במעבשיו וכע״ם בעינן תנאי כפול וכל דיני‬ ‫הסנרא נותנת כן ואף אם לא ילו‪2‬ינן מתנאי ב״נ וכ ‪r‬‬
‫‪Bvum‬‬
‫נז ‪107‬‬ ‫השלחן‬ ‫חל‪1‬ט« קחעזץ ‪m !pc‬‬ ‫עדור‬
‫רלא הנדרי בולי חאי בשארם עועזר‪ .‬אוחס לא בנמר‬ ‫‪ m a m‬ואע״ג דבחנאי ב״ג וגי ד ליו חיה הוונאי בעל‬
‫דעתו הוא עושה ודעתו שיבול לחזור בו תוך ב״ד‬ ‫סגת אלא אם יעברו אס לא יעברו ם״ם ‪ p i‬נ״פ כק‬
‫אבל ניטץ וקדושץ דחמידי מובא אץ אדם עישר‪ .‬אותם‬ ‫יל״ו ראע״ג דהחגה על קיום המעשה מעכעיו מי ס‬
‫אלא בריסכמד‪ .‬נמודה ולכן לא מהני חזרד‪ .‬אף תוך ‪r o‬‬ ‫זהו מ ל בקיום התנאי ואם לא יהקיים התנאי בסל‬
‫ודין מריס פ״ס ועוד דהא אפילו תנאי אינו יבול לדיטיל‬ ‫המעשה איב נס נז ה נ א התנאי לבסל ר ‪ a‬עשה‬
‫כשהקרים המעשה כנרש בסעי׳ ל״א וכ״ש לבטל הדבר‬ ‫וממילא דזנדיך לדיני תנאי דאל״כ לא אלים נ הו לנפולי‬
‫לנמדי ואע״ג דלהרמב״ם הוא דמקא בהקדים עשיית‬ ‫למעשה ונ תב הטור שאביו הרא״ש הםנים לדיער‪ .‬זו‬
‫המעשר‪ .‬אבל בריבוד לי ת לן ם*ם זר‪.‬ו בדיטלת תנאי‬ ‫ודנינו הנ״י הניא שני הדיעות ולא הבריע וממילא דיש‬
‫ו *ו בחזרת לנסרי איל‪ 1‬ועמ״ש לקמן בסר קמ״א‬ ‫לילך לחומדא בבל מי ובירושלמי נמ״ט מנואר דנם‬
‫סן ר קמ״א ז‬ ‫נ עי ם עריך לדיני תנאי ואפשר דס״ל להידושלמי ד ע׳ ע‬
‫נ ב וגרם מסופקני נס בזד‪ .‬אם זה שאינו יכול לחזור‬ ‫לא הוה במעבשיו ולפיו במעגשיו אפשר ת סו ד ח ש ל מי‬
‫אף תוך כדי דיבור הוא אפילו כשעדיץ לא היתח‬ ‫יסבור דלא כעי דיני תנאי אבל בירושלמי ניסץ ‪1‬ם*ז‬
‫סעשד‪ .‬הקרושין בנון שא״ל הרי את מקידשח לי בדינר‬ ‫ביה( משמע להדיא רסבר נ׳ ב דבל האומר עי ‪ 0‬באומר‬
‫זה ותוך כדי דינור א״ל הרי לך הדינר מתנר‪ .‬או‬ ‫מעכשיו דמי עיש ולפיו סובר הי ר מל מי בהחול^ם על‬
‫פקדץ ואורב נתן הדינר ב ת ה או אפשר דדווקא‬ ‫הרמנים ז״ל‪:‬‬
‫נשחזר בו תוך כ׳־ד להנתינד‪ .‬אינו מועיל אבל אס היה‬ ‫‪ j‬בחב רבינו הרמיא די״א דאפילו לא פירש בל דינו‬
‫הנחעה את״ב יכולים לחזור בד‪.‬ם ומלשץ הראשעים‬ ‫תנאי רק אמר סתם שמתנה בתנאי ב״נ ו ב ^ הוי‬
‫משמע קצת רדוקא לאחר מעשה הקדושין אינו יבול‬ ‫תנאי נמור עב״ל דכיון שאומר שכח תנאי זה יהיה‬
‫לחזור וכן משמע מדברי הטור והש״ע נסר קמ״א סעי*‬ ‫כבה התנאי שלהם ממילא סוי כמו שפירש בל משפטי‬
‫נ״ט ע״ש אכל קידם דסעשד‪ .‬יכול לחזור בו וכשנתן‬ ‫התנאים ומ׳ם התנאי קידם למעשה צריך שיאמר‬
‫מיד לירה הוו לשם א מ תה השנית ואעינ דבתנאי אינו‬ ‫מפורש ויאמר אם תתן לי כאותים זוז הרי את‬
‫יכול לומר אחר דיבור המעשה לדוב הראשונים זהו‬ ‫מקודשת לי כתנאי בני נד וביר ואם יאמר להיפך‬
‫נזירת הכתוב דילפינן מתנאי ב״נ וב״ר אבל חזרה‬ ‫הרי את מקודשת לי אם תתן לי מאתים זוז כתנאי ב״נ‬
‫לנמרי אפשר דיכול לחזור וצ״ע לדינא נואץ ראיה‬ ‫וב״ר לא מהני דהרי אומר ההיםך וחזינן שלא ד תנה‬
‫מליישט הש״ס יחד פס מגדן< דשם הליטר היא הממשה ומקריפה‬ ‫כתנאם ‪1‬חמ*מ ודין זה כשאמר כתנאי ב״ג וב״ר מו מ ס‬
‫מזרים פ״ו ‪ p .‬ראיה להיפך ע״מ ‪:‬‬ ‫להלכה דמהני כמו שדמי‪ .‬מפרש בל משפטי התנאים‬
‫ג ג ודווקא ב ענ ^ הקרושץ ע צ ק תוך ביר הוי כלאחר‬ ‫ואע״ס שיש מהראשונים שלא החליטו דין זה לדבר‬
‫בדי דיבור אבל עד ה ס ע ת כעניץ קדושץ יכול‬ ‫ברור מ״מ הרא״ש בתשר פסק כן להדיא במ״ש הטור‬
‫לחוור בו תוך כ ת כבבל עלות זרינ״ש סי־ רפיח ו ק‬ ‫כח״מ ם״ם רמיאע״ ש ועס״ש בחים טי׳ ר״ז סעי׳ ו׳ ן‬
‫היא שאמרד‪ .‬נתקדשתי וחזרה בה תוך כ ת נאטנת‬ ‫כתב הרמב״ם ספ״ז המקדש את האשה וחזרו בו‬
‫כמיש בסי׳ מ״ז ז‬ ‫מיד הוא או היא אע״פ שחזרו בו בתוך כדי‬
‫ג ף בבר נתבאר בסעי׳ י״נ דביכולתם לבטל רתנאי ונגמרו‬ ‫ריבוד אץ חזרתם בלום ורירי ת א מקודשת עכ״ל‬
‫הקדושין נס בלא קיום התנאי ויש חילוק בין ביטול‬ ‫והעתיקור‪ %‬בש״ע סעי׳ ל״ד ומלשק זד‪ .‬משסע דר‪.‬וי‬
‫תנאי דקדושין לכיטול תנאי דנירושץ דתנאי רגתו שץ יבול‬ ‫קרושץ וודאים ואם בא אחר וקדשד‪ .‬א״זו ממנו נט ויש‬
‫הבעל לבטל בל התנאים אבל בקדושץ איני יבול לבטל‬ ‫מהראשונים שאמרו ד ת ה ספק קדושין ואם בא אחר‬
‫רק תנאי שהיד‪ .‬לטובתו בנץ ע״ם שאץ בד‪ .‬מומץ או‬ ‫וקדשה צריבה נט משנידש וזהו חוטר ‪1TDTW‬‬
‫שיותן לו מאתים זוז אבל תנאי שד‪.‬וא לטיבתד‪ .‬אין ביכולתו‬ ‫בגיטין וקדושץ דאע״ג דבבל התורה תוך כ״ד יבולץ‬
‫ל ב טי ולא ננמרוהקרושץ עד שיחן לר‪ .‬אא״ב ‪urn‬‬ ‫לחזור בהם מ״ם מפני חומרא דעריות החמירו בזה‬
‫תכטלנו והטעם פשוט דגירושץ תלוי רק בו כרצונו‬ ‫‪1‬רשכ״ם כ״נ י‪*,‬ל ‪ ,‬ונ״מ מנמק״י שמ אבל דדמב״ם ודירבה‬
‫וקדושץ תלוי ברצץ שניד‪ 0.‬ונסעי׳ י״ג נתכאר‬ ‫מהראשונים ס״ל דמעיקר דינא‪,‬א״א לחזור בהם אפילו‬
‫כסה ריעות בביטולי תנאי זףש נכפמ״שכיה מזשז׳ הראמ‬ ‫מוך כ״ר וטעסא דמילתא לפי דבשארי עניינים דלא‬
‫פ‪90‬וא‬
‫ה שלחן‬ ‫חלמת קחשין סיק ליח‬ ‫ערןך‬ ‫‪106‬‬
‫כתב חרמב״ם ז״ל רפיז האומר לאשר‪ .‬הרי את‬ ‫שהביא ביי ס׳ס זה ובש׳פ ספי׳ לייז שיתב אבל ונו׳ נהי שהתנאי‬
‫מקודשת לי ע״ם שירצה אבי רצה האב מקודשת‬ ‫יכול לבסל ובו׳ ריל בשארי תנאים ואין הלשון מדוקדק! ‪:‬‬
‫לא רצה או ששתק או שמת קודם שישמע הדבר אינה‬ ‫וכשם שביכולתם לבטל התנאי כסו כן ניכולתם‬
‫מקודשת על מנת שלא ימהר‪ .‬אבי שמע ושיחה אינה‬ ‫להוסיף עריו ולגרוע טסנו ולבן פסק הרא׳ש ז׳ל‬
‫מקודשת לא סיחה או שמת היז מקודשת מת הבן‬ ‫בטי שהי^ך לטרהיי וקידש על תנאי אם באתי מכאן עד‬
‫ואח״ב שמע האב מלמדין האב שיאמר איני רוצה כרי‬ ‫י׳ב חדש תהיה מקודשת מעכשיו וקורט שו‪,‬לך נתרצו‬
‫שלא יד^ קדושין ולא הפול לפני יבם עכ׳ל ‪:‬‬ ‫שניהם לחאריך הזמן ועברו י׳ ב חרש ולא בא וגא קודם‬
‫‪.‬גף; ודעתו מבוארת דכשאומר ע״ט שירצה הכוונה הוא‬ ‫הזמן האחו־ץ הוה קדושין דבל מעשה שנעשה על‬
‫שיסכים בפירוש ויאמר רוצה אני ואס אמר בשעה‬ ‫תנאי יכול לבשלו או להיסיף או לגרוע מטנו טשום‬
‫ששמע שאינו רוצה בטלו הקרושין אף אם יסכים אח׳ב‬ ‫דסתנאי כ״נ וביר ילפינן שיש כח בתנאי לבטל המעשה‬
‫דהתנאי היד‪ .‬על דיבור הראשק דאל״ב לעולם תיאםר‬ ‫ואי לאי רילפינן מזה לא היה בכה תנאי לכשל המעשר‪.‬‬
‫עד שימית זכייז דשסא יתרצה אח״ב ואף אם לא אמר‬ ‫אלא דטינייהו ילפינן ואין לך בו אלא חידושו וכיון‬
‫בשעת שמיעה שאינו רוצה אלא שתק בטלו הקרושץ‬ ‫דהטעשה הוא דבר בפ׳ע והתנאי הוא דבר בפ״ע‬
‫מיר ‪1‬שס! דאל׳ב אם ישתוק תנו ר תהא אסורה עד‬ ‫וראוי להתקיים כלא קיום התנאי אלא רילפינן טכיג‬
‫מיתת האב ואין זד‪ .‬סברא ואםרינן דעתם שכן ודה‬ ‫וביר איב יכול לבטל התנאי שהוא מעשה נ פ׳ ע ודיבור‬
‫התנאי שבשעת שמיעה אם יאטר אין הוי קדושין ואם‬ ‫בעלמא הוא ואתי דיבור וטכטל ריבוד של התנאי‬
‫ישתיק וכיש אם יאמר לא יתבטלו הקדושין סיר ולכן‬ ‫והמעשה קיים גתשו׳ הרא׳ש! ואפילו נתאכלו המעות הוי‬
‫השיד‪ .‬דין דלא רצה לשתק ובשניהם נתבטלו הקדושין‬ ‫קדושין למפרע כשנתקיים התנאי השני ויכולין גם‬
‫]ומתורן קישית הרין יגרם טמ' סיג! רישא ביזד שעמא וט׳‬ ‫להחליף מתנאי זה לתנאי אחר ‪1‬נ'ל! וזהי הכל לשיטתו‬
‫טי׳ רשיי אלא שמפרש דרישא היא נאילימא שם(‪5‬‬ ‫של הרמבים שבארנו בסעי׳ י*נ ולפי הטעם שבארנו‬
‫נ ט וכשאמר עיט שלא ימחה ניב הכוונה על שעת‬ ‫בסעי׳ י״ר ולא לרעת החוי‘קים עליו שם וזה שרבינו‬
‫השמיעה דכשיטחה בשעת שטיעה יתבטלו‬ ‫הב׳י בסעי׳ ל״ז פטקה להאי דינא ולא חשש לרעת‬
‫הקדושין ולא םר‪.‬ני שום דבר אח״ב ואם ישתוק כשעת‬ ‫החילקים משום דס׳ל כדין ביטול נ״כ כדעת הרמכ׳ם‬
‫שמיעה נתקיימו מיד הקרושין ולא תיהני מחאתו אח״ב‬ ‫ולא הביא כסעי׳ ליה דעת החילקים עליו כטיש שם ;‬
‫ולכן אם האב טת קודם השטיעד‪ .‬נתקיימו הקדושין‬ ‫ויש מי שהקשה על רכינו הביי שפטק דין זה‬
‫שהרי לא ימחה עוד ואין נראה לומר דכיונת התנאי היה‬ ‫משיש בעצמי ביו״ר סי׳ רכיח סעי׳ לים במי שנשבע‬
‫דווקא שישמע ולא ימחה דאיכ היה לו לומר ע״ם‬ ‫לפרוע לחבירו לוטן פ־יוני יכיל השלוה לומר הריני‬
‫שישמע ולא ימחה וכיץ שאמר רק ע״מ שלא ימחה‬ ‫כאלו התקבלתי אכל להאריך הזמן אינו רשאי אא׳ב‬
‫היתה כוונתו רק על העדר המחאה ולא על השמיעה‬ ‫התנה שיוכל לד‪.‬אריכו ושיו! ובאשת מקיר דין זה שביו׳ד‬
‫וזה שכתב מת הכן ואח״ב שמע האב מלמרק אותו‬ ‫הוא מהרשב״א ואיהו באמת חולק על הרטבים ברין‬
‫שיאמר איני רוצה אין הכוונה שילמדווד לאחר זמן‬ ‫ביטול תנאי כטיש בסעי׳ י'נ דס׳ל דלאו כל תנאי‬
‫דווראי כיון ששתק בשעת שמיעד‪ .‬לא סהני עוד אלא‬ ‫יכול לט תל אלא בדבר שבסטון עיש ולפיו באסת‬
‫הכוונה שישמרוהו בשעת שמיעה כשעד‪ .‬שעסוקים‬ ‫להרטבים נם בשם יכולים להאריך התנאי או אפשר‬
‫באותו עניין או תוך ביד לשמיעתו ויסתה אז ואם‬ ‫לומר דבשם נם הרמבים מודה דכמי שבקדושין אין‬
‫אמר ע״מ שישתוק ניב הדין כסו שאסר ע״ם שלא‬ ‫ביכולת האיש להרחיב הזמן בלא דעת האשד‪ .‬כשהתנאי‬
‫ימחה אלא דבעים שישתוק לא טהני מחאה אף תוך‬ ‫לטובתה כמו כן בשבועה הוה כביכול הקביה הצר‬
‫כ״ר לשטיעתו דטיר ששתק נתקיימו הקדושין ונתקיים‬ ‫השני שכלא דעתו אין ביבילר‪ .‬לשגות רכר בהתנאי‬
‫הקיושין ובקדושין הוי תוך כיד כלאחר כיד כאשר‬ ‫לבד מחילה שהמלוה יאמר הריני כאלו התקבלתי הרי‬
‫נתבאר אלא בע״ם שלא ימחד‪ .‬מהני תוך כ ‪ r‬המחאה‬ ‫קיים תנאי ויצא ידי שבועתו אכל שהתנאי ישאר‬
‫דנן משסע ד‪,‬לשין שלא ימחה מיד ובעיב יש ליתן ‪p t‬‬ ‫ילשנות בו דבר אין כיכולת האדם כיון שיש בזה‬
‫מועט למחאתו שהוא תוך כ׳ ד שכן דרך בני ארם אגל‬ ‫שבועה ןפא'מ ומק׳ מ״ש נזה וליג נמיש( ‪:‬‬
‫בע״ם‬
‫נהסס!‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קזזשין סיק ל‪rf‬‬ ‫עריו‬
‫שיתקיים לשון התנאי כשהתנאי הוא בקום ועשה או‬ ‫בע״ם שישתוק הכוונה תיכף ימיר לשמיעתי ‪ 1‬כ'מ ‪1‬לח'מ‪1‬‬
‫מתי שיתעקר לשץ התנאי כשהתנאי בשב וא״ת וד‪.‬וא‬ ‫וזהו ההפרש בין ע״ם שישתוק לבין ע״ם שלא ימתה‬
‫עקרו אז הוה קיום התנאי או ביטול התנאי ואין חושש ‪f‬‬ ‫ויראה לי רלם*ז נמ בעיס שירצה והיינו שיאמר אין‬
‫מה שהיה לפני זה ומה שיהיה אח*כ ‪:‬‬ ‫היינו ג*כ תוך כיד לשמיעתי ראיוה הפרש יש בין זליז‬
‫ס ב אמנם אם התנאי היה ע*ם שישתוק יש בזה דץ‬ ‫ואפשר רלא דמי ובתנאי שיתרצה מוכרח שיתרצה‬
‫או ד שאם שתק בשעת שמיעה מקודשת וודאי‬ ‫תיכף ומיד לשמיעתי ואין נותנין לו שום זמן כל רהוא‬
‫אף אם ימחה אחיב ואע׳ג דנם זד‪ .‬הוא שב וא״ת‬ ‫ובעלא ימהה הטונה שלא ימחה אחר קצת ישוב‬
‫כעים שלא יטחד‪ .‬ולמוז בשם מהני מחאתו אחיכ ובכאן‬ ‫ודעת והיינו תוך כ״ד או כל זמן שעסיקין כאותו עניין‬
‫לא מדגי לפי שהוציא לשץ ההנאי בלשץ מעשה ולא‬ ‫וע*מ שישתיק הוי ג*כ מיר ממש ‪1‬מ*ש הה*מ ללנריו‬
‫כלשון שב ואית דינו כתנאי ומע שה וכמו בע*ם שיאמר‬ ‫הוא כהרשב׳א ונהתסופתא ‪5‬ע*ג ואם תוך נ׳׳ל ממי כמ״ש היה‬
‫הן ביק שאמר הן נגמרו הקרושין במו כן כע״ם‬ ‫אפשי לתיז אבל שם מ»רש שמא יתרצה לאסו־ שפה! ‪:‬‬
‫שישתוק כיון ששתק נתקיים התנאי ונגמרו הקדושץ‬ ‫‪ q‬והרבה מרבותינו חילקים על הרמכ״ם וטיל וכשאמר‬
‫‪1‬שם[ ואם מת האב קודם ששמע ננטרו הקרושק זעם*ש‬ ‫ע׳ ם שיאמר אכא הן אין הכוונה על שעת השמיעה‬
‫בסעי׳ נ״ט ‪:‬‬ ‫אלא מתי שיאמר הן יתקיימו הקרישין ואף אש אמר‬
‫ועוד חולקים על הרמב״ם דאיהו ם״ל דבאומר עים‬ ‫אינו רוצה ם*ם מתי שיתרצה אחיב ויאמר הן יתקיימו‬
‫שירצה אכא פירושו שיאמר הן ור‪.‬ם סוברים‬ ‫הקדושין וכן שנינו בתוספתא ‪1‬ס'ג( ע’ ם שירצה אכא‬
‫דפירושו הוא שישתוק ולא ימחה נרא״ש ישור ונ״ממרש״י‬ ‫אע״פ שאומר האב איני *רוצה ה*ז מקודשת שמא‬
‫ותום׳( וי״א עוד רעים שירצה הוה כע״ם שלא יפחת‬ ‫יתיצה לאחר שעה עכ׳ל כלומר דרי היא ספק מקודשת‬
‫נרמב״ן( וקיי׳ל לחימרא רר‪.‬אוםר ע״ם שירצה יש להחטיד‬ ‫לעולם ער שימות האב ולא יתרצה ביק שלא קבע‬
‫בדברי כולם נע״ם שיאמר הן וכע״ם שישתוק ובע״ט‬ ‫זמן לריצויו וכל תנאי שהוא במעשה ולא נקבע לו‬
‫שלא ימחד‪1 .‬ב״ש סקי״שו‪:‬‬ ‫כל ‪ p t‬שיתקיים אותה מעשה נתקיים התנאי נרמכין‬
‫ס ך ובזה שכתבנו דבאימר ע״ם שלא ימחר‪ .‬אפילו‬ ‫ורשב׳א ור*ןו ‪:‬‬
‫נתרצה תחלה אם מיחה אח״כ במלו הקרושץ כתב‬ ‫ואם אמר ע״ם שלא ימחה אפילו נתרצה האב‬
‫רבינו הרמ״א בסעי׳ י' די״א דאם אמר הן פעם אחת‬ ‫תחלה כששמע אינה מקורשת וודאי שמא ימחה‬
‫שוב איט יכול למחות עכ*ל וזהו דעת הטור ונ״ל דלאו‬ ‫עוד ואם מיחה נתכטלו הקדושין מיד אע’ פ שחזר‬
‫וודאי קדושין משוי לה הטור אלא ספק דהרי אכמ‬ ‫ואמר רוצה אני ולכן כשמת הכן מלמרק האב לומר‬
‫הרא״ש ‪1‬ס*ג ס״זו ספוקי מספקא ליד‪ .‬ומדבריו נראה‬ ‫איני רוצה אפילו שמע כבר ונתרצה בדי שיתבטלו‬
‫דיותר וע תו נוטה דיכול למחות עיש ואיך לא יביא‬ ‫הקוושין ולא תזקק ליבם ולמה אנו אומרים בע׳ם שלא‬
‫הטור ו ע תי כלל אלא דכוונתו ניב לספק קדו שין! מיי‬ ‫ימחה כיון שמיחד‪ .‬נתבטלו הקרושין מיד ובע־מ שיאמר‬
‫ולפמיש א״שו ולרינא אין לנו נ״מ בזה כיון שיעז מחלוקת‬ ‫הן לא מהני מחאתו כשאימר אח״כ הן לפי ששם היה‬
‫בזה ממילא הווי‪ .‬ספק אמנם בע*ם שיאמר ‪ P‬נם‬ ‫התנאי בקום ועשה שיאמר הן ולכן כל זמן שיתקיים‬
‫הטור מודר‪ .‬שאפילו מיחה כהחלה אם אמר אחיב ק‬ ‫התנאי מיעיל אבל ע׳ם שלא ימהה הוה התנאי כשב‬
‫הוי וודאי קדושין!רשילז ביון שהתנאי הוא בקים ועשת‬ ‫וא*ת וכל תנאי י שב וא״ת כל זמן שנעשד‪ .‬המעשה‬
‫ועוד דמתנאי מוכח כן דאם היתד‪ .‬כוונתו כשימחה‬ ‫נתבטל התנאי כל שלא קבע זמן לתנאו זשם‪ 1‬וכן בעיט‬
‫פעם ראשק יתבטלו הקוושץ למר‪ .‬היה לו להתנות‬ ‫שיאמר הן כיון שאמר הן ונתקיים התנאי לא מועי אף‬
‫שיאמר הן ליתני שלא ימחה אלא וודאי דד‪.‬״ק דבל‬ ‫אס יחזור בו אח*כ כמי שאינו מועיל כתנאי ש־א יטחד‪.‬‬
‫זמן שיאטר הן אפילו א ת' שחאתו ליהוי קדושין נגרש‬ ‫שהוא שב וא׳ת כישעקרו ועשאו אם אף יררצה אחיב‬
‫וכן מפורש בתיספתא שהבאנו ואפשר דאפילו לדדמכים‬ ‫ובע״ט שלא ימחה כשנתרצה החלה שאמרנו שביכולתו‬
‫דסיל והכווגד‪ .‬הוא על פעם ראשק מהעזמיעד‪ .‬כנרש‬ ‫למחות ולבטל הקדושין לפי שהריצוי שלו אינו נוגע‬
‫אין זה רק בע׳ם שירצד‪ .‬ולא בעיט שיאמר הן אך‬ ‫לד‪.‬תנא כמי בע*ם שיאמר הן שאין חוששין במה שלא‬
‫מפרשי דבריו לא כתבו כן וממילא דלדינא בכל גווני‬ ‫נתרצה החלה ו אנו צריכים לראות לשון התנאי ומתי‬
‫הוה‬
‫ה ש ל חן‬ ‫םיםן אמ‬ ‫הלכות‬ ‫ן דו ך‬ ‫‪1110‬‬
‫סבר דע׳ם שירצה פירושו עי׳ם שישתוק והא שתיק ליה‬ ‫בועאיע‬ ‫נ׳ם נם‬ ‫הרה ספק קדושין וכל דינים אלו‬
‫וריש סבר עים שיאמר הן והא לא אמר דן ובגיטץ‬ ‫של דיני ססונוח ]רין[;‬
‫נכיה‪ [:‬מוקי לה השים להאי פלוגתא בטעמא אחרעא‬ ‫ס ה אם אמר זן'ם שיאמר ‪ p‬ושסע ושתק דלד«רטבים‬
‫דתיק סבר אין ארם עושה בעילתו בעילת זנות וגמד‬ ‫גמלו הקדושין ולשארי הפוסקים הוה ספק עד‬
‫בלבו לקדושין גמורים ואפילו לא ירצה אביו )רשיי!‬ ‫שימות האב שמא יאמר עוד הן ולכן אם מת הבן‬
‫וריש לא ס׳ל כן לפיכך אם רצה האב מקודשת ואם‬ ‫אסורא לעלמא להפוסקים דשמא יאמר האב הן וחזקק‬
‫לאו אינה מקודשת ומוקי הש׳ס דריש אית ליה ברירר‬ ‫ליבם אבל להיבם מותרת םם'נ דאם יאמר הן הרי‬
‫ולכן אעינ דמשעת ביאה ספק רוצה ספק אינו רוצד‬ ‫להפיסקים הוי יבמה ולדדמב׳ם הוי כאחר וכן אם אפילו‬
‫אמרינן דמשעת ביאה ועי קדושין לכשהוברר אחיר‬ ‫לא יאמר הן להפוסקים לא נרע מאחר וכן אם תחלוץ‬
‫כשאמר רוצה אני נש® ואין זה כשארי תנאים שאדם‬ ‫מהיבם ביכולתה להנשא לאחר וכ'כ הטור בשם הרמ׳ה ויש‬
‫מתנה מה שבידו לקיימם ודעתו לקיימם כשמתנה עליהג‬ ‫מי שאומר שלא תחלוץ רק תתייבם )כ׳הו מטעם שמא‬
‫ולכשנתקיים התנאי הוי נם או קדושין למפרע ולא‪1‬‬ ‫לא יאמר לעולם הן וחליצתה אינו חליצה ומותרת‬
‫טעמא משום ברירה הוא אבל תנאי שאין בידו ובשער‬ ‫ל כ ק ונמצא שנצריכה כרוז לכדענה כדחיישינן לזה‬
‫דתנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאליו הוה ברירה ‪x i‬‬ ‫בסי׳ קניו ולי נראה דלא דמי דבשם יש תקנה להמתין‬
‫ונ׳נ ההוש׳ ביומא נ׳ו ‪ .‬ד׳ה דר'מ בסהיד ובסוכה ניד‪(.‬‬ ‫עד שיוודע מהעניק כמ״ש שם אגל בכאן שא׳א לד־ו‬
‫^ךן והרמבים והטיר והש־ע לא הביאו בלל הך דיס•‬ ‫לעולם להנשא לאחר עד שימות האב ואפשר רלהיכם‬
‫ויראה לי בטעמם דם־׳ל כסוניא דגיטין ולית הלכתד‬ ‫אץ רצונה להנשא או שהוא אינו רוצה בה לפיכך‬
‫לא כתיק משום רבכתובות שם מוכח דדווקא בטקדיז‬ ‫בוזכרח שתחלוץ ולכשתצטיך כרוז נכריז אז נוסה‬
‫על תנאי ואחיב בעל חיישינן לשמא מחל תנאו כם'»ו‪_-‬‬ ‫יוק פ״ש רש׳י יבמות קייס ‪ :‬דיה לחברתה לעולם[ ‪:‬‬
‫כסעי׳ י'נ אכל במקדש כביאה על תנאי וודאי לא מחי^‬ ‫ובזה שנתבאר דלכל הריעות אם אמר ע׳ם‬
‫וכריש לא קיייל ראנן קיייל דבדאורייתא אין ברירה ולב‬ ‫שישתוק אם שתק בשעת שמיעה מקודשת אע־פ‬
‫לא כתבו זה בקדושי ביאה דבקדושי כסף בשאומו‬ ‫שחזר ומיחה כתב רבינו הרמ׳א דמים אם לא היה בביתו‬
‫ע״ם שירצה אבא לא צריכנא לטעמא דברירה דבכק‬ ‫כששמע וכשבא לביתו מיחד‪ ,‬הוי מחאה דמה ששתק‬
‫יכולה להתקרש בכסף זה גם אח׳ב כשיתרצה האב ולו‬ ‫בתחלה משום שלא היה כביתו עכיל ויש חולקין עליו‬
‫נצטרך לומר הוברר הדבר למפרע אבל בקדושי ביאו‬ ‫דזה אינו אלא בקדושי בתו כשקבלה שלא מדעתו‬
‫בהכרח שיחולו הקדושין בשעת מעשה דאדזיב ליתו‬ ‫מפני שלא היה בביתו בזה שפיר אמרינן עד שיכא‬
‫להביאה ובעיב באנו לרין ברירה ואפילו אם ואמו‬ ‫לביתו וימחה שא'צ למחות ולגלות דעתו שלא‬
‫דגם כאן חלין דקדושין למפרע דבל האומר עינ‬ ‫במקומו אבל הבן אינו ברשות אביו אלא תנאי בעלמא‬
‫כאומר מעכשיו דמי מים לא דמי לכל הברירות שאחיר‬ ‫הוא והרי לא אמר עים שישתוק כפני ומיד כששמע‬
‫נתגלה הדבר רק על הזמן העבר אבל בזה גתנלז‬ ‫ושתק בבל שקום שהוא נתקיימו הקדושין נחמ׳ח סקע׳ו[‬
‫הדבר רק אח״כ לזמן הבא וממילא כיון דלהבא חל‪1‬‬ ‫מיהו זהו וודאי ראם בדרך לא נתוודע שהבן תלה‬
‫וודאי הקדושין דאין כאן שום ברירה לפיכך חלה גז‬ ‫בו את הקדושין וכשבא לביתו נתוודע וודאי דרק אז‬
‫על למפרע ולכן אע׳ג דבכתוכות שם פליגי בלשון‬ ‫מקרי שעת שמיעה דכל זמן שלא ידע שהכן תלה כו‬
‫עיט שירצה מהו זה לא חשו לה דסוסקים מפג■‬ ‫מה לו לשתוק או למחות ואפשר דבכה׳ג סיירי רבינו‬
‫סוניא דניטין נומיושב קושית הכיש בסקייח וקושית הפי‬ ‫הרמיא נמקי( וכן אפילו אם שמע שתלה בו רק דלא‬
‫בקדושין סיג‪ .‬דיה ע'מ עיש ודו׳ק! ‪:‬‬ ‫ידע הפרטים וכשבא לביתו נתוודע מהפרטים ג'כ נראה‬
‫כל תנאי שקבע לו זמן לעשייתו כשעבר הזס‬ ‫רזהו מקרי שעת שמיעה דכשלא ידע הפרטים למה‬
‫ולא נתקיים הקדושין בטילים ובל תנאי שלא קב?!‬ ‫ימחה או ישתוק ויסכים נגיל[ ‪:‬‬
‫לו זמן הזמן לעולם לפיכך אם איל התקדשי לי כפרוטה ז!‬ ‫‪ j p‬בכתיבית נעיג ‪ 1:‬תניא דריני בועליך ע׳ם שירצה אבא‬
‫עיט שאתן לך מנה מתי שיתן המנה נתקיימו הקדושי;‬ ‫אעיפ שלא רצה האב מקודשת ריש אומר רצה האב‬
‫ואר אמר שאינו רוצה לקיים תנאו לעולם אין טפי‬ ‫מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת ומפרש השים דת׳ק‬
‫‪1A1K‬‬
‫נ ז ‪111‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קוזשין םיק לי‪1‬ז‬ ‫עחך‬
‫« ‪ w‬ל>ףסו ו קדמיו כסילים ואתו נס וכרם מ ל נפ» ואם ת א ססחישתו טוראי ואץ כאן עדים תא נאסנת‬
‫לא יאאנה כלא נס דססא יאסד אח־כ שרו*ד‪ .‬לקייס לנכי דידה ואס אינה מכחישתו ואץ עדים מקודשת‬
‫זיוזנאי ויקלקלה על השני יאע״נ דסדינא אין זה כיום סספק ובבר בארנו דינים אלו ‪ p‬סעי׳ ך עד סעי* כ׳׳ה‬
‫)דלוק ‪P‬‬ ‫אאילו להפוםקים הועלקים על הרסכ״ם כע״ם שיאסר עיש זפממ״ח סקיך וכ״א וביש ושביי שרצה‬
‫התוספתא ונץ התוס׳ והחמ״ח לא פיל ‪ P‬ו מ הנף>( ‪:‬‬ ‫אבא ק ום*ל דאף אם סהחלה אסר אעי חזוה כשאסר‬
‫ע ב ודתקא בשהקדושץ היו כטעות אחרים חה הדיבוד‬ ‫אח״כ הן נתקיימו הקדושין כם*ש והו בתנאי שאיני על‬
‫והמעשה ת ה תנאי אנל אס קירשה כזה‬ ‫הסקדש ואין כיכויתו שיאיים אבל בתנאי שנ ‪T‬ו לקיים‬
‫סיד ואינו ‪ mm‬ואוסר שאק חנוני לקייסו נתבפל הקדושין כנץ שלא נתן לה בלום ואסר לה התקדשי לי בשכר‬
‫סיד אלא דס״ם לעז איכא דקלקלנהבלעז זה )‪*5‬מ ואמרוניס שאעשה עמך כפועל או שאדבר עליך לשלסץ אינה‬
‫»*> הרי י^מו מל״ה והס לא ראז םנד״ה ופניש סק״ט ; טקודשת אפילו עשח ודיבר והטעם דקיי״ל ישנה‬
‫ן ן אכל אם אוסר שיקיימו ועתה אין רעונו ער ק לשכירות סתתלד• ועד סוף ועל בל שוה פרושה שהרויוז‬
‫לקיים אך רעונו לקיימו לאחר זסן וודאי הרשות בעשייתו ובדיבורו נשארת עליה חוג והריל מקדש‬
‫‪ f r t o‬ואינה סקודשת במיש בסי׳ כ״ח סעי׳ מיו עיש‪:‬‬ ‫בידו וס״ם אץ סמתינים לו רק עד י׳ב חדש‬
‫‪ w‬אמר לה עיגז שיש לי מנה אם ידוע בעדים שיש‬ ‫‪ p o‬התובע להנשא שמסתינים זסן כזה ולאחר‬
‫לו סנה ‪m‬יינו שראו אזנלו סנה אף שאין יודעים‬ ‫י״ב חדש אם אינו סקיים נהי דהקדושץ ע ד ק תלק‬
‫כל מה שביד האדם ת א‬ ‫ועומ ‪ p‬ם״ם כותבים עליו אגרת סרד ונוהגים עסו בבירור ששלו הם פיט‬
‫בו־ץ מורד שיתבאר בסי' עיז ואם סת קודם שגתקיים שלו אא״ב תו ע שהם של אחרים ו ק אם ראינו אזניו‬
‫התנאי אפילו חליעה אינה עריכה וסותרת לכהן אסנם םנה והחזקה ששלו הם סקודשת טוראי ואם ידוע‬
‫אם היא מחלה התנאי בחיי הסקרש ננמרו הקדושין שאץ לו אינה סקודשת ואם אץ הדבר ידוע אם יש‬
‫סיד כאלו קייסו וי״א ת ם לאחר » תו אס מחלה לו אם לאו היז סקודשת סספק אפילו אוסר שאץ נידו‬
‫תחנאי חלץ הקדושין למפרע והיא א־׳א ‪1‬ב״ש סיןס״ם דחיישינן שסא חזר נו מהקדושין דכיץ רקידש מתחלה‬
‫ובל אלו הדברים כשלא כנסה קודם קיוסו של תנאי אדעחא דהכי רגלים לדבר שיש לו זר״ן« ועתה תזוי‬
‫אכל אם כנסה קורם מקודשת סיד אפילו לא נתקיים בו ולפיכך ת ה ספק קדושין ואפילו נם היא אוסרת‬
‫התנאי דםםחג« בשעת כניסתה לחופה םחלה לתנאי שאץ לו לא םד‪.‬ני והוד‪ .‬ספק קדושין נחמייס מטעם‬
‫ללתן לה כתובתה ואע״ג שבארנו בקדשה ‪ hf‬שנתבאר ולא דסי לשארי תנאים דכששניהס סורים‬
‫נתבטלו הקרושין דבזד‪ .‬נראה בחזרה כט״ש ז‬ ‫תנאי וכנסה סתם דאיני אלא ספק קדושין זהו בתנאי‬
‫שאינו ‪T‬וע לו נזם נתקיים אם לאו כמו מוסץ ונדרים ע ף אס א״ל ע״ם שיש לי םנה ביד פלוני אס י תע‬
‫בעדים שיש לו סנה ביד פלוני ה״ז מקודשת‬ ‫וכיועא כזה אכל כזה שיודעת שלא קיים התנאי‬
‫מתרעית לחכנם לחופה וודאי סחלה התנאי מם סקס״גו טודאי ואם אין ידוע סקידשת מספק אפילו אותו‬
‫פלוני אוסר שאץ לו ב תו ואפילו הוא וד‪.‬יא אומרים‬ ‫וי׳א ת ם כאן ד‪ H‬ספק קתשץ »״» וחמ״יס ‪:‬‬
‫אסר לה התקדשי לי בפרמזה זו ע׳ם שאעשה ג״כ שאץ בידו הוה ס״ק »פעם שנתבאר ואם אותו‬
‫עסך כפועל או אדבר עליך לשלטון אם יש פלוני אומר שיש לו מנה ב תו וגם הוא אוסר כן והיא‬
‫עדים שעשה עמה כ »על או דיבר עמה לשיטץ אוסרת איני יודע אינו אלא סיק זניש סק״ל! ואם נס‬
‫סקודשת בתדאי ואינה ימלה לומר לא לסלאנה זו ת א אוסרת שיש לו מנה כיד פלוני ת ה כאלו שניהם‬
‫ועערכחו או לא לדברים הללו שדברת הועדכתי אוסרים שנתקיים התנאי וטקודשת טוראי ובדינים‬
‫דכיון שעשה מלאכה כדרך הפועל או דיבר לשלטון אלו כשהתנאי תר‪ .‬ע״ם שיש לו אפילו תא םכחע«ז‬
‫כדרך הםדברים אם הדכרים יתעים סה שמדברים בוודאי ואוסרת שאין לו לא מחני לבטל הקרושץ‬
‫לשדסץ ואם אץ יחעים ג״כ אינה יכולה לזמר לא אפילו לםאן דם״ל דבשארי תנאים נאטנת לוסר שלא‬
‫התדבתי לדברים אלו ש‪-‬רי קיים תנאו וכיץ ‪ r » w‬קיים התנאי כברש נסעי׳ ך׳ אכל בתמרם כאלו אינה‬
‫לה פוזבה מהדבדים אי מוזסלאבה ה״ז מקודשת בוודאי נאמנת טטעם שנתבאר א«״כ יש עדים ואפילו ער‬
‫אחר ל« סרגי לתמיא סספק קחשין מ״ ‪: 6‬‬ ‫זס׳ ‪ Cf5‬היא נדדה שק״ם וזתסזי הוה תדאתה כעד ם‬
‫כתבו‬
‫השלחן‬ ‫ה ל כו ת קדו שין ג א ק ‪rrh‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪112‬‬
‫ולא של את־ים ואפילו אם המעות גי ח כעיסקא‬ ‫ןןן; נ הגו חסיד וה‪#‬דע בסעי׳ ‪ try H d‬שיאמר פלוני‬
‫מאחר והוא מתעסק ב ק וכשלו ‪ p‬אינו כלום די א‬ ‫שיש לי מנה כ ‪T‬ו אמר יש לו כ ‪T‬ר מקודשת לא‬
‫ע׳ז היתר‪ ,‬כוונתה וי״א עוך דאפילו יש לו על תלקי‬ ‫אפר יש לו ב ‪T‬ו אינה מקודשת ע רל ור׳ל רהתגאי‬
‫סדדיוח מגה מעיסקא זו ביון שעדיין לא חלקו אינו‬ ‫היה אף שיתברר בעדים שיש לי סנה בירי נרם אם‬
‫בשלו ויש סי שאוסר דזהו רק כשלא הניע עריץ ז ^‬ ‫לא יאסר אינה מקודשת ואין כאן ספק כיון שהתנאי‬
‫ד ‪a‬לוקה ורווחא לקרנא סשתעבד אבל כשהניע ז ק‬ ‫לא נתקיים שלא אמר ולהיפך נ ‪ r‬ראם אמר יש לו‬
‫רתלוקר‪ .‬הוי כשלו אף שעדיין לא חלקו זשם סקכ״יש‬ ‫כ ‪T‬י ולא נתנרד שיש לו אינן אלא קדושי ספק כשהיא‬
‫ואע״ג רסקבל עיסקא דינו כפועל ויכול לחלוק סתי‬ ‫אופרת שאינה יודעת בבירור כמ״ש דאין לומר רהתנאי‬
‫שירצה אף בתוך הזמן כם*ש בודם סי׳ קע״ו אסגם‬ ‫היה רק על אסירתו דטתוספתא נס״ג( שמשם מקיר דין‬
‫כאן הוא באופן שא״א לו לחלוק בטן שקיבל עם אחר‬ ‫זה נראה שזהו תנאי נוסף על הבירור שיש לו מנה ביר‬
‫דאז אין בירו לחלוק קודם הז ק ‪1‬ב״ש סקל׳ח ואפמד‬ ‫פלעי ועור נ׳ ל דהכל לפי העניין ראם הדיבור היה‬
‫דאפילו אין לו שותף לא ודה בשלו ב ^ תי ע זמן‬ ‫ביניהם שיש לו סנה ביר פלוני ושיקדשנה על תנאי‬
‫החלוקה דנהי דביכולתו לחלוק ם'ם כל ז ק שלא חלק‬ ‫זה והיא לא נתרצתה ער שהפלוני יאמר נ' כ וקירשה‬
‫אינו כשלו רמי יודע אם יתרצה לחלוק או בעל העיסקא‬ ‫בלשון זה ע׳ם שיאמר פלוני וודאי רזהו נוסף על‬
‫ימצא לו עילה שלא יוכל לחלוק משא״ב כשהגיע »םן‬ ‫הבירור אכל אם לא היה דיבור ביניהם מקורס ובשעת‬
‫החלוקה ראז הוה כשלו ספש ‪1‬נ*פ מלשון הר״ן שהביא‬ ‫הקדושין אמר לה לשק זה ביון שאותו פלוני אמר‬
‫^ מ׳ח ואפשר ללהרמ״א ק׳ל קושית הב״ש זל)צ ‪ X0 p‬מל‬ ‫שיש לו בידו הוה קדושק ווראים שררי נתקיים דתנאי‬
‫פניץ וצ׳ע לדינא ודו״קו ז‬ ‫וםיד‪ 1‬דווקא כשבאמת יש לו מנה בירו דלא בדיבור‬
‫‪ p p‬דדאה לה מנה משלו והיא משועבדת ל ב ד ח‬ ‫כלבד תלוי ורק שהאמינוהו על דיבורו‪S‬‬
‫מקודשת ודווקא כשלא שיעבד לבע׳ח מעכשיו‬ ‫א״ל עים שיש לי מנה במקום פלוני אם נתברר‬
‫ולכן לא חיישינן לשיעבוד דבל האנשים יש עליו־פ‬ ‫שיש לו באותו מקום וכן אם שנידס מודים ה׳ז‬
‫שיעבורים ולא דמי לעיסקא שיש לו בה ריוח ולא חלקו‬ ‫סקורשת ווראי ואם אין באותו מקים שאמר ה׳ז‬
‫דאינו מועיל דהתם לא היו עדיץ שלו ועריץ לא באו‬ ‫מקודשת מספק שמא יש לו באותו מקום והיא מתכוין‬
‫לידו אבל זה המנה שלו הוא תמיד ונם עתה שלו הם‬ ‫לקלקלה וחוזר מהקרושין והכל מטעם שנתבאר אא׳כ‬
‫ושיעבור איט פכמל שלא יחשב כשלו אבל כשיעכוד‬ ‫יש עדים שאין לו באותו מקום דאו בטלו הקדושין‬
‫מעכשיו לא נחשב כשלו דהא אם לא ישלם לו דדי ו ע‬ ‫אף שיש לו מנה כמקים אחר אפילו במקום הקרוב‬
‫שי‘ הבע׳ח מעכשיו ולאו שלו הם ולפיכך הוי ספק‬ ‫לאותו מקום דכיון דהתנאי היה על אוהו מקום בוודאי‬
‫קדושין ]נ׳ל‪ 1‬ואם יש לו מנה משכירות הסגיע לו אם‬ ‫יש קפירא די״ל שרצונה להלך רק לאותו מקוס וב׳ש‬
‫כבר גמר מלאכתו דדי הם כשלו ואת לאו אינם כשלו‬ ‫סקל״ט ולכן אם ידוע שלא היה ע׳פ קפירא דווקא‬
‫דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף זנ׳ל! ואם יש לו‬ ‫כאותו מקום אם נתוודע שיש לו במקום אחר קרוב‬
‫םעית מתנה אצל אחד אם זיכה לו זה הנותן ד י אחר‬ ‫להיות קדושין וודאים ועכ׳פ הוה קדושי ספק ]ג'ל‪: 1‬‬
‫הוי כשלו ואם לאו אע״פ שהבטיחו ליתן ובוודאי יקיים‬ ‫; ‪ jj‬ואפילו אמר לה לשון אחר ע׳ם שאראך מגה אין‬
‫ם'ם אין זה בשלו דעדיין לא קנאם ננ׳ל[ ז‬ ‫הכוונד‪ ,‬על של אחרים כשיראה לד‪ ,‬אלא על מנה‬
‫ןן ‪2‬ן י״א שיש חילוק בץ אמר ע״ם שיש לי ונץ ד ם‬ ‫שלו ועד שיראנה מנה שלו אינה מקודשת קדושין‬
‫שאראך דבע׳ם שיש לו אם לא היה לו כשעת‬ ‫וודאים אלא ספק קדושין דמה שאמר ע״ם שאראך‬
‫רקרושין איגד‪ .‬מקודשת אף שדדויח אח״ב או מצא‬ ‫זהו תנאי נוסף שאפילו יתוודע כעדים שיש לו אינה‬
‫מציאה אבל בע״ם שאראך אפילו לא היה לו כשעת‬ ‫מרוצית ער שתראה‪ ,‬בעיניה ולכן אפילו יש עדים שיכול‬
‫הקדושין ודדויח אח״ב או מצא מציאה ודדאה לה‬ ‫לרדאות לר‪ ,‬אינה מקודשת ער שיראנד‪ ,‬נחמ׳ח! וכל זמן‬
‫מקידשת דהא ד ם שאראך אמר לה שיראה לה לאחר ז ק‬ ‫שלא הראה לה אינן אפילו ספק קחשין דד‪,‬א לא‬
‫והרי רדאר‪ ,‬לה ואם אמר ד ם שאראך סנה שיעז לי ל«‬ ‫נתקיים התנאי אלא שכירו להראותה מתי שירצר‪,‬‬
‫מהני מר‪ ,‬שיתהוה לו לאחר ז ק ^יץ ע‪1‬אםר שיש לו ג״כ‬ ‫כשלא קבע זק! להתנזזי וצריך להראותה משלו ממש‬
‫»נ רזו‬
‫נ ט ‪118‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלשת קדושין סיםן ל״ח‬ ‫?}רוך‬
‫שבארנו מש חולקים בקי־קע דלא חיישינן שמא יש לו‬ ‫*וכרח ‪ n w‬לו מ ת הקרושק וכן יש חילוק ד נ ד ם‬
‫שם ואינו ‪T‬וע וכזה לא רמי למנה רכ^־קע אלו חיה‬ ‫שיש לי אפילו אס לא נתברר שיש לו הוי ספק קדושק‬
‫לו כאותו מקום היהירוע לכל ורבותתיכעלי הש״ע לא‬ ‫דחיי שק שפא יש לו אכל בע״ם שאראך אינו כן ולא‬
‫הביאו דיעה זו בלל כסעי' ך ‪1‬ו»ר בהגר״א ‪5po‬״ ‪: o‬‬ ‫חיישיגן שסא הראה לה דכשם אק סעשר‪ .‬כפועל‬
‫®א אמד לה ע״מ שאראך בית כור עפר רדז מקודשת‬ ‫וחיישינן סספק אכל באראך יש סעשה כפועל שצריך‬
‫כשיראנר‪ .‬דווקא ואינו יוצא במה שיביא ע־ים שיש‬ ‫להראוהה ולמה נחוש לוה וכן לא דמי לאעשה ע ^‬
‫לו ובמ״ש כמנה ובזה מהני אף כשיהיה לו אח״כ‬ ‫כפיעל ולדכר לשלסץ שאע*פ ש ק כקום ועשה וחיישינן‬
‫משא־כ בע*ם שיש לו וכמיש במנה אך יראנה דווקא‬ ‫דבשם דדי היא אתה י טל ה להכחישו ושמא כאמת‬
‫שלו ולא של אחרים אפילו שברה מאחרים או מחזיקה‬ ‫עשה ודיכר וגם אין דרך וה לעשות בערים אבל‬
‫באריסות או בחכירה ואפילו כאריסי כתי אבות שלרוד‬ ‫כאראך כיון שהיא אוסרת שלא דדאה לה לסה ניחוש‬
‫דוד הקדנ^ע באריסות אצל אבותיו וסמנו ילך‬ ‫תם מדרך לרדאות לה כפני עדים ‪1‬נ״ש םר‪,‬ל*מ תראה‬
‫לזרעו ס־ם אינו סועיל ראינו שלו וכשיקלקלגה הלא‬ ‫אף אס וז א אופר שרדאה לה והיא מכחשתו דנאסנת‬
‫ביכולת בעל הקרקע לסלקיה ]סמ״יז סקליא( אבל אם‬ ‫אלא רלפנדש ב סוד כ*א צריכה גם וביפק אותו ליתן‬
‫הקרקע שלו אף שסשלם מסנה ם‪ 0‬דדי היא םקידשת‬ ‫נ‪9‬ו וענ״ש וציע נסונתסוהנה אף שיש חולקים ום*ל דנם‬
‫דהא הקרקע שלו אך דנ״ם אם בל אנשי הטקים נותנים‬ ‫כע״ס שאראך עריך שיהיה לו סקירס המנה ולא‬
‫מם םשדותיהם אזי אפילו אין לו רק בית כור כצוסצם‬ ‫מהני מדי שיהיה לו אח־כ דאל־כ אין נכיל לרבו־ ובכל‬
‫מקודשת דהרי ידעה שפורע מם אבל אם לא כולם‬ ‫עת שתדרשנו לדדאות לה יאסר עדיין יש לי זמן‬
‫נמולמים מס אינם קדמזק וודאים עד שיהא לו כבית‬ ‫לדדאוהך‪^ 1‬י כשם הרא״גט וריל שיאמר שמא יארע לי‬
‫כור עפר שאתו מעלה מס והיינו שיהיה לו יותר מני ת‬ ‫עוד איזה ריוח אי איזה מציאה אמנס המור לא הביא‬
‫ט ר שיהיה היתרק שוד‪ .‬בפי ערך המם זחמיס וביט ואם‬ ‫דיעה זו כלל ובן רכינו הדכרא וסעמא דמילתא דחדאי‬
‫לאו איגד‪ .‬מקודשת וודאי אלא ספק זכג״ל בסונת הרמיא‬ ‫שיש לזה גבול רסתי שתדרשנו לדדאוחה ולא יראנה‬
‫סעי׳ ניא דלגמיין קדושי וודאי הזא עיט ולא חילקו חז״ל‬ ‫בנזלו הקרושין רבן הוא התנאי ע׳ מ שאראך כלומר‬
‫בין עידית לבינונית וזיטרית זפמ׳קן*‪.‬‬ ‫ע*מ שמתי שתררשינו מחוייב אני לדדאוחך וב״מ ומ״ם‬
‫פ ב הבית כוו־ עפר צריך שיר‪ .T .‬ראוי לזריעה כל‬ ‫כל ז ק שלא דרשה יש לו ז ק לעילם כל ז ק שלא‬
‫הבית ט ר זאם היו ט בקע־ם עסוקים עשרה‬ ‫קכע ז ק כדדבאי ואף אס דדזיח אח־כ נ׳ ב חלין‬
‫ספחים ורחבן ד על ד׳ בסיש גחי ם סי׳ רי״ח לעניין‬ ‫הקרושץ כשדדאה לה זב׳ש בשם רש*ל[ זבן אס א״ל ע׳ ם‬
‫סכירה או סלעים גבוהים י׳־ט ורחבן ד על ד׳ אם היו‬ ‫להביא לך מנה דיט כמו באראך שאפילו אם ירדח‬
‫הבקעים סלאים מים דדי הם כסלעים ואץ נטדרץ עמו‬ ‫אח״כ סדיני אך שיהיה דווקא שלו ואם אמר להביא‬
‫ספני שאינן ראוי לזריעד‪ .‬וצריך לרדות בית כור לבר‬ ‫לך מנה שיש לי צריך להיות לו סקודם כסו בע״ם‬
‫הנקעים ור‪.‬םלעים אגל אם הנקעים אין נ ו ס מים‬ ‫שאראך מגה שיש לי)המ׳סו‬
‫וראוים לזריער‪ .‬נםד ‪ p‬עסה ואעיג דבמבר נתבאר שם‬ ‫‪ q‬אטר לה ע*ם שיש לי כיח כור עפר אם יש עדים‬
‫בח׳ם ראף אט אינם טלאים מים אץ נמרדים מטעם‬ ‫שיש לו ה״ז טקודשח וודאי ואם לאו ה״ז מקודשת‬
‫שאץ אדם רוצר‪ .‬שיחן מעותיו בשדה אחת ויראו לו‬ ‫מספק שסא יש לו והוא אוסר אין לו כדי לקלקלה‬
‫כשנים ושלשה סקומית נא שה לא שייך טעם זה רמאי‬ ‫כטעם שנתכאד בסנה נסעי׳ ע*נ דביק דאמר רגלים‬
‫נפקא לר‪ .‬סינר‪ .‬הא איהו מרח ומאסף החטאה וסיס אם‬ ‫לדבר שיש לו ואם אסר ע*ם שיש לי בית כור עפר‬
‫היר‪ .‬הכית כור בס^סות נפרדים םםעו שסחולקים‬ ‫במקום פלוני אם יש לו כאותו םקו‪ 0‬מקי‪ t^h‬ת כוודאי‬
‫לנסרי אץ םצטרפין וצריך שירדה במקום אחד דאע״ג‬ ‫ואם לאו סקורשת מספק שמא יש לו שם מצא סתכוין‬
‫דאינה מקפדת על הפסק הנקעים ור‪.‬םלעים מים רדי‬ ‫לקלקלה ויש קפידא גזה הסקום םבמקום אחר דשפא‬
‫שדה אחת ‪ p‬םשא׳כ כשיהיה במקוסיח מפיררים‬ ‫י צונ ה לילך רק לאיתו סקים ועור רשסא פירות‬
‫סמש ואם היה בד‪.‬שדד‪ .‬ט ר מלא מים אע״פ שאינו מ‬ ‫הגדילים נ^־קע זו טובים טנקרקע האחרת ולבן אם‬
‫זריעה נמדד עמו דצירך העזרה ותקונו הוא ודווקא‬ ‫ידוע שלא גקפירא היה על איהר טקים דינו כנ סנ ה‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלטת קדמזין סיק אזז‬ ‫ערוך‬ ‫‪114‬‬
‫נקעים מלאים שים א־ן נמדרין ליפי ש«ין םספיקים ונמצא עשיר ם*ם כיק שהיה תנאי בינידם אק מ‬
‫להעק׳ת השרה ואינד שנח להערה םשא'נ ניר משיש לדרוש טעסים ומחוייב להיות התנאי כראוי ואם נע‪11‬־זנה‬
‫!' ‪ if‬ואם הנקעים והכלדם פחות מי׳ם ‪:‬סדרק עם הכית אינה מקודשת רכל ארם יש לו דעת שאינו גי־שג‬
‫כור ראין להם שם לעדק ונקראו הנקעים אגנות לאחרים ובוחר בנרוע יותר מכטובה ומקפיד ברבר‬
‫הקרקע שהמיס טתםזין לתובן והסלעים נקראו שדרות שאין בזה שום קפירא לארם אחר וכן משמע ביזיספתא‬
‫הק־קע ד ק דרך רוני קרקעות ומיהו אש הרכה )ס׳ט רתניא ע״מ שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון ע׳ם‬
‫מקימות רעים כאלו יש כהכית סיר וודאי דאין זה שאני כשם ונמצא כשם וכורםקי ע׳ם שאני ‪ P‬עיר‬
‫קרקע ויראה לי רשיעורן הוא כיתר׳ קכין ושיהיו ונמצא בן עיר ובן כרך ה־׳ז מ^רשת* ע׳ם שאיני אלא‬
‫הוכלעין כתוך חמשת קכין כתוך ח כ ה של שרה נמ׳ ש יוסף ונמצא יוסף ושמעק ע׳׳ם שאיני אלא כשם‬
‫כח׳ם שם לעניין מכר ובמה שיש ספק כשם הוה ונמצא כשם ובורסקי שאיני אלא בן עיר ונמצא כן‬
‫עיר וכן כרך אינה מקודשת עכ׳׳ל הרי שבשינוי שם‬ ‫ספק קדושין כנאן זכנ׳ל! ‪:‬‬
‫‪ p‬יוסף לשסעון נ׳כ יש קפידא אף שאין כזה שום טעם‬ ‫קידש‬ ‫אם‬ ‫‪U‬‬ ‫גר; שנו חבמים כמשניות דקרושין)מ׳ח‬
‫את האשה ואמר לה ע׳מ שאני עשיר ונמצא שד‪,‬וא למר; מקפדת ווג'מ מלשון רש׳י מ׳ע ‪ :‬ד׳ה ‪ p‬כרן ע׳ש‬
‫והשיש שם דר&יב איזה שממיס ר‪,‬וא לר׳ש ע׳שז ‪:‬‬ ‫עני או אפילו להיפך ע׳ם שאני עני ונמצא עשיר‬
‫אבל יש מרבותינו שכתבו לכל אלו הדברים‬ ‫ע’ מ שאני כהן ונמצא לוי או לוי ונמצא כהן ע׳ם‬
‫מעמים ד‪.‬נאםרים כירושלמי שיכול להיות שיש‬ ‫שאני נתין ונמצא ממזר או ממזר ונמצא נתק ע׳ם‬
‫שאני כן עיר ונמצא בן כרך כן כרך ונמצא כן עיר כשינוי התנאי קפידא ואפילו השינוי הוא לשבח כמו כעני‬
‫ע*ט שביתי קרוכ למרח׳ן ונמצא רחוק או רחוק ונמצא עשיר יכולד‪ ,‬לומר אין רצוני כד‪,‬הוצאה המרובה‬
‫ונמצא קרוב ע״מ שיש לי שפחה או כת נרלת וכהטורד הרב שיש אצל העשירים שכל אדם מבקש‬
‫כלומר חשוכה או אמר לה ע״ם שיש לה שפחה טמנו ומטרירו זמיל פי׳ הירושלמי( וכן מכרך לעיר יש‬
‫או כת אופה ונמצא שאין לו או ע׳ם שאין לו טעם דנברך יש כל התענוגים שהאדם דורש ולא נעיר‬
‫ונמצא שיש לו או אמר לה ע׳ם שיש לו אשה וכנים ומעיר לכרך יש טעם דבעיר יש יותר מנוחה מנכרך‬
‫ונמצא שאין לו או ע׳ים שאין לו ונמצא שיש לו שאין ר‪,‬רעש גדול כככרך ובכיתי רחוק ממרחק ונמצא‬
‫או ככל אלו כפלו הקדושין וכן כדומה לזה ואפילו קרוב יש טעם שתוכל לאפר רצונד‪ ,‬לר‪,‬יות קופצת‬
‫אמרה כלכי היתה להתקדש לו אפילו לא יתקיים ומנתרת בהליכתי ונחזירתי ולזה צריך דרך ארוכה ע״ם‬
‫התנאי אינה מקודשת לא שנא אם קבלה היא שיש לו אשה ובנים ואין לו יכולה לומר רצוני היתד‪.‬‬
‫הקרושין כעצמה ולא שנא אמרה לשליח לקכלם בצוותא ולא לישב נדד ובשבח יוחסין כמו מלוי לכהן‬
‫כתנאים כאלו ושינה כשליחותו אינה מקודשת ו טנ ק ללוי ממזר לנתין ולהיפך אם ההטעאה היתה‬
‫ולא אמרינן רטראה מקום היא להשליח ולית כזה למרריגד‪ ,‬פחותה יכולה לומר רציתי דווקא במיוחס‬
‫קפירא דביק דהתנית ע׳ם בי יש כזה קפידא אא׳כ ואם להיפך יכולה לומר אין רציני במיוחס פן יתגדל‬
‫אמרה בן כפירוש כשעת הקדושין כשעה שהתנה ע׳ם עלי וכן כשפחה וכה נשהר‪.‬נר‪ ,‬שיש לו ואין לו מקפדת‬
‫כך ובך השיבה לו אף אם לא יהיה כמו שאסרת אני שהיחד‪ ,‬צריכים לצוותא ורצתר‪ ,‬בשפחה חשוכה *‪V‬‬
‫כרוצה והוא לא השיב לה לא כי דאז מקודשת ככל בעלת אפיה ולהיפך כשאמר שאין לו ויש לו פשיטא‬
‫עניק וכן היה התנאי עליה כדברים כאלו ונמצא שיש קפירא שאין רצונד‪ ,‬כחשונד‪ ,‬שמא תספר עליה‬
‫לד‪*.‬ר ומתוך חשיכותד‪ .‬יאמינו לד‪: .‬‬ ‫שהטעתו בטלו הקדושק אפילו אומר עתה בלבי היה‬
‫לקדשה בכל עניין ררברים שבלב אינם רכרים אא׳ב פ ן ועפ׳ז יש מגדולי האחרונים שכתבו דנעינן בכל‬
‫הר״נאים שמתנה איזה קפידא נשחיר‪ .‬שינוי אגל‬ ‫אמר כפירוש בשעת הקרושין אחר שהתנה רתנאי‬
‫אם אין קפידא כלל מחטת השינוי לא נטלו הקרושק‬ ‫דאעיפ שלא יהיה בן מרוצה ראז קדושיו קדושין ‪:‬‬
‫בכל הדברים שנתבאר וכיוצא בהן אע*פ שיש מחמה השינוי ולפ׳ז לא צ‪*.‬ש הך דתוספתא כשינוי‬
‫דברים שאינם מובנים למה היתד‪ ,‬הקפירה ואדרבא השם מיוסף לשמעון סאי קפירא יש בזד‪ .‬ולי נראה‬
‫יש שנמצא כנגד התנאי לשכה כסו ע׳ס שאני עני לענ׳ר‪ .‬רווראי בכל תנאי שד‪.‬אדם מתנד‪ ,‬יש לפי דעתו‬
‫איזה‬
‫נח&‪11‬‬ ‫השלחן‬ ‫‪rfb‬‬ ‫הלכות ‪]Hjnrip‬‬ ‫ערוך‬
‫לישנא דבבא השנייה מהדאשוגה דבדישא קתגי על‬ ‫איזה ‪p‬פ ‪T‬א אף ^‪8‬לרזב אנשים אץ וה קפירא יודה‬
‫מנת שאני ובסיפא שאיני אלא קס׳ל רבותא דאפילו אמר‬ ‫»דזד‪p .‬פ ‪T‬א שיהיה כיץ שהתנה גן בוערה שיקויים‬
‫שאיני אלא מדיתי אומד שעיקר הקפירא על להבא ולא‬ ‫התנאי ואם לאו בטלו הקרושץ והירושלמי אדרבא‬
‫עלז ק ה קדו שין ק מילד רינוכעל מנח שאני שעיקר התנאי‬ ‫קמ״ל דלא תימא רתנאים האלו הם ג רג רי המשוגעים‬
‫הוא על שעת הקדומזץ נניל מגיס סקמ״ד וק מהזא ‪ p‬ממ‬ ‫ואין לגו להביט עליהן גי ץ שמתנה וג רי ם חיפך‬
‫זכי יש נמיר ואינו מגורר כוונתו ואולי נתכזץ מל היווס‪0‬וו‪6‬‬ ‫מרעת בל אדם לוה אומר שיגיל לחיות וה האיש או‬
‫סהמאנו סקודס סוגאגשימ סמי ל*נ מי‪1(0‬‬ ‫זו האשת לפי דעתם השפילה יש להם איזה קפירא‬
‫בזה ואין לך תנאי בעולם שלא יהיה לפי דעת המתנה‬
‫ובן אם אמר לה התקדעוי לי בבוס יה של ‪P‬‬
‫אתה קפירא ואף בשמות יש מגרועי הדעת שמקפידים‬
‫ונמצא של דבש או של דבש תמצא של יץ‬
‫דבר‬ ‫בשמות ששם זה מורה לטיב ויש להפגו ואץ‬
‫אינה מקודשת אס ה מ ס היה סבוסה ולא דאתה מה‬
‫בעולם שאץ ל « רעת המרבד איזה קפידא ‪:‬‬
‫שיש בו ואף אם אמרה בלבי הוחה להתקדש לו » ר ש‬
‫ןןן עוד ל מ תו מהתוספתא דלא אזלינן בהתגאי בחר‬
‫אבל אס הכום היה מגולה ה״ו כ^וז־שת שודיי ראתה‬
‫אומדנא רק אחר למוץ התנאי ממש שד^י מבשם‬
‫שאץ בו כפי התנאי וקבלתו הרי נתרצתה ום״ם כתב‬
‫לבורסקי יש קפידא גדולה ולפי האומדנא באומרו‬
‫הרשכ״א בתשר שאין לסמוך ע״י ואץ לזה ראיה‬
‫זרם שאגי בשם נראה שרצוגה במלאכת ריח טוב‬
‫מוברהת שוע קדושץ וודאץ ולכן יקדשה פעם אחרת‬
‫וכ״ש שאיגה הפיצה בריח רע בבורסקי ועב״ז פסקה‬
‫ונראה פש‪,‬ט דבכוס נאולה אם אמרה בלבי ודתה‬
‫התוספתא בשלא אמר שאיני אלא בשם אלא ע' מ‬
‫להתקדמו לו שהרי ראיתי מה שבתומ א״צ קדושין‬
‫שאגי בשם יכול להיות גם בורסקי אם הוא גם בשם‬
‫אחרים ובן אם אמר לה התקדשי לי בדינר יהב יה‬
‫ובן כל כיוצא בזה כללו של דבר אין חד שץ בחגאים‬
‫ונמצא של בסף או כסף ונמצא יהב נ׳ ב ה ‪ p‬כבכוס‬
‫דק הולכין אחר הלשון ממ ש‪:‬‬
‫ואם אמד התקדשי לי בדינר אחד ונמצא שני דינרץ‬
‫)|ךן עיר שניגו בתוספתא ע״ם שאגי עגי והיה עגי והעשיד‬
‫מקץ־שת זג״יו וג׳ש! דאין יה שינוי דככלל מאתים מנה‬
‫ע״כו שאני עשיר והיה עשיר והעני ע״ם שאני בסם‬
‫אך אם אמר אין ביה רק דינר ונמצא שנים נראה דהוי‬
‫והיה בסם ונעשה בורסי ע״ם שאני בורסי וודה כורסי‬
‫שעוי נמג״ש סקמ״וו אבל התקדשי לי בדינר כסף ונמצא‬
‫ונעשה בסם ע״מ שאני בן עיר והיה בן עיר ונעמוד‪ ,‬בן‬
‫יהב אינה מקודשת בכל ענ״ץ דהוא שינוי נמוד ואף‬
‫ברך ע״ם שיש לי בנים והיו לו בנים ומתו ע״ם שאץ לי בנים‬
‫שזדג הרבה שור‪ .‬יותר מכק« דאץ הולבץ כיה בתר‬
‫ולא היו לו ואח״כ נולדו לו ה״ז מקודשת שאיני אלא‬
‫אומדנא אלא אחרי הדברים שדיברו כמ״עז נוהתום׳ מ״מ ז‬
‫עני והיה עשיר והעני שאיני אלא עשיר והיה עני‬
‫שכתם ממני ש‪5‬ריכה להשלים תכסיס סל כסף אין יה גדווקאאלא‬
‫והעשיר שאיני אלא כסם וד‪,‬יה בסם ונעשה בורסי‬
‫גדי שלא תהא כשוססני אבל נאמת אסילו א׳*צ וכיכ הגיה ‪:‬‬
‫שאיני אלא בורסי והיה כירסי ונעשה כסם שאיני אלא‬
‫{ר אס קדשה סתם בלא תנאי ורוצה לבטל הקדושין‬ ‫בן עיר והיה כן עיר ונעיצה כן כרך שאיני אלא בן‬
‫שאומר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה‬ ‫כרך וד‪.‬יה כן כרך ונעשה כן עיר שאץ לי כנים ור‪,‬יו‬
‫או לויר‪ ,‬והיא כר‪.‬נת עשירה והיא ענייה ענייה והיא‬ ‫לי בנים ואח*כ מחו שיש לי בנים ולא היו לו ואח״ב‬
‫עשירה או היא שאומרת סבורה הייתי שודא בן ואיט‬ ‫נולדו אינה מקודשת זה הכלל ג ל שמתקיים כשעת‬
‫כן ואף שיש אומדנא גדולה לרברירים שהע סבורים‬ ‫קדושין אע״פ שבמל לאחר מכאן הץ מקודשת וכל‬
‫כן נרם כיון שלא החנו דברים שבלב אינם דברים‬ ‫שאינו מתקיים כשעת קרושץ אע״פ שמתאים לאחר‬
‫ור‪,‬רי הוא מקודשת לבד במומץ ונדרים דהוי ספק‬ ‫מכאן אינה מקודשת עכ״ל ונראה ברור שיש טעות‬
‫^•ושין כמ״ש בסי׳ ל״ט משום דכל ט י אדם מקפידים‬ ‫הדפום בכבא השניה מן שאיני אלא בסס עד עיר‬
‫בזה ור‪.‬וה כתנאי מפורש וכן באילינית אבל כירושלמי‬ ‫וכצ״ל שאיני אלא בסס והיה בודמי ונעשה בסם שאיני‬
‫פ*ג הל' ד יש פלוגחא ויש שסובר דאם יש אומדנא‬ ‫אלא בורסי והיה בסס ונעשה בורמי שאיני אלא בן עיר‬
‫שסבר ‪ p‬הוד‪ .‬קידושין רק לחומרא ולא לקולא ע״ש‬ ‫והיד‪ .‬כן כרך ונעשה כן עיר שאיני אלא בן כרך והיה‬
‫דש לחוש לזה באיסור א״א}‬ ‫‪:‬ן עירוגעשו־‪ p .‬כרך ו כי כצ״ל חה ששינתה התוספתא‬
‫‪riBN‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קחשין סיק ל״ח‬ ‫עחן־‬ ‫‪116‬‬
‫קטנה נקרא עשיר כסכום קטן ובעיר נדולה לא נקרא‬ ‫צ א אמדו חז״ל אם אסר ע״ם שאני יורע לקר‪-‬ות צריך‬
‫עשיר בסכום בזה ולכן תלוי לפי המקום שהוא דד‬ ‫שיקרא התורה ויתרגם אותה תרגום אונקלם הגר‬
‫בו ]נ׳לז‪:‬‬ ‫ד*א דאם יודע לקרות ולתרגם נ׳ פסוקים סגי ויראה‬
‫צ ף‪ ,‬א׳ל ע״ם שאני צדיק אפילו ת א דשע נמוד דדי‬ ‫לי דבזסה־ז שאין סתרגמץ בציבור בקריאת התורה‬
‫היא מקודשת מספק שמא הרהר תשובה בלבו‬ ‫הכוונה יודע לקרות ^פיודע לקרות בטעמים כדרך‬
‫והטעם דחיישינן לזה היא כמ״ש במעי׳ ע״ג דאומדנא‬ ‫בעלי קריאות שלט ואם א׳ל ע׳ ם שאני קרא צריך‬
‫נדולה היא ביק שהתנה כזה רנלים לדבר שכן הוא‬ ‫להיות יודע תנ׳ך בדקדוק יפה וכ^פ שצריך לידע‬
‫ואפילו הנזילות בידו עריץ ולא השיבן לבעליהן ס״ם‬ ‫לתרגם התורה כ ^‪! 8‬חגז״יס וזהו בזמן השים כ ם' ש‪:‬‬
‫אולי הסכים בדעתו להשיבן ועב״פ מידי ספק קדושין‬ ‫צ ב א״ל ע׳ ם שאני יודע לשנות צריך להיות יודע‬
‫לא נפקא נשם[ ואם דדא מוחזק לבינוני נ״ב רצה קדושי‬ ‫משניות ואפשר דאף אם איט יודע כל המיפניות‬
‫ספק ואם הוא מוחזק לצדיק הוי קדושץ נמורים ואע׳ג‬ ‫אלא מקצתו סגי וצ׳ע לדינא ‪ roa‬וזהו לפירוש הרמב־ם‬
‫שהצדיק לא יאמר על עצמו שהוא צדיק שזוע נדד‬ ‫ולפירש־י פירושו דשונה הוא הלכות למשה מסיגי וי׳א‬
‫נאוה מ״ם בקדושין כשהאשה לא רצתה אלא באופן‬ ‫דאם יודע מדרשי ד ‪n‬לםוד והם הדרשות שהתלמוד דורש‬
‫זה אין זה נאוה וידע אינש בנפשיה נכנלע״ל[ ויש מי‬ ‫מפסוקי ההורה וזהו כספרא וספרי מקודשת והעיקר‬
‫שאומר שאם אומר שהרהר תשיבה כלבו נ א ק לעשות‬ ‫כדיעה ראשינד‪ ,‬זמר׳א( ואם אסר ע׳ם שאני תנאה‬
‫קדושין וודאי כיק שהיא אינה יכולה להכחישו ולא‬ ‫צריך להיות יודע לקרוו‪ /‬המשנה וספרא וספרי‬
‫נראה בן דאיך נאמץ לרשע ננזור לעשותו קדושק‬ ‫יתוספתא של ר חייא ו ד אושעיא והקריאה היא הכנת‬
‫וודאים ‪:‬‬ ‫הפשפו והבקיאות כדט ינ׳ל דנם זה הוא לפי לשונם‬
‫צן א״ל ע*ם שאני רשע אפילו וצא צדיק גמור מ״ם‬ ‫וסדר לימודם אבל כלשוגינו כשאומר ע׳ ם שאני יכול‬
‫הוה ספק קדושין שמא הרהר לעשות עבירות‬ ‫לשנות הוא כמו •כול ללמוד ואיי בזה דבר קצוב אלא‬
‫ואע*נ דמחשכה רעה אק הקב״ד‪ .‬מצרפה למעשה אבל‬ ‫כשהוא נחשב ככלל בע׳ב הלומדים ‪:‬‬
‫שמא הרהר עבודת כוכבים כלבו רמחשבה כזו מצרפה‬ ‫צ ^ א׳ל ע׳ם שאני תלמיד כל ששואלים אותו דבר‬
‫למעשה וכן מחשבת אפיקורסת וכפירה כדברי חז״ל‬ ‫אחד בתלמורו נקרא תלמיד ומקודשת ואפילו‬
‫הרי הוא רשע גמור אף שאינו עושה מעשה רעים ולמה‬ ‫הדבר האחד הוא כהלכות ר‪.‬חנ שמלמדים אותו ברבים‬
‫חיישינן יז ה מפני שרגלים לדבר הוא כמ״ש כםעי׳‬ ‫מדברים הקלים סמוך לחנ כדי שיהיו כל העם בקיאים‬
‫הקודם ‪:‬‬ ‫בהם ואפילו יודע מסכת כלה דיו זעתוס׳ שבת קי׳ד ‪I.‬‬
‫צן כמו כן ככל הדברים בנון שקדשה ע*ם שאני‬ ‫ואם אמר ע״ם שאני חכם כל ששואלים אותו דבר‬
‫בעל חשבין ע׳ם שאני תוכן ע*ם שאני כותב ע״ם‬ ‫חכמה בחירה והיינו דבר התלוי בסברא בכל מקום‬
‫שאני צייר ע׳ט שאני חייט או סנדלר או נפח או‬ ‫ואומרה דסימן הוא ששכלו ישר והוא חכם בתורה‬
‫שאר מין מלאכה אם מוחזק בעירו לחכם בחכמה זו או‬ ‫ובעינן ככל מקום דכיון רתלר כסברת שכלו מה לי‬
‫במלאכה זו אע״פ שבערים הגדולות שיש חכמים גדולים‬ ‫מקום זה מה לי מקום אחר ‪1‬עמז'ח‪ 1‬ומ׳ ם הולכין אחר‬
‫ובעלי מלאכות גדולים אין חכמתו ומלאכתו נחשבת לכלום‬ ‫רוב סברותיו דאטו אם במעט פעמים לא יכוין האמת‬
‫מ״ם כיון שבמקומו נחשב לחכם או בעל מלאכה הוי קדושין‬ ‫בסברתו אינו חכם והרי בכל עניין אזלינן בתר רובא‬
‫ואם לאו הוה קדושי ספק דמ״ם אין לפוטרה בלא גט‬ ‫ננ״ל! ונם בזה יראה לי רעתה לפי הלשונות שלנו אם‬
‫דשמא אין אחרים יודעים מחכמתו ומלאכתו רלא גרע‬ ‫יש באלו המלות הוראה אחרת צריך לילך אחר‬
‫טע׳ ם שאני צדיק ונמצא רשע והבל מטעם שכארט‬ ‫כוונת הלשון שרגילין בו בני המדינה‪:‬‬
‫שרגלים לדבר הוא אא*ב האיש מוחזק לרמאות ואז‬ ‫צ ך א״ל ע*ם שאני נבור אין אומרים שיהיה כאבנר‬
‫אפשר בצירוף' כל חכמי המקום לבטל הקדושין ז‬ ‫בן נר וכיואב בן צרויה אלא כל שחביריו‬
‫צךן בסעי׳ י״נ ובכעי׳ נ״ד נתבאר דביכולתם לבטל‬ ‫מתיראים ממנו מפני נבורתו ע״ם שאני עשיר אין‬
‫התנאי ושיחולו הקדושין אף כלא קיום התנאי‬ ‫אומרים כר׳ אלעזר בן חרסים וכראב״ע איא כל שבני‬
‫ותנאי שלטובתו הוא גלנח יבול לבטלו ושלטובתון‬ ‫עירו מכבדים אותו מפני עושרו וזהו ידוע שבעיר‬
‫היא‬
‫נ ם ‪117‬‬ ‫השלחז‬ ‫מוכות קחעץ ‪b‬יפן י״ח‬ ‫קדוך‬
‫קדושין למפרע ואם לא נתן לה תוך ל• יום אינה‬ ‫היא לסיזז ני בוי ^ ה לינטי‘ ונוזנארו ‪ tKf‬פרטי דינים‬
‫מקודשת ואם קבלו*‪ .‬קדושץ מאחר חיך שלשים יום‬ ‫כזה אבל להיפך 'לבטל הקדו^גין ולחווד מהם אף‬
‫מקודשת ואינד‪ .‬מקידשת עד שלשים יום וכי שלמו‬ ‫נשיקףים התנאי יש בזה חילוק בץ תנאי דאם לתנאי‬
‫לי יום אם לא קיים ראשץ תנאו פקעי קדושי קמא‬ ‫דטעכשיו וע״ם דכםעכ‪8#‬יו דםי כיצד נתן לה פרוטה‬
‫ונמרי קדושי בתרא וא״ע נט מהדאשץ ואם קיים‬ ‫ו א ^ אם אתן לך סנה תוך לי יום תהא מקודשת לי‬
‫ראשץ תנאו א״ע נם מ שני‪:‬‬ ‫בפחמה זו אין הקדחזוק חלין אלא משעה שנתנו לה‬
‫יסמילא שקודם זה יכולה לחזור בה טהקרושין ולא‬
‫עוד יש הפרש בין תנאי דאם למעכשיו ועל מנת‬
‫יחדל קיוטו של תנאי לפיכך אם קדשה אחר קורם‬
‫י דבחנאי ראם שהקדושץ יחולו בקיום דתנאי א״א‬
‫שיתקיים התנאי מקודשת לשני דזהו כחזרה מפורשת‬
‫לקדשה רק בקדושי כםף דאפילו יחאכלו הטעית עד‬
‫» ד דז כ ק שנתקדשה לאחר וכ^זז שהוא יכול לחזוד‬
‫אותו ז ק קיימים הקדושין מטעם שיתבאר בםי' מי‬
‫בי אם קיום התנאי חל עליה ולא יועיל קיומה רק‬
‫אבל בקדושי שטר י״א שאץ הקדושין חלץ אז ער שיהא‬
‫חזרתו ודא כשיאמר מפורש שחוזר בו מהקדושין אבל‬
‫השטר אז כרעוותו כמ״ש שם ולפ״ז פשיטא דבקדושי‬
‫שיקדש אשה אחרת אין בזה כלום שהרי עו ל לקחת‬
‫ביאה אינו יכול לקרשד‪ .‬דהרי הביאה לא ע‪,‬יה אז‬
‫כמזז נשים שיחור• דראה לי דאפילו כזמה״ז שיש‬
‫לעת חלות הקדושין אבל כמעכשיו יע״ם יכול לקדש‬
‫חדד״ג אץ בזד• ביטול לקדושי ראשונה ומי שיחזור כו‬
‫באיזד‪ .‬קדושין שירעד• כיץ שר‪.‬קדועוץ חלץ למפרע וזה‬
‫מחקרושין עריך לחזור בפני עדים דאל׳ב לא יד!א‬
‫שכתבנו בםעי׳ עיט לעניין קדושי ביאר• שכשלא נתקיים‬
‫נאמן וניל! וטי שעלמ לקיים התנאי אם רועה לחזור בו‬
‫התנאי הוי כעילת זנות זד‪.‬ו רק כסעכשיו ובע״ם אבל‬
‫א״ע כלום אלא לא יקיים התנאי ‪:‬‬
‫כתנאי דאם אץ לקדשה בביאד• ושם יתבאר בם׳ ד ז‬
‫ואץ חילוק בזה בץ קדושי כסף לקדושי שפאי־‬
‫ק ב בטי* קליז יתבאר דאם אמר לאשתו הרי את‬
‫דבכולם כשחוזרים מן הקרושץ א*ע נט כלל ואף‬
‫מנורשת חוץ מפלוני דאינו נס דבעינא כוייתות‬
‫בגןדושי שטר ויש בו ז ק דבכד‪.‬״נ בניטץ מחםרינן‬
‫וליכא ואם איל ע״ם שלא חנשאי לפלוני הוה נם ח הו‬
‫במ״עו בסי׳ קמ״ג מעזים דאמרינן זמנו של שטר מוכיח‬
‫ככל התנאים ולעניין קדושץ האומר לאשר‪ .‬הרי את‬
‫עליו ואפשר דדינו כמעכשיו כסו שנתבאר שם אבל‬
‫מקודשת לי ח ק מפלוני כלומר שלא תאסיר עליו‬
‫בקרושץ אץ אומרים כן דאץ חילוק בין קדושין לקרושץ‬
‫אלא חזדה א״א לכל העולם ולפלוני בפנמה שיתפסו‬
‫ועוד ח מן דקדושי שטר לא תקנו חכמים כמ״ש בסר‬
‫גם קדושץ שיקדשנר• לאוסרה עליו דעת הרכד• מרבותינו‬
‫ל״ב ונם בקדואזי ביאה נתבטלו הקדושין כשלא נתקיים‬
‫שאין זה קדושין כלל דקדושין איחקש לניח שין רכתיב‬
‫התנאי ואע*ג דלפ׳ז נמעא הביאה ביאת זנות ם' מ גיץ‬
‫ו ‪r‬אה ור‪.‬יתר‪ .‬ובן משמע פשטא מ ם׳ וניסין ‪ 1:3*0‬אמנם‬
‫שחודו חזרו ז‬
‫הרמבים זיל בפיז ו^מיר כדבר וכתב דהוה ספק‬
‫קדושין וכן פסק רביט הביי במעיי לים ולכן למעשר•‬ ‫‪ p‬אבל בתנאי ד מ מ שיו ועל מנת יש בזר‪ P ,‬אחר‬
‫עריבר‪ .‬ממנו נט ונאסרת לכהונד• זדמסרש מיש אטי ‪DC‬‬ ‫י דכיון שבקיום דתנאי יחולו הקדושין למפרע ולכן‬
‫איזיל איתא לדריא דזהו גס לר‪3‬ק דלא נפירשיי ומה שהקשה‬ ‫י א מד‪.‬ני חזרתה כשהוא קיים התנאי ואם קבלה‬
‫הלירמ דא*כ נס לעניין ימם נימ רל דהרמביס ס*ל נקישית‬ ‫קרושץ מאחר ^ר ם שיתקיים התנאי ואודב נתקיים‬
‫יזוס* בדיה מון ומסרש דבאמת למאי דחניא לקמן לא ובזמזון‬ ‫התנאי אץ קדושי השני כלום ואם אמר לד• ע״ם שאתן‬
‫לה חאלא ז‪3‬ד היכי משמווזלה אינה קושיא אלא שאלה פיש)דוקוז‬ ‫לך מנה תוך ל׳ יום אם נתן לד‪ .‬תוך לי יום הוי‬
‫בה נדרים או מומים ועל סי להביא ראיה ובן כ־׳ב סעיפים[ ‪I‬‬ ‫‪ p'D‬לט ]המקדש ע״מ ‪ym‬‬
‫נדרים אפרו שיש בד‪.‬ם עעוי נפש שיא תאבל בשר‬ ‫הטקדעז אר‪ ,‬האשה ס די ע״ם שאין על ‪ .T‬נדרים‬
‫ושלא חשתי יץ ושלא תתקשט בבגדי עגעונים ואפירו‬ ‫ונסעא עליה נדרים בטלו הקדושין וא*ע נט אך‬
‫באחד םר‪ 0,‬זמזומוז פיש זז מפני שיש בזה עינוי נפש‬ ‫‪ M9‬כל עניינו נרדים ככייל הזד‪ .‬וכך אמרו חזיל כאלו‬
‫הרגח‬
‫ה ש ל ^‬ ‫דייכות קדושץ סימן ל׳־ט‬ ‫ערוך‬ ‫‪118‬‬
‫אתרים תתקיימו הקרושין הראשתים דכל תנא* שסזנייבז‬ ‫הרכה וסתעיה עליו ולאי דוי?א בנדי ץנעונין דה׳ה‬
‫בשעת הקדישין ב־נילת למחול כם*ש בסי׳ ל׳ח סעי•‬ ‫לשאר המינים שדרך הנשים לההקשש כהן ‪1‬בד־ה! ובן‬
‫י׳ג וניד אמנם זד‪,‬ו כשלא הקפ״ר כששמע אבל אם‬ ‫נדרה שלא תאבל לחם פשיטא דד^י עינוי נפש הרבה‬
‫הקפיד בשעת השמיעה מיד נתבטלו הקדושין ולא מהני‬ ‫והיה כדברים שבינו לבינה בדברים הגדולים שדרך‬
‫מחילה עיד וזהו שיתבאר בסי׳ ס׳ דצריך לקדשה‬ ‫רוב בני אדם להקפיד כהן במו נטולה אני מן היהודים‬
‫מהדש בקרישי טעית ע*ש זב׳ש נ‪,-‬׳מ ואף שבארט שם‬ ‫וביתא בזה א״ע גט ]פתה׳ה סי‪',‬א[ ‪:‬‬
‫שיש דיעית דלא מ תי מהילה רק בדבר שכמטין ס׳ם‬ ‫ב אבל אם נמצאו עי‘יה שארי מומי נדרים אפילו‬
‫הע׳קר לרינא שביכולת למחול כל תנאי שכן פסקו שם‬ ‫שיש כהן מעם עינוי נפש בנון שלא האבל תפוחים‬
‫רבותינו כעלי הש׳ע כם״ש שם ‪:‬‬ ‫וכיוצא כזה וכן בדברים קטנים שבינו לבינה צריכה‬
‫;ץ ויש נזה שאלה ואיך אמרינן דכשנטצאו עליה נדרים‬ ‫נם וכתיבה ואע׳ם שהתנה סתם עיט שאין עליה‬
‫בטלו הקדושין וסותרת להנשא כלא גט הרי אם‬ ‫נדרים דמשמע כל מין נדר מ׳ם אין בלשון זה רק‬
‫תלך לחכם התיר לה נדריה הרי הקדושץ קיימים נמו‬ ‫דברים שרובי אנשים מקפידין עי‘יהן ולא מה שיש‬
‫שיתבאר וא'כ איך מתירינן לה להנשא שמא תלך‬ ‫קפדנים גם בדבר מועט ואף אם ידוע שנברא זה‬
‫אח׳ב לחכם ויתיר לה הנדרים ונמצאו שהקדושין‬ ‫קפדנא סובא ט׳ם מידי דקפדי אינשי הוה קפידיה‬
‫הראשונים קיימץ ובניה מן השני ממזיריס רש סדבותינו‬ ‫קפידא וסירי דלא קפדי אינשי לא היה קפידיה קפירא‬
‫שסיברים דאימתי מהני התרת חבם כשהתיר לה קורם‬ ‫זנמ׳ז רהיה לו להתנית מפורש כן וטראטר םתם נדרים‬
‫שהמקדש נתוודע מהנדרים אבל אם נתוודע ^ד ם‬ ‫אק כלול כלשין כזה רק לפי לשון רוב בני ארם ואע׳ג‬
‫שרתיר לה חכם במלו הקרושין סיר ‪1‬תיס׳ שם ע׳ד ‪ :‬ד״ה‬ ‫דבנדרה תחתיו יבול להפר כי‘ טין עינוי נפש אף קטן‬
‫חכס‪ 1‬ולפ׳ז י״ל דמה שמתירין לה להנשא זהו כשנתוורעו‬ ‫שבקטנים נטיש ביויר םי' רל׳ד זהו לפי שאינו בדין‬
‫לו הנדרים קודם שדתיר לה החכם ויש מראשונים‬ ‫שתהא נודרת תחתיו אבל בנדרה קודם שתכא לרשיתו‬
‫שאמרו שאין לנו לחוש לזה שבוודאי לא תעשר‪ .‬דבר‬ ‫רוב בני אדם אינם מקפידים רק על דברים גדולים‬
‫זה ולא תלך אצל חנם להתירה שתי־י לא תקלקל א״ע‬ ‫מעינוי נפש ומבינו לבינה ] פ ר' ן‪: 1‬‬
‫ולעשות נגיה טמזירים ולבן כשמתירים אותה להנשא‬ ‫ג אמנם אם קידשה מפורש ע׳ם שלא יהיה עי‘יה כל‬
‫ונשאה אין בזר‪ ,‬עוד השש נש׳מ‪ 1‬ויש ראיה לסברא‬ ‫נדר אמרו בירושלמי אפילו נמצא שנדרה שלא‬
‫זו מלקמן סי׳ קם־נ בגט על תנאי דלא חיישינן שמא‬ ‫תאכל חרוכק שכמעם אין דרך בני ארם '‘אוכלם כלל‬
‫תעבור על התנאי נקום ועשה לקלקל א׳ע וי׳א עוד‬ ‫אינה מקודשת כיק שפירש כל נדר וכן כתבו הפוסקים‬
‫דמיר נשב׳ד התירוה לינשא מיד נתבטלו ר‪,‬קדושין‬ ‫וישז להסתפק אם דווקא השייך לעינוי נפש אף שה■ א‬
‫ואפילו תלך אצל חנם ויתיר לה לא חיילד‪ .‬עלד‪ .‬קדושי‬ ‫עינוי קטן שבקטנים אבל כל שאץ שייך כלל '‘עינוי‬
‫קמא ושם בשם הרא'^ ‪:‬‬ ‫נפש שאץ הבער יכול להפר לא נכלל אף בלשון בל‬
‫ן אבל בירושלמי רהמדיר יש פלוגתא בזד‪ ,‬דיש שסובר‬ ‫נדר דאמרינן כל נדר שיש בזה קצת עינוי או בינו‬
‫שמותרת בלא גט מטעם שלא תקלקל א״ע כמיש‬ ‫לבינה אכל לשארי נדרים לא כיון או אפשר שאם‬
‫ויש שסובר דנאטת אסירה בלא גט מטעם שטא תתיר‬ ‫נמצא עליה איזה מין נדר בטלו הקרושין והירושלמי‬
‫את גדרה ולכן אע'פ שטש״ם שלנו נו־אה ברור דא״צ‬ ‫והפוסקים נקטו חרובין לרבותא וכן הדעת ניתנת‬
‫גט וכן פסק הרמב־ם וד‪,‬רבד‪ ,‬מדדאשונים מים יש‬ ‫דלשון כל נדר כלול הכל וכמה בני אדם מקפידין על‬
‫מהפ־סקים שחששו להך דירושלמי וכתבו שלא תנשא‬ ‫כל מץ נדר דעץ נדרים גדול הוא וטוב אשר לא‬
‫כלא גט ־בן כתבו רביתינו בעלי הש׳ע בסוף סעי׳ א׳‬ ‫תדור כתיב וזה שאין ביר הבעל להפר נדרי אשתו רבד‬
‫די׳א ש־חוששץ שמא תלך אצל חכם רתיר לד‪ ,‬ולבן‬ ‫עיניי נפש ושבינו לנינה זהו מגזירת ההורה אבל זה‬
‫אם־רר‪ ,‬להנשא בלא נט עכ׳ל וכן הראשונים דס׳ל‬ ‫שהתנה וודאי כוונתו היתד‪ ,‬לכל מין נדר ומ׳ם למעשה‬
‫לדינא רמותרת בלא נם כתבו דלסעשה יש לחוש‬ ‫אין להקל יצריכה גט כלא כתובה ‪';1‬ל‪: 1‬‬
‫להירושלטי זשימז ואע׳ג דבסי׳ קט״ג קיי׳ל רלא חיישינן‬ ‫ף אם נמצאו עליה נדרים שמבטלין הקרישין והוא‬
‫שתקלקל א*ע ם*ם בזה יש לחוש מפני שלא יוצה‬ ‫רמה למחול התנאי התנאי בטל וא׳צ קדושין‬
‫גווגתדן‬
‫ס ‪119‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשין סיסן ל״ט‬ ‫ערוך‬
‫היה כשעת ד‪,‬קדושין שאם רק יהיו עליה נדרים אף‬ ‫כוונתה י קי קל א׳ ע וכוונתה תהיה להנעל מעונש נדרים‬
‫שתתירם אין חפצו כה לא צייחינן ליה ואמיינן שעתה מוצא‬ ‫ולא יעלה על רעתה שבזה תקלקל א*ע ‪1‬ב*ש( ‪:‬‬
‫עילד‪ ,‬לבטל הקרושין ובשעת הקרושיןלא היה דעתו רק אם‬ ‫ן ואעיג שי*ל דהיחשלפי סיירי קורם שנודע הבעל‬
‫לא יתיר לה החכם קורם שמיעתו אמנם אם בפ ‪T‬וש דיבר‬ ‫אבל לאתר שנודע שיב אין כאן חשש ספני שבטדו‬
‫בן כשעת הקרושין הבל לפי תנאו זנצ׳ל לסמ״ש תזס׳ו ‪5‬‬ ‫הקדושין וראיה לזה פרכיתינו כעלי הש״ע שחששו‬
‫ט ודע שבנם׳ שם יש אוקימתא שמחלק בדין זה נ ץ‬ ‫להירושלסי כם*ש ובסעי׳ כ׳ פסקו ראחר שנודע הבעל‬
‫אשה חשובה לאינד‪.‬חשוכה דאשה שאינהחשיבהצדיכה‬ ‫שוב אין ביכולתה לר^יר ואי ם*ר רהירושלשי סיירי‬
‫גט מספק אפילו אם התירה הנדרים קורם שנודע לבעל‬ ‫‪:‬ם לאתר שנודע הבעל לפה חששו להירושלסי ס״ם‬
‫ואשד‪ ,‬חשוכה א״צ נ ט וביאור הדברים דסברא וו‬ ‫לא נראה כן וכמה סדראשונים ם*ל דהירושלסי אינו‬
‫שכתבנו דכיון שדתכם עוקר הנדר מעיקרו הוה ב ‪6‬ו‬ ‫מחלק בין קידם ידיעת הכעל ובין אח*כ ור*ן זש״מו‬
‫היו עליה נדרים בלל ואין רוב בני אדם מקפידים ע״ז‬ ‫והסברא נותנת ‪ P‬יאיך אפשר לומד דסיירי קורם ידיעתו‬
‫אין הסברא ברורד‪ .‬ולכל ארם יש בזה ספק אם זה‬ ‫הא קידם ידיעתו נם בלא חשש התרת חכם איא לה‬
‫ראוי לקפירא אם לאו וממילא צריבה גט טספק לפי‬ ‫להנשא דשפא הבעל כשישסע יסחול דתנאי ותהיה‬
‫ריעות כני אדם ובל זה בסתם נשים אבל באשה חשוכה‬ ‫סקודשת למפרע כפ׳ ש בסי׳ ל״ח סעי׳ ד ד וזה דוחק‬
‫אין לאדם ספק בה וכל אדם דעתו שבאשה חשובה‬ ‫לומר רתלינן דמסתמא לא ימחול ביון שיש קפידא בזה‬
‫כשיש ספק לא יהיה ספק ויתבטלו הקדושץ דטוב לו‬ ‫דאיך אפשר להתירה להנשא לכתחלה על ממך זה אלא‬
‫יותר מספק דבספק נצרימר‪ ,‬נט ויאסר בקרובות ‪ ,T‬וזח‬ ‫וודאי דהירושלסי אינו סחלק בין קורם ידיעה לאחר‬
‫לא ניחא ליה הלכך גומר ברעתו בשעת הקדושין‬ ‫ידיעה וזה שרבותינו בעלי הש*ע חששו להירושלמי אף‬
‫שאם רק יד‪,‬יו עליה נדרים אפילו תתירם יתבטלו‬ ‫לאחר ידיעתו באמת ם״ל לרינא דאין חשש כזה אלא‬
‫הקרושין זוסייג לזה מצאתי כש״מ שס‪ 1‬ולפ*ז לדיעד‪ ,‬זו‬ ‫שהחסירו בקדושין מפני חוטר הנושא כסו שהחמירו‬
‫בסתם נשים צריבר‪ ,‬נם מספק ובאשה חשובה אינה‬ ‫בעיקר חששא דירושלמי שמא יהיר לה החכם רווראי‬
‫צריבה גט ן‬ ‫הש*ם רילן לא ם״ל להך חששא וכן הרטכ״ם דל ומ״ם‬
‫י אמנם לרינא כיץ דלדיעה ראשונה אין חילוק בץ‬ ‫מפני החומר חששו לזה ולכן נם כלאחר ידיעתו‬
‫חשובה לשאינה חשובד‪ .‬ושתיד״ם מבר שות גמורות‬ ‫חששו להירושלסי אע*ג דלדיגא לא ס׳ל כן זכנלפיד‬
‫ולדיעד‪ ,‬השנייה באשה שאינד‪ ,‬חשובד‪ .‬צריבד‪ ,‬גט מספק‬ ‫זפחמ׳ה זב־שזז‬
‫ובחשוכד‪ .‬א*צ גט ממילא דנם אשד‪ ,‬חשובד‪ .‬צריכה‬ ‫ןן היו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתירה מקודשת‬
‫גט מספק והספק הוא שמא קיי״ל כדיעה ראשונה או‬ ‫שהרי דתכם עיקר הנדר מעיקרו וכאלו לא היה‬
‫קיי״ל בדיעד‪ .‬שנייד‪ .‬ואעיג דע״י זד‪ ,‬יאסר בקרובותיה‬ ‫עליה נדרים כלל בריא שהתירה חכם קודם שנודע‬
‫מים מד‪ .‬לנו בזד‪ .‬ביק דלדיעד‪ .‬ראשוני! היא מקודשת‬ ‫לבעל אבל אם נודע לבעל קורם שהתירה סיד נתבטלו‬
‫נמורר‪ .‬ואם קבלה קדושין מאחר בץ חשוברי ובין אינה‬ ‫הקדושין ואץ לתמוה על סברא זאת דהרי נם אחר‬
‫חשובה צריבד‪ ,‬נט מהשני ניב מפגי הספק דשמא קיייל‬ ‫היריעה ביכולתה להתיר ע*פ חכם ולעקרם כאלו לא‬
‫בדיעד‪ ,‬שנייד‪ .‬ד^זזובה בטלו קדושי ראשון לגמרי‬ ‫היה דוודאי ע*ם כן מקדשה שאם לא ירצה לבטל‬
‫ואינד‪ .‬חשובד‪ ,‬ג״ב אינו אלא ספק וממילא דצדיכה‬ ‫הקדושץ מחמת הנדרים שיהו קדושין קיימים ודדכא‬
‫גט משני ‪:‬‬ ‫דידע ק“דם שהותרו הרי מיד רוצה שיהיו מכוטלץ‬
‫י א וזהו שכתב רכינו הב״י במעי׳ ב־ היו עליד‪ ,‬נדרים‬ ‫הקדושין רשטא לא ימצא לה החכם היתר אבל היכא‬
‫וד‪,‬לכד‪ .‬אצל חכם והתירד‪ .‬מ^רשת ובו׳ ויש מי‬ ‫דוצתרו קורם ‪T‬יעחו וודאי לא רצה לבטלן טפני‬
‫שאו»* שאם היא אשה חשובד‪ ,‬אפילו אם קורם‬ ‫הנדרים שהרי עתה אין שום קפידא ‪1‬תיס־‪ 1‬ודבר פשוט‬
‫שנודעו ל ב ^ התירד‪ .‬חכם הוד‪ ,‬ספק מקודשת עב״ל‬ ‫הוא שזהו דווקא כששמע והקפיד אבל אם לא הקפיד‬
‫ור״ל רהספק הוא ספני ספיקא שלנו כמאן קיי״ל‬ ‫הוה כמחילה על התנאי זעמ״קז אבל כשהתירה קודם‬
‫דלדיעד‪ .‬ראשונה רק אם נודע לבעל קודם שדיתירה‬ ‫ידיעתו אף אם הקפיד כששמע אין קפידתו כלום שהרי‬
‫חכם אינה ממורשת ולדיעד‪ .‬שנייה שהבאנו אפילו‬ ‫אין עליה נדרים שנעקרו שעיקרן ואף אם יאמר שדעתו‬
‫וחירה‬
‫השלח;‬ ‫הלטת קדושין סימן ל״ם‬ ‫ערוך‬ ‫‪120‬‬
‫מקודשת אגל אם נמצא בה סום אחו ח ק מאוחן‬ ‫התיתז חכם מקורט אינה מקודשת וממילא דלדינא יש‬
‫המומץ אע'פ שאמר מקפיד אני אפילו ע ‪ r‬ה׳ז מקודשת‬ ‫מי שאומר דהוה ס‪ 9‬ק קדושץ באשה חשוכה משום‬
‫דכיון דאמר םוטין סתם אין הכוונה רק על המומץ‬ ‫דיש ‪5‬פק שמא קיי׳ל כריעה שנייה וה״ה גם באינה‬
‫שדרך רוב בני ארם להקפיד ולכן מידי רלא קפדי‬ ‫חשוכה הוה ם‪5‬ק קדושין ממעם שבארנו !וזהו נימת הש'נ‬
‫אינשי לא הוה קפידתו קפירא כס״ש בנדרים ולכן אם‬ ‫ולחנם תמה עליו הנ׳ש סק׳ו ובחיש נתיישב קעזית היזמ׳ח סק׳ג‬
‫אסר ע״ם שאין בה כל מום אפילו שארי מומין מעבבים‬ ‫וגם כל מה שערת הב׳ש ודקדוק המק׳ ודו׳קז ;‬
‫כמו בנדרים כשאמר כל נרר ‪: iota‬‬ ‫י״ב אם קידשה ע״ם שאין עליה נדרים ובעל סתם‬
‫ט ן ומה הן הסומין הפוסלין בנשים כל המונק‬ ‫כבר נתבאר כסי־ ל*ח סעי׳ י'נ דאפילו אם נםעא‬
‫הפוסלים נכהנים לעבודה כמו שחשבן הרמב״ם‬ ‫עליה נדרים צריכה נם להרמב׳ם הטעם מחשש מחילה‬
‫בנשים‬ ‫פוסדין‬ ‫מקרש‬ ‫מביאת‬ ‫בפ׳ח‬ ‫ז׳ל‬ ‫שמוחל התנאי וחלו קדושי רראשונים וא־צ ע־די יחיד‬
‫ויותר עליהם כנשים מה שאין בכהנים והיינו‬ ‫ולא קדושין אחרים ונם בכנס ולא בעי‘ צריכה גם‬
‫ריח רע מהנוף אף ריח כל שהוא אף שאינה מזוהמת‬ ‫ד*א דרחשש הוא שמא קידשה כביאה זו ולפ״‪ 1‬חשש‬
‫כל כך דאלו מזוהם גם ככהן פסול !פב׳ש סק״י( וזיעה‬ ‫הקדושין הוא רק טעתה ונס צריך עירי יחוד וגם אין‬
‫וריח הפה וי׳א אף ריח החוטם דריח הה‪.‬יםם גרוע‬ ‫זה רק בביאה ולא בכניסה לחופה וע׳ש ם״ש כסעי׳ ש׳ז‬
‫מריח הפה דבריה הפה יכולה לישא פלפלין בפיה‬ ‫אמנם הטור בסי׳ ל״ח כתב דברי הרמב׳ם ובסי׳ זה כתב‬
‫להרחקת ת־יח ועל ריח החוטם כופין גם לאיש לועציא‬ ‫ואם קרש על תנאי וכעל סתם ויש ערים על היחור‬
‫וכמ״ש בסי' קניד וכ״ש לאשר‪ .‬דהוי מום וקול עכה‬ ‫צריכה נם מספק אפילו כעל לאלתר לאדר הקדושין‬
‫רקול עכה כאשד‪ ,‬הוי מום דכתיב כי קולך ערב ולא‬ ‫שאץ אדם עושה בעילתו בעילת זנית ובעל לשם‬
‫נתפרש שיעור הזה כמה הוא עבותו ונראה דאם קולה‬ ‫קדושין אכל כתובה אין לה ואם ניסת לאחר צריכה‬
‫משונה מכל הנשים ברק ועבד‪ .‬הוי מום וכשרריד‪,‬‬ ‫נם משניהם עכ׳ל וזהו בדעת הי׳א וכבר תטהו עליו‬
‫גסים יותר םחברות ‪ .T‬טפח הוי מום וכשיש טפח בץ‬ ‫בזה )הב״י והכ׳ש שם ס־נ׳פז ונראה ברור דהטיר ס׳ל‬
‫דד לרד נ*כ הוי מום וכן אם נשכה כלב ונעשר‪ ,‬מקומו‬ ‫כדעת הי־א ולא הביא לעיל דברי הרמכ״ם רק לעניין‬
‫צלקת והיינו שאפילו נתרפאת המכה אך שנשאר שם‬ ‫דמהני מחילת התנאי וזהו עיקר דברי הרטב׳ם שם‬
‫רושם חטבה ויש להסתפק אם זהו מום רק במקומות‬ ‫אכל במה שסיים הרמכ״ם דלפיז בבעל וכניסה חיישינן‬
‫הגלוים שבגופה או אפילו במקומות המכיםים ומדלא‬ ‫למחילת התנאי לא ם'ל כווהיה וסמך על מ׳ש כאן‬
‫חילקו הפוסקים בזה נראה דבכל הגוף הוי מום ושומא‬ ‫וכן מוכח מדברי אביו דראיש זיל !ודברי הא־מ שס‬
‫שעל הפרחת ועי מום ו א;'נ דגם בכהנים הוי מום זד‪.‬ו‬ ‫סקי״ז תמוה דא'כ למה לא כתב כאן כניסה להוג׳ה ונם הרי‬
‫בשומא גדולה כאיסר האיטלקי או קטנה ויש בה שיער‬ ‫מפורש כתב שבפל לש׳ק[ !‬
‫ובאשה אפילו קטנד‪ ,‬ואין בה שיער הוד‪ .‬מום וזה‬ ‫ין• וגם כטומין שיתבאר אם קדשה ע׳ ט שאין עליה‬
‫שאמרנו על פדחתה לאו פדחתה ממש מקום הגלוי‬ ‫מומין וכעי סתם ג' כ הדץ כמ׳ש דצריכה גט ולא‬
‫לכל דא׳ב הי׳א ראה ולא הקפיד אלא כגון שעומדת‬ ‫כתובה והגט הוא מספק ואם בא אתר וקדשה צריכה‬
‫השימא תחת כיפת ראשה שפעמים נראית זפעמים‬ ‫נם נם מהשני אמנם אם שהה עמה אחר הביאה זמן‬
‫‪:‬י‪.‬־‪:‬ה נראית ואם תמיד איגד‪ .‬נראית אינו מום ויש מי‬ ‫הרבה כדרך איש ואשתו ה׳ז מקודשת כוודאי בין‬
‫שאוסר דגדולה כא־סר או יש בה שיער בכל הגוף הוד‪.‬‬ ‫בנדרים ומומין ובין בשארי תנאים דש לה כתובה‬
‫מום ולא משמע כן מלשון הרמב׳ם בפ״ו שכתב‬ ‫ואע־נ רכיין והכתובה הראשונים בטילה איך יכולה‬
‫ושומא גדורה כאיבר או יש בה שיער הוד‪ .‬מום כשאר‬ ‫לגבות די׳ל שדעתו הוא שאם לא יקפיד אח'כ יתקיים‬
‫הפנים ע*ש ומשמע להדיא דרק בפנים ולא בגוף‬ ‫כתיבתה ‪1‬ב*ש סק׳ז! וכן הקדושין נגמרו בוודאי כששהה‬
‫נעחמ׳הז סק*‪:[ 1‬‬ ‫עמה מפני שאז הוברר דאינו מקפיד !‪:‬ס! ואין זה עניין‬
‫וזה שאמרנו דבמקים נלוי דלא ראה ולא הקפיד‬ ‫לברירה ועמיש שם פעי׳ ס*ח ‪:‬‬
‫אע׳ג שדמנה שלא יהיה בה מום וצ״ל שכוונתו‬ ‫וף המקדש אח האשה עיים שאין בה טיםין ונמצאו‬
‫היתח לכר זה שראה אגל יש פוסקים חולקים בזת‬ ‫בה אחד ‪ p‬הסומץ הסוסלין כנשים שיתבארו אינה‬
‫וס*ל‬
‫סא ‪m‬‬ ‫השיק‬ ‫^בות קמשץ םיק‬ ‫ערוך‬
‫אלא משים רבסתסץ באשה יש קזירא נ ס כבורג שגס‬ ‫‪m rh‬‬ ‫מרל דאפילו מ ם ^ ג ל ד כל ‪ lA v t‬נ מ ס ה‬
‫עתה לאהד שנוזראאית היא נםאסת בעיניו בשזובר‬ ‫ה מ ל י״ל רלא ראה זרק לאחר נעואין אםרינן כן‬
‫שהיה בה סוסץ זתוא׳ו אבל נדרים ליכא קאידא הואיל‬ ‫‪1‬נ*!‪ 0‬וכן סשסע סהרםכ״ם שהבאנו רהא חאנים הוא‬
‫שעוקרו לסארע ובן כסוםץ באיש ליבא קפידא כבודג‬ ‫סקום גלוי ‪Jn‬ב ‪ r‬כתב דשומא נדולה או שיש בה שחןר‬
‫ראשה כבל דהוא ניחא לה ועור דבאשה יש ע אי‬ ‫הוה סום ‪ p‬לא הוכיר שם הארש כץ סוס ו בג לוי‬
‫כשהיה בה סוסץ אף סקודם סשא׳ב כאיש ו ל ק אס‬ ‫לסום שבסתר ידי! כאכ״ה םאישות לעניץ כתובה‬
‫האשה התנית עי ס שאץ בו סוסץ וחיו בו סוסץ ו הלו‬ ‫הוכתר זה דסיירי אהר נשואץ ע״ש מכ*נ הה״פ ונד ה‬
‫אעל רופא וריפאו ה*ז סקירשת ססעבים שנתבארו ‪:‬‬ ‫ונ*ש דא*ל ‪ P‬פ*‪0‬ו ‪:‬‬
‫ך דש שםסתאקים בתנאי דאשה שאץ בו םוסץ ונודע‬ ‫י ן כתב רביגו הרנרא מעי* ד ואם יש םרחץ בעיר‬
‫* לה קודם שנחרפאה אס בסלו הקדושין כס״ש‬ ‫אאילו סוסץ שכסתר אץ סבסלין כר״א בעמידך הבנות‬
‫מדדי ם ראשה כשנודע לבעל קודם שהתיר לה חכם‬ ‫לילך לסרהץ בגלוי אבל בסקום שאץ הבנות הולכית‬
‫או אפשר דדדקא האיש סקפיד כרבו־ מועט וסיד‬ ‫ל ^ ח׳ן רק בלילה ובדתבא אאילו ‪0‬וםץ שבגלוי‬
‫כשנודע לו יאנ‪ -8‬אי אפשי מד רני ת אבל האשד‪ .‬אעה‬ ‫סבטלץ עכ״ל בשקידשה ע־י שליח ולא ראה אותה‬
‫מקפדת אף בסוסץ אס יש רק רפואה להסוסץ ‪trwi‬‬ ‫דאלו ראה אותה כבר נתבאר דאין לו טענה על םו ‪ 0‬ץ‬
‫וגינס אסנם מדדי ם כשהיא התנית ע*ם שאץ בו נדרים‬ ‫שבגלוי ‪)»1‬ימ ונימו וגם זה לדעת החולקים והרםכ״ם‬
‫הודע לר‪ .‬קודם שדתיר לו החכם י״א דוודאי אעח‬ ‫שכתבנו נם סרחץ אץ ראיה אחר איחסץ ודק אהר‬
‫מקודשת נב״ש( דבנררים אץ בו משום מיאוס ווה‬ ‫נ » א ץ אסדינן דבשיש סרחץ אץ לו טענה אסילו על‬
‫שבארנו שבשנודע לו קורם שרתיו־ לה חבם דאינה‬ ‫סונדן שנסתר הס( ו‬
‫מקודשת הוא מאני שמעלד‪ .‬על דעתו שמא אץ היתר‬ ‫לןן נכאה אס ר\א ל סן קני ע הוה כסוסין שבסתר‬
‫לנו־ריה ומיד מבטל הקדושץ וטעם זה שייך נם בה‬ ‫ואס אינו לו ק קבוע הוה כסוסץ שנגל‪ 1‬י ו כ סי‬
‫נ*ב ‪0‬ם( סיוע אץ ראיד‪ .‬לפמ״ש דהוא בקפידא מועטת‬ ‫קס׳ז יוזכאר עור מרעי סוסץ ומשחנת כשעת שינה‬
‫סבטל הקדושין ולא היא א״ב נס בטעם זה י״ל ג״ב‬ ‫בסטתה הוה טום וכן פזוורעח ננ*י‪ 1‬דש סי שאוסר‬
‫דהוא םעלר‪ .‬על דעתו זה ולא היא ואפילו היא‬ ‫שגדיך ליתן לה בחובה ורק שיכול לגרשה בע״ב ואץ‬
‫מעלית על דעתה סיס אעה מבטלת הקדושין מפני‬ ‫נז ה םחקנח רגנרה ‪pi‬״‪ d‬ואיש רטשחץ נ ס ט ה יש סי‬
‫זה ער שתראה אם יש היתר לנדרו כפו שאמרנו‬ ‫שאוסר דלא הוה מום ונ״שו תדע לסה דלאי ת ר א ה‬
‫שממתנח לידעם אס יש לו דפואד‪ .‬שנם זה נעי*ם סמנה‬ ‫סוס ‪u‬־ ‪ S‬הוא ד״א דוה שנתבאר נםרחץ בשיש כעיר‬
‫ומ״ס ממתנת וה״נ דכוותיה ולבן הוי ספק קדושץ )נ׳ל( ‪:‬‬ ‫אאילו םו ‪0‬ץ שנסתר אץ סכטלץ אץ זה בכל המוםץ‬
‫ום״ט אם קידשה ע*מ שלא יר‪.‬יו בה מופץ‬ ‫דנבאה וריח האה אץ חילוק נ ץ סרחץ נעי ר או לא‬
‫ונמזואו בה מי םין ודיפאן הרופא ה״ז מקירעת‬ ‫דנ שעה קלה יבולה להזרד שלא יכירו בזה ובן ויעה‬
‫למפרע ואפשר דאפילונודע קודם שריפא אוהד‪ .‬מהני דהא‬ ‫וקיל עבה אץ היכר במרחץ סטעם זה ניזמ״מ ולנ ד‬
‫נוזקיים התנאי שלא ‪ v.t‬בד‪ .‬מומין ואינו שייך לומר‬ ‫הםוםץ שחשבנו בוודאי יש עוד ‪0‬וםץ במו סחלח‬
‫תםאסח בעיניו דהא לאי תנאו אינו מקפיד על העבר‬ ‫הםדבנךז ובן אם יאסרו הרואאים שיש לה מחלה‬
‫מם( ואע־נ שאמרנו שאץ קפידא בלשץ זהו לרייפך‬ ‫ססותרת וביוזוא בזה נם י״א שאם חיטסה גדול הרבה‬
‫אכל ם״ם א״א שנפרש התנאי יותר ממה שד‪.‬לשון‬ ‫משארי כני אדם ד\ה כסום תדע בזהו‬
‫סובל נמנים( וה״ה בנדרים הרץ בן אם אמר לשק‬ ‫י ט קידשה ע״ם שאין בה סומץ והיו בה םוסין‬
‫לוע א שלא יהיו בר‪ .‬נדרים אך דייל בשניד‪.‬ם בתבודע‬ ‫וחלבה אזול רואא וריאא אותה אאילו קודם‬
‫לו קורס הד‪.‬יחר וקודם הרפואד‪ .‬סבור הוא דאין לה‬ ‫שנודע תבעל םהסוםץ ם״ם אינה סקידשת ולא דסי‬
‫היתר ורפואד‪ .‬וסיד מבטל הקדושין ולבן בכד‪.‬״ג הד‬ ‫לנדרים שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ונעשים בלא היו‬
‫קדושי ספק ד״א רכבל ענ ק הוי קדושי ספק אפילו‬ ‫מעולם סשא״ב בםוסץ דםבאן ולהבא נתרפאו והרי‬
‫אמר שלא יהיו בד‪ .‬ודיפאן הרופא קידם שנודע‬ ‫קידשה ע״ם שאץ בה סוסץ ודרו בה ורק לא םטעם זה‬
‫לו מאני שאץ קאידא ב‪9‬שון ונ״>ו ‪: a rm‬‬ ‫לבר שהרי באיש נדרג הוי קדושץ בסו שתתבאר‬
‫בחב‬
‫ה ש! הן‬ ‫הלכות קדושין סיק ל״ט ם‬ ‫^ רו ך‬ ‫‪122‬‬
‫ראיה בגערה אבל כ־נרוה אפילו מיא בב־ת אביה על‬ ‫כתב הטור נם‪y‬או בה סוסי; לאחר עגהארסה‬
‫הבעל להביא ראיה עכ׳ל ויש־עוך דיעית כעניין זה‬ ‫והיא עדיין בכית אביה יהאב מו ק שלאחר‬
‫יתבאר בס׳ר בסי' קי׳ז רלעגיין הקדוש־; שצריכה גט‬ ‫שנתארסה נולרו ומזלו גרם עליי להביא ראיה ואם‬
‫הסכימו רוב הפיסקים שבבל עג־ין צריבה נם‬ ‫אין לו ראיה תצא בלא כתיבה וא‪£‬ילו ד‪,‬קדושין ץריכה‬
‫והחילוק הוא רק לסת־בה לבן אינו עגיין לסי׳ זה‬ ‫להחזיר ואם לא נמצאו ער אחר שננסר‪ .‬אז האב נאם;‬
‫ואם כי יש מפקפקים כזה מכל מק־ם כן רעת רוב‬ ‫וער הבעל להביא ראיה שהיו בה קורם שנהארסר‪,‬‬
‫הפוסקים ולכן גם רב־תינו בעלי הש׳ע לא כתבו דין‬ ‫אבל אם הביא ראיה שהי׳ בה המומין בבית אביה‬
‫זה רק בשם ‪:‬‬ ‫לאתר שנתארסה לא מהגי ליה כר׳א שעל האב להביא‬
‫סימל מ ]דין המקדש לאחר זמן ולאחר שתלד ובדומה ובו נ׳ח סעי׳[ ‪:‬‬
‫האומר לאשה הרי את מקידשת לי לאחר שלשים חזרה כה פשיסא שצריכה להחזור כסף הקדושין ואם‬
‫יום וגתן לה עתה כסף הקדושין כל ל׳ יום היא היא חזר בו י׳א שא'צ להחזיר ראם נאמר רעד חלות‬
‫פנויה גמירה ואם היתה כת כהן לישראל ‪ *rrxn‬הקדושין המע־ת הם ברשותו א׳ב אם נהאכלו למה‬
‫בתרומה ולאתר ל׳ יום ה׳ז מקודשת גמירה ואם היתה מקודשת ‪:1‬בו וזה שצריכה להחזיר כשהיא חוזרת בה‬
‫בת ישראל לכהן אוכלת גתרימה מן התירה ואפילו זהי כטעם אחר דסמילא נשארו המעות חוב עליה ביון‬
‫נחאכלו המעות ואינו דומה לא למלוה שהמקרש בטלוה שהמניעה מצרה וי׳א ראפילו אם הוא חוזר צריכה‬
‫אינה מקודשת ולא לפקרון דכעינן שישתייר ש־פ להחזיר שהרי לא נח; לו אלא לקדוש וכוץ שאץ‬
‫דמלוה להוצאה ניתנה יהוו כאלו לא נתן לה כלום רצינו בהקרושץ חייכת להחזיר וזה שמתקדשת אם‬
‫ופקדון ברשות המפקיר הוא אבל מעות אלו ניהנו נתאכלו המעות כפני שבא לירה בהירת קדושין והרי‬
‫הם כבעין כשלא היתה חזרה )ההרי׳ש! ‪:‬‬ ‫לקדושין ושלה הם ומרירה קאכלה וכיון שמתחלה על‬
‫ף ויש להסתפק כשחזרו בד‪,‬ם בהק־ישי; ודכסף או‬ ‫דעת קדושין נתן לה אע׳ג דבעת חלות הקדושין ליתגיהו‬
‫השכר קר־שץ עדיין ההת ירה יאה'‪ :‬קודם כלות‬ ‫להנהו זוזי מעיקרא מקנייה נפשה בהנהו זוזי ]י•;! ‪:‬‬
‫^ ואע׳ג דקיי׳ל בח״ם מי׳ קצ׳ו באומר להכירו משיך השלשים יום חזרו ונתרצי אס ‪:‬תקיים־ קדושין הראשונים‬
‫פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום דלא קנה ואמרינן נם בזד‪ ,‬אתי דבור של ‪-‬ר־צ־י וכבשל דיביר‬
‫דההם הקניין הוי משיבה ולאחר ל' אין בה ממש וכמה החזרה או אפשר דמיר כשחזרו נתבטלו הקרושין‬
‫יקנה אבל הכא הכסף הוי כבעין מהמעט שבארנו ואם הראשונים ו' א אמרינן אתי דיב־ר השלישי ומקיים‬
‫תחזור כה צריכה להחזיר הרי הטעית כמו שנתן לה דיבור הראשי; ובקרושי כסף ווראי אין להכתפק דלא‬
‫לאחר שלשים ולפ׳ז י׳א ראם קדשה כשטר ואינו כעין הוה קדושין רממ׳ג כמקים שבהזרה נשאר הכסף שלה‬
‫לאחר ל׳ יום אלא נלךע או נאבד אי שאינו ברשותו הרי בהכרח כשכת‪,‬־ציס צריך ליתן לה כסף מהרש‬
‫ולרדשה יסכקום שצריכה 'להחזיר לו הכסף בחזרה‬ ‫‪y‬‬ ‫דלא הוה קדושין ‪1‬שס‪ 1‬וכיש שאם קירשה בביאה שיהא‬
‫ין והכסף חוב עליה הרי מקרש‬ ‫ההזיד‪:.‬‬ ‫ולא‬ ‫הקדושין חלין לאחר זמן דאינה מקודשת‪1‬ג'ל‪ 1‬ורק אם הנייר‬
‫יש*פ הוה כקדושי כסף לחימרא כמ׳ש בסי׳ כ׳ח ע״ש ‪ :‬בטלוה אינה כ‪• :‬דשת אך בקדישי ששר יש להסתפק‬
‫^ אם חזר בו בה־ך השלשים יום או חזרה היא כגון כשהשמר בעי; ת׳י ‪1‬ויש לפ‪:‬יש הרש־ד דגיטין השלוגתא דד*ן‬
‫שאמרו אין רצונינו בהקרושין כמלו הקרושין ראתי ור׳ש אס הזזר ירגיש נו נמ׳ש נהי' קה׳א אך אין ראיה משם‬
‫דיבור ומכטל דיבור ואע׳ג דקיי׳ל דלא אתי דיבור לשטר קדושין שת׳׳י הא‪:‬ה ידו״ק! ‪1‬אה״כ ראיתי בהי׳ הרשב׳א‬
‫יעיל הזרה אהד הזרה(‪:‬‬ ‫ומבטל מעשה והכא הרי יש מעשה דגתינת‬
‫שכתב רבח‪:‬רה טהקרושין בעינן‬ ‫מהראשינים‬ ‫יש‬ ‫חלות‬ ‫הכסף אמנם זד^ לא מקרי מעשה רעד‬
‫‪I‬‬
‫דייקא כפני שנים אבל אם חזרה בינה לבינה‬ ‫הקדושין הוי כדיביר בעלמא במו בשולח נט‬
‫לאשתו שיכיל לבטלו כם*ש בסי־ קס״א ע׳ש ואם היא אפילו שמעו מאחורי רנרר שימגב־לת הקרושין אץ »ז‬
‫חז‬
‫סב ‪123‬‬ ‫השלח‪I‬‬ ‫ה^כזת ‪ !im p‬םימן ם‬ ‫עחד‬
‫השני לא היתד‪ .‬מקודשת ותפסו כה קדושי שגי ונעשית‬ ‫ייק בםד״‪#‬בה בעלמא ילא בריבוד !ריפב״א{ ד » להסביר‬
‫א״א לאחר הלי יום כשיבואו קדושי ראשק ימצאו‬ ‫■טעם רהא מה טביבולתם לבטל את הקדישין הוא‬
‫אותד‪ .‬איא ונמצא דדאשון כמו שקידש א״א שאין‬ ‫«עום דאתי ריכור ומבטל דיבור כס״עז וא״ב במו‬
‫קדושץ תופסץ בד‪ .‬עב״ל ומלשון זה יש לדקדק ראם‬ ‫דיבור הקרושין היה כ‪6‬ני ^זנים כמו כן »ריך להיות‬
‫מת השני או ג ‪T‬שד‪ .‬תוך ל' יום חזרו קדושי ראשון‬ ‫־יבחיו של הביטול וכמו ביטול שליחית דבט רצריך‬
‫וכיב הטור שיש מדדאשונים שסוברים בן ואע״ג דכחזרה‬ ‫״כ בפני שנים דווקא כמ״ש בסי* קמ״א אמנם בכל‬
‫בטלו הקדושין לגמרי מפני שחזרד‪ .‬בפירוש וכאן מה‬ ‫זפוסקים אינו מכיאר דין וה תו״ע לדינא וכיש אם‬
‫שקבייה קדושין מאחר י״ל שאין דעתה לחזור מקדושי‬ ‫‪*.‬א ביטלה בפניו או הוא בפניה דווראי נראה דהוה‬
‫דדאשון לגמרי אלא דעתד‪ .‬עדיין אם ירייה באפשר‬ ‫;ימול דהרי נם בנט יש שסוברין דכשמבטל בפני‬
‫יחולו הקדושין ראשון )ר״ן! ‪:‬‬ ‫זשליזז דאיצ שנים כ‪ v^'t‬שם מיהו » ‪ v‬וודאי‬
‫‪ gj‬ויש מרבותינו שחולקים בזה וס׳ל דקדושי ראשץ‬ ‫־כשביטלה בפני שנים אעיפ שביטלה שלא בפניו‬
‫נתבטלו מיד כשקידשה השני עד לעולם ואפילו‬ ‫■הוד• ביטול וכן הוא שביטל בפני שנים שלא בפניה ‪:‬‬
‫נחגרשד‪ .‬מהשני או מת ואדרבא קבלת קדושין משני‬ ‫ויש להסתפק אם הוא או היא אומרים לאחר ל'‬
‫עריפא מחזרה דחזרה הוא רק בדיבור וקבלת קדושין‬ ‫מם ‪#‬ני טלו כתוך לי יום כפני שני ערים והלכו‬
‫הוא ביטול במעשה ‪1‬רא*ש רפיג ורשנ׳א! אמנם בדיעח‬ ‫'הם למרה״י או מתו אם נאמנים מטעם מינו ר ת א‬
‫ראשונה מבואר בירושלמי ועוד מבואר שם שאם מת‬ ‫ש לו מינו דאי כעי הוה מנרש לה והיא י ‪ #‬לה סיגו‬
‫השני ור‪.‬גיח אח דזקוקר‪ .‬ליבם לא חלו קדושי הראשון‬ ‫•גרשחני רנאמנת מרינא דנם׳ או אפשר דאין וה מינו‬
‫לאחר ל׳ יום שד‪.‬רי עדיין זקוקד‪ .‬לקדושי השני ויש‬ ‫‪ 1‬כ רלא ניחא ליה לוטר שגירשה כדי שלא יתסר‬
‫טרכיתינו שהחמירו נם בזד‪ .‬והטעם דדררושלטי ס״ל‬ ‫‪1p:‬־ ‪ .T w v‬אם אשר‪ .‬חשיבה היא ואף באינה חשובה‬
‫דאין קדושין תופסין ביבמה ‪1‬נרכ ביבמזמצ״נ‪ (:‬אבל אנן‬ ‫ולי רצוני עתה ליקח אחת מקרובותיה!ומכתונות עיה אין‬
‫ס״ל דהוה ספק כמ׳ש בסי׳ מיד ולכן אין הזיקת יבמין‬ ‫■איה פ*ש‪ 1‬וגם מינו שלה אינו מיני גמור דהור‪ .‬מינו‬
‫מונע מלחול קדושי ראשון וצריכד! גט מהראשון ]רמנ׳׳ן!‬ ‫*העזה ולבן נראה דלמעשה אין לפוטרה כלא נט‬
‫וחליצה מאחיו של העזני ואסיר לייבמר‪ .‬לפי דיעד‪ .‬זו‬ ‫‪#:‬אץ ערים שבטלו וב״ש כשמבחישים זא״ז ואם שניהם‬
‫קורם שגירשה הראשון אבל אחיב מותר לי׳יבמד‪ .‬בדין‬ ‫שורים שביטלו אפשר רנאטנים ום״מ למעשה יש‬
‫יבמה שנתקדשה לאחר כשיגג שד»חר מגרשר‪ .‬ור‪.‬יבם‬ ‫לריתיישב כדבר נעס״ת סק״ג מ״ש משפה־ימו‪X‬‬
‫מייבמה במ*ש בסי׳ קנ״ם ור‪.‬״נ לא גריעד‪ .‬מקדושי‬ ‫׳ וסקד ש אשה לשלשים יום ושאח״ב תהיה פנויה‬
‫שונג מ״לוז‬ ‫בלא גט אינו מועיל ודרי היא מקודשת לעולם‬
‫»י יש מי שאומר דכיק שנתבאר בקדשה לאחר ר‬ ‫־־אע׳ג דהקדש לימן היה הקרש מ׳ מג ם בהקדש קיי׳ ל‬
‫מם דטקודשת אפילו נתאבלו הטעית דר‪.‬״ד‪ .‬אס‬ ‫■לא פקעד‪ .‬קרושה בכדי ננדריס נ״ס‪ (.‬ואפילו אם‬
‫ו ^ד ר ה לו המעות ולא ביטלה הקדישין דד‪.‬וי קדושין‬ ‫‪:‬הקדש יוצא לאחר זמן לחולין בלא כלום מ״ם אין‬
‫נא״מ ססין״נו ואמרינן רמתנה נתנם לו כמ״ש רבינו‬ ‫ןדושת אשה יוצאה בלא גט )ירושלמי! ורדי נם בגיטין‬
‫הרמ״א ביו״ד סי׳ ש״ה לעניין פדיק הבן דד‪-‬חזיר הזי‬ ‫*יי״ל דכשמנרשה לל' יום מגורשת לעולם כיון רפסקה‬
‫כנתאבלו ולי נראה דוודאי אם מפורש נחנה לשם‬ ‫פסקה ננימין פיד‪ !.‬וכ״ש בקדושץ רמתפשטת הקרושין‬
‫מחנה לא נרע מנתאכלו אבל אם הווזירה לו סתם אף‬ ‫}ד לעולם וי״א דזהו בקדושי כ^« אבל כשטר הוה‬
‫שאמרה שאינה מבטלת הקרושץ מים אין דיבורו*‪ .‬כלום‬ ‫שפק קדושין לפי מה שיתבאר בסי׳ קל״ז דגני נט הוה‬
‫דבמאי מקדשה ביון שהחזירה לו הטעות ולא דמי‬ ‫שפק מגירשת וה׳ד‪ .‬הבא בקח שי שטר נחמ״ח סק״מ יש‬
‫לנתאכלו ביק שנ תי ת מהם ולשם קדושין ניתנו שפיר‬ ‫שפק א& חלין הקרושין בלל כבה״ג אם לאו דכן איתא‬
‫תי קדושין אבל בהחזירה בטאי מקדשד‪ .‬וזה ששוה‬ ‫כירושלמי ‪ 01‬״ג‪.‬פ׳ גהגר׳א סקיג ובמל*מ ס״ו! ‪:‬‬
‫חזרה לנתאכלו זוצ להיפך במו בפריק הבן דבשם‬ ‫המקדש אשה לאחר ל׳ יום כמ״ש ובא אחר וקידשה‬
‫שנתאכלו אינו מועיל שם לדעת רכינו הרמ״א בם‪1‬‬ ‫כתוך השלשים יום ה״ו מקידשת להשני לעולם‬
‫כן חזרה איגו מיעיל אכל לומר דבשם שנתאבלו םועי>‬ ‫כ תנ ן ד מ כ׳ ם בפי? תםעס לפי שכשעה שקרשר‪.‬‬
‫כמו‬
‫ד׳שלחן‬ ‫פיק ם‬ ‫חלטת‬ ‫^דץך‬ ‫‪124‬‬
‫יוס‬ ‫כמו בן חורה זה אינו ראיה ועב״ם הוה ספק קדו?דן דוודאי הוה תנאי ננ'ש‪ 1‬אם לא יחזור כו עד‬
‫וכן יש להסתפק אם לא נהנתה מהמעות כגון שנגנבו והוא יכול לחזור ולא היא ואפשר דאם יגיע עד ל׳ יום‬
‫פירושו אם יחיה ער ל׳ יום וכפמ׳ש וצ׳׳ע לרינא ;‬ ‫או נאברו מכנה בתיך שלשים יום מי גימא דרווקא‬
‫כשנהנתה מהם חלו הקרושין או אפשר רגם נ כ ה׳ג דך ויש כזה שאלה להפוסקים דס״ל בסי׳ ל״ח דגם‬
‫כשעכשיו צריך תנאי בפול א'כ איך אפשר לוםר‬ ‫חלין הקרושין ]ברישנ׳א משמע דהמיקר ‪.‬הוא ממי ההנאה‬
‫עיש ד׳ ו׳ גבי הלוה אנל מהרשנ׳א רפ׳ג מניאר דהקדושין הוא במעישיו ולאחר ל׳ יום רכוונתו לתנאי הא לא כפל‬
‫מפני שעליה להחזיר כשלא ת־צה בהקדושין והוי נהנאת מחילת תנאו ואם היתה כוונתו יתנאי הא ממילא התנאי במל‬
‫מלוה א*כ נה ככה׳ג הוה קדישין זנה לפ׳ז יש להםתפק כשנאנד והמעשה קיים והוי קדושין גםורין מעכשיו ואץ ביכולתו‬
‫ממנה בחונה ועפ׳ת הקיא נשה הנרע׳א שנהתפי נ*כ בדין אונס לחץר בו ואם נאמר ככפל תנאו א'כ איך אפשר לוסד‬
‫דיש ספק שמא חזר כי כיץ שמפורש כפליה לתנאיה‬ ‫ולפמיש יש לההחכק נה כנאבדו רלא אונה[ ‪:‬‬
‫יא האומר לאשה הרי את מל‪,‬ירשת לי בפרוטה זו ואין לומר דבאמת נאמר כן דלא כפליה לתנאה ואב‬
‫מעכשיו ולאחר שלשים יום יבא אתר וקדשה בתיך באטת כיונתו לתנאי התנאי כטל ואינו יכול לחזור‬
‫יום ה״ז מקירשת מספק לשניהם לפיכך שניהם כו דלא משמע כן מכל הפוסקים והתשובה לזה דתנאי‬
‫ניתו ים גט נין בתיך הל׳ יום וכין לאחר הל׳ יום כזה שמתנה אם לא יחזור טהקרושץ עד ל׳ יום איט‬
‫וטעטא דמילתא מפני שיש םפק בד‪,‬ראשון שאמר דומה לכל התנאים ולא כעינן בו תנאי כפול כיץ דדדא‬
‫מעכשיו ולאחר שלשים יום מה כוונתו אם כוונתו על עצם הקרושין ואינו דומה לתנאי כיג וכ״ר ואץ‬
‫מעכשיו כשלא אהזור בי ער ל׳ יום ואיב כשלא חזר זה כתנאי ומעשה בדבר אחד דמיגרע גרע כמ״ש שם‬
‫בו עד ל־ יום חלו קדושי ראשון משעה ראשונה וקרושיו זהו משים שרצונו לקיים הקדושין ומתנה בזה טפה‬
‫של השני אינו כלום או אפשר רזה שאמר ולאחר והוי שני הפכים כנושא אחד םשא״כ כשד ‪a‬נאי הוא‬
‫ל׳ יום הוי חזרה מדבריו הראשונים שאמר מעכשיו באמת לחזור מהקדושין סי יוכל לכופו שירצה כהקרושין‬
‫ורצוני שלא יחולו הקדישין מעכשיו אלא לאחר ל׳ ואין זה אלא כעין ישוב ורעת וגם לפירוש רבותינו‬
‫יום וא'כ חלו קיושי השני ושל הראשץ בטלו ומפני שכסעי׳ י״ג הוה נ*נ כעץ זה דאין זד‪ .‬תנאי צדדית‬
‫אלא אם יחיה דכשלא יחיה למה לו הקדושין ולמה‬ ‫זה היה לשנירם ס‪.‬־ יצייכה משניהם ג ט‪:‬‬
‫י ‪ 2‬ולפ׳ז כמקדש אשה מעכשיו ולאחר ל׳ יום איהו יצריכנה חליצה בחנם וזהו נ' כ כעין ישוב ורעת שיראה‬
‫יבול לחזיר בו בתיך הש־שים יום םם'נ ראם מה יעלה בו וא*צ תנאי כפול ומטעם זה ג״כ אץ‬
‫כוינתו היהה כשלא יחזיר בו הרי חור כו ואף אם חשש ברירה בזה רהטעם שכתבנו שם סעי׳ ס׳ז לא‬
‫שייך בכאן עי׳ש ‪1‬נ*ל[ ‪:‬‬ ‫היתה כיונתו שיחילו הקדושין לאחר ל׳ וחזר בו ממעבשיו‬
‫וזה שכתבנו ששנידט נותנים גם כץ בתוך שלשים‬ ‫הרי בבר נתבאר דמקדש לאחר ל׳ יכול לחזור בו אבל‬
‫בין לאחר שלשים כ'כ הרםב״ם כפ׳ז ובש׳ע סעי׳‬ ‫היא אינה יבולה לחזור בה רשמא היהה כוונתו ע׳ם‬
‫נ׳ ואע׳ג דהראשון אץ מהרא־י שיתן נט תוך ל׳ ראפילו‬ ‫אם‬ ‫שלא יחזור בו ותלה התנאי בו ולא כה לפיכך‬
‫אם נאמר שהוא תנאי רדי לא נגמרו הקרושין עד ד‬ ‫חזר‬ ‫דשמא‬ ‫הזרה כת כתוך הל׳ יום צריכה גט מםפק‬
‫וכיש אם הוא הזרד‪ ,‬דדי לא התחילה הקרושץ תוך ד‬ ‫ן‬ ‫סק׳ו[‬ ‫נענ׳ש‬ ‫כם*ש‬ ‫בי מטעבשיו וגם היא יכילה לחזור כה‬
‫ין; אכל יש מרבותינו שפירשו שיש עיר ספק בדבריו כלל דאדרבא אם הוי חזרה זה הנם עצמו הוה חזרה‬
‫דשמא היתה כוונתו מעכשיו אם יחיה לאחר ל׳ ומה לנו אם כותבו בחנם ואם הוא תנאי ג״כ הנם‬
‫יום ‪1‬רמכ*ן ורשב׳א[ ולפ״ז גם הוא אינו יכיל לחזור בו כשר דבביאת הז ק אינלאי סילתא דבשעת כתיבת‬
‫כשלא מת ער כלות הל׳ יום ולכן אפילו אם הוא חזר הנט היתד‪ .‬מקודשת והיתה כת גירושץ והשני נ״כ‬
‫כו אי שניהם חזרי צריכה נט מספק וכן אם מת תוך דםגרש בתיך ל׳ יום הוא משום דקידש בלא ז ק כלל‬
‫שלשים ולא חזר בי היה ספק קדושין וחולצת אבל אם ואי מעכשיו דקמא הוי חזרה דדי היא מקודשת לו מיד‬
‫חזר בו ימת תיך שיישים לבל הדיעית נתבטלו הקרושין שהרי שניהם חזרו מקדושי קמא וגיטו גם ואי דקפא‬
‫ודבר פשוט היא שאם אמר מעכשיו ולא תתקדש בו הוי תנאה הרי קדושי השני אינם כלום ואם לא נ א‬
‫אלא לאחר ל' יום או מעכשיו אם יניע עד ל׳ יום אחר וקדשה אפשר שאיט יכול לגרשה מ ך ל׳ דרילסא‬
‫מזן‬
‫סג ‪126‬‬ ‫השלחן‬ ‫זזלכות קח שץ סימן ם‬ ‫ערוך‬
‫מגיחשיןן וא״כ י ן ן אטנס ט׳׳ש קדושי כולםתיפסים כה טלשץ זה טשמע‬ ‫חוח חוחח ואק ת ט חי גלל )ס^ג‬
‫רלאו ספני הספק דנערס טמנו קדושי סי תפסת אלא‬ ‫בשישיםו השישים יום יחולו הקדושץ וו ס יסברו שהיא‬
‫טנודשת ום*פ נראה דאי» גט אהד ל׳ דביק דהוי די>פ לכולם באמת תפיסת קדושין במקצת דבאמת יש‬
‫חזרה הרי זמרו שניהם בהם מהקרושץ האם גט גריע שפוסקץ בן רכל מי שאומד מעכשיו ולאחר זמן הוה‬
‫טהורה אלא שהנם הוא לטיתר אס הוה חורה אגל התחלת קדושין ובלא גמר ולכן אם אחר בך גךדשח‬
‫הגש טוכרח טפני ם‪6‬יקא רתנאי וא״ג גם אם הוה חזרה אחר בלשץ זה תופם גם קדושיו במקצת וכן ער מאה‬
‫הרי חזרו בר& ‪1‬שם‪ 1‬אבל י״א רטהראשץ לא טהני גס ואע״ג דא״א לאשה שתתקדש לחצאין זוע ויראי כן‬
‫בתיך ל׳ טספיקא רשטא בוונתו לתנאי ראץ נט אלא הוא ביון ששייר בניף האשה אכל הכא לא שייר בנוף‬
‫האשה בלום אלא נומרין כולם נחיס׳ ס׳‪: U‬‬ ‫לאחר נטר קרושק ולכן כיון רק־רם ל* לא נגטרו‬
‫הקדושין לגטרי א ‪ p‬הגט חל כלל ובהניע יום ל׳ ולא י ט דש נ״ט לדינא בץ זל״ז דמטעם ספק א ‪ r‬גט אלא‬
‫אם השני נכל זמנו קודם בלות זמנו של ראשון‬ ‫מ ר ‪ u‬והוא בחיים הרי היא א״א מריכה נ ט אחר‬
‫וכן כולם אבל אם השני גבל זמנו אחר זמנו של‬ ‫נרשביא משו׳ סי׳ תש״ס ‪I‬‬
‫חח שהחורכנו ששניהם יחנו לה גט והו כשרצונה ראשץ אץ קדושיו חופסץ שכבר חלו קדושי ראשץ‬
‫להנשא לאחר אכל אם רצעה להיות לאחר טר& בכלות זמנו בץ דהוי תנאי ובץ דהוי חזרה אבל אם‬
‫נותן לה האחר נ ט ומיתרת להשני וכ*ב הטור זן״ש וי״א קדושי כילם נתפסים בה אץ חילוק בזה דהא רווחא‬
‫רדק הראשון ינרשנה ומותרת לשני ולא להיפך ‪*31‬ש שבק קמא לכל טי שיקרשה תוך שלשים יום נר״ןו‬
‫‪ 019‬רש*ל‪ 1‬ברי שלא יאמרו גירש ראשק ונשא שני ומלשץ הרמב״ם משמע רדווקא על הסדר הזה כשזסגו‬
‫וגירשה ‪ ■wn‬הראשון ונשאה כדחיישינן לזה כסי׳ של האחרץ בלה בתוך זמנו של הקידם אמנם לפמ״ש‬
‫ליא ע״ש אמנם בכאן לא שייך חששא זי רהא א״א לומר דיש ספק דשמא זה כיץ בלשץ תנאי חה בלשץ חזרה‬
‫שגירשה הראשק היך ל• רכץ אם כוונתו לתנאי וכץ אף מטעם ספק צריכה נ ט מהשני אף אס זמנו אחר‬
‫לחזרה עכ*פ הקרושין תלוק ועומרין ער כלות ה ^ ומגו של הראשץ דשמא הרא־טץ של חזרה והשני‬
‫יום ולא שייך לוטר שהשני נשאה בתיך ל׳ יום וט״ט של תנאי וכיון שהשני קידשה על תנאי אם לא‬
‫יחזור בו עד כלות זמנו והוא לא חזר בו ממילא‬ ‫יש להחמיר נשג״ש םסר‪,‬״מ ;‬
‫יץ כתב הרמכ״ם רל ‪1‬שם‪ 1‬א״ל הרי את טקורשת לו דקדושי ראשון שהם של חזרה אינו בלום דהרי קדושי‬
‫טעכשיו ולאחר ל* יום ובא אחר ואמר הרי את השני קדמם שהרי קדושיו היו מעכשיו חה ד\ה קודם‬
‫כלוח זמנו של הראשץ ‪1‬עח»*ח סקיסו ‪:‬‬ ‫ט^ר שת לי טעכשיו ולאחר ב׳ יום יבא אחר יאמר הרי‬
‫את מקודשת לי מעכשע ולאחר עשרה ימים אפילו ך ונראה שהרמכ״ם מפרש דמאן דם*ל בגטי דקדושי‬
‫הם מאה על הסדר היה קדושי כולם תופסין כה תוריכה י כילם תופסץ בה אינו קדושי וודאי דבאמח קשה‬
‫נט מכל אחר ואחד מפני שהיא ספק מקודשת טבולן לומר שיתפסו באשה אחת כמה קדושץ אלא רהכוונה‬
‫עב״ל וכ*כ כש*ע ומםיף הלשון משמע רלטלם היי נ*כ הכל מפני הספק דשמא לזה הוי תנאי ולזה חזרה‬
‫ספק מקודשת כלומר לזה או לזה מטעם שנתכאר וכטיש וזה שכתב שכולן על הסדר הזה אץ הבועה‬
‫דטספקינן כלשק מעכשיו אי היה תנאי וקדושי ראשון שיובלע זמנו של שני בתוך זמנו של ראשץ אלא‬
‫תופשים או חזרה וקדושי האחרון היפסים יאע״ג רלפ״ז כלומר בולם ער הסדר הזה שכל אחד אמד מעבשד‬
‫פהאטזועיים מט״ג א*צ גם וכאמת הרא״עו ז״ל פוסק ולאחר זמן ‪11‬עמ״מ וכ*מ וי״ש נגח* דפל סי וחד רווסא שביק‬
‫בן בט״ש הטור ט״ם ייל דהרטב״ם ס״ל דלשון זה אינו ר״ל דיש ריוח בין זל״ו לתפוס של זה או של זה מהשעם מיזבאר‬
‫לשין שיה בבל כג' ארם וא״ב י״ל ת ה כיק בתנאי וממילא דכולם תיפסים בה מספק למיין גס כי שרגא דלמי‬
‫ופרש׳י שם ובמהרש׳א ולפמ״ש א׳ש ומ״קו !‬ ‫וזה בחזרה וא״כ יש להסתפק שסא הראשון והאחרץ‬
‫המקרש בשטר מעכשיו ולאחר שלשים יום צרץ•‬ ‫כיונו כחזרה והאמצעי ני־ן בתנאי וקדושיו תופסים‬
‫שיהא השטר קיים ברשות האשה לאחר לי יום‬ ‫ואץ נבול לספיקית אלו לפיכך אפילו קידשוה מאה‬
‫בכה״ג צריכה נט מכולם דש מראשונים שסוברים בן ראע*נ דאי תנאה הוה א״צ לזה דבכלות השלשים יום‬
‫כבר נגמרו הקדושץ מקודם ם*ם שמא חזרה היא ואין‬ ‫«נמ*מ וב״יז‪:‬‬
‫הקרושיץ‬
‫השלחז‬ ‫ד^מת קרושץ פיק ם‬ ‫ערוך‬ ‫‪m‬‬
‫ספק מ קיד ש ת ד ש מ א קדו שין חופסין ב ה ע ת ה ו תופ ס‬ ‫ה ק ח ש ק חלין רק ל אח ר י‪ 8‬ל שים וגם ל ה די ע ה שנתבא ר‬
‫גם לאחר זמן מ ספ ק וכן אם קיר שה ע ת ה הי א ג*כ‬ ‫דכיל ם תופסים ב ה מ פני שג מ ר הקדו שין הוא לאחר ל׳‬
‫מ קוד ש ת מ ספק ו מ מיל א שאסיר הי ב ם לי ב מ ה קודם‬ ‫ואינו ק נ ק נ סו ר ע ר ל׳ אפילו אי תנ א ה הוה אינה‬
‫שוה גחן ל ה ג ט ‪:‬‬ ‫א>‪ 8‬תו ג מו ר ה מקורם אפילו נתקיים ד תנ אי ד ה א גם‬
‫ב ך ‪ ,‬הנותן ש תי פ רו טו ת לאשר‪ .‬פנוי ה וא״ל הרי א ת‬ ‫קדו שי ה שני תיפסין ב ה ולכן נם ל רי ע ה זו צריך להיו ת‬
‫מ קיד ש ת לי היום ב א ח ת ו ב א ח ת לאחר שאגר שך‬ ‫ה ש פ ר ב ר שו ת ה ב ש ע ה שננ מ ר הקניין ‪ 1‬ר'ן ועכ׳ש ססיךח‪1‬‬
‫והרי היא ע ת ה מק־ר שת ולכשגירשר‪ ,‬הוד‪ .‬ספק קדו שין‬ ‫ועמ״ ש בסי׳ קמ״ו ו ב ח׳ ם סי׳ קצ׳ז ונ ת ב א ר שם ד ב ס ע כ שיו‬
‫והספק ד‪',‬א אי א מרינן טיגו דחיילא ב ה ה ש ת א קדו שין‬ ‫קנה א פי לו עו ט ר ת ברה״ר לאחר ל׳ יום מ שום דהקניין כ ג ר‬
‫חיילא נ סי לאחר שיגרשנד‪ .‬או אפ שר דל א חיילא ו א ע׳ ג‬ ‫נגמר ע׳ ש ם*ם לעניין קדו ש ץ לא נג מ ר לדי ע ה זו ער‬
‫דלפי הכלל שהנחנו דבל שביכולתי לקד ש עכ שיו יכול‬ ‫כלו ת ה ז ק )ו‪5‬״» מה נשתגה קדושין מכל דנר ולפמ׳ש בדעת‬
‫לקד שה ל אהר זמן והרי יבול לקר שה עכ שיו שאני ה ח ס‬ ‫הרמב׳ם נם דיעה זו ס״ל כן ודו׳ק! ‪:‬‬
‫ד או ת ־ קדו שה ע צ מ ה שמ קד שה לאחר זמן יכול ל קד ש ה‬ ‫כ ב כ ל א שה שאינו יכול ע ת ה ל קד ש ה שאין קדו שין‬
‫עכשיו א בל הכ א או ת ה קדו שה שנייה ש מ קד ש ה ע ת ה‬ ‫תופסין ב ה אינו יכול ל קד ש ה ע ת ה אף להזסן‬
‫על לאחר זמן אינו יכול לקד שה עכ שיו שהרי הוא‬ ‫שי תפסו כ ה הקרו שין דהוי כרכר שלא ב א לעולם לפיכך‬
‫מתפ־כ ב ה עכש־ו קדו ש ה אחרת וא״א ל או ת ה קרו שה‬ ‫ה או מ ר ל א ש ה ה רי א ת מ קוד ש ת לי ב פ רו ס ה זו לאחר‬
‫שנייר‪ .‬לחול עכ שיו וכיון שכן אפ שר לומר דל אחר‬ ‫שאתגייר או לאחר שתתגיירי או לאחר שא שתחרר‬
‫הגירו שין נ מי לא חיילא )כ'מ מרין נדרים ל׳ ‪[ .‬‬ ‫ל אח ר ש ת ש ת ח ר רי או ל אח ר שי מו ת ב ע ל ך או ינר שך‬
‫ב ן ויש בזה ש אלה הא קיי־ל האו מ ר לחבירו שד ה זו‬ ‫או ל א ח ר ש ת מו ת אחו ת ך שהיא א ש תי ו כ ה׳ג אינ ה‬
‫שאני סוכר לך ע ת ה לכ שא קהנה מ מ ך א ח' כ חר‪,‬יה‬ ‫מ קוד ש ת אף לכ שיגיע הזמן אפילו ד‪,‬קדושין א צל ה אז‬
‫הקד ש חיילה ה קדו שה ‪1‬כת‪.‬בית נ' ע ‪ 1:‬וכן פסק ה ר מ ב׳ ם‬ ‫וא״צ גם וצריכה קדושין מ חד ש אם רצונו לי ש אנ ה וכסף‬
‫כ פ׳ו טערכין מ ט ע ם דכיון שיכול לה קדי שה עכ שיו יכול‬ ‫הקדו שין צ רי כ ה להחזיר לו ולא אמרינן דנ תנ ם לה‬
‫לה קדי שה לאחר זמן יצריך לחלק כס״ ש משום ד ב א ש ה י ש‬ ‫ב מ תנ ה כ כ מ ק ד ש אוזותו ד ה ת ם הכל יודעים שאין קדו שין‬
‫עתד‪ ,‬קדו שה אחרת ורדי ב ה קד ש חייל ה הקד ש אף שיש ע ת ה‬ ‫תי פ ס ץ ב א חי תו ו בווד אי נ תן ל מ תנ ה א כל הכ א ט ע ה‬
‫קדו שה א ח ר ת כ ט׳ ש ה רכ ב״ ם ב ס פ׳ ר טמעילד‪ .‬ד האו מ ר‬ ‫לומר שהקדו שין י ת פ סו כ הגי ע הזמן ולא נתן לה ל מ תנ ה‬
‫הרי נ טי עו ת אלו עלי קרבן ע ד שיקצצו ופדאן חוזרות‬ ‫ו ל פ׳ז ב הגי ע הזמן יכול ל קד שה ב מ עי ת אלו וא ’ צ‬
‫וקדו שיה מ שום שהקדישן עתר‪ .‬וגם הקדי שן לכ שיפרו‬ ‫ליטל ם מ מנ ה רכפקדון הם ו כ ש ה מ עו ת אז ב ר שו ת ה יאמר‬
‫א מנם רז׳ל !נדרים ל׳ ‪ 1.‬שאלו ש אל ה זו וחילקו ד בנ טי עו ת‬ ‫ל ה ה רי א ת מ קוד ש ת לי ב מ עו ת אלו ‪1‬כ״מ ננ׳ש סק׳ט!‬
‫גמי דווקא כ שפדאן הוא חוזרות וקדו שו ת דכיון שלא‬ ‫נעיז״מ סר׳ע די*א כשאמר יקנה לך כשתבא לעולם קנה ובקדושין‬
‫לא שייך זה דהעיקר הוא הדיבור וצריך להיות הדיבור יצ או הנ טי עו ת ט ר שי ת הקד ש או מר שו תו דין הוא‬
‫שיחזורו ויקדו שו אבל אם פראן אחר אינן חוזרות‬ ‫אח״כ ודויקו‪:‬‬
‫וקדו שות ו ב א ש ה נטי בשמנרשד‪ ,‬ר די יוצ א ה מר שו תו‬ ‫^ אם א ח ד קיד ש ה לאחר שלשים יום ובא אחר‬
‫וכפראן אחר ר מי ו א ע׳ג דגם הי א ד די מ ס כ מ ת שיחולו‬ ‫ו קיד ש ה תו ך שלשים ו א׳ ל לאחר שי מו ת בעלך ה־ז‬
‫הקדו שין נם לאחר הגירו שין מ״ ם מ ע ש ה הקרישין תלוי‬ ‫מ קו ד ש ת מ פני שד‪,‬וא יכול לקד שה ע ת ה תיך שלשים‬
‫בו ולא ב ה ד נ י יקח אי ש א שה כ תי ב ולא כי תל ק ח‬ ‫ו אפילו אם הרא שון א מ ר מעכ שיו ולאחר שלשים יום‬
‫א שה לאי ש ולכן כ ש או מ ר ת רדיני מ ק ד ש ח ע צ מי לך‬ ‫וד‪,‬שני קיד ש ה ל אח ר שי מו ת הר א ש ץ נ' כ צריכה גם גם‬
‫אינו כיו ם כם*ש כסי' כ׳ז ורק רצונה בעינן א ב ל הוא‬ ‫מ ה שני ש ה רי אם הי ה מ קד ש ה תי ך שלשים הי ת ה‬
‫הוא ה מקד ש או תה ולכן כ שנ תג ר ש ה ד די יוצאה מ ר שו תו‬ ‫מ קוד ש ת מ ס פ ק שמא הרא שון כיון לחזרה כמ״ ש ולכן‬
‫לנ מ רי ורמי לפדאן אחר ‪1‬ר*‪ 1‬שם! !‬ ‫גם אם א מ ר לאחר שי מו ת הו ה נ״כ ספק ‪ 1‬ב'מ וסמ׳ח! ‪:‬‬
‫מי ש הי א זקוקה‪ .‬ליבום תופסים ב ה קדו שין מ ספק בץ וכל זה בארנו ל ר ע ת ר בו תינו בעלי ה ש״ע בסעי׳ ו‬
‫שפסקו רהו ה ספק קדושין א כ ל ד ד מ ב׳ ם ד ל בפ״ז וכן‬ ‫כמ״ ש בסי׳ קני ם לפיכך האו מ ר ל ה הרי א ת‬
‫הט־ר פ ס קו רהור‪ .‬וודאי קדו שין וכן פס ק ד ד ש ב״ א ז׳ ל ]שם‪1‬‬ ‫ס קו ד ש ת לי ב פ רו ט ה זו לאחר שיחלוץ לך י ב מ ך ‪r n‬‬
‫מהטעטיס‬
‫סד ‪m‬‬ ‫השלחן‬ ‫ם ם״«‬ ‫קחשין‬ ‫‪rtctm‬‬ ‫עריו‬
‫®הטעמים שגתבארו דזה דמי ססש ^הקד» ואע״ג דבע״ם שאץ בהן דופי עכ״ל וס״ל דזה שאמרו חז״ל מייג‪B‬‬
‫®סנטארגסטקסיס «אוםינןלה מסידא אחרת ^והבאנו דבועכר עוברה מקירשת אץ זד‪ .‬למאן דם״ל אדם‬
‫ואינם מחלקים החילוקים הדקים עגארנו ואשה נשי בי‪ p‬מ^נה רשייביל אלא אפילו לדידן דקיי״ל אץ אדם מקנד‪.‬‬
‫ע«זיא מדתויתלזהנ״כ בינולתם להתקרש עתה ונם לאחר דשלכיל מקודשת דהוכד עוכרר‪ ,‬הור‪ .‬כבא לעולם ורבים‬
‫» ‪ p‬ירכינו הנ״י הולן־לשיטתו שבתב גם‪6‬רו הנדול יאפשר חולקים ע״ז ולכן לדינא הוד‪ .‬ספק קדושץ וכן פסק‬
‫ת ם כוונת הרמנ״ם לספק קדושץ אבל הראשונים לא כתבו רבינו הכ״י בסעי' חי יאע־נ דכח״ם םי' ר״ט ל ענ ק‬
‫כן אן־ לדינא אין נים רהולבץ להחשיר לפי דיעה קנ ק לא חילק כזה ככר בארנו כח״ם שם סעי׳ ר‬
‫התלקת על הרטבים ואם קבלה קרושץ מאחר עריכה רמשום ת מ ר האיסור דא״א ח ‪ 9‬ס לדעת הרמב״ם ע״ש‬
‫נם ממנו נם ולכן אפשר ^‪8‬לא כתבו רעת הרמכים אמנם רדמבים בעעמו כפכ׳ב מסכירד‪ .‬כתב דהמזכר‪.‬‬
‫בשיע ודע דאפילו להרמב״ם אם רעו לחזור בהקדושין לעובר לא קנה ולא חילק ג*כ בץ הוכר עובר ללא ועבר‬
‫השניים יבולים לחזור בהם דהוה כמקדש אשה לאחר ולפ״ז נראר‪ .‬דהעיקר לרינא ^ ל ג״כ דאף בד‪.‬וכר‬
‫וסן נההימז ואפשר דאפילו אם אמר מעכשיו יכולה עוברה הוה כרכר שלב״ל ורק מפני חומר האיסור‬
‫לחזור אע״ג דכמעבשיו אק יכולה לחזיר זהו מפני חשש לזד‪ .‬ולכן העריך לקדשד‪ .‬בשתוולר ולפ״ז אם‬
‫שהקדושין חלו מעכשיו אבל בכאן אין ביכולת לחול קירש אח״ב אחיתר‪ .‬עריכות שנירזם נם ת עי ספק‬
‫מעכשיו מחטת הקדושץ הראשונים ולפיכך אפשר קדושין לשניהן ורע דאעיג שמפרשי הרמכ״ם וכמה‬
‫שיכולה לחזור נשם! ורבר פשוט דהנותן פרוטה לאשתו מהפוסקים תססו כדבריו דס״ל תעכר עוברד‪ .‬לא הוה‬
‫ואיל הרי אח מקודשת לי לאחר שאנרשך אינו כלום דשלב״ל ומקודשת נמורד‪ .‬היא זהו מפני שלא היד‪.‬‬
‫שהרי אץ בידו לקדשה עכשיו שמקודשת ועומדת היא לפניהם דבריו בפירועו המשנה דשם ביאר מסירש‬
‫ולכן לעניין זה רינה כאוסר לאשת חבירו בן ראינו דחומרא היא בקרושץ ומדינא נס בד‪.‬ובר עובד הוה‬
‫מועיל משום שאין בידו לקדשה עתה וה״נ דכוותיהז דשלכיל וכיב רכינו עובתר‪ .‬בפירושו למשניות משמו‬
‫של הרמכים רכן זער‪ .‬לפניו® נירסת המשנד‪ .‬ע״ש‬
‫הוא מירפא והרי הרמגים‬ ‫‪3‬ךן כתב הרמב״ם ז״ל בפ״ז האומר לחבירו אם ילדה נוצ״ע על המהרש״א שם ש»ונ‬
‫אעזתך נקבה הרי היא מקודשת לי כזה לא אמר והרעיב גורסים אזתה זנ״נ התזייש זלשיו לא גרסי נגיד המיון‬
‫כלום ואם היחד‪ .‬אשת חבירו מעוברת והוכר העוכר לתרומה ואיש נזה דנריז כסיה מתרומות »*ש דהחם איור‬
‫ה״ז מקורעזת ויראה לי שעריך לחזור ולקדש אותר‪ .‬לכשיתלשו וכאן לא שיץ לכשתלד דתלישה נידו הוא כמיש ‪0D‬‬
‫וציע על הכימ ומסרשי השיס זדו״ק! ;‬ ‫אחר שתלד ע״י אביה כדי שיכניס אותר‪ .‬כקדושץ‬
‫פ י ק מ א ]דין קדושין שאין טסורין לביאה ובו ח׳ םע'׳ן‪:‬‬

‫^ קיייל קדושין שאץ מסורץ לכיאה הוח קת שץ‬ ‫א מקדש אדמ במה נשים כאחת והוא שיהיר‪ .‬ש״פ‬
‫וביאור הדבריס בנון שקידש אחת משחי אחיות או‬ ‫לכל אחת ואחת ואומד להן הרי כולכם מקידשיח‬
‫אחת מאשה ונתד‪ .‬או שאר ערוה ואסר אחת מכס‬ ‫^ ככמף זה או שפורט אותן כשמוחן ויטלד‪ .‬אחת מ ק‬
‫מקודשת לי אעיפ שאינו יבול לבא על אחת מהן דשמא‬ ‫לקבל הקרושין בשביל כולן כשמתרעות וד\א נחשכת‬
‫היא ערוד‪ .‬עליו דאולי נ ע ת הקדושין ביון להשנית‬ ‫כשלוחן לקבלת הקדושץ דאשה נעשית שליח לחבירתה‬
‫דאיט נאמן לומר לזו כיונתי ומים הקדושין תופמץ‬ ‫אפילו במקום שנעשית לה ערה במ״ש במי' ליו סעי׳‬
‫ושניהן ערינית גט ואסירות עליו לעולם רשמא ‪m‬‬ ‫י״א ועיש עוד פרטי דינים כזד‪ .‬ויראה לי רנקדושי‬
‫אחות נרושר״ו ונוהג גשחיהן כל דץ עדיות ובן בשאמר‬ ‫שטר אינו יכול לקדש שתים כשטר אחר רכסו שאין‬
‫לאב אחת מבניתיך מקידשת לי וקכל האב הקדוש ץ‬ ‫שתי נשים מתגרשות בגט אחד דכתיכ וכתב לדו ולא‬
‫וכן שתים או ג׳ אחיות או שארי עריות עשתו*‪ .‬אחת‬ ‫לה ולתכרתר‪ .‬כשיש כסי׳ קיל וקדושי שטר תפר‪ .‬לגט‬
‫םד‪.‬ן שליח לחנירתר‪ .‬לקבל קחשיר‪ .‬ונתן כ ‪T‬ד‪ .‬וא״ל‬ ‫כנרש כסי׳ ליב ולבן אם רועד‪ .‬לקרשן כשטר אחד‬
‫אחת סבן םקודשח לי בולן עריכית נם ואסור לבא‬ ‫עדיך לכתוב במו שיר‪.‬כאר שם לעניץ נט ויש לדותיישג‬
‫עלית או שזעו שתי אחיות עומדות ונתן פרוטה ל®‬ ‫בזר‪ .‬למעשה ]גילו ‪:‬‬
‫ופרוטד‪.‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קזזשץ סיסן ס״א‬ ‫עחך‬ ‫‪m‬‬
‫סשר״י ה א חיו ת או אשד‪ ,‬ו פ ת ה שדד־ טי ע טן כפ׳דו תז‬ ‫מ ר ו פ ה לזו ו א ס ר א ד ד‪ .‬םכן םקר ‪ 8h‬ח ^ ^ חוי ג ’ כ ‪ P‬א ב ל‬
‫כיון שאסר ה ר אייו ת ל בי א ה ו ק א מן ראויות א פי לו‬ ‫א ס ע פ דו ע תי או דו ת ונתן פרוסה י*אחת ו א ס ר א ח ת‬
‫ב שקיד ש רק א ח ת ס הן ולא יפר ש סי הי א ואם א ס ר א ח ת‬ ‫מכן ס קו ד ע ת לי נ ר א ה ד טי שקבלה ה פ רו ט ה הי א‬
‫סכולן הר אויה ל בי אה מ קיד ש ת לי כל א ח ת ס קוד ש ת‬ ‫ה ס ת ק ד ש ת ר מ ה א ח ר ת אק שום ח ש ש כיון שלא נתן‬
‫ט ס פ ק ד ש ט א ע לי ה כיון וה שתי א חיו ת א׳ צ נ ס א ע־נ‬ ‫לה בלום וגם הי א לא ע ש א ת ה ל שליח לקבל קרושיו ;‬
‫שקיד ש א ח ת מכולן ולא נ רי ע מ קיד ש א ח ת מ ש תי‬ ‫^ וי ש ל ה ס ת פ ק אם אמר ל א ב אח ת ס בני תי ך מ קור ש ת‬
‫אחיות ‪*0‬ם כאן ש אמ ר ד ד אוי ה לכיאד‪ ,‬כוונתו מו נ ח ת‬ ‫לי ו ה א ח ת ר\ ת ה אסירה עליו אים־ר ל או כנ ץ‬
‫ד ל ס ע ט אותן ב א ד ד די אם יכוין ע ל א ח ת טחן ד די אינד‪,‬‬ ‫ענ תנ ר ש ה ‪ p‬האירוסץ שעדיין הי א ב ר שו ת א בי ה והו א‬
‫ל בי א ה ‪1‬נניל נניונת הדרישהז וי׳ א ד בנ ר ד‪:‬‬ ‫ראויה‬ ‫כ הן סי אסרינן וודאי ביץ ל ה הי ת ר ולא להאיסור או‬
‫נ ם ה א חיו ת צריבית ג ט וזהי כ קדו ש ץ ש א ץ ססירין‬ ‫כי ק ד ק דו עין תופסין ב ה הוד‪ .‬ג*כ אין מסורין ^ בי אה‬
‫ל בי א ה כר־ן ש אסר א ח ת טכן ‪1‬ב*ח בקויא( וד‪,‬דעת נו ט ה‬ ‫ונ ר א ה ד ק הו א דביון שלא פ ר ט ה ל ה שני ת ב ש מ ה אילו‬
‫יור‪,‬ר לריעה רא שונה ט ט ע ם שב א רנו ו מ׳ ם ל מ ע ש ה י ש‬ ‫היתד‪ .‬כוונתו ל הג רו ש ה ר א ל׳ ב לסד‪ .‬ל א פ ר ט ה ג ש מ ה ;‬
‫להח סי ר בקדו שין ואם היה בין הנ שי ם הייבי לארץ‬ ‫ל בי א ה הוד‪.‬‬ ‫טסירין‬ ‫שאין‬ ‫ו א ע׳ג דקדו שין‬ ‫ף‬
‫ואמר ה ר אוי ה ל בי א ה יש ל ה פ ת פ ק אם גם הן בכל ר‬ ‫קדו שין ם' ם אם קיד ש שתיהן נ סו שרר אחיות‬
‫כיון דקדו שין ת פ סי בד‪,‬ו או אפ ש ר ד אינן סי ק ר ת‬ ‫או א ש ה ובתר‪ .‬ו שאר ערוד‪ .‬ואמ ר ד רי שר‪.‬י‪:‬ן ט קו ר ש ת‬
‫ראויו ת ל בי א ה ונ ד ה ווראי נ ק ר א ת ר אוי ה ל בי א ה אחר‬ ‫לי אינן קדו שין ואין שום א ח ת מ הן צריב ה גם ו ה טע ם‬
‫ש ת ס רד )מק׳‪: 1‬‬ ‫ד ב סו שאם הי ה מקר ש א ח ת מ הן ו א ח׳ ב הי ה מ קד ש‬
‫ן ואם אמ ר כולכם ס קיד שו ת לי ל ר ע ת כמד‪ .‬ט ה פו ס קי ם‬ ‫ה שני ת ל א היו הקדו שין תו פ סין בד‪ .‬כ סו בן נשר‪,‬ידשן‬
‫הנכריות מ ק־ד ש ת ו ה א חיו ת אינן מ קוד ש ת וזהו כ סו‬ ‫כ א ח ת ד ב לל גדול הוא בל שאינו בזד‪ ,‬אתר זה אפילו‬
‫ד קיי׳ל ב ח׳ ם סי׳ ר״י בקני א ת וחמור אף ד ה ח מו ר‬ ‫ב ב ת א ח ת אי ט )פתוס׳ עירובי; ‪ ! v'n‬ד״ה מ׳סז והר סב״ ם‬
‫לאו בר קניין הוא מ׳ ם קנה ה אי ש מ ח צי תו ור״ג אף‬ ‫בפי רו ש הטשנד‪ .‬ב ח ב ה טע ם מ שום דיו״יב ואשד‪ ,‬אל‬
‫רה אחיו ת א׳ א י הן ל ה תקד ש בי חד וננדן לא חלו ה קדו שין‬ ‫אחיחד‪ .‬ל א ת ק ח לצרור ד תו ר ה א ט ר ה ב ש ע ה שנע שו‬
‫מ׳ ם כ הנכ ריו ת ת פ סי ה קדו ש ץ א ב ל ד ע ת ד ד ט כ״ ם ז׳ל‬ ‫צ רו ת זל׳ז ל א יד‪,‬א לך ליקיחין אפילו כ א ח ת מהן וכל‬
‫ב פ׳ ט וכ מ ה טהפו סקי ם דככולן ל א חלד‪ ,‬ד‪,‬קדושין ולא‬ ‫ה ע ריו ת יל פינן ט א חו ת אשד‪ ,‬ו א ע׳ג ר ב ע׳ ב לא מי רי‬
‫דטי לקני א ת וחמור ד שני די בו רי ם ה ם אבל כיון‬ ‫בק ר א ב ר ת כ תי ב ואין זה אי'א‬ ‫נ ך א כ ה כי ר הא‬
‫ד א ט ר כו־^כם וכללן בולן כ ח ד די בו ר א׳ א לקיים ח צי‬ ‫נ ע קי ד ש א ח ת ט הן ת ח ל ה ואח״ב ב א ע ל א הו ה ה אך‬
‫ד י מ ר ו ל פ׳ז אם א פ ר א חיו ת וננ ריו ת מק־ד ש ת לי‬ ‫מ מי ל א ש ט ע ת טינ ה דכיון שד תו ר ה א ס ר ה ד ב א חו ת‬
‫הנכריות מ קי ר שו ח א מנ ם עור י ש חילוק בין דין זה‬ ‫אשד‪ ,‬ל א ת פ סי קדו שין א׳ כ כ שקיד ש ש תיהן כ א ח ת‬
‫לאת וח מור דב ש ם שני קונים ד ס הוא והחמור ואין‬ ‫לא ת פ סי קרו שין גם כ א ח ת ראם יתפסו הקדו שין כזו ולא‬
‫סברא לומר מ רהח םו ר ל א קנה נ ם הו א לא קנה א בל‬ ‫בזו מ אי חזי ת הא שתיהן קירש ו שי ח פ סי ר‪,‬קדושין‬
‫הכא ה ב ע ל קונה אחד הוא ורצה רק ל קנו ת כולן ואם‬ ‫ב ש תי הן א׳ א ד ה א בל א ח ת היא א הי ה א ש תו ו כ ע׳ ב‬
‫לא כולן אינו רוצה אף ב מ ק צ תן זזהו כווני; הר'; ‪ 1‬המ'מ‬ ‫ד ב ש תי הן לא ת פ סי ‪1‬מ*ל לתרן דברי הרמניס והרע׳ב והש׳ס‬
‫ואיש קישית הלח־מז ולפ׳ז נם אם חלקן ב שני דיבורי ם‬ ‫נ' נ ‪77‬חי לעפם וה ר׳ל דא׳א לומר דקרא מיירי כזה ממש‬
‫אינן מקיר שו ת לדי ע ה זו ו ל מ ה ל א אזלינן ב קני א ת‬ ‫אלא דממילא שמעת מינה ומתרן נדרבה בלומר כרו שאמר רבה‬
‫וחמור אחר מ ח ש כ ת ה סוב ר ס שום דנג ד קונד׳ זד‪ ,‬ד די‬ ‫גל שאינו ונו׳ נמו ‪ p‬כבאן הכרח לומר כן מתוך קרא דלצרור‬
‫מ ת קיי מ ת גם מ ח ש כ ת ה סובר שה רי לא ביון ל ה קנו ת‬ ‫נמ׳ש זאשילו לא ס׳ל בעלמא נרבה והוכרח לוה משוס דק׳ל‬
‫לו אל א מ ח צ ה ‪:‬‬ ‫קושית תוס׳ בעיחבין שסו ‪:‬‬
‫ן וכיון שי ש בזה מ חלו ק ת הפוסקים הלכך נכריות‬ ‫ש תי א חיו ת‬ ‫ך{ קיר ש נ שים ר כו ת כ א ח ת והיד‪ ,‬נ ה ן‬
‫מקיר שות מ ס פ ק בין שבללן כיל; בל שון כולכם ובין‬ ‫טחן ל שליח‬ ‫אי אשד‪ ,‬וכתד‪ .‬וכל הנ שי ם ע שו א ח ת‬
‫שאמר נכריות ו אחיות ואם אמר א ח ת מכולכ ם מ קוד ש ת‬ ‫מכן ל בי א ה‬ ‫לקבל בערן ד‪.‬קדושין אם אמר ד ר אויו ח‬
‫לי כולן ם קן ר שו ת מ ס פ ק כין הנבריית ובין ה א חיו ת ו א ם‬ ‫נ טו רי ם חו׳ן‬ ‫ס קו ר עו ת לי ו ד י ט ל ן ס קו ד עו ת לו קדו שין‬
‫אסד‬
‫םה»‪2‬נ‬ ‫השלחן‬ ‫ח>^ומ קמשץ סיק ס׳א נ «‬ ‫ן ךו ך‬
‫אחיתו יני»ו ‪ 8‬נ ק ו«סר הרוודה &כ ‪ 0‬לג'«ר‪0 .‬קיר ‪ 9‬ת‬ ‫‪ lam‬מינ ס ‪ rm vpo n r o » rtrm o rrm‬וורווי‬
‫לי שארי נ^^דם ‪ ntcmpo‬ואם אסר מלבם מקודעות לי‬ ‫והאחיות ^ ‪ m an * fi'ne‬נס\‪ rm vrs‬לא רסי לקני‬
‫שארי נשים סקידשות מספק וכסעסים שנתכארו ]מא*)‪1‬‬ ‫את וחסוד ו ה א אס היו יודעים את סי מהאחיות‬
‫‪0‬יףכ הניא מהרימנ״א למניין קמשין ^מל״ב ‪5‬ימ דאם נאמר‬ ‫קידש הוה נם אעלה קדושין נסורים ועתה םפני העדד‬
‫גרירה קדושין המסירין ^ולחו »א עיש יהרנה סרח נוה‬ ‫ידיעה ע שחר ‪ p‬עריכות נ ס ם‪0‬פק אגל הנכריות‬
‫וגסמ״ש בסמי' כ׳ אין ‪ w‬שייטת כלל לכרירה דאק לא נאמין‬ ‫סקודשות כוודאי »‬
‫לי ושמא ניץ כשעת מעשה להאמרת ונ״ל שמו טונת תינו רר׳ד‬ ‫ךן וכן הדין אם היתר• כתוך הנשים שקידש שפחה או‬
‫שהניא האימ ולתנה הקשה עליז מגדדה עיש ודו׳קו ‪:‬‬ ‫כותית או שהיא ערוד• עליו כנץ א*א או כתו או‬
‫םקד‪8‬ין אלא ברצץ והעדיס צריכים לראות הקדושין ובו נ״א סעי׳ן‪:‬‬ ‫סיק מ״ב]אץ‬
‫רועד‪ .‬אני ]נרע וקדושיו קדושין מרינא חד‪ .‬דוטד‪ .‬לקניץ‬ ‫כתכ הרסב״ם ד ל רפ״ד אץ דיאשה סתקדשת אלא‬
‫שרד‪ .‬שנהנד‪ .‬מריפירות וה־נ גדגה ממנה שהרי היא‬ ‫לדעונה והסקדש אשד‪ .‬בעיכ אינה סקידשת אבל‬
‫משועבדת למלאכוע ומעמיד ודע ממנה ואף שמתחייב‬ ‫האיש שאנסות עד שקידש בע״כ ה״ז מקודשת עכ״ל‬
‫במזתותיה מ״ם טובר‪.‬ה מרובה מהזצאחר‪ .‬והרי נם על‬ ‫וסעס הדברים דאע״נ דמילחא דפשיטא דקדושין עדיך‬
‫שדה יש הועאה ן‬ ‫להיות מדעון כץ מהאיש דכתיב כי יקח איש אשר‪ .‬ונם‬
‫ב חהו מדינא אבל חכמים תקנו כשאנם אשה לקבל‬ ‫סעד האשד‪ .‬כעען מדעתה שהרי בעינן דעת המקנה‬
‫קדושין אפקעינוע רכק לקדושין מיניד‪ .‬כיץ שעשה‬ ‫עזרי מ״ד ‪ 1.‬וד‪.‬יא המקנה איע לו וכן כתיב ור‪.‬לכח והיחד‪.‬‬
‫שלא כד‪.‬וגן נביב מית‪ [:‬אבל כשאנסווע לקרש וד‪.‬יא‬ ‫לאיש אחר מדעתה משמע והדי יבמות י״פ ‪ t:‬מ״מ כמו‬
‫עשתה שלא בהונן מיל לררמכים דלא אפקעינת רבנן‬ ‫דבסקח וממסר שעריך להיות םרעק המוכר ודקונד‪.‬‬
‫לתך־ושץ שלא הוערכו לכך שהרי יכול לנרשד‪ .‬בע״כ‬ ‫ועכיץ קיי״ל שאם אנסו לאיש למכור שדהו וקבל דמי‬
‫ואם אעו חפץ כד‪ .‬יגרשנד‪ .‬אבל היא שאץ ביטלתד‪.‬‬ ‫השדר‪ .‬בעעמו או שאסר ‪ .*n n‬אני המכר קיים ככרש‬
‫להתנרש כעל כרתו הוכרחו חרל להפקיע הקדושץ‬ ‫‪ tf to‬סי* ר*ה אס לא שססר מודער‪ .‬ובלא וה‬
‫נההימ ואפילו מ מ היו שיש תקנת רנמ״ד‪ .‬שלא לנרש‬ ‫אמרינן דאנב אונסיר‪ .‬נמר ומקני כיק שקבל מעות ר‪.‬ינ‬
‫בעיב וא״ב היה לנו לבטל הקדושין נס אס כפו‬ ‫אשד‪ .‬א שהיא כסוברת עעמה לו אס אגסור‪ .‬שתתקדש‬
‫אותו אך בכור‪ .‬לא חיקן רנמיה ויכול לגרשה כדת‬ ‫לעי‪ .‬וקבלה טעות הקדושין בעעמד‪ .‬או שאר מין קדושץ‬
‫תורד‪ .‬נשיש‪:‬‬ ‫בשאמרר‪ .‬ר»ר‪ .‬אני אמרינן דאנב אונסה נמוד‪ .‬ומיקנייה‬
‫^ ועע דעת הרמב״ם והעומרים בשיטתו אבל נ מ ת‬ ‫נפשה תקרא וה רעון אעיג שהיה עיי אונם ואעיג‬
‫מרביתיט מיל רכשאנסו לאיש לקדש אשד‪ .‬אינד‪.‬‬ ‫דסקסא דסכר נתבאר שם דל ק נסר ומקנה טפני‬
‫מקודשת מ תנ א ת ם מיל נס בקניץ שדה דרק באנםתע‬ ‫שקבל סעות ‪ r m‬כ בקח שי שמר וכיאה הלא אינר‪.‬‬
‫מכירד‪ .‬אכל אנסוהו לקנות שדד‪ .‬אץ‬ ‫לסכור‬ ‫סקבלת כלום והוה כמו סתנר‪ .‬רלא קנר‪ .‬כסיש שם‬
‫קניינו קנ ק וכנרש רביגו הרמיא בח״מ שם ואע״ג‬ ‫תם כקמ שי כסף תינה בשקירשר‪ .‬ב ‪« 0‬ן הרכה אבל‬
‫דוודאי עדיף לקמת מלמכור ם*ם קנייה תמיד הוא‬ ‫קידשר‪ .‬ספרוסה הרי לא «י ך לומר רמשוס הסעות‬
‫מדעץ אכל מכירות שדות עיפ רוב הם באונם דאי‬ ‫תקניתה איע לו אסנס האמת דכקדושין הוה כקבלת‬
‫לאו דאממדך ליד‪ .‬וחי לא הוה מוכר ו ל ק נס באנסוהו‬ ‫סעות שהדי ם ‪n‬ו‪Y‬יב איע בשאירר‪ .‬כנעתה ועתתה‬
‫למכור הוד‪ .‬מכירתו מכירד‪ .‬מיג מיוון ואף דלא רמי‬ ‫«ים* ביג מיסם ועוד דאיתתא בבל דהוא ניחא לד‪.‬‬
‫אתם תפשיר‪ ,‬לאונס דאהרינא ס׳ ס אנב אתסא נמר ומקנת‬ ‫דסב לכיתב מן מ !גמק״י שסו ול ק הוד‪ .‬כמכר ובן‬
‫כקכלח מעות אבל בקונה לא מעינו עגיץ הכרח כלל‬ ‫באנסוהו לקנות שדד‪ r o .‬להרסב״ם דהסקח קיים‬
‫ו מן נס בשאנסמזו לקדש דדמי לקנ ק ג*כ אינה מקודשת‬ ‫כשאמר תעד‪ ,‬אני וקיו ממכירת שרה רהא טוב לארם‬
‫מדיגא תם וד‪ ,‬נרוע מקניץ שרה ליקח אשה שהיא ננד‬ ‫^נו ת סלמכור ןואדיו(ו ‪ p‬כשאנמוהו לקרש הור‪ .‬כקניית‬
‫•עתו וביק שיש בא; נעולוק; חפוסקיס אם אנסו לאיש‬ ‫שרה וכידן שאמד לה חדי אח מקודשת לי היו כאומר‬
‫לקדש‬
‫השלהן‬ ‫הלכות קחשץ סיטן ט״ב‬ ‫עריו־‬ ‫‪190‬‬
‫דבס•׳ ל׳ ס עי ך׳ מ בו א ר רבזרקד‪ ,‬תי ך כ״ ד ‪ mS‬כיו ם‬ ‫לקד ש א ש ה דעה ספק קדו שין ו ד ע רגם אינם ס פ ק מקרי‬
‫הוא ואפילו ב ד ש די ך כמ׳׳ש שם מ׳ ם הבא ש א ט רד‬ ‫אונ ס !מק׳ז אף אם לא אנסיהו ביס־רי הגוף ואונם לא‬
‫ת חל ה קד שיני חיי שינן ש ב א מ ת נ ר ד צ ת ה כשזרק לה־ך‬ ‫ס קרי אלא כ שאנסו הו על עד ם הקדו שין א כ ל כ שאנסוהו‬
‫חיקה ו סי ר תו ך כ״ר חז ר ה בר‪ .‬ובקדו שין ל א מ הני חזרה‬ ‫כ עניין אחר ומתוך האונס האחר נ ת ר צ ה לקרש אין זה‬
‫אף תוך כי ד כ מ״ ש כ סי׳ ל*ח סעי׳ נ׳ א ומל שון רכינו‬ ‫אונס בלל ההו רצון גמור כמ״ש שם סעי׳ ז׳ וע׳ לקמן‬
‫ו ד מ ״ א מ ש מ ע דד‪.‬וד‪ ,‬קדו שין ווראים ו א ע׳ ג שבארנו‬ ‫סי׳ קל״ר ואם מסר סו ר ע א סו ר ע תו מוד ע א )נ׳לו ‪:‬‬
‫שם די ש מהפו סקי ם ו ש ״ ל ד תו ך ביר הי א רק חו מ ר א‬ ‫ך אל י פל א ב עיני ך ה ד ב ר הזה ש א פ רנו ש מדיג א‬
‫בקדו שין ו א׳ ב לפ״ז ל א הוד‪ ,‬רק ספק קדו שין א פ‪ :‬ס‬ ‫ו ע ק ר ש א שה ב אונ ס וקיבל ה ד‪,‬קדושין מ קוד ש ת‬
‫ר מ תי ט ב ע לי ה ש׳ ע שם נ ס עי׳ לי ד נ ר א ה רס״ל רמעיקר‬ ‫ד ד ב ר זה מ פור ש ב כ תו ב בסוף ספר שופפים שאחרי‬
‫דינ א כן ועא כנו״ ש שם ו א ע׳ג דל א אפרד‪ .‬קד שיני‬ ‫ה מ ל ח מ ה ע ס שב ט בנימין שהרגו מ מנו רובו של שבם‬
‫בזריקת הקדו שין מי ם כיון דל א א פ ר ה ל הדי א תן קדו שץ‬ ‫וחרדו שלא יכר ת ה שב ט ו ס קיד ס נ שב עו שלא י תנו‬
‫לידי אלא ק ר שי ט סתם מ קוד ש ת אפילו בזריקד‪) ,‬ביש! ‪:‬‬ ‫מ בנו תי ה ם לה ם לנ שים כ תי ב שצוו א ת כני בנימין לכו‬
‫ץ א מנ ם א׳ א לו מ ר ד כוונ תו לקדו שין ווראים ד ה א ב ל א‬ ‫דארבתם בכ רמי ם וראיתם והנה אם יצאו בנו ת שילה‬
‫זר‪ ,‬כיון שאומ רת שכיונד‪ ,‬ל שחוק ב ע ל מ א נ הי ד א ק‬ ‫לחול ב מ חו לו ת ויצא ת ם ‪ p‬הכרמי ם ו ח ט פ ת ם לכם אי ש‬
‫הולכץ בקדו שין אתר או ס ר ט ת והובחות מי ם אין זד‪ .‬רק‬ ‫א שתו מ בנו ת שילו ו הלכ ת ם ארץ כני מ ץ ויע שו כן בני‬
‫מפני חומר הקרו שין זהנר׳א סקיח ו א׳ ב ל פי ז גם ב ל א‬ ‫בנימין וי שאו נ שים למ ספ רם מן ה מ ת לו ת א שר גזלו‬
‫מ ע ם חז ר ה תוך כ״ד א ק זד‪ .‬רק ספק קדו שץ ואע״ג‬ ‫וגר־ ודב ר זד‪ .‬נ ע ש ה ע׳ ם ה סנדד רין וכלל י שראל ו ד די‬
‫ד מעי ק ר הרין דנ רי ם ש ב לב אינ ם ד ברי ם מי ם היב א‬ ‫אנ סו א ח ו ע שי ם שנזלו או תן ‪ p‬הכרמים אלא וודאי ביק‬
‫דמוכח א מיל ת א שכיונה ל שחוק ב ע ל מ א הור‪ ,‬ד ברי ם‬ ‫ש א ח׳ ב קפלו הקדו שין אף ש היה באונם קדו שיהם קדו שין‬
‫דה א ב ב מ ה דברים אזלינן ב ח ר או מרנ א הי כ א ד ה או מ דנ א‬ ‫גמורים ה ם ‪1‬מה שהקשה הא״מ על החולקים הינא משכחת לה‬
‫ווד אי ת כ מי ש ב ח׳ ם סי׳ רמ״ו ובקדו שין אפילו ב או מדנ א‬ ‫גאיש שיהא שיתה בפציצו וכתג דמצוה לשמוע ד״ח הוי רק דיחוי‬
‫ווד אית ואנן מ ה די שלא כיונד‪ .‬אל א ל שחוק בע ל מ א מ׳ ם‬ ‫לא זכר נדנרי הרמניס סס׳ב מגירושין ע׳ש! ‪:‬‬
‫אץ ה־לכין אחר ה אי מדנ א וכן מ בו א ר במקור הדין )תשי׳‬ ‫ה מ קד ש אשד‪ .‬ב ע ת שהיד‪ .‬נים ולא נים תי ר ול א‬ ‫ף‪,‬‬
‫>דימ׳ אישות ס׳א( ולכן ל א ק א מ ר ר כי ט ד ד ם־ א מ ט ע ם ד ברי ם‬ ‫תיר קדו שיו קרו שק זב׳י[ ד אינו דומד‪ ,‬לישן ו הו א‬
‫שבלב אינם דברים אלא מ ט ע ם ד אין הולכין כקדו שין אחר‬ ‫ב שלם כ ד ע תו ו שיעור זה דעא כ ש ט חנ מנ ם קצת וכי קרו‬
‫או מ דני ת ד מ ש ס ע ל הדי א ררק בקדו שין אץ הולכין ואי‬ ‫לי ה עוג ה ו א ע׳ ג ש אי ט יוד ע לד‪,‬שיב אז טי ל ת א ד תלי א‬
‫מ מ ע ם רבדי ם שבלב והל א בכל מילי קיי׳ ל דנ רי ם ש ב לב‬ ‫ב ס ב ר א מ׳ ם כי מדב רו לי ה מידב ר ואומר ‪ P‬או לאו‬
‫אינם רבדי ם אל א וודאי אפילו ב מ קו ם שב ש ארי ד ברי ם‬ ‫«סחי‪ 0‬ק׳ן‪ (:‬א ב ל ב פ חו ת מ שיעור זד‪ ,‬כג ק נ רד ם הוד‪,‬‬
‫הולכץ אחר האוטרנ א בקדו שין אין הולבין וזהו ווד אי רק‬ ‫כישן )שם( ואין חילו ק בין ת חל ת ה שינ ה לסוף ה שינ ה‬
‫מ פני חומר א׳ א כ מ׳ ש ז א׳ ב אינו אלא ספק קדושין)ודברי‬ ‫‪1‬ת‪1‬ס׳ נדה ס׳ג‪ (.‬ד כ ש הו א ב מד ריג ה ע דנים ולא ני ם‬
‫הטב׳י סנ׳ש ‪ 5‬ע'נ שלא »י א רר! ריש לברי תשו׳ מיימ׳ ואח’ כ‬ ‫ח ד ול א תי ר דעה בער מ מ ש ולבל ה מ צו ת הו א כן‬
‫מבואר להדיא שם בתשז׳ מיימ׳ כמ׳ש ע'ש‪: 1‬‬ ‫דיוצ א ב ק רי א ת מגיל ה ו כ אני ל ת פ ס ח כ שהו א כ מד ריג ה‬
‫^ ועב״ז הי ה נ ר א ה לענ״ ר מ ד ל א כ ת ב רבינו הר מ״ א‬ ‫זו ונם בי ב מ תו קנ ה בכד‪,‬״נ )יכמזת ר ד ‪ ,‬ועתים׳ תענית‬
‫דהוד‪ ,‬ספ ק קדושין או חו ש שץ להקדו שין אל א ס ת ם‬ ‫י י נ ז ומ*מ לד‪/‬א נ״ל דלא סליני אתזס׳ מד ה ע׳ש ‪p 'm‬‬
‫מ קוד ש ת ס ש פ ע דנ ם ב כ ה׳ ג ד הוי או מדנ א ד מוב ח הוה‬ ‫«נף‪ 1‬איח סי׳ תר׳‪ 5‬סק״חז ן‬
‫ני ב קדו שין וודאים ולשון זד‪ ,‬ש כ ת ב ד אין הולכץ‬ ‫ן כ ת ב י ב י נו ד דנ ר א בסעי׳ א׳ א מ ר ה ת חל ה קד שיני‬
‫כ קדו ש ץ אחר או מדנו ת והוכחות אינו ס פני חומ ר א ב ל ב ד‬ ‫חד ק קרוצזדן ל תוך היקה וא״ל ד די א ת ט ^ ד ש ת לי‬
‫שהרי גם לקולא כ ת ג לשון זה ב מעי׳ ד׳ ע״ ש אלא‬ ‫וגיערר‪ ,‬ב ג די ה תו ך ב׳ ד לה שליך מ מנ ה הקרו שץ ו או מ ר ת‬
‫מעיקר ה רץ בן הוא בני טין וקדושין ש אץ הולכין בה ם‬ ‫שלא כיונה מתחלד‪ .‬רק ל שחוק ב ע ל מ א א פ׳ ה הוי‬
‫אחר או פ דנ א אפילו ב או מרנ א ד פו כ ח ה ר ב ח כין לקולא‬ ‫מ קוד ש ת ו א ץ הולכ ק נ ע ני ק קדו שין א רד או מדנו ת‬
‫ובין לחומ ר א רבגיטין וקדושין אין הולכין רק אחר‬ ‫הוכ תי ת ד‪.‬םוכיחות ^ א ביונה לשם קדושין ע נ׳ ל ו א ע׳ג‬
‫המעשר•‬
‫‪181‬‬ ‫סו‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫סי ^ מ״צ‬ ‫הלכות ‪\wp‬‬ ‫ע רו ד‬
‫וכמו שכתבנו שם סעי* ב ‪ r‬וי״א הטעם דכיץ דחזא‬ ‫הםע»ה הגלויה ולא אחדי הסח״בות אן* אם יתנגו‬
‫מידי דקפיר ^*יה אינש אי לאו דגסר ומקיש נמר‬ ‫כבירור שהפחעבה היא לרדפך סהמעמד‪; .‬‬
‫ומגרש לא היה אומדן מם מ׳י נדיס ייש לדקדק! די א‬ ‫‪ q‬וראיה לוה שהרי בגם׳ יש בלוגתא אם גילוי חותא‬
‫דבל ראתני סדעתא דנפשיה ליבא אסמכתא ‪ 0‬מ וכל‬ ‫בגיסין סילחא היא אם לאו וקיי״ל ילאו מילהא‬
‫הדברים אינם עולץ לפי הכללים ודרינים דקיי״ל בדיג'‬ ‫דדא וניסין ל״י‪ [.‬ונגד ש בס״ם קפ״א ואפילו מאן דס״ל‬
‫אסמכתא ולדכריט הדבר פשוט דדרי עיקר ‪P‬‬ ‫דהוי סילתא גיב םידה דדנרים שבלב איגם דברים‬
‫אסמכתא הוא טפגי דכרים שכלב דאגן סדרי‬ ‫בגיסק וקדושק סס ל*נ ‪ .‬נתיש׳ ד*ה מ״ח אלא דס״ל‬
‫שלא גמר בלבו כלב שלם אלא שהיה סכור שיעלה‬ ‫דבסקום שגתגלה דעתו לכל אדם קידם שקבל הגם‬
‫לו זה העניץ במחשכה שכלבו ולא גמר והקנה כמ״ש‬ ‫שאץ כווגתו לגט גסור דמילתא היא ואיגד! מגורשת‬
‫הרמבים בפי״א םםכ ‪ T‬ה והטור שם מעי׳ טיז וכ״ו‬ ‫‪ 100‬ואגן קיי׳ל דאפילו ככה״ג לאו מילתא היא והיא‬
‫לא שייך רק כדיני טסונות שתלד נה םנט ת לבו‬ ‫מגורשת גסורה וסוחרת להנשא ואין לך אימרגא דמונח‬
‫וכשהאוטרגא רבה שלא נסר בלבו אץ זה קנ ק אבל‬ ‫טוו והמעשה שהביא הש׳ם שם באחד שגתן גט וביטלו‬
‫כניטץ קדו שין שתלוי בראיית העדים אץ אנו הולכים‬ ‫להגם שגי פעמים וכפוהו ליתן פעם שלישי מוו‬
‫אחרי מחשכת לנו אפילו באומרנא דמוכח וממילא רלא‬ ‫להעדים שיסתמו אוניהם עד אחר הנתינה ולא ישמעו‬
‫שייך כד‪,‬ם בלל דין אסמכתא‪:‬‬ ‫באשר רץ אחריד& ומבטלו להגם ע״ש והרי אץ‬
‫י ב אסנס דבר זה זריך שיקול דרעת גדול הוד אי‬ ‫אוטדנא רמוכח םוה וגרס אין הו׳לכץ אחר זה גם לקולא‬
‫אס הערים אעם סרגישץ לפי עשייתן הגט והקדושץ‬ ‫וגיטץ וקדושין דץ אחד להם ועוד ראיה מגט שכ״מ‬
‫שאעו על דרך אסח אף שידענו בני ה ר גאומדנא‬ ‫שנותן לה שלא חוקק ליבם ולא מפגי השנאה ולפי‬
‫דטיבח שלא כיונו בלנם לאטה אץ לנו לחוש לדברים‬ ‫מנהגינו שאץ נותנים על תנאי אלא גט סתם וםחקש ‪p‬‬
‫שבלבם אבל אם לפי עשייתם נראה להערים להדיא‬ ‫בשיחכיו במ״ש בסי׳ קמ׳ה ע־׳ש ובשיקום מחליו ולא‬
‫שאעו אלא רק על דרך שחוק תצתול כוודאי א״א‬ ‫ירווה לקדשה או היא לא תתדזוה להתקדש לו האם‬
‫לעשותן לקדושי מדאי ואפילו לקדושי ספק יש להתיישב‬ ‫נפסול הגם ודרי אץ לך אוס ת א דמוכח םוה שלא‬
‫דרכה נז ה ולכן רבעו דרס״א לא כתב אסרה תחלה‬ ‫גירשה אלא מדאגת מיתה נרם לא טשגחיגן בזה מפני‬
‫על ד ^ שחוק ודדתול קרשיני דעל ררך זה פשיטא‬ ‫שע״פ ד^עשה הוה גט נסור ווידוע »‪» p‬ימי מגרמ״ל‬
‫שאינן קרושץ דדאים ואפשר דגם ספק קדושץ אעז‬ ‫שהמהרשיא וכל גדולי הדור הכשירוהו וכמ״ס הנ״ס בסי׳ קמ״יו‬
‫אלא אסרה סתם קרשיני דלפי ראיית העדים באטירחה‬ ‫והרי האוממא היה שם ידומו ‪:‬‬
‫אינו בדרך שחוק ‪.‬והיתול ולכן הוה קדושץ אף שאסרה‬ ‫י וטעם הדבר ‪ Y 3‬לפי שגיטין וקדושין אען דונדם‬
‫שלא ביונה רק לשחוק מש אומדנות והוכחות לזה ט״מ‬ ‫לדיני םסונית שהדברים מתקייטים בינם לבין‬
‫הוה קדושץ ניכתוש׳ בגינדן שס דימי לד־מ פ״ש ואפשר שוה‪1‬‬ ‫עעמם ילא איברי סהדי אלא לשי^־י אבל גיטץ וקרושץ‬
‫רק לרכא דס״ל גיד מילתא היא דכל מריהם שס לרבא ולא‬ ‫אף שהמעשה נעשה כהוגן אך בלתי עדים אץ שום‬
‫לאטי ונ״פ נזה פ*ש‪: 1‬‬ ‫ממשית בהמעשה וביץ שהדבר תלוי רק בעדים אץ‬
‫והנד‪ .‬אע״פ שבן נראה לגו מתוך סוגיות השים‬ ‫להם לראות רק המעשה כאשר הוא ולא לתור אחרי‬
‫ול»ון רגינו הרטיא מים אחרי שלא נסצא זר‪.‬‬ ‫מחשבות שבלב אפילו באומדנא דטיכח דאם נלך אתר‬
‫מפורש ברברי הפיסקים ויש שנראה קצת נם להיפך‬ ‫האומרנא דרי נלך אחר עצמם ולז‪ 1‬אחרי ראיית העדים‬
‫דאוהם דפיסקים שחיפשו טעםים אחרים על אסמכתא‬ ‫וא״א להיות גן בגיטי; וקדושץ ‪I‬‬
‫כסיש אי הוה סגרי לסכרתיט זטה הטעם פשוט ואף‬ ‫ומטעם זה ד ל מה שטרחו כמה מדראשיניס איך‬
‫שאץ ראיה נטירה טזה מים אץ לעשות מעשה להקל‬ ‫אשד‪ .‬מתקדשת ומתגרשה על תנאי ד«ס תעשה כך‬
‫ע״פ סברא וו וגם בדיט שלרביט הרט״א יש להחמיר‬ ‫או אם אעשה בך ודרי קיי״ל בל דאי הוה אסמכתא‬
‫לדינא ולימי• דהוה ספק קדושץ וכטדוטני שיש סהלוקת‬ ‫ואסמכתא לא קני כמ״ש רביזגו הב״י סספרו הגדול‬
‫כץ הפומקיס במכרא וו שבחבטנפכיש םיץינמשמפ דהרשטא‬ ‫בח*ם מי׳ ריו ויש שאמרו דסל רץ אסמכסא דלא קני‬
‫סיל נסנרפינז ומורדכי מלק »רז»״ש ומיק! ‪:‬‬ ‫«ימ אלא כשהוא כדרך קנם ולא כשחיא בדרך תנאי‬
‫עור‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סימן ט״ב‬ ‫ערוך‬ ‫^‪13‬‬
‫להק‪,‬־ל ש־צא שנתקדשד‪ .‬דאין זה קול דהרי העדים ראו‬ ‫יף עוד נתב רכינו הרמ׳א ‪1‬שס[ לקח יר האשה בה‪:‬קה‬
‫שזרקה סיר נדו'פ‪ 1‬וכל אלו הדברים אין עניינס לסי׳‬ ‫שלא ברצונה וקדשה והיא לא זרקה הקדושין הוי‬
‫זר‪ ,‬אייא לסי׳ ל׳ ולסי׳ מ׳ו ונם אין זד‪ ,‬חידוש כל כך<י‬ ‫פקודשת אע׳פ שמתחלה באונם היה ונתן לה סתם‬
‫ין ולי נראה דרבינו הרמ״א אדלעיל קאי באמרה‬ ‫ולא אמר לה כלום הואיל ובתחלה דיבר עסה מקדושין‬
‫קרשיגי או דיברו תחלה על עסקי קדושין שנתבאר‬ ‫עכ״ל וכבר בארנו זה בסי׳ ל׳ סעי׳ י״ח דאע״נ דהרכה‬
‫דבזרק לח• קדושין אף שמיר זרקתם מ״ם הוה קדושין‬ ‫פוסקים סוברים דנשזרק לה קדושין לתוך חיקה ומקודם‬
‫מפני שנתרצית תחלה כמ׳ש בסעי׳ ו׳ וכן נתבאר בבה׳ג‬ ‫לא נתרצתה אין חיששין לקדושין אפילו לא זרקתם‬
‫ונתן לה כע׳ב ולא השליכהו דהוי קדושין כט׳ש בסעי׳‬ ‫מיד מ״ם בכאן הוי קדושין כיון שנתחלה דיבר עסה‬
‫י׳ד לזה אומר דבכה׳ג שדיברו תחלה על עסקי קדושין‬ ‫מעמקי קדושין אע׳ג שקידשה בחזקה ם’ ם כיון שלא‬
‫והיה חייב לה מעית ואמרה לו תן לי טעותי והתחיל‬ ‫זרקה אולי ניחא לה אח״ב וחיישינן להקדושין ועוד דחיקה‬
‫ליתן לה וקיבלה וזרקר‪ ,‬טירה אין כאן חשש קרושץ‬ ‫לא דמי לידה כמ׳ש שם ‪:‬‬
‫ולא דמי לרלעיל דבשם חיישינן לראשית הקבלר‪ ,‬שהיה‬ ‫‪3‬ןן אמנם לפיז לא הוד‪ .‬רק ספק קדושי; אך מלשונו של‬
‫ברצון ומיד חזרה בה אבל בכאן הלא נם ראשיתה היה‬ ‫רכינו הרמ״א משמע דהם קדושין וודאים ]‪1‬כ'מ ננ׳ש‬
‫לשם החיב ולכן לא חיישינן אע־פ שאמרה תחלה‬ ‫סק׳ט ואפשר לומר דכוונתו לא אונס נסור אלא‬
‫קדשיני או דיברו על עסקי קדושין ולא מיבעיא אם‬ ‫כלומר שדיברו על עסקי קדושין והיא לא סירבה‬
‫נתן לה כל דתיב ביחד ואמר לה הרי אח מקודשת לי‬ ‫בעיקר הקדושין אלא שעדיין לא רצתה לקבל הקרושין‬
‫דאין בזה בית מיחוש דהרי ביקשה טמנו את המניע לה‬ ‫והוא לקח ירה בחזקה ותחב לה הקרושין וממילא אם‬
‫והוא נתן לה כל המגיע ואפשר רבכה׳ג אפילו לא זרקה‬ ‫לא היה רצונה בכך כשסילק ירו מירר‪ ,‬למה החזיקה‬
‫לא חיישינן לה ורק למעשה קשה לד‪.‬קל כזה אלא אפילו‬ ‫נהקדושין ולא דמי לזרק לתוך חיקה דהרי כשחחב‬
‫נתן לה תחלה מעם והייתי אומר שנתינד‪ .‬זו לא חשכה‬ ‫לה כידה בחזקה וסילק ירו אם לא היתד‪ .‬מחזקת בעצמה‬
‫להחוב אי־א על הקדושין שנתרצתה מקודם ומיד חזרה‬ ‫כידה היה להכסף ליפול ממילא מירד‪ .‬אלא וודאי‬
‫בר וזרקתם ועב־פ ליהוי ספק קדושין ונדטיהו לדין‬ ‫דנתרצתה וא כ הוה קדושין ווראים וזה שכתב ולא‬
‫הקודם קמ׳ל ראפילו בכה׳ג אין בזד‪ ,‬חשש קדושין וועחמ׳׳יז‬ ‫א׳ל כלום משום דכיון שדיבר עמה על עסקי קדושין‬
‫סק׳ג ובב׳ש סק׳ד והנלמ׳ד נתנתי[ ‪I‬‬ ‫אפילו לא א׳ל הרי את מקודשת לי ה׳ז מקודשת כמ׳ש‬
‫יןק המקדש שלא כערים אין חיששין לקדושיו ואפילו‬ ‫בסי׳ כ׳ז נואף שכהנמ׳ר סיף גיטי) שהיא מקורו של הרמ׳א‬
‫קידשה בער אחד ואפילו אין הכחשה ביניד‪,‬ם רכך‬ ‫מפורש שם רק לצריכה גש מ'מ דבריי יש לפרש כן ומ׳ח לדינא‬
‫באה הקבלה אין דבר שבענייני ערוד‪ .‬פחות משנים‬ ‫יש להחמיר! !‬
‫דכתיב בפרשה דניטין וקדושין כי מצא בד‪ ,‬ערות דבר‬ ‫עוד כתב היה חייב לה מעות ואמרה לו תן לי‬
‫ונת׳ב ע״פ שנים ערים יקום דבר מה להלן שנים אף‬ ‫מעותי וכאשר התחיל ליתן א״ל הרי את מקודשת‬
‫כאן שנים ואע״ג דכענייני ממון כששניהם מודים א'צ‬ ‫לי וזרקה היא המעות מידה אינן קדושין עכ׳ל ואין‬
‫עדים שאני ממון דכיכולת האדם לעשות בממונו כל‬ ‫בזה שום חידוש כלל דבזרקד‪ ,‬אפילו בלא חייב לה‬
‫מה שירצה ועור דבממון גופה אם הדבר טנע כאיזה‬ ‫‪ y j‬אונה מקודשת כם'ש בסי׳ ל׳ ובהוב אפילו זרקר‪,‬‬
‫חוב לאחרים אינו נאמן בלא עדים ובקדושין הלא תמיר‬ ‫אינה מקודשת כמ׳ש בסי׳ כיח ויש מי שאומר דבלא‬
‫נוגע לאחרים שהרי הוא נאסר בקרובותיה והיא אסורה‬ ‫זרקה אפילו בחוב בכאן הוה קדושין מפני שלא אמר‬
‫בקרוביו ‪1‬רש'י ס־ה ‪ 1:‬ועוד דנאסרת על כל העולם ואם‬ ‫לה הא לך מעות שאני חייב לך וכמ׳ש שם ‪1‬כ'ש סק׳ד!‬
‫יבא אחר ויקרשנה לא יתפוסו קדושיו ]רשב׳א! ואע״ג‬ ‫וזר‪.‬ו הרבותא שמשם־עינו רכינו הרמ׳א ולא ידעתי‬
‫דאין זה בגרר חבן לאחריני שהרי אין לאחרים על זו‬ ‫דהרי כיון שהיא אמרה תן לי טעותי הוה כמו שאמר‬
‫האשה כלום !שס! ט׳ס אם נאמר דיש קדושין בלא‬ ‫הוא שהרי בפירוש אמרה שמקבלת על החוב ועור‬
‫עדים יתהור‪ ,‬מזה שיתחייב מיתה בלא עדים כיצד ראובן‬ ‫דאיזה עניין הוא לסי׳ זד‪ .‬וי׳א דהרבותא היא אע'פ‬
‫שקידש את לאה כלא עדים ולאתר שעד‪ .‬יבא עליה‬ ‫שהיתר‪ .‬עומדת ברשותה וכשזרקה המעות מידה עדיין‬
‫שמעון ואם נאמר שראובן ולאה נאמנים וקדושין‬ ‫הם כרשותד‪ .‬ננ׳ח! וי״א דרדבותא היא דלא חיישען‬
‫קדושין‬
‫סן ‪m‬‬ ‫השלוץ‬ ‫וזלכות קחמןוץ סיק‬ ‫^רוך‬
‫נזכר קדושץ נ״כ אץ ללטיד בקדושץ דבר מדכר‬ ‫קדואק אחת ערין להרוג את »םעץ »‪ » 3‬על א״א‬
‫דבחיב כמיתד‪ ,‬וקרבן א ‪6‬ו מדבר דממץ דבקרא כתיב‬ ‫ודבר ‪ m‬א״א וגע״ב אחה *ריך לעירי קדועץ כדי‬
‫לבל עון ולכל חטאת ודרשיק בספרי לכל עץ זה מנ ק‬ ‫להרוג אח שמעץ שבא על א״א שעד »עה זי היחד‪.‬‬
‫ולכל חטאת זר‪ ,‬קרבן מפני שקניץ קרושץ הוא ח ס ה‬ ‫בחזקת פגויה וסכדלא דא״א לוסר שיחיה שום כח‬
‫לקניץ סמון ולפי שבמטץ דרשינן רעד אחד לשבועה קס‬ ‫לקדושק בלא עדים דאין קדושק לחזואץ שגאסד‬
‫ומקרא זד‪ .‬ילפינן לד‪ .‬לפיכך יש סברא דגם בעד אחד‬ ‫דלהרוג את שמעין אינם קדושין ושתהיה כאשתו הוד‪.‬‬
‫בקדושץ חיישינן לר‪ .‬ולכן אמדו לשץ חוששין כלוסר‬ ‫קדישץ ‪1‬מפיי ‪ too‬ולכן הלכה כרירד‪ .‬בידינו שקרושין‬
‫דלאו ^־ושץ נמודים הם אלא חששא דקדח«ץ נוסה‬ ‫כלא עדים אינם כלום והרי היא פנויד‪ .‬כסקדם ונפעל‬
‫ייזיישבו נמה קוסיות בסוגיא זו אן ד}ריך לגרוס א״ל ר״ס לר״פ‬ ‫קדושי ביאר‪» .‬ריך עדים והיינו עידי יהוד שהן כעידי‬
‫ולגירסמיגו קשה מאי םריך ליה הא מו ודג »‪8‬ריס ‪P‬‬ ‫ביאר‪ .‬ככרש בסי* ל״ג לכד בקדושי שטר בכתב ידו‬
‫>ד‪ 0‬הזיק!!‬ ‫י״א דא״זו עדים דלמדנו נבס דכתיבת ירו הוד‪ .‬כעדים‬
‫^ או ג ס החושש לקדושץ בעד אחד אימאלא כשמוריס‬ ‫כמ״ש בסי* ליג ע״ש ונם בזה רוב הפוסקים‬
‫לדברי העד אכל אס מכחישים אותו אינו בלום‬ ‫חולקים בזהו‬
‫ואפילו אם אחד מדט מכחיש העד לאו כלום הוא רעד‬ ‫ו ט יש בזד‪ .‬שאלה ואיך אמרינן אץ דבר שבערוה‬
‫אחד כדגחשה אימ כלום ואע־נ ת כי ממץ מוזייבו‬ ‫פחית משנים ואם קידש אשר• בלא ערים אץ‬
‫שבועה בכאן לא שייך שכועד‪ .‬זרש״י! ד״א דכשהוא‬ ‫הקדושין תופסץ כלל אפילו אם אמת שקידשה ולא‬
‫מכחיש להעד והיא מודה או איפכא עדיך המורה‬ ‫מפני שאין נאמנים א״כ איא שזינתר‪ .‬ואץ בזד‪ ,‬עדים‬
‫לחוש להקדושין לחעד‪ .‬זו ודווקא כשהמכחיש אומר‬ ‫רק הבעל ראה שזינתה נאמר ג״כ דלא נאסרד‪ .‬עליו‬
‫שלא היר‪ .‬שם קדושין כלל אכל אס סורר• אלא שאומר‬ ‫כיץ שאין כאן עדים והרי פשיטא דנאסרד‪ ^ ,‬י ו‬
‫שלשחוק נחכוץ ממילא גס הסודה א״* לחוש !לימן‬ ‫והתשוכד‪ .‬ע״ז דבקדושין מעשר‪ .‬הקדושין אוסרתר‪ .‬והתורד‪.‬‬
‫ואע״ג דבשגי עדים אימ נ א ק לומד לשחוק כיוונתי נד ם‬ ‫נזדר‪ .‬שאין קדושץ כלא עדים משא״ב בזנות הזמת‬
‫נגר אחר נ א ק במינו דאי בעי היר‪ .‬סכחישו לגמרו‬ ‫אוסרתהולא העדים ו א״זע רי ם רק משום נאטמת‬
‫אמנם יש חולקים בזח רהא לא סמעס נאמנות אתען‬ ‫וממילא כשראד‪ ,‬בעעמו נאסרה עליו ‪»1‬זוס׳ מזומה סי‪.‬‬
‫עלה אלא משוס דאפולו אס כיץ לשחוק דברים שבלב‬ ‫ל״ה ימחו‬
‫^ינם דברים נסמ״יו וישן ולפ״ז נס בבד‪.‬ינ *רץ־ המודח‬ ‫ך בשקידש לפני עד אחר ג״ב אינו בלום לרעת הרייף‬
‫לחוש לד‪.‬קדושין ומ״ם יש לקיים חעד‪ .‬ראשונה דהא והו‬ ‫* והרא״ש וד‪.‬רמב״ם ודוב הפוסקים ויש שד‪.‬חםירו כזה‬
‫פשיטא אם שני עדים ודו סתי שין שכוונתם ל שחק בעלםא‬ ‫וכ חני י י י ז לחשוש להקרו^ן ו ק חשש רבינו‬
‫אץ זד‪ .‬קדושין בלל ועדיף מגילוי ד ע קז כמ״ש כםער‬ ‫הרמ״א לדעת הטחמיריס אם לא במקום עי ^ ודוחק‬
‫י״ב אך כשאינם מרגישים לא אזלינן בחר אוסדנא‬ ‫יש לסמוך אדכרי המקילין שהם דוב ריעות וטעם‬
‫וכן כעד אחד אס היד‪ .‬מרגיש שכוונתם לשחוק פשיטא‬ ‫המחמירים משום דבננר איפליגו בזה אמוראי ‪R9C1‬‬
‫שאץ בזה חשש קדושץ ול ק אנו אומרים שד‪.‬םכחיש‬ ‫ולא איפסקא הלכחא בהדיא ולכן חיישינן למי שסובר‬
‫ואוסר שלשחוק כיץ נאטן לרבודש העד במינו ואנו‬ ‫דגם בער אחד חוששין להקחשץ אך בעיקר הדכר יש‬
‫אומרים שנם העד התי ש שכוונתו לשחוק וממילא‬ ‫לר‪-‬כץ למאן דם״ל רחוששץ לר‪.‬קדושץ והרי הלכה‬
‫דנם המודה א״זל לחוש ‪a‬״‪11V‬‬ ‫ברורה בבל הש״ם דאין דכר שבערוה פחית משנים‬
‫כ ב ואץ חילוק בץ אומר העד שנתקדשד‪ .‬לפניו לבד‬ ‫ונראה דס״ל לריער‪ .‬זו חד‪ ,‬דאץ דבר שבערוה פחית‬
‫או שאימר שנתקדשה לפני שנים והוא לבד ראח‬ ‫משנים זר‪.‬ו באשה שככר היא ערוה שהיא‬
‫והאחרים אומרים שלא ראו ודוקא כשד‪.‬וא אינומבחישם‬ ‫א״א ואחה בא לאיסרר‪ .‬על כעלר‪ .‬כמו בסוטה או אחה‬
‫לאמר שראו אבל ‪p‬שאיםר שד‪.‬וא ועור אחר הוזמנו לעדים‬ ‫בא לר‪.‬תירה לעלמא במו בנם ומיתת הבעל כזה נף״ל‬
‫וראו שניהם הקרושץ וד‪.‬שני טבחישו אם ה^מי מכחיש‬ ‫דאץ זה פחות משנים דעיקר דבר ערוה כתיב בפרשת‬
‫עיקר הדבר אוקי חד לגבי חד ואו^זוה בחזקת פנויה‬ ‫נימין אבל כפמיד‪ .‬הבאה להתקדש הוה קניץ במו כל‬
‫ותנשא‪ .‬לכתחלר‪ .‬בס״ש בסי* ם״ז ואס מורה בעיקר‬ ‫ה^‪:‬יינים שחרי הכעל קונד‪ .‬אותה ולכן אף שבפרשה זו‬
‫הדבר‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות ‪ p'D I'tmp‬ם״ננ‬ ‫ערוך‬ ‫‪134‬‬
‫בממון לעזבועה כרם קרובים ופסולים ונשים אץ‬ ‫הדבר אלא עאייסד שהקדמדן לא עלו כהוגן כגון ש‪1‬ה‬
‫מחייבין שבועה וכן במכךם שהאשינתה תורה לאחד‬ ‫אוסר שהיה קרוב לו וזה אוסר קרוב לה לא תגשא‬
‫כשנים כמו בסוטה וענלה ערופה להעיד שנטמאת אחר‬ ‫לכתחלה דאיתרע חזקת פגויה שלה כם״ש בסי׳ ל׳‬
‫קינוי וסתירה ושנמצא ההורג י א האמינה כשנים רק‬ ‫ואם נשאת לא תזוא הש מחסירים גם אם השני מכחיש‬
‫לעד כשר ולא יקרוב ופסול ואשה כמביאר כהלכותיהן‬ ‫עי^י הדבר אם היא אינה מכחשת ואומרת שיכול‬
‫חה שאמרו חדל ]ינמות ס׳׳וז‪ !:‬דמאה נשים בעד אחד‬ ‫להיות שהיה קרוב לה )ב״ש שס סק״הז ואם היא איטרת‬
‫דמיין אין הכוונה רדמיין לעד אחד כשר אלא אדרבא‬ ‫שהיו קדושין בפני שנים אפילו אם השנים מכחישים‬
‫לגדיעותא הוא דמאה נשים אץ להם נאמנות כבי חרי‬ ‫אותה שהה אנפשה חד׳א וכן ועא אם אומר כן שויה‬
‫שאם עד אחד סכחישן אינו נ א ק אלא כעד אחד דסיץ‬ ‫אנפשיה חד״א לאסור בקרובותיה ואס היו שלשה אצל‬
‫שאחד נ א ק להכחישו משא׳ב עד כשר אץ עד אחד‬ ‫המעשה ואחד אומר נתקדשה ושנים אומרים לא‬
‫נאמן להכחישו משום שנאמן כשני ערים עי׳ש אכל‬ ‫נתקדשה תנשא לכתחלה אם היא אינה מכחשת את‬
‫לעילם אץ דינן אפילו כעד אחר חה שנאטנין בסוטה‬ ‫השנים ואם עד אחד אומר בפני ובפני פלוני נתקדשה‬
‫שלא להשקיתה ובעגלה שלא לעורפה משום דהתם‬ ‫ואותו פלוני אינו כאן יש לחוש לדבריו ואם נשאת‬
‫א״צ עדות בלל דאפילו שמעו מעוף הפורח ה ‪ p‬כן‬ ‫לא תצא דסיף סוף אין כאן אלא עד אחד )כ׳ש ססק״ז[‬
‫כמבואר במס׳ סוטה ז‬ ‫ואפילו לרכינו הרמ׳א שמחמיר אפילו כעד אחר לבדו‬
‫בךן כיץ שהמקדש כלא עדים אינו כלום לבן אפלו‬ ‫ברם דדי מיקל במקום עינון‪,‬ודחק ואץ לך עיגון ודחק‬
‫קידש בפני עדים צריכים המקדש וד^תקדשת‬ ‫יותר מזה כשנשאת ראם נצריכנה נם הדי תאסיר‬
‫לראות אח הערים ולאו דווקא לראית אלא שידעו שיש‬ ‫על השני ואם אחד םע ‪ T‬על הקדושין ואחר מעיד‬
‫כאן עדים הרואים את הקדושץ אבל אם הערים ראו‬ ‫ששמע מפי אחר שראה שנתקדשה בפניו טצטרפין‬
‫אותם ורע לא ידעו כלל מהערים כנץ שהעדים ראום‬ ‫והיא מקודשת ורץ חרי ותרי יתבאר כסי׳ מ״ז בס׳ד ‪:‬‬
‫מהחלץ והעדים רואים ואינם נראים לו או לה אינה‬ ‫כ ג בחב רבינו הרנרא וכן אם קידש לפני שנים והאחד‬
‫צריכה טמנו גט והוה בקדושין בלא עדים וי״א שאפילו‬ ‫מהם קרוב ועה כמקדש לפני עד אחד עכ׳ל ואע״ג‬
‫אם האיש והאשה כיונו לשם קדושץ גמורים אינו כלום‬ ‫דקיי׳ל בודם מי׳ ל׳׳ו בנמצא אחר מהעדים קרוב או‬
‫בכר‪,‬״ג ספני שזהו כקדושץ בלא עדים ‪1‬נ'ש גשס מהרי״®‬ ‫פסול בטלה כל העדות הבא סיירי בנוונא רלא מיפסל‬
‫וי״א נ' כ דלא הוי קדושין אבל לא מטעם שנתבאר‬ ‫העד הבשר כנץ שלא נצטרפו ביחד על הערות או‬
‫אלא משום דאנן מהדי שלא כיונו לשם קדושין נפמ׳׳ת‬ ‫שלא ירע הכשר בפיסולו כמ׳ש שם ועוד דלדיעה‬
‫סקיז! כיון שלא ראו ערים ולכן אפילו הם מכחישים את‬ ‫דשם דלא מיפסלי רק כשהיה לאיה והנדה בב״ר‬
‫העדים שלא קידשה כלל ג' כ אץ לגו נ׳ ט בזה דאפילו‬ ‫ביחד וצבאן לא היה הנדה בב*ד וממילא דבשעת‬
‫אם לא היו מכחישים אותם לא הוי קרושץ מטעם דאגן‬ ‫הקדושץ לא נפסל הכשר)ב׳ש[ ועוד כיון דעיקר קדושי‬
‫סהדי שלא כיונו לקדושין ונ״ם כץ טעם זה לטעם הקודם‬ ‫עד אחד הוא רק חומרא דחושישזץ בקדושין ממילא‬
‫כגון שעמדו עדים פסולים בשעת הקדושץ והאיש‬ ‫יש לחוש לכי החומרות ולכן אף בנמצא קרוב או‬
‫והאשה לא ירעו שפסולים דם וא*כ כיונו לשם קדושים‬ ‫פסול יש לחוש לכתחלה דאולי היה באופן שהכשר לא‬
‫ומרחוק עמדו עדים כשירים וראו הקדושץ ולא ידעו‬ ‫נפסל יריעה אחת מהריעות שיש בדין זה ודע רקרושי‬
‫מהפסולים כלל שיפסלו מטעם דנמצא בינידם פסולים‬ ‫עד אחד מקרי אפילו קידשה מאה פעמים כפני מאה‬
‫רלריעה ראשונה כיץ שלא ידעו מהכשירים אינם‬ ‫אנשים אחד אחד כ־ון שלא היו שנים בם עמר אחר מקרי‬
‫קדושין ולהאחרונה כיון שכיונו לשם קדושץ ד‪ 1‬ה קדושין‬ ‫קדושין בפני עד אחד שבשעת הרחק ומקום עיגון‬
‫‪1‬ב'ש סיץ״אז!‬ ‫יש להקל בזה ‪:‬‬
‫אכל מדברי רבינו הרם*א מתבאר דין אחר בזה שכתב‬ ‫מדברי רבינו דדט׳א נלמוד דאפילו מאן דחייש‬
‫בדץ זה דאפילו שמעו העדים שאמרה שמקבלת‬ ‫לקדושי עד אחד ם’ ם בעדות קרובים או פסולים‬
‫לקדושץ יכולה לומר יורע הייתי שאץ קדושין בלא‬ ‫לית סאן דחש לה וכן כעדות נשים אפילו הן מאה‬
‫עדים וכיונתי לשחוק נו ודווקא שאומרת שכיונה לשחוק‬ ‫וראיה לזה דנמקום שהכשירה חורה עד אחד כמו‬
‫געלסא‬
‫סח&‪1S‬‬ ‫השלח]‬ ‫‪*0‬ב‬ ‫הלבות קהשץ‬ ‫ערוך‬
‫לקדושץ הרי לא לקדושי תודה מונז שחהודה ג זזז‬ ‫א גי ‪ dr 0‬כח»ת &קנלה בליס והערים סעיריס‬
‫שאין קדושין בלא עדים והם רצו לעשות קדושין בלא‬ ‫•קבלה שוב אינה נאמנת לומר ל»חוק כיונתי ‪nvn‬‬
‫עדים ודבר וה נלוי לכל שלא ידעו מהערים ממילא‬ ‫קדושין עכ*ל ד>י ספו ר• • ל א כד ^ו ת שנתבארו אלא‬
‫דאין באן קדושין חהו נם מעס ר^יעה השנייה דאגן‬ ‫רווקא אם אומרת •כיונה לשהוק בעלמא ואינה מבחשת‬
‫מהרי שלא כיונו לשם קדושץ וד״ל שלא כיונו לקדושין‬ ‫אח העדים אכל אם אומדת שכיונה לקדושין או‬
‫שנורה חורה כמ״ש ביון שלא ידעו סהעריס ואין נ״ ‪0‬‬ ‫•מכח שת הערים לגמרי הוד‪ .‬קרושץ תראה דסיל‬
‫כין ^‪ 1‬רק למ״ש בסעי׳ כ״חז‬ ‫דבכל מקוס »*ריך עריס אינו מדהיוב שהבעלי דברים‬
‫כ ט ודע רמלשונות רכותיט דראשונים אק הכרע‬ ‫ירעו • י • כאן עדים אלא ביון • בי תו להעניין וי •‬
‫ל ^ ‪ m‬ייש פנים לכאן ולכאן דמלשון הרשב״א‬ ‫עדים • ר או העג^ גנמר ה ענ ק ורק דד‪.‬נ״ם הוא בדנר‬
‫דל שכתב כניטק זפ׳א‪ !.‬מסתנרא כנון שראה הוא את‬ ‫• ל א היו נאמנים לומר כשידעו מהעדים ובלא ראום ולא‬
‫העריס אכל אם ‪ an‬רואים ואינם נראים לו א*צ נס‬ ‫ידען מהם נאמניס כסו במענת לשחוק נתכוונתי כמ׳ ש‬
‫לפי שאדם יורע שכלא עדים אינה מקודשת הלבן‬ ‫חהו דעת רכינו הרם־א ‪:‬‬
‫כשבעל לא לשם קדושק בעל אלא לזנות בעלפפו ‪y y f‬‬ ‫וי • בזה • א ל ה רלפיו מאי םד‪.‬ני מה •אומרת‬
‫וכ״ב הרץ שם ומלשק זה משמע קצת ראם היה כיעל‬ ‫לשתוק כיונתי הא רברים •בלב אינם דברים ומה‬
‫לשם קדושין הוה קרושץ בדעת רביט דדט״א ואלו‬ ‫נם לפי ם׳׳• בסעי ח* ראץ הולכין בניטץ וקדושץ‬
‫כקדושץ ‪1‬מ״ג ‪ t.‬כתב דדשב״א דל ודווקא בשקרשח‬ ‫רק אתרי המעשה ולא אחר רטהשבד‪ ,‬וא״כ אף אם‬
‫כפני שנים שו ס אצלה אבל הכםץ לה עדים אחורי‬ ‫כיונה לשחוק ליהוי קח שין כמו כש־או את העדים‬
‫הגדר והיא אינה סרגשת בו ס לא דרילמא אי ארגישת‬ ‫זאומריס למזיק כיוננו ראינו כלום כמ״ש שם והתשובה‬
‫בוז לא סקכלה הקתשין אלא השתא דסכרד‪ .‬דליבא‬ ‫לזה נ״ל רדבה בכל עדות לבד עדות ממק עדיך ידיעה‬
‫סהדי קבלתן סשום רירעה שד»קדש בלא עדים אץ‬ ‫וראיד‪ .‬כמ״ש הרמב׳ם בפי״ז מעדות אבל ידיעה כלא‬
‫חיששין לקדושיו ורצתר‪ .‬לשחק בו ענ*ל משסע קז ת‬ ‫ר‪ .TR‬או להיפך אינו בלום ולכן בלא ראו את העדים‬
‫בדעת החולקים אטנם נם לשין זה יש ליישב לפי דעת‬ ‫ולא ירעו מהם הוי ראיה בלא ידיעה כשאומרת •כיונ ה‬
‫רכיני הרם״א יכן סשמע סלשין הריב״ש בתשר זרנרח‬ ‫לשחיק וביאור הדברים דבכר בארנו כסעי׳ י*ב ראם‬
‫• כ ת ב דכל •אינר‪ .‬רואה שיש שם ערים אין ראיה‬ ‫העדים הרנישו שכיונה לשחוק אינם קדושין ע״• ואיב‬
‫שקגלד‪ .‬לקדושין אף אם שסעי מפיה שאומרת כן ספני‬ ‫כשידעו מהם ור& לא הרגישו שכיונר‪ .‬לשחוק הוי‬
‫שסבורהשאיןבאןעדים יכו׳ עכ״למשמעלהריא דאםהיתח‬ ‫דברים שכלב ויותר מגילוי דעתא לא הוה ולכן הוה‬
‫מקבלת לקדושין הוה קדושין ועל זדי מביא לשץ דרשב׳א‬ ‫קדושין משא׳ב כשלא ידעו מהם אמרתן דאלו ירעו‬
‫מקדושין ע״ש הרי דס״ל כדעת דנ תו דרכרא נעבייזו‬ ‫»י • באן עדים היו העדים נ״כ מרגישין שכיונה לשחוק‬
‫ל ערות מיוחדת אמרו חדל זמנית י׳ ‪ 1:‬דפסולין לנפשות‬ ‫דתרנשת השחוק הוא ע*פ ‪ .T n ^ y n‬וקריציהיה ואמרינן‬
‫ובשר לממון ומהו עדות מיוחדת שעד אחד ראה‬ ‫אלו ידעו • י • כאן עדים היתה מוספת נקרימתיה‬
‫מחלץ זה והשני ראר‪ .‬מחלץ אחר והערים לא ראו‬ ‫לסען יבתו הערים •ביונד‪ .‬לשחוק וממילא דעתה הוה‬
‫זא״ז וכיב הרמב״ם בפ״ד מערות ולעניין גיטץ וקדושין‬ ‫כראיה כלא ‪T‬יעד‪ .‬ואתו עדות זימה א׳ש הכל‪: 1‬‬
‫לא נתבאר להריא מדי דינם ונראה רדמי לנפשות‬ ‫^ ן ן ודיעה ראשתה ם״ל דבכל עדות שצריך עדים‬
‫דדווקא נכי ממץ רלא איבר• מהרי אלא לשיקרא ואץ‬ ‫כשם •העדים ציייכים לראות העניין במו כן‬
‫אנו צריכים רק לידע המעשה לא חיישינן לפרירת‬ ‫הבעלי דברים צריכים לדעת מהעדים והטעם נ״ל דכיון‬
‫העדים ודי מזה אכל בגיטץ וקדושץ רברא עדים אינם‬ ‫שהתודד‪ .‬גורה שאיש ואשה •קיד שו בינו לבינה כלא‬
‫כלום צריכים העדים לראות זאיז ועוד דריםעם דבססץ‬ ‫עדים אתו כלום וא״כ לפי מוזשכתם שאין כאן עדים‬
‫כשר עדות מיוחדת משים דבמםון ‪ W ’d‬עד אחד‬ ‫חיי לא עשו מעשה הקדושין שגורה תורה ונוד דדכרים‬
‫לשבועה «יס׳ שסו אכל נגיטק וקדושין רעד אחד לאו‬ ‫שבלב אתם דברים תילוי דעתא לאו מילתא היא סים‬
‫כלום הוא נס עדות מיוחדת איני כלים האמנם לפ״ו‬ ‫וזז יזתר מגילוי דעחא ת הו כמו שאומרים בפירו•‬
‫מאן דהייש כקדושץ לעד אחד פשימא שערוה מיוחדת‬ ‫• ל א כיונו לקהושין שנודה תורה דאפילו אם כיונו‬
‫מועיל‬
‫ה שלחן‬ ‫חלטת קהשין סימן ס״ב‬ ‫^רוך‬ ‫‪136‬‬
‫אחר קרוב או פסול ונשמי׳־חדים עדים «ץ תנך־ובים‬ ‫סיעיל וזה ^ונחבאו* במי׳ י״א לענק עידי ביעור‬
‫פוסלין אותם כמיש נ ח ים סי׳ ליו ומדגכק שהחתן ייחד‬ ‫עכמוםדפים אפילו לא ראו בבת אחת זהו מפני שבשם‬
‫הערים אלא שמפני הבושד‪ .‬א׳א להעמיס עליו כזאת‬ ‫המעשה אוסרתה ורק העדים סעיד־ם עיז וכיץ דע״ם‬
‫ולכן נכץ שדרב המסדר הקדושץ ייחד העדים ונהט‬ ‫שני עדים נתגלה הדבר סמילא ואסורה לבעלה וכן‬
‫לייחד את הש׳ין והשמש מפני שעומדים סמיך להתתן‬ ‫בגם׳ ‪1‬םנה׳ ל׳ ‪ 1:‬שיש מי שסובר דנם בעדות שתי שערות‬
‫וד‪.‬כלה ואם אחד סהם קרוב ייחד אחר נוהא לכריתות‬ ‫סהני בכה״נ היינו ג״ב מפני שאנו צריכין רק לדעת‬
‫י׳ב ‪ :‬ונתיי שם נראה דמייי* לא בפחת ראייה אלא סל שסיעת‬ ‫שהביא שתי שערות אבל בניפין וקדושין דבלא עדים‬
‫עניין ארון ימה וודאי דנלא כמן להעיד לא יכוין יסס אשר‬ ‫אץ זה בלום ועיקר קיום הנם והקרושין הוא ע׳י‬
‫זמן פס״ת סקייאזו‬ ‫העדים ו בו ע לא מתגי עד אחר עד כם*ש בסעי׳ כ'נ‬
‫ל ב כ תג רביט הרמ״א דצריכים העדים לראות תתינד‪,‬‬ ‫ובנרעז רבינו הב״י בסעי־ ב׳ ע׳ש י״ל ת ם ערות מיוחדת‬
‫ממעז לידה או לרשותה אבל אם לא ראו ממש‬ ‫לאו בלום הוא וגם זה שיש סברא בגם׳ )נימין ל׳ג ‪C‬‬
‫הנתינה לירה אע'פ ששמעו שאמר התקדשי לי בוזפץ‬ ‫דבשאסר לשנים לחתום על הנם מהני אף כשאסר‬
‫פלוני ואח־כ יצא מהתת ידה אינן קדושץ ער שיראו‬ ‫לזה בפ״ע ולזה בפ״ע זהו לעניין סה שעושה אותם‬
‫הנתינה ממש ואין הולכין בזה אחר אומדנות העכחות‬ ‫לעדים אבל בעת עדותם לא סהני זה שלא כפני זה‬
‫עכ״ל ואין רגוונה מפני הספק דשמא לא בא החפץ‬ ‫וזה שיתבאר בסי׳ ק׳ל דהא רעירי הגם אין חותסין זה‬
‫סירו לידה אלא אפילו גרור הוא שבא מידו לירה אינן‬ ‫כלא זה אינו אלא ממני נזירה ולא מעיקר דינא זהו‬
‫קדוש׳ן דכן מתבאר במקור הדץ גמע שה גשנים שהיו‬ ‫נ״ב מפגי שבשעה שחותמים לא נגמר מעשה הנם עד‬
‫עומרים אחורי נדר אחד ושמעו שאם‪1‬־ ראובן ללאה‬ ‫המסירה לידה ואז באמת זוריבין עידי המסירה להיות‬
‫דתקרשי לי באתרוג ולא ראו הנתינד‪ .‬ממש ופסק‬ ‫ביחד כמיש בסי׳ קל״ג ואפילו למי שסובר שם דגם‬
‫דרשב׳א ‪1‬תש'ט דאץ כאן חשש קדושין ואפילו היא‬ ‫אם מ ס ח בינו לבינה בעידי חתימה בלבד כשר זהו‬
‫מורה שלקחה לשם קדושין רעדות ראיד‪ .‬ויריער‪ .‬בעי‬ ‫מפני שאנו חושבין העדים החתומים כאלו עומדים עתה‬
‫ממש עכ׳ל וצ‪'.‬ל שראובן ולאה ידעו מד‪,‬עדים דאל״כ‬ ‫בעת המסירה ור‪%‬י זהו נ״כ שניהם ביחד כיון שעתה‬
‫נם בלא זד‪ ,‬אין חשש קדושין כמיש כסעי׳ כ״ה וזהו‬ ‫שניהם חתומים בו ואע״ג שכן נלע׳ד להלכה מ׳ם‬
‫ראיה לם־ש בסעי׳ ח׳ דגיטין וקדושין לא רמי לר׳ם‬ ‫למעשה יש להחמיר ואם קידש אשה ע*פ עדות מיוחדת‬
‫ואין הולכין בהם אחר אומרנא אפילו מוכחת מ״ם לאו‬ ‫הוד‪ .‬ספק קדושין )פנ׳ש סי׳ קל׳ג סקיא ונמר׳א סי‪',‬ג וצ׳ע‬
‫כלום הוא ונם ראיה לם*ש בסעי' כ״ז רכניטין וקדושין‬ ‫סה עניין זל״ז וגם דכרי הב״ש כסי׳ י׳א סקי׳ג צ׳ע ע*ש‬
‫צריך להיות יריעה וראיה וזה הוא ידיעה כלא ראית‬ ‫וענוכ״י סי׳ פ״נ ולא נתבררו לי דכריו[ ‪:‬‬
‫ואי קשיא למה בקדושי ביאה סני בעידי יחוד לגד הא‬ ‫כךדש כפני עדים אפילו לא אמר אתם ערי‬
‫זהו ידיעה בלי ראיה אמנם וודאי דכקדושי ביאה מקרי‬ ‫סקידשת דאין העדים זיריכים להיות מזומנים‬
‫זה נם ראיה דהא א׳א לראות מסש וכשרואים‬ ‫בם*ש בח״ם סי׳ לים אלא כיון שראו את המעשה‬
‫שנתייחדו הוד‪ .‬כרואים שבא עליה אבל בכסף ושטר‬ ‫מעירים ע׳ז ולפיז אפילו ייחד ערים יכולים אחרים‬
‫צריך ראיה ממש ]וניב הרשביא בסי׳ אלף קצ׳ג דנעינן ידיעה‬ ‫שראו המעשה לר‪.‬עיד ומ׳ם נכון לייחד עידי קדושין‬
‫וראיה ע'ש‪ 1‬ורע דאץ העדים צריכים להכיר את האשה‬ ‫תחת החופר‪ .‬וכן נהנו בכמה קהלות קדושות ונכון הוא‬
‫ם• היא אך אח״כ כשמכחשת את המקדש ואומרת לא‬ ‫מאד מכמד‪ .‬טעמים האחת מפני שרוב העומדים שם‬
‫אני הייתי נאמנת וע׳ גאהיט סקי׳ב ופשוט הוא ‪i‬‬ ‫פרודים במזפוטי חתן וכלה ואינם מכיטים על עיקר‬
‫בפי מה שנתבאר כן מוכח גם מרכרי הרמב׳ם‬ ‫הקדושין שיראו שני ערים כד״ת והשנית שע׳ם ררוב‬
‫בפ׳ג מאישות ובפ״י מנירושין דרק בביאה אטרינן‬ ‫העומרים סמוך לדדזתן ורגלה רט קרובים ופסולים‬
‫הן הן עירי יחוד הן הן עירי כיאה אכל בשארי קדושין‬ ‫לעדות והכשירים לעדות עומדים מרחוק ומפני הדוחק‬
‫צריכין העדים לראות הקדושין ממש אבל יש מהראשונים‬ ‫אינם רואים הקדושץ כלל ונמצא דהוי קדושץ בלא‬
‫שנסתפקו בזה דשמא כמו שבכיאה א'צ לראות ממש‬ ‫עדים והשלישית דלכמר‪ .‬פאסקים כשלךוכים עם רתקים‬
‫נמו כן בקדושי כק* אם ראו דנו־ המוכיח שנתן לה הזד!‬ ‫רואים אחה עדות נפסלים נס ר‪.‬ר ‪r‬קים כדין נמצא‬
‫נסו‬
‫סט ‪187‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות קחש'ן סימן מ״ג‬ ‫ערוך‬
‫קדושין נסורים אף שהערים לא ראו אותה כלל כיץ‬ ‫כמי שראו הקתשק םם>‪1 8‬מהר״מ מר״ב במרדכי פ״ג ובסוף‬
‫שהחור צר ודמי לעירי ביאה שא״צ לראות ממש רסני‬ ‫גימין ובתשו׳ מיי׳ מים ס׳אן ולפ״ז נצסרך לומר דעירי‬
‫בעירי יהיר נחמ״ק סק*ע( אמנם כבר נתבאר רעה רבינו‬ ‫קרושץ מחקייטח בידיעה כלא ראיה )ב׳ש סקייב{ רכסו‬
‫הרם*א דאין ללמוד מביאה לכסף ושטר ולכן צ״ל‬ ‫דלעניין דרישה וחקירה דין קדושין כדיני ממונות רא*צ‬
‫דכיון שראו את היד הפשיטה להחור הוי כראיה ממש‬ ‫דדה כמו‪,‬שיתבאר כמו כן לעניין זה ולדיעה זו רצלכץ‬
‫אף שלא ידעי מאיזה נוף הוא «נ*מ בנ״ש סקי‪ (/‬או‬ ‫בקדושין אחר אוטדנא ודלא כמ״ש כסעי׳ ה׳ וסע;׳ כ״ז‬
‫אפשר שידעו שאשה זו עמדה מעבר השני של כותל‬ ‫אציע על הב״ש דאיהו בעצמו חזר כי בסוף התשו׳ בכל המקומית‬
‫אצל החוד ומ׳ם יש לה טיגו שיכולה לומר שבעת‬ ‫ע״ס דברי הרמב־־ם ע״ש יאולי כיין לדבריו שהבאנו ‪n1‬״‪: [p‬‬
‫הקדושץ טמש באה אחרת ופשטה ירה לתוך הועד‬ ‫אמנם כאמת ׳ אץ ראיה כלל מדרישה וחקירה‬
‫ואף שהעדים אוטרים שהיה ביכולת לשמוע הקדושץ‬ ‫שהרי הרשב״א שפסק דנעינן ידיעה וראיה כם־ש‬
‫ט׳ ם כיין שאין איטריט שמוראי שטעה אין זה אלא‬ ‫איהו בעצמו פסק דא״צ רו״ח זבתשי' סי* תקסיי! וטה‬
‫חששא ואטרינן טיגו בטקים חששא רעדים נב״ש( וכן אף‬ ‫עגיץ דו’ ח לזה דררישה וחקירה צריך להיות כב״ד‬
‫שהערים אומרים שרגע קידם הקדושץ עמדה אצל‬ ‫ומדעא אין לנו ב״ד כלל דאין לנו טמוכין אלא‬
‫החור^ט״ם אין זה וודאי שהיא הכניסה ירה להחור ולכן‬ ‫דשליוצתייהו קעכדען כס״ש כח״ם סי׳ א׳ ולא עבדינן‬
‫ת ה טיגו טוב ונדם סקרי עירי ראיה ממש כיץ שאת‬ ‫שליהותייהו רק בדבר הכרחי כגרש שם וכיץ דאין‬
‫היד ראו וגם יש בזה ידיעה טטש שידעו שאשר‪ .‬וו‬ ‫הכרח לדרישה וחקירה לא עכדינן שליחותם ובמקום‬
‫עמדה שם רגע סקודם והיא אף שלא ראתה הערים‬ ‫הכרח כמו אם נראה רמאות כרכר באמת צריך דו״ח‬
‫ם*ם כיץ שידעה מהעדים ת ה כסו שראהם נשם[ או‬ ‫כמו שיתבאר אכל העדאת עדים דישנם השתא מרץ‬
‫אפשר אף שלא ידעו כלל אם אשה זו עטרה שם ם*ם‬ ‫תודה כסו כזטן הבית וודאי רצריך כבדיני נפשות‬
‫סקרי יריעה וראיה מפני היד כיץ שידעו וראו זו היד‬ ‫ואדרבא יותר חמוד מדיג דאלו כד*נ נם בלא ערים‬
‫הוה בראיית כי‘ תו ף וכידיעה שהרי נם אם רואים את‬ ‫המעשה הוה מעשה אלא דלהעיד בכ״ד צריך ע ח ת‬
‫האשה ואינם טבירים אותה נ״כ אץ זה יריעה שליטה‬ ‫אבל בנימין וקדושין אין המעשה מתקיימת כלל כלא‬
‫וט״ט פשיטא רטקרי ידיעה וראיה וא*כ ה'נ בראיית‬ ‫עדים ופשיטא דצריך ידיעה וראיה והכי משסע להריא‬
‫ת ד כלבד מקרי נ״כ ‪T‬יעה וראיה וציע למעשה אך‬ ‫ברטב״ם פייז מעדות וכיץ רצריך ראיה ממש ממילא‬
‫כתשו׳ הרשכיא ממאר להדיא דהערים צריכים לדעת‬ ‫דלא אולינן בחר אוסדנא וזה שאמרו הזיל דאץ מד ק ץ‬
‫של איזה גוף ת א היד הפשוטה שכתב כיץ שהעד השני‬ ‫עירי נשים בדרישה וחקירה משום רכיון דצריכה לימור‬
‫אוסר שלא הכיר יד זו של מי היחה אץ כאן אלא עד‬ ‫מזוכה דמי לר״ם !שילהי יממתן ומשמע דסעיקר דינא‬
‫אחד ע״ש וסי׳ אלף קעיס שהוא מקורו של הרמ׳או ‪:‬‬ ‫א*צ דו״ח זהו בעדות אשה שטת כ ^ ה ולא בנימין‬
‫ל ן עוד כתב דכל עדות שלא נווקר בב׳ד לא מקרי‬ ‫וקדושין וגם בעדות אשה שפת בעלה כתב הרםב״ם‬
‫ערות לעניין קרושץ ולכן אפילו אמרו ערים ת ץ‬ ‫בםפי״ג מגירושין הטעם משום עגונה ולא םעיקר דינא‬
‫לכ״ד שנתקדשה יטלים לחזור כהם בכ*ד לומר לא‬ ‫עיש ומים למעשה קשה להקל באומדנא רבתי בקדושין‬
‫נתקדשה וכן להיפך עירי קדושין אינם צריכים דרישה‬ ‫וצריכה נט מכימ מת‪1‬ס׳ רסיד מינדן דאזליק בתר אומדני‬
‫וחקירה אם לא כדבר שנראה שיש מ רמאות עכ*ל‬ ‫מויק אף שיש לדחות דלרנא כתט ‪ p‬ואק ר^ל כאביי מ״מ‬
‫וטמילא ממאר דוה שכתב רכל שלא נחקר בב׳ר לא‬ ‫למעשה אין להקל! ז‬
‫מקרי עדות היינו בטקום שצריך דו״ח כמו ברין מרוטה‬ ‫^ףן עוד כהב רנינו הרמיא מי שק ‪ T‬ש דרך חוד‬
‫‪»1‬ר*א סקי״ח( וכהברח לומר כן דהא מיידי לעניין‬ ‫שבכותל כנץ שאחת פשטה ירה דרך חור ובא‬
‫תר ת העדים ופשיטא דכבה״ג צריך רו*ח ופשיטא ראם‬ ‫אחד ונתן לה קדושץ והחור צר וא״א לדאות אותה‬
‫היא טכחשת את הערים שצריך דרה דלבן נחכאר‬ ‫בשעת קדושין והיא אומרת שלא שטעה שקידשה נאטנח‬
‫בטי* י״א דלאסור אשה על בעלה צריך דו״ח מפני‬ ‫כמיט שיכולה לומר שלא היחד• ידה רק יד אחרת‬
‫שהיא מכחשת איתם ובכאן שהערים עצמם תזרים‬ ‫ובלבד שלא יהיו עדים המכחישים אותה עכיל ויש‬
‫כהס פשיטא שאף אם ת א ‪ ra n t‬טכהשת ת ה כרץ‬ ‫מי שפירש דבריו דאם אומרת ששמעה כשקידשה הוי‬
‫מחטזז‬
‫השלחן‬ ‫הלבות קדושין סיסן ם״ב‬ ‫עררך‬ ‫‪188‬‬
‫חקדושין לא ניחן לכתוב ורחמנא אסר מפיהם וי א מפי‬ ‫מרומה ו»דיך דו״ח )ו»״ש הכ״ש בסיןי״ד צ״ע למה מצע‬
‫‪ co‬ממז״ח ואץ זה עניץ למ״ש כסו׳ י״ו‬ ‫כתבם‬ ‫להכחשתה! ‪:‬‬
‫סעי׳ זרה במצאו כתיב בשטר ^ו ני מת דבשם א״צ‬ ‫‪5‬יץ עוד כתב כ«או כתוב כשטר פלוני קידש פלונית‬
‫שטר אלא ועדעה בעלמא וא״צ עדים כמ״ש שם יעמ׳ש‬ ‫ועדים תתומים בו כל ‪ p t‬שאין השטר סקויים אץ‬
‫שש בפער ע״ ח‪:‬‬ ‫לחוש לקדושץ ודלא ביש סי שסחמיד בדבר עכ׳ל ו^א‬
‫ל ט ונ׳ל דכוונת רבינו הרנרא ועא דבאינו מקויים‬ ‫רוודאי יש לדתמיד בדבר דדכר תודה עדים החתימים‬
‫אץ לחוש כלל ובמקויים יש לחוש ולחפש אחר‬ ‫על השטר נעשה כסו שנחקרה עדותן בכ״ר ו ק התורה‬
‫העדים וממילא •תכרר הדכר ואם אחד הוציא שטר‬ ‫א״עי‪-‬קיום ‪1‬ש״ך ידס סמ״ו! אבל העיקר ברברי רבינו‬
‫קדושין וערים אוטרים שכ ^ו מהם לזייף שטר קדושץ‬ ‫הרכרא רזה איט אלא בשטר הנ מ א ת״י הבע״ד אבל‬
‫פעם אחת מחזיקץ נם כתב זה לטזוייף ]ג״» אך אס‬ ‫הבא אם האיש והאשה םידים בהקדושין פשיטא דהוי‬
‫י ט או ויע ‪T‬ו שבקשו שנידט לכתוב את השטר וודאי‬ ‫קדושץ והבא בע״ב סיירי שמכחישים ואוטרים שהשטר‬
‫דהוה קדושץ אך ‪ r a n‬צריכים לחקור ולרחש את‬ ‫מזוייף ושלא בידם נסעא השטר וא׳ב בבה*נ פשיטא‬
‫העדים ואם אינם סוחזקים לרשזלם כיץ שזוז חשוד‬ ‫ד ק התירה בעי קיום ‪1‬א*מ! ואפילו אם השטר תחת‬
‫לחפש אחר עדים זייפנים וראר לב ‪ r‬להסיר דסכשולות‬ ‫ירו והוא אומר שקידשה אם היא מכחשת אץ זה בלום‬
‫ושלא ליתן סקים לפושעים לחכל ולנבל בנות ישראל‬ ‫דשטר קרושץ עריך להיות ת״י ד«שה במו הנם ואץ‬
‫‪1‬רשב*א הזכא בנ׳י( ואם אוזד וצציא קול שקידש בחולה‬ ‫זה דומה לשטר שהמלוה םועיא על הלוה ואפילו‬
‫פלונית ואוסר שיש לו ערים שאינם עתה כעיר לא‬ ‫אם שטר זה אעו שטר קדושץ אלא שפע• ראיה על‬
‫חיישינן לדבריו אפילו אומר שיבואו היום או סחר‬ ‫הקדושץ שהעדים מעידים שקידשה ביום פלוני ובמקום‬
‫ואפילו אומר שמות העדים ‪1‬נ״ם ‪ tnspo‬ואפילו היא‬ ‫פלוני בכסף או בשוה בסף נ*כ אינו דומה לשטר‬
‫משירות שלו אין משגיחץ ט נשם! אס אץ קול שקידשה‬ ‫דביר המלוה דדתם השטר הוא ק התורה ועיקר‬
‫כדץ קול שיתבאר בסי׳ נ^ו ובן אס הב״ר םנ עי ס רפי‬ ‫הלואה הוא על השטר אגל שטר ראיה על דקדושץ‬
‫העניין שיטל להיות שקידשה אז חוששץ לדברמ‬ ‫אץ זה עיקר ואינו מנהנ ואינו בכלל שד־־ות שנא כר‬
‫וסםתינים על העדים אבל בלא זה אץ לחוש ורא דמי‬ ‫דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב׳ד ואדרבא מדשטר‬
‫לם'ש בסי׳ קנ׳ז בסי שסת בחזקת שאץ לו אהיס‬ ‫קחשץ זה יעא מהמנהג אץ לך ריעותא נדול מזה‬
‫ויצא קול שיש לו אחים והעדים שיודעים מזה לפי‬ ‫ובמקום ריעותא פשיטא שצריך קיום ק דתורה נעחיז׳ח‬
‫דקול הם במדינה אחרת שיש לחוש להקול אפילו לא‬ ‫םק*י וסקי׳א! אך בשטר קדוש ן ממש ויוצא מתחת ידה‬
‫הוחזק הקיל בב״ר ואסורה ל ת שא עד שישאלו העדים‬ ‫והוא מכחישה נראה דדמי לשטר שגיד המלות דא*צ‬
‫שאני התם דהיא היתה אשתו מכבר ובסיחתו ועתרה‬ ‫קיום ק ד תורה‪:‬‬
‫וביון שיש קול הרי עדיין לא הותרה כראוי משאיב‬ ‫לןץ ואף נם מה שמשמע מדברי רבינו דדמ׳א‬
‫בקדושין שאשה זו אץ לה שום שייטת כזה המוציא‬ ‫דכשנתקיים השטר היה קדושון וכן אם ביטלת‬
‫הקול ואפילו היא סשודבתו פה בכך עדיין לא אגידא‬ ‫לקיימו הוה במקויים יש חולקים בזה וס׳ל שאץ סומכץ‬
‫ביה בקדושין ועוד דבשם אין את סי לחשוד אבל‬ ‫על השטר כשנכתב שלא מדעת האשה דאין זה שטר‬
‫בכאן יש לחשוד לזה שרוצה להוציא םסנה םמון ואם‬ ‫ואינו אלא בפנקס בעלמא ועדות צריך להעיר מפיהם‬
‫באנו לחוש לקולות כאלו נ ט ה בריוני יש שיוציאו‬ ‫ולא מפי כתבם ואינו רומה לשטר של ממון שבח׳ם‬
‫קולית על בתולות ישראל ולכן אם אץ הב*ד רואים‬ ‫בי׳ ב׳ח דזהו רק בפנקס בעלמא )רשב״א סי׳ אלף ר׳ת‬
‫לפי הבנתם שבאמת יש לחוש אין לחוש כלל בזה‬ ‫ופסמ׳חז ולפ׳ז אם כתוב בשטר ואמרה לנו האשה כתכו‬
‫!ומתות קושית הא׳נז סקי״ס;‬ ‫וחתמו ותנו ני ד פלוני המקדש להיות בידו לראיה‬
‫^ כתב דרטב״ם בפיר המקדש בפסולי עדות של‬ ‫שקדשני הוה שטר גמור נחמ׳ח סק׳י! אבל י׳א דנם‬
‫הורה אינה מקודשת בפסולי עדות של דברי סופרים‬ ‫בבה״ג לא ד‪ 1‬ה שטר מהטעם שכתבנו דדווקא שטרי‬
‫או כערים ש ק ספק פסולי הורד• אם רצה לכנוס‬ ‫חוב שיש לזה יסוד מהנביאים מפי הקביה כדבתיב‬
‫חוזר ומקדש בכשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גס‬ ‫וכתוב בספר וחתום והעד ערים אכל שטר ראיה על‬
‫ססנו‬
‫ן •‪li‬‬ ‫השלחן‬ ‫מ ל □ ״ « ם ן ם־צ‬ ‫ןן(וץך‬
‫ונגיש סקודס וגן סשמק סרכרי רבמו הרסיא בתים‬ ‫‪ piR9b v m‬ו ^י ^ו כ&רה ה«»ה ‪ rm n r r uro‬העדיס‬
‫סי׳ א ג ו ר ש‪:‬‬ ‫‪ ' tf«hp 9 h m om‬ט«ץ «‪1‬זה ליקח ‪ w‬יכן ר ץ כי‬
‫הה שכתב ראס קידשה אחר דריכה נם נס מהשני‬ ‫^ ‪ •m dr‬ל מו ס חחר וםקר ‪ 9‬תרווי ‪om‬‬ ‫‪vnp‬‬
‫י״א דוהו רק כספק קדושץ אבל המקדש לפגי‬ ‫ל‪ ^ 7nn R‬ט ס ‪ u .*onx‬סמנו ‪psoo 9‬נ*ל וסנדלוו‬
‫פסוא דרבנן אץ לחוש לקדושי השני כיץ שמן דתודה‬ ‫‪ dm‬ק»ר ההר וקידשה הרי ‪ im‬סקוד^ת ל ‪9‬גי ‪pBOD‬‬
‫הקדים כשירים נגיש סקי״מ אסנס רכינו הנ״י כספ ת‬ ‫ודריכה ‪ e3‬סשגיהס ‪ otm ok‬רתיס בה « שהראהק‬
‫הגדול סובר ת ם כפסולים מדרכנן דריכה גס נס מהשני‬ ‫מרשה והשני ישאנה אבד שהשני מרשה והרהשון‬
‫ואפילו אס שניהם קירשו לפני פסיא דרכנן דריכה גם‬ ‫ישאנה אניד אע״ג דמדינא שרי נ רס טדינן שלא יאסרו‬
‫משניהס רכל שלא נגמרו קרושי ראשץ תופסץ נס‬ ‫שהראשון גירשה ואחד קידשה אח״ב וגירשה ונשאת‬
‫^•ושי שני להדריכה נס וש» דהרי יש מגדולי רכותיט‬ ‫להראשין וכס״ש בסי• ל״א ד ש ‪:‬‬
‫שסוגר דכשקידשה לפני פסואס דרכנן בסלו הקדושץ‬ ‫חה שכתב דכסאק אם רדה רכונסח חוור וסקדשה‬
‫דבל דמקדש אדקהא דרכנן מקדש וריין( ונהי ד או‬ ‫בקרים כשרים א ד ג רבספק גיר‪ pch‬פסק הר ‪0‬ב*ם‬
‫קיי״ל ‪ p‬מ״ם כוודאי דלקדושי השני יש ^ ש ולהדדיכה‬ ‫^ סנירושץ שאם רדה לבונסה א״ד קדושין אחרים‬
‫סמנו גם וכן סשסק להדיא מסידור לשון של ה רסג׳ ס‬ ‫הםעם פשום רכקרושין כאיש ספק ודא בחוקת פנייה‬
‫ו״ל ואץ לפקפק כלל כוה ‪:‬‬ ‫ונהשס הבי דדיך לקרשה סחדש אבל בספק ג ‪T‬ושין‬
‫‪3‬ןףן דיני פסולי קרות מכואר בחים סי• א ג ק״ש ובסי״‬ ‫היא בחוקת א׳א וג*מ ‪ on‬פהיי׳קו ום* ‪ 0‬גס בקרושי‬
‫א ר ושם מבואר דהקובר קל שטקת בימוי י״א‬ ‫ספק אינוחחר וסכרךברכת אירוסין ‪» t r s‬ז*‪ 0‬רברכות‬
‫דאינו נפסל רק כשכוקה דלשקכוי רכשקה שידאה‬ ‫אין סקכבות ‪:‬‬
‫שבוקה מפיו ידאה לשקר אכל לא כשבוקר• דלהכא‬ ‫^ חה שבתב רכופץ « ת ה ליקח גם נראה טונ תו‬
‫ר*א דאפיא למאן רפוסל לקרות איט אלא מרדכנן‬ ‫ראינה נאסנת להכחיש את הקרים ולהגשא בלא‬
‫‪1‬נג*ש ‪ nrn ispro d e fy op‬סשסוליס גשניהס! ‪I‬‬ ‫נם ובסוד הנירסא וכופין אותו ^ חן נ ם וב*כ בש*ק‬
‫ט ן ^ א הא דאמרמן המקדש כפ «לי קדות דרבנן‬ ‫סקי* הי ואמו סובן אם הוא ני כן ^ ר ש ח פקס שנית‬
‫חוששץ לקדושץ זהו כסתם קדושין דאורייתא אכל‬ ‫» ד ש לסה נ ט ף אותו ליחן נ ם ]סגדנוו וד׳ל רטזנתס‬
‫בקחשץ מררכנן » ו מי שק ‪T‬ש יתומה קסנה ק״פ‬ ‫כשאמו רודה לקדשה וססילא דאינה שלו ונס לאחר‬
‫אמר• ואחיד• או אפילו אמה יתומר‪ .‬אלא שהאב במרחקים‬ ‫אק כיבולתה להתקרש ולכן מפין אוהו ליתן נם ונס‬
‫אץ לחוש להקדושין כלל אפיא בפסוא ד ר ^ אמנם‬ ‫אפשר אף כשרודה דקרשה מחרש אס ודא סכהשת‬
‫אס נחרדה האב כששמק לדקת המחמיר בזה בסי* או‬ ‫את הקדים דמה כאוסר לאשה קדשתיך והיא אוסרת‬
‫וודאי דחוה קדושין אן• כל ומן שלא ירקנו שנתרדה‬ ‫לא קדשתני דביפק אותו ליתן נם ואקיג דאמה נאמנת‬
‫אץ כאן קדושי תורד• ‪:‬‬ ‫להכחיש את הקדים נרם כיון ‪ o n‬לפי דברי הקרים‬
‫ט ן פ «לי קדות שנפסלו אחר הקדושץ ובשקת הקדושין‬ ‫איט אלא ספק קדישין יש סברא לוסר שכופין אותו‬
‫‪ r v‬לא נפסלו לפי הדין אס אחרים מקידץ קל‬ ‫אס היא אינה מתרדה בו וסכחשת את הקרים אבל‬
‫קדותס בשקת הקרושין הוה קדושץ אבל ר עו לי ם‬ ‫נדודי ה<‪1‬חרונים לאכתכי ‪«« p‬מייו סקייג מ״ש סקי״ה ‪:‬‬
‫^ ‪ ^ r a o t j‬הקדושין אחד‬ ‫קדמם אץ כיטלתם‬ ‫‪ j q‬חה שכתב דכפסולי קרות של ר* ‪ 0‬הוה ספק‬
‫שנפסלו אף שחיו בשירים בקת הקדושץ דביק דקחח‬ ‫כוונתו ל^ביליס ו ד מן ולא לקרובי האס ואף‬
‫דם פסואם אץ מקבלץ קדוחם וקכ״ז נבץ שביד יח^־ו‬ ‫שבפי״ג מקרות כתב דקרוכי האם הם פסולים סריס‬
‫אחד קרים אחרים )מהשד ריג״ש סי• רס״ו ודגיר סי• קפ״ה‬ ‫אץ מוגתו ררק םררבנן פסולים דכבר הסכ מי בל‬
‫וסגאס׳ס סקייל ‪ x o‬גשסס לאמס קדושין ולא סשויק ‪poD‬‬ ‫הראשיניס דאין חילוק כין קרובי האב ל^־וני האס‬
‫אוון סגשול ‪ oiim‬לגוסקס ‪:‬‬ ‫אלא דדרך דירסביס לקרא בל דבר שאמו ספורש‬
‫ט ן ן הבא קל הקרוה אקיג דרשק נמוד הוא נרם י*א‬ ‫‪0‬םש ביוורה ל^־א דים כ אני• שהסופרים קבלו זה‬
‫ראם היה קר לקדושץ חיישינן לד^קרושץ מחמקס‬ ‫בקבלה קד לסשה מסיני־ וכסי שקידא לקדושי בסף‬
‫שספגי שידרו תוקפו בוה יותר מכל שארי קנ מו ת‬ ‫ור‪ 0‬ום*ם יש מי שסובר דקרוגי האס הס רק םדרבנן‬
‫לק‬
‫השלחז‬ ‫הלכה־״ קחש־ן סימן ט׳ב מ״נ‬ ‫?)רוך‬ ‫‪140‬‬
‫נתב רכינו הרמ״א רבקדש לפגי פסולי עדות‬ ‫לכן «ין בכחזו לפושלו בערוה ר‪,‬הטורד‪1] ,‬כו ל‪?'0‬ת‬
‫דאורייתא מכח רשעתן כגון לפני אנוסים או‬ ‫הדי׳ן מ*׳ח במה' כ׳ו ‪ :‬דהשזד היינו בא מסש ולהנושקיס כר*‪:‬‬
‫שארי רשעים י*א דחיישינן לקדושין דילמא חזרו‬ ‫ולגירסתיט לא אמק ודו׳ק( ‪:‬‬
‫בר״שובה ויש מקילין עכיל וכתבי גדולי אחרונים דלא‬
‫ויש מרבותינו שסיברים להיפך רגשארי עבירות‬
‫פליגי לרינא דוודאי ברשע שלא נראה בו סימני טרדה‬
‫אין ארם נפסל בתשר בעלמא אכל הר‪,‬שוד על‬
‫ואינו מחאמ׳ן ביהרור״ו לא חיישינן שטא חזר כתשובה‬
‫העריות אע'פ שאץ עדים שבא על העדור‪ ,‬רק שחשוד‬
‫אבל אותם המתאמציס לצאת מר״וך ההפכה ואח׳ב‬
‫בעלמא ובוודאי אינו נפסל מן הר״ורה לכד עדות ם' ם‬
‫חזר כתשובה הוכיח סופי על תחלתו שלבו היה תמיד‬
‫לערות אשה פסול בין בקדושין בין בגיי־ושין וכן להעיר‬
‫לשמים ולבן חיישינן שמא הרהר תשובה כלבו ‪1‬ש‪0‬ו‬
‫שמת כעלה פסול ‪1‬רש'י‪ 1‬דמפני שיצרו תוקפי בזה העניין‬
‫ומעשה היה כפני רש*י ז׳ל באנוס שקי ‪^h‬ז בפני אנוסים‬
‫לא יוכל לודוח עד בעניינים אדו והמתיחר עם עריות‬
‫חביריו וחזרו בתשובה ואמר שצריכה גם דשמא הרהרו‬
‫פסול מררבנן ‪1‬נ״ש{ והמחבקם ומנשקם לדעת דדמב׳ם‬
‫תשובה כלבם ‪1‬ב*י בשם מהרי׳קו ועוד כתב דאלו‬
‫כפ׳א מא״ב ועי פסול מן התורה ודרמב׳ם ז׳ל לא‬
‫האנוסים שהוצרכו להתהפך מבח יראה וא׳א להם‬
‫הזכיד כלל מדינים אלו לא בה׳ אישות ולא כה׳ עדור״‬
‫להמלט על נפשם ובצינעא טקיימים המצות הם כשירים‬
‫‪1‬מג״י נעוס׳מ סי׳ ל״ד[ ‪:‬‬
‫לעדור״ עכ׳ל ודע דכ׳ז אינו עניין בזמנינו שמלכי‬
‫^ ודע דלעניות דעתי היה נראה מתיך סונית הש׳ס האומות מלבי חסד וחלילה להם לבוף בהעברת דת‬
‫דזה שבארנו אינו אלא בבא להעיד על ר‪,‬קדושין או ולכן מי שהוא רשע הוא רשע מעצמו ולא מאונם ואיך‬
‫על הנירושין דלכן אין אנו מאמינים לו מפני שחשוד ניחוש שמא הרהר תשובד‪ ,‬בלבו וזה שנתבאר איט‬
‫לשקר מפני תאותו המזוהמת אבל כשהיד‪ ,‬עד בשעת אלא בזמנים הקודמים כידוע מה שהציקו לישראל‬
‫הקדועוין וודאי דמשוד כשר מן דתורה אבל גדולי בדיעבדת דת ואע־ג דהמקדש ע' מ שאני צדיק אפילו‬
‫האחרונים לא הבינו כן נער‪,‬מ'ח סקע׳ז וב״ש סקכ”א[ והדבר הוא רשע גמור חוששין שמא דדדר תשובה במ״ש‬
‫פשוט שיש לילך הבל לחומרא והרבה יש לדקדק בסי׳ ליח זהו מפני שאמר ע׳ם שאני צדיק ויש‬
‫כזמהיז בעירי נימין וקדושין דהפרוצים באיזה עכירה רגלים לדבר שמחשבתו לטובה אבל לא בסתם רשעים‬
‫כלא אונם !נ׳ל! !‬ ‫אפילו עבירה קלה הלא הם פסולים לעדות ‪:‬‬
‫סי מן מ ״ג ]דיני קדושי קטן ואם הגדילו ו ט ט׳ סעיפים[ ‪:‬‬

‫שתקינו חז׳ל נשואין לחרש ויתבאר כסי׳ מ״ד זד‪%‬‬ ‫קטן שקידש או נשא אשה אינו בלום ואינה צריכד‪,‬‬
‫מפגי שלעולם לא יבא לכלל נשואין אבל הקטן הרי‬ ‫ממנו גט ואם מת אינה צריכה חליצה דאין מעשה‬
‫יבא לכלל נשואין כשיגדיל ועיין מר‪ .‬שכתבתי בסי׳ א'‬ ‫קטן כלום ואע״ג דלקטנד‪ ,‬תקינו רבנן נש־אין זהו‬
‫סעי׳ י׳ א ‪:‬‬ ‫מפני שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל לקטן לא תקינו‬
‫ב אע״פ ששלח הקטן סבלוגות לאחר שהגדיל ואפילו‬ ‫ליה רבנן נשואין ואדרבא דאסור להשיאו כעורו קטן‬
‫במקום שחוששין לסבלונות כמ׳ש כסי׳ מ״ה מ׳ ם אינו‬ ‫ולכן כקטנה כשנר״קדשה בקדושין דרבנן שהיתר‪ .‬יתומה‬
‫כלום ולא חיישינן שמא לשם קדושין שלח דבווראי על‬ ‫ונתגדלה הגדילו הקדושין מדרבנן כמיש כסי׳ קנ׳ה‬
‫דעת קדושין הראשינים שלח וזה שאמרנו דככעל‬ ‫אבל בקטן אפילו אחר שהגדיל לא הגדילו הקרושין‬
‫טשהנדיל הוי קדושין טעמא הוד‪ ,‬דמסיק אדעתיה דילמא‬ ‫כלל אא״ב בעל או נתייחדו אחר שהגדיל ולכן אם‬
‫קדושי קטנות לאו כלום הוא וגמר ובעל לשם קדושין‬ ‫קידש הקטן ימתינו עד שיגדיל ויקדשנה מחדש מיהו‬
‫כוי שלא תהיה ביאת זנות אבל כסבלונות למה לו‬ ‫אם כבר נשאת א*צ לגרשר‪ ,‬ומותרת לעמוד עד שיגדיל‬
‫ל‪v1‬ש וגם בבי‪;.‬ד‪ ,‬או יחוד דווקא שיש עירי יחוד‬ ‫דלעניין זה תקנו חז״ל שלא תד‪,‬א בעילר״ו בעילת זנות‬
‫שנתייחדו משהגריל נרא׳ש המדיר ס־ש י׳א! ואם דד‬ ‫!מרדכי יבמות ‪ p*d‬כיץ דדרך קדושין ונשואין היא אצלו‬
‫עמה משהגדיל בדרן איש ואשתו א*צ עידי יחון*‬ ‫אץ זה כ ד ל ת ומת אפילו היא גדולה !רא״שז וזד‪.‬‬
‫דכיזן‬
‫עא ‪41‬נ‬ ‫השלחן‬ ‫חלבזת קוושץ סיק נ מ‬ ‫^ןחך‬
‫דנבי קדשים קיליל דאץ סחוסר ז ק לכו כיום נזמדס ייג ‪I.‬‬ ‫דסין רם»רםם לכל דוה כי » עדיס ב ‪ 0‬״ע כסי' קכרם‬
‫אמנם נם זרי אינו סוסנם דייא נם נכי קרשים ריש‬ ‫וענרש גדים כיון‬
‫סחוסר ו ק לבו ביים )תו^ ממיין ה‪ (.‬ועוד חהו רק‬ ‫‪ j‬אם קיימה כשהגדיל כתיכתה הראשונה קיימת ואיזו‬
‫כסה שיזצה ראוי כאותו יום עצמו ולא למחרתו וט״ם‬ ‫לכתיכ לה כתיכד‪ .‬אחרת ואע״ג דשטר כתוגה שנתן‬
‫כזה פשיסא דהוה ספק קדושין ואפשר להיות נס‬ ‫בקטנותו אינו כלום נרם כיק רכתיכה הוי תקנת‬
‫קדושין ווראיס אס נאמר דכאותו יום כשהביאו שתי‬ ‫הכסים שטרו סיעיל אף שנכחכ כקטטתו ולפיכך רק‬
‫שערות מועיל זמתיס׳ גדה »״‪ u p‬ואע*ג דמשמע בעדם‬ ‫סגה ומאתיס דווקא יש לה כפי הדין מנה אם‬
‫ויבמות ל’ ד‪.‬ו דמהני קדושץ בכה״נ כשמקדש לאחר‬ ‫היתה כעורה ומאתים לבתולה אכל הוספרג כחובה‬
‫שיגדילו י״ל דמיירי ככה״ג שקידש ביום ד ^ד ם ]רשיי ‪ 0‬מ‬ ‫שכתב לה בקטנותו אינו כלום דאין חיובו חיוב‬
‫ועוד דסוניא דשם אזלי למאן רס״ל אדם מקנה‬ ‫כלל ובל זה הוא כשכתב לה כתיבה כקםנותו‬
‫דשלכ ‪ r‬ולא קיי׳ל כן ‪1‬דןזס אמרי ט רב ימא מ ‪few‬‬ ‫אבל אם לא כתב לה בקטטהו כשיגדיל אינו כותב לה‬
‫»רש בסס״ק דסגה* זריה סיל אדם »(‪9‬ה דסלטל‬ ‫רק מנה דהא ההיא שעתא לאו כחולה היא ויש חולקים‬
‫טבמות צ*ג ‪ I.‬ז‬ ‫בזה ‪1‬חמ״מו והסברא נותנת כן דהא כאמת כתיבתו‬
‫ך‪ ,‬דש מי ששאל למה אין ככה ק ק לקדש אשד•‬ ‫שכתב לה בקטניחו אעו בלום אלא מפני שתקנת‬
‫ודדי קיי״ל כשדעת אחרת מקנה אוחו יש לו בח‬ ‫חבמים היא וא״ב מה לי כתב או לא כתב ו»הו וודאי‬
‫ודכא הרי האשד‪ .‬סקנית א״ע לו והתשובה בוה חדא‬ ‫אם משהגדיל יאמר לה ^ד ם שנתייחד עסה לא אתן‬
‫דנזה״ב הוא כי יקה איש אשד‪ .‬וכל סקום שנאסר איש‬ ‫לך כתובה רק סנה והיא נחרזנית וודאי דמועיל אבל‬
‫מםעמען ק ק ועוד דאלו ‪ •t h‬נ כ ח שהאשד‪ .‬מקנית א״ע‬ ‫כסתם צריך ליתן לה כסו כל הכחולות‪1‬שםז וטעם דיעה‬
‫לאיש שתאמר לו הרי אני סקידשח לך שפיר אכל הא‬ ‫ראשונה י־ל דכשלמא כשכתב לה בקטנותו חכמים‬
‫קיי״ל שזח אינו מועיל והוא צריך שיקנה אותה דבי‬ ‫סקייטים בתיבתו אבל כשלא בחב לדי מודכן יניע לה‬
‫יקה א^!ז אשה כתיב ולא שתלקרז א׳ע לר‪.‬איש אלא‬ ‫החיוב החכסים לא תקנו בקטנותו ונם הוא לא כתב‬
‫סכיץ שד‪.‬יא ם‪ 0‬כםת לקדושי האיש ה ת א סבסלת‬ ‫לרי ואץ חיובו אלא משריגדיל והרי היא בעולה עתה‬
‫דעתד‪ .‬ורצונה וסשד נפשה הפקר אצל הכעל תעעל‬ ‫]ואף שראית הביש םין״ד פתוס׳ ‪ p‬לדחות )עא״מ מימ סכרא‬
‫ל׳‪.‬ז ולפיז אץ זח דעת‬ ‫סבניסה לרשותו ורץ‬ ‫ראשינה ‪ p‬לה »יס בהלנה וראיות החמ״ח איק מכריעות ואדרבא‬
‫אחרת סקנה אלא כסי שקונה ק הד‪.‬פקר ‪I‬‬ ‫אינו נובה משנו״כ ומי ר״ל משמיכ‬ ‫סהפיר משמע להיסך‬
‫ן נ ת ב אחד סהראשונים ק ק כן י״א שנה שקידש לו‬ ‫לנד פ״ש ודו״קו‪:‬‬
‫אביו אשד‪ .‬צריכה נם דזכץ דאדם שלא בפניו‬ ‫ך יש מי שמסתפק בקטן שקידש ואמר הרי את‬
‫ןמהרייק של*ב בשם ר״י ברזילי! ודכינו הנ״י דחד‪ .‬זח‬ ‫מקודשת לי לאחר שאגדיל או גדול שאמר לקטנה‬
‫מהלכד‪ .‬וכתב שדברים תםוד‪.‬ים הן וכוודאי בן הוא‬ ‫הרי אח מקודשת לי לאחר שחנדלי אם נאסר כיון‬
‫דאיזד‪ .‬ז ט ת ת א הא מתחייב במזונותיה ועוד שנאסר‬ ‫דבשעת הקדושין המה קטנים אינו מועיל והוה כדבר‬
‫בקרובותיה ועוד דדדי אסור לקדש אשה עד ש ‪T‬אנד‪.‬‬ ‫שלכ״ל כמו לאחר שתשתחררי בסי׳ ם׳ או אפשר דלא‬
‫ספני שטא יסצא בד‪ .‬דכר שחתעד‪ .‬עליו וכיש כקטן‬ ‫דמי דמה רמחוסר ‪ p t‬לא הודי כלא כא לעולם ]מל״מ פ״ח‬
‫שאץ בו דעת דוודאי יש לת ש שבגדלותו לא תישר‬ ‫‪ p n‬םנדלא קאתי ומצאנו לאחד מדיראשונים שכתב‬
‫בעיניו ואיזר‪ .‬זבות הוא ות־י אשר‪ .‬דבכל ד ת א ניחא‬ ‫מפורש רוצדי דשלכ״ל )מרדכי פ*ק דנ*» ובוודאי נראדי‬
‫לד‪ .‬אסרו חז״ל דאסור לקרש בתו קטנה עד שתגדיל‬ ‫‪ p‬כיץ דאץ ב ^ לקדש עכשיו איך יהיר‪ .‬בו כח לקדשה‬
‫ותאסר בפלוני אני רוצד‪ .‬וב״!!ז באיש ובכמה סקוסות‬ ‫לאחר זסן ועיקר סברא זו דסחוסר זטן לא דיוה כדש^כ״ל‬
‫בש״ם מבואר לר‪.‬דיא דאין קדושין לקמן ולא נזכר‬ ‫אינה מתסכסה ועוד דבזרז אץ חסרון זמן לכד רדיא יש‬
‫רבד זד‪ .‬ככל הפיסקים הראשתיסז‬ ‫הסדין סעשדי שצריכים להביא שתי שערות ודינדי אף שנן‬
‫ן ונראה דסי שכתב זה אץ כויגתו לקדושי תורה וגם‬ ‫נראה ברור נרם לרינא כיון שככה גדולים סשתפקים בזדי‬
‫אץ כיעתו שבקטנות אם איט ד ת ה בר‪ .‬צריכה‬ ‫ד\ה ספק קרמזין וכ׳ש אס קידש ביים השלמת י*ג שנים‬
‫גט דלדודיא פרין כירושלמי כ תו מ ה ]»*» ובי יש‬ ‫דגלילה יהידי ^ י״נ שנים שליסות רתרי ספק קדושץ‬
‫גירושין‬
‫השלוץ‬ ‫חלטת קדושין סימן ם״נ ס״ד‬ ‫ערוך‬ ‫‪u .‬‬
‫מלמרו שלא יעשה לשם זנות ומדריכו בדרך ישרו; ‪t o‬‬ ‫גיוררזין לקסן אלא דזןובדא דשם סיירי עשהא עמה‬
‫רש סעד לזה ממה ששיבחו חז׳ל את המשיא כניו‬ ‫ומי שנה אחר שהגדיר !כ׳ה במהרי׳ק[ ונראה שלא‬
‫םמוך לפרקן שיש מרבותינו שפירשו שזהו שנה סמוך‬ ‫נתייחד עסה בגדלותו אלא שלא מיחה בפירוש וטיט‬
‫לגדלות ונס עיז רגו הח־לק־ם ופיל רלשים קטן לא‬ ‫כסה גדולים רדו לבטל הקדושץ והוא ההטיר להצריכד‪,‬‬
‫תקינו רבנן נשואים וכן משמע מהרמב׳ם פכ׳א מאיסורי‬ ‫נס וה״ק שזכץ לאדם שלא כפניו כלוסר וודאי ‪P‬‬
‫ביאה וסמוך לפרקן היינו אחר שיגדילו ואפילו‬ ‫התורה אינם כלום ונם רבנן לא תקנו נשואין לקק‬
‫להמפרש־ם קורם שהגדילו איט לעניין שתהא גשואין‬ ‫אלא כיין דסדינו בכים דכי קטן ניחא ליה כסעשה‬
‫מדרבנן אלא שאין ביאתם ביאת זנות אבל הקרושין‬ ‫אביו ורזונו לעשות רדץ אביו דלבן כדליקה בשבת‬
‫והנשואין אינם כלום בקסניתס נהמ׳ח ‪1‬ב'ש סי׳ א׳ סק׳ח‬ ‫קטן הבא לכבות אץ סניחין אותו םשים רעושה לדעת‬
‫וכ׳ב המרדני בפ*ו דיבמות דלא חקינו רבנן נשואץ‬ ‫אביו ‪1‬שבת קכ״א‪ !.‬שיודע שהכיבוי ניח לאביו ועושה‬
‫לקטן אפילו בסמוך לפרקו דדדי אמרו חרל חרש‬ ‫בשבילו נרשיין ובמציאה אט־יג; ג'כ שבשעה שמוצאה‬
‫שוטה וקק שנשאו נשים ומתו נשותיהם פטורות ‪P‬‬ ‫מדידה אזל אביו ‪1‬בימ ייב‪ !.‬וב שמגביה לצורך אביו‬
‫החליצה ומן היבום ‪1‬שם ס'מ ‪ 1:‬וה״ה דא'צ גם וזה שאסרו‬ ‫הגביה‪ 1‬מ״י‪ 1‬דהבן קשור לאביו והכת לאמה וכל דבר‬
‫להשיאן סמוך לפרקן זהו לעניין שאין בעילתם בעילת‬ ‫שיש נייחא לאכיו יש נייחא נם לו ולכן בכהיג‬
‫זנית ולא להצריכה נם עכ׳ל ובבר זה יותר ממאה‬ ‫כשנתגדל ולא מיחה מיד כשנתנדל י׳ל דנחשב לו‬
‫שנים שמנודל המהומות השיאו קוטנים וקסנית למאות‬ ‫יהקדושץ קיימים ויש לדייק זה ממשנה דכחובות‬
‫וע'פ גדולי הדור ובראשם הנר׳א כולם ועתרו בלא גס‬ ‫‪* 1‬ד מ דתנן קסן שהשיאו אביו כתיבתה קריסת‬
‫ואף שהיו אז מהגדולים שפקפקו נזה מ׳ם רוב הגדולים‬ ‫שע״ם ‪ p‬קיימה ‪1‬משמדיל‪ 1‬ולמאי הנן שהשיאו אביו‬
‫שבדור החירום כלא נם‪:‬‬ ‫אלא דבלא״ה יש איסור להשיא לקטן אשה‬
‫ט אבל לקטנה חקינו רבנן קדושין כשאק לה אב‬ ‫אבל אביו שהשיאו אין כאן איסיר רניחא ליה במאי‬
‫שתנשא ע'פ אמד‪ :‬ואחיה או ע*פ עצמה ונם תקנו‬ ‫דעניר אבוה ולכן כשנתגרל אף יום אחד ולא מיחד■‬
‫שאם רצונה לצאת ממנו א״ז גט נדי שידעה הברירה‬ ‫נךימו הקדושץ וזה שכתבנו ב סעי׳ ב׳ רלא חיישינן‬
‫כירה וממאנת והולכת לדי וביצר הוא המיאץ ועד‬ ‫להקדושץ אפילו אם שלח סכלונות משהנדיל זהו‬
‫מתי ממאנת יתבאר נסי׳ קניה ובן קטנה שכבר ת א ת‬ ‫כשנןדשה בעצמו ולא עיי אביו וגם בזה חלקו עליו‬
‫מרשות אביה כגון שהשיאה אביה ונחגרשה יכולה לדגשא‬ ‫זנמיש נמהר^ק שם ואל יזשיביני ממ׳ש שם ועוד מאחר שלא‬
‫בגשואין ררכנן וכן יכולין ב׳ר לפסוק להשיא את‬ ‫מחה מד ייג שנה וחצי מאן לימא לן דלא ארצו" ונו׳ אחר‬
‫הקטנה כמי שיש רשות לאסה ולאחיה ויכולין להתנות‬ ‫שגדלה וכזי ע;״ל דהיק חדא כיין דלא תיהה חלו הקדישי! אף‬
‫שאם חטאן תאבד כל אשר לה אכל אין להם רשות‬ ‫בלא ארצויי ועוד ונו׳ מיש זדו׳ק[ !‬
‫להשיא את הקטן ואם קידש רש ספק אם הוא גדול או‬ ‫ךן יש מהגדולים שאמרו דקטן שהשיא לו אביו אשה‬
‫קטן הוה ספק קדושין וכן בקטנה ואף שי׳ל טקטי‬ ‫שנה םמוך לגדלותו יש לו נשואץ מררבנן וזה דאין‬
‫אחזקה הקודמת וקטנים דע מ׳ם כיון שבהכרח שיצאו‬ ‫נשואץ לקטן עד גדלותו ממש זהו בלא דעת אביו אנל‬
‫מהזקחם דזסן ממילא אתי ורוב נרולים מביאים שתי‬ ‫כדעת אביו ושנה סמוך לפרקו יש נשואין ם־רבנן)ב״ח‬
‫שערות לא שייך חזקת היתר ]נ׳ל[ ן‬ ‫סי׳ א׳‪ 1‬דגלא אביו הוה כזנות בעלמא אכל כשאביו משיאו‬
‫‪ p 'D‬מ ״ ד ]דיני קדושי וזרש ושומה ושנור וסרים ואילונית וטומטום ואנדרוגינוס ועריות‬
‫ושניות וחייבי לאוין וכותי והפוך וחציו עבד או שפחה ובו י׳ז סעיפים[ ‪:‬‬ ‫י‬
‫אבל חכמיס הקנו להם גשואין לפיכך חו־ש שנשא‬ ‫חרש וחרשת אינם בגי קדושין מן התורה שאינם‬
‫פקחת ובא פקח וקידש אותה ד‪',‬ז סקורשת להפקת‬ ‫בני דעת דרעחיה קלישתא ולא צלולה ולכן בין‬
‫קדושין נסורים ואם הפקח בא עליה נאסור‪ .‬לשניהם‬ ‫שנשאו כיוצא ב ק וכץ חרש שנשא פקחת וכין חרשת‬
‫כדין א״א שזינתה ואסורה לנעל ולניעי ואע׳ג‬ ‫שנישאת לפקח אין לו ע קדושין ונשואין מן התורה‬
‫דאיסודת‬
‫עב *‪14‬‬ ‫השרחן‬ ‫חלגזת קחשץ «ם! ייי‬ ‫ערוך‬
‫וברחובות וכיוצא בזה אבל אם דעתו צלולה « רפ‬ ‫ראיסירה לחפקח אינו אלא טדרגגן גרם היא »«נה ד ר מן‬
‫שהיא דלה וקלושה הרבה הוה קדועין ואס וצא עיתום‬ ‫והוא בא על א*א ד רנ ק אסנם ביק רעכ״ם מדאורייתא‬
‫שוטה ועיתים חלים ולא ידעני העת שהוא עוסד בדעתו‬ ‫קדושץ תופסץ גד‪6.‬קח בהכרח שיגרשנה ו ב ק שגם‬
‫וצששץ לקדושד ואם דעתי סשינשת ואץ משיג רכר‬ ‫להתרש נאסרה סוברת גם היא לגרשה ואף שנתבאר בסי'‬
‫על גוריו י*א דהוה חעועז קדושץ נממיח יגיש! דאעיג‬ ‫ב״ח סעי׳ ס״א דקניק דרבנן סועיל נס ‪ p‬התורה זהו‬
‫דלעדות ולשחיטה חשבינן לזה שוטה כרם כקרושין לא‬ ‫גבקף שהקניץ הואסררננן נעשה בסעותיו ססש סשאיב‬
‫סקרי שיטה רק שומה גמור ילפ׳ז נם מי שנטרפה רעתו‬ ‫כחרש שאץ לו שים קניין ‪ p‬התודה‪:‬‬
‫ונמצאת דעתו משובשת בדבר אהד ובשארי דברים‬ ‫^ הייזקא נשהפקח בא עליה אכל אם רק קידשה נותן‬
‫שואל וסשיב בעניץ ובן הפתאים ביותר שאץ מבירץ‬ ‫לה נם וסיחרת להחרש ולא היישינן שמא יאסרו‬
‫דברים שמותרץ זא״ז ובן המכוהלים יהגחפדם בדעתם‬ ‫שהחרש גירשה ונתקדשה להפ^ז וגירשה והחזירה‬
‫אע״ג דלערוח דינם כשוטים כט״ש הרמג״ם כפ״ט‬ ‫הר ‪w‬ן רלא נזרינן גזידה ‪ v‬כנשואי חרש שהם רק‬
‫מערות סים לקדושץ הוה ספק קדושין דהרי בשם‬ ‫מדרבנן זחמיה וכן אם פקח קידש חרשת ובא פקח‬
‫שוץ החרש והשוטה ובקדושץ חלוק חרש סשוסוז‬ ‫אחר וקידש אותה תופבין קדושי שניהם נניש! ואעיג‬
‫כמ״ש לפיבך צייך בקדושץ שוטה נטור כרי שלא יוצו‬ ‫דנם של השני הוא רק קדת^ין דרבנן כרם תופסיס‬
‫קדושיו תופסץ כלר וביש השוטים שחשבו הלל בחנינה‬ ‫הקדושץ ננרעז בסי׳ כרב סעי׳ ם״ד בשנים שקידשו‬
‫ונ'‪:‬ו היוצא יחידי כלילה והלן בבית הקברות והטקרע‬ ‫ל^גי ערים פסולי דרבנן ע״ש ואפילו לרתולק שם מודה‬
‫ארז במותו אעיפ שעושים זה דרך שטוח ברם ל ע ^‬ ‫בוה דקגיית החרשת היא קן ת קנייה וקגת משויירת‬
‫קדושין לא נקראו שוטים אך ם־ם אי ש דראי קדושין‬ ‫נימנייו ק״יא וכיץ שיש שיור ^י י ת ה ממילא רתופסים‬
‫אלא ספק ואס קבלה קדושץ מאחר צריבה נ ט‬ ‫כה קדושי שני ג*כ םדרבגן בס״ש בעין זה כסי׳ ם׳‬
‫משניהם זרל(‪:‬‬ ‫סעי׳ י״ח ע״עז ואע״ג רלענק שתי יכםית חדשות יתבאר‬
‫ף שיכור שקידש קח שיו קדושץ אפילו נשתכר חי ב ת‬ ‫כסי׳ קע״א רכיאח השנייה אינה פוסלת חרזהזענה זהו‬
‫ובן אם היא ודתה שיבוריח דשיבור מקזצ מקה‬ ‫מפני ששת ‪^ p‬ייג ם שוה סהאח המת אבל הבא‬
‫וססכרו טםכר אבל אם הגיע לעויכרותו של לום אין‬ ‫נקדושץ כיץ שיש שיור בה פשיטא שנם קדושי השני‬
‫קדושיו קדושין דאץ לו שום דעת כשזזוא □נזדרגה זו‬ ‫חופסיס סדרבק זוא״ש מה שמ^זה המק• ‪ r p‬וכן בחרש‬
‫וסתיישבין כדבר זה הרבה לחקור בזה אס חיה כשיכרוחו‬ ‫שנשא חרשת וקידשה חרש אחר דזודיכה גם מהשני‬
‫של לום דלפזמדם נראה שהוא בך ואינו ק א תי‬ ‫ומותרת לראשון םםע‪ £‬שנתבאר דש מי שדחוה לאמווי‬
‫החקירה ובל זה בדיעבד אכל לכחחלה ננ ץ שהרעו‬ ‫להראשץ ככה״ג ו ק בפקח שקידש חרשת ובא פקח‬
‫והכלה לא ישתו שום משקה הסשנרח קידם דקדושין‬ ‫אתר וקדעז אותה ם ‪0‬עם שסא יאסרו מחזיר גרושתו‬
‫אפילו מעם וטה״ט נהגו להתעגית כיום החופה כם״ש‬ ‫סשנתקדשח לאחר ולא רמי לחרש שנשא פקחת וקידשה‬
‫כסי׳ ם״א כדי שיהיו שפק בדעתן לנסרי ובסי• סב״א‬ ‫פקח אחר דסוחרת להחרש דבעס הכל יודעים שהשני‬
‫יתבאר דאין סוםכץ על הברתינו ע״ש‬ ‫הוה קדושי תורה ודיראשץ קדושין דרבנן סשא״ב‬
‫ך{ סדים שקידש בין סרים חסה והוא סחולרתו וגץ‬ ‫כששניהם קדושין דרבנן שפיר נזדינן ום״ם נראה עיקר‬
‫סרים אדם והוא פצוע דכה זצח קדושץ ואף דסחם‬ ‫כריעה ראשונה וכן איתא בירושלמי ניכמויו פייד‬
‫אדם וצא מדזייבי לאוץ הרי קדושין חופסץ כחייבי‬ ‫וע»ל'מ ^‪ f7‬ז‬
‫ליזוץ וכן אילוגית שנתקדשה הוה קת שץ אף שאינה‬ ‫^ שוסה או שאפית אין להם קדושין לא ‪ p‬התורה ולא‬
‫ראויה לבנים ולא מיבעיא כשידע שהיא אילונית אלא‬ ‫מדרבנן דרווקא כחדשים תקנו נשואים שקצת דעת‬
‫אפילו לא ידע והוה מקזו מקה טעות ס״ם הוה קדושין‬ ‫יעו להם ו״בול לדרזת שלום בכית אבל שוטים שאץ‬
‫וצריכה ש וי״א דגלא הביר בה ונטצאת סלוני ת‬ ‫למם רעת כלל לסה יתקנו להם נשואים ול ק‬
‫וודאית לא הוה קדושין אפילו טדרבנן ונריע סשארי‬ ‫בץ שומה שנשא פקחת ובין פקה שנשא שוסית‬
‫טוםין רעל טוס כזה אין אדם סוחל וסיפוניח ‪ P‬שאין‬ ‫אונם קדושים ונשואים כלל ולבן דווקא שוטה ג©ד‬
‫לה ו די ס או שהמשכיש קשה לה או שקזיה עבה ב קי‬ ‫»שו תמשתנעיס שאון להם שוס רעת ורצים בשווקים‬
‫האיש‬
‫השלהן‬ ‫הלבות קדויצזץ ם־טן ט״ד‬ ‫ערוך‬ ‫‪144‬‬
‫בן והולך לשיטתו שאוסרי חופת נדה לפיכך אץ מהראוי‬ ‫האיש או שאץ לה בשר גבוה ועגול בטן כף דסעלה‬
‫לעשות קדושין שלא יהיו ראוים לחיפה ואגן לא קיי׳ל‬ ‫מאותו מקום שכאחר מאיו חשובה אילוגית ‪1‬טור‪ 1‬אגל‬
‫כן כמ״ש כסי׳ ס״א ע׳ש ומים המהררים מוארים‬ ‫מדברי הרמבים בפ׳׳ב מאישות נראה דם*ל רצריך‬
‫לעשית בטהרה כדעת דרמב׳ם ז׳ל כמיש שם וכן‬ ‫שיהיה ג ה כל הםימנים הללו ואז היא אילינית ווראית‬
‫המקדש אחת מהשניותאו מחייבי לאויןועשה ה׳ז מקודשת‬ ‫ואם היא ספק אילונית נם לדיעה זו צריכה גט ובסריס‬
‫קדישין גמורין רקרושין תופסין בחייבי לאוין וחייבי עשה‬ ‫אפילו לא ידעה והוא פרים ווראי לכ׳ע צריבה גט‬
‫יכ׳ש במקדש אשה על אשתו אף שעובר על חרר״ג‬ ‫דאיתתא ככל דהו ניחא לה ודעת הרגזב׳ם כריעה‬
‫מ׳ם הם קדושין גמורין אכל יבמה שנתקדשה לזר אף‬ ‫ראשונה רגם באילונית וודאית ולא הכיר בה צריכה‬
‫שןהו מחייבי לא יין מים יש ספק אם קדושין תופסין‬ ‫גט ‪1‬טלח׳מ פיד ה׳ י'‪ 1‬ז‬
‫בה מרבתיב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר‬ ‫ן כתב הרטב׳ם ז׳ל בפ׳ר טומטום ואנדרוגינוס שקידשו‬
‫ואולי כוונת התורה שלא יהיה בה הויה לזר ובצרת‬ ‫אשה או שקדשן איש הרי אלו קדושי ספק וצריכץ‬
‫יבמה וודאי רתופסין קדושין כט״ש בסי׳ קס״ב אבל‬ ‫גט טספק עכ״ל ואע׳ג רבפיא מאיסורי ביאה פסק‬
‫צרת ערוה היא בערוה עצמה ואין קדושין תופסין בה{‬ ‫ראנדרונינום חייבין על משכבי סקילה כזכר לאו משיט‬
‫ךן המקדש כותית ושפחה אינו כלום שאינן בני קדושין‬ ‫דהוא זכר ׳וודאי א־'א משום דהתירה ריבהה מקרא‬
‫וכן כותי ועבר שקידשו ישראלית אינו כלום דכעבר‬ ‫רואת זכר י^א תשכב דמטקים זכרותו חיינין על משכבו‬
‫כתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור והיה‬ ‫כזכר כמ״ש כסי׳ כ״ד סעי׳ ב׳ ע׳ש אבל באמת הוא‬
‫שפחה ובכותים נתיב לא תתחתן בם וכן נאמר ביפת‬ ‫ספק זכר ספק נקיבה וזה שכתב דכשקירשו איש צריך‬
‫תאר ואח׳ב תבא אליה ובעלתה והיתד‪ ,‬לך לאשה מכיל‬ ‫גם וכן טומטום צריך גט יש טי שחולק עליו רלמאי‬
‫רמעיקרא לית בה הויה ועור דאין להס רק בעולת‬ ‫צריכים גט הרי אינם ראוים להגשא )ראביד! וי״א דטעם‬
‫בעל ולא קדושין וחופה‪:‬‬ ‫הרמב״ם הוא כדי שלא יתחייב אחיב כשיבא על‬
‫ישראל שנהפך לישמעאל שקידש אשה ישראלית‬ ‫האנדרוגינוס ררך נקבוהו כבא על ספק א׳א ‪1‬מ'י) ינ׳ש!‬
‫או הפוכה קדושיו קדושין נמורים דאע*פ שחטאו‬ ‫וכן בטומט־ם וחטיהני ראג־י נצריך גט כרי שלא לגרום‬
‫ישראלים ד‪.‬ן וכל דינם כישראל וצריכה טמנו גט ולא‬ ‫לעושה עבירה שלא תהיה העכירה יותר גדולה והרי‬
‫עור אלא אפילו זרעו שהוליד משהטיר ריגם‪-‬כישראלים‬ ‫הבא עליהם עושה עבירה חמירה‪ .‬ומבין איתי מכת‬
‫גמורים ואם אותו הזרע קידש ישראי׳ית אי ישראל‬ ‫מרדות כט״ש שם ולכן נ׳י' דאררכא משים הכי מצרכינן‬
‫שקידש נקיבה טאיתו זרע ר‪.‬רי הם קדושין גמורים וכן‬ ‫גט כדי שלא יסברו שהקרושין ק ימים ויבא עריהם‬
‫זרע זרעו ער סוף כל הדורות ריגם כישראל ודווקא‬ ‫לפיכך טצרכינן גט להפרידם שירעו שאיסור גרול הוא‬
‫הזרע שהולידו מישראל או טמיטרית אכל אם הולידו‬ ‫לבא עליהם ורע דיש מרבותינו שסיברים דאנררוגינום‬
‫מכיתית או משפחה אין הולד ישראל אלא כותי או‬ ‫הוא ווראי זכר במ״ש הטור אבל הפוסקים כהרבה‬
‫עכד דאפילו ישראל גמור הכא על כיתית ושפחה הולד‬ ‫מקומות סתמו כריעה ראשונה זהגר׳א! ובוודאי טומטים‬
‫כמיתה ומוסרית שיש לה זרע מכותי ועבר הולד ישראל‬ ‫כשנקרע ונמצא זכר הוי זכר וודאי וכן להיפך אבל‬
‫גמור כמי׳ש בסי׳ ד׳ ואם קידש אשה היה קדושין‬ ‫אנדרוגינוס יש לו זכרות וגקכית ולעולם הוא בספק ‪:‬‬
‫גמירין יכתיב כתשו׳ טייטוגי!נשים סי׳נו חשובה לרכינו‬ ‫ן המקרש אחת מכל העריות לא עשה כלום שאין‬
‫נתן כעל הערוך ודל ששאלתם ישראל הפוך שיש‬ ‫קדושין תיפסין נקם וא״צ גט ולא דמי לטימטום‬
‫לו בת קטנה או נערה אם יכול אביה לקנל קדושיה‬ ‫ואנדרוגינוס כשקידשו אותם שהצריכם הרמב־ם גט‬
‫אם לאי זה היה מעשה כימי קרטונים ואמרו מקודשת‬ ‫כם־ש דהם ספק קדושין אבל בעריות הכל יודעים‬
‫ואותו שקכל הקרושץ יכיל לקבל הגירושין אבל אם‬ ‫שאין קדושין תופסין בהם ונדה אף שהיא ערוה ד׳ ט‬
‫קבל הקדושין כשהוא ישראל פשיטא לן שאין יכול‬ ‫כשמקדשה הוה קדושין גמורץ דכתיב ותהי נדתה עי׳יו‬
‫לקבל הגירושין כעורו הפיך עכ׳ל ועמיש במעי׳ י׳א ‪:‬‬ ‫שאפילו בשעת גדתה תפסו בה קדושין דתהי היא‬
‫י הכותיים שהושיב סנחרב כא״י ונתגיירו מאימת‬ ‫לשון הוי׳ )ינמות מ'ע‪ 1:‬ואפילו לכתחלה יכיל לקדש את‬
‫האריות• ככתוב כם׳ מלכים אע'פ שחז׳ל עשאים‬ ‫הנדה ורק דדטכ׳ם ז׳ל כתב בפ׳ד ראי; ראו• לעשות‬
‫ככיתיב‬
‫ע ג ‪145‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלטת ‪ 'tnnp‬סימן ט״י‬ ‫ערוך‬
‫בתודזי‪ .‬זו נד שחציה שפחה וחציה כת חורין שקידשה‬ ‫כסמים גמורים לכל דבריהם נרם אם קידמ אמה »ריכח‬
‫עבד עברי ונד שחציו עבד וחציו בן וצדץ שקידש‬ ‫גם ראולי רק לחיטרא עמאום כן ולא לקולא ואף‬
‫בת « ‪ p‬ודז ספק קרושץ עב״ל וחסוע עליו דביץ‬ ‫^פטזינו לחרל ‪» 1‬״י‪ ,‬דיבמות! בעשרת השכמים שנטמעו‬
‫שלאחר השיחרוד נגנזרו קדושיר! א״ב לסה כשבא אחר‬ ‫כק הגרים דעשאים כעובדי כיככים גמורים גם לקת שץ‬
‫וקדשה הרי וצא ספק מקודשת לשניהם דש שרוצים‬ ‫נרם ביק דכבותיים לא כמאנו זה מפורש בשים‬
‫לימד דלהרמבים ספיקי מספקא ליה אי גמרו‬ ‫חיישינן לקרושיהם וב׳כ הטור בשם רב יהודאי גאון‬
‫קדועד ראשץ אי פקעי משים דבגם׳ יש פלוגתא בזח‬ ‫ורב שמואל ריש בלה שהזוריבו גט ^רש ודבר פשוט‬
‫נגיקץ >רג ‪ 1:‬ולא נראה כן סלשונד דא״ב הו״ל לוטד‬ ‫שאם אח״ב קידשה ישראל זודיבה נם מהישראל נם‬
‫דד«וה ספק במ״ש בחציו עבד אמנם ביאור דבריו ‪P‬‬ ‫דשסא גם לקילא אין דינם כישראל אכל כותי אחר‬
‫הוא שפסק כמ״ד גמרו קדושי ראשון ואץ הכוונה‬ ‫אחר ביתי שקידש איזו גט מהשני ם ם'נ דאי קדושי‬
‫שעמרים כלי שום סעשה דבלא שום מעשה גם אחד‬ ‫ראשץ תופסים או קדושי שניהם אינם תיפסים נג״ל! ‪:‬‬
‫השיחרור היא במקדם רהיא מקודשת ולאו כא״א נמורד‪.‬‬ ‫יש מי שאומר דזה שאמרנו דאפילו זרעו שהוליד‬
‫שחייב מיתה הנ א עליה אלא כלאו בעלמא דזהו‬ ‫משנחהפך כשנולדו מישראלית או מכיוצא בו דדינם‬
‫שפחה חרופה האמורה בתירה רר‪,‬וא חייבת מלקות‬ ‫כישראל ואם קידש קדושיו קדושק זוע רק כלאונסו‬
‫והבועל באשם בץ שונג בין מזיר ואימתי נגמרים‬ ‫כבימים הקדמונים כז ^ הגזירות אכל בלרצונו אץ על‬
‫קדושים גמורים בששהה עסה אחר השיררור איזה זםן‬ ‫זרעו שם ישראל נבאה״ש סי‪*,‬מ בשס ‪ p‬חביב ורשד״סו ואין‬
‫כאיש ואשתו וידוע לבל שנא עליה ואף שאין עירי‬ ‫עיקר לדברים הללו דבמה במלה מהם שם ישראל ואף‬
‫יחוד מ״ם כיץ שדרים באיש ואשתו נעשית א״א גמורה‬ ‫שקדושי אביהם לא היה כדעי ישראל נרם הזרע היא‬
‫וזהו שדומה יקטנה ובנרש במי׳ ם*נ סעי׳ ב׳ לעניץ‬ ‫הזזראל שנולד שלא בקדושין ויש מי שאומר עור דבהפוך‬
‫קמן ע״ש וזהו דעת הרמב״ם ג״ב בקטנה כמ״ש שם‬ ‫עזנמו כשקידש אשה אין קדושיו הופסץ רק מדרבנן‬
‫נד‪,‬לנד‪ ,‬ח׳ זוע״ש במ״מ! ולכן אם בא אחד וקידשה‬ ‫‪ on‬סנןי״ז בשם הרי*מ ואץ לזה שום טעם אם קידש‬
‫נדד אחר שנשתחררה הי» ספק קדושין לשניהם‬ ‫בפני עדים כשירים למה לא יתפסו קדושיו ‪ p‬התודה‬
‫ודיטפק הוא מי נימא ס ץ דקדושי ראשון אינם רק‬ ‫כשידעה שהוא הפוך ולהדיא אמרו ב?רם ]יבמות מ*ז ‪:‬‬
‫ללאו בעלמא במ״ש תפסי קדועד שני או דילמא כיון‬ ‫במרות ל׳;( דאי קדש קדושיו קדושין ואמת שיש מן‬
‫דסוף סוף חציה מקודשת לרראשץ לאיסור לאו שוב‬ ‫הקדמונים שכתבו שזה שאמרו חז״ל קדוכזיו קדושץ‬
‫לא תפסי קדושי שני לזי החציד‪ .‬וממילא דגם בהציו?‬ ‫הוא רק לחומרא ולא לקולא נהגהמיר פ־ המלן כשם‬
‫השני אינו תופס דאין קדושץ לתצי אשה !ומפרש הסמן‬ ‫רבינו שמשון! אכל מדברי רוב רבותינו משמע להדיא‬
‫של ר*ח שם לא כרש*י ולא בתום׳ בדם מיג אלא >מ״פ ומתוק‬ ‫להיפך וגם הטור כוזב וי׳א דמויזלל שבת בפרהסיא‬
‫לפמ״ש גם קושית תום׳ בדה גמרו ומתוק קושית הר״ן שהביא‬ ‫ועובד כוכבים דינו בעובר כוכבים נמוד ואץ קדושיו‬
‫הכ״מ ובן מתוק השגת הראב ‪ r‬וע׳ש במ״מ זבכ'מ והפור‬ ‫קדושין ולא נהירא ענ״ל וכן מבואר מהרםכ״ם ובל‬
‫פשה ייחליקת גץ הרמב׳ם זהרא״ש ולפמ׳ש >‪ rAf‬היא וזהו‬ ‫הפוסקים וכן סתמו רבותיט בעלי הש״ע כסעי׳ ט׳‬
‫כוונת הביש בסקפ״ו אך מ״ש בס״ק ט׳ז דמספקא לן אס גמרו‬ ‫!וראיתי ברשד״ם ס׳י ואץ יסוד לדבריו וגם הוא לא ע׳ז מה‬
‫או פקעו ע״ש לפמיש א״צ לוה ודדק! ‪:‬‬ ‫תשר זי רק על שהקדושץ הים ‪b‬י פדים ע*ש ונראה שלמת‬
‫י ג ממה שנתבאר לסרט שרמקדש הציד‪ .‬שפחה‬ ‫זה ממים מזיל כמשרת השבפים אגל מנ״ל ללמוד מזה דמקרא‬
‫וחציה בת חורץ צריבה גם רמקידשת לאיסור לאו‬ ‫ילפיק לה בסרק דיממת!‪5‬‬
‫ולחייבו ^־בן לבא עליה ואם עד שלא נתן לה נ ם‬ ‫י ב כתב הרטבים רל בפ ‪ r‬המקדקז אשד‪ .‬שחציה‬
‫נשתחררד‪ .‬ואח״ב קידשה אחר קודם שדראשץ דר עמה‬ ‫שפחד‪rw i .‬־‪ .‬כ ת חורץ אעה מקודשת קדושץ‬
‫כדרך איש ואשתו צריכה גט משניהם דיש ם‪ 0‬ק אס‬ ‫‪ p w‬עד שתשחרר וכיק שנשתחררה גמרו קדושיה‬
‫תפסו קדופזי שני אם לאו בט״ש או שאחד טדט יגרש‬ ‫כקדועוי קטנה שגדלה ואינו צריך לקרשד‪ .‬קדושין‬
‫ור‪,‬שני ישאנד‪ ,‬קדושץ גמורים ואפילו השני רשאי לגרשה‬ ‫אחדים בא אחד וקידשה אחר שנשתחררה ה״ז ספק‬
‫והראשון ישאנה ולא חיישיגן שמא יאמרו שהראשץ‬ ‫קדושץ לשגיחם ואי»ו היא שפחד‪ .‬חרופה האמרה‬
‫החדר‬
‫השלח;‬ ‫הלכות קדו׳‪'8‬ן סיק ט״ד נדה‬ ‫ערוך‬ ‫‪146‬‬
‫אלים יותר םשל הראשון ל‪ 8‬י ^ יש סברא לומר ויעל‬ ‫סתזיר גרועתי פענתקרשה לאחר רדכל* יודעים שקדוש'‬
‫דדאשון פקעו‪:‬‬ ‫רא^וון אינן גמורים ככל קדושין ד ^ ס א בס׳ש‬
‫ט ן וזה שכתב הרמכ׳ם ז ‪ v‬רבחזיי עבר ודמי כן ‪ ■1‬ין‬ ‫‪1‬חת'ח וב'ש‪ 1‬וכן מבואר מלשון ד‪.‬סור אכל רכיגו הכ׳י‬
‫שקידש אשה הוד‪ .‬ספק קדושין והספק הוא ‪ 1‬שמא‬ ‫כתב דמגרש ראשין ונושא שני ואם טתו שנידם אחיו‬
‫כמו דקיי׳ל האומר לאשר‪ ,‬התקדשי לחעיי מקודשת‬ ‫של אחד חולץ ואחיו של שני או חול׳ן או מייכם‬
‫כמ׳ש בסי׳ ל׳א וה״נ מקרשד‪ ,‬לחציו הבן חיר׳־ן או‬ ‫אכל הראשץ לא ייכם ר־שמא היא יבכתו של השני‬
‫אפשצי רשאני דתם והיא חזיה לכולי ניפיה וזד; שאמר‬ ‫אכל השני מייכם סנרג אם יכמתו היא ש&־ר מייבם‬
‫לחזהי כוונתו שיקח אחרת משא׳׳ב כאן דלא חזי לכולי‬ ‫ואם לאו הרי כבר נחלזה פהדאשץ ומותרת לשוק‬
‫גופ ‪ ,T‬רד‪,‬חצי עבד אינו כר קתשין ולמה בחזי שפחדי‪.‬‬ ‫ואין זד‪ .‬אשת שני מהים שיתבאר כה׳ יכום שאסורה‬
‫אמרנו רהוה קדושין ווראים למלקות זרע מפני שרתירר‪,‬‬ ‫להר״ייבם דממ׳נ רק קחהץ אחד מרט תיססין ולכן נם‬
‫גזרה כן דכתיב והיא שפחד‪ ,‬נחרפת לאיש וכאד‪,‬‬ ‫אם אחי הראשון קידשה לאחר השיתרוי ומתי סותרת‬
‫הקבלה דטיירי בחצי שפחר‪ ,‬וחצי בת חורין זרץ! ולמה‬ ‫לאחיהם השלישי דאינה אשת שני מתים )גמ׳‪: 1‬‬
‫לא נלמור עבד משפחה משום דחירוש הוא דמשונד‪,‬‬
‫י ף וכל זה כשהשני קידשה מיד לאחר זע שתודרה‬
‫קדושין אלו סבל קדושין דעימא דקדושין דע‪°‬םא הם לוזיוב‬
‫קודם ששהו יחד אכל אם הראשון דר עמה אתר‬
‫מיתה וקדושין אלו הוא רק לאיסור לאו ומהידוש לא ילפינן‬
‫השיחרור כאיש ואשתו נתנמרו קדושין הראשינים דהא‬
‫‪1‬ג’ל‪ 1‬ו־ש טי שאימר הטעם כיון דעיקר קניץ הוא מצד‬
‫יודע שקידשה רק חזויה וממילא דכוונתו שיגםדו‬
‫האיש ולכן בעינן שהוא יקרשנה ולא שהיא תתקדש‬
‫קדושיו בביאתו יכולד‪ .‬וגם הרי יורע שאף לקדושי‬
‫לו לפיכך כחצי עבד לא אתי צד עבדות ומקדש לצד‬
‫החזויה כת חורץ לא היה מקורם לקדושין נמורים ורק‬
‫חירות כמי בשופר שאינו יוצא בתקיעות עצמו מטעם‬
‫ללאו ולא למיתת ב׳ד ככל ד‪,‬קדושין ועחד‪ .‬גזמר‬
‫זר‪ ,‬כמ׳ש בא׳ח סי׳ תקפ״ט אכל בחצי שפחה אינו‬
‫הקדושין כבכל קדושי דעלמא ;‬
‫מקדש רק החציר‪ ,‬בת חורין והיא מתנטיית אצלו וגם‬
‫הצד שפחותד‪ ,‬יכול ־‘הר‪,‬בטל ראץ זה קניין נא*מ‪ 1‬ואין‬ ‫ט ן ואם אוזר קידשה קודם שנשתחררה נראה פשוט‬
‫זה טעם מספיק דלא דמי לשופוי שאיש צריך לתקוע‬ ‫דאין קדושי האתר תופסים רכל מה שביכולת‬
‫וד‪,‬כא תיקע חצי איש אבל בקדושין אינו חיכד‪ ,‬שיקרשנה‬ ‫הקדושין לתפוס בה דדי הפס דראשון ‪1‬נ'ש[ ויש מי‬
‫ובהצי האחד תופפים הקדושין ואין אנו צריכים לצד‬ ‫שאומר דקדושי שני תיפסים נ ה דהטעם דבכל א׳א לא‬
‫עבדיר״ו כי^ל ואי משום דכשיבא עליה ישתמש צד עבדות‬ ‫תפסי קדושין משום שיש כה חיוב מיתה אבל כזו‬
‫בא׳א הא ווראי רכן הוא וכן אחז׳ל ביבמות ‪1‬מ'ה‪ (:‬אבל‬ ‫שאינה אלא בלאו תופסים בה קדושין כבכל חייבי‬
‫הרי חזינן דכשים זר‪ ,‬לא איסתפק לר‪ 1‬לחז׳ל ]נימין מ'נ‪1-‬‬ ‫לאוין נאיח סק׳ד! ולי נראה עיקר כריעה ראש־נה דלא‬
‫לבטי‘ הקרושין מטעם זד‪ ,‬ראי; עניין זל״ז ור‪.‬ע‪-‬קר כמיש‪:‬‬ ‫מעינו אישות אחר אישית דכיון !־התורה גזרה שאין‬
‫ון ויש כדינים אלו שאלה למה כחממ הרמב׳ם‬ ‫קרושץ תיפסין בא׳א שוב אין ה־לוק בין א’א של חייבי‬
‫והטור והש׳ע והרי קיי׳ל רכופין את רבו להוציאו‬ ‫מיתה ובין של חייבי לאוין ועוד דבגמ' איסתפקו להו‬
‫לחירות כט־ש ביו״ר סי׳ רס׳ז והרי ה־א כבילו בן חורץ‬ ‫לאחר השיחרור אי נטרו קדושי ראשון אי פקעו ואם‬
‫וא־ך משכחת לה להך רינא והתשובה היא רמשכחת‬ ‫נאמר דקודם השיחרור יש קדושין אחר קדושין נימא‬
‫לה שהחצי השני היה של יתימים קטנים שאין כיבולת‬ ‫דנם לאחר השיחרור קדושי ראשון כדקאי קאי ונם‬
‫לניפן ועור ראף דביפין אח רבו ם' מ כל כמה דלא‬ ‫קדושי השני יתפופו ולא גרע כקודם ש־הרור א״א וודאי‬
‫כתב לו שטר שיחדור אין דינו ככן חורץ גמור דמעוכב‬ ‫דפשימא לתו לחז׳ל דבכל עניי; אין קדושין תופסי] אחר‬
‫גט שיחרור יש ספק בגט' אם דינו כבן חורין אם לאו‬ ‫קדושין ולכן קידם שיחרור וודאי דקדושי שני לא תפסי‬
‫ולעיל סי׳ ד׳ סעי׳ י״ז בארנו בזה ע״ש !‬ ‫ורק באחר שיחדור איסחפקי להו מפני שקדושי השני‬
‫סי מן מ ה ]דיני חשש קדושין בסבלונות ובכתיבת כתובה ובו כ״ב סעיפים[ ‪:‬‬
‫החתן להכלה ויש בזה פרמי דינים כאשר יתכאד‬ ‫אמרו חז׳׳ל ]ל ‪ 1:‬ריש השש קדושין נפבלונות ששלח‬
‫‪DJDN‬‬
‫ע ד ‪U7‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫חלמת קיושץ סיק ם*ה‬ ‫עריו‬
‫שבהפבלוטת קידשה הוה כבירור שפקודם לא קידשה‬ ‫אטנם בעיקר פירושא דסגלונות נחלקו רבותינו‬
‫ולחששא דסבלונות עצמן לקדושין לא חיישיק לשיטת‬ ‫דדאשונים ררשיי ז״ל פירש דבהסגלונוח עצטן יש‬
‫זו מ״ש סקיא[ דשיטה זו לא סיל כלל חששא זו מטעם‬ ‫חשש שסא שלחן לשם קדושין והרי״ף והרסב״ם‬
‫כיון שלא פירש שהם לקדושין ושתיקה בשדיך לא דמי‬ ‫ספרשים דכשילוח סגלונוח חיישינן שפא קידשה סקודם‬
‫לעסוקץ כאותו עניץ ‪1‬ת»‪ '0‬ל ‪ u‬וכפ״ש כסי׳ כ״ז סעי׳ ט״ן}‬ ‫פפני ששילוח זעבלונות הוא סימן על הקדושין‬
‫ף ולהיפך יש נ״ם בשיש עדים שלא קידשה פכבר‬ ‫הקורסים ויש נ״ם לדינא כץ זל״ז ‪J‬‬
‫לשיטת הרפנ״ם נסתלק חששא זוולר ש׳י איט‬ ‫ב ביער דלפירש״י אץ חששא רסכלונות אא״ב שלחם‬
‫מועיל כיון דהחששא הוא שפא קידשה עתה בהסבלונות‬ ‫בעדים וגם בשעת נתינה לירה היו ערים דאן אפילו‬
‫ולעניץ שידוכין הוה להיפך דלרש״י כלא שדין איו‬ ‫לא אפר שנותן ^‪8‬ם קדושין כיץ דפיירי ששידבו‬
‫חשש סבלעות ולהרפכים נראה דגם בדלא שריך יש‬ ‫ביניהם בפו שיתבאר ה״ז בפו שפדברים בעסקי קדושין‬
‫הששא זו אבל מדברי רבינו הרפ״א מתבאר ת ם‬ ‫דאפילו נתן בשתיקה הוה קדושין כפ״ש כסי׳ כ־ז סעי׳‬
‫להרפב״ם לא חיישינן בדלא שדיך דאל״ב כל פי שי ^‬ ‫פ״ז דדיעה זו סוברת דכייץ שהיה שירובץ הוה כפו‬
‫לפנויה פחנה בעדים ניחוש לקדושץ אבל מבמה פוסקים‬ ‫שדברו על עסקי קדושץ ע״ש ויש מהםירין אם שלח‬
‫מתבאר דלשיטה זו נס בלא שדיך יש לחוש לקדושץ‬ ‫בעדים אע״ג דלא היו ערים כשעת נתינה וטז«זו דבפו‬
‫ונ״ש סקיח דאין חששא זו רק בפה שדרך החתן לשלוח‬ ‫דקיי״ל בקדושי ביאה דהן ק ע ‪T‬י יחוד הן הן עירי‬
‫להכלה אבל בשארי דברים ליכא חששא זו ואץ דרך‬ ‫ביאה ה״נ אטרינן ‪ p p‬עירי שליחות הן ‪ P‬עידי‬
‫ליתן לפנויה בעלמא מתנה דבריס שדתתן שולח לכלתו‬ ‫נתינה ובשעת חלות הקדושץ לא בעינן עדים ואף‬
‫ואם באמת נתן לה בעדים דברים כאלו וודאי דחוששץ‬ ‫שנתבאר בסי׳ ט״ב דרק בביאה אפרינן בן אבל בכסף‬
‫לקדושין ‪1‬א*מ סק׳ה! ולפ׳ז יתחדש חילוק בץ שיטה זו‬ ‫בעינן שיראו העדים הנתינה ל ‪ T‬ה ע״ל דהכא כיון‬
‫לשיטה של רש*י דלרש״י דל וודאי דבנל דבר ששלח‬ ‫דחזקהשליח עושה שליחותו דמי לעירי יחוד כביאה}כ״ש‬
‫לה חיישינן־שפא קידשה בזה זדלן ‪:‬‬ ‫סיץ״ס ד ש שפחפיר עוד לופר דגם בלא עידי שליחות‬
‫ף‪ ,‬עוד יש נ״ם דכששלח מבלוטת לקטנה אחרי פות‬ ‫חיישינן לקרושץ אס רק נתברר ששלח הסכלונוח בפקום‬
‫אביה להרפבים יש חששא שפא קיבל אביה הקרושץ‬ ‫שיש םנה‪ 4‬פשוט לשלוח אחר השידוכין טבעות וכיוצא‬
‫ולרש״י ליכא חששא ורי בפיאץ ‪1‬ביש[ ואפשר דנם פיאץ‬ ‫בזה דזהו במו אנן סהדי ששלח לה לשם קדושין ובתנאי‬
‫א״צ בחששא דסבלוטת ובן כשהאשה שלחה לו סכלוטח‬ ‫כשרובם פקדשים בפתנות כאלו נכ״מ והומרא יתירה‬
‫לרש״י ליכא חששא ולדדמב״ם יש חשש ‪ toa‬וכן אם‬ ‫היא ובל שלא היו ערים בשעת שילוח הסכלונות אין‬
‫החתן בעצמו לא שלח רק אביו שלח לדשיי ליכא‬ ‫לחוש ‪1‬אימ סיףה אבל כששלח הסרלונות ע״י אחד אין‬
‫ובן אס שלח הסבלונות‬ ‫חששא ולהרמב״ם יש חשש‬ ‫לחוש כלל לשיטה זו ואף שפחפרינן בקדושי ער אחר‬
‫בשבת וירט שאסור לקדש אשה ליבא חשש לרשיי‬ ‫מ״ם אץ לחוש לחופרא זו בסבלוטת דחששא בעלמא‬
‫ולהרפב״ם יש חששא ]שסו וכן יש נ״ם דלרש״י ליכא‬ ‫הוא ‪M‬״‪ p‬סק״או‪:‬‬
‫חששא אלא כששלח לה סתם דאז יש לחוש שפא‬ ‫‪ j‬אבל לשיטת הרפבים חיישינן אף שלא שלח בעדים‬
‫כוונתו לקדושין אבל אם פירש מפורש ששולח לשם‬ ‫ביון דדתשש הוא שפא פבבר רךדשה ורק כשפודים‬
‫סנלונות ליכא חששא ולהרפבים החששא קיימת שפא‬ ‫ששלח לה חיישינן לקרושץ ואע־נ דא״ב כיון שאומרים‬
‫ק ‪ T‬שה מתחלה ד״א דאף לרש״י אץ חששא כששלח‬ ‫שלא קידשה מכבר יהיו נאפנים פטעם התה שאסר‬
‫םתם אא*כ שלח בלשץ חיבה דאז חיישינן לקרושץ‬ ‫הוא הפה שהתיר אמנם זהו כפינו במקום עדים }חמ״ח‬
‫ולפ״ז אם שלח מפורש לדורץ אפילו אמר לשץ חיבה‬ ‫סק״אן דכיון דמיירי כמקים שהמנהג לקדש קודם‬
‫ליכא למיחש לקדושין ושם סק׳ה ע*ש‪ 1‬וכששלח מפורש‬ ‫סבלונות בסו שיתבאר אינם נאפניס לטעץ בגנד המנהג‬
‫לשם סכלונות וב׳ש גל שון דורץ ליבא לפיחש אפילו‬ ‫אפילו כשיש להם פי ט רפיט בפקום פנהג לא אמרינן‬
‫אפר שהחתן שולח להכלת אץ חוששין ששם חתן וב ^ז‬ ‫כמ״ש כח״פ סי׳ פ׳ ב בכללי נרנו ולשיטה זו אם הוא‬
‫הוא רק בקדושין דבלשץ בני ארם משעת השידובץ‬ ‫אופר שקידשה בהסבלונית תו ליבא חשש שקידשה‬
‫נקראים חתן וכלה ורע דלרש״י נל מקום שיש לחוש‬ ‫&בבר ו ה א הוא טוען מוגתג שקידשה וניק שמוק‬
‫לקדו שן‬
‫השלהן‬ ‫הלכות קדושין סיטן ט׳ח‬ ‫ערוך‬ ‫‪148‬‬
‫ךן כאיזה מקום חוששץ לסכלונות כתב הרמג״ם נפיט‬ ‫לקדושין אפילו אמרו שניהם שלא ביוני לקר־ש־ן ואפילו‬
‫מקום שנהנו לשלוח סנלונית לארוסה אחר שתתארס‬ ‫נשבעו על זה לא טשנהינן בהי וצריכה כםי להרסב׳ם‬
‫וכאו עדים שראו מבלוטת שד‪.‬ונאו לה חוששין‬ ‫אם איטרים שיא קידשה מקורם נס׳ש ‪:‬‬
‫לה שמא נתקדשה וצריכה נט מספק אע״ם שרוב‬ ‫ן ובזה שנתבאר דכששלח בשבת ויו׳ט לא חיישינן‬
‫אנשי העיר אין משלחין סנלונות אלא קורם האירוסק‬ ‫לקדושין י׳א דבבל מקום שהיה לט לטיחש שעשה‬
‫ומקים שנהנו כולן לשלוח סבלונית כתחלה ואח׳ב‬ ‫איטור אם היה כוונתי לקרש בשליחות הסבלונות כגון‬
‫מקרשין וראו סבלונות אין חוששין לה עכ״ל מבואר‬ ‫שיש איסור בעיר שלא לקרש בפחית מעשרה וכיוצא‬
‫מרבדיו דזה שנתב מקום שנד‪,‬נו דיל אפילו אם המיעוט‬ ‫כזר אין הוששץ שמא שלחם לשם קדושין אבל להרטב׳ם‬
‫נהגו כן חיישינן למיעומא בחומרא דאיא נסו שהחסירו‬ ‫יש לחוש ויש מ• שאיכר דכשיש איסור בעיר שלא‬
‫כמה הימרות נמים שאץ להם סוף וכדומה נראיש!‬ ‫לקדש דפהות מעשרה נם להרמב׳ם אין יהוש שמא‬
‫ועיד דאין רוב זה דובה לכל הריכות שטבע הענק בן‬ ‫קידשה מכבר ראם איתא דקידשה בעשרה היה הדבר‬
‫הוא אכל כאן אינו אלא מנהג ויפעמים שהאדם נוהג‬ ‫מפירכם לרבים ולחוש שמא קידשה כפחות אין דהוש‬
‫כמנהג המועטץ לפיכך במקום איסור איא החמירו לחוש‬ ‫כם*ש ]המיה סקי׳ב! וכן במה שנתבאר ראם אבי החתן‬
‫זרמגין! ודווקא נשהמיעוט עושין כן נרגילות אכל היכא‬ ‫שייח הסבלונות ליכא למיחש לקדושין אפילו אמר‬
‫דגם המיעוט אינו כן בקביעות ורק לעיתים טקדשק‬ ‫השליה החתן שלח לך אין זה כלום דמאי מהני אמירתו‬
‫ואח״כ םסנלץ אפילו מיעוט לא מקרי זרשנ׳א( ראם כל‬ ‫פיהו אם החתן עמד כעת שאביו ש>ר הסבלונית והחתן‬
‫העיר עושין תמיד בהיפך לשלוח סבלונות ואח״ב‬ ‫שתק או שהאב אמד הוליך זה להכיר‪ .‬בשם החתן וודאי‬
‫מקרשין אע״פ שלפעמים שולחין דרך מקרה הסבלוטח‬ ‫זיכה‪ .‬לו הםבלונות ויכן לפמ״ש נסי' ל׳ה ראם הרצה‬
‫אתר הקדושין אין חוששץ לסכלונות ן‬ ‫האב לפני הכן ושתק הבן הוה ספק קדושין א׳כ אם‬
‫^ ודע דמלשון הרמב׳ם מתבאר דדווקא כשבאו עדים‬ ‫השליח מסד להכלה הסבלינות בשם החתן ובמקומות‬
‫שראו הסבלונות אבל ע״ם הודאת עצמם נאמנים לומר‬ ‫דרובם מקדשים ואח׳ב ניתנים סביונות י״א ריש לחוש‬
‫שלא קידש׳ מקורם רלא כמ״ש בסעי׳ נ׳ אכל רביגו הרמ׳א‬ ‫לקדושין ואפילו אם יש מיעיט דם קדשי והדר מסבלי‬
‫כתב זד‪ ,‬על לשון הרמנ״ם שהוא לשק המתכר ונראה‬ ‫אפשר שיש לחוש ‪1‬שס שקי׳ג[ ‪:‬‬
‫דס״ל דלאו ברווקא כתב עדים ואמת שלשון הרמ׳א‬ ‫ץ עוד יש חילוק דלרש׳י אין חשש קדושין אא״ב קבלה‬
‫יש לפרש רהרזיטרא הוא שלא שלחם נערים אבל מ׳ ם‬ ‫הכלה בעצמה את הסנלונות אבל אם קבלו אביה‬
‫על השילוח צריך עדים אכל גדול' האחרונים נ חנו‬ ‫ואמר‪ .‬או אחיה ושארי בני כית נסתלק החשש אבל‬
‫מפורש כט״ש במעי׳ ני וצ׳ל דסיל רהרםכ׳ם לא אתי‬ ‫רהרמב״ם אץ חילוק כיון שהחשש הוא על זמן העבר‬
‫לאפוקי רק אם הם ‪,‬מכחישים שלא שלח סבלונות כלל‬ ‫ויש מי שאומר דנם לרש״י יש חשש שמא שליח‬
‫דאז צריך עדים ואפילו ער אחר לא םד‪,‬ני רעד אחד‬ ‫שויתה לקבית הסבלונות לשם קדושין ועב׳ש סקי׳ג(‬
‫בהכחשה לאו כלום הוא אכל כשהם מורים יש‬ ‫אמנם לפיז אם ד‪1‬זתן אמר חנו ועבלונית להכלה‬
‫להחסיר ]נ׳ל[‪:‬‬ ‫ו מ ^ ה יאחר מם'נ רא היה קדושין האפילו אם כיון‬
‫י לפיכך י׳א האם אין כאן עדים ורק הודאת עצמם‬ ‫להדושין הרי השליח שינה מרעת משלחו וכ׳ש אם‬
‫יש אינם נאטנים שלא היה קר^זזין מקורם רק‬ ‫אמר החתן תנו הפכלונות יאחד מאנשי ביתם כעד‬
‫כמקים דרובא מקדשי והדר מסבלי אכל לסיעוטא לא‬ ‫הכלה דלינא חששא ולא משכחת לה רק כשמסר סתם‬
‫חיישינן כה׳ג ‪1‬ע׳ז‪ 1‬והסברא נותנת בן דד‪-‬א יש להם‬ ‫ןנ'ל‪ 1‬ודע דנם לרש״י ז׳ל אין חילוק כין שהחתן שלח‬
‫סיגו ידווקא כשרובם מקדשי והדר מסבלי אין נאמנים‬ ‫י ה הסבלונות ע״י שליח ובין שנתן לה כעצמו דבמקום‬
‫כמינו כנגד מנהג הרוב אבל נגר המיעוט פשיסא‬ ‫דחיישינן חיישינן אף כששלח עיי שליח ובמקום דלא‬
‫דנאטנים במינו אבל מלשון רבינו הרמ״א לא משמע‬ ‫חיישינן כמו שיתבאר לא חיישינן אף כשנתן בעצמו‬
‫כן אא׳ב נאמר כמיש דכוונתו דא״צ לשלוח בעדים‬ ‫לידה דדא ביש מי שמחמיר לומר דכשנתן כעצמו‬
‫אבל ערים עי‘ השילוח צריך ומ׳ם לרינא יש מחמירים‬ ‫ריישינן תמיד אף במקום שאין לחוש מדינא למכלונות‬
‫גם בכה׳ג אם כשאמרו נתחלה ששלח הסבלונית לא‬ ‫וכיש שרשימת הרמב״ם אץ חילוק נז ה‪:‬‬
‫אמרו‬
‫ע ה •‪14‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלכות קחשין םיק ס^רי‬ ‫ע תך‬
‫חששה רחוקה שניחוש לקדושין כשלא הזכיר כלל‬ ‫אסדו ^«יל» היד‪ ,‬קדועין מקודם ול ק אם אפילו אח״ב‬
‫לשון קדושין ונס לדירסב״ם הוה חוסרא גדולה לוצציא‬ ‫אסרו ק אינם נאמנים כ טי ט מ»ום ו הוה סי ט למפרע‬
‫אשח זו מחזקת פטיו! בדבר שאץ לנו ראיה ורק‬ ‫מיש סר‪,‬״ג( ן‬
‫מחומרת א׳ א מחמרינן בזרי ולכן ביון שסיד אחר‬ ‫י א ודע דסלעזון הטור מתבאר דלעויטת ר»״י לא‬
‫השידוכין אץ דרך לקדש ונתברר שסדרכו לשלוח‬ ‫םחמרינן בסבלוטת רק בטקים דרובא מקרעי והדר‬
‫סבלונית קודם הקדושץ שוב אץ לחוש לסכליטתיו‬ ‫מסבלי דאז יש לחוס שלקדושין עלה ולא לסבליטת‬
‫דזהו כמו שנחכרד שזה האיז« הוא סהני דמסכלי‬ ‫כפי המנהג אכל למיעוטא לא חיישינן וד^עת ניתנת‬
‫ודידר מקדשי ומ״ם כיץ שדיאחרונים חחסיח בזה קשח‬ ‫ק דהרי זר> באמת חומרא יתירה כשלא הזכירו כלל‬
‫להקל למעשר‪] ,‬פתמ״חסק״ו וביש סי‪*,‬ס ואץ לבדיהם מוכדסין‬ ‫קדושין לחיש שמקדשה כזה ודי להחמיר כרוכא‬
‫למפיץ במהדייק ו‪9‬ד‪*0‬א לא הוניא וה סמש משס ודק ספן פ*ד‬ ‫'לא כסיעוטא וכן הוא שיטת רשיי בנט׳ עיש ומ״ם יש‬
‫מחלה וראיה לסברתו משם כדרכו וח״קו ז‬ ‫מחמירים גם לשיטת רשיי גם כשיעיט ילבן יש ל ^ מי ר‬
‫י ף עוד כתב דבל חששא דסבלוטת איני אלא להצריכח‬ ‫לדינא גם כבהיג ‪1‬שם סקיח ובן משמע מלשון רכותיט‬
‫נט לכתחלה אכל אם כבר נשאת לא תצא ואזלינן‬ ‫כעלי השיע עיש ‪:‬‬
‫בספיקא להקל עכ״ל וגם בזה כתבו הגדולים דוה‬ ‫י ב בחב רביגו הרמ״א ייא דכל סכלונות ששלח מיד‬
‫איט רק כסקים ד תכא מסכלי והדר סקדשי מ ג ד‬ ‫אחר השידוכין יום או יומים אין לחוש להם כלל‬
‫מיעיטא דסקרשי והרר ססכלי אזלמן לקילא ולא גנד‬ ‫ואפילו שלח לה אחיב ג״כ דמאחר ששלח לדי תחלה‬
‫הרוב !תמית וביש! אמנם יש מקילים כספיקא אפילו‬ ‫אגו רואים דמסבל ואח״ב מקדש ואקחוששין לסכלוניתיו‬
‫נגד רוכא דדנר התלוי כמנדיג איט רוב גמור ‪1‬הנר*א‬ ‫עב ‪ r‬כאטר דכריו דלהרמב׳ם וודאי אין לחוש מיד‬
‫בשס ושביאו ושמא הוא מרימיעוט וניץ שוה הוא רק‬ ‫אחר השידוכץ שמא קידשה מקורם דאיב היה הדכר‬
‫הששא בעלמא וודא כחוקת פטיה א*א לנו לההויפה‬ ‫מתפרםם שהרי זמן קרוב הוא שעשו השידוכין ואעיג‬
‫כא׳א מהששא בעלמא כשדם עצמם אומריס ^ א‬ ‫דאפשר שקידשה כצינעא !כתובות כיגיז בכאן אין לחוש‬
‫קידשה מקורם ושלא כיונו בהסכלוטת לשם קרושץ‬ ‫היה כפרהסיא ולמה יקדשה כצינעא‬ ‫לוה שהרי‬
‫מגס הביש נתב ‪ p‬ב‪ 5‬מ תיריו ומים למעשה יש לריתיישב‬ ‫וכיח שעל אלו הסכלוניח אין לחוש ממילא אין לחוש לכל‬
‫כרכר וקשה לדיקל אס לא לפי ראות זלני הגדולים‬ ‫םבדוטתיו שרירי אנו רואים שזה האיש היא מדיני‬
‫שבמרינה לפי העניין אסנס בםרינות שלנו רכ׳ע‬ ‫דמסבלי והדר מקדשי ויש מהגדולים שאמרו שזה‬
‫ססכלי והדר סקרשי כסו שיתבאר ססילא דווראי יש‬ ‫^ ט מועיל רק אס רובא מסבלי ורידר מקדשי ורק‬
‫להקל בספיקא רסכלוטת אס לא כשהוצון ו ט סו‬ ‫מיעוטא מקדשי והדר מסבלי מועיל סברא זו נגד‬
‫שכיץ לקדושץ‪:‬‬ ‫ר&יעוט אכל אס רובא מקדשי והדר מסבלי איט‬
‫ט ן בהששא דסכלוטת יש לנו לדתטי' בהומיוח כי השיטות‬ ‫ציעיל זה וכן לשיטת רש׳^ שבםבלוטח עצמן חיישינן‬
‫של רעדי ושל הרסב״ם ועם בי רוב הקרסונים בחכו‬ ‫שקירזזזה כדם אץ ראיה מה שהוא זטן ‪*9‬וכ אל‬
‫בדירמכים נרם יש להתמיד נם כשיטת רשיי רל וככר‬ ‫השירוכץ אך אם החתן ודיבלה היו בעיר אחת ועזלחם‬
‫נתבאר בסעי׳ ו דבבקים שיש איסור אס כיון‬ ‫ע״י שליח ‪ vh‬ראירי שאינם לקדושץ דאם איתא שכיץ‬
‫בדיסבלוטת לשם קדושין לא חיישיגן ולכן אם וה‬ ‫לקדושין למרי לא נתן לד‪ .‬כעצמו וזד‪ .‬דחיישינן בכל‬
‫האיש ששלח רםבלוטת נשא אשה אחיכ שיב לא‬ ‫הםימן לנעלו ט ת שע־י שליח זר‪ %‬כשאמם בעיר אחת‬
‫היישינן להסבלוטת ראם איתא שקידשה לא ודר‪ .‬טשא‬ ‫אסנס לפיז לשיטת רש״י אין לחלק כץ שרםכלוגות‬
‫עור אשה לעבור על הקנת רגנדה מ׳׳ש סיןגרו! ובן‬ ‫חיו מיד אחר השירוכץ ובין לאחר זסן!מביש סוךח וא*מ‬
‫לא מחםויינן בסבלוטת רק אם נתברר ששלח סבלונות‬ ‫סק׳ו וסק״ו ומק' ופתוס׳ גיסץ ס*ד ‪ .‬ד״ה נפל ‪: Vm|1‬‬
‫אבל אם רק יצא קול ששלח סכלונות לא חיישינן‬ ‫‪ y‬אבל מדברי רבינו ררט״א נראדי מסידור דבריו‬
‫לקדושין ואעיג דנקלא דקרושין חיישיק כנרש בסי* ם*ו‬ ‫דלכל השיטות ובכל המקומות אין לחוש בבהיג‬
‫נרם ביץ דקלא רקדושץ שסחםדינן היא רק חוסרא‬ ‫ו מ ע « מפני שאץ דרן לקדש תיכף אחר‬
‫כעלסא ונס הששא וסכלוט ת הוי רק חומרא חרי‬ ‫וסיון דעי^־ חששא דסכלוטח נס ל שי»ז רש״י היא‬
‫חו ס ה‬
‫השלח)‬ ‫הלבות ‪ |n2mp‬כויםן‪lYD‬‬ ‫?ריר‬ ‫‪IM‬‬
‫כמדיגתיט אינו נאמן בלא ראיה ונם מהלבוש משמע‬ ‫חומרי לא מחמרען «מ'י‪ 0‬ודווקא ב ^ו ע םכחישים הקול‬
‫להריא דמה שסיים והחתן אינו איטר ששלח לשם‬ ‫ואומרים שלא שלה כלל אכל כשסורים ששלח אלא‬
‫קדושין אין כוונתו אם החתן אומר כן אלא כלומר‬ ‫דהוד‪ .‬כאתרא דרונא ססנלי והדר מקדשי דנאטגים‬
‫שאין שים חתן אומר כן וממילא דנם אם יש טי שאומר‬ ‫בטיגו כס׳יש בסעי׳ י׳ כיון שיש קול נסתלק הסיגו‬
‫בן איט נאמן אבל מדבריו הקידמים לא משמע ‪P‬‬ ‫דסיט להכחיש את חקול לא אטדינן כש״ש כח״ם‬
‫לפיכך נראה כ מ׳ ש;‬ ‫טי׳ קיג ע״ש ‪1‬מי־(׳‪: 1‬‬
‫י ט במו שחוששין לסבלונית כטו כן חחזושץ לכתיבה‬ ‫טץ כתב רגי ט הכ׳י האידנא נהגו ככל טלכית א׳י‬
‫שאם כתב לה כתובה אם הניע דגתיבה לירה‬ ‫ומצרים ותורנטא שלא לחוש לסנלונות זולתי‬
‫הוה בקדושין וודאים דפשיטא שאין טוםרין לאשה‬ ‫גקיטטגמינא שחוששין לרמ עכ׳ל והטעם סכני שבימיו‬
‫הכתובה קורם הקדי^זין ואפילו כלא הניע ל ‪ T‬ה עריק‬ ‫נכל המקומות האלה כולי ^’‘ מא מסבלי והדר מקדשי‬
‫ואפילו רוב אנשי העיר כיתבין כתובה ואח״ב מקדשין‬ ‫ולפ׳ץ גם בכל מדינתינו שד‪.‬םנהג פשוט בכל ד‪.‬םדינות‬
‫אם יש מקצת שאצלם הוא מנהג קבוע שמקרשק ואח״ב‬ ‫שלנו שמתקשדים בשידוכים ושולחים מתנות ואח־כ‬
‫כותבין הכתיבה חוששין שמא הוא טהטיעים וכבר‬ ‫כמשך ז ק עושין הקדושין והחופה יחר נראה פשוט‬
‫נתקדשה ואף שיש לתלות כתיבת הכתיבה בדבר אחר‬ ‫דאין לחוש לסכלוטת ואפילו אם הוא טו ק שכיץ‬
‫בנק שאק בעיר סופר מצוי וי״ל שנזדמן לו סופר‬ ‫לקדושין היה נראה שלא לחוש דהבא לטעון כנגר‬
‫לכתוב ולכן כתב ולא טפט שקידשה ט׳ם מפני חומר‬ ‫ו שנ ת עליו להביא ראיה וכ׳ש שנוסף לזה יש לה‬
‫א״א אין סומבין ע״ז אא׳ב יתברר בערים שלא קידשה‬ ‫נם חזקת פנויה‪:‬‬
‫או שהכתובה יתוודע רק ע״פ עצמי ואומר שלא קידשה‬ ‫‪ p‬אכל סרברי רכיט הרט׳א אינו נראה כן שכתב‬
‫דנאמן במינו ננר המיעוט כמ׳ש בסכלוטת‪:‬‬ ‫וי*א ד ש להחמיר אפילו כמקים דכ׳ע מסבלי והדר‬
‫ד ואם דרך כל אנשי העיר שכותבין הכתובה קורם‬ ‫מקדשי אם לא שיש עור צד היתר אצל זה וג׳ל ראם‬
‫הקדושין במו שהמנהג פשוט אצליגו אין חוששין‬ ‫ו«תן אמר שלא שלח רק לסכלונות בעלפא לכ׳ע‬
‫לקדושין ונ׳ל דאף רבינו הרמ׳א שהחמיר בסבלונות‬ ‫ליכא לטירמו בכה״ג וכן גועשים כבל יום לפעמים‬
‫נם במקום דכ׳ע מסבלי והדר מקדשי טורה בכתובה‬ ‫חוזרים בשידוכים והסבלונות חוזרים ולא נהגו להצריכה‬
‫אם כולם כותבים קודם הקרושין דבשם החמיר דילטא‬ ‫גטועאיל והוא במקומות בומהיז דכ׳ע מסבלי והדר‬
‫לא בקיאינן כמנהנא דשמא יש שמקדשין קודם כמ׳שז‬ ‫מקדשי והחתן אינו אומר ששלח לשם קדושין עכ׳יל‬
‫אבל ככתיבה המנהג פשוט לכתוב קורם הקדישין בכל‬ ‫מבואר להדיא שאם החתן טוען ששלח לשם קדושין‬
‫המדינות שלנו ונם בסבלוטת הרין ‪ p‬בטרינתיט‬ ‫אף שהכלה םכחיז‪:‬וו חושש־ן להצריכה גט ובאמת כמה‬
‫כמ׳ש בסעי׳ י׳ז‪:‬‬ ‫מהנדולים חולקים כזה וס׳ל כמ׳ש רכיון דכולם מסבלי‬
‫חששא דכתובה היא אפילו בדלא שריך כשידוע‬ ‫והדר מקדשי לא משנחינן בדבריו נב׳ש סק׳ך בשס מהר׳מ‬
‫שנכתבה מדעת שניהם רכיון רהסביטו לכתוב‬ ‫זמ׳ם וב^זזז כמדינתיט שמקדשים תחת החופה ראפילו‬
‫כתובה פשיטא שיש ביניהם דברי קדושין ואם לא נכתבה‬ ‫אחר מאלף אינו מקדש קודם הנשואין פשיטא שאק‬
‫מרעת שניהם אין חוששין להכתיכה אא׳ב שריך יב״פז‬ ‫לרווש לסבלוטת נשם סקכ׳א[ ;‬
‫ודע דבסקים דאין חוששין אין חוששין אף לשני הדברים‬ ‫‪ 1‬ףן ולי נראה דבמרינתיט נם רבינו ר״רמ׳א יורה דאין‬
‫ביחד כגון ששלח לה סבלונות ונם כתב לה כתובה אם‬ ‫לחוש אף כשהחתן טוען רהטעם שמחמיר אף רכ׳ע‬
‫הוא מקים רביע מסבלי והדר מקדשי וכ״ע כותבין‬ ‫נזסכלי והדר מקדשי מבואר במקור הרין ספני שאולי‬
‫ואח׳ב מקדשין אין חוששין ‪1‬שם[ •‬ ‫יש מיעוט דטקרשי והדר מסבלי זיזמ׳יח וזה לא שייך‬
‫כ ב דבר פשוט הוא דאם יש איזה מנהג בעיר הולכק‬ ‫רק במריטת שמקרשק זמן רב קורם החופה אבל‬
‫אחר המנהג ואם היה מנהג ונתבטל הולבין אחר‬ ‫במדינתיט דב׳ע טקדשיץ תחת החופה נסתלק כל‬
‫עכשיו ואם מעולם לא היה מנהג קבוע בהעיר או‬ ‫חששא זו חה שכתב רטעשים ככל יום שחוזרק מהשירוכין‬
‫שהיא עיר חרשה שנתקבצו םמקיטות הרבה ושארי‬ ‫זה קאי ג״ב אכל המקומות נם בשטקדשין קורם החופה‬
‫עיירות ו ע טו ט ת לה חלוקות במנהגם נדק כטחצה על‬ ‫וכזה יש חזזוש אם החתן אומר שביק לקדושין אבל‬
‫טחעח‬
‫עו ‪IW‬‬ ‫ה שלק‬ ‫הןיכות ‪ )Htrnp‬סיק ם״ה נ מ‬ ‫ערוך‬
‫סי׳ ‪ r tn‬זהו בחומרת איסור אכל « ה שהחשש הוא‬ ‫‪ n tro‬יחיששץ לקדושין יאם ידוע »כוי*ם באו םטדינה‬
‫שסא קידשה ביין שבא מזקימו שאץ חוששין לםבלוגית‬ ‫אחת ששם יש סנהג קבוע הולכין אחרי איתי המנהג‬
‫ממילא דאין בסבלוגית חשש קרישץ ולכן א»ילו אץ‬ ‫ואם בא םםלןים שאין חיששין לסביינית למקים שחוששין‬
‫דעתי לחזיר לית לן כה ורק כשנתיישב בכאן לי יום‬ ‫הולכין אהד המקים שבא סשם אא׳ב שדדא כאן שישים‬
‫מסתמא גתוורע סנהנם וממילא רגם הוא עושה גמגהנס‬ ‫יום אז דינו כבני העיר הזאת ‪1‬שם‪ 1‬ואע״ג דקיי׳ל‬
‫ויש חשש קדושץ ]נ״ל‪; 1‬‬ ‫דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם כם־ש בא״ח‬
‫‪ iD'D‬מו ]דיני קלא בקדושין ואם טבטלין הקול ובו כ״ו סעיפים[‪:‬‬
‫דעדותו עדות ‪ p‬התורה לחיוב שבועה לכך מחגי‬ ‫א האשת שיצא עליה ק‪-‬ל שהיא מקודשת לפלוני‬
‫עדות שמיעתו לעניין קיל משא״ב נשים אץ בהן ממש‬ ‫והיא פנייה כהב הרמב״ם ז׳ל בפ*ט דין כ״ב דהרי‬
‫אם לא שאמרו שראו כ ע צ ^ עיר אפשר לוסר בכוונתו‬ ‫וי בחזקת מקודשת אע״פ שאץ שם ראיה ברורה וכל‬
‫רמשום דבער היטיף לוסר שאלו העדים בעצמם שטעו‬ ‫קול שלא הוחזק ככ*ר אין חוששין לו וכיצד הוא הקול‬
‫קול הברה בעיר טדקרושין לפיכך די אם נם מעיד‬ ‫שתוחזק זו בי שהיא מקודשת בגין שבאו שנים והעירו‬
‫ער טפי ער ועכיפ שמענו מדבריו דנם כעד הצריך‬ ‫שראו הנרות דולקיח ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין‬
‫שיראו הכנות הקדושץ זדמסרש דר״א בסוף גיגזין אדעולא‬ ‫ויוצאץ ונשים שמחו לה ואומרות נתקדשה פלונית היום‬
‫קאי ומפרש לא ששמעו קול הברה בלבד ובדשולא א*צ לבאר‬ ‫שטעו אותן אוסרות פלונית תתקדש היום אץ חוששין‬
‫דריטי הנשים זהו בפצמו קול הברה ומפרש ופלוני מפלוני ופלוני‬ ‫לה שפא גזדסנו לקרש ולא נתקדשה עד שישמעו‬
‫דאל*נ למה צ״ל והלנו יכו׳ ומתיר! ^!ישין הרץ וח׳קוז‬ ‫שנתקדשה וכן אם באו שנים ואסרו ראינו כסו שמחת‬
‫‪ j‬ויש מרבותינו שסוברים רבעד ספי עד א*צ שאלו‬ ‫אירוסין ושמענו קול הכרה ושמענו טפליני ששמע‬
‫המעידים יראו ההכנית להקרושץ והטעם רעד מפי‬ ‫מפלוני שנתקדשה פלונית כפני פלוני ופלוני והלכו‬
‫עד הוה עכ״פ דבר ברור יהקיל שיצא שהדי מעירים‬ ‫להם העדים למדינה אחרת או מתו ה״ז קול שמחזיק‬
‫שפלוני העיר מפלוני ופלוני מפליגי ונהי דלדינא אין זה‬ ‫אותה מקודשת ענ׳ ל‪:‬‬
‫ערות נוים לעניין הקול סקרי דבר ברוד אבל בנשים‬ ‫ב ביאיר דבריו דקול הברה שבעיר לאו כלום הוא‬
‫אומרות פלונית נתקדשה היום אין זה ברבר ברור אלא‬ ‫אא־כ דצחזק קול זה בב׳‪-‬ד ע*פ ערים כשירים‬
‫כקול המולה בעי^טא לפיכך מצרכינן שאלו האנשים יראו‬ ‫הםעידים שהם בעצסם ראו ההכנות להקדושין כמנהג‬
‫הדוכנוח להקדושין והוה כרגלים לדבר שא״צ בזה רבר‬ ‫ה ^ ם ואף שמעצם הקדושין אינם יודעים אלא שמעום‬
‫ברור נמים׳ שם ד״ה פד ובימ מהרא״ש ורץ ע״ש[ ז‬ ‫מפי נשים או מאחד ששמע סאחד ועירי הקדושץ מתו‬
‫ך ויש סרבותינו שסוברים דשמיעה ספי הנשים ודאית‬ ‫או הלכו זה סקרי קול דהוה כסו רגלים לדבר כיון‬
‫ההכנות הוה יותר סימן מובהק להקול משמיעת עד‬ ‫שעל ההכנה הם עצמם מעידים שבעיניהם ראו וההפרש‬
‫מפי עד ואם הקול יצא בשעתו לא פ תי כלל מה‬ ‫בץ שמיעה מנשים או טעד אחר אף שלרינא אחת‬
‫ששסעו מעד טפי עד אלא דווקא כשראו דהבנות נרות‬ ‫חן מ״מ מבואר מדבריו רהשמיעה מנשים הוא באופן‬
‫דולקית ומטות מוצעית והגשים אומרות פלונית ‪.iBnpfu‬‬ ‫שהן עצמן ראו שנתקדשה ימעד אחר אף שהוא בעצמו‬
‫היום אכל אם הקול יצא אח״ב די כששמעו עד טפי‬ ‫לא ראה הקדושץ וגם לא שמע סשני עדים אלא הוא‬
‫עד ןרשב״א בתשר הביאו נ״י[ ‪:‬‬ ‫עד ספי עד שראה הקרושץ ואפשר שלכן בנשים כתב‬
‫ןץ ובזה שכתב הרטב״ם דדי כשיאמרו ששמעו מפלוני‬ ‫שיאסרו היום נתקדשה ובעד לא כתב כן דהנשים כיון‬
‫יש מרמ תעו דס״ל דבעינן דווקא כששמעו משנים‬ ‫שהן עצמן ראו הקדושץ צריבות לומר שהיום זדה אבל‬
‫!רא״שז רק שא״צ שאלו ישמעו מפי השנים אלא אפילו‬ ‫»ח הער ששמעו מהם אינו איטר שכעצמו ראה אלא‬
‫אחד מאחד והשני מאחר נייח דהרי א ‪ r‬כאן ד די‬ ‫ששמע סאוזו־ א״כ מאין לו לרעת סתי היו דקדושין‬
‫קדושין אבל עכ״פ הקול יוצא משנים מפי שנים אבל‬ ‫חה שבנשים הצריך שיאמרו שבעצמן ראו ויא פני‬
‫תרי מחר או תר מחרי אינו סול ואפשר לומר דלדינא‬ ‫‪ em‬יאמרו ששמעו נ״ל הטעם רעד אחר עכ״פ סצינו‬
‫לא‬
‫ה ש ל חן‬ ‫ם׳ ו‬ ‫הלכות קיר!']‬ ‫ערוך‬ ‫‪1W‬‬
‫ףן כללא דמילתא אין חוששין לק־ל אלא כשהוחזק בב׳ר‬ ‫י א פליגי רלהדסנ״ם שפסק רנעינן נם בזה שיראו‬
‫שב׳ד חקרו כדבר ושמעו שיש ממשית בקול כמ׳ש‬ ‫ההכנית להקדושין רי בשנים מפי אהד ובלא ראית‬
‫וארבעה דברים צריך להיות שיאסרו נתקדשה‪ .‬לשץ עבר‬ ‫ההכנות יורה הרסב״ם דבעיק שנים ספי שנים ורבותינו‬
‫ושיאמרו שהקהושין היו היר ושיאמרו לפלוני ושיאמרו כעיר‬ ‫אלו יודו להרטב׳ם דכשראו הר‪,‬בנית די בשנים ספי‬
‫זו ולפי פה שבארנו לבר לשון נהי‪,‬דשה‪ .‬א״צ אלא או‬ ‫אחר דלא גרע מאמירת הנשים והם מפרשים רזה סיירי‬
‫כהקול או בהגדת דגשים וכל זמן שלא הוחזק הקול‬ ‫בלא ראית ההבנות כמ׳ש וגם בס״ש רדמג״ם ראם‬
‫בב׳ר אין חוששין לו אפילו אמרו שיש עדים כמקים‬ ‫העדים האחרונים הלכו לסריגה אחרת או מהו ה׳ז‬
‫קרוב אין מונעין אותה מלהנשא אמנם זד‪ .‬תלוי‬ ‫קול יש טי שחולק עליו ום־ל דדווקא הלכו ד‪ 1‬ה קול‬
‫בהבנת הב׳ד יראי אלקים ‪1‬כ״ש‪ 1‬אמנם אם יעז חזקד‬ ‫דמירתתי שמא יבואו ויכחישים אבל מהו לא הוד‪ .‬ק'ל‬
‫טיבה שנתקדשה כגון שמוחזקת בעיר לוודאי נתקדשר‬ ‫‪1‬נוור נשם רמ׳הו ונם זה נ׳ל דלפירוש הרמב׳ם דמיירי‬
‫ושורפץ ‪-)V‬‬ ‫אז לא בעינן הוחזק בכ״ר דהרי סוקלי!‬ ‫כראית ההכגית הבל מורים דאפילו כסת• תוה קיל‬
‫חקירה ב׳ר ויש ליין‬ ‫בעינן ״ץ י‬
‫‪1‬‬ ‫החזק־ת ורק בקול בעלמא‬ ‫)עיזמ״ח סק׳ד וב*ש טי‪',‬ו סק״ז ולפת׳ש א*צ לזר ודו* ‪: [f‬‬
‫לחזור ולדקדק אהדי הקיל כל זמן שלא נשיאת לאחו‬ ‫ן בגם׳ מבואר דרווקא באומרים שנתקדשה פלונית‬
‫ע‪T‬יין כרי לבררו אם יש כו ממשית אכל משנשאת‬ ‫לפלוני אבל אם אץ מזביריט לסי נהקרשה אין זה‬
‫לאחר אין מדק־קין אחר הקול רקלא דבתר נשיאין לא‬ ‫קול ודווקא כהקול בעינן שיאמרו כך אכל הגשים או‬
‫חיישינן ליד‪ .‬כמו שיתבאר נחלל׳לז ס־‪,‬יז‪: 1‬‬ ‫העדים א״צ לומר כך וכן מבואר מלשון הפוסקים ונם‬
‫^ יש מי שאוסר דאיזהו קיל שכ״ר צריכין לברו־‬ ‫מבואר בגם׳ דביצא הקול שכעיר אחרת נתקדשה אין‬
‫זהו דווקא כשיצא קול הברה והט־לה כעיר פלונית‬ ‫זה קול ולא הוצרכו הפוסקים לבאר זה דמתוך דבריהם‬
‫נתקדשה אבל כשאין קיל הברה והמולה בעיר לא‬ ‫שכתבו רב׳ר צריכין לחקור בראית ההכנות הוה‬
‫מקרי קול ראל*כ לא תהא כת ישראל פנויה שילכו‬ ‫כמפורש דמיירי בעיר זו ולא בעיר אחרת ולכן הנשים‬
‫שני ריקים ופוחזים ויאמרו במסיבה פלונית נתקדשו‬ ‫או העדים א*צ שיאמרו בעיר זו דממילא טובן כן‬
‫וישמע אחד ויעיר משמם ושנים ישמעו מפי האחו‬ ‫אמנם אם אומרים מפורש שנתקדשה בעיר אחרת‬
‫ושנים אחרים ישמעו מפי השנים ואין לרבר סון‬ ‫אץ זד‪ .‬קול ]ב׳ש סק׳ד ועיזמ׳יז[ ‪:‬‬
‫הלכך צריך שיהא קול הברד‪ .‬נעיר שאין בני ארב‬ ‫ן וזה לשון ד‪.‬םור פנויה שיצא עליה קול שינתקרשה‬
‫מקנלק‪ j‬קול הכרה אא״ב יש בו ממש וכשיצטרף לזו‬ ‫■‬ ‫חוששין לו וצריכה גט והוא שהקול ברור והוחזק‬
‫שיאמרו שנים שמענו חוששין לקדושין)כ׳ח נשם מהר׳י‬ ‫בב׳ד פי׳ כשיצא הקול בדקו ב״ד אחריו ומצאוהו נכון‬
‫מסראג( ונאמת כן טורה לשון הרטבים והטור והשיז‪.‬‬ ‫אכל אם אינו ברור או לא הוחזק בכ״ד לא וכיצד‬
‫ובפרט להרמנ״ם שכתב דגם בעדים צריך שיראו הכנוח‬ ‫הקול הברור כגון שגאו עדים וד‪.‬עידו שראו נרות‬
‫לקדושין הרי מבואר לד‪.‬דיא שאץ לסמוך על שמועות‬ ‫דולקות ומטות מוצעות ונשים שמחות לה ואומרות‬
‫בעלמא וכ׳יי‪ !,‬ויש גם מי שאומר שבאמירוח הנשי!‬ ‫נתקדשה פלונית היום לפלוני ובו׳ עכיל משמע מדבריו‬
‫צריך דווקא שיד‪.‬יו שמחות עמה ואימרות נתקדשז‪-‬‬ ‫דגם הגשים צריכות לומר שנחקרשד‪ .‬לפלוני היום‬
‫אבל אם שמחות עמו ואומרות שקידש לא הוה קו)‬ ‫ואפשר דנם הטור סודה למה שנתבאר דהטור מיירי‬
‫ואינו מוכרח נדהש״ס והפזסקיס אורחא דמילהא קתג‪-‬‬ ‫דהקול יצא שנתקדשה סתם כמבואר מדבריו ולכן‬
‫ומכיש סר‪•,‬נ‪! :‬‬ ‫מצריך שועשים יאמרו לפלוני אבל הרמב״ם שכתב‬
‫י שנים אלו שמעידים לפני ני ד שראו ההבנות וששמעו‬ ‫דד‪.‬קול יצא שנתקדשד‪ .‬לפלוני אץ הנשים צריכות‬
‫הנשים אומרות או ששמעו מפלוני כמו שנתנא!‬ ‫לוט־ לפלוני זמנ׳ש סק*ד ול*נ נמ׳ש! ונם מה שהצריכו‬
‫צריכים להיות ערים כשירים דנהי דחוששץ לקול אן‬ ‫רדמב״ם והטור שהנשים יאמרו שנתקדשה היום והו‬
‫שלא באנו ליסוד העדות שהלכו לטדה׳י או שכ>‬ ‫לפי שלא הזכירו בד‪.‬קול היום ולכן רבינו הכ׳י שכתב‬
‫הבירור תלוי על אמירת הנשים וההבניה ט׳ם אל■‬ ‫פגויד‪ ,‬שיצא על ‪ .T‬קול שנתקדשה היום לפלוני בעיר‬
‫הדברים איך נסמוך ע*פ עדים שאינם כשירים לעדור‬ ‫זו ונו׳ בחב כאמירת הנשים שאומרות נתקדשה פלונית‬
‫וכן משמע סלשץ הרמכ׳ם וכל הפוסקים ואסת עזד»‪1‬‬ ‫ילא הזכיר חיום ]נ'ל‪! 1‬‬
‫הכיא‬
‫עז ‪163‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחושץ סימן טץ‬ ‫ערוך‬
‫הניא כשס אחר סהראשוגים רא&ילו אשר• ‪ njm tni‬שאץ באן קדהוץ ואץ זד‪ .‬ענ ק בלל לאמתלא דכשיש‬
‫לקלא ר\א דיער• יחידאה שלא גתבררה אמר‪.‬לא בדברי העולם עצמם במו על תנאי או םפק‬ ‫‪nnc‬‬
‫קרוב לו או לד‪ .‬א״זו לבטל הקול כלל אלא מיד לא‬ ‫‪nr‬‬ ‫עניץ‬ ‫כבל‬ ‫םהדפום‬ ‫פעות‬ ‫כהטור‬ ‫שם‬ ‫יש‬ ‫זה‬ ‫לג ד‬
‫חיישינן לר‪.‬קיל ויש בזה הומרג״ב דאם לא יצא האםת ‪ 6‬ו‬ ‫סירים‬ ‫דאת‬ ‫‪0‬‬‫*‬ ‫‪0‬‬ ‫מר״ש‬ ‫ראיה‬ ‫שהניא‬ ‫סן*ה‬ ‫עב״ש‬‫‪1‬‬ ‫‪.‬״ש‬
‫עם הקרושץ ביחד אפילו אם כסשך ‪ p r‬מ א ה האמתלא‬ ‫שמש‬ ‫ממי‬ ‫הס‬ ‫אלא‬ ‫הראשיגים‬ ‫מדיס‬ ‫מל‬ ‫קאי‬ ‫לא‬ ‫זריש‬ ‫דרים‬ ‫■}*דג‬
‫ואוסרים העולם שדרו על תנאי או ספק קרוב לו או‬ ‫כשלא‬ ‫ור״ש‬ ‫אנא‬ ‫נר׳‬ ‫הוא‬ ‫דר״ח‬ ‫ומשש‬ ‫ומש•‬ ‫מזרי‬ ‫רש‬
‫לד‪ .‬לא םד‪.‬ני דאמתלא בעינן בשעת הקול כמו שיתבאר‬ ‫מ״שודו״קו‪:‬‬
‫י א א‪#‬ילו כשיזוא ד ^ ל והב ‪ r‬גידרו ועסרו זנל אבל הני תרי עובדי לא ^ רי אמתלא כלל ואם העולט‬
‫הני ח ר שיש ססש ב ד ^ ל ויש לחוש שנתקדשה כעצמם אינם »וילים ספק זר‪ .‬ראיט ש*פ או שד‪.‬וא קפץ‬
‫ינו אלא כשלא היר• עס הקול אסתלא ששוכרת את חוששץ לר‪.‬קול וצריכר‪ .‬גם אלא דבור‪ .‬צריכים לביטול‬
‫זקול דאז אפילו היא סבוזשת ואוסרת שלא נתקדשה הקול וד‪.‬יינו שב״ד יכריזו שאץ נריקיל ספש רזד‪.‬ו פי ת ש‬
‫ווריבד‪ .‬נם אגל אם היד‪ .‬עם הקול אסתלא ושמעו את הש״ם דטבטלינן קלא בלופר בהכרזד‪ .‬אגל הרפב״ם‬
‫האסתלא כששבזעו שנתקדשה לא הוחזקה מקידשת פסק דלא םגטלינן קלא והעזםים כל פלונתא דמכסליק‬
‫אלא שואלץ אותר‪ .‬וםוטכים על דבריה הואיל שאין שם קלא וגם הרי״ף לא הזכיר בפול קול וא״ב לא פבטלינן‬
‫קלא אלא דלעניין זד‪ .‬עדיף סאטתלא היוצא עם הקול‬ ‫ראיד‪ .‬כרודה ולא קול חוק‪:‬‬
‫י ב וביעד היא האמתלא ב תג הרמנ״ם סלונית נתקדשה ביחד דאמתלא זו מהגי אפילו אס מ א ה האמתלא‬
‫על תנאי או קדושי פסק ‪ 1 6‬הוחוקד‪ .‬עב״ל וד‪.‬טור במשך ‪ p r‬ואומרים הבריות שיבול להיות שבזה לא‬
‫‪ :‬תג בנץ שיעא הקול שקידשה על תנאי או שזרק לד‪ .‬היד‪ .‬ש״פ או שד‪.‬םקדען דרד‪ .‬קטן פדגי ופעם הדבר‬
‫ןדושין ספק קרוב לו ספק ^•וב לה או אפילו אם יש דבאסתלא שעל תנאי או ספק קרוב לו או לה לא‬
‫^חוש לאסתלא לכפל הקול כנץ שיש לר‪.‬םתפק אם יש מקבלינן אם במשך ה ‪ p r‬מ א ה האטתלא דלסד‪ .‬לא‬
‫‪:‬קדועוין ש״פ או שמא קטן היד‪ .‬אץ חוששין לקול אפרו זה בשעת פעשד‪ .‬וכיון שנתחזק הקול לא פשגחינן‬
‫)כ״ל ביאור דבריו שהאמתלא יש על שני פנים או ברואםתלא אבל באמתלא דאינו ש'פ הלא נם בשעת‬
‫שד‪.‬עולם יאמרו האמתלא מפורש כסו על תנאי או מעעזד‪ .‬כ שמא הקול אמרו במד‪ .‬קידשה ובן כשהוא‬
‫ספק קרוב לו ספק קרוב לה שזד‪.‬ו באומרים נעעטם קטן הלא בשעת מעעזר‪ .‬א מ ת שאחד מבני פלוני‬
‫שיש ספק בהקדושין או אפילו שהעולם אינם מטילים קידשה ודדי הקטן בכלל אלא דעכ״ז אם העולם‬
‫ספק אלא שע׳י סיפורם ביכולת להטיל ספק בדגי בעצמם אינם מפרשים הר‪.‬יתר לא םפכינן לבפולי‬
‫;ונרי דאיתא בנמ׳ שיצא קול שקידש בתמרים שלא קלא אך אם נם שך זסן פפרשים ההיתר מקבלינן‬
‫י‪.‬ר‪.‬נשלו ולפ׳ז יכיל לחיות שאם באנו לשום איתם לא זה לאפתלא דהקול לא נתחזק כל בך פשאיב‬
‫'חיה ש*פ ונן מעשה שיצא קול שאחד מבני פלוני בעל תנאי או ספק קייוב לו או לה דרגא‬
‫קידש אשח פלונית ולאותו פלוני היו כנים נדולים דבר חדש לגפרי כנ ר נתחזק הקול ולא מקכלינן‬
‫וקטנים ולפ׳ז יכול להיות שאחד מהקטנים קידש ואץ האמתלא לאחר זפן ]ומקורו הוא ממאי דאמר י״ז כמקום‬
‫‪:‬אן קדושץ רעיקר החשש שחששו לקול הוא מפגי אמתלא סוששץ לאמתלא כלומר כמקום שאפילו לפי הדגריס‬
‫■׳‪.‬לעז ולא מעיקר דינא וכיץ שיש רק פר״ח לומר שאין שכפח הקול יש אמתלא כהני עוכמ דלפיל חוששץ לאמתלא א^לו‬
‫‪:‬אן קדושין יאמרו הבריות שוודאי הב׳ד עיינו שפיר מכאן ומד י׳ ימים דאמ׳כה קאי ש*ש וממילא מזנה דלית הלכתא‬
‫נמ׳ד דמכפלינן קלא אפילו כיגי ®כדי דלטל ואם ט המפרשים‬ ‫בזה ומצאו שאין בזה ש*פ ושהקטן קידש ‪:‬‬
‫לא כתכו כן מ״מ ננלע״ד ודו״קז‪:.‬‬ ‫זדדמכ״ם דל לא הזכיר זה האמתלא השניה וי״א‬
‫דנם זד‪ .‬ברול בדבריו שבהב קדושי ספק ‪1‬ב*י( אכל י ף ורץ זה שכתבנו אליבא דרדםב״ם ביארה הרםב״ם‬
‫אח״ב שכתב יצא עליד‪ .‬קול שנר״קדשה לפלוני‬ ‫;טור לא משמע כן זב״ש סר‪,‬י״א‪ 1‬ולי נראה ברור‬
‫דלד‪.‬רמנ״ם רעת אחרת בזה דרגה בנם׳ אמרו על דגי ולאחר ימים אפרו אמתלא אם נראים הדברים לב״ד‬
‫‪ n r‬עיבדי שאפילו למ״ד לא מבטלינן קלא בהא שהוא כן םוטבץ על האנזחיא ולא הוחזקה מקודשת‬
‫שבטלינן מטעם שיאמרו שוודאי הב׳ד עיינו ומצאו ואס לאו הואיל ולא נשמעת האפתלא בעת שנשמעו‬
‫הקדושין‬
‫השלחן‬ ‫חלגות קדושין סיסז נדו‬ ‫ערוך‬ ‫‪154‬‬
‫לב‪r ^8‬כן ‪ irn‬נ טי האסהלא ו ט ענ מ דסלומ דהא‬ ‫הקדושין אק ‪w in‬׳! לאסתלא עב״ל וכ״כ בט״ע סעי׳‬
‫בנם׳ אי»ויט אי סנטלינן קלא אם לאו כלומר‬ ‫ד׳ וביאור הדברים אם נראים הדברים לב׳ד שהוא כן‬
‫כשנתוודעו שהקרושין אינם קרושץ אלא ‪p tn‬‬ ‫בנק שהקול שיבא סוכל אסתלא זו כסו דגי שוברי‬
‫סחפרינן ולא םכטליגן קלא ולכן נהי רכעצמינו לא‬ ‫שכתבנו שאסרו כעת הקול במה קידשה ואודב ביארו‬
‫םכטלינן ם*מ אם יצאה אסתלא זו נ «י הבריות וודאי‬ ‫כעצמם האמתלא שזה אינו ש׳פ ופן בקטן ככדש סוםכץ‬
‫דסבטלתן הקדושין אבל גחלי האחרונים לא כתבו‬ ‫ע״ז ולא היחזקה מקודשת בי הקול לא נתחזק אכל‬
‫כן ולכן יש ‪ T0nr6‬למעשח ‪I‬‬ ‫באם לאו בנק שהאמתלא דגא דבר חדש כמו על‬
‫וץ כתב רביט חרס״א נחברוי אודב ששקר היה הקול‬ ‫תנאי או ספק קרוב לו או לה דהקול שבעת הקדושק‬
‫כגון שבאו העדים שתלו בהם הקדושץ ושנתקדז*‬ ‫אינו סובי פירוש זה אק חוששין להאמתלא ביק שכבר‬
‫כפניהם ואומרים להד״ם מבטלין קלא וי״א רבזסה׳ש‬ ‫נתחזק הקול חהו כוונת הטור שנתב על הרטב״ם‬
‫אין טבטלק קלא עב׳ל ונכר בארנו דדעת הרי׳ף‬ ‫גלשק פלונתא דכאמת חולק על הטור בפי מה שבארנו‬
‫ודדסב׳ם נ*כ דלא טבטלק קלא ויש לזה סמוכות ‪P‬‬ ‫בהני תרי עובדי !וקושית ר*ס מדקתני שס משמע נעת מעשה‬
‫הש׳ם בס׳ש בסעי׳ י״ג וגם רביט הכ׳י לא הזכיר זה‬ ‫וכ״ש דקשה לרנה כר׳ה ‪1‬ר״כ מקשה לר׳ס חנתקדשה יט׳ כלומר‬
‫כלל ורביט הרס׳א ם'ל כיון דחששא דקול הוא רק‬ ‫דכהכרח מונח דלפעמיס גס שלא נעת מעשה מהני חהו כהני‬
‫חששא דרבנן ולבן קיי״ל כדברי הסיקל ומ״ם חשש‬ ‫שנדיכיק שאמרו לה »ת מלה הוה נעל תנאי ׳‪ of‬מת יהא‬
‫להי׳א דבזמה׳ז לא מבטלינן משום דבנם׳ תלו זה ל »‬ ‫קדושין ואם לאו אינסקדושק ונ״שדלרנה איש יותר ומשני שאני‬
‫מנהג המקימות ואגן לא ידעינן מאיזה מקומות אנחט‬ ‫התס דאתי ומערער כלומר שהכל רואיס השקר וא׳׳ש כל קושיות‬
‫‪1‬עחמ*ח( ואפילו במקום דמבטלינן קלא איט אלא‬ ‫הלח*» ע״ש וחיק( ‪:‬‬
‫כשהערים שתלו בהם באו ואמרו ששקר הדברים אבל‬
‫ט ן ורבינו הב״י כתב נסעי׳ נ׳ כהטור דאפילו בחני‬
‫אם העדים שהוציאו הקול באו ואמרו ששכך דגאלא‬
‫עובדי מותרת מיד וא׳צ שיאמרו האמתלא ובסעי׳‬
‫משנחינן בדג כיון שחוזרין טדבריהם דדאשונים מיס‬
‫ד׳ העתיק דברי הרמבים שהבאנו וא״ב א׳א לפרש‬
‫וי׳א דנם ככה״ג סהני כיץ שסתחלה לא דגה אלא‬
‫מ״ש אם נראים הדברים לב׳ד על הני עובדי דבהם‬
‫רינץ בעלמא וכ״ש שאם סתוך חקירה ודרישה נתפסו‬
‫א״צ אמתלא להטיר ונם א׳א לפרש דקאי על תנא' או‬
‫בדבריהם ששקר הדבר וודאי רמועיל נענ׳יט ודע דככל‬
‫ספק קרוב לו או לה דבזה לא שייך לומר שנראים‬
‫קול אם הערים שתלו בהם הם םמובים לעיר לא דגה‬
‫הדברים לב׳ד דבמאי נראה זאת וי׳א דהכוונה הוא‬
‫קול ער שישאלו להערים זנ׳ש( כשרואים כ״ד שהקול‬
‫בגון שמתחלה יצא הקול שק ‪ T‬שה בזריקה והאמתלא‬
‫מתחזק ורגלך ז‬
‫יצאה שהיה נךוב לו ]סמ׳ח וביש! ולע״ד דא״צ לזה כלל‬
‫רךן עוד כ חג שלח לה סנלונות והוא נדרך שאץ‬
‫אמתלא להטור דמי גרע מקירשה בתמרים גרועים‬
‫חוששין לסבלונות ששלח לה אע׳ג ד ח א עליה מזה‬
‫שאפשר לומר שאינם ש'פ אף שאפשר ששוה פרוטה‬
‫קול מקודשת אין חוששין לקול שבן דרך לקרא לסבלונות‬
‫או כאחד מכני פלוני שאפשר לומר על הקטן אף‬
‫קדושץ עכ׳ל ור׳ל שאין הב׳ד חוששין לבדוק אחרי‬
‫שאפשר לפרש על הגדול וה׳ג בזריקה כיון שאפשר‬
‫הקול אף שיצא קול סחם מקודשת דזדג כקול ושוברו‬
‫לפרש שהיה קרוב לו אף שאפשר שהיה קרוב לה‬
‫עטו דכיון דירוע ששלח לה סכלונות תלינן את הקול‬
‫מ־ם הרי יש להסתפק ולמה צריך שתצא אמתלא‪5‬‬
‫םחמחם דאלולי הסבלוטת היו ב׳ד חייבים לחקור‬
‫אחרי הקול וכמיש בסעי׳ ח׳ אמנם אם חקרו ב ‪ r‬אחרי‬ ‫טץ ולכן נ״ל דרבינו הב״י מפרש דעל כל סיני‬
‫הקול ומצאוהו ממש שמעידים בהבטת לקדושין ונשים‬ ‫אמתלאות קאי אפילו יצא הקול שנתקדשה סתם‬
‫שמחות ואומרות נתקדשה או שמעירים מפי עדים שהלכו‬ ‫ואח׳ב יצא הקול שהיה על תנאי או שזרק לה קדושין‬
‫למדה״י שהיה קדושין ממש וודאי דחיישינן לקול זמחס״יז‬ ‫והיה קרוב לו מהני אמתלא שאח׳ב אם רק הב׳ר‬
‫סקי׳א ונ״ש סקש״ז! וכתב רביט דדמ׳א דבל מקום שאץ‬ ‫ביררו בבירור נטור שכן הוא שקידש על תנאי ולא‬
‫צריכין להחמיר אץ להוזמיר בקול כלל בדי שלא ליתן‬ ‫נתקיים התנאי או שהיה וודאי קרוב לו וזה שכתב‬
‫יד לרשעים שיוציאו קולות על בטת ישראל לענגן או‬ ‫אם נראים היבריס לב״ר שדעא בן ר׳ל שכן נתוודע‬
‫לחמיא‬
‫עח ‪155‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלכוח קחשץ סיגץ ‪TD‬‬ ‫ערוך‬
‫שזינתד‪ .‬שאמורה לבעל ולכועל ואפ*רה להראשון ולהשני‬ ‫לחחדא »זן ג טין קכ״ל י ל ק גטקום ‪ r M‬לחקור אחר‬
‫ושניהם נוהגים לה נם ואסירה עולמית על שגיוע ואם‬ ‫בסה לתלותו גבון לג״ד ^זלא יחקית בלל‬ ‫הקול‬
‫היה רק חיפה לית לן בד‪) .‬נ״סז ז‬ ‫‪ voc‬ג רג ר ורגו* ‪DWA‬‬ ‫אס לו‪» 1‬לנוי ראות אדניהם‬
‫ובל זה כשקדושי ראשץ היו מקול וקדושי השני‬ ‫^אס הכ״ד תאים שיר רשעים כאמוע להתדא קול‬
‫וודאים אבל אם גם של שני היה כקול סנץ שיצא‬ ‫סהוייבים לעשות בל מורק• בפועלי און ולרשקיפ‬
‫עליה קול שהיא מקודשת לפלוני וב״ר בדקי אחר הקול‬ ‫הקולות בדי שלא יהיו כנות ישרי^ל בהפהר ‪:‬‬
‫וודחק לקול כדץ ואח״ב ת א קיל אחר כקול הראשון‬ ‫»<‪ | jj‬י*א עליה קול שהיא מקודשת לפלוני והקת הוחוק‬
‫שקיבלה קדושין מאחר ורב״ר חקרו נם א‪^ .‬י קיל זה‬ ‫כדין באיפן עמרינה נ ס ובא אחר וקידשה נ פני ט‬
‫וודחזק לקיל ניב כדין בזה אחד מגרש ואחד נושא בין‬ ‫קדושץ וודאים חוורין ובודקק יפה יפה על קדושי‬
‫ראשון ובין אחרץ יאע״ג דגם כאן יש לחוש שלא יאמרו‬ ‫ראשון שהם כקול אם באו עדים ברורים בראיה בדורה‬
‫שמחזיר גרושתו משנהארסה לאחר ם*מ כיץ שגם‬ ‫שקדושי ראשון הם קדושץ גמורים אץ קרושי שגי‬
‫םר‪.‬שני אין כאן רק קול בעלמא לא החמירו בזד‪: .‬‬ ‫בלום שאין קדושין תיפסץ נא״א ודווקא כשקבלה‬
‫יצא עליה קול שנר‪.‬קדשדז לפלוני וגירשה אץ‬ ‫קדושין מהשני שלא בפני הראשץ דאם קיבלה כפני‬
‫חוששין לאסרה מפני הקרושץ שהרי קיל ושוברו‬ ‫הראשץ פשימא דעריבה גט מהשני דררי אץ אשה‬
‫עמו ואסירה לכהן משום קול הגירושין אם הוחזק הקול‬ ‫מעיזה פגיה בפני בעלד‪ .‬לקבל קדושין מאחר והוד‪.‬‬
‫כב״ד בדין ואם יצא קול על קדושץ וגירושין רק‬ ‫כאומרת ג ‪ T‬שתני במ״ש בר״ם י״ז עיש ו מי ת נם להשגי‬
‫שה^ל הוא שהגירושין היה על תנאי י״א דגם זה מקרי‬ ‫אינה מותרת לפמ׳ש רכינו הרמ״א שם דהולבץ כזה‬
‫אםר‪.‬לא כיץ דעכ*פ יש צד במה שנבטל הקדושין במו‬ ‫לחומרא ע״ש אכל אם קיבלה שלא כפניו א״ע גם‬
‫אם היה הקול יוצא שהקדושין חיו על תנאי ואומרים‬ ‫מהשני אם קדושי הראשץ קדושץ וודאים ולמה חייבים‬
‫שנר״קיים הר״נאי וד‪.‬יד‪ .‬גם !רמבין( וי״א רזה לא ס^־י‬ ‫כ ‪ r‬לחזור ולבדוק אחר קול הראשץ שכבר ועבדק‬
‫אמרזלא ‪1‬ראכיח ואינו ח מ ה לתנאי דקדישץ שאנו‬ ‫מפני שאם יעמוד הקול קפהיה אסורה על הראשץ כמו‬
‫אומרים דלא נתקרם התנאי והיא בחזקת פגויר‪ .‬כמקדם‬ ‫שיתבאר לכך חוזרץ ובודקץ דאולי ימצאו קדושי‬
‫אבל אס כהקדושץ הוה קול ברור ויצאה מחזקת פנויה‬ ‫ראשון וודאוס ותשאר תחתיו ולא גצמק־ לכופו‬
‫ולתלות ברבירושין שד‪.‬תנאי נתקיים אין ראיד‪ .‬שתולץ‬ ‫לגרעוה ננ*מ בגמ׳ז ‪:‬‬
‫כזה ]כ״ש סקייא(‪:‬‬ ‫‪ 1‬ואם ‪ r s n‬חזרו ובדקו ולא מצאו התחדשות בקדושי‬
‫כ ג אגרו חז״ל כל קלא דבתר נשואץ ואפילו בחר‬ ‫ראשץ ועומד הקול כסקרם אמרו חז״ל שכופין את‬
‫אי ח ^ לא ודישינן ליה וביאור הדברים דדווקא‬ ‫דיראעזץ שקדושיו בקול שינרשגה וד‪.‬שני נושאה מפגי‬
‫על פנויר‪ .‬אס יצא קול ודדחק הקול כבי ד חיישיגן‬ ‫שקדושיו וודאץ ו ט׳ ם »ייך לקדשה מחדש דשמא אמת‬
‫לר‪.‬קול וצריכה נ ס אבל אס היא ארוסה וכ^« נשואח‬ ‫ודה הקול של הראשץ ואץ קדחויו תופסץ »״ל‪ 1‬אכל‬
‫אפילו הבעל הוא ישראל שלא תיאסר עליו אם בעל‬ ‫להיפך שהשני יגרשה והראשון יבגיםנה אסור דשמא‬
‫הקול יגרעזנד‪ .‬בנץ שיצא הקול שקידשה קודם שנתקדשה‬ ‫יאמרו שהוא גירעוה והשני קידשה וגירשה תמצא שדיוא‬
‫לבעלד‪ .‬נדם לא חיישינן ק י א וא״צ נס מבזןל‬ ‫מומיר גרושתו אחד שנתארסד‪ .‬לאחר ואס ני מז ה השני‬
‫הקול בדי שלא חתגנח על בעלד‪^ ,‬ו ל איט אלא‬ ‫וכנסה הראשץ אפשר שבדיעבד א״צ ללזוציאה דזזוד‪.‬‬
‫חששא בעלמא ולא חששו רק כפנויות ור‪*.‬ר‪ .‬אשת‬ ‫ס״ס שמא לא קידש הראשון שהקול היה שקד ומותרת‬
‫ב ק היושבת תחת כעלד‪ .‬ויצא עליח קול שהיחה גרושי‪.‬‬ ‫לו ואת״ל שקידעזה שמא לא ג ‪ T‬שה וממילא דאין קדושי‬
‫או זונה לא חיישינן לרזקול דלא מפקען אשר‪ .‬מבעלת‬ ‫השני וגיסו כלום ודק לכתחלר‪ 16 .‬ימו ם ‪1‬ר‪%‬״אז ואפשר‬
‫אלא כעדות ברורה זרשייז‪5‬‬ ‫שגס בדיעבד צתך להוציאה דביץ דד»עם משום לעז‬
‫ויש בזה שאלד‪ .‬היבי משבחת לה להאי חנ א והא‬ ‫העולם והבריות אץ סדקדקין בם*ם ועמ״עז כסי• ל״א‬
‫קיי״ל דבל קלא דלא איתחזק בביד לאו בלום ודא‬ ‫ניארס םקי״ג ו»נ״מ וכל זה מפלא כנמה השני קןדם‬
‫אפילו בפנויה וא״ב בארוסה ונשואד‪ .‬לא יבדקו ב״ד‬ ‫גירחפי ראשץ דאם כנסה ובא עליה הרי אסורה לו‬
‫אחר ד ^ ל וממילא ראינו כיוס חזתשובח הזר‪ .‬דבאסת‬ ‫‪ p o‬תורה אם קדועד הראשון ודו קדושץ ‪ p D‬א״א‬
‫‪P‬‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלבות קחשין סימן ט״ו ם״ז‬ ‫^ רו ך‬ ‫‪m‬‬
‫כעלה אף כשיש י ה כקצת סיוע )כעונדא דמילהי נדרים[‬ ‫כן הוא שצוו הז׳ל שיא יבדקו הב׳ד אחר קול שיצא‬
‫אם לא בראיה ברורה או רנליס לדבר שנראה כן‬ ‫על ארוסה ונמואח ואפילו אם בדקו ומצאור\ לקול‬
‫להדיא דהה'׳ בתשו׳ הרא׳ש נרור כמ׳ס הלזמ׳ח סקי׳ו דכייגחו‬ ‫סוחזק לא חיישינן ליה ואפשר שטחוייבין לבדוק שמא‬
‫לעניין הנתינה שנינולת ר'מ להפסידה אס רצונו לגרשה תנמ׳ש‬ ‫יסצאו עדות ברורה אך לא פעסע כן סהפוסקיס ולא‬
‫נשי' מ*ח[ !‬ ‫עוד אלא אם אפילו הקול יצא מכבר בעודנה פנויה‬
‫בן כתב רבינו הכ׳י בספרו הגדול בסי׳ ם' ב נשם‬ ‫אך שלא הוחזק בב״ד עד לאתר שנתארסה אין בורקים‬
‫הרשנ״א דמי שהוציא קול קדושין על פנויה כופין‬ ‫אחר הקול להחזיקו בי אף אם יאסרו העדים שטענו‬
‫אותו לגרר רבריו או ליה; גט ע׳ש ואץ זה כלל גמוד‬ ‫מפלוני ופלוני והלכו לפדה׳י ואף שיאמרו כן בפני ב׳ר‬
‫דאררבא לפעמים מייסרים המוציא קול כדי שלא‬ ‫אין זה אלא קול ולא דבר ברור וכן אם יאסרו שראו‬
‫להוציא לעז על כנות ישראל כש״ש הרשב״א עצמו‬ ‫ההבנות ונשים אוסרות נתקדשה אין זה עדות סדינא‬ ‫‪,‬‬
‫בתשו׳ מאין ח־ששין יקיל ע׳ש אלא דהכל לפי העניין‬ ‫ולסר‪ .‬נרחיב הקול ויהיה לעז יותר לפיכך מוטב שלא‬
‫כמ׳ש שם דהנל מסיר לב׳ר יראי שמים כגון שמבינים‬ ‫לבדוק אח״ז אם לא שיבואו ערים ברורים )ענ׳ש סקנ׳א[‬
‫שיש ממש בזה מכריחין אותו לברר או ליתן נט אגל‬ ‫!מרין וצמיג ודויקז ‪:‬‬
‫אם אין רואים ממש בזה אדרבא מייסרין אותו‬ ‫בזה שבארנו דלא חיישינן לקרא דבתר אירוסין‬
‫ומשחיקין את הקיל !וצ׳ע על ההה׳ח סקי׳ז שהביא זה נהלנה‬ ‫כתב רבינו הרסיא פיהו אם היא מידה אח'כ‬
‫פסקהז וכבר נתבאר שאין חושש־ן לקול הברה נעלמז‬ ‫שנתקדשה לראשון אסורה לבעלה הואיל ויצא הקול‬
‫וכתב הרא׳ש בתשר שאם אירע שע'פ קול ההברה‬ ‫תחלה עכ״ל ואעינ דקיייל דאין אשה נאמנת לאסור‬
‫נתן לה גט ונתארסה לאחר ומת אסורה לחזור להראשץ‬ ‫עצמה על כעלה מים בזה שהקול מסייע לה נאמנת‬
‫דהעולם יסברו שהנט היה בדין ויאמרו שמחזיר גרושתו‬ ‫אבל גדולי האחרונים חולקים כזה רמיכח מכסה‬
‫משנתארסה לאחר ועמ״ש כסי׳ י׳ ומ׳ח ;‬ ‫מקומות בשים דאין אשה נאמנת לאסור עצמה על‬
‫סי מן מ ״ן ]עדים המכחישים ‪ m‬או שהיא חזרה בה ובו י״א סעי׳[ ‪:‬‬
‫ב אם שנים אומרים נתקדשה ודנים אומרים לא נתקדשה‬ ‫^ שנים אומרים ראינו שנתקדשה ושנים אומרים לא‬
‫לא שנא אם ההכחשה היא בעיקר הקדושין ואומרים‬ ‫ראינו שנתקדשה ה״ז מקודשת קדושי וודאי ואפילו‬
‫שמעולם לא היה לה אף ספק קדושין ולא שנא כשמיריס‬ ‫היא מכחשת אותם ואפילו כולם דרים עמה בחצר‬
‫בעיקר הקרושין כגון שכולם מורים שזרק לה קדושין אל<‬ ‫מ״ם אין זה הכחשה רלא ראינו אינו ראיה שאפשר‬
‫ששנים אומרים שהיה קרוב לד‪ .‬ושנים אומרים קרוב לו‬ ‫שנתקדשה בצינעא שכן דרך כני אדם לקדש בצינעא‬
‫והיא אימרת ג׳ב שלא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת‬ ‫בדי שלא יקדמנו אחר או כשמקדש אשה שאינה‬
‫תצא ואע״ג דמן רמורה איקי תרי כנגר תרי ואוקי‬ ‫הנונה לו נשימ‪ 1‬ולכן אפילו נשאת לאחד מאלו שאומרים‬
‫אותה בחזקת פנויה מים מררנון החמירו כתרי ותרי‬ ‫לא ראינו שנתקדשה תצא ואם כולם היו במעמד אחד‬
‫בכל עניין אף בריענר אמנם אם נשאת לאחד מעריה‬ ‫ואומרים לא ראינו הוד‪ .‬כשנים אומרים נתקדשה ושנים‬
‫שמכחישים הקרוש'! והיא אומרת ג׳ ב ברי לי של<‬ ‫אומרים לא נתקדשה שיתבאר בסמוך נב״ש! וזה שאמרנו‬
‫נחקדשתי לא תצא והטעם רכל תרי ותרי אף ברליכא‬ ‫דלא ראינו אינו ראיה דווקא כחצר אחד הוא‬
‫חזקת היתר הוה ספק איסיר וחייבו באשם תלוי כסו‬ ‫דאמרינן הבי שיכול להיות ראלו לא ירעו מהקדושין‬
‫ספק חלב ספק שוסן וככל הספיקית אדם נאמן על‬ ‫אבל אם דרים כבית אחר ואומרים לא ראינו הוה‬
‫עצמו לאטר ברי לי שאין כאן ספק איסור וכ׳ש‬ ‫כאומרים לא נתקדשה רבי כך א״א לעשות בצינעא‬
‫בכאן שיש עוד חזקת היתר ולפיכך לא תצא ועוד‬ ‫שהאנשים שבבית אחד לא ירגישו וכן אם אלו השנים‬
‫באתו בזד‪ ,‬בסי׳ י*ז סעי׳ פ״ח ע*ש‪:‬‬ ‫אומרים שנתקדשה כפני כולם ואלו השנים אומרים‬
‫ג כתב הרסב״ם ז׳ל בספ׳ט אמר עד אחד מקודשת‬ ‫שקר הוא לא ראינו הקדושין הוה ג*כ כאומרים לא‬
‫היא זו ור‪,‬יא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרו‬ ‫נתקדשה ‪1‬נ*ל זיש ראיה לזה מש*מ נתונות נ׳ג נד״ה קת׳ל ע״ש( ‪5‬‬
‫אחר‬
‫ע ט ‪157‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ םיטן ט״ז‬ ‫עחך‬
‫יש לטעות ‪ p‬קרוב לו לקרוב לה ולכן סחסירען‬ ‫אחד אוסר ם ץד » ח ואחד אוםד אינו! םקור^ס לא תנשא‬
‫שלכתח־יה לא הנשא ‪1‬ר״ן שרז ובן אם היה הכנה‬ ‫ואם נשאת לא חצא שדדי היא אוסרת לא נחקדשתי‬
‫לקדושין כנץ נרות דולקות ימטות מוצעות אלא שאחד‬ ‫עב״ל וחנה ס״ש גסבחשת את הער שסותרת וסבואר‬
‫אוסר שלא נגמרו הקדושץ איתרע ח ק ת פנויד‪ .‬שלח‬ ‫סדבריו שגם לכתחלה סותרת זהו הלבה פסוקה בכל הש*ם‬
‫ולא הנשא לכתח־׳ה נתוסיז ועל אופנים אלו אמרו‬ ‫רעד אחר כהכחשה לאו בלום הוא !ם*ה‪ 1:‬ולבן אפילו אם‬
‫חז״ל זשסו כעד כנגד עד כקדושץ שלכתחלר‪ .‬לא תנשא‬ ‫העד אוסר שנתקדשה כפני שני ערים לאו כלום היא‬
‫ואס נשאת לא תצא ‪:‬‬ ‫כעזסכחישתו דאם הער היה אוסר ^«רק כפניו לכד‬
‫ן ודכר פשוט הוא דגם לשיטה זו סיירי שהיא‬ ‫נחקיעזה רדי נם כלא טעם הכחשה אין זה כלום‬
‫אומרת ג״כ לא נתקרשהי או שאימרת שאינה יודעת‬ ‫דרדמכ״ם ם׳*ל רהסקדש כעד אחד אין חוששץ לקדושין‬
‫כלל סדקדושין באופן שאינה צריכה לידע בנק שאחד‬ ‫אכל* ס״ש ראם יש גם עד חסכחישו ה״ז לא תנשא‬
‫איטר שאביה קיבל בה קדושין בקטגוחה ואחד סכחישו‬ ‫לבתחלה »רץ• טעם וכי אס יש ער האוסר כסותה‬
‫]ואב׳דו אכל אם היא עצמה סמלת ספק כרקח שץ‬ ‫סינרע גרע ובתכו ד ‪a‬פרשים דם״ל לדדסכ״ם דוודאי‬
‫ואוסרת שמסופק אצלה אם היו קדושץ אס לאי‬ ‫סיגרע גרע דכשיש ער המכחיש להעד סעיזה פניה‬
‫סורים לרדמכ״ם דשרא נפשה ספק איסור או אפשר‬ ‫לאסר לא נחקדשתי ולכן לכחחלה לא חנשא וזהו‬
‫כשהיא אוסרת שאינה יודעת אס קרוב לו או לח‬ ‫שאסרו חרל !סזוגוש ניסו ער אוסר נתקרעזה וער אוסר‬
‫דבריה כמו שאינן ואס נשאת לא תצא )ונ*מ ‪«>n‬־ ‪r36‬‬ ‫לא נתקדשה ה״ו לא תנשא ואם נשאת לא תעא וסיירי‬
‫ונ*כ ההי» ע״שז דלא מקרי זה שחוששת לספק‬ ‫שגם ר‪%‬א אוסרת לא נתקדשתי ראם היא אוסרת‬
‫קדושין דזהו אם לא ‪ .T n‬עד האומר שקרוב לו וודאי‬ ‫נחקרשחי פשיטא דשרא נפשה חר״א ואפילו אוסרת‬
‫היה ספק קדושין אבל בעד בנגד עד והיא עומדת‬ ‫שיש ספק אעלה אס נתקדשה אס לאו אפילו אם‬
‫בחזקת היתר לעניץ שלא תצא אץ דבריה שאוסרת‬ ‫נשאת תצא שהרי חוששת לעצמה בספק מקודשת‬
‫שאינה יודעת מסלקים חזקתר‪ .‬אאיב אומרת כדברי העד‬ ‫נהה״יס ולכן אפילו גם היא אומרת שלא נתקדשה‬
‫שאומר שנחקדשד‪ ,‬נפכ״ש סק״ו שדחה דנרי הפרישה ו‪5‬״»‬ ‫ואלמלי העד שאומר כמיתה היתה מותרת לכתחלה‬
‫מראה עוקר כהפרישה וס״ש היזיס• שאנו יודעים ר״ל ביין‬ ‫אכל ע־׳י העד נרע ייתר בס״ש ולפ״ז ע״ל רדווקא‬
‫דשניהם אומרים ‪ p‬ומה לי יורי או מאה ואלף ודו״קו ‪:‬‬ ‫כשהעד אמר החלד‪ .‬שלא נתקדשה ואח״כ אסרה‬
‫ן ולפי דיעות אלו נראה דנם כעד אחד כהכחעוה‬ ‫כמותו אכל אם היא אסרה תחלו! שלא נתקדשה דדי‬
‫הרץ כן כנץ שאחר אומר נתקדשה וודא מכחישתו‬ ‫הותרה מיד ונם לא שייך הטעם דמעיזה שדדי‬
‫כעיקר הקדושץ עד אחד בהכחשה לאו כלום ועא‬ ‫לא ירעה שיש עד האוסר כמיתה ולפ״ז י»א לנו‬
‫והנשא לכתחלה אכל אם נם ודא מודית שזדה הכנות‬ ‫‪ p‬חרש רהא דקיי״ל ער אחר כהכומזה לאו כלום‬
‫לקדושין אלא שאוסרת שלא נגמרו הקדושין והער‬ ‫הוא זרע כשלא קרמו עד הסכחיש נ״ב להעד אכל‬
‫אומר שנגמרו או שהיא מידית שז ^ לה קדושין אלא‬ ‫בשקדמו עד צריך לחשוש לכתחלה‪:‬‬
‫שאומרת שהע קרוב לו והעד אוסר שהיה קרוב לת‬
‫ך אכל הטור והש״ע כתכו עד אחד אוסר נתקדשה‬
‫לכתחלד‪ .‬לא תנשא דו די דיער‪ .‬זו סוכרת דאין חילוק‬
‫כעד אחר כהכחשה כין שד‪.‬כע״ד סכחישו וכץ שעד‬ ‫וער אחד אוסר לא נתקדשד‪ .‬אם אמר שמעולם לא‬
‫היה בה ספק קדושין תנשא לכתחילה ואם זרק לה‬
‫אחד סכחישו וא״ב כסו דבעד המכחישו כבה״ג לא‬
‫קדושין אחר אוסר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה לא‬
‫תנשא לכחחלר‪ .‬כסו כן כר‪.‬כחשתד‪ .‬זערשיי קדושץ ס״ה‪:‬‬
‫דיה עד אחד בהכחשה דאיכא חד סהדא דמנחיש ליה עניל‬ ‫תנשא ואם נשאת י א תצא עכ*ל ‪:‬‬
‫ועיו״ד סי׳ קנח סמי' א׳ נהגהיה ונש״ך סרץ״ד ודו׳קז ‪:‬‬ ‫ף• וזהו דעת רוב רבותינו הראשונים רעד כנגד עד‬
‫ךן וגם כדברי הרמבים יעו לפרש כוונתו כאחר אומר‬ ‫בקדושין לאו באם הוא רהיא עומדת בחזקת‬
‫מקודשת ואחר אוסר אעה סקורשת רמיירי ששניהם‬ ‫פנויה אכל אם שנמע מורים שזרק לה קרושץ אלא‬
‫מורים שזרק אלא שמחולקים כקרוב לו או לה ‪1‬ר'ןז‬ ‫שאומר הסתיר שהיי קרוב לו איתרע חזקת פנויד‪,‬‬
‫ויפ״ז לא פליג עם שארי פוסקים וכיאור דכריו היא‬ ‫שלה ולבן*לבתחלה ל» תגשא ‪m‬׳ ססז ועור דכקל‬
‫והיא‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלטת קדושין םיסן מ״ז מ״יי‬ ‫ערוך‬ ‫‪168‬‬
‫עליו ועל הבל ע ד שיבא ארוסה עב״ל וי ש מי שרוצה‬ ‫ד הי א ע ם כ ^ ! ז ת ו ל ה ע ד יוכל להיות ב הכ ח ש ה כעיקר‬
‫לימר שערים י עי דו שזהו א ת ס של ה ‪ (cci‬ואינו כן ר א' כ‬ ‫ה ד ב ר א בל ס ת ם בני אדם המכחי שים זא׳‪ 1‬נ ד ב ר‬
‫ל ט ה סצרכינן נ ט מז ה שקיד שה בכאן ד די אין קדו שין‬ ‫שאינו נוגע לה ם רחוק הוא ש ה הכ ח שה י היה בעיקר‬
‫תופסי] כ א׳ א אלא ד ה כוונ ה שזה שבא י אמ ר ש ת א‬ ‫העניין אל א ב פ ר טי ה ונם י ש לפר ש בד ב ריו ד מיי רי‬
‫אירסה מקודם ולכן בל א ג ט סן ה שני איגד‪ .‬טו ר ד ת לו‬ ‫שהי א שו ת ק ת ולכן לכ ח חל ה לא הנ ש א מ פני שסובר‬
‫זההימ! א בל ע׳י ג ט מו ת ר ת להארום םם*נ דאם א מ ת‬ ‫ד ע ד א חד כ הכ ח שה שאמרו ח ד ל דלאו כלום הוא אינו‬
‫שהוא ארוסה טו ב ואם ל או ה רי הי א פנוי ה ולא חיי שיגן‬ ‫אל א ב ה כ ח ש ת ב ע ״ ד ולא ב הכ ח ש ת ע ר או שסובר‬
‫שמא הי ה ה ארוסה לאחר רלא ה שרינן לז ה הב א שיאמר‬ ‫דכיון חנזו ת ק ת אי ת ר ע חז ק ת ה וזה ש כ תב דאם נ ש א ת‬
‫שקר מעיקרו ושד‪,‬יא תו רה לדבריו ויש מי שרוצה לומר‬ ‫ל א ת ץ א שהרי הי א אומר ת ל א נ תקר ש תי ע כ׳ ל ר ’ ל‬
‫דאפילו אם היא איננה טו רי ת לו ואומ ר ת שפנויר‪ ,‬הי א‬ ‫דז הו כ או מ ר ת ל א נ ת קד ש תי כיון שנ שאת ומרוייק‬
‫ולא קב ^ה קדו שין מ טנו טי ט הי א מי ת ר ת לו כי ץ‬ ‫ל שונו ש כ ת ב ש ה רי הי א אי ט ר ת והרי לא ביאר‬
‫שד‪,‬וא אומר שד‪,‬יא ארו ס תו מ מיל א נ ת קיי מו ר ב די ה‬ ‫שאומ ר ת אל א דכנ שו אין שלה הרי אומ ר ת ל א‬
‫רדא שוני ם ו מ ה לנו כז ה זהמ׳ח! ו ט״ ם יש לפקפק בז ה‬ ‫נ ת קד ש תי ‪1‬כ'ל‪: 1‬‬
‫ד ה רי היא אצלינו בחזקת א׳ א ו ע ת ה שהיא מכ חי ש חו הו ה‬
‫א מ ר ה הי א ב ע צ מ ה נ תק ר ש תי ואין ל פנינו עדי ם‬
‫כאו מ ר ת לא לך נר״קדשתי אלא לאחר ד מ ה ש או מ ר ת‬
‫שיעידו ע׳ז וחזרה ו א מ ר ה פנוי ה אני תוך כרי דיבור‬
‫פנויה אני ד די אין אנו מ אמיני ם ל ה ו צ״ע לדיג א ‪5‬‬
‫נ א מנ ת ו א ע״ג ד קיי׳ ל רבקדו שין לא ט הני תוך כ׳ ד זהו‬
‫וי׳ א רכל זה מיירי ב א מ רה נ ת קד ש תי סתם א ב ל‬
‫ב מ ע ש ה ה קדו שין עצ מן לא מ הני חזרה תוך כ׳ ר ולא‬
‫אמרה נ ת קד שחי לפלוני שוב אינ ה נ א מנ ת לומר‬
‫לעניין א מי ר ה נב־ש[ א בל לאחר כ־ר אינה נ א מנ ת ואסורה‬
‫פנויה אני אפילו תו ך כ*ר ואפילו נתנר‪ .‬אמר‪,‬לא טו ב ה‬
‫ל ה ת קי ש ל אח ר א מנ ם אם נו תנ ת א מ תי׳ א ל רב רי ה‬
‫זב׳שז והי א אסורד‪ ,‬לכל עד שיכא או חו פלוני או‪ .‬ע ד‬
‫ש א מ תז כן ת ח ל ה כ די שלא יקפצו עליה אגשים שאינם‬
‫שי מות דל אי כל הי מנ ה לחיב לו ולהפקיע ע צ מ ה ט סנו‬
‫םדיוננים וביוצא בז ה וראינו ב ד ב רי ה מ מ ש כגון שהיא‬
‫וייא ד תו ך כ' ד‪ ,‬ג ם ב כ ד‪ ',‬ג נ א מנ ת כיון ד אינו אל א דיבור‬
‫ג דו ל ה בנוי או בעו ש ר וכיוצא בזר‪ .‬שי ש עליה קופצים‬
‫בע ל מ א ורק לאחר כ״ר אינ ה נ א מנ ת אף ב א מ ת ל א‬
‫ה ר ב ה ה״ז נ א מנ ת ואפילו נ ת קד ש ה מקוד ם ו א ח׳ ב נ חנ ה‬
‫טי ב ה ד אי ך ת פ קיע זכותו ואף שי ש לה סיגו שלא‬
‫א מ ת ל א נ׳ ב נ א מנ ת ‪:1‬ס[ ד א מ ת ל א טו ב ה מ ב ט ־ ת לג מ רי‬
‫הי ת ה אומ ר ת שהיא מ קיד ש ת הוה מינו ל מ פ ר ע ו מינו‬
‫ד ב רי ה ה קוד טין ו מ מיל א שהיתר‪ ,‬פנוי ה ג מורה אבל אם‬
‫דגי ר ש תני נ' כ לי ח ל ה ראפילו אם הי ת ה אי ט ר ת כן‬
‫ל א נ תנ ה א מ תל א או שנ תנ ה ואין בזה מ מ ש לפי ר או ת‬
‫אסורה לאחר ‪1‬שס‪ 1‬א מנם אם זדי מ כ חי ש ה ואומר שלא‬
‫עינינו אינ ה נ א מנ ת ‪:‬‬
‫נ ה קד ש ה לו נ א מנ ת גם הי א ב א מ תל א מו ב ה לחזור כ ה‬
‫אבל כלא א מ תל א טו ב ה הוה נ אי ט ר ת קיד ש תני ודיוא‬ ‫ולכן אם ק בל ה קדו שין מ א ח ר הוד‪ ,‬ספק קדו שין‬ ‫י‬
‫אומר לא קד ש תי ך שיתבאר כ סי׳ מ׳ ח ]נ׳ל! ‪5‬‬ ‫ו כ ת ב ה ר מ בי ם דל פיכ ך נותן ל ה ג ט ו ת היה אסורה‬
‫כי מז מ״ ח ]אטר לה קדשתיך והיא מבחישתו או להיפך ו ט י״ג סעיפים[ ‪:‬‬

‫ב י׳ א דרווקא כ ש א מ ר קד שתיך בפני פלוני ופלוני א ב ל‬ ‫ה או מ ר לא שה קר ש תיך בפני פלוני ופלוני והלכו‬
‫»י‪.‬ם אמ ר קד ש תי ך ס ת ם לא נ אס ר נק רונו תיר‪ .‬דיכול‬ ‫לה ם ל מ ד היי נשזר[ והיא או מ ר ת לא קי ש תני הוא‬
‫לנ ר■ט דבריו קד ש תיך בל א עדים וכ׳ ב ה ר א׳ ש ב ת שו׳‬ ‫אסור ב ק רובו תי ה כ מו א מ ה ו א חו ת ה ו שארי קרובותיה‬
‫עד פלנ ש של ראובן ש א מ ר ה ראובן קד שני אין כדי בו ר ה‬ ‫הנ א ס רו ת מ פני שקירשד‪ ,‬ד ד די שוויים אנ פ שי ה ח רי א‬
‫כ^ום ע ר ש ת אמ ר שקיד שה בפני ערים‪ .‬ו נ מ׳ ש כ סי'‬ ‫ו הי א סו ת ר ת בקרוביו ראינו נ אמן לאוסרה ואף גם הוא‬
‫ט׳ו סעי' ל׳ ב ע״ש )נ'ש‪ 1‬ויש ל ה ס תפ ק ראולי רווקא‬ ‫אם נ א על א ח ת מ קרובו תי ה לא פ סל ה מן ה כ הונ ה‬
‫בפלג ש פסק הרא״ש כן א בל אי ש ונ״ ש ת׳ ח היו ד ע‬ ‫ו ב מ ו שאינו נ א ק לנ כי ה א שה כמו כן אינו נ אמן לג בי‬
‫שאין קדושין בל א ע ד ם אם אס ר סת ם קדשתיך מסתמא‬ ‫קרובו תי ה ורק איהו איסירא ע כ ר ‪1‬ס'ת[ ‪:‬‬
‫בדין‬
‫*>‪18‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קוזשין סימן‪D‬״‪n‬‬ ‫ערוך‬
‫קדושי תורה בנק שהיא בינרית או אפילו קטנה ‪P‬‬ ‫כדק קר^ןיץ קאטר ואינו נאסן ליסר אח*כ מזהיר‪ .‬ג^א‬
‫שאומר שע״י אביר‪ .‬קירשה והאג סח או הלך לסדזדי‬ ‫ערים זיזמ׳ת( יבן נזשנזע נזר‪.‬רםנ״ם וש״ע עזבתנו סתם‬
‫אבל בשאיטר שלא קידשה אלא ע״י אטד‪ .‬או אר‪,‬יה‬ ‫האוסר קרעתיך ואם נאסר רבסתם יכיל ליסר מלא‬
‫קרושין דרבנן לא נאסר בקרובות ‪ .T‬או אפילו בדרבנן‬ ‫היה ניונ תו בעדים איך סתמו דגריר‪.‬ם ובנם׳ ‪1‬נז״ה‪,‬ז‬
‫נאסר בקרובותיה וכן נראה עיקר רהא טעט רחד׳א‬ ‫נסי לא פירעז ה»*ס כן איא ממום ראל״ב נמואל לערים‬
‫משוט דאדם נאמן על עצמו יותר טטאד‪ .‬ערים א*ב טח‬ ‫זואדרבא מקישיא דרגא שם מוכת דכסתמא נמי תליק כר‪,‬משין‬
‫לי דאורייתא או ד רבנן‪:‬‬ ‫נ דן מ׳ש ודויקז גימ״ש ברמנ״ס וש׳ע סעי׳ ה׳ כל אלו וטי כשםק‬
‫ן נ תבו הרטב״ם והש״ע כל אלו שטוענץ הקדושץ‬ ‫וטי עדים ונו׳ יתבאר נס*חז‬
‫בש‪:‬זען הטוען שר‪.‬יד‪ .‬שם עדים וד‪.‬לבו לר‪.‬ם לטדינד‪.‬‬ ‫ג כשהיא אוסר קדמתיה נאסר כקרוביתיה אפיייו באו‬
‫אחרת או טתו אכל אס הורו שד‪.‬יו הקדושץ כלא שני‬ ‫ערים והבחימזי איתי רבבל מקים שארם עועוה על‬
‫ערים אץ כאן קדושין עכ״ל כיאור הדברים רטתחלר‪.‬‬ ‫עעמו חריא נאמן על עזוסו יותר מסאה עדים כמ״ש‬
‫אסרו קדועזין סתם אך על ה כ׳ ד לחקור ולדרוש איך‬ ‫גי ד ר סי‘ א׳ בשוחט מאמר לא שחבותי בהמה זו וערים‬
‫ודה הקרושין ולזה אם אמר הוא או היא שד‪.‬יו ערים‬ ‫מבחישים אותו ט״ם אסיר לאכיל טמנה סמעם רשויר‪.‬‬
‫והלכו לד‪.‬ם שייור‪ ,‬חד״א ואם הורו שהיה כלא ערים‬ ‫אנפשיה חד*א ובן פ ס ק;‪ 1‬חר טהקרטדנים בשבויה שאסרה‬
‫אץ כאן קדושין ניא״ש דל׳ת דוקא דרישא לדסישאז ולפ׳ו‬ ‫טטאה אני ועדים םנחישים דנאטנת לאסיר עצסר‪ .‬ל כ ק‬
‫הוה כי״א שכסעי' כ׳ דנאטן לפרש דכריו םיר‪.‬ו י״ל‬ ‫נייא״ז נש״ג ‪0‬״נ דנתומיט אטנם אם חזר בו יסודה לרברי‬
‫רדווקא ד»שה או האיש אם הוא ע*ה אבל כת*ח הוח‬ ‫העדים אף שכבל טקים לא מזעי חזרר‪ .‬כלא אמתלא‬
‫כסותר דבריו שיודע דאין קדושין כלא עדים ובט^זז‬ ‫ם*ט גזר‪ .‬שעדים טבחיעזים אוחו טהני חזרתו גם כלא‬
‫שם נם יש לפרש ראתחלח הדברים קאי רע*פ רוב‬ ‫אטתלא ‪1‬מל״מ פ׳ע הע*ח ;‬
‫כהכחשה כזו שזר‪ .‬אומר קדשתיך והיא טכחישהו או‬ ‫ף ובן אמזה שאמרה לאתר קדשתני וד‪.‬וא איטר לא‬
‫להיפך רחוק הרבר שלא היה כעיד‪.‬ם איזה עניץ‬ ‫קד ‪#‬זיך ד\א סוחר בקרובותיה והיא אסירה בקרוביו‬
‫בהקחשץ יזה טוען שד‪.‬יר‪ .‬קדושין בעדים וזו אומרת‬ ‫וכשיטומו דבעידן מ ץי ם לא ממובחת לה להאי דינא‬
‫שהיה כלא עדים או לד‪.‬יםך ולזר‪ .‬ראם הורו שר‪.‬יד‪ .‬בלא‬ ‫יקוד ם שגירעזה הרי אסורה לכל אדם אף שלא‬
‫עדים כלוטו־ שהמקיים הקרושץ הורה להמכחיש ‪.T.1W‬‬ ‫לקדוכע ואחר שגירשה חלא נם הוא נאסר גקרזבות ‪.T‬‬
‫כלא ערים אץ כאן קדומזין אבל כסתם שזז־‪ .‬יאסר‬ ‫ספני הגט בטו שיתבאר ורק אם סחה היא סוחר‬
‫קדשתיך םחס וזאת איטרת לא קדשתגי לא קסיידי‬ ‫נ ק רונוחיה ואם מת הוא היא אסירה כקרוביו ןעלח״מ‬
‫מפני שזר‪.‬ו רחוק המציאות וכרס אס ופרש ‪ p‬גשסע‬ ‫ס״ע הס׳ו זנקיג ס’נ סי״ס ;‬
‫עכ*פ דכאיתו טעטד יכול לפרש דכריו רבוודאי הוא‬ ‫ףן הוא אוסר קרשתיך והיא אוכרת לא קדשתני א ‪«6‬‬
‫שאומר קדשתיך גע*ב כראשית הדכרים יאטר סתם‬ ‫ג תי קרעזת הוא אסיר בקרוביה האם טםעם שנתבאר‬
‫ראם יאגזר שקידשה בלא עדים אעו תובע כלום ואם‬ ‫זדאם סו רי ת בקרוביו כם*ש והוא מותר בקרונות‬
‫אוסר כעדים איך יכול לומר אחיב ‪w‬־‪ ,t .‬שלא כעדים‬ ‫זזבת והכר> סוחרת בקרוביו דהאם אינה נאמנת על‬
‫אלא וודאי באומר סחם והיא משיבר‪ .‬שד‪.‬יה בלא עדים‬ ‫הכת ורק האב « »ן יאסור את בתו שההורד‪ .‬נתנה‬
‫וד‪.‬וא סורר‪ .‬לדכריד‪ .‬ובן בשד‪.‬יא תיכעת והוא סכתישח‬ ‫ל‪ 1‬רעזית כדכתיב את בחי נתחי לאיש הזו‪ :‬ולא להאם‬
‫חהו לשון הודו שכתבו כלומר שועדה זל״ו הרי לסרט‬ ‫ונם האב אינו גאטן אלא בקסנד‪ .‬ונערה ולא בבוגרות‬
‫שבאותו מעטר יכול לועדות לועבחיעזי ככר‪.‬ינ אג ל‬ ‫ואפילו טררבנן לא הימנו לאם לאסיר בתר‪ .‬על פיה ]גמ׳[‬
‫אם אמר סתם קדעזתיך והיא אטרה מתם לא קדשני‬ ‫׳להיפך כשריוא איטר קדשתי את בתך והיא אומרת‬
‫ונתפררו אם יבול אוז״ב לפרש דבריו שד‪.‬יה שלא כעדים‬ ‫לא קדשת אלא אותי הוא אסיר בקרובות הבת והכת‬
‫או לסצא שארי בסוליס כהקדושץ כלא אמתלא טובה‬ ‫סותרת בקרוביו והוא םזזחר בק־ובות האם והאם אסורד‪.‬‬
‫טפני סה טעה בוה מקודם בשאמר קרושץ מתם יעז‬ ‫על קרוביו טטעם חד״א נפתוייש ס״ג ו‪’5‬ע נמ׳ש הסי' ‪: (0C‬‬
‫להסתפק נידמיז » ‪ r‬סלף» שימנ לפרש זכריו מושמע דבלג‬ ‫ויש לר‪.‬םתפק כשאומר קי שתי את בתך שנאסר‬
‫‪]0‬‬ ‫‪*63‬פ טי >ר‪ 1‬ססי' ^ ‪06‬‬ ‫סעץ ‪ pi‬משפע‬ ‫גקו־וגות הבת אם והי דווקא כשאומר‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושץ סימן מ׳ח‬ ‫עריך‬ ‫‪leo‬‬
‫הוא לא נאסר מלי קה נשים הרבה ואפילו עכ שיו פ פי‬ ‫אשה לאחר ומיהו באשה ואיט ת*ח סיכול לתינות ‪ pD‬וודאי‬
‫ת קנ ת רג מ׳ ה נ ר א ה נ״ ב ד א' צ לנ ט כי ץ ד מ כ חי ש תו‬ ‫דיטל לסרש כמ״ש נסעי׳ ב׳‪S1‬‬
‫ואין לו א שה מו ת ר לו לי שא אשד‪ ,‬א מנ ם ל פ ע מי ם‬ ‫ןן יש לה ס תא ק אם דווקא כ ש א מ ר כן נ ב״ ר קד שתי ך‬
‫תוכל ל ט פו שיתן ל ה נ ט כנ ץ שנמנעים מלגו ש א ה מפגי‬ ‫נ ע רי ם או הי א שאמר ה כ כ ״ ד קיד שני בעדי ם דאז‬
‫הלעז שי‪,-‬וציא עליה שקיד שה בופאתו שיחן ל ה ג ט ו ם׳ מ‬ ‫נאסרו נ ה ק ר ו נו ת וגם צריכה נ ט כ מו שי תב אר א ב ל אם‬
‫היא אינה א סורה בקרוביו ג ם לאחר ‪ a r t‬שרדי הי א‬ ‫א מ רו כן נ ע רי ם חוץ ל ב׳ ד יכולים לחזור מ ט עגי ח ם‬
‫צווחת שאינה צ ריכה ל חנ ם אל א מ פני ח ש ש הנ מנ עי ם‬ ‫ב בי אם ל נ ׳ ד ברין ט ענו ת בד ברי ם שנ מ מון שכל מ ה‬
‫לנו ש אה והוד‪ ,‬ג ט שאי׳צ יאינו אוסר הקרובים !מרדכי!‬ ‫שמוען חוץ ל ב׳ ר אינו כלום כמ״ ש נ ח׳ ם סי׳ פ׳ או‬
‫כן פ ס ק רבינו ד ד ס׳ א ויש חולקים כז ה ד ה א זוע ווד אי‬ ‫אפ שר רמיל ת א ד אי סו ר א שאני רבענייני מ מונו ת עבי ר‬
‫שלכהונר‪ ,‬נ א ס רה וא׳יב נם לקרובים נ א ס ר ה ד א ל׳ ב‬ ‫אינש רלא מנ ל ה ט ענ תי ה אלא ב נ׳ ר ולא ב ד ב ר איסור‬
‫יא מרו שגרו שה מי ת ר ת בקרובי הגרו ש די או ב׳ ע יד עי‬ ‫ו סיוע זה ווד אי כ ש הוד ה ב פני ערים הו ר אה ג מו ר ה‬
‫שזהו נ ט ש א' צ מ רינ א ‪1‬שס‪ 1‬ורבינו ה ר מ׳ א כ ע צ מו פ ס ק‬ ‫שקיד שה ב ע די ם או היא ש הורי ת ב הו ד א ה ג מו ר ה אפילו‬
‫בסי׳ י׳ ד אפילו ל א נ תג ר ש ה אלא מ כ ח קיל ב ע ל מ א‬ ‫שלא נ נ ׳ ד שוב אץ יכולים לחזור ב הן ר ב כ היג גם‬
‫ונ ש א ת לאחר ו מ ת או גי ר שה א סו רה לחזור לרא שון‬ ‫ב מ מ ץ הרין כן כ מי ש שם סי׳ פ׳ « ‪:‬‬
‫וכ״ש לעניין איסור ערות ונ״ל ב ט ע מו שהקיל כאן מ פני‬ ‫ט בל מקים ש א מ רנו ש א מ ר ה ה א ש ה לאיש קר שתני‬
‫שבכאן סיי רי שנתפרסם ח רב ר שהיא מ ב ק ש ת ל הנ ש א‬ ‫והיא אומר ל א קד ש תי ך טבק שין מ מנו שיכ תוב ל ה‬
‫ו כ ד ^ העול ם ש שלחה לר‪,‬שתרך א׳ ע ו ה כל יוד עי ם‬ ‫נ ם אם אינו רוצ ה לנו שאה שהרי תיאסר ל כי העול ם‬
‫שהי א פנוי ה אל א ש בו ס ש ך הזמן ש ר א ת ה שעכ״ז‬ ‫ולכופו שיחן נ ט אץ ביכול תינו שהרי מכ חי ש ה ולכופו‬
‫נ מנ עי ם טלנו ש א ה מ פני די ט רו ר ט ה ל אחר לכנוס אשר‪,‬‬ ‫מ פ‪:‬י מ ד ת סדום שזו נ הני ת והוא לא חסר ג׳ כ א׳ א‬
‫ש אחד יד ב ר עליה שהוא א ש תו ואף ש הכל יו ד עי ם‬ ‫שד די יכול לומר שי ש לו ה פ ס ד בז ה שיאסר ב קרובו תיה‬
‫ש מו ת ר ת מ דינ א ם״ מ דרך העולם ל ב לי ל ה ש תד ך עם‬ ‫ולבן מנ ק שין מ מנו שיתן ל ה נ ט ל ד תי ר ה ואז נאסר‬
‫א ש ה כזו ולכן הור‪ ,‬כנ ת פ ר ס ם שהגט הוא רק לרווחא‬ ‫בי ךו נ ו תי ה הואיל שנ תן לה ג ט וכו ת ב לד‪ ,‬אנ ת אנ ת חי‬
‫ד מיל ת א ו מ״ ם א ץ לה קל ל מ ע ש ה ]פחמ׳ח וכ״שו ‪:‬‬ ‫ד די בהוראר‪ ,‬ש הי ת ה א ש תו ו מ מיל א דאסור ב ק רו בו תי ה‬
‫יי ב מ ע ש ה כ א ח ד שאמר קד ש תי א חו ת א ש תי ב פני‬ ‫ואפילו ‪ a s‬ל א נ ח ש בנ ה כ הוד א ה מ מנו מ״ ם העול ם יאמרו‬
‫פלוני ופלוני וד‪,‬לכו לה ם ל מ ר ה׳י וקרשתיר‪ ,‬קורם‬ ‫שאחות גרו שה מו ת ר ת נפיי׳ במרדכי ‪ 9‬׳ג דקדושין( ‪:‬‬
‫שקד שתי א ת א ש תי ולא גי ר ש תי ה והיא היתד‪,‬‬ ‫י אם ל א בק שיוע לי תן לד‪ ,‬נ ט אלא ש מעצ מו נ תעורר‬
‫לאחר ופס ק ר׳ ת ש א מו נ א מן ל מו ס רה ל א חו ת א ש תו‬ ‫ליתן לד‪ ,‬נ ם הוד‪ .‬ב הו ר א ה מ מנו שקידשד‪ ,‬ו חייב‬
‫על כ ע ל ה כל ‪ p i‬של א יבי א ערים ול א עו ד אל א‬ ‫ליתן לח כ תו ב ה להפוסקים רס״ל ד א רו ס ה י ש לה‬
‫אפילו אם נ ם הי א ת א מ ר שקיד ש או ה ה אינ ה נ ‪ a s‬נ ת‬ ‫כ תו ב ה כ מי ש נ סי׳ נ׳ד‪ ,‬וכך א מרו ח ד ל ‪1‬שס‪ 1‬אם נתן‬
‫לאסור ע צ מ ה ע ל ב ע ל ה כל זמן שהי א ת ח תיו א ב ל א ם‬ ‫גט מ ע צ מו ט פ י ן או חו לי הן ל ה כ תו ב ה ו ל ד ד מ בי ם‬
‫גירש או תה א סורה לו ד שוי ח ה נ פ ש ה עליו ח ד׳ א ‪J to 's‬‬ ‫ו ת אוני ם דם״ל דארוסר‪ ,‬אין ל ה כ תו ב ה א ב ל כ ש כ ת ב‬
‫ר^י ועוד פ ס ק ר״ ת בעניין זה שאפילו אם י בי א ע די ם‬ ‫לדי ב חו נ ה וודאי ד חיי ב ליהן לה ב שנ תן גט מ ע צ מו‬
‫ש ‪ p‬ר ש ^ הוי ם שקיד ש א שתו ט ״ מ אם נ ת ק ד ש ה‬ ‫ולא כשבקשוריו ו א ע׳ ג ד א׳ ב הי אך יכול לומר ל א‬
‫אחות א ש תי בפניו אינ ה נ אס ר ת ע ל ב ע ל ה ד הו ה‬ ‫קר שחיך גם זה י ט ל להיו ת במקום שבו תכין כ תו ב ה‬
‫כ או מד ת גי ר ש תני כמ״ ש כר״ ם י״ז ראל״ב ל א הי ס ה‬ ‫ו אודב מקר שין ואוסר מ ד כ תו ב ה כ ת ב והקרו שין לא‬
‫םעי!ר‪ ,‬לקבל קדו שין מ א ח ר ב פניו ו ענ ד ש שם ף כו ם ה מ‬ ‫נג מ רו ‪1‬הה״»[ ואפילו בג תן ג ט מ ע צ מו אם הו א חכ ס‬
‫ראיכא חו צ פ ה יש לילך כז ה ל חו מ ר א ולא לקולא ו בל‬ ‫דו ד ע ש הי א א סו רה לכל העול ם ופיר ש ב ש ע ת הגם‬
‫זה ועא לעניין א חו ת א ש תו א ב ל ת א נאסר ב א ש תו‬ ‫שכו תב ל ה כרי שלא ה ת ענן אינו נותן כ תו ב ה ‪1‬שם[ ‪:‬‬
‫דלדבריו היא ערוה עליו והו א נ א ק לג בי ע צ מו ו א ץ‬ ‫אבל ב הו א אומר קד ש תיך והיא או מ ר ת לא קד שני‬
‫י ט ל ץ לח שדו ש שונאה ורוצה לאוסרה עליו ד ח א יכול‬ ‫אין אנו מב ק שי ם מ מנו לי הן נ ם כיון ד מו ת ר ת‬
‫כזלזב‬ ‫לגרשה כ שי רצה ולבז נז ט ה ״ז שאסור‬ ‫ל ע ל ס א ו מ כנ ה פשיטא שאץ מבק שים ש תק בל נ ם שהרי‬
‫לאחר‬
‫פא ‪161‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות קחשץ סיק םיח מ״מ‬ ‫ערוך‬
‫קף קתס «!» ‪ Ans‬סאתי לפי‪p‬ל‪9A7 P9VW <1 9‬ן‬ ‫ת ‪*0‬ה א>ט נ א ק לאוסרה ‪99‬י‪ loa 1‬כסו‬ ‫לאזור‬
‫לו ‪ UW‬סיגושגס ‪I‬‬ ‫‪ v‬אמהו עוינחה עיתבאר ג סי׳ קס״ו ע״»‬ ‫האומר‬
‫כדמן מ״ט ] ‪ p‬קידש אהת מחפש נשים וכ״א אוסרת אותי קיחא ובו ח׳ סער[‪:‬‬
‫לישבע ולמה נוטלות הנשים טלן בלא שבועה »*‪fp‬‬ ‫^ אנ«*ו חדל מ » מ >דיומ סי ‪ w p v‬אחת םחם׳«‬
‫והרי חז״ל דימו קדמוי ביאה לגזל ‪ ion‬ד ש מי שאומר‬ ‫נשים ואינו יו חנ איזו קידש ובל אהת איטרת אותי‬
‫דהטעם הוא דהרי אם הוא היה מו ק כרי שלזו קידש‬ ‫קידש אם רצה נוטל טלן לסי ‪ p‬תורה שביכולת לישא‬
‫היה נשבע כנגד השאר ופטור ו ב ק שטוק שמא והוא‬ ‫הרבה נשים ואם אינו חפץ לישא את כולן «־ש*י‪1‬‬
‫טחוייב שבועה דאורייתא מפני שמודה באחת מ ק‬ ‫נותן נ מ ל כי או « ואחת ונאסר בקרובות כולן ומניח‬
‫והודי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלט משא״ב‬ ‫כתובה אחת ביניהם ומסתלק והן או יחלקו ביניהן או‬
‫לעגיץ נזל תקט חכמים שדיננזל נשבע ונוטל זקין שס‪1‬‬ ‫ער שתברר אחת מהן שאותה קידש וזהו ‪ p o‬פ ק ^‬
‫אמנם אין זה בגדר מתיך שאיל״ם דדירי זוע וודאי‬ ‫שנתבאר בח״ם סי׳ ש׳ שזה אימר אני היא בעל‬
‫שלבד כחובה אחת אינו חייב ועור שדירי ארבע מ ק‬ ‫הפקדון וזה אימר אני הוא בעל הפקרץ כשהפקידו שלא‬
‫וודאי רמאץ ‪1‬פסמ*ע סי* ש׳ סיךאז אמנם באמת לא דמי‬ ‫מדעתו דמניח הפקדק ב עיו ט ומסתלק ואע״ג דכשהפק ‪T‬ו‬
‫רכבאן הרי גט מיברח ליחן לבל אחת וכיק שנותן נס‬ ‫מדעתו חייב ‘‘ליחן לכל אחד ואחד מפני שפשע‬
‫מוכרח ליתן נס הכתובה ועוד דלא שייך שבועה‬ ‫דר^ל למידק טי הוא בעל הפקדון ודרנ פשימא‬
‫בכאן כבגזילה שכל אחר תיבע ממון והכא הן איטז‬ ‫דהי״ל למידק איזו אשה קירש סים בכאן הוה כלא‬
‫תובעים כתיבה אלא שישא אותן ודייא אינו הפץ כ ק‬ ‫תבעוהו שנתבאר כשם דא״ע לשלם לשניהם אפילו‬
‫ומגרשן וממילא שצריך ליהן בתוכדי ;‬ ‫בבא לצאת י״ש מפני שיש לו להתנצל ולומר לא עלה‬
‫ף יש מי שאימר ראם רצינו לקחת אחו‪ /‬מ ק פטור‬ ‫על דעתי שאחר יבא לתבוע הפקדון נסמ״ע סקי״ם‬
‫מלירין כתובה להנשארית דהו״ל כמנה לי בידך‬ ‫וכ״ש דבזח יבול לומר לא עלה על דעתי שאשה‬
‫ודילרי איטר איני יורע דפמיר מלשלם בם־׳ש בח*מ סי'‬ ‫אחרת תאמר איתי קידש ופמור אפילו לצאת י״ש‬
‫ע״רי רכשלמא כשאין רצ*נו ליקח אחת מהן אזנו‬ ‫‪1‬כ*ל‪ 1‬וזה שכתכעוהי חייב בשם מפני שפשע דהיה‬
‫דומה לשם דהרי יודע שלאחת הוא דדיב אבל כשרוצה‬ ‫לו לדעת שפקדון יוכל להמשך ז ק ארוך וישבח מי‬
‫ליקה אחת מהן דומה ממש לזה ‪1‬מק׳‪ 1‬והפוסקים לא‬ ‫הוא בעל הפקדון זהיה לו לכתוב שם בעל הפקרון‬
‫הזכירו זה כלל ונם משמע להיפך ממה שכתבנו בסעי׳‬ ‫ושם! אבל באשה לא שייך זה יוצר• דומיא דטקח‬
‫א׳ נמרש״י ע'ש‪ 1‬ולכן נ״ל דנם ככה־נ חייג שהרי כנ א‬ ‫שנתבאר שם בסי׳ רכ״ב דמניח ביניהם ומסתלק ‪ 1‬דל‬
‫לצאת י״ש נם באיני יודע חייב כמ״ש שם ורק מדין‬ ‫וכ״מ ביבמות שם וח״קז [‬
‫ב״ר אין כיכולת לחייבי והבא דרי לא מריגא דעא רק‬ ‫ב וזהו כשקידש בכסף או בשטר ונאבד השטר אבל‬
‫קנסא בעלמא וכיון דבדיני שמים גם בשם חייב כ״ש‬ ‫אם קידש כביאה שעשה איסור דרבנן לקדש בביאה‬
‫הבא שיש לחייגוסדין קנם ועיר דכיון דגט מחוייג‬ ‫כמ״ש בסי׳ ב״ו וכל אחת אומרת איתי קירש קנסוהו‬
‫ליתן מרינא ממילא מחוייב לי ק כתובה ג*כ כמ*ש;‬ ‫חבסים שיתן בתיבה לכל אחת ואחת דכיון שעשה‬
‫ף‪ ,‬זה שחייבו חרל ליחן להן כתיכה א״ש לדעת‬ ‫מעשה איסור וגינה אותם לקרשן בביאה צריך להוציא‬
‫הפוסקים דארוסה יש לה כתובה אבל למאן דס*ל‬ ‫עצמי מידי עבירה וליתן לכולן נרש״י! והוה דומיא‬
‫דאק לה כתיבה סה עגיץ כתובה לכאן ולבן‬ ‫דנזל שנתבאר שם סי׳ שס״ה בנזל אחר מחמשה ואינו‬
‫כתב הרמכ״ם ז״ל בפ*ט דכאן סיירי ש‪-‬דוע שכתב לה‬ ‫יודע איזהו וכל אחד אונ«* אוחי גזל שמשלם לכל‬
‫כתיבה אך הכתובה נאכדה ראם לא נאכדה הרי יש‬ ‫אחד ואחד טפני הקנס שעשה איסור ואף דבשם איסור‬
‫לדעת מהבתובה לסי קידש או ^זזיש עדים שהתנה‬ ‫חורה ובכאן איסור דרבנן אין חילוק בזה ועור דבכאן‬
‫לי ק לה כתובה דאז חי*כ אף אם לא כתב לה נראב״דז‬ ‫גינה אותן בקדושי ביאה?‬
‫או שקנו מידו לי ק כתובה או שהכתובה בשליסות ולא‬ ‫| ‪ j‬ויש שהקשה והרי בגזל נתבאר שם שכל אחד צרין‬
‫גזבר‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלטת קחש'ן סימן ם״ט נ׳‬ ‫ן רו ך‬ ‫‪163‬‬
‫עצ מ ם ב מי ש בסי׳ ל׳ ח וי׳ א ד אפילו ל ר ה מי ר ל א א מרינן‬ ‫נז כ ר שם הא?‪ 8‬ה ב ה כ תו נ ה או ש ש שותיהן שוות ‪1‬הה*ת(‪:‬‬
‫דכדיבו ר ר מי ]שס כשס רינ׳ש! ויש הולקין בז ה בט״ ש שם‬ ‫ן ו ה טו ר כ ת ב י״ ב כג ץ שנ א ב ד ה ה כ תו ב ה ול שיסתו‬
‫סעי׳ נ׳ א ע׳ ש ולקמן סי׳ ק ט׳ א סעי׳ קם־א ‪:‬‬ ‫נ סי' נ׳ ה ד א רו ס ה ־ש ל ה כ תו ב ה לא הי ה צריך‬
‫ךן א ס רו חז״ל ני׳ ‪ 1.‬בל מי שאינו בקי ב טי ב גיטין‬ ‫לזה ולכן י*א ד א פי לו ל ר סי ב־י ם ד א רוסה י ש לה כ תי ב ה‬
‫וקדושי; לא יהא לו עסק ע ט ה ם ל הו רו ת ב ה ם שב קל‬ ‫ם־ם ביק רזה אינו אלא קנם שקד ש כ בי א ה לא‬
‫יכול ל ט עי ת ויתיר א ת הע רי ה ונורם ל ת ר בי ת טטז־רים‬ ‫קנשוהו חכסי ם אי א כ ש כ ת ב י א ח ד םד‪,‬ן ‪ 1‬דו׳פ‪ 1‬ולא‬
‫בי שראל וי׳ א דדווק א ל הו רו ת אסיר א ב ל סידור קרי שץ‬ ‫ט ש ט ע כ ן ט ב ל הפוסקים ‪ 1‬ב'‪ [:‬ו ה טי ר ס ס ך א׳ ע על ט׳ ש‬
‫סו ת ר ד א ץ שם הו ר אה ורק בסידור גיטין שי ש ה ר נ ה‬ ‫טו ענ ת בל א^הת א ב ד תי‬ ‫שם וקס״ל א ע׳ ג ר הנ א‬
‫פרקים אסור ל סד ר א א׳ ב יו רע ב טי ב גי טין ‪ n'pi‬וי״ א‬ ‫ה כ תו כ ה ו ט עג ת א בי ר ה ט ענ ה גרוע ה הי א שת־יי כ ש ט ר‬
‫דגם סידור קדו שין ל א י סד ר לנ ת ח ל ה מי שאינו יורע‬ ‫שנ א ב ד ונ מ צ א לא מחזרינן ל טלו ה כס״ ש כח־ ם סי׳‬
‫כ דיני קדו שין נשבי׳י! וכ ת בו ש ת קנה היא ט ק ד מיני ג אוני‬ ‫ם״ ה ו כי ש בכ אן ש א רבע תן וודאי מ ש ק רו ת ם־ם כי ץ‬
‫צ ר פ ת כי מי ר׳ ת שלא י סד ר שום אד ם קדו שין נ י אם‬ ‫ד הו א קנסא קנסו הו ח ב טי ם נם ככה״ג ‪:‬‬
‫טי שנב ח ר לרב ו מו רה בהקהלר‪ .‬נס׳ת בשם מ*י‪ 1‬וב מ קו ם‬ ‫ן ה ט קר ש א ש ה וחזר ג ו מי ד יאמר ש ר ט עו ת יהיו‬
‫שיש רב העי ר אין אחר יכול ל סד ר קיד שין אפילו אם הו א‬ ‫מ תנ ה אפילו תו ך ב׳ ד אק חזרתי בלום וצריבה גם‬
‫ת׳ ח א א׳ ב ה ר ב ניתן לו ר שו ת)ענונ׳י תניינא חאה׳ע סי׳ ש׳ט ;‬ ‫דנ ק דו שין ל א מ הני חזרה חי ך כ׳ ד כ מ ע ש ה הקדו שץ‬
‫סי מן נ׳ ]מתי חוזרין הקדושין והסבלונות וביטול שיחטן ונו מ״ג סעי׳[ ‪:‬‬
‫לה‬ ‫שנותן‬ ‫דזהו כ מ תנ ה ב ע ל מ א אא*כ א מ ר מפור ש‬ ‫א ד ב ר פ שו ט ומובן ב ש כל שבל ה מ תנו ת שהאי ש נותן‬
‫ב תנ אי ש תג ש א לו נ;'ל‪: 1‬‬ ‫ל א ש תו ב ץ שנ תן ל ה אחרי הנ שואין ובין שנתן רה‬
‫‪ y‬וזהו ב ש א רי מ תנו ת א ב ל כסף הקדו שין ב ק ש קיד שה‬ ‫אתר אירוסין ובין שנ תן ל ה אתר ה שידוך קידם‬
‫בכסף ובין כ שו ה כסף אפילו קיד ש ה כ א ל ף דינ ר‬ ‫אירוסין ה רו ה מ תנו ת של ה לחלוטין ד א פי לו מ ת‬
‫אין הקדו שין חוזרין לו אחר אירוסין כין שחז רה בוז‬ ‫או גי ר שה נ שארו ה מ תנו ת א צל ה כ ט׳ ש‬ ‫הבעל‬
‫היא וכפ א תו שינר שנה ובין שחזר בו הוא וגי ר שה ובין‬ ‫נ סי׳ צ׳ ט ו אפילו גי ר ש ה מפגי ש שונאה לא אמרינן‬
‫ש מת הוא ובין ש מ ת ה היא או אפילו ני ר ש ה מ פני שאסורה‬ ‫שיוחזר לו ה ט חנו ת מ ט ע ם שהרי הוא לא נ תן ל ה אלא‬
‫עליו באיזה איסיר זשש שק׳א( אין הקדו שין חוזרין לו ו ה רי‬ ‫מ תי ך א ה ב ה ועכ שיו ש שונ א ה ת ת ב ט ל ה מ תנ ה דאין זה‬
‫הם מ תנ ה ג מי ר ה שאי; לזה חזרה ו א ע׳ ג ד פ שי ט א דג ס‬ ‫ס ב ר א כ ל ל רא״ב כל טי שניתן מ הנ ה להכירו מ פני‬
‫בהקרו שץ יש או מדנ א של א נתן ל ה אל א ע׳ ם ל כונ סה‬ ‫ד א ה ב ה שביני ה ם ובמ שך הזמן נ ה פ ך לו ל שונ א ה א ם‬
‫מ׳ ם אמרו ח ד ל כן מ ט ע ם שלא יאמרו שנ ת ב ט לו הקרו שין‬ ‫ת ת ב ט ל ה מ תנ ה ד א טו מאן די הי ב מ תנ ה נ שקול מיני ה‬
‫וקדו שץ תיפ סין ב א חו ת ה זנ׳ב קמ׳ה ■‪ 1‬או ב שאר ערוד‪.‬‬ ‫ע ר בו ת שיה א או ה בו לעולם ‪ : 1‬ס בהמ׳ח! ‪:‬‬
‫שלה שאסורה עליו נם לאחר מי ת ת ה כ מו א מ ה‬ ‫ב א מנ ם זהו סן הנ שואין א בל מן האירוסין כ שגיר שה‬
‫וכיוצא ב ה ‪:‬‬ ‫או ט ח ה מ תנו ת חוזרין לו או ליור שיו ו ה ט ע ם‬
‫ך ולכן אם היו קדו שי ט עו ת פ שי ט א ש ה קדי שין‬ ‫ד או מ רנ א ג דו ל ה הי א שלא ג חן ל ה ה מ תנו ת אל א ע׳ ם‬
‫חוזרין וכן אם הי ת ה קבינה שנ ת קד ש ה ע״פ א מ ה‬ ‫לכונ ס ה א ב ל אם י ת ב ט לו הנ שואין יוחזדו לו ה מ תני ת‬
‫ו אחיה ו מי אנ ה בו דל א אי כ פ ת לנו אם יא מרו קדו שין‬ ‫זחמיח סק״ם וזהו בכל מיני מ תנו ת של כסף וזהב‬
‫תופסין בקרוכתד‪ .‬ו אד ר ב א טי ב יותר שיאמרו כן‬ ‫ו תכ שי טין וכלים ו בגדי ם שלא בי^ו כ מו שי תב אר ל כ ד‬
‫מ שיא מ רו שאין תו פ סין דה רי ב א מ ת תופסין וכן אם‬ ‫סיני מ אכלי ם ומ שקים אינם חיזרים מ ט ע ם שי תב אר‬
‫היו הקדו שין ער תנ אי ולא נתקיי ם ה תנ א• ו רבינו ה ב׳י‬ ‫בסי׳ זה ואין חילו ק ב ה מ תנו ת בין ש שלח ל ה קודם‬
‫כ ת ב דג ם ב ק דו שי ספ ק ד‪,‬קדושין חוזרי; ו ת מ הו עליו‬ ‫אירומק ל אח ר שנ תק שרו ב שידו כ ץ ובין שנתן ל ה‬
‫גדולי אחרונים ניזמ׳ח ונ׳שז ד ה א כקרו שי ספ ק צ רי כ ה‬ ‫אחר אירוסין דאין שום ט ע ם לחלק ביניה ם א מנ ם‬
‫ג ט ו מ ס פ ק נאמרו עליו נ ךו בו תי ה ול מה לא נגזור בוה‬ ‫ס ת נ ה שנ תן ל ה קודם ה שירובין נראה שאינו חוזר לו‬
‫נ־כ‬
‫פ י ‪163‬‬ ‫ה^‪5‬ןלחן‬ ‫הלטת דושין ‪ p'D‬נ»‬ ‫עחך‬
‫מ״מ סל*םז מ״ם לריגא אין חילוק בזד‪ .‬כאשר בארנו‬ ‫ג״ב שלא יוחזרו הקדושין כדי מלא יאסרו קדושק‬
‫בסיר כח״ם סי׳ שניו סעי׳ ז׳ ע־ש ;‬ ‫תיםסין בוודאי כאחותה והרי קטנה שהן קרושק דרבנן‬
‫ךן כתב רבינו הרמ״א דבל זר‪ .‬לא סיירי אלא ‪P‬‬ ‫ואין הקדושץ חוזרין אלא כמיאץ כס״ש ולא כשגירשה‬
‫האירוסץ אבל מן הנשואץ הקחשין חוזרין עכיל‬ ‫אף שלא נאסרו גךוכיתיה רק סררכנן וכיש בספק‬
‫דלפי הטעם שנתבאר שלא יאמרו שקדושי מעות היתה‬ ‫קדושין דאורייתא‪:‬‬
‫וקדושין תיפסץ באחותר‪ ,‬אין זה רק בקדושין ולא‬ ‫ף‪ ,‬אסנם דברי רכינו הכ״י צודקים דביק דסדינא‬
‫בנשואץ דנשואי טעית לא יאמרו לעולם דזר‪.‬ו מילתא‬ ‫הקרושין חוזרין ורק ספני הנזירה אינם חוזרים דיו‬
‫דלא שביחא ואף תנאי אין כנשואץ דאחולי אחלי‬ ‫שגנזור בוודאי קדושץ ולא כספק ולא דסי לקטנה‬
‫לתנאיה בעת הגשואץ זמתוס׳ יבמות יףי‪ 1.‬ומ״ם דבריו‬ ‫שיוצאה בגנז דהתם כל ד ת ^ן רבנן כעץ דאורייתא‬
‫תמוהים דטעם זה לא הוצרכנו רק על אחר ארוסץ‬ ‫תיקון ועכ״פ הם וודאי קדושין דרבנן ועור דבספק יש‬
‫שכל המתנות חוזרים אבל אהר תשיאים שכל המתנות‬ ‫גררה לד‪.‬יפך אם לא יוחזרו הקרושין יאסרו שהיד‪.‬‬
‫נשארו אצלד‪ .‬במ״ש למד‪ .‬לנו טעם וכי גרע קדושין‬ ‫וודאי קדועזין ויאסרו אץ קדושין תופסין כאחותד‪.‬‬
‫מכל המתנות שאין חוזרים לו זיאניח סקיה( והרי אפילו‬ ‫ובאמת תיפ ^ן מספק וכיין שיש גזירה בשני הצדדים‬
‫כתיבד‪ .‬צריך ליתן לר‪ .‬וכ״ש שאץ כסף הקרושץ חוזרץ‬ ‫מיטב יותר לאוקמיה אדינא ]מקין ‪:‬‬
‫ואץ לומר דמיירי כמורדת על כעלה רלא משמע כן‬ ‫ן ועוד דאין כאן גזירה לפי ־מ״ש אחד מהקדמונים‬
‫מלשיני ויש מי שאימר רמיירי לא מרינא אלא במקום‬ ‫דבקדו?זי ספק אם גשאת לא תצא מטעם דמוקםינן‬
‫שלפי התקנה שיתבאר כשמתה אץ הבעל יורשה וייחזר‬ ‫לד‪ .‬כחזנך» פגויה ‪1‬כ*מ פ״ד בשם מהרייקז וא״ב אץ חשש‬
‫הבל לנותני הנדוגיא ובכהיג נם הקחשץ ניטלין מיורשיר‪.‬‬ ‫באמת אפילו יאסרו קדושין תיפסי‪ :‬באחותה משא״ב‬
‫ומחזירין לו דש מי שאיסר דגם במת הנא המנרג ככמה‬ ‫בקדושץ דרבנן דאם נשאת תצא מדרבנן ‪1‬א*מ‪ 1‬ואעיג‬
‫קהלית לשום לה טבעת הקרישץ ככתובתה אבל מלבר‬ ‫דלא קיי״ל כן לריגא לא סיבעיא בתרי בננד הרי דאע־ג‬
‫שאץ לזה טעם נכץ והרי כל הטתנות שנתן לד‪ .‬וודאו‬ ‫דטדאורייתא אוקפה אחזקד‪ .‬ם״ם מדרבנן תצא כם״ש'‬
‫דאיגם חוזרים ולמה יוגרע כסף הקרושץ מכל דסתנות‬ ‫כסי׳ ם״ז אלא אפילו בספק דעלמא כלא עידי הכחשה‬
‫זשסז ואץ לשונו סובל זה‪:‬‬ ‫בגין ששנים אומרים שזרק לה קדושץ ספק קרוב לו‬
‫‪ jjj‬ונ״ל דרכינו דדמ״א ם״ל דקדושץ נריעא סכל‬ ‫ספק קרוב לד‪ .‬ובהיג ג״כ תצא דאברד‪ .‬חזקת פנויה‬
‫ד&תנות דהא אין זה מתנר‪ .‬אלא קניין שקינה אותה‬ ‫שלה כיץ שגעשה בר‪ .‬מעשר‪ .‬קרושץ כמ״ש שם לעניץ‬
‫בבסף קדושין ראשה נקנית לבעלר‪ .‬ככסף וכשיד‪ .‬כסף‬ ‫חד כנגד חד ע״ש ם״ם פשיטא דאיני אלא מדרבנן‬
‫ובוודאי מעיקר הרץ כשם שהקונד‪ .‬קרקע בכסף ואח״ב‬ ‫דטאורייתא אפילו חזקה דאיתרע היה חזקד‪ .‬ולבן לא‬
‫חוזר המוכר וקינה אותה מהקונה הלא מחזיר לו הכסף‬ ‫גזדינן בזה דזהו רק חומרא דרבנן אבל בקמנד‪ .‬בקדושין‬
‫שקיבלה ואיב כשמגרשה הרי היא כקונית א״ע ממנו‬ ‫דרבנן הוד‪ .‬וודאי דרבנן נדלז ובן פסק המרדכי ‪1‬ס‪0‬י‪1‬‬
‫שלא תר‪.‬א ברשותו והיד‪ .‬לה להחזיר לי בסף קנייתו‬ ‫נהגהיהז דבספק חוזרץ הקדושץ ע״ש ‪:‬‬
‫דררינו הקדושין ורק מפני הגזירר‪ .‬אמרו חז״ל שלא‬ ‫ץ אע*פ שאמרנו שבקדושי טעמז חוזרים מעות‬
‫יוחזר לו כמ״ש ואץ נדרד‪ .‬זו בנשואץ רק באירוסין‬ ‫הקדושץ מ״ם המקדש אחותו המעות מתנה אע״ג‬
‫וזר‪ .‬שהפוסקים כר‪.‬בו על קדושין לשץ מהנה זד‪.‬ו שינרא‬ ‫שאץ לך טעות גדול מזה מ״ם במעות שא״א למעות‬
‫רלישנא משים דבש׳ם זנתוטת עיו ‪ :‬זנ*נ שס‪ 1‬פליגי תנאי‬ ‫לא שייך דין זה שהרי הכל יודעים שאין קדושץ‬
‫אם הקדושין חוזרץ לאחר אירוסץ אם לאו וטעם‬ ‫הופםין בעריות ואץ זר‪ .‬טעית אלא נמר ונר‪.‬ן לשם מתנה‬
‫פלונתחם דמאן דס׳ל ׳ שחוזרין דעדיפא מכל דסתגות‬ ‫וזה שבקדושי טעית חוזרים ד\ינו כמד‪ .‬שהדעת טועה‬
‫שד‪%‬י הם כרמי מקח ומאן דס״ל שאינם חוזרץ או‬ ‫כגון שהלך בעלד‪ .‬לטדה״י ואמרו לה שמת וקידשה‬
‫דם*ל אף שהם כרמי מקח מ״ם משום נזירה לא ספקיני‬ ‫ואח׳כ בא כעלר‪ .‬וכיוצא בזה וי א כסקרש ערוה וכן‬
‫וזר‪ .‬לא שייך רק באחר אירוסין ולא כאחר נשואץ או‬ ‫המקדש א״א שידע שבעלד‪ .‬חי ג״ב ד&ע!ת מתנה ולא‬
‫דם״ל דעכיז לא דמי למקח שנותן לה לחלומץ ספני‬ ‫אמרינן דרק לקרובתו כוונתו למר״נה ולא לזו שאינה‬
‫ה אוע ה ולפ׳ז גם באחר גשואץ אץ חוזרץ ונחלקו בזח‬ ‫קרובתו ואף שיש מרבותינו שגסתפקו כזר‪ .‬מ־איש ס״ק‬
‫אסוראי‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושץ ם'ק נ׳‬ ‫ערוך‬ ‫‪m‬‬
‫דינר אם מחל על חציה ותו סיכעיא אם השביחו‬ ‫אמוו־אי ‪1‬ב״ב *‪ K‬רחד כנר דגם מעיקר דיגא אין חוזר^‬
‫רסנלוטת אם אותו השכח חוזר עם הסנלונות כשהן‬ ‫‪1‬ר*פ שס דאמר הלנתא וכי׳‪ 1‬ולפ׳ז גם באחר נשואק אין‬
‫חוז ‪ p‬ולא איפשימא ואץ טוציאין מספק ואץ חוזרים‬ ‫חוזויין וחר אמר רהטעם הוא רק מ^פום גזירה נאתימר‬
‫עב״י הטור ‪:‬‬ ‫אירוסין אין תזרק‬ ‫שס וקאי אכילה ומ״קו ולפ׳ז רק‬
‫י ב וכדעת ד‪.‬מור כן דעת רוב רבותינו ודעת הרמב״ם היא‬ ‫ולא לאחר נשואץ דרסי לרפי פקח ירכינו הרס״א‬
‫דיעד‪ .‬יחידאה ונם הרי׳ף איני סונר כמותו דלר׳רסב׳ם‬ ‫פסק כהך אמורא רלריריה הגי ת‪:‬אי לא פליגי נעיקר‬
‫אף כלא אכל שם אין חוזרים המאכל והמשזתה וכלים‬ ‫דעא וכולהו ס״ל ררסי למקח ולפ׳ז ^פפיר פסק רבינו‬
‫טיעטים שכלו ולר‪-‬טור אין אלו חוזרים רק כשאכל שם‬ ‫הרס׳א רסן הנשואים חוזרים )פ׳ במרדכי פ׳ האזמר נס׳ם‬
‫בעת הטחנות ]עב״יז שמפני התקרבות האכילה מוחל‬ ‫נהגה׳ה ובנ׳ש סק׳א ולפמ׳ש א׳ש הכל ואין פלונתא בין התנאים‬
‫על בל אלו וכשאכל בשוה דינר לא פחות דדינו־ היו‬ ‫בעיקר דינא ודו׳ק! ;‬
‫מטבע חשיבה בזמן הש״ם )קדושין י׳ב ערכץ >דג ש ועוד‬ ‫י וזה שכתבנו בסעי׳ כ׳ רהסהנית לעולם חוזרין אחר‬
‫חולק דלהרטב׳ם בלא בלו בכל עניין חוזרים ולדיטור‬ ‫האירוסין יכ*ש אחר השירוכין קורם אירוסין כהב‬
‫באבל שוד‪ .‬דינר אין תזרין אלו הדבו־ים אף כשהן בעץ‬ ‫הרמכים זיל בפ׳ו םזכייה השולח סנליגות לבית חמיו‬
‫ואם נתן מתנה מעות טזו ק הוה נ״ב ככלים העשוינ‬ ‫כץ סרוכין בין סועסץ בין שאנל שם סעודת אירוסין‬
‫לכלות דלר‪.‬וצאה ניתנו ננמק׳י פ'פ דב״ט ‪:‬‬ ‫נין שלא אכל בין שטת הוא בין שמתה היא או שחזר‬
‫ויש מהפוסקים שחולקים בפרט אחד נם על הטוד‬ ‫בו האיש יחזרו הסנלונות בולן חוץ מן הטאבל והמשקה‬
‫דאלו להטור בבגדים וכלי מילת דכרים שאפ ‪r‬‬ ‫וכן כלים מועטים ששלח לה להשתמש שים בכית‬
‫להשתמש כדם עד שיבלו ואכל שם אינן חוזרים אן‬ ‫א־ניה אם גשתמשה בהם וכלו או אבדו אינם םשתלמים‬
‫כשרים עדיין כעין ולא כלו ויש חורקים עליו דכזד‪ .‬הוז‬ ‫אכל אם היו קיימין חוזר הבל וגובה אותם כביד‬
‫ספיקא דרינא ולהפוסקים דמהני תפיסה כספיקז‬ ‫שהדבר ידוע שלא ש־חם אלא ד ^ נוי כלבד חזרה‬
‫דדינא כי תפם לא מפקינן מיניה נב״ש סיו׳ו! לבז‬ ‫היא בה חוזרת הכל ואפילו המאכל והמשקה נוהגת‬
‫חכשיטין קטנים כמו מיני צעיפים וקישורי נשיז‬ ‫דמיו בזול וככר הסכימו הגאונים שאם זעו רמי מאכל‬
‫ומנעלים דככאלה מוחל אפילו דט בעין נוזהו ייבא וסבתנ־‬ ‫ופשקה שוה ו׳ סשהלטת ד׳ אם חזרה כה שלא נתן‬
‫שממ׳ שס והשווי ססרש שזהו עדים וכלי מילת כמ״ש הב’‬ ‫לה מתנה זו אלא לדעת שלא תחזור נו עכ׳ל ‪:‬‬
‫ולתנס תמה עליז הב׳ש ועוד דהשור ס׳ל דלא מ»י‬ ‫ד א אכל הטור כתב וז״ל והדורונות ^‪2‬זלח פעמים‬
‫נססיקא דדינא נמ״ש כח״מ בכ*מ‪; 1‬‬ ‫חוזרין ופעמים אין חוזרין כיץר שלח לה כנרים‬
‫י ף דברים שאין עשויות להבלות כשמכרה אותן דיג!‬ ‫וכלי מילת דברים שעומרים להשתמש בהם כבית‬
‫כגזלן ומשלמת כשעת הנזילד‪ .‬ושכח סבלונוו‬ ‫אביה ואפשר שתשמש בהן עד שיבלו ושמעזה בהן‬
‫דהוה ספיקא דרינא אם גינ ה זהו כאלו רטנלוטת דתלו‬ ‫כבית אביה וכן אם שלח לה מיני מאכל או משתה‬
‫כאכילה דאינם נגכץ כשאכל ואם לא אבל ננבין כאל‬ ‫!־‪.‬ם אכל ושתה בבית חמיו שוה דינר בששלחם שבך‬
‫יש ספק אם השכיחו לאחר שנתן לה ואח״ב כלו קור‬ ‫דרך להאכילו כששילח הדורון אז א’ןל להחזירם אפילו‬
‫חזרה מי ליטא ביץ דבשעת נתינה היה דעתו לאכו■‬ ‫הן עדיין בעין ואפילו הן שוין מאה מנה לא אכל שם‬
‫שם וישארו לה לא תשלם רק כמו שד‪.‬יו שוות אז א‬ ‫כלל או אבל שם פחות מרינו־ צריכה להחזירם נ ד׳ א‬
‫רילמא כיון שלא אכל וברשותו קיימא עד שעת חזר!‬ ‫שחוזר כו הוא אבל אם היא חוזרת בה אפילו כישא‬
‫חייבת להחזיר השבח ודעה ססיקא דדינא ודטםע׳ו‬ ‫רירקא חוזרת אפילו אם אכל שם וכשמשלטת לו מנכה‬
‫ולא תחזור השכח אכל כסבלונות דאינו תלוי כאכיל!‬ ‫השליש מטה שהיתר■ שוה וסשלמת שני חלקים שלח‬
‫שתמיד הן כחזרה כמו שאין עשיין לרטיות ליכ‬ ‫לד‪ .‬כלי בסף וכלי זהב ובגדים שאינם עומדים לבלות‬
‫ספיקא כלל רםם״נ אם הם כעץ נובה עם שכחן וא‬ ‫בכית אביה חוזרים בבל עניין אפילו אכל שם שלחו‬
‫מכ ר ^ או נהנתן פשיטא דסשלמק סד‪ .‬שהשכיד‬ ‫לו לאיול בביתו כששלח הדורון או ששלח ה דו ^ ע״י‬
‫קורם ועצאה ואם השביחו אחר ועצאה לא תהא אלו‬ ‫שלוחו והאכילו ׳־’ שליח מיכעיא אם חשוב כאלו אכל‬
‫גזלן בל רגזלנין אק משלםק רק כ^״זה המילה י טוד ^‬ ‫שם ולא איפשימא ותו טיכעיא אם אכל שם שוה חצי‬
‫פג ‪165‬‬ ‫ה שלחז‬ ‫הלכות קדושץ ‪ P'o‬י‬ ‫‪w‬‬
‫המתי מה זה »יץ לשיזיתה דאין זה אלא מזתטת אכילה ושתיה‬ ‫דלא יואדו ה » ח ואפילו סכרו אותן והרומזו כהטעית‬
‫להכלה זלבייו אכיהזז‬ ‫^«לקחו בעדם פשיטא ‪ !'n r‬חייגץ להחויר סד• ערווחו‬
‫דן וכעניין סבלוטת נראד‪ .‬דעתד‪ ,‬בל סיני מתנות‬ ‫»הרי לא לצורך החתן הרדחז ]נמיז״י ‪6‬סו ודע דסנלוגית‬
‫ששולח ההר‪,‬ן לד‪,‬כלד‪ .‬מקרי איט עשוי לבלות ותסיר‬ ‫מועסיס הע^ויס לבלות אס גם הס סרונים כגק‬
‫חוזרים אפילו כשחזר בו היא ומיני מאכל ומשתה‬ ‫ששלח לה ד* זוגות מלבושים קטנים ^‪ 8‬ביודאי לא‬
‫כששלח להרמב״ם אם הוא חזר בו אינם חוזרים ואם‬ ‫תכלותן בבית אביה דינם כסבלוטת מרובים וגגבץ‬
‫היא חזרה בה משלמת בפחות שליש ולהמיר זה‬ ‫בכלעגיץ «‪:( 0‬‬
‫שאינם חוזרים כשחזר בו הוא איט אא*כ אכל שם‬ ‫מ ן עיר בתב הרמכ׳ם דל ־הורו רבותי אם מנהג‬
‫החתן בשור• דינר ועכשיו אץ ז עזנ ת כן שהחתן יזליך‬ ‫הסריגה שיעשה כל אדם פעורה ויאכיל לרעיו או‬
‫בעצמו הדורונית לרעלה לבית אביה ולאכול שם ונראד‪,‬‬ ‫יחלק מעוו; לשמשק וכיוצא כזה ועשה כדרך שעושק‬
‫דעחד‪ .‬מד‪ .‬שבעת התנאים עושים משחה חזזמחים יחר‬ ‫כל העם וחזרה בה משלמת הכל שהרי גרמה לו‬
‫הוד‪ ,‬כאכילת דינר בכית ועל ה אמנם לדיעה שיתבאר‬ ‫לאבד ממונו וכל הגורם לאבד ממק הכירו משלם לו‬
‫דקירם אירוסין בכל ענ ק חוזר אין נ״ם עתה כץ‬ ‫והוא שיודה לו ערים כמה הוציא שאין זה נשבע ונוטל‬
‫הרמב״ם להטור לפי מנהג מרינתינו שהאירוסץ הם‬ ‫עב׳ל ודימה זה הרמב״ם ז״ל לבל דיני דגרמי וגורם‬
‫בשעת רתופהז‬ ‫להזיק וחיקו עליי כזה רכל אי מד ממק שכעל‬
‫י ן ן וכתב רבעו הרמ״א די״א דבל זר‪ .‬םי ‪T‬י במה‬ ‫הממק עושה אותן מדעתו אע״ג שנתהוה היוק מתוך‬
‫שעזלח לאחר אירוסין אבל קידם אירוסין לאחר‬ ‫זה •מור הא למה זה דומה למוכר זרעוני גינה ולא‬
‫שידוכץ חוזר הבל ויש חולקים עכ״ל והאחרונים הכריעו‬ ‫צמחו דאיט מעזלם לו זצצאות בגרש בח״ם סי רל״ב‬
‫כריעה ראשונה דחוזר הבל ‪1‬ש״ז וב*ש‪ 1‬ולפ״ז אף כשוצא‬ ‫ובמו דתניא בתוספתא המוכר ‪ p o‬להכירו ונמצאו‬
‫חוזר בו חוזרת לו כל מתנותיו ששלח לד‪ ,‬ואפילו‬ ‫שאינם טובים ונשתברו הייב להעמיר לו דמי כרץ‬
‫םתטר‪ ,‬שבלו אצלד‪ .‬צריכד‪ ,‬לשלם אף שהמניעה מצדו‬ ‫ולא דמי יין שהכניס בהם הלוקח וראכ*ד מגריא סקימז‬
‫דאדער‪,‬א דהכי נתן לה ראם יחזיר ‪ u‬תשלם לו וכ״עז‬ ‫דאץ זה עניין לודזק גרמי ולגורם להזיק אבל דעת‬
‫כשהיא חזרה כה אמנם לא שטענו מימינו שידוט כך‬ ‫הרמכ״ם די א דמי לכל ת ך שכיץ להרויח ווצציא‬
‫שתשלם לו בער המתנות שכלו או מעי סגרים ששלח‬ ‫הוצאות אכל בכאן לא כיץ להרויח אלא להתנרג‬
‫לרוכשהוזז תז ר בו ואפשר דתנאים שלט שיש בהם‬ ‫כמנהג ר&דיגד‪ ,‬ולכן חייב ו«וזר לשלם להשני כל‬
‫איסור וקנס רינן באירוסין נבימז ואפשר שבני המדינה‬ ‫ההוצאות זההימז ולכן אע״ג דאיט יוהר מגרסא כגזקין‬
‫תפסו לרינא כהיש חולקים ובנר תמה אוזר מהנרולים‬ ‫שפטור מ״מ חשביגן ליה כאלו הוציא ההוצאות על פיו‬
‫ע״ז איך אפשר שתשלם כשכלו כשהמניעה מצדו זחמיח‬ ‫כיץ שכן נ מו כל אנשי המדינה לעשות סעודה ולהוציא‬
‫סקי״א ותידון הכ״ש סק״ס לדמות ללא אכל כזמן מי ס אמו‬ ‫הוצאות הלכך דינא הוא לעזים את הכל כדינא דגרמי‬
‫מספיק דאצלם כלא אכילת דינר לא היה התקשרות אהכה משא*כ‬ ‫כאלו צוד‪ ,‬לו להוציא הוצאות אלו ואין זה בכלל נרמא‬
‫מתה דקישורי התנאים מקט־ים זל״ז כאהכהו ‪:‬‬ ‫כגזקין שיהא פטור ‪1‬נ״>ז‪ 1‬ג‬
‫י ט כתב רבינו הכ״י בסעי׳ ר* המעזדך בתו לחבירו‬ ‫מ ן להרמכ״ם דל הרץ פשוט במדינתיט כשמתקשרים‬
‫ושלח לו בגרים וחכשיסץ ואוז״ב נתכמל השידוכין‬ ‫בשידוכים וכותבץ ראשי פרקים או תנאים וטסעים‬
‫וחזר נו החתן או חמיו יחזיר סד‪ .‬ששלח לו דכי היכי‬ ‫סמקיס למקום ושני הצדדים מוציאים הרבד‪ ,‬הוצאית אס‬
‫דהדרי סבלונות דשלח איהו לה הדרו מאי דשלחה‬ ‫אח״כ חוזר אחד מהם עליו להחזיר כל ההוצאות שהוציא‬
‫איהי לדידיד‪ ,‬דאוטדן דעתא ד\א שלא שלחם לו אלא‬ ‫הצד השני מה שיברר ע*פ עדים או ע*פ אוםדנא‬
‫על דעת שיבניסנד‪ .‬לחופה עכיל דתר מעסא לתריוייהו‬ ‫מזעקיאים או ע״פ ב״ד ולרתולק עליו אץ ניבץ זה ורביט‬
‫הה שהש״ם והפוסקים נקטו הכל שהוא שלח סבלונית‬ ‫הב*י פםקכעדעכהרםב*םובן נראה המנהג פשוט בכל כתי‬
‫להבלד‪ ,‬משים דאודחא דמילתא שהחתן שולח לועלה‬ ‫דינץ שהצד העיבר סחרר לצד וסקיים הוצאותיו ו ע׳פ‬
‫ןהגר״אז אבל לעולם כמו שהרץ נ מ ח ט ת שזזולח ו « תן‬ ‫הב עושים פשרה ביניהם צד‪ 6‬בלש «{*ז)«צ‪1‬ז סליש לא‬
‫להכלת‬
‫השלחן‬ ‫‪ p‬נ׳‬ ‫‪v‬‬ ‫ד׳לכות קדושין‬ ‫עריו‬ ‫‪166‬‬
‫כ ב דבאמת הרבה מרבותינו הראשונים כתבו דבשידוכץ‬ ‫‪ pTi p‬במתנות ששלחה הכלה או‬ ‫להכלה נ סו‬
‫ליכא אסמכתא כמ״ש רכינו הרם׳א רייא דבל קנסות‬ ‫אביה להתתן ‪:‬‬
‫שעושים נ ש־וכין אין כהם םשים אסמכתא וכן המנהג‬
‫ך כללו של דבר כשנתקשרו געידוכים ונתבטלו‬
‫פשוט לנכות קנסות שעושץ בשידוכין וכט״ש בחה׳ם‬
‫* השידוכץ כל המתנות שהם בעין שנתן זל״ז רנרים‬
‫סי׳ ר״ז עכיל ובארנו שם בסעי׳ טיח הטעם כי כדאי‬
‫שאץ עשוים לכלות כמו מרנליות ואכנים טובות וחפיצים‬
‫הוא שיתחייב החוזר כו בקנס לדמי הבישח שבייש‬
‫יקרים חוזרים המתנית זל־ז ואין חילוק מי הוא דתוזר‬
‫את הצד השני ואף שאין דנין כושת גזמהיז כגז״ש‬
‫בהשירוך ודברים העשוים להכלות כמו מנעלים וכיתא‬
‫שם סי׳ א׳ מים כשיתחייב עצמו כרמי הבושת אין כזה‬
‫נזוז וכן טעית םווסן כשנתנו מתנה זל׳ז לדרמב׳ם‬
‫משום אסמכתא ומיס קניין צריך דדכרינז בעלמא לאי‬
‫בשד ‪ a‬כעין חוזרים וכשאינם כעין אינם חוזרים אבל‬
‫כלום הוא ולכן צריך לקנות על הקנס אך לא יקנו בקים‬
‫הצו שחזר בו סשלם לצד הםקיים אפילו כעד המחנות‬
‫דאין מטבע נקנה כחליפין אא׳ב יקנו על שוה כסף‬
‫שכרו חזזנאכדו ונם בער מאכל ומשתה נפחית משליש‬
‫כדבר מסויים ובמה שברשותו קרקע אי מםלטלץ וי״א‬
‫וגם דצצאות ובנאי ם כפי מנהנ המרינה וכן שכר שדכנית‬
‫דלא בעי קניין כיץ שהוא דמי בושת ודמי לאם אוביר‬
‫אם ו סנ הג לשלם קודם התנאים או מיד אתרי התנאים‬
‫ולא אעביד אשלם כמיטכא שא״צ קניין ‪1‬שס כש׳ך סקכ׳דז‬
‫סשלם צד התוצי־ לצד המקיים וככר בארנו שיש בפרטים‬
‫ורבינו הביי עצמו נ ח׳ ם שס הני א ריעה זו רליכא‬
‫שחולקים על הרמב׳ם ובדבר הוצא •ת פוסקים כהרמב״ם‬
‫בשידוכין אסמכתא מטעם זה וזה שלא ביארו כאן‬
‫כפשיטות דרבותינו בעלי הש׳ע לא הביאי רק דעתו‬
‫דססך אדהתם ושם בארנו שאפשר רהקניץ שעושין‬
‫נז ה וגם על מה שפסק שהצד החוזר משלם לצר‬
‫בעת התנאים מועיל אף להקנם רחצי נדן ואף שאץ‬
‫המקיים אפילו סתנות שכלו ושנאכדו אין חולק עליו‬
‫מטבע נקנה בחליפין מ״ם אפשר כיון דהקניין מועיל‬
‫בזה ורק במה שפסק כדברים העשוים להגלות דכשהם‬
‫לשארי ההתחייבות כמו מזון ומלבוש מועיל נסי גם‬
‫בעין תמיד חוזרים ובאינם בעין אינם חוזרים אם זה‬
‫למטבע וצ׳ע בזה לדינא ועור כיון דנהגו לאסיף הרבה‬
‫הצד שעליו לו״זיר המתנות לא חזר בו כזה חולקים‬
‫אנשים בעת התנאים הוה ככ׳ר חשוב והקניין הוא‬
‫עליו הטור והפוסקים ומחלקים בין אכל ללא אכל כמיש‬
‫כטעישיו דבבה׳ג ליכא אסמכתא זחיס׳ נדרים כ־ז ז כשם‬
‫וכבר בארגו דאצלינו לא שייך אכילה שהיה בזמנם‬
‫ר־ת‪ 1‬ועוד דבשירוכין כיון רטנהג העילם להקנות בסודר‬
‫בבית הכלה ז‬
‫קני מן דרין אפילו כלא מעכשיו ומתחייב החוזר בו‬
‫דבמנהנא תליא סילתא כי סיטוטתא !מרדכי סא״נ נשם‬ ‫הקנסות שכותבין בשידוכין כמו שהמנהג אצלינו‬
‫ראבי׳ה[ ועכ׳פ לכל רכיתינו אין בקנסות דשידוכים‬ ‫לכתוב כהתנאים קנם מצד העוכר לצד המקיים‬
‫משום אסמכתא נומ׳ש הביש סקי׳ד נשם מהרייק דאפילו לא‬ ‫חצי נ ק ונם מימי הקדמונים נהגו כן ומרינא היה נראה‬
‫טשו קנס קרוב שחיינ לשלם דמי נישתו לא נמצא כן נשזס פיסק( ‪:‬‬ ‫שאין ממש בזה שהרי הם אסמכתא כט׳ש בח׳ם סי׳‬
‫ודווקא קנסות שעושין כשעת השידוכין לא הוה‬ ‫ר*ז ובאמת כתב רבינו הב׳י בסעי׳ ו׳ כשרוצים לעשית‬
‫אסמכתא אבל אם עשאו קנסית לפגי הנשואין‬ ‫הבטחות לשידוכין עושים בעניין שלא יהא אסמכתא‬
‫אותם קנסית הם אסמכתא !שם( אמנם קודם הנשואין‬ ‫דהיינו שעושים שטר מזה שחייב לחבירו מנה ואחר‬
‫אפילו מתרצה לישא רק שרוצה לשנות על קצת הפרטים‬ ‫שחייב עצמו מנה מתנה עם אבי הכלה שאם יקיים‬
‫מהתנ״ים חייב בהקגם דאל׳ב כל אחר יוכל למצא‬ ‫השיתכץ ויכנס לחופה עם משודכתו זאת הרי החיב‬
‫בקל צררים להשמיט א׳ע ולבטל מהצח הפרטים וע׳י‬ ‫סחול לו ואח׳ב עושים שטר שתכירו חייב לוה מנה‬
‫יצא מחשבתו לפועל ויתבטל השידוך וממילא יבא‬ ‫ומתנה עטו שאם יכניס בתו לחופה עם זה המשודך‬
‫הצר השני לידי כושת ‪1‬שס( אמנם על איחור הזמן‬ ‫יהא החוב מוזול לו ומניחים שני שטרות אלו ביר שליש‬
‫שאחר טהצרדים רוצה להמשיך זמן החתינה לית לן‬ ‫עכיל חוד עיר דרמכים בפי׳א ממכירה כפל מיני‬
‫בה רעל איחור הזמן לא קאי הקנס אם לא שהכיר‬ ‫אשסכתות ובארנו הדכרים כח״ם שם סעי׳ מ׳ז ובזמנינו‬
‫רואין שיש גוה ערמה ותחבולה לבטל השירוך רכסה‬ ‫לא נהנו בזה זמזצי נדן קנס שכויזבי) נראה להכוונה ח'נ של‬
‫פעסים אגו רואים שהצד האחד רצוגו לבטל השירון‬ ‫הכלה דזה נקרא נדוגיא ולא של החיז‪; q‬‬
‫אד‬
‫‪1671 B‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין ‪ p'D‬ל‬ ‫ערוך‬
‫באורך אץ אחד יכול לחוור וחייבים בני שת זביסו והנה‬ ‫אך שמתיירא עלא יתח״ב בקנס וםבק?ז הערם־ת‬
‫בזםניני אין הטנדג לכתיב ראשי פרקים ואח״ב לכתוב‬ ‫ותחבולות כאלו אין רצונו לבטלו חגל הב״ד להבין‬
‫תנאים מיד אלא תנאים נלבר או ראשי פרקים כלבד‬ ‫את ואת ולחייבו בהקנם ]מ״ש הב׳ש שס נשס מהרי׳ט דאפילו‬
‫שכותנין בד‪.‬ם שהם בתוקף ההגאים אמנם זהו וודאי‬ ‫אם סכ ע על החנאים לא קאי על אייזור הזמן נ״ע! !‬
‫דאצלנו עיקר הנמר הוא קריאת התנאים בפומבי‬ ‫כ ף כתב רבינו הרמ״א בסעי׳ ו׳ רדווקא אם בבר‬
‫ושבירת הבלים כמ׳ש ובשסקכלים קניק כשידובים א»לו‬ ‫נכתבו שטרי הקנסות אבל אם קביו קניין עים‬
‫בסתם ולא אמרו עים שתכתבו הכוונד• על הבתינה‬ ‫לכחוב דו^!ו ‪0‬רות וקודם שנבתבו חזר אחד בהם ומיחה‬
‫וד^קריאד• ולבן כל ז ^ שלא קראו התנאים ברבים‬ ‫בעדים שלא לכתוב השטרות הרשית כידו לטחית בשטר‬
‫יכולץ אזזוד מהשידוך כלא קנס וכן המנהג‪:‬‬ ‫נס״ש בח׳ם סי׳ ל*ט וסי׳ רם״ג עב׳ל יטטילא ביין שאסר‬
‫אם עשאו קניין כפתר כפני עדים וצוו לערים שאל‬ ‫ע״ם לכתיב השטרות וטוחה בבתיבתם פטור גם מגוף‬
‫עלו הרבר ואה״ב טיהר• אחד בעדים שאל יכתבו‬ ‫השידוך והקגס ]‪ »*5‬דקגיין על כתיבת השטר איגו‬
‫פטיר מר^קגם ויבול למחות זנ״ש! רכיץ שנעשה בסחר‬ ‫בלום דוחו רק קגיץ דברים וביין שחלה בהבחיבח‬
‫לא שייך עריץ בושת זססו ורווקא שאחרים לא היו‬ ‫ובטלה הכתיבה סטילא דבטל גם גיף העגיין ואם לא‬
‫בלד שם אבל אם היו שם אחרים אפילו רק ^•!־בי‬ ‫אסר ע״ם אע״ג שיבול למחית בכתיבת השטר ם״ם‬
‫הצררים שייך בישת ניזום׳ נדרים ניז‪ :‬נשסר״י עישן‬ ‫השידוך חייב לעשות מפגי הקגיין ‪ t05J‬ודע דגח״ם‬
‫אסגס בגר נחבאו־ דלפי םנד‪.‬גינו עד אחר קדיאת‬ ‫סי׳ רם*ג סעי׳ »׳ בארט ראף שגבתב השטר כל ? ‪P‬‬
‫התנאים יכולים לחזור בד‪.‬ם בלי קנם ‪:‬‬ ‫שלא טטרוהו ליד הטקבל אם טיחה טלטסוד כסלה‬
‫‪ 3‬ךן דבר פשוס הוא שחייב קנם לדג א לחזור סן‬ ‫נס הטתגה רזה שאמר ע*ט שתכתבו לו דיבווגדי לכתוב‬
‫‪^r m‬־ או לשנותו בר^פרטים אעי אלא בשטבםל‬ ‫ולספור דבתיבה בלא מפירה לאו כלום הוא וביון שחזר‬
‫סרצץ נפשו אבל אס היד• אנוס לבטלו באיזה‬ ‫מוסמירה לידו והוא תלה הנ «נ ה בזה בטלה המתנה‬
‫אונם שוצא שלפי דאות עיט ב״ד הוא אטם‬ ‫ע״ש וגם באן צ״ל כן ורבינו הרט״א טטך על ט״ש‬
‫דאנן םהדי שלא התחייב עצפו אלא כשלא וארע‬ ‫שם ואפשר דלפי הטנהג אצלינו שאחר כתיבת התגאים‬
‫לו איזר• אונס ואיממא נרולר• ך‪.‬יא ואפילו אעם מסק‬ ‫ואחר קבלת הקניין קורין את התנאים בפומבי ושוברים‬
‫סקרי אונם ולכן אם ירד ממצבו ואיט י טל לקיים‬ ‫כלים לאות שטחה אין יכולים לחזור בו אחר קריאת‬
‫הפרטים שד‪.‬בםיח והצד השני איט רמר‪ .‬בלתי זה כסל‬ ‫התנאים יזו ע עיקר הגטר לפי הטנהג וזהו עיקר‬
‫השיחך ושטד>‪ 0‬פטורים מקנס ובן בל ביוצא בזה‬ ‫הבושת וכן עיקר לדינא ז‬
‫ואפילו לגבי שבועה ס ^י זדבז• ססק אעס בסיש‬ ‫כ ן ן אם קבלו קניין על הנשיאץ גלכר דהיינו לעשות‬
‫'רכיט הרמ״א במ״ר סי׳ רל״ב זלש ‪:‬‬ ‫נשואים ביום פלוני י״א רהוה קניין דברים ובטל‬
‫ובן אץ חיוב קנס אף על סי שמשנה סרצץ‬ ‫הקניין דאין להקניין על מה לחול זסמ״ע שם םיץ*ם וי״א‬
‫אלא לסי שהתחייב עצמו אבל אס אץ ו סני ע ה‬ ‫דשפיר חל הקניין זפ*ז סם! ובארנו שם םעי׳ ח׳ רכן‬
‫מצד ר ^ ן ן ב פטור םר‪.‬קנ‪ 0‬ומהזרת הוצאות לצד‬ ‫נראה עייך לדינא רחיוב נשואין הוד‪ .‬שיעבוד הנוף‬
‫השני ודק הסחטת יחזרו זליז כסו שנתבאר ולכן אצליט‬ ‫שהוא מתחייב א״ע במזונותיה ומלבושים ודדא משעבדת‬
‫שהמנדג פשוט שאבי החתן ואבי הכלר• כותבים‬ ‫גופה למלאכה ולא נרע משכירות הגוף ע״ש ‪:‬‬
‫התנאים ימתחייבים א״ע בועזחיימת ואח״ב היה המגיעה‬ ‫י״א דאם בהבו ראשי פרקים ועשאו קניין אע״ג‬
‫מ צי נשיתיהן שאחת ‪ p o‬מעכבת סלנמור השידוך או‬ ‫דלא אמרו ע״ם שיכתבו השטרות הוד• כאומר ני‬
‫לקיים הפרטים ונ״ש אס החתן או הבלה אץ רצונם‬ ‫בוודאי כוונתם לזר• כי כן מנדג פשיט שאר!ר כתיבת‬
‫בהש ‪T‬וך בלי הסתה מהאבות פטורים ה א מ ת בם״ש‬ ‫ראשי פרקים כיתבימ התנאים לבן יכול כל אחד לחזור‬
‫רביט הרכרא דהי שפסק על נ חו או על בת בתו או‬ ‫אחיי כתיבת ‪ d’t‬ויכול למחות שלא לכתוב התנאים‬
‫קרובתו שהנשא לפלוני ואח״ב אץ הבת מצד• דמטסק‬ ‫ונתבטל השידוך ופטור מקנם ‪1‬מ*ז זנ״ש! אכל אט‬
‫פטור סן הקנם דזה מקרי אונס אע״נ דלא התנד• ובלבד‬ ‫השלישו שטיח בזה נגמר החיוב וחייבים בבושת ואם‬
‫שלא יר‪.‬א ערסד‪ .‬ברבר וע׳ ל ק ק סים ע״ז עב״ל רשם‬ ‫כבר נכתב התנאים בקיצור ונותנים לרטופר שיכתיב‬
‫נתבאר‬
‫העלחן‬ ‫ד^טת קדושין סיק נ׳‬ ‫ערוך‬ ‫‪168‬‬
‫בחייו כט׳ש גבי בן אלא רחייכים ליתן לד‪ ,‬ספי חלקה‬ ‫נתנאר רארוסה >«אםרה עהחתן םאים עליה אין‬
‫עישור נכסי או כפי אומרן דעת האב ולק אם בשעת‬ ‫אביה חייב ליתן סה שפסק עליה ליתן ע׳ש ואע־ג‬
‫הפסיקה היה כמצב יותר טוב מכפי המצב שדגיח‬ ‫רלא קיי׳ל כהרטב׳ם רטפין ליוץ גט נטענת טאיס‬
‫בשעת מותו בטלה איתה האוסדנא שפסק כעזנטו שדדי‬ ‫עלי כמ׳ש ‪ atf‬ט׳ם איט טחוייג לקיים מה שפסק ינ״ש‬
‫היה אז כמצב היותר טוב ‪1‬ב״ש סקי׳ש ע׳ש ;‬ ‫לאחר תנאים קודם אירוסין ואף שבזמנינו נתחרש‬
‫ודבר פשוש הוא שאם אבי החתן או אבי הבלה‬ ‫גבטה טקוטות שהחתן והכלה עזוטם חותטים נהתנאים‬
‫השלישו ביר שליש הנדוניא שהבטיחו והתרזייכו‬ ‫ם״ט עינך ההתחיימת על האבות ואין להם להתחייב‬
‫גהתנאים זכה הכן בזד‪ ,‬בחיי האב ואין זה כגלל חלק‬ ‫כשאין המניעה טצד עצמם ואם הצד השני חושדו‬
‫ירושתו כמתנה שנתן ראב לאחד סהבגים דלאחר‬ ‫שידו באמצע לקלקל העניין יכול להטיל עליו קבלה‬
‫מיתת האב לא נחשב זר‪ ,‬בכלל הירושה דזבד‪ ,‬לעצטו‬ ‫שלא הסית לזה ושטצדו אין מניעה בלל ננ׳לו ואף אם‬
‫וכן אבי הכלה שהשליש הנדוניא ומת ‪:‬כתה ד‪.‬כת‬ ‫אולי היה טתן להבן או הבת מטון היו מתרצים איט‬
‫נחייי בזה ואין ליורשיו שייכות בזר‪ ,‬ואפילו הסעות‬ ‫טועייב לעשות זה ‪1‬ב'ש ‪ ii'ppo‬רזה אונם גמור הוא ונם‬
‫ביר שליש דדווקא כפסיקה בעלמא פטורין מפני‬ ‫הערבים פטורים סס[ ולא היה צריך לדתגות ע״ז כי‬
‫שבעצם הנרוניא לא זכו הבן או הבת עריץ ורק‬ ‫ע״פ הרוב הבנים סתרצים לרצון אבותיהם וזה או זו‬
‫החיוב הוא לצר שכננדו נקנס ולכן כיץ שסת או‬ ‫שיצאו מהרוב אם כי אץ זה אונם רלא שכיח כלל ם״ם‬
‫שאר אונס פטורים סן הקנס ‪:‬‬ ‫נם לא שכיח הרכה דפטור נםטץ כה׳נ סם[ ואפילו‬
‫ל ב ואפילו לא השלישו פזוטן אלא נתחיינו עצסג‬ ‫השליש שפ״ח או מזומן ליתן לחתנו פטור ואין השליש‬
‫בשש״ח נ״ב פסק רנינו דדמ׳א שיורשיו חייבץ‬ ‫נותן לו דאנן מהדי שדעתו היה תוקא כשבתו תתרצה‬
‫לשלם ולא סהני אונס רלא טחני טענת אונם בהלואר‪.‬‬ ‫סם! וכן אם אבי החתן השליש והחתן אינו מתרצה נ' כ‬
‫וכן אם היה הקניין בעת התנאים שהקנה ל ה ק עצסו‬ ‫‪ p rr‬כן ואפילו היתד‪ ,‬נם שבועה לזה פטור אם צריך‬
‫או להבת עצמה חייבים היורשים ג׳ב לשלם ננ׳ש‬ ‫להוציא םסץ הרבה עד שיתרצו משום דאומדגא דטיכח‬
‫אמנם על מעות לא שייך ק׳ם דאין מטבע נקנה‬ ‫זעא שלא נשבע לדעת כן שיוציא םםון רב לפייסם‬
‫בחליפץ ורק על נדוניא טמטלטליס או מקרקעית סרגי‬ ‫‪1‬שס בשם הרשב׳א[ ;‬
‫קניין אם לא שלא נשאר םר‪,‬אב סאומה דפשיטא דאין‬ ‫ל וכן כשארי אונסים שאירעו שאין ביכולת לקיים‬
‫על היורשים לשלם סניסס ודווקא שט׳ח על הגרוניא‬ ‫דערטים שהבטיח במו אם ירד מנכסיו וכן אב‬
‫אבל בשנתן שט״ח על הקנס פטור נשס ש־ןי׳יז ומ׳ש הפמ׳ח‬ ‫שפסק נדעיא לבנו כך וכך ומת האב אין היורשים‬
‫סי־ךך צ׳ע[ רניון דפטירים מהקנס פאי סרגי שט׳ח‬ ‫צריכים לקיים ופטורים מן הקנס ונם הבן המשודך‬
‫עליו דהרי אין עליהם חיוב קנס וכן אס היה חיוב‬ ‫פטור ‪ p‬הקנס דאין לך אונס נדול מזה ואע׳פ שנשאר‬
‫נשיר להבר‪ ,‬אל להבן ע'פ אטירה כלבד ע״פ האופנים‬ ‫מהאב כדי דשסיקה אין היורשים סחיייבים ליתן‬
‫שיתבאר בסי׳ נ׳ א שקונים באטירד‪ .‬כלבד ופתו חיינין‬ ‫להמשודך אם זוד יותר על חלק ירושתו' דהסשורך הרי‬
‫היורשים לשלם ;‬ ‫לא זבד‪ ,‬בהסעות בחיי האג ואף שנהתנאים קכלו‬
‫קין; ובן לפעמים אפילו השתחייב עצמו פטור סהקנם‬ ‫בק*ם לקיים כל הפרטים והקניין אינו להנן הפשודך‬
‫אפילו לא נעשר‪ .‬שיניי במצבו בנון האב ששלח את‬ ‫שיזכה כד‪,‬נרוניא סיר אלא אסחיתן שכננדו ששירך‬
‫בנו ימצא זיוג לבתו ונתן לו שטר כח על פרם־ם אלו‬ ‫כתו לבנו והאב פסק לבנו סך ססויים ואם לא יתן זר‪,‬‬
‫והבן שינה מהפרטים ואביו טטאן ואינו ריצה כר‪.‬שידוך‬ ‫וסך יתן קנם לצר שכנגדי יע׳ז קבל בק׳ם אכל הבן‬
‫שניהם פטורץ םהקגם זב׳ש סקש׳ו! אבל אם הבן לא‬ ‫לא זכר‪ ,‬בשים זכייה ‪1‬חמ*ח סקי׳יע ולכן אפילו‬
‫שינד‪ ,‬מהפרטים והאב אינו רוצה לקיים חייב בקנס‬ ‫כתב שמחייב א־ע ליתן פטור אם העני או מת ואין‬
‫דשלוחו של אדם כםור‪,‬ו ‪:‬‬ ‫להחתן רק חלק ירושתו וכן אני הכלה שפסק נרוניא‬
‫ו ק אם צר אחד נאנס לשנוו ‪ i‬איזה פרט והצד‬ ‫לבתי כך ובך וירר מנכסיו הוד‪ .‬אינם יפטור וכן אם‬
‫השני איני פתרצח לזר‪ ,‬אף שהשינוי הוא בדכר‬ ‫מת ונפלד‪ .‬הירושה לפני בניו הזכרים אינם צריכים‬
‫קטן בסי שנים ששירט ביניר‪ 0.‬ור‪.‬יו דרים בעיר אחת‬ ‫לקיים פצר פסיקת אבידס דהכת לא זכתד‪ .‬בלל‬
‫ומן‬
‫פה‪1«#‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלכורו ‪ ]ntrnp‬נדםן נ״‬ ‫?}חך‬
‫ןיץ וכתב רבינו חדמ״א שי״א דבל זה קודם אידוסץ‬ ‫‪ p i‬הסתס ‪ rm‬חמוגה ^«י«אגה &ה והוכרח ‪*imt‬‬
‫אכל אחר אמוסץ נסתחפח שדהו עכ״ל דהא אפילו‬ ‫‪6‬נאה ‪ p‬העיר ורוצה מהשני ילך »זריו לע»ות‬
‫לגבי סוסים אטדינן בן וכיש בשארי דכ ח ם ווזייב לי ^‬ ‫הנשושץ והשני ווינו סתרצה לוה שגיהס& ‪0‬ורי‪ 0‬סהקנס‬
‫לד‪ .‬כתובה אס רצינו לגרשד‪ .‬גיאריס וגם כסה שנתבאר‬ ‫‪ m‬לפי שנאנס וזה לפי שאיט רוצה רק שיהא הנשואץ‬
‫בא ת ת המ שויכת נסתהפה שרהו ואף שדזאדם הוא‬ ‫‪ T jra‬ואם אחד מ א נ לי אונם הוא חייב קנם והשני‬
‫בעל כחידד‪ .‬ו בי ת לעשות טיב או רע ם*ם נסתחפה‬ ‫פטור ואם אינם ‪ p n‬בע ‪ T‬אחת ולא כתבו בהחנאים‬
‫שדהו ננ*» ובטחנתינו שאין טקרשין ^ז־ם החופר‪p i .‬‬ ‫באיזה מקום שישאנה סחיייג צד החתן לכא לסקים‬
‫ג״ם כדץ זה ז‬ ‫הכלה ותשאנה שם ד?ן מנהגו של ע מ ם ודד מ של‬
‫איש לחזור אחר אשר‪ .‬ואם יש אמה מנהג קנוע כזה‬
‫‪5‬יףן סח שכיחכים בתנאים ומחמת עירור וקטם יעמוד‬
‫בעניין זצעצאות מהחתוגד‪ ,‬יעשו כפי המנהג אם לא‬
‫כתקנת שי״ם זרד לעניק ירושה הגעל כששבקד‪.‬‬
‫כתבו כהתנאים איך שיהיד‪] .‬פמז » ד ח‬
‫ודים לאחר הוזתינה ויתבאר בסי• ניג ונם מ ח ב ץ‬
‫ל ף‪ ,‬ולפעמים פטור צר אחד םד‪.‬קנם כשאינו רוצד‪,‬‬
‫אצליגו שהקנס לא יפטור ו ט׳ זרד לעניץ שאם אפינו‬
‫לקיים השידוך אף בלא השתנית מצבו ובלא שומ‬
‫צד אחר ירצה לשלם הקגם ולנתק את השידוך ם״ם‬
‫אונס ואף שהצד העזני ח צ ה לקיים כל ההתחייבות‬
‫יש עליו נורא רכה מתקנת הקדמונים אם אינו אנום‬
‫כנון שר‪.‬םשודך קילקל מעשיו לשמים או לכריות י טל ה‬
‫ולא נתהוד‪ .‬השתנית בהצד השני ואפילו בלא תקנת‬
‫המשודכת ‪6‬חזור בה ופטורד‪ .‬מהקניין ומהשבועה‬
‫קד מוני ם ביק שבכל תנאים מקכלים קניין הרי נתבאר‬
‫ומחייב השטר אם נחנה ואפילו אם ידער‪ .‬שגם קודם‬
‫בח*ם סי* י״ב כשנים שקבלו פשרנים בקניין וקנס‬
‫ה שיי ^ היו מזדיזיו מקילקליס קצת אם אח״כ נתקלקל‬
‫ואחר הפשרה אסר אחד אשלם הקגם ולא אקיים הפשר‬
‫יותר יכולר‪ .‬לחזור בה זג״ש סקי״ס ואפילו הונח השטר‬
‫אץ בדבריו כלום וכ״ש בתנאים שכין חתן יבלה זעחמ״יז‬
‫ביד שליש וחחזידו לר‪.‬משודך לא עשה ולא בלום דאין‬
‫סקכ״נזג״ש סקג״א זסתנאיס לא שייך זה שכותביס הקמין‬
‫עליה שום חיוב לקיים חהנאים וכן לרדפך כשהמשודכת‬
‫‪ 9*03‬ע״ש ודו״ק[ ‪I‬‬
‫קלקלה מעשיה וד‪.‬משודך אינו רוצה פטור מכל דבר‬
‫ל ט בחב דיטורכחב ר*י שבל קנסות שעושץ ב ענ ק‬ ‫ופשיטא שאם נשתטה אחד םד‪.‬ק שיכול השני לחזור בו‬
‫שירוכץ שכד שה־זר ט יתחייב לחבית כך ובך‬ ‫וכן אט אחר םר‪.‬ט נעשר‪ .‬חולה דפשיטא דאדעתא רועי‬
‫רלא דדה אסמכתא הלכך אס כל אחר עשר‪ .‬שטר על‬ ‫לא נחרצוז‬
‫עצםו והשלישום ב ‪ T‬שליש בתנאי שכל סי שיחזוד‬ ‫^ין ויותר מזה פסק הרא״ש על ראובן שצזידך כתו‬
‫בי שיחנם לסי שבננרו יעשר‪ .‬שליש שלישירד ז‬ ‫לשטעין בקניין ושכועד‪ ,‬והשלישי ?וטד־ר‪ .‬יאח״ב‬
‫‪ q‬עיר כתב הטור ראם כל אחר ניתן סשכק לחבירו‬ ‫א מע שאחות המשודכת נחדזפכד‪ .‬לישטעאלית שיכול‬
‫על הקנס שמתחייב לו אם אסר זל*ז אם אחזוד‬ ‫שמעץ לחזור בו ופטיר טהקניין ומהשכיעה וטחיוב‬
‫בי אני נותן לך כך וכך והרי זה החפין בידך בשביל‬ ‫השגזר דדדינו קנסית שעשו ביניהם ואם החזיר השליש‬
‫הקנם שאתחייב לך אם אחזור כי אעו כלום דברדג לא‬ ‫השטר לזעמזורכת לא עשר‪ .‬ולא כלום וכן פסקו רבותינו‬
‫קנר‪ .‬כסשכק כל ‪ p i‬שלא נתחייב לו כלום שאדם‬ ‫בעלי הש*ע בסעיי ה׳ ואפילו ‪ p‬רנחה אחות הטשידכת‬
‫יבול לשעבד נכסיו ב ד בי שבבר נתחייב אבל בדבר‬ ‫וודא א״א או אפילו פנויה רק שד‪.‬רחד‪ ,‬לזנונים דהוד‪.‬‬
‫שלא נתחייב ט לא י ת ל ט שיעטר אלא צריך‬ ‫פגם גדיל יכול המשודך לחזור ט זגרז זב״שז יכל זד‪.‬‬
‫לר‪.‬קגוח לו בסידד דלא באסמכתא בב״ר תעזוב ברי‬ ‫הטעם משים דאומדנא נ ח ל ה היא שעל רעת ‪ P‬לא‬
‫שיתחייב לו ‪ p‬ה חן אם יחזור ט ואז י ק לו החפץ‬ ‫נתרצו כפגם גדול כזר‪ .‬וכל שלפי ראוח עיני כ״ד‬
‫בסשכון ואז יחול השיעביד על ומשבץ כיון שנתחייב‬ ‫נשחנד‪ .‬יחים צד אחר יפנ ם עד שזהו כזיון ג ח ל‬
‫לי בקנס אם יחזור בו או יאסר לו אם אחזיר כי תזכה‬ ‫בעיני הברמח יכול צד השני לחזור בי וא״א לבאר‬
‫בכך ובך מסץ בנוף חפץ זר‪ .‬עב״לז‬ ‫הבל נכ תב רזה תלוי לפי ערכי המחותנים וםקוםם‬
‫ואף שבעצמו כתב דאץ בשיחכץ סעזים אסמכתא‬ ‫וסצבם ויחוטם ופשיטא שאם הששודך נעשה כעל מום‬
‫שאני הנ א כיץ שסנלה ‪ v ip‬שא>גי סומך על‬ ‫שיכולר‪ .‬ר^זזודבת לחזור בה זבן להישך;‬
‫ם‪9‬נת‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיק נ׳ נ״א‬ ‫ערוך‬ ‫‪170‬‬
‫מה כי אין כיכולת להעטיר וה על קי הרץ ובשכר‬ ‫הקנס אלא רועה לפשבן ומישבין הרי אץ כאן אם לא‬
‫השדכנית נוטלין מסכום הנחל של הנדוגיא ויש סקוסות‬ ‫אמר תוכה נגיף החפץ או יתחייב לו מן הרץ ]רש״ל ‪1‬ב׳ח‪1‬‬
‫שסזד׳טץ חמשה חלקים לסאה שנים ופחעה מכל עד‬ ‫ועוד דהן אטת דאין בזה משים אסמכתא ט׳ם ‪1‬הו‬
‫ויש טקוטית שטשלטין ששה חלקים לטאה ויש שנודגין‬ ‫לעניין חיוכו אבל המשכון אינו קונה אם רועה לגנות‬
‫כשאין נחר טפסיק נין העררים משלמין ארנע לטאה‬ ‫מן הטשכץ אם לא עשה כט*ש נכ׳ז! ולתירק זה רחיונ‬
‫ונהרא נהרא ופשטיה חהו ווראי דאין לשום אחד‬ ‫נשאר עליו ויכול לעכבו כתורת משכין אכל אינו קונה‬
‫מהעררים להכניס קרובי או אוהבי להשדכנות כשהתחילו‬ ‫ניף הטשכץ למוכרו וליתני ככתנה וכה״נ אכל לתירוץ‬
‫שדכנים אחרים לעסיק כזה רזהו כסעט נול נמיר ולא‬ ‫ראשץ נם החיוג כטל ‪:‬‬
‫נרע עכ'פ טעני המהפך בחררה ונרט יש שאין טקפירץ‬ ‫מ ב חני שרכנית נתבארו נ ח׳ ט סי׳ קפ׳ה והמנהג‬
‫נז ה אכל אין לזה טעם נכץ ואם אטר השדכן מתחלה‬ ‫אעלינו לסלק השרכנות מיד אחר התנאים ואפילו‬
‫שיעסוק בחנם אין לו שכר שדכנות ושנים שנשבעו‬ ‫נתבטל אח'כ השידוך אץ סחזירין השרכנות והמנהג‬
‫זל׳ו שישאו זא״ז ועבר אחד מהם או שאחד לבד נשכע‬ ‫שהמתחיל נוטל מחעה והנומר טחעה וסי שעסקו נאטעע‬
‫נתבאר ביו״ר סי׳ רל׳ו ע״ש!‬ ‫סדינא אץ לו ס כלום ומ׳ם המנהנ ליחן נם לד‪.‬ם דגר‬
‫נ״א ]דברים שנקנו יאטירה ואם ניתנו ליכתב ובו י׳נ סעיפיס[ ‪:‬‬ ‫סימן‬
‫^ אפרו חז׳ל ונתר ק״ג‪:‬ו כמה אתה נותן לבנך כך שלדבר שאינו קעוב נתן לזה כח יותר מקניין ז ת ספני‬
‫וכך כמד‪ -‬אתה נותן לבתך כך ובך עטרו וקידשו דטעם ודבר שא־נו קעוב אינו קונה לרעת הרמב׳ם‬
‫קנו הן ‪ p‬הדברים הנקנים באמירה דכההיא הנאה משום רלא סמכה דעתיה ובדבר הנקנה באמירה הרי‬
‫דקטיתועתני אהדדי נסרי ומקני להדדי ע׳ש ואע״ג דדברים סטכר! דעתם כט״ש אבל כדבר שלביל שאץ קונץ‬
‫בעלמא לאו כלום הוא כלא קניין זהו מפני שעל דברים אץ הטעם מפני סמינת דעת אלא מפני שאץ בכה‬
‫בעלמא אץ האדם סומך ולא גמר בלבו להקנות אבל ד״ארם להקנות מה שאיני בעולם וברשותו ולבן פשיטא‬
‫במקים שכדור לנו שכיון כלב שלם להקנותו הוה קניין דבאמירד‪ .‬וודאי לא עריף מקניין ‪1‬וזהו כוונת הב׳ש סי‪1‬׳ד‪1‬‬
‫בעין מ״ש בח״ם םי׳ שעיר במכר שדה גזולה ואין קניינו ולכן כיון שנתנאר בחים סי׳ ם׳ דבדתחייבות יכול‬
‫כלום וחזר הנזלן וקנאה מהננזל נשארה השדה ביר האדם להתחייב עעטו נם ברבר שלב״ל ולפיז כדכר‬
‫הלוקח מהגזלן סשום ראמדו חכמים דעתו שכוונתו דגקנה באמירה יכיל ניב להתחייב איע נם בדבר שאינו׳‬
‫להעמידה כיד הלוקח טמנו ואף שדברים שכלב אינם ברשותו וכרכר שגלב׳ל ‪1‬שס‪ 1‬ויש מראשוניס שחלקו על‬
‫דברים ט׳ ם קינה ובארנו שם הטעם משום סמיכת דעת הרמב׳ם ום'ל דוברים הנקנים באמירה מחגי גם בדבר‬
‫עיש ונם בארנו הטעם שם דהנאה זי שמחזיקו כנאמן שלב״ל ואינו ברשותו !מהמ׳י סכ׳ג מאישות ע׳שז אבל‬
‫חשוב א עלו כקבלת דמים וזהו קניינו כמו שקיבל דמים וה*נ הטור והש׳ע סתטו כהרטג׳ם ואולי דהחולקץ ס׳ל‬
‫קים להו לרדל דהגאה זו מהמחותנות נדולה אעלם כאלו דבדבר שלנ׳ל אם אסר שיקנה כשתבא לעולם קנה‬
‫עשוקניץ וג ‪ x‬י ומקני אהדדי וממילא דזהו כקניין נסור ‪ :‬ולכן בדברים הנקנים באמירה הוה כמו שאסר כן אבל‬
‫כבר בארט בח׳ס סי׳ ר׳ט סעי׳ ט׳ דהעיקר לדינא דנם‬
‫ב מדברי בל הפוסקים נראה דרק בשעת הקדושין‬
‫ככה״ג לא קנה ע״ש ועס׳ש בסי׳ ם*ו סעי׳ ח׳ ז‬
‫הדין כן ומדברי הרמב׳ם פי׳א ממכירה נתבאר דנם‬
‫בשעת ת שיאין הדץ כן עיש ועוד ביאר שם אע־ג ‪ 2‬ואע׳פ שכתבנו רבררך התחייבות טועיל נם כדכר‬
‫שלב״ל ואינו ברשותו זהו הכל כשעכ׳פ יהיר‪ ,‬נהטשך‬ ‫דטקגד‪ .‬לחבירו דבר שאינו קעוב איט קינה גם כקניין‬
‫מיס בזה שנקנה באמירה קונה נם בדבר שאינו קעוב העת הרבר ברשותו ואז יהיה בידו לקיים אבל כשלעולם‬
‫עיש ובפיו מזכייה ביאר שעריכץ שהדבר שתא פיסק לא יתד‪ .‬הדבר ברשותו כגון שמבטיח איזה דבר על‬
‫י ת ה גרשוהו דאל״כ אץ אדם מקנה דשלב׳ל עיש את־ במו הפיסק על בגו שיעשה איזה דבר כגון לילך‬
‫כלוסר ולא עדיפא דנר הנ ^ ה כאמירה מקניין נמוד וזה לאיזו מקום או ליתן איזה דבר או לילן אחר הכלה וביועא‬
‫גור‪.‬‬
‫פ‪11‬ד‪1‬‬ ‫ה^‪2‬זלחן‬ ‫הלכות קתשץ סימן נ״א‬ ‫ערוך‬
‫דםשמע שטתוך ד^ברים קידשה או אפילו קידשה‬ ‫במז דגר־ים »אץ תליץ באב רק נאחר או בהבן אץ‬
‫לאתר ז ק רק שהזכירו התנאים בשעת דקדושין דזדע‬ ‫פסיקתו בלום ‪:‬‬
‫בקידשה טתיך הרכרים מיס׳ כתי׳ קיעיז אכל קידשה‬ ‫ף אין חילוק בץ שהגן או הבח קטן או גדול נ נוין‬
‫לאתי זמן ולא הזכירו התנאים או שהפסיקה היתר‪.‬‬ ‫נתחיינו האבות באמירה בעלמא ורק את זה אסרו‬
‫אחר הקדושץ אץ נקנץ באמירה ולפט״ש בשם הרטבים‬ ‫חז״ל דזהו רק ננשואץ הראשונים שהבן הוא בחור‬
‫דאפילו בגשיאין מהגי משמע דלא ם*ל כן אם לא‬ ‫שלא נשא עדיין והכת היא בתולה שלא נתקדשה עדיין‬
‫שנרחיק ליטר דגם קירם הקדושין עשו הפסיקה והזכירה‬ ‫ואז השמחה מהאבית הרבה ומרוב שמחתם לבנו ולבתו‬
‫בשעת נשואץ אבל לא משמע כן דגאמח יש מרכוחיט‬ ‫ודעת הארם קריבה לכנו ולבתו נטרי ומקני נדיבורא‬
‫שחולקים כזה ‪1‬שימ מס י׳יז רלעולם כל שקידשו על‬ ‫בעלמא אכל לא כנשואין שניים וייא שאם לאחד‬
‫דעת הגאים הראשונים הוא וזה דנקיט השים לשץ‬ ‫מהאבות היה נשואין ראשונים ולהשני נשואין שניים‬
‫ועמדו איט מוכח כלום דלשון השים ‪ p‬הוא בביט‬ ‫כגון בחור שנשא אלמנה או אלמין שנשא בתולה זה‬
‫זשם ע״גז ר‪,‬״ז‪1‬ז אבל הטור והש״ע סתמו כי ת ה דאשונה‬ ‫שאעלו ראשונים קנה בנו או בתו ושל השניים לא‬
‫ולפ״ז לא שייך אצליני דין זה שאט טקדעזץ תהת‬ ‫קנה זקמ״יז סין״י‪ 1‬אא״ב עשו קניין כבבל דיני סמוטת*‪.‬‬
‫החופה ואין מדרך להזכיר הפםי>ץת סיזיך לחיפה ממש‬ ‫ךן וכן דווקא אב שפסק על בנו ובתו אבל על בת‬
‫וייא ע ‪ T‬דכעינן שדיחט כן ביחד כלומר שהשני יאמר‬ ‫בט אפילו בן בנו לא קנה כאמירה בעלמא וב״ש‬
‫להמתחייב כמה אתה נותן והוא יעויבגו כך וכך אבל‬ ‫על בן בתו ובת בתו ואע׳ג דדעתו של אדם קרובה‬
‫אס עשו כלא תנאי מהשכמרו אלא שכל אחד אומר‬ ‫נ״ב לבני בניו מ*מ עיקר שמחת האדם הוא דק בבניו‬
‫מעצמו אני טתן כך וכך אץ זה אלא פטומי מילא‬ ‫ובטתיו וכן האם ש«םקה ע״י בנה ובתה לא נקנה‬
‫בעלמא ובן עיקר לריגא ‪:‬‬ ‫כאמירה בעלמא דאץ כח זה רק ביר האב וכ״ש האח‬
‫ןן אמרו רז״ל ושם! דרברים הנקנים כאמירה לא ניתט‬ ‫שפםק ע״י אחותו ועזארי קרובים שאין להם רץ זה אא״ב‬
‫ליכתב בלומר דלא אטריק כיץ דסתם קניין לכתיבה‬ ‫פסק לקרוב עני לעזור לו דזהו כזנרקה וחייב לקיים‬
‫עומד כמו כן באלו הדברים הנקנץ כאמירה יכולים‬ ‫מטעם נרד ואפילו הסתנה היא מרובה דכמתנה מועטת‬
‫העדים לכתיב ש«־ ע״ז ולג מח נ ו ממשעבדי לא‬ ‫אפילו כשמבטיח לעשיר יש בזה משום מחוסרי אטנה‬
‫אמרינן כן שאץ יכתוב בלי ציווי הכעלי דברים‬ ‫אם איט מקיים כסיש כח״ם סי׳ רנרט סיהו אץ זה‬
‫וכשנכתב ע״פ ציוויים טבץ בו סטשעכרי ושלא ע״פ‬ ‫קניין ואם חו ר בו אץ בידינו בח לכופו אבל לעני‬
‫הציוי או שלא נכתב בלל אין נובין כו אלא סבני חורין‬ ‫אפילו אינו קרובו ואפילו בסתנה מרובה בשהבמיח‬
‫ולפיכך אם כתוב בשטר כפנינו ערים אמר פלוני לפלוני‬ ‫אפילו שלא בשעת דקדושין נופץ אותו לקיים‬
‫כמה אתה טחן ובי אין טכ ץ כו אלא טכני חורין אבל‬ ‫מטעם נדר ‪:‬‬
‫אם כתוב נו נפנינו ערים אמר פלוני וכר ואמרו לט‬ ‫ך וביין שאסרו חז״ל כן באביח הסשודביט כ״ש‬
‫פלוני ופלוני כתבו וחתמו ותנו ליד כל אחד הוה כשטר‬ ‫כהטשורכים עעסם לפיכך איש ואשה שהיה ביניהם‬
‫גמור וטכץ בו ממעזעבדי זהה״מ ס״ו ממיהז ואם רימ‬ ‫שידוכין ואמר לה במה את מכנסת לי כך ובך ואמרה‬
‫עצמם כתכו בחתימת ירם שטרי התחייבות אפילו קיימו‬ ‫לו וכמה אתה טחן לי או כותב לי כך וכך ועמדו‬
‫ערים חתימתן אם לא קיימי הענ ץ הוה בטלוה ע״פ‬ ‫וקידשו הן הן הדברים הנקנים באטירה וכל מה שהבטיחו‬
‫ואין טבץ נו ממשעבד' וגאטנין לטעון פרעט בט*ש‬ ‫בשעת מעשה עליהם לקיים כסי בקניין דאפילו אם‬
‫נח״ם סי׳ ס״ט ננ״לז!‬ ‫זדא פסק לזון אה בתה חמש שנים קנתה הבת דמתחייב‬
‫ט ו־ש טרניתינו שפירשו דלא ניתנו ליבחב שאפילו‬ ‫באמירה כעיטא וגהם אין חילוק בין נשואץ ראשינים‬
‫אם טצוים לכתוב אץ טכץ בזה טמשעכדי דלא‬ ‫לשניים רשטחת עצמן רבה נם בשניים ומתיך השמחה‬
‫אלפיה רבנן כח דברים הנקנים באמירה רק לבני תר'‬ ‫נטרי ומקני באמירה בעלמא ‪:‬‬
‫ולא לסשעכרי אבל לבני חרי א״צ כתיבח בלל ‪ 1‬מ^״פ‬ ‫ן יש םרכיתיני שסבורים דדברים הנקנים באמירה‬
‫שס סיג וכש*» וכן נראה דעת הרמכ׳ם פ״ו סזכייה והש״ע‬ ‫אינו אלא כשקירשה סיד מתיך התנאים ולא הפסיקי‬
‫גסי׳ זה זוע״ש נהשגות ‪ 1‬מה״מ ונ*ע על היזמ״יז סקיס מז״ע‬ ‫ברברים אחרים וכן משמע לשון חז״ל וע סוו וקידשו‬
‫נטפי'‬
‫השלחן‬ ‫קדמוץ‪ PHD‬נ״א ‪T :‬‬ ‫הלטת‬ ‫ערוך‬ ‫‪m‬‬
‫דלק נהנו לעשות תנאים חרשים קודם הנשואים עכ״ל‬ ‫מפי׳ ‪ t o cmpe‬הה״יו כחמ ללפת החת׳ח ולא נראה‬
‫כלומר שאז מתחייכים בחיוב גמור ולא מ »י הקנס‬ ‫כן ופג׳יק ‪:‬‬
‫ואצלינו לא נהנו כן !מנ׳ש שהאריך בסק״י ומר כארטמי׳‬ ‫י ההפרע כץ הפסיקה יפנסי׳ זה לפסיקה שנסי׳‬
‫הקודם סמי׳ ל״יז וס״ש נחח״ח כסיץ״ג צ׳פ ונל׳ו ק׳ס שנמז‬ ‫הקודם דבשם אץ הבן זוכה סיר ו ק הבת ד מ סי קה‬
‫אצלים איט כלום למעות דאץ מסבת נקנה ביזליפין פ׳ש וחיק! ז‬ ‫דשם אינו אלא רק כנגד הצד השני ׳עאם לא יקיים‬
‫י ב מעשה כאב שעשה שידוך לבנו ואחיב תבע להצד‬ ‫ישלם קנם ולכן אם נאנס או שסת פםו ‪ p‬היורשין‬
‫השני שיסלקו את הנדוניא שהבטיחו והשיב לו‬ ‫מלשלם כס׳ש שם סעי׳ ל׳ ע׳ש והפסוקה שבסי׳ זה‬
‫הצד השני לאו כע״ד דירי את דהטעות שייך לדםתן‬ ‫כשנקנץ באסירר‪ .‬נקנה מיד להבן או להבת ואם מת‬
‫וכשהחתן תבע השיב לו דדי אתה לא היית בשעת‬ ‫חייבץ היורשין לשלם ואין שום אונם פוטרתם וכן‬
‫חתנאים ולא ידעת רק ע״ם אביך ע׳ב אץ לך מה‬ ‫כשלא נקנה באמירה אבל האב פסק וקני מידו קניין‬
‫לתבוע ממני ומרחה א׳יע מהנדוגיא ומקנס והשיב ר׳ת‬ ‫גמור שמחייב א״ע ליתן לבנו או לבתו כך וכך זכו‬
‫שרתתן יכתוב הרשאה לאביו ואז חייב לסלק לאביו‬ ‫מיד רועה כשאר חיב ואפילו מת אבי הכלה קודם‬
‫־הוא שלוחו של החתן ואין ביכולת הצד השני לדחותו‬ ‫הנשואץ טוזיאין ‪ p‬היורשין אפילו ממשעבדי כשאר‬
‫‪1‬ב'ש נשם תשו׳ מהר׳ם(‪:‬‬ ‫חוכ ולמה כסי׳ דקודם איט כן משים דבשם הקניין‬
‫כל מד‪ ,‬שפוסקין בהתנאים מחוייבים לקיים קודם‬ ‫אינו אלא רק בננו הצר השני להתחייב כקנס בם׳ש‬
‫החתונה אף אם לא פירשו מתי יחנו הנדוניא ולא‬ ‫שם אבל הפא הקניין הוא להבן או להבת וק״ם לא‬
‫יוכל אבי דגלה לומר לרתתן כנוס ואח׳ב אתן דאומדגא‬ ‫מהני רק למטלטלים וקרקעות ולא למעית דאין מטבע‬
‫נדולה היא רבוונת ההתוזייבות הוא על קודם הנשואץ‬ ‫גקנה כחליפין וצריך קניץ אנב קרקע ונם לא יקבל‬
‫אמנם אץ ביכולת החתן לומר ליחן הנדוניא לידו‬ ‫בקניין שיתן לכנו או לכתו דקניין אתן אינו מועיל‬
‫ריטל האב לומר אשלישם ביד שליש עד שאראה‬ ‫כמ״ש בח׳ם סי׳ רמ׳ה אלא קניין חיוב על נפשו ליתן‬
‫הנהגתך עם בתי וכן המנהג פשוט להשליש הנדוניא‬ ‫‪1‬נ׳ש סק״תז‪:‬‬
‫עד זמן מה אחר החתונה ובל העושה סתם על ד עז‬ ‫עור יש נ״ם כין סי׳ זה לסי׳ רקורם רכסי׳ הקורם‬
‫המנהג הוא עושה אא׳ב פירש כפירוש בהתנאים או‬ ‫כשמת האב א'צ היורשין ליתן להם מפני הפסיקה‬
‫לפני עדים שיתנו לידו קודם דתיפד‪ .‬ואם אבי הבת‬ ‫רהפסוקה במל אלא שהבן או הבת נוטלץ מכח ירושתן‬
‫רואה אחר החתונה שאין לו חיים נעימים עם בתו‬ ‫בשארי היורשים ואלו בסי' זה או כשקנו מהאב קניין‬
‫שחתנו מרגיל עמה קטטות א״צ ליתן לו אף אם נשבע‬ ‫נמוד שמחייב א׳ע במ״ש אין מנכין להם מחלק ירושתן‬
‫ליתן לו כמ׳ש בח׳ם סי׳ ע׳נ ע*ש וכן כשהמעות ביד‬ ‫שהרי זכו בה בחיי האב והם כשארי מתנות שהאב‬
‫שליש לא ימסרו הטעית לידו מפני שיש לחוש שירגיל‬ ‫נותן לבנו ולבתו כחייו וככר כתבנו דקניין אתן לא‬
‫יותר קטטה כשהםעית יהיו בידו אמנם אם האב מבקש‬ ‫מהני ולכן אם אמר אתן כך וכך וקבל בקניין וכן‬
‫עלילות לכלי ליתן לחתנו דמעות טוציאץ הב״ר‬ ‫החתן שפסק לעשות לה כתובה כך וכך ובשעת‬
‫הטעות ומוסרים לחתנו ודברים אלו חלוים בראיית עיני‬ ‫הגשואין חוזרין בהם אין יכולין לכופן דקניין אתן לא‬
‫ב־ד ושכר כתיבת התנאים צריך ההתן לשלם אם לא‬ ‫מהני ואף שיש סוברים דמהני קניין אתן ם׳מ עכ׳פ‬
‫נכתב רק שטר אחד אבל אם נכתבו שני שטרות כל‬ ‫הוה ספיקא רדינא ואין ביכולת להוציא מיד המוחזק‬
‫אחר משלם את שלו וכן המנהג פשוט אצלינו ששני‬ ‫ורק מחוייבץ לקיים מצד הקנס שפסקו עליהם בשעת‬
‫הצדדים נותנים הוצאות דגחיבה וכיוצא בזהו‬ ‫התנאים בנועג וכט׳ש בסי׳ הקידם וכתב רכינו הרמ׳א‬
‫]הפוסק טעות לחתנו ואין רוצה ליתן לו ויו ר סעיפים[ ‪:‬‬ ‫‪ p 'D‬נ״ב‬
‫לבתו בין שפסק לה ע״פ קנם כט׳ש בסי׳ ני ובץ‬ ‫^ שנו חכמים נכתו׳ ק״ח ‪ 1:‬הפוסק טעות לחתנו ופשט‬
‫שהקנה לה בקניין נמיר כס״ש כסי׳ נ׳א ובין שפסק‬ ‫לו את הרגל יכילה היא לאמו־ מה אני יבול‬
‫כאופן שנקנה כאמירה נעלסא כמ״ש שם ובץ שפסק‬ ‫לעשות או ננוס או פטור ביאור הדברים שפסק נדוגיא‬
‫גרגרי פ‬
‫פז ‪m‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין םיסן נ״ב נ־נ‬ ‫ע ה ך‬
‫בדגרים געלמא כאופן •פלא נקנה לא נאשירה וי א יבולר‪ .‬לומר כסבורר‪ .‬הייתי שאבי יתן עלי עכשיו מד‪.‬‬
‫כקניין ולא בקנם ‪1‬נ״מ בעור( ועל ‪0‬םך זה קידש החתן אני יבולה לעש־ת זונזה איש לשין אדמץ ב»*ה ודויי‪5‬‬
‫את בתו ואת״ב פשט לו את הרנל בלושו־ שאינו חש מיהו ייל דנם לד‪.‬שיר נפסקד‪ .‬על עזמד‪ .‬שלא במעמד‬
‫לרבחיו ואוסר לו כרשק בזיון טול שיש מעל רגל' אכיר‪ .‬ואז היתה ביכילתד‪ .‬לקיים ואחיב ירדה מנמבה‬
‫וטשחק בו או שאוטר תלה איתי על ע׳ן אין לי טה יכולד‪ .‬נ״כ למפו לכנוס או לפטור והטור לא קאטד‬
‫ליחן י ך אי ששת או שהלך לטרחקיש יאץ טמי ליתבע רק באם שנם בעת הפסיקה לא היה ביכולתה דאו‬
‫^־״ן( והארוס אינו רוצה לא לכינסה ולא לפיטרה בגט אינה יכולה לנופו בשפסקר‪ .‬שלא כמעמד אביה נדסה‬
‫נינ א״ש לשין המשנה פ״ש ודרקז ‪:‬‬ ‫ער שהאב יקיים שה שפסק יבולה הבת לביפו או‬
‫שיכנסנה או שיגרשנה דלטה יושיבנה עגונה בעין אביה ך אפילו אם אביר‪ .‬פסק אימתי יכולה לנופו כשאין‬
‫ירה משגת ליתן טה שאביר‪ .‬פסק אבל אס ידה‬ ‫ואט שאץ ביבילחה לבופו שיבנישנה ביא הגדוניא ם*ם‬
‫אתת משתי אלה יכילה לנופו או לכנים או לפטור משגו; צריכה ליתן מה שפסק אביה ואינה יכולה לומר‬
‫‪fl‬־^בר פשוט שאם התחייב א״ע בחייב נשיר כמו בסי‘ ננוס או פטור ואץ לה ליטר מה לי בפסיקת אבי‬
‫גיא ויש לו נכסים יכילים ביר להוציא טשנו בע״ב דד‪,‬רי טעיקר ‪ p n‬אץ לגו לנופי כשד‪.‬םגיעד‪ .‬היא טצד‬
‫מד‪ .‬שפסק ואף אם אינו בכאן ב״ד יורדין לנכסיו האחר נדזהו פעם חנמיס שסו אלא דאגן קיייל כיץ ראניסה‬
‫ומגבין מנכסיו ורק אם העני או שאין בבחם לגבות או היא אץ לנו לעגנה ולכן אם אינר‪ .‬אנוסה שבירר‪.‬‬
‫שאיוי מתחייב ע״פ הרץ כטיש יכולה היא לכופו או לק״ים אלא שמעטרת על קו הרץ מפני שהיא לא‬
‫לבנום או לפטור ‪1‬ערץ‪ 1‬ואין חילוק בין שפסק האב פסקה לפיכך נס אנחנו םעטירים אוחו על קו הדין‬
‫ואץ לנו לכיפו וכן עיקר לדינא ןעניש סקיג דנתשר מיי' משמע‬ ‫בטעטר חבת או שלא בטעטרה ‪1‬ענ*‪; 15‬‬
‫^ והיא שפסקה על עצמה ואינה מקיימת כתב הרטבים ג'כ ‪ p‬ועבייח ‪1‬עמלימ ספיג הנרז לגס בנשבע לכו׳^סה פפות ז‬
‫זיל בפכיג רהיא שפסקה על עצסה ולא הגיעה ‪ p,‬כל אלו הרבדים אינו אלא כלאחר אירוסין וקידם‬
‫נשואין אבל קידם אירוסין כמו אצלינו לארד‬ ‫ידה ה״ז יושבת ער שתמצא מד‪ .‬שפסקה או עד‬
‫שתמות ולטה לא תפטור עצטה בטרדות ‪1‬ר'ל שהוא התנאים לא שייך דין זד‪ .‬רקורעין התנאים ונתבטל‬
‫שסק בעעגת יאים עלי דספין אות! לימן גס‪ 1‬שהמורדת וד‪'.‬א השידוך כשאחד מהצדדים אינו םקיים פיסיקי ויאחר‬
‫ארוסה הבעל רוצה רכינסה והיא אינה רוצה אבל זו נשיאץ וודאי לא יוכל לבגוד באשתו םשים שאין נותנץ‬
‫אץ הבעל רוצה בה עד שחתן הנרוניא שפסקד‪ .‬והיא לו סד‪ .‬שפסקי לו אלא חייב בבל דבר שאיש חייב‬
‫דוצר‪ .‬בו שהרי איטרת לו או כנוס או פמיר בר״א לאשתו ואפילו בפסקה היא עצמה ואין לר‪ .‬טח ליתן‬
‫בנרולה אבל בקטנה שפסקה על עצטה בופץ איתו אסור לבגוד כה כשכנסה ועכיז כשהאב פסק ואינו‬
‫ליתן גט או יכניס בלא נדוניא עב״ל וי״א דנם זר‪ .‬דינר‪ .‬רוצה לקיים ד ש ביטלתי מוציאץ מהאב >דפ ביי‬
‫כמורדת זרי׳ף( אמנם לפי מה דקיייל בסי׳ עיז דגם כל מד‪ .‬שפסק אפילו אחר נשואין מישן ובבר נתבאר‬
‫כטורדת אץ מפין איחו לגרשה אץ ניט בזה ועניפ בסי׳ כ• שלא יתקוטט מורם בעבור נדוניא אעיפ שפסקו‬
‫לו ובזר‪ .‬יראד‪ .‬םיטן כרבה עי ש‪:‬‬ ‫דעת הרטבים וררי״ף דר‪.‬יא שפסקד‪ .‬על עצמה וד‪.‬יא‬
‫גדולה אפילו אין לה טה ליתן לו אץ ביבילתה לכופו ן מי שפסק לתת גדוניא לבתו ותובע החני ממנו‬
‫ואומד שנתן לבתי אץ זו טענה דהרבר יריע‬ ‫איא תשב עד שתלכץ דאשה או תשיג ליח; לו ‪:‬‬
‫^ אבל י״א דגם היא בשפסקד‪ .‬לעצמד‪ .‬והיה ביכולתי‪ .‬רהכיונה טהפיסוק שיחן להזוג וטי שנשבע לסלק לחתנו‬
‫אז לקיים ואח״ב יררה ממצבה ואינה יכולה לקיים ובאותו פעם זדה עשיר וד‪.‬עני חייב למכור חפציו‬
‫יבולה לומר מה אני יבולה לעשות או כנוס ושארי רברים ויסלק לר‪.‬חתן בית שנשבע חוץ מדירתו‬
‫או פטור )הדאיש והמאור כאדמון דנרייחא[ אך שר!טור ובלי תשמישו מיהו דחתן אבזר אם יביא חוחמ לבאלח‬
‫י*י ‪ 7‬למחול לו זנילו ז‬ ‫מחלק בזה דזד‪.‬ו דווקא דפסקה בפגי אביה דאז‬
‫‪ ]D'D‬נ״ג ]דין הפוסק לבנו או בתו אם קנו וכשנפלה לפני יבם ואם הבת טתה ובו כ״ר סעי׳( ‪I‬‬
‫חתנו ואחיו רוצר‪ .‬ליבמה וגם חיא מתרצת ליבימ‬ ‫^ שנו חבטים ‪1‬כמז' סיו■‪ 1‬הפוסק סעית לחתנו ומת‬
‫מיס‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קד‪,‬ישין סימן רג‬ ‫ערוך‬ ‫‪174‬‬
‫אינו סיבר כן ‪»1‬ז״מ בשם הריסנ״א פיזיליק הגאון בץ ‪0‬תנ‪1‬‬ ‫ם׳ם יכול ליטר לאחיך הייתי רתה ליו‪/‬־ ו^ך אי אפשי‬
‫לבתו הוא ע'פ פירושו בירושלמי שדחאו הרי׳ף »'ש ומוכרח‬ ‫ליתן ואפילו ת־אשון היה ע׳ה והשני ת*ח יכול ליטר‬
‫כדנריט ואף שכפור א׳א לומר כן עב״ח ודו׳קוז‬ ‫כן ואע״ג רהפסיקה היה נאיפן שנקנה ע־פ הרץ כגון‬
‫ף ונדולי האחרונים ‪ .‬רוצים להשוות דעת הרמב׳ם‬ ‫בקניין או כעטרו וקירשו ‘‪:‬ונקנין כאטירה ס׳ם יכיר‬
‫לדעת הנאין וכתבו שמיש הרמג׳ט האב שפסק‬ ‫לוטה כן והטעם רכל הפיסק כשעת הנאים ■יו כשעת‬
‫ע׳׳י כתו כיונתי שפסק לחתנו ליתן לו כשישא בתו‬ ‫קדושין רעתו עיט עיכנבנה לנשואין ולא קנו עד‬
‫אכל בפסק לבתו ססכים לרעת הגאון נחמ׳ח ונ׳ש! ולא‬ ‫הנשיאין וכיון שטת קירם הנשיאין והיא נשאה לאדה‬
‫משטע כן דא״ב למה שינה הלשץ שכתבו כעצמו‬ ‫אפילו נשאת לאחיו של וה הטת ביכום ט׳ם אץ בידינו‬
‫באיתה הלכה ועוד שהרי כתב וכן הפוסק לבנו וםשסע‬ ‫כח לכוף להאכ לקיים טפני שיכוי* לומר שלא לנשואי;‬
‫דכתו דומיא דגנו ועוד ראם כוונת דדמכ״ם שפסק‬ ‫אלו נתחייב ‪:‬‬
‫לחתנו ליתן לו כשישא בתו טאי קאטד שכל הפוסק‬ ‫^ וכתב הטור בשם הגאון דזהי דיוקא בפ־םק י׳חהנו‬
‫אינו פוסק אייא ע׳ם לכנוס פשיטא כיון שמפורש אסר‬ ‫אכל אם פסק לבתו בגון שאטה בשעת ק־ושין‬
‫כן לפי פירושם ואף שי*ל שכוונתם שלא אסר ‪P‬‬ ‫הריני נותן לבתי כך ובך קנתה הבת אע׳פ שטת‬
‫טפ ירש אלא אטרינן שבן היתה כוונתו א*כ איזה לשק‬ ‫דתתן שאינו יכול לוטה לא פסקתי לכתי אלא ע׳ם‬
‫אטי דאב מפורש אם נאמר שאסר הנני פיסק לחתגי‬ ‫שהיא לידי נשואי החת; דמ״ס '‘ בתי פסק ובתו קנתה‬
‫ע^ יד כתי אין זה לשון כלל ואם אמר רק הנני פוסק‬ ‫עכ׳ל כיאור דבריו הוודאי גם הבת אינה קיניח קורס‬
‫לחתני א־כ למה כתב על יר כתו אלא וודאי שאטר‬ ‫נשואיה ואם מתה ויש לה בן או בת אין יורשי; זה‬
‫הנני פוסק לבתי וכוונת הרטב׳ם לזה דאץ חילוק בין‬ ‫המטון דפשיטא דהפסיקה לא היה אלא ע׳ט שתנשא‬
‫פיסק לחתנו לפוסק לכתו וזה שכתב על יד כתו כן‬ ‫רק לעניין זה נ״ם בין פסיקתו לחתנו ובין פסיקתו לה‬
‫הוא לש־גו נם כדינים הקורטין ע״ש נעמ׳ק שנס הוא‬ ‫דכשנתיבטה לאחיו של הארוס אין האב יכול לוטה‬
‫;דחי‪ ,‬בזה מאד( ‪:‬‬ ‫לאחיך רציתי ליתן ולא לך שהרי לבתי פסק ולא‬
‫ף‪ ,‬מדברי הרטב׳ם שמשיה פסיקת הבן לפסיקת הכת‬ ‫פקעי הקדושין נרא׳שז ומלשון זה משמע דווקא בשנתיבטה‬
‫לטדגו שנשם בפ־םק לכתו כשעת קדושין איט‬ ‫לאחיו דכא טבח קדושי אחיי המת והוא הרי פסק‬
‫מתחייב רק אם תנשא לחתן זה כטו כן הפוסק לבנו‬ ‫לבתו כעת הקרושין לכשחנשא והרי הקדושין קייטין‬
‫בשעת קדושין אינו מתחייב אא'כ ישא הכן כלה זו ואם‬ ‫ונם נשואין יש אבל אם מת החתן והיא נתקדשה‬
‫מתה ולקח אחרת אף טוכה ממנה אין האב טתדוייכ‬ ‫ונשאת לאחר אין האב צריך לקיים שהרי פסק בשיעת‬
‫כפיסיקו ‪1‬וכ׳כ הב'מ‪ 1‬וכן הרין נהפסיקד‪ ,‬שבשעת רתנאים‬ ‫הקדושין הראשינים ואיתן קדושין נתבטלו )כיש! ובן‬
‫כפי טנהדני והסברא נותנת כן שהרי הכיונה לזוג זה‬ ‫מבואר מלשון רבינו הב׳י סעי׳ ב׳ ‪1‬ומ'ש הב׳ש דמהר';‬
‫ולא כשיזדווג באחרת או היא תזרווג נאחר וכן‬ ‫לא משמפ כן אינו מוכרח דנקיט לשין הצאין ע׳שו ז‬
‫עיקר לרינא ‪:‬‬ ‫^ חילוק זה עכתבני בין פוסק לחתנו לפוסק לבתו‬
‫ן הפיסק טעית לחתנו ומחה הבת אפילו טסר האב‬ ‫לא משטע כן מרדטב׳ם פכ׳ג מאישות שכתב האב‬
‫את הטעית לחתנו קידם דתיפה ביון שלא כנסה‬ ‫שפסק על יד בתו לא קנתה הבת אותה המתנה עד‬
‫להיפר‪ .‬שהרי מתה קורם טיציא האב את הטמון מהחתן‬ ‫שיכניס איתר‪ .‬בעלה וכן הבן לא קנה עד שיכניס שכל‬
‫אפי־ו קידשה כבר וכיש אם עריק לא קידשה ולא‬ ‫הפוסק אינו פיסק אלא ע׳ם לכניס לפיכך הפיסק טעית‬
‫לבר שמוציא טהחתן אלא אפילו אם הניחה כתו זרע‬ ‫לחתנו וטר‪ .‬קורם שיכניס ונפלה לפני אדזיו ליבם יכול‬
‫אינו יורש אוהד‪ .‬והטעם כט״ש שכל הפוסק אינו פוסק‬ ‫האב ליטר ליבם לאחיך הייהי רוצה ליתן ולך איני‬
‫אי^א ע׳ט לכנוס יאוטרנא גדולה היא‪:‬‬ ‫ריצה ליתן ואפילו היה הראשון ע׳ה והשני חכם ואע'פ‬
‫ץ וכתב רנינו הב׳י כסעי׳ ג׳ דיש טי שאומר דה׳ם‬ ‫שהבת רוצה גו עכ*ל"הרי שכתב דין זה שא'צ ליתן‬
‫כפיסק לחתנו אבל טי שנותן לכתו סתם שתנשא‬ ‫ליבם על פוסק לבתו ולשון הרטב׳ם העתיק רכינו הב׳י‬
‫נו ולא הזכיר שתנשא לפלוני קנתה אותה סתנה וביון‬ ‫בסןןי׳ א׳ ולכן כתב בסעי׳ ב׳ החיי^וק כין פיסק להחנו‬
‫שנתקדשה אע'פ שכטלו הקרושין כשמת הארוס אין‬ ‫ובין פוסק לכתו בשם יש טי שאוטר מפני שהרטנ׳ם‬
‫‪sun‬‬
‫‪3‬ד» ‪175‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושי) סימן נ״ג‬ ‫ערוך‬
‫י כל הדינין שנתבארו אינו אלא באחר אירוסין אכל‬ ‫האב יבול לומור בו עב׳ל ביאיר דבריו ‪«#‬וינו פוסק‬
‫אחר הנשואץ רעת הרמב׳ם ורש״י ועור נדולי‬ ‫לבתו בעת הקרושין אלא ניתן לה או מתחייב כדין‬
‫ראשינים שאפילו אם האב לא סילק הנרוניא וכל מה‬ ‫התחייבות בכך ובך מעיה דאין חילוק בין פסק לנתן‬
‫שפםק לכתו קורם הנשיאין מחיייב לסלק לאחר הנשואץ‬ ‫ננ״ש סקיח אם נתן או פסק לה סתם ולא הוכיר שתנשא‬
‫אפמו מתה בתה יסלקם להבעל סדץ תורה שהבעל‬ ‫גו היה שלה לגמרי ואם מתה והניחה זרע יורש‬
‫יורש את אשתו וכיץ שכנסה דרי דסזרת שלו וכשמתה‬ ‫איחה אמנס כיץ שהזכיר שתנשא בו ווראי אם לא‬
‫אשתו יירשנה וזהו פשוט דרווקא כשנתחייב טדינא‬ ‫זכתה לנשיאין שמתה קורם אין יורש יורשה והמעות‬
‫כגון שנקנין כאמירה או בקניין והתחייבות אכל אם‬ ‫חוזרק להאב אך כזה יפה כחה מהפסיקה שבשעת‬
‫לא נתחייב מדינא אלא שהבטיח או אפילו נתחייב‬ ‫הקדושין שנתבאר דאין האב מחוייב ליתן אלא כשנשאת‬
‫בקנם ולא בעירך ההתחייבות כמו נסי׳ נ׳ ולא נתן‬ ‫לוה ר ‪ a‬חן ולא לאחר ובפסיקה זו האב מתחייב אפילו‬
‫קורם הנשואץ ונשאת ומתה פטור גם מהקנס )נ׳ל והן‬ ‫נשאת לאחר ואפילו נתן או פסק לה כשחיתה ארוסה‬
‫דכתו׳ מ״ז ‪ ,‬הוא באחר אירוסין מ״ש בתוס׳ו ולפ״ז יש הפרש‬ ‫או משודכת לאהד לא אמרינן דלא היתה בוונתו‬
‫גדול בין אחר אירוסין לאחר נשואין רלאחר איריסץ‬ ‫רק אם תנשא לזרי לא אטרינן בן כיק שלא פירש‬
‫אפילו הנדוניא הוא ביר הארום אם מחה מחזיר להאג‬ ‫ונס לא היתה הפסיקה כשעת הקרושין או בשעת‬
‫ולאחר גשואץ אפילו אם הנדוניא ביד האב טוציאין‬ ‫התנאים ‪1‬נ*מ בפ״ז ונג״ש‪ 1‬ז‬
‫מהאב ומוםרץ להבעל אפילו מתה לפי דין התירה אם‬ ‫ןן בירד סי׳ רנ״ג נתבאר ראם אחד גדר מעות ליתומה‬
‫לא מפני התקנה כמו שיתבאר ואפילו קודם החופה‬ ‫להשיאה ומתה דלא זבו בהם יורשיה ע־־ש וק״ו הוא‬
‫כשמסרה האב לשליחי הבעל ומתה יורשה הבעל‬ ‫סבתו שנתבאר רכה״ג לא זכו יורשיה וב״ש אחרת‬
‫ככרש דרמב״ס בפכ״ב ואפילו הנדוניא כיד האב כם*ש‬ ‫אבל בח״מ סי׳ דניג נתבאר בשכ״מ שזנור‪ .‬לתת מאתים‬
‫כמי׳ ניז עיש וכן כמה שנתבאר דלהיכם א״צ לי ^‬ ‫זוז לנדיניתה אם מתה קידם שתנשא זנו בהם יורשיה‬
‫זהו הבל בנתארטנה מן האירוסין אבל ‪ p‬הנשואץ זבה‬ ‫וכתב שם רבעו הרנרא דיש חולקין וס״ל דלא זבו בר&‬
‫היבם ומוציא מהאב כל מה שפסק כם״ש ‪1‬ע׳ במרדכי‬ ‫יורשיה ע״ש ובירר שם כתב דיש חולקץ וזהו דיעה‬
‫סזו דכתו׳ מיש בשם רי> גאון וע״ש מאי דתלי בנתינת נתונה‬ ‫ראשעה שבחים שם יבאמת י״ל רכירר הכל מודים‬
‫אץ לו מובן וע׳ מק׳ וחחק! ‪:‬‬ ‫דרווקא כשכ״ם דסחלק לאחר מותו ביונתי למתנה‬
‫י א אבל רבינו תם חלק עליהם ופיל דגם לאחר‬ ‫גמורה למי שנותן אבל הנודר בעץמו לנשואי פלונית‬
‫גשואץ כשעדיין לא סילק האב הנדוניא ומתה‬ ‫וודאי אין ביונתו רק לנשיאין ובאם לאו לא נדר אמנמ‬
‫הבת לא זכה הבעל גם מדין התורה מטעם דאומרנא‬ ‫לרעא אץ נים בזה כיק שרבעו הרם*א פסק שם נס‬
‫גדולה היא שזה שפסק האב לבתו או לחתנו אינו‬ ‫כשכ*מ שהעיקר לדינא דלא זבי בהם היורשים ע*ש‬
‫אלא בשתהנד‪ .‬בתו מזה והיינו כשבאו המעות לידו‬ ‫)ובמרדכי ם׳ אע״ש משמע נהרמ׳א עי® ‪:‬‬
‫ואיבא רירה ביתא אכל בל ז ‪ p‬שלא באו ליד הבעל‬ ‫‪ q‬אמנם נחכאר ביו״ד שם דבל ‪ p t‬שהיתימה חיה‬
‫לא זבה בהן הבעל רעל ‪ ,a n‬כן לא התחייב עצמו‬ ‫הם שלה וצריך לתת לה מיד ואין ממתינים עד‬
‫)ימס■ הך דנייי׳ »'י לאמי »יאיןז וכיץ שיעז בזה מחלוקת‬ ‫נשואיה עיש ולפיז נראה דביש בפסק לבתו יצריך‬
‫הפוסקים אין מוציאץ ‪ p‬האב אפילו עברו שנים רבית‬ ‫ליתן לה מיד ואפשר דדווקא בטרר ליתימה דמסתמא‬
‫מומן החתונה כיץ שעדיין לא סילק הנדוגיא אץ הבעל‬ ‫היא ענייה וצריכה להכין בגדים ושארי דברים לנשואין‬
‫יורשה ואפילו יש לו בנים ממנה ואפילו מת הבעל‬ ‫ואם לא יתן עד אחר נשואין במה תנשא לפיכך צריך‬
‫אץ הבנים יורשים דבל זמן שלא באו המעות ליד‬ ‫ליתן לה טיר מ שא׳ג כפוסק לבתי שזוצ להכניס מזומן‬
‫דתחן אינו קינה עדיין לרעת רית דאזלינן בחר אומדנא‬ ‫לבית בעלה למה יחן לה טיר ו ק נראה עיקר וכן‬
‫נמי ש ואץ מוציאין מהמוחוק מספק ‪:‬‬ ‫מתבאר מחיך מ*ש בסי׳ נ*א דצריכץ ליתן קודם שיבטם‬
‫י ב לדעת ריח אפילו הונחו המעות ביר שליש מכת‬ ‫ואין האב יוכל לומר נגוס יא‪.‬ודכ אתן ע*ש ומשמע‬
‫שניהם כייומר שע*פ שניהם הושלשו אך בזה יש‬ ‫להריא דמיו־ אתר הפסיקה אינו מחוייב ליתן וי א רמי‬
‫חילוקים אם השלישו שלא ' ‪ p‬להבעל עד זמן פלוני‬ ‫ליתיסה ממעם שבארנו ז‬
‫ומתה‬
‫השלחן‬ ‫חלמת קדישין ) ‪ p t‬נ״נ‬ ‫עחך‬ ‫‪m‬‬
‫וסתה הג ת תוך הז ק לא זכה הבעל ואם עשאו שליש להוציא מיד המוחזק ובספיקא דשליש יחלוקו דויראי‬
‫לבזובת הזוג דודיט שירויח לטובתם אף שקצבו ושן כן הוא דכשאנו צריכים להוציא מיר האב אץ סוציאץ‬
‫ומתה תוך הז ק זכה הבעל דזהו כנאו יי דו רסי דהרי מספק אבל כשרים ביד שליש נחשבו שייוט כמוחזקים‬
‫ויחלוקו זנ״ל( ‪:‬‬ ‫תכח נהנית מהריוח זב׳ש סק׳ו( ואף אם השליש אינו‬
‫ט ן בעיקר ‪ p‬זח שאמרנו דאין מוציאץ סיר המוחזק‬ ‫רשאי למסור להזונ בלתי ידיעת הצדדים ם׳ש כננוי‬
‫מפגי דעת ר־ת אם תפס החתן לא מפקינן מיניה‬ ‫דמי נחמ״יס ואף אם לא הרויח עדיין דביק שאנו חושבים‬
‫וה בב ‪ T‬הבעל אץ אנו אחראין להרווחה דנסתלקה ואפילו לריעות הפוסקים דלא סהני י תפיסה בספיקא‬
‫מ»יםדנא רזהו במו שנהנית כתי !נ״לו ואם השלישו דדינא שאני דגא דהחתן יבול לומר קים לי כריעה‬
‫סתם ביד השליש ולא לז ק קצוב ולא להרווחה והבעל ראשונה ואע*נ דלאו ככל סקום יכולים למעון קים לי‬
‫אם חיה רוצה היה מוציא מיד השליש ולא הוציא דא'כ אץ לדבר סוף ואם יסצא התופס דיעה יחידאי‬
‫עד שמתה הכת יחלוקו רזהו ספק אם נחשכ כזה האופן יאמר קים לי כריעה זו שאני הבא דדיעה ראשונה היא‬
‫כנכה הבעל כיץ שהאב מסרם ליד שליש בלי כל תנאי דעת רש׳י והרמכ׳ם ושארי גדולי רבותינו וודאי‬
‫או דילמא כיון שעכ״פ עריץ לא כאו ליד הבעל לא דיכול לומר קים לי כדעתם וכן פסק רכינו הרמ״א‬
‫זכה כ ק הלכך יחלוקו זב׳ש ומ*ש החמיח סק׳ס דהבמל יתול זעב׳ש סק׳י[ וי״א דתפיסה לא מהני רק קודם שנולד‬
‫רניע מהב׳ש לא נראה ‪ p‬מ״ש( ד׳ א עוד דאפילו אם נתרצו הספק והיינו קורם שטחה אשתו ותפם כע׳ב שלא‬
‫שחמיו ישא ויתן בהסעות לטובת הזוג אע״פ שעדיין הם רצו ליחן לו אגל לאחר מיתתה לא סהני תפיסה‪1‬ד״מ‬
‫וש׳ו[ אבל י״א דמהני הפיסה וכן פסקו גדולי האחרונים‬ ‫‪ T3‬האב ומתה זבה הבעל מטעם שבארנו ‪:‬‬
‫אפילו עשה האב עליו שטר על הטעות וזקפן עליו הלכה למעשה דנם לאחר מיתתה מהני תפיסה נעג*® ‪:‬‬
‫בלזלוה כל ז ק שלא הוציאן מידו לא זכה לדעת ר׳ת ט ן בפה לא זכה הבעל לדעת ר״ת הנרוגיא שכתב‬
‫האב ליתן לו עם אם האב ייחד לבתו מעות או‬ ‫ספני מעם האומדנא שכתבנו ולכן אע־נ דבכל‬
‫התחייבות כשטר הוה ככאו המעות ליד סי שנתחייב!■ מטלטלין וקרקעות שלא תכגיםם להבעל לחלומץ אל<ו‬
‫לו הבא שאני מטעם האוטדנא ויש טי שאומר דגזקיפת שועכסים יהיו שלה והבעל יאכל הפירות וזוצ נכם‬
‫מלוה זבה הבעל ווצה ספיקא דרינא ולכן אין מוציאים מלוג ואם עדיין לא באו לידה תחו‪ 1‬רשות שניהם לא‬
‫מיד המוחזק ]ב׳ש סיך» וי׳א דמוציאים מטעם ס׳ם זכה הבעל בדין אבל סתנית שניתנים לנביר חתן וכלר‬
‫שמא הלכה כריעה ראשונה ואת׳ל כר׳ת שמא ככד‪,‬״נ ולא באו ליד החתן זכה נהם אך המתנות שהאב נותן‬
‫גם ר״ת מודה אך אץ להוציא ממון מטעם ס׳ם רלא רוסה לנדוניא מטעם האימדנא שלא נתן אלא כרי‬
‫עדיף מרוב ואץ מוציאין מיד המוחזק אפילו ברוב דאין שתהנה בתו בדם כללא דפירחא כל מה שהאב נותן‬
‫הול^ץ בממץ אחר הרוב נמב׳שז וי׳א דבשטר שלכל חוזר להאב כל ז ק שעדיין לא זכה הבעל ב ק‬
‫מוכ״ז אם נתן האג לחתנו וודאי זכה הבעל דהא יכול דאיטרנא גדולה היא שלא נתן אלא שתהנה בתו בהם‬
‫למסור השט״ח לאחר והאחר יתבע ממנו ואם הוא וכשלא באו לידו הרי לא נהנתה עדיין אגל מתנות‬
‫יחוור לתבוע מחתנו מטעם אומדנא מיהו עכ׳־פ חשוב שאחרים נחנו לה או שנפלה לה ירושה םטקום ‪VW‬‬
‫פשיטא שהבעל יורשה גם לדעת ר׳ת מיד אחר הוצפה‬ ‫החתן נמוחזק )סיזועב״®‪:‬‬
‫רף ואם העמיד האב ערנות בער הגדוניא לחתנו דליכא כזה אומרנא וכל אלו הדברים שנתבאר לרעת‬
‫זכה החתן אף כשהם עדיין ביד האב דבכה״ג האב ר״ת אינו אלא כשלא באו הסעית והחפצים פעם אחת‬
‫נוטר ומקנה אף קודם שתהנה בתו דזהי כאלו הוציא ליד התתן אכל אם כאי פעם אחת לידו אע'פ שהחזירם‬
‫מידו ליד החתן וכ״ש אם הניח משכנות ביר חתנו על ליד האב זכה בכל דכיון שבא לידו אפילו על יום אחר‬
‫הם סמש כשלו ויורש את אשתי כר״ת‪:‬‬ ‫הנדוגיא וי׳א רנם בערבות לא זכה דאין הערב משהעכד‬
‫אלא במקום שיכול לתבוע הלוה עצמו אגל כאן שאץ יץ כל ארו הדינים שנתבארו הם לפי עיקרי דיני התורה‬
‫בירושת הבעל אבל גדולי הדורות םוםן רבותינו‬ ‫ביכילתו לתבוע את האב מטעם אומדנא איך ניציא‬
‫מהערב שלו וכיץ ח צ ה ספיקא דדינא אין טוציאין הקרמונים שראו הצער והעגמת נפש מאבות הנשים‬
‫סדימוחזק ואל תחמה למה אמרנו בכל הספיקיתז ש^א כשמתו אחר חתינתם והבעל יורש אותר■ ואברו נפעות‬
‫‪01‬םק‬
‫פט ‪177‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ סיק נ״ג‬ ‫ערוך‬
‫ויירשנד‪ .‬נעכב על ידם םלמנור ו א ^ כל העתיד לירעו‬ ‫וססק עשו ‪ nupn n u‬ו כי ה ט ‪9‬א ‪ nVK‬על דעת‬
‫יעכב על מורישו מלסבור בנכסיו ואפשר דוח קאי רק‬ ‫המנהג הוא נושא דכדכר שבמשץ גי ד האדם יסחול‬
‫על מתגי הנרוניא ויורשירס במו אבי הבת ובניו וכן‬ ‫ממונו וביון שיש תקנה שלא יירשנה הוד■ במתנה‬
‫משמע במקיר הדץ זש״ג סש*ו דנחר בשה ריא*ז‪ 1‬אמנם גם‬ ‫נ«ורש בשעת הקדושין שיוחזד להאב כל מה שנתן‬
‫זר‪ .‬לא שמעמ מעולם שי ג ^ כן ושניחוש למיתה‬ ‫וכמכו רכותיט בתקנות אלו על מה שדרשו חדל כת״ב‬
‫ולעכב ע״י הזוג סד‪ .‬שברצונם לעשות בנכסיהם ו צ׳ ע‪:‬‬ ‫וחם לריק כחכם זה המשיא בתו ומתה בשבעת ימי‬
‫וזה ערך מאד‪ .‬ועשרים שנה מקירס שבאסיפת‬ ‫המשהה שאבד בתו ואבד ממעו ולפיכך חקט שלא‬
‫חכמי מדינר‪ .‬ומנהיגי ארצות החקימ שער שלש‬ ‫יעמדו בקללה כל כך והרבה תקנות היה בעניין זר‪.‬‬
‫שנים יוחזר הכל אף הבגדים של אשתו למתני הנדוגיא‬ ‫עד שתקנו וחזרו ותקנו כמו שיתבאר לפנינו בס״ר‪:‬‬
‫וליורשיו ועד היום הטנהג קבוע במדינתימ כלי פקפוק‬ ‫יךן הקנה ראשונה היתה בימי חכמי הצרפתים ובראשם‬
‫בלל ור‪.‬וםיפו על תקנת שדם אמנם נל שונימ בלולד‪.‬‬ ‫רית והסכימו לזה חכמי נרבונא וגדולי לומבארדיא‬
‫תקנר‪ .‬זו בתקנת שדם שכור‪.‬בץ בהתנאים ני בן ‪.TH‬‬ ‫על בל משא אשד‪ .‬ומחה תוך שנתה בלא ולד של‬
‫לשץ ומקנה ואץ לזוז םםנר‪.‬ג זה כי מגדולם וער קטנם‬ ‫קיימא שיחזיר כל הנרוניא ותכשיטי •האשה לנותנים לה‬
‫קבלו זר‪ .‬בכל המדינר‪ .‬ער כי רבים מהמון סוברים‬ ‫או ליורשיה בל מה שישאר בידו ‪ p‬הנרוניא מד‪.‬‬
‫שדין גמור היא ונם מרגלא כפי בל שעד שלש שנים‬ ‫שלא בלתד‪ .‬ושלא יערים לבלות רק מן הוצאת עסק‬
‫יוחזר למתני הנרוניא כשלא הניחה זרע קייסא וד‪.‬יימ‬ ‫קבורתד‪ .‬לפי בבודד‪ .‬ולא לפי רצונו ואפילו אם הבעל‬
‫‪ .T n r‬שלשים יום ויחיר‪ .‬מעט אחר מיתתה זניש סקיידן‬ ‫מוחזק בנדוניית אשתו וגם נד‪.‬גית ממנה ויחזיר עד ז ‪p‬‬
‫ואם הבן שלשים או בר‪ .‬שלשים חיו אפילו יום אחד‬ ‫ב״ד שהוא תיך ל׳ יום ‪1‬הנ״א ומרדני ס׳ל דנתי[ ‪:‬‬
‫אחר מיתהה מטל הבעל הכל רהולר ירשה ואח״ב‬ ‫י ט הקנד‪ .‬שנייד‪ .‬נקראת תקנת שוים על שם שלשה‬
‫יורש האב את כנו או בתו ולא פלוג בתקנתא בץ‬ ‫קד‪.‬לות גדולות שבאשכנז שפייא״ר ווירמייש׳א‬
‫שהיד‪ .‬הרבה אי מת מיד אחר מיתתה וכבר כתבנו‬ ‫מננציא ועשו אז תקנה בל הקד‪.‬לוה על בל איש ואשה‬
‫אופני ומזרה שמחמת שהיו שלא מחמת האב יורשם‬ ‫שיעשו נשיאין ויפטור אחד מהם לעולמו בלא זרע‬
‫הבעל והמתנות של האב נוטל כחזרה ואף שבסי׳‬ ‫בתוך שני שנים לאחר נשואץ שיחזרו חצי הנדוניא‬
‫קי״ח יתבאר שיש חולקין בזה ע״ש מים ביון שבלשון‬ ‫ליורשי המת ‪ loa‬ושני אלו התקנות הביאם רביגו‬
‫תקנה זו מבואר שגם בגדיה חוזרים כ״ש המחנות‬ ‫הרמ״א וזהו הנכתב בתנאים ומחמת עידור יעמוד‬
‫וכל תבשיטין שלה ולא ינכו! רק מד‪ .‬שעלר‪ .‬לו זצצאות‬ ‫בתקנת שדם ואף אם לא נכתב כמי שנכתב דמי מאחר‬
‫וד‪.‬םםר כמ״ש!‬ ‫שכך המנהג פשוט ואף ביתומה הנשאת המנהג כך‬
‫כ ב תכסי ם והמעות שחוזרין מכה ה ת ^ ה י״א ש^ ‪p n‬‬ ‫גחמ״יו סקי״זז ודווקא מה שד‪.‬וא בעץ ההר אבל מה‬
‫למחגי הגדוניא בלומד זדיו לית רץ ולית דיין‬ ‫שר‪.‬וציא או נאבד פטיו־ ובלבד שלא בזבז לאחר מוחד‪.‬‬
‫רד‪-‬אב שנתן לבתו נרוניא ומתר‪ .‬בתוך ד שנים שתזד‬ ‫רק לצרכי קבורתד‪ .‬ומד‪ .‬שהוציא על רפואות ועל צרכי‬
‫הנרוניא אליו ואם מת האב חוזר ליורשיו אמנם אם‬ ‫קבורתה מנבין לו ואם היד‪ .‬לו הפסד במעזא ומתן‬
‫מתני הגדוניא היו קרובים או רחוקים שאינם יורשים‬ ‫במעותיד‪ .‬מנכץ לו ג״ב ואם היד‪ -‬לו נם ממון שלו‬
‫אור‪.‬ה כזה נחלקו הפוסקים לסי חוזר אם למתנו הנדוניא‬ ‫מחשבץ ד‪.‬ד‪.‬פמד על שניר‪-‬ם זב״ש כקי׳ז[ לפי ע ר ך הממון‬
‫אם להיירשים וי*א שיחזרו לנותני הנרוניא וי*א‬ ‫ולא דמי לשנים שד‪.‬םילו לכיס שנתבאר בח״ם סי* קע״ו‬
‫להיורשים ומלשץ הזקנו ת משסע כדיער‪ .‬ראשזגוו‬ ‫אילו ואם סילק מעשר מסבוס הנדוניא מנבץ לו‬
‫ויש סי שהכריע ראם מחן הנדוניא היה קרוב אע־פ‬ ‫נ*כ זשסו ‪:‬‬
‫שליורשה יש קרוב יותר מ״ט חוזר אל הגוחן הנ חני א‬ ‫ך וכתב דבינו הרמיא די״א דאם החר‪.‬ן רוצה למכור‬
‫אבל אס המתן דעא איש זר רכזה לא שייך וחם לריק‬ ‫י נכסיה תוך שנתים יכולים היורשים למחות ואפילו‬
‫כחכם מחזירים ליורשיה נסיו וביש סי׳ קי״ס סקכלח‬ ‫אם היא ג*כ מתרציר‪ .‬במכירד‪ .‬מ״ם יבולים היורשים‬
‫אמנם כשהנשים ע צ ק מבניסין הנדוניא לא תקנו תקנה‬ ‫לסחות מהאי טעמא דשכא תמות תוך זמן זה ויוחזר‬
‫זו כמ״ש שם ויורשר‪ .‬הנ ע ל רלא שייך כזה וחם ^י ק‬ ‫לו ס ניומ‪-‬פ וחמוד‪ .‬סאד רץ זד‪ .‬וכי ספני שמא המות‬
‫כהנס‬
‫ה ש ר חן‬ ‫הלכות קדושין סימן נ״נ נ״י‬ ‫ערוך‬ ‫‪178‬‬
‫נדונייתה ומלשון תקנת שוים שהבאנו בסעי׳ י׳ם משמע‬ ‫כחבס דזה אינו אל׳א כשאחרים נותנים וכתכו האחרונים‬
‫שהתקנה היתר‪ ,‬על שגירש ויראה לי דאף לפי סנהגינו‬ ‫דזהו מנהג פשום ביתיבה שיש לה מעיה ירושה מאביה‬
‫דהתקנר‪ .‬הוא על שלש שנים כמ״ש ם*ם לעניין נ‪1‬״בו‪/‬ה‬ ‫מחמת עישור נכסים או שהיא יורשה וכיהכים בהחנאים‬
‫כשמת הוא אף להנוהנים אץ לנהוג יותר מתקנת שדם‬ ‫מחשה עידיר וקמש יעמוד כתקנת שי*ם יפמילא דיש‬
‫כי לעניין זה נראה שלא נתחדשה התקנר‪ ,‬נ»זמ*ח סקי׳ד‬ ‫לקיים תקנה וו ‪1‬חמ*ס שס סקנ׳ה! ‪:‬‬
‫ודש סקי׳א( ודבר פשום הוא שחודש ' העיבור הוא‬
‫וכתב רבינו הרמ׳א ר־^עניין התקנית אין חילוק כין‬
‫בכלל השנה נענ׳ש סקי*נ‪: 1‬‬
‫פוסק יכתו (‪4‬י לבנו ומת עכ׳ל ור׳ל דגם האב הפוסק‬
‫כ ף עיר יש להגרולים איזה סברות באלו התקנות אך‬ ‫נדוניא לכנו ומת הנן הין ומן דתקגה בלי זרע קיימא‬
‫מפני שאין לזה יסודות נכונים אין להאריך כזה‬ ‫שחוזר הנדוניא להאב ואין האלמנה ניכה ־כתיבתה מאלו‬
‫וכלל גדול זודיך לדעת כשיש איזה ספק בתקנות אלו‬ ‫השעות וייא דע^יו לא היתה ד ‪a‬קנה להפסידה כתובתה‬
‫צריך להעמיד על ר׳ת או לפשר ברצון הצדדים וד׳‬ ‫וי׳א דאף לפי התק;‪:‬ה אינו אלא לעניי; מנה ומאתים‬
‫יברך את עטו כשלום וחיים וכרכה שלא יצמרמ‬ ‫מכתיבה דאורייתא אכל לעניין תוספת שליש עי‘‬
‫לתקנות אלו ‪ pK‬ואמן ובסי׳ קייח יתבאר עוד בזה כס׳ר ‪:‬‬ ‫נדונייתה לא תקני והיא תמיר גיבה תיספת שליש על‬
‫סי סל נ״ ך ]ד^ן י־‪-‬פוסק לבנו או לבתו על לאחר מותו ומת ובו ה׳ סעי׳[ ‪:‬‬
‫אלא לקנות שרה אפילו גדולה ונשואה יקיים השליש‬ ‫ן‪ {,‬נתב הרמכ״ם דל בספ׳ך מי שצוה לתת לבתו כך‬
‫ויקנה לד‪ ,‬שדה והבעל יאכל הפירות ‪:‬‬ ‫וכך מעות לפרנסתה ליקח נהם קרקע בין שדדה‬
‫שנ׳ם בץ שהיד‪ ,‬בריא ומת והיי המעות ביד השליש‬
‫‪ j‬ואם קנה השליש השרה והיא אח׳׳ב רצזנה למכרה‬
‫ואכרה הבת תנו אותם לבעלי כל מה שירצה יעשה‬
‫וליחן המעות לבעלה הרשות בידה אבל אם ועיח‬
‫בהם אם היתה גדולה ונשאה הרשות בירה ואם עדיין‬
‫קרקע לבתו ומת והיא איטרת מה שירצה בעלי יעשה‬
‫מאורסת היא יעשה שליש מה שהושלש בירו ואם‬
‫אין רשות ניד הבעל למכיר הקרקע דהא גם היא אץ‬
‫עדיין קטנה היא אפילי נשאת איי שומעין לה אלא‬
‫לה רשוה למכיר קרקע שירשה מאביה עד שתהיה כת‬
‫יעשה שליש כסו שצוה האב עכ׳ל וב־כ המור והש״ע‬
‫עשרים זחמיח[ נמיש בח׳ם מי׳ רל׳ה אבל קרקע שקנה‬
‫והטעם משום מציה לק־ים דברי המת ובגדולה נשואה‬
‫השליש רשאים למכור דלא ירשה זד‪ ,‬מאביה ובזה א״צ‬
‫עושין כדבריה מפני שאף האב לא עלה כדעתו למוסרם‬
‫שתהיד‪ ,‬בת עשרים ‪ tea‬כט׳ש שם ז‬
‫ביד שליש אלא ער שתנשא רטשנשאת הבעל זכאי‬
‫ך ויש מרבותינו דס׳ל דאפילו קרקע שקנה הש^־ש‬ ‫לאכול פירות נרש׳י כתו׳ ס*ס ‪ 1:‬ורק בקטנה אין עושץ‬
‫אין ביכולתה למכור ‪1‬תיס׳‪ 1‬ואפשר שר&עם הוא‬ ‫רצונה דאין לה רצון ושמא תחזור בה משתגדל ובמקים‬
‫דכיון דצוה לקנות שרד‪ ,‬דיני כמו שירשה ואינה רשאה‬ ‫שאין השליש עושה כדבריה אפילו אוסרת שהבעל יקח‬
‫למכור כפחות מגת עשרים אבל רוב גדולי ראשונים‬ ‫בהם קרקע כצוואתו מ׳ם אץ שומעין לה מטעם‬
‫ס׳ל כריעה ראשונה וכ״ב כשם רבינו האי גאון ואדרבא‬ ‫שנתבאר !ת־י׳ט שסז ובגדולה נשואה אפילו אמרה מפורש‬
‫יש מהפיסקים דמ׳ל דאפילו בירשר‪ ,‬רשאי למכור זפב״ש‬ ‫שהבעל יעיסה מה שירצה שומעין לה כמ׳ש ‪:‬‬
‫דר׳ת והר^א ס׳ל כן אך ל‪*1‬ש על היזמיח העיקר כהםמ׳ח ונ’ נ‬
‫‪ 2‬וצוואת האב לא היתה שלא תזכה עתר‪ ,‬בהמעית‬
‫הגזר‪,‬׳ ודז״ק{ ‪:‬‬
‫אלא לקנות בהם שדה דאלו אמר כן אפילו בלא‬
‫ןץ בן גדול או בת גדולה שהניח האב מעות בעדם‬ ‫טעמא דמצוה לקיים רה׳ם אץ שומעין לה שלא זכתה‬
‫ביד שליש ימסור לדש השליש לאחר מותו ולא‬ ‫בהם אלא בעניין זה אלא דדא מעכשיו זכה איהה בהן‬
‫אמרינן שעשאו לאפטרופום עלירש ידק כקטנים אמרינן‬ ‫אלא שצור‪ ,‬שיקהו לה מד‪,‬ן שרה ומש״ה אי לאו טעמא‬
‫שהיתר‪ ,‬כיונתי לאפמרופסוח נש'מ שם נשס יאאון! אא׳ב‬ ‫דמצוה לקיים דה*ט נותנץ לה מיד ששלה הן לגמרי‬
‫צור‪ .‬האב בפירוש מה שיעשה השליש בהם ושלא‬ ‫זרץ שס‪ 1‬ולפ׳ז אם באמת אם א״ל שלא חזכד‪ ,‬במעות‬
‫ימסרם‬
‫צ ‪9‬ד‪1‬‬ ‫השלרץ‬ ‫הלכות קדושין ם־ק דד נ״ה‬ ‫ערוך‬
‫ישסחם נאיםן אחרראז םח\ייב לקיים בטי ש»וה וכתב לבדה אז רק אם היא קטגר‪ .‬יקייום העליש כהצוואה‬
‫רבינו הרטיא דגם בסשליש לבתו ייא דבעינן טד‪,‬ו»ל^וו ולא כשדדא גדולה שהרי מיד זבתה כהממון ע״פ‬
‫מחהלה לכן עכ״ל ו‪1‬ד‪.‬ו על יסיר המבואר כח״ט םי׳ הירושה והירושה מבטלת השלישית דפמון זה לא‬
‫ת״ ב די א אסריגן מציה לקיים רחים אלא בשהושלש ניתן ביד שליש בתורת מתנה אלא כתורת פקרק‬
‫מתחיה לבך ע*ש אבל יש מי שאומר דבזה שהיא וירושה של תורה חלה על כל המםין בבל מקוס שהם‬
‫טובח בתו שלא יתן לבעלה אמרינן מציה לקיים דה*מ ואע״פ שצוה האג בפירוש י א חתנו לה עד שחגשא‬
‫אפילו בלא הושלש מתחריה לשם כך ]דו'פ‪ 1‬ויש חולקים או ער זמן פלוני יתנו לה דה״ל מתנה עי מה שכתוב‬
‫בזת נב*» ויש מהגדולים שכתבו ח ה שכתמו כגדולה כתורה ותנאו כטל ‪1‬ש*מ נשם תר’י‪ 1‬א בי מם‘ש בח*ם‬
‫מן האירוסין יעשה השליש כמו שצוה האב זהו כשהניח סי׳ רג״ג באומר חנו שקל לבני בכי שבוע כשמספיק‬
‫•יורשים אחרים דאץ לה זכות נהמעות רק ע*פ שלישותו להם אין נותנים להם יותר לא משמע כן ע״ש נזנס‬
‫ולבן מחוייב ל^ים בפי השלישית אבל אם היא יורשת בסוניא זז זהמשליש זמזמה לוה לא משפא ‪ P‬פףפזדפל‪7‬י>‪6‬ז)‬
‫סי מז נ ה ]כמה דינים נארוס•! ובו ל״א סעיפים[ ‪:‬‬

‫משיערר‪ .‬נד‪ .‬קנאה ונעשית גשואד‪ .‬וחדי היא אשתו‬ ‫ארוסה היא א*א גמורה והבא עליה במזיד חייב‬
‫לבל דבר כיון שנמסר‪ .‬הארוסה לחופוז ה״ו מותרת‬ ‫מיתה וחמירה מיתתה מהנשואה דהנשואה בחנק‬
‫לבא עליה בכל עת שירצה וד‪.‬רי ד\א אשתו נמורה‬ ‫וארוסה בסקילה והארוס אינו יכול לפטור טמנה אלא‬
‫לכל דבר ומשתכנם לחופד‪ .‬נ^־את נשיאד‪ .‬אע״פ שלא‬ ‫כגט וטיט אסור לו להארום לבא על ארוסתו קודם‬
‫נבעלה ור‪.‬וא שחד‪.‬יה ראויד‪ .‬לנעילר‪ .‬אכל אס היחח‬ ‫החופה תהו שיסדו אנשי כנהיג בהברכית ואסר לנו‬
‫נדה אע״פ שנכנסה לוציפה ונתייחד עמה לא גמרו‬ ‫את הארוסות שלא יבא הארוס על ארוסתו קידם החופה‬
‫הנשואים והרי היא כארוסה עריץ עכ״לו‬ ‫והברטת ואיסור זה היא סררבנן כטו שנזרו על הפנויה‬
‫ך מדבריו מתבאר דעיקר החופה הוא היחיד לשם‬ ‫והבא על ארוסתו בכית חטיי מכין אותו מכת מרדות‬
‫נשואין ור‪.‬יחוד הזה צריך להיות ברגנה ובוזזמנד‪.‬‬ ‫וכך אמרו וא׳ל בלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדר‬
‫לחיות עמר‪ .‬כאיש ואשתו ולבן צריך לועיאוי‪ .‬לתון‬ ‫והם׳ כלהו וגם להתייחד עסה אסרו חכטים בסו שגזרו‬
‫ביתו ולד״תייחד עמה ולהפרישה לו וההבאה לביתו‬ ‫עי יחוד דפנויה )‪5‬״ח וכן טשודבת אסורה ביחור עם‬
‫וצא ההכנד‪ .‬וד‪.‬ד‪.‬פרשה הוא ההזמנר‪ .‬לחיות עמה תמיר‬ ‫המשודך דבל שאסורה בביאה אסירה ביחיד ]ממ״חו‬
‫הצחור הוי במקום ביאה ואע*פ שלא בא עליה רק‬ ‫ולכן •׳א דונין להם להר ביחר שלא יקיצו זה כזו‬
‫שתהיה ראויד‪ .‬לביאה כנדש אבל אס היחור איט לעולם‬ ‫ואפ'ל■ בעדריכין כלא אירוסין יש לחוש דוחר מזה‬
‫אפילו היה בהזמנד‪ .‬ובהבנה כנין שלקחר‪ .‬לביתו לימים‬ ‫דיש לחיש שלא ישלטי ביצרם ויביאו לירי עבירה ולא‬
‫אחדים ושאח״ב תשוב לבית אביה אפילו נתייחד עמה‬ ‫עיר אלא אפילו יבי*!ו לירי איסיר ברח שהרי היא‬
‫אינו כלום ודבר פשוט הוא דאפילו אס לא היה וצחור‬ ‫נדה אם היא גדילה ויכן הירא את רבד ר׳ ירחיק‬
‫בביתו בנון שקבע מקים בדרך לדתיידוד עםהולר‪.‬פרישח‬ ‫מזר‪ .‬וכיוצא בזר‪5.‬‬
‫לו שיקחנר‪ .‬משם לביתו משם ואילך דינר‪ .‬בנשואי•‪.‬כמ״ש‬ ‫ב אפילו אם יךדשה בכהנה אסיר לו לבא עליר‪ .‬ביאר‪.‬‬
‫בסי׳ נ״ז וכשמחייחד עמה צריך לברך ברבת חתנים‬ ‫שנ»יר‪ .‬ער שעת נשואין דקיי׳׳ל ביאר‪ .‬אירוסין עושה‬
‫בני ת הנשואין ווצינו המקים שקבעו לרתייהד או‬ ‫ולא נשואין בנדש בסי׳ ל*נ והנשואין היא ההיפר‪.‬‬
‫שלקחה לביתו הערכד‪ .‬היא קודם הנשואק אמנם‬ ‫אטנם מה ר‪%‬א ההיפר‪ .‬נחלקו בזה הפוסקים כמו‬
‫הבדבית אינם מ ענ מ ח בדיעבד כמ״ש נ סי׳ ל*ג ווה‬ ‫שיתבאר כס״ד‪:‬‬
‫ששנינו בלה בלא ברבר‪ .‬אמורה הכוונה בלא גשואין‬ ‫‪ j‬חרמב׳ם ז״ל בפ*י כתב דארוסד‪ .‬אסירה עד שיכיא‬
‫רסתם נשואין הוא בנדבה ולהיפך ברבת חתנים בלבר‬ ‫אותח לתוך ביתו ויתייחד עמה ייפרישנה לו ויחוד‬
‫אינו בלום במ*ש הרמכ״ם שס המארס את האשה וברך‬ ‫זר‪ .‬וצא ^ ־ א כניסה לחופיי‪ ,‬והוא דגקחא גשואין בבל‬
‫ברכת חחניס ולא נחויחד זמוה בביתו עדיין ארוסה‬ ‫ס ץ ם ירכא על ‪fnK‬כתי לשם נשיאזן ‪ 8‬ת־ שק ‪r r‬ז־‪.‬‬
‫וצא‬
‫רד^להן‬ ‫הלטת קדוש'ן סיסן נ׳ח‬ ‫ערוך‬ ‫‪180‬‬
‫שניהם זג׳י שי׳ ם״*ן נ‪ 0‬ז המסוח וזהו לשון כניסה לחיפד‪,‬‬ ‫היא י»אין ברכת חתנים עועה נעמ^ין א^א בנ*‪0‬ה לדיפה‬
‫שזדו מקום מיוחד כעין כילה שיושבק התתן והכלה‬ ‫אירס וכנס לתוגה ולא כירך ברכת חתגים ה'‪ 1‬נש‪ 1‬אה‬
‫עם העזושכינין ובירושלמי סוף םוטר> איתא חופית חתנים‬ ‫נפירה וחוזר ופברך אפילו אהר כפה יפים ענ׳ל ‪:‬‬
‫סרעים הסצויירים וסהרוני זהב תלוים בר‪,‬ם זשס! הרי‬ ‫ךן וזה שכתב ראם בא עליה לשם גשואין נעשית‬
‫מפורש דהיה מקום מיוחד ומקושט לרדזיפה;‬ ‫נשואה ומבואר מדבריו רכניאה לשם נשואי] נעשית‬
‫ךן והרא׳ש ז׳ל כתב ‪ 1‬פ'נ דסוכה ס״א! וצ׳ע מה היא‬ ‫נשואה אע'פ שלא הפרישה לו ליקח אותה לביתו‬
‫החופה אי במקום שסגרכין ברכי נשואץ דהיינו‬ ‫וצריך לחלק לרבריו דזה שאמרו חזי׳ל הבא על ארוסתו‬
‫תחלת נשואי; ולכך קרו לד‪ ,‬חופה א״א לומר כן רלפעמים‬ ‫לוקה זהו כשלא היתה כוונתו לשם נשואין מפורש‬
‫שמברכים איתר‪ ,‬ברחוב העיר כשהז^ש מרובים אלא‬ ‫אכל ככוונה לנשיאי; נעשית נשואה כביאה זו ואין‬
‫כמקים עיקר ישיבת ו^תן ודגלה קרו ליה חופה ולא‬ ‫לומר רביונתו היא בהזמנה ליקח אותר‪ ,‬לביתו רא'כ‬
‫כמקום העשוי לאקראי בעלמא ושם מכרכים ברכת‬ ‫א'צ ביאה ורי ביחור בעלמא אלא וודאי דם־ל דכיון‬
‫חתנים בל שבעה ונוהגין באשכנז שעושין אפריון ומושב‬ ‫דתז׳ל קבעו שביחוד בהכנה ובהזמנה נעשית נשואה‬
‫החתן והכלה והוא נקרא חופה עכ’ל וזהו כעין הריעה‬ ‫ור‪,‬יחור אינו אלא צורך כיאה ב׳ש רכביאה עצמה א׳צ‬
‫הקורכזת ויש לזה סמך מן המקרא זיואל ב׳‪ 1‬יצא חתן‬ ‫שום הכנה והזמנה יאפשר דא'צ עירי יחור לביאה זו‬
‫סחררו וכלה מחיפתד‪ ,‬חרי שיש מקום קבוע לזמן זד‪,‬‬ ‫ולא דמי לקדושי כיאה רצריך ערים רשם ה־א החלת‬
‫המקום הנקרא חופה כמו עגתוב והוא כחתן יוצא‬ ‫קניינו וכיאת נשואין הוד‪ ,‬דומיא דכיאת יבמה והרי נם‬
‫מחופתו כלומר מהאוהל ששם החופה כדנתיב מקודם‬ ‫כעיקר הביאה קילא מביאה רקרושין רשם צריך נמר‬
‫לשמש שם אוהל בהם ‪:‬‬ ‫כיאה לדעת הרי׳ף וד‪,‬רםכ'ם בם־ש בסי׳ ל'ג סעי׳ ד׳‬
‫ורבינו הרמ״א כתב רי״א שהחופה הוא שפורסים‬ ‫ואלו ביאת נשואין כתב הרמכ׳ם ררי בהעראה )יתקורו‬
‫סורר על ראשם בשעת הברכה עב'ל ודחו דיער•‬ ‫מיגהות ג׳ה‪ :‬כמ׳ש הרי׳ף שס וער׳ן ש״ק דיה גרסינן נ *׳‬
‫זו ]ער‪,‬מ־ח סק׳זז אמנם כוונת דיעד‪ ,‬זו היא כעין םנר‪,‬גינו‬ ‫אינעיא להה וביאה דנשואין או חופה כיון שנלו־ לכל‬
‫שמעמידין בלונפאית ויריער‪ ,‬פרוסה עליר‪,‬ם ונקראת‬ ‫הוה כערים ובמ׳ש כסי׳ קמים ועמ׳ש בסי׳ כיו‬
‫בלשון בני אדם חיפה ומעמידין במקים מיוחד כמו‬ ‫סעי' ה׳ ‪:‬‬
‫בחצר בהב־נ וכדומה לזה ומכניםין תחתיה החתן והכלה‬ ‫ן וי״א רחופה אינו יחיר אלא כל שהביאה הבעל‬
‫והשושבינים ושם אומרים הברכות‪:‬‬ ‫מבית אביה לכיתו לשם נשואין ואפילו לא נתייחד‬
‫ו עוד כתב די׳א רחופת בהולה מש־צאה בהינומא‬ ‫עמה שהרי כתיב ואם בית אישה נררה רמשסע‬
‫ואלמנה משנתייחדו עכ״ל וזה נמצא במשנה שבתולה‬ ‫רכל זמן שהיא בבית בעלה הרי היא ברשיתו )ר׳ן רי‬
‫יוצאה‪ ,‬בהינומא וראשה פרוע זרפ׳ב דנתי׳ז שהיו נוזעין‬ ‫נת'׳( וכן שני חכמים ]שס מ׳‪-‬ח ‪ (.‬לעילם היא ברשות‬
‫להוציא הבתולות מבית אביהן לבית החתונה בשערה‬ ‫האב ער שתכנם לדשור‪ ,‬הבעל לנשואין אלמא דעיקי‬
‫על כתיפה נרש׳י( וההיניטא היא הצעיף שעל ראשה‬ ‫נשואין היא הכניסה לרשות הבעל והרםב׳ם ם־ל ראמת‬
‫משורבב על עיניה ופעמים שמנמנמת בתוכו מתוך‬ ‫היא דדבניסה לרש־תו עושה נשואין אכל עם יחור‬
‫שאין ע'נ ‪ ,T‬טגולין ולכך נקרא הינומא על שם תנומה‬ ‫דכתמא דמילתא בשמביאה לביתו מתייחד עמה מיהו‬
‫זשס י׳! ‪ c‬וי׳א דהחופה הוא מה שמוסרין אותה לחתן‬ ‫נם דיעה זו מורה להרטב׳ם רבררך העיקר היא היחור‬
‫קורם הברכה נמרדני ריש נתוי[ ושני ריעות אלו אין‬ ‫יכו׳ ויש‬ ‫כדמ־כה כסי' נ״ז ע״ש ]ומכתי׳ י’א ‪ :‬ת'ר‬
‫כוונתם שמיר שמשימין עליה ההיניגא נחשבת כנשואה‬ ‫לה פ־־ש שלא נסתרה וכי׳ ל׳ת להרי■‪:■,‬־‪ C‬לשר־ש התיש' דאינו‬
‫או ם־ר שטוסרין אותה להחתן ‪/‬לא דגוונד‪ ,‬הוא כפי‬ ‫ואדרנא רא־ה להרמנ׳ס דאל׳כ מאי רגותא אך יש‬ ‫ס ‪ -‬ך עליכס‬
‫מנהגינו שטושיבין דגלה ומקלעין שערותיה וטזמרין‬ ‫בס׳ד‬ ‫ויתבאר‬ ‫דכד־ס‬ ‫הש״יש הך‬ ‫והרמנ׳ל רפי׳א‬ ‫לדהות‬
‫לפניה כבלי זמר וד‪,‬חתן גא ומכסה פניה בסודר‬ ‫בסי׳ ס'ו ‪:‬‬
‫ומשם הולכין להחופה דזד‪,‬ו ההינומא והמסידד‪ .‬לחתן‬ ‫ן וי־׳א רד‪,‬דופה היא שמוס־־ה האב ומכניסה בבית‬
‫ואצליני פשיטא ראינה כנשואה ש‪v :‬י עדיין לא קידשה‬ ‫שיש כה חידוש שחירשו לשם ו ^ פ ה כגץ סרינין‬
‫ואי; נשואין קורם אירוסין אלא ר»וצ התחלת הנשואק‬ ‫םצדירץ ויש עיטים מוורריס א־ פד^םי ‪ a‬ובר‪ ,‬סתייחרים‬
‫ונגמרי‬
‫צ א ‪181‬‬ ‫השלחן‬ ‫ד^טת קחשץ ‪ p'D‬נ״ה‬ ‫ערוך‬
‫ניגד‪.‬ו אבל מכל הפוסקים לא שמענו זה ובדברי‬ ‫ו ע ם ח אחר הקדועדן והברסת מם דיעוח אלו אין‬
‫הרטבים שהבאנו שכתב ויחיד זה הוא הנקרא כניסה‬ ‫נימתם אלא ‪#‬ווע התחלת יסדר הנשואין »״ל וע׳ במרדט‬
‫לחופה והוא הנקרא נשואץ כב״ם עכיל הרי לר‪.‬דיא‬ ‫‪ dc‬ונוומ״ס ‪pD‬״‪{tp’m p‬‬
‫דחדא מילחא היא וכן במשנד‪ .‬רעד שתכנם לרשות‬ ‫עוד כתב דהמנהג עבעיו פעוט לקרות ח מ ה מקום‬
‫הבעל לגשואין בעיב דזוע חופה דד‪.‬א לעניץ תרומה‬ ‫עמכניםין יריעה פרוסה עיג כלתסית ומכניסין‬
‫הוא וכן פירעדי שם בלומר שתכנם לחופה לשם נשואץ‬ ‫תחתיה החתן והבלה ברבים ומקדש עם ומגרכץ עם‬
‫עכיל ויש טרסים שם באמת עד שתכנם לחיפה ‪rowi‬‬ ‫ברבת אירוסין ונשואין ואחיב מוליכץ אותם לביתם‬
‫אמנם מציט בגמי ‪1‬שס מיטז כברייתא דתניא הבא על‬ ‫ואוכלץ ביחד במקום ענוע וזהו החופה רגוהגת עבשיו‬
‫א׳א ני ק שנכנסה לחזזיח הבעל לנשואין היו בחנק‬ ‫עכ״ל ולפ״ו עיוך נמר החוסה הוא מה שאוכלין יחד‬
‫ודייק שם אעים שלא נכנסה לחיפה עריץ ע׳ ש הרי‬ ‫במקום »טע דזהו כיחוד ולכן יש למניע מלילך שט‬
‫רתרי טילי נעהו וצ״ל רשם נשואין הוא שם הבולל‬ ‫רבים )נ*מ‪ 1‬ואף גם אחד לא יכנוס לשם דאל׳ב אץ‬
‫ונמשך מן קידם החיפד‪ .‬ער אחר החיסה וראשית‬ ‫וה יחוד הראוי לביאה ולבן יש לםנוע שלא יכנום שם‬
‫הנשואין אין זה חופה עריץ וסיף הנשואץ היאהחופה;‬ ‫שום ארם בדי שיהיה יחוד נמוד ‪1‬ב״ש סק'» ולם*ז‬
‫י ף ונלע״ד רכל הפוסקים לא פליני כלי דהנה כאמת‬ ‫בזמנינו דאין מנהג זה שיאכלו דתתן והכלה בחדר אחד‬
‫חיפה י א בחיבא בתורה ודק נשואץ כתיב נרכחיב‬ ‫שלא יכנום אדם שם ואדרבא כשם בל השושבינים‬
‫ומי אשר ארש אשה ולא לקחה וזד‪.‬ו קיחד‪ .‬רנשואין‬ ‫והשושבינות ובני החתונה א״כ צריך לרעת מה היא‬
‫ומעיקר דין חתירה כשבא עליה לשם נשואין שתהא‬ ‫החופה עכשיו שנעשית נ שואה‪:‬‬
‫באשתו גמירה הרי היא נשיאה כטיש הרמכ״ם אמנם‬ ‫‪ y‬ומצאתי לאחר מדדאשונים שכתב בזר‪ .‬וז״ל נ’ ל‬
‫אין דרך מי ישראל לעשות הביאה כפירסים וכשיעשה‬ ‫שהדברים בך הם האב מוסר בתו תחלה לחתנו‬
‫כן הרי נצריך עדים על היחיד לביאד‪ .‬ואף אם אפשר‬ ‫לדווח לו לאשה עם אחוזת מריעיו וזהו הנק*א נשואין‬
‫שא״צ ערים לזה כמיש בפעי׳ הי מים יהיה העניץ‬ ‫ואחר ש־ ^ ה עומדת יום אי יומים להכין צרביםעורה‬
‫כפירסוס שדרי צריכין לברכם מקידם הגשואץ וסמוך‬ ‫ומלמ שץ דודי מ״חד כיח אחת לשמוח שם עם שושביניו‬
‫לה בשבע ברביח ולכן קבעי רז״ל שרתופה תהיה תחת‬ ‫ואוד‪.‬ניו ולעש־ת סעירה בדי לנעיל בלילה ורוו מכניסץ‬
‫הנשואץ ומעילם היד‪ .‬כן נם בזמן הנביאים בדכחיב‬ ‫שס הכלה ואיתי בית המ תיק יכך הוא הנקרא חיפה‬
‫בחתן יוצא סחיטתו ונאמר ובלה מחופתה ובוודאי‬ ‫והיא מה שאמרו בירושלמי לא סיף דגר לחיפד‪ .‬אלא‬
‫שבן הנהיג משה רבינו אח ישראל;‬ ‫לבית שיש שם חופה בלומר שאע״פ שעדיין לא הושיבו‬
‫ופירוש חופה הוא טלשץ חופף עליו בל ד\ום‬ ‫גאפריון אלא בבית שיש שם אפריץ מיד איילת‬
‫והוא לשין כיסוי והבדל מאחרים ובאגדה אבזרו חז״י‬ ‫בתרומה ועל כן אני אומר שהחופה שלט היא הכנסת‬
‫‪1‬נ*נ טיהז עתיד הקכיה לעשות ד חיפיח לכל צדיק‬ ‫הכלה שאנו מכניםים לבית שיש בו סריגים המצויירים‬
‫וצדיק בליטר חיפוים של ככור לריברילם מאחרים‬ ‫והנה משעת נשיאין דהיינו משעת מסירת האב לבעל‬
‫כמשיב כי על בל בכיר חופר‪ .‬ונקבע הדבר הזה לעשות‬ ‫הוא יורשה אבל אינו מ‪9‬וםא לר‪ .‬ואינו סיפר נדריה עד‬
‫חיפח כבוד ולברך עליר‪.‬ם שבע ברכות ובזה היא‬ ‫שחטם לחוסה ומשתבנם לחופה הרי דוא כאשתו לכל‬
‫נשואד‪ .‬גמירה וד‪.‬ביאד‪ .‬לא תעכב והכל יודעים כלר‪.‬‬ ‫דבר אלא שאסור לבא עליד‪ .‬עד שיברך ד ברבות ובן‬
‫למד‪ .‬גכנסד‪ .‬לחיפה אך א״צ עידי יחוד ועשרה אגשים‬ ‫אם בא עליה אחר נשואין בלא חיופד‪ .‬לא קנאר‪ .‬לדברים‬
‫לברכות נשיאץ ושחיכף יבעיל ומביעד הדבר וכל מץ‬ ‫חילו רכל שלא ע״י חופה כזטת השיבר‪ .‬ובו׳ עב*ל‬
‫חופה שנהגו זעש*ת זהי קניין הנשואים כיץ שכוונתם‬ ‫‪ to»j‬בשעה*מ בקמי סיחז‪:‬‬
‫לגשואין ומובדלים מאהרים שעימרים שניד‪.‬ם במקום‬ ‫י ג מדברים אלו מתבאר רנשואץ וחיפה חרי מילי‬
‫אחד לעזם נש־אין בגין שד\א מכניסה לביתו ומתייחד‬ ‫גינד‪.‬ו ו ק יש לדקדק מלשץ המשנה רתנן ‪51‬ם מ'י«‪1‬‬
‫עמר‪ .‬כמיש הרטבים ויראה לי דגם כוונה הרטבים‬ ‫לעולם היא ברשות האב עד שחבנם לרשות הבעל‬
‫איגו ליחוד נטור שידרו שניד‪.‬ם לבדם כחדר אחד אלא‬ ‫לנשואץ ועוד חנן «פ ;״ז‪ 1:‬אין האשה אוכלת ז^רומד‪.‬‬
‫שיתייחדו להיות ביתד כאיש ואשתו ועומדים יה אצל‬ ‫עד שהבנם לחופזו ומדשיגה כלשון ש״ם רוצ־־י מיצי‬
‫‪V‬‬
‫השיחן‬ ‫הלכות קדושין ‪ p'D‬דה‬ ‫עריו‬ ‫‪183‬‬
‫אלא אמרען שתהא ראויה לבואה אה־ זמן וא׳כ סר‬ ‫זו ומברנים להם ז׳ נרכית ולכן הריעה יעכהננו בםעי'‬
‫לי אחה שעה או אחר יום או יומים ‪:‬‬ ‫ו׳ דחוםה אינו יחור אלא ההנאה לכיתו לשם נ־ציאין‬
‫יף‪ ,‬וזה שדןיבעי] אצליני החיפה נחצה בהכיג יע‬ ‫גם היא סינרת נעצם כהרמכ׳ם דפש־טא דגם דיעה‬
‫טעם גדול לזה לפי שעיקר החיפה היא היציאזי‬ ‫זו םורה שאם יניאנה לביתו והיא אינו אצלה דא‘ זה‬
‫מרשית האב לרשות הבעל וזהו אם הבעל נוטלד‬ ‫כלום ופשיטא שטיכדח להיות אהה ביחד ולנרך להם‬
‫דביתו אבל אצליני הכזנהג בכמה פעשים שעושי'‬ ‫‪1‬׳ ברכות אלא הריעה זו לפטיש ‪:‬־' הפיםקים ברעה‬
‫היל בבית אבי הכלה ולפעמים אבי הכלה נומי‬ ‫הרםב’ם שסובר רצריך יחור גביר בחרי אהר וש^א‬
‫גש אותי לביתו על זמן מה וא'כ במה ניכר‬ ‫יהיה אחר אצלם לזה סיברת שהוייקת עליו אבל לרנה־נ•‬
‫שיצאה מרשות האב לרשות הבעל לכן מעמידי;‬ ‫בדעת הרמנים רא ורא אחת היא ‪:‬‬
‫החיפה בחצר בהכ״ג שהוא מקים של הקהל ובשעת‬ ‫ובן אם הנהיגו בסיני היפות אהרים כט‪ .‬בסעי׳ ז׳‬
‫הח־פה דעת הל‪,‬הל להקנות קרקע זו לחתן זה במו‬ ‫שעושין טקום מיותר יסד‪,‬ושט נעביר ההתן והכילה‬
‫אתרוג של הקהל שבשעת הברכה ביום ראשץ של חג‬ ‫או כמו אצלינו שטעמידים כ־יונסאות נפריבת יריעה‬
‫נהיכב לכל אחר כשלי וכיון דעתה קילןע זו שלו נחשב‬ ‫ותחת זה מכניסים השושבינים את החתן והני־ה‬
‫כמביאה י^רשותו נמריא! והכלונסאית והיריעה הפריסה‬ ‫ומקודם מושיבי! הכלה והחתן מכסה אותה ונח‪,‬־התש‬
‫שאגו קירין לה חיפה באמת הוא כן שחופפת על‬ ‫מהחופה הולכים יחר ויושכין עי‘ השולחן סמוך זליז‬
‫דר‪,‬תן והכלה ומפרידחן משארי בני אדם לחירות על‬ ‫וזהו אות לנש־אין והכל יודעים שזהי הכנה לבא עי^יה‬
‫דייוקן ז‪'*:‬ז וזה שהשישנינק עומדים גיכ החת החיפר‬ ‫כדרך כל הארץ אין לחשוש כמה שבשעה זו אין‬
‫רב־ היא למען התחברות החתן והכלה ולכן עיסויים‬ ‫ביכולתו לבא עליה דהרי בכיוגה נעשתה זאת לב־יי‬
‫צמודים זל׳ז )נ'ל‪51‬‬ ‫יהיה הדדגש כל כך כמ״ש והראיש דל שחשש מפני‬
‫יעיר נ׳ל דאפי׳־^ו להימב־ם והעימריש נשימתי‬ ‫שמקום החופה הוא מקיש ארעי טורה ג'כ שהרי מייחדי‬
‫דאין הביכית טעכבית כבל ברכה שאינה מעכבת‬ ‫מקים שהם ביחר קורם הת־פה ולאחר החופה ממילא רכל‬
‫!הו רק בחופה שכתב נמו ביאה לשם נשיאין אוי יחיר‬ ‫העניין הזה הוא זזיפה ומיד שמברכין להם שבע כרכות‬
‫ממש בחדר כג־ר הראוי לביאה כרגע זו אבל כל‬ ‫היא נשואה גמורה וזהו שחילק אחד מן הדאשיניש בין‬
‫הח־פית לנד אלו שהן רק הכנות להירות על הנשיא'!‬ ‫נשואין לחיפה שכתבנו בסעי' י׳ב ג'כ כוונתי בן שרתהלת‬
‫הננביים לזה ד‪,‬זונ כל זמן שלא ברני ע*יהם שבע‬ ‫הנשואין הוא מקום שיושבין בי קירם הח־פה ובשם‬
‫ברכיה לא ננמרו הנשואין ואולי זהו טעם ^ופקיר‬ ‫מכסה ראשה וזהו כנוטלה לרשותו אך אין זה גמר‬
‫דם־ל דהברכית מעכבות בחופה ילבן כהכרח ’‘ ב־ך‬ ‫החיפה ולא עדיפא ממשרה לבעלה רזהו מועיל רק‬
‫ברכת חתנים קידם גט־ הנשיאים !יכביקרי הדנריה;כארנו‬ ‫לעיניין ירושה כמ׳ש כסי׳ ניז והגמר הוא תחת‬
‫כת■; ג‪ :‬הני׳ת נשקי;׳ פ‪0‬׳צ ■היד כלל הלא ‪:‬תהא כי‪':‬־‪ ',‬ע״‪.‬־‬ ‫החיפה ראז נגמרו הנשואין והסיט; לגמר הנשוא־ן‬
‫ואנה;' נארני דגס הרהנ׳ב שינר כן יער‪':‬י קזיו‪:‬׳ י' ; ד׳ה ‪it‬‬ ‫הוא כשמברכים להם הברכות ‪:‬‬
‫יכו’ ונשאת פג־כא יכו׳ מכל עהיר נניתך יאכל אותו עיש וע׳‬ ‫‪ p‬כללו של דבר מעיקר דין תורה היי נשואי; ביאה‬
‫יכמות ר‪,‬׳י ■‪:‬־‪:‬־' דיה איי כירשיא נאנריון ייןש׳ד כשאר יוישוי‬ ‫לשם נשואי; או ההכנה לזה והחופה היא ד‪,‬רגנה‬
‫נעד־ין לא ב*לה ע'כ ידי׳קז ‪:‬‬ ‫לזה ואיזו הכנה תלוי כמגהגא רכיון דקורין לזה‬
‫ך יש מי שאימר שנכין היא שבשעה שמקדשה לפ‪-‬‬ ‫הדבר חופה ומכרכי; הברכות נגמרו רעשואי; ותכלית‬
‫מנהגינו שהקרושין היא בשעת החופה לא ■עמד!‬ ‫כנות כל החופות שמרנע זו ואילך נכנסה‬
‫‪-‬התן וחכי׳ה תהת הידיעה הפריסה ע׳ג הבלונמאור‬ ‫לרשותו ומוכן לחיות עמה כאיש ואשתו ולכן‬
‫שהיא החייפה אלא יעמדו לפניה יאח׳ב בששהחילי[‬ ‫הרמנ׳ש הצריך שתהיה טדצרה רביון רעיקר החיפה‬
‫יברך ז׳ בלכית יעמדו חרזה החופה זכיהז והטעם שלזי‬ ‫הוא משום הביאה בעינן שתהא ראויה לביאה ורוב‬
‫תהא החופה קידם הקרישין ילא ראיני מי שחשש לד‬ ‫הפוסקים חולקים עליו וס׳ל רכמו רלא היישי‪ ;:‬שתהא‬
‫והנר‪ .‬לפמ׳ש הגדולים דעיק־ התיפה ר^א מה שאוכיייר‬ ‫ראויה לביאה בשעת החיפה ממש שהרי עש־ה אנשים‬
‫אח*ב נמקיס זוגוע וודאי דאין חשש בזה ‪ 18C1‬יאפיל!‬ ‫זדדאי ימצאו שם בשביל הברכנת ואיא לו לבעול אז‬
‫לעי‬
‫צב ‪183‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשץ פי ק נ״ה‬ ‫ער‬
‫הראוי לביאה •כ; רפי ד ^פו ת שלנו שאץ עושץ פימבי‬ ‫לפי סנהגמו אין נזה ‪ vfvn‬דכבד בארני דהחי‪ 8‬ה שלנו‬
‫לאלמנה כשנשאת לאלסון ואינה מכסה ראשה ואי; להם‬ ‫הוא מפני שבן קבלו עליהם שזהו חזפד‪ ,‬ונמר הנשיאין‬
‫שושביני; ולא כלי זמר ואץ מוליכי; אותם לחצר‬ ‫ונעשית אעזתו גמורה וזהו לאחר עגטרו השבע ברכות‬
‫בהכ*נ אלא בחשאי םעסידים כלזנסאית עם יריעה‬ ‫כם־ש דאז הוא גטר החיפה ולא קורם ונמצא שהקדושין‬
‫פרוסה בביר• וטקדשח ואימיים שבע בדביר• אין זד‪.‬‬ ‫ק*רםת לחופה דקודם הברכות אין שם חיפה ע״ז ופה‬
‫קניין חופה וצריך לקנותה ביחיד הראוי לביאד‪ .‬ונסי•‬ ‫רהכנות הנשיאץ ק קורם הקז־ושץ אץ שום חשש בזה ‪:‬‬
‫סיד יוזכאר עיר בזה כס״ד ‪:‬‬ ‫כ א כיח דארום וארוסה אסירים ביחור לבן כתב רבינו‬
‫‪3‬ןץ קידם כניסה לחיפה צריך לבר״וב לה ברוובה ואח״ב‬ ‫הרט״א דארום שהוא עם ארוסתו כביה אחד‬
‫יהא סיחר באשתו רכך אפרו חז*ל אסיר לשהות‬ ‫טברכץ ז' ברכיה פן יתייחדו עכ׳ל יאע׳ג דברכוה כלא‬
‫עם אשר״ו אפילו שעד‪ .‬אחר‪ .‬בלא כר״וכה כן פסק‬ ‫חופה לאו כלום היא ט״ם לפט״ש הרטב׳ם דבבוונתו‬
‫ד‪.‬רטב’ם והביאי רכינו הב*י כסעי׳ ג׳ ואין לשאול לסה‬ ‫לשם נשואין א״צ חופה לבן טכרכץ ז׳ ברבות דאז‬
‫החיוב לכתוב קורם החיפד‪ .‬יכהבנד‪ .‬אחר ההיפה קודם‬ ‫פשיטא אם יבא עליה יתכוץ לנשואין ולא שביק‬
‫שיבא עליה די״ל דהרטנ״ם לשינזר״ו רס״ל דצריך חיפד‪.‬‬ ‫הת*רא ואכל איסורא ועיר דלהפוםקים דהברכית‬
‫הראויה לביאה וכלא כר‪.‬ובה אינה ראייה לביאה ‪1‬הה״מ‬ ‫טעככות בהכרח לברך להם ‪ 1‬נ’ש סק*א‪ 1‬ועוד ביון‬
‫פ׳י ידז! ולפ׳ז אנן רלא קיי״ל כמותי בזה כמיש בסי׳‬ ‫רשוהק יחד בבית זטן רב הוי בחצר של שניהם ויחוד‬
‫ס״א היה םיר‪.‬ר לבתיב נם אח״ב ומה שלא הגיה רבינו‬ ‫דידהו הוי נשואין יטותרת לו אחר הברכה ]ממ׳ח סד‪*,‬א[‬
‫הרטיא בזה משים דלטנהנינו טפסיקיס בקריאת הכתובד‪.‬‬ ‫וכ״ז לפי טנהגם שכבר נתקדשה אבל לפי פנהניט‬
‫תחת החופה בין ברכת אירוסץ לנשואין א״ב נם‬ ‫שדקדושין הם נ ע ת החופה לא טהני הברכית שהרי‬
‫בלא טעם הרםב״ם כדגרח לכור״בה קידם החופה‬ ‫לא נתקדשה עדיי; ולכן יש להט שייר להתרחק א״ע‬
‫וכן המנהג ‪:‬‬ ‫טטשירכתו עד זטן החתיגה ‪:‬‬
‫בן אבל אץ הכתיבה לבדה עזשה נשואץ ולכן המארם‬ ‫ג ב כנ ר בוזבנו בשם הרטב״ם דהטארם את האשה‬
‫אר‪ .‬האשה וכתב לה כר‪.‬ובה ולא נכנסה לחיפה‬ ‫ובירך ברכת חתנים ולא נתייחד עטה בביתו עדיין‬
‫עריץ היא ארוסה ואינה נשואה שאין הכתובד‪ .‬עישה‬ ‫׳־ופה היא שאין ברבת חתנים עושה הנשואים אלא‬
‫נשואין ואם מת או נירשה כתב הרמב׳ם דגיבה עיקר‬ ‫בניסה לחופה עכ״ל אטנם אם יבא עליה לשם נשואין‬
‫כחובה רק מבני חורין ולא טסשעבדי ותוספת איגד‬ ‫שפיר דסי כט״ש וכוונת הרטב׳ים באם שלא יבא‬
‫נובר‪ .‬בלל אפילו בר‪.‬כ לה ומעטו דם״ל דהכתיבה לאו‬ ‫עליה ולא יתייחדו טיד הברכות לבטלה ומחמ׳יח סקי׳א[ }‬
‫כלום היא שלא כתב לה אלא ע*מ לכוגסה ורק עיקי‬ ‫וכן להיפך אם אירס ובנם לחופה ולא בירך ברכת‬
‫הכתיבה היה בטלוה ע*ם ולכן טבד‪ .‬רק טבני חורין‬ ‫חתנים ה׳ז נשואת נטורה וחוזר וטברך אפילו אחר‬
‫אבל אם אירס אשה ולא כתב לד‪ .‬כתיבה ומת או‬ ‫;טה ימים יאע*ג רכל ברכות צריך עובר לעשייתן ם״ם‬
‫גירשה והיא ארוסד‪ .‬אץ לד‪ .‬בלום אפילו העיקו־ שלז!‬ ‫‪:‬יון דבברכות אלו לא נזכר כלל טנשיאין יבול לברכם‬
‫תקט לה עיקר כר‪.‬ובה עד שחנשא או עד שיכתוג‬ ‫׳‪ 0.‬אח״ב אבל ברכת אירוסין צריך לברך קורם הקרושין‬
‫וזד‪.‬ו דעת הרפב״ם ‪:‬‬ ‫ככל הברכות שצריכים עובר לעשייתן ;‬
‫כ ן ויש מרבותינו דם״ל דאר‪1‬סה יש לה כחובה רנכמו‬ ‫■ך כטה מהפוסקים כ ת « דאין חופה לאלטנה ויסודם‬
‫מקומית בש״ם מ ב ח כן ואס לא כר‪.‬כ לה גובו‬ ‫סירושלמי ויתבאר בס״ר בסי׳ ס״ר דאין ראיה‬
‫סבני הרי ובכתב לה נובה נם סנז שענדי כבכל השטדוד‬ ‫פהידושלםי ופשיםא דלרעח הרמב״ם דהחופה הוא‬
‫אבל בלא בחב י ה ה ‪ .T‬נראה דגם לדיעד‪ .‬זו אינו‬ ‫דיחור ובן להסוברים דהחופה הוא היציאה לרשותו‬
‫גיבה םסשעכרי אך הרא״ש ז׳ל בחב דנם בדלא בחג‬ ‫‘ מה יהיה חילוק בין בתולה לאלמנה אטנם להסו־־‪.‬רים‬
‫לה גיבה מטשעבדי בתנאי כיד ‪1‬כיזו' סיד סס״ח ונראז‬ ‫■עיקר החופה הוא הכית שטייחדים לישיבת זהחן‬
‫מרברי הרא״ש במקום אחר דספוקי סספקא ליה להא‬ ‫׳הכלה ובסרינין הסצויירין וכן להסוברים דעיקר החופה‬
‫דינא ‪1‬שם פיה ס*ה‪ 1‬ולא עיר אלא אפילו אם כתב לו‬ ‫צא פריסת הסודר או ההינוטא וודאי ביק רבאלמנה אין‬
‫מן האירוסין וחזר וכר‪.‬ב לה מן הנשואין אחולי אחלז‬ ‫ישין בן לא שיין בה חופה ועיקר קניינה ביחור‬
‫לשיעבודא‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות ‪ )•rinp‬סימן נ״ר• נ״ו‬ ‫ערוך‬ ‫‪184‬‬
‫לשיעבורא קטא ‪1‬שס‪ 1‬ואיגד‪ .‬גובה מן הלקוחות אלא אהרן לא נצטוו על הטומאה דכתיב אמר אל דגד‪.‬נים‬
‫בגי אהרן ולא בנות אהרן ‪:‬‬ ‫מומן הנשואים וכל זה לעניין עיקר כחובה אבל לעגיין‬
‫תוספת כתיכד‪ .‬הכל מודים דא‪«:‬ילו בדכתב לה איגד‪ ^ .‬וכן לעניין ירושה כשמתה איגי יורשה דגם בירושד‪.‬‬
‫כתיב שאירו וכיון שאיגו יורשה אינו חייב גם בקבירתה‬ ‫גיבה ‪ p‬האירוסין דאומדגא גדולה היא שלא כהב‬
‫לה אלא ע׳ם לכוגסה וכתבו הפוסקים דהמגהג כדרמכ׳ם אלא אביה יורשה ואביה קוברה וכן אם אין האב יקברוה‬
‫לכלי לגבות כתובה לאריסה רבכל המקימות שבגם' יורשיה ואפילו לא נשאר שום ירושה ממגר‪ .‬אין על‬
‫דמביאר דארוסה יש לה כתיבה מיקי לה הרמכ׳ם הארוס חיוב לקוברה ולהוציא הוצאות ואפילו אם נשאת‬
‫בדכתב לה וכן הוא שיטת הגאונים דכיין דבגם׳ לו במקום שטפני התקנה אינו יורשה כמ׳ש בסי׳ נ׳ג‬
‫איבעיא להו אם אריסה יש לה כתיבה אם לאו ולא אינו חייב בקבורתה ובמקים שיורש מחצר‪ .‬נדונייתה‬
‫י׳א דהקבורה על שניהם )י‪.‬מ'ה‪ 1‬וי־א על הבעל‬ ‫איפשיטא שם גכ*מ י״ו ‪ 1.‬אין כיכולת להוציא כתובה ‪:‬‬
‫לבדו נכיש[ ‪:‬‬
‫ב ך‪ ,‬המארס את בתי ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין‬
‫וכן אין האיום חייב במזונות ארוסתו רכל זמן‬
‫אפילו במה פעטים קורם שנהכגרה כתיבתה של‬
‫שלא נשאת ואין עליו חיוב עונתה אין עליו ג׳ב‬
‫אביה דמרשית אב אינה יוצאה אלא רק בבגרות או‬
‫חיוב שארה וכסיתה אא׳ב היתה יתימה קטנה הנזונית‬
‫בגשואין ולכן אם נשאת ונתאלמנה או נתגרשה מן‬
‫מן האהין דבזה חייב הארוס במזונותיה דכיון דמאחין‬
‫הנשואין אפילו קידם בגרות ואפילו היא קטנה אין‬
‫אין לה מזונות אלא ער ש‪.‬תתארס או ער שתכנור וזי‬
‫לאביה בה‪,‬בלום אפילו בכתובה הראשינה שנכתבה‬
‫אינה בוגרות כדי שתזון עצמה אלא קטנה אי נערה‬
‫מן האירוסין לא אזלינן בתר כתיבה לומר הואיל‬
‫ואין אדם רוצה שתתבזה ארוסתו ותלך ותשאל על‬
‫דנכתבה ברשות האב ליהוי דאב אלא אזלינן בתר‬
‫הפתחים ולפיכך אפילו אומר שאינו חישש בזה כיפין‬
‫גוביינא והגיבייגא הוא אחר הנשיאץ ]רנ׳י כתו׳מ׳ג‪;(:‬‬
‫אותו לזונה ומתחייב בתקנתא דרבנן וזהו רעת הרפב׳ם‬
‫ארוסה שמתה אם היה הארוס כהן אינו מטמא וי׳א רהארום אינו חייב במזונור״יה אפילו בכה׳ג‬
‫לה דבתיב כי אם לשאירו וווע קירוב כשר ונזונית מן האהין ]ותלוי נגירסא דשס נ*ג‪ 1:‬ודבר פשוט‬
‫וארוסה לאו שאירו היא אפילו קידשה כביאה כיון רמשודכת אין לה שום דין אישית אפילו כארוסה‬
‫^זזאסורה לו עד הנשואין ואם מת הוא אינה חייבת ואפילו כתב לה כתיבה איני בלום אם חזרו בהם קודם‬
‫לטמא לו אע־נ דמצוד‪ .‬לטמא לכל הקרוכים מ״ם להארום אירוסין שלא כתב לה אלא ע״ם לקדשה ולכונסד‪.‬‬
‫נהמיח] וכ׳ש דלשארי דברים אין לה שים דין כארוסה»‬ ‫אינו מצוה אבל איסור לית כה אכילו היא כהנה רבנות‬
‫סי מל נו ]כמה זמן נותנין לארוסה כשתנעה הארוס לנשואין ובו י״א סעיפים[ ‪:‬‬
‫ובין שתבעה שנים רבות אחר האירוסין ואינו יכול לומר‬ ‫ארוסה שתבעה האדום לד‪.‬נשא ולא הגבילו בשעת‬
‫כיון שעבר זם; רג למד‪ .‬לא הבנת עצמך דיכולר‪ .‬לומר‬ ‫האירוסין ‪ p t‬הנשואין והיא איטרת שצריכה זמן‬
‫כיון שבשעת האירוסין לא קבענו זמן לכן כל זמן שלא‬ ‫לתקן בגדיה ותכשיטיה וכל מה שצריכה נותנים לה‬
‫הכעתני לא הכנתי א׳ע ואץ חילוק בזה בין יש לה אב‬ ‫זמן י׳ ב חדש מיום התביעד‪ .‬לפרנס א*ע ולתקן תקוניה‬
‫לאין לה אב אך בשנותיה יש חילוק נ סו שיתבאר ‪:‬‬ ‫ואח׳ב הנשא ואין ביכולתה לעכב עור ואם אומרת‬
‫^ כיצד המארס קנזנה ע״י אביה ותבעה הבעל לנשואין‬ ‫שעב׳ז עדיין לא הוזמנה כראוי יכול לכופה שתגשא‬
‫כשהיד‪ .‬קטנה אין טשיכין לו כלום עד שתגדיל ולא‬ ‫ואס מסרבת כיתבין עליה אנרת טרד אס כוונתה‬
‫לבד שהיא יכולה לעכב אלא אפילו אביה יכול לעכבה‬ ‫לצערו כמ*ש כסי׳ ע׳ז ושם יתבאר ‪:‬ם*ר ‪:‬‬
‫שלא תנשא ער שתגדיל ותעשה נערה ואין הארוס‬ ‫^ אין חילוק אם הוא כחור או אלמן ואינו יבול לומר‬
‫יכול לומר להאב מאי נפקא לך מיגר‪ .‬ומד‪ .‬דאגתך‬ ‫ביק שאיךני בחור אינו מקפיד על ההבנה כל כך‬
‫אחרי שהיא מתרצית ייבול האב לומר לו עתר‪ .‬אין‬ ‫דיכזלה לומר חיבתו עלי יוחר ‪ p‬הבחור )ירושלמי‬
‫כה דעת ואיחוש שאחר הנשואץ תתחרט וחכא אלי‬ ‫שאע'פ‪ 1‬ונם אין חילוק כין שהבעה מיר אחר האירוסין‬
‫ואצטרך‬
‫גג‪185‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחז«ץ ‪ p'D‬רו‬ ‫עריד‬
‫הנשואין לאחר מ ח ת ה ראץ בץ נערות ל מ ת ת אלא‬ ‫לה תבשיטין אחרים ו מ די ם חרשים‬ ‫וא‪x‬טוץי‬
‫ששה חרשים בלבד;‬ ‫»מ׳ כתי׳ דז‪ (5‬ואם נחרצו כילם שיכנסנה אין הכיר‬
‫ן תנערי בכגתחה אץ נוחגין לה י׳׳ב חדש ‪]DID‬‬ ‫טעככים על ידם ום*ם אין ראוי לעשות כן דדדי אפילו‬
‫התביעה אלא י״ב תדעו ‪ pinD‬שנתבנרה ואם‬ ‫לקרש את הקטנה םצוה שלא לקדשה ער שתגדיל‬
‫הבעה ששה חרשים אחד הנגר ממילא דאץ לה אלא‬ ‫כם*ש בסי׳ ר״ז ואטנם לכד האב אין ביבילח שום אדם‬
‫שעורי חדשים מזמן התביעה והטעם דם ‪ T‬כננרוחת‬ ‫לעכבם כשהיא מתרצית ואפילו קרוביה אץ יכולין‬
‫מתחלח להכין איע וזוע דעת הרםב״ם והטור ודיש׳ע‬ ‫למחית בה יאף אם מת האב דהרי לא תחזור אליהם‬
‫אכל יש סרבותיני רם״ל דוהו דווקא אם נתקדשה לאחר‬ ‫ואע*פ שהיא חולנית ולפי מראית העין ממהר לכיגפה‬
‫שמרה דספתמא מכינה תכשיטיה מיד כשחחמר כרי‬ ‫בדי שיירשנה כמו במקום שאין תקנח שוים או שמדמה‬
‫שאם ימצא לה בעל שידיא הכל מוכן אבל נתקדשת‬ ‫שתחיה משך שנים וסיף סוף יירשנה ט״ם ביץ שהיא‬
‫קודם בגרות אינרי סקפדת לדיכין כיץ » ב ר היא‬ ‫מתרצית יכיל לכינסה ויש מהגדולים שכתבו שהקרובים‬
‫סקודשת נתוםי‪ 1‬ולכן טתגץ לה י׳יב חדש םז ‪ p‬ריתכיערי‬ ‫יכולים לעכב כשאין האב קיים מטעם שהם ראיים‬
‫אך בש׳׳ע לא הובא דיעה זו נעניש! וכן אס נתקרשדי‬ ‫ליורשה והנשיאים יהיה רק נשיאין דרבנן אבל רית‬
‫ביום הבגרות נוחנין לדי ייג חרט ‪ pto‬דיקדושץ שהוא‬ ‫חלק עליהם ופסק כמיש !במרדכי פינ דקדו׳ זכמר״מ ‪0‬כ*כ‬
‫ז ‪ p‬הנגרות אפילו אס תבעה אחיב ‪:‬‬ ‫רמאר זה ו‪ '5‬ע שבם נחוג דעברו עליה ייב חדש וכ*כ הרמיא‬
‫ן וזהו כשלא עכרו ״ כ חדש אחר מרותה אכל אס‬ ‫נד״מ וגשיע לא הזכיר זה פיט !וע׳ בסי׳ ליו »ד׳ י״נ מימיא‬
‫עברו י״ב חרש אחר בנרוחרי ואחיב גתקרשה אק‬ ‫וצ״ע ודויק( ‪I‬‬
‫נותנים לדי אלא שלשים יום ‪ pto‬התביעה מפני שבגר‬
‫ך ורע דזה שבחכט שבקטנותד‪ .‬אין טשיבין לו כלום‬
‫הכינה צרכיה וי״א דהשלשים יום הוא ‪ piD‬הקדושץ‬
‫עד שתגדיל כן נ״ל מלשון הרמב״ם פ״י וטלשון‬
‫נרש״י! וריפיםקים דסכימו לדיעה ראשונדי ואם לא עכרו‬
‫הש״ע יבגם׳ !כתו׳ ניז‪:‬ו איתא אין פומקין על הקטנה‬
‫עלירי ייב חדש שליטים ככנרותויי ^דם הקדושץ‬
‫להשיאה כשהיא קטנה אבל פוסקין על הקטנה להשיאה‬
‫םשליטץ לדי •״נ חדש משעת הבוגרות נסזח ואם שלמו‬
‫כשהיא גדולה וביב המיר ומלשון זה משמע רהארום‬
‫לה י״ב חדש כתוך ל יום של שעת תב^ה משליסץ‬
‫יכיל לכוף לזה נם בקטנותה להגביל ז ^ כעת שתנשא‬
‫לה ל יום סשעת תביעה ושנ‪10‬זגכ״ש ‪p‬״‪ 3‬יש סהיח*‬
‫בגדלותה לאחר י״ב חרש אבל הרםבים השמיט זה‬
‫ןן כל זה היא כשרייא כתולה אכל אס היא אלמנה‬ ‫וניל דפפרש שאין זדי חובה שיכול הארוס לכוף לזה‬
‫ונתשה ‪ p‬דגשיאץ אץ נותנים לה א ‪6‬ז שלשים‬ ‫אלא כלוםר שאין איסור כדבר ובן משמע כנם׳ דפריו‬
‫יום םז ‪ p‬דיתביער‪ .‬ולי״א מזמן הקדושץ מרש ואם‬ ‫פשיסא ומתיץ דלא חיישינן דילמא טעיילא פחרא‬
‫נתארסדי לאחד ועברו כסה חדשים אחר החכיעח וסת‬ ‫מדישתא וחלשה קטיל עיש ואם נאמר שדיארום יכול‬
‫ונתאדםה לאחר אין חישנץ ‪ pto‬של הראשץ ‪1‬גיימ‬ ‫לבין* לזה מאי פ רין אלא וודאי דהתירא קמיל רלא‬
‫מיהו אס הראשון תבעה כיסי הנערות ושהתה י״ב‬ ‫חיישינן שתחלש !ובזה איש קישית התום׳ שס ד״ה מרה‬
‫חרש א״ב היא בוגרות ששה חדשים טמילא דאץ לח‬ ‫ודנריהס תמוהים כמיש המהרשיא ולסמ״ש איש ודדי‪1 !,‬זפ'ש‬
‫םשני רק ששה חדשים דהא אם תבעה הראשון אחד‬ ‫גרשיי דיה אבל ונו׳ בלא קדושין ונ ח ;‬
‫שבגררי סונץ נ' כ ‪ pto‬מ ת ת ה בסיש ‪on m 0Q‬‬
‫ך‪ ,‬תבער‪ .‬בנערותה נותנין לה י״ב חדש ‪0‬זםן התביעה‬
‫בקפנזיז מהני סחגיסם מל מזמז‪ 6V7‬משמעקמסדפל׳סאזישו‬
‫וילפינן לה מרבקה דכתיב חשב הנערה אתנו ימים‬
‫וגו׳ וימים הוא שנדי כרכתיב ימים תהיה גאולתו «פ׳( ט כשם שנותנים ‪ p t‬לאשת משתבעה הנעל לפרנס‬
‫א־ע כף נוחנץ וסן לאיש לפרנס א״ע לריכץ‬ ‫ואע״ג דרבקה קטנד‪ .‬היתה כמבואר באגרה אך ברותח‬
‫ד‪%‬אשונים הירי ז ^ גדלותם קידם הזמן שלנו נתוס׳ סנה׳ צרכי החתונדי משתכעד‪ .‬האשד‪ .‬איתי וכמה ? ‪P‬‬
‫ס״ש‪.‬ן והדי התורה קראחד‪ .‬נערה אך דקטנה ג״ב ככלל נותנים לו מבואר בירושלמי דדינו כדינדי לפי‬
‫נעדר‪ .‬נכתר ^ ‪ c :r‬ואץ ראיה גמורה םוה ואסםבחא מר‪ .‬שהוא אס הוא נתור אפילו נשא אלמה‬
‫בעלמא היא וכיץ שנוחנץ לה י*כ תי ש ססילא דיודו גיתניס יו > ‪ s f‬תרש ואס הוא אל ‪ p‬טתנים ל‪1‬ו‬
‫ל•‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין ם'םן נ*ו נ״ז‬ ‫ערוך‬ ‫‪186‬‬
‫בזה שיזונה ולא ליטול מעשה ‪T‬יה במו אוז ‪ r‬ד‪.‬ר ‪m‬ני ‪p‬‬ ‫ד יום וברידיה אץ חילוק בשנותיו ספני שאין הא־ת‬
‫כמיררת ואם עיכבו אונם בנק שחלה הוא קידם שהגיע‬ ‫אפילו הוא גדול מתחיל להכץ א׳ע קידם התביעה‬
‫הזמן או שחלתה היא או פירמה נדה יאיגה ראויה‬ ‫והרסב״ם כתב וכסה זמן נותנים כמו שניתנין לה אם י׳ ב‬
‫לגש־אין או שהגיע זמן ליום שאץ ב^סין גי אינו מעלה‬ ‫חדש י״ב חרש ואם ל׳ יום ל׳ יום עכיל ומלשונו משמע‬
‫לה מזונית ואף שיכולה לומר לו דמזלך נרם נדים סוף‬ ‫דאינו תלוי בו כלל א־יא כה אם היא בהילה אפילו הוא‬
‫סיף אנוס ודא אבל אם חלה אחר שהניע הז ק הרי‬ ‫א ל ^ נותנין לו י*ב חדש ואם היא אלמנה אפי־ היא בחור‬
‫כבר נתחייב במיונותיה ולא יפטיר עתה אע־פ שהוא‬ ‫אין לו רק ל׳ יום ויא חש להך רירושלמי סשים ד בשים‬
‫אנוס כעת ובהלתה היא אחר הזמן יש להםתפק אם‬ ‫שלנו מוכח כדבריו ]מדמקשה לר״ה ולתרן דמשום דידיה נגר׳ןו‬
‫חייב במזיניתיה ואין חילוק בפירסה נדה בין שעת‬ ‫וגם הסברא כן הוא דהא הזמן שניתנים לו היא משים‬
‫ווסתה לשלא כשעת ווסתה ולכשיעבור האונס ולא‬ ‫הכנת צרכי החיפה ולמה צריך לוד‪ ,‬ייב חרש ולהרמכים‬
‫נשאה נתחייב במזיניתיה נב'פ‪: 1‬‬ ‫א׳ ש ראם היא צריכה י׳ב חרש אז ממי^א אינו מטהר‬
‫י א בזמנינו שמקדשים בעת הנשואין לא שייך בל דינים‬ ‫עצמו להכין עד זמנה ולהירושלמי ציי* רהננתו אינו רק‬
‫אלו דאם נבלו זמן הנשואץ כעת התנאים ואחד‬ ‫לנשואין בלבד אלא נם לשארי צרכיו ולזה צריך יותר‬
‫מהצדדים אינו רוצה להנשא ליום שקבעו הרי כיד‬ ‫ז ק וד‪,‬ראיש והטור פסקי כהירושי׳מי ‪:‬‬
‫דשני לנתק הש ‪T‬וכין ואם לא קכעו זמן ואחר תובע‬ ‫זי הניע זמן שנהנו לאשה ולא רצחה להנשא כדי‬
‫להשני נותנין זמן כפי הצורך וכפי ראות עיני ב׳ר‬ ‫לצערו דיינינן לה כמורדת כסיש יאם הגיע זמן‬
‫ואין למידין מזמן שנתבאר בסי׳ זה דאפשר דרק אחר‬ ‫שנתנו לו ולא נשאה נתחייב במזונותיה אעיפ שלא‬
‫אירוסין די כזמן כזה ולא קודם האירוסין נפב׳ש סק׳ד‬ ‫כנס ואפילו מת קודם הנשואין נזונית מביתו כל ימי‬
‫מ׳ש בחיוב מזזטת וצ*פ מה שייך סיוג ינתק מי מך דפשה‬ ‫סיגר אהמלותה נרין סיד דנתו׳( וכיון שנזוניח ממנו‬
‫שידוך אחר(;‬ ‫נראה שמעשה ידיה שלו ואץ ראיה דאפשר דקנסוהו‬
‫סי ט! נ״ז ]דין כשנטשרה להבעל או לשלוחיו לנשואין ובו ה׳ סעי׳[‪:‬‬

‫בכר בארנו בסי' נ*ה מה הוא חופה שכזה נעשית במ׳ש כיו״ד סי׳ רל׳ר ולא עור אלא אפילו מת הבעל‬
‫אשתו גמירה לכל דבר אמנם בארנו שם דשם קודם החופה שם נשואה עליו־‪ ,‬לעניין שנתבאר ונחשכת‬
‫נשואץ מקרי נם קודם החופה דשם נשיאין נמשכת כאלמנה מן הנשואץ ולזה אינה חוזרת עיר לרשות‬
‫מז ק שתסור מכית אביה לבית בעלה וגמר הנשואין אביה )שס מ*ש‪ 1‬אבל לשארי דברים כמו לאכילת תרומה‪,‬‬
‫היא החופה וקבלו חדל דיש דברים שנחשבת כאשתו ולמציאתה וכיוצא בזה אינה נחשבת כנשואה עד אחר‬
‫מז ק שיצאה מרשית אביה לרשות בעלה אף שלא החיפה וכן אינו מטמא לה אם הוא כהן ואינו מתאבל‬
‫נגמרה הח־פה עדיין כמו שיתבאר והיינו לעניין ירושה עליה עד אחר החופה וכן אין מעשה ידיה שלו ער אחר‬
‫מרין התורה‪ .‬שהבעל יורש את אשתי מן הנשואין החיפה ‪1‬רש'י‪ 1‬וזה שכתבנו רלעניין נדרים היא כנשואה‬
‫כשהנדיניא אצלו או אף אצל אביה כפי הדיעית אין חולק כזה נימ׳ש הי־׳ש בשש רש׳י ברור דרש׳י מזב זה‬
‫לשמואל אבל בבר פסקה חגא דבי ר׳י כגז׳ש התום׳ שסו ;‬ ‫שנתבארו כסי׳ ג׳ג ובמו שכתב הרמב׳ם ז־ל ברפכ׳כ‬
‫מאיש־ת ודל הבעל קידם לכל ארם כ־רישת אשיתו ב לפיכך האשה שנתארסה ומסרה אביה לבעלה או‬
‫לשלוחי נעלה ששלחם שיקחיה ולהביאה לו או‬ ‫ימאימתי יזכה בירושתה משתצא מרשית האב ואע־פ‬
‫שעדיין לא נכנסה לחוקה הואיל ונעשית ברשית נעי׳ה שהאב שלחה לבעלה‪ ,‬ופגעי את הכעל או שלוחיו ומסרוה‪,‬‬
‫יי‪-,‬שיה עכ׳ל וכן לעניין שאם זינתה \זרי מיתתי• ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה אע ’ פ שהנדוניא‬
‫בחנק ולא בסקילה כארוסה הכתיב לזניה בית אביה עדיין בבית אביה בעלה יורשה מרין תירה לשיטת‬
‫פרטי לשמסרה האב לשלוחי הבעל )נחו׳ מ׳ח‪ [:‬וכ״ש רש״י והרמנ׳ם שבסי' נ״ג ולשיטת ר*ת שם דווקא‬
‫כשמסרה לבעל עצמו ואף קודם החופה וכן להפרת כשהנדוניא בידו וזהו מדין תורד‪ ,‬אבל מצד התקנת‬
‫אינו יורשה אף לאחר החופה איוו משך כמ׳ש שם ‪J‬‬ ‫נדריש שד‪,‬בעל מיפד נדריה ברא שותפות האב כבאדיכה‬
‫וס־^‬
‫ד‪18‬‬ ‫צד‬ ‫השלחן‬ ‫דח‬ ‫סימן ‪r :‬‬ ‫הלכות‬ ‫ערוך‬
‫דזילא ביה מילתא אא*ב פירש לשם נשיאין ובחצר‬ ‫‪ j‬וכתב הרסב״ם יכן אם הלך האב או עלוחי האב עם‬
‫שלו או של שניהם מסתמא הוה לנשואין אא׳כ פירש‬ ‫הכעל ינבנם עמד‪ .‬כעלה כדרך להצר ונתייחד עסה‬
‫שזהו שלא לשם נשואין ולרינא אין הרסב׳ם חולק בזד‪.‬‬ ‫שם לשם נשואין ומחה ה*» יירשנה כעלה אבל אם‬
‫זונ״נ המ*מ ועב״ש סק׳ב סנתב דבסצר שלו נשמתייחד הוה ריופה‬ ‫עדיין האב עם הבעל להוליכה לכיח בעלה או שחלבו‬
‫וזונה בנל דגר ע׳ס ולא מכמע נן מהפיר והרבדא ונ׳מ מהרין‬ ‫שלוחי האב עם שלוחי הבעל או עם הבעל אכילו‬
‫ומסוגיית הש״ס ומ׳ס רס״י היא לדעה המקשה ודו׳י‪: !,‬‬ ‫ובנם עמה הבעל לחזור ילון בדרך שלנין בו עוברי‬
‫ףן ודין זה דכזסירה לרשותו לאו דווקא כיש לד‪ .‬אב׳‬ ‫רירכים בפונדק אחד הואיל והאב או שלוחיו עםה‬
‫ובקטנר‪ .‬אי נערה דה״ר‪ .‬אם היא ביגרות שככר‬ ‫־עריץ לא נתייחד עמה לשם נשיאץ אם םחד< יירשנה‬
‫יצאה מרשית האב או יתומה או אלטגד‪ .‬טן הנשיאין‬ ‫^ביה אע״פ שכתובתה כבית בעיה עכ״ל והנה זהו‬
‫שד‪.‬לכה היא כעצמה טביתה או מבית אכיר‪ .‬לבית‬ ‫־ודאי רבנתייחד עסה מפורש לשם נשואץ לאו דווקא‬
‫כעלה ואין עסה י א בעלה ולא שלוחיו ומתה בררך‬ ‫לירושה בלחוד הוא נשיאה גמורה אלא לכל דבר ואפילו‬
‫אין הבעל יורש אוהד‪ .‬ואם הבעל או שלוחיו קבלוה‬ ‫לאכילת תרומה דהא יחוד לשם נשיאץ ס״ל להרמב׳ם‬
‫לד‪.‬וליכה לבית בעלה ומתר‪ .‬יורש הבעל איתה פרין‬ ‫דהוה חופה כם*ש בסי׳ נ*ה ורק הרטב״ם בפי זה‬
‫תורד‪ .‬ובן כל הדינים שנתבארו נוהג גם בד‪ .‬ודע דאפילו‬ ‫שיירי סדיני ירושה נוראיה מהרכב״א שכתב יא״ת ילדגרי‬
‫לרעת הרמכ״ם דחיפת נרד‪ .‬אינה חופר‪ .‬ם״ם כססירח‬ ‫שמקשה שהיה סבור ממסה פמ‪ 1‬כפירוש לשם נשיאין היכי‬
‫לרשותו לעניין ירישד‪ .‬מועיל אף כשהיא נדה רדץ‬ ‫קתני לירושה ונר הא אץ אסר חיפה נלים מכ״ל ולק דקדקרש״י‬
‫וד‪ .‬לאי םר‪.‬ירת ביאר‪ ,‬היא ‪1‬ב״ש סקיאו ויכן אפילו‬ ‫כדה בד״א שמפירמה ונוי ור״ל דלא קאי אמשרש לנשואין פ״מ ‪t‬‬
‫כאלסנד‪ .‬שלדעת הרבד‪ .‬םדיפוסקים אין לד‪ .‬חיפד‪ .‬ם*ם‬ ‫‪ -‬והפור כתב מסרה האב לשלוחי הבעל ובו׳ או‬
‫מכירה לרשות־ לעניין ירושתה חד דינא אית לה במו‬ ‫שהיה לבעל חצר בדרך ונבנסה עמי ונתייחדה‬
‫לבתילה ולכן כאמת י״א שזר‪ .‬דאלסנה אין לה חיפה‬ ‫עפו ססתמא לשם נשואין נכנסו דורשה ובו' אבל אם‬
‫זהו כשאינו הולך עכה כי בדורות הראשונים לא היו‬ ‫הלך האב עם שלוחי הבעל וכוי או שהיה לה חצר כדרך‬
‫עושים חופה על כלונסאות הנהוג אצלינו אלא שהיד‪.‬‬ ‫עכנסה עסו מסתמא לא נכנסה אלא ללון ולא יצתה‬
‫בית סיוחד לנשואין ולשם באים החתן והכלה ואץ‬ ‫פרשות האב ואפילו אם נדונייתה ‪ to‬הבעל האב‬
‫שייך שם מסירת רשות דאינו הולך עמה אלא בל‬ ‫יורשה עכ״י* וזהו דין אחר םם*ש הרמב״ם דהטור סיירי‬
‫אחד בא בפ׳ע אבל עכשיו שהחתן הולך עם הכלה מן‬ ‫דלא דיברו לא לשם נשואץ ולא שלא לשם נשיאץ‬
‫הח־פה שלגי לבית הנש־אץ ושם יבא עליד‪ .‬קינד‪ .‬אותה‬ ‫ולכן כחצר דירה מסתמא היא שלא לשם נשואץ‬
‫גם כשר‪.‬יא אלסנר‪1 .‬ש‪ 0‬בשם ע׳זו אמנם אם סצד מ‪TD‬ר‪.‬‬ ‫ובחצר דיריה בסחמא לשם נשואין אמנם זהו רק לעניץ‬
‫לרשות הרי נתבאר ראץ זד‪ .‬מועיל רק לירושה ורך‬ ‫ירושה כיון דאין יורעין בבידוד שהיא לשם גשואץ‬
‫איפםקה חיכתא בגם־ ועור דכאפת באלמנה נם עתה‬ ‫והרמב״ם לא סיירי בלל מזה אף שדין זד‪ .‬איהא בגם'‬
‫אין מהנהוג שילך עם הכלד‪ .‬ואדרגא כל אחד בא‬ ‫ט״ם הרמב״ם כתב הדינים היוצאים מזה דבפירוש‬
‫לבית שטייחדץ ושם טקדשד‪ .‬וסברכץ ז' ברכות ומשם‬ ‫לשם נשואץ היא נשיאד‪ .‬גסורר‪ .‬ובפית ש שלא לשם‬
‫או שלוקתה עטו לביתו או שחיזרת לביתד‪ .‬על זמן‬ ‫נשיאין אינו כלום אפילו לירועזד‪ .‬אכל בסתסא תלוי‬
‫פה ואדיב ניטעת לבית כעלדיז‬ ‫לפר ה ענ ק רבחצר שלה מסתמא לא נתרצה לנשואץ‬
‫סי מן נ ח ]נטה יתן אדם לבתו ובו ד סעיפים[ ‪:‬‬

‫איש נרב*י‪ 1‬ארא דה״ק דנלבשה וניבסה וגיתי‪ :‬לה מידי‬ ‫«‪1‬םרי חרל ננפד ניב מ כתיב כירמיה ‪1‬נ״» ששלח‬
‫כי היבי דקפצי עלה ואחי נסבי לח ועד כסה אביי‬ ‫ועביא לבני «לד‪ .‬קהו נשים והולידו כנים יבנית‬
‫ורבא דאםרי תרווייוש עד לעישור נכסי עכיל הרי‬ ‫מ^זי לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים כשלסא‬
‫דמצוח חכםים ע״ם התירה ליתן לבתי נדוניא ומיבישים‬ ‫בני בידו קיימא דדרכו של איש לדזז־ר אחר אשה אלא‬
‫וכיסוים כדי שיקפיצו עליה אגשים ל»זאגד‪.‬ז‬ ‫סי קיימא כ ‪T‬י ‪ n‬דהא אץ דרך אשד‪ .‬לחזר אחר‬
‫ושם‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סימן נ״ח ניט‬ ‫ערוך‬ ‫‪1S8‬‬
‫שכזה אפשר שלא היו מפריזין או זהו לענץ היוחר‬ ‫ב ושם תנן ‪ H‬׳‪ t !1‬המשיא את בתו סתם לא יפחית לה‬
‫עני שלא יפחות לה לבנרים ״סכום כזה ‪:‬‬ ‫מחמישים זוז וכי׳ וכן המשיא את היתומה לא יפחית‬
‫ך ולפ׳ז ם*ש רבותינו נעלי הש׳׳ע ציי חכמים שיתן‬ ‫לה מחמישים זיז אם יש נכים מפרנסין אותה לפי‬
‫מננםיו מעט לבתו וזהו הנקר‪ ..‬פרנסה המשיא את‬ ‫ככורח ונראה רהני חמישים זוו הוא על כנרים בלבד‬
‫בתו סתם לא יפחות לה מכסות שפיסקין לאשת עני‬ ‫רהכי הנן התם ‪1‬ם׳ד !‪ t‬דאפילו עני שבישראל לא יפחית‬
‫שבישראל נד׳ א שהיה האב עני אבל אם היה עשיר‬ ‫לאשתו מחמישים זוז כנרים לשנה ע׳ש ונ'כ הרמנ׳׳ם‬
‫ה׳ז ראוי ליתן לה בפי עשרו עכ׳ל וזהי לשין הרמב׳ם‬ ‫בפי׳ג בחייבי איש לאשתו וכתב שש דםכום זה תלוי‬
‫ושני דינים הם שצריך ליתן לה פרנסה וזוע גרוניא‬ ‫לפי הזמן והמקום עיש ‪i‬‬
‫ונגדים הוא עניי; נפ׳ ע וזה שכתוב נש ׳ע יו׳ ד סי׳‬ ‫‪ j‬ולשיז זה שכתב הרמבים כפיך צוו חכמים שיתן‬
‫ר׳ן לעניין גנאים המשיאין את היתימה שלא יפהת־‬ ‫ארם מנכסיו מעם לבתו כרי שתנשא בו וזה הוא‬
‫לה מחמישים זוז זהו על כנרים ונדוניא אין טחוייבים‬ ‫ועקרא פרנסה המשיא את בתו סהם לא יפחות לה‬
‫ליתן לה כשיש להם דוחק נכים של צדקה ‪:‬‬ ‫מכסות שפוסקין לאשת עני שכישראל כמ׳ש ‪1‬בסי’נ[‬
‫ן בגדים צריך ליחן לה מה שצריכה לשנה לימית‬ ‫כר״א כשהיה האב עני אבל אם היה עשיר היז ראוי‬
‫הקיץ ולימות החורף ורק מה שצריכה על שנה‬ ‫ליהן לה כפי עשרו עכיל ונראה להריא שהרין שכתב‬
‫אחת ולפי זמן המשגה היה זה רי בחמישים זוזי כפף‬ ‫ליתן מנכסיו מעם כדי שתנשא בו זהו הדי; שהבאנו‬
‫מרינה ועכשיו תלוי לפי המקחים והנהוג שבמדינה‬ ‫בסעי׳ א׳ ולמה לא כתכ עישור נכסים משים ראנן‬
‫וי׳א שנופין אותו לזה ‪1‬ביח‪ 1‬וא‪.‬ם הוא עשיר כיפי;‬ ‫קיי׳ל ולאו רווקא הוא כמו שיתבאר בסי׳ קי״נ ריתומים‬
‫איתו שיתן לפי ערכו ‪ c:j‬וי׳א שאין כופי; אותו זב״שז‬ ‫המשיאים אחיותיהם מירושתם שמין נמה האב היה‬
‫יעל סכום הנרוניא פשיטא שאין כופין אותו על שיע־ר‬ ‫נותן להם ואם לא ידענו אומדנתו ניהנין לה עישור‬
‫נתינת הנרוניא ורק כופין איתי להשיאן ו‪:‬סו דהרי‬ ‫נכסים ולכן כתב סתם שיתן מעט מנכסיו כפי רצינו‬
‫היא מצות עשה דדבריקכלה כמו שהזהיר ירמיה‬ ‫והדין השני שכתב לא יפחות לה סכסית שפיסקין‬
‫הנביא כם*ש !יימ׳ש א׳ש קיכית הנזקנה והיא תפס ‪ 7‬מ׳ ויי‬ ‫לאשת עני שבישראל זהו המשנה שהבאנו בסעי׳ ב׳‬
‫הוא נדיניא ע׳ש ואנחנז בררגז בס׳ד דוהז לנשות נדמזנח‬ ‫ומפרש ג״כ דזהו על כנרים ב־יבר ולמה לא כתב‬
‫ההרמב׳ס והעיר( ‪:‬‬ ‫חמישים זוז משים דהולך לשיטתי בפי*נ רסכום זה‬
‫ן החנה האב עם החר‪.‬ן להכניסה לו ערומה לא יאשי־‬ ‫תלוי לפי המקום והזמן‪:‬‬
‫לכשתבא לכיתי א־כישנה אלא בלבישה בעורה בנית‬ ‫ף וזהו שכתב הטור בסי׳ זה המשיא את בתי מתם לא‬
‫אביה דזילא כה םילתא שתכא לביתי בלא נגרי ככור‬ ‫יפחית לה מכסות ששוים נ׳ זהיבים ממסכע סלע‬
‫ובן הוא גנאי להאג יכמאי םתקיים התנאי אם ע׳י‬ ‫מרינה בר״א בעני אבל נעשיר צריך שיחן דפי בכורו‬
‫קניין או שבשעת הקדושין מר״נים בן והוד‪ .‬דביים‬ ‫עכ״ל ולא כתב רק דין כסיה ילמה לא כתב דין‬
‫הנקנים באמירה כמ׳ש נסי’ נ־ת ולדיון דהקחשין היא‬ ‫הראשון משום רלרעתו אינו נונע למעשה לפמ׳ש בסי׳‬
‫כעת הח־פ־ צריך להתחייב א״ע בחיוב גמור ע״י‬ ‫קי״א לעניין כתיבת בנין ריכרין דהנאינים ניטל‪-‬ה‬
‫קניין בשעת התנאים אבל אם הנעל לא ד‪.‬ר‪.‬חיינ א*ע‬ ‫מפני שהתקנה היתה כרי שיקפוץ ארם וית; לבתי‬
‫להלנישה והאב עני ואיני נותן לה יותר מערך נ׳ זוו‬ ‫כבנו ועכשיו נוהנין לתת להם ־־תר ויותר עכ׳ל וזהו‬
‫לננויים אע״ג שהבעל הוא עשיר ויהיה מהיייב להלנישה‬ ‫לנדוניא שנקרא פרנפר‪ ,‬בלשון הדל כמי שפירש׳י‬
‫בר־־בה יויזר מסבוס הזה מ״ם אינה יכולה לב־פו‬ ‫זס׳ח ‪ 1.‬לפרנסה שמין כאב הבת יתומה שבאת לינשא‬
‫ליתן לת מקורם ריניל דימר לבשהבא לביתי ויד‪,‬יה‬ ‫ניתנים לה נדוניא כפי א־מד שאנו בקיאין באביה‬
‫הה־וב על־ אלבישך אז לפי כבירי זנ׳לו ‪:‬‬ ‫וותרן או קמצן ענ־ל אבל דין כסות היצרך להניא י׳פי‬
‫‪ p^D‬נ׳ ט דין ד‪,‬םשיא בנו נתל בניר‪ .‬אם קנאד‪ .‬ובו ד׳ סעי׳[‪:‬‬
‫המשיא אשה לכנו נרול נב־ת קנאו ורויקא גדול‬ ‫אמרו ‪ r m‬שיש שלשה הלכות שקברי הנמים שם‬
‫ורווקא כתולה ודווקא אשתו ראשינד‪ .‬ורווקא שהשיאו‬ ‫כהלנתא כלא טעמא ג ׳ ג קמ׳ח וזו אחת כהן‬
‫א‬
‫ראש־ן‬
‫צה ‪189‬‬ ‫השלהן‬ ‫הלכות קדושין םימן דט ם'‬ ‫ע חך‬
‫‪ j‬ייתר לו האב לבנו לבית חתנוח בית שיש עלייה‬ ‫•אשק וביאור הדברים אב שמשיא ב ט הגדול ולא‬
‫ע״נ או בית שיש אכסדרה לפניה ויש בה כל‬ ‫לשיא בן זבר קודם לו ובת אין לחיש ]מור! והשיאו‬
‫הפרטים שנתבארו באופן דנקנה להבן הבית לא אמרינן‬ ‫‪:‬תולה ולהבן הזה הם נשואים ראשונים ופינה בית‬
‫דנם העלייה או האכסדרה שלו אלא ררק הבית קנה‬ ‫מיוחד שאיני דר בה שהוא דר בבית אחר והבית‬
‫והעלייה והאכסדרה נשארת להאב יאע״ג דאכסררה‬ ‫*‪.‬זה פינה האב מכליו וחפציו שלא הניח שם בלום‬
‫צריבה לבית ט*ם כיין דלא הקנה א‪-‬תה מפורש לא‬ ‫•עשאה לבית חתנוח לבנו ]רש*י נימין ייי‪ !.‬קנה הבן‬
‫קנד‪ .‬וכן אם היו שגי בתיה זו לפנים מזו והשיאו‬ ‫«ותו הבית וור‪.‬ו הלכתא בלא טעסא ומ״ם קצת טעם‬
‫באחת טהן לא קנה את הבית השנייה ואפילו השיאו‬ ‫יש ^זה דאמדוהו לדעתא דאב שמרוב שטחתי הקנה‬
‫בהפנימיח וממילא רבהכרח לעביר דרך החצונה מ״ם‬ ‫•ו הבית וכיון שפינה אח הבית מכל כליו ונם אין‬
‫פנימית קנה חצונה לא קנה דביק דזהו הלבה בלא‬ ‫לתבן מקום לדור סמנה דעתיה רבן וסברא הוא‬
‫טעם אין לנו אלא מה שאמרו מפורש!ערשנ״ם ‪ oc‬בדיה‬ ‫פנתנו לו נתי‪5‬׳‪ 1‬וזד‪.‬ו כהלכה למשה מסיני שחקנאד זו‬
‫שני בתים שנתב את״ל נית )אכסדרה קנה ונו‘ ולפי כלל‬ ‫הוא בלא שטר ובלא קנין ]נמין׳יו ‪:‬‬
‫הגאונים קנה האכסדרה אבל התוס' והפוסקים לא פירשו ‪P‬‬ ‫; ודווקא שפינה את הכית שלא נשאר בה אפילו‬
‫מיש כתום׳ שכחט להיסך(ז‬ ‫” פך של שטן או מנקל או שום דבר ‪ PP‬אבל‬
‫ף וכן אס ייחד לו כלי בית להתנותו קנאם הבן ואם‬ ‫אם שייר שם אפילו דבר קטן כמו פך ריקם או אחה‬
‫ייחד לו בית וכלי בית אעיפ שהבית לא קנאה בגון‬ ‫•בר קטן ששוה רק פרוטה לא קנאה הבן מפני שאין‬
‫ששייר שם מכליו או שד‪.‬יה לו שם אוצר של סחורה‬ ‫;»ה סימן טיבהק שכיונתו להקנותו ולכן היו סן‬
‫לא אמרינן דגם כליו לא קנה אלא דבלי הבית קנה‬ ‫תהבמים שהניחו שם בכיונה איזה דבר מכליהם ל מ ק‬
‫ור‪.‬ביתלא קנה ודינים אלו נוהגים גם בזמה׳־ז ]ג״מז‬ ‫לא יתראה באלו מקנים לר‪.‬ם הבית ‪ (DPI‬ז‬
‫סי מ ל ס׳ ]דיני שושבינות שנהגו בזמן הקדמונים ובו י״נ סעי׳[‪:‬‬

‫הראשון אינו תי ב להחדר לו מפני שיכול לומר אץ‬ ‫כתב הטור דרך הבחורים כשאחר נושא אשד‪.‬‬
‫רצוני לעשות עטך אלא בפי שעשית עמי וייא בין אם‬ ‫י חביריו שולחין לו דורונות כדי שיתחזק בד‪.‬ן על‬
‫השינוי הוא כנרעץ שמוזר‪ .‬מכפי הראשון כנץ שהראשון‬ ‫‪:‬הוצאה שהוציא על החופד‪ ,‬ובאים ואוכלים עמו ‪' 1‬‬
‫נשא בתולה והוא אלמנה י‪ :‬י* לומר לו לכשו‪/‬שא‬ ‫מי המשתה או מקצתם ובשישאו גם הם הוא פורע‬
‫בחולה אפרע לך וכן אם הראשץ עשר‪ .‬שמחתו בפומבי‬ ‫יהם מה שעשו לו ושולח לכל אחד ואחד מהם כפי‬
‫וזה רוצה לעשות בצינעד‪ .‬או ספני שעת צרר! היא או‬ ‫שה ששלחו לו ואוכל ושיתד‪ .‬ושמח עמד‪.‬ם וזה נקרא‬
‫מפני שרוצר‪ .‬לצמצם בהוצאה יכול לומר לו לכשחעשה‬ ‫שושבינות פירוש מריעות עכ״ל‪:‬‬
‫בפומבי אשי׳ם לך ובין לר‪.‬יפך שהשני בא לוצסיף‬ ‫^ ויש לזה דין מלוה שאם אחד שלח לחבירו ונשא‬
‫בשטחד‪ .‬שד‪.‬ראשון נשא אלמנה והיא בתולה או‬ ‫״ היא אח״כ ולא ח‪1‬ר חבירו ושלח לו יכול לתובע*‬
‫שהראשץ עשר‪ .‬בציגעד‪ .‬והוא עושה בפומבי יכיל רדאשון‬ ‫‪:‬ביר מיהו אינו יבול לתובעי קודם שישא ולא עוד אלא‬
‫לומר לו כשתעשה בנזוני אשלם לך ולא באיפן אחר‬ ‫•אם רצר‪ .‬המחזיר להחזיר לו קורם שנשא יכול לומר לא‬
‫‪1‬רשבים ניב קמ״הזזידיא דווקא כשבא לגרע בשמחה‬ ‫קבל ממך עתה עד שאשא אשה שאגי רוצד‪ .‬לשמוח עמך‬
‫מכפי הראשון אכל כשבא להוסיף בשמחד‪ .‬אץ הראשץ‬ ‫■דרך ששמחת עמי ירומה למלוה גם בזה שפעמים שאץ‬
‫י טל לומד לו כן זנוור בשם מיידה(‪:‬‬ ‫־‪.‬לוה רשאי לפרוע שלא מדעת המלוה כנין הלוהו‬
‫ף אם בא השני לדתויר להראשץ יותר מבפי מ ה‬ ‫‪:‬ישוב לא יחזיר לו במדבר בעיב כמ״ש בחים סי עיד‬
‫ששלח לו מותר ואין בזד‪ .‬משום ריבית דלאו אדעתא‬ ‫זהו ניב אצל החתן הזה הוד‪ .‬כדוחזיר לו במדבר שד‪.‬וא‬
‫דריבית יהיב לה שהרי אם רצה היד‪ .‬פוחת אלא מתוך‬ ‫טגרעו מכבודו נההייז פ׳ז מזכיה! ;‬
‫שמדת מריעות הרבה כדודן ואם עכרד‪ .‬שביעית‬ ‫^ ואפילו כשנושא איני יכיל לחיבעי אא״כ נשא בדרך‬
‫בין נשואי דתאשון לנשואי השני אץ שגתדח משמטר!‬ ‫* שנשא הראשון אבל אם משנד‪ .‬בשמחתו מכפי‬
‫ו )י‬
‫השלחן‬ ‫ר‪.‬לכות קדושין ם־מן ס׳‬ ‫ערוך‬ ‫‪190‬‬
‫שנשא או שנשא ים'■* בי׳ ‪ 7‬ישי המשר‪.‬ה אין שסעק‬ ‫רלא קרינן בזה ‪6‬ז יגוי‪8‬ו ערדי איני יכיל דתיבד עד‬
‫חייב לשלם השושבינות ל־יורשים מפני שיכול לומר‬ ‫שיגיע וטנו שישא אשר‪ ,‬ויחזיר לו ו־יכן אם נשא ה׳שגי‬
‫תנו לי שושביני ואשכח עמי כדרך ששטח עמי וכיון‬ ‫ולא תבעו לראשון ואח׳ב עברה שביעית אינו יבול‬
‫שלא איבר ישמיח עמו פטוי אני ולכן אם שלמו ימי‬ ‫לתובעו עור שהרי ביון שנשא היה בינייהו לנונשו‬
‫השמחה ושמח עמי ימת הי־נ ש־שעון לשים ליורשיו‬ ‫וכשהגיע שביעית קרינן ביה לא ינוש )הה׳ד‪ .‬שסו ‪:‬‬
‫וכן אם קרא לו ראיב; ילא בא או ששמעץ לא היה‬ ‫ךן לפעמים מעות השושבינות חוזרת ליורשיו כמו‬
‫כעיר ולכן לא תוריעו ושלם־ ימי ד‪,‬מש'י‪.‬ה •אח״ב מת‬ ‫שיתבאר וכשחיזרח אין הבכיר ניטל כה פי שנים‬
‫חייב שמעון להחזיר הש־שביגית ליורשיו או כילה‬ ‫שאין הבכור נוטל חלק כבירה רק כםוחזק ולא כראיי‬
‫א* בניכיי כפי מה שנתבאר ‪:‬‬ ‫וזה אינו מוחזק שהרי אם לא היה נושא אשה לא היה‬
‫וכמו בן אם מת שמעין ואה׳ב נשא ראובן אשה‬ ‫מחוייב לשלם לו ומטעם זה נם היבם אינו נוטל כה‬
‫ושלמי ימי המשתה אם הייבין יורשי שמעון לשלם‬ ‫כגון שאתו־ שנעשה שושבין לחבירו וחיזר חבירו לעשיר‪.‬‬
‫לרא־כן פסק הרמכ׳ם ז׳ל דר״לוי במנהנא דכמקים‬ ‫לו שוישבין ואכל ושמח עמו ולא הספיק זה לפורעו‬
‫שנהנו לנכיר‪ .‬מן היורשים כיפין את היורשץ לשלם‬ ‫עד שמת החתן וייבם אחיו את אשתו אין היבם זיכה‬
‫בניכיי אכילתו וכמק־ם שאין מנהג אץ משלמין בלים‬ ‫בו דאין היבם נוטל בראוי כמ׳ש בסי' קשיו‪: .‬‬
‫והטעם רכיון רמר‪ .‬שבעו; הוה ספק אם נשתעבדו נכסיו‬ ‫ן■ ראובן שיטלח לשמעון שושבינות אין שמעון חייב‬
‫אי אפשר דכיץ שאין שמעין יכול לשמיה עמו יא‬ ‫להחזיר לו אא׳ב ■יקראנו שיאכל וישתה וישמח עם־‬
‫נשתעבדו נכסיו ופמירין היירשים ולבן תלוי כמנדנא‬ ‫ימיר‪,‬ו אם הוא בעיר או סמוך לה כל בך שאפשר לו‬
‫דמספיקא לא מפקינן מם־נא וי*כ המור וי׳א דחייבץ יורשי‬ ‫לידע שראיבן נושאאשה יש לו לבא מעצמי ־‘אכול‬
‫שמעין תמיד לשלם רכיון דהעיכוב אינו מפני ראיבן‬ ‫ולשתות ולשמוח עמו וליפרע לו וכשלא בא צריך‬
‫אלא ממנו יבול ראובן לומר מה אני חייב כדבר‬ ‫לשלם לו כשלימות אע׳ם שלא אכל אצלו שהרי‬
‫העיכוב אינו ממני זרמנץ[ אכל העיקר כריעה ראשונה‬ ‫מתחייב בעצמו מה שלא בא מעצמו אמנם כהב‬
‫זהה*מ[ דד‪.‬רי גם שמעון אינו חייב ביכר אבל אם מת‬ ‫הרמב׳ם רזהו במקים שאין מנהג לקרא לכל אהר ואחר‬
‫שמעון לאחר שנשא רא־נן ילאחר ששמח עמו או‬ ‫אלא שבל השומע בא מאלי׳ אבי‘ אם דרך ייקר־ת‬
‫שהיה יכיל לשמוח ולא בא לכ׳ע מהיייבץ יורשי‬ ‫צריך לקרא לו ואם קראו לו ולא בא צ־״ך ל־גילם‬
‫שמעין לשלם אט כולה א‪.‬כ בניבוי כמ״ש שהרי נשתעבדו‬ ‫כשלימות אבל אם לא קיאוהו פטור לגמרי !‬
‫נכסיי דבכד נר‪.‬ח־'כ כחייו ליגילח‪:‬‬ ‫ץ ואם לא היה בעיר או סמוך לה באופן שלא ירע‬
‫י וכמקום שהי־דשים הייכימ לשלם כש ‪,s‬כיהם חייב‬ ‫אם זד‪ .‬נשא אשד‪ ,‬צריך ‪ ]nm‬לד‪,‬ודיעו שיבא ואש‬
‫בער מה שש־יחו לו לא מיבעיא אס זה החיוב חוא‬ ‫לא הודיעו משלם לו מה שהוא חייב לו אלא שכינכה‬
‫בער מה ששלחו לחתונת עצמי אלא אפילז אש נתחייב‬ ‫ממנו טרי שהיה איכל א־יו היה שם ופורע המותר וי‘א‬
‫מהמת ששלהי לאחר מבניו בנשיאיו שיהאב השיאו‬ ‫תקשה לך למה אטרני כשהיא בעיר והמנהג לקרזר‪.‬‬
‫יהכין לבנו צרכי החיפה יהמשתד‪ ,‬תייכין היורשין‬ ‫ולא קראו שפטור מכלום רווראי כן הוא דכשחיא‬
‫להחזיר וי׳א מחלק ירושה‪,.‬־ של זה הבן שנשר״לח לו‬ ‫בעיר ולא קראהו הרי ביזה אותו כאלו אינו ריצח‬
‫אלא חוזרת מתפוסת הכית ככילל כיון שדוחיוב היה‬ ‫בחברתו ולמה ישלם לו אבל כשאינו בעיר מה שילא‬
‫על ‪,‬־‪,‬אג שהרי הוא השיאו וכלל נ ח ל יש בזה שאע׳פ‬ ‫הודיעו הוא מפני שלא רצרי להטריחו לבא ממיחק‬
‫שהיי‪,‬־שיי מחזירץ היב אביהן מ׳ם אין לד‪,‬ם רץ‬ ‫רכן דרך העולם זנ׳לז וייצר מנכה לו אם היה הי־כ‬
‫שיישבינור‪ .‬שיהיה ניכזלר‪.‬מ לשמוח עם זה ההר‪,‬ן אלא‬ ‫לו זיז אינו משלם לו כ^ום מפני שלא היה מאכילו‬
‫זה הבן לבדו שבעדו שלחי להאב יכיל לשמוח ולא‬ ‫בפחות מזוז היה חייב מ סלע מנכה לו חצי סלע רכן‬
‫האחרים אע'פ שההשלימין הוא מד‪.‬נילל ‪:‬‬ ‫המנהג דמי ששולח סלע מאכילין אותו בחצי סלע ומסיוע‬
‫י א שנו חכמים במשנה ‪ 1‬ב׳נ ‪ ic:‬השושבינות נגביר‪ .‬ככ׳ר‬ ‫וי‘םעי‘ ה כל אחד מנכה לו כפי מה שרא־י לדאכיל ’‘מי‬
‫אבל הש־לח ■’הסירו כדי יין וכרי שמן אי; נגבץ‬ ‫ששלח דורון כזה שי׳פ־ ריביי החרון מכינין לכל א־ד ‪:‬‬
‫כב־ד מפני שהוא גמ״ח ומפרש הרמב׳ס דה*פ דרין‬ ‫ח ראובן ששלח שושבינות לשמעון ומת ראובן קודם‬
‫שושבינות‬
‫צד ‪m‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדוש*ן סיטז ם׳ ס״א‬ ‫ערוך‬
‫פעזופו ועשאו חוזית לכולם וחילקין נו בשור‪ .‬כפו‬ ‫עישכינית ש עני ת ככ*ר איני‪ .‬אלא כעשרת סעית‬
‫נשאר מלוות אנירס וא'צ להחזיר הבל כנשואי הראשין‬ ‫סזוסן אגל כששלח סיגי אונלין יםשקין אין לזה דין‬
‫שנושא אלא ראשין שנושא משלם חלקי המגיע לי‬ ‫שישבעות שנתבאר אכילו שלח לו כעת החוכר‪ .‬ועשת‬
‫ולעניין שפחת המשתלח עם האחים כתב הרמ״די אם‬ ‫עפו דד^קנד‪ .‬לא היתה רק על פעית מזישן אבל בשה‬
‫שמחו כילם עמי כשמחזיד לכל אחד ואחר צריך לשמיח‬ ‫מרבותינו מפרשים דאץ חילוק נז ה וזה ששגינו דנרי‬
‫עמי ואם א״א לו לששיח צריך לנבית לו ואש לא שמחו‬ ‫ק וש ‪ p‬אין נגבית בנ*ד זד‪.‬י כשלא שלח בעת חיפר״ו‬
‫עמו אלא אחד ‪ p‬האדין גם היא אין יו לשמיח אלא‬ ‫או אפילו בעת חופתי אלא שלא הלך לשמיח עשי‬
‫עם איתי ששמח עשי יאש א*א לו לשמיח מנכה לו‬ ‫דבזה אין ר<ן שושבינות ופאי דנקים התנא כדי יין ו שק‬
‫סחייקי אבל לכל האחרים כש׳שאי ניתן לכל אחד חלקו‬ ‫דאורחא דפילתא הוא דכשרתור‪ .‬לאכול שם ולעשוח‬
‫ואיני םננה לו כלום עני ל )הו להכור פירוש הברייתא שס‬ ‫עמו שולח פזי ק ורתחן יבין נערם אכל אש אינו רועה‬
‫דכלח גאביי פיכנינית »*ש ילהרמב״ס בפ*פ מנהלית יש פשוש‬ ‫לאכול ולשמוח שם אלא מביין לההנות* שולח לו שיני‬
‫אתר בה מתבאר נח״מ סי׳ ר^ז ע*ש[ ז‬ ‫מאכל ומשקר‪ .‬אבל לדינא אין חילוק נין מעות למיני‬
‫מי ששלח להכירו שישבינוח והיא ממאן ליקה וזד‪.‬‬ ‫פאכל ופשתה ‪:‬‬
‫מפציר ני עד שנשבע שיקחנו היי זו מתנה ואינו‬ ‫י ב כתב הטור אחד מן האחין שעשה שושבינות לרעד‪.‬ו‬
‫חוזר לו שהרי זה לא רצה לקבל אלא שהבריחו לכך‬ ‫בחיי אביו ואביו נתן לו פד‪ .‬ששדח ופת האב‬
‫ובן כל כיוצא נז ה וד*מ בשס רי״ח וכל דיני שושבינות‬ ‫ובא אותו שנעשה לו שושבינות לפרוע אם ייחד האב‬
‫שנתבאר אין ניהג אצלינו ינם בז ק רנינו הב״י לא‬ ‫לזה כששלחו שא״ל לך ותעשה שושנינית לפלוני עתה‬
‫נהג זד‪ .‬ולכן לא הני א בל הדינים בשולחנו הפוצר‬ ‫כשחיזרת היא לו לבדו ואם לא ייחד לשום אחד אלא‬
‫בפ׳ ש נ ע צ מו‪:‬‬ ‫אמר אחר מכם יעשה שושבינות לפלוני ועפר זד‪.‬‬
‫סימל ס״א ]חופה לעניין מה קונה ומנהגי חופה ובו כ״א סעיפים[ ‪:‬‬
‫‘‪I‬‬
‫כפל חיקו שבש״ם רמהני תפיסה כפ׳ ש בח״ם בכ״ם‬ ‫א בחב הרפנים דל בפיי דין ג׳ כיץ שנבנסה הארוסה‬
‫)יכ*נ בס׳ ת'נ פי׳ ה׳ ינ״נ הארת נסז וייתר פזה ראם‬ ‫לחופה ה׳ז פותרת לבא עליד‪ .‬בכל עת שירצה והרי‬
‫הבעל מוחזק כהנדוניא אץ פוציאין יורשי האשד‪ .‬פירו‬ ‫היא אשתו נפורה לכל דבר ופשר״כנם לחיפה נקראת‬
‫וסרבריו לא משפע בן ביץ שפסק דאינו נשואץ בחופר‪.‬‬ ‫נשואה אע*פ שלא נבעלה ור‪.‬וא שתד‪.‬יר‪ .‬ראויה לבעילה‬
‫נרה יאפשר לומר דלעניין ירושה אץ נ׳־פ בזד‪ .‬דוודאי‬ ‫אבל אם היתה גרוד אע*פ שנכנסה לחיפה וגחייחד‬
‫יורשה לפי פ״ש בסי׳ נ*ז רבספר האב לשלוחי הבעל‬ ‫עמה לא גמרו הנשיאין והרי היא כארוסה עדיין עכ״ל‬
‫יורשד‪ .‬ואפילו אינה ראויד‪ .‬לביאה בפ״ש שם סעי׳ ה'‬ ‫ובדין ד כתב אירס ובנם לחופה ולא בירך ברכת‬
‫וכיש בחופר‪ .‬נדה דלא גרע פזר‪ .‬שרדי כנסר‪ .‬לרשותו‬ ‫חתנים ה״ז נשואה גמורה וחוזר ופברך אפילו אחר‬
‫ולפיז נס לעניץ נדרים ישמיתחר‪ .‬בחנק דינה נ״ב כנשואד‪.‬‬ ‫כפר‪ .‬יפים ולא חנשא נדד‪ .‬ער שהמרד ואין פנרכין‬
‫כפיש שם שעי׳ א‘ ולא פשמע כן פלשינו והמגיד‬ ‫לה ברכת חתנים עד שתמדד ואם עבר ונשא ובירך‬
‫משנה כתב פפורש דאינו יורשד‪ .‬עיש וייא דרדפב״ם‬ ‫אשו חוזר ומברך עכ״לז‬
‫הולך לשיטתי בפיא מנחלות דבספק גירושין אץ הבעל‬ ‫^ מבואר מדבריו רודפת נדה אינו עושה נשואין ובנם׳‬
‫יורשה יביש בספק קדושין )שעה׳׳ש ואין ראיה רטוראי‬ ‫נצתי' ג״ו יז היא איבעיא בעי רב אשי נכנסר‪ .‬לתופר‪.‬‬
‫גם שם מדיני תפיסה י מנ ק די א פהני חפיסה והרי על‬ ‫ופירמה נדד‪ .‬פוע את״ל חיבת חופה קונה חופר‪ .‬דוזזיא‬
‫עיקר דינו נחלקו הרבה מהפיסקים כסיש כסי׳ צ•‬ ‫לביאה אכל חופר‪ .‬דלא חויא לביאה לא או דילפא לא‬
‫וביש רעכיפ נם ידדשב״ם פהני חפיסד‪ .‬דפשיטא‬ ‫שנא תיקו ע״ש ולכן פסק לחופרא ולפ״ז הו״ל לרדסב״ם‬
‫דבתפם לא נרע ספק גירושין מנפל הבית עליו ועל‬ ‫לכתוב דהור‪ .‬ספק ונר‪.‬י רלעניץ איסורא אין נ״ם בזד‪.‬‬
‫אשתו שיתבאר שם ‪1‬ונ״כ הביש שם סקיך דלדמא ממי תסיסה‬ ‫פ״פ לעניץ מפין בפו ליורשה חור‪ .‬נ״פ אם תפס ראץ‬
‫ומומימ שס סקייז זימה וה לנסל הבית ‪t VP‬‬ ‫פוציאץ פירו כבכל ספי^ז דרינא ורדי דדפכ״ם ס״ל‬
‫יל‪1‬‬
‫ה ש ל דן‬ ‫הלכות קדושין סימן ס״א‬ ‫‪192‬‬
‫ן והרבה סרבותינו נחלקו עליו ום׳ל דחופת נדההוה‬ ‫ג ולי נראה כ?‪:‬ונדקדק נ י ‪r‬י‪:‬י בדין ו׳ שכתב ולא‬
‫חיפה נשורר‪ .‬והבעיא בגם׳ הוא רק לעניין תוספת‬ ‫תנשא נדה עד שתטהר ואין מברכץ ער שתטהר‬
‫כתיבה דאיירינן שש דהאומרנא הוא שלא כתבה אלא‬ ‫ואט ע י י ונשא ובירך א־נו חיזר וטברך ענ׳ל לשאי‬
‫לחיבת ביאה או לחיפה הראויה לביאה ולא לחופה‬ ‫כתב ש'‘א תנשא עד שתטהר הא כגר כתבה בדין א‬
‫שאינה ראויה לזה אי דנם זה הוה כחיבת ביאה אבל‬ ‫דבכאי לא שיירא רק סרין גרכ ה ועוד יטה שינה‬
‫לכל קנייני אישות חופת נרה הוה חופה גמורה ובזה‬ ‫לשונו מחופה לנש־א•; וה־׳ל לישר ולא תכנס '‘ חיפה‬
‫נגמרו הנשואין ודרי קיי׳ל ראפילו לפשולות כשו חייבי‬ ‫עד שתטהר ועוד דכאמת לשה פסק דאינו חוזר ומכרך‬
‫לאוין יש להן חופה !יבנזות נ'י‪ 1:‬אע'פ שעכירד‪ .‬ייש‬ ‫כיון החופת נדה אינו כלוט והיא כארוסה והויל כבירך‬
‫לעולם בביאתן וכ״ש חיפת נדה שר‪.‬יא ראויד‪ .‬יאחר‬ ‫ברכת נשואין לארוסה הלא אלו ברכות לבטלה הן‬
‫ימים אחדים רהוה ח־פר‪1 .‬ר'! פ־ה דנתי׳[ אטנם לדרמב׳ם‬ ‫ולשה לא יחזיר ויברך אח־כ בטהרתה ועם־ש בסעי׳ ך’‪:‬‬
‫אין שום קושיא ששם רדרי דרשב׳ם שפרש ריש חופה‬ ‫ך והאשת דלפש״ש בסי׳ נ״ה עיקר ע‪ ;••:‬הנשואין הוא‬
‫לפסילות אפילו בלא קדושין כש׳ש בספיז םתרושית‬ ‫שלוקהה דרשיתו לביתו וחי עשה כאיש ואשתו‬
‫אלשנה שנתארשה לכה׳ג או גרושה לכהן הדיוט הואיל‬ ‫כדכהיב ימי האיש אש־ ארש אשה ולא לקחה ינו' וה^קיחה‬
‫שששתמדית לביאה פסילה לא יאכלו בתרושה וכן אם‬ ‫היא ל־שיתו וזהו הנשואין אך דנקנעה החופר‪ .‬דמאז‬
‫נכנסו לחיפה בלא איי־וסין אינן אוכלות שד‪.‬חופה פושלתן‬ ‫היא נשיאה נשירה שאפילו אם נפרדה י‘ כטה ישיט‬
‫מלאכול עכ׳ל והרי חיפה בלא אירוסין וודאי ראינו‬ ‫מ־שותו ש'מ כירן שהוא אחר הח־פה הרי היא נשיאה‬
‫כלום שדרי דרסכ״ם לא חשב חופה בקגייני קדושין‬ ‫גמורה ולכן לרעת הרמכ׳ם שהחיפה היא הביאה רשט‬
‫אלא דבשם טעם אחר הוא דכיון שנתייחדו בחיפה‬ ‫נשואין ^י יחוד לביאה לשש נשואין כש׳ש שם והרמב׳ש‬
‫היה כביאה ונפסלה שלאכול כתרומה )דמסרש נרש׳י שס‬ ‫מיי־א בחיפה זו לפיכך כשהיא נרה ואינה‪ .‬בת ביאה‬
‫וכ'כ הרשב׳א שס דכיון דחופה לביאה קיימא גזרו מדרבנן ע״ש‪: 1‬‬ ‫נם יחידה אינו כלום ולא שקרי חיפה אמנם זהו דווקא‬
‫ץ ועור דאין עניין זל״ז שהרי התורה אשרה בפירוש‬ ‫אט שת אחד שהם היכף ומיד או שנפרדו זה מזו אבל‬
‫שיש נשיאין כחייבי לאוין וכיו; שיש נשואין ממילא‬ ‫אם לקחה לרשותו נהי רהחיפה לא ד‪.‬יה חופה מ׳ש‬
‫שיש הופה ‪1‬וא'ש גס לפי׳ תום׳ ש‪ [0‬דהחופה היא הנשואין‬ ‫בהכרח שנשואה נשורה היא כיין שלקחה לרשותו‬
‫אבי‘ בנשואי היתר כשם שהביאית הם כהיתר כסו כן‬ ‫דזהו עיקר הנשואין של הירד‪: .‬‬
‫רחיפה שהיא צורך כיאה צריך להיות להיתר ולא עדיף‬ ‫‪ -‬ולפ׳ז מתפרשין יפה דברי הרמב׳ם רבדין א׳ כתב‬
‫ההיפר‪ .‬שזהו הבנה לביאה טהניאה עצמה אגל‬ ‫דאש נבנסה לחיפה בנדתה לא ננשרו בזה הנשואים‬
‫בפשולות בשם שהביאות כאיסור ועכ׳ז אמרר‪ .‬התורה‬ ‫לעניין אם שיד מת אחד שהם או שנפרדו זמיז וברין‬
‫ריש לה; נשואין כמו בן יש להן חופה ואין‬ ‫ו׳ כתב דץ אחר שלא תנשא עד שתטהר כלומר שלא‬
‫לושר דבאשת שמא לא אמרה התירה שיש‬ ‫יקחנה‪ .‬לרשיתו ער שתטהר ואין שברכין י“ ה ער שתטהר‬
‫לאויו ואי משוס שקדושין הופסין‬ ‫‪,‬‬ ‫נשיאי; בהייבי‬
‫‪,‬‬ ‫אכל אם ענד ונשא ובירך אינו חיזר ישברר משים‬
‫בהן שנ״ל דנם נשואין יש להן אשנס זהו שפורש‬ ‫הי עוק־‬ ‫דבע׳ב היא נשיאה ביון שלוקחה לרשית־‬
‫בתורה כמעיכי טדיחשה רבתיב מי ראיש אשר ארש‬ ‫הנשואין וד‪.‬ספק בנש׳ היא רק אס ההיפה נקדאת ח־פ־־‬
‫אשד‪ .‬ילא לקחה ילך וישוב לביהו והלקיחה היא‬ ‫אכל אח*כ כשהכניסה לרשיר‪.‬ו בע׳ב היא נש־א־ ייפ׳׳ז‬
‫נשואק כמ׳ש וררשינן נשועה מ׳ד ‪ [.‬ולא לקחה פרט‬ ‫אין נ״ם לעניין ירושה איא כשקרה רחיק־‪ .‬כני; שב־נע‬
‫לי־י ״נר‪ .‬לכה״ג נדושה וחלוצד‪ .‬לכד‪.‬ן הדיוט שאין חוזרין‬ ‫ההיפר‪ .‬שתה ורב־ זד ־' ‪ s‬׳סכיח כלל ולכן כתב הרטב״ם‬
‫‪,‬־״־י להדיא שי‪,‬ש לדון גשואין אלא דכיון דנשואי איסור‬ ‫דחופת נרה אינה‪ .‬כלום דבזת ‘א ננשרו הניג־ואי; וטשילא‬
‫הן אין חוזרין טהשערכה ואין לימד דכאמת זה גופה‬ ‫ממ׳ג אם נפידי זד‪ .‬מלי ב־עיינם הדי נלו אדער‪.‬ייה■‬
‫מיעטתם התירה דאין להן נשואין דלא סששע כן‬ ‫שביטלו למה שרימי לעשית הופה וגט זה לא שכיה‬
‫]יכ'מ מרש׳י שס וכ״מ להדיא מרמב׳׳ם פ׳ו ממלכים ה׳יז שכללן‬ ‫ואם לקחה לרשותו ואח׳י מתד‪ .‬קידט שהגיהר פשיטא‬
‫עם החזיר גרושת; ונזה ח׳ש כל מה שהקשה הלח*מ ונדחק מלול‬ ‫שיורשה מטעם נשואה נימהכ׳ש סשק׳;ו;‪0‬ר‪,‬ר דההגי ־‪.‬פיס?‬
‫ע׳ש בפ׳׳י מאישות וע־ שעה־מ שס ולפמ׳ש א׳ש בס׳ד! ‪t‬‬ ‫ול׳ג כט'ש‪; 1‬‬
‫עור‬
‫צץ ‪m‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיטן ם״א‬ ‫ערוך‬
‫בהחלת החופר‪ .‬דסוןף החופה היא חחלת כיאה והחיטה‬ ‫ףן עור הקשו עליו רני רי עי טי פ״ק דיומא איטר ננ היג‬
‫קעה נתחלחה מיאיסז ילדיעה ראשונה ייל דהיק‬ ‫שמתקינין לו אשד‪ .‬אחרת שמא תטות אשתו שהתירו‬
‫שריזטעד‪ .‬ליכנם להיפר‪ .‬והיתד‪ .‬טהורה וכאשר הזסינה‬ ‫לו שנות שישאנה ביוה׳ב והרי ביוה*כ אינה ראויה לני אה‬
‫עצמה והתחילה ליכנם פירסד! נדה דאפילו התחלת‬ ‫ונם זה‪ .‬ל״ק כלל דלנר שאין לדטיר‪ .‬איפור צדדי‬
‫חיפה ליכא ועוד רנד‪,‬י דסיף חופה היה תחלת כיאה‬ ‫דיוטא קגרים לאיסור הגוף של נדד‪ .‬נינ׳נ נשעהימ[ לנ ד‬
‫טיט טנלן דחיפה קונה בתחלתה ממש דילטא היא‬ ‫סן דין ד?ר‪.‬ו פשיטא שלא היה טכניסה לחופה כיוהיכ‬
‫קונד‪ .‬באטצעה קורם סיפד‪ .‬ובכל תפוצות ישראל נקטו‬ ‫שלא היה לו שוצת לילך טנהט״ק ואוקםוד‪.‬ו עד עיקר‬
‫כרבותינו החולקים על הרטב׳ם ז״ל יבוגסיט לחופד‪.‬‬ ‫נשואין של תורה שכר״בנו בפי' נ׳ ה דהייגי שהכניסד‪.‬‬
‫שלא בטהרתה זולת יחידיש החוששים לדעת הרסכיס‬ ‫לניחו ולרשיתו ואי משוט דגם »ה אטור לדעת דדטנ״ם‬
‫וגם הם אין ביכילתם לכוין זאח אם הפרום נדד‪ .‬סטש‬ ‫כשאינה ראויה לניאה כט״ש בדין ו׳ שהבאנו אך זד‪.‬ו‬
‫קידם הוצפה אך לפטיש בטעי׳ ה* נס להרטבים היא‬ ‫וודאי דאיני אלא איסור דרבנן ולכן כשס שר‪.‬תירו‬
‫נשיאה גמורה אף שהחופה היתה שלא בטררד‪ .‬שהרי‬ ‫לו ספני כפרת כלל י שיאל שישאנה ביוד‪'.‬כ כסו כן‬
‫כינסר‪ .‬אח״ב לביתו וזהו עיקר נשואץ ועולין להן‬ ‫התירו לו לבוגשח אף נזטן שאינה ראו ‪T‬י לניאד‪ .‬דאיא‬
‫השבע כרכות אף שעשו איסור לרעת הרטבים זיל עיש‪S‬‬ ‫כעניין אחר וכאטת כשיט דיין נפ״ק דיוטא ‪1‬י״ג‪ 1.‬אטרו‬
‫האמנם לענ״ד לא פליגי כלל דפוםקים עם דדטכים‬ ‫רבנים לה קודם יוה״כ וטנרש על מנאי לאחת טד‪.‬ן‬
‫לפטיש בסיי ניח דלהרטכים עיקר החופר‪ .‬וצא‬ ‫ע״ש ועוד דפדדרושלטי נראה דדי בשקידשה וא*צ‬
‫הביאה לשם נשיאין או יחוד לשם גשואץ ו מ ה פשיטא‬ ‫ג שואין;יכ'נ התיש׳ יומא גס דיה ולהדא מ*מ ;‬
‫שלא יחלוק שום אדם דיחיד לא מקרי אלא בראויה‬ ‫מ ולדעת הרטב׳ם אפילי כשיש עיכוב לד‪.‬ביאד‪ .‬איסור‬
‫לביאה ועיר דכשהיא טמאה הרי וצא אסיר להתייחד‬ ‫דרבנן ג״ב אין לעשות החופה ולכן כתב שם‬
‫עמה ולשארי הפוסקים דחופה הוא הבאה לביתי לשם‬ ‫דצריך לכתיב הכתיבה קידם כניסה לחופה ואח*כ יהיה‬
‫נשואין או אפריץ אי כיסוי סודר על ראש הבלה או‬ ‫טיהר באשתו עכ׳ל ולפ״ז נס כשהיא טטאד‪ .‬מפני‬
‫בחופות שלנו ולא בעינן כלל יחוד הראוי לביאה א״ב‬ ‫מציאת הכתם אי שעיטרת כימי ליבונה ומכלה קורם‬
‫לא חיישיק מה שהיא טמאה ולכן לפי טה שכארט‬ ‫יטי ליבונד‪ ,‬דדאיסיר היא רק מדרבנן ט״ם אסור לעשות‬
‫שם דנם הרטכ״ם יודה לכל החיפיח לא פליגי בלל‬ ‫החופה ואפשר דבאיסיר דרבנן אם הכנים להיפר‪ .‬נם‬
‫ועוד אני איטר דלעניץ חחטד‪ .‬דחנן דלטשנד‪ .‬אחרונה‬ ‫להרטב״ם הוי חופה ‪1‬ינ*מ מהה״מ גכתב מעינן לנתחלה וגו׳‬
‫אינה אוכלת כתרוטד‪ .‬עד שתכנם לחיפה וצפה זו וודאי‬ ‫שלא יחסר מר אפילו ממריהס[ ‪:‬‬
‫היא כדברי הרטבים שתהא ראויה לביאה וגם כשבא‬ ‫י אנל הרבד■ טרכיתינו חולקים עליו ופיל דהכעיא‬
‫עליה רהא בגט׳ שם מפרשינן דטשנה אחי־ונד‪ .‬סוברת‬ ‫בנם' חוא רק לעניין תוספת כתיבה שכתב לה טפני‬
‫דבדיקח חוץ לא שטה בדיקה נ»ו׳ ריז מ עד שסתייחר‬ ‫חיבת ביאה לזה היא עדיין כארוסה אגל י כל שאר‬
‫עטה היא עצטה ובודקה ]רש״ח וא״כ צריך לבא עליה‬ ‫דברים הרי היא נשיאה נם־רה וי׳א עיר דאפייו לעניין‬
‫או לכל הפחות ירצד הראוי לכיאד‪ .‬ומזה יצא לו לדירטביט‬ ‫חר״יספח אין הספק בגטי רק אם בנפה לחופה בטדרתה‬
‫לפרש דשם היפה שבגט׳ הוא יחוד הראוי לביאה‬ ‫יבאםצע החופה פירשד‪ .‬גדה כרטשטע הלשון טר‪.‬ש*ם‬
‫)יאהילו ליזוליז כס נ׳זז ייל דלמש;ה איזרונה נעיק בזיקת סגים‬ ‫נכנסר‪ .‬לחופת ופירסח נדה דטשמע שפירסד‪ ,‬נדד‪ .‬ארזרי‬
‫וכ'מ מרמב׳ם פ׳ו מתרומות שכתב עמם דמולא ונתב עד סחננס‬ ‫החחלח החופה וגזד‪ .‬וודאי אפשר דלכל הדברים לא‬
‫לחופה ולדידיה מהה סא יהוד הראד לניאה וכי! ®מייז קושית‬ ‫הוי חופה דבשעית היא שהרי כיון לחופה טהורה‬
‫הראיש שם ס״ו דעל משגה צ סשיגזא שאין כאן בעיא עיש וגס‬ ‫ונטצאר‪ .‬ממאה ולבן לריעד‪ .‬זי אם הכלה טמאה יש‬
‫ר‪,‬ישית היד> סקיה ליק כלל דשם ייפה אינה אלא על הראויה לביאה‬ ‫לד‪.‬ודיע להחתן שודא טטאד‪ .‬דאל*כ היה חופה בטעות‬
‫לשימת! ואם יודה לשארי חופות פשישא דליק מידי ומיק! ;‬ ‫אבל אט היא טמאה ‪D‬ק ‪ T‬ם ו‪.‬־«תן יורע מזה וכונפר‪.‬‬
‫י ב כתב הרמכ״ם בפי׳ א טאיטורי ביאה ‪ p a‬רתבעוה‬ ‫לחיפה כזה אק ספק בלל כגם׳ נמרז־ני גשש ריי( אבל‬
‫לינשא ונתפייסה ש«דיכד‪ .‬לישב שבעה נקיים‬ ‫י״א יהיפך דע״ב הספק בגם׳ כשפירטה נדה קידם‬
‫דשטא טחטת טוטוד ראחד‪ .‬דם ובחב שאסורד‪ .‬ליגשא‬ ‫דאליב ביון שנכנסה טהורה לה‪ T.‬פה הרי כבר קנאה‬
‫עד‬
‫השלח!‬ ‫הלכות קדושין סיטן ם'א‬ ‫ערוך‬ ‫‪iU‬‬
‫אפשר להארוס לרתייחד‬ ‫שהיא יהוד הראוי לביאי■‬ ‫ער ?ותספור ותטבול יזהו בע׳ד‪ .‬אב־‘ בה׳ח מיתרת‬
‫>‪ rjD‬בנדתה דדי עדיץ לא כעל ופתם חתנים אץ‬ ‫לועשא מיד ותספיר אחר ד‪.‬גש'א*ן יתטבול שרת׳ח‬
‫מקדשין בניאד‪ .‬וא״ב סאי לשון כשר הדבר שלא ר‪.‬נשא‬ ‫יודע שהיא אסורה ונודר שלא ' קיב לה עד שתטגיל‬
‫עד שתטהר ורדי א׳א באופן אחר ויותר סזד‪ ,‬דרבינו‬ ‫עכ״ל והשיגו עליו דאיך יעשה חופה טמאה ויי‪,‬נ'ד‪1‬‬
‫הב׳י בעצמו נסי׳ נ׳ר‪ .‬כתב רד‪,‬חופה היא ידזוד רדאוי‬ ‫ויש שתרצו שמפני שאין זה איסור תורה לא החסיר‬
‫לביאה כם'ש שם ולפס׳ש דגם הרסב׳ם יודה בשארי‬ ‫בה וב׳ש סק״ב בשס הה'מ‪ 1‬וא׳א לוסר כן דבבר בארנו‬
‫חופות ובאלו לא בעינן שתהא טד‪,‬ורד‪ ,‬א׳ש ולא כתב‬ ‫דלשיטתו גם כאיסור דרבנן יש ליזהר כם־ש בעצמו‬
‫רק לשין כשר הדבר להידור בעלסא !ודוחד‪ ,‬לומר‬ ‫שיכתוכו הכתיבה קורם דחיפה בם'ש ואפשר משים‬
‫דא‪T‬מוד דשבעה גקיים ר‪,‬אי ועור לנס בזה אסורים בייזוד! ‪:‬‬ ‫דס׳ל דזה אפילו חומרא דרכנן אינה אלא זהו מתסרות‬
‫עור ג׳ל לומר ראפילו לרעת דדסב׳ם דכעינן שתר‪,‬א‬ ‫שהחמירו הנשים על עצמן כדמונח מדבריו שם שנם‬
‫ראויה לביאה ם*ם אם ניכולתד‪ .‬לילך אתר הזזופה‬ ‫על דין זה נתב דכל אלו הוא חימרא יתירה שהגהינו‬
‫למקיה כגון שהניע זמנה לטרדתה אע״ג שלא טבלד‪.‬‬ ‫בנות ישראל ואינו דומה לכל איסורי דרבנן אמנם‬
‫עדיין מוחו לעשות החיפר‪ ,‬ולהתייחד עמה אף שלא‬ ‫לפמ׳ש לעיל דדרמב׳ם יודה דבשארי החיפית לא‬
‫בעל ולא חיישינן לתקלה בשער‪ .‬קלה שאחר ו«ופד‪,‬‬ ‫קפדינן על טרריתה א*ש כפשוטו ]ע׳ש נכ'מ זנכ׳י שוי׳ד‬
‫פיר ‪.‬תטבול ולפ״ז אפשר לומר ס׳ ש רבינו הנ׳י נשר‬ ‫סי׳ קצ׳ב שהקשה על ריהנ׳ס להה לא כתב כפ׳י מאישיח דת׳יו‬
‫הדבר שלא תנשא עד שתטהר אין כוונתו כשהיא‬ ‫מיתר לישא גדה וע*ש מה שתירן זדנריז תמיהיס אס לא שגאוזר‬
‫עדיין בימי נדתד‪ ,‬אלא כלומר קודם טהרתד‪] ,‬וסברא זז‬ ‫דס׳ל כמ׳ש דיודה כשארי חוסות ודו׳ק[ ‪:‬‬
‫דלא חיישינן לשעה ר‪,‬לה שיבא עליה כתב ג'כ הטנ׳י תגיינא‬ ‫אמנם עכ׳ז יש להכין להרמכ׳ם דחופה היא יחוד‬
‫חיז״ל סי׳ י‪,‬נ’ב( ‪:‬‬ ‫היאך יתייחד עמה דהרי אסורה היא לו לפי החימרא‬
‫ורנינו דדס׳א כתב דעכשיו ד&גד‪,‬ג שלא לדקדק‬ ‫ויש מי שהתירה ביחיד ביון שאינה נדה והוא ת׳ח‬
‫ואין ממתינין ומ׳ם טוב להודיע לחתן תחלד‪,‬‬ ‫]הה׳מז אכל רכינו הב׳י שם חלק בזה וס׳ל דאסור‬
‫שהיא נרה עכ׳ל ררוב העולם תפסו כד‪-‬פיסקיס החולקים‬ ‫להתייחד עמה וא׳ב איזה חופה היא זכ׳ש! ואפשר לומר‬
‫על דדסנ״ם וזה שכתב שטוב לד‪,‬ודיע להחהן אינו‬ ‫כגון שקידשה בביאה )כמ׳ש הב׳ש אפירסה גדה[ דשיב‬
‫לדעת רדםכ׳ם אלא להריעה שנארגו בסעי׳ י׳ דלא‬ ‫סוחר להתייחד עמה כיון שבבר בעל אכל דוחק לומר‬
‫ליתוי בחופר‪ .‬בטעות ]וממ׳ש סר‪',‬ח משמע חהו גס להרמב׳ם‬ ‫כן כיון דמיירי כת׳ח איך יקדשה בביאה דרב מנניד‬
‫וניע כמ׳ש הב*מ ע׳שו*‪.‬‬ ‫על סאן דטקדש בביאה ולפם־ש רהרמב׳ם יורה כשארי‬
‫ין עור כתב בסעי׳ א׳ דלדדמנ״ם צריכץ לכתוב‬ ‫היפות א*ש בפשיטית ‪:‬‬
‫הכתובה קודם התפר‪ .‬נדי שתהא חופה דדאדר‪.‬‬ ‫רך כתב רבינו הב׳י בסעי' א׳ כיון שרגנים האיש‬
‫לב־אה ולט׳ד דחופת נדה הוי חופה אע״פ שאינה‬ ‫ארוסתו לחופה אע*נ שי^א נבעלה הרי היא כאשתו‬
‫ראויה לביאה ה־ה אם לא כתב כתובה ומ״ם נוהגין‬ ‫לכל דבר וגובה עיקר כתובה ותוספת אם תתאלמן‬
‫לכתחלה לכתנר‪,‬קודם לכן ענ״ל והמנהג הזה הוא‬ ‫או תתגרש בד׳א כשראויה לביאה אכל אם היתד‪ .‬נרה‬
‫אפילו שלא לדעת דדסכ׳ם שהדי אנו ספסיקין ג^־יאח‬ ‫ואח׳ב כנסה‪ ,‬לחיפה ונתייחד עמה אינה כאשתו אי׳א‬
‫הכתובה בין ברכת אירוסיו לברכת נשואין כמו‬ ‫לכל הדברים היא עדיין כארוסה מאחד שהיתר‪ .‬נדה‬
‫שיתבאר ובהכרח שתהא הכתובה לפנינו ‪:‬‬ ‫וי׳א דדווקא לעניין שלא תגבה הר‪.‬וםפת היא עדיין‬
‫יןץ עיר כתב אשה חולנית חולת סות אע׳פ‬ ‫כארוסד‪ .‬אבל לכל שאר דברים הרי היא כנשיאה עכ׳ל‬
‫שכונסה עם המטה תחת דדזופד‪ .‬ברי שיירשנה‬ ‫ווייעה ראשונה היא דעת הרטב׳ם והי׳א הוא דעת‬
‫בעלה אינה חיפה כלל מאחד שאינה ראויה כלל‬ ‫החירקים כמ׳ש ונראה להריא שר‪.‬יפס לעיקר לדינא‬
‫לביאה ואין כעלה יורשה עכ*ל וזהו נמקים שאין‬ ‫כהרמב׳ם זוכ*כ הב״ש פםק״ב‪ 1‬וכסעי׳ ב׳ כתב כשר הרבר‬
‫נוהנץ כתקנות שי׳ם ום'ם אינו מועיל אפילו‬ ‫שלא תנשא עד שהמרד עכ״ל וא״ב יש לחמוד‪ ,‬דלשון‬
‫שלא לדעת דדמב״ם דנהי דלא בעינן חופה דדאויה‬ ‫כשר הדבר ם?זםע לחופרא בעלמא ולד‪,‬ידור העניין‬
‫לביאה ם־ם אשה דדאויד‪ .‬לביאה בעינן דדכל יודעין‬ ‫יתרי לדדפב׳ם היא לעיבובא ועוד דלחיפת דדםב׳ם‬
‫צח ‪m‬‬ ‫השלחן‬ ‫ד^כות קחשץ ם*םן ס״א ס״ב‬ ‫ערוך‬
‫שמלא סשמע כן וד״ע לדינא וספק כרכות להקל‪5‬‬ ‫כלה לסה נכנסה לחובה וכיץ שאיגה ראויה לביאה‬
‫כמה מנהגים יפים ת הינו בני ישראל בעת חתינתם׳‬ ‫לעולם לבל הביסקים אין ‪t‬ו נשואה ואינו דומה‬
‫ת הינו להתענית ביום הח־פה דאיתא באנרה‬ ‫לחולנית שנתבאר בס״ם ‪ n‬רבשם ראויה היא לביאה‬
‫שמוחדי; לחתן קינותיו )ירושלמי בימרים! וכיק שהוא יום‬ ‫‪1‬עי«״מ וצ״ש סק׳ד ולפמ׳ש הדבריס נשגיייץ ולק בזב חולת‬
‫סליחה מרדאוי להתענות ולבקש רחמים שיחיה חיי‬ ‫»ח ומהפניץ רוב חולים לחיים לכאן דאינה עתהמדראישווע‪:‬‬
‫שלוה עם בת זוגו ו שתא סדט דור ישרים בעיני‬ ‫עוד כתב כנסה לחופה ולא בירך ברבת חתנים‬
‫אלקים וארם וגם כרי שלא ישתכרו ולא תהא דעתם‬ ‫הוי חופה נטירה ראין הברכות מענכית וטברך‬
‫מיושבת עליהם כעת הקדושץ ‪•.‬לטעם זה א״ד להשלים‬ ‫אחר כסה יסים ולכתחלה יברך אותם קורם שיתייחר‬
‫התענ ת ובן אב הטקכל קרישי בתי קטנה ראוי לו‬ ‫עסה וע״ן לעיל סי• נ’ה ונהגו עכשיו לברך תחת‬
‫להתענות טטעם זה ו ה טנ ת פשוט ראם החופה מבעוד‬ ‫החופה קידם שתתייחד עמו עביל והולך לשיטתו בסי'‬
‫יום שאיכלין ושוחין אתר ההיפר‪ ,‬התתן והכלה ולפ״ז‬ ‫נ״ה שאחר החופה סייחדץ החתן ו הגי ה ובבר בארנו‬
‫נראה רתפסו טעם השני לעיק־ וכן ראיד‪ .‬מטה שנהגי‬ ‫דנם לפי סנהגינו הברכית הם בדין נסיר וזהו גפר‬
‫שכשהחופו נמשכת כמד‪ .‬שעית בלילד‪ .‬שטתענין עד‬ ‫החופה שלנו בס״ש בסי* ניה סעי׳ י*ם עיש ועוד כיון‬
‫אתר החיפה ולטעם הראשון לא היה לרט להתעניר‪.‬‬ ‫שלוקחה סיד תחת רשותו זהו עיקר נשיא־ן של תירה‬
‫אחרי דאת הב־כבים יא״ד קבלת תענית בטנהת‬ ‫כט״ש בםעי׳ ר׳ א״כ הברכית הם כעת הנשואין וכבר‬
‫שלפניו כיון שכילם נהגי כן ובן משמע בא״ה סי*‬ ‫נתבאר שיש פוסקים םוברים דהברכות טעבכות ובארנו‬
‫חקס״ב וגם אם ההיפר‪ .‬כבעיר יום ואין טשליטין‬ ‫בסי׳ ג״ה שם דבחופה רירן לכ״ע הברכות טעכבית עיש ‪:‬‬
‫התענית מ״ט יתפללו החתן והכלה עניני בטנחה‬ ‫ך עוד כתב אס קידש במעיה והיו לו נפואין עטה‬
‫כדמשםע שם יגם נר‪.‬גו להתוודות בהפלת המנחה וביטים‬ ‫* ואח״ב נודע שהקרושין היו במעות אע״פ שחוזר‬
‫שאין מר״ענין איד להר״ענית ניב ודווקא ימים שרדזכרו‬ ‫ומקדשה א״» לכרך שנית ז' ברכית ימני לה כברבית‬
‫בנם׳ כמו ריח וחנוכה וכיש פירים וא״ח ומיו באב ופיו‬ ‫הראשונית עב״ל ואין הטעם משום דרשאי להיות היפה‬
‫בשבט אבל ביומי גיסן מתענים יע׳ באיה פי׳ תקע״ג‬ ‫קודם הקדושץ דוודאי חיפה שקודם הקדישץ לאו‬
‫רגם בל״ג בעוטר ושלשה ימי הנבלה ובין יוהיב‬ ‫כלום הוא נעמל־מ סייז אלא הטעם מביאר במקור הדין‬
‫לפיכיח טתענין ג״ב ביין דימים אלו אין נזכרין בנם׳‬ ‫בסדרכי ובמהות קדושץ( בשם רשב׳א בעל התים׳ דמה‬
‫וכן אם קשה עליהם התענית מאד לא יתענו ורק‬ ‫שיבא עליה אחיב זהו יודה גשואין והברכות הקודמות‬
‫יזהרו שלא ישחו ממשקים המשכרים ולא ירדפו באיתו‬ ‫עולץ לו ט ועוד דאין הברכית מעכבות מידי דהור‪.‬‬
‫יום אחרי מותרות מאכל ומשהד‪1 .‬ב'ש‪ 1‬עוד נהט לעשות‬ ‫לקטן שנשא אשה דרבנן לא תקינו ליה נשואין וטימ‬
‫החופר‪ .‬החת כיפת השטים לסימן מוב שיהא זרעם‬ ‫כשנתנדל אין מברכין לרט ז' ברכית אלא דכשינא‬
‫כביכבי השמים והדשים מקרוב ג או לישנית םנד‪.‬גי‬ ‫עליה בגדלותו נגמרו הנשיאין ו ק ודרה רשיי זיל ושה!‬
‫יעראל ולרטדמח ובו׳ ואץ רודים כברנד‪ ,‬להעמיד‬ ‫וכן ממץ דברי הרמג״ם זיל שהבאנו כםעי׳ ג׳ ים*מ יש‬
‫החיפה תחת השמים וירם על התחתינד‪ .‬ויד מקיימי‬ ‫מגםגםין בזה וס״ל ראם הקדישין בבירור אינם קדושין‬
‫מנהגי ישראל על העליונה עיר נהגו לשבר כים זכיבית‬ ‫דדיך לכרך בויכית אחרות אחר הקרושק ננ׳ש סין״ז בשם‬
‫תחת החופה לזכרון ירוזמ׳ים ייתבאר בס״ר בסי*‬ ‫הר״ם מיק והב״חו ובמקיר הרץ שלא הדריב* לברך היה‬
‫סיהע״ש‬ ‫עור סעםים ל^ים הקדושין הקודמים אכל הלשץ‬
‫‪ p^D 0‬ב ]דיני ברכת חתנים ובו ט״ב סעיפיס^ ‪:‬‬

‫עד בא״י יודר הארם שוש תשיש ותגל העקרה ב קב^‬ ‫א ברכת חתנום של נשואין הן ששה ברכות ואלו‬
‫בניר‪ ,‬לחובה בשמחד‪ .‬בא״י משמח דיון בבניה שטח‬ ‫הן ברוך אתה ד׳ אמ*ה שחבל ברא לכבודו בא״י‬
‫תשמח רעים האהובים כשמחך ‪ ■p 'r‬בג״ע מקרם בא״י‬ ‫אמ^ר‪ .‬יודד האדם בא״י אמ״ה אעזד ידד את האי ם‬
‫משמח חתן וכלה בא׳׳י אמיר‪ .‬אשר ברא ששון ושמחה‬ ‫נדלסו בדלם דמות תבניתו ודיתקין לו ממנו בנ״ץ עדי‬
‫החן‬
‫השלחז‬ ‫הלכות הדושין סיטז ם״ב‬ ‫?דיר‬ ‫‪ 6‬ג‪1‬‬
‫ך ברכה ראשונה פותחת בברוך אע׳ם שד‪.‬יא סם־נה‬ ‫חתן וכלה ו כי בא׳י ם»םח חתן עם דגלה‪:‬‬
‫לברכת הכיס אך לפי שאינה ‪ p‬הסדר כט׳ש והיא‬ ‫הסנהג בשפכרכין תחת החישה םברכין קודם על‬
‫כברכה בפ׳ע ועיר שבהסעורה היא קודמת כס״ש ועוד‬ ‫רגום כרשה׳ג או שרגל ואח׳ב מברכין הברכות‬
‫כיון שהיא ברכה קצרה !■‪:‬ם לא היה פותח בברוך לא‬ ‫וכשבעת ימי דג׳שתה כברכת הטזק מברכי; הברכות‬
‫דיה ניכר ברכתד‪ .‬וזו;י ד‪.‬טעם נם על ברכת יוצר האדם‬ ‫מקורס ואח׳ב על הניס והטעם דברכת היום תדירה‬
‫שאינה ככרכד‪ ,‬הסמוכה לחבירתה ולא היד‪ .‬לפתוח בה‬ ‫ותדיר קורם ובעת הסעודה כעםברכין אחר ברכת הסזון‬
‫בברוך ]תיס׳! ואשר יצר םר״חיל בברוך לפי שזהי כרכד‪.‬‬ ‫כדי שלא יהיה גראה שדגים הוא על ברכת המזון‬
‫ראשונה סהזיוג דכעת ורש׳י! כס׳ש ר^כן גם חותם כה‬ ‫לכך מאחרינן ברכת הכום להורות שבא על ברכת חתנים‬
‫כבהזך כדרך כל ראשי סדרי ברכות זש» ועוד ראם‬ ‫נב״ש סר׳ם ואפילו לפי מנזעינו שיש שני כום־וז כמו‬
‫לא היה פותח בד‪ ,‬כביוך היה נראה שד‪.‬יא ברנד‪ .‬אחת‬ ‫שיתבאר ט־ם יותר יש היכר כשטברבץ אח׳ב ועוד‬
‫עם יוצר האדם ‪1‬תיס׳‪ 1‬ושוש תשיש לפי שהיא אחר‬ ‫דבעת הםעורה כיון שככר קדמו הנשואק וגם הנשואה‬
‫ברכה‪ ,‬ארוכה דאשר יצר אינו פיתח בברוך אלא חותם‬ ‫גורמין לרגום שיבא דברהס׳ז אין טעונה כוס וגם עיקר‬
‫בכריך כדין ברכה הסטיכה לחבירתד‪ .‬וכן ברבת שסח‬ ‫וסעודה היא טחמת הנשואין לפיכך דגרכות קודסין‬
‫תשמח וכרבת אשר ברא פיתח בכריך ספני שד‪.‬יא‬ ‫ומרחי טעם דתדיר ]מק׳ו‪:‬‬
‫נאסרת יחירית כשאין שם פנים חרשות כסו שיתבאר‬ ‫^ ברמת אלו שנסררו על עסקי הזיוג אינו אלא מאשר‬
‫ואז אינה סמוכה לחבירתד‪ .‬ודזותם בברוך לפי שהיא‬ ‫יצר ואילך שאותה ברכה סתחלת לדבר כשג רם אשר‬
‫ארוכה ונם היא אחרונד‪ ,‬לסדר הברכות נ‬ ‫יצר את האדם טדבר כזכר והתקין לו טמנו כנין עדי‬
‫ך‪ ,‬כתב רדמב״ם בפ׳י אם יהיה שם יץ מביא כוס של‬ ‫עד היא הנקיבה שיש תשיש לפי שאנו צריכין להעלות‬
‫יין וטברך על היין תחלה ומסדר אח ביק על הטם‬ ‫זכרק ירושלים על ראש שטחתינו דכתיב אם לא אעלה‬
‫ונמצא מברך שבע בריית ויש מקומית שנהגו לדגיא‬ ‫את ירושלים על ראש שמחתי שטח תשטח ברכה‬
‫הדם עם היין ומברך על ההדס אחר היין ואח״ב מברך‬ ‫לחתן וכלה שיצליחו בשטתה וטוב לב ואשר ברא‬
‫השש עכ׳ל ודמור כתב כשם רבינו נ ט ם נאק אם הוא‬ ‫לשם כל ישראל וריעים האחיבים הם החתן ודגלד‬
‫בטקום שאין שם יין טצוי יקח צםיקים וישרה אותן‬ ‫מברכין אותם שישמחו כשמחך צירך בנ׳ ע סקרם כמו‬
‫בטיס ויסחוט אותם ויברך עליי ואם לא ימצא צמוקים‬ ‫ששמחת את אדה׳ר בעת היותו בג׳ע ולמה כראשונה‬
‫מכרך‪ .‬על השכר שהכל דלא סגי כלא יסא אבל ברכת‬ ‫טסייטי; משטח חתן וכלה ובאקרונה עם הכלה לפי‬
‫אירוסץ אם לא יםצא יי; ואפילו יש שם שכר סברך‬ ‫ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו‬
‫בלא ביס ברכת אי! ■וסין ילאו סצוד‪ p .‬הטובחד הוא‬ ‫אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומכרכין שיהו‬
‫אבל כרכת חתנים שהוא ז׳ ברכית חייב לירך עי רגום‬ ‫שמחים בהצלחה כל ימידם לפיכך אין לחתום בה משמח‬
‫כפה׳ג או שהכל על השכר אם לא ימצא יין כל‬ ‫חתן עם דגלה רמשטע איש באשה אלא ברוך ד׳‬
‫עיקר עכ*ל' ‪:‬‬ ‫משסח את שניוס לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב‬
‫ן ובדברי הרטב׳ם יש להסתפק אם ם*ל נ*כ ד ט ס‬ ‫ובאחרונה שבח שמשבח להקב״ה שברא חתונת דיבוק‬
‫מעכב וזה שכתב אס יהיה שם יין דםשמע דאם‬ ‫איש באשוו ע״י שטחה והרוח לפיכך יש לחתום‬
‫לא יהיה אינו מעכב זהו על יין אבל שכר בעינן או‬ ‫משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שטחת איש‬
‫רס׳ל דכים איני מעכב כלל וכן נראה בכוונתו שדדי‬ ‫באשד‪ .‬וברכת שהכל ברא לבבידו אינה מן הסדר‬
‫לא הזכיר שבר כלל וטידצ לרינא קיי׳ל רכוס מעכב‬ ‫אלא לאסיפת העם הנאספים שם לנטול חסד זכר‬
‫כט׳ש הטור נונס הה'מ נראה שתפס ;מ׳ש וזהו כוונת היזיז׳מ‬ ‫לחסדי המקום שנהג עם אדה׳ר שנעשה לו שושבין‬
‫ולחנס תסס פליי הב׳ש נייק׳ט ‪:‬‬ ‫ונתעסק בו ואסיפה זו כבור המקום היא וכרכה‬
‫דגום מעכב‬ ‫אין‬ ‫כברכת אירוסין‬ ‫ץ ולפה‬ ‫זו לכך נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך‬
‫ובברכת נשואין מעבב׳ נראר‪ .‬מדברי רביחינו‬ ‫אלא סכיין שיש ברכה על הכום הזקיקוה לסדרה‬
‫מפני דגמירי לן דכעינן שבע ברכית לחתנים ודדי‬ ‫עליו וברכת יוצר האדם תקנוה ליצירה ראשונה של‬
‫שש נ ר ט ת הן אלא ברגום יש שנע ברטת ובשם‬ ‫אדה׳ר זרש׳י כתו׳ ס׳ ‪i 1.‬‬
‫שגא‬
‫צט ‪197‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיטן ם״ב‬ ‫ערוך‬
‫שטברכץ אחר שעומרץ תחת החיפח אמנם מנהגינו‬ ‫שנא לנו בקכלח סטשר‪ .‬רביגו ע»דיבין לעסיח שנעח‬
‫מיוסר על קו הדין דעיבר לעשייתן לא שייך רק בברכת‬ ‫ימי המשחה וירושלמי פ״א דנתו׳ו ויש לוה רמז בתורה‬
‫אירוסץ שהיא כשארי ברכת המעות אבל ברכת נשואין‬ ‫דכתיב מלא שבוע ואת נ מו כן נאה לנו הקבלה על‬
‫שהם חפלה בעד החתן והנלה שיעליחו מה שייך עיז‬ ‫שבע ברכות אך מ״ש הטור רבברנת אירוסין כעואיו‬
‫עיבר לעשייתן והרי כל שבעת ימי הפשתה מברבין‬ ‫יין לא יברך על >«כר דברך בלא נום הרמב״ם נ פ׳ג‬
‫ד ברכות בפגים חדשות ווה שהרמבים בחב לברכם‬ ‫לא כתב כן וכמיש בסי׳ ל*ר ראם אין יין יברך על‬
‫קורם נשואין דהילך לשיטתו שכתבנו בסי׳ נ״ה דחופה‬ ‫שכר וגס הטור נעעסו פסק כן שם ע־ש רלכתחלה נס‬
‫היינו י ת ד הראוי לביאה ולכן בהכרח לברך קורם ראם‬ ‫בברכת אירוסין עריך כו ס‪:‬‬
‫יברכים בשעת היחיד הלא אין וה יחיד אבל בחיפות‬ ‫ךן אעלינו שמקדשה כשעת החופה עריך שני כוסית‬
‫שלגי אדרבא יותר טוב שיכנסו לחיפה ואז טברכים‬ ‫אחד לברכת איחסין ואחד לברכת נשואין ומברכין‬
‫אותם שיעליחו והסיר כתב ג״כ לברך קורם כניסת‬ ‫בפה׳נ על כל כיס נ סיע דאין לו ע שייכות ול״ו ועוד‬
‫תפ ה משום דס׳ל ג׳כ ד תפה חיינו י ת ד בט״ש‬ ‫דמפסיקין בהקדושין שהחתן סקרשה אחר ברכה‬
‫בסי׳ ם'א מדמיי הכיש סקייא לא ניזבררי אצלי דמה עניין‬ ‫אירוסין ורש״י ו״ל הנודג לקרות הכתיכה אחר‬
‫ברכת אירוסין לנשואץ ומ*ש דהעיר סיל כהרא׳ש אמת שבסי׳‬ ‫הקדושין כי דרכי דליהוי הפסק גדול כץ ברכת א ‪T‬וסין‬
‫וה העתיק מרי הרא׳ש לאתה מניין אנל נסי׳ ס׳א כתב דהיינו‬ ‫לברכת נשואין וכן המנהג פשוט אעלינו ולעניין ברכה‬
‫יהוד ע'ש‪: 1‬‬ ‫אחרונה אם איש אחד ועא המברך לשני הברכות‬
‫י א אין מברכץ ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים‬ ‫ושחה הכוסות די בברכה אחרונה אחת לשתיהן‬
‫ובני תירץ ולא עבדים והההן ‪ p‬המניין דניון‬ ‫ומברך אחר בום האחרק נחמיח סקשימ וי״א רמנרך‬
‫דהם ברכית שטחה והיא שרוי בשטחה למה לא יהא‬ ‫כרכה אחרונה על כל אחד בפיע כיון שיש הפסק‬
‫‪ p‬המניין בץ כשאוסרים אותם בשעת נשואין ובין‬ ‫גדול כמ״ש )הגהמ״י פ״יאות ג׳‪ 1‬אמנם לדידן אין נ״ט‬
‫בשאוטרים אותם בהטשתד‪ .‬אחר ברכת הטזץ ואע״ג‬ ‫נז ה כי אץ המנהג אעלינו שהמברך ישתה אלא החתן‬
‫דלאו רכר שבקדושה היא כקריש וקדושה שלא יתאטרו‬ ‫והכלה טועמין מעט ו ה סנ ת שכתב הרטבים להביא‬
‫בפחית מעשרה מ׳ים ביון דאומרים שהבל ברא לכבודו‬ ‫הדם אינו אעלינו ואפשר שבכוונה עושים כן כי דרכי‬
‫לכבוד הנאספים וטעידין גגיץ ירושלים אין טדרך‬ ‫דליהד ברכת נשיאין ו כרבית לא פחות ולא יותר ‪:‬‬
‫הכביד להזכירם בפ ת ת םעשרה נע׳ מגילה‪•:‬ג ס וילפינן‬ ‫ט אע*נ שבברכת אירוסין בתב הרמב׳ם בפ״ג שהחתן‬
‫לה מקרא דבועז יכ תיב ויקח עשרה אנשים י ני‪1‬נתו׳ ‪U’l‬‬ ‫נעעסו יברך מים בברכת נשואים משסע מרבדיו‬
‫וט״ם אין ללסיר פפפוק זה ו בעינן עשרה לבר סהחתן‬ ‫כפיי שאחר םברך והטעם פשים רברכת אירוסין היא‬
‫דאץ זה סברא כלל ולכן בשארי הסעודות כשאץ פנים‬ ‫כשארי ברכת מעות ועל העועה לברך טשאיב ברבת‬
‫חדשות דאין סברכין רק אשר קרא א״ע עשרה ו ^ ם‬ ‫גשואץ שהם ברכות להחחן והכלה שיעליחו כס״ש‬
‫שלשה בעינן דלא נריע מ בינ ת זימץ דבל ‪-‬תוספת‬ ‫כהכרח שאחרים יברכו אותם אטנם כנר נתבאר בסיי‬
‫ברכה על הברכות הקבועות בכרהט״ז אינו בפחות טני‬ ‫ליד שגם ברכת אירוסין הטנהנ פשוט אעייגו שאחר‬
‫אבל ברכת אירוסין אץ עשרה מעבבה נטי ש בסי׳‬ ‫מברך ו ה טנ ת פשוט אעלינו שהחתן והכלה עימריס‬
‫ל״ד ד ת א ברכת הטעיה בבל ברכת הטעות אבל‬ ‫תחת החופה פניהם למוהח וועכ רך עימד פניו למערב‬
‫לכתחלה נם שם עדיך עשרה כם*ש שם ושלשה‬ ‫נ די שיברכם פנים בנגד פנים דבל כרכה הוא פנים‬
‫אפשר דגם שם טעבב דשלשה פוכרחים להיות החתן‬ ‫כנגד פגים כמו ברכת נהנים וטעטירין הבלה לימין‬
‫ושני עירי הקרושין ‪:‬‬ ‫החתן דכתיב נעבה שנל לימנך וגו’!ענאה׳ע סי׳ סיא שקיש‬
‫י ב י־א דכטקים שא״א להתאסן« עשרה לא ישא שם‬ ‫י כתב הרטבים ויל עריך לברך ברכת חתנים בבית‬
‫אשה וילך עסה למקים שיש עשרה םפ‪:‬י הברכית‬ ‫החתן קודם הגשואין עב״ל וכיב הטור מברבין‬
‫נב״י מ ס רבנ׳אז אגל רבים חולקים עיז ראץ סברא‬ ‫ברבת חתנים קודם מי ס ת חופה עביל דקדקו לוטר‬
‫כלל ליטר כן דאין הברביח מעבכות בדיעבד ייבניסנה‬ ‫שיברכו קידם דהיפה והנשיאין רכל הטעות מברך עליהן‬
‫ל תפ ה כלא הברכית ויברכו אחר כמה יטים בשיזד ‪ p‬לרש‬ ‫עובר לעשייתן ולפיו יש לתמוה על המנהג שלנו‬
‫עשויה‬
‫השלוץ‬ ‫הלכות הדושין סימן ס״ב‬ ‫ערוך‬ ‫‪198‬‬
‫ש״מ דאפילו רנחר מין שפחה אין מערבין שפחה‬ ‫עשרה אם יזדמנו נתיך שבעת ימי המשתה וא)‪4‬שר‬
‫בשמחה כדי שיהיה לנו פניי למצוה אחת ועכשיו לא‬ ‫ראפילו אחר זמן רב אימריס השבע ברכית כיון‬
‫שייך דין זה כי אין אנו נישאים שתי נשים ‪1‬ולכן הניא‬ ‫שעדיין לא אמרום וכן מורה לשון הרמב־ם בפ׳י‬
‫הימיים בה׳ י*ד קרא מירושלמי לעניין הדין הקידס( ‪:‬‬ ‫שכתב ראם לא כרכו ברכת חתנים םברבים אפילו‬
‫וכתב רבינו הרטיא דאין לעשות חופות שתי‬ ‫אחר כסה יטיס ע׳ש !יניש׳ש מצאתי דאמר זי ימי המ‪:‬תה לא‬
‫אחיות ניחר וי׳א דאף כשתי נכריות יש ליזהר‬ ‫ינרנו! ובחסעורה לא ינרכ־ רק אשר ברא אכל בשעת‬
‫שלא לעשיהן כאחת משום איכה שמא יכבדו אחת יותר‬ ‫הת־פה לא יבו־כו אותה י׳ברה דבשעת החופה לא נתקן‬
‫מחבירתה ואין נזהרין מזה ואדרבא יש מכיינים לעשות‬ ‫רק שבע ברכות ]מ׳ש הנ׳י נשם הרשב״א צ־ע דהרשב׳א‬
‫חופית עניות עם חופות עשירות משום מצוה עכיל‬ ‫ל׳ק שלא יעשה נשואי! אלא שלא יברכו נהמות מי׳ פ‪-‬ש כתשי׳[ ‪:‬‬
‫ואין זה עניין למה שנתבאר לעניין כרכה אחת לשני‬
‫יראה לי ראם התחילו ברכה חתנים כעשרה ויצאו‬
‫חתנים ובכאן הוא עניין אחר משום התערבות‬
‫מקצתן רגומרין אותם אפילו בפחית מעשרה דהרי‬
‫שמחה בשמחה ולכן אץ לעשות חופית ב׳ אחיות‬
‫אפילו בקדיש וקרושה הרין כן כמ׳ש כא׳ח סי׳ נ׳ה‬
‫בשמע אחת זב׳יו והכי איתא במרדבי ‪1‬ש'ק דמ׳קו אץ‬
‫וכ׳ש בברכת חתנים ועיר דבחדא משנה תנינן לחו‬
‫מערבין שמחה כשמחה כירושלמי יליף לה מרכת־ב‬
‫בפ״ג דמנילה ובוודאי שדיניהם שיה ויש מי שרוצה‬
‫טלא שבוע זאת וגו׳ ומש׳ה נהנו הראשונים שלא‬
‫יומר ראם ברכו לברכת חתנים בפחות מעשרה עולים‬
‫לעש־ת נשיאי שתי כנות או שני אחים או אח ואחות‬
‫ב־יעבד וא'צ לברכם עיר ולא משמע כן מכל הפוסקים‬
‫ב־חד עכ׳ל יזה שבתב ראף שתי נבריות אין‬
‫זענוכ׳י סג׳ו שהביא ראיה מתום׳ והמעיין בירושלמי ממגילה‬
‫לעשות כאחת ר״ל בזמן אחד ביום אחד משום דתגיא‬
‫אין ראי׳ משש וכ*כ נכדי בשיה׳מ[ ‪:‬‬
‫כמם׳ שמחות אין מקלסין שתי כלות כאחר אא׳ב יש‬
‫בה נרי לזר‪ .‬וכדי לזה ואפילו יש לזה ולזה אסור מפני‬ ‫ייך אם יש שני חתנים יחד מברכין ב ר כ ת חתנים‬
‫האיבה אם האחת יפה וחבירתד‪ .‬אינה יפה יש איבת‬ ‫אחת לשניהם וכן ברכת אירוסין ואפילו לא הוי‬
‫ביניהם וכן אם םכברין האחת יותר מחבידתד‪! ,‬ש‪1:‬‬ ‫החתנים ביחד אלא שהיה דעתו על שניהם כמ׳ש‬
‫ויזה קאסר דיינו תרם'א דאין נזהרין מזה אבל כשתי‬ ‫ביו׳ר סי׳ רס׳ה לעניין מילה וכשני חכורות ■האיכ^ית‬
‫אחיות א• שני אתים או אח ואתית וודאי ריש ליזהר‪:‬‬ ‫זו לעצמה וזו לעצמה שאחד מכרך ברהמ׳ו‬
‫דץ קיי״ל רבתולה שמחתה שבעת ימי המשהה‬ ‫לשתיהן כל שתאוח זא*ז וי־א דאין לברך לשני התנים‬
‫ובאלמנה שמחתה ג׳ ימים ויתבאר כשי׳ ם*ד‬ ‫ביחד משום עין הרע וכל כח וכת ‪ p‬החתנים סכניפים‬
‫והברכית בבתולה כל שבעה וכאלמנד‪ .‬רק יום‬ ‫כפ״ע לבדם כדי שיהא ניכר שיש שני חתונית ואין‬
‫אחד וכך אמרו חז׳ל ‪1‬נמי׳ י׳ ‪ 1.‬יום אחד לברבר‪.‬‬ ‫מברכין לזה בפני זה בדי רהפריש בחתונתם זכ׳י כשש‬
‫וג' לשמחה ובכתילד‪ .‬כל שנעה מביבי] לאחר‬ ‫רשב׳או וכן נוהגין לעשות לבא אהד חופה בפ׳ע וי‘ברך‬
‫הסעירה לאחר ברכת המזץ 'כשיש פנים חדשות‬ ‫לבל אחד אבל בשבע ברכית שלאחר הסעירה מברכי]‬
‫כנרכין בל הביכית וברליכא פנים חדשות מכרבץ‬ ‫להרבה חתנים ביחד אם אכ^ו ביחד דאין הקפידא‬
‫רק אשר ברא יבבר נתבאי דשבע ברכות צריך עשרה‬ ‫אלא עא שעת‬
‫ואשר ברא די בג׳ אמנם י׳ א דנם אשר גרא אץ‬ ‫‪ 2‬ןן כתבו דדמב׳ם והטיי• והש׳ע יש לו לאדם לישא‬
‫מנרג ‪ u‬כל ז׳ אלא כשמזםניןאחרים לבד גני ביתו‬ ‫\ נשים חבית כאחר ביום אהד ומברך ברכת חתנים‬
‫דאז יש ע׳ז שם סעודת חתונה אבל אם אוכל עם בני‬ ‫לכולם כאחד אבל לשטחן צריך לשמיח עם כל אתת‬
‫ניתי לברו אין ל‪1‬ה שם סעודת חתונה ואין מברכין‬ ‫שמחה הו־אויה לה אם בתולה ז׳ יםים ואם בעודה נ׳‬
‫אשר בי־א ג׳כ וכן אין אומרים שהשמחה כסעוגו‬ ‫ימים ואין טערבין שמחה כשמחה עכ׳א כמי שאין‬
‫!‪ nJrr‬סק׳ה( יכן המגד‪ ;.‬ואף שיש חולקים נזה ם*ם‬ ‫נושאין בחוה״ם מטעם דאין מערבץ שטחה כשכחה‬
‫פשש המנדג בדיער‪ .‬זי יבאלמנד‪ .‬לעולם אין אימרים‬ ‫כם־׳ש גסי׳ ס״ד ואע*נ דשם שני מיני שמהות הן ובאן‬
‫שים ברכה כל ד‪.‬נ׳ ימים אפילו אשר כרא ורק‬ ‫הם מין שטחה אחה ם׳מ כיון דכירושלטי ‪1‬פ־ק דמ׳'־‪,‬ו‬
‫שהשמחה נמעוגו אומרים כל ג׳ במו שיתבאר בפ׳ר;‬ ‫ילפינן דאין מערבין מקרא ררחל ולאה מלא שבוע זאת‬
‫יש‬
‫ק ‪199‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות קדוש'ן םיטן ם״ב‬ ‫ערוך‬
‫פביכין אפילו אשד ברא וכן טובח להדיא םתוך‬ ‫יןץ יש מרניר״ינו שבתנו דבשם שאסיר לומר עי כים‬
‫סונית הש״ם ‪ 051‬דפרין על ר״ה במאי ונר אי כאלמון הא יום‬ ‫אחר קירוש יברהב־ז מבעם שאץ עושין סצות חבילות‬
‫אחד אבע׳א באלמין ייס אחד לברכה וג׳ לשמחה ע״ש ולא תיק‬ ‫חבילות !מחיס ין*נ!( שלא יהא עליו נט שיי במו כן‬
‫לנינה דאשר ברא‪: 1‬‬ ‫בברחס״ז של נשואין אין לומר שבע ברכיח על הנים שי‬
‫י‪ -‬ובן מתבאר להדיא מדברי רכיני הב״י בסעי׳ י״ג‬ ‫נרחב־! ותיש׳‪:‬סו אלא נוביאין בים ומנרכין עליו‬
‫* ראף לאלםץ‪,‬שנשא אלמנה אומרים שהשמחה במעונו‬ ‫ברהס״ו ולאחר שסיים ברהמיז מניחו לפניו יםגיאין לו כום‬
‫כל ג׳ עיש ולא הזכיר אשר ברא ש״ם דברכה שלח‬ ‫אחר ואומר עליו שבע ברבית ומניחו וגומי הכיס‬
‫היא רק יום אחר אפילו לאשר ברא ומה שאומרים‬ ‫שבירך עליו ברהס״ן ואומר עליו נורא פה״ג או שהכל וכן‬
‫שהשמחה במעינו משום דמרינא דגם• אוסרים שהשמחה‬ ‫מפורש בסס׳ פיפרים פי״ם חל' י׳ א דצריך שני כוסית‬
‫במעונו בבתולה כל י״ב חרש כמו שיתבאר ולכן שפיר‬ ‫ויוצא כהביבה גם על הבום העבי כיון דכוונתו גם‬
‫באלמנה בג׳ ימי שמחתה אומרים שהשמחה במעוט‬ ‫עליו ונהגי שהמברך שיתה רוב ביס ימערב שני הביסית‬
‫אבל אשר ברא אין מברכים וכן מצאתי מפורש‬ ‫ביחר ונותן מזה רהחת; ולהכלה לשתות אבל יש‬
‫למהרש״ל ויל בםפרו יש״» על כתובית שנדפס מחדש‬ ‫מרבותינו שאומרים דמבייבין הבל על כים אחד ולא‬
‫וכתב בפ״ק סי׳ י׳ ב וז״ל מרקאמר יום אחד לברכה‬ ‫דמי לברהמ״ו וקידוש דתרי מילי נינהו ושייך בוה‬
‫וגי לשמחה משמע דלא טברבין יותר מיום אחד אפילו‬ ‫הבילות חבילות אבל הבא חדא מילתא היא דברהמ״ז גורם‬
‫אשר ברא וטי עכ״ל וכיב בשיטה בשם הראב״ד ו ד ר‬ ‫לברכת נשיאין ‪1‬ברו ובתב המיר דנאשבנז וצרפת נהגו‬
‫ואלמנה שנשאת יאלמק יום אתר וה״ם לעניין ברכת‬ ‫בדיעה ראשונה ובספרד נהגו כריעה השנייה ולכן‬
‫חתנים אבל לעניין שהשמחה במעינו נראה דבחור‬ ‫י בינו הכ״י בסעי׳ ט׳ כתכ שכן פשט המנהג לגרכם‬
‫ואלמין בי הדרי נינהו ובו׳ עכ*ל הרי דרק לעניין‬ ‫על בום אחר לפי שהיה בספרד ורבינו הרמ׳א בתב‬
‫שהשמחה במעונו אומרים בתוך נ׳ ימי שמחתו ולא‬ ‫דבמרינית אלו נוהגין כסברא הראשונה וי״א דאפילו‬
‫לשום ברכה ז‬ ‫לאשר ברא לחוד נעינן שתי בוסות עב״ל וכך ראוי‬
‫והטור כתב ונראה דאפילו אלמנה לאלמון שאץ‬ ‫לנהיג ‪1‬כ*ה‪ 1‬וכטקים שאיפרים קצת פיוט קידם ברהט׳ז‬
‫מברכין ו ברבות אלא יום אחר אפילו אי איכא‬ ‫נ מו דוי הסר או נירה לשפך אומרים וה על בים של‬
‫פנים הרשית שהשמחה במעוט ואשר ברא מברכין‬ ‫כרהטיז ואין אומרים רוי הסר אלא בשמכרכין ר‬
‫כל נ׳ כזמן שמחתם ואימדים אותה אפילו אין שם י׳‬ ‫ברכית וכשאין אומרים רק אשר ברא אימריס נורה‬
‫וי״א שנם אשר ברא צריך עשרה ולא נהירא לאיא‬ ‫לשמך וב’ש סקייאו יבנר נתבאר רלאירוסי; ונשואין‬
‫הרא״ש ד ל עב״ל והיא דיעד‪ .‬יחידאה ט ד הרמב״ם‬ ‫צריכין שני כיסות דשני עניינים הם דיש אירוסין‬
‫וכל הפוסקים ועוד ג״ל ברור דמעות נפל ברברי הטוד‬ ‫כלא נשואין וגם מפסיקין בקריאת הכתובה ‪:‬‬
‫שהרי העתיק זה מרבדי הרא׳ש ולא נזכר זה שם וגס‬ ‫הרמב״ם דל בפ׳׳ב פברכית אחר שכתב ר׳ ברמת‬
‫בקיצור פסקי הרא״ש שהטור בעצמו חיברם לא הזטר‬ ‫של ברכת המ‪1‬ון כתב בבית חתנים מברכץ ברבת‬
‫זה ועוד דרכינו הב״י איך לא זדה מזכיר דעתו בספרו‬ ‫חתנים אחר ד' ברכות אלו ככל סעודה ומעידה שאוכלים‬
‫הגדול וגם כל טפרשי הטור לא הזכירו זה ועיקר‬ ‫שם ואין מכרכץ כרכה זו לא עבדים ולא קטנים עד כמה‬
‫הגירסא כן הוא שהשסחה בסעונו טברכין בל נ׳ ‪p io‬‬ ‫מבדכין ברכה זו אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין‬
‫שסחחם ולכן הוסיף בז ק שטחתם בלופר דכיץ ששמהחם‬ ‫איחה ביום ראשון כלבר ואם בחור שנשא אלמנה או‬
‫ג׳ לכן סכרכין שהשמחה בטעוט כל ג׳ ובדברי הראב״ר‬ ‫אלפון שנשא בתולה מברבין אותה כל שבעת ימי‬
‫שהבאנו אבל ’‘ברבת אשר ברא סה עניין ז ק שטהתם‬ ‫המשתה ברכה זו שמיסיפין בבית חתנים ודא ברבה‬
‫וטה שייך שטחה לברכה וספני שאח־ב הביא הטיר‬ ‫אחרונה מז׳ כרכית של נשואין ובו׳ עכ״ל הרי מפורש‬
‫מחלוקת אם צריך י׳ לאשר ברא אם לאו ל ק טעו‬ ‫מדבריו שגם ברכת אשר ברא אין מברנין לאלמין׳׳עזנשא‬
‫דסניהים וכתבו נס מקורם אשר ברא ועב״ם לרינא‬ ‫אלמנה כל ג׳ ובן מבואר מכל רבותינו רראשונים‬
‫ברור הוא שאין לומר אשר ברא בל ג' באלמן שנשא‬ ‫שכתבי דבאלמין שנשא אלמנה אין הברכה רק ביום‬
‫אלמנה ראפילו אם כן הוא דעת הטור היא דיעה‬ ‫ראשון דאז מברכין לה שבע ברכות דוחר אין‬
‫יחידאת‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדו ‪r‬ין סימן ס״ב‬ ‫ערוך‬ ‫‪m‬‬
‫אחר שלא שחע םנרכין בשבילו ומ״ש והוא שפדו יי‬ ‫יחידאה ומה נם שיותר נראה שגס כהטור הוא ט׳ם‬
‫אץ כוונתו שהפנים חדשות יהיו עשרה אלא כלומר‬ ‫ני ירוע שנספרי ר&ור נפלו הרבה טעיות גכמ״ש הנ״י‬
‫שעשרה אנשים יהיו כעת הנרבית דאין ברכות חתנים‬ ‫בתשו׳ בראש שור א׳יס ונם נסוגית הש׳ם א׳א לומר באופן‬
‫בפחות מעשרה וכמ׳ש בפ*י מאישות וכן הסכימו‬ ‫אחר נס׳ ש ]עש״נ שהוא העתק מהפור וניכר שיש ביה‬
‫גדולי האחרונים ‪ 3j‬׳ ‪ n‬זוזמיח סקיפז דאפילו בשביל‬ ‫מ ה' מ ‪:‬‬
‫אחר מנרכים ז‬ ‫וראיתי לאחד סנדולי האחרונים שע'פ דברי הטור‬
‫אכל רוב רבותינו פירשו הפנים חדשות באופן‬ ‫שהבאנו פסק נאלסון שנשא אלמנה לברך אשר‬
‫אחר דאפילי האנשים שהיו בשעת החופה ושמעו‬ ‫ברא כל ג׳ )ב״ש סקי׳ו! ואחריו נמשכו כל מקצרי דינים‬
‫הכרכית אם לא אכלו שם ער עתה סעודת נשואץ‬ ‫וכן נדפס בסידורים ולעניר ברור הוא שאין לברך‬
‫נקראו פנים הרשית ומכרנים בשבילם שכע כרכות‬ ‫וקרוב להיות ברכה לבטלה לכן תדבר פשוט שאין‬
‫אחר ברהמ׳ז וכתב רבינו הב*י רכן פשוט הםנד‪.‬נ‬ ‫לכרך רק שהשמחה בטעינו ‪:‬‬
‫דלריעה זו כיונה אחרת יש נפנים חדשות רביון שיטי‬ ‫כבר נתבאר רבבתולה כשיש פנים חרשית מברכין‬
‫שמחתם כל שבעת ימי המשתה מדראוי לברכם בכל‬ ‫שבע הכרכית כל שנעה וכדליכא פנים חרשות‬
‫יום ויום משבעת ימי המשתה ובאמת כסס׳ סופרים‬ ‫מנרכין רק אשר נרא ומהו פנים חדשות לרעת‬
‫פי׳ט הל־ י׳א איתא שתיו נוהגים כל שכעת ימי המשתה‬ ‫ררטב״ם דל נקראו פנים חדשות אותן שלא שמעו‬
‫בכל בוקר לומר שבע ברכות על רגום כפנים חדש־ת‬ ‫הנרנות בשעת ועעפה אבל אם שטעו אז אפילו לא‬
‫אף בלא סעידה נעב׳י‪ :‬אך אנחנו בלא סעודה אין‬ ‫אכלו עדיין נסעורה אינם פנים חדשות שכן כתג כפ׳ב‬
‫מברכים רכן משמע בגם׳ להריא ובשיש פנים‬ ‫סנרנו ת לעניץ ברכת אשר ברא שהבאנו ודל בר׳א‬
‫חדשות הוא כשמחה חדשה ונאה לומר הברכות ובאין‬ ‫כשהיו האוכלים הם שעמדו בברכת הנשואים ושמעו‬
‫פנים חדשות אין השמחה גדולה כל כך ועיקר השסחה‬ ‫הנרכית אבל אם היו האוכלים אחרים אותם שלא‬
‫היא בעת הסעירה ולכן כשיש פנים חדשות על המעורה‬ ‫שסעו בברכת הנשואין כשעת נשואי! מכרכין בשבילם‬
‫שעדיין לא אכלו הוה שמחה יתירה יטנרכי! כל הברכות‬ ‫שנע ברכות אחר נרהם׳ז כדרך שמבדכים כשעת‬
‫ולדעת הטם־ סופרים יש שטחה חרשה בכל יום כשיש‬ ‫נשואין והוא שיהיו י׳ והחתן ‪ p‬הטניין עכ׳ל ‪:‬‬
‫פנים חדשות אבל אם אין שטחה חדשה כני( יליכא‬ ‫ספשטיות דבריו משמע רמה שצריכין לברך ר‬
‫פנים חישית או לפי הש־ם שאינם כסעודה אין טקום‬ ‫ברכות נפנים חדשות הוא כדי שהאנשים החדשים‬
‫להשבע ברכות רלא נתקנו אלא לשטחה חרשה דלכן‬ ‫שלא שמעו ברכות ר^יפה ישמעו הברכות לצאת ירי‬
‫צריכין לומר אותם תסיר בסעורה ראשונה אף שאמרום‬ ‫חובתם אבל א׳א לומר כן ראטו האנשים האלה הייבים‬
‫נע ת הנשואים וליכא פנים חדשות שלא שטעו הברכות‬ ‫הם בהברכות אלא רכך הוא עיקר העניין לדעת‬
‫משום רכסעודה הוה שטחה חרשה נגר שמחת החופה‬ ‫הו־מנ״ם דל דרנה ברכות אלו הם לברך אח הזוג‬
‫דלא כמו להרטב״ם דל‪:‬‬ ‫שיצליחו ובדרך אגב טתנים כרבה לכבוד העם‬
‫ולכן י״א שאינם נקראים פנים חדשות אא׳ב הם‬ ‫הנאספים ולהזכרת חורבן ירושלים כס׳ש והחיוב הזה‬
‫בני אדם חשובים שמרבים בשבילם מאכל ומשתה‬ ‫סוטל על כל איש מישראל כשבא ליהנות לבית חתונת‬
‫ואפילו אם עכשיו אין טרנים בשבילם אלא שראוים‬ ‫הזוג לברכם בזמן שמחתם נשבעת יטי המשתה והאחר‬
‫לזר‪,! ,‬וה פנים חדשות ]ביה וב׳שז והטעם דכיון דנעינן‬ ‫הסברך והאחרים שומעים ועונים אמן הוה כאלו כל‬
‫שמחה חרשה אין נתשבת כחרשד‪ ,‬אס אינם חשובים‬ ‫העופרים ברכו את החתן והכלה וכיון שברכים פעם‬
‫אבל כשהם אנשים חשובים נתום‪ «1‬שטחה יתירה לבני‬ ‫אחת יצאו ידי חובתם ולכן בשיש פנים חדשות שלא‬
‫החתונה וראוי לומר ז־ ברכות ואיב אף אם לא הרבו‬ ‫שפעו עדיק הברכות הרי לא בירכו עדיין את הזיג‬
‫מאכל ומשתה גשנילס מד‪ ,‬ב ^ ולאו בריבוי המאכל‬ ‫וסחוייבים לברכם ולכן עומר המברך ומירכם והם‬
‫תלוי אלא בכבוד האנשים החרשיט שראוי לר‪,‬רבות‬ ‫שומעים ועונים אמן ויצאו ידי חיבתם וזה שכתב‬
‫בשבילן אכל לדעת הרםכים ז׳ל אפילו אם הפגים‬ ‫הרמנים מברכין בשבילם כלומר מברכין בשבילם נרי‬
‫חדשות הוא אינו חשוב טנרכין בשבילן כמיש ן‬ ‫שיצאו י׳ח לכרך את החתן ואת הכלה ואפילו אם יש‬
‫רכיט‬
‫קא ‪201‬‬ ‫השלק‬ ‫הלכות נן ח מין םיסן סיב‬
‫כריעה זו ודכעי הרם*א לא הביאה רק אם יש ^ ‪0‬‬
‫עריו‬
‫רביגו הרסיא ב מי׳ י כו ע יי״א ראם היו »ם‬
‫שניהנץ ‪ p‬הוא ע*פ דיעה זו אבל לא הביאה להלצת‬ ‫»י ם הדעות אע״ם עאק אוכלין ע ם מברך מ בי ל ס‬
‫למעשה בכל מקים ‪1‬פביש»ךש ולפמיש אי מו‬ ‫יילה ויים עכיל וניל דדיעה זי נהייסדה ע״ד סם׳‬
‫ל ובדבר סעידה שלישית כתב רבינו הרס״א דעכשיו‬ ‫סופרים עהבאנו רכל עי ע פגים הרעות ביום זה עלא‬
‫נהנו בםדינית אלו לברך ר כרכות כסעורה ג׳‬ ‫היו אתמול נתעבת כעמהה תרעה ו»ריבק לברך‬
‫ואפשר םשים דרנילים לבא פנים חדשית ד״א ‪0‬םעם‬ ‫ברמת וביץ דיום זה הוה עםחה הרעה עלא היה‬
‫דרנילים לדרוש והדרשה הוה בפנים חדשות עכ״ל‬ ‫אחס״ל סטילא דכל היום וכל הלילה הקירמת ראיי‬
‫והגה עכשיו אץ רגילין לדרוש וגם אם לא באו‬ ‫לברן ז׳ מי מ ת דהא יום זה הוי עסחה הדעה ולכן‬
‫פגים חדשות מברכץ ז* ברכיח ואולי שבזה‬ ‫בכל ה מי דו ת סכלליות היום הזה סברכין ו ברבות‬
‫סמכי ‪ *r f‬הריעה שבסעי׳ כ ‪ r‬אסנם נראה דמריגא‬ ‫הואיל עי ע במם הזה שמחה יתירה מפני הפנים החדשות‬
‫זוריך ליסד לפי הנהוג אדליגו דבשעושים שבע ברכית‬ ‫אף שאץ אובלין ע ם דלדיעה זי אץ השםחה תלויה‬
‫בסעירה שלישית סרבים במאכלים טובים ובמשקה‬ ‫ב מי ד ה אלא באנעים ודק מנהגינו שלא לומר ז׳ כרבות‬
‫טסילא דלא גריעא מסעודת שחרית לפי הטעם שכתבנו‬ ‫בלא סעידה‪ .‬אבל השפחה אינו תלד בזה כרעת דמם׳‬
‫ב?עי׳ הקורם ולכן אם כאסת אץ סרבין בפאכלים‬ ‫סיפרים ואפילו לדיעה זו אץ םברכין בל היים יכל הלילה‬
‫וליבא פנים הרשית ורוצים לוסר שבע ברכות אץ‬ ‫אא״ב הפנים חדשית עסרו עם כל שעת הברכות‬
‫‪.‬לאמרם אא״ב יאמרו חידושי תירה על השולחן דהיה‬ ‫ביץ רעיקר השפחה בשבילם ‪1‬רץ ־שם מיש מ״ש מ ם רמבין‬
‫זה בסקים הדרשה ויש בזה שמחה יתירה דפקורי ר׳‬ ‫יאיזיג מתום* ו א ^ מרית ולסמ״ש מתבארים הדגריס ודו״קז ;‬
‫ישרים משמחי לב ואז ביכולת יופ ר השבע ברכות‪:‬‬ ‫‪3‬ןץ כתבו רבותינו הראשונים רעבת חשובה כפנים‬
‫ל א שכעת יסי המשחה סתחילץ ‪ t o‬לאחר שבע‬ ‫חדשות ראפילו ליכא אנעים חדשים שלא אכלי‬
‫ברכות ש בי מי כראשונה והיינו סהברבות של‬ ‫ע ר ק ם״ם בםע ‪T‬ות שבת וירט איסרים שכע ברכית‬
‫שעת החיפה ו ‪6‬ז ססעודה הראשונה ולבן‪ .‬כשהחופה‬ ‫דהימים עצמם חשיכים בפנים חדשית ומייסד על‬
‫היתה כיום ואחיב כ ^ ה היתד! הסעירה נוזשב נם היום‬ ‫המדרש םזמור שיר ליום העבת אמר הקב״ה‬
‫שלפני הלילה בשבעת ימי הסשהה ואפילו נמשך כסה‬ ‫פנים חדשות באו לבאן ויו״ם ושבח כי הררי‬
‫יטיס מההופה לסשהה הראשץ בנון שהעסיר החופה‬ ‫נינהו ודבר זה מיוסד על דעת ת ב רביהינו דמעם‬
‫ומיד נסע עם כלתו לעיר אחרת ישהו בדרך כסה ימים‬ ‫דפנים חדשות ד‪1‬א םשים דהוה כשמחה חדשה ופשיסא‬
‫ם״ם נחשב השבעה סיום החופה זוזשו׳ הרא״ש כלל נ״מ‬ ‫דבשכת ומים נתיסף שטחה חרשה מפני הנשמה יתירה‬
‫מ״א ראלי ז׳ ימים צ רי ^ מעליע טשעה לשעה וטעית‬ ‫ורדך לד‪%‬בוח‪-‬בשכת שמחה ומנות וסטילא דסברכץ‬
‫הוא יכן הסכימו גדולי אחרונים ומיי והסלאהו ‪:‬‬ ‫י ברכתז דבווראי חשוב שבת יותר סכל הפנים‬
‫ל ב כבר נחבאר רבבתולה ז׳ ימים לברכה ולאלמנה‬ ‫דתי שיט היותר חשובים כדמוכח במס׳ שכת לגדולה‬
‫יום אחר ותוקא אלמנה לאלסץ אבל אלמנה‬ ‫שכת מכל האורחים )פ׳ש קי׳ס‪ .‬מיעדיסיו לן מינק!‬
‫לבחור ז׳ יםים ואע״ג דלעניץ שסח י״א דכשהיא‬ ‫^ ^ן וכתבו הסיר וומרע דדווקא בסעודת הלילה‬
‫אלמנה אע״ג שהוא בחור אץ השמחה יוהר מג׳ יסים‬ ‫ושחרית אבל לא בסעודה שלישית ולן פשט‬
‫כם*ש כסי׳ ם*ר מ״ם לעניין ברכה הוה שבעה בהד‬ ‫הטנהג עכ״ל והטעם פעוט דכסו דבפנים חדשות‬
‫מינ״יהו או כשהיא בחור אף שהיא אלמנה או כשהיא‬ ‫חשיבות ה שמח ה ספני האירהים הוא כשםבעים בעדם‬
‫בתילה אף שהוא אלפון רהשמחה תלוי רק כה כם״ש‬ ‫'‪ v .1‬מאכלים או שדאוים לרבץ בעדם כטו כן בשבת‬
‫שם אבל הברכה תלוי בשניהם‪:‬‬ ‫בסעודת הלילה ושחרית שמכינים מאכלים חשוכים‬
‫לג הה שבאלסנה לאלסץ מם אחד לברכה חביונה‬ ‫תשיבי כפנים חדשות אכל בסעודה שלישית אץ מררך‬
‫היא לסעודה ראשתה ויש כזה קילא וחוסרא‬ ‫להרבות כסאכלים חשיבים וע*פ רוב אץ אוכלים סעודה‬
‫הקילא דדא שאף אס הםע ‪ T‬ה וצסשכה ליום השני או‬ ‫שלישית רק לזואח י״ח וממילא דליבא ערה חשיבית‬
‫ך!שלישי ביץ שלא היתה סעודה עד כה מברכץ שבע‬ ‫דפנים חדשות אמנם להדיעה שבמעי׳ ב*ז פשיטא שגם‬
‫ברכיח וחוסרא שאס חיה ביום החופה כסה סעודות‬ ‫כה אומרים ל כרכות אן רוב הפומקים לא מ׳ל‬
‫אין‬
‫השלהז‬ ‫הלכות קתשין סיטן ס׳ב‬ ‫ערוך‬ ‫‪202‬‬
‫אה־ באק־אי אץ א־מרים הברבית ואפילו אשר ברא‬ ‫אק םברכץ רק בסעודה ראשונה ינן בבתולה אין‬
‫ושהשמחה במעונו אין איסריס ו־‪.‬־ש' ששו וי״א ראומרים‬ ‫מכרכץ ז׳ כרכות בסעודה שנייה אפילו ה־א ביים‬
‫שהשמחה במעונו רהא מהיגא דנם׳ נם קודם מו פ ה‬ ‫אשר ברא כס׳ש‬ ‫הראשון אם אין פנים הרשית‬
‫א־מרים זה כמו שיתבאר ]ר*ן‪ 1‬נ‬ ‫ווהו דעת רוב הפוסקים ויש שמסתפקים כאלמנה‬
‫‪ “5‬ן אמנם כל עיקר דין זר‪ .‬נה״סר אלא כשיש מקום חופה‬ ‫לאלמון כשההופה דיתה ביום והסעודה בלילה שייא‬
‫קבוע לההתן ולד‪.‬כלד״עם הש־שכינים על כל שבעת‬ ‫יברכו ו ברכות מפני שבבר עבר יום הברכה )סמית‬
‫ימי הםשתד‪ ,‬כמו אפריון שעושים באשכנז במ״ש הטור‬ ‫סקיו וב״ש סי‪,‬״ה[ אבל רב־ני הנ׳י בפפרו בדק הבית‬
‫ווו אחה מן הח־פית שכאדט כסי’ גיר‪ .‬ולכן כשםרים‬ ‫הבריע רמברכין דאין לך נשואין בלא שבע כרבית‬
‫משם באקרא• אין שם שמחה אבל אצלינו שהחופה‬ ‫בסעידה אחת ואף דספק ברכות להקל מ״ם כמדומה‬
‫היא ברחיב ואח׳ב אין סק־ם ר‪,‬בוע לשבעת ימי הםשתר‪.‬‬ ‫שהסנהג הוא לברך ובפרט אם לא היה כיום יהיר‬
‫הרבו־ פש־ם רבכל מקום שמתאספין החתן והנלה‬ ‫הראוי לביאה שזהו עיקר הנשואין באלמנה כמ״ש כסי׳‬
‫והחב־רה ואוכלים ושמהים שם הוא במקיס ר‪.‬חיפה‬ ‫ס״ר דפשיטא שיש לברך כלילה וכן אם התחלת‬
‫כמו כהילך לגמרי לבית אחר או לעיר אחרת באץ‬ ‫מ עו ד ה היה ביום אף שנמר הסעירה בלילה יש ^בהך‬
‫רעתם לחזיה דנעשה שם מקום ח־פה כם־ש כםו‬ ‫לב*ע ומ״ם לכתחלה נכין דרדר באימין ואלמנה‬
‫כן אצלינו כיין שאץ אנו רגילים לקבוע מקים קביע‬ ‫שהחיפד‪ ,‬והסעירה יהיו ביים אחר נמנ׳מ[ ‪:‬‬
‫על שבעת ימי דמשתה לכן לאיזה מקים שסתאםפין‬ ‫ל ך ומלשק דדמב׳ם שהבאנו כסעי׳ י״ם נראו‪ ,‬ש־פוסק‬
‫שם היא מקום ד‪,‬שמחר‪ ,‬ויש מהנדולים שאמרו עוד‬ ‫כאלמץ ואלמנה כשלא היו אנשים חרשים שלא‬
‫דאפילו במקום אפריץ קכיע והלכי לאקראי לסקים אחר‬ ‫שמעו הבדכית כהחופה על הסעודה הראשוגד‪ ,‬שאין‬
‫אפילו דעתם לחזור למקום האפריון אץ הפטיר אלא‬ ‫אומרים ז׳ ברכות רק ברכה אשר ברא דלשימתי באלסון‬
‫כשאוכלים במקום אחד דרך הכרח כם• כם־כה וכיוצא‬ ‫ואלמנה בלא פנים הרשות ליכא שבע ברכות רק אשר‬
‫בזה ואין שמחים שם כלל אבל אם שמחים שם בגין‬ ‫ברא וכשם שבבחולה כדליכא פנים הרשית שלא שמעו‬
‫שמבקשים אח החתן והכלה והחבורה למשתה לאחר‬ ‫וערכות בהחופה אין מם־כין כל שבעת ימי דסשתה‬
‫מאוהבים וקרובים אוסרים שם הברכות אפילו‬ ‫רק אשר ברא כסי כן באלמון ואלמנה כיום דראשץ‬
‫רעתם לחזור להאפריץ זעב׳ש סקיי‪ .‬יש׳זן ונהי דבזה אין‬ ‫דיום ראשין של אלמנה וז׳ דבחולה בי הדדי נינתו‬
‫לשון הטור והש״ע מורה כן מ״ם אצלינו לרינא ויראי‬ ‫ובאמת להרסכ׳ם יכול להיות דנם בבתולה לא יברכו‬
‫הרץ כן כיץ שאץ אצלינו אפריין קבוע לכל שבעת‬ ‫כלל שבע הכרכית לבד בעת החופה כשאין פנים‬
‫ימי המשתה וזה שכתב דכהולכים ^]יר אחרת נעשה‬ ‫חדשות שלא שסעו הברכות ]עב׳ש סי־‪,‬״ה שכתב דס׳ל‬
‫שם מקום הקביעות ד^כר פשוט דדווקא חיך ז׳ להחופה‬ ‫להרמנ״ס דכל היום מכרכים עדיפה שכשעי׳ כ'‪ 1‬וא׳א לומר כן‬
‫אבל לאחר ז׳ אינו כלים ויש מי שרוצה לומר ראם מיד‬ ‫דהרי להדיא כתב דמקא לאגשים שלא שמעו הנרכות ויום הראשון‬
‫אחר החופה הלכו למקים אחר נעשה אותו מקום‬ ‫שנתב הוא לשון השים ופירושי סעודה ראשונה אמנם רוב הפוסקים‬
‫בחופה ומתחילין ז׳ ימי משחה משעה שבאו לשם‬ ‫לא סיל כהרמב׳ס כמ*ש‪: 1‬‬
‫זעב״ש סקי׳ד! ואין סברא כיל לומר כן כם'ש בסעי׳ ליא‬ ‫כתב רכינו חכ״י בס^י׳ י׳ י״א שאם דחתן יודא‬
‫וכן מורה דעת כל הפוסקים וזהו רעת רבותינו בעלי‬ ‫מחיפתי אפילי כלתו עמו והולכים לאכול בכית‬
‫הש״ע ובן עיקר לדינא ודע רז׳ ימי הסשתה לא שייך‬ ‫אהר אין אימרים שם ברכת חתנים וה־ם כשדעתו‬
‫בהם סעל׳ע במו אם היתד‪ ,‬החיפה כיום ר׳ סטוך לערב‬ ‫לחוור אח״ב להיפתו אבל אם הולך לגמרי לבית אחר‬
‫נמשכים עד סוף יום ג׳ הבא ותחלת ליל ד׳ בטלו‬ ‫וכל החבירה עטי ונעשה אותו'בית עיקר גם שם נקרא‬
‫השבעת ימי המשתה רכב־ עברו ואין אומרים הברכות‬ ‫חופה וסברכין ברכת חתנים יכן לפעמים שהולכין החתן‬
‫ושהשמחה במעונו וביום ר׳ בביקר אומרים תחנון)ועמג׳א‬ ‫והכלה לעיר אחרת צריך לכרך שם ברכת חתנים אם‬
‫סי׳ קל׳א סקייב ואינו כן וח“ק‪ 1‬נ‬ ‫הוא תוך ז׳ ואין רעתו לחזור עכיל והטעם מפני שאמרו‬
‫בני החופה שלא הספיקו כולם לאכול יחר עם החתן‬ ‫רז*ל וסוכה כ׳ה ‪ 1:‬אין שמחה אלא כחופה כשסע דשלא‬
‫כחדר אחד ונחלקו לבתים הרבה אם מקצתן רואץ‬ ‫במקום החופה לא שייך שמחה ולכן אם נעקרו למקומ‬
‫אלו‬
‫‪2m‬‬ ‫קב‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קחשין םיק ס״ב‬ ‫ערוך‬
‫ממעונו במה נברך נברכיהו במה שאכלנו משלו אבל‬ ‫אלי את אלו נעיטא מכולם חיינים נכרכת יודעים‬
‫אץ מברכץ כמה שמשטחים דזה לא שייך לעגיץ‬ ‫ואם כולם יכולק למסוע טהסנרך אצל החתן י»או‬
‫אכילת ברדימ״ז ועוד רה״ל לטימר שמשטחים ממעונו‬ ‫כולם י״ח ואם לאי יברכו בפ״ע כמהם עמרח כיתד‬
‫אלא סיפור דברים להזכירו מענייג זיש״ש סיק‬ ‫ואפילו אם אכלו בבתים שאינם פתוחים לסקים מהחתן‬
‫לכתי סי׳נתז‬ ‫איכל כולם םברכים ברכת חתנים לא סיבעיא אם‬
‫י ן ומה שאומרים לשון מעינו מפני שמשם סברך‬ ‫הסשםמים בשולחן החתן םשסשים נם בשילחן מלהם‬
‫הקב״ה את ישראל כרכחיב השקיפה ממעץ קרשך‬ ‫דכיון דקיי״ל בא״ח סי׳ קצ״ה דהממ ש מצרף לזימון‬
‫מן השמים וברך את עמך ונר ובתפלה למשה אמר ד׳‬ ‫כ״ש לעניין מחמיבים כםעודה אחת מל נמואק אלא‬
‫מעין אתה היית לנו כדור ודור ובשם עיקר השירה של‬ ‫אפילו כש־מ סשסמים אחרים במולחנם כיון מאותם‬
‫מלאכי השרת בי׳ילה וביום חשים מפני כבודן של‬ ‫מבמארי הבתים התחילו לאכול כשהתחילו אותם‬
‫ישראל נחגינה י״ב ‪ 1:‬לכך מזכירין זה כעת שמיות נשואץ‬ ‫האוכלים עם החתן ולאו דווקא ברנע אחר אלא כלומר‬
‫ולא נתקנה בשום סעידת מצוד‪ .‬רק בנשואים ואחר ‪P‬‬ ‫מכולם באו בשביל השטחה אך ספני דוחק המקום‬
‫הנרולים רצה שיאמרוה בעת סיום מסכת שהרי אין‬ ‫נפרדו בפ״ע לחדרים אחרים יבולם חשובים כאחד‬
‫לך שמתה כשמחת התורה והורה כך ונתבלבלה השמחה‬ ‫לברך ברכת חתנים כיץ שאוכלים כולם סהסעודה‬
‫במקומות גרולות ותלה הרכר במה שרצה לחדש דבר‬ ‫שהתקינו להחופה וכיון מכולם אץ ביכולתם למסוע‬
‫שלא תקנוה קרםונינו‪.‬ז״ל זיש״ש ב״ק ש׳‪ 1‬סל׳ס ונ״ל ר‪.‬םעם‬ ‫הברכות מפי הםכרך במולוזנו של הח ‪h‬ן לכן יברכו‬
‫דאדרבא לכן תקנוה כנשואץ רכשנחבונן אץ בנשיאץ‬ ‫בפ־ע המבע בויכית ואע^ רהחתן והכלה לא ישמעו‬
‫שמחד‪ ,‬שלימה ראלמלי היה האדם קיים באיש לא הוצדך‬ ‫הברבית טפי אלו ם״ם אין זה כלום ח ת שנהנו להביא‬
‫לנשואין ולהעמיד זרע ומפני שהאדם קיים רק במץ מוכרח‬ ‫נם את הכלה לשמוע הברכות אין זה לעיכובא אלא‬
‫לישא ולהוליד כי סופו למות וישארו זרעו תחתיו ולכן אחר‬ ‫מנהג יפה לפי שהברכה היא על הצלחת שניהם ראוי‬
‫מן החכמים שבר זכוכית יקרה בחופת בנו ויש שאמד‬ ‫שיעמדו למסיע את הברכות אכל אין זה לעיכיבא‬
‫וי לן דמיתנן וי ק דמיתנן זנרכית ל׳א‪ (,‬והגיונה כמ׳ ש‬ ‫זיש״מ ‪1‬עת*ז א*פ סי* ק‪*5‬ה סי‪*1‬נ( ‪:‬‬
‫ולפיכך אנו אימרים שהשמחה במעוני כלומר שכעוה׳ז‬ ‫לךן כתב רבינו הב״י בסעי׳ י״ב השמשים האוכלים‬
‫ליבא שמחה שלימה ורק למעלה שמחה שליטה ככרש‬ ‫אחר סעודת נשואין י״א שאין מברכין ו כרמ ת וי״א‬
‫עיז וחדוה במקיטו אבל לימוד התירה השטחה שליטה‬ ‫ממברכין ולזה הדעת נוטה עכ״ל ונראה רלא פלינילרינא‬
‫נעוה״ז כרתנן באבות יפה שעה אחת כתשובה ומע״ט‬ ‫דוודאי אם המממים אוכלים אח'כ רק ל שמע נפשם‬
‫בעוהיז מכל חיי העוהיב וכיש לימוד התורה ששקולה‬ ‫ומבלי הידור שולחן לשמח חתן וכלה כמו שיזמרו‬
‫ננר כל המצות לפיכך אץ לומר אז שהשמחה כמעוט‬ ‫לפניהם או ירקדו וכל כיוצא בזה אץ זה כסעודת‬
‫דאף לנו יש אז שםחה שלימה ובסעודת ברית מילה נ״כ‬ ‫חתנים וא״צ לברך אבל אם אוכלים בהידור לכבוד חתן‬
‫א*ן איטרים מפני צערא דינוקא זנתו ח' ‪ 1.‬ובסעידח פדי‪.‬ץ‬ ‫וכלה לא נריעי משארי קרואים וצריבין לברך ברכת‬
‫הבן י״א שיברכו שהשמחה במעינו זיפ״ש פמ ורביט‬ ‫חתנים אף שמתחילים לאכול אחר כלות השולחן של‬
‫הרמיא בירד פי׳ שיה כתב שלא לברך עיש והבי נ הונז‬ ‫בני הוזופח מ״ם סוף סוף היא סעודת חתן ורבר זה יש‬
‫וכיץ שאינה כרכה בפ״ע לכן טברכץ איחה אף‬ ‫להבין לפי וןעניין ‪)1‬ניש״ש ‪’p‬׳ ך הכריע פלא ימיט הסיכות‬
‫שלא בשבעת ימי המשתה אלא כל זמן שעועדן‬ ‫רק שהשמחה במעוט ם'ש ולדנריט אין כאן מסלוקת! ‪:‬‬
‫סעודות מחמת החתונו; ולכן הסועד בבית התנים‬ ‫ל ט ברכת שהשמחה במעינו איננה כרכה בפ״ע‬
‫משיתחילו להתעסק כצורכי נשואץ כהסעודות ולהכעם‬ ‫ונכללת בתחלת ברכת הזימין ואומר נכרך‬
‫טברכין שהשמחה במעינו והמסובץ עונין ניב כרוך‬ ‫שהשמחה במעונו שאכלנו משלי וכעשרה נכרך אלקינו‬
‫שהשמחה במעונו או כרוךאלקיט כשיש עשרה םסובים‬ ‫שהשמחה וכו' ויש טועים ואומרים שהשמחה במעונו‬
‫ומברכץ עד שלשים יום אחר הנשואין בץ אם מזמינם‬ ‫ושאכלנו משלו וטעות הוא דהא אץ מברכין אשטחה‬
‫סתם ובץ אם מזמינם כשביל דתתונה ומשלשים ואילך‬ ‫אלא אאכילה אלא שמזכירין מעניינו נברך לאלקינו‬
‫עד שנים עשר חרש סזסן הנשואץ אס מזמינם לאכול‬ ‫שהשמחה במעונו כלומר שהשמחה איט משלנו אלא‬
‫בשביל‬
‫השלחן‬ ‫הלבות קדושין ם־טן ס״ב ם״נ‬ ‫ערוך‬ ‫‪204‬‬
‫עקבה כל שמחה ואין אומרים שהשמחה במעונו‬ ‫ב^!זנ‪-‬ל החיפה והיינו נ שכיל שסחת הנש־אין אוסרים‬
‫אלא כשבעת יטי המשתה ולא קודם החופה ורא אחר‬ ‫שהשמחה בסעונו ואם םזסינם סר״ם א־ן אוסרים‬
‫השבעה ואפילו אם עושה מעודה טפירש לשם הנשואין‬ ‫ונסעידת אירוסין אין איטרים א־תה ‪1‬כ״י‪• 1‬י־א שסברכין‬
‫ואפילו ברוך ל׳ יום וגם נ שבעת יטי המשתה תוקא‬ ‫וזה שנתבאר דגם קודם החופה מברכין זהו כסקום‬
‫כשמזטין אחרים אכל אם אוכל רק עם בגי ביתו אץ‬ ‫ששקרשין ‪ p r‬רב קורס רכיק דהאירוסין כבר היו‬
‫מברכין שהשמחה בסעונו כמ׳ ש בברכת אשר ברא‬ ‫מברכין שהשמחה נסעינו סיר בשסתחילין להכין כט׳ש‬
‫נחמ׳ח סק*ה‪ 1‬ובאלסון שנשא אלמנה הכריע רני ט הנ׳י‬ ‫אבל במרינתינו שסקרשין כשעת החיפה אין סנרנין‬
‫מסברא דנפשיה דכיון דבבתולה מרינא דגם׳ אומרים‬ ‫קורם החופה ואפילו כמעורה שעושין בהלילה שקורם‬
‫גם אחר שבעת ימי המשתה ולכן בשלשה ימי שמחה‬ ‫החופה אין אוסרים שהשמחה נסעונו כיון שעדיין אין‬
‫דאלטנה אומרים שהשמחה במעוגו אכל ■אשר בויא לא‬ ‫כאן אף קדושין נד׳ת נשס הכלבח ודינים אלו הם בבתולה ‪:‬‬
‫יאמרו כמ״ש כסעי׳ כ״ב ;‬ ‫בל זה הוא מרין הש׳ס אבל האידנא כעוה״ר‬
‫סי מז ס״ג ]דיני בעילת טצוה והכנתה ובו י״ב סעיפים[‪:‬‬

‫^ ואם עומדת ני מי טיטאתה ותהיה בשעת התופר‪ .‬לא‬ ‫הבתולה בהניע ז ^ חתונתה תכץ א׳ע לטהרת‬
‫טהורה תזהר עם החתן כרין נדה עם בעלה ויותר‬ ‫בעילת מזווה ואביה יזהירה שתשגיח כי ימיה‬
‫חמור ממנה דאלו בנדה מיתרת להתייחד עם בעלה‬ ‫על פתחי נדותה ושזהו העבירה היותר גדולה אם לא‬
‫דהתורה העירה עלינו שלא נכא לידי קילקור חיו ‪01‬נה׳‬ ‫תשמור פתחי נדה ושיש בזה איסור כרת אם תז^זל‬
‫ליז‪ !.‬והיא אסירה לר‪.‬תייחד עם בעלה אלא וצא ישן כין‬ ‫בזה ותאבד עילטה עוה׳ז ועוהיב כשלא תשמור כראוי‬
‫האנשים והיא ישנה כין הנשים והטעם מפני שעדיין‬ ‫ותפגום זרעה עד עולם וקרובה היא לעונש כידי שמים‬
‫לא בעל ויצרם תוקפם וחיישינן לקילקול חיו ולא‬ ‫כדתנן על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על‬
‫יתייחדו יחד אפילו ביום בחדר אחד עד זמן םהרתד‪: .‬‬ ‫שאינן זהירות בנדה ובו׳ !שבת ל*א‪ [:‬וכשתזהר נזה‬
‫ך ואפילו אלמנה זקינח שכבר פסק •ממנה סרר נשים‬ ‫כראוי שכרה נדול מאר ואשרי חלקה בזה ובבא ואמה‬
‫צריכה הפסק טהרה ולספור שבעד‪ ,‬נקיים ובך אמרו‬ ‫או קרובותיה ילמדו לה איפני הבדיקות והזהירות כראוי‬
‫חזיל‪1‬נדה ס׳ו ‪ 1.‬תנעיה לינשא ונתפייסה צריכר‪ ,‬לישב‬ ‫בבדיקוהיה וכטהרתה ושבימי נדותה תרחיק א״ע מבעלה‬
‫שבעה נקיים בין גדולה בין קטנה בין ילדה בין זקינח‬ ‫ליתן לו דבר טירה לירו או מירו לירה ושלא תאכל עמו‬
‫דחיישינן שמא מפני הימור ראתה דם ולא הדגישה‬ ‫בקערה אחת כבל הדינים המבוארים ביו׳ד סי׳ קפ׳ה ע*ש !‬
‫וטונה שבעה ממחרת יום ו«ביעד‪ .‬ואפילו בדקה עצמה‬ ‫ב שמנה ימים קורם חופתה אפיינו עומדת ני מי‬
‫ונמצאה טהורה לא טשגחינן בזה מטעם האמור ואם‬ ‫טהי תה ואפילו לא הגיע עדיין עי ק הווסת שי^א‬
‫הוגבלה זמן חיפתה צ)'פ סינר‪ ,‬נתאחרה החופה וקבעו‬ ‫ראתה עדוין דם מעולם תעשה בדיקה לעת ערב כמוך‬
‫זמן אחד בטלו השבעה הקורסים וצריכה לד‪.‬פםיק‬ ‫נקי להכניס לאותו טקום ותבדוק בחורין ובסדקין‬
‫בטהרה ולמנות שבעד‪ .‬ימים מזמן ההגני'ד‪ .‬השניה‬ ‫ויותר טוב שהניח שמה הטיך כל בה״ש ובתהלת‬
‫פי׳ קצ׳ב עם עור פרטי דינים‬ ‫כם*ש ביו״ר‬ ‫הלילה תט'‘נו משם ואם הוא נקי מרם תתחיל לספור‬
‫בזה ע׳ ש‪:‬‬ ‫שבעה נדךם ותבדוק א׳ע בכל יום ויום שני פעמים‬
‫ך‪ ,‬הבועל את הבתולה בעילה מצוד‪ .‬כיון שגמר ביאתו‬ ‫ולכל הפחות תעשה בדיקה אחת בשבעה הימים‬
‫פורש מיר אפילו היא קטנה שלא הגיע זטנר‪ .‬לראות‬ ‫האלה כט׳ש שם סי׳ קצ׳ו ותלך לטבילה קידם החופה‬
‫וי^א ראתה עדיין דם מעולם ואפילו ביגרות שכלו‬ ‫וקידם טבילתה הבדוק א׳ע ואם מצאה א׳ע נקייה‬
‫בתוליה דחיישינן שמא נתערב רם נדד‪ .‬קצת נ ד ס‬ ‫מדמים הטביל ותברך על הטבילה ואחיב תכנים לחופה‬
‫הבתולים ואע׳ג דאפילו באשה נטורר‪ .‬כשמצאה דס‬ ‫ולכעילת טצוה יב׳ום שתפסיק בטהרה תלבש לבנים‬
‫בשעת תשמיש אם יש לה מכה תולה כטכתה בס׳ ש‬ ‫הייני חלוק נקי כרת תשים הכשירות זרעו של אכרהם‬
‫כיו״ר סי׳ קפ׳ז ודדי אין לך פנ ה גדולד‪ .‬מזו •*‪P‬‬ ‫אביט ו שאטתיה ע מ ח על הר סיני ופסקה זוהמתן ‪:‬‬
‫ניז‬
‫קג ‪205‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סימן ם״ג‬ ‫ערוך‬
‫סעוה « ת ד לו לי ק כמטתה לאחר שעמדה מהמטה‬ ‫כיק דגיאח וו לבל נספר י» להחסיר חנוד מ ה ^ י ן‬
‫אפילו בסדק שהדם עליו וכ״ש לישב על מטחד‪ .‬בשדרא‬ ‫בסבה הוא ברי ^‪8‬לא לאוסרה על בעלה לעולם אכל‬
‫אינה משבת עליה כמיש שס מי׳ קע״ג ד״א דגם‬ ‫נ ס ה שהעטרך לסהר לא חי^פינן ואפילו בדקה ולא‬
‫ל ענ ק זה קילא משאר נדד‪ .‬דתלינן כתמה גס בג׳ ימים‬ ‫סעאה רס טסאהעוסא ראתה טיפה רס כהררל והיפר\‬
‫הראשונים משא״ב בנדה גםורד‪ .‬כמ״ש שם סי' קזדו‬ ‫שכבה זרע טהרי בהברה לר\וה דם ספני הבהולים‬
‫ויש מ ה סיי קנ ם בזר‪ .‬דנם בנתס מחטירינן בזה אעיג‬ ‫ובע״ב שהזרע כיסה ן־‪%‬ם י ל ק זהו דווקא אס בעל‬
‫דכתסיס ר& מדרבנן ובשם נתבאר פרטי דינים כזה‬ ‫בעילה גסורה אבל אס רק הערה בה ופירט ולא‬
‫נפנ*ש ‪iU'po‬‬ ‫סעאה דם י ט סקילק זממ״יזו ואותה בעילה נו מי‬
‫ןק בגם׳ איפסקא הלכתא דמותר לבעול כתולה בתחלר•‬ ‫נדרכו בלי ח ט ט וכן רטאי לפרוט ססגה אפילו באבר‬
‫בשבת ואץ בזח משוס חובל ולא משום פתיחת‬ ‫הי אע*נ דכסיזנאת דם בעת הביאה אסור לפרוט באבר‬
‫פחח ולא משום זנער לד‪ .‬ואע׳יג דמתניא דם ומד‪.‬‬ ‫חי דיזויאתו מ א ה לו כביאתו ועדיך להמתת עד טיםית‬
‫חבורה ובל הטרה יש בה חיוב נטילת נשמר‪ .‬ונם‬ ‫האבר כס״ט^טם סי* קפ״ה דהפורט באבר חי חייב‬
‫פותח פתח ופתיחת פתה בשבת חייב משום בונד‪.‬‬ ‫כרת ם״ם בזדללא חייטינן ביק דעיקר הדבר הוא רק‬
‫מים אץ כזה איסור דוודאי אס דמי הבתולים נבלעו‬ ‫הוסרא בעלמא ]פב*י שס סי קלע! ‪:‬‬
‫בדופני הרחם ויציאתו הוא ע״י חבירה כבל דמים‬ ‫ן הדק הזח טנתנאר הוא טדעא דגם׳ וכך אמרו חרל‬
‫שבבשר האדם שייך בזה חבורד‪ .‬אבל דמים אלו מפקד‬ ‫‪1‬גדה ‪ fc'o‬רב ושמואל דאסרי תרודיחו הלכה בועל‬
‫פקידי במי פקדק מי ס ועומד ואינו נבלע אלא שהפתה‬ ‫בעילת מעוה ופורש ולדעת הרמב״ם דל בפ״ה מאיסורי‬
‫נעול כפניו ופיתחץ לו ויוצא ולד‪.‬פתח אעו םתבוץ‬ ‫ביאה מדינא דגם• הוא רק בבוגרות שכבר מי ע‬
‫יאע־ג רפסיק רישיה מ א דבע״ב נפתח הפתח מים בל‬ ‫ווסתה ובקטנה טלא מי ע זסנה לראות הוא מחומרת‬
‫מלאכת שבח אץ החיוב רק ב מ ח ק ולא ב מ קל ^ דבל‬ ‫כנות ישראל טהחמירו על עעמן במ״ט טם בפי״א‬
‫המקיקלץ פטורץ ופתח זד‪ .‬קילקול וצא אצלו שועתויד‪.‬‬ ‫וביאר הרמב״ם דבל ז ק שתראה דם מחסת הסבה היא‬
‫חשיבה ק הבעולה ואפילו למאן רם״ל מקלקל בחכורה‬ ‫ממאה בלוטר א^לו בסנילה שנייה ושלישית ועוד‬
‫חייבמ׳ ם ביק דמפקר פקיר אין זו חבידר‪ .‬ועוד רהרמב״ם‬ ‫דבל ז ק שלא בלו בתוליה וטעאה דם בתולים הרי‬
‫פ״ח משבת פסק דמקלקל בחבורד‪ .‬פטור ע״ש ואע״ג‬ ‫היא טמאה אמגס בבעילה השניה לאתר סהרתה‬
‫דבל פטורי דשבת פטור אבל אסור ם״ם כמקים מצוה‬ ‫מהראשונה אם לא מעאה רם הרי זדא טהורה ולא‬
‫לא נזרו ועוד דאין זד‪ .‬פסיק רישיה במו שיתבאר נדייס‬ ‫היישינן לחיפוי זרע דהרי אק זה הכרח שתראה עוד‬
‫וליו באיח סי* ריס דלמסקנא דסעיא קיי״ל דמיסר‪,‬ד סיץד ופיזח‬ ‫דם בתולים משא״ב בפעם הראשון כמ״ט ואק לומר‬
‫ממילא קאחי ע״מ ז‬ ‫רא״ב בבוגרות גם בפעם הראשון לא ניחוש אס לא‬
‫‪ gj‬ועיר דאפילו אס נאסר דדם חיבורי םחבר ופתח‬ ‫מעאה דם דהרי בוגרות כלו בתוליה דבאםת עינינו‬
‫נמיר הוא ואינו מקלקל ז מ אם חיה פסיק רישיה‬ ‫רואות שאפילו מדולר• יותר מראי יש לה דם בתולים‬
‫ו מ ה מבוין למציא הדם ולפתוח הפחח אבל כאסח‬ ‫יבבונרות אין פתהר• סתום בל בן כסו נקטנר• ונערה‬
‫היא אינו סכוץ אלא ל מ א ת עצמו ואץ ביונתו להדם‬ ‫נזל כחומת ל״ז ן רס״י ד״ה ה״ג ונחוס׳ ‪: 1DC‬‬
‫ולר‪.‬פתח וכיין שאעי טתבוין לזה קיי״ל דרבר שאין‬ ‫ן לאהד בעילת סצוה תמתת עדיי ם חמישי לשימושה‬
‫םתכיין מיתר ואין זה פסיק רישיד‪ .‬דבמד‪ .‬פעסים יכול‬ ‫בשאר אשר• ששימשה ואורב ראתה ואז תפ‪'0‬ק‬
‫ל מו ת עדטה בביאתו ולא יפתח הפחה י ולא יוציא הדם‬ ‫בטהרה לעת ערב נבדיקד• נכינד• ובלבישת לבנים‬
‫ואפילו אם אינו בקי במדד‪ .‬ם״ם מעצםו יכול לר‪.‬יות‬ ‫ותספור שבעה נקיים ותבדוק כל השבעת ימים ואודב‬
‫בן וכיון שאץ הברח לזד‪ .‬ממילא דדינו כדבר‬ ‫בלילה תלך לטבילה ובאלו הימים נוהג עמה כעם‬
‫שאינו מתבוץ ואינו פסיק רישא ]והו דרך הרא‪:‬יניש‬ ‫נדה גמורה לעניץ הרחקה ומותרת להתייחד עמי‬
‫שמפרשים חב קיאים כהפיה כלומר ידיע זה לרוב נ״א שנינילת‬ ‫בשארי נשים כיון שבבר כעלר‪ .‬ובזה קילא מגדר• גסורר‪.‬‬
‫להסות אף למי שאיני כי‪,‬י ולא כהבגלייס ‪:‬ככידיס שצריך להיות‬ ‫רננדד• נ מיי ה אסור לו לישן על סטתה אפילו בשאינד•‬
‫בקי בהסיה ש*מ כתו׳ ז׳ ‪ S o :‬הרנה ‪ iw o v .‬וממילא דאזיל‬ ‫במטה ו ק לישב על סטתר• אמוד והבלר• לאחר בעילת‬
‫ל‪9‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סימן ם״ג כרד‬ ‫ערוך‬ ‫‪206‬‬
‫וניל הטע ם ד שהחיינו לא שייך בזה רק ברב ת ה טו ב‬ ‫לה מ׳ש הג׳א ‪; 1‬אגודה ‪1‬השל'ה זכ״נ תי‪ 1%‬נח׳ה ‪cc 1‬ה‪1‬א היתר‬
‫והמטיב כיון ש ה ש מ ח ה ל שניהם כ מו בי ל ד ה א ש תו‬ ‫ג מו ר לכ תהגי ה! ‪:‬‬
‫זכר רטכ ר ך ה טוב ו ה מ טי ב ככרש ב א׳ ח סי׳ רכ ‪ r‬וד‪«%‬‬
‫י כ ת ב כ ה׳ ג רי ש הל' כ תו בי ת שלאחר ני א ה רא שונה‬
‫כרכ ה לדי שהטיב ל ה ם והרי כרכה זו י ש כ סי ה ב ב ר כ ת‬
‫כ ש מצא נ תי לי ם יש לו לברך וזה לשינו וכד מפיק‬
‫הנשואין א שר יצר א ח ה אד ם וכוי והתקין וכר שזהו‬
‫לי ה לסוררא מ חייב לברוכי אי איכא כסא ואסא מב רך‬
‫ברבה ל ד ב ע דו ובע ר ה וכן ב ר כ ת ש מ ח ת ש ט ה וא״כ‬
‫עדויה בורא פה״ג ועצי בשמיש והרר כריך אתה ר׳‬
‫המ‪-‬כ ו ה מ טי ב ית*רה הי א ועוד י׳ ל כ ט ע ם זה ד ה א‬
‫א מ ה״ע אשר צג אגוז בני ע שו שנת העמקים בל ימשול‬
‫ב ברכ ת אירוסין אין לברך ש ה חיי ט דאין בזה ג ט ר‬
‫זר כ מ עיין חחים על כן איל ת א הבי ם ש טי ה כ ט ד ר ה‬
‫שמחה ו ב ש ע ת הנ שואין אין לברך דכב ר ה תחיל טאירוסין‬
‫וחוק לא הפ ר ה כויוך הבוחר בזרעי של אב רה ם ע כ׳ ל‬
‫ולכן אפילו כ שהאירוסין והנ שואין כ א ח ד א ץ ל ברכה‬
‫ו ה מ שיל ה לאגוז כ מו שבאגוז האוכל מבוסה עד זמן‬
‫כיון ד שני דברים הם ויכולץ לארס זמן רב קוד ם‬
‫שכירתו כ מו כן כגו ת י שראל כ תיליהן מיסגדו ת ערי‬
‫הנ שואין כמו שהיה נוהג בזמן חכ מי ה ת ל ט ‪ T‬ל א נ ת קנ ה‬
‫נ שיאיה ו שו שנת העמקים מפני שי שראל נמ של ל שו שנה‬
‫ע״ז ברכ ת שה חייט ז‬
‫ומרט? על הרמים ש שומרות א׳ ע כ ע ת נדתן מלהזדקק‬
‫כ שבעילת מצור‪ .‬נ מ ש כ ת עד אחר ש ב ע ת י מי‬ ‫יב‬
‫לבעליהן כמ״ ש פינ ה ב שו שנים ‪1‬ס;ה׳ ל־ז ‪ 1.‬ישארי הדברי ם‬
‫ה מ ש ת ה ועו שץ סעודה בליל ט בי ל ת ה פ שוט‬
‫מיכני ם וחותם בזרעו של אב ר הם ה אב ד‪-‬ראשון שבגודל‬
‫שאין לברך ז׳ ב רכו ת וגם לא אשר ברא ויש מי שאיטר‬
‫א ה ב תו לר׳ שטר ה תי ר ה כולה ער שלא ני תנ ה ובי הוד‬
‫לומר אז ש ה ש מ חה ב מעונו וגם לזה אין עיקר מ רינ א‬
‫כענייני טי מ א ת נ ד ה כרפירסם באגר ה על פסיק לושי‬
‫אך כיון שאין בז ה הזכרת השם לא איכ פ ת לן אבל‬
‫וע שי עוגי ת וי׳ א ש אין‪ ':‬כ ר ך ברבה זו שלא נ מ צ א ת בג ט׳‬
‫יותר טו ב שלא לע שו ת כלל ס עוד ה אז כי דרך כ׳י‬
‫וי״א לב רב ה כל א שם ו מלכי ת יגם כ^א כים ואין נזהרין‬
‫להסתיר זמן ט בי ל ח ם ואינו דו מ ה ל כ ש מ צ ו ה היא ביום‬
‫האירנא ב ב ר כ ה זו וכזמן הקרמין היה ה מנ הג לע שות‬
‫חופ תה ולכן לא יע שו ס עוד ה כלל נפס׳וז סי׳ ס' נ סק׳ך!‬
‫סעוד ה ט רני ם לאחר בעיל ת מ צי ה י רי שיפרו וירבו‬
‫וגם אותן שנוהגים שיקד שה אז החתן מ חל ש ב פני‬
‫כדגים רלכן נקר א ת ב עי' ת מצי ה רמ שם ואילך ראויה‬
‫ערים ו אץ לזה טע ם וריח ד ד רי אפילו ל ד ע ת ר ר מ ב׳ ם‬
‫ל ה תעב ר ד א ץ א שה ט ת ע כ ר ת מ בי א ה רא שינה ועכשיו‬
‫קדו שי י‪.‬דה תיפסין וכן ב חו פ ת נ ד ה ל א קיי׳ ל כ מו תו‬
‫לא נ הגי ב ס עו ד ה זו ויש מ קו מי ת יימהלקין ג בינ ה ז‬
‫וכפי מ־ ש כסי־ נ׳ ה וסי׳ ס״כ גם ד ר ם ב׳ ם טו ר ה ב חו פו ת‬
‫שלנו ד מהני גם כנ ד ח ה ע׳ ש ז‬ ‫אין ט ברכין שהחיינו על נשואי א ש ה נשיך יו׳ד הכ׳יס‬
‫סי מז ס״ך ]זמן נשואי בתולה ואלמנה ושמחתם ובו י׳ח סעיפים[‪:‬‬
‫אוחד‪ .‬ד הו א העיקר והיא טפילה לו לפיכך צריך ל ש מ ח ה‬ ‫כ ת ב ד ד ט ב׳ ם ז־ל ב פ׳י הקנו חכמים שכל הנו שא‬
‫ב תו ל ה‬ ‫ולכן זמן ה ש ט ח ה תלוי רק כ ה ראם הי א‬ ‫ב תול ה יהיה ש ט ח ע מ ה ש בע ת ינזים ואינו עוסק‬
‫ש מח תה ז׳ ימים וכ שהיא א ל מנ ה או גרו ש ה מן הנ שואין‬ ‫נ מ ד א כ תו ולא נו שא ונותן כשוק אלא אוכל ו שו ה ה‬
‫שהיא כ עו ל ה אין ש מ ח תה רק נ׳ ימים דר‪,‬כתולה‬ ‫ו שמח בין ש הי ה בתור בין שהיה איימון ואם הי ה ה‬
‫גדולה ש מ ח ת ה מן ה ב עיל ה ד א ץ אשר‪ .‬כו ר ת ת כ רי ת‬ ‫בעולה א ץ פ חו ת מג׳ ימים ש תקנת חכמים הי א לבנות‬
‫אלא למי שעשאד‪ ,‬כלי ;‬ ‫י שראל שיהיה ש מח עם הבעול ה ג׳ ימים בין בחיר‬
‫ב אבל יש מ רבו תינו ר ס׳ל דהן א מ ת שהשטחר‪ ,‬הוא‬ ‫בין אי מין ע כ׳ ל ו ס׳ ל ד ש טחה אינ ה בברכות נ שואין‬
‫מפני ה א ט ה מ׳ ם אם היא בחור אף שהיא א ל מנ ה‬ ‫ד ב ב ר כי ת נש־אין סברבין כל ש ב ע ה כ שהוא בה־ר אף‬
‫מי ם ש מ ח ת ס כל ש בעה ראיך אפ שר שיברכו להם‬ ‫שהיא א־׳טנה כ מ׳ ש כסי' ס׳ ב ובשמהר‪ ,‬תלוי רק ב ה‬
‫שבע ברכות והוא י שכים למלאכתו ולכן לא פתיתי‬ ‫והטעם ד ש ב ע הב ר כו ת הוא ער עניין הזיוג לב; כשאחר‬
‫ימי ש מחה מי פי ברכה ואף אם אין מברכין ה ש ב ע‬ ‫מ ה ם עדיין לא נשא מעולם יש לר& שבע ברכות כל‬
‫ברבות כנין דליכא פנים הר שות ונם אשר נ ר א אין‬ ‫שבעה אבל ש מ ת ה ד^א רק מפגי ה א שה שהוא י שמח‬
‫טברכין‬
‫קד ‪2ffi‬‬
‫‪V‬‬ ‫השלחן‬
‫ין‬ ‫הלמת קדושץ סיטן ס״י‬ ‫ןןרוך‬
‫ראשונה שנוי״ אדם אשה חייב לשמחה שנאסר ופימח‬ ‫מברכץ כגץ ^*אוכלים רק בני הכיח פרם כיץ דימים‬
‫את אשתו בכל דבר שיודע שיש לה שטווה ומצוה זו‬ ‫אלה הם יסי הברכות כעיהיו אחרים גשםחחם א*א‬
‫נוהגת בץ כא ‪ p‬בק בח״ל שודא חובת הגון! וכד‬ ‫שלא ידרו ימי שםחה וכן נהגו ]עי‪1‬מ*ח םי!״ח ‪:‬‬
‫עכ״ל וענ ק שמחה זי בעניין שכתוב ושמחת בבל‬ ‫‪ j‬ו?ה שכתב הרםכ״ם שאינו עוסק בטלאכחו ולא‬
‫הטוב וכיוצא כזה ויש מי שרוצה לוסר דבשנה ראשוגח‬ ‫במסחרו לא נמצא זה מפורש בש׳ם ובסררשים‬
‫אק לו לצאת במחירה למדינח אחרת ואק עיקר לדברים‬ ‫מפורש כן ‪» 1‬ד״א פנו׳זו חתן דומה למלך מה מלך אעו‬
‫הללו אלא כם״ש וזהו כץ בבתולה בץ באלמנה לבר‬ ‫עושה מלאכה אף חחן אינו עושה מלאכה מה מלך‬
‫סהזיר ירושתו שאינה חדעוה ^נם גג הפופקיס לא הניא‬ ‫אינו יוצא לשוק לכדו אף חתן איני יוצא לשוק לברו וכיב‬
‫דנרי היריאים יאפשר זש׳יל דלא קאי רק אמטרכזי! ה‪5‬נא וצ״ע ‪:‬‬ ‫רביגו חרמ״א דחתן אסור כעשיית מלאכה ואסור לצאת‬
‫ף‪ ,‬בהב רגינו הרם״א דהאשה יבולה למחול על‬ ‫יחידי כשוק עכ״ל והרמב״ם נראה שמפרש דלאו ל ‪r‬יאה‬
‫שמחחד‪ .‬עכ״ל יביארו מפרשי הש״ע דזהו רק לענ ק‬ ‫הקפידה אלא לעניין משא וטחן וכן נראה דאם ליציאה‬
‫לאכול ולשתות ולשםוח עטרי אבל לענ ק ביטול מלאכה‬ ‫בלבד כרש יפוק מכל הרחובית ואם השאל דאם למשא‬
‫י א טהני טחילתד■ ויש טי שאוטד דלר‪.‬רםב*ם דהיהטחה‬ ‫ומתן מהו לשון שיא יצא לשוק לכרו דוודאי כן הוא‬
‫הוא רק בשבילה טהני טת־לתה ולהםיברים דנם בוזזר‬ ‫•אם יש לו איזה שותפות בעסק השותפים יכולים‬
‫שנשא אלמנה שמהתם שבעה לא מרבי מהילה וג*ש(‬ ‫להתעסק ורק הוא לבדו לא יעסוק במלאכה וכמסחור‬
‫ולא משסע כן מדברי רביט הרכרא ור‪.‬עיקר גראהכמ״ש‬ ‫עמית סק״או אכל כסה מהראשונים פירשו דגם ודציאה‬
‫אחד מדבדולים דבכחולה איסור המלאכה הוא סצר‬ ‫‪*.‬בדו בלא משא ומתן יש איסיר לחתן בשוק ולאו‬
‫עצמו ולא מדבי מחילתה אכל באלמנה התקנה היא‬ ‫דווקא שוק אלא כל מקום שרבים מצוייני שם שי*א‬
‫מצידה כדמוכח מלשץ הש״ם שקדו חכמים על תקנת‬ ‫יראוהו בודד לכדו וגם בגם׳ אמרו חז״ל שחתן צריך‬
‫ב״י שיהא שטח עמה שלשה ימים בזה מהני מחימזח‬ ‫שימור ‪»1‬־מת >״ד ‪ (:‬וכיון שצריך שימור ממילא שלא‬
‫וזהו שרביט ררמיא נסעי׳ א' כבתולה בחב שחתן‬ ‫יצא יחידי ובן משמע בש״ם שלא יעשה מלאבד‪ .‬אם בי‬
‫אמור כעשיית מלאכה וכסעי׳ כ׳ כבעולה כתב שיכולה‬ ‫איני מבואר שם כפירוש שאסור מ״ם משמע כן )כתי‬
‫לגצזול גמל! ורע דבעולה שכתבו הרמבים והש״ע‬ ‫הי ‪ .‬משכים לאזמיתי יהילח ולשץ הש״ם שצריך שימור‬
‫האירוםין הרי היא‬ ‫כוונתם לאלמנה מן הנשואץ‬ ‫סשמע דגם בביתי לא ישב לבדו ואף ביוש צריך‬
‫בחילה אבל ‪ p‬הנשואין הרי היא ב חז ^ז שנבעלה‬ ‫ועוד אמרו כאגדה שדתתן ילבש בגדי‬ ‫שימור וכ״מ‬
‫ואפילו ידוע שלא נבעלה נראה שטן הגשואין דינה‬ ‫‪:‬כיד כל י ימי המשתר‪ .‬וריכל יקלסי אותי כל שבעת‬
‫כבעולה ובתולה שילדה בזנות או נ תעביה והפילה או‬ ‫ימי המשתה ופניו מאירים דכתיב והוא כחתן יוצא‬
‫נתברר כערים שזינתה יש לר‪.‬םחפק אם שמחתה‬ ‫מחופתו )סדר׳א שמ ומשתה ושמחה לפניו כל ד ימי‬
‫וברכתה כבתולה כיץ שערק לא נשאת* מעולם או‬ ‫המשחה נילקיגז שפמים! והכלה צריכה ג״כ שימור ‪1‬גמ'‪S1‬‬
‫ביק שאיננה כתולה דינה כאלמנה וכן משמע מלשץ‬ ‫‪ -‬זה שכתוב בחירה בי יקח איש אשה חרשה נקי‬
‫בעולה שכחבו הפיזסקים וציע לדינא‪:‬‬ ‫יהיר‪ .‬לכיתו שנד‪ .‬אחת ושמח אח אשתו וגו• אינה‬
‫ן שני חכטים במשנה ריש כחובות כחולה נשאת או ם‬ ‫שמחה ססש רזה אינו אלא כשבעת ימי המשתה‬
‫ררביעי ואלמנד‪ .‬ליום החמישי וד‪.‬טעם בבתהר‪ .‬מפני‬ ‫ובאלמנה ג׳ ימים אלא זדיו לעניין מערכי המלחמה‬
‫שביד יושבים בשני וחמישי לכן נשאת ברביעי ונבעלת‬ ‫‪:‬דכהיב לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל רבר‬
‫בלילה ואם לא ימצא לר‪ .‬בחולים ישכים לביד ואולי‬ ‫שגם אינו מספיק מים ומזין בסביאר כסוטה ומ*ד‪ [.‬ונקי‬
‫יתברר שזינהה תחתיו אחר אירוסין ואמורה לו אבל‬ ‫יד‪.‬יה לביתו לרבית על בינה בית וחנכו ונטע כרם‬
‫אם ימשך מהבעילה י‪ 1‬ם או יומים תתקרר רעתו ולא‬ ‫וחללו שהיא פטור ועזמח את אשתו אשר לקח להביא‬
‫יבא לביר ויצא מזה מכשיל ולכן אמרו בגם* דמקום‬ ‫יבמתו שפטור מכל אלו זשס »״» ‪ (.‬וגם לפשמיה רקרא‬
‫שביד יושבים בכל יום אשה נשאת בכל יום וכן אצלינו‬ ‫אץ השמחר‪ .‬שבפסוק זה כשמחת משתאות וביטול‬
‫דלא שייך כלל טענת בחולים לעניין איסיר כיון‬ ‫מדאבה אלא כלומר לענגד‪ .‬ולמלאות רצונה ככל אשר‬
‫שהקדושץ והנשואין כאחד כ״ג נשאת בבל יום ווה‬ ‫יכול וכ*כ בם׳ יריאים מצור‪ .‬ק־׳ן ורל למדט בשנה‬
‫השלחן‬ ‫הלבות קדושין סימן ס״ד‬ ‫עתך‬ ‫‪208‬‬
‫קאי נוכ־כ הדין והרינוביא דמשוס שקדו וברכה לא היו קינמים‬ ‫שלא ה תי רה ה מ שנ ה כי‪.‬ים הרא ש ‪ p‬ג״כ דביום ה שני‬
‫יום וכ*כ בש'מ‪: 1‬‬ ‫ישכים ל בי ד פיר שו בנ ם׳ דז הו מ טע ם אחר כ די שיהיה‬
‫ויש להסביר ט ע ם בז ה ד ב א מ ת ל מ ה חששו ח כ מי ם‬ ‫לי ש הו ת נ׳ יטים אחר ה ש כ ח להכין צו רני ה בעי רה‬
‫שי שכים ל אי מנ תו הלא הוא אסור ב מ ל א כ ה ואי‬ ‫וב רבי עי יכנ סנ ה א ם‪ :‬ב אם כבר הכין יכול לבנום אותה‬
‫משים שמא לא יציית מ ה נע שה לנושא ב תול ה שאסיר‬ ‫גם כיי ס רדא שין לרינא רמ שנה ולרירן כ כל יום ובאי־מנה‬
‫שבעה ימים ב מל אכ ה אמנם עיקר העניין ‪ p‬הו א רוודא־‬ ‫לא פיר שה ה מ שנ ה ה טע ם ופירשו כגם׳ שני ט ע מי ם‬
‫הלילה לחשיר שום בר י שראל שיעבור ע ל דב רי ח ד ל‬ ‫ד א ח ת כי ץ ר ש מ ח ת ה ג׳ ימים חשו חכמים שלא י שני ם‬
‫אך נ א מ ת עיקר נשואי אל מון ו א ל מנ ה אינו אלא יום‬ ‫לסחר בבוק ר לאומנ תו לפיכך צוו שי שאנה ב ח מי שי‬
‫אחד וכמו שה ברכה שלהם הוא רק יום א חד כ מו כן‬ ‫ו מ מיל א י הי ה ב בי תו גם ביום מחר ול מח ר תו מפני‬
‫ש מחת ם הוא רק יום א חד ו מיתר מ רינ א לה שכי ם‬ ‫ע*ש ו שב ת וי ש מח ע מ ה ג׳ ימי ם ועור טע ם כרי שי בעלנה‬
‫ל מל אכ תו למחר וחששו חכמי ם לצע ר שלה ו ת ק ט‬ ‫בליל ה של יים ה מ שי שנ אמ ר ה בו ב רנ ה ל אד ם ד ה א ר ם‬
‫שי שמח ע מ ה ג׳ ימי ם ו מ פני ש הי ת ה ה קנ ה חד ש ה לכן‬ ‫נברא ב ש שי ו ה ק ב׳ ה בירך אי תי פרו ורבו ו הב תול ה‬
‫הנ חינו שי ש אנה בח מי שי ד מ מיל א י ש מ ח ע מ ה נ׳ ימים‬ ‫בי א ת ה בליל יום החמי שי וגם א׳ נ אמ ר ה ב ר כ ה לדגים‬
‫כמייש ו ממיל א אהו־י שהנהיגו כן ונקבע האיסור ס ל א כ ה‬ ‫שנבר או בחמי שי וברכן ה ק ב״ ה פרו ורבו ומלאו אה‬
‫ג׳ ימים לכן א ח׳ ב אף כא־זה יום שישא הורגלו בז ה‬ ‫המים וגו׳ ‪:‬‬
‫שלא לע שות מ ל א כה ג׳ ימים נואולי זהו כוונת רש*י דל‬ ‫ץ ודקדקו ר בו תינו הרא שונים מד ל א פיר שה ה מ שנ ה‬
‫ד׳ ה׳ ‪ .‬ד׳ה למתה ע׳ש ובש׳ת וד‪ ' 1‬ק‪: 1‬‬ ‫רק ט ע מ א ד ב תו ל ה ו ב ב תו ל ה ני פ ה לא פיר שה רק‬
‫י נ׳ ז כ ת בנו ל ד ע ת ה ר מ ב׳ ם ו ה ש׳ ע א בל ה טו ר כ ת ב‬ ‫ה טע ם הנוג ע לאים־ר ש״ם ד ב ש בי ל ה טע מי ם האהרים‬
‫ה קני חכמי ם שתנ ש א א ל פנ ה ביום ה׳ ו ת ב ע ל בליל‬ ‫לא היו קובעים יום טיו ח ר לנ שואין ד ט ע ט ד ב ר כ ה‬
‫אינ ה אל א עצה טוב ה וטעם דהבנר‪ .‬ה ס עוד ה אם כי ו' כרי שי היה ש מה ע מ ה ג׳ ימי ם ה׳ ב ש ב ת וששי‬
‫ב ש ב ת ו שב ת בר״א ב ב ע ל מ ל א כ ה א ב ל ארם ב ט ל שאין‬ ‫היא ל עיכוב א א מנ ם אם כ נ ר הכין ר שאי לישא מ תי‬
‫לחוש שילך ל מל א כ תו יכול לי שא ב כל יום ולב תול ה‬ ‫שירצה ולכן א מ רו ח ד ל שבמקים שכ*ר יו שבים ב כי‬
‫לא תקנו יום ידוע לנ שואין ב שביל זה שאין לחו ש שמא‬ ‫יום אינוה נ ש א ת ב כ ל יום אם הכין צרכי ה ס עוד ה ואינו‬
‫יניחנה וילך ל מל אכ תי ע כ׳ ל והמעם מ פני ש ש מ ח תו‬ ‫מ ק פי ד ע ל יום ה ב ר כ ה א מנ ם עכ״ז כ א ל מנ ה נ ר אה‬
‫מ רוב ה ולא ילך ל מ ל א כ ה כל ש ב ע ה ו ל די ע ה זי אסור‬ ‫ססיגיי ת ה ש׳ ס ד מי שהוא רעל מ ל א כ ה או ב על מסחור‬
‫ל א ל מנ ה הנ ש א ת ל אי מון כ שהוא ב ע ל מ ל א כ ה או ב ע ל‬ ‫אין לו לי שא רק ביום הח מי שי מ פני ה טע ם כרי שי שמח‬
‫עכק לי שא רק ביום הי וזהו גם ד ע ת ה תי ס׳ ו ה ר א׳ ש‬ ‫ע מ ה ח מי שי ב ש ב ת ו ע׳ ש ו שב ת ויכ״מ מתוכי ג׳ ד׳ה‬
‫אשה עישז א מנ ס הפיסקים לא הזכירו שיש איסור ל או מנ ה ויש תי כ א ע ל רב־ תיט בעלי ה ש״ע והאחרונים של א‬
‫הביאו רק ר ע ת ה ר מ ב׳ ם יגם על מנ הגינו ק שה שנושאין‬ ‫ל הנ שא שלא כיו ם ה ח מי שי וגם מע שים ככל יוש‬
‫ב כל יום איך רא ח ש שו ל די ע ה זו ואולי כ פי מ ה‬ ‫שנ ש א ת בכי‘ יום ‪:‬‬
‫שנתבאר ד מ הני טדצלתה א' כ אין ח ש ש בז ה ד א ף אם‬ ‫ךן א מנ ם מ ד ב רי הרמב־ם מ ת ב א ר דג ם ט ע ם זה אינו‬
‫י שכים ל מ ל א כ ה מ ס ת מ א ה מ חו ל לו דזהו רחוק שי ע ש ה‬ ‫עיק ר ש כ תב שם כה־*׳ ט׳ו מקום שאין ב״ר •ושבין‬
‫ננר רצינ ה ד מ ס ה מ א אם לא ת תן לו ר שו ת לא יע ש ה‬ ‫בו אלא ב ב׳ וה׳ כיי בד בתי■‘ ה נ ש א ת ביום ד׳ שאס‬
‫ואע״ג ש ח ד ל ה ש שו לזה שיע שה נג ד ר צונ ה ט י ט כיין‬ ‫הי ח ה לו ט ענ ת ב תולי ם י שכים ל בי ד ו מנ הג חכמים‬
‫ש לדע ת ה ר מ ב׳ ם הוי הי ת ר נ סו ר וגם ל ר ע ת ד סו ר הי א‬ ‫שהנושא א ת ה ב עול ה י ש אנ ה בחמי שי כ די שיחיה שמח‬
‫רתוק ה מ צי או ת לפיכך ל א ח ש שי בז ה ו מ׳ ם צ׳ ע‬ ‫ע מ ה חמי שי ועי ש ושיבת ויוצא ל מל אכ תו יום ראשון‬
‫ל מע שה אך אם קודם רגשואין דיב רו ביני ה ם שאחר‬ ‫ע כ׳ ל ת ל ה ד ב ר זה ב מנ הג חכמים ולא מעיקר דינא‬
‫הנ שיאץ מיד י ס ע היא מכאן פ שי ט א ר שרי ד ה רי הי א‬ ‫ולכן לא פי ר ש ה ה מ שנ ה טע ם ר אל טנ ה ונם הנסי שהתירה‬
‫כ מו חל ח ו מוי ת ר ת על שמח‪. ,‬ת שנ ת ב א ר ד שרי ‪:‬‬ ‫במקום ש כי ר יו שבים כ י ל יום לישא ב כל יים לא על‬
‫י א כ ת ב ה ר ט כ׳ ם ד ל אין גישאין נ שים לא בע׳׳ ש ולא‬ ‫ה ב תול ה ל ב ד כיונו שהרי א מרו אשת נ ש א ת ככי‘ יוס‬
‫לירי חילול ש ב ת‬ ‫ב א ח ר ב ש ב ת גזירה שמא •בא‬ ‫ולא א מ רו ב תו ל ה נ ש א ת ב כל יום ש־ם ראכל הנ שי ם‬
‫כתקין‬
‫‪m‬‬ ‫קה‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סיטן ם‬ ‫עריו‬
‫ולפי כבידה ראם מקפידים ע״ז למה אין ביכולתם לכופה‬ ‫בתקץ הסשרח ^והחתן טרוד נסעורד‪ .‬עכ״ל וחמור‬
‫כמו שביכולת משפחתה לכוף אותו וכן נראה עי ^י לדינא‬ ‫וחרא׳י!( מתירים דלטסקנא רסיגיא לא ודישינן לחילול‬
‫וכן כל ענייני מזםוטי חתן וכלה הנהיג אם צר האחר רוצח‬ ‫»בת דמסתמא מכינין מקורם כל מה שנןורך יחםעורח‬
‫לסחוח עזלא לעשות אין ביכולתו וכן כשהיא בחולח‬ ‫וכתב ד&ור דאהא סטכינן לעמות סעודות כין כשכת‬
‫ו ת א אלמץ והיא רוצה לעשות לח כמנהג הבתולות‬ ‫כץ במוצאי שבת ע*ש יכתבו רבותיני בעלי הע*ע דכן‬
‫כמו כלי זמר וכיוצא בזה ו ת א אינו רוצה יכולח יצופו‬ ‫‪ 0‬שמ חמנהנ לישא נשים כע*ש>והוא שימרח בסעודת‬
‫וכן להיפך כשהוא בחיר והיא אלמנה או גרושה י טל‬ ‫הנשואין ג׳ ימים קורם הנשואץ עכ״ל ועכשיו אין נוהגין‬
‫לכופה לעשית לו כמנהג הבחורים ;‬ ‫לדקדק נם ביה וניל הטעם דהן אמת רכך אמרו חדל‬
‫י ג נהגי שדא לישא נשים אלא כחצי חדש הראשץ‬ ‫שקרו חכמים על תקנח בנית ישראל שיהא טורח בסעודה‬
‫שהלבנה מתוספת והולכת ולא בחסרוגח ואין ‪ro‬‬ ‫ג׳י מי סי הו הכל בימנם שהחתן היה עושה הסעודה אבל‬
‫גית ש אלאסימנא מבא בעלמא כדרך שמושתן המלכים‬ ‫עכשיו מנהגינו ^צהכלה היא עושה הסעודה לא חיישינן‬
‫על המעיק כרי שתמשוך מלכותן וכשם שממשיכין‬ ‫לחילול שבת דרוקא להחחן חיישינן שירצה לצאת ירי‬
‫יין כצנודות לפגי חתנים וזהו נטי לםיטן טוב שהזיוג‬ ‫הכלה לרדבות במנות כי נשים מקפידות בזה אבל‬
‫יחיסף ואץ בזה משום דרכי האמורי כטיש גיד ר סי׳ קעיט‬ ‫ביק שהכלה עושה הסעודה לא חיישינן לחילול שבת‬
‫ויש חדשים שנהגי שלא להקפיד כזה כאליל ות שת‬ ‫כי ו ^ תן אינו מקפיד כזה וכן מתבאר מלשון הרטבים‬
‫ואדר ויותר טיב שיא להקפיד כני בזה שנאמר חטים‬ ‫שמסיים שו«חן טרוד בסעודה בלומר כיון שהחתן‬
‫ח ת ה עם ר׳ אלקיך והרי בסימן ברכה לדנים ולאדם‬ ‫טרוד נסעורה לתקנתה חיישינן לחימל שבח ולפיו‬
‫אין טקפידין אף שזה נזכר בנט׳ כ״ש מזה שלא נזכר‬ ‫מנהגינו נכון גם לדעת הרמב״ם ומים עינינו רואות‬
‫כגט׳ כרל ואפשר מפגי שישראל מונין ללבנה ונט שמ‬ ‫שבימי החורף נכין מאד לבלי לעעזות ת פ ה בעיש כי‬
‫ללבנה לכן נהנו להקפיד ועור דאין הקפירא שלא‬ ‫הימים קצרים ומאחרים דתיפה אך אין כח בידינו‬
‫ל העמיר בחסרונה אלא לסימן טיב לחעמיר במילואה‬ ‫למהות זמ׳ש הרמבים ביום א׳ ממי מוכח אפילו לשיפתז‬
‫ימים יותר טוב להקפיד על מה שנאמר בגמיו‬ ‫דאין האיפור רק במיש עיש ד הי ‪ .‬נרשיי ז״ה איח ליה‬
‫לף נבר נהכאר כא״ח סי׳ שליט שאסור לקרש אשה‬ ‫רווחא ואולי שתפש כתירון הראשון ‪ cw‬דלנפשיה וני ולתירון זה‬
‫כ שנת ואף אם קידשה ב תל אסיר לכונסה לחופה‬ ‫מוכרח לופו־ מה זתני במ׳ש הוא על יום ראשון נמלו דאל*נ‬
‫כשבת יאף שע״י הקדושין כבר היא אשתו ט״» כיץ‬ ‫מאי קושיא מיוהיכ עיש ובירושלמי ריש נתונות מטאר דאין‬
‫שע״י הגשיאין זוכה במציאתה ובמעשה ידיה ו ת ה‬ ‫משאין נשים לא בעיש ולא כמוצאי שבת מפני כטד שנון »דש‬
‫כקינה קניין בשבת ולכן יכניסנח ל תפח מבעוד יוזם‬ ‫וזהו מקורו של הרמבים ותמיהני שלא הביאו זה וצע׳נן ז‬
‫דכול לכא עליה כיאה ראשינה נ שכת כמ׳׳עז כמי׳ סיע‬ ‫ל ב אם החתן אינו רוצה לעשות סעידה וקרובי הכלה‬
‫ואע״ג דהתוספת כתיבה זכתה משעת ביאה לא‬ ‫רוצים שיעשה סעידה כופין אותי שיעשה סעידה‬
‫אמרינן דהיא כקונה קנ ‪ p‬בשבח דאץ ה ב ^ קניינו‬ ‫לפי כבודו ולפי כבורה כן פסקו נ ל הפוסקים רלפי‬
‫של האשד‪ .‬אלא האשה וצי קגייט של הבעל והוא כנר זכה‬ ‫כבודו הכוונה שאם משפחחי עשירים מטשפחח ה ועושים‬
‫בה משעת חופה אמנם כ שתתח ת פ ת נרה ואחיכ‬ ‫סעודות יותר כהרחבה סבני םשפחתה מחוייב לעשות‬
‫טבלה אפשר דלדעח הרמניס דאץ חופת נרה חיפוז‬ ‫כמשפחתו ולפי כבודה הכוונה להיפך דכילא הוא‬
‫ו ת ה קניינו בביאה ראשונה אץ לבא עליה בשבח אמנמ‬ ‫עולה עסו ואינה יורדת עמו ומבואר מזה רלא לכד‬
‫כבר נחב אי דרוג הפוסקים חייקים על הרמבים ובסי•‬ ‫הבלה בעצמה ביכילחה לביפו לזה אלא אפילו קרוביה‬
‫ניה נארגו דייל דנם הרמב״ם מורה להפוסקים זרש‬ ‫ובנק שתא שיתקה ואם היא אימרח שאינה מקפדת‬
‫זמביש סקיל( ‪:‬‬ ‫לא סמתברא שיהיה כיכילח הקרובים לכופי ואפשר דגם‬
‫ט ן הרבה מ ר ט ה עו כ ח ט דזה יחופה ק*נה אינו אלא‬ ‫בבה״ג יכולים לביפו דיכילים ייסר נהי שתא אינה סקפרת‬
‫נכתילד! אבל באלמנה אין חופה כה קניץ אלא‬ ‫מים יש זילותא לבני המשפחד‪ .‬וסי ת האידנא דחכלה‬
‫עיי י ת ד של ביאה זונח במניאתד‪ .‬וכמעשה י ת ה‬ ‫עושה הסעודה ליח לן בה ונראה דלמנהנינו ינול החתן‬
‫ולפיכך ציין ליותיהר עמה קידם שבת כרי שלא יהיה‬ ‫ובני סשפחחו לכן« להכלה שתעשה הסעודה לפי כבודו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין ם*טן ס״ד‬ ‫ערוך‬ ‫‪210‬‬
‫כקונה קניין נ שכת וכן םו)םו רביתיני בעלי ה־ב״ע בם'׳ ובלי מזמוטטי חתן וכרה ורק מסרהיס הקרושין והנרגוח‬
‫זה יבא׳ח סי׳ שליט ובאמת כש׳ם לא נמצא זה כלל יב־יהא ומיד מסתלקים אין זה בנדר חופר‪ .‬שיהיה זה רניי;‬
‫הילוק בין אלמנה לבתולה בקנק חיפה וגם הרמב׳ם לא דבאימנר‪ ,‬ואלמון אין דרך לעשות הכנות ומזמ מים‬
‫הזכיר זה אמנם דברי רבותינו אלה מיוםדים על רברי וביודאי חיפתה אינר‪ ,‬אלא ביהוד הראוי לביא!־‪ ,‬וזהו‬
‫הירושלמי ריש כתובות דנרסינן שם הלין דבנסין ארמלין שאומר הירושלמי על אלמנות דחופות בתילות פשיטא‬
‫צריכין לכונסן מבעוד יום בעיש ומבואר מזה דנשתנה שעיש־ן ביום דהרי יש להם הכנות הרבה כמו צעינינו‬
‫דין אלמנה מדין בהילה ור‪.‬׳פ דכבתולה חיפה קינה רוא־ת אכל כאלמנות דחיפתם הוא שעה קלה ביחיד‬
‫וכיון שהיה החיפה בעיש יכול לבא עליה בשבת אכל הראוי לביאה וביכילת לעשות זה כ^ילה לכך הזהיר‬
‫באלמנה בהכרח שיכניסנה כלומר שיתייחד עטה מכעיי הירושלמי לעשות זה מבעוד יום ולכן הרמכ׳ם ז׳ל‬
‫לפי שאין בה חופה ול^־ז למאן רס׳ל דח־פה בבתילה דס׳ל דחיפה הוא יחוד הראוי לביאה לא הזכיר חיליק‬
‫היא ג״ב יחוד הראוי לביאה כמ׳ש כסי׳ נ׳ה צ׳ל בין אימנה לבתולה ורבותינו בעלי התום' והיא׳ש ושארי‬
‫לפי שזהו חופה ואין ראשונים דס׳ל דחיפה הוא אפריון לכל שכעת ימי‬ ‫דבאלמנה גם זה אינו מועיל‬
‫בא'‘ מנה הופה לפיכך צריך ביאה ממש מבעיד יום המשתה יכן ס׳ל לד‪,‬ירושלמי משים דכן היא מנהגי של‬
‫עולם לכן כתבו שיש חילוק בין אלמנה לבתילד‪ ,‬ונם‬ ‫ולבונסן דקאמר הירושלמי הוא ביאה ממש ]כ־ש סי‪',‬ו! ‪:‬‬
‫ואעיג דאין ראיה כלל מהירושלמי רלאו מטעם הם מודים דביחיד הראוי לביאה פני באלמנר‪ ,‬דזהי‬
‫דאין באלמנה חופה אלא משים דהידושלמי ם ’ל חיפתה וזר‪ ,‬שכתבו דאין היפה באלמנה כלומר הח־פה‬
‫שם דאסור לבעול בתולה בתחייה בשכת משים חכירה שעושין לבתולה ליכא באלמנה כמו שאנו רואים נם‬
‫ויכן זה שאמר הלין רכנםין אהם־יין זהו עצם החופה עתה ולכן לדינא וודאי אס רוצר‪ ,‬לבא עליה בשבח‬
‫כי־׳וטר שמכניסה לחופה והיה לבתיי׳ה אי׳א משום צריכה להתייחד עמו טבעיי ביח־ר הראוי לביאה אבל‬
‫דבתולה בלא׳ה אין עושין החיפה בעיש דלא חזיא אם איני רוצה לבא עליה כשבת או שהיא ממאה א־צ‬
‫לביאה בשנת ולעולם אין חילוק כין אלמנה לכתילה לזר‪ ,‬ויר‪,‬יר‪ ,‬קניין הופתה בשיכא עליה אחר השבת וב׳ז‬
‫נהנריא וכיכ מהרי׳ס[ ם'מ כיון דרבותינו הראשונים הפכו לריגא אבל כבל כתב אהד מקדמינים שיש סכנה לבא‬
‫פירוש הירושלמי לחלק בין בתולה לאלמנה אין לנו על האלמנר‪ ,‬ביאה ראשינה בשבת ‪1‬מדא ‪:‬כ נ‪:‬ס וזהרי׳ל(‬
‫אף אם נתייחדו מבעיי ולכן יש מהנדולים שצוו שיכא‬ ‫לזוז מדבריהם ‪:‬‬
‫ין ולענ׳ד נראה דנל הפיםק־ם לא פליני כיל יפי ם־ש עליה טבעיי ורי נדעראה בלבד ובכר נהגי להזהיר‬
‫בסי׳ נ׳ה דיש הרבה מיני חופות ומן התירה כולן לכרי לבא על אלמנה ביאה ר<!שונה כשבת מפני הסכנה‬
‫חופות הן בפי מה שהנהיגו העם באיהי מקיט וגם וככר אירע מעשה בזה כדור שלפניני בגדול אחר‬
‫הרטבים מודה לזה כמיש שם והנה זהו וודאי דאם שהורה היר‪,‬ר בדכר ונההרט אח׳ב כאד יכך כקיכלני‬
‫הנהיגו שהחופה הוא יחוד הראוי לביאה כמיש הרמבים בילדותי מפי אחר מהנדויים ]עב״ש מיש נש‪ :‬ל;’”ז ולל‪:‬‬
‫וש־לרו דאי; נה הכנה! ‪:‬‬ ‫גם באלמנה יש חופה זו דלמה נחלק ביניהם אכל אם‬
‫ההיפר‪ .‬היא ישיבה באפריון כל שבעת ימי המשתה‬
‫כמיש הראיש בם־כר‪ ,‬וס’‪ [3‬וכ*כ התום׳ שם זנ״ה‪ :‬דיה יך‪ ,‬אין נוש(זים נשים כהוהים לא כר״ילות ו־א אלמנית‬
‫ולא מייבמין רכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך‬ ‫איוו וכן אם החופה היא הבאה לביתו לשם נשיאי;‬
‫א־ פריסת סורר על ראש הכלה או היגומא או לפי נמ׳י‪ ,‬ה' ‪ 1:‬ואין מערכי; שמהה בשמחד‪ .‬רכטי שאין ע־שין‬
‫המנהג שלנו כיריעה פרוסה על כלונסאות בחצר בהב׳נ מצות הכילות הבילות כרי שיהא לבי פניי למצוד‪ ,‬אהת‬
‫ומושיבין הכלה וסותרין שערות ראשה וההתן משליך כמו כן צריך שיהא לבו פנוי לשימהה אחת ‪1‬תי‪1:: ’:‬‬
‫עליה הכיסוי ומוליכין אותם '*החופה ובחזרה מההיפה וילפינן זה משלמה כשנמר בניין בהמ׳ק עשר‪ ,‬חג שבעה‬
‫לבית החתן כמזמוטי ההן וכלה בוודאי אלו ההיפית ימים קידם החג כרי שיא לערב שמהה זו בשמחת‬
‫אינן באלמנות כמו שעינינו רואות אף שמעמירין החג ‪1‬שס ש׳ ‪ 1.‬ובירושלמי יליף לד‪ ,‬מרבתיב מלא שב־ע‬
‫כלונסאות יפודשין יריעה אך עושים בהצנע כבית זאת וגוי וניט בטעם הירושי^מי דאפילו במין שכהה‬
‫ותזוג גאיב ועומדים תתת הכלונסאות בלי שושבינים אר״ת כנון לישא שתי נשים כבת אחת אין מערכין‬
‫גמיש‬
‫קו ‪211‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות קדושין סימן ס״ד ם״י•‬ ‫עחך‬
‫לא נשאה אכל כערב הרגי מיתר לישא אפילו בחולה‬ ‫כם״ש ב סי סיב >רש אבל סותר בחוה״ם להחויר גרו>«תו‬
‫אע*ג דשמחתה שבעה ימים ט״ם עי קי שמחה חד יומא‬ ‫כשגירשה טן הנשואץ לפי שאין גו ה שמחה כל כך‬
‫הוא ‪1‬ג?ר‪ 1‬ולעניין לעשות הסעודה ברגל יש אוםוייןויש‬ ‫ולכן נם שהשמחה כטעינו אין אומרים בה כל ג׳ יסים‬
‫טתירין כם״ש באיה סי׳ חקט״ו ולבן המנהג >‪8‬לא יי שא‬ ‫ונ״ש סי* ס"נ סרץ*זו אגל כשגירשה מן האירוסין אסיר‬
‫כדל בערב דדגל נמג״א ‪110C‬‬ ‫לישא כחיח״ם ספגי שוהו שסחה שלימה ביון רעריין‬
‫סימ! ס״ה ]טצוה לשטח חתן ובלה ובו ה׳ סעיפים[‪:‬‬

‫יתירה ויש מתירין להסתכל כחכשיטין שעליה או‬ ‫א מצוה גדולה לשמח ההן וכיה ולרקד בפניה ולומר‬
‫כפריעת ראשה ויש אוסרין גם בזד‪1 .‬מקי‪ 1‬ורק כדרך‬ ‫שהיא נאה וחסודה שחוט של חסר ‪.‬משיך עליה‬
‫ראית ארעי סוחר ולא בד‪.‬םתנלות ולא ליגרי אינש‬ ‫ואע״ס שאינה נאה ואין זה כשקר די״ל שהיא נאה‬
‫יער‪.‬יר כנפ שיה‪:‬‬ ‫במעשים ועיר שיש אפילו אינה נאה וחיט של חסד‬
‫ך מבטלין ת״ח להכנסת בלה לחיפה ואפילו מי שתורתי‬ ‫משוך עליה ומזה נראית כנאה אכל אם היא בעלת‬
‫אומנתו חייב לבטל ‪1‬יזמ׳מ ודווקא כשרואה שנכנסים‬ ‫מום לא יאמר שאין בה טום שזהו שקר גםור אלא‬
‫לרדפה חייב לכבדם אבל אם יורע שיש חופה בעיר‬ ‫ישתוק מרבד זה וכן ישבחוה ברבר נאה שיש כה שאץ‬
‫ודנו חייב לבטל מליסורו ולילך שם ‪1‬שס[ ומהו הטעוה‬ ‫לך אדם שאין לו איזה מעלה ‪:‬‬
‫כשמיליכיס אותר‪ .‬להחופה ןנ*שןימיהו אס יש תערובות‬
‫ב אמדו חדל ‪1‬כתו׳ י״ז‪ 1.‬על ר׳ יהודח ברי אילעאי‬
‫נשים מוסג שלא לילך ול ק ילוו החתן כשפוליכים‬
‫שדרה נוטל בר של הדם ומרקד לפני הכלה ואוטר‬
‫אור‪.‬ו ולא הכלה זנרמ דהיא סעוה הכאה בעכירר‪.‬‬
‫בלח נאה והסירה ואיתא כפרקי רר*א נסי״ס למה לא אכלו‬
‫ומטעם זה אם דדבר‪ .‬נשים הולכית נם עם החתן םוטב‬
‫הכלבים כפות של איזבל לפי שהיתה מרקדת לפני‬
‫שלא לילך ‪1‬מ' שמיזית סייא דאימר הטמם דמפשה קודם לתית‬
‫חתן וכלה יאסרו חדל כל הנהנה מסעודת חתן ואינו‬
‫ובהדזשין מ׳ ; מסקיק דתליזיד גדול ו‪5‬י» יעתז' כיק יין ד״ה‬
‫זהאמר( ‪:‬‬ ‫משמחו עובר בחמשה קולות וטת ובלה שפגעו ‪:‬ה‬
‫בזה מעבירין אח הטת טלפני הכלה ליתן לה אח‬
‫ךן כתיב תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכריבי אם לא אעלה‬
‫הדרך ונושאי המת יפנו לדרך אחרת והכל כדי לחבבה‬
‫את ירושלים על ראש שמחתי וזכרון הוא מעשה‬
‫על בעלה ועור רבבור החיים עדיף כרתגיא כמם׳‬
‫בפועל ]ע׳ ועילה ייח ‪ t.‬לבן עריכין לעשיר‪ .‬איזה דבר זכר‬
‫שטחית הטח והכלה הכלה קורטח הטת וועילה המילה‬
‫לאבילות ירושייים ואמרו הזיל זה אפר מקלה שכראש‬
‫קורמת שזה כביר הסחים וזה כבוד החיים ולכן כתב‬
‫התנים ומנח ליה‪-1‬םקום תפילין דכתיב לשוטלאבילי ציון‬
‫הרמגץ זיל דלכל הרברים קירטין ענייני הכלה לענייני‬
‫פאר תחת אפר ספיג דביט ולכן נהגו באשכנז ליחן על‬
‫תמת להועאחי ולכל צרכיו אי להתפרנס מקופה של‬
‫ראש החתן אפר קודם החופה ומסלקין פיר ובספרד‬
‫ערקה נש*מ שם ולשון מם׳ שמיזות אי־‪.‬י לס;ינ‪ 1‬נפייאז ‪:‬‬
‫נו ת ץ ליחן בראשו עטרה עשויה מעלה זית לפי‬
‫שהזית מר זכר לאבילות ירושלים סורז ויש מקימות‬ ‫^ השמחה הוא שירקדו אנשים לחוד ונשים‬
‫שנר‪.‬גו לשבר כים אחר שכעה כרבות וזהו נ מ ת‬ ‫לחור ודזלילה לרקד אנשים עם נשים ודור אמר‬
‫שנוהנין בטרינית אלו שהחתן שיכר דגלי שםברכין‬ ‫בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים ולא אמר בחורים‬
‫עליו ברבת אירוסין ונהרא גהרא ופשטיה ואץ בזה‬ ‫עם בתולות וכל העושים כן ומבעירים אש של גיהנם‬
‫סשום בל תשחית ביץ שעושין זה ספני זכירת ירושלים‬ ‫נעעסם עונשן מרובה ואפילו עם הכלה אסיד לרקד‬
‫ור‪.‬ש״י יזנינו לראות ככני׳ינה אסן ו א ק ‪I‬‬ ‫ואסוד לתסתכל בפני הכלה אפילו רגע אחת בהסתכלות‬
‫פליק הלכות קידושין בס׳ד‬

‫כ ‪3‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קיט‬ ‫ערוך‬
‫סי מן קי ט מה ימצא באשתו ש^גרשנה ושלא תחר עבו‪ .‬ובו ל״הסדפים‪:‬‬
‫כתולה דאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה‬ ‫א כתיב כי יקה איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא‬
‫כלי)הנה׳ כ״ב ‪ (:‬ובזה אט־ו חז״ל)כס( דמזבח מוריד עליו‬ ‫חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר‬
‫דמעות אבל אם היתה נ עיל ה דינר‪ .‬בזיוג שני )פר ״ה(‬ ‫כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו והלכה והיתה לאיש‬
‫דאע״ג דלדידיה הוד‪ .‬זיוג ראשין מ״ט לדידה אין זה‬ ‫אחר ותנן שילהי נימין בית שמאי אומרים לא יגרש‬
‫ראשון )ב״מ( ויש מי שמדייק מדברי רש״י ז״ל סוף‬ ‫אדם את אשתו אא״ב מצא בה ערות דבר דדרשי‬
‫ניטין רבתילר‪ .‬אף כשאינה ראשונה לו דינה נזיוג‬ ‫ליה לקרא כפשטיה אם לא תמצא חן בעיניו לפי‬
‫ראשון ואשתו ראשונה נם כשאינד‪ .‬בר״ולה דינן כזיוג‬ ‫שמצא בה ערות דבר ובית הלל סכרי אפילו הקדיחה‬
‫ראשון)נודע בשערים()ועמ״ז ומהרש״א ולפמ״ש א״ש ודו׳יק(‪S‬‬ ‫תבשילו דררשי לקרא הכי כי מצא בה ערות דבר‬
‫ה יש מי שאומר דעיקר דין זה דלא יגרש את אשתו‬ ‫או ערוד‪ .‬או דבר אחר שפשעה כנגדו ור׳ עקיבא סבר‬
‫אא״ב מצא בה ערות דבר לב״ש ולב׳׳ה נשסרחה‬ ‫אפילו מצא אחרת נאה הימנה דרריש לקרא הבי והיה‬
‫נגדו אין זה לא איסור דאירייתא ולא איסור דרבנן‬ ‫אם לא תמצא חן בעיניו פירוש חן של נוי או שמצא‬
‫אלא עצה טובה היא )מל״מ ‪:‬ס בשס ננה׳׳ג ועיד‬ ‫בה ערות דבר והלכה כב״ה שאם פשעה כננדו יכול‬
‫נמה נדולים( אבל מנמר‪ .‬גדולי ראשונים נראה דאיסור‬ ‫לנרשה אבל לא ינרשנה כדי ליקחנאה היטנד‪) .‬פ‪ 1‬ר(‪:‬‬
‫נטור הוא והרש־ב״א ז״ל כתב בתשוי)הי״ה( דלכן לא‬ ‫ב הנביא מלאכי אמר כי שנא שלח ואמרו חז״ל)שס( חד‬
‫תקנו ברכה בגירושין מפני שיש גירושין שהי בעבירה‬ ‫אמר אם שנאתה שלח כר״ע )רש״י( וחד אמר‬
‫כגון שלא מצא בה דבר שיבול לגרשה ע״פ הדין‬ ‫שנאוי המשלח לפני המקום )כס( ולא פליני הא בזיונ‬
‫ולבן גם במקום שמציוהלנרש לא הקנו ברבה דלא פלוג‬ ‫ראשון הא בזיוג שני דאמר ר״א כל ד ‪a‬נרש אשתו‬
‫רבנן ע״ש הרי דס״ל דאיסיר גמור הוא ונם הריביש‬ ‫ראשונה אפילו מזכח מוריד עליו דמעות ודריש לה‬
‫בת שוב׳)סי׳ קכ״ז( כתב דאם א״ל אביו שיגרש אשתו‬ ‫מקרא שם ודווקא כשמנרשה בע״כ אבל כשגירשה‬
‫א״צ לשמוע לו שהרי אם א״ל עביר על ד״ת א״צ‬ ‫מרצונה לית לן בה )נ״י( ולפ״ז לדידן שיש חדר״ג‬
‫לשמוע לדבריו ע״ש הרי דס״ל דזהו איסור תורה ובן‬ ‫על נט בע״כ ליתא להאי דינא)עחמ״ח סק״נדגם ננ ה׳ג‬
‫משמע לר‪.‬דיא מירושלמי דמקשה לב״ש למה לי קרא‬ ‫לא ימהר לגרשה( נ‬
‫דלא יוכל בעלד‪ .‬הראשון לשוב לקחתה דדי כבר‬ ‫ג לפמ״ש מתבאר דב״ה לא קאמרי רק מיוג ראשון‬
‫נאסרה עליו משום ערוד‪ .‬ותירץ לעבור עליו בלאו‬ ‫אבל בזיוג שני ס״ל כר״ע דאפילו מצא אחרת נאה‬
‫ע״ש הרי להדיא דאיסיר תורה הוא ובן משמע בש״ם‬ ‫הימנה יכול לגרשה אבל מדברי הטור מתבאר דלכ״ה‬
‫דילן ששאל ר״פ לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא‬ ‫בין בזיוג ראשון ובין כזיוג שני אין לו לגרשה בשביל‬
‫דבר ועבר וגירשה אם הוה נ ט וא״ל רבא מדגלי‬ ‫אחרת נאה הימנה דקרא דכי מצא בר‪ .‬ערות דבר‬
‫רחמנא באונם שלא יובל לשלחה ובל ימיו בעמוד‬ ‫אתרווייהו קאי )פרישה( ונם בויוג שגי לא יגרשה‬
‫והחזיר קאי מבלל דבשארי נשים מה דעבד עבד‬ ‫אלא אם כן הקדיחה תבשילו וכיוצא בזד‪ .‬שיש לו‬
‫ע״ש ואם אין כאן איסור תורה מה זו שאלה אלא‬ ‫עליה שנאה ובזר‪ .‬אומר הנביא אם שנאת שלח וכן‬
‫וודאי דאיסור גמור הוא אלא דעב״ז צותה תתורה‬ ‫מםתבר דבאחרת נאה הימנה לא שייך עליה לומר‬
‫שאם עבר ונירש ניטו גט )ורבא לשיטתו בתמורה ד ‪ :‬דאי‬ ‫ששנאה )ב״ח( אמנם בזיוג ראשון אע״ג שהתורה‬
‫עביד לא מהני דלאביי שם ל׳׳ק כלל ועתוס׳ שם ו׳ ‪ .‬ד״ה והשתא‬ ‫התירה לו לגרשה בכה״ג מ״ם לא יםד‪ %‬לגרשה‬
‫ודו׳׳ק( ו‬ ‫ושנאוי המשלח אא״כ מצא כד‪ .‬ערות דבר או פריצות‬
‫ן כללו של דבר כשמגרשה מפגי שמצא אחרת נאה‬ ‫וכן מתבאר מדברי הרמב״ם פ״י מגירושין דין כ״א‬
‫הימנה יש בזה איסור תורה אפילו בזיוג שגי אי ל‬ ‫ע״ש וכן כוונת רבותינו בעלי הש״ע בסעי׳ ג' )וזהו‬
‫אם שנאה בלבו מפגי שפשעה כנגדו אפילו רק הקדיחה‬ ‫שהגיה הרמ״א אבל נלא״ה ונו׳ לבאר כוונת הכ״י דאיגו פוסק‬
‫תבשילו וכ״ש אם שונאה מפני איזד‪ .‬מום שבה או‬ ‫נב׳ש ומתורץ מה שהקשו המפרשים וזהו כוונת הגר״א ודו״ק( ‪:‬‬
‫מפני איזה מדד‪ .‬לא נכונד‪ .‬שיש בה יבול לגרשה בזיוג‬ ‫ד י״א דאיסור זר‪ .‬אינו אלא בנשואה ולא בארוסה‬
‫שני אבל בזיוג ראשון גם בכה׳׳ג לא ימדד לשלחה‬ ‫דארוסה בכל עגין יכול לגרשה וכן משמע פשטא‬
‫דטזבח מוריד עליו דמעות אא״כ מצא בר‪ .‬ערות דבר‬ ‫דקרא דלאחר נשואין סיירי מדכתיב כי יקח איש אשד‪.‬‬
‫או שאינה צנוער‪ .‬כבנות ישראל הכשירות כגון שעוברת‬ ‫ובעלה וכן משמע מדברי ב״ה כמשנה דקאמרי אפילו‬
‫על דת יהודית כגון זו טצוה מן התורר‪ .‬לגרשה )נר׳(‬ ‫הקדיחד‪ .‬תבשילו וזהו לאחר נשואין שמבשלת לו ומ״ט‬
‫שנאמר כי מצא בה ערות דבר ושלחה מביתו )שש(‬ ‫י״א דאין חילוק בין ארוסה לנשואה )שני הלימות במל״מ‬
‫ואפילו לכ׳׳ה כן הוא )תום׳( ואשד‪ .‬שנתגרשה משום‬ ‫ס׳י ע״ש( ולדיעה זו צ״ל דהפסוק והמשנה אורחא‬
‫פריצות אין ראוי לו לאתר שישאגה אם אדם בשר‬ ‫רסילתא החני וכן י״א דזיוג ראשון אינו אלא' כשהיתה‬
‫ר‪.‬ןא‬
‫השלח;‬ ‫הלכות גיטין סימן קיט‬ ‫ערוך‬
‫מדברי הרשב״א שהבאנו בסעי׳ ה׳ מתבאר שיש טצוה‬ ‫הוא והתורה קראו אחר כדכתיג והלכה וה^הה לאיש‬
‫לגרש מי שראויה להתגרש ובן מבואר מתים׳ סיף‬ ‫אחר ולא כתיב לאיש שני לומר שאין!ה בן זוג להראשון‬
‫נימין שכתבו דגם לנ״ה מצוד‪ ,‬מן התודה לגרש פרוצה‬ ‫שזה הוציא רשעת מביתו וזה הכניסה לביתי זכה שני‬
‫ע״ש ‪:‬‬ ‫משלחה שנאמר ושנאה האיש האחרון ואם לאו קוברתו‬
‫ט כתב הרמב׳׳ם )שס( לא ישא אדם אשר‪ ,‬ודעתו‬ ‫שנאמר או כי ימות האיש האחרון כראי הוא במיתה‬
‫לגרשה ולא תהיה יושבת תחתיו ומשמשתו ודעתו‬ ‫שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך‬
‫לגרשה עכ״ל וכ'כ הטור והש׳׳ע ור״ל יבין לישא‬ ‫ביתו )ג ד‪.‬׳( ;‬
‫לכתחלה על דעת גירושין ונין כשנתיישב בדעתו‬ ‫ז וכן אשה רעה לבעלה כגון שמקבלת אותו או‬
‫אהר שנשאה שיגרשנד‪ ,‬ימשמש עמה יש •איסור‬ ‫מצערת אותו שלא לאכול עמו וכיוצא בזה שמקבל‬
‫בדבר ובפב״א מאיסירי כיאה כתב וז״ל אסיר לאדם‬ ‫צער ממנה נם בזיוג ראשון מצוה לגרשה שנאמר‬
‫לישא אשה ודעתו לגרשה שנאמר אל תחרוש על‬ ‫)משלי נ׳׳ג( גרש ל־ן ויצא מרון וקשה אשה רעה כיום‬
‫רעך רעה וד‪,‬יא יושב י׳בטח אתך ואם הודיעה‬ ‫סגריר )יבמות ס׳׳ג ‪ ( :‬והוא יום ברר ורוח שנאמר )שס‬
‫בתחלה שהוא נושא אותה לימים מיתר עכ׳׳ל מתבאר‬ ‫כ״ו( רלף טורר ביום סגריר ואשת מרנים נשתוה ובל‬
‫מדבריו שהטעם מאיסיר זה היא מפני שהיא אינה‬ ‫אלו הרברים לבתחלה אבל בריעבר כשעבר וגירשה‬
‫יודעת מזה אבי‘ אם מידיעה שנישא איתר‪ ,‬לזמן מיתר‬ ‫בבל ענין ניטו גט ואינו מחוייב להחזירה ורק באינס‬
‫וי‘פ׳'ז גם ביושבת תחתיו אין איסור לשמש עמד‪,‬‬ ‫גלי רחמנא רבעמור והחזיר קאי ולא באחריר‪-‬י )שוף‬
‫אא״ב איגו מידיעה שרצונו לגרשה אבל בשפוריעד‪,‬‬ ‫גיסי!( והפוסקים השמיטו זה מפני שפשוט הוא ועור‬
‫מותר ויש מהגדולים שכתבו כן)רד‪.‬״ה סק׳׳ה{ ויש חילקין‬ ‫אפשר רלא הוצרכגו לסברא זו אלא '‘ פאן רס״ל רכל‬
‫בזה )ב״ש כשם פרישה( ובתשו׳ הגאונים מבואר רבמודיעה‬ ‫מילתא ראמר רחמנא לא תעביר אי עביר לא מהני‬
‫מיתר )פי״ר‪ (.‬וצ״ל שאינו שונאה רכשוגאה אסיר לשמש‬ ‫במ׳׳ש בסעי׳ ה׳ והפוסקים ס־ברים אי עביר מהני‬
‫עמד‪ ,‬דלא יהיו הבנים בני שנואה אלא שרוצר‪ ,‬לגרשה‬ ‫דבעיקר רין זה ראי עביר מהני לא נתבררה ההלכה‬
‫מטעמים אחרים וגם אין זה בני גרושת הלב דזהו‬ ‫)‪1:‬לה״מ נ״ו מבכורות ומל׳ת כ״ת ממלוה וליה ינההימ פ״א‬
‫רק כשנעת ביאתו רעתו לגרשה ולא כשדעתו לגרשה‬ ‫מגזילה והעור נתב זה דס״ל כרבא( ‪:‬‬
‫לאחר זמן )ב׳׳ש( ודע דטדברי הטור מתבאר דאפילו רק‬ ‫ה והטור כתב אבל אם מצא בה ערות רבר או פריצות‬
‫להיות עמה ביחד בלי תשמיש יש איסור דאל תחרוש‬ ‫מצור‪ .‬לגרשה רכתיב נרש לץ ויצא מרון עכ״ל‬
‫על רעך רעד‪ ,‬וב״כ האחרונים )ב׳׳ש ופר׳׳יז( ויש טנמגמיט‬ ‫ופסוק זה אמרו חרל על אשה רעה וכמ״ש אבל בערוה‬
‫בזה )ד‪-‬ל׳מ ונ״כ הר‪,‬מ״ה( ‪:‬‬ ‫או פריצות מצור‪ ,‬מן התורה במ״ש )ב״י( וגם לשון השיע‬
‫י אבל יש מרבותינו דס״ל דלישא אשה לזמן נם‬ ‫בסעי׳ ר׳ אינו מרוקרק קצית שמשוח רין אשה רעד‪,‬‬
‫כשמודיעה אסור וזה שנמצא בש׳ם דטברזי מאן‬ ‫לאינה צנועד‪ ,‬ובש״ם מוכח ראינה צנועה יש מצות‬
‫הוה ליומא מפרשים שלא היה בא עליה ואם היה בא‬ ‫עשה מן התורה לגרשה וגם לשין הרמכ׳׳ם המוח בזה‬
‫עליה היה נושאד‪ ,‬לעולם )כן היא לפי׳ היי‪,‬׳ש׳ ולהראב׳ד‬ ‫שכתב ג״כ בפ״י דין כ״ב אשה רעה בריעיתיה ושאינה‬
‫סי׳׳א מא׳ב כמ׳ש היש״ש פ״ד דיבר‪,‬ות שי׳ ו׳ ועוד דרץי״ל‬ ‫צנועד‪ ,‬כבנות ישראי‘ הכשירות מצוה לגרשה שנאמר‬
‫כאיבעית אימא שש ל״ז ‪ :‬ודו״ק( ולכן בין שנושאה לכתהלד‪,‬‬ ‫גרש לץ ויצא מדון עכ״ל ולא כתב שמן ההורה מצור‪,‬‬
‫לזמן ובין שדעתו לגרשה משגשאה אסור לו להיות‬ ‫לגרשה וצי׳ל דס׳יל רזה שאמרו חז״ל דמן התורה מצוה‬
‫עמה אף כשמודיעד‪ ,‬דקרינן בזה אל תחרוש על רעך‬ ‫לגרשה אינו אלא לב״ש דאי^ו לב״ה הלא לאו דווקא‬
‫רעה ואע״ג דסיף פסוק דיושב ל ב ^ אתך לא ש־ייך‬ ‫ערוה דאפילו הקדיחה הבשילו)לה״מ( ואין לשאוי■ ואיך‬
‫כשמודיעה ונתרצית דהרי יושבת לבטח בלי אוגאד‪,‬‬ ‫אפשר לומר דלב׳ה אין מצוה מן התורה לגרשה‬
‫מ״ם חרישת רעה איכא )ישיש שס( ‪:‬‬ ‫בערות דבר והרי אסור לר‪,‬יות עמה די״ל דנד‪,‬י דאסור‬
‫י א מן התורה אין האיש מגרש אלא לרצונו והאשד‪,‬‬ ‫להיות עמה מ״מ אינו מחוייב מן התורה לגרשה אי^א‬
‫מתגרשת נין לרצונד‪ ,‬ובין שלא לרצונה‪ ,‬ורק‬ ‫ירחיקד‪ ,‬ממנו ויקח אחרת וכן מתבאר מדברי הרטב׳׳ם‬
‫רגמ״ד‪ ,‬תיקן בחרר״ג שלא לגרש אשה בע״כ ונתפשטר‪,‬‬ ‫ריש הל' גירושין רטן התורה אין הגירושין מציה כלל‬
‫הר‪,‬קנה בכל העולם ויתבאר עוד בזה ובתב רביגו‬ ‫אפילו במקום שאס־רה עליו שהרי כתב שיש מצית‬
‫הרמ״א דמדין תורה אפילו אין לו לשלם הכתובה‬ ‫עשה שיגרש המגרש בספר עכ׳׳ל וכ״ב בס' המצית‬
‫והנדוניא מ״ט אינה יכולד‪ ,‬לעכב משום זה הגירושין‬ ‫מצוד‪ ,‬רכ״ב וז״ל שצונו לגרש בשטר על כל פנים‬
‫אי^א תתגרש ותר‪,‬בע אותו מר‪ ,‬שחייב לה עב״ל ומקורו‬ ‫כשנתרצד‪ ,‬לגרש והוא אמרו ית׳ וכתב לה ונו׳ עכ״ל‬
‫מתשו׳ הרא״ש שפסק כן בבעלת ננפה שאפילו אחר‬ ‫מבואר מדבריו רלגרש אין מצוד‪ ,‬לעולם והמצור‪ .‬היא‬
‫תקנת רגמ״ה אין כיבולתה לעכב הגט בשביל הכתובה‬ ‫כשנרצה לגרש לב^י לגרש רק בשטר וזהו במצות‬
‫כמ״ש נסי׳ קי׳ז סעי׳ נ״ה ע״ש ;‬ ‫שחיטר‪ ,‬שכשנרצה לאכול נשר מצוה לשחוט אבל‬
‫והרשנ״א‬
‫גצ‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות גיטין כדמן קיט‬ ‫ערוך‬
‫בבל העולם מ״ם יראה לי דאינו כן דבמקום שמתירין‬ ‫י ב והרשב״א בתשו׳ כ תג )הובא נב״י( שטעחי סשם‬
‫זה הרי אין באן איסור בלל דבכה״ג לא תיקן כמ״ש‬ ‫הגאון שאין אדם רשאי לגרש את אשתו אם א'ן‬
‫ם״ם למר‪ .‬לנו לעשות מעשה שד‪.‬רואה יראה שיש‬ ‫לו לכרוע כתובתה וכן מצאתי להרי״ף כתשובה עב״ל‬
‫לאיש שתי נשים וצ״ע )ע״ש ננוב״י שגם דעת הגאון‬ ‫ו ב׳ג התשב״ץ ונטה ראיות יש מש״ם דכלא הכתובה‬
‫מלישא כמ״ש והוא השיג עליו וער״ן יומא פ״ח גבי מי שאר‪,‬זו‬ ‫אין לגרשה דררשו ח ד ל על פסוק נתנגי ד׳ בידי לא‬
‫נולמזש דעוב יותר לשהוע מלהאכילו נבילה אף שהוא איסור קל‬ ‫אובל קום זו אשד‪ .‬דעה וכתובתה טרובה )יבמות ש״ג ‪( :‬‬
‫משחימה מ״מ הרי עובר על כל כזית ע״ש( ‪:‬‬ ‫וכן אמרו כעירובין)מ״א ‪ ( :‬ראשה רעה וכתובתד‪ .‬מרובה‬
‫מ ז כתב רבינו הרמ״א עבר וגירשה בע״ב בזמהיז ונשאת‬ ‫שאיני יבול לגרשה איגו רואה פני גיהנם ובן בגיטין‬
‫שוב אין האיש נקרא עבריין עב״ל ור״ל דבל זמן‬ ‫);״ר‪(.‬באד‪.‬ד שחשד את אשתו ורצה לגרשה ולא‬
‫שלא החזירה הרי הוא עומד בנידויו אמנם כיון שנשאת‬ ‫היה יכול לגרשה מפגי שלא היה לו הכתובה וכן‬
‫לאחר וא״א לו להחזירה נסתלק הנידוי ממנו ואין‬ ‫מבואר במדרש כראשית )פ׳ י״ו( בריה״ג שהיה לו‬
‫לקיותו עבריין ועמ״ש ביו״ד סי׳ של״ר מיהו על‬ ‫אשה רעה ולא גירשה עד שהלוו לו כתובתה וגתן לה‬
‫העבירה שעשה צריך התרה )ג״פ( או תשובד‪ .‬ודבר‬ ‫הבתוכה וגירשה נ‬
‫פשוט היא שבל ‪ p‬שלא נשאת ורצונה שיחזירה כופין‬ ‫יג וני ל דלא פליגי לרינא דוודאי כשרק ביכולתו‬
‫אותו להחזיר אם אינו בד‪.‬ן )ועמ״ש בסעי׳ נ״ד( ‪.‬‬ ‫לחיות עטה אף שהיא אשיר‪ .‬רעה וסובל מטגה‬
‫יז ויש לשאול בזר‪ .‬שאלה גדולה להפוסקים כרבא‬ ‫והתורר‪ .‬נתגד‪ .‬לו רשות לגרשה או ששונאה ובזיוג‬
‫בתמודד‪ .‬דאי עביר לא מהני למה •הוד‪ .‬גט כע״כ‬ ‫שגי בלא הכתובה אץ ביכולתו לגרשה וכ״ש בזטן‬
‫אחר תיקון רגמ״ה והלא נם בדרבנן יש סברא לומר‬ ‫הש׳ים שביכולתו לישיא אהדת אבל כשהיא בעלת‬
‫אי עביר לא מהני )כתו׳ פ״א ‪ ( :‬וכ״ש דחדר״נ הוא‬ ‫בוש כנכפית וכיוצא בזה דמבע האדם א״א לסבול‬
‫כמו קרוב לאיסור חורה ואפשר לומר כיון דבקרושין‬ ‫דכה״ג גם באיש היינו כופים לגרש אין משגיחין על‬
‫מצינו שקדושין תיפסין בחייבי לאוין אף שהתורה אסיה‬ ‫כתובתה וב״ש כשהיא פרוצה כשהדין ט תן שטצוה‬
‫עליו אלמא דהתורה צותה דבקדושין יועיל אף שנעשה‬ ‫לגרשה ראין טשגיחין על הכתובה ובן נראה מכמה‬
‫באיסור וגירושין איתקש לקדושין ועור דבגט גופה גלי‬ ‫גדול' אחרונים )וכ״מ כהחריח ס־‪,‬״ה וכיב הפריח אף‬
‫רחמנא באנס את הבתולה שאם גירשה הגט כשר‬ ‫כהב״כ כקיו לא כתב כן מ'מ כן נראה עיקר לדינא( ;‬
‫אע״ג שהתורה אמרה לא יוכל לשלחה כל ימיו אלמא‬ ‫יד רגט״ה והגדולים שהיו בימיו דחריטו לכלי לגרש‬
‫רבגם אי עביר טהגי ובשם חייב להחזירה שהתורה‬ ‫אשד‪ .‬בעיב ותקנה זו נתפשמה בבל העולם גם במקום‬
‫גזרה כן כל ימיו בעמוד והחזיר קאי אבל במקום‬ ‫שלא נתפשט חדד״ג לכלי לישא שתי נשים ואפילו אם‬
‫אחר לא כפינן לו לד‪.‬הזירר‪ .‬אף שעשה איסור וזה‬ ‫רוצה ליתן לד‪ .‬הכתובה אין לגרשה בזמה״ז שלא מדעתה‬
‫שאמרנו בסעי׳ הקודם שבופין לר‪.‬חזירה אינו מדינא‬ ‫אמנם בשגירשה טדער״ה ונמצא פסול בגט ונצרך גט‬
‫אלא מצד הסברא הוא שלא יהא חוטא נשכר אבל‬ ‫אחר יבול ליתן לה בעיב כיון שבבר נתרצית וקיבלה‬
‫זהו מילתא דפשימא דר‪.‬נט בשר אפילו למאן דס״ל‬ ‫אכל בל זמן שלא קיבלה אף שנתרצית לקבל וחזרה‬
‫אי עביד לא טהני )וכ״כ תוש׳ בתמורה ה׳ ‪ .‬ד״המיתיני‬ ‫בד‪ .‬אין ליתן לה בע״ב אא״ב במקום מצוה כמו קיום‬
‫זכו׳ זא״ת וכז׳ וי״ל וכו׳ ע״ש זלא אבין קישייתס שם ד׳ ו׳ ‪ .‬ד״ה‬ ‫פו״ר רבזה לא תיקן רגמיה ויש חולקים ום״ל דגם‬
‫והשתח ע״ש ואפשר דכוונתש שיחזירנה וע״ש בשיגיא דמוכת‬ ‫כמקים מצור‪ .‬תיקן וכבר נר‪.‬באר זה בסי׳ א׳ ע״ש וכן‬
‫להדיא דהגע גע אפילו לרנא וכ״ש בתקנת רגמ״ה ידו״יס ועט״ש‬ ‫אש נולדו כה מומין שא״א למבול לא תיקן בזה רגמ״ר‪.‬‬
‫כסעי׳ כ״ד ‪:‬‬ ‫ובבר נתבאר זה בסי׳ קי״ז ע״ש וכבר נתבאר בסי׳ א׳‬
‫יח בנ ס׳)גי פין ע״ה‪ (.‬באומר לאשתו ה״ז גיטך ע״ם‬ ‫דלהתרת שתי נשים צריך היתר ממאה רבנים אבל‬
‫שתתני לי מאתים זוז יש פלוגתא אם נתנד‪ .‬לו כעל‬ ‫במקום שרשאי לנרש בע״כ משמע דא״צ מאה רבנים ‪:‬‬
‫כרחו אם הוה נתינה אם לאו ויתבאר בסי׳קמ״ג ע״ש ואין‬ ‫ט ו כמקום שצריך לברור אחר משתי אלה או לגרש‬
‫לשאול דניליף מעיקר הגט דכתיב ונ תן בידה ועב״ז‬ ‫כע״ב או לישא אשה על אשתו נראד‪ .‬רעדיף טפי‬
‫מדין הורה אשה מתגרשת בע״ב בדכתיב ושלחה‬ ‫לגרש בע״ב דזה האיסור הוא לשעה ושתי נשים עומד‬
‫מביתו וא׳׳ב הרי גילתד‪ .‬התורה דנתינה בע״כ הוה‬ ‫ומן רב באיסור ואם כי בשניהם אין איסור במקום‬
‫נתינה אמנם באמת אינו דומה דהפלוגתא הוא בדבר‬ ‫שנאמר דבכה״ג לא תיקן רגמ״ה מ״ם עב״פ למר‪ .‬לו‬
‫שהוא קניינו של המקבל במו האשה שד‪.‬יא קגין בעלה‬ ‫לעמוד בשר‪.‬י נשים ויש מי שסובר ד ש;י נשים קל‬
‫וטתנת לו המעות לקיים התנאי ולהפקיעה‪ .‬א״ע‬ ‫הוא מנט בע״כ דאיסור שתי נשים יש סברא שלא‬
‫מקניינו שפיר י״ל דא״א להפקיע קניינו שלא מרצונו‬ ‫'־‪.‬יקן אלא עך סוף אלף החמישי כט״ש בסי׳ א׳ וגט בע״כ‬
‫אבל האיש אינו קגין אשתו ואין לה עליו רק שיעבוד‬ ‫התקנה לעולם )נזנ״י סי׳ א׳( ונם י״ל דתקנת שתי‬
‫שארה כסותר‪ .‬ועונתה שפיר יכול להפקיע שיעכודר‪.‬‬ ‫נשים לא גתפשטה בכל העולם וגט בע״כ נתפשטה‬
‫גמ‬
‫השלק‬ ‫הלכות גיטץ ‪0‬יםן ק ע‬ ‫עריזי‬
‫ע״ש ולמעשה קשה לסמוך על גם כזז‬ ‫כתבנו בזה‬ ‫נם שלא מרצונה )רשכ״א שס זלהנס הש>נ פליו הפר״ה‬
‫ולכן כשתשתפה גכון שיכתוב לה גט אחר ‪:‬‬ ‫וכיו‪:‬תו כמ״ש ונ״כ הב״מ ודו״ק( ‪:‬‬
‫כ ג עבר וגירשה בשטותה אם איגה יודעת לשטוו‬ ‫י ט וביון שא?ה מתגרישת בע״ב דלא בעינן דעתה‬
‫את גיטה אינו גט כלל כיון דמן התורה לא‪1‬‬ ‫לפיכך נם קבינה ותי־שת םתנר ‪■r‬ן בקבלתן אף‬
‫בת ג־רושין היא אמגש ביורעת לשמור גיסה ואינה‬ ‫דהקדושין היו קדושי תורה בנון ע״י האב וב׳ש‬
‫יודעת לשמור א״ע פסק רבינו הב״י דטגורשת ומוציאה‬ ‫ית־סה שנתקדשה בקטנותה דהוה דק קדושין דרבנן וכן‬
‫מביתו ואינו חייב לטפל כה עוד ונותן לה כתובתה‬ ‫הישת הוה רק מדרבנן כמ״ש בסי' ם״ד אא״ב נתקדשה‬
‫וי״א דאפילו בדיעבד אינה מגורשת כיון שחז׳ל תקנו‬ ‫כשהיתה פקתת ואע״ג דקטנה וחרשת אין בהן דעת‬
‫שלא לגרש איתה ולרעה זי בזמה״ז שיש חדר״ג על‬ ‫גטורה מ״ט כיון דלא בעינן דעת האשד‪ ,‬ינוי^ות לקבל‬
‫גירושין בע׳כ וודאי דאינה מגורשת)ב״ש( ‪:‬‬ ‫ניטן ומיהו ביש לקטנה אב יתבאר בסי׳ קט׳א אם‬
‫כ ד וכל זה בשוטה תמידי אבל כשהיא עתים שוטה‬ ‫ב־כ־־׳תה לקבל הגש ע״ש וגס קטנה יותר מראי‬
‫ועתים חלים וגירשה בעת חלימתה מפגי שהיה‬ ‫שאינה טבתנת ענין הגט ג׳ב אין ביכולתה לקבל גט‬
‫סבור שתשאר כך לעולם ולא תשוב לשנ׳יתה לא‬ ‫ויתכא־ שם בס׳־ד ‪:‬‬
‫מהדרינן עובדא כיון שבעת מעשה לא עבר לרעתו‬ ‫כ אבל אשה שנשתטית שאין לה שום דעת אם אינה‬
‫על תקנח חז״ל אמנם לפי תקנת רגמ׳ה אין זד‪ ,‬אלא‬ ‫יודעת לשמור גיטה בלל גם כדאייייתא אינו יכול‬
‫כשגירשה ברצון אבל אם גירשה בע״כ איגו גט לרעה‬ ‫לגרשה וחייב הבעל בבל חיוביה כם׳ש בסי׳ ע' ע״ש‬
‫•זו דס״ל דבעובר על תקנת חכמים לא הוה גט)וער‪1‬מ״ח‬ ‫מה שכתבנו במעי׳ ש׳ז ואם יודעת לשמור את ניטה‬
‫ס״ק ס׳׳ז וכ׳שסקי״ג( ולא תקשה לך הא רבינו הרמ׳׳א‬ ‫א־‘א שאינה יודעת לשמור איע טהפרוצים מדין‬
‫פסק כשגירשד‪ ,‬בע״ב ונשאת שוב אינו נקרא עבריין‬ ‫תו־ה מתגרשת אמנם חכמים תקנו כדי שלא ינהגו‬
‫וכמ״ש בסעי׳ ט״ז ואיך אפשר לומר שאינו גט רי״ל‬ ‫כה מנהג הפקר שי^א יגרשנה וממילא שישמרנה וכיון‬
‫דווראי כן הוא דתקנת רגט״ה היתד‪ ,‬לטובת האשת‬ ‫שחכמים הטילו עליו לכן פטור משארה כמיתה ועונתה‬
‫וכיון שגשאת גלתה דעתד‪ ,‬רניחא לה ממילא דהגט‬ ‫ומניהד‪ ,‬ונושא אחרת ומאכילה ומשקר‪ ,‬משלד‪ ,‬וגם אינו‬
‫כשר אבל כשלא נשאת וצועקת דלא גיחא לה וודאי‬ ‫חייב ברפואתה אך אש ביכולת לרפאה משטיתה וודאי‬
‫דלרעה זו אינו נש וכופין אותו להחזירה ועמ׳ש שם‬ ‫דחייב הבעל לרפאותה )ב׳ש סק״י צם לדגת הררנ׳ב(‬
‫)דזה שאינו גס הוא כעין קנס( ‪:‬‬ ‫וזהו דעת הרמב״ם בספ״י מגירושין ‪:‬‬
‫כ ה תניא בכתובות )כ״ח‪ (.‬המגרש את אשתו לא‬ ‫כא אבל יש מרביתיגו דם׳ל דגם באינה יכולד‪ ,‬לשמיר‬
‫תנשא בשכוגתו לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו‬ ‫איע חייב במזונותיה יבבל תנאי כתובה לבד‬
‫שמא יבואו לידי עבירה )רש״י( ואם היה כהן לא תדור‬ ‫מעונתד‪ ,‬דא״א לשמש עמה דאם נאמר דפטור מכל‬
‫עמו במבוי אפילו לא גיסת )שס( שמא יבא עליה וכהן‬ ‫החיובים א״כ מה הועילו חכמים בתקנתן ועוד ביון‬
‫אסור בגרושה אבל ישראל כל זמן שלא גיסת תדור‬ ‫דאמור רבנן לא יוציא לא גרעה ממגורשת וזיינה‬
‫בשכונתו )שס( ומבוי גדול משכונה רשכונה איגה אלא‬ ‫מגורשת שבעלה חייב במזונותיה )עור בשם הימ״ה( ומשמע‬
‫ג׳ בתים ובנשאת חמירא ליה ודי בהרחקת שכונה אבל‬ ‫דלרעד‪ .‬זו חייב בכל מיני רפואתה אפילו מד‪ ,‬שאינו‬
‫בלא נשאת והוא בהן רקיל איסוריה מפני שפטור‪ .‬היא‬ ‫לרפואה משטותה אמנם מלשון הטור והראכ״ד שם לא‬
‫החמירו עליו להרחיקה מכל המבוי)תיס׳ ונ״מ מרש״י‬ ‫משמע כן ע׳ש ולדידן שאסור לגרש אשה בע״כ גם‬
‫ודו״ק( ;‬ ‫הרמב״ם מודה שחייב בכל החיובים )יזמ״ר‪ ,‬סק׳פ( ‪:‬‬
‫כ ן ויש מרבותיגו דס״ל רשכוגה גדולה ממבוי ובנשאת‬
‫החמירו טפי מפני שהיא א״א ובלא גשאת בכהן לא‬ ‫כ ב והמנהג עתה בשוטה להתיר לו לישא אשד‪ ,‬אחרת‬
‫החמירו כל כך ודי בהרחקת מבוי)רא״ש ור״ן( וגרושת‬ ‫ע״ם היתר ממאה רבנים וברשיון המלכות )שם‬
‫ישראל שנשאת לאחר וגתארטלה או גתגרשה דיגה‬ ‫סקי״ב( ויש שכתבו שצריך לייחד לה כתובה ולהכין גט‬
‫כגרושה לכהן)רא׳ש( דגם זהו איסור לאו ויש מגמגמים‬ ‫ע״י שליח ולחייבו ג״כ ככל תנאי כתובה )נ״ח( ויש‬
‫בזה )ר״ן בשם ר״י( וס״ל דאף במבוי רשאה לדור עמו‬ ‫שפקפקו בזה ראיך נאחז החבל בשני ראשין ואיך‬
‫דבלא קדושין ליכא לאו דמחזיר גרושתו משנשאת‬ ‫נחייבנו בכתובה ובחיובי איש לאשתו )חמ׳ח( ויש גם‬
‫לאחר )שס( ומיהו בחצר אחד וודאי דאסורין לדור‬ ‫שמפקפקין על הגט המושלש שא״א להתירה בגט זה‬
‫ולשיטה זו אין לגו ראיה על ישראל שגירש את אשתו‬ ‫לכשתשתפה וימסור לה השליש את הגט מטעם שאמרו‬
‫ולא גשאת שתהא אסורה לדור עטו בחצר אחד )סמ״ג(‬ ‫חז״ל )נזיר י״כ‪(:‬דכל טילתא דלא מצי עביד השתא‬
‫אבל מהפוסקים מבואר דגם זה אסור כמו שיתבאר‬ ‫לא טשוי שליח וכיון שעתר‪ ,‬אינה ראויה לקבלת גט‬
‫ואינה דומה לשבויה שהתירו חז׳ל לדור עמה בחצר‬ ‫גם שליח אינו יכול לעשות )מל'מ נ״ו נשם חכמי ר‪,‬ש״ד(‬
‫סעי׳ ט״ז‬ ‫אחד ובלבד שלא יתייחדו במ״ש בסי׳‬ ‫וכמה גדולים דיברו מזר‪ ,‬וגם אנחנו בח׳ם סי׳ קפ״ב‬
‫דהתם‬
‫ד ז‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין ‪»'p p'D‬‬ ‫עחך‬
‫מותרים הבנים להנשא זה עם זו ואין לחוש לומר‬ ‫‪.‬־ההם הטעם טפני שהדבר ם‪ 6‬ק בם״ש שם)וכ'מ מרש״י( ‪:‬‬
‫מחוך שהם מחותנים י ט או לידי אי ט ר וכ״ש שמותר‬ ‫‪ 1‬ז אבל הרסב״ם ז״ל בפב״א מא״ב דין כ״? כתב מי‬
‫שבח דמגרש תקח את אחי המגורשת ואח המנרש‬ ‫שגירש את אשתו מן הנעואין לא תדור עטי בחצר‬
‫יקח אחות המגורשת )נאה״ם נשם ננה״ג( ואין ל ט‬ ‫‪ 8‬םא יבוא־ לידי זנות ואם היה כהן לא תדור עטו‬
‫להרבות בנזירות מה שלא אמרו חז״ל‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫במב־• וכפר קטן נדון כמבוי עכיל מבואר מדבריו שלא‬
‫ל אמרו חז״ל)שם( דאם היה לה מלוה אצלו עושה‬ ‫היה טרם בגם׳ לא תגשא בשכונתו אלא המגרש אשתו‬
‫שליח לתובעו ולא תתבענו היא בעצמה ולהרמב״ם‬ ‫לא תדור עטי כחצר אבל בשכינתו רשאה לדור)הה״מ(‬
‫הוא בבל גרושה ולרש״י אין זה רק כשהוא בהן‬ ‫׳לדכריו אפילו גדושת ישראל ולא נשאת אט־רה לדור‬
‫ולהלכה קיי״ל ^ מ ב ״ ם ואע״ג שאין מתייחדים‬ ‫עטי בחצר אחד כט״ש וכן איתא להדיא בירושלמי פ׳‬
‫בפ״ע ם״מ כיון שנושא ונותן עמה יש לחוש‬ ‫־‪.‬זורק ע״ש והכי קיי״ל ושיעורא דכפר קטן לא‬
‫להתקרטתם שלא יתייחדו ויבא עליה וממילא דבל‬ ‫;תבאר כמה שיעירו)עחמ״ח סקי״פ( וא־סירא דטגוי אינו‬
‫מין עסק אטרים לעשות ביחד בשצריבים לדבר ביחר‬ ‫אלא במבוי םתים מג׳ רוחות כדרך שהיה בזטן הש״ם‬
‫ולישא ויי תן עמה וכן להלוות זה מזו או זו מזה לאחר‬ ‫אבל במבוי מפולש שדרך רבים עובר ביניהם‬
‫גירושין א ט ר אם לא ע״י שליח וגרושה שבאה עם‬ ‫פותרים לדוד אפילו בנשאת לאחר ואם גירשה מפני‬
‫המגרש לדין מנדין אותם או מכין אותם מכת מדדות‬ ‫שאטורה עליו אפילו לא נשאת אשור לדור עטה‬
‫וכן אם דרים בחצר אחד )להרא״ש והר״ן והמור כשבאו‬ ‫כאלו נשאת לאחר ואם הוא איסור הורה בנון סוטה‬
‫לדין אין מכין אא״כ היה כהן או שנשאת ועב״ש סיך״ו‬ ‫דואה דם מחטת תשמיש אסורה לדור אף במבוי ואם‬
‫ונמיו״ד סי׳ של״ד( {‬ ‫‪,‬‬ ‫הוא איסור דרבנן כגון שבויה אסורה כחצר ומותרת‬
‫ל א אין האיטר אא״כ טשאין וט תנין ביחד כמו שבאו‬ ‫במבוי )‪ cc‬שקכ״ב ועי׳ נהגר״א סקפזז( ובשארי איסורי‬
‫לדין או שאר עסק אבל אין עלע איט ר שלא‬ ‫דרבנן י״א דדינו בשבויה וי״א דדינו בנשאת ונתנרשה‬
‫יכנס באקראי לבית שנמצאת שם גרושתו ומותר ליכנם‬ ‫דרק בשבויה הקילו)ב״ש סקע״ז(‪:‬‬
‫לביתה באקראי אע״פ שנשאת הואיל שאיט דר שם‬ ‫כ ח וכתב רביט רדמ״א בסעי׳ ז׳ אם רה״ר מפסיק‬
‫ואיט נושא וטתן עמה )וכ״מ בפשסים קיי ‪ ( :‬ויש םחמירין‬ ‫בין בתיהם אפילו אין בכל העיר שום יוצרי רק‬
‫נם כב ה״נ)ב״י( וטעמא דילמא אתי לאמשוכי בתרה‬ ‫הם לבד שרי עב״ל כיאור דבריו ג״ל דבבו־ נתבאר‬
‫ונ״ל דנם לריעה זו אץ להחמיר אלא בשוהה שם שעה‬ ‫בפעי׳ ב״ו דכשנשאת לאחר מחטרינן בה מובא דאפילו‬
‫או שתים ואין שם הרבה מישראל אבל בלא״ה ליח‬ ‫בשכונה גדולה אסורה לדור עטו וכיש במבוי וזהו‬
‫לן בה )כ״מ ננ״י ע״ש וא״ש דר‪,‬מק החמ״ח סקכ״ד ות״ק(‪:‬‬ ‫דעה הטור ע״ש ובסעי׳ כ״ז נתבאר דבטבוי מפולש‬
‫ל ב מותר לארם לזון גרושתו כשאין לח ממה‬ ‫שדרך רבים עובר ביניהם נ״ב שרי ומסתברא דזהו‬
‫להתפרגם ואדרבה יש בה מצוה יותר מבשאר‬ ‫רק במקום שנמצאים שם יהודים נם בלערם דאז‬
‫עני משום ומבשרך אל תתעלם ונמצא במדרש‬ ‫יתייראו מלהתייחד אבל אם רק הם לבדם בעיר אסור‬
‫בראשית )ס׳ י״ז( באחד שנתן מעות לגרושתו למזונות‬ ‫גם במפולש דבקל יתייחדו וזהו שאומר דאם רה״ר‬
‫ועי״ז ירדו גשמים אמנם לא יתן לה בעצמה כדי‬ ‫מפסיק בין ב תיו ע כלומר שדרים זה כנגד זו והיינו‬
‫שלא יהא לו עסק עמה ורק יזונה ע״י שליח ואע״ג‬ ‫שהוא דר כעבר אחד והיא בעבר אחר ורה״ר מפסיק‬
‫דבשם נתן לה ב ע צ ט באמת לאו שסיר עב ‪ T‬בזת‬ ‫ביניר& דאז שרי אף אם אין יהודי בלעדם רכיון‬
‫וראיה שהרי הגי ח עליו לפני ר״ת שעשה אי ט ד‬ ‫שאם ירצו להתייחד בהכרח שאחד מו ט יעבור דרך‬
‫שדיבר עם גרושתו וכששאלו רי תנחומא למה עשית‬ ‫רוחב רה״ר ירגישו בזה גם האינם יוצדים שבתוך‬
‫כן והשיב שנכמרו רחמיו ע״ש ‪:‬‬ ‫העיר אבל אם דרים שניהם בדיוטא אחת יתייחדו‬
‫לג כששניהם בחצר אחד ואחד מהם צריך לצאת‬ ‫בקל מפני שיעברו בצידי רה״ר שאיט ניכר בל כך‬
‫מהחצר מפני שיש איטר שיהיו ביחד מי נדחה‬ ‫ולכן בכה״ג אסור אף במפולש ואפלו דרים רחוקים‬
‫מפני ט אמרו חז״ל )שס( שהיא נ חזי ת מסניו ד טל טלי‬ ‫זה מזו ויש מי שאומר דבוונתו דאין האיסור רק‬
‫דגברא קשה מדאיתתא ופשוט הוא רזהו כשיש להם‬ ‫כשדרים בית אצל בית שיבולים ל ע ט ר דרך הבותל‬
‫בח שוה ברתצר אבל אם החצר שלה הוא נדחה‬ ‫שביניהם אבל אם בית אחד טפסיק ביניהם מקרי‬
‫מפניה ורק בשהחצר הוא של שניהם או אם דרים‬ ‫רה״ר מפסיק ביניהם)סמ״ח סר‪,‬״נ( וה שיט עליו)בסקנ״לו(‬
‫בשכירות דאז נדחית מפניו ואחר הנידועוין כשהיא‬ ‫ולי נראה כמ״ש )וכ״מ מלשון הנ״א דאל״ג היה לו לייזר אם‬
‫נדחית מפניו בשרצונה להנשא ואז יצטרט להרחיק‬ ‫אין סמזנים זל״ו זהרמ״א הרכיב דברי הג״א מם דברי מ ה׳י‬
‫זט״ז מבל המבוי ומהשכונה כמו שנתבאר אץ לאחד‬ ‫ועב״י ודו׳ק( ‪:‬‬
‫מבני מבוי שדר בו הראשון ל־שאנה אא״ב ^ ל‬ ‫כ ט ראובן שגירש לאשתו והלכה ונשאת ‪>6‬חר וילדה‬
‫עליו להדחיק את ע צ ט ממבוי זה ומשכוטו ‪V‬‬ ‫בניס והמגרש נשא אשת אחרת יי לו ה סמנו בניט‬
‫השלהן‬ ‫הלנות גיטץ סימן קיט קנ‬ ‫;זרוף‬ ‫‪8‬‬
‫‪.‬ל “ה תניא נשמהור‪ ,‬םפ״ב ב״ש אומרים הנזגרש את‬ ‫ד ה " ע־ייה '‘ הרחיק ממני ולא היא ממנה נמ״ש‬
‫אשתו '‘א ישרה עמה לא במבוי ולא נהצר אם‬ ‫ובבילא דר״י־וצה לישא א־תה גם עליו לר״^חק )חמ׳ח‬
‫היה מניי שלשניהם הופך פתחו לצד אחר ואם היתה‬ ‫וב'‪':‬ו ;‬
‫חצר של שגיהם מפנה זה מפגי זה ימפגה אשה מפני איש‬ ‫לך בל אלו הדנרים איגו אלא נגר״גישה מן הנשיאין‬
‫נ ד׳ א נזמן שנשאו והנהגת אע״ג שלא נשאו בר׳א מן‬ ‫אגל בנתג־שה מן האירופין מיהרת לדור עפו‬
‫הנשיא־ ן אנל מן האירוסין לא וכן החולץ ליבמתו לא‬ ‫ב־צר אהד ־’‘ תונעו לרין שהרי אין לנו גם י ה ולינא‬
‫יפנה מפגי שאין לבו גם בה ענ׳ ל )להררב״ס י׳׳ל דאמבוי‬ ‫למיהש לדלק־־' ויכן אם ידוע שהיו רגילין ביחד וי‘ נו‬
‫קאי אבל מהצי ככל עני! אשיר ידה בהבוה כהני‪ ,‬לנביא']‬ ‫גם י ה גם פן האיריבין גיהג נ ל הדינים שנארגו וכן‬
‫איני נפי הדעי'‪ ,‬שנר‪,‬באר ייש ליישב ודי׳ק( )בירושלמי ריש‬ ‫יבם וינמתי אהה הל־צ־ה דיגם כא־ומה ואם היה לנו‬
‫קדיש־ן איתא בכל הפרשה )מלאכי ב׳( נר״יב ד׳ צבאית וכאן‬ ‫גם נ ה אמייים '‘דיר ייחד ין פםק הרשנ״א כתשו׳‬
‫)בפבי־‪ ,‬ני שנא שלת( נתיב אלי־‪,‬י ישראל ללדדך שלא ייר‪.‬ד‬ ‫ח־'־צה הוד‪ ,‬נאיםור נהוגה‬ ‫)בי׳ ר";׳ והינא בב׳׳י( ואי‬
‫הקב״ה שמו בגירושין אלא בישראל בלבד( ‪:‬‬ ‫דהא גם נ ה יש לאו‬
‫פימז ח״ך ד־גי עיקרו של גט ושלא לכתוב אם לא שמע מהמגרש ובו ע״ב םעי׳‬
‫שיש עירי חר‪,‬ימה לא יוכל לערער ואין לשאול ביון‬ ‫א אין האשד‪ ,‬מתגרשת אי‘א בנתב דנתיב ונר״ב לה‬
‫דלד׳א פסול גט בלא עידי מסירה עדיין יערער הנעל‬ ‫מפי בריתר‪ ,‬וגר‪,‬ן בידר‪ ,‬וש־‘הוה מביתו שינר‪,‬וב‬
‫לומר ש מ עו לה ני‘א עירי מסירה דאינו כן דכיון‬ ‫בנתב שהוא פימה איתה ימר״י־ה לנל וגותגו נירה‬
‫שיש עידו חר‪,‬ימה תלינן שמסר‪,‬מא געשה בהכשר‬ ‫ואיט^ לר שהוא מיי‪,‬ירה בו וזהו שג־רא גט ) כיי ר( וגט‬
‫)תיש׳ ויא׳ש שש( וכך היה איטר ר״א אע״פ שאין עליו‬ ‫היא לשיון שטר והשט־ית כילם נקראו גיטין בלשון‬
‫עדים אייא שנתנו לה בפגי ערים כשר שאין העדים‬ ‫א־־מית יםפר נריתי•‪ ,‬מרדגמיגן גט פמורין ולא נצרך‬
‫חיתמים על הגט אלא מפני תקין העולם )ס״ו ‪ ( .‬חה‬ ‫לגו לפרש גט אשד‪ ,‬משום דבי־וב מקימות הינא דקר‪,‬גי‬
‫שכתוב בירמיה וכר״וב נספר והתום עצה טובה קמ׳ל‬ ‫גט םר‪,‬ם אגט אשה קאי ) תי ש' ריש גיכין ונ׳׳נ ה ר מ ב ׳ ס‬
‫)רש״י ל׳ו ‪ ( .‬בדי שלא נצטרך לר״ביא את העידי מסירה‬ ‫בש■׳ הי־ שנ ה פ ׳ ב ועתיי״כ( ‪:‬‬
‫ואיפסביןא הלכתא כר״א דקיי׳׳ל הלכה כר״א בנימין‬ ‫ב בפירושא דוכתב לה ספר כריתי־‪ ,‬איפליגו תנאי‬
‫)ד׳ ‪ ( .‬אמנם נם בדר״א נחלקו רנור‪,‬ינו הראשינים כמו‬ ‫בגט׳ ר״מ ור׳ אי‘יעזר דר״ט סנר עירי חתימה‬
‫שיר״באר בס׳׳ד ‪:‬‬ ‫ביתי ור׳ אלעןי פכר עידי מסירה כדתי וביאור‬
‫ד רעת רש׳׳י ותום׳ והמאור והרא״ש )פ״ש ם״ז( והטור‬ ‫הדברים דר״מ סבר ד־כתב לה אחתיטה כתיב רעיקר‬
‫בסי׳ קלי; דנט בלא עירי מסירה אינו גט כלל‬ ‫השטר הם ר‪,‬חר‪,‬יםור‪) ,‬יש״־ נ׳ ; ( כרכתיב בירמיה )ל־ב(‬
‫אפילו חר‪,‬טו בו הערים לשמו ולשמה דאין דבר‬ ‫וכר״וב בספר וחר‪,‬ום והעד עדים ולכן כל הדינים‬
‫שבערוה פחות משנים )זגש לר׳׳ת כן כמ״ש( ולכן לר׳א‬ ‫שצריך בגט כמו לשמד‪ ,‬ופסיל מחובר אהר‪,‬ימור‪ ,‬העדים‬
‫אע״ג דוכתב דקרא אכתיבה קאי ולא כתיב בתורה‬ ‫קאי ועל כר‪,‬יבר‪ ,‬הגט לא קפדינן כלל אם גכתב לשמה‬
‫עירי מסירה אך כלא עדים אינו כלום וד‪,‬תורה גזרה‬ ‫או במהונר וכך היה אומר ר״ם אפילו מצא גט כתוב‬
‫בכל דבר איסור ע״פ שנים ערים יקום דבר ובארנו‬ ‫וטיטל באשפה וחתמו לשמו ולשמה וגתגו לה כשר‬
‫בזה בס״ר נח״ם ריש סי' רמ״א ע׳׳ש והרמב״ם ז״ל‬ ‫)שש( ונניציא רלר״ם גט שאין עדים חר‪,‬ומים בו אפילו‬
‫בפ״א דין י׳ הסביר זה וזה לשונו ומניין שיתגנו לה‬ ‫נמסר בפגי עדים אינו גט כלל ומיהו גם לר״ם יש‬
‫בפגי עדים הרי הוא אומר ע״פ שנים עדים או שלשה‬ ‫מינור‪,‬ינו דס״ל רצריך עירי מסירה בשעת גר‪,‬יגר‪ ,‬הגט‬
‫עדים יקום דבר ואי אפשר שר‪,‬ד‪,‬יה זו היום ערוה והבא‬ ‫ליד האשה דאין דבר שבערוד‪ ,‬פחות משנים ) ר‪,‬ו ש׳ ד׳ ‪.‬‬
‫עליה במיתת ב׳ר ולמחר תהיה מותרת בלא ערים‬ ‫ד״ה דקיי״ל זרא״ש נ״ט ש׳ז( ולריגא אין ג״ם בזה רלא‬
‫וכו׳ ענ׳ ל ז‬ ‫קיי״ל בר״ם במו שיתבאר ‪:‬‬
‫ה ואין לשאול לפ״ז והרי שנינו )פ״י ‪ ( .‬דמן התורה‬ ‫ג ור׳ אליעזר ע ר דוכהב לה אכתיבת הגט קאי‬
‫אם כתב בכתב ירו ואין עליו עדים לא עירי‬ ‫שכשיכתוב הגט הוא או הסופר ע'פ ציויו יכתוב‬
‫חר‪,‬ימר‪ ,‬ולא ע־די מסירה הולד כשר ואיך ניתרת בלא‬ ‫את הגט לשמו ולשמה ובתלוש וכל הפסולים שכגט‬
‫עדים כלל רכבר כתב הרשנ״א ז״ל בקדושין )ס״ה ‪( :‬‬ ‫הוא בכתיבתו ולא בחר‪,‬ימת הערים וא׳צ כלל עירי‬
‫וז״ל דהתם היינו טעמא משום דרחמנא רבייה בנימין‬ ‫חתימה מן הר‪,‬ורה ותקגת חכמים היתה שיהא ערים‬
‫כממון טרכר‪,‬יב וכתב לה רמשמע כל שכתב לה הוא‬ ‫חותטים על הגפ‪,‬י מפגי הקון העולם שמא ימותו העידי‬
‫בכתב ידו מגורשת ושטר גמור הוא כשטר שבממון‬ ‫מסירה או ילבו למדה״י והבעל יערער לומר לא‬
‫עכ״ל ובארנו בח׳׳ט שם נםילר‪,‬א בטעמא דבממון‬ ‫גירעתיה לפיכך תקיגו רבגן עירי חר‪,‬ימה )ל״ו ‪ ( .‬דכיון‬
‫הוראת‬
‫ה‪3‬‬ ‫השלחן‬ ‫ד^כות ניטין סיק קג‬ ‫עדוןד‬
‫ט ויש לשאול לשיטה זו שאלה גדולה והדי קיי״ל‬ ‫הוראת בעיר כמאה ע מ ם רמי סשום דלא חב לאחריני‬
‫דלר״א דע״ם כרתי כותבין נ ט גם על דכר שיכול‬ ‫כלוסר שהאדם יכול לעשות כפטונו כל מה שירצה‬
‫ובגט ג״כ אץ עגץ הגט תלוי רק בהבעל בלבד שיבול להזדייף בט״ש הרטב״ם בפ״ד דין ב׳ וב מ ר וש״ע‬
‫לגרשה בע״ב ולכן כתיבת ידו הוה בטאה ערים מיי קכ״ר ובשלמא לשיטה הקודמת דבלא ע״ט א״א‬
‫להיות גט כלל שפיר דהבאה לינשא צריכה להביא‬ ‫ובהוראת בע״ד בממון ע״ ש‪:‬‬
‫ו עוד כתבו רבותינו דאפילו לאחר התקנה שהתקינו עירי ומסירה ואם יהיה זיוף יכירו)רש״י גי ב‪ (:‬אבל‬
‫שיחתטו עדים על הגט ט״ט יכול לכתחלה לי תןג ט לשיטה זו דגם לר״א סמבינן אעידי חתימה היאך‬
‫רק בעירי טסירה בלבד בלא עירי חתימה כלל חה מותר לכתוב על דבר שיכול להזרייף והרי לר״ם אסור‬
‫שהתקינו שיחתטו עדים לא היתה התקנה שבלא עירי כמ*ש שם כ ש׳ס אמנם כאמת הרמבים ד ל שם תיקן‬
‫חתימה יפםול מדרבנן או שטחוייב לעשות בן לבתחלה זה שכתב ובותבץ על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו‬
‫אלא שתקנו ולימדו לעשות בן כרי שלא יהיה צריך לה בעירי מסירה עכ״ל וכוונתו ראם םטבינן רק על‬
‫לעירי מסירה אבל אמ ירצה לבתחלה לסמוך על עידי חתימה וודאי אסור לכתוב על דבר שיבול להזדייף‬
‫עירי מסירה יכול לםמוך וכן פירש״י)רא״ש פ״ד סי״ב(‪) :‬עחמ״ח סי׳ קנ״ד סקיב( ותדע לך שכן ת א שהרי גם‬
‫לשיטה ראשונה אחר התקנה שיחתוטו על ת ם וא ‪r‬‬
‫ז אבל להרי״ף והדטב״ם בפ״א יש להם שיטה אחרת להביא ע ‪T‬י מסירה כשבאה להגשא אמאי בשר בדבר‬
‫בכל זה והסכימו לוה הראב״ד והרמב״ן)נ שי מכות( שיכול מזזרייף אלא וודאי כשכהוב על רכר שיבול‬
‫והרשב״א והר״ן ז׳ ל )נש״ס( רהרי״ף ז״ל שם האריך להזדייף כשבאה לינשא אין טתירין אותה אם אין‬
‫ל מכיח דגם לר״א אין הכוונה ררק עירי מסירה כרת* העירי מסירה לפנינו וזהו שכתב הטור שם אע״ם‬
‫אלא בלומר דגם ע״ם כרתי ולכתחלה צריך לעשות שהוא דבר המזדייף כשר וכר ו ת א שיהא עירי מסירת‬
‫לפנינו עכ״ל ויתבאר כס״ד בסי׳ קב״ד ע״ש ‪:‬‬ ‫בע״מ מיהו גם אם רק חתמו ערים על הגט ומסר לה‬
‫בינו לבינה הגם כשר ביון שיש עדים חתומים עליו י ואדרבא עיקר ראיית הרי״ף ד ל ת א מתקנה זו‬
‫שיחתומו עדים על ת ט רדי שלא תצטרך להביא‬ ‫כמו לר״ם דאינהו ם״ל דלר״ם א״צ בלל עירי ממירה‬
‫דלא כמ״ש במעי׳ ב׳ ור״א הוסיף דגם בע״ם בלבד את עירי המסירה ואם נאמר דבלא ע״ם איט גט‬
‫כשר מיהו גם בעירי חתימה בלבד בשר וזה שלא כלל מה תועלת בתקנה זו דטי יימר שנהט לה בעירי‬
‫אמרו חז״ל רלר״א אף ע״נז כרתי דבאמת הבשר דעידי משירה וזה שכהבט בסעי׳ ג' הטעם דםטכינן אעירי‬
‫חתימה לר״א אי ט דומה לדר״ם דלר״ט בשר גם אם חתימה דוידאי עשו כהוגן עדיין קשה הא גם עירי‬
‫הגט לא נכתב לשמה כמו שבארנו ואלו לר״א כשלא החתימה אינם לפניט ואם תאמר רבלא ע״ם לא היו‬
‫נכתב לשמה פסול גמור הוא ועיקר טחלקותם תלוי ת ר מין א״ע בהגט דא״א לומר כן דהא קיייל כותבין‬
‫בזה דלר״א וכתב דקרא אכתב הגט קאי ולר״ם אחת״י נ ט לאיש אע״פ שאין אשתו עטו ואבתי טי מעיר שלא‬
‫העדים קאי אלא דאטרינן דגם לר״א אם חתמו הערים נתנו לה בלא ע״ם )רמנ״ן זר״ן( ולשיטה ראשונה צ״ל‬
‫א״ע בהגט וחתמו לשמה חשבינן לערים אלו באלו הטעם דהא גם בלא זה יש לשאול למה מ ת ב ץ לאיש‬
‫בלא אשתו ני ת ש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד‬ ‫הם עידי מסירה)ומר״ן שס( ן‬
‫ח ואין לשאול לשיטה זו דאיך אפשר לר^יר דבר תשרי ו ת ה ליה גט מוקדם ופסול אלא דצ״ל דקים‬
‫שכערוה בלא עדים והרי הרמב״ם עצמו כתב כן לן דלא מקדים איגש פורעטתא לנפשיה ובוודאי יתן‬
‫בט״ש במעי׳ ד׳ אמנם התשובה היא דהעדים החתומים לה בו ביום )תי^ נ״ב קש״ז ‪ ( .‬וא״כ לפ״ז גם זה א״ש‬
‫ב ת ם חשביגן להו כאלו עוטרים בעת הספירה וביון דכיון דלא ^ די ם פורעטתא לנפשיה בוודאי נ תן לה‬
‫שיש עדים על עיקר הדבר והגט יוצא מתחת ידה כרין בעירי מסירה דהכל יודעים שאין דבר שבערוח‬
‫בערים הללו ובידוע שהבעל מסרו לה ונמצאו כאלו פ ת ת טשגים ושמא תאמר דא״ב למד‪ .‬לט ת ^ ת עירי‬
‫הם עצמם מעידים על הטסירה )ר״ן שם( ולא תקשה חתימה דטטעם שבארט היה ל ט להתירה נם בלא‬
‫לך הא הרמב״ם ד ל כתב בפ״ג מעדות דמה שאנו ע״ח די״ל תודאי אם תינו יודעים שהבעל כתב גט‬
‫מקבלים עדות בשטר הוא רק מדרבנן אנ ל מן התורה זה ונתן לה תי ט אומרים כן אבל כיון שאין כאן‬
‫מפיהם ולא מפי כתבם דכבר בארט בח״ם סי׳ כ״ח עדים כלל אטרינן שהיא בעצטה כתבתו או צותח‬
‫סעי׳ י״ז ובסי׳ כ״ם סעי׳ א׳ דאין זה רק בשטרי ראיה לכתוב וכשיש ערים חתומים לא היישינן לזה מפני‬
‫כמו שטר מלוה ולא בשטרי קנין וב״ש בגיטץ קדו שין שהעדים לא יחתוסו בלא ציוי הבעל וכשהגט ת א‬
‫שהתורה צותה לגרש רק כנ ט בשערים חתומים בו בכתב ידי הבעל מן התורה וודאי דכשר אכל מדרבנן‬
‫הוה כמעידים לפניט והמקדש נשמר ג״ב כן דאיתקש ת א פסול ואם נשאת תצא ח ת משלשה נימי{‬
‫הויח ליציאה לענין מ־ושי שטר במ״ש במי׳ ל״ג הפסולין ורק הולד בשד אכל אם נשאת תצא)פ״ז ‪( .‬‬
‫)זדאייס שוי*ף פשוג סזפוזפז לפש פפזל פי גו» פאין עדס‬ ‫מעיי גי ע״ שו‬
‫השלח?‬ ‫הלנות ניטץ סיק קב‬ ‫ערוך‬ ‫‪10‬‬
‫הרי כתיב במזוזה וכתיתם ע־* מזינת ביתך האם נאמר רכל‬ ‫גלל נתר כעצמו רשם גאו] דהוה נחוריף מתונו וגם רבמי‬
‫אהד מישראל מחוייב לכת־ב המזוזה שלו אלא חמופר‬ ‫אפרים חלמידו גחלק עליו כמ׳ש המאור אך מה שהקשם הר׳א‬
‫כיתב וראיה נ ח ל ה מזו הרי בפ־שת תבא כתיב ויצו‬ ‫ממה דלא אמרו אף ע״מ כרתי תרצגו נעזר רשעי' ‪' 1‬‬
‫משה וזקני ישראל את העם לאמר וגר והקמת לך‬ ‫בס׳ד ודו׳ק( ‪:‬‬
‫אנגים גדולות וגו׳ וכתבת עליהן את כל הכרי התורה‬ ‫י א ונם לשיטה ראשונה יש לשאו^ דנש״ם אמריגן‬
‫הזאת וגו׳ האם בל אחד מישראל כתב על האבנים‬ ‫רנם לר״א רא״צ ע״ח ם״ם אם חהטו בו עדים‬
‫אלא ביין שע'פ ציוי משה רבינו וכלל ישראל כתבו‬ ‫פסולים או שחתמו שלא לשמה הוה כטזוייף מתוכו‬
‫יחירים מהם ט־ק״י שכולם כתכו וה*נ כשהסופר כותב‬ ‫ופסול והכי קיי׳׳ל איזו חששא יש בזה ונהי רבפשולי‬
‫בציוי הבעל מקרי שהבעל כתב אותו ואין לשאול למה‬ ‫עדות יש חשש שמא ההא גם המסירה כפניהם )רש״י‬
‫בכתיבת מזוזה כותב הסופר מעצמו בלא ציוי בעל הבית‬ ‫י׳ ‪ :‬ד״ה מודה( אבל בשלא לשמה איזה חששא שייך‬
‫ובגט צריך ציוי משום דבעינן כתיבה לשמו ולשמה ובלא‬ ‫בזה כיון דבהכרח שיהיה עידי מסירה ולשיטת הרי״ף‬
‫ציויו לא חשיב לשמה כמו שנתבאר )ונול האבנים נראה‬ ‫והרטב״ם ניחא דיש לחוש שנסמוך אעירי חתימה‬
‫מיהוש‪ !:‬ח׳ שהוא כתבן וכל החידה הרנו״ה בעצחו כתבה ולכן‬ ‫בלבד אבל לשיטה ראשונה קשה וצ״ל דגזרינן חתימה‬
‫נאחר כתב ל־ וגו׳ כלימר אתה ולא אחר ונשוף נשלח דכת־ב‬ ‫אטו כתיבה דאם אין עושין החתימות לשמן יאמרו‬
‫כתוב ואת וכחן וגו׳ ולא כתיב לך משום דשם מרורז גם על‬ ‫דגם הכתיבה א״צ לשמה )תים׳ ד' ‪ ,‬ד״ה מודה( ומדברי‬
‫מעשה עמלק שכגניאים והעשה המן כבאשתר כדאיתא במכילתא‬ ‫הרמב׳ם ז״ל פ״א דין י״ז ופ״ג דין ח׳ מבואר דא׳צ‬
‫ומגילה ו'‪ ,‬ודויד!( ‪:‬‬ ‫במזוייף מתוכו שום טעם שיהא קלקול עי״ז אלא דזהו‬
‫יג כתב רבינו הביי בסעי׳ א׳ הגט צריך שינחבגו‬ ‫כעצם פסול דקיי״ל כחבטים דאף בשמות מובהקים‬
‫הבעל או שלוחו עכ׳ל מבואר מדבריו דבעינן‬ ‫פסול כיון שבעצם חתימתן יש דבר שלא כדיני גט‬
‫שליחות ככתיבת הגט רוכתב אנעל קאי ובן נראה‬ ‫)וכהרהיק העדים מן הכתר מכשיר שם מפגי שאין הפשיל‬
‫להריא מדבריו בספרו הגדול כסי׳ קכ״ג ע׳׳ש ובן משמע‬ ‫נעצם החתימות ומדבריו שם בדין י׳ח מוכח דלא ש״ל שכרת‬
‫מהטור שם שכתב שיכתבנו הוא או שלוחו ע״ש ולפ׳־ז‬ ‫החוש׳ דאף החששא שכתבנו דניחוש שנשמוך על ע״ח לכד לא‬
‫מיש הטור בריש סי׳ זה וגט זה צריך שיבתבנו הבעל‬ ‫ס׳ל וכ״ש הא ע״ש ודע דמגיעין פ״ו; מאן תנא אר׳י דלא‬
‫או יצוה לסופר לכתבו עבי׳ל כוונתי גיב בהורת שליחות ‪:‬‬ ‫כר״א וכו׳ הא לא ידעי וכו׳ צ׳ע לשיעת הרי״ף דלשיעתו הא‬
‫יד אבל יש טרבותיגי שכתבו להריא דאיצ שליחות‬ ‫גס לריא יכול לשמיך על ע׳ח ואפשר לומר דהיינו דהשני אניי‬
‫בכתיבה )רשביא דף כ״ב ‪ :‬יהדין נם( דוכתב לאו אבעל‬ ‫ע״ש ור״ל דא״א לומר דבעי נתינה לשמה כיון שביכילת לשמיך‬
‫קאי אלא אשופר וזה שאסור לי לבתוב שלא כציוי הבעל‬ ‫גם על ע׳ח ודו״ק( ‪:‬‬
‫משום רנלא ציויו לא השיב לשמה ראשה לאו לגירושין‬ ‫י ב כ תג הרטב״ם ריש פ״ב זה שנאמר בתורה וכתב‬
‫עומדת ויש לזה ראיה מריש זבחים רמנואר שם ראי‬ ‫לה ספר כריתות ונתן כידה אחד הכותב בידו‬
‫הוה אטרינן ראשה לגירושין עומרת הוה כשר כשהיה‬ ‫או שאמר לאחר לכתוב לו ואחד הנותן בידה או שאמר‬
‫הסופר כותבו גם בלא ציוי הבעל )רשב׳׳א( אמנם ביון‬ ‫לאחר ליתן לה לא נאמר וכתב אלא להודיע שאין מתגרשת‬
‫שאינה עוטרת לגירושין בלא ציוי הבעל לא חשיב‬ ‫אלא בכתב ונתן שלא תקח מעצמה עכ״ל והדבר‬
‫לשמה אף שמתבוין לשמו ולשמה דאין זה בוונה מעליא‬ ‫פשוט במשנה וגט׳ דא״צ הבעל לכתוב בעצמו אלא‬
‫בלא ציויו)שס( ורבותינו בעלי התום׳ כמסתפקים בזה‬ ‫דגם הסופר יכול לכתוב )פ״ז‪ (:‬בצוויו של הבעלדאיא‬
‫רנמקום אחד כתבו רבעינן שליחות בכתיבה )ש׳ ‪ :‬דיה‬ ‫לומר דכוונת התורה שהבעל בעצמו דווקא יכתוב שהרי‬
‫אע״פ( ובמקום אחד כתבו שני דעות בזה )כ״ב ‪ :‬דיה‬ ‫בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ועור דבהאי‬
‫והא( והראיש ז״ל )שם( הביא ניב השני דעות ומ״ט‬ ‫קרא כתיב ושלחה מביתו ודרשינן מזה שהבעל עושה‬
‫מסקנתו נראה דבעינז שליחות ע״ש ובדעת הרמנ׳׳ם‬ ‫שליח )רפ״ב דקדושין( ואע״ג דזהו בנתינה של הגט‬
‫ט׳ז מתבאר דלא‬ ‫ז״לאין הברע ע״ש )ומדבריו‬ ‫דדרשינן גם על האשה שהיא עושה ש^יח וגם דרשינן‬
‫בעי של‪ r■■!.‬ע״ש וח׳ק( ובין שני דעות אלו יש נפקותא‬ ‫ששליח עושה שליח ובכתיבת הגט צריך השיפר לשמוע‬
‫לרינא ויתבאר בס״ד בסי׳ קכיג עיש ונם יש מחלוקת‬ ‫מפיו דווקא כמו שיתבאר ט׳ מ לא גרע מכל שליחות‬
‫בין הראשונים אי בעינן כני כריתות בכתיבת הגט ושם‬ ‫שבתורה ואפילו לטי שסובר דלא בעי שליחות בכתיבה‬
‫יתבאר בס״ד‪:‬‬ ‫דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסיפר וזה שיצריך שיאמר‬
‫ט ו עור נ״ל דיש נפקותא כין שני דעות אלו לענין‬ ‫לסופר כתוב ולעדים חתומו לאו משום שליחות אלא משום‬
‫גט חרש דרבינו ירוחם כתב בגט חרש נוסחא‬ ‫דכשלא צוה הנעל לא חשיב לשמה אלא חשיב סתכא‬
‫אחרת מםתם גיטין דבסהם ניטין הבעל מדבר בעדו‬ ‫ופםול)תוס׳ כ’ ‪ : -‬ד ״ ה והא(אין לשאול מנלן לומר כן‬
‫ובגט חרש הב״ר הם המרברים כטו שיתבאר כסי׳‬ ‫דלאו אבעל קאי דנם לזה יש ראיה מן התורה רכל מקום‬
‫קנ״א ויש שתפסו בדבדו דכוהנין נט כשארי גיסין‬ ‫דבתיב וכתב א״צ שהוא יכתוב אלא שיהא כתוב ועומד‬
‫ונוסחת‬
‫ו ‪n‬‬ ‫השלדון‬ ‫‪sp‬‬ ‫הלכות גי־טץ סיסן‬
‫ערוך‬
‫והי״ן שש( וזהו ששגינו שם במשנה )נ״ב‪ (:‬האשד‪.‬‬ ‫ונוסחת רי״ו הוא תוספת ‪ b b‬הטטין בם״ש שם)נ״ש‬
‫בותכר‪ .‬את ניטה ומקנר״ו לבעל וחוזר ומוסרו לד‪.‬‬ ‫שש ש‪,-‬״ס זצ״צ סי׳ ס״ח נכש תיי״ש( אבל רבים חולקים‬
‫לגירושין )רש״י( ומלשון הרטב״ם בפ׳׳ב דין ד׳ שכתב‬ ‫מ ה וס״ל דזוד נוסחת גט חרש ולא יותר )שבי״י סי׳‬
‫והאשה גותנת שכר הסופר בכל מקום עכ״ל משמע‬ ‫קכ״ג זעיד גדזליס( וכן מבואר להריא פרברי רי״ו שזהו‬
‫דאחר התקנה על כל נותני גיטין צריכים שהיא תר‪.‬ן‬ ‫מתקנת הגאונים ע״ש ויראה לי דבוודאי אם בכתיבת‬
‫שבר הסופר אכל בסדר הגט של הרא״ש שהביא הטור‬ ‫הגט צריך שליחות א״א בגט חרש שהסופר יכתוב‬
‫בס״ם קנ״ד כתב דשכר הסופר יתן הכעל ואם נתנר‪.‬‬ ‫ככל הגיטין דאין חרש עושה שליח ובהכרח שב״ר‬
‫האשד‪ .‬הנט כשר עכ״ל ש׳׳מ דאפילו לאחר התקנה‬ ‫יכתכו ע״פ רמיזתו ואתי גיפא דרכנן וטפקא קדושי‬
‫לכתחלה אומרים להכעל ליתן שנר הסופר ואם לא‬ ‫דרבנן אכל אם א״צ שליחות אלא ציוי הבעל שפיר‬
‫ירצה ליתן ונתנחו האשה כשר דרבנן אקט ליה ההוא‬ ‫יכול הסופר לכתוב ע״פ רמיזותיו כסו ע׳׳פ ציויו של‬
‫זוזא בדי שלא תר‪.‬עגן )כ״י( ובן מבואר םד‪.‬סם״ג שנתב‬ ‫פקח וזה אין סכרא מסר כלל דאף אס צריך שליחות‬
‫שהר״ירו לאשר‪ .‬ליתן שנר הסופי )וכ״נ הנהמ״י בכם‬ ‫בכתיכה יכול החרש לעשות שליח כגט שלו שהוא‬
‫סה״ת( ובאמת דברי הדטג״ם ז״ל תמוהים דאטו אם‬ ‫רדבנן כסי שיש מי שרצה לומר בן דאין זה סכרא‬
‫חכטים תקנו שגם בני־״יגתה כשר הגט יהיה חוגר‪.‬‬ ‫כלל ובכל הש״ס והפיסקים משמע להדיא דמי שאינו‬
‫לעשות כן ולבן נ״ל דנם כוונת הרטב״ם בן הוא וזה‬ ‫בר שליחות אינו יכול לעשות שליח גם בטילי דרבנן‬
‫שכתב שהאשה נותנת שכר הסופר ר׳ל שרשאד‪ .‬ליתן‬ ‫)ונ״מ להזיא מתיש׳ גשין פ״ד‪ :‬ד״ה כאני ע״ש ודנרי הנ״ש‬
‫וראיה לזה שהרי נם הטור כסי׳ זה נ ת ב ומפני תקנת‬ ‫כש ככתב סברא זו תמוה זד‪1‬״ק( ‪:‬‬
‫ענוגות תקני חכמים שהאשה תר‪.‬ן השכר של הסופר‬ ‫ט ז יראה לי דאפילו להפוסקים דא״צ שליחות בכתיבת‬
‫והקנהו לבעל עכ״ל ובע״ב אין כוונתו שצריכים‬ ‫הגם מ׳׳ם כשטציה להשיפר לכתיב הוה זה בתורת‬
‫לעשות כדמונח מטרר הגט שכתב בסי׳ קג״ד כמ״ש‬ ‫שליהית ואינהו לא קאמרי אלא ריסול לצוות גם למי‬
‫אלא כוונתו שרשאה לעשות כן וכן כוונת רד מנ׳ ם ד ל‬ ‫שאינו ראוי לשליחות כמו שיתבאר בסי׳ קכ״ג או‬
‫וזה שכתב הרמכ״ם בבל מקום ה״פ שלא תאמר דניון‬ ‫אם הבעל אינו ראוי לעשות שליח בהדין הקורם אכל‬
‫רחבמיס התירו רק מפני תקנת עגונות אין זה אלא‬ ‫במקום ת־אוי הוה שליח דגם ככל מינוי שליחיה א״צ‬
‫נמקום שיש חשש עיגון כגון שרוצה לילך למדה״י‬ ‫לומר להשליה הנני עושה אותך שליח לכך וכך אלא‬
‫והיא מבקשת הגט אכל במקום שאין חשש זד‪ .‬לא‬ ‫<גיםר לו לך ועשה והרי כתרומה הוה שליהות כשאומר‬
‫התירו חכמים לזה אופר דבכל מקום ביכולתה ליחן‬ ‫כל הרוצה לתרום יבא ויתרום )נדריש ל’ו ‪ (:‬אע״ג‬
‫שבר הסופר אחר התקנה )והב״י ומר״א סי‪,‬״ה תססו דברי‬ ‫דכתרוטה א״א בלא שליחות )ומ״ש הרין שש זהו לנדרים‬
‫הרמנ״ס נסשוסן יעשו נזמלוקת בינו יבין הרה״ש ול״ג נמ׳׳ש( ז‬ ‫מפני שאינו מיימדו לי ביהיד נמ״ש התוכי גישין ס״ו ‪ .‬והמפרש‬
‫יח מלשון הש״ם והפוסקים שהבאנו מוכח להדיא‬ ‫נש( וטהטור טפיה יש ראיה ברורה לזה דאיהו מצריך‬
‫דבשהאשה נותנת השכר אינה צריכה עתה להקנות‬ ‫שליחות בכתיבת הגט כמ״ש בסי' קכ״ג ום״ם כתב‬
‫לו להבעל את השכר אלא ד רי י י הקטד‪.‬ו לו ובן הוא‬ ‫בכאן או יצוה לסופר לכתבו ש״ם דע״פ הציוי נעשה‬
‫לשון הש״ע בסעי' א׳ שכתב תקנו חכמים שהאשה‬ ‫שליח ולפיכך ככל סידורי גיטין שהבעל אומר להסופר‬
‫נותנת שכר הסופר והקגוהו לבעל עכ״ל אכל לשון‬ ‫כתוב לי גט וכו׳ הזה בתורת שליחות ולכן הטור‬
‫הטור שהבאט צ׳׳ע בזד‪ .‬שהרי כתב שהאשד‪ .‬תתן שכר‬ ‫והש׳׳ע כסי׳ קנ״ד בסדר הנט לא הזכירו שם שליחית‬
‫הסופר ותקנדצ לבעל עכ״ל משמע מלשונו שעתה‬ ‫דדא ודא אחת היא וזה שבשליחות הגט מבואר שם‬
‫צריבד‪ .‬להקנות לו )והפרישה נתב דלאו דווקא הוא וצ״ע( ‪:‬‬ ‫במעי׳ צ״ז שיאמר לו הנני טמנה אותך להיות שלוחי‬
‫יט כתב הטור צריך שיבהבנו הבעל וכו׳ ואף אם‬ ‫לועליך גט וכו׳ זוע כדי להודיעו שעושה אותו שליח‬
‫שלוחו כתבו צריך שיהא משל הבעל לכך צריך‬ ‫להולכה כמ׳׳ש שם בסעי׳ כ״ה ע״ש !‬
‫שהסופר יהן הריו והקלף לכעל במתנה קורם כתיבה‬ ‫י | כיון שעל הבעל לכתוב הגט הוא או שלוחו ממילא‬
‫והכעל יתן שכרו ומפני תקנת עגונות תקנו חכמים‬ ‫שצריך שיהא הקלף והדיו והקולמם משלו וגם‬
‫שהאשה תתן השכר של הסופר עב״ל וכ״כ הרא*ש‬ ‫שכר הסופר עליו ליתן וכן שנינו כמשנה )ב״נ קס״ז‪(.‬‬
‫בסדר הגט הסופר י תן הקלף והדיו במתנה לבעל‬ ‫שהבעל ט חן שכר הסופר וט׳׳ם אמרו חז״ל)שס קס״ח‪(.‬‬
‫דבעיגן וכתב ונתן שיהא הגט שלו ושבר הסופר יתן‬ ‫דהאידגא לא עכדינן הכי אלא האשה טתנת שכר‬
‫הבעל ואם נתנתו האשה הנט כשר עב״ל ביאור הדברים‬ ‫הסופר ותקגתא דרבנן היא מפגי תקנת עגונות דשמא‬
‫אע״ג דרבנן הקנו לו מעותיה שנותנת להמופר בשכרו‬ ‫לא ירצה ליתן שכר הסופר ויניחנר■ עגונה ולכן תקנו‬
‫וממילא דבהמעות נבלל׳ גם ^ ל ף והדיו מ״ם צריך‬ ‫שהיא תשלם להסופר ואקנויי אקני ליה רבנן)גיטין נ׳‪( .‬‬
‫הסופר להקנות לו הקלף והדיו ואף אם הוא בעצמו‬ ‫ההיא זוזא מדידה והוי כמאן דיהיב ליה איהו דהפכך‬
‫משלם להסופר צריך לר‪.‬קנות לו במתנה את הדיו והקלף‬ ‫כ״ד הפיץ•)רש״י()ומ״ש ודילמא האמת נן הוא נמ״ש הרמב״ן‬
‫דכמעות‬
‫השלחן‬ ‫הלטת ניטץ סיק קכ‬ ‫ערוך‬ ‫‪13‬‬
‫הקנה לו מעותיו דרך הקנאה ע׳ ש והטעם דכל מה‬ ‫דבטעות שנתן להמופר לא נקנו לו הקויף והדיו דמעות‬
‫שהשליח עושה הוה כעשיית המשלח ועוד דלעיל בסי׳‬ ‫אינן קו טת במטלטלין וצריך משיכה וכיצד מקנהו‬
‫ל׳׳ה סעי׳ ג׳ נתבאר דכששלח שליח לקדש אשה ולא‬ ‫שנותן הסופר ליד הג על את הקלף והריו ואומר לו אני‬
‫מסר לו כסף לקדושין אלא א׳׳ל לקדשה בבל כסף‬ ‫נותן לך וה ב מתנ ה והבעל מנביהם טפח כדי לקנותם‬
‫שירצה אינו יכול לעשות שליח במקומו משום דמילי‬ ‫בהגבהה )ד*מ( ויראה לי דצריך להגכיה ג׳ טפחים דהא‬
‫לא מימסרן לשליח ע״ש הרי להדיא דכשהשליח נותן‬ ‫כ ח׳ ם סי׳ קצ״ח יש שגי דיעות בהגבהה ע״ש די״א‬
‫כסף הקדושין משלו ונחשב כשל המשלח והרי כסף‬ ‫דצריך ג׳׳ט כדי שיצא מתורת לכור חה שכתבו הטור‬
‫הקדושין צריך להיות של הבעל כמו הקלף והדיו של‬ ‫והרא״ש שיתנם לו במתנה לאו דווקא דה״ה שיכול‬
‫הגם ועכ״ז אמרינן דמה שנתן השליח הוה כאלו נהן‬ ‫להקנותם דרך מכירה רהא נוטל מעות בער זה אלא‬
‫הוא עצמו‪:‬‬ ‫דמילתא רפסיקא נקטי משום דלפעמים אין הסופר‬
‫כ ב אמנם ביאור הדבר כן הוא דווראי היכא שהבעל‬ ‫נוטל רק בשכר טרחתו והקלף והדיו נותן בחנם וכן‬
‫עושהו לשליח ושיגמור כל העגין כמו הא־מר‬ ‫אם כותב בחנם דכוודאי רשות כידו לכתוב בחנם‬
‫לג׳ כתבו ותנו גט לאשתי אפילו אם כותבים משלהם‬ ‫ואין בזה איסור דיכול לומר הריני כאלו התקבלתי‬
‫עומדים במקומו ושלוחו כמותו אבל אם אין הענין‬ ‫)חמ״ח סי;׳כ( ואז כהכרח שיתנם רק כמתנה ‪:‬‬
‫נגמר עיי שליח זה כמו האומר לסופר לכתוב את הגט‬ ‫כ ואין לשאול אחרי שחכמים הקנו לו מעותיה בשביל‬
‫והמסירה יהיה ע״י אחר או שהיעל בעצמו ימסור‬ ‫כשרות הגט ממילא דהקנו לו נם הקלף והריו כיון‬
‫לה אינו שליח לכל הדברים כהבעל עצמו ואינו עומד‬ ‫דבלא זה לא מתכשר הגט וזה אין לומר רתקנת ח דל‬
‫במקימו א^א למה שקבל עליו והיינו רק לכתוב הגט‬ ‫לא היה רק על שכר טרחתו של הסופר ולא על הקלף‬
‫ולא שיקנה לו הקלף והדיו ע״פ שליחותו אא״כ מקנה‬ ‫והדיו דלהריא מוכח בש״ם )כ״א ‪ ( .‬דהא רתנן האשה‬
‫לו בפירוש וזהו ששנינו)ש״י ‪ ( .‬מי שהיה מושלך בבור‬ ‫כותבת את ניטה גם אקלף קאי ע״ש )דהש״ס הביא זה‬
‫ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי השומעים‬ ‫על ספלא זכ'כ התוש׳ שט נ׳ ‪ :‬ד״ה אשה ע״ש נשה״ד( דייל‬
‫כותבים ונותנים בלא שום הקנאה דבמושלך בבור‬ ‫ד ח דל י^א תק ט רק שנתינתה יהיה כנתינתו וכיון דגם‬
‫כשאמר כתבו הוה בתנו כמו שיתבאר וכיון שעשאן‬ ‫בנתינתו המעות מוכרח הסופר להקנות לו הקלף והדיו‬
‫שלוחים לגמור הענין עומדים במקומו ;‬ ‫לא עדיפא נתינתה מנתינתו ולמה יתקנו חז״ל דליהוי‬
‫כ ג וזהו שכתב הטור בשם הרמ״ה האומר לעדים‬ ‫כאלו הסופר הקנה לו הקלף והדיו הלא אין בזה עיכיב‬
‫כתבו גט ותנו לאשתי אץ צריכין לזכות לו הנייר‬ ‫להגט שלא ינתן שהרי ביכולת הסופר להקנותו ואין‬
‫קודם כתיבה אלא אע״ג דכ תיי מרידהו ויהבו לה כיץ‬ ‫בזה חשש עיגון ועוד אפשר לומר לפי דקדוק לשין‬
‫שבשליחותו קעבדי מכי יהבי לה בשליחיתא דבעל‬ ‫הטור והרא׳׳ש דגוודאי במקום שהיא גותנת שכר הסופר‬
‫כמאן דיהבו לבעל והדר כ על ויהיב לאיתתא דמי‬ ‫ע״פ תקנת חז״ל א״צ להקנאת הקלף והדיו דתקנה‬
‫רכיון דמזכה לאיתתא בשליחותיה אקנויי אקני לבעל‬ ‫שלימה תקנו חז״ל לבלי להצטרך עוד איזה קנין בזה‬
‫לגרושי ביה ינמצא זכיית הבעל וגירושי האשה באי;‬ ‫אבל במקום שהוא נותן שכר הסופר דאין כאן תקנת‬
‫באחד עב ’ ל והסביר הדבר דביון שעשאו לשליח‬ ‫חכמים בהכרח שהסופר יקנה לו הקלף והדיו דמעות‬
‫למוסרו לה ובשעת המסירה שלוחו כס־תו והוה באלו‬ ‫אינן קונות כט״ש ולפ״ז מה שכתבו שהסופר יתן הקלף‬
‫הי ע ל מסר לה ממילא רגחשב כאלו אז הקנה אותו‬ ‫והדיו במתנה להבעל לא קאי רק על דכריהס שאח״ב‬
‫להבעל וזכייתי והגירושין באץ כאחד אכל כשאינו‬ ‫דהבעל צריך ליתן שכר הסופר ולא על מה שכתבו‬
‫שליח למסירת הנ ם לא שייך טעם זה;‬ ‫אח״כ תקנת חז״ל שהיא תתן אמנם כל גדולי אחרונים‬
‫כ ד אמנם לפ״ז אין הבעל דנ ה יהקלף רק בעת הנתינה‬ ‫לא תפסו כן גרבריהם ובכל ענין צריך להקנות וכן‬
‫ונמצא דבשעת הכתיבה לא היה הקלף שלו ות־י‬ ‫משמע דאל״כ היה להם לפרש כן דאין דרך הפוסקים‬
‫המור והרא״ש מצריכים להקנות ל הי על קירס הנ תיב ה‬ ‫לסתום אלא לפרש ולכן צ״ל כתירוץ הראשון ‪:‬‬
‫ואפשר דלהידור כתבי כ; דמומב יותר להקנית קודם‬ ‫כא ועדיין יש לשאול בזה שאלה גדולה דאבתי ל׳׳ל‬
‫הכו‪> ,‬ח אכל אס הקנה לו אחד הכתיבה ג׳ כ כשר‬ ‫הקנאת הקלף והריו והרי הסופר הוא שלוהו של‬
‫דד‪,‬עיקר בעינן שכעת הנתינה יהיה שלו כבו שכאמת‬ ‫הי על דאפילו להפוסקים שאין מצריכין שליהית בכתיבת‬
‫יש שסיייים כן )כ'כ הב׳י בשש ררב״ן ככהזלן‪ .‬שלר‬ ‫הגט בארנו בסעי' ט״ז דעיס ציויו הוה שליח וכ׳ש‬
‫להקניי‪ .‬לי קידש ‪:‬־״■בה רולזז רץ‪7‬ש נ־דנה( וכ״כ הלכוש וז״ל‬ ‫שהרא״ש והטור סוברים דצריך שליחות כמ׳ש בסעי׳‬
‫דאס כתבו תחלה ואררב נתני לו ג״נ בשר אלא שיוד״־‬ ‫י״ד ושלוחו של אדם כמותו וא״כ כשהסיפי נותן הקלף‬
‫טוב ל־תנו לבעל תחלה בדי שלא ישבח הסופר ליהגו‬ ‫והדיו ע״פ שליחותו ה׳ ל באלו הבעל נותן והכי מוכח‬
‫אח״ב לבעל עכ״ל )־ל‪ •3‬ה־היה א״צ להלק בץ גמר העשה‬ ‫להדיא בח״ם סי' קפ״ג דכששלח שליח לקנות לו רבר‬
‫לקצת מעשה כדרש בשע־׳ ‪:‬״נ אלא הדש דכנר״ינה להאשה‬ ‫ומזליח במעותיו דגקנה החפץ להמשלח אף שלא‬
‫הוה‬
‫‪18‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות דטץ פיק ‪sp‬‬ ‫עחןו‬
‫ומיד‪.‬ו אם היד‪ .‬הבל של האשד‪ .‬אע״‪ 6‬ששנינו האשה‬ ‫הוה כקנלתו לזכות להנמל והנמל >ותמ לה דשלי» כמתי ונ״כ‬
‫כותבת את ניטה דילמא צריבה היא לאקנויי טטש‬ ‫הדרישה מיהו מלשון המרדכי ם״פ התקנל נשם רנינו יואל‬
‫הנט עצטו לבעל דלא תיקון ליה רבנן אלא פשיטי‬ ‫ג״ל כמ׳ש ע״ש היטב והב״ח נתנ דדמת רבינו יואל כהרמ״ה‬
‫דספרא ובו׳ אבל דידה לא תיקץ לבעל ובו׳ וכן נראה‬ ‫ומ״ש הב״ח דנמיקר גתינת הקלף והדיו נדיעבד גס להרא״ש‬
‫טרברי רש״י שד‪.‬יא צריבה מטש לתנו לבעל או לשולוחו‬ ‫והטור אינו מעכב צע״ג ולא משמע כן והנ״ש והאחרונים ג"כ לא‬
‫ברי לקנותו ומיהו כותבת בשלד‪ .‬ומקנה ולא צריבה‬ ‫חששו כן וכ״כ הלניש( ‪:‬‬
‫לאקנויי מעיקרא דבכתינד‪ .‬שליח הגעל הוא כשאומר‬ ‫כ ה ובדברי הרא״ש והטור בן כתבי כמה םהפוסקים‬
‫כתוב ובתב קריגן כיד‪ .‬ילנבי ונתן בעינן שלו והלכך‬ ‫וז״ל הטררבי בהלבות ‪ :‬ט צריך שיהא הקלף והדיו‬
‫מקגית לו הגט כתוב וחתום והוא טנרשד‪ .‬בו בך פירש״י‬ ‫והקילמס טשל בעל ויטסרנו לסופר ואם אין לו יקנו‬
‫ז״ל ע ב׳ל הרמב׳׳ן ז״ל )היבא בב״י( ‪:‬‬ ‫לו אחרים להבעל דבעינן ובתב ונתן וה״ה אם בתבו‬
‫כ ח וז״ל הר״ן ז״ל )נש״כ( שמעינן שא׳׳צ שיתן הבעל‬ ‫הסופר בקלף שלו במצות הבעל שהוא בשר ובלבר‬
‫מתחלה הקלף משלו והדיו והקולמם כט״ש במקצת‬ ‫שיתגנו לו אח״ב להיות שלו וגו׳ אגל ט״ט עדיף טפי‬
‫מחברים כתקיני נימין אלא בההיא זוזא דאקני ל ‪.T‬‬ ‫ליתגו לבעל תחלה שמא ישכח הס־פר ליתנו לו‬
‫רבנן קונה הסופר הקלף וזוכה לו לבעל דהו״ל בשלותו‬ ‫אח׳ב במתנה לבעל ואס הקולמם טל אחרים אינו פסול‬
‫וזוכה לו אבל אם ה‪5‬ןלף הוא שלו יש שכר‪.‬בו שצריך‬ ‫בכך שדרי בעל הקולמס אין לו קפירא בשביל בך ביון‬
‫שיזכה בו הבעל או שלוחו שאין הסופר זוכר‪ .‬לו נמר‪.‬‬ ‫שמן הדןילמס לא נשאר הימנה בגט בלום בטו שנשאר‬
‫שהוא שלו ונו׳ אכל אחרים אומרים שא״צ דבאותן דמים‬ ‫מן הדיו עכ״ל וכי‪/‬ב בספר התרומה והגהות טייטוגי‬
‫שהיא נותנת לסופר אלןנו רבנן לבעל בין קלף נין דיו‬ ‫פ״ג ונ הנו דכקולמס אין לחוש בלל וגם הטור והרא״ש‬
‫בין טרחו ועמלו של סופר ומ״ט כשהיא עצמה כותבת‬ ‫לא הזכירו הקולמס ונמצא דלשיטת רבותינו אלי גם‬
‫ניטא בבי הא לא תקינורבנן ובו׳ ע ב״ל‪:‬‬ ‫בדיעבד מעכב אם לא הקנה הסופר את הקלף והדיו‬
‫כ ט מדברים אלו מתבאר דכשהיא נותנת שבר הסופר אם‬ ‫להבעל לבל הפחות קידם נתינת הגט ולנ ת חי ה יקנה‬
‫הסופר קונה ד‪.‬ר‪,‬לף א״צ שום הקנאד‪ .‬דועא כשלוחו‬ ‫לו קודם בתיבת הגט ויש מקפידים לכתחלה גם בהקולטם‬
‫וזובד‪ .‬לו ואם הקלף של הסופר מקורם לדעת הר׳׳ן צריך‬ ‫ובדיעבד אין עיכוב בהקולטם ‪:‬‬
‫הקנאד‪ .‬דדבר שהוא ברשותו של אדם א״א לצאת‬ ‫כ ו אבל הרמב׳׳ם ז״ל לא הזביד כלל הקנאת הקלף‬
‫לרשית אחר אם לא ע״י זיכוי ולא ע״י עצמו ר״א‬ ‫והדיו וגם בריש הלכות גירושין שכתב דברים‬
‫דגם בזה א״צ הקנאד‪ .‬משום דרבנן הקנו לו וזר‪.‬ו דעת‬ ‫הטעכבים את הגט לא הזכיר בלל שיהא הקלף והדיו‬
‫הרמב״ן במ״ש ומטילא דאם הבעל נותן שבר הסופר‬ ‫משל הבעל וגם דוחק ליטר דבזה שהזכיר בפ״ב דהאשה‬
‫והקלף היד‪ .‬מר‪,‬ורם של הסופר לב״ע צריך הקנאד‪ .‬דבזה‬ ‫נותנת שכר הסופר ס״ל דבשבר הסופר גכלל גם הקלף‬
‫לא היה תר‪,‬נת הז״ל ואם הסופר קונה עתה הקלף א״צ‬ ‫והדיו ראף אס האטת בן ט״ט היה לו להזכיר שצריך‬
‫הל‪,‬נאה דד‪.‬וא כשלוחו וזוכה לו וכשהאשד‪ .‬נותנת הקלף‬ ‫שיהיה טשל בעל הקלף והריו כטו אט הסופר בותב‬
‫צריכה לזבות לו לבל הפחות קודם הנתינה ובזה מחולקים‬ ‫בחגם ולכן נ״ל דס״ל כהסכרא שכתבנו בסעי׳ ב״א‬
‫הרסנ״ן והר״ן עם הרא״ש והטור ושארי הפוסקים‬ ‫דביון שהסיפר הוא שלוחו ממילא דשלוחו כמותו ואף‬
‫דלהרא״ש והטור שבר הסופר שהקט לו חכמים אינו‬ ‫אם לא הקגה לו הקלף והדיו הוה בשלו ע״ש או אפשר‬
‫מועיל לקנות הד‪,‬לף וד״דיו ולפיכך בכל עניין בהברה‬ ‫דהיה הדבר פשוט בעיניו שצריך שיהיה הבל משלו‬
‫להקנות להבעל ולדדמב״ן והר״ן נבלל בזד‪ .‬נם הלןנאת‬ ‫ולא הוצרך להזכיר זה וגם סיל רבשבר הסופר נבלל‬
‫‪ ,‬הקלף והדיו ובן מחולר‪,‬ים בשד‪.‬וא נותן השכר ‪:‬‬ ‫הבל בט״ש ובן הוא דעת דרטכ״ן והר״ן ז״ל במו‬
‫ל ורבותינו בעלי הש״ע ב תיו בסעי׳ א׳ הגט צריך‬ ‫שיתבאר נס״ר ;‬
‫שיבתבט הבעל או שלוחו ואף אם שלוחו כותבו‬ ‫כ ז וז״ל הרמב״ן ז״ל על מה שאסרו חבטים שהיא תשלם‬
‫צריך שיד‪.‬יה משל הבעל לבך נד‪.‬גו כשהבעל מצוי‬ ‫להסופר ואל‪,‬גויי אד‪,‬גי ליה רבנן בחב וש״ם שהדיו‬
‫שנותן לו הסופר הקלף והדיו גמחגד‪ ,‬קודם בתיבה וי״א‬ ‫והקלף והקולטם הכל טשל סופר ובכן הגט כשר ואין‬
‫דאף ד‪.‬י‪,‬ולםם ושאר כלי הכתיבה והבעל נותן שכרו‬ ‫נו בית מיחוש שהבל הוא מוכר לבעל באותה מטבע‬
‫ומפני תל‪,‬׳׳ע תר‪,‬נו חכמים שהאשה נותנת שבר הסופר‬ ‫שנותנת היא לסופר בגט בין קלף בין דיו בין טרחו‬
‫והקטהו לבעל עב״ל מדבתבו לכך נד‪.‬גו דתלו זד‪ .‬במד‪.‬‬ ‫ועמלו ואקטיי אקגו רבנן לבעל ולא ברברי הגקדנין‬
‫שנהגו וגם זה רק נ שו ע על מצוי אבל אם אינו מצוי‬ ‫שטקגין טטש הכל לבעל אלא רבנן אקנינהו ניהליה‬
‫כגון שד‪.‬וא בהול לילך למדד‪,‬״י ואמר לשלשה כתבו‬ ‫ואע״ג דלא משך כלום כשר ובו׳ דמאי רבתיב ובתב‬
‫ותט נ ט או שהיה מושלך בבור ואמר בתבו גט ו ת ט‬ ‫ה׳יגו על ידו אי ע״י שלוהו ולאפיקי איהי או שלוחה‬
‫לאשתי א״צ הקנאר‪) ,‬המ״ח( משמע לר^יא דס״ל בדעת‬ ‫הלכך מדאקגו ליה רבנן פשיטי דספרא לבעל ואץ זה‬
‫הרטב׳׳ן שר‪.‬באט דהגן‪:‬אד‪ .‬לא מעבבא דבבלל שבירות‬ ‫ונ תנ ה בשד דגעשה שכירו ושלוחו ש לנ ע ל כ ט טנזגז ה‬
‫הסופר‬
‫השלחז‬ ‫הלכות גיטין סימן קה‬ ‫ערוך‬ ‫‪14‬‬
‫שילם לו וודאי הוה הגט גזל כידו )שס( ויש מי שרוצה‬ ‫הםו‪£‬ר נבלל ומועיל גם להקנאת הקלף והדיו ורק‬
‫לוטר דאפילו כ קנ ע זסן לפרעון לא הנשא עד שיפרעגו‬ ‫שנהגו להקנות לקיים דעת הרא׳ש והטור ‪:‬‬
‫או יעבור הזטן והסופר אינו מקפיד דאל׳ב יש לחוש‬ ‫ל א ויש בזה שאלה דניון דגאינו מצוי לא הצריכו‬
‫שטא הסופר יהיה עייל ונפיק אזוזי ויתבטל המקש‬ ‫הקנאה כלל אע״ג דאין שם שנר סופר ובע׳ב‬
‫למפרע כשלא ישלם לו ונמצא דאין הגט שלו ולא‬ ‫צ״ל דהטעם הוא כמ״ש הטור כשם הרט״ה דנל הייא‬
‫יועיל מה שהיא תתרצה לשלם להסופר דהא אם הגט‬ ‫דהוא שליח לנתינת ו־״גט א״צ הקנאה כס״ש וא״ב‬
‫יהיה שלה הרי צריכה להקנות לו דבשלה לא תקון‬ ‫סוברים כסברת הטור ולא כהרמב״] אמנם באמת‬
‫רבנן הקנאה כמו שנתבאר )ת׳׳ג( ויש חולקין בזה דהא‬ ‫דבע״כ בסברא זו גם הרמכ״ן סודה שהרי הרםביין‬
‫נתבאר כ ח׳ ם סי׳ ק׳ץ דנמוכר שדהו מפני רעתה אף‬ ‫בעצמו כ תב ראיה ממי שהיה מושלך לבור דא'צ‬
‫בדעייל ונפיק אזוזי אין הסקת מתכטל ואין לך מוכר‬ ‫הקנאה ע״ש ויש מי שכתב דהרמנ״ן לא ס״ל סי ר ת‬
‫מפני רעתה כקלף שגט כתוב עליו ואינו ראוי להסופד‬ ‫הרמ״ה )ב״ש סק'נ( ולא נהירא שהרי הרמב״ן נעצמו‬
‫כלל הלכך לא נתבטל הקנין מפני זה )ש׳ית בשש ג״מ(‬ ‫הביא ראיה זו ולכן לא הוזכר בש״ע הקנאת הקלף‬
‫ועור רשם נתבאר דכזקף עליו בטלוה נגמר הקנין אף‬ ‫והריו רק כשהאשה כו תנ ת כמ״ש נ סי׳ קכ״ג דנזה‬
‫אם עייל ונפיק אזוזי ולבן אם אמר המשיגה תקנה לך‬ ‫הכל מודים כמ״ש וכן אם הסופר כותב נ הנ ם וודאי‬
‫והמעות •יהיו מלוה אצלך קנה מיר ע״ש וא״כ הנ א‬ ‫דצריך הקנאה ולא הזכירו זה משום דפשום הוא דבמה‬
‫בגט שהסופר יודע שהוא צריך למסור לאשתו והנם‬ ‫יקנה אם לא ע״י הקנאה או אפשר דס׳יל נמ׳׳ש נ ד ע ת‬
‫מוכרח שיהיה של הבעל וודאי י ד ע תו להקנותו מיד‬ ‫הר מנ׳ ם דלעולם א'צ הקנאה לנ ד כשהיא נ ו ת נ ת דאף‬
‫)נ ’ל( והמעות ישארו עליו מלוה ומ״ם למעשה בוודאי‬ ‫אם כותב בחגם ם״מ שלוחו כמותו כמ״ש בסעי׳ כיו‬
‫יש ליזהר שישלם טיד להסופר וג״ל דבר פשוט אף אם‬ ‫)וכל דנדי הנ״ש נשי‪',‬כ צ״ע ונכר תמה עליו הת׳ג ־‪.‬ל ו‪;.‬און‬
‫כתחלה לא קנה הגט כגון שהיה גזל בידו כט״ש אם‬ ‫מלישא( ‪:‬‬
‫אח״כ שילם כעד הגט וגעשה שלו יבול לקחת הנט‬ ‫ל ב ויש ששא ‪ f‬לפם״ש דכשדנייר שלה לכ׳׳ע צריכה‬
‫מיד האשד‪ ,‬ולחזור למסור לה בפני עדים ותתגרש אז ‪:‬‬ ‫להקנותו ונתבאר דמהני הקנאה גם לאחר הנ תינ ה‬
‫ל ה יש טי שכתב דזה שנתבאר כגזל גט כתוב ולא‬ ‫והרי מחוסר הקנאה נין כתיבה לנתינה והיה לנו לפוסלו‬
‫שילם לו דהוה גזל בידו לפעטים אף בשילם לו‬ ‫כמו דפסלינן בנקצץ בן דמהונר נין כתיבה לנתינה‬
‫הוה גזל כגון שגזלו שלא מרצונו ואז אף אם שילם לו‬ ‫כאשר יתבאר מפני דמהוסר קציצה )ר׳ן כמשנה דאכה‬
‫הוה גזל ואע׳ג רקיי׳ל תליוהו וזבין זביניה זבינא והו‬ ‫כיתכת גיסה( ותרצו ררווקא קציצה שהוא חש־ון מעשה‬
‫כאומר רוצה אני אבל לא כשלא אמר רוצה אגי כמ״ש‬ ‫בנופו של גם פוסל ולא הקנאה שאינו כגוף הגט‬
‫ב ח׳ ם סי׳ ר״ה )נ״מ( אמנם באמת לא משכחת לה‬ ‫)שש וג׳ע מהול־ן קל״ה ‪ .‬וי‪ :‬ל״שב( ועוד דלא מיעטה התורה‬
‫להאי דינא כגט ראם גזל ממנו גייר והוא כתב עליו‬ ‫אלא דכר שא״א להיות נ ע ת הנתינה נ מו מחובר דאם‬
‫את הגט הלא קנה כשינוי כמו שנתבאר ואם גזל גט‬ ‫בעת הנתינה תקצץ הו ׳ ל טלי גיטך מע״ג קרקע‬
‫כתוב םם״ג איך כתבו אם לא כתבו בציוי הבעל הרי‬ ‫משא״ב הקנאה אפשר להיות בעת הנתינה ממש )ת';(;‬
‫נל״ז הוא פסול דאיז זה ל שסה ואם כתבו בציוי הבעל‬ ‫ל ג גזל נייר או קלף ונ ת ב בו גט ונתנו לה כשר‬
‫הרי נתרצה הסופר להיות שלוחו לכתיבת הגט וממילא‬ ‫אף קורם יאוש שהרי קנאו בשינוי השם ושינוי‬
‫כששילם לו כפי מה ששכרו הרי נעשה שלו אם לא‬ ‫כעשה‘ ו אינו חייב אלא דמים להנגזל והנט נשאר‬
‫שנאמר שאח׳ב חזר בו הסופר משליחותו ורוצה לעכב‬ ‫מרינא בירה ואין זה שיטי החוזר לברייתו כשימחקו‬
‫הגם לעצמו לצור ע״פ צלוהיתו וגם כשלא הקנה לרג על‬ ‫הנ ת ב אפילו נקלף שביכולת למחוק מ״ם קלף מחוק‬
‫את הנייר קודם כ תיב ת הגט וצ׳ע ‪:‬‬ ‫מק־י )נ״מ מהר׳ת סי־‪,‬׳ד( אבל אם גזל גם כתוב כגון‬
‫ל ן וכ״ז הוא כשכתב הסופר בקלף ודיו שלו אבל אם‬ ‫שצוה להסופר לכתוב לו גט על קי^ף של הסיפר ושכרו‬
‫הקלף והדיו של הבעל ושברו לר‪.‬סופר בעד כתיבתו‬ ‫בנ ך ונך ונ שכתב גזלו ממנו ולא פי־ע לו ונירש נו לא‬
‫וכתבו להגם וגזל מידו ולא שילם לו תלוי בפלוגהא‬ ‫היי מטר שת דאין כאן שינוי ודווקא קודם יאוש אנל‬
‫שנתבאר ב ח׳ ם סי׳ ש״ו אם אומן קונה בשבח כלי אם‬ ‫אם נתנו לה אתר יאוש יראה לי רמנורשת רנ שנ א‬
‫לאו וזהו ספיקא דדינא במ״ש ש ם)ג'פ( וי״א דבבתיבת‬ ‫לירה חוה יאיש ושינוי רשות ואף דקורם שקבלה אין‬
‫גט לא שייך אימן קונה נ שבח כלי רכסו דאמרינן‬ ‫הנט שלו מ״ם ההקנאה עם הנט באין נ אחד ולמעשה‬
‫)ב״ק צ׳ש ‪ ( .‬בצמר וסטםנין דאם הצמד והסמטגין של‬ ‫יש להתיישב כזה ‪:‬‬
‫נ ע ה ״נ אומן אגר צנ עי ה הוא דקשקיל דה שנח הוא‬ ‫לד אם הסופר נתן לו הגט ברצון והושוה עשו שיפרע‬
‫רק מהסממגים ולא מהאומן שצבעו )רשנ״א שס( כסו‬ ‫לו לאחר זמן אף אט לא פרע לו אין הנט גזל‬
‫כן כגט כשהגייר והריו היא של הנ על אין לו להסופר‬ ‫בירי דד‪,‬א הגט נתן ייו כרצון רק שחייב לו דמים‬
‫עסק ב שנה כלי דהדיו הוא המשביח ולא האומן וא״ב‬ ‫)יזמ״ח שק׳ה( ואם נתז לו הגט ע״ם לשלם לו מיד ולא‬
‫אםילו‬
‫ח ‪18‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלבית גיטין ‪ p'D‬קנ‬ ‫ערוןז‬
‫שם‬ ‫זמן הכתיבד‪) .‬תום׳ ב״מ י״מ ‪ .‬זדנרי מ מי די נכ״ב‬ ‫אפילו למאן דם״ל איטן קונה כשכח כלי כגט א'גו‬
‫צע״ג »*ש אן לשמ׳ש הגמק״י ככ*מ שם ים ליישב דבריי אכל‬ ‫קינה )ת׳ג( ולפ״ן אם הריי הוא של הסיפר שייך גס‬
‫אין כן דפת התיס׳ בב״מ שם ד״ה אימת ע״ש ודו״ק( ;‬ ‫בזה שכח כלי אטגם אפשר לומר דכגט לא שייך זה כלל‬
‫מ בשכותבין גט לאיש אע״פ שאשתו עמו צריכים‬ ‫ראימן קינה כשכח כלי לא שייך אלא אם השבח שוה‬
‫העדים להביר שזה האיש שמו כך וכך ואשה זו‬ ‫לכל כמו כעצים לעשית מהם כלי או צטר לצבוע רלכל‬
‫שמה בך וכך ושאשה זו היא אשתו של זה ונם שטות‬ ‫העולם היי שכח אבל בגט רהשכח הוא רק לכעל אשת‬
‫אביו ואביה צריכין לידע שכן הוא )נ״מ פ״ב ה״ג( ור‪,‬טעם‬ ‫זו ולא לאחר מה שייך אומן קינה בשכח כלי ג‪,‬־‪ .‬הוא‬
‫בזה משום דחיישינן שמא איש אחר הוא ורצונו להגבות‬ ‫קגייתו אם לא לצור ע״פ צלוחיתו ודדי השכח הזה‬
‫כתובה לשום אשד‪) ,‬רכב״ם( ואף אם יכירו האיש אם‬ ‫היה גם בלעדי הבתיכה ום״מ לריגא צ״ע ויש‬
‫אין טבירין האשד‪ .‬חיישינן שמא אין זו אשתו אלא‬ ‫להתיישב בזה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫אשת אחר היא ששטו כשמו ויתן הגט לאשת דאחר‬ ‫ק ז אמנם בחתימות העדים וודאי דלא שייך אימן קונה‬
‫שתגבה בתובד‪) ,‬תים׳( אבל לאיסור אין לחוש שיתן‬ ‫בשכח כלי ולכן אם שכרם ככך וכך כעד החתימות‬
‫לאשת האחר את הגט ויתירה שלא כדין שהרי עידי‬ ‫וחתמו ולא גתן להם הטעית אין חשש בזה אפילו‬
‫מסירה צריכין שיכירום בעת הנתינה)שם( ולמד‪ ,‬לן‬ ‫לרעה ראשונה והטעם דבשלמא הסופר מיתר לו ליקה‬
‫ההכרד‪ ,‬בעת הכתיבה אלא וודאי דלזה אין לחוש וד‪.‬אחר‬ ‫שכר בתיבתו אבל העדים אמור להם ליטול שבר בעד‬
‫יגרשה בגט במר אלא שלאחר שתגבה כתובתה ימסור‬ ‫הערות וההירד הוא משים שבר בטילה או מטעמים‬
‫לה גט זה ותגבה הבתובה פעם אחרת דקיי׳׳ל הוציאה‬ ‫אח‪-‬ים שיתבאר בסי׳ ק״ל ואין זה שייך לעצם הנט‬
‫גם ואין עמד‪ .‬כתובה גובד‪ .‬כתובתה כט״ש בסי׳ קי‬ ‫)ג״פ( אך די״ל דגהי דבער עדות אמור ליטול שכר‬
‫ולבן אע״פ שמכירים אותם אם אין מכירים שםותיד‪.‬ם‬ ‫אולי בעד שיחתמו למען יעמוד ימים רבים אפשר‬
‫חיישינן שמא החליפו שמם ולא םמכינן לכתוב על סמך‬ ‫דשרי וצ׳ע דבגט א״צ שיתקיים הגט ימים רכים )עת״ג‬
‫שנשאל אח״ב)ב״י( אלא צריכים להכירם קודם הבתיבד‪:.‬‬ ‫יל׳י נ״״ש ייי״ק( אך לפמ״ש לא שייך כלל בגט אומן‬
‫קונה כשבח כלי םטעמים שנתבאר במעי׳ הקורם ‪:‬‬
‫מ א י״א ד ש הסופר צריך להכירן דהא צריך שישמע‬ ‫ל ח שנו חכמים במשנה )ב״ב קש״י •( כותבין גט לאיש‬
‫מפי הבעל ויכתוב לשמו ולשמה לכן צריך לכתחלה‬ ‫אע״פ שאין אשתו עטו שכותבין וחותטין לו והוא‬
‫להכירן ^ד ם שיכתוב )יזמ״ח( וכ״ב הרמב״ם פ״ב רץ‬ ‫יגרש בו את אשתו כשירצה ואע״ם שאץ אשתו עטו‬
‫ג׳ ע״ש ובן עיקר לדיגא דהא קיי״ל כר״א דהעיקר‬ ‫בשעה שניתנין לו הגט כתוב וחתום דהא לא בעינן‬
‫היא הכתיבה ;הנר״א( נ‬ ‫דעתה שהרי היא מתגרשת בע״ב )רשג״ם( ולפ״ז אחר‬
‫מ ב כשאין אשתו עטו צריכין לידע שיש לו אשד‪.‬‬ ‫תקנת רגמ״ה שאמור לגרש בע״ב אין כותבין לאיש גט‬
‫ששמה כך וכך דאל״ב עדיין יש לחוש שיבתוב‬ ‫כשאין אשתו ממכסת על הגט וכן המנהג בכל תפוצות‬
‫לאשה אחרת ששם בעלה כשמו בם״ש)ב״ש( ודע דבכל‬ ‫ישראל והכותבין והחותמין בלא דעת האשד‪^ .‬נ ס ץ‬
‫זה דצא אפילו כשלא וצחזק באן בעיר עיד אחר ששמו‬ ‫אותם אמנם כשהאיש הרדחק מאשתו למרחוק ועיגן‬
‫כשמו מ״ם חיישינן שפא יש )שס( ואם הוחזק עוד‬ ‫אותה אם הכ״ד שבמקום האיש יודעים ברור שכוונתו‬
‫אחר בעיר ששמו כשמו אפשר שצריכים לחקור אוזר‬ ‫לעגנה טצוה עליהם להשתדל שישלח גט ע׳׳י שליח‬
‫אשת השני שטא גם שמד‪ ,‬בשם אשתו של זד! ואז דין‬ ‫להב״ד שכמקים האשה והב״ד קוראים להאשה ואם‬
‫אחר בזד‪ .‬וכך אמרו חז״ל )שם( דכשיש בעיר שנים‬ ‫מתרצית לקבא יגימרים להשליח שימסור לד‪ .‬או‬
‫ששמותיהן ושמות נשותיהן שוין אין מגרש אחד מהם‬ ‫שכשיצא מעבר לים שקשה לשלוח שליד‪ .‬וכבר נהגו‬
‫אלא כמעמד חכירו דהיישינן שמא יכתוב גט ויוליכנו‬ ‫לשלוח גט עיי כי דואר וממנה שליח הדר במקום‬
‫לאשת הכירו ויגרשנד‪ ,‬עליו )ע״ש בתוס׳ ד״ה וליזזזש(‬ ‫האשה ועישוצ שליח שלא בפניו במו שיתבאר באורך‬
‫ויתבאר בסי׳ קל״ו בסיד ז‬ ‫בסי' קמ״א ג״כ ממדרים ב״ר הגם ושולחים ע״י הבי‬
‫מ ג חששא זו דהכרה אינה אלא מדרבנן דמן התורה‬ ‫דואר לכ״ד שבמקום האשד‪ .‬וכשטרדצית לקבא מוסר‬
‫לא חיישינן לבל זד‪ .‬ולכן אמרו חזיל )נישין ס״ו ‪( .‬‬ ‫לה השליח ובן נהגו )נ״ל( ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫דבשעת המכנה בנון שהוא קרוב למות או מושלך‬ ‫ל ם ויש לשאול לפי דין הש״ם שבותכין לאיש בלא‬
‫בבור או יושב כבית האסורים ונשלח למרחקים וכיוצא‬ ‫אשתו עסו אף כששנ ‪.T‬ם בעיר אחת ולמה לא‬
‫באלו כותבין ונותנץ אע״פ שאינם מכירים דאין מעבבין‬ ‫גיחועז שיתןאז הגם אחר ז ק ויהיה מוקדם וגט המוקדם‬
‫הגט ספני זה ויראר‪ .‬לי רמ״ם אחרי נ תינת הגט לירה‬ ‫פסול וד‪.‬תשובד‪ ,‬בזד‪ ,‬דלא חיישינן לזה דקים לן דאין‬
‫טכררין כל מד‪ .‬שביכולת לברר דנהי דאין מעכבין‬ ‫אדם מקדים פורעניות לנפשיה קודם הזמן )תום׳ שם(‬
‫כתיבת הנט ונתינתו מפני חשש עיגון אבל אח״ב‬ ‫וטסר״מא דעתו ליתן לה מיד ועוד דגם שמתנין‬
‫למה לא יבררו כשביכולת לברר מיהו אס גם אחיה‬ ‫נפרדיפיא וצריך עידי מסירה יש קול שנתגרשה אחר‬
‫איו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סיק קכ‬ ‫‪16‬‬
‫ערוך‬
‫האב )ת״ג( ודברי ט ע ם הן ר ע ל שטו ב ל ב ר הו ה כ הו חז קו‬ ‫אין בי כול ת ליברר אין מ ע ג ני ן או ת ה ב שניי‘ ןה ו מ תי דין‬
‫שנים נ עי ר א ח ת דכטד‪ ,‬יוסף איכ א ב שוקא ולכן צריך‬ ‫או ת ה ל הנ ש א )נ״ל( ‪:‬‬
‫ע רו ת ע ל שם ה א ב ו אין סוט כין עליו לברו ‪:‬‬ ‫מ ד וכיון שח ש ש א זו הו ה ד ק ט ד ד בנן לכן ב די ע ב ד‬
‫ם ! ל א י כ ת בנו ה סופ ר ול א י ח תו טו בו ה ע די ם ע ד‬ ‫אם כ ת בו ו ח ת טו בל א ה נ ד ה אם א ח׳ ב נ ת ב ד ד‬
‫שיאמר לה ם ה ב ע ל ל כ תו ב ול ח תו ם ד נ ל א ציויו‬ ‫שזהו אי ש וא שתו ש ש טו תי הן כך וכ ך ל א א ט דינן כיון‬
‫אין זה ל ש מה וכ״ ש ל ה סו ברי ם ד נ ע י נ ן ש לי חו ת‬ ‫שלא הכירום כ ש ע ת ה כ תי ב ה אין זה ל ש טה אל א אין‬
‫ב כ תי ב ה ו ל כ ת ח ל ה י אמ ר לר‪.‬םופר ל פני ה ע רי ם וי א מ ר‬ ‫בז ה שום פ סו ל וכ שר ב די ע ב ד )חח״ח סק״ח( ואפ שר‬
‫ל הע רי ם שט עו מ ה שאני ט צו ה לו) ח מ״ ח סקי״א( ו פ שו ט‬ ‫דאם גם א ח״ כ ל א נ תברר זה ט ״ ט כיין שרואין ני ר‬
‫דא ן לחו ש לזה ב די ע ב ד )שס( ונם נ ס ד ר הנ ט שי ת ב א ר‬ ‫אשד‪ ,‬שג ט נ י ד ה ו ש ט ה ושם ב ע ל ה כ ש טו ת ה כ תו בי ם‬
‫ב סי׳ קנ״ד ל א נ מ צ א זה ו ה ט ע ם מ ה שצריך ל כ ת ח ל ה‬ ‫נ ה ג ט ל א ט ע כ ני ן או ת ה טל הג ש א ד כיון ש א׳ א לברר‬
‫יראה לי מ שום דלר׳׳ם ד עי די ח תי מ ה כ ר תי ו העיק ר‬ ‫ע ת ה אין לך ש ע ת ה ס כנ ה גדו ל ה טזו שת שאר עגונ ה‬
‫הם ה ע די ם ה חו ה טי ם ע ל הנ ט הל א צריכים לי ד ע ש הנ ם‬ ‫לעול ם )ת״ג( ול א ד טי לר‪,‬וחזקו ב עי ר שנים ש שטו תיהן‬
‫נ כ ת ב בציוי ה ב ע ל ו הג ם דל ר״ ם ל א ב עינן כ לל כ תי ב ה‬ ‫ו ש טו ת נ שו תי הן שוין שי תבאר נ סי׳ ק ל׳ו ראף ב די ע ב ד‬
‫ל שטה מ׳ ם כיון ד אנן קיי״ל כר״ א ד ע״ ם כ ר תי והעיק ר‬ ‫מ ע כ ב ע ד ש ת בי א ר אי ה שנ תגד ש ה ב פני האחר דהר‪,‬ם‬
‫הו א כ תי ב ת הנ ט ונ ם ת קנו חז״ל שיהו ה ע די ם חו ת טי ם‬ ‫יש עו ר ח ש שא ש ט א ה אחר כ ת בו וה שליבו ל אי בו ד‬
‫על ה נ ט כ מו שנ ת ב א ר לכ ך מ ח ט רינן ל כ ת ח ל ה‬ ‫ו ט צ א תו א ש תו של זה )רנ׳׳י כ״ד ‪ ( :‬וחש שא זו ח ש שא‬
‫כ ת רוויי הו ו ב די ע ב ד אינו מ ע כ ב כיון ד בין לר״ ם ובין‬ ‫דיזו ריי ת א הו א )ת״ג( רכן ט ש ט ע נ ש״ ם )ינמות קמ״ז ‪( .‬‬
‫ל ר״ א א׳ צ זה ואינו אל א חוט ר א ב ע ל מ א רנ הנו לד‪,‬חטיר‬ ‫ד ב טי רי ד אד ם נזהר נ ז ה ל א חיי שינן לנ פי ל ה א בל‬
‫בני מין יותר מ כ פי ה רין כ ד טו כ ח ב ש״ם )עתוי׳ס ע״כ ‪.‬‬ ‫נ טי די ד ל א זהיר בי ה חיי שינן ע״ ש ועוד דאף אס נ א מ ר‬
‫ד״ה הכי ופ״ד ‪ .‬ד ” ? מסתכרא ופ״ה ג ד״ה אע״ג וכרא״ש‬ ‫ד אין ז ה ח ש ש א ד או ריי ת א ט ״ ט ח שי ב א בי ש רי עו ת א‬
‫ס״ש ס״ד משום דחיישינן לנ״ד מזעין ע״ש ורש״י ז״ל ס׳ ה ‪:‬‬ ‫ל פנינו כ שי ש עוד זוג ש ש טו תי הן שוין כזוג זה א ב ל‬
‫ד״ה מן נתב ‪ p«0‬אהר בזה כדי שיצא הדבר בהיתר זלא יצא‬ ‫ב ס ת ם ד אין זה רק ח ש שא ב ע ל מ א י״ל דנ ם ב די ע ב ד‬
‫שס פסול פ״ש וטר״ן ספ״ז( ‪:‬‬ ‫אינו מ ע כ ב מי הו מ ס תי מ ת ל שון ה פו ס קי ם מ ש מ ע ד אין‬
‫מ ן כ שי א מ ר לה ם ה ב ע ל ל כ תו ב ול ח תו ם י כ תו ב ה סו פ ר‬ ‫מ תי רין ב ל א ה כ ר ה ד ע כ״ פ צריך ל ה ת ב ר ר שהעי רי‬
‫ב ע צ מו לטי שצוה ו ה ע די ם שצוום י ח תו מו ב ע צ מ ם‬ ‫מ סי ר ה יר עו שזהו אי ש וא ש תו ו ש מו תי ה ם כך וכך רנד‪,‬י‬
‫ואין בי כו ל ת ם ל א ט ר ל א ח ריב שיכ תו בו וי ח תו טו ו א פי לו‬ ‫ד כ ש ע ת ה ס כנ ה ה תי רו חז״ל נ ם לי הן בל א הכ ר ה א בל‬
‫אטר לנ ״ ר הג דו ל תנו נ ט ל א ש תי י כ תו בו וי ח תו טו‬ ‫של א ב ש ע ת הסכנה‪ ,‬אין מ תי רין גם ב די ע ב ד וכן ראוי‬
‫ב ע צ מ ם ול א יצוו לאחרים וכ״ ש כ ש א מ ר ל ה ט כ ת בו‬ ‫ל הו רו ת ואין ט קי לין באיסו ר א׳ א נ ם כ טי די ד ר בנן)ג׳ ל( ‪:‬‬
‫ו תנו שאסור לד‪,‬ם ל ע שו ת שלוחים בטקו ם ם ו א ע״ג ד קיי״ל‬ ‫מ ה וכיון ש הו א ט ד ר בנן לכן א׳ צ ע רו ת ג טו ר ה ע ל‬
‫שליח עו ש ה שליח אף כ של א א״ל ה מ ש ל ח ל ע שו ת‬ ‫הד‪,‬כרד‪ ,‬ו די א פי לו ע״ פ ע ד א חד ו אפילו ע׳ ם א שה‬
‫שליח ב מ קו מו ט׳ ט ב כ תי ב ת ו ח תי מו ת הג ט א״ א ל ע שו ת‬ ‫וקרוב ד ניו ןי ד הו א טי ל ת א ד ע בי ר א לגלויי לא ט ח ט רינן‬
‫שליח ד קיי״ל טי לי לא סי מ ס רן ל שליח ) כ״ ס‪ .‬זש'פ‬ ‫ב ע דו ת ב ר ב ר ה ש הו א ד ר בנן וכן אמרו חז״ל)יבמזת ל׳ש ‪V.‬‬
‫התקבל( וביאור הד ב רי ם דד ב ר שי ש בזד‪ ,‬מ ע ש ה כ מו‬ ‫ב ה כ ר ה ד ח לי צ ה וי ת ב א ר נ סי׳ ק ס׳ ם ונ ם ה שליח נ א מן‬
‫הנו תן נ ט ל שליח שי מ ס רנו ל א שתו יכול ה ש לי ח ל ע שי ת‬ ‫א ע״ג ד נו נ ע ש מק בל שכר שליחו תו ט ״ ט מ ט ע ם ד ע כי ד א‬
‫שליח אחר ב מ קו מו א ב ל כיון שד‪,‬משלח ל א מס ר לו‬ ‫לגלויי נ א ^ )ב״ש( וכל שהוחזקו נ עי ר של שים יום‬
‫אלא דברים אין בד ברי ם כ ח ל היו ת חוזרים ונמסרים‬ ‫לאי ש וא ש תו ו ש שטם כך וכך אין הוש שין לה ם יותר‬
‫לאחר )י ש׳י( ופ סו ל זה הו א מן ה תו ר ה ואם נ תן ל א ש תו‬ ‫ו ט עי דין ע״ם זה ושם א ביו נ הגו ל כ תו ב ע״ פ ע צ טו וכן‬
‫גם כזה ש צו ה ל סופ ר ל כ תו ב ולערי ם לחר״ום וצוו הם‬ ‫שם א בי ה ו א פי לו לא הוחזקו נ ש ם ה א בו ת ל׳ יום )שם(‬
‫ל אחרי ם ו ה א ח רי ם כ ת בו ו ח ת מו ומסרו ל ה ב ע ל הנ ם‬ ‫וי׳ א דנ ם נ ש ם ה א בו ת צריך שיוחזק ל׳ יום )עחמ״ח‬
‫ונ תן ל א ש תו ב ט ל ה נ ט מן ה תו ר ה כן פ ס ק ה ר מ כ״ ם‬ ‫סי■‪,‬״י מ״ש נשב ה נ׳י ( וזה ש ס קילין בשם ה א בו ת ל כ תו ב‬
‫ב פ״ ב דין ה׳ זםיים ב ט ע מו שהרי כ ת בו מי של א אמר‬ ‫ע״ פ ע צ מ ם אין מ ע ם נכון ל חל ק ברבר ואפ שר ד כיון‬
‫לו ה ב ע ל ל כ ת בו ע ב״ ל כלומ ר ו אין זה ל ש מ ה וכן‬ ‫ד נ רי ע ב ד כשר גם בל א שם ה א בו ת אע״ג ראם שינר‪,‬‬
‫מ ת ב א ר ט ה ש׳ ם וכל ה פו ס קי ם שזהו פ סו ל מן ה תו ר ה‬ ‫פ סול ט ״ ט ל א מ ח ט רינן בזר‪ ,‬ועוד ראם ה א בו ת ל א‬
‫ואם כ ת בו ב ע צ מ ם וצוו ל א ח רי ם ל ה תו ם אין ה ג ט ב ט ל‬ ‫היתד‪ ,‬די ר ת ם בכ אן ק שה ל ח פ ש ע דו ת על זה ב רו ב‬
‫אל א פ סו ל מ ד ר בנן ו רינו כ ר ח מו ערים פ סו לי ם ע ל ה ג ט‬ ‫פ ע טי ם ו הו ה כ מקים ס כנ ה ל פיכ ך ס ט כינן עלי ה ם ל ב ד ם‬
‫שנ ת ב א ר ב סי׳ ק׳ ל ד הו א פ סו ל ול א ב ט ל )ב״ש סק״ז(‬ ‫ויש טי שאומר דדוו ק א כ שנו תן ל ה הנ ם ב פנינו ויודעי ם‬
‫ד אנן קיי״ל כ ר׳ א ד ה עי קי הו א ה כ תי ב ה ואם ה ב ע ל‬ ‫שזי א ש תו סו ט כי ס ב ש טו ת ה א בו ת ע״ם ע צ מ ם א ב ל‬
‫א טד ל נ ״ ד כ ת בו והם צוו ליאהר ל כ תו ב ו ח ת מו בעצמם‬ ‫אס אינו טנ ר ש ה ב פנינו אין םוטכים ע ליו ב ה כ ר ת שם‬
‫‪HptDD‬‬
‫ט ז‪1‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ סיסן קג‬ ‫ערוך‬
‫בפ״ט דין ב״ז פסקו רחתם‬ ‫ממ&קא לן ג ש״ם)סיה התקבל( אם וה שאמר כתבו כוונתו נא וכיון שהדי״ף ודדמב״ם‬
‫סופר ועד בשר לפיכך פסקו דאומר אמרו פסול‬ ‫הל בתיבת הגם והם ש»וו לכותבו הוד‪ .‬טילי דלא מיםסרן‬
‫ועח־ יתבאר■ לפנינו דעתם בזר‪ .‬דש מרבותינו דם״ל‬ ‫לשליח והנם בטל או דילמא דכוונתו על החתימות‬
‫דחתם סופר ועד פסול במ״ש הטור והש״ע בסי׳ ק״ל‬ ‫ש־חתומו בעצמם ועל הכתיבה הוד‪ .‬כאומר אמרו לאחר‬
‫ולפיז היה לו ס לדגשיר כאומר אט־ו ומ״ם כתב‬ ‫ויכתוב שיתבאר דינו לפנינו דלבמד‪ .‬פוסקים אין זה‬
‫הרא״ש )פ״ם ה״ו( בשם רביט יצחק הזקן בעל התום׳‬ ‫רק ס מל דרבנן כמו שיתבאר בסיד )שם( ויש םוברים‬
‫לפסול בשניד‪.‬ם ואין זד‪ .‬תרי חוטרא דסתרי אהדדי‬ ‫דהוה ספק במו שיתבאר ‪:‬‬
‫רבוודאי אם דין חתם סופר ועד היד‪ .‬מתברר לנו דפסול‬ ‫מ ח יראה לי דאפילו אם הבעל נתן להסופר קלף‬
‫חייט אומרים כן אבל באמת דין זד‪ .‬לא נתברר ומשום‬ ‫ודיו ואמר לו בתוב נ ם לאשתי והסופר צוד‪ .‬לאחר‬
‫ספיקא פסול ולפיכך ראוי לד‪.‬חמיר בשני הדינים‬ ‫וכתב נ״כ מ ט בטל דגם זה הוה טילי דנד‪,‬י דמסר‬
‫וטספיקא פסול בשניהם וזה נראד‪ .‬דעת רבותינו בעלי‬ ‫ל קלף ודיו דאץ זה מילי מ״ם מה שא״ל כתוב הוה‬
‫הש״ע שכתבו בסי׳ ק״ ל ס עי׳י״ ח יש ליזהר שלא לחתום‬ ‫פילי ועוד דיש מהראשונים שבתכו דבל היכא שאין‬
‫הסופר לעד מפני שיש פוסלין עב״ל ובסי׳ זה סעי׳ ד׳‬ ‫הדבר ננמר ע״פ השליח השיב טילי ולא מימסר לשליה‬
‫כתבו ראם נירשה ע״י אומד אמרו הוה ספק מגורשת‬ ‫דעל חית לנתינת מ ט זהו נמר דבר אבל הכתיבה‬
‫ע״ש ולפ״ז אם נתהוה בנם אחד שני דינים אלו חתם‬ ‫חשיב מילי משום דאין הדבר נגמר עד נתינת הגט‬
‫סופר ועד ואומר אמרו מם״נ הנט פסול ואם נתן שני‬ ‫)מרדכי שם בשס ססר הסכמה( ועט״ש בסיי קמ״א סעי׳‬
‫נימין אחד ע״י אומר אמרו ואחד בחתם סופר ועד‬ ‫קי״ז בפירושא דמילי לדעת העיטור ‪5‬‬
‫ממ״נ אחר מד‪.‬ם בשר לדעה זו ובסי׳ ק״ל יתבאר עוד‬ ‫מ ט אסר הבעל לשנים או לשלשה אמרו לסופר ויכתוב‬
‫בזה בס״ר ונם באומר אמרו יחכאר עוד לפנינו ;‬ ‫ולעדים ויחתומו מתכאר מפונית הש״ם דם״פ‬
‫נ ב וז״ל הרי״ף ז״ל )‪:‬ס( אמר לשנים כתבו גט ותנו‬ ‫התקבל וכ״כ כמד‪ .‬מרבותינו דכזד‪ ,‬לא שייך טילי לא‬
‫לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמוהו תצא ואפילו‬ ‫טימסרן לז«ליח רלאו טילי מסר לר& אלא הרי הבעל‬
‫אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו הרי הגט‬ ‫עצמו עושה להסופר ולהערים שלוחים שלא בפניהם‬
‫בטל דתנן בפרקא דלקמן אמ ת לו נכתוב גט לאשתך‬ ‫ואדם יכול לעשות שליה שלא בפני השליה)רמב״ן ורשנ״א‬
‫אמר להם כתובו אמרו לסופר וכתב ובז׳ הרי הנט‬ ‫ור״ן שם( ומן התורה נ ט בשר הוא ואין לפסול טטעם‬
‫בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואסקד‪.‬‬ ‫שד‪.‬בעל אסר לאלו שד‪.‬ם יאמרו להסופר וד‪.‬עדים והוי‬
‫דב אשי כולד‪ .‬ר׳ יוסי היא ולא מיבעיא קאמד ובו׳‬ ‫כעד ספי עד דאין זה דטיון כלל דער טפי עד מקרי‬
‫ולא טיבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפילו אמד‬ ‫בשערים מעירים ששמעו מפי אחרים שראובן לוה‬
‫אמרו לא עב״ל ומתבאר להדיא מדבריו שמשוה דין‬ ‫משטעון מנה דלא נספרה העדות לאלו רטעידים אלא‬
‫אומר אמדו ללא אמר א ^ ו ואיכ לא ס״ל דאומר אמרו‬ ‫להראשונים נמסר העדות אבל באן עיקר עדות לא‬
‫וצה פ «ל א דרבנן משום גזירה דחתם מופר ועד דהא‬ ‫נמסרה רק להסופר והעדים ודראשונים הם רק שלוחי‬
‫בפסול דרבנן אם קבלה קדישין מאחר הקדושין תופסין‬ ‫הבעל שיצוו להם לעשות גט )תום׳ ש״ז‪ .‬ד״ה אמרו(‪:‬‬
‫ואין הולד ממור כמ״ש בסי ק׳־נ ונם אם נשאת לא‬ ‫נ אמנם מתבאר שם בש״ם דיש בזה פסול מדרבנן‬
‫תצא כט״ש שם ואיך משוה דין אומד אמרו ללא אמר‬ ‫מטעם אחר ד מד‪ .‬אם הסופר חותם א״ע בעד בהנט‬
‫אמרו ועוד מדפסק רהגט בטל וכן תנן במשנה לפי‬ ‫עם עוד עד אחד כשנאמר שהנם בשר בהכרח שאומר‬
‫אוקימתא דרב אשי וככר השריש לט הרמב״ם ז׳׳ל בפ״י‬ ‫אמרו פסול ראם נאמר שבשר יכול להיות מזה קלקול‬
‫דבטל הוא ‪ p‬התורה אלא וודאי רם״ל להרי״ף דרב‬ ‫ש מ ט יפסול מן התורה והייט כשיאמר לשנים או‬
‫אשי פסק בכולד‪ .‬מילתא בר׳ יושי ור״י אינו מחלק בין‬ ‫לשלשה אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני שיחתומו‬
‫אומר אמרו ללא אמר אמרו וגם באיטר אמרו ם״ל לר״י‬ ‫ויתביישו בפני הסופר שלא ייחדו הבעל לעד ויכול‬
‫דהוה טילי ולא טימסרן לשליח )ונ״כ הר״ן זהיש״ש ס״ש‬ ‫לד‪.‬יות שטפני הביוש יאמרו לר‪.‬םופר שהבעל ציום‬
‫התקבל לריי ס״ל כן ע״ש( דכמו בלא אמר א מ ת אמרינן‬ ‫שהוא יחתום א״ע בעד עם אחר מהשני עדים וכיון‬
‫דד‪.‬וה טילי דאין כח בדברים שיומסר לאחר אע״ג‬ ‫שהבעל לא צוה כן תד‪ .‬הגט בטל מן התורה אבל‬
‫דבכל שליחות שליח עושה שליח מ״ם בטילי אינו כן‬ ‫אם נאמר שאסור להסופר לחתום א״ע בעד תו ליכא‬
‫ה״ג באומר אמרו אמרינן דמילי לא מימסרי לשליח‬ ‫חשש זה ואומר אמרו כשר וד‪.‬לכך הני תרתי טילי כל‬
‫שאין כח ביר המשלח למסור דברים לאחר ז רי שליח‬ ‫חדא תליא בחבירתה דאי אומר אמרו כשר חתם סופר‬
‫ורב אשי פליג על פיגיא דס״ם התקבל דסבירא לה‬ ‫יעד פסול מפני חשש זה שנתבאר ואי אומר אמרו‬
‫רבאומר אמרו לא שייד טילי ופסק הרי״ף כרב אשי‬ ‫וסול חתם סופר ועד בשר )ר״ן( ונמצא דשני דינים‬
‫דהיא בהראה וגם משנוי‪ .‬שועיא היא אחר הר״קכל והוה‬ ‫>לו א״א להכשיר ש תי ח דאם ה!>חד כשר כהכרח‬
‫מחלוקת ואח*ב סתם ו הלנ ה כסתס וכיזן ס ה התנא‬ ‫שהשני יהיה פםול»‬
‫סתס‬
‫השלהן‬ ‫הלכות נימין פימן קה‬ ‫ע רו ך‬ ‫‪18‬‬
‫ס׳׳ל טילי לא מימסרן לשליח דילמא ם״ל דלבל הדברים‬ ‫סתם לן כר׳ יוסי קיי״ל כמותו וגם באומר אמרו הגט‬
‫טיטסרא ובגט שאני מפני הטעם שנתבאר וע״ק רא״ב‬ ‫כטל מן התורה מטעם טילי ואין תלוי דין זה בחתם‬
‫איך מכשיר הש׳׳ם שם אומר אמרו מן התורה ורק‬ ‫סופר ועד וכן פסקו בה״ג ורבינו הנגאל כמ״ש‬
‫משום גזירה נהי דבזה לא שייך טילי אכל מ״ם הא‬ ‫הראשונים ז״ל‪:‬‬
‫הוא בטל מטעם שנתבאר וע׳״ק איך אפשר לומר כן‬ ‫נ ג וגם דעת ה ר טג׳ ם נראה להריא כן שכתב כ פ׳ ב‬
‫והרי בטילי נחלקו שם ר׳׳ט ור״י דר״ם ם״ל דטימסרן‬ ‫דין ו׳ אמר לשנים או לג׳ אמרו לסופר ויכתוב גט‬
‫ור׳׳י ס׳׳ל דלא מיטסרן ואיפסקא הלכתא כר׳׳י וא״כ‬ ‫לאשתי ואמרו לעדים ויחתומו ואמרו לסופר וכתב‬
‫לר״ם בע״ב דלא ס״ל טעם שנתבאר דהא מכשיר גם‬ ‫ולעדים וחתמו או שאמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב‬
‫בלא אומר אמרו וא״ב טנלן רר׳׳י ס׳׳ל הטעם שנתבאר‬ ‫גט לאשתי ואתם חתומו ה׳ז גט פסול ומתיישבין כדבר‬
‫הא לא פליג עליה רק מטעם טילי ואיך אפשר לנו‬ ‫זה הרבה מפני שהוא קיוב להיות גט בטל עכ״ל ויראה‬
‫לחלוכן על ר׳ ם בטאי דלא מצינו חולק כזה ועור תמוה‬ ‫לי לענ״ד ברור דגם הרמב״ם ס׳ל כהרי״ף דגם כאומר‬
‫עיקר הרבר וכי משום רבעינן לשמה אין ביכולתו‬ ‫אמרו שייך טילי כדמוכח להדיא מדבריו בפ ’ ד טזכייה‬
‫לעשות שליח שלא בפניו ;‬ ‫לעניין מתנה שכתב שם המתנה כגט שאין ארם יכול‬
‫נ ה וג״ל בכוונתם דה׳׳פ דוודאי מאן דס״ל טילי‬ ‫למסור דברים לשליח כיצר אמר לשלשה אמרו לפלוני‬
‫טימסרי לשליח ואין חילוק כין שליחות מעשה‬ ‫ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני‬
‫לשליחות דברים ואלים ריבור כטעשה אלים גטי לעניין זה‬ ‫אין זה כלום וכו׳ עכ״ל ואי ס״ד דס״ל דכאוטר אמרו‬
‫שיכול למנותו שלא בפניו אכל ר׳י שמחלק בשליחות‬ ‫לא שייך מילי ובגט הוא פסול מגזירה דחתם סופר‬
‫ושליח דברים לא אלימא ליה כשליחות טעשה ממילא‬ ‫ועד אין זה עניין בדיני ממונות כמו שבאמת הטור‬
‫רגם לעניין זה אין כח שליחות דברים יפה לעשותו‬ ‫בח״מ סי׳ רמ״ר פסק כן דבטתנה באומר אמרו נתקיימה‬
‫שלא בפניו והגם דבשארי שליהית דברים אפשר דיכול‬ ‫המתנה עיש אלא וודאי דס״ל הע׳קר לדינא כדרי״ף‬
‫לעשות שלא בפניו ט״ט בגט לעניין כתיבה רבעינן‬ ‫דגם באומר אמרו שייך מילי והגט בטל מן התורה‬
‫לשמה ועל הבעל לכותבו לא אלימא שליחות דברים‬ ‫אלא שמפני חומד איסור א׳א חשש גם לסוגיא רס״פ‬
‫כגט לתפוס שלא בפניו לעשיתו לשמה ובכתיבתו של‬ ‫התקבל דס״ל דלא שייך טילי באומר אמרו והפסול א'גו‬
‫בעל וגם אליבא דר׳ יוסי לאו כ׳׳ע ס׳ל כן רוודאי‬ ‫אלא מדרבנן מגזירה דחתם סופר וער ואזלינן לחומרא‬
‫אותה סוגיא דסוף התקבל לא ס׳׳ל סברא זו שהרי‬ ‫רגם אם קבלה קדושין מאחר צריכה גט אבל העיקר‬
‫מכיסרי מן התורה כאומר אמרו אלא רב אשי בפ׳ז‬ ‫ס״ל כסוגיא דמי שאחזו כרב אשי שפסק כר׳ יוסי וכן‬
‫ס׳׳ל כן ואינהו מפרשי מה שריטה הרי׳׳ף אומר אסרו‬ ‫מבואר מדברי הגהת מיימוגי שם ו ד ל הנה פסק לגמרי‬
‫ללא אמר אמרו אינו מטעם מילי אלא מסברא זו והבל‬ ‫כר' יוסי וכו׳ משום דמילי לא מימסרן לשליח וכו׳‬
‫אלגבא דר׳׳י )כנלע״ד(;‬ ‫ואפילו באומר אמרו וכו׳ עכ״ל וכ״ב שם הה״ט וז׳ל‬
‫נ ו ויש מרבותינו דס״ל שיטה אחרת בזה הודאי‬ ‫נראה מזה אליבא דר׳׳י אפילו אמר אמרו לא הוה גט‬
‫כאומר אמרו לא שייך מילי ופסול דאומר אמרו‬ ‫דמילי לא מימסרן לשליח ואמרינן הרי הגט בטל וכו׳‬
‫הוא מטעם גזירה רחתם סופר ועד אמנם פסול זה‬ ‫עכ׳׳ל והרבה מן הגדולים טרחו ברברי הרמב׳ם ז״ל‬
‫אינו אלא בסתם כשאומר אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני‬ ‫)ענ״מ ויז׳׳ש נשם הרד״ק והר״ס אלש־יך ילפנ״ד אין ספק נדנד‬
‫ופלוני שיחתומו אכל באיטר אני טמנה לשליח‬ ‫וס׳׳ל כהרי״ף זעמ״ש כה״מ שס וכספיינו אל׳י סי׳ ס״ב(‪:‬‬
‫לכתיבת הגט סיפר פלוני ולעידי חתימה פלוני ופלוני‬ ‫נ ד והרמב׳׳ן והרשבי׳א ז״ל )שס( סיברים ג׳כ רבא־טר‬
‫ותנידו להם שמגיתים לכך כשר גם לכתחלה דיכול‬ ‫אמרו הגט בטל מן התורה רק מטעם אחר ולא‬
‫אדם למנות שליח שלא בפניו ואין כאן גזירה דחתם‬ ‫מטעם מילי דס״ל דבאומר אמי־ו י^א מקרי טילי אייא‬
‫סופר ועד שנחשוש דמשום כים־פא דסופר יחתמגו‬ ‫הטעם הוא כיון דבגט בעינן לשימת ובעינן נמי וכתב‬
‫בעד נגד ציוי הבעל רווראי לא יעשו כן לרבות‬ ‫לה כלומר שיכתבנו לה הבעל אין ביכולת הסופר‬
‫ממזרים בישראי‘ משים הששא דכיסופא דסופר רהכל‬ ‫והערים לכתוב ולחתום אא ’ כ שמעו מפי הכעל עצמו‬
‫יודעים ששינוי טציוי הבעל אינו נט וזה שחששגו‬ ‫ואינו יכול לעשותם שי^וחיו שלא כפניהם ראע׳׳ג דבכל‬
‫באומר אמרו דכל שאט' להם בן יטעו בזה שסבורים‬ ‫הדברים אדם יכול לעשות ש^יח שלא בפני השליח‬
‫שהבעל מס־ להם הרכר לשנות בשליחותו כפי רצונם‬ ‫מ״ם בגט דצריך לשמה ועל הבעל לכותבו אין ביכוי‘ תו‬
‫וזה שאמר להם ולפל־ני ופלוני ויחתימו אינו אלא‬ ‫לעשות שליח שלא בפניו ינמצא דלרעה זו רלא לבד‬
‫כמראה מקזם להם ראל׳׳ב למה תלה באמירתן והיה‬ ‫כאומר אמרו הגט בטי‘ אלא אפיינו הבעל אימר בפגי‬
‫לו לומר אני ממנה איתס אבל רכשבאטת טמנה אותם‬ ‫ב״ד הנני ממנה את פי‘וני הסיפר שיכתוב גט לאשתי‬
‫לא אתו למיטע־ )ר״ן ורה׳׳ה שס וסיא׳׳ה מקיל עוד יותר‬ ‫ולפלוני ופי‘ו‪:‬י שיחתוטו אינו מועיל כלל והקשו על‬
‫ומסלק גץ כשאומר מדעתכס ונץ כשהנרר אן הר״ן דתה זה‬ ‫רעה זו )הר׳ן והרא׳׳ה( רא׳׳ב מנליה להש׳׳ם רר׳ יוסי‬
‫עיש‬
‫' ‪19‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות טמץ סי ק קכ‬ ‫עדי‪1‬י‬
‫לאפוקי ממאן דם״ל רחרש שיכול לדבר מתוך הכתב‬ ‫»״ש()דיל מ מי » אוהם לשלויוים גס הרי״ף והממ״ם מודים‬
‫מועיל לאו דווקא דה״ה פקח ואלם איט מועיל וזה‬ ‫דאין וה מילי»״כ הישיש וצ״ע אמנם להרמבץ והרסביא אינו‬
‫שמועיל הרכנה כמ״שהטור כסי׳ קנ׳׳א ומשנה מפורשת‬ ‫גם כמים והרד״ו בנית ג׳ נמב דמהרמבים מונה דבמינה‬
‫היא כתבהרא״ש)התקבל סי״ש( דאפשר דהרכנה עדיפא‬ ‫שלא כפניו אינו מועיל עיש ואין דכריו מונרסים כלל עיש( ‪:‬‬
‫טפי משום דמראה בנופו אי נמי נשתתק דא״א בעניין‬ ‫נ ז כתב הרמכים גפ״ב דין ט״? טי שנשתתק והרי‬
‫אחר אקילו ביה משום תק״ע ענ״ל והנה לתירוץ‬ ‫דעתו נכונה ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין‬
‫הראשון אפער דמדאורייתא איט מועיל כתיבה ולתירוץ‬ ‫בראשו בודקין אותו ג׳ פעמים בםירונין אם אסר להם‬
‫השני מועיל מדאורייתא ורק רבנן נזרו בזה ולפ׳ז בגשתתק‬ ‫על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יבתבו ויתנו וצריכין‬
‫אפשר דמהני נם כתיבה אך מהטור מתבאר שתירוץ‬ ‫לבודקו יפה יפה שמא נטרפה דעתו וכן אם נ ת ב בידו‬
‫הראשון עיי^י וכ״נ הרשב״א שם שהרכנהעדיפא מכת״י‬ ‫כתבו ותנו נט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין לה‬
‫ושכן מפורש כירושלמי דהרכנה הוה כקול )נ״י(‪:‬‬ ‫אם היתה דעתו מיושבת עליו שאין דין מי שנשתתק‬
‫ם אמנם בדעת הרטב׳׳ם אפשר לומר דרק בנשתתק‬ ‫כדין החרש עכ״ל ור״ל רבפקח ולבסוף נתחרש דהקדושין‬
‫מועיל כת״י ולא בפקח נמוד ומטעם דרבנן לא גזרו‬ ‫הם דאורייתא לא התירו חכמים לסמוך על כתבו מפני‬
‫במקום שא״א לו לדבר בפד‪ ,‬וכן משמע קצת מלשין‬ ‫שחרש אין בו דעת אבל מי שנשתתק דהיינו אלם ששומע‬
‫רבינו הב״י בש״ע סעי׳ ה׳ שאחר שכתב דעת רוב‬ ‫ואינו פרבר והרי הוא כפקח לכל דבריו ואין אנו צריכין‬
‫הפוסקים דלא מהני כת״י כין בפקח ובין בנשתתק‬ ‫רק לעמוד על דעתו מועיל כתיבתו ומשמע דכ״ש פקח‬
‫כתב ויש מכשירין במי שנשתתק לכתוב ולחתום ע״ם‬ ‫גמור שכתב בכתב ידו כתבו נט לאשתי דהוה בדיבור‬
‫כת״י וכו׳ עכ״ל וזה וצא דעת הרמב״ם וב״ב אחד‬ ‫ועוד יתבאר נז ה בס״ד‪:‬‬
‫מהפוסקים )ב״י בשם רי״י( ואע״ג דבספרו הגדול כתב‬ ‫נ ח וכן מתבאר מתוך סונית ה ש״ס)ע״א‪ (.‬רא״צ דיבור‬
‫דלא נ״ל כן דא״כ הו״ל לפרושי ואדרבא מדמכשיר‬ ‫דווקא כנ ם ואע״גדבהנדת עדות בעינן דווקא דיבור‬
‫בנשתתק כ״ש בפקח גמור ע״ש מ*מ אפשר דבש״ע‬ ‫זהו מפני נדרת התודה מדכתיב על פי שנים ערים‬
‫חשש בזה ביון שאינו מפורש בדברי הרמב״ם )ו״מל״מ‬ ‫וררשינן מפיהם ולא כתבם אבל בשארי דברים כתב‬
‫שם ודז׳ק( ואפשר שחשש להתיספתא שהבאנו וס״ל‬ ‫הוה כדיבור )שם( וראיה סנ ט טפה דלא בעינן דיבור‬
‫רהתוספתא אינו פוסל רק בפקח נטור משום דביכולתו‬ ‫שהרי התירו ע״י הרכנת הראש כט״ש ועוד ראיה שהרי‬
‫לדבר וצ״ע בזה ‪:‬‬ ‫בערות כתיב אם לא יגיד ועכ״ז אי לאו קרא זימפיחם‬
‫ס א ולענ׳־ר נדאד‪ ,‬מטעם אחר לחלקבץ נשתתק לפקח‬ ‫ולא מפי כתבם הייתי מכשיר גם ב ע ת ת כתיבה אלמא‬
‫גמור דוודאי פקח העומד לפנינו כתיבתו יפה‬ ‫דכתב מקרי הנדה ואע״ג דממעטינן חרש וחרשת‬
‫מנשתתק אמנם דבר זה א״א לד‪,‬יות למעשה ולמה לו‬ ‫מחליצה מפני שאינם כאטר ואמרה )יבמות ק״ד‪(:‬‬
‫לכתוב הלא יכול לדבר ודינא דפקה לא נצרך למעשה‬ ‫אמירה וודאי לא הוה אלא בפה )תום׳ גיפין שם( ועוד‬
‫אלא כשהוא בריחוק מקום וכותב לסופר פלוני שבמקום‬ ‫דבחליצה כתיב וענתה וילפינן)פועה ל״ב‪ (.‬מוענו‬
‫פלוני שיכתוב ולעדים פלוני ופלוני שיחתימו וביון‬ ‫הלוים דהוה בלה״ק ומינה נסי שמעינן דהוה בפה‬
‫שאינו לפנינו שפיר גרע מנשתתק העומד לפנינו דזר‪.‬‬ ‫כמו בלוים )שם( ולפ״ז אפשר דנם אמירה הוה בכתב‬
‫העומד לפנינו ינו תב ומוסד כתבו לסופר וערים שפיר‬ ‫ולכן בנט דלא כתיב לא דיבור ולא אמירה וודאי דלא‬
‫הוה כדיבור כיון שרואין זא״ז ומבינים מה כוונתו אבל‬ ‫בעינן רק דעתו ורצונו ובכתיבה פני ‪:‬‬
‫הפקח שבריחוק מקום וקירין כתבו נהי שמבירין שזהו‬ ‫נ ט אבל הטור כתב לא יכתוב הסופר ולא יחתמו‬
‫כת״י מ״ם הא אין דואים אוהו ואינו מוקר כתבו לידם‬ ‫העדים עד שישמעו מפיו ואף אם הוא חרש‬
‫ואיך הוה כדיבור וכן נ״ל מדקדוק לשון רש״י ז״ל‬ ‫אפילו הוא שומע אלא שאינו מדבר או אפילו פקח‬
‫)מ״א ‪ .‬ד״ה הרש וני׳ ומשר להם יכו׳( ובסברא זו א״ש‬ ‫וכתב להם בכת״י שיכתבו ויחתמו ‪6‬ז יעשו ער‬
‫מה שלא כתב הרמב׳ים דין כתב כפקח גמור משום‬ ‫שישמעו מפיו עכ״ל וב״ב כמה מרבותינו דראיש‬
‫דלא משבחת לה דבעומד בפנינו למה לן כתבו ידבר‬ ‫והרשב״א והרץ והמרדני ובהית וסמ״ג וםם״ק והגה״ם‬
‫בפיו יאם אינו לפנינו וודאי דנדע מנשהר‪,‬ק ולפ״ז יש‬ ‫)ב״י( וכן מפורש בתוספתא גיטין )ס״ב( וז״ל כתב‬
‫לנו לפרש התוספתא דהאיסור הוא מפני שאינו לפנינו‬ ‫סופד לשמה וחתמו עדים לשמה אע״פ שכתבוהו‬
‫דהיא סיירי כפקח נמיר וכותב מפני שהוא כ רי ת ק‬ ‫וחתמוהו ונתנוהו לה פסול עד שיאמר לסופר כתוב‬
‫מקום וזה שמסיים עד שישמעו את קילו ר״ל שיהיה‬ ‫ולערים חתומו ולזז עוד אלא אפי׳ כתב ככת״י לסופר‬
‫בקירוב מקים וממילא שידבר דבע״ב קילו לאו דווקא‬ ‫כתוב ולעדים חתופו אע״פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לה‬
‫דהא נם בהרבנה סני בגשהתק אלא משום רמיירי‬ ‫פסול עד שישמעו את קולו שיאמר וצא לסופר כתוב‬
‫נפקח נסור ולמד‪ ,‬לן הרבנה כיון שיבול לדבר ובע״ב‬ ‫ולערים חתומו עב״ל והתוספתא לא מיירי בחרש ו צ׳ל‬
‫ישמעו את קולו ובסברא זו א״ש ג״ב מאי דעדיפא‬ ‫רס״ל מאי דאיתמר בנ מ׳) ע״ ב ‪ ( .‬רצריך לשמוע ‪ 9‬לו‬
‫הרכנה‬
‫השלחן‬ ‫הלכות מטין סימן קב‬ ‫ערוך‬ ‫‪20‬‬
‫נ״ח וגם הסוניא העזניה )ע״כ‪(.‬לא קאמרה רק לאפוקי‬ ‫הרכנה מכתיבה דווראי מצד הסברא כתיבה עדיפא‬
‫חרש גמור דאיגו מועיל וגם התוספתא מדלא הובאה‬ ‫מהרכנה ובכתיבה נתבררה כווגתו יותר ואין ספק‬
‫כש״ם אין חוששין לה במקום עיגון וזה שהביאו‬ ‫בכוונתו כמ״ש כמה מראשונים )העיטור ופב״•( אלא‬
‫מירושלמי ג״כ אינו מפורש להדיא דהן אמת דמחלק‬ ‫וודאי בנשתתק עדיף יותר םשא״כ בפקח נטור נריעא‬
‫בין כתיבה להרכנה משום דהרכנה הוה כקול אבל‬ ‫מפני שאינו לפנינו אבל לא מצאתי בשום פוסק חילוק‬
‫בסוף סונית הירושלמי )פ״ק דתרומזת ה״א זבהתקבל(‬ ‫זח וצ״ע דמצד הסברא נבון הוא ‪:‬‬
‫משמע להדיא דבפקוז גמור אם רק ידענו שמצור‪,‬‬ ‫ס ב ועוד מתבאר להדיא מדברי הרמב׳׳ם ז״ל דכת״י‬
‫בכתבו באמת לכתוב לו גט כותבין דקאמר שם ר׳ יוסי‬ ‫עדיף טהרכנה רבהרכנה הצריך בדיקה נ׳ פעמים‬
‫בי ר׳ בון אמר בבריא אנן קייטין למה אינו גט ומתרץ‬ ‫ובכת״י לא הזכיר בדיקה והטעם פשוט דבכת״י אין‬
‫אני אומר מתעסק בשטרותיו עכ״ל ויש לפרש דה״ק‬ ‫להסתפק בכוונתו ובהרכנה יש להסתפק וזה שהזכיר‬
‫רהנה מקודם הביא התוספתא שהבאנו וגם מקודם‬ ‫תנו בכת״י ולא בהרכנה מפני שבכת״י יכול לכתוב‬
‫מחלק בגשתתק בין כתיבה לררכנה וזהו שמקשר‪ ,‬הא‬ ‫כתבו ותנו משא׳ב בהדכנה הכל היא הרכנה ובוודאי‬
‫התוספתא בבריא מיירי ולמה פסול ע״י כתבו בשלמא‬ ‫כששואלין אותו נכתוב גט לאשתך מזכירין לו לכתוב‬
‫בנשתתק שאינו ראוי לדינור שפיר י״ל דכתיבתו לא‬ ‫וליתן ולא הוצרכו הש״ם והפוסקים להזכיר זה או אפשר‬
‫הוה כדיבור כיון דדיבור עצמו אין לו אבל בבריא‬ ‫דדמי למושלך בבור שא״צ להזכיר תנו אמנם יש שכתבו‬
‫שראוי לדיבור מה בין דיבור לכתיבה ועוד דבגשתתק‬ ‫דבכתיבת נשתתק אם נכשיר צריך בריקה נ׳ פעמים‬
‫אפשר דאין לר‪,‬עםיד על כתיבתו דאולי אינו בדעת‬ ‫כבהרכנה )ב״י כשם הר״ן( אבל מדברי הרמכ״ם משמע‬
‫שליטה ומיושבת אבל בבריא מה יש לנו להוש ומתרין‬ ‫כמ״ש )ונ״מ להדיא מדבריו ברספ״ט ממכירה ע״ש( ‪:‬‬
‫דגם בבריא אני אומר מתעסק בשטרותיו כלומר שלא‬ ‫ס ג וזה שלא הזכיר הרטכ״ם ז״ל טרנר ואינו שומע‬
‫כתב זה באמת לעשות כן אלא כמתעסק בעלמא בלא‬ ‫ובנם׳ חד דינא אית להו נשתתק דהיינו שומע‬
‫בוונד‪ ,‬בארם הטתעסק בשטרות ובניירות בלי דקדוק‬ ‫ואינו מדבר ומדבר ואינו שומע ושניהם דינם כפקחים‬
‫)והפ׳מ מפרש באופן אחר דאהרכנה קאי ופירושו תמוה והר׳ט‬ ‫לכל דבריהם והפוסקים טרחו בזה ולעג״ר נראה הטעם‬
‫פי׳ כמ״ש( ולדעתי זהו סיוע גרולכשא״א באופן אחר‬ ‫פשוט דלא שייך להזכיר דין הרכנה וכתיבה במדבר‬
‫וכיון שרבותינו הפוסלים אינו בוודאי רק דרבנן‬ ‫ואינו שומע כיון שיכול לדבר טה לנו להרכנתו ולכתיבתו‬
‫ומהרמב״ם והעיטור לדברי רבינו הב״י התירו מפורש‬ ‫דבר ידבר הוא וכשאנו צריכין לשואלו דבר נובל לשאול‬
‫ומסונית הש״ם שלנו נ״כ מוכח כן וכפי שבארנו‬ ‫לו ע״י הרכנה או כתיבה אבל הוא בעצמו הלא יכול‬
‫הירושלמי ג' כ מסקנתו דרק משום הששא דמתעסק כן‬ ‫לדבר וזה הוא הטעם עצמו שלא הזכיר כתיבה בפקח‬
‫הוא ולכן אם ע״י חלופי מבתכים ידענו שבאמת כוונתו‬ ‫כמ״ש בסעי׳ ם״א ורע דהרמב״ם ברפכ״ט ממכירה‬
‫לכתוב לו גט יש להקל במקום עיגון גדול ובפרט‬ ‫במדבר ואינו שומע כתב דמוכר ולוקח מטלטלין ברמיזה‬
‫שכבר הורו כן כמה גדולים כדורות שלפנינו אמנם‬ ‫בחרש גמור לא תקשה לך למה לא ידבר כמ״ש בגט‬
‫עתה שעם ב״י מפוזרים בכל קצוי ארץ ורחוק שלא‬ ‫דוודאי לא דמי דבטקח וממכר שצריך לשמוע המקח‬
‫ימצאו אצלו נ' מבני ישראל טוב יותר שיצוה שמה‬ ‫בהכרח שידברו יחד ברמיזה אבל בגם אין הבעל צריך‬
‫במקומו לכתוב גט ולחתום ולשלחו ע״י בי דואר שכבר‬ ‫לשמוע מהסופר והעדים כלום והם צריכים לשמוע‬
‫נתפשט ההיתר בזמנינו לשלוח גם ע״י הבי דואר כמו‬ ‫ממנו א״ב מה לנו לרמיזתו ידבר בפיו )זע״ש בהה״מ‬
‫שיתבאר בסי׳ קמ״א ובשיש הקון זה פשימא שאין‬ ‫ובנ״מ( ‪:‬‬
‫לד‪,‬תיר ע״י כתיבת ידו וח״ו לרתיר זה כיון שהרבה‬ ‫ס ד ולפ״ז לדינא כפקח נטור שישלח כתב ידו לצוות‬
‫מרבותינו פוסלים בכה׳ג ויש שרוצים לומר דהוה נם‬ ‫לפלוני לכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו לא מצינו‬
‫פסול דאורייתא פשימא שאין להתיר בזמררז)מ״ש הטור‬ ‫היתר מפורש ולא מיבעיא לדעת הטור והרא״ש‬
‫אף לגבי הי־ש ואך‪ .‬לגבי פקר‪ ,‬כתב הנ״י דלתק׳כ יע להנביר‬ ‫ורדשב״א והר״ן ומרדכי ובה״ת וסט״ג וסמ״ק והגה״ט‬
‫ספ• בקרש ולדינא יש להכשיר טפי בפקח ע׳ש( ‪:‬‬ ‫וגם ר״ת סובר כן וכן מפורש בתוספתא דפסול אלא‬
‫לעשרה אנשים נתבו גט לאשתי אחד ביתב‬ ‫ס ד‪,‬‬ ‫אפילו לרעת הרטב״ם ובעל העיטור אינו מפורש‬
‫בשביל כולם דלא היתד‪ ,‬כוונתו שבולם יבתיבו‬ ‫כדבריהם דכפקח כשר ורק רבינו הב״י בספרו הגדול‬
‫ראין זה מררך כני אדם אלא כוונתו שמאלו עשרה‬ ‫כתב שלדבריהם בשר בפקח וכבר כתבנו כסעי׳ ס״א‬
‫אגשים מי שירצה יהיה שלוחו לכתוב לו גם ויש מי‬ ‫מה שיש לפקפק בזה ומ״ם ראיתי כתשו׳ מגדולי‬
‫שאומר שאס שנים כתבו נט או יותר זה מעט וזה‬ ‫אחרונים שבמקום עיגון גדול התירו ע״י כתב )עשבז״י‬
‫מעט הגט פסול מדכתיב וכתב לשון יחיד )המ״ח פקס׳׳ו(‬ ‫סי׳ י‪1‬י״י יקמ״ו( בשתשאר עגוגה אס לא בעניין זה‬
‫ואע״ג דבנט׳ )נ״ו ‪ (:‬מונח לד‪,‬דיא דהטופס ‪ p‬הגט‬ ‫ואפשר דם״ל דאף הפוסלים אין זה רק מדרבנן דטן‬
‫יכול אחד לכתוב ותורף הגט יכתוב השני אפשר לומר‬ ‫התורה וודאי דכשר וכדמוכח מפונית הש״ס כט״ שכסעי׳‬
‫וגטיפם‬
‫י א ‪21‬‬ ‫ה ש ר ^‬ ‫חלמת גיפין סימן קב‬ ‫עחך‬
‫או מ לו ב ת ^ ת חכמים וע״ש בחיס' ויתבאר בסי*‬ ‫דנ‪ ah 0»)0‬קוורען ‪ K‬נ י ‪&• ok tpMVi nK‬נמו כוובי‬
‫קמ״ב כס״דז‬ ‫‪6‬םול )נ״ש םה״מ( אשנס באסת א״א לוסר כן דוכתב‬
‫‪ HD‬ח רפ דברי הרמב״ם וריטור שכתבנו כתב רביגו‬ ‫ר\א לעון יחיד והרי לר״ם דוכתכ אחתימות קאי נ ע״ כ‬
‫הב״י שכל שלא אמר כתבו וחתמו אלא כתבו‬ ‫חמ״ם הן ונרט כתיב לשק יחיד )ת״ג( ועוד דאיך‬
‫לבד אין להם לחתום וזה ששט חבמים כמשנה )ס״ו‪(:‬‬ ‫אפשר לכתוב לשון רכים הא עיקר חיונ א אכעל קאי‬
‫אמר לעשרה כ ת ט ותט נט לאשתי אחד מ ת ב ושנים‬ ‫ועליה קאי וכתב אך אם סצוה להסופר נעשה כשלוחו‬
‫חותמין מלכם כתובו אחד מ ת ב ומלם חותמין ע״ש‬ ‫ולמה לא יעשה שני שלוחים או יותר ועוד דלשק‬
‫לישנא קמיע הוא ומיידי דאמר נס חתמו )ונ״כ הנ״מ‬ ‫הש״ם )ס״פ התקנל( בדין »ה ש א ^ אחד כותב ע״י‬
‫והיש׳ש( וזר‪ .‬ששניט בברייתא שם אמר לעשרה כ ת מ‬ ‫בולם סשםע דהתירא אתי לאשטעינן דלא סצרכינן‬
‫אחד כותב ע״י בולם מלבם כתובו אחד מ ת ב במעמד‬ ‫שכילם יכתובו ום״ם לדיגא צ״ע אחרי שמפרשי הש״ע‬
‫כולן ע״ש לאו אמ שנתיט קאי והוא דין בפ״ע ואין‬ ‫פוסלין ‪:‬‬
‫להם לחתום ביק שלא הזכיר החחיםית ובמשנד‪ .‬דמיירי‬ ‫‪ 1D‬א פי ^ אם אמר כולכם כתוכו אין כוונתו שכולם‬
‫לדבריוט כשאסר כתובו וחתומו כשאמר מלכ ם א״צ‬ ‫יכתובו אלא דבוונתו שכולם יהיו בשעת הכתיבה‬
‫לכתוב במעמד כולם אלא שכולם חותמים או אפשר‬ ‫ולכן אחר מהעשרה כותב כמעמד כולם אבל כשלא‬
‫כיון שאמר מלכם ב תו מ וחתוטו נס הבתיכד‪ .‬צריך‬ ‫אסר כולכם כתובו א״צ םעסד בולם )נ״ש( ואין לשאול‬
‫לוצות במעמד בזלן ור‪.‬רםב״ם לא מיידי רק באומר‬ ‫אם נאמר דשנים ויותר רשאץ לכתוב גפ אחד למה‬
‫מלכ ם ח תו טו‪:‬‬ ‫לא נאמר דבוונתו היתד‪ .‬כפשוטו שכולם יכתובו מעם‬
‫ם ט אבל יש מרמ תינו שמובן מדבריר‪.‬ם שר!םשנה‬ ‫טעם דבאטת אין לתלות באדם שיתכוין לעשות מעשה‬
‫חע ריי ח א אחת היא )ר׳ן( דבאוטר כתבו גמ‬ ‫שגעין אלא תלינן שרצה שכולם יהיו כעת הכתיבה‬
‫לאשתי נכלל בזה נם החתימה ונם גדולי אחרונים‬ ‫כדי לפרסם הדברים ועוד דיפילו למאן דפיסל בשנים‬
‫תסיע בזד‪ .‬דבבטה מקומות בש״ם מוכח דכאמירת כתבו‬ ‫שכתבו בע״כ בסופם סורר‪ .‬שכשר כט׳ ש וא״כ אכתי‬
‫כוונתו נם לדתתימות ולכד זה דוחק נדול הוא לומר‬ ‫נאסר שכולם יכתבו הטופס מעם טעם אלא ווראי‬
‫דלשון המשנד‪ .‬קפיע הוא )נ״ש סיץ״א ומלימ פ״ב ה״ב‬ ‫דא״א לומר כן ולעניין החתימות כשאמר רק כתובו‬
‫ופר״ח וג״פ( ויש טי שאומר דבשאומד כתבו ותנו וודאי‬ ‫או כולכם כתובו דעת רביט הב״י כספרו הנ ח ל שאין‬
‫ד טונ תו נם לחתום וצריכין דווקא לחתום וכשאמר‬ ‫להם לחתום כ^ן שלא ומכיר לחתום ))נ״נ הנ״ח והיש״ש‬
‫רק תנו בלבד יכולין ליתן רק ע״י ע ‪T‬י מסירה ואם‬ ‫ס״ו סש״י( אכל יש חולקים בזה כמו שיתבאר בש״ד ‪:‬‬
‫אמר רק ב ת מ אין לד‪.‬ם רק לכתוב ולא לחתום ) ג׳ ס‬ ‫‪ tO‬כתב הרמב״ם בפ״ם דין כ״ו אמר לעשרה כתבו‬
‫זת״ג( ויש מי שאומר שברור וצא מראיות רבות דגם‬ ‫נם לאשתי אחד כותב ע״י כולם כולכם כתבו כותב‬
‫בכתבו בלחוד נבלל נם החתימות )פר׳ח אנל הנ״מ מוה‬ ‫אחר מהם במעמד כולם עב״ל ואח״כ כתב אמר לעשרד‪.‬‬
‫דנריו והכריע כיעוו »״ש ות״ג( וכתבו שדדטכ״ם בעצמו‬ ‫כתבו גס וחתמו ותט לאשתי אחד מ ק כותב ושנים‬
‫לא דקדק בזה בכל הטנץמות שיש מקומות שביאר‬ ‫חותמין ואחד טהן ט חן לה ו מי אמר לר‪.‬ן מלכ ם‬
‫כתבו וחתמו ויש מקומות שכתב רק כ ח מ וכוונתו‬ ‫חתומו מ לן חותמין עכ מ‪ 1‬וכ״ב הטור והש״ע סעי׳ ח'‬
‫נס להחתימות )ועשר״ח( ומ״ם למעשה קשד‪ .‬לו!קל ע ד‬ ‫ואחד מהעדים אסור לו לכתוב חנט אע״ג דלדעת‬
‫פשטות לשונם של הרמב״ם וד‪.‬טור ו ע ד שלשד‪ .‬גדולי‬ ‫הרמב״ם חתם מ פ ר ועד כשר מ״ם יש פוסלים וכט״ש‬
‫עולם שהסכימו כן ולכן יש להחמיר בזד‪ .‬בבל עניין‬ ‫בסי׳ ק״ל אבל למסור לה הגם גם הסופר י ט ל להיות‬
‫כשני הדעות)ג״ל( ;‬ ‫שליח )ב״ש סק״י( וכן אהד מהעדים יכול לד‪.‬יות שליח‬
‫ע אמר לעשרר‪ .‬כ ת מ וחתמו נ ס לאשתי ומנד‪ .‬אותם‬ ‫לוצליך לד‪ .‬הגט מיהו נראד‪ .‬דזוע דווקא כ שא׳צ השליח‬
‫בשטותם ראובן שמעון ל‪1‬י וכו׳ בין שטנאם כל‬ ‫לומר בפני נכתב ובפ״נ כ טן שהגט והדדשאד‪ .‬מקויימים‬
‫העשרה ובין שמנה מקצתם ריט בכולכם וצריכים כל‬ ‫כסו שיתבאר בסי׳ קם״כ אבל כשצריך לוטר בפ״נ‬
‫העשרה לחתום ונם במנה מקצתן אמרינן דכוונתו‬ ‫ובפיג אין נכון שיהיו שלוחים רכשהסופר יה ‪ .T‬שליח‬
‫לכולם אלא דטריחא ליד‪ .‬מילחא למטת כולן בן נראה‬ ‫איט יכול לומר בפני נכתב אלא אני כתבתיו ובפני‬
‫מדברי הרסב״ם ד ל שם אבל מדברי רש״י ז״ל ו חו״ן‬ ‫נחתם וכשאחד מהעדים יהיה שליח יצ«*ך לומד אני‬
‫ז״ל )ס״פ התקבל( מתבאר דבמנח מקצתן א״צ לזצטם‬ ‫חתמתי ואין זה כתנךן חכטים )ת״ג( וט״ם אפשר לומר‬
‫אלא המטיק כלבד וגם מתבאר מסוגיית הש״ם שם‬ ‫דאין שום חשש בזה דוודאי זד‪ .‬לא מקרי טשנד‪ .‬טמטבע‬
‫דזהו מפני הספק עי ש אכל מתרמב״ם מבואר דלנמרי‬ ‫שפובעו חכמים דלשון חכמים נתקן ככלל כשהשליח‬
‫דינו במלכם דאם לא חתמו מל ם הנט במל חדצ ע ד‬ ‫איש אחר ולמה יגרע כ שועותב או העד יהיה שליח‬
‫סונית הש״ם )י״ן שם( אמנם בירושלמי מ מ א ר כדבר*‬ ‫ויאמר אני כתבתי או חתמתי מיהו בעד וודאי נראד‪.‬‬
‫הרמב״ם והרי״ף השמיט בל זה וצ״ע )שם( דלפי נטרא‬ ‫‪.‬דאסור כמו שאמרו חז״ל )ס״ו‪ (:‬או מ לו בקיום הנם‬
‫יילז‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גי־טין ם'םן קב קנא‬ ‫ע ד ‪p‬ד‬ ‫‪22‬‬
‫ראש נד‪ ,‬מ״ם צריך כל אחד מהם לחתום בממסד כ ^ ם‬ ‫ר^ן היד‪ .‬ספק פנור שת ודבר פשוט הוא דבכל מקום‬
‫דעירי הנט אין חותטין אלא זה בפני זה כמ״ש כסי׳‬ ‫דהוח כנולבם בנ ר רנ ה ןיריך אחר לנר‪.‬ונ בטעטד‬
‫ק״ל ולפ״ז זה שכתבנו נ ס עי׳ הקודם דאם מ ת אחד‬ ‫נולן ובן שנינו במשגה דבנולבם כשמת אחד מהם‬
‫מרט קודם החתימה הגט בטל ה״ה אם מת אפילו אחר‬ ‫קודם שחתם או קודם הנ תינ ה הגט נ טל שדה׳׳ לא‬
‫החתימה קודם שחתמו כולם ‪ 1‬מפני שהנשארים לא‬ ‫נתקיימו דבריו ועוד יתבאר בזה ‪:‬‬
‫יחתומו בפני זה שטת אמנם אין זד‪ ,‬גט בטל אלא‬ ‫כתב הטור אמר בולכם חתמו בולם חיתמין בו‬ ‫עא‬
‫פסול מדרבנן דזה שאין חותמין זה כלא זה בנ ט הוה‬ ‫ושנים שחותשין בו תחלה ר‪.‬רי הם משום עדים‬
‫דרבנן כמ״ש שם )המ״ח סי‪,‬כ״ג( אמנם י׳א דאין זה רק‬ ‫והשאר משום תנאי לפיכך אם היו השאר פנולים או‬
‫לכהחלד‪ .‬אבל בדיעבד כשר גם כשחתמו זה שלא בפני‬ ‫שחתמו זה היום וזה מחר אפילו בעשרה ימים כשר‬
‫זד‪) ,‬שש גשס הד׳ן( וכן יש שסיברים ראותן שמשום‬ ‫מת אחד קורם שחתם ה״ז פםול ה־ה אחד מהשנים‬
‫תנאי א׳צ לחתום בפני אותן שלשם עדות )נ׳ש סקע״ו‬ ‫הראשונים פסול ה״ז פסול ודווקא שהתם קודם שחתמו‬
‫בשש ראב״ד ורמכ״ן ע״ש( ולפ׳ז אין הנ ט פםול אא״ב‬ ‫האחרים אבל חתמו האחרים למטה תחלה ואח׳׳ב חתם‬
‫מת אחר מהם קורם שחתם אבל אם חתם ומת כשר‬ ‫פםיל למעלד‪ .‬ה״ז כשר בהתחתונים הנשירים והדמ״ה‬
‫)ר‪,‬מ״ח( ועוד יש דעות שונות למאן דם'ל דהשמנה הם‬ ‫כתב לנ ת ח ל ה אין לקרוב או פסול לחתום עם־ ם אפילו‬
‫רק משום תנאי לחלק במקום שחתמו הפסולים מלמעלה‬ ‫חותם בסוף אפילו חתמו שנים הראשונים ביומיה‬
‫או םי‘‪D‬טר‪ ,‬אך אין להאריך נז ה אחרי שמעיקר דינא‬ ‫והקרוב או פסול אח׳״ב ואי חר״ים בדיעבד בתר דחתימי‬
‫יש להחמיר כהפוסקים דס״ל דכולם משום עדים ואין‬ ‫חרי כשירי נשר וודא רחתימי הנך תרי ביומיה ואי‬
‫לשום קרוב או פמ‪-‬ל לחתום א״ע באיזה מקום שוצא‬ ‫אמר כולנ ם משום עדים לא מתכשר עד רהיו כולם‬
‫וכשחהס הגט פסול ולכן אין נ״ם כזד‪ ,‬לדעא )ועב״י‬ ‫נשירים וחתימי ביומיה עכ״ל ויש מרכותינו דם״ל‬
‫שהאריך בזה ובב״ש סקי״ד וכה״מ סי׳ מ״ה( ‪:‬‬ ‫דאפילו בסתם כולכם ג״כ כולם משום עדים וצריכים‬
‫להיות כולם כשירים ולחתום נו ביום )שפושקים נר׳ל‬
‫ע ב מתקנת חכמים כשאחד מצוה להרנד‪ ,‬אנשים‬ ‫י״ח ‪ :‬משוס דרינ׳ל ס׳ל כן ע׳ש( וכתב רבינו הרמ״א דיש‬
‫לכתוב לו גט או לחתום או להוליכו לאשתו‬ ‫לר‪,‬חםיר כדעה‪ .‬זו וזהו לעניין קרוב או פסול יש י^החמיר‬
‫שיאמר מפורש כל אהד טנ ם יכתוב גט לאשתי וכן‬ ‫וודאי דהוא פסול תורה אבל לעניין שהשאר ח תלו שיי׳א‬
‫בחררט־ת יאמר בל שנים מכם יחתומו גט לאשתי‬ ‫נו ביום אפשר דיש להקל )ר‪,‬מ'ה ס ק כ׳ו( דפ סול מוקדם‬
‫ובהולנ ת הגט יאמר כל אחד מכם יוליך נט לאשתי‬ ‫אינו אלא דרבנן ודע דלרעה ראשונה דר‪,‬שאר משום‬
‫)ש׳ס התקבל( ודטעם כדי שלא יארע קלקול אם יאמר‬ ‫תנאי יש להכשיר אפילו חתמו השמנד‪ .‬אחר שקביעה‬
‫כולכם בתוכו או חתוטו או הוליכו שיצטרכו כולם‬ ‫הגם כדין כל תנאי שמתקיים אחר הנתינה ותנשא‬
‫לחתום והכתיבה וההולכה צריכה להיות בטעמד כולם‬ ‫לכתחלה ואפילו אם חתמו אחר שנשאת לאתר אע״ג‬
‫וקרוב לבא לידי מבשול ולבן תקנו כן ואע״ג דגם‬ ‫דוודאי תצא מבעלה שנשאת לו באיסור שהרי אין‬
‫בסתמא אם אמר לעשרה כתבו אחד כותב וכן בחתימות‬ ‫הגט חל רק בשעת קיום התנאי ט־־ט הגט ישר והתגרש‬
‫שנים חותמין ובהולכה אחד מוליך כיון שלא אמר‬ ‫טמנו ותנשא לאתר )שס סקג״נ( וגם נ ט׳ ש דלעניין‬
‫כולכם כמ׳ ש וא״ב למד‪ ,‬לן תקנה זו מ׳ם תקנו חכמים‬ ‫שד‪.‬שאר חתמו שלא בו ביום יש להלןל יש מי שמפקפק‬
‫לרווחא דמילחא שיפרש דבריו מפורש )תוז״ה( כידע‬ ‫כזד‪ ,‬אף דוד‪,‬ו רק דרבנן מ״ם ביון שגדולי ראשונים‬
‫נם לאר‪,‬ר תקנה אם אמר כולכם תתומו פסול אם לא‬ ‫)בה״ג ייה׳ע ותוש׳ ורשנ׳א ורי׳ו( פוסקים רנולם משום‬
‫חתמו כולם ופשוט הוא )ב׳ש( ‪:‬‬ ‫עדים א״א להקל אף בדרבנן )נ״ש סקי״ז( ואפילו לרעה‬
‫סי מן ק כ א צריך הבעל להיות בדעת נכונה עד תתעה ‪ .‬ובו ל״ג סעיפים‬
‫אינו מועיל לזה כי מיחזק הוא לנו לשוטה וודאי)ב״ש(‬ ‫א צריך המגרש להיות בד עת שפויה בשעה שמצוה‬
‫מיהו נ״ל דאם בדקוהו והשיב כהוגן וכתבו ונתן לד‪,‬‬ ‫לכתוב את הגט ואם לא היה בו ע ת נכונד‪ ,‬אין ציויו‬
‫דהיא ספק מגורשת דאיך ניקל באיסור■ אשת איש‬ ‫ציוי לפיכך מי שאחזו רוח רעה והוא חולי המבלבל‬
‫נטקום שהשיב כהוגן ואולי לא שלטה כו הרוח‬ ‫דטוח ואמר כתבו גט י^אשתי אין בדבריו בלום ואין‬
‫רעד‪ ,‬כמו שנתרמה לנו ולכן אזלינן לחוטרא והוה‬ ‫כותב'־ן אותו אפילו לבשיבריא אא״ב שיצור‪ ,‬לכותבו‬
‫הפק )ומ׳׳ש הב׳ש בסק״א ואס נתבו מש בשל לא ר‪,‬אי‬ ‫אחר שהבריא ודבריו שדיבר מקודם אינו בלום ואפילו‬
‫אדבריו הקודמים ע׳ש ודו׳ק( ‪:‬‬ ‫כתבו ע׳׳פ דבריו הקודמים וחתמו ונתן לאשתו הוה גט‬
‫ב היד‪ ,‬בריא בשעה שצור‪ ,‬לכותבו ואחזו הרוח דעה‬ ‫כטל מן התורה )כ״מ בב׳י( דכיון שאין בדבריו כלום‬
‫אין כותבין אור״ו בעודו נהליו ואם כתבו ונתגותו‬ ‫הרי לא גבתב במצות הבעל )פר״ח( ואפילו בדישק‬
‫גחליו‬
‫יב »‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות גיטץ סיק קכא‬ ‫ערוף‬
‫עבירה שיש בה חיוב מיתה כמ״ש אם רק לא הניע‬ ‫בחלע כתב הטור דאינו כלום לא שנא ‪ na‬מתוך‬
‫לשכרותו של לום אע״פ שנשתכר דרבד‪ .‬כ״ש דבנט אין‬ ‫החולי ל״ש נתרפא עב״ל מבואר מדבריו דמן התורה‬
‫לנו לחוש אמנם י״לדוודאי כה כ״ד הגדול יפד‪ .‬לועיר‬ ‫אינו נם בלל אע״ם שהציוי היה בבריאותו אבל‬
‫אם הגיע לשכרותו של לוט וסומבין עליהם נם למיתה‬ ‫הרמב׳־ם בפ״ב דין ט״ו כתב דאם בתבו ונתנו קודם‬
‫אבל לא בנם דא״א לסמיך על הכרתיט ואף דבנ מ' שם‬ ‫שיבריא ה״ו פסול ענ״ל וטרלא בחב בטל מבואר‬
‫איתא נם לעניין מלקות בן ובמלקות לא בעי ב״ר‬ ‫מדבריו דפסולו הוא מדרבנן ולא מן התורה ולזה‬
‫הגדול מ״ם סטובים בעי וכוזם יפה אבל נם אין חיוב‬ ‫הסכימו נ ח לי האחרונים)נ״ח וממ״ח וב״ש והגר״א( דביוו‬
‫כלל להעשות ע״י כ״ד דאטו כל דמנרש בב״ד מגרש‬ ‫שהיה בריא בעת זויויו אף שהכתיבה היתד! כעת‬
‫)ערכין נ״ג ‪ ( .‬ולכן כוודאי אץ לסמוך על הברתינו ‪:‬‬ ‫שטותו אינו אלא פסולא דרבנן וחטוע על הטור ע״ש‬
‫ל ורע דלפמ״ש זוןשכתב דרטב״ם בפ״ד מאישות שכור‬ ‫ולענ״ד נראה דלא פליגי כלל דהרמב״ם סיירי כשאמר‬
‫שקדש קדושיו קדושין ואע״ם שנשתכר הרבדי ואם‬ ‫כתבו ותנו כמבואר כדבריו ע״ש ונתינתו היתד‪ .‬ע״י‬
‫הניע לשכרותו של לוט אין קדושיו קדושין ומתיישבין‬ ‫אחרים ולבן כתב ב ח ט ונחנו כלומר ע״י אחרים וביון‬
‫כדבר זה עב״ל כוונתו נם ארישא דאזלינן לחומרא‬ ‫שהציוי היה בבריאותו אין פםולו אלא מדרבנן אבל‬
‫בנשתבר הרבה דאולי הגיע לשכרותו של לום ואין‬ ‫ברברי הטור מבואר שלא צוה רק על הכתיבה ע״ש‬
‫אנו בקיאין )נ״י( ובן כשנדמה לט שד‪.‬ניע לשכרור״ו‬ ‫ולכן דקדק וכתב ואם כתבו ונתנוע בחוליו אינו כלום‬
‫של לוט חוששין אולי אינו כן ואזלינן לחומיא בבל‬ ‫ר״ל שרים כתבו וד‪.‬וא נ תן לה וכיון שהנתינה היתד‪.‬‬
‫עניין ועמ״עז בסי׳ מ״ר ס עי' ד׳ ז‬ ‫בעת שטותו פשימא שאיט כלום )ומ״ש בדפ‪ 1‬פ ונתניהו‬
‫מדברים אלו מתבאר שנכון הוא שביום הגט לא‬ ‫ז‬ ‫ג״נ הכוונה שהוא נתן ויותר נראה דמי״‪ .‬האחרונה היא שהיד‬
‫ישתו המגרש ור‪.‬םתגרשת שום משקד‪ .‬משכרת אפילו‬ ‫ולכן הרמב״סנתנ נתנו ונתנו והמור שינה לשון הנתינה(‪:‬‬
‫מעט ברי לרתרחק א״ע טספיקות וכ״ב כמר‪ .‬נ חלי ם‬ ‫ג ורבינו הב״י ב שפרו'הנדול מחלק דדרמב״ם מיידי‬
‫)ש״ג וב״ש סי‪,‬״נ( אמנם אם שתה מעם אין לעכב הגם‬ ‫בשרפואתו בידינו לעשות לו ולבן אינו פסול דאורייתא‬
‫בשביל זה אם הגט וצא נוזוץ ויש מי שאומר שנכון‬ ‫והטור טיירי כשאין רפואתו בידינו וע״פ זד‪ .‬מתם‬
‫שיתענו בו ביום )נאה״ס נשם ת״י( ולא שמענו מנהג‬ ‫הדברים בש״ע סעי׳ ב' וכל הנדולים ®;רו דבריו‬
‫זד‪ .‬מעולם רק כמשקה מזהירים אותם שלא ישתו וכן‬ ‫רבג ם׳)ע׳ ‪ ( :‬חילוק זה אינו אליבא דהלכתא ועוד דרי‬
‫אמ מהנים ‪:‬‬ ‫ררטב״ם והטור לא הזכירו חילוק זה כלל ש״ם דלא‬
‫ח‬
‫בנ ם׳) ע׳ ‪ ( :‬מבואר דכשצוד‪ .‬לכתוב גט ובעת כתיבתו‬ ‫ס״ל חילוק זה אלא אפילו כשאין רפואתו כידינו אין‬
‫הלך לישן לית לן כד‪ .‬אע״ג דאימ בר דעת בעת‬ ‫פ «לו אלא מדרבנן ן‬
‫השינה מ״ם כיון שאינו מחוסר שום מעשה שיכולין‬ ‫ד היד‪ .‬בריא בשצוה לכותבו וקודם הבר״יבה אחזו הרוח‬
‫להקיצו הוה כעד ועפ״ז כתב אחד טדבדולים דכשצווז‬ ‫רעה ולא כתבו® אם נשתפה אח״כ ששב לבריאותו‬
‫לכתוב גם ולא היה שבור ובעת הבתיבד‪ .‬נשתכר‬ ‫כותבין על סמך דבריו הראשונים וא״» לשואלו עוד‬
‫הרבה נ׳ ב ליח לן בה אע״ג דשבור דמי לאחזו רוח‬ ‫הפעם ולא עוד אלא אפילו אם כעת שטור״ו מיחה‬
‫רעה ולשומה כט״ש מ״ם ביון דבנם׳ מחלקיגן בין ישן‬ ‫םלכר‪ 1‬ו כ אין משכיחין כלל בדבריו שדיבר בעת שטותו‬
‫לאחזו רוח רעד‪ .‬ממזום דישן אינו מחוסר מעשה‬ ‫ואין באותה מחאה כלום)סור( ‪:‬‬
‫ואחזו ח ח רעה מחוסר מעשה לעשות לו רפואה וכשכוד‬ ‫ה וכן שבור שהגיע לשכרותו של לום ואםר כתבו‬
‫ג״כ אינו מחוסר מעשה די ט בישן)נ״ש ‪0‬ק״נ( ותמיהני‬ ‫אין כותכין דאינו בן דעת כלל וכתב דרטב״ם ז״ל‬
‫דר‪.‬א להדיא מבואר בש״ס )עירזבין ס״ד‪ (:‬דכששתה‬ ‫שם ואם לא הגיע ה״ז ספק עכ״ל ולפ״ז אם נשד‪.‬כר‬
‫יותר מרביעית אינו מועיל לו לא שינה ולא דרך ע״ש‬ ‫ררבה אע״ם שברור לנו שלא הניע לשכרותו של לוט‬
‫ואדרבא טצינו בש״ם שד‪.‬יו עושץ רפואות לשכרות‬ ‫מ״ם רצה ספק )נ״מ( אבל לפני הטור היה נירפא אחרת‬
‫למשוח בשמן ומלח כפות ידים ורגלים )שביו ס״ו ‪( :‬‬ ‫בררמכ״ם דז״ל וכתב דרטב״ם וכוי היה הדבר ספק‬
‫ואיך נאמר דלא הוה מחומר מעשה ולכן חלילד‪ .‬לר‪.‬קל‬ ‫אם הניע לשכרור‪.‬ו של לום ה״ז ספק עכ״ל מ ט א ר‬
‫בזה ואס אירע כן הוה ספק מגורשת ז‬ ‫דדווקא מפני שאצלינו יש ספק אם הניע לשכרור״ו של‬
‫ט תניא בומספתא )יורומות ס״א( מי שהוא פעמים‬ ‫לום אבל אם ברור לנו שלא הניע אע״פ שנשתכר‬
‫שוטה פעמים חלים כלומר פקח זה הכלל בל זמן‬ ‫דרכה הוד‪ .‬גט דקיי״ל שכור שלא הניע לשכרותו של‬
‫שהוא שוטר‪ .‬הרי הוא כשוטד‪ .‬לכל דבר חלים ד‪%‬י‬ ‫לוט מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירוז שיש בה‬
‫הוא כפקח לבל דבר עב״ל והובא זר‪ .‬בש״ם )ר״ה נזיז‪(.‬‬ ‫מיתה ממיתין עליה )עירובין ס״ה ‪ ( .‬אמנם י בינו הב״י‬
‫וכעין זה כתב רדמכ״ם ז״ל לעניין עדות בפ״ט מ ע ח ח‬ ‫בספרו הגדול כתב דאפשר דאפילו לגירסת דטור בל‬
‫וז״ל מ כ פ ה בעת כפייתו פסול ובעת שהוא בריא בשר‬ ‫שנשתכר הרבד‪ .‬ממילא מספקינן אולי תי ע לשזברותו‬
‫ואחד הנכפר‪ .‬סומן >‪ vaf‬או הנכפה תמיד בלא עת‬ ‫של לוט ותסיועי ו עיון רב״ר ממיתין אותו כשעבר‬
‫קבוע‬
‫השלחן‬ ‫הלנות ניפזין ‪ p'D‬קכא‬ ‫עריו‬ ‫‪24‬‬
‫בנם׳ ריש חנינה חשוב שוטה ולא כעניין אחר ונדחו‬ ‫קנוע והוא שלא תהיה דעהו משונשת תמיר שהרי‬
‫דבריהם מרוב הפוסקים ובארנו דאפשר דנם •תם מודים‬ ‫יש נבפים שגם ב ע ת בריאותם רעתם סטורפת עליהם‬
‫להרמב׳ים ע״ש )ועב״י בשי' זה ינכ׳ש פין׳ס( ‪.‬‬ ‫וצריך להתיישב בערות הנכפין הרבה עכ״ל וא״ב כ׳ ש‬
‫י ג בעלי הטרה השחורה שאין עושין כלום דברים של‬ ‫שצריך להתיישב דרבה בגם של בעלי הנבפין ‪:‬‬
‫שנעון רקיו שבין כעצימת ורחוקים מחבורת אנשים‬ ‫י ולפ״ז ם״ש בש׳׳ע סעי׳ ג׳ טי שיצא עתים תלים‬
‫ואין מבקשין לאכול וכשנותנים להם לאכול אוכלין‬ ‫עתים שוטה בשהוא חלים דדי וצא בפקח לבל‬
‫ואין מתחילין לדבר וכששואלין אותן עונין מעט דברים‬ ‫דבריו ואם גירש כאותו שעה גיסו גט ואפילו חלים‬
‫ואין מדברים דברים של שנעון יש להתיישב אס‬ ‫בעלמא שאיגו שפוי לגמרי עב׳ל כלומר אע״פ שהוא‬
‫דינם כשוטה אם לאו ולפי הסברא אין כזה סימני‬ ‫תשש ועדיין סימני חליו ניכר בגופו שלא נתרפא‬
‫שטות אלא מחלת העצבות בלבד ותלוי בראיית עיני‬ ‫לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו אפ״ה בשעת חליטתו‬
‫הב׳ד להבין דרכו ועלילותיו ) ת׳ רש׳י עיגה נ׳ י‪ .‬ד״ה‬ ‫הרי הוא כפקח לשעתו )ב״י נשם רשב׳א( נלעיר שלא‬
‫לעולס וכי׳ אגי שתעתי הולי האוחז מתיך דאגה עכיל ואין !ה‬ ‫ככל ענייני מחלות של שטות הרין כן כמו בנכפה‬
‫שיסה ע״ש ועס״ת( ז‬ ‫לפי דברי הרמב״ם שהבאנו וודאי דצריכין לראות ששב‬
‫יד מאד מאד צריך ליזהר כגט שכ׳ט כשמצוה ויכתוב‬ ‫לאיתנו כמעט וכיוצא בזה צריך לדקדק כשארי עניינים‬
‫נם שיהיה שפוי ברעתו בעת שמצור‪ .‬להסופר‬ ‫הרומים לזה המחלה ודברי הש״ע אינו אלא בשוטה‬
‫לכתוב ^‘ העדים לחתום ובעת שהסופר כותב והעדים‬ ‫כזה שידענו ברור שבעת שגכתלק שטיתו ממנו הוא‬
‫חותמים שיהיה שפוי בדעתו כל זמן הכתיבה והחתימות‬ ‫בשכלו כאחד האדם ולכן אע״פ שהוא עדיין תש כח‬
‫שדרי הסופר הוא שלוחו של הבעל וכיון שבעת כתיבתי‬ ‫וחליו ניכרת מ״ם בשכלו הוא בריא וחזק ויש י*‪1‬־קרק‬
‫הוא אינו בדעתו איך שלוחו יכול לכתיב ואפילו‬ ‫בזה היטב ‪:‬‬
‫להפוסקים דס׳׳ל דלא בעינן שליחות בכתיבה מ׳ ם‬ ‫י א כ תב רבינו ב״י בספרו הגדול בשם רי׳ו והרנז׳ה‬
‫בשטצוה לו לכתוב והסופר עומד ברי־גיו בהכרח שהוא‬ ‫דכשאין אנו יודעין כוודאי רזמן שהוא עוטר‬
‫כעצמו יהיה כרעתו ושיהיה ראוי לכתיב בעצמו ואף‬ ‫בריא והזמן שהוא שוטה ה׳ל ספק ופשוט היא עכ״ל‬
‫כעת חתימות הערים אם היה מטורף ברעתו כ ת ב רביט‬ ‫ביאור דבריו רכשאינו ידוע הזמן שהיא בריא והייני‬
‫הב״י דהגט בטל ואפילו כשיש עירי מסירר‪ ,‬ואיט אלא‬ ‫שמחלתו ובריאותו הוא בלא זמן קרוע אם לא ירענו‬
‫כמזוייף מתוכו וזהו רק פסול דרבנן ם׳ מ הגט במל‬ ‫ברור שבשעה שנתן הגט היה בריא כגון שהב׳׳ד לא‬
‫מדאורייתא )ת׳ג( והטעם דניון שמצור‪ ,‬לחתום בהכרח‬ ‫דקדקו אחריו אין להכשיר הגט טאומדנא בעלמא‬
‫שיש בזה דין שליחות וכיון שנתבטל דין השליחות‬ ‫שאמרו ת־ואים שנראה להם אז בריא כיון שהיה שלא‬
‫מחטת שהוא טטורף בדעתו בטל הנם )שס( ‪:‬‬ ‫בדקדוק אץ להכשיר הגט וכ״ש אם לא היה שפוי‬
‫לגמרי שבחו עדיין תש כט״ש בסעי׳ הקודם אין להכשיר‬
‫ט ו אמנם לענ״ר הטיה לומר כן ש ‪,T‬א בטי‘ מדאורייתא‬ ‫בכה״ג כשאין זמנו קבוע אבל כשיש לו זמן קבוע אזי‬
‫אס לא היה שפיי בשעת ד‪,‬חר‪/‬יםות דגשלמא הכתיבה‬ ‫כזמן בריאיתו טוקמינן אותו בחזקת בריאות כיון שכן‬
‫שעליו מוטל לכתיב את הגט והוא כותבו ע״י הסופר‬ ‫דרכו )וזהו גס כוונת הב״ש בסיךד( וראיתי טי שכתב דכאין‬
‫בהכרח ש־היה ראוי לכתיבה בעת כחיבת הסופר אבל‬ ‫למחלתו זמן קבוע אין להכשיר ניטו נם בזמן בריאיתו‬
‫חתיטות העדים נהי דנאמר דעליו מוטל להחתים ערים‬ ‫)עס״ת ס־׳ב( וא״א לומר כן דלהריא כ תב הרטב״ם‬
‫דיו שהוא ברעהו בשעה שמצור‪ .‬אותם לחתום אכל‬ ‫דאין תילוק בין נכפה לזמן קבוע או כלא עת קבוע‬
‫בעת החתימות מר‪ ,‬י׳נו לרעד‪,‬ו הלא הוא א׳׳א לו לחתום‬ ‫כמ״ש כסעי׳ ס׳ ונם לשון התוספתא שהבאנו אינו‬
‫על הגט ועל הערים לחתום כמו בכל עדות ואיך‬ ‫מורה כן ואיזו סברא יש לחלק כזה אלא וודאי רבלא‬
‫נאטר שחנט כטל מן התורה ובאמת בכל רראשונים‬ ‫זמן קיוע צריכין לרקרק יפה יפה )ונס רר״ה נ״ס ‪ .‬מוכת‬
‫לא הוזכר כלל שבעת החתימות יהיה שפוי רק כשעת‬ ‫להדיא כן מ״ש ודו׳ק( ‪:‬‬
‫הכתיבה והנרדנה ונם כש״ע סעי׳ ר׳ לא הוזכר נל‪',‬‬ ‫י ב ובעת שהוא בריא ורשאי לגרש כמ״ש אע״פ‬
‫החתימות עיש ובן רבינו הב״י בספרו הגדול שד‪.‬אריך‬ ‫שידענו שישוב לשטותו לית לן בר; כיון שהוא‬
‫בעניין זה לא הזכיר זה בלל ורק בסוף דבריו כ תב‬ ‫עתה בריא ולא דמי למ״ש בסי׳ קי״ט באשה שאין‬
‫בזה״ל והיכא שנתברר לנו שר‪,‬יד‪ ,‬מטורף בשעת ציוי או‬ ‫לגרשה אף בעת חלימותה כשהיא עתים חלים עתים‬
‫בשעת כתיבה וחתימה בטל הוא לכ״ע עכ׳׳ל ויראה לי‬ ‫שייטה דהתם תקנתא דרבנן הוא שלא ינהגו בה מנהג‬
‫מדלא כ תב או בשעת חתימד‪ .‬כוונתו העיקרית אבתיבה‬ ‫הפקר בעת שטותה ובדיעבד נם באשה הוה נ ם במיש‬
‫ושינרא דלישנא הוא לכוללם יחד מפני שאץ דבר‬ ‫שם בסעי׳ כ״ר אבל כאיש לא שייך זה וסימני שוטה‬
‫מפסיק בין כתיבה לחתימה ונם מפרשי הש*ע לא‬ ‫נתבאר בח״ם סי' ל״ה ועמ׳׳ש שם סעי׳ ד בד עת‬
‫הזכירו חתימח כלל ולבן צ״ע לרינא ‪:‬‬ ‫החולקים על רדמב״ם וס״ל דרק הסימנימ שנאמרו‬
‫וג״ש‬
‫^ ‪1 5‬‬ ‫השלחן‬ ‫ו‪1‬ל‪0‬וו ני&ץ סימן קפא‬ ‫עחך‬
‫לסרר נ ט אחר בשלימות ולכן דבריהם לא נתבררו‬ ‫ט ז וכ״» מבעת הנתינה צ ריו להיות ע מד ברעתו‬
‫אצלי לענ״ד וד‪.‬עי!ן• כדברי רביט הב״י !‬ ‫)לטש( ואם נתקלקל בדעתו בין כתיבה לנתינה‬
‫ולענ״ר נ״ל לקיים נם גירסת התוס׳ והרא״ש‬ ‫יח‬ ‫לית לן בד‪ ,‬וראיה מסה שנתבאר באוסר כתבו נם‬
‫שלפניט ואינם סותרים לכל הפוסקים ורק יש‬ ‫לאשתי ואחזו רוח רעה ואמר אל תכ ת ט וחזר ונשתפה‬
‫לחלק בין כשהחולה איט מצוה רק ל כ ת ב ולחתום‬ ‫בותבין על סםך דבריו הראשונים כמ״ש בסעי׳ ד׳‬
‫ודגתינד‪ .‬נותן בעצמו דאז אין ת ש שין כמה שנתקלקל‬ ‫אלמא דאחיזתרוח רעד‪ ,‬לא ביטלה את דבריו רראשונים‬
‫כין כתיבה לנתינה וריתום׳ ודדא״ש מיירו כשאמר‬ ‫וכ״ש שלא תבטל את מעשה כתיבת ת ם )ב״י( ואפילו‬
‫כתבו ותנו שעשה שליח גס לנתינת הגט דאז יש‬ ‫אם באמצע הכתיבה נתקלקל בדער״ו ו ה ם ^ מלכתוב‬
‫סברא לומר דאם נתקלקל בין נ תי ב ה לנתינה איט‬ ‫כשוזזר ונשתפר‪ ,‬טמרין הכתיבד‪) ,‬שם( ובן מתבאר מכל‬
‫נס ואין הכוונד‪ ,‬דהגט נפסל אלא ררינתינה גפסיית‬ ‫רבותיט הראשונים שא״זו להיות שפוי רק בשעת כתיבר‪,‬‬
‫וצריך לעשות שליח לנתינה פעם אחרת לכשישר״פח‬ ‫ונתינד‪ ,‬ומה שתפםק בנתים בחברון דעת לית לן בה‬
‫או שיתן לה הוא בעצמו מטעם שיתבאר בס״ד‪5‬‬ ‫במו שתזריך בזח רביט הג״י בספרו מ דו ל ע״ש ‪5‬‬
‫' ט רד‪.‬נה יש מהגדולים שהקשה על בל מר‪ ,‬שמבואר‬
‫בש״ם ופיסקים שביכולת האדם לומר כתבו ותנו‬ ‫יז וזה שכ תט רבותיט בעלי התום׳ )פ׳ ; דיה הלזם(‬
‫גט לאשתי ואיך יבול לעשית שליח על ת תינד‪ .‬כעיר‬ ‫ח״ל ובנט שכ״ם אומר ריי מ רי ך ליזר‪-‬ר שלא‬
‫שהגט אינו כ ת ב עדיין ורדי קיי״ל כל מילתא רלא‬ ‫יתקלקל בין כתיבה לנתינה ובו׳ עכ״ל אין כוונתם‬
‫מצי עביר השתא לא מצי משוי שליח )גויר י״נ ‪( .‬‬ ‫דה קל ^לבנ תי ם פוסל הגט אלא דד‪,‬יפ דאם אחוי‬
‫והרי קודם הכתיבה אין בי כל ת למסור גט לאשתו‬ ‫הכתיבה נתקלקל ונתנו לד‪ ,‬כ עו ח מקולקל אע״פ‬
‫ואיך יבול לעשותו לשליח ואין לומר משום רבירו‬ ‫שנשתפה אח״ב לא אמרינן איגלאי מילתא רשפד היה‬
‫לכתוב טנךי רמצי עכיד השתא דלהדיא כתבו התום׳‬ ‫בשנתנו לה מ ם ותונכא בעלמא הוא דנקיט ליה והגט‬
‫שם דאפילו בדבר שבידו כיון שמחוסר מעשה לא מצי‬ ‫בשר אלא טםפקינן שמא שוטה היה בשעת ת תינד‪,‬‬
‫משוי שליח עי ש )גוביי נש׳ דל״צ דרוש י״ג( אמנט‬ ‫וד‪,‬יא ספק מטרשת )ב׳י( או שכוונתם שמחוייבים‬
‫התירוץ פשוט הוא דוודאי אם רק היה עושד‪ ,‬שליח‬ ‫לראות קודם מ תינ ה שעומד בדעת שפויר‪ ,‬לעת הנתינה‬
‫לנתינה בלבד לא היה ביכולתו לעשות אבל ביון‬ ‫ואם לא ראיט ואוזר שעה ראיטוע בקלקול דעת‬
‫שמא עושר‪ .‬על הכתיבד‪ ,‬והנתינה הכל הוא שלי תת‬ ‫חוששין נם אשעת נתינד‪ ,‬דלא שייך לאוקסיה אחזקת‬
‫אחת מראשית הכתיבה עד גמר הנתינה )נגו נמה״ה‬ ‫זמן בתיבה ששפוי היה ונאמר דגם בשעת מ תינד‪,‬‬
‫סס וכתשו׳ ש״‪ 5‬סי׳ פיו( הא למה זה רוסה למי שמוסר‬ ‫שפוי היה דב״ן דד‪,‬וא עלול לקלקול אין אצלו חזקה‬
‫נט לשליח ל מליכו לא שת שד‪.‬יא דרך כמה ימים‬ ‫)ופי מהרש״א זפ״י שם( וזד‪ ,‬שכתוב בסדר כתיבת הגט‬
‫מפה אף שאץ בידו למסור לו עתה מי ם ביון‬ ‫נ^־‪,‬רא״ש ז״ל הי ל ואם שכ״ם מצוה לכתוב נט לאשתו‬
‫שה שלימת מתחלת מרגע זו לית לן בה )שם(‪5‬‬ ‫יזד‪,‬ר המופר שיהא החולד‪ .‬שפוי ומיושב בדעתו מתחלת‬
‫כ ולפ״ז השכ״ט שאומר כתבו ותנו ג ט לאשתי‬ ‫הכתיבה עד גמר נתינתו שאם תטרוף דעתו בנתים‬
‫ונתקלקל אחר הכתיבה ונתכטלד‪ .‬שליחות הנתינה‬ ‫אע״פ שתחזור דעתו עליו הגט פסול עכ״ל טעות‬
‫ואע״ג דלא נתבטלה לגמרי ה שלימת מ תקל קל‬ ‫הדפום ת א וצ״ל עד גמד כ תי ב תו)נ״י( וכן ד‪.‬טור‬
‫באמצע כמ״ש זהו הכל באמצע הכתיבד‪ .‬או באמצע‬ ‫בם״ם קני׳ר שהעתיק הסדר הזה מחרא״ש כתב להדיא‬
‫הנתינה דלא נתבטלה אלא נפסקד‪ ,‬לשעתה אבל‬ ‫טתחלת כתיבת מ ט עד נמר כתיבתו ע״ש וכן רביט‬
‫כשעשה שליחות ביחד על הכתיבה והנתינה ונפסקד‪,‬‬ ‫ירוחם העתיק כן ולא כט״ש לפניט בהרא׳׳ש ע״ש‬
‫השליחות בין כתיבה לנתינה מקרי הנתינה כשליחות‬ ‫)סם( וכן משמע מט״ש שר‪.‬םופר יזהר ואי כפי תי ר ס א‬
‫בפ״ע ואם נחשבנה כשליחות בפ״ע הלא אינו מועיל‬ ‫שלפניט הזוזירות ת א על מסדרי הגט אבל על שעת‬
‫שליחותו שעשה קורם הכתיבה דאיהו לא מצי עביד‬ ‫כתיבה שייך לשץ זהירות על הסופר שוצא בותב‬
‫וכדגרח או שיעשה שליח לנתינה לכשישתפה או‬ ‫תחתיו וט״ם כתב רני ט הרמ״א בד״ם אות א׳ דכיון‬
‫שימסור לה הוא בעצמו ויש להתיישב בזה כי לא‬ ‫דגם בסדר הגט ת ט צ א בידינו כ ת ב כלשון שכתוסי‬
‫מצאתי לאחד מד‪,‬פוםקים שידבר בזד‪ ,‬ולבן צ״עלדיגא*‪.‬‬ ‫ורא״ש טוב ל ת ש לדבריו עכ״ל וכ׳׳ב מגדולי אחרונים‬
‫לפי מה שנתבאר בל חולה שטצוה לכתוב נ ט‬ ‫כא‬ ‫)נ״ש סק״ה( ורק בדיעבד יש לד‪,‬קל )שם( ואיני מבין‬
‫לאשתו צריך בריקה בין בשעת כתיבה וחתימה‬ ‫דבריהם מה שייך באן לכתחלר‪ .‬ודיעבר אטו ביריט‬
‫ובין בשעת נתינד‪ ,‬אך אין הבדיקה בבדיקת נשתתק‬ ‫ת א שלא תופסק דעת החולה באמצע ואם נאמר‬
‫שיתבאר בסי׳ זה שצריך לבודקו ג׳ פעמים וכסירונץ‬ ‫חטונתם שבשגשתטד‪ .‬באמצע יש לכתחיה לסדר גט‬
‫דרווקא כשנשתתק מדיבורו צריך בדיקד‪ ,‬כזו א בי‬ ‫אחר והו יותר תמוד‪ .‬ומאן לימא לן שכהשגי לא יד‪.‬יה‬
‫חולה שמדבר א״צ רק בריקה קצת לראות אם רעתו‬ ‫בן ועוד ראיד ‪ vh‬נ ת ש לזתק״ע שמא לא ירייה ש ת ת‬
‫מיושבת‬
‫השלחן‬ ‫הלכות נימין סיטן קנא‬ ‫ערוך‬ ‫‪26‬‬
‫ש׳אלים לו סתם להני א פירוח אלו או אלו רסתם‬ ‫טיושנח על'ו שלא יהרה כהחולים שמדנרים וא־נם‬
‫פירות ביכולת שכבושין כדבש מיטות תחמה לימי‬ ‫יודעים מה מוג רי ם )נ״י( וכן פסק רבינו ה־מ״א‬
‫הגשמים או איפכא אלא שואלין לו אם רוצה שילקטו‬ ‫בסעי׳ ד׳ ואין חולק ב דנ ר וכשאינו יורע מה ם רנר‬
‫לו מן האילן )תישי( ובדיקה דבדייתא אינה חולקת על‬ ‫דינו כשוטה )שס( וא־ן לשאול רכיון שטרגר ויויע מה‬
‫הבדיקה שנתבאר דגם הקודמת היא בדיקה טובה אלא‬ ‫מדבר למה צריך בדיקה כלל די״ל וכיון וחולה הוא‬
‫דבדיקה דברייתא היא בריקה יותר מונ ה כיון שאינו‬ ‫עלול להשתנות רעת לפיכך חוששין לו ועוד רנ א טת‬
‫טועה נין ימות החמה לימי הגשמים ולכן כבדיקה‬ ‫זה הדבר עצמו הוא בדיקתו דכשמדנר ויודע מה‬
‫זו א״צ סירונין ולא חד לאו ותרין הן בבדיקה הקודמת‬ ‫מדבר כותבין לו גט ‪:‬‬
‫ודי בשלשה פעמים לאו ושלשה פעמים הן וגם אין‬ ‫כ ב ואם לא בדקוהו וכתבו ונתנו לה נט כתב ו בינו‬
‫שואלין לו על בגדים המים בימות החמה אם ליתן לו‬ ‫הב״י בספרו הנרול שאפשר דכשר בדיעבד דכן‬
‫ללבוש ולהתכסות או קרים בימות הגשמים רמזה אין‬ ‫משמע לשון התום׳ והרא״ש שכתבו שצריך ליזהר‬
‫ראיה אפילו ישיב על לאו הן ועל הן לאו דשמא‬ ‫בזה ומשמע דהוא רק זהירות בעלמא ודווקא כשלא‬
‫אחזתו צינה בימות החמה או אחזתו חום כימות‬ ‫נשתתק אבל בנשתתק גם בדיעבד אין להכשיר בלא‬
‫הנשמים אבל מפירות הוה ראיה ברורה )גת׳ ותוש׳(‬ ‫בדיקה שיתבאר )רמ״א בד״מ וצ׳ע על הנ״ש סיךה שהש־ג‬
‫וכל מה שנתבאר הוא לשימת רש״י ותום׳ שם בסוגיא‬ ‫עליו ע״ש דהרי גס הרמ״א מיירי ננשתתק ע״ש( אמנם‬
‫ע״ש ז‬ ‫באמת נם בלא נשתתק ביכולת תמיד לברר נם אח׳יב‬
‫כ ה אכל רדטנ׳׳ם ז״ל כתב ב פ׳ ב דין ט״ז מי‬ ‫לפי מצב הליו והמשמשים איתו בחליו יוכלו לדעת‬
‫שנשתתק וו גרי רעתו נכונה ואמרו לו נכתוב‬ ‫היטב אם היה שפוי ברעתו כל זמן הכתיבה והנתינה‬
‫גט לאשתך והרכין בראשו בורקין איתו שלשה פעמים‬ ‫וכבר נחפשט המנהג שכל מורה הי א לסדר גט‬
‫בסירוגין אט אטד להט על לאו לאו ועל הן הן הרי‬ ‫לחולה בודק אותו הרבה ואינו סומך על אחרים‬
‫אלו יכתכו ויהגו וצריכין לבודקו יפה יפה שמא‬ ‫ומשגיחין עליו כל זמן הכתיבה והחתימה והנתינה ‪.‬‬
‫נטרפה דעתו עכ״ל וטשטע מדבריו דהש״ם והירושלמי‬ ‫כ ג שנו חכמים במשנה )רש״ז( נשתתק ואמרו לו נכתוב‬
‫לאו ברווקא נקמו בדיקות אלו וגם לא הזכיר מה‬ ‫גט לאשתך והרכין בראשו כודקין איתו שלשה‬
‫שאמרו כ ש׳ס הד לאו ותרין הן ועיר משמע מדבריו‬ ‫פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו‬
‫דדי בג׳ שאלות משום דס׳׳ל רהש׳ס לאו בדויקא נקיט‬ ‫יכתבו ויתני ואע״ג דבעינן שישמעו את קולו שיאמר‬
‫דהעיקר כדי לצאת מן הספק שגדע ברור שבדעת‬ ‫לסופר כתוב ולערים חתומו מפרש בירושלמי דהרכנה‬
‫משיב וזה כלול כמ״ש וצריכין לבודקו יפה יפה וכל‬ ‫הוה בשמיעת קול ומפורש בנ ט׳) ע׳ ; ( רהנדיקה של‬
‫אחד יכול לעשות הבדיקות כפי ראות עיניו ובלבד‬ ‫נ׳ פעמים צריך להיות בם־רוגין והיינו ששוהין שעה‬
‫שיצא מן הספק )נ ’ ת( וגם נראה שאיגו מפרש סירוגין‬ ‫אחר ההרכנה וחוזרין ושואלי ן לו אותה שאלה עצמה‬
‫כפירש״י כשהיית שעה אלא סירוגין מקרי לאו והן‬ ‫)יש״'( וכן שוהין אחר שאלה שנייה שעה וגם השאלות‬
‫וכל הפוסקים לא הזכירו הך שהיית שעה ררש׳י ום״ם‬ ‫דלאו והן שיאלין לו חד לאו ותרין הן ותרין לאו וחד‬
‫יש לחוש ולהחמיר כרעת רשיי ד ל אם יש פגאי לזה‬ ‫ה; ויריקה זו מפורש בירושלמי כיצד בודקין לאו והן‬
‫)וכ׳ת מהגהמ׳י שש ומרי״ו שיש לריש לדעת רש״י זכ'נ הכ״ש‬ ‫אימרים לו נכתוב נט לאשתך אומר הן ) כ לו מ ר ר ר כ י ן‬
‫גסק״ז( ויראה לי דשעה לאו דווקא מה שאנו קורין‬ ‫ניאשי( לאמך אימר לאו לאהותך אונזר לאו לבתך‬
‫שעה אחר מכ׳ר במל״ע אלא כל‪-‬םר בהפסק זמן ‪:‬‬ ‫אומר לאו ע״ש וזה שצריך חד לאו ותרין הן ותרין‬
‫כ ו ו ד ל המיר מי שנשתתק ושאלוהו אם ירצה שיכתבו‬ ‫לאו וחד הן דהיישינן אם נשאל לו לאו והן לאו והן‬
‫נט לאשתו והרכין נראשו לומר הן בודקין אותו‬ ‫וירכין ראשו פעם אחד לאו ופעם הן וכן כסדר שמא‬
‫בדברים אחרים ששואלין אותו רבר שראוי להשיב‬ ‫הקפתו מחלה כזו שמרכין בראשו בלא כוונה פעם‬
‫עליו אש רואי! שדעתו מיושבת עליו שרומז על תשובת‬ ‫לאו ופעם הן אכל בשמרכין שני פעמים לאו וחד הן‬
‫לאו היכנ ה כדרך בני אדם על לאו ועל הן הרכנת‬ ‫ובן כפרד כן אין לתלות במחלה וביוראי נכוונה משיב ‪:‬‬
‫הן ג'פ בכל אחד כותכין ינותנין ולא יבדקו ג״פ הן‬ ‫כ ד עוד איתא בש״ס שם ברייתא דאומרים לו אס‬
‫או ג״פ לאו זה אהר זה אלא הר הן ותרין לאי ותרין‬ ‫רצונך להביא לך פירות מן האילן שגדילים‬
‫הן וחד לאו ולא יברקיהו בדברים הנמצאים באותו‬ ‫בימות החמה וזה שואייין אותו בימות הנשמים ובימי‬
‫הזמן אלא בקיין שואלין אותו אם רוצה בפירות של‬ ‫החמה שואלין אותו על פירות שדרכן ליגרל בימות‬
‫החורף ובחורף אם רוצה כפירות של הקיק אם ישיב‬ ‫הגשמים וכזה מבינים אם הוא כדעתו אם לאו‬
‫הן וודאי שוטה הוא ואם ישיב לאו פקח הוא אבל‬ ‫דכשאוטר הן על פירות שדרכן ליגדל בעת הזאת‬
‫אם שאלוהו כקיין אם רוצה ללבוש בנדים חמים‬ ‫ואומר לאו על ■פירות שאין דרכן ליגדל עתה םימן‬
‫הראוין לחורף וטשיב הן איט בחזקת שוטה רשטא‬ ‫מובהה רוא שהוא ברעתו ואם לאו אינו כדעתו ואין‬
‫אחזו‬
‫יך ‪27‬‬ ‫השלוץ‬ ‫חרכוות גימץ ם'םן קכא‬ ‫ערוזי‬
‫ל א ודווקא בנשתתק מועיל הרבנתו ורמיזתו בשבדקיהו‬ ‫אחזו קור וכן אם משיב הן בחירף על בגדי הקיץ יש‬
‫דהרי הוא בר דעת אלא שאינו יכול לדבר וכן‬ ‫לחלוח שסא אחזו הים יהוי ספק סגורשה ענ״ל‬
‫אילם מתולדתו השומע ואינו מרבד דינו כפקח ושוטבין‬ ‫המור ‪:‬‬
‫על רמיזתו לעניין גט אבל חרש שאיט שומע ולא‬ ‫כץ וזה שנחב שטדקין איתי נדברים אחרים כוונתו‬
‫מדבר שדינו נ שימה איני מיציא את אשתו ברמיזה‬ ‫שלא יהא הבדיקה כענייני גש כהכרח הירושלמי‬
‫אם נשאה כשהיה פקח ובן יבמה שנפלה לו מאחיו‬ ‫אלא רגריקה צריכה שתהיה מעניינים אחרים )ג״ח‬
‫פקח דניון דהקדושין דאירייתא והיבום דאורייתא והוא‬ ‫וענ״י ודו״ק( ושהייה דרש״י ג׳ כ נראה דלא היל )‪( c:‬‬
‫אינו בן דעת לפטיר בגיטו אבל אם נשא אשד‪ .‬בשהיח‬ ‫והצריך שתהיה הכדיקה דויקא בפירוח )כס( ועוד‬
‫ח־־ש אפילו היא פקחת מוציא ברמיזה דכשם שכנסר‪.‬‬ ‫נראה כרכריו דדווקא כיגיכשיב הן על פירוה שאינן‬
‫ברמיזה בך מוציאה ברמיזה וגם בדיקה לא כעי מטעס‬ ‫בזמן זה יודאי שומה הוא אכל אה משיב לאו על פירוח‬
‫זה וכן אילם מהולדתו א״צ כריקר‪ .‬שהרי נם הוא‬ ‫של הזמן אינו כיחזק לשושה וידאי דשמא משיב בדעת‬
‫כניסתו ברמיזה וי״א רחרש ואילם צריכים בדיקה‬ ‫רק אין רצונו לאניל פירות אלו אכנס לפ״ז לכה כתב‬
‫)עב״ש סקיע פני הדעות( וחרש אין דינו בזה בשוטה‬ ‫בששיב לאו על פירית שאינם בזמן זה דפקה הוא‬
‫דשוטד‪ .‬אין לו קדושין וגט אבל חרש יש לו דחרש‬ ‫מגלן דכוונתו לפקהות שיודע שאין נמצאים עתה‬
‫יש לו דעתא קלישתא לפיכך חקינו ליה רבנן גשואין‬ ‫שמא כוונתו שאי; רצינו לאבלם אכל באשת גם א״כ‬
‫משא״ב בשוטר‪ .‬במ״ש בסי׳ ‪ r o‬ע״ש ודין כת״י‬ ‫כוונתו עכ״פ פקח היא שמשיב כהיגן ויודע מה‬
‫נתבאר בסי׳ ק״ב ודע דרמיזה הוי דווקא בראשו ובידיו‬ ‫ששואלין ממנו והכיור לא הזכיר שישאלוהו בלקיטת‬
‫אבל קפיצה בפיו דהיינו עקימת שפתים אינו מועיל‬ ‫פירות מן האילן משום דמשמע ליה דגם בסתם פירות‬
‫דאינו סימן טוב ברמיזה )רש״י גיעין נ״» ‪ ( .‬אך אם כנם‬ ‫כשמדברים אין הכוונה על הכבישים בדבש ונש דקדק‬
‫ע״י קפיצה אפשר שגם מגרש ע״י קפיצה )ב״ש סק״נז(‬ ‫וכתב חד הן ותדין לאו והדין הן וחד לאי לאפוקי‬
‫ועמ״ש כח״ם םי׳רל״ר‪;.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שלא ישאלו לו את החד לאו אחרי תרין הלאוין כדי‬
‫לב הגוסס לדעת רש״י ור״ח חשוב במת ו אי ט יכול‬ ‫שלא יהיו ג׳ לאוין רצופין דאין זה כסירוגין ממש‬
‫לגרש א ע' פ שהיא מיושב בדעתו וכתב אחד‬ ‫ורבינו הב״י לא חש לזה כדמוכח מדבריו במעי׳ ה׳‬
‫מהראשונים טעם בזד‪ .‬לפי שאמרו חז״ל )קדושין ע״יז ‪( :‬‬ ‫ע״ש )ענ׳׳ש כק״ז( ‪:‬‬
‫דכשהיא גוסס אין ביכולתו ליתן מתנה ע״ש ובגט‬ ‫כ ח ועוד נ״ל רהמור לאו דווקא בדיקת פירות נקט‬
‫נ תי ב וגחן בירד‪ .‬ובעינן שיהא ראוי לנתינה )שם כרא״ש‬ ‫אלא עיקר כוונתו לבירקו בדבייים אחרים ובדברים‬
‫בשס ר״י מבינא( ואע״ג דבפ״ק דאהלות תגן הגוסס‬ ‫שאינם נמצאים בזמן זולת זמן ברי לידע עי״ז אם הוא‬
‫הרי הוא כחי לכל דבריו טחל ומנחיל זוקק ליבום‬ ‫כדעת שפויה דאין סברא לומר דרק בדיקת פירות‬
‫ופוטר מן היבום ‪ vn‬הבל במידי דממילא ולא שיעשה‬ ‫דצה בדיקה ולא דבר אחר וראיה לזה ררביני הב״י‬
‫מעשר‪ .‬כנתינ ת גט ומתנה רכזה חשוב כמת אבל ר״י‬ ‫העתיק לשוני ב ש׳ע ובדיקה פירות השמים אך מלשון‬
‫הזקן בעל התום׳ והרא״ש ז״ל חלקו עליהם וזהו רעת‬ ‫רביט רדט״א שכתב וי״א רבודקץ אותו ע״י פירות‬
‫דדשב״ם ז״ לג״ כ) כ׳ ב קנ״ז ‪ ( :‬דדק מתנה אינו יכול‬ ‫יכו• אם רוצה שילקטו לו מן האילן עכ״ל משמע‬
‫ליחן כשהוא נושם מפני שאין לו כת לדבר אבל כשיכול‬ ‫רבעיגן דווקא בדיקת פירות וכמדומני שבטדינתינו‬
‫לדבר דבר פשוט הוא שרינו כחי לכל דבריו כדטוכח‬ ‫לא נהגינן בבדיקה זו וא״א כלל לנהוג כן דאצלינו‬
‫ממשנה דאהלות ועוד ראיות רכות יש בזה ע״ש וכתב‬ ‫אין שום פירא גדילה בימות הנשמים ‪:‬‬
‫רבינו הב״י בספרו הגדול דלדעה זי אפילו גוסס שאינו‬ ‫כ ט איתא כירושלמי דאימתי בעינן נ׳ בדיקות‬
‫יבול לדבר אם רק יש שהות לבודקו יבול לגרש‬ ‫בנשתתק מוגיך בוריו דאז החששא רכה שמא‬
‫ברמיזה ובהרננה וי״א דרווקא כשיכול לדבר אבל גוסם‬ ‫איט בדעתו אבל חולה שנשתתק דיו כבדיקה אחת‬
‫שאינו מדבר אינו יכול לגרש)מרדני יסמ״ג( וכתב רביגו‬ ‫דבווראי מפני תלישותו נשתתק ולא שאבד דעתו‬
‫הרמ״א דיש לר‪.‬חט'ר כרעד‪ .‬זו ולא דמי למה שיתבאר‬ ‫אמנם במה מרבותינו הראשונים לא הזכירו לרינא‬
‫כשחט בו הסימנים שמגרש ברמיזה ואין לך גוסס‬ ‫חילוק זה ונם הרמב״ם לא הזכיר זה ובן הטור והש״ע‬
‫ג ח ל מזה דהתם כיון שנשחט מתוך בוריו דעתו צלולר‪.‬‬ ‫ורש״י במשנה גןי׳ נשתתק מתוך חולי ע״ש )ב״ש ורר‪,‬‬
‫אצלו משא״ב הגוסס טתיך הליו אין דעתו צלולה‬ ‫י״ל דה״ס דהשיתוק הוא מהמת »הלה שנתהוה ני עתה( ‪:‬‬
‫בשניטל ממנו בח הדיבור )חמ״ח סק״י( או ביון רהוא‬ ‫ל אם לא בדקוהו להנשתתק כרין ונתן לה גט היא‬
‫גוסס מתוך הליו ונפסק מטנו בח הדיבור חשוב בטת‬ ‫ספק מטר שת וי״א דרווקא בנשתתק מתוך בוריו‬
‫)נ״ש סק״י( והכריע הררב״ז כת שו׳)ח״ד סי׳ ר״ס ראם‬ ‫אבל בנשתתק מחוך חליי יש להתיר בדיעבד במקום‬
‫רק יכול לדבר כו תנין לו גט לכחחלה ואע״ג דכגימין‬ ‫עיגון גנ״י( ויש מי שחולק בזה )ב״ש סי‪,‬״ה( ולרינא יש‬
‫םחמרינן כמה חומרות שאני הכא רלא סגי כלא״די ע״ש‬ ‫להתיישב כזה ולרבין מצב המחלה ‪:‬‬
‫ומבואו‬
‫השלחן‬ ‫וזלטת גיטץ סיק קבא קכב‬ ‫ערוך‬ ‫‪28‬‬
‫כחי נטור ונסתפקו הראשונים אם אלו צריכים בריקה‬ ‫ומבואר מדבריו רכשאין יבול לדנר אין סוםנין על‬
‫ולכן פסק רבינו הרט״א רצריך בדיקה נ׳ פעמים כמו‬ ‫רמיזתו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫שנתבאר אס אינו יכול לדבר ואין לשאול מאין אט‬ ‫לג אטרו חז״ל )ע׳ ‪ {:‬ראם שהטו בו שני הסימנים‬
‫יודעים דבוונתו לכתיבת נם דבאטת מיירי כשאטרט‬ ‫או רובן ורמז ואטד ב ת ט גם לאשתי בותבין‬
‫לו נבתוב נט לאשתך והרכין בראשו )תום׳( ויש מי‬ ‫ונותנין ובן תניא ראוהו מנוייד או צלוב על הצליבה‬
‫שאומר כנשחט בו רוב שנים אם כתבו בלא בדיקה‬ ‫ודטז ואטד בתבו גם לאשתי הרי אלו יבתבו ויתנו‬
‫בשר בדיעבד )ב״ש( ותיטא נ ח ל לומר כן ראגן סתרי‬ ‫וא״צ לוטר בתבו ותנו ביון שהוא כסנגה כמו המושלך‬
‫שמאד קשה הדבר שיהא בדעתו כל זמן בתיבת הנם‬ ‫לבור דדי בבתנו כלבד ואע״ג דהוא יטות מיד ט׳׳ט‬
‫ונתינתו ודע שיש מי שכתב שבכל מקום שהוזכרה‬ ‫כל עוד שנשמתו בו חשיב כחי וכך אטרו חז״ל שם‬
‫בדיקה אין אנו בקיאין בזה )ב״ח( אבל לא משמע כן‬ ‫חי הוא וסופו לטות וכעין זח תניא בתוספתא גיטין‬
‫מכל הפוסקים והש״ע ויש להתיישב ברבר )פמ׳ח‬ ‫)פ׳ל( בריא שאמר כתבו גם לאשתי ועלה לראש הגג‬
‫זנ״ש( ובאשת קשה לומר רבמקום עיגון לא נססוד על‬ ‫ונפל כותבין ינותנין לה בל זמן שיש בו נשטה עב״ל‬
‫נדיקתט ‪:‬‬ ‫אלטא אף שנפל למות מ״ם כל עור שהוא חי חשוב‬
‫סי מן ק כ ב כשצוה לכתוב גט וטעו אם יכולים לכתוב נט א ו ת ר ‪ .‬ובו י״ט סעיפים‬

‫אלא איבדוהו בידים נ״ב כותבין גט אחר )שס( שהרי‬ ‫א אמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתים וליתן גט לאשתו‬
‫ענ״ם לא הניע לידה ואפשר שמטעם זה לא כתב‬ ‫שטהם יהיה גם השליח להוליכו לה ובתיו וחתטו‬
‫הרמב״ם נאכד מפורש אלא עד שיגיע לידר‪ .‬כרי לכלול‬ ‫ונהנו לה ונמצא בהגט פסול דאורייתא או דרבנן‬
‫נם איבוד בידים ‪:‬‬ ‫)נ״י( יבולים לכתוב ולהתים גט אחר ולמסור לה גס‬
‫ג וזהו דוקא כשעשאם שלוחים נם להנתינד‪ .‬אבל‬ ‫כלא ציוי הבעל על חנט השני ואע״ג דעדים והסופר‬
‫להם צוהרק לכתוב ולחתום ושימסרו את הגם‬ ‫כיון שעשו שליחותם אין ביכולתם יעשות עור שליחות‬
‫לשליח אתר שיוליכגו לה בין שאנזר כתבו ותט לשליח‬ ‫אחרת שלא בידיעת המשילה שהרי לא עשאם רק‬
‫וב־ן שאמר כתבו ותט לשליח ויוליך לה בעיא בנם׳‬ ‫על דבר אחד ט״ם בבה׳ג יבולין לכתוב גט אחד דלא‬
‫שם אם יכולים לכתוב נט אחר כשנאבד מיד השליח‬ ‫עשו שליחותי עדיין שהרי ציה להם לכתיב גט ולא‬
‫שהרי הם עשו שליחותן ואף כשאמר ויוליך לד‪ .‬י״ל‬ ‫חספא בעלמא )ש״ג ‪ ( :‬ואין לומר הא תינח בשיהפסול‬
‫דאין הכוונה שהם מחוייבים להעמיד עד שיוליך לה‬ ‫הוא מן התורה וודאי הוא הספא בעלמא אבל כשיפסולו‬
‫אלא שכן דרך בני אדם לספר כל דבריו שרצונו‬ ‫דרבנן הרי אינו חספא דהרי מן התורה היא מגורשת‬
‫שהשליח יוליך לה את הנט ונשאר בתיקו לפיכך‬ ‫ואם הקבל קדושין מאחר נצריכה גט טמנו ואינו חספא‬
‫בכה׳ג א'ן כותבי ן נט אחר ואם כתבו ושלחו לד‪ .‬גט‬ ‫האמנם נאמ ת לעניין השליחות הוא חספא בעלמא‬
‫אחר ע״י זה השליח היא ספק מגורשת'וזה שבארט הוא‬ ‫דפשיטא כשהבעל צוה להם לעשות גט כוונתו לגט‬
‫לפירש״י שם וכ״כ הרא״ש)התקבל ס׳ו( רכשני דינים אלו‬ ‫כשר נם טדרכנן כרי שתוכל להנשא כו דאל״ב איזה‬
‫כשנאכד הוה ספיקא דדינא ע״ש ואע״ג דמלשון הטור‬ ‫תועלת הוא לה ולו ולכן לעניין זה מקרי חספא בעלמא‬
‫משמע רהספק הוא רק ברין השני כשאמר לו ט ויוליך‬ ‫ויכילין לכתיב גט אחר בלתי ידיעתו ‪:‬‬
‫לה אבל כדין הראשון אין כאן ספק דוודאי אין יכולים‬ ‫כ וכן אפילי נכתב ונחתם בכשרות אלא שנאבד הגט‬
‫לכתוב אחר ויש לזה פנים בהלכה )ע״ד הגאונים נאת׳ל‬ ‫קורס שטסרוהו לה ג״כ כותבין גט אחר דגם כזה‬
‫ענ׳׳י( מ׳ים בע״ב א״א לומר כן בדמוכח מהרא״ש )כ״י(‬ ‫הרי לא עשו שליחותן בשלימות דהרי ציום ליתנו לה‬
‫ובשני הדינים הוה ספק‪5‬‬ ‫ובשנאכד הרי לא נתנו לה )גמ׳( ות־־טב״ם ז״ל‬
‫ד אכל הרמב״ם ז״ל כתב שם אמר להם הבעל כתבו‬ ‫בפ״ב השמיט הך דנאבד וצ״ע דאין חולק כדבר‬
‫וחתמו ותנו לשליח להוליך לה וכתבו וחתםי וגתט‬ ‫וצ״ל דס״ל דק״ו ודא מנכתב כפסול)כ״י( אבל‬
‫לשליח ונמצא הגט בטל או פסול אין כותבין אחר‬ ‫נגט׳ משמע להיפך דנאנד הוה רבותא יותר ע׳ש‬
‫ער שיטלכו בבעל שהרי לא עשה אותן שלוחין לגירושין‬ ‫)זעלח״מ ודברי המל״מ צ״ע דאיך יהיה סברת רבה הפונה‬
‫ושמא לא רצה אלא שיכתבו ויתנו לשליח בלבד וכו׳‬ ‫לנמרי מדר״נ( אבל כאמת כשנדייק בדבריו לא השמיט‬
‫ואם כתבו גט אתר וכו׳ ה״ז ספק מגורשת עכ״ל ‪1‬מפרש‬ ‫כלל רז״ל שם אמד וכו׳ ונמצא הגט כטל או פסול הרי‬
‫הבעיא שבש״ם לעניין כשנמצא פסול בגט אבל טרש״י‬ ‫אלו בותבין גט אחר אפילו מאה עד שיגיע לידה גט‬
‫והרא׳׳ש והמור טשטע דאין הבעיא רק לעניין נאבד‬ ‫כשר עכ״ל וכיון שכתב ער שיגיע לידה ממילא דכל‬
‫אבל לעניין פסול מה שייך עשי שליחותן הרי לא‬ ‫זמן שלא הגיע לידה כגון שנאבד או סיבה אחרת‬
‫כתבוהו כהלכתו ועור משמע מהרטב״ם דדוקא כשאסר‬ ‫כותבין גט אחר )פר״ח( ולאו דווקא נאבד ממילא‬
‫למיליו‬
‫»‬ ‫טו‬ ‫השלחן‬ ‫ו(לנו‪) (1‬יסין סינון קגג‬ ‫ערוןד‬
‫וה וער מאה גי«ץ עד שיוכשר אחד מהם לרעת הרב‬ ‫ת ה ספק אבל בבע^א ראשונה כשלא אטד‬ ‫^?וליו‬
‫ריט כמו בסופר ועדים שיתבאר לפניט)שס( ‪:‬‬ ‫•ק תנו ת לשליח אין כאן ספק ד מוד אי אין יכולים‬
‫^כתוב אחר אפילו בנמצא פסול בכתיבתו וטעמו של‬
‫ח לפי הדינים שגחבארו כל טי שכותב גט לא שת‬ ‫חרמכ״ם צ״ל רכיון דלא ציום רק למסור לשליח‬
‫ומוסרו לירה בעצמו ומסררים הגט כטצג שהרב‬ ‫יבחמסירה לידו עדיין לא נתנרשה א״כ אפשר שאיט‬
‫המסדר מורה להבעל שיאמר להסופר כ ת ב גם לאשתי‬ ‫חושש הג^■ נם כשנכתב כפסול כיון רגם בנשר עדיין‬
‫ולעדים לחתום כמו שיתבאר בסדר הגט בסי׳ קנ״ד‬ ‫^א נחגרשה והוא לא עשאם שלוחים עד שתתנרש‬
‫והבעל אומר כן ונמצא פסול בגט א׳׳צ הבעל עוד‬ ‫'נ״מ( אלא כשאמר להוליך לה ודי ספר‪ ,‬שמא כוונתו‬
‫לצוות להסופר ל כ ת ב אלא הסופר בעצמו כותב גם‬ ‫ער שיניע לידם )שם( ונראה רלהרמנ״ם בנאבד בכל‬
‫אחר דהא עשאו שליח לכתוב לו גט ולא חספא בעלמא‬ ‫זניין פשימא שאין יכולין לכתוב גט אחר כיון שנכתב‬
‫וכתב הרא׳ש ז״ל )שם( דדווקא בנמצא פסול ג ‪x‬ר אבל‬ ‫כהלכתו )ביי וענ״ש סר‪,‬״ז( ‪5‬‬
‫אם מסופקים בהנט אם וצא כשר אם לאו מצר חומייות‬ ‫״ וי״א דרש״י והרמכ״ם לא פליגי בחילוק סונר‬
‫שנהגו להחמיר שלא מעומק הדין אין ביכול ת לכתוב‬ ‫לנמצא פסול דרש״י לאו דווקא נקיט נאבד רה׳׳ד‪.‬‬
‫נם אחר שהרי מעיקר הדין עשה הסופר שליחותו‬ ‫'‪.‬מצא פסול בגט ת ה ספק וכן הרמב״ם רנקיט פסו^‬
‫ולכן כשנצרך גט אחר צריך הבעל לצוו ת לכתוב‬ ‫ננט ה״ה כשנאכר )רנינו ירוחם ח״ג( אבל לא נראה‬
‫גט אחר וכן אם יש ספק אצל המסדר אם יש בהגט‬ ‫כן רבאטת אין הסברות שוות אלא וודאי דבנמצא‬
‫פסול ע״פ הדין או אין נו פסול דצריך לצוות ראיך‬ ‫פסול בגט לרש״י והרא״ש והטור וודאי יכולין ל כ ת ב‬
‫יכתוב הסופר מעצמו שמא אין נו פסול ובנר עשה‬ ‫גט אחר ובגאבד להרטנ״ם וודאי דאין יכולין לכתוב‬
‫שליחות ‪:‬‬ ‫גט אחר )נ״י( ‪:‬‬
‫ט ומפני זה ב חנו רבותינו ה תו ם׳)ס״ג‪ (:‬והרא״ש שם‬ ‫ויש מי שדתה להשוות הדעות רזה שכתב הרמב״ם‬
‫ועור ראשונים שטוב ללמד את הבעל שיאמר‬ ‫בנמצא פסול בנט ז ת כשנמצא הפסול אחר שטסרוהו‬
‫להסופר ולהערים ל כ ת ב ולחתום עד שיהא הגט בשר‬ ‫להשליח ושנעשה הפסול אחר הנתינה ליד השליח‬
‫לפי דעתם בלא שום פקפוק דאז אם ימצא בו אפילו‬ ‫וז ת כנאבר ממש כיון שנמסר להשליח בכשרות אנ ל‬
‫איזה נמנום שאין בו פסול ע״פ הדין יבולים ל כ ת ב‬ ‫בפסול שהי‪1‬ז בו קודם גם הרמב״ם מודה שיכולים לכתוב‬
‫ול ח ת ם גט אחר שלא ברשות הנעל ביון שנתן לו ע‬ ‫אחר )ב׳ש סין״י( ולא משמע כן מדבריו שהרי כלשון‬
‫רשות ט ^ד ם ע״ז ‪:‬‬ ‫הזה כתב גם מקודם ושם פירושו שנכתב כפסלות‬
‫י ולפיכך רבותיט כעלי הש״ע קבעו כן בסדר הגט‬ ‫ע״ש ועוד דבש״ם הוזכרה קודם בעיא זו דינא דגאבד‬
‫בס״ם קנ״ד שכתבו שם כסעי׳ ט״ו יושיט הבעל‬ ‫ע״ש ומטעם זה פירשה רש״י ז״ל אנאבד ואי ם״ד‬
‫הקלף ובו׳ לסופר בפני ערים ואוסר לו בפניהם כ ת ב‬ ‫דכוונת הרמבי׳ם על פסול שנתהוה ני ד השליח למה‬
‫לי נ ט לשם גירושי אשתי פלונית ובו׳ ואני טתן לך‬ ‫לו להזכיר דין שלא גמצא כגט׳ ומוטב היה לו לכתוב‬
‫רשות ל כ ת ב הגם מאחר עד מאה עד שיהיה אחד‬ ‫‪:‬שנאבד אלא וודאי נראה רבכוונה כתב כן משום‬
‫בשר בלי שום פקפוק בין בכתיבה בין בחתימה לדעת‬ ‫דפשימא ליה להרמב״ם דבנאבד אין כאן ספק וכמ״ש‬
‫החכם פלוגי או י כ ל טי שמראה או ת ובו׳ עכ״ל וב״ב‬ ‫ובוודאי לריגא צריכין לר^טיר כשני הרעות )יאף שמהה״מ‬
‫בסעי׳ ט״ז שכן יאמר גם להערים שיחתמו לו עד מאה‬ ‫משמע ג״כ נרי״ו מ'מ העיקר כנ״י( ומרבינו ת מ ״ א םעי׳‬
‫גימין עד שיוכשר אחד מדים לדעת פלוני החכם ע״עו‬ ‫כ׳ נראה ש תפ ם העיקר לדינא כרש״י וכביאור הב״י‬
‫וכן טהגין בל מסדרי גיטין ‪J‬‬ ‫שכתבנו ע״ש וקיצר מאד ע״ש ;‬
‫י א ומאד תסוה לי רהא כסה טהראשונים כתבו שאין‬ ‫ז דבר פשוט וצא שאף לדעת רש״י שנתבאר דבנמצא‬
‫נבון לעשות כן מטעם שיש בזה חשש ברירה‬ ‫פסול ננ ט בכל עניין יכולין לכתוב גט אחר אין‬
‫שצריכין לומר וצברר הדבר למפרע שזה הנט שהכשיר‬ ‫זה אלא באומר כתבו ו תט או כתבו ותנו לשליח‬
‫הרב עליו היחה כוונת הבעל ואנן קיי״ל רבראורייתא‬ ‫שהשליח ימםור לה אבל אם צוה להסופר לכתוב ולעדים‬
‫אין ברירח כט״ש ב הגו ע מרדכי דגיטין בשם רביט‬ ‫ל ח ת ם ולקח הגט מירם ומסרו נעצמו לשליח שיוליך‬
‫יוסף קלצץ ע״ש וכ״ב הכלבו וב״ב הב״י בספרו הגדול‬ ‫הגט לא שת ונמצא פםול אין ביכולתם ל כ ת ב נ ט‬
‫בסי׳ זה שבן כתב בקונדרם בשם רביט יחיאל והוסיף‬ ‫אחר בלא רשות הבעל דהשליח לא נעשה מטנו שליח‬
‫בזה דמקור הדבר הזה הוא מר״י הזקן בעל החום׳ ו אי ת‬ ‫רק על זה הנט הנמסר לו ולא על אחר )חס״ח סק״ו(‬
‫ס״ל דקיי״ל יש ברירה )כמ״ש הד״ן רפיה דנדרים והרא״ש‬ ‫ואפילו לא עשאו שליח בפירוש על גט זה אלא עשאו‬
‫שם ותוס׳ ממורה ל׳ ‪ ( .‬אבל הרמנ״ם ז״ל ור״ת ז״ל‬ ‫שליח סתם וטסר לי ח אין ביכול ת לקבל גט אחר שלא‬
‫וכמה עור מראשוגים פסקו דבדאורייתא קיי״ל דאין‬ ‫בידיעת)ב״ ש סק״ח( רסוף סוף כשמסרו לי ח לא טינווע‬
‫ברירה;‬ ‫לשליח רה על זה הגט ואם א״ל לשליח הוליך גט‬
‫ועוד‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימןי קכב‬ ‫ערוך‬ ‫‪30‬‬
‫מעיקרא דרינא כתבו ראם הבעל הולך מהעיר אז‬ ‫דבסי׳ זה סעי׳ א׳ כתבו בש״ע‬ ‫יב ועוד תמוה‬
‫בהכרח לומר כן דאיך יעשו כשיהיה השש כגט ורו!‬ ‫נזה״ל לכן אם הבעל הולך מ ה ד ר יאמר שהוא‬
‫הלך מהעיר ואח״ב כתבו דבשהבעל כעיר אין כדא‬ ‫נותן להם רשות לכתוב ולתרגום גט כאחד עד ק׳ עד‬
‫לםמ־ך ע׳׳ז ויש לו להזור ולצוות דב־ון שיש מפקפקיג‬ ‫שיהא אחד כשר בין בכתיבה בין בחתימה לרעת הרב‬
‫מטעם ברירה ובנם מדקדקין הרבה לצאת ידי כל הרעוד‬ ‫שבעיר בלי שום פקפוק ולכל מי שמראה אותו אבל‬
‫לבן כשהוא בעיר יצור‪ ,‬עוד פעם יאז לא יאמר נ־סו‬ ‫אם הבעל בעיר אין לסמוך ע״ז ויש לבעל להזור ולצוות‬
‫זה דכיון ראנו עושים זה לחזור ולצוות איך יאמ־ נוסו‬ ‫כל פעם לעדים ולסופר ובן נוהגין שחוזר ומצור‪ ,‬במו‬
‫זד‪ ,‬שיש בו חששא זו וכ״ב האחרונים ואין לומד דא״ד‬ ‫בךאשונה גם מקנד‪ ,‬להם הקלף והדיי אם לא נש<נ־‬
‫איך סידרו נוסח זה כסדר הנט למה לא נחוש לכתחייו‬ ‫לסופר ממה שד‪,‬קנה לו בראשתד‪ ,‬עכ״ל והכעס שאין‬
‫לחשש ברירה לצאת ידי כל הרעות די׳ל דיותר חשש!‬ ‫סומכין הוא משום ברירה כס״ש בב״י וא״ב לקמן בסדד‬
‫לחשש שמא ישכחו לומר ל־בעל שיצוום לכתוב גג‬ ‫הנס רמיירי בסתם נט שהבעל כעיר ואינו נחפז ללכת‬
‫אתר מחששא דכרירה כיון שלדעתם אין כזה חש?•‬ ‫למה קבעו כן בסדר הגם ‪:‬‬
‫ברירה בלל ‪:‬‬ ‫יג ויראה לי ררבותינו כעלי ה די ע ס״ל דבע״ב אין‬
‫ט ו וכל זד‪ .‬הוא לתרץ דבריהם אבל באמת ראית■‬ ‫בזה חשש ברירה דאיך אפשר לומר רר״י כעל‬
‫ושמעתי מגדילים שמאד פקפקו בזה וד‪,‬נד‪,‬ינו שלז‬ ‫התום׳ הולך לשיטתו דקיי״ל יש ברירה הא התוס׳‬
‫לימר נוסח זה וכן אני ניהג ולמה לנו להכניס רא־ז‬ ‫כגיטין )כ״ד ‪ ( :‬כתבו משמו דאפילו מאן דסובר בעלמא‬
‫בין מחלוקת ה־אש־נ־ם והרי ם־ף סיף כשנצרך נט אחו‬ ‫יש ברירה‪ ,‬מודה דבגיטין קיי״ל דאין ברירה דוכתב לד‪,‬‬
‫אץ סומכין על סידור הראשון והבעל מצוום פע‪:‬‬ ‫לשמה משמע שיהא מבורר כשעת כתיבה ע״ש אלא‬
‫אחרת לכתוב ולחתום וא״ב אך למותר הוא אפיל!‬ ‫וודאי לא שייך כלל בזה ברירה כם”ש המהרש״ל )ביש״ש‬
‫לטי שאינו ם־בר חשש זה אם לא כשהבעל נחפז ללבר‬ ‫גישין פ׳ו סי׳ ה׳( וז״ל ולא נד‪,‬ירא לי כלל לדמות זה‬
‫דאז בהכרח לסדר כנוסה זה )נס הת״נ נש־‪',‬ו כתנ שיות;‬ ‫לעניין ברירה מאחר שאמר עד שתהא כשר לדעת הרב‬
‫סוב שלא לומר כלל נישיז זה רר‪ ,‬לומר שיכתוב גיע־ן כמה שירג‬ ‫א״ב הוד‪ .‬כאלו פירש לד‪,‬דיא שהראשונים בטילים אלא‬
‫ע׳׳ש וביון דא״א לומר כנוסח הש״עמה לנו לאמירה זה כלל וכ‬ ‫בזה האחרון יד‪,‬יה ננטר שליחותו עכ״ל)וכ׳׳כ הנ״ש ע״ש(‬
‫הגיד לי מחו׳ הגאון רא״מ הלוי מפינשק שהוא והקידס ל‬ ‫ואע״ג דלכי נידוק יש בזה חשש ברירה רהא בעינן‬
‫הגאון ר׳ מרדכי י׳ל לא פידרו כלל בגישת יה( ‪:‬‬ ‫שיהיה הגט נכתב לשמה ולשם כריתות דהיינו שד‪,‬םופר‬
‫ט ז כתב רביגו הרמ׳׳א די׳׳א הא דאמרינן עשו עדיו‬ ‫יכתבנו שהבעל יגרשה בגט זד‪ ,‬וכיון שלא עשהו לשליח‬
‫וסופר שליחותן וצריך לחזור ולצוות הייני דווקי‪,‬‬ ‫לכתיבה רק באופן שיסנים הרב לגט זה וא׳׳ב כשעת‬
‫אם ככר נחתם ונפסל אבל אם עדיין לא נחתם יבוליו‬ ‫הכתיבה כותב לגרש בו כאופן שיסכים הרב ואף אם‬
‫לכתוב אחר ואין הבעל צריך לצוות אבל נהנו להחמיו‬ ‫יהיה כשר והרב לא יסכים לא יגרש בו וה״ז ברירה‬
‫בבל עניין עכ״ל ותמהו עליו מה עניין הסופר להעדיו‬ ‫ממש )ת׳׳ג( שאחר שמראהו להרב והרב מסכים לגט‬
‫והרי הסופר כבר עשה שליחותו)ס״ז וזהו גס דברי הב״‬ ‫זה הוגדר הדבר שגט זד‪ ,‬נכתב לשם גירושין אמנם‬
‫ס״‪,‬׳׳י( וזהו ניחא רק למאן דס״ל עידי חתימד‪ ,‬ברר‪.‬‬ ‫כאמת צ״ל דאין זה תנאי גמור ולאו בדוו־־א קא‬
‫דהעיקר הם החתימות והכתיבה כלא החתימות לא‬ ‫מתנה ועיקר כוונת התנאי הוא שעושהו שליח 'לכתוב‬
‫כלום הוא אבל אנן דקיי״ל ע״ם כרתי העינך הת‬ ‫כמה גיטין שירצה הוא וברצונו תלוי להראות להרב‬
‫הכתיבה )שש ונס היש״ש שש השיג מל הרשב״ן ע״ש( ועו;‬ ‫)שם( ועור דזהו תנאי בשארי תנאים שבגט וא״ב בבל‬
‫דמקור הדין ת א מהתשכ״ץ כט״ש בכ׳׳י ואיהו ל‘‪,‬‬ ‫תנאי שבגט נימא נ״ב דכשנתקיים ר‪A‬נאי הוה נט‬
‫כתב להלכה כן ונסתפק כזה ע״ש ולפ״ז זה שסיי‪,‬‬ ‫למפרע למה לא נאמר דיש בזה חשש ברירה אמנם‬
‫דנהגו לר^מיר בכל עניין אין זד‪ ,‬חומרא אלא מעיק‪,‬‬ ‫כבר כתב רש״י ז״ל )גיסי! כ״ה ‪ ( :‬דלא שייך ברירה‬
‫הדין כן הוא)ע״ו( ‪:‬‬ ‫בתנאים שבגט דכיון שכירו לקיימם ודעתו לקיימם‬
‫יז ולי נראה דדעתו כן היא דווראי אם היה מצו;‬ ‫כשמתנה עליהם ולכשנתקיים הוה גט למפרע אין בזה‬
‫לד‪,‬םופר כפ״ע לכתיב ולהערים בפ״ע לחתום שפיו‬ ‫חשש ברירה ע׳ ש וה״ג הרי ביד הטופר לכתוב גט‬
‫שני שליחות הם אבל כיון שמצווס במעמד אח;‬ ‫כשר והרב וודאי לא יחפש עלילות לפוסלו וממילא‬
‫לכתוב ולחתום הכל שליהות אחת היא וכל זמן של;‬ ‫דאין זה נופל כחששא דברירה )ג״ל( ‪:‬‬
‫חתמו לא גגמרה השליחות כלל ואין זה עניין לע׳׳י‬ ‫‪ T‬ולכן בסדר הגט בסי׳ קנ׳׳ר כתבו לנהוג כן מפני‬
‫כרתי דסוף סוף הרי ציום ביחד לכתוב ולחתום וראי!‬ ‫חשש שמא יכתובו נם שגי וישכחו ליטול רשות‬
‫לזה ממ״ש הנמק״י )פג״פ והובא בסמ״ע סמ״נו ס־״י( ששט■‬ ‫מהבעל ושמא לא יד‪,‬יה פסול גמור כהנט כאופן שמדינא‬
‫שהיה חתום בו עד אחר ואבד או נמחק יכילין לבתו‬ ‫אין להם רשות לכתוב גט אתר שלא בציויו וחששא‬
‫»טר אחר דבל זמן שלא חתם נם השני מקרי לא עג‬ ‫דבדירה לא‪ .‬ס״ל מטעמים שבארנו אמנם כסי׳ זה דמיירי‬
‫שליחותן‬
‫םז»»‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת דמיין סיפן קכב >ןכג‬ ‫ערוף‬
‫)שס( וג״ל דם״ם הוא וכצ״ל מקנה לו ור״ל הפוטר‬ ‫שליחותן ע״ש הריטפורש רהגם שזה הער עשה שליחותו‬
‫מקנה להבעל ע״ע ‪.‬‬ ‫מ״ם כיון שצוה לשניהם בל זמן שלא גמר השני מקרי‬
‫יש מי שאומר דיזז ד הסופר לאחר שראה הרב‬ ‫יט‬ ‫גם לגבי הראשון לא גמר שליחותו וה״ג בסופר ועדים‬
‫את הגט והיה לו שום חסרון בגט כגון למשוך אות‬ ‫ולבן נם בבאן יש מי שאומר ראף אם ער אחר בבר‬
‫או אותיות שנטשסשו ואין רישומן ניכר שלא יעשה‬ ‫חתם א״ע על הגט מ״ט כל זמן שלא חתם השני סקרי‬
‫בלי רשות הרב דשסא כשר הוא לדעת הרב וכבר‬ ‫עריין לא עשו שליחותן ורשאין לכתוב גט אחר)חמ״ח‬
‫עשה שליחותו ולכן יש בקצת טופסי גימין שיאמר לו‬ ‫שיו׳ב( אמנם לפי וטנהו‪ ,‬שנהגו להחסיר בי ל עניין‬
‫הבעל כתחלה לסופר שיהא כשר בעיני הרב ולמי‬ ‫משמע ראפילו בתב רק מקצת הגט ואירע בו פסול‬
‫שטראד‪ .‬אוהו ולך בכדי שגם לו יהיה רשות לתקן‬ ‫אפ״ה עשה שליחותו לסקצת הזה שכתב וצריך הבעל‬
‫אתרי שגם בדעתו תלה )חמ״ח שקיא נשם ד״מ( וזה‬ ‫‘חזור ולצווח )כס( ולפי המנהג אפילו בפסול גמור‬
‫המנהג לא נהגו מעולם וכ״ש למי שאינו נוהג בבל‬ ‫דמן התורה יכול לכתוב אחר מ״ם נהגו להחמיר ‪:‬‬
‫טסה זה כסו שבארנו אין י שוח להסופר לתקן שום‬ ‫עור כתב ראפילו במקום שמן הרין צריכים לשאול‬ ‫יח‬
‫דבר בהגט בלתי רעזות הבעל אםגם בבר תמה בזה‬ ‫מהבעל ווצא יצוד‪ ,‬להם לכתוב גט אחר כגון‬
‫אחר מהגדולים דביון שד‪.‬וא בשר גם בלא תקון מה‬ ‫שאינו פסול מן הדין אלא מחומרא בעלמא מי ם אם‬
‫איכפת לנו‪.‬אם יתקן מעצפו ואם וצא פסול בלא התקון‬ ‫־צונם לכתוב גם אחר וליתן לה שני הגיטין הרשות‬
‫ז די א״צ דעת אחרים כלל שהרי לא עשה שליחותו‬ ‫‪:‬ידם וא״צ לשאול להבעל עכ״ל והטעם פשוט ראם‬
‫עריץ ובע״ב סיירי שבאמת אינו כשר בלא התקון ורק‬ ‫־‪,‬ראשון כשר הרי מתגרשת בהראשון ואם הוא פסול‬
‫הרב מעד‪ .‬בזה ואמר כשר ואז אם יתקן כלא רשות‬ ‫כלא א״צ דע־־״ו ומר״גרשת בהשני מיהו לקמן יתבאר‬
‫הרב לא מהני בי הבעל צוה א ער שיוכשר לרעת‬ ‫י אין ליהן שני גיטין אלא מדוחק לכן אין זו תקגד‪,‬‬
‫הרב )ת״ג( ולפ״ז במקום שאין גוהגין כלל בנוסח זה‬ ‫צובה )נ׳ש ס־‪,‬״ב( ודע דמ׳׳ש רבינו הרמ״א כשהבעל‬
‫עדיף טפי רברשות הסופר בעצמו לתקן כבל עניין‬ ‫־‪,‬וזר ומציה לכתוב גט אחר מהנה להם הקלף והדיו‬
‫כט״ שז‬ ‫ין הלשון מדוייק דאטו הנ ע ל צריך לד‪,‬קגות לד‪,‬ם‬
‫סי מן ק כ ג דין טי ראוי לכתוב גט ודין כשנכתב איסור בשבת ‪ .‬ובו י״ח סעיפים ‪:‬‬
‫בעינן דין שליחות לא בעינן ג״ב שיהא מבני בריתות‬ ‫כתב הרמכ״ם ז״ל )ש״ג הס׳י( הכל כשרין לכתוב‬
‫)תיש׳ נ״נ‪ :‬ד״ה יהא לתי׳ ראשון והרא״ש יהרין והרשכיא שם(‬ ‫י את הגט חוץ מחמשה עכו״ם ו ענד וחרש ושומה‬
‫)ילנן הטוש״ט לא נתט טעמים אלו לפי דם״ל דנעינן שלימות‬ ‫י‪,‬נ‪1‬ין אפילו אשה עצמה כותכת אח גיטד‪ ,‬ישראל‬
‫בנתינה כמ״ש שם( ‪:‬‬ ‫‪:‬נחלף לעיבד כוכבים או שהיא מחלל שבתות בפרהסיא‬
‫ג וזה שהוצרך הרמב״ם כעכו״ם לטעם רעל רעת‬ ‫ידי היא כענו״ם לכל דבריו ולמה אין כותבין אלו‬
‫עצמו הוא כותב ולא פגי ליה בטעם יעב ר וודאי כן‬ ‫ז־משה מפני שצריך הכותב לכתוב לשם האיש המגרש‬
‫הוא דמפני עבו׳׳ם עצמו די לו בטעם שאינו כן כריתות‬ ‫לשיט האשד‪ .‬המר״נרשת והעבו״ם על דעת עצמו הוא‬
‫אלא מפני שכתב שר‪,‬םחלל שבת בפרהסיא דינו בעבו״ם‬ ‫יותב וחרש שימר‪ .‬וקטן אינן בני ריעד‪ ,‬והעבר אינו‬
‫ובו א״א לומר טעם זר‪ .‬רוודאי כן כריתות רצא דאע״פ‬ ‫‪:‬תירת נימין וקדושין לפיכך הוא פסיל כעכו״ם לכל‬
‫שחטא ישראל הוא לפיבך רצצרך גם בעכו״ם ליתן‬ ‫יבריו ואט כר‪.‬כ הגט אהד מה׳ אלו אינו גט אע״פ‬
‫טעם אחר שזר‪ .‬הטעם שייך גם בטחלל שבת)ב״ש סק״ה(‬ ‫שחתכו בו עדים כשרים ונמסר לר‪ ,‬בכשרים עכ״לז‬
‫ולפ״ז א״ש מ״ש הרמב״ם ראם אלו החמשה כתבו אינו‬ ‫‪ I‬כדבריו מר‪,‬באר דט׳׳ל בהפימקים שכתבנו בטי' ק״ב‬
‫גט ומשמע רטן התורה אינו גט וקשה כיון שכתב ב פ « ל‬ ‫סעי׳ י״ר דלא בעינן שליהוח בבהיכה ראל״ב למה‬
‫עבוים טשום דבותב על דעת עצמו ואינו כותב לשטח‬ ‫‘ו לבאר טעמיט אלו הא יש לכל אלו לבד טעבד‬
‫הא אבתי ספק הוא שטא היתד‪ ,‬כוונתו לשטר‪ .‬אבל‬ ‫יעט פשוט שאינם כני שליתר‪ ,‬וגם נראה דם״ל דאע״ג‬
‫באשת פסולו הוא מפני שאינו כן בריחות )ב״י( ולפ״ז‬ ‫■לא בעינן שלזחות בכתיבה מ״מ צריך שהכותב יהיה‬
‫לרבותינו דס״ל דנם בן בריתות לא בעינן בכתיבת‬ ‫!בני כריתית ולבן בר‪,‬כ בפסול העבד מעם לפי שאינו‬
‫פסול עכו״ם הוד‪ .‬ספק)שם( ודע דחרש שוטר‪ .‬וקטן נקראו‬ ‫הזי ה גו״ק כלומד שאינו כן בריהית ויש םרבור‪,‬ינו‬
‫כני כריתות דבאטת הם בני בריחות לכשיגדל הקטן‬ ‫׳ס׳׳ל רבכידי דלא בעינן שליהית לא בעינן נמי בני‬
‫וישתפו החרש והשוטה אבל אינם בני דעה בלל לכתוב‬ ‫ריר״ית רהש׳׳ט )ג״ג ‪ ( :‬דפ!סלח עבר לשליחות הגם‬
‫לשמה ופסול סן התורה ז‬ ‫;פני שאינו בר״ורת נימין וקדושין משום רלהוליך גט‬
‫ולפ״ז במחלל שבח רהטעם היא רק משוס רעל‬ ‫ד‬ ‫עיגן רין שליהית לפיכך בעבד אף עיש לו שליחות‬
‫דעת »צםו עושה כשכתב נראה ראיט וודאי נ טל‬ ‫י״מ אינו בן בריתות אבל כחיבת הגט אם נאמר דלא‬
‫‪P‬‬
‫השלהן‬ ‫הלכות גיטץ מימן קכב‬ ‫עחך‬ ‫‪3s‬‬
‫לכתי‪,‬לה והוא שיד‪,‬יה גדול הפקח עומר על גבן אבל‬ ‫מן התורה אלא ספק בטל דאולי כתב לשמה ואפשר‬
‫העכו׳ם והעבד אין כותנין הטופס לכתחלה ואפילו‬ ‫שמפני ןה דקדק הרמב״ם בלשונו ראם כהב הגט‬
‫ישראל עומר על גבן ונו׳ עכ׳׳ל )דמפרש נגח׳ כ׳ג ‪.‬‬ ‫אחד מה׳ אלו אינו גט לאפוקי המחלל שכת הוה ספק‬
‫דרב הונא ושמואל לא סליגי ותרווייהו צריני גדול עזמד פ״ג‬ ‫כט״ש ולפ״ז לדינא כחרש שוטה וקטן לכל הפוסקים‬
‫ולשייר מקום התור;( ע״ש(‪:‬‬ ‫הגט בטל מן התורה וכעכי׳׳ם ועבד להסוכרים דבעינן‬
‫ח ביאור דבריי דמעיקר הדין אין חשש בטופם כלל‬ ‫שליחות בכתיבה וכ״ש בגי כריתות ג״כ בטל סן‬
‫רכתיבת לשמה הוא רק נהתורף ולכן התירו חז״ל‬ ‫התורה ואפילו להרמב״ם דלא מצריך שליחות בכתיבה‬
‫כפני תקנת הסופרים לכתוב טופסי גיטין כמ״ש שם‬ ‫כיון דמצריך כני כריתות נ״כ בטל מן התורה ולהפומקים‬
‫דין ז׳ ומעזנה מפורשת היא )נ״ו ‪ ( .‬ולכן בדיעבד אם‬ ‫דלא בעינן נם בני כריתות כעכו״ם הוה ספק כטל‬
‫אחד מאלו החמשה כתבו המיפם לא חיישינן לד‪ ,‬מיהו‬ ‫דאולי לא כתב על דעת עצמו ובעבד כשר דאיוע‬
‫לכתחלה לא שרינן להו לכתוב גם הטופס תזרינן‬ ‫אינו כותב על רעת עצמו וכ״כ הרטנ״ן והרשכ״א‬
‫סופם אטו תורף ולכתחלר‪ ,‬צר־פין גם הטופס לכתוב‬ ‫כמ״ש המגיד משנה והכ״י בשמם ע״ש וד״מחלל שבתות‬
‫לשסה ורק מפני תקנת סופר ד‪,‬ת ‪T‬ו זה אמנם בגדול‬ ‫הוה ספק בטל לכל הדעות כמו שבארט)נגלע״ד( ‪:‬‬
‫עוטר על גביו ומלםדם לכתיב לשמה טיתר גם‬ ‫ה וזה שכתב שהאשה עצמה כותבת את גיסה כתב‬
‫לכתחלר‪ .‬כטופס שהרי כותבו ל ^ י ‪ ,‬וב^נו״ם ועבד‬ ‫הטור כשם הרמ׳ה דרווקא שיאמר לה הבעל‬
‫לא מהני עוטר על גביו שהרי על דעת עצטם הם‬ ‫תחלה לכותבו שצריך שיכתבנו הוא או שלוחו דאי‬
‫עושים ובחורף לא מהני עומד ע״ג גם בחש׳ו וזה‬ ‫לאו הכי אינו כלוט עב״ל ואזיל לשיטתיה דבעינן‬
‫התורה למא לת י■ ‪r‬יל‬ ‫נראה דהור‪ ,‬רק דרבנן‬ ‫שליחות ככתיבה והיה באחר כן הוא )חמ״ח זב״ש(‬
‫ובענו׳׳ם ועבד אם כתבו התורף בעומד על גביו נראוי‪.‬‬ ‫וקמ׳ל הטור דלא מיבעיא כאחר דאפילו מי שאינו‬
‫נ״ב ד ת א ספק פסול מן ההורה דאולי לא עשו על‬ ‫מצריך שליחות מ״ם בלא אמירה דבעל לא הוח‬
‫דעת עצמם )וכ׳׳נ הב״ש םשקיה"( נ‬ ‫לשמה כמ״ש בסי׳ ק׳כ ע״ש ראשה לאו לגירושין‬
‫ט ויש מדבותיגידם״ל דבעכו״ם אפילו בדיעבד במופם‬ ‫עימרת )ריש זבהיס( אלא אפילו היא בעצמה כשעומדת‬
‫פסול מדרבנן וי״א דבחש׳ו בגדול עומד על גביו‬ ‫להתגרש ובוודאי כותבת לשמה מ״ט כיין דצריך‬
‫יכולין לכתוב אפילו התורף ורק בעבו׳ם ובעבד פסול‬ ‫שליחות בהכרח שהבעל יצוה לה ודדמכ״ם לא הזכיר‬
‫משום דעל רעת עצמם עושים ובטופס יכולים כולם‬ ‫זה דאיהו לא מצריך שליחות בכתיבה כמ״ש ומ׳׳ט‬
‫לכתוב לכתחלה גם בלא עיסד על גניו )דש׳׳ל דשני‬ ‫וודאי דגם לדידיה בעינן שיצוה לה ואם לא צוה לה‬
‫אזקי״תות הן דר״ה ושמואל ‪1‬לא פליגי ודו׳ק( ויש סוברים‬ ‫אפשר דהוה ספיקא דדיגא ולא דמיא לאתר מטעם‬
‫דבעוטר על גניו נחש׳׳ו יכולים לכתוב גם התורף‬ ‫שבארנו וצ״ע וזה שהרמב״ם כותב אשה לרבותא‬
‫ובלא עומד על גניו נם טופס פסול )דש״ל דשל־גי והלכה‬ ‫דאפילו היא כותבת זהו לעגיין אחר דלשון הגט הוא‬
‫כרב הונא ע׳ש( ויש סוברים דהמופס יכולים לכתוב גם‬ ‫שהנעל אומר לה והייתי אומר שדווקא הבעל או אחר‬
‫כל‪ ;:‬עומד על גביו והתורף פסול גם בעומד על גביו‬ ‫ע״פ ציויו יכתיב ולא היא קמ״ל דגם היא יבולה‬
‫)דש׳ל דפליני והלכה כשמואל עיש( ולהפוסקים דבעינן‬ ‫לנתיב אבל לעניין לשמה י״ל להיפך כמ׳׳ש )ג״ל( ‪:‬‬
‫שליהות בכתיבה פשיטא רהתורף פסול בכל גווני‬ ‫ו עוד כתב הטור כשהיא כותבת ניטה ומקנה אותו‬
‫)ואיקיהתא דר״ה אליבא דר׳׳מ ע״ש בתוש׳ בסי׳ השני( ודנר‬ ‫לנעלה וחוזר ונותנו לה ענ״ל ובוודאי כן הוא וכל‬
‫פשוט שלדינא יש להחמיר כבל הדעות ודע דזה‬ ‫הראשונים פירשו כן דאע״ג דרבנן הקנו לו שכר‬
‫שנתנו דמקום הזמן הוא בכלל התורף אע״ג דאיגו‬ ‫הנתינה מ״ם כשהקלף משלה צריכה להקנות לו‬
‫אלא מדרבנן ט׳׳מ אלמור‪ ,‬כאלו היה דאורייתא )ב׳ש‬ ‫רמשלה לא תקנו חכמים כמ׳׳ש נסי׳ ק״ך סעי׳ נ״ט‬
‫סק״ו( ועמ״ש נסי׳ קכ׳׳ר סעי׳ ל״ב וה״ה בכאן ע״ש ‪:‬‬ ‫׳אף בשמקנית לו אחר הכתיבה שפיר דמי ולא מקרי‬
‫י כתב רניגז הרמ״א בסעי׳ א׳ שהבעל לא ינ תוג‬ ‫סחוסי מעשה כט״ש שם סעי׳ ל׳ב ע״ש והרמנ״ם לא‬
‫לכתחלה הגט בעצמו גם לא יצוה להסופר כיצד‬ ‫הוצרך להזכיר זה דזהו מילתא דפשיטא וגם לא מיירי‬
‫לכתוב אלא אומר לו סתם לכתוב וי״א שיש להחמיר‬ ‫שזה ואיהו לא קאטר רק שרשאה לכותבו והקלף יכול‬
‫שגם קרוב לא יכתוב לכחחלה היבא ואפשר כאחר‬ ‫להיות משלו )עחמ״ח וביש סק״ב( )והש״פ כתג חמש כלשון‬
‫ולכתחלה יכתוב הסופר נידו הימגית־ ^ואם מ א אטד‬ ‫הפור פ״ש סעי׳ א׳ ‪(:‬‬
‫יד יכתוב בשמאלו עב״ל ;‬ ‫ן עוד כתב דדמנ״ם שם כתב אחד מה׳ אלו ייופם‬
‫י א והנה זה שכתב שלא יצוה לדסופר כיצד שיכתוב‬ ‫הנם והניח מקום התורף שהוא מקום האיש ומקים‬
‫הטעם פשוט דאולי ישנה מה מדבריו בדבר‬ ‫האשד‪ ,‬ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם‬
‫שאין בזה פסול ס׳ ם יפסול הגט מאחר ש־׳א כ תג‬ ‫ינ תנן הפקת הגדול הישראלי לשמו היז גם כשר‬
‫כפו שצוה ושינה בשליחותו וזד‪ ,‬ד־ ה ב שלא יכתוב‬ ‫יםוח(־ להניח חרש שוטה וקטן לגתוג טופס הגם‬
‫קריג‬
‫>ץ ‪58‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת ניטץ סי ^ קסג‬ ‫עחך‬
‫תניא בתייספתא )שנת סי״ב( קטן אוחז בקולמם‬ ‫יג‬ ‫קרוב לכתהלה אס כי אין טעם בזה במו שתמר‪.‬‬
‫וגדול אוחז בי ת וכותב חייב גדול אוחז בקילמם‬ ‫רבינו הכ״י במורו י ע מ ל ם׳ ע יש קצת חששא שלא‬
‫וקטן אוחז בידו וכותב פמור עב״ל וכ״ב הרטב״ם כפי״ב‬ ‫יוחלף בעד ובאמת טעם חלוש הוא בי אין לנו לגזור‬
‫משבת ע״ש ולמדנו מזד‪ .‬רהאוחז ב ‪ T‬הכותב ומוליך‬ ‫גזירות מעצמיט נס מ״ש שיכתוב בי ת הימנית טעם‬
‫ידו על הקלף מקרי הוא הכותב ולא האוחז הקולטם‬ ‫נדול יש בזה דכיון דהתורה אמרה וכתב וסתם כתיבו;‬
‫ולפיז נם כגם אם הקטן אחז בקולמם והגדול אחז‬ ‫היא ביר ימין וממילא דאטר יד יכתוב בשמאלו שאצלו‬
‫בידו של קטן הגט כשד ולהיפך הגם פסול ואע״ג‬ ‫היא הימין כמו בר&ילין וממילא דכששולט בשתי ידיו‬
‫רטקודם תניא שם אחד אוחז בקולמם ואחד אוחז בי ת‬ ‫יכתוב לכתחלח בידו הימנית ובדיעבד אין עיכוב‬
‫וכותב האוחז כקולמם חייב האוחז בי ת ובותב פטור‬ ‫בזה דנם בשמאל הוד‪ ,‬כתיבה בשולט בשתים כדתנן‬
‫עכ״ל הדי מפורש להיפך דהעיקר וצא האוחז כקולמם‬ ‫בחיובא דשבת )שבח ק״ג ‪ ( ,‬הכותב שתי אותיות בין‬
‫אמנם צ״ל דטים וצא וכצ״ל האוחז בקולכם פטור‬ ‫כימיט בין בשמאלו חייב ואוקמוה בגם׳ בשולט‬
‫האוחז בי ת חייב רכן מוכח מהרמכ״ם שהבאנו )וכ״נ‬ ‫בשתי ידיו אבל במתם בני אדם איט חייב כשכותב‬
‫בהגהיז הגר״א( וזזרמב״ם לא הביא כלל הך בבא דרישא‬ ‫בשמאל וכן פסק דדמב״ם ז״ל בפי״א משבת ולם״ז‬
‫אך יש להסתפק אם דוור‪,‬א כשהאוחז בקולמס איני‬ ‫סתם סופר שכתב בשמאלו וצר‪ .‬נם פסול ומ*ם כתבו‬
‫יכול לכתוב בעצמו דאז מקרי האוחז ביד הכותב או‬ ‫גדולי אוזרונים דבמקום עיגון או שכבר ניתן הגם אין‬
‫אפשר דנם כשיכול לכתוב בעצמו מ״ם כיון דמעשה‬ ‫לפסול אפילו באינו שולט בשתי ידיו)ב״ש סר‪,‬״ל וחמ״ס(‬
‫הכתיבה עושה האוחז כידו אין האוחז בקולמס נחשב‬ ‫וד‪,‬םעם דאין לדמות לשבת דבשבת בעינן מלאכת‬
‫כלל לכותב ‪ m‬נחשבת בד^ולמם ובן נראה עיק‪-‬‬ ‫מחעזבת )שם( ויש ראיה לזה ממה שפסק רבינו הב״י‬
‫)ונ״מ ממ״ש שס נתכוין לסיימו וכו׳ וגס ‪ cp‬יש עהיד זמינה‬ ‫בא״ח סי׳ ל״ב בתפילין כשכתב בשמאל אט אין‬
‫נהגריא ודו״י‪! (1‬‬ ‫ביכולת להשיג אחרים כשר ע״ש אמנם גם דין תפילין‬
‫אינו מבואר להדיא בן בראשונים ע״ש בסוד וב״י‬
‫כתב רדמב״ם ז״ל בפ״ג מגירושין דין י״ט הכותב‬ ‫יד‬ ‫וצע״ג לעניין מע שה‪:‬‬
‫נם בשבת אובידי״כ בשגגד‪ ,‬ונתנו לה ה״ז טגירשח‬ ‫אמנם זה שכתב שועעל לא יכתוב לכתחליו‬ ‫יב‬
‫כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה איגד‪ .‬מגורשת‬ ‫בעצמו תמוה שהרי עי^־ ציוי התורה הוא על‬
‫שהרי העדים פסולים ‪ p‬התורה כתבו ביו״ט בזדון‬ ‫הבעל שיכתוב לה ספר כריתת ונתנה לו רשות שיצוה‬
‫ונמסר לה כפני ערים כשרים ביו״ט ה״ו גט פסול‬ ‫לכתוב אבל להזדזירו לכתחלה שלא יכתוב בעצמו‬
‫עכ״ל ביאור הדברים דכבר נתבאר דטחלל שבת‬ ‫תמוה מאד אך כתבו הטעם מפני שהטור כתב בסי׳‬
‫בפרהסיא פסול לכתיבת הגט ואפילו להסוברים דבפעם‬ ‫קכ״ו בשם העיטור דיש הרבה דקדוקים בגם שאמרו‬
‫ראעזין לא נפסל עדיין )היס׳ הולין י״ד‪ (.‬זוצ כעוכר‬ ‫חז״ל כמו שיתבאר שם אינו אלא כשכותב הבעל‬
‫עבירה אחת כגון ששחט בשבת או כתב שתי אותיות‬ ‫בעצמו או שאמר להסופר לכתוב כך וכך דיכול‬
‫אבל בגט שיש הרכה תיבות נפסל כשכתב יותר משני‬ ‫הבעל לומר כיוונתי לקלקלה אבל כשמצוה לסופר‬
‫אותיות )ב״ש סי‪,‬״מ( ואע׳׳ג דלנבי עונש מיתה כל מה‬ ‫לכתוב סתם אין חשש בכמה מהדקדוקים עי ש ולפיז‬
‫שעשה בבת אחת ובהתראה אחת נחשבת כתרא מלאכה‬ ‫יותר טוב שלא יכתוב בעצמו כדי שאולי כשישנה‬
‫מ״ם לעניין שיהא דינו כעמ׳׳מבכל ש תי א־תיותכשננגים‬ ‫איזד‪ .‬מהדקדקים יהיה ביכולתו לקלקלה )ביי( ונמצא‬
‫הוה כל שתי אותיות חילול בפ״ע אבל כשכתב בשוגג‬ ‫דדין זה חוה בעין תקנו! ולא מדינא ואין זה טעם‬
‫לא נפסל הגט כמו מקח שנעשה באיביר דהטקח קיים‬ ‫מספיק )ע״ז( ויש לוצסיף עיד מעם כמו ששניט לעניין‬
‫בט״ש כח״מ סי׳ ר״ח ואע״ג רבישל בשבת בשיגג‬ ‫מקרא ביכורים )כיטריס ס״ג( בראשונה כל מי שהיה‬
‫אסור בו ביום בדי שלא יהנר‪ .‬ממלאכת שנת כמ׳׳ש‬ ‫יודע לקרות היה קורא ומי שאינו יודע מקרץ אותו‬
‫בא״ח סי׳ שי״ח מ״ם בגט לא שייך זה רבלאיר‪ .‬אטור‬ ‫תמנעו טלדביא מפני הבושד‪ .‬התקינו שיהו ט ^ין את‬
‫לגרש כשבת ואם גירש מה שעשה עשוי כמ״ש שם‬ ‫הכל ע״ש וד‪.‬״נ אס ניר‪.‬ן רשות לבעל לכתחלה לכתוב‬
‫סי׳ של״ט ע״ש היטב ‪:‬‬ ‫בעצמו יכול להיות שמי שאינו יכול לכתוב בעצמו‬
‫ט ו ודע רה״ר‪ .‬אם התמו העדים בשוגג ג״כ בשר‬ ‫ימנע מלגרש מפני הבושה ולפעמים יש מצוה בר‪.‬נט‬
‫דאיזו הפרש יש בזה ולא היצדך ר״‪-‬מבים להזביר‬ ‫או תקנת ע טנ ה לפיכך התקיט שאפילו מי שיכול‬
‫זה ופר״ה( ואפשר שבכוונה לא הזביר העדים דאם‬ ‫לסחוב לא יכתוב בעצמו ועוד יש להוסיף מעם מעזום‬
‫אפילו העדים התמו במזיד והגט פסיל מ״ם כיין שהסופר‬ ‫ד תנן )פ״ו ‪ ( .‬דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים הנם‬
‫כתב בשוגג אם יש עירי מסירה בשרים פסולו מדרבנן‬ ‫פסול ואם נשאת הולד בשר ולכן אולי לא יזרק^ לו‬
‫רהוד‪ .‬בסזיייף מתוכי יאיט במל כן התורה ונ׳׳ם דאס‬ ‫עדים והוא ירצה לר‪,‬פטר ממנה יכתוב בעצמו וימסור‬
‫קבלה קדושין מאחר צריבה נט גם מד‪.‬שני ‪:‬‬ ‫אן לבר הרחיקו שלא יכתוב הבעל בעצמו ‪:‬‬
‫מה‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קכג קכד‬ ‫ערוך‬ ‫‪34‬‬
‫השם ילפינן מקיא בספ״ח דםנהדרין טונקדשתי בתוך‬ ‫ט ז וזה שכתב בכהנו וחתמו בזדון כטל הגט מפני‬
‫בגי ישראל ע״ש אכל בחילול שנת דהטעם הוא‬ ‫שהעדים פסולין טן התורה לא הוצרך לכך שהרי‬
‫מפני החציפות מה לי עשרה או פחות ומעיריבין שם‬ ‫מכתיבת הסופר הוא כטל מן התורה ויותר נראה כזה‬
‫משמע כטיש וצ״ע לדיגא;‬ ‫נירסת הרמב״ם שהובא נטור שכתוב בו כתבו וחתמו‬
‫ביו״ט בזדון ונו׳ ע״ש וביו״ט הוכי ‪ r‬לטעם זה דאלו‬
‫יח כתב רבינו הרמ״א דאין לגרש בלילה ואם גירש‬ ‫מפני כתיבת הסופר אינו בטל דנהי ררשע הוא מ׳ ם‬
‫כלילה י״א דהוי גט פסול ולכן לאחר שהתפללו‬ ‫רק מחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו״ם ולא מחלל‬
‫הקהל ערנית אע׳פ שעדיין היום גדול אין לגרש וע׳‬ ‫יו״ט ובש׳ע הגירסא בו ביום או ביו׳ט ע״ש והוצרכו‬
‫לר‪,‬מן ם;ס קגיד עכ׳׳ל ור״ל דשם נתבאר דבשעת הדהק‬ ‫לטעם זה מפני יו״ט כמ״ש וזה שכתכ כתבו ביו״ט‬
‫גם בלילה ממש כותבין ונותנין ע״ש דנאמת אין כזה‬ ‫בזדון ונמסר לה בפני כשרים ה׳ז פסול כוונתו כהכו‬
‫מעם נכון שלא לגרש בלילה ובגט׳ משמע להדיא‬ ‫וחתמו ואדלעיל קאי ופסולו מפגי שהעדים רשעים‬
‫שאינו כן )ספי! לכשתצא המה ע״ש ודו״ק( וכתבו הטעם‬ ‫והו״ל כמזוייף מתוכו אכל אם לא חתמו עדים או‬
‫דווראי כתיבת הגט וחתימות העדים גם לכתחלה‬ ‫שחתמו בשוגג הגט כשר כמ״ש דמפני יו״ט א־נו‬
‫מותר בלילה ורק נתינת הגם כתבו דכמו שאסרו חזיל‬ ‫נפסל לכתיבת הגט וי״כ גדולי האחרונים )עכ״ש סק׳ח‬
‫חליצה בלילה דר‪.‬וה כדין כם״ש בסי׳ קס״ט והיה‬ ‫והמ״ה סי‪,‬י'א וסי־ןי״ב(‪:‬‬
‫נתינת הגט רבחליצה כתבו משום רכזה נוטלת כתובתה‬ ‫יז ודע דזה שבשבת הנט כטל כשכתב במזיד דווקא‬
‫לבן הוה כדין )גמר‪,‬״י פ׳ מ׳׳ה( וה״ג הרי ע״פ הגט‬ ‫כשכתב בפרהסיא אכל בצינעא אין דינו כעבדם‬
‫נוטלת כתובתה והוד‪ ,‬כרין ובאמת לא רמי דבחליצה‬ ‫)פי״ח( אמנם יש להסתפק מר‪ ,‬נקרא לעניין זה פרהסיא‬
‫נכר ממיתת בעלה מגעת לה כתובתה אלא דער‬ ‫אם דווקא עשרה מישראל כמו בקידוש השם או רק‬
‫החליצה אינה נוטלת דאולי ייבם אותה אבל בגט הא‬ ‫אם ישראל אחר רואה ואינו מצניע עצמו מלחלל שבת‬
‫עד שתקבל הנט אין לה חיוב כתובה והחיוב מתחיל‬ ‫מקרי פרד‪,‬םיא ורן משמע להדיא בש׳ס עירוכין ס״ם ‪.‬‬
‫לאחר נתינת הגט ועור דהליצה צריך ני ד ובגט אנזרו‬ ‫ע׳ש ‪ .‬וא״כ א״ש מה שי׳א הזכיר הרמב״ם בדין זה‬
‫חזיל אט־ו בל רמגרש בני ד מגרש )כרכי] נ׳ג ‪ (.‬ובוודאי‬ ‫כשהיה בפרהסיא דבגט בהכי־ח שהוא פרהסיא שהנעל‬
‫גט עיי שליח למסור להאשה דצריך לומר נ פיג ובפיג‬ ‫והאשה והעדים יודעים מזר‪ ,‬ובדין הקורם הזכיר דמחלל‬
‫וצריך ני ד אין למסור בלילר‪) ,‬גינ״י( אמנם ט״ט כיון‬ ‫שנת בפרהסיא פסול לכתיבת גט דבדברים ;‪:‬תרים‬
‫שהדכר יצא מפי קרמונים ורבינו הרמ״א הניאם אין‬ ‫כשטחלל שבת יכול להיות גם בצנעא שעושר‪ ,‬בינו‬
‫אנו מסדרים גט בלילה אם לא בשעת הדחק )ומיש הנוני'‬ ‫לנין עצמו ואין אדם דואר‪,‬ו ולא כשד‪,‬חילול הוא ככתיבת‬
‫הרש׳י ריש סנה' אין ראיה כלל דכמגת רש׳י אר‪.‬לי;ה כיש‬ ‫הגט עצמו ־גדולי האחרונים כתבו גם בדין זד‪ ,‬פרהסיא‬
‫ובסדר הגע יתכאר גם לעניין כ״ד( ‪:‬‬ ‫)המ״ה סי‪,‬־יא וניש ס־‪,‬״ח ושריר‪ (.‬וצע׳ג דפרהסיא דקידוש‬
‫בותבין נט ‪ .‬ובו מ״ו סעיפים ;‬ ‫מה‬ ‫סי מן ק כ ד דין על‬

‫טמון היה ביבולי■‪,‬י'‘תקגות להבעל במתנה ולא ליקה‬ ‫א אמרו חז״ל )ב׳ ‪ { .‬נט שכתבו על איסורי הנאה‬
‫ממנו ממין ואין באן אפילו גרמא ויש מי שרוצה לומר‬ ‫כשר וזה שכתוב ונתן נידה אין פירושו כנתינית‬
‫דנו־נתם דמצר הגט אין כאן איסור אלא האיסור הוא‬ ‫דכתיבי גבי תשייומי ממון שצריך שיהא בו שיפ אי^א‬
‫משום נהנה באיסורי הנאד‪ ,‬וגם הם מורים ש־לכהחלר‪,‬‬ ‫נתינת גט היא )‪:‬ס( ורק בדיעבד כשר אבל לכתהלד‪,‬‬
‫אסיר )כי׳׳ה( ולא משמע כן דגד‪,‬י רבמשגה נמצא לפעמים‬ ‫וודאי אסור לכתוב על איסורי הנאה רהא ם־תהגי‬
‫כן אכל אין דרך הפ־םד‪,‬־ס בזד‪;»') ,‬מ׳ כס רבלוע גמי דשרי‬ ‫מאיסורי הנאה )הוס׳ ‪:‬ס ‪ :‬ד״ה ככר‪,‬ינר‪ (,‬וכן הוא לשין‬
‫לנ־ר‪,‬לה רדאמר ר׳א אן‪ -‬ר‪;,‬ן גגי הניניז על עלה גל ו־׳ת והתס‬ ‫הש״ע סעי׳ א׳ אני‘ דדמכים כרפ״ד כתב על הכל‬
‫היא לכידלה אלא יידאי דבניהס אדת ♦כתיס׳ סיידו בבעל עצמי‬ ‫כותבים את הגט ואפיי‘‪.‬־ על א־בורי הגאה וכן היא‬
‫כדהינה כש דכר‪,‬ב על העבד יהרמכ״ב ׳העיר מ״רי בסיפד יהא‬ ‫לשון הטור ומשמע מדכריהס דאב•־לו לכתחלה כי־‪,‬כין‬
‫דשלר‪,‬י מתס מי־רי בבעל ע;מי ילפ״ז ל״ק על ריא דר‪,‬אמר אף‬ ‫ואפשר דטעם לפי שאינו מתכו־ן יייהגית )ביה( ואע״ג‬
‫אנן יכי׳ והא לא דר‪,‬י ע״ק ידי״ת( ;‬ ‫דסוף סוף כע״כ גהנה )פר׳ר‪ (,‬יראד‪ ,‬לי דייראי כשהבעל‬
‫ב כתב רניגו ה־מיא מיד‪,‬ו ידבר שצ‪-‬יך ביעור מן‬ ‫בעצמו כותב אסור לכתהלה דהא רצונו כגט ונהגה‬
‫העולם וצריך שריפה אם כתב עלי‪,‬־ תבט בטל עכ״ל‬ ‫אכל כווגתם כשהסופר כותב ואינו נוטל שבר והיא‬
‫ורכים הם־ו עליו רמקורו מד‪,‬יין שם שכתב יז״ל בכל‬ ‫אין לו הגאה מהנג־)•‪■.‬תייי( ואע״ג רנורם להכע־‘ שיהנה‬
‫איסורי הגאה קאמר ואע״ג רכתות׳ מ־כר״ת ש־עורייהו‬ ‫מאיסורי הגאה '‘א מציגו שיהא אסור גרסא באיסורי‬
‫לא אטריג! לה אלא בם־די הכעי שיעור נעיפר ולולב‬ ‫הנאה ועוד אפילו אם הסופר היה כותב כדבר ששוה‬
‫וביזע‬
‫יח ‪35‬‬ ‫השלחן‬ ‫וזלבות גימין פי ק קבד‬ ‫ע ר קי‬
‫רבבולהו גזרוד התורה לבערן מן העולם ולשורפן‬ ‫ומיהו באותן שעריבץ לבער מן העולם למאן ראמר‬
‫)כמ״ש רש״י בר״ה כיח‪ .‬וסוכה ל״א‪ :‬ויבמות י‪ 1‬״ג‪ (:‬וס״ל‬ ‫‪:‬ל העומר לשרוף כשרוף רמי משמע רלא הוי גט‬
‫כרעת רוב הפוסקים רבשארי איםירי הנאה אף שמצוהן‬ ‫דכמאןדליתגייהו דמי עכ״ל ביאור דבריו ראע״גרבש״ם‬
‫בשריפה כדתנן ש־ילהי תמורה מ״ם לא אמרינן כד‪.‬ו‬ ‫לא מצינו הך דכתותי מיכתת שיעורא רק באשירה‬
‫בתותי מיכתת שיעורא )ואי! כוונתו לדברי הר״! כדברי‬ ‫זעיר ת ר ח ת ודכוותיהו דמצוה מן התורה לבערם מן‬
‫המרשים כשיע ודע דמ״ש רש״י ז״ל כריה שם בדיה כתותי‬ ‫העולם כדכתיב אבד האבדון וגו׳ ובשארי איסורי‬
‫דהא לשריסה קאי ונשרוף דמי ונו׳ אי! כוונתו לדריש אלא‬ ‫■־‪.‬נאה לא מציגו זה מ״ם רבותינו כעלי התום׳ כתבו‬
‫לעניי! דנתותי מינתת עיש ודו״ה( ‪:‬‬ ‫'סוכה ל״ה ‪ ( .‬דגם בשארי איסורי הגאה דמצותן כשריפה‬
‫ה מותר לכתוב גט על רבר שיבול לתזרייף ור‪.‬ייגו‬ ‫במו ערלה וכה״ג שייך נטי סברא דכחותי מיכתת וכ״ב‬
‫שמוחק מהכתב ואינו ניכר שנמחק ואע״ג דשארי‬ ‫־‪.‬רשב״א שם )ומתורץ קושית הגר״א(‪ 1‬לזה אומד אע״ג‬
‫שטרוח פסולים על רבר שיכול לד‪».‬דייף כמיש בח״ם‬ ‫־כתותי מיכתת שיעורא מ״ם כשר בגש דלא אמרינן‬
‫מי׳ מ״ב מחששא שלא ימחיק מהשטר מד‪ .‬שירצה‬ ‫‪.‬ה רק במידי רבעי שיעור כשופר ולולב כלומר שבבל‬
‫ויכתוב עליו מה שירצה מ״ט ככט כשר והטעם אמרו‬ ‫דבר יש נקודות וקו ושטח והשטח לא ימצא אלא‬
‫הזיל )ני ב‪ (:‬רקיייל כריא רעירי מסירה כרתי וא״צ‬ ‫בטלם שיש י^י ג' מרחקים שהם ששד‪ .‬צדדים )הה״מ‬
‫מן התורה לחתום עדים בגט ראם ה ‪ .T‬צריך מן התירה‬ ‫סי״ו משנת( ולכן אמרו חז״ל )עירובי! פ׳‪ (:‬דלחי של‬
‫עירי חתימה כע״ב בעינן שיהא מוכת מתוכו שא״א‬ ‫אשירד‪ .‬כשר ד א עי; רגם לחי צריך שיהא בגובהו י״ט‬
‫לעשות בו שום זיוף )תוש׳( אבל ביון שעירי מסדר‪.‬‬ ‫מ״ם כל מה שא״צ למרחקיו שיעור אלא לארכו בלבד‬
‫הם העיקר ומוסר בפניהם איא לעשית זיוף שר!רי הם‬ ‫*‪.‬רי הוא כקוים ומותר בכל דבר )שס( וגט נמי הוה‬
‫קוראים את הגם בשעת המסירה לירד‪ .‬ואם היד‪ .‬בו‬ ‫י־ומיא רלחי ואומר עוד דלמ״ר כל העומד לשרוף‬
‫שום זיוף מאיזה תנאי הלא ידעו מזה ולא יניחו ליתן‬ ‫בשדוף דמי והיינו ר•^ דס״ל בכל הש״ם כל העומד‬
‫לה )רש״י( ונם לאחר זמן בשר הגט ואפילו לזמן‬ ‫‘זרוק כזרוק דמי והעומד לפדות כפדוי דמי וד‪.‬עוםד‬
‫טרובה כשמביאה הגט מתירין אותה להגשא וגובה‬ ‫‪*.‬שרוף כשרוף דמי וודאי דלא הוה גטדזה גרוע מכתותי‬
‫כתובתה ולא חיישינן שסא זייפתו דהלא צריכה‬ ‫שיכתת דדירי כשרוף דמי ואינו כעולם כלל )זצ״ע מ״ש‬
‫להניא עירי המסירה )שס( והם זונדים מה שכתוב בו‬ ‫;גר״א ‪p03‬״‪ 3‬וליתא יכו׳ נ״ע מודים מ״ש נעלם ממני כיונתו‬
‫ואע״ג דקיי״ל דכזדיף‪.‬מתיבו פסול גם לדידן אבל זה‬ ‫דוודאי כ״ע מודי דכחוזי מינתת אבל לא ס״ל דכשרוף דמי(‪:‬‬
‫לא סקרי מזוייף מתוכו דכיון שע״י ע״ם יהיה ניכד‬ ‫‪ ,‬ולפ״ז דברי רביגו הרמ״א תמיהים רהר״ן לא כתב‬
‫הזיוף לא סקרי זה מזוייף )ב״ש סקיג( נ‬ ‫זה רק לד״ש אבל בנ ל הש״ם הנמים פליגי על ר״ש‬
‫ן ויש בזה שאלה וד^י לדעת במה פוסקים בשר בעידי‬ ‫׳יחיד ורבים הלכה כרבים ויש מי שרוצה לומר‬
‫חתימה בלבד אף אם מסר לו ביט לבינה כפי‬ ‫•תימב״ם ז״ל פוסק כר״ש ואינו כן ריעז ראיות רכות‬
‫שיתבאר בסי׳ קל״ג ואפילו רד‪.‬פוםלים בבה״ג ם״ם‬ ‫שפוסק רלא כר״ש )פריה וכ״נ הגר״א( וראיה שהרי פסק‬
‫לב״ע בשמביאה הנט לב״ר לר‪.‬נשא בו א״צ להניא‬ ‫צם דלחי של אשרה כשר ולכן פסקו דלא ברכינו‬
‫ע״ם דםטעם זה התקין דיג הזקן שיהו עדים חתוטים‬ ‫‪:‬רמ״א )הגר״א!‪..‬חמ״ח והסר״ה( אמנם מלחי אין ראיה‬
‫על הגט כדי שלא הצטרך לד‪.‬ביא ע״ם וא״ב איך‬ ‫;ל כך רי׳ל דם״ל רלבן לחי של אשרה כשר משום‬
‫מגשרינן בדבר ש־כול להזרייף ור‪.‬לא ביכולת לדיפו‬ ‫■־אע״ג דכתותי מיכתת מ׳׳ם אם היה מדבק הבחיחים‬
‫והתשובה בזה רבוודא* כן הוא שבשבתיב על דבר‬ ‫‪:‬כותל הלחי כשר )תוש׳ שם( אכל גם צריך ספר אחד‬
‫שיכול לד‪.‬זרייף מונרחת להביא ע״ם וזהו שכתב‬ ‫ולא שנים ושלשה ספרים כדאיתא בג ם׳) כי ‪: ( :‬‬
‫הטור והוא שיהיו ע״ם לפנינו ע״ש )וגם מ״ש רש״י‬ ‫״ ומטעם שבארנו נלע״ד רדבריו צודקים וכוונה אחרת‬
‫שהבאנו נייגתו נ! נמ״ש התום'( ‪:‬‬ ‫לוטה בדבריו ולאו מטעם כל העוטר לשרוף כשרוף‬
‫ז וז״ל הרמב״ם בפ״ר וכותבין על דבר שיכול להזרייף‬ ‫*מי דוודאי לא קיייל בריש אלא דה׳ים דכמו שאמרו‬
‫והוא שיתנו לה בעידי מסירה עכ״ל וביב כ שיע‬ ‫שז״ל בשופר ולולב וחליצה של עיר הנדהת ושל‬
‫ור״ל ^ מ ב ״ ם מיל רגם בעירי חתימה בלחוד כשד‬ ‫אשירה דכיון רצותה התורה לשרפם ולבערן מן העולם‬
‫בם״ש שם ולזד‪ .‬אומר רכזה בעינן דווקא שיתט לה‬ ‫'‪.‬הי רלאו כשרוף רמי מ״ם כמפורדים חשיבא י דבתותי‬
‫בעיט וספילא דכשבאה לינשא צריכה להביא גי ב‬ ‫שיכתת שיעורא וליכא שיעור הנצרך ה״ה ל בי ג ט‬
‫עירי המסירה‪:‬‬ ‫שזי דלא בעינן שיעורא טי ט ספר אחד אמר רו טנא‬
‫ח מצד הסברא נראה רה״ה אם הניאה עירי חתימה‬ ‫־לא שנים ושלשה ספרים והאי כיוןרכתוהי מי‪ :‬תת‬
‫ומעירין שלא נעשה בי שום זיוף ג״ב מותר דמה‬ ‫‪:‬מח םפרים יש בו וזהו שכתב רבינו הרמיא דבר‬
‫לי ע״גו או ע״ח אבל המור בתב דעידי חתימת אפילו‬ ‫פצריך ביעור ‪ p‬העולם וצריך שריפה כמו אשירה‬
‫הם לפניט פסול ע״ש וצ״ל הטעם משום דם־׳ל רכל‬ ‫־כתיב ואשידיהם תשרפון באש ועיר הנדחת ותקרובת‬
‫גם‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין םיסן קכד‬ ‫ערוך‬ ‫‪Zh‬‬
‫ם״ל כהתוספתא אלא כיון שכתבו דכותבין על עלו‬ ‫גט בלא ע״ם הוי פסול ולכן כאן שני תי על דבר‬
‫של זית ממילא משמע דעל עלין אתרים אין לכתוב‬ ‫שיבול להזרייף הורע חזקתו וחיישינן שסא לא היו‬
‫ואף שיש עלין של דלעת ושל הרוב שרשאין לבתור‬ ‫עדים בשעת מסירה )ב׳י בשם הרא״ש( ולפ״ז להרטב׳ם‬
‫לא חששו להאריך בזה בדבר שאינו שכיח כלל אמננ‬ ‫רלא מצריך ע״ם גפתלק חשש זה ומועיל גם ע״ח‬
‫מה־מכ״ם יש ראיה דלא ס׳ל כהתוספתא ממה שמכשיר‬ ‫כגי־טעידין )שס( ומיהו אפשד לומד דגם לדעת הרמב״ם‬
‫ברושם על עור אף שאינו מתקיים ויתבאר בסי׳ קכ׳ר‬ ‫פסול בכאן בלא ע״ם דהוה כמזוייף מתובו ולא מזוייף‬
‫וכתיספתא פיסל זד‪ ,‬ולכן כתב המגיד משנה שדחר‬ ‫ממש דא״ב אף ע״ם לא מהני רק לעגיין זה הוד‪,‬‬
‫התוספתא מהלכה מפני שלא הובאה בש״ם ע׳ש )גש׳יח‬ ‫במזוייף דלא פמכינן על ע׳ח לחוד רק דווקא על‬
‫ה׳י( ודחה התוספתא מפני הירושלמי לפי גירסרס‬ ‫ע״ט )סמ״ח( ועיר דבכאן יש לגזור היכא שעידי חתימה‬
‫שיתבאר שם נס״ד וגם בעלה כתב סתם עלין ונ״ד‬ ‫באים לפנינו אטו ד‪,‬יבא שאין באים לפגיגו אלא עדים‬
‫כש״ע ‪:‬‬ ‫המכידים חתימתן דזה הוא קיום בכל מקום דאז‬
‫יב ועור נ״ל רמירושלמי שכעניין זה דחה את הר‪,‬וספתזי‬ ‫וודאי חיישיגן לשמא עשתה בו איזה זיוף ונם שמא‬
‫דהירושלמי פריך על עלה של זית ולא כמק‪-‬רע‬ ‫זייף החתימות עד שנראה לטקיימים שהם חתימות‬
‫הוא אמר ר״ז אפילו כותב אני פלוני מגי־ש את אשת־‬ ‫העדים החתומים בו דכשכתוב על דבר המזדי‪-‬ף‬
‫כשר עב״ל והמפרשים פירשו רקושייתו היא מפג‬ ‫איתרע ליה חזקה דכשדות )ב״י( ולכן אפילו להרמב׳ם‬
‫שעל עלה אחד א״א לכתוב בל הגט וצריך לכתוב‬ ‫לא מד‪,‬גי כשאין עירי מסירה לפנינו )ינ׳׳נ הנ׳ש סר״ג‬
‫על כמד‪ ,‬עלין והתורה אמרה ספר אחד ולא שנים וג‬ ‫זדלא נחמ״ח סק״ג שרצה להקל לדעת הרמב׳ם ידיזיןי אי»‬
‫ספרים ע׳ ש ולבד שאין הלשון מסבים לפירושם ודרי‬ ‫מוכן ידו״ק( ‪:‬‬
‫דין זה רספר אחר ולא שנים וג׳ ספרים לא נמצא כל;‬ ‫ט וכיון שבותכין על דבר שיכול להזדייף לבן מותר‬
‫כירושלמי וגם הרמב׳ם לא הביאו ויתבאר כס״ם זו‬ ‫לכתיב על הדיפתרא והוא קלף שלא נגמר עיכידו‬
‫בס׳ד ולכן ג׳ל רה״פ דהירושלמי לא ס״ל כהתוספתא‬ ‫וייולין לעשות בו זיוף וכן כותב־ן על נייר המחוק‬
‫דעי׳ה של זית עדיף אלא הוא ככל עלין ולכן פריך‬ ‫ולא מיבעיא אם ימהיק כל הנייר יהנט והעדים יהיו‬
‫ולא בטקורע הוא כלומר רמיוער לקייוע ואינו מתקיים‬ ‫על המחק דכשר גם בשאר שטרות דאין באן חשש‬
‫לזה מתרקי רא״צ אריכות בגט אלא כששה תיכית כשר‬ ‫שמא ימחוק ויכתוב מר‪ ,‬שירצה דהרי א׳ב יהיה נכתב‬
‫ואין דרך העלה ליפול לשברי שבויים אלא לר‪,‬תיבות‬ ‫על נייר שנמחק שתי פעמים וד‪,‬חתיםות על נייר‬
‫ויהיר‪ ,‬שי*ם כשיעור ששר‪ ,‬תיבית וכן בבל עלי אילנות‬ ‫שנמחק פעם אחת ויכירו הבל הזיוף ואפשר דבבה״ג‬
‫כן ולכן י׳א נתב דרמכ״ם עלד‪ ,‬של זית אלא סתם‬ ‫א״צ י^ד‪,‬ביא עידי מסירה כלל )עכ׳י וחמ״ה הק״ג( א^א‬
‫עלין אבל הרי׳ף והרא׳ש והטור בתנו עלה של זית‬ ‫אפילו לכתוב הגט שלא על המי־ק והעדים על המחק‬
‫ע׳׳ש ומיהו לדיגא פשיטא שאין לשנות מהתוספתא‬ ‫דד‪,‬שתא וודאי יטחוק גם הגט ויהזור ויכתוב ולא יהיה‬
‫)יי״ש בירישלמי אד‪,‬״כ זא־יא ניי דמר ר״א אש פירש סשזל‬ ‫ניכר דבשניהם יהיה המהק רק פעם אחת ם״מ כיון‬
‫יאש לא פירש כשר לפמ״ש ה׳פ אש פירש באריכית פב׳ב מונקיש‬ ‫דלא שרינן בלא הכאת ע׳ט תו אין כאן השש רהם‬
‫פליני אי י‪.‬־לי״‪,‬ד רייש ינז' כשיל דהת־נה גדזלה נזו לא יתקיים‬ ‫יזכרו כט׳ש וכן י‪.‬ם הגט על המחק והעדים שי‘ א על‬
‫יאש לא פירש אלא ז׳ ת־נזת ננ׳׳ל נשר ידז״ק( ‪:‬‬ ‫המחק ג' כ כשר כיון שיש ע״ם )יבזה נס לתיש׳ יי׳ן‬
‫יג וכן רשאי לכתיב על הרס ועל כל מד‪ ,‬שירציד‬ ‫ורא״ש צריך ע״ח דנששרית כשיל כה׳ג כת״ש בר‪',‬מ סי' מ״ה‬
‫ואפילו על יעלי חיים לבד על מחובר פסול‬ ‫וביה א״ש לשין המשנה גיעין כ״א ‪ :‬אין ני־‪,‬בין על הנייר‬
‫משום רבתיב וכתב ונתן ידרשיגן מי שאינו מחוכר‬ ‫התהוק דלדבריהס צ׳ע הלשין כיון דאעדיס קאי ע״ש ב־׳יש׳‬
‫כתיבה לנתינה אלא נתינה יצא םר‪,‬וב“ שמהוסר קצייצה‬ ‫כ״ב ‪ .‬ד״ה לא ילפיז׳ש א״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫ונתינה )כ״א ‪ ( :‬ולכן נם בכותב על בעלי הייס צריך‬ ‫י וכן תגן )י״ס ‪ (.‬דכותבין על עלה של זית אף‬
‫למביר לד‪ ,‬כל הנעל חי בשליפות ולא לקציוץ ממנ‬ ‫שיכולין לזייפו וכתבו התום׳ והר״ן דרק בעלה שיל‬
‫רק ־מ‘ח■ נתינת חנט וליתני לד‪ ,‬דא״כ הות מחוסר‬ ‫‪I‬‬ ‫זית שהוא רבר המתקיים התירו חכמים רשל זית היא‬
‫קציצה )‪::‬יי ובן בכל דבר שנותב עליו את הגם אי‪,‬‬ ‫עב ומתקיים ימים רבים דנהי דהתירו על רבר שיכיל‬
‫לחתיך ממנו אהד הכתיבה הטק־ם שלא נכתב עליו‬ ‫להזרייף מ״ם בעינן דבר שיכול להתקיים וכן תניא‬
‫הנם מבעס זה במו שיתבאר נס״ר בסעי׳ כ״ג וב״ר ‪:‬‬ ‫בתוספתא )פ״ב( על עלי זית על עלי דלעת עי‘ ע־*י‬
‫יד ויש כזה שאל׳ה הרי בנט כתיב לשין ספר וכתב‬ ‫חרוב על דבר שהוא של קיימא כשר עי‘ ע'‘י הי־־ן‬
‫י‘!־‪ ,‬ספר כריתת ובפ־שת סוכיה כתיב נ״כ וכתב‬ ‫על עלי כרשין על עלי בצלים על עלי ירקות על בל‬
‫הכהן את האלות האדר‪ ,‬כספר ולמה בגט־ כשר כל‬ ‫רבר שאינו של קיימא פסול וכו׳ ע;״־‘ ‪:‬‬
‫דבר ־'בר ‪:‬יחובר ובבוטיה )י׳י ‪ ( .‬תנן שאינו נותב לא‬ ‫י א אבי‘ הרי״ף וד‪,‬רמכ’ ם והרא״ש והמור והש׳יע לא‬
‫על הגייר ילא על הדיפתרא אלא על‬ ‫על הלי־ ולא •מ‬ ‫הזכירו זה והיה אפשר לומר דלאו משים דלא‬
‫דימגילה‬
‫השלחן‬ ‫חלכות גיטץ סיק קכד‬ ‫עריו‬
‫אפילו לכתחלה והמנהג פשוט פ ה «דושלים תוב״נ‬ ‫עמילה שנאשר בספר קלף )יש״'( ואע״ג דבגיטץ שם‬
‫וכבל א״י וניטין הכאים ממרה״י שהם בתובים על נייר‬ ‫תניא ספר אין לי אלא ספר טניין לרבית כל דכר‬
‫שלנו שקורין פאפי״ר וכן העיד הכ״ח סי׳ קכ״ו שכל‬ ‫ת״ל וכתב לה מ״ם ע״ש אכל א״כ נדרוש גם כסוסה‬
‫הניטין הבאים מסאליניקי וממצרים ויתר מקומות‬ ‫כן )ועתוש׳ שם ד״ה ל‪ ( 6‬ואע״ג דכגיטין י״ל כלל ופרם‬
‫תונרמד‪ .‬אץ נבתכים על קלף והני ניירות שלנו אינם‬ ‫וכלל יונ תן חזר וכלל )‪cm‬׳( אכל כאשת דרשא וו אינו‬
‫יבולים להזרויף ראם יד‪.‬יר‪ .‬שום אות או תיבה כתובה‬ ‫אליבא דהלכתא אלא לריה״ג שם )נדאמר שם ורמן האי‬
‫על המחק סיד הוא נרגש וניכר לעיני בל רואע ולבן‬ ‫ונתב מאי פכדי ליה יערש״י ודו״ק( ‪:‬‬
‫יש לר‪.‬תיר גיטין הבתונין על הנייר בסו הכתוכין על‬ ‫טל אמנם באמת הירושלמי בסוסה שם הקשה כן ותירץ‬
‫קלפים העפוצים וא״צ להביא ‪ ' T r‬סםירד‪ .‬לפנינו אלא‬ ‫דכסיטה כת*כ כספר ובע״ב פירושו לכתוב על סלף‬
‫בעירי קיום פני וזר‪ .‬ברור עכ ‪ V‬וזיל הט״ז לפי הנראה‬ ‫אבל בנט דכתיב וכתב לה ספר משטע דלספירת רכרים‬
‫יותר כשר לכתוב על פאפי״ר שקלף שלנו אפשר‬ ‫הוא דאתי )כרמן דריה״ג ונזה מומים עומק דברי רש׳י‬
‫להזדייף יותר לגרור טסמ כי חזק ועב הוא משא*כ‬ ‫נגיעין שש ד״ה אי כתב נשפר ע״ש וד״ה ונתב לה מה עבדי‬
‫בנייר שאיא כלל לגרור נו שלא יהא נראד‪ .‬הני ח ר‬ ‫ליה ע״ש דלנאירה דבריו תמוהין ולהירושלמי כוונתו נשוב פעם‬
‫ואף שד‪.‬יה המנהג כארצות אלו לכתוב על קלף מ״ם‬ ‫ודברי תיש׳ נשיפה כש צעיג ע״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫בשעת הגזירות ב ס חגו ת מאלץ ואוקריינא שד‪.‬וצרבו‬ ‫מ ז כתב רבינו הדס״א בסעי׳ כ׳ וכותבין על כל דבר‬
‫הרבד‪ .‬לחת נש מצוד‪ .‬ולא היה סצוי קלף מ רגלו לכתוב‬ ‫תלוש וי״א דווקא בדבר שהוא של קיימא אבל אם‬
‫על פאפי״ר וטשם התפשט גם לשאר סקושוח עכ״ל‬ ‫כתב כעלה של כצלים או ירקות וכדומה לזה פסול‬
‫וכעין זה כתבו כסה גדולים )עש״ת( ולבן חלילר‪ .‬לשנות‬ ‫ע כ׳ ל והנה בתוספתא שהבאנו כתוב ג״ב לשון פסול‬
‫טרפי ר‪.‬מנד‪.‬ג ורק יש לכתוב על נייר טוב וחלק ולא‬ ‫ולא בטל ואע״ג דלפי התוספתא נראה דהדא בטל מן‬
‫על נייר פשוט שקורץ ביכול״א או ראםחאזג״א שאינו‬ ‫אפשר דהתוספתא אינו מחלק בין לשון פסול‬
‫חלק ויש בו נוטות נופית ואץ הכתב מיושר וגם ג״ל‬ ‫לבטל דכן מיגח כתוספתא בבל הדינים ע׳ ש אבל‬
‫שיש ליזהר מלכתוב על הניירות הנ חלי ם ועבים בקלף‬ ‫הפוסקים שדקדקו בלשון זה נ״ל דרכינו הרש״א בדקדוק‬
‫דאולי כיכולה למחוק בד& שלא יהא ניכר ויהיה יכול‬ ‫כתב בן משוס דלדעת הדמבים והבי׳י לאו דווקא עלה‬
‫להזרייף ויצטרכו עידי מסירה תמיר ורק יש לכתוב‬ ‫של זית סבו שבארנו כסעי׳ י״כ לבן כתב פסול ונ״ם‬
‫על נייר שרייב או רעגאל וכן אגו נוהגים כבל‬ ‫ראם קכלה קדושין מאחר צריכה גם טמנו גס לרעת‬
‫מדינתינו ‪:‬‬ ‫דדבנ״ם והב״י )ננלע״ד( ‪:‬‬
‫יט כותב על יד ה עגד ונותן לה את העכד ועל כץן‬ ‫י ז עוד כתב דלכתחלה יש לכתבו על קלף מתוקן‬
‫הפרד‪ .‬וטוסר ‪ m‬העכד והפרד‪ .‬בפני ערים אבל‬ ‫לס״ת תפילין וטזוזית אבל לא כעינן טעוכד לשטו‬
‫לא יחתוך יד העבד וקרן הפרה • ייתן לה ואם כתב‬ ‫אבל אין עיכוב ביבר זד‪ .‬ואפילו אם נכתב על נייר‬
‫וחר‪.‬ך ונתן לה אינו גם סן התורה משום רנעינן שלא‬ ‫שקורין פאפי״ר בכל כתב כשר עכ״ל ביאור דבריו‬
‫יהא קציצה בין בחיכה לנתינד‪ .‬כמו שבארנו ואע״ג‬ ‫דהקלף יהיה מתוקן כמו שטתקגים לסית )חמ״ח( דאלו‬
‫דלנכי שחיטה מקרי שן וצפורן מחובר כשהן סחוכרין‬ ‫מעובד לקדושת ס׳ית אסור לכתוב עליו נ ט דאין כו‬
‫בהבעל חי כט״ש כיו״ד סי׳ ו' שאני החם דלא שייך‬ ‫קרושה בלל אלא שיהיה טעובד בטוב כמו שטעבדין‬
‫ליתן בל הבע״ח דאין שם נתינה לפיכך וודאי דבטל‬ ‫לס״ר‪ .‬ו א ע׳ג דנם על הדיפתרא כשר כט״ש ם״ם‬
‫השן והצפורן לד‪.‬נעל חי ו מ ה בטחוכר םשא״כ ננ ט‬ ‫לכתחלה׳טוכ יותר על קלף כדי שלא יהיה ראוי להזדייף‬
‫דמוסר לר‪ .‬כל הגוף וכל הגוף אינו מ מכ ר )חיז״ח( והא‬ ‫ולא תצטרך לר‪.‬כיא עיד• טסירד‪ .‬וזה שכתב ככל כתב‬
‫דלא חיישינן שמא יחחוך ה ^ן םר‪.‬פרה דאץ דרך‬ ‫כשר אץ כוונתו דאפילו שלא ככתב אשורית רד‪.‬רי‬
‫לחתוך )כ״ש( וב״ש שאץ רשאי לחתוך ‪ t‬העבר וגם‬ ‫בהריא כתב בסי' ^ ״ ו דאין להכשיר בכתב אחד רק‬
‫א״צ העבד להיות כפות ח ה אינו אלא כקניין שעל‬ ‫כמקים עינץ ושעת הדחק אלא דד‪.‬״פ דא״צ לדקדק‬
‫העבד רז מ מטעם הצד וחצר טהלכת לא ^ ה ובגט‬ ‫בכתיבה חמד‪ .‬כבס״ת וב״ב מפורש כדרבי סשר‪ .‬ע״ ש‪:‬‬
‫הכתוב עליו לא שייך זה שנותן לה כל העכד )שם(‬
‫ואם חקק על יד האשה את הנם אינה טנודשת שהרי‬ ‫יח והנד‪ .‬עתד‪ .‬בכל תפוצות ישראל כותבין לכתחלה‬
‫לא נתן לר‪ .‬כלום )שס( ‪:‬‬ ‫על נייר שקורין פאפי״ר ויש לעיין הרי כגיטין‬
‫כ כתיבת נם על יד האדם מ ה כתב שיכול להזדייף‬ ‫מד״מרינן חומרות יתירות ולמד‪ .‬לא קפדינן לצאת דברי‬
‫וצריבה תשיר לע ‪T‬י ספירה ורק אם כתב ככתובת‬ ‫רביגו הרמ״א לכתוב לכר״חלד‪ .‬על קלף והלא קלף מצוי‬
‫קעקע דאינה נשחקת עול שיתא״צ ע״ם)גמי נ׳‪ (:‬ו אעיג‬ ‫בינינו הרבה ואין זה שעת הדחק וכבר נתעוררו בזה‬
‫דיש איסור לאו בכתובת קעקע מי ם הגם בשד כשו‬ ‫הגדולים פהרים בן חכיב בספרו נם פשוט והט״ז‬
‫ככתבו על איסורי ת א ה )חזם'( ועור דסן התורה אין‬ ‫חיל םר‪,‬ר״ם ואנו לא ראיכו ולא שמענו מי שחשב בזה‬
‫איסור‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיפדן סיק קכד‬ ‫עדוך‬ ‫‪3s‬‬
‫וכל שלא חתך ממנו ודבה יותר מכתיבת הנט חיי‬ ‫איסור עד שיכתוב ויקעקע כריו ובכחול כדתנן בסכות‬
‫כליפותו אבל לכתחלה חותכין ממנו הכל ^‪DT‬‬ ‫)נ׳א ‪ (:‬ומיהו איסורא דרבנן איכא )שס( ;‬
‫הכתיבה אפילו הנקבים שעושין כרי לשרטט על יזץ‬ ‫כ א י״א שצריך ליהן לה בפירוש העבר יהפיה והיינו‬
‫ושאר הדברים יחתוך הכל קודם השירטוט דהשירטוט‬ ‫בשטוסר לה העבר והפרה שהגט בתוב עליהן‬
‫צורך בחיבה היא עכ״ל ‪:‬‬ ‫ואומר לה הא ניטך יאמר לה והן שלך אבל בסתמא‬
‫כ ה והנה זה שכתב רכנייר גדול אם חתכו לאחר‬ ‫כשנותן לה העבד והפרה ואומר לה הא גיטך אינו‬
‫הכתיבה פסול יש מי שאומר דבטל מדאורייתא‬ ‫במשמע שבל העבד והפרה נותן לה אלא ה־ר והקרן‬
‫)■‪:‬׳ש סי‪,‬״י( ולי נראה דבדקדוק כתב פסול ולא כטל‬ ‫והגט בטל )ר׳ן בשס רמ״ה ירשנ׳א( והטעם רמסתמא‬
‫דהן אמת דלהפוסקים דפיסלין פוסלין מדאורייתא מ״ם‬ ‫אין נראה שבל הנוף יתבטל להיד והקרן ואדרבא היר‬
‫כיון דדעת רש״י ורשב״ם לר‪,‬קל נהי דלא אזלינן לקולא‬ ‫והקרן טפלים להגוף ולא נתן לה בלום )נ׳מ רהר׳)‬
‫כדבריהם מכל מקום לחוטרא וודאי ריש לנו לחוש‬ ‫ע׳ש נמש;ה( ושארי הפוסקים לא הובירו זה וגם מירושלמי‬
‫לדעתם וגם נשם ר׳׳ת כתבו התום׳ שם שהוא היה‬ ‫לא משמע בן דאמריגן )נ״ב ה׳ג( על המשנה דעל קרן‬
‫מהמיר בדבר משמע גם כן דרק לר‪.‬וםרא אמרינן‬ ‫של פרה יגיתן לה אה הפרה ובו׳ מתניהא כשאמר לה‬
‫כן ולא לק־לא ולפי זה שפיר כתב פסול ולא‬ ‫היי גיטך אבי‘ אם אמר לה הרי גיסך והשאר לבהובתיך‬
‫כטל דאם קבלה קדושין מאחר צריכה גט גם ממנו‬ ‫נתקבלה ניטה וכתיבתה כאחת עכ״ל הרי מפורש רגם‬
‫)נ׳ל( וזה שכתב דליפותו כשר י״א דגבון לחותבו‬ ‫כשא־מר לה כסתם הרי ניטך הנם כשר דבווגתו על‬
‫להתיבות רקות דאז נראה שליפותו עשו ולא לשם‬ ‫כל הגוף וצ״ע ולבן יש להחמיר כשני הרעות ובטור‬
‫הקלף )ג׳׳ן וק״נ בשס ביאירי הח׳ג( ונכון הוא לכתחלד‪,‬‬ ‫ושייע לא הובא כלל מעניין זה )ובנ״י הביא( ‪:‬‬
‫לעשות כן ‪:‬‬ ‫כ ב עור מיבעי ליה בירושלמי שם אם מסר לה הפרה‬
‫כ ו כתב הר״ן בשם רב האי גאון ז״ל דלא מקי־י‬ ‫במסייה באיפן שבמכירה היתד‪ ,‬הפרה נקג־ת‬
‫מחוסר קציצה אלא היכא רקודם כתיבה הוה‬ ‫להקיגה אם מס~ לה בגט כה״ג אם הוה במכר וקנתה‬
‫דעתיה למינז מיניה וכה״ג הוא דלית למיגז מיניה‬ ‫הגט והגט כשי או רילמא כיון דכגם כתיב ונתן בידה‬
‫בתר דאיבתב אבל אי לא הוי דעתיה למיגז לית‬ ‫עד שתהא בולו בירה ע״ש והביאיר נ״ל רהגר‪ ,‬בקניין‬
‫לן בה עב״ל והפוסקים לא הביאו זה ומ״ם פשיטא‬ ‫מסירה קיי״ל בח״ם סי׳ קצ״ח דא״צ רשות ליקת כלל‬
‫שיש לגו להחמיר כדבריו דבדעתיה למיגז אפילו דבר‬ ‫וגם אינו מ־סר מ־ר ליד אלא כיון שאחז כה הלוקח‬
‫מועט אסור לחתוך אח״ב דאין לומר דכוונת הגאון הוא‬ ‫בפגי הט־כ־ אי במציתי הו׳ל פס־רה וא׳׳ב בגט בה׳׳ג‬
‫רק על חתינר‪,‬גרולד‪ ,‬ולא על דנר מועט דביון דבדעתו‬ ‫אין באן ונתן בידה א־ אפש־ כיון דבקגיין קנה נם‬
‫תלוי מה לי גדולה מה לי קטינה סוף סיף מח־סר קצייצה‬ ‫ח;ט בשר ולא א־פשמא הבעיא )ומיושב ק־ש־תהש״ק ע״ש(‪:‬‬
‫היא ולמדנו מדבריו דאפילו אם היד‪ ,‬דעתו לחתוך אם‬ ‫כ ; יש מ־ב־ת־גי רס׳ל רזה שפסייה התורה כשהוא‬
‫לא חתך אר‪,‬׳’ ב אינו נפסי‘ דלא שייך בזה שהמחשיבה‬ ‫מה־ס־ קציצה כין כתיבה לנתינה איגו אלא‬
‫תפסי^גו ובאיזה דעת תלוי נראה דתלוי בדעת הבעל‬ ‫בבעי׳י חיים אי במחיבר לק־קע שעוק־ רבר מגידולו‬
‫בלהוד שהנייר צריך להיות שלו אבל האחרונים כתבו‬ ‫אבל דבר תלוש לא מקרי מחוסר קציצה כגון שכתב‬
‫דבין דעת כעל וכין דעת סופר להתוך פוסל אם חתכו‬ ‫על קלף נדול ונכתב הגט על הלק ממנו ורעתו לחתוך‬
‫אדזר הנ תינ ה ־־פילו התיבה קטנה ויש להחמיר )עת׳׳ג‬ ‫החלק וליטלו לעצמי לא מק־י מ־־סר קציצה וכתבו‬
‫וג״ש וב׳ר‪: (,‬‬ ‫בשם רש״י ז״ל שבא לפניו מעשה בזה והכשיר הגט‬
‫כ ז מותר לכתיב הגט על נייר גדול אף שישאר בו‬ ‫) ‪r‬׳ ‪c‬׳ כ׳׳א ; בשש רשכיס ורא׳ש והשיר בשש יש״י ונ' מ ילשינו‬
‫הרנה חלק ולא חיישינן שימא יבא לחתוך אחר‬ ‫נ׳ ב‪ .‬ד״ה שרא י־‪,‬עיס ע׳ש( אבל כל רבותינו ה־י^קים נזה‬
‫הבתינד‪) ,‬ר״ן( ויש מי שמצריך דבבה״ג יכתוב באמצע‬ ‫וגם הבה׳ג פיסל ובן סתמן ב^ הפיסקים וכתב הטור‬
‫הנייר והשארית שסביבותיו הוא לגוי לגליון אבל אם‬ ‫מיהו דווקא בשנחתך מקלף גדול הוא דחשיב מחוסר‬
‫יכתוב בראש הנייי וישאר הרבה חלק למטה גזרינן‬ ‫אבל אם חתכו ממג־ דבר מ־עט נדי ליפותו‬
‫שמא יחתיך )נ״פ( ולשון הר״ן בוודאי מורד‪ ,‬להיפך ורק‬ ‫לא מק־י מח־ס־ קציצה ומ״ם כתב ה־־א״ש בסדר הגט‬
‫בעציץ נקוב נזרו חז״ל שמא יקטום במו שיתבאר ולא‬ ‫ש־חתיך הסיפר הקלף למדת הגמי שלא יצט־ך לר‪,‬תוך‬
‫נדבר התלוש וק״ו מקרן של פרה שלא גזרו שמא‬ ‫עור ממנו ולפיכך אם טעה ד‪,‬סיפר בגט לאה־ שבתב‬
‫יקט־ם כמ״ש )וגס הנ׳ש בעצמו משיי‪ ,‬להקל ע״ש והובא‬ ‫קצתי ומתחיל בא־תה הקייף יחתוך תחלר‪ ,‬המועט‬
‫בס״ת סק״ש( מיהו זהו מנהג נכון לכתוב על נליון‬ ‫שנתב עב״ל ‪:‬‬
‫אהד ולא שיהיו שגי גליונות כפולים כדרך שכופלין‬ ‫כ ד וכתב רבינו רדמ׳א בםעי׳ ג׳ ואם כתבו על נייר‬
‫נייר דבבה׳׳ג אולי יש לחוש שד‪,‬דף הריקם יחתוך‬ ‫גדול וחתנו לאת־ הכתיבה קידם הנתינה פסול‬
‫הסופר לעצמו בלא םתכוין )והג״פ מיקל גס בזה ול׳׳ג‬ ‫אבל אם התך ממגי מעט נדי ליפותו לא מקרי קציצה‬
‫נמ״ש(‬
‫השלוון‬ ‫מט« ניטץ ‪ pti‬קנד‬ ‫ערוך‬
‫אסור לבתחלה לכתיב בטחונו* ובדיעבד אם לאחר‬ ‫כמ״ש( ובן הטנהג הפעוט לנ תוי על יריעה ארומ ולא‬
‫כתיבת הטופס תלשו וכתבו את התורף בתלוש וחתמו‬ ‫על כפ*לה ונם לא יה*ה גדול יותר סדאי וזיע שבתנו‬
‫ונתנו לה כשר וכ״ש כשכתב את הטופס בתלוש קורם‬ ‫הטור והש״ע טיב לחתוך לטרת הגם בליטר שלא‬
‫קציצה ואחיב קצצו רכשר )תמ״ת( וזה שבטחובר מוחר‬ ‫יהיה נ ח ל הרבה יותר טדאי שלא יבא לחתוך ‪:‬‬
‫בדיעבד בכתיבת טופס ולעניין סופר הכותב טופסי‬ ‫כ ח כתבו ר&ור והרט״א נ תבו על ספר אע״ם שיש‬
‫נימין יתבאר בסי׳ קל״א שכמה פוסקים פוסלים נם‬ ‫נו עניינים אחרים ונתן לה הבל נשר עב״ל‬
‫בדיעבד ובחרש שוטה וקטן מותר נם לבתחלה לכתוב‬ ‫ביאור הדברים דטה שכתוב בהנייר שהגט כתוב עליו‬
‫הטופס כמ׳ ש בסי׳ קב*נ הטעס פשוט דנבי סופרים‬ ‫זוד עניינים אחרים אינו פוסל הגט אם רק טוטר לה‬
‫דהוה טיל ת א‪.‬ד שכי ח א שעושין כן להשתבר אסרו‬ ‫‪:‬ל הנייר נם אוהו התיבה שהעניין ה א‪ ^ .‬בתוב עליו‬
‫אפילו דיעבד גזירר‪ .‬משום תורף וגבי מחובר דלא‬ ‫שלא תהא טחוסר קעיצה טידץ נ״ל דזה אינו אלא‬
‫שכיח כולי האי אסרו לכתחלה והתירו בדיעבד ונבי‬ ‫‪:‬שכתוב עניין אחר לפני הנם או לאחר הגט או‬
‫חש״ו דלא שכיח כלל טוקמי לה ארעא ושרי אף‬ ‫טהצדדין או טלאחוריו אבל אם נאטצע הגט כתוב‬
‫לבתחלה )ר״ן פ״ב( אמנם בבד נתבאר בסי׳ קב״ג סעי׳‬ ‫זניין אחר וודאי יפסול שהרי טבלבל פירושו של כט‬
‫ט׳ דנם בחש״ו יש שפוסלים אפילו בדיעבד וצ״ל‬ ‫ואדרבא טטקור הדין היה מקום לוטר דרק טאתוריו‬
‫דמחובר יותר אינו שכיח מכתיבת חש״ו ודע דנם‬ ‫אינו פוסל אבל מלפניו פוסל גם טצדי הנם או לפניו‬
‫במחובר דעת הרמ״ר‪ .‬לפסול מדרבנן נם בכתיבת‬ ‫‪'.‬לאחריו אטנם אין טעם נז ה לחלק ובן טשטע להדיא‬
‫טופס במו בסופרים במ״ש ו סו ר בשמו ע״ש אמנם‬ ‫טלשון הטור והרט״א אבל באמצע פשיטא דפסול‬
‫היא דעה •חידאה ולא קיי״ל בן )עב״ש םר!ע״ו לעניין‬ ‫'דמקירי הוא מד׳ י״ע ‪ :‬ההוא נברא וכו׳ שקל ס״ת וכו׳ אר״י‬
‫נתינת עיסש לכתסלה בקרן של סרה( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫!מאי ניהיש לה אי משוס מי מילין וכו׳ ומוה ראיה דרי! משום‬
‫לב בסי׳ קכ״ג סעי׳ ט׳ בארנו דזה שהפוסקים בללו להזמן‬ ‫ין מ״מ עגמ״מ כמ״ש הב״י ישם פ־רש״י שמא נתב לה גע‬
‫ברתורף אף שהוא מררבנן מי ם אלטוהו לזמן באלו‬ ‫מבהון וכו׳ ע״ש ודו״ק( נ‬
‫הוי מן התורה ע״ש ונראה דרק לחומרא אטרינן כן‬ ‫ב ט אין נו חבין נ ט על דבר המחובר לקרקע אפילו‬
‫ולא לקולא כגון שבתב הזמן במחובר וכלהתורף בתלוש‬ ‫יתן לה המחובר במו שהיא ואינו מחוסר קציצה‬
‫וודאי דפסול הוא מדרבנן אבל אינו בטל לעניץ‬ ‫ט׳׳ם ונתן בידה בעינן ואין כאי נתינה לידה דמחובר‬
‫אם קכלר‪ .‬קת שין מאחר שלא תצטרך טמנו גט ורבינו‬ ‫א״א ליתן מיד ליד• אלא קניית חזקה או כסף או שטר‬
‫הב״י בספרו הגדול נסתפק בזה וצ׳׳ע )והעיקר נ״ל משים‬ ‫ולא נתינה מיד ליד והירושלמי יליף לה מספר טה‬
‫חמן ^כלול בחורף ערש״י ב״מ ו׳ ‪ :‬ד״ה שערא ולא מסוס דיש לו‬ ‫ספר שהיא תלוש אף כל שהוא תלוש והרשב״א ז״ל‬
‫דין תורף ומ״ק( ‪:‬‬ ‫“‬ ‫הביא טעם זה ואע״ג דספר אתי לספידת דברים ט״ם‬
‫לג דבר ידוע בבל הש״ם דעציץ נ ^ ב מה שזרוע בו‬ ‫טדאפקיח בלשיון ספר טשמע דתלוש בעינן )שם( וטעם‬
‫או נטוע בו דינו בזרוע ונטוע בקרקע ושאינו‬ ‫ראשון בתב הרא״ש ז״ל )פ״ב סנ״ג( ומחובר הוה פסול‬
‫ן‬‫נקוב דינו בתיעוש ובנקוב אין חילוק בין עומדת על‬

‫הקרקע או על יתירות שיש הפסק אויר בין העציי‬
‫להקרקע )תום׳ גיסין ‪1‬׳ ‪ :‬ד״ה דילמא ושנת ס״א ‪ :‬ע״ש‬
‫דאורייתא והגט בטל וג״ם נין שני המעטים לעניין‬
‫עצי׳ןי נקוב שיתבאר ודינו כמחובר וניתן ‪ TD‬ליד‬
‫דלטעם הראשין אין דינו כשאר מחובר ולהירושלטי‬
‫וזהו בשל חרם ובשל עץ י״א רלא בעי נקיבד‪ .‬דאפילו‬ ‫דינו כשאר מחוטי )נ״ש סר‪,‬י״א( !‬
‫אינו נקוב בנקוב דמי )תוס׳ שם( וי״א להיסך והעיקר‬ ‫ר נ מו שמחובר פסול במו כן דבר שהיה תלוש ו חינ רי‬
‫דחרם וודאי בעי נקוב אמנם בשל עץ י״א דלא מהני‬ ‫לקרקע וביטלו להקרקע דינו כמחובר טטש )נ״י(‬
‫נקוב כלל )תוש׳ מניוות ס׳׳ד ‪ ( :‬וזה דבנקוב נחשב כקרקע‬ ‫אבל כשלא ביטלו אין דינו כמחובר וטיהו אם נשרש‬
‫אינו אלא הדבר הזרוע וד‪.‬נטוע כה אבל העציץ עצמו‬ ‫נ ל כך עד שצריך קציצה אפילו לא ביטלו פסול )שם(‬
‫תמיד דינו כתלוש ולבן בותבין גם על העציץ עצמו‬ ‫ואפילו כתבו וחתמו בתלוש ואחר חתימתו חזי וחיברו‬
‫אפילו הוא נקוב ומוסר לה העציץ בולו ולא חיישינן‬ ‫)וביטלו( ואח״ב תלשו ונהנו לה פסול ולא מיבעיא אם‬
‫שמא ישבור מקום הגם וא״כ הוה מחוסר קציצה‬ ‫אשרוש אחר כתיבה וחתימה אלא אפילו לא אשרוש‬
‫דווראי לא יפסיד העציץ ואין דרך לשוברו )תוסי‬ ‫;מי פסול כיון דפחוסוי מעשה מקמי נתינה דבעינן‬
‫נ״א ‪ (:‬ן‬ ‫כתב ונתן שלא יהא מחוסר מעשה משעת כתיבה ער‬
‫לד אבל אם כתבו על העלה של העציץ הנקוב הגט‬ ‫שעת נ תינה )עור( והר שנ׳א מכשיר בכה״ג )העזר לא‬
‫בטל מן התורה ולא מיבעיא אם מוסר לה הגט‬ ‫הביא דעתו( ‪:‬‬
‫על הם‪,‬־ץם ולא נפסקה היניקה מן הקרקע רוצה מחובר‬
‫גמור אלא אפילו מגביה העציץ מהקרקע ומוסר לח‬
‫כבר נתבאר דע״ם כרתי והעיקר היא הכתיבה‬ ‫לא‬
‫ולבן אם הכתיבה היתה במחובר אפילו תלשו ^ ד ם‬
‫דפסקה יניקתו ווצה כתלוש ם״מ הגם פסול דגד‪.‬י דאינו‬ ‫־‪.‬חתימות וחתמי בתלוש הגט בטל ואפילו הטופס‬ ‫מות‬
‫השלחן‬ ‫הלטת נ'ם'ן םימן קכר‬ ‫ערוך‬ ‫‪40‬‬
‫כגט שכתוב על המחק ועדיו על הנייר )ב״יז וחמ״ה‬ ‫נטל מן תתורה רזה לא טקרי לגבי גט קציצה טן‬
‫סקי״ר‪ (,‬ויש מנמגטין כזה ובשלמא בכתב על הטחק‬ ‫המחובר ולא מקרי מחוטר הלישה לפי שאוהד‪ ,‬הלישה‬
‫ועדיו על הגייר חיישינן שמא יזייף הגט אבל כשכתוב‬ ‫א־גה נ־כרה כלל וא״צ מעשה אחר אלא כמעשר‪ ,‬דבל‬
‫ככתובת קעקע הא א״א לזייפו )נ״ש שם( ויש טי‬ ‫ההלושים )ר׳ן ‪ (::‬ם״מ טררבגן פסול דגזריגן שמא‬
‫שאיטר הטעם דחיישינן שמא נם הגט היה כתוב סתם‬ ‫יקט־ם העלה ם; העציץ והוד‪ ,‬מחוסר הלישה דד‪,‬א‬
‫והוא זייפו וקעקעו )ב״ח( אבל טנלן לחוש לחשש כזה‬ ‫דרך לקצוץ העלה וכש־קטוס כוודאי נטל מן ההורה‬
‫כיון שעתד‪ ,‬בשהגט בא לפנינו אין בו חשש זיוף)כ׳ש(‬ ‫ולא ט־בע־א לרוב הפוסק־ם דפסדי גם בהלוש מחוסר‬
‫וגם אין לחיש שמא יטחוק החתימות ויזייף ויכתוב‬ ‫קציצה אלא אפ*לו למאן רסברי דפם־ל קציצה איגו‬
‫כגט איזה דבר רזה וודאי לא יעשה דא״ב לא יהיה‬ ‫אלא במחוגר מ״מ הנא גזריגן שפא יקטום בעודה על‬
‫ביכולתו לקיים החתימות )שס( ולכן צ״ע לדינא ומהנצר‬ ‫ה<ג־ץ ומחוסר קציצה מן המחובר הוא )נ׳ש ס־י׳ב( ‪:‬‬
‫מתבאר כדעה ראשונה ע״ש ;‬ ‫לה יש טי שאומר דלמעם הראשון שבארגו בסעי׳‬
‫לח אימתי מתגרשת ננ ט הכתוב על יד העבד בעבד‬ ‫ביט דפסול מחובר הוא מטעם דאין כאן וגהן‬
‫המוחזק ששלה הוא וד‪,‬גט כתוב ככתובת קעקע‬ ‫בירה דכעינן שיהן מיד ליד אם כהב על עלה של‬
‫ואומרת שהקנתה לו קודם הגט ואח״ב הקנה לד‪ .‬אבל‬ ‫עציץ נקוב וגתן לה העציץ כולו ולא פסק היגיקד‪,‬‬
‫כעבד שטוחזקין בו ששלו הוא וגט כתוב על ידו וד‪,‬יא‬ ‫והיא עשתה חוקר‪ ,‬מגורשת כיון שהעציץ הוא דבר‬
‫אומרת שנהן לה הגט בעבד זה והבעל אינו בכאן‬ ‫הגיהן מיד ליד )נ״ש סי‪,‬־״נ( ואע״ג דגתיגה דעציץ אינו‬
‫ונם אין ע״ם לפנינו וכיון שבחוב בכתובת קעקע א״צ‬ ‫כלים כיון שעדיין לא פסקד‪ ,‬היגיקד‪ ,‬והוה כמחובר‬
‫עיט כמ״ש וט״ט הוד‪ ,‬ספק גט וטעמא דטילתא דהא‬ ‫טי׳ט הקניין הוא בחזקה וענ״ו וגתן בירד‪ ,‬קריגן דר‪,‬א‬
‫אם היו באין לרון על העבד בדיני טמונות שהיא‬ ‫מגניה־ן אותה וניתן טיר ליד אמנם לא גראה כן‬
‫היתד‪ ,‬אומרת מכרת לי או נתת לי והוא היה אומר‬ ‫דבנט בעינן שהקניין תהיה על יד הנתינה שמיר‬
‫שהעבד מעצמו נבנם היה הדין עמו דקיי״ל דבעלי‬ ‫ליד )ינ״כ ה ת‪ (/‬וכיש דלהאן דס״ל דפסול דמהונר‬
‫חייס שיבולים להלוך אין דינם בשארי טטלטלין‬ ‫ר‪,‬־א טשום דאינו רוטיא דספר רוודאי הגט בטל ‪:‬‬
‫שהטוהזק יכול לומר אתה מכרת או נתת לי אלא יושב‬ ‫ל ו י״א רה״ה בעציץ שאינו נקוב דדינו כתלוש ט״ם‬
‫לבעליו כמ״ש בח״ם סי׳ קל״ה וכיון דלעניין מטון‬ ‫אם כתב על עלה שלד‪ ,‬ונתן לה כל העציץ נ״כ‬
‫א׳א לנו לד‪,‬חזיקד‪ ,‬בהעכד כשאין הבעלים בכאן‬ ‫פסיל לר‪,‬פוסקים דס״ל דנם בתלוש פסלה תורה‬
‫ומודים בזה ואיך נהירנה ע״י גט זה )גת׳ נ׳ ‪ ( :‬לפיכך‬ ‫מהוסר קציצה דגם בה נזרינן שמא יקטום ולא רמי‬
‫הוד‪ ,‬גט ספק וה״ה בכתוב על קרן של פרה בכה״ג‬ ‫לכותב על נייר גדול רלא נזרינן שמא יחתוך החלק‬
‫הוד‪ ,‬ספק ודווקא במוחזק שהוא שלו אבל בלא זה‬ ‫משום רקטיטת עלה נעשה בקל ורגילות לקט־ום העלין‬
‫אפילו כאין מוחזק שהוא שלה כיון דאין לד‪,‬בעל‬ ‫לפיכך גזרינן )ר‪.‬מ״ה ‪:‬־‪,‬י‪ (/‬וי״א דכשאינו נקוב דם־‬
‫חזקה בהעבר והפרה טוקמינן לד‪,‬ו ברשותה וממילא‬ ‫לבל התלושים ולא נזרינן שמא יקטום ולבן אם כתב‬
‫דמגורשת וכן במקום שמועיל החזקה בגון לאהר ג׳‬ ‫על העלה ונתן לד‪ ,‬בל העציץ כשר )ועב״י( ומשמע‬
‫שנים וכה״ג כשמועיל חזקה כמבואר שם בח’ ם נ״כ‬ ‫דהעיקר כדעה ראשונה רבעל דעד‪ ,‬השנייה הוא‬
‫היא מגורשת רכללו של דין זה הוא דכשנסתלק ממנה‬ ‫הרשב״א כחדושיו )נ״‪ ( : 6‬והוא עצמו מסתפק מ ה‬
‫טענת דיני טמונות ממילא שאין לנו כמה לד‪,‬וציא‬ ‫ע״ש ורע דבנתב על ההרס שהבשרנו כנקוב וכ״ש‬
‫הגם מידה ‪:‬‬ ‫כשאינו נקוב אבל צריכה תמיד לד‪,‬ביא עירי מסירה‬
‫לט ויש מי ששאל כזה שאלה גדולה דא״ב גם באינו‬ ‫לפנינו כשבאה להנשא בגט זה דחרס הוא דבר שיכול‬
‫מוחזק שהוא שלו ואפילו כטוחזק שהוא שלה‬ ‫להזרייף וכבה״ג צריך ע׳ ט כמ״ש בסעי׳ ה׳ ‪:‬‬
‫איך מגורשת הא כהכרח שקורם הגט יהיה של הבעל‬ ‫ל» כבר נתבאר כסעי׳ ב׳ רגט הכתיב על יד העבד‬
‫וא״כ הוד‪ ,‬כי ח ע לגו שהוא שלו )ב׳ש סקי‪-‬ז( והתשובה‬ ‫צריכה ע״ט דהוה כתב שיכול להזדייף ואם נכתב‬
‫כזה דכיון דאף אם הבעל היה טוען כן שהיא הקגתד‪,‬‬ ‫בכתובת קעקע א״צ עיט רכשקעקע א״א לזייף ונם‬
‫לו העבר והוא כתב עליו הגט ולא מםר לד‪ ,‬לא היה‬ ‫נתבאר שם דכתיבה כזו יש איסור דאורייתא או דרבנן‬
‫ביכולתו להוציא העבר מידה דהרי היא היתה נאמנת‬ ‫כמ״ש שם וט״ט הנט כשיר דלא חיישינן להסופר‬
‫לומר אמת שהקנתי לך אבל ע״ט שתגרשנ׳י בו והיא‬ ‫כשהוא רשע רק כמחלל שבת כט״ש בסי׳ קכ״ג‬
‫היתד‪ ,‬נאמנת עכ״פ להוציא העבד מידו מטעם דבעלי‬ ‫אכנס הערים החתומים בו נ״כ בכתובת קעקע צ״ל‬
‫חיים אין להם חזקה ולפ״ז ממילא דגם הגט כשר כיון‬ ‫שהיו שוגנים ראם הם מזידים הנט פסול ראפילו‬
‫שהעבד בחזקתה ורק אס יבא הבעל ויאמר שלא נתן‬ ‫בפסול דרבנן הערים נפסלים )נ״ש סקש״ז( וכן אפילו‬
‫לד‪ ,‬הגט י^א תהיה מגורשת והעבד ישאר אצלד‪ .‬וכל‬ ‫אם העדים חתמו סתס בלא קעקינ כיון שהגט כתוב‬
‫זמן שלא בא והכחישה מחזקינן לה בחזקת מגורשת‬ ‫בכתובת קעקע נפסל הגט בלא ע״ם מטעם אתר רהור‪,‬‬
‫)ת״ג(‬
‫כא«‬ ‫ה שלחן‬ ‫וןליכות לטץ סיק קכד‬ ‫עריו‬
‫צריבה להביאד‪ .‬עי ם אבל מפני שכשיש ע״ח אין אט‬ ‫)ת״ג( ובן יש מי »»אל ‪ hy‬מה שבחננו דלאחר נ׳‬
‫מצריכים שתביא ע״ם והעידי הרדמה אינם לפנינו‬ ‫שנים מגורשת והרי אין לאשה חזקה בנבסי בעג׳ה‬
‫שנשאל לר‪.‬ם לפיכך אנו צריכים לסמוך על ה או מ מ א‬ ‫וד‪.‬תשובד‪ .‬בזר‪ .‬דא״ב בכל מין גט שהיא מביאה איך‬
‫שבוודאי הקנר‪.‬ה לו )>״ל( ;‬ ‫מחזקיגן לה במגורשת והרי אין לר‪ .‬חזקד‪ .‬בהחפץ‬
‫מ ב חקק הנם על טס של זהב ונתנו לה אם נתן‬ ‫שהגט כתוב עליו בשאנו מוחזקים שהוא של הבעל‬
‫לה םתם אינו יבול לחשוב לה הכתובד‪ .‬בחשבון‬ ‫אלא וודאי ביון דעכ׳׳פ יש מחלוקת ביניהם שד‪%‬י אנו‬
‫הזהב של הטס דזה נתן לה לשם גט ומה שחייב לח‬ ‫רואים עב״פ שבתב גט ואשר‪ .‬בזו יש לה חזקה בנכסי‬
‫כתובה ישלם לבד זה אבל אם אמר לד‪ .‬ה״ז נימך‬ ‫בעלה שאינו מאמין לה )שס(;‬
‫וכתובתך ה״ז מגורשת ונם נתקבלה כתובתה כבדי‬ ‫מ כתב רביגו הב״י במעי׳ ז׳ היה הגט חקוק על‬
‫שיוי הטם ואין לומר דא״ב אותיות הנם פורחות יאויו•‬ ‫הטבלא ור‪.‬ערים עליו והוא יוצא מתחת ידה יאומרת‬
‫דהרי בל הטם הוא השלום כתובתד‪ .‬ואגן בעינן שיהא‬ ‫שנתנתו לו וחזר ונתנו לה אע״פ שהם מוחזקים בטבלא‬
‫הדבר שהגט כתוב עליו ש * ואין זר‪ .‬משלו די״ל‬ ‫שהיא שלה ה״ז מגורשת שהאשה עצמה כותבת את‬
‫רהוה כאלו אמר התקבלי ניסך ור״מחול לי כתובתך‬ ‫גיטה עב״ל וכ״ב הרמב״ם בפ״ר והמור ומקורו מגם׳‬
‫)ממיס וב״ש( ודווקא כשקבלה הגט ברצון דאל״ב איך‬ ‫)כ׳ ‪ ( :‬ו!‪.‬ין בזה רבותא כלל רק להשמיענו שלא גאמר‬
‫יבול ל ט פ ה שהמחול לו הכתובה )שס( אם לא שאומרת‬ ‫דאין לאשה דעת להקנות דבר לאחר באופן שר‪.‬אחר‬
‫מפורש שמוחלת )עת״ג( ויש מי שאומר דרווקא בשאומר‬ ‫יקגר‪ .‬לה מיד בחזרה ור‪,‬יד‪ .‬אפשר לומר דאין קניינה‬
‫בלעוון זה אבל אם אמר לה ה״ז גיטך ותפרעי כתובתך‬ ‫שהקנתה לו קניין ונמצא שגירשה בדבר שאינו שלו‬
‫בזד‪.‬ב שבו דאינו נ ט דא״א לפרש לשון זר‪ .‬על מחילה‬ ‫קט״ל דיודעת ל ה ^ו ת גם בכה״ג ואין לשאול ודדי‬
‫)ג״פ( ויש חולקים בזה )ת״ג( ובן מביאר טר‪.‬טור שכתב‬ ‫רבנן הקנו לו שכר הגט משלה כמ״ש בסי׳ ק״ב וא״ב‬
‫לשון פרעון ע״ש והטעם דנם לשון זה ה״פ היז ניסך‬ ‫למה אנו צריבין להקנאתה דכבר כתבנו שם סעי׳ כ״ז‬
‫ע״ם שהתפרע בזהב שבו כלומר שתחזיר לי שיעבור‬ ‫בשם הרמב״ן ז״ל דחז״ל לא הקנו לו רק אם נ תנה‬
‫כתובתך וזד‪.‬ו נ״כ כעניין מחילה )עת״ג( ובנתן לה‬ ‫מעות אבל כשהקלף שלה לא הקנו לו רבנן ע״ש ‪:‬‬
‫םר‪.‬ם אפילו אם יש חלק הרבה מהטס שאין הגט‬ ‫ויראה לי שזה שכתבו הטור והש״ע שאומרת‬
‫כתוב עליו מ״ם אינו נכנם בחשבון כתובתד‪ .‬דאוירא‬ ‫שנתנתו לו לא שצריכה לומר כן מפורש שנתנהו‬
‫דגם היא )נמ׳ נ׳ ‪: ( :‬‬ ‫לו דבאטת דדמב״ם לא הזכיר זה ונם מלשון הטור‬
‫מ ג לא יתן לה הנט בעוד הנתב לח ער שתייבש‬ ‫ג״ב נראד‪ .‬כן ע׳׳עז והסברא נותנת כן י א טו אמירתה‬
‫הכתיבה וד‪.‬חר‪.‬ימות יפה פן יהא קרוי כתב שיכול‬ ‫מעלד‪ .‬או מוריד אלא וודאי דאמרינן דמסתמא עשו כן‬
‫להזדייף ולא מטעם זר‪ .‬כלבד דהרי כותבץ על דבר‬ ‫דאל״ב לא היו הערים חותמים עליו וזה שנקטו שאומרת‬
‫שיכול להזדייף וצריכה לד״ביא עיט במו שנתבאר אבל‬ ‫אורחא דטילתא קנקטי ואפשר דמשום זה כתבו שהעדים‬
‫יש עוד טעם ד מ ה באלו בחב בדבר שאינו של קיימא‬ ‫חתומים עליו דדדי משום עצם הגט כשר נם בלא‬
‫)ממ״ס זב״ש( דבשעה שהוא לח יבול להעביר הכתב‬ ‫עירי חתימה כמ״ש בסי׳ קל״ג אלא וודאי דטטעם‬
‫וזר‪ .‬מעבב גם בדיעבד כמו שיתבאר בסי׳ הבא ולכן‬ ‫שבארנו כתבו כן ראל״ב כאמת לא נזיקין לה )נ״ל(‬
‫אם נתן לה בעודו לח יש לד‪0.‬רי‪.‬פק אם הגט פסול אם‬ ‫אבל מדברי הטור מתבאר דנם בלא עדים אמרינן‬
‫לאו דכאמת לא שייר לנךוא זה אינו מתקיים דד‪.‬א מיד‬ ‫דמסתמא הקנתה לו דהטור לא כתב שהעדים ההומים‬
‫יתקיים וצ״ע לדינא )פג״ש סקניא דרשתי נושה לסשיל‬ ‫אלא שצריכר‪ .‬להביא ע״ם ואם העדים חקוקים בעניין‬
‫וההמ״ח דעתו להכשיר( ולכתחלה נזהרים נם שוזעדים לא‬ ‫שאיט יכול להזדייף אפילו אין ע״ם לפניט מגורשת‬
‫יחתומו עד שתתייבש הכתב כמ״ש כס״ם ק״ל וחומרא‬ ‫ער״ל ומ״ט י״ל דאע״ג שלא הזכיר מקידם שהערים‬
‫בעלמא היא ולעניין החתימות יתבאר בם״ם קל״ג דאין‬ ‫חתומים בו מ״ם כוונתו כדברינו וה״ק דםט״נ אם‬
‫עיכוב גם בדיעבד ע״ ש‪:‬‬ ‫מביאה ע״ם לפנינו כשר מפני שהעידי מסירה לא היו‬
‫מן• יעו מי שאומר דאם זרק חול על הכתב ב ד ^‬ ‫מניחים למסור לד‪ .‬הגט אם לא היתה מקנית לו ואם‬
‫שעושין כרי לייבשו או שזרק עליו ע פ ח ת זר‪.‬ב‬ ‫הערים חקוקים ואינו יכול להזדייף אט םומבים על‬
‫ת פ ס ל הגט משום דהור‪ .‬בכתב על גבי כתב )ג״ש(‬ ‫עירי חתימה כמי ש)נ״ל( ומה שמסיים הרמב״ם והש״ע‬
‫אמנם אם זרק חול ווזעבירו ונשאר הבהב כמקדם כשד‬ ‫שחאשח עצמה כו תנ ת את גימד‪ .‬ר״ל דזו היא משנה‬
‫כט״ש בא״ח סי׳ ל״ב ויש מגמגמיס על עיקר הדבר‬ ‫בנימין ונ״ג ו( רמזה מייתי הגם׳ שם ראיה שאשת‬
‫ום״ל דאין זה כגדר כתב ע״נ כתב וזרק עפרות זר‪.‬ב‬ ‫יודעת לחקטת עי ש וחרטב״ם מסיים עור שאין קיום‬
‫שבא״ח שם היי ט שנתן עליו בל כך שאינו ניבר כלל‬ ‫הנם אלא בחותמיו אם אין שם ע״ט עכ״ל ווצצרך‬
‫הדיו אבל בנתינת חול שמתנין מעט אין קפידא כל‬ ‫לזח משום דאליב הרי ביכולת לשאול אצל עירי‬
‫בן )»״ת( אמנם כל חסופרים מדדים שלא ליתן חיל‬ ‫המסירח אם חקגתח לו אם חייט ®וריבים שתמיד‬
‫ושארי‬
‫חן‬
‫‪I‬‬
‫ה של‬ ‫הלכות ניטץ סימן קני קנה‬ ‫ערוך‬ ‫‪42‬‬
‫מ ו ולפ״ז תפיהני מובא על הדמכ״ם והטור והש׳׳ע‬ ‫ושארי םייגי אבק על הגט אלא םי'בשי ‪ 0‬אותו נ ח פ ה‬
‫שלא הזכירו דין זה נשום מקים ולנד מרכינז‬ ‫או כנגד האור‪:‬‬
‫הרמ״א נסי׳ ק״ל סע•׳ ז׳ שכתב דבק שני עודות כ׳הד‬ ‫מ ה ודע דננ ם׳) ב׳ ‪ ( :‬הלכה פסוקה דספר אחד אצר‬
‫ע״י דבק הגט פסול מנפק ע״ש ומעטו משום שני‬ ‫רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים ואם כתב הגט‬
‫הפרים ואיך השמיטו דין כפורש כש״ם בלי חולק‬ ‫על שני ניירות אינו נט ווה ששנינו כמשנה דנימין‬
‫ודוהק לימד רס׳ל כפירש״י כסוטה שם דאפילו כחתיכה‬ ‫)ת״‪ ( : 1‬שייר מקצת הגט וכתבו נד ף השני נשר שם‬
‫אחת בשני עמודים פסיל נסיטה משום שגי ספרים‬ ‫איירי בקלף אחד בשני עמודים כיריעות ס’ ת )תיכ׳(‬
‫ע״ש וממילא דממשנה דגיטין שס מוכח דליתא לדין»־־‪,‬‬ ‫חה ששנינו כסוטה )י״ח‪ (.‬נ הנ ה כשני דפין פסולה‬
‫ונצטרך לומר דדברי הגט׳ הוא אליבא דריה״ג)כ׳׳^ ‪( :‬‬ ‫משום דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים‬
‫דלא דריש ספר לספירת דברים כמבואר שס ואנן קיי״ל‬ ‫זדו כשני קלפים מפוררים )שם( ואע׳ג דאג ן קיי״ל דספר‬
‫כ־כנן דלספירת דברים היא דאתי דא״ב איך פריך‬ ‫לספירת דברים הוא דאתי ולכן לא מצרכינן דווקא קלף‬
‫הש״ם שם בפשיטות ותיפוק ליה דספר אחר אם‪,‬־י‬ ‫כבסוטה כט״ש נסעי׳ ט״ו מ״ם דרשינן גפי דרשא זו)שס(‬
‫רחמנא וכו׳ וצע״ג ז‬ ‫ואין מקרא יוצא מידי פשוטו שספר כתיב כלשון יחיד‪:‬‬
‫בטה כותבין גט ותקון הכתיבה והקלף ‪ .‬ובו ס״א סעיפים ‪:‬‬ ‫‪p‬כ^‬
‫שם ע״ש אלא ו!דמי דקליפית הם של קיימא ודם וחלב אי» ‪0‬‬ ‫א שגו חכמים כמשנה )י״ש ‪ ( .‬בכל כותבין בדיו בסם‬
‫ש׳ק ידי׳ק(‪:‬‬ ‫כסיקרא ובקוטוס ונקנקנתום ובכל דבר שהוא של‬
‫קיימא אין כותבין לא נמשקין ולא במי פירות ולא ג לשין הרמב׳׳ם הוא דצרי־ דכד שרישומו עוצד‬
‫כמ״ש וכן היא לשון הש׳׳ע אכל הסיוד כתב כותכין‬ ‫בכל דבר שאינו מתקיים ע״ש דיו הוא קיעג־רום ובערכי‬
‫אל־מירר וסם פירש״י אורפימנ׳׳ט ויש שפירש הגט בכל רנר שרישומו ניכר ונר עכ״ל וי״א שמחולק־ם‬
‫אפערטענ״ט ויש שפירש מין אדמה שבאי זאטוט נים הם לדינא דלהטור א״צ שיהא עומד ומתקיים לזמן רב‬
‫איקארי בארץ יון וסיקרא פירש״י צבע אדום שקורין אלא כל שרישומו ניכר לפי שעה כשר )ב׳׳הב״ש( ותימא‬
‫מיניא״ו ויש שפירשו ראטהעל מעניג והברטנורא פירש גדולה לומר כן רהא המשני‪ ,‬הצריכה דבר המתקיים‬
‫סם שורש עשב שקורין לו סמא וסיקרא אבן שצוכעין ועוד אטו כמי פירות אינו ניכר אלא הפסול הוא מפני‬
‫בה אדום וקומום הוא מין שרף שקורין נומ״א וקנקנתום שאינו מתקיים ולכן ברור היא שנם הסיור מצריך דבר‬
‫פירשו בגם׳ חרתא ראושכפי ופירש׳י אדרמנ׳ט ית־ס׳ המתקיים )פר׳׳ח זנ׳ש( וזה שנתב שרישימו ניכר‬
‫ורשב״ם פירשו רהיא קרקע ירוקה שקורין ויט־יאול״י אררכד‪ ,‬כוונתו שנם לזמן א‪*.‬וך בעינן שיהא רישומו‬
‫וכ״ב הרע׳ב ובערבי זא׳׳ג ויש שפירש קופ ער וואסער ניכר כלומר דיודאי נ־מ שך הומן אץ הכתב טיב‬
‫כבשעת הכתיבה ומ׳ט בעינן שיהא נייר הרושם גם‬ ‫והבל אחד ‪:‬‬
‫ב וז״ל הרטב״ם ברפ״ד אין מתנין את הגט אלא לאהד זמן וכעין זד‪ ,‬הוא לשיון הרמכ״ם פי׳׳א טיגיכת‬
‫נדבר שרישומו עומד כגון דיו וסיקרא וקומוס דין ט׳ו שכתב אין הכיתב חייב עד שיכתיב כדבר‬
‫וקנקנתום וכיוצא בהן אבל אם כתבו בדבר שאינו הרשום ועומד וכי׳ ע׳ש ועוד י״ל בכוונתו דבעינן‬
‫עומד כנין משקין וטי פירות וכיוצא בהן אינו גט שיהא מתקיים וניכר דיש שמתקיים ואינו ניגר כמו פי‬
‫עכ״ל והשמיט סס ששנינו במשנה ולא ידעתי למה עפצים על קלף מעופין כמו שיתבאר וכן מי מילין‬
‫ונראה שנמשנד‪ ,‬שלפניו לא היתר‪ ,‬הגירסא בסם וכן שנבלע ד‪,‬נתנ בתוך הנייר ואינו ניכר מבחוץ ואינו מועיל‬
‫כתב זה )שם( ‪:‬‬ ‫הוא במשנה דירושלטי ע׳׳ש ואין נ״ם לדינא דכל דבר‬
‫שרישומו עומר כשר■ והתוספתא ופ״ב( הוסיפה קליפי ד תניא)שס( בתנו באבר בשחור ובשיחוד כשר וכלשון‬
‫זד‪ ,‬העתיקי הרי״ף והרפי״ם ד ל שם וכתב שאין‬ ‫אגוזים קליפי רמונים ורם קרוש וחלב קרוש ע״ש ויראה‬
‫לי דיש איזה ט׳ם בתוספתא דלפי הנראה רם קרוש כותבין כר‪,‬ן לכתחלה והטור חולק דנם לכתהלה כוחכין‬
‫וחלב קרוש אינו דבר המתקיים ולבר זה לפי עניין בהם וכתב הטור ואבר פין־ושו חתוכי אבר טעידכים‬
‫התוספתא שם כהכרח יש איזה טעות ע״ש וקליפי במים כלומר ששף העופרת כמים ומשהירן)רש״י( והוד‪,‬‬
‫אגוזים נראה דד‪,‬יא הקליפה החיצונה שהיא ירוקה ורכה כדיו אבל אם כתב באבר עצמו שקורץ כלאי״י‬
‫דאלו הקליפה הקשר‪ ,‬הפנימית אינה ראויה לכתיבה פעדע׳׳ר הנט נ ט ל מן התורה )ב׳׳ש סי‪,‬״ב( ושחור הוא‬
‫והגם דבתוספתא שבת )פי'נ( נ״כ הגירסא כבתוספתא פהמין והיינו ג״ב שכתש דפחטין במים ועירב כמים‬
‫דניטין מ׳ ט גם שם מוכח רט״ם הוא ע״ש )דמפיים ועשה מזר‪ ,‬דיו אבל אם כתב כפחטין עצמן אינו גט‬
‫בזה הכלל נתב בדנר שאיגו של קיימא וני׳ זלגירסתיט לא ושיחור הוא אררמנ״ט כן הוא להטור ולפי סוגיית השים‬
‫שם ונפירש״י עיש »‬ ‫»י נ נלל דמי שאינו ש״ק ננוזינה ולמה על מה שכווזב יזשיב‬
‫שנל‬
‫בב«‬ ‫השלחן‬ ‫‪noVi‬ן קכוו‬ ‫‪»0‬‬ ‫עדוך‬
‫ב ה ם) »״ א סקטינ( ולט״ו כגיטין שכותבץ מתוך >מ‬ ‫כין‬ ‫מםחם ‪ rfi‬סחוטי‬ ‫ה‬
‫אב‪ S‬מד מני ס‬
‫אהר ני ב יש להקלדכוודאי טסח הנ ם רגיל הסופר בו‬ ‫אנרא למיא חונ ר א ד״א שדעחו ל היי ר דבאנר‬
‫אך בנ ם כל עי^• דין זה הוא חומדא בעלמא דהא העדים‬ ‫כעד ובסיא ד אנ ר א אסולוכן כ»דוור)נ״ח זלס״מ( דאץע‬
‫קודם חתימתן קוראין הגט ונם הרב ^ ר א אותו מקודש‬ ‫טטרש טר‪ .‬עהע* ‪ 0‬טחלק כ ץ אנו א לטיא ראנרא‬
‫ואחר הנתינד‪ .‬ואם יהיה איזה חסרון יושישו וכיון שאין‬ ‫כהיפך םוויר»‪ 8‬ףי ותטזד זאדדבד‪ .‬דאכר תוה כתב וטיא‬
‫זח מדינא רק מפני החומרא כוודאי ראוי להחמיר‬ ‫דאכרא לא ו«ה כתב ואין»ה סכרא כלל אלא הרםכ*ם‬
‫לבחהלה ^ ר א הסוטר כל תיבה ק ר ם כתיבתו א ט ^‬ ‫טיל רכשניהם כשר חה שהע״ם מחלק אינו אליבא‬
‫כשכותב מתוך נ ם אחר ובן המנהג ז‬ ‫דהלכתא)דדב חולק על שמואל ע״ ש()נ״י ומר״א יהפר״ס(‬
‫ח בותבץ אוחו במי עטעים והוא שלא יהיה הקלף‬ ‫יכן טתכאר מדכרי ד כי ט הדנרא שנתב בטעי׳ ב״ י״א‬
‫מעופץ מפני שאין מי עפעים ניכר בו ואם כתב‬ ‫הא רכאכר כשר חיי ט חתיכי אכד סעורכיט בטיט‬
‫אינו נם וכן כל כיחוא בו כן כתבו הפוסקים וביאור‬ ‫אכל אם כתב באבר עווטוטסול ויש לחוש לוה לכהחלה‬
‫הדכריס דהנה הדיו שהסופרים עושים הוא ממי עטזדם‬ ‫עכ״ל וכיון שכתב שדק לכתחלה יחו שלזה שים ד סיל‬
‫ומקנקנתוס שהוא ץטער־וואסער ומקמום שהוא נו ‪*0‬א‬ ‫דבדיעבד בשניהם כשר ואנן למעשה עריכין לחוש‬
‫ומכשלין אותן כ « ב ויש מוסיפין נ ס העשן הנדבק‬ ‫לכל הדעות י בין באכרא וכץ כטיא דאכרא וכןבטהטין‬
‫ככלים שקודין דו״ס וז « םוו‪ 0‬דיו שבמשנה כמ״ש‬ ‫הוה סטק נ ם ודע דהערוך פירש ס ^ ש אחר על שחור‬
‫בסעי׳ א* שבלשון אשכנז הוא קיענ־־דום במו שכתוב‬ ‫שזהו בלי של ברול שרושטין בו ושיחור טירש טחט‬
‫כסרד הגט של הר״מ שהבאנו וי ח ע שהעיקר מקיום‬ ‫ולהערוך בכלי וו בשר עביט בדיעבד ולמעשה « ת‬
‫הכתב הוא המי עפעים שקודין נל״ם אמנם הוא‬ ‫ט ט קנ ם דלרש״י והבור אין הכוונה על הכלי אלא‬
‫כעעמו אינ ט ש ת ר וכשיכתבו בו על ’ דכד לבן לא‬ ‫כ מי ש‪:‬‬
‫יהא ניכר הכתב ולבן אס הקלף מעופץ ת א לבן ואיט‬ ‫ו בטי מה שנתבאר בל מיני דיו כשר לכתיבת נ ם‬
‫כתב במי עטעים לבדו אבל כשאינו מעוטץ ת א ש ת ר‬ ‫ורק שהכתב יתקיים לוטן מרובה ואין נ״ט כץ ד^‬
‫וניכר הכתב ובן בל ביוצא בדברים אלו ובנם׳ שם‬ ‫שחור לא מם או ירוק אבל דיו לבן וודאי אין לועשיר‬
‫חשיב מי טדי״א וטידש״י מי גשמים ולשץ אחר מים‬ ‫דדיו לבן על נייד לבן וודאי ד איט ניכר היטב ומיהו‬
‫ששורין בו פרי ש ת א בעין עפצים עב״ל ‪:‬‬ ‫כתב רביט הרט״א דיבתחלה ט הנין לכתכו בדיו טובה‬
‫ס יראה לי ברור רעל נייר שלט אי ט כתב כלל במי‬ ‫כמו שכוהבין סטרים ואין לשטת ע כ׳ ל מיהו כמקום‬
‫עפצים בלבד דהגייר שלנו ת א לבן ואין מי עטצים‬ ‫עיגון ודחק יש לכתוב בכר טיני דיו ויש טי שטטקטק‬
‫בלבד ניבו• עליהם כעל קלף סעופץ ואין לומר דדוקא‬ ‫על מין דיו טוב טאד והייט שהדיו מבהיק שיקרין‬
‫על קלף מעופץ אינו ניבו• לפי שאין עי פ ח מוסיף על‬ ‫נלאנ״ץ)ג״ס( וכתב שדרמ כשטתייבש הכתיבה יפה‬
‫העיפ ‪ p‬ולכאורה נ ס לשון הש״ם מודה כן ש או ^ שם‬ ‫אחר יום או יוטים טשרים וקופוויס האותיות מהנייר‬
‫שאץ מי מילין על נבי מי מילין ובן מורה לשון המור‬ ‫והוי כדבר שאיט סתקיים ע״ש ו איט בן דהא וודאי‬
‫מ״ם זיל בחר טעמא והחוש מעיד כן תי ע לדינא ‪ .‬ודע‬ ‫רשומו ניכר תמיר )ת״ג( ועוד רםעווםה אינה עוכרת‬
‫רבםרר נ ס מהר״ם שהזכרט אות ל״ב כתב רכשכותב‬ ‫מעולם אלא סחמח סיבה ואין זה עניין לאינו מתקיים‬
‫הנם בסי עפציס לא יהא הקלף סעוטץ אפילו אם‬ ‫)ג״מ( ואנחנו לא שטענו זה מעולם ואדרכא ה«טרים‬
‫מערבין בו נ ס שאר דברים תוברי ם עכ״ל ואין אלו‬ ‫מהורים אחר דיו בזה נם בכתיבות ם״ת תפילין ומזוזות‬
‫אלא דברי תימא דהרי החוש מעיד דבשמערבין הגומ״א‬ ‫נראיט מפרי תורות משנים רבות ועדיין הדיו מבהיק‬
‫והקופערמואםער משוזיר מאד וניכר אפילו על קלף‬ ‫ולא ‪ T‬ע ט טעם המפקפק כזה ‪:‬‬
‫לבן שבלבניס והרי הקלפים שלנו רס טובים ומעובדים‬ ‫ז עוד כתב בשם סדר הנם דיש מחםירין עור לומר‬
‫יותר םעים ‪ p‬ועב״ו כותבים ס״ת בדיו כזה וניכר ת ט ב‬ ‫רהסופר יקרא בל אות תחלה י^דם שיכתוב כמו‬
‫וכן מצאתי לאחד מזעדולים שכתב כן בפשיטות)ניב״י‬ ‫בספרים עכ״ל ומה שכתב לנןיא כל אות הוא חומרא‬
‫ספ״ה ודנרי הד״ס י״ל לר^ת נתיס׳ גיפין י״פ ‪ .‬ולא יר^ל כן‬ ‫יתירה ואין בו טעם קריאה והרי נ ם כס״ת א״» לקרא‬
‫פ״ש ודו״ק({‬ ‫האותיות רק לקרא כל תיבה בט״ש ביו״ד םי׳ ר עיד חאלי‬
‫י נרסינן בירו שלמי)ס״ב ה״ג( וכתב ולא וחקק וכתב‬ ‫זהו טה״ד חו״ל בל תיבה וכן זדאבסדר הנם של הרב‬
‫לא מטיף וכתב לא השופך ו ת ה חקיקה יתבאר לטניט‬ ‫רי מיכל ר׳ יחפש שנדטם כש״ע אחר גמר ההלכות‬
‫ומטיף מקרי שעשה נקודות נ קו ח ת בתמונת האותיות‬ ‫זרש באות ע״ח וביו״ד שם נתבאר דאפילו כשכותב‬
‫ויש שם פלונתא דחד אסר דבשע ‪ T‬ב ת?ץרות ו תי ט‬ ‫מסטר אחר המונח לפניו מ״ט * מן ל ‪*9‬ות כל תיבה‬
‫שהעביר עליהם ה^ל מ ם ונעשה באיתיות שלימים בשר‬ ‫^ ד ם שיכוזבנה מיד\ בא״ח סי׳ ל*ב לעניין תפילץ‬
‫וחד אמר דאפילו ככה״ג פסולים דאין זד! כתב כמן‬ ‫מבואר דכשכותב בע״ש דריך ל^־ות ^ ר ם כל תיבה‬
‫שמתחלה לא כ תג כצורת האות ממש ושופך מפרש‬ ‫)ל« כשכותב מחוך הכתב והמעט מפני שהוא רגיל‬
‫שם‬
‫השלחן‬ ‫הלכות נימין סימן קנון‬ ‫עוון־ו‬ ‫‪44‬‬
‫מם דשופך הנ חנ וגבלע נהגייר ואיין גיברים האותיות כדמובח בש״ם מנחות )ל״ד ‪ ( .‬ע״ש ונראה רבנט אינו‬
‫מבחוץ והנה דין חקיקה כתבו הפוסקים ובן דין שופך כשר רק הקיקד‪ .‬ולא כתיבה על האבנים דאע״ג דלא‬
‫שהרי בתנו כמה רינים כה׳ג שצריך שיהא ניכר הכתב בעינן כתיבה תטה בנט כמו שיתבאר מ׳׳ם דבר‬
‫אכל רין מטיף לא הזכירו כלל ותטיהני שהרי אין הולק המתקיים בעינן כמו שנתבאר וכתיבה על האבנים‬
‫מפורש בש״ם שלנו כזה ואפשר דס״ל כיון דהש״ם אינו דבר המתקיים כדמוכח שם כגט׳)••!׳ש כתס׳ ד״ה‬
‫מביא ברייתא רוכתב ולא וחקק )כ׳ ‪ ( .‬ולא הכיאה הך ונתכתס ונז׳ דנתינה תמה לא שיינא על האבנים לשי שאין‬
‫התקיימות עכ׳׳ל( ‪:‬‬ ‫דמטיף דבירושלטי בחרא ברייתא היא ש״ם דהש״ם לא‬
‫ם״ל בן וזה שלא הביאה שופך דיתירא היא דמקורם יד החקיקד‪ .‬כשר בנם כין על אבן כין על טסי‬
‫מהכת ובלבד שיחקוק גוף האות כין שחוקקו‬ ‫ביאר שם הש״ם דין זה ע״ש ועוד ראיה טרקיי״ל בגט‬
‫כשאין יורעין לחתום דמקרעין להם נייר וזלק וממלאי ן מבפנים שהאותיות יהיו שוקעים וסביב האותיות מ ל ט‬
‫את הקרעים דיו כט״ש בסי׳ ק׳ל וכ״ש רנכה״ג מקרי ובין שחוקק האות מבחוץ כאופן שהאותיות בולטות‬
‫כתב ואע״ג דכנט התירו זה משום ענונה ם״ם ענ״פ מבפנים וסביב האותיות שוקע דאין נ' מ בין כשהאות‬
‫מוכח דבכה״ג כשר בדיעבד עכ׳׳פ דמטיף עדיף מזה שוקע או בולט וכל זה כשעושה מעשה כגוף האות‬
‫והירושלמי באמת כדין דטקרעין להם נייר חלק פריך אבל אם נהאותיות אינו עושה כלום רק שעושה מעשה‬
‫על זה והלא כתב ראשון הוא ומשני כשמרחיבין להם סביב האותיות ות־כיותם והאות נשאר ממילא הגט‬
‫הקרעים והעדים אין ממלאין כל רוחב הקרע ע״ש )תיש׳ בטל וזהו שאמרו כנם׳ )נ׳ ‪ ( :‬דחק תוכות פסול וחק‬
‫מ׳ ‪ :‬מביא זה ע״ש( ולפיכך שפיר פוסל מטיף אבל הש״ם ירינות כשר דחק יריבות כשעושה מעשה נד‪.‬אות‬
‫שלנו ומכשיר נם כלא הרחכה כ׳׳ש דמטיף כשר וצ׳׳ע עצמו וחק תוכות מקרי שעושה מעשה בתוכיותו‬
‫לדינא ובוודאי אם אירע כתב כזה הוה נט ספק ובחצוניותו ולא בהאות עצמו וכשם שבחק יריבות‬
‫כשר בין שר‪.‬אות שוקע ובין שהוא בולט כמו כן בחק‬ ‫כשנתנו לה ‪:‬‬
‫י א כתב הרמכ׳׳ם כפ׳׳ד דין ז׳ המקרע על העור תוכות פסול בין שהשק־ע מבפנים את תוכות של‬
‫תבנית כתב או שרשם על העור תבנית כתב האותיות ונשארו האותיות בולטות ובין שהשקיע מבחוץ‬
‫ה׳ז כשר עכ״ל ובירושלמי שם הנירסא הקורע על את התוכות ונשארו התוכות בולטות מבפנים והאותיות‬
‫העור כתכנית כתב כשר הרושם על העור בתבנית שוקעים ואפילו עשה חותם וחקק את הגט בהחותם‬
‫כתב פסול והרמב״ם עצמו כה׳ שכת פי״א כתב נ׳׳כ כדרך שעושין בעלי מטבעות נם זה מקרי חק תו מ ת‬
‫בן הקורע חייב והרושם פטור ובבר תמהו עליו ואינו נט מן התורה דלא מקרי כתב בלל )גת׳ שס ‪( :‬‬
‫ט ו וכיון שחק תוכות פסול לפיכך אם נפלה טיפת‬ ‫הרשב״א והר״ן ז״ל מה שמכשיר בגט כרשם על‬
‫ריו לתוך האות ואין האות ניכר אינו יכול לר‪.‬עביר‬ ‫העור ובתוספתא הנירסא להיפך דמקרע פסיל ורשם‬
‫בשר ובוודאי משובשת היא וכל מה שכתבו כדברי הדיו ולתקן האות דהוה ליה חק תוכות דכיון דבטל‬
‫הרמב׳ם אינו עולה יפה ולענ״ד נראה להריא מדברי האות ע׳י טיפת הריו כשיעביר הדיו וישאר האות‬
‫הטור שדעות נפל בספרי הרמג׳ם דהרי הטור הביא הרי עושה מעשה בתוכיותו ולא בהאות עצמו וכ״ב‬
‫כשמו המקרע על העיר ובו׳ או שרשם על הטבלא בא׳׳ח סי׳ ל״ב לעניין ס״ת תפילין ומזוזה ע״ש ואין‬
‫חילוק כין דיו לח ליבש דלא כיש מי שרוצה להקל‬ ‫ובו׳ ע״ש וזהו חקיקה שיתבאר ;‬
‫י ב וז׳׳ל רבינו הב״י בסעי׳ ה׳ הקורע על העור תבנית בלח כן הסכימו ח ב הפוסקים ואפילו נפלה הטיפה‬
‫כתב כשר אבל הרושם על העור תכנית כתב אחר שנגט־ האות )ג״ש( כשהוא כהתורף ונשתנית‬
‫פסול וי״א בהיפך ויש טי שמכשיר בשניהם עב״ל צורת האות אבל כשלא נשתנית צורת האות יכול‬
‫והי׳׳א בהיפך הוא לפי נירסת התוספתא ונבר נתבאר למחוק טיפת הריו רלא מקרי חק תוכות כיון שהאות‬
‫היתד‪ .‬ניכרת )ב״י( ועט׳׳ש בסעי׳ י״ט ‪:‬‬ ‫שהעיקר הוא כגירסת הירושלמי )הגר״א( ויש טי‬
‫ט ז ורבינו הרמ׳׳א כסעי׳ ח׳ כתב דיש מחמירין אפילו‬ ‫שמכשיר בשניהם זהו לפי גירסת הרמב״ם והעיקר‬
‫האות ניכר וכן גוהגין עכ״ל וזהו לבתחלה אבל‬ ‫כדעה ראשונה ומ״ט למעשה בכולהו הוה ספק גט ‪:‬‬
‫יג זה שכתוב בתורה וכתב לה ספר כריתת ה״ה בדיעבד כשר כשעת הדחק ועיגון )אסרוניס( ואין טעם‬
‫חקיקה על העץ והאבן מקרי ג״ב כתיבה שהרי נבון כחוטרא זו נם לכתחלה דכיון שניכר האות אין‬
‫הלוחות כתיב בהם כמה פעמים לשון כתיבה והיו זה עניין כלל לחק תוכות ונראה דהחוטרא לכתחלה‬
‫חקוקים על האבנים כדכתיב חרות על הלוחות ובפ׳ היא משום היקף נויל ואף דבנט אינו מעכב מ״ם‬
‫חכא בהאבנים שהקימו כעבר הירדן כתיב וכתבת לכתחלה צריך היקף נויל נם בגט )וכ״מ מנוב״י סי׳‬
‫על האבנים ואף ראפשר דהתם היתד‪ .‬כתיבה ולא פ״ה ששי׳ כן ע״ש( והאטת דממקור הרין )תהרי״ר‪ ,‬שורש‬
‫חקיקד‪ .‬ט׳׳ט וודאי דנאכנים עדיפא חקיקד‪ ,‬מנ תינ ה נ׳ה( מתבאר היוונה דנם זה נוגע לחק ‪h‬ובות ואין‬
‫דכתינה א״א להיות כתיבה תטה טשא״ב בחקיקה הפירוש כגון שנפלה טיפה באות והאות הוא בתקונו‬
‫דפשיטא‬
‫כ ג **‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫קנח‬ ‫זלכות גיפץ‬ ‫;!חך‬
‫דמגילה רדוו^ו ‪ tfip‬שנעשה אות תות תק תוכות‬ ‫* ‪ Ma've 0‬אץ &עם פ?ה להוומיי יהנווגה ‪ mn‬כנין‬
‫סן התורה אכל אם נכתב בהלכתו ואת*כ ^ קלקול‬ ‫עגגעו בסעט רגלי הה״י והקו״ף לגנן וניכר עהנניעה‬
‫נשתנית צורתו והסירו הקלקול תשאר האות ב ‪0‬נךם‬ ‫;עשה אחיב וניכר הה״י והקו״ו* אבל עב״® מ י‬
‫אין זה פנצל סן התורה )נ^זז( ולגר ‪ m‬רחוק הדנר‬ ‫הנגיעה אין האות בתקונו וזהו שקורא אפילו האות‬
‫שמן התורה יתבמל הנם ע״י חסרון אות או אפיל^‬ ‫;יכר כלוסר שניכר שאין זה סתהלת כתיבתו ולכן‬
‫תיבה ואף בתורף יתבטל מן התורה שהרי במה‬ ‫וודאי יש לו^מיר מפני חק תוכות וכלל הדברים הוא‬
‫לעזוטת כפולים יש בגס ונתבאר בסי' קכ*ו סעי* ‪*0‬א‬ ‫•אין האות ניכר מקרי כשנפל סיפח והעביר כל »ודת‬
‫ע״עז‪:‬‬ ‫זאות וניכר מקרי שהאות ניכר היטב והקל^ל שלו‬
‫כ י*א שאס נפלה מיפת שעור• על האות או בתוך‬ ‫‪:‬ראה לעין שגעשה ע״י הפלת הדיו ולא מכתיבה‬
‫האות אע״פ שהאות אינה ניכרת יכול לגרור השעוד•‬ ‫ראשונה מיוע עב״פ כיון שלתקנו שישאר אות נזורך‬
‫ולסלקה ואין כאן חק תוכות )סר״יז זמנ״א בסי׳ ל״ג‬ ‫גרירת הטיפה הוה כחק תוכות ואין להקל רק בשעת‬
‫ס קנ״נ( ויש שחוכך להחמיר דגם זהו כחק תוכות )פית‬ ‫זיחק כשכבר ניתן הגם או במקים עיגון אף כשיא‬
‫םיץ״ג בשם ג״ס( וכן משמע מט״ש בא״ח סי׳ שים‬ ‫ניתן עדיין‪:‬‬
‫דבמסיר שעור‪ .‬מפנ?|‪ 0‬ויעז בו מ^ס לכתוב שתי אותיות‬ ‫יז ומטעם זה שכשניכר האות אינו אלא חומרא‬
‫חייב ע״עז ונלע״ר רכשעדיין העזעוה רכה יבול לגודרה‬ ‫בעלמא לבן יש מי שכתב אם נפלה מיפת ריו‬
‫דאין זה רק ככיסוי בעלמא ואיט דומה לדיו לח דדיו‬ ‫‪.‬׳לא נשתנית זנורח האות ומיהר הסופר קודם שנכלע‬
‫כשטפל על האות נס כשתא לה מ״ם נעשד‪ .‬הבל‬ ‫הדיו בהנייר ומצץ הדיו בלשוט וקנהו מעל הנם ואינו‬
‫אחד משאיב בשעות אבל כשהשעות נתייבש וממילא‬ ‫׳יכר שהיה בו מחק דיש להקל נם לבתחמ! דהא אפילו‬
‫דביטל את האות א״כ כשיגרדז תמד‪ .‬לחק תוכות וצ״ע ז‬ ‫אם נתייבשה לא היה משנה צורת האות והיה רשאי‬
‫כא אם נפלה טיפת דיו באות ונראית באלו היא‬ ‫מן הרין לנוררה ולכן כשעדיין לא נתייבשה ולקקה‬
‫מגוף האות ועדיין ניכר האות לחנוק דלא חכים‬ ‫בלשונו יש להקל גם לבתחלה אכל אם באשר יתייבש‬
‫ולא טיפש אלא שנעשה גגו של אות או י רן של אות‬ ‫היה משנה צורת האות אין להקל בלקיקה כשהוא לח‬
‫עבר‪ .‬אין בזר‪ .‬פסול דהא אף אם יניחגו כך כשר ראין‬ ‫^ג״ס( וכל זה דווקא כשנפלה דיו שחור לתוך האית‬
‫שיעור לכמות האות וממילא דגם י מל יתקט ולגרור‬ ‫אכל אם נפלה דבר שאינו שחור כל כך כמו קאווע‬
‫עבותו דלא ביעו מי שרוצה לפסול נס ככה״ג )פר״ח(‬ ‫וכיוצא בזה שגם בהנפלו ניכר ה‪:‬תב אלא שמנרע‬
‫וכן כש^ץ קטן כל דהוא יוצא מטף האות באופן‬ ‫איתו במראהו אין חשש בזה ומקנחה ודיו)שם(‬
‫שאיט משנה מצורת האות כלל אלא שה^ץ יוצא ג״ב‬ ‫אד‪:‬ט אם לפי מראית העין יהיה נראה כמחק יש‬
‫כשר )שם( וימל לגרור הקוץ ‪:‬‬ ‫להחמיר דהא אנן מחםריגן במחקין כנם כמו שיתבאר‬
‫כ ב יש אותיות שא״צ גרירר‪ .‬בחקונם רק לד‪.‬וםיף מעט‬ ‫‪,‬‬ ‫בס״ד ‪:‬‬
‫בצורת האות כגון כפין ביתין דלתין רישין וזולתם‬ ‫יח אין שום תקנה לנט שנפסל כשהאות נתקלקל‬
‫אין זה חק תוכות )רינ״ש ס״ו( ופשוט הוא דאם טעה‬ ‫רבס״ת יש תקנה למחוק ולכתוב על מכךם המחק‬
‫וכתב בית במקום כף או דלית במקום ריש מוסיף על‬ ‫אבל כנם אין כותבין על המחק מפני חשש זיוף‬
‫העוכי ועושה כמו עיטל ובן •להיפך מוסיף על העובי‬ ‫דאפור להיות בגט שום מחק או טשטוש אפילו בין‬
‫ועושר‪ .‬זוית ופסול זה איט אלא בתפילין ומזוזות‬ ‫אות לאות משום חשש זיוף )ב״ש סקי״א( סיוע בם ‪p‬ם‬
‫כשכבר כתב אח״כ מפגי שהוא שלא כסדרן ולא בס״ת‬ ‫עיגון יש תקנה בכל טעות אפילו טעות גמור לגרר‬
‫וכ״עז בגט )פר״ח( אבל שיגרור מעובי האות ולעשות‬ ‫ולכתוב על המחק ואפילו לדידן שאין טקיימין שום‬
‫עטל שיהא דומר‪ .‬לריש או לעשותו בזוית שיהא‬ ‫מחק ט״ם כשר בשעת הרחק )שם( וכן עשה הט״ז‬
‫דומה לדלית וודאי דר‪.‬וה חק תוכות אכל כשמוסיף על‬ ‫הלכה למעשה בשעת הרחק )שם( ואף שהרגיש בטעות‬
‫עוביו הוה דרך בחיבד‪ .‬אבל אס נפלה טיפת דיו לר‪.‬וך‬ ‫אחר כתיבת כל הגם מ״ם יכול למחוק ולכתוב ואף‬
‫הבית ונראית כפי או שדיפסיד צורתו וכן שאר אות‬ ‫דהוה שלא כסדרן אין עיכוב כנט שלא כסדרן רק בתפילין‬
‫שנפסד צורתו אף שלא נשתנה לאות אחר פסול ואין‬ ‫ומזוזות מעכב כסדרן)שם( ועל הרב המסדר את הגט‬
‫תקנד‪ .‬לגרור הריו שזהו ממש חק תוכות)ב״י ‪6‬זיס‬ ‫מוטל להבין אם יש שעת הדחק בנם זה אם לאו ובעיקר‬
‫כל״ב( ‪:‬‬ ‫דין חסרון אות עמ״ש בסי׳ קכ״ו סעי׳ ם״א )ודו״י‪: (,‬‬
‫כ ג אם עעזח תיבה חלוקה שנראית כשני תיבות והיד‪.‬‬ ‫יט ודע שכתבנו כסעי׳ ט״ו דכנתקלקל כל האות‬
‫בצד החלוקה תיבת שין יש עצה שימחוק אחד‬ ‫ונשתנית צורתה אס יעביר הדיו דעזאר האות‬
‫‪0‬ר‪.‬ג' ראשים ויעשה ראש אחר וימעוכט מעט כאופן‬ ‫כמקרם הוי חה תוכות בן הסכימו כל הפוסקים אבל‬
‫שלא תתראד‪ .‬עוד בחלוקי‪ .‬אבל אס עשה מקודם ראש‬ ‫מה שי״א )כ״יו( דבטל הגט מן התורה חולקים רבים‬
‫רביעי לחשין וחמעזיכו ואחיב מחק אחד בהשלשה‬ ‫בזה דמתשו׳ הרשב״א)סי׳ חרי״א( מתב ‪ v‬ע״פ ירושלמי‬
‫ראשין‬
‫ד‪,‬שלחן‬ ‫הלכות גיט'ן סיטן קכה‬ ‫עחך‬ ‫‪46‬‬
‫לחוש לעיגון ובהכרח לתקנו לגט זה לא יפרידנו בםכין‬ ‫ראשין הוה כחק תיכות ורלא כמי שמכשיר גם נ כ ה׳ג‬
‫מטעם חק תוכות אלא יגרור כל דדגל נמ״ש בא״ח סי׳‬ ‫)נ״ס וסר״יז( וכן אם כתב שגי תינית כהיבה אחת אם‬
‫ל״ב ואף שצריך לכתוב הרגל על הגרר ועכשיו אין‬ ‫יש יתור אות גיגיהם יטחקגו ויתראו כשגי תיבות ) ש ס (‬
‫נוהנין לקיים שום מחק בגט באשר יתבאר ם״מ במקום‬ ‫וכן גראה שיכול לגרור טעוני האות לעשותו רק נדי‬
‫עיגון הוד‪ ,‬גט בלא קיום רהא מותר לכתוב על דבר‬ ‫שיתראה כשני תיבות וכן להיפך להוסיף על עוביו כדי‬
‫שיכול להזדייף כשנותן לה בעידי מסירה כמ״ש בסי׳‬ ‫שיתראה כתינה אחת דהרי אין שיעור לענותן או‬
‫קכ׳ד וא״ב כל הפסולים טשום חשש זיוף כשנותן לה‬ ‫לדקותן של אותיות וגם א־ן זה עניין לחק תוכות‬
‫כע׳׳ט כשר כמקום עיגון וכל החומרות שהוזכרו כסי׳‬ ‫דהאות תיא כמקדם רק שנתענה או נעשה דק וגם אין‬
‫זה מפני חשש זיוף אינו אלא כשאין כאן מקום עיגון‬ ‫ד ‪u‬ונה בשביל עצם האות אלא לקרם להאות השגי‬
‫)חמ״ס סקכ״ה( ואפילו בתורף יש להכשיר כט״ש‬ ‫או להרחיקו ממנו )גמ( ‪:‬‬
‫בסי׳ קג״ד ‪:‬‬ ‫כ ד יש מי שרוצה לוטר ראם נדבק רגל הה״א כחום‬
‫כ ז ואפילו קורם החתימות אינו יכול לתקן רק במקום‬ ‫השערה דק מאד להגג ותנוק דלא חכים ולא‬
‫עיגון ) ב׳ ש סר‪,‬כ*ד( ואע׳ג דבדביקות אותיות יכול‬ ‫טיפש עדיין קורא אותו ה״א יש להקל להפריד החוט‬
‫לתקן קודם החתימות אף שלא במקום עיגון כמו שיתבאר‬ ‫השערה וחלקו עליו רבים ונרולים דכשאנו רוא'ם שינוי‬
‫מ״ם דיבוק בה״א וקו״ף שהוא תקון בנוף האותיות‬ ‫כאות איט תלוי כקריאת התנוק )ועמ״ש בסי׳ ר‪,‬נ״י סעי׳‬
‫אינו יכול יתקן גם מקודם החתימות שלא במקום עיגון‬ ‫‪0‬׳ ידי״יס ואין האות תלוי בעכותו או ברקותו רטה לי‬
‫)שס( הגם דבס״ת יכול לתקן וכן בתפילין ומזוזות שגורר‬ ‫עב וטה לי דק ופנצל )ריד׳ך יער ' ח וע״ת( וכן שני אותיות‬
‫כל הרגל כגט שאגי שאסור לכתוב על הנרר ועל‬ ‫שנדבקו יחד באופן שנפסד צורת אות אחד לנטרי אין‬
‫המחק כט׳ש )שם( ולדעת רבינו הרמ״א שיתבאר נם‬ ‫תקנה לגרוד הדיבוק דזהו חק תוגות אלא בס׳׳ת יש‬
‫בדביקות אותיות אינו יכול לתקן שלא במקום עיגון‬ ‫תקנה לגרור הרגל של האות לגמרי ולחזור ולכתוב ובנם‬
‫מיהו בדיבוק יש לד‪,‬קל למעשה גם שלא במקום עיגון‬ ‫דאסור לכתוב על המחק אא״כ במקום דחק ועיגון אין‬
‫אבל לא בגוף האות )שם( ז‬ ‫לזה תקנה ויכתוב גט אחר אם אין דחק בזה וכן‬
‫כ ח כתב הטור יש שטצריכין לעשות זיונין בגט‬ ‫כשהיה צריך לעשות מ״ם פתוחה ונמשכה ידו ונסתמה‬
‫באותיות שעטג״ז ג״ץ ובספר התרומה כתב שא״צ‬ ‫איט יכול לגרור הדביקות רהו״ל חק תוכות אלא צריך‬
‫ויש למנוע מלעשותן עכ״ל דכיון שאין רגילות לעשות‬ ‫לגרור בל החרטום וא׳צ למחוק כל הטם )נ׳ש סר‪',‬׳ג(‬
‫תגין אין לשנות המנהג כדי שלא להוציא לעז על‬ ‫ובס״ת חוזר וכותב על המחק ובנם אין הקנה אא'כ‬
‫גיטין דראשונים ועוד שיש הרבה סופרים שיעשום כמו‬ ‫היה שעת הדחק וכט״ש ויש שהחמירו בתורף אפילו‬
‫מקלות על האותיות לבלתי ידעו לעשותן כוצנן וע״י‬ ‫במקום עיגון ויש להקל נטקום עינון ושעת הרחק‬
‫כן יקלקלו הכתב שלא תהא נקראת אות הלכך טוב‬ ‫)פב״ש שס זבת׳ג( ‪:‬‬
‫לחדול ולעשות כמנהג וכ״כ הסמ״ג )נ״י( וכן פ סר‬ ‫כ ה וכתב רביגו דרמ״א במעי׳ ט״ז רגל' ה׳ א וקו״ף‬
‫בש״ע סעי׳ ז׳ דאם יש מי שרוצה לזיין מוחין בידו‬ ‫שנוגעין יש לפסול אפילו בדיעבד מיהו אם תנוק‬
‫ע׳ש ואם עשה תנין בשעת הדחק ועיגון הגט כשר‬ ‫יכול לקרותו יש מכשירין במקום עיגון ולנתחלר‪ .‬אסור‬
‫)חמ׳ח ‪0‬רךי( ושלא כשעת הרחק צריך לכתיב גט אחר‬ ‫להפריד בסכין אלא יכתוב גט אתר ודווקא שלא במקום‬
‫מפני לעז גיטין הראשונים ודע דחשש לעז על גיטין‬ ‫עיגון אבל במקום הדחק שיש לחוש לעינין יתקן‬
‫דדאשונים אינו אלא בדבר שאינו אלא חומרא בעלמא‬ ‫כסבר ; הרב ועבא״ח סי׳ ל״ב כיצד יתקן ועס״י קנ״ד‬
‫אכל אם מעיקר הדין נראה לשנות לא טשגחינן על‬ ‫סעי׳ ט׳ ח עב״לז‬
‫חשש הוצזזת לעז על דדאשונים )ב״ש סר‪: ('',‬‬ ‫כ ו ביאור דבריו דרגלי ה׳׳א וקו״ף כשנונעין אינו מועיל‬
‫כ ט כתב רביט הב׳׳י בסעי׳ ו׳ נהו‪.‬ו להחמיר שיהיו‬ ‫אף כשתנוק יכול לקרותו כמ׳׳ש דכל שאין צורת‬
‫האותיות מוקפות גויל ואם יש בו אותיות דבוקות‬ ‫האות עליו כמו שנמסרה למשה בסיגי אין שם אות‬
‫יגרור ביניהם להפרידן עכ״ל ביאור דבריו דמרינא א׳צ‬ ‫עליו )ב׳ש( אמנם במקום עיגון כשתנוק יכול לקרותו‬
‫היקף גויל כגט דבס״ת תו׳׳ם משום דכתיב וכתבתם‬ ‫וכבר ניתן הגט בלי תקין כשר בשעת הדחק דסמנינן‬
‫בעינן כתיבה תמה לפיכך צריך שיהא כל אות מוקף‬ ‫א^־יאת התגוק ואפילו המחמירים בסעי׳ כ״ד מודים‬
‫גויל ולא בגט דא״צ כתיבה תטה ומ׳׳ם נהנו להחמיר‬ ‫במקום עיגון ושעת הדחק שא״א להשיג גט אתר ועור‬
‫גם כגט מפני שאין האות נראית יפה בשדכוק אות‬ ‫קאמר אם עדיין לא ניתן הגט נ״ב לכתחלה אם אין‬
‫לאות ולכן מקילינן כשנדבק אות לאות להפרירן ואין‬ ‫לחוש לעיגון לא מהני אפילו אם יגרור בל הרגל‬
‫בזה חק תוכות דהא אינו נוגע בגוף האות ונם למטה‬ ‫ולחזור ולכתוב כהוגן דבס״ת מד‪,‬ני כה״ג מ״ט בגט‬
‫בעינן לכתחלה מוקף גויל כבס׳ת וזה שאמרנו דמדינא‬ ‫דאסור לכתוב על המהק לא מהני זה וכ׳ש להפריד‬
‫א׳׳צ היקף טיל וכשר אפילו נדבק אות לאות זדע כשלא‬ ‫הגגיעד‪ ,‬בסכין דאסור משום חק תוכות אמנם אם יש‬
‫נשתנח‬
‫כ ד ‪47‬‬ ‫השלחן‬ ‫‪ pe‬קפח‬ ‫חלשת‬ ‫ערוף‬
‫תבתינה עןומה אמנם לבתחלה נבץ שהסיפר קיום‬ ‫גמיעה ‪ m it‬האו« ע״י בך ו מעיק י מל לקרותו‬
‫שיכתיב בדמי״י לראות בהגט מה שזוריך לתקן ‪:‬‬ ‫‪:‬שאינו יבול מןי תי שנשתנה »ירת האות סדינא פסיל‬
‫לג בחב רביט זדמ״א כסעיי ד׳ דלא סקרי חק‬ ‫;הה״מ היד ‪1‬חמ*ח סיו״י( אסנם לא שבית שע״י דיבוק‬
‫תיבות אלא כשכל האות נעשה כך אבל אם »ריך‬ ‫אית לאית ישתנה ילבן לא כתבי וין נשתנה צידת‬
‫עריץ לתקן שיהיה אות כשר עב״ל ותימה שהקיל כל‬ ‫אות בדיבוק אוה לאות )יממורןדקמקהניש סיף!( אגל‬
‫בך והרי בחבוק אוחיוח ייאץ עי ‪ *9‬לוהמדינא החמיר‬ ‫אס נשתנה דין נגילת דיי לחיו האות יש מ ן דאיט‬
‫ובן בנפל מיפת דיו לתוך האות והאות ניכר החנרוי‬ ‫יכיל להעב ‪ T‬הריי ד מ ה הק תיכית בשנשיעה יכל‬
‫במ״ש יבתק חי ט ת רהיא פסול תורה הקיל כל בך‬ ‫הפוסקים טורים ט ה )זדנרי הני^ו צ״פ( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫יסה לי כל אות יטה לי סקזית אות הא לא נחשב‬ ‫י* אבל רבינוהרם״א בתברי״א דאין לה‪o‬ר ‪ T‬האיתיית‬
‫אות ער שיהיה בולו כתקוט ובאמת יש מי שמלק‬ ‫אס נונעין יכן נוהגין ויש מקילין בשעת הדחק לת»‬
‫כזה ומיל דנם מקעתי טסל )סר״ס וג״» >‪r .‬״‪ ■j‬מושי׳‬ ‫קודם שיחת® הערים כשהבעל מדוח לתקן עב״ל‬
‫פיא פ״ש( ייראה לי ת ם רביט הרנרא לא בעזים ‪P‬‬ ‫‪:‬יאיר דבריו דייא אפילי לא נשתנה ןיורת האות ותניק‬
‫רחק תיבות קאטר ודבריו ארה נדפט בטעות בסעי*‬ ‫יכיל ליץ־יתו ט׳ ע אין להפרידן שלא בשעת הדחק ילא‬
‫ד♦ ארעא דחק תיבות מה שייך לסעי' ח׳ ברץ נפל‬ ‫‪ V‬לם״ת ת ם לכתחלה ניררין ו מ כרי שלא חיסרו‬
‫מיפת חי לתוך האות רכזה שפיר קאטר דביץ דהאות‬ ‫ייננו דבר שבקתשה אבל בנס אץ בו קתשה ייכתבו‬
‫נכתב כתקוט אך בנפילת הדיו נתבטל ובהסרת הדיו‬ ‫אחר )חמיח( ואץ ‪ m‬אלא מסרא בעלמא ולבן בשעת‬
‫מזר להיות אות ייבר בארט בסעי׳ י״ט דמן התירה‬ ‫‪ p m‬מפרידין אמנם «צ קורס החתימות דלאחר‬
‫במן שנכתב כחקוט אין זה חק מ ט ת אלא מדרטן‬ ‫שחתמו כפסול מה טיעיל התקין)שס ‪0‬ק״פ( ובלא ןיייי‬
‫ע״ש ולפ״ז וודאי דאם נפלה מיפת דע וקלקל האות‬ ‫הבעל נ‪r‬כ אין יכולים לתקן דכבר עשי ^י חו ת ם אך‬
‫ונם כשהסיר הריו עדיין לא נתקן מדיר לנמור בכתיבה‬ ‫ממרא יתירא היא דמם״נ אס כשר בלא התנךן הרי‬
‫את האות עזומו אץ זה עניין לחט חונות ן‬ ‫א״ע תקון בלל ואס אינו בשר בלא התקין הרי עדיין‬
‫לן• י״א רלפ״ז אס נפל מעט חו יכול למטיף רע‬ ‫לא עשה המפר שלימתו ד ט ל לתקן נס כלא »יייו‬
‫ולעשות מהרע שנפל ומהריו שמפיף עד או ואו‬ ‫בגרש בסי׳ קב״ב )»ר״א םק״מ( ואפשר רכיונתו‬
‫ולא ועה תק מ ט ת דאע״ג רתחלת האות מ א ע״י‬ ‫מודאי הסופר ימל לתקן נם בלא ןייייו רק אחר איט‬
‫הרע שנפל נדם כל שזוריך לסייע לגמר האוח כשר‬ ‫יכיל לתקן בלא דיויו שהבעל לא ע שמ לשליח‬
‫)ביש פיךה בשם כ״י( ויש מלקים בזה) שר״ח( דאין חילוק‬ ‫להאחר )ונ״מ מסס״ח פי׳פ שכהב אנל נלא גיוי הנפל‬
‫כין מקעת אות לכל האות וכן כשלא לשמה כשכתב‬ ‫וד יטל לתקן גס וולהי הסושי( אטנס באמת טלשץ הדא״ש‬
‫מקזות אות שלא לשמה ניב פ טל )שס( ונס לדין‬ ‫בתשיי טובח ת ם לאחר החתימות ובלא ןייוי הבעל‬
‫הקורם לפי מה שבארט אעו חסה דכשם נעשה האות‬ ‫יש לתקן כם‪:‬ץ‪ 0‬עיטן כשלא נשתנה ןיירת האות ובן‬
‫מקודם בכשרות טשאיב בכאן)>״ל( ז‬ ‫‪,‬‬ ‫רשאים למסור לה בלא תקון כלל ולכן בנס השליה‬
‫לה עור כתב שם דייא דלטוחלה יש להחמיר שלא‬ ‫‪ ,‬לטנךם האשה יש לםמוך על זה )חס״ס שם( ‪:‬‬
‫מ מ ב כקלמס של ברזל שלא לבא לידי חקיקה‬ ‫ל א וע^יי דברי רבעו הרנרא שהחמיר בזה תמוהים‬
‫עב״ל ואע״ג דאין שום חשש בזה אף אס יבא לידי‬ ‫מאר שהרי בנגיעת רנלי מ וקוף שמרינא אסור‬
‫חקיקה דהא מקק את האות עזומו וכשר כמו שנתבאר‬ ‫מ״מ חקיל בפ^ם ‪7‬גין במ״ש בסעיי ב״ה ילבן יש ‪0‬י‬
‫מים יש למש שמא יבא ליח חקי^ז מכו ת )ביש(‬ ‫שאומר שטעות נפל בדברע יבזו״ל דש מקילין בשעת‬
‫ועוד דלכתחלה מוב יותר שלא ל ^ ק ב ל ל אלאלכמב‬ ‫הדחק אי לתקן קורס יבי׳ יר״ל דבשעת ^ ח ק סקילץ‬
‫)הנר״א( ועור שמא י מ ה הנייר דק ו מ ח של ‪9‬לםם‬ ‫לנמרי אי ליתני כמי שזעא בלא תקין אי שיתקן )»ן‬
‫יחקוק הנייר ועקוב האות טקב מפולש ויהיה טקזות‬ ‫והוא נס מלא עייי הבעל ואם איט שעת הרחק יתקט‬
‫האותיות כנקכים ומקזותם ברע ולפעמים יהיה הסרק‬ ‫קודם החתימות יבזייוי הבעל)ת׳^ג( ואיך שיהיה כוונתי‬
‫והנקב סמוך לאותעת ולא תהיעח מוקפות טיל )נ״ס(‬ ‫למעשה הסכימו נ חלי אחרונים )חפ״ח וכיש מו״ג(‬
‫והדבר פשוט שבשעת הרחק כשאין ץלם‪ 0‬אחרת אין‬ ‫דבשעת הדחק בשר בבל עניין אי ליתן לח בלי תקץ‬
‫למנוע הנס בשביל זה כי אץ שום טעם בזה מרינא‬ ‫כלל אי לתקן מי שיומה נם בלא עעיי ולאחר הההיטית‬
‫והיא מסרא בעלמא ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יכל זה כשלא נשחט »ורת האותיות ‪:‬‬
‫לו והנה בשוס מקוס אין טתכין בקולמס של ברזל‬ ‫לב ורע רכל מקום שבתבי הפוסקים לתקן קורס‬
‫אמנם מיש רביט הב״י בסעי^ ביב שיש מי שכתב‬ ‫החתימה יש לכתחלה לתקן גס קןרם שסייסו‬
‫שיש להקפיד מלכתוב הנס ב^לסס של כנף אלא‬ ‫יהיה ממסר‬ ‫בתיבת הגם בדת משה וישראל כ ח‬
‫בשל קנה עניל חה לא ראיט ולא שמעט וכמעט מ א‬ ‫מעשה כץ כתיבה לנתינה )ס״ו( ואינו אלא מסדא‬
‫מן הגסנעות שהכתב יעלת בטוב ‪ s p a n‬הבאר תגולת‬ ‫‪ n w o id t o i w 7 f m‬יוחדה סקרי ‪nVTD iD m‬‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קכה‬ ‫ערוך‬ ‫‪48‬‬
‫לט כתבו הטור והש״ע בסעי׳ ט״ו לא יהא בו שונ‬ ‫שחכיד אחר בווילנא זיוה לכתוב בקנה ולא עלתה לו‬
‫טשטוש ולא יכתבו על המחק עכ״ל והטעם‬ ‫וגם ייי׳ ר סי׳ רע״א כתב כן בס״ת וגם בם*ת אין‬
‫משום חשש זיוף וי‘כן יזהר שלא ירד שום זילוף או‬ ‫דהגין כן אמנם בימי חכמי הש״ם ניאה שכתבו ס׳ת‬
‫שום לחלוחית על הנייר דכשכותבים על זה נראה‬ ‫תו׳ם בקנה )תענית כ׳ ‪; ( :‬‬
‫כמחוק וכשיפלו גשמים על הכתב אין נותנים הגט‬ ‫לז דדכה מהגדולים הסכיבו דגט הנדפס וכיוינו לשמו‬
‫דנעשה שחור והוי כדבר שיכול לזייף וכן לא יכתוב‬ ‫ולשמה ונחנו לה הנט כשיר דהרפו_ הוא חקיקה‬
‫על המחק מטעם זה )דמייר‪ ,‬וכ״ש( ולכן אם בא זכיב‬ ‫וחקיקה באותיות עצמן כשר כט״ש ועוד דאין זה חקיקה‬
‫ומשך הדיו לא ימחוק ויניחו כמית שהוא אם לא‬ ‫אלא כתיבה ממש דמה לי אם דוחק העט על הנייר‬
‫נתקלקל האות ולא יהיה בין תיבה לתיבה ובין אות‬ ‫או שדוחק הנייר על האיתיות של עופרת )כ׳ש וס׳׳ז כיי׳ד‬
‫לאות שום דבר מתוק ודבר שיכול לזייף ולכן אין‬ ‫סי׳ רע״א ינר׳ח וג״ס ות״ג( ופשיט דרווקא כשהטדפיס‬
‫כותבין על שום גרר )שס( ולא יכתוב על שום נקב‬ ‫הוא ישראל גדול ומכוין לשמו ולשמה ובחסר אחד מכל‬
‫שאין הדיו עובד עליו דיתראה כמחוק או כגרר ואש‬ ‫אלו ■אינו נט אכל חתימות העדים אינו כשר במעשה‬
‫היה הנקב כצר האות ולא כהאות עצמו אין חשש‬ ‫הדפום דהא צריכים להכיר חתימת ידם ממש ולכן‬
‫בזה )המ׳ח( ;‬ ‫מוכרחים לכתוב ככתב ממש ) פ ר ׳ ה ( ויראה לי אע׳ג‬
‫מ אמנם כל דברים אלו אינו מרינא דהרי נתבאר‬ ‫דנט כשר נם בחקיקה כט׳ש ט״ם אם הבעל צוה‬
‫בסי׳ קכ״ר שמותר לכתוב על דבר שיכול להזדייף‬ ‫להסופר לכתוב והוא חקקו או להיפך הוה שינוי‬
‫כשיש ע״ם לפנינו ורק לכתהלה יש ליזהר שמא ימיתו‬ ‫בשי׳יחיתו ופסול ואע״ג דבלשון תירה כתיבה והקיקה‬
‫עיט )נ׳ש( ולכן במקום עיגון כשר )שש( וכן אם בבר‬ ‫אחת היא שהרי בי‘וחות יציקי היה חקיקה וכתיב לשון‬
‫ניתן הגט א״צ נט אחר )נ״ל( דאינו אלא חומרא בעלמא‬ ‫כתיבה מ*מ בי^שין בני אדם אינו כן ומ״ם לדינא יש‬
‫שמא ימותו ע׳מכמ״ ש ובאמת גם לזה יש תקנה לקיים‬ ‫להסתפק כזה רי״ל דאין זה שינוי דהבעל אינו מקפיד‬
‫המחקים והגררים אך גם בזה גהגו להחמיר שלא‬ ‫בין זל״ז וזהו כמו שאמרו חז״‪ '.‬בעניינים אחרים מראה‬
‫לעשות שום קיום בגט והטעם לפי שאין משנין לשון‬ ‫מקום הוא לו ולכן לרינא צ׳ע ויש לילך לותימרא ‪:‬‬
‫הגט ממה שנהגו וגם מפני שצריך לכתוב י״ב שורות‬ ‫לח מצד הסברא נראה דאין שום ספק דאע׳׳ג דהקיקה‬
‫ולא יותר ואם יקיימו מה שיהא נכתב על המחק ועל‬ ‫כאות עצמו מקרי כתיבה כמו שנתבאר מ׳ ט‬
‫הגרר יהא מוכרח להוסיף על הלשון ועל השורות‬ ‫’‘רקום או לארוג או לתפור אותיית בנם לאו כתיבה‬
‫)ב׳׳יז וג״ס( ולכן צריך המסור ליזהר ולהכין שאם עד‬ ‫היא בלל ותדע שהרי התירה קראן כמלאכת המשכן‬
‫כרי כתיבת נט אחר יכול להיות שיתבטל הגט ותשאר‬ ‫מעשה רוקם מעשה ארג ורקימה היא מעשה מהם )יומא‬
‫עגונה אין להחמיר בכל זה כיון שטרינא בותבין על‬ ‫ע״כ ‪ ( :‬ואינו דומה לחקיקה שהתורה קראה לחקיקה‬
‫רבר שיכול להזרייף‪:‬‬ ‫בתיבה בכמה מקומות כמ׳ש ובן משמע בנימין )נ׳ ‪( .‬‬
‫מ א וז״ל רבינו הב׳׳י בסעי׳ י׳ט גט שמחק בו אות‬ ‫ע״ש אלא דרבינו הב״י נסעי׳ כ ׳ נ כתב אם רקם או‬
‫או תיבה או שתלה בין השיטין אם מטופס הגט‬ ‫ארג או עשה במעשה מחט אותיות הנט י״‪ »+‬דלאו‬
‫ה״ז כשר ואם מן התורף אינו גט ואם חזר ופירש‬ ‫כתב הוא עכ״י‘ ומשמע להדיא דיש אומרים דהוה כתב‬
‫בסוף הגט שאות פלונית תלויה או על המחק אפילו‬ ‫וכתב בספרו הגדול רמדברי רש״י בנימין שם משמע‬
‫מתורף הגט כשר כשארי שטרות והקיום יבתבנו קורם‬ ‫דזה שרקימה איני כתב אינו אלא כשמוטל על הבגד‬
‫כרת משה וישראל ועכשיו נהגו להחמיר שלא לקיים‬ ‫ושני ראשיו תחובים אבל כרקימה בכנר ממש‬
‫מחק הנט עכ״ל וכבר בארנו הטעם בזה ובמקום עיגון‬ ‫מקרי כתב ע״ש וכן משמע קצת מם״ש כיו״ר סי׳‬
‫או בדיעבד כשר אפילו כאינו טקויים כיון שיש ע׳ים‬ ‫רפ״ג דכמו שאסור לכתוב פסיקים במו כן אסור לחרות‬
‫)כ׳ש( ובכר נתבאר דנם הזמן נהשב מן התורף )שס(‬ ‫בעצים או בזהב או לרקום נבנד־ם ע״ש שהביא זה‬
‫ורע דהטופם השייך להמשך עניינו של גט מה שבלעדי‬ ‫מתשו׳ הרמב״ם ז״ל ולפ״ז אם אירע כן למעשה הוה‬
‫זאת אין שום קשר להדברים פשיטא שזהו ג״כ מכלל‬ ‫ספק גם)ונ״כ הסר״ח( ובוודאי אינו אלא חומרא בעלמא‬
‫התורף ונם בהתורף מה שאינו מעכב מדין תורה‬ ‫דמהיכי תיתי לרמות זה לכתיבה וזה שהחמירו ברקימת‬
‫ודרבנן כמו כפילת הלשון נבלל בהטופס כן פסק רבינו‬ ‫פסוקים הוא משום בזוי קדושה אמנם לפי מה שפירש׳י‬
‫ד‪,‬ב״י כתשו׳ )סי׳ ם׳( כללא רמילתא רתורף מקרי מקום‬ ‫ביומא שם דברקיטה מתקנים תחלה הצורה ע״י צבע‬
‫שם האיש והאשה וכן קשר חיבות שיהיה מוכיח שמגרש‬ ‫וודאי דהוה ספק גט מפני הצבע )ונזה מתורז קזשית‬
‫את אשתו ובן מקום הר־ את מותית לכל ארם ומקום‬ ‫הנ״ס מל הנ״י ע״ש ודו״ק( ולפי שהדבר הוא רחוק‬
‫ודין ומקום מינאי לרעת כמה פוסקים יכן עיקר )פר״ח(‬ ‫המציאות שיארגו או ירקטו נט לשמו ולשמה אין‬
‫וככר נתבאר דהזמן אנו מחשבים לתורף לחומרא ולא‬ ‫להאריך בזה ולמעשה פשיטא ראם אירע כן יש להחמיר‬
‫לטלא וכן ג״ל נמקום כתיבת הגט ומקום עמידת‬ ‫בכל גווני »‬
‫חאיז«‬
‫כה **‬ ‫השלחן‬ ‫ו!לט« ני‪ 8‬י ן » ן ‪» p‬‬ ‫עחך‬
‫הכתיבה כותבין בן אין זה שיטי כלל ואדרבא עריך‬ ‫‪D»M‬‬ ‫זא'ש והאשה נחשבם כתורף ^חומרא ו^א‬
‫לכתוב לכתחמז כפי מקום וע תיבה )ג״ס( ומ״ם‬ ‫‪ p»St‬הטור והש״ע נ סי׳ ^ ״ ג סעי׳ ג׳ משטע להדיא‬
‫למעשה קשה להורות כן רסוף מוף אם א״א לקרותו‬ ‫ראינם כלל עניין לתורף ע״ש ו»״ע ‪:‬‬
‫במקום הנתיגד‪ .‬וודאי רועה נ״כ נם פסול וזד‪ .‬שעריך‬ ‫‪? 1‬ב וכתבו הרסב״ם בפ״ר והטור והש״ע עריך שיהיה‬
‫לכתוב כפי מקום הכתיבד‪ ,‬זוע כשנם במקום הנ ת עה‬ ‫אותו הבתב מבואר היטב עד שירעו הקטנים‬
‫יבולים לקרותו אלא שדתמונה הוא בפי מקים הכתיבה‬ ‫‘קרותו קטנים שאינם לא נבונים ולא סנלים אלא‬
‫בזה וודאי שכותבין כפי תמונת מקום הבתיבר‪ .‬אבל‬ ‫‪:‬ינונים ולא יהיה בחב טעוקט וטבולבל שמא תרמה‬
‫אם א״א ניק־ות כלל במקום ועתיגה חוד‪ ,‬נם פסול‬ ‫אות לאות ויהיר‪ .‬העניין משתנה היה בו טשטעות שני‬
‫לפיכך ז ריך שבשני המקומות יהיה ביכולת לקרותו‬ ‫!נייניס או שהיד‪ .‬בכתבו עי ^ ם או בלבול ער שאפשר‬
‫)ננ״ל ברור( ;‬ ‫פיקרא ט מ ט עניין אחר הואיל ונקרא לעניין הנירושץ‬
‫מ ה כשמראין לחטק דלא חכים ולא טיפש א״ע‬ ‫יש בו משטעות נירושין ה״> פסול עכ״ל כלומר שאין‬
‫לכסות מן העדדין של האות שיש בו ספק אלא‬ ‫ד‪ .‬גט בטל כיון שנק־א בו נם עניין הגירושין ויש‬
‫מו־אין לו כך ואם יוכל לקרותו בשר וי״א דעריך תנוק‬ ‫ט טשמעוח גירושין )ג״ש סק״ל( והטור הביא דברי‬
‫היודע אותיות ואיט יודע עירוף התיבות וי׳ א דגם‬ ‫־‪.‬רםב״ם בלשון זה הואיל ונקרא לעניין אחר אע״פ‬
‫היודע אותד‪ ,‬תיבה ^ •ו תו עריך )תוס׳ פ״ה ‪ ( :‬ובן‬ ‫יש בו טשטעות גירושין ויש בו מעניין נירושין ה״ז‬
‫מוכח בש״ם )מנחות כש ‪ :‬ועחמ״יו סקל״ד( מיהו אם אט‬ ‫פסול עכיל ;‬
‫חאים שלא נשאר עורת האות כת שט פסול אע״פ‬ ‫צג ונראה לענ״ד דיש נ״ם רבתא בין שתי הלשוטת‬
‫שד‪,‬תטק קודא אותו כהלכתו ככדש בא״ח סי׳ ל״ב שאין‬ ‫דהגה הרטב״ם ז״ל כתב שם בהלשוטת שיש‬
‫מועיל קריאת התטק אלא באורך האות )מג״א םק״כ(‬ ‫■‘יזהר בטסה הנ ם בר‪.‬ארכת הווין ושארי לשוטת‬
‫וביועא בזה אמנם בנם כתב רביט הרמ״א בסעי׳ ם״ז‬ ‫?יתבארו בסי׳ קכ״ו דאם שינה בו ט ה*ז גט פסול‬
‫ועריך ליזרר שיגע כל מד‪ .‬שראוי ליגע ושלא ליגע‬ ‫י״ש בדין י״ד ודדאב״ד ז״ל וכן הטור שם כ ת מ דוד‪,‬‬
‫מה שראוי שלא ליגע כס״ת תוים ואם איט טגע מה‬ ‫איט אלא כשהבעל מערער ויתבאר שם בס״ד ולבן‬
‫שראוי לינע כגון באחורי הזדי״ק ויו״ר שבאליף וכיועא‬ ‫‪ v‬םבים לשיטתו כתב הואיל ונקרא לעניין הנידושין‬
‫בזד‪ .‬י״א דאפילו תטק דלא חכים ולא טיפש קודא‬ ‫כו׳ כלומר אע״פ דעיקרו מוכח לעניץ גירושין כיון‬
‫אותו פסול אפילו בדיעבד וי״א דבמקום עי טן יש‬ ‫יש ל דגין גם לעניין אחר היז פסול והטור לשיטתו‬
‫להכשיר בכה״ג כלומר כשתטק יכול לקרותו ואם הוא‬ ‫נתב הואיל ונקרא לעניין אחר ובו׳ כלומר שעיקרו‬
‫בשפם הגט אפילו בלא עיגון יעז להקל עכ״ל וב״ב‬ ‫?בואר לעניין אחר אע״פ שיש בו גם משמעות גירושין‬
‫בם״ם קכ״ו ז‬ ‫‪.-‬״ז פס‪-‬ל ולאפוקי הדקדוקים שיתבארו שטה דאף‬
‫מ ך עוד כתב כתב לט״ר אל״ף של ישראל ביחד י״א‬ ‫;ששינה מ״ט מבואר דעיק‪-‬ו הוא לעניין גירושין אינו‬
‫רכשד אם הוא ב שפם ובמקום עי טן יש להקל‬ ‫פסול אא״ב כשהבעל מערער )רק דס״ג לא היה לו‬
‫היה קועו של יו״ד שעל האל״ף טגע נם מלפנע כזה‬ ‫לכתוב וה בלשון הרמב״ם ואפשר דנוסחתו היה כן ו‪5‬״פ( ‪:‬‬
‫כשר נ ת פ פ ש האותיות טבח לחות הדיו שקורין‬ ‫צ ד וכתב רביט הב״י בסעי׳ י״ח עריך שיהא הגט‬
‫גיפלאסץ עד שנראין כדבוקין וט״ם נראה שאץ‬ ‫נקרא במקום גתינר״ו לתנוק דלא חכים ולא‬
‫דשזותיות נוגעיןכשר עכ״ל‪:‬‬ ‫‪8‬יפש ויש מי שאומר שאף במקום כתיבתו עריך שיהיה‬
‫מ ז ו מד‪ .‬זר‪ .‬שכתב בלמ״ד אל״ף של ישראל אם הוא‬ ‫‪:‬קיא כן עב״ל חד‪.‬ו וודאי דלעניין שיטי שמות מקום‬
‫בטופם כשר די ל דכדת משה וישראל הוא שפ ם‬ ‫־־‪,‬נתינה עיקר אמנם נם בשינוי שמות עריך לכתוב‬
‫משא״ב ב ש שת כ ש אליהו ישראל זד‪.‬ו חורף )ב׳ש(‬ ‫;ם לפי מקום הבחיבד‪ ,‬כמ״ש בסי׳ קכ״ט )ב״ש( ועור‬
‫ואף גם כטופס אץ להקל רק ^ ם עיגון ש בשעת‬ ‫־־איך יחתמו העדים על גט שאינו נקרא לו ט ומד‪ .‬בכך‬
‫הרחק ורביט הב״י ב ש׳ קכ״ו סעי׳י י״ט מכשיר לגמדי‬ ‫שנ^יא במקום אחר )חמ״יז( ולכן כל שבמקום הכתיבו•‪,‬‬
‫ב שפם ע״ש וזד‪ ,‬שכתב בקועו של יוד שעל האלף‬ ‫איט נקרא לחנוק וודאי פסול )שס( וב״ש אם אינו‬
‫טג ע כשר ר״ל דווקא הקוף של היוד וחייט כפיפה‬ ‫נקרא במקום הנתיגד‪ .‬ויש מי שרועים לומר רלעניין‬
‫בהיוד שבער הימין‬ ‫שבעד השמאל כשנוגע )שם( וכן‬ ‫ה העיקר היא מקום הכתיבה ולא דמי לשיטי השמות‬
‫עעטו של האלף‬ ‫כשקועו טג ע כשר אבל ‪p w‬‬ ‫•מקום הנתינד‪ ,‬עיקר רהתם כשבותבין רק כפי שקורץ‬
‫כשנוגעין ולא ניכר שהוא אלף וודאי בתורף פ של‬ ‫אותו במקום הכתיבה אין ידוע כלל במקום הנתינה‬
‫ובטופס רק בשעת הדחק ובמקום עיגון כשר וזה שכתב‬ ‫טי הוא המגרש וסוברים שאיש אחר הוא משאיב‬
‫כניפלאםין שאין האותיות טנעין כשר אף שנראה‬ ‫;שינוי אותיות שידוע שכל מדינר‪ .‬ומדינד‪ .‬יש לה‬
‫כמחקים מ״ם זח הכל רואין שמחמת ל ת ת הריו הוא‬ ‫גיזה שיטי בתמונת האותיות מכפי המדינה האחרת‬
‫אבל אם האותיות טגעץ זל״ז וודאי פ של ‪ w‬שנעשה‬ ‫עשרואוז « התמונה כמקום הנתינה יודעים שבמקום‬
‫לאחר‬ ‫דלית‬
‫השלחן‬ ‫הלטת נימין סימן קכה‬ ‫ערוך‬ ‫‪so‬‬
‫מפני חשש זיוף שלא יכתוב שם מה שירצה ולא נהנו‬ ‫לאחר הכתיבה )שס( ואף שנתבאר ובדיבוק אותיות יש‬
‫כן)שס( אבל מנהג יפה הוא לנהוג כן ‪:‬‬ ‫להקל בשעת הדחק לתקן קודם חתימות העדים זוד‬
‫נ ג גוהגין לעשותו שיהיה ארכו יותר על רחם והאורך‬ ‫נאות אחד או יותר ולא בכל הגט רנבטל צורת הגט‬
‫מקרי מלמעלה למטה ורוחב נקרא מימין לשמאל‬ ‫ואפילו ברונו אין להכשיר )מלע׳ד( ;‬
‫כפי כתיבת השיטה והטעם מפני שנקרא ספר כריתת‬ ‫מ ח טדיגא א״צ שירטוט בגט רשירמוט בס׳׳ת תו״ט‬
‫והספר חוה ארכו יותר מרחבו ואע׳׳ג דספר דגט‬ ‫הוא משום כתיבה תמה ובגט א״צ כתיבה תמה‬
‫לספירת דברים הוא דאתי מ״ם לכתחלה מהדרין בזה‬ ‫כמיש )ב׳י( אך נהגו לשרטטו וגם מן הצדדין נהגו‬
‫ג׳׳ב ואם לא נכתב כן אינו מעבב כלל ומגרשין ם‬ ‫לשרטט ויהיו שורות הגט שוות לא אחת ארוכה ואחת‬
‫לכתחלה )רדב״ז יג׳ס( וכתב רבינו הרמ׳״א בסעי׳ י״ג‬ ‫קצרה ואם לא שירמט כלל כשר ויש ליזהר טלשרטט‬
‫דהאירך שיהיה יתר על הרוחב הוא עם הגליון של‬ ‫כאבר מפגי שהוא צובע והוי ככתב על גבי כתב‬
‫מטה כלומר שא״צ שמהכהב לבדו יהיה ארכו יתר‬ ‫וצריך לשרטט טבהוק שלא בםקום הכתב כדי שלא‬
‫על רחבו אלא בכל משך הנייר משעריגן ואף שיש טי‬ ‫יתראו האותיית כנפםקין אם יעמיקו השיטוטין וט׳ט‬
‫שאיטר דלכתחלה ידקדקו שיהא יתר מהבהב לבדו‬ ‫אין לשרטט באבר דגם מבפגים נראה הצנע טשא׳׳ב‬
‫טיט אין מדקדקין כזה אפילו לכחחלה )נ׳פ( ראם‬ ‫כשטשרטטין בברזל או בקנה )המ״ח סקי׳ד( ובמס'‬
‫נדקדק בכזה לא יהיה הכתיבה מיושרת כראוי ‪:‬‬ ‫סופרים הגיא טםיגלין נקנה לגבי ס׳ת ע׳׳ש )נס׳א‬
‫נ ד נוהגין לערות השיטות רהייט שימשוך ן׳ או ך׳‬ ‫ה״א( וישרטט הכל קודם הכתיבה ‪:‬‬
‫שבשיטה עליונה ער שיטה שלמטה טמנה או‬ ‫מ ט ונוהגין לעשותו שנים עשר שימין כמניין גט‬
‫ראש לט״ד שכתחתונה לשורה שלמעלה מכנה ואם‬ ‫ועוד טעמים יש בזה וכן נוהגין לעשות שיטה‬
‫לא עירה י׳א שהוא פסול ובמקום עיגון אין להחמיר‬ ‫י״ג וחולקים אותה לשתים דהיינו שתי חצי שורות‬
‫כ־ מש״ם מוכח להדיא דא״צ עירוי)הגר׳א( ואין מעם‬ ‫וטשרטטין אותן ג־־כ קורם הנתיבה והעדים חותטין‬
‫נכון לחומרא יי יק עיקר הטעם הוא כדי שלא יבא‬ ‫בהן זה תחת זה ‪:‬‬
‫לזייף בין שיטה לש־טה )נ׳ש סרןל׳* ‪ 0‬ומדינא דגם׳‬ ‫ג כבר נתבאר דאם לא שירטט כשר וה׳׳ה אם היטיף‬
‫כותנין על דבר שיכול להזדייף ורק אגן מהמרינן רזה‬ ‫או פיחת מי״ב שיטין אך י״א דאין להכשירן כי אם‬
‫וא׳׳כ היא חוטרא לחוטרא ורק שלא בטקום עיגון נכון‬ ‫במקום עיגון שבא טארקי דחוקה דאין שיירות מצויות‬
‫להחמיר מאחר שכבר נהגו כן אמנם בשיש חשש‬ ‫וכבר הסכימו הפושקים דגכל החומרות שנשי׳ זה כשר‬
‫שיתבטל הגט לא חיישינן לחוכרא זו וגרון ליזהר רטן‬ ‫במקום עיגון אף שלא ניתן הגט עדיין או שכגר ניתן‬
‫פשוטה של פטורין שבסוף שיטה י״א יעקם קצת לצד‬ ‫אף שאינו כמקום עיגון )ביש סי‪-‬ןי׳ט( ;‬
‫ימין ברי שיינל להאריך ראש לס׳יד של וישראל‬ ‫נא נשכותב־ן על קלף כתב רנינו הרמ״א נסעי׳ י״ב‬
‫למעלה כדי שגם היא תהיה מעורה )יזמ״ה( ‪:‬‬ ‫שיכתוב לצד הבשר ולא לצר השיער ואם כתב‬
‫נ ה כיון שנוהגין לערות השיטין לכן צריך הסופר‬ ‫במקום שיער יש פיכלין איתו ולי נראה דנמקום עיגון‬
‫ליזהר שלא ימשיך ראש אות שלמטה לתוך חלל‬ ‫אין להחמיר עכ״ל עוד כתי דכשהסופר כותב לבתר^ה‬
‫אית שלמעלה או להיפך ואם עשה כך אם נשתנה‬ ‫יזהר שלא יגע נשירטוט שכצרדין וגוהגין לכתחלה‬
‫צורת האות כגון שמשך יאש לט״ד לחלל ד שאז‬ ‫להגיח גליון מן הצדדים כהצי אצבע ולמעלה כאצבע‬
‫נראה בה״א פסול אבל אם משך ראש האות לחלל א׳‬ ‫ולמטה כדי תפיסת יד ויותר עכ׳׳ל ובכל זה אין עיכוב‬
‫וכדומה שאין לחוש לשום טעיות לא פסלינן ליה ורק‬ ‫בדיעבד גם שלא במקום עיגון )נ’ל( ‪:‬‬
‫לכתחלה יש ליזהר גם בכה״ג )חמ׳׳ח סקל״ש( והעיקר‬ ‫נ ב גוהגין שלא יהיו האותיות עוברית מהשיטין בימין‬
‫תלוי כשינוי האות במ״ש !‬ ‫ובשמאל ואם כתב חוץ לשיטין י״א דאפילו אות‬
‫נ* אם צריך הסופר לתקן אותיות כגון שאין נוגעץ‬ ‫תחת שיצא לחוץ פסול ובטקום עיגון ושעת הדחק יש‬
‫במקום שראויין ליגע או שהיו קצרים וצריך להאריכן‬ ‫להקל כן פסק רניגו הרמ״א ומה שההטירו כאן יותר‬
‫וביוצא בזה לכתחלה יתקנן קורס שיכתוב כדת מו״י‬ ‫מבס״ת הטעם שחששו מפגי חשש זיוף ולכן במקום‬
‫כרי שלא יהיה מחופר מעשה אחר הכתיבה קודם‬ ‫עיגון כשר אפילו הרבה אותיית יוצאות חוץ לשיטה‬
‫הגתיגה )ש׳ו( ואע״ג דכבר בארנו דלא מקרי מחוסר‬ ‫)הח״ח וב״ש ס'‪,‬כ״א( ויש שטיקל נאות אחר אם נכתב‬
‫מעשה בכתיבה עצמה ם״ם לכתחלה מהדרין גם בזה‬ ‫הגט אפילו עדיין לא ניתן )נ' ־‪ (.‬ובל זה בתורף אכל‬
‫ואם תיקנם אח״ב אין קפידא רק לכל הפחות יתקנם‬ ‫בטופס לא מיפסל כלל בכך )ב״ש( כי חומרא יתיו־ה‬
‫קודם שיחתמו העדים דלאחר החתימות מה מועיל‬ ‫היא )תשב״ן( ומעשה היה בשני תיבות בטופס שיצאו‬
‫התקון כיון שנחתם בפסול )חמ״ח סקב״!( ולכן יש‬ ‫חוץ לשיטה והכשירו למעשה שגי גדולי הספררים‬
‫לדעת אם הוה תקון גמור דבלא זה לא הוה אות או‬ ‫)פפ׳ת סץכ׳ה( וכתבו שאם נשאר חלק בסוף השיטה‬
‫איט תקון גמור דנוה אין ק!וידא ונ״ל( ובשמתקן צריך‬ ‫נרי לכתוב שתי אותיות יטייטו בדיו נזה־)שס( והכל‬
‫הסופר‬
‫כו‪M‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלצות גיטץ סיק קכח קכר‬ ‫;ןדוך‬
‫בפניהם והיה כשר ו דז כשר אע״פ שחיהתודף הנ ט על‬ ‫‪.‬זשופר דמקא לתקן שז‪¥‬א שליח הבעל ולא אחר )שס(‬
‫המחק או בין השיטין או שהיה קרוע שתי וערב כ שנתן‬ ‫אא״ב יצוה הבעל בעת להאתר לתקנם )ב״ש סקכ׳ה(‬
‫לה בפניהם עכ״ל ‪:‬‬ ‫׳בדיעבד סועיל גם אחר שחתסו העדים כם״ש‬
‫‪ D‬ונתבאר מדבריהם דמדינא אץ שום פסול בגט א פי *‬ ‫כם‪,‬ןי׳ ל׳ ;‬
‫נמחק ונמשמש רק שבבואה שלו קיימת כלומר שניכר‬ ‫‪ V‬תניא בתוספתא שילהי גיטין נקרע כשר נתקרע‬
‫הכתב והאותיות וכן אפילו קרוע קרע של ב״ד ה״ו‬ ‫פסול נקרע בו קרע של ב״רפסול ניבזוק או שדדקיב‬
‫גט כשר ומתגרשת בו וזה שהצריכו עירי מסירה לקרע‬ ‫או שנעשה ככברה כשר נטחק או שנטשבפ ובבואה‬
‫כ״ר הטעם דבלא ז ף ט חיישינן שלא נ תן לה לשם‬ ‫יכול לקרות כשר ואם לאו פסול ע כ׳ ל‬ ‫‪ 6‬לי קיימת‬
‫גירושין דאולי ככוונה קרעוהו קרע שלב״ד כדי לבטלו‬ ‫וגרסינן בירושלמי )פ״ב ה״ג( עור הנקרע ה״ז כשו־‬
‫שכן דרך העולם וזה שכתבו שהערים יעידו שהיה‬ ‫;ר״קרע ה״ז פסול כשלא נתקרע כקרע ב״ד אבל נקרע‬
‫כשר בשעת הנתינה קאי אאין בבואה ש לו עי םו;וי עי ח‬ ‫‪ ^ :‬ע ב ״ ד )פסול( איזהו לךע של ב׳ ר בין כתב‬
‫שבעת הנתינה היתה הב ט א ה קיימת דבלא זה סשיטא‬ ‫לערים עכ״ל ‪:‬‬
‫דאינו גט כלל ואפילו קיימת בבואה שלו אס אין יכולין‬ ‫נ ח ופירש ת־שב״א ז״ל בפ׳ התקבל )ס״ד ‪ ( .‬את‬
‫לקרותו איט גט כלל גס להרמב״ם )יומימ סקוו״ב וביש‬ ‫התוספתא דה״פ נקרע כשר לגרש בו דאין הקרע‬
‫סקליז( וכזה חולקים על ד^שב״א דהרשביא ם״ל‬ ‫וסלו אבל נתקרע פסול ומהו נתקרע בנון שנקרע‬
‫כשגךוע קרע כ״ד פסול לגמדי ורע דזח שחרטב״ם‬ ‫בו קרע ב״ד פסול לנרש בו דהוה כחספא בעלמא‬
‫כתב ^ ר ע ב״ד הוא שתי וערב והירושלמי קאטר בין‬ ‫ואפילו בעידי מסירה פסול לגרש בו לפי שאין זה נ ט‬
‫כתב לעדים משום דהש״ם שלגו)נ״ב קס״יו ‪ ( :‬סובר‬ ‫כלל אלא כחספא ומה יועיל ע״ם ובן יתפרש כל‬
‫כן ע״ש ואולי שניחם אמת ת ם בש״ם שלגו יש דעה‬ ‫התוספתא וכן הירושלמי מפרש דנתקרע הוא לךע‬
‫אחרת ע״ש וקיי״ל כשני הדעות ואפשר דקיייל נ ם‬ ‫ב״ר ופסול ונקרע הוא קרע שאינו של ב״ד אבל‬
‫כהירושלמי )עמ״מ פנ״ג ממלוה הל׳ י״י ש»ונ נשס מאץ‬ ‫שדברי הראב״ד כפ״ד מגירושין )הש״ו( נראה שאינו‬
‫דפסיןינן נאביי ונר״י מ ״נ שם( ‪:‬‬ ‫מפרש לעניין כשרות ופסלות נ תינ ת הגט בעת שהוא‬
‫ס א ועכ״ס ל מ תו מדברי כל רבותינו דקרע שאינו של‬ ‫קרוע אלא לעניין גביית כתובה דהגט בא לידה שלם‬
‫ב״ר איט פוסל כלל בגט ודשאי •דתן לה ולא‬ ‫‪.‬ייפה אלא עתה שהביאה לפנינו גט מקורע ותובעת‬
‫מיבעיא אם נקרע שלא באמצע האותיות אלא כ ץ שורה‬ ‫כתובה אם נקרע קרע ב״ד אטרינן שכבר גבתה‬
‫לשורה או בין תיבה לתיבה אם אינו כין כתב לעדים‬ ‫‪:‬תובתה ולכן קרעוהו בקרע כ״ר ואם לא נקרע כ>ךע‬
‫שזהו קרע ב״ר להירושלמי כמ״ש אלא אפילו נקרע‬ ‫ב״ד נובית בו כתובתה ומשמע מדבריו דליתן גט‬
‫בתוך האותיות והפסיקן לשנים אם לא נשתנו האותיות‬ ‫מקורע פסול אפילו באינו קרוע קרע ב״ר ע״ש ‪.‬‬
‫בשד ד אעיג דבס״ת פסל^ן זהו מפגי שצריך היק* גויל‬
‫אבל בגט כבר נתבאר דא״צודקףנויל ואפילו לרדאב״ר‬ ‫’״ט אבל מדברי הרםב״ם שם והטור והש״ע פעי׳ כ׳‬
‫שמפרש פי׳ אחר מי ם לא מציט להדיא שיפסול כזה‬ ‫נראה שמפרשים כרשב״א וז״ל וכן גט שנמצא‬
‫)זנ״ג »״ש סקל״ו( אמנם זהו בדיעבד או בשעת הדהק‬ ‫נץוע שתי וערב שהוא קרע של ב״ד ה״ז נ ט בטל כשאר‬
‫אבל לכתחלה אין ליתן כשנקרע בתוך האות דהא‬ ‫השטרות אבל אם ננ ך ע ואיט קרע כ״ד כשר נימוק או‬
‫אפילו בכתיבה על מחפ או גרד מחסרינן כמו שנתבאר‬ ‫שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נמוזק או נטשטש‬
‫)שם( ובקרע בין שורה לשורה או בץ תיבה לתיבה‬ ‫׳בבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשד ואם לאו אינו‬
‫אין להחסיר גס לכתחלה ובשארי שטרות נתבארו דיני‬ ‫גט בד״א כשהיה הגם יוצא מת״י בעירי חתימה ואין‬
‫קרע בח״ם סי׳ ני ב ע״ש נ‬ ‫שם עידי מסירה אבל אם יש שם עדים שנמסר לה הגם‬
‫סימן ק כו נוסח לשון הגט ודקדוק אותיותיו‪ .‬ובוס״גכמגיפים‪:‬‬

‫ארמי אי נמי מאחר דרובו לשון ארמית ואין נ ו רק‬ ‫א זה לשון רבותינו בעלי הש״ע בסעי׳ א׳ כותבין ו ע ט‬
‫מלות לה״ק אין וה מקצתו בלשון אחר אי נ מי דדווקא‬ ‫בבל נ ת ב ובכל לשון בין שהוא נ ת ב האומות בין‬
‫בתורף הצורך קאמר אכל מה שמוסיפין בריודף הרי‬ ‫שהוא כתב ישראל כ טן פרובינצאל וכיוצא בו אבל‬
‫את מותרת לכל ארם או שאר מלות אינן צריבין ו א ען‬ ‫אם היה מקצת הגט כחוב בלשון אחד ומקצתו כלשון‬
‫רק כפל דברים שנוהגים לכתחלה כן נ״ל ליישב חמגהג‬ ‫אחר פסול ויש מכשירין ונ״ל דאפילו למאן דפוסל מודה‬
‫ונ ה ט לכתבו בלשון ארמי ובכתב אשורי ואין להכשיר‬ ‫דמקצתו לשון הקדש ומקצתו לשון ארמי כשר דשניהם‬
‫בכתב אחר רק נ ם‪5‬ןום עינון ושזמז הרחק בנון שהובא‬ ‫;תנו בסיני והיי קרובים בלשון וכלשון אחר דמי ולכן‬
‫ממרחקים ואץ שיירות מצויות עכ״ל ז‬ ‫מ הנ ץ עכשיו לכתוב בגט מקצת מלות לה״ק ורובו לשון‬
‫‪lum‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קכו‬ ‫ערוך‬ ‫‪52‬‬
‫בלשון הקדש בכתב אשורית אם יש בזה תק״ע יבתוב‬ ‫ב והנה זה שכהבו דכותבין בנל כ הי וגכל לשון‬
‫בלה׳ק כנוסח הנט בכתב שלנו ואין לענן בנות ישראל‬ ‫כן הסכימו בל הפוסקים מבלי חולק דאין בגם קרושה‬
‫בשביל זה )ועג׳׳ש סק״י שכתב דכתב אשורית אף שאינז מיזשר‬ ‫שיפסול בשארי לשונות ובשארי כתבים וכן מוכח בש״ם‬
‫זיפה עדיף שפי מכתב סרזבינצאל זלי צ״ע נזה( ‪:‬‬ ‫)י״מ ‪ :‬ס״ז ‪ ( :‬וכתב האומות חשיב כתב נם לעניין הכותב‬
‫ו'והטעם בכל זה רהנה ככר נתבאר בסי׳ הקודם לעניין‬ ‫כשבת בשוגג חייב חטאת ובמזיד סקילה ולא כמו שרצה‬
‫נטה דברים שאנו מחטירים כגט במו כס״ת טדאקרי‬ ‫אחד לומר דאיסור כתבם בשבת אינו מן התורה וח״ו‬
‫ספר כריתות ולכן טחטריגן גם נכתב אשורית ובלה׳ק‬ ‫לומר כן ובכר השיגו עליו גדולי עולם )נ׳ש סשק״א‬
‫אטגם במקום עיגון אין כל זה מעבב רספר לספירת‬ ‫ומג״א בא״ח סי׳ ש״מ סק״י וא״ז סי׳ ש״י וכ״נ נא״ר( וכ"כ‬
‫דברים הוא דאתי כמ״ש שם )ועב״ח( ;‬ ‫רש״י והרע״ב בשבת )י‪,‬״ג ‪ ( .‬ומשנה מפורשת היא שם‬
‫ן וז״ל הרטכ״ם בפ׳ד דין ט׳ כל לשון שיכתב בה הגט‬ ‫ובן פסקהרמכ״ם בפי״א משבת)והשעות יצא המ׳׳ש בש׳ע‬
‫צריך שיזהר הסופד בדברי הגט שלא יהא משטען‬ ‫‪(k‬״‪ n‬סי׳ שיו סעי׳ י״א והתם הנוינה לצוות לענו׳ם לחתום‬
‫ב׳ עניונין עד שנמצא הקורא אוסר שמא לכך ולבך‬ ‫לאמירה לעכו״ס שטת כמ׳׳ש האלי׳ זושא בלנוש שס ונשכרו‬
‫נתיוין שאין משמעו לשון גירושין או שמא לעניין זה‬ ‫איר(‪:‬‬
‫נתכוין שטשטעו לשון גירושין אלא יהיו הדברים שאין‬ ‫ג וזה שכחבו נין שהוא כתב ישראל כגון פרובינצאל‬
‫נהם ספק באותו הלשון אלא משמען עניין אחד‬ ‫פירושו דזהו מה שאגו קוראים כתב רש״י)נ״פ( ויש‬
‫שגירש ושלח פלוני את פלונית וכן צריך שיהיה אותו‬ ‫כו יותר רבותא מכתב שארי האומות שהן מוסכמיות‬
‫הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיבתוב בו עד‬ ‫לכתוב האותיות פך וכך אבל כתב רש״י ה^א כעין‬
‫שידעו הקטנים שמבירין אותו כתב לקרותו ושאינם‬ ‫כתב לה׳׳ק באיכות קטן וכמה שינוים והיה מקום לומר‬
‫לא נבונים ולא סכלים אלא בינוגים ולא יהיה כתב‬ ‫דאין עליו שם כתב בלל ולאשירית היא כתב פם־ל‬
‫סעוקם ומבולבל שטא תדמה אות לאות ונמצא העניין‬ ‫וקמ״ל דהוה כתב וכן כיוצא בו כגון כתבים שלנו‬
‫משתנה עכ״ל ודבריו מבוארים וא׳׳צ פירוש ‪:‬‬ ‫שאט כותבים כאגרות וחשבונות ובאמת יש טגמנמין‬
‫ח וזה שבתנו ראם מקצתו בלשון אחר ומקצתו‬ ‫על כתב ‪iJ‬־וב‘ נ‪ v‬אל כמ״ש רכינו הב׳׳י בספרו הגדול‬
‫בלשון אתר פסול זהו גם כן מדברי הרמנ״ם‬ ‫אלא שהוא השיג עליהם והמגמנםין ם׳׳ל דכשכותבין‬
‫שם ועפ׳׳ז מרחו היכה לטצא טעם על נוסח‬ ‫תמונה הנוטה לאש‪,‬רית צריך לכתוב אשורית ממש‬
‫הגט שלנו שעיקרו לשון ארמית ומקצתו נ ל ה׳ ק‬ ‫ואם לאו אין זה כתב אמנם מדבריו שם מתבאר‬
‫ועל כל הטעמים שכתבו יש טקום לנםגם )נמ״ש‬ ‫דפרובינצאל אינו נוטה כלל לאשורית וזהו כתב שהיו‬
‫בתשו׳ רמ׳א שי׳ קנ״ז זענ״פ( וגם הטור כתב דין זה בסי׳‬ ‫קוראין טשק׳׳י אבל כספר נט פשוט כתב דפ‪-‬ובינצאל‬
‫ק״ל ויש שכתבו הטעם דםפר אחד אטר רחמנא ולא‬ ‫הוא כתב רש״י אמנם לרינא כל הכתבים כשירים‬
‫שנים ושלשה ספרים ושני לשונות רצי כב' ספרים‬ ‫כיון שהוא כתב הנתפשט כמדינות וכ״ש כתב רש׳־י‬
‫)דרש שש( וא״א לומר כן כלל רטה זה עניין לשני‬ ‫שבל הספרים נדפסים בבתב זה ‪:‬‬
‫ספרים ועוד רכבר כתבנו בסי׳ קכ״ה רהרמב״ם לא‬ ‫ד ויראה לי ראם יגיע ההכרח נמקום עיגון לכתוב‬
‫הניא כלל דין דשני ספרים ע״ש אמנם עיקר דין זה‬ ‫בבתב שלנו שאנו כותבים מבתכים וחשב־נות צריך‬
‫הוא מתוספתא שילהי נימין רתניא גט שכתבו בחמשה‬ ‫הבותב ליזהר מאד שיהיה בל אות שלם כמו אות א׳‬
‫לשונות וחתמו עליו חמשה ערים כחמשה לשונות‬ ‫שיש כותבין כזה (‪ 1‬ואינו מחובר הקו האחרון להראשיון‬
‫פסול עכ״ל ולעניין עדים יתבאר בסי׳ ק׳׳ל בס״ר וס״ל‬ ‫ואינו אל׳־ף ובה״ג יש ליזהר בשאר אותיות לבד כה״א‬
‫לרמנ״ם דלאו דווקא חמשה לשונות דה״ה שני לשונות‬ ‫וקוף רגם כלה׳׳ק מחולקים לשנים דאות קוף ככתב‬
‫דאין שום סברא לחלה בזה והטעם פשוט דאינו נראה‬ ‫שלנו יש תמונה שכותכין בזה ן ויותר טוב לכתוב כזה ן‬
‫המשך העניין בטוב כשמשנין באמצע העניין מלשון‬ ‫או כזה'] וגם יש ליזהר שלא *לכתוב שני אותיות בי ח ^‬
‫ללשון כירוע נחוש ולכן כתב פשול ולא בטל דאין‬ ‫ושלא ‪ 0‬יהיו האותיות מטורפים שקורין גיצוקט וגם לא‬
‫זה פסול תורהולפ״ז ל״ק כלל על נוסד הגט שלגו דשני‬ ‫לכתוב כראשי תיבות וכן ככל כתב שיהי׳ צריך לדקדק‬
‫לשונות אלו לה׳׳ק וארמית מתקשרים יחד כלשון בטוב‬ ‫נו מ אד‪:‬‬
‫מאר וכל התלמוד הקדוש וכל רבותינו הטחבריס כתבו‬ ‫ד‪ ,‬ויראה לי דבל זה רצא לעניין כתב הבל לעניין‬
‫ספריהם בחבור שני לשונות אלו וכמעט מן הנמנעות‬ ‫לשון אחר אין לכתוב כלל אף כמקום עיגון ולא‬
‫הוא לכתוב כאופן אחר וידוע טי שירצה לרחוק א״ע‬ ‫שצד הדין אלא דאנן סהרי רכמעט אין ביכולת להעתיק‬
‫ולכתוב עניין גדול בלה״ק לבדו או בארמית לבדו‬ ‫לשון הגט שתקנו חז״ל ללשונות אחרים בלי שיבושים‬
‫יעמול הרבה ולא יהיה סוטעם יפה )ועג״פ סכתב כעין‬ ‫ונם רענין כתב אחר לא שטענו מימינו שיכתובו בכתב‬
‫וה נפס״ז אך הוא נתב משעם שכתורה ונביאים נמצא ארמית‬ ‫ארזר אמנם כעת שישראל מפוזרים ומפורדים כבל כדור‬
‫ולדברינו א״ש בפשישות( ‪5‬‬ ‫‪ r v n‬ויכול להיות שאין שט סופר היודע לאמן ידיו‬
‫וזת‬
‫כז ‪53‬‬ ‫השלח!‬ ‫זזלכות ג'םץ סיק קכו‬ ‫ערוך‬
‫מתחדשת לזרי כתיב החידוש הראשון והעוני וד‪.‬שלישי‬ ‫מ ווד‪ %‬גוסח הגט עבו תנין נ ב ל םדינותינו בכך וכך‬
‫והשביעי טשא״ב בנם מזכירין שם החדש לכך ט ת בין‬ ‫בשבת בכך וכך לירח פלוני שנח כך וכך לבריאת‬
‫בבירור הירח המשמשת בחדש אייר פיון ובו׳ וראיה‬ ‫עולם לטנין שאט טנין כאז ב ‪ . . .‬מתא די תנ א על‬
‫לזה רכמקום שמפורש שם החדש כתיב ירח במלכים‬ ‫נהר פלוני׳ אנא פלוני בן פלוני העיסד היום ב ‪. . . .‬‬
‫א׳ ו׳ כתיב בשנה ד^ביעיח ו ט׳ כירח זיו ובשנה‬ ‫מתא דיתבא על נהר פלוני* עבית ברעות נפשי‬
‫האחת עשרה בירח כול הוא החדעז השמיני ונו׳ ע״ש‬ ‫ברלא אניסגא ושבקית ופטרית וחרוכית יתיכי ליכי‬
‫הרי מפורש דכשפירש שם דתדש כתיב ירח ובמסמר‬ ‫אנת אנתתי פלונית בת פלוני העוטרת היום ב ‪. . . .‬‬
‫כתיב חדש ואע״ג רכסה חדשים מפורשים יעו בתנ״ך‬ ‫טתא די תנ א על נהר פלוני׳ רהוית אנתתי מן קדמת‬
‫ועכ״ז כתיב חדש מ״ם טעם יפה הוא וראיה גדולה‬ ‫דנא וברו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די‬
‫מקרא דמלכים שד‪.‬באט )נ״ל( ‪:‬‬ ‫תיהוייין רשאה ושלטאה בנפ שיני לטהך להתנסנא לכל‬
‫ביום הראשון לשבוע בותבץ כאחד בשבח ולא‬ ‫יב‬ ‫ג בי די תיןוכייין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן‬
‫כראשון בשבת ואם כתב כראשון בשד )רשד״ב(‬ ‫ולעלם והרי את סותרת לכל אדם ידן די יד‪ 1‬י ליכי‬
‫וכן בכל מה שנתבאר אם כתב לחדש ולא לירח או‬ ‫מנאי ספר תרוכין ואנרת שכוקין ונ ט פטורין בדת‬
‫כתב בירח ולא לירח או בימי השבוע שכתב שב־ע‬ ‫טשה וישראל ‪ .‬והעדים חותמים בל אחד כשורה בפ״ע‬
‫ולא שבת או כתב לשבת ולא בשבת בדיעבד ג״ל‬ ‫תחת הכתב פלוני בן פלוני עד פלוני בן פלוני עד ‪J‬‬
‫דכשר )ונ״נ הנ״פ( דלא שייך כזה עיכוב בדיעבד דלא‬
‫מקרי שיטי אלא רלכתחלה מהדרין מפני הטעמים‬ ‫י זה שימי השבוע מ ח בין בשבת ויטי החדש נו ת ב ץ‬
‫שנתבאר ‪:‬‬ ‫לירח רווראי יותר נכון לכתוב בלט״ד לפי סגנון‬
‫ע וזה שלכתחלה כותבין כאחד בשבת ולא בראשון‬ ‫הלשון רק משום דביום השבוע יש לטעות כגון אם‬
‫משום דכן כתוב במעשה כראשית וירד ערב וירד‬ ‫יכתובו בשלישי לשבת יאמרו שיום ב׳ הוא וליום‬
‫בקר יום אחד וכן בימי החדש כתיב בפ׳ כמדבר‬ ‫השבת הוא שלישי לבך בותכין כשבת דאין לטעות‬
‫באחד לחדש השני וזד‪ .‬שבכל התורה בחרשים כתיב‬ ‫טשאיב ביום החרש לא שייך טעות זה דנ א ט ת המניין‬
‫בחדש הראשון מעם נרול יש בדבר לפי שדאשון הוא‬ ‫הוא טד״ח )ד״מ( ולמר‪ .‬באמת כותבין כ שנת ואין‬
‫לשון חשיבות משורש ראש כדכתיב החרש הזד‪ .‬לכם‬ ‫כותבין לשבוע משום דשכוע הוא כולל נם שמיטה‬
‫ראש חדשים ראשון הוא לבם לחדשי חשנה ובפשטא‬ ‫בלשון חכמים )גיפין י״ז ; ( ועוד משום דשבוע כתיב‬
‫דקרא ה״פ לפי שהחדש הזר‪ .‬זעא לבם הראש לכל‬ ‫בנשואין מלא שבוע זאת לא רצו להזכירו בנט )גיס(‬
‫החדשים מפני הגיסים שגעשו בו לכן נשאר דדא לכם‬ ‫ועור ראנחנו בני ישראל מונים כל יום ליום השבת‬
‫לעולם ראשון לחרשי השנד‪ .‬ואפשר ראנן בכוונה אין‬ ‫לטדל קדושתו וכך איתא במכילתא זכור את יום‬
‫בותבין לשון ראשון להורות שאיט ראש לימים )ידז״ק(‬ ‫השבת לקדשו ונו׳ תהא מונה לשם שבת )רמבין בפי'‬
‫וזד‪ .‬שד‪.‬תנא בשלהי מם׳ תמיד שנה בהשיר שר‪.‬לוים‬ ‫החומש( ובן אט אומרים בשיר של יום היום יום שני‬
‫היו אומרים ככהמ״ק ביום הראשון היו אומרים ובן‬ ‫בשבת וכן כל הימים ‪:‬‬
‫בברייתא רמם׳ ר׳׳ה )ל׳׳א ‪ ( .‬וכן בברייתא דשלרד מם׳‬ ‫י א ודע דביום השכוע אין מזכירין יום אלא באחד‬
‫סוכה לעניין שירי מועד זהו מפני שחשב כל הימים‬ ‫בשבת בשני בשבת וני מי החדש מזבירין יום‬
‫ראשון שני שלישי ובו׳ ובחשבון ההצטרפות וודאי‬ ‫שבותנין באחד עשר יום לירח פלוני דבאמת א״צ‬
‫רצ״ל ראשון שני שלישי ובו׳ משא״ב כשאנו מדברים‬ ‫להזכיר יום כלל אלא כ«וום דבימי החדש יש לטעות‬
‫רק ביום זה נו תני ם באחר בשבת חח שאנחנו אומרים‬ ‫בהחלת החרש כשיבתבו בשני לירח פלוני או בשלישי‬
‫אחר התפלד‪ .‬שיר של יום ואומרים היום יום ראשון‬ ‫לירח פלוני יאמרו שאינו על ימי החרש אלא על‬
‫בשבת שבו היו הלוים ובו׳ עתר נכץ היה לומר היום‬ ‫השבועות שהיא שבוע שנייר‪ .‬או שלישית לירח פלוני‬
‫יום אחד בשבת אלא ברי שלא לשטת מלשון המשנד‪.‬‬ ‫ובגט צריך להיות לשון ברור לכך מוםיפין יום או‬
‫ווערייתא אט אוםרים כן)>״ל( ;‬ ‫ימים עד עשרה לחדש כנע שיתבאר וזה שנותבין‬
‫בשלישי ברביעי בחמישי מלאים׳ יוד באמצע בשני‬ ‫יד‬ ‫לירח ולא לחדש על שם הכתוב גרש ירחים רחרש‬
‫ובששי חסרים יוד באמצע דכן הוא ברוב הכתובים‬ ‫נקרא על שם חירוש הירח ולכן כותבין הלפזון הברור‬
‫ואם יש לפעמים יוצא םד‪.‬בלל יש דדש נדבר וכללו‬ ‫ועם שבתורה נכתב הכל לעזון חרש מעם גדול יש‬
‫של נימין הוא בשטות ובתיבות לר‪.‬לוך אחר רוב‬ ‫ברבר דבתורה לא נזכרה שמות החרשים אלא מספרם‬
‫הכתובים וכן הוא מפורש במסורה ם׳ נשא רכל ראשון‬ ‫בחדש הראשון השני השלישי השביעי וא״א לכתוב‬
‫מלא ובל שני חסר ובל שלישי מלא וכל רביעי מלא‬ ‫ביי ח השביעי דאטו יש שינוי בהירח בין שביעי לשארי‬
‫ובל חמישי מלא וכל ששי חסר ובל שביעי מי א וכל‬ ‫חדשים לכן כתיב לשון חדש בלומר החידוש השביעי‬
‫שמיני מלא וכל תשיעי מלא )הגד׳א ‪: (jrpB‬‬ ‫שכשנה שבכל חדש מתחדשת וי״ב פעמים בשנה‬
‫שנצת‬
‫השמזן‬ ‫הלטת גיפדן כדק קט‬ ‫עחזל‬ ‫‪54‬‬
‫הוא לשון חילוף ולזה רמזו מר חשון כלומר שהחליף‬ ‫ט ו שמות החדשים כך הם ני ק מי^א מר רכן הוא‬
‫על חשון ובאגב רמזו שבזה גרם מרירות לכל ישראל‬ ‫במנילת אסתר אייר בשני יודין דנן הוא שם‬
‫אמנם באמת אין דורשין בשמות וכשכתב בשני תיבות‬ ‫בתרגום ואם כתב נחר יור פסול אם לא בשעת הרחק‬
‫או בשני שורות הוה כפק אם ני הדעת נוטה להכשיר‬ ‫כן פסק רבינו הרפ״א בסעי׳ ז׳ ועוד כתב שיש נמגעים‬
‫ובמקום עיגון אפשר שיש להקל ‪:‬‬ ‫טליתן גט באייר אך במקום הדחק נותנים וכותבים‬
‫יח כסלו בלא יוד כלל רכן כתיב בריש נחמיה‬ ‫כשני יודין עכ״ל והמנהג פשוט לכתוב לכתחלה אייר‬
‫ובזכריה )ז׳( ואע״ג דבמשנה וגם׳ בבל הש״ס יש‬ ‫בשני יו דין)ג׳נ( וכן אנו אין נטגעים םלכ‪.‬־ר נט בירח‬
‫יוד אחר הלמ״ר וכן הוא כתרגום יונתן שם טיט‬ ‫אייר וכן פסק רבינו הב״י כסעי׳ כ״ג כי אין ספק‬
‫המקרא עיקר ומ׳׳ם אם כתב ביוד אתר הלמד אין‬ ‫בדבר ווה שכתב ראם כתב בחד יור פסול אם לא‬
‫לפוסלו בשביל זה )פר׳ח וג'פ( דאין קפידא בזה‬ ‫בשעת הדחק וודאי דכן הוא דנאטת קריאתו הוא‬
‫דבארמית צריך להיות יוד אחר הלמד מפני שהלמד‬ ‫בחירק וקטץ אייר וכשכתב בחד יוד היוד הוא נח‬
‫בצירי וכל צירי מושך יוד בארמית טבת שבט אדר‬ ‫ובשעת הדחק ׳ ’ כשר טשום דבלשוז בני אדם אומרים‬
‫פשוט במקרא ומשנה וגם׳ משלש שלש אותיות ולא‬ ‫כן איר ועור דאין לטעות בו ע׳ל חרש אחר )י[״ג(‬
‫יותר;‬ ‫וט״ם כתבו הגדולים ראם נודע הטעות באותו יום יש‬
‫יט מהנכון לקרות הנט כפי הנקודות של האותיות‬ ‫לכתוב גט אתר בשגי יודין ואם עכרו איזה יטים א״צ‬
‫ויש בחדשים שלפי מכטא העולם אינו כנקורותיו‬ ‫גט אחר )חמ׳ח וב׳ש שקכ״א( ‪:‬‬
‫לכן יש לבאר ניסן הסמך הוא בקמין אייר היודין‬ ‫ט ז טיון טלא יוד דכן הוא כטנילת אסתר תמוז טלא‬
‫בקמץ פיון הויו נקטין אלול הלמד בטלאפום מרחשון‬ ‫ויו )ישזקאל ח׳( אב אין נו תנין טנחם אב‪-‬דטה‬
‫אם כי לא נתברר לנו נקודת הויו מ׳ ם ב״אה שהוא‬ ‫שרגילין לכתוב כן נטבתכים וכשטכרכין את החדש‬
‫בקמין כסלו הלמד בצירי טבת גם הבית כצירי שבט‬ ‫זהו רק לשם נחטה כשנזכה אי״ה כב׳א אבל שטו הוא‬
‫הבית נקמץ אדר האלף הוא חטף פתח והדלית‬ ‫רק אב ובן הוא בש״ס ריש מם׳ ר״ה ע״ש ואם כתב‬
‫בקמץ ‪:‬‬ ‫מנחם לחוד יש טי שאומר דכשר בדיעבד כיון דהדבר‬
‫כ יש טי שכתב שאם כתב על מרחשון בול ועל‬ ‫טפורסם וידוע רחדש אב קרו ליה טנחם ) ג ״ פ ( ולי‬
‫אייר זו או זיו ועל תשרי אתנים כשר מפני‬ ‫ציע בזה דהן אמת דבספרי חכמי הספרדים‬
‫שבמקרא ׳ כמלכים הוא כן )פר׳יה( ולי צ״ע בזה כיון‬ ‫ובהסכמותיהם רגילין כן אבל אצלינו אין נוהנין כן‬
‫דהמון העם אין מבינים זה וכגט צריך להיות מובן‬ ‫ויש שכותבין שניהם ביחד וזה וודאי נלע״ר ראם כתב‬
‫לכל ועוד דאטו נימי שלמה קראו כן להחדשים ואין‬ ‫מנחם אב רכשר בדיעבד כיון רנן מנרכין החדש בכל‬
‫זה רק כימי להחדשים ולכן למעשה יש להתיישב נז ה‬ ‫מדינותינו וכן כותנין באגרות ‪:‬‬
‫וכן יש מי שאופי שאם לא הזכיר שם החדש כלל‬ ‫ין אלול מלא ויו רכן הוא בגחטיה )!׳( ובמשנה רריש‬
‫אלא שכתב לחדש ראשון שני שלישי וכו׳ כשר )נ״פ(‬ ‫ר״ה ופ״ם רבכורות השרי בחד יוד בסופו ולא יותר‬
‫כיון דהכל יודעין שניסן הוא הראשון ואייר השגי‬ ‫רכן הוא במשגה שם טרחשון בחד ויו רנן הוא במשנה‬
‫וסיון השלישי הוה כמפורש ובכל התורה ובנביאים‬ ‫וגם׳ דתענית פ״ק ושארי מקומות ואם כתב רק חשון‬
‫כתוב כן רשמות החדשים עלה מבבל כט״ש ובמקום‬ ‫נשר )ג״פ( דכן נקרא בלשון כני אדם ונם בהלוהות‬
‫עיגון וודאי דיש להכשיר אבל שלא במקום עיגון אין‬ ‫נדפס רק חשון וליכא למטעי ויראה לי דאם כתב‬
‫להקל אם לא שנתארסה או נשאת )נ״ל( ‪:‬‬ ‫בשני ווין ג״ב כשר דאין ביתור הויו קריאה אחרת‬
‫כא כשהשנה מעוברת ומגרש כאדר צריך לכתוב‬ ‫וליכא למטעי וצריך לכתוב טרחשון חר תיבה ואם‬
‫מפורש איזה אדר ובראשון יכתוב אדר ראשון‬ ‫נ ת ב בשני תיבות כזה מר חשון יעז להסתפק )שם(‬
‫או הראשון)חמ״ה סקנ׳א( וכשני יכתוב אדר ומזגי ואם‬ ‫ואפילו אם נאמר דנשר בשני תיבות יש להסתפק אם‬
‫כתב אדר סתם באדר הראשון כשר אבל בשני פסול‬ ‫נתב מר בסוף שורה וחשו ן נת חל ת שורה ) ש ס ( ונראה‬
‫רסתם אדר הוא אדר ראשון רכן הסכימו רוב הפוסקים‬ ‫דמר הוא תיבה ב פ׳ ע כמו שיש מי שפירש רעל‬
‫כמ״ש ביו״ד סי׳ ר״ך ובח״ם סי׳ מ״ג והנם שנתבאר‬ ‫שבחדש זה יורד גשם וכד ודא לשון טיפת גשמים‬
‫שם דלרעת הרמכ״ם פ״י מנדרים כשידע שהשנח‬ ‫ע־כתיב הן גויס כמר מדלי )פר׳׳ח( או אפשר לומר‬
‫מעוכרת הוה סתם אדר אדר שני ובאמת י״א דלדינא‬ ‫דרגה בירח«זלטי ר״ה )פ״א ה״ב( ובמדרש בראשית )ם'‬
‫בגט פסול גם בראשון בסתם דחוששין לדעת חרפב״ם‬ ‫מיח( אמריגן רשמות החרשים עלו מנבל ויש מקום‬
‫ז׳ל )ב׳ח וש״ך יו׳ ד סי׳ ר״ך( ותמהו על ה ש׳ע שלא‬ ‫לומר דעשו נחד ש זה שמו לזכרון התחלת החטא שנעון‬
‫הביאו בכאן בסעי׳ ז׳ דעתו כלל אבל ה דנ ה םהניולים‬ ‫זה גלו עשרת השבטים ואח״ב יהודה ובנימין וראש‬
‫הסכימו דלעגיין גט כשר אם כתב בראשון סתם ואין‬ ‫החוטאים היה ירבעם בן נבט והוא החליף חג החדש‬
‫חוששין לרעת דדמנ״ם ז״ל דניון דגפילו להרטב״ם‬ ‫השביעי בחדש השמיני כדכתיב נמלכים ומר בארמית‬
‫איו‬
‫כח מ‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫חלמת גימץ סיטן הכי‬ ‫עחןד‬
‫שהוא שלשים לירח פלוני נ״ב כשד )גיש סקי״ז( אך‬ ‫אין זה אלא גט מאוחד ולרוב הפוסקים גם גט מאוחד‬
‫בלא ז ה אין מםדריןביום א׳ דר״ח אם לא ^ ם עי מן‬ ‫כשר במו שיתבאר בסי׳ קב״ז )נ״ש סקרס זמ״ז יפר״ח‬
‫במ״ןזז וב״ש ביום ב׳ דר״ח כשכתב ר״ח פלוני דכשר‬ ‫וג״‪ ( 5‬ואע״ג דלהרמב׳ם גט טאוחר פסול כט״ש שם‬
‫ובן כשריח יום אחד דהא כיום א׳ דר״ת דבאמת אינו‬ ‫אין פמולו אלא טדרבגן ועוד דיש באן סים ספק‬
‫ר״ח דשייך לחדש העבר עכ״ז בשר מעזום דבלשון‬ ‫שסא הלבה דראשון הוא אדר םתם ואת״ל דהשני‬
‫סני אדם נקרא ריח ואומרים הלל ומוקף וכ״עו במם‬ ‫הוא אדר סתם ספק שטא הלכה רגם מאוחר כשר וגם‬
‫שני רדיח או כשריח יום אחד דבאמת הוא ריח ‪:‬‬ ‫הוא ס״ם המתהפך )ג״פ( ועוד דיש עוד ספק שטא לא‬
‫כ ד בסשפר ימי החדש סותבץ לשון זכר בשני ימיס‬ ‫ידע הסופר שהשנה ה\א ^ו כ ר וכנ ה״ג גם הרמב״ם‬
‫בשלשה ימים בארבעה בחמשה בששה בשבעת‬ ‫מורה דסתם אדר בזוגתו לראשון כמ״ש שם )שס(‬
‫כשמנה בתשעה רל שוןנקכה הוא כלא הי א שלש ארבע‬ ‫וצריך לכתוב הראשון סלא ויו )מהמ״ח סקכ״ב שכתב‬
‫חמש ובשנים בותכין שתי דחדש הוא לשון זכר בבל‬ ‫ג״נ נהנ׳ש רק דבריו ממסרים מג ה ופת״ג( ‪:‬‬
‫המקרא ושנה הוא לשון נקבה בדכתיב בתחלת במדבר‬ ‫כ ב כתבו רבותינו בעלי הש״ע בסעי׳ ד׳ ביום ר״ח‬
‫כאחד לחדש השני כשנה השנית זדע דנ שטנה אין‬ ‫יכתוב ביום ראשון לירח פלוגי וי״א דנותבין‬
‫חילוק בין זכר לנקבה רק בהנקודה דבזכר הנון בקמץ‬ ‫באחד לירח ומכת זה יש נמנעים לתת גט בר״ח‬
‫ובנקבה בסנול ושמנה חסר ויו ואם כתב שמונה מלא‬ ‫עכ״ל והנה זה שכתוב ביום ראשון הוא ט״ם וצ״ל‬
‫בשר וכן אש כתב שלושה מלא ויו בשר מפני שהיסב‬ ‫ביום אחד )חמ״מ וב״ש סי‪,‬״ח( וג״ב בתחלח חגי ביום‬
‫ניכר התיבה ו א ץ‪ .‬ה עניין משתנה מו ד דבמשורה נ מנה‬ ‫לעניין יום ראשון דשכוע‬ ‫אחר לחדש ובט״ש‬
‫שמנה ששה מלאים וכן שלשה ועזדפי ש מלא לפרקים‬ ‫וטחלקותם הוא אם כותבים יום דלהי״א אין בוחכין‬
‫ע״פ המסורה ובן אס לא בתב הבית של בשני ימים‬ ‫יום כבימי השבוע אמנם כבר בארט בסעי׳ י״א‬
‫בשלשה ובו׳ אלא שני ימים שלשה כשר ובירועזלים‬ ‫דככוונה כותבין יום כי היכי דלא ליתי למטעי‬
‫כותבץ כן לבתחלה )ג״פ( ובן אס החליף לשון זכר‬ ‫חומראיתירא היא למנוע‬ ‫כשבוע ע״ש ובוודאי‬
‫לנקבה או נקבה לזכר בשר בדיעבד נם שלא בשעת‬ ‫טליתן גט בר״ח )ג״פ( כשר״ח יום אהד והסכימו‬
‫הדחק וכן אם לא כתב רק ברית כמו י״א יי ב ני ב‬ ‫בל האחרונים דרק בשיש צורך בדבר נותנים גט‬
‫כשר כשגיקד עליהם להכין שזהו משפר )ג״ס( ואפילו‬ ‫בר״ח )חמ״ת ונ״ש סי‪,‬״ח( וכן העיד הב״ח שראה‬
‫שלא בשעת הדחק בשר )נ״ש סקי״ג( וי״א רק כשעת‬ ‫בגיטץ הגיתנין בימים קדמונים כר״ח וכתוב בהם‬
‫הדוד‪) ,‬למס( ‪:‬‬ ‫ביום אחד ובן עיקר אך אם כתב כאחד לירח ג״ב‬
‫כל} עד עשרה כותבין ימים ומעעציה ואילך בוחבין‬ ‫כשר )ג״ס( ‪:‬‬
‫יום באחד עשר יום בשנים עשר יום וכו׳ ואף‬ ‫כ ג עור כתבו בסעי׳ ו׳ אם יכתוב גט ביום ראשון‬
‫רעשר הוא לשון נקבה ושנים הוא לשץ זכר מ״ם בן‬ ‫של חדש אייר יכתוב כיום שלשים לחדש ניסן שהוא‬
‫הוא סננץ הלשון כדבתיב אחד עשר יום מחורב ונו׳‬ ‫ר״ח אייר ובן בכל ראשי חדשים שהם שני ימים‬
‫וכן באשתר כתיב ובשנים עשר חדש ונו׳ בשלעוה‬ ‫וביום שני של ר״ח יכתוב באחד לירח פלוני כי‬
‫עשר יום בז וזה שער עשרה בותבין ימים ומשם‬ ‫חשבונו מיום השני וי׳ א שאין ליתן גט בשום ר״ח‬
‫ואילך יום דכן הוא סגנץ הלשון כמ״ש בפ׳ בהעלתך‬ ‫וטוב לחוש לזה אם לא בסקום שיש חשש לעיגון‬
‫לא יום אחד תאכלון ונו׳ ולא חמשה ימים ולא עשרה‬ ‫עכ״ל והגה זהו וודאי חו מס; נכונה לבלי ליתן ביום‬
‫ימים ולא עשרים יום ויש מי שאומר דמעשרים ואילך‬ ‫א׳ רר״ח מפני שצריכין להזכיר שגי המניינים חדעז‬
‫בותבין ימים ויש חולקין וכן המנהג דכותבין יום כדמוכח‬ ‫העבר וההוה אע״פ שרבינו ב״י בספרו הגדול כתב‬
‫מטקרא שהבאנו)מנ״ש סיך״א( ואם בתב יום במקום ימים‬ ‫שאין לחוש כלל לחומרות אלו מ״ם בן נוהנין ככל‬
‫או ימ־ם בטקום יום אינו פוסל בדיעבד כשכבר ניתן‬ ‫תפוצות ישראל דכשאינו מקום עיגון אין טםדרין גט‬
‫הגט וב״ש בשעת הדחר‪ ,‬דזה לא ^ ד י שינוי כלל ;‬ ‫ביום א׳ רר״ח אבל ביום השני הוה כמו אם ר״ח יום‬
‫כ ן בחשבון השנים יכתוב לשון נקבה בשנת חמשת‬ ‫אחדוכותבין ביוםאחר לירחפלוניוזה שבתוב בש״ע לשון‬
‫אלפים ושעז מאות וארבעים וחסש לבריאת עולם‬ ‫חרש לא נחית לדייק בזה ובן זה שכתב באחד ולא‬
‫ובן שתים שלעו ארבע שש שבע תשע עשר בלא הי א‬ ‫ביום אחד אף שיש מי שרוצה לומר דבששני ימים ר״ח‬
‫לבסוף וכן אחת עשרה שתיס עשרה ובו׳ עד עשרים‬ ‫יותר טוב לכתוב ביום השני באחד ולא ביום אחד‬
‫ומשם ואילך עשרים ואיות עשרים ושתים עעזרים‬ ‫מטעם שלא יאמרו שהוא יום ראשון של ר״ח )ב״ח(‬
‫ושלש המניין המועט לשון נקבה וכן לעולם דהמניין‬ ‫וכשכותכין באחד לירח רואין הבל דאטספר ימי החדש‬
‫המועט הוא לעוון נקבה והמרובה לשון זכר היפך מימי‬ ‫קאי ‪o‬׳ ‪ tf‬לא נראה לחלק בזה)חינ״חוג״ס( ובבר נתבאר‬
‫החדש )מניס סקי״ד( רבן הוא סגנון הלשון בשנים‬ ‫דבדיעבר כל אלו הדברים אין מעבבין וכיום א'‬
‫ב תנ׳ן כדכתיב באחת ושש מאות שגה ו ט׳ והרבה כ‪: 2‬‬ ‫רדיח אם כתב מ ן ר״ח פלוני או שכתב ר״ה פלוני‬
‫ונס‬
‫השלחן‬ ‫הלנות נימין סיסן קט‬ ‫;ז ח ך‬ ‫סס‬
‫יהיה לך מאתי )רש׳י( ואם יכתוב ודין ביוד משמע‬ ‫כ ז וגם יש שינוי הין םם‪6‬ר יסי החדש לענים דנימי‬
‫דין ד\א שאגרשך אבל אם אינו דין עלי שאגרשך לא‬ ‫החדש כותבין המניין הטועט קודם כסו נאחד‬
‫תתגרשי)שם( ואע׳׳ג רמצינו כמה ודין בש״ס ביוד‬ ‫ועשרים נשנים ועשרים ונשנים כותנין המספר המדונה‬
‫ופירושו זה נמו דין גרמא רעשיראה כיד )כרכות ה׳ ‪( :‬‬ ‫קודם דנן הוא נםקרא מאה שנה ועשרים שנה ושנע‬
‫ודין קיומיהון)כ״כ קס״א ‪ ( :‬ובכל הירושלמי מאי כדין‬ ‫שנים וכמוהו הרנה אנל נימי החדש המועט קודם‬
‫ועל פסוק וקרא זה אל זה תירגם המתרגם ומקבלי!‬ ‫כמו שאנו מונין ימי הספירה וכן כתונ נחורה ונחמשח‬
‫דין מן דין ועל פסוק את זה תאכלו תירגם ית דין‬ ‫עשר יום לחדש השניעי מיהו כל זה איט מעכנ‬
‫תיכלון מ׳ם ביכולת הנעל לערער ולומר שנמונה‬ ‫כדיענד שאם כתכ כשנים המספר המועט קודם או‬
‫כתבו כן לקלקלה כמי שיתבאר ואע׳׳ג דלדדמב״ם‬ ‫ני מי החדש המספר המדונה קודם כשר דאין קפ ‪ T‬א‬
‫פסול גם בלא עירעורו של נ על כמו שיתבאר זהו מפני‬ ‫בזה ומצינו נגס׳ )יומא נ״ה ‪ (.‬דנטספרים היה מנהג‬
‫ששינה טמטבע שטבעו חכמים )הה״מ פ״ד זף־׳ד( ו ^‬ ‫מקומות יש תפסו המועט קודם ויש המרובה ע׳ש ונם‬
‫שהרטב״ם שם כתב החשש על ודין חשש אחר וז׳ל‬ ‫במקרא מץינו לפעמים כשנים הממסר הטועם קודם‬
‫שמא יקרא הקורא ודין כלומר משפט יהיה ביני ובינך‬ ‫נמלכים )ו( ויהי בשמונים שנה וארנע מאות שנה‬
‫ע״׳‪: 8‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וגו׳ ודע דשטונים הוא מלא ויו אע״נ דשמנה חסר‬
‫ל א עוד אמר אביי שם דאירת שבוקין לא לכתוב‬ ‫כמ״ש )עיזמ״יז סקי״ג שכתנ אס כתכ שיני שישי מלאים כשר‬
‫איגרת מלא יוד דמשמע גג ואיגרת שהוא לשון‬ ‫ולי צ*ע דלפי הי^־יאה קאי על שנים ועל לשון ששון אף דגם‬
‫גג רגילות לכותבו ביוד לפי שאינו כתוב בעברי אבל‬ ‫הס כמקרא כלא יודין מ״מ לפי"קריאת כני אדם אולי כן‬
‫נאגרת שהוא לשון אגרת מנתב כתוב בעברי בלא ייד‬ ‫הוא ויש להתיישכ לדינא ועוד דשישו כתנ״ך שהוא לשון ששין הוא‬
‫כדכתיב על כל דברי האגרת הזאת )תיס'( וי״א דה״פ‬ ‫מלא יוד כאיכה יועס כסופו וכסוף ישעי׳ פ״ש( •‬
‫שיכתוב ואגרת שבוקין ולא אגרת בלא ויו מתחלתו‬
‫דמשמע אגרתא בעלמא שאדם שולח לחבירו אלא‬ ‫כ ח כתב רביגו הב״י במעי׳ ח׳ יש נוסחי גיטין שכתוב‬
‫ואגרת נויו דטשמע דקאי אגיטא ואודן דלעיל )תום'‬ ‫נהם איך אנא םכ״פ ואינו מכוין ויש ליזהר‬
‫כשם ר׳י ט״ע( והרמנ״ם כתב שלא יכתוב איגרת שמא‬ ‫מלכתוב תיבת איך עכ״ל דבנוסח הגט של הרי״ף‬
‫יקרא הקורא אם זנית עכ״ל כלומר דגרת בארמית הוא‬ ‫והרמב׳ם ז״ל כתוב איך והרא״ש ז״ל השיג על זה רזח‬
‫לשון זוגה ויקרא הקורא בשני תיבות אי גרת אם זניח‬ ‫לא שייך רק בשארי שטרות כשעדים כותבים איך‬
‫יהיר‪ ,‬גט ואם לאו לא יהיה גט !‬ ‫נעשה דבר זה לפנינו אבל גט שהוא לשון הבעל‬
‫ל ב עוד שם ולא לכתוב ליטהך ביוד דמשמע לי מהך‬ ‫שאומר שעתה מגרש את אשתו א״צ לכתוב אלא‬
‫לי תהי מספר הזה ואילך )רש״י( אלא למהך בלא‬ ‫דבזטה״ז אני מגרש את אשתי ומיוד אם כתב איך‬
‫יוד וכמו שמסיים להתנסכא לכל מאן וכו׳ בלומר‬ ‫פשיטא דכשר דגם בגט׳ )פ״ה ‪ ( :‬נמצא נוסח זה)חמ״ח‬
‫שהרשות נידה לילך ולהנשא לכל מי שתרצה וכן לא‬ ‫וכ״ש סקכ״ג( אמנם הרא״ש ס״ל דהלשון הנמצא בגם׳‬
‫לכתוב למחך דמשמע ני חוכא כלומר צריך ליודד‬ ‫אינו לשון הגט ממש אלא דגושא העניין מפרש הש״ם‬
‫להבדיל רגלו של ה״י שיהיה אויר נין רגלו לגגו‬ ‫מאי דתיקן רבא לעניין מן יומא דגן ולעלם כמפורש‬
‫דלא ליתחזי כחי״ת שיהא משמעו למתך לצחק כלומר‬ ‫שם ותדע שכן הוא דכתיבת הגט הוא לנוכח ובגם׳‬
‫מצחק אגי בך )שם( ומפני שאותיות אחהע״ר מתחלפין‬ ‫שם לשון נפתר ע״ש אלא וודאי דרק הנושא אומר‬
‫לפיכך יש ליזהר בזה יותר שישתנה הכוונה ובכל‬ ‫שם ולא הנוסח ממש ‪:‬‬
‫ה״י בן ‪:‬‬ ‫כ ט עור כתב וכן יש נוסחאות שכתוב בהם ולאתריהון‬
‫לג עור שם די תיהויין די תיצנייין תלתא תלתא יודין‬ ‫דאכהתיכו ויש ליזהר מלכתבם עב״ל כלומר שהיו‬
‫רמשמע תהויין ותצביין ר׳ל חמשה יורין צריך לכתוב‬ ‫נותבין בנוסח הנט וכל שום אוחרן וחנינא דאית לי‬
‫ברי תיהוייין נ׳ יורין בסוף התיבה ואחר הדל״ת ואחר‬ ‫ולאבהתי ולאתרי ולאתריהן דאבהתי וכן באשה היו‬
‫התיו ודי ר*ל אשר וכן בדי תיצבייין דזהו פירושו של‬ ‫כותבין וכל שום אוחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי‬
‫הגט שכותב לה וכרו סטרית וכו׳ די תיהוייין רשאה‬ ‫ולאתריני ולאתריהון דאבהתיכי וערער הרא״ש ז״ל‬
‫ושי^טאה וכו׳ לכל גבר די תיצבייין כלומר ועתה‬ ‫על זה למה נהגו לכתוב כן מאחר שאין טזכירין מקום‬
‫פטרתי אותך בגט זה אשר תהא לך רשות להגשא לכל‬ ‫אביו ומקום דירת אבי האשה ואצלינו אין המנהג לכתוב‬
‫מי שתרצה ולבן אם יכתוב רק שני יודין בסופן די‬ ‫כלל שטות המקומות מלידה ודירה מטעמים שיתבארו‬
‫תיהויין רי תיצביין יהיד משמעו דאנשים רעלמא קאי‬ ‫בםי׳ קכ״ח וגם וכל שום אין כותכין ‪:‬‬
‫ועוד שמא יקרא הקורא לשון רבות שהוא מדבר עם‬ ‫ל איתא בגט׳ )פ״ה ; ( אמר אביי האי מאן דכתב גיטא‬
‫שתי נשים ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לאחרת אבל‬ ‫לא לכתוב ודין דמשטע ודין אלא ודן כלומר דבנט‬
‫כשכותב בג׳ יודין אין לטעות ובדיעבד אין להקפיד‬ ‫כחוב ודן די יהוי ליני מנאי ובו׳ ר״ל וזה הספר אשר‬
‫‪OM‬‬
‫כ מ »‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת ניטץ' סיטן קכו‬ ‫ע ר‪p‬י‬
‫דשלשה עניינים יש בגט האחת שמתחלה היו מחוברים‬ ‫ם לא כתב יוד בין תיו לדלית וכן נין היו להא)המ׳יו‬
‫באישות שביניהם ועתר‪ .‬נכרת ביניהם החיבור הזה‬ ‫םיזל׳׳א( ובס״ש כםעי׳ נ׳ ‪:‬‬
‫ע״י הגט יעל זה אסרה חורה ובתב לה ספר בריתת‬ ‫®ד י״א דרי תיהוייין הוא תיבה אחת וכן די תיצבייין‬
‫ותירגם אונקלם גט פטורין הרי דפטורין הוא לשץ‬ ‫וי״א שהם שני תיבות ולפיכך י» ליזהר לכתוב‬
‫כריתת והשנית שטשלחה סביתו כדכתיב ושלחה‬ ‫•י תיד^ייין בשיטה אחת וכן די תיזובייין וגם לא ירחיק‬
‫מביתו דהרי א״א להם להיות ביחד ובזה נגמר עניין‬ ‫־‪.‬רבהםלת די נוהם )לטש(באופן שיהא ביכולת לקרותם‬
‫הנ‪8‬ז וזהו לשון ושבקית שכותבין בהנט כלומר שמניחה‬ ‫־תיבה אחת וכשני תיבות וכן המנהג ואם יכתבו די‬
‫לילך מביתו ישם גרושה הוא כלשון שילוח אלא‬ ‫נשיכה זו ותיהוייין בשיטה אחרת יהיה דווקא שתי‬
‫ששילוח הוא לשון בכור ולשעתה וגירושיץ הוא לשון‬ ‫זיבות וכן אס ירחקם הרבה מיהו במקום הרחק או‬
‫בזיון כדבתיב ויגרש אותם מאת פני פרעה ולעולם‬ ‫זזכבר ניתן הגט כשר דהא ליכא שינוי םםשטעות הגט‬
‫ולבן באדה״ר כשחטא כתיב וישלחהו ד׳ ואח״ב כתיב‬ ‫ס״ו ינ״ש סי‪,‬נ״ה( ועוד דהעיקר שהם שני תיבות ובן‬
‫ויגרש את האדם כלופר ששילחו סגן עדן לשעתו‬ ‫נתרנום די לבד )הגר״א סק״נ( )גם ההמ״ח סקל׳ב חולק‬
‫ואח״ב הודיע הכתיב ענירשו משם לעילם ולבן בעצם‬ ‫גל י^מ״א דאדרבא הרא״ש נתב דנם תיבה אהת אינו סעות‬
‫הפרשה לא כתיב לשון כזיון דגירושין אלא לשון‬ ‫יכ״ש שני תיבות ע״ש( ‪:‬‬
‫שילוח דר‪.‬יא היא ובבהנים לכן כתיב לשון גרושה‬ ‫®ה ועוד שם ולורכיה לויו דתירוכין ולויו דשיבוקין‬
‫דלפיכך לא יקתו איתן מפני קדושתם וזהו לשון‬ ‫ולורכיה לויו רוכדו דאי לא טאריך להו ויתראו‬
‫תרוכין שבנם דעל גרושה תירנם אונקלם מתרבא וזהו‬ ‫ניורין משמע ספר תריבין נדושות דעלמאו שביקיןעזוכית‬
‫סלר לשון הגם אנא פלוני צביתי וכר ושבקית ופטרית‬ ‫*עלמא ולא שלה היא )רש״י( ואם לא יאריך הויו השני‬
‫ותרוכית יתיכי ליבי בליטר רציני לשלתך מביתי‬ ‫■וכדו יהיה משמעותיה וכדי כלומר בחנם בולא כלים‬
‫ולהכיית הקשר שבינינו ולגרש אותך לעולם ואח״ב דהוית‬ ‫שם( והרמב״ם כתב דהריכין ושיכיקין משמען שהיא‬
‫אנתתי מן קדמת רנא וכרו פטרית ושכקית יתרובית‬ ‫זבקה וגירשה אותו וכרי משימע כתנאי זה אפטור‬
‫וכר בליטר עד כה היית אשתי והיינו מחוברים ובעת‬ ‫‪.‬ותך ואין היוונ ה להאריכן יותר מדאי דלא יהיה‬
‫כרתי הקיצר ושלחתיך וגרשתיך לעולם והקדים עתה‬ ‫תמונת אית אלא יאריכן קץח יותר טווין אחרים וכן‬
‫פטריתלשבקית משום דטקודם אסר שהיו מחוברים‬ ‫‪:‬הנו והעיקר שלא יתראה כיוד )תיס׳( ובוודאי בכל‬
‫לכן אומר סיר שעתה הוכרת הקשר שביניהם ובשני‬ ‫• ‪ vn‬יש ליזהר שלא יתראו כיודין אלא שבאלו ' ש‬
‫הפעמים הקדים שבק׳ת לתרוכית םש*ם דלשין שילוח‬ ‫ליזהר יותר מפני שיש בם שינוי כוונה ‪5‬‬
‫כתיב בפי שת הנש עצמה ולשון גירושין כתיב במקום‬ ‫®ן ויכתוב תרוכין שבוקין חכר יוד ראשונה דאם היה‬
‫אחר ובסוף הגט כותב ודן די יהוי ליבי מנאי ספר‬ ‫כותבן ניו רין י^א היה הש״ם מזהיר להאריך בהווין‬
‫חרוכין ואנ‪-‬ת שבוקין יגט פטורין דבל העניין של ודן‬ ‫•נם בלא זה משמעותן יפה )רא״ב( אבל פיטירין יש‬
‫הוא כדי שיהו ירים מוכיחות נ ט ה מגרשה כדאיתא‬ ‫לכתונ ביוד אחר הפ״א ולכן א׳ץ להאריך בייו דבי‘ א יו״ד‬
‫במשנה וגם׳ )ש״ה ‪ (:‬והפירוש היא שבזה הספר מגרשה‬ ‫זוא לשון פטור וחיבה וי״א דפגיורין ג״כ חסר יוד ראשונה‬
‫והנה התורה קראתו ספר כריתת ובאה הקבלה דאינו‬ ‫•כשכותב נט פטירין אין למעות בפמיר וחובה ובן נוהנין‬
‫בספר טמש אלא לספירת דברים הוא דאתא בדאיחא‬ ‫׳לכן צריך להאריך ג״כ ויו של פטורין ולא תקשי לך‬
‫בש״סשם)כ״א‪ (:‬ועוד באה הקבלה )שש( דמפר כורתי‪,‬‬ ‫‪•.‬א״כ למה לא הזהיר הש״ם בזה דכאמת גם הש״ם‬
‫ואין דבר אחר כורתה שאינה מתגרשת רק כשטר‬ ‫)ם־ה ‪ ( :‬מחלק בלשון פטורין בין בגי בבל לבני א״י‬
‫והוכרחו חז״ל להזכיר שלשה שמות אלו ספר ואגרת‬ ‫י אלו בו תנין ביוד ואלו בלא יוד ע״ש ואנן נהגיגן במאן‬
‫וגט דספר כתיב בתורה ועל כי באה הקבלה דאינו‬ ‫דלא כתבי ביוד ג‬ ‫‪,‬‬
‫ספר ממש לכן קראור‪,‬ו אגרת ושלא לומר אגרת‬ ‫‪ n‬ודע כי אלו הג׳ לשונות שבוקין תרונין פטורין‬
‫בעלסא לבן קראוהו גם גט כלומר שטר דכלא זה אינו‬ ‫נכתבו בגט שלשה פעמים בראשונה כותבין צביתי‬
‫יכול לכרשה ולבן סמכו אלו הגי שמות לג׳ שטות‬ ‫ונו׳ ושבקית ופטרית ותרוכיה ובשניה כותבין וכדו‬
‫של נושא הגט והקדימו שם ספר ממני שכתוב בתורה‬ ‫פטרית ושבקית ותרובית ובשלישית כותבין ודן די‬
‫ולא רצו לכתוב ספר פטורין ככתוב ספר כריתת דלא‬ ‫יהוי ליפי טנאי ספרתריכין ואגרת שבוקץונט פטורין‬
‫נימא ספר ממש לכך כתבו ספר חרוכין כלומר השפר‬ ‫‪.‬׳םימנך שפ״ת פש״ת תש״ף ואם שינה בזד‪ ,‬אין עיכוב‬
‫של הגירושין ואח׳׳ב אגרת שבוקין דהוא שילוח לשעה‬ ‫‪ ,‬ברבר כן פסק רבינו הרמ״א בסעי׳ י״ב ע״ע ‪:‬‬
‫במ״ש ואגרת הוא רק לשעה ואח״ב גט פטורין בלומר‬ ‫‪ ,‬ח וטעם לשונות אלו ושינוייהן נ״ל ד זנה בפרשה‬
‫השטר המברית חיבורם לעולם ושטר הוא דבר המתקיים‪5‬‬ ‫של הגירושין בתודה לא נבתב לשון גרושר‪ ,‬אלא‬
‫עוד אסר אביי שם דלא לכתוב לאיתנסבא אלא‬ ‫לט‬ ‫ל»ון שילוח ולשון כריתות ולשון גרושה נאסרה במקומות‬
‫להתגסנא כה״א דאג‪ :‬יכתוב גאל״ף שמא ירחיק‬ ‫אהריט י&ו בכהנים ואשה גרושה מאישה לא יקחו‬
‫השלחן‬ ‫הלטת ניטץ ‪ p'D‬קכו‬ ‫ערקי‬ ‫‪OB‬‬
‫לכתחלה אין לפוסלו דשני פעמים נמצא בתנ׳ך מלא‬ ‫לא ‪ p‬יתנסבא ומשמע לא תנשא )רש״י( אבל אם‬
‫ויו בירם־' ל׳נ ובתהלים קמ׳ז למנין בחד יוד רכן ודא‬ ‫דילג ה״א רלהחנסבא וכתב לתנסבא בשר דכל שאין‬
‫בתרגום במדבר הרבה פעמים ונראה דאם כתב בשני‬ ‫העניין משתנה אין חשש בזה ואפילו חיסר כל תיבת‬
‫יודין אין לפוסלו דאין בזה שינוי ובננז׳ )ביר‪ ,‬ה׳ ‪( .‬‬ ‫להתנסבא כשר בדיעבד שאינו אלא מהטופ ם )נ״י נשם‬
‫כמה פ עטים בשני יודין וה״ה אם כתב למנינא ולא‬ ‫רמכ״ן וע׳ש( ועוד דגם בלא תיכה זו הטשטעות הוא‬
‫למנין ג״כ כשר וכן אם כתב למנין שאנו מנין ס‬ ‫כן שכותב לה די תיהוי רשאה וכו׳ למהך לכל נבר‬
‫במתא פלונית ג׳׳כ כשר וכן כל כיוצא בזה ז‬ ‫דיתיצבייין כלומר להיות לכל איש שרצונך בו דפסול‬
‫מ ד דיתבא על גהר פלוני תיבה אחת בחד יוד ואז‬ ‫אינו אלא כשיש בו משםעות אחרת כמו אם כותב‬
‫כתב בשני תיבות ובשני יודין די יתבא כשד‬ ‫באל״ף ויש לפרש לא תנשא אבל בלא׳ה לית לן כח‬
‫גם שלא בשעת הדחק וכותבין בטתא פלונית דמתקריז‪-‬‬ ‫ועל דרך זה צריך ליזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב‬
‫פלונית דעיר היא לשון נקבה כדכתיב הנה נא העיף‬ ‫שלא יהא בו םשמעות משני עניינים וכבר נתבאר‬
‫הזאת קרובה והרבה כן במקרא וכותבין אניכנא מלא‬ ‫שאין כותבין אלא בלשון שתקנו חז״ל ובכתב אשורית ‪:‬‬
‫ביוד שהוא סימן למדבר בערו ואם כתב בדלא אגיד‬ ‫מ כלל גדול כתבו הטור והש״ע בס־יי׳ כ׳ דכיון‬
‫נ״כ כשר לכתחלה דהכווגה אחת היא ולפעמים דרך‬ ‫שאנו מכירין סננון הדבר אין לפוסי^ו בשביל דילוג‬
‫הלשון כן ‪:‬‬ ‫אות ארזת ובטופס אפילו בחס־ יותר כשר )ב״ש סק״ל(‬
‫מ ה נהנו לכתוב דהוית תיבה אחת ואם כתב רי ודית‬ ‫יכל שניכר שהוא ט״ם כשר בהזמן כגון שנחםר שין‬
‫אין קפידא ואם לא כתב סן קדמת רנא רי‬ ‫של ששי או ריש של רביעי אע׳ג דזטן דינו כתורף‬
‫כתב דהוית אנתתי או דלג מלת אנתתי או מלת‬ ‫מ״ם אינו ממש כתורף אבל בשמו ושמה וודאי פסול‬
‫דהוית כשר רהא כתב מקודם אנת אנתתי ובנפשיכי‬ ‫)ננ״ל כוונת הב׳ש( דבתורף צריך לדקדק בחסר ויתיר‬
‫נהגו לכתוב בב׳ יורין ואם כתבו כחד יוד כשד‬ ‫מן התורה )שם( ‪:‬‬
‫ד^רעת כמה פוסקים כותכין לכתחלה כן בלא יוד‬ ‫מ א לפיכך אם כתב ברביעי עשרים יום לירח פלוני‬
‫אחר השין דביור משמע שתי נפשות אך באמת אין‬ ‫ודילג תיבה בשפת כשי דהרי אין לרכיעי פירוש‬
‫זה עיקר )י ע ב׳י( ולהתגסכה נהנו לכותבו בלא שום‬ ‫אחר זולת על ימי השבוע וי׳א ראפילו אם יום‬
‫יוד ואם כתב יוד אחר הה׳א כשר די׳׳א דלכתחלר•‬ ‫הרביעי היה כ׳א לחדש כשר בדיעבד והטעם רכיון‬
‫כותכין ביוד אלא שלא נהגו כן ויש נוהנין לכתוב מן‬ ‫דרביעי אין לו פירוש אחר לבד ימי השבוע וידוע‬
‫שמי מן יומא דנן ולעלם וי״א דאין כותבין מן שמי‬ ‫דיום ד׳ היה כ׳׳א כחדש א׳כ מוכרח שטעה בקביעות‬
‫וכן נוהנין במדינות אלו ;‬ ‫החדש וכן מבואר בח״ם סי׳ מ׳נ לעניין שטרות אמנם‬
‫מ ו צריך לכתוב והרי את מותרת לכל אדם דזהו‬ ‫רבינו הרמ׳א אע׳ג דבח״ם ’‘א הגיה כלום בכאן‬
‫עיקר תירף הגט והבי תנן במשנה )פ׳ה ‪ ( .‬נופו‬ ‫משום חומרא דגיטין כתב בסעי' כ׳א דיש חולקין‬
‫של גט הרי את מותרת לכל אדם ובטופסי נימין‬ ‫ופוםי׳ין ככה״ג דגם בשם יש חולקין )כמ׳ש הש׳ו שם‬
‫הראשונים לא היה כתוב זה )תוס׳ כ׳ו‪ ,‬ד״ה וצריך( וכן‬ ‫סי‪,‬״ז( ואפילו כתב יום השבוע בתקונו דיום השבוע‬
‫משמע מנוסח הגט של רש׳׳י ז׳׳ל )ש׳׳ה ‪ ( :‬וטעמם דכיון‬ ‫לא מעלה ולא מוריד כמ״ש חז״ל )ריש ר׳ה( דימי‬
‫שכותב ין עתה כמה לשונות בהנט שבקית ופטרית‬ ‫השבוע לא אשכחן בהורה ראפילו אם לא כתב כלל‬
‫ותרוכית ומשלשין זה ג׳ פעמים ובן כותבין די תיהוי‬ ‫יום השבוע אין חשש בזה והעיקר הוא יום החדש )כן‬
‫רשאה ושלטאה כנפשיכי למהך להתנסנא וכו׳ תו לא‬ ‫הוא כתשו׳ ריב׳ש סי׳ קי״ז( ‪:‬‬
‫צריך וכזמן המשנה לא היו מאריכין כל כך וט״ט יש‬ ‫מ ב יתיכי בג׳ יודין ליכי כשני יורין כדכתיב הליכי‬
‫מרבותינו שכתבו דאם לא כ תג הרי את מותרת לכל‬ ‫את הילד הזה ונו׳ אנתתי בלא יוד אחר האלף‬
‫אדם קרוב לומר דאם נשאת תצא )רמב״ן( והטעם‬ ‫)ב״י( ואנש לא ימחא בידיכי ג' יודין וימחא י״א בה׳א‬
‫דאמת שהתירה להנשא לכל טי שתחפוץ מ׳׳ם הא‬ ‫וי״א באלף וכן עיקר דבאלף הוא לשון מחאה אבל‬
‫נתבאר בסי׳ קל״ז דאם אמר לה חוץ מזנותיך היה שיור‬ ‫בה״א הוא מלשון תמחה את זכר וגו׳ ואם כתב בה׳א‬
‫בנט וה׳ג י׳׳ל שלא התירה רק לגשואין ולא בזנות‬ ‫וכבר ניתן הגט בשר ואם נכתב ימחי ביוד פמול אט‬
‫דלזה תהיה דינה כא״א והוה שיור בנט ולכן כותב‬ ‫לא בשעת הדחק ובמקום עיגון וי׳א רבכל עניין כשר‬
‫הדי את מותרת לגמרי ואם תשאל למה באמת הנהיגו‬ ‫)הנר׳א ס ק׳ל ומ׳׳ש דסעס אהד נתיב בדניאל ימהה נ ה׳ א וכ'נ‬
‫לכתוב להתנסבא די׳ל דכיון שכותבין דרי את מותרת‬ ‫ידעתי מקומו( ‪:‬‬ ‫בב׳י לא‬
‫לא חשו לזה אבל רוב הפוסקים לא ם״ל כן )נ׳׳פ‬ ‫מ ג אם כתב וישראל אי^ף למ״ד כאחת לא נפסל בכך‬
‫זפר׳ח ונ״מ מהנר״א סקמ״ח( דחשש של זנות אינו אלא‬ ‫בדיעבד שככר ניתן או במקום עיגון וכבר נתבאר‬
‫כשאומר מפורש כן ועוד דהרי כותב לה תרובין‬ ‫זה בםי׳ הקודם שאנו מנין ולא טוגין ואם כתב מוגין‬
‫ושבוקין ופטורין רמשמע לכל דבר לפיכך אם נשאת‬ ‫אין לפוסלו בשעת הדחק ואפילו אם נהנו לכתוב כך‬
‫לא‬
‫ל ‪69‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סיסן קט‬ ‫ערקד‬
‫תיעבייין ושאין לכתוב יוד בו ק ובאגרת וכתב חרמב״ם‬ ‫*א ת*א וכן אם הוא מקים עיגון שהנעל הרחיק גדוד‬
‫כפ״ר הל׳ י׳׳ד וז״ל הרי שכתב כנוסח זד‪ .‬ולא האריך‬ ‫‪1‬א*א להשיג ג& אהד הגשא לכתחלה וכן גסי אם‬
‫ווין אלו או לא כתב היודין היתירות או שכתב‬ ‫;תב הרי את מותרת לכל אדם ולא כתב למהך‬
‫היורין שאמרנו שלא יכתבו ה״ז גט פסול ובן כל‬ ‫‘ התגסנא לכל ובו׳ אם הוא סקום עיגון שאין יכולין‬
‫כיועא בזה כבל לשון פסול עב״ל וב״ב בש״ע סעי׳‬ ‫להשיג גט אחר תגשא )ג״ס( ‪:‬‬
‫כי ב ובתגו דחוץ משני יורץ ^ ס פו ת בדיתיהוייין‬ ‫ההר לכתוב מותרת גויו דאם חיםר הויו אפשר‬
‫ודי תיענייין שאינו אלא מנהג עכ״ל ור״ל שכתב‬ ‫שפסול אפילו בדיעבד דמשםע שהיא סתרת‬
‫דתיועייין דתיעבייין דאם אין הדלתין במקום אשר‬ ‫לאדם אחר )לטש וב׳ש פקל״ו( ו אע׳ג דאפשר לקרות‬
‫תהיה במקום שץ כלומר כמו שתהיה שתרזגי)רא״ש(‬ ‫‪:‬שורק והשירק אינו מושך ויו כמלאפו״ם מ״ם יותר‬
‫ולפ״ז גם על היוד שבין תיו להא אין להקפיד )שם(‬ ‫•‪.‬ראה לכגי אדם לקרותו נפ ת ח שכותרת לארם אחר‬
‫וגם על היוד שבין תיו לעריק )וזהו ב׳ יודין הנוספות‬ ‫כל זה להפוסל בחסרון הרי את ונו׳ אבל לרוב‬
‫בכל אמד ודי״ק( עוד כתבו די״א דאם לא כתב‬ ‫*יפוםקים אין חשש כזה במקום עיגון )נם הגר״א םר‪,‬י‪/‬‬
‫דיתיהוייין רשאה רק כתב זאת תהא רשאד‪ .‬עדיף‬ ‫‪:‬שיג טה ולא אדע כוונתו שנתב שהת׳ נדגיש ומה בנך והרי‬
‫טפי עכ״ל‪:‬‬ ‫נס מתרת בפתח ג״כ נדגיש וצ*פ( ‪:‬‬
‫נא וזהו דעת הרמבים דבשינוים אלו הגם פסול‬ ‫‪ £‬ח וכתב רביט הרט״א בסעי׳ מ״א דלכתחלה טוב‬
‫ואע׳׳ג דאינם אלא חששות כעלמא ט״ם מקרי‬ ‫ליזהר לכתוב הרי את בשיטה אחת אבל אם‬
‫בזד‪ .‬משגה טסטכע שמכעו חכמים )הה׳׳מ( ואם‬ ‫‪:‬בר נכתב הגט בשתי שורות כשר לתט עכ״ל והטעם‬
‫נשאת לא תעא אבל הראב״ד ז״ל כתב שם בשם‬ ‫לכתחלה כרי שיהא נקרא רבת אחת בלא הפסק דאם‬
‫הגאון דכל אלו הדקדוקים הם רק כדאתי בעל ומערער‬ ‫יפסוק י׳׳ל רהשומע סבור רלא התירה לכל ארם‬
‫וז״ל המ״ם וכתבו רבוותא דכל הגי דקדוקי ררב‬ ‫)למש( ולפ״ז יראה הקויא שלא להפסיק בקריאה )ב״ש(‬
‫היכא דכתב ליה כעל גופיה אי נטי סופר ספומיה‬ ‫יכאםת עיקר הטעם חלוש מאד ואין בו טעם )ג״פ( ובגם׳‬
‫ובתר הכי אתי כעל ומערער ראמר אנא הוא דפסילגא‬ ‫כמיט להדיא להיפך רקאמר דכתב הרי את מלמטה‬
‫ליה בהני דקדוקי ולקיקול איתכווגית אבל אם אמר‬ ‫ומותרת מלמעלה )פ״ח ‪ .‬גס הגר״א כתב כן והתה״ד עצמו‬
‫בעל לסופר ולעדים לכתוב את הגם אפילו סתם‬ ‫נתב דלא ידע ריח קפידא מה והיבא נב״י( אמנם לכתחלה‬
‫וטעו הסופר והעדים באחד מאלו האותיות והבעל‬ ‫וודאי יש ליזהר לכתוב והרי את מותרת לכל אדם‬
‫אינו מערער הגם כשר ותנשא בו ואם עדיםסעויים‬ ‫בשיטה אחת הואיל ונפיק טפומיה דרכיגו הרמ׳יא וכן‬
‫יעירו בפני ב״ד שט״ם היה וכ״כ רבינו האי אי‬ ‫הטגהג ;‬
‫בעל יהיב רשותא לסופר למכתב גם שלם ובעו‬ ‫מ ט ‪ 1‬ריך ליזהר לכתוב הודן די יהוי וכר כי היכי‬
‫בחני כולהו או במקעתיימ אי איתא לספרא מתקן‬ ‫דליהוי ידים מוכיחות שכנם זה מגרשה ולא‬
‫ליה ואי לא ואיתנסכא בהאי גיטא לא מפקיגן לה‬ ‫יאמרו שמגרשה בדיבור ושטרא לראיה בעלמא דהא‬
‫וודאי אי אתיא לאינסובי ואתי בעל ומערער ואמר‬ ‫בגם׳ )פ״ה ‪ ( :‬נשאר בספק אם ודן מעכב אם לאו‬
‫האי רכתיב ודין דינא הוא דאמרי וכו׳ ולבך‬ ‫‪-‬־ספק איקורא לחומרא וכן כתבו רוב הפוסקים א ע׳ג‬
‫איתבוונית לא םנסבינן ל ה א ב ל אי מינ ס כ א ל א מפקינן‬ ‫דמהרמב״ם לא משמע כן וכן תיבת מנאי מעכב גם‬
‫וכו׳ ורבינו נסים השיב כן בקבלה מפי הגאון היכא‬ ‫בדיעבד כי היכי דליהוי ירים מוכיחות שהוא מגי שה‬
‫שכתב הגט הבעל עצמו אם נשאת וערער הנ על‬ ‫ילא איש אחר כדארזדינן בריש נדרים )ה׳‪ (:‬ותימא‬
‫תצא ואם האשה טוענת ט״ם הוא עליה לו עי א ראיה‬ ‫שהש״ע לא הזכיר זה )ג״פ( דדעת רוב הפוסקים‬
‫אכל אם אין שם ערעור הכעל ויש בו מעות מתחת‬ ‫י ב עינן ודן ומגאי ואם החסיר אחד מהם ועה ספק‬
‫ידי סופר וצוה לכתוב גם סתם כיון דמדעת שלימה‬ ‫גירושין )שס( ויש לכתוב מנאי כלא יוד או)ר המ״ם‬
‫רצה לגרש א״צ גט שגי וכל טעות שבא מתחת ידי‬ ‫רכיוד הוד‪ .‬כמינות ואם כתב יוד לא נפסל בדיעבד‬
‫סופר אין ערעור הבעל כלום וכן דעת הגאונים ז״ל‬ ‫י ל פי המשך הלשון מבוארת הכוונד‪ .‬דממגי הוא ודי‬
‫וכו׳ וכתבתי דעות אלו ואין בירי להכריע עכ״ל המגיד‬ ‫יד‪.‬וי ליכי כותכין די יהוי בשגי תיבות וכן המנהג‬
‫משגר‪ .‬וכ׳׳ב הר״ן וגם הטיר הביא זה אך לא כתב דאם‬ ‫אמנם אם כתב דיהוי תיבה אחת כשר ואף אם לא‬
‫נשאת תצא ע״ש ‪:‬‬ ‫‪ :‬תב רק דהוי כשר בשעת הרחק במקום עיגון והוא‬
‫נ ב והנה לדברי המפרשים ה״פ דבתרתי לריעותא‬ ‫לשון הוד‪ .‬כלומר ודן שהוא מנאי ספר תרוכין וכו׳‬
‫בערער הבעל והוא כתבו או הסופר מפיו אף אם‬ ‫הקרי ודן בעירי וסנאי המ״ם בחיריק וגון בקמץ‬
‫נשאת תצא ובתרתי לטיכותא שהסופר כתבו והבעל‬ ‫והאל׳ף בחיריק ודהוית הויו בעירי)לטש( ‪5‬‬
‫צוה לו סתם וגם לא ערער גם לכתחלה תנשא ובחדא‬ ‫‪ .‬כבר נתבאר שעריך לד‪.‬אריך הווין דתרוכין שבוקין‬
‫לטימתא וחדא לריעותא בגון שד‪.‬בעל כתב ולא עירער‬ ‫פטורין ושעריך המשה יודין בדי תיהוייין ודי‬
‫השלתן‬ ‫ה^טת גיטין סיםן קט‬ ‫ערוף‬ ‫‪eo‬‬
‫שזהו היש מי שאומר בכתב יד' םו ‪ 6‬ר אץ הערעור‬ ‫או שדוםופר כ תי ו הנ על צוה ?יו סתם והבענ■ ערער‬
‫מועיל כלום ובכתבו הוא או הסופר טפיו מועיל ערעורו‬ ‫לא הגשא לכתחלה ואם גיגיאת לא הצא )'‪u‬״‪ 1‬ילה’מ‬
‫ונל א ערעור גם נז ה כשר ולפ״ז הרמנ״ם מחמיר‬ ‫ושר״ח והר׳י בן לב נ ת‪:‬י זעיד( וכהרטב״ש ו ה־ אנ׳ ד והטור‬
‫מנולם וגם לרידיה אם נשאת לא תצא כט״ש כ ‪' 6‬י ‪:‬‬ ‫מתנאר דלעויים לא אסרינן אס נשאת תצא ‪:‬‬
‫נ ג האמנס מסוף דברי המגיד ם שפע דאין זה כולו‬
‫נן ובאמת דנרי הרטב״ם ז״ל חמורים מאד דמ״ש‬ ‫דעה אחת ולכן יש לפרש רהרנוותא ורבינו האי‬
‫המגיר משגה שמעטו הוא מפגי שמשנה ממטבע‬ ‫לא ס״ל נייל דאם נשאת תצא אפילו בהרתי לייעותא‬
‫שס־נעו חבמים זה עצמו לא מציגו רק לעניין בפגי‬ ‫ולכן הטור לא הזכיר זה כלל וזהו רק דעת רביגו‬
‫נכהב ובפני נחתם שאמרו כגם׳ כן אבל נז ה שרק חז׳יל‬ ‫נסים משמו של הגאון וכן הראב׳ר לא הזכיר זה משמיה‬
‫הזהירו אותנו לעשות נן מגלן רזה מקרי משנה מ ס טנ ע‬ ‫דגאון דהרי אדנרי הרמנ״ם קאי ואי ס״ר דיש גוונא‬
‫שטבעו חבמים ודרי בתקנת ר׳ג שהערים יחתזמו בגט‬ ‫דאם נשאת תצא היה לו להזכיר דהרי הר מי׳ ם לא‬
‫עכ״ז אם לא חתמו ונהנו לה בפגי ע ’ ם כלבד הגט‬ ‫ס״ל כלל דתצא וכן אין הפיריש דכשהכע^ מערעי־‬
‫כשר וכן נעידי חתימה בלבד ובלא ע׳ ם כמ״ש כפ״א‬ ‫ככל עגיין לא הגשא אלא דווקא ככ הינ הו או נ כ ה י נ ת‬
‫ויתבאר נסי׳ קל׳ג והרי אין לך משגה טמטבע יותר‬ ‫הסופר מפיו וזה שכתב והבעי אינו מע־ער יווגהו או‬
‫כזה ועכ׳ז פסק דכשר אלא ווראי במקום שלא אמרו‬ ‫שהנעל אינו מערער והוא וי״ו המחלקת ‪:‬‬
‫הז״י‘ עצב־ם דמקרי משגה מ ס טנ ע לא אמריגן כן ועוד‬ ‫נ ד וה"פ דעת הרנווהא רכל הגי דקדוקים הוא נ ת ר תי‬
‫דמרבריו עצמו באותו פרק דין ט׳ נשמע טעם אחר‬ ‫לריעותא אבל אם אמר ייכופר לכתיב כתם וטעו‬
‫כזה שזהו רק מפגי לעז של אהרים שכתב כל לשון‬ ‫או אפילו כשכתב כעצמו ואינו מע־ער כשר ותגשא‬
‫שיכתוב י ה הגט־ צריך ונו׳ שלא יהא משמען שגי‬ ‫נו ואם עדים מצויים ג־וב שיעירו שט״ם היה ־לא '‘ כיונת‬
‫ענייגין ער שנמצא הקורא אומר שמא לבך ולכך‬ ‫קלקלה ודברי רב האי ה״פ אי בעל יהיב רשותא‬
‫נתכוין וכוי עכ״ל הרי שחשש ללעז הקורא וג׳ל שהוא‬ ‫לסופר למכתב גט שלם יטעו וכו׳ אי איתא לספרא‬
‫מפי־ש כן בגם׳ בכי‘ מה שהזהירו דלא לישתמע לישגי‬ ‫מתקן ליה גם בי*א שא'י‘ ת הבעל ואז לא משגחיגן‬
‫אחריגי הכוונה הוא רלהקורא לא לישתמע לישגי‬ ‫נערעורו אבל אי ליתא '‘ סיפר וכהכיח כיסאהר מתקן‬
‫אחריגי ויוציאו לעז על הגט ‪:‬‬ ‫דצריך לשאול מרבעי‘ אם יתקן כמ״ש בסי׳ קכ״ה ואם‬
‫נץ ודע דבה אר טת הווין של הש״פ הסכימו גדולי‬ ‫לא עשו כן אין אנו א־מרים לה להגשא דשמא יבא‬
‫הא־־־ונים רהרמב׳ם אינו פוסל אא׳ב עשאן קטנים‬ ‫ויערער ואם נשאת ’‘ א תצא אפילו כשכתב בעצמו‬
‫כיירין אבל אם עשאן ווין אף שלא האריכן גנד הוו־ן‬ ‫)יוהי‪ .‬שאהר האי לכתיב ודין וכי' דמשייע להדיר שכתב נעצמו‬
‫האחרים אין חשש בזה )ב״ש סקל״ב זט״י סקכ״ד יפר׳׳ה‬ ‫ובזה מכייס דלא תצי'( אך אם מערער קידם שנשיאת‬
‫וג׳׳ס סקס׳י‪ (.‬ו מ׳ ם יש להאריכן קידם חתימות הערים‬ ‫גם אם אינו מכתיבתי ־‘ א שכקיגן לה י׳הנשא ורכינו נכים‬
‫או עכ״פ קודם הגתיגה ודווקא זה הסופר עצמו אכל‬ ‫הוסיף דנ שכתב כעצמו ומערעי גם אם נשאת תצא‬
‫אחר לא יתקן אם י׳א בציוי הבעל דשלא כשעת הרחק‬ ‫ואם ייאשה מביאה ראיה שי‘א היתה כוונה לקי‘ ק'‘ ה‬
‫אין ’‘ מ ט ר הגט נ ל א הארכת הווין נמ״ש הטור בשם‬ ‫נ ע ת הכתיבה לא משגחינן בערעורו אבל אם אין שם‬
‫הרא״ש ו רל אש ניתן לה הגט ואין הווין ארוכין והבעל‬ ‫ערעור רנ ע ל גם כשכתב נעצמו אין ’‘ נו חשש כזה‬
‫רחוק מכאן לא הייתי פופלו בשביל זה ובן אם יש נו‬ ‫ויכו'‘ ה להנשא וכן ^אם צוד‪ ,‬לכ תוב סתם וטעה‬
‫תקנת עגון כנין שהיבא ממקים רחוק יאריכו הווין ני‬ ‫דסיפר אין ערעורו כיום וזה שכתב ויש נו טעות‬
‫מםתגיא הנ על צוה לכתוב כתקון חכמים ואם לא‬ ‫פ ת חת ידי סיפר ובו׳ הוא ויו הש־י‘ ק ע׳ש וי׳פ״ז כמה‬
‫נ ת ב הסיפר כראוי ג־חא ליה לבעל שיתקנוהו ועל זה‬ ‫דעות יש בזה פה שזה מחמיר זה מקיל וכן ’‘ ה־פך‬
‫יש '‘ כמוך בשעת הרחק ע כ׳ל וזהו כגט הנשלח אבל‬ ‫)יע' נג'פ סקכ״ה שהביא ג׳כ דעיח יתיות נפירישס ודלא‬
‫כ שהנעל לפנינו לא יתקן אחר ני‘ א ציוי הבעל כמ׳ ש‬ ‫נפי׳ הקודס ובס מהב״ש שקל׳ב מתבאר שייהתפק בכווגת אלו‬
‫כסי' ק ט ה וכן אם נ ת נ ו יוד בודן או שכתבו לי טהך‬ ‫הדנריס( )וגס מת׳ש בסי׳ קכ׳ג סעי׳ י׳ב מבואר כן ע׳ש( ‪:‬‬
‫או ההיא דומה לחית יתקגום קודם החתימות ולפחי׳ת‬ ‫נ ה ויבינו הכ״י בסעי׳ כ׳׳ב אהר שהביא דעת ה־פנ״ם‬
‫קודם הנהיגה ויתקנו באופן שלא יהיה חשש חק תוכות‬ ‫כתב וז״י‘ י״א שאם לא ע־ער הבעל בשר ויש מי‬
‫כמ׳ש שם ואע׳יג שבאופן זה יהיה גרר או בתיבה‬ ‫שאומר שאין ערעורו מועיל אא״כ כתבו הוא או‬
‫על המחק כשר טדינא שבותנין על דבר שיכיל להזרייף‬ ‫שהמופר כתכו מפיו עכ״ל וקיצר מאד אבי‘ עכ׳יפ‬
‫יאף שאנו אין נותב־ן כס״ש שם מ׳ם אם הוא באופן‬ ‫גראה להדיא כמ״ש מדלא הני א כלי‘ הך דעה שאם‬
‫שא ’ א לכתוב גט אחר יעשו כן דזהו פסול מדינא‬ ‫נשאת תצא מכלל רס׳׳ל רזהו רעה יחיראה ולא קיי׳יי'‬
‫דגם׳ והיודע בטיב גיטין יורע איך לתקן וא״א לנ אר‬ ‫כן ועוד למרגו מדבריו רלהראב״ד שזהו הי׳א בי'א‬
‫הבל ננחב ז‬ ‫ערעור כשר בכל עניין אף בכתב הנ ע ל ולרעת הרבוותא‬
‫עפת‬
‫לא «‬ ‫השלהן‬ ‫הלט« נימין סיסן ‪ ? » P‬מ‬ ‫קרוןד‬
‫חדט״א דכי ש אם חיסר ויו■ שנ«ה של ובדו וכתב וכד‬ ‫נ ח נ י » ‪ ^ lun‬ודא״ ש שכותבץ וכי‘ שים בץ להעמוזו‬
‫דמאחר שאין העניין משתנה אין פסול בחסרון זח‬ ‫וג ץ להסקוס ווהו טסחחו אנא פנ*פ דסמתא‬
‫וה״ה אם היו אותיות יתירות כל שאין העניין משתטז‬ ‫פלונית ריתבא וכו׳ וכל שום אוחרא וחניכא ראית לי‬
‫אבל אם אם נשתנה העניין פסול ולכן י״א דאם כתב‬ ‫ולאתרי וכו׳ עכ״ל ואנחט אין כותכין וכל שום כשום דבר‬
‫לכריאת עלמה בה״א שהגט פסול דעלמה לשון נערה‬ ‫כם״ש כםי׳ קב״ח וקכ״ט ולטסחתהרא״ש כתכו רכותיט‬
‫ויש מכשירין בשעת הדחק עכ״ל ולדעה ראשונה הנט‬ ‫בעלי ה ש״עכ םי׳ ?ה םעי׳ ל׳ ו»״ל נ ה טלכ תוכ העומד‬
‫פסול אפילו אם אין הבעל מערער משומ דלשין עלמה‬ ‫כמקום פלוני ע ד ם וכל שום וי׳ א ריש לכתוב החניכא‬
‫בה״א יותר סובל לשון נערה מלשון עולם אבל אם‬ ‫קודם הענמד במקום פלוני וכן ט הנין במדינות אלו‬
‫כוזב לעלמא כאלף כשר )נ״ש פקמ״א( והרבה גדולים‬ ‫ונחנו לכתוב פלוני כן פלוני ולא בר פלוני ואם כתב‬
‫הכשירו כה״א כשעת ר^חק כשא׳׳א להשיג גט אחר‬ ‫בר הנם כשר ונהגו לכ תוג וכל שזם דאית לי‬
‫)ג״ש ‪ppp‬״‪ f‬זהפר״ח מכשיר גס שלא »מעס מגון מ׳ש( ;‬ ‫ולאבהתי עכ״ל ואצלינו אין כותבין וכל שום כלל‬
‫לבד בנהפך כמ״ש שם ן‬
‫ס ב הלכה פסייקה היא בג ם׳) ב״נ קס״נ ‪ ( .‬שאין למדין‬ ‫ג ט כג ט ארוסה כותביןדהוית ארוסתי ואם כתב דהוית‬
‫משיטה אחרונה בשטרות ונתבאר בח״ם סי׳ מ״ד‬ ‫אגתתי כשר דנם ארוסה נקראת אשתו דהרי‬
‫לפיכך צריך הסופר ליזהר שלא יהא בשיטה אחרונה‬ ‫מקדשה נם בלשון ןהכמ״ ש כסי׳ כ״ז וי״א דה״ה להיפך‬
‫לא ספר •חרובין ולא אגרת שבוקין ולא נט פטורץ‬ ‫דאם כתב לאשתו ארוסתי כשר בדיעבד ויש פוסלין‬
‫אלא כדת משה וישראל לבד ולפיכך נהגו לעשותם‬ ‫בוה )לטש( ויש להחמיר למעשה )ועש״ו שדחה ג״כ ראית‬
‫אותיות נ ח לו ת מאד מפני שמה שקודם לזה אץ לכתוב‬ ‫הב״י ונתב כהלטש( ‪:‬‬
‫מפני הטעם שכתבנו ושיסיים באמצע שיטה אינו נכון‬ ‫‪ D‬שיץ ועין שהיודין לא היו נונעין בהם שמופרדין‬
‫מטעם שיש לחוש שהעדים יחתמו בשיטה זו ואז אין‬ ‫מנוף האותיות וכן היודין שבאלף ושבצרין שאינם‬
‫למדין משיטה שלפניה ויפפול ר\דן די יהוי וכו׳ שזהו‬ ‫טגעים באות פסק רכינו הב״י בסעי׳ י׳׳ז שאם התנוק‬
‫עק רו של נט כמו שנתבאר ולפיכך בהברה להאריך‬ ‫ע ר א אותם יפה אפילו הם בתורף יש להכשיר במקום‬
‫הרבה באלו האותיות כדי לסיים כסוף שיטה אמנם‬ ‫עגון וכן אם נ ד כ ע רגלי ההי״ן לגנן פסק דאם תנוק‬
‫כדיעכד כשא״א לכתוב גס אחר ויש בזה חשש ענץ‬ ‫דלא חכים ולא טפש ע ר א אותם יש להכשיר במקום‬
‫לא נפסל בכך אפילו אם כתב כשיטה אחרונה הודן‬ ‫עגק אפילו אם הוא בתורף ויפריד בסכין עכ״ל‬
‫דבכה״ג אט למדין משיטה אחרונה שהרי קיי״ל‬ ‫וכבר כארט זח כפיי הקודם סעי׳ מ״ה דלעניץ‬
‫דבמקום שכותבין שריר קי ם למדין משיטה אחרונה‬ ‫זה מקילינן בגט יותר מבס׳ ת דבס״ת אינו מועיל‬
‫כמ״ש בח״ם שם ובדת משה וישראל הוה בגט בשריר‬ ‫קריאת התטק לעניין זה ובגט סמכינן מפני דלעצם‬
‫וקים בשארי שטרות אלא שלכתחלה אין סומכין על‬ ‫הנשר הגט יש כמה לשונות של גירושין ולעין‬
‫זה מפני שיש טראשונים שפקפקו בזה אכל בדיעבד‬ ‫הרואה כיון שהתנוק קורא כתקוט אין זה שיטי בש^ת‬
‫יש להקל )ו ע ב ״י זב״ש סקנ״ש( ;‬ ‫הדחק ומ״מ ראוי לחקט קודם החתימות ועכ״פ ע ד ם‬
‫בסי׳ קל״ד יתבאר שצריך הבעל לבטל מודעות‬
‫ומ״ם ז;ין לכתוב כהנט הביטול מודעות דאין‬
‫‪0‬נ‬ ‫הנתינה וזה שכתב רבינו הב״י שיפריד בסכין ג״ל‬
‫דלאו דווקא קאמר דזהו חק תוכות אלא כלומר שיגרר‬
‫כותבין שום תנאי בגט כט״ש בסי׳ קמ״ז ואין לשאול‬ ‫דדגל ויכתוב כ ת ע ט וועא סמך על מ״ש בעניינים אלו‬
‫לפ״ז בכל החששות שנתבאר בסי׳ זה ובסי׳ הקודם‬ ‫כסי׳ ח עד ם )נ״ל( ‪:‬‬
‫שאט חוששין לזיוף איזה חשש זיוף יכול להיות‬
‫אצלינו ביון שאין בותבין שום דבר בגט זולת הנוסחא‬ ‫ס א עור כתב בסעי׳ ף כיון שאנו מכירין סגנון הדבר‬
‫הקבועה די״ל דהרי כשמות האיש והאשה והאבות‬ ‫אין לפוסלו בשכול דילוג אות אחת עכ״ל וכוונתו‬
‫והמקומות יש לחוש לזיוף ועוד דזה שאין אנו בותבין‬ ‫אפילו כתורףדבטופם כתב בסעי׳ מי ט א ם חיסר תיבה‬
‫תנאי בגם הוא מפני החומרא כמ״ש שם ולכן א״א‬ ‫אחת מהמופס לא נפסל בכך עכ״ל ולמה לו להשמיענו‬
‫שמפני שקבלט עליט חומרא וו גליל מזה לעניין‬ ‫באות אחד אלא וודאי דגם בתורף אם חםרון האות‬
‫אחר‪:‬‬ ‫איט טרם שיטי בחכמנה אין לפוסלו ולכן כתב רביט‬
‫סימן ק כז שצריך לכתוב זמן בגט ודץ גט מוקדם ומאוחר ובו ט״ט סעיפים ‪:‬‬
‫הוא )רש״י י״ו ‪ ( .‬שתדע מתי לגבות דלגביית כתובה‬
‫א׳׳צ זמן דמיד שתוציא הגט טבי ת כתובתה ואי משום‬
‫וכך‬
‫בכך ‪,‬‬
‫כיצד _ ‪.‬‬
‫בגט _ _‬
‫תקט חכמים לכתוב זמן בגס‬
‫בשבח בכך ובך לירח ' פלוני כך וכך לחשבון‬
‫א‬
‫סזוטת שתוציא ממט מה שלותה ואכלה קורס זמן‬ ‫פלוגי ומפני מה תקנו זח יהרי לאו שטרא דטכיינא‬
‫הכתוב‬
‫השלחן‬ ‫הלנות נ״טץים־פן ‪« p‬‬ ‫ערו!ז‬ ‫‪«a‬‬
‫ואין ל ש אול ד ל פ״ז ל מ ה לנו ה ט ע ם ל ה צי ל ה ט מי ת ה‬ ‫י הי ה בו ז מן ' א ס ר ש כנ ר נ תג ר ש ה‬ ‫ה כ תו ב כ ג ט ואם‬

‫די׳ ל ד ב ל א ט ע ם ה צ ל ה מ מי ת ה ל א היו מ ת קני‪ :‬ע ן‬ ‫ו אין ל ה ע ליו מזוגו ת ד מ שום זה א״צ זמן ריבול ה‬
‫דנ ם בל א זמן כ שי ר צ ה ל ה חזי ר ה נ א מ ר ל־ ה ב א ר אי ת‬ ‫ל ה כי א עי רי מ סי ר ה ל ב״ ד וי עי דו ע ל זבן גי רו שי ה )ר׳]‬
‫שזינ ה ה אהר הגי רו שין ו הבן כ שי ר צ ה ל ק ה ת א ש ת‬ ‫ותוש׳ שם( או שי כ ת בו ל ה שטר ב פ ״ ע שהיום נ תג ר ש ה‬
‫נאמ ר לו ל ה בי א ר אי ה ולכן עיקר ה ת קנ ה הי ה כ די‬ ‫)שם( וגם אין לו מ ר ד ת קנ ת הז מן הי ת ה ל עניין ג׳‬
‫ל ה צי ל ה מ מי ת ה וביון שנזרו מ פני זה מ חז קינן ;־‪.‬תקנה‬ ‫ח ^ ז י ם ש צ רי כ ה ל ה מ תין סל הג ש א ואם לא י הי ה בו‬
‫מ פני ה ט ע מי ם שנ ת ב א רו נ״ב )שם(‪:‬‬ ‫ז מן תנ ש א קודם ו ת א מ ר שכבר נ תג ר ש ה ד מ שו ם ז ה‬
‫ד א מנ ם י ש בז ה ש אל ה ג דו ל ה ד אי ך אפ שר ד עי ק ר‬ ‫פ שי ט א ש א״צ ד ב ש ת ר צ ה ל הנ ש א נ א מ ר ל ה ה בי א דאיד‪,‬‬
‫ה ת קנ ה הי ת ה כרי ל ה צי ל ה מ מי ת ה ו ה א אין‬ ‫מ תי נ תג ר ש ת )נ׳ל( וכן אין לומר ד ת ק ג ת הז מן ה־תה‬
‫מ מי תין ב ל א ה ת ר א ה ו ה ע די ם שהו ‪ V‬ו ב ה מ מ׳ ג אם‬ ‫כ די ש ת ד ע מ תי לי טו ל מ מנו פי רו ת נ כ סי ה שהיו בי דו‬
‫יודעי ם שהי א ע דיין א״ א ל א יועיל ע ר מו תו שי תן ל ה‬ ‫ו בל א ז מן ש מי ם ו א כי ל ו כ ש ת ת ב ענו ל דין יאמר ש ע ת ה‬
‫ג ט כיון שיוד עי ם הערי ם שהי א ע רי ץ א׳ א ואם אינם‬ ‫ג ר ש תיך ד מ שו ם זה א״ צ זמן ר ה א קיי״ל יש ל ב ע ל‬
‫יודעי ם ב ל א זה אין ס מי תין אי ת ה ר היה א צ ל ה ע רי ם‬ ‫פי רו ת ע ד ש ע ת נ תי נ ת ה ג ט לי ד ה אפילו אם כ ת ב‬
‫התי־את םפק די״ל רלעול ם הח ש ש הו א שמא ל א י ר עו‬ ‫ה ג ט זמן ר ב קודם ו א״ כ מ ה שי אכל ע ד ש ע ת נ תינ ה‬
‫הע רי ם ואי מ שום ה ת ר א ת ספ ק הרי קיי״ל ר ה ת ר א ת‬ ‫הנ תינ ה א״צ ז מן‬ ‫י א בל ב דין ו של א י א כל אחר‬
‫ספ ק ש מ ה ה ת ר א ה כ מ״ ש ה ר מ ב׳ ם ב פ ט׳ ז מ םנ הד רין‬ ‫שביבדל תה ל ב א תי כ ף אחר הנ תינ ה ל ב״ד ול הו צי א‬
‫ע״ש ועור ד מ ר א ד ש מ ע ת א ב ש״ם דילן שאומר ה ט ע ם‬ ‫מ מנו כ ל מ ה שי ש ת״י מנ כ טי ה )פר׳ן שס( או שתבק ש‬
‫הוא ר׳ יוהגן ו אי הו ם״ל ר ה ת ר א ת ספק ש ט ה ה ת ר א ה‬ ‫ה ע די ם שי כ ת בו ל ה מ תי נ תג ר ש ה )תיס׳( ד כל מ ה‬
‫)מכות ט׳ו ‪ ( :‬ו עוד ד ה א מ ת הו א ו אי ן זה ה ת ר א ת ספ ק‬ ‫שהוא ל טו ב ת ה א״צ ז מן מ ט ע מי ם שנ ת ב א רו ‪:‬‬
‫ר ה ת ר א ת ספ ק ל א מקרי אל א כ ש ה םפ ק הו א גם א צל‬ ‫ב א מנ ם ה ת קנ ה הי ת ה אמרו חז״ל )שס( כ פ ני נ ד ר‬
‫העו ש ה ה ע בי ר ה א ב ל כ של ה עו ש ה ה ע בי ר ה ב רו ר ה‬ ‫זנו ת מ שום ש פ ע מי ם ש אד ם נ שוי קרובתו ו תזנ ה‬
‫א ע״ג ד ה ע רי ח ה מ ת רי ם בו אינם יודעי ם מקרי ה ת ר א ת‬ ‫ת ח תיו יי ר צ ה ל ח פו ת ע לי ה וי תן ל ה נ ט אהר הזנו ת‬
‫וודאי דל א ג־ תנ ה ה ת ־ א ה אלא ל ה ב חין בין שונג ל מזיד‬ ‫ולא י כ תו ב בו הז מן ו ת א מ ר קודם הזנו ת נ תנ ר ש תי וכן‬
‫וביון שהעובר יורע הוד‪ .‬ה ת ר א ה טו ב ה )תוש׳ פשחים‬ ‫אי ת א בי רו של מי פ״ ר דגי טין ) ה׳ג( מ פני מ ה ה ת קינו‬
‫ש׳ג ‪ :‬זנזה א״ש מה לאמי לר״ל בנימין שש זנוח לא שכיח ולמה‬ ‫ז מן ב ג ט מ פני מ ע ש ה ש אי רע מ ע ש ה ב א ח ד ש הי ה נ שוי‬
‫לו לומר כן הלא איהו ש׳ל במכות שש דלא שמה התראה א;ל‬ ‫א ת ב ת א חו תו וזינ ת ה ע ר ש הי א א׳ א הלך ו ה קדי ם‬
‫אי הוה התראת וודאי הוכרח לטעם זה ודו״ק( ‪:‬‬ ‫ז מנו ב ג ט אמר מו ט ב ש תדון כ פנוי ה ואל ת דון כ א״ א‬
‫ה ואם ג תג ר ש ה בג ט שאין בו זמן ל א הנ ש א אך אם‬ ‫ע׳ ש ו ה' פ דקורם‬ ‫ע כ׳ ל ו ה בי או הרי״ף ו ה ר א׳ ש‬
‫נ ש א ת לא ת צ א אפילו ב שאין ל ה בני ם מ ה שני‬ ‫שהתקיינו ל כ תו ב זמן ב ג ט לא ה שגי חי ה ע רי ם ע ל הז בן‬
‫רזהו מ ה של ש ה גי טין הפ סולי ם )פ״ו ‪ ( .‬ר תנן ב הו ראם‬ ‫ו הי ה בי כו ל תו ל כ תו ב נם מו קד ם ו הי א ת ס כי ם י ז ה כיון‬
‫נ ש א ת הו לד כשר ופסקו בגם׳ שם ראם נ ש א ת לעו ל ם‬ ‫ש ל טו ב ת ה הו א א כ ל אחר ש ה ת קינו זמן לא יוכל ל כ תו ב‬
‫לא ת צ א ע׳ ש ואין ל שאול דל פ״ז מ ה הו עי לו ח כ מי ם‬ ‫מוקרם ד ה ע די ם ל א י ח תו מו עליו וכן ה עי רי מ סי ר ה‬
‫ב ת קנ תן ה א כ שי רצה להצילה‪ .‬מ מי ת ה יכ תו ב ל ה נ ט‬ ‫לא יני חו ל ת ת נ ט בז ה ו ב א מ ת קודם ה ת קנ ה לא הי ה‬
‫בל א זמן ו ת אמ ר שזינתד‪ .‬א ח״ב ו אע״ג דזדע רי עו ת א‬ ‫צריך ל ע שו תו מו קד ם שיכול ל כ תו ב ל ה נ ט כ ל א זמן‬
‫נגד שארי גי טין מ״ ם ל א נו כל ל ה מי ת ה כ ש ת א מ ר‬ ‫ונו תן ל ה ו כ שי עי דו ב ב׳ ד ע ל זנו ת ה תו צי א ה ני ט ה‬
‫ש הי ת ה מגור ש ת קורם הזנו ת )כ׳ש סק׳א( א מנ ם ה תו ע ל ת‬ ‫ו ת א מ ר גרו שה היי תי ו פנוי ה ב או ת ה ש ע ה )רש׳י( ול א‬
‫הוא רביו; ר ל ב ת ח ל ה א סו־ ה ל הנ ש א לא ירצה ה סופר‬ ‫א מ רינן או ק מ ה ב חז ק ת א״ א ו ה ש ת א הוא ר אינ ר ש ה‬
‫לכ תוב ו ה עדי ם לא ירצו ל ה תו ס )־ ש׳י( ובזמה״ז פ שי ט א‬ ‫כיון ש הי א ג רו ש ה ל פנינו ו אד ר ב א או ק מ ה ב חז ק ת‬
‫ד אף אם י שיג ג ט כזה מ״ ם ל א נ א מין לה ם שי הזי רנה‬ ‫כ ש רו ת של א זינ ת ה כ ש הי ח ה א״א )ר״ן( )וצ׳ע נמ״ש‬
‫וגם הו לד לא נכ שיר מ פני ה רי עו ת א נג ד שארי הגי טין‬ ‫הראשונים כשם העיטור דהירושלמי לא ס׳ל טעם דשתא יהשה‬
‫שלא נ ב ת ב נ ה קון חז״ל )ב׳ש( ‪:‬‬ ‫דהן אמת דבפ״ב אומר טעם דפירי אבל ב פ׳ד אותר טעם‬
‫ו ו רע ריש מ ר בו תינו ד ס׳ ל ד ל פי מ ה ד קיי׳ ל כ ר״ א‬ ‫דשמא יחפה כמ׳ש וצ״ל לכוונתו פל ר׳ יוחנן דכש״ס שלנו‬
‫רע״ם כ ר תי בשר הג ט בל א זמן רכסו ש ת קנו‬ ‫אומר סעמא דשמא יחפה ובירושלמי אומר סעמא דפירי( ‪:‬‬
‫שהערים י ח תי מו ע ל הג ט מ פני תקון העו ל ם ו מ׳ ם‬ ‫ג ואין ל ש אול ה א תינ ח בז מן ש ב ה מ׳ ק הי ה קיים והיו‬
‫כשר נ ם ב ל א ע׳ ח כמ״ ש ב סי׳ קל״ג כ מו כן הז טן‬ ‫דנים ד״נ א כ ל בז מ ה״ז מ אי נ״ ם ד ב א מ ת גם בז מ ה״ז‬
‫שתקנו ג״ב מ פני ת קון העול ם כ שר ג״כ נ ם בל א ז טן‬ ‫י הי ה ברצונו ל ח פו ת ע לי ה של א י הי ה הו לד ממור‬
‫ותג ש א בו לכתחלר‪ .‬ד ה עי רי מ סי ר ה יעירו ע ל הג ט ו על‬ ‫ו עוד שלא תי א ס ר על־ו אם זינ ת ה קורם גירו שין אבל‬
‫הזמן )רשנ״ם ב' כ ק ע' נ ; ותום' שם והנהמ׳י פ׳ א אות נ׳‬ ‫ל א ת ר גירו שין אם זינ ת ה מו ת ר ת לחזור לו )רא״ש שס(‬
‫בשט‬
‫לב ‪S3‬‬ ‫השלחן‬ ‫^כות גיסיץ ‪ p'D‬קנז‬ ‫מחך‬
‫עוד בהב הרכבים שם דכשם שמוקדם פסול כלו‬ ‫ד^א»מים רא נ ת כו כן ואין‬ ‫מ « הפישור( אב^‬
‫בן נ ט מאוחר שכתבו הזמן רלהבא פסול והלקו‬ ‫מדמין גוידות חכמים ול׳ץ ועוד רר‪.‬ב« ‪1‬ןתקון העו^ם‬
‫עליו כל הראשונים דבםאוחר לא שייך חשכז דחיפוי‬ ‫הוא מפני חשש מסודות ואינו דומה לתקון העו>*ם‬
‫זנות רהא אדרבה מאריך זמן אישותה וי״א שמעכו‬ ‫דחתימות שהוא מפגי ת ^ן האשה וכמור וש״ע לא‬
‫של הרמב״ם הוא דנזרינן מאוחר אמו מוקדם )המ‪-5‬ש(‬ ‫הובא דעה וו כלל )עב״י וב״ש( ויש מי שאומד רכשיש‬
‫וחח ק הוא ראיך נגזור נזירות סעצמיגו וי״א שטעמו‬ ‫עידי חתימה וודאי פסול כדעת רוב הפוסקים אבל‬
‫מפגי שתפסיד האשה פירות שמשעת נ תינת הגם עד‬ ‫כשאץ ע״ח כלל בנם יש להכשיר במקום ע טן מפני‬
‫זמן הכתוב בו )כ״מ( שהרי הבעל יאכל תפירות נם‬ ‫שא״א לבא לידי חיפוי רהא בע״ב »ריכה להביא ע״מ‬
‫אח״כ וכ שתתנענו לרין יאמר לה דדאיני גימך‬ ‫כשתרצה להנשא כמ״ש בסי׳ קכ״ר וישאלו א»לם מתי‬
‫שנתגרשת בזמן פלוני ‪:‬‬ ‫נתגרשה )ת״ג ע׳ ס( אבל מסתימת לשון הפוסקים לא‬
‫י ועוד דגם לחפוי דזנות יש לחוש במאוחר כמ״ש‬ ‫משמע כן וצ״ע לדינא ונם מירושלמי לא משמע כן‬
‫הר״ן זי ל שיכתוב זמנו של נם לאחר במה ימים‬ ‫)דאומר בפ״ב ה״ב דלר״ש דסנשיר נננתב ביום ונחתם בלילה‬
‫ותוציא את נימה ותאמר קודם זנות נתנר שתי ואין‬ ‫וס״ל נר״א דס'מ ני תי יש סילוק בץ רוצה להחתים מדים‬
‫זמנו של הנם מיכיח שהרי בעיב אנו רואים שהוא‬ ‫או לא משמע להדיא דלת״ק בכל מניין סשול ע״ש הישג( ‪:‬‬
‫מאוחר והיל כגם שאין בו זמן ויש ראיה ‪ 6‬ה מיבמות‬ ‫ז ויש מי ששאל שאלה גדולה לשיטת הפוסקים‬
‫)קפ׳ו ‪ .‬דאמר שם סיישינן דילמא ממלא סרמא ונו׳ ולמה לא‬ ‫דמשגתן עיג^ לגרשה שוב אינו יורשה )זהו שימת‬
‫אמר עיישיגן שמא עאוחר הוא נ״כ הכ״מ ע״ש( ‪:‬‬ ‫רשנ״ם נ״ב קמ״ו ‪ :‬בהן דתותרנית( א״כ מה שאלו חו״ל‬
‫י א והפוסקים המכשירים בטאיתד יי א דבשר להנשא‬ ‫מפני מה תקנו זמן בגיטין הא יי ל כדי שאם תמות‬
‫בו מיד ואיצ לואשתץ עד זמן הגמ )ראב״ד שם(‬ ‫האשה בין כ ת עוז הנ ם לנתינתו דלא יירשנה ואס‬
‫ורק הפירות איבל עד זמנו של נ ט וכן בתוכתה לא‬ ‫שלח ו‪.‬ט ממדה״י וקודם שהניע הגט לידה מתה האשה‬
‫תגבה ‪ p‬דם )שס( וי״א דאין הגירושין חלין עד הזמן‬ ‫אם לא יהיה בו וטן יאמר שטתה קודם כתיבת הגט‬
‫)תיס׳ ייז ‪ .‬ד״ה ר״ל( וכדעה זו פסקו הראיש והטור‬ ‫וע״י הומן םתבויד שמתה אח״כ ולשטא תמות וודאי‬
‫והש״ע בסעי׳ ט׳ וצריבין לתפוס לרינא כשני הדעות‬ ‫תיישינן אלא וודאי דלא קיי״ל כדעה זו )ג״פ סקיג<‬
‫לחומרא לעניין אט קנל ה קדושין מאחר )ב״ש סקנויו(‬ ‫ולס״ז יש להקשית על רבינו הרמ״א בסי׳ »׳ םעיי ה‬
‫ופשוט הוא דלדינא יש לחוש גם לרעת הרמגים‬ ‫שפסק דבמורר על אשתו אינו יורשה כשאיט נוהג‬
‫דטאוחר פסול ואין מניחין אותה לועשא רק בגט אחר‬ ‫בה מ‪:‬הנ אישות ע״ש וממילא זששעת הכתיבה א עו‬
‫ואולי בטקום עגון יש לסמוך על דעת רוב הפוסקים‬ ‫נוחג בה מנהג אישות במ״ש שם בסעי׳ כ״ד א״כ נ״ם‬
‫דו ל קי ם על הרטב״ם וטכשירים במאוחר לזמן הכתוב‬ ‫לעניין ירושה אמנם לפי מה שכארט שם דזה אינו‬
‫בו ודע דזה שכתבנו לדעה ראשונה דאין לה פידות‬ ‫אי א באינו עיית דינא או שהב״ד אין מזדקקין לזה‬
‫וכתובה עד זמנו של נ ט זהו כשכתבו מאוחר מדעתה‬ ‫א׳ ש דבכה״ג לא שכיח ורובא דדובא מזדקקים הב״ד‬
‫שהסכימה לזה והוד‪ .‬כסו שמחלה לו עד זמנו של נ ט‬ ‫חויית דיגא ויורשה עד הנתינה ‪:‬‬
‫אבל אם כתב שלא טדעתד‪ .‬טטל ת הכתובד‪ .‬מיד ואינו‬ ‫ח כיון דנ ט בלא זמן פסול כ״ש ראם היה הזמן‬
‫אוכל פירותיה מיד )ראיס סי׳ ה׳( וזדצ לדעה ראשונח‬ ‫מוקדם דפסול ו ‪ p‬שנינו במשנה נכתב ביום ונחתם‬
‫שהנם חל מיד אבל להייא וודאי דאינה טטל ת‬ ‫בלילה פסול אבל נכתב כלילה ונחתם ביום כשר‬
‫כתובתו•‪ ^ ,‬ד ם הזמן הכתוב בנ ם דאיך תנצל כתובתה‬ ‫)י״ו ‪ ( .‬דהלילה ועלך אחר היום ופסק הרמב״ם בפ״א‬
‫כשעדיין לא חלים הגירושין ונם תפירות אוכל ער‬ ‫דין כ״ה דאפילו היו עסוקים באותו עניין פסיל ואע״ג‬
‫הזמן הכתוב בהנם )שם( ולפיו נסתלקר‪ .‬החששא‬ ‫דבשטרות ובכתובה כשעסוקים באווצו עניין לא ^ ר י‬
‫רפידות שבסעי׳ מי ונם לחששא דזנות שכתבט בסעיי‬ ‫מוקדם כמ״ש בח״ם םי׳ מ״ג מ״ם בגם פסול דבשארי‬
‫הקודם יי ל דאין תשש בזה רפיון שי ח ע שאיחרו הזטן‬ ‫שטרות כשר דכשעסוקים באותו עניין יצא הקול מזמן‬
‫^ןו רו היטב שזינתה ^ ד ם הגירושץ ולא דמי לאין‬ ‫הכתיבה )רש״י י״ח ‪ (.‬אבל בנט לאו בקול תליא‬
‫בו זמן שלא יתנו אל לבם כלל )פניי וביש(;‬ ‫מילתא וער שימסור לה היא א״א ויש לחוש לחיפוי‬
‫זה שטוקרם פסול יי א דדווקא טוקרם שזמן הנט‬ ‫יב‬ ‫זנות )עב״ש סין״ג( אבל הרא״ש ) ^ב ס״ז( חולק עליו‬
‫קודם ד«תיםות ב טן שנכתב ונחתם בטרחשון‬ ‫וס״ל דבעסוקים באותו עניין כשר גס בגט דכן משמע‬
‫ונכתב בו בתשרי ובן גטי מאוחר לדדטבים שנכתב‬ ‫מפשטות סונית הש״ס דנם אנט קאי דכל שעסוקים‬
‫ונחתם בתשרי וכתוב בו בטרחשון אבל אם היה עוטר‬ ‫באותו עניין חשוב כיום אחד )ונס הרשניא שם והיש״ש‬
‫בתשרי וכר > הגט לשמה בהלכתו וכתוב בו זטן‬ ‫ס״ב ס״ם השיגו על הרמב״ם ולא מוד אלא שיש מרסיס להדיא‬
‫מ־חשון וחתמו בו העדים שנכתב הנט בפניהם בו‬ ‫גנס' שס לא שנו לגש שנכתב ונו' אלא כשאין פסוקיו גא*פ‬
‫גיוס חנ תוב נגס גדאח ונשר ולא ח שנינן ליח מוקרס‬ ‫זכר ע״ס(‪:‬‬
‫‪vnNn‬׳‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סיסן קכז‬ ‫ע די ך‬
‫ט ז אמנם אין זה רק אם העדים ידעו שהוא מוקדם‬ ‫יסא׳הר הואי “* וום הכתוב כגם והחתימה הכל ניום‬
‫והם עצמם היו עידי המסירה דאלו לא ידעו הרי‬ ‫אהד תהו שכתב התמנ׳ם עד שיחתמו נו בזמן נ תינ תו‬
‫לא נפסלו ואפילו ידעו אם עירי מסירה היו אחרים‬ ‫נ^וט־ בזמן הכתוב בגט ולא אמר ניום כתיבתו וחאי‬
‫כשרים אין זה רק פסול דרבנן וכל זה אינו מבואר‬ ‫דאברי‪: ;:‬כתב ביום ינהתם בלילה פשול דווקא‬
‫ברברי הרא׳׳ש )שם( ויש טי שרוצה לחלק כין נתקדשה‬ ‫שנכתב יכו זמן וגחתם בלילה אחד הזמן עכ׳ל המפרש‬
‫לנשאת )שם בשם ר״י מינן( ואין עיקר לדברים הללו‬ ‫לה־מבים שים )יהנ״י הניאו כנד״ה י־ש כס השי־^ן פ״ש‬
‫כדטוכח מכמה מקומות)שם( ויש מי שרוצה לומר טעם‬ ‫זדע שאין זה המגיד משגה דכנז■ כתנ הרינ׳ש נס׳ס קי*ו‬
‫נכון בזה דזוע וודאי כיון שלא נתוודע הפסול עד‬ ‫דנג׳ סרקיס ראשוגיס מגירושין הסר הת״מ וגס הלשון מוכיח‬
‫אחר קדושי שני ש׳ש שלא נעשה ככוונה מהבעל אלא‬ ‫‪ ,‬נ!( ־‘‬
‫טשגיאת הסופר והבעל וודאי אמר לו לכתוב גט כשר‬ ‫י ; ביאור הדברים דלא על עצם הכתינד קפדינן‬
‫נדרך העולם וממילא דזהו שינוי משליחות הנעל ובטלה‬ ‫ש^א יהא מיקדם להחתיטית אי^א על הזמן הכתוב‬
‫שליחותו והוה כלא נכתב ברשות הנעל והוי שלא‬ ‫בו ויינן אם כתבו מקורם והזמן נכתב על כמה ימים‬
‫לשמה דהגט כטל מן התורה )ג״ש סשק״ו( )והיש״ש פ״ב‬ ‫אח״ב והעדים חתמו ביום שהזמן נכתב כהנט כשר‬
‫סי׳׳ב דהה תשו׳ זי בשתי ידים זנתב שדברי שגגה הם ע׳ש‬ ‫והנה דהסיבדים רמאוחר כשר אין בזה רבותא בלל‬
‫ילסמ״ש יש בזה סברא טיבה( ‪:‬‬ ‫ורק להדמב׳ם שפוסל מאוחר והיה מקום לומר דרק‬
‫יז ולפ״ז אפשר לומר דשארי הפוסקים יורו לזה ובל‬ ‫אם כתבוהו על זמן מאוחר פסול קמ׳׳ל כיון רהעדיס‬
‫הדינים שביארו במוקדם דפסולו מדרבנן זהו כשהנעל‬ ‫חתמו ביום הזמן לא מקרי מאוחר ואע׳ג רקיי״ל כר׳א‬
‫יורע םהפסול אבל אם אינו יורע הרי שינה הסופר‬ ‫דוכתב לה אכתב הגט קאי ולא על חתימות העדים‬
‫משליחותו אמנם לפי דברי הרמב״ם בפ״ב דין ט׳ דבל‬ ‫ם'ם אדדי שלהחתימות אין כאן איחור אין כאן קי^ק־ל>‬
‫שלא עשה שליח לנמר הגט למוסרו להאשה ורק‬ ‫יד והנה הרטב׳ם כתב על גט טוקדם לשון פסול ובן‬
‫לכתיבה וחתימות אין כותבין גט אחר אפילו נמצא‬ ‫על מאוחר לשיטתו וכללא כייל בפ׳י רכל מקום‬
‫בטל או פסול ואטרינן דנגמרה שליחותו ע״ש א׳א‬ ‫שבתב פסול ולא בטל ה״ז פםול מדרבנן ונפשלה בו‬
‫לקיים דין זה ואע״פ שנסי׳ קנ״ב בארנו רעת הרמב׳ם‬ ‫מן הכהונה מן התורה ולא הנשא לכתחלה ואם נשאת‬
‫באופן אחר ע״ש מ״ש בסעי׳ ו׳ ם״מ א״א לקבוע דין‬ ‫לא תצא וכותב גט אחר כשר וגוחן לה והולד כשר‬
‫זה להלכה כיון שכל הפוסקים לא הזכירו זה וגם דדא״ש‬ ‫ע״ש ויש להסתפק אם דיני ממש כגט שאין בו זמן‬
‫בעצמו לא ביאר טעם זה ורבותינו בעלי הש״ע דחוהו‬ ‫דגם באין לה בנים לא תצא או לא וי״א דבזה חמירא‬
‫מהלכה כמ׳ש רבינו הרמ״א בסעי׳ ב' וז״ל וגט מוקדם‬ ‫מאין בו זמן ואם אין לה בגיס תצא )ר״ן נש״ע ד׳ה‬
‫אע״פ שפסול אם קדשה אחר צריכה גט משני ואסורה‬ ‫וגנז מוקדס( וי״א דאין חמוק וגם באין לה בנים לא‬
‫לחזור לראשון עכ״ל ולא חילק בין ירע הבעל מהפםול‬ ‫תצא )שס בשם איכא מ״ד( ז‬
‫ונין י*א ידע וגדולי אחרונים ג״ב דחו דין זה ע״ב לא‬ ‫ט ו אבל הטור כתב ודל בתב א״א הרא״ש ז״ל בתשו׳‬
‫קיי״ל כן ולדינא אף שלא ידע מהפסול מ״ם אסורה‬ ‫אם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע פסולו ערשקדשה‬
‫לחזור לו אחר שנתקדשה לאחר וצריכה גט מהשני ויש‬ ‫אחר דלא תפסו בה קדושי שגי וא״צ גט ממנו ומותרת‬
‫להסביר טעם לזה מדלא חש הבעל לראות בעת מסירת‬ ‫לחזור לראשון עב״ל ורבדיו תטוהין מאין לו להקל כל‬
‫הגט לאשתו אם הוא כשר אם לאו אמרינן רסניר וקבל‬ ‫כך והלא פסולו אינו אלא מדרבנן ואע״ג וזמן חשבינן‬
‫ככל מה שעשה הסופר בכתיבתו ומקרי שעשה שליחותו‬ ‫מהתורף כמ״ש הטור בסי׳ קכ״ג ם״מ פשיטא שאין זה‬
‫)גס הנ״ש לא הסכים לדינא נן ע״ש ולכן חלילה להורות‬ ‫רק לחומרא ולא לקולא כט״ש שם ובבר תמה רבינו‬
‫כתשו׳ וו( ‪:‬‬ ‫הב״י בספרו הגדול על דבריו ע״ש ויש מי שאומר‬
‫יח כתב הטור אם גתנרשה בגט שאין בו זמן לא‬ ‫שטעמו כיון שלא נודע פםולו עד אחר שקדשה השני‬
‫תנשא ומיהו אם ניםת בו לא תצא אפילו אם אין‬ ‫הוה קדושי טעות שאלו ידע השני שאץ הגט כשד לא‬
‫לו בנים ואם הקדים הזמן פסול ומ״ם נכתב כיום‬ ‫היה מקדשה )ב״ח( וא״א לומר כן דקדושי טעות אינו‬
‫ונחתם בלילה של אחריו או אפילו מכאן וער עשרה‬ ‫אלא כתנאי שקדשה ע״ם שאין בה טומין וכיוצא בזה‬
‫ימים פסק א״א הרא׳ש דל שהוא כשר בשעת הדחק‬ ‫שדבר בפירוש אבל לא בדבר שלא דבר )כ׳ז( ומי‬
‫שא״א ע׳י נט אחר והרמ״ה כתב שהוא פסול עכ״ל‬ ‫עדיף איסור זה מחייבי לאוין דאפילו בלא הכיר בה‬
‫ולפ״ז דעתו של הרא״ש משונה מדעת כל הפוסקים‬ ‫שהיא מחייבי לאוין הקדושין תופסים וצריכה גט וכיש‬
‫דאיהו מחלק נין מוקדם גמור והיינו כשהקדיטו הזמן‬ ‫בשניות לעריות כדטוכח מטה שנתבאר בסי׳ קט״ז‬
‫שכתבוהו וחתמוהו במרחשון ונתבו בו הזמן בתשרי‬ ‫עיש וכיש בפסול מוקדם שהוא דרבנן ויש מי שרוצה‬
‫והחנזיר בזה הרנה דאם לא ידע הבעל הגט בטל מו‬ ‫לומר שטעמי מפני שהעדים פסולים שחתמו א״ע על‬
‫התורה ואם גחקרשה לאחר א״צ מטנו גט נמ״ש נסעה‬ ‫גם שוקדם )ג״ם בשם נית( ;‬
‫ט״ו‬
‫השלחן‬ ‫חלצורו גיטץ ^טן קכז‬ ‫עי חי‬
‫רצריבין אנו לחשוש לרעת ר^איש שהבאנו דכשלא‬ ‫‪#‬יו ובטוקרם דנכתב בייום ונחתם הלילח או אחר‬
‫ירע הנט בטל מן התורה ואסורה לשניהם וכן הסכימו‬ ‫עשרה ימים הפיל הרבה דכשר בשעת הרחק חהו ע״‪6‬‬
‫גדולי אחרונים )גיס ונ״ח דלא כנ״ש םר‪,‬״ה וכ״מ מהרמ״א‬ ‫פונית הש״ם )י״ע ‪ ( .‬רהיה סעשה שלא חתמו כל‬
‫ששיי נ' שנתב דצרינה גש משני ולא מזב אס אשורה לו אם‬ ‫הערים ער אחר זמן והכשיר ר' יהושע בן לוי ואפר‬
‫לאו משים דכזה יש מילוי‪ ,‬בין ידש ללא ידש( ‪:‬‬ ‫כראי הוא ר״ש ו^ולק על רין רנבתב ביום ונחתם‬
‫כ ב וכשידע טהפסול ראמרט ראם נשאת לא תצא‬ ‫בלילה לםמוך עליו בשעת הרחק שהלך זה לררכו או‬
‫י״א דאפילו אין לה בנים כנם שאין בו זמן וי״א‬ ‫כבר ניסת )רש״י( ופעסו שמחלק בין מוקדם הנכתב‬
‫דרווקא ביש לה בנים וכבר נתבאר כסעי׳ י״א וכנכתב‬ ‫בקרימת זמן למוקרם רנבתב ביום ונחתם לאחר זמן‬
‫ביום ונחתם בלילה או לאחר כמה ימים או ש ת תינ ה‬ ‫דהנכתב בקדיטת זמן נכתב בשקר ונכתב ביום ונחתם‬
‫היתה לאחר כמה יסים לרעת הרייף והרםב״ם והרט״ה‬ ‫לאחר זמן נכתב באמת )נ״י( וי׳יא רפעם החילוק כין‬
‫דינו סמוקדם שנפתב כפסול שבארנו ולדעת הרא״ש‬ ‫כשיודעים העדים שהוא םוקדמ כשר כשעת הרחק ובין‬
‫והטור והעיטור והגהת מיימוגי )ש״א( ורביגו ירוחמ‬ ‫כשהעדים אינם יודעים רבטל מן התורה)הר״ם מיק ס״נו(‬
‫ובן נראה דעת רב האי גאון)מרא״ש שס( כשר בשעת‬ ‫ולא ני א ה חילוק זה ‪0‬ץר הסברא )נ״ש סי‪,‬יד( ויש טי‬
‫הדחק ‪:‬‬ ‫שמחלק בין כשידע הבעל שהקדימו דאז מכשרינן‬
‫כ ג אך מה נל‪,‬רא שעת הרחק כתב הטור כשא״א להשיג‬ ‫בשעת הדחק ובין לא ירע הבעל שאז הנט בטל מן התורה‬
‫גט אחר ורש״י ז״ל פירש )י*מ ‪ ( .‬שהלך זה לדרכו‬ ‫)ב״ש שם( וטעכזו רבשלא ידע הבעל יהיה קלקול לעניין‬
‫או שבבר ניסת עכ״ל וי״ל בכוונתו רכשנשאת אף אס‬ ‫פירות שתטרוף מהלקוחות הפירות שמכר מזמן הכתוב‬
‫הראשון נ עי ר א״צ ליתן גט אחר שלא תחננה על‬ ‫בגט אבל כשידע שהקדימו בדין תטרוף דסיל דכיון‬
‫נעלה )נ״ש סק״ס( וכזה קיל משארי פסולי דרבנן‬ ‫שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו טירות)שם( ולא נראה‬
‫מפני שאנו סוסבין על ר״ש דס״ל דזהו גם כשר ויש‬ ‫כן דמטעם זה לא היה להרא״ש לבטל הגט כן התורה‬
‫להסתפק אם הגט הוא ע״י שליח והבעל כנ ר הלך‬ ‫ועוד דלהדיא משמע מלשון הטור רזה שהכשיר הרא״ש‬
‫לטדה״י אם נס זה מקרי שעת הדחק וגותגין לה הגט‬ ‫בשעת הרחק לא קאי אהקדים הזמן ולכן נראה עיקר‬
‫לכתחלה או לא והסכימו הגדולים רגם זה מקרי שעת‬ ‫כמי ש דכשנכתב בשקר כטל מן התורה מטעם דשינה‬
‫הדחק ואומרים להשליח ליתן לד‪ .‬הגט)שם בשם מהרי״ש‬ ‫משליחותו אבל כשנכתב באמת כשר כשעת הרחק ‪:‬‬
‫זרח״ש( אסנם אם רק יש ביכולת להשיג גט אחר אפילו‬ ‫י ט ולפ״ז לדעת הרא״ש והטור יש שלשה חלוקי דינים‬
‫ממרחקים אין מתירין אותה להנשא בגט זד‪) .‬שם(‬ ‫במוקדם רכשנכתב באמת והחתימות או המסירה‬
‫אפילו כשכבד נמסר לה אם לא נשאת עדיין וד‪.‬דבר‬ ‫היה אח״ב כשר בשעת הרחק ואם נכתב בקדימת זכזן‬
‫פשוט רכשגתקשרה בשידוך עם אחר אין זה בלום‬ ‫פסול נם בשעת הדחק מיהו כשידע הבעל מזה אינו‬
‫להחשב שעת הרחק מטעם זה בלבד ‪:‬‬ ‫בטל מן התורה וצריכה גט מהשני כשקבלה קדושין‬
‫כ ד נכתב ביום ולא הספיקו לחתמו עד הלילה אם‬ ‫ממנו ואסורה לחזור לראשון וכשלא ירע הבעל מזה‬
‫כתבו בו קודם חתימה גיטא רנן איכתוב ביום‬ ‫בטל מן התורה וכבר כתבנו דהפוסקים חולקים עליו‬
‫פלן ולא הספיקו םד‪.‬די למחתמיה עד לילה וחתמו‬ ‫בזה )וכן י״ל ננוז>מ הנ״ש סי‪,‬״ד ולדינא י‪,‬אמר ולא אדנרי‬
‫העדים אח״ב כשר דהא תו לינא לטיהש לא משום‬ ‫השוד מ״ש ודו״ין( ‪:‬‬
‫זנות ולא משום פירות כיון שמפורש שנחתם למחר‬ ‫כ והנה ברין זה דנכתב באמת והחתימות נתאחרו‬
‫וה״ה אם נחתם לאחר כמה ימים ביון שמפרשים ^ ד ם‬ ‫שמכשירים חדא״ש והטור בשעת הדחק הסכימו לזה‬
‫החתימות שנחתם ביום פלוני רגם בשארי שטרות‬ ‫כמה פוסקים)נמ״ש נב״י( ורק מהרי״ף והרמב״ם לא‬
‫ם״ג וה״ה אם ער אחד חתם‬ ‫כשר ככה״ג כמ״ש בח״ם‬ ‫נראה כן ולכן הובא דעתם בש״ע סעי׳ ב׳ בשם י״א‬
‫א״ע ביזם שנכתב ולא הספיק השני לחתום עד הלילה‬ ‫ובוודאי בשעת הרחק יש לסמוך על רבותינו אלו ‪:‬‬
‫וכתבו בץ ער לער ניטא דנן אינ תב ונחרזם ביום‬ ‫ולפ״ז לדינא כן הוא דבמוקדם ממש נם בשעת‬ ‫כא‬
‫פלוני ולא הספיק השני לחתום עד הלילה ג״ב בשר‬ ‫הדחק פסול ואינו בטל פן התורה בין כשהבעל‬
‫כם״ש בחים סי׳ מי ד עי ש ובוודאי דרק בדיעבד נשר‬ ‫ידע מהמסול יבין כשלא ידע ואם בא אחר‬
‫ולכתחלה אין לעשות בן דהא יתוסף על הגט '‪« 1‬ר‬ ‫וקדשה צריבה ממנו ג ט ואסורה לחזור לראשון‬
‫טייב שורות אמנם בשכ״ם בשרואץ שאין הזמן מספיק‬ ‫מיהו אם אין השני רוצה לגרשה יכול לקיימת‬
‫לכתוב גט אחר בלילו! ותשאר זרץקה ליבם יכולים לעשות‬ ‫)מנ״ש סי‪,‬״ה ודו״ק( ודינו בכל פסולים דרבנן שכתב‬
‫בן לכחחלה )ג״ש זמ״ג( ואפשר דגם בטלץם עיגון כגנן‬ ‫הרמכ׳ים בפ״י דאם נשאת לא תצא והולד כשר וסותבין‬
‫שמשערים שאח״ב לא יתרצה ליתן הגט וחשאר עגונה‬ ‫לה גט אחר כשר והיא יושבת תחת בעלה ע׳ ש‬
‫יכולים ג״ב לסמוך על זה לכחהלה אלא רזהו מילתא‬ ‫ויתבאר בסי׳ ק״ן אמנם זהו דווקא כשידע הבעל‬
‫ד ‪6‬נ שכיחא שבזמן ק»ר ישתנה רעתו ו סוד אי מו ט ב‬ ‫מתפגצל אכל אם לא ידע מוציאיז אותה מהשני נ*כ‬
‫יותר‬ ‫הא‬
‫ד‪,‬שלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קכז‬ ‫ערוך‬ ‫‪«6‬‬
‫גט מוקדם למר פסול יתרי כיון שומנו קורם לנתינתו‬ ‫יותר לכתוב ולחתום בלילה אף שאין נוהגים ליתן נם‬
‫קי׳א אית ליה ונו׳ ולפיכך נ׳ ל ררויקא בניטין הכאים‬ ‫כלילה סשיחתומו ביום אחר טזםן הכתיבה אף שיכתובו‬
‫םמדה״י סמני אקלא משים עגינה ודבוותה נמש־ייש‬ ‫גיטא רנן ונו׳ ‪:‬‬
‫נט לאשתו והוא ת־לך לדרכו עכיל וכוונתי על מיקרם‬ ‫כ ה ושאלו בגט׳)י״ח ‪ ( .‬ניט־ן הבאין מםהד״י דפכתבי‬
‫נטור שנכתב נקדימת זכן ונ׳ ב אתר טהנרולים )ת׳י‪(.‬‬ ‫בני ק ולא מטו ער תשרי מה היע־לו חכמים‬
‫וז״ל והעיקר לוינא רמוקרם גמור או שנכתב ביום‬ ‫כתקנתן כלומר ואיך פסלו חכמים מוקדם והא נם ע׳י‬
‫ונחתם כיעילה פסול יאין לו הקנה וטיקדם שנתאחר‬ ‫שליח הנשלח מרחוק בע״כ הוא מוקדם שנתינתו יחוק‬
‫בין בתיבה לנת־נה ניר הגעל יש לו הקנה לשלהו‬ ‫מזמן הכתיבה והחתימות ויש לחוש לחפוי עות ולפירות‬
‫יכתוב נם‬ ‫ביר שליח ואם אפשר נקל ליתן נט‬ ‫שתטרוף מלקוחות שקנו ממג• ער הנררנה שתיציא ניטה‬
‫אח‪ -‬עב׳ל וז ת כמ׳׳ש ‪:‬‬ ‫ותאמר לזמן הכתוב בנם נתנרשתי ובאמת יש להבעל‬
‫ב ח ומ׳׳ט יש כזה עור פרט אהד נמי ש אחד סנרול'‬ ‫פירות ער שעת נתינה כמ״ש ודדי תטרוף שלא כרין‬
‫אחרינים )ג״ש סיף סר‪',‬׳׳ג( וז״ל ולעג׳׳ד יראה‬ ‫ותרצו בגם׳ רניטין הנאים ע״י שליח קלא אית לחו‬
‫ליעניין הלכה ראם נט מירדם זה הוא שנכתב בעשרה‬ ‫שיש קול לדבר שהמסירה היא אחר‪ 1‬מן הכתיבה ויחקורו‬
‫לחיש ונתנו נו בהמשהלחרש וכיוצא רהקדיטו זט‪:‬ו‬ ‫לדעת יום הנתינה ולא יהיה קלקיי‘ כרבר ושמא תשאל‬
‫ככיינה ויש בו עידי חתירה אין להכש־ר גם זה ע׳י‬ ‫דא׳כ למה צריך לכתיב זמן בגם הנשלח רבאמת עיי‬
‫^!‘־ח משים דהנט פכיל כפני ע׳׳ח שיחתמי שקי יררי‬ ‫הזמן יש לו קול לפי שויואין ע׳׳י הזמן שבו שהנתינה אינה‬
‫הם פסולים יכו׳ אמנם זים אץ כאותו נט ע״ח אי‬ ‫ביום הכתיבה )ר‪%‬ש׳( ואם לא היה נו זמן י'א היה הרגש‬
‫אפילו יש נו ע״ח אלא שקדיטת הזמן בגט לא היה‬ ‫כדבר ואין לשאול רא״כ למה מוקדם פסוי‘ והרי העדים‬
‫בכוונה כלל כגון שטעו בעיב־רא דירחא או שיחכו‬ ‫יודעים שלא נמסר ביום הכתיבה ויש לזה קול ראין זו‬
‫יום האמירה שצור‪ ,‬להם הנעל ונו׳ נאיפן דאין עידי‬ ‫שאלה דחכמים לא סמכי על הקול רק בגט הנשלח דלא‬
‫החתימה פםולים בכה׳־נ אע״פ שימיקדם נמיר היא‬ ‫פגי נלאו הכי)ר*!( ובגט הנשלח הדבר יותר מפורםם‬
‫שנכתב בעשרה לחרש ונתנו בי כה׳ יש להכשיר ולתתו‬ ‫מגט הנכתב על מקומו ‪:‬‬
‫ע׳׳י שי^יח רכל ע״י של ח יש לו קול וליכא לם־חש‬ ‫כ ן וכתב רבינו הב״י נסעי׳ ה׳ נטי שלא נמסר ביים‬
‫לא לזנות וי׳א לפירות וצו׳ ענ״ל ■אולי ריש לסמוך על‬ ‫הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא שישלחנה לה‬
‫זה כמקים עינון וכן יש ל הי ו ת כשעת הרחק )ננלע׳׳ד( ;‬ ‫על ידי שליח עכ׳׳ל ותקנה זו כתבו רבותינו הראשונים‬
‫כ ט ושאלו כנס׳ )י״ו‪.:‬ו על תקנת זמן כתביה ואנחיה‬ ‫ויש טי שריצה לומר דלפי מה שכתבנו הטעם דחז׳ל‬
‫ככיסתיה מאי ותרע־ו לא מקרים אינש פורעניי״א‬ ‫לא רצו לםטוך על הקול אלא בנימין הנשלחים רלא‬
‫לנפשיה ע״ש ביאור הדברים דמה הועילו חז״ל בתקנתן‬ ‫סני בלא׳ר■ ‪ f -‬ס׳ל תקנה זו ביין ראפשר ליתן נט‬
‫והא קיי׳ל דנותכין גט יאיש אע״פ שאין אשתו עמו‬ ‫א־‪.‬ר )כ״ש סק׳׳ז( ואין זה מוכרח לפסול בדיעבד רווראי‬
‫וכיון שנן הרי נינולתו להשהות הנט בכיסו וליתן י^ה‬ ‫לכתחלה אין לני כות כן כמ׳ש רנינו הרמ׳א רנהגו‬
‫לאחר זמן ויכול לחפות על זנותה ותרצו ראין דרך‬ ‫להחמיר ילכתוב יט אתר עכ״ל אבל בדיעבד אין לפוסייו‬
‫כני ארם לעשות כן להקדים רנר שאינו טוב קידם‬ ‫כיון ששלחו ע׳׳י שליח וזה שאמרנו שלא רצו לסמוך‬
‫הזמן ואם יעשה כן מסתמא מיד אחר הכתיבה יהן‬ ‫על הקיל אלא נ‪.‬ימין הנשלחים וודאי דנן הוא רלא‬
‫לד‪) ,‬תוש׳ ‪ 7‬׳ ה עד ע׳׳ש( ואם באמת נמשך הדבר הרי‬ ‫רצו הז״י‘ לקבוע הקנה זו בבל המוקדמים ואם לא היה‬
‫יש תקנה לשלחו ע״י שליח כמ׳ש ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ההכרח מגיטין הנשלחים לא היו מכשירים חז׳ל בכל‬
‫ל ולפ׳ז יש לתמוה על הרמב׳׳ם ז׳׳ל ריש פ״ב שיהב‬ ‫עניין אכל כיון רמשום ניטין הנשילחים הוכרחו לקבוע‬
‫ובן אם אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי ואמר‬ ‫כן ולסמוך אקלא דלא סני בלא״ה ממילא דמועלת‬
‫לעדים לחתום כותכין וחותמין יניתנין לו והוא מגרש‬ ‫תקנה זו בכל גט שע״י שליח וא׳׳א לפיסלו כיון‬
‫בו בבל עת שירצה עב״ל משפע להריא רהתיר‬ ‫שמתקנת חז״ל היא אלא דלכתחלה אין לעשות כן ביון‬
‫לנתחלה לנרש נו לאחר זמן ואיך אפשר לומר כן והא‬ ‫שאפשר לכתוב אחר אכל בדיעבד פשיטא רנשר‬
‫יש בזר‪ ,‬חששא רזנות והרי זה הוא עיקר תקנת חז״ל‬ ‫)וכ״כ הב׳מ( ‪:‬‬
‫ככתיבת הזמן אמנם מצאתי לאחד מראשונים )נמיךי‬ ‫כ ז ורע דאין רץ זה רק במוקדם הנכתב בכשרות רק‬
‫פ״ק דב׳ח( שכתב בלשון זה דאפילו היבא דווראי‬ ‫שנתאחרה נתינתו אבל מוקדם ממש שכתבו על‬
‫נתבו בניסן ואוהביה בכיסיה ולא נתן עד תשרי כשר‬ ‫זמן הקודם אינו מועיל תקנה זו לשלחו עיי שליח‬
‫וכ׳׳י הרמנ״ם ז״ל והספים עמו הרמב׳ן ז׳׳ל דלא רמי‬ ‫ואפילו בניטין הנשלחים מרחוק אם הקדימו זמן הכתיבה‬
‫^שט׳׳ח חרא דבגט לא שכיח דמקרים משום רלא‬ ‫הוא פסול ככל גט מוקדם דלא עשו חז׳׳ל תקנה לכותבי‬
‫מקדים אינש פורענותא לנפשיה ומהאי טעטא הנן‬ ‫שקרים וכן הסכימו גדולי ארזרונים )נ׳ח ‪1‬ב'ש סה׳ו‬
‫ולבתחלה מ הנין גט לאיש אע״פ שאין אשתו עמו‬ ‫כפוף דנריו וג״ס וכ״יז ות״ג( וז׳׳ל הר׳ן ‪ ' 1‬ל וא׳׳ת א׳׳ב‬
‫ולא‬
‫לד ‪67‬‬ ‫השלחן‬ ‫קכז‬ ‫הלבות גיטץ‬ ‫ע חןו‬
‫שארי שטרות שד״ם לשץ העדים א״ש שו ט עומדים‬ ‫ילא חיי עינן שיקיימנו וא״כ אי איקרי ו ענ ד הכי לא‬
‫אז במקום פלוני אבל הגט הרי הוא לשון הבעל די״ל‬ ‫מיםם*ל משא״ב בשאר שטרות ד עגי ד איגש רמקדים‬
‫דהא הם שלוחים ממנו ושלוחו של אדם כמותו ראליב‬ ‫וכתב ועוד ד עי קן בתיבת גט לגירושין הוא ולגירושין‬
‫איך כותבים אנא פלוני וביון שהם במוחו שפיר כותבים‬ ‫כשר גטוד היא וטשום חששא דלא שכיחא לא פסיל‬
‫בניסן בלוד שר‪.‬ם עומדים שם עתה וה״פ שזעעל «וה‬ ‫ליה בגירושץ אבל שט״ח ובו׳ עכ״ל וגתבאר כווגת‬
‫לד‪.‬ם לכתוב בעדו נ ט לאשתו וד‪.‬וה כסו שכותבים בניסן‬ ‫הרמב״ם דמפרש מה שאמרו חז״ל לא מקרים איגש‬
‫בלוד באנו בשליחותו של פלוני אלא רנוסח הגט אינו‬ ‫פורעגותא לנפשיה ה״פ דהוה מילתא רלא שכיחא ולכן‬
‫בן משום דוכתב אסופר קאי שיכתוב בשליוצתו של‬ ‫אם אירע בן ב מ קן ה לא חיישיגן לה )זא״‪ 5‬לדומק סל‬
‫הבעל ובלשון הבעל )וכן מונח להדיא ביבמות קפ״ו‪ .‬נגישא‬ ‫הב־׳ס סק״ו ולא ונר השר את ייסף מ״ס ודו״ק( ‪:‬‬
‫דאישתנח בסורא ונתיב ביה בשורא מתא אנא מנן בר חייא‬ ‫ל א ולפ״י ועה מחלוקת הראשוגים ראם אירע כן‬
‫ונו׳ והוא היה או בנהללפא ואומר הש*‪ 0‬שס פילי מסר פ*ש‬ ‫שאחד כתב גט לאשתו וגשתהה אעלו כמה ימים‬
‫זמיר‪ (,‬ו‬ ‫״‬ ‫דלהרמב״ם והרמכין והגמק״י מותר הוא בעעטו לי תן‬
‫ורע רבשארי שטרות יש גוהפוםקים שהצריט‬ ‫לה‬ ‫לה משום רהוה ^ ל ת א דלא שביתא לא גזרו ביה‬
‫להזכיר בהשפצי מקום שנמסרו שם הדברים ג״ב‬ ‫רבנן ולהתוס׳ והרא״ש והטור אין לזה תקנה רק‬
‫)רשב׳ם ב״ב קע״ב ‪ .‬ונמק״י ומרדכי שש( ו ט ת בין כמקום‬ ‫למוסרו ע״י שליח וכיון דרבותינו בעלי הש״ע לא‬
‫פלוני כתבנו מד‪ .‬שראינו כמקום פלוני ולפיז יש מי‬ ‫הביאו רק רעה זו הכי נקטינן ואפשר רבמקום עי טן‬
‫שאומר שצריכין לכתוב בסוף הנט ^ ד ם בדת טו״י‬ ‫וא״אלי תן ע״י שליח‪.‬י ש לםמוך ע״ד רבותינו המתירים‬
‫כלשון זה ניטא דנן צוה אלינו הבעל פלוני במקום‬ ‫ליתן בעעמו)יכ״ג>‪ 5‬ני מ מ״ש( וכן יבול אדם להשליש‬
‫פלוני בזמן פלוני שנכתוב גט לאשתו פלונית ונתא‪ v1‬ה‬ ‫גט לאשתו שיתן לה השליש לאחר זמן ואין בזה‬
‫כתיבתו עד יום פלוני כעיר פלוני בדת משה וישראל‬ ‫חשש מוקדם )גמי שם( רבה״ג קלא אית לה למילתא ‪:‬‬
‫וחור‪.‬םין העדים ואם לא עשו כן יש לחוש ולפוסלו‬ ‫מפיד שיי )י״ו ‪ :‬י״ה מד( משמע רהאשה שבאת‬ ‫לב‬
‫משום מחזי כשיקרא בדעת אלו הפיסקים שהבאנו‬ ‫לטרוף מלקוחות שקנו מבעלה אחר זמן הגם‬
‫ובשעת הדחק והוא מקום עיגון דאיא להשיג נ ט אחר‬ ‫עריבה להביא ראיה אימת מטא גיטא לירה ובל‬
‫שיהיה כתוב ט בסוף הגט נוסח זר‪ .‬יש להקל ולסמוך‬ ‫רבותינו חולקים בזה דלא אטרינן זה רק בגט הנמצא‬
‫אסברת ועכ שירים הסוברים שכותבין סתמא בניסן ובלוד‬ ‫רימו בו ריעותא שנפל מבעליו ולא שמרו כראוי אבל‬
‫)נים סקכיב( ‪S‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כל אשר‪ .‬המביאה גם אמרינן שנממר מסתמא ביום‬
‫ל ו ולענ״ר נראה שאין לכתוב כן נם לכתחלה ו ת א‬ ‫שנכתב ואינה זוריבד‪ .‬להביא ראיה אא״ב היה בו‬
‫קרוב לקלקול וראיה ברורד‪ .‬מיבמות שזעאנו דשם‬ ‫ריעותא וכן פםקו בטור וש״ע סעי׳ ה׳ ‪:‬‬
‫ת ה נ ט סתם בכל הני טין בדמוכח שם ולא דמי‬ ‫יי א דבשם שר״תירו חכמים בגט שע״י שליח ליתנו‬ ‫לג‬
‫לשטרות שר‪.‬ם לשון הערים ובשכותבין זכרון עדות‬ ‫אחר זמן ה״האם הבעל עצמו מוליכו למקום האשד‪.‬‬
‫שהיתר‪ .‬בפנינו כיום פלוני כמגךם פלוני שאמר לנו‬ ‫לא חיישינן למוקדם דקלא אית ליה למילתא כמו ע״י‬
‫פלוני שפיר יש ל ת ש למיחזי כשיק־׳א ודדי לא אמר‬ ‫שליח ואין בזד‪ .‬חשש מוקדם )יש״ש ס״ב סי׳ הי וכ״נ‬
‫לר‪.‬ם ביום פלוני כמקום פלוני אבל בנם ש ת א לשון‬ ‫מהראיי( וברייתא מפורשת היא )ה׳ ‪ ( .‬הוא עצמו שדיביא‬
‫הבעל והסופר כותב ב ש לי ת ת שמאות יום פוטר את‬ ‫ניגע א״צ לומר בפ״נ ובפ״ג ע״ש הרי להדיא רו ע על יבול‬
‫אשתו ואיך יכ תו ט בהגט ניטא דנן צוה אליט ו טי ובי‬ ‫להוליך ני טו ומסתמא אינו ביום בתיבת הגט אלמא רלא‬
‫חם הכותבים הגט והלא הבעל כותב הגט והסופר הרי‬ ‫חיישינן מד‪ .‬למוקדם )שם( ‪:‬‬
‫ת א כהכעל עצמו ו ע מי ד ת של תפ ר במקום פלוני‬ ‫אנ«■ לשנים או לשלשד‪ .‬לכתוב גט ולחתום וליתנו‬ ‫לד‬
‫ביום פלוני כ ע מי ד ת של בעל ועוד שהרי אי ט ט ת ב‬ ‫לאשתו ונתאחר הדבר שלא כתבו ביום שצוום ואפילו‬
‫בגט ביום פלוני כמקום פלוני אני כאן אלא כיום פלוני‬ ‫נתאחר זמן רב וד‪.‬לט למקום אחר או שכתבו באותו‬
‫כמקום פלוני אני פוטר את אשתי והאמת ‪ P‬ת א‬ ‫יום ונמצא שלא נכתב בד‪.‬לכתו וצריכין לכתוב נ ט‬
‫שביום פלוני ובמקום פלוני פוטרה שד‪.‬יום במקים ‪.*V‬‬ ‫אחר לא יכתבו הזמן שצוד‪ .‬לד‪.‬ם הבעל בלומר אותו‬
‫ט ת ב הסופר הגט ב ש לי ת ת ולכז כל הפוסקים לא‬ ‫יום שצוום או אותו מקום שצוום אלא יבתובו זמן היום‬
‫הזכי ת ז ה)מלמ״ד(‪:‬‬ ‫שבותבין בו עתה וכן המקום כיצד היה בירושלים‬
‫ואם לא עשו כן אלא שכתבו המקום שאמד להם‬ ‫לז‬ ‫כשאומר להם הבעל והיו עומדים בתשרי ונתאחד ער‬
‫הבעל והזמן שאמר לחם ת ה ככל פסולי דרבנן‬ ‫ני ק והרי הם בלוד כותבין הזמן מני ^ ובלוד ובן הדין‬
‫שנתבארו בסי׳ ק״ן וכן משמע להדיא בגמ׳ )ס׳ ‪t‬‬ ‫בשאר שטרות לבד בשטרי אקנייתא במיש בח״ט םיי‬
‫וכ״כ הריב״ש )שיי שס״ב( ושבן כתבו הרמב ‪ f‬ודדא״ר‪.‬‬ ‫מיג ואע״ג דגם הוא לשון הבעל ואיך יכתובו בניסן‬
‫זיל עי ש והטעם רמיחזי כשי^־־א ואע״ג דקיי״ל‬ ‫בלוד אנא פלוני וחדי הוא לא היה בלוד בניסן דבשלמא‬
‫רלפיחזי‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גימץ ‪ P '0‬קכז‬ ‫ערקד‬ ‫‪68‬‬
‫)ונ״מ בנ׳י ע״ש ועב״ש סיר! י״נ( והרי״ף והרא״ש השמיטו‬ ‫דלמיחיי כשיקרא לא חיישינן )כתו׳ פ״ה ‪ :‬גיסין כ״ז ! (‬
‫דין זה ולא ידעתי למה ‪:‬‬ ‫אין בל השקרים דומין זל״ן )שס( אטגם אם לא שינו‬
‫מא עוד כתב הרמנ׳ם ז״ל וכן אם כתב בו היום‬ ‫םקוםם ורק שנתאחרו מלכתוב וכתבו היום שצוה להם‬
‫גירשתיך בשר שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט‬ ‫הבעל ביון שנמסר ע״י שליח כשר בדיעבד )ג״פ סק'כ(‬
‫עב״ל וכ״ב הטור והש״ע שם דהיום ההוא יומא דנפיק‬ ‫דאין זה מוקדם נטור שהרי באמת צוה להם הבעל‬
‫ביה האי ניטא משמע )ב״ב קע״ב !( וחשבינן ליה כזמן‬ ‫באותו יום אך כשעומדים במקום אחר ממילא כיון‬
‫גמור )ר^״ס( וביון דעדים קא חזו ליה ניד ה וכתוב‬ ‫שמוכרחים לכתוב המקום שעומדים נו עתה א׳א‬
‫בו היום הרי כחוב נו זמן )שם( ואפילו לא גבחב‬ ‫להכשיר כשכתבו יום שצוה להם הבעל דאם יכתבו‬
‫השנה בלל כשר )ב׳׳ש סקי״ג( ויש מרבותינו דם״ל דסתם‬ ‫מקום הכתיבה וזמן האמירה אין לך שינוי נרול מזה‬
‫היום אינו כלום דאין כו שום בירור זמן אלא דה״פ‬ ‫ופסול אבל כשלא שינו מקוטם ועומדים באותו מקום‬
‫שהוא כעניין תנאי שלא יהיה חל הגט עד היום‬ ‫שצוה להם הבעל וודאי לכתחלה צריכים לכתוב יום‬
‫שיבורר בב״ר שהיה בידה )רמב״! שם( או שיתברר‬ ‫הנתיבה אך בדיעבד כשכתבו יום האמירה ונמסר ע״י‬
‫בעידי מסירה היום שנ ט ^ לידה )ש״ג בשם ריא״ז ס״ב‬ ‫שליח כשר )שס( ‪:‬‬
‫דגיישין( ולפ׳ז צריכים הב״ד או הערים לכתוב לה‬ ‫לח כבר נתבאר דלכתחלה צריך לכתוב כל פרמי‬
‫בכתב שנתברר אצלם שביום פלוני נירשה ואז מגורשת‬ ‫הזמן יום השבוע ויום החדש והשנה אך יום‬
‫)עב״ש סקייג ופת״ג( ‪:‬‬ ‫השבוע אין לזה עיקר דבשום מקום בתנ״ך לא נמצא‬
‫מ ב עוד כתב הרמב״ם שאם חתך הזמן מהנט ונתט‬ ‫ולכן אם לא כתבו אין עיכוב בדבר כלל )נ״ש סקי״א(‬
‫לה כשר ורבים חלקו עליו רא״כ מה הועילו‬ ‫ויותר מזה כתבו הרמב״ם בפ״א דין כ׳ו והטור והש״ע‬
‫חכמים כתקנתן ובוודאי דין זה הוא כבל פסולי דרבנן‬ ‫סעי׳ ז׳ דגט שלא כתב בו שם היום אלא כתב בשבת‬
‫כגט שא־ ן בו זמן והרטבים ז״ל ם״ל דביון דהוי‬ ‫ראשונה או שנייה מחדש פלוני או כחדש פלוני או‬
‫מילתא דלא שכיחא לא נזרו ביה רבנן ואזיל לשיטתו‬ ‫בשנה פלונית ולא הזכיר החדש אפילו כתב כשמיטה‬
‫בנט שביד הבעל שיכול ליתן לה מתי שירצה ולא‬ ‫פלונית כשר עכ״ל ומפורש כן כגם׳ )י׳ז ‪ ( :‬ושאלו‬
‫חיישיגן לזמן משום דהוה מילתא דלא שכיחא כמו‬ ‫דא״ב מה הועילו חכמים בתקנתן ותרצו דהתועלת הוא‬
‫שבארנו בסעי׳ ל׳ וה״נ בדין זה ביון דלא שכיח לכן‬ ‫לשמיטה הקודמת שאם זינתה ידונו אותה דאל״ב אף‬
‫כשאירע שאחד עשה בן לא אסרינן לה אכל רוב‬ ‫אם יכתובו היום אבתי יש חשש שמא תזנה בבקר‬
‫הפוסקים חולקים בזה ויש לתמוה על רבינו הב״י‬ ‫ובערב יכתוב לה נט ותאמר שבבקר נתגדשה אלא‬
‫כסעי׳ ח׳ שכתב דעת הרמב״ם לעיקר ובן השיגו עליו‬ ‫שהתועלת הוא לזמן הקורם ‪:‬‬
‫האחרונים )הרמב״ם מפרש מ״ש חז״ל י״ז‪ :‬נזיי׳ לזמן ובו׳‬ ‫לט ואין לשאול דסוף סוף מה תועלת בהתקנה והלא‬
‫לרמאי ל״ח ר״ל דהוה מילתא דל״ש ונשאירפ לא חיישינן לה‬ ‫אם תזנה יבתוב לה נט בשנה פלונית או יותר‬
‫זמתירין אותה( ‪:‬‬ ‫מזה בשמיטה פלונית ולא יתברר זנותה די״ל דמסתמ^ז‬
‫מ ג בימי חכמי התלמוד היו כותבין בשטרות ובנימין‬ ‫לא נודע הזנות להבעל בזמן קרוב דוודאי נסתר זינתה‬
‫לשנות המלכים שבמדינה מפני שלום מלכות‬ ‫ואף אם נודע אינו חושש שיתגלה לב״ד וע״פ רוב‬
‫ואם שינה היה הנט פסול ועכשיו שגם האומות אין‬ ‫יעברו חדשים ושנים עד שיתוודע לב״ד ולכן ברוב‬
‫טונים בשטרותיהם לשנות המלכים כבר בטל מנהג זה‬ ‫פעמים יש תועלת מהזמן )מהרים שיף( ולא רצו‬
‫מהרבה מאות שנה מקודם וכל העולם מינים למניינים‬ ‫חכמים להתמיד הרבה בתקנתם ורק אם יש בו איזה‬
‫אחרים וכל ישראל שמקצה העולם ועד קצדע מונין‬ ‫זמן דיו ויראה לי דעבשיו לא שייך זמן דשמיטה רזה‬
‫לבריאת העולם ולכן כתבו כל הפוסקים דאם דילג‬ ‫אינו אלא בזמן שטנו שמימין ויובלות ונתבו בשמיטה‬
‫הסופר לבריאת עולם כשר דהכל יודעים שטניינינו‬ ‫נ' של יובל )יכימ מרש״י( אבל עכשיו אין זה סימן כלל‬
‫הוא לבריאת עולם וכן פסקו בש׳׳ע סעי׳ י׳ )פתזש׳‬ ‫ויותר משמיטה לעולם אינו סימן כגון שיכתוב ליובל‬
‫פ״ז י׳ ‪ .‬ד״ה ספרא( ‪:‬‬ ‫פלוני אינו כלום עוד נ״ל דחדש בלא שנה אינו כלום‬
‫מ ד וכתב הרטב״ם בפיא וכבר נהגו כל ישרא;‬ ‫ואפילו אם כתב יום החרש יה שטע דהרי אינו ניכר‬
‫למנות בגיטין אי ליצירה או למלכות אלכסנדרור‬ ‫כלל באיזו שנה היא )וכ״מ מפירש׳י שפי׳ כתב חדש ולא‬
‫מוקרן שהוא מנין שטרות ואם כתב לשם מלכות‬ ‫כתב שבת פ״ש(‪:‬‬
‫אותו זמן במדינה שיש בה רשות אותה מלכות ה״ו‬ ‫מ ויש מרבותינו דם״ל ראפילו לכתחלה יכול לעשות‬
‫כשר עכ״ל והנה מנין שטרות בבר נתבטלה ואר‬ ‫כן לכתוב שבוע ב׳ לירח פלוני שנה פלונית או‬
‫כתבה עתה בגט נראה דדינו כט״ש הרטב״ם שד‬ ‫שנה בלבד )רש״י ורשב׳א( אבל מלשון הרמב״ם משמע‬
‫מקודם כתב לשם מלכות שאינה מלכות אותה המדינד‬ ‫דרק בדיעבד כשר ויש להסתפק כניונתו אם כוונתו‬
‫או לבנין הבית או לחורבנו אם דרך אותו מקוד‬ ‫כשבבר ניחן בשר או אפילו כשנכתב יבולין ליתנו‬
‫למטת‬
‫לה‬ ‫השלחן‬ ‫חלסזת גימץ סימן קפז קפח‬ ‫‪ y‬רו ך‬
‫מםתפק בזה ולא כתב זה בש״ע ואיך נכשיר זה בגט‬ ‫‘ מנות נ ו ה׳•? כ»ר ואם אין דרבן למנות בו ה״ו פסול‬
‫והשכל מעיד דאין לזה שום משמעות להקורים וכיב‬ ‫יכ״ל וכיון שעתה אין דרך למנות למנין ‪ 19‬טרות‬
‫אחד מהאחרונים דבה״ג פ ט ל )ת״ג( דבזה וודאי יש‬ ‫ז״ז פסיל אך אץ ראיה מזה דא״כ אמאי מכשיר‬
‫לחפות על זנותה דיאמר על עשרה שנים מקודם ז‬ ‫נכתב לשם מלכות אותו ומן כמדינה הא אין דרך‬
‫מ ז הה שכתב בדילג חמשת נשר הטעם פשוט דהבל‬ ‫‘ מנות עתה כן אלא וודאי דטעם הפסול הוא משום‬
‫מבינים דפירוש אלפים ת א על חמשת אלפים‬ ‫•חיישי ‪ p‬שהמלכות תקפיד בזה דאע״ג דעתה אין‬
‫דאין לומר שני אלפים דא״ב היה לו לכתוב בשני‬ ‫‪:‬ותבין לשנותם מ״מ בכתיבת שאינה מלכות אותה‬
‫יודין אלפיים ואע״ג דבתורה כתוב כחד יוד מ״ם‬ ‫‪:‬זדינה או לבנין הבית ותורבנו יקפידו משא״כ למנין‬
‫בכתיבת בני אדם צריך עוד יוד )נ״ש( ועוד דאין‬ ‫זטרות לא ק פי ח )וכ״מ בב״י ע״ש( וכן במה דרנילי‬
‫לטעות שנכתב כשלשה אלפים שנה מקודם ‪:‬‬ ‫נשי המקום לכתוב לא י קפי ת )שם( ויש מי שמפקפק‬
‫מ ח וזה שכתב בדילג הפרט האמצעי ד פ ט ל הטעם‬ ‫■‘ומר דעכשיו כיץ שאין םקפ ‪T‬ות לא שייך שום פ « ל‬
‫דכה״ג לא רנילי אינשי למיכתב ונראה כמוקדם‬ ‫שמעם ‪p‬פ ‪ T‬א )שס( ומזה נראה דאם כתבו עתה למנץ‬
‫ממעז ואין לדמותו למ״ש במי׳ קכיו כ שט תר יום‬ ‫האומות מונין בו ה״ז כשר וזו״ע והפוםקים לא‬
‫ה שטע ליום החדש רבשר ז ת מפני שמיום ה שטע‬ ‫•ברו מזה כלל מפני שעכשיו הגל מונין לבריאת‬
‫טובח דמעה ביום אחד בהחדש משא״ב כזה ו^« שז ת‬ ‫עולם ;‬
‫וודאי דאם נחשוב פרם זה לשש מאות שנה מקידם‬ ‫‪ n c‬במנץ הבריאה יש ארבעה מניינים האלפים‬
‫לא יתכווט נ״ב יום ה ש ט ע עם ימי החדש אין זה‬ ‫והמאות והעשיריות והאהדים כמו עתה שכותבין‬
‫ט ב ח מתוכו דרובא דאינשי לא ידעי ת שבנא של‬ ‫זמשת אלפים ושש מאות וארבעים וחמש וכתב רבינו‬
‫מאות שנים מקוד ם)נ״י( ‪:‬‬ ‫זנ״י אם דילנ האלפים והמאות רק שכתב בכך וכך‬
‫מ ט וזה שבתב ואם נשאת לא תצא ונראה דגם באין‬ ‫פרט כשר ואפילו אם דילנ נם בריאת עולם עכ״ל‬
‫לה בנים לא תצא וגם א״צ נ ט מרדאעזון ואינו‬ ‫וד כתב אם דילג המשת ולא כתב אלא אלפים‬
‫דומה למוקדם גמור ולבל פסולי דרבנן דצריכה נ ט‬ ‫‪:‬שר ע כ׳ ל עוד כתב אם כתב הכלל והפרט הקטן‬
‫נם אם נשאת כנז״ש כסי' ק*ן משום דבאטת יש במה‬ ‫דילג הפרט האגמועי כגון שכתב חמשת אלפים‬
‫סברות להכשירו חדא דבשם שבחםרץ האלפים אין‬ ‫ארבעים ותמש ודילג ושש מאות פםול ואם נשאת‬
‫פסול למה יגרע חשבון המאות ועוד דהבל יבינו‬ ‫‘ א תצא ויש מי שאומר שנמריכין לה נם כשר‬
‫שנחסרו המאות רלא יעלה על לב איש שנכתב לפגי‬ ‫שבעל הראשון ותשב תחת השני עב״ל ובעין זה פמק‬
‫הרבה מאות שנים מקודם ועוד רכיון דרואין העשיריות‬ ‫בח״ם םי׳ ם״נ ע״ש ‪:‬‬
‫והאחרים משנה זו ת ה כמוכח מ תו ט שאיט טקרם‬ ‫שו והגה וה שכתב בדילג האלפים והמאות שבשר‬
‫ועב״פ לא גריעא מנט שאין ט זמן דלא תצא אף‬ ‫הטעם פשוט שידוע לכל ה טונ ה וראיה שגם‬
‫באין לה בנים והיש מי שאומר מחמיר כבבל פ ט לי‬ ‫‪:‬מכתבים כשכותבים שנת השנה אין כותכין כלל מנץ‬
‫דרבנן שמצריכין לה נ ט כשר מהראשון ותשב תחת‬ ‫^אלפים ולכן גם בהשמטת הםאות ידעו הכל הכוונה‬
‫ה שני)ונ״כ הב״ש( ודבר פשוט הוא שאם חימר האחדים‬ ‫'י״א דנם אם השמיט משפר העשרות כגון שכתב‬
‫ת ה מוקדם נטור )לכוש ונ״ש סקנ״א( רוודאי נראה‬ ‫זנת המש כשר )נ״ש פרץ״ח( ולענ״ד יש לפקפק בזה‬
‫להריא שנכתב מקודם באיזה שנים ודי ט במ״ש בסעיי‬ ‫יהא רבינו ה ב׳י בח״ם שם בש״ע השמיט זה ונם‬
‫ב״א ע״ש ;‬ ‫‪:‬ספרו הגדול שם שכתב שדעתו נוטה להכשיר מ״ם‬
‫סי מן ק כ ח צדיכין להזכיר בגט מקום הבעל והאשה והעדים‪ .‬ובו ם״ח סעיפיס•‬
‫בעולם אבל אין לומר הטעם בדי שיהיה עדות שאתה‬ ‫^ צריבין להזכיר כגט המקום שכותבין וחותטין בו‬
‫יכול להזימה ויוכלו לומר להם עמט הייתם ובהכרח‬ ‫את ת ם וז ת שאנו כותבין בכך וכך ו ט׳ למנין‬
‫צריכין ל כ ת ב המקום שהיו שם בעת בתיבת ת ם‬ ‫שאנו טונין כאן ב ‪ . . .‬מתא ריתבא ובו׳ והיא תקנת‬
‫דהא קיי״ל ע״ם כרתי ועירי חתימה אינם אלא מפני‬ ‫חז״ל בלכתוב המקום שהגט נעשה ודעת ה תו ט והרא״ש‬
‫תקון העולם )שם( ועל עירי המסירה אין ת ע ל ת‬ ‫•הטור וכן משמע מהרמב״ם דעיקר הקפידא ת א על‬
‫בכתיבת המקום דשמא נמסר לה כמקום אחר ואותם‬ ‫שקום העדים ולא על ט ^ ם הסופר רמאי חששא יש‬
‫אין בי טל ת ל תי ם ולכן נראה בטעם הראשון)תופי‬ ‫‪ :‬ט פ ר אכל בעדים ת ה תקנה טובה מפני קיאם העולם‬
‫ורא״ש הוא פ׳ ‪ .‬פ״ש( ‪:‬‬ ‫שמא יצא עליו ערער שנדע מי הם העדים בדי שטבל‬
‫ב אבל יש מנ ת לי ראשונים )סמ״ג ופה״ת והגהמי■ פ״א(‬ ‫‘ קיימו על ידם )למש( ואם לא נכתוב שם העיר מי‬
‫דס״ל דגם על מקום עמידת הטפר יש להקפיד וכן‬ ‫יורע מי המדי העדים הלא הרבה יוסף בן שמעון יש‬
‫משמע‬
‫השלחן‬ ‫הלמו! ניגון «טן ‪rap‬‬ ‫‪p‬ד‬ ‫ע‬ ‫‪TO‬‬
‫ודלר ממזר וכ׳ב הרמ״ה שאפילו אם נשאת תצא אב‬ ‫‪ 0‬שםע פשטא דל'שנא דגם׳ ) פ׳‪ .‬דקאמר אלא אסופר(‬
‫הולד כשר מן השני אבל מן דדאשון )כשהחזירה בל‬ ‫והנה לדעה ראשונה אם הסופר כותב בטכריא‬
‫גפ מהשני( הוי ממזר ולא נראה לאיא הרא״ש זיל ור״ו‬ ‫והעדים חותמים בצפורי יש לכתוב דפורי בנם‬
‫פסק שהולד כשר אבל לא תנשא ט לכתחלז‬ ‫ולדעה וו צריכים כולם להיות בם^ם אחד דא״א‬
‫ולפירש״י תנשא בו לכתחלה וכן הוא דעת רב אלפו‬ ‫בעניין אחר וזה וודאי דאין לכתוב ם^ם עמידת‬
‫עכיל ור״ל כשכבר ניתן הגט ‪:‬‬ ‫הסופר לבד ו ט ^ ם עמידת העדים לבד דלא היתד‪.‬‬
‫ן ו ת ה מ״ש דלר״ח תל ד ממזר וודאי אין פירוש‪,‬‬ ‫התקנה כך ובהברח שיהיו במקום אחד )וכזה מובן דנרי‬
‫שיהא מותר בממזרת נמורה דהא אינו אלא מדדבנ‬ ‫הפור וש׳׳ע סוף ספי׳ א׳ ע״ש( וכטעם של בעלי דעה‬
‫אלא כויכח• ממזר מדרבנן ) ב׳ ח( דם״ל דזד‪ ,‬מלוי םשנ‪1‬‬ ‫זו י״ל דהא באמת כל הגט הוא לשונו של הבעל‬
‫ממטבע שטבעו חכמים ו תלד ממזר מדבריהם והראשו‬ ‫ומקום הבעל מתבאר בהנט וא״ב אין עניין כלל להזכיר‬
‫כשהחזירה כלא נט מהשני ת ל ד ממזר דאורייתז‬ ‫מקומית העדים ג״ב אלא משום דעגייני הגם צריכים‬
‫דכיון דמן התורה היא מגורשת גמורה תי ץ קדוש‬ ‫להיות מבוררים מפגי שצריכים לכתוב ולחתום לשמו‬
‫שני קדושין נמורים וזה שכתב דלרש״י והרי״ף תנשו‬ ‫ולשמה לפיכך יש לברר באיזה מקום כתבו וחתמו‬
‫בו לכתחלה לא שמפורש כן בדבריהם אלא הטוו‬ ‫העניין הגדול הזה וכשם שבהכרת האיש והאשה גם‬
‫תפס כן בכוונתם ואין בזה הכרח ברור למעיין בסוגיז‬ ‫הסופר צריך להכירם כמ״ש בסי׳ ק״ך כמו כן לעניין‬
‫וכ״כ אחד מהנרולים )נ״פ סק״ד בשם ראיס( ורבותינ!‬ ‫המקום שעומדים בו שוה הסופר להעדים ודעה‬
‫כעלי הש״ע תפסו לעיקר כדעת דרמב״ם ור״ת והרא״׳נ‬ ‫ראשונה סוברת דלא דמי להכרה שבהכרח להכירם‬
‫וכן נראה עיקר )ג״ס( ויש מי שחששו לדעת הרמיז‬ ‫כיון שצריך לכתוב לשמו ולשמה ואם לא יכירם אין‬
‫דתצא )ב״ש סר‪,‬״ג ות״ג( וצריך להתיישב כזה שדד■‬ ‫זה בלשמו וכלשמה אבל מקום עמידתו איט עניין‬
‫כ ת ט שנם רב האי נאון ם״ל כפסק הש״ע‪:‬‬ ‫כלל )וענ״ש סיךד( ועוד דהאמת דהגט הוא לשון‬
‫ז ודע שיש מי שאומר דשיטי מקרי לא לכד שינו‪-‬‬ ‫הבעל אבל הרי הוא ט ת ב למנין שאט מוגין ומדיר‬
‫נטור שכתב עיר אחרת אלא אפילו כתב שם אותו‬ ‫עם העדים לכן בותבין מקום הערים )שם סק׳׳א( אבל‬
‫העיר בשינוי כמו עיר תונס שכתב תנם או עיג‬ ‫עם הסופר איט מדבר אלא הוא שלוחו לכתוב ‪:‬‬
‫ליפאנטו שכתב ליפונאט הגט פסול )ג״ם סי‪,‬״ג( וכ״ב‬ ‫ג ואם לא נכתב כלל מקום עמידת העדים ודסופר‬
‫אחד מהגדולים בעיר ששמה פילטץ וכתבו חילץ ד ת ה‬ ‫הסכימו גדולי האחרונים )כ׳ש וג״פ ות׳ג( דהגט‬
‫שינוי שם )גוב״י ס״ז( ויש שינוים דאין לדקפיד בהד‬ ‫כשר דוודאי לא היתד‪ .‬תקנת חכמים לפסול חנט מפני‬
‫כולי האי בדיעבד או במקום עיגון ושעת הדחק )ג״פ(‬ ‫זה ולא דמי לאין בו זמן שיש לחוש לקלקול אבל בזה‬
‫כמו בקושטנדינ׳ שכתב קושטנטיג׳ ט׳ כמקום דלית א‬ ‫אין שום חשש קלקול אלא תקנה טובה היא כמ״ש‬
‫שכתב קושטאנטין כשר דאין השיטי נרגש כל כן‬ ‫ודבר פשוט וצא שאם עדיין לא ניתן הגט ויש שהות‬
‫אבל תנם ותונם השיטי נרגש וכן עיר אישקופי שלד‬ ‫לחזור ולכתוב גט אחר עם מקום עמידתם דיש‬
‫כתבו היוד אחר האל״ף והכשירו )שם( ולבן היושביד‬ ‫לכתוב נט אחר ‪:‬‬
‫על מדין ידקדקו כהשינוים איזה לרגשיר ואיזה לפסול‬ ‫ד ויש בזה שאלה והא יש מרבותינו רם״ל דכל דבר‬
‫)שס( אמנם יש מהגדולים רם״ל דאלו השינוים ‪6‬‬ ‫שא'צ להזביר אם שינה לא פסיל )תום׳ פ׳ ‪ .‬ד״ה‬
‫נידונם כשיטי אלא כלא כתב בלל שם המקום וכן‬ ‫ישם( וא״ב כיון דבשיטי מקום עמידת העדים פסול‬
‫נראה )ב״מ ‪1‬גמ׳( וצ״ע נ‬ ‫כטו שיתבאר כהכרח דד״חסרון מעכב והתשובה בזה‬
‫ח ובאמת נראה דאם לפי קריאת הקורא נראית כעיר‬ ‫דכלל זה איט אלא בדבר שאין השקר מוכח מתוכו‬
‫אחרת לגמרי וודאי הוד‪ ,‬שינוי אכל אם לפי קריאתו‬ ‫כגון בשינוי מקום הלידה שיתבאר לפנינו שהיה מנהגם‬
‫מכיר שהיא העיר אלא שנכתבת בשיבוש אין חשש‬ ‫לכתוב דלאו כ״ע ידעי באיזה מקום נולד ואין זה דבר‬
‫בזה לפסול בדיעבד ולפ״ז הכל תלוי לפי הבחנת הב״ד‬ ‫הניכר אבל כמקוס עמידת העדים רהשקר מוכח מתוכו‬
‫ויותר מזה אנחנו דואים בכתיבת שמות העדים דברים‬ ‫שימאו להזים את העדים ויאמרו עידי שקר הם שהרי‬
‫טתמיהים דכעיד מולדתי שהבל קוראים אותז־‬ ‫עמט היו במקום פלוני וודאי פוסל השינוי אע״ג‬
‫כאברויסק כין י תדי ם בין אינם י תדי ם וכן היד‬ ‫דהחסרון איט מעכב )ג'פ( ‪:‬‬
‫נכתבת ככל כתב ולשון ובערכאות המלוכה וגנ ב‬ ‫ה לפיכך אם שיט מקום עמידתם וכתבו שנכתב‬
‫כותבים כאבראיסק ובן עירי שאני בה כעת נאווהרדאל‬ ‫נחקוס אחר הגט פסול אפילו בשעת הדחק )שס(‬
‫שכותבין בנט בחסרון אלף בין דלית לקוף ו ת ד‬ ‫ואם נשאת לא תצא ככל פסולי דרבנן שיתבאר דינם‬
‫תמוה דהא הקמץ מושך אלף ובכל לשון קורים הרליח‬ ‫בסי• ק״ן וזוע רעת הרמב׳ם והרא״ש וכן סתמו בש״ע‬
‫בקמץ ועוד דלפי הכתיבר‪ ,‬שנוהגים תיין שלשה שוואי!‬ ‫סעי׳ א׳ ולא הביאו דעה אחרת אכל זה לשון הטור‬
‫רצופין ודבו זה א״א כידוע ובהבדח צ״ל והקורא יקרד‬ ‫שינה מקום עמידת העדים כתב ר״ח שאם ניסת בו‬
‫לו גזי‬ ‫העזלוחן‬ ‫^כו ת גיםין ©־ ‪> p‬ןבוז‬ ‫ע ח ך‬
‫של יריחו וא״א לומיי בתחומו! של ידיחו רעל תחום‬ ‫בקמץ גם בלא הא>*ף וכמרוסה שיותר ' ^•א גפ ת ח‬
‫כתיב בתורה וםדותם מחוץ לעיר את פאת קלמר!‬ ‫ור\י בשינוי שם ובתחלת בואי לכאן הרהרתי הרבה‬
‫אלפים באמה אלמא דחוץ לעיר אקרי ולא עיר ע״ש ‪:‬‬ ‫כזה אלא שיראתי לשטת ספני שכן כתבו בל הגדולים‬
‫י ב ויש לדקדק לפ״ז מאי דכתיב כיד‪.‬ושע )כ״א( ויר!י‬ ‫שר\ו לפנינו וצ״ל כהכרח ועאיל שהדבר י ח ע שכן‬
‫לבני אהרן וגו' וי תט להם את נ ךי ת ארבע ו טי‬ ‫כתכו בנם הכל יודעים שאין זה שינוי ‪:‬‬
‫היא חברון בהר יזערה ואת מגרשיה סביבתיה ואת‬ ‫ט כחוב במרדכי פ׳ המגרש תשובת ריזוב״א ורשב״א‬
‫שדר‪ .‬העיר ואת חצריר‪ .‬נתנו לכלב בן יפונה באחותו‬ ‫בעלי התום׳ וז״ל על הגט שהובא מארץ הנר ובו׳‬
‫ובריש שפטים כתיב ויתנו לכלב את חברון כאשר‬ ‫ומה שקורין בורזי״ש ואנו קורין באוריי״ש נראה כעיני‬
‫דבר משה ונו׳ ובע״ב דהיר‪ .‬רחוק מן חברון הרבה‬ ‫דכיון שמתוך מקום דירת האיש ומקום כתיבת הנם‬
‫יותר מעיבורה דד‪,‬א אחר המגרש רצא ומגרש עצמו אלף‬ ‫‪£‬וכיח שמארץ הנר בא ולשונם לדבר לשון קלילא אין‬
‫אטה כרכתיב במסעי ומגרש טפ ה אקרי חוץ לעיר כדכתיב‬ ‫להקפיד כלל עכ״ל ולמדנו מדברי רבותינו אלה רהא‬
‫שם ומגרשי הערים אשר תתנו ללרם מקיר העיר‬ ‫דקיי״ל רשם מקום הנתינה עיי?• זהו כשהשמות נפרדים‬
‫וחוצה אלף אמה סביב ועכ״ו ^־י לד‪ .‬בשפטים חברון‬ ‫אגל בשם אהר אלא שלפי לשון המבמא ממדינה‬
‫ובן אסרו חז״ל )ב״ב קכ״ב; ממת יי‪ (.‬רפריך שם‬ ‫למדינה נ שתנה ק»ת בשינוי אותיות ונקודות ובמקום‬
‫אקרא דשפטים דאיך נתנוה לכלב והא עיר מקלם‬ ‫הנתינה ידוע שבמקום הכתיבה מדברים כך ויודעים‬
‫הואי ומתרץ דנ ת ט לו פרורי העיר כפרים ושרות‬ ‫שזוע שם העיר או הנהר ששם קוראין כך ובכאן‬
‫וחצרות הסמוכות לה וניךאות על שמה נתנו לכלב‬ ‫נךראים כך אין קפידא כלל אם כתבו כפי ‪9‬־יאת‬
‫)רש״י( וצ״ל דלאו כללא הוא דזהו רק בסתם אמרינן‬ ‫סקום הכתיבה ז‬
‫רחוץ לעיבור אינו כעיר אבל אם נקראים על שם העיר‬ ‫עוד כתבו שם וז״ל מה שכתבו על נהר יי״ר ואנו‬
‫אפילו רחוק הרבד‪ .‬הוה שם העיר עליהן ולאו מפני‬ ‫נוהגץ לכתיב על נהר קיי״ר כיון שאין שום אות‬
‫שד‪,‬יא שייכת לעיר אלא מפגי ש^ראין אותה בשם‬ ‫במקום הלעז כך שוה יו״ד במקום ^״ ף עכ״ל והדברים‬
‫העיר וכן היה בחברון שקראו גם לרגפרים שסביבה‬ ‫סתומים)מחאיש וג״ש סק״ג( ולי נראה דה״פ דוודאי אם‬
‫שם חברון וכן אמרו חז״ל במכות שמבעיר קרש שאחת‬ ‫ד ה אות אחר שם במקום הכתיבה תחת הקוף של מקום‬
‫היתה עיר גדולר‪ .‬עיר מבצר ועיר ביטני סמוכה לה‬ ‫ע תינ ה היה שיטי שם גמור)כמו זפאתה ותסאוזה ס״ג ‪( :‬‬
‫שנךאוה ג״ב קדש ע״ ש‪:‬‬ ‫אבל כיון שבמקום הכתיבה אין אות אחר תהת הקוף‬
‫עוד נ״ל דמחברון ליריחו ל״ק כלל דחילוק זר‪,‬‬ ‫יג‬ ‫אלא שנחסר ד ^ ף כך שור• יוד בםקום קוף כלומר‬
‫דתוך עיבורר‪ .‬ולאחר עיבורה אינו אלא בעיר שיש‬ ‫י שוה כשמתחיל ביוד כמו אם היה מתחיל בקוף דדג ל‬
‫לה חומה סביב או שהבתים בעצמם דבוקים זל״ז ור‪.‬ם‬ ‫םבינים שהיא היא הנר‪.‬ר שנךרין פה קיי״ר אלא שבשם‬
‫עצמם כחומה סביבות העיר דבזה שייך שפיר שם חוץ‬ ‫השמיטו הקוף ותפסו ל שוןקער יי״ רוזוד בקיעור השם‬
‫לעיר אבל עיר שאין לה חומד‪ .‬סביב ונם הבתים אינם‬ ‫־זר• שכתב אות אחר במקום הלעז ר״ל במקום לעז‬
‫דבוקים זל׳׳ז מה שייך לומר בה חוץ לעיר מי יודע‬ ‫הקוף)ננלמ״ד( ‪:‬‬
‫איפוא הוא קצה העיר ולפיז א״ש ריריחו היתה מוקפת‬ ‫י א כתב הדרכי משה בשם טהרי״ו ראם מגרש תוך‬
‫חומד‪ .‬כמבואר שם אבל חברון היתה עיר מקלט וערי‬ ‫עיכירו של עיר כותבין העומד כאן רתוך עיבורה‬
‫מקלט אסורים להיות מוקפי חומה כדאיתא במכות שם‬ ‫■ל העיר כעיר עכ״ל )ב״ש סי‪,‬״א( ונראה דה״פ ראם‬
‫)דפריך מערי מבצר( והבי איתא להדיא כשלהי מם׳ ערכין‬ ‫יש הומה סביב העיר או הבתים בעעמם סמוכיס זל״ז‬
‫רערי מקלם הם בלא חומר‪ .‬סביב ע״ש ולבן אפילו‬ ‫שביב העיר ער שנראה לר!דיא ששם הוא קעה העיר‬
‫רחוק הרבה נקרא על שם העיר ומ״ם א״א לומר כן‬ ‫ערש״י רס״ה דמירובין( ואחורי החומה יש עור בתים‬
‫דהא בנדרים לא מפליג בין יש בד‪ ,‬חומה לאין בה‬ ‫ם הם תוך עיבורה של העיר דהייט בתוך שבעים‬
‫חומה ועוד דיליף מקרא רוטדותם מחוץ לעיר דכתיב‬ ‫»מה ושירים ורוםנרש או המתגרשת עומדים שם יכולים‬
‫בערי הלוים ועריהם לא היה מוקף חומה כדאיתא‬ ‫‪:‬יכתוב בגט העומד במתא פלונית או העומדת וכן אם‬
‫בערכין שם אלא וודאי כל שבתי העיר נגמרו זר‪,‬ו קצה‬ ‫‪:‬ותכין שם נ ט יכולים לכתוב שם העיר דתוך עיבורה‬
‫העיר וכל הבתים שאח״כ חוץ לעיר מכךיא ובל שלאחר‬ ‫«ל עיר שם העיר עליו ומשמע רלאחר עיבורה של‬
‫העיבור אינם בכלל העיר וד‪.‬עיקר כתירוץ הראשון‬ ‫זעיר אין לכתוב שם העיר אפילו הם בתוך התחום‬
‫דבחכרון גם הכפרים ור‪.‬חצרים והשדות קראום חברון‬ ‫־מאי עניין תחום לעיר וכן הדין לעניץ נדרים כרתנן‬
‫וכן מציט בריש נימין לוד וכפר לודים ובמכות שם‬ ‫גדרים נ״ו‪ ( 5‬הטדר מן העיר מותר ליכנם לתחומה‬
‫םליקום ואקרא רםלינךם ע״ש הה שיתבאר דבנהר כל‬ ‫ל עיר ואסור ליכנם לעיבורה וטפרש בג ם' שם דכתיב‬
‫שודא תוך תחומה של עיר כותבין דיתבא על נר‪,‬ר‬ ‫ד‪.‬י בהיות יזד שע ביריחו וא״א לומר ביריחו ממש‬
‫פלוני והו מפני שתשמישי העיר ממנת במו שיתבאר‬ ‫הא ב תיג רריהו סוגרת וססוגרת אלא שהיה בעיבורה‬
‫מוין‬
‫השלחן‬ ‫הלכות ניפץ סיק קנח‬ ‫עחך‬ ‫‪2‬ד‬
‫פרסאות וישאלו לו מאין אתה יאמר מנא־והררק וכשיאמר‪.‬‬ ‫ואין ראיה לבתים העומדים חוץ לעיבורה וכ״כ‬
‫לו מאין באת יאמר מנאווהררק וכשישאלו לו לד‪,‬יכ‬ ‫המרדכי בם׳ מי שאחזו רחוץ לעיבורה של עיר אינה‬
‫אתה נוסע בשוכו מדרכו יאמר לנאווהרדק אין זה אל!‪.‬‬ ‫נכללת בשם העיר אף שהיא תוך התחום )ע״ש בהג׳ה‬
‫כהלק מהעיר ויש להתיישב כזה למעשה ‪:‬‬ ‫המתחלת י*מ( ‪:‬‬
‫ין שם מתא כותבין בין על עיר גדולה ובין על עיו‬ ‫ואע״ג דבתשו׳ מיימוני להל׳ אישות סי׳ כ׳ ב כתוב‬ ‫יד‬
‫קטנה ואפילו על כפר קטן )הגר״א סק׳׳י( דמתיי‬ ‫תשו׳רשב״א בעל התום־ דבל שבתוך התחום‬
‫פירושי מלךם אמנם זהו לפי' התוס׳ בעירובין )נ״א ‪.‬‬ ‫נחשב כעיר והביא ראיות לזה אמנם כתב בעצמו שם‬
‫אגל לפירש׳׳י שם אין ראיה וניל רטוב יותר לבתו‬ ‫שאינו מומך על הראיות ועיקר טעמו מסברא לעניין‬
‫ככפר פלונית רכן פירש אונקלם על חות יאיר כפרג‬ ‫נהר וריחים דשם העי־ר נקרא עליהם ע׳ש ולפ״ז אינו‬
‫יאיר בסוף פ׳ מטות וכן שם דכתיב וילכד את קני‬ ‫חולק בנדון דידן דבבתים לא שייך זה כמ״ש וראיתי‬
‫ואת בנתיה פירש ית קנת וית כפרנהא עור נ״׳‬ ‫מי שסמך על זה להכשיר בתוך התחום כל שכתוב שם‬
‫רכשיניע ההכרח לכתוב ככפר יכתוב כפר פלוני!‬ ‫העיר ולא נהירא כלל דווראי אם אין להם שם אחר‬
‫הסמוכה לעיר פלונית מפני שירוע שהרבה כפרים יי‬ ‫רק שם העיד נם לכתחלה כותבין שם העיר כמ׳׳ש‬
‫ששם אחד לר‪,‬ן ואינו ניכר היטב המקיס שנכתב ב‬ ‫בחברון אבל אם אין לזה שם העיר נראה דהוה שינוי‬
‫הגט וכותכין במתא פלונית או כפלונית מתא וב‬ ‫מקום וכן נראה דעת רבינו הב״י בספרו הגדול ע״ש‬
‫המנהג אצלינו ‪:‬‬ ‫וצ״ע שלא הזכירו בש׳ע מזה כלל )והנ״ס שקכ׳ו חכשיר כששת‬
‫יח כשיגיע ההכרח לכתוב גט בבתי חצירות שע>‬ ‫הדחק אף תו; לתחום ונתוך התהום מי־‪,‬יל בדיעכד ע׳ש וצ׳ע( ;‬
‫השדות נראה רצריך לכתוב למנין שאנו מונין כא‬ ‫ט ו והנה אם יבא ההכרח לכתוב חוץ לעיבורה של‬
‫בחצר פלוני הסמוך לעיר פלונית מתא ריתבא ואי‬ ‫עיר אם אין לזה שם בפ״ע נראה רצריך לכתוב למניין‬
‫צריך לכתוב גט בקרעצים שבדרך ועומדת יחידית כליי‬ ‫שאנו טונין כאן סמוך ל ‪ ..........‬א ו לכתוב כאן בצד ‪.........‬‬
‫כפר סמוך לה יכתוב למנין שאנו מ־נין כאן ב ‪. . .‬‬ ‫ובנם׳ מצינו כלשון זה )יבמות קש״ו ‪ ( :‬ההוא ניטא‬
‫כפי שקורין אותה הסמיכה לעיר פלונית מתא וכו‬ ‫דאישתכח בנהרדעא ובתיב בצד קלוניא מתא וכו׳ אך‬
‫דמה שאנו קורין בלשוגינו קרעצים אין לזה מלו‬ ‫אפשר דהעיר היתה נקראת בשני שמות צד קלוניא‬
‫מיוחדת לא בלה״ק ולא בארמית ולכן אין לכתוב ר‬ ‫)ואפשר שזהו כוונת רש׳י שס דאל״ש מאי קמ׳ל( )והתשי מיימו׳‬
‫שמה וכשיכתוב בכל אלו הסמוך לעיר פלונית לז‬ ‫הנ״ל משמע כפשועו( ואיך שכתב כשר וכן אם הבעל‬
‫יהיה צריך לכתוב שם הנהר שבכפר וחצר וקרעצים וע׳י‬ ‫עומר שם בשעת כתיבת הגט יכתוב העומר סמוך ל ‪. . .‬‬
‫רוב אין שם נהרית וכשיש אינו ברור שמה איך נקרא!‬ ‫או העומר בצר ‪ . . .‬מתא דיתבא וכו׳ וכן אם האשה‬
‫ולכן מוטב לכתוב סמיכת העיר וכמ״ש וסמיכת העין‬ ‫עומדת שם יכתוב העומדת ממוך או כצד )ננלע׳ד אס‬
‫ידוע לכל בעלי הכפרים והאחוזות לאיזה עיר המו‬ ‫אין לזה המקום שם כפ״ע ואפילו הוא חון לתחום כיון שהוא‬
‫שייכים והנה זהו וודאי שיש למנוע א״ע בכל היבול!‬ ‫בעל להעיר( ‪:‬‬
‫לבלי ^כתיב גט רק בעיר שמסדרים בה נימין תדיו‬ ‫ט ז והנה עתה בזמנינו זה בהרבה ערים יש מגרשים‬
‫אמנם לפעמים בגט שכ״ם ההכרח לסדר במקים שהחול!‬ ‫בקצה העיר שיש להם שם בפ׳׳ע בין שנמשך עם‬
‫שוכב שם ולכן בארנו הדברים האלה ואם דילג מל!‬ ‫העיר ביחד ובין שחלוק מהעיר באיזה משך ולדוגמא‬
‫מתא כשר וכתבו דאם כל המדינה נקראת על שי‬ ‫עירי שאני בה כעת יש בה מגרש קטן חלוק מהעיר‬
‫העיר כמו שיש מדינת בבל ועיר ששמה ככל כשכותבי‬ ‫כחצי תחום שבת ונקראת פירעשיקא וכעיר נאווהררק‬
‫בעיר בבל כותבין במדינת בכל ) ד ״ ח וב׳׳ש שק״ז( די ת ס‬ ‫כשישאל אחד להדר שם איפוא דירתך יענה כפירעשיקא‬
‫ובו׳ ומקרימין מדינה לשמה העצמי וכמתא מנהגיג‬ ‫ואם ישאלנו בלשון שאלה האתה תדור בנאווהררק‬
‫להקדים שמה למתא והטעם היא דמתא צריכין להסמין‬ ‫יענה ויאמר לא כי בפירעשיקא רירתי נם בערכאות‬
‫אל דיתבא על נהר כלומר העיר היושבת על גה!‬ ‫המלוכה יש לה שם זה אמנם מערכאות אין ראי' רכל‬
‫פלוני׳ טשא״כ במדינה א׳׳א לכתוב כן דמשמעות‪.‬‬ ‫חלק מהעיר יש לזה שם בם׳׳ע דכן הוא החוק מהממשלה‬
‫דכל המרינה יושבת על אותו נהר ובדיעבד אין קפידג‬ ‫שבל רחוב יהיה לה שם ויראה לי דאם נצרך לכתוב‬
‫כשניהם כשכתבם מוקדם או מאוחר )בירושלמי פ״י‬ ‫שם גט יכתוב למניין שאנו מונין כאן בפירעשיקא‬
‫דמנילה משפחה ומשפחה אלו הכפרים מדינה ומדינה אל‬ ‫הסמוכה לנאווהרדק מתא ובו׳ או בפירעשיקא שבצד‬
‫הכרכים ועיר עיר אלו עיירות נדולות( ‪:‬‬ ‫נאווהררק מתא וכו׳ ואם כתב רק בפירעשיקא בלבד‬
‫יט יש נסחאות שהיו כותבין בין בשמות בין בערי!‬ ‫נראה דכשר בדיעבד אבל אם כתב רק ב ‪.0‬ץהררק‬
‫וכל שום ראית לי ולאתרי מפגי החששא שמא יי‪.‬‬ ‫נראה דצריך נם אחר ואולי במקום עיגון ושעת הדחק‬
‫לר‪,‬ם עוד איזה שם ומ״ט אם ידוע שיש לה שני שמוו‬ ‫יש לסמוך כיון דבמקומות אחרים אינו ידוע כלל שם‬
‫אין םומכין על זה וטתבין להריא מתא פלוני!‬ ‫זה וכשהאיש הדר בפירעשיקא *סע למרחק עשרר‬
‫דמתקריא‬
‫לז ‪78‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות גיטין סימן קבח‬ ‫ערחל‬
‫וידאה לי רשלשה חילוקי דינים הם רלפעמים‬ ‫כב‬ ‫רמתלךיא פלונית ואנו אין מנהג״נו לבתוב וב^ שום‬
‫יש שהשם שוה לנו ולהם ורק לפי הברת‬ ‫לא בשטות ולא בערים ואם יש לה שני שטות כותבין‬
‫לשונם משתנה השם כמו עירי נאווהרדק בלשונינו‬ ‫טפודש דפתקריא כט״ש ולא יכתוב יוד אצל הט״ם‬
‫’ מפני השינוי‬ ‫והאומות קורין לה נאוואנרודאק ולא‬ ‫דהדל״ת הוא בש*א ואחר השוא א׳ א להיות יו״ד טיהר‬
‫״הברת לשונם שמחלפים‬ ‫אלא שכן הוא לפי״ *‬ ‫אם בתב יוד דיטתקריא כשר וקורין הדלית בחיריק‬
‫אות ה״י על נימ״ל כי ח ע וגם הנון והויו בקס׳ן לפי‬ ‫וכותכין דטתקריא באלף או דטתקרית דעיר הוה לשון‬
‫לשונם שהפירוש ת א עיר חדשה ואין כאן שימי אלא‬ ‫נקבה כדכתיב הנה נא העיר הזאת קרובר וכן כשיש‬
‫שלפי חילוף הברת לשונינו ללשונם מתחלפים מקצת‬ ‫לנהר שני שטות כותבין על השני דטתקרי ובנהר‬
‫האותיות והנקודות בזה אין טתבי ם רק שם ישראל‬ ‫כותבין בלא אלף טשום דנהר הוא לשון זכר כדכתיב‬
‫לבד וזהו שאומר וכותבין כפי משסעות לשונם כלומר‬ ‫בארבע נהרות שם האהר ושם השני והשלישי והנהר‬
‫כפי משמעות לשון ישראל לבד וטשמעות ל שוש אין‬ ‫הרביעי הוא פרת אע״ג דנהר בלשון רבים נהרות‬
‫כותבין כלל כיון דבאמח אין כאן חילוף לשון אלא‬ ‫כדכרדב נשאו נהרות קולם ובן בכל התנ״ך לבד שני‬
‫מהברח ההברות ואח״ב אומר ואם הב׳ לשונות‬ ‫פעטים בחבקוק כתיב נחרים מ״ם בלשון יחיד הוא‬
‫קרובים זל״ז כלומר שיש בעצם שימי נין הלשונות‬ ‫לשון זכר וי״א דאם הנהר נקיא בלשון זכר כותכין‬
‫לא מפני ההברות אלא שקרובים זל״י כמו הרעדיש‬ ‫בלא אלף ואם נקראת בלשין נקבה כותבין באלף‬
‫ורעריש ג״ב אין כותבין רק שם י ^ א ל לבד מפגי‬ ‫דיש נהרות הנקראים בלשון זכר אותם שסופם בנח נראה‬
‫טעם אחר דז ת כמו קצור השם וחניכה דכשר נם‬ ‫)ש״ח( יי ש שנקראות בלשון נקבה אותן שסופן אינן‬
‫לכתחלה להרבה פוסקים כמו שיתבאר בסי‘ קכ״ט‬ ‫בנח נראה ובדיעבד אין עיכוב בבל אלה ‪:‬‬
‫וכ״ש עיר שהם ^ראים בניטל וישראל בקוף כמו העיר‬ ‫כ אם יש לעיר או לנהר שני שטות אחד בטקום‬
‫רוטנבורגרוטנטרק דכותביןרקבקיףדזהומסוגהרא שק‬ ‫כתיבת הנט ואחד במקום נתינת הנט כשנשלח‬
‫שכתבנו ועוד אומר אבל בלא״ה כותבין שניהם וכוי‬ ‫הגט ע״י שליח במקום למקום דינם כמו בשטות הבעל‬
‫ר״ל דכשאין השינוי בההברות וגם אינו קצור לשון‬ ‫שיתבאר בסי׳ קכ״ט דהעיקר הוא מקום הנתינה ועל‬
‫הוה שינוי גמור וכותבין שניהם‪5‬‬ ‫שם מקום הכתיבה כותבין דטתקריא ומיהו בזה לא‬
‫כ ג והקיזוו על רבימ הרמ׳׳א דלפט״ש בהרעדיש‬ ‫דמי לשם הנ על דבשם הבעל אם עשה מקום הנתיבה‬
‫ורעדיש דלפי שהוא קצור השם א״צ להזכיר‬ ‫עיקר ומקום הנתינה מפל יש פוסלים כט״ש שם ובשם‬
‫הרעדי״ש כלל והרי ב ט ף הלכות נימין כתב נוסח‬ ‫עיר ונהר אין זה פסול בדיעבד או בשעת הדחק דשם‬
‫הנט מעירו קאזמר דמתקרי קאזטירז ע״ש והרי ז ת‬ ‫הבעל מעכב מן התורה לפיכך השינוי פוסל בו אפילו‬
‫נ״ב אימ אלא קצור השם וכן ב טזנן כותבין דמחקרי‬ ‫אינו שינוי נטור משא״ב שם העיר והנהר א״צ פן‬
‫פוזנני ואינו נ״ב אלא קצור השם ובאמת הלבוש לא‬ ‫התורה לפיכך אם אינו שינוי גמור כגון זה שעשה‬
‫הזביר כלל הרעדיש ורעדיש אלא שבתב דנ שועא‬ ‫מקום הכתיבה לעיקר אינו נפסל הגט )נ״ש סיו״ל(‬
‫קצור השם א״צ לכתוב לשונם כלל וכתב שבאמת‬ ‫וכבר בארנו בסעי׳ ט׳ דבל שהשם אחר אלא שהטבטא‬
‫בפה פוזנן לא היו צריכים להזכיר רמתקרי פוזננא‬ ‫נשתנה מטקום הכתיבה למקום הנתינה ובשם ידוע‬
‫ע״ש ויש שכתבו לחלק דקאזמירז שדרך לשונם לרחוק‬ ‫שלשונם משונה בהברתם אין חשש בזה ע״ש ‪:‬‬
‫הזיין ב ט ף וכן פוזננא דרכם לרחוק המן ב ט ף ת ת‬
‫כשם אחר ולכן צריך להזכיר שניהם )ג״ש סק״ש( ולא‬ ‫וכתב רביגו הרמ״א בסעי׳ נ׳ ואם יש לעיר ב׳‬ ‫כא‬
‫אבין דאטו מפני שמדחיקין האות אימ קצור לשון‬ ‫שמות אחר נקרא בפי ישראל ואחד כלשון‬
‫והלא מובן לכל שז ת קצור לעוון ואפשר לומר טעם‬ ‫האומות שם ש^רים לו ישראל עיקר וכותבים כפי‬
‫אחר בזה דוודאי בקצור לשון שבהארכת הלשון אין‬ ‫משטעות לשונם ואם השני לשונות קרובים זל״ז ושם‬
‫בו פירוש אחר זולת ההארכה כסו הרעדיש ורעדיש‬ ‫שקורים לו ישראל אינו אלא קצור לשון בנון עיר‬
‫אין לכתוב שניהם אבל בשיש בההארכה פירוש אחר‬ ‫שהאומות קורין הרעדי״ש וישראל רעדי״ש אין כוחבין‬
‫צריכין לכתוב שניהם ולכן בקאזמר ובפוזנן צריכין‬ ‫רק שם ישראל אבל בלא״ה כותבים שניהם שם ישראל‬
‫לכתוב שניהם דכפי הנראה נקראת העיר על שם‬ ‫תחלה ועל שם האומות דמתקריא ענ״ל לכאורה נראה‬
‫מיסדה שהיה נקרא קאזמר דידוע ךשם זה מצוי‬ ‫דתרי בבות ד& דכשאינו אלא קצור לשון כוחבין של‬
‫ביניהם נם עתה וכשאומרים קאזמירז ת ה כמו שאומרים‬ ‫ישראל לבד ובשני שמות כותבין שם ישראל לעיקר‬
‫של קאזמר כלומר שהיא של קאזמד וכן בפתנן כך‬ ‫ועל שם שלר ‪ a‬דמחקריא )זכ״כ ע״ש סקל״א( אבל א״ב‬
‫ת א ולכן צריך לכתוב שניהם )כנ״ל( ז‬ ‫למה האריך כל כך ואין זה מדרכו ועוד מה זח‬
‫כ ד ויש מי שאומר דא״צ להזכיר כלל רק שם של‬ ‫שבתנ וטתנימכפי משמעות לשונם מה שייך משמעות‬
‫יז^יאל נל ב ר )נ*פ » ( נ מו נ שם ה טג חן‬ ‫נז ה ‪:‬‬
‫•יתנאר‬
‫השלחן‬ ‫הלטת נימין סימן‬ ‫ערוך‬ ‫‪74‬‬
‫הדין צריך לכתוב שם הנהר ואם לא כתב יש מי שחושש‬ ‫שיתבאר בסי׳ קב״ט והרי הגט הוא רת ישראל ובין‬
‫לפוסלו )ג־׳ס סקל׳ג( אך במקום עינו! יש להכשיר )שם(‬ ‫ישיאל צריך להוודע ואין לנו אלא שם שלנו בלבד‬
‫דהא נם בלא נכתב כלל מקום כתיבת הגט כשר‬ ‫דהא מהאי טעסא נם לדברי רבינו הרס״א אין אנו‬
‫בדיעבד כמ׳ש נסעי׳ נ' וכ״ש בכה״ג וכמקום שכותכין‬ ‫משניחים אם רוב ישראל בעיר אם לאו דאפילו אם‬
‫בכל הגיטין שם הנהר ואירע נט אחי־ שלא כתבו יש‬ ‫ישראל סיעוטא העיקר הוא שם ישראל ועל לשונם‬
‫שחושש לפסול בכל עניין מפני הרואה שיאטר שלא‬ ‫כוהבין רמתקריא מפני שהנט הוא בין ישראל וא״ב‬
‫במקום זה נכתב הגט )שס( ופש־טא שבמהום עיגון כשי‬ ‫ס ה‪.‬לנו להזכיר שם אתר בנט )וכהב שממהרא׳י וממהרי״ק‬
‫)שס( דנם הרואה יתלה שבגט זה השמיטו שם הנהר‬ ‫אין שים ראיה לזה( אטנם כאמת לא רמי לשם הטנרש‬
‫דלמה יחשוב שהיא עיר אחרת ואפילו כשהוחזק שיש‬ ‫שישראל נתנו לו השים משא״ב בעיר מייסדי העיר הם‬
‫עיר אחרת ששמה_ כשם עיר זווכותבין שם הנהר בכל‬ ‫האיטית והם קראו להם שמות מקידם ועדיין ׳‘א נפסקה‬
‫נ״כ' דכשר במקום‬ ‫נ׳ל ^‬
‫’‬ ‫הניטין ובגט זה ’לא נכתב‬ ‫מביניהם השם שנתנו לה בעת שיסדוה ולפיכך א׳א‬
‫עיגון מטעמים שנתבארו‬ ‫שלא להזכיר שם זה כלל וכן המנהג הפשוט בכל‬
‫כ ר‪ 1‬ואפילו שינה בשם הנהר פסק רבינו ה־מיא כסעי׳‬ ‫המדינות ובעירי הקודמת לזה שנקראת כלשונינו זיכקאי‬
‫ד׳ דכשר מטעם דכל דבר שא’ צ לכיתבו ושינה‬ ‫ובלשונם נאווא זיכקאוו כותכין זיבקאי דמתקריא נאווא‬
‫בו כשי )הגד״א שיכ׳׳ב( והנה לפמ׳ש בסעי׳ ד׳ בשינוי‬ ‫זיבקאוו וכן המנהג ככל המדינות ‪:‬‬
‫הניכר לנל ליתא לדין זה ע״ש ובאמת מצאתי מ•‬ ‫כ ה והנה זהו מילתא דפשיטא שאם לא נתבו רק‬
‫שפיס^בשיינוי שם נהר )רד״ך בית ד׳( ומ״ם רוב גדולי‬ ‫שם ישראל בלבד דכשר נם לכתתלה וא'צ לכתוב‬
‫אהיונים מכשירים במקום עיגון )לביש וב׳׳ש ע׳ש( דלא‬ ‫גט אחר אבל אם כתבו רק שם האומות לכתמלה‬
‫דמי לשם עיר שהוזכר בש״ם דצריך לכתיב רוודאי‬ ‫בוודאי צריך לכתוב גט אחר אמנם אם כנר קבלה‬
‫השיני' פוסל משא״ב בשם נהר ולא דמי למה שיתבאר‬ ‫הגט ובקושי להשיג גט אחר ניאח דכשר בדיעבד‬
‫דאס כתב נהר שחוץ לתחום יש פושלין זהי מפני‬ ‫דלאנרע מחניכהובמדינתרייסין יש עיר אחת שכותבין‬
‫שאהדי שנהר זו אינה שייבא להעיר והעיר היא בלא‬ ‫בהנט רק נפי שם האומות בלבד ובבר בדור שלפנינו‬
‫נהר וכשכתב דיתבא על נהר פלונית הוה שינוי‬ ‫הרעיש אחד מהנרולים על זה ום״מ לא שינו מנהנם‬
‫כהעיר משא׳יב בשינוי שם הנהר דזהו אמת שהעיר‬ ‫ואולי סמכו על זה דכיון דלדעת כמה גדולי הפוםקים‬
‫יושיכת על נהר ואין שינוי בהעיר רק כהנדר אין‬ ‫כשר בחניכה לכתחלה גם בשמות הנע‪ “:‬והאשח כמ׳יש‬
‫לפסול )לביש וב״ש( וצ״ע לדינא ‪:‬‬ ‫בם־׳ קכ״ט כ״ש בשם העיר וכיון שהנהיגו מעולם כן‬
‫כ ט כתב רבינו הרמ״א דכל נהר שהיא חוץ לתחום‬ ‫לא רצו לשינות כדי שלא להוציא לעז על ניטין‬
‫העי‪,‬־ אין לכתבו כלל אפילו מסתפקים ממנו‬ ‫הראשונים והנם שאין בזה כל כך הוצאת לעז ם"מ כיון‬
‫ואפילו בדיעבד אם כתבו יש פוסלין ואפילו הוא תוך‬ ‫דמדינא כשר לא רצו לשנות )שפ׳ת סקי״ג ולדברינו א״ש‬
‫התחום חוץ לעיבור העיר אין כותבין אא״כ כל‬ ‫ודו״ק( ‪:‬‬
‫תשמישי העיר ממנו עכ״ל משמע מדבריו דג׳ חלוקי‬ ‫כ ן וזה שבשמות כותבין המכונה כמ״ש בסי׳ קכ״ט‬
‫דינים יש בנהי־ דאם הוא תוך העיר או בעיבורה של‬ ‫ויעיר כותבין רק דמתקריא מפגי שנעיר י^א שייך‬
‫עיר אם רק כני העיר משתמשיט בה קצת תשמישים כמו‬ ‫כל כך שם כינוי כבאדם יעוד דכאדם מקודם נתנו לו שם‬
‫שריית פשתן או כביסה או טחינה כותכין אותה כגט‬ ‫העיקרי ואח״ב כינוהו בשם כיניי אבל כעיר שכותכין על‬
‫ואם אין משתמשים ממנה שום דבר איך‪-‬מזכירין אותה‬ ‫שם האומות רמתקריא איך נכתוב המכונה והרי ע*פ‬
‫כלל)כ״מ בב״ש סקי״ד( דפירושא דיתבא הואשמשתמשץ‬ ‫רוב הם מייסרי העיר והם נתנו לה שם מקודם‬
‫בה וי״א דתיך עיבורה של עיר בכל עגץכותבין)שס בשס‬ ‫ועוד דלקמן יתבאר דאס כתב על המכינה דמתקרי‬
‫מ ה ר ״ מ ( ואש הוא חוץ לעיבורה ובתו|־ התחום אין‬ ‫כשר ולא להיפך ולכן בעיר נותבין רק דמתקריא וכן‬
‫כותבין אותה אא״כ כל תשמישי העיר שחשבנו הם‬ ‫בנדד‪:‬‬
‫ממנה וכ״ש אם בני העיר שותין המים ממנה פשיטא‬ ‫כ ז מדינא א״צ לכתוב שם הנהר שהעיר יושבת אצלה‬
‫ראפילו למאן דס״ל דכל שחוץ לעיבור אין כותבין‬ ‫שאין זה סימן כל כך )לבוש( אבל נהנו לכתוב כרי‬
‫) ע ב' ־ ( רככה׳ג כותבין )נ׳׳ל( ואם היא חוץ לתחום אין‬ ‫להבדילה מעיר אחרת ששמה כשם עיר זו ולכן אפילו‬
‫כותבין א־תה כלל אפילו כשכל סיפוקי העיר ממנה‬ ‫כשלא הוחזק שיש עוד עיר אחרת ששמה כשם עיר‬
‫ואם כתבוה יש פוסלין דאינה שום שייכות להעיר אך‬ ‫זו כותבין שם הנהר )ב״ש( ובגם׳ מציגו גט שנכתב‬
‫יש שמכשירים בכה״ג)ב״י בשס כל ט( וכ״ש אם רואין‬ ‫עם שם הנהר )ניטין כ״ז ‪ ( .‬בשוירי מתא דעל רכים‬
‫אותה מהעיר רכשר )עב״י( ויראה לי דאם שותים‬ ‫נהראוכן מצינו נט שנכתב בלא שם הנהר)יבמות קש״ו‪(:‬‬
‫המים ממנה דלכ״ע כשר כיון שהיא חיותה של עיר‬ ‫ולכן אם לא כתב שם הנהר כשר )ב״י( אמנם אם‬
‫שייך לומר דיתבא אף חוץ לתחום וכן נהוך התחום וחוץ‬ ‫ידוע שיש עיר אחרת ששמה כשם עיר זו בוודאי מן‬
‫לעינורח‬
‫לח ‪75‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קנח‬ ‫ערוך‬
‫לחלק בין נימין שנכתבו קודם שנעשו לנכתבו אדע*‬ ‫לעיבורה אפילו איןם שתט שין בה כל התשמישץ שחשבנו‬
‫שנעשו ע כ״ ל‪:‬‬ ‫אלא אחת מהן או שום תשמיש אחר וכבר נהגו לכתוב‬
‫לג ביאור הדברים דבור מקרי מים מבונםים ובאר‬ ‫הנהר בנימין של אותה העיר אין מוחין בידם )ג״ס( ‪:‬‬
‫נקרא מים חיים הנובעים וכן איתא בש״ם )עירונין‬ ‫ל אם יש שנים או נ׳ נהרות כותבין כולם דיתבא על‬
‫נ״ג ‪ ( :‬וכן הוא במקרא )משלי ה׳( שתה מים מבורך‬ ‫גהר פלוני ופלוני וא״ץ לכתוב על נהר פלוני ועל‬
‫ונוזלים מתוך בארך וההפרש שכין נהר למעין דנהר‬ ‫נהר פלוני דלפה לן להזכיר גהר אצל כל אחד מיהו‬
‫יש לו משך להלאה ממקים הנביעה כדרך הנד‪.‬רות‬ ‫יש טופסי נימין שבותבין נהר אצל כל אחד ונבון‬
‫ומעין הוא שאינו נמשך להלאה ממקום נביעתו וכן‬ ‫הוא שלא יטעו לומר דהנהר יש לו כמה שטות )נ״ס(‬
‫תניא בגם׳ )שבת קכ״א ‪ ( :‬נהרות המושכין וטעינית‬ ‫וכן המנהג וכותבין כל הנהרות אפילו אם הרוב‬
‫הנובעין וכו׳ וההפרש שבין באר למעין דמעין דוא‬ ‫מסתפקין מן האחד ומיעוט מן השני מ״ם כותבין כולם‬
‫שניבע מעצמו והמים םמיכין להארץ ובאר הוא ג״ב‬ ‫)נ״ש( והסברא כן הוא דאטו מיעוט העיר אינה עיר‬
‫מעין אלא שחיפרין בעומק הקרקע עד שמוציאין מים‬ ‫וכן אם כאחת משתמשים הרבה תשמישים ובאחת‬
‫היים הנובעים כדרך שחיפרין הבארות שלנו ועושים‬ ‫מיעוט תשמישים מ״ם כותבין כולן אם לא שאין‬
‫‪ ,‬בנין בתוך הבאר שלא תפול העפר ויסתמוהו ‪5‬‬ ‫להאחת שום תשמיש דאז אין כותבין אותה וכותבין‬
‫לד וזה שכתבו דכשטעינות חטים כותבין על מי‬ ‫דיתבא בחד יוד ותיבה אהת ופירושו העיר היושבת‬
‫טעינות חמין בכמה מקומות לא נהגו ונם כעה״ק‬ ‫על נהר פלוני ואם כתב די יהבא ג״ב כשר שזהו כמו‬
‫מבריא אין מזכירין חמין ) ג ״ פ ( דאין חיוב להזכיר כל‬ ‫העיר אשר יושבת על נהר פלוני ‪:‬‬
‫הפרטי סיטנים וזה שכתכו דאם כתב בורות במקום‬ ‫ל א אף הנהר המתייבשת בעת שהחמימות רב מ״ם‬
‫בארת כשר אע״ג דבבל הש״ם אמרינן בור לחוד ובאר‬ ‫שם נהר עליו*‪ .‬בעת שיש בה מים כרכתיב ונהר‬
‫לחיד כמ״ש מ״מ מדסבר הש״ס בביצה )ל״פ ‪ ( .‬לומר‬ ‫יחרב ויבש ובנט׳ ופםקא נהרא )ב״מ ע״ז ‪ ( .‬ומצאתי שבן‬
‫דבור היינו מעין ע״ש ש״מ דשם בור חל על מעין‬ ‫פםק מד‪.‬רי״ק )ג״פ סי‪,‬ל*ז( והדבר פשוט דכשאין בו‬
‫וכ״ש על באר ויראה לי הטעם דוודאי בלד״ק יש‬ ‫מים אז בעת הזאת א״א לכותבה בגט )שם( והעיר‬
‫הפרש אבל בארמית באר הוא בלא אלף כמו שתרגם‬ ‫היושבת לחוף ימים כותבין דעל כיף ימא מותבא ולא‬
‫אונקלם על כל באר שבתורה בירא ולכן נם אט כתב‬ ‫נהנו לכתוב שם הים ולא ידעתי למה ויראה לי דעיר‬
‫בור בויו כשר דרובו של גט הוא לשון ארמית ובשילהי‬ ‫היושבת על שני ימים צריך לכתוב ימי ביוד לשון‬
‫מדות מוכח ג״ב דשם בור חל על באר ע"ש)ודו״ק(נ‬ ‫רבים ויש להסתפק בנהר שאינה נמשכת אלא היא‬
‫לה ואם כתב על בארת טעינות יש ערוצים ליפסול‬ ‫כמקוה ונקרא אזירא אם יש לכתוב לשון נהר ת ה ר‬
‫)נ״י בשם מהרי״ר‪ (,‬וכן אם כתב על טעינות בארת‬ ‫* ’ ׳’ המשכה ואולי טוב יותר לכתוב‬ ‫הוא לשון‬
‫)ג״ם סקנ״ב( ומאד תמיהני דהא בנוסח הגט שלנו אין‬ ‫דיתבא על טי פלונית ובירושלים תוב״ב כותבין על‬
‫מזכירין רק טעינות ולא בארת כמ״ש בס״ם קנ״ד וכן‬ ‫מי שלח ויש טי שאומר דבים אם אינו בעיבורה של‬
‫המנהג פשוט וידוע שאצלינו רוב תשמישי מ־ם ד ם‬ ‫עיר אין לכתוב על כיף ימא דמשטע על שפתו אא״ב‬
‫מהבארת ויש מקומות שאין שם מעין כלל ואפי ו‬ ‫נראה בעיר )ג״פ סקמ״ה( ולא ידעתי אם נהגו כן‬
‫במקום שיש טעינות הם מיעוטא דמיעוטא וזהו דוחק‬ ‫דלכאורה נראה דים שהוא מפורםם יותר מנהר וכולם‬
‫לומר דאנן םמכינן על מה שנתבאר שיש להכשיר‬ ‫יודעים שעיר הזאת יושבת על הים והדבר מפירסם‬
‫בשינוי שם נד‪.‬ר דאיך אפשר לכתחלה לסמוך על ‪.‬ד‪.‬‬ ‫מפני המסחור אין לדקדק בזה וט״ם לדינא צ״ע אך‬
‫אלא וודאי דקים לן דבמעין נכלל נם באר וראיה‬ ‫אין לר‪.‬אריך בכאלה דבוודאי כל עיר שכותבין בה‬
‫ברורה לזה דהנר‪ .‬רש״י ז״ל בעירובין )ר‪,‬״ד ‪ ( :‬פירש‬ ‫נימין דקדקו יפה יפה ונעשה מעשר‪ .‬ע״ם גדולי‬
‫על באר הקר מעין ע״ש )וגם ראיה משם דבור או ניר‬ ‫הטורים שבזמן ההוא ואין להרהר אחריהם )ננלע״ד( ‪:‬‬
‫היינו באר ע״ש ודו״י!( ואע״ג דבלשוגינו המורגל קוראים‬ ‫לב כתבו רבותינו בעלי הש״ע דעיר שסיפוקה ממי‬
‫באר ולא מעין ם״ם הכל יודעים שהבאר הוא מעין‬ ‫בארת כותבין על מי בארת ועיר שסיפוקה ממי‬
‫דהא באמת הם טעינות הנובעים בעומק הקרקע ועוד‬ ‫מעיגות כותבין מי טעינות ובחד יוד וכותבין בארת‬
‫דבש״ם ביצר‪ .‬שהבאנו היה סבר לומר דבור ומעין‬ ‫בלא ויו ואם הטעין מים תמים כותבין על מי טעינות‬
‫אחת היא וכיש באר ומעין )וכ״כ הנ״ש סקפ״ז אע״ש‬ ‫חמין ואם יש בעיר בארת נובעים וכתב דיתבא על‬
‫שנסקי״ד הביא דברי המהרי״ק( ‪:‬‬ ‫מי בורות כשר ואם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב‬
‫ל ן וזה שכתבו דעיר שאין בה אלא בורות ואגמים‬ ‫לא בארת ולא טעינות כי אם הנהר ויש חולקים ום״ל‬
‫לא יזכירם כלל שלא לחלק בין ניטין הקודמים‬ ‫ריש לכתוב כל סיפוקי העיר וכן נוהגין במדינות אלו‬
‫להניטין שאח׳ב כדי שלא להיות לעז על הקודמין‬ ‫כאשד יתבאר לך מנוסח הנט שכתבתי ם״ם קנ״ד ועיר‬
‫ובאמת לא שייך בזה הוצאת לעז ברבר שאינו הכרח‬ ‫שאין בה אלא בורות ואגמים לא יזכירם כלל שלא‬
‫להזכיר‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטץ סיטן קכח‬ ‫עריו‬ ‫‪76‬‬
‫להזכיר אם מכירם אח״כ כט״ש כמה מהגדולים אלא מיהו כמקים דליכא שני נהדות ואיכא למיחש לעיגון‬
‫דה״פ דזד^ מילתא דפשיטא שגם מקודם לא ישבו כלי או כדיעכד אין לחוש )ב״ש סקי״ה( ואנו אין חיששין‬
‫מים דאיא לאדם וכהמה לחיות בלי מים אלא דע״ל כזה נם לבתחלה ובעירי אין רק גהד אחד וב־תבין‬
‫שהסתפקו ממימי עיר אחרת הסמוכה להם )ג'פ( והיו בה גיטין מעולם רוודאי אין לך עיגון גדול מזה אם‬
‫נותבין כהגיטין כמתא פלוגית דמסתפקא ממימי מתא לא נכתוב גט בעיר וכמה מקומות יש שאין רק נהר‬
‫פלונית ואח״ב לריוח העיר עשו בה בורות ואגמים אחד וכותבין ניטין ואם יש נהר ששמה כשני תיבות‬
‫ועדיין מסתפקים ממימי העיר הסמוכה לכך אין כדאי כמו רענין שפורג וביוצא בזה מ״ם תיבה אחת היא‬
‫לשנות טטסח הקודם אבל אם עתה אין מסתפקים ואין לכתוב בשני תיבות )שש( ואם יש נהר או עיר‬
‫כמימי העיר הסמוכה רק מהבורות ואגמים פשיטא שקיראין בכ״ף רפויה אע״פ שאנו קורין חית כמו‪ .‬כף‬
‫שיש לכתבם נ הג ט מתא פלונית דיתכא על מי רפויה מ״ם אין לכתיב כחית רק בכף כי בקצת ארצית‬
‫גירות ואגמים וכן בותבין בירושלים עה׳׳ק דיתבא על קורין חית כמו הי והוי שינוי ובסי׳ קכ״ט יתבאר עיר‬
‫מזה )שם( ‪:‬‬ ‫מי שלח ועל מי בורות )שם( וכן אם נתוםף עוד נהר‬
‫בותבין הנהר החדש ג״כ ולא שייך בזה הוצאת לעז לט עיר שאין בה שום נהר ומעין ובאר רק אסיפת‬
‫מים ולפעמים נתייבשו ואז שיתין ממימי העיר‬ ‫על הראשונים )לכוש וזהו כוונת הגר״א נסקנ״ש שהשיג על‬
‫הסמוכה יכתוכו תמיד נם העיר הסמוכה לעניין‬ ‫הנ״ש ודו״ק( ז‬
‫ל ז כתב רבינו הרט״א בסעי׳ ז׳ שתי נהרות השופכות המים אף בשעה שלא יבשו המים בכאן כיין דבהרבה‬
‫זל״ז אם קרוב לעיר אבד אחד שמו ואין כותכין פעמים משתמשים מעיר האחרת ויכתיבו מתא פלונית‬
‫אלא האחד ואם שם שניהם עליהם כותבין שניהם ואם דיתבא על אסיפת מים ודמסתפקא ממימי כתא‬
‫פלונית )הגמ״ר וכביאור הג״פ ס־ןג׳ד וצ״ל בכוונתו שיזכ׳דו‬ ‫יש ספק בדבר אין מתבין אלא אחד וכן תמיד יותר‬
‫יש ליכנם לספק חסרון מלספק שינוי עכ״ל והנה ידוע נס אסיפת מים שבעיר ודו״ק( ועיר חדשה שיש כה נהר‬
‫שע״פ הרוב נהרות קטנות נופלות לתוך נהר גדול ואין לו שם ידוע ויש מעינות ובאדח יכתובו ריתבא‬
‫על מי נהר ועל מי טעינות ובארת )נוב״ת ני׳ קש׳ן(‬ ‫ומשמע מדבריו דאפילו אם הגדול אכר שטו אין‬
‫כ־תבין רק הקטן ובמקור הדין בתשו׳ מהרי״ק סי׳ אמנם הדבר רחוק כמציאית שלא יהיה שם לנת־‬
‫ק״ו מבואר לא כן ע״ש ונם הלבוש כתב וז״ל שני ובוודאי כעיר חדשה כשצריכין להתחיל לסדר גיטין‬
‫נהרות שטתערבין קודם הגיעם לעיר אם אחד גדול צריכין לשאול פי גדולי המירים שבזמן ההוא והמה‬
‫יקבעו השמות ‪:‬‬ ‫ואחד קטן והקטן אבד שמו מן התערובת והלאה‬
‫מ צריך לכתוב בגט שם עירו של הבעל ושם עירה‬ ‫קודם שיגיע לעיר פשיטא שאין כותבין רק שם הנהר‬
‫של האשה ומוכח כש״ם שהיו נוהנין לכתיב שם‬ ‫הגדול ואם הגדול אבד שמו וכולם או רובם שבמקום‬
‫קוראים הנהר בשם הנהר קטן י״א שצריך לכתוב עירו ושם עירה )גיסין נ׳ ‪ .‬הא בעינן שמו ושמה ושש עירו‬
‫שניהם הגדול שהרי עינינו רואות שעיקר המים ורובם וכו׳ ובמשנה פ׳‪ .‬שינה שמו ושמה שש עירו וכו׳( ובפירושא‬
‫הם מן הנהר הגדול אלא מפגי שבני המקום קוראים דשם עירו ועירה יש לפרש בשלשה דרכים האחד‬
‫לה בשם הנהר הקטן צריך להזכיר נם אותו השם שם המקום שהבעל והאשה עומרים בעת כתיבת הגט‬
‫עכ״ל ואפשר דגם רביגו הרמ״א יסבור כן וזה שסתם כמו שם עיר של העדים והסיפר שנתבאר והשני י״ל‬
‫דבריו מפני דאורחא דטילתא הוא שהקטן אובד שטו שם העיר שדרים שם ואם הגט נכתב במקום אחר‬
‫)ונ״מ נב״ש סקי״ח ודלא כג״פ( וזה שכתב אם יש ספק צריך לכתוב שהוא ממקום פלוני והיא ממקום פל־ני‬
‫בדבר ר״ל שקצתם קוראים כשם הנהר הקטן וקצתם והשלישי י״ל שם המקום שנילרו בשם )ובאמת כתבו‬
‫בשם הגדול ה״ז ספק ואין כותבין רק הנהר הגדול הרא״ש פ׳׳ח ס״ע והעור דנהגו כאשכנז וצרפת לכתוב שלשתן‬
‫שהוא עיקר )לבוש( ואין כותכין שניהם כי שמא הגדול מקוש לידה ועמידה ודירה משום הששא דשני יוסף ב״ש ע׳ש( ‪:‬‬
‫עיקר והוי שינוי אבל להיפך אין חשש דגדול אינו‬
‫נדחה ואין חשש רק מה שנחסר הנהר הקטן מן מ א ויש מרבותינו שתפסו דהעיקד הוא מקים הדירה‬
‫ומעכב )רשב״א בתשו׳ הי׳ אלף רי״ג בשם היאב״ד(‬ ‫הנט אם שניהם עיקרים וידוע דגם כשיש שני נהרות‬
‫ממש ולא כתב רק אחד מהם ג ’ כ כשר רחסרון נהר ויש שמסתפקים בזה )רשכ׳׳א שס השש לדעת הראב״ד ובסי׳‬
‫אינו פוסל םשא״כ בשינוי יש שסוירים דשינוי פ־של אלף ר׳׳ח מכשיר בדיעבד כשלא כתבו ע״ש( ויש מרבותינו‬
‫אף במקום שהחסרון אינו פוסל )זהו דעת שהית נמ״ש דס״ל דאינו מעכב מקום הדירה )שם בשם העיעור והרא״ששש‬
‫והסמ״ג ורבינו יחיאל ורי״ו והנהמ״י פ״בוזהו דעת התוס׳ נ״נעב״י(‬ ‫בב״י( !‬
‫לח עוד כתב בחבורו דרכי משה שנשתרבב המנהג ומ״ם כתבו דלכתחלה כשאפשר לכתוב מקים הדירה‬
‫לכתוב שני נהרות בגט דתו ליכא חשש שמא יכתובו רק שאינו מעכב כלל ומקום הלידה א״צ כלל‬
‫יש עוד עיר אחרת ששטה כשם העיר הזאת ונהרותיה וגם בצרפת שנהגו לכתוב כתבו כשם דיי הזקן דהרבה‬
‫פעמים‬
‫ל ט יז‬ ‫השלחן‬ ‫מ ל כו ת ל טין ‪ p t‬ק ניי‬ ‫ערוך‬
‫מ ד וכתב רבינו הי מ״ א דאם שינה מקום העמידה‬ ‫‪#‬עסים כשלא היה להם ברור מקום הלידה הייה אוסר‬
‫יש מכשירין כמו במקום הלידה דבל דבר שא״»‬ ‫להם אל הכתבוהו כלל )תוס׳ ס׳‪: (.‬‬
‫לכתוב אף אם שינה בו כשר ויש פוסלין ובמקום‬ ‫מ ב והנה אצלעו הטגהג הפשוט שלא לכתוב לא‬
‫הדחק יש להקל אבל אם שינד‪ .‬ב ^ ־ ם דירר‪ .‬סמול‬ ‫םק*ם הלידה ולא מקום הדירה אלא המקום‬
‫לכ״ע ואפילו אם נשאת תצא עכ״ל ודבריו צדיפץ‬ ‫שעומדים שם בשעת כתיבת הנם ובגט הנשלח םטקום‬
‫ביאור דהא לפי מה שנתבאר דאין עיכוב בדיעבד‬ ‫למקים אין כותבין כלל מקום עמידת האשת והטעם‬
‫אם לא כ ת ט כלל שם עירם א״ב למד‪ .‬פוסל ה שיטי‬ ‫כתב כעל תרומת הדשן סי׳ קמ״ב דכיון דמקום דירתינו‬
‫במקום דירה לפי הכלל שכתב דכל דבר שא״צ לכתוב‬ ‫מרופה בידינו דאגו נולים ומטולטלים אין אנו כותבין‬
‫אין השינוי פוסל ועוד דא ‪ 7‬אפשר לרזבשיר בשינוי‬ ‫איתו כלל וסטבינן על רוב הפושקים רשם עירו ועירה‬
‫שם העיר והא משנר‪ .‬מפודשת היא )שי ‪ ( .‬שיגר‪ .‬שמו‬ ‫הוא על מקים העמידה ואע״ג דבנם הנשלח אין‬
‫ושמר‪ .‬שם עירו ושם עירה תצא מזר‪ .‬ומזד‪ .‬ו ט׳ ע״ש ;‬ ‫כיתבין כלל מקים עמידתה מפני שאין אנו יודעים‬
‫איפא עימרת כעת וא״כ הרי ליכא שם עירה כלל‬
‫מ ה אמנם ביאור העניין כן הוא דיש קצת מהפוםקים‬
‫שםוכרים דכל שינוי פוסל אף במד‪ .‬שלא היה‬ ‫מ״ט אין שום חשש בזה דזה שנהגו לכתוב נם כימי‬
‫צריך לכתוב כלל כמו מקום הלידה )וזהו דפת סה״יז‬
‫הז״ל שם עידו ועירה אין זה לעיבובא ויש לזה ראיות‬
‫נמ״ש בנ״י ולהרמ״א נד״מ גם הראנ״ד ס״ל כן פ״ש( אך‬ ‫רבות ואחת מהן ממה ששנינו במשנה )נ״ו ‪ ( .‬הני תב‬
‫רוב הפוםקים מכשירים בזה ולכן לא הובא בש״ע‬ ‫טיפמי נימין צריך שיניח מקים האיש ומקום האשד‪.‬‬
‫רעת הפוםלים כנה*נ אמנם אפילו הפומקים המכשירים‬ ‫ומקום הזמן עכ״ל ולא קתני שם עירו ושם עירה ש״ם‬
‫דאין זה מעכב )הגר״א סק״ג( דכל עיקר הטעם‬
‫שינוי בדבר שא״צ לכתוב יי א דזד‪.‬ו רק בדבר שאין‬
‫השיטי ניכר להעולם כמו מקום לידה דלאו כ״ע ירעו‬ ‫שהנהיגו לכתוב אינו אלא טפני שני יוםף ב״ש * )שם(‬
‫באיזה מקים נולדו אבל מקום העמירד‪ .‬דגיכר לכל‬ ‫וביון שבותבים מקום עמידתו של הבעל תו ליכא חשש‬
‫השיטי הוה כטזויף מתוכו ו פ ט ל )פנ״י( ההו דעת‬ ‫שיוליכנו לאשת יוסף ב״ש האחר )ג״פ סק״י( וגם‬
‫היש פוםלץ אבל היש מכשירין ם״ל דנם ככה״ג כשר‬ ‫כרוב פעמים מקום עמידתו הוי מקום דירתו ואפילו‬
‫כיון שא״צ לכתוב )וזהו דעת התום׳ והרא״ש ועוד פוסקים(‬
‫אם יארע שהבעל אינו בעיר בעת כתיבת הגט וגם‬
‫היא איננה בעיר שבהברח לא נכתוב על שניהם סימן‬
‫אבל כל זד‪ .‬הוא כשכתבו נם מקום דירתן שזהו עיקר שם‬
‫עירו ושם עירה דתנן וכיון דבזד‪ .‬ליכא שינוי לאחיי שינן‬ ‫המקים נ״כ אין חשש כלל לרעת רוב הפוסקים כמ״ש‬
‫ואפילו לרעת המצריכים לעיכוב שם‪ ,‬המקום יודו‬
‫לשינוי של מקום העמידה ועוד דשינוי מקום עמידה‬
‫היא רק ניכר לשעה ושינוי מקום דירה ניכר תמיר‬ ‫דבמקום שא״א לכתוב שם מקוטם דאין זד‪ .‬עיכיב להנט‬
‫ולכן ב שיטי במקום דירה לכ״ע פ ט ל דזהו עיקר שינת‬ ‫ראל״ב איך אפשר לומר דמי שאין לו מקום קבוע לא‬
‫שם עירו ושם עירה דתנן במשגר‪ .‬כמ״ש ‪:‬‬ ‫יגרש את אשתו )שם( ולא רצו חכמים לתקן בנט‬
‫הנשלח שנדע בעת הכתיבה מקום עמידתה של‬
‫מן ולפ״ז בהכרח צ״ל דרביט הרמ״א לא קא' לפי‬
‫מנד‪.‬נ שלגו שאין כותבין רק מקום עמידתן וםמכיגן‬ ‫האשה ונכתוב העומדת במקום פלוני דא״ב ברוב‬
‫דזרצ שם עירו ועירה כמ״ש דא״כ איך אפשר לדגשיר‬ ‫פעמים יהיה עיכוב להנט ואין לך קלקול לעטנות‬
‫יותר מזר‪) .‬זמ״ש הש״ג נשם ריא״ו פ״ח תמוה( ‪:‬‬
‫בשינה מ ^ ם עמידתן הא להדיא תנן דה שיטי פוםל‬
‫אלא טוד אי דדבריוד‪.‬ם לפי מזן הקדמון שהיו ט ת בין‬ ‫מ ג וזהו דעת רבותינו בעלי הש״ע בםעי׳ ב׳ שכתבו‬
‫נם מקום הדירה וכ״כ אחד מגדולי אחרונים )ת״ג סק״ה‬ ‫וז״ל בותבין שם עירו ושם עירה ואין בותבין שם‬
‫זז׳יש דכשאין גהמקום שגגתב מש איש ששמו גשם זה גם‬ ‫מקים הלידה ואע״פ שאם שינה לא פםל ט״ם מוטב‬
‫לדידן כשר צע״ג דמפעם שנתנגו גם כנה״גיש לפסול ודו׳יס;‬ ‫שלא לכתוב כדי שלא יבואו לטעות וטיחזי כמשנה‬
‫וגם אין כותבין שם מקום הדירה מפני שאגו נולים‬
‫מ ז אבל עיקרי הדברים תמוהים דאיך אפשר דרכינו‬ ‫ומטולטלים ומקום דירתינו מרופה בידינו אבל כותבים‬
‫הרט״א יכתוב בש״ע אבשינוי מקום עמידה ‪.‬בשר‬ ‫שם מקום עמידת האיש העומד היום במתא פלונית‬
‫בשעת הרחק ולא יהיר‪ .‬כוונתו לריח הא אין לך‬ ‫אם הוא מצוי במקים חתימת הנט ואם אינו מצוי‬
‫מכשול גדיל כזה ולכן נלע״ד דאיהו ם״ל דגם לדידן‬ ‫שם אין כותבין מקומו כלל וכן באשה אם היא עומדת‬
‫בשר דם״לדזה שאט כוחבין מקום עמידתן אין טוג תינו‬ ‫עמידתה‬ ‫חתימת הגט כותכין מקום‬ ‫במקום‬
‫דזר‪.‬ו שם עירו ועירר‪ .‬המוזכר בקשנד‪ .‬דזהו וודאי‬ ‫העומדת היום במתא פלונית ואם לאו אין כותבין‬
‫דכוונת המשנר‪ .‬הוא רק למקום דירה כפשמיה דלישנא‬ ‫מקימה כלל ואם כתב שם הלירה או שם הדירה ולא‬
‫אלא דאנן מפני שמקום דירתינו טרופה בידי ט אין‬ ‫שיגו! כשר עכ״ל ואין בזה‪.‬רבור‪.‬א כלל אלא דקמ״ל‬
‫ביכולתנו להזכירו כמ״ שוגם חז״ל לא אמרו זה לעיכובא‬ ‫דלכתחלה אנן לשנות‪-‬מבפי הגהוג שלא לכתוב מקום‬
‫כמו שנתבאר במעי' ס״ב הה ש אנו‪ .‬ט ת בין מקןם־‬ ‫■הלידה ’והדירה אך בדיעבד לא חיישינן לזה ‪, 5‬‬
‫עמידתן‬
‫השלחן‬ ‫הלכות נימין סימן קטז קכט‬ ‫עריו‬ ‫‪It‬‬
‫מ ח והנה כל זה כתבנו ליישב דבדיו אבל למעשה‬ ‫עמידתן אינו מתקנת המשנה אלא דנהגינן כן מפני‬
‫נ״ל דח״ו לססוך על זה דמכל הראשונים מוכח‬ ‫שא״א לנו לכתוב מקים הדירה ולכן בשעת הדחק‬
‫להדיא דזה שהכשירו בשינוי מקום עמידה זהו כשכתבו‬ ‫סמכינןעל הפוםקים דס״ל רכל שא״צ לכתוב אין‬
‫נם מקום דירה אבל לדידן א״א להכשיר למעשה‬ ‫השינוי פוסל אף בדבר הניכר לרבים ועוד דההיכר‬
‫אפילו אם נשאת וראיתי לאחד מהגדולים בספרו)פ״י‬ ‫הוא רק לשעה כם*ש ואע״נ דברוב פעמים מקים‬
‫פ׳ הזורק( שהכשיר למעשה בשעת הרחק כששינו שם‬ ‫עמידתן הוא מקום דירתן מ״ם כיון דלא טזכרינן‬
‫מקום עמידת האשה ולדידי צע״ג בזה )גם הגאון נוב״י‬ ‫שדרים שם לא חייש*נן ולכן בנט הנשלח אין מזנירין‬
‫בתניינא סי׳ ק״ס מפקפק בזה ומ״מ לא פסלו להדיא אלא‬ ‫כלל מקום עמידת האשה כמ״ש וכן אם אין הבעל‬
‫שכתב שאלו בא מעשה כזה לידו לא היה ממהר להכשיר או‬ ‫במקום שכותבין הנט בשעת הכתיבה אין מזכירין כלל‬
‫לפסול והיה מתיישב בזה ועל הגאון פ״י כתב כבר הורה זקן‬ ‫מקום עמידתו כמו שבארנו ולכן נם השינוי אינו‬
‫ולכן איני אומר נזה לא איסור ולא היתר ו‪5‬״ע( ‪:‬‬ ‫פוסל בזה ‪:‬‬
‫סי מז ס כ ט דיני שם האיש והאשה ומודם וחניכות וגם שמות אנשים‬

‫ונשים המצוים במדינתנו ובו קל״ב סעיפים ‪:‬‬ ‫׳ י‬
‫רק מדרבנן )לח״מ פ״א ונ״פ( ולפ״ז בנירשד‪ .‬בלא‬ ‫א כותבין שם האיש ושם האשה בנט וזהו מן התורה‬
‫שמות ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה וצ״ע ‪:‬‬ ‫ואם לא כתבו שטו ושמה הנט בטל מן התנרה אף‬
‫ג ום״מ אפילו למאי דפשימא לן דמן התורה מעכב‬ ‫שמסר לה בפני עידי מסירה דהא ספר כריתות כתיב‬
‫השמות יש להסתפק אם שמו כתוב בהנט ואת‬ ‫סיפור דברים של כריתות ואי אפשר לספירת דברים‬
‫שמה לא כתב אלא כתב סתמא אנת אגתתי מי נימא‬ ‫של בריתות אא״ב כתוב בו שמו ושמה )רמב״ן ור״ן‬
‫דדינו כאין שם שום שם או אפשר דכיון דשמו מבואר בהגט‬ ‫גיפין כ׳‪ (.‬ונכלל זה בלשון הרטב״ם ריש הלכות‬
‫והע׳ט יודעים שזו היא אשתו מקרי נט כן התורר‬ ‫נירושץ בעשרה דברים שהן עיקר הנט במה שכתב‬
‫ואין פסולו אלא מדרבנן ויש מי שכתב דגם שמה‬ ‫ולא ינרש אלא בכתב כלומר שיכתוב שמותיהם ככתב‬
‫הוה מן התורה דאל״ב אין כאן ספירת דברים שבינו‬ ‫ולא הוצרך לבאר זה מפני נודל פשיטתו )ותיושב דקדוק‬
‫לגינה )ת'נ( ולי נראה דכשאין לו רק אשה אחת‬ ‫הג״ס( וכן דעת כל רבותינו וכ״כ רבינו הכ״י בסעי׳‬
‫אפשר דהוה מן התורה במו שם מפורש ואם יש לו שתי‬ ‫י׳ א ראם לא כתב שם האיש והאשה כנט פסול והבנים‬
‫נשים או יותר אין כאן ספירת דברים ולםעשה יש‬ ‫ממזרים עכ״ל וכן הסכימו רוב נ ח לי אחרונים )הגר״א‬
‫להחמיר בכל עניין ;‬ ‫סקי״ס והב״מ והת״ג ס״ק ע״ו( )וז״ש התוס' כ׳ ‪ .‬נד״ה הא‬
‫ד כתב הטור בשם הרא״ש ז״ל ראם לא הזביר בגט‬ ‫דלי״מ פסול מה״ת ר״ל דלר׳ח בע׳כ הוא מה״ת ונשמע מזה‬
‫שם אבי האשה כשר וה״ה אם לא הזכיר שם אבי‬ ‫גס לרבנן דבזה לא פליגי כמבואר בהזורק בשינה ולא לגמרי‬
‫הבעל )ב״י( וכ״כ בש״ע סעי' ט׳ אם לא הזכיר שם‬ ‫כמ״ש התוס׳ וכ״ש בלא כתב לגמרי וכ״כ הב'מ ולחנם פרחו‬
‫אבי האיש או שם אבי האשה כשר ולפיכך גר )נימים‬ ‫נזה האחרונים ודו׳ק( ‪:‬‬
‫קדמונים( או שתוקי או אסופי אין כותבין אלא שמותיהן‬ ‫ב ודע דבמרדכי רפ״נ כתוב בלשון זד‪ .‬כתב רבינו‬
‫כלבד עכ״ל ויש מי שאומר דרווקא בנכתב מקום‬ ‫יואל הלוי אי לאו דמסתפינא מחבריא הייתי אומר‬
‫דירתן או מקום עמידתן דאל״ב במה יוודע מי הוא‬ ‫אפילו לא הזכיר שם האיש והאשה כגט וכו׳ לר׳א‬
‫המגרש והמתגרשת )כנה״ג בשס רדב״ז( ולפ״ז כגט הנשלח‬ ‫דאמר ע״ם כרתי וקיי״ל כמותו דכיון רקייטי ערים‬
‫שאין מזכירין שם מקום עמידת האשה צריכין להזכיר‬ ‫קמן ואמרי נמסר הגט ליד זו מיד בעלד‪ .‬מה לנו‬
‫שם אביה ויש שחוששין עוד רהרא״ש שהכשיר היינו‬ ‫להזכיר שמותיהן וכו׳ עכ״ל ודברי יחיד הם ואין י׳ו‬
‫מפני שבימיהם היו כותכין מקום הרירה והיה סימן‬ ‫חגר כפוסקים והראיות שהביא אינם ראיות בלל‬
‫טוב אבל בזמנינו שאין מזיירין רק מקום עמידתן‬ ‫)הנר׳א( ובאמת תמוה מאד סברא זו רזה דמועיל‬
‫וכמה עוברים ושבים יש מכמה מקומות אין סימן כלל‬ ‫לר״א ע״ם אף כשאינו מוכח מתוכו זהו כשהשמות‬
‫רכמה שמות שוים יש כעולם לאלפים ולפ״ז בזמנינו‬ ‫נכתבו אך שיש עוד שם כשם זה או שביכולת לזייף‬
‫לא רי בלא הזכרת שם האבות )נוב׳ת סי׳ קי״ג( ‪:‬‬ ‫וכה״ג בזה אמרינן דהעירי מסירה יודעים אבל כשאין‬
‫ה האמנם מררבותינו בעלי הש״ע סתמו הדברים‬ ‫מכואר בהנט שום שם על מה הם ע׳ם וכל עדותם‬
‫והרי גם בימיהם לא נ תנו רק מקום עמידתן ש״ם‬ ‫הוא בע״ם ואינו מגרש כשטר ונם לא רמי לחניבא‬
‫ראין חילוק בזה והאמת כן הוא ראנן רקיי״ל כד״א‬ ‫דכשר דזד‪.‬ו כעצם השם אנל מה שייך שם נט בלי‬
‫רע״ם כרתי וחם יודעים מי הוא הבעל ואשתו לא‬ ‫שמות כלל )ובזה פרז כל ראיותיי ע׳ש( ום'מ יש מגדולי‬
‫בעינן מוכח מתוכו ולא נריע מדבר שיכול להזדייף‬ ‫אחרונים שחששו לרעד‪ .‬זו לחומרא דאולי אין הפסול‬
‫רכשר‬
‫ם ‪9‬ן‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטץ סימן קנט‬ ‫ערקלי‬
‫דכשר לדידן םטעם זה ולם״ז גם בלא נכ תג מקום לכתחלה א״צ לכתוב שם האב)ג״פ( והיא דעה יחידאה‬
‫עסידתן יש להכשיר בשםם לבד דבען שיש בו שסו ובטילה נגד רוב ר ט תינו הראשונים והאחרונים שפסקו‬
‫ושטה והעדים יודעים מי הם די בזה )שס( יכן משסע דנם אם נשאת תצא ובן פסק רביגו הרמ׳׳א במעי׳ י׳‬
‫ע״ש ואין שום פקפוק כזה ‪:‬‬ ‫להדיא כירושלמי )פ״ב ה״ג( דגרסינן שם אפילו בותב‬
‫אני פלוני מגרש את אשתי כשר עב״ל יגם היה אפשר י אך יש מי שאומר ד פ טל זר‪ .‬משינוי שם האב אינו‬
‫מן התורה אלא מדרבנן ולא דמי לשינוי שמו ושמה‬ ‫לדייק טזה דשסה לא בעינן מדלא קאמר אשתי פלונית‬
‫אך אפשר דלישגא קלילא נקם או שחסר תיבה אתת )שם סקמ״ע( ואע״ג דבכל פ ט לי דרבנן קיי״ל דאם‬
‫בירושלמי אכל לעניין שטות האבות וודאי הוכתא נשאת לא תצא בם״ש בסי׳ ק״ן מ״ם יש פטלי ם שראו‬
‫סוכה היא דאל״ב לא הוד‪ -‬משתםם מזה דבל עיקרא חז״ל להחמיר בהם דנם אם נשאת תצא )שם( וראיה‬
‫שפטל זה אינו אלא מדרבנן דד‪.‬ראיש כתב כתשו׳‬ ‫דדינא הוא שם דנם א״ד אריכות לשון ע״ש )נ״ל( ‪5‬‬
‫י ודע דהלבוש כתב כדין זה רלא הזכיר שם האב דטעמא דפסול בשינוי שם האב הוא ספני הרואים‬
‫די״א שהוא כשר ייש פוסלין עכ״ל ולא ארע מי המה שיאמרו איש אחר גירשה וכיון דאינו אלא מפני‬
‫‪*.‬עת הפיסלין ונראה שכוונתו על דברי בעל תה״ד הרואים פשיטא דאין פ טלו אלא מדרבנן )שם( וכן‬
‫ראיתי לאיזה נרולים שכתבו דאין זה אלא מדרבנן ‪:‬‬ ‫סי׳ קל״ח שנראה מדבריו שהוא פיםל )והובא נב״י‬
‫והביש סקי״ו דתה דבריו בלא ראיות ש״ש( ולכן למעשה י א אמנם מתשו׳ הרא״ש אינה ראיר‪ .‬בלל דשם מיירי‬
‫שמפני הבושה שיגר‪ .‬שם אביו בבוונד‪ .‬משמעון‬ ‫יש להתיישב בזה וזהו מילתא רפשיסא דזוע רק‬
‫בדיעבד ובמקום עיגון אבל בלא״ה נם לפי דעות למזמואל כרמוכח מדבריו )כלל י״ז סי׳ י״ב( שנתב‬
‫המכשירים אסור לעשות כן ודריכים לכתוב שם האבות דגירש את אשתו בשם החדש וע״ש שכתב ששם‬
‫עם כינוייהם ילא לשנות )ונ״ל דהתה״ד אמו חולי! על אביו היאך י ט ל לשנות עכ״ל ובן משמע בטור ויש‬
‫מי שכתב שהמעשר‪ .‬היה ששינה א׳ ע על שם זקיט‬ ‫הרא״ש אלא דס״ל לר^ר‪ ,‬נמ״ש בפעי' ד׳( ;‬
‫ז שינה שמו או שמה כגון ששמו אברהם וכתב יעחק )עב״י ד״ה וכתב עוד( אבל זה שבטעות או בכוונד‪ .‬כתב‬
‫ואפילו כתב אברם או אכרם שכתב אברד‪.‬ם )ג׳ס( שם אחר על אביו הרי אינו זה המגרש ואי משום‬
‫יכן באשה ששמה גפאתא יבתב טפאתא )גיטץ ס״ג ‪ 0‬דע״ם יודעים שזר‪ .‬הוא המגרש דא״ב נם בשינה שמו‬
‫וכן בל כיתוא בזה אע״פ שכתב ובל שם שיש לו ולה נאמר ג״כ כיון דע״ם יודעים שזה הוא המגרש לא‬
‫אפיה פסול הגם מן התורה וכן הוא דעת כל הפוסקים יפסול מן התורה אלא וודאי ביון דכתוב בגם שם‬
‫ואפילו נמםר בע׳׳מ )ב״ש סי‪,‬״ה( דמה מועיל ע״ט אחר איט נט כלל ואין מועיל לזר‪ .‬ע״ם וא״ב בשינה‬
‫^ ה ג ט נכתב על שם אחר ויש מי שרוצה לומר שם אביו נסי הרי ב עז מטאר שיוסף בן שמואל נירש‬
‫דלדעת התום׳ אין ה פ ט ל רק מדרבנן )שם( ולא נהירא ולא יוסף בן שמעון ומר‪ .‬יועילו ע״מ לזר‪ .‬ומ״ם למעשה‬
‫לי )זהו התום׳ שהבאנו בסעי׳ א׳ ולפמ״ש שם אין הכוונה יש להחמיר דאם קידשה אחר צריכה נ ט גם מהשני‬
‫)ועיקר דברי הג״ס שכתב דבזה הסמירו חז״ל שתצא תמוהים‬ ‫לר״מ דווקא ודו״ק( ‪:‬‬
‫ח ואפילו שינה שם אביו או שם אביה נ״ב הנם דאעו היא משנה או גת׳ ועתש״ו הנרע״א סי' קי״ש שנראה דנם‬
‫פסול ואע״ג ראם לא בחב כלל שם האב כשר דעתו ודעת הג׳ ב״מ דלא ברירא מילר‪.‬א דהוה דרבנן ע״ש( ;‬
‫כמ״ש ובסי׳ הקודם נתבאר רכל ד בי שאינו מעכב יב יש הרבה פרטי דיני כמי שיש לו שגי שמות‬
‫במו שיתבאר בס״ד אך בפירושא דשני שטוח יש‬ ‫נם השינוי אינו פוסל מ״ם בזה י*א דמי להתם חדא‬
‫דנם שם נו‪1‬באר בסעי׳ ד׳ דכלל זה אינו אלא בדבר ג״כ כמר‪ .‬אופנים האחד שקורין לו שני שמות מתולדתו‬
‫שאינו ניכר לרבים אבל בדבר הניכר ליתא לכלל זה כאשר מצוי אצלינו הרבה והשני ששם אחד הוא אלא‬
‫ואפילו אם לא נאמר בן א״א להכשיר בזה דכיון דשמו ששם זה יש לו כינוי כסורנל אצליט שמי שקורין‬
‫שא יוסף בן שמעון וכתב בן שמואל הרי איש אחר אותו ליב שם הקדש שלו יר‪.‬ודד‪ .‬או אריה ומי שקורין‬
‫הוא הסנרש ועוד דמה שצריך על פי הדין אותו וואלף שם הקדש שלו זאב או בנימין וטי שקורץ‬
‫לכותבו אף שאינו מעכב בדיעבד אם לא כתבו אותו בער שם הקדש שלו רוב או ישכר ומי שקורץ‬
‫מיכל שם הקדש יחיאל וכיוצא באלו והשלישי‬ ‫מכל מקום כיון שצריך לכתוב ויראי השינוי‬
‫פוסל בו כמו בשינוי מקום דירה שם סעי׳ שמתולדתו נתנו לו שם אחד אך שד‪.‬יד‪ .‬חולד‪ ,‬ו הו טפו‬
‫מ״ד )הגר״א( ובל זה כשלא הוחזק א״ע בשינוי שם לו עוד שם כנהוג אצלינו והרביעי שמקצת בני ארם‬
‫זה אבל אם מכבר החזיק א״ע בכאן בשינוי שמו קורץ לו שסזהומקצחקורין לו שם אחר כראיתא בג ם'‬
‫ושמה או שם האבות יש בזה דינים אחרים ויתבארו )ל״ד ‪ ( :‬ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה‬
‫ע״ש והחמישי שבמקום זה קורין לו כך ובעיר אחרת‬ ‫לפנינו בס״ד בסעי׳ פ״ח ‪:‬‬
‫‪ a‬ונמצא לאחד םד‪-‬ראשונים שכתב דג שינוי שם האב קורין לו שם אחר והגט הולך מכאן להעיר‪-‬האחרת‬
‫לא טיפפל גיטא )עיעזר מאמר י ( דס״ל ונס ויש באן שט של טקוט הנתיבה ושט של מקום הנתינה‬
‫וכלל‬
‫השלחן‬ ‫הלכות דט'ן סימן קנט‬ ‫ערוך‬ ‫‪80‬‬
‫וכלל גדול צריך לדעת ששני שמות המבואר בגש־׳ אותו שם הכתוב בגט ואין לו חניכא וכשכותב בגט‬
‫ובראשונים הם של הרביעי והחמישי דידוע שבימי ח(״ל וכל שום וחניכא נראה זה הנט של ארם אחר שיש לו‬
‫והראשונים לא קדאו לאדם שני שמות כלל כאשר שם וחניכא )תוש׳ ורא׳ש וסמ׳׳ג( ואע״ג שזהו גוסחא‬
‫עינינו רואות בש״ם בכלי וירושלמי ומדרשים שאין כללית מ׳ם איך נכתוב וכל שים וחניכא כיון שאין‬
‫לך תנא או אמורא שהיה לו שני שמות תה שמצינו לו שם אחר וגם חניכא אין לו )נ״ל( ותקנת ר״נ לא‬
‫אבא שאול אינו אלא שם אחד שאול ואבא הוא שם היתה רק על מי שבאמת יש לו עוד איזה שם במבואר‬
‫התואר כמו רב רבי וגם בראשונים לא נמצא )זולת במשנה ונם׳ שם שמפני זה היתה התקנה ואין הכוינה‬
‫כתוש׳ נתונות ‪i‬״ ‪ : r‬ד״ה אמר( וגם כינוים לא היה לכתוב וכל שום אלא כלומר שיכתוב נם השם השני‬
‫בימיהם ונם שינוי שם של חולי היה שינוי שם ממש שיש לו כדאיתא בש״ם)ליה ‪ ( .‬אחא בר הדיא דמתקר‬
‫שהחליפו שם הישן לשם חדש ולא כנהוג אצלינו איה פרי ע״ש וכפי שיתבארו פ־טי הדינים בזה וזחי‬
‫שמוםיפין שם והרי בתורה ראינו ג׳ נ שינוי שמות נוסח הנט של הסמ״ג והר״י מפרי״ש וסה״ת שאיןכותבין‬
‫ולא הוספת שם כמו שרי לשרה אכרם לאברהם הושע וכל שוס בנוםח הנט וכן המנהג הפשוט בכל מרינתינו ‪:‬‬
‫ליהושע ויעקב אבינו כשא״ל הקב״ה לא יעקב יאמר ט ן ודעה ראשונה סוברת דא״כ היה כוונת ר׳׳ג מה‬
‫לו לומר איש פלוני וכל שום שיש לו ליטא בקציר‬ ‫ונו׳ כי אם ישראל לא מצינו בכל התנ׳ך שקראו בשני‬
‫שמות אלא או יעקב או ישראל וזה שלא עקר לגמרי דהתיקין שיכתבו כל השטות )ר״ן( ולדעה אחרונה י״ל‬
‫שם יעקב מפני שכך רצה הקב״ה כמו שדרשו חז״ל דבכוינה אומר כן כדי שעיקר השם שלו יכתבו‬
‫)שפ״ק דנרנות( אלו הן הכללים ועתה נבאר בעזרת ד׳ מקורם והגיש הטפל יכתבו אח״כ רמתקרי או המכונה‬
‫כמו שיתבאר בם״ד )נ״ל( ז‬ ‫ית׳ פרטיהן ‪:‬‬
‫יג ודע דגוםח הנט של הרמבים ז״ל בפ״ד כן הוא יז אמנם ממה דאיתא בנם׳ שם ההיא דהוי קרי לה‬
‫מרים ופורתא שרה ר״ל מיעוט בני עירה היו קודאין‬ ‫איך אנא פלוני בר פלוני דממקום פלוני וכל שום‬
‫אהרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי וכו׳ וזהו נובחת אותה שרה )רש״י( וברי״ף הנירסא ההיא דהוי קרי לה‬
‫בה״ג לפמ׳׳ש הממ״ג והרא״ש פ״ד וברי׳ף הנוסחא רובא מרים ופורתא שרה ואמרי נהרדעא שיכתבו בהנט‬
‫לפנינו בפ״ט איך אנא פב״פ וכל שום דאית לי ולא מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה‬
‫בתב וחניכא וכן הוא לפנינו בבה״ג הנדפסים ונם ע״ש הרי דזה מבואר להדיא כדעה ראשונה דלדעה‬
‫לנוסחת הרי״ף אינו כותב וכל שום רק בשמו ושמה אחרונה היה להם ליטר מרים דמתקריא שדה ולא שדה‬
‫ולא לשם אבותיהם ע״ש )ובבה״ג שלפנינו יש עירבוב בזה דמתקריא מרים וציל דבאמת הכוונה כן היא וחש״ס‬
‫ע״ש( והעיד הרמב״ן ז״ל שכן היא הנוסחא האמיתות נקט לישנא דטהניתין ובן מתברר לי טחדושי הרשב״א‬
‫של הרי״ףז״ל כט״ש הר״ן וכן כותכין כאשכנז כגוסחא שם ע׳׳ש ואי קשיא כיון דלהדיא מזכיר שגי השמות‬
‫מה לי אם כותב מקודם שרה או כותב מקודם מרים‬ ‫זו )רא׳ש( !‬
‫די״ל דמ״ם אין לכתוב דמתקריא על עיקר השם )שם( ‪:‬‬ ‫י ד והטעם מנוסח זה הוא ע״פ מה דתנן)ל״ד ‪ ( .‬שהתקין‬
‫ר״ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש יח עוד י״ל דלפי נירפא שלנו יש לפרש שבולם היו‬
‫קוראים אותה ע״ם הרוב מרים אך המיעוט היו‬ ‫לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון העולם‬
‫כלומר שאם אח״כ יתוודע שיש לו או לה עוד איזה קוראים אותה לפרקים שרה ובבה״נ אפשר דאין לכתוב‬
‫שם יהיה נכלל בוכל שום ולא תששו להיפך שמא דמתקריא שרה כיון דנם המיעוט רק לפרקים קוראים‬
‫אין לו עור שם והרואה נכתב וכל שום יאמר שאין זה אותה שרה וצריכים לכתוב וכל שום ואפילו לנירסת‬
‫המגרש דכיון דהיא נוסחא של כל הניטין לא יהא הרי״ף דהמיעוט קראוה תמיד שרה י״ל ג״ב דאין‬
‫עירעור בזה)נ״ל( והנוסחאות שהוסיפו גם הניכא ג׳ כ לכתוב דמתקריא שרה דלשון דמתכריא משמע שכולם‬
‫מטעם זה שמא יש להם איזה חניכא ועוד דע׳ם רוב או עכ׳ם רובן קוראים אותה כן ולא כשמיעוט אנשים‬
‫באשכנז קורין האומות ליהירים בחניכא הקרוב ללשון קוראים אותה כן ולכן צריכין לכתוב וכל שום ולא‬
‫עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכא דטתקרי לכך דמי למה שיתבאר ביש לו שם אחד במקום הכתיבה‬
‫נהגו לכתוב וכל שום וחניכא שכולל הכל )רא׳׳ש( וזה ושם אחר במקום הנתינה דצריך לכתוב על מקום‬
‫שבנוסחת הרי״ף אינו אלא בשמו ושמה לבר ולא הכתיבה דמתקרי דבשם כיון שבמקום זה כולם קוראים‬
‫בהאבות דכיון דחששא בעלמא הוא ובתקנת ר״נ לא אותו כן שייך שפיר לשון זה משא״ב כשרק מיעוט‬
‫נמצא רק על שמם בלבד לכן לא חששו לכתוב ג׳׳ב העיר קוראים אותה בשם אחר י״ל דלא שייך בזה לשון‬
‫דמתקריא ויש להתיישב בזה‪:‬‬ ‫כן על האבות ועוד דנתבאר בסי׳ הקודם רשם האבות‬
‫יט ובירושלמי איתא עי‘ תקנת ר״נ בלשון זה אמר ר'‬ ‫אינו מעכב בדיעבד ע״ש ‪:‬‬
‫יוסי הדא דאת אמר לשעבר )בדיעבד( אבל לכתחלד‬ ‫ט ן אבל רבינו תם ד ל לא נהיר ליה שיהא זה נוסח‬
‫כללי יזיסנין דאתי לידי תקלח כשאין לו אלא צריך למעבד נהרא דר׳ אילא אסר ר׳ אבץ אש יציו‬
‫מ א «‬ ‫השלחן‬ ‫הלסת גיטין סימן קנט‬ ‫ע ריו‬
‫אותו קודם ועל שם הישן דמתקרי ע״ש הרי ר?ףל‬ ‫לו שם במקום אחר צרייך ל תני ר שלשתן עב״ל ור״ל‬
‫דצריך לפרט כל השמות אמנם דעתו מבוארת ע״פ‬ ‫רבדיעבד סגי כובל שום לעגיין כשיש לו שם אחד‬
‫מ״ש בסעי׳ י״ב בטי שיש לו שם אחד ביהודה ושם‬ ‫בם^ם הכתיבה ושם אחר כסקום הנתינה וזהו תקנת‬
‫אחד בנליל וזיל לכתחלה יש לו לכתוב בל השטות‬ ‫ר״ג לעניין דיעבד אבל לכתחלה צריך לפרט השמות‬
‫שיש לו או יכתוב שם שיש לו שם ויכתוב וכל שום‬ ‫כדעת ד״ת ולא עוד אלא אפילו יש לו עוד שם שלישי‬
‫לכלול שטות דשאר מקומות עב״ל הרי דס״ל דרא ודא‬ ‫צריך לפרט כל השלשה שמות וטתבאד לפ״ז דפירושו‬
‫אחת היא ואין יתרון לזה מזה ולפיכך לא חש לדקדק‬ ‫של התקנה היא כדעה ראשונה ולכתחלה צריך לעשות‬
‫בזה בכל המקומות ולפעמים כותב שצריך לכתוב וכל‬ ‫כדעה אחרונה ;‬
‫שום ולפעמים כיתב שיפרט השמות כיון דם״ל דרץ‬ ‫כ ויראה לענ״ד דנם דעה ראשונה ם״ל כן דאין‬
‫אחד להם אבל מהירושלמי שהבאנו מתבאר דלכתחלח‬ ‫כוונתם דכשיש לו שני שמות או כינוי שלא‬
‫יותר טוב לפרוט כל השטות )ומלשון הב״י משמע דנששורס‬ ‫לפורטו דוודאי צריך לפרוט כל השטות אלא דס״ל‬
‫כל השמות א״צ לכתוב ונל שום אף שבמקומו נתבו וכל שום ‪ 6‬ן‬ ‫דנם ובל שום יש לכתוכ כיון דתקנת ר״נ היתד•‬
‫דינא קמ״ל ננלע׳ד( ‪:‬‬ ‫לכתוב בן כדי להכשיר בדיעבר על כל פנים‬
‫כד ועתה נבאר פרטי שני השטות שבארנו בםעי״‬ ‫ולכן יש לכותבו ונם אולי יש לו עור איזה שם‬
‫יי ב ום‪:‬ץדם נבאר הפרט שגי השטות שבארנו‬ ‫או חניבא שאינו ידוע לנו ובאמת דעת הראב״ד בן‬
‫בסעי׳ י״ב ומקורם נבאר הפרט הרביעי והחמישי שהם‬ ‫הוא כט״ש רד״ן שם בשטו וז״ל אכל מדברי הראב״ר‬
‫בש״ם ונבאר הפרט דתטישי שיש לו שני שטות כשני‬ ‫ז״ל נראה דה״פ התקין ר״ג הזקן שיהא כותב איש‬
‫טקוטוח והכי איתא בגם׳ )ל״ד ‪ ( :‬היו לו שתי נשים‬ ‫פלוני כלומר שני השמות שיש לו בפירוש של מקום‬
‫אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני שטות אחד ביהודה‬ ‫הנתיבה ושל מקום הנתינה ומפני שחשש ג״כ לשם‬
‫ואחד בגליל וגירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה‬ ‫לווי וחניכות התקין‪ ,‬שיהא כותב נ״כ וכל שם שיש לו‬
‫ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת ער‬ ‫וכך היה כותב פלוני דמתקרי פלוני וכל שום אחרן‬
‫שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם גליל‬ ‫וכו׳ עב״ל ולדעתינו גם הרי״ף והרמב״ם נהי דלא‬
‫עטו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהורה‬ ‫סכרי בן בפירושא דתקנה ם״מ לרינא ם״ל כן‪X‬‬
‫עטו יצא לטקום אחר ונירש באחד מהן מגורשת והאמרת‬ ‫כ א וכן להיפך לדעת ר״ת ז״ל בדיעבד אם לא כתב‬
‫שם דגליל עטו אלא ש״ט הא דאיתחזק הא דלא‬ ‫כל השטות אלא שם העיקרי עם כל שום נ״כ‬
‫איתחזק עכ״ל הנמי ‪:‬‬ ‫כשר וראיה לזה ממה שיתבאר בנהפך דגם אצליגו‬
‫כ ה ובאור הרבדים כששולח גט לאשתו העומדת‬ ‫כותבין וכל שום ועוד דהרי אם לא כתב רק שם‬
‫בטקים אחר וידוע בכאן שכטקום נתינת הגט יש‬ ‫העיקרי בלבד ג״כ כשר כמו שיתבאר אבל אם כתב‬
‫לו שם אחר צריך לכתוב כהנט שם ט ^ ם הנתינה ועל‬ ‫שם הטפל בלבד אע״פ שכתב וכל שום אין להכשירו‬
‫מקום הכתיבה יכתוב רטתרךי או וכל שום נ פי‬ ‫ועוד יתבאר בזה בס״ד הרבה פרטי דינים ‪:‬‬
‫הדעות שנתבארו דהעיקר הוא מקום הנתינה וזהו‬ ‫כ ב אמנם מדברי רבותינו בעלי הש״ע סעי׳ א׳ משמע‬
‫כשידוע שיש לו בשם שם אחר אבל אם אינו •דוע‬ ‫קצת דלא כדברינו דז״ל רביגו הב״י אם יש‬
‫במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה וכתבו‬ ‫לאחד מהם שני שמות כותבים שם שהם רגילים בו‬
‫השם שבמקום הכתיבה ושלח לה הנט וקבלתו א‪»1‬‬ ‫ויודעים בו ביותר וכותב איש פלוני וכל שם שיש לו‬
‫שאח״ב נתוודע שיש לו שם אחר במקום הנתינה הגט‬ ‫נירש אשה פלונית וכל שם שיש לה עב״ל ומשמע‬
‫כשר דאין לט אלא השם שהחזיק א״ע בו ולכן רק‬ ‫דא״צ לפרוט השמות לרעת הרטבים ורבינו דדמ״א‬
‫ביהודה וגליל צריך לפרט השמות דבהם היו יודעים‬ ‫הגיה וז״ל וי״א דאין לכתוב וכל שום שיש לו אלא אם‬
‫שיש לו עור שם במקום אחר אבל אם יצא למקום אהר‬ ‫יש לו ב׳ שטות יכתוב פלוני רמתקרי פלוני וכן נוהגין‬
‫ובאותו מקום לא הוחזק שיש לו עור שם אף ששלח‬ ‫ואין לשנות ואפילו נכתב הנט אין לנרש בו אע״פ‬
‫הגט למקום השם השני הגט בשר כמ׳׳ש וזהו שיטת‬ ‫שכתב ובל שם עד שיכתוב שני השטות עכיל הרי‬
‫רש״י ותום׳ והטעם דמקום ת תינ ה עיקר שהרי עיקרו‬ ‫דנם בדיעבד אינו מכשירו אך י״ל כוונתו כשעדיין לא‬
‫של נט הוא להתירה בעלמא וצריבץ לכתוב השם‬ ‫ניתן הנט אבל אם כבר ניתן הנט בשר )וכ״כ הביס‬
‫שהוחזק בט^ם שוצתרה ואע״ג שמתוספתא פ״ו דגיטין‬ ‫סר‪,‬״ב( וזהו וודאי כן הוא דבל זמן שלא ניתן הנם‬
‫מתבאר ש»ןום הכתיבה עיקר וכן משמע קצת‬ ‫עדיין הוה בלבתחלה ואין לשמת מכפי הנ תג ‪:‬‬
‫בירושלמי מ״ם תלמורא ת דן עיקר וכן הפנימו תג‬ ‫כ ג וגם כדברי דבינו הב״י יש לדקדק שהרי הוא‬
‫הפוסקים‪:‬‬ ‫בעצמו בתב בםעי׳ ט״ז רכותבין יהודה דמתקרי‬
‫כ ו ויש לבאר בזה דא״כ דהעיקר הוא מקום הנתינח‬ ‫ליאון ובםעי׳ י״ז בתב רבותבין חיים רמתנדי ביבאנ״ט‬
‫ספני שהותרה האשה שג כמ״ש )כמ״ס הרא״ש( ועון•‬ ‫זנםעי׳ י״מ לעניין שם שנ‪-‬דתנה מחמת חולי רכותנין‬
‫דאווון‬
‫השלחן‬ ‫הלנות ניטין « ‪tup p‬‬ ‫עחןי‬ ‫‪82‬‬
‫ודייק לה מלשון הש״ם שהבאנו רקאמר ער שיגרש אשתו‬ ‫ראיתן שבשק־ם הנתינה שאץ טכידין שם מקום הכתיבה‬
‫שביהודה בשמו שביהודה ושם נליל עטו משמע דגם שם‬ ‫יוציאו לעז על בניה מן השני שיאמרו שלא מבעלה‬
‫מקום בתיבה מעכב ואע״ג דלשיטת הרי״ף והרמב״ם גם‬ ‫נתגרשה )תוס׳ ‪1‬רא׳מ( א״כ למה כשר הגט נשייא‬
‫לכתחלה א״צ לפורטו אלא לבוללו נוכל שום ט׳ מ‬ ‫הוחזק כמקים הכתיבה שיש לו שם אחר כמקים הנתינה‬
‫הרי זהו בהזכירו בפירוש לשיטתם אבל אם לא כתבו‬ ‫פוף כוף במקום נתינת הגט שנקרא נשם אחר אינו ניכר‬
‫כלל לא בפרטיות ולא כובל שום אין להכשירו ועור‬ ‫שאשה זו הותרה ונם יוציאו לעז על כניה מן השני‬
‫רלרעת הראב׳ד שהבאנו צריך לפרוט ובארנו דאפשר‬ ‫דהאמת היא דמעיקר הדין כשלא ידעו אין שום חשש נזה‬
‫דלדינא מורים לו ועור דהתוספתא ס״ל דהעיקר הוא‬ ‫שהרי במקום שכתב הנט נקרא כן כשמו הכתוב בגט‬
‫מקום הכתיבה וכיון דנם מלשון הש״ם משמע דצריך‬ ‫ונם בני מקים הנתינה ידונו כן דמסתמא נעלה של זו‬
‫להזכירו א״א להכשיר כשלא הזכיר כלל ואע״ג דבבי‬ ‫נקרא כשם הזה במקום כתיבתו דאין אדם מגרש‬
‫שם עיקר וטפל כשהזכיר העיקר בלבד אין הטפל‬ ‫אשת חני רו) ע׳ נדרים י׳ ‪ ( .‬ולבן כשר נם מעיקר הרין‬
‫מעכב וכמו שיתבאר זהו כששני השמות במקום אחד‬ ‫גם מפני הלעז אבל כשידוע במקום הכתיבה שיש לו‬
‫אבל כאן שבמקום הכתיבה הוא שם העיקר וודאי‬ ‫שם אחר במקום הנתינה א״א שלא לכתוב לעיקר שם‬
‫רםעכב וט״ם אם נשאת יש להסתפק אם תצא כיון‬ ‫מקום הנתינה שהרי יודעים בעצמם רבמקום שהאשה‬
‫דעכ״פ שם העיכךי נכתב בהגט וצ״ע לדינא !‬ ‫ניתרת אינו נראה כלל בהנט שבע^ה מגרשה ולכן‬
‫גם בדיעבד אינו גט אם לא כתבו שם מקים הנתינה‬
‫ל מדברי הרא״ש והטור מתבאר דזה שצריך לכתוב‬ ‫ונם בני מקום הנתינה כשיהוודע שבני מקים הכתיבה‬
‫שני השטות ומעכב בדיעבד זהו כשבני מקום האחד‬ ‫ידעו שיש לו שם אחר במקום הנתינה ולא הזכירוהו‬
‫אין םכירים כלל בהשם של המקום השני אבל אם‬ ‫דהנט יאמרו בוודאי איש אחר גירשה דאלו נתגרשה‬
‫במקום אחד מהם יודעים שיש לו עוד שם של המקום‬ ‫מבעלה היו מזכירים שם זה כיון שידעו מזה )והת׳ג‬
‫השני כשר בדיעבד אם כתבו רק זה השם של המקום‬ ‫סק׳ח תמה נזה( ‪:‬‬
‫השני הידוע גם להמקום האחר ודבר פשוט הוא מיהו‬ ‫כ ז ואם לא כתב כן כתב הטור דהנט פסול ואם‬
‫לכתחלה וודאי דצריך לפרט כל השטות כמ״ש כסעי'‬ ‫ניסת בו הולד ממזר וכל י'נ דרכים שנשנו נ פ׳‬
‫י״ט מהירושלמי ע״ש ‪:‬‬ ‫הזורק נוהג בה דזהו שינוי שם גמור ונראה דזהו רק‬
‫ל א ורע דבזה שכתבנו רכשאין ידוע במקום הכתיבה‬ ‫כשלא הזכיר כלל שם מקום הנתינה אפילו כתב וכל‬
‫שיש לו עוד שם במקום הנתינה כשר בשם‬ ‫שום דכיון דשם זה הוא העיקר אין לבוללו בוב^ שום‬
‫הכתיבה כלבד כתבו הרא״ש והטור וז״ל אבל אם לא‬ ‫אבל כשפרט נם שם זה וכתב עליו דמתקרי אף שעשה‬
‫הוחזק כשני השמות שאין יודעים כמקום הכתיבה‬ ‫לעיקר שם מקום הכתיבה מ״ם כיון שגם שם מקום‬
‫שיש לו עור שם בסקום הנתינה וגם במקום הנתינה‬ ‫הנתינה הזכיר כפירוש כשר בדיעבד וכן משמע מדברי‬
‫אין יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה‬ ‫׳' רבינו הב״י בספרו הגדול ע״ש ;‬
‫א״צ לכתוב אלא שם של מקום הכתיבה ולא כל שום‬ ‫כ ח אבל רבינו הרמ׳׳א כתב בסעי׳ ד׳ דאם עשה שם‬
‫וחניכא ונו׳ עכ״ל באור הדברים דלא מיבעיא אם‬ ‫מקום הכתיבה עיקר וכתב ע־‘ שם מקים הנתינה‬
‫במקום הנתינה יודעים משם מקום הכתיבה דפשיטא‬ ‫דטתקרי או כל שום פסול עכ״ל וצ׳׳ע מנ״ל הא וכבר‬
‫דבשר כט״ש <»לא אפילו אין בני מקום הנתינה יודעים‬ ‫'תמהו עליו האחרונים )נ״ש סק׳ז והנ״ה( ויש מי שמכשיר‬
‫מהשם של מקום הכתיבה ג״ב כשר אף שנתגלה אח״ב‬ ‫בבה״ג אפילו לכתחלה )כ׳ח( וקולא גדולה היא דווראי‬
‫הדבר שיש לו שם שם אחר )נ״י( וזה שכתבו א״צ‬ ‫לכתחלה יש לכתוב על שם מקום הכתיבה דמתקרי‬
‫לכתוב אלא שם של מקום הכתיבה לאו לכתחלה קאמרי‬ ‫ולא על שם מקום הנתינה )ב״ש( אכל בדיעבד אינו‬
‫דוודאי רק בדיעבד כשר כדמוכח מסוף דבריהם ע״ש‬ ‫נראה שיעכב )שם( ויותר מזה תמוה שכתוב בש״ע‬
‫וזה שכתבו לשון לכתחלה בהכרח כן הוא כיון שאין‬ ‫שכ״כ הב״י שכן משמע מלשון הטור ואדרבה הטור‬
‫יודעים משם אחר וכוונתם שא״צ לחוש שמא יש לו‬ ‫והב״י לא כתבו רק על וכל שום ולא כשפורט השם‬
‫שם אחר במקום הנתינה וא״צ לכתוב וכל שום מפני‬ ‫ע׳ש אמנם טעמו נראה כפט׳ש בסעי׳ כיג דאיגהו ס״ל‬
‫השש זה ואפילו אם אח״ב נתגלה שיש לו שם אחר‬ ‫דוכל שום שוה דינו לפורט השם ע״ש וכיון שפסלו‬
‫כשר בדיעבד כמ״ש בסוף דבריהם ע״ש )והב״יז והס״ז‬ ‫בוכל שום ממילא דנם בפורט פסול ואם בי זהו דעתם‬
‫שרחו לפרש דכרי הרא״ש והשוד נאושן אחר והדנר סשוס‬ ‫אבל לרינא י״ל דאינו שוה כהכרעת גדולי אחרונים‬
‫נמ״ש הג״י ומה שהקשו למה כשר כשלא ידעו מהשם האחר‬ ‫)ונס הנר״א סקי״ב והמל׳מ סייג הי״ג נתנו דהעיקר כדעת‬
‫וכן תמה הת״ג בסק״ח כנר כארצו כס״ד נסמי׳ כ״ו וכשרש‬ ‫המנשירין פ״ש( ‪:‬‬
‫דזהו רק מדרנגן הולד ממזר כשס מקום הנתינה נלכד ית״ש‬ ‫כ ט ואם לא כתבו שם מקים הכתיבה רק שם מקום‬
‫הנ״ש נשק״ח( ן‬ ‫מ תיג ה יש טי שאומר דג״ב פסול )נ״ש סקיו(‬
‫וחוט*‬
‫מב ‪83‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטתניטץסיק קנם‬ ‫ערוןי‬
‫וחגיכתד‪ .‬בשר כתב השם שאץ ‪T‬ועין בו ביותר וכתב‬ ‫לב והדבר פשוט שב^ >ר• אינו אויא בשמות מקום‬
‫כל שם שי שלו ה״זפסול עכ״ל ולא הזכיר שום הפרש‬ ‫כתיבה ונתינה אנ ל כשהכתיבה והנתינה הוא‬
‫בין מקום כתיבד‪ ,‬לנתינה ונראה דדעתו הוא דעיקר‬ ‫במקום אתד או שהשם שות בשני המקומות אע״פ‬
‫תקנת ר״ג היתה בן שמי שיש לו עוד איור‪ ,‬שם בץ‬ ‫שבמקום אחר יש לו עוד שמ לא חיישינן ליה אמנם‬
‫שהשם ה ^י הוא בכאן ובין שהוא במקום אחר כ לי‬ ‫לבתחלה וודאי נכון לכתוב בל השמות כמ״ש‬
‫נ ח ל הוא לכתוב השם העיקרי ועל השני וכל שום ועל‬ ‫מהירושלמי וכ״ב הםם״נ ע״ש ובל רבדים אלו שבארנו‬
‫הערים מוטל שיבינו מהו העיקרי ומהו הטפל ולעניין‬ ‫זהו לשיטת רש״י ותום׳ והרא׳יש והטור ;‬
‫מקום כתיבר‪ ,‬ונתינה ביון דבש״ם משוה מקים הנתינה‬ ‫לג אבל יש מרבותינו דם״ל ד אין חילוק בין שירעו‬
‫לעיקר ובתוםפתא משוה מנךם הכתיבד‪ ,‬לעיקר ם״ל‬ ‫במקום הנתיבה שיש לו שם אחר במקום הנ תעה‬
‫רלא פליני ואץ מי ר א על איזה שס יכתוב וכל שום‬ ‫ובין שלא ידעו ראם אפילו לא ידעו אם נתנלה אח״ב‬
‫י שנידמ עיליים )ג״ס סוף סקפ׳ז( ולא הוצרך לבאר‬ ‫שבמקום הנתינה יש לו שם אחד ואין מבירין בהשם‬
‫דבלא איתחזק א״צ לכתוב וכל שום כיון דם״ל דתקנת‬ ‫של מקום הכתיבה הנם פסול ווה שאמרו חז״ל רבלא‬
‫ר״נ היתד‪ ,‬לכחוב בבל נ ט וכל שום מפני חשש זה א״כ‬ ‫איתחזק לא חיישינן לד‪ .‬ה*פ רתוקא כשהוחזק בשם‬
‫נם בלא איתחזק כותבין והש״ם מפרש לפי עיקרא‬ ‫אחר במקום הנתינד‪ .‬אבל את לא הוחזק במקום הנתינה‬
‫דדינא ומדכתב הו־מכ״ם בכתב השם שאין ידוע ביוחר‬ ‫בשם אחר אלא ששור‪ .‬שמו לשם של מקום הנתיבה או‬
‫ועל העיקרי וכל שום פסול ש׳מ דפסולו רק מדרבנן‬ ‫שיודעים שבמקום הכתיבה נץיאי םאותוכן אע״פשאח״ב‬
‫ובמ״ש בסוף םעי׳ ליא ואינו חמר‪ ,‬לשינוי שם גמור‬ ‫נתגלה שבאיזה מקום היה לו שם אחר ואין יודעים כלל‬
‫)כמ״ש הב״ש סק״יו(‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מהשם הזד‪ .‬לא חיישינן לה ביון שאינו לא מקום בתיכר‪.‬‬
‫לן ורבותינו בעלי הש״ע בסעי׳ ד׳ כתבו דין זה דשם‬ ‫ולא מקום נתינה וזהו דעת ם׳ התרומד‪ ,‬והסטיג וראבי״ד‪.‬‬
‫הנתינה עיקר בדעת רוב הפוסקים וכן כתבו בסעי׳‬ ‫והמרדכי ולרינא וודאי דאין לעבור על דעת רבותינו‬
‫י״ב דלכתחלה יבתכו בל השמות שיש לו נם שלא‬ ‫אלר‪ .‬והרמכ״ם ז״ל ובעלי הש״ע לא הזכירו מכל עניין‬
‫במקום הכתיכר‪ ,‬והנתינה או יכתוב השם שיש לו שם‬ ‫זר‪ .‬כלל ויתבאר לפנינו בס״ד טעמם ונמוקם ‪t‬‬
‫ויכלול בוכל שום שארי השמות ואם לא כתב רק השם‬ ‫לד ויש בזה עוד פירוש אחד לראשונים שהביא הר״ן‬
‫שיש לו שם במקום שעומדים שניהם בלבד ולא כתב וכל‬ ‫ז״ל כהיפך מהדעות שנתבארו דם״ל דאם נתחזק‬
‫שום נ״כ כשר אע״פ שידעו שישלו עוד שם באיזה מקום‬ ‫במקום הבתיבר‪ .‬בשני שמות והיינו שקוראים לו באיזו־‪,‬‬
‫)ב״ש סקכ״ב( אכל אם כתב השם של מקום האחר ועל‬ ‫שם ולפעמים קוראים אותו בשם של מקום הנתינד‪ ,‬ג״ב‬
‫שם מקום הכתיבה והנתינד‪ ,‬וכל שום הנט בטל מן‬ ‫דאז אפילו אם כתב שם של מקום הנתינה אינד‪ ,‬מגורשת‬
‫התורה )שם סקנ״ג( ואינו דומד‪ ,‬למה שנתבאר בכתב‬ ‫אבל אם לא נתחזק בשני שמות במקום הכתיבה‬
‫שם מקום הכתיבה ועל שם מקום הנתינה וכל שום‬ ‫כלומר שאץ קוראין אותו אלא בשם אחד אע״פ שיודעים‬
‫דאינו פסול אלא מדרבנן דבשם יש עכ״פ מקום‬ ‫שיש לו שם בפ״ע במקום הנתינה אין כותכין רק שם‬
‫הכתיבד‪ ,‬אבל בשם של מקום אחר לגמרי הוד‪ ,‬כשינוי‬ ‫של מקום הכתיבה אך הר״ן ז״ל עצמו האריך וביאר‬
‫שם גמור )שם(‪:‬‬ ‫כפירש״י והתום׳ ע״ש ולכל הפירושים כן הוא לשם שיש‬
‫לן והנה נם הם לא הזכירו חילוק בין הוחזקו ללא‬ ‫לו או לה בשארי מקימות שלא במקום כתיבה ונתינה‬
‫הוחזקו ולדבריהם בד‪.‬וחזקו בשם מקום הנתינה‬ ‫לא חיישינן להו כלל בדיעבד והשמות של מ‪■ .‬ש‬
‫שיש לו שם שם אחר אם כתב על מקום הנתינה ובל‬ ‫הבתיבד‪ .‬והנתינה בין שלו ובין שלה וכן שמות אבותיר‪,‬ם‬
‫שום הרי הנט פסול א״כ היה להם לבאר דבלא הוחזקו‬ ‫זוריך לפורטם מפורש והעיקו• הוא שם מקום הנתינד‪.‬‬
‫הגט כשר ונראה ברור שחששו לדעת רבותינו שהבאנו‬ ‫ועל שם מקום הכתיבה יכתבו דמתקרי לזכר ודמתקריא‬
‫בסעי׳ ל״נ דנם בלא הוחזקו אם רק נודע אח״ב שיש‬ ‫לנקבר‪ .‬או בדיעבד אם כתבו על שם מקום הכתיבה‬
‫לו שם אחר במקום הנתיגד‪ ,‬הנט פסול אפילו אם‬ ‫וכל שום כשר אבל על מקום הנתינה פסול ולרעת‬
‫כתבו וכל שום כל שלא הזכירו בפירוש ולכן השמיטו‬ ‫רבינו הרמ״א גם דמתקרי פסול על מקום הנתינה אך‬
‫דין זה לגמרי ‪:‬‬ ‫רוב הנדולים חולקים עליו בזה כמ״ש בסעי׳ כ״ח‬
‫לח ועתה נבאר הפרט הרביעי שבםעיי י״ב כשו«‬ ‫ולבתחלד‪ ,‬יש לכתוב כל השמות שבכל המקומות כמ׳ ש‬
‫לו שני שמות במקום אהד שיש שקוראים לו‬ ‫מית שלמי !‬ ‫‪.‬‬
‫ראובן ויש שקורין לו שמעון והנה אם מחצה על‬ ‫לה והרמב״ם ז״ל בפ״ד לא הזכיר מכל זה דבר ורק‬
‫מחצה קוראים אותו כן הדבר פשוט שכותב שם אחד‬ ‫כתב טי שהיו לו שני שמות וכן אשה שיש לה‬
‫ועל השני דמתקרי או וכל שום לשיטת הבה״ג ויכול‬ ‫שני שמות כשמגרש כותב שטו ושמה שהן רנילץ בו‬
‫לברור על איזה שם שירצה לכתוב וכל שום ולא‬ ‫וידועין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שם שיש לו‬
‫לכתבו כפירוש אסנם אם רוב אנשים קורץ אותו ראובן‬ ‫נירש אשה פלונית וכל שם שיש לה ואם כתב חניכתו‬
‫ומיעוט‬
‫השלחן‬ ‫דלטת ניטץ סיםן קכט‬ ‫ערוך‬
‫סברא דבלא וכל שום עדיף טפי ע״ש ונראה דנם רבינו‬ ‫מיעוט קורץ אותו שםעון_ צריך לכתוב ראיין דמר״קרי‬
‫הרמ״א סובר כן דאל״כ היה לו להגיה במעי' כ׳ וסברא‬ ‫שמעון אי וכל שום ולא לרדפך כדאיהא בגר׳ שחנא‪:‬ו‬
‫זו לא מסתברא כלל)הגר״א סק״ז וכ״מ מהב״ש סק״ג( ולפ׳ז‬ ‫שם בהרויא דרוכא קרו לה מרים ומיעוט שרה ופסקו‬
‫לדינא פסילבשם הטפל לבדו כדמשמע נם טהרמב׳ם‬ ‫חז״ל מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש‬
‫)שס( ולא רמי לחניכא דכשר שהבל מכירים בו וידוע‬ ‫לה וכבר באך־נו בסעיף י״ז דלדעת ר״ר‪ ,‬שאין כותבין‬
‫לכל ולא בשם טפל )שס( ‪:‬‬ ‫וכל שום וכפי^המנהג שלנו אלא כל שם בפירוש כוונת‬
‫מ ב כשכותב שני השמות בהנט יכתוב לבתחלה שם‬ ‫הש״סנ״ב הוזוםרים דמתקריא שרה ולא שרה דמתקריא‬
‫העיקר ועל הט־פל דמתקרי ואם עשה להיפך בשר‬ ‫מרים ע״ש ‪:‬‬
‫בדיעבד כיון ששניהם מפורשים ומדברי רבינו הב״י‬ ‫ל ט ויש להסתפק אם כוונת השים הוא דנם בדיעבד‬
‫בסעי׳ ב׳ משמע דנם לכתחלה אין קפידא בזה אך י״א‬ ‫מעכב אס כתי שרה וכל שום שיש י^ה או רק‬
‫ראם אינו מקום עיגון ועדיין לא ניתן הגט צריך לכתוב‬ ‫לכתהלה והספק הוא אם נדמה המיעוט למקים כתיבה‬
‫גט אחר דמהש׳יס מתבאר דיש לכתוב שם העיקר ועל‬ ‫ורובא למקום נר״ינה א‪ 1‬י הרין הוא ראם כתב שרה וכל‬
‫הטפל רמתקרי ולא להיפך )נ׳ש סק״ד( וכן עיקר ‪:‬‬ ‫שום הנט פסול ואם כתב שרה דמתקייא מרים הגט‬
‫מ ; כתב רביגו הכ״י בסעי׳ י׳״ד מי שיש לו שני שמות‬ ‫כשר כמ״ש בסעיף כ״ח אךאפשר ליט־ דזהי עדיף משם‬
‫כותבין ראובן רמתקרי שמעון ואם כתב ראובן‬ ‫דבשם במקום הנתינה אין מכירין כי^ל בשם מקום הכתיבה‬
‫שמעון יש טי שאומר שהוא פסול עכ״ל ביאיר דבריו‬ ‫אבל בכאן נם הרוב יודעין שהמיעוט קירין אותו בשם‬
‫כגון שיש לו שם במקום הכתיבה ושם במקום הנתינה‬ ‫הכתוב בגט וזהו דומה למה שנתבאר כסעי׳ ל׳ וכשר‬
‫או אף ששני השמות במקום אחד שאלו קורץ אותו‬ ‫בדיעבד אף בשם המיעוט בלבד ובן נראה מחידושי‬
‫ראובן ואלו קורין אותו שטעון כי הך דמרים ושרה‬ ‫הרשב״א ז״ל שם ע״ש ‪:‬‬
‫שב־שי׳ס שנתבארו הדינים שצריך לכתוב על אחד מהם‬ ‫מ אכל הטור לא ס״ל כן שכתם בשם ד״רמ״ה בזה׳ל‬
‫דמתקרי כפ־ הפרטים שנתבארו ולכן אם כתב שני השטות‬ ‫כשמגרש במקומו כותב שם העיקר בפרט והטפל‬
‫ביחד פסול דכיון דאין קורין אותו בשני השמות ביחד‬ ‫כולל בוכל שום ואס כתב שם טפל בפרט וכוייל שם‬
‫יאמרו שאחד היא המגרש )מהרי׳׳ק שצ״ה( ואפילו אם בני‬ ‫העיקר הוה ספק מגורשת עכ״ל ומצאתי למהרש׳ל בספרו‬
‫מקום זה יודעים שבמקום אחי קורין לו שמעון )נ׳ש‬ ‫)יש״ש ס׳ד סי׳'ט״‪ (1‬וז״ל ומ״ש וכי׳ ספק מגורשת לא‬
‫סי־‪:,‬׳ד( וכן במק־ם אחד שאלו שקורין אותו ראובן‬ ‫ירענא למה נהי ראמריגן מרים וכל שום ולא שרה וכל‬
‫יודעים שיש שקורין אותו שטעון מ׳׳ט אינו מועיל רפוף‬ ‫שום אין הלשיון הזה לכאורה רק לכתחלה ומגי־ן לנו‬
‫סוף בשני השמות ביחד אינו נקרא ‪:‬‬ ‫לפוסלו בדיעבד ולכל היותר אינו א^א פסול שלא תנשא‬
‫מ ד ורע דבספרו הגדול רצה לחלק דכששני השמות‬ ‫ואם נשאת לא תצא ואף זה היא רק לפי פירושם וכו׳‬
‫הם בשני מקימות פסול אבל כשהם במקום אהד‬ ‫אבל לפי דעתינו אין זה קפידא אייא לכההי*ה אבל אם‬
‫שאלו קירין אותו ראיבן ואלו קירין שמעון כשר כשכתב‬ ‫כתב שרה דמתקריא מרים פשיטא דכשר וכן פסק‬
‫ראובן שמעון אבל מלשונו בש״ע משמע דבכל גווני‬ ‫הייב׳׳ש עכ״ל והנה בכה׳נ וודאי דכשר כמ״ש בסעי׳‬
‫פסול )ונ״נ הנ״פ ס״ק ס״ב( וטעמו בספרו הגדול לפי‬ ‫הקידם אבל אם כתב שרה וכל שום יש לחיש לרעת‬
‫שראה שמהרא״י בעל תה״ר מכשיר בכה״ג לפיכך רצה‬ ‫הטור והיא ספק מגירשת וכן משמע מדברי הרמב״ם‬
‫לחלק אך בש׳׳ע סתם כדעת הפוסל ולא חילק מ ה לפי‬ ‫שהבאנו ומדברי רביגו הכ״י כסעי׳ ב' וז״ל כתב השם‬
‫שאין שום סברא לחלק בזה ולכן כתב יש מי שאומר‬ ‫שאינם ידועים בו ביותר וכתב כל שם שישלו ד‪",‬ז פסול‬
‫שהוא פס־ל לפי שלדעתו חולק כעל הה״ד בזה )שס(‬ ‫עכ״ל ומשמע דאפילו שני הש־מית כמקום אחד כהך‬
‫אמנם האמת היא כמ״ש רבינו הרמ״א בספרו ד״ט אות‬ ‫דשרה ומרים שבגמ׳ וי^דעתם הייפסוי‘ מדרבנן ובפסולי‬
‫ט״ז דגם התה״ד מורה דפסול בכה״ג בבל עניין וזה‬ ‫דרבנן נתבאי־ בס‪'-‬לןןדאם נשאת לא תצא וצ״ע ‪:‬‬
‫שהכשיר מבואר שם שנשתנה שמו ע״י חולי וכשקראוהו‬ ‫מ א ועיקר דברי הטור תמוהים שבעצמו כתבבריש סי׳‬
‫לעלות לתורה קראוהו בשני השמות ביחד ראובן שמעון‬ ‫זה דכותבין שס העיקר וכל שים וחגיכא אכל אין‬
‫וייכן אע״פ שרוב אנשים קראוהו רק בשם אחר אייו קורין‬ ‫כותבין שם הטפי‘ וכל שום וכר בד״א לכתחלה אבל‬
‫ראובן ואלו שמעון מ׳״ם כיון דלתורה קראיהו בשני‬ ‫בדיעבד אפילו לא נכתב אי׳א אחד מהם כשר עכ״ל‬
‫השמית ביחד הכשיר בעל תה״ר ולפ״ז לדינא בכל גווני‬ ‫מבואר להריא דאפילו כתב רק שם הטפל בלבד כשר‬
‫פסיל אם אין טי שקורא אותו בשני השטות ביחד‬ ‫וב׳כ רבינו הרמ׳׳א סוף סעי׳ א' וז׳ל לא כתב אלא שם‬
‫)הלנוש נתן עעס אהר לפסול זה ונכר תמה עליו הניס שם‬ ‫האחר אפילו הוא שס הטפל ונירש בו כשר עב״ל ואיך‬
‫דכנ׳י מבואר הפעם שבארנו( ‪:‬‬ ‫סותר הטור א״ע אלא דצ״ל רכותב רעת הרמ״ה וליה לא‬
‫מ ה ועתה נבאר הפרט הראשון שבסעי׳ י״ב מי שנקרא‬ ‫ם״ל וא״ב כיון שרניגו הרט״א פסק רלא כהרמ״ה‬
‫בשני שטות ביחד ובזמן הש״ם והראשונים לא היה‬ ‫נקטינן כן להלכה אך רנינו הב׳׳י בספרו הגדול כתב‬
‫מצוי‬
‫‪90 n o‬‬ ‫השלחן‬ ‫המות גיטין סיק קכם‬ ‫עתך‬
‫נז ה ללמד ששקולים הם מ״ם סוף סוף דרך ד&קרא‬ ‫ג מוי זה כלל ולפיכך לא הזכירו מזה דבר בם״מו ‪0V‬‬
‫בן הואוצ״ע לדינא‪:‬‬ ‫ואזולינו נסויי הרבה כמו מי עקורין אותו אכרהס י»חק‬
‫מ ט יש מי שאוסר ריש ליזהר במי שקוראין אוחו‬ ‫שני השמות ביחד הדבר פשום עזנריך לכתוב נן נג ס‬
‫בשני שמות שיכתבו השני שמות בשורה אחת‬ ‫יכן המנהג הפשוט ואם כתב אברהם דמתקרי תנחק הור‪.‬‬
‫ולא בשני שורות )ע״ג בלי^עי שמות אות א׳( ואם כתבו‬ ‫פםול גמור דזחו שינוי גמור )נ״ש סקנ״ד ! ‪j‬״‪ p‬ס״י( ס׳ג(‬
‫כשגי שיטין והוא שעת הדחק שא״א לכתוב גט אחר‬ ‫וזה שבחב רבינו דדט״א על דברי הש״ע סעי׳ י״ד אכל‬
‫בקל נותגין לה הגט גם לכתחלה )שם( דבאטת אין‬ ‫אס נקרא שני השמות ביחד או שעולה בך לם״ת כשר‬
‫שוס טעם בזה ודק בשמות שיש סזםתפק אס הוא‬ ‫עב״ל ותמהו עליו רמלשונו משמע דרק בדיעבד בשר‬
‫שם אחד או שני שמות כמו ידידיה ועמינדב וכיוצא‬ ‫כשכתבו שני השמות ביחד ואץ באן תמיהא כלל דאיהו‬
‫באלו שיתבארו בזה יש ליזוזר משא״ב בשני שמות‬ ‫מיידי ו דו ב כני אדט קורץ אותו נ שם אחד אלו קורץ‬
‫נפרדים בראובן שמעון וכיוצא בזה ורק לבחחלה כיון‬ ‫אותו ראובן ואלו שטעון דעל דברי הש״ע קאי ולזה‬
‫שנתנו לו מלידה שגי השמות הויין כשם אחד לעניין‬ ‫אופר דאם נקרא בשני השטות ביחד או שעולה בך‬
‫זה שלא להפרידן בשני שורות מיהו זהו מילתא‬ ‫לם״ת כלומר שיש שקורין אותו כשני השמות ביחד‬
‫דפשיטא שאין להסמיכן לנמרי לעשותם כתיבה אחת‬ ‫או אפילו אין מי שיקראוהו בשני השמית מ״ם לם״ת‬
‫)שם( אלא יכתוב כל שם כתיבה בפ״ע דלא כמו מי‬ ‫קורין אותו בשני השמית ביחד בכה״נ בשר רק‬
‫שרצה לומר להסמיכן לגמרי )שם( ודע דבל שני שמות‬ ‫בדיעבד וזהו דבריו שבספרו ד״מ שהבאנו בסעי׳ הקודם‬
‫אלו שבארנו שקוראין אותו בשני שמות זהו כשנתנו לו‬ ‫וברור הוא)וכ״מ מהס״ז והג״פ מ״ש( ‪.‬‬
‫שני שמות מלידתו אבל נ טי שהוסיפו לו שם מחמת‬ ‫מןי ואם כתבו בנט רק שם אחר והכל קוראים אותו‬
‫חולי יש בזה דינים אחרים וכן אם לפעמים קודאין‬ ‫בשני השמית לא נתבאר ^ינו בפוסקים ויראה לי‬
‫אותו בשם אחד או שעולה לתורה בשם אחד או‬ ‫שאינו דומה לחניכא וקיצור השם שיתבאר דכשר דשם‬
‫להיפך שעולה לתורה בשני שמות וקוראין אותו בשם‬ ‫הכל קיראים אותו בן כשרוצים לחנכו או לקצר בשמו‬
‫אחד וכן אם חיתם א״ע משונה ממה שקוראין אותו‬ ‫אכל כשם אחד אין מי שיקרא אוחו ואפילו טי שמכשיר‬
‫יש בזה דינים אחרים ויתבארו לפנינו ב ם'ד ‪:‬‬ ‫בשם הטפל ג״כ נראה שיודה בכאן שפסול דבשם המפל‬
‫נ ועתה נבאר הפרט השני ממעי׳ י״ב בשם ביטי‬ ‫עכ״פ מיעוט אגשים קוראים אותי בשם הטפל משא״ב‬
‫ומפני שיש בזה ד‪%‬בוז פרטים נעתיק מקודם דברי‬ ‫בזה שאין קוראים אותו כשם אחד ן‬
‫רבותינו כעלי הש״ע ונבארם בם״ד וז״ל רבינו הכ״י‬ ‫מ ז אבל אם קצת אנשים קודאין אותו בשם אחד וכתבו‬
‫בסעי׳ ט״ו מי שיש לו שני שמות והשם הב׳ יוצא‬ ‫זה השם נ״ל דכשר בדיעבד ואפילו מי שפוסל בשם‬
‫מהשם הראשון בשם דנ ע מ ת כגון יצחק חקין אהרן‬ ‫הנזפל זהו מפני שרובם אין קוראין אותו בשם זה בלל‬
‫ארנין וכיוצא בזה אינו צריך לכתוב שם דנערות כלל‬ ‫אבל הבא שנם הרוב קוראין אותו בזה השם בצירוף‬
‫אא״ב יש אחד ששטו יצחק או אד‪%‬ן עכ״ל והגיה עליו‬ ‫להשם השני ומקצתן קוראין אותו בזה השם בלבד לא‬
‫רבינו הרט״א וה״ה ליעקב יעקיל פרץ פרצין וגראה‬ ‫גרע מקיצור השם דבשר בדיעבד או חניכא במו‬
‫דה״ה אברהם אברלן וכיוצא בזה מיהו אס רוצה‬ ‫שיתבאר בם״ד‪:‬‬
‫לכתוב אינו מזיק מיהו כל קצור שם שהוא שם בפ״ע‬ ‫מ ח יש מי שאומר שטי שנ>ךא בשני שמות ראובן‬
‫במו אלחנן חגן וכיוצא בזה ט תבין עב״ל ;‬ ‫שטעון וכתב בגט שטעין ראובן דהגט פסול )ג״פ‬
‫נ א ובסעי׳ ט״ז כתב רבינו הב״י אם השם השני‬ ‫סקס״ג( ולענ״ד לא נראה כן דוודאי היכא שנשתנה‬
‫יוצא משם העברי בנון יועדה ליאון כותבין‬ ‫הטשטעות טהשם לאוץ השומע כמו מי ששסו יום טוב‬
‫יהודה דמתקרי ליאון ואם אינו דומה קצת לשם‬ ‫ויכתבו טוב יום או שם טוב כשיכתבו טוב שם או באשה‬
‫העברי יכתוב המכונה עכ״ל וכתב עליו רבינוהרמ״א‬ ‫ששטה כת שבע ויכתבו שבע בת וכיוצא בזה וודאי‬
‫וז״ל פירוש דבריו כי ליאון הוא פי׳ אריה ויהודה נקרא‬ ‫דפסול אכל בראובן שטעון או אברהם יצחק וכל‬
‫בך על שם נור אריה יהודה ולפ״ז יש לכתוב יהודה‬ ‫כיוצא בזה דניכר להשמעת אזנים דזה שנכתב עליו‬
‫דמחקיי ליב אבל י״א דבל ששני השמות הם בלה׳׳ק‬ ‫שמעון ראובן זוע שנק‪-‬א ראובן שמעין למה יפסול‬
‫נו תבין דמתקרי ואם האחד בלשון לעז כותבין המכונה‬ ‫מפגי זה וזכר לדבר שמצינו במקרא בשני שמות‬
‫ואץ חילוק בין אס הוא יוצא מן השם או לא ולכן‬ ‫שפעמים מקדים שם אחד ופעמים שם האחר במו‬
‫בותבין יהודה המכונה ליב וכל כיוצא בזה וכן נוהנין‬ ‫אלה תולדות השמים והא ‪ p‬וגו׳ ביום עשות ו ט׳ ארץ‬
‫במדינות אלו ובל כיטי משפחה אין לכתבן כלל בין‬ ‫ושמים ובן הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ואע״ג‬
‫שהוא לשון עברי או לעז והבי נהוג עב״ל ‪:‬‬ ‫דזהו באנשים נפרדים ובדברים נפרדים ואין מזה‬
‫נ ב עור כתב רבינו הרמ״א שם מי שיש לו שם עברי‬ ‫ראיה לאיש אחד מ״ם הפסוק כשמתחיל כן ומסיים‬
‫שעולה בו לקרא לתורה ויש לו נטי ■גם בלשון לעז‬ ‫להיפר ש״ם דאין קפידא בזה והגם שיש דדשות חז״ל‬
‫עושין‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיט'ן סימן קכט‬ ‫ערוך‬ ‫‪86‬‬
‫ישראל ונם זה יש לפרש לשון העלם והבתר שיסתיר‬ ‫עושץ שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמר״קרי וה״ה‬
‫א״ע ממה שהוא ויאמר ישראל אני וכן בכורש )שס‬ ‫באשה עושין שם העברי עיקר עב״ל עוד כתב י״א דמי‬
‫מ’ה( אכנך ולא ידעתני כלומר הנה כניתי אותך שאתה‬ ‫שיש לו שני שסות אם רגיל בשניהם ום'ם האחד הוא‬
‫עבדי ומשיחי ולא ידעתני)אך שם י׳ל לשון כן ובש־ש כמו‬ ‫יותר עיקר כותבין פלוני דטתקרי פלוני ואם אינו רגיל‬
‫וכנה אשר נספה ימינך( ובלשון הש״ם מצינו על כינוי‬ ‫בשני כותבין דאתקרי עכ״ל )כצ״ל ג״פ ות״ג דמתקרי‬
‫שם לגנאי כמו עין כל עין קוץ ובן כינויי נד״ים‬ ‫הוא כהוה ודאתקרי הוא על הפכר ע״ש( ועוד כתב כל‬
‫ונזירות ושכוע'ת סן נזיר נזיק‘ מן שבועה שקוקה שבותר‪,‬‬ ‫כינוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין איתו בגט ולכן‬
‫ומן נדרים רדיכורו הוא קונם עלי כינ״ו ה־א ק־נם‬ ‫נהפך שעשה תשובה אין כותכין לו וכל שום וחניכא‬
‫קונת )נדר־ס י' ; ( ותרף הכוונה שמשנין השם קצת‬ ‫דאית ליה וכל שם כינוי שאינו נקרא בכינוי ההוא‬
‫מכפי שהיה אכל ניכר היא שזהו מן השם העצם ואין‬ ‫לבר אלא קורין אותו עם עיקר השם א״צ לכתוב‬
‫זח העלם לגמרי אמנם בעזרא )ו׳( מצינו תתני פחת‬ ‫הכינוי אכל אם הכותים קוראים אותו בכינוי לחוד‬
‫עבר נד״רא שתר ביזני וכניתהון ופירוש־ הדומים להם‬ ‫אע״פ שאין ישראל קודאין אותו כך י״א דכותכין וכל‬
‫כלומר שרים אלו והרומים להם במעלה ה־־י ה־א‬ ‫שום וחניכא אע״פ שבשאר גיטין אין כותכין כן וכן‬
‫לש־ן דם־ון )ובשכופות ל״ו ‪ .‬מנינו( על משגר‪ ,‬ד־כך ד'‬ ‫בכינוי משפחה ולי נראה דאין לכתוב לכינוי כלל‬
‫אלקים יתיב ר״ב קמיה רר״י ויתיב וקאטר הא מתניתין‬ ‫כמו שנוהגים בכינוי משפחה עכ״ל‪:‬‬
‫כדת‪:‬ן א׳יל כנה ופירש״י הפיך דבריך כנגד אהר־ם‬ ‫נ ג וכתב רבינו הב״י בסעי׳ י׳ז אם השם השני בלשון‬
‫ובו׳ שלא תקללני עכ״ל הרי רהוא לשון ה־פיך ‪:‬‬ ‫לעז והכל אחד כגון חיים ביבאנט )דזהו נלמנין‬
‫נו והנה רבינו הכ״י ס״ל דאין לכתוב המכונה אא״כ‬ ‫בלשונינו( כיתבין חיים דמתקרי ביאכאנט כל חניכא‬
‫הכינוי אינו דומה ממש לשם העצם רכיניי הוא‬ ‫כותבין המכונה כין שהוא כלשון עברי בין שהוא‬
‫העלם והסתר וכשהוא רומה ממש אע"פ שהיא כלשון‬ ‫בלשון לעז עכ״ל ונתב רכינו הרמ״א וכבר נתבאר‬
‫לעז כמו ביבאנמי ושמו חיים איך שייך בזת כינוי‬ ‫שאין נוהגין כן עכ״ל ובסעי׳ ח׳ כתב רבינו הב״י‬
‫דהרי זה הוא שמו העצמי ולכן אצלינו מי ששמו‬ ‫עכשיו נהגו שבכל הניטין בותבין וכל שום דאית לי‬
‫כעד ושם הקדש של דוב וכן וואלף ושמו הקדש זאב‬ ‫ולאבהתי ולאחרי עכ״ל וכתב רכינו הרמ״א ובטריגות‬
‫או בנימין דבנימין הוא ג״כ כזאב על שם הכתיב‬ ‫אלו אין נוהגין נן אלא אם יש לו שני שם־ת כותכין‬
‫בנימין זאב יטרף וכן מי ששמו ליב ושמו הקדש הוא‬ ‫בפירוש כמ״ש עכ׳ל וכ״כ בסעי׳ א׳ דאין לכתוב כל‬
‫אריה או יהודה ריהודה הוא כמו אריה על שם גור‬ ‫שום שיש לו אלא אם יש לו ב׳ שמות יכתוב פלוני‬
‫א־יה ידצדה צריך לכתוב דוב דמתקרי בער זאב‬ ‫דמתקרי פלוני וכן נוהגין ואין לשנות עכ״ל וכבר בארנו‬
‫רמתקרי ווא־יף וכן בנימין רמתקרי וואלף וכן אריה‬ ‫זה בסעי׳ ט״י ע״ש ‪:‬‬
‫או יהירה רמתקרי ליב כיון דזהו שמו ממש אכל‬ ‫נ ד וכלל גדול צריך לדעת רשם דמתקרי שייך בבל‬
‫כשאינו שמו ממש והוא יוצא משמו כמו שלמר‪,‬‬ ‫המיני שמות וכגוים דהרי נקרא כך אבל שם‬
‫וקוראי! אותו זלמן או יחיאל שקוראין מיכל וכן רפאל‬ ‫המכונה אינו שייך רק על כינוי שם כמו שיתבאר‬
‫שקיראין פואה )פש׳י( כותכין המכונה אכל כשהכינוי‬ ‫שיש שייכות קצת הבינוי להשם אבל כשאין לו שום‬
‫הוא שש אהר ממש שאינו שייך להשם העצם איןכור״כין‬ ‫שייכות בנון ששטו ראובן וקורין אותו שמעון אם‬
‫המכונה ושם זלמן יוצא משם שלמר‪ .‬שק־או איתו‬ ‫יכתוב המכונה הוד‪ .‬פסול נמיר דאין שום שייכות שם‬
‫סאי^אמאן שכןקורין הנוים לשלמד‪ ,‬והיא לשון נופל‬ ‫ראובן לשם שמעון ובהכרח לכתיב דמתקדי ואפילו‬
‫על לשון ואח״כ קראו לסאלאמאן זל׳מן כפיד‪.‬מכטאים‬ ‫אם נאמר רהמכונהקאי על האדם ולא על השם ג״כ‬
‫המשתנים ממדינה למדינה וכן מיכל הוא משם יחיאל‬ ‫אינו שייך לשון המכונה דאין זה כינוי אלא שם אחר‬
‫דתחלד‪ ,‬קראו ליחיאל איכל לקצר השם ואח״ב לפי‬ ‫ולכן כשיש ספק אם לכתוב המכונה או רמתקרי יכתבו‬
‫שינוי המבטאים כמ’ ש קראוהו מיכל וכן פואה לרפאל‬ ‫דמתקרי ולא המכונה וכן פסקו כל הנהלים )וכ׳ב‬
‫הוה קיצור השם וס״ל לרכינו הב״י דאין שום חילוק‬ ‫הב״ש סק״ל( ‪:‬‬
‫בין עברי ללעז אלא הכל תלוי כפי מד‪ ,‬שנתבאר;‬ ‫נ ה ובפירושו של תיבת המנונה יש לפרש כמה‬
‫נז אבל רבינו הרמ״א ם'ל רכל שהכינוי הוא לעז‬ ‫פירושים ועיקר פירושו הוא לשון שינוי והעלם‬
‫כותבין המכונה אע״פ שהוא דומה לשם העצם‬ ‫והםתר מאותו דבר עצמו ומציגו באיוב )ל״כ( אל נא‬
‫כיץ שנשתנה מלשון ז;ל לשון ויהיה פי' המכונה כמו‬ ‫אשא פני איש ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי‬
‫וכנותתן דעזרא שהבאנו שהוא ל>‪ 4‬ון דמיון כמ״ש‬ ‫אכנה וגו׳ כלומר לא אשא פני איש לשבות דברי‬
‫ולכן כוהבין דוב המכונד‪ ,‬בער זאב א ו בנימין המכונה‬ ‫ולכסותם אלא אגלה דברי כי לא ‪ T‬עתי מדה זו של‬
‫וואלף אריה או יהודה המכונה ליב וכן הוא המנהג‬ ‫העלם והסתר ובישעי׳ )ת׳ד( מצימ ובשם ישראל יכנה‬
‫הפשוט אצלינו וכ׳ש בשלמה‪ ,‬זלמן ויחיאל מיכל ורפאל‬ ‫כלומר אע׳ם שלא גד‪,‬נ כישראל יכנר‪ .‬א״ע שהוא‬
‫‪ 5‬ואה‬
‫מד מ‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטץ סיטן קנט‬ ‫ערוך‬
‫או בוקש או פאבולי או פייבוש או ליפמאן )שם( וכן‬ ‫פואה שכותכין המכונה שאינו דומה בשליפות דאפיילו‬
‫יששכר המכונה בער )שס אות י׳( ובן בשמות נשים‬ ‫לרבינו הב״י כותבין המכונה יכן בבל קצורי שטות‬
‫רובא דרובא שם הלעז הוא נגזר משם העצם בפי‬ ‫אם צריכים לכתוב קיצור השם כאשר יתבאר יש‬
‫ששמעט וראינו בספרי השמות ומ״ם אי! ליתן כלל בזה‬ ‫לכתוב המכונה ואין לשאול לדברינו לדעת רבינו‬
‫דהא יש בינוי אחד לכמה שמות ולכן כל שם לעז‬ ‫הרפיא דהמכונה הוא מןוכ ט תיהן דעזראמנלן דבאינו‬
‫בותבין המכונה כיון דלשם העברי מכנין בשם לעז זה‬ ‫דומה ממש בותכין המכונה דהאמת הוא דבאינו דומה‬
‫שייך בזה לשון המכונה וכל שם קדש כותבין דמתקרי‬ ‫ממש וודאי דהכל מודים שזהו עיקר שם בינוי‬
‫ביון שהוא נם שם בפ״ע ולכן באלחנן דמתקרי חנן אין‬ ‫כרוב הנינוים שבמקרא וכש׳׳ם שהבאנו שהוא עניין‬
‫כותבין המכונה אע״ג דוודאי נגזר מאלחנן ט״ם כיון‬ ‫העלם והסתר אלא ראפילו בדומה ממש שייך לשון כינוי‬
‫רגם חנן הוד‪ ,‬שם בפ״ע לא שייך לומר דאלחנן מבונה‬ ‫במו בעזרא‪:‬‬
‫חנן שהרי יש חנן בלא אלחנן וכן נראה טבל ספרי‬ ‫נ ח הה שמחלק כין לשון לעז ללה״ק דבשהכינוי‬
‫שמות וכן הםנד‪,‬נ בכל מדינותינו ‪:‬‬ ‫בלה״ק אין כותבין המכונה ובלע״ז כותבין המכונה‬
‫‪ D‬וזה שכתב דכינוי משפחה אין לכתוב כלל הטעם‬ ‫נ״ל דטעמו כן הוא דכל שהכינוי הוא בלשון לעז‬
‫פשוט כיון דכל המשפחה כינויים כן אין זה סימן‬ ‫וודאי דיש לו איזה דמיון ללשון שמו העצם כמו בקצורו‬
‫בלל )לבוש( וזה שכתב דאם עולה לתורה בשם עברי‬ ‫או בהתהפכות מלשון אל לשון וכדומה אבל כשהכינוי‬
‫ויש לו נ״ב שם בלשון לעז עושין שם העברי עיקר‬ ‫הוא בלה״ק אין לו שום שייכות לשמו העצמי והוא‬
‫ועל השני כותבין דמתקרי עב״ל וסותר א״ע למ״עז‬ ‫שם אחר ממש ומה שייך בזה שם כינוי כמ״ש ולפ׳ז‬
‫מקורם דעל לעז כותבין המכונה וכתבו האחרונים דלא‬ ‫יש להסתפק במי ששמו יהודה וקוראין אותו אריה או‬
‫נחית לעניין ההפרש בין דמתקרי ובין המכונה אלא‬ ‫בנימין וקוראין אותו זאב איך לכתוב דלפי הכלל של‬
‫דקט״ל דשם העברי עיקר אבל באמת צריך לכתוב‬ ‫רבינו הרמ״א צריך לכתוב דמתקרי והרי אין לזה‬
‫המכונה )פ״ז ונ״ש וב״ש סק״ל( וזהו דוחק גדול שלא‬ ‫שום טעם שלא לכתוב המכונה דהא מיהודה יצא שם‬
‫ידקדק בעניין שעומד בו ויש מי שאומר דבאן מיירי‬ ‫אריה וכן מבנימין זאב ונראה דהטעם הוא שזהו כשם‬
‫ששם הכינוי הוא שם עצם נ״ב שקוראיןשם כז הבפ״ ע‬ ‫אחד ממש בכל הפרטים ולכן אין שייך בזה המכונה‬
‫וד‪,‬וה כשם עברי דאין כותבין המכונה אלא דמתקרי‬ ‫דזהו כמו אם היינו כותבים יהודה המכונה יהודה או‬
‫)נ״פ ם״קפ״נ(וי ש מחלקים ביןכ שו עינוי היד‪ ,‬מתולדתו‬ ‫בנימין המכונה בנימין וראיה לזה שהרי רבינו הכ״י‬
‫לבין נתחדש אח״כ ודחו דבריהם )עב״ש וג״פ שם( ויש‬ ‫כתב על יהודה דמתקרי ליאון וליאון כלשונם הוא כמו‬
‫אומרים דכאן מיירי במי שבתולדתו לא נתנו לו רק‬ ‫ליב אצלינו וקשה הא אינו דומה ממש לשם יהודה‬
‫שם הכיטי ואח״ב שינוי שמו לשם עברי מחמת הולי‬ ‫דליאון הוא אריה והרי יהודה נקרא על שם אריה‬
‫א״ב לא שייך כזה שם המכונד‪ ,‬כיון שמעיקרו כן הוא‬ ‫והרי זה היא העלם וכיסוי על יהודה אלא וודאי‬
‫ולבן אף דשם שנשתגר‪ ,‬מחמת חולי הוא עי ^י במו‬ ‫דיהודה ואריה הם כשם אחד ממש בלי הבדל ובן‬
‫שיתבאר ט׳ מ א״ א לכתוב על שם שמתולרה המכונה אלא‬ ‫בנימין וזאב דמעם אחד להם וזה שכתב רבינו הרמ״א‬
‫דמתקרי )ג״ם שם ונובי״ח סי׳ קי״ס( ואמנם אע׳׳ג דוודאי‬ ‫ואין חילוק בין אם הוא יוצא מן השם או לא עב״ל‬
‫בן הוא לפי עיקר הדין ם״מ אין זה במשמעות דבריו‬ ‫ר״ל בין אם הוא ממש כשם העצם כיהודה ליאון‬
‫דא״ב היה לו לפרש ‪:‬‬ ‫כמ״ש או אינו דומה ממש לשם העצם לאפוקי מדברי‬
‫ס א ולענ״ר נראה דה״פ דוודאי אם הלעז הוא עלשם‬ ‫רבינו הב״י ע״ ש‪:‬‬
‫העברי אף אם איט יוצא משם העברי בותכין‬ ‫נ ט ודע דאע״פ שהםברא שכתבנו דבל לשון לעז יש‬
‫המכונה ביון דעל שם עברי זה קוראין שם לעז זה אבל‬ ‫לו איזה דמיון לשם העצם אע״ג שברוב השמות‬
‫אם יש לו שני שמות אחד עברי ואחד לועזי ושם הלעז‬ ‫וודאי דכן הוא מ״ם לאו כלל נטור הוא ונם זה‬
‫אינו על שם העברי אלא שנתט לו שני שמות שלפעמים‬ ‫שכתבנו בפירושא דיוצא מן השם אם כי לפי עומק‬
‫קוראים אותו בשם זד‪ ,‬ולפעמים בשם האחר וזהו דקמ״ל‬ ‫דבדי הש״ע משמע כן מ״ם מםפרו דדכי משה אות‬
‫דאע״פ שברוב פעמים קוראים אותו כשם הלועזי והיח‬ ‫יי ח שכתב דאין חילוק בין אם הלעז הוא פי׳ העברי‬
‫לנו לומר לכתוב מקודם שם הלעז ועל שם העברי‬ ‫או לא עכ״ל משמע להדיא דאפילו אין שום שייבות‬
‫דמתקרי דמ״ם שם העברי עיקר שהרי עולה בו לתורוז‬ ‫הלעז להעכרי כותבין המכונה ויש ראיה בדודה ממ״ש‬
‫ולבן כותבין שם העברי לעיקר ועל הלעז דמתקרי ואין‬ ‫שם באות כ״ר משה המכונה ליוא ע״ש ואין שום‬
‫שייך לכתוב עליו המכונד‪ ,‬כיו; דאץ לו שום שייכות‬ ‫שייכות זל׳׳ז וכן יש שמות אצלינו שמעון המכונה‬
‫לשם העברי וכמ״ש בסעיף נ״ד ע״ש ואח״ב קאטר‬ ‫זימל ומשלם המכונה זלמן)נ״ ש סקג״ע( וכן אבלי שהוא‬
‫רבותא יותר מזה דד‪,‬״ד‪ ,‬באשד‪ ,‬בכה״ג שם העברי עיקר‬ ‫כינוי לאברהם )שם נשמות אנסים אזת א׳( ואלימלך‬
‫וגו תנ ץ על שם הלעז דמתקריא אע״פ שרובן קורין‬ ‫המכונה פילמא)שס( ואליעזר ה מנונ ה לינ ד טאן )‪(00‬‬
‫‪tv m‬‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סיטן קכט‬ ‫עחןי‬ ‫‪88‬‬
‫כמ׳׳ש לעיל סי׳ קכ״ח לעניין נהרות ע כ׳ל ואיך כתב‬ ‫אותה בשם הלעז ובאשה לא “‪"-‬יך עלייה לתורה וליפ״ז‬
‫כאן שלא להזכיר שם כותים כלל ואפילו הסוברים‬ ‫דבריו טדוקדקץ והדבר פשוט דבאשה זהו רוקא כשענ״פ‬
‫דמזבירים אין פורטין להריא אלא כותבי ן וכל שום‬ ‫מיעוטא קוראין אותה בשם העברי יש יתום לשם עברי‬
‫אמנם האמת הוא דבסעי' י״ד סיירי שיש לו שני‬ ‫נגד שם דועזי דהעברי עיקר אבל אם גם מיעוטא אין‬
‫שמות עצמים אחד בפי ישראל ואחד בפי כות־ם )שם‬ ‫קוראין אותה ‪ 26‬ם העברי הוה כשם הנשתקע ואץ‬
‫כקפ׳י( ולכן כותבין דמתקרי ולא המכונה כיון דשם‬ ‫כותבין אותו כלל אכל כאיש רדי יש עליית התורה‬
‫הכותים הוי שם עצם כפ״ע ואינו כינוי להשם הראשון‬ ‫דקוראין אותו כשם העברי ואם גם עולה לתורה כשם‬
‫)וזה ראיה למ״ש סעי׳ ס׳א( או כששני השמות הם של‬ ‫הלעז אין כותבין שם העברי כלל דהוה נשם הו שתקע‬
‫לעז )ב״ש סקכ״ה( דלא שייך המנונה דכל שם הוא‬ ‫)וכ״כ הב״ש הקל״א דבס העברי עיקר אף במיעוטו( ‪:‬‬
‫שם כפ״ע אבל כנאן טיירי שהעיקר הוא שם העברי‬ ‫ס ב וזהו שכתב רביגו הרמ׳א אח״כ י״א רמי שיש לו‬
‫והכינוי הוא לשם העברי וביון שהיהודים קודאין אותי‬ ‫שגי שמות אם רגיל בשגיהם ומ״ם האחד הוא יותר‬
‫נ שם המובהק עם הכינוי א׳צ להזכיר הכינוי כלל‬ ‫עיקר כו תנין פלוני דמתקרי פלוני ואם אינו רגיל בשגי‬
‫ואפילו לבוללו מ כ ל שום א״צ דלא אחו לסיטעי‬ ‫כותבין דאתקרי עכ״ל ר״ל דזה שנתבאר דשם העברי‬
‫מהטעם שבארנו בסעי׳ הקודם ואין לשאול דאיך כותכין‬ ‫הוא עיקר אע״פ שרובן קוראין אותו בשם האחר זהו‬
‫רק שם אחד והרי נתבאר בסעי׳ מ׳׳ה דכשקוראין אותו‬ ‫בעברי נגד לועזי אכל כששני השטות הם עברים או‬
‫בשני שמית צריך לכתוב שניהם וכאן שקוראין אותו‬ ‫שניהם לועזים ואין קוראין אותו כשניהם יחד אלא‬
‫נ שם העצם עם הכינוי למה לא יכתבי שניהם והתשובה‬ ‫לפעמים כשם זה ולפעטים בשם האחר לנן אם האחר‬
‫היא דלא דמי דבשם ששני השמות הם שמות גמורים‬ ‫הוא יותר עיקר שע״פ הרוב קוראין אותו נ שם זה‬
‫דכי‘ שם הוא שם בפ״ע וודאי דצריך לכתוב שניהם‬ ‫כותבין זה השם ועל השני דמתקרי והוה כהך דרוכא‬
‫משא״כ בכאן ששם אחד הוא רק שקוראין אותו עם‬ ‫מרים ופורתא שרה שבנט׳ אמנם אם אינו רגיל כלל‬
‫חניכתו מה לנו להזכיר החניכא דהכל יודעים מי‬ ‫בהשני כלומר שאפילו כמיעוטא אין קוראץ אותו בשם‬
‫הוא כמ״ש וזה שכתב בסעי׳ י״ד ראם עניינם כמעט‬ ‫השני ולא שנשתקע לגמרי דא״כ לא היה צריך להזכירו‬
‫אחר אין כותכין רק שם ישראל כוונתו כשגם הכותים‬ ‫כלל אלא כלומר שלפעטים רחוקות קוראין אותו בשם‬
‫קודאין אותו כשם הישראל אלא שלפי הברת לשונם‬ ‫הזה כותבין ראתקרי ולא דטתקרן מפני שאתקרי הוא‬
‫משתנה קצת כמושקוראין לאהרן ארן ולמיכל מיכאיל‬ ‫על העבר)כנלע׳ד( ושם כינוי של גנאי אין כותבין כלל‬
‫ולמשה משיי וכה״ג א״צ להזכיר *'ז ה כ ל ל דז הו‬ ‫דהתורה דרכיה דרכי נועם ולכן בנהפך ששב בתשובה‬
‫כקיצור השם ‪:‬‬ ‫׳״‬ ‫אין כותבין וכל שום אע״ג דבנהפך כותבין נם לפי‬
‫ס ה וזה שבתנו בסעי׳ ט״ו לעניין שם דנערות כשיוצא‬ ‫מנהגינו כמ״ש )וגס הזה ראיה למ״ש דהרמ״א מיירי כבהכינוי‬
‫מן שם הראשון דא״צ לכותכו כלל כמו יצחק‬ ‫אינו שייך להשס העברי כלל דהא כינוי של גנאי וודאי דאינו‬
‫חקין ובלשונינו איצא איציק איצקא אהרן ארנין‬ ‫שייך לשם העברי וכן בנהפך ודו׳׳ק( ‪:‬‬
‫ובלשונינו ארא ארקא וליעקב יעקיל או ינקל כאשר‬ ‫ס ג וזה שכתב דכל שם בינוי שאינו נקרא בכינוי ההוא‬
‫רגילים לקרות אצלינו שם יעקב או פרץ' פרצין או‬ ‫לבד אלא קוראין אותו עם עיקר השם א׳צ לכתוב‬
‫אברהם אברלן או אנר ע טיל אברעמקא וכן לשמואל‬ ‫הכינוי עכ״ל הטעם פשוט דכיון שמזכירין תמיר שם‬
‫מולא מוניא שמוליק וכן בשטות נשים רגילין לקרות‬ ‫המובהק עם הכינוי לאו חניכא מקרי לעניין נימין‬
‫לבילא נילקא ניליאטא פיגל פינעלא נ שא בשקא או‬ ‫דטעמא מאי כותבין החניכא בגט כדי להכיר שזהו‬
‫נשינקא וכל כיוצא נז ה דהוא רק שם קטנות ונערות‬ ‫פלוני המגרש שלא יסברו שזה ראובן שכתוב בגט אין‬
‫וע״פ רוב בבני האדם עצמו לא יקראו לו נ שם‬ ‫זה המגרש כי רכים שקוראין לו בחניכא אינם יודעים‬
‫דנערות )וע׳ בסוף שמות אנשים דבנשים אינו כן( ולכן‬ ‫ששמו ראובן וא״כ כל היכי שקוראין לו חדיר כשם‬
‫א״צ להזכירו כלל דהכל יודעים שזה השם דנערות‬ ‫המובהק עם הכינוי תו ליכא לטיחש לדגי )תה״ד סי׳‬
‫שקוראין אותו זהו השם הנכתב כהגט אך זה שכתב‬ ‫רל״ה ונ^פ סקפ״ה( וי״א שיש לכתוב שניהם ביחד‬
‫שם רבינו הרט״א וז׳ל מיהו קל קיצור שם שהוא שם‬ ‫)עפ״ת סקמ״ה(ז‬
‫נפ״ע כמו אלחנן חנן כותנין וכיוצא נזר‪ ,‬עכ״ל יש‬ ‫ס ד אמנם כזה שכתב דאם הכותים קודאין אותו רק‬
‫לשאול רמה עניין קיצור שם לשם דנערות אמנם ם׳ל‬ ‫כהכינוי י״א דכו תנין וכל שום וחניכא אע״פ‬
‫דהכל אחד ובן נראה רשצינו להטרדכי שכתב בפ״ר‬ ‫שכשארי גיטין אין אנו כותבין והוא הכריע שלא לכותבו‬
‫נ שם ר״ת וז״ל וא״צ לכ תוב כינוי שהוא קיצור של‬ ‫כלל יש כזה שאלה והרי הוא עצמו כ תב בסעי׳ י״ר‬
‫השם כמו ביל״א בילת״א שמואל טואל מרגליות‬ ‫וז״ל אם נקרא בפי ישראל כשם אחד ובפי כותים בשם‬
‫מרני‘ וטא צפורה פורה בנימין בונטי שאין זה לא‬ ‫אחד כותבין שם ישראל ודמתקרי על שם כותים אכל‬
‫קינוי ולא שיגוי ענ״ל ונ על ועה״ט נפ״ד קורא לוה‬ ‫אם עוייגם כסעט אחד אין כותגין רק ׳ ‪ c i‬ישראל‬
‫ם ה ‪»9‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיסי) סיק קכט‬ ‫ערוך‬
‫פ ה ו ע ת ה נ ב א ר ה פ י ט ה ש לי שי ט ס עי׳ י ״ ב כ ש הי ה‬ ‫שם דנערות )הונא בכ״י( ש״מ דרא ודא אחת היא‬
‫מאד‬ ‫ה ח מי רו מ א ד‬ ‫ח ו ל ה ו שינ ו ש ט ו ו ה פ ו ס ק י ם‬ ‫והאטת כן הוא דלנער אין מקפידין לקרא לו בשם‬
‫ב ש ם ה ש י נ ו י ש ה ו א ה ע י ק ר ו כ כ ר ב א ר ג ו ש מ ה ד ש ינ וי‬ ‫העצטי רק בקצור השם ולפעטים הוא שם גיעגועים‬
‫ש ם ה הו ל ה ש הי ה כי מי ה ם ל א הי ה כנ הו ג א צ לינו‬ ‫וחיבה כטו שקוראין כערעלא ליבעלא ובשמות נשים‬
‫ש טו סי פין ש ם ע ל ה ש ם ש מ כ ב ר ו קו ר אי ם או תו ב שני‬ ‫פינעלא בילקא ולאיש גדול ״ ובפניו קיראין אותו‬
‫ש מו ת בי ח ד ו בן חו ת ם א ״ ע ו עו ל ה ל תו ר ה כי דו ע‬ ‫בשם העצטי וזהו דדך בבוד ולאו דווקא שמקצרין‬
‫ו ב י מ י ה ם ה י ה ש ינוי ש ם מ מ ש ש ה ע ב י ר ו ה ש ם ש מ כ כ ר‬ ‫השם שהרי בילא בילתא מרגליות מרגלוביא אריכות‬
‫ונ תנו לו ש ם א ח ר ב עניי ן ו ל א י ע ק ב י א מ ר עו ד ש מ ך‬ ‫השם הוא אלא שבן קוראין לזה בשם המושאל קיצור‬
‫כ י א ם י ש ר א ל ו נ ו׳ ו כן נ ר א ה ל ה ד י א ט ת ש ר א ח ת‬ ‫השם או שם דנערות ולכן אין כותבין אותו דאין זה‬
‫ס פ ר ד י ת ) ה!נ א ה בג״ש ס׳׳ ק ג״ג( ו ז ״ ל ע ״ ד נ ט ש כ׳׳ ם‬ ‫שם כלל ולפיכך אם זה הקיצור הוא שם בפ״ע כמו‬
‫ש כ ת ב ו ש ט ו מ צ ל י ח ו ג׳ י מ י ם ק ו ד ם ב ת י ב ת ה ג ם ע שו‬ ‫אלהנן שקיראין חנן כותבין אותו וכן כל כיוצא בזד ג‬
‫מ צ ל א י ן ע ל י ו ו שינו ש מ ו ו ק ר א ו ה ו ח י י ם ו כו׳ ע כ ״ ל ו כ ן‬ ‫סו וזה שפסק דאם רוצה לכתיב להקיצור שם אינו‬
‫כ ת ש ו ׳ מ ב י ״ ט ש ב׳׳ ט ש שינו ש ב י מ י צ ח ק ל ח י י ם ו כוי‬ ‫מזיק כן הוא עיקר לדיגא דאע״ג שיש טי שרוצה‬
‫ע״ ש ו כן הו ב א ב ב ״י כ ל שון ז ה מ ע ש ח ב א ל פ נ י ה ר ״ ם‬ ‫לומר כדויקא שאין לכותבי)ראנ״ח( וטעמו הוא דשמא‬
‫ב א ח ד ש ה י ה ח ו ל ה ו ה ח ל י פ ו ש מ ו ב ח ל י ו ו כי׳ ע ״ ש‬ ‫לא יכתבוהי כתיקונו )ג״פ שקעיא( וגם שמא מי שיראה‬
‫ד ה מ נ ה ג ש ל נ ו ש מ י ס י פ י ן ש ם ל ה ח ו ל ה ע ל ש ם ה ר א שו ן‬ ‫יערער בזה )כס( ט״ט לא חיישינן לה דלמה לן למיהש‬
‫א י נ ו ש ינ וי ש ם א ל א ה ו ס פ ת ש ם ו ל כ ן כ ל ה ד י נ י ם‬ ‫שלא יכתבו כתיקונו וגם ת־ואה לא יערער דיפכיר‬
‫ש י ת ב א ר ו ב ש י נ וי ש ם ה ח ו ל ה ל פ י ד ע ו ת ה פ ו ס ק י ם ה ו א‬ ‫שהיה עיד אחד בעיר ששמו כשמו והקיצור הוא לסיטן‬
‫ל פי מ נ ה ג ם ש ה ח לי פו ה ש ם א כ ל ל פ י מ נ ה ג י נ ו י ש דין‬ ‫)שס( יעוד לפעמים יש ספק אם זהו קיצור השם או‬
‫א ח ר כז ה כ א ש ר י ת כ א ר ב פ׳׳ ד ב ס עי׳ פ ״ ב ב ס ״ ד ‪5‬‬ ‫שם בפ״ע וכזה וודאי דנכין לכיתכו )ב״ש סקכ״ה( ועוד‬
‫דיש קיצור השם שיש לו שם קידש אחר ולכן פסק‬
‫ה ש ם ל פי מ נ ה ג ם א ם כו ל ם היו‬ ‫ס ט ו הנ ה ב שינוי‬ ‫הטהרש״ל )ניש״ש סי׳ כ״ה( ביעקב יעקיל שיש לכתוב‬
‫ק ו ר א י ם א * תו ב ש ם ה ח ד ש ל א ה י ה ט ו ר ח ל ה פ ו ס ק י ם‬ ‫יעקיל מפני שיש לו שם קודש אחר אליקים ואף‬
‫בז ה ו ה ד ב ר פ שו ט ש כו ת בין ש ם ה ח ד ש ה א מנ ם מ פ ני‬ ‫שמלשון רבינו הרמ״א משמע דגם בזה א׳׳צ לכתוב‬
‫ה ה ר ג ל ש ה ו ר ג ל ו כ ו ל ם כ ש מ ו ה ר א ש ו ן ג ם ל א ח ר ה ש ינ וי‬ ‫הקיצור דזהו הרבותא שהוסיף על דברי המחבר ולכן‬
‫י ש ה ר כ ה ש י ק ר א ו א ו ת ו ב ש מ ו ה ר א שו ן ו פ ס ק ו ה ק ד מ ו נ י ם‬ ‫וודאי דאם בא לכתוב כותב כפסק רבינו הרמ״א וכן‬
‫ד ש ם ה ש י נ ו י ה ו א ע י ק ר ו ע ל ש ם ה ר א שו ן כ ו ת ב י ן‬ ‫הכריעו האחרונים וכפרט בשמות נשים כמו שיתבאר ;‬
‫ד מ ת ק ר י ו א פ י ל ו ר ו כ א ק ר ו ל י ה ב ש ם ה ר א שו ן ו מ י ע ו מ א‬ ‫‪ TD‬ודע דמתוך לשון הש״ע משמע קצת דזה דא״צ‬
‫ב ש ם ה ש ינ וי ו א פ י ל ו ה ר א שי ן ש ם ע ב ר י ו ש ם ה ש י נ ו י‬ ‫לכתוב את הקיצור זהו דווקא בשקוראין איתי נם‬
‫ה ו א לו ע זי מ ״ מ ש ם ה ש ינוי ע י ק ר ו ע ל ה ר א שו ן ב ו ת ב י ן‬ ‫בשם העיקר ואע״ג דרובא קיו ליה כהקיצור ט״ט‬
‫ד מ ת ק רי ו ל א ד מי ל רו ב א מ רי ם ו פו ר ת א ש ר ה ו כן ל ש ם‬ ‫ביתבין רק עיקר השם וכ״ש באיש שקוראין אותו‬
‫ע ב ר י ו ש ם ל ו ע ז י ש נ ת ב א ר ד ה ל ע ז ה ו ה ט פ ל ד ה כ א כ יו ן‬ ‫לתורה בשם העיקרי וכן חיתם א״ע בשם העיקרי אבל‬
‫ד ב כ ו ו נ ה ש י נ ו א ת ש ט ו ל ש ם א ח ר פ ש י ט א ש ה ש ני‬ ‫באשה אם הכל קוראין אותה בהכיגוי הוה שם העיקר‬
‫עי ק ר ב כ ל ט ו ט ‪J‬‬ ‫בשם הגשתקע ואיןכותכין אלא הכינוי אף שהוא קיצור‬
‫ו ל בן י״ א ד ל או דוו ק א ב שינוי ש ם חו לי א ל א ג ם‬ ‫‪V‬‬ ‫ושם דנערות וכן באיש כשקוראין אותו לתורה בשם‬
‫ש הו כ ר ח ל שנו ת‬ ‫א ם ש י נ ה ש מו מ ח מ ת ע נ י י ן א ח ר‬ ‫הכינוי כמו שרגילין עתה שאין ש״ץ קבוע לידע בקריאת‬
‫ש מ ו ה ש ם ה ש נ י ע י ק ר כ ס ו ב ש י נ וי ש ם מ ח ט ת ר ו ל י‬ ‫השטות וכן כשחותם א״ע בהכינוי אין כותבין אלא‬
‫וי ״ א ד ר ק ב ש ינ ו י ש ם מ ח ב ת‬ ‫(‬ ‫)ונ ״ מ כתשו׳ רמ״ א סי׳‬ ‫הכינוי בלבד )כנ״ל וכן משמע מהג״ש סקש״ז( ואף אם יש‬
‫חו לי מ פ ני ש קי ר ע ת גז ״ ד ח מי ר א ה אי ש מ א ו ל א ב שינוי‬ ‫ספק בזה להמסדר יותר טוב לכתוב רק הכינוי דהרי‬
‫ש ם מ ח ט ת ד ב ר א ח ר ) נ ״ מ ב מי ^י׳ ק שורש צ״ס( ו ה ע י ק ר‬ ‫כתב חניכתו וחניבתה בשר בדיעבד ולכמה גדולי‬
‫נ ר א ה ל ד י ג א דוו ר א * ב כ ל ש י ט י ש ם ה ו ל כ י ן א ח ר ה ש י ט '‬ ‫הפוםקיס גם לכתחלה כשר כמו שיתבאר לפנינו בס״ד‬
‫מי הו ב ה א ל א ד מי ל חו ל ה ד ב חו לי אז לינן ב ש ם ז ה‬ ‫וכלל גדול הוא בשמות דכל שיש איזה קצת ספק בשם‬
‫א פ י ל ו כ ש ר ק מ י ע ו ט א ק ו ד אי ן א ו ת ו ב ש ם ש נ ש ת נ ה ו ע ו ש ץ‬ ‫העיר^‪-‬י אין כותבין אלא הכינוי בלבד ומה לי אם ה־א‬
‫א ו ת ו ל ע י ק ר א ב ל ב כ ל ש י ט י ש ם א ז לי נ ן ב ת ר ר ו ב א ד א ם‬ ‫כימי דנערות וקיצור שם סוף סוף הכל קוראין אותו‬
‫ה ר ו ב קו ד אי ן א ו ת ו ב ש ם ש נ ש ת נ ה ש פ י ר כ ו ת ב י ן ע ל ה ר א שו ן‬ ‫כן ואין דורשין דרשות בשטות אלא כפי מה שקוראין‬
‫ד מ ת ק ר י א ב ל כ ש ר ו ב א ק ו ר אי ן א ו ת ו ב ש ם ה ר א שו ן ו ט י ע ו מ א‬ ‫כן יש לכתוב וא״א לברר הכל בכתב ואם המסדר‬
‫ב ש ם ש נ ש ת נ ה כ ו ת ב י ן ש ם ה ר א שו ן ו ע ל ה ש ם ש נ ש ת נ ה‬ ‫הוא ת״ח דנטיר וסביר יבין איך לכתוב ועוד יתבאר‬
‫ד מ ת ק ר י )ונ ״ מ מ דנ רי ה תי ג ס הנ ״ו ו מני ע ם‪:‬צ״> אצא‬ ‫בזה כס״ד‪X‬‬
‫דס״צ‬ ‫‘‬
‫השלחן‬ ‫סוכות ניט■] סיטן קכט‬ ‫ערוך‬ ‫‪90‬‬
‫הנ ח ל בזה שכתוב ואם בחב נ״ב שם חיים וצ״ל ואם‬ ‫דפ״ל ‪:::‬הדג" מהמת ררדין ‪:‬נ‪'5':‬י גמו נצול מסכ;ה דתי‬
‫כתב רק שם חיים וזה וודאי כן הוא דבשם הנשתקע‬ ‫ל‪:‬ס תיל‘ וייכ ד הכ״‪ :‬ס;לינ י‪ :‬טה״ר פ״‪ :‬ודו׳ק( ‪:‬‬
‫יז״־‘ רבותיני בע^י הש״ע כעי׳ י״ה מי עג שהנה בלהוד אינה מגורשת מן התורה ועור ראיה ראי ס״ד‬
‫עכי כ ח פ ת היי‘ ' אע'פ שקירין איתו תסיר כמו שכתוב לפניט למה לא הביא רגינו וע״י דין‬
‫בשם ראשין יז״יז שם השינוי עיקר אפילי היא לעז זה בש״ע ולא עוד אלא שכתב שיש מי שמצריך שני‬
‫ושש הראשין עב־־י וכיהכין אוהו קידם ואה״ר רנד־‪.‬קרי נימין באין קורין איתו כלל בשם השינוי ואיך נאמר‬
‫פ־‘•‪ ':‬שם ראשון ודיוקא כשד־רין א־תו לפעכים בשם דשם זה פוסל ונם יש ראיה לזה בזוכרי הםהרש׳׳ל‬
‫שני אב^ אם אין קירין איהי' בשם שני בייל אינו )י‪ :':‬פ׳ד סי׳ נ״ד( שכתב כדעת התה״ר רשם חולי‬
‫כיהב אי^א שש ראשון בי^בד ויש מי שמצריך שגי אף שאין קורין אותו בשם זה ט״ם נחשב ר\א שזהו‬
‫נ־ג־ין בשני שמיה יאם יש לו שם מובהק שבו עולה במו סנולה ע׳ש ולכן נ״ל אע״נ דנם הלבוש כתב‬
‫’‘ש״ה והוהש בהבי• ושב־דוהיו א־הי שם' הוא ע־ר״■־ שבאש כתבו בנט גם שם הנשתקע פוסל הגט ע״ש‬
‫ואש עילה ’‘ ש׳ה בשניהם ביהבין השני עיקר ועי‘ מ׳ ם בשם של חולי שנשתקע אינו פוסל הגט ונם‬
‫דראשין פ תיךי אבל עד הה־הס עצמו ויש לו ב' על עיקר ד^בר ששם הנשתקע יפסול הגט אם כתבו‬
‫שמיה יההוש עצמי בב' ד‪,‬שמיה בלא מהקרי עב״ל ‪ :‬נם שם הנקרא ולא כתבו לשניהם ביחד אלא דמתקרי‬
‫תמיהני ’‘ מה יפסול וצ׳׳ע לדיגא ‪:‬‬ ‫‪ y '2‬יהנה זהי דבר פשוש* דמ׳ש אע'פ שקורין אוהו‬
‫ע ד זה ששם החולי עירך זהו דווקא כשהנירושין הוא‬ ‫המיד בשש י־אשין מ'מ שש השיניי עירך אין‬
‫במקום כתיבת הגט או אפילו בגט הנשלח ממקום‬ ‫הבוינה שאין קידין איהו בי^ל בשש השיגיי והוה‬
‫בשש ־נ שהקע דבבה״ג פשימא שאין שם השינוי עיקד למקים רק שבטקים הנתינה ידוע משם שינויו אבל‬
‫וי‘א עוד אי‘א שאיןביהבין אוהו בי^ל במביז^י־ בדבריהם אש במקום הנתינה אינו ידוע כלל שנשתנה שטו‬
‫עצמם וי׳א דלא לבד שא״צ להזביר בבה׳׳ג אי‘ א ונרךא על שם הראשון צריך להקדים שם הראשון‬
‫אפי־יו פיסל את הנם אם הזבירור״י ביון שנשהקע הידוע בטקים הנתינה ועל שם השינוי יכתוב דמתלךי‬
‫לנמרי זה שם השיניי )נ׳פ פקג״ז( ובן מהבאר מדברי )ב״ש סקל׳׳ד( דבבר נתבאר דטקום הנתינה הוא עיקר‬
‫רביגו הב׳י בכפרו הנדול שהביא דברי הקונטרכים וי״א שבותביןשם השינוי לעירך ועל הראשון דטתקרי‬
‫באשה ששמה רבקה ונשתנה שמה מהמת חולי ונקראת ויכתבו למקום הנתינה שנשתנה שמו ע׳י חולי )יש״ש‬
‫הנה יבל העוי‘ ם קורין אותה בשם רבקה שהיא שמה סי׳ כ׳ד( וייא דאין לסמוך על זה )ב״ש שם( וכן נראה‬
‫היאשון שאין לבתיב שש חנה בגם כלל ופשישיא דשם עיקר )ישיש ׳ש שם דמכשיר גנה״ג ולא שצרעי לימוח כן לכתחלה‬
‫ולכן העירך נהנ״ש( ‪:‬‬ ‫רבקה לא גרע מהניבא ונו׳ עב״ל הקונשידכים יבהב‬
‫וזה שכתב שיש מי שמצריך שני נימין בשני‬ ‫במי שנקרא כעת ייייי־תו היים יארז׳׳ב קירין אוהו‬
‫הי‪ 2‬םית ביאר דבריו בספרו הגדול בשני אויפנים‬ ‫ביבאנ״ם ובו׳ ואם אין קירין איהו בלל בשם חיים‬
‫אין ביהבין אי‘א ביבאנ״ט לחוד ואם כתב נ״ב שם האופן האחר כפששייות דבריו בש״ע ואפילו אם אין‬
‫היים מ־ממע מתוך הקינדרכים באשה ששמה רבקה קירין איתו כלל בשם השני מ״ם צריך שני גיכדן‬
‫ונשתנה '‘ חנה דאינה מנירשת עבי׳ל הרי שהפם והטעם דכיון דכגט אחד אין גבון לכתוב גם השם‬
‫בדעת הקוג׳ שאש בתב נם שם הגה הנשהקע אינה השני אפילו לשיפל כיון שאין קורין אותו בו כלל‬
‫בגירשת ומזה למד על שש הלידה דבשנשתקע יבתבו אסנם כיון רחזינן דשם חולי אלים כל כך דאפילו‬
‫אף שבתב נם שם הנקרא אינה מנורשת וזה שבתבו אם רק מיעוטא קורץ אותו בו עושץ אותו לעיקר‬
‫שיקורין אותו תמיד בשם ראשון ר״ל שע״פ הרוב כמ׳׳ש ולבן נם אם אין קורין אותו בשם זה כלל ם ’ ם‬
‫קירין אותו תמיד בשם ראשון מיהו טיעיטא קירין יש ’‘ כותבו בגט נפ״ע ובדיעבד אץ חוששין לזה )כז׳י(‬
‫והאחרונים הכריעו דגם לכתחלה א״צ שני גיטין בשם‬ ‫אותי בשם השינוי !‬
‫?‪ 5‬ג מיהו בזה שפושי' הגט בהזכיר גם שם השינוי הוי‘' שניםתקע אלא כיתנין השם הנקרא ודיו )נ׳׳ש‬
‫שנשתקע הדבר תמוהה דביון שהזכירו נם שם סקל״ה ותיג( וכן יש להורות דבשני גיטין יש טורח‬
‫נדול וחששא דברירה כאשר יתבאר בס׳׳ר ;‬ ‫הנקרא מה מזיק שם השינוי ונהי דנשתקע שם זה‬
‫והאיפןהשני כתב בחולה ששינו שמו ומגרש בחליו‬ ‫מ״ם הא באמת שינו שמו ובהנס ניכר מי הוא‬
‫שעדיין שם זה לא הוחזק כלל ולא בעלייתו‬ ‫המגרש ועוד דזה שכתב רביגו הב׳׳י אינה מג ירשת‬
‫הטשטע דמן התורה אינה מגורשת הוא דבר שאי׳א לתירה ולא בחתימתו וא״א לכתוב גט אחר ולכותכו‬
‫לאומרו ועוד מנ׳׳ל למירק כן מתוך הקוג׳ ואדרבא לעירך כדין שם החולי מפני שעריין לא הוחזק בו‬
‫מדכתכו דשם רבקה לא נרע מהניכא מוכח להריא ולכתוב השם הקורם לעירך והשינוי רטתקרי ג״ב א״א‬
‫שמכשירים בשם רבקה לבד ולא שפוסליים אם כ תבו רכללא בירן דשם החולי עיקר ולכן יש לכתוב שני‬
‫נם שם חנה ולכן נלעיד שיש טעות הדפוס נ פ פ רו גיטין)כ״י( מיהו בדיעבד אם גירש גשם הקורם בלבד‬
‫בשר‬
‫‪91‬‬ ‫מו‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סיטן קנט‬ ‫ערוך‬
‫דלס״ז איך מסיים אבל ער החותם עצמו ויש לו ב׳‬ ‫‪:‬שר )נ״ש שם( ולכתחלה יש מי שאומר שיכתוב שם‬
‫שטות יחתום עצמו בשני השמות בלא מתקרי עכ״ל‬ ‫־‪.‬קודם וכל שום דאית ליה )ג״פ סקצ״ג( וכן נכון‬
‫ובכה׳ג איך יחתום עצמו ראובן שמעון הלא אין קורץ‬ ‫‘ עשות גם אצליגו שאין כותכין וכל שום בגט מ״ם‬
‫אותו רק ראובן או שמעון והתשובה היא דבער נם‬ ‫‪:‬גט מד‪ .‬יש לכותבו לכתחלר‪ .‬ואם מגרש אחר ג׳ וד׳‬
‫בבה״ג יבול לחתום א״ע בשני השמות ביחד וזה מבואר‬ ‫מים שנתפרסם ששינו שטו יש להסתפק איור‪ .‬שם‬
‫בחבורו הגדול של רבינו ב״י וז״ל שם ודין זה כתבו‬ ‫!יקר ולכתחלה יש לכתוב? שגי גיטין ובדיעבד בין‬
‫מהרי״ק וכו׳ וכתב שצריך לכתוב פלוני דמתקרי פלוני‬ ‫פבתב השם הקודם וכל שום דאית ליה ובין שכתב‬
‫וקרא תגר על נט שכתבו ב׳ השמות בלא דמחקרי‬ ‫שם השינוי וכל שום ראית ליה כשר )שם( ולי נראה‬
‫ביניהם וגם בתד‪.‬״ד סי׳ רל״ד כתב שצריך לכתוב‬ ‫־כל זמן שלא נתחזק בשם השינוי צריך דווקא לכתוב‬
‫דמתקרי אמנם אם בא לחתום בגט דיחתום יעקב משה‬ ‫שם הקודם עם כל‪.‬שום )ועפ״ת םיףן מ״ש בשם ג״מ‬
‫בן פלוני עד וא״צ לחתום דטתקרי ונתן טעם לחלק‬ ‫וק״ו הוא ע״ש( ‪:‬‬
‫בין המגרש לעד וכו׳ עכ״ל והטעם הוא ח ה שהעדים‬ ‫'יז חולה ששינו שמו ומת מתוך החולי נראה דאין‬
‫מפרשים שמותיהם בניטין אינו אלא מפגי תקין העולם‬ ‫׳ מזכירין שם שינויו כלל לעניין אם בנו ובתו יצריכו‬
‫)נימין ל״ו ‪ ( .‬וגם לא שייך בו שיאמרו שנקרא בשני‬ ‫דהזביר שם אביהם בגיטיהם לא יזכירוהו רק בשמו‬
‫שמות ואין זהו העד דמ״ם הא הוא בשר לעדות )ב״ש‬ ‫־‪.‬קודם דכיון רמת מתוך חליו ולא הועיל לו שינוי‬
‫סקל״ו( ויהיה מי שיהיה הרי הוא כשר אבל במגרש‬ ‫שמו נשאר רק בשם הראשון ועוד שכיון שמת מתוך‬
‫כשיאמרו שאחר הוא יאמרו על אשתו של זד‪ .‬שהיא‬ ‫חליו הרי לא הוחזק כלל בשם זד‪ .‬וכן הורה אחד‬
‫עדיין א״ א‪:‬‬ ‫סהגדולים )הגר״י נכד השל״ה בתשו׳ מה״ש ס״י והובא בפ׳ת‬
‫‪ fi‬ועוד יש לפרש דמיירי שעולה לס״ת בשני השמות‬ ‫סק״ן ע״ש( ‪:‬‬
‫יחר אך העולם קורץ אותו רק בשם אחריש שיקראו‬ ‫' ‪ P‬חה שכתב שאם יש לו שם מובהק שבו עולה‬
‫אותו בשם הקודם ויש קודאין־ אותו בשם השינוי וזד‪,‬ו‬ ‫׳ לחורה וחותם כתביו ושטרותיו אותו שם הוא‬
‫דקט״ל דגם בכה״ג שם השינוי עיקר ועל שם הקידם‬ ‫עיקר נראה להדיא מסידור דבריו דגם בנשחנה שמו‬
‫כותכין דמתקרי אפילו אם מקדיטים שם הקודם‬ ‫בחליו אם עולה לתורה וחותם א״ע בשם הקודם בלבד‬
‫בעלייתו לתורה לא משנחינן וכן מבואר להריא בתשו׳‬ ‫זפילו כולם קוראים אותו בשם השינוי מ״ט השם‬
‫מהרי״ו סי׳ קפ״ב וז״ל מי שהיה שטו יוסף ונשתנד‪.‬‬ ‫שקובע לעצמו בעלייתו לחורה ובחתימתו עדיף מכל‬
‫שטו ישראל ע״י חולי והבל קורץ אותו ישראל רק‬ ‫השמות וכותבין אותו לעיקר ועל שם השינוי דמתק־י‬
‫כשחותם חותם יוסף ישראל וכן כשקורין אותו לתורה‬ ‫'ג״פ סקצ״ח( ואם עולה לתורה בשם זה וחתימתו בשם‬
‫קורין אותו יוסף ישראל כותבין ישראל דמתקרי יוסף‬ ‫‪.‬האחר יש מי שאומר שהולכין אחר הרוב אם עלייתו‬
‫דשם החולי עיקר עכ״ל וזד‪ .‬שכתב שהכל קורין אותו‬ ‫לתורה יותר מחתימותיו עושה שם זה לעיקר ועל שם‬
‫מעשה שהיד‪ .‬כך היה אבל ה״ה אם טיעוטא קורין‬ ‫זחתימה דמתקרי ואם חתימתו יותר מעלייתו לתורה‬
‫אותו בשם השינוי במו שנתבאר ולפ״ז י״ל דגם בעד‬ ‫עושין שם החתימה עיקר ועל שם עלייתו לחורה‬
‫שכתב שחותם בשניהם אינו אלא בכה״ג אמנם כבר‬ ‫כותבין רמתכךי)שם( ואם שניהם שוים שם השינוי‬
‫נתבאר ע״פ מפרו הגדול שלרביגו ב״י דבעד בבל גווני‬ ‫עיקר )שס( ויש מי שאומר דכשעלייתו לתורה והחתימה‬
‫בשחותם בשני השמות ביחד כשר ))הג״ם שם הקשה‬ ‫מכחישים זא״ז לעולם הוה שם השינוי עיכץ־ )ת״ג‬
‫מ״ז דכיון דמקדימין בס״ת שם הקודם יש לכותבו בהגט ג״כ‬ ‫סק״ל( ובשארי שמות שלא בשם חולי אם עלייתו‬
‫מקודם והולך לשימתו דבשני שמות ביחד אס הפכו שס אוזרון‬ ‫לחורה וחתימתו מכחישימ זא״ז מצרפין לזה מה שקורין‬
‫לראשון פסול אבל כבר בארגו בסעי׳ מ״ת דלענ״ד לא נראה‬ ‫אותו העולם אםקוריןאותו בשמושעולר‪ .‬לתורה עושץ‬
‫כן ע״ש( ;‬ ‫אותו עיקר ועל שם החתימה דמתקרי ואם קורין אותו‬
‫פ א יש מי ששאל בעיקר עניין זה שאלד‪ .‬גדולד‪ .‬רכיון‬ ‫בשם החתימה עושין אותו עיקר ועל שם עלייתו‬
‫חזולכין אחר שם עלייתו לר״ורה א״כ היבי‬ ‫לתורה דמתקרי ואם קורץ אותו בשם שלישי מקדימין‬
‫משכחת לה מה שכתבו הפוסקים דשם השינוי עיקר‬ ‫שם שקורץ אותו העולם ועל השנים הנותרים דמתקרי‬
‫מם״נ אם עולה לתורד‪ .‬בשם השינוי א״צ הטעם דשינוי‬ ‫ומקדימין מה שאצלו מצוי יותר כמו שנתבאר)שם( ;‬
‫שם החולי ואם עולר‪ .‬לתורה בשם הקודם הא פסקנו‬ ‫וזה שכתב רבינו הרמ״א דאם עולה לם״ת‬
‫דעושין אותו לעיקר )שם בשם שז״ת לתם רב( ולי נראה‬ ‫בשניהם כוחבין השני עיקר ועל הראשון דמחקרי‬
‫דאין זו שאלה כלל דהפוסקים באמת הבי קאמרי דשינוי‬ ‫עכ״ל אין כוונתו שקורין אותו בשני השטות ביחד דא״כ‬
‫שם החולי עיקר ויש להקדימו ולכן בשם האשה או‬ ‫צריך לכתוב שניהם ביחד ומה עניין דמתקרי לבאן אלא‬
‫בשם איש הדר בישוב ואינו עילה לתורה ואינו הותם‬ ‫בלומר שלפעמים קורין אותו בשם הקודם ולפעמים בשם‬
‫בשטרות יש להקדימו וכן במקומות שאין קורין לחורה‬ ‫השינוי ולכן שם השיטי עיקר)ג״ם ס״ק צ״פ( ואין לשאול‬
‫כשם‬
‫השלחן‬ ‫מלטת נימין סיטן קנט‬
‫עריו‬ ‫‪92‬‬
‫שם הר א שון ב ל ב ד כ שר ב ש ע ת ה ד ח ק דז ה ש כ ת בו‬ ‫ב שם אל א י ע מו ד כ הן לוי שלי שי או ב ה ר ב ה מ קו מו ת‬
‫הפו סקי ם שאם לא הזכי ר שם ה שינוי פ סו ל זהו כ שעקרו‬ ‫שאין הזגי ם ק בועי ם שי ד עו אי ך ל ק רו ת ל תו ר ה כ מו‬
‫שם הר א שון לג מ רי א״ כ ל א כ ת בו כ ל ל עיקר ה שם‬ ‫שאנו רואי ם ב עינינו בז מנינו ב ה ר ב ה מ קו מו ת ש אין‬
‫ב ה נ ט א ב ל ל פי מנ הגינו שאין עו ק רין שם הרא שון כ ל ל‬ ‫יו ד עי ם בין י מינ ם ל ש מ א ל ם ב ק רי א ת ה אי ש ב ע ליי תו‬
‫ורובא קורין או תו רק ב ש ם ז ה ל א נ ר ע שם זה מ ח ני נ א‬ ‫ל תו ר ה ו פ ע ם קו ר אין אותו כך ו פ ע ם כך ואין ל ה ע מי ד‬
‫ויש ל ה תיי ש ב בזד‪ .‬הרבה‪: .‬‬ ‫י סוד ע ל ק רי א ת ע ליי תו ל תו ר ה שם ה שינוי קוד ם‬
‫פ ן כ ת ב רבינו ה ר מ״ א ב ס עי׳ י״ ח מי שנ ש תנ ה ש מו‬ ‫ו א פי לו ב מ קו מו ת ה ב קי אי ם כ א מ ת הכי ק א מ רי ה פו ס קי ם‬
‫מ ח מ ת חו לי ויש לו כינוי מ ח מ ת שם ה שני כו ת כין‬ ‫ד שם ה שינוי עיק ר ו מ מיל א ד צ רי ך ליזהר ב ה תי מ תו‬
‫ה שם ה שני ע ם כינויו קידם שם הר א שון ואם יש לו כינוי‬ ‫שי ח תו ם א ת ה שם הז ה ל עי ק ר וכן הש״*} צריך ליז ה ר‬
‫נ״ כ מ ה מ ת שם הרא שון כו ת בין או תו ג״ כ ל בסוף‬ ‫לקוראו ל תו ר ה ב ש ם ז ה א מנ ם אם חו ת ם א״ ע ב ש ם‬
‫ואם נ ש תנ ה ש מו שני פ ע מי ם כו ת בין שם ה שלי שי‬ ‫ה קוד ם וקורץ או תו ל תו ר ה כ ש ם הקורם נ הי ד ל או שפיר‬
‫ה ח ל ה ו א ה״ כ ה שני ו א ח״ ב הר א שון וכו ת בין כ ל שם עם‬ ‫ע ב די מ״ ם כיון ד ע כ ״ פ הו א ע צ מו עקר א ת שם‬
‫כינוי שלו ע כ ״ ל בי או ר ד ב ריו ל פי מנ הג ם שעקרו שם‬ ‫ה שי טי שלו מ מי ל א ד ל א אזלינן כ ת ר שם ה שינוי כיון‬
‫הר א שון אך ה עו ל ם קורין איתו ברוב ב שם הר א שון‬ ‫ש ב ע צ מו ע ק רו) כנ ל ע״ ד( ‪:‬‬
‫ו מי עו ט ב שם ה שינוי דנ ת ב א ר ש כו ת בין שם ה שינוי‬ ‫פ ב כ ל אלו הדיני ם נ ת ב א רו ל פי מנ הג ם ש שינו שם‬
‫לעיקר ו על הרא שון ד מ ת ק רי ולכן אם יש כינוי ל שם‬ ‫ה חו לי מ מ ש א מנ ם ל פי מנ ה גינו ש מו פיפי ם שם‬
‫ה שינוי כו ת בין או תו ע ם כינויו ו א ח״ כ שם הרא שון ואש‬ ‫חד ש ע ל שם ה קוד ם שיקראו או תו ב ב׳ ש מו ת רכך אנו‬
‫נ ם ל הר א שון יש בינוי כו ת בין או תו ג״כ ל בסוף כ מו‬ ‫או מרים ב ת פ ל ת שינוי שם חו ל ה ל דונ מ א כ ש הי ה שמו‬
‫מי ש הי ה שמו י הו ד ה וכינויו לי ב ו שם ה שינוי הו א‬ ‫ר אובן ו הו סי פו לו שם ש מעון או מרי ם ויקרא שמו‬
‫דוב וכינויו ב ע ר כו ת בין דו ב ה מ כונ ה ב ע ר ד מ ת ק רי‬ ‫בי ש ר אל ש מ עון ראובן צריכים ל כ תו ב ב נ ט שני ה ש מו ת‬
‫י הוד ה המכונד‪ ,‬לי ב וכן בנ ש תנ ה ש מו שני פ ע מי ם כו ת בין‬ ‫בי ח ד ו א ם א ח' כ כול ם קו רין או תו רק ראובן ו ב ח תי מ תו‬
‫האהרון וכינויו ו א ח׳ כ ה שני וכינויו ו א ח״ ב הרא שון‬ ‫ו ע ליי תו ל תו ר ה הו א ב שני ה ם כו ת בין ש מ עון ר או בן‬
‫וכינויו ד ל עו ל ם שם האחרון עיקר ו בז ה אין ל כ תו ב ע ל‬ ‫ד מ ת ק רי ר אובן ואם כ ת ב ש מעון ד מ ת ק רי ר או בן פ סול‬
‫הר א שון וד מ ת ק רי כ מו מי שי ש לו שני כינוי ם שי ת ב א ר‬ ‫ואם כ ת ב ש מ עון ר אובן ולא כ ת ב ר מ ת ק רי ר אובן כ שר‬
‫ש כו ת בין ה מ כונ ה פ לוני וד‪,‬מכונה פ לוני דב שם ווד אי כן‬ ‫)ש״ג בשמ‪ 1‬ת שנשתנה סעי׳ ב'( ואם יש שקורין או תו‬
‫הוא דהכיגוי ם שיים ו אין ה א ח ד עוקר א ת חבירו א ב ל ב כ אן‬ ‫ב שני ה ש מו ת א פי לו ה ם מי עו ט א נ ׳ ל ד א' צ ל כ תו ב‬
‫דשם ה א ח רון עוקר א ת הרא שין אלא ש מ פני ש ע דיין קו ר אין‬ ‫ד מ ת ק רי כ ל ל ד כ מו שנ תב א ר ד שינוי שם חו לי אלים‬
‫איתו ה ר ב ה ב שם הר א שון ל א שייך ל כ תו ב ו מ ת ק רי אל א‬ ‫ל עניין ל ע שו ת או תו לעיק ר אף כ ש מי עו ט קורין או תו‬
‫רמתקרי כלו מ ר ב פי ה רב ה נקרא עדיין ב ש מו הקורם‬ ‫ב שם ה שינוי כ מו כן ל עניין זה ו א פ ש ר רמ״ מ ל כ ת ח ל ה‬
‫)ב״ש סקל׳׳ו( ו בל זה כ שקיראין אותו ב ש מו הר א שון א ב ל‬ ‫כו ת בין ד מ ת ק רי ראובן כיון ד רוב א קורין או תו כן ‪:‬‬
‫אם אין קוראין או תו א״ צ לכו תבו כ ל ל וכן אם ב שם‬ ‫פ ג כ ת ב א ה ד מ הג דו לי ם )שס סעי׳ י״א( א שה ש הי ה‬
‫כינויו קודאין או תו ושם הקוד ש נ ע ק ר מ מנו ש אין‬ ‫ש מ ה פ רי ד א ו מ ח מ ת חולי נ ש תנ ה שמד‪ .‬לשם‬
‫קודאין או תו בו ואינו חו ת ם ע צ מו בו ו אינו עו ל ה ע מו‬ ‫שרה פ רי ד א כ מנ ה ג ה מ קו מו ת שאין עוקרין שם הרא שון‬
‫ל תו ר ה אין כו ת בין שם הקוד ש הר א שון אל א שם כינויו‬ ‫אל א מו סי פין שם ו ע ת ה מ ק צ ת קורין פ רי ד א שרה‬
‫ב ל ב ד וכן ב כל ש מו תיו כיוצ א כזה )פפ״ת סקנ׳׳ג( ;‬ ‫ו מ קצ ת שרה פ רי ד א ו מ ק צ ת שרה ל ב ד ו מ קצ ת פ רי ד א‬
‫פ ז וכל זה הו א ל פי מנ הג ם אבל ל פי מנ ה גינו ש מו סי פין‬ ‫ל בד יש ל כ תו ב שרה פ רי ד א ד מ ת ק רי א פ רי ד א שרה‬
‫שם כמ״ ש וקוראין או תו ב שני ה ש מו ת ויש ל כל שם‬ ‫וד מ ת ק רי א פ רי ד א ע כ ״ ל ולי נ ר א ה די ש לכ תו ב ג׳׳ב‬
‫כינוי כו ת בין שני ה ש מו ת הקרש בי ח ד וג ם ה כינוי ם בי ח ד‬ ‫וד מ ת ק רי א שרה )ע״ש סי־׳ח שנתן שעס שא״צ לכתוב שרה‬
‫כ מו דו ב י הו ד ה המכונה‪ .‬ב ע ר לי ב ואם שינו שמו שני‬ ‫בפ״ע ולענ״ד אין השעם מסשיק ע״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫פ ע מי ם ו ה סי פו לו עו ד שם צ בי ה מ כונ ה היר ש וקוראין‬ ‫פ ד עו ד כ ת ב שם ד אם הרוב קוראין פ רי ד א שרה י ש‬
‫או הו ב של ש ה ש מו ת כו ת בין צבי דוב י הוד ה המכונה‪.‬‬ ‫ל כ תו ב פ רי ר א שרה וד מ ת ק רי א פ רי ד א ע כ׳ ל ולי‬
‫היר ש ב ע ר לי ב ואם שם א ח ד מ ה ם נשתק■ אין מזכירין‬ ‫נ ר א ה ד כיון ד מי עו ט א קורין שרה פ רי ד א יש ל כ תו ב‬
‫אותו ב ל ל כ מו שנ תכ א ר ו ב כ ל ה ש מו ת הד ן כן כמו‬ ‫לעיקר שרה פ רי ד א ד מ ת ק רי א פ רי ד א שרה כ ט״ ש ב ס עי׳‬
‫שי תב אר ב ס״ד ‪:‬‬ ‫פ ״ ב ד ל עניין זה ג״ ב אלי ם שינוי שם ה חולי ד מ ק די מין‬
‫פ ח כ ת בו ר בו תינו ב ע לי ה ש״ע כ ס עי׳ י׳ יוסף בן‬ ‫או תו אף אם רק ה מי עו ט קורין כן ‪:‬‬
‫ש מעון ש שינה ו כ ת ב יוסף בן ש מו אל פ סו ל ויש מי‬ ‫פ ה עו ד יר א ה לי ד ל פי מנ הגינו ש מו סי פין שם א פי לו‬
‫שאומר שאם נ ש א ת ל א ת צ א ודווקא אם הוחזק ב שם‬ ‫אם י ש שקורין אותה‪ .‬ב שני ה ש מו ת ורובא קורין‬
‫ה שני א ב ל בל או ה כי ת צ א עכ״ ל בי או ר הד ב רי ם ד ה טו ר‬ ‫או ת ה רק כ ש ם הקודם א ם ט ע ה ה מ ס ד ר ול א כ ת ב רק‬
‫מניא‬
‫מז ‪93‬‬ ‫השלת‬ ‫הלכות גיטץ סימן קנט‬ ‫עדיו‬
‫וישראל )תוס׳ ל״ד‪:‬ורא״ש ור״ן וכל מושקים( ואין כותבין‬ ‫מגיא מעשה שהיה באחר ששמו יומף גן שמעון ואביו‬
‫רק שם ישראל בלבר וי״א דזהי דווקא כשלא נשתקע‬ ‫נתר&ך וגיי ש להזכירו וקרא א״ע יוסף גן שמואל‬
‫עדיין שם ישראל ממנו שזוכרין שהיה לי שם זה אכל‬ ‫וגראה שכן היה שם אבי אגיו )פנ״י( ופסל הרא״ש‬
‫בנשר״קע אין כותבין שם ישראל )כ״י( וי׳ א דאפילו‬ ‫ד ל את הגט שהרואה אומר אחר מגרשה כי שם‬
‫בנשתקע כותבין )כס בכם מהרי״ק( דלא דמי לכל שם‬ ‫בעלה היה יוסף בן שמעון וזה יוסף בן שמואל עכ״ל‬
‫שנשתקע דבכאן הבל יודעים שהיה לו שם ישראל‬ ‫הטור ור״ל דאע״ג דשם האב איגו מעכב בגט כמ״ש‬
‫ואף שאין יודעים עתה איך היה שמו מ״ם בע״ב היה‬ ‫הטור מקורם מ״ם השיגוי פורל בו ולא אטרינן רכל‬
‫לו איזה שם והרואים יאמרו שמסתמא שם זה הנכתב‬ ‫שאיט מעבב אין השיטי פוסל דזהו רק בשינוי מקום‬
‫כהגט היה לו מקורם )תכו׳ רד׳ך בית די( ויש ^זי‬ ‫לידה וכיוצא בזה שאין הדבר ניכר לרבים אכל‬
‫שרכ‪-‬יע בזה דיכתבו שם ישראל ועל שם הכיתי‬ ‫שינוי שם האב שניכר לרבים השינוי פוסל כמ״ש סברא‬
‫דבתקרי)ג״פ הקכ״ד( וין עיקר דהא נם ככל נהפך‬ ‫זו במעי׳ ח' ע״ש ועוד טעטים כתבנו שם בזה ע״ש ‪:‬‬
‫פסק רכינו הנ״י במעי׳ ה׳ דאם כ תי שם כותי לעיקר‬ ‫פ ט ואע״ג דפסול זה אינו אלא מדרבנן כדמובח‬
‫ועל שם ישראל דמתק־י כשר וכ״ש להיפך אך העיקר‬ ‫מלשוט ובפסולא דרבנן קיי״ל בסי׳ ק״ן ראם‬
‫לרינא דאין חילוק כאן בין נשתקע ללא נשיתקע )ינ״נ‬ ‫נשאת לא תצא מ״ם הכא תצא דיש פסולי דרבנן‬
‫הט״ז סק״ו וכן הוא משקנת הכ״כ כ*‪,‬״י וכ״כ הת״נ( ‪:‬‬ ‫שהחמירו לומר דתצא כמ״ש במעי׳ י׳ ע״ש וכבר‬
‫צב מנהגינו בנהפך לכתוב שם ישראל וכל שום‬ ‫כתבנו בסעי׳ י״א דםוה אין ראיה דשיטי שם אביו‬
‫והניכא דאית ליה ואף שכבל גט אין ביתבין‬ ‫הוה רק מדרבנן די״ל דהיה דאורייתא ובכאן לא היה‬
‫וכל שום מ׳ ם בזה כותבין ואם יש לשם ישראל ביניי‬ ‫שיטי במזיד או בשוגג אלא שבכוונה החזיק שם אביו‬
‫כיתבין השם עם כינויו קודם וכל שום אכל אם כתב‬ ‫לשם אחר או שחתם עצמו על שם אבי אביו מפני‬
‫שם כותי וכל שום דאית ליה הגט פסול אמנם אם‬ ‫הבושה ואי קשיא דא״כ למה הנט פסול ולמה לא‬
‫כתב על שם ישראל דמתקרי כשר כיון שכחב שם‬ ‫נאמר דכשם שהאדם יכול לשנות שמו כמו כן יכול‬
‫ישראל מפורש ומי שאביו נהפך כשהבן כותב נם‬ ‫לשנות שם אביו אמנם דוודאי לא דמי דכל אדם על‬
‫א״צ לכתוב על שם אביו וכל שום דכיון שאינו מעכב‬ ‫שמו העצמי ביכולתו לשטתו ולהחליפו ולא לשגות‬
‫אין לנו לביישו )ש״ו ינ״ש( אמנם הסהרש״ל ומהר״ם‬ ‫שם אביו ולא מהני מה שהחזיון שם אביו לשם אחר‬
‫פדווא כתשו׳ בתבו שיש לכתוב וכל שום ולהודיע זה‬ ‫ולפיכך תצא ודעת היש מי שאומר דכיון שהוחזק‬
‫להמגרש וצ״ע לדינא )עפ״ת‪.‬סתי״ג(‬ ‫שם אביו בשינוי אם נשאת לא תצא והביאו תשו׳ מן‬
‫רש״י ז״ל שפסק בן )פב״י( !‬
‫צג נר בימים הקדמונים צריך לכתוב שמושל ישראל‬ ‫צ והנה ממה שכתבו דעה זו כשם יש מי שאומר‬
‫בן אברהם אבינו ולא יכתוב בן אברהם סתם‬ ‫נראה רהעיקר לדינא כדעה ראשונה אמנם חזינא‬
‫דיסברו שאביו שמו אברהם ואם לא כתב אבינו צריך‬ ‫ליה לרביט ה ב״י ב ת שו׳) סי׳ ס׳( שנשאל לפניו במעשה‬
‫לכתוב שהוא גר ואם לא עשה כן פסול )ב״ש שקל״ש(‬ ‫כזה והשיב דאם עדיין לא נשאת אפילו נתקדשה לאחר‬
‫וכתב רבינו הב״י במעי׳ ו׳ נר שבתב שם ניותו כשר‬ ‫אין םומבין על נ ט זה וכותב לה הראשון נם אחר‬
‫אפילו אם נשתקע ממנו ע כ׳ל ודבריו צריכים ביאור‬ ‫בשם האב האמיתי ורק אם נשאת םטכינן על דעה‬
‫דוודאי בשם זה כלבד א״א להב שירהגט אלא כוונתו‬ ‫זו ראם נצריכה נ ט מהראשון בע״כ תצא מהשני כדין‬
‫שכתב שם זה לעיקר ועל שם ישראל רמתקרי אמנם‬ ‫נשאת כאיסור א״א שתצא מזה ומזה ולכן מפני הכרח‬
‫מלשון הטור והש״ע משטע כפשוטו דבשם זה בלבד‬ ‫םמכיגן על דעה זו ע״ש אבל כאמת אנןקיי״ל דבכל‬
‫כשר ומקורו מתוספתא פ״ו רניטץ ששנינו שם נר‬ ‫פסול דרבנן מגרשה הראשון והיא יושבת תחת בעלה‬
‫ששינה שמו כשם כותי בשר וכן אתה אומר כגיורית‬ ‫כמ״ש הרמב״ם בפ״י וכ״כ הטור והש״ע בסי׳ ק״ן‬
‫עכ״ל והתום׳ שם והרא״ש שם הביאו היספתא זו אך‬ ‫ע״ש ולפ״ז נם בנשאת נותן לה הראשון נט אחר והיא‬
‫הרי״ף והרטב״ם לא הזכירוה דבאמת י״ל דאין הכוונה‬ ‫יושבת תחת בעלה )ג״פ ס׳׳ק נ״ב( ורבינו הב״י סתם‬
‫ששינו שמם בהגט בלבד אלא ששינו שמם נם קודם‬ ‫הדברים דהן אמת במעשה של הרא״ש אינו אלא‬
‫הגט וקמ״ל דביון שרצונם לקראם כשם זה כשר‬ ‫פסולא דרבנן אבל בש״ע כתב סתם ששינה שם‬
‫כשנכתב כן בהגט וכן פירשה אחד מהקדמונים בתשר‬ ‫אביו ויבול להיות ששינה במזיד ובזה אפשר להיות‬
‫)רד״ך בית ד׳( והכי משמע ממה ששנינו אח״כ כתוספתא‬ ‫פסול דאורייתא כמ״ש ולפי שאין דין זה ברור לכן‬
‫שם ניטין הכאין םסהד״י אע״פ ששמותיהן כשמות‬ ‫טסתם לה סתומי )כנ״ל(‪:‬‬
‫כותים כשירים מפני שישראל שבמדה״י שמותיהם‬ ‫צ א מי שנתהפך לכותי היה נראה לומר דכותבין שם‬
‫כשמות כותים עכ״ל אבל הטור והש״ע פירשוה כפשוטו‬ ‫ישראל לעיקר ועל שם כותי דמתקיי אך ר״ת‬
‫שרע בהנט כתב שם זה ויש כזה שאלה והרי בנהפך‬ ‫ד ל פסק שאין להזכיר שם זה בנם הנכתב כרת משה‬
‫פסול‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קנט‬ ‫ערוך‬ ‫‪94‬‬
‫שהיה אבי אביו כשר לשם אבי משפחה שהוא רהוק‬ ‫פסול אם כתב שם כותי ני'בד ולמה בגר כשר‬
‫מג' דורות פסיל ואם היו נקראין על שמו כלימו‬ ‫והתשובה היא דגר שכותכ שמו שהיה בי קודם שנעשה‬
‫שני* המשפחר‪ ,‬קבלו שם זה לכינוי משפחה ; ‪1‬פי‬ ‫ישראל אין תורת משה מונעו שי*א חייבה תורה לכ׳תי‬
‫העולם נקראים כן משפחת ליפשיץ וכדומה בהך‬ ‫שיתגייר טשא״ב בנהפך )נ׳י( ואפילו בגשתקע שם זה‬
‫דמתניתין כשר )ננ״ל( ן‬ ‫כשר לפי שידוע שבהכרח היה לו איזה שם קידם‬
‫צז אכל הרא״ש והר״ן ז׳ל כתבו בשם רבינו חננאל‬ ‫ש‪.‬ר״גייר ולא יאמרו שאחר הוא ולא דמי לכל שם‬
‫ורבינו תם ז׳ל דחניכת המשנה הוא עניי; אחר‬ ‫שנשתקע וכסכרא שכתבנו בסעי׳ צ׳א מיהו לדיגא‬
‫לגמרי משל הברייתא והמשנה מיירי בחניכה האיש‬ ‫וודאי חדבר קשה י‘הכשיר כשם הנשתקע ויותר מזה‬
‫והאשה עצמם והוה פירושו כחניכת השם שנתבאר‬ ‫תמוהה שרבינו הנ’י בעצמו בספרו הגדול דחה דבר‬
‫בסי׳ זה כמו טי ששמו יהודה וחניכתו ליב או דוב‬ ‫זה ובש״ע סתם הדברים והכשיר וצ״ע ‪:‬‬
‫וחניכתו בער וכן חניכת שם האשה כמו ששמה מרים‬ ‫צד שנו חכמים במשנה )ש״ז ‪ ( :‬כתכ חניכתו וחניכתה‬
‫וחנינתה מריאשא או מיר־ש וכיוצא בזה ולפ״ז י״ל‬ ‫כשר והרמב״ם בפ״ג והש׳׳ע סעי׳ א׳ העתיקו‬
‫ד^דינא לא פליני והכל מידים שחניכת האיש עצטו‬ ‫הדברים כהווייתן ולא פירשו כלום סה היא החניכא‬
‫כותכין לכתחלה וחניכת משפחה אינה אלא בדיעבד‬ ‫ומבואר מלשון זה דרק בדיעבד כשר ויש טרביתינו‬
‫)יענ׳ש שי־ךא( וכן מונח מהטור ע׳ש )ומ׳ש סגי ר״ל‬ ‫דס׳׳ל דנם לכתחלה כשר כחניכתו וחניכתה )תוש׳‬
‫בדיעכד( ‪:‬‬ ‫ל״ד ‪ :‬ורא״ש ור״ן פ״נ‪ 1‬נשם ר״ת ו ר׳ ה( משום רנורסים‬
‫צה ומסתימת לשון הימב״ם זיל מוכח דמפרש נ״כ‬ ‫במשנה כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי‬
‫חניכת האיש עצמו וכ״ב להדיא בפי׳ המשנה‬ ‫הדעת שבירושלים כותבים וזהו נירסת הירושלימי ע״ש‬
‫ע׳ש )עכ׳י יג״פ( ולא מכשיר נם זה רק בדיעבד ויש‬ ‫דמבואר דנקיי הרעת היו חותטין כן לכתהלה אבל‬
‫מי שאומר שהרמב״ם מכשיר לכתחלה )תוי״ש פ״ש מ״ה(‬ ‫בנירסא שלגו כתוב הך דנקיי הרעת מקודם ואעניין‬
‫ולפי סננו! לשונו מוכח כן ע׳ש ורבינו הב״י תמה‬ ‫אחר קאי ע״ש וזהו גירסת הרמב״ם ולפיכך פסק דרק‬
‫עליו בספרו הגדול שלא הזכיר כלל הך דחניכת משפחה‬ ‫בדיעבד כשר ‪:‬‬
‫ער נ׳ דורות ע״ש ותמיהה זו עצמה יש לתמעז נם‬ ‫צה ומה היא חניכא פירש״י שם לווי של המשפחה‬
‫עליו שלא הזכיר זה כלל בש׳ע ויראה לי דהנה רבינו‬ ‫כולהו עכ״ל ור״ל כגון שכינוי משפחתו ליפשיץ‬
‫הב׳י הקשה על חניכת המשפחה עד ג׳ רודות ולא‬ ‫וכינוי משפחתה שפירא וכתבו איש ממשפחת ליפשיץ‬
‫יותר הא אדרבא כל שהוחזקו דורות הרבה חשיכא‬ ‫גירש אשה ממשפחת שפירא ולא הזכירו שמם המיוחד‬
‫חניכא טפי ונדחק מאד בזה ולכן השמיט זה ואם כי‬ ‫כלל ובהנט היה כתוב אנא ממשפחת ליפשיץ העומד‬
‫בסעי׳ צ״ו ישבנו הדברים על נכון לא ניחא ליה בזה‬ ‫וכו׳ פטרית אנת אנתתי ממשפחת שפירא ונתגרשה‬
‫וכדעת הרמנ״ם ז׳׳ל נ״ל דהנה בסעי׳ צ״ה כתבט‬ ‫בע״ם דאל״ב מה אגו יודעים איזו מן הםישפחה נירש‬
‫דמיירי שלא כתב שמו כלל ורק חניכת המשפחה‬ ‫)מרדכי רפ״ג( ולפירוש זה פירושו של חניכא שבמשנה‬
‫ע’ש ואמת שכן כתב המרדכי ברפ׳׳ג אכל יש‬ ‫הוי כברייתא שבנם׳ )פ״ח ‪ ( .‬ששנינו שם ת׳ר חניכת‬
‫מראשונים שפירשו דמיירי שכתב נם שמו אלא‬ ‫אבות בגיטין ער עשרה חרות ר״ש בן אלעזר אומר‬
‫שנמקום בן פלוני כתב חניכת זקינו שהיה גדול הטשפהה‬ ‫עד ג׳ דורות ופסקו הרי״ף והרא׳ש כר״ש בן אלעזר‬
‫וער ג׳ דורות כשר ומכאן ואילך הוה כשינוי השם‬ ‫דקרא טםייע ליה כי תוליד בנים ובני בנים ע״ש וכך‬
‫ופסול )ש׳ג פ״ד כשש ריא״!( ולהרמב״ם םפוקי טספקא‬ ‫שנינו בתוספתא ) פיו( כתב לשם אבי אביו כשר לשם‬
‫ליה לפיכך לא כתבו כלל עוד אפשר לומר דס״ל‬ ‫אבי משפחה פסול אם היו נקראין על שמו כשר עכ״ל‪:‬‬
‫כמ׳ש בסעי׳ צ״ו דלא מיידי בחניכת המשפחה אלא‬ ‫צו ומ״ט ניל רא״א לומר אפילו לפירש״י דהמשנה‬
‫שם זקינו שהיה ידוע וניכר וכתב מזרע פלוני וכרטשמע‬ ‫והברייתא אחת הן רהא נשם לווי של המשפחח‬
‫מתוספתא שהבאנו ולכן כיון שבזטה״ז אין מדרך כלל‬ ‫כולה כמו משפחת ליפשיץ שכתבנו לא שייך לחלק‬
‫לכתוב כן ואין זה סימן בימינו לכך לא כתב לרין‬ ‫ברורות שהרי כל הדורות כינוים שוה כידוע אלא וודאי‬
‫זה כלל‪:‬‬ ‫דהברייחא הוא עניין אחר דלא מיירי בשם לווי של‬
‫צט אין כותכין בנט רב או חכם או נשיא אפילו היה‬ ‫המשפחה כולה שכולם נקראים כן אלא כנון שהיה‬
‫הוא או אביו כן וכן אביה ולא מיבעיא שעל‬ ‫לראש המשפחה שם ידוע וניכר לכל העולם כנון‬
‫עצמו אינו כותב כיו! שהגט הוא לשון הבעל אין דרך‬ ‫שהיה חכם או עשיר וכתב בנט אנא מזרע פלוני‬
‫האדם לכנות א״ע כתואר כבוד אלא אפילו על שם‬ ‫העומד ום״ל לת״ק רעד עשרה דורות ניכר הדבר‬
‫האב אין כותכין אלא השם בלבד פלוני בן פלוני וכן‬ ‫ורשנ׳א ם״ל דיותר מג׳ דורות אין הדבר ניכר וגירש‬
‫אין כותבין כן הקרוש אפילו היה קדוש ו;הרנ ער‬ ‫בע״ם כט״ש ולפ״ז מדוקדק לשון התוכפר]א שהבאנו‬
‫קדושת שמו יתברך דאין כותבין שום תואר בגט אמנם‬ ‫שאם כתב לשם אני אביו כלומר מורע פלוני הידוע‬
‫כדיעגד‬
‫מ ח ‪98‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קכפו‬ ‫ערוך‬
‫אחר דאין מקפירין בל כך בשמות האבות לעניין‬ ‫בדיעבד אם כתב פלוני החבם או ה*ב או הנשיא כ עי‬
‫כינוייהם )ב״ש סיץ״ד( ורע שהדבר פשוט שכותכץ‬ ‫ולא םיבעיא אם האםת בן הוא אלא אפילי אינו כר‬
‫בהן ולוי אצל שם האב וא״צ לכתוב עליו בפ״ע ועל‬ ‫הבי ואין קירין אותי כן ס״ם חנט כשר ביון שכתב‬
‫אביו בפ״ע רמטילא ביון שאביו בהן או לוי גם הוא‬ ‫שטו בפירוש ואפילו על שטו כשר )נ״מ להדיא מש״מ‬
‫כן)שם( ‪5‬‬ ‫סכי׳ ז׳{ ולא חיישינן שיאכןרו שיש לו שני שטית ואין‬
‫מ ב אם כתבו כהן על מי שאיגו כהן ובן לוי על טי‬ ‫זה המגרש דרכל יבינו שירצה לתאר א״ע כן וטי יטחה‬
‫׳ שאינו לוי הדבר פשוט שהגט הוא פסול ואע״ג‬ ‫כידו וטצינו בגם׳ שיבול להיות שיתאר הא‪.‬ים א״ע כן‬
‫רכל דבר שא״צ לכתוב אין השינוי מעכב אך כבר‬ ‫)ספ״ז דפשהים(‪S‬‬
‫נתבאר בסעי׳ ח׳ דלא אטרינן כן רק ברבר שאין‬ ‫‪ p‬ויש טי ששאל בזה שיאלה דהרי טצינו בגם' )נתובויז‬
‫השינוי ניכר לרבים טשא״ב בזה דפשיטא שיאמרו‬ ‫י ס״ה ‪ ( :‬דהוא דא״ל נכסי לטוביה וכי׳ אמר טוביה‬
‫שאחר הוא וגם באבי האשה אם כתבו כהן או לוי‬ ‫ואהא רב טוביה לנזוביה אטד לרב טוביה לא אטר‬
‫ואינו בן הגט פסול אפילו בשעת הדחק וכן הכריעו‬ ‫)‪1‬הו נייגת הנ״ש סזי״ג( ולפיז נראה רמי שראיי לכתוב‬
‫גדולי עולם )נוב״י סי׳ ‪0‬״‪ p‬והגרע׳׳א סי׳ קש״ז( ויש‬
‫עליו רב הוי שינוי השם ב^א רב ויש מי שפסק כן‬
‫טי שדעתו טטה להבשיר בשעת הדחק )עס״ת סקנ״א(‬ ‫)ש״ג ס״ת מינוין( ואין זה שאלה בלל וחזינן לכל הדורות‬
‫שלא נהגי כן בגיטין גם על שם האב וכן עיקר שהרי‬
‫כהך דטיביה אטרינן שם ואי אינש דניים כיה כ^יטר ק ג וכתב רבינו הרמ״א בסעי׳ ז׳ ואם יש ספק אם‬
‫גיטין עכ״ל והנח‬ ‫רגיל עטי קירא אותו בלא שם רב ע״ש וטי רגיל י הוא כהן או לא יש ליתן שני‬
‫יותר ככן עם אביו והגט היא לשון הבעל ו<זין לומר במגרש עצמו לא שייך ספק שהרי אין לך ארם טישרזזל‬
‫דאדרבא דהכן כיון שהיא כחוייב בככוד אביו וודאי שאינו יודע זה אלא הכוונת על אבי האשה שאינה‬
‫דצריך לקרותו רב א״א ליטר כן שהרי טצינו בש״ם יודעת אם אביה כהן אם לאו והגה טםתטא אין‬
‫שלא היי מכנים לאביהם בשם תיאר רק בשרם העצמי לחשיש דרוב בגי אדם אינם כהגים ולוים ורק כוונתו‬
‫בפשחים )קי״ג ‪ ( .‬אני או מי ליוחי אבא ובגיטין )י׳ד ‪ ( :‬כשאומרים שנדמה שהוא בהן או לוי ואין הדבר ברור‬
‫בר׳ רוסתאי ברי ינאי שאטר טי נ תן לינאי אבא בר שאז יש לכתוב שני גיטין והיה כמגרש עצמו כשאירע‬
‫כמיתי־ובב״ב )נ״ו;( א״ר יוסי כשהלך אבא חלפתא שאינו יודע על בירור ונדמה לו שהוא כהן או לוי‬
‫ובי׳ לייסוד תירה ובן ראינו להרטב״ם ז״ל בהקדמתו )וכ״נ הס״ז סקי״א ועס׳ת סקי׳׳!( עוד כתב שאין כותבין‬
‫להבורי הנדול ובהקדמתו לפי׳ הטשניית ובסופי שחתם בגט פלוני בר פלוני אלא פלוני בן פלוני ענ״ל משום‬
‫א׳יע משה כן פיימין אף שהיה אכיי גדיל בתורה דבר יש לפרשלשון חוץ )כ׳׳ש( ובדיעבד אינו מעכב‬
‫שהרי הביאי בפי״א כשחיטה דין י׳ ע״ש הרי מפורש אף אם עדיין לא ניתן הגט שהרי רוב לשון הגט הוא‬
‫רדרך הכביד היא לאפר על אביו רק שטו העצמי לשון ארמית ובארמית כותבין בר ורק לכתחלה יש‬
‫לחוש קצת)ג׳ל(‬ ‫בלבד אטנם לסימן בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת‬
‫אם אביו רב והשני איני רב יש לכתוב בהרב )נ״ש ק ד אם המגרש כהן או לוי ויש לאביו כינוי יכתוב‬
‫׳ הכהן או הלוי קודם הכינוי כ טן פלוני בן‬ ‫שש ינ״ש( ומ״ט לא שטענו מעולם שיכתבו כן ‪5‬‬
‫ק א מעיקר הדין א״צ לכתיב כהן אי לוי ומוכח בש״ם יהודה הכהן או הלוי המכונה ליב וכן באבי האשה‬
‫׳ )כ*ב ק ע׳נ ‪ ( .‬דבזמן התנאים לא נהנו לכתוב והטעם דאם יכתובו כן י היו ה המכונה ליב הכהן‬
‫בשטרות כהן אם לא להבדילו מאחר ששמו כשמו יאמרו דבינוי הוא ליב הכהן ולכן יכתוב את הכהן‬
‫האמנם מנהג פשוט בבל המדינית לכתוב כהן או לוי אחר שטו הקדש וזה אין לחוששהביניי יתרחק מעצם‬
‫ונם על אבי האשה כותבין אם הוא כהן או לוי וקצת השם דכה״ג מצינו בפסוק ויקחו את לוט ואת רכושו‬
‫משמע בש״ם )כתובות נ״ד ‪ ( :‬שנזטי האמוראים כתבו בן אחי אברם אבל אם יש לו שני שמות שכותבין‬
‫כהן בשטר וכיון שהמנהג פשיט לכתוב אם לא כתבו על אחר דמהקרי יכתוב הכהן אח״כ דאין לחוש‬
‫י״א רפ סול דטאחר שנהגו לכיתבו ובכאן לא כתבו שיאמרו רמתקרי כך דהא כאמת מתקרי כך אבל‬
‫יאמרו שאחר הוא ויש טבשירים דכיון דא״צ לכתיב כינוי לא שייך בזה ויראה לי דנם נ כי טי אם כתבו‬
‫מעיקר הדין לא יתלו באחר וההכרעה לרינא הוא דאם אח״כ וכבר ניתן הגט א״צ לכתוב גט אחר אף שאיט‬
‫המגרש כהן או לוי ולא כתבו אפילו ניתן הגט אם שעת הדחק וכן אם הוא שעת הרחק א״צ לכתוב נ ס‬
‫אפשר ליחן גט אחר נוחנין אא״כ הוא שעת הרחק אחר אף אם עדיין לא ני חן הגט רתששא קלה היא‬
‫)ונ״מ כנ״י ע״ש( ‪:‬‬ ‫שא״א ליתן גם אחר ובכה״ג גם אם עדיין לא ניתן‬
‫ה ה כתבו רבותינו נ ע לי הש״ע סעי׳ י׳׳ט דיש טי‬ ‫הגט כשהוא שעת הדחק שא״א לכתיב גט אחר גוחן‬
‫׳ שאימר שכשנותן שגי גיטין לאשר‪ .‬לא יחן‬ ‫לה גט זה אמנם באבי האשה כשהוא בהן או לוי ולא‬
‫כ חנו אס רק ניחן הגט כשר אף כשאפשר לנ תוג גט שניהם כג ת אחת אלא נזה אחר זה ואין לתת שגי‬
‫יי ט ץ‬
‫השלדזן‬ ‫הלכות נימין סיק קכט‬ ‫ערוך‬ ‫‪96‬‬
‫גם מגרשה מ״ם מה בכך הלא םם״נ מתגרשת באחר‬ ‫גיטין אלא מדוחק ויתן אותו גט שנראה לו לרב יותר‬
‫מהם )ג׳פ סקק׳׳ד( וראיה מבוררת מדיגא דשנים ששלחו‬ ‫כשר נתחלה עם כל שאלותיו וקריאתו נפרד הנט‬
‫שני גיטין ונתערבו שהבאנו ועוד דבנט שכ׳׳ם באומר‬ ‫ואח״ב יתן השגי ג״כ בסדר הגט ויאמר לעיטדים‬
‫הרי זה גיטך מהיום אם מתי דלכי טיית הוה גיטא‬ ‫בשעת הנתינה טעם למה נותן שני גיטין ויאמר לבעל‬
‫דהבעל אינו יורע כנתינת הגט מתי יחול הנט ועכ׳׳ז‬ ‫שיבוין לגרשה בכל אחר מן הגיטין ואם נתן שניהם‬
‫לא חיישינן לברירה וק״ו בכה׳׳ג שיודע שמגרשה באחת‬ ‫בזד‪ .‬אחר זה בסדר אחד כשר עכ״ל ;‬
‫מהם אלא שאינו יודע איזו הוא עיקרו של גט )ע״ש‬ ‫ק ו ביאור הדברים שליתן שני גיטין בכת אחת יש‬
‫סקי‪,‬׳ו ומוכי״ת סי׳ קי״ט( אך באמת הקשו הראשונים‬ ‫י כסה חששות האחת רשמא יכוין לגרשה בהגט‬
‫על הך רמהיום אם מתי למה אין כאן חשש ברירה‬ ‫שאינו עיקר מדינא)כ״י בשם הרי״ו( והשגית משום חשש‬
‫יתרצו רברבר העומד להתברר משעה ראשונה שהרי‬ ‫ברירה דהא קיי״ל בדאורייתא אין ברירה וכיון שלא‬
‫תנרר מתי ימות לא שייך בזה ברירה )ר׳ן פ׳ג נשס‬ ‫הוברר בשעת גתינת הגט באיזו מתגרשת יש לחוש‬
‫התום׳( ויש שתרצו רכרירה לא שייך רק על שגי‬ ‫לברירה )רמ״א כתשו' סי׳ פ״ד אות כ״נ( והשלישית‬
‫דברים אבל בתנאי על דבר אחד אפילו למאן דלית‬ ‫דר‪.‬תוס׳ כתבו בסוטה )י״ת ‪ ( .‬ראפור לגרש בשני גיטין‬
‫ליה ברירה מהני)שס נשם רמב״ן( ולפ׳ז בכאן שהם‬ ‫דספר אחר אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים )שס(‬
‫שני דברים ולא יתברר לעולם שייך חששא דברירה‬ ‫וזה שכתבו שאין ליתן שני גיטין אלא מדוחק משום‬
‫אמנם באמת כיון דממ״ג מגורשת באחד מד‪,‬ם לא שייך‬ ‫דבנתינת שני ניטין אפילו כזה אח׳׳ז יש חשש דהא‬
‫כלל ברירה דהא כשעת נתינה מתבררת שבאחד מד‪.‬ם‬ ‫עירי המסירה לא ידעי בהי מינייהו מגרשה וחששא‬
‫מתגרשת )שס( ובסברא זו הובא בהפוסקים )כ׳מ פ״ד‬ ‫כזו יש בגט׳)ס״ו ‪ ( :‬בשנים ששלחו שני גיטין וגתערכו‬
‫מה׳ תע״ש הל׳ ש״ו נשם הרי׳׳ר‪ ,‬ע״ש( ויש מי שחשש‬ ‫דנותן שניהם לזו ושניהם לזו ואמר ר׳ יי־מיה דלר״א‬
‫כשני גיטין בבת אחת מטעם חצי^יה )ב״ח( ואינו טובן‬ ‫דאמר ע״ם כרתי איגו מועיל דהא לא ידעי בהי‬
‫דהא מין במינו אינו חוצץ ועוד דהא מקבלת שניהן‬ ‫מינייהו מגרשה ואין זה נתינה מבודדת ואנן בעינן‬
‫בשתי ידיה והכשר דבוק לאחת מידיה ואמו אם תקבל‬ ‫נתינה לשמה ואע״ג דאביי רחד‪ ,‬זה ואמר דלא בעינן‬
‫ביד אחת וינוח על כף ירה לא הוה גט וגם אם תקבל‬ ‫רק כתיבה לשמה ולא נתינה לשמה והבי קיי״ל כמ״ש‬
‫ביד אחת הלא הכשר נסמך ג״כ לאצבעותיה שהדי‬ ‫בסי׳ קל״ב ט״ם בניטין גם ו‪1‬ז״ל חששו לכל הדעות‬
‫נוט^ת באצבעותיה שני הגיטין ובע״ב נסמך לאחר‬ ‫ויש לחוש לדעת ר״י ולפיכך אין ליתן שני גיטין‬
‫מהאצבעות אם לא שנאמר שמא יניהם הבעל על כף‬ ‫אלא מדוחק ואם ביכולת לצאת בגט אהד טח טיב ‪:‬‬
‫ירה והתחתון על היד המיגחיהיר‪,‬זה שאינו בהכשר גמור ‪:‬‬ ‫ק ז והנה על כל החששות יש ל חן דחששא ראשונה‬
‫ק ט וגם עיקר ההתרחקות משני גיטין מטעם דע׳׳ם‬ ‫שמא יכוין לגרשה במה שאינו עיקר טדינא זהו‬
‫י לא ידעי בהי טיגי'ר‪.‬ו מגרשה מלבד שאין הלבה‬ ‫שייך בנותן שני גיטין בסתם אכל כל נותן שני גיטין‬
‫כן כט׳׳ש עוד לא דמי לשני גיטין משני אנשים‬ ‫מבאר בפירוש שדעתו לגרשה בהנט שהוא עיקר‬
‫שנתערבו שהאחר שאינו שלו לא נכתב לשמו ולשיטה‬ ‫מריגא ואין שום חשש בזה ולכן גם החששא השלישית‬
‫משא״ב כאן ששניהם נכתבו לשימו ולשמר‪ .‬אלא שיש‬ ‫דשנים ושלשה ספרים אין כאן דזהו במכוין לפטור‬
‫ספק בהשמות יכיוצא בזר‪ .‬הי׳א ־דוע לר‪.‬ע״מ שבשני‬ ‫בשניהם אבל זה שאוטר מפורש שמכוין לפוטרה באחת‬
‫גיטין אלו מגורשת וודאי ושניהם שייכים לר‪ .‬אלא‬ ‫םר‪.‬ם אין זה כגדר שנים ושלשה ספרים אמנם י״ל‬
‫דעיקר הגירושין חייל בהגט שנכתב ע'פ ההלכר‪ .‬סוף‬ ‫דחיישינן שפא ישכח הרב המסדר לאטד לו שיאמר‬
‫דבר דווראי הטעמים חלושים הם האמנם כיון שרבותינו‬ ‫שטבוין לפוטרה באחת מהם ואף שהיא חששא רחוקר‪,‬‬
‫בעלי הש׳׳ע חששו לזה א׳׳א לעכור על דבריהם ‪:‬‬ ‫מ״ם יש לחוש אך גם בכה׳ג לא שייך חששא דשנים‬
‫קי ולכן כתכו שמתחלה יהן הגט• הנראה יותר כשד‬ ‫ושלשה ספרים כיון דרק אחר מהם כשר רק רי״ל דע’ פ‬
‫עם כל שאלותיו עד גמירא דאל״ב אכתי קודם‬ ‫הרוב מן התורה שניהם כשרים והדר החשש למקומו‬
‫גמרו של גט אנו נופלים באיזה מהחששיות שנתבאר‬ ‫אמנם ככר כתבנו בסי׳ קכ״ב דהרמכ״ם לא ם'ל הך‬
‫ולכן גומר האחד ומתחיל בהשני וזה אין לחוש דכשנותן‬ ‫דשנים ושלשה ספרים שהרי לא הביא דין זה ככל הל׳‬
‫הגט השני הרי ביטל את הגט הראשון דבאטת אין‬ ‫גירושין וטעמו בארנו שם ז‬
‫כיד הבעל כח לבטל גט אחר נתינתו ליד האשה‬ ‫ק ח וחששא דברירה ג׳׳כ לא שייך שהרי א'צ נתינה‬
‫ולכן בגט ע״י שליח וודאי הדבר קשר‪ .‬לשלוח ע״י‬ ‫י לשמה כט״ש ונותן לה שניהם ומגרשה בזה שהוא‬
‫שני גיטין דטיחזי כביטול גט ונם אין לחוש שד‪.‬רב‬ ‫בהכשר גמור וכמה מצות יש שמפני הספק עושים‬
‫בעצמו כשמסרר את ־־נט השגי הוה כפוסל גט הראשון‬ ‫שניהם ומכוונים לצאת באחת מהם כמו המגיחין שני‬
‫דהרב ביודאי אין לו לומר שהראשון פסול הוא אלו‬ ‫זוגי תפילין בבת אחת כט׳׳ש כא״ח סי׳ ל״ר שמכוין‬
‫שיש לו חשש ושפק לפיכך ססדר גט חשד י‬ ‫לצאת באחת מהם ע״ש ואע״ג דחבע ' אינו יודע באיזה‬
‫גיעו‬
‫מ ט ‪»7‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ םיק קכט‬ ‫עדיו‬
‫קיג מי שיש לו שני שמות עבריים ולכל שם כי טי‬ ‫קיא ויש םהגדולים שהופיפו הקנה שבה מ ה דהא‬
‫כמו ששטו יהודה דוב וכיטיו ליב בעד כותבין‬ ‫י‬ ‫נס לפי פסק ה ש׳ע נשארו איזה חששות דאם‬
‫יהודה דוב ה ט מנ ה ליב כעד וכן כל כיוצא בזה ואם‬ ‫הבעל יודע סתחלה שעליו לתת שני גיסץ א‪ :‬תי לא‬
‫רק לשם אחד יש כינוי כמו מי ששמו משה יהודה‬ ‫יוברר אצלו במה מגרשה ולכן הנהיגו שלא להודיע‬
‫וקודין אותו משה ליב יש טי שאומר שבותבין משח‬ ‫לא להבעל ולא להעדים והם*י«ר שצריך שני נימין אלא‬
‫יהודה המכונה ליב )נ״ש סקכ״י( וחלקו עליו בזח‬ ‫יסדר גט אחד כד״ת ואח״ב יאמר להם הנה ראיתי‬
‫דהמבונה אינו על השם אלא על האדם ואיב איך‬ ‫בגט הזה איזה חשש ע״כ מוג הדבר לכתוב גט אחר‬
‫נכתוב המכונה ליב והרי קירין אותו משה ליב אלא‬ ‫ובזה יסולקו כל החששות )ג'פ פקק״ז ונוב״י פי׳ ‪5‬׳(‬
‫דצריך להזכיר שניהם וממילא דא״א לכתוב הנמונח‬ ‫והגם שיש לחוש שיאמר הכעל אלו ידעתי שעלי לתת‬
‫כיון שיש שם עברי ג״ב אלא יכתוב משה יהודה‬ ‫גם אחר לא הייתי מגרשה )יהג״‪ 5‬בס הכש לזה( אמנם‬
‫דמתקרי משה ליב ובן עיקר לריגא )נוגי״ת פי׳> ‪ t‬״‪ p‬זת״ג‬ ‫אין זה חששא כלל שהרי כשמטדר לו הרב נט השני‬
‫זע״ג בל״ש שי‪,‬׳׳ז( וכן כל כיוצא בזה אא״כ אין קורין‬ ‫הרי אומר הבעל שנותן לה מרצון ובביטול מודעות‬
‫אותו רק בשם ליב אז יש לכתוב המכונה ליב ‪:‬‬ ‫ואיך יערער אה״ב ואם אולי באמת לא יתרצה הכעל‬
‫קיד מי די ש לו שני שטות מתולדתו וכך עולה‬ ‫ליתן גט שני אז בהכרח יראה הרב המסדר לרצותו‬
‫לתורה וחותם אלא שבפי העולם נקרא רק‬ ‫י‬ ‫בריצוי כסף או בריצוי דברים עד שי‪^,‬צה ואם לאו‬
‫באחד כמו ששמו אברהם יצחק וקורין לו רק אברוש‬ ‫הלא לא יסדר לו בע״ב ואם באגי לחוש שהאשה לא‬
‫בותבין אברהם יצחק דמתקרי אברהם ובדיעבד אם לא‬ ‫תיבל להגשא הרי כיון רבה שיהעיקר לדיגא סידר‬
‫כתב דמתקרי בלל אלא אכרהם יצחק ג״ב כשר וכן‬ ‫מקידם אם יתעקש הבעל נתירגד‪ ,‬בהנט הראשון במו‬
‫אם כתב רק אברהם לכד נ״ב כשר אם כולם קורץ‬ ‫שאגו חוששין לכל תקנות עגוגות ולכן נ״ל דבוודאי‬
‫אותו רק אברהם ולא נרע מהניכא אבל אם רק מקצת‬ ‫יש להרחיק עצמו מסידור שני גיביין יכשיבא ההכרח‬
‫קורין אותו בשם אחד לבד פטול אם כתב רק אכרהם‬ ‫יעשה במ״ש שלא לגלות מקודם צורך הנט העזני‬
‫ובכה״ג א״צ לכתוב כלל דמתקרי )ס׳׳ג נל״ש סעי׳ כי(‬ ‫ולסדר סקורס הגט הנראה יותר עיקר לדיגא ואח״ב‬
‫ואם להיפך שנקרא בשני שמות ועולה לתורה בשם‬ ‫יסדר הגם השני ברצון הבעל‪5‬‬
‫אחד יש לכתוב אברהם דמתקרי אברהם יצחק‬
‫)בס שעי׳ ג׳( )ומ׳׳ש שם שיכול לכתוב גם אברהם יצחק‬ ‫קיב בענייני שמות וכינויים כבר נתבאר שעל שם‬
‫דמתקיי אברהם לא גהירא דמהקרי אימ אלא מה שגקרא‬ ‫קדש בותבץ רמתקרי ולאו דווקא שבלה״ק אלא‬ ‫י‬
‫בסי העולם( ‪:‬‬ ‫כל שהוא שם עברי הנמצא בתנ״ך ובנם׳ כותבין‬
‫מ ט ו מי ששטו בעליית התורה יחיאל אברהם ונק‪-‬א‬ ‫דמהקרי ועל שם לעז כותבין המכונה ובשם האשה‬
‫בפי כל טיכל אברהם וכן בעולה לתורה בשם‬ ‫י‬ ‫דמתקריא והמכונה בקמץ ו אין‪.‬נ״ ם במכונה בכתיבה‬
‫יהודה טשה ונקרא ליב משה צריך לכתוב יחיאל‬ ‫בין איש לאשה אלא בקריאה לזו בקמין ולזה בסגול‬
‫אברהם דמתקרי מיכל אנרהם וכן יהודה םשה דמתקרי‬ ‫ואס כתבו רק הכינוי כלבד כלא שם העברי כשר‬
‫ליב משה ובן כל כיוצא בזה ואין מקדיטץ שם הקדש‬ ‫דעל זה שנינו כתב חניכתו והגיכתה כשר ולהרבה‬
‫לשם הלעז כיון שנקרא עם שס של לעז תחלה )שם‬ ‫מרבותיט גם לכתחלה כשר ולכן המנהג במקום שיש‬
‫סעי׳ ז׳( וטי שנקרא בפי כל יהודה ליב וכך הוא חותם‬ ‫קצת ספק כשם הקדש כמו מי ששמו ליב ושמו העברי‬
‫ולתורה עולה רק בשם יהודה לכתחלה יש לכתוב‬ ‫אין ידוע אם יהודה אם אריה כותכין רק הביטי בלבד‬
‫יהודה דטתקרי יהודה ליב ובדיעבד כשכתב יהודה‬ ‫ובן עשו כמה גדולים אמנם זה שכשר בהביטי כלבד‬
‫לבד והוא שעת הרחק או שכבר ניחן הנם יש להכשיר‬ ‫זהו בבינוי שכולם קוראים אותו כך כמ״ש הטור וז״ל‬
‫)שם שעי׳ ח׳( וסי שא״א להכיר איך קודאין אותו העולם‬ ‫ואם חניכתו ידוע וניכרת בכל מקום והבל קורין אותו‬
‫כמו מי ששטו אלחנן זאב ובפי העולם נקרא חגן ואם‬ ‫בה אלא כשחוחם כשטר או קורא בספר קורין אותו‬
‫היינו יודעים שקורין אותו כן פשוט הוא שיש לכתוב‬ ‫כשם המובהק אז פגי בחניכא להוד אפילו לבתחלה‬
‫דמתקרי חגן אבל אם א״א להכיר אם קורין אותו חנן‬ ‫עב״ל ואפילו בדיעבד לא מכשרינן בדחניכא בלבד‬
‫או חנה אין לכתוב כלל דטתקרי אלא אלחנן ואב‬ ‫אם אין רובם קוראין אוהו כך ומורגל הרבה בחניבא‬
‫כיון שכך עולה לתורה וחותם א׳׳ע כן )שם סעי׳ י׳(‬ ‫זו כמ״ש הראב״ד ז״ל בפ״ג על מ״ש הרמב״ם ז״ל כתב‬
‫דכלל גדול הוא שיותר יש להכניס א״ע בספק חסרון‬ ‫חניכתו וחניכתה כשר כתב הוא וז״ל ווצא שיהא רגיל‬
‫סבספק שיטי שזה פוסל חה איט פוסל ‪:‬‬ ‫באותה חגיכא יותר עכ״ל אבל כשבותכין שם העברי‬
‫ס ט ז מעשה באחד שהיה שמו יהושע וכיטיו העשיל‬ ‫כותבין הסכינה או דמחקרי אף אם המיעוט קורין אותו‬
‫ובן עולה לתורה וחותם א״ע כן רק בנערותו‬ ‫י‬ ‫‪-‬כך כדמוכח מההיא דרובא שרה ופורתא סרים שנגם*‬
‫טעו קצת ל^־ותו חירשל וכן עד היום מקצ^ן >ךרין‬ ‫שנתבאר בסי׳ זה ז‬
‫השלחן‬ ‫הלטת ניטץ ם'מן >ןכט‬ ‫עחך‬ ‫‪98‬‬
‫ואם כתבו בילא לבד נ״כ כשר דזהו קיצור השם ואפ‬ ‫לו העשיל ומקצתן הירשל ופסקו שיש לכתוב שני‬
‫איגד‪ .‬חותמת עצמה כלל או שחותמת בילא לבר יש‬ ‫הכיטיו יהושע המכונה העשיל והמכונה הירש )שם‬
‫לכתוב שני גיטין באחד פרירא בילא דטתקריא כילא‬ ‫סעי' י״ב( ואין לכתוב הירשל דזהו שם קטנות ורע‬
‫כשני כילא דמתקריא פרירא בילא עכ״ל ובדיעבד‬ ‫דאפילו מי שהיתם א״ע בשמו וכיטיו כרניל אצלינו‬
‫פשיטא דכשר כבילא לבד ואם כולם קודאין אותה רק‬ ‫שחותמין שלמה זלמן או צבי הירש או יהושע העשיל‬
‫כילא ;‪ 0‬לכתחלה אין לכתוב רק כילא לבד דשם‬ ‫או יחיאל מיכל מ׳ ם אין לכתוב בנט שניהם ביחד‬
‫פרידא הוד‪ .‬כשם הנשתקע ‪:‬‬ ‫אלא שלמה המכונה זלמן וכן כולם אא״כ קורין אותו‬
‫מ ך עוד כתב )שס סעי׳ ל״ו( טי שהיה שמו יעקב‬ ‫הכל שלמר‪ .‬זלמן דאז יש לכתוב שלטה דטתקרי‬
‫״ יהושע ובאה בתו להתגרש וחקרו אתר חתימתו‬ ‫שלטה זלמן ואין להשניח עתר‪ .‬בחזנים שאינם בקיאים‬
‫וראו שד‪,‬יה חותם עצמו יעקב יושע וידוע שכן היה‬ ‫שקורין לתורה כשם וכינויו דחזנים הכקיאים אין‬
‫חתימת אבותיו שנקרא על שטם ויש םפק שמא חתמו‬ ‫עושיו כן דלתורה אין עולין רק בשם הקדש ‪:‬‬
‫כן מצר הקבלר‪ ,‬ולא מפני קיצור השם טוב לכתוב‬ ‫מ י ז כתב אחד מהנדולים מי ששטה שאפיה טובא‬
‫שני גיטין אחד בשם יעקב יהושע והשני כשם יעקב‬ ‫י וכמעט כל כני העיר קורין אותה טובא לכד‬
‫יושע ואם הגט הוא ע״י שליח או שהוא שעת הרחק‬ ‫אך קצת בני אדם ומביתד‪ .‬וממשפחתה קורין אותה‬
‫יש להקל כגט אחר בשם יהושע בלבד עכ״ל ודווקא‬ ‫כשני השמות יחד לכתחלה יש לכר‪.‬וב שני ניטין באחד‬
‫שנתברר שעלה לתורה בשם יהושע )שס סקל״ז( ‪:‬‬ ‫שאפיה טובא רמתקריא סובא ובשני טובא דמתקריא‬
‫מ כ א כל שם שהוא בלה״ק הוא בה״א לבסוף וכל‬ ‫שאפיה טובא ובדיעבד אם כתבו שאפיה טובא דמתקריא‬
‫שם שאינו בלר‪.‬״ק כותבין באלף לבסוף והרבה‬ ‫י‬ ‫טובא ונתנרשה וקשה להשינ נט אחר יש להכשיר‬
‫כתנ׳ך כן עזרא עמשא עלא עזא מחידא חרשא סיפרא‬ ‫וכן אם כתבו טובא דמתקריא שאפיה טובא או שכתבו‬
‫חטיפא פרודא )עזרא א׳( ומ״מ מציט נם בהי■ דליה‬ ‫רק שאפיה טובא לבד יש להכשיר כשקשה להשינ‬
‫טוביה אפנה )שס( ולכן בשמות הנשים באלף לבסוף‬ ‫נם אחר אבל אם כתבו רק טובא לבד אין להכשיר‬
‫כמו בילא עלקא בשא חשא ואף שקורץ הלטר מבילא‬ ‫רק במקום עינון נדול וכן כל כיוצא בזה )שס סעי׳‬
‫כסגול וכן הקוף טעלקא והשינין מבשא חשא וכל‬ ‫ס״ו( ולענ״ד צ׳ ע מה שהחמיר כל כך )ודו״ק( וכתיבת‬
‫סגול מושך עיי׳ן זהו באמצע התיבה ולא בסוף התיבה‬ ‫שם טובא יתבאר אי״ה בשמות נשים ס״ם זה ‪:‬‬
‫ולכן שם נעליא הגם שד‪.‬ג'םל וד‪.‬למד נקראים בסגול‬ ‫לזיח עוד כתב מי ששמו בפי כל נחום שואל וחותם‬
‫מ״ם אתר הניטל כותכין ע׳ ואחר הלמד א׳ וכן כל‬ ‫כן ועולה לתורה בשם מנחם עואל אם ידוע‬ ‫י‬
‫כיוצא בזה וזח שמציט בנט׳ חומה אשת אביי וחובה‬ ‫שזה הטגרש בני משפחתו נקראים נהום ושמם הקדש‬
‫אשת רב הונא בה׳ לבסוף מפני שהשם הוא לשון קרש‬ ‫מנחם וכ״ש אם נודע שכך היה שם המת שנקרא זה‬
‫וה׳ר‪ .‬לכינוי הזכרים כל כינוי שהוא בלה״ק כותבין‬ ‫על שמו יש לכתוב מנחם שואל רמתקרי נחום שואל‬
‫בה׳ וכל שאינו לה״ק הוא באלף לבסוף)ש״ע סעי׳ ל׳׳ד(‬ ‫אכל אם אין ידוע זה ויש להסתפק שמא מעריסה‬
‫מיהו אם שינה וכתב ה״א במקום אלף או אלף ככזקום‬ ‫קראוהו נחום כאשר הוא חותם יש להחמיר וליתן כ׳‬
‫ה׳׳א כשר )נ״ש סק׳׳ן( אבל לכתחלה צריך ליזהר מאד‬ ‫ניטין בראשון מנחם שואל דמתקרי נחום שואל ובשני‬
‫שהרי ראינו בשטות האמוראים בש״ם כולם באלף‬ ‫נחום שואל דמתקרי מנחם שואל עכ״ל ובדיעבד אם‬
‫לכפוף רבא רבינא רב הונא רב חסרא וזה שרבה‬ ‫גידש כשם נחום שואל לבד כשר דלא נרע מחניכא‬
‫הוא כה״א משום שבלה״ק יש תיבה זו וירא ד׳ כי‬ ‫ודבר פשוט דאם נם עולה לתורה בשם נחום שואל‬
‫רכה ונו׳ ולכן כל שם לעו היוצא טלד‪,‬״ק כמו ששמה‬ ‫דלכתחלה אין לכתוב רק נחום שואל אף שידוע ששם‬
‫שרה וקורין לד‪ .‬מאייד‪ ,‬כותבין בה״א )ב״ש בכלליו סעי׳‬ ‫המת שנקרא זה על שטו היה מנחם שואל ומעריפר‪,‬‬
‫ע״ו( וכן כל כיוצא בזה ומ״ט אין כותבין דמתקריא‬ ‫קראוהו ג״כ כן ט׳׳ם הרי שם מנחם נשתקע ואין‬
‫אלא המכונה רסוף סוף כינוי הוא )שם סעי׳ י״ד( ‪:‬‬ ‫ל‪.‬ותבו וכן באשה ששמה מריאשא אע״פ שע׳פ רוב‬
‫ק כ ב כל כיטי שהוא בלעז כגון לשון אשכנז כשיש‬ ‫הוא משם מרים מ״ט אם אינה חותמת א׳ ע מרים‬
‫ספק אם לכתוב תי״ו או טי״ת כותבין טי״ת‬ ‫י‬ ‫אין לכתוב מרים כלל אלא מריאשא לבד כפי הכלל‬
‫בי התי׳ו ביכולת לקרות רפוי ויהיר‪ ,‬שינוי בהשם וכן‬ ‫שכתבנו דיותר יש להכניס א״ע כספק חסרון מבספק‬
‫כל כיוצא בזה ובל תיבה שיש ספק אם לכתוב חי׳ ת‬ ‫שיטי וכן כל כיוצא בזה דכלל גדול הוא כגיטין‬
‫או כ״ף כגון מיכל איכל כותכין ב״ף מפני שיש‬ ‫בעניין שמות ‪:‬‬
‫מקומות שקורין חי״ת כר‪,‬׳׳א ויהיה שינוי בהשם וזה‬ ‫מ י ט עוד כתב )שס סעי׳ כ״ע( אשה ששטה פרידא‬
‫אין לחשוש שיקראו הכ׳ף דגושה ויהיה נ׳׳ב שיטי‬ ‫כילא וכן קורין אותה המיעוט והרוב קורין‬ ‫י‬
‫דווראי לא יקראו בדגש רא׳׳כ ה״ל לכתוב קרף )ב״ש‬ ‫אותה בילא לבד אם היא דרכה לחתום באגרות פרירא‬
‫סקמ״ז( וכן כל כיוצא בזד‪ .‬ואם שינה בדיעבד נשר‬ ‫כילא ד‪.‬״ז עיקר ובותכין פרידא בילא דמתקריאכילא‬
‫ונס‬
‫נ ‪99‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת נימין םימן קכט‬ ‫עחןי‬
‫הוא במקום בית כמו זגביל זנוויל כותבין בשני ווין‬ ‫וגם לכתחלה אין לעעות ספקו ת ספני זה אא״כ‬
‫ואם הוא במקום פ׳ רפה כותבין בחד ויו)בם( ‪:‬‬ ‫הספק ברור ‪:‬‬
‫ס כ ו בשמות לעז הקמ״ץ מושך אחריו אלף ולא הפתח‬ ‫ה ב ג בלל גדול הוא בשטות דלעולם הולכין אחו‬
‫* מיהו לאו כללא הוא דעיר ווארשא דאנציג רנקראין‬ ‫השם שקורין אותו ואותה ואין משגין מנפי‬ ‫'‬
‫בפתח ומושכין אלף )ינ״נ הע״ג בכ״ר‪ (.‬ועירי נאווהרדק‬ ‫שקוראין אותם אמלא שידוע שהוא קיצור השם או‬
‫הוא ההיפך דאחר הפתח כותבין אלף ואחר הקטיז* אין‬ ‫שם קטנות אבל בעיקר השם אין רורשין דרשות בשמות‬
‫כותבין )ערש״י כתובות ש״ש ‪ :‬ד״ה ינשס( והחיריק מישך‬ ‫לומר שנקרא על שם כך וכך וממילא צריכים לשגות‬
‫אחריו יור ובן הצירי כמו בילא ריזל וכיוצא בזה וכותבין‬ ‫בכתיבת זה השם מכפי שקורין אותו דבקל יובלו‬
‫״ כותכין אא״ב היוד‬ ‫חד יו״ד דשני יודין אין ״‬ ‫לקלקל ולפסול הגט אלא כיחבין כמו שהוא נקרא‬
‫כשגרנש אתר הפתח כמו ברייגא מ־יינא וכיוצא בזה‬ ‫ואף אם השם הוא כשמות הכותים או ששם זה מורה‬
‫ואין לשאול לפי הכלל שכתבנו למה בותכין חיה בחד יוד‬ ‫על איזה ריעותא אין אימר־ם דבוורא• לא נתנו לו שם‬
‫זהו מפני דשני יודין אינם אלא כשהפתח מושך אותם‬ ‫כזה אלא אין משנין מקריאתו )ב״ ש בכלליו סעי׳ א׳( וכן אם‬
‫ולא בשחייד הוא בנקודה בפיע אם לא כשהיוד הוא‬ ‫ידוע איך שהיתם א״ע אין משנין כלל אם ייינו ע״ה‬
‫בצירי במו חיי אכתי או בחיריק במו שם חיים שהן‬ ‫שהיתם בשיכישים ואם אין ידוע שמו הולכין אהד השם‬
‫בשני יורין )יעש״ג בשש שיא( והסניל מישך עי״ן באמצע‬ ‫הנכתב בכתיבה )שם( ודע שעכשיו אין להבי‪ -:‬על‬
‫התיכה דבמיף התיכה הוא באלף כט״ש והמדאפום מושך‬ ‫הכתובות מפני שהרבה כותבים שלא כדקדוק השם ‪:‬‬
‫ויו ודע רכל הכללים הם ע׳׳פ הרוב ויש יוצא מן הכלל‬
‫וגם בלה״ק כן הוא כידוע ‪5‬‬ ‫מ כ ד כבר נתבאר דקיצור השם א״צ לכתוב רק בותבין‬
‫‪ O p‬כתבו רבותינו בעלי הש״ע נ פ עי׳ ל״ב אין‬ ‫שם העיקר מיהי אין קפידא אם רוצה לכתיב‬ ‫י‬
‫פיסקין שם האיש ולא שם האשת בשני שימין‬ ‫י‬ ‫שניהם העיקר והקיצור כמו יצחק המכינה איצא וכיוצא‬
‫אכל בשיטה אחת אפשר שפומקין קצית שמות שכיכלין‬ ‫בזה •לכן כשרק יש ספק אם הוא קיצור השם אם לאו‬
‫כן דומיא דכדר לעומר וכן עמנו אל ואם כתב תיבה‬ ‫בותבין שניהם ואם יש לקיצור שם זה שם קודש אחר‬
‫אחת לא הפסיד ושם ירידיה אם יחלק לשתי תיכית‬ ‫בוודאי כותבין שניהם יכן אם יש לשם קודש זה כיניי‬
‫כשר ובלבד בשיטה אחת ופרה צור ועמי נדב תיבה‬ ‫אחר ג״כ צריך לכתוב הקיצור אך אם הקיציר הוא‬
‫אחת עכ״ל ויש מי שהכריע להלכה למעשה דלכתחלה‬ ‫מובלע בעיקר השם במי אליעזר ליזר או אלעזר לזר‬
‫יכתוב שמות הללו בשני תיבות כעין תיבה אחת במ״ש‬ ‫או יצחק איצק וכיוצא בזה א״צ לכתוב הקיצור בבל‬
‫בסי׳ קכ״ו לעניין די תיהוייין ודי תיצבייין ורק בשם‬ ‫עניין דהרי הוא ממש שם אחד )שס( ומי שיש לו שם‬
‫ידיר יה יהיה יותר נראה כשני תיבות מתיבה אחת‬ ‫קודש ושם חול אם מקדימין שם הקדש כותבין על‬
‫ובפרה צור ועמי נדב יהיה יותר נראה כתיבה אחת‬ ‫של חול המכונה ואם מקדימין של חול כותבין על‬
‫משני תיבות ובדיעבד כשבתבם תיבה אחת לנטרי או‬ ‫הקדש דמתקרי וההקדמה תלוי לידע איזה שם הוא‬
‫שני תיבות לגמרי הגט כשר )נ״ש נ״ק קל״ד( ושם יום‬ ‫העיקר שנתנו לו בעת הוולדו וע״פ הרוב שם הקדש‬
‫טוב דומה ליריריה ובן שם מוב )שס( דבאמת בל שם‬ ‫הוא העיקר וכשיש ספק אם לכתיב דמתקרי או המכונה‬
‫שיש לו ט״ם סתומה בסיפו או נו״ן ארון־ בסופו בוודאי הם‬ ‫כותבין דמתקרי ואם השני שמות של חול ואין קוראין‬
‫שני חיבות ורק ליזהר לכותבם בשיטה אחת )שס( דבשגי‬ ‫אותו בשניהם אלא בזה או בזה פשיטא שכותבין‬
‫שיטות וודאי פסול ולכן בשם בן ציון יכתוב כשני תיבות‬ ‫דמתקרי דהמכוגה אינו אלא בשבינוי זה הוא על שם‬
‫אך לא לנטרי כשני חיבות ובאלו השמית יום טוב שם‬ ‫של קודש ואין לכתוב שם קטנות כמו בערעלא או‬
‫טוב בן ציון אף אם כתבם בשני שיטין ובכר ניתן הגט‬ ‫ליבלי או וועלוועלא אא״ב קורין אותו בפניו כך ואינו‬
‫והוא מקום עיגין יש להכשירם )‪!:‬״ג בל״ש סק״ג( ושם‬ ‫מקפיד)שה( וכשרוב בני אדם קוראין אותו בפניו כך אבל‬
‫בת שבע י״א דהוה חד תיבה ממש )יש״ש ונ״ש נשמות‬ ‫למיעוט אין חוששין אף שאיני מקפיד )נ״מ שס( וכן‬
‫נשים אות נ׳( וכן משמע בנם׳ )סנה׳ ק״ב‪ (.‬ויש מי‬ ‫בשמות נשים ויתבאר בריש שמותן ע״ש ‪:‬‬
‫שאומר שהן שתי תיבות )ש״ג שם אות ד׳ נשם ס׳׳ש(‬ ‫מ כ ה אין לעשות נקורות בגט אפילו בשמות שיש‬
‫וצריך לכתיב בשיטה אחת ושיהא נראה בשתי תיבות‬ ‫לקרותם בשני פנים כשאינו מנוקד מ״ם אין‬ ‫י‬
‫ובריעבר אם כתבו תיבה אחת יש לסמוך אדעה‬ ‫לעשות נקורוח ואם עשה נראה שאינו פוסל את הנט‬
‫ראשונה)שם( ושמות אביגדור ושניאור הוה תיבה אחת‬ ‫ומ״ם כשיש ספק אם לכתוב ויו או בית רפה טוב‬
‫וכן אביעזר)יש׳׳ש( ויש מי שחולק בשם אביעזר )ש״ג‬ ‫יותר לכתוב ויו דבית יכולין לקרות ברטש ויהיה שינוי‬
‫נאות א׳ סקנו׳׳ז( ולכן יש לכותבו בחר תיבה ושיהא נראה‬ ‫וע״פ רוב במקום שצריכים ויו בראש התיבה כותבין‬
‫קצת ג״כ כשני תיבות ואבי העזרי כותבין בשני תיבות‬ ‫שני ווין במו וואלף ולכן עיר ווילנא נכתבת בשני ווין‬
‫וכחד שיטה )נ״ש שם( ‪:‬‬ ‫)חמ״ח( וכן עיר ווארשא וכן באמצע תיבה אם הויו‬
‫נתב‬
‫השלחן‬ ‫הלטת נימין סיק קכט‬ ‫ערוך‬ ‫‪100‬‬
‫וואלף וועלויל ווליא וועלציק ‪ ,‬זבולון זכריה זאב זלמן‬ ‫מ כ ח כתב יבינו הרמ״א נם״ם זה י ל כינוי שמעתנה‬
‫זוסמאן זושא זיםל זימל זיסקינד זעליק או זעליג זעקא‬ ‫מכח לשון המדינות כמו ליב שיש מדינות‬ ‫י‬
‫זאוויל זנוויל‪ .‬חיים תייקל חזקיה חצקיל חנניה‬ ‫מדברים לשון קלילא ליב ובמקצת מדינות םדכדים‬
‫חלאוונא חלוינא חנן תניא‪ ,‬טביה טוביה טדרם‬ ‫ליבא או ליוא וכן בכינוי וואלף שקורין איתו במדינות‬
‫טודרוס טרייטל טאדיל ‪ .‬יצחק יוםף יוזפ יהירה יודא‬ ‫אלו כך ובמדינות אחדות וואלפא או וואלכליין או‬
‫יודל יודקא יששכר יעקב יהונתן יונתן יאפיל יאשקא‬ ‫וואלפליין או בכינוי מענדל שיש מדברים ט‪.‬דיל וכל‬
‫יעקיל יוחנן יחיאל יקותיאל ירחמיאל יהושע י‪.‬שע‬ ‫כיוצא בזה וכן בקריאת התיבות כגון בקצת מדינות‬
‫ישעיה ירמיה יחזקאל ירידיה ישראל יום טוב ירחם‬ ‫שקורין נומפרעכט או נוטפרחט או שהלשונות מתחלפות‬
‫יואל יוזל יוזף יונה יאניא ‪ .‬כתריאל כלב ‪ .‬ליב לוי‬ ‫כקריאת הב׳ או פ׳ או ויו כגון זנביל או זנוויל פייפש‬
‫ל־יק ליפא ליפמן ליזר לאזר לעמיל לפידות ליאקום‬ ‫ווייבש שמקצת מדינות מדברים יותר בלשון רפה‬
‫ליטא ליאמא ‪ .‬משה מאיר מיכל מיכאל מרדכי מנחם‬ ‫הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנין בו הנט‬
‫מענדיל מנדיל מנצזא או מנטזא מענכין טענכיל מנשה‬ ‫ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויין כתובין‬
‫מנוס מן מניא מנוח משלם מתת מתתיהו מוניא‬ ‫כי כל אחד כתב כפי לשון מדינתו ולכן סדר הניטין‬
‫מאניא טוליא כלך מיצא מיקא ‪ .‬נתן נטע י»נח נחום‬ ‫משונים זה מזה כעניין זה והעיקר כאשר כתבתי כן‬
‫נחמן נחמיה ניפן ״ י ״ נתנאל נפתלי נאשא אי‬ ‫נ״ל ליערות אמנם אם אין ידוע לשון המדינות אין‬
‫נאשקא ‪ .‬סעדיה פענדער סיני ‪ .‬עקיבה עובדיה עוזר‬ ‫לשנות ממה שנמצא ברברי הקדמונים ומ׳׳ט בדיעבד‬
‫עזרא עזריאל עבר עמרם ‪ ,‬פנחס פינא פינקא פרץ‬ ‫אם שינה באחר מאלו הדברים כשר כנ״ל עכ״ל ובל זה‬
‫פפה פישא בצירי פישל פישקא פלטי פלטיאל פייוול‬ ‫בלשונות לעז אכל השמות הנמצאים במקרא אין הולבין‬
‫פיינוש פייטל פולט ‪ .‬צבי צדוק צמח ‪ .‬קושא קושקא‬ ‫אחר שינוי לשון המדינות וכותבין כפי מה שנכתב‬
‫קיליא קאפיל קלונימום קלמן קים קדש ‪ .‬ראובן רובצא‬ ‫כפסוק כמו שם יוסף שיש שקוראין יוזעף ויש שקוראין‬
‫דוכא ‪ .‬שאוי‘ שיאל שוקל שמואל שטעלקא שכנא‬ ‫יאפעף כותבין ככל מקום יוסף ושם שנמצא לפעמים‬
‫שלמה שלום שבתי שעפפיל שטחה שמריה שטעריל‬ ‫מלא ולפעמים חסר הולכין אחר הרוב ‪:‬‬
‫שמעון שמשון שמשול שניאור שעפטיל ‪ .‬תנחום תניא ‪.‬‬ ‫ה כ ט ואחרי דברי רבינו הרמ׳א אלה מבואר דאין‬
‫'‬ ‫ועתה נבארם בפרטיות בס״ד ‪:‬‬ ‫להשגיח בכתיבת פרטי השמות עי‘ מחברי‬
‫מ ל א אברהם א'צ לכתוב המכונה ■אברעמיל או‬ ‫בעלי השטות אלא צריכין להבין וי^השכיל הלשון‬
‫אברעמקא אכרמקא דכל זה הוא קיצור השם‬ ‫המדובר במדינה שכותבין בו הגט ולכן נם אנחנו לא‬
‫ונם שם קטנות אבל המכונה עבר או עכרלין י״א‬ ‫נביא רק מעט מהשמות והם השמות הטצוים אצי^ינו‬
‫דיש לכתוב דאינו דומה כ״כ הכרתם לאברהם וי׳א‬ ‫במדינתינו ליטא ירייםין שטכטא אהד לשני המדינות‬
‫דא״צ )ב״ש נשמות וע״ג( ויותר נראה שכותבין ואינו‬ ‫וכן ברוסיא הקטנה אבל מדינת וואלין פאדליא ומעט‬
‫רומה לאברעמיל אכרעטקא דלאיש נכבד לא יקראוהו‬ ‫ממדינת אוקריינא נשתנה מבטאם משלנו וכן מבטא‬
‫בפניו כן אבל עבר קוראין בפניו ועבריל נ״ל שהוא שם‬ ‫אנשי פלוניא נשתנה מבטאם משלנו וב״ש מדינות‬
‫קטנות אכל מי שקורין אבא ושטו הקרש הוא אברהם‬ ‫אשכנז עפטרייך צרפת וענני^אנד ואמעריקא וכן ספרר‬
‫צריך לכתוב אברהם דטתקרי אבא כיון שהוא שפ עברי‬ ‫ופורטנאל והאלאנד ויתר המדינות לא ילמדו מהכתוב‬
‫ולא שם לעז ואף שחותם אברהם אבא ט״ם אין‬ ‫כאן על מבטאים שלהם והלא תראה שם בשא פעשא‬
‫כותבים ביחד דאינו אלא כינוי לאברהם וזה שחותמין‬ ‫קורץ בוואלין ובפולין באפיל פעסיל והרבה כיוצא‬
‫בשני השמות הוה כמו שהותטין דוב בער זאב וואלף‬ ‫בהן וכללי דיני השמות הלא בארנו בפ״עתא דשטיא‬
‫יחיאי‘ מיכל )גו״ג אות א' סקל׳׳ו( ואם כינויו אבלי‬ ‫ודינים אלו שוים בכל המדינות ‪:‬‬
‫כותבי ן אברהם המכונה אבלי ואף שי״א שא״צ לכתוב‬ ‫ה ל ואלו הן השמות המצויות אצלינו אברהם אבא‬
‫הכינוי כלל)ע״י( מ׳׳ם העיקר שבלתבין )פ״ש( אהרן‬ ‫אבלי אהרן אריה אריל ארא ארקא ארצא‬
‫שקורין אותו ארא בקמץ האלף או בפתח או ארקא‬ ‫אליהו אליה אליעזר אי‘עזר אביגדור אורי אלכסנדר‬
‫או ארצא א״צ לכתוב הכינוי כי הוא רק קיצור השם‬ ‫איפר אלחנן אייזיק אלימלך אפרים אלקנה אליקים‬
‫ונם אינו דרך כבוד )וכ״מ בב״ש( וכן אריל א״צ לכתוב‬ ‫אביעזר איצל איזק איסק איצק אשר אנטשיל ‪ .‬בנימין‬
‫ואריה ע׳פ רוב כינויו ליב אמנם לאו כללא הוא‬ ‫בינוש ברוך בער בעריל ברונא בונם בענדיט כיניא‬
‫דיש שקורין אותם אריה ואין להם כינוי כלל וצריך‬ ‫ביפקא בעניא בצלאל בן ציון בעז ברך ברכיה ‪ .‬נר‬
‫המסדר לדרוש אחר זה ז‬ ‫גדליה גרונם געציל נוטיל נוטמן גרשון גרשם גערא‬
‫מ ל ב בשם אליהו כתב רבינו הב״י בסעי׳ כ״ב דאם לא‬ ‫גבריאל ניטפל ‪ .‬דוד דן דאניא דאנקא דניאל דאדקא‬
‫נודע אם שמו אליה או אליהויכתוב אליהו ואסכתב‬ ‫'‬ ‫דוב ‪ .‬הלל הושיל הושקא האשא העשיל הושיע הירש‬
‫אליה לא פפל עכ״ל גהגיה רגי ט הרמ״א דאם חותם‬ ‫הערש הערץ הערציל העגדיל הענוך ‪ .‬ואלק או פלק‬
‫נאנס!‬ ‫ה שלח‬ ‫הלכות גיטץ סיםן קכט‬ ‫ערוך‬
‫ראם לאליעזר מכנין לאזר בקמץ דצריך לכתוב הכינוי‬ ‫הומו או עולה לס״ת אליה כותבין אליה וכל ביוצא‬
‫ובן לאלעזר בשמכנין ליזר אלא דזה לא שכיח ‪:‬‬ ‫‪:‬זה עכ״ל ובספרו הגדול ביאר דבריו דביון דברוג‬
‫]א[ אביגדור בחד תיבר‪) .‬יש״ש( ואף ש בד ה״י)ד( נאשר‬ ‫שקומות נכתב אליהו מסתמא שמו כן ובוודאי נותנים‬
‫אבי נדר בשני תיבות זהו מפני שאבי אינו שם‬ ‫זם על שם אליהו הנביא )נ״ש( ואם כתב אליה לא‬
‫אלא אביו של גדר כמ״ש שם ירד אבי גדר ואם לכתוב‬ ‫סל כיון שאחרים נקראו כן ונם עליו עצמו נכתב‬
‫ויו אחר הדלית אם לאו בראשונים ובפייטנים יש‬ ‫‪.‬ליה כה׳ םקומות )ב״י( וגם ביתו®־ נקרא אליה )דה״י‬
‫שחתמו בויו ויש בלא ויו ושהפסוק אין הכרע דגדר‬ ‫‪r‬׳( ושכן העיד על עצמו )תדב״א והניאו התיש' נ״מ‬
‫שהבאנו הוא בלא ויו א בל מ צ א ט שב)ה׳ םסוי‪,‬ל״א( גדור‬ ‫זי״ד( )הגר״א( ומזה מכואר להדיא דאפילו אם ידוע‬
‫בויו )וביש״ש פ״ד סי׳ ל״א מניא שיש שם נתנ״ך אביגדר בן‬ ‫‪8‬שםו אליד‪.‬ו וכהב אליה אין הגט פסול דאם נאשר‬
‫זמר ונעלם ממני מקומו( וכתב היש״ש דמן הסתם יש‬ ‫•פסול בכה״ג א״ב נם כספק היה צריך לכתוב שגי‬
‫לכתוב חשד אא׳׳ב יש קבלה בידו לכתוב מלא ע״ש‬ ‫;ימין דששא שמו אליהו ופסול )‪n‬״ ‪ 6‬וייא דאם ידוע‬
‫וזהו וודאי כשהוא חותם א״ע יש להלך אחר התימתו‬ ‫ששי אליהו וכתב אליה הגט פסול )כ״ש בשש ס״ש(‬
‫אם חותם א״ע חסר יש לכתוב בן א ע'פ שנקרא הדלית‬ ‫צ״ע וגם במ״ש דאם חותם אליה או עולה לתורה‬
‫בחילם בפי כל שמושך אחריו ויו ואם חותם מלא אף‬ ‫>ליה יכתוב כן מצאתי )ש״ג סקל״ג נשם הגאון מוהר׳ש(‬
‫שנקרא בפי כל בסנול כותבין מלא )ב״ש( ואם אינו‬ ‫פלא השגיחו על זה מפני שרגילות הוא כן לקרוא‬
‫חותם א״ע יש להלך אחר שם קריאתו בפי רוב העולם‬ ‫אליה אף שששו אליהי ואנו אין לגו אלא פפק הש״ע‬
‫אם בחולם כותבין מלא ואם בסגול או בצירי כותבץ‬ ‫•בבה״ג וודאי יש לכתוב אליה וכפרט לפמ״ש‬
‫חסר )שם(;‬ ‫־באליד‪ .‬כשר אף אם שיוו אליהו וי״א דכשחותם‬
‫]א[ א*רי אלכסנדר איסר אלחנן אין ספק בבתיבתם‬ ‫אלי׳ בסימן אחר היוד וודאי שטו אליה דאם היה‬
‫ואם יש להם בינוי כותבין הכינוי וע״פ רוב כינוי‬ ‫שמו אליוע לא היה מושך קו על שני אותיות ודחו‬
‫אלכסנדר הוא סענדר והיש׳׳ש והג״ש פסקו שא״צ‬ ‫הגדולים דבר זה דמפני שאינו רוצה לכתוב יוד הי‬
‫לכתוב הכינוי כלל ויש סצריכין לכתוב הנינוי )פ״ג‬ ‫ביחד עושה כן אף כששמו אליהו )שנו״י סי׳ קנ״א‬
‫סקמ׳׳ב נשם כת״י( ודדאשון עיקר לדינא )שם( ומ״ם נ״ל‬ ‫;הסכם הגר״ד אופגייהם וש״י סי׳ ל״ד( ולדינא בספק יש‬
‫דבמדינתינו שההמון אין יודעים כלל משם אלכסנדר‬ ‫לעשות כפסק הש״ע ולכתוב אליהו ומי ששמו בוודאי‬
‫נכון לכתוב המכונה פענרר ואיסר יש ששטו הקדש‬ ‫אליהו וכתב אליה יש ליתן גט אחר אף בשעת הדחק‬
‫הוא ישראל וצריך לכתוב ישראל רמתקרי איסר ודע‬ ‫‪,‬ך אם הוא מקים עיגון שא״א להשיג גט אחר יש‬
‫דבד״ם ובנ״ש יש ישראל המכונד‪ .‬איסרל נ״ל דזהו רק‬ ‫רהבשיר )ת״ג( ואם שמו בוודאי אליה וכתב אליהו‬
‫באיסרל ולא באיטר שיש תיבה זה בפסוק ולבן נ״ל‬ ‫^אה דהוה פסול ג מו ר)ינ״נ הנוב״י סי׳ צ׳( דעל אליהו‬
‫לכתוב דמתקרי ואלחנן אם קורין אותו חנן כותכין‬ ‫זליה י״ל רהוה קיצור השם אבל על אליה אליהו‬
‫דמתקרי חנן ואין זה קיצור השם שלא נצריך לכותבו בלל‬ ‫י־‪.‬וה שינוי גמור )שם( ויש מי שאומר דבספק יש ליתן‬
‫כיון שהוא שם בפ״ע )שם( ואם קורין אותו חאניא‬ ‫שני גיטין )מהרי״ש( ולפ״ז חולק אפמק הש׳׳ע ויש מי‬
‫כמו שרגיל אצליט נראה שיש לכתוב המכונה שהרי‬ ‫שאומר דלא פליגי דהש׳׳ע מיירי שיש ספק איך הוא‬
‫הוא שם לעז ויש לכתוב אלף אחד החית כדין קם•}‬ ‫נקרא אם אליה אם אליהו בזה יש לכתוב אליהו וזה‬
‫שמושך אלף בלעז ובאלף לבסוף כרין שם לעז ואתר‬ ‫שהצריך שני נימין היינו ב ‪T‬וע שקורץ אותו אליה‬
‫הגון יוד לפי הברת הלשון שלנו שדוחקים הנון ובנם׳‬ ‫אלא שהוא אינו ידוע בבירור איך שמו שנתנו לו ואינו‬
‫יש חנה זקינו של רנה בב״ח בה׳׳י לבסיף ויש מקומית‬ ‫חותם א״ע דבזה צריך שני גיטין)ב״ש( ולא משמע כן‬
‫באלף לבסיף כמו רב חנא בר ביזנא )נ״ק י״נ ‪ ( .‬ואינו‬ ‫לעש״ג סקל״ג( ונראה דשכולם קוראין אותו אליה דיש‬
‫שייך לשם יה ושם אחר הוא ואפשר כששם הקדש‬ ‫לכתיב כן בפשיטות דאף אם שמו אליהו לא גרע‬
‫שלו חנן וקוראין אותו חאניא א״צ בלל לכותבו דהוד‪.‬‬ ‫מחניכא ואם עילה לתורה בשם אליהו וקורין אל ‪.T‬‬
‫כקיצור השם אבל אם שסו אלחנן כשקוראין אותו‬ ‫יש לכתוב אליהו רמתקרי אליה ובזמנינו רובא דרובא‬
‫תאניא יש לכתוב המכונד‪ .‬חאניא )ננלע״ד( ‪5‬‬ ‫כן הוא שקורין אותם אליה ושמם אליהו ‪:‬‬
‫]א[ אייזיק כינד ליצחק והנה כשמות הנ״ ש וביש׳׳ש‬ ‫' א [ אליעזר אלעזר ע״פ רוב במרינתינו קורין לאליעזר‬
‫אין כתוב יוד אחר הזיין אבל כמדינותינו שטדגישין‬ ‫ליזר בצירי ולאלעזר לאזר בקמץ ופשוט הוא‬
‫הזיין בחיריק וודאי דצריך לכתוב ביוד דאצלם היתה‬ ‫דהם קיצורי שם וא׳׳צ לכתוב המכונה כלל ויען טי‬
‫הוערה כמו איזק הזיין בפתח ולבן יש שרצו לומר‬ ‫שאומר דלאליעזר כשקורין ליזר בצירי יש לכתוב‬
‫שלא לכתוב בלל המבונה שאינו אלא קיצור שם)יש״‪(:‬‬ ‫המכונה ליזר )ב״ש נאות ל׳( ולא נראה כן )ס״ג שם‬
‫אבל אצליט נךרין האלף בפתח והזיין בחיריק ויצא‬ ‫סק״ה( ומ״ם לכתחלר‪ .‬יכתיב הכינוי ביץ שאיט מזיק‬
‫‪,‬‬ ‫כשם אחר לגמרי ‪:‬‬ ‫בתיבת הבינוי)דצא מעי סניש( הזע מילחא רפשיש״־‬
‫אלימלך‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קנט‬ ‫ערוך‬ ‫צ ‪10‬‬
‫ברכיה דמתקרי ברך ואין זה קיצור השם כיון שהו!‬ ‫]א[ אלימלך אם קודאין אותו מילך בצירי באשר‬
‫שם בפ״ע ;‬ ‫המנהג אצליגו ונראה רהוא קיצור השם וא״צ‬
‫‪ 1‬ב[ במדינתינו יש שקורין לבער בעשא וכשהרב!‬ ‫לכותבו כלל הנם שיש בש״ם שם בזה מי׳וך אבל לא‬
‫קורין אותו כן צריך לכתוב דוב המכונה בעש!‬ ‫מילך וצ״ע אפרים א״צ לכתוב המכונה פראייקא דאינו‬
‫והמכינה בער ובשמיעוט קורין אותו בעשא צריך לכתת‬ ‫אלא קיצור השם ושם קטנות ואלקנה אין שום כינוי‬
‫המכונה בער והמכונה בעשא ‪:‬‬ ‫אצלינו אליקים בשני יודין וא’צ לכתוב המכונה ליאקום‬
‫]ג[ גד א״צ לכתוב המכונה גאדיל דזהו כקיצור השם‬ ‫כרניל אצלינו דהוא רק קיצור השם אביעזר נתבאר בפעי׳‬
‫כיון שקורין גאדיל בקמץ אכל אם קוראין גדיל‬ ‫קנ׳ז ע״ש איצל איפק איזק איצק כולם הם כינוי‬
‫בפתח או געדיל יש לכתוב הכינוי )ב״ש( ובמקומית‬ ‫ליצחק ואיצל יש לכתוב כינויו דאינו דומה ליצחק‬
‫שנאריל הוא כינוי נם לגדליה צריך לכתוב הכינוי‬ ‫אבל הג׳ שמות האחרים הם קיצורי השם וייא רגם‬
‫)יש״ש( גדליהו פסק רבינו הרמ״א דין יש לכתוב‬ ‫איסק יש לכתו‪-‬ב כיון שיש בגם׳ שם זה מרי בר איםק‬
‫בויו אם לא שאומר בפירוש ששמו גדליה בלא‬ ‫וי״א דנם איזק יש לכתוב ורק איצק אין לכתוב וכן‬
‫המקרא נכתב בויו‬ ‫ויו וטעמו מפני שברוב‬ ‫כמורגל אצלינו לקרא איצא א'צ לכתוב )ענז׳׳ג סוף אות‬
‫ובמיעוטם בלא ויו )ג״ס ס״ק קכ״ב( אבל היש״ש‬ ‫א׳ בכ״ש ובס״ג סקג״ב( ‪:‬‬
‫אם לא‬ ‫פסק דמסתמא יש לכתוב בלא ויו‬ ‫]א[ אשר אם כינויו אנטשיל יש לכתיב המכונה אנטשיל‬
‫שאומר ששטו גדליהו וטעמו מפגי שאנו קורץ צום‬ ‫ויש שקורין אנציל ויש שקורין אנשיל ובכולם‬
‫גדליה ומסתמא כך שמו )שס( ועוד כיון דסופו של‬ ‫יש לכתוב יוד קודם הלמד )ב״ש( ונ״ל דיש לכתוב‬
‫אותו צדיק שנהרג בוודאי לא אפיקו על שמיה )ס״ג(‬ ‫אנטשיל או אנשיל אבל אנציל אין לכתוב אע״ג דלפי‬
‫ויש מי שכתב ליתן שני ניטין )ב״ש( והט׳ז הכריע‬ ‫הברת הלשון אצלינו נשמע כצדיק ס׳׳ם אין זה רק לישנא‬
‫לכתוב גדליה )הב״ש דוהה דנריו והס׳ג מקיימם וכן מיקר(‬ ‫ק‪“:‬ילא וההברה האמיתית היא בשין ורק כטית יש‬
‫וכפרט שבימינו קיראין גדליה בלא ויו ואס עולה‬ ‫הפרש בין מקום למקום )עש״ג אות א׳ סקמ״נו( ועוד‬
‫לתורה וחותם גדליהו וקוריו אותו גדליה יש לכתוב‬ ‫יש כינוי לאשר לעמיל ויתבאר באות ל' ;‬
‫גדליהו דמתקרי גדלי־ )ש״ג סק׳׳ד( ;‬ ‫]ב[ בנימין יש מחלוקת בין הפוסקים אם לכתוב יוד‬
‫]‪ Q‬גרונם בו ו וכ״כ הב״ש והנם שבתהילים )ה( נכתב‬ ‫אחר המ׳׳ם ודבינו הב״י בסעי׳ ל׳ פסק שיש‬
‫חסר זה אינו שם אדם ועוד דג׳ פעמים יש שם‬ ‫לכתוב חסר ורעת היש״ש והב׳׳ש לכתוב מלא וכן עשה‬
‫מלא ויו נחר גרוני לא יהנו בגרונם רוממות אל‬ ‫מהרי״ל ז״ל וכן אנו נוהגים מיהי בדיעבד אין שום‬
‫בגרונם נעציל הוא כיטי לאליקים ויש לכתוב יוד‬ ‫פסול בזה בין שכתב מלא או חסר דהרבה מי^יאין‬
‫אחר הצדיק )וכ״כ הס״ג נאות א׳ סקמ״א( ואם קורין‬ ‫יש בתורה והרבה חסירים מיהו אם חותם עצמו יש‬
‫נעץ צריך לכתוב כן )שם( ואף שבמשנה )ס״פ הכונס(‬ ‫לכתחלה לעשות כחתימתו ויש כינוים לבנימין ווא־׳ף‬
‫דיא בלא עין מפני שאינו שם אדם ועוד דשם הוא‬ ‫בינוש ויש כותבים בינש בלא ויו )ב״ש( וזה תלוי לפי‬
‫בצירי ואם קורין געצא צריך לכתוב כן מטיל ביוד‬ ‫הברת הלשון וביניא ובינקא ובונם הם נ"כ כינוים‬
‫אחר הטית גוטמן בלא אי׳ף כיוןשקורין המ״ם בפתח‪:‬‬ ‫לשם בנימין והכינוים וואלף בינוש בונם צריך לכתוב‬
‫‪ 1‬ג[ גרשון נרשם שני שמות גפררים הם דנרשם הוא‬ ‫המכונה כך וכך וזה שפסק הכ״ש שא״צ לכתוב בינוש‬
‫בן משה רבינו ובלא ויו וגרשון היא בן לוי בויו‬ ‫זהו כשקירין בחיריק אבל אצלינו שקורין בצירי צריך‬
‫ואם כתב על נרשם גרשון או להיפך הוה פסול‬ ‫לכתוב ובונם צריך לכתוב מפני שיש לג שם קדש‬
‫דאורייתא וכן מוכח בנימין )ש׳ג ‪ :‬גני גפאתה תפאתה(‬ ‫אחר )שס( אבל ביניא בינקא בחיריק א״צ לכתוב‬
‫וכן פסק רבינו הב״י בסעי' כ׳א ע״ש ומילתא דפשיטא‬ ‫הכינוי )שס( ולכן כשקורין בעניא צריך לכתוב הכינוי ‪:‬‬
‫כשיש ספק בשם זה שיש לכתוב שני ניטין ואם כ תג‬ ‫]ב[ ברוך אין בו ספק בענריט במדינתינו שמי הקדש‬
‫גרשם מי^א או גרשון חסר לא מיפסל בכך )נ״ש( ויש‬ ‫ברוך ויש לכתוב ברוך המכונה בענדיט ויש כותבין‬
‫מי שאומר דבגרשון חסר גם בדיעבד אין להכשיר )ג״ס‬ ‫בלא יוד אחר הדלית וזה תלוי במבטאים של המק־מות‬
‫ס״ק קי״ד( ולא ידעתי למה )ענז״ג אות ג׳ סקכ״ה ודזחק(‬ ‫)ב״ש( בצלאל וא״צ לכתוב המכונה צלאל או צליא‬
‫אבל בגרשום מלא וודאי נשר דכן מצינו בדה״י ) ‪0‬‬ ‫או צלקא דכל זה הוא קיצור השם בן ציון כבר‬
‫שני פעמים גרשום ע׳ ש והנה אע״ג שפסקנו דאם‬ ‫נתבאר בסעי' קכ״ז ע״ש וא״צ לכתוב המכונה נענצא‬
‫כתב על גרשם גרשון או להיפך דפסול מן התורה‬ ‫או בענטשא רזהו קיצור השם בער בעריל הוא כינוי‬
‫מ״מ להומרא הוח גט לעניין דכשמת חולצת ולא‬ ‫לדוב וכותבין המכונה בער ולא בעריל דהוא שם‬
‫מתייבמת ופסולה לכהן)נ׳׳ש( שהרי בדה״י שם נכתב‬ ‫קטנות ויש לבער שם הקדש אתר יששכר ברונא כן‬
‫על גרשון בן לוי נרשם ג׳ פעמים ע״ש והנה אם‬ ‫דצא בנם׳ )רס״ב דשבת( בעז חסר ויו דבן הוא ברות‬
‫המגרש אומר ששמו גרשון או גרשם מכל לסמוך עליו‬ ‫ברך כרכיה אם שמו ברכיה וקורין לו ברך צריך לכתוב‬
‫אך‬
‫נ ב ‪103‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות גיטץ סימן כןכט‬ ‫עחןי‬
‫הע ‪ p‬כינוי לנפתלי וצריך לכתוב הכיטים וא״צ לכתוב‬ ‫אך האשה כשאומרת על אביה קשה לסמוך דגשי‬
‫הירשקא או הערשיל אי הערציל דבל אלי הס שם‬ ‫לא דייקי בל כך וצריבה להביא עד היודע על בירור‬
‫קטטת ולאדם נכבד בפניי לא ידברו בן ושם הושיע‬ ‫וא״צ לזה עד כשר דהוא גילוי מילתא בעלמא אמנם‬
‫י‬ ‫יתבאר באות יוד ‪:‬‬ ‫בזסניט במדיגתיט כמעם לא שמעגו שם גרשם רק‬
‫‪1‬ה[ העגדיל כיטי למניח ואם מדגישין הדלית ונראה‬ ‫גרשון ומ״ם אין לסמוך על זה בלא ראיה ברורה כיון‬
‫כחיי־יק תחתיו בותבין ביוד אבל בסתמא כותבין‬ ‫דהוא פסול גמור‪ ,‬וגערא הוא ביגוי לגרשון וג״ל דא״צ‬
‫הענדל בלא יוד)ביש וש״ג( ואם תותם עצמו יש לילך‬ ‫לכתוב הבינוי מפני שהוא קיצור השם ומ״ם נבון‬
‫אחר חתימתו וכן בשם טענדל ‪ .‬העטך ביטי לחניך‬ ‫לכותבו מפגי שגרשון הוא כצירי וגערא וצא בסגול‬
‫וכותבין בויו אחר הנון)ב״ש( ואם רגיל להר״ום ביוד‬ ‫ואע״ג דבלשון כני אדם אומרים גרשון בסגול אין‬
‫כיתבין ביוד )שיג( ויראה לי דבל זה הוא לפי מבמא‬ ‫להשגיח בזה ביון שבפסוק הוא בצירי)נ״ל( ז‬
‫מדינתם אבל במדינתיט קורין הנון בפתח ו א' צ לא‬ ‫‪ [T‬גבריאל וא״צ לבתוב המנונה גברוש דזהו קיצור‬
‫ויו ולא יוד ואע״ג דחגוך הוא בויו מי ם אין זה עניין‬ ‫השם גימפיל כיטי למרדכי וצריך לבתוב יו״ר‬
‫לכינויו אמנם אם חותם עצמו וודאי דיש לילך אחר‬ ‫אחר הפ׳)נ״ ש( ויש טי שאומר דאם א ן דרך לדחוק‬
‫חתימתו ‪:‬‬ ‫הם׳ בותבין בלא יוד )ע״גסקי״ז( ובן נראה עיקר ‪:‬‬
‫]ן[ ואלק בינוי ליהושע ונ תב המהרש׳ל ביש״ש )פיד‬ ‫‪ 1‬ח דוד חםר יוד ואע״ג דבדה״י מלא יוד אזלינן‬
‫אית י׳( דמן הדין ברוםיא ופולין לפי דג ב ס א שלט‬ ‫בתר ם׳ תהילים ושמואל ומלבים מיהו אם כתב‬
‫יש לכתוב ספיא פאלק אלא שאומרים שבשבותכין בויו‬ ‫מלא כשר )ב״ש( וא״צ לכתוב המכונה דאדזא או דאדיל‬
‫אחד הקריאה רפויה כמי פ״א ובשני מין הקריאה הזקד‪,‬‬ ‫או דאדקא דבל זה כקיצור השם דןו א״צ לכתוב המבוגר‪.‬‬
‫ולבן פסק הב״ש דככל המדינות יש לכתיב בויו ובחד‬ ‫דאניא או דאנקא דנם זה הוה בקיצור השם ‪ .‬דניאל‬
‫ויו ולא נ ן בשם ייאלף דבבל המדינית מדגישים הויו לבן‬ ‫מלא יוד ואף שביחזקאל )י״ד( נכתב חסר שני פעמים‬
‫בותבין בשני ווין ע״ש ואחרי דבריהם א״א לשנות וזה‬ ‫הולכין אהרם׳ דניאל ובשםהרכר‪.‬פעמים ודע דבמקרא‬
‫שבותכין אחר הויו אלף לפי מכסא שלט שקורין ולק‬ ‫הצידי הוא תחת היוד דגיאל והאלף נחה ואנחנו‬
‫בפתח לא היה צריך אלף ובן פסק הב״ש אמנם‬ ‫קוראים האלף נעה בצירי* ’" וד‪.‬יוד נחה מ״ם כותבין‬
‫גדולי האחרונים כתבו דביון שעתה כולם חותמין‬ ‫כן ביון ששם דניאל שבמקרא אגו קוראים אותו ג״ב‬
‫כאלף יש לבתוב ואלק באלף ובבר בארנו בסעי׳ קנ״ו‬ ‫בשיבוש מפני הדרגל ולכן הרב והעדים כשקוראים‬
‫דיש הרבה פתהין שמושבין אלף ע״ש )ונ״נ הש״ג אית‬ ‫הגט יקראו דניאל כמו שאט רגילין לקרות ולא כפי‬
‫ו׳ סק״א( מיהו נ״ל דאם זה האיש חותם עצסו פאלק‬ ‫שנכתב )ש״ג אות ד סק״ו( ואם כתב חסר יור נ״ל‬
‫כפ״א ולא כויו דצריך לבתוב כן ואיך נעשה שיני'‬ ‫שאין לרגשיר רק במקום עיגון וכן אם כתב יוד אהר‬
‫מחתיטתו ומד‪ .‬שלא דיברו האחרונים בזה מפני שהיא‬ ‫האלף )שם( דוב המכונד‪ .‬בער כבר נתבאר באות ב'‬
‫דבר פשוט ונתבאר במה פעמים שהולכין אהר חתימתו‬ ‫ובותבין דוב מלא ויו ואע״ג שבמקרא הוא חסו•)איכה‬
‫ובימיהם נראד‪ .‬שבולם חתמו בויו דאל״ב היו מזכירים‬ ‫ג׳( שם אינו שם אדם ‪:‬‬
‫מזה ‪ .‬ודע שיש שקירין אותן פאליא ונראה שהוא‬ ‫‪1‬ה[ זה לשון הש״ע כסעי׳ כ״ח שם הילל יש טי שאומר‬
‫קיצור שם ושם קטנות וט״ם נ׳ ל דכיון שבותכין ואלק‬ ‫שיש לבותבו מלא ביוד וגן יש לכתוב ככל כיוצא‬
‫בויו יש לכתוב המכונד‪ ,‬ואלק והטבונד‪ ,‬פאליא ;‬ ‫בזה אע״פ שדינו לכתוב חסד אי ט מזיק אם בחכו‬
‫כותבין‬ ‫]ן[ מאלף וצא כיטי לזאב ולבנימין ואין י‬ ‫מלא עכ״ל והגה בשם הלל רבינו הכ״י עצמו בספדו‬
‫וועלויל או וועליא דזד‪.‬ו שם קטנית ויש שקוראין‬ ‫בד״ה חזר בו ע״ש וב״ב הגר״א םקט״ג ע״ש וכן עיקר‬
‫אותם וועלציק ונראה דנם זהו שם קטנות וא״צ לכותבן‬ ‫לריגא מיהו אם כתב מלא אין לפוסלו ביון שהה״א‬
‫מיהו נ״ל דביון שבלשון בני אדם אינו דומד‪ .‬שם וועליא‬ ‫אנו קורין בחיריק אין היוד משגה ומןריאה ואדרבא‬
‫וועלציק לשם ומזלף יש לבתוב המבונד‪ .‬מאלף‬ ‫בלשונות לעז החיריק מושך עד )עב״ש סקמ״ה( ועל‬
‫והמבוגר‪ .‬וועליא או וועלציק כיון דדג תיבה אינו מזיק‬ ‫ביוצא בזה פסקו בש״ע דאינו מזיק אם כתבו מלא‬
‫וכן יש שקורץ אותם ווליא הויו במלאפום ונם זוז‬ ‫אבל במנןם שנשתנה הקריאה קצת וודאי דפוסל אם לא‬
‫נכון לבתחלד‪ .‬לכותבו ויש מקומות שקוריןבפ״א‬ ‫במקום עיגון ולפי עניין ה שיטי ‪:‬‬
‫דטשא מאלפא ופשיטא שצריך לכוטב כן )נ״ש כפי‬ ‫]ה[ רצשיל הושקא האשא העשיל ביטים ליהושע‬
‫הגהת הש״ג( ‪:‬‬ ‫וכותבין יהושע המכונה הושיל או הושקא או‬
‫]ז[ זבולון הב״ש כתב לכתוב בשני מין מפני שגם‬ ‫האשא או העשיל ואינם קיצור השם דכאמת הוא קיצור‬
‫הלמד מדחיקין במלאפום ויש שהכריעו לכתוב‬ ‫השם מהושע ולא מיהושע אלא שנהנו כן למי ששמו‬
‫זבולן בחד ויו אחר הבית מפני שברוב פעמים בתורה‬ ‫ידצשע לק־־ותם בשמות אלו ולפיכך צריך לכתוב‬
‫נכתב כך וזה שמרחיקין הלמד זהו־לפי הברת הספרדים‬ ‫הכינוים)מכ״ש אות הי( ודרש כיטי ל צני והערש או‬
‫ולא‬
‫השלחן‬ ‫הלסת ניפץ סימן קכט‬ ‫ערוך‬ ‫‪104‬‬
‫אבל אם בפניו קורין אותו זוסמן ובן חותם א״ע א׳צ‬ ‫ולא לפי הברת האשכנזים)ס׳ג וג״ס כס׳ ע״ג( ואף גם‬
‫לבתוב רק זוסמן וזיסל נ״ב כינוי ליקיתיאל ויש‬ ‫להברת הספרדים כ־ון שרוב זכולן שבתורה בחר ויו‬
‫ג'כ שהוא כינוי לאלכסנדר ויש שקורין אותן זיסקינד‬ ‫איך נכתוב לכתחלה לא כן וזה שכתב רכן מוכח‬
‫ואם חותם א״ע זיסקינד וקורין אותו בפניו זיסל יסז‬ ‫בירושלמי נם זה אינו ברור וכש״ם דילן מבואר לא כן‬
‫לכתוב המכונה זיסקינד והמכונה זיפל ‪:‬‬ ‫)שם( וכן עיקר לרינא ואע״ג רבויצא וישלח וינש כתיב‬
‫]ז[ זימל הוא כינוי לשמעון בטדינתינו )עס״ג אות ‪ 1‬׳‬ ‫זבלון הבית בשורק שאינו מושך ויו והלמד במלאפום‬
‫סקי״ב( ויש שקורין זימא והוא רק קיצוד השם ושם‬ ‫ובויו מ״ם מן ויחי עד סוף כל התורה הוי להיפך‬
‫קטנות ואינו מצוי שיקראו כן לאיש נכבד כפניו ולכן‬ ‫וביהושע י״ט וכ״א ובשופטים ה׳ נבתב הויו אחר הבית‬
‫א'צ לכתוב זימא ‪ .‬זעליג או זעליק והוא כינוי לעזריאל‬ ‫אבל בשופטים ד׳ ושופטים ה׳ פסוק י׳ח וברה׳׳י א׳‬
‫וכתב הב״ש דמן הסתם כותביןבנימל אא״כ ישלוקבלה‬ ‫סי׳ ב׳ וו׳ פסוק מ׳ח ופסוק ם״ב וי״ב פסוק ל״ד וישעי׳‬
‫לכתוב בקוף או שהוא דגיל לחתום בקוף דאז כותבין‬ ‫םוף ח׳ כולם הויו אחר הלמד והבית בשורק ע״ש וט״ט‬
‫בקוף ובמכטא כני האדם א׳א להכיר בין קוף לגימל‬ ‫וודאי דלכתחלה אזלינן בתר רוב התורה ובדיעבד‬
‫כסוף תיבה ‪ .‬ויש ששמם זעקא או דזעקא ויש להקיר‬ ‫כשר נם אם כתב שני ווין כדעת הב״ש וכן אם כתב‬
‫אחר שמם הקדש ואם אין ידוע לא יכתוב רק זה‬ ‫בחד ויו ואו‪1‬ר הלמד)ב״ש( כיון שהרבה פעמים נכתב‬
‫השם בלבד ‪:‬‬ ‫כן ואם כתב כלא ויו כלל נראה דיש לפוסלו אפילו‬
‫] ‪ [t‬זנוויל בבר הבאנו בסעי׳ קכ״ח דברי רבינו הרט״א‬ ‫בדיעבד )נ‪1‬״ג( ולי נראה דכמרום עינון יש להתיר‬
‫שכתב שהלשונות מתחלפות בקריאת הב׳ או הויו כגון‬ ‫דהן אמת דבשום מקום לא נמצא כן מ׳ים כהכרח דאין‬
‫זנביל או זנוויל ע״ש ולפי הברת לשונינו אין מובן‬ ‫זה שינוי כלשון שהרי בתורה ונו״כ אנו קורין שני‬
‫חילוק בין ב׳ רפה לויו וכתב הב״ש דמן הסתם יש‬ ‫דאות^יח הבית והלמד בשוה ולפי הברת הלשון שלנו‬
‫לכתוב בשני ווי ן וכיור אחריהם ובדיעבד אם כתב‬ ‫אין חילוק בין שורק למלאפום ובע״ב דחסרון הווין‬
‫בבי׳׳ת כשר ואם חותם עצמו יש להלך אחר חתימתו‬ ‫אינו מזיק להקריאה והוי ככל החסרות כגט כשאינו‬
‫ואם שינה מחתימתו היי שינוי עכ״ל וי׳א דכשכתבו‬ ‫מקלקל הקריאה דכשר כפסק רבינו ודט״א בסעי' כ׳׳ח‬
‫בווין אף שהוא חותם כב׳ הנט כשר כיון שהעיקר‬ ‫לעניין חסר כשכתב מלא וה״ה להיפך)ננלע־׳ד( ‪:‬‬
‫הוא לכתוב בויו אין משגיחין בחתימתו בדיעבד )ט״;‬ ‫]![ זכריה בלא ויו אחר הה״א ררוב פעמים נבתב כן‬
‫סקכ״ה( וכן עיקר וכן אס חיסר היוד כשר די״א דגם‬ ‫בפסוק וכן בנמ׳ ר׳ זכריה בן הקצב ר׳ זכריה בן‬
‫לכתחלה אין כיתבין ביוד )שס סקנ״ד( ויש שקורין אותם‬ ‫אבקולם וכן תפסו האחרונים כמו שיש בספרי המחברים‬
‫זוויל או זביל וג״כ דינם כזנוויל ‪:‬‬ ‫ואין לכתוב זכריהו אם לא שיש לו קבלה ששמו כן הוא‬
‫]‪ [H‬חיים בשני יורין ואם קורין לו חייקא כתב הב״ש‬ ‫)ב׳ש( ואם חותם עצמו ועולה לתורה בשם זכריהו‬
‫באות ח׳ דא״צ לכתוב המכונה חייקא דהוא קיצור‬ ‫והעולם קוראין אותו זכריה יש *לכתוב זכריהו רמתקדי‬
‫השם והכל יודעים שהוא משם חיים וה״ה דא'צ לכתוב‬ ‫זכריה ‪:‬‬
‫המכונה חייקל )ס״נ סק״י( ואפשר דכיון דאין הפסד‬ ‫]‪ [T‬זאב ואף שכפי הנהוג לקרות עתה זאב בסגול ט׳׳ם‬
‫בדבר נבון לכתוב המכונה חייקל דלאו כ״ע ידעי‬ ‫כיון שידוע שהשם היא על זאב שבפסוק אין‬
‫שעיקר שמו הוא חיים ויש לעשות כן לכתחלה ‪:‬‬ ‫משניחין על הקורא בשיבוש ורק המסדר צריך ליזהר‬
‫]ח[ חוקיה כתוב בש׳׳ע סעי׳ כ״ז שיש לכתבו בלא‬ ‫לקרוא בהנט זאב האלף בצירי וכינוי זאב וואלף‬
‫יוד טתחלתו ובלא ויו כסופו אם לא שידוע‬ ‫ובבר נתבאר ‪:‬‬
‫ששמו חזקיהו ואפ׳ה אם כתב חזקיה כשר אבל לא‬ ‫]ז[ זלמן ואף שלפי לשונינו שהט״ם בקמץ היה לנו‬
‫איפכא עכ״ל והטעם שיש לכתבו בלא יוד מתלולתו‬ ‫לכתוב אלף אחר המ׳ם ט״מ לא שמענו ולא ראינו‬
‫מפני שמעט הוא שנכתב יחזקיהו ובלא ויו בסופו־אע״ג‬ ‫שיעשו כן וכן הוא כב״ש וכבר בארנו בסעי׳ קכ״ז‬
‫דברה״י כתיב תמיר חזקיהו מ״ט כיון דבמקוטות אחרים‬ ‫דלאו כלל נטור הוא שהקמץ מושך אלף ולא הפתח ע״ש‬
‫טתנ״ך על אנשים אחרים כתיב חזקיה ועל חזפי׳‬ ‫והוא כינוי לכמה שטוח לשלמה ולשניאור ולאפרים‬
‫המלך ג״כ יש מיעוט מקומות כמלכים וישעיה ומשלי‬ ‫ולמשלם וצריך בכל אחד לכתוב המכונה זלמן ויש‬
‫דכתיב חוקיה ונם בנם׳ בשטות התנאים ואמוראים מציגו‬ ‫שקוראין זליא והוא רק קיצור השם ושם קטנות מיהו אם‬
‫רק חוקיה ומסתמא דורות האחרונים הולכים אחרי‬ ‫כולם קוראים אותו כן בפניו יש לכתוב המכונה זליא‬
‫הראשונים וכסתמא הוה חזקיה וזה שכשר בדיעבד‬ ‫ואם חותם עצמו זלמן וקוראין אותו זליא יש לכתוב‬
‫כשכתב חוקיה על חזקיהו דלא נרע מחניכא אבל להיפך‬ ‫המכונה זלמן והמכונה זליא אם קוראין אותו כן בפניו ‪:‬‬
‫הוה שינוי השם ודבר פשוט ח א שאם חוו>ם עצמו‬ ‫]ז[ זוססן אצלינו כינוי ל־קותיאל וכן זושא ובב״ש‬
‫חזקיהו וכן עולה לתורה שצריך לכת(ב כן ויש סי‬ ‫כתוכי זוטא כסמך אמנם אצלינו קורין כשין ימנית‬
‫שרוצה לוטר רגנה״ג כשנהב תזקיה צריך גט אחר‬ ‫וצריך לכתוב ר‪.‬ן ודווקא אם קירין אותו בפניו זושא‬
‫נ״ש‬
‫גג ‪t06‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות גי^ן סימן קכט‬ ‫ערוך‬
‫לכתוב בה״א אא״ב חותם א״ע באלף בכוונה כרי‬ ‫)נ״ש( רא״א להחשיבו כקיצור השם כיון שהוא שם‬
‫שלא לכתוב יוד קי ביחד דאז יש לכתוב כאלף וכ היג‬ ‫אחר זתולק על הש״ע ואף אם העולם קורין אותו חזקיה‬
‫בשארי שטות שבעין זה ועוד יתבאר בזה בשם יהודה‬ ‫צריך לכתוכ חזקיוע דטתקרי חזקיה )ש״ג( והעיקר‬
‫בס״ר וחננאל וחנמאל שני שמות נפרדים הם ופשוט הוא ‪:‬‬ ‫לרינאעפסק ה ש״ עונן פסק הלבוש דבאמת אינם שני‬
‫]ח[ חלוונא כן כתוב בב״ש בלא אלף אחר הלמד‬ ‫שמות דגם איתם שקוראים חזקיה נ״כ כוונתם לחזקיהו‬
‫ופשוט הוא דזהו כשנקרא הלמד בפתח אבל‬ ‫אלא שמקצרים השם שהרי לחזקיהו המלך קראו נ״כ‬
‫כשנקרא בקמץ יש לכתוב חלאוונא דלכתחלה וודאי‬ ‫במשלי ובמשנה וברייתא חזקיה ולדינא נראה כשידוע‬
‫דצריך ליזהר בזה ושם זה הוא כינוי ללפי ת ת או‬ ‫ש׳סמו חזקיהו כגון שהוהזקה משפחתם כך מראש‬
‫לסעדיה )ב״ש( ונסתמא כותבין בחית אם לא שידוע‬ ‫המשפחה וכן נקרא בפי בל ובן עולה לתורה וגם‬
‫שחותם בכ״ף כלוונא וחותם בכוונה ולא בשיבוש ואינו‬ ‫חלתם א״ע חזקיהו פשיטא שיש לכתוב חזקיהו ואם‬
‫שכיח כלל )ועש״ג( ויש נקראים חלוינא הלמד כמלאפום‬ ‫כתב חזקיה אין להכשיר רק במקים עיגון נדול ושעת‬
‫ובהרגשת יוד אחר הלמר וצריך לכתוב כן ואם עולה‬ ‫הרחק ולפמיך על הש״ע )נ״ס וע״ג סוף כק״א( ואם‬
‫לתורה וחותם חלוונא ונקרא בפי כל חלוינא יש לכתוב‬ ‫עולה לתורה וחותם חזקיהו ונקרא בפי כל חזקיה‬
‫חלוונא דמתקרי חלוינא‪:‬‬ ‫יש לכתוב חזקיהו דמתקרי חזקיה ואם לא כתב רק‬
‫]ח[ חנן אם שטו אלחנן כבר נתבאר באות א׳ ואם‬ ‫חזקיהו לבד והשעה דחוקה ליתן גם אחר יכול ליתנו‬
‫שמו האמיתי רק חנן פשיטא שא״צ לכתוב רק‬ ‫לנתחלה שטי שיראה בגט חזקיהו יתלה לומר שכך‬
‫חגן בלבר וגם אם יש ספק נז ה יזהרו שלא לכתוב‬ ‫שמו ונשידדוש יתוודע לו שנן הוא ובן אם כתב רק‬
‫רק חנן בלבד דבזה אף אם שטו אלחנן כיון שנקרא‬ ‫חזקיה נ״כ יש להתיר ליתנו לכתחלה דהו״ל חניכא‬
‫בפי כל חנן הוד‪ .‬כחגיכא שהכל ק־רין נו םשא״כ אם‬ ‫שהבל קורין בו ואם עולה לתורה והותם בשם חזקיה‬
‫יכתובו אלחנן דמתקרי חנן ואולי אין שטו אלחנן והוי‬ ‫ובפי העולם נקרא חזקיהו לכאורה יש לכתוב חזקיה‬
‫פסול גמור ויראה לי דכששטו חנן וקוראין אותו‬ ‫דמתרךי חזקיהו אבל יש מי שאומר שלא לכתוב רק‬
‫חאגיא א״צ לכתוב הכימי כלל דהכל מרגישים שהוא‬ ‫חזקיה בלבד )נס וצ״ע( ורק בדיעבד אם בתב דמתקרי‬
‫כקיצור לשם חנן ולא דמי לאלחנן ואולי כיון‬ ‫כשר )סס( וכתב איזה טעם ולא נתקבלה על דעתי‬
‫שכתיבת הבינוי אינו מקלקל יש לכתוב חנן המכונה‬ ‫ואם כתב חזקיהו בלבד כשר דהו״ל חניבא שהבל קורין‬
‫חאניא ואם קשה לעמוד על שם קריאת חאניא אם‬ ‫בו)סס( ובספק פשוט שיש לכתוב רק חזקיה ולכן‬
‫מרגישים היוד אחר הנון אם לאו דאז יש לכתוב חאנא‬ ‫באבי האשה כשאינו ידוע על בירור יזהרו לכתוב רק‬
‫יותר טוב שלא לכותבו כלל ‪:‬‬ ‫חזקיה בלבר דבזה בבל גווני כשר לדעת הש״ע ואם‬
‫]ט[ טביה וטוביה בד‪.‬״א ולא באלף שומא מלשון‬ ‫יכתובו חזקיהו יש לחוש לפסול נטור אם היה שמו‬
‫טובה אם לא שחותם בכוונה באלף כש״עז נ שם‬ ‫חזקיה )שס( ואם חותם עצמו יחזקיהו יכתובו כן )ב״ש‬
‫חנניה והנד‪ .‬בב״ש איתא רק שם טוביה וטוביהו ולא‬ ‫נאות י׳( דמסתמא ידוע לו שבן שמו אם לא שאומר‬
‫שם מביר‪ ,‬ונראה שבימיהם לא היה נקרא כלל טביח‬ ‫שחותם א״ע שלא בכוונה וסבור הוא שנצרך לחתום‬
‫אבל בימינו רובם גקראים טביה הטית בסגול וצריך‬ ‫כן וצריך הרבה חקירה ודרישה על זה ני שם זה לא‬
‫לכתוב כן ואם שינה פסול ואם עולה לתורה וחותם‬ ‫שכיח כלל ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫טוביה וכתבו טוביה כשר מיהו לכתחלה יש לכתוב‬ ‫]ח[ חצקיל הוא כינוי ליחזקאל ויש לכתוב יחזקאל‬
‫טוביד דמתקרי טביה דשני שמות ק וטוביד‪,‬ו לא‬ ‫המכונה חצקיל ונראה לפי לשון מדינתינו יש‬
‫נשמע בטדינתינו כלל ז‬ ‫לכתוב חצקל בלא יוד וכן חצא הוא כינוי ליחזקאל‬
‫]ט[ טודרום כן כתוב בשטות הב״ש בשני ווין וכן‬ ‫וצריך לכותבו ‪:‬‬
‫הובא כספרים שם רבימ טודרום אבי ד‪%‬ם״ה‬ ‫]ח[ חנניה ואם שטו חנניהו ונקרא חנניה פסק הטהרש״ל‬
‫ובן בן אחיו של הרמ״ה )שה״ג אות מ׳( אבל בטדינתינו‬ ‫שיש לכתוב חנניהו דטתקרי חנניה ונסתמא‬
‫נקרא הטי ת בקמץ והריש בסגול ולפ״ז יש לכתוב‬ ‫כותבין בלא ויו כמו בחזקיה )נ״ש( וחד דינא אית להו‬
‫בגט מאדרעם ואם חותם בשני ווין נראה שיש לכתוב‬ ‫לחזקיח וחנניה )כ״מ ננ״ש אות ח׳( ודע דבכל ספרי‬
‫טודרום דטתקרי טאדרעם וכמדומני שחותמים א״ע‬ ‫השמות נכתב חנניה בה״א וכן נראה דהא הוא שם‬
‫טדרם בלא שום אותיות נחים וכן <ותר טוב לכתוב‬ ‫הקדש לשון חנינה ובסידורים בסיף פרקי אבות נרפם‬
‫בגט דכבר כתבנו שאין הקמץ הכרח לאלף נחה וכן‬ ‫ר׳ חנניא בן עקשיא באלף וכן הוא בנט׳ סוף מכות‬
‫הסגול לעין ובכל התג״ך ובכל התפלות כן הוא ורק‬ ‫וגראה שזעא שלא בדקהוק וראיה ששם בגט׳ באותה‬
‫כלשון לעז כותבין כן וגם זה איט כלל נטור ולכן יותד‬ ‫משנה ר׳ חגגיה בן גמליאל נדפס בה״א ובמשניות נדפס‬
‫נכון שלא לכתוב לא הווין ולא האלף וד‪.‬עין רבזה אינו‬ ‫ג ץ ר׳ חנניה בן עקשיא בה״א וכן הוא בירושלמי‬
‫משוגה בל בך מכתיבת שם זה בספרים דרק הווין‬ ‫אלא ששם נכתג ר׳ חניגה מיהי ענ״« העיקר הוא‬
‫הסריל‬
‫השלח?‬ ‫הלכות גיטין סיק קכט‬ ‫ערוך‬ ‫‪106‬‬
‫]י[ יהידה א״צ לכתוב המכינה יודא או יודל או יודקא‬ ‫חסרים וכבר נתבאר שאין חסרות ויתירות מעכבים‬
‫אבל אם קורין אותו אידל יש לכתוב דימכונד‪,‬‬ ‫אם אין שינוי כלשון ‪:‬‬
‫)כג״ל ממשמעות הב״ש והמ׳׳ג( דכשם אחר הוא ואם כתב‬ ‫]ט[ טרייטל בב״ש כתב שהיא כינוי ליהודה ועכשיו‬
‫רק יודא לבד אם שטו הוא רק יועדה וקורין לו יודא‬ ‫לא שטעתי זה בשום מקום ופה עירי יש אחר‬
‫הוה כחניכא וכשר אבל אם קורין אותו ליב הגט‬ ‫ששטו טרייטיל ושם הקדש שלו מרדכי ויש לכתיב‬
‫פסול )ע״ג סקי״א( ואם קורין לו רק יועדה וכתב יודא‬ ‫השם וכינויו וא״צ לכתוב יוד אחר הטית השיני מן‬
‫צ״ע אם יש להכשיר דהן אמת דיירו שלמי ^ ר א לר׳‬ ‫הסתם )‪ (c'z‬אס לא שרגיל לחתום ביוד )מ״ג( ועוד‬
‫יהודה ר׳ יודא באיזהו מקומות מ״ם אם לא נקרא‬ ‫היה פה עירי איש אחד שהיה נקרא טאדיל ושמו‬
‫כן הוה כשינוי שם וזהו כוונת הב״ש ע״ש )והת״ג שם‬ ‫הקדש מרדכי ויש לכתוב מרדכי המכונה טאדיל ‪:‬‬
‫נראה ג״נ שכן דעתו( ואם כינויו ליב כותבין המכונה‬
‫ליב ואם כתב רק ליב ג״כ כשר וכן אם כתב דק‬ ‫]י[ יצחק וכינוייו איצק איסק אייזיק איצא וכבר נתבאר‬
‫יהודה לבדו נ״כ כשר בדיעבד אבל כליב לבדו יש‬ ‫כאות א׳ ע״ש ‪ .‬יוסף וקורי ן במדינתינו יאשא‬
‫מכשירין אפילו לכתחלה ‪5‬‬ ‫יאשקא יאסיל יוזף היוד בטלאפים ויש שנקרא יוזפ‬
‫]י[ יששכר כתב הב״ש בשני שינין המכונה בער המכונה‬ ‫היוד בחולם יהפא דנישה וכן יש שנקראים יוזל היוד‬
‫בערמן וכו׳ עכ״ל וכתבו הגחלים )נובי׳׳ת סי׳ ק״‪1‬‬ ‫בחולם ופסק הטהרש״ל שא״צ לכתוב הכינויים שאינם‬
‫וע״ג סקי״ד( דזהו במרינות אשכנז קורין בשני שינין‬ ‫אלא קיצור השם והט״ז פסק דשם יוזל יש לכתוב‬
‫אבל כמדינת פולין קוראים ישכר בחד שין וכן צר^‬ ‫הכינוי וכן נ״ל דשם יוזפ כשהפא בדנוש יש לכתוב‬
‫לכתוב אם לא שיודע שקורין אותו בשני שינץ וחותם‪.‬‬ ‫הכינוי ‪:‬‬
‫עצמו כן ועתה בזמנינו איני יודע היאך קורין לפיכך‬ ‫]י[ יהודה כהב הב״ש יהודה בה׳ ואם נכתב באלף‬
‫צריך כל מסדר הגט לחקור אחר ‪ .‬מנהג מקומו בקדיאת‬ ‫פסק בספר שמות בין אם כתב האלף בסוף בין‬
‫שם זה דהשינוי פוסל בו כיון שיש שינוי בקריאתו בין‬ ‫אם כתב אחר היוד כשר בשעת הדחק דאלף וה״א‬
‫חד שין לתרי שינין וכן אם כתב יסכר בפמך הגט‬ ‫כתחלפיס ואס חותם א׳ ע באלף וכתב בה״א פסק‬
‫פסול ואע״ג דשין שמאלית וסמך קריאתן שוה מ׳ ם‬ ‫הט״ז דהוי שינוי השים וכמה פוסקים מהאחרונים חלקו‬
‫הרי יש שינוי בפירושו דבשין פירושו שכר ובסטך‬ ‫עליו ופסקו דאפילו לכתחלה כותבים בה״א ואין הולכין‬
‫פירושו סתימה כמו יסבר פי דוברי שקר )שם( ‪:‬‬ ‫בזה אחר ההימתו כיון שאין היכר במבטיא ולא מצינו‬
‫]י[ יעקב כתב הב״ש יעקל כינוי ליעקב אם קורין‬ ‫שם יהודה באלף עכ״ל הב״ש ולקטן באות מ’ ם כשם‬
‫היוד בפתח אין כותבין הכינוי אבל אם קורץ‬ ‫גיתתיה כתב דבל השטות שסופן ה׳י וחותם א׳ ע בה״י‬
‫היור בסגול כותבין הכינוי עכ״ל כלומר אם קורין‬ ‫וכתכו בגט אלף הוי שינוי גמור ופסול אפילו בשעת‬
‫יעקיל כמו שרגילין אצלינו דלכל יעקב קורין כן אלא‬ ‫הדחק ורק להיפך כשחותם באלף וכתבו בדרי דבזה‬
‫שהעין נשמע בנון דכן הרגילות אצלינו בשם יעקב‬ ‫כשר נם שלא בשעת הדחק דלא כהט״ז ורק אם אינו‬
‫ג״כ א״צ לכתוב הכינוי דמובן לכל דזהו שם יעקב‬ ‫ידוע היאך חתם א״ע כשר בדיעבד כשכתבו באלף‬
‫אבל אם קורין יעקל בסגול ויש אנשים שקוראין אותם‬ ‫ממיעס דשטא התם א״ע כך ע״ש ומאד תטיהני דמט״נ‬
‫כן צריך לכתוב הכינוי דכיון שהנקודה משתנה מן‬ ‫דאם נ א טי שזהו פסול גמור בשינה מה״י לאלף‬
‫פתח לסגול נראה כשם אחר עוד כתב הב״ש וז״ל‬ ‫כשחיתם א׳׳ ע בה״י א״כ היאך מכשיר בספק ולמה לא‬
‫יאקב כינוי ליעקב וא״צ לכתוב הבינוי אבל כותבין‬ ‫ניחוש שמא חתם א״ע בה״י ועוד הוד אי חתם א״ע‬
‫יעקב המכונה יאקל המכונה יוקל עכ״ל וזה שכתב‬ ‫בה״י כפי האמת ולמה נתלה ששינה מחתימתו להקל‬
‫דיאקב א״צ לכתוב הכינוי כוונתו כשקודאין היוד‬ ‫בפסול גמור ועוד דאטו גט תורה היא לפוסלו מפני‬
‫בפתח יאקב אבל אם קורין היוד בקמץ יאקב וודאי‬ ‫קדושתו שבך נמסרה מסיני והרי בנט אין פסול דק‬
‫צריך‬ ‫דצריך לכתוב הכינוי וכן מ״ש דיאקל * ׳‬ ‫אם שינוי בהשם וכיון דאלף וה״י שקולים כשהם נחים‬
‫לכתוב הכינוי זהו כשקוראין היוד בקמץ כמו שיש‬ ‫מה לי שינו* מאלף לה״י או להיפך סוף סוף הקורא‬
‫שקורין להם יאקל אבל אם קורץ בפתח היוד א’ צ‬ ‫יקרא השם כנצרך ואטו משום דבתורה נכתב בה״י‬
‫לכתוב הבינוי ׳ ואל תשיבני דאיך אפשר לומר דמ״ש‬ ‫נפסול את הגט וכן מבואר מדברי הש״ע והלבוש‬
‫יאקב כוונתו על פתח יוד דהא אחר פתח א״צ אלף‬ ‫בס״ם זה ולמה נחלק בזה בין שטות לועזיות ובין‬
‫דבאמת כבר בארנו רלאו בלל גמור הוא ‪ .‬ויש יעקב‬ ‫שטות הנמצאים במקרא ורק אם באפשרי להשיג‬
‫שכינויו קוליא וצריך לכתוב הביטי ן‬ ‫גט אחר צריך להשיג הואיל ויצא טפי הב״ש אבל‬
‫]י[ יונתן יהונתן ז״ל הש״ע סעי׳ כ״ה שם יונתן לא‬ ‫במקום עיגון נלע״ד פשוט שיש להקל וכן מבואר‬
‫יכתוב יהונתן אא״ב ידוע שחותם שמו כן או‬ ‫מדברי מהר״י אבן לב בתשו׳ שהביא הכ״ש שם‬
‫עולה בו לקרות בתורה עכ״ל דאע״ג רבתנ״ך נמצא‬ ‫)והנ״ש נדחק מאד נדנריו כמ׳׳ש המ״ג ‪ (CC‬ן‬
‫לפעמים‬
‫נד ‪107‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קנט‬
‫ערי‪1‬י‬
‫יור והמ״ם בשוא ע״ש וביון שאנו קורץ בחיריק ממילא‬ ‫לפעמים בך ולפעמים כך מ״ם נג ם׳ לא נגמוא רק ר׳‬
‫דהוה כשם אחר וצריך לכתוב דמתקרי ודע דאף שאנו‬ ‫יונתן וגם עתה דונ ם שטם בך והנה מצינו לקדמון‬
‫רגילין לקרא רחטיאל בלא יור הראשון אין זה רק‬ ‫רבייו יהונתן שעשה פי׳ על הרי״ף למס׳ עירובין ונכתב‬
‫קיצור שם וא״צ להזכירו בגט )נ״ל( ‪:‬‬ ‫עליו יהונתן וכן הגאון בעל או״ת חותם א״ע יהונתן‬
‫]י‪ 1‬יחושע ה מנונ ה הושיל הושקא האשא העשיל‬ ‫ם״מ רובם גנךאים יונתן בלא היי וגם הגאון הזה‬
‫וצריך לכתיב הכינויים מטעם שבארנו באית ה׳‬ ‫נקרא בפי כל ר׳ יי תן פרעגער ומ״ם המסדר הגט‬
‫בשטות אלו והעשיל כ ותבין ביוד אם לא שיש לו בקבלה‬ ‫יחקוד לדרוש היטב על שם הזה דאולי ההם א״‪.‬ע‬
‫לנתיב חסר ויש שקורין כינויו שיקא ואם קירין אותו‬ ‫בה״י או עלה לתורה כך ואם באמת חותם בה״י ונקרא‬
‫בפניו בן יש לכתוב הבינוי ואם לאו אין לכותבו‬ ‫בלא היי יכתוב יהונתן דמתקרי יונתן ואם קצת אנשים‬
‫)ע״ג אית י׳ סקנ״ד( ויש שקירין איתן הישיע ונ״ל‬ ‫קורין אותו בה״י וקצתם בלא ה״י יש לכתוב שני‬
‫דאין לכותבו בלל חרא דנראה להדיא שהוא י" קיצור‬ ‫גיטץ )ב״ש( ובסתמא א״צ לכתוב רק יונתן כפסק‬
‫מיהושע ועוד דאולי יש לכתוב הושיעה בה׳ לבסוף‬ ‫הש״ע ואף אם שמו היה יהונתן הוה כקיצור השם‬
‫משום שלפי המבטא הוא לשין הושיעה שבקרא ואפשר‬ ‫ולבן בגט ע״י שליח שא״א בשני נימין יכתיב יינתן‬
‫יש לכתוב באלף לבסוף בכל שם לעז לפיכך מוטב‬ ‫בבל עניין אא״כ ברור הוא שחתם א׳ ע או עלה‬
‫שלא לכותבו נלל‬ ‫לתורה בשם יהונתן רבאמת אינם שני שמות שהרי‬
‫]י[ יושע הוא שג בפ״ע ובן חתם א״ע הגאון בעל‬ ‫על יונתן בן שאול דבשימואל א׳ עד סי׳ י״ח כתיב‬
‫פנ״י ואם הוא ביניי ליהושע צריך לכתוב המגונה‬ ‫יונתן ובסי׳ י״ח כתיב ד׳ פעמים יהונתן ובסי׳ י״ט‬
‫יושע ואפשר דנכין לבתוב דמתקרי דאולי קורין איתו‬ ‫שם בפסוק אחד כתיב וידבר שאול אל יונתן בנו וגו׳‬
‫על שם לשון ישיועה במו ויושע וכיון דכבר נהבאר‬ ‫ויהונתן בן שאול ונו׳ ע״ש ומשם ואילך כתיב רק‬
‫דאם כותבין דבתקרי כשר בבל עניין גם אם היה צריך‬ ‫יהונתן ער סוף הספר אלמא דשם אחר הוא וכלל‬
‫לכתוב המבוגה ולא כן בהמכינה על מקים שצריך‬ ‫גדול הוא דיותר פסול יש בשינוי מיתיר אית מבחסרון‬
‫לבתוב דמחק״י ולכן טוב לכתוב דמתקרי)נ״ל( ‪:‬‬ ‫אות מפני שהחסרון הוה כקיצור שם )ננלע״ד( ז‬
‫]י[ ישעיה כתב הב״ש דיש לבתוב בלא ויו ואף‬ ‫]י[ יאפיל יאשקא יעקל כבר נתבאר ‪ .‬יוחנן מסתמא‬
‫שישעי׳ הנביא נקרא ישעיהו בויו מ״ם אין רגילזך‪,‬‬ ‫בלא ה״י אחר היוד ואם חיתם א״ע כה״י נותבין‬
‫לקרות בויו ועוד דבדה״י כתיב ישעיה בלא ויו על‬ ‫כן )נ׳׳ש( ואנחנו לא שמענו כלל שם יהוחנן וכן בגס׳‬
‫איש אחר ומסתמא כל שמות ישעיה היא אחר זה‬ ‫רק ר׳ יוחנן ‪ .‬יחיאל ויש שכינויים מיכל וכותבין‬
‫ולא אחר הנביא דריע מזליה שנהרג כ״כ הרש״ל אבל‬ ‫יחיאל המכונה מיכל ואע״ג דמיכל הוא שם הקדש‬
‫הרט״א ם״ל בשם גדלי׳ דלא היישינן לריעותא זו‬ ‫כמי מינל בת שאול וכמו מיכל מים מ״ם שם זה‬
‫וכן בשם ישעי׳ מסתמא נקראים אחרי הנביא וצריך‬ ‫הונח על כוונה אחרת דבזמן הקדמון היו קורין ליחיאל‬
‫לכתוב ישעיהו ואינו דומה לשם חזקיה שנתבאר‬ ‫חיאל לקצר השם ואח״ב נשתרבב לקרות איחל ואח׳׳ב‬
‫דהתם טעמא אחרינא היא מפני שבש״ם איתא‬ ‫נשתרבב לקרות מיכל ואין לומר רלפ״ז היה לגו לכתוב‬
‫חזקיה ולא חזקיהו אבל שם ישעיה לא נמצא‬ ‫מיחל בחי׳׳ה אך כבר הבאנו דברי רבינו הרמ״א שיותר‬
‫בש״ם כלל )רק פעס אהת באגדה דמ׳ק שירה(‬ ‫טוב לכתוב בכף מבחית ובבר נהוג עלמא כן )כט״ג‬
‫ולכן בוודאי הוא על שם הנביא ולכן יש ליתן שני‬ ‫אוו! י׳ סקל״ג( מיהו עכ״פ כיון שאין זה משם מיכל‬
‫נימין אחד נויו ואחד בלא ויו אם לא שאומר ברור‬ ‫שבתנ״ך לפיכך כותבין המכונה ולא דמתקרי ז‬
‫ששמו היא ישעיה או ישעיהו דאז כותבין רק גט אחד‬ ‫]י[ יקותיאל המכונה זוסמן זושא ובבר נתבאר באות‬
‫נ פי מה שאומר עכ״ל הב״ש ואמנם הביאו שהב״ה‬ ‫ז׳ וכן יש כינוי קושא וצריך לכתוב המכינה ר\שא‬
‫סידר בסתמא ישעיה ולא נתן שני נימין ובכר הורה‬ ‫ובב״ש כתיב המכינה קוסקי או קוסקא ע״ש וזה לפי‬
‫זקן )נז״ג מקנ״ו( והגאון בעל של״ה חתם א״ע ג״כ כן‬ ‫מבטא המדינות שלהם בסמך ובקוף לבסוף ואצלינו‬
‫וכן נכדו הגאון בשו״ת חו״י וכן הגאון ר׳ ישעי׳ ברלין‬ ‫מדברים בשין ימנית וקוף לב סיף הוא שם קטנות ואין‬
‫חתם א״ע כך ועל הנביא עצמו כתיב לפרקים ישעיה‬ ‫לכתוב רק קושיא כמ״ש ‪ .‬ויש לזה גם כינוי זיסקינד‬
‫ג״כ ובש״ם כשחשב סדרן של נביאים ק‪-‬אוהו בברייתא‬ ‫וזיסל וכבר נתבאר באות ז׳ ‪:‬‬
‫)ב״ב י״ד ‪ ( :‬ישעיה וכן קראוהו בעלי הש״ס בגס' > כפ״ד‬ ‫]י[ ירחמיאל כן כותבים ביוד אחר המ״ם ואף שיש‬
‫דיבמות( ובן אנו רגילין לקרות ספר ישעיה וכן נדפס‬ ‫מחלוקת הפוסקים בזה )עכ״ש( מ״ם כן הכריע‬
‫ובוודאי נ״ל דיש לסמוך ולכתוב רק נם אחר בשם‬ ‫הב״ש רבטדינות אי^ו מן הסתם כותבין ביור ובפרט‬
‫ישעיה ונם הא אינו גרוע מקיצור השם ביון שגם‬ ‫שאצלינו דוחקים המ״ם בחיריק אא״כ חותם א״ע‬
‫הנביא נקרא כן בפי חז״ל )ובברכות ד׳ י׳ הטעם דאקרא‬ ‫נקבלה בלא יוד דאז יש לכתוב ירחמאל דטתקרי‬
‫קאי וכן נמקי׳ ייי״יס ואם נקרא בפי העולם שעיה הוה‬ ‫ירחמיאל דנרי ש דה״י כתוב שם זה כמה פעמים חסר‬
‫קיצור‬
‫השלחז‬ ‫הלכות גיטין סימן קבט‬ ‫ערוך‬ ‫‪lo t‬‬
‫ואם כולם קורין אותו בפניו לינ א בצירי יש לכתוב כן‬ ‫ו\צור השם ונראה דא״צ לכותבו אמנם בימינו אלה‬
‫באלף ^בסוף )ש״ג( אמנם לא ראינו שיקראו לאיש‬ ‫■גילים לקרות בסמך סיה או סייקה ונ״ל דצריך לכתוב‬
‫נכבד בפניו כן !‬ ‫־‪.‬כינוי דהא לשם זה יש הברה אחרת משם העצם‬
‫]ל[ ליפמן והוא כינוי לאליעזר וליום טוב וכן ליפא‬ ‫ובאות ס׳ בשם סעדיה יתבאר עוד בם"ד מזה ‪:‬‬
‫ויש להמסדר לשאול ולדקדק כשם זה כי יש‬ ‫]י[ ירמיה בלא ויו בן כותבין מסתמא ואע״ג דירמיה‬
‫שנקראים רק ליפא ולא ליפמן וגם בפניהם קורין‬ ‫הנביא לא נמצא רק פעם אחד חסר ויו כיון‬
‫איתם ליפא ולא ליפמן וצריך לכתוב כן בהגט ‪ .‬ליזר‬ ‫שבשים מצינו בלא ויו ר׳ ירמיה כותבין בלא ויו יא״צ‬
‫כינוי לאליעזר ‪ .‬לאזר כינוי לאלעזר וכבר נתבאר באית‬ ‫שני נימין ודומה לשם חזקיה ואם שמו בויו וכתב‬
‫א' ובב״ש נכתב לזר בי‘ א אלף ואולי הוא כפ ת ח כמו‬ ‫בלא ויו דינו כמו שם חזקיה )נ״ש^ וכן הוא דעת‬
‫שרגילין עתה לקרות לזר דבקמץ למה לא יכתובו‬ ‫המהרש״ל וכן מצאו להתה״ד שפסק כן שלא לכ תוב‬
‫אלף אחר הי׳מ״ד ויש נקראים לאזא ויש לכתוב כן‪:‬‬ ‫רק ירמיה אם לא שנודע ששמו הוא ירמיהו וכן דעת‬
‫]ל[ לעמל הכ״ש כ תב דכותכין מסתמא בלא יוד‬ ‫גדולי אחרונים )נ״פ בספרו ע״נ זהע״ג סיןכ״ז( ואם שטו‬
‫עכ״ל ור״ל אא׳׳ב חותם א״ע ביוד וראיתי להגאון‬ ‫ירמיה וכתב ירמיהו הגט פסול נם בדיעבד ולד‪.‬יפך‬
‫נוב״י )תנייגא הא״ח סי׳ צ״ש( שכתב לגדול אחד לעמיל‬ ‫כששמו ירמיהו וכתב ירמיה יש להכשיר בשעת הדחק‬
‫ביוד עיש ולי נראה דאם המבטא של המ״ם נוטה‬ ‫במקום עיגון דלא נרע מחניכא )שס( ויחזקאל אין ספק‬
‫קצת לסגול יכתוב בלא יוד אבל אם נוטה מעט לחיייק‬ ‫בכ תיבתו וע״פ רוב נקרא כינויו חצקיל וכבר נתבאר‬
‫או אפילו לשורק רפה יכתוב ביוד ‪ .‬לעמיל הוא כינוי‬ ‫באות ח׳ ע״ש ‪:‬‬
‫לאשר ולעזריאל )ב״ש( ‪5‬‬ ‫]י[ ירידיה יום טוב ככר נתבאר בסעי׳ קכ״ז ע״ש ‪.‬‬
‫]ל[ לפידות מלא ויו דכן הוא בשופטים ) ד ׳ ( וכינויו‬ ‫ירוחם מלא ויו כשנקרא בטלאפום כנהוג בטדינתינו‬
‫חלוונא ונתבאר באות ח׳ ע״ש ליאקים כינוי‬ ‫ושם ירחם במקרא חפר מפני שהוא בחולם ובאמת‬
‫לאליקים ונתבאר באות א׳ ‪ .‬לימא הלמד בצירי‬ ‫אם נקרא בחולם צריך לכתוב חסר אבל אצלינו שקורין‬
‫וכמדומני שהוא כינוי לרפאל וכן משמע מהקדמת בן‬ ‫במלאפום הסכימו הפוסקים לכתוב מלא ואם כ תב‬
‫הגאון חט״ח שהיה שטו כך ‪ .‬ליאמא הלמד בקמין‬ ‫חסר יש להכשיר בשעת הדחק דלא אתי למיטעי‬
‫ובמבטא הוא נדחק כמו יוד אחריו ושמעתי שם זה‬ ‫לקרותו בחולם כיון שבמדינתינו אין ידוע כלל שם‬
‫בהיותי במדינת רייסין ונעלם ממני לאיזה שם הוא‬ ‫זח כחולם ועוד דהשורק אינו מושך ויו ויאמרו שאינו‬
‫הכינוי הזה גם שמעתי שם לעמא שהוא כינוי לאברהם‬ ‫מלאפום אלא שורק ועוד דבקרא כתיב אש־ר כך ירהם‬
‫ויש להמסה־ לחקור אחרי שם הקדש מאלו השמות גם‬ ‫יתום ונכ תב חסר מפני שהיא בשורק )עס״ג סיל״ן‬
‫שמעתי שם ליאוו הלמד בקמץ ונדחק כמו יוד אחריו‬ ‫שמסיק כן לדינא( ישראל אין בו כינוי ‪:‬‬
‫והוא בינוי לשם ליב ‪:‬‬ ‫]י[ יואל ויש בזמנינו שנקראים יוקא ויש לכ תוב המכונה‬
‫]מ[ משה וא״צ לכתוב המכונה מאשה מאשקה מושיל‬ ‫יוקא ויש שנקראים יולא והוא ממש כשם יואל‬
‫כחולם המם דכל זה הוא כקיצור השם ובשם קטנות ‪,‬‬ ‫בהיפוך אותיות ונראה שא״צ לכותבו ‪ .‬ושם יואל היא‬
‫מאיר וא״צ לכתוב המכונה מייאיר )ד״מ וב״ש וע״נ‬ ‫מלא ויו וכן הוא שם הנביא מלא ‪ .‬יונד‪ .‬מלא ויו וכן‬
‫וט״ג( כלומר שיש מדינות שדוחקין חמם במבטא בפ ת ח‬ ‫הוא שם הנביא ויש שנקראים יונצה וא״צ לכותבו שהוא‬
‫ונשמע כשני יודין כמו בריינא מ״מ הכל יודעין‬ ‫כקיצור השם ושם ק טנו ת‪ .‬יש אנשים במדינתינו‬
‫שזהו שם מאיר וקורין בשיבוש בשם קטנות לפיכך א״צ‬ ‫שנקראים יאניא חיוד בקמץ ודוחקים הנון כאופן‬
‫לכותבו )שס( דלא כמו שכתב אחד מהגדולים לכתוב‬ ‫שנראה כ חברת יוד ולכן צי ‪ 7‬לכתוב כט״ש וכמדומני‬
‫המכונה‪ ,‬מייאיר )ענוכ״ת סי׳ קי״ט( ;‬ ‫ששם הקרש שלהם אינו יונה אלא יוסף ונצרך לשאול‬
‫] מ[ מיכל הוא כינוי ליחיאל וכבר נתבאר באות י׳‬ ‫את פיהם ואם אינם יודעים לא יכתוב* שם הקדש‬
‫ע״ש ‪ .‬מיכאל הוא שם קדש ואינו כשם מיכל ולכן‬ ‫כלל אלא שם יאניא בלבד )ג״ל( ‪:‬‬
‫כששמו מיכאל וקורין אותו מיכל צריך לכתוב מיכאל‬ ‫כתריאל ואע״ג דעיקר השם כברייתא דמרכבה‬ ‫]כ[‬
‫המכונה מיכל וכן דניאל כשקודין אותו דן יש לכתוב‬ ‫הוא אכתריאל אולי מפני קדושת השם לא רצו‬
‫דניאל דמתקרי דן)ב״ש( וביש״ש כ תב במיכאל כשקורין‬ ‫לקרות בני אדם כך)ב״ש( כלב בקמק• ופשוט הוא ‪:‬‬
‫מיכל א״צ לכ תוב המכונה מיכל דקיצור השם הוא‬ ‫]ל[ לוי וא'צ לכתוב המכונה לויק דהוא שם קטנות‬
‫עי״ל והשיגו עליו דהא הוא שם בפ״ע ויש למיכל שם‬ ‫ונם א״צ לכ תוב המכונה לויא דהוא ממש כמו‬
‫הקדש אחר יחיאל )ב״ש בשם דמש״א( וכתבו דלעיכובא‬ ‫לוי )ב״ש( ליב הוא כינוי ליהודה ולאריה וכבר נתבאר‬
‫הוא כתיב ת המכונה מיכל דאל״ב מי ששומע שקורין‬ ‫ויש שקורין ליוא וא״צ לכתוב ליבעלא או לייבקא או‬
‫אותו מיכל ויסביר ששמו הקדש יחיאל כפי המורגל‬ ‫כשהלמד‬ ‫ליבא דשם קטנות המה )ומ״ש בב״ש זהו‬
‫וכשיראד‪ ,‬כגט מיכאל יאמר שאחר הוא )שס( ובוודאי‬ ‫נר‪.‬יריק עש״ג ונמדינתינו אינו מצוי לשס האיש רק לשס אשה(‬
‫שב!‬
‫נ ה ‪109‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות גיטץ סימן קנט‬ ‫עחך‬
‫ולכן יש לכתוב מגדיל או בלא יוד בש״ש דשתקרי‬ ‫ענן עיקר לדינא אבי* מעפו »ל הטהרש״ל הוא רכיון‬
‫מנדזא או שנצזא ואין לכתוב השנונה כיון דגם שנדיל‬ ‫דהששוח קרובים זל״ז כשנשא סשש כעין שם אחד‬
‫הוא שם לעז ואם ששו הקדש מנחם יש לכתוב מנחש‬ ‫ולבן שי שיראה בהגטשיבאלויששע שקורי ן אותו שיכל‬
‫המכונה מנ ח א והשכונה שנדיל ושקדים שם הני מי‬ ‫לא יחלה בשינוי אלא יאשר שששו שיבאל ושקצרין‬
‫שרוב בני אדם קוראים אותו ובן ת א בכל שני כינויים ‪t‬‬ ‫במבטא שיכל בדרך כל הששות וניל רבשקום עיגון‬
‫‪ 1‬מ[ מענכין מענכיל וכב״ש כתוב דשענכין ת א כינוי‬ ‫ושעת הדחק יש לסמוך על השהרש״ל )וכן נראה דפת‬
‫למנחם ואולי דגם מענכיל כן ת א והנה שענכין‬ ‫הפ״ג שין״ה ע״ש( ‪:‬‬
‫וודאי דיש לכתוב ביוד רהב״ף דוחקין בחידיק וכן ת א‬ ‫]מ[ מרדכי השנונה מרקיל כשקוריןהמם בפתח כנהוג‬
‫בב״ש אבל שם מענבל תלוי בחתימתו ובקריאת בני‬ ‫אצליגו ובשקורין הש״ם בסנול כותבין שערקיל‬
‫אדם כשו שגדל )נ״ל( ‪:‬‬ ‫והב״ש כתב בשם סיש דאפילו נשקורין בפתח כותבין‬
‫‪ 1‬מ[ מנשה לא שמעתי בו כינוי שניא בפתח ת א‬ ‫בעין ובבר תשהו עליו בזה )ס״ג סקפ״ו( ואין שום‬
‫כינוי לשן ושאניא בקמץ ת א כינוי למרדכי‬ ‫מעם לדבר הזה והב״ש עצמו בבשה שקושות תטה‬
‫ויש ליזדד בזה דשני ששות נפרדים הן ובשניהם יש‬ ‫עליו בכעין זה בשם נעבא ובשם רעכל וכאן שתיק‬
‫לכתוב יוד אחר הגון כי דוחקים את הטן כידוע ‪.‬‬ ‫ליה )שס( ונראה דבזמנם בשדינת אשכנז היה עיקר‬
‫שטח וכיטיו הענדיל וככר נתבאר באות ה׳ ‪ .‬שוניא‬ ‫שם בעין מערקל ונם אותם שיאשרו בפתח לא דיברו‬
‫שוליא ד ס ני טי ם לשמואל ועתה מצויים הם הרבה‬ ‫בפתח משש אלא כנטייה לפתח לפיכך שתק ליה אבל‬
‫ששות אלו ויש לכתוב ביוד אחר הנץ ואחר הלשד ‪.‬‬ ‫פשישא שבשרינתיגו שבולם קוראים בפתח שיש לכתוב‬
‫שיצא בצירי הוא כינוי למאיר שיקא בצירי כמדומני‬ ‫שרקל וכתב הב״ש דבסתשא אין נו תבין יוד אחר הקוף‬
‫שגם זה הוא כיטי למאיר אך על בי ח ד לא ידעתי‬ ‫ודבר זה תלוי לפי השבטא ונ״ל שאצליגו הרגילות‬
‫איך עתה כשדינתיט וצריך המסדר לחקור על זה ‪.‬‬ ‫לדחוק הקוף ויש לבתוב ביוד ואם הוא איש שחותם‬
‫שילך בצירי כיטי לאלימלך ונתבאר באות א׳ ושם‬ ‫א״ע יעשו כפי חתימתו ;‬
‫הנחנו בצ״ע אם יש לכתוב הכינוי והספק אצלי דאע״ג‬ ‫‪ 1‬ם[ מרדכי המכונה שארדוש ה שנונה טריימל השכונה‬
‫דאין הפסד לכתוב הכינוי מ״ם אולי א״צ לכתוב יוד‬ ‫טאדיל וכבר נתבאר באות ט׳ אבל א״צ לכתוב‬
‫אחר המים ואע״ג דברור ת א שצריך לכתוב כיון‬ ‫השכונה שאטא מאטקא שאטיל דנראה לכל שדצא‬
‫שהשם בצירי ש״ש אולי כיון רמלך הוא תיבה‬ ‫קיצור שם ממרדבי ושם קטנות ואם קורין לו שרקום‬
‫בתנ״ך א״צ לשנות לפיכך מוטב שלא לכתבו כלל‬ ‫אפשר שיש לבתוב הבינוי ויש שי שםובר דכשקורין‬
‫וש״ם שי שכותב השכונה שילך לא הפסיד )ג״ל( ששלם‬ ‫שאדל או שאטיל יש לכתוב הבינוי)ס״ג סקי״ס( ושמילא‬
‫חםו־ ויו כך הוא דעת כל הפוסקים )ב״ש( דכן וצא‬ ‫דנם שאטא יש לבתוב הבינוי אבל מאטקא בוודאי הוא‬
‫בקרא ואין לשנות שלשון המקרא ואפילו חותם א״ע‬ ‫שם קטנות ויש לעשות כן ואם לכתוב יוד אחר הטית‬
‫שלא אין להשגיח בו דוודאי בטעות ת א אם לא‬ ‫והדלית תלוי בשבטא המדינה כש״ש ;‬
‫שאושר שיש לו קבלה ל ח ת ם בויו) פ״ג סקנ״ה( וכיטיו‬ ‫‪ 1‬מ[ מנחם השבונה מענדיל או מנדיל ונ ת ב הבי ש‬
‫פייבוש ויתבאר אי״ה באות ס׳ ‪:‬‬ ‫שלא לכתוב יוד אחר הדלית וכבר נתבאר שזה‬
‫‪ 1‬מ[ שתתית כתב רביט הב״י בםעי׳ כ״ד שם שתתיה‬ ‫תלוי לפי השבטא וחתימתו ויש כינוי למנחם נחום‬
‫אין לנ ת ב מתתיהו בויו עכ״ל וז״ל בספרו הנ ח ל‬ ‫וצריך לכתוב דשתקרי דנחום הוא שם הקדש ויש כי טי‬
‫ושם מתתיהו כתב )התה״ד( שיש לכתוב כויו ואע״ג‬ ‫למנחם מן וצריך ג״כ לכתוב דשתקרי כיון שהוא תינ ה‬
‫דשם מתתיה אשכחן חרי גברי חד בעזרא וחד בדה״י‬ ‫בתנ״ך אך בזה אם כתב השכונה כשר )ב״ש( כיון‬
‫ש״ט במעשה דחנוכה ש ת א שגוד נ פי הכל מתתיהו‬ ‫שאין שם זה על שם החיבה שבתנ״ך ששא״ב בשם‬
‫מיו סכרא לומר שעל או ת שם קראו הבנים עכ״ל‬ ‫נחום ‪ .‬ויש כינוי למנחם שניט מםר ‪ a‬א ביוד אחר הנון‬
‫ולפ״ז לדידן שאנו קורץ במעשה דחטכה מתתיה בלא‬ ‫)ב״ש( וזהו כ ש^ראין המם בפתח אבל כשקוראין‬
‫ויו תי איפכא ששה שהעלה הרר״י וכתביגן ליה כגט‬ ‫בקמץ כותביו מאנים וכן הוא חתימת חתן הש״ך ז״ל‬
‫בלא ויו עב״ל הב״י והנה לפ״ז לדידו שאנו קורין‬ ‫בהקדשתו ל ח״ ט ע׳ שו ש ם כתב בשין ונראה שהוא עדו‬
‫כחנוכה בויו כמו שנדפס ככל הסידודים יש ל כ ת ב מלא‬ ‫ששאליח דהוא כסש״ך יבב״ש י‪ «1‬ג״כ שם נז ה אבל‬
‫שתתיוצ בויו וכ״כ הלבוש והנ״ ש )סקמ״ג( והנר״א‬ ‫כמדומני שאצליגו כולם כוחכין נסמ״ך ועוד כמדומני‬
‫ובאר דמלה ע״ש אבל א״כ יש לתמוה על רביט‬ ‫שיש שחותמין כויו אחר הנון שפני ש^רין הנון‬
‫הרמ״א שלא הגיה דלדידן יש ל כ ת ב בויו ולכן‬ ‫נשלאפום ויש להשסדר לחקור על זה )ועפ״ג סקי״א‬
‫נלע״ד דם״ל כש״ש שהרש״ל ביש״ש שמקודם הביא מי‬ ‫נדון שם וה( ;‬
‫שמצריך שני נימין ואח״ב הביא דעת התה״ד לנ ת ב‬ ‫]מ[ בעירינו היה איש ששמו מנצזא או מגרזא כי‬
‫שלא ויו וחשה עליו איך הקיל כל כך דאם עמו שתתיה‬ ‫א״א לכוין לפי לשון בני אדם והוא כינוי לשגדיל‬
‫וכתב‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטץ סימן קכט‬ ‫ערוך‬ ‫‪10‬‬
‫נאחא ואינו אלא קיצור השם ושם קטנות וא״צ‬ ‫וכתב מתתיהו הגט פסול נמור אבל אם שמו מתתיהו‬
‫לכותבו ‪ .‬נחמן ויש שקורין אותם נחא הנון ב פ ת ח‬ ‫וכתב מתתיה כשר דלא גרע מחניכא וכמ״ש בשם‬
‫והחית בסנול ונראה שהוא קיצור שם וא״צ לכותבו‬ ‫חזקיה ופסק שיש לכתוב חסר ע״ש וגם דעת רבינו‬
‫נחמיה ויש שקורין אותם חעמיל ונראה שזר‪ 1‬ג״כ‬ ‫הרמ׳׳א כן הוא ולכן לא הגיה כלום והגה זה ברור‬
‫קיצור שם ושם קטנות וא״צ לכותבו ניסן ויש שקורין‬ ‫שאם עולה לתורה וחותם בשם מתתיה או מתתיהו‬
‫להם נישא נישקא ונראה שזהו נ׳ כ קיצור השם וא"צ‬ ‫שיש לכ תוב כן לכל הריעות ואם א׳׳א לברר זאת‬
‫לכותבו ואילי לפי מה שיש טי שרוצה לומר דלא‬ ‫וקשה לכתוב שגי גיטין ביכולתו לסמוך על שלשה עמודי‬
‫דיינינן לקיצור שם אא״כ יש שתי אותיות מעיקר‬ ‫עולם הב״י והרמ״א ורש׳ל לכתוב חסר דמט״ג כשר‬
‫השם ובזה אין כאן רק אות אחד אולי מהנכון לכ תוב‬ ‫)ו‪ ' 5‬פ פל הכ״ש שנתב נשם רש״ל ליתן שני גיהין וכבר תמה‬
‫המכונה נישא אבל נישקא בוודאי אין לכ תוב דוצא‬ ‫עליו הפ״ג סקכ״ח( האמנם אם ביכולת ליתן שגי גיטין‬
‫שם קטנות ‪ .‬שם נסים אינו במדינתינו ;‬ ‫כיון שדעת הגדולים שהבאנו רעתה יש לכ תוב מתתיהו‬
‫]נ[ נתנ אל ויש שקורין אותם סנא הסמך בפ ת ח והנון‬ ‫יש לכ תוב שני גיטין וגם בדיעבד אם כתבו מתתיהו‬
‫בסגול ואינו אלא קיצור שם וא״צ לכותבו ‪ .‬נפתלי‬ ‫יש לסמוך עליהם אף שלא כשעת הדחק דכפי‬
‫ויש שכינויו הערץ או הערש ונתבאר באות ה׳ ע״ש ‪.‬‬ ‫הנראה עכשיו עולין לתורה בשם מתתיהו ואולי‬
‫ויש במדינתינו אנשים שקורין אותם נאשא או נשקא‬ ‫דעתה בטרינתיגו שקורין לשם זה מ ת ת לקצר השם‬
‫הנון בקמץ ונראה שהוא שם כינוי לנתן ואולי הוא‬ ‫מוטב שלא לכתוב כלל שם מתתיהו אלא־ שם ס ת ת‬
‫כינוי לשם אחר וצריך המסדר לחקור אחר זה ;‬ ‫בלבד ככינויו דכ ת ב חגיכתי וחניכתה כשר ולכמה‬
‫]‪ [D‬סענדר הוא כינוי לאלכסנדר ונתבאר באות א׳‬ ‫מהראשונים גם לכתחלה יכול לכתוכ כן ולמה לגו‬
‫ע״ש ‪ .‬ס ע די ה בה״א בסוף ולא מיו וכתב המהר ש׳ל‬ ‫להכניס א״ע בספיקות וכן ג׳ל עיקר ומה שהמחכרים‬
‫שקצת אנשים נקראו ישעיה ועולים לם״ת בשם סעדיה‬ ‫לא דיברו מזה מפני שכימיהם לא היה נקרא מ ת ת‬
‫כותבים סעדיה דמתקרי ישעיה ובארצות אלו קורין‬ ‫וראיה שלא הובא שם זה בספרי השמית כלל )ופש״ת‬
‫לכל ישעיה שעיר‪ .‬לכן נ״ל לכ תוב סעדיה דמתקרי‬ ‫סי‪,‬נ״ו שהביא בשם שו״ת ש׳צ לכתוב כן( ‪:‬‬
‫שעיה כלא יוד אכל אם אין עולה לם״ת כשם‬ ‫]נ[ נתן ויש שכינויים נטע וכתב הכ״ש שיש מחלוקת‬
‫סעדיה פשיטא דכותבין ישעיה ותו לא אפילו אם נקרא‬ ‫בכתיבת שם זה י׳א שיש לכתוב באלף נטא ככל‬
‫שעיה עכ״ל מהרש״ל וכבר כתבנו זה באות יוד וע״ש‬ ‫שמות לעז וי״א בעין נטע על שס נטיעה וכיון שיש‬
‫מד‪ ,‬שכתבנו עוד בזה ואמנם ע תה לא שמענו שיקראו‬ ‫פלונתא מוטב שלא לכתוכ הכינוי כלל ואף דלמאן‬
‫לסעדיה ‪ ,‬ישעי׳ ‪ .‬סיני הנון בפ ת ח ‪:‬‬ ‫דס״ל שהוא שם נטיעה הוה שם בפ״ע וצריך לכתוב‬
‫]?‪ [J‬עקיבה אם בה״א אם באלף יש פנים לכאן ולכאן‬ ‫הכינוי מ׳ ם עדיף שלא לכתוב מפני ספיקו של שם‬
‫וכתב המהרש״ל ז״לוז״ל וכן נראה לכתוב לכתחלדי‬ ‫זה ע״ש אמנם כבר האריך בזה הט״ג )אות נ׳ סר‪,‬״י(‬
‫בה׳א מאחר שיש פנים לכאן ולכאן והקדמונים הכריעו‬ ‫דעכשיו אין ספק בזה וכולם חותמים בעי׳ן וכן ראינו‬
‫לכתוב בה׳ א למה לא ניזול בתרייהו ודווקא לכתהלה‬ ‫לכמה גדולי מחברים ששמם כן וחותמין בעין ולכן‬
‫אבל בדיעבד פשיטא רכשר אף באלף מאחר שהוא‬ ‫אין ספק בזה ויש לכתוב נתן דמתקרי נטע ולא יכתוב‬
‫נח מה חילוק יש במבטא בין שהוא אלף או ה׳ א כי‬ ‫המכונה כיון שהוא שם לה״ק מלשון נטיעה ואם כתכו‬
‫אין דין ם״ת בכאן שיהא שייך בו פסול בתיבה‬ ‫המכונה נ״כ' אין עיכוב ברבר שיש רוצים גם לכתחלה‬
‫ולהצריך שני ניטין וזהו דעת מהרי״ל שאמר שאין‬ ‫לכתוב המכונה שהרי לא הונח בכוונה ראשונה על‬
‫לחוש כלל שאפילו כתבו בא־^ף כשר כמו גה״א אף‬ ‫שם נטיעה אלא לכינוי נתן ואח״ב נשתרבב לחתום‬
‫לכתחלה ובדיעבד פשיטא שאין קפירא כלל עכ׳׳ל‬ ‫כלשון נטיעה וכן עיקר לדינא אמנם אם זה האיש‬
‫ביש״ש פ״ד דניטין וכ״כ הט״ז ומיהו כל זה כשאינו‬ ‫חותם א״ע נטא באלף אם הוא ע״ה ואינו חותם ע' פ‬
‫ידוע חתימתו אבל כשידוע חתימתו אין משנין‬ ‫קבלתי מאבות אין להשגיח בחתימתו דאין להשגיח‬
‫מחתימתו )ב״ש( וכשרגיל לחתום באלף וכתבו בה״א‬ ‫בהחתימה רק על עצם השם אם חותם שטו כך או‬
‫אין להטריח ולכתוב גט אחר אפילו אפשר בנקל אכל‬ ‫כך יהודה או אריה וכיוצא בזה אבל בכתיב ת האותיות‬
‫להיפך יש קפידא ורק ב׳דיעבד יש להקל ואף‬ ‫אין להשגיח אא״כ אומר שידוע לו שכך צריך לחתום‬
‫לכתחלה במקום עיגון ושעת הרחק )פ״ג בשס הר״כ‬ ‫באלף או בעין וכן בכל מקום שאמרנו לעניין כתיב ת‬
‫בן הביב( ‪:‬‬ ‫יוד כמו בשם מענדיל מגדיל וכיוצא בהם צריך לשמור‬
‫]ע[ עבדיה כ תב הב״ש וז״ל כן יש לכתוב ‪ p‬הסתב‬ ‫הכלל הזה דאין להשגיח אם חותם שלא מרעת )וכ״כ‬
‫בלא ויו אחר העין ובלא ויו אחר הה״א )ס'מ;‬ ‫הפ״ג בכ״מ( ‪:‬‬
‫אכל כד״ם כ ת ב דכותבין ויו אתר העין וכ״כ בס״יז׳‬ ‫נח לא שמענו לשם זה שום כינוי ‪ ,‬נחום כבר‬ ‫]נ[‬
‫וכנ״ש בשם מהרש״ל וכל זר‪ .‬איירי כשאין ידוע חתימת!‬ ‫נתבאר כאות ם׳ כשם מנחם ויש שקורין אותם‬
‫«גל‬
‫ט ‪111‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכזת גימץ סיק קכג‪1‬‬ ‫עדיך‬
‫עזר לי ובסי׳ עי ב ועני ואין עזר ובסי׳ קיזב שלו ואין‬ ‫אבל כשידוע חתימתו אין משנין עב״^ וכיון »רוב‬
‫עזר ובי שעי' )ש״ד( ואביט ואין עזר כולם חסירים‬ ‫דעות לכתוב כדיו הכי נקטינן כשאין ידוע חתימתו‬
‫ע״ש מ״ם הרוב מליאים ועוד כיון דכלא ויו יש שם‬ ‫ויש לשאול דהרי בין עבדיה הנביא ובין עבדיהו‬
‫כפ״ע כמ״ש יקרא הקורא שם אחר ממש ‪5‬‬ ‫שהיה אצל אחאב )מלכים י״ח( נכתבים חסר וזה‬
‫‪ [y j‬עזרא אין בו ספק ובאלף בסוף משום שנתנדל‬ ‫שכתבו בשם המהרש״ל נ״ל נ״ב דלא כן כוונתו‬
‫בבבל נכתב בלשון ארמית )פ״ז וב״ש( ואם קורץ‬ ‫ה״ל היש״ש עובריה כך כותבין מן הסתם ונמצא‬
‫לו עוזר ועולה לם״ת בשם עזרא כותבין עזרא דמתקרי‬ ‫נטי בקרא עובדיוע ומשום הכי אם יש לו כך‬
‫עוזר ואינו קיצור השם כיון שהוא שם בפ״ע )שש( עזריה‬ ‫קבלה כותבין עובדיהו עכ״ל וכוונתו על הויו שאחר‬
‫בה״א ורוב עזריה שבתנ״ך הם בלא ויו אחר הה״א‬ ‫הה״א דמסתמא נותנים שם על שם עבדיה הנביא ולא‬
‫ולכן אין לםפק בשם עזריהו ‪ .‬עזריאל הד תיכה ‪ .‬עבר‬ ‫על עבדיהו אשר על בי ת אחאב עם שהיה צדיק ונם‬
‫כינוי לאברהם ונתבאר באות א׳ ע״ש ‪ .‬עמרם לא שטענו‬ ‫י׳ א שזהו הנביא ט״ם יותר מפורסם שמו של הנביא‬
‫בו כינוי ‪ .‬עזיאל יוד אחר הזיין ובלא ויו אחר העין‬ ‫טהרי עשר אבל בויו שאחר העין לא מיירי כלל וזה‬
‫)רש״ל ולבוש וגזהרי״פ וב״ש( ודלא כמי שחולק בזה רכן‬ ‫שברפום הוא בויו הוי ‪:‬זה״ר ותדע לך שכן הוא שהרי‬
‫הוא בתורה ובדה״י ;‬ ‫בקרא לא נמצא ‪ v u‬אחר העין ונם מ״ שב שםהד״מהוא‬
‫] ‪ [fi‬פינחס מלא יוד דכן הוא ע״פ המסורה שכולם‬ ‫כסוף ם׳ הטור אה״ע ולא כתב כלום רק שם זה ולא‬
‫מליאים יוד לבר מחד ואם כתבי חסר יוד פסק‬ ‫דיבר בו מאומה ואמת שנדפס בויו אבל קרוב הוא‬
‫הטחרש״ל דכשר וטעמו דרוב אנשים הותטין עצמן‬ ‫שהוא טה״ד דאל״ב היה לו להרמ״א לדבר נידון זה‬
‫חסר יוד ועוד ג״ל דהא ע״פ הזהר כולם חסירים יוד‬ ‫כיון שבקרא חסר ויו והן אמת שעל הרע״ב והר״ע‬
‫לבר מחד דמלא וכאשר האריך בזה הט״ש ריש פנחס‬ ‫מפורנו והר״ע מפרש הל׳ קה״ח נרפם כויו מ״מ א״א‬
‫ע״ש א״ב בדיעבד כדאי לסמוך ע״ז ובמבטא אין‬ ‫להעמיד על ספרי הדפום במקום שבתנ״ך הוא לא כן‬
‫שינוי הנם דע״ם הדקדוק יש שינוי דאם בלא יוד הנון‬ ‫וראיה שהרי יש שנדפסים באלף לבסוף וזה הוא וודאי‬
‫נח וביוד הנון נע מ״ם רוב בני אדם אין בקיאין בזה‬ ‫טעות גמור )עשה״ג אות ע׳ וגדפש נולס באלן( וגם בעזרא‬
‫מיהו לכתחלה כותבין מלא וי״א דאפילו כשחותם א״ע‬ ‫) ה( נמצא מבני יואב עבדיה חסר ויו ע״ש וכן‬
‫חסר אין להשגיח כחתימתו )ב״ ש בשס מהר״ש היות( אבל‬ ‫בנ ח מי׳)יי( נמצא עבריה חפר ויו וכן ב ד ה״י)נ׳( נמצא‬
‫החמ״ח כתב ס״ם קב״ט וז׳ל מעשה באחד שחתם שטו‬ ‫שם זה חסר ויו ע״ש וכן שם סי• ז׳ וכן שם סי׳ ט׳‬
‫פנחס חסר יוד וכתבו בנט חסר יור ונעשה בהסכמה‬ ‫שני פעמים וכולם חסירים ויו ע״ש ולכן נלע״ד‬
‫בקיבוץ כל חכמי העיר עכ״ל ולדינא דעביד כמר‬ ‫דוודאי מעיקר הדין יש לכתוב חסר ויו כדעה‬
‫עביד ודעביד כמר עביר )פ״ג( ויש שנקראים פינא או‬ ‫ראשונה של הב״ש אך אם הוא איש שחותם‬
‫פינקא והוא קיצור השם וא״צ לכותבו )נ״ל( ‪:‬‬ ‫א״ע תדיר מסתמא חותם בויו כי המשניות עם סי׳‬
‫] ‪ [fi‬פרץ לא שמענו בו כינוי ‪ .‬פלטי פלטיאל הם שני‬ ‫הרע״ב מליאים הם בבל עיר ועיר ומסתמא חותמים‬
‫שמוח דפ לטי הוא מהמרגלים פלמי בן רפוא‬ ‫א״ע כמו שנדפס בכל משניות בפתדז השער ולכן יש‬
‫ופלטיאל הוא טהנשיאים שהנחילו את הארץ בפ׳ מסעי‬ ‫להמסדר לחקור אחר חתימתו ואם א״א לברר החתימה‬
‫והנה פלטי בן ליש )שמואל א׳ כ״ה( נקרא בשמואל ב׳‬ ‫יכתבו שני ניטין ואע״ג דאין זה שינוי בקריאה ואין‬
‫)נ( פלטיאל אמנם יש בזה דרש )סנהד׳ י״פ ‪ ( :‬ושמו‬ ‫זה ס״ת כמ״ש בשם מהרש״ל בשם עקיבה מ״ם לכתחלה‬
‫היה פלטי ולכן אם כתב על פלטי פלטיאל או להיפך‬ ‫קשה לכתוב ננ ד התניך ולכתוב חסי־ ג״ב קשה הדבר‬
‫הגט פסיל מן התורה ואם קורין איתו פלטי ועולה‬ ‫דקרוב הוא שחתם א״ע בויו ורק אם וצא איזן שאיט‬
‫לתורה בשם פלטיאל כותבין פלטיאל דמתקרי פלטי‬ ‫יכול לכתוב נראה לכתוב גט אחד חסר ויווצ״ע רבב״ב‬
‫)ביש( ואף שאפשר ששטו פלטיאל ומקצרין שמו כדרך‬ ‫)כ״ב ‪ ( .‬נמצא רב עובדיה בויו ‪:‬‬
‫העולם ם״מ א״א לסמוך על זה כיון שהם שני שטות‬ ‫]ע[ עוזר בויו ואם כתב בלא ויו נ״ל דהוא פסול‬
‫נפרדים )ועפ״ג סק״ו( פישא בצירי כינוי לפסח וכותבין‬ ‫גמור דרךיאתו משתנה לסגול כדכתיב אבן‬
‫פסח המכונה פישא ויש ששמם פולט הפ״א בשווא‬ ‫העזר ועוד דעזר הוא שם בפ״ע בנחטי׳ )י״ב פסור‪,‬‬
‫והלמד בצירי ויש לחקור על שמם הקדש ואם אין ידוע‬ ‫מ״נ( ושם העין בקמץ ואיב הוה שינוי גמור ועוד‬
‫לא יכתוב רק פולט בלבד ‪:‬‬ ‫דבל עוזר שהעין כחולם הוא מלא ויו בתהילים )י׳(‬
‫])‪ [£‬פייוול פייווש או פייבוש או ווייבוש כבר כתבנו‬ ‫יתום אתה היית עוזר )נ״ב( כי אין עוזר וכן בישעי׳‬
‫כשם רביגו הרמ״א דשם זה משתנה לפי מבטא‬ ‫)ל״א( וכשל עוזר וכן באיכה)א( ואין עוזר לה ובדניאל‬
‫המדינות ובמדינותיגו הכל קורין כפ״א ולא בויו‬ ‫פוף סי׳ י״ב ואין עוזר לו וכן בתפלה ועוזר דלים‬
‫)זנ״נ הפ״ג באות פ׳ סי‪,‬״ד וסי‪,‬״ה ונ״ב הב״ש באות‬ ‫מלך עוזר כויו אמנם מצאנו בתהילים ד׳ חסירי ויו‬
‫והנה זהו וודאי שיש לכתוב בשג'‬ ‫וי ע״ש(‬ ‫במזמור שיר חנכת הי׳ עזר לי וכסי׳ ג״ד הג ח אל קי ם‬
‫ע דן‬
‫השלחן‬ ‫הלנות גיטין סימן קכט‬ ‫ערוך‬ ‫‪112‬‬
‫)נ׳ש ע׳פ הגהת הס״ג סק״ז וכן הוא ברש׳י ביצה כ״ל ‪:‬‬ ‫יודין אבל אם לכתוב בבית או נ שני ווין יש‬
‫ובתום׳ ורא״ש שם( ‪:‬‬ ‫לעיין מהב״ש אות ו׳ מתבאר שיש לכתוב פייבש‬
‫] ‪ [p‬קים קדש קים בחד יוד וקדש בלא יוד ויש לכתוב‬ ‫בבית ובלא ו׳ אחר הכית והט״ג באות פ׳ סק״ד הביא‬
‫י קים דמתקרי קדש )ב״ש( וי״א שיש לכתוב קיים‬ ‫בשם כמה סדרי גיטין לכתוב ויו אחר הבית ע״ש‬
‫בשני יודין וקדיש ג״כ ביוד )ם״ג סק״ם בשם גדולים(‬ ‫ובט״ז משמע שיש לכתוב בשני ווין וכן נ״ל עיקר‬
‫וא״כ יש על המסדר לחקור היטב איך חתימתו‬ ‫דכיון דבבית יש ספק אם לכתוב ויו אח״ב מה לנו‬
‫ועלייתו לתורה ואם א״א לברר יכתוב שני גיטין ואם‬ ‫להכניס עצם־נו בספיקות ולכן יש לכתוב פייווש‬
‫א״א לכתוב שני גיטין נלע״ד לסמוך על הב״ש וצ״ע ‪:‬‬ ‫ואם קורין אותו פייוול יש לכתוב בלטד ושם זה הוא‬
‫]ר[ ראובן וא״צ לכתוב המכונה רובא או רובצא או‬ ‫כינוי למשלם ולשרנא ויש שקורין אותם פייווא ונ״ל‬
‫רובקא דזהו קיצור ושם קטנות ‪S‬‬ ‫שהוא שם קטנות ויש שקורין אותם פייא בפ״א‬
‫]‪ [tl/‬שאול שואל והנה בזמנינו כל שאול קירין שואל‬ ‫רפה דכפ׳ א דגושה הוא שם אשה כמדינתינו וניל‬
‫וא״צ להזכיר שם זה דידוע הוא ומ״ם טוב יותר‬ ‫דגם זהו שם קטנות אמנם אם א״א לברר אם שמו‬
‫לכתחלה לכתוב דמתקרי שואל )ס״ג( כיון דפירוש‬ ‫פייווש או פייוול נ״ל דמוטב לכתוב השם שקורין‬
‫אחר הוא תיבה זו וכ״ש אם נם חותם שואל אף שחתימתו‬ ‫אוהו אע״ג שהוא שם קטנות דשינוי מן שין ללמד‬
‫הוא בטעות ואם כתב רק שואל אין להכשיר רק אם א׳א‬ ‫הוה פסול נטור ‪ .‬פתחיה בלא ויו אחר הה׳׳א )ג״ש( ‪:‬‬
‫להשיג נ ט אחר דלא דמי לכל חניכא שבשר לכמה‬
‫פוסקים גם לנ ת ח ל ה ואפילו המכשירים דק בדיעבר א"צ‬ ‫]פן יש כמדינתינו שנקראים פייטל ולא אדע אם יש‬
‫להשתדל לכתוב גט אחר דהכא כיון שידוע לכל שכל‬ ‫להם שם קדש ואיזה שם ויש להמסדר להקור על‬
‫שקורין לו שואל הוא שאול ובכאן נכתב שואל יאמרו‬ ‫זה ואם יש ספק בשם הקדש לא יכתבנו כלל דכתב‬
‫שאיש אחר הוא ששמו המובהק הוא שואל אך כשאין‬ ‫חניכתו וחניכתה כשר כט״ש כמה פעמים וטמשפחתי‬
‫להשיג גט אחר כשר דסוף סוף הרי הוא חניכא שהכל‬ ‫היה גדול אחד שנקרא כן והיה שם הקרש שלו שרגא‬
‫קורין כן )שם( ויש שקורין שוקל ויש לכתוב שאול‬ ‫והיה חותם עצמו פייטל כלא יור אתר הטיח ‪ .‬פישל‬
‫המנונה שוקל או דטתקרי ‪:‬‬ ‫הפ״א רפה ובחיריק ויש שקורין להם פישקא והוא שם‬
‫‪ 1‬ש [ שמואל ויש שקורין להם מוניא מוליא ונתבאר‬ ‫קטנות וא״צ לכתוב רק פישל ואם שטו פישא יש‬
‫כאות מ׳ ע״ש ויש שקורין להם שמעלקא וצריך‬ ‫לכתוב כן ‪:‬‬
‫לכתוב שמואל המכונה שמעלקא ויש שקורין אותן‬ ‫]צ[ צבי וכינויו הירש ונבר נתבאר באות ה׳ ‪ ,‬צדוק‬
‫שמונקא ונראה רא״צ לכותבי דהוא כקיצור ושם‬ ‫מלא ויו ואף שלפי מבטא שלנו קורין הדלית‬
‫ק טנו ת‪ .‬שכנא באלף לבסוף וע״פ רוב הוא כינוי‬ ‫בקמץ אך הוא שלא בדקדוק דבלא ויו הוא תיבה‬
‫לשלום ויש לכתוב שלום המכונה שבנא אך יותר טוב‬ ‫אהדת צדק וגם צדוק הבהן בכל הכתובים מלא ויו‬
‫לכתוב דמתקרי מפני שיש רוצים לומר שהוא לה״ק‬ ‫לבד פעם אחר ריש מלכים פסוק כ״ו ואתא לררשא‬
‫מן לשכנו תדרשו ואע״ג דאנו אין חוששין לזהמרבותכין‬ ‫)שאדניהו רצה לסלקו מהכהונה גדולה ע״ש( צמח לא שמעתי‬
‫באלף לבסוף מ״ם לענין דמתקרי דכשר גם במקום המכונה‬ ‫בו כינוי ‪:‬‬
‫יותר טוב לכתוב דמתקרי אך אם כ ת ב המכונה לית לן‬ ‫]ק[ קושא קושקא הוא כינוי ליקותיאל וכבר נתבאר‬
‫בה רהעיקר הוא שהוא שם לעז ואם אין ידוע ששמו‬ ‫י כאות י׳ ע״ש ‪ .‬קוליא כינוי ליעקב וכבר נתבאר‬
‫הקודש שלום אין לכתוב רק שכנא בלבד )עש״ג סק״ד‬ ‫שם ונ״ל ברור שיש לכתוב יוד אחר הלמד לפי‬
‫באריכות( ושלוט כותבין בויו דכן הוא ברוב המקרא‬ ‫מבטא שלנו שדוחקים הלמד ואע’ ג שאינו רגילים לקרות‬
‫ואם יכתוב בלא ויו הוא לשון שלימות ולא לשון‬ ‫העצם העליון של הרגל קוליא וכן יש בפוסקים ט״ם‬
‫שלום ושלוה והוה שינוי שם ממש ועור דבפסוק יש‬ ‫מה ככך ועוד דעצם עיקר שמה קולית ‪:‬‬
‫שם זה בוינש מבני נפתלי והשין הוא בחיריק והוא‬ ‫] ‪ [p‬קאפיל כתב הכ״ש שהוא כינוי ליעקב ומסתמא‬
‫ממש שם אחר )עש״ג סק״י( ואף אם חותם כלא ויו‬ ‫י כותכין בלא יוד עכ״ל אבל ראיתי להמקוכל‬
‫אין משניחין על חתימתו )שם בשם הר״ם בן הכיב( וטי‬ ‫מוהר״י קאפיל ז״ל בספרו שערי ג״ע שחתם א״ע ביוד‬
‫ששטו שילם השין בחיריק יראה לי שיכתוב בחיריק‬ ‫וכן הוא בהםכמות והקדמות וכמדומני שגם עתה‬
‫ואע״ג דבקרא בלא חיריק כט״ש מ״ט כיון שידוע‬ ‫חותמין כיור ולכן יש להמסרר לחקור על חתימתו ‪.‬‬
‫שהקורא בוודאי יקרא י־קטקי וכצירי לשון שליטות כמו‬ ‫קלונימום קלמן הוא כינוי לקלונימום והרמ״א כד״ם‬
‫ויבא יעקב שלם לכן צריך היור שהקורא לא יטעה‬ ‫כתב שא״צ לכתוב הבינוי דזהו קיצור שם אבל‬
‫בשינוי השם רכחששיכזה אין לנו לחשוש מה שלא‬ ‫המהרש״ל כ ת ב שצריך לכתוב וכ״כ הכ׳ ש וכן יש‬
‫נכתב כן בפסוק )כנלע״ד( ויש ששטו פרידמן ושמו‬ ‫להורות וקלונימום יש לכתוב שני ווין אחר הלמד‬
‫הקרש שלום יש לכתוב שלום המכונה פרידמן ובמקום‬ ‫ואחר המס ולא אחר הקוף ונם יכתוב יוד אחר הנון‬
‫שאוטריס‬
‫‪H8‬‬ ‫נז‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ סימן ‪top‬‬ ‫ערוך‬
‫בקטץ וניכר ה שיטי וא״צ לכתוב הכיגוץ לא כשלטח‬ ‫שאומרים בויו כותבין ורירמאן אך כבר נתבאר לעניין‬
‫ולא בשלום )ש״ג סקש״ו ויש שס מה״ד( ולדינא וודאי‬ ‫‪,‬שם פייווש שכמדיגר״ינו פדבד־ם בפ״א ולא בויו ‪:‬‬
‫דבן וצא רק הואיל שכתיבת הכינוי איט טזיק והדבוי‬ ‫]*׳צ[ שבתי כתב רבינו הב״י בפעי׳ כ״ט שם שבתי‬
‫יצא טפי הט״ז טצוה לקיים אך עתה כטדוטני שלא‬ ‫יש לבתבו בלא אלף עניי ל ר״ל ולא שבתאי‬
‫יקראו לאיש נכבד בפניו שלוטקא ואצלינו הוא שם‬ ‫וב״ב הסהרש״ל ופקידו ג הי ס׳ ד טין )י״א ‪ ( .‬שכתבו‬
‫קטנות לפיכך אין לכותבו לא בשלמה ולא בשלום )ג׳ל( ן‬ ‫דשבתי הוא שם ישראל אכל שבתאי הוא רוח ‪n p‬‬
‫] ש[ שטחה ויש שיש לו כינוי בונם ונתבאר באות‬ ‫ע״ש ואי* שיש מי שהטה בוונתם על אופן אחר דלא‬
‫ב׳ ויכתוב שמחה המכונה בונם ‪ ,‬שמריה כתב‬ ‫על האלף קאי אלא שלא לנתיב יוד אחר השין‬
‫רבינו הב״י בסעי׳ כ״ג ש ם שמריה אין לכתוב ■שמריהו‬ ‫שיבתאי )נ״ש כ‪ 3:‬מ^ר'״כ'^ ם״ם ד‪.‬אםת כן היא‬
‫בויו עב״ל דכן הוא בעזרא )י׳( שני פעמים ואף‬ ‫ומעולם לא שטענו שם שבתאי אמנם אם איטר ששטו‬
‫שבדה״י נמצא שמריהו אזלינןבתר רובא )הגריא(‬ ‫שבתאי וחיתם בן פשיטא שיש לכתוב כן ואם שינה‬
‫ואם נכתב בויו יש להסתפק )ב״י( וע״ם רוב מי ששמו‬ ‫פסיל )=‪ (5‬אך בסהמא לא היישינן לזה ‪:‬‬
‫שמריה קורין אותו שמעריל וא״צ לכתוב הכינוי )נ׳׳ש‬ ‫‪ 1‬ש [ שעפפיל הוא בינוי לשיבתי ובותבין שבתי המכונה‬
‫םקמ״כ( ואס רוצים לכתוב המכונה שמערל יכתוב בלא‬ ‫שעפסיל וטסתבא כותבין ביוד אחר הסטך )ב״ש(‬
‫יוד אם לא שחותם עצמו ביוד )ס״ג( וכן נ״ל אם‬ ‫אא״ב <^יםר שחותם בלא יוד ואין ביתבין כינוי זה‬
‫אומר שיודע ששמו שמריהו יכתוב שמריהו ואם עולה‬ ‫אא״ב קודאין אותו בך בפניו )כס( ואם חותם עצביו‬
‫לתורה בשם שמריהו וקורי ן לו שמריה יכתוב שמריוע‬ ‫כן א״צ לחקור אם נקרא בך בפניו )‪ (::‬וטעמו דאול'‬
‫דמתקרי שמריה ‪ .‬שמעון שמשון מליאים ויו דכן הוא‬ ‫הוא שם קטנות ובזמנינו קודאין נם לנכבד בפניו‬
‫בתירה ובנביאים ויש שקורין אותם סימן סימסל או‬ ‫שעפפיל לבן א״צ להקיר ע״ז ‪ .‬ונם יש ששם שעפטל‬
‫שמשול ואינו אלא קיצור השם וא״צ לכותבו ואולי שם‬ ‫הוא בינוי לשבתי ומסתמא כותבי ן כלא יוד אחר‬
‫סימן כיון שיש שס זה בגם׳ אולי נכון לכתוב דמתקרי‬ ‫הטית )כס( אא״ב הוהם א׳׳ע ביוד ואם אין ידוע ששטו‬
‫סימן וכן עיקר לדיגא אבל אם קורין בשין ימנית שימן אין‬ ‫הקדש שבתי אין כיתבין רק שעפטל בלבד ‪:‬‬
‫לכתוב דזהו שם שטעון בעצמו אלא שמקצרין השם ז‬ ‫ף‪ [|2,‬שלטה ובינויו זלמן ובן שניאוד כינויו כן ובבר‬
‫נתבאר באית ז׳ ‪ .‬ומי שק־רין אותו שלוטקא כתב‬
‫]ת[ תנחום מלא ויו ויש שקירין להם תניא והוא דק‬ ‫הט״ז דיש לכתוב הבינוי ואע״ג דהוה כקיצור השם‬
‫קיצור ושם קטנות וא״צ לכותבו ואם כותבין‬ ‫כ’ מ ביון דגם לשלים קו־־ין כינוי זה לפיכך יש‬
‫יכתובו ביוד כי דוחקין הנון בידוע ויותר טוב שלא‬ ‫לכתוב הכירי וכ״ב הב״ש וי״א דלשילום אין ככנין‬
‫לכותבו בלל בי זהו מטש שם אחד אלא בקיצור ‪:‬‬ ‫שלוטקא הלמד בחולם אלא בקטין שאלאמקא וכן השין‬
‫סליק שמות האנשים‬

‫ועתה נבאר בס״ד שמות הנשים המצוים במדינתינו‬
‫ל שני כללים יש לרעת בשמות הנשים שאין כותבין רק השם ממש שנקראת בו אע״פ שנראה ברור שננזר מן‬
‫שם פלוני מ״מ לבלי ל־פול ח״ו כפמיל נטור אין להזביר רק השם שנקראת אם לא כשיודעים בבירור‬
‫איך היה שמה ולא דמיין לאנשיים שיעולין לתירה ותמיד ידוע שם הקרש שלהם טשא״ב בנשים ומטעם זה כתב‬
‫הט״ז בשם אכגלי הגם שנראה להדיא שנגזר משם אביגיל והיה לנו לכתוב אביגיל דמתקריא או המכונה‬
‫אכגלי ם״מ כל שאינו ידוע כבירור אין כותבין שם אביגיל כלל והב״ש באות א' הביא זה ‪ ,‬ועוד כלל בשמות‬
‫הגשים שאע״פ שיש שטות שנראין כשם קטנות ונענועין דבאנשים אין כותבין כן כמו בערקא כעדעלא‬
‫הירשעלא וביוצא באלו אבל בנשים גכה״ג רותבים כמו חנולה רעכיל שעריל בשקא וכיוצא באלו כותבץ‬
‫דבנשים הן עיקר השם ורוצות שיקראו אותן בן מפני שדעתן קלות ושחצניות הן כשקוראין אותן בלשון קטנות‬
‫וגעגועין יהשבו לכבוד כי יקרות הנה בעיני הקורא ויחבבו אותן וכן מובח משמות הגשים שבספרי השטות‬
‫אם שלא כתבו זה בפירוש ונם יש משטות שכתבו שהן שם קטנות וא״צ לכותבן מ״ם הרבה שם קטנות כתבו‬
‫וזה שא״צ לכותבן זהו כשאין קורין אותה כפניה בן ועמ׳ ש בסמוך )זעש״ג שמת אנשים אות ז׳ סי‪,‬״ה ודו׳יס ז‬
‫ואלו הן השטות המצויות ‪]7‬הה בטדנתינו‬

‫אסתרי‘ ד ל שיש לכתוב אפתר דגיתקריא אסתרקא‬ ‫אסרעי ואם הכל קירין אותה בפגיה אסתרקא או‬ ‫ןא[‬
‫<יםתרל‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קנט‬ ‫עריו‬ ‫‪114‬‬
‫כשם קטנות וט״מ יש לכתוב כן כשקורין אותה רק‬ ‫אסתרל אף שהוא שם קטנות מטעם שנתבאר וכ״כ‬
‫איטקא בפניה ושלא בפניה ואם יכתבו אימא היה‬ ‫הב״ש גאות ח׳ כשם חנה חנולה אם קורין אותה‬
‫שינוי שם וכן אם קורין איטא לא יכתבו איטקא ואם‬ ‫בפניה כן כותבין הבינוי וכן בשרה שארקה וט׳׳ש‬
‫מקצתן קורין כך ומקצתן כך יכתובו איטא דמתקריא‬ ‫כאות ה׳ דא״ץ לכתוב חנלה הבא רשם חנה זהו‬
‫א־טקא ולא המכונה כיון דשניהן שם לעז ואם רובן‬ ‫כשאין קודאין אותה בפניה כן ואם תשאל א״ב למה‬
‫קירין איטקא ומיעוט איטא יכתונו להיפך איטקא‬ ‫אמרנו שיש הפרש בזה כין נשים לאנשים והרי גם‬
‫דמתקריא איטא ‪:‬‬ ‫כאנשים בן הוא בשקירין אותו בפניו ואינו מקפיד‬
‫]א[ יש בתולות שמיום הוולרן ונתנו להן שם אם‬ ‫כותבין זה השם אמנם האמת היא דאדם חשוב וודאי‬
‫היא יחידה להוריה קורין אותה א־׳טא שהוא‬ ‫מקפיד כשיקראו לו שם קטנות אם שזהו כמתנעגע‬
‫טירה בלשונינו על זקינה ואומרים שזהו סגולה ואח״כ‬ ‫עליו אכל הנשים לא לבד שאינן מקפידות אלא גם‬
‫ברבות הימים כולם קורין אותה אלפא נם כשהיא‬ ‫הדבר חביב בעיניהן מטעם שנתבאר ‪:‬‬
‫גדולה ונשואה ויראה לי אע׳׳ג דאין זד שם כלל מ״ם‬ ‫אביגיל בשני יודין שכן היא בטקדא והיא תיבה‬ ‫]א[‬
‫כיון דסיף פוף הכל קורין אותה כן יכתוב בהגט שמה‬ ‫אתת ואם קודין <^יתה אבגלי אם ידוע ששמה‬
‫העצמי דמתקריא אלטא ילא יכתיב המכונה דאין זה‬ ‫מעריסה אביגיל יכתבו אבעיל הנזכונה אבנלי ואף‬
‫כינוי כלל אלא קריאת דבר בעלמא וכן באיש כשקירין‬ ‫שנשתקע שם אביגיל כותבין דלא דמי לכל שם‬
‫אותו אלטי על כוונה שכתבנו הדין כן )ג׳ל( ‪:‬‬ ‫שנשתקע דאין כותבץ חהו בשם שאינו מן השם‬
‫]ב[ בשא הבית בפתה ובמריגתינו קירין בשין ימנית‬ ‫הנקרא עתה משא״ב שם וה עדיין שטה עליה ומטעם‬
‫וצריך לכתוב כן ויש טי שאימר לכתוב בתיה על‬ ‫זה יעו מי שרוצה לומר שלא לכתוב כלל אכגלי רק‬
‫שם בתיה בת פרעה וח״ו לעשית כן וכבר ברור‬ ‫אביגיל )ע״ג מקיא( ולי לא נראה כן והעיקר כמ״ש‬
‫שלפנינו פסל אהד מהגדולים גט כזה וכתב דהנט במל‬ ‫הט״ז והב״ש וכס׳׳ש ואם איני י ח ע בבירור ששמה‬
‫מן התורה )תשי׳ מהרי״ה סדווא מנרישק סי' ל״א והובא‬ ‫מעריסה אביגיל מדרו שלא לכתוב רק שם אבנלי‬
‫בנ״ת( וכן מוכח מהג׳ ש דשני שבזית הן ועור‬ ‫)ט״ז וב״ש( וכה׳ג בשארי שמות וכמו שנתבאר ‪ .‬ויש‬
‫זסעיקרא רטילתא הוא טעות דהעי^ם רגילים לקרות‬ ‫שנקראות גליא הגימל בס‪,‬תח והלמד דוחקין כביוד או‬
‫בתיה בת פרעה בפתח הכית ובאמת לא נמצא שמה‬ ‫גיילזי שדוחקץ הגימל כשני יודין במי בריינא טריינא‬
‫רק ■פעס אהת בדה׳יי )ד׳ נסוק י׳רז( ונכתב בתיה הבית‬ ‫אם ידוע שנגזרות משם אביגיל כותנין אביגיל‬
‫כהיריק ע״ש ועיר וכי רורשין דרשות בשמות אין לנו‬ ‫המכונה גליא או המכונה ניילא אי^ אם אין ידוע‬
‫אלא השם שקורין אותה ובמדינת פולין וואלין שקור■ ן‬ ‫כבירור לא יכתבו שם אכיגיל כלל וכמ׳ש ;‬
‫כסמך בפיל כיתבין כן כפי מה שקורין אותה ‪ .‬בשקא‬ ‫]א[ אידלא א־דא האלף כצירי ושם זה מצוי ה־בה‬
‫והיא כשם בשא ודינן כאיטא ואיטקא שבארנו ‪:‬‬ ‫אך שם אידלא יותר מציוי מן שם אידא אף ששם‬
‫]ב[ בת שבע פסקו הטהרש״ל והכ׳ש שהוא חד‬ ‫אחר הוא מ״ם יכתוב כמו שקירין אותן אם אירא אם‬
‫תיבה וכן משמע בגט׳ )סגה׳ כיב( וי״א דשתי‬ ‫אידלא והגם שדוהקין מעט הלמד מ״ר א'צ לכתיב‬
‫תיב־ת דווקא )נ‪1‬״ג סק״ד בשס ס״ש ודמש״א( ובנר בארגו‬ ‫יוד אחר הלמ״ד ‪:‬‬
‫בסעי׳ קכ״ז שיש ליזהר לכותבן בשיטה אחת דווקא‬ ‫]א[ אסנת אםנא והנה אסנת האלף בקמץ והנון בפתח‬
‫ול׳הרהיק מעט שבע מן כת באופן שלא יהא נראה‬ ‫כרכתיב אמנת בת פוטיפרע אבל אסנא קירין‬
‫כתיבה אחת לגמרי ולא כשתי חיבות וכט״ש בסי׳‬ ‫האלף בפתח והנון בסגול ולכן אם ידוע ששרה‬
‫קכ״ו לעניין די תיהויי־ן אמנם כ־יעבד בין שכתבן‬ ‫מעריסה אסנת כותבין אסנת המכונה אסנא ואם לאו‬
‫תיבה אחת ממש ובין שתי תיבות יש להכשיר ובשני‬ ‫אין כותבין שם אסנת כלל וכמ״ש ויש מי שאיסר‬
‫שיטין פסול )שס כשס ע״נ( ואם יש לשם זה איזה‬ ‫לכתוב אסנה בה״א מטעם שנגזר מן שם אסנת וכל‘‬
‫כינוי יכתוב השם והכינוי )ונגב״ש( ‪:‬‬ ‫שבא משם הקרש יש לכתוב בה״א ולא באלף ) מ ׳ ג סקי״ב(‬
‫]ב[ בילא הבית בצירי ואף שלפי לשונינו דוחקין קצת‬ ‫ולעניר נראה דאין זה רק בשמות שבשם הקרש סופן‬
‫הלמד והיה לכתוב יוד אחר הלמד מ״ם אין‬ ‫בה׳׳א כמו שרה חנה דאז גם שם שארקה תנלה כותרין‬
‫נוהגין כן דאין הרחיקה חזקה כל כך גכתב הב׳ש‬ ‫בהיא אבל בשם אסנת כשקורין אסנא הוה ככל שטית‬
‫כי הוא קיצור‬ ‫שא׳׳צ לכתוב המכונה בילטא או‬ ‫לעז ויש לכתוב באלף )ועכ״ש כאות ר׳ בשס ייכלא וע׳׳ג‬
‫השם ודינו כמו באלזגוטא עכ״ל ביאור דבריו דוודאי‬ ‫שס סק‪-‬י( והנה אין שום עיכוב גט בזה אם באלף אם‬
‫אם מקצת בני ארם קורין אותה בילטא או בילקא‬ ‫כה״א באותיות הנחות ם״מ לכתחלה מהראוי לעשות‬
‫א״צ לכתוב אבל אם רובן קורין אותה כן צריך לכתוב‬ ‫כפי הנראה יותר עיקר ;‬
‫המכונה בילטאאו בילקאואם אולי יש ספק שמא מהתולדה‬ ‫]א[ איטא איטקא איטל כולן האלף בחיריק והנה‬
‫נקראת ' גילטא ״ או בילקא איו לכתוב כלל שם‬ ‫איטא ואיטקא שם אחר הוא אלא שאיטקא הוא‬
‫ני ל‪H‬‬
‫נח ‪116‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין םימן קבט‬ ‫ע חז‬
‫זד‪ ,‬והאדנא ת א ישר וטוב ומשמש הד‪,‬״א וד‪.‬אלף‬ ‫רק בי^טא או בילקא )מ״ג םין״ז( ודבר »ה ביאר‬
‫שאחריו לכאן ולכאן ואח״ב לךאוה כפתחין ובדי שלא‬ ‫הביש באות א׳ בשם אלזגומא ע״ש אם כי דבריו‬
‫להתרחק משם שוצנח מקודם םד‪,‬ראוי לכתוב כפי ש‬ ‫שם משונים קצת אמנם כן עיקר לדינא ודע שעבשיו‬
‫אך אם כתב כמ״ש מקודם נראד‪ ,‬נ״ב דכשר ‪:‬‬ ‫לטי שקורין אותה בילטא דרכן לרחוק הרבה הלםד‬
‫נ ט גאלדא בך קידין אצלינו הגימל בקמץ ונ״ב הב״ש‬ ‫וצריך לכתוב ביליאטא )כנלעיי( ‪:‬‬
‫כן יש לכתוב בפולין מפגי שקורין הגימל בקמץ‬ ‫! מ בונא כונקא ודינם “ כטו בילא בילקא שנתבאר‬
‫ובמקומות שקורץ הגימל בתלם יש לכתוב גיקדא‬ ‫ודע דעבשיו למי שקורין אותה בונא דוחקין‬
‫עכי׳ל וכן אם קידין במלאפום הגימל ג״ב יש לכר״וב‬ ‫דרבה הנון ויש לכתוב כוניא והבית בטלאפום כידוע ‪:‬‬
‫גולדא ‪ .‬נליא גיילא בבר נתבאר באית א׳ בטש אביגיל‬ ‫‪1‬ב[ בריינא בשני יורין וכלל אניד לך דכל טקום‬
‫ע״ש ‪ .‬געלא או געליא וד‪,‬ב״ש כתב געלא בעין ואלף‬ ‫שהיוד נרנש במבטא כיתכין חד יוד וכל מקום‬
‫לבסוף על שם הצבע ירקרק עב״ל ור״ל דבלשון אשכנז‬ ‫שאינו נרגש רק נדחק הרבה ע״י האוח הקודם נצרך‬
‫ירוק געל וא״ב הוא בלא יוד אחר הלמד ובמ״ג)סק״י(‬ ‫שני יודין ובשם בריינא הכית בחטף או בשוא והריש‬
‫הביא בשם דטש״א שםםר‪,‬פק אולי הוא מלשון גילר‪,‬‬ ‫בפתח והיוד נבלע ואם יכתובו בחד יוד יהיה נקרא‬
‫ויש לכתוב ביו׳ד ובד‪.‬״א לבסוף ע״ש והנה אצלינו‬ ‫ברינא הריש בחיריק והוה שינוי שם גמור ולכן יש‬
‫דוחקין הרבר‪ ,‬הלמד ונעל שתא ירוק הלמד ברפיץ‬ ‫לכתוב שגי יודין ובן שם טריינא כשהמית הוא בחטף‬
‫ומהראוי לכתוב ביוד אף שאנו כותבין באלף לבסיף‬ ‫או בשווא והריש בפתח ודווקא כשהאיח שלפניהם דצא‬
‫כי אין חר שין בשמות ולמד שבשם זה דוחקין יותר‬ ‫בפתח וזה נקרא פתח חריף )מיג אית מ׳ סק״א( וכלל‬
‫מן למד שבשם בילא ולכן נ״ל לכתוב נעליא דלפי‬ ‫זה אינו רק בשמות לעז ולא בלהיק דבלה״ק יש כללים‬
‫מכטאינונראה כמעט שהיוד מורגש בטבטא )נגלעיד( נ‬ ‫אחרים בזר‪ ,‬וכן שמות ריינא רייצא צריך שני יודין‬
‫]ג[ גנענדל ואם מדגישין הדלית בחיריק יש לכתוב‬ ‫מפני שהרישין הם בפתח ‪:‬‬
‫גנעגדיל בייד אחר הדליר‪) .‬ענז״ג סק״ח כהעלה נן‬ ‫‪1‬ב[ ברבה בה״א ‪ .‬בלוטא כתב הב״ש בלוטא ולא‬
‫וכן עיקר( ‪ .‬גימל בלא יוד אחר הטית )נ״‪ (:‬גומא‬ ‫בלוימא ע״ש ולענ״ד דלפי שקורין עכשיו בדחיקת‬
‫שקורין הגימל בטלאפום ויש שנכךאת גימא הנימל‬ ‫הלמד הרבה נראה להדיא כיוד אחר הויו ום״מ נראה‬
‫בחיריק ‪ .‬גישא הגימל בחיריק נושא הגימל בטלאפום‬ ‫עיקר כהב״ש דשני אותיות נחות באמצע התיבה לא‬
‫ובב״ש יש גיםא בסמך אבל אצלינו קורין בשין י מני ת‬ ‫מצינו ובע״ב אם נכתיב ביוד אחר הויו לא יהיה היוד‬
‫ודע דשמות אלו קרובין זל״ז הרבה ויכול לחיית‬ ‫נח ויהיה נרגש כהלטד והטם ויהיה שינוי ממש לכן‬
‫שטתולדתה קראוה כן ואח״ב קראוה בשם אחר הקרוב‬ ‫טיב יותר כלא יוד ואי משום שדוחקין הלמד הרבה‬
‫לזר‪ ,‬השם ושם הראשץ נשתקע לא יכתוב כלל השם‬ ‫כן דרך הט^אפום לדוחקו פעמים הרבה ופעמים מעט‬
‫הנשתקע אלא השם שקורץ אותה עכשיו ולא ליתי‬ ‫ועוד דא״א לכותבו באופן אחר ‪:‬‬
‫לאקלי^לי )ענ״ש וע״ג פק״ד( ובדרך זה לא נכשל‬ ‫]ב[ בדנא ‪ ,‬כן קורין עתה הבית והדלית בפתחין ולכן‬
‫לעולם ‪ .‬גרונא דדי״ש במלאפום ומצוי הרבה שם זה‬ ‫לפי הכלל שאין הפתח מישך אלף נצרך לכתוב‬
‫בטדינתינו והגימל בשווא נע ן‬ ‫כט״ש בלא אלפין ובב״ש יש שם כעין זד‪ ,‬באהאדנא‬
‫דבורד‪ ,‬מסתמא בויו כי כן מציט בדבורה הנביאה‬ ‫‪1‬ד[‬ ‫שם אשד‪ ,‬בריסיא עכ״ל וצ״ל דד‪.‬בית וההא בקמץ‬
‫נכתב מלא ב ח ב המקומות גם במבטא כאלו ת א‬ ‫והרלית או שהוא בפתח או שהוא שווא נח ולא שמענו‬
‫טלא כן דעת רוב הפוסקים ואם נכתב חסר כשר‬ ‫שם כזה בטדינתינו ובט״ג סקי־׳ב מביא ב א ה ת א‬
‫אפילו לא ניתן עדיין ינחן לכחחלה )ב״ש( דבאמת יש‬ ‫ובוהרנא ולא אוכל לעמוד על בירור הנקודות ום״מ‬
‫רוצים לכתוב לכחחלה חסוי מפני שדברה מינקת‬ ‫נ׳׳ל לפי קריאחיט לכתוב כגירסא ראשונה שבט״ג‬
‫רבקד‪,‬חםר ויו בתורה אך העיקר לדיגא לכתוב לכתחלת‬ ‫באהדנא והבית והדלית בפתחין כקריאתיט והה׳׳א נחד‪,‬‬
‫טלא דמסתמא קורין שם על שם דבורה הנביאה אבל‬ ‫כמו שאנו כותבין שם עיריט נאווהרדק חד‪ ,‬האלף‬
‫בדיעבד אין שום עיכוב בדבר דגם הנביאה נכתבת‬ ‫שאחר הבית הוא כאלף שאחר הטן מעיריט דכבר‬
‫לפרקים חסר)פס״ג סק״א( דייכא בכף ולא כחית )סיג( ‪:‬‬ ‫נתבאר דלאו כלל נמוד הוא שאץ האלף מושך פתח‬
‫‪ 1‬ח דאכרא הדלית בקמץ ׳ כן קורין בטדינתינו ובלשץ‬ ‫ואין זה שני נחים באמצע תיבה דבאמת לפי המבטא‬
‫ח סי א ת א טוב ואף אם עז ר טלשץ דבורה ט״ם‬ ‫נראה קצת כטוציאים הה״א מפה המדבר ואיט כנח‬
‫כיץ שהבית ברגש והדלית בהמץ כדגרח לכתוב כן‬ ‫>מםש ועדיף מלכתוב בדנא שהקורא יקרא בדנא הבית‬
‫ושם דברושא בטרינתינו הדלית כפתח ויש לכתוב‬ ‫בחיריק וד‪,‬דלית שווא נח והנון בקמץ כמו כדגא‬
‫בלא אלף אחר הדלית ובביש כתוב באלף ונדאד‪ .‬ש תו‬ ‫ב׳ירמי׳ )י( רק שם בה״א ע״ש ועור נראד‪ ,‬שהשם‬
‫קורין אצלם הדלית בקמץ וכן משמע מדבריו עי ש‬ ‫שוצנח ובראשונה היה כט״ש כב״ש ‪.‬בקמצין שזה טורה‬
‫‪0‬יד‪,‬ו גם אצליט אס נכתב באלף אץ הפסד ברבר‬ ‫בלשזן ותסיא ישרה בעיני ד׳ דנאהא ת א ד׳ בל שץ‬
‫ד ב בו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ סיק קכט‬ ‫עיוו‬ ‫‪lie‬‬
‫והיוד מרגישים מאד ולבן יש לכתוב כמ״ש יוד‬ ‫דכנר כתגנו שאין זה כלל מונח ומקראות מפורשים‬
‫אחר הנון ‪:‬‬ ‫כן בלשאצר בלטשאצר כדניאל ובעזרא נביאיא שהפתח‬
‫]ה[ הינדא‪ .‬העניא ביוד דלפי מבטא מדינתינו‬ ‫מושך אלף ולכן כדי שלא לשנות מכפי שבב״ש‬
‫מרנישים היוד אחר הנון ולא דמי לשם בילא‬ ‫ביכולת לכתוב באלף ודע שלפי לשונינו בשם זה קורין‬
‫שאין ההרנשה כי‘ בך )יכ״נ ב‪ 5‬׳ת בכס גדוליס לכתוב‬ ‫בשין שמאלי והיה נכון לכתוב בסמך אך מ״מ טוב‬
‫העניא ביוד ע״ש בכס דרעזיל( אמנם אם כתב בלא יור‬ ‫יותר לכתוב בשין מפני שנם השין ביכולת לקרות‬
‫וקשה לכתוב נט אחר יש להכשיר)כס( ויש ששמן הניא‬ ‫כבסמך ואולי יש שקורין אותה כנוטה לשין ימנית‬
‫הה״א בפתח ודוחקים הנון וצריך לכתוב יוד אחר הנון‬ ‫וביון שנם בביש הוא בשין טוב יותר לכתוב כן‬
‫ויש ששמן הנא היינו הה״א בפתח ואין דוחקים הנון ויש‬ ‫והמסדר והעדים יקראו הנט כפי מה שקורין אותה ‪5‬‬
‫לכתוב בלא יוד ויש שקורץ אותן הנדזא ואף שלפי המבטא‬ ‫‪ 1‬ח במדינתינו יש נשים שקורין אותן דווארא וניכר‬
‫נראה הנצזא כצדיק מ״ם האמת היא שהוא דלית זיין‬ ‫שהוא משם דבורה ומ׳ם כיון שדוחקין הקמץ‬
‫וכמה מימאים אצלינו כן במו עיר צעריקאוו ובאמת‬ ‫הרבה אע״ם שאפשר לכתוב דבארא והבית רפה מים‬
‫שמה טשעריקאוו וכיוצא יזה בשטות כמו שיתבאר‬ ‫טוב יותר לכתוב בווין כמ״ש בשם פייווש ע״ש ואם‬
‫בם׳ר וכן שם זה נראה שהיא בדלית ואף שי״ל שהוא‬ ‫ידוע ששמה מעריסה דבורה יכתוב דבורה הטבונה‬
‫נ מי ת הנמזא מ״ם לפי המבטא נ״ל שה־א כדלית ‪ .‬ויש‬ ‫חוארא ואם אינו ידוע לא יכתוב רק שם דווארא ונ״ל‬
‫שקורץ אותן הנעלא ההא בפ‪,‬תח והנון כ עו ל ובב׳ש‬ ‫דאע״נ דבשמות האנשים כתבנו כמה פעמים שיראו‬
‫נמצא שם הנלה כינוי לחנה ע״ש ונראה שהנון נ״כ בפתה‬ ‫חתימתם מ״ם בנשים אין להעמיד יסוד על חתימתן‬
‫ואצלינו לא נקראת רק יסנול ולבן יש לכתיב כמ״ש ‪:‬‬ ‫דרובן עמי הארץ ואין יודעות וכיב כמה נעזאחרודם ‪:‬‬
‫‪ 1‬ה[ הארא הה״א בקמץ אי האדיל ובפי שנק־את כן‬ ‫‪1‬ד[ דאבא הדלית בקמץ ‪ .‬דרעזל הביש כתב לכתוב‬
‫יכתוכו ויש ששטן האטקא ושם האדל אפשד‬ ‫יוד אחר הזיין וי״א שלא לכתוב ייז־ לפי מבטא‬
‫שיש לכתוב ילא יוד וט״ם נ״ל יותר לכתוב ביוד‬ ‫מדינתיט )ס׳ג םי‪.‬״ה( וכן נראה עיקר ויש ששטן‬
‫והמעיין יבחר אס ביוד אם בלא יוד ‪ .‬הרסה בה״א כי‬ ‫דריזל בעירי ויש לכתוב יוד אחר הריש ‪ .‬ויש ששמן‬
‫הוא שם הקדש)ב׳ש( ובץ שקורין בפתח בבמדינתיני‬ ‫דראזנא ד\י ש בקמץ ויש לכתוב אלף אחר הריש ‪.‬‬
‫ובין שקורין בקמין ם״מ אין לכתוב אלף אחר הה״א‬ ‫רינה בה״א כמ״ש בתורה ואין משגיחין אף שחותמת‬
‫כיון שנקרא ב תיי הדסה בלא אלף )כס( ;‬ ‫באלף והיה מקים לומר רשמה על שם דין כמ״ש חז״ל‬
‫וויינא בשני יוין רכל מקימ שצריך ויו כותבין שני‬ ‫רינא דמלבותא דינא דבוודאי כל שם דינה היא כמו‬
‫ווין ובל מקים שנוגיה קצת לפ״א בותנין כהר ויו‬ ‫רינה בת יעקב )ס״נ סר‪,‬״ג( וא״ע לכתוב המכונה דינקא‬
‫)ב״כ( וכן וויטקא כותבי ן בשני ווין ‪:‬‬ ‫)י״ש( אמנם הוא טה״ד דגם דינקה צריך להיות בה״א‬
‫]‪ [T‬זעלדא ‪ .‬זלטא כשהלמר בפתח א״צ אלף אחריו‬ ‫כמו שרה שרקה )סיג( וטיט יותר טיב לכתוב הכינוי‬
‫ואט כתב אלף כשר )ס״ג סק״ז( ויש מי שאומד‬ ‫נ״כ ע״ם ט״ש קודם שטות נשים שבאשה יש לכתוב‬
‫לכתוב לכתחלה באלף)עכ״ת( ואם קורין אותה זלטקא‬ ‫נם שם קטנות כשוקירין אותן בן בפניהן ונחשב להן‬
‫נ״ל דיש לכתוב זלטא דמתקריא זלטקא וכמ״ש באות‬ ‫לככור כמ״ש שם וגם הנאון בעל ט״ג בשמות אנשים‬
‫א׳ בשם אימא איטקא ע״ש ‪ ,‬זלפה בה״א ‪ .‬זישא ויש‬ ‫אות ו׳ םק״ה כתב דנכון לכתוב שם קטנות בנשים‬
‫ששמה זיסל ויש ליזהר לכתוב בפי מה שקורין אותה‬ ‫מטעם דהגט הוא לשון היעל ולא לשון האשה ואין‬
‫ואם קצת קורין כך וקצת כך יש לכתוב שניהם ועל‬ ‫שואלין אותה אם מקפדת אם לאו ע״ש ואם בי הטעם‬
‫אחד לכתוב דמתקריא וכן בכל השמות בן הוא ‪:‬‬ ‫הזה אינו מתקבל אצלי ט״ם לרינא נם הוא ממכים‬
‫‪1‬ח[ השא החית בפתח ‪ .‬חשקא ועמ״ש באות א׳ נשם‬ ‫ולכן נכון לכתוב דינה המכונה דינקה כמ״ש באות א׳‬
‫איטא איטקא ‪ .‬חישא החית בחיריק ‪ .‬חעשא החית‬ ‫בשם איטא איטקא ונ׳ל יותר נכון לכתוב דמתקריא ‪:‬‬
‫בסנול ‪ .‬חיענקא החית כחטף והיוד בסנול ואולי יש‬ ‫]ד[ דוואשא בשין ימנית וגב״ש כתב בסמיך וזהו לפי‬
‫לכתוב בשני יודין חייענקא רבחד יוד אפשר לקרות‬ ‫מבטא מדינת וואלין איל במדינתינו קורין בשין‬
‫החית בחיריק והיור נחה והעין בסנול וכן נראה ‪.‬‬ ‫ואין לפקפק בזה )וכ׳כ בס׳ת בשס כמה גדיליס( ורע‬
‫חיינקא החית בהטף והיוד בצירי וכל צירי טושך יור‬ ‫דהט״ג כתב )סק״ב( לכתוב חיאסיא ביוד אחר הסכזך‬
‫אחר וגם בלה״ק כן הוא כמו ולא השינו את יטי שני‬ ‫לפי שמרגישין היוד ע״ש ואולי זהו במדינתם אבל‬
‫חיי אנ תי ואם קורין אותה חייענא חייגא שלא בקיף‬ ‫אצלינו כשמדברים בשין ימנית אין בזה עניין ייר‬
‫יכתוב כן ויש שקורין אותה חי־ענצא ואם טדנישים‬ ‫כלל ‪ .‬דאגא יש נשים במדינתינו ששטן כך והדי^ית‬
‫הרכה הצדיק במו טית שין יכתוב חייענטשא ‪:‬‬ ‫בפתח וט״ט נ״ל לכתוב באלף אחר הדלית ראל״ב‬
‫]ח[ חיה הייקא חייצא ואפשר שיש לכותבן בה״א‬ ‫הוא בארמית דנא כלומר כך כמו בירמי׳ י' כדנא‬
‫לבסוף אם הם כינוי לחיה אך בסתמא אין לכתוב‬ ‫תימרון ‪ .‬ויש נשים ששמותיהן יאניא הדלית בקמ׳ן‬
‫יק‬
‫נט‪117‬‬ ‫השלוון‬ ‫‪ p‬קנמ‬ ‫‪t‬‬ ‫הלכווז ל&ץ‬ ‫ערוך‬
‫רורשין בשמות מ״ם לסיוע בעלמא ת א וכן מציט‬ ‫רק באלף מ ד א ה שהן ע מו ה בם״ע ‪ .‬חוה ואם קורין‬
‫יוחני וממרא מחרטומי מצרים והנם שטציט ביצה רבר‬ ‫לה נ שם קטנות חווקה החיה נ פ ת ח והווין נחין ה«‬
‫יובני מ״ט אין להסתפק ששטה על שם עוף טמא ‪,‬‬ ‫לכתוב בהא לבסוף ולהנ״ ש א״ץ אפילו כשקורין הוע‬
‫יודית ואם כתב י ת די ת כשר דלא במי שמנמנם בזה ‪:‬‬ ‫נפ ת ח הוריך שני ווין ע״ש )ונ״ל שוהו כוונתו ופפ״ג(‬
‫] ‪ p‬יוטא בשהיוד הוא בטלאפים ונשקורץ היוד בחיריק‬ ‫ויש לד‪,‬םתפק אשד‪ ,‬ששמה חיה שרה אם כותבין כן‬
‫יכתוב יטא כ״כ הב״ש אמנם במדינתינו בשקוריז‬ ‫או אולי היא ע״ש הבתוב חיי שרה בשני יורין ונ״ל‬
‫בתריק כךרין באלף איטא ונתבאר באות א׳ ‪:‬‬ ‫שצריך שני ניטין‪5‬‬
‫ןל‪ £‬לאה דש שמכנין אותן ליקה היוד בצירי ואס ידוע‬ ‫ו ח( הנד‪ ,‬חנקה הנעלה חנולה נולן נה״ א לבסוף‬
‫ששמח מעריסה לאה יכתוב לאה המכונה ליקה בה״א‬ ‫כיון שהן משם חנה ודינן כט״ש באות א׳ כשם‬
‫לבסוף ואם אין ידוע יכתוב רק ליקא ובאלף ואם כתב‬ ‫אימא איטקא )ועב״ש ודו״ק( תואל ש החית בחטף והויו‬
‫בה״אלי ת לן בה אך ע״פ הרוב שם זה הוא כינוי ללאד‪,‬‬ ‫בקמץ והנם שנראה בסנטא שלנו כסמן־ לבסוף ם״ם‬
‫וכן יש שטבנין אותן ליצר‪ .‬הלמד בצירי ובצדיק ודינו‬ ‫טוב לכתוב בשין ויקראו בשין שטאלית טפני שיש‬
‫נ״ב כמו ליקא ואם דוחקין את הצדיק הרבה שנראה‬ ‫מלשונם שנראה מעט בשין וכ״ב בב״ש שם זה בשין‬
‫כמו טית תזין יכתוב ליטשה ‪5‬‬ ‫ע״ש ודע דאין לכתוב נוואל ש בכף אלא חוואלש‬
‫]ל[ ליבא ר‪,‬לםד בחיריק והבית דגושה ‪ .‬ליפקא הפא‬ ‫בחית ואץ ספק בזה )עפ״ג סק״ד( ‪:‬‬
‫דגו שה‪ .‬ויש שקורין בבית דגושה ליבקא ואם‬ ‫]מ[ טויבא הטית במלאפום ודוחקים היוד וכך קורץ‬
‫מקצתן קורין כך ומקצתן כך יכתוב שניהן ועל אחד‬ ‫בטדינתינו ואין ספק שיש לכתוב דווקא כן ואם‬
‫יכתיב דטתקריא כט״ש כמה פעמים ובשלשה שטות‬ ‫קורין הטית בקמץ יש לכתוב טאבא )כסברת הש״ג‬
‫בגון שמקצת קורין לה ליכא ומקצת ליבקא ומקצת ליפקא‬ ‫סי״ו( אבל בסתטא במדינתינו נותבין טויבא וכט״ש‬
‫בותבין ליבא דמתקריא ליבקא דמתקריא ליפקא וכן כל‬ ‫הב״ש וראיתי טהנדזץ לכתוב באופן אחר וכפי ט״ש‬
‫ביוצא בזה ויש נשים שקורין אותן ליפא הלמד בחיריק‬ ‫כן עיקר לדינא טייבל יש שקורין אותן כן וצריך‬
‫והפא רפה ועצם שם שלהן ליפשא יכתוב ליפשא דמתקריא‬ ‫לכתוב כן ז‬
‫ליטא אכל ליפא לחוד לא יכתוב דהקורא ינץ־א הפ״א‬ ‫] ט[ טאנא כשהטית בקמץ ‪ .‬טונא כשהטית כםלאפום‬
‫בדגש והוא שם איש אבל כשיכתוב מקודם ליפשא‬ ‫ואם דוחקין הנונין כאלו יש יוד אחריו כותבין‬
‫יבין שר‪,‬פא של ליפא ג״ב הוא רפה ‪:‬‬ ‫טאניא טוניא ‪ .‬ואם הנץ בחיריק יש לכתוב טאני‬
‫]ל[ יש נשים ששמן לנא הלמד בפתח ולפ״ז א' צ‬ ‫טוני ושמות אלו בטית ולא בתיו )ועב״ש וס״ג‬
‫אלף אחריו כמשפט הפתח אמנם הב״ש כתב וז״ל‬ ‫סק׳ס ודו״ק( ‪:‬‬
‫לאנא אם נךרץ הלמד בפתח עכ״ל והדין עמו דבבר‬ ‫‪ 1‬ט [ ט ריינ א‪ .‬טי ל א‪ ,‬טשערנא אף שנראה בקריאה‬
‫כתבנו דאין כלל זה קבוע ובזה אם לא נכתוב אלף‬ ‫כצדיק צערנא אך באמת השומע ישמע שדוחקין‬
‫אתי למיטעי ד תיב תלנא בארמית הוא כמו לנו בעברית‬ ‫חרבה הצדיק ו ת א טי ת שין כמו טשערינאוו שכתבנו‬
‫וא״ב כשיכתוב אנת אנחתי לנא יסבור הקורא שיאמר‬ ‫באות ה׳ ע״ש ‪ ,‬טאלצא באלף בסוף מסתמא ואם‬
‫שחשאר לנו ולכן האלף הואלעיכובא )ס״ג סר‪,‬״נ( ומ״ם‬ ‫אומרת שהצדיק בחיריק יכתוב טאלצי ‪:‬‬
‫ג״ל בדיעבד אם לא בתב אלף כשר דהא טופס הגט‬ ‫]י[ י ת רי ת‪ ,‬ויש שקורץ אותה יורית או יורת בלא‬
‫מוכיח שהוא שם אשה שהרי כחוב אח״כ בת פלוני ז‬ ‫יו ד‪ .‬ולכאורה ת א משם י ת די ת ויש לכתוב‬
‫‪ [D1‬מרים מירא מירל מערא טערקא וכולן כינוין‬ ‫י ת רי ת המכונד‪ ,‬יורית או יורת אבל האחרונים כתבו‬
‫למרים ודווקא כ שידוע כן אבל באינו ידוע לא‬ ‫שלא לעשות כן שלא יכתובו רק יודית או יודת בלבד‬
‫יבתוב שם מרים כלל ובן יש שנקראות מירוש מירקא‬ ‫לפי שלפעמים אין שם זה על שם י ת די ת *ולא שדרך‬
‫ואם קצתן קורין אותה מירא וקצתן מירקא וקצתן‬ ‫ליתן לנקבות שם אחרי הזכרים אם נצרכים לבך‬
‫מירל ועיקר שמה מרים בותכין מרים המכונה מירא‬ ‫וכשהיה שמו יודא קורין לד‪ .‬יודית ונם מהב״ש משמע‬
‫והמכונה מירקא והמכונה טירל ובן בל כיוצא בזה ‪J‬‬ ‫ששם יודית אינו שייך ליהודית ע״ש )ופס״ג פק״ה( ‪:‬‬
‫]מ[ מריאשאהמם בפתח ור‪%‬יש נ חו היוד בפתח ומצוי‬ ‫]י[ יוכבד ויש שקורין היוד בקמץ ונ״ל לכתוב יוכבד‬
‫שם זה מאד במדיגתינו וצריך לכתוב כמ״ש בחד‬ ‫המבונר‪ ,‬י אי כ ד ואין להסתפק שאיני םשם יוכבד ‪.‬‬
‫יוד ואלף אחריו וא״א לכתוב באופן אחר דאם נכתוב‬ ‫יענטא כן יש לכתיב במדינתינו שהבל קורין היוד‬
‫בחד יוד ובלא אלף יקראו הריש בחיריק ואם נכתוב‬ ‫בסמל ויש שקורין איתן יענטל וא״צ יוד אחר הטית‬
‫שגי יודץ יקראו הריש בפתח והיו^ין נבלעין כמו‬ ‫ואם קצת קורץ לה יענטא וקצתן יענטל יכתוב יענטא‬
‫בריינא טריינא ולבן בשגכתיב כפי מ״שז ינךאו כהוגן‬ ‫דמתקריא יענטל ‪ ,‬יחא היוד בפתח ויש ששטן יחנא‬
‫ואי משום שאין פתח מושך אלף כבר נתבאר דלאו‬ ‫ואין להסתפק בכף ויש לזה ראיה מנ ט׳ )וגחים ס״ב ‪:‬‬
‫כללא הוא ועור דפתה יוד מציט לחדיא בעזרא )ה(‬ ‫פ״ש ומ״ק( ועוד דמסתמא ת א מלשון חן ואף שאין‬
‫שגי‬
‫השלחן‬ ‫הלטת נימין סימן קנט‬ ‫ערוך‬ ‫‪118‬‬
‫שם בנות צלפחר שיש בהן שם מלכה ב חי ר ק ע״עו‬ ‫שני פעמיס שמושך אלף נביאיא שהיוד הראשון כפתח‬
‫שכתב עוד דאם ידוע ששמה בקוף אין מעזנין ועתה‬ ‫עיש ושם זה אומרים ג״ב שהיא כינוי למרים אמנם‬
‫נ״ל שכעוה״ר בבמה מקומות בכוונה משנין שמותיהן‬ ‫כשאינו ידוע על בירור לא יבתובו רק שם מריאשא‬
‫אם אירע כן יש לכתוב מילקא ויש על המסדר‬ ‫לבד ויש ליזהר מאד בזה דבל שאינו ברור כשמש‬
‫לחקור בזה ‪:‬‬ ‫שמה הקדש אין לכותבו כלל ולא דמיא לאיש שעולה‬
‫]נ[ נחמה כן יש לבתוב שהוא לשון תנחומין בלה״ק‬ ‫לתורה בסו שנתבאר ‪:‬‬
‫ואע״ג שלשון תנחומין הנון בסגול והחית בקמץ‬ ‫‪ 1‬מ [ סיכלה יוד אחר המם וה״א בסוף ושה זה ננזר‬
‫ועכשיו קורין שם זה הנון והחית בפתחין מ״ם הכל‬ ‫מן מיכל בת שאול כ׳ ב הב״ש אבל הט״ג)סק״ב(‬
‫אחד ויש שקורין אותן נחמקא ודינו כמ״ש באות א׳‬ ‫כתב דבמרינתינו טרגישים יוד אחר הלמד ואם לא נכתוב‬
‫בשם איטא איטקא ולהב״ש א״צ לכתוב הכינוי כלל‬ ‫יוד הוה שינוי השם ולכן צריך לכתוב מיכליא ובאלף‬
‫מיהו כבר בארנו שיותר נכון לכתוב הכינוי נם כשם‬ ‫לבסיף עכ״ל ובן עיקר ואין לשנות דבאמת במדינתינו אין‬
‫קטנות בנשים ‪:‬‬ ‫שם זה אחר מיכל בת שאול אלא על שם איש שהיה‬
‫]נ[ נעבא בבף כ״כ הב״ש ומצוי שם זה עתה בטרינתינו‬ ‫שמו מיכל ולבן אין כותבין ה״א לבסוף אלא אלף‬
‫)פנ״ש אס שמה הקדש מנוחה( ‪:‬‬ ‫ויוד אחר הלמד ז‬
‫]‪ [C‬סולקא באלף לבסוף )נ׳ש( ועתה הגם שדוחקין‬ ‫]מ[ משא המם בפתח ואולי יש לכתוב באלף אחר‬
‫הלמד קצת ט״ט א״א לכתוב יוד אחריו דכיון‬ ‫המ״ם מאשא וכמ׳ש בשם הב׳׳ש כשם לאנא דלא‬
‫שהסטך הוא במלאפום והלמד נחה אם נכתוב יוד‬ ‫אתי למיקרי לשון משא שבלה״ק אמנם ט״ם נ״ל‬
‫ישתנה השם ובהכרח יש לכתוב כמ״ש ויש נשים‬ ‫לבתוב בלא אלף דבאלף יקראו כשם ־האיש משה‬
‫שנקראות סוליא הסמך במלאפום והלמד בסגול‬ ‫שקורין איתו טאש־א ולבן טוב לכתוב בלא אלף ויש‬
‫ובהרגשת יוד אמנם יש לחקור אם קורין בשין ימנית‬ ‫נשים שקורץ אותן מצא ומדגישין הצדיק הרבה כמו‬
‫יש לכתוב שוליא אך כמדומני שהכל קורין בסמך‬ ‫טית שין ולכן יש לכתוב ממשא ‪ .‬ויש נשים שקורין‬
‫אמנם אם יש קורין בשין ימנית טוב יותר לכתוב בשין‬ ‫המם בטלאפום ויש לכתוב ויו אחר המם מושא ‪.‬‬
‫שביכולת לקרות בו גם בשין שמאלית שועא בסמך ‪.‬‬ ‫מנוחה בהיא לבסוף )ב״ש( ‪:‬‬
‫סאניא הסמך בקמץ והנון דוחקין כהרגשת יוד ודע‬ ‫]י‪ [:‬כלבה בפתח הנזם ויש שקורין אותן מלא המם‬
‫דבבל מקום שכתבנו שרוחקין האות כווגתינו שהרחיקה‬ ‫בפתח ונ״ל דיש לכתוב באלף דבלא אי‘ף יש‬
‫היא בהרגשת יוד !‬ ‫לקרות לשון עברי מלא הלמד בצירי כמו מלא שבוע‬
‫]ס[ סלאווא ויש שקורין הלמד בקמץ ויש בפתח ולפ״ז‬ ‫זאת או יקראו המם בקמץ כמו מלא הין מים שאובין‬
‫לכאורה היה לנו לכתוב כשהוא בפתח בלא אלף‬ ‫שבטם׳ עריות ולכן יש לכתוב מאלא ואם עיקר שמה‬
‫ומ׳ ם נ״ל לכתוב באלף מפגי שהבל שם אחד ואין‬ ‫מלכה יכתוב מלבה המכונה מאלא ‪ .‬מרגלית )נ״ש(‬
‫מדקדקין בו ואחר פתח ג״ב ביכולת לכתוב אלף‬ ‫בי^א ויו אחר היוד ‪:‬‬
‫כמ״ש כמה פעמים ואם נכתוב בלא אלף סלווא יש‬ ‫!מ[ מטליא המם בפתח ודוחקין הלמד ולכן יש לכתוב‬
‫לטעות ולקרא הלמד בשוא נח שבאמת יש שם זה‬ ‫כמ״ש יוד אחר הלמד ויש נשים שקורין אותן‬
‫בב״ש ויהיה שינוי שם גמור )עט״ג סקיה( וצריך לכתוב‬ ‫מטיא המם בפתח והטית רוחקין כהרגש יוד ויש‬
‫שני ווין ‪ .‬סאניא הסמך בקמץ ושטה הקדש לא אדע ‪5‬‬ ‫לכתוב במ״ש ויש נשים שקורין אותן מחא המם בפתח‬
‫]; ‪ [j‬עלקא ‪ .‬עשקא ‪ .‬עטקא ‪ .‬עטא ‪ .‬עטיל ביוד אם‬ ‫ואלף לבסיף ויש ליזהר מאד שלא לכתוב בה׳א לבסוף‬
‫דוחקין הטית בחיריק אך כטדינתינו אין דוחקין‬ ‫דיהיה נראה תיבה מלה״ק מלשון מחה תמחה ויש‬
‫הטית ולכן יש לכתוב עטל בלא יוד ואם קצתן קודאין‬ ‫שקורין אותן מחליא דמם בפתח והלמד דוחקין‬
‫אותה עטא וקצתן עטקא וקצתן עטל יש לכתוב עטא‬ ‫כהרגשת יוד ולכן יש לכתוב כמ״ש ;‬
‫דמתקריא עטקא דמתקריא עטל כמ״ש כמה פעמים‬ ‫]ין[ מינדל המם בחיריק ומן הסתם אין כותבין יוד‬
‫כעין זה ‪ .‬עציא ‪ ,‬נובע שם זה משם איצא באיש ‪:‬‬ ‫אחר הדלית אם לא שדוחקין הדלית בחיריק דאז‬
‫]?)[ יש נשים שנקראות עליא היינו העין בקנזץ והלמד‬ ‫יעז לכתוב ביוד מינדיל )ב״ש וע״ג סר״י( ויש נשים‬
‫דוחקין בהרגשת יוד ואין לכתוב אליא באלף דזהו‬ ‫שקורץ אותן מיניא דמם בחיריק והנון דוחקין כהרגש‬
‫כשם איש ששטו אליה וחותם באלף לבסוף וגם בב״ש‬ ‫יוד ויש לכתוב כמ״עז ‪ .‬ודע שיש שם אשה בתורה‬
‫הוא בעין )עט׳׳ג הק״ב( אלא ׳ שבב״ש הוא כלא יוד‬ ‫מלכה המם בחיריק בת הרן ואצלינו לא שטענו שם‬
‫וזהו לפי מבטאם ולא לפי מבטא שלנו ‪:‬‬ ‫זה ואם אירע שם זה פסק הב״ש לכתוב יוד אחר‬
‫‪ 1‬פ[ פעשא ‪ .‬פעשקא ‪ .‬פריידא הם׳ רפה ובשוא והדיש‬ ‫הטם ע״ש וטעמו נראה שלא יקרא הקורא מלכה‬
‫בצירי ויש שנקראות פרירל ודע דבכ״עו יש‬ ‫בפתח וכתב עוד דאין להסתפק שמא שמה מילקא‬
‫פריירל בשני יורין וזהו בשהריש הוא כפתח )ע״ג‬ ‫בקוף חו ע שם כותים ומסתמא לא נקראת אלא על‬
‫ס ‪119‬‬ ‫השלחן‬ ‫מלכות גימץ םימן ‪Mp‬‬ ‫עיז ך‬
‫‪ H J‬רחל ‪ .‬רעביל ובתב רבינו הרט״א בסעי׳ ל״א‬ ‫סק״ה( כ » בריינא אבל אצליני עהריש ג»ירי הוא‬
‫אשה שנךרץ רעבליין אין ביתבין רק רחל שהוא‬ ‫‪ p‬בחד יוד ‪ .‬פראדא הפא רפה והריש בפתח ומן‬
‫עיקר השם וכל ביוצא בזה ואם שינה בדיעבד כשר‬ ‫הדין א״» אלף אך טוכ יותר לכתוב באלף ראם נכתוב‬
‫עכ״ל אבל הלבוש כתב שהמנהנ הוא לכתוב רעכיל‬ ‫פרדא יש למעות ולקרות הפא בפתח ור‪%‬יש נחה‬
‫ע״ש והב״ש הכריע דאם ידוע שם הערימה רחל יש‬ ‫ויש שקורין אותן פ ר אדיל‪ .‬ודע דשם פעשא יש‬
‫לכתוב רחל המכונה רעכיל ואם אין ‪T‬וע שם העריסה‬ ‫שקורין אותן פעסיל כםטך הוריך יוד אחר הסמך )ב״ש(‬
‫כותבין רק רעכיל וזה שכוחבץ יוד אחר הכף זזץ‬ ‫ויש בנ״ ש גם שם פעסא ע״ש אבל אזולינו כשקורין‬
‫בשדוחקין הכף אבל בסתמא הוא בלא יוד )שם( וי״א‬ ‫אותה פעשא היא בשין ימנית ופעםיל קורין כסמך ‪.‬‬
‫דברעבל אץ להטתפק אם שמה רחל אם לאו דבוודאי‬ ‫וגם שם פראדיל אם אין דוחקין הדלית בחיריק א״צ‬
‫שטה רחל ולכן יש מ חו ב נם בםתטא רחל המכונה‬ ‫יוד אחר הדלית ן‬
‫רעבל)פ״ג( ונראה באמת שכן עיקר שאץ להסתפק בזח‬ ‫‪ ® I‬פערלא ‪ .‬פיא הפא בפתח והיור בםגול ואם היוד‬
‫דווראי הוא משם רחל ‪:‬‬ ‫ב ^ן ץ כתב הט״ג )סקי״ד( לכתוב פייא בשני‬
‫]ל[ ראשא הדיש בקמץ ‪ .‬רשא הריש בפתח ובלא‬ ‫יודין ע״ש וצ״ע ואצלינו אין קורין בקמץ כלל ע״כ‬
‫אלף ובזה וודאי צריך ליזהר שלא לכתוב אלף‬ ‫אין להאריך בזה‪5‬‬
‫דבאלף יקראו בקמץ והוא שם אחר ממש ‪ .‬רישא הריש‬ ‫] ® פיגא הפ״א רפה ובצירי ויש ששטן פינל שהוא‬
‫בחיריק ויש שקורץ להן ראשקא רשקא רישקא בשם‬ ‫צפור ב־׳שון א שכנז‪ ,‬פרומא הפא רפה ובשוא‬
‫קטטת ונענועים ודינם כמו איטא איטקא שבארנו‬ ‫נע והריש כמלאפום ומצוי הרבה שם זה כמדיגתינו ‪:‬‬
‫באות א׳‪:‬‬ ‫‪ 1‬צ[ צפרה הסר ויו אחר הצדיק כי כן כחוב בתורה‬
‫]ל[ רבקה ובמדיטתעו רבות נקראות ריבה הבית‬
‫ואם כתב מלא ויו כשר )ת״זונ״ש( ויש‪-‬שנקראות‬
‫רפה ויש לכתוב רבקה המכונה ריבה ובוודאי‬
‫ציפא ציפקא ואם אגו יודעים ששמה מעריסה צפורה‬
‫שם ריבה הוא כינוי לרבקה אם לא שידוע שמתולדחה‬
‫יש לכתוב צפרה המכונה ציפה או ציפקה בה׳ א לבסוף‬
‫נתנו לה רק שם ריבה )פ״ג סק״ו( וזה לא שכיח ובן‬
‫כמו שרה שארקה אמנם לא ברירא מילתא ולכן יש‬
‫הדין כשנכלאות ריבצה או ריבעלה ‪:‬‬
‫לכתוב רק שם ציפא ציפקא ובאלף )פ״ג סר‪,‬״א( אם‬
‫]ל[ רעליא הלמד נרגש כיוד אחריו ‪ .‬ריקלא הריש‬
‫לא כשידענו ברור ששמה מתולדתה צפורה )ע״ש בס׳ג‬
‫בחיריק ואם הלמד נרגש כביוד צריך לכתוב‬ ‫שגדול אהד פסי־! לכתוב לנתחלה צפורה מלא ויו אך הממם‬
‫ריקליא ‪ .‬ראניא הריש בקמץ והטן נרגש כביוד ואם‬ ‫שכתב שם מפגי ששס צפרה הצדיק בחיריק והפא רפה ונשוא לא‬
‫לאו א״צ יוד רייצא הריש בפתח והיודין נבלעים‬
‫שיין אצלינו כי לא שמענו מעולם שם זה( ‪:‬‬
‫לפיכך צריך שני יודין במו כריינא ובן ריינא וכן‬
‫רייכי כשני יודין והרישץ ב פ ת ח‪ ,‬ראדא ראדקא‬ ‫]צ[ צביה ד‪.‬צ׳ בחיריק והבית רפה ונח וזהו שם‬
‫הנמצא במקרא )מלכים ב׳ י״ב( ולכן יש לכתוב‬
‫דאדיל הרישין בקמץ ובשם ראדיל אם מדנישין הדלית‬
‫בחיריק צריך יוד ואם לאו א״צ יוד ואם קצתן קודין‬ ‫בה״א ואם כתב באלף כשר דבדה״י נמצא כן )ב״ש‬
‫בשםרש״ל(וגם ה״א ואל״ף מתחלפים )שם( ודווקא כשאין‬
‫רארא וקצתן ראדקא או ראדיל יכתוב שגי השמות‬
‫ידוע חתימתה)שם( ואף שכתבנו שאין להשגיח בחתימתן‬
‫ראדא דמתקריא רארקא או ראדיל כמ״ש כמה פעמים‬
‫כיוצא בזה ‪ ,‬ריזא הריש בצירי ‪ .‬ריזל ‪ r‬א״צ יוד אחר‬ ‫מ״ם כזה כשהן חותמים בה״א כדכתיב וודאי יעו‬
‫להשגיח ע לי ק מיוע כבר בארנו בשם יהודה שאין‬
‫הזיץ ‪ ,‬רישקא חריש בצירי ‪ ,‬רחמה דריש במלאפום‬
‫בזה פסול נטור דאין הגט חורה וכיון שה״א ואל״ף‬
‫והחית בקמץ וכן המם דש לכתוב בלא ויו אחר הריש‬
‫דכן הוא כמקרא ואם כתב בויו כשר דיש רוצים לומר‬ ‫מתחלפים כשד בדיעבד כשקשה לכתוב גם אחר ע״עז‪:‬‬
‫שגם לכתוזלה יכתוב בויו אמנם הביש ועוד גדולים פסקו‬ ‫‪ 1‬צ[ צערטיל כשדוחקין הטית ואם לאו כותבין בלא‬
‫שלכתחלה יכתוב בלא ו ד אם לא שחותמת עצמה‬ ‫יוד ‪ .‬צירא ואולי אם דוחקין הצ׳ הרבה יש‬
‫בכוונה בויו ואף שאין לילך אחר חתימתן ם״מ בזח‬ ‫לכתוב משירא אך כ מ ח מני שלפי המבטא בשם זה ניבר‬
‫יש לילך אחר חתימתן )‪ / P‬סר‪,‬״ז( ‪:‬‬ ‫הברת צ׳ ממש ‪ ,‬ציזא הצי בחיריק ויש שם זה ב מ רינ תנו‪.‬‬
‫] ש[ שדה ואם ^ רין לה שאר^ז יש לכתוב שרה‬ ‫צינא הצ׳ בחיריק‪:‬‬
‫המכונה שארקה ‪ ,‬שעריל ביוד כ״ב ב בי ש‪ .‬שימא‬ ‫! ‪ [ft‬קרינא הקוף בשוא גע והדיש בצירי ‪ .‬קרינדל ‪.‬‬
‫שימקא בשין ימנית ‪ ,‬שטחה יש נשים שנקראות כן ‪.‬‬ ‫* קליארא הקוף בשוא נע והלמד בקמץ ונדחק‬
‫שינא השין בצירי ‪ .‬שירקא ובב״עז כתוב םירקא בט׳זך‬ ‫בהברת יוד ויש שקורין קלרא הלמד בפתח ובלא דחיקת‬
‫ואצלינו מדברים שם זה בשין ימנית ויש לכתוב בשץ ‪,‬‬ ‫הלמד ואם דוחקין הלמד יש לכתוב יוד אחריו ‪ ,‬קילא‬
‫שפרינצא ואם בי הרבה קורין שם זח ב שין‪ ,‬ש מ אלי‬ ‫הטיף בצירי ואם דוחקין הלמד יש לכתוב ביוד קיליא ‪,‬‬
‫וחיה לכתוב נסםן■ ס״ם יש שקורץ כעין שץ ימנית‬ ‫ק^ליא הקיף בצירי והלמד נחה ז‬
‫*‪I‬‬
‫השלדן‬ ‫הלבות גיטין סימן קנט רןל‬ ‫ערוך‬ ‫‪120‬‬
‫לכתוב תמר רמתקי־יא תמרה יאם לאו לא יכתוב תמר‬ ‫ולבן טוב ייתר ליתיב כשין שיש בו ים־ן ועבאל ובן‬
‫כלל וכמיג יש שם תמריל ע״ש ולא אוכל לכוין שם‬ ‫הוא בב״ש ע״ש ‪ .‬יש נקראות טאייה הסמך בקמץ‬
‫זה ‪ .‬ככ״ש כתב שם תלצא ואעילינו יש לפרקים ששמה‬ ‫ובשני יודין ואם יודעים שהוא משם שרה יכתוב שרה‬
‫טאלצא הטית נקמץ ולא בתיו )יב׳כ בס״ג סק׳׳ב( ורע‬ ‫המכונה סאייה ואם לאו לא יכתיב שם שרה כלל )פ״ת‬
‫בי בזמנינו בעוגותיני שרבו נמקוטית הגדולים הדליפו‬ ‫כשס ג״מ( שאשא השין בקמץ ומצוי שם זה הרבה‬
‫שמיהיהם על שמות האומות היפך מאבותינו נמצירים‬ ‫במרינתינו ואם קורין השין הראשון בטמך י־ש לכתוב‬
‫שלא שיני את שמם ולכן על המסדר לידע שאם כבר‬ ‫סאשא ואם יש םפק יכתוב בשין שביכולת לקרית גם‬
‫נקבע שמו ושמה כך יכתוב שם העברי ועל שם הדורש‬ ‫בנסמך כם״ש ‪:‬‬
‫המכונה דא״א שלא לכיתבו בלל שכיון שריב העיר‬ ‫]ת[ תמר ‪ .‬תמרה התיו והמם כפתח ויש לכתוב בהא‬
‫קיראין אותם כך וד' יסיר מעל עמו עורין עינים‬ ‫לכפוף רע״פ רוב הוא משם תמר ועור דתמרה‬
‫ואטימת אזנים וירחם את לא רחמה אמן ‪:‬‬ ‫יש בנם׳ מן תמרים ואם ידוע שהוא משם תמר יש‬
‫סליה שמות נשים בס״ד‬

‫סי מן ק ל דיני עידי ת ט וחתיטתן איך ומה ‪ .‬ובו ס״ג סעיפים ‪:‬‬
‫ומ׳ם נ״ל עיקר כדעה ראשונה דאין טעם לפסול‬ ‫א כבר נתבאר בר״ם ק״ך דקיי״ל בר״א ראטר ע׳׳ם‬
‫כזד‪ .‬ונם מדברי מרן הכ״ט שם נראה כן שכתב‬ ‫כרתי ומן התורה א״צ כלל עירי חתימה ורק מתקנת‬
‫שהרמבים סובר דכל מקום שאין פפולו ניכר כמו‬ ‫ר״נ הוא מפני תקון העולם ובדיעבד אם ניתן הגט‬
‫שחתמו שלא לשמה פסול מדרבנן ובמקים שפסולו ניכר‬ ‫בע״ם בלבד כשר ויתבאר עור בסי׳ קל״ג ומיהו‬
‫כמי בהרחקת שני שימין כשר בע״ם ע׳׳ש ודרי בעד‬ ‫לכתחלה אין להישיר בלא ע״ח דר‪%‬י עכ״פ תקנוה‬
‫אחד בלבד וודאי פ ‪ “c‬י‘ו ניכר ולכן נ״ל דוודאי למאן‬ ‫חכמים ואף שכתבנו שם דלכמה מרביתיגו לא היתד‪,‬‬
‫דסובר דהוא פסול תירה שפיר גם זה פסולו מן התורה‬ ‫התקנה שיפסול בלא זה מ׳ ם מאחר שנהגו לחתום‬
‫כיון שאין בו אלא עד אהד אבל למאן רס״ל דפסולו רק‬ ‫עדים בכל הניטין אם יתנו נט זה בלא עדים אין לך‬
‫מדרבנן אין הפסול רק כשיש לחיש לקלקול והרמב״ם‬ ‫לעז גדול מזה וא׳׳ב כל זמן שלא נשאת ואין ראוי‬
‫לא כתב זה בתוך הפסולים רק לאותה רעה שסוברת‬ ‫לחוש לעיגון יכתבו גט אחר )יש״ש פ ’ ד סי׳ ת׳ א וכ״כ‬
‫דפסולו מן התירה ולא חשש לבאר דלדידיה אין כאן‬ ‫הנ״מ( ‪:‬‬
‫פסול כלל ומיהו למעשה יש לההמיר דפשטות דבריו‬ ‫ב ואע״פ שחתיטות העדים אינו אלא מפני התקנה מ״ם‬
‫אינו מורה כן )‪1‬צ״פ על הנ״ש שלא הזכיר דברי הרמב׳ס‬ ‫צריך לר‪,‬יות שני עדים כשרים גמורים כבכל עדות‬
‫ולא דברי הלח״מ( ‪:‬‬ ‫של תורה ואפילו ער אחד פסול פוסי‘ הגט כמ״ש‬
‫ד דיני פסולי עדות נתבאר בח״ם סי׳ ל'נ ול״ר ובניטין‬ ‫הרטב״ם בפ״א דין י״ז היו עריו מתוכו פסילין אפילו‬
‫מחמרינן עוד לכתחלה שלא לחתום בעד אף אם‬ ‫אחד פסול ואחר כשר ונחנו לת בפני שני עדים‬
‫מדינא כשר מפני קרובתו נמו שני בשלישי ואפילו‬ ‫כשירים ה״ז פסול שנמצא כמזוייף מתוכו עכ״ל וכ״ב‬
‫קרוב רחוק יותר מזה אין מניחים לחתום לכתהלה‬ ‫הטור והש״ע בסי׳ זה סעי׳ י״ז וכך אמרו חז״ל )ד׳ ‪( .‬‬
‫וכן קרוב ונתרחק דמרינא כשר או מחותנים בעלמא‬ ‫מורה ר״א בטזוייף מתוכו שהוא פסול והטעם דילמא‬
‫דכשירים לעדות אין מניחין לחתום בנם וטוב להדר‬ ‫אתי למיסמך עלייהו )תיש׳( ופסול מדרבנן ועט״ש‬
‫אחר סופר שלא יהא קרוב לאיש ולאשה דלהפוסק־ם‬ ‫בסעי׳ מ״ט ‪:‬‬
‫דטכשרי בכתב סופר ועד הרי נחשב כעד ובוודאי נכון‬ ‫ג ויש להסתפק אם אין חתום בו רק ער אחד נשר‬
‫ליזהר שלא יהא קרוב לד‪,‬ם וכל זה היכא דאפשר אבל‬ ‫אם מקרי טזוייף מתוכו במה שאין בו שני עדים‬
‫היכא דלא אפשר אין קפידא ברבר גם נהנו שלא יהא‬ ‫ומצר הסברא היה נראה שכשר בדיעבד ולא גרע מאין‬
‫הסופר קרוב להערים דכיון שהערים מעידים שהבעל‬ ‫עליו עדים כלל ובזה לא שייך דילטא אתי למיססך‬
‫צור‪ ,‬להסופר לכתוב הנם שהם מעידים על הבעל לא‬ ‫עליה דד‪.‬כל יודעים דער אחד לאו כלום הוא וראיתי‬
‫על הסופר )ב״י( מ״ם נראה כמעידים על קרוב וכ׳ש‬ ‫טי שפסק כן ) ב׳ ש סקל׳א( אבל מדברי הרמב׳ם פ״נ‬
‫אם נוטל הרבה שכר כתיבה )עב״י( וכולם לא יהיו‬ ‫דין ח׳ מתבאר לא כן דהביא בשם טי שסובר דבמזוייף‬
‫קרובים לרב המסדר הנט וכן שלא יהיה אחד מהערים‬ ‫מתוכו הנט בטל טן התורה והשיג עליו דאין פסולו‬
‫בעל מום וטוב לחוש לכל זה לכתחלה אם אפשר בכך‬ ‫אלא מדרבנן וחשיב שם גם אם אין בו רק עד אחד‬
‫רככלל היה מהרי״ל ז׳ ל טדקדק אחרי עדים הגונים‬ ‫כשר בלבד ע״ש ש׳׳ם דמררבנן פסול עכ׳׳פ וראיתי‬
‫וסופר הגון ובשעת הדחק לא היה מקפיד על הסופר‬ ‫סי שסובר כן ע״פ דברי רסנ״ם אלו)ליו״ר פ״א הי״ז(‬
‫ד״מ‬
‫סא ‪121‬‬ ‫השלחן‬ ‫»מל‪ 1‬שתגיפףן &יקל‬ ‫ערוך‬
‫בשם אביו בן יעקב עד וכך פירשו חז״ל במשנה‬ ‫ד״מ אייו י״ח( ואם ער אחד ‪ 5‬ךו ב לער השני מריגא‬
‫)פ״ו ‪ ( :‬איש פלוני עד כשר בן איש פ ^גי עד כשר‬ ‫סול ונכון דהחרחק מעד םם«־ ופצוע דכא וברות שפגה‬
‫איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר ע״ש‬ ‫ירל שמתו אחיו מחמת מילה אף שכשרים ל ע ת ת‬
‫ועכשיו מחמרינן לכתוב איש פלוני בן איש פלוני עד‬ ‫רינא כמ״ש שם ופי שחשוד על העריות שרגיל‬
‫אכל אם כתב רק איש פלוני ולא כתב עד או בן איש‬ ‫התייחד עפהן ונךל יוצא עליו ואץ בזה עדו ת גרורה‬
‫פלוני ולא כתב עד פסול משום דחיי שיק שמא לא‬ ‫זבאר בח״ם שם דפסול מרינא לעדות אשה שמפני‬
‫כתב זה לשם ערות כלל אך כשכתב שמו ושם אביו‬ ‫וקף יצרו רוצה שתהיה פנויה ושכיחא ליה והנם‬
‫וודאי רלעום ע ח ת חתם וכך פסקו כל הפוסקים ובש ׳ע‬ ‫אין זה שייך רק להעיד שמת בעלה או נירשה‬
‫םעי׳ י׳ א )ואץ לפפות מלשון הירושלמי פל משגה זז דנכל‬ ‫רש״י סנהי נ״ו ‪ ( :‬דשייך בזה חשרא ולא לחתום על‬
‫מוני נשר' גם בלא פד פ״ש הלא לגיכר שם שנשתבשה »ירשא‬ ‫& לפנינו מ״ם וודאי דאין לר ‪ a‬תימו על נ ם אשח‬
‫ופוד דלמסקנא שם משמש לא כן וע״ם כפ״מ( ‪J‬‬ ‫וגם בשעת ־הדחק נ״ל להרחיק מזה העד ‪:‬‬
‫ח זה שפסול בשמו ל ב ח בלא עד וכן בשם אביו‬ ‫‪ r‬והנה כל מ״ש הם חומרות והידורים בנם ובשעת‬
‫כמ״עז היינו בדליכא ע״ם )ב״ש םרןכ״נ( ואין לשאול‬ ‫הרחק אינם מעכבים ובפרט לקורבת הרב המסדר‬
‫דבליכא עי ט בלא״ה פסול לוד ב ה פוסקים כמ״ש בסי׳‬ ‫ע ט היא חומרא יתירא דהמסדר אינו עושה כלום רק‬
‫ק״ך ובסי׳ קל״נ דייל דווראי כן דצא אלא דבכל הניטין‬ ‫ומלמדן מדר חנט )ונ״מ ב ד ״ מ אות י״ו( ומ״ם מאחר‬
‫כשבאה להנשא מתירין אותה עיי עי ח בלבד דאמרינן‬ ‫ואנו מחמירין להצריך ב״ד לגט פשיטא שיש להחמיר‬
‫דמסתמא היו ע ׳ם נ״כ רזהו עיקר התקנה להפוסקים‬ ‫‪ v‬הרבה דדיין קרוב פסול מדינא וכן אין לעדים להיות‬
‫דפסלי בלא ע״ם ובגט זה כשאין חתום עד אין מתירין‬ ‫ואף החולקים‬ ‫’רובים לדיינים כמ׳ ש בח״ם סי׳‬
‫אותה להנשא אם לא תביא ע״ם לפנינו )שם( וניל‬ ‫^ מון כם״ש שם משום דלא בעינן בממון עדות‬
‫דנם אם לא כתב כלל שטו אלא שחתם אני עד‬ ‫שאתה יכול להזימה מודים בשארי איסורים ‪:‬‬
‫כקודם תקנת ר״ג נ״כ כשר אם תביא ע״ם לפנעו‬ ‫מרינא יבולים להיות ע״ט אנשים אחרים שלא היו‬
‫דלא יהא אלא כגט בלא ע״ח כלל דאין סברא כלל‬ ‫עירי חתימה ואין לפוסלם מטעם רבר ולא חצי דכר‬
‫לומד שנחשוב זה כמזוייף מתוכו דהא אין זה זיוף אלא‬ ‫‪#‬נתבאר בח״ט סי׳ ל״ דהא כמו שבעדות חזקת ג׳‬
‫שלא נעשה כתקנה ואין לסמוך על חתימה זו אך‬ ‫«נים כשירים נ׳ כיתי עדות מטעם דא״א לראות ג׳‬
‫לשימת הרי״ף והרמביסדמכ שרי בעירי חתימה בלבד‬ ‫«נים כאחת ובע״כ נפרדות הן כמו שבארנו שם סעיי‬
‫כט״ש שם בוודאי אין להכשיר הגט כשלא היה ע״ם‬ ‫״ז כמו כן החתימה בע״כ קודמת להמסירה ולבר זה‬
‫כלל אט לא חתמו כהתקנה ופסול הגט מדרבנן)ננלפ״ד(‬ ‫‪ k‬ע״ם א״צ לעידי חתימה דבעידי מסירה בלבד‬
‫אבל ראיתי להרשב״א ז״ל )בהשולח ליו ‪ ( .‬שכתב וז״ל‬ ‫‪:‬שר לכל הדעות ולהרי״ף והרמב״ם גם בעירי חתימה‬
‫ומיהו בדיעבד אפשר רלא מיפסל גיטא בהבי אפילו‬ ‫גלבד כשר כט״ש בסי׳ ק״ך וא״כ שני עדות נפרדות‬
‫לר״ם דהא לא תקנו אלא כדי שיהא עדים מצוים‬ ‫לי )סגהדרין פ״ו ‪ .‬וע״ש ביזוש׳ דיה מחוך( ומ״ם נוהנין‬
‫לקיימו ולא ת פי ק מיניה מירי אחרינא לא לאיסורא‬ ‫כתחלה להחטיר נם בזה כמ״ש רבינו הרמ״א םוף‬
‫ולא לטמוגא ואי משום כך אמאי מיפסל גיטא עב״ל‬ ‫פעי׳ א׳ וז״ל נם נוהנין ליקח עידי חתימה לע״מ והם‬
‫וביב רבינו ירוחם )הובא בנ״י( וכיון שלר״ט כשר כ״שז‬ ‫■או שהבעל צוה לסופר לכתוב כדי שיהיה הבל‬
‫לדידן דקיי״ל כר״א עור כתב דר שביארתקנה דפרישת‬ ‫׳‪.‬עשה בפני כת אחר של עדים עכ״ל עור כתב שלא‬
‫שמות בעדים לא היתה רק לר״ט ולא לריא עי ש‬ ‫יחתמו העדים רק בדיו וקולמס של בעל כמו הסופר‬
‫ומדברי הרמב״ם והטור וכל הפוסקים לא משמע כן‬ ‫וכמ״ש לעיל סי׳ קץ• עכ״ל ופשוט הוא ‪:‬‬
‫ועוד רהא עיקר תקנת ריג בחתימת עדים הוא לר״א‬ ‫מתקנת ר״נ שיהיו עירי החתימה מפרשין שמותיהם‬
‫כדי שלא תצטרך להביא ע״ט כמבואר בש״ם רעיי‬ ‫בחתימתם)ל״ו ‪ ( .‬דמעיקר הדין א״צ לפרש שמותם‬
‫ע״ת יקויים הגם וכשלא יפרשז שמותיהם עדיין הקיום‬ ‫עך שנו חכמים )שם( בראשונה היה כותב אני פלוני‬
‫לא בנקל יהיה ואפשר דגם הרשב״א לא קאמר אלא‬ ‫חתמתי עד ע״ש דאין הכוונה פלוני ראובן או שמעץ‬
‫דלר״א אין עיכוב בדבר דלא יהא אלא כע״מ בלבד‬ ‫אלא פלוני ממש )כ״מ מרש״י( ובתוספתא ספ״ז הנירסא‬
‫וזה וודאי דבן הוא כמ״ש )מנ״ש סק״א שכתב זהיינו פפמא‬ ‫יותר מבוארת אני ער חתמתי ער ע׳ ש וכשהיו צריכין‬
‫דהרשב״א ורי״ו שכתבו דא״צ שיפרשו את שמותם פכ״ל והבימ‬ ‫לקיים חתימתן היו צריכים לחזר אחרי שטרות אחרים‬
‫תמה מליו איפא ראה זה ולפמ״ש א״ש ודברי הב״ש כנים זז״ש‬ ‫שחתיטתם ת מ ה לזו ונתקיימו בב״ר כיץ שלא היו‬
‫דל״ק אלא דאין פיכוב לא משמש כן למעיין בחידושיו שס‬ ‫יזז־עים מי הם העדים )רש״י( והתקין ר״ג שיהא‬
‫אלא משמש דגם לכתחלה לא צריו( ‪:‬‬ ‫ספח«ין שמותיהן מפני תקון העולם כדי שבקל יכלו‬
‫ט ורע דזה שכתבנו רקירם התקנה לא היה העד‬ ‫‘קיים חת־סתן ובך היו חותטין ראובן בן יעקב עד‬
‫מפרש ‪ w‬כלל ב! פירש״י והרשב״א שם יכן סוכה‬ ‫אף בלא שם אביו רק ראובן ער או בלא שסו ר‪9‬‬
‫להריא‬
‫השלחן‬ ‫הלכות נים!ין םימן ל‬ ‫עוזך‬ ‫‪2‬צ ‪1‬‬
‫תקנת ר׳׳ג היתה רק על גט אשה שפיר אבל באמת‬ ‫להדיא מתוספתא שהבאנו וראיתי שיש שתפסו בדעת‬
‫תקנתו היתה על כל השטרות )תוש׳ ריש גיטין( והא‬ ‫הטור שהוא מפרש שנם קודם התקנה היה חותם שמו‬
‫דתנן העדים חותמין על הנט כל שטר קרוי גט )שם(‬ ‫ותקנת ר״נ היתה לכתוב נם שם אביו )כ״י( ולפ״ז‬
‫דתקון העולם מפני קיום השטר שייך בכל השטרות‬ ‫צ״ל מ״ש בנם׳ שם בראשונה היה כותב אני פלוני‬
‫וכן מוכח להדיא בסיניא שם )לי! ‪ ( .‬דפריך מקרא‬ ‫חתמתי עד זהו ככל פלוני שבש״ם כלומר שפו‬
‫דירמיה דמיירי בשטר מקח וממכר )עש״ך ר‪',‬מ סי׳ נ״ח‬ ‫מבואר ומאד תמיהני דהא משנה מפורשת היא )פ״ז ‪( :‬‬
‫סקי״ד( ובשארי שטרות יודאי דגם עתה תקון גדול הוא‬ ‫דאיש פלוני עד כשר ולפ״ז בהכרח לדחוק ולומר‬
‫כדי שיהא ביכולת לקייבו וממילא דא״א להקל‬ ‫דהמשנה נשנית קודם התקנה ובאמת יש מי שכתב‬
‫כנט אשה נגד שארי שטרות אם לא כשיש תקנת‬ ‫כן )לח״מ פ״ד הלנה וי( ולפ״ז צ״ל דנם כל סוניית‬
‫עגונה בזה כמו בעדים שאין יודעים לחתום שיתבאר‬ ‫הש״ם שם דמקשה וליתכשר ביעקב עד הוא ג״כ לפי‬
‫בסי׳ זה אבל בפרישת שמות אין כאן תק״ע דמה‬ ‫מה שקודם התקנה )שס( והדברים תמוהים מאד ולא‬
‫הפסד יש להם אם יחתוטו כתקנת ר״ג ולפיכך נוהג‬ ‫ידעתי מקום לתפוס כן בדעת הטור שהרי הביא‬
‫גם עתה ‪:‬‬ ‫המשנה כצורתה ע״ש ‪:‬‬
‫ע וכתב רבינו הרט״א בסעי׳ י׳ א רי״א מאחר דסגי‬ ‫י ועל הרמב״ם יש לתמוה שלא הביא כלל דיני‬
‫אם כתב יוסף עד א״כ בן יעקב לא צריך_לםיכתב‬ ‫המשנה אלא כתב בפ״א דין כ״ד ודל אעי*פ שחתימת‬
‫ואם טעה או שינה בו אין לפסול ונמ״ש לעיל סי׳‬ ‫העדים בנט מדבריהם התקינו שיהא העדים מפרשין‬
‫קכ״ח בכיוצא בזה ואין לסמוך ע׳ז רק בשעת הדחק‬ ‫שמותיהן בגט עכ״ל ובפ״ד בנוסח הנט כתב פלוני‬
‫ובמקום עיגון עב״ל דבאטת כבר בארנו שם סעי׳ ד׳‬ ‫בן פלוני עד ולמה לא ביאר דבפלוני ער כשר וכן‬
‫דכלל זה שכתבו הפוסקים דשינוי אינו פוסל כמקים‬ ‫בבן פלוני עד וכן בפלוני כן פלוני בלא עד ויותר‬
‫שהחסרון אינו פוסל אינו אלא ברבר שאין השינוי גלוי‬ ‫מזה קשה דלפה לא ביאר דבפלוני בלבד או בן פלוני‬
‫לכל כמו מקום לידה אבל בדבר שהשינוי גלוי ’‘ כל‬ ‫כלבר פסול וראיתי מי שהקשה עליו )ל ה׳׳ מ ומה שר״ל‬
‫פוסל השינוי ע״ש אמנם זהו רק בהאיש והאשה‬ ‫שהולך בשיטת הטור לבד שא״א לומר כן נמ״ש דבריו ד ע ע״ש( ‪:‬‬
‫שיוציאו לעז על הגט שיאמרו שאחר גירשה או אחרת‬ ‫י א אמנם לענ״ד הדבר ברור דהרמי״ם ז׳׳ל היתר■ לו‬
‫נתגרשת אבל בעדים אף אם יאמרו שהעד היא איש‬ ‫נירפא אחרת בהמשנה כמו שראיתי בבמה משניות‬
‫אחד ם״מ מה בכך נם האחר כשר לעדות ולא דמי‬ ‫שיש גירסא איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד‬
‫לשינוי מקום עמידת הערים שבשם שהשקר גלוי לכל‬ ‫כשר לא כתב עד כשר וכן מוכח להדיא מרבדיו בפי׳‬
‫אך לא כל הפוסקים סוברים כן שיש שפיסלים בכל‬ ‫המשניות שם על משנה הקודמת שכתב ודל לפי‬
‫עניין כט׳יש שם סעי׳ ט״ה ע״ש וגם יש שמיברים‬ ‫שאדם חותם שמו בעדות בג׳ עניינים או שיכתוב שמו‬
‫דכל מה שצריך לכתחלה לכתוב השינוי פוסל בו אף‬ ‫בלבד כנון שיכתוב פלוני או יכתוב בן פלוני ולא‬
‫שהחסרון אינו מעכב בדיעבד כט׳׳ש בסי׳ קכ״ט פעי׳‬ ‫יכתוב שמו או שיכתוב שמו והוא פלוני עד עב״ל‬
‫ח׳ )הגר״א שקכ״ז( ולכן וודאי דאין לסמיך ע׳׳ז רק‬ ‫הרי דס״ל להדיא דגס בשמו בלבד בלא עד ובלא שם‬
‫בשעת הדחק ובמקום עיגון ונראה דה״ה אם טעה‬ ‫אייו כשי* וא״כ בזה שכתב שהתקינו שיהא העדים‬
‫בשמו ג״כ יש להכשיר במקום עיגון ושעת הרחק דהא‬ ‫טפרשין שמותיהן כלול הכל ראיך שיכתוב כשר ובפ״ר‬
‫בבן יעקב עד בלבד ג״כ כשר )ב״ש שי״ך( אבל יש‬ ‫בנוסח הגט כתב כפי המורגל לכתחלה לכתוב באופן‬
‫פוסלין בשינוי שטו של העד )שם נשסרש״ך( ודע רכל‬ ‫היותר נאות וכמו שאנו עושין ולפ״ז להסוברים דבע״ח‬
‫מקים שהטעות אינו פוסל נם חק תובות אינו פוסל‬ ‫בלבד כשר כשר ככל גווני אך אם חיתם שמו או‬
‫)שש( וכן אם היה טעות בתיבת עד ג״כ אינו פיסל‬ ‫שם אביו אפילו אם לא נסבור כסברת הרשב״א‬
‫דא״צ לזה )שש( רזח שתקנו לחתום ער הוא רק בגט‬ ‫שבסעי׳ ח׳ דלהרשב״א כשר נם כקודם התקנה )ודל‬
‫אשד‪ .‬מפני שכל הגט הוא לשון הבעל לכך כותב עד‬ ‫לא גרים שני‬ ‫דגירשתו בגמ׳ שם דשריך וליתכשר ביעקב עד‬
‫כלומר אני מעיד על זה ואינו מעכב כלל ואין הטעות‬ ‫תירוצים אלא תירין בתרא בלבד ‪:‬‬
‫פוסל בו וכן חק תוכות כט״ש ‪:‬‬ ‫י ב ויש מי ששאל שאלה גדולה דכיון דעיקר תקנה‬
‫יד לא יחתום העד עצמו או לאביו בשם רב או חכם‬ ‫שיפרשו שמותיהן היתה בשביל שתשיג קיום על‬
‫אלא פב״פ וכן לא יחתום חניכתו אלא שמו‬ ‫החתימות וא״כ עתה שהב׳ד לוקחין תיכף את הגט‬
‫הקרש בלבד וכן אם יש לו שם במקום אחר א״צ‬ ‫מהאשה ומצניעין אצי^ם כמ״ש לקטן בסדר הגט בסי׳‬
‫לחתום רק שטו שבכאן וכמ״ש בסי׳ קכ״ט סעי׳ ע״ט‬ ‫קנ״ד ולמה לן עתה לפרוש השטות של העדים ואין‬
‫ע״ש וכל דבר שיש בו קצת ספק כיצד כותבין אין‬ ‫לומר רבאטת א״צ והרי רבותינו בעלי הש״ע קכעו‬
‫ראוי לכתחלה לחתמו כי אין ליכנם לכתחלה לספיקות‬ ‫דין זה אף דם״ל דהנט לא נשאר ביד האשה )ב׳ש‬
‫בלי צורך ולכן אין חוחמין לעד מי שאביו הוחלף‬ ‫סק״א( וקורעי! אותי ואין זה שאלה בלל דאלמלי‬
‫מזי^ה‬
‫ס ב גיג‬ ‫ה שלדן‬ ‫ד«^טת גימץ םיטן קל‬ ‫ע ח ך‬
‫זה תחת זה שוב אין באן חשש זת ועל הטור ליק‬ ‫יו ד ה ^כ^גיהוא נזהולכ תהלה נזהרים בההיטוו! העדים‬
‫דבאטת לא כתב האי דינא שיחתומו זה תחת זח‬ ‫‪:‬בלדבר ענזהרין בכ חיב חהגט הן רבעינן בחיבה תפ ה‬
‫ואדרבה בסדר הגט להרא״ש מבואר שיכולים לחתום‬ ‫ומוקף טי ל וכל ביוצא בזה )לשון הרמ״א( ;‬
‫בשורה אחת ע״ש אבל על הש״ע שכתבו זה במעי׳‬ ‫‪ 1E‬העדים צדיבים לחתום למפה תחת שימה אחרוגד‪.‬‬
‫א׳ קשה ונ״לת־הנה נם בכתובים זה תחת זה עדיין‬ ‫זה תחת זה ואם חתמו למעלה קודם הגט אי סן‬
‫יש חשש אם ישאר חלק דשמא יחתוך למעלה ועל‬ ‫הצדדים או לאחוריו פסול וכך שט חכמים במשגה‬
‫החלק יכתוב אני החתום מטה חייב לראובן מנה ויהיה‬ ‫*פ״ז ‪ ( :‬וכן הדין כבל השטרות בט״ש בח״ם ריש סי׳‬
‫שטר בחת״י הלוה אלא דחשש זה הוא על העד עצמו‬ ‫טיה ותקנת חבמים היא בדי שלא יזייף לכתוב למטה‬
‫שלא יתבע מהעד ובשיחתומו בשיטה אחת החשש הוא‬ ‫מ ה שירצה ואפילו אם איט יבול לזייף ב טן רכתיב בו‬
‫על אתר שלא יעשה שטר בעדים ולכן על חששא‬ ‫שריר וקים ובנם כדת משה וישראל או שחתום ער‬
‫דאחריני אין אט םומבים במה שלא ישאר חלק לפני‬ ‫אחר מלמטה ורק השני חו ש למעלה או מן הצד או‬
‫החתימות דשמא לא יזהרו בזה וטצרכינן עוד הרחקה‬ ‫לאחוריו פסול כיון שלא נעשה בתקץ חכמים כט״ש‬
‫שיחתומו זה תחת זה ודין זה הוא עצה טובה להער‬ ‫שם )תום' ר״פ ג״ס ל״ה פשוש ‪ 1‬כ״נ שס הש״ך םי״א( וגם‬
‫עצמו)ולכן לא הגיה הרמ״א בשעי׳ נ׳ זדו״ק( ‪:‬‬ ‫תקנו חכמים שיחתומו זח תחת זה ולא זה אחר זה‬
‫צריכין העדים ליזהר לכתחלה שמי שחותם קורם‬ ‫ידן‬ ‫כשורה אחת מפגי החשש דשטא יחתוך בל מה שלמעלה‬
‫בהנט יחתום ראשון ואחריו יחתום השני דאם‬ ‫יקודם דתהיטות ינ תוב שראובן לוה ממני מנה ויהיה‬
‫השני יחתום קורם ישארו שני שיטין בין חתימתו להנט‬ ‫שמר הבא הוא ועדיו בשימה אחת דגובין בו ובמ״ש‬
‫ויהיה פסול לשעה ומ״ם בדיעבד אם חתם האחרון‬ ‫בח״ם סי׳ מ״ד ואע״ג שנתבאר שם דאם השטר‬
‫תחלה ואח״ב הראשון כשר וא״צ לכתוב גט אחר‬ ‫מסיים באמצע שיטה יכולין לחתום זה א חי זה מ״ם‬
‫אפילו בשיש ביכולת לכתוב נם אחר ‪:‬‬ ‫בגט א״א להיות בן דכותבין י״ב שיטות שלימות)נ״ל( ‪:‬‬
‫ולא יהיה בין הגט לחתימה העדים כתוב שום‬ ‫יט‬ ‫ט ן ובן לא יניחו אויר בשיעור שני שיטין בין הכתב‬
‫דבר אחר שלא מעניין הגט משום דאיכא למיחש‬ ‫אזי מו ת במו בבל השטרות ואם הניחו בתב הטור‬
‫שמא לא חתמו העדים אלא על איתו דבר ואפילו לא‬ ‫שהגט פסול ואפילו בע״ם פסול וזח נרע מדבר שיכול‬
‫בתוב איזה עניין אלא שאילת שלום בעלמא חיישילן‬ ‫להזרייף דבשר בע״ם כמ״ש בסי׳ קב״ד דבבאן יש‬
‫שמא לא כיוני לחתום אלא על השאילת שלום וכך‬ ‫חששא שמא תמלא הריוח באיזה תנאי לטובתה ולא‬
‫אמרו חז״ל )ב״כ קע״ו ‪ ( .‬שאלו פסול ושאלו כשר וביאור‬ ‫יהיה ניכר הריעיתא בלל )ב״ש סק״ב( אבל הרמכ״ם‬
‫הדברים אם נכתב השאלות שלום בלא ויו החיבור‬ ‫ז״ל בפ״א מכשיר כע״מ והקשו עליו דהא יש חשש‬
‫חיישינן שמא אץ חתימתן רק על השאלות שלום אבל‬ ‫בט״ש )עב״י ולח״מ( ולי נראה שטעמו הוא דלא נרע‬
‫אם בתוב ושאלו בויו רתיבור כשר שהויו חוזר על של‬ ‫מנייר שיבול להזדייף ואדרבה בכאן הזיוף יותר רחוק‬
‫מעלה ועל הכל חתמו וכתב הרמכ״ם ז״ל בספ״ד דאם‬ ‫דהא בסוף הגט כתוב ברת משה וישראל וזה הוא‬
‫נמסר הגט בע״ם בבל גווני כשר ואם נ תן לה בע״ח‬ ‫בשריר וקיט בשארי שטרות ואם תוסיף תנאי בהשני‬
‫בלבד )דאיהז ס״ל דנע״ח ג' נ נשר( ונכתב שאלו בלא‬ ‫שימין יהיה ניכר הזיוף ונהי שביכולתה לכתוב עוד‬
‫ויו החיבור ה״ז ספק ממרשח ע״ש ואע״ג די״ל דכיון‬ ‫פעם בדת משה וישראל והוא בשר כתרי שריר וקים‬
‫שאין העדות מתברר ומוכח מתוך הגט הוי באץ ערים‬ ‫שנתבאר בח״ם סיי ט״ד ם״מ יהיה הדבר תמוה דהא‬
‫בלל ולא הוה גט מ״ם יש לפסוק לתומרא דהוה נ ט‬ ‫לנ תחלה אין לעשות כן במ״ש שם ולא אתו למסמך‬
‫ספק )ר״ן ס״ט דגיפין( אמנם כמקים שמוכח להדיא‬ ‫על ע״ח בלבד ונהי דמטעם זה לא מג שרינן בריחוק‬
‫שהעדים אין כוונתם על גם זה ואין באן ע׳ ט נם‬ ‫שני שיטין בע״ח בלבד כשרואין פעם אחד כדמו״י‬
‫להרמב״ם אין זה גט בלל )נ״ש ס לד( ‪t‬‬ ‫מ״ם בשיש ע״ם למה לא נכשיר אבל בטח שנתבאר‬
‫ך אף כשחותמין למטה צריך שיהיו גב החתימות‬ ‫כשחתמו מלמעלה או מן הצד או מאחוריו הבל מודים‬
‫י כלפי הגט כלומר שיחתוטו כפי דרך בתיבה שלמעלה‬ ‫דכשר בע״ט דהא נראה לכגינו שאץ באן ע״ח ובהכרח‬
‫אבל אם היו רגלי החתימות בלפי הגט כלומר שהפט‬ ‫שצריכה להביא ע״ מוו צ ה ככתב על דבר שיכול לזייף‬
‫מיי ד צר עליון לתחתון וחתמו הגט פסול ואפילו אם‬ ‫)ניש סק״ס ‪:‬‬
‫עד אחד חתום בך פסול דחתימה זו לאו כלום היא‬ ‫דן כתבו הטור והש״ע סעי׳ ב' שיתחיל בראש שימה‬
‫ונשאר רק עד אחר ואם היו ע״ם בשר דאין זה כמזוייף‬ ‫שלא ישאר חלק בגליון הגט לפני חתימתן עכ״ל‬
‫מתובו אלא כבלא ע״ח ;‬ ‫ותמוה לי רהא טעם פ « ל זה הוא רק אם העריש‬
‫כא בתב רבינו הרמ״א בסעי׳ ד ריבק שני עורות‬ ‫חתומים בשורה אחת זח אח״ז כדי שלא יזייף לעשות‬
‫ביחד ע״י דבק וכתב עליהם ג ט פסול מספק‬ ‫שטר שהוא ועדיו בשיטה אחת כט*ש כמעי* ט*ו‬
‫עב*ל והפסול הוא משם דספר אחד אמר רחמנא ולא‬ ‫ונתבאר ג ח׳ ס םי* ‪*0‬ה וביון שנתבאר שהעדים יחתוכע‬
‫‪fiuy‬‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סיק קל‬ ‫ערוך‬ ‫‪124‬‬
‫אחת בנון שניכר כראש הנייר ובסופו שלא נחתך‬ ‫שנים ושלשה ספיים ובך אמרו חז״ל )ך׳ ‪ ( :‬והדבק איט‬
‫טמנו מאומה ושלכך נתנוין הסופר להשלימו בדף‬ ‫עושה בדיר אחד והנה כבר תמהנו בס״ם קנ״ד על‬
‫השני נדי שלא יהיה חשש שמא התחיל לכתבו ובאמצע‬ ‫הרמב״ם והטור והב״י שלא הזכירו דין זה בשום מקום‬
‫הכתיבה חזר בו וניטלו ואח׳׳כ נמלך לנוטרו )ערש״י שם‬ ‫וע״ש מה שכתבנו בזה ורבינו תיט״א תפם כפשטא‬
‫פ״ח ‪ .‬ותוש׳ ד״ה ודילמא ודו״ק( אבל אם אינו ניכר אע״פ‬ ‫דש״ם דבשני טפרים פכיל מן התירה מיהו יימעשה‬
‫שידענו שנמסר לה כעדים ה״ז ספק מגורשת שמא‬ ‫אם כתב הנט על שני ניירות ונתן לה אזי^ינן לחומדא‬
‫שני ניטין היו ונחתך מקצתו של זה ושל זה מיוע אם‬ ‫בבל גזוני והוה נט ספק ראיך לא ניחוש לרעת רבותינו‬
‫עדים מעידים שגט אחד היה מתחלה ונמסר לה בעדים‬ ‫אלה דמשמע די^א ט״ל האי דינא וכ״ש שבארנו שם‬
‫נשר ואפילו להרמב׳׳ם דבדיעכד מכשיר בלא ע״ם‬ ‫דלרש״י ז׳׳ל )כידה י׳ה ‪ {.‬ברור היא דזה שאמרו חז״ל‬
‫בכאן פסול כלא ע״ם דכיון שאינו ניכר ה״ל קצת‬ ‫אינו להלנה אלא לריה״ג בלבד עיש אבל התום' תפסו‬
‫כמזוייף מתוכו ולא כמזוייף ממש דא״ב נם נע״ט פסול‬ ‫ין להלכה עי׳ש ‪:‬‬
‫אלא דהוה כאין עדים חתומים עליו )ט״ז וב״ש סק׳י( ‪:‬‬ ‫כ ב אמנם נם על רבינו תימ״א יש לתמוה דהא‬
‫כ ה קיי״ל דאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד‬ ‫בתפילין קיי״ל דדבק או תפירה עושה שני ניירות‬
‫דכתיב וכתב לה ולא לה ולחבירתה )פ״ז ‪( .‬‬ ‫כאחד )דכחזת ל״ד ‪ ( :‬וכ׳ב התום׳ שם )ל״ב ‪ .‬ד״ה דילמא(‬
‫ואפילו שתי נשים מאיש אחד אין מתגרשות בגט‬ ‫ואע״ג דלעניין שיפר קיי״ל בא״ח טי׳ תקפ״ו דריבוק‬
‫אחד כגון שיכתוב אני ראובן גירשתי את רחל ואת‬ ‫אינו עישה נאחר זהו מפני שניכר התוספת )תוס' סודה‬
‫לאה וכן מוכח להדיא בש״ם שם דמרטי לה לעבד‬ ‫י״ז ‪ :‬ד״ה כהנה( וכבר תמהו עליו בזה )ב״ש סר‪,‬׳׳ח( והא‬
‫ובעבדים אין שני עברים מארון אחד משתחררים בשטר‬ ‫דקיי״ל ב־ו״ד סי׳ רפ״ח במזוזה שכתבה על שני עורות‬
‫אחד כדמוכח שם והכי קיי׳׳ל ניו״ד סי׳ רס״ז סעי׳‬ ‫ותפין פסולה והו כשתפ״ן אחר הכתיבה משום‬
‫נ״ט ע״ש אמנם אין הפסול אם בתבן בנייר אחר‬ ‫דהבתיבה היתה בפסול אבל אם תפרן קידם הכתיבה‬
‫ראפילו בדף אחר כשכתב ראובן'נירש את רחל ושמעון‬ ‫נשר כדמיכח מלשון הרטבים פ׳׳ה מתפילין ע״ש )שס( ‪:‬‬
‫את לאה ניב כשר דאינו פסול אא״ב כתבו אנחנו‬ ‫כ ג אבל באמת דבריו צודקים דהוה ספיקא דרינא‬
‫ראובן ושמעון גירשנו את נשותינו רחל ולאה ואפילו‬ ‫דאפילי לגבי עור אחד דתפילין יש מהפוסקים‬
‫אם כתבו כך אם אח״ב חזרו וסרטו ראובן גירש את‬ ‫שסינרים דלא מהני דיבוק ותפירה )תג׳א סי׳ ל״ב‬
‫רחל ושמעון נירש את לאה נ״כ כשר כמו שיתבאר‬ ‫סקג׳ב נשנז ב״ה( ולא מציגו לרדמב״ם והטור והש״ע‬
‫וזהו נם׳ מפורשת שם ולפ׳׳ז ממילא מוכח דבשתי נשים‬ ‫שכתבו דין דיבוק ותפירה שתועיל וחילוק זה שכתבנו‬
‫מאיש אחד כשכתב אני ראובן גירשתי את רחל ואני‬ ‫במזוזה נין הפירה שלאחר הכתיבה לקודם הכתיבה‬
‫ראובן גירשתי את לאה ג״ב כשר וק״ו ודא משני‬ ‫נ״כ לא נתבררה להלנה ואדרבה במנחות שם למאן‬
‫אנשים וכללו של דבר שצריך שיהא איש ואשתו‬ ‫דמכשיר דק בדיבוק הכשיר נם לאחר כתיבה ע״ש‬
‫מפורטים בפ׳ ע ולא בעירבוב )ולפ״ז שם בש׳ם בעבדים‬ ‫)וכ׳׳כ הנ׳׳מ( אך כאמת משם אין ראיה דעיקר המצוה‬
‫דמשני ולאו מי אוקימנא בשני ששרות היה דהוה מצי לשטיי‬ ‫היא בשימה על היד ככתוב בתורה ובעת השיטה אתת‬
‫בנהיג אלא דהאמת מתרן דמפני עניין אחר צריך לאוקמי‬ ‫היא טשא״כ במזוזה דכתיב וכתבתם בעינן בשעת‬
‫בשני שטרות ע״ש ד׳ מ״ב ‪: ( .‬‬ ‫כתיבה שתהא אחת וכן בגט דכתיב וכתב לה םפר‬
‫כ ו אמנם יש בזה הרבה פרטי דינים ומחלוקת כדברי‬ ‫כריתת בעינן בשעת כתיבה ספר אחד ועכ׳׳פ וודאי‬
‫הפוסקים כמו שיתבאר בס׳׳ד וז״ל הרמב״ם ז׳׳ל‬ ‫דהוא ספיקא דדינא דמתפילין ממנחות אין ראיה כלל‬
‫בפ״ד דין י״ח חמשה שכתבו גט אחד לחמש נשותיר‪,‬ן‬ ‫דלא בעינן ממש כאחד וראיה דהא בטטקנא חזר בו‬
‫אם כתבוהו בכלל כגון שכתבו בכך וכך בשבת נירש‬ ‫וס״ל דגם דבק לא בעינן ורק בטליית עור מני עיש‬
‫פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכן אמר כל אחד מהם‬ ‫ואם באנו לדטית לטומאה מצינו מחלוקת התנאים‬
‫לאשתו ליכי די תיהוייין וכל טופם הנט ושני ערים‬ ‫בכה״נ אי הוד‪ ,‬חיבור אם לאו )נליס ס״ג מ״ה בדופל‬
‫חתומין מלמטה ה״ז גט כשר וינחן לכל אחד מהן‬ ‫כלי ררס הבריא ע״ש וגפ״א דמס׳ סיי מ״א בנשיכות חלות‬
‫בע׳׳ט ואם אין שם ע״ט כלל כל מי שתצא מתיי‬ ‫לעניין טומאת ס״י( !‬
‫מגילה זו ה״ז מגורשת אבל אם כתב בכך וכך כשבת‬ ‫כ ד ורע דלא מקי־י שנים ושלשה ספרים אלא כשהם‬
‫גירש פלוני לפלונית והשלים הגט והתחיל תחתיו גט‬ ‫מפורדים ואפילו דבקן בדבק או הפרן הוד‪,‬‬
‫אחר באותה מגילה וכתב וביום זה או בכך בשבת‬ ‫ספיקא דדינא אב^ בחתיכת נייר אחת או קלף אחר‬
‫נירש פלוני לפלונית והשלים הגט השני וכן ער‬ ‫אם כתב הנט על שני דפים הוד‪ ,‬ספר אהד כדתנן‬
‫שהשלים כל הגיטין והעדים מלמטה אם ניתנה מנילה‬ ‫)פיז ‪ ( :‬שייר מקצת הנט וכתבו ברף השני והערים‬
‫זו לכל אחת מהן כע״מ הרי כולן טגורשוח ואם אין שם‬ ‫םי‘ מטה בשר ע״ש ודווקא כשאין חשש שמא היו שני‬
‫ע’ מ והיתה מגילה זו יוצאה מח״י אחת מהן אם היתה זו‬ ‫גיטין וחתך סופו של ימיו וראשו של שמאל ועשאן‬
‫שנימה‬
‫סג ‪125‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיט') סימן קל‬ ‫עריו‬
‫לא‬ ‫ע״ש ורוב הפוסקים הסכימו להרמב״ם רבהא‬ ‫שגימה גאהרונה שהעדים נגןראץ עמו ה״י מטרשת‬
‫אשכחן רפל*גי נ‬ ‫ואם היתה המגילה יוצאה מתחת יר אחת מהראשונות‬
‫ל וכללא בייל הרמכ״ם ז׳׳ל דזה שנתבאר דאין כשר‬ ‫ה״ז ספק מגורשת בתב אנו פלוני ופלוני נירשנו נשותינו‬
‫אלא האחרון זהו בלא ע׳׳ם אבל בע״ם כולן כשרים‬ ‫פלונית ופלונית והשלים הנם אע״פ שנמסר לבי‘ אחת‬
‫דהא טעים הפכול היא משום דחיישינן שמא לא התכו‬ ‫מהן בע״ם איני גט שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד‬
‫אלא על האחרון ונשיש ע״ם לא צדיכין דע״ח וזה א״ש‬ ‫שנאמר וכתב לה ולא לה ולחברתה חזר ופרטן בתיך‬
‫לשיטת• דכשיש ע׳יח א״צ לע״ם כמו שיתבאר כסי׳‬ ‫הגט וכתב פלוני נירש פלונית ופלוני גירש פלונית‬
‫קל״ג אבל להפזסקים רלא מגי בע״ח ;•ריך לפרש‬ ‫בזמן פלוני הרי אלו כשרים עכ״ל הרמב״ם וכן הועתק‬
‫באופן זה דויראי כשיש ע׳׳ם לפנינו כולן כשדים וןה‬ ‫בש״ע מעי׳ מ׳ וסעי׳ י' ‪:‬‬
‫שאמרנו דאין כשר אלא האחדין העניין בן היא דבל‬ ‫כ ז ביאור הדברים דבמשגה תנן )ש״ו ‪ ( :‬דבבלל כולן‬
‫נט הגא לפנינו כשעדים חתומים גו אינה צריכה‬ ‫כשרין ובטופס לכל אחת אין כשר אלא האחרון‬
‫להניא ע״ם דאמרינן מסתמא היו ע״ם דזהו עיקר‬ ‫ופירשו כגם׳ דכלל מקרי כשזמן אחד לכולם וטופס‬
‫תקנת ר״ג כטו שנתבאר אבל בגם בלא ע׳׳ח טינרהת‬ ‫מקרי כשזמן לכל אחד ואחר ואין הכיונה לזמנים‬
‫להביא ע״ם לפנינו שיעירו שנמסר לה ספניהם או‬ ‫שוגים דא״ב ה״ל מוקדם אלא דאותו הזמן חזר והזכיר‬
‫ערים אחרים יעידו שנמסר לה בפני ע״ם ונט זה‬ ‫כמו באחד בשבת באחד בשבת וכן כולם )שם( וס״ל‬
‫שטופס לכל אחת אין כשר אלא האתיון בלומר‬ ‫לרטב״ם דלאו דווקא זמן בלחוד דא״ב מאי לשין טופס‬
‫שהאחרונה א״צ לחביא ע״ם אבל הקודמות חוה כבלא‬ ‫דתנן אלא רזטן מקרי הזמן עם טופסו של גט דבשהוא‬
‫ע״ח וצריבות להביא ע׳׳ם וכן משמע להריא בטו רע״ שן‬ ‫לכל אחד בפ״ע אין כשר אלא האחרון ונ שטיפס אחד‬
‫לכולן ממילא רזטן אחד לכולן וזהו כלל דכולן כשרין‬
‫ל א ובזה שאמרנו בזמן אחד לכולן שכולן נשרים‬ ‫והטעם דכשטופס אחד לכולן ממילא דחתימות העידים‬
‫ומתגרשות בו כתב הטור או שאחת תתפוש‬ ‫הם על כולן אך זהו כשכתבו בתחלתו ופלוני לפלונית‬
‫בשביל בולן או שתתן איתו לכל אחת כשתצטרך‬ ‫וכן כולם בויו החיביר דאל״כ לא עדיף טשאילת שלום‬
‫ע״ש ונ״ל בכוונתו רוודאי בעת הגירושין צריך כל‬ ‫שבמעי׳ י״ט ע״ש אכל כשטופס לכל אחד אף‬
‫כעל ליתנו לאשהו ואת״ב יתן האחר לאשתו וכן כולם‬ ‫שההתחלה הוא בויו החיבור ט״ם כיון שהם חמשה‬
‫או שאחת ההיה שליח מכל הנשים לזכות בעדן וזה‬ ‫עניינים נפרדים באריכות לכל אחד חיישינן שמא לא‬
‫שכתב הטור היינו כשבאות להנשא וצריכות להראות‬ ‫חתמו אלא על האחרון ‪:‬‬
‫הגט לראיה )כנלע׳׳ד(וזה שבתבהרטב״ם בכולן כשירות‬ ‫כ ח ויש מרבותיט שחולקים עליו דלדידיה כשטופם‬
‫דבל מי שהגט יוצא מת״י ה״ז מגורשת ר״ל דחהלת‬ ‫אחד לכולן עדיף דכולן כשרים כמ״ש והחילקים‬
‫מביאה אחת ואח״ב מוסרת להשנייה והשנייה להשלישית‬ ‫עליו ם״ל דלא לבד דלא עדיף מטופס לכל אהד אלא‬
‫וכן כולם וכולן מותרות להנשא )ב״י( וי״א ררק‬ ‫רפסול לגמרי דבל שטופס אחד לכולן מקרי ששתי‬
‫הראשונה שמראית הגט היא מגורשת ואין ביכולתה‬ ‫נשים מתגרשות בגט אחד )עור זהרמ״ה( וזה שאמרו‬
‫למסור לאחרת )דו״ם ושיו( וזה הפי׳ רחוק מאד ע״ש‬ ‫דבכלל כולן כשרין סיירי ג׳׳ב בטופס לכל אחת אלא‬
‫מיהו נם לדעה זו אס באת האשה והגט בירה אי‪-‬צ‬ ‫שהתחיל הטופס השני בלא חזרת הזמן כגון שכתב‬
‫לשאול אותה יגילי האחרת מסרה לד‪) .‬ב״ש סקי״ב( וז״ש‬ ‫באחר בשבת גירש פלוני לפלונית עם כל עניי ט של‬
‫רדמב״ם בבשר לכולם שינתן לכל אחת בע״ם הטעם‬ ‫גט ואח״כ כתב וכן אמר פלוני לפלונית עם כל‬
‫פשוט דאע׳׳ג דלשיטתו כשר כע״ח בלבד כמ״ש ה״ם‬ ‫עניינו של גט וכן כולם ובכה״ג כולם כשרים ואם אחר‬
‫בדיעבד אבל לכתחלה גם לעזיטתו צריך ע״ם )כ״י(‬ ‫שסיים הגט הראשון התחיל ובאחד בשבת גירש פלוני‬
‫ובמו שיתבאר בס״ד בסי׳ קל״ג וז״ש הרמב״ם באינו‬ ‫לפלונית וסיים עניינו של גט ואח״ב התחיל ובאחר‬
‫כשר אלא האחרון כשהגט יוצא מת״י הראשונות ה״ז‬ ‫בשבת ובו׳ בכה״ג אינו כשר אלא האחרון)והב״ש סי‪,‬״י‬
‫ספק מגורשת הטעם פשוט דהא אינו ברור שהעדים‬ ‫רוצה לפרש גם דעת הרמנ״ם כן ואינו כן כדמונח מדבריו‬
‫לא חתמו על הראשונות ולכן הוה ספק ויש מי ששאל‬ ‫‪ 1‬נ' מ נזהמפרשים ונ״נ הב״ס(‪:‬‬
‫למה האחרון כשר הא כיון דאמרינן שמא לא חתמו‬ ‫כ ט וגם בזה שכתב הרטב״ם רכשכתב אנו פלוני‬
‫אלא על האחרון הוה האחרון בלא זמן ופסול )נ׳׳ש‬ ‫ופלוני גירשט נשותיט פלונית ופלונית אם חזר‬
‫סקש״ז( ושאלה זו היא לשיטת הטור שיש לכל אחת‬ ‫ופרטן פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ה״ז‬
‫טופס בפ׳׳ע והזמן הוא רק בהראשון וכגון שבתב בלא‬ ‫כשר יש טרבותיט דם״ל רכיון דהתחיל בפסול לא‬
‫ויו החיבור דבבה״ג אין כשר אלא האחרון אמנם אינה‬ ‫טהגי מה שפרטן אח״ב וזה מקרי שתי נשים בגט אחר‬
‫שאלה רנהי רחיישיגן שלא חחטו אלא על האחרון‬ ‫'רשב״א( והגם שבגט׳ מבואר כן איגו אליבא רהלכה‬
‫ם״מ מג״ל לחוש שד‪.‬בתיבות היו בימים נפרדים ובוודאי‬ ‫דהש״ם מפרש בן אליבא דר״ל והלכה כר׳ יוחנן‬
‫כשנכתב‬
‫השלחז‬ ‫הלנות גיטין סימן קל‬ ‫עתך‬ ‫‪126‬‬
‫נ״ם ל עניין שצריכה להביא עדים שהיו ע״ט כמ״ש‬ ‫עגייגי ם‬ ‫כ שנ כ ת ב ל מ ע ל ה יום פ לוני וכ תו ב נ ו ד ד ב ה‬
‫)זעניש ס־‪,‬״ש( ‪:‬‬ ‫מ ס ת מ א נ כ ת בו בול ם ביו ם א ח ד ‪:‬‬
‫ל ז עי רי ה נ ט אין ח־ ת מין זה ב ל א זה שי הי ה כ ל א ח ר‬ ‫עו ד כ ת ב ה ר מ ב״ ם ז״ל כ ת ב שני גי טין ב שני ר פין‬ ‫לב‬
‫כ מ ע מ ד חבירו ב ש ע ה שחו ת ם ו א״צ ל ר או ת ב ש ־ו ת ם‬ ‫ב מגי ל ה א ח ת זה ב צ ד זה אם יש שם שני ע די ם‬
‫וגם או הו א״צ ל ר אי ת אל א שי הי ה שם ב מ קו ם ש ה כי רו‬ ‫נ ק ראים ב סו ף ג ט זה ו שני עדי ם בם־ף נ ט זה ה׳׳ז‬
‫חי ת ם ) כ נ ה‪ ( /‬ו מ״ם מנ הגינו ל ה ח מי ר שעו ט רי ם מ מ ש‬ ‫כשר וכל ש ת צ א מגי ל ה זו מ ת״י ה׳ ז טג׳ ר ש ת עכ׳׳ל‬
‫שני ה ם י חד זה א צל זה והרא שון ה חו ת ם יו שב וא־חז‬ ‫וכבר נ ת ב א ר ד ל די די ה כ שר גם בל א ע׳ מ ו ה א ח ת י בול ה‬
‫ה קו ל מ ס ואימר ל ה שני ש מ ע פלוני אי ך אני חי ת ם הג ט‬ ‫ל מו ס ר ה ל שניי ה ו ב ש ע ת ה ק בל ה ת ק ב ל כ ל א ח ת ו כ מ׳ ש‬
‫ל שם פ ב׳ פ ול שם א שתו פ ב׳ פ ול שם גירו שין וה שני‬ ‫כ ס ^י׳ ל״ א ול ה םוברים ד בע־נן ת מי ד ע״ ם נ״ מ ל עניין‬
‫רו אה כ ש חו ת ם ו א ח׳ ב יו שב ה שני ו עו ש ה ב מ ע ש ה‬ ‫שלא ת צ ט ר ך ל ה ני א ע״ מ ל פנינו ‪:‬‬
‫הרא שון והרא שון עי מ ד אצלו כ מי שי ת ב א' ב סד ר הג ס‬ ‫עו ד כ ת ב היו שם שני עדי ם ב ^ ב ד ב אי ם מ ת ח ת‬ ‫לג‬
‫ב ס״ד ואם ח ת מו זה ב ל א זה פ סול ‪:‬‬ ‫ג ט זה ל ת ח ת נ ט זה אם י צ א ה מ ת ״י זו ש ה ע די ם‬
‫ומיעם דין זה אמרו הזי ל ו‪,‬י׳ ‪ ( .‬דגז ריגן שמא יאמר‬ ‫לח‬ ‫נ קי אי ם ע ם ני ט ה ה״ז מגו ר ש ת ואם י צ א ה מ ת ח ת יד‬
‫לע ש ר ה כולכ ם כ תו בו ג ט ל א ש תי ד ה רין הו א‬ ‫שניי ה ש אין ה ע רי ם נ ק ר אי ם ע טו אינו ג ט ע ד שימסו ר‬
‫ש אחד כו ת ב וכילם הי ת מין נ מ ״ ש ב סי׳ ק״ך סעי׳ ס״ט‬ ‫ל ה ב ע די ם ע ב״ ל ול ה סוכרי ם ר ת מי ד צריך ע״ ם נ׳ ט‬
‫ו בי ש כ ש או מ ר כולבם ח תו מו רל כל ה ד עו ת ע ל כולם‬ ‫ש צ רי כ ה ל ה בי א ע׳ ם ל פנינו וכ ט״ ש ‪:‬‬
‫להת־ם כ מ׳ ש שם סעי׳ סי ח ואם לא ח ת מו בולם הג ט‬ ‫עו ר כ ת ב כ ת ב שני ני מין ב שני ד פי ן זה ל מ ע ל ה‬ ‫לד‬
‫פ סו ל ד ב ק פי ר א ד ב ע ל ת לי א )י שי' (ו ל כן אם ל א נצריך‬ ‫טז ה ו ה ע די ם כ־ן שני הני טין שנ מ צ או בסוף‬
‫שי הי ה כ ל א חד ב מ ע מ ד ח ני רו יכול ל היו ת שלא י ח תו מו‬ ‫הרא שון ו ל מ ע ל ה מן ה שני אם הי ה יו צ א מ ת׳ י זו‬
‫כו ל ם ויב א לידי קלק־ל א י ל כ שנצ ריך שיהיו בול ם‬ ‫ש ה ע די ם נ ק ר אין בסוף גי ט ה ה״ז מגו ר ש ת וזו ש ה עדי ם‬
‫ב מ ע מ ד א חד מ מי ל א שבולם י ה תי מי ול א יב א לירי‬ ‫נק ר אין בר א ש ני ט ה מ ל מ ע ל ה אינ ה מגו ר ש ת עב״ל‬
‫קלקול ואין ל שאול ל מ ה ני חי ש' לז ה והרי בווד אי כ שי אמ ר‬ ‫עו ר כ ת ב ה קיף רא ש דף זה לרא ש רף זה ו ה ע די ם‬
‫בולבם י ה תו מו בולם די״ל רלא מי ב עי א ל מ אן ד ס״ל‬ ‫ב א מ צ ע שנ מ צ או ה ע רי ם כרא ש שני ה גי טין שני הן‬
‫דבולם מ שים ערים כ מי ש שם ס עי' עי א וצ ריכי ם כול ם‬ ‫ב טי לין ו אם נ מ ס רו ל הן ב ע די ם שני ה ם כ שי רי ם עב״ל‬
‫ל ח תו ם ביום ה נ תי ב ה ואם לאו פ סו ל ה ו ד א י ח ש ש‬ ‫ו ל ה ט צ רי כי ם ע״ ם נ״ ם ש צ רי כו ת ל ה בי א ע״ ם ל פנינו‬
‫גדול הי א שלא י ע ל ה ע ל ד ע ת ם שבולם מו ב ר חי ם ל ח תו ם‬ ‫ו כ ס״ ש וב ש׳׳ע ל א כ ת בו מ כ ל זה כלו ם ל פי ש מ הריני ם‬
‫כיום זה ריסבורו דרק שני ם מ שום ע די ם ובולם מ שו ם‬ ‫ה קו ד מי ם מ ת ב א רי ם נ ם אלו ;‬
‫תנ אי ויכולי ם ל ח תו ם גם ל מח ר וליומי א ח ריני כדין‬ ‫כב ר נ ת ב א ר ד ב ר או בן ע ר כשר ובן כ בן י ע ק ב ע ד‬ ‫לה‬
‫תנ אי אל א א פי לו ל מ אן דס״ל ד ה א מ ת כן הו א ד שני ם‬ ‫ל פי כ ך כ ת בו ה טו ר ו ה ש״ ע ד א ם כ ת ב שני גי טין‬
‫ל ע די ם ובולם ל תנ אי ויבולים ל ה תו ם ביום אחר ט״ ם‬ ‫ב שני ד פין ב מגי ל ה א ח ת זה א צל זה ו הע רי ם מ ת ח ת‬
‫ל או כ ’ ע דיג א ג טי רי ויסבורו שאין הב ר ח שבל ה ע ש ־ ה‬ ‫זה ל ת ח ת זה ש שם ה ע ד ת ח ת הר א שון ו שם אביו ת ח ת‬
‫י ח תו מו שיוד עי ם ש שני ערים די ו לכן ה צ רי כו חז״ל‬ ‫ה שני וכן ה ע ד ה שני ת ח תיו א ת ש ש טו ת ה ע די ם‬
‫ל עי כו ב א ש עי רי הג ט י ח תו מו זה ב פני זה ו מ מי ל א כיון‬ ‫ח תו מי ם ת ח תיו כ שר ואם כ ת ב ראובן בן ת ח ת הרא שון‬
‫שי ת א ס פו כולם י ח תו טו כול ם ב או תו יום ועור די ש‬ ‫וי ע ק ב ע ד ת ח ת ה שני פ סו ל ה שני ואם כ ת ב ר אובן‬
‫לחו ש שמא יאמר כו ל כ ם ח תו טו ל ע רי ם ראז לבל‬ ‫ת ח ת ה ר א שון ובן י ע ק ב ע ד ת ח ת ה שני אף ה שני‬
‫ה ד עו ת בולם מ שום ע די ם ו מו כ ר חי ם ל ח תו ם ביום זה‬ ‫כשר ע כ״ ל ‪:‬‬
‫ובזה בקל יובלו ל ט עו ת במ״ ש ) ר׳ן בשם רמב״ן שם( ‪:‬‬ ‫ל ו בי או ר ה ד ב רי ם ד ט עי ק ר א נ ק טי כ ל ל א א ת ש ה ע די ם‬
‫ו ד ע דאין הו ל כין כ דין זה רק ל חו מ ר א ול א לקולא‬ ‫לט‬ ‫נ קראים ע מו כ שר ו א ח״כ מ פ ר ש כי צ ר ראם ר אובן כן‬
‫כנין שאנו צ ריכי ם לקיי ם ה ח תי מו ת ולא נ מ צ א‬ ‫ת ח ת ה ר א שון הר א שון כ שר ד ט צ ר פינן ה ך די ע ק ב ע ד‬
‫קיום רק ע ל ע ר א ח ד ל א א טרינן ביון שאין חו ת טין זה‬ ‫ש ת ח ת ה שני כיון רנ ק ר א כ ם ד ר א ב ל ה שני פ סול רל א‬
‫ב ל א ז ה מ מי ל א ב ה כ ר ח דג ם הר א שון ח ת ם א ״ ע ל ע ד‬ ‫ס צ ר פינן ר או בן בן ה קור ם ל ה שני ד ה א צריבין לקרא‬
‫ו הו ה כ ט קויי ם זה ל א א מ רינן וצ ריכין ל מ צ א קיום ג ם‬ ‫מ ה שני ו כנון די ד עינן ד ח תי ט ת י ע ק ב ע ד הו א מ ר אובן‬
‫ל ה ע ד ה שני )רמ״א בד״מ אות י״א( ‪:‬‬ ‫בנו ד א ל״ ב ת לינן די ע ק כ ע צ מו ח ת ם ע ל ה שני ו מ ת ב ש ר‬
‫מ י״א רזה שאין חו ת טין זה של א כ פני ז ה זהו ב שני‬ ‫בי ע ק ב ע ד )גמ׳( ונ ם הר א שון כ שר ד ט צ ר פינן ח תי מ ת‬
‫ערים או ביו ת ר כ שיי ח ד או ת ם ה ב ע ל מ קוד ם א כ ל‬ ‫אביו ל ה בן מ פני שנק ר א כ ה ל כ תו כ מ״ ש ולכן אם בן‬
‫אם ל א יי ח ד אל א שני ע די ם ו ח ת מו ז ה ב פני ז ה ול א‬ ‫יעקב ע ר ח תו ם ע ל ה שני שני ה ם כ ש רי ם ה שני ב כן‬
‫הי ה מ קוד ם ד ע תו ל ה ח תי ם יותר ו א ח״ ב נ תיי ש ב ל ה ח תי ם‬ ‫•עקב ע ד ו ה ר א שון מ פ ני צירוף ה שני ו כ ל זה כ ר לי כ א‬
‫עו ד ע ד או ע רי ם י כו לי ם ל ח תו ם ׳אע״פ של א היו‬ ‫ע״ט א כ ל ב ע ״ ם לי ת לן כ ה ו ל ה ט צ רי כי ם ת מי ר ע ״ ם‬
‫בפעמד‬
‫‪m‬‬ ‫ס ד‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קל‬ ‫עחי‬
‫מ ג והנה בשארי שטרות נתבאר בח״מ סי׳ ט״ח‬ ‫כמעשר השני עדים הראשינים )תוס׳ פ״ב ‪ .‬ד״ה צא( ויש‬
‫דלכתחלה אינו מועיל ששנים יקראו לפני העד‬ ‫מרביתינו שחילקין בזה יפיסלים אפילובכה״ג כשהשריישי‬
‫אלא שמחוייב לקרות השנצי בעצמו ובדיעבד יש‬ ‫לא היה כמעשר הראשוגים כיון שהבעל גילה נ ד ע הו‬
‫מחלוקת הפוסקים ע״ש ובנימין ו «י רו חזיל מפני‬ ‫שאין רדינו כנסר הגט עד שיחתים גם הוא דינו‬
‫תקנת עגינות שאחרים יקראו לפניהם עניין ת ט‬ ‫כהשנים הקודמים )‪:‬ס ב‪:‬ס רביני אלהנן( והדבר פשוש‬
‫ולהסבירם ורשאים לחתום והטור כתב דאפילו אחר‬ ‫שיש לילך לחוטרא אך הטיר והרמ״א לא הני או רק‬
‫קורא לפניהם דיו ומיהו למעשה אין לםמוך עיז‬ ‫דעה ראשונה וע״ע לרינא )יער״ן ס״ס הזורק ונהגר״א‬
‫דלהתום׳ לא טהני רק בשנים ובן נראה דעת הרמנ״ם‬ ‫סקכ״ח ודו״י־ן( ‪:‬‬
‫ובן הכריעו גדולי אחרונים )נ״ח ב״ש סקנ״ו( ‪:‬‬ ‫מ א כתב רביגו הנ״י בסעי׳ י״ח יש ליזהר שלא לחתום‬
‫מ ד ורע שהרמכ״ם בפ״א כתב והוא שיכירו לשון‬ ‫הסיפר לעד מפני שיש פושלין עב״ל ומנואיי‬
‫הגט עכ״ל כלומר אע״ג שאין יודעין לקרות מיר^‬ ‫רדעתו י‘ הלכה לא כן דבאטת הרי״ף והיימב״ם בפ״ט‬
‫בשקורין לפניהם לשון הגט מבינים אבל אם אין‬ ‫מבשרי כתתם סיפר ועד אלא שהשש לדעית הפישלים‬
‫מניני ם הלשון וצריך הקורא להעתיק לו מלשון אי‬ ‫ובבד באדני זה בסי׳ ק״ך סעיף נ׳ דרין זה תלוי בדין‬
‫לשון אינו מועיל אבל הטור כתב דאפילו אין מבירץ‬ ‫אימי* אשרי לסיפר ויכתוב ולפליגי ופלוני שיחתימו‬
‫לשון הנט יתרגם הקורא לפניו ללשונו ע״ש וטעמו‬ ‫דאם זה בשר בהברח שחתם פיפר וער פסיל משום‬
‫של הרמב״ם י״ל דבאינם מבינים הלשון הוח כעד מפי‬ ‫דהיישען שמא טהטת ביסיפא דסופי• שלא ייחדו הנ ע ל‬
‫עד )ב״י( והביאו ראיה להרמב״ם ז״ל מירושלמי דגיטין‬ ‫לעד יהפכו הדברים ויציו להסיפר בשם הבעל לחתום‬
‫)פ״ש ה״ה( דמבואר שם דהעדים צריכים להיות יודעים‬ ‫וזהי פסול פן התירה כיין שייחד אחר לעד אבל אם‬
‫לקרות הגט ע״ש )ב״י( אך גם להטור א״ש די״ל דמיירי‬ ‫אימר אמרו פם־ל שוב ליכא חשש זה והתם סופר ועד‬
‫בשארי שטרות )ש״ק שם( ובהכרח צ״ל כן דהא‬ ‫כשר ולבן דדי״ף יהרפב״ם והש״ע שם שפסלו באומר‬
‫מהירושלמי משמע להדיא דצריכין לקרות בעצמם‬ ‫אמרו התם סיפר ועד כשר אלא שחשש להרעות‬
‫)עב״ש סקנ׳ז שדחה נאופן אחר וא״צ לזה()והש״ן נס״מ סי׳‬ ‫דסברי איפר אפרו כשר וממילא וחתם סופר ועד‬
‫מ״ה סר‪,‬״ג הכריע כהשזר( ז‬ ‫פסיל ועוד דבארנו שם בסעיף נ״א בשם ר״י בעל‬
‫מ ה עור הקילו חז״ל בגיטין בעדים שאין יורעין‬ ‫התים׳ דשיני דינים אלו אין ת^יים זה נז ה ייבול להיות‬
‫לחתום רושמץ להם על הנייר ברוק וכיוצא כזה‬ ‫דשיניהם פסולים ע״ש דבאטת בש״ם )ש״ו ‪ ( .‬יש חשש‬
‫ברבר שאין מהקיים והם כותבים על הרושם דאלו‬ ‫■הר באיפר אמרו שטא תשבור ערים שיאמרו בשם‬
‫ירשוטו להם ברכר המתקיים אין חתימתן כלום דכתב‬ ‫הבעל לסיפר לכתוב ולעדים לחתום ימעיקר דינא‬
‫על גבי כתב אינו כתב )עור( וי״א דאפילו כדבר שאינו‬ ‫כשר באיטר אמרו ע״ש וממילא דחתם סיפר ועד‬
‫מתקיים אסור לכתחלה לרשום להם תמונת האותיות‬ ‫סול ולכן לרינא יש להחמיר בכל גווני)עכ״ש סקנ״ע‬
‫רזהו ככתב ע״גב תב ויש לגזור שיעשו בדבר המתקיים‬ ‫כהאריו נזה( ‪:‬‬
‫ורק בדיעבד כשר אם רשמו להם בדבר שאינו מתקיים‬ ‫מ ב העדים החותמים על הגם צריכים להיות יודעים‬
‫)שם( ולכתחלה לא התירו רק לקרוע להם נייר חלק‬ ‫לקרות את הנט ולחתום וקודם שיחתומו קורין‬
‫והקרעים יהיו בפי תמונת האותיות והם ימלאו הכךעים‬ ‫את הגט והותטין דאל״ב על מה הם חיתמין ויתבאר‬
‫דיו ובאופן שיוליכו הדיו דרך הקרע בדרך כתיבת‬ ‫בסדר הגט ויש להסתפק בדיעבד אם לא קראיהו קורם‬
‫)כ״מ מלשון הרמ״א סעי׳ ע״ז ע״ש נ‬ ‫החתימות ונראה דניון שעמדו בשעת כתיבת שיטה‬
‫מ ן ורע דבירושלמי ני טין) פ״ ב ה״ג( ושבת )סי״ב ה״ד(‬ ‫ראשונה ושפעו שכתב הפופר לשמו ולשמה הרי יודעים‬
‫פריך ע״ז ולאו כתב ידו של ראשון הוא ומתרץ‬ ‫על מה הם חותמים ואין הקריאה מעכב בדיעבד אמנם‬
‫כשהרחיב לד& את הקרע בלומר דאם ימלאו כל‬ ‫כיון שהעיקר הם עדי מסירה ואצלם פשיטא דמעבב‬
‫הקרעים דיו איך יקיימו חתימתם)תוש׳ ע׳ ז( דהרי כתבו‬ ‫הקריאה )י״ש ‪ ( :‬וכמ״ש בסי׳ קל״ה אמנם כבר נתבאר‬
‫כתמונת הקרעים ומתרץ כשדדחיב להם את הנךע‬ ‫!•אצלינו העדי חתימה הם ע״ם וכיון שיודעים שזהו‬
‫ולא מילאוהו כולו ויש לכתיבתן תמונת עצמן וצ״ע‬ ‫חנט אין קריאתם םעבב בדיעבד ובן משמע טמ״ש‬
‫שהפוסקים השמיטו זה וממילא מבואר דנם ברשימות‬ ‫ייביגו הרמ׳׳א שם וז״ל וכן אם יעידו בטוב שזהו‬
‫רוק צריך להרחיב )וסי׳ דמקרעין נייר היינו נייר אחר‬ ‫גיטה ע כ׳ ל כלומר אם יודעים בבירור שזהו ניטה אין‬
‫להניחו על הקלף נמ״ש התום׳ שם והמרדני פ״ב סי׳ על אותו‬ ‫הקריאה מעכב בדיעבד והסברא בן הוא דאטו הקריאה‬
‫נייר וזהו כעין סירש״י דמסרעין להם ע״ש ודו׳ק( ;‬ ‫היא מצוד‪ .‬אלא למען ידעו על מה הם חותמים וכל‬
‫מ ז בקולא זו שהקילו בנימין כתב הרמב״ם ז״ל בפ״א‬ ‫זה בשיודעים לקרות אבל אם אין יודעים לקרות את‬
‫בלשון זה קל הוא שהקילו בגיטי נשים בדי שלא‬ ‫הגט אין חתימתם כלום אלא שחז״ל המציאו תקנה‬
‫יהא בנות ישראל עגונות הואיל וחתימת העדים בגם‬ ‫לזה מפגי‪ ^ ,‬ק״ ע כמ״עז נס״ר }‬
‫מדבריהם‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קל‬ ‫ערוך‬ ‫‪128‬‬
‫מיוחדים לכותים ונקיא כגם׳ שמות מובהקים ולא‬ ‫מדבריהם כט״עז עכ״ל מבואר מדבריו רלא הקילו א^א‬
‫יביאו לטעות שישראל הם ולא אתו למסמך עלייהו‬ ‫כשיש עדי טסידה דבנה׳׳ג חתימתם מדבריהם וב״ש‬
‫הנט כשר )רא׳ש ורשכ״א בשס הראב׳ד וסהר‪ ,‬כר״ש שס( ויש‬ ‫להפוסקים שסוברים דא׳א כלל בלא ע״ם ול‪£‬״ז מ״ש‬
‫שכתבו דלכתחלה לא טכשרינן ליה ורק בדיעבד כשר‬ ‫שאם דשמו בדבר המתקיים אין חתימתן כלום היינו‬
‫)שם בשם ר״ח( ודעת רוב הפוסקים לפסול אפילו בדיעבד‬ ‫דהוה כבלא ע״ח דבריעכד כשר כמ‪-‬ש בסי׳ קל״ג‬
‫דנזרינן שטות מובהקים אטו שמות שאין טובהקיס‬ ‫דלא מסתבר לומר דזהו כמזוייף מתוכו וא״כ תיטה על‬
‫)נת״ק דתשנה דגס איהי ס״ל כר״א ע׳ש( וזה רעת הרי״ף‬ ‫הטור שכתב בשם הרט״ה שאם רשמו להם במה שהתחתון‬
‫והרא״ש והרשב״א וכן סתמו בטור וש״ע סעי׳ י׳׳ט‬ ‫כתב אינו גט ואם נתנרשה בו פסולה לכהונה עכ״ל‬
‫וכן מתבאר דעת הרמב״ם דטסתם לה סתוטי וכן‬ ‫והא איהו ס״ל בסי׳ קל״ג דבלא ע״ם לאו כלום הוא‬
‫הלכה )ש״ו מעבדים( !‬ ‫ובע״כ יש ע׳ ם ולמה אינו נט ויש מי שר״ל דס״ל דנרע‬
‫נ א ויש בזה שאלה להפיסקים דטכשרי בשטות מובהקים‬ ‫טפי מכלא חתימות משום דנזרינן אטו בתיבה)נ״ש סקנ׳ח(‬
‫כט׳ש א״כ למד‪ ,‬אין מכשירים רק כשנעשה‬ ‫וא״א לומד בן דא״ב אינו אלא פסול דרבנן ואיך כתב‬
‫בערכאות כדטשמע במשנה הא אפילו נעשה בין‬ ‫שאינו נט כלל ורק לכהונה פסולה ועוד טנלן למינזר‬
‫כותים הדיוטים כיון שהכתב של ישראל וע״ט ישראל‬ ‫בזה דסברא זו לא אשכחן רק בשלא לשמה )תוש׳ ‪ 7‬׳ ‪.‬‬
‫והחתימות הם שטות מובהקים ואיזו סברא יש לחלק‬ ‫ד׳׳ה מודה( וגם כזה חולקין כמה מהפוסקים ועוד דכל‬
‫בנם כין ערכאות להדיוטות האמנם בירושלמי אמרו‬ ‫כה״ג לא הוד‪ ,‬ליה לסתום ונ״ל ברור שכתב כן למאן‬
‫טעם בזה לפי שקול יוצא בערכאות בלומר דבערכאות‬ ‫דם״ל דסגי בע״ח בלחוד ואולי הרמ״ה ם״ל כן לרינא וכיון‬
‫סטכינן שהכל נעשה בד‪,‬כשר שכתבו ישראל ושהיו עיט‬ ‫דליבא ע״מ וודאי דאינו נט ורק לכהונה יש לד‪,‬חשיד ‪:‬‬
‫ישראל ושרק נעשה במעמד הערכאות ובחתיטתן אכל‬ ‫מ ח כתב רבינו הב׳׳י בסי׳ י׳׳ד נט שנכתב בכתב‬
‫כשנעשה בין הדיוטות לא סמכינן כלל שנעשה כהכשר‬ ‫פהלשונות ועריו חתומים בכתב אחר כשר והוא‬
‫ולבן בכל גווני פסול )ער׳ן ורמב״ן במלח'( ולדידן אין‬ ‫שיהיו העדים מכירים לשון הכתב והכתיבה עכ׳ל‬
‫ג״ט בכל זה לרינא כמ״ש ‪:‬‬ ‫והוא לשון הרטב״ם בפ״ד וכוונתם דהא צריכים לקרותו‬
‫נ ב הטור והש״ע סעי׳ י׳ט אחר שכתבו דין גט‬ ‫ואם אין מכירין הלשון והכתב איך יקראו אותו וממילא‬
‫בערכאות דבכל גווגי פסול כתבו ודל אבל אשר‪,‬‬ ‫דאם אחרים קורין לפניהם די שיכירו רק הלשון)נ׳ש‬
‫שמביאה לפנינו נט שנתנרשה בו לינשא בו ושמות‬ ‫סקכ״ה( ולדעת הטור שכתבנו בסעי׳ מ״ד נם זה א״צ‬
‫העדים כשמות כותים אם הם שמית שאין דרך ישראל‬ ‫ע״ש עוד בתב אם אחד מהעדים חתם בכתב לשון‬
‫ל־־ות בהם כלל תנשא בו שוודאי ישראלים הם שלא‬ ‫אחר והעד השני בכתב לשון אחר כשר עכ׳׳ל ואע׳ג‬
‫היו טועים מחתיטי הגט להחתים שטות כאלו אם לא‬ ‫דבכתיבה פםלינן כה׳׳ג כט״ש בר׳ים קכ׳ו בחתימות‬
‫שידעו שישראלים הם ואם הם שטות שדוטין קצת‬ ‫הקילו ועוד דבל עד הוא כתיבה בפ״ע ורע דבכל‬
‫לשמות ישראל חיישינן שמא טעו מחתיטי הגט שסברו‬ ‫הדברים שמחמרינן מן הדין בכתיבה יש להחמיר נם‬
‫שהם ישראלים ושמא כותים הם ולא תנשא בו עכ״ל‬ ‫בחתימות יכ״ש בחק תיכות שפסול מיהו בנגיעות‬
‫וכ״ב כמה מהראשונים בפירוש הסוגיא )י״א ‪ :‬בנעיא‬ ‫ובה׳׳ג יש להקל בחתימות בשעת הדחק ‪:‬‬
‫דר״ל מר״י( רמכשיר כשמית מובהקין ולשיטתם דפסול‬ ‫מ ט שנו חכמים במשנה )י׳ ‪ ( :‬כל השטרות העולים‬
‫נם כשטות מובהקים בהכרח לפרש כן והפוסקים‬ ‫בערכאות של כותים אע״פ שחותמיהם כותים‬
‫רטכשרי כשטות מובהקין מפרשים הסוגיא כפשטא‬ ‫כשרים חוץ* מניטי נשים ושחרורי עבדים דהא לאו‬
‫דכשאנו רואים בגט שמות מובהקים אנו מכשירים הגט‬ ‫בני כריתות גינד‪,‬ו וגט שנעשה בערכאות ועדים כותים‬
‫אף שידענו שכותים הם ‪5‬‬ ‫חתוטין עליו אפילו כתבו ישראל ונמסר בע״ם ישראל‬
‫נ ג והרבה תמוד‪ ,‬לי לשיטת הטור והש״ע האחת ראם‬ ‫כיון שהחתומים פסולי עדות הוה מזוייף מתוכו והנס‬
‫הם שמות מובהקים איך אפשר שיהיו ישראלים‬ ‫פסיל דאפילו עד אהד פסול פוסל הנט כט״ש במעי'‬
‫ומצאתי לאחר מרבותינו שתירץ קושיא זו דאינו‬ ‫ב׳ ופסולו מדרבנן ונט נמור הוא מן הרין ופסולו הוא‬
‫מוחלט שלא יהיה שם ישראל כן אלא דלא שכיח‬ ‫משום גזירה לפיכך אם נתן לה גט כזה קדושין תופסין‬
‫)ריעב׳א( והשנית דאם באנו לחוש שמא נעשה בפםול‬ ‫בה )ר״ן שש( ‪:‬‬
‫כמה חששות יש בגט והרי חדל לא חששו רק בכתיבה‬ ‫נ כבר כתבנו כסעי׳ ג׳ דכשפסולו ניכר ולא אתו‬
‫לשמה ונם זה אליבא דהלכה לא קיי״ל כן וזה שהצריכו‬ ‫למסמך ע״ז הגט כשר ולכן יש מרבותינו דס״ל דזה‬
‫לומר בפני נכתב ובפ״ג איני מפני חשש זה אלא מפגי‬ ‫שעדי כותים פוסלים הגט כערכאות בכתבו ישראל‬
‫שאין עדים מצויים לקיימו )נ ר ב א ריש מנילתין( והרשב״א‬ ‫ו ע׳ ט ישראל אינו אלא כששמות הכותים יש להם‬
‫ז״ל בחדושיו שם הקשה ג״כ כעין קושיא זו וז״ל וק׳ק‬ ‫התרמות לשטות ישראל דאז חיישינן דילמא אתו‬
‫דהיאך אפשר שיעמדו לפגי הגעל והסופר ולא יכירום‬ ‫למסמך עלייהו והוה טזוייף מ תו ט אנ ל נשהשמות‬
‫אם‬
‫ם ה »ג‬ ‫השל«ן‬ ‫הלנות ג'םץ סיק קל‬ ‫עריד‬
‫מרכתיב וכתב לה משמע כל שבתב לה היא מגורשת‬ ‫אם הם יעוראלים אם לאו עויבואו לסמוך עליהם‬
‫)רשב״א קדושין ס״ה ‪ ( :‬ובח״ם סי' רמ״א בארנו טעם לזה‬ ‫ולהחתימם עב״ל ולא תי ‪ p‬כלום ויותר ם»ה תמוה‬
‫ע״ש ודין זה היא בין לר״מ בין לר״א ומדרבנן פסול‬ ‫לי דבר״ם קמ״ב כתב רבינו הכ״י כשליח כ»אטר כ‪ 6‬״נ‬
‫ואם ניסת לא תצא אף בשאין לה בנים מן השני )פור(‬ ‫ונפ״נ אפילו ודו שמות העדים כשמות הכותים אין‬
‫ופסול דזמן כבר נתבאר בסי׳ קכ״ז ויש בו זמן ואין‬ ‫חוששין להם ואם בא הבעל ועירער אין משגיחין בו‬
‫בו אלא עד אחד אם היו ע״ם לדידן דקיי״ל בריא‬ ‫עכ״ל וברור הוא שאפילו אם הם כשמות שאין מובחקין‬
‫אין בזה פסול ואם לא היו ע״ם שנתן לה בינו לבינה‬ ‫אינו יכול לפוסלו דאל״ב היה לו לפרש וכן מתבאר‬
‫אם היה כת״י הבעל פסול מדרבנן ואם נשאת לא‬ ‫שם ממקור הדין מירושלמי כמ״ש שם ואיך בדין יה‬
‫תצא כדין הראשון ואם היה כתב ירי סופר בחב‬ ‫ניחוש לפסול זה במקום שאין עירעור כלל ובאמת‬
‫הרטב״ם בפ״א דאינו גט כלל ע״ש ‪:‬‬ ‫ברמב״ם לא נמצא דין זה כלל וברור אצלי דמפרש‬
‫נ‪ 1‬וז״ל רבינו הב״י במעי׳ ך׳ נתן לה הנם בינו לבינה‬ ‫לעגיין הכשר הגט־ בשמות מובהקים אע״ג דס״ל דגם‬
‫ואפילו בער אחד אינו ג ט בד״א כשהיה הגבז‬ ‫בשמות מובהקין פפול כדט שמע מדבריו בפ״ו מה׳‬
‫בכתב ידי סופר אבל אם בחב הבעל הגם בכת״י והתם‬ ‫עבדים מ״ם בשעת הדחק ובמקום עיגון אפשר להכשירו‬
‫עד אחד ונחנו לה ה״ז גט פסול ופוסל לכהונה עכ״ל‬ ‫ולסמוך על ר״ש דם״ל כן כעין מה שאמרו חז״ל‬
‫והוא לשון הרמב״ם פ״א דין י״נ וי״ר ע״ש ומיירי‬ ‫לעגיין דין אחר כראי הוא ר״ש לסמוך עליו בשעת‬
‫בלא ע״ם ולכן בכת״י סופר אינו גט בלל ובכת״י‬ ‫הדחק)י״ע ‪ ( .‬וכן מצאתי לאחד מהגדולים שכתב סברא‬
‫הבעל אם נשאת לא תצא נם בלא •ע״ם ובלא ע״ח‬ ‫זו משמיה דגפשיה )יש״ש ס״א סי׳ נ״ה( ולכן כיון שאין‬
‫מטעם שנתבאר ואף בלא עד החתום דעד אחר לא‬ ‫זה דין קבוע השמיטו הרמכ״ם ז״ל )מרא״ש ש״ק סי״א‬
‫מעלה ולא מוריד ולא בתביה אלא אגב ‪-‬ישא דבשם‬ ‫שכתב גם בשליח כן כמו באשה ודברי הק״נ ל״נ( ‪:‬‬
‫הוכרח לזה דלא נימא דבתב סופר ועד הוה כשני‬ ‫נ ד והיה נלע״ד דעיקר דין זה לפירוש רבותיגו אלה‬
‫עדים וז״ש ופוסל לכהונה יתירא היא דכיון דקיי״ל‬ ‫לא למיפסל גיטא לגמרי אלא כלומר לעניין‬
‫אם נשאת לא תצא כ״ש שפוסל לכהונה ורבינו הב״י‬ ‫שמחוייבין לחקור בזה וכמו דאמריגן בעלמא כל היכא‬
‫עצמו בספרו כ״מ מחקו מן הספרים מטעם זה ע׳׳ש‬ ‫דאיכא לברורי מברריגן וה״ק דאם הם שמות מובהקים‬
‫אלא שבן דרבו בש״ע להעתיק לשון הרמב״ם כמו‬ ‫גכשירם בלא דרישה וחקירה רוודאי ישראלים הם דלא‬
‫שהוא אף שמגמגם בזה ‪t‬‬ ‫טעו בזה אבל כשמות שאינם מובהקים יש לחשוש‬
‫נ ז ודע דזה שכתבנו דבתב בכתב ידו אס ניסת לא‬ ‫לעניין שמחוייבים לברר דבר זה אבל כשא״א לברר לא‬
‫תצא שזה הוא בין לר״מ בין לר״א לשיטת הרי׳ף‬ ‫פסלינן בדיעבד במקום עיגון גדול ושעת הדחק וגם‬
‫והרטב״ם רגם ר״א ם״ל ע״ח כרתי כמ״ש בסי׳ ק׳ך‬ ‫כל זה הוא בהאשה שהביאה הגט לפניגו או בשליח‬
‫ויתבאר בסי׳ קל״ג וודאי דכן הוא דהא ר״א מודה‬ ‫שא״צ לומר בפ״נ ובפ״נ והוא אינו יודע דבר זה שיהא‬
‫לר״ם ואפילו לשיטת התום׳ והרא״ש והטור דר״א ס״ל‬ ‫ביכולתו להעיד על זה אבל שליח שצריך לזמר בפ״ג‬
‫דרק ע״ם כרתי ולא ע״ח היה נ״ל פשוט דבשם שלר״ם‬ ‫ובפ״ג כיון שעשה כתקנת חכמים בזה מסתמא כל‬
‫ה־ה כתב ידו במקום ע״ח כמו כן הוה לר״א במקום‬ ‫הדברים היה בהכשר ולכן לא חיישינן גם אם בא‬
‫ע״מ ואיזו סברא יש לחלה בזה ובן מתבאר מדברי‬ ‫הבעל וערער כמ״ש בסי׳ קמ״ב אמנם לא מצאתי סיוע‬
‫חידושי הרשב״א ביבמות)ל״א‪ (.‬ובקדו שין)כ״ה ‪ (:‬וכ״כ‬ ‫לדבריי באחד טהפוםקימ ולכן למעשה אין לםטוך על‬
‫להדיא הרע״ב בפי׳ המשניות במשנה זו ע״ש וכן‬ ‫סברא זו שכתבתי אמנם זה נ״ל ברור דרק אם נתוודע‬
‫מתבאר מדברי הטור בספרו קצור פסקי הרא״ש שכתב‬ ‫שהיו ע״מ ישראל דאין החשש רק טררבגן יכולין לסמוך‬
‫משנה זו דכתב הבעל בכת״י אם נשאת לא תצא נם‬ ‫על מ״ש )עב״ש סיף שק״ל ‪;■.‬״פ בכל דבריו ודו״ק( ‪:‬‬
‫לדעתהרא״ ש ע״ש וכן יש לדייק מפירש״י במשנה‬ ‫נ ה שנו חכמים במשנה )פ״ו ‪ ( ,‬שלשה גיטין פסולין‬
‫)ע״ש ומ״ק(וכן משמע בירו שלמי‪:‬‬ ‫ואם נשאת הולד כשר כתב בכת״י ואין עליו‬
‫נ ח ולפ״ז מ״ש הטור ס״ם זה וז״ל גט שאין עליו‬ ‫עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו‬
‫עדים אפילו ניכר שהוא כת״י הבעל או שאין‬ ‫אלא עד אחר הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם נשאת‬
‫עליו אלא עד אחד אפילו ניכר כתיבת הגט שהוא‬ ‫הולד כשר ר״א אוט• אע״פ שאין עליו עדים אלא‬
‫כתיבת יד סופר ב״ר או אפילו שהוא כת״י הבעל‬ ‫שנתנו לה בפני עדים כשר וכו׳ שאין העדים חותמין‬
‫פסול ומיהו אם ניסת בו לא תצא אפילו אין לה בנים‬ ‫על הגט אלא מפני תקון העולם והת״ק הוא ר״מ דס״ל‬
‫עכ״ל ותמהו עליו בכת־׳י סופר ועד אחר למה לא‬ ‫ע״ח כרתי וט״ם בכת״י הבעל בשר מן התורה גם‬
‫תצא )ב״י( אמנם האמת היא דבסוניא יש מי שמחלק‬ ‫בלא ערים מדכ תיב וכתב לה ואף דאין דבר שבערוה‬
‫בין סופר מוכהק לאינו מובהק רבסיפר מובהק הוה‬ ‫פחות משנים כתב ירו וצה כמאה עדים והתורה ריבתה‬
‫ב חיי הסופר בער מן התורה ורק מדרבנן פסול ולבן‬ ‫גז ה בגיטין כבממון רהודאת בע״ר בםי‪.‬ה עדים רמי‬
‫אם‬
‫השלוץ‬ ‫הלטת גיפץ סיםן קל‬ ‫עחך‬ ‫‪130‬‬
‫תצא והולד ספק מטזר אם לא שיש ל ^ ך על דדי״ן‬ ‫וזהו שדקדק הטור ל׳וטר סופר ב״ד‬ ‫אם נשאת ‪nh‬‬
‫והרמב״ם וצ״ע ז‬ ‫שהוא סופר טוגהק )נ׳ח( וטיהו עכ״פ י״ל דכווגתו‬
‫ס א לא יטלו עידי הגט שכר הרגה יותר מבדי שבז‬ ‫בלא ע״ט דאי בע״ט בבל גווני כשד )ב״י( ‪:‬‬
‫בטילה דמוכח דקיי״ל הנוטל שכר להעיד ערות!‬ ‫ב ט אטנם מפרשי דבריו פירשו דבלא ע״ם אפילו בבת״י‬
‫בטילה וי״א דמתנין עם העדים כשיקלקלו את הנג‬ ‫הבעל אינו גט לדידן דרף״ל כר״א ולשיטת הטור‬
‫שישלטו ומפני זה ינוליש ליקח שכר הרבה או מטעם‬ ‫דר״א לא ס׳ל כר״ם דגם בע״ח כשר אלא דווקא ע״ם רק‬
‫שאסורים לישא הגרושה כמ״ש בסי׳ י״ב ולפ״ז יש‬ ‫הטור מיידי באשה שהביאה גט לפנינו ולא ידענו אם היה‬
‫מהדרים אחר עדים שאינם כהנים דכהן אסור לו בלא״ה‬ ‫בו ע״ם ולכן בבח״י הבעל או בסופר מובהק ועד אחד אם‬
‫ליקח גרושה )רמ״א בד״מ( ולא ראיגו נוהנין כן וגם‬ ‫נשאת לא תצא דאמרינן מסתמא היו שם ע״ם )ב״ה(‬
‫הטעם חלוש דאטו מפגי שאסורים לישא אותה איגם‬ ‫ויש שהקשה עליו רבאין שני ערים חתומים למה‬
‫מצדם להעיר )ת״ג( ועוד דא״כ נהדר אחר ערים‬ ‫תלינן בהכשר שמא לא היו שם ע״ם )ב״י( אמנם י״ל‬
‫פנוים לדידן שאסור לישא שתי נשים וגם הטעם‬ ‫רבמו בשערים חתומים תלינן שהיו ע״ט כמו כן בכת״י‬
‫הראשון לא נהנו אצלינו להתנות עם העדים שישלבו‬ ‫הבעל או בסופר מיבהק ועד )כיח( ומיהו עכ״פ‬
‫כשיקלקלו אמנם כאמת עיקר ההיתר הוא דהא אינם‬ ‫סוברים דלר״א דאמר ע״ם כרתי לא מהני בלא ע״מ‬
‫טצוים לילך ולראות העדות והטצוה היא דכשרואה‬ ‫אף בכת״י הבעל וכן דעת הב״ש )סקל״א והת״ג סיו״ו‬
‫עדות מצוה וחובה לילך לב״ד ולהעיר כמ״ש בח״ם‬ ‫עשה מחלוקת בין הב״י והנ״ש ואינו כן דהכ״י כתה לשיפת‬
‫סי׳ כ״ח ולכן מפני שמזמין אותם שילבו לחתום על‬ ‫הרמכ״ם דר״א ס״ל גם ע״מ כרתי והב״ש הוא להשוי דרק‬
‫הגט ולהיות ע״ם יבולים מפני זה ליקח שבר כמה‬ ‫ע״מ כרתי( ;‬
‫שירצו וכ״ב כמה גדולים וכ״ש שמסדר הגט יבול ליקח‬ ‫ס ויש קצת ראיה לשיטה זו מרבדי הרא״ש שם‬
‫כמה שירצה כמ״ש בסדר הגט בסי׳ קג״ד ודגה כבר‬ ‫שפלפל אהא דמיירי אמוראי במשנה זו אם תצא‬
‫נתבאר דהמנהג שערי החתימה הם ע״ם אמנם‬ ‫אם לא תצא מאי נ״מ לדידן רקיי״ל כר״א ותירץ‬
‫אם אחרים העומדים בשעת הגט הם העידי מסירה‬ ‫משום ריש בהשלשה גיטין דמשנה נט שיש עליו‬
‫אסורים ליקח שכר לפ״ז דהא אין מזמיגים אותם לבא‬ ‫עדים ואין בו זמן דבהא לא פליג ר״א ע״ש ומשמע‬
‫ולראות העדות שהרי מעצמם באו ומן הדין גם הסופר‬ ‫מדבריו דבהך דכתב בכת״י הבעל פליג ר״א וס׳ל‬
‫יכול להיות מעירי המסירה אף שלתתימה פסול )ב״ש‬ ‫דהולר ממזר וכן משמע ממ״ש שם דהבריתות תלוי‬
‫סוף סקכ״ש( ;‬ ‫רק בע״מ וזולתם אינו גט בלל ע״ש אבל עיקר הדבר‬
‫ס ב לפי עיקר הדין היה נראה דאם עדים שחותמים‬ ‫תמוה מאד דבכת״י הבעל יהיה הפרש בין ר׳ם לר״א‬
‫על חנט לא נתמלא זקנם שצריכין לבדוק אותם‬ ‫לבד ממה שמוכח מבמה ראשונים רלא ם״ל כן כמ״ש‬
‫אם הביאו שתי שערות ולא סמבינן על השנים לומר‬ ‫ונלע״ד דמהרא״ש אין ראיה כלל דאיהו לא מיירי‬
‫כיון שהניעו לשנים חזקה שהביאו סימנים דחזקה זו‬ ‫בהאי רינא דכת״י הבעל אלא שבא לדחות שיטת‬
‫אינו אלא לחומרא ולא לקולא כמ״ש בסי׳ קס״ט לעניין‬ ‫הרייף >״ל דס״ל דר״א ס״ל נם ע״ם כרתי והאריך‬
‫חליצה אך מצאתי לרבינו הב״י בספרו הגדול שכתב‬ ‫בעניין וה דר״א ס״ל דרק ע״ם כרתי ולא ע״ח וזהו‬
‫בשם קונדרסים ובשם הםם״ק והבלבו וז״ל אם עירי‬ ‫שאמר רלבד באין בו זמן לא פליג ר״א כלומר דבזה‬
‫חתימה מוחזקים בשנים די משום דעידי מסירה כרתי‬ ‫אפיינו יש ע״ם לא תנשא אבל בשארי דינים כשיש‬
‫ובשעת מסירה יש כמה אנשים גחלים עכ״ל וםדבריד&‬ ‫ע' מ תנשא לכתחלה וכ״כ להדיא בעל המאור בשם‬
‫למדנו שעירי הגט א״צ להיות טזומנים שהבעל יזמינם‬ ‫רבינו אפרים תלמיד הרי״ף ז״ל שחלק עליו בלשון זה‬
‫לשם ערות אלא כיון שרואין המסירה מידו לידה הם הם‬ ‫ע״ש אבל להיפך דנימא דלר״א לא מהני כת״י הבעל‬
‫ע״ם ומ״ם נהגיגןלכתחלה שהבעל מצוה אותם שיהיו ע״ם ‪:‬‬ ‫מן התורה לא שמענו מדבריהם וגם דברי הטור‬
‫ס ג כתב רבינו הב״י כסעיף כ״ב יש טי שאומר שצריך‬ ‫מתפרשים כפשטא דמילתא כמ״ש כדמוכח מדבריו‬
‫שייבש הנט קודם שיחתמו העדים עכ״ל ואין בזה‬ ‫בפסקי הרא״ש שבתבנו וזה שלא כתב כלשון המשנה‬
‫טעם ובבר נתבאר בס״ם קכ״ד שאין ליתן להאשה‬ ‫וכתב אפילו ניכר שהוא כת״י הבעל דמשמע שהאשה‬
‫את הגט ער שיתייבש רוודאי כן הוא רכל זמן שלא‬ ‫הביאה לפנינו וודאי בן הוא ראם המעשה לפנינו לא‬
‫נתייבש הוה ככתב שיכול להזדייף אבל בחתימות‬ ‫שבקינן לה בלא ע״ם ובפסקי הרא״ש כתב כלשון‬
‫העדים מה בבך וכ״ב כמה מהפוסקים שאין שום טעם‬ ‫המשנה אבל לא שכוונתו דתלינן שהיו ע״ם אך לדינא‬
‫בזה )גיש שס וכ״נ הרדב״ו( אבל כיון שיצא דבר זה‬ ‫בטלה דעתי וכשאירע מעשה כזה יש לילך לחומרא‬
‫מפי רבינו הב״י נהגו לדתמיר גם בזה אא״ב הוא‬ ‫בכל הצדדים דלהרי״ף והרמב״ם וודאי לא תצא‬
‫שעת הדחה שיעבור היום וכיוצא בזה דאז א״צ לנהוו‬ ‫ולעג״ד נם להרא״ש והטור כן ולדעת המפרשים אם‬
‫חומרא זו ;‬ ‫נשאת תצא והולד םמ‪ *8‬להרא״ש והטור ולבן לרינא‬
‫*‪•P‬‬
‫סו ‪181‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות גיטץ סימן קלא‬‫עחןד‬
‫סיק קלא ח שהכתיבה והחתימה יהיר• לשמו ולשמה‪ .‬ובו כ״א סעיפים‪:‬‬
‫בלבד ואף שנוטל אח״ב גסע״ ם הוא להעדפה בעלמא‬ ‫א »ריך שתהיה בתיבת הגט וחתימתו לשם האיש‬
‫וכיון שרצונו לעשות הגט בעי ה נפסל הגט מן התורה‬ ‫המתגרש ולשם האשה המתגרשת דכתיב וכתב לה‬
‫בשהחחימות אינם כדת של תורה ואע״ג דר״ג תיקן‬ ‫ספר בריתת ונתן בירה והאי לה מיותר ואתי‬
‫עי ח מפני תקץ העולם י״ל דם״ל להגאון דר״ג תיקן‬ ‫ללשמה ואע״ג דאיצטריך לררשא דלא לה ולחברתה‬
‫שיהא ע״ח ולא ע״מ מפני רעדיפי לעניין קיום והדר‬ ‫כמ׳׳ש בסי׳ ק״ל סעיף נ״ה תרי וכתב לה בתיבי)תום׳‬
‫ת״ל החתימות מן התורה ו אעיג דלהדיא מוכח בש״ם‬ ‫כ״א ‪ ( :‬וממילא ביון דצריך לשמה פשיטא שצריך גם‬
‫דכשהחתים כותים אין הפסול אלא מדרבנן ולכן יש‬ ‫לשמו וא״צ דרשא על זה דפשטא דקרא כן הוא דוכתב‬
‫מאן דס״ל דבשמות מובהקין בשר )י׳ ‪ ( :‬ז ת וודאי‬ ‫אבעל קאי וכשהוא בעצמו כותב הרי כותב לשמו ולכן‬
‫כן ת א דכיון שהחתים כותים דידוע שאינן בני ערות‬ ‫בבל הש״ם אמרינן רק לשמה ולכן כשהסופר כותב‬
‫וודאי לא היתה כוונתו להכשירו בעי ח אבל כשהתחיל‬ ‫ע״פ ציוי הבעל צריך לכתוב לשמו ולשמה ולשם‬
‫להחתים ישראלים היתה כוונתו להכשירו בע״ת וביון‬ ‫גירושין לא לשם כתיבא בעלמא וכן הוא כבל סדרי‬
‫שהם פסולים או שלא חתמו לשמה או שלא חתם בו‬ ‫גיטין וכן החתימות צריך לשמו ולשמה ולשם גירושץ ‪5‬‬
‫רק עד אחד הפסיל הגט )ומתורן קושית הגר׳א סר‪,‬״מ‬ ‫ב וגט שנכתב שלא לשמו ולשמה פסול הגט מן‬
‫וגס מ׳ש שם דאף אם אין ע״מ א״צ לשמה מדאורייתא זכו׳‬ ‫התורה ואפילו לכהונה אינה נפסלת ע״י גט בזה‬
‫צע״ג לשימת הרי״ף והרמנ״ס( ;‬ ‫ואין קדושי אתר תופסים בה כלל )נ״ש( ואם נכתב‬
‫ד! ורבינו הב״י בסעיף ו׳ הביא דעת הגאץ בשם י״א‬ ‫לשמו ונחתם שלא לשמו אפילו עד אחר חתם לשמו‬
‫ע״ש וחשש לדבריו לתמרא כשלא לשמה וזה שלא‬ ‫והשני שלא לשמו פסול הגט מדרבנן בכל עניין אפילו‬
‫חשש לדבריו בסי׳ ק״ל בעד אחר כשר ועד אחד פסול‬ ‫כשהיו ע״ם דזהו כמזוייף מתוכו )נמ׳ ד׳‪ (.‬ואין‬
‫שכתב שם סעי׳ י״ז דהגט פסול ולא הביא דעת‬ ‫לשאול אתה תקלה י ט ל להיות מזה דבשלמא בערים‬
‫הגאון דאינו גט ויש מי שהקשה עליו בן)כ״ש סק״ז(‬ ‫פסולים יכול להיות תקלה שנסמוך עליהם אבל כשלא‬
‫נ׳ ל דלפמ״ש א״ש דבל שנמצא פסול בעדים או בעד‬ ‫לשמה מה חששא יש אף אם נסמוך עליהם דהא‬
‫אחד שאינו דאוי לעדות לא חשש לדעה זו דביון‬ ‫בשרים הם והגט כשר ע*י ע״מ די״ל דגזרינן חתימה‬
‫שאינו ראוי לעדות טוד אי לא ת ת ה כוונת הבעל‬ ‫אטו כתיבה ראם אין עושין חתימה לשמה גזרינן פן‬
‫להכשיר הנט בע״ח בלבד ואפילו אינו יודע מהפסול‬ ‫לא יכתבו גם הכתיבה לשמה )תום׳ שם(‪:‬‬
‫ם״מ אלו ידע לא היה רצונו בכך אבל ב שיא לשמה‬ ‫ג יעיר דלא מיבעיא להרי״ף והרמב״סדנם לר״אבשר‬
‫שהעדים בשרים בוודאי יבול להיות שועעל רצה‬ ‫בע׳׳ח בלבד אין לך מזוייף גדול מזה רהא מה דכתיב לה‬
‫לעשות הגט מן התורה ע״פ החתימות ופסלות ולכן‬ ‫לשמה קאי גם אחתימות העדים אלא אפילו להחולקים‬
‫לתמרא חשש לדעה זו וכבר בארנו שם סעיף ג׳‬ ‫וס׳ל דבלא ע״ם לאו בלום ת א ואין לע״ח עיקר מן‬
‫דכשחותם עליו רק עד אחד כשר אינו פסול אפילו‬ ‫התורה מ״ם כיון דגט זה מתקיים בחותמיו דע״י‬
‫מדרבנן)וב״כ הכ״ש סר‪,‬״ז( ושיש תלקים בזה ע״ש ;‬ ‫החתימות אמרינן וודאי שבהכשר נעשה דזזע עיקר‬
‫ן וכיון דעיקר הנט דעא לשמה לפיכך כתבו כל‬ ‫תקנת ר״ג שי ת העדים חותמין על הגט וביון דהם‬
‫הפוסקים שיש ליזהר מאד כשהבעל מצוה לסופר‬ ‫משוי ליה גיטא בוודאי מכלל בתיבת הגט הם והלכך‬
‫לכתוב הגט שיאמר לו בפני עידי החתימה כתוב גט‬ ‫כיון דחתימי עליה אי לא חתימי לשמה מזוייף ט ת כו‬
‫לשמי פב״פ ולשם אשתי פלונית בת פלוני וכן‬ ‫קרינן ליה )רשב׳א שס ‪ n‬״ ‪ c‬בש״ע םעי' ‪ t‬׳ אם נתנו לה בלא‬
‫כשיאמר להערים לחתום בגט יאמר להם שיחתמו‬ ‫ע״מ ונו׳ זהו לשימת הריין והרמב״ם( ‪:‬‬
‫לשמו ולשמה ולשם גירושין ונהגו שעונים כן נעשה‬ ‫ד ויש מהגאונים דס״ל רכל שאין החתימות כתקונם‬
‫ואין זה לעיכוכא וכן יאמר הסופר כפיו כשמתחיל‬ ‫כנון שחתמו שלא לשמה או שאחד מהעדים פסול‬
‫לכתוב שכותבו לשם פלונית אשת פלוני ולשמו של‬ ‫או אפילו לא חתם בו רק עד אחד בטל הגט מן‬
‫פלוני וכן יאמר כל אחד מהעדים כשמתחיל לחתום‬ ‫התורה אפילו נכתב לשמה ונמסר בע״ט כשרים והשיג‬
‫שחותם לשמו ו^צמה ויפרט שמם ולשם גירושין ולא‬ ‫עליהם הרטבים ז״ל בפ״ג דץ ח׳ וז״ל ולא יראה ל'‬
‫טהני מחשבה ויש עיכוב כזה גם בדיעבד )ביש סק״ח(‬ ‫דבר זה אלא במזוייף לא מזוייף וודאי ווצאיל ונמסר‬
‫•י״א דהאמירה בפה אינו מעכב ודי במחשבה בלב‬ ‫בע״מ כשרץ היז פסול מדבריהם עכ״ל וגם הרי״ף‬
‫בדיעבד )ת״ג( והנה בס״ת טטאר כיו״ד םי׳ רע״ד‬ ‫כפ״ט הכיא דעת זה הגאץ ופסק דלא כוותיה ע״ש‬
‫דצריך להוציא בפיו וכ״כ בא׳ח סי׳ ל״כ לעניין עיבור‬ ‫ונראה דדעת הגאון כן ת א דלר״א כרתי או עי ט או‬
‫תפילין ע״ש ויש מהראשונים שגסתפקו בכתיבת ס״ת‬ ‫ע״ח בדעת הרי״ף והרמב״ם ו אי ת ס״ל רביון דהחתים‬
‫אם צריך אמירה בפה או די גמחשבה )כ״י יו״ד שם(‬ ‫עדים על הגט גלי דעתיה שרצונו להכשיר בע״ח‬
‫אמנס‬
‫השלח!‬ ‫הלכות טמין סימן קלא‬ ‫ערוך‬ ‫‪132‬‬
‫לשמה אבל אם אמר להם בפירוש שיחתוטו לשמה‬ ‫אמנם זהו וודא' כשהבעל מצוה אותם לכתוב ולחתום‬
‫וחשב בלבו די או אפשר אפילו בסתמא אדעתא‬ ‫לשמו ולשמה אפ־לו י׳א הוציאו בפה סתמא אדעתא‬
‫דבעל קעביד כמ״ש בסעיף ו׳ ויש להחמיר למעשה‬ ‫דידיה עברו אבל אם הבעל לא צוה להם ה־ה ספ־קא‬
‫אם לא בשעת הדחק דאז יש לסמוך על מ״ש כסעיף‬ ‫רדיגא אף שצוה להם לכתיב גט לאשתי ביון שלא‬
‫ו׳ כיון דיש ע״מ אינו פסול תורה אלא חשש דרבנן ‪:‬‬ ‫אמר בפ*רוש שיכתיב לשמו ולשמה הגט ספק ראשה‬
‫י כתב רבינו הנ״י בסעיף ח׳ יהיו שם שני עירי‬ ‫לאו לגירושין עומדת או רילמא ביון דאמר להם בתבו‬
‫החתימה כשעה שמתחיל לכתוב הנט כדי שידעו‬ ‫גט מסתמא היתד‪ ,‬כיינתו ברין )כנלע״ד( ועוד נ״ל אס‬
‫שנכתב לשימה ויכירוהו בשעת חתימה עכ״ל ומבואר‬ ‫הבעל אמר להם סתם בתבי גט לאשתי והם כתבו‬
‫דדי שיעמדו רק בהתחלת כתיבת הגט ולשון הטור‬ ‫וחתמו בפירוש לשמו ולשמה דדי בזה ‪:‬‬
‫היא שהערים החותמים צריך שיהיו שם בשעה שהסופר‬ ‫ז ודע דבטיר וש״ע ובסדר הגט מביאר דהבעל‬
‫כותבו ושיבירוהו שזהי הגט שבתב הסופר לשמה ומיהו‬ ‫כשמצוה להסופר ולהערים אומר להם כתיב גט‬
‫אפילו אם אינם שם אלא בתהלת הכתיבה ושמעי‬ ‫לשם פלונית אשתי ובן בהערים ואיגי מבואר שצריך‬
‫שמתחיל לכתוב לשמה שפיר דמי עכ״ל ומהשי״ע‬ ‫שיאמר כתוב גט לאשתי פליגית ולשמי ובהסיפר‬
‫משמע ראפילו לכתחלה א״צ להיות רק בעת ההתחלה‬ ‫כשמתחיל צריך שיאמר לשמו ולשמה וכן בערים‬
‫אבל בסדר הגט בסעיף כ׳א כתב רבינו הב״י בלשון‬ ‫כשחותמים וצ״ל דהבעי‘ כשמצוה א"צ לומר לשמו‬
‫זה וצריך שיעמדו בשעת בתיבת שיטה שם האיש‬ ‫ג״ב דהרי הוא מצייה לכתיב גט לשם אשתו ממילא‬
‫והאשה והזמן וישמעו שכותבו לשמו ולשמה עכ״ל‬ ‫דנכלל בזה גם לשמו אך טיב יותר שגם הבעל יבאר‬
‫ואינם סותרים זל״ז כמו שיתבאי• בס״ד ;‬ ‫דבריו בבירור כמ״ש וכן המנהג פשוט וראיה לזה‬
‫י א דהנה בנם׳ לא מציגו כלל שהעדים יעמדו בעת‬ ‫דבסרר הגט בם־ס קנ״ד סעיף טיז בציויו להערים‬
‫כתיבת הסופר וזה לא נמצא רק בשליח שצריך‬ ‫כתוב גם לשימו ע׳ש ועיר הוסיפו שם שיאמר להם‬
‫לומר בפ״נ ובפ״ג ואף גם בשליח אמרו חז״ל שא'צ‬ ‫הוו עדים וחתמו בגט הזה שכותב הסופר פב״פ ע״ש‬
‫לעמוד רק בכתיבת שיטה אחת כששמע שכתבו לשמה‬ ‫וכן המנהג להזכיר הסופר ואיני לעיניבא ;‬
‫א״צ יותר )ה׳ ; ( ורב אשי אמר שם ראפילו לא שמע‬ ‫ח כתב רבינו הרמ״א בסעיף ז׳ דהסופר כשכותב‬
‫רק קן קולמסא וקן מגילתא יבול לומד בפני נכתב‬ ‫יכתוב בקביעות וייא בסירוגין כדי שיכתבו לשמו‬
‫והרי״ף פוסק כן ויש מחמירים לפסוק דווקא שיטה‬ ‫ולשמה כמי שהתחיל ומיהו בדיעבד אם כתבו בסירוגין‬
‫ראשונה אך רש״י ד ל פי׳ על שיטה ראשונה שבה‬ ‫כשר עכ״ל דלכתחלה חיישיגן כשייפס־ק שמא אח״כ‬
‫שם האיש והאשה והזמן )ט״י‪ (.‬ובל הדברים האלה‬ ‫לא יאמר שכותב לשמה ונצטרך לסמוך על מה‬
‫הוא בשליח ולא בעדים אמנם זהו וודאי דהעדים‬ ‫שאמר בהתחלת הגט ולבתחלד‪ ,‬וודאי דאינו נכון‬
‫צריכים לדעת שהסופר בתכו לשיטה ראליב על מה‬ ‫לסמיך ע״ז ובדיעבד סמכינן ע״ז עור כתב די ’ א רתקון‬
‫הם חותמים ועור צריכים שיסירו שזהו הגט שהסופר‬ ‫הקדך־ וחתיכת הקולמם וב״ב השירטוט צריך הכל‬
‫כתבו לשסה ‪:‬‬ ‫להיות לשמם ומיהו אם עשה אלו הרבדים שלא לשמם‬
‫יב ולבן לבהחלה נכין שיעמדו בעת כתיבת הגט‬ ‫אינו פסול עכ״ל דחיוכא דלשמה אינו אלא על‬
‫ובדיעבד אינו מעכב כלל כט״ש הטדדכי בסרר‬ ‫הכתיבה והחתימות ורק לכתחלה הוא כהידור בעלמא‬
‫הגט וז״ל ואם אין שם עדים בשעת כתיבת הנט נראה‬ ‫למען יתחזק עניין הלשמה ‪:‬‬
‫דכשר דמסתמא כיון שהבעל צוה לסופר בפני עדים‬ ‫ט עוד כתב כסעיף ט׳ דהעד אם התחיל לחתום מקצת‬
‫לכותבו לשמה מסתמא כתבו לשיטה ובהכשר ואפילו‬ ‫שמו ולא אמר לשמו ולשמה ואח״ב נזכר ואמר יש‬
‫אינו מניר כתיבת הסופר דרוב בקיאים הם ולא‬ ‫מכשירין עכ״ל אבל אם גמר שטו ולא אמר לשמו‬
‫הצריכו הנמים להיות בשעת בתיבת הנט אלא לטי‬ ‫ולשמה אין תקנה )ב׳ש ‪ ro‬״'( אע״ג רבן יעקב עד‬
‫שצריך לוטר כפ׳׳נ שלא יוצייא בעל לעז על הגט‬ ‫נכתב בתקונו מ״ם כששמו גכתב שלא כתקוגו הוה‬
‫אכל כשהבעל עצמו נותנו אין לחוש שמא לא כתבו‬ ‫כמזוייף מתוכו משא״כ מקצת שמו לא שייך על זה שם‬
‫לשמה ואעפ׳׳ב טוב הדבר להיות עדים בשעת כתיבת‬ ‫מזוייף מתוכו כיין דאינה תיבה שלימה ונהי רכל‬
‫הגט וכן עמא דבר עב״ל )הובא בב״י( ובזה דברי הטור‬ ‫שמו אינו בתקונו מ״מ גם אינו במזיייף ומתכשר כבן‬
‫מבוארים ורבינו הנ׳׳י מפני שבגט׳ ראינו שנם בשליח‬ ‫יעקב עד ולכן נ״ל ראם לא חתם דק ראובן עד‬
‫הקפידו שלא יעמוד על הנתיבה יותר משיטה אחת‬ ‫) כ נ ל ע׳׳ ד‬ ‫וחתם מקצת שטו שלא לשמה הגט פסיל‬
‫כדי שלא להיציא לעז על נימין הראשונים ע״ש לפיכך‬ ‫ועב״ש ות׳׳ג ולדנרינו אין ח ח לו ק ת ידו״ק( אמנם מהו שלא‬
‫לא רצה להחמיר בערים יותר כיון שלעדים אין שום‬ ‫לשמה או שבפירוש חשב שלא לשמה או בסתמא‬
‫מקור כש׳׳ם ואדרבה לא רצה לכתוב מפורש שיטה‬ ‫דחוה כשלא לשמה או אפיינו חשב כלבי לשמה בשי^א‬
‫ראשונה אלא לשון התחלה כדי שלא לדמות לגמרי‬ ‫הוציא בפיו והבעל לא אמר להם כפירוש לחתום‬
‫ליץ‬
‫סץ‬ ‫ה שלחן‬ ‫חלמת ניגין סיק קלא‬ ‫עדוך‬
‫פסולי דרבנן בן דיש מי שסובר כן כט״ש שט )ונש״ע‬ ‫*רץ שליח שבגט׳ אלא שממילא מוגן דההתחלה הוה‬
‫לא נזכר כלל מדינים אלי ואולי סכרי מהו כדין חש״ו וממוכר‬ ‫שיטה ראשיגה ובסדר הגט חשש לדעת רש״י שהבאנו‬
‫ולא הוצרכו לשלשו( {‬ ‫יכל אלו הדברים הם חומרות ולא מעיקרא דדינא‬
‫ט ז דבר פשוט הוא דאף במקצת מן התורף אם כתב‬ ‫)ועב׳י( ‪5‬‬
‫מפירש שלא לשמה אינו גט ויש מסתפק בהרי‬ ‫עוד כתב בסעיף ה׳ גם שבתנו שלא לשמה אע״פ‬ ‫יג‬
‫את מותרת לכל אדם כשכתבו שלא לשמה דמקודם‬ ‫שהעביר עליו קילמס לשמה אינו גט וי״א שחיששין‬
‫זה יש כלשון זה ובטופסי גיטין הקדמונים יש שלא‬ ‫^ו עכ״ל כיאור הדברים דהא קיי׳׳ל כתב על גבי נ ת ב‬
‫כתבו נוסח זה כלל )תישי כ׳׳ו ‪ .‬ד״ה יצריו( אמנם בגם׳‬ ‫אינו כתב דהבי קיי״ל לעניין שבת כמ׳׳ש דדמב׳ם‬
‫)ש״ה ‪ ( .‬מביאר רעיקרו של גם הוא הרי את מותרת‬ ‫י״א מה׳ שבת ובן לעניין קדושת השם כשלא קידשו‬
‫לבל אדם ויש לילך לחומרא )ב״ש סק״א( וכבר נ־״כאר‬ ‫לא מהני העברת קולמס לשפה ובן אמרו חבמים‬
‫בסי׳ קכ״נדגם הזמןחשביגןכתורף הגטלחומרא ע״שז‬ ‫ך׳ ‪ ( .‬והניונה דהוא פסול‬ ‫דאין זה מן הסיבחר‬
‫יז כמה אופני שלא לשמה יש בגט האחד כשלא‬ ‫וזה שאטדו שאינו פן המובחר דמשטע דכשר טיהא‬
‫נכתב בלל לשם גירושין והשנית כשנכתב לשם‬ ‫הוה לדברי ההולק עליהם קאמרי דאפילו לדידך אינו‬
‫אחר והשלישית שנכתב לשם זה אך לשם אשתו‬ ‫מן המובחר ילדידן הוה פסיל גמור דבן איהא בירושלמי‬
‫האחרת והרביעית שאמר להסופרכתוב ולאיזה שארצה‬ ‫;שנת פי״ג( ותמיהני על הפוסקים שלא הניאו דין זה‬
‫אגרש בו ובשלשה ראשונות הגט בטל מן התורה‬ ‫בדיני כתיבת ס״ת תפילין ומזוזית ניו״ד ובא״ח )רק‬
‫ובהרביעית לדעת הרטב״ם הוה ספק גירושין במו‬ ‫הנ״י בספרו נד״ה יו״־ סי׳ רע״ו הניא זה ט״ש ונ״פ( וי״א‬
‫שיתבאר‪:‬‬ ‫‪2‬הוששין לזה להחמיר ולא להקל משיזם דבש״ם)גיעין‬
‫האופן הראשון כיצד סופר שכתב לעצמו נימין‬ ‫יח‬ ‫בה( יש סברא לחלק בין קדושת השם לשארי דברים‬
‫כדי ללמוד המלאכה או להתלמד וכיון שם איש‬ ‫ע״ש ולכן למעשה פשיטא שיש להחמיר באיסוד א״א‬
‫ושם אשה ושם עיר ובא אחד ומצא אצלו גט זה ששם‬ ‫)יעתוש׳ שבת ק״ד ‪ :‬ד״ה אמר( ‪:‬‬
‫הבעל נכתב בשמו ושם האשה בשם אשתו ושם העיר‬ ‫יד כתב המור צריך שתהא כתיבת הנט וחתימתו‬
‫כשם עירו ונטלו וגירש בו אינו גט בלל מן התורה‬ ‫לשם האיש והאשה לא שנא מופם ל״ש תורף‬
‫שהרי לא נכתב כלל לשם גירושין ואפילו זה הסופר‬ ‫לפיכך לא יכתוב הסופר טיפסי נימין כדי שיהיו‬
‫כיון לשם זה האיש ואשתו ביון דהבעל לא צוהר לא‬ ‫מצויין אצלו בכל עת שירצה וכשיבואו להתגרש כותב‬
‫חשיב לשמה כלל )תיס׳ נ״ב ‪ :‬ד״ה והא( אלא חשיב‬ ‫ה ת ו ר ף לשמי ואפילו בדיעבד שכתבו בבר כתב הרמנ״ן‬
‫סתמא ופסול מן התורה דאשה לאו לגירושין עומדת‬ ‫שפסול לגדש בו וכ״ב וד מ״ה ואפילו אם ניסת תצא‬
‫)שש( ויותר מזה נתבאר בם•׳ ק״ך שאפילו צוד‪ .‬לראובן‬ ‫והרמב״ם מכשירו אפילו לכתחלה לגרש בו אם כתבו‬
‫לכתוב גט וראובן צוד‪ .‬לשמעון אינו גט משום דמילי‬ ‫וכ״כ א״א הרא׳׳ש וז״ל ולי נראה דלא נפסל אלא‬
‫לא ממסרן לעזליח ע״ש וכ״ש כשלא צווז כלל ‪:‬‬ ‫לבתחלה אבל בדיעבד שכתבו כבר נשר לגרש בו‬
‫י ט האופן השני כיצד ראובן שכתב גט לגרש את‬ ‫‪ .‬מ״ם טוב לו^מיר ולגרשה בנט אחר אם הבעל לפנינו‬
‫אשתו וכתב לשמו ולשמה וחזר בו מלגרשה ומצאו‬ ‫עב״ל המור ‪:‬‬
‫בן עירו וא״ל שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך תן‬ ‫ט ו והנה הסיברים דנדיעבד כשר הוה דין זה כדין‬
‫לי גט זד‪ .‬ונתן לו וגירש מ א ע׳׳ פ שנכתב לשם גירושין‬ ‫כתיבת חרש שוטה וקטן שבסי׳ קכ״ג ודין מחובר‬
‫אינו גט בלל מן התורד‪ .‬שהרי נכתב לשם אחר ולא‬ ‫שבסי׳ קכ״ד דבדיעבד לא נזריגן טופם אטו תורף ע״ש‬
‫לשמו ואין לשאול דד‪.‬א נם הראשון לא היה יכול‬ ‫אמנם לפנינו הגירםא ברמב״ם פ״ג דגם לכתחלה התירו‬
‫לגרש בו דקיי״ל שגי יוסף בן שמעון בעיר אחת‬ ‫לסופרים לכתוב הטופס ולהניח החורף ומפני תקנת‬
‫צריך היכר בגט באיזד‪ .‬סימן בין זל״ז דבאטת בש״ם‬ ‫הסופרים עשו כן ע״ש והפופלים אפילו בדיעבד ם״ל‬
‫)נ״ד ‪ ( :‬מוקי לד‪ .‬דכיון שיש ע*ם וד‪.‬ם יודעים שזה‬ ‫דזה גדיעא ממחובר וחש״ו דלא שביחי כלל ובסופר‬
‫מסר לזו והיא אשתו די ואף שיתבאר כיסי׳ קל״ו‬ ‫אם נתיר בדיעבד יעשו תדיר בן וכן משמע מסוגיית‬
‫שצריכים לגרש כמעמד העוני מ״ם מה בכך ובעת‬ ‫הש׳׳ם )נ״ו ‪ :‬לפסק רב נר״א והמכשירים פברי דגם ר״א‬
‫הגירושין היה עושה כן ופרטי דין זה יתבאר שם בם״ר‪:‬‬ ‫פישל רק לכתהלה והרמב״ם דיזי לה לגמרי מסגי הסוגיא דספ״ג‬
‫ך והאופן השלישי מי שיש לו שתי נשים שעזמוחיהן‬ ‫דלא גזרינן טיפש אפו תורף( וגם בכתיבת חש״ו יש‬
‫י שוות וכתב לגרש את הנתלה וחזר בו מהגדולה‬ ‫פוסלים גם בדיעבד כמ״ש בסי׳ קכ״ג ע״ש אך זה‬
‫ונירש בו את הקטנה אינו גט מן התורה שאע׳׳פ‬ ‫שכתב הטור דלהפוסלים אף אם ניסת תצא אינו לפמ״ש‬
‫שנכתב לשם האיש המגרש הרי לא נכתב לשם זו‬ ‫לקמן סי׳ ק״ן דבכל פסולי דרבנן אם נשאת לא תצא‬
‫שנתגרשה בו וגם כאן צ״ל שכשרצה לגרש את‬ ‫)עב״ש סק״ב( ואולי רכזה ראו להחמיר משום דהוה‬
‫הגדולה היד‪ .‬מגרשר‪ .‬בע״ם שידעו שזו היא שלשמה‬ ‫מילחא דשכיחא או שבעלי דעה זו ם״ל נם בכל‬
‫נכתב‬
‫ה של חן‬ ‫חלמת נימין סימן קא‪ 1‬קלב‬ ‫עחך‬ ‫‪134‬‬
‫ואם קבלה קדושין מאחר צריכה נ ט משניהם תו׳''ל‬ ‫נכתב הנם )נמ׳( ויש מי שאומר דלכתחליה אף בע״ם‬
‫בטעמו שחשיזז באיסור א״א דאולי לא ברירא‬ ‫צרין; להיות מוכח מתוך הגט את מי הוא מגרש‬
‫כל כך רקיי׳׳ל בדאורייתא אין ברירה דבאמת יש מן‬ ‫)ב״ש’םר‪,‬״ג( וכן בדין הקודם צריך להיות מוכח מתוך‬
‫הראשוניס שפסקו יש ברירה גם בדאורייתא)ר״ן ורא״ש‬ ‫הגט ההפרש שבין יוסף ב״ש זה ובץ האחר ויתנאר‬
‫ס׳ה דנדרים בשם ר״י בעל התוס׳( אמנם יש מרבותינו‬ ‫כסי׳ קל״ו בם״ד ‪:‬‬
‫דס״ל דאפילו אי קיי׳ל בעלמא יש ברירה בדאורייתא‬ ‫כא והאופן הרביעי שהיו לו נשים ששטור״יהן שוות‬
‫הנא אין ברירה דכתיב וכתב לה לשמה משמע שיהא‬ ‫ואמר לסופר כתוב ואיזה שארצה אגרש בו וכתב‬
‫מבורר בשעת כתיבה )תום׳ שם ד״ה לאיזו( ט״מ הרמב״ם‬ ‫הסופר על דעת זה וגירש אחת מהן אמרו חז״ל דאין‬
‫חשש להחמיר וכן פסקו הטור והש״ע סעיף ד וה׳ה‬ ‫ברירה בדאורייתא דהא צריבין לוסר אח״ב דהוברר‬
‫אם אמר לסופר כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה‬ ‫הדבר שלשם זו נכתב הגט וקיי׳׳ל דלא אפרינן ברירה‬
‫דתלה בדעת אחרים ג״כ הוה ספק גירושין דמספיקא‬ ‫בדאורייתא )רס״נ( והנה לפי מה דבאמת קיי׳ל דאין‬
‫לא נפיק אע״ג דתולה בדעת אחרים קילא לעניין‬ ‫ברירה בדאירייתא וכן פסק הרמכ״ם ז״ל בכמה מקומות‬
‫ברירה מתולה בדעת עצמו מ״ם ספיקא הוי ובש״ם‬ ‫נראה דגם כאן בטל הגט מן התורה ומ״ם פסק‬
‫יש שמדמה זל״ו ויש שמחלק מפני החילוק שכתבנו ‪:‬‬ ‫הרמב׳׳ם ז״ל דהיא ספק מגורשת ופוסל מן הכהונה‬
‫דין נתינת הגט קווים שנשאה וגט שאבד ונטצא ‪ .‬ונו כ׳ז סעיפים ‪:‬‬ ‫סיס; קל”ב‬
‫על יום הנתיבה ולהרטב״ם פסול כט״ש שם אמנם‬ ‫א אמר לסיפר כתוב נט לארוסתי לכשאכנסנה אנרשנה‬
‫כיון שאינו נותן לה ער אותו יום אין חשש בזר‪) ,‬ב*ש‬ ‫וכנסה וגירשה בו ה״ז נט כשר ואינו כדבר שלא‬
‫םק׳׳א ועתוס׳ ס׳ ‪ ,‬ד״ה כי( ;‬ ‫בא לעולם שהרי בידו נם עתה לגרשה ואף שבהנט‬
‫ד אבל אם צוה לכתוב גט לאשה בעלמא לגרשה‬ ‫כתוב אגתתי ולא ארוסתי הא קיי״ל דגם בגט ארוסה‬
‫בו כשישא אותה אינו גט דהוה דבר שלא בא‬ ‫אם כתב אנתתי כשר כמ״ש כסי׳ קכ׳ו וכן להיפך‬
‫לעולם וכשם שאין אדם מקנה דשלב״ל כמו כן אינו‬ ‫כמ״ש שם‪:‬‬
‫יכול לא לקדש ולא לגרש דשלב״ל כשאין בידו עתה‬ ‫ב והנה מן התורה וודאי גט בשר הוא אכל מדרבנן‬
‫לקדשה או לגרשה )יבמות נ״ב‪ :‬וד׳ צ׳׳גז( כן פסקו‬ ‫יש בו פסול רהא קיי״ל בסי׳ קמ׳׳ח דכל גט‬
‫הרמנ׳׳ם והש׳׳ע סעיף ב׳ ואם אמר כתוב נט ליבמתי‬ ‫שנתייחדה עמו אחר כתיבת הגט לא תתגרש מ‬
‫כשאייבטה אגרשנה ויבמה וגירשה בגט זה הרי זו‬ ‫גזירה שמא תתעבר ויוציאו עליה לעז שנתעברה ממנו‬
‫ספק מגורשת והספק הוא אם רינה כארוסה שהרי‬ ‫אחר שגירשה רהרואים הזמן בגט יאמרו ניטה קורם‬
‫אגירא ביה או דילמא כיון רעריין לא קידשה דינה‬ ‫לבנה וה״נ כיון שנשאת אחר הנתיבה הרי וודאי נתייחד‬
‫כאשד‪ ,‬בעלמא נ‬ ‫עמה אמנם באמת נם בגט זה לא ינרשנה לנתחלה‬
‫ה והטור כתב כלשון זח צוד‪ ,‬לכתוב ‪:‬ט לגרש בו‬ ‫אלא דאם נתנרשה בדיעבד הוה גט )רש׳י יבחות נ׳ג ‪( .‬‬
‫אשד‪ ,‬בעלמא לכשיכניסגד‪ ,‬כתב הרמב״ם שאינו גט‬ ‫והבי קיי׳׳ל בסי׳ קט״ח ע׳׳ש וזהו רעת הרמב״ם בפ׳ג‬
‫וליבמתו הוה ספק מגורשת וא׳א הרא״ש ז״ל כהב‬ ‫וי״א דמיירי שכתב בו הזמן שאחר נשואין שהוא זמן‬
‫דאפילו לאשר‪ ,‬דעלמאהור‪ ,‬גט למאן דאמר אדם מקנה‬ ‫נתינה )תום׳ שם( דס״ל לרעה זו רבגט זה אף אם‬
‫לדשלב׳ל עכ״ל והדברים תמוהים דהא הלכה רווחת‬ ‫נתנרשה לא תנשא )שם( ותטיהני על רביגו הב׳י‬
‫היא דאין אדם מקנה דשלב׳׳ל )ב״י( ויש מי שתירץ‬ ‫שכתב בסעיף א׳ כתירץ השני ובסי׳ קמ״ח פסלו‬
‫דנהי רקיי״ל כן מ׳ ם ריח הגט מיהא הוה ופוסל‬ ‫כהרמכ״ם והרמב״ם אינו מחלק בין גט זה לגט ישן‬
‫לכהונה כיון שיש סוברים בגם׳ אדם מקנה דבר‬ ‫ע״ש בפ״ג ואיך לא הזכיר רעתו כלל )ואולי מפגי‬
‫שלא בא לעולם )ב״ח( וכיון רהרבה תנאים סוברים‬ ‫ברייתא דגיעין כ״ו ‪ :‬ע״ש ודו׳׳ק( ‪:‬‬
‫כן לכן יש לחשוש בגט )ין׳׳נ פ״ה ליבמות( ואין זה‬ ‫ג והנה לתירוץ הראשון עכ'פ הא הגט מוקדם ופסיל‬
‫מספיק דא׳׳ב למה לא חשש הטור גם בקדושין כן‬ ‫וצ״ל שנותן לה ע׳י שליח ובשליח לא שייך מוקרם‬
‫בסי׳ ם׳ לעניין המקדש לרשלב״ל כגון לאחר שתשתחררי‬ ‫כמ׳׳ש בסי׳ קכ״ז )דו״פ( וגם אפשר לומר רהכל היה‬
‫לאחר שתמוה אחותך ע״ש ועוד דבכל דיני התורד‪,‬‬ ‫ביום אחד הנט והנשואין והגירושין או שהיה נתוב‬
‫כיון שנפסקה הלכה לא חיישינן לדעה האחרת והלכה‬ ‫בהנט לא זמן היום אלא זמן השבוע או החדש דג״ב‬
‫זו פשוטה בכל הש״ם ובאמת בש״ע נשמט זה לנמרי‬ ‫כשר כמ״ש שם ואין לשאול רא'כ לא יהיה כאן לעז‬
‫מטעם זה ודאיתי עוד דברים בזה יהמה רחוקים ‪:‬‬ ‫דניטה קודם לבנה י״ל דמיירי שכתב בגט ארוסתי‬
‫ן ולי נראה דהנה הרמב״ם ז״ל כתב הטעם מפני‬ ‫ויהיה לעז על הולד )ת״ג( ונם על התירוץ השני יש‬
‫שלא היתד‪ ,‬בת גירושין נ ע ת כתיבת גט זה ונמצא‬ ‫לדקדק הא נם מאוחר הוא דנכתב על זמן אחר שלא‬
‫‪ 9‬גנ תנ‬
‫‪re‬‬ ‫השמץ‬ ‫הלטתטטץסימןקלב‬ ‫ןןתף‬
‫לחוש לנפילה דרבים מכל העולם בולו ובהורוזקו ואין‬ ‫אג חג שלא לשם גייי עיז ע״ש ולפ״» הוה כשלא‬
‫שיירות מצויות אץ לחוש רק לנפילה דיחיד מזה‬ ‫שמה ו ^נו גט כלל אכל הרא׳ש והטור לא ם״ל‬
‫ששמו כשמו כט״ש ויותר יש לחוש לנפילה דרבים‬ ‫עם זה אלא משום דשלביל והגה כח״ם סי׳ ר״ט יש‬
‫מדיחיד דהאמת דבש״ם)ב״ג קנז׳׳ב ‪ ( :‬מסקיגן דאין חילוק‬ ‫«ני דעות במקנה דשלכ״ל ומקנה מפורש לכשיזדה‬
‫בין נפילה דרבים לריחיד )ב״ח( ועוד דיותר יש לחוש‬ ‫;עולם די״א דקנה וי״א דלא קנה ע״ש כסעיף ד׳‬
‫לנפילה דיחיד שהוחזק מנפילד‪ ,‬דרכים ולחשוש לעיר‬ ‫שני הרעות ר& במרדכי ר״פ יש נוחלין ודעת הרא״ש‬
‫שוד‪ ,‬בשם לעיר זו ולשמות שוים בעיר זו להזוג‬ ‫הטור נ״ל שסוברים כדעה ראשונה וראיה דהא‬
‫שבעיר זו ‪:‬‬ ‫וקנאת דשלב״ל והקנאה לד שנ״ל שוים הם וכתב‬
‫ט ודווקא שבמקום כר‪,‬יבת הגט הוחזקו עוד זוג בשיוי‬ ‫־‪.‬טור שם בסי' ר״י שהמקנה לעוכר לכשיולד קנה‬
‫השמות )שיר( אבל אם שם לא הוחזק אע״פ‬ ‫שכן סובר הרא״ש ע״ש ולפ״ז פשימא כגט שאומר‬
‫שבמקום שנמצא הגט הוחזק זוג בשיוי השמות אין‬ ‫‘ כתוב נ ט לגרש בו כשיכניסנה דדמי להא ופשיטא‬
‫חשש בזה שהרי שם העיר נכתב בהגט וידענו שעיר‬ ‫׳יש לחשוש לחומרא ההו שדקדק למאן דאמר וכו׳‬
‫זו שם אחר יש לה וממילא מובן דאם לא גבהב שם‬ ‫‪:‬לומר בכי האי גוונא אבל כסי׳ ט׳ בקדושין בדנר‬
‫העיר בהנט אז גם אם הוחזק זיג כשיוי השמות במקום‬ ‫שאינו לא בידו ולא כידה כמו בשיחרורו או שיחרורה‬
‫שנמצא הגט מקרי הוחזקו )יזה פפירש־י כס בסיגילו‬ ‫ו מיתת אחותה דוודאי אינו מועיל כבל עניין כמו‬
‫כוונתו לשיר שהגש נכתב כס נמ״ש בפירוש נב״מ י״ה ‪ .‬ע״ש‬ ‫‪:‬מזכה לכשיולד ואינד‪ .‬מעובדת בט״ש שם ולא תקשה‬
‫ודלא כב״ח ע״ש ו«״מ הדין ארת יכמ״ש המ״מ( ‪:‬‬ ‫לך הרי גט׳ מפורשת הוא ביבמות )נ״ב ‪ ( .‬דאינו נ ט‬
‫י ולבן בשני איפנים אלה כששיירות מצויות ולא‬ ‫*י״ל דטרא דהך מימרא ס״ל בט״ד דאף לכשיולר‬
‫הוחזקו או הוחזקו ואין שיירות מצויות וביש בשניהם‬ ‫לא קנה במעוברת דפלונתא היא כנם׳ )נ״ב קמ״ב ‪( ,‬‬
‫יחד אם מצא הגט לאלתר כשאבדו ב טן שמעט קודם‬ ‫׳הרא״ש והטור פוסקים כאידך ולבן חששו לחומדא‬
‫ראה את הגם כשר דאין שום חשש בזד‪ ,‬דאיזהו‬ ‫ולבן למעשה וודאי דיש להחמיר ‪:‬‬
‫לאלתר כשראה שלא עבר שם שום אדם משעת נפילה‬ ‫‪ .‬ש׳גים ששמותידטשוים ושמות נשותיהן שוית ושלחו‬
‫עד שעת מציאד‪ ,‬ואם מצאו שלא לאלתר ויש לו‬ ‫שני ני מין ונתערבו זה בזה נותן שניהם לזו ושניהם‬
‫סימן מיבהק בהנט בטן נקב בצר אית פלונית או‬ ‫לזו בעידי מסירה דםם״נ יניע לכל אחת ניטה בידה‬
‫שמכירו בטב״ע שזד‪ .‬הנם שלו ת א או אפילו אין לו‬ ‫ואם נאבד אחד מהם גם השני בטל ולא יגתן הנט‬
‫סימן וטב״ע בהנט רק שיש לו סימן מובהק או מביע‬ ‫הנשאר לא לזו ולא לזו ואם ניתן לאחת מהן או‬
‫בהבלי שהיה בו הגט וטצאו נ ם עהד‪ ,‬בהבלי ויודע‬ ‫לשתיהן ה״ז ספק גירושין ובנימין אלו אפילו לדעת‬
‫שלא השאילו לאחר מיום שהניח את הגט בכלי זו או‬ ‫הרי׳׳ף והרמב״ם דדי בע״ח כבאן צריך ע״מ כיון‬
‫שטצאו קשור להכיס שלו או לארנקי שלו או לטבעת‬ ‫ששני הניטין שוין בשטות ואין מונ ח מתוכו לריפריש‬
‫שלו ואיתם מניר ב מני ע ואף שאינו זוכר אם השאילם‬ ‫בין זל״ז ולדברי המצריכים הוכחה מתוך הגט נם‬
‫לאחר לא חיישיגן רבים וארנקי וטבעת לא מושלי‬ ‫בע״מ י״ל דטיירי שיש מוכח מחובו הפרש בין זל״ז‬
‫אינ שי)נ״ מ כ״י ‪ 0‬שחוששין לניחוש ונטבע ת חוששין‬ ‫באיזה סימן וכעת הנתינה לשליח היה ניכר אלא‬
‫לזיוף )שס( או שמצאו בביתו בין כלי ביתו ואפילו‬ ‫שכשהביא השליח ומוסרם בפני ע״ם אין העדים יודעים‬
‫בני הו שכיחי רכים ואם היה מוצאו על הרךקע היה‬ ‫מי של זו ומי של זו)ב״ש סי‪,‬״ג( ובסי׳ קל׳׳ו יתבאר‬
‫חשש מי ם בין כלי ביתו אין שום חשש )נ״ש סק״פ(‬ ‫בזה בס״ר ‪:‬‬
‫דבבל אלו אפילו הוחזקו ושביחי שיירות ומצאו לזמן‬ ‫ח המביא נ ט ממקום למקום והוא שליח למסור הגט‬
‫מרובה כשר ומוסרו ליד האשה ‪:‬‬ ‫להאשה ונפל הגט ממנו בדרך במקום ששיירות‬
‫י א אבל אם לא מצאי לאלתר בגון שאינו יודע אם‬ ‫מצויות שיש הרבה עוברי דרך זו ולכן יש לחוש שמא‬
‫עכר אדם שם אס לאו ואין לו סיטן או טב״ע‬ ‫גם איש אחר אבר גט בזה בשיוי השמות שד‪%‬י בעולם‬
‫בהנט או בהבלי פסול דחיישיגן שמא זר‪ ,‬הגט‬ ‫יש ששוין השמות מהאיש והאשה ואפילו נכתב שם‬
‫אינו שלו אלא של אחר שד‪,‬שטית שוות ונפל‬ ‫העיר בהגט יש לחוש שמא יש בעולם עיר ששמה‬
‫ואפילו אם ערים מעידים שהאחר שהוחזק בשם הזח‬ ‫כשם עירם ושם יש זוג בשיוי השמות לזוג זה ולהדיא‬
‫לא היד‪ .‬בעיר כשנכתב הגט פסול אף כאין שיירות‬ ‫אמדו חז״ל )נ״ז ‪ ( .‬חיישינן לשני שוירי וכ״ש‬
‫מצויות ביון שהוחזקו בשטות שוים ואיתא בירושלמי‬ ‫אם הוחזקו בעיר שהגט נכתב שם עור זוג‬
‫דאפילו היה העובר בדרך זו כותי בלבד מי ם פסול‬ ‫אחד ששוין בשמות לזוג זד‪ ,‬דאז אפילו אין שיירות‬
‫דאף שאיט ראוי לשליחות נ ט ט״מ חיישינן שמא‬ ‫מצויות יש לחוש שמא גם האחר כתב גט לאשתו ונפל‬
‫הבעל או האשד‪ ,‬או השליח הפקירו אצלו ע״ם סימן‬ ‫מטנו או הזמנה או משליח )רא״ש שס( ואין לשאול‬
‫מוכד‪.‬ק או ששלח הבעל בידו שימסרגו לישראל וצוח‬ ‫איזה ג״ש הוא רדא שיירות מצויות ולא הוחזקו יש‬
‫לאותו‬
‫השלזץ‬ ‫דלכות ניפוק סי^ קלב‬ ‫ערוך‬ ‫‪136‬‬
‫מירושלמי ולכן אומר כן משא״ב בזה שהעדים אומר■‬ ‫לאוהו ישראל שיקבל הגט מירי דשר' בבה״ג כס׳ש‬
‫שלא חתמו רק על גט אחד מעולם נצרך לומר שמשק‬ ‫בסי׳ קס״א )כ״ה( ‪:‬‬
‫במזיד וזה לא חשדינן ליה ונם אין לחוש שמא שי‬ ‫יב וכתב הטור וכן אם ראה שעבר אדם שם אשילו‬
‫אחר הוא ונם של עדים אחרים הם ששמם כשמש ש‬ ‫לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו שני יוסף ב׳׳ש וכו׳‬
‫אלו העדים דלחששא רחוקה כזו אין לגו לחוש )גמי‬ ‫עכ״ל ודבריו תמוהים דהא בלא הוחזקו ואין שיירות‬
‫ולכן זהו דווקא בדלא אתחזק שיש עדים כשמיה א;‬ ‫מצויות אפילו לזמן מרובה כשר רכן מבואר משיטת‬
‫^ ד י ם אבל אם ידוע שיש עדים אחרים ששמם כשם‪,‬‬ ‫הש״ם והפוסקים ע״ש וגם על רבינו ב״י שהעתיק לשון‬
‫של אלו אינו בשר עד שיעידו על חת״י של נט ז!‬ ‫זה בסעיף ד׳ יש לתמוה בזה וכבר תמהו עליו נזה‬
‫ששלהם הוא או שיאמרי העדים אנו מכירים גט ז!‬ ‫)ב״ח וב״ש סק״י( ויש שתרצו דהוא ויו המחלק בלומר‬
‫ע״פ סימן מיכהק שיש בו נקב בצד אות פלו‪:‬‬ ‫או שלא הוחזקו )שס( ולא משמע כן מהלשון ועוד‬
‫אי בטב״ע ‪:‬‬ ‫דא'כ בבר נתבאר זה בדבריו הקודמים )ומ״ש הנ׳יז א'‪1‬ה‬
‫ט ז ודע שהערים נאמנים ע״פ סימן מובהק או בגיב״‬ ‫רבותא כזה אין זה רבותא ע״ש( ‪5‬‬
‫אפילו אחר שראו הנט כסימן זה ואומרים שכ‬ ‫ע ולכן נלע״ד דהטור טעמא דנפשיה קאמר מפני‬
‫היה נט שחתמנו עליו ונאמנים אבל זה שאמרנו שג‬ ‫שבירושלמי החמיר מאד בזה דאפילו לא הוחזקו‬
‫הוא נאמן ע״פ סימן מובהק או טב״ע אינו אלא כשמצא‬ ‫שנים בשמות שוים ואפילו בדקו בכל הדרך מפני‬
‫הוא בעצמו שיש לי מינו לומר לא אבדתיו אב‬ ‫חשש אחר וז״ל הירושלמי )פ״ג ה״ג( דחיישינן שמא‬
‫כשמצאו אחר והוא נותן הסיטן אינו נאמן אא״כ אום‬ ‫האיש הזה היו כידו שני ניטן אחד כשר ואחר פסול‬
‫הסימן קודם שראהו ולא אהר שראהו ולא• טשו‬ ‫ואיבד את הכשר והשליך את הפסול ובשעה שמצא אני‬
‫דחשד־נן ליה שמשקר במזיד אלא כמ׳ש שמתוך שאינ‬ ‫אימר הפסול מצא עכ״ל ומפרש שם שמפני חומר‬
‫חושש לאחר והוא יודע שאבר נט אומר אף שלא ברקרר‬ ‫עריות החמירו הרבה וא״כ נהי דהש״ם דילן לא חש‬
‫ואין לשאול דא'כ מאי מחני מינו דהא טינז לא מה‪:‬‬ ‫לחומרא זו ט״ט כיון דנם בש״ם מביאר רק דאיזהו‬
‫אלא כשיש חשש שמשקר ולא בשאמרינן שטיע!‬ ‫לאלתר כל שלא עבר אדם דרך שם ומפרש המור‬
‫דבאמת מצינו דאפילו בכה״ג טהני טיגו כיון שמוע‬ ‫דרווקא בידוע שלא עבר ארם דרך שם מכשרינן ככל‬
‫ברי )תוס׳ שביעות מ״ה ‪ :‬ד״ה מתוך ויבמות רסש״ו( ולפ״‬ ‫גווני אבל באינו ידוע פסול אם הוחזקו או שיירות‬
‫בטב״ע אינו נאמן נלל כשמצאו אחר דטב״ע א׳א להיו!‬ ‫מצויות וזהו באינו ידוע אכל בי וע שעבר אדם דרך‬
‫קודש ראיית הנט ואף שנמציא בנם׳ דצורבא טררבג‬ ‫שם מחמרינן אפילו כאין שיירות מצויות ולא הוחזקו‬
‫מאט־נים לו בטב׳ע זהו בטמון אבל בגט הוא ‪ 0‬פ‪.‬‬ ‫)ומ״ש הרא״ש אבל אם עבר אדם ר״ל שיכול להיות שעבר‬
‫בש׳ס אס האמינו מפגי זה )בשוניא זו ברבב׳׳ת( ועו!‬ ‫ובזה יש ליישב ק‪5‬ת דברי הב״י שתמה עליו הב״ח ודו׳ק( ‪:‬‬
‫רבזטה״ז קשה לרון דין צורבא מרבנן לעניין איסור א״א‬ ‫יד ודע דשנינו בתוספתא )ס״ב( נט שאבד ממנו‬
‫ומצאו לאחר זמן אע״פ שמכיר אה סימניו פסול‬
‫יז אמנם זהו דווקא כשהנעל עצמו אבד הגט קוה‬ ‫שאין סימן לגיטין עכ״ל ולא תקשה על מ״ש דאם יש‬
‫נתינתו לאשתו או ששלוחו להולכה אבדו ומלוב;‬ ‫לו סימן מובהק בשר דהתוספתא מיידי בסימן שאינו‬
‫שכירות בעד השליחות דאז אין נאמנין בטכ״ע אי‬ ‫מובהק כדמוכח בירושלמי שם שמביא ברייתא דאין‬
‫בסימן טיבהק אחרי ראותם ד‪.‬נמ אם אחר מצאו אב;‬ ‫סימן בנימין ומפרש כשאומר כמה שורות היו בגט זה‬
‫אם ארם אחר שאינו נוגע בממון אומר שיש לו טב״;!‬ ‫אכל אם אמר שאות פלוני נקוד הוה סימן ע״ש ונראה‬
‫או סימן מובהק נאמן גם אה״כ במו עדים )ב״ש סקי‪;/‬‬ ‫שהברייתא היא היא התוספתא שהבאנו ‪:‬‬
‫ואע״ג דאין חשודים גם הבעל והשליח לשקר במזיד‬ ‫ט ן אפילו הוחזקו ושכיחי שיירתא ואין לו סימן מובהק‬
‫כמ״ש מ״ם מפני שהשליח חם על רמי שליחותו והבעל‬ ‫אם עירי חתימת הגט אומרים מעולם לא חתמנו‬
‫חס על שכר השופר שלא יצטרך לשלם עוד אומריר‬ ‫על גט אחר ששטו כשם האיש הזה ושמה כשמה אפילו‬
‫כרדטי במעט עיון כשאין להם טיגו כט״ש ‪:‬‬ ‫אין מעידים על חתימות גט זה שכתב ירם הוא כגון‬
‫יח וכתב רבינו הגיי ואם לא הוחזקו שני יוסף ב״ש‬ ‫שאין הגט לפנינו וא״ב יכול להיות שהוא של אחר‬
‫ולא שכיחי שיירתא טחזירין אותו בלא סימן‬ ‫מ״ט מחזירין לו והטעם רהא לא חשדינן ליה שישקר‬
‫אפילו שהה כדי שיעבור ארם שם עב״ל וכן הוא לשון‬ ‫במזיד ויכשיל א״א וזה שאין טחזירין לו בלא הפרטים‬
‫לזמן מרובה כשר‬ ‫‪£‬ילו לז‪:‬‬
‫ולאו דווקא הוא דאפילו‬
‫הטור ׳‬ ‫שנתבארו אפילו עומד וצווח ששלו הוא לאו משום‬
‫כדמוכח בש״ם ואפשר רלשיטתם שבארנו בסעיף י״ג‬ ‫דחשרינן ליה שטשקר במזיד אלא אמרינן שטפני‬
‫דבידוע שעבר אדם שם טחמרינן בבל עניין ל ק לזמן‬ ‫שיודע שאבד נט כזה ברור אצלו שגט זה שלו הוא‬
‫מרובה דוצה כידוע שעבר שם אדם יש להחמיר»צ״ע‬ ‫ואינו מאמין שגם אחר אכד גט כזה דבאמת חומרות‬
‫רבנט׳ לא משמע כן ;‬ ‫גדולות הם שחחמירו בגט ולא בעניין אחר כמ״ש‬
‫כל‬
‫סט ‪187‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלצות ניטיןסמןקלצ‬ ‫ערוך‬
‫דגאון ולא בשיירות מצויות דהוחזקו חמור יותר כמ״ש‬ ‫י ט כל מ״ש הוא לשיטת הדא״ש והטור וכן דעת‬
‫בשם הרא״ש ועור דהםברא כן הוא דבהוחזקו ביין‬ ‫הרי״ף אכל הרמב״ם ז״ל כפ״ג דין ט׳ יש לו‬
‫שידוע שיש עוד אחד ששמו כשמו חשש גדול הוא‬ ‫שיטה אחרת בכל זה בעניין הוחזקו ועכיחי שיירות‬
‫אבל בחומרא ששיירות מצויות מה שייך לקרא שיירות‬ ‫וז״ל שם המביא גט ואבד כסני וטצאו אם אבד מטנו‬
‫מצויות בעבר איש אחד דלכל הפחות כששהה שם אדם‬ ‫כמקום שאין השיירות מצויות אפילו מצאו לאחר זמן‬
‫ובמשך זה יכול להיות שכמה אגשים עברו בזמן‬ ‫מרובה ה’ז בחזקר! שהגם שאבר ממנו הוא הגט שנמצא‬
‫שהייה זו יש פגים לחיטרא זו )ועכ״ח שכתב כעין זה(‬ ‫ותתגרש בו אבד במקום שהשיירות סצויות אם מצאו‬
‫וזה שבתב דבעינן שיש לו גם טב״ע בהגט הדבר‬ ‫מיד ועדיין לא שהה אדם שם פן העיברים או שמצאו‬
‫פשוט דמרתנן מצאו בחפיסה או בדלופקמא אם מכירו‬ ‫ככלי שהגיחו בו ויש לו טב״ע בארכו ורחבו של גט‬
‫כשר מפרש כפשטה דבעינן גם הברה כגופו של גם‬ ‫שחיה כרוך הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו הוחזק כאותו‬
‫כמו במה דברים שהחמירו בעניין זה יותר מלשארי‬ ‫המקום איש אחר ששמו כשם שבגט חוששים שמא‬
‫דברים במו שהבאנו מהירושלמי ולא החמיר בטב״ע‬ ‫גם זה הנמצא של האיש האחד היא היאיל ועבר אדם‬
‫של הגט רק בארכו ורחבו ראינו סימן מובהק ויש‬ ‫שם אע״ם שלא שהה ואם נתגרשה בו ה״ז ספק‬
‫להסביר טעם בזה דהא לא ימלט שלא יכירנו בזה‬ ‫מגירשת אבל אם לא עבר אדם שם ה״ז בחזקתו‬
‫דמפחמא מדקדקין להניח הגט בהבלי בסידור ולמה‬ ‫אע״פ שהוחזקו שם שנים ששטיתיהם שוים עב״ל ‪:‬‬
‫לא יכירנו באופן הנחתו ‪:‬‬ ‫כ ום״ל לחלק בין הוהזקו לשיירות מצויות והחמיר‬
‫כ ג ודברי רבינו הרמ״א תמוהים מאד בעניין זה‬ ‫בהוחזקו יותר דאפילו רק עבר אדם שם ובשי ‪T‬ות‬
‫שכתב די״א שאם תזכר שם העיר בגט אין לחוש‬ ‫מצויות בעינן עד שישהה אדם שם ובן החמיר במצא‬
‫לשיירות מצויות דאין חוששין לשני עיירות ששמם שוה‬ ‫בבלי דלא מגי בטב״ע של הבלי אלא מב״ע של הגט‬
‫תשו׳ הרא״ש כלל מ״ה עב״ל ובבר תמהו עליו רבים‬ ‫וכבר השיגוהו הראשיונים דמסיגיית הש״ם מבואר‬
‫דאדרבה מתשו׳ הדא״ש שם מבואר להיפך שכתב וז״ל‬ ‫דשיין הן הוחזקו ושיירות מצויות וגם למה לא סגי‬
‫והוא דלא שכיח שיירות ולא הוחזקו וה׳׳פ לזה מהגי‬ ‫במב״ע של הבלי ויש מי שפירשו דבריו דז״ש הוחזק‬
‫שם העיר אם לא הוחזקה עוד עיר אחרת ששמה כך‬ ‫ארלעיל קאי אשיירות מצויות ופ״ל דבהרווייהו‬
‫היא ולא שביח שיירות אז אפילו במקום שנמצא הוחזק‬ ‫מהמרינן בעבר אדם דרך שם וכהוחזקו לבד לא‬
‫עוד יופף כ״ש לא חיישינן אבל אם שכיח שיירות‬ ‫חיישינן בלל דאפילו לזמן מרובה כשר ובשיירות‬
‫היישינן שמא יש עוד עיר כזו עכ״ל הרי הוא היפך‬ ‫מצויות בלבד חפיר יותר מהוחזקי בלבד רק דלא‬
‫מדבריו ויותר מזה תמוהה שבספרו ר״ם כתב דהכי‬ ‫מחמרינז בעבר אדם דרך שם אלא ששהה אדם שם‬
‫משמע כג ם' פ׳ כל הגט עכ״ל ובנם׳ שם מבואר להיפך‬ ‫(‬ ‫)כן פי׳ ‘המשרש ואינו המ״מ עד פ״ד כמ״ש הריב״ש סי׳‬
‫דחיישינן לשני שוירי)ב״ש שר‪,‬״ד ומר״א סקש״ס ‪J‬‬ ‫ואחרי זה הפירוש נמשך רבינו הב״י וקבע דעה זו‬
‫כ ד וראיתי טי שתירץ דלא דמי אופן שיירות מצויות‬ ‫בש״ע בשם י״א ע״ש )יכ״ר‪ .‬מדברי הר״ן ע״ש(‪:‬‬
‫בחששא דעוני יוסף כ״ש לשיירות מצויות בחששא‬ ‫כא וא״א לומר בן כלל דלרבריהם חמירא שיירות‬
‫דשני ערים ששמותיהן שוות דלחשש שמות שוין אף‬ ‫מצייות מהוהזקו ובבר הבאנו בשם הרא״עז‬
‫אם רק מצויות שיירות מהערים שסביבותיה וודאי‬ ‫דאדרבה הוחזקו חמירא משיירות מצויות ועוד דשיטה‬
‫חיישינן לשטות שוץ םשא״כ לחשוש לעוד עיר ששמה‬ ‫כזו לא נמצא כלל בש״ם דהן אמת שיש מהקדמונים‬
‫כשם העיר של הגט צריך שיירות מצויות מרחוק הרבה‬ ‫שפסקו כמ״ר בנם׳ דבעינן תרתי וזהו דעת בה״ג‬
‫רבהערים הקרובות וודאי ידוע שמותיהן )ג״מ( ובגט׳‬ ‫ור״ח במ״ש הפוסקים הרי מוכרים רגם בשיירות מצויות‬
‫שחששו לשני שוירי היו אגשים מצויים ממרחק )שם(‬ ‫בלבד כשר אפילו לזמן מרובה כבזו בהוחזקו בלבד‬
‫ואם כי לעניין הרין הוא מלתא דטסתבר אמגם אין‬ ‫ועוד דע״פ הרוב הרמב׳׳ם ז״ל עומר בשיטת הרי״ף‬
‫זה מספיק דבל בי האי ה״ל לפרש ולא לסתום ועוד‬ ‫כידוע אלא וודאי רבוונתו כמ״ש דפוםק דבחדא טינייוע‬
‫דאין זה מבואר בהרא״ש בלל ‪:‬‬ ‫מחמרינן וכן תפסו בדבריו הראב״ד והרשב״א והטור‬
‫כ ה ולענ״ד נראה ברור דגירסא אחרת היתה לו‬ ‫כמבואר מדבריהם )וכ״כ הלח״מ כ״ח( אלא שתמהו עליו‬
‫בחשו׳ הרא״ש דגם כתשו׳ הרא״ן; שלפנינו אינו‬ ‫מה שהחמיר בהוחזקו יותר משיירות מצויות וגם מה‬
‫נגירסא שמביא הכ״ש ואם נאמר בן דבריו צודקים‬ ‫דלא פגי ליה בטב״ע של הבלי כמ״ש ‪:‬‬
‫רבאמת בשנדקדק בדברי הרי״ף והרמב״ם והטור‬ ‫ב ב וגלע״ד דטעטו כן הוא דהנה הרי״ף הביא משמיה‬
‫והרבה מן הפוסקים לא מצאנו לאחד טרום שיאטר‬ ‫רגאון שפסק כל שלא שהה אדם שם וכתב הרי״ף‬
‫החשש של שתי עיירות שוות דלא הזבית רק שני‬ ‫יטסתברא לן דלחומרא עבדיגן שלא עבר אדם שם‬
‫יוסף ב״ש לבד הרשב״א בחדושיו ע״ש וז״ש רכן‬ ‫אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יב״ש חיי שינן וכו׳‬
‫משמע בג ם׳ וודאי כן וצא דוה שא»*ו שם חיישיגן‬ ‫עכ״ל וס״ל להרמכ״ם דדווקא בהוחזקו פליג עליה‬
‫ל »'‬
‫השרחן‬ ‫הלנות גיטין טימן קלב קלג‬ ‫ערוך‬ ‫‪138‬‬
‫באותו השם עב״ל ונתבאר בסי׳ י״ז בארוכה ויש‬ ‫לשני שוירי אעו פשק הלכה אי^א הוא לשון שאלה‬
‫מהראשיניס שכתבו חילוק אחר דבטת כיון שידענו‬ ‫)תוכי ב״נ קע״נ ‪ ( :‬ואדרבה רהאומר הזה הוא רב הונא‬
‫שבעלה של זו היה בדרך זה אמרינן כאן נמצא כאן‬ ‫ושאל מרבה ופשיט ליה דלא חיישינן אא׳׳ב ש'־רית‬
‫היה וייא חיישינן לאחר כשלא הוחזק וכן בגט לא‬ ‫מצויות והוחזקו והזכיר שם ב הן דהוחזקו רק שני יוסף‬
‫מחטרינן רק בשליח שהביא גט ממרחק שא״א לומר‬ ‫ב״ש ולא שני שוירי ועור דלרכה כע׳׳כ וודאי רכן הוא‬
‫כאן נמצא כאן היה רלא הוחזק הגט במקום זה אכל‬ ‫דבשם ^ א תיישינן לשני יוסף ב״ש בשיירות מצויות‬
‫אם כאמת נאכר הגט כאותו מקים שנכתב אפילו נמצא‬ ‫אס לא הוחזקו כמו כן לא חיישינן לשני שוירי בשיירות‬
‫לאחר זמן וכמקום ששיירות מצויות לא חיישינן לאחר‬ ‫מצויות אס לא הוחזקו שני שוירי וא״כגם אמיו־אי דפל־ני‬
‫אא״כ היחזק עוד ששמו כשמו ושמה כשמה ואמרינן‬ ‫עליה וס״ל דבחרא טינייהו חיישינן מניין לעשות‬
‫כאן נמצא כאן היה );מק״י פע״ו ליבמות בהך דיצתק ר״ג(‬ ‫פלוגתא רחיקה כזו דניחוש גם לעיר ש־ה בשמה‬
‫וכ״ב שם הרמב״ן כ מלח מות ע״ש ‪:‬‬ ‫ושימצא כשם ג״כ זוג בשיוי השמות לזוג הזה וזהו‬
‫כ ז ודע דכל מ״ש בסי' זה אינו אלא כ שהבעל טורה‬ ‫שאמר דכן משמע בגס׳ ר׳׳ל דלא מציגו בכל הסוגיא‬
‫שכתב לה גם וכן כשהיא נותנת בהגט סימן‬ ‫שיחוש לשני ע״רות שוים אלא לשני יב״ש וזה שכריש‬
‫מובהק ואומרת שממנה גפל דאז אף אם אינו טורה‬ ‫השיגיא אינו אלא שאייה כמ׳ש ופשיט ליה דלא רדישינן‬
‫ויתכארו דינים אלו בכוי׳קנ״ג אבל בסי׳ זהדטיירי שנפל‬ ‫כנ״ל ברור בכוונתו )והפ״ת הביא כצס היז׳ש פלפל כדבריו‬
‫הגט מיד השליח והחשש הוא שמא גט אחר הוא בע״ב‬ ‫ואין בידי כעת ספר הח״ס( ‪:‬‬
‫מיירי שהבעל מודה ואם אינו מודה שכתב לה גט‬
‫אין מחזירים הגט לשליח בבל עניין ואם הבעל אומר‬ ‫כ ן כ ת ב הטור בד׳׳א דמהמרינן בחד צר לריעותא‬
‫כתבתי הגט ונתתי אותו ביר זה ל פ ק חן וזה אומר‬ ‫בהוחזקו שנים ששם־תיהן שוין אי בשיירות מצייות‬
‫לגירישין נ ת ת לי ואגי שליח לקבלה מאשתך יש בזה‬ ‫בנט מפני שאפשר ייכתיב אחר אבל לעניין מיתה‬
‫הרבה פרמי דינים ויתבארו אי״ה בפי׳ קט״א ואינו‬ ‫שמעידין על יוסף בעל פלונית שטת מותרת אשתו‬
‫עניין לסי׳ זה בלל ‪:‬‬ ‫אא״ב שיירות מצויות וגם הוחזקו כאותה העיר שנים‬
‫סי מן ק ל ״ ג דין שצריך בגט עירי מסירה ‪ .‬ובו ט׳ סעיפים ‪:‬‬

‫מכשיר יר״ל דטעטו דס׳׳ל כ־״א וא״צ ע׳׳ח כלל‬ ‫א בבר נתבאר דרןי״ל כר׳׳א דאטר ע״ם כרתי וזה‬
‫ומשכתב נגמר הגט ואומר שם כאן ברוצה להחתים‬ ‫שעדים הותמין על הגט התקין ר״ג דק מפני תקון‬
‫עדים כאן כשאינו רוצה להחתים ע׳׳ש אלמא דכרוצה‬ ‫העולם כרי למצא קיום ולבן בדיעבד אם לא היו‬
‫להחתים אינו גט בייא חתימות ערים ולענ״ר ח״ו‬ ‫עיח כלל רק ע״ם הגט כשר ומ״מ לכתחייה אסיר‬
‫לומר כן דוודאי בשולח עיי שליח וצוה לסופר לכתוב‬ ‫לעשות בלא ע״ח ואפילו לדידן שקורעים הגט ואינו‬
‫וייעדים לחתום ולא חתמו והשליח מסר לה הגם בלא‬ ‫ביד האשה ואין שייך עתה טעס קיום מ״ם כיון שכניי‬
‫ע״ח וודאי רשינה משליחותו והגט בטל אבל במוסר‬ ‫הגיטין הורגלו לחתום ואס ישנו גט זה בלא ע״ח‬
‫לה בעצמו אף שצוה מתחלה לעדים לחתום הרי‬ ‫אין לך הוצאת לעז גדול מזה כט״ש כר״ש ק״ל בשם‬
‫נתי־צה אח׳׳ב בלא ע״ח והירושלמי לא קאמר אלא‬ ‫היש״ש ובן מצאתי לבעל ת ה׳ ד סי׳ רל׳׳ב ע״ש והוסיף‬
‫דנשרוצה להחתים עדים לא נגמר הגט עד אחר‬ ‫עוד טעם דכיון שיש כמה סתמי משניות וברייתות‬
‫ההתימית וכשחתמו בלילה ה״ל מוקדם וזהו וודאי‬ ‫דאתיין כר״ם דאמר ע״ח כרתי וגט כלא ע״ח הוא‬
‫רכן הוא ומשים דילן פשיט־א דאין ראיה די׳ל דמיירי‬ ‫כחספא בעלמא מפקינן נפשין מכל פלוגתא כרי שיהא‬
‫ע״י שליח ועור דלהרייף בשר בע״ח בלבד ועוד‬ ‫בהיתר גמור ושלא להיציא לעז כלל על נשואי כנות‬
‫ראפילו אם הוא דרבנן אין לעשות מעשה דאם אינו‬ ‫ישראל ע כ׳ ל ובדיעבד כשר בלא ע״ח ;‬
‫כתב הוה כמזוייף מתוכו ג‬ ‫ב יש מי שבתב דבל זה כשלא צוה הבעל לערים‬
‫לחתום אבל אם צוה לחתום ולא חתמו ונתן הגט‬
‫ג ועוד כ תב דעבשיו כשהבעל מצוה ׳לכתוב גט רעתו‬ ‫בע״ם בלבד הגט פסול מן התורה )רשכנ״י סכ״ז והובא‬
‫שיכתבו כראוי בבל המנהגים אף שאין להם עיקר‬ ‫בס״ת( והביא ראיות מש״ם )י״ט( לעניין כתב דיו על גבי‬
‫בדין כלל ואם לא עשו כן הגט בטל ותטה על כמה‬ ‫םיקרא דאף מאן דס״ל דכתב עליון כתב לשבת מ״ם אין‬
‫גדולים שהקילו בשעת הדחק בבמה דברים עיש ואגי‬ ‫להורות כן כגיטין ואם החתימות רק דייכנן למה אין‬
‫אומר ריפה הורו הגדולים הודאי אם דיבר איזה פרט‬ ‫להורות בן אלא וודאי בשצוה הבעל לחתום דאז הגט‬
‫מפורש ולא עשו כן שפיר יש קפירא אבל בסתטא‬ ‫בטל מן התורה כשלא חתמו ועור ראיה מירושלמי‬
‫הרי מצוד‪ ,‬לכ תוב גט לדעת הרב רטסרר ולפי הרין‬ ‫)פ״ב ה״ב( לעניין גט דנכתב ביום ונחתם בלילה דר״ש‬
‫ולמת‬
‫‪139‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גימץ סי^ ק*‬ ‫ןרןך‬
‫שיתבאר אבל בלא ע״ח נראה דאין זה נט כלל בבה״ג‬ ‫ולטר‪ .‬נאמר שיבוטל הגט ח״ו בדבר שאין לו עיקר‬
‫ומ״מ למעשה יש להחמיר דאולי בשם שיש מי שחשש‬ ‫בדין כלל )ערש״י ב״מ ‪5‬״ו ‪ :‬ד״ה גמעלו( ‪:‬‬
‫לקדושי עד אחד כמו כן יש לחשוש לגירושין בעד‬ ‫ד ואפילו בדבר שדיבר קודם כתיבת הגט שיעשו כך‬
‫אחד )ם״ו ונ״כ( ובעת הממירה צריך האיש והאשר‬ ‫וכך אםאח״ב נתרצה בלא זה הדברנלע״ד דביכולתו‬
‫לראות העדים כמו בקדושין )שם( ;‬ ‫לעשות וראיה מדיני תנאי שיתבאר בסי׳ קט״ג‬
‫ו רעת הרי״ף ז׳׳ל )ש״ש( דהא רס״ל לר״א ע״ם ברתי‬ ‫שביכולתו לבטל התנאי נם אחרי נתינת הגט ואע״ג‬
‫ר״ל אף ע״ם כרתי ומודה לריס דגם ע״ח כלבו‬ ‫דהתנאי הוא מתנה אחר כתיבת הגט רקודם הכתיבה‬
‫כרתי וכשחתמו עליו עדים ומסר לה הגט בינו לביגד‬ ‫אסור כמ״ש בסי׳ קמ״ז מ״ם הא לכמה פוסרךם גם‬
‫הוה גט מן התורה ודייק לה מתקנת ר״ג דאי ס׳׳ד‬ ‫^רם כתיבה בשר כמ״ש שם )מ״ש בב״י( ולא מצינו‬
‫דבלא ע״ם לאו בלום דצא איזה תקנה יש בע״ח הל<‬ ‫חילוק בזה שתנאי שקודם הנתיבה אינו יכול לבטלו‬
‫אם תביא הנם לפנינו אכתי ניחוש שמא נמסר לד‬ ‫וראיה מהא דתנן בריש פ״ט דכתבו לתנאי בהנט‬
‫בלא ע׳׳ם אלא וודאי רסני בע׳׳ח בלבד וגן תיא דער‬ ‫אע״פ שחזר ומחקו פסול משום דלא נכתב לשם‬
‫הרמב״ם בפ׳׳א והראב״ר והרטב׳׳ן ורביגו ירוחם וגב‬ ‫כריתת גמור )תוס׳ ס״ד ‪ ( :‬ולמאן דם״ל כנם׳ שם‬
‫מהרשב״א נראה קצת שהסכים לזה ואי קשיא היאן‬ ‫דדווקא בכתב פסול אבל בע״פ כשר גם לפני התורף‬
‫אפשר שתתגרש בלא עדים תריץ רחשכינן העד*נ‬ ‫משמע להדיא דאם חזר וביטלו לתנאי רומיא דחזר‬
‫החתוטים כאלו עומדים לפנינו ויש מהראשונים שהסב יו‬ ‫ומחקו בשר ומצד הסברא כן הוא דהא כל כסה דלא‬
‫העניין כאופן זה דווראי ס״ל לר״א ררק ע״ט כרת‬ ‫אתי הגט לירה לא נחשב כמעשה כלל רק כדיבור‬
‫ולא ע״ח ומ״ם מודה דע״ח מהני בלא ע׳׳מ מפנ‬ ‫בעלמא )תום׳ רפ״ד ד״ה ר״ש( ויכול לבטל הדיבור דאתי‬
‫שהמסירה כורתת כל שיש בשעתה עדים כין שהי‬ ‫דיבור ומבטל דיבור וכ״ש בדבר שעדיין לא נעשה‬
‫מעידים על המסירה עצמה או על טף הדבר וסעתו‬ ‫כלל כמו אם אמר לסיפר כתוב ולעדים תרומו ולאחר‬
‫מה שמודה ר״א דע״ח מהגי אע״פ שלא נתן בע״ם לא‬ ‫הכתיבה אינו רוצה להחתימם והרי ו״תימתם תלויה‬
‫משים דע״ח כרתי אלא שהמסירה כורתת כיון שיע‬ ‫רק ב ריבו ח ולמה לא יכול לבטל דיבורו וכן מבואר‬
‫עדים על עיקר הדבר דהוו להי ע׳׳ח בע״ם שדדי הג‪:‬‬ ‫להדיא מדברי פוסק אוזר שכתב אם אמר הבעל לשלשה‬
‫יוצא טת״י בעדים הללו וידוע שהבעל מסר לה ונמצ<‬ ‫שיכתבו ויחתומו ומת אחד מהם דבשעת הדהק ומקום‬
‫כאלו הם עצמם מעידים על המסירה )ר״ן כס( ‪:‬‬ ‫עיגון לא יחתומו כלל על הגט ויהיה בע״ם בלבד)בייש‬
‫ז אבל דעת רש״י והחום' ורדא״ש והמאור ורביג‬ ‫סי׳ ר‪,‬״ל םקכ*פ(‪:‬‬
‫אפרים תלמיד הרי״ף והסמ״נ וסה׳׳ת והמרדכי דבל<‬ ‫ה כתב רביגו הרמ״א דצריך שימסור לה הנם בפני‬
‫ע״ם לאו בלום הוא ורק ע״ם כרתי ולא ע״ח וזו‬ ‫שניהם ביחד עכ״ל לאפוקי אם מסרו לה בפני‬
‫שתיקן ר״ג הוא דכיץ שהגט יוצא טת״י בע״ח והעדיג‬ ‫אחר וחזר ומסרו לה בפגי אחר )ב״י( ויש שכתבו דזהו‬
‫טקויימים בוודאי נמסר לה כדת בע״ם ואדרבה הוסיפ‬ ‫לכתחלה אבל בדיעבד מצרפין עדותן כמו בדיני‬
‫לומר דאפילו לרים רם״ל דע״ח ברתי מ׳׳ם צרין‬ ‫ממונות דקיי״ל בח״ם סי׳ ל׳ דמצרפין עדותן ולבד‬
‫למסור לה בפני שני עדים דאין דבר שבערוה פחור‬ ‫בד״נ עדות מיוחדת פסיל ושארי בל האיסורים שוין‬
‫משנים )תיש׳ ד׳ ‪ ,‬ד״ה דקיי״ל בשס ר״ת ורא׳׳ש ס״ס ש״ז‬ ‫לר״מ )ב״ש והנר״א( ועכ׳׳פ אין הגט בטל )נ״ש( ויש‬
‫וכיץ רהוה פלונתא דרבוותא ממילא דלרינא י״‪8‬‬ ‫מי שמסתפק בזה אם הגט פסול או בטל )ב״ה( ובאמת‬
‫להחמיר בכל הדעות ולבתחלה שוין נ״ב כל הדעור‬ ‫אין העניין שוה לכל האיסורים ולד״ם רבעינן רק לידע‬
‫דבעינן ע׳׳מ ו ע׳ ח וכן נהנו בכל תפוצות ישראל וכבו‬ ‫המעשה שפיר מצטרפין ע ח ת מיוחדת לבד בד״נ‬
‫נתבאר צםי׳ ק״ל רלכתחלה לוקהין בת אתת של עדינ‬ ‫דנזה״ב הוא אבל בעירי גיטין וקדושין שצריך עדים‬
‫שיהיו הם ע ‪T‬י החתימה ועידי המסירה ולא שגי‬ ‫על הדבר אץ זה עדות כלל בעדות מיוחדת והרי‬
‫כתות מפני חשש דדכר ולא חצי דבר ובדיעבד אי‬ ‫לקדושין נתבאר להדיא בסי׳ מ״ב דאינו קדושין כלל‬
‫שום חשש בזה דאין זה חצי דבר כמ״ש שם ‪J‬‬ ‫אם קדשה לפני אחד שחרית ולפני אחד ערבית אם‬
‫ח ודע דרביט הב״י סעיף א׳ תחלה פסק כדעת הרי״ן‬ ‫לא מי שמחמיר כקדושי ער אחד ע״ש ואיב מה בין‬
‫רבע״ח בלבד סני בדיעבד ואח״ב כתב וי׳׳א שאב‬ ‫זה לניטץ ווה שבע׳׳ח כשר בכה׳׳נ כדמשסע בנם׳‬
‫טרע שניחן לה כלא ע״ם אע״פ שעדים חתימים בו‬ ‫)ל״ג ‪ ( :‬זהו מפני שבעת החתימות לא נגמר הגט עד‬
‫פסול עביל וזהו דעת הגאונים שהביא דדמב״ם בפ״ז!‬ ‫בואו לידה ואז שניהם חתומים בו אבל בע״מ דהגט‬
‫רס״ל דפםול ולא כטל ולא הביא כלל דעת בל הגי‬ ‫נגמר בעת המסירה בלא שנים ערים אין זה בלום כמו‬
‫רבוותא רבלא ע״ם אינו גם כלל )ענ״ש הק״ג( ואפשר‬ ‫בקדושין )ת״>( וביוראי אם יש ע׳ ח על הגט ומסרו‬
‫דכיון דלדינא אין נ״ם בזה דלבטל הנם לגמרי א״א‬ ‫לה בפני אחר ואח״ב בפני אחר וודאי דאין הגט בטל‬
‫מפני דעת הרי״ף אלא שיש לפוסלו מפני הדעוח‬ ‫דהא לשימת הרי״ף והרטב׳׳ם די בע״ח בלבד כמו‬
‫האחרות‬
‫ה ש ל חז‬ ‫ניטין‪u‬׳‪|u‬‬
‫סימן קלג קלי‬ ‫‪I'W‬‬‫‪ii «lu‬‬‫‪f/ii‬‬
‫הלטת‬ ‫ערוך‬ ‫(‪14‬‬
‫ט צריך שיהיו נם החתימות יבשות בעת הנתינה כדי‬ ‫זאחרות ואין נ״מ בדין זה ואין יטעות ראם הוא רק‬
‫שלא יהיה כתב שיכול להזרייך• ומיהו אין עיכוב‬ ‫!סול דרבנן קיי״ל אם נשאת לא תצא בסי' ק״ג‬
‫בדיעבד בחתימות רק כהנט עצמו )ני״ז( כמ״ש בסי׳‬ ‫־בוודאי בפסול זה לא שייך לומר כן יט״ם ה״ל לפרש‬
‫קב״ד ורנילין לאסיף עשרה אנשים בעת נתינת הנם‬ ‫עוד דיש נ״ם לעניין אם קידש אחותה או אמה או‬
‫כדי לפרסם הדבר שהיא גרושה והדיינין והמיפר‬ ‫קדושין נמוריס ולרש״י‬
‫‪,‬‬ ‫והגאון הוה ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫דלהרי״ף‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬תה‬
‫והערים מן המניין וכן קרובים ואין עיכוב כלל נ דנ ר‬ ‫תום׳ אין כאן קדושין כלל ואם אחר קידש לזו העיוה‬
‫הזה כמובן ;‬ ‫צריכה טמנו גט וצ׳׳ע‪.‬׳‬
‫סי מן ק ל ״ ד דיני ביטול םודעות ע ט ‪ .‬וט ל״נ סעיפים ;‬

‫א דבר ידוע ומוםבם שכל פעולה שהאדם עושה אם הטעם משום דמיחלף כבדין של ישראל גזרו שתפסול‬
‫‪ p‬הכהונה אבל בן התורה אינו גם כלל דכתיב‬ ‫לא עשאיה ברצונו אלא שאנסוהו לעשות אין עשייתו‬
‫‪:‬לום והרי אפילו עבירה כשעשאה באונס אינו נענש לפניהם ולא לפני כותים ע״ש ולכן אם אנסוהו כותים‬
‫ע״ז כדכתיב ולנערה לא תעשה דבר וק׳׳ו בנתינת נט שלא כדין שלא היה חייב מן הדין לגרש א'ן נו‬
‫שצריך להיות ברצונו של המנרש ואם אנס־דיו ליתן אפילו ריח הנט ולא נפסלה לכתינה ולא גזריגן אמו‬
‫גט הנם בטל מן ד^ורה ואפילו לא מסר טודעא הגט שלא כדין דישראל דשם גופה הוה גזירה אטו כדין‬
‫בטל כיון שאנסוהו לכך וכן הרין במתנה כמ״ש בח״ט כמ״ש ואיך גגזור גזירה לגזירה )רש״י שד( ואין לגזור‬
‫סי׳ י י ה ושם בסעיף י׳ בארנו בזה ואין לשאול והרי אטד כדין דישראל דוודאי כדין דכותים או שלא כדין‬
‫יש כמה שבופין אותן ליתן נט כרתנן )כתום׳ ‪ (. t'p‬דישראל מיחלף בכדין דישראל כיון דבחדא מילתא‬
‫ואלו שבופין אותן להוציא הרי יש נט בע״כ אמנם שוין הן משא׳ב שלא כדין דכותים אמו כדין דישראל‬
‫באמת לזה שנינו )ערכין נ״א ‪ ( ,‬דבאלו שהרין טתן לא מיחלף )גע׳( כיון שאין בהן שיוי כלל)ובפסול מנהונר‬
‫אס פופס קדושי אהד עב״ש ות״ג( ‪:‬‬ ‫לכוף אותם ליתן נט כופין אותו ער שיאמר רוצה אני‬
‫ד וכיצד עושץ כשהדין נותן שמחוייב לגרש ואין‬ ‫וכיון דאמר רוצה אני הרי עושה ברצון ‪:‬‬
‫ידינו הקיפה לכופו וצריכים לכופו ע״י ערכאית‬ ‫ב ויש בזה שאלה ואיך ודא רצון במה שאומר רוצה‬
‫אני וה־^א כופין אותו שיאמר כן והדר ה״ל אינם יבקשו הב״ד את הערכאות שיכופו אותו כך שיאמרו‬
‫והתשובה לזה כתב הרמב״ם ז׳ל ספ״ב וז״ל שאין לו הננו כופים אותך עד שתעשה מה שי״ד של ישראל‬
‫אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר אומרים לך ואז דינו נאנסוהו ישראל וזת־ ששני חכמים‬
‫שאינו מחוייב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר במשנה עם נט המעישה בישראל כשר ובבותים פס־ל‬
‫או ער שנתן אבל טי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה ובנותים חובטין אותי ואומרים לו עשה מה שישראל אומד‬
‫או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לך ע׳ש )וכל אלו הדברים אין לנו לעשות בלי רשיון נזהנזמשלה( ‪:‬‬
‫לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין ך| וזה לשון הטור כתב הרמ״ה דווקא בזה הלשון‬
‫אבל אם כותים כופין אותו ואומרים לו תן נט אע'פ‬ ‫זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה‬
‫לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות שישראל אוסר להם לכופו פס־ל ולא נהירא לא״א‬
‫מישראל ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות הדא״ש ז״ל דכיון שישראל אומר להם לבופו אפילו אם‬
‫ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמך הכותים אומרים ליהן גט כשר עב״ל ביאור דבריו שכ״ד‬
‫רוצה אני כבר גירש לרצוט עכ״ל וזהו שאמרו חז״ל של ישראל בקשו אותם לבופו וכפוהו ליתן נט ולא‬
‫)ב״ב מ״ח ‪ ( .‬משום דמצוה לשמוע דברי חכמים כלומר הזכירו לו שיעשה מה שישראל מצוים לו ם״ל להרט״ה‬
‫לכן כי אמר רוצה אגי גמר בלבו לגרשה דמצוה קעכיד דזהו כאנסוהו בעצמם והרא״ש סוכר דכיון שהיתה ע״פ‬
‫בקשית ישראל הוה כאנסוהו ישראל ואפשר לוטר דלא‬ ‫מאחר שחייבוהו חכמים להוציא )רככ״ם( ‪:‬‬
‫ג ולכן אם אנסוהו שלא כדין שאיגו פתוייב ע״פ פליגי רוודאי אם הישראל עוטר בעת הכפיה וזה‬
‫הדין ליתן נם ואנסו אותו ב״ד ליתן נט אפילו שוסע שהישראל טנקשו לכופו והוא כופיהו ה״ז טטש‬
‫אמר רוצה אני ולא מסר מודעא או מסר מודעא בכפיית ישראל ושייך בזה טעטו של הרטב״ם שהבאנו‬
‫וביטלה הגם פסול מן התורה אלא שמ״ם יש בו ריח כסעיף ב׳ אבל אם הבקשה היתד‪ .‬שלא בפניו והכפיה‬
‫הגם ופוסל לכהונה משום דנזרינן אטו כדין)ב״ש ס־‪,‬י״ג( היתר‪ ,‬שלא בפני ב״ד והכותים לא הזכירו לו כלל שס‬
‫וכן אפילו מי שהדין נותן שכופין אותו להוציא אסור ישראל אלא תן גט אף שייודע שזהו ע״פ בקשת ישראל‬
‫לעשות ע״י כותים אלא ע״י ביד של ישראל ואם הוה כאנסוהו מעצמם או אפשר לומר דבד‪,‬בי פליגי‬
‫כותים אנסודע לגרש אף שחייב לגרש סן הדין הגט דהנה זה שכתבנו בסעיף נ׳ דכדין וכותים מן החורד‪.‬‬
‫פסול ואעפ״ב פוסלה מן ועהונה ופירשו חז׳ל )נ״ה ‪ ( :‬אינו גט מדגרי הרמנים לא משמע כן אלא דרק‬
‫מדרבנז‬
‫עא‬ ‫ה שלחן‬ ‫הלכות גימץ סיק קלי‬ ‫עתך‬
‫שירצה ויבטל המורעא ש ם ^ דאם עדיין הוא אנוס‬ ‫מדרבנן פסול ואע״ג דמסוגיא דגימין ‪ n r‬מתבאר דטן‬
‫מה מועיל ביטולו הרי אנוס היא על הנט ועל הביטול‬ ‫התורה אינו גם אך טסיגיא דב״ב )מ״י! ‪ ( .‬מתבאר דרק‬
‫מודעא ואם לא ידעיגן כאוגם־ה כלל אלא שמסר מודעא‬ ‫מדרבנן פסול )ב״י( וחש לה הרמב״ם לאותה סוגיא‬
‫בלבד ממילא כשמבטל המודעות נראה להדיא שנותן‬ ‫ולפ״ו י״ל דאם מן התורה פסיל בוודאי בהכרח שיזכירו‬
‫ברצון דאל״ב מי מבריחו לבטל המודעות ולא דמי‬ ‫עשה מה שישראל אומר לך ואם הפסול הוא רק מדרבנן‬
‫לאמירת רוצה אני שבארנו דאינו מועיל כ ש ם ^ מודעא‬ ‫ד ‪ v‬כשיודע שבא הכפיה ע״י ישראל אלא דלא משמע‬
‫מפני דאמריגן שהוא אנום על אמירתו זאת כמ״עו‬ ‫שיסבור הרא״ש דפסולו הוא רק מדרבנן )ע׳ ירושלמי על‬
‫רזהו וודאי בל זמן שאיט מבטל בפירוש מסירת‬ ‫משנה זו וצ״ע בסירובו ונ׳׳ל שבוה תלוי מחלקותם ודו״ק( ‪:‬‬
‫מורעתי אמרינן שוודאי יש לו איזה אונם שמוכרח‬ ‫ו כתב רבינו הרמ״א בסעיף ח׳ ואפילו אם קבל‬
‫לומד נם רוצה אני דאל״ב מי הכריחו ליתן הנט‬ ‫מעות על נ תינ ת הגט לא אמרינן משום זה נתרצה‬
‫ולמסור מקודם מודעא אבל כשמבטל בפיח ש טודעתו‬ ‫עב״ל ר״ל דבח״ט שם נתבאר דיש הפרש בין מבירה‬
‫הקודמת ואגן לא ידעינן באונסו אטרינן שבוודאי כן‬ ‫למתנה דנסכר אף שירעט שהוא אנוס מ״ם אם לא‬
‫הוא שבתחלה היה לו איזה אונם ועכשיו נסתלק אונסו‬ ‫מסר מודעא המנר קיים ובמתגה גם כלא טודעא‬
‫דאל״ב מי מבריחו לבטל בפירוש דבריו הקודמים ואם‬ ‫המתנה בטילה והטעם דבמבר ביון שנוטל מעות אגב‬
‫באמת אנו רואים שיש לו איזה אונם אין ביטול‬ ‫אונסיה גמר ומקנה סשא״ב במתנה ונתבאר שם דגם‬
‫מורעתו כלום כמ״ש אבל כשאין ידוע לנו האונס והוא‬ ‫דינו כמתנה וא״ב הייתי או מי דגם בגט כשמקבל מעות‬
‫עקר בפירוש דבריו הקודמים למה לנו לחוש הרי אין‬ ‫בעד הגם גמר ומנדש קמ״ל דבגט לא אמריגן כן דאין‬
‫כאן מודעא כלל טשא״ב באבירת רוצה אני שלא ביטל‬ ‫זה מילתא דממונא שיתרצה בער ממון ולכן אם רק‬
‫בפירוש מה ‪ x n r‬מודעא מקודם אמרינן שדבריו‬ ‫ידענו באונסו או אף שלא ידענו באיגסו רק ידוע לנו‬
‫הדאשונים קיימים עדיין כיון שלא ביטלם בפירוש דאי‬ ‫שהוא אנום אף שלא מסר מורעא וקבל דמים מ״ם‬
‫ס״ד דנםתלק אונסו הקודם היה לו לבטל המודעא שמסר‬ ‫אינו גט עד שיאמר אחר סילוק האינם ממנו שהוא‬
‫כדי לעקור המודעא )ננ״ל( ‪:‬‬ ‫נותן הגט ברצון ועוד יתבאר בזה בס״ד בסעיף ל״ג ג‬
‫ט וז״ל ר^טב״ם בפ״ו דץ י״ט מי שאמר לשנים גט‬ ‫ז כל דברים אלו בשלא מסר מודעא אבל אם טסר‬
‫שאגי כותב לאשתי בטל הוא וכתב אח״ב נ ט ונתן‬ ‫מודעא אפילו אם כפוהו ישראל כרין ואמר רוצה‬
‫לה בפני שנים אחרים ה״ז בטל וזו היא מסירת המודעא‬ ‫אני אינו מועיל עד רמבטל ליה למודעא דכן משמע‬
‫על הגט וכן אם אמר להם כל גט שיכתוב לי פלוני‬ ‫להדיא בגם׳ )סש״ה דכרכין( דרוצה אני אינו מועיל‬
‫בטל או בל נט שאכתוב כב״ר של פלוני היז גט בטל‬ ‫במסירת טודעא והטעם פשוט דבשם שאם אונם*ן אותו‬
‫או כל נם שאכתוב מכאן ועד עשרים שנה בטל ררי הגט‬ ‫על הגט שלא כדין ואומר רוצה אגי איט כלום כמו‬
‫בטל ובן אס אסר בפני שנים כל גט שאכתוב לפלונית‬ ‫שנתבאר דרוצה אני אינו מועיל רק במקום שהדין מתן‬
‫אשתי בטל הוא ובל דבר שאבטל בו מודעא זאת הרי‬ ‫לגרש דמצוה לשמוע ד״ח אבל במקום שאין הכפיה‬
‫הוא בטל וכתב אח״ב ונתנו לה אע״פ שביטל המודעא‬ ‫מן הדין אינו מועיל מה שיאמר ח צ ה אני דבשם שהוא‬
‫קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל א״כ מהו תקנת דבר‬ ‫אנוס על נתינת הגט כמו כן הוא אנוס על אמירתו‬
‫זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הנט אמור בפנינו‬ ‫רוצה אני כמו כן במסירת טודעא «ף שלא ידענו‬
‫שכל הדברים ש מ ^ ת שטרמין בשיתקיימו אותן‬ ‫אונסו וכ״ש כשידענו אונסו ומוסר טודעא דהוא מוכרה‬
‫הדברים לבטל גט הרי הן במילין והוא אומר הן ואח״ב‬ ‫ליתן נגד רצונו וכמו שמוכרח בנתינתו כמו בן‬
‫אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה ולא יני חו ת לילך‬ ‫מוברח באמירתו ראף אם לא ידענו אונסו בע״כ הוא‬
‫עד שיניע הנט לידה כדי שלא יצא ויבטלו ואין המוסר‬ ‫אנוס כיון שמסר מודעא ושמא תאמר דא״ב מאי מהני‬
‫מודעא ולא המבטל מודעא צריך קניין עכ״ל ‪:‬‬ ‫ביטול מודעות דבר זה יתבאר לפנינו ‪:‬‬
‫י ולמדנו מדבריו דמסירתמודעא על נט אפילו ידענו‬ ‫ח טוש מסירת טודעא כתב הטור שאם מסר מודעא בפני‬
‫בבירור שאין לו שום אונם וגם אינו מזכיר אונם‬ ‫שנים ואמר נ ט זה שאני רוצה ליתן לאשתי רעו‬
‫כלל אלא שמבטלו קודם סזיב תו הרי הוא בטל אם לא‬ ‫שאני אנוס ליתנו ולכן אני אומר בפניכם שיהא בטל‬
‫ביטל מודעתו וכך הסכימו רוב רבותינו ובן סתמו‬ ‫הרי ח א בטל אע״פ שלא לקח ב ^יין אע״פ שאץ‬
‫בש״ע ויש מרבותינו שכתבו רבעען דווקא מודעא‬ ‫מכירין את אונסו ואפילו איט אומר אמת שאיט אנוס‬
‫שיזכיר בה אונם אבל בלא אמירת אונם אם אמר גט‬ ‫כיון שבטלו אינו גם ואע״פ שגותנו אח״כ לא אמריג‬
‫שאעשה לא יהא גט אין זה ביטול דכיון דלא נאנס‬ ‫שבטל הטודעא ‪ x o r‬ער שיאמר בפירוש שמבטלן‬
‫כלל אגן מהדי דגמר בלבו בשעת מעשה ולא מהגי‬ ‫המודעא ואז היא בטילה וא״צ קניין עכ״ל וזהו פשוט‬
‫ביה ביטול קודם כתיבה אא״ב ביטלו אחר כתיבה‬ ‫שביטול המודעות צריך להיות ברצון והיינו שאם היה‬
‫)רשב״ם ב״ב מ׳ ‪ ( :‬ויש להסביר זה בסברא דכיון שאיט‬ ‫אנום על הגט טחוייבים לסלק אונסו מטנו ויעשה מה‬
‫‪DUK‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות נימין סימן קלד‬ ‫ערוך‬ ‫‪14Z‬‬
‫וכבר הקשה עליו הרשב״א ז׳ל וכתב שלזה אין תקנה‬ ‫אנוס אלא מבטלו קידם כתיבה מהו עניין ביטולו אם‬
‫אלא כפיסול ערים כלומר שיבטל כל המודעות ועוד‬ ‫נאמר שמבטל השופר והעדים והרי כשחזר ואמר להם‬
‫יפסול כי‘ ער שיעיר שמסר מודעא בפניו וכיון שפוסל‬ ‫כתובו חזר ועשאן שלוחים וקיי״ל אתי דיבור ומבטל‬
‫עליו בל עד בדבר הזה הרי אף אם יעידו לא נקבל‬ ‫דיבור וכ״ש למאן דס״ל דלא בעי שליחות בכתיבת‬
‫דבריהם ואם תאמר נם זה מה מועיל לגבי איסור אם‬ ‫הגט ואם נאמר שמבטלו להיות כחרם בעלמא הלא יש‬
‫יעירו ואולי כבר העירו די״ל ד‪*,‬ל שהוא פוסל עדיו‬ ‫שסוברים דאפילו לאחר כתיבה אינו יבול לבטלו לעולם‬
‫אף הוא מבטל מודעות לגמרי עכ״ל ובן אנו נוהגים‬ ‫שלא יהיה ביכולתי לחזור ולגרש בו )נגי׳ הסעריס רש״ד‬
‫כמו שיתבאר בם״ד וגם תרופה זו אינו לגמרי דםוף‬ ‫נישא גיפה הי קא נע־ל ושתוש׳ שס ד״ת ההס וזהו דעת הרמב״)‬
‫סוף מה נעשה אם באמת אינו מבטל לגמרי ‪:‬‬ ‫והרכנ׳א כה״ש הה״ה כפ״ו הכ״א והרחכ״ס איט סונר כן‬
‫יד האמנם גם דברי הרמב״ם מהבארים יפה ע״ם מה‬ ‫פ'פ( אך די״ל רעניין הביטול הוא שבא לבטל שליחות‬
‫שבארנו בסעיף ח׳ דזהו וודאי צריך לרעת שעתה‬ ‫הסופר והערים שיהא כאלו כתבודד שלא במצותו דלא‬
‫אין עליו שום אונם )או במי שנופין מדינא אמרינן שרצונו‬ ‫הוד‪ ,‬לשמה יפסיל וכשחזר ואמר כתובו משמע שמרעתם‬
‫לקייס ד״ח( ורק שצריך לעקור דבריו הקודמים ממש‬ ‫אימר להם ולא מדעתו עד שיאמר חוזרגי בי בביטול‬
‫שיבטל כל מה שאמר מקודם וכל זמן שלא עקרו ממש‬ ‫ראשין ) ר ה כ׳׳ ן כ״ב שש( ומדברי הטור שהבאנו משמע‬
‫אפילו אמר רוצה אני אמרינן שמוכרח הוא לזה משא״ב‬ ‫קצת שצריך להזכיר לשון אונס ואע׳פ שידענו שאינו‬
‫כעוקר ממש הרי לא נשאר שום דיבור שנחשוש‬ ‫אנוס מ׳ ם צריך להזכיר לשון אונס וכן משמע קצת‬
‫לביטולו של נט ע״ש ולפ״ז אם מסר מורעא על ביטול‬ ‫מלשון הש״ע אטגם אין סברא לומר כן ולכן י׳׳ל דאורחא‬
‫הטודעא צריך לעקור ממש זה הלשון שאמר ולבטל‬ ‫דמילתא נקטי דררך לומר בן לפני העדים ראל״ב הרי‬
‫המסירת מודעא על הביטול מודעא ממש ואמנם יש‬ ‫ישאלו איתם אם אין רצונך בהנט אל תתנהו לכן‬
‫חשש שמא גם על זה מסר מודעא ולכן אומר‬ ‫דרכו לומר שהוא אטם ‪:‬‬
‫הרמב״ם ז״ל שיכלול כל הריבויים הקודמים בכלליות‬ ‫י א וזה שכתב הרמב״ם שכשביטלו כפני שנים וחזר‬
‫יהיה מה שיהיה ויאמר שכל הדברים שמסר שיכולין‬ ‫וכתבו כפני שנים אחרים ה״ו נט כטל אין כוונתו‬
‫לגרום ביטולו של גט הרי הוא מבטלן וממילא שלא‬ ‫דאם נתנו בפני השנים הקודמים ה״ז גט דאין זה‬
‫נשאר לנו שום חשש שהרי ידענו שעתה הוא חפשי‬ ‫סכרא כלל אלא אירחא דמ'י‘ תא נקיט ראותם השנים‬
‫ברצונו וכל דבריו הקודמין ביטלם ומה יש לנו לחו׳נז‬ ‫שבפניהם ביטל לא יזדקקו להנט בידעם שביטלו ולא‬
‫ואפילו אם נאמר שאולי נשאר קצת בלבו איזה מחשבה‬ ‫דמי לשארי שטרות שיבולין לחתום על המודעא ונם‬
‫הרי קיי׳׳ל דנילוי דעתא כניטא לאו מילתא היא ומה‬ ‫על שטר המכר או המתנה )ב״ב מ' כ ‪ (:‬דבשם לא אתי‬
‫גם שאין אנו רואים שום דבר זולת דבריו הקודמין‬ ‫לידי קלקולא משא״ב בנט ובויראי אם ירצה ליתן‬
‫והרי ביטלם וכ״כ הר״ן ז״ל )נפיל( שלפי דברי הרטב״ם‬ ‫כפניהם הנט לא יתרצו עד שיבטל המורעא ועור נ״ל‬
‫ז״ל לא נשאר שום חשש ע״ש והרמב״ם לא קאמר אלא‬ ‫ברור שאם אחד מוסר מודעא על נט לפני ערים‬
‫שצריך לבטל ממש כל דבריו הק־רמים )ולפמ״ש מזנניס‬ ‫שמחוייבים לבא לב״ר ולספר כרי ש^א לבא לירי מכשיו^ !‬
‫דברי הה״מ ע״ש( ‪:‬‬ ‫יב וזה שכתב כל גט שיכתוב לי פלוני בטל הוא נ״ל‬
‫ט ! ונם הרא״ש ז״ל כתב שם כעין זה וז״ל ואם מם־‬ ‫דה״ק דאינו מבטל רק הנט שפלוני יכתוב לו או‬
‫מורע א ואמר אף אם אבטלנה לא תבטל אם ביטל‬ ‫כ״ד של פלוני אבל אם יכתוב אחר אינו מבטלו וקמ״ל‬
‫מודעא וטודעא דמודעא עד סיף כל טורעא הבל בטל‬ ‫דגם בכה׳נ שאינו מבטלו לנטרי אלא כתיבת פלוני‬
‫כשם שמועיל ביטולו של טודעא אחת כך מועיל על‬ ‫מבטל נם זה מקרי מודעא ואח״ב השמיענו שיכול‬
‫כמה מודעות ועל כל תנאין שהתנה עכ״ל ונם דבריו‬ ‫לבטל על זמן כמו על עשרים שנה ראף שאפשר לוטר‬
‫אלה מתפרשין כפי מ״ש ורק יש להתפלא על מה‬ ‫כיון שאינו מבטלו לגמרי א^א שמבטל כתיבת פלוני‬
‫שהתפלא על רברי הרמכ״ם ז׳ל וכן הטור אתר שהביא‬ ‫או על זמן פלוני אינו אלא פטומי כילי בעלמא דמאי‬
‫דברי הרא״ש כתב דלא כהרמב״ם וכו׳ ע״ש דכאמת‬ ‫איכפת ליה אם יכתוב הנט זה או זה או איוו הפרש‬
‫כוונתם אחת היא אלא שהרמכ״ם אמרה בלשון אחר‬ ‫יש בין קידם עשרים שנה לאח׳כ מ׳׳מ כיון דתלוי‬
‫ומסקנת הרא״ש בדברי הרטב״ם נראה ג״ב כמ׳׳ש אלא‬ ‫ברצונו יכול למסור מודעא בכל עניין ‪:‬‬
‫שהטור לא הביאם ע״ש )זעב״י שהביא לשון הרא״ש( ‪:‬‬ ‫ע אמנם כזה שכתב שכשמוסר טודעא על הנט ונם‬
‫ט ז והנה מדינא וודאי א״צ ביטול מודעות רק אם יש‬ ‫על הביטול מודעא שיעשה אינו מועיל הביטול‬
‫לנו לחוש שמגרש שלא ברצונו ואלו היה נודע‬ ‫מורעא והגט בטל והתקנה לזה כתב שיאמר בפני העדים‬
‫שמגרש מרצונו א״צ לביטול מודעות שאינו חשוד‬ ‫שכל הדברים שמסר שקיום אותם הדברים נורטין‬
‫לקלקלה בירי שמים ולמסור מודעא ) ב ״ ח( אלא שט״ט‬ ‫לביטול גט הרי הן בטילין עכ״ל אינו מובן כלל איזהו‬
‫כתבו כל רבותינו הראשונים שיש לבטל מודעות בכלי‬ ‫תקון הוא כיון שמסר טורעא יזי‘ כל הביטולים שיעשה‬
‫גבו‬
‫עב ‪143‬‬ ‫השלוץ‬ ‫והלכות גיטץ סימן קלי‬ ‫עתף‬
‫רחיישינן שמא ביטל הגט אחר הכתיבה או בעת הכתיבה‬ ‫גט וכך סתמו הטור וה ש׳עבםעיף ג׳ ה״ל נהגו לה»ריך‬
‫ואע״פ שביטול זה השני אינו מועיל רק להסוברים‬ ‫ביטול מודעא אף למגרש מרצונו ומיהו אם שכח מלבטל‬
‫שהגט עצמו אינו יכול לבטל אבל להסוברים שהגט‬ ‫הטודעא כשר מאחר שמגרש מרצונו עכ״ל וב״ב‬
‫מתבטל לעולם אין תועלת בביטול השני ולכן יש‬ ‫בלקוטי טהרי״ל שפעם אחת שכח מלבטל מודעות ואמר‬
‫שנהגו שאין מניחין לילך את המגרש עד אחר הנתינו ‪.‬‬ ‫שאינו חושש לבך מפני שיודע שהגט היה מרצון‬
‫כרי שלא יבטלנו בצאתו מ״ם כך נהגו לבטל גם אחר‬ ‫הבעל ע״ש ;‬
‫הכתיבה ובאמת הרמב״ם כתב שם שלא יניחוהו לילך‬ ‫יץ ונוסח הביטול כתבו בסעיף ב׳ ח״ל לכן צריך שיבטל‬
‫עד שיגיע נט לידה דאיהו סובר דכשמבטל לאחר‬ ‫קודם כתיבת הגט כל מודעא שמסר ויאמר כן הריני‬
‫הכתיבה הגט בטל לעולם ובארנו בסעיף י׳ מ״ט‬ ‫מבטל כל מודעא שמסרתי על נ ט זה וכן אני מבטל‬
‫להרמב״ן והרשב״א מועיל ‪5‬‬ ‫כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט‬
‫כ טי שמסר טודעא על הגט מבין אותו מכת מרדות‬ ‫‪ m‬וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי דבר על הגט‬
‫מפגי שנרם להיות ממזרים בישראל שהרי הגט‬ ‫שיבוטל הגט מחמתו והריני פוסל כל עד או עדים‬
‫הניע לידה ותנשא בו ואח״ב יבואו עדים שביטל הגט‬ ‫שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבוטל‬
‫בפניהם או שמסר מודעא בפניהם קודם כתיבת הגט‬ ‫מחמתו גט זה או שיורע כחו של גט »ה מחמת אותה‬
‫ונמצא הולד ממזר ואפילו ביטל הטודעא בשעת נתינה‬ ‫מודעא או אותו דיבור וייא דסגי אם אומר שמבטל‬
‫אפ״ה טחמרינן עליה דיש לחוש שמא איכא דידעי‬ ‫מודעא ומודעא דמודעא עד סוף כ ל מו ד ע או כן נוהנין‬
‫במודעא ולא ידעי בביטול ויוציאו לעז ובוודאי שיש‬ ‫אך טוב לכתחלה לחוש ולומר כסברא הראשונה עכ״ל‬
‫להחמיר בעניין זה וי׳ א דאין מכין טבת מרדות רק‬ ‫והנה הביאו כל הדעות שבארנו ווה שכתבו שטוב‬
‫בשאנסוהו כדין ומסר מודעא )ב״ש סקי״א( ולכאורה כן‬ ‫לחוש לסברא הראשונה כוונתם לפיסול עדים או‬
‫משמע מפירש׳יי )קדושין י״ב ‪ :‬ד״ה ומל( אמנם מדברי‬ ‫כוונתם לנוסח הרמב״ם )עס״ז וב״ש סר‪,‬״ד ולסמ״ש דנרי‬
‫המגיד משנה פ״ו דין כ״ו לא משמע כן )דמאי מקשה‬ ‫הרמב״ם הם כדברי הרא״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫אפירשיי( והעיקר בן הוא דווראי במי שנופין אותו באיזה‬ ‫י ח מורעא צריך להיות בפגי שני ערים )נ״ב מ׳ ‪( .‬‬
‫כפיה לא שייך לענשו על מסירת מודעתו אבל הא‬ ‫זובתב רבינו הרט״א בסעיף א' ואע״פ שלא מסר‬
‫ככר נתבאר שמסירת טורעא טהגי בלא שום אונם‬ ‫בפני שני ערים ביחד רק בזה שלא בפני זה ובלבד‬
‫ובכה״ג וודאי דראוי לעונש )ורש״י אורסא דמילתא נקיש( ‪:‬‬ ‫שיהיו כשרים עכ״ל וזה שמועיל זה שלא בפני זה כן‬
‫כ א כתב רבינו הב״י בסעיף י׳ גט שמסר הנ ע ל‬ ‫הדין בבל עדות שאנו צריכין רק לידע האטת לבד‬
‫טודעא על נתינתו ונתנו לה ואח״ב ביטל מרצונו‬ ‫בד״נ שנורה התורה דעדות מיוחדת פסול וכן בנימין‬
‫ואמר לה התנרשי בגט שנתתי לך כבר א״צ לחזור‬ ‫וקדושין שהעדים הם על עצם העניין אך דיש לעיין‬
‫וליטלו ממלה עכ״ל ובוודאי כוונתו רק במסירת‬ ‫אם מסר מודעא בפני אחד או בפני קרובים או פסולים‬
‫מורעא שאנום הוא ולא הזביר ביטול הגט דאם הזכיר‬ ‫שאינו מועיל והרי סוף סוף מסר טורעא ולא גירש‬
‫ביטול הגט להרמב״ם ובמה פוסקים נבטל הגט ואינו‬ ‫ברצון ואם נאמר דער אחר או קרובים אינן נאמנים‬
‫חוזר ומגרש בו כט״ש בסי׳ קט״א והדבר פשוט שצריך‬ ‫מ״ם הרי זהו גזירת התורה שעד אחד או קרובים אין‬
‫שיהא הגט שלם בירה או ברשותה בעת שאומר לה‬ ‫נאמנים אפילו בשירענו בבירור שאיטרים אמת אבל‬
‫עתה התנרשי וכוי דעיקר חלות הגט הוא עתה ולא‬ ‫מה עניין זה למסירת מודעא דכיון שעכ״פ מסר מורעא‬
‫מקודם ואין לשאול דא״ב אם אמר לה למחר ה״ל‬ ‫מה מועיל מה שהם פסולים לעדות וי״ל דבל שלא טסר‬
‫מוקדם די״ל דביון דנכתב ונמסר ביום הכתיבה לא‬ ‫בפני שני עדים בשירים אנו דנין זה כדברים שבלב‬
‫חיישינן לה ויש להתיישב בזה והלבוש בתב דהנט‬ ‫ודברים שבלב אינם דברים והנם שהוציא בפיו אין זה‬
‫חל למפרע וצ״ע ‪:‬‬ ‫רק כגילוי דעתא וקיי״ל גילוי דעתא בנימין לאו טילתא‬
‫כ ב כבר נתבאר דאם ידוע שהוא אנוס אף אם לא‬ ‫היא במ״זזז בסי׳ קט״א או אפשר כיון שלא •מסר לפני‬
‫מסר מודעא הגט בטל ומה נקרא אונם בין אונם‬ ‫שני עדים כשירים נם הוא לא כוון למודעה גמורה‬
‫מטון בגון שכופין אותו ליתן נ ט אם לא יתן מטון‬ ‫אנזנם אפשר לומר דבאטת זהו דווקא אם אין אנו‬
‫כך וכך ובין אונם הטף שמכין אותו או מושיבין אוחו‬ ‫מאמינים להערים שאינם כשרים לערות או להער‬
‫בבית האסורים או רוצים להושיבו וכיוצא בזה ודווקא‬ ‫האחד אבל אם ידענו שדבריהם אמת אפשר שיש‬
‫אונסא דאחריני אבל אונסא דנפשיה לא מקרי אונם‬ ‫לחוש בחומר א״א וצ״ע לדינא ויותר נראה במ״ש‬
‫ובן אמרו חז״ל)ב״ב מ״ח ‪ ( ,‬ודילטא שאני אונסא דנפשיה‬ ‫מקודם )ע׳ ריב״ש סיי רל״ב ואין הכרע משם( ובסעיף ל״ב‬
‫מאונסא דאחריני עי ש ומה נקרא אונסא דנפשיה כגון‬ ‫יתבאר בעניין גילוי דעתא קודם בתיבת הגט ‪:‬‬
‫שאוהב אשתו והיא שונאתו ומצערת אותו עד שמפני‬ ‫י ט עוד נ ת ב בסעיף ג׳ שנהנו לבטל מודעות קודם‬
‫זה נו תן לה גט כיון שעצם הנט ט תן ברצון הוא‬ ‫הכתיבה ולאחר הבתיבה קורם הנתינה והטעם‬
‫אנוס‬
‫השלוזן‬ ‫הלכות נימין סי ^ קלד‬ ‫ן רו ך‬
‫נטול מטונך וכיוצא בזה אבל אם הכפיה איעו גונע‬ ‫אנוס טזוד אחר נקרא אונסא דנפשיה דא^״ב רוב‬
‫להנם שכופין אותו לעשות דבר אחר והבעל מעצםו‬ ‫הגיטץ נחשכם כאנוסים דהא כשמגרש מסתמא יע לו‬
‫כדי להנצל מהכפית אומר שינרשנה ויודע שע״י זה‬ ‫איזה סיכה שר\א מוכרח לגרש אלא וודאי כיון דקל‬
‫הסתלק הכפיה מעליו לכאורה אינו קרוי כפיה לעניין‬ ‫עץם הגט איגו אגום ולא מסר מודעא הגם כשר ‪:‬‬
‫הגם כיון שטגרש מעצמו אטנם זד‪ 1‬חוקא כשהכפיה‬ ‫כ ב וכן אם גמר עם אשתו על גם והגמר היה מרצוגו‬
‫היא כרין ברבר האחר אבל אם כופין אותו שלא כדין‬ ‫והשליש סך מעות שבאם יחזור מהגט ימסור‬
‫על עניין אחר ומתוך אותה כפיה נירש אפשר רהוה‬ ‫השליש לה דמעות או ליתן הטעות קגם לי‪:‬דון העיר‬
‫נם מעושה וצ״ע )שס כשס הרשב״א( ועמ׳ש בסי׳ קנ״ד‬ ‫אין זו כפיה שהרי ברצוגו מגרש ואע״ס שהוא מוכרח‬
‫סעיף י״ג ובריב״ש סי׳ קכ״ז ‪:‬‬ ‫מפני המעות שיאבד אם לא יגרש לא ה״ל אוגם שהרי‬
‫כ ן ורע שרבינו הרמ״א כתב בסעיף ד׳ וז״ל אבל אם‬ ‫מרצונו עשה כן והקנס שעשה ברצונו עשה כדי לחזק‬
‫קבל עליו קנסות אם לא ינרש לא מקרי אונם‬ ‫א׳ ע לגרש ולא ה׳ל אונס וכיוצא בזה מציגו כגם׳‬
‫מאוצ■ דתלה ניטו בדבר אהר ויכול ליחן הקנסות‬ ‫)מ׳ו ‪ (:‬באומד יאסרו כל פירות שבעילם עלי אם איני‬
‫ולא לגרש ויש מחמירים אפילו בכה״ג )רשכ״א( וטוב‬ ‫מגרשך האם נאמר שהיה אנוס בעבור הקונם אלא‬
‫לחוש לכתחלה ולפטרו סן הקנס אבל אם ככר גירש‬ ‫וודאי כיון שעשה הקינם מרצונו ה׳ל רצון גמור )נ״י‬
‫מפני זה וכו׳ הגט כשר הואיל וטתחלה לא אנסות‬ ‫כשס הר״ס( וכל זה כשאינו מהחרם על הגט אכי‘ אם‬
‫על כך עכ״ל ומאד תטיהני שעשה מחלוקת בין‬ ‫מתחרט ורוצה לחזור מהקנס וכפוהו ע״פ הקנס ומחמת‬
‫הדעות ולהדיא מבואר בספרו הגדול של רבינו ב״י‬ ‫הפסד הקנס היה מוברח לגרש הוה אונס גמור אע״פ‬
‫דלא פליני כלל ורעה ראשונה הוא כשלא חזר סהנם‬ ‫שי^א מסר מודעא כיון שאינו רוצה כהנט )‪ c:‬נשס‬
‫ודעה שניה היא מתשו׳ הרשב״א מבואר להדיא שחזר‬ ‫יזשו׳ הרשפ״א( ומסופקני אפילו אם בימי* ם־דעית אם‬
‫בו סהנט והקנס אלא שהיה מוכרח מפני הקנס ע״ש‬ ‫מועיל כל שלא סילקו מעליו אונס הטמון דכיון שצועק‬
‫וזהו מה שבארנו בסעיף כ״ג והרשב״א פוסל להדיא‬ ‫שאינו רוצה לגרש אלא שמוכרח מפני הממון המושרש‬
‫ככד‪,‬״נ ע׳ ש וכן משמע להריא מדברי רבינו הב״י‬ ‫מה מועיל ביטול מודעוו‪ .‬כל זמן שהאונס קיים והא‬
‫שם דלא פליגי ע״ש ;‬ ‫כשהוא אנוס א׳"צ למסירת מודעא ואין תקנה לזה אלא‬
‫כ ז ויראה לי דדעתו בן היא דכשלא חזר נו וודאי דלא‬ ‫שיתנו לו המעות ואח״כ יגרשה מרצונו או שיחזור בו‬
‫כקרי אונם לכל הדעות אף שהוא מוכרח ספני‬ ‫ממיאונו ויאמר שרצונו י‘נרשה כויצון גמור ונם כזה יש‬
‫המעות שהשליש לקנס וכיוצא בזה ביון שעשה הקנס‬ ‫יךסתפק ראם נדון אונס ממין כאונס הגוף כגון שמכין‬
‫מרצוט ושני הדעות שהביא הוא כשחזר בו המגרש‬ ‫איתו שיגרשנה אף אם יאמר אי^ף פעמים שמגרש ברצון‬
‫אלא שאין השליש רוצה למסור לו הקנס בחזרה אא״ב‬ ‫הלא אנום הוא ע״י ההכאות לומר כן ויותר מזה פסק‬
‫יגרשה וגירשה והיש מחמירים הוא הרשנ״א שהבאנו‬ ‫מהרי״ק)שורש ס״ג( באחד שהושיבוהו בבית האסורים‬
‫ורעה ראשונה הטקיל אינו בעל דעה שכ ח מו בםע*ף‬ ‫שיגרש אשתו והותר מבית האסירים ואחייב בקשו ממנו‬
‫כ״ג אלא היא תשונה םטהרי״ק שהניאה רכינו ב״י‬ ‫ליתן גט אם עדיין בידם להושיבו אם לא יגרש כמו‬
‫וז׳׳ל אם הוא השליש ממון ביד שליש לכך ואין‬ ‫שהושיבוהו מקודם מפני זה חשיב אונם ואינו מועיל‬
‫השליש רוצה ליתן המעות עד שיגרש לא מקרי אונס‬ ‫עד שיסלקו מעליו אונס זה שיהיה כמות שלא יושיבוהו‬
‫וכי׳ עכ״ל והוא נמהרי״ק שורש ם״נ ומפרש רבינו‬ ‫אף אם לא יגרש ע״ש ואם נאמר דאינם ממון הוה‬
‫הרטיא דמיירי שחזר בו וכן מתבאר מדברי הלבוש‬ ‫ממש כאונס הגוף הלא צריכין לסלק ממנו אוגםו זה‬
‫ס״ם זה שהניא תשו׳ זו בלשון זה וי״א שגם כזה אינו‬ ‫אלא שבאמת אינו נראה להשוות זל״ז לגמרי וצ׳ע‬
‫אונם שכתבו טי שהשליש מעות ני ד שליש שיגרש‬ ‫לדינא וע׳ בסעיף כ׳ו ז‬
‫והוא רוצה לחזור בו ואין השליש רוצה להחזיר לו‬ ‫כ ד אם האונס לא היה על המגרש אלא על אחרים‬
‫הטעות ער שיגרש לא מקרי אונם דלא מקרי אונם אלא‬ ‫כגון שהכו לאדם אחר וע״י שגירש את אשתו‬
‫אונס הבא מחמת אחרים ולא כשהביא האונס על עצמו‬ ‫ניצל האחר מההכאות אין זה אונם דאונם מקרי‬
‫ועיין נמהרי׳׳ק שורש ם״ג עב״ל הלבוש ‪:‬‬ ‫כשהאונס הוא על נופו ולא כשחוא על אחר דהרי הוא‬
‫כ ח ולדינא תטיהני דאיך הכריע בדיעבד נגד דעת‬ ‫עושה מרצונו אף שנכמרו רחמיו מפני יסורי האתר‬
‫הרשכ״א שפוסלו לגמרי וז״ל הרשב״א שאלת‬ ‫מ״ם הגט הוא מרצונו )שס כשס תשב״ז( זולת באב על‬
‫ראובן בעל לאה וקרובי לאה היו בהסבטה שיגרש‬ ‫הבן או בן על האב דמקרי אונס מזה לזה כמו נוף‬
‫ראובן את לאה אשתו ונאותו זל״ז בקגם אלף דינר‬ ‫אחד )נ״י( ויש חולקין נם בזה )תשנ״ן( ולענ״ד יש‬
‫ושיגרש לזמן קבוע ואחר כך גתחרט ראובן ומיאן ברבר‬ ‫להחמיר כזה ‪:‬‬
‫והללו מתרץ בו מצד הקנם עד שהלך לגיזבר להתפשר‬ ‫כ ה כל בפיה אינו אלא כשמזכירין הגט להכפיה‬
‫עטו ולא קיבל ומחמת יראה זו גירש אלא שלא היה‬ ‫שאומרים לו אם לא הגרש אט מנים אותך או‬
‫נקי‬
‫עג ‪1^5‬‬ ‫השלחן‬ ‫חל ‪ tf0‬גימץ סיטן קאי‬ ‫ערוך‬
‫בזד‪ .‬ובן פסק טהר״ל בן חביב )שם מ״י( וזהו שכתב‬ ‫בנןי ?יכפור מודעא אם נדון ‪> w‬ה צנם מעושד ת שוגה‬
‫רביט הרמ״א ראם גירש מכח שבועה חנט כשר ומכל‬ ‫נ״ל שגט זה מעושה ופסול בל שיודעין באונסו אע״פ‬
‫זה ראיה ברורה למה שכתבנו למעלה וזד‪ ,‬שכתב אם‬ ‫שלא מסר מודעא ובו׳ עב״ל ואפילו אם היה סהרי״ק‬
‫קבל קניין לגרש זר‪.‬ו פשיטא דאינו אלא חומרא‬ ‫חולק על הרשכ״א מפורש קשה לפסוק ננד רעת‬
‫בעלמא דאין לקניין טעם בזה כמ״עז הרטב״ם פ״ת‬ ‫הרשב״א ובפרט שהטדרי״ק לא הביאו כלל ונ ע״ב או‬
‫ממכירה דין י״א ע״ש ואם קבל קנם בקניין זה גם‬ ‫שלא ראה דברי הרשב״א או שאין כוונתו כשחזר נ ו‬
‫הקנס אינו חל דד‪.‬וח כמו קני את וחמור )תה״ד סי׳‬ ‫ונתן בהברה ומה שהביא רבינו דדט״א בעניין זה‬
‫קע״ג( אמנם בקני את ותסור קיי״ל דקנר‪ ,‬מחצד‪ ,‬כמ״ש‬ ‫ראפילו נירש מכח שבועה לא מקרי אונם כשנשבע‬
‫ב ח׳ ם סי׳ ר״י ובן פסק הרטב״ם פכ״ב ממכירה מיהו‬ ‫לגרש והוא מתשו׳ דדיטב״א שהביאה רבעו הב״י‬
‫לעניין הגט אץ זה כלום )רי‪ ,‬בעיקר הדבר שמדמה זה‬ ‫בס״ם קנ׳׳ד וגם זה אינו עניין לנדון זה דשם ג״ב לא‬
‫התה״ד לקני את וחמזר }'ע בזה ודו״ק(;‬ ‫סיירי כשחזר בו אלא שנשבע לגרש וגירשה זקאמר‬
‫ל או ח נ ה הפי ס קי ם ב סד ריגי טין ל א דיברו רק בנשבע‬ ‫דריטב״א דלא מקרי אונם כיון שמרצונו נשבע ע״ש‬
‫לגרש ובנשבע שלא לגרש לא דיברו בלל ובאמת‬ ‫ועוד יתבאר בזה אבל איזה עניין הוא לטי שחזר נו‬
‫יש בזה יותר חשש מנשבע לגרש דלמאן דס״ל כל‬ ‫על הגם ועל הקנס והכריחוהו מפני הקנס ליתן גט‬
‫מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עני ד לא מחני‬ ‫הרי אין לך אונם גדול מזה וטרברי הלבוש משמע שם‬
‫יש בזה חשש גדול שהגט פםיל ודבר זד‪ ,‬ידוע דהלנ ה זו‬ ‫שמחלק בין קצב זמן לגירושין ללא קצב זמן ולא גהירא‬
‫דאי עביד לא מהני לא הוכרעה לדעא אי טחני אי לא םד‪,‬ני‬ ‫כלל )וגס הרמיא לא ס״ל כן כמ״ש הכ״ש סק״ח( ז‬
‫האמנם נם זה א״ שדרבותינו כעלי התום׳ כתבו )תמורה‬ ‫כ ט אכן טפשמיות לשוני משמע דמיירי ב שיא חזר‬
‫י׳ ‪ ( .‬דבנשבע שלא לגרש אפילו למאן דס״ל אי עביד‬ ‫בו אלא דבזה נופה יש לחישוש כיון שהניח לקנס‬
‫לא מהני הבא טהני כיון שאין זה איפור שהתורה‬ ‫אם לא יגרש זה נופה נראה כאונס וכן נראה להדיא‬
‫נזרה עליו אלא הוא בדא מלבו ע״ש ומ׳׳ט היה‬ ‫מאחד מגדולי האחרונים שחקר דלפי דברי רבינו‬
‫לד‪,‬פוסקים לחשוש בזה דכמה טראשונים חולקים בזה‬ ‫הרמ״א איך עושין פשרות על גט ומניחין במוחות‬
‫וכן נראה דעת הרטב״ם ז ״ ל) ע מ ל ״ מ פ׳ ע ממלוה ולוה( וכבר‬ ‫לקנס )פת״ג( אך לפ״ז לא ידעתי מי הוא המחמיר‬
‫הארכנו בזד‪ .‬בח״ם סי׳ ר״ח סעיף נ׳ ע״ שו רבינו רן מ״ א‬ ‫ברבר זה שכתב ויש מחמירים ואין לומר דכוונתו על‬
‫סותר א״ע בזה םח״מ שם לט״ש ביו״ר סי' ר״ל ושם‬ ‫אותם שמחמירים ליתן נ ט כשנשבע ליתן גט דמיחזי‬
‫בארנו בזה בס״ד ולבן אנו נוהגים בסדור הגט שהמגרש‬ ‫כאונס דוודאי גם הם מודים בקנס ממין דבשלמא בשבועה‬
‫יאמר שלא נשבע לנרש וכן שלא נשבע שלא לגרש יכו׳‬ ‫י״ל דהוא מוכרח מפני שבועתו אכל בקנס מטון אינו‬
‫וכבר נתעורר בזה אחד מהגדולים בדור שלפנינו)יז״ ם(‪:‬‬ ‫מוכרח אם רצונו לאבד ממונו והעיקר לדינא כמ״ש‬
‫לב י״א דדווקא מסירת סודעא טמש מבטל הגט אבל‬ ‫בסעיף כ״נ רכן מתבאר להדיא מהש״ם שיהבאנו בסעיף‬
‫כשלא מסר מודעא להדיא אלא דגלי דעתיה‬ ‫כיג ולפנינו יתבאר עור בזה בס״ד ;‬
‫למסירת טודעא אין זה בלום )ב״ש סק״א( והנר‪ ,‬זד‪,‬ו‬ ‫ל כתב רבינו הב״י בסעיף ד׳ אם נשבע הבעל ליתן‬
‫וודאי הלכה פסיקד‪ ,‬היא דנילוי דעתא בניטא לאו‬ ‫גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהא רומה לאונם‬
‫מי לתא היא בט״ש בסי׳ קמ״א אמנם י״ל דדווקא‬ ‫אך ערבות יתן אם ירצה שאין זה דומה לא‪,‬ונם עכ״ל‬
‫לאחר כתיבת הגט לא מחני גילוי דעת אא״ב ביטלו‬ ‫וכתב רביגו הרמ״א וה״ה אם קבל קניין לגרש וכו׳‬
‫ממש דלא אתי גילוי דעת רריבוו־ ומבטל מעשה אבל‬ ‫ואפילו נירש מנ ח שבועה שעשה מעצמו לגרש הגט‬
‫קורם כתיבה אפשר דמהני גם גילוי דעת )ב״ח( ואע״ג‬ ‫יבשר הואיל ומתחלה לא אנסיהו על בך עב״ל ביאור‬
‫רקמי דממא הגט ליד האשה עדיין לא מקרי מעשה‬ ‫הרברים דהנה יש שהחמירו בנשבע לגרש שדומה‬
‫)תום׳ ל״ב ‪ :‬ד״ה ר״ש( מ״ט לגבי גילוי דעת אולי מקרי‬ ‫לאונס ואינו דומה למה שאמרו חז״ל)מ״ו ‪ ( :‬קונם פירות‬
‫מעשה וכן משמע מלשון הש״ם ) בי ב מ׳ ‪ ( :‬דמודעא‬ ‫העולם עלי אם לא אגרשך רמבואר דאין זה אונם זהו‬
‫דנט גילוי מילתא בעלמא הוא אמנם בשם הוא רק‬ ‫מפני שתלה נדרו בדבר אהר בפירות ואין זח אונם‬
‫לעניין רא״צ לידע אונסו דגילוי טילתא ד‪,‬יא כיון‬ ‫דביכולתו שלא לאכול הפירות ולא לגרש אכל בנשבע‬
‫שמסר מורעא מסתמא הוא אנוס )וניב שם רשב״ה(‬ ‫לגרש שתלה הגט בשבועתו דומה לאונס)ב״י גשס הר״ם(‬
‫אבל לעולם המודעא צריך שימסור בפירוש ובפרט‬ ‫ולכן כשנותן ערבות ממון או דבר אחר דומה למה‬
‫לפי מ״ש בסי' מ״ב סעיף י׳ דני טין וקדושין דתלוי רק‬ ‫שאמרי הזיל ואין זה אינס בלל ומיהו הרימב״א בתשו׳‬
‫בערים אין אנו הולכים אחר מחשבית לבו בלל ולא‬ ‫)הובא נב״י ס״ס קנ״ד( ביאר להריא דהמחמירים בזה‬
‫דמי לד״ם דלא איברו סהדי אלא לשיקרא צ רין לידע‬ ‫לא מפני עיקר הדין דבוודאי בל מה שהאדם מקבל‬
‫הסכמית לבי מ שא״נ בנימין וקדושין ומטעם זה כארט‬ ‫עליו מרצונו אינו אונם במו ק‪.‬ינם פירות שבגמ׳ אלא‬
‫שם י ל בן אץ בגו״ה ריגי אסמכתא ומטעם זה פסקן‬ ‫שלכתחלה החמירו בזח אבל בדיעבד א ץ שום חשש‬
‫השרחן‬ ‫הלטת נימין סימן קלד קלה‬ ‫עריו‬ ‫‪146‬‬
‫מטון של ריוח הוה גט אע״פ שהוא אנום אם לא מםר‬ ‫חדל דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא אמנם כנר‬
‫מודעא ומשמע מדברי רכיתינו אל־ בין שמם־ מודעא‬ ‫בארנו שם דחראשונים שטרחו לטצא טעם אחר בגו״ק‬
‫ולא ידעינן באונסיה ובין ד־רעינן באונסיה ולא מס־‬ ‫מפני מה אין בהם אסמכתא לא ם״ל להאי כללא‬
‫מודעא טהני קבלת ממון ולפ״ז י״ל דמ׳ש רביגו‬ ‫ע׳ ש ומ״מ לעניין גילוי דעת מבואר מכסה פוסקים‬
‫הרמ״א בסעיף ה׳ די^א מהני נתינת מטון זהו דווקא‬ ‫דלא חשו לה נם קודם כתיבת הנט ובנראה להדיא‬
‫כדידעינן באונסיה ומסר מודעא אבל אם חסר אתד‬ ‫מפירוש הרשב״ם מיהו למעיכה צ״ע )עס״ת ס־״א(‬
‫מהם מהני נתינת ממון ודיני כמכירה ומ״ם לעניין‬ ‫ובשעת הרחק יש להקל בזה כיון שהב״ש פסק כן‬
‫דינא נ־׳ל דכן היא דאם המסירת מידעא היתה בדררא‬ ‫וכן מבואר מהרשב״ם ‪J‬‬
‫דממינא אי שהאונס היה מצד דררא דממינא בוודאי‬ ‫ל ג כבר נתבאר בסעיף ו׳ דאפילו אם קבל טעות לא‬
‫כל שנתנו לו מעות אמרינן שנתרצה אבל אם היה‬ ‫אמרינן דנתרצה ע׳ש אמנם מדברי הרשב״ם שם‬
‫אינס הניף וי'א סילקו האינס טמנו ביודאי לא מהני‬ ‫שכתב דכיון דאינו מקבל ממין בגט זה שנותן אם‬
‫נתינת ממון ואפילו אומר שנתרצה בעד הממון כל‬ ‫איתא דניחא ליה למה לו למסור מודעא וכו׳ עכ״ל‬
‫זמן שהאינס עדיין עליו וכן אם מסר מורעא ולא‬ ‫משמע קצת דאם מקבל ממון אין זה סודעא נדלא‬
‫ידעינן באונסיה אלא שלפי ההשערה היתה המודעא‬ ‫ידעינן אונםיה ע׳׳ש ומתשו׳ הרשב״א)הובא גב״י( שכתב‬
‫מצר עניין אחר לא מחמת דררא דממינא לא מתני‬ ‫שגט זה מעושה ופסול בל שיורעין באונסו אע״פ שלא‬
‫נ״כ נתינת טעות אא״ב אימר!מפורש שנתרצה בעד‬ ‫מסר מודעא שאין מסירת מודעא אלא היכי דשקיל‬
‫הממון דכיון דליבא אינם גלוי עליו מיד שאימר‬ ‫זוזי וכו׳ ותליוהו ונירש אינם גירושין דהא ליכא זוזי‬
‫שנתרצה אם ביטל מורעתו מהני נם בלא נתינת ממין‬ ‫ואם נפשך לומר וכו׳ דכיון שקבל על עצמו קנס אלף‬
‫ואס נתנו לו טמון אולי מהני אמירתו ריצה אני אף‬ ‫דיגרין ובנתינת הנם הרויח ממון זה הוה כמקבל מבון‬
‫כשלא ניטל בפירוש מודעתו שמסר )תב״ש סתי״ד זפ״ת‬ ‫לא היא שאין זה כמקבל מטין אלא כניצול מהפסד‬
‫סקע׳ז והנלע׳ד נתבתי ודו״ק( ‪:‬‬ ‫ממון ונריע מובא וכו׳ עכ״ל משטע להדיא דאם מקכל‬
‫קל״ה צריך לקרות הנס קודם נתינה ולאחריו ועוד דנים ‪ ,‬ובו ט״ו סד‪£‬ל‬ ‫סימן‬
‫א העדים שנותיים הנט לפניהם והם עידי מסירה לבן הקילו הזיל אבל בע״ם שזהו גמר הגט לא הקילו‬
‫שזהו עיקרו של גט צריכים לקרותו קודם הנתינה ועוד נראה ברור שאפיינו אם הע״ם הם ע׳׳ח ובבר‬
‫)י׳׳נז ‪ ( :‬ומעכב נם בריעבד דאם לא קראוהו על מה קראוהו קודם שחתמו מ״ם החיוב עליהם לחזור ולקרותו‬
‫הם עדים הרי אינם יודעים אם גט נתן לה או דבר סמוך לנתינתו וכן משמע מכל הראשונים והשיע‬
‫אחר ומשמע דכאן לא התירו חדל שאחרים יקראו שכתבו כסתם דין זה אף שהמנהג שהע׳׳ח הם עדי‬
‫המסירה ‪:‬‬ ‫ויאמרו להם כמו בעירי חתימה שבסי׳ ק׳ל והחיי^וק‬
‫פשוט שבע״ח הקילו כמ״ש הרמב״ם בפ״א משום דע״ה ג הסכימו כל הראשונים דמיב לקרותו קודם הנתינה‬
‫ולאחר הנתינה וכ׳׳ב המור והש׳ע והטעם נראה‬ ‫היתה תקנת חבמים ובארנו זה שם סעיף מ״ז עיש‬
‫אבל ע״ם הם מן התורה ולכן סמוך ממש לנתינתו משום דחיישינן שמא משלקחו הבעל לידו החליפו על‬
‫שזהו גמרו של גט חייבים לקרותו כעצמם מיהו י״א נייר אחר )כ״מ ברא׳ש פ׳׳ב פע״ז( ואף דחששא רחוקה‬
‫דכשקורא לפניהם הראש ני ר וסופריו שמתייראים היא מ׳׳ם בעת נטרו של גט צריך שלא יהא נו שום‬
‫ממנו יכולים לסמוך עליהם )ר״ן פ׳׳ב( והסברא נותנת פקפוק אבל בדיעבד אם לא קראיהו לאחר נתינה אינו‬
‫כן דהא בשאר שטרות נמי כשר בכה״ג כט״ש בחי ם מעכב ולא עור אלא אפילו אס אחר קריאתם קודם‬
‫סי׳ מ׳׳ה ואין לנו להחמיר בגט יותר ובהחתימות הקילו הנתינה לקח הבעל את הגט וטמנו בחיקו לא חיישינן‬
‫שהחליפו ומוו״רת להנשא )תוש׳ ורא׳׳ש( ומיהו לכתחלה‬ ‫טבשארי שטרות כמ״ש שם סעיף ט"נ ‪:‬‬
‫ב לפמ״ש אפשר לומר דלהרי״ף והרמנ׳׳ם דכשר בבה״ג וודאי יש עיכוב בדבר לחזור ולקרותו טדיגא‬
‫)והרא״ש משפפק בזה( ‪:‬‬ ‫בע״ח בלבד כשיש ע״ח שקראו הנם בעצמם לא‬
‫מחמרינן על ע״מ שייקראו בעצמם ביון שמן התורה ד וכן אם לא קראוהו קודם הנתינה וקראוהו מיר‬
‫לאחר הנתינה ג״ב כשר )שש( דלמאי ניחוש לה‬ ‫כשר גם בלא ע״ם )יכ״מ בביש סין״א( אנל מסתימת‬
‫לשון הפוסקים לא‪,‬משמע כן ואפשר לומר דרק בע״ח ייש טפקפקימ נזה )מרדכי בשש הר״ס פ״נ( משום ובעינן‬
‫הקילו במידי דרבנן משום דאין כל ארם ביכולתו דבשעת נתינה ירעו העדים שהוא גט ע״ש ולא הובא‬
‫לחתום א׳׳ע לכן הקילו בהם םשא״כ בעים דבל ארם דעה זו בפוסקים ונ״ל דלא פליגי כלל דוודאי אם‬
‫ראוי לכך וימצאו הרבה שיכולים לקרות ועיר דבע״ח הע״ם היו שם נ ע ת עשיית הגט בכתיבתו וחתימתו‬
‫גמר הגט איט כעת החתימות אלא בעת שימו^ לירה וידעו שענייי גט הוא ב׳׳ע מורים רמה נבך אם לא‬
‫קראור\‬
‫עד‬ ‫השלחן‬ ‫הלמת גיפק םימן קאז‬ ‫עחך‬
‫להיות קל ‪ p‬ל אם הגט ישאר בירה שתחזירנו לו‬ ‫קראוהו קודם נתינה כיון שקראוהו אח״כ אמנם אם‬
‫ולהפקיע עצמה מהשני או לחזור אליו והוא כהן אם‬ ‫י א ידעו בלל מעניינו של נט וקראום טן השוק להיות‬
‫יארע שלא יקראו את הגט אתר הנתינה לכן טוב‬ ‫לע״ם על הגט ולא ראיהו ולא קראוהו וודאי דיש‬
‫ויפה מנהג שלנו שאין משהין הגט בידה וב״ר גוטלין‬ ‫לחוש לזה אא״כ קראוהו תוך כדי דיביר של הנתינה‬
‫וקירעין אותו)דו״ס(‪:‬‬ ‫)ננלע״ד( ודע דאין העיקר הקריאה של הגט דאין‬
‫ז הרי שלא קראו את הגט מקורם הנתינה ונתנו לה‬ ‫בו מצות קריאה יהעיקר לידע שהנייר הזה הוא הגט‬
‫וזרקתו לים או נשרף וגמצא שלא קראוהו בלל לא‬ ‫שכתב א*ש זה לאשתו זו ולכן אם הע״ט יעיינו בטוב‬
‫קודם הנתינה ולא אח״ב הרי היא עומדת בספק‬ ‫שזהו ניטה א״צ יותר )ימ״ס הרמ״א וכן אס יעידו ה»א‬
‫גירושין בכל עניין עד שיגרשגה בגט ברור ואפילו אם‬ ‫עה׳ד וכצ״ל אם יעיינו כמ״ש נמהת העור( ‪5‬‬
‫נשאת תצא שהרי הוחזקה בא״א ולא יצאה לגירושין‬ ‫ה המנהג שלנו לעשות עצהי״ט שהרב המשדר קורא‬
‫וודאית ואין ספק גירושין מוציא מידי וודאי חזקת‬ ‫את הגט לאחר שבתבוהו וחתמוהו והבעל ביטל‬
‫א״א ואפילו הבעל אומר כשר היה איגו נאמן‬ ‫המודעות עוד פעם בט״ש בסי׳ קל״ד קורא הרב עם‬
‫להחזיקה בגרושה וודאית ודינה כדין בעל שאמר‬ ‫העדים את הגט ואח״ב שואל הרב את השופר אם כתבו‬
‫גירשתי את אשתי רהיא ספק גרושה כמו שיתבאר‬ ‫לשמו ולשמה ולשם גירושין ואם צוהו הבעל לעשות‬
‫בסי׳ קנ״ב ואע״ג דהתם הטעם שאינה גרושה וודאית‬ ‫כן ושואל את העדים אם שטעו מהבעל שצוהו ואם‬
‫מפני הריעותא שכל גט יש לו קול וזה אין לו קול‬ ‫שמעו טהשופר שכתבו לשמו ובו׳ ואח״ב שואל כל‬
‫כט״ש שם והבא הרי נתגרשה ויש קול דכיון דהעדים‬ ‫עד אם חתמו זה כפני זה ואם חתמו לשמו ובו׳ ואם‬
‫לא קראוהו לא קודם הנתינה ולא אח״ב והגט נאבד‬ ‫צום הבעל לעשות כן ושואל להשופר ולהעדים אם‬
‫א״א להחזיקה בגרושה וודאית ואדרבא אפילו אם נאמר‬ ‫מכירים כתיבת הגט שכתבו וחתימתס שחתמו ואח״כ‬
‫דבשם נאמן לגמרי )ע׳ ב״נ קל״ה ‪ ( .‬הבא אינו נאמן‬ ‫מושר הגט להאשה בפגי העדים ואח״ב מקבלים ממנה‬
‫שהרי יש ריעותא לפנינו שהעדים לא קראוהו כלל‬ ‫הגט וחוזר הרב וקורא אותו עם הערים וחוזר ושואל‬
‫ועתה נאבד וכן להיפך אפילו הבעל אומר שלא היה‬ ‫מהשופר והעדים כמ״ש וזהו גמרו של נ ט נמ״ ש בשדר‬
‫גט בלל שנתן לה שטר אחר אינו נאמן לעשותה‬ ‫הגט כשי׳ קנ׳׳ד ‪:‬‬
‫באינה מגורשת וודאית דהא עכ״פ משעת נתינתה‬ ‫ו קראו את הגט ונתנוהו להבעל או לשלוחו והנגישו‬
‫הוחזקה לספק גרושה ולכן נשארת בספק גרושין‬ ‫לבית ידו ונחנו לה לכתחלה צריכים לקרותו פעם‬
‫בבל עניין ‪:‬‬ ‫שני קודם הנתינה אמנם בדיעבד אם לא קראיהו‬
‫ח זה שאמרנו דאם לא קראוהו כלל הרי היא ספק‬ ‫ונתנו לה וורקתו לים או לאש וא״א לקרותו אחר‬
‫גרושה זהו כשהגט נשרף או נאבד אבל אם הגט‬ ‫הנתינה מ״ם מגורשת ביון שק־אוהי תחלה אין חוששין‬
‫יוצא לאחר זמן מתחת ידה וודאי לכתחלה לא תגשא‬ ‫שמא החליפו דאינו חשוד לקלקלה ולא עוד אלא‬
‫בגט זה מאחר שלא קראוהו לא קודם הנתינה ולא‬ ‫אפילו אומר הבעל אחר שנשרף הגט או נאבד שהחליפו‬
‫תיכף לאחר הנתינה וט״ם אם נשאת לא תצא כיון‬ ‫ושטר אחר נתן לה ולא את הגט איגו נאמן והרי‬
‫שעדיין הגט בידה ואפילו הראתה את הגט לאחר‬ ‫היא מגורשת שהרי היחזקה גרושה משעת קבלת‬
‫שנשאת להשני לא תצא )נ״ש סי‪,‬״ל( דאין זה אלא‬ ‫ניטה ואינו נאמן לוצציאה מחזקתה דאש כדבריו היה‬
‫בירור שנתגרשה אז וט״ט כשלא נשאת אין מניחין‬ ‫לו לומר כן בעת הנתינה תיבף אלא וודאי דחזר בו‬
‫אותה להנשא בגט זה מפני הריעותא שלא קראוהו‬ ‫עתה ומחפש עלילות אם לא שמראה עתה הגט לפנינו‬
‫מיד אחר הנתינה ואין מוציאין אותה מבעלה מפני‬ ‫שבידו הוא דאז יש ראיה מיכחת שאומר אמת וצריבה‬
‫ריעיתא זו וזהו דעת רוב הפוסקים ‪:‬‬ ‫גט אחר וגם בבהיג אינו נאמן אלא כל זמן שלא‬
‫ט אבל הטיר כתב וו״ל לא קראוהו בלל ונאבד והוא‬ ‫נשאת לאחר אבל אם נשאת אין ביכולתו לאוסי־ה על‬
‫אומר שלא היה גט מה שנתן לה אלא שטר בעלמא‬ ‫האחר אתרי שהוחזקה גרושה אינו יכול להוציאה‬
‫לא תנשא ופסולה לכהונה ואם ניסת לא תצא והרמב״ם‬ ‫מחזקתה ולאופרה על השני ואמרינן שהיא נתנה לו‬
‫כתב אפילו אומר הבעל גט בשר היה ה״ו ספק‬ ‫הגט בחזרה בדי להפקיע עצמה מהשני וקנוניא עשו‬
‫מגורשת עכ״ל הטור והקיל הרבה אף אם נשרף ולא‬ ‫ביניהם וכן אפילו לא נשאת והוא כהן אינו נאמן‬
‫קראוהו כלל שלא תצא )וזהו נתייח ראשון של תוס׳ י״ס ‪:‬‬ ‫ליקח אותה מפני חשש זה שמא נתנה לו הגט בחזרה‬
‫‪7‬״ה צריפי זדו״ין( וטעמו דלא דמי לבעל שאמר גירשתי‬ ‫)ת״ג( ולכן אם ידוע לנו שנשרף הרכר שנתן לה ועתה‬
‫את אשתי דהיא ספק מגורשת ריש ריעותא ברורה‬ ‫מראה אותו בידו נאמן בכל עניין אפילו הוא כהן‬
‫שאין קול לגט זה אבל כאן הרי יש קול אלא שעברו‬ ‫ואפילו נשאת לאחר ותצא מזה ומזה וזה שאמרנו‬
‫העדים במה שלא קראוהו וכיון רירוע להערים שכתב‬ ‫שאינו נאמן כשנשאת לאחר והו כשלא נשרף או נאבד‬
‫לה נט ובעת ש מ ^ לה אמר דה ה״ז גיטד ולא עירער‬ ‫אלא שלא קראוהו אחר נתינתו לירה וביון שיבול‬
‫‪*pn‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ פיק קלה‬ ‫ערוך‬ ‫‪148‬‬
‫רשמא כעת הנתינה היו האותיות ניכרות והעדים לא‬ ‫תוך כ״ד לאטד שצהק בה וליא נתן ליה הגט והוא אינו‬
‫דקדקו שפיר לראות או אפילו דקדקו ולא היה סמוך‬ ‫חשוד לקלקלה כידי שמים הוחזקה גרושה לפנינו‬
‫לנתינה ממש דאז חיישינן שמא בעת ת תינ ה הפליטו‬ ‫ואינו נאמן לאוסרה על השני )וזהו היש חולקין שכתב‬
‫ואח״ב נבלעו ואפילו לא בדקנוהו שמפליט חיישינן שמא‬ ‫הרמ״א כמ״ש הב״ש סק״ה והגר״א שק״ו כתב לכוונתו להיסך‬
‫היה מפליט אם בדקוהו וכפי הדעות שנתבאדו אבל‬ ‫דאפילו »ס בילה אס נשאת תצא וזהו לפת הרשב״א וכתירון‬
‫אם מקודם הנתינה דאו העדים האותיות נבדות פשיטא‬ ‫שני של תום׳ שם ולברים תמוהים הם להתירון השני מיירי‬
‫דהיא ספק מגורשת בכל עניין לכל הדעות אפילו‬ ‫בנשרף כמפורש ממ׳ וגם הרשב״א כוונתו כשנשרף כמ״ש‬
‫נשרף או נאבד )עב״ש סק׳׳ו ודברי הב׳ח שנתב דמיירי‬ ‫הרמ״א להליא בל״מ אות אי• ולשון הב״י אינו מלוקלק קצת‬
‫לקריוהו מעיקרא ומשני זה הקשה ע״ש וצע״ג מאין לו זה ידו״ק( ‪:‬‬ ‫מ״ש ולו״ק( ‪:‬‬
‫יג זרק לה כתב בפני ערים לרשותה ואמר לה ה״ז‬ ‫י יש טין דיו שבמשך זטן הוא נבלע בהנייר ואין‬
‫ניטך וחפשו במקום שזרק ולא נמצא נט רק מזוזה‬ ‫האותיות ניכרות כלל ויש טין צבע שמעבירים על‬
‫או שטר אחר אין חוששין להגט כלל אף להחמיר‬ ‫הנייר ופולט אותיות שבלע ונראות*)רש״י י״ש ‪ (:‬וכן אם‬
‫דאמרינן בוודאי לא זרק לה גט כלל אלא המזוזה או‬ ‫טעבירין על הנייר טי קליפת רטונים פולט האותיות‬
‫השטר שנמצא ומבואר כש״ם )י״ש ‪ ( :‬דדווקא במקום‬ ‫)תוש׳( ואם נכתב נט בכתב כזה וניכר הבתב בשעת‬
‫דלא שכיח שם מזוזה או שטר אבל אם כאותו מקום‬ ‫נתינה הגט כשר ואין זה כתב שאינו יכול להתקיים‬
‫מצוי לפרקים הוה ספק גירושין דאולי זה שזרק היה‬ ‫דהא מתקיים אלא שנבלע במשך הזמן וביכולת‬
‫גט ועכברים אכלוהו או נררורע ומזוזה זו או שטר זה‬ ‫להפליטו כמ״ש ואם כשעת נתינה היה הכתב מובלע‬
‫היה גם מקורם ותמיהגי על הפוסקים שלא הזבירו‬ ‫אינו גט ובן מתבאר מפירש״י שם וכ״כ התום׳ מפורש‬
‫תנאי זה והרי להדיא אטרינן שם במעשה שזרק לה‬ ‫וז״ל )בל״ה פפמא( לא בשעת נתינה ראו שהיה נייר‬
‫בין חביותיה ואמר ר״נ מזוזתא כיני דני לא שכיחא‬ ‫חלק דא׳׳ב אפילו וודאי היה כתוב במי מילין אינו גט‬
‫מבואר להדיא ראי הוה שכיחא הוה מחמרינן ואולי‬ ‫כיון דבשעת נתינה כבר נבלעו האותיות עכ״ל וכן‬
‫דטפגי שכתבו בטור וש״ע שזרק לה כין החביות ע״ש‬ ‫משמע להדיא מכל הראשינים ובלבוש החמיר דנם‬
‫ממילא הוה כמקום דלא שכיח וטיט היה להם לבאר‬ ‫בכה״ג הוה ספק גט רשמא לא הקפירה תורה שיהא‬
‫זה וצ׳ע וכן קשה על הרמכ׳ים פ״א ע״ש ואולי מפרשים‬ ‫הכתב ניכר ע״ש ודברים תמוהים הם גם מצד הסברא‬
‫דהש׳ם מיירי שהעדים קראו הגט מקודם והכניסו‬ ‫)וגס הב״ש סק״ו השיג עליו ותמיהני שלא הביא הראיות מרש״י‬
‫תחת בגדיו והוציא ונתן לה ולכן בכה״ג אי הוה‬ ‫ותום׳ ע״ש( ‪:‬‬
‫שכיחי מזוזה ביני דני הוה מחטרינן אבל בדלא קראוהו‬ ‫י א הכתב הזה נקרא בגם׳ שם מי מילין ואיתא שם‬
‫כלל לא טחמרינן אפילו בדשכיחי מפני דחששא זו‬ ‫דאם נתן לה נייר חלק ואמר לה ה״ז גיטך והעדים‬
‫דעככרים שקלוהו ה*א חששא רחוקה ולדינא יש להחמיר‬ ‫לא ראו כשעת נתינה אם האותיות היו ניכרים אם לאו‬
‫בכל עניין )ער׳׳ן שנתב שני סירושים ודו״ק( ‪:‬‬ ‫ואח״ב בדקו הנייר בצבע והפליטו האותיות הוה ספק‬
‫יד ודווקא שלא נמצא רק מזוזה אחת או שטר אחר‬ ‫גט ואם בדקו ולא הפליט אין זה כלום דניכר שהוא‬
‫אבל אם נמצאו שתי מזוזות או שני שטרות ואגו‬ ‫נייר חלק ואם לא בדקוהו כלל ונשרף הנייר י״א דהוה‬
‫ראינו שלא זרק אלא כתב אחד )רש׳׳י( וא״ב בע״ב‬ ‫ג״ב ספק גט )תוש׳ ד״ה ושמואל( וכן פסקו הטוש״ע וי״א‬
‫שרבר אחד היה נם מקודם מחמרינן בכל עניין והיא‬ ‫דכי לא בדקוהו כיון שראו אותו נייר חלק לא חיישינן‬
‫ספק מגורשת מחשש רעכברים שקלווע ואפילו קראו‬ ‫ליה כלל אא״ב בדקיהו והפליט דאז היא ספק‬
‫הגט מקורם ונמצאו שתי מזוזות או שני שטרות ג״כ‬ ‫מגורשת )ה‪5 ,‬ב״א( ‪:‬‬
‫אינה אלא ספק מגורשת ולא וודאי )לטש וב׳׳ש( ויש‬ ‫יב וכתב הטור נתן לה נייר חלק וא״ל ה״ז גיטך אם‬
‫מי שאומר דבכה׳׳ג היא וודאי מגורשת ולא נהירא‬ ‫לא בדקו וכוי או אם יבדקו ותפלוט הכתיבה ה״ז‬
‫)שם( ראיך אפשר לעשותו לגט וודאי כיון שלא נמצא‬ ‫ספק מגורשת ובו׳ ובתב הרמ׳׳ה ואם נשרף או נאבד‬
‫ואיך נתלה גרירת עכברים לקולא )ע׳ ססחיס ש׳ ‪ .‬ודו״ק( ‪:‬‬ ‫קידם בדיקה אין חוששין כלל ושריא אף לכהונה עכ׳׳ל‬
‫ט ך וכתבו הטור והש׳׳ע דזהו הכל כשלא קראו הנט‬ ‫והרמ״ה ם״ל כדעת הי״א שבסעיף הקודם )ב״י( וי״א‬
‫בתחלה אבל אם לאחר שקראוהו שהיה גב לקחו‬ ‫דרעת הרמ׳׳ה היא כדעה ראשונה ואינו חולק על‬
‫הבעל מידם וזרקו לחצירה לבין החביות אפילו לא‬ ‫הטור וזה שהחמירו בדלא בדקו היינו כדאיתא הנייר‬
‫נמצא אלא מזוזה אחת או שטר אחר ה״ז ספק מגורשת‬ ‫קטן ואפשר לבודקו טחמרינן גם בדלא בדקוהו והי׳א‬
‫עכ״ל ובוודאי כוונתם שהכניסו בבגדיו או שהעלימו‬ ‫שבסעיף הקידם מיקל נם בכד‪,‬״ג ובנשרף או נאבד גם‬
‫העדים עין כרגע דאל׳׳כ הרי ראו להריא שזרק לה‬ ‫דעה ראשונה מודה דטותרת כיון רלא אפשר למכרקיה‬
‫הגט ולמה הוה ספק ואפשר רס״ל מפגי חוטר א״א‬ ‫)ב״ח בשם רש׳׳ל( וכל דינים אלו הם כשהעדים ראו‬
‫םחמרינן בכל עניין ואטרינן שלא עיינו שפיר ואולי‬ ‫שהיה נייר חלק דמ״ם מחמרינן כשבדקוהו ופולט‬
‫בין‬
‫עה ‪1^9‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות^>‪ \ tn‬פיקקלה קלי‬ ‫ערוך‬
‫תי ואסילו לא נ מג אר ק אחת וזהו סתירה למה שכתבנו‬ ‫בין רגע החליפו משום דחששא דעבברים קשה לתלותה‬
‫בסעיף י״ג והרםב״ם »״ל מסתם לה סתומי ועט״ש בסי'‬ ‫לקולא באיסיר א״א ועב״פ משמע מדבריהם דבקראוהו‬
‫קל״ט דאין טתירין אותה עד שיגיע לידה ממש ‪:‬‬ ‫םחטרינן בכל עניין אפילו אי לא שכיחי טזוזהא ביני‬
‫סימן קל״ו איזה לשון יאמר הבעל בשעה שנותן מט לידה‪ .‬ובו כ״ב סעיכים‪:‬‬
‫שיהא ביכולת לטומנו כולו בידה ומביאים ראית‬ ‫א הנט נותן לידה ממש ואף שמעיקר הדין מהני נם‬
‫מירושלמי )פ״ב ה״נ( שאומר שם או שגיא היא דכתיב‬ ‫ברשותה דידה אינו ירה ממש ובפירוש אמרו חז״ל‬
‫ונתן בידה עד שיהא כולו בידה ע״ש דמשמע שכל‬ ‫)רפי ה( ידה אין לי אלא ידה ננ ה חצירה וקרפיפה‬
‫הנט יהיה בידה ממש והנה לבד שאבותינו מעולם לא‬ ‫מניין ת״ל ונתן מכל מקום מרלא כתיב ובירה יתננו‬
‫נהגו כן ואין שום טעם בזה ולא ימצא איש שיטעה‬ ‫משמע נתינה כל דהוא ורק בעינן דומיא דידה‬
‫בזה לומר שבקניין יד צריך שכל החפץ יהיה טמון‬ ‫דמשתמרת לרעתה )רש״י( ‪-‬עצם פירושא דיר היינו‬
‫בידה ו א'צ ראיות לזה עוד יש בזה חשש הוצאות לעז‬ ‫רשות כמו ויקה את כל ארצו מידו )רש״י ב״מ י' ‪( :‬‬
‫על נימין הראשונים ועוד חשש שע״י ריבוי כפליו יבא‬ ‫ולהדיא הין הזורק נט לאשתו והיא בתוך ביתה או‬
‫לטשטוט אוח והירושלמי מעולם לא כיון לזה אלא‬ ‫בתוך חצירה ה״ז מנורשת מ״ם קיי״ל לרינא דאין‬
‫כמו שיתבאר בס״ד ;‬ ‫מתיר ין אותה עד שתקבל הנט לידה ממש כמו‬
‫שיתבאר בסי׳ קל״ט וכתב הערוך בערך גט קבלו‬
‫ד וה״פ רקאי שם על משגה שכותב לה הגט על קרן‬ ‫מרבותינו אפילו זרקו לתוך הצירה לא משתרי לעלמא‬
‫של פרה ונותן לה את הפרה ובעי שם ר׳ זעירא‬ ‫עד דמטא נימא לידה )תוש׳ ע״ח ‪ (:‬וראיה מירושלמי‬
‫מסר לה במסירה מהו מדת הדין את אמר נקנה המקח‬ ‫)פ״ח ה״ב( דאוטר שם המחוור שבכולן עד שיתננו‬
‫והכא את אמר הכין או שניא היא דכתיב ונתן בידה‬ ‫לתוך ירה וכן בש״ם דילן)שש( דא״ל שמואל לרב‬
‫עד שיהא כולו בידה עכ״ל וביאור הדברים דזהו וודאי‬ ‫יהודה את לא תעביד עובדא עד דמטא גיטא לידה‬
‫דלפי עיקר הרין היא מגורשת ואף שאינו יכול למסור‬ ‫ע״ש והנם שרבותינו בעלי התום׳ פירשו דזהו רק על‬
‫לה הפרה לידה ממש כמו שמוסר לה נייר שכתוב עליו‬ ‫קניינים שברה״ר כגון קרוב לה וכיוצא בזה ולא על‬
‫נט שהרי אין בכתה להגביה את הפרה וליטלה בידה‬ ‫קניין חצירה ע״ש ט׳ מ לפי קבלת הגאונים הדברים‬
‫מ״ט יכול להקנות לה בקניין אחר במשיכה או‬ ‫כפשטן ‪:‬‬
‫במסירה אלא שטפני שהירושלמי רפ״ח שהבאנו‬ ‫ב והטעם נ״ל ברור ע״פ מה ראיתא שם בירושלמי‬
‫החמיר למעשה דצריך דווקא ידה ממש לזה שואל‬ ‫דמקשה דרב אדרב דהכא אמר רב דבתוך ד' אמות‬
‫ר״ז כנט כזה הכתוב על ^־ן של פרה מה נעשה בו‬ ‫שלה מגורשת והכא אמר רבעינן דווקא פישוט ירים‬
‫דבזה א״א אלא קניין משיכה או מסירה והירושלמי‬ ‫בלומר שתוכל לפשוט ידה וליטלו ומתרץ כאן‬
‫בקדו שין)פ״א ה״ד( יש שסובר דלא נקנה רק במסירה‬ ‫להלכה כאן למעשה כלומר דוודאי לפי עיקר הדין‬
‫ולא במשיכה וכפשטא דטשנה דפ״א דקדושין )נ״ה !(‬ ‫מגורשת כשנפל הנט בתוך ד׳ אמותיה אף שאינה‬
‫וזהו שיטת רש׳־י שם ע״ש ולכן שואל ר״ז מסר לה‬ ‫יבולה לפשוט ידה וליטלו אך למעשה צריך דווקא‬
‫במסירה מהו כלומר דבזה א״א קניין אחר כט״ש מדת‬ ‫שתוכל ליטלו ועל זה מםייםרהמחוור שבכולן למעשה‬
‫הרין כלומר דווראי לפי עיקר־ הדין אין בזה שאלה‬ ‫עד שיתננו לתוך ירה ולא מרינא צריך כן אלא שיש‬
‫דכיון דאת אמר נקנה הטקח ר״ל כדחנן בהמה גסה‬ ‫להחמיר למעשה בנט וטעמי הדברים דבכמה דברים‬
‫נקנית במסירה והכא את אמר הכין ר״ל ובכאן יש‬ ‫החמירו חז״ל בגיטין יותר מכפי עיקר הרין כדאיתא‬
‫שאלה בתטיה או שניא היא דכתיב ונתן בירה עד‬ ‫בש״ט )פ״ה ‪ ( :‬במה שתקנו לכתוב מיומא דנן ולעלם‬
‫שיהא כולו בידה ר״ל דהשאלה היא לפי מאי שהחטרנו‬ ‫אף שמעיקר הרין א״צ כמבואר שם ופירש״י שם דבעינן‬
‫כפ״ח שם דלמעשה אין להתירה עד שיתננו לידה‬ ‫לאפוקי נפשין מפלונתא שיצא הדבר בהיתר ולא יצא‬
‫ממש ובפרה א״א ליתן לידה ממש ולכן שואל אם גם‬ ‫שם פסול אטשפחות ישראל עכ״ל וחששו בזה לב״ד‬
‫בזה החמירו למעשה או דבזה לא החמירו כיון רא״א‬ ‫טיעין שיטעו בפירושא דוגתן כידה שהוא ידה ממש‬
‫לעשות כן מוקמינן ארינא וזה שאמר עד שיהא כולו‬ ‫רבכמה מקומות חששו לב׳׳ד טועין וכ״ש בנט )ינמות‬
‫בידה אין הכוונה שיהא טמון כולו כירה אלא הכוונה‬ ‫ר‪,‬״ו ‪ .‬ונייב קל״ס ‪ 5‬וע״ש נרשב״ם ד״ה ומשני( ‪:‬‬
‫ער שיהא כל הגט בירה ממש לא ברשותה ולכן‬ ‫ג ורע שיש מהגדולים שפקפק לומר ראולי בעינן‬
‫חלילה להחמיר ולעשות כן וכפרט שגם אנו 'נוהגים‬ ‫שיהא כל הנט בידה ממש כלומר שלא יהא בולטים‬
‫שאחר קבלתה את הגט נותנת אותו תחת הסרבל שעל‬ ‫קצות הנייר מידה אלא כולו מטון בירה וע׳׳פ זה‬
‫לבה והולכת כך ר׳ אמות ‪:‬‬ ‫שמעתי שיש מחמירים לקפל הגם לכמה כפלים ער‬
‫עור‬
‫השלחן‬ ‫חלכות ניפוץ סיםן קלו‬ ‫עחך‬ ‫‪lo u‬‬
‫רכתיב ספר כריתת ונתן בידה שיתן אותו בתורת‬ ‫ה עוד ראיתי שיש שתולין עצמן בדברי רביגו הרס״א‬
‫ספר כריתת )רמג״ס( ;‬ ‫בסי׳ זה סעיף א׳ שכתב ונוהגין שהבעל כופל הנם‬
‫ט וכתב רבינו הב״י בסעיף ה׳ צריך שיתננו לה‬ ‫במו אנרת ונותן לה בדי שתוכל לאחזו כולו בירה‬
‫ברררת נירושין אבל אם נתנו לה כתורת שהוא‬ ‫כשנתנו לה עכ״ל וסוברים דפירושו שיהא ביי הנם‬
‫שט׳׳ח אינה מנורשת אא״כ יאמר אח״כ ה׳׳ז ניטך או‬ ‫טמון ניד ה שלא יצאו קצוות הנם חוצה )ענ׳ית סי׳‬
‫שיודיע כן לערים בתחלה עכ״ל וכתב ע״ז רבינו הרמ׳׳א‬ ‫קל״ש סי‪,‬״ד שכתב שאינו דבר חדש שכבר הזכירו הרמ״א( ואינו‬
‫וב^בר שתדע האשד‪ ,‬שנתנרשה נו או שהעדים מנידים‬ ‫כן אלא דכוונתו דאם הנם לא יהיה כפול כמו אנרת‬
‫לה אח'כ עכ׳׳ל ועיקר דין נתינה בתורת שט״ח הוא‬ ‫לא תתפוס מהנט רק מעט ובבפלו כאנרת עיקרו של‬
‫בסי׳ קל׳׳ח וכאן נ״ל רקמ״ל דלפי שכתב בסעי׳ א'‬ ‫הנייר כולו בידה כידוע ואת הבל חששו כסו שאסרו‬
‫דכשריבר עמה על עסקי הנט אין האמירה מעכב זהו‬ ‫בירושלמי וכמו שפרשנו שחששו לכ״ר טועין ‪:‬‬
‫דווקא כשנתן לה סתם דאז הוה כאמירה כמ״ש אבל‬ ‫ו וראיה ברורה לזה מסה שכתבו כל הראשונים שתזהר‬
‫אם בתוך הדברים שדיברו על עסק הנט אמר לה‬ ‫האשה שלא לקפוץ ידיה בעוד הנ על אוחזו בראשו‬
‫כנסי שט״ח זה אף שקרוב הדבר שמפני הבושה אמר‬ ‫השני וז״ל המרדכי פ״ח ולפ״ז א״ב פעמים שהנעל‬
‫כן שהרי מדברים בעסק הגט ונתן לה ם״מ כיון שעכ״פ‬ ‫אוחז הנם בראשו ונותנו בידה ואוחזתו בראש השני‬
‫אמר מפורש שהוא שטיח והוד‪ ,‬נתינתו כלשם נתינת‬ ‫וסונרת ידה בחוזק קודם שהניח הבעל ראש חנט מידו‬
‫שט׳ח אינו נט ער שיאמר לה אח״כ בעוד הנם בידה‬ ‫והוה כמו נט בידה ומשיחה בידו אמנם בדיעבד ויו׳‬
‫ה״ז גיטך או שיודיע כן לערים בתחלה שכוונתו לשם‬ ‫עכ׳ל ואי ם״ר דצריך שיהא כל הנם טמון בידה היבי‬
‫נט רק מפני הבושה יגיד לה שהוא שט״ח דבכה״נ‬ ‫משכחת לה אלא וודאי שלא נהנו סעולם כן ואין לנו‬
‫אפילו לא היה מדבר עטה על עסק הנם מגורשת כמו‬ ‫לשנות מכפי מה שנהנו רבותינו מעולם וכסי׳ קל״ט‬
‫שיתבאר בסי׳ קל״ה ודברי רבינו הרמ״א הולכים על‬ ‫יתבאר עוד בזה כס׳ר )וזהו גס כוונת התוס׳ ע׳ח ; בד׳׳ה‬
‫זה שכתב שיודיע לערים דנהי רוודאי כן היא דבהורעה‬ ‫אס ודו״ק( ‪:‬‬
‫לעדים מני לעניין עצם הנט דהא לא בעינן דעתה‬ ‫ז המנרש צריך שיכוין בשעה שמוסר לה הנם שבנם‬
‫ט׳ם כשלא תרע שהיא מגורשת הרי היא חוזרת אליו‬ ‫זה פוטרה ממנו והיא נס היא צריכה לרעת שבקבלת‬
‫וזה בעינן מן התורה משלחה ואינה חוזרת )יבמות קי״ג ‪( :‬‬ ‫נם זה פטורה ממנו ומותרת לכל ארם לפיכך צריך‬
‫ודבריו הס לכל הדעות )ודברי הב׳׳ש שק׳ג והגר״א שק׳׳י‬ ‫שיאמר לה בשעת מסירה בפני עדים הא ניטך או‬
‫צע׳ג כמ״ש בסעיף ז'( ‪:‬‬ ‫ה״ז ניטך וביוצא בזה ואם נתן בירה ולא אמר לה‬
‫י אע׳פ שבאמירת ה״ז ניטך סני מ״ם לכתחלה צריך‬ ‫כלום ולא דיברו מקודם בעסקי הנם כתב הרמב״ם‬
‫שיאמר לה ה״ז גיטך והתקבלי ניטך זה והרי את‬ ‫בפ״א דהוה נם פסול ומבואר דמדאורייתא מיהא הוה‬
‫מגורשת בו ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם‬ ‫נט והטור כתב דאינו נט משמע דמראורייתא לא הוה‬
‫וכן הוא לקמן בסדר הגט בסי׳ קנ״ד והכל כדי לברר‬ ‫נט כמו בקדושין שנתבאר בסי׳ כ׳ז דאינן קדושין‬
‫הרברים שמציה לה שתקבלו ומגרשה מעכשיו ולא מיום‬ ‫כלל ולהרמב״ם החילוק פשוט דבקדושין צריך דעתה‬
‫מחר ואמירת הרי את מותרת לכל אדם מפני שזהו‬ ‫ובנט א׳צ דעתה בלל ואע״נ דנם מן התורה בעינן‬
‫עיקרו של גט ונם בזמן הש״ם היו רגילים לומר כן‬ ‫שיהא משלחה ואינה חוזרת ואם אינה יודעת הלא‬
‫)עתיש׳ ע״ח ‪ .‬ד״ה אינו(• והעיקר שר‪,‬בעל צריך לידע‬ ‫חוזרת אליו די״ל רלאחר זמן יודיעו לה שהוא נט‬
‫פירוש המלות מה שאומר לר‪ ,‬וכן כל מה שאומר לה‬ ‫רזהו מילתא דפשיטא שצריכה אח״ב לרעת שנתגרשה‬
‫יודיעו אותו בפירוש )רמ׳א( ולכן מנהגינו כשהבעל‬ ‫ממנו כדי שלא תחזור אליו )וזהו כוונת הרמ״א בסעיף ה׳‬
‫אומר לה הדברים האלה מפרשים עמו כל דיבור בלשון‬ ‫בשס החוש׳ פ׳ הזורק )ומ׳׳ש פ׳ המגרש עה׳׳ד( ד פ״ה ‪ .‬ד׳ה‬
‫המדוברת כדי שיבינו הוא והיא ולא יהיה בזה שום‬ ‫אינו ומ׳ש הב׳׳ש סק״ג בשס התוס׳ דצ׳ל כעת הנתינה לא נמצא‬
‫פקפוק ונוהנין שכופלין הנט כמו אגרת ונותנו לה כדי‬ ‫זה יתוש׳ וכ׳׳כ הת׳׳ג ולחנס עשה מחלוקת כין תוש׳ והרמב׳׳ם‬
‫שתוכל לאחזו נירה כל עיקרו של הנייר דאם היד‪ ,‬נותן‬ ‫וגס דברי הגר״א שק״י צ״ע ודברי הרמ״א צודקים ודו״ק( ‪:‬‬
‫לה כשהנט פשוט‪ ,‬ולא מכופל היתד‪ ,‬אוחזת בקצוותיה‬ ‫ח בד׳׳א כשלא היה מדבר עסה על עסקי הנם דאו‬
‫בלבד והבעל אוחזו למעלה טוריה והיא פושטת שני‬ ‫האמירה מעכב דאורייתא או דרבנן כט׳׳ש אבל אם‬
‫ידיה ומקרבת יד אל יד והמד‪ ,‬פתוחית מלמעלר‪ ,‬ושני‬ ‫היה מדבר עמה על עסק הנט ובתוך העניין נתן לה‬
‫הערים עומרים אצלם ממש והרג המסדר אומר להנעל‬ ‫הנם וקבלה אע״ם שלא דיבר כלום ה״ז מנורשת נטורה‬
‫שיאמר סדר אמירת ה״ז גיטך והתקבלי ונו׳ ומפרש‬ ‫ונם בקדושין הרון כן כמ״ש בסי׳ כ׳׳ז ומשנה מפורשת‬
‫הדברים בלשון המדוברת ומדבר נוכחה ומביט בפניה‬ ‫היא )מע׳׳ש פ׳׳ד( דטעם אמירת זה ניטך הוא דאל׳ב‬
‫כמדבר לניכח ובמ ימי כל הדברים נותן הנט לתוך יריד‪,‬‬ ‫לא ניכר כלל שנתן לה לשם נירושין וכיון שמדברים‬
‫והיא קיפצת ידיה ומגביהה הגט למעלה מראשה ומנחת‬ ‫בעסק הנס הרי העניין מוכיח שלשם נירושין נתן לה‬
‫אח‬
‫עו ‪151‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות ניפין סיםןקלי‬ ‫ערוך‬
‫הנך לישני כלל שם ובפ״ק דקדושין הם שנוים ע״ש‬ ‫אי‪ .‬הגט תחת הבגד שעל לבה והוגיבת בני ת הנה‬
‫ואמשנה זו לא אמרו שם בגט׳ אלא אם אמר לאשתו‬ ‫והגה עם הגט ותלך לא פחות מר׳ אטות ומוסרת הגט‬
‫הרי אח בת חורין לא אםר כלום וגם בזה פירש״'‬ ‫לב״ר וקוראים אותו עוד פעם נ מו שנתבאר וקורעים‬
‫שם אמר לה לאשתו י*כתוב בגיטא הרי את בת חורין‬ ‫הגט במו שיתבאר לקטן כסדר הגט ‪:‬‬
‫ובו׳ עב״ל הרי שרש״י ז״ל דקדק להדיא דפי׳ אמירה‬ ‫י א כתיב ושלחה מביתו ולא שישלח א״ע )קדושין ה׳ ‪( :‬‬
‫היא כתיבה ומשמע דהאמירד‪ .‬אינו מעכב מיהו בזה‬ ‫כלומר האשה היא קניין הבעל ולא הבעל קניין‬
‫י״ל דבאטירת בת חורין וודאי אינו מזיק אם הגט‬ ‫אשתו ולכן ככו שבקדושין צריך שיאמר דרי את‬
‫כתיב בתקונו דלא מעלה ולא מוריד אבל באומר איני‬ ‫מקודשת לי ולא שיאמר הריני מקדש א׳ ע לך או‬
‫אישך נרע טפי שזהו היפך מושלחוז שאמרה תורה‬ ‫הריני אישך בט״ש בסי׳ כ״ז כמו גן בגירושין צריך‬
‫אבל גם בזה קשה על רביגו הכ״י שכתב בסעיף די‬ ‫שיפרידה ממנו ולא שיפריד א״ע ממנה כמו שיאמר‬
‫אמר לה הרי את לעצמך ה״ז נ ט אבל אם א מי לה‬ ‫דה איני אישך וביוצא בזה וכתב המיר דאינו גט‬
‫הרי אח בת חורץ לא אמר בלום עכ״ל ולמה לא‬ ‫אפילו לפוסלה לבחינה ואם אמר לה לשון זה ודיבר‬
‫ביאר דזהו רק אם בהגט כתוב בן ועוד דהרי הרמב״ם‬ ‫עמה על עסק הגט יש בזה מחליקת דהטור כתב‬
‫ז״ל כללינהו בחדא דיגא כט״ש אלא וודאי צ״ל רם״ל‬ ‫ראפילו בכה״ג אינו גט כלל וטיעמי רזה גרע משתיקה‬
‫לרייגו הב״י דלשון זה מקלקל גם אם הנט בחוב‬ ‫לפי שמפריד א״ע ממגה והתורה גזרה שזה אינו מועיל‬
‫כתקונו וטג״ל הא והרי מרש״י מפורש להיפך והן‬ ‫וי״א דמגורשת וודאי דלא גרע משתיקה וי״א דהוה‬
‫אמת שבקרושין שם איתא בלשון זה וכן בגירושין נתן‬ ‫טפק גירושין )ב״י בנס רי״ו( ונראה עיקר בדעה‬
‫לה ואמר לה ובו׳ איני אישך איני בעליך איני ארוסיך‬ ‫ראשונה )ב״ש כק״ב( ‪:‬‬
‫אין באן בית מיחוש משמע דהאטירה מעכב אמנם‬ ‫יב וז״ל רבינו הנ״י בסעיף ג׳ כשיתן לה הגט יאמר‬
‫במו שפירש״י בנימין שם על בת חורין דפירוש אומר‬ ‫לה הרי את מגורשת ממני בגט זה ומותרת לכל‬
‫כותב כמו כן נפרש באן ועוד כיון שהרמב״ם שינה‬ ‫אדם אי הרי את משולחת ממני ואם שליחו נותנו‬
‫לשונו מלשון הש״ם נראה דבכווגה כתב בן דאל״ב‬ ‫לה אימר היי את מגירשת מפליני בגט זה והרי את‬
‫הרי ידוע ששומר תמיד לשון הגט׳ סוף דבר דבר'‬ ‫מותרת לבל אדם ואם אמר לה איני אישך איני בעלך‬
‫רביגו הב׳׳י נפלאו ממני ודבריו עולים לשיטת הרא״ש‬ ‫יש מי שאומר שאינו גט אפילו היח מדבר עטה על‬
‫והטור ולדברי רש״י והרי׳׳ף והרמב״ם עכ״ם פשיטא‬ ‫עסקי גימה דכתיב ושלחה ולא שישלח א׳׳ע ויש טי‬
‫דהוה ספק גירושין ויש להחמיר כאיסור א״א )כנלע״ז(‬ ‫שאומר שאם היה מדבי עמה על עסקי גיטה הויא ספק‬
‫ודע דקטנה המתגרשת ע׳׳י אביה כם׳׳ש כסי׳ קמ״א‬ ‫מגורשת עכ״ל וזה שבסי׳ ב״ז לגבי קדושין לא כתב‬
‫צריך שיאמר הרי בתך פלונית מגורשת ממגי והר'‬ ‫רק רעה ראשונה י״ל שבגט חשש לדעה זו מפני‬
‫היא מותרת‪ ,‬לכל אדם )ננה״ג( ולשון אין לי עסק בך‬ ‫שכהגט כתוב לשונות הניוע‪-‬לים אפשר דבבה״ג עב״פ‬
‫לא מהני בגט )נ׳׳י( ז‬ ‫היה ספק )ב’ ‪: ( :‬‬
‫יג ובאמת הרמב״ם ז״ל כפ״א כתב דינים אי^ו בלשון‬
‫ט ו אמרו חז*ל )ני׳נ קש״ז ‪ (:‬שני יוסף ב״ש הדרין‬ ‫»ה כיציר כתב לה היי את משולחת הרי את‬
‫בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה‬ ‫מגורשת הרי את לעצמך הרי את מותרת לכל אדם‬
‫והטעם דחיישינן ביון שכותבין גט לאיש אע״פ שאין‬ ‫וכיוצא בזה העניין ה״ז מגירשת וגיפו של גט הרי את‬
‫אשתו עמו שמא יכתבו לו גט ויקה הגט וימסור‬ ‫מותרת לכל אדם אבל אם נ ת ב לה איני בעליך איני‬
‫'לאשת השני ששמה בשם אשתו ואע׳׳ג דמחוייב ליחן‬ ‫ארוסיך איני אישך אין זה גט שנאמר ושלחה ולא‬
‫לה בע״ם וירעו אם זו היא אשתו אם לאו די״ל שיחן‬ ‫שישלח א״ע וכן הכותב לאשתו הרי את בת חורין אינו‬
‫לה בע״ם אך הם אין מדקדקים לראות אם זו אשתו‬ ‫גט עכ״ל הרי שפסל לשונות אלו רק בכתיבת הגט‬
‫כיון שיודעים ששטו הוא בך ובך ושמה כך וכך ולא‬ ‫ובן משמע מדברי הרי״ף ז״ל בפ״ק דקרושין )נמ״ש הר״ן‬
‫יחושו לזה שיתננה לאשת האחר ולכן גם בבואם להעיר‬ ‫ז״ל ע״ש( ורביגו הב״י כתב בספרו הגדול דבוודאי נם‬
‫שאשה זו נתנרשה יעידו שבן הוא שאשה זו קבלה‬ ‫הם מורים רכל שאמר כי הנך לישני אינה מגורשת‬
‫נט מבעלה ששטו כך וכך וב״ר לא יחקורום שמא‬ ‫אלא משום דבג ט׳)ני מין פ״ה ‪ ( :‬איתמר הנך לישני‬
‫טעיתם אבל ביון שתקנו שלא יגרשו אלא זה בפגי זה‬ ‫אטתגיתין דגופו של גט הרי את מותרת לבל ארם‬
‫לעולם חוקרין הב׳׳ד על זה ונם העדים מרקרקץ שפיר‬ ‫דמפרשי בכותב פירשי גם הגי לישגי בכותב עכ״ל‬
‫)תוס׳ שם ורס״ג דניסין ע״ש היטב( ולא רצו לתקן שצריך‬ ‫ד ש להתיישב בזה דאבתי מגלן בשהנט בחוב בתקונו‬
‫שהערים יכירו לבד השם שאשה זו היא אשת פלוני‬ ‫ורק בדיבורו לא אמר כמה שצריך שהגט יתבטל טבל וכל ;‬
‫דאין זו תקנה טובה דא׳׳ב בטורח ימצאו ע״ם )פס(‬ ‫*ד וביותר דבריו תמוהים מה שכתב דהגך לישני‬
‫וזהו לדעת ר בו ת ^ כעלי התום׳ ז״ל ‪:‬‬ ‫איתמר אמתניחין רגופו של נט ובאמת לא איתמר'‬
‫אמגס‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הל־מת גימץ סיםן קלי‬ ‫ע דיו‬ ‫‪1S2‬‬
‫עבירה ולקח שתי נשים ובל זה הוא חומרא בעלמא‬ ‫ט ז אמנם בסי׳ ק״ך סעיף ם׳ בארנו שהעדים בריבים‬
‫ולדיגא גם הוא מודה דא״צ )ננ״ל ודנרי הב״ש סק׳ד לא‬ ‫לדגיר שזו היא אשתו ע״ש ום״ם ''‪ V‬דבשני יוסף‬
‫נתבררו אצלי( ועור נ׳ ל ברור דבכה״ג לא מצריך רק‬ ‫ב״זזז לא סםבינן על זה ועיד דיש חשש להגנות‬
‫סימן ולא שיגרשו זה בפגי זה ראם נאמר דצריך זה‬ ‫כתובה פעם שני במ״ש שם ולכן אפילו יצא גט מת׳׳י‬
‫בפגי זה איך סמך על מה שמגרשין ברבים ראולי‬ ‫אחת אינה טגורשת עד שתביא ראיה שגירשה בפני‬
‫איננו כאן אלא וודאי דזהו להעדפה בעלמא וכן משמע‬ ‫האחר או תביא ^׳ ם שזהו שגירש את אשתו ‪:‬‬
‫מתה״ד סי׳ ו׳ ע״ש ;‬ ‫יז ויש נזה שאלה למה אסרו חז׳ל תקון זה שיגרשו‬
‫כ א כתב הרימב״א )ספיר‪ ,‬דנ״מ( קשיא לי כיון‬ ‫זה בפני זה והרי תגן בגט פשוט )ק־‪1‬״ב ‪ ( .‬לעניין‬
‫שהוחזקו נעיר שני יוסף ב״ש איך כותבין גט‬ ‫שטרות בשני יוסף ב׳ש שיכתבו םימן והיינו לכתוב‬
‫לאיש כשאין אשתו עטו לשלחו ע״י שליח וי״ל רהתם‬ ‫שם זקינו או כהן או לוי ע״ש והרי לר׳ם דם״ל ע״ח‬
‫כשאין מכירין העדים אח האשה אבל אם מכירים‬ ‫כרתי בהכרח לעשות כן דבעינן שיהא מוכח מתוכו‬
‫אותה וודאי יכיל לגרשה שלא כפני אשת הכירו וכו'‬ ‫מי הוא המגרש ולמה לא נעשה כן גם לדידן דקיי״ל‬
‫והכא משום עיגונא אקילו רבנן שאם שליח מכירה‬ ‫כר״א דע״מ כרתי ולא נצטרך שיגרשו זה בפג• זה‬
‫לתת לו וסמכו עליו כשנים והיינו דאמרינן שני יוסף‬ ‫והתשובה כזה י׳׳ל באמת דהש׳ם ה״ק דלר״א רע״ם‬
‫ב״ש הררים כעיר אחת הא כשאין דרים בשעת הגירושין‬ ‫כרתי אין אנו צריכים לזה ודי בזה שיגרשו זה בפני‬
‫אקילו רבנן לגרשה ע״י שליח המכירה או שלא יתנהו‬ ‫זה אמנם באמת אינו כן דהרהב״א ז״ל כתב )רפ״ג‬
‫לה אלא בפגי עדים המכירים אותה כך נ״ל וכן הורה‬ ‫דניפין( דאפילו כשכתונ סימן להפריש בין זל״ז מ״ם‬
‫לנו רבינו עב״ל )בליה( ומתבאר מדבריו רם'ל כדברי‬ ‫לא םמיינן על זה וצריכין דווקא שיגרשו זה בפני‬
‫התום׳ שכתבנו בסעיף ט״ו ולא כמ׳ש כסעיף מ״ז‬ ‫זה והטעם ראולי העידי מסירה אינם בקיאים בהטימן‬
‫ובסי׳ ק״ך סעיף מ׳ וגם מתבאר מדבריו שא״צ סימן‬ ‫ע״ש ‪:‬‬
‫להפריש בין זל״ז ראל״ב אין זה קושיא כלל למה‬ ‫יח ודע שיש מי שאומר דנם לדידן צריך לכתיב‬
‫הקילו ע״י שליח אף שמחמירין גם בזה כט׳׳ש בסעיף‬ ‫סימן להפריש בין זל״ז דאע״ג דקיייל כר״א ם'ם‬
‫י״ז ובאמת המיהגי למה לגו להקל בזה כיון דאפשר‬ ‫לכתחלה צריכים לצאת בגט גם אי‘יבא דר״ם )ב״ש‬
‫ע״י סיטן )ועתוש׳ ריש גיסין ד״ה דרבנן ידז״ק( ;‬ ‫סק״ד( והרי בבמה דברים אנו חוששיין בגט נם שלא‬
‫כ ב שנו חכמים במשגה )ביצה ל״ו ‪ ( :‬לא דנין ולא‬ ‫אליבא דהלכתא אך בדיעבד לא טשגחינן בזה ואם‬
‫מקרשין ולא חולצין ולא מיבמים בשבת ויו״ט‬ ‫כבר ניחן הגט תנשא בו )פס( מיהו י׳א דגם לר״ם‬
‫נזירה שמא יכתוב וכ״ש שאין מגרשין בשבת ויו״ט‬ ‫לא בעינן שיהא מוכח מתוכו )ר״ן ס״ג( ימשטע מלשון‬
‫רעיקר גט הוא בכתיבה ולהכי לא תגי לה במשגה)ר׳ן‬ ‫הפיםקים דא״צ לבתוב סימן לדידן דע״ם כרתי שהרי‬
‫שם( ועוד דק״ו הוא מאלו שיש בהם מצוה ראסור כ״ש‬ ‫לא הזכירו זה כלל אמנם למעשה מתבאר מדברי‬
‫גט שאין בו מצוה כט״ש בסי׳ קי״ט סעיף ח׳ ע׳ ש‬ ‫רבינו הרמ״א בסעיף ר דצריך לכתוב סימן כמו‬
‫ובתוספתא שם שגינו גם הא דאין מגרשין בשבת‬ ‫שיתכאי־ בס״ר ‪:‬‬
‫ויו׳ט ע״ש יאע׳׳פ שכתבו הגט מע׳׳ש ואינו מוקדם‬ ‫יט וכן מצר הסברא נראה דזה שהצריכו חז״ל שיגרשו‬
‫כגון שכתבו זמן החרש או לשלחו ע״י שליח ומ״ם‬ ‫זה בפני זה זהו כשגם שמות נשותיהם ושמות‬
‫התירו חז״ל אם השעה צריכה לכך כגון שהוא חולה‬ ‫האבות של הנשים שוים דאל׳ב איזה חשש יש בזה‬
‫ומחלתו תקפה עליו ורוצה לגרשה כדי לפוטרה מחליצה‬ ‫וכ״כ הטור וז׳ל ואם יש אחר כעיר ששמו כשמו ושם‬
‫והגט כתוב מע״ש התירו חז״ל כשהגט ברשיתו שיקגה‬ ‫אשתו כשם אשתו אינו יכול לגרש אלא בפני האחר‬
‫לה אותו מקים שהגט מונח כו עם הגט ונמצא שהגט‬ ‫שמא יכתוב גט ויתננו לאשת האחר ששמו כשמו‬
‫ברשותה וי^א התירו לטלטלו וליתנו בידים מפני שהגט‬ ‫ויאסרנה על בע־יה עכ״ל וכ״כ הרטב״ם בפ״ב דין ג׳‬
‫טיקצה שכל רבד שאינו ראוי בשבת הוה מוקצה‬ ‫ע״ש וכן משמע בש״ס )רפ״ג( ע״ש ‪:‬‬
‫והגט אינו ראוי רק לגירושין שאסור בשבת והגם שהוא‬ ‫כ אכל רבינו הרמ״א שם החמיר בזה שכתב י״א‬
‫ראוי לצור ע״פ צלוחיתו מ״ם הוה מוקצה דקורם‬ ‫ראם שמות המגרשים שוים אע״פ שאין שמות הנשים‬
‫שגתגרע־ה לא יתן אותו על תשמיש אחר לבלי לקלקלו‬ ‫שוות מ״ם יכתבו סימן במגרש או מצד כינוי שלו‬
‫והוד‪ ,‬כמוקצה מחמת חסרון כיס דהיא הטוקצה היותר‬ ‫או שהאחד כהן והשני אינו כהן ולכן נהגו לתת הגט‬
‫חמורה ולכן יותר התיייי לו קניין המקום שגם זה‬ ‫ברבים שאם היו בעיר שנים ששמותיהן שוים שיהיה‬
‫הוה שבות מטלטול מוקצה רמציגו לחז״ל שהקפידו‬ ‫אצל הגט עב״ל ואינו מדינא אלא חימרא בעלמא‬
‫מאד על איסור מוקצה יותר מעל שארי שכותים )ע׳‬ ‫שנהגו בגיטין להחמיר בהרבה דברים והטעם ראולי‬
‫שבת צ״ד ‪ :‬ברש׳י ד״ה לאפוקיה ודו״ק( ואין לשאול כיון‬ ‫יש לזה עוד אשה ששמה כשם אשת השני )כ׳ש( ואף‬
‫שהתירו לו לגרש ממילא שאיט מוקצה רבאמת לא‬ ‫שאסור לריק לישא שתי נשים ס״ם שמא עכר‬
‫מפגי‬
‫עז ‪153‬‬ ‫העזלחן‬ ‫הלבות גיטין סימן קלו קא‬ ‫ערוך‬
‫שם המעשה היה אצל רבא וכבר הותרה בימיו לכתוב‬ ‫טפני שהתירו לחולה איזה דבר ישתנה ד'ן הדבר ובל‬
‫תורה שכע״ם )נד״ה( וי״ל דדעה זו סוברת דשם היה‬ ‫זה כשאפשר בלי טלטול הנט אבל אם א״א כגון‬
‫הגט מונח במקום אחר שהיה צריך להעבירו דרך‬ ‫שאינו מונח ברשותו התירו לו שיטלנו בידו ויתנגו לה‬
‫רה״ר ולכן הצריך רבא הקנאת מקים ולא משים‬ ‫)גיתין ע״ז ; וע״ש ברא״ש( וכתב רביני הרמ״א שי״א‬
‫איסור טלטול )דנאמת כתב כן הרא״ש שם נשם הרשב״ס(‬ ‫דבזטה״ז דכותבין תורה שבע״פ מיתר לטלטל גט‬
‫)אף שמקורו מהמרדכי ואיהו שובר לא כן ע״ש מים רני‪5‬ו‬ ‫בשבת שהרי ביכולת ללמוד מטנו כמה דינים ויכול‬
‫הרמ״א הביא זה לסי דפת הרשב״ם( ‪:‬‬ ‫ליתנו לה בכל עניין עכ״ל והקשו כזה רהא בגט׳‬
‫שיתירנה היתר גמור בלי שום עיור ‪ .‬ובו מ סעיפים ;‬ ‫‪ p 'D‬קל״ז‬

‫יד‪.‬יא ישינה או שנתן לה בתורת שט״ח שצריך לאמר‬ ‫א התורה קראה לגט ספר כריתת ולכן צריך הגט‬
‫לה אח״ב הרי את ובו׳ וא״צ ליטלו ממנה כמו שיתבאר‬ ‫להפריד ביניהם שלא השאר קשורה בי בענייני‬
‫בסי׳ קל״ח ובבר שאלו זה בגם׳ שם )פ״ד ‪ ( :‬ותרצו‬ ‫אישות כלל לפיכך המגרש את אשתו ואמר לה בשעת‬
‫דלא דמי לשם דבשם אין נתינתו הראשונה כלום‬ ‫נתינת הגט הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני‬
‫אכל הכא הרי הועיל נתינה ראשונה שנפסלח מכהינה‬ ‫שעליו תשאר באיסיר א״א או אלא לפלוני רחוץ ואלא‬
‫כמ״ש הלכך אי לאו דהדר שקיל מינה לא מהגי‬ ‫כוונה אחת להם ובן כשאמר לבד מפלוני אינו גט‬
‫אמירה שהרי כבר זכתה בו על פסול כהונה אבל‬ ‫ואסורה להנשא ורק לכהונה נפסלת אם הוא בהן‬
‫בשם לא זכתה בו לכלום )רש״י( ואע״ג דאדרכה כיון‬ ‫אסור להחזירה וכן אם מת אסירה לכהן דבכהונה‬
‫שנתינתו הראשינה קנאתו לעניין פסול כהונה הרי‬ ‫אפילו ריח הגט פוסל כמ״ש בסי׳ ו׳ ע״ש ולהדיא‬
‫הורע כהו של גט זה והיאך חוזר ומגרש בו והא אין‬ ‫אטרינן כן בש״ם )ס״ד ‪ ( :‬ולכן אף שבירושלמי )פ״פ‬
‫אשד‪ .‬מתגרשת שני פעמים בגט אחד די״ל דוודאי‬ ‫סוף ה״‪ (6‬יש פלונתא בזה בש״ם דילן היא הלכה‬
‫אלו לא נתן לה אלא על פסול כהונד‪ .‬היינו אומרים‬ ‫פסוקה דריח הגט פוסל בכהונה )הב״ש סק״א כתב‬
‫כן אכל הוא הרי נתן לד‪ .‬שתותר לכל אדם ודבריו‬ ‫דבירושלמי א־תא דאינו גם אף לכהונה ע״ש ובאמת גם בירזשלמי‬
‫אלו לא נתקיימו מפני שכיון שאמר חוץ מפלוני אין‬ ‫יש מחלוקת בזה ע״ש וברשב״א שם הכוינה שנמצא מי שאינו‬
‫זה כריתת ולפיכך לא נגמרה עדיין נתינתו הראשונה‬ ‫סובר כן ודו״ק( ז‬
‫והוה כנתינה אחת אלא דכיין דמ״ט דדה תועלת‬ ‫ב הדבר הזה דחיץ מפלוני אם כתב זה בהגט הרי‬
‫בהגתינה לעניין פסול כהונה לזה אינו די בלא נטילה‬ ‫הנט פסול אפילו כתכו לאחר התורף ואין לו הכשר‬
‫בחזרה)למדתי זה מדברי הרכב״א בחי׳ שש()יו״ש הש״ם הואיל‬ ‫כלל במו שיתבאר בסי׳ קמ״ז ואפילו אם אמר זה‬
‫וקנאתו לאו דווקא דאל״ה מה מועיל החזרה( ‪:‬‬ ‫בע״פ קירם כתיבת התירף ג״כ פסול ואיפן פסולו‬
‫ד כל זה דווקא הוא באוס‪,‬־■ חוץ מפלוני אבל באומר‬ ‫אם לגמרי אס ספק יתכאר שם כס״ד ולהיפך מזה אם‬
‫ע״מ שלא תנשאי לפלוני ביון שלא אמר כלשון חוץ‬ ‫כתב הגט כתקונו ואחרי הכתיבה קידם הנתינה אמר‬
‫דהיה שיור בגט אלא בלשון תנאי הוה ככל התנאים‬ ‫לה שאין רצונו להתירה לפלוני וכשעת נתינה לא‬
‫כמי ע׳׳ם שתתן לי מאתים זוז והגט כשר וזהו דעת‬ ‫הזכיר זה ואמר לה סתם הרי את מותרת לכל אדר‬
‫הרמב״ם ורא״ש והמור דנן משמע להריא ממקנת‬ ‫הגט בשר לגמרי אך אס אמר לה בשעת נתינה איני נפסל‬
‫הש״ם )רפ״ע( ולא מיבעיא באומר ע׳׳ם שלא תנשאי‬ ‫לגמרי וכיצד יעשה אמרו חז״ל שם שיטלנו ממגד‪ .‬ויחזור‬
‫לו דלא התנד‪ .‬רק על נשואין אבל לעניין זגות לא‬ ‫ויתננו לה ויאמר לה הרי את מיתרת לכל ארס ופירשו‬
‫תתחשב לו בא״א והרי הוא כריתת טאישותו‪ .‬לגמרי‬ ‫הראשונים דצ״ל דווהא לשון זה אכל אם אומר ה״ז‬
‫אלא אפילו אמר לה ע׳׳ם שלא תבעל לו או ע״ם‬ ‫גיטך אינו מועיל ד ^ון שמקודם אמר חוץ מפלוני י״ל‬
‫שלא תד‪.‬י׳ לו דלא הותרה לזה בשום עניין מ״ם כיון‬ ‫דגם עתה כוונתו כן ולכן צריך לומר מפורש הרי‬
‫שאמר בלשון תנאי אין זה שיור כגט אלא תנאי‬ ‫את מיתרת לכל אדם כדי לעקור דבריו דדאשונים )ר״ן(‬
‫בעלמא כבל התנאים ועט״ש בסעיף י׳ ‪:‬‬ ‫וכן משמע מלשון המיר אבל הרמב״ם ז״ל בפ״ח דין‬
‫ה אמנם יש מרבותינו שהחמירו בזד‪ .‬וס״ל דלא טיכח‬ ‫י״ז כתב דדי באמירת ה״ז גיטך ע״ש וס״ל דלאו‬
‫להדיא מהש׳׳ם דם״ל בן להלכה גמורה וספיקא‬ ‫דווקא נקיט התנא לשון זה ואין לחשוש שכיונתו על‬
‫דדינא הוא בע״מ ואזלינן לחומרא )רשב״א בשש רמנ״ן‬ ‫דבריו הראשונים דא״כ למאי חזר ונטלו ממנה ו טוד אי‬
‫זרמיה ורי״ו( ואפילו ב ע׳ ם שלא תנשא הוה ספק‬ ‫כוונתו להתירה לכל אדם ‪:‬‬
‫ובוודאי יש לילך לחומרא באיסור א״א ולכן הבעל‬ ‫ג ואין לשאול למה צריך ליטלו ממנה ולהחזיר לה‬
‫כשחושד לאחד שנותן עיניו על אשתו יזוי‪.‬ר שלא יאמר‬ ‫ולאמר בשעת חזרתו הרי אח וכו׳ ולמה לא יאנזר‬
‫דבר נשעת גתינת הגט לא נלשון חוץ ולא כלשון‬ ‫לח געוד שהגט גיד ה סגתיגה ראשונה כמו כגתן לה‬
‫תניי‬
‫השלחז‬ ‫הלכות גיטין סימן קלז‬ ‫ערוך‬ ‫‪154‬‬
‫רק בכסף ג׳ב הוה ספק דככולהו הוה בעיא דלא‬ ‫תנאי אלא יספר דבר זה לב״ר והם ימחו בידם שלא‬
‫אפשיטא ב־כ־׳ים שם ‪:‬‬ ‫ישא אותה כשיגרשנה זה וגם הרמב״ם ד ל דמנשיר‬
‫ט ורע דבירושלמי)פ״ז ה״ג( משמע דאם נירשה ושייד‬ ‫בע״ם שלא תנשאי לפלוני ם״ל רזהו רק בקצב זמן‬
‫לעצמו מעשה ידיה או אכילת פירותיה דמקרי‬ ‫לד חטשים שנה וביוצא בזה אבל בםתמא דמשמע‬
‫כשיור כגט ולפ״ז נראה דהוה ספק ככל הספיקות‬ ‫לעולם הגט פסול ויש הוי^קים עליו ויתבאר בסי'‬
‫שבארנו אבל כש״ם שלנו לא חשיב להו כלל והש״ב‬ ‫קמ״ג בס״ד נ‬
‫לא חשיב רק טילי דאורייתא ואפשר דמעשה ידיה‬ ‫ן אם פלוני זה שאמר חרן מפלוני היה ממי שאין‬
‫ופירותיה כיון שהם רק טתקון רבנן אין זה שיור כלל‬ ‫קדושין תופסין לו בה בנון שהיא ערוה עליו‬
‫ואינם אלא כתנאי ממון בעלמא וצ״ע לרינא )וע״ש‬ ‫מחייבי כריתות או אפילו מחייבי לאוין שאין קדושין‬
‫בירושלמי פ״ט ה׳ב כש״ק ד״ה אלא( ונם אפשר דלעיגיין‬ ‫תופסין כלכד וכיוצא בו הנט כשר דאין זד‪ ,‬שיור‬
‫שיור נם הירושלמי מודה רלא הוה שיור רבירושלמי‬ ‫בהנט דבלאו שיורו אין להפלוני בה קדושין דכריתת‬
‫שם לעניין אחר אמר לה ע״ש ומ׳׳ם לדינא יש להחמיר ‪:‬‬ ‫לא שייך אלא בדבר שיש בה הויה )ירושלמי( ולכן‬
‫אם רק *ש לו בה תפיסת קדושין אע״פ שאסורה עליו‬
‫י וזה שכתבנו דאם שייר בזנות הוה םפק מ״מ להיפך‬ ‫בין מאיסורי כהינה כמו אלמנה לכה״ג גרושה לכהן‬
‫כששייר כנשיאין והתירה בזנות אין זד‪ ,‬ספק אלא‬ ‫הדיוט או זונה וחללה ובין מאיסורי כל ישראי‘ מחייבי‬
‫וודאי שיור )ב״ש סק״ה( דהעיקר הוא נשואין אמנם‬ ‫לאוין כמו ממזר ונתין ונר עמוג־ ומואבי מצרי ואדום'‬
‫כששייר מי שהיא ערוה עליו דלא הוה שיור כמ״ש‬ ‫כיון שיש לו בה תפיסת קדושין היה שיור והגט פסול‬
‫אפילו אם שייר לו בזנות דזנות שיינא ביה נ״ב לא‬ ‫וזהומשנר‪ ,‬מפורשת )פ״ה‪: (.‬‬
‫הוה שיור )שס( דכל שיורו אינו אלא לזנות דבו לא‬ ‫ז ואם פלוני זה היה קטן דעתר‪ ,‬אין קדושיו תופסין‬
‫שייך נשואין אך לפי מסקנת הש״ם שם יש הרבה‬ ‫רק לכשיגדל הוד‪ ,‬שיור והגט פסול וזהו דעת רוב‬
‫להתיישב בזה )שאומר שס דילמא דאי ענו ואינסיכ זעב״ש‬ ‫הפוסקים וי״א דהיא ספק מגורשת ופלוגתא זו תלוי‬
‫זצ׳ע ודו״ק( ‪:‬‬ ‫בנירסת הש״ם שם אם נפשטה הבעיא אם לאו וכן‬
‫י א אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן‬ ‫אם אמר לה חוץ ממי שעתיד להוולר דעריין אינו‬
‫ושמעון וחזר ונטל ממנה הנט ומסר לה ואמר לה‬ ‫בעולם הוה בעיא דלא אפשיטא לכל הדעות ואפילו‬
‫היי את מותרת לראובן ושמעון הרי זו ספק מגורשת‬ ‫שייר על עובר שיוולד אם יהיר‪ ,‬זכר הוה ספק וכן‬
‫דספק הוא אם כוונתו אף לראובן ושמעון או אפשר‬ ‫אם שייר בעל אחותה דהשתא היא ערוד‪ ,‬עי“יו ואם‬
‫דעתה הפך הדבר דלראובן ושמעון התירה ולבל‬ ‫תמות אחותה ביכולתו לקחתה הוה בעיא דלא אפשיטא‬
‫העילם אסרה )פ׳ב ‪ ( :‬ונראה דאף אם הוא אומר אח'כ‬ ‫לכל הדעות ואינו רומה לשיור אחיו דחשיב שם‬
‫איך היתד‪ ,‬כוונתו דאינו מועיל דכן משמע בש־ים‬ ‫במשנה דגם הוא ראוי אם זה מת בלא בנים דצריך‬
‫ובבל גווני הוה ספק ואע״ג רלדעת הרטב״ם פ״ח‬ ‫לייבמה ולא הוה שיור וודאי דוודאי כן הוא חרא כיון‬
‫הוה גט וודאי )דפסק כאת׳ל נשיפת הגאונים( מ״ט רוב‬ ‫שמגרשה הרי לא תוכל לבא לירי יבום ונשאר באיסור‬
‫הפוסקים חולקים עליו ובש״ע לא הובא דעתו כלל‬ ‫אשת אח ועוד דכיון שהוא ימות דאז הותרח לאחיו‬
‫דא״א להקל באיסור א״א ננד דעת הרבה מרבותינו‬ ‫וכל ימי חייו אסורה לאחיו ממילא דאינו נט דהוד‪,‬‬
‫הראשונים ;‬ ‫כמו ע״ם שלא תשתי יין כל ימי חיי דאין זה כריתת‬
‫יב ואפילו לפי דעת הרמב״ם ז״ל מ״מ אם בפעם‬ ‫לסוגיא אחת בש״ם )יומא י״ג ‪ ( :‬ואף דלדינא לא קיי״ל‬
‫השני כשנתן לה אמר לר‪ ,‬הרי את מותרת לשמעון‬ ‫כן כמ״ש כסי׳ קמ״ג מ״מ הכא גרע מפי כיון שכל‬
‫הוה ספק דשמא לראיבן לא התירה או אפשר דכוונתו‬ ‫ימי חייו אין זה שיור בגט משא״ב בבעל אחותה )נ״ל( ‪:‬‬
‫נם לראובן וזה שהזכיר שמעון לבד מפני דהזכירו‬
‫מקורם באחרונה וכיץ שביטל דברו האחרון כ׳ש הראשין‬ ‫ח ובן אם אמר לר‪ ,‬חוץ מזנותיך כלומר דלהנשא‬
‫ולכן הוה ספק ואפילו אמר אף לשמעון ג״כ הוה ספק‬ ‫שריא אבל לזנות תד‪,‬א דינה כא״א ג״ב הוה ספק‬
‫אם כוונתו אף לשמעון וב״ש לראובן או אף לשמעון‬ ‫כיון דעכ״ז אגידא ביה לנכי זנות או דילמא כיון‬
‫מתירה בכלל בל העולם וראובן באיסורו עומד ואם‬ ‫דלנשואין נפרדה ממנו אין זה שיור וכן אם אמר לה‬
‫אמר אח״ב במסירתו השנייה לראובן פסק הרמב׳ם‬ ‫חוץ משלא כדרכה ג״כ הוה ספק וכן אם אמר לה‬
‫דלא הוה נט וודאי ררק לראובן התירה ולא לשמעון‬ ‫חוץ מירושתך חוץ טתרומתך חוץ מהפרת נדריך‬
‫)ג״כ לשיפה הנ״ל( דרווקא כשהזכיר שטעון האחרון י״ל‬ ‫כלומר דלעניין אישות מגרשה מכל וכל אלא שמשייר‬
‫דבכוונתו כ״ש לראובן הראשין טשא״ב להיפך אבל‬ ‫שיירשנה כשתמות או אם היה כהן שתאכל בתרומה‬
‫לרעת רוב הפוסקים הוה ספק בכולהו דיני שבארני‬ ‫)תום׳( או שיהיה ביכולתו להפר נדריה נ׳כ הוה ספק‬
‫וכן אם כמסירתו השנייה אפר אף לראובן ג״ב הוי‬ ‫וכן אם שייר חוץ משטר וביאה כלומר שלא תתקדש‬
‫‪CD‬ק‬
‫עח ‪155‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטץ סימן ק א קלח‬ ‫;ן חך‬
‫שלא יוזייאו לעז אבל מדין גמור א״» לזד‪ ,‬וכן פירש״י‬ ‫ספק במו באף ל שמעון)תוס׳ ש‪ 6‬ס״ג ‪ ( .‬ובן סשמע‬
‫שם מ״ם הרמכ״ם ז״ל לא פ״ל כן אלא ס״ל דכיון‬ ‫םהרטב״ם שם דין ח׳ ע״ש ‪:‬‬
‫דהש״ם קאמר לאפוקי מהאי דינא משמע דד‪,‬לכד‪.‬‬ ‫ע אם נירשה לזמן הבא בגון שאסר לה הדי את‬
‫גמורה היא יכן משמע מו די׳ ף ז״ל וממילא כיון שיש‬ ‫מגורשת לאחר ל׳ יום ה׳ז מגורשת לכשיגיע הזמן‬
‫בזה מחלוקת הפוסקים הוד‪ ,‬םפיקא דדינא והיא ספק‬ ‫ויש בזה הרבה פרמי דיגים ויתבארו בסי׳ קמ״ו אבל‬
‫מגורשת וזהו שבתב רכיגו הג״י בסעיף ה׳ אמר לה‬ ‫להיפך שגירשה לזמן ההוד‪ ,‬ולא לעתיי■ יש בזה‬
‫ה׳׳ז גיטך והרי את מגורשת ממגי היום ולמחר את‬ ‫מחלוקת הפיסקים ו!״ל הרמב״ם ז״ל בפ״ח דין ט׳‬
‫אשתי ה׳׳ז ספק מגורשת עכ״ל וכן הסכימו מראשונים‬ ‫התגה עליה ואמר היום אין את אשתי ולמחר את‬
‫)מר״ן ומ״מ שם( ויש מי שרועה לומר דהספק הוא‬ ‫אשתי אינה מגורשת ואע״פ שכרת גינו לביגה היום‬
‫מפגי שאין אנו יודעין היאך היתה דעתו אס לגרשה‬ ‫לפיכך כותכין בגיטין מן היום הזה ולעולם עכ״ל‬
‫היום גירושין גמורין ולמחר יקדשנה או שלא תשאר‬ ‫ותקין זד‪ ,‬איתא כג ם׳)פ״ה ‪ (:‬יאע״ג דשם מקודם)‪5‬״נ ‪( :‬‬
‫מגורשת כלל ואין שום עירך לדברים אלו אלא‬ ‫הוה בעיא ופשמיה רביון דפסקה פסקד‪ ,‬ומגורשת‬
‫הספק הוא מפני רעות הפוסקים כסוגיות הש״ם‬ ‫לעילם וממעם זה נאמת פסק הרא״ש ז״ל דמגוי שת‬
‫)וזהו כוונת הכ״ש סק״ח( וכירושלמי פ״ג דקדושין הל׳‬ ‫נמורד‪ ,‬היא וזה שתקגי כגט מן יומא דנן ולעלם‬
‫א׳ מפורש כהרמכ״ם ע״ש ‪:‬‬ ‫לאפיקי מהאי דינא כדאמר שם זהו לשופרו של גט‬
‫דין אופן נתינת הגט מידו לידה‪ .‬ובו כ״ו סעיפים‪:‬‬ ‫סימן קל״ח‬
‫דמי לטלי ניטך טע״ג קרקע דכיון שהגט כא מרשות‬ ‫א אע״ג דכתיב וכתכ לה ספר כריתת ונתן בידה‬
‫הבעל לרש*תה הוי כאלו נתנו לד‪ ,‬עכ״ל וצ״ע דאטו‬ ‫אינו דומה נתינת הכעל לקכלת האשה דאלו‬
‫רשיותה עדיף מידה ור‪,‬רי אם לקחה בידה םרשור‪,‬ו אינו‬ ‫כקילר‪ .‬האשה אע״פ שלא קנלד‪ ,‬כידה מסש אלא‬
‫מועיל ואיך יועיל מד‪ .‬שבא לרשותד‪ ,‬מרשותו וצ״ל‬ ‫נתן לרשותה היא מגורשת ויתבאר בסי׳ קל״ט והטעם‬
‫בכוונר״ם דכיון שהרשות עצמו בא לרשותה עם הגט‬ ‫נארגו כר״ם קל״ו מדלא כתיב ובידה יתנגו וידה‬
‫עדיף ממה שלקחה כידה מרשותו והרשות לא נכנס‬ ‫משמע רשות כמו ויקח את כל ארצו מירו ולא כעינן‬
‫לידה )וכוונתם שהרשות בא לרשותה( ;‬ ‫רק דומיא דידה דמשתמרת לדעתר‪ ,‬ע״ש אבל נתינתו‬
‫צריך שתהא מידו ממש או מיד שלוחו שהוא כמותו‬
‫ג וטעם הדבר כן הוא דבאמת יש לדקדק למה‬ ‫ואלו הניח הגט ברשותו וא״ל טלי גט זה מרשותי‬
‫נזרה הר‪,‬ורה בן שרשותה יהא כידה ורשותו אינו‬ ‫איני כלום ובך אמרו חז״ל )פ״רז ‪ ( .‬טלי גיטך מע״ג‬
‫בידו אלא וודאי רגם רשותו הוה בידו וזד‪ ,‬שאיט‬ ‫קרקע לא אמר בלום אפילו הקרקע שי׳ו רמדכתיב‬
‫מועיל שתטיל מרשותו הוא מטעם שהתורה גזרה שהוא‬ ‫וגר‪.‬ן משמע להדיא שצריך שיתן ולא שתמול כמו‬
‫יתן לה הגט ולא שהיא תטול ממנו ולכן כשהרשות‬ ‫כמתן דם קדשים דחטאית דכתיב ונתן וצריך דווקא‬
‫נמסר לרשותה ביחד עם הגט הרי הוא נותן לה את‬ ‫ני ד כמפורש שם שיקח באצבעו וכן באשס מצורע‬
‫הרשות עם הגט ביחד וד‪,‬וה כנתן בידו דרשותו הוד‪,‬‬ ‫ד כ תיג ונתן הכהן וצריך דווקא כיד ולא דמי לנתינות‬
‫כידו דהא מטעם זה איגו מועיל אפילו לקחה מידו או‬ ‫מתנות כהונה דבתיב בהו לשון נהינד‪ ,‬במו ונתן לכהן‬
‫מגופו אם לא ע ע ה הוא מעשד‪ .‬נתינד‪ ,‬בגון שקירב‬ ‫הזרוע וגו׳ רא״צ נתינה כיד דווקא דבשם פירושו‬
‫גופו או ירו אליה והכל הוא מטעם דבעינן שיתן‬ ‫לשון מתנה ולכן צריך שיעור נתינה משא״ב נ תינה‬
‫ולא שתקה כעצמה כמו שיתבאר לפנינו בס״ד )והפ״י‬ ‫דגט אינו לשון מתנה דהרי גם אם כתבו על איסורי‬
‫שם נשאר בצ״ע בדברי התוס׳ »״ש ‪( :‬‬ ‫הנאה כשר )פתוה׳ גיפין ך׳ ‪ .‬ד״ה דילמא( וכן נתינד‪.‬‬
‫ד אפילו היה הגט מונח ע״נ ידו והיא עומדת אצלו‬ ‫דדם קדשים אינו לשון מתנה ולבן צריך דווקא נתינד‪,‬‬
‫ונמלד‪ .‬הנם מידו אינו גט כיון שד‪.‬וא לא סייע‬ ‫בידו בעצמותו של הגוף ‪:‬‬
‫בנטילתו מטעם שבארנו דבעינן שהוא יתן ולא שהיא‬ ‫ב ויש בזה שאלה גדולה והרי נתבאר בם״ם קליו‬
‫תטול אבל אם קירב ידו אליה הוה נט שהרי עשה‬ ‫שהתירו לשכ״ם לגרש בשבת ע״י הקנאת רשות‬
‫מעשה בקריכת י ח והוד‪ .‬בנתינה ויש מי שאומר‬ ‫במקום שהגט מונח בתוכו ותקנד‪ ,‬הרשות עם הגט‬
‫דקריבת ידו בלבד אינו מועיל דבעינן קריכת ידו‬ ‫כאחת ונ מ׳ מפורשת היא )רפ״ס( וד‪.‬רי לא נ תן בידו‬
‫ונם שיסייע בנטילתה )ב״ח( ובאמת יש מחלוקת‬ ‫ואין לומר דזהו דק מדרבנן ובשכ״מ הקילו דהא להדיא‬
‫הראשונים בזה דדדשב״א והרץ כתבו דכשמקרב לה‬ ‫אמרו חז׳ל דטלי גיטך מ ע׳ג קרקע לא אמר כלום‬
‫ידו ונוטלתו הוה גט )רפ׳׳ח ע״ש( ודזרא״ש )שם סי׳ הי(‬ ‫הרי דמן התורה הוא וכן מבואר מכל הפוסקים ורבותינו‬
‫כתב דלפיר״ח אם היתה ירו פתוחה וקירבה אליה‬ ‫ר עלי התום׳ כתבו שם כדיך דהקגאת רשות רזה לא‬
‫ונטלתו‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלטת גיטין סיק קלח‬ ‫^ רן ך‬ ‫‪156‬‬
‫ששלפה הגט מעליו דזהו ימו קירב ידו ביד פתוחד‪,‬‬ ‫ונטלתו לא הוי גיטא דבעינן תרת־ שיפ"ע‪:‬ה ינטילהה‬
‫דלהרשב׳א הוה נתינה ולרחא״ש לא הוה נתינה‬ ‫וגם שיק־נ הגש אליה ע יש ‪:‬‬
‫ומבוא־ דהיש מי שאומר שהביא חולק גם על הטה‬ ‫ה וביאור הדברים בטעם מחלוקתם נ׳׳ל רהנה התורה‬
‫עצמו ולא צמצם מתגיו אבל על צמצם ולא הטה לא‬ ‫גזרה שהוא יהן לה את הגט ולא שתט־י‘ ממגו‬
‫פליג וזה שלא כתב דעת היש מי שאומר על הטה‬ ‫כט״ש וביב הרמב״ם בפ׳א דין י״ב ולבן צריך שיעשה‬
‫עצמו ולא צמצם מתניו ולמה לו לצייר דין זה בד‪,‬יד‪,‬‬ ‫מעשת נתינה ואותם שמכשירים בקריבת ידו ס״ל דזהי‬
‫קש־ר על ידו או על יריבו רשום דזהו לשון הרמב״ם‬ ‫מעשה בגופו במה שקירב גופו אליה והפיסי^ים ס"^‬
‫ז״ל כמו שיתבאר וס״ל רהרמג״ם ם״ל כהרשב״א ולכן‬ ‫דקירוב הנוף לא מקרי מעשה ויש ראיה לזה ממה‬
‫בתבו בלשון הרטב״ם ז״ל ומזה נלמיד נם על דין‬ ‫שאמרו הז״ל )בפג״ה וזבהיב ך״ה ; ( דמחובר קריבה‬
‫רהטה עצמו ולא צמצם מתניו דדא ודא אחת היא ;‬ ‫לאו במחוט־ מעשה דמי וממילא דלןריבה י^א היה‬
‫ט וז״ל הרמב״ם ז״ל בפ״א דין י״ב גט שהיה מונח‬ ‫במעשה והמבשירים יסבורו דאף שאין זח מעשת מ׳ים‬
‫על הארץ וא״ל טלי גיטך מע״ג הרקע ונטלתו או‬ ‫נתינה מקרי ורבינו הב״י נראה רס״ל לעיק־ ברעת‬
‫שהיד‪ ,‬קשור על ירו או על יריבו ושלפתו ממני אע״פ‬ ‫הרא״ש ע׳ש ‪:‬‬
‫שא״ל אחר שבא לידה ה״ז גיטך אינו גט שנאמר ונתן‬ ‫ו ובן אם היתד‪ .‬ידו סגורה והגט בתיבה ופתח היא‬
‫בירד‪ ,‬ולא שתקח היא טעצמר‪ ,‬והרי לא נתן לה לא‬ ‫ידיו ונטלתו מתוכה אפ׳׳ה אינו גט דהגס שהוא‬
‫היא ו^א שי׳וחו אבל אם הרכין לר‪ .‬בגופו או הטה‬ ‫סייע בנטילתו בפתיחת ידו כיון שלא ק־־ב גיפו אליה‬
‫ידו ער ששלפה הגט מעליו וא״ל ה״ז גיטך ה״ז נט‬ ‫כן פסקו הטורוד‪.‬ש״ע פעיף א׳ י‪:‬הי י‘ ‪ ' ‘' :‬הד עו ת והטעם‬
‫עכ״ל ומזה למר רכינו ד‪,‬ב״י שדעתו כדעת הרשב״א‬ ‫דאע״ג שעשה מעשה בגופו ם״מ אין זה מעשה בחנם‬
‫ז״^ כט״ש ובן תפס הטור בדעת הרטב״ם ע״ש ‪:‬‬ ‫וסיף סוף הנט י‘ קחתה היא אבל אם פתח ידו וקירב‬
‫י וכתב הטור איל אם אוחז הגט בראש האחד וטושיטי‬ ‫ניפו אליה ממילא שהפתיחה היא מעשה בגט מפגי‬
‫לה והיא לקחה אותו בראש השני הוה גט עכ״ל‬ ‫התקרבותו אליה וזהו דברי הדא׳ש שהבאנו דבעיגן‬
‫כלומר אפילו לרעת הרא׳׳ש והטעם דהא איכא תרתי‬ ‫תרת• שיסייענה בנטילתה וגם שיק־כ הגט אליה עכ״ל‬
‫מעשה בגוף הגט בזד‪ ,‬שאוחזו בראש האחר וגם קירב‬ ‫ור״ל שיסייענה בנטילתה שיפתח ידי אך זה אינו‬
‫הגט אליה במה שמושיטו לה ורביגו הב״י בפפרו‬ ‫מעשה להנט וביון שקירב ידו אליה ממילא דהפתיחה‬
‫הגדול ס״ל דזה מקרי רק קירוב ולא מעשה בהגט‬ ‫הוה מעשה כהגט ‪:‬‬
‫ולבן כתב שם דס״ל להטוד דאפילו לשיטת דדא״ש דכעי‬ ‫ז כתב רבינו הב״י בסעיף א׳ ואם הגט תחוב לו תחת‬
‫תרת־ ד‪,‬״ם היבא דצרינה לתרתי אבל אם אינה צדיבה‬ ‫חגורתו על מתניו וצמצם מתניו וגתחי^חלו יהטה‬
‫סייע לנטילתה כגון הא בקירוב בלבד םגי וכש״ע לא‬ ‫עצמו לד‪ .‬ונטלתו קרי ביה שפיר ונתן אבי‘ אם‬
‫הזכיר מזה דבר ולפ״ז קשה טנ״ל דהרטב״ם סובר‬ ‫צמצם מתניו ולא הטה עצמו אליה או שהטה עצמו‬
‫כהרשב׳א דילמא ברין שלו גם הרא״ש מודד‪ .‬דא'צ‬ ‫ולא צמצם מתניו לא הוד‪ ,‬נתינה ויש מי שאומד שאם‬
‫סיוע בנטילתה )ב׳׳ה( מיהו יש לומר דבקשור על ידו‬ ‫היה קשור )הגט( על ידו או על יריבו והרכין לה‬
‫וודאי צריך סיוע כיון שקשור)ב״ש סי‪,‬״ב( אבל כאמת‬ ‫בנופי או הטה ידו עד ששלפה הגט מעליו ואמר לה‬
‫דבריו תמוהים דבמד‪ .‬שאוחזו בראש האחד כדי‬ ‫ה״ז גיטך ה׳׳ז נט עב״ל ‪:‬‬
‫שתקחגו בראש השני הוה סיוע בנטילתו ואיכא תרתי‬ ‫ח ביאור הדברים דוודאי מאי דכתיב ונתן היא לאו‬
‫)ב״י‪ (,‬ולא דמי להיה הגט מונח בידו הפתוחה דלא‬ ‫דווקא בידו וה״ה אם נתן לה באחד משארי איברי‬
‫עשה שום מעשה כהנט אבל באחזו בראשו שפיר הוה‬ ‫הגוף ג״ב הוד‪ .‬נתינה דאיזה חילוק יש בזה ולבן‬
‫סיוע ומקרי מעשה כד‪,‬גט ועוד דלפמ״ש אינו תלוי‬ ‫כשהנט תחוב תחת חגורתו אם צמצם מתניו ולא הטה‬
‫כלל במה שצריך סיוע או א״צ סיוע אלא דכך הוא‬ ‫עצמו אליה אף שעשה מעשה בגופו אין זד‪ ,‬מעשה‬
‫עיקר הדין דבקריבה בלבד לא מקרי נתינד‪) ,‬וכסרע‬ ‫בהנט כמו פתיחת ידו שנתבאר וכן אם הטה עצמו‬
‫שהנאנו בשעיף ה׳ ראיה ברורה מהש״ש לקרינה לא מקרי‬ ‫ולא צמצם מתניו הוה רק קריכה ולא מעשה וזהו כידו‬
‫מעשה ע״ש( ‪J‬‬ ‫פתוחה וקירב עצמו אליה דאינו מועיל לדעת הרא״ש‬
‫י א יש מי שרוצה לפרש דברי הטור שאוחז הנט‬ ‫אבל אם צמצם מתגיו וגם הטה עצמו אליה הוה ביר‬
‫בראשו האחד ומושיט לד‪ .‬לתוך חלל ידיד‪ ,‬וקודם‬ ‫ם«רה ופתחה וקירב ידו אליה דהוה נתינה וכל זה‬
‫שהגיח הגט מידו אחזתי בראש השני באופן שאפילו‬ ‫הוא לדעת הרא״ש וממילא דלדעת הרשב״א מודה‬
‫לא לקחתו היה הגט בידר‪ ,‬ע״פ נתינתו )ת״ג( וא״א‬ ‫להרא״ש בצמצם מתניו ולא הטה עצמו אבל בהטה עצמו‬
‫לומר כן רא״כ נתינה גמורה היא ומאי קמ״ל ואיזה‬ ‫אליה ולא צמצם מהניו ס״ל דהוה נתינה כמו בקירב ידו‬
‫עניין הוא לדינים שנתבארו שבולם הם נתינות גרועות‬ ‫ביד פתוחה שנתבאר וממילא דכן הדין בגט קשור על‬
‫אלא וודאי גם זה נתינה גרועה היא ואלמלי נטילתה‬ ‫ירו או על יריבו והרכין לה בנופו או הטה ידו עד‬
‫בקצר‬
‫עט ‪167‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות גיטץ סיק קלח‬ ‫ערוך‬
‫תנתק החיט והגט ישאר כידה ה״ז מגורשת ולא חשיב‬ ‫בק»ה ה שג' לא חייה הגט מגיע לידה שהוא אח?ו‬
‫כאוגד הגט בידו דהא החום אינו מהגט ואץ ככחו‬ ‫בראשו האחר ולא על חלל ידיה וכן תפסו מפרשי הטור‬
‫למשוך הגט אחריו והוי כריתת ‪:‬‬ ‫וכן עיקר )והת״ג רוצה לתרץ נזה דברי הנ״י וא״א לומר‬
‫יד ויש בענ ץ זה רעות לראשונים די״א דדווקא‬ ‫נן דהא הנ״י אומר דכאן לינא אלא קרינה נלכד מ״ש‬
‫אם הגט בבד וה‪ T.‬ט דק כל כך שאפילו הנם‬ ‫ולהמ״ג גתינה גמורה היא( ;‬
‫מונח בידה ולא קפצה ידה תגהק החוט בהששבו דאז‬ ‫יב הדבר פשוט דבטלי גיטך מע״ג קרקע ובן בבל‬
‫היא מגירשת אבל אש בעת שידה פתוחה ימשך הגט‬ ‫הדינים שנתבארו שאין זה נתינה צריך הבעל‬
‫אחר החוט אלא שקפצה ידה אחר שנתן לה הגט‬ ‫ליטול הגט מידה בחזרה וליתן לה נתינה גמורה ולאשר‬
‫אינו מועיל ואין זה נתינה והטעם דהא בשעת נתינה‬ ‫בשעת נתינה ה״ז גיטך ובמקום שאמרנו דהוה נ תינה‬
‫היה יכול לנתקו ומה שקפצה ידה עשתה בעצמה‬ ‫כמו בידו סגורה ופתחה וקירב היר וכן בצסצם מתניו‬
‫וה״ל כטלי גיטך מע״ג קרקע וי״א דמקרי שפיר‬ ‫והטה הגוף אליה או למאן דסובי דקירוב בלבד מהני‬
‫נתינה כיון שהוא התחיל בנתינה קרינא ביה שפיר‬ ‫אפילו לא אשר לה בשעה שקירב היד או הגוף ה״ז‬
‫ונתן אע״פ שהיא גמרה הנתינה )שני הדעות הס נרה״ס‬ ‫גיטך אלא אחר שנטלתו לגט ג״ב מועיל דאשירת ה״ז‬
‫ור״ן ורשנ״א אכל בתוש' לא הובא רק דמה האיפרת ע״ש‬ ‫גיטך מהני גם אחר שבא הגט לידה )ר״ן ש״ה( אמנם‬
‫וכ״כ הק״נ שש( ‪:‬‬ ‫זה שנתבאר בסי' קל״ו דבעסוקים בעניין גט אין‬
‫ט ו ויש להסביר טעם שני הדיעות דהדיעה הטר״דת‬ ‫האמירהמענב כלל דאפילו נתן לה בשתיקה היה גט אין‬
‫ם'ל רלא גריעא טנתינו ת הגרועות שנתבארו בגון‬ ‫זה רק בנתינה גמורה ולא בהנתינות הגרועות שנתבארו‬
‫שצמצם מתניו והטח גופו ולקחה הגט שכל ע ק ר‬ ‫)סם( והטעם פשוט דבשלמא כשנתן לה משש מידו‬
‫הלקיחה עשתה היא ובשר וכ״ש שבכאן הרי נתן להוך‬ ‫לידה ודיברו על עסקי גט שפיר הוה כאמירת ה״ז‬
‫ירה בל הגט והיא רק נטרה הנתינה והאוסרים יחלקו‬ ‫גיטך אבל בנתינה גרועה כמי בצמצם טתניו והטה‬
‫רבנאן גרע טפי דניון שבל זמן שהוא יבול למשוך‬ ‫גופו ונטלתו אין הדבר מוכיח על גמרו של גט ושמא‬
‫הגט אצלו אין זה כריתת בלל ונמצא דער שקפצה‬ ‫עשה כן לצחוק בעלמא ולכן אם אמר מפורש א‪^ .‬י‬
‫ירה לא שייך למקרי נתינה כלל וא״ב כשקפצה ידה‬ ‫קבלתה ה״ז גיטך טובח שהיה גמרו של גט אבל בלא‬
‫הרי עשתה בל מעשה הנתינה ואינו דומה לצמצם‬ ‫דיבר כלום אין המעשה מוכיח על העסק בעניין הגט‬
‫טתגיו והמה גופו שבעת שלקחה את הגט הרי הוא‬ ‫שכוונתו במעשה זו לשם גמרו של גט ומ״ט למעשה‬
‫עושה מעשה בצמצום והמיה משאיב בעת קפיצת ידה‬ ‫יש לר ‪ a‬טיר גם בלא ריבר כלום ובנתינות גרועות‬
‫אינו עושה כלום וגם אינו דומה לאומר לאשר‪ ,‬ה״ז‬ ‫כשעסוקים בעניין הגט )מנ״ש סק״א ולפמ״ש גם להרמנ״ס‬
‫גימך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל׳ יום דחלות‬ ‫י״ל כן מצד הסכרא ולמעשה הוה כסשק גרושה ודו״ק( ורע‬
‫הגירושין הוא לאחר ל׳ יום והרי אז לא נתן לידה‬ ‫דיש מי שרוצה לומר בטלי גיטך טע״ג קרקע רלא‬
‫ובהכרח צ״ל כיון שקורם ל׳ יום נתן לה מקרי נם‬ ‫אמר כלום רמ״ם לכהונה נפסלת רלא גרע מריח הגט‬
‫עתר‪ ,‬נתינה דבשם קודם הל׳ יום היתה נתינה גמורה‬ ‫שפוסל לכהונה )נא‪51‬״מ נשם מהרי״ל וכ״נ בכנה׳ג( ויש‬
‫ולכן אף שיש הפסק בנתים מ״ם כשיגיע הזמן והגט‬ ‫מי שאומר דבירו סגורה ופתחה והטה ידו אליה א״צ‬
‫בידה מגורשת ע־׳י נתינה הראשונה אבל הבא מתחלה‬ ‫אמירה וטהני עסוקין כאותו עניין וזה שנתבאר שצריך‬
‫לא היה נתינה כלל דבל זמן שידה פתוחה יכול‬ ‫אמירה דווקא זהו רק בצמצם טתניו וקירב גופו )כ״ש‬
‫לנתקו וכשקפצה ידה הרי היא עשתה כל הנתינה)רא״ש( ‪:‬‬ ‫שוף סק׳ב( וא״א לומר כן דלפי הטעם שבארנו בל‬
‫ט ן והנה הרא״ש והטור הסכימו לדברי האוסרים‬ ‫שאינה נתינה גמורה צריך אנזירה דווקא דכלא אמירה‬
‫וממילא ע״פ רוב בגיטין שלגי הכתובים על נייר‬ ‫אין ראיה שכוונתו לגמור נ תינ ת הגט ובן כתבו‬
‫אם רק יש חום רק קשור כהגם ^ו א בידו אינו גט‬ ‫מגדולי האחרונים )עפ״ת סקייב בשם ב״מ וג״מ( ורק‬
‫דהרי וודאי יכול להמשיכו אצלו ומה שתקפוץ ידה‬ ‫למעשה יש להחמיר ולרונה כספק גרושה )גם מה‬
‫אינו מועיל כט״ש אם לא שתהיה ידה קפוצה והוא‬ ‫שרצה הנ״ש לעשות שהיד נרא״ש צ״ע( ז‬
‫יתחוב הגט לתוך ירה כחוזק ער שאם ימשוך החוט‬ ‫יג דבר פשוט הוא דכשהבעל ט תן הגט לידה צריך‬
‫תנתק דאז היא מגורשת ותום׳ שם( שהרי הוא עשה‬ ‫למשוך ירו מהגט ולא לאחוז בו דאם עדיין אוחז‬
‫כל הנתינה והיא לא עשתה כלום ;‬ ‫בקצהו עדיין הוא אדוק בהגם ואין זה כריתת ולכן‬
‫י ן ולכן כתבו בל רבותינו שמאד צריך ליזהר‬ ‫אמרו חז״ל )ע״ח ‪ ( :‬בגט שקשור בו חום או משיחה‬
‫בנתינת ג ט שתהא יד האשה פתוחה ער שיניח‬ ‫ונתן לה הגט והחוט גשאר בידו אם יכול לנתקו‬
‫בל הגט בירה והוא לא יאחוז בקצהו ואח״ב תקפיץ‬ ‫ולהביאו אצלו כלומר שהחוט חזק ונשימשוך בחוט‬
‫ידיה ראם תקפוץ ידיה קודם שהניח מלאחוז כקצהו‬ ‫ימשך הגט אחריו אינה מגורשת דאין זה כריתת ואם‬
‫של גט הוה במו גט בידה ומשיחה בידו דא‪-‬נו גט‬ ‫לאו כלומר שהחוט חלוש ודק ואם ימשוך את הגט‬
‫ומ״ם‬
‫השלח;‬ ‫הלטת גיטין סימן קלח‬ ‫ערוך‬ ‫‪158‬‬
‫רבותינו המקילים גט בחוט בקפיצת ידה ויש ל ד‬ ‫ומ״ם בחגו התום׳ והסרדב' דבדיענד בשר כה״ג רלא‬
‫דעת רבינו ה־מ׳׳א דברצון הבעל שפיר הוה ותינה‬ ‫גרע טצשצם טתגיו והשה גופו שנתבאר ע״ ש דש‬
‫ומהימביס אין הכרע לזה )ע״ש פיה השיז( ‪:‬‬ ‫להסתפק בדבריהם אם כתבו כן טפני דם״ל לדינא‬
‫כ נתן לה הנט כשהיא ישנה אין הנט ננמר דאע׳׳ג‬ ‫כדיעה הטתרת בקפצה ירה והחוט בידו שנתבאר וי׳פ׳ז‬
‫דלא בעינן דעתה מ״ם צריכה לדעת שגהנרשה‬ ‫לפי פסק הרא״ש והטור נם בדיעבד פסול או אפשר‬
‫והיא גריעא מחרשת דחרשת יודעת לשמור את ניטה‬ ‫שאפילו לריעה האוסרת התירו בזה ‪:‬‬
‫אכל ישנה אין בה דעת כלל )ראיש פ״ה ס׳׳ד( ולכן‬ ‫יח והנה לכאירה נראה דאין זה רק לרעת המכשירים‬
‫אינו גט עד שתנער משנתה ויאמר לה ה״ז גיטך‬ ‫דלפי הסברא אין הפרש בין זל׳ז אבל לפ״ז קשה‬
‫וא'צ ליטלו ממנה ולהחזירו לה רהא הנתינה היתה‬ ‫דהרי הרא״ש והטור סוברים כהפוסלים ואיך כתב‬
‫מידו אלא שאינו מועיל בעת שאינה בדעתה ועתה‬ ‫הטור דכשהבעל אוחז בראשו האחד והיא בקצה השני‬
‫שהיא בדעתה ויודעת שזהו גט צריך רק לומר לה‬ ‫וטו‪!.‬יטו לה הוה נט כט׳ש בסעי׳ י׳ הרי זהו מטש‬
‫שמגרשה אך צריך שיהא הגט כירה בעת שנעורח‬ ‫דין זה דכשהיא אחזה בקצה השני הרי עדיין ראשו‬
‫ואומר לה ואש אין הגט בירה בשעה שנעורה איני‬ ‫האחד בירו ואין זה כריתת וכשהניח מידו הראש האחד‬
‫נט עד שיטחנו מידה ויחזיר ויתנגו לה ויאמר לה‬ ‫וקבלתו הרי היא עשתה כל מעשה הנתינה ואיך‬
‫ה״ז ניטך וכן מסתבר דמה שנתן לה בעת שגתה אינה‬ ‫מגורשת ובאמת רבינו הב׳׳י בספרו הגדול תטה בזה‬
‫נתינה כיון שנפל מידה כשעה שנעורה )שס( אבל‬ ‫ונראה רמשום הכי השמיט דינו של הטור בש׳ע ורבינו‬
‫שתטלנו בעצמה בעת שנעורה לא מהני כיון שנפ‪“:‬‬ ‫הרמ״א בספרו ד’ מ חילק בין אס היתה הקפיצה מרצון‬
‫מידה בשנתה )פיר( וכשלא נפל מידה בעת שנתה‬ ‫הבעל ובין שלא לרצונו דאם היתה ברצונו הוה‬
‫א׳׳צ רק לאמר לה ה״ז גיטך ובלא זה אינו מועיל‬ ‫נתינה ולפ״ז יכול להיות דמ׳ש התום׳ והמרדכי‬
‫אפילו אמר לערים ראי נט שאני נותן לה אינו כלום‬ ‫דבדיעבר כשר הוה גם לרעת האוסרים וע׳׳פ זה כתב‬
‫אפילו העדים אמרו לה אח״כ אינו מועיל כיון שהיא‬ ‫בש״ע סעיף ב׳ וז״ל וכל זה לא מיירי אלא שקפצה‬
‫היתה ישנה וכן אפילו דיבר עמה על עסקי גיטר‪ ,‬קודם‬ ‫ירה בלא רצון הבעל אבל אם הבעל מצוד‪ .‬לה לקפוץ‬
‫שנתה אינו כלום )ב״י( ‪:‬‬ ‫ואפילו הושיט לה הנט והיא לקחה אותו בצד השני‬
‫כא נתן הנט לשלוחה אפילו היא ישנה בעת קבלתו‬ ‫הוה נט עכ״ל אך סברתו תמוהה דכיון רהטעם‬
‫ה׳׳ז גט כיון שהשליח ניעור והיא כמותה דאל״ב‬ ‫דבכה״ג לא הוה נתינה א״כ מה מועיל רצונו לזה ;‬
‫בכל שליח לקבלה היינו צריכים לרעת שהיא נעירה‬ ‫י ט ולענ״ר נראה לחלק בין זל״ז רכאמת אם נאמר‬
‫בעת קבלתו ולא טצינו זה בשים מקים )ער׳׳ן שש( אכל‬ ‫דהנתינה לידה הוה דווקא שתהא ידה פתוחה עד‬
‫אם נתן לה הנט בחצירה כשהיא ישנה י״א דלא הוה‬ ‫שיסלק ירו מהגט ולא שתאחוז בראשו השני בעוד‬
‫גט רחצר משום ירה איתרבאי וצריכה להיות ניעורה‬ ‫שהוא אוחז בראשו האחר כל כי האי מילתא ה״ל‬
‫כבקבלת ירה ועוד רצריך חצר המשתמרת לדעתה‬ ‫לחכמים לבאר רהא רוב נתינות כן הוא כשזה נותן‬
‫ועור רכל שאין לה יד אין לה הצר )רשב״א רפ׳׳ה(‬ ‫לזה זה אוחז בקצה החפץ וזה אוחז בקצה השני והנותן‬
‫וכן פסק רבינו הרמ״א בסעיף ג׳ ום׳מ יש חולקים בזה‬ ‫מסלק ידו לאחר שתפסו המקבל כי ח ובאצבעותיו‬
‫)שש בשם רבו( דבאמת חצר איתרבאי נם משום‬ ‫אלא וודאי רזה מקרי נתינה טובה דכיון רכל זמן‬
‫שליחות כדאיתא בש״ס דלא גרע משליחות )ב'מ י״ב(‬ ‫שהוא אוחז בקצה הנט לא מקרי נתינה כלל ועדיין‬
‫וחצר המשתמרת לרעתה וודאי דצריך ויכול להיות‬ ‫מקרי שהגט בידו וכשמםלק ירו חלה אז הנתינה וסילוק‬
‫משתמרת לדעתה נם בעת שנתה שהוא מוקף ונעול‬ ‫היד היא היא עצמה הנתינה כדרך העולם משא׳כ‬
‫והמפתח אצלה ונם לא שייך בזה לומר שאין לה יד‬ ‫בשהגט קשור בחוט וכל הגט הוא בידה ואינו מועיל‬
‫דהא יש לה יד כשתנער וביכולתינו להקיצה משנתה‬ ‫מפני החוט הקשורה בו בוודאי אינו מועיל מה שיניח‬
‫ולא דמי לשוטה )נג׳ל בפעם החולקין וע״ש( ויש לההמיר‬ ‫החוט מידו אחרי קפיצת ידה רבעצם הגט לא נתחרש‬
‫כשני הריעות )אמנם בב״מ שם מבואר נרש״י לנגע היש‬ ‫כלום ולפ״ז דברי הטור אין סותרים זא׳ז ולפ׳ז גם‬
‫רק משוס ידה ע״ש( ‪:‬‬ ‫דברי התום׳ והטרדכי א״ש נם לרעת האוסרים דלא‬
‫כ ב שנו חכמים במשנה)ע״יז ‪ ( .‬אמר לה כנסי שט״ח‬ ‫דמי זל׳ז והרי התום׳ לא זכרו כלל דעת המתירים‬
‫זה קראה והרי היא ניטה אינו גט עד שיאמר‬ ‫ואף שיש שרוצים לרחוק בדבריהם שהביאו שני הדיעות‬
‫לה הא ניטך ואפילו דיברו תחלה על עסקי הנט אינו‬ ‫מ׳ם המעין יראה לעינים שאינו כן )ונ״כ הק'נ אות‬
‫מועיל )ר״ן( דבלא דיברו גם בלא אמירת שט״ח א־נו‬ ‫כיש( ונם הב״ח כתב כמעט כעין סברא זו לתרץ דברי‬
‫כלום )שס( ופירשו בש״ם )נ׳ה‪ (.‬דאם אמר מקודם‬ ‫הטור ע׳׳ש )ודברי הביש לא )תבררי אצלי( ומ״ם למעשה‬
‫להערים ראו נט שאני נותן לה ונתן לה בפניהם ואמי‬ ‫יש להחמיר באיסור א״א וכמקום עיגון אולי יש‬
‫לה כנסי שט״ח ה״ז מגורשת וטעם הדבר פירשו‬ ‫להקל דהא אף אם לא נאמר כן הרי יש לט דיעות‬
‫הראשונים‬
‫‪Q 159‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות מטין פי ק קלח קלפי‬ ‫ערקי‬
‫שם שבאותה פימקא בספרי כולם הם מן התורה ע״ש ז‬ ‫הראשוניט ר ל יל או כמוום רבעינן דעתה אלא כיון‬
‫כ ה י״א שזה שמועיל כשאמר לעדים ראו גט שאני‬ ‫דא״ל בנסי שט״ח זה חיישינן שמא באמת לא היתד■‬
‫נותן לד‪ .‬איט אלא כשלא אמר להם בפניה אבל‬ ‫כוונתו לשם גם ואין דעתו לגרשד‪ .‬בנתינה זו אבל‬
‫אם אמר להם בפניה ואח״ב נתן לד‪ .‬ואמר כנסי שט״ח‬ ‫כשאמר לעדים מקודם ראו גט שאני ניתן לה נתברר‬
‫זה אינה מגורשת וודא* שהרי ראינו שאינו בוש מפניה‬ ‫הדבר שנתן לה לשם גט שתתגרש טיד בנתינה ‪1‬ו‬
‫לומר לד‪ .‬שיתן לה נ ט זה וכיון שאח״ב אמר לד‪ .‬שד^א‬ ‫ומה שאמר לה כנסי שט״ח זה משום כיסופא שלא‬
‫שט״ח אולי ביטל דבריו הקודמים ולא נתן לה לשם‬ ‫תתבייש ומיד שנודע לר‪ .‬שזוע ניטה ה״ז מגורשת‬
‫נט שתתגרש בו עתר‪ .‬ולא עוד אלא שאינו מועיל‬ ‫ואפילו לא היו עסוקים מקודם בעניין הגט ‪:‬‬
‫גם אם יחזור ויאמר לה הא גיסך דהיישינן שמא‬ ‫כ ג ומדברי הרמב״ם ז״ל בפ״א דין ם׳ למדנו מעם‬
‫ביטלו להגט ואינו חוזר ומגרש בו כמ״ש בסי׳ קמ״א‬ ‫אחר לזה וז״ל שם ומניין שאינו נותנו לר‪ .‬אלא‬
‫ואינו דומה למ״ש בא״י‘ כנסי שט״ח ולא אמר מקודם‬ ‫בתורת גירושין שנאמר ספר כריתת ונתן בידה שיתן‬
‫להערים דמועיל כשיאמר ה״ז ניטך דד‪.‬ר‪.‬ם תלינן‬ ‫אותו בתורת מפר כריתת אבל אם נהנו לר‪ .‬בתורת‬
‫שמפני הבושה אמר כן ואין חוששין לביטולו של גט‬ ‫שט״ה או מזוזה וכו׳ אינו נט ואם א״ל אח״כ הרי‬
‫אבל הבא הרי אין לו בושה ואולי בטולי בטליד‪ .‬לנטרי‬ ‫הוא ניטך ה״ז נט אמר לעדים ראו גם שאגי נותן לה‬
‫)ג״ש סק״ה( ולבן דיניה דהאי גיטא שצריכה גט עני ואם‬ ‫וחזר וא״ל כנסי שטיה זד‪ .‬ה״ז כשר שדרי הודיע את‬
‫קבלד‪ .‬קדושיןטאחר צריבה נטמזה ומזה ופסולהטנהונה‬ ‫העדים שגותנו בתורת גירושין וזד‪ .‬שאמר שט״ח מפני‬
‫כשמת ולא נתן לד‪ .‬גט אחר )שור נשס הרמ״ה( ‪:‬‬ ‫שנבלם ממנה ענ׳׳ל וכן איתא בספרי )דגריס פישר‪,‬א‬
‫כ ו כשאמר לה כנסי שט״ח דאינו מועיל עד שיאמר‬ ‫רס׳ס( ונתן בירה ושלחה מביתו ער שיאמר לה זד‪.‬‬
‫לה ה״ז ניטך כט״ש א״צ ליטול הנם מידה ולחזור‬ ‫גיטך מבאן אמרו הזורק גט לאשתו ואמר לה כנםי‬
‫וליתנו לה דהא נתינה מעלייתא הואי אלא שלא ביאר‬ ‫שטר וכו׳ קוראד‪ .‬והרי היא ניטה אינו גט עד שיאמר‬
‫שמגרש אותה ומ׳׳ם וודאי שזוריך להיות הגט בידה‬ ‫לה הא גיטך ע״ש ‪:‬‬
‫או ברשותה כשחוזר ואומר לה ה׳ז ניטך דהוא עיקר‬ ‫כ ך ונ״מ בין טעם הקודם לטעמו של הרמב״ם‬
‫חלות הגט וי״א דדווקא כשא״ל מקודם כנסי שט״ח זה‬ ‫דלטעם הקודם הוה םפק גירושין דלא ידעינן אם‬
‫א״צ ליטול ממנה ולמסור לה דלא נתן לר‪ .‬רק לפקדון‬ ‫היתד‪ .‬כוונתו לשם גירושין או לא ולטעם דרמב״ם‬
‫אבל אם אמר לר‪ .‬זבי ב שט׳ח זה וקנתד‪ .‬לה בנתינה‬ ‫אפילו היתה כוונתו איט מועיל עד שיאמר בפירוש לה‬
‫הקודמת לצור ע״פ צלוחיתו אינו מועיל מה שיאטר‬ ‫או לד‪.‬עדים שנותנו בתורת גירושין וגזה״ב הוא ולמעשה‬
‫לה אח״כ ה״ז גיטך אא״כ נטלו מידד‪ .‬וחזר ונתן לה‬ ‫פשיטא שיש להחמיר כרעה ראשונר‪ ,‬ואולי דרשא‬
‫)שם( ואמר לה ה״ז גיטך ואע״ג שזכתה בו הרי נתרצית‬ ‫דספרי היא אסמכתא בעלמא דכמה דרשות בספרי‬
‫ליתן לו בחזרה ‪5‬‬ ‫שד‪.‬ם רק אסמכתא )פתזס׳ שנת צ״א ‪ ( .‬וםיר‪.‬ו כל הדינים‬
‫סי מז ס ל ״ ט דין קבלת הגט לידה או לרשו‪.‬תד‪ . .‬ובו ג״ג סעיפים ‪:‬‬
‫צ״ב נ״ל דהוה ספק מגורשת ריכול לומר טול‬ ‫א זה שכתוב בתורד‪ .‬ונתן בידה לאו דווקא ידה דה״ה‬
‫חצירך וניסך ז‬ ‫כשבא הגט לחיקד‪ .‬או לחצירה או לשלוחה שעשתה‬
‫ב וכתב הרמב״ם רפ״ר‪ .‬דאחד חצירה הקנויה לה או‬ ‫דידו בירד‪ .‬ובך אמרו חז״ל )רפ״יז( ידה אין לי אלא‬
‫חצירה המושכרת או שאולה לה הכל רשותר‪ .‬היא‬ ‫ידה נגה חצירה וקרפיפה מניין ת״ל ונתן מכל מקום‬
‫ומשיגיע גט לרשותה נתגרשה עכ״ל וכ״כ הטור‬ ‫דיד היינו רשות כדבתיב ויקח את כל ארצו מי ח‬
‫והש״ע ואע״פ שאמרו חז״ל )ססחיס ו׳ ‪ ( .‬דשכירות איט‬ ‫כמ״ש בר׳ם קליו ובירושלמי שם יליף לה מדכתיב‬
‫קניין גמור כמבירה מ״מ לעניין שיקנד‪ .‬לו המקום‬ ‫שני פעמים ונתן בפרשה של גט ע״ש ואע״ג דכל מה‬
‫איזר‪ .‬חפץ בתוך משך ימי שבירותו וודאי דקניא‬ ‫שקנתה אשה קנה בעלה שהוא אוכל פירות מכל נכסיה‬
‫ומשנה מפורשת היא )מפ״ש ש״ה מ״פ( שביכולת לקנות‬ ‫וא׳׳ב עדיין הגט ברשותו הוא כבר שאלו זה בגם׳ שם‬
‫כחצר המושכר לי כל מה שמונח שם ומקנין לו‬ ‫וחרצו דגיטה וחצירה באין כאחד כלומר ע״י הגם‬
‫)פרש״י נ״מ י״א ‪ :‬ד״ה ומקימו( וכן מוכח מכמה מקומות‬ ‫באה לה הרשות עם הגט כאחד וראיה לזה דד‪.‬א נ ם‬
‫ויש מי שר‪.‬קשד‪ .‬הא הרמב״ם פסק בפ״ו משכירות‬ ‫עבד יוצא בשטר ואיך משתחרר בקבלת השטר לי ה‬
‫בחצר המושכר שר‪.‬זבל שבחצר שנה המשכיר ע״ש‬ ‫ור‪.‬רי ‪ t‬עבד כיד רבו אלא דגיטו וידו באין כאחד‬
‫אמנם כבר בארנו כס״ד בח״מ סי׳ שי״ג סעיף ו' דרק‬ ‫וה״ג ניטה והצירה באין כאחד ודווקא חצר של נכסי‬
‫לעניין זבל הדין כן מפני הטעמים שנתבארו שם ולא‬ ‫מלוג אבל חצר שהכניסה לו בנכסי צ׳׳ב אין הגט ננמר‬
‫לענית אחר והדבר סשום דלעניין קניינים רשות המושאל‬ ‫דעדיין מחוסר טביינא )נ״ע זג״ח( ואם זרק לה לחצר‬
‫וחסושבר‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קלפז‬ ‫ערוך‬ ‫‪leo‬‬
‫לעניין אחר )ססת״ו דינמות( אי אטרינן דזכות הוא לה‬ ‫והמושיר קונה הי ל )וכ״פ שם הקצ״ם ודנרי הש״ו שם‬
‫ע׳ש ויראה לי שזה הוא דעת רבינו הב״י בסעיף ג׳‬ ‫צ׳ע ונ!ה מתור! כל מ״ש הנ״מ ע״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫שכתב נתנו בחצרה שלא מדעתר‪ .‬ואינה עומדת בצד‬ ‫ג ההצר יש בו שני קניינים מטעם יד ומטעם שליחות‬
‫חצרה ה״ז ספק מגורשת עכ״ל והקשו עליו האחרונים‬ ‫ואמרו חז״ל )ב״מ י״ב ‪ ( .‬דהגמ כיון שהוא חוב לה‬
‫דספק זה אינו אלא במקום יבם ולדברינו א״ש דזיל‬ ‫א״א שיקנה מטעם שליחות דלא ניחא לה שיהא‬
‫בתר טעמא דאולי גם בגט וה ניחא לה ואיך נקיל‬ ‫שלוחה וקונה מטעם יד וכיון שהקניין מטעם יד צריך‬
‫באיסור א״א מיהו אם ידעינן וודאי שאין רצונה‬ ‫שיהא כידה שתהא עומדת אצל החצר ויהיה משתמר‬
‫להתגרש גם הוא מורה שאינה מגורשת ואיהו בסתט‬ ‫לדעתה דומיא דיד שלה ולכן כתכו הטור והש״ע‬
‫גט מיירי ולכן וודאי יש להחמיר דאולי ניחא לה‬ ‫בד״א שהיתה עומדת בחצירה והוא משתמר לדעתה‬
‫כגט זר‪:.‬‬ ‫אבל אם אינה עומדת שם אע״ם שהוא משתמר‬
‫ז כתב הטור בשם הרמ״ה דצריכה לעמוד בחצירה‬ ‫לרעתה אינה מגורשת עכ״ל הטור משום דבעינן‬
‫בעת שנותן הגט לתוכה אבל אם זרק לה הגט‬ ‫דומיא דירה כמ״ש ואע״ג רבשהיא עומדת שם ממילא‬
‫בחצירה ואח׳ב כאד‪ .‬לשם וא״ל ה׳ז גיטך אע׳פ‬ ‫רמשתמר לרעתה ולמה להו למימר והוא שמשתמר‬
‫שהגט עדיין מונח שם איגד‪ .‬מגירשת עד שהטלנו‬ ‫לדעתה ובאמת הרמב״ם שם לא הזכיר זה די״ל‬
‫משם ויאמר לה בעת שתטלנו ה״ז גיטך דנת־נה‬ ‫דמשכחת לה שהחצר גדול והיא במזרח החצר והגט‬
‫הראשונה לאי כלום הוא )ביש סק״נ( או ער שיטלנו‬ ‫במערב ואינו משתמר לדעתה )ב״י( ודווקא בחצר שאין‬
‫משם ויתן לה להתגרש בו רבעינן שתהא פטוכה להחצר‬ ‫לו מחיצות אכל ביש לו מחיצות הרי מקרי משתמר‬
‫כשעת נתינת הגט לתוכו ובשער‪ .‬שאומר לה הא ג־טך‬ ‫לדעתה אפילו בכה״ג ויש לזה ראיה מש״ס )ת׳נ ובוה‬
‫וכן במקום שאמרנו דגיטה וחצרה באין כאחד בעינן‬ ‫מתורן קושית הס״ז ודו״ין( ‪:‬‬
‫שתהא עומדת בההצר כשעת נתינה ואם היתה בשעת‬ ‫ד תה שכתבו שהיתה עומדת בחצירה הרמב״ם ז״ל‬
‫נתינת הגט ובשעה שאמר הא גיטך אע״ג שבאמצע‬ ‫כתב בצד הצידה ע״ש וכן הוא לשון הש׳ם שם‬
‫הלכה משם וחזרה לית לן גר‪ .‬וטעמא דהא מילתא‬ ‫ונם לשון זה יש לפרש בצד חצירה ומבפנים אבל‬
‫רבעיגן דומיא דידה וכשם שידה אצלד‪ .‬בין כשעת‬ ‫נחוין אינו מועיל ודעה זו הניא המגיד משנה בפי״ז‬
‫נתינה ובין בשעת אמירה כמו כן צריך החצר להיות‬ ‫מגזילה דין ח׳ ורבינו הרט׳א כתב כן נח״ם סי׳ ר׳‬
‫)ב״י‪ (,‬אכל כאטצע לית לן בה כיון שענייני הגט א־גם‬ ‫סעיף א׳ ע״ש ויש לתמוה על רנינו הכ״י שבשם כתב‬
‫אלא בשעת נתינה ובשעת אמירה ‪:‬‬ ‫יצד החצר וכאן כתב כלשון הטור ואולי בגט ראה‬
‫ה והרשב׳א ז״ל כתב שם אם היא אמרה לו זרוק לי‬ ‫להחמיר ומיהו לדינא כיון דרוב דעות ס״ל ראפילו‬
‫גיטי לחצירי ותזכה לי חצירי מגורשת אף שלא‬ ‫מבחוין בצד החצר הוה קניין בגט ג״כ אין י^חוש‬
‫עמדה בצד החצר דחצר לא גרע משליחות והיא הרי‬ ‫לדעה האחרת רק לחומרא )ועתוס׳ עירוכין צ׳ב ‪ i‬ד״ה‬
‫עשתה החצר לשליח לקבלה ובשליחות א״צ שתעמוד‬ ‫אשה ועת״ג שהקשה נזה ול״ק ע״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫בצרה כמ׳ש ולהדיא א״תא כן בירושלמי)פ״ק( והסכימו‬ ‫ף‪ ,‬כיון שהטעם דבגט הוה חצר משום יד ולא משום‬
‫לזה דד״ן והמ״ם פ״ר‪ .‬דין ב׳ ע״ש עוד כתב אם‬ ‫שליחות משום דחוב הוא לה כט״ש ולכן בעינן‬
‫נבר נתן הגט בחצירה המשתמרת ולא היתה בחצר‬ ‫שתעמוד נהחצר היה מקום לומר דבשמבקשת הגט‬
‫ואמר לה ה״ז גיטך ואמרה תזכי לי חצירי ג״כ‬ ‫יאוטרת שזכות הוא לה וזרק לה הגט בחצירה‬
‫מגורשת וביאור דבריו דוודאי בכד‪.‬״ג בלבד א״א לומר‬ ‫המשתמרת לדעתה תהא מגורשת אף כשאינה עומדת‬
‫שתתגרש דכשעד‪ .‬שזרקו שם לא הוה החצר לא‬ ‫נהחצר ותיהוי כי מתגר‪ .‬רקונה בכה״ג משום דבמתגה‬
‫שלוחו ולא שלוחה ואין זה אלא כמו שנתן בידה‬ ‫יש לחצר דין שליחות וט״ם פסקו הראשונים דגם‬
‫לפקדון וא״כ אח״כ כשאמרה תזכה לי חצירי היאך‬ ‫נכה״ג בעינן עומדת בחצירה משום דעיקר גירושין חוב‬
‫היא מגורשת והא צריך שיאמר לה ה״ז גיטך אלא‬ ‫הוא לאשר‪ .‬ואף שמחזרת להתגרש חיישיגן שמא חזרה‬
‫כוונתו דבאמת אמר לה אח״כ ה׳ז גיטך והוי כדין‬ ‫נה )ר שנ״א ור״ן שם( והכי איתא בירושלמי מיהו‬
‫הראשון שאומרת תזכי לי חצירי ואח״ב זרקו לד‪ .‬ואומר‬ ‫למעשה בכה״ג נראה דהוה ספק גירושין ‪:‬‬
‫ה״ז גיטך )ר״ן( וזה שמקודם נתן בחצירר‪ .‬גחשב‬ ‫ך ודע שהפוסקים כתבו רבמקום יבם אם זרק לד‪ .‬גט‬
‫כפקדון בידה ועט״ש בסעיף י״א ‪:‬‬ ‫לחצר המשתמרת לדעתד‪ .‬ולא עמדה בצדה דהוה‬
‫ט והגה לענ״ד דרברי רשב״א אלה אינם חולקים על‬ ‫ספק גירושין דקרוב לומר דגיחא לה וזכות הוא לה‬
‫דברי הטור דאינם עניין זל״ז כלל רהרשב״א ם־ירי‬ ‫ורינה כמתנה )ר״ן ומ״מ שם( משמע מדבריהם רשלא‬
‫שהחצר הוא שליח האשד‪ .‬לקבל הגט ובשליח א״צ‬ ‫במקום יבם וודאי־ אינה מגורשת האמנם י״ל דלאו‬
‫עומד בצדה כם״ש והטור סיירי שהחצר הוא כשליח‬ ‫דווקא נקטי וה׳ה ככל גט שיש ספק שמא ניחא לה‬
‫להולכה כלומר שיוכה סדין יד ובעיגן דוטיא דידו‬ ‫כטקוס יבם טשום דנש׳׳ס סינעיא לה‬ ‫וזה‬
‫ילק‬
‫פ א ‪161‬‬ ‫השלחן‬ ‫חלשת גיטץ הי ק קלט‬ ‫עחך‬
‫ליטול ממנה וליתן לה )שם( אי ל אם נ תן הגם חוץ‬ ‫ולבן ^ י נ ן שתעמוד בחצר בעת נ תינ ת הגט כיון‬
‫לחצר ודחה הרוח את הגט לתוך החצר אפילו היא‬ ‫שהיא לא עשתה החצר לשליח לקבלה אבל הרשב״א‬
‫עומדת בחצר איט מועיל עד שיטול את הגט ויתן‬ ‫טיירי שהיא עשתה החצר שליח לקבלה ושפיר דינו‬
‫לה ויאמר לה ה״ז ניטך )שם סק״א( ואם היא עומדת‬ ‫כשליח וזה שחז״ל אמרו דבגט הוה חצר משום יד‬
‫אצל החצר וזרק הגט להחצר שלא מדעתה ואטר‬ ‫היינו כשלא עשאה את החצר שלוחה לקבלה שלא אטרה‬
‫לעדים ראו גט שאני נו תן לה מסופק הרשב״א בזה‬ ‫תזכה לי חצירי אלא כשלוחו היא וזוכה מטעם ידה ‪:‬‬
‫)שם( ויותר דעתו טטה שמנורשת דהא מתגרשת‬ ‫י ורבינו הב״י בספרו הנדול הני א דברי רשב״א אלו‬
‫בחצרה גם בע״כ )ע׳׳ש בחי׳ רס״ח( ‪:‬‬ ‫וכתב שמוכח מדבריו וטרברי הר״ן שחולקים על הטור‬
‫יג איתא בגם׳ )עירובין צ״ב ‪ (:‬בשני חצירות הסטובין‬ ‫וטיל דא״צ שתעמוד בצד חצירה כעת נ תינת הגט‬
‫זל״ז אחד גדול ואחד קטן• ונפרץ הגדול להקטן‬ ‫לתוכה ע״ש ועפ״ז כתב בש״ע סעיף כ׳ אחר שהביא‬
‫שכל רוחבו של קטן פרוץ במילואו להנדול בטל הקטן‬ ‫דברי הטור וי׳‪8‬ו חולקין וכוונתו על הרשב״א ו ה ר׳ן‬
‫לגבי הגדול ולא הגדול לדקטן ולכן כששני החצירות‬ ‫ומאד תטיהני מה עניין זל״ז וגם לא הביא דברי‬
‫שלה והיא עומדת בהגדול וזרק לה בעלה גט לתוך‬ ‫רשב״א אלו בש״ע משום דמשמע ליה דלא ברירא‬
‫הקטן מתגרשת שהרי היא כעומדת בהקמן דכוליה‬ ‫ליה להרשב״א דין זה כט״ש בספרו הגדול וטהר״ן‬
‫קטן בתר גדול שייך אבל כשהיא כהקטון והגם‬ ‫והמגיד טשנה לא משמע כן ע״ש ולדידן לא נ״ט כלל‬
‫בהגדול אינה מתגרשת דהגדול לא בטיל לגבי הקטן‬ ‫בדין זה דאין אנו עושין שליח לקבלה כט״ש בסי׳‬
‫ואין אומרים שנחשב האשה כעומדת בהגדול דהיא‬ ‫קט״א וגם «ץ אנו מתירים בנתינ ת גט לרשותה אלא‬
‫אין רצונה לקנות הגט)רש״י( ובל הפוסקים לא הזכירו‬ ‫לידה דווקא כמו שיתבאר וכמ״ש בר׳ם קל״ו ע״ש‬
‫כלל דין זה ואילי משום דס״ל דאפילו עומדת בצד‬ ‫)ובדוחק יש ליישג דברי הב״י ומ״מ צ״ע ‪: fp'ni‬‬
‫החצר ומבחוץ ג״כ מקרי שעומדת אצל הגט ולכן אין‬ ‫י א ודע רזה שכתבו הטור והש״ע כבאה לחצירה אחר‬
‫נ״ם בדין זה דאף כשעומדת בהקטן הרי עומדת בצד‬ ‫שנתן הגט לתיכה אינה מגורשת עד שתטלנו‬
‫הגדול וס״ל דסוגיא זו חולקת עס סוגיא דרפ׳׳ח דגיטין‬ ‫משם וכו׳ יש להבין מה טהני נטילתה בעצמה כיון‬
‫דעוטרת בצדה סגי)יע״ש בתים׳( עוד אפשר לומר‬ ‫דנתינה ראשונה לאו כלום הוא ה״ז כטלי גיטך מע״ג‬
‫דוודאי דין זה אינו אא׳׳ב אין דעתה לגדור את הקטן‬ ‫קרקע ומצאתי לאחד ממפרשי הטור שהקשה כן)דו״ס(‬
‫איל כשדעתה לגדור א״א לחושבן כחצר אחד דכל‬ ‫אמנם גם דעת הרטכ״ם נראה כן שכתב כספ״ה בנתן‬
‫העומד לגדור כגדור דמי ונהי דלעניין שארי דינים‬ ‫הנט ביד עבד שאינו כפות דאינו מועיל עד שתגיע‬
‫דחשיב שם הש״ם אין מדקרקין כזה אכל לעניין איסור‬ ‫הגט לידה ומשמע דבנטלתו מיד העבד הוה גט )מ״מ(‬
‫א״א וודאי דיש לדקדק בזד‪ ,‬וקשה לעמוד ולברר דבר‬ ‫ולא הוה כטלי גיטך מע״נ קרקע )וענ״ש סקכ״ע ו‪5‬״ע(‬
‫זה ולכן השמיטו הפוסקים וכשיארע כזד‪ ,‬היא ספק‬ ‫ונ״ל דס״ל לרבותינו אלה דכיון דהאטת הוא דחצר‬
‫מגורשת‪:‬‬ ‫יש בו נם דין שליחות אלא דבגט מפני שחוב הוא לה‬
‫ין ‪r‬נו חכמים במשגה )ע״פ ‪ ( .‬היתה עומרת על‬ ‫אין לו רק דין יד כט״ש ולכן כשהיא בעצמה מקבלת‬
‫ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה״ז‬ ‫מהחצר והרי מקבלת מרצונה הדר הו״ל דינו כשליחות‬
‫מגורשת כלומר שהחצר שלו והגג שלה קינה לה גגה‬ ‫לעניין שכשקבלתה הוה כרב ־יה מיד שלוחה ולא‬
‫מדין חצר ואפילו אוירו של גג קונה ואם אירע איזד‪,‬‬ ‫מעל קרקע שלו וכן בעבר ווה שאמרו חז״ל מלי‬
‫סיבה להגט קורם הנחתו על הנג שנמחק או נשרף‬ ‫גיטך מע״ג קרקע דלא אמר כלום זהו בקרקע שלו‬
‫מגורשת שכל שהגיע לאוירו של גג הרי הוא כמוטז‬ ‫ולא מקרקע שלה מן הטעם שנתבאר וםיהו לעניין‬
‫ואוקמד‪ ,‬בגמי דווקא בגג שיש לו מעקד‪ ,‬םביב דאויר‬ ‫דינא כיון שהרשב״א והר״ן ז״ל חולקים באמת על הך‬
‫אינו קונד‪ ,‬אא״ב הוא תוך מחיצות דאל״כ אינו משומר‬ ‫דעבד וס״ל דהוא צריך ליטול טמנו וליתן לה ואם‬
‫מפגי הרוח שישליכנו קודם שינוח או אפילו כלא‬ ‫היא נמלה מסתפקים דאולי הוה כטלי ניטך טע״ג‬
‫מעקר‪ ,‬אלא שהוא פחות משלשח טפחים סמוך לגג‬ ‫קרקע כמו שיתבאר א״ב ה״ה בחצר בדץ שלפנינו‬
‫דכלבוד דמי ונחשב כמונח וי״א דסמוך לג׳ אע״ג‬ ‫נ״כ איט מועיל לדעתם וכשנטלתה כעצמה הוה ספק‬
‫שאיגו משוטר מן הרוח הוד‪ .‬כטשומר דכלבוד דמי‬ ‫מגורשת ו ת מי תי על רבותינו בעלי הש״ע שלא דיברו‬
‫)מהרש״ל( וי״א דבעניין זה הוא כמשוטר )מהרש״א( וכן‬ ‫כזה כלל )ואולי גם כוונת הנ״ש סקנ״ש כן אלא שקיצר‬
‫נראה דהא אפילו כשמונח בחצר צריך שיהא משתמר‬ ‫מאד ומ״ש הת״ג צ״מ ע״ש ודויק( ז‬
‫ואין לומר דאיב אפילו למעלה מג״ט רי״ל דלמעלר‪,‬‬ ‫אם עמדה כחצירה בשעה שזרק לה הגט ולא‬ ‫יב‬
‫מג״ט ואין לו מחיצות אין האויר קינה בלא מחיצות‬ ‫אמר כלום ואח״כ אמר ה״ז ניטך מהני)בי ש סק״ג(‬
‫אף אם משתמר אמנם אם נאמר דזה שאינו נשמר מן‬ ‫ובן מתבאר מדברי הטור וכן אם נ תן הגט לידה‬
‫הרוח לא מ קי חצר שאיט משתמר כיון שמשתמר‬ ‫כתורת טקדון ואח״ב אמר לה ה״» גיטך מגורשת וא״»‬
‫לשארי‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קלט‬ ‫ערוך‬ ‫‪162‬‬
‫כלומר רכשעוטד על הגג וזורקו מידו כדי להעבירו‬ ‫לשארי דברים היינו יכולים לומר דבפחות טג״ט‬
‫המעקה זורקו כלפי טעלר‪ ,‬ואח״ב בעברו המעקה יורד‬ ‫מנורשת אף כשאינו סשתטר פן הרוח )עכ״ש סוף ס'ן״ה‬
‫כלפי מטה לד‪,‬חצר ולכן אם נמחק בעודו דרך עלייה‬ ‫שר״ל כן( אבל אין זד‪ ,‬סכרא כלל דהא עכ״ם אינו‬
‫אפילו יצא מתוך מחיצת הגג ונכנס לאויר מחיצות‬ ‫טשתטר ונם טרש״י שם לא טשמע כן ע״ש )אמנם‬
‫החצר לא הוה נט אא״כ הוא דרך ירידד‪ ,‬לאחר שהתחיל‬ ‫מרש״י מבואר דאי הוה מינםר מרוח הוה מגורשת גס בלא‬
‫לירד )פור( !‬ ‫מחיצות ולש״ז צ״ל דלמעלה מג״ס א״א שיהא משומר מרוה אך‬
‫יט אבל הרטב׳׳ם ז״ל מפרש רה״ק דדווקא כשנטחק‬ ‫מה ששירש״י דבעינן אויר ששוסו לנוח והקשה הפ׳י' דהא‬
‫דרך ייידה כלומר בבא רסיפא שהגג שלו והחצר‬ ‫בעיא היא בב״מ י״ב‪ ,‬ל׳׳ק כלל דבלא מחיצות וודא' לאו‬
‫שלה וזרקו כלפי מטה שזהו תנועתו הטבעית שדרכו‬ ‫כמ״ד ודו״ק( ‪:‬‬
‫לירד אם נמחק או נשרף ה״ז■ מגורשת אע״פ שלא נח‬ ‫ט ל וזה שנתבאר דכשיש טחיצות או בתוך ג׳׳ט‬
‫כיון שהיה הולן■ לנוח אכל נמחק דרך‘ עלייה כלומר‬ ‫מנורשת אף אם נטחק או נשרף קורם שהונח‬
‫ברישא שהגג שלה והחצר שלו וזרקו לגנה והבעל היה‬ ‫זד‪,‬ו דווקא כשקרם הנט להרליקה והיה ראוי להיות‬
‫צריך להעלות את הגט שלא כתנועתו הטבעית כל‬ ‫טונה אלטלא האש שכא אחר שזרקו אבל אם קרם‬
‫שלא נח לבסוף אינה מתגרשת ואפילו נמחק דרך‬ ‫האש אינו כלום שהרי לא היה ראוי לנוח כלל ואע״נ‬
‫ירידתו לגג מפני שלא היה כח הבעל דרך הנחתו‬ ‫דתוך נ׳ כלבוד רמי זהו בשראוי לבא להגהה ממש‬
‫שהוא בירידה )הה״מ( ולכן לא תני התנא ברישא‬ ‫אז נחשב תוך ג׳ כאלו הונח ולא בשאינו ראוי '‘ הנחה‬
‫נמחק או נשרף ה״ז מגורשת מפני שבאמת אינה‬ ‫כלל וכן הדין בנטחק כשהדבר שנרם הטחיקה בא אחר‬
‫מתגרשת עד שינוח ושמא תשאל דא״כ למאי תנינן‬ ‫שזרק את הגט וכן דווקא כשנמחק או נשרף דרך‬
‫כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת דנ״ט אם קידשה אחר‬ ‫ירידתו של נט להנג אבל אם נטחק או נשרף דרך‬
‫בעודו באויר קורם שינוח תופסים הקרושין או שטת‬ ‫עלייתו לטעלה אפילו היה תוך הטהיצות או למטה‬
‫הבעל קודם הנחה ט״ט דינה כגרושה או ביטלו‬ ‫טג״ט אינו גט דררך עלייתו לטעלה לא טקרי‬
‫בנתים )שם( ‪:‬‬ ‫נתינה לרשותד‪ ,‬ודרך ירידתו טקרי נתינה לרשותה‬
‫כ וט״ם תמוה לי דאם דרך ירידתו לד‪,‬ננ אין אנו‬ ‫)לביש וב״ש פק״ו וזה שלא זכרו בשוש׳׳פ משום דכמנגש א״א‬
‫חושבין כהו של הבעל איך מתגרשת אפילו כשינוח‬ ‫להיות כן ודו״ק( ;‬
‫על הגג והרי לא בא טכח נתינתו של כעל אכן באמת‬ ‫ט ז ואם לא נטחק או נשרף והונח על הנג י״א‬
‫מקרי כזה כח כחו)תוס׳ שנת צ״ט ! ד״ה אז( ולעניין‬ ‫דחלות הגט מתחיל גם משעת עי׳יית הנטי למעלד‪,‬‬
‫שנת חייב )ב״ק מ׳ ‪ ( :‬וא״כ כשנטחק דרך ירידתו לגג‬ ‫כשהוא תוך המחיצות או תוך נ״ט )ב׳ש סק׳׳ז( וי״א‬
‫למה לא תהא מגורשת הרי כח כחו דמי לכחו ואע׳ג‬ ‫דגם בכה״ג אין חלות הגט דרך עלייתו למעלה )ב״ה(‬
‫דלעניין חייבי גלות כח כחו לאו ככחו דמי כדמוכח‬ ‫וכן משמע מלשון רש״י ע״ש ‪:‬‬
‫בש״ם )מכות ה׳ ‪ ( .‬וכט״ש הרמב״ם ספ״ה מרוצח ע״ש‬ ‫יז ולהרטב״ם ז״ל שם דין ג׳ שיטה אחרת בזה וז״ל‬
‫ט״ט לשארי דברים ככחו דמי דחיוב גלות חלוק משארי‬ ‫היתה עוטרת בראש הגג שלה והוא מלמטה‬
‫דינים )עספ״ב דב״ק( ונם נ״ל דכח כח זה גם לעניין‬ ‫בחצירו וזרקו לה לפעלה כיון שהגיע לאויר מחיצות‬
‫גלות ככחו דמי ושם עניין אחר הוא ע״ש ובאמת י״א‬ ‫המעקר‪ ,‬או לפחות טג״ט סמוך לגג נתגרשה ובלבד‬
‫דכוונת הרטב״ם דגם ברישא כשנטחק דרך ירידה‬ ‫שינוח אבל אם נמחק או נשרף קודם שיגיע לה אע״פ‬
‫מגורשת וכוונת הרטב״ם על דרך עלייה )ער״ן‬ ‫שנמחק או נשרף לאחר שהניע לאויר מחיצות או‬
‫וב״ש סין״ז( ולשון הרטנ״ם אינו טורה בן )הי‪.‬ר״א‬ ‫אחר שהגיע לפחות מג״ט סמוך לגג כגון שנשבה‬
‫שק״ה( ורבים הסכימו לפירוש הקודם וכן הוא בש׳׳ע‬ ‫הרוח והעלתהו ונמחק או נשרף הואיל ואינו הולך‬
‫סעיף ה׳ ע״ש •‬ ‫לנוח אינו גט ולא נתנרשד‪ ,‬עכ״ל ונבארם בסעיף‬
‫כא ולענ״ר נראה כוונה אחרת בדבריו בשנדקדק‬ ‫י״ט וכ׳׳א ‪:‬‬
‫לעניין מה כתב כגון שנשבה הרוח והעלתהו‬ ‫יח עור שנינו שם כמשנה כשהגג שלו והחצר שלה‬
‫ונמחק או נשרף וכו׳ ומד‪ ,‬לנו לדעת באיזה אופן נמחק‬ ‫הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לד‪ ,‬כיון שיצא‬
‫או נשרף וגם מה שתפסו וזטפרשים דבסיפא דמשנה‬ ‫מרשות הגג נמחק או נשרף ה״ז מגורשת ואוקמה‬
‫פוסק ככל הפוסקים נ״כ לא נלע״ד דז״ל שם בהלכה‬ ‫בנם׳ כשמחיצות החצר גבוהות טטעקה הגג ומיד‬
‫ד׳ היה הנג שלו והוא מלמעלה בו והיא מלמטה‬ ‫שיצא מרשות הגג נכנם לרשות החצר ולכן מתגרשת‬
‫בחצר שלה וזרק לה ניטה כיון שיצא הגט ממחיצות‬ ‫כיון שהוא תוך מחיצות החצר ודווקא שקרם הגט‬
‫הגג והניע למחיצות מקומה שהיא עומדת בו נתנרשה‬ ‫להדליקד‪ ,‬כט״ש בסעיף ט״ו ועוד איתא בגט׳ דדווקא‬
‫עכ״ל ובהלכה ה׳ כתב זרקו לרשותה לתוך האש ונשרף‬ ‫כשגמחק דרך ירידה אכל לא כשנמחק דרך עלייה‬
‫או לתוך המים ונמחק או נאבד אינו גט אבל אם‬ ‫ופירשו רש׳י ותום׳ וכל הפוסקים דאעניין זה קאי‬
‫פ ב ‪168‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלנות גיטץ םימן קלח קלט‬ ‫^ןרוך‬
‫מרה״ר ונח על הקנה חייב דוודאי יש להקגח דין‬ ‫הגיע לרשוהה וגה ואחיב ג א האש ושרפתהו ה״ן גט‬
‫רה״י כלחחצר אבל בחצר עצמה צריך שיהא משתמר‬ ‫עכ״ל הרי שכתב דווקא כשנח מתחלה ובאמת הקשו‬
‫וכאן אינו משתמר ואפילו לדעה שבארנו בסעיף י״ר‬ ‫על לשון זח )למ״מ( ויותר תמוה שלא הזכיר כלל‬
‫דפחות מג׳ סמוך לגג אפילו כשאינו משתמר ת ה גט‬ ‫כהלכה ד דין דגשרף או נמחק ולמה כתב זה‬
‫שאגי החם דהגג רחב הרבה והיא עומדת שם ומנויי‬ ‫בהלכה בפ״ע ‪:‬‬
‫משומד )ע׳ מהרש׳׳א ע״ע ‪ ,‬ד״ה ה״מ ומ״ש אלו עומדת ‪0D‬‬ ‫כ ב ולכן ג״ל דגם הרמב״ם אינו מחלק בין רישא‬
‫ר״ל לר״א לשמ״ש יזום׳ בד״ה הימה וערשנ״א ידי״יס אבל‬ ‫לסיפא ובאופן אחר דהוא ז״ל מחלק בעגיין‬
‫בקנה אינו משתמר כלל ואפילו יש על חקגה טרסקל‬ ‫עצם המחיקה והשריפה נין דרך ירידה לדרך עלייה‬
‫אם אינו עמוק ורחב שיהא הגט משתמר בו מן הרוח‬ ‫וביאור הדברים דהנה כיון שהאש והמים לא היו שם‬
‫אינה מגורשת וכן משמע בגם׳ שם ‪:‬‬ ‫מקודם כט״ש בהלכה ה׳ אלא שהרוח העלם מטקום‬
‫כ ה כתב הרמב״ם שם דין י׳ זרק לה גט לרשותה‬ ‫אחר ממילא כשפגע האש בהנט בעודו באויר העלתהו‬
‫ועבר בתוך רשותה שהיא עוטרת בה ונפל חוץ‬ ‫הרוח למעלה דכן הוא הטבע וכיון שגשרף דרך‬
‫לרשותה אע״פ שעבר סמוך לארץ פחית משלשה אינה‬ ‫עלייה שהשריפה היה בעלייתו למעלה אינו מועיל‬
‫מגורשת עד שינוח ברשותה עכ״ל וכ״כ הטור וס״ל‬ ‫מה שהיה סמוך לארץ רמעיקרא לאו למינה קאי ע״י‬
‫דאויר שאין סופו לנוח לאי כמונח דמי ואע׳׳ג דבש״ם‬ ‫נשיאות הרוח למעלה ולכן בין בגג בין בחצר אינו‬
‫)נ״מ י״ב ‪ ( .‬ת ה בעיא דלא איפשיטא באויר שאין‬ ‫מועיל ולא הוצרך להזכיר דין זה בחצר כיון שהזכיר‬
‫סופו לנוח אי כמונח דמי אם לאו ומטעם זה יש באמת‬ ‫זה בגו‪ .‬ודרך ירידה מקרי כשהנט הונח על הנג ממש‬
‫מהראשונים שפסקו גם בכאן דהיא ספק מגורשת‬ ‫או בקרקע הר^‪-‬י• ממש וממילא כשפגע בו הרוח‬
‫)רמב״ן ורשנ״א־ור׳׳ן( ולא דמי לקדמה דליקה לגט דאינה‬ ‫פנעו נו דרך ירידה האש והמים דאל״ב לא היו‬
‫מגורשת וודאי דשם אינו ראוי לנוח כלל וכן לא דמי‬ ‫חוטפים את הגט כמובן ולכן בהלכה ה׳ כתב דין זה‬
‫לנשרף דרך עלייתו למעלה דאינו גט וודאי דבדרך■‬ ‫בפ״ע דדווקא אם הגיע לרשותה ונח וכו׳ ודקדק‬
‫עלייה למעלה לא מקרי כלל שם סופו לנוח )תזס׳(‬ ‫לכתיב םתם לרשותה דכלול בזה בין גג נין חצר וזה‬
‫וגם זה שנתבאר בסעיף י״ר בפחות משלשה םטוך לגג‬ ‫שאמרו חז״ל דדויקא דרך ירידה הביאור הוא דהרוח‬
‫דכמונח דמי ז ת מפני שע״פ כחו היה ראוי לנוח על‬ ‫עם האש או המים היה דרך ירידה כלומר שהונח על‬
‫הגג אלמלא קפצו האש והמים ותוך ג׳ כלבוד דמי■‬ ‫הגג או בחצר והרוח עם האש או ד ‪ 'a‬ם ירדו לארץ‬
‫<‪ 1‬בל הבא הרי טבחו לא היה ראוי לנוח שהרי טבח‬ ‫וקנלווע וזה ששנינו במשנה נמחק או נשרף הוא עניין‬
‫זריקתו נפל חוץ לרשותה ולכן הוה ספיקא דדינא וכן‬ ‫בפ״ע ולאו אדלעיל קאי אי נמי אדלעיל קאי וה״ק‬
‫הוא לעניין דיני ממונות כמ״ש בח׳׳ם סי׳ רס׳יח ע״ש‬ ‫אע׳ם שנגזחק או נשרף אחר שהונח מיד מ״ם הגט‬
‫אבל הרטכ״ם ז״ל ם״ל דוודאי לאו כמונח דמי וכן‬ ‫מתחיל משעה שירד לרשותה‪5‬‬
‫פסק בפ״ד ממעשה הקרבנות משום דבזבחים )כ״ה ‪( :‬‬ ‫כ ג יש מי שכתב שאם החצר והגג שניהם שלה‬
‫מבואר שכן הוא עיקר לדינא )עב״ש סיו״ע( ולכן גם‬ ‫וזרק לגג אינה מגורשת כל זמן שהוא באויר החצר‬
‫בדיני ממוגוח לא הביא דין זה ד ת ה ספק כמ״ש‬ ‫אע״ג דאויר שלה הוא ם״מ כיון דאין סופו לנוח בחצר‬
‫המגיד נמזגה ועל הטור צ״ע שהרי בח״ם שם כתב‬ ‫אינה מגורשת )כ״ש סוף םר‪,‬״ז( ודברים חבווהים הם‬
‫ד ת ה ספק ודע דבטחגלגל על הארץ ויצא חוץ‬ ‫דלהדיא איתא בגם׳ שם דבגג דידה וחצר דידה <’^צ‬
‫לרשותה משמע בב״ט שם להדיא דכמונח דמי ומ״ט‬ ‫אויר הגג ע״ש ורק הרשב׳א ז״ל כתב בחדושיו דזהו‬
‫כתב הרשב״א ז״ל דלעניין גט לא הוה נתינה מעלייתא‬ ‫דווקא כשהיה הגט דרך ירידתו ולא דרך עלייתו‬
‫דבכמה דברים חלוק גט מר״ם )ענ׳׳ש סק״י( ולפ׳׳ז יעז‬ ‫למעלה דדרך עלייתו לא מקרי נתינה כמ״ש ע״ש ודע‬
‫ליישב גם דעת הטור שבגט הסבים להרמב״ם ופשוט‬ ‫דבל אלו הדינים ד& כשהגט לא היה תוך ד׳ אמותיה‬
‫ת א דלמעשה אזלינן לחוטרא והיא ספק מגורשת‬ ‫אבל בתוך ד׳ אמות שלה א״צ כלום דד׳ אמות קונה‬
‫)זננ״ב ס״ה ‪ :‬סשיע מגע לקניי) להיעך דכיון ‪ 7‬נ; ע עזכ‬ ‫כמו שיתבאר בם״ד )שם( וזהו מדיגא ולא למעשה‬
‫כ״ש בד״מ( ‪:‬‬ ‫כמו שיתבאר לפנינו בם״ד וגם מדינא אין אויר די‬
‫כן שתי חצרות זו לפנים מזו והתצוגה שלו והפנימית‬ ‫אמות קונה הגט דבעיא היא בג ם׳)ע״ ח ‪ ( :‬ולא איפשיטא‬
‫שלה וכותלי חצונה גבו ת ת מכותלי הפנימית וזרק‬ ‫ע״עז והרבה פרטים יש ברין ד״א כמו שיתבאר‬
‫לוז גט לחצרה הפנימית והגט היה עדיין באויר נגד‬ ‫בס׳׳ד ‪:‬‬
‫הפנימית ולמעלה מכותליה באופן שאם בא הרוח וזרקו‬ ‫כ ד היה דתצר שלה וקנה נעוץ בחצירה שגבוה‬
‫ת ה נופל לחצר החצונה מ״ם מגורשת דהא תמיד‬ ‫למעלה ממוזיצת החצר והקנה שלה וזרק הגט‬
‫שומרות כותלי החצונה את הפנימית ו ת ה כמו שהחצר‬ ‫עליו אינה מגורשת שהרי אין סופו לניח לארץ דהרוח‬
‫התצוגה משועבד לשמור את החצר הפנימית)רש״י ע״ע ‪0‬‬ ‫ישדנו חוץ למחיצות ואע״ג דלעניין שבת כשזרק‬
‫ואין‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קלט‬ ‫ערוך‬ ‫‪164‬‬
‫נחשבת החצינה כרשות הבעל אע״ג שהקופות עומרוח‬ ‫ימית‬
‫ואין לשאול ראף אם נחשיב שמשועבדת היא להפניטיה‬
‫!‬ ‫רוב‬ ‫בחצר שלה )ער״ן ‪inn (cs‬‬ ‫עדיף‬
‫ביון שאם הרוח דחתו היה ניפל להחצוגה לא עדיף‬
‫ל אבל הרמב״ם ד ל שם יש לו דעה אחרת בזה וז׳ל‬ ‫מחצר של שניהם דבאמת י׳ ל דבחצר של שניהם‬
‫כיצד שתי קופות זו לפנים מזו החצונה שלו‬ ‫מגירשת ובפוסקים אינו רבואר רין זה אך הסברא כן‬
‫והפנימית שלה וזרק לה ניטה בתוכן אפילו הגיע‬ ‫הוא דהא יש לה רשות להניח שם כליה וכמו לעניין‬
‫לאייר הפנימית אינה מנירשת עד שינוח על צד‬ ‫קנייה נתבאר בח״ט סי׳ ר׳ דבליו של ארם קינות לו‬
‫הקיפה הפנימית בד״א כשהיתה מיכיה על צרה ואין‬ ‫בחצר שהוא של הטובר והלוקח מפני שיש להלוקח‬
‫לה שולים אבל יש לה שולים אפילו נח בקרקעיתה‬ ‫רשות בו כסו כן נראה דלעניין גט כן הוא ועוד‬
‫אינה מגורשת שכלי האשד‪ ,‬כרשות הבעל אינו קונה‬ ‫דהרשב׳׳א ז״ל כתב דגכאן חשבינן שהטחיצות של‬
‫לה הגט אא״כ אינו מקפיד על מקומו עכ״ל ומפרש‬ ‫הפניטית עולות לטעלה וכאלו הניע הנט לתוך אויר‬
‫שהקופית עומדות בחצר הבעל ואיהו לשיטתו רכליו‬ ‫מחיצות הפנימית ע״ש ועיקר דין זה אפילו נשרף‬
‫של לוקח ברשיות מוכר לא קנה לוקח כמ״ש ברפ״ד‬ ‫הגט או נמחק בעודו באויר הרי היא מגורשת לרוב‬
‫ממכירה ע׳ש אך אם אין לר‪ ,‬שילים והנט מונח על‬ ‫הפוסקים שבארנו בסעיף י״ד אם היה דרך ירידה‬
‫צרה אינה נחשיבת כלי ואין הבעל מקפיד על מקומה‬ ‫ולהרמב״ם ז״ל נ״ט שהגט מתחי^ משעה שהיה באייר‬
‫כמו שיתבאר כעין זה ורבינו הב״י בסעיף ט׳ הערק‬ ‫כפי הדעות שבארנו ברעתו ד ל בסעיף י״ט וכ״א ‪:‬‬
‫רק דברי הרטב״ם ולא חש לכתוב אליבא דרוב הפוסקים‬ ‫כ ז אטנם בעיקר דין זה כשזרק לה גט לחצר של‬
‫מפני שהוא דבר שאינו מצוי וגם הרי״ף ד ל השמיט‬ ‫שניהם דנם לעניין קניין אינו מבואר בח״ט שם‬
‫כל דינים אלו אמנם חמיהני לפירוש המגיד משנה‬ ‫רק שכליו של לוקח קונה שם ובלא כלים לא הזכירו‬
‫שרקיפות עומדות ברשות הבעל למה לן הקופה‬ ‫דבר ולפי מסקנת הש״ם )נ״ב ס״ד ‪ ( :‬דבסיטטא לא‬
‫ההציונה ואפשר דקט״ל ראפילו קופתה בתוך קופתו‬ ‫קנה הלוקח בלא כליו ה״ה בהצר השותפין דהש״ס‬
‫ם׳׳מ כשאין לה שולים לקופתה‪ ,‬לא לבר שאינו מקפיד‬ ‫מדמה להו להררי וכבר כתבנו שם בח״ט סעיף י״ד‬
‫על מה שמונחת ברשותו אלא אפילו על מה שמונחת‬ ‫ע״ש וא״ב בנט נמי אינה מגורשת אמנם אפשר לומר‬
‫בתוך קופתו אינו מקפיד כיון שאינה בלי ולענ״ר‬ ‫כיון דלעניין כליו של לוקח ברשות מוכר קילא גט‬
‫נראה דנם לפירושיו מיירי שעומדות הקופות ברשותה‬ ‫מקניין רב קניין לרעת הרמב’ ם לא קנה ולשארי‬
‫ונשיש לה שולים מקרי שעומדת ברשותו מפני קופתי‬ ‫פוסקים ספיקא רדינא כמ׳ש שם בח״מ ואלו לגבי‬
‫כמו לפירוש הקורם ;‬ ‫גט גמטתה מגורשת בכה״ג לפי שאין הבעל מקפיד‬
‫ל א היתד‪ ,‬עומדת בחצירו וזרק לה הגט לשם אינה‬ ‫על מקים מטתה כמו שיתבאר לפנינו א׳יכ אפשר לוט־‬
‫מגורשת אפילו נפל הגט סמוך לה דברשותו אין‬ ‫דנם לעניין זה קילא מקניין ואף שכתבנו בסעיף כ״ה‬
‫לה בלום ואפילו נפל לתוך בלי מכליה הוה כבלי של‬ ‫דאדרבא גט חמור מקניין י״ל רלעניין חוץ מרשותה חמירא‬
‫לוקח ברשות מוכר והוה ספק נט ולהרמכ״ם אינו גט‬ ‫ולעניין רשותה קילא מקניין מפני שאינו מקפיד עליה‬
‫בלל כמ״ש ולכן אפילו עמדה סטתה שם והיא יושבת‬ ‫ולכן נ״ל דהיא ספק מגורשת ‪:‬‬
‫בטטתה ונפל הגט על המטה אינה מגורשת עד שיניע‬ ‫כ ח ואמרו חדל שם שהדין שנתבאר בחצירות‬
‫הנם לידה אמנם כלים קטנים שלה אמרו חז״ל שם‬ ‫שהפנימית שלה והחצונה שלו דמנורשת כמ״ש‬
‫דאין ארם מקפיד על כלים הקטנים של אשתו שעומדות‬ ‫איני כן בקופות שתי קיפות זו בתוך זו והפנימית‬
‫ברשותו ומגורשת כשנפל הגט על הכלים הקטנים‬ ‫שלה והחצונה שלו וזרקו לה להפניטית אע״פ שהניע‬
‫רהוד‪ ,‬כאלו הקנד‪ ,‬לה הקרקע שהבלי עומדת עי^יו‬ ‫לאויר הפנימית אינה מגורשית עד שינוח בקרקע‬
‫וכן אם המטה היתה גבוה י׳ טפחים שחולקת רשות‬ ‫הפנימית דאין מחיצות כלי עשוין לאויר לשמור דאין‬
‫לעצמה ואינו בטל להרשות הנם שרגלי המטה‬ ‫כלי עשוי אלא להניח בתוכו)רש ’י( כלומר ואין האויר‬
‫עומדות ברשותו אמרו חז״ל דאמקים כרעי המטה לא‬ ‫רשות אבל מדין הנבהה קני )וחיושכ‬ ‫קונה מרין‬
‫קפדי אינשי לכל הפחות באשתו )תוס׳( אף אש‬ ‫קושית תוס׳ מע״ז ע״א ‪ :‬וכן דקדק רש״י שם ו ־ו׳ ק( וי״א‬
‫באחרים מקפידים ומגורשת וכן אם המטה תלויה באויר‬ ‫דמשהגיע לאויר מחיצות הפנימית קנתה והוי נס רק‬
‫ונפל עליו מגורשת דאינו מקפיד על האויר בבלי של־‬ ‫קודם שהגיע לאויר זה אע"פ שלאויר מחיצות החצונה‬
‫ולכל הפחות על מטתה אינו מקפיד אבל כשהמטה‬ ‫הגיע אינו נט )תום'( וכ'כ הטור ע״ש ‪:‬‬
‫פחותה מי״ט ועומדת על הארץ וודאי מקפיד והמטד‪,‬‬ ‫כ ט אמנם זהו דווקא כשאין להקופה החצונה שולים‬
‫כטל להרשות והוה בכלי של לוקח ברשות מוכר והיא‬ ‫והפנימית עומדת על הקרקע אבי‘ בשיש שולים‬
‫ספק מגורשת ולהרמכ״ם וודאי אינה מגורשת ואם‬ ‫לחצונה אינו גט דהוה בכלי של לוקח ברשות מוכר‬
‫נפל הגט לתוך חיקה פ־גיטא שמנורשת דחיקה כידה‬ ‫דהוה םפיקא ררינא בח״מ שם ונם כאן היא ספק‬
‫ואפילו נפל על מלבושיה הנגררין בארץ אין ארם‬ ‫מגורשת )שור( דכיוז שהפנימית עומדת כהחצונה‬
‫מקפיד‬
‫פג » «‬ ‫ה שלחן‬ ‫הלכות ניפץ סיק קלם‬ ‫עוזו‬
‫אם נבלל בו גס המקום הסמוך כמו בגג או לא וצ״ע ‪t‬‬ ‫מקפיד על אמר‪/‬י על טקום מלביעיח עלוב ע ת אן*‬
‫לד כל מ״ש כשני סעיפים אלו זהו רעת הטור ורוב‬ ‫ענגררץ על הארץ )תוש' מ״ח ‪ ( .‬ורמקא סטה הגבוה‬
‫הפוסקים אבל הרמב״ם ז״ל יש לו דעת אחרת‬ ‫עערה אסרנו דא*‪:‬ו מקפיד על םד‪.‬ום כרעי המטה‬
‫בזה שכתב שם בהלכה ט׳ השאיל לה הבעל מקום‬ ‫ולא בשארי כלים והטעם דסטה כשנכיה עשרה נוח‬
‫בחצירו ולא ייחדו לה וזרק לה גט והגיע לד׳ אמות‬ ‫להשתמש תחתיה )רש״י( ונחשב לי כעימרת כאויר ולא‬
‫שלה שד‪.‬יא עומדת בהן ה״ז מגירשת נתגלגל ונפל על‬ ‫שארי כלים ולכן אם המטה מגודרת ער משוך לארץ‬
‫קורה או על סלע רחוק טמנה אם המקים שנפל עליו‬ ‫נם כמטה הוה םפק )נ״מ מרש״י סס( ושיעור דבלים‬
‫אין בו ד׳ אמות על ד״א ואינו גבוה י׳ ואין לו שם‬ ‫קטנים שאינו מקפיד על מקימם לא נתברר שיעורם‬
‫לווי ה״ז לא חלק רשות לעצמו ובאלו הוא והיא‬ ‫ובירושלמי משמע דכל כלי תשמישה בבלל ובש״ם‬
‫במקום אחד ואם יש שם אחד מג׳ דברים אלו חלק‬ ‫דילן מפרש במו קלתה והוא כלי שהגשים מניחות בו‬
‫רשות לעצמו ומקום אחד השאיל לה שגי מקומות לא‬ ‫מטיה וצחטין וכן בלי קטנה שאוכלת בו תמרים ומזה‬
‫השאיל לה ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה ע כ׳ל‬ ‫יש לנו ללמור רוגמא ובל וה מעיקר הרין אבל למעשה‬
‫ולעניין נג ץ כתב בהלכה י״א היתה עומדת על גגה‬ ‫דווקא בידה ולא ברשותה כמו שיתבאר ואפילו כשנפל‬
‫וזרקו לד‪ .‬ונפל בגג אחר סמוך לו אם יכולה לפשוט‬ ‫על מלבושיה אין כתירין אותה חי מגין ששואלת‬
‫את ידה וליטלו ה״ז מגורשת שאע״פ שדיורין חלוקין‬ ‫מלבושים והמשאיל מקפיד )ב״י נשם רבינז פרן »'ש( ;‬
‫למעלד‪ .‬כדרך שהן חלוקין למטה אין בני אדם‬ ‫לב כבר נתבאר דבםקים השאול או השכור לה‬
‫מקפירין על מקום כיוצא בזד‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כשנפל הגט שם מגורשת לפיכך אם הבעל השאיל‬
‫לה וטרחו המפרשים בדבריו ולעג״ד נראה פשוט‬ ‫לה תעירו וקנאתו בקניין המועיל וורק לה הגט לתוכו‬
‫דהרמב״ם ס׳׳ל ראם השאיל לד‪ .‬כל החצר אין‬ ‫מגורשת דהוה כשלה ואמרו ח‪:‬״ל )רפ״ח( דהמשאיל‬
‫כאז חילוק בין דבר גדול לדבר קטן שאפילו דבר‬ ‫מקים להכירו לא השאילו רק מקום אהד ולא שני‬
‫גדול בטל להחצר כשעומד שם שהרי השאיל לר‪ .‬בולו‬ ‫מקומות אך דבר קטן העומד בחער לא נחשב כמקום‬
‫אלא דטיירי שהשאיל לה טקום בחצר לקבלת גיטר‪.‬‬ ‫כפ״ע ובטל לרהער ואם נפל שם הגט מגורשת אבל‬
‫בלבד וסתם מקומו של אדם הוא ד׳ אמות ולבן בל‬ ‫דבר גדול העומד שם הוה כמקים בפ״ע ואם נפל‬
‫םל‪,‬ום שהיא עומדת יש לד‪ .‬ד׳ אמות וכשנפל הגט‬ ‫עליו הגט אינה מגורשת ומהו גדר דבר ‪ r‬ה כתב‬
‫בתוך ד׳ אמותיה מגורשת אבל כ שנתגלגל על קורה‬ ‫הטור אם היה בהצד מקום חלוק לעצמו שיש בו ד׳‬
‫או סלע כך היא דינו אם היא עומדת על הקורה או‬ ‫אמות על ד״א ואפילו אינו גבוה י״ס או שאין בו ד׳‬
‫הסלע וגם הגט עליו הרי הגם והיא כמקום אחד אבל‬ ‫על ד׳ וגבוה י״ט או אפילו אין בו ד׳ על ד׳ וגם‬
‫כשהיא עומדת בחצר והגט נפל על הקורה או הסלע‬ ‫אינו גבוה י״ט רק שחלוק בשם לעצמו חשיב מקום‬
‫והגט בתור ד׳ אמותיה רס הקורר‪ .‬או הסלע נמשך‬ ‫בפ״ע ואינו שאול לה בכלל החצר וכ״כ בש״ע וממילא‬
‫הרבה תלוי בזה אם יש להם שם בפ״ע או שהם‬ ‫דכשגפל על כסא או שולחן או ממה וכיוצא בזה‬
‫גבוהים י״ט או רחב ר״א הרי מקום הגט חלוק‬ ‫העימדים בחצר והם שלו אינה מגורשת ואינו בטל‬
‫ממקומה ואינה מגורשת ואם לאו הרי הגט והיא‬ ‫להחצר ריק חתיכת עץ לא נ ח ל ה ואבן לא גדול‬
‫שניהם בטקים אחד ומגורשת וזה שכתב רחוק ממנה‬ ‫וכיוצא בזה ‪:‬‬
‫אין הנוונ ה רחוק מד׳ אמות שלה דא״ב בלא״ה אינו‬ ‫לג ומובן ממילא כשהשאיל לה חצר זה והיה לו‬
‫כלום אלא בלומר שד‪.‬םלע והקורה רחוק ממנד‪ .‬ואיגר‪.‬‬ ‫עוד חצר אצל חצר זה ונפל הגט בהחצר האחר‬
‫עימדת עליהם והם נמשכים להלן יותר מד׳ אמות‬ ‫שאינה מגורשת ואמרו חז״ל שם דבנגין אינו בן שאם‬
‫שלה וגם בגגין ס׳׳ל דאם השאיל לר‪ .‬נג זד‪ .‬איך נכלל‬ ‫היה לו שני גגין זה אצל זה והשאיל לה גג אחר ונפל‬
‫בכללו גג השני דלא מסתבר כלל אלא מפרש שעמדה‬ ‫הגט על הגג הסמוך לו דמגורשת והטעם דכיון דבגג‬
‫על נג ה וזרק לד‪ .‬הגט לשם אלא שנפל סמוך לה על‬ ‫לא קכיעא תשמישתא לא קפדי אינ שי)ע״ע ‪ ( :‬בתשמיש‬
‫הגג השני באופן שכיכולתה לפשוט ידה וליטול ולכן‬ ‫מגג לגג ומסוגית הש״ם שם נ״ל דדווקא כשאין מעקה‬
‫אמרינן דאין זה כסלי גיטך מרשות אחר אלא כזרק‬ ‫לכל גג בפי ע דאז אינו טקפיר אם נתן רשות להשתמש‬
‫לרשותה דאין בעל גג האחר מקפיד׳ בזה וכיון שהגט‬ ‫בגג זה שלא ישתמש בהשני דכיון שהגגין הולכין‬
‫קרוב לה שיכולה לפשוט ‪ T‬ה וליטלו מגורשת ויש טי‬ ‫ביחד בלא הפסק מקרי הכל ע אחד אבל כשיש‬
‫שאומר רויקא בעימדת על גגה אבל אם עמדה על‬ ‫מעקה טפסיק בין גג לגג או שיש הפסק אויר או‬
‫גג של א ח' וזרק לד‪ .‬הגט לד‪.‬גג אינד‪ .‬מגורשת )נ״ש‬ ‫שאמר לד‪ .‬איני משאיל לך אלא גג אחר ראינה‬
‫ה־־ץ׳׳ט( ובו‪-‬דאי כן הוא דאיך תתגרש בשנפל על‬ ‫מגורשת כשנפל על השגי ואם השאיל לר‪ .‬מכךם בחצר‬
‫רשית אחר וכיון לזור^ שם ורק כשזרק לגנה ועומדת‬ ‫לא השאיל לה בגג)ב״ש םר‪,‬י״ח( ויש להסתפק במקומות‬
‫שם ולא ביונה הזריקןיו אצלר‪ .‬ממש אלא ססוך לח‬ ‫שתשמישן מועט כמי בחורבה בשר‪.‬שאיל לה הטקום‬
‫ויטלד•‬
‫השלחן‬ ‫הלנות גיטין סימן קלט‬ ‫ערוך‬ ‫‪'166‬‬
‫ממש לרגליה באופן שאם תשות לארץ תטלנו וזה‬ ‫ויכולה ליטלו בזה נחשב בשלה לעניין שלא נאםר‬
‫שאסר שלא יעשה מעשה עד שיניע הנט לידה ז ת‬ ‫שנפל ברשות אחר ונם זה הוא רק להרמב״ם אבל‬
‫מפני החומרא ולא מעיקר דינא ולפ׳ז לשמואל אינה‬ ‫להטור וכל הפומקים גם בזה אינו טועיל ולכן לדינא‬
‫מגורשת לא בר׳ אמות ולא בשמירה אכל הרא״ש‬ ‫הוה ספק מגורשת ‪:‬‬
‫מפרש דגם שמואל מודה דקוגה הנם בד׳ אמות וזה‬ ‫לן שנו חכמים במשגה )ע׳ה ‪ ( .‬היתה עומדת ברה׳׳ר‬
‫שאמר ברי שתשוח ותטלנו הוא מפני החומרא ע״ש‬ ‫וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת‬
‫והר״ן מפרש רכסימטא וצדי רה״ר יש לה ד׳ אמות‬ ‫מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לעניין‬
‫לעניין גט ורק ברה״ר אין ד׳ אמות ובעינן מדינא כדי‬ ‫קדושין ופירש רב בגם׳ דד׳ אמות שלה זהו קרוב לה‬
‫שתשוח ותטלנו ואפילו לפירש״י היה נראה דהלכה‬ ‫ור׳ אמות שלו זהו קדוב לו דקניין ר אמות הוא תקנת‬
‫בר׳ יוחנן אמנם אפשר לומר דברה״ר נם ר׳ יוחנן לא‬ ‫חכמים )כ׳׳מ י׳ ‪ ( .‬וכמ״ש בח׳׳ם סי׳ דמ״ג ומ״ם מועיל‬
‫ם׳׳ל התקנה דר׳ אמות כמיש אמנם לעניין שטירה‬ ‫גם לגבי נט דביון דחבמים הקנו לזה שיהא כחצירו‬
‫להרא׳׳ש וודאי דמדינא חייל הגט כשהיא יכולה לשומת‬ ‫הפקר ב״ד הפקר )ר״ן( ואע״ג דקיי״ל שם דברה״ר‬
‫ולא הוא ולרש׳י הוה פלונתא כמ׳׳ש ‪5‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לא תקינו רבנן ד׳ אמות רק בסימטא ובצידי רה״ר‬
‫לט וז׳׳ל הטור היתה עומדת כרה׳ר וזרקו לתוך ד׳‬ ‫מ׳׳ם כגט תקנו נם ברה׳ר משום עיגונא )רא״ש( ונראה‬
‫אמותיה מטרשת בר״א שאין הבעל עומד עמה‬ ‫שזה הוא דעת הטור שבסי׳ ל׳ לעניין קדושין כתב‬
‫בתוך ד׳ אמותיה אבל אם עומד עטה בתוכם אפילו‬ ‫רברה״ר אינו מועיל ד׳ אמות ובבאן בתב רה׳ר וצ״ל‬
‫קרמה היא וזכתה בהם אינה מגורשת ער שיגיע לידה‬ ‫דבעינונא הקילו וצ״ע דהא במשנה משוה קדושין לניטין‬
‫וכן אם זרקו לה ברה״ר והוא רחוק ממנה ואפילו היא‬ ‫וי׳א באמת דשוין הן משום דכתיב ויצאה והיתה )ר״ס‬
‫יכולה לשומרו ולא היא אינה מגורשת עד שיגיע לידה‬ ‫ולכן אף שעיקר תקנה היה בגט משום עינונא מ״ם‬
‫שנים אומרים הניע לתוך ד׳ אמותיה ושנים אומרים‬ ‫הוכרחו להשוות קדושין לגיטין איל רבותינו בעלי התום׳‬
‫לא הגיע הוה ספק מגורשת ור׳׳ח כתב אפילו זרק לה‬ ‫בתבי שם)דיה ר׳י( דבאמת גם כאן הכוונה לא לרה״ר‬
‫נט בחצירה לא משתריא לעלמא עד דמטי לידה‬ ‫אלא לסיסמא ולצירי רה״ר ע״ש וצ״ל מאי דקרו לה‬
‫ותטה א׳׳א הרא׳ש ז׳׳ל על דבריו ובאשר כתבתי כן‬ ‫רה׳ר לפי שאינו רה׳׳י ויש בש״ם כעין זה ועוד כתבו‬
‫היא הסכמתו עכ׳׳ל ‪:‬‬ ‫לחלק דבמקום שא״א שתשמרנו לא תקנו ברה״ר אבל‬
‫מ מבואר מדבריו דבתוך ד׳ אמות מגורשת כשאין‬ ‫כשאפשר לה לשומרו תקנו גם כרה׳׳ר וככר נתבאר‬
‫הבעל בא לתוכם אבר כשהבעל בא בתוכם אינה‬ ‫בח״ם ולעיל סי׳ ל׳ דמי שבא תחלה תופס הר' אמות‬
‫מגורשת עד שיגיע לידה וכן שטירה אינו מועיל ויש‬ ‫והשני הבא אחריו אין לו בהם כלום ‪:‬‬
‫מי שאומר דאין כוונתו לרה״ר ממש אלא לסימטא‬ ‫לן עור יש איקימתא כגם׳ מר׳ יוחנן דקרוב לה הוא‬
‫וצדי רה״ר וסמך על מ״ש בסי׳ ל׳ )נ״ח( אך זה‬ ‫כשהיא יכולה לשמור את הגט והוא אינו יכול‬
‫שכתב דכשהוא בא לתוך ד׳׳א שלה אפילו היא קרטה‬ ‫וכשהוא יכול לשמור ולא היא מקרי קרוב לו וגם ר״י‬
‫אינה מגורשת וכן כשמירה אין כוונתו דאינו נט כלל‬ ‫ם״ל הך דד׳ אמות שנתבאר אלא דבד׳ אמות שלה‬
‫רלהדיא כתב הרא׳׳ש שזהו רק מפגי החומרא ולא‬ ‫אפילו גם ת א יכול לשמור כמוה מגורשת מדין ד׳‬
‫מדינא אלא כוונתו למעשה דאין מתירין אותה להנשא‬ ‫אמות ובחוץ לד׳ אמות אינה מגורשת אא'כ היא‬
‫בכה״ג אבל וודאי ראסורה לכהן ואם קדשה אחר‬ ‫יכולה לשמור ולא הוא )תוס׳( אך נ׳׳ל דלר׳ יוחנן אין‬
‫תופסין הקדושין דטדינא גט גמור הוא וזה שבקדושין‬ ‫הירח לומר דיש ד׳ אמות בניטין נם ברה׳ר )אך א׳׳כ‬
‫לא החמיר למעשה בסי׳ ל׳ בארנו שם הטעם כסעיף‬ ‫קשה למה הונרהו התוס׳ לתירוצם ודו״ק( וקניין זה דשמירה‬
‫י״א ושם בסעיף י׳ הבאנו דעות הראשונים דס׳׳ל‬ ‫אינו בשום דבר רק בנימין וקדושין כראמר שם ר״י‬
‫דמדינא אינו מועיל ד׳ אמית בגו״ק ע״ש אך לשון‬ ‫בעצמו לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ורק קדושין א׳׳א‬
‫הטור שכתב דאינו נט הוא תמוהה מאד דלשון זה‬ ‫ל לק טניטין משום דבתיב ויצאה והיתד‪ ,‬ע״ש וטעמא‬
‫משמע דטדיגא איט גט יצ״ע ;‬ ‫דבניטין הוה קניין משום דמתגרשת בע׳׳ב וכיון דקונה‬
‫מא ודברי הרמב״ם ז״ל טםוכסכים מאד שכתב וז׳׳ל‬ ‫בע״ב אם רק יכולה לשמרו הוה גט )רש׳׳י(‬
‫זרקו לה ברה׳׳ר או ברשות שאינה של שניהם‬ ‫וי׳א דאינו טרינא אלא מפני תקנת ענינית וקדושין‬
‫קרוב לו אינה מגורשת היה הגט מחצה למחצה‬ ‫א׳׳א לחלק מניטין מטעם שנתבאר )ר״‪: (1‬‬
‫וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה ה׳ז ספק מגורשת‬ ‫לח עוד איתא ״■ם בנם׳ א״ל שמואל לרב יהודה‬
‫היה קרוב לה עד כדי שתשוח ותטלנו ה׳ז פסול עד‬ ‫שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד‬
‫שיגיע נט לידר‪ ,‬ואח״ב תנשא בו לבתחלה כיצד הוא‬ ‫עובדא עד דמסא ניטא לידה ומפירש׳׳י י׳ל מתבאר‬
‫קרוב לו היד‪ .‬הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולת‬ ‫דבדי שתשוח ותטלנו דינא קאמר והולק על רב ור״י‬
‫לשמרו זה הוא קרוב לו שניהם יכולים לשמרו או‬ ‫ום׳׳ל דרךוב לה לא מקרי רק אם הגט מונח סמוך‬
‫ששניהם‬
‫פד‬ ‫ה שלחן‬ ‫קלט‬ ‫הלכות גיטין‬ ‫ערוןד‬
‫נט כלל ואח״ב מפרש כשעמדה היא תחלה לתפוס‬ ‫ששניהם אינם יכולים לשמרו זה הוא מחצה לטחץה‬
‫הד׳ אמות אף דמעיקר הדין כשר ט״ם הנט פסול ער‬ ‫כא הוא החלה ועטר ואה״ב עמדה היא כנגדו וזרקו‬
‫שיניע לידה וה״ה כשהיא יכולה לשמור ולא הוא ולא‬ ‫לה אם היה הג‪:‬ז בתוך ד׳ אמית שלו אינה מגורשת‬
‫דצצרך זה לבאר בסוף דבריו מפני שככר ביארם‬ ‫אע״‪ 6‬שאם תשות תטלגו עמדה היא תחלה ובא הוא‬
‫דאפילו בכרי שתשוח ותטלנו פסול וכ״ש בשמירה וזה‬ ‫יעמד כנגדה וזרקו לה אע״פ שהוא מחצה למחצה‬
‫שהוצרך לבאר בד׳ אמות להורות דס״ל ברב דיש לה‬ ‫הואיל והוא לתוך ד׳ אמות שלה ה״ז גט פסול עד‬
‫די אמות בנם ורק מפני החומר פסלוהו חכמים עד‬ ‫שיגיע הגט לירה עכ״ל יבבר טרחו הראשוגים בדבריו‬
‫שיגיע לירה ואף שרבותינו הראשונים והאחרונים לא‬ ‫)רשנ״א ור״י והה״מ והכ״מ( ויהקשו עליו ע״ש ורבינו‬
‫תפסו כן בדבריו ט״ם כיון שלפירושם דבריו תמוהים‬ ‫הב״י בסעיף י״ג וסעיף י״ר העתיק דבריו כמו‬
‫כמו שהקשו כולם עליו ולדברינו דבריו ברורים בסייעתא‬ ‫שהם ע״ש ‪:‬‬
‫דשמיא לכן בארנו כפי עניית דעתינו ולעניין קדושין‬ ‫מ ב ולענ״ר נראה דהרמב״ם ס״ל דבל הגי אמוראי‬
‫בספ״ד מאישות לא הזכיר רק שמירה ע״ש משום‬ ‫לא פליגי כלל וראיה לזה דהא רב מפרש דקרוב‬
‫דס״ל דבקדושין לא היה תקנות כבנימין טוקמינן‬ ‫מקרי ד׳ אמית וגם בירושלמי אומר רב כן על משנה‬
‫אעיקר פירושא דקרוב לו וקיוב לה ופשק כרי יוחנן‬ ‫זו ע״ש ואח״ב אומר רב דתלוי בפישוט ירים שתוכל‬
‫דהלכתא כיותיה לגבי רב ושמואל ולעיל בסי׳ ל׳‬ ‫לפשוט ידה ולימלו וזהו כעין בש״ם רילן כדי שתשוח‬
‫הארכנו כזה בש״ד ע״עו בסעיף י׳ וי״א וי״ב )ענ׳ש‬ ‫ותטלנו ומקשה הירושלמי דרב אדרב ומתרץ כאן‬
‫ס־‪,‬כ״ב ושר‪,‬נ״ג השני ולכמ״ש אינו כן ודזק( ‪:‬‬ ‫להלנה כאן למעשה וכן ר׳ יוחנן שאומר בש״ם די ק‬
‫מד כתבו ררמכ׳׳ם והטור והש״ע היתה ידה קטפרם‬ ‫דתלוי בשמירה אומר שם בירושלמי דתלוי בפישוט‬
‫בלומר שהעמידה ידה משופעת ולא זקופה‬ ‫ירים ע״ש וממילא דצריך נמי לומר כאן להלכה כאן‬
‫כמחיצה ולא פשוטה כדרך שפישטין היד לקבל הרק‬ ‫למעשה ולפ״ז כולהו סכרי כשמואל דלמעשה בעינן‬
‫הגט על ידה ונפל לארץ אם נפל לתוך ד' אמות שלה‬ ‫כרי עיתשוח ותטלנו ועוד החמיר למעשה עד שיגיע‬
‫ונח ה״ז מגורשת עכ״ל והקשו בזה הא אנן לא‬ ‫לירה וכן הוא בירושלמי שם וכבר בארגו זה ברים‬
‫טתירינן ב ד אמות כמו שנתבאר אטנם ל״ק כלל‬ ‫קל״ו וכל דברי רב ור׳ יוחנן ושמואל אמת ולא פליגי‬
‫דכיון שהוא זרק על ידה ולכן אף שלא הונח כידה‬ ‫אהדדי דוודאי קרוב לו מקרי כשהוא יכול לשומרו‬
‫ונפל לד׳ אמותיה מגורשת )הה״מ בהל׳ י״ס דהא זה‬ ‫ולא היא או כשהוא קדם לתפיש הד׳ אמות ואע״ג‬
‫שאין מתירין בד׳ אמות הוא רק חוטרא ולכן כשכיון‬ ‫דכרה׳׳ר וג־ שות שאינו של שניהם לא תקנו ד׳ אמות‬
‫לזרוק לידה ונגע הגט בידה אע״פ שלא נח כירה‬ ‫כי ם לעניין גט תקנו מפגי שהוא כע״כ ומפני תקנח‬
‫ונח בתוך ד׳ אמותיה ה׳׳ז מגורשת ‪:‬‬ ‫עגונות כמו שנתבאר וממילא כיון שתקנו כל שהוא קרם‬
‫מ ה וכתב הטור אם לא נח בתוך הד׳ אמות אלא‬ ‫לתוך ר״א או אפילו יותר טד״א והוא יכול לשמור‬
‫נתגלגל מיד לחוצה להן מיבעיא אי אויר של‬ ‫ולא היא ויראי אינה מגורשת וכשהיא קרמה לתוך‬
‫ד״א קונה ולא איפשטא והוי ספק מגירשת עכ״ל וכ״כ‬ ‫ד״א או אפילו יו תי טר״א והיא יכולה לשמור ולא‬
‫בש״ע סעיף ט״ו ואמת היא שכעיא היא בגמי )ע״יו ‪0‬‬ ‫היא מעיקר הרין ווראי המגורשת וכ״ש אם היה קרוב‬
‫אבל תמיהני דבמתגלגל אטרינן להריא רכטונח דמי‬ ‫כל כך כדי שתשוח ותטלנו ומ״ם מפני החוטר פסלו‬
‫)ב״יז י״ב ‪ ( .‬וצ״ל דס״ל דבגט שאני דבטתנלנל לא הוה‬ ‫חכטים להגט עד שיגיע לירה ובמחצה למחצה גנון‬
‫נתינה וכבר הזכרנו סברא זו בסעיף כ״ה בשם וד שב״א‬ ‫ששניהם תפשו יחד הר׳ אמות או שניהם יכולים לשמרו‬
‫ז״ל ע״ש )ורש״י ז׳׳ל דקדק לפרש בנימין שס בדלא נח שנשרף‬ ‫או ששניהם אין יכולים לשטרו כלומר כל אחד לבדו‬
‫מ״ש ואפשר דכוונתו להוציא מתגלגל ודו״ק( והרמב׳׳ם ז״ל‬ ‫אין ביכולתו לשמור אכל שניהם ביחד יכולים לשמור‬
‫לא הזכיר זה רכבר כתבנו שם דאיוע ם׳׳ל דלאו כמונח יימי‬ ‫הרי היא ספק מגורשת וזהו דלא כמו שכתבנו בסי׳‬
‫)וענ׳׳ש סקכ״ה ולמנ״ד א״צ לזה והמחבר במתגלגל החמיר( ‪:‬‬ ‫ל׳ מעיף י׳ בדעת הרטב״ם ע״ש ‪:‬‬
‫מך זה שנתבאר דבזרק על ידה ונפל כד׳ אמותיה‬ ‫מ ג ולפיז כל דבריו מיושרים דתחלה כתב דקרוב לו‬
‫רטגורשת זהו בעמדה במקום שאין הגט ראוי‬ ‫אינה מגורשת ובסחצה למחצה וממחצה עד קרוב‬
‫לילך לאיבוד אבל אם עמדה אצל אש או על שפת‬ ‫לה ולא עד בכלל ה״ז םפק טגירשח ובקרוב לה אף‬
‫הנהר וזרק על ידה ונפל לתוך האש או לתוך המים‬ ‫כרי שתשוח ותטלנו וביש בד׳ אמות ובשמירה ה״ז‬
‫אינה מגורשת רמעיקרא לאיבוד קאי ואפילו אם נאמר‬ ‫פסול וזהו שאמר שמואל ואת לא תעביד עוברא עד‬
‫אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי ה׳׳ם בשראוי לנוח‬ ‫שיגיע גט לידה וכן כירושלמי המחוור שבכולן עד‬
‫אלא שהלך למרחוק אכל באין ראוי לנוח כלל כגון‬ ‫שיגיע גט לידה ואח״ב מפרש מה הוא קרוב לו‬
‫שנש ־ף או נאבד וודאי לאו כמונח דמי וכהולך לכתחלה‬ ‫ומפרש שני הדרכים דין שמירה כמ״ש ואח״ב מפרש‬
‫לאיבוד)וזהו נוונח ר‪*6‬י ‪ 0B‬דיה על גגי הנהר( ‪I‬‬ ‫דין ד׳ אמות כשקרם לתפוס הר׳ אמות ובשניהם אינו‬
‫ולחלנח‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קלט‬ ‫ערוך‬ ‫‪168‬‬
‫עיש מיהו בזרק לה לתוך מלבושים שבחיקה נראו‬ ‫י ז ן ולהלבה למעשה כבר הבאנו מה שאמר שמואל‬
‫דבמקום עיגון יש להתיר רזה לא נזכר כראשונים‬ ‫לרב יהידה את לא העביד עובדא עד דממא גיטא‬
‫וגזירה רחוקה היא שמא לא יהיו המלבושים שלה‬ ‫לידה ואיהא עוד דהוה עוברא בקרוב לה והצריכו‬
‫ונלע״ד רבסעשה אם יארע עניין כזה ישאלו מגדולי‬ ‫חז׳׳ל חליצה להמכורשת כשמת ובירושלמי איהא נטי‬
‫הדור שיהיו בימים ההם ויעיינו בזה ‪:‬‬ ‫המחוור שבכולן עד שיגיע גט לידה והביאו החוש׳‬
‫נ ובזה שכתבנו בסעיף מ״ה ראם לא נח בתוך הד׳‬ ‫והרא׳ש ובל הראשונים בשם הערוך ורנינו חננאל‬
‫אמות אלא נתגלגל בחוצה להן הוה ספק מגורשת‬ ‫שכתבו קבלנו מרבותינו שאפיינו זרקו לה בתוך חצירה‬
‫כתב רבינו הרמ״א בסעיף טיו דכל זה כשאינה עומדת‬ ‫לא סישתרא לעיימא עד דממא גיטא לידה ויסור‬
‫ברשותה אבל אם עומדת ברשותה אע״פ שנפל מידה‬ ‫דבריהם ע״פ זה הירושלמי והתוס׳ והרא״ש דחו זה‬
‫ונתגלגל חיץ לד׳ אמות מגורשת דהא לא נתגלגל רק‬ ‫דזה אינו רק לרה״ר ילא לחצירה דבזריקה לחצירה‬
‫לרשותה םיד‪,‬ו לדידן דאין מגרשין ע״י רשותה כמ״ש‬ ‫מתירינן גם למעשה וגם לדבריהם נראה דרק בזריקה‬
‫אם נפל הגט טירה צריך לגרש שגית ועל כן תגביה‬ ‫לחצר או לבית שלה מתירין למעשה אבל בזריקה‬
‫ידיה בשעה שמקבלת את ניטה שלא יפול טירה גם‬ ‫לסימנזא ולצירי רה׳ר לא מתירינן למעשה אך הר׳ן‬
‫יהיו ידיה גבוהות מן הארץ ג' טפחים עכ״ל ומבואר‬ ‫ז״ל כתב דירושלמי הזה אינו אלא לד׳ אמות שברה׳ר‬
‫מדבריו ראפילו כבה״ג מחמרינן למעשה ואם לא‬ ‫דמרינא אין ד׳ אמות קונות ברה״ר ורק בגט תקנו כן‬
‫גירשה שנית ובמקום עיגון יש להתיישב בזה אך‬ ‫אבל במה שמדינא קונות לא החמיר הירושלמי עיש‬
‫אצליני אין דרך להתגרש ברשות האשה וסידור הגם‬ ‫וי^פ״ז גם בזריקה לסימטא ולצירי רה׳ר יש להתיר‬
‫הוא כבית הרב פשיטא דגם מריגא יש להחמיר בגפל‬ ‫למעשה אמנם הוא והרשב״א ז׳ל כתבו שיש לחוש‬
‫מידה רהא הוה רשות שאינה שלה דלכמה פוסקים‬ ‫לדברי ר״ח שהם דברי קבלה ע״ש ‪:‬‬
‫לא תקנו בבה״ג ד׳ אמות כמ׳׳ש ופשיטא שאין להקל‬ ‫מ ח וז״ל רביגו הרט״א בסעיף י״ד אבל אם זרק לה‬
‫בזה ‪:‬‬ ‫לתוך ד׳ אמות שלה ואין הבעל נכנם לתוכו הרי‬
‫נ א כבר נתבאר בח׳׳ט סי׳ ר״ב דעבר דינו כחצר ורק‬ ‫זו מגורשת ובל זה מדיגא אבל לכתחלה אין לגרש‬
‫הוא חצר מהלכת ולכן בעינן שיהא כפית ובחצר‬ ‫אפילו ליתן הגט לתיך חצירה או לתוך מלבושיה אלא‬
‫בעינן שיהא משתמר לדעתה והעבר משתמר לרעת‬ ‫לתוך ידה ממש וידה תהא פתיחה מהחלת הנתינה‬
‫עצמו ולבן בעינן שיהא ישן והיא יושבת אצלו וטשתמר‬ ‫עד שיפה ואפילו בדיעיבד אין להתירה לעוימא עד‬
‫לדעתה ולבן אמרו חז״ל )ע״ח ‪ ( .‬כשנתן הגט ביר‬ ‫שבא הגט לידה ממש ונהגו עור שלאחר שנתן לה‬
‫עברה והוא ישן וגם הוא כפות והיא אצלו ה׳ז גט‬ ‫הגט תסגור ידיה ותכניסנו תחת בגדיה ותזהר שלא‬
‫ודעת הרמב״ם פ״ג ממכירה דלא בעינן תרתי כפות‬ ‫יסייע לה שום אדם בקבלתו גם לא יהא שום דבר‬
‫וישן רק ככפות בלבד פגי דאז לא הוה חצר מהלכת‬ ‫כגון טבעת בידה וכיוצא בזה בשעת קבלתו עכ״ל ובן‬
‫ונם מקו־י משתמר לרעתה דכשהוא כפות לא שייך‬ ‫המנהג פשוט ומשמע מדבריו דמרינא גם כרה׳ר‬
‫לומר ששומר א״ע וגם כישן בלבד ס״ל דמדינא סגי‬ ‫קונה לה ד׳ אמות דהא אדברי הטחבר קאי דטיירי‬
‫דכשהוא ישן הרי משתמר לרעתה וגם לא הוה חצר‬ ‫ברה״ר וברשות שאינה של שניהם )ע׳ בנמק״י פ״ר‪,‬‬
‫מהלכת רשוכן כמקום אחר ומ״ם כישן בלבד פסיל‬ ‫דב׳׳מ על משנה דראה את המציאה שנתב זקיייל דנג? אין‬
‫מדרבנן רנזרינן אטו שאינו ישן אבל בכפות לא‬ ‫ד׳ אמות ע״ש ולא ידעתי כוונתו אם מדינא אס מחומרא‬
‫נזרינן אטו שאינו כפות משום רלא שכיח)ענ״ש סקנ״ו(‬ ‫בעלמא ועמ׳ש לעיל נסי' ל׳ סעיף י' ודו״ק( ‪:‬‬
‫ולכן פסק כאן בפ׳ה דככפות בלבד מגורשת ובישן‬ ‫מ ט ודבר פשוט הוא ררק לחוטרא אמרינן ראינו גט‬
‫בלבד פסול אף כשיושבת כצדה אבל רש״י ותום׳ וכל‬ ‫ער שיגיע לידה וי‘ א לקולא ובמקים שיש מחלוקת‬
‫רבותינו ם״ל כדעה ראשונה דתרתי בעינן ) ע חו ס׳ ב׳ק‬ ‫הפוסקים מרינא הוד‪ ,‬ספק מגורשת אך מה שיש‬
‫י״ב ‪ ( .‬ולכן יש להתפלא על רכינו הב״י בסעיף ט׳׳ז‬ ‫להסתפק בזה שכתב רביגו הרמ״א ראפילו בדיעבד אין‬
‫וי״ז שכתב דעת הרמכ׳׳ם לעיקר ורעה ראשונה בשם‬ ‫להתירה לעלמא עד שבא הגט לידה ממש אם הוא‬
‫י׳א ע״ש מיהו לדידן לא נ״ם בזה דכבר נתבאר דנם‬ ‫מקום עיגון שא״א להשיג גט אחר וזרק לה לתוך‬
‫בחצר אינה מותרת עד שיגיע לירה וכ׳׳ש כעבדה‬ ‫חצירה או לתוך מלבושיה אם מתירין אותה להנשא‬
‫)והטור היה ל‪ 1‬גירסא אחרת נהרמב״ס ע״ש( •‬ ‫ובתשו׳ הריב״ש סי׳ ר״ה וסי׳ ר״ו מבואר דאין להתיר‬
‫נ ב כיון שנתבאר בריש הסי׳ דטעמא דמועיל גט‬ ‫להשיאה בזרק לה לתוך ד׳ אמותיה אפילו במימטא‬
‫בחצירה אע״ג רמה שקנתה אשה קנה בעלה משום‬ ‫ורק אם נשאת לא תצא עיש וברה״ר נראה מרבריו‬
‫דניטה וחצירה כאין כאחד ולכן אם נתן הנט בחצר‬ ‫שיש להחמיר יותר מפגי כמה פוסקים דס״ל שלא‬
‫שלו ומכר לה החצר או נתנו לה כיון שקנתה החצר‬ ‫תקנו כלל ד׳ אמות ברה״ר גם בגט וגם הכ׳ח כתב‬
‫כשטר או נכסף או נחזקה מגורשת דניטה וחצירה‬ ‫שנווגה חטור הוא רק על סימטא ולא רה״ר מטש‬
‫נזוין‬
‫®®ג‬ ‫ה שלחן‬ ‫הלגות נינין סימן קלט קם‬ ‫עתך‬
‫אבל אם לא היה כפות זכתה בעבד ולא בהגט ואינה‬ ‫גא״ן באחד אבל אם נתנו ב ח צ'יו של אדם »חר‬
‫מגורשת עד שיגיע הגט לידה וי״א שא״צ הבעל‬ ‫והאחר מכר לה החצר או נתן לה אינה מגורשת‬
‫ליטלו מטנו וליתן לה ויש מםתפקים בזה דאולי הוה‬ ‫דכשנתן הבעל את הגט בהחצר לא שלה היתד‪ .‬שחקגה‬
‫בטלי גיטך מעל גבי קרקע ביון שתחלת הנחינד‪ .‬לא‬ ‫לה חצירה וכי אתא האי חצר לירה לאו מכה הבעל‬
‫היתה נתינה )כ״ש סקנ׳׳ע( ודעה ראשונד‪ .‬סוברת‬ ‫אתי לה דגיהוי גותן לה הגט והחצר כאחת )רש״י כ״א ‪( .‬‬
‫דאינו רוטד‪ .‬לטלי גיטך מע״ג קרקע דד‪.‬א הנתינה‬ ‫וט״ם לא גזריגן בחצר שלו אטו חצר של אחר )גמ׳ שם( ‪:‬‬
‫לחצירה היתה אלא שלא היה כח כהחצר לקנות ולכן‬ ‫נ ג וכן הדין בעבד שלו שנר‪.‬ן הגט כידו כשהוא כפות‬
‫נחשבת לעניין זה נתינה ראשונה נתינה וכבר כתבנו‬ ‫וישן ולהרמכ״ם בפות בלבד כמ״ש והיא יושבת‬
‫בעין זד‪ .‬בסעיף י״א ע״ש וד‪.‬עיקר לריגא דר‪.‬יא‬ ‫אצלו ומכר לה העבד או גתן לה וכתב לה שטר‬
‫ספק מגורשת ‪5‬‬ ‫מהגה עליו כיון שזכתד‪ .‬בעבד זכתה בהגט וגתגדשה‬
‫סי מן ס״מ דיני שליחות מ ט שליח להולכה ושליח לקבלה ובו כ״ט סעיפים ‪:‬‬
‫ומותרת לבל ארם ובגט יכתוב חדי את מותרת לכל‬ ‫א קיי״ל בכל התורה כולה ששלוחו של ארם כמותו‬
‫ארם דהרי בכתיבת הגט צריך לדבר לנובח שאנו‬ ‫כאשר בארנו זה באורך בח״מ סי׳ קפ״ב בס״ד‬
‫חושבים שלוחה במו עצמה ורק באמירתו מוכרח‬ ‫ובגט כתבה התורה מפורש ובך דרשו חז״ל )רפ״ב‬
‫לברר דבריו את מי מגרש דאיןי יובל לומר לו‬ ‫דקדושיו( דבגט כתיב ושלחה מביתו והו״ל לכתוב‬
‫הרי את מגורשת אבל בכתיבתו הוא כבל הניטין כשם‬ ‫וגירשה בא ללמד שהבעל עושה שליח ומן מה דכתיב‬
‫שבשליח הולכד‪ .‬כתוב לשון הכעל כמדבר לנובח וגם‬ ‫ושלחה בה״א דרשינן שהאשה עושה שליח ודרשינן‬
‫הקלף והדיו א״צ ליתן לשלוחו דשלוחו של אדם‬ ‫ושלחה בלא מפיק ה״א כאלו אומר שהיא תשלח‬
‫במותו )שם סי‪,‬״א( !‬ ‫וכתיב שם עוד פעם ושלחה ללמדינו שהשליח עושה‬
‫ד ונמצא לקדמונים )סה״יז ומה״מ ש״ו( נוסח שטר‬ ‫שליח ושלוחו של הבעל נקרא שליח להולכה שהוא‬
‫שהיו כותבין לשליח קכלה בלשון זד‪ .‬אנחנו ב״ד‬ ‫במקום הבעל למסור להאשה הגט וכאלו קבלד‪,‬‬
‫במותב תלתא הוינא ובא לפנינו פב״ם ממתא פלונית‬ ‫מהבעל ואינו גט עד שימסרנו להאשה שיגיע הגט‬
‫דיתבא על נד‪.‬ר פלונית וגירש את אשתו פב״פ‬ ‫לידו; לפיכך יכול הבעל לחזור בו קודם שהניע הנט‬
‫שעשתה בעדים שלוחה לקבל ניטה מיד פכ״ם בעלה‬ ‫לידה וכשמוסרו לה אומר לד‪ .‬ה״ז ניטך ששלח לך‬
‫ואמר לו התקבל גיטא לפלונית אשתי והרי היא‬ ‫בעלך פכ׳׳ב והתקרלי גיטך זה והרי את מגורשת בו‬
‫מותרת לכל ארם וקודם נתינתו ביטל לפנינו בל מודעא‬ ‫מבעלך םכ״פ ומיתרת לכל אדם וכל דין נתינת חנט‬
‫דהוה ליה שאם מסר שום מודעא תהא מבוטלת ולא‬ ‫וקריאתו כשהכעל נותן לה כן הדין עם שלוחו‬
‫נתן שום תנאי מ ט אלא נירשה גירושין נםורים וד‪.‬נט‬ ‫והחכם המסדר מצרף עמו עוד שנים לב״ר ויתבאר‬
‫קרינו וראימהו כשר וכהלכה ומחמת שראינו גרושה‬ ‫כסי׳ קמ״א ומדקדקים בהגט שנכתב כהוגן וכמו‬
‫פלונית בת פלוני מפלוני בן פלוני בעלר‪ .‬שנתן גט‬ ‫שיתבאר בסדר הגט בסי׳ קנ״ד בס״ד ‪t‬‬
‫ביר שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה להיות בידה‬ ‫ב ושליחה של האשה נקרא שליח לקבלה והוא עומד‬
‫לזכות ולראיה שריר וקים יום פלוני וכו׳ םב״פ דיין‬ ‫במקומה שמיד שהבעל מוסר הגט לשלוחה‬
‫פב״פ דיין פב״ם דיין‪:‬‬ ‫מתגרשת ממנו ומותרת לכל אדם ודינו כרין האשד‪.‬‬
‫ה וכתב הרמב״ם בפיו רשליח לקבלר‪ .‬צריכה לעשותו‬ ‫לכל דבר לעניין אם זרק גט לחצירו או לארבע‬
‫בפני שני ערים וגם צריכה שגי עדים שיעידו שהגיע‬ ‫אמותיו ויש מי שרוצה לומר דכשם שאין האשה יכולה‬
‫הגט ליד שלוחה וגם הראשונים שבפניד‪.‬ם עשאתו‬ ‫לעשות שליח לקבל ניטה מיד שלוחו של הבעל משום‬
‫לשליח יכולים להיות ערים בקבלתו מיד הבעל וטשנח‬ ‫בזיון רבעל שלא יאמר שמבזית אותו שאין רצונה‬
‫מפורשת היא )ס״ג ‪ ( :‬האשה שאמרה התקכל לי גיטי‬ ‫לקבל בעצמה משלוחו כמו שיתבאר בסי׳ קמ״א כמו‬
‫צריכה שתי ביר‪.‬י עדים שנים שאומרים בפנינו אמרה‬ ‫כן יש לחשוש משום בזיון דאשה שלא תאמר שהבעל‬
‫ושנים שאומרים נ פני ט קיבל וכו׳ ואין זה חצי דבר כיון‬ ‫מבזה אותה לבלי ליתן ליר שלוחה אלא לחצירו )מ״ס‬
‫שראו בל מה שיכולים לראות באותה שעה )רשנ״א(‬ ‫ואין דברים אלו מוכרחים כלל )ב״ש סק״ב( ולרידןאין‬
‫ועוד שכיון שטינתו אותו לשליח נעשה ידו כידח‬ ‫ג״ם בזה דאין אנו נוהגים בשליח לקבלר‪ .‬כמו שיתבאר‬
‫דכשרגעל יתן לו תתגרש כאלו קיבלה בעצמה ולבן‬ ‫שם ולדינא הוה ספק דבעיא היא בירושלמי )ס׳ו ה״ב‬
‫אלו שראו שהשליח קיבל הרי ראו שהיא קיבלה‬ ‫ועמל״מ רש״ו שכתב ג״נ כן( !‬
‫מבעלה )שם נשם רמב״ן( והוד‪ .‬כל דבר וכ׳׳ש אם‬ ‫ג כשהבעל מוסר הגט לשלוחה יאמר לו התקבל גט‬
‫חעדים שבפניר‪ a‬אמרח ר& ערים על קבלת הנמ‬ ‫זח לאשתי פב״פ ותהא מגורשת בו טמגי מעכשיו‬
‫השלחן‬ ‫הלנות ניטין םימן קט‬ ‫‪170‬‬
‫עיח־‬
‫חילקו בזה ולהריא משמע טהרמב״ם והטור והש״ע ורוב‬ ‫טיד הבעל להשליח רש‪ ' 6‬ר ו טי ולא אטריגן דשקינים‬
‫הפוסקים דלעולם צריך עדים בשליח לקבלה)פ״י שם( ‪:‬‬ ‫הם דאיך היו בשעת אמירת האשה להשליח ואח״ב‬
‫ח אמנם אנחנו בסייעתא דשמיא בררני בסי׳ ל״ה סעיף‬ ‫היו בטקום אחר נ ע ת נתינת הנעל ליד השליח )תזס׳( ‪:‬‬
‫י׳ז טעמו של הרמב׳׳ם ז״ל דזהו וודאי דאין עניין‬ ‫ן אנל בשליח להולכה כתב ד״רטנ׳ם שא״צ עדים‬
‫כלל עדים לשליחות גם כגיטין וקדושין כסברת הרא״ש‬ ‫נ ע ת שעושה אותו לשליח רבבר נתנאר נ ח׳ ם שם‬
‫שכתבנו דרק כנמר הדבר צריך עדים וזה שהצריך‬ ‫דשליחות א״צ לא עדים ולא קניין אכל הרא׳ש ז״ל‬
‫בשליחותה עדים בין לגיטין בין לקדושין טעמא‬ ‫כתב)ר״פ השולח( דנירושלטי שם איתא דשליח להולכה‬
‫אחרינא אית ביה דביון שהגוף הזה נתחלה נאסרה‬ ‫צריך להחזיקו כפני שנים וא'ן השליח עולה משום‬
‫לכל העולם ואח״ב הותדה ובקדושין הוה להיפך‬ ‫שנים' עכ״ל ע״ש ולפנינו בירושלמי ליתא כן ע״ש‬
‫איך אפשר שהגוף הזה תצא מאיסור לר‪,‬יתר ומד‪',‬היי‬ ‫ולדינא י״ל דלא פליני דהרטב״ם ביאר בפיט דין ל״ב‬
‫לאיסוד בלא עדים ונהי ששלוחה כמותה מ׳ ם סוף‬ ‫דדווקא כשערים חתומים על הגט א״צ ערים להשליחית‬
‫סוף עדים לא שמעו טפיה שום דבד אבל בשליחות‬ ‫אבל כלא זה צריך עדים ע׳ש ולפ״ז י״י■ דהירושלמי‬
‫הבעל א׳צ כלום דגופו לא נשתנה כלל דנם‬ ‫מיירי כשאין עירי חתימה נחנט אמנם מהרא״ש מתבאר‬
‫מקודם וגם אח׳׳ב מותר בכל הנשים והדבר ערוה שלו‬ ‫דבכל עניין צריך ערים וגם הטור כסי׳ קמ״א כ תג‬
‫אינו אלא בשעת הקדושין והגירושין דאז נאסרה על‬ ‫שהרמנ״ם מחולק עם הרא״ש ע״ש ונם בש׳ע שם סעיף‬
‫כל העולם או הותרה לכל העולם וצריך עדים בעת‬ ‫י״א וסעיף י׳׳ג הכיאו שני דעות בזה ע״ש ‪:‬‬
‫גמר המעשה אבל שליחותו הוי ככל השליחות שא״צ‬ ‫ז והנה טעמו של הרא״ש הוא פשוט ראע׳ג דאמת‬
‫עדים וזה שהצריך עדים כשאין עידי חתימה בהנט‬ ‫הוא שכל שליחות א״צ עדים מיהו כדבר שכערוה‬
‫הוא מטעמא אחרינא דהרי עיקר כשרותו של גט תלוי‬ ‫אין שום דבר נעשית כלא עדים אך להרא״ש א״א‬
‫בכתיבתו לשמה ושארי דברים ומי מעיד בזה ולכן כשיש‬ ‫לומר כן דהן אמת דזהו דעת הראנ״ד נפ״ג מאישות‬
‫ע*די חתימה הם המעירים אבל בלא ע״ח שפיר צר־ך‬ ‫והר׳ן ברפ״ג דקדושין שפסקו נם בשליחות דקדושין‬
‫עדים בעת שמוסר הגט לשלוחו והם יודעים שנכתב‬ ‫כן דכשם שר‪,‬קדושין צריך עדים כך שליחות דידהו‬
‫בכשרות ושם בסעיף י״ט כתבנו דבנט נם הראכ׳ד‬ ‫צריך עדים אבל הרא״ש שם הסכים לדברי הרמבים‬
‫ס״ל כהרמב״ם דא״צ עדים בשליח־תו לפי שניטו‬ ‫שם דבשליחות דאיש א״צ ערים ובשליחות דאשה‬
‫מוכיח עליו אבל סברת הרא״ש ז״ל צ״ע איזה הפרש‬ ‫לקבל קדושין צריך עדים ואף גם בשליחות ראשה‬
‫יש כין שליחות דקדושין לשליחות דגירושין )והרא״ש‬ ‫נמנם ג״כ לומר דא״צ עדים כט״ש הטור לעיל סי׳‬
‫בפ״ב דקדושין סי׳ ז׳ נתב וז״ל ואם טנל לחלק בין גפ שנא‬ ‫ל״ה וכתב הטעם רדווקא בנמר הדבר צריך עדים ולא‬
‫להתיר לקדושין שנאו לאסור וכו׳ }*» ענ״ל זלא ביאר‬ ‫בהשליחות ע״ש א״כ למה הצריך כנט עדים נם‬
‫פעם לחלק( ‪:‬‬ ‫לשליחות האיש וגם בדעת הרמנ״ם טרח הרבה אחד‬
‫ט ונלע״ד דלדעת הרא״ש צ״ל כן דכיון דבל עיקר‬ ‫מהנרולים )פ״י גישין ס’ג ‪ :‬ד״ה האשה( דכיון שהגט‬
‫שהבעל לא יהא נאמן לכפור כשהנט הוא ביד‬ ‫לפנינו ביר השליח והאשה מורה שהוא שלוחה לקבלה‬
‫השליח היא מטעם מינו דאי בעי מסר לה‪ ,‬הגט איך‬ ‫למה לא יר‪,‬א נאמן במינו דאי געי מסר לה וזה‬
‫נוציאה מחזקת א״א במינו והא מיגו כמקום חזקה הוא‬ ‫שהמשנה הצריכה ערים משום דמיירי שם דנתקרע‬
‫בעיא דלא אפשיטא בש״ם )נ״ג ה׳ ‪ (1‬וא״ב אף אם‬ ‫הגט כמבואר שם דאין כאן מינו אבל במקום מינו‬
‫לא יכפור תהא ניתרת רק ע״פ הודאתו ונמצא שהד‪,‬יתר‬ ‫למה לא יהא נאמן דהרי בסוגיית הש״ם )גיפין ס״ד ‪( .‬‬
‫תלוי בו ולא בעדים ואיך אפשר להתיר א״א ע׳י היתר‬ ‫מבואר רכל שיש מינו נאמן ע׳ש ואין לומר משום‬
‫שתלוי בו ולא בעדים לכך צריך עדים גם בשליחותו‬ ‫יכיון דקיי״ל ע׳ ם כרתי צריכים העדים לירע בשעת‬
‫כדי שלא יוכל לכפור שהערים יכחישוהו ונמצא‬ ‫מסירת הנט לשלוחה שנגמרו הגירושין ואם אין כאן‬
‫שההיתר תלוי בעדים אבל בקדושין אדרבה היא‬ ‫עירי אמירה במאי ירעי ע״ט שזאת האשה גתנרשה‬
‫מכנסת עצמה‪ ,‬לאיסור והיא נאמנת על עצמה‬ ‫דא״א לומר כן דא״כ נצריך שיהיו עירי האמירה ג׳ כ‬
‫לאסור כמו אם היא אומרת קדשתני והוא אומר‬ ‫בעת מסירת הגט דאל״כ אכתי לא ירעי העידי‬
‫לא קדשתיך שנאסרת על כל העולם בהוראתה‬ ‫מסירה ורבר זה לא כתב שום פוסק וגם כש׳׳ס )ר״פ‬
‫ואע״ג דבסוניא )ס׳ד ‪ ( .‬מוכח דכשיש מינו אינו‬ ‫התקכל( מוכח להדיא שא״צ וכ״כ הטרדכי להדיא שם‬
‫נאמן נאמת נ תב הרא׳ש שם )סי׳ ח׳( דאיירי‬ ‫ובע״כ צ׳ל דע׳ם א'צ לידע רק ממסירת הנט וא׳׳כ‬
‫כשהנט הוא ביד האשה ע״ש וממילא שכבר‬ ‫אמאי צריך עדים להשליחות ובאמת יש מהראשונים‬
‫יצאה מחזקת א״א )ומ״ש שם שאפשר שגס ניד שליש אינו‬ ‫שכתבו כן דכל שהגט הוא ביד השליח א״צ לערים‬
‫נאמן נתב מפעם שהיא תאמר שהיה הגס כידה ע״ש( וכן‬ ‫בשעת שליחותה )ר׳ן לפירש״י נסוגיא דבמל אומר לפקדון‬
‫צ״ל לשארי הפוסקים דנכל עניין מהני מינו והרי‬ ‫זנ״ב המהרש״א שס נעיז זה ע״ש( אבל בל הפופקים לא‬
‫פו ‪1‬זג‬ ‫השלחן‬ ‫הלבות גיטץ סיק קט‬ ‫ערוןי‬
‫מועיל ולי״א נשאר בספק כמ״ש אבל איך נאמר בוודאי‬ ‫הוא טיגו במקום ח?קח א״א אלא שביון שכבר יש ג‪9‬ו‬
‫דהוה גט וצ״ל שמפרש מדלא קאמר הש״ם שצווחת‬ ‫כתוב וחתים הוד‪ .‬במו שכבר יצאה מחזקת א״א‬
‫להתגרש כמו בירושלמי ‪ t f v‬דהכי מיבעיא ליה‬ ‫כשניבל לומר שכבר נתגרשה ע״י השליח דאיתרע‬
‫שידענו שהיה קטטה ביניהם ום״מ לא שמענו טפיה‬ ‫חזקת א״א שלה ומועיל המיגו ועיקרי דינים אלו‬
‫שרצונה להתגרש אבל אם שנזענו מגורשת דזכות הוא‬ ‫יתבארו אי״ה בסי׳ קמ״א ‪5‬‬
‫לה והיא דעה יחידאי וכל הפוסקים ם״ל דאפילו אם‬ ‫י כיצד הוא לשון שליח לקבלה כגון שאומרת‬
‫שמענו מפיה גם אח״כ דניחא לה בקבלת ניטה בעדה‬ ‫לשלוחה בפני עדים התקבל לי נימי מבעלי פלוני‬
‫אינו מועיל כל שאין אגו יודעים בשעת קבלת הגט‬ ‫או טול לי נימי מכעלי פלוני או שא לי נימי ובו׳‬
‫שרצונה כעת להתגרש )נמק״י שם( ולהדיא משמע בן‬ ‫או קח לי ד טי ובו׳ או יהא לי נימי בידך מבעלי‬
‫בירושלמי ע״ש ועכ״פ היא ספק מגורשת ‪:‬‬ ‫פ^וני ובכולן צריכה לומר לי ובלא לי אינו מספיק‬
‫יד וכן במזכה גט לאשתו במקום יבם שלא תזקק‬ ‫לשליחות לקבלה אבל התקבל נימי מחני )נ״ ש ס ק״ג(‬
‫ליבם לאחר מותו הוה בעיא דלא איפשטא דאולי‬ ‫שזהו עיקר לשון קבלה ונ״ל דה״ה כשאומרת בלשון‬
‫אורגת את היבם וניחא לח להתייבם )שם ביבמות(‬ ‫לעז לשון המיעיל מהני ואדרבה בהכרח לפרש לה‬
‫ומעשה היה בבית רש״י ז״ל בתלמיד אחד שחלר‪ .‬והיה‬ ‫בלגיון לעז כדי שתאמר מהלשון שמבינה דכשאינה‬
‫לו ארוסה בריחוק מקום ובקש פני רש״י ז״ל שיקבלו‬ ‫מבינה העניין אינו כלום )והיש״ש משתפת נשא לי מ״ש( ;‬
‫גט בעד ארוסתו ולא רצה רש״י ז״ל מפני שהוא בעיא‬ ‫י א וכשם שהאשה יכולה לעשות שליח לקבלר‪ .‬כמו‬
‫בגט׳ )מרדכי שם( ואפילו במקום שהיבם קטן ותצריך‬ ‫כן יכולה לעשות שליח להובאה שתאמר להשליח‬
‫להמתין עליו שנים רבות שייבם אותה יש מחלוקת‬ ‫הבא לי נימי ודינו כרין שליח להולכה של הבעל‬
‫הקדמונים אם יכולים לזכות לה גט שלא מדעתה )שם( ‪:‬‬ ‫שאינו גט עד שיגיע לידה ואין לשאול ממ״נ אם‬
‫ט ן והיה נלע״ד כיון דהספק בגט׳ הוא שמא אוהבת‬ ‫שלוהה כמיתה תתגי ש בקבלתו ואט אינו כמותה איך‬
‫את היבם וניחא לה להתייבם א״כ בזמנינו‬ ‫מתגרש־ת הא אינו לא שלוחו ולא שלוחה דבשלטא‬
‫במדינתיגו שאין מניחין להתייבם בלל ונוהגין רק‬ ‫אם באמת עושיהו הבעל לשלוחו להולכה א״ש אבל‬
‫בחליצה וודאי זכות הוא לה ומזכין לה שלא בפניה‬ ‫אם אימר הבעל שאין רצונו בשליחותו שיהא שלוחו‬
‫ומצאתי שכן פסק מהרש״ל זיל בישיש יבמות פ טיו סי׳‬ ‫אלא שלוחה איך מתגרשת דבאמת הוא שלוחו של‬
‫כ״א וגם כתב שם שאם יש לחיבם אשה שבמדינתינו‬ ‫האשה אלא שאין רצונה שיחול הגט בשעת קבלתו‬
‫אסור לישא שתי נשים וודאי אין סברא אפילו אם היו‬ ‫אלא בשעת קבלתה)שם סק״ד( ;‬
‫גוהגין ביבום שתצפה שתמות אשתו של יבם וישאנה‬ ‫יב אבל הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבלה כלומר‬
‫וזכות הוא לה ואעיפ שלכתחלה מפקפק קצת לפי מה‬ ‫שיאמר לאחר הא לך גט זה וזכה בו לאשתי‬
‫שפסק ראם שניהם רוצים ביבום שאין מוחין ב ‪ T‬ם‬ ‫פלונית דהרי הנט חוב הוא לה ואין חנין לאדם אלא‬
‫מי ם פסק דבדיעבד אם קבלו גט בעדה א״צ חליצה‬ ‫בפניו וא״א להיות שלוחה לקבלה שלא מדעתה ויותר‬
‫עי ש ופשיטא לדידן דלא שמענו כלל טיבים דזכות‬ ‫מזה איתא בירושלמי פ״א דגיטין שאפילו בעלה מוכה‬
‫הוא לה וכשעת הדחק ניל שיכולין לסמוך עין ‪:‬‬ ‫שחין שלפי ההשערה וודאי זכות הוא לה שתתגרש‬
‫ט ז וכתב רבינו הרמ״א בסעיף ה׳ ואם כעלה נהפך‬ ‫מ״ם אינו כלום דאשה בכל דהוא ניחא לה וכן‬
‫לעובד כוכבים וידעינן שהיא מהדרת אחר גט‬ ‫איתא שם ריש פ״ו שאפילו היתד‪ .‬קטטה ביניהם‬
‫י״א שהגדיפך יכול לזכות לה גט ויש חולקיןגם בזה‬ ‫וצווחת לד‪.‬תגרש מ״מ כל שלא מינתה בעצמה שליח‬
‫וכן אם היה היבם נהפך והבעל מזכה לה גט בדי‬ ‫לקבלה אני אומר שמא נתפייסה וחזרה בה וזהו דעת‬
‫שלא תפול לפני היבם ואם אשתו נהפכית יזכה לד‪,‬‬ ‫הרא״ש והטור וי״א דבמקום קטמה וצווחת להתגרש‬
‫גט עיי אחר כמ״ש לעיל סי׳ א׳ ואע״פ שחזרה בח‬ ‫היא ספק מגורשת )ר״ן ם׳ התקבל( ‪:‬‬
‫אח״כ א״צ גט אחר והיה לאשה הנאסרת על בעלה‬ ‫י ג ודע שהטור הביא בשם העיטור דכשידענו שרצונה‬
‫מזכה לה גט עיי אחר ויעז מחטירין בזה עב״ל ‪:‬‬ ‫להתגרש ואמר הבעל לאחד זכה לה מתגרשת‬
‫יז והנה מיש שיש חולקין גם בנהפך כוונתו על הרין‬ ‫בקבלתו אף אם לא עשאתו שליח לקבלה שכתב‬
‫בתשו׳ שכתב דאפילו תובעת להתגרש טי ט‬ ‫על שם הגאונים אמר לו זכי לה בגט זה ובא‬
‫חוששין שמא חזרה בה והאריך אחד מהגדולים להוכיח‬ ‫לחזור אינו יכול ופירש הוא דבריהם כיון דאטר לו‬
‫דבנהפך לא פליג כלל ורק בתובעת להתגרש אין‬ ‫זכי לר‪ .‬וד‪.‬יא רצונה בו מתגרשת אבל בע״כ אינה‬
‫סוטבין לומר שרצונה בכך בעניין קטטה וביוצא כזה‬ ‫מתגרשת והשיג עליו הטור ע״ש ודברים תםור‪.‬ים הם‬
‫ולא בנהפך דוודאי זבות הוא לה אפילו אם לא שמענו‬ ‫דגהי שלא חשש לדברי הירושלמי הא גם כש״ם דילן‬
‫ממנה וכן פסק רש״י זיל הלכה למעשה )שיו( וכן‬ ‫)שפמ״ו דיבמות( הוה כעיא במזכה גט לאשתו במקום‬
‫פסק טהרש״ל כיש״ש שם וזה שכתב באשה הנאסרת‬ ‫קטטר• ולרוב הפוסקים הבעיא איפשטה הוד אי אינו‬
‫על‬
‫השלחן‬ ‫הלנות גיטץ סימן קט‬ ‫ערוך‬ ‫‪172‬‬
‫י ד ך בי רי ו פי ך כ פ י ו ע ש יי ת ך ב ע שיי תי ו כו׳ ו ת ה א‬ ‫ע ל ב ע ל ה שי ש מ ח ה י י ־ י ן ל ז כ ו ת ל ה ג ט ב ס י ׳ א ׳ ל א‬
‫מגו ר ש ת מ מני ו מו ת ר ת ל כ ל א ד ם ע ב ״ ל ו מ מי ל א של א‬ ‫־‪ .‬בי א כ ל ל ד ע ה ז ו ו צ ״ ל י ד ש ם ב נ ה פ ך ל א ח ש ש ל ד ע ה‬
‫אם‬ ‫ג תגר ש ה ואף‬ ‫י חו ש ל ב ט ל ו כ י ו ן ש י ו ד ע ש כ ב ר‬ ‫‪ 1‬ו ו כ א ן ב נ א ס ר ת ח ש ש )ב״ש סק״ז( א מ ג ם ב א מ ת ה ר כ ה‬
‫י ב ט ל או י מ ו ת ל א ת ז ק ק ל י ב ם ו נ ס מ ו ך ע ל ז ה ש ה י ה‬ ‫ת י ט א ל ח ו ש ל ד ע ה זו ש ט ע ם ד ע ה זו ל ח ו ש ל ר ע ת ה ר י ״ ף‬
‫ש לי ח ל ק ב ל ה ו כ ב ר נ ת ג ר ש ה ו דוו ק א ש מ קו ד ם י הי ה‬ ‫ז״ל ב פ י ק ד ג י טין ש א ף כ מ קו ם שז כו ת הו א ל ז כו ת ב ע ד ו‬
‫ש לי ח ל הו ל כ ה כ מ ״ ש‬ ‫ה ש לי ח ש לי ח ל ק ב ל ה ו א ח ״ ב‬ ‫גמר‬ ‫אין ז ה ר ק ל ע נ י י ן ש ה ב ע ל ל א י ו כ ל ל ח ז ו ר א ב ל‬
‫ש ש לי חו ת ה ק ב ל ה מ ב ט ל ת‬ ‫מ פני‬ ‫א ב ל אי פ כ א ל א‬ ‫ה ג ט ו ה שי ח רו ר הו א דוו ק א כ ש ב א ה ג ט ו ה שי ח רו ר לי ר ה‬
‫ה הו ל כ ה‬ ‫בי ט ל א ת‬ ‫ה ש ל י ח ו ת ל ה ו ל כ ה ש ה רי ב ע צ מ ו‬ ‫ו ל י ד ה ע ב ד ) מ ה ר י ״ ק שירש קמ״א( ו ה י א ב א מ ת ד ע ה י ח י ר א ה‬
‫)נ״ ש ו הנ ר ״ א( ו י ת ב א ר ב ס ע י ף כ ״ ח ‪:‬‬ ‫ש ל ב ד ש רו ב ה פו ס קי ם חו ל קי ם ע ל ה רי ״ ף א ף נ ם ה רי ״ ף‬
‫לקבלה ובא‬ ‫כ ד ב ר פ שו ט הו א ש א ם ע ש ת ה ש לי ח‬ ‫ל א י ס ב ו ר ז ה ב נ ה פ ך ו נ ה פ כ י ת ש ז כ ו ת ג מ ו ר ה ו א )ע ש״ז‬
‫ש ת הי ה ש לו ח ה‬ ‫א ל ה ב ע ל ו א ״ ל ה ב ע ל איני רו צ ה‬ ‫שהאריך בז ה ודכריו נראים עי ק ר לדינא( ‪:‬‬
‫ל ק ב ל ה א ל א ש ת הי ה ש לו חי ל ה ו ל כ ה ו ה ש לי ח נ ת ר צ ה‬ ‫ש חי ן‬ ‫כ מו כ ה‬ ‫י ר א ה לי ש ב דיני ם שנ ת ב א רו כ מו‬ ‫יח‬
‫ל הו ל כ ה‬ ‫ד נ ע ק ר ה מ טנו ש לי חו ת ה ק ב ל ה ונ ע ש ה ש לי ח‬ ‫ש עי ק ר ה ס פ ק‬ ‫ו ב מ קו ם ק ט ט ו ב מ קו ם י ב ם ו ב נ ה פ ך‬
‫ד ב ר צון ה ב ע ל ת לוי ו ל א עו ד א ל א א פי לו ל א א מ ר איני‬ ‫זו כ ה ב ע ר ה‬ ‫ל א נ ת ר צי ת ב ע ת ש ה א ח ר‬ ‫הו א ש מ א‬
‫ל א ש תי‬ ‫ר ו צ ה א ל א ש מ ס ר לו ה ג ט ו א ״ ל ה ו ל ך נ ט ז ה‬ ‫ע ת ה חז ר ה ב ה‬ ‫שמא‬ ‫ו א פי לו צוו ח ה מ קו ד ם ל ה ת ג ר ש‬
‫פ ל ו נ י ת ו ת ן ל ה ו ת ה א י ד ך כ י ד י ו ב ו ׳ ש ב י א ר לו ש ה ג ט‬ ‫חו טי‬ ‫בז מנינו שנ ת פ ש טו‬ ‫ל פ ״ז‬ ‫כ ד אי ת א בי רו ש ל מי‬
‫ה ש לי חו ת‬ ‫שעקר‬ ‫לי ר ה מ מי ל א‬ ‫ל א י חו ל ע ד שיגי ע‬ ‫ה ב ר ז ל ב כ ל ה ע ו ל ם ש קו רי ן ט ע ל ע ג ר א ף ש מ ד ב ר י ם ז ה‬
‫ק ב ל ה ו נ ע ש ה ש ל י ח ל ה ו ל כ ה וי ש ל ב א ר מ ה ה ם ל ש ו נ ו ת‬ ‫ע ם ז ה ב ר י חו ק מ קי ם א ם ה ר ב ש ב מ קו ם ה ב ע ל שו א ל‬
‫הו ל כ ה ו מ ה ה ם ל שונו ת ק ב ל ה ‪:‬‬ ‫מ ר ב ש כ ט ק ו ם ה א ש ה א ם ר צו ן ה א ש ה שי ז כ ו נ ט ב ע ר ה‬
‫ו ה נ ה ב ס ע י ף י׳ נ ת ב א ר ל ש ו נ ו ת ק ב ל ה ו ה נ ה א ם‬ ‫כא‬ ‫לז כו ת ג ט‬ ‫ו הו א מ שי ב ש מ ת ר צי ת ו מ כ ק ש ת שי כו לי ם‬
‫ה ב ע ל א מ ר ל ה ש ל י ח ל ש ו נ ו ת א ל ו או ש א מ ר ל ו‬ ‫ב ע ד ה ש ה רי הי א כ מי ש ע ו מ ד ת ב פ נ י נ ו ו מ ב ק ש ת ל ז כו ת‬
‫ז כ ה ל ה או ה א ל ך ג ט ז ה ג ״ כ ב ז כ י ד מ י )גר׳ ס ״ג ‪( :‬‬ ‫ט לסדר‬ ‫ג ט ב ע ד ה א ך ה ר ב ש ב מ קו ם ה ב ע ל ל א יני ח‬
‫ו ב ג ט ׳ ה ו א ה ל שו ן ה י ל ך ו ז ה ו כ מ ו ה א ל ך א ב ל א ם‬ ‫ה ג ט ע ד יו ם ה מ ח ר ת ש י ח ז ו ר ה ח ש ש ל מ ק ו מ ו ש מ א‬
‫א מ ר לו ה ו ל ך ו ת ן ל ה פ ס ק ו ה ר ט ב ״ ם ו ה ט ו ר ו ה ש ׳ ע‬ ‫ח ז ר ה ב ה ו א ם ה ו נ ח ע ד יו ם מ ח ר י ש א ל ע ו ד פ ע ם ע ״ פ‬
‫ל א הני ע‬ ‫ד ע ק רו מ ק ב ל ה ונ ע ש ה ש לי ח ל ה ו ל כ ה ו א ם‬ ‫ח ו ט י ה ב ר ז ל ו כ ן נ ר א ה )לסמ״ש הכ״ש ס ס ק ״ ה( ש א ף א ם‬
‫ה ג ט ל י ד ה א י נ ה מ ג ו ר ש ת ד ה ו ל ך ו ו ד אי ל א ו כ ז ב י ד מ י‬ ‫ז י כ ה ב ע ר ה ג ט ו א ח ״ ב י ש א ל ו ב א ו ת ו יו ם א ם נ י ח א ל ה‬
‫ו א ע ״ ג ד ל ע נ י י ן פ ר י ע ת ח ו ב קי י ״ ל )ספ״ק( ד ה ו ל ך כ ז כ י‬ ‫ו הי א ה שי ב ה ד נ י ח א ל ה ד ש פי ר ד מי א ל א ד מ ״ ם יו ת ר‬
‫ד מי מ׳׳ ט ב מ ת נ ה ו ב ג ט קיי״ל)רפ״ד( דהולן ■ ל א ו כ ז כ י ד מ י‬ ‫טו ב ל ש או ל מ קו ד ם וג ל ע ״ ד ד ב מ קו ם עי גון י ש ל ס מו ך‬
‫ד ד כ ר ש נ ו ת ן מ ר צ ו ן נ פ ש ו אין כ ו ו נ ת ו ב ר‪ ,‬ו ל ך ש ה ש ל י ח‬ ‫שנ מני ת‬ ‫ע ״ז ו ה ד ר ך ה י ו ת ר ט ו ב ו נ כ ו ן ש ה י א ת ש י ב‬
‫ש מ חויי ב לי תן הו ל ך‬ ‫יז כ ח ב ע דו ו ר ק ב ח ו ב ו ב פ ק דון‬ ‫אי ש פ ל ו נ י ל ש לו ח ה ל ק ב ל ה ו ה ט ע ם בז ה ש ה בי או כ ש ם‬
‫כ ז כי ד מ י ו כ ן פ ס ק ה ר מ כ ״ ם ב פ ״ ד מ ז כ י י ה ל ע נ י י ן מ ת נ ה‬ ‫שי ר צ ח‬ ‫ה ר ש כ ״ א ז״ל ש מ ס ת פ ק א ם או מ ר ת כ ל טי‬
‫ד מי ו הנ ה א ם א מ ר תן ל ה כ ל כ ר‬ ‫ד הו ל ך ל או כז כי‬ ‫ה ב ע ל ל י ת נ ו לו י ה א ש לו חי ל ק ב ל ה ד או לי י ש בז ח‬
‫דהא‬ ‫לקבלה‬ ‫הי ה נ ר א ה לו מ ר ד ל א ע ק ר ה ש לי חו ת‬ ‫ח ש ש ב ר י ר ה )ב״ש ב סי׳ קמ״א ס״ ק ס ״ א( ו ל כ ן י ו ת ר ט ו ב‬
‫ה ר מ ב ״ ם ד ל ד תן הו ה כז בי‬ ‫ל עניין מ ת נ ה פ ס ק שם‬ ‫ש ת ב ר ר ב י ח ו ד אי ש פ לו נ י ‪:‬‬
‫ב ג ט הו ה כז כי‬ ‫ו כ יו ן ש ה ש ״ ם מ ר מ ה מ ת נ ה ל ג ט ג ם‬ ‫נ ה פ ך ה ש ו ל ח ג ט ל א ש ת ו ע ״י ש ל י ח ל ה ו ל כ ה ו ה ר י‬ ‫יט‬
‫ב כ אן ל א כ ת ב ר ק כ ש א מ ר הו ל ך ו תן ל ה‬ ‫והרמכ״ם‬ ‫או ה ש ל י ח ו ת‬ ‫א ת הג ט‬ ‫שמא יב טל‬ ‫יש ח ש ש‬
‫ו ל א ת ן ל ה ב ל ב ד ע׳׳ ש א ב ל ה ט ו ר כ ת ב מ פ ו ר ש הו ^ ך‬ ‫ו ב מ שנ ה‬ ‫י ש בי עו הו ב כ ל חו ט ר ו ב ב ל ה ק ל לו ת ש ב ת׳ כ‬
‫ע י‘ י ו‬ ‫או ת ן ל ה ד נ ע ש ה ש לי ח ל ה ו ל כ ה ו כ ב ר ה ק ש ו‬ ‫את‬ ‫תו ר ה שי ק ב ל ע ליו של א י ב ט ל ל א א ת ה ג ט ו ל א‬
‫ד ה ו א ב ע צ מ ו ב ט ו ר ח ״ ט ס י ' ק כ ״ ה' פ ס ק כ ה ר מ ב ׳ ם‬ ‫ה ש ל י ח ו ת ו ל ב ד ז ה כ ת ב ר ב י נ ו ב ״י ב ס ע י ף י׳׳ א ת ק נ ה‬
‫ד ב מ ת נ ה ת ן כ ז כ י ר מי ע ״ ש )ב׳׳ש סק״ס ועלח״ת פ״ו ה״י‬ ‫ט ו ב ה ל צ א ת י די כ ל ח ש ש ו עי ר עו ר ש מ קו ד ם י הי ה‬
‫והגר׳א סקי׳׳ח ודו״ק( ‪:‬‬ ‫ה ש לי ח הז ה ש לי ח ל ק ב ל ה לז כו ת ב ע ר ה ה ג ט ו ל ס מו ך ע ל‬
‫ב רו רי ם וג ם‬ ‫ה טו ר‬ ‫כ ב א ב ל ל פ ענ ״ ד נ ר א ה ד ר ב רי‬ ‫ר ב ו ת י נ ו ש ה ת י ר ו ל ז כ ו ת ל ה ג ט ב נ ה פ ך כ מ׳׳ ש ו י מ ס ו ר‬
‫כ ו ו נ ת ה ר מ ב ״ ם ב מ ה ש כ ת ב ה ו ל ך ו ת ן ר׳׳ ל ה ו ל ך‬ ‫ה נ ה פ ך א ת ה ג ט לי ד ה ש לי ח וי א מ ר לו ז כ ה ב ג ט ז ה‬
‫מ ה ת ו ס פ ת א ) ר פ ״ ד בדברי רשב״ג(‬ ‫או ת ן ו כ ן מ ת ב א ר‬ ‫מ גו ר ש ת מ מני‬ ‫ל א ש תי פ ל ו נ י ת ב ת פ ל ו נ י ו ה רי הי א‬
‫ו מ ה י ר ו ש ל מ י )פ׳׳ו ה״א ב ד ב רי ר ״ג( ד ת ן ל א ו כ ז כ י ב ג ט‬ ‫ו מו ת ר ת ל כ ל אד ם ו א ח׳ כ י א מ ר ה ר ב ל הנ ה פ ך כ ב ר א ש ת ך‬
‫ו כ ן י ש ר א י ה ט ש׳׳ ם די ל ן )עלי‪,‬״מ שם( וז ה ש א מ רו ב נ ם ׳‬ ‫מו ת ר ת ל כ ל א ד ם אך הנני מ ב ק ש ך ל רוו ח א ר טי ל ת א ת ק ח‬
‫כ ז ב י ז הו וו ר אי‬ ‫ד מ ת נ ה הו ה כ ג ט ל עניי ן הו ל ך ל או‬ ‫ה ג ט מי ד ה ש לי ח ו ת חזו ר ו ת מ ס ו ר לו שי הי ה ש לי ח ל ה ו ל כ ה‬
‫ד מ תנ ה הו ה כ ג ט ל עניין הו ל ך א ג ל ג ט ל א הו ה כ מ ת נ ה‬ ‫ו א מו ר לו כ ל שון ז ה הו ל ך נ ט ז ה ל א ש תי פ ב ״ פ ו ת ה א‬
‫לעניין‬
‫פז‬ ‫ה שלחן‬ ‫חלכות נימץ סימן קט‬ ‫ערוך‬
‫ש לי ח‬ ‫ל ה ב ע ל וא״ל‬ ‫א כ ל ל ה י פ ך ש ה ש לי ח ב א‬ ‫כו‬ ‫ל עגיין ת ן ל ה ר מ ת נ ה ז כו ת ג מו ר הו א ו ל א ג ט ו א ד ר ב א‬
‫ה ב א ה אני מ א ש ת ך ו א״ל ה ב ע ל הי ל ך כ ס ו ש א מ ר ה‬ ‫ז הו כ ו ו נ ת ר ד ל ש ם נ ק ט י נ ן ד ע ל י ח מ ת נ ה ה ר י ה ו א‬
‫ו פי רו שו כ ל מ ע ל ה ו ה בי א א ת ה ג ט ו א מ ר ה ל ו ש לי ח‬ ‫כ לו מ ר ד א ע ״ג‬ ‫כ ש לי ח הנ ם ל עניין הו ל ך ל או כז כי‬
‫ל ק ב ל ה ש מ תי ך כיון ש הגי ע ג ט לי ר ה מ גו ר ש ת ש ה רי‬ ‫ר ב תן ל א ד מו ל ה ד די מ ט ע ם ש כ ת בנו מ ״ מ ב הו ל ך ד מיין‬
‫ל א ע ק ר ש לי חו ת ש א מ ר ה א ל א א ד ר ב א ג ר ע או ת ה ש הי א‬ ‫ל ה ד ד י ו ה ט ע ם פ ש ו ט ד ל ש ו ן ח ן ה ו א ב ע ז ו מ ו ל שון מ ת נ ה‬
‫א מ ר ה ל ק כ ל ה ו הו א א מ ר ל הו ל כ ה ו ק ב ל ה קי ל א ט ר חו תי ה‬ ‫א ב ל ב נ ם ל א שיי ך ל שון מ ת נ ה ו ה ו ל ך כ י ו ן ש ל א א ט ד‬
‫מ הו ל כ ה ו ה רי נ ת ר צ ה א פי לו ל ה ו ל כ ה ו א ט קו ד ם ש ה גי ע‬ ‫תן ג ם ב מ ת נ ה כוונ תו לו ע לי כו לי ד ה מ ק ב ל מ ת נ ה כ מ ו‬
‫הו ה‬ ‫ה ג ט ל י ר ה וג ש ר ף ה ג ט או ק ב ל ה ק דו שין ב נ ת י ם‬ ‫ב ג ט ש כוונ תו ל הו ל י כו ל א ש תו ‪S‬‬
‫ש א מ ר ה הי א‬ ‫ם פ ק ג י ר ו שי ן ד א ו ל י כ ו ו נ ת ו ד ו ו ק א כ מ ו‬ ‫כ ג א מנ ם י ש מ ר בו תינו ד ם ״ ל ד ב הו ל ך ל ה או ב ת ן‬
‫ו מי ד ש ק ב ל ה ש לי ח נ ת ג ר ש ה ד ב ש ״ ם מ ס ת פ ק ב ל שון‬ ‫ל ה הו ה ס פ ק א ם כז כי ד מי א ם ד או ו ל כ ן א ם מ ת‬
‫ז ה א ם כ וו נ ת ו הי ל ך כ מו ש א מ ר ה ש אני מ א מין ל ך‬ ‫ה ב ע ל קו ד ם ש ק ב ל ה ה ג ט הי א ז קו ק ה ל י ב ם מן ה ם פ ק‬
‫אינ ה‬ ‫שכן א מ ר ה ו ל פ ״ז קו ד ם ה ג ע ת נ ט לי ד ה וו ד אי‬ ‫ו ח ו ל ד ת ו ל א מ ת י י כ מ ת )ר שב״א ור״ן ר ס״ו ו רי ״ו( ד כ ן‬
‫מ גו ר ש ת ד ה א שווי ה ל ש לי ח ל ה ו ל כ ה או ש כוו נ תו דוו ק א‬ ‫הרמ״א‬ ‫ר בינו‬ ‫נ ר א ה מ פ ש ט ה סוני א ש ם וז הו ד ע ת‬
‫כ מו ש א מ ר ה הי א ו הו ה ש לי ח ל ק ב ל ה ו ל כ ן כ ש ה נ י ע‬ ‫ב ס ע י ף ו׳ א ע י ג ד ל א ה ז כ י ר ר ק ב ת ן ו ו ד א י ה ״ ה ב ה ו ל ך‬
‫לי ר ה וו ד אי מ גו ר ש ת ו קו ד ם ז ה הי א ס פ ק מ גו ר ש ת ו כן‬ ‫ר נ ן מ ת ב א ר מ מ ק ו ר ה ד י ן ) ו נ ״ כ הב״ש סי‪ ,‬״י( ו ד ע ד כ ל‬
‫פ ם קו כ ל ה פו ם קי ם ו א ף ש ה ר מ ב ״ ם ל א הז כי ר ז ה ב ע ״ ב‬ ‫א ל ו ה ל ש ו נ ו ת ה ם ר ק א ם ל א א מ ר ל ד‪ ,‬ש לי ח ר ק ל ש ו נ ו ת‬
‫כ ו ו נ ת י כ ן )וכ ״כ הל ח ״ מ( ‪:‬‬ ‫א לו ב ל ב ד א כ ל א ם סיי ם ב ד ב ר י ו ו ת ה א י ד ך כ י ד י‬
‫כ ז ו בז ה ש נ ת ב א ר ב ס עי ף כ ׳ ה ש הי א ע ש א תו ל ה ב א ה‬ ‫ו כ ו׳ ב ב ל ל שו ן ש א מ ר פ ש י ט א ש ע ק ר ו מ ק ב ל ה ו נ ע ש ה‬
‫ו הו א א מ ר ל ק ב ל ה כ ת ב ו ה טי ר ו ה ש ״ ע ס עי ף ח׳‬ ‫ש ל י ח ל ה ו ל כ ה ) שם( ‪:‬‬
‫ד א ם ה ב ע ל ל א א מ ר הי ל ך כ מו ש א מ ר ה א ל א שנ תן לו‬ ‫כ ד ה ב ע ל אין ב י כ ו ל ת ו ל ע שו ת ש לי ח ק ב ל ה ב ל א‬
‫ה ג ט ו א ״ ל ה ו ל ך ל ה או ז כ ה ל ה כ י י ן ש ה ג י ע ג ט ל י ד ה‬ ‫ל הו לי ך ג ט ל א ש תו‬ ‫ש לי ח‬ ‫ר צונ ה ו ל כן כ ש טינ ה‬
‫מ ת ג ר ש ת ע כ ״ ל ו מ א ד ה ד ב ר י ם ת מ ו ה י ם ד ב יו ן ש ה ש ל י ח‬ ‫א ף ש א מ ר ל ו ל שו ן ק ב ל ה כ ג ו ן ש א מ ר ה ת ק ב ל ג ט ז ה‬
‫א ״ ל ש הו א ש לי ח ל ק ב ל ה ו אי ל ה ב ע ל ז כ ה ל ה ש הו א‬ ‫ל א ש ת י א מ ר י נ ן ש כ ו ו נ ת ו ל ה ו ל כ ה ו כ יו ן ש ה ג י ע נ ט ל י ר ה‬
‫ל שון ק ב ל ה מ מ ש ו ו ד א י ל א ה י ת ה כ ו ו נ ת י ר ק ל ק ב ל ה‬ ‫הי א מ גו ר ש ת ו מ שנ ה הי א ב ר ״ פ ה ת ק ב ל ו ל א א מ רינן‬
‫ו כ יו ן ש ה י א ל א ט י נ ת ו ל ק ב ל ה א י נ ה מ ג ו ר ש ת כ ל ל וי ש‬ ‫ש אינו ג ט כ ל ל א ף כ ש ה גי ע לי ד ה מ פ נ י ש ל א ע ש א הו‬
‫מי ש תי ר ץ כיו ן ש א מ ר ז ב ה ל ה כ וו נ ת ו מ ה ש הו א ז נ ו ת‬ ‫ל ש לי ח ל הו ל כ ה ו ט ע ה ב ר ע ת ו ש בי כו ל תו ל ע שו ת ש לי ח‬
‫ל ה ו ביון ר א ם נ א מ ר ש אינו ש לי ח ל ה ו ל כ ה ל א ת ת ג ר ש‬ ‫ל ק ב ל ה ד אין א ד ם טו ע ה נ ז ה ו בוו ד אי כוו נ תו ל הו ל כ ה‬
‫ו הי א ר צו נ ה ל ה ת ג ר ש ל כ ן א מ רינ ן ש כוו נ תו ל ה ו ל כ ה‬ ‫ו ה״ ק ה ת ק ב ל ו הו ל ך ל ה ו ג ם ה ש לי ח יו ד ע ז ה ונ ת ר צ ה‬
‫) דו ״ ס( ו אי ן ז ה מ ו ב ן כ ל ל ד ב י ו ד א י ד ב ר י ה ב ע ל ב מ ש מ ע ן‬ ‫ל היו ת ש לי ח ל הו ל כ ה ו כן כ ש ע ש ת ה ש לי ח ל ק ב ל ה ו א מ ר‬
‫ו מג לן ל ד רו ש בו כו ו נ ת ו ל קו ל א ו ג ם א ף ב הו ל ך ל ה‬ ‫ל ה ש ל י ח אי ן ר צ ו נ י ב ש ל י ח ל ק ב ל ה א ל א ה ת ק ב ל ל ה‬
‫י ש ל פ ק פ ק ל פ י ד ע ת ה פ ו ס ק י ם שי ש ס פ ק א ם ה ו ל ך‬ ‫ד כוונ תי נ *כ ל הו ל כ ה ו ה ת ק ב ל ו הו ל ך‬ ‫ג ט ז ה א ט רינן‬
‫כ ז ב י או ל א ו כ ז כ י כ מ ״ ש ב ס ע י ף כ ״ ב ש מ א ה י ת ה‬ ‫ל ה ק א מ ר )ב״ש סי‪,‬״ה( ו ב ע ״ כ צ ״ ל כ ן ד א ״ א ש ב ר ג ע‬
‫כ ו ו נ ת ו ל ז ר י ש ס מ ך ע ל ד ב ר י ה ש ל י ח ) נ ״ ש ס קי ״ א( ו ה ו ל ך‬ ‫א ח ד ת ת ה פ ך ד ע ת ו וי ש מ י ש ר ו צ ה ל ו מ ר ד ה ו ה ח ז ר ה‬
‫מ ב ו א ר ב ג ם ׳ ש מ ו ע י ל ) ס ״ ג ‪ .‬שמ תין לא וכו׳ והולכה א קב ל ה(‬ ‫מ מ ה ש א מ ר א י ן ר צ ו נ י )ל ח״ מ ס״י ה ״י( ו ל א נ ר א ה כ ן‬
‫לה באמת יש‬ ‫כז ב ה‬ ‫ו בן כ ת בו כ ל ה פו ס קי ם א ב ל‬ ‫ו מ ״ מ ל מ ע ש ה י ש ל ה ח מ י ר )ע״ ש שהקשה על לשון ה ר מ ב ״ ס‬
‫כ שאמר‬ ‫מיי די‬ ‫ח ו ל ק י ם )עב״ ש סי ץ״ב ז דו ״ ק( א ך ב ג ם ׳‬ ‫ומזה דיי ק דינו ול״ק כלל וידוע שהר מנ״ ם תו ס ס ת מי ד לשון ה ש״ם( ‪:‬‬
‫ה ו ל ך ו ת ן ל ה ע ״ ש ו ב ז ה ו ו ד אי י ״ ל ד כ ו ו נ ת ו ב ר ו ר ע ל‬
‫לי ד ה ו לכן נ ״ ל דג ם‬ ‫הו ל כ ה מ ד א מ ר לו לי ת ן ה ג ט‬ ‫ש לי ח ה א ש ה ש ב א ל ק ב ל נ ט מן ה ב ע ל ו א מ ר לו‬ ‫כד‪,‬‬
‫כ ו ו נ ת ה טו ר ו ה ש ״ ע כ ש א מ ר הו ל ך ו ת ן ל ה או ז כ ה ו תן‬ ‫ש לי ח ק כ ל ה אני ו או מ ר לו הי ל ך ב מו ש א מ ר ה‬
‫ל ה א ל א ש קי צ רו ב ל ש ו ן ו ב כ ה ״ ג נ ר א ה ל ה ד י א ד כ ו ו נ ת ו‬ ‫ב לו מ ר איני עו ק ר ש לי חו ת ך א ל א בי ן ש ע ש ת ה או ת ך‬
‫ל ה ו ל כ ה ו ל מ ע ש ה ה ו ה ס פ ק מ ג ו ר ש ת )ונ מ״ ש יש ל ת י ז‬ ‫ש לי ח ק ב ל ה ו בין ש ע ש ת ה או ת ך ש לי ח הו ב א ה ה רי‬
‫‪ 01‬ד ע ת ה עי סו ר שהניאו הר״ן וה מ״ מ שם שתמהו עליו ע׳ ש‬ ‫א ת ה כ מו ש א מ ר ה ו ה בי א א ת ה ג ט ו א מ ר ה לו ל א‬
‫ו דו ״ ק( )ולס״ו י״ל ד ה מ ח מירי ם בהולך או תן אבל בהולך ותן‬ ‫ש ט תי ך א ל א ש לי ח הו ב א ה א פי לו הגי ע נ ט לי ד ה אינ ה‬
‫לה מודי ם דלאו בזני ד מי ו צי ם( ;‬ ‫ה ש לי חו ת ש ע ש ת ה הי א ו ל א‬ ‫מ גו ר ש ת ש ה רי ע ק ר‬
‫ע ש א תו ש לי ח‬ ‫י׳‬
‫כ ת ב ר בינו ה ר מ ״ א ב ס עי ף‬ ‫כח‬ ‫נ ח ר צ ה ב טי ר ח א ד הו ל כ ה ו הי א ה רי ל א ע ש ת ה או תו‬
‫ל ב ע ל ו ה ב ע ל נ תן‬ ‫ל ק ב ל ה ו בן א מ ר ה ש לי ח‬ ‫ש מ ס ר לי ר‬ ‫ש לי ח ל ק ב ל ה ו ל ה ו ל כ ה אין ר צונו ו א ע ״ ג‬
‫ל ש לי ח ש ט ר הי ל כ ה ו א ח ״ ב נ ת ן לו ש ט ר ק ב ל ה א ם נ ת ן‬ ‫ה א ש ה נ תיי ש ב א ח ״ כ מי הו ב ש ע ה ש ק ב ל ה ג ט מי ד‬
‫לו ה ג ט ב שנ תן לו ש ט ר הו ל כ ה ד די ב י ט ל ש לי חו ת‬ ‫ה ב ע ל ל א נ ת ר צ ה ל הו ל כ ה ;‬
‫האשה‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין ס־טן קט קטא‬ ‫ערוך‬ ‫‪174‬‬
‫ה נ ע ל ל ע ש ו ת ו ה ש ל י ח ו ת ש ע ש ת ה ה א ש ת א י ן נו ת ו ע ל ת‬ ‫כטל‬ ‫ה רי‬ ‫ל קי ל ה‬ ‫ה א ש ה ו א ח ״ כ נ ש חז ר ונ ת ן לו‬
‫ש לי ח‬ ‫מ סני ש בנ תינ ת הג ט ל ה ש לי ח ל א נ הנו ל ש ם‬ ‫ש ל י ח ו ת ה ו ל כ ה ו אי ן ה ב ע ל ע ו ש ה ש ל י ח ל ק ב ל ה ו אין‬
‫ל ק ב ל ה א ב ל א ם קי ב ל הג ט מי ד ה ש לי ח ב חז ר ה ו ט ס רו‬ ‫כ א ן ש ל י ח ו ת כ ל ל ו א י נ ה ם ג ו ר ש ת ב ש ל י ח ו ת זו א ל א‬
‫לו ל ש ם ש לי חו ת ק ב ל ה ש ע ש ת ה הי א מ ת ג ר ש ת מי ד‬ ‫י חזו ר וי ת נ נו לו ל ש ש ק ב ל ת ש לי חו ת ה א ש ה א ב ל א ם‬
‫כ ק ב ל ת ו ד ע צ ם ה ש ל י ר‪.‬ו ת ש ל ה ל א נ ת ב ט ל כ מ ״ ש ו ר ק‬ ‫ש לי חו ת‬ ‫ל א נ ת ן לו ה נ ט ר ק ב ש ע ה שס שר לו ש ט ר‬
‫רצה‬ ‫הי ה ח ס ר נ ת י נ ת ה ג ט ל ש ם ק ב ל ה א ף ש מ ת ח ל ה‬ ‫ה ק ב ל ה מגו ר ש ת מי ד שנ תן הנ ט לי דו ד מ א ח ר של א‬
‫ד ו ו ק א ב ה ו ל כ ה ו כ ת ב ש ט ר ה ו ל כ ה א י ן ז ה ב ל ו ם כ יו ן‬ ‫נ ת ן לו ה ג ט ב ר א שונ ה ל א נ ת ב ט ל ש לי חו ת ה א ש ה ע נ י ל ‪:‬‬
‫ש ל א נ ת ן ה ג ט אז ל ה ש ל י ח ו נ ת י ג ת ה ג ט ה י ת ה ל ש ם‬ ‫כ ט בי או ר ד ב ריו ד א ע ״ג ד ה ש לי חו ת ב ר צונו ת לוי מ ״ ם‬
‫ק ב ל ה מ ת ג ר ש ת מי ד ו א״צ ל חזו ר ו לי ט לו ד ה עי ק ר ת לוי‬ ‫אינו י כ ו ל ל ב ט ל ש ל י ח ו ת ה א ש ה ד א ף א ם ע ו ש י ה ו‬
‫ב ע ת ג ת י נ ת ה ג ט ל י ד ה ש ל י ח ) כנ ״ ל ע ״ פ דברי הג רי א‬ ‫ל ש ל י ח ל ה ו ל כ ה ו אי ן ה ג ט ח ל ע ד ש י ג י ע ה ג ט ל י ר ה‬
‫מ ת ח ל ה ל ש ם הו ל כ ה‬ ‫ס ק כ׳ ב ( ו י ׳ א ד כ ש ט ם ר ל ו ה ג ט‬ ‫ה רי ק ב ל ה ב כ ל ל ה ו ל כ ה ד ה ש ל י ח צ ר י ך ל ק ב ל מ ט נ ו‬
‫אינו מ ו עי ל כ ל ל כ ש חז ר ו ע ש או ל ק ב ל ה א ף א ם י חזו ר‬ ‫ה ג ט ו ל הו לי כו ל ה ו ל כן א ף א ם ע ש או ב ע ת ג ת י נ ת ה ג ט‬
‫ו י מ ו ל ה ג ט מ ט נ ו ו י ת ן לי ד מ י ר ב ש ע ש א ו ל ה ו ל כ ה נ ת כ ט ־‘‬ ‫ל ש ל י ח ל ה ו ל כ ה ו א ח ״ ב חז ר ב ו ו ע ש א ו ש ל י ח ל ק כ י‘ ה‬
‫ש ל י ח ו ת ה ק ב ל ה ל ג מ ר י )ט״ז זב׳ ש סקנז״ז( ו כן מ ש מ ע‬ ‫ו ו ד אי אי ן ה ג ט ח ל כ ל ל א ף כ ש מ ו ס ר ו ה ש ל י ח ל י ר ה‬
‫ב מ ק ו ר ה ד י ן כ ר י כ ״ ש ס י׳ ש כ ״ ט ע ״ ש ;‬ ‫ד ש ל י ח ו ת ה ו ל כ ה ב י ט ל ב ע צ מ ו ו ל ק ב ל ה אין ב י ד‬ ‫והטעם‬
‫דיני השליחות והחזרה מהשליחות ובו קס״ח סעיפים ‪:‬‬ ‫סימן קמ״א‬
‫ששם נהגו לפ סו ק בכל הדברי ם כ ה ר מנ ״ ם כמ״ש שס אגל אצלינו‬ ‫יון ש נ ת ב א ר ך ד‪ ,‬אן ש עו שוז ש ל י ח ל ה ו ל כ ה ו ה א ש ה‬
‫הרי היא סלוגתא דרגוותא זלהיפך ע״י עכו״ס יתבאר בסי׳ זה‬ ‫ל ק ב ל ה מ מי ל א ד ל פי ה ס ב ר א כ ש הנ ע ל‬ ‫עו ש ה ש לי ח‬
‫שאנו גוהגיס להת ‪ T‬לשלוח עיי בי דואר ולכן צ״ע בזה( ‪:‬‬ ‫ש ל ח ה נ ט ע ״י ש ל י ח ל ה ו ל כ ה י כ ו ל ה ה י א ל ע ש י ת ש ל י ח‬
‫ג וי ש ל ש א ו ל ב ז ח ש א ל ה ג ד ו ל ה ו ה ר י א ף ב ל א כ ל‬ ‫ש י ק ב ל נ ו מ י ד ש ל ו ח ו ש ל ה ב ע ל ו ט ״ ם י ש ב ג ט ׳ ) ס׳׳ג ‪( :‬‬
‫ה ח ש שו ת אי ך א פ ש ר ל ה ת י ר ש ת ע ש ה ש לי ח ל ק ב לו‬ ‫פ ל ו ג ת א ב ז ה ד ח ד א ס ר ו ח ד ש רי ו ט ע ם ה א ו ס ר ה ו א או‬
‫מי ד ש לי ח ה נ ע ל כ ל א י ד י ע תו ו ה רי א סו ר ל ש נו ת ט ציוי‬ ‫ש אינ ה‬ ‫ב עיני ה‬ ‫מ שו ם בז יו ן ד ב ע ל ש ל א י א מ ר ק ל ו ת י‬
‫ה ב ע ל ש ה רי א ף א ם א מ ר ת ת ן ל ה ב מ ק ו ם פ ל ו נ י א ס ו ר‬ ‫מ קניי תו כ ע צ מ ה ו ל א ד מי ל כ ל ש לי ח ל ק ב ל ה ש מ ק ב ל‬
‫לי חנו ל ה ב מ קו ם א ח ר כ מו שי ת ב א ר וכ״ ש כ ש א מ ר ת ת ן‬ ‫מ י ד ה ב ע ל ש י ר ע ו ל א ק פ י ד א ב ל ע ״י ש ל ו ח ו א פ ש ר‬
‫ל ה א י ך י ו כ ל ל י ת ן ל ש לו ח ד‪ ,‬ל ש נ ו ת מ צ י ו י ו ו ת ר צ ו ב ז ה‬ ‫ר ק פ י ד )ר ש״י( ו מ מ י ל א ה י כ א ש י ד ע ו ל א ק פ י ד כ ג ו ן‬
‫דוו ר אי' א ם א מ ר ל ש ל ו ח ו ת ן ג ט ז ה ל י ד א ש ת י ו ו ד אי‬ ‫ש א מ ר ל ש ל ו ח ו ת מ ס ו ר ל ה או ל י ד ש ל ו ח ה אין כ א ן‬
‫גט זה‬ ‫ד א סי ר ל שנו ת ו ה הי ת ר אינו א ל א כ ש א מ ר ח ן‬ ‫ט ע ם ד נ ז ר י נ ן מ שו ם‬ ‫ח ש ש כ ל ל ) תו ם׳ ( א ב ל י ש ע ו ד‬
‫ל א ש ת י ד א י ן ה כ ו ו נ ה ל י ר ה ד ו ו ק א )ב״ש ס ק׳ ג והגר״א‬ ‫ח צ ר ה ה ב א ה ל א ח ר מ כ אן כ לו מ ר ד כ ב ר נ ת ב א ר נ סי׳‬
‫סק״ה( ו א מ ת ש כן הו א כ ת ש ו ׳ ה ר ש ב ״ א ) סי׳ אלף ר״ז(‬ ‫של א חר ואח״כ קנ ת ה‬ ‫קל״ט ד א ם נ תן ה ג ט ב ח צ ר‬
‫ו כ ל ה ק ד מוני ם ל א הז כי רו מז ה ד ב ר ו ה ר ש ב ״ א ע צ מו‬ ‫ה ח צ ר מ ה א ח ר ר אינו נ ט ד ב ש ע ה שנ תן ל ה ח צ ר ל א הי ה‬
‫הסברא‬ ‫פ ק פ ק שם א ל א ש כ ת ב ד ב ה ב ר ח צ׳ ל כן א ב ל‬ ‫ה ח צ ר ש ל ד‪ ,‬ו כ ש נ ע ש ה ה ח צ ר ש ל ה ל א ק ב ל ת ו מ ב ע ל ה‬
‫ת מ ו ה ה ד ה א ג ם ב או מ ר ת ן ל א ש תי מ ש מ ע ל ה דוו ק א‬ ‫י ה ״ג ל ה א ד מ י א ש מ ס ר ל ש ל ו ח ו ו א ח ״ ב ע ש ת ה ה י א‬
‫ו ה נ ל ע ׳ ד ד ב י ר ו ש ל מ י )ר ס״י( א י ת א ו נ ת ן ב י ד ה אי ן לי‬ ‫ש לי ח ו ל ט ע ם ז ה א ם ה י א ע ש ת ה ש ל י ח מ ק ו ד ם ו א ח ״ כ‬
‫א ל א בי ד ה מניין בי ד ש לו חו בי ר ש לו ח ה ט ש לו הו‬ ‫ע ש ה ה ו א ש ל י ח ל א ד מי ל ז ה א ב ל ל ט ע ם בזיו ן ר ב ע ל‬
‫ל ש ל ו ח ה מ ש ל ו ח ה ל ש ל ו ח ו מנ יי ן ת ״ ל ו נ ת ן ו נ ת ן ע׳׳ ש‬ ‫ג ם ב ז ה ש י י ך ח ש ש ב ז יו ן כ ש ה ו א ל א י ד ע מ ש לו ח ד‪,‬‬
‫ו ב ע׳ כ ד עי ק ר ה ד ר ש הו א ר ק ע ל מ ש לי ח ל ש לי ח ד ש לי חו ת‬ ‫ו ל פ ״ ז ב ש ה ־ א י ר ע מ ש ל ו ח ה ו מ י נ ת ה ש ל ו ח ה מ ק ו ד ם אין‬
‫ב ע צ מ ה נ פ ק א לן מ ו ש ל ח ו ש ל ח ה כ מ ״ ש ר י ש ס י ' ק׳׳ ם‬ ‫ח ש ש ל שני ה ט ע מ י ם ‪:‬‬
‫ו בוו ד אי ה ד ר ש הו א כ ש א מ ר תן ל א ש תי ד א ם א מ ר‬ ‫ו עו ד‬ ‫ו ה ר א׳׳ ש‬ ‫והרמב״ם‬ ‫ה רי ״ ף‬ ‫פ ס קו‬ ‫ו ל רינ א‬ ‫ב‬
‫ק ר א לז ה‬ ‫ל ש לו ח ה מ ה צ רי ך‬ ‫ב פ י ר ו ש ל א ש ת י או‬ ‫ק ד מ ו נ י ם נ מ א ן ד ש ר י ר כ ן מ ו כ ח נ ש ״ ם ש ם )שאמר‬
‫ד מ ס ב ר א י ר ע י נ ן ז ה כ מ׳׳ ש ב ס ע י ף א׳ א ל א ו ו ד אי‬ ‫ה ת רו מ ה‬ ‫אי איתא לדר״ח( א ב ל ב ה ״ ג ו ה ר ש ב׳׳ א ו ס פ ר‬
‫ד רי ב ת ה ה תו ר ה ש א ף א ס א ט ד ת ן ל א ש תי י כו ל ה ש לי ח‬ ‫פ ס קו כ מ אן ד א ס ר ו כ ״ ב ב ש ם ר׳ ת ו ל כן הו ה ס פי ק א‬
‫ג ם ה חי לו ק בין א מ ר לי ד ה‬ ‫ל י ת נ ו ל ש ל ו ח ה ו מ׳׳ ט‬ ‫ד ר י נ א ו מ ג ו ר ש ת ב ס פ ק ו כ ן ה נ י א ו ב ש ״ ע שני ה ד ע ו ת‬
‫ל א ט ר ל א ש תי ג ״ ב א מ ת ד מניין לנו ל ר בו ת ג ם ב ב ה ״ ג ‪:‬‬ ‫ו ל א ה כ ר י ע ו ב ז ה ו כ ת ב ר ב י נ ו ה ב ״י ב ס פ ר ו ה ג ד ו ל‬
‫ד כ ת ב ר ב י נ ו ה ר ט ״ א ב ס ע י ף א׳ א מ ר ה ה א ש ה ל ש ל ו ח ה‬ ‫ש ב י ו ד א י י ש ל ח ו ש ל ד ע ת ה א ו ס ר י ם ו כ ״ כ ה ר׳׳ן ש ם‬
‫ל ק ב ל ה ג ט מ י ד ב ע ל ה אין ל ק ב ל ו מ י ד ש ל ו ח ו א ב ל‬ ‫)הב״ש סק״ד הביא מתשו׳ הריב״ש סי׳ נ״ה דיותר שיב לסמיך‬
‫ענ ״ ל‬ ‫ש לו חו‬ ‫א מ ר ה ק ב ל ג ט מ ב ע לי י כו ל ל ק ב לו מי ד‬ ‫על ה מ תירים מלשלוח ע י י סנו׳׳ס וצ״ע דהריב׳ש כ ת ג מסגי‬
‫וזהו‬
‫פ ח «ז‪1‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ סימן קמא‬ ‫ערוך‬
‫ר אוי שי הי ה ב מ קו מו ל ג מ רי י ש ס פ ק א ם ב עי נ ן כ ן ע ד‬ ‫ע לו תו‬ ‫פי ר‬ ‫•י ק ב ל‬ ‫ש ש לו ח ה‬ ‫ת הו ר ק ל ד ע ת ה פ תי רין‬
‫נ ט ר ה ש לי חו ת א ם ל או ונ ר א ה מ סו גיי ת ה ש״ ם ד ל או‬ ‫א ב ל ל ר ע ת ה או ס רין ג ם בז ה י ש ל א סו ר ב כ ל עניין‬
‫דוו ק א ב ג ט ד ה ״ ה כ כ ל ה ד ב רי ם כ ן הו א ו ל פ ״ז א ם‬ ‫מ שו ם כזיו ן ר א ש ה ש ל א ת א מ ר ק ל ו תי ב ע י נ י ו ש אינו‬
‫ר או בן רו צ ה לי תן מ ת נ ה ל ש מ עון ו ע ש ה א ת לוי ש לי ח‬ ‫נו ת ן ב ע צ מ ו ל י ד ש לו חי ו או לי ב כ ה ״ ג ל א מ י נ ת ה או תו‬
‫ו א ״ ל ה ו ל ך ח פ ץ ז ה ל ש מ עון ו ע ש ה ש מ עון א ת לוי‬ ‫ל ש ל י ח ל ק ב ל ה ) מ ״ז זנ״ש פר‪,‬״ד( ו כ ש א מ ר ה מ י ד ב ע ל ה‬
‫ל ש לי ח שי ק ב ל ב ע דו איני מו עי ל ‪:‬‬ ‫א סו ר נ ם ל ד ע ת ה מ תי רי ם כ מ ״ ש ‪.‬‬
‫ה מ או ר ס ה הי א‬ ‫ח שגו ח כ מ י ם ב מ ש נ ה ) ס ״ ד ‪ ( :‬נ ע ר ה‬ ‫ה ו א פי לו ל ד ע ת ה מ תי רי ם אינו א ל א ל ע שו ת ש לי ח‬
‫ו א בי ה מ ק ב לי ן א ת נ י ט ה כ לו מ ר הי א או א בי ה הי א‬ ‫א ח ר שי ק ב ל מ ש לו חו ש ל ה ב ע ל א ב ל ל א ש ת ע ש ה‬
‫ש ה רי הי א ג דו ל ה ו א בי ה ד ב ל ז מן ש ל א נ ש א ת או ל א‬ ‫נ ם ש לו ח ה ל ק ב ל ה כ גון‬ ‫ש לי ח ה ב ע ל שי הי ה‬ ‫את‬
‫ב ג ר ה ע ד י י ן ה י א ב ר ש ו ת ה א ב )ר ש״י( ו א ע ״ ם ש ב ע צ מ ה‬ ‫ש ת א מ ר ל ו ה ר י א ת ה ש ל י ח ל ק ב ל ל י א ת ה ג פז ו י ״ א‬
‫י כ ו ל ה ל ק ב ל נ י ט ה מ ״ ם אין ב י כ ו ל ת ה ל ע ש ו ת ש ל י ח ק ב ל ר‪,‬‬ ‫א פי לו ל א א מ ר ה לי ר ק ה ת ק ב ל כ ל ב ד מ ש מ ע ג ״ב‬
‫ו ר ק א ב י ה י ט ל ל ע ש ו ת ש ל י ח ו ל א ה י א )קדושין מ״ ד ! (‬ ‫כ מ ו ש א מ ר ה ש י ה י ה ש ל ו ח ה ל ק ב ל ה או א פ י ל ו א מ ר ה‬
‫ד ל א א לי ם כ ח ה ל ע שו ת ש לי ח ו ט ע ם ה ד ב ר ש הי א ע צ מ ה‬ ‫ל ו י ה י ה ג ט ז ה פ ק ר ו ן א צ ל ך הו ד‪ ,‬נ ׳ כ כ א מ י ר ת ת ה א‬
‫ב ק ב ל ת ני ט ד‪ ,‬א י נ ה א ל א כ ש ל י ח ה א ב ש ד ד י ב א מ ת כ ר ש ו ת‬ ‫ש לו חי ל ק ב ל ה ש ה רי ה ב ע ל ל א נ ת ן לו ל פ ק דו ן ו מ ס ת מ א‬
‫א ב י ה ה י א ו ק ד ו ש י ן אין ב י כ ו ל ת ה ל ק ב ל ב ל א ד ע ת ה א ב‬ ‫כ ו ו נ ת ה שי ק ב ל ב ע ר ה וי הי ה בי דו ל פ ק דו ן ו אין ב י כ ו ל ת ה‬
‫כ מ ״ ש כ ס י ׳ ל ״ז א ל א ש ב ג ט י ר ד ה ת ו ר ה ל ס ו ף ד ע ת‬ ‫ל ע ש ו ת ו פ י ר ש ו ח ז ״ ל ) שם( ה ט ע ם מ ש ו ם ד ל א ח ז ר ה‬
‫ה א ב ש אינו מ ק פ י ד א ם ת ק ב ל כיו ן שג ט נ י ת ן ב ע ״ ב‬ ‫ש לי חו ת א צ ל ה ב ע ל כ לו מ ר ד אין ב י כ ו ל ת ה ש לי ח ל י נ ת ק‬
‫) ר ״ן שס( ו ז ה א י נ ו א ל א כ ה ו ל כ ת ה נ ט א ב ל ש ת ע ש ה‬ ‫א ״ ע מ ש לי חו ת ה ב ע ל ל ש לי חו ת ה א ש ה ב ל ז מן ש ל א‬
‫ש ל י ח ל ק ב ל ה מ ר צ ו נ ה ו ו ד א י ד א י ן ר צו ן ה א ב ב כ ך‬ ‫ג מ ר ש לי חו ת ו ש ל ה ב ע ל ו קו ד ם ש מ ס ר לי ד ה ה רי ל א‬
‫ונ ר א ד‪ ,‬ד ב ר ש ו ת ה א ב י כ ו ל ה ל ע ש ו ת כ מ ו ק ב ל ת ק ד ו ש י ן‬ ‫נ נ ט ר ה ע ד י י ן ש ל י ח ו ת ו ) ה ה ״ מ( ד ב ל ש ל י ח ש ח ז ר ו נ ע ש ה‬
‫שי בו ל ר‪ ,‬ל ק ב ל ב ר ש ו ת א ב י ה כ מ ״ ש ש ם !‬ ‫ש לי ח ל טי ש ג ש ת ל ח לו נ י ת ק מ ש לי חו ת ה ר א שין ע ר‬
‫ט כ שנ ש א ת א פי לו הי א נ ע ר ה עו ש ה ש לי ח ל ק ב ל ה‬ ‫ש ל א ה י ה לו ש הו ת ל חזו ר א צ ל מ ש ל ח ו ו לו מ ר ע שי תי‬
‫הי א ו ל א א בי ה ד בנ שו אין י צ א ה ל ג מ רי מ ר שו תו ו כן‬ ‫ש ל י ח ו ת ך ו ש ל י ח ו ת ש א י נ ה ר א ו י ה ל ח ז ו ר ו ל ה נ י ד איג ד‪,‬‬
‫כ ש ב ג ר ה א פ י ל ו ע ו ד ה א ר ו ס ה ו כ ן א ם מ ת ה א ב י בו ל ר‪.‬‬ ‫ש ל י ח ו ת )ר ש״י( ו פ ס ק ו ח ז ״ ל ש ם ר ס פ י ק א ה ו ה ו א ם מ ת‬
‫ל ע שו ת ש לי ח ש ד די הי א ג דו ל ה וי צ א ה כ מ י ת ת ה א ב‬ ‫ה ב ע ל ק י ד ם ש ק ב ל ר‪ .‬ה ג ט מ י ר ה ש ל י ח ח ו ל צ ת ו ל א‬
‫מ ר שו תו ב ד ״ א ב נ ע ר ה א ב ל ק טנ ה א פי לו נ ש א ת ו מ ת‬ ‫מ ת י י ב ט ת א ב ל א ם ה גי ע ה ג ט ל י ד ה מ גו ר ש ת וו ד אי ו ל א‬
‫ש לי ח ד ק טן אינו י כו ל‬ ‫ה א ב אי ן ב י ב ו ל ת ה ל ע ש ו ת‬ ‫ל ש לי ח ל ק ב ל ה נ ת ב ט ל ה‬ ‫מ א ח ר ש ע ש א תו‬ ‫א ט רינן‬
‫ל ע ש ו ת ש ל י ח ו ל כ ן ק ט נ ה ש נ ש א ת א י ן ל ה שו ם ת ק נ ה‬ ‫ש לי חו תו ש ל ה ב ע ל ד אינו מו עי ל א ף כ שי מ ס רגו לי ד ה‬
‫הג ט‬ ‫ב ש לי ח ל ק ב ל ה א ל א ש ה ב ע ל או ש לו חו י מ סו ר‬ ‫ד ה א ל א כיון ה ש לי ח ל ב ט ל ש לי חו תו ש ל ה ב ע ל א ל א‬
‫לי ר ה דוו ק א ו ל א לי ד א בי ה כיון שנ ש א ת א כ ל כ ש הי א‬ ‫ש הי ה ס בו ר ש מו עי ל כ ש ת ע שי הו ש לי ח ל ק ב ל ה ו כ שנ תוו ר ע‬
‫א רו ס ה י כ ו ל ה א ב ל ע שו ת ש לי ח ל ק ב ל ה א ף ש הי א אין‬ ‫ש אינו מו עי ל גו מ ר א ת ש לי חו תו ש ל ה ב ע ל‬
‫ב י כ ו ל ת ה ו ע ט ״ ש כ ס ע י ף ט ״ו ו צ ע ״ ג ב סי׳ ק ע ״ ג ס עי ף ל ״ ד ז‬ ‫ל או מ שו ם‬ ‫י ״ א שז ה ש ה ש ״ ם פ ס ק ר הו ה ס פ ק ג ט‬ ‫ן‬
‫לי ד ה‬ ‫ו ק ט נ ה א ר ו ס ה כ ש ה ב ע ל או ש ל ו ח ו מ ו ס ר ה ג ט‬ ‫י‬ ‫ד א י ס ת פ ק א ל ה ו אי ב ע י נ ן ש י ח ז ו ר ה ש ל י ח ו ת א ל י ו‬
‫חו ל קי ם ר בו תינו בז ה די ״ א ד א ע ״ג דנ ע ר ה ה מ או ר ס ה‬ ‫א ם ל או דוו ד אי ב ע י נ ן ו א ם ט ת ח ל ת ה ש לי חו ת ל א ה י ה‬
‫מ ק ב ל ת ג ט ה י א א ו א ב י ה ו ק ט נ ה ג ״ כ כ ש מ ת ה א ב או נ ש א ת‬ ‫או מ ר‬ ‫הי ה‬ ‫שהבעל‬ ‫ש ת חזו ר ה ש לי חו ת בנון‬ ‫ר אוי‬
‫ה י א מ ק ב ל ת נ י ט ה ט ״ ם ק ט נ ה א ר ו ס ר‪ ,‬ש א בי ר‪ ,‬ח י ר ק‬ ‫ל ה ש לי ח ת ה א ש לו חי ל הו ל כ ה ע ד ח צי ה ד ר ך ו א ח ״ ב‬
‫א בי ה מ ק ב ל ת נ י ט ה ו ל א הי א וז הו ד ע ת ה רי ״ ף ו ד ד מ ב ״ ם‬ ‫ת מ נ ה הי א או ת ך ל ש לי ח ל ק ב ל ה וו ד אי אינו מו עי ל‬
‫ו בן מ בו א ר ב י רו ש ל מ י ) פ ״י ( ש או מ ר ש ם ק ט נ ה א בי ה ו ל א‬ ‫ו י ת ב א ר ב ע י ן ז ה ב ס י ׳ ק מ ״ ב )ע״ ש כנ״ ש ס ק נ ״ ג ( א ל א‬
‫הי א א ב ל ר ב ו ת י נ ו ב ע ל י ה תו ס׳ ) ס ״ ד ‪ ( :‬ס ״ ל ד ג ם הי א‬ ‫ד ה ס פ ק הו א ד כ אן ב ע ת ה ת ח ל ת ה ש לי חו ת הי ה ר אוי‬
‫י כ ו ל ה ל ק ב ל נ י ט ה ו ג ם ר ש ״י ז ״ ל מ ק ו ד ם ס ב ר ד ר ק‬ ‫שיו חז ר ו ש מ א ל א ב ע י נ ן ז ה ר ק ב ע ת ה ת ח ל ת ה ש לי חו ת‬
‫א ב י ה ו ל א הי א ו א ח ״ ב חז ר נ ו ע ״ ש ד כ ן נ ר א ה ש ה רי‬ ‫)ר שנ״א ניזי׳ שם( ;‬
‫ג ם ג ע ר ה ה י א כ ר ש ו ת א ב י ה וזו ה ק ט נ ה כ ש א י ן ל ה א ב‬ ‫ב ט ע ם ד ב ר ז ה ש מ צ ר כינן ב ש לי חו ת שיו חז ר‬ ‫) ונ״ל‬
‫או נ ש א ת י ש לד• כ ח ל ק ב ל נ י ט ה ו ל מ ה ב ש י ש ל ה‬ ‫א צ ל ה מ ש ל ח ד ביון ש ש לו חו ש ל א ד ם כ מ ו ת ו ו כ ש ם‬
‫א ב נ ש ת נ י ת ד י נ ה מ נ ע ר ה ו ט ע ם ד ע ד‪ ,‬ר א ש ו נ ח י ״ ל‬ ‫ל ה ע שו ת ש לי ח ק ב ל ה‬ ‫ש הו א ע צ מו ל א הי ה ב י כ ו ל ת ו‬
‫ד ב ל שי ש ג ד ו ל א ״ א ל ק ט ן ל ע ש ו ת ש ו ם מ ע ש ר‪: ,‬‬ ‫מ א ש תו ד ב ה כ ר ח ש ה ג ט י צ א מ ר שו תו כ מ ו כ ן ש לו חו‬
‫י א ויו ת ר מז ה י״א ד א פי לו א ם ה א ב נו ת ן ל ה ר שו ת‬ ‫ש ע ש ה ש הו א ב מ קו מו א ״ א ש קו ד ם שי ג מו ר ה ש לי חו ת‬
‫ל ק ב ל נ י ט ה א י נ ו מ ו ע י ל ד ב ל שי ש ג ח ל ל א ש ב ק י נ ן‬ ‫ש ל ו ש ת ע ש נ ו ה א ש ד‪ ,‬ל ש ל י ח ב מ ק ו מ ה ד א ״ ב ל א י צ א‬
‫ד א פי לו‬ ‫ל ר‪ ,‬ק ט ן ב ל ו ם ) ג ד ״ ה ג שס ר אנ ״ ד ו רי ענ ״ א ( ו י ״ א‬ ‫חי ה‬ ‫ה ש לי חו ת‬ ‫שבתחלת‬ ‫ב מ קו ס‬ ‫כ ר ש ו ת ו בלל ולכן‬
‫להאוםרים‬
‫השלחן‬ ‫הלטת ניטין סיטן לןטא‬ ‫ערוך‬ ‫‪176‬‬
‫הגיטין‬ ‫בכל‬ ‫נט‬ ‫הג דו לי ם ו ב די ע ב ר א ם ל א כ ת ב ר ק‬ ‫ל ה א ו ס ר י ם אינ ו א ל א ב ל א ר ע ת א ב י ה א ב ל ע ״ ם ד ע ת‬
‫ב ש ר )ב״י ב ב ד ״ ה( ‪:‬‬ ‫א ב י ה נ ם ה ק ט נ ה מ ק ב ל ת נ י ט ה )שס בשס ר מב״ן זר שנ״א(‬
‫ב ק ד ו ש י ן ו ו ד אי אין ל ה י ד מ ״ ם‬ ‫ו ר אי ה לז ה ש ה רי‬
‫ט ו ו ד ע ד ז ה ש כ ת ב נ ו כ ס ע י ף ט׳ ש אין ק ט נ ה ע ו ש ה‬
‫ק דו שי ך ו ד ע ה‬ ‫צ אי ו ק ב לי‬ ‫או מ ר א ד ם ל כ תו ק טנ ה‬
‫ש ל י ח ה ו א דין פ ש ו ט ב כ ל ה ש׳׳ ם ש אין ק ט ן ע ו ש ה‬
‫ר א שונ ה י ס בו ר ד דוו ק א ב ק דו שי ב ס ף ר מ טי ה נ א ה לי די ה‬
‫ש ל י ח ו ה ט ע ם מ שו ם ד ב ש ל י ח ו ת כ ת י ב אי ש ב פ ס ח ו ב ג ט‬
‫י כ ו ל ל ו מ ר כ ן ו ל א ב ק ד ו שי ש ט ר ו ב ״ ש ב ג ט ש ח ו ז ר ת‬
‫)רש״י ב״ת י׳ ‪ :‬ד״ה ו נ י ( או מ ד כ ת י ב בו ת ר ו ם ה נ ם א ת ם‬
‫א ל י ו א מ נ ם כ ב ר ב א ר ג ו ג ס י ׳ ל ״ז ד נ ם ב ק ד ו ש י כ ס ף‬
‫מ ה א ת ם ב נ י ד ע ת א ף ש ל ו ח כ ם ב נ י ד ע ת )ראנ״ד פ״ו‬
‫שתקכל‬ ‫י ש ח ו ל ק י ם ו ס ״ ל ש אין ב י כ ו ל ת ו ל ו מ ר ל ה‬
‫ה״ס( ו ל פ ״ ז מ א ד ת מ ו ה י ם ד ב ר י ה ר מ ב׳׳ ם ש ם ש כ ת ב‬
‫ק דו שי ה ע״ ש ו ה ד ב ר פ שו ט ש ב כ ל מ ח ל ו ק ת א לו הו ה‬
‫וז״ ל ו ק ט נ ה א י נ ה ע ו ש ה ש ל י ח ל ק ב ל ה א ע ״ פ ש ח צ י ר ה‬
‫ס פ ק נ י ר ו ש י ן ו א ם ק ב ל ה ק דו שי ן ט א ח ר צ ר י כ ה נ ט‬
‫קונ ה ל ה נ י ט ה כ ג דו ל ה מ פ ני ש ש לי ח ק ב ל ה צ רי ך ע רי ם‬
‫ה אב ואם מ ת‬ ‫מ ש נ י ה ם א ם ק ד ו שי ה ש נ י ה י ה ע ״י‬
‫ו אי ן ט ע י ד י ן ע ל ה ק ט ן ש א י נ ו ב ן ד ע ת ג מ ו ר ע כ ״ ל‬
‫ה ב ע ל ח ו ל צ ת ו ל א ט ת י י ב ס ת )עב״ ש ס ר‪,‬״ז דמשמע ד ס״ל‬
‫ו כ ב ר ה ש י ג ו ה ר א כ ״ ד ז ״ ל )ות״ש הה״מ צע״ג כמ׳׳ש הלח׳מ(‬
‫ד העי קר לדינ א שיש לה יד וצ״ע כיון שבירושלמי מנו א ר להיסך‬
‫ו הנ ל ע ״ ד ד ט ע מו ב רו ר ו הו צ ר ך ל כ ך ד הן א מ ת ד ב כ ל‬
‫וגם כל הני רבוות א ולכן נ״ל דהוה ס פ ק כמ״ש( ‪:‬‬
‫ה ש לי חו ת צ רי ך ג ד ו ל דוו ק א א מ נ ם ב א ש ה ה מ ת ג ר ש ת‬
‫כ יו ן ד ב נ ט כ ת י ב ו ש ל ח ה ו ר ר ש י נ ן מ ז ה ש ה א ש ה ע ו ש ה‬
‫א בי ה‬ ‫וז ה ש נ ת ב א ר ד ק ט נ ה כ ש נ ש א ת או מ ת‬ ‫יב‬
‫מ ק ב ל ת ה ג ט ב ע צ מ ה ל א כ ק ט נ ה נ ט ו ר ה ש אין כ ה‬
‫ש לי ח כ מ ״ ש כ ר ״ ם ק ׳ ם ו א ש ה ה מ ת ג ר ש ת י כו ל ה ל ה יו ת‬
‫ד ע ת כ ל ל ש ה רי ה ת ו ר ה א מ ר ה ו ש ל ח ה מ כ י ת ו ו ל א‬
‫נ ם ק ט נ ה כ ש ק י ב ל כ ה א ב י ה ק רו שי ן ה ו ה כ א ל ו כ ת ב ה‬
‫כ ש ט ש ל ח ה ו ח ו ז ר ת ו ל כ ן ב ש ו ט ה אי ן ל ה ג י רו שי ן כ ל ל‬
‫ה תו ר ה ב פי רו ש ש ק טנ ה ה מ ת ג ר ש ת י כו ל ה ל ע שו ת ש לי ח‬
‫)יבמות קי״ג ‪ ( :‬ו צ ר י כ ה ש ת ה א ל ה ד ע ת ל ש מ ו ר נ י ט ה‬
‫כ מו ונ תן בי ר ה ר כ תי ב שם ש כו ל ל א פי לו ק טנ ה ו א פי לו‬
‫ו כ ך שגו ח כ מ י ם )גיגזין ס״ ד ‪ ( :‬ד כ ל ש א י נ ה י כ ו ל ה‬
‫מ אי ד ד ר שינן מי ד ה ע ל ח צי ר ה כו ל ל נ ״ כ ק ט נ ה ש ל כן‬
‫ו פ י ר שו‬ ‫ל ה תגר ש‬ ‫אינ ה י כו ל ה‬ ‫ל ש מו ר א ת ני ט ה‬
‫א מ ר ו ח ז י ל שי ש ח צ ר ל ק ט נ ה א ל ט א ד כ ל ה פ ר ש ה מ ד ב ר‬
‫ש ט ב ח נ ה כין גי ט ה‬ ‫הו א כ ל‬ ‫ד ה שי עו ר‬ ‫שם‬ ‫חז ״ל‬
‫דו ש ל ח ה כ ו ל ל נ ״ כ ק טנ ה‬ ‫נ ם ב ק טנ ה א״כ ג ם קר א‬
‫גו תגין‬ ‫שאם‬ ‫דעת‬ ‫שי ש כ ה‬ ‫ל ד ב ר א ח ר ו ה יינ ו‬
‫ו ה תי ר ה ה תו ר ה ש ק טנ ה ת ע ש ה ש לי ח ב נ ט ו ל מ ה א מ רו‬
‫צ ר ו ר זו ר קו ו י ״ א‬ ‫ו כ שנו תנין ל ה‬ ‫נו ט לו‬ ‫אגוז‬ ‫לה‬
‫ח ז ״ ל ש אין ש ל י ח ו ת ל ק ס נ ה נ ם כ נ ט ו ה ר י נ ם ל ע נ י י ן‬
‫שש ו כ ב ת‬ ‫ד היינו מ ש תגי ע ל עונ ת ה פ עו טו ת כ ב ת‬
‫ח צ ר י ש נ ג ם ׳ ) ב ״ ח שס( ש ס ו ב ר ד ר ק ב ג ט י ש ל ה ח צ ר‬
‫ד ע ת ה בט״ ש בח״ם‬ ‫חו ר ף‬ ‫ל פי‬ ‫אחת‬ ‫כל‬ ‫שבע‬
‫ו ל א ב ע נ י י ן א ח ר א ״ כ ג ם ג ב י ש ל י ח ו ת נ א מ ר כן ד ר ק ב ג ט‬
‫ס י׳ ר ל ״ ה ע ״ ש ד ב ש י ע ו ר ז ה י ו ד ע ת ל ש מ ו ר נ י ט ה ו א י נ ה‬
‫יש ל ה ש לי חו ת ו ל א ב עניי ן א ח ר ו א פי לו מ אן ד ס ״ ל ש ם‬
‫ה ו ז ר ת ל ב י ת ב ע ל ה א כ ל כ פ ח ו ת מ ש י ע ו ר ז ה אין‬
‫ד י ל פ י נ ן ש א רי ד ב ר י ם מ נ ט ו ה כ י ק י י ״ ל כ מ ״ ש ה ר י ״ ף‬
‫ב י כו ל ת ה ל ק כ ל ני ט ה ו אינ ה מ גו ר ש ת כ ל ל ‪:‬‬
‫ש ם גי מ א נ ם ג בי ש לי חו ת כן דני לו ף מ ג ט ל כ ל ה ד ב רי ם‬
‫ש ת ה א ש ל י ח ו ת ל ק ט נ ה ו לז ה פ י ר ש ה ר ט ב ״ ם ז ״ ל ד ל ע נ י י ן‬
‫וי ״ א ד כ ל ק ט נ ה ש ל א ה ג י ע ה ל ש י ע ו ר ז ה נ ם ה א ב‬ ‫יג‬
‫ש ל א ה גי ע ה ע דיין‬ ‫אינו י כו ל ל ק ב ל א ת נ י ט ה‬
‫ש לי חו ת כ ע ״ כ א ״ א לו מ ר ש כוו נ ת ה תו ר ה ע ל ק ט נ ה‬
‫ל כ ל ל גי רו שי ן מ ט ע מ י ם ש נ ת ב א ר ו וי ״ א ד ה א ב ת מ י ד‬
‫ג ״ כ מ פ נ י ה ע ד י ם )ובז ה מדוקדקים כל דבריו ו מ ת ו ק נ ל‬
‫י כ ו ל ל ק ב ל א ת נ י ט ה ש ה רי ה א ב י ש מו ר א ת ה ג ט ו ל א‬
‫קושיות הלח״מ ע״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫י ש מו ר או ת ה מ ז נו ת ו כן‬ ‫יני חנ ה ל חזו ר ל בי תו ונ ם‬
‫ט ז כ כ ר נ ת ב א ר ב ס י ׳ ק ״ מ ס ע י ף ה׳ ד ש ל י ח ק ב ל ה‬ ‫מ ש מ ע מ י ר ו ש ל מ י ) ס ״ ו סוף הל׳ ב׳( ו ל ד י נ א ה ו ה ס פ ק‬
‫צ ר י ך ש ת י ב י ת י ע ד י ם ש נ י ם שי הי ו ע ד י ם ב ע ת‬ ‫ג י ר ו שי ן ו כ ל ק ט נ ה שי ש ל ה י ד ל ק ב ל נ י ט ה י ש ל ה‬
‫ש מ קבל הג ט מ ה ב ע ל‬ ‫ש ע ש א ת ו ל ש ל י ח ו ש ני ם ב ע ת‬ ‫ג״כ הו ר ת ח צ ר ש א ם נ תן הנ ט כ ח צי ר ה מגו ר ש ת ו א ע ״ג‬
‫א ט רינן‬ ‫ו א פי לו עי די ה ש לו חו ת ה ם עי די ה ק ב ל ה ו ל א‬ ‫ד ח צ ר י ש ל ו ג ם די ן ש ל י ח ו ת ו ק ט נ ה א י נ ה ע ו ש ה ש ל י ח‬
‫ד ש ק ר ג י ם ה ם ד א י ך א י ת ר מ י ש הי ו כ ש נ י ה ד ב ר י ם ו כ ן‬ ‫א ך ח צ ר ד ק ט נ ה א מ ר ו ח ז ״ ל ) ב ״ ר י׳ ‪ ( :‬ד א י ת ר ב א י מ ש ו ם‬
‫א ם א ח ר מ ה ע רי ם מ עי ד ע ל ה ש לי חו ת ו ע ל ה ק ב ל ה‬ ‫ש הו א ר ק ת ק נ ת א‬ ‫י ד ע ״ ש ו כן י ש ל ה ד׳ א מו ת א ף‬
‫ו ה ע ד ה ש נ י ע ל ה ש ל י ח ו ת ב פ ״ ע ו ע ל ה ק ב ל ה ב פ ״ ע שי ש‬ ‫ד ר ב נ ן ט ׳ ם כ י ו ן שי ש ל ה ח צ ר נ כ ל ל ת נ ם כ ת ק נ ה ד ד ׳‬
‫ע ל ה ש לי חו ת ו א ח ד ע ל ה ק ב ל ה‬ ‫של ש ה ע די ם א ח ד‬ ‫א מו ת ו ע מ ״ ש ב סי׳ ק ל ״ ט ‪:‬‬
‫ו ה ש לי ש י מ צ ט ר ף ל ז ה ש ע ל ה ש ל י ח ו ת ו ל ז ה ש ע ל ה ק ב ל ה‬ ‫י״ א ד ק טנ ה ה מ ת ג ר ש ת ע׳ י א בי ה צ רי ך ה ב ע ל‬ ‫יד‬
‫ו ה ט ע ם ד כ ו ל י ע נ י י נ א ד ד ע ר ו ת ה ו א ו ס ״ ט כ ש י ש ש ני‬ ‫ל כ ת ו ב ה נ ט כ מ ד ב ר ל נ ו ב ח א ל ה א ב ו ב ל שון נ פ ת ר‬
‫כ י ת י ע ד י ם ל א א ט ר י נ ן ש ם ע י ד ‪ :‬ם ע ל ח צי ד ב ר מ ה ט ע מ י ם‬ ‫ל ה ב ת כ י צ ד ש י כ ת ו ב פ ט ר י ת ו כ ו׳ ב ת ך פ ל ו נ י ת ד ה ו י ת‬
‫שנ ת ב א רו ש ם ו ש לי ח הו ל כ ה נ ת ב א ר ש ם ר ל ה ר מ ב ״ ם‬ ‫א נ ת ת י ו י ״ א ש אין ל ש נ ו ת ה נ ו ס ח מ כ ל ה נ י ט י ן ש ה ר י‬
‫א״צ ע רי ם כ ש ע ת ה ש לי חו ת ו ל ה ר א ״ ש צ רי ך ע די ם‬ ‫א בי ה עו מ ד ב מ קו מ ה ו ל כן ל מ ע ש ה י ש ל ה ח מי ר ו ל כ תו ב‬
‫לירח‬ ‫הג ט‬ ‫ו ל מ ע ש ה קיי״ל נהרא״ש אגל בשעת גתיגת‬ ‫שגי גיטץ כט״ש כסדר הגט כסי׳ קנ״ד וכן חורו‬
‫סיד‬
‫פ ט ‪1T7‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות גיט'ן סיטן קפא‬ ‫עחך‬
‫בשליח הולכה כשמוסר נ ט לאשתו וצריך שלשח‬ ‫מיד העוליח וודאי דעריך עדים ויומר ם»ה רבעי של»ה‬
‫כמ״ש בסי׳ קמ״ב אז השליח הוא מהשלשה )מרא״ס‬ ‫ויתבאר בסי׳ קט״ב‪:‬‬
‫פ״א סיי ד׳( אבל אם די בשנים אינו מהשנים והטעם‬ ‫י ן והנה נ ט ע ם עאוריך עדים כעת עשיית השליח‬
‫שד‪%‬י השליח עומד במקום האיש או האשה והרי הוא‬ ‫ל ^ ל ה בארנו שם וטעם מחלוקת הרמכ״ם והרא״ש‬
‫כבעל דבר וזה שבדיני ממונות שליח נעשה עד דממוט‬ ‫נ״ב בארנו שם וטעם שצריך ערים כע ת שהשליח קבלה‬
‫של ארם אינו בנופי )סנה׳ י׳ ‪ ( .‬אבל במילתא דאיסורא‬ ‫מקבל הנם מהבעל הוא פשוט דהא קיי״ל ע״ם כרתי‬
‫א״א לשליח להיות ער וזה שלקדושץ נעשה ע ד וכן‬ ‫וכשם שבעת נתינת הנט מיד הבעל ליד האשה צריך‬
‫לנירושין אמרו חז״ל )קדושין מ״ג ‪ ( .‬רשליח נעשה עד‬ ‫ע״מ כמו כן בע ת נתינתו ליד שלוחה )סיז ‪ .‬הא מני‬
‫זהו כששנים הם שלוחים חהו לשק השים שם אמר‬ ‫ר״א( וממילא דלפי טעם זה לשיטת הרי״ף והרמב׳ם‬
‫לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן‬ ‫שנתבאר בסי׳ ק״ל דכשיש עדים חתומים על הגט אין‬
‫עדיו וכן בגירושין ע״ש דביק דשלח שנים וד תה‬ ‫מעכב בדיעבד עירי מסירה ורק לבתחלה צריך ע״ם‬
‫כוונתו לעשותם לעדים דל שליתת בלבד למה לו‬ ‫נם כאן אינו מעבב בדיעבד אבל לשיטת רש׳׳י ותום׳‬
‫שנים אבל כששלח אחד כוונתו שיהא נ ט פו ואיט‬ ‫והרא״ש דבלא ע״ם לאו כלום הוא נם בדיעבד מעכב‬
‫יכול להיות עד ומה שחזיל אמרו שם שליח נעשה ער‬ ‫אמנם עוד טעם יש בזה שבהכרח להיות עדים על‬
‫דמשמע אפילו שליח אחר זוע כדי ם מטעמא דכתיבנא‬ ‫הקבלה כדי שיעידו אח״ב על קבלת הנט דאל״ב מי‬
‫וזה שנתבאר שם בש״ם דמאן דאית ליה שליח נעשה‬ ‫יאמין להם שקבל הגט מיד הבעל אכן לטעם זה •יש‬
‫עד לית ליה הך סברא דהו״ל כנופיה ע״ש זד\‬ ‫חילוק כין בשהגט נאבד מיד השליח דוודאי צריך‬
‫לעניין ממון ‪:‬‬ ‫עדים ובין כשהנט בידו דאז א״צ עדים כמו האשה‬
‫כ זה שכתבט לרעת הרא״ש כן נראה לעניית דעתיט‬ ‫המביאה נט חתום בעדים שא״צ לע״ם שזו היתה תקנת‬
‫דאל״ב דברי הראיש תטוהין שהרי מקור הדין‬ ‫ר״נ שיחו העדים חותמין על הנ ט מפני תקון העולם‬
‫שלו מירושלמי )רפ״ד( דס״ל דאין השליח עולה משם‬ ‫כמ״ש בסי׳ ק״ך וסי׳ ק״ל וכן בשליח הולכה כשמוסר‬
‫השנים ע״ש ולמה חשש לדברי הירושלמי ביון דבש״ם‬ ‫ליד האשה ג״ב צריך עדים מפגי הטעמים שנתבארו‬
‫שלנו פסקו להריא רשליח נעשה עד ובאמת יש מי‬ ‫ובזה יש עוד מעם דהא צריך לומר בפני נבתב ובפ״ג‬
‫שפירש הירושלמי לעניין אחר )עי רשנ״א שס( אבל‬ ‫דצריך ב״ד כמ׳׳ש בסי׳ קט״ב ‪:‬‬
‫להרא״ש קשה ויש מי שאומר שזהו חומרא מדרבנן ולא‬ ‫י ח דבר פשוט הוא דכשהבעל מוסר הנם ליד השליח‬
‫מעיקר הדין)ב״ח( ותמיהני איך נחשוש לחומרא במקום‬ ‫קבלה לא ימסור לו עד שיברר השליח שהוא‬
‫שהנם׳ לא חששה לזה ועור דא״ב נם בקדושין ניחוש‬ ‫שליח קבלה מאשתו אמנם אינו מעכב אם הבירור‬
‫לחומרא זו ולבן יראה לי דהרא״ש סובר חילוק זה‬ ‫הוא אחר שנתן הגט לידו דאין זה אלא גילוי מילתא‬
‫שכתבנו דבש״ם שלט לא נמצא בניטין וקדושין דין‬ ‫בעלמא אך לכתחלה נכון שלא ימסור לו הגט עד‬
‫זה רק בשני שלוחים ובאמת הרא״ש ברפ״ב דקדושין‬ ‫שיברר תחלה שהוא שליח קבלה ואופן הבירור או ע״פ‬
‫לא כתב דין זה שם רק בשני שלוחים עיש ‪:‬‬ ‫עדים או ע״פ שטר שליחות הקבלה כמו שיתנאר‬
‫כא ומה שהוכרח הרא״ש ז״ל לזה משום דהירושלמי‬ ‫לפנינו בס״ד אבל שליח הולכה שמביא נט א״צ עדים‬
‫עצמו פסק ברפ״ב דקדושין דשליח נעשה ער‬ ‫שיעידו שהוא שליח מהבעל שהרי הנט חתום בידו‬
‫ובכאן פסק דאיט עולה לעד לכן מוכרחים לחלק כן‬ ‫ואפילו להעיר שנכתב ונחתם לשמה הימנוהו רבנן‬
‫ויש ראיה לזה מירושלמי עצמו וז״ל שם ברפיב‬ ‫לשליח כט״ש בסי׳ קמ״ב ומ״ם המנהג הפשוט שנם‬
‫דמדושין ב״ש אומרים אין השליח עולה משום ער‬ ‫הוא מביא הרשאה מקויימת מב״ד שהבעל עשאוע‬
‫וב׳׳ה אומרים השליח עולה משום עד ופריך הירושלמי‬ ‫לשליח כמו שיתבאר בס״ר אבל בדיעבד אין ההרשאה‬
‫היאך עבידא ומתרץ'שילח שנים• וכוי ואין שום פירוש‬ ‫לעיבובא ‪:‬‬
‫לזה)ע״ש במפרשים( ולענ״ד קושיתוכן הוא דאיך אפשר‬ ‫יט בבל אלו שצריך שני עדים יש לצרף גם השליח‬
‫לומר דשליח עולה לעד הא הירושלמי ם״ל ברפ״ר‬ ‫לעד אחד והוא ועד שעמו הם שנים להערות הן‬
‫דניטין דאין השליח עולה מהשנים ומתרץ שילח שנים‬ ‫על עשיית השליחות בין להולכה בין לקבלה ובין‬
‫כלומר דבשגי שלוחים נעשים עדים )זל׳ניפזל גס איתא‬ ‫למסירת הגט מהבעל לשלוחה ובין למסירת הגט‬
‫שם דפולס מהשגיס פ*ש והפעם פשוש דסא גס ‪ wu‬יכ‪1‬ל לבעל( ‪i‬‬ ‫משלוחו להאשה רהא קיי״ל שליח נעשה עד )קדושין‬
‫כ ב ולעניין דיגא רוב הפוסקים חולקים על הרא״ש‬ ‫מ״ג ‪ ( .‬במ״ש בח״ם סיי קב״א ובן לעיל סי׳ ל״ה לעניין‬
‫וגם להרא״ש ז״ל אפשר שהוא רק חומרא בעלמא‬ ‫קדושין עי ש וזר^ אם השליח ראוי לעדות בנון שאינו‬
‫)נמ״ש הניח( ומ׳?ם חלילה לעבור על דעתו למעשה‬ ‫קרוב ופסול ואינו אשה שהכל כשירין לשליחות במו‬
‫ולפי מ״ש נם בקדושין יש ליזהר שלא יהיה השליח‬ ‫שיתבאר וזהו דעת הטור והעיטור אבל הראיש זיל‬
‫מהשנים וכשעשה שגישלוהיס הסכימו האחתנים דלנ׳ז!‬ ‫גתנ)רפ״ד( ואין השליח נעשה עד כאלו הדברים לנד‬
‫אמריץ‬
‫השלח‬ ‫הלפוה גיטץ פימן קפא‬
‫ערוך‬ ‫» ‪17‬‬
‫דאין זה טיגו כלל דאולי אין רצונה לקבלו ממנו נ ל א‬ ‫אמריגן שנעשים עדים )מכ״ש סוף סהי׳א( בין בגיטיין‬
‫ידיעת הבעל ולכן להחזיקה בגרושה מעת קבלתו‬ ‫בין בקדושין וגם׳ מפורשת היא כט׳ש וכן כששליח‬
‫בהכרח שיביא עדים שעשאתו שליח )ונס הר״ן כתב שס‬ ‫הבעל מוסר הגט לאשתו וצריך שלשה השליח הוא‬
‫דאינו נאת! שתתגרש משעה ראשונה ע״ש ולס״ז י״ל דלא סליגי‬ ‫מהשלשה דהטעם דצריך שלשה הוא מפגי קיום ב״ד‬
‫כלל ועב״ש סקי״ב ודו״ק( ‪:‬‬ ‫והוא רק מדרבנן ובדרבנן אטרינן רגעשה דיין וכן הוא‬
‫כ ו ורע שמדברי הטור שהבאנו משמע להדיא ראיטתי‬ ‫בש״ם )ה׳ ‪ ( :‬ולעניין ביטול הנט ג״כ איתא בירושלמי‬
‫א׳צ עדים שנמסר הנט בפניהם בשנתקיימו‬ ‫שם דהוא ממניין השנים מטעמא דכתיבנא בסעיף הקורם ‪:‬‬
‫החתימות אבל בלא קיום משמע דצריך ערים אף כשהגט‬ ‫כ ג ובזה ששליח קבלה צריך עדים בעת שמוסר‬
‫הוא ביד השליח ומדברי הרטב״ם והש״ע לא משמע‬ ‫לשלוחה כתב הרמב״ם ז״ל בדיא בשאבד הגט או‬
‫כן שתרטבים לא הצריך קיום אלא כשהבעל מערער‬ ‫נקרע אבל אם‘ היה הנט יוצא טת״י שליח קבלה א״צ‬
‫לומר מזוייף הוא כמ״ש כפי״ב ע״ש וכאן בפ״ו לא מיידי‬ ‫עדים בין שנתנו לו הבעל בינו לבינו בין שנמסר לו‬
‫כלל במקויים וכן הוא בש״ע וגם מסוגיית הש״ם משמע‬ ‫בעדים יציאתו מתחת ידו ביציאתו מת״י האשה ואעפ״ב‬
‫כן וגם על הטור בעצמו יש לתמוה שלקטן בסי׳ זה‬ ‫לא יתן לו לכתחלה בלא ע״מ במו באשה עצמה עכ׳ל‬
‫כתב דקיום צריך רק כשהוא מערער וז״ל עשתה שליח‬ ‫והולך לשיטתו דבדיעבד כשר גם בלא ע׳ ם כשיש‬
‫לקבלה בעדים והגט יוצא טת״י והבעל אומר מזוייף‬ ‫עירי חתימה במ״ש בסעיף י״ז ולטעם השני שבשם‬
‫הוא יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה עכ״ל ואיך‬ ‫בדי שיעידו אח״ב על קבלת הגט נ״כ לא שייך כשיצא‬
‫מצריך בכאן ע״ם גם בלא עירעור אף שהגט יוצא‬ ‫מת״י השליח כמו ביוצא’ מת״י האשה אבל לרבותינו‬
‫מת״י השליח וגם רניגי הב״י בספרו בד״ה הקשה עליו‬ ‫דס״ל דע״ם מעכב גם כאן צריך ע״ם כעת הנתינה‬
‫שבעצמו כתב בסי' קט״ב דא״צ קיום כל זמן שאין‬ ‫וי־ק להביא ערים שקבל הגט בע״מ א״צ מאחר שהגם‬
‫הבעל מערער והראב״ד ס״ל כן ברפי״ב דתטיד צריך‬ ‫יוצא מת״י השליח ז‬
‫קיום כשלא אמר השליח בפ״נ אבל הרטבים ס״ל בפ״ז‬ ‫כ ד וזהו שכתב הטור דאם נתקיימו התימת העדים‬
‫דין כיד דבלא עירעור א״צ קיום והטור שם ס״ל‬ ‫שעי* הנט א״צ להביא ע״ם בפנינו רק שיאמר‬
‫כהרטב״ם ולמה כתב כאן דצריך קיום וגם לשונו אינו‬ ‫השליח שקבלו בפני שנים וכו׳ עכ״ל וכן רבינו הכ״י‬
‫מסודר )שס( ז‬ ‫בסעיף י׳ לא העתיק רק תהלת דברי הרטב״ם דאם‬
‫כ ז ולכן נלע״ר שהטור חידש לנו דין אחר ושיעור‬ ‫היה הגט יוצא מת״י שליח קבלה א״צ עידי קבלה‬
‫דבריו כן הוא שמקודם כתב דין המשנה דבשליח‬ ‫עכ״י‘ בלומר דדי שיאמר השליח שקבלו בפני ע״ם וכל‬
‫לקבלה צריך שתי ביתי עדים ואח׳ב מביא דברי הרטב״ם‬ ‫זה לעניין עירי קבלה אבל עירי אמירה שעשתה‬
‫דזהו דווקא כשנאבד הגט אבל כשהגט ביר השליח‬ ‫בפניהם את השליח קבלה לעולם צריך אף אם הגט‬
‫א״צ ע״ט וכתב דזהו להרטב״ם אבל לדידן תמיד‬ ‫יוצא מת״י השליח )מ״מ וב״י וכ״ש סקי״ב( ועוד יתבאר‬
‫צריך ע״ם אלא שא״צ להביאם לפנינו כיון שיש ערים‬ ‫בזה בס״ר‪:‬‬
‫חתומים דהרין כשלוחה כמו בהאשה עצמה ואח״ב‬ ‫כ ה ולפ׳ז לרעת הרא״ש דטצריך עדים נם לשליח‬
‫כתב ומיהו הא דבעינן שצריך שתביא שני ערים‬ ‫להולכה היה נראה כ״ב שצריך השליח להביא‬
‫שנמסר לה בפניהם מיירי כשאין טכירין וכו׳ אבל אם‬ ‫עדים שהבעל עשאו לשליח דאיזה חילוק יש בזה בין‬
‫נתקיימו וכו׳ א׳׳צ שתביא ע״ם בפנינו וכו׳ עכ״ל ור״ל‬ ‫הולכה לקבלה וזה לא מצינו בשום מקום ואדרבא‬
‫גם בנאבר הגט אם כבר נתקיימו החתימות א״צ שוב‬ ‫מדברי הרא״ש ריש גיטין מתבאר להריא שא״צ להביא‬
‫לעירי מסירה במו באשה עצמה אם אבדה גיטה אם‬ ‫עדים לזה רק אם הבעל מערער והוא מקום שא״צ‬
‫רק קיימה פעם אחת החתימות טתירין אותה אף שלא‬ ‫השליח לומר בפ״נ ע״ש ובאמת יש מרבותינו דס״ל‬
‫ידענו אם היה ע״ט דכיון שידענו שחתמו ערים מסתמא‬ ‫דכשהגט הוא ביד השליח א״צ גם עירי אמירה )רש״י‬
‫עשו כהוגן רזהו עיקר תקנת ר״ג ה״ה נטי כשלוחה וזה‬ ‫ס״ד ‪ ,‬ד״ה ואמאי ור״] שס( אמנם י״ל דלא דמי דוודאי נאמן‬
‫שיתבאר באבד הנט ואין ערים שראו נירה דאינו‬ ‫השליח לכל דבר אלא דבשליח קבלה לעניין שתתגרש‬
‫מועיל נם הודאת הבעל )ובש״ע הוא בסעיף נ״ו( זהו‬ ‫מיד בקבלתו של השליח בהכרח שיביא ערים על זה‬
‫באמת כשהחתימות לא נתקיימו עדיין ‪:‬‬ ‫דנהי דנאמן מפני שהגט בידו לעניין הבעל שבודאי‬
‫כ ח כל אלו הדברים כשאין הבעל מערער אבל אם‬ ‫נתן לו וכן נאמן כשהנט כבר כידי האשה מ״ם כל‬
‫בא וערער לומר טזוייף הוא אפילו עשתה שלוחה‬ ‫זמן שהנט בידו ואנו מהזיקים אותה לגרושה באיזה‬
‫בעדים ויש ערים המעירים ע״ז והגט ביד השליח‬ ‫חזקה אנחנו מחזיקים אותה כל זמן שאין האשה לפנינו‬
‫מ״ם צריך קיום או לקיים החתימות או להביא ע״ם‬ ‫ומודית שעשאתו שליח ואפילו תורה שעשאתו שליח‬
‫שגמסר בפניהם דהא אפילו אם היח הגט ביד האשה‬ ‫יהא נאמן מזמן הודאתה אבל לא משעה שבא הגט‬
‫והבעל אומר טזוייף הוא צריך קיום ו ה א לכן תקט‬ ‫לידו ואין לומר שיהא נאמן נ טינו דאי בעי מסר לה‬
‫חנםיס‬
‫צ‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות ניטין פיק קמא‬ ‫;ןרוןי‬
‫חכמים כשליה להולכה שיאמר בפ״ג כדי שאם יבא רכיון שעדים מעירים שעשתה אותו לשליח לקבלה‬
‫הבעל ויערער לא נשגיח כו דהימנוהו רבנן לשליח בוודאי היתה מקבלת נימה וס״ל דד‪.‬יא היתה נאמנת‬
‫כמ״ש בסי׳ קמ״ג ובמקום שא״צ לומר כפ״ג אם בא כשגיטד‪ .‬יועא מ ת׳י ואינו מוען מזוייף ואין לומר‬
‫הבעל וערער עריך שיתקיים בחותמיו וממילא דבשליח שנאמין לו במינו ראי כעי אמר מזוייף הוא חדא דאין‬
‫קבלה שאין שייך אמירת כפני נכתב לעולם עריך קיום זה מינו טוב שדרי כיכולתד‪ .‬למעא עידי קיום ועור‬
‫כשהבעל מערער בין שהגם ת״י האשה ובין שהוא דבל נגד שליש אינו נאמן גם כשיש לו מינו ויש לעיין‬
‫כזה וצ״ע לדינא ועמ״ש בסעיף מ״ה ‪:‬‬ ‫ת״י השליח )וענ״ש סקע״ד( ;‬
‫כ ט ואם הבעל אינו מערער בטענת ויוף דמודה לב ויש בזה שאלד‪ .‬והרי מבואר בח״ם שם דאין‬
‫השליש נאמן רק כשהבע״ד מודד‪ .‬שד‪,‬וא שליש‬ ‫שכתבו אלא שאומר שלא מסרו ביד השליח‬
‫לשם גירושין אלא לפקדון בעלמא והשליח אומר ובלא זה אינו נאמן וא״ב לדיעה שבשם דכשהבע״ד‬
‫שלגירושין נתנו לו שתתגרש בקבלתו פסק הרמב״ם אומר לפקחן מסרתי לך אין עליו דין שליש )ש״ו שם‬
‫בפי״ב דין י״א דהשליח נאמן וכתב עוד ונן אם היה סק״ה( ודדי בכאן אומר הבעל לפקדון נתתיו לך ובאמת‬
‫ה;ט יועא מת״י האשד‪ .‬והיא אומרת שליח זה נתנו הטור והש״ע שם פסקו דנם כשמכחישים אותו נאמן‬
‫לי והשליח אומר כן נתתיו לד‪ .‬ולגירושין נחנו לי אבל לדברי החולקים קשד‪ .‬וי״ל דפקדון דנט לא דמי‬
‫)הבעל( והבעל אומר לא גתתיו לו אלא לפקדון השליח לפקחן דממון דפקדון דמטון אץ בזר‪ .‬שם שלישות כלל‬
‫נאמן והיא מגורשת עכ״ל ואינו מחלק בין כשד‪.‬איש אבל פ ק חן דגט למד‪ .‬כתב הגט ולמה ד‪.‬פק ‪T‬ו בי ח‬
‫והאשה אינם בעיר אחת ובין כשהם כעיר אחת אלא וודאי דנם הבעל מודה בעיקר העניץ שרוצה‬
‫דגכה״ג היה נראה שהבעל נאמן ראם היה נותן לגרשה אלא שאומר שאיזה תנאי היה ביניהם וכיוצא‬
‫לגירושין למה היה לו למסור לשליח יתן לד‪ .‬בעעמד‪ .‬בזה וד‪.‬שליח מבחישו בזה ולפיכך נם לפי דברי דג ע ל‬
‫יש עליו שם שליש )שם( ‪J‬‬ ‫ויש בש^ם )ס״ד ‪ ( .‬מי שסובר כן מפני טעם יה‬
‫מ״ם פסק כמאן דסובר שם דהשליח נאמן )נר״ח שם לג וזה שכתב הרמב״ם ראם הגט יוצא מ ת׳י האשה‬
‫והיא ודושליח אומרים שנתן לד‪ .‬לגירושין וד‪.‬בעל‬ ‫כפסק הרי״ף( ‪:‬‬
‫ל וטעמו של דבר דדין השליח כדין השליש שנאמן אומר לפקדון נתתיו שהשליח נאמן אע״ג דאין השליש‬
‫נאמן רק כשהשלישות ב ‪T‬ו מ״מ בכאן אין הבעל‬ ‫לעולם כל זמן ששלישותו בידו כמ״ש כח״ט סי׳‬
‫נ״ו אבל אין נאמנותו מטעם מינו שהיד‪ .‬יכול למסור נאמן בין כשהשליח היה לקבלה ובין כשהיה לד‪.‬ולנח‬
‫לידה דאין זה מינו כלל חדא שמא לא תרעה לקבלו דכיון שימלד‪ .‬ליחנו לידו הוה כאלו הוא כידו )נ״ש‬
‫מידו בלא ידיעת הבעל ועוד דאפילו אם ימסור לה םר‪,‬פ״ג( ובזה לא דמי לשלישות שבממון שכשיצא‬
‫אם יאמר הבעל שלא מסר לגירושין במה תד‪.‬יד‪ .‬השלישות טת״י השליש ראינו נאמן דהבא הוא והאשה‬
‫נאמנת ועור דאול' מסר לו בפגי עדים לפקדון ואין כאיש אחד דמי דהא עיקרו של הגם שייך להאשה ולא‬
‫כאן טיגו להכחיש עדים אלא דנאמנותו מעיקר דינא לאחר וכשלקחו הרי לקחו למוםרו לה וגם כשועא‬
‫דהשליש נאמן דכשטוסר השלישות לידו מוסר לו שליח לקבלה ידו בירד‪ .‬ומוסרו לד‪ .‬להיות לה לראיה‬
‫ע״ט כן שיהיה נאמן ככל מה שיאמר ואם יאמר וזה שהבעל נאמן כשליח לד‪.‬ולכה כשלא אמר בפ״ג‬
‫לגירושין תהא לגירושין )תוס׳ שם ד״ה שלים( ואינו לערער על הגט זהו כשאומר מזוייף הוא דאז צריכד‪.‬‬
‫מומך על מה שהעדים יכחישוהו דשמא ימותו העדים לקיימו ולא בטענת פקדץ או שאר טענה כנץ שטוען‬
‫וילכו למדהיי )שם( ומיהו יראה לי דאם באו עדים שאבר הגם או נגנב דבזה הדר דיניד‪ .‬לדין שליש‬
‫והכחישוהו שבאמת לא נתן רק לפקדון דאינו נאמן דנאמן בין שד‪.‬נט כידו ובין שהוא ביד האשת כיון‬
‫שהבעל מודה בעיקרו של הגט )»״ל( ז‬ ‫ואיגד‪ .‬מגורשת דכבר נתבאר שם בח״ם דאין השליש‬
‫נאמן רק ננ ד עד אחד ולא נגד שני עדים אלא רהכי לד וכל זד‪ .‬הוא דעת הרמב״ם וד‪.‬רי״ף אכל הרבד‪,‬‬
‫מרבותינו חולקים עליהם וס״י‘ דאין השליח נאמן‬ ‫קאמרינן שכל זמן שלא באו עדים להכחישו נאמן‬
‫רק אם אין הבעל ואשתו כעיר אחת דאז יש עליו‬ ‫ומגורשת לדעת הרמב״ם ‪:‬‬
‫ל א אמנם לפט״ש הרטב״ם עעטו בפט״ז ממלוה דין דין שליש כמ״ש אכל אם שניהם כעיר אחת הבעל‬
‫ת׳ וז״ל שטר שהיה ביר שליש ובו׳ ואמר פרוע נאמן מטעם דיש ראיה שלא מסרו לגירושין דא״ב‬
‫ועא נאמן אע״פ שהשטר מקויים שאלו רעד‪ .‬היה היד‪ .‬נותן לידה )כרב הונא שם( ואע״ג דבבי מקים‬
‫שורפו או קורעו עכ״ל הרי מפורש דבעינן שיהא שליש נאמן מ״ם בריעותא כזו הוה כמו שעדים מכחישין‬
‫כידו לקיים דבריו וכ״ב כמה מראשונים וכן מוכח אותו ולפ״ז נם בשליח להולכר‪ .‬כששניד‪.‬ם בעיר אתת‬
‫בש״ם )ס״פ וה בורר( וא״ב אם נאמר כמיש שלא היה אף שאמר בפ״ג דלא מצי בעל לומר טזוייף הוא דהכי‬
‫כי ח למוסרו להאשה כ׳מה כחו גדול שנאמין לו תקינו רבנן מ״ם כשאומר לפ קחן נתתי נא‪5‬שן הבעל‬
‫ולפיכך ע״ל דהרטב״ם ם״ל דד‪.‬יד‪ .‬יכול למסור להאשה מפני הטעם שנתבאר דהיה נותן לידה)כ״מ נתזס׳ ד״ה‬
‫בשל‬
‫ה ש ל חן‬
‫‪I‬‬ ‫הלנות גיטין סימן קטא‬ ‫ערוך‬ ‫‪180‬‬
‫נ׳׳ה וכתב שם דעת החולקים ודין זה כתבו סתמא‬ ‫כעל דלר״ה נאמן מ״ש וכ״כ הר״ן בתי׳ ראשון וכ״נ בהי׳‬
‫בסעיף ג״ו ולא הביא דעת החולקין ולכן גראה דכשהגט‬ ‫הרשב״א( וזה אין סברא לומר דכי היכי דתקינו רבנן‬
‫יוצא טת׳׳י האשה עדיף טפי ויש מהראשונים שרצונו‬ ‫שבאמירת ב פ'נ לא יוכל לטעון מזוייף הוא ה״ג לא‬
‫לומר כן רזה שאמרו חז״ל דאם היד‪ ,‬גותגו לגירושין‬ ‫ליהימן כשאומר לפקדון נתתיו דא״א לומר כן דהא גם‬
‫היה גותגו לירה אין הכוונה שהבעל היה נותנו לידה‬ ‫במזוייף אם באו ערים והכחישו להשליח אין השליח‬
‫אלא הכוונה הוא שהשליח היה מוסרו מיד להאשה כדי‬ ‫נאמן דנגד שני עדים י^א חקינו רבנן כמ״ש בסי׳‬
‫להיות בידה לראיה ולכן אם באמת הוא ביד האשה‬ ‫קם״ב וסברא זו דהיה נותן לירה בע״כ דנחשבת כשני‬
‫אין הבעל נאמן )ר״ן שם בתירון הג׳ דבכה״ג גם ר״ה‬ ‫עדים דאל׳׳כ למה אין השליח נאמן והרי נגד ער אחד‬
‫מודה( אמנם מכל הראשונים לא טשמע כן וגם מי‬ ‫השליש נאמן כמ״ש בח’ ם סי׳ נ״ו אלא כ ע' כ דכשני‬
‫שאמר סכר א זו לא להלכה אמרה )שהרי מר‪,‬רן תירוצים‬ ‫עדים דמי )כנ׳׳ל כשעם התום׳ והרשב״א דאל״כ מי הכריהש‬
‫אמריה( ולכן נראה שלא דקדק בזה וסמך על מה שהביא‬ ‫לומר כן ודו׳ק( ;‬
‫מקידם דעות החולקים )והגה כראיית הב״ש מסעיף ג׳׳ז‬ ‫לה ולכן כתבו הטיור והש׳ע דמטעם זה נבון ליזהר‬
‫יש לדהות שבשם האשה ענמה אינה יודע'‪ ,‬כבירור ע׳ש מ״מ‬ ‫שלא לגרש ע״י שליח להגלכד‪ ,‬כשהבעל ואשתו‬
‫דבריו נכונים וכן נראה עיקר ודו״ק( ‪:‬‬ ‫יחד בעיר אחת שביכולת לבא לירי תקלה שאם יטעון‬
‫לט עור כתב הרמב״ם שם בפי״ב אבד הגט אע״פ‬ ‫הבעל שלא נתנו להשליח לגירושין יהיה נאמן מפגי‬
‫שהבעל אומר לגירושין גר״ר״יו לשליח והשליח‬ ‫טעם זה דהיה נותן לירה כיון דלסברא זו אין חיליק‬
‫איטר גתתיו לה ה״ז ספק מגירשת שהרי הוחזקה א״א‬ ‫כין שליח לקבלה לשליח להולכה כמ״ש אמנם לפי‬
‫ואין כאן אלא עד אחר ובעל ואפילו אמרד‪ .‬האש־‬ ‫מנהגינו שכל שליח להולכה יש לו הרשאה מקויימת‬
‫בפני נר״נו לו לגירושין והשליח נתנו לי הואיל והבעל‬ ‫בעדים ובכ״ד שהבעל עשאו שליח נסתלק חשש זה‬
‫והשליח סועדין אותה אפשר שתעיז פניה ושמא לא‬ ‫ויכול לעשות שליח גם בעיר אחת וכן נוהגים ‪:‬‬
‫גתגרשה עכ״ל וקמ״ל בזה דאע״ג דכשהגט ישגו בעין‬ ‫ל ו ולבר זה י״א דריעיתא זו דלרידה יהיב הגט אינו‬
‫או כיד האשה או ביד השליח מור‪,‬רת אף כשהבעל‬ ‫שייך אלא בשליח קבלה דכיון שיד השליח כידה‬
‫מכחיש ובאין הגם לפנינו אפילו הבעל ג״כ מודה אינה‬ ‫שמתגרשת מיד למה לא נתן לידה איל בש־ליח‬
‫מגורשת דאין לה במה לצאת מחזקת א״א כיון שאין‬ ‫להולכה אין זה ריעותא בלל שלא רצה למסור לידה‬
‫כאן לא גט ולא עדים אבל הגט כשישנו כעין הגט‬ ‫כדי שלא תתגרש מיד ולכן נתן לשליח כרי שאולי‬
‫בעצמו מוציאה מחזקת א״א והבעל אינו נאמן כמ״ש ‪:‬‬ ‫יעלה על דעתו לבטל הגט קודם שתקבליהו )ר״ן(‬
‫מ עור כתב שם שליח קבלה‪ ,‬שקבל גט לאשה ושלחו‬ ‫ולתירוץ זה א׳׳צ ליזהר כלל מלעשות שליח בעיר אחת‬
‫לה בפני שני ערים והגיע הגט לירה ונטלתו והרי‬ ‫בשליח להולכה ‪:‬‬
‫הגט יוצא מר‪,‬חת ירה והיא אינד‪ ,‬יודעת אם בעלה‬ ‫ל ז וכתב רבינו הב ’ י בסעיף נ״ה דאפילו להחולקים‬
‫שי^הו לה או שליח קבלה שלה או שלוחו של בעלה‬ ‫על הרמכ״ם וס״ל דבעיר אחת הבעל נאמן זהו‬
‫ה׳יז מגירשת כמו שבארנו בא בעל וערער שלא כר‪,‬בו‬ ‫דווקא בשטוען לפקרון נתתיו אבל אם טוען שעשאו‬
‫או שהוא גט בטל יתקיים בחותמיו שהרי עדים מעירים‬ ‫שליח להולכה ורוצה לחזור בו קודם שיגיע לידה אינו‬
‫שהגט שנתנו לר‪ ,‬יצא מת״י שלוחה שירו כידה ואע׳פ‬ ‫נאמן עכ׳׳ל והטעם דבזה לא שייך הסברא ראם איתא‬
‫שהיא אינה יודעת הרי העדים ידעו ואם לא נתקיים‬ ‫דלגירושין לדירה יהיב לה דהא אפילו לדבריו נתן‬
‫איגד‪ ,‬מגורשת עב״ל וקמ״ל בזה כמה גדול כחו של גט‬ ‫בידו לגירושין וזהו רק לפמ״ש דאין חילוק ר׳דעה זו‬
‫כשישנו לפנינו דבאבד הגט אפילו כולם מורים אינו‬ ‫בין שליח קבלה לשליח הולכה דגם בהולכה שייך‬
‫כלום כמ׳׳ש ובישנו לפנינו אפילו אם גם האשה עצטה‬ ‫לומר דלדידה יהיב לה אכל לי׳יא שבסעיף הקודם‬
‫איגד‪ ,‬יודער‪ ,‬איך נר‪,‬גרשה וגם השליח אינו לפנינו מ״ם‬ ‫רבשליח הולכה לא אטרינן כן מפני ש^א רצה שתתגרש‬
‫כל זמן שלא בא הבעל וערער א״צ כלום כיון שיש‬ ‫מיד ממילא דגם באומר להולכה נתחיו הבעל נאמן‬
‫עדים שהשליח שלח לה ואפילו אם בא הבעל וערער‬ ‫דדווקא לקבלה אטרינן שהיה לו ליתן לה אבל לא‬
‫א״צ רק קיום החתימות שהטה חתמו על הגט הזה‬ ‫להולכה והוה טעגת להולכה כמו לפקדון גתתיו )ב״ש‬
‫וערים מעידים שגט זה יצא מת״י שלוחה ולכן אפילו‬ ‫סקע״ז( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫אם אומר הבעל לפקדון נתתיו אינו נאמן לפי שיטת‬ ‫לח ובדין השני של הרטב״ם כשהגט יוצא טת״י‬
‫הרמב״ם ולשיטת החולקין נאמן כשהם בעיר אחת‬ ‫האשה והיא והשליח אומרים שנתן לגירושין‬
‫אמנם כל זמן שלא בא הבעל וערער מחזקינן לה‬ ‫והבעל אומר לפקדון דמגורשת לכאורה נראה רלדעת‬
‫בחזקר‪ ,‬מגוישת גם לרעת החולקים ויש מי שאומר‬ ‫החולקים גם ברין זה יטכורו דכשהם בעיר אחת הבעל‬
‫דלרעת הרןולקים אינה בחזקת מגורשת גם בלא‬ ‫נאמן )וכ״כ הב״ש גס״ק פ״ג( אבל מסידור לשוגו של‬
‫ערעורו של בעל ולרעה זו נטו ג ח לי הראשוגים יותר‬ ‫רכיגו הכ״י לא נראה כן דהרין הראשון כתבו כסעיף‬
‫מלדעה‬
‫צא‬ ‫השלחן‬ ‫קפא‬ ‫חלמת ניפץ‬ ‫ערוך‬
‫ק״ם סעיף ו׳ דהרטב״ם ם״ל דא״צ עדים בשליח‬ ‫והרשכ״א‬ ‫נ ^ ר ע ה ר א שונ ה )הרא״ש סוגר נדע ה ראשונה‬
‫להולכה והרא״ש ע״פ הירושלמי ס״ל דצריך ערים‬ ‫והה״ח חולקים נמ״ש הכ׳ש םי‪,‬פ״ח( ‪:‬‬
‫ובארנו שם טעם שני הרעות בס״ר וזה שכתב דבאין‬ ‫מ א רבר פשוט הוא שכל מה שנתבאר שהשליח‬
‫עדים חתומים ה״ז ספק כ״ב הרמב״ם ז״ל וטעם‬ ‫נאמן ובן האשה אינו אלא כשיש לפנינו עדים‬
‫הדבר בארנו שם סעיף ח׳ דכשיש עדים חתומים הם‬ ‫שעשאתו שליח לקבלה ואפילו אם הבעל אינו יודע‬
‫כמעידים שנכתב לשמה אבל בלא עדים חתומים מי‬ ‫שהוא שליח לקבלה ם״ם הוא נותן הגט ליד השליח‬
‫זה מעיר על זה הגם שהאמיגו לשליח כשאימר בפ״ג‬ ‫באופן שאם הוא שליח לקבלה תתגרש מיד בקבלתו‬
‫זד‪ 1‬הכל כשיש עדים חתומים או עכ״ם שיעשנו שליח‬ ‫)נ״ש סקי״ב וס״ק ע״ח( שזהו כחו של שליש מפני‬
‫בעדים דאז בוודאי עשו הערים כדין אבל כלא עדים‬ ‫שהאמינו עליו לדעת הרטב״ם אף כשהם בעיר אחת‬
‫כלל אמאן קנסמוך בעיקר בתיבת הגט שהוא‬ ‫ולר^ולקים כשהם בשני מקומות כמ״ש וכן צריך‬
‫כדין ולא החליט לפסול גמור אלא לספק דאולי נאמן‬ ‫דווקא שיאמר השליח שמסרו לו בפגי ע״ם לדעת‬
‫השליח בלבד גם על עיקר הכתיבה ונסמוך עי‬ ‫הסוברים דבלא ע״ם לאו כלום הוא ולהרטב״ם אין‬
‫הסופר שכתבו לשמה כמ״ש חז״ל ריש גיטין סתש‬ ‫הכרח בע״ט בריעבר כמ״ש במה פעמים וזה דבעינן‬
‫ספרי רדייגא מגמר גמירי ‪:‬‬ ‫ז״ידים שעשאתו לשליח זחו בשליח לקבלה אבל בשליח‬
‫להולכה א״צ כלום ומשבא הנט לירה מתנרשת )ב״ש‬
‫מ ד אמנם בזח שכתב דאם המשלח כופר ה״ז ספק‬
‫דבריו תמוהים בסאי קמיירי אם המשלח אומר‬ ‫סקע״ח( כל זמן שלא בא הבעל וערער ואם מערער‬
‫מזוייף היא בוודאי צריבה לקיים החתימות או כשהשליח‬ ‫יתקיים בחותמיו ואם השליח הוא במקום שצריך‬
‫אמר בפ״נ דאז אינו נאמן הבעל לומר מזוייף ואם‬ ‫לומר בפ״ג אין הבעל יכול לערער ויתבאר בסי׳‬
‫טוען הבעל לפקחן נתתי לך בבר נתבאר דכשהגט‬ ‫קט״ב בס״ד ‪:‬‬
‫הוא ביד השליח או ביד האשה אינו נאמן לומר‬ ‫מ ב ודע דע״פ הסברא נראה שבכל מקום שאמרנו‬
‫לפקחן נתתיו ואם נאמר דכוונתו כשהבעל והאשה‬ ‫דהשליח נאמן בשהגט בידו או ביר האשה דה״ה‬
‫בעיר אחת דבזה יש מחלוקת הרמב״ם והרא״ש אם‬ ‫אפילו אם עתה אין הגט בידו רק שיש עדים שראו הנט‬
‫הבעל נאמן כשאומר לפקדון נתתיו כמו שבארנו ורבינד‬ ‫בידו גיס דינו כמו הגט עתה בידו דהא עדים נאמנים‬
‫הב״י בעצמו כתב פלוגתא זו בסעיף נ׳׳ה בשליח‬ ‫בכל דבר וכן משמע להריא מדברי רבותינו בעלי‬
‫לקבלה וה״ה בשליח להולכה בדמוכח מדבריו שם כל‬ ‫התום׳ )ס״ד ‪ ,‬ד״ה תינחן שכתבו שאין אנו צריכין רק‬
‫כי האי לא ה״ל לסתום אלא לפרש ואפשר לומר‬ ‫לעדים שראו את הגט בידו שלם ולא קרוע ע״ש אלא‬
‫רמיירי שכבר ניתן הגט לאשה בפגי ערים ועתה אין‬ ‫שרבינו הרמ״א כתב בסעיף נ״ה ובסעיף ג״ז שי״א‬
‫הגט בירה רק העדים ראוהו מקודם ביד השליח וכשנתנו‬ ‫רדווקא כשהגט יוצא מתחת ידו אבל אין הגט בידו‬
‫להאשה ובארנו בסעיף ט״ב דיש בזה שגי דעות אם‬ ‫איט נאמן אפילו הי׳ ליעדים שראוהו תחת ירו עכ״ל‬
‫דינו כמו שעתה הוא ביד השליח אם לאו)ונ״מ ככ״ש‬ ‫ויש להסביר הטעם כיון דכל עיקר נאמנותו של‬
‫פקי׳׳ד שפירש כן דברי הב״י ע״ש( ‪:‬‬ ‫השליח הוא מטעם שליש וקיי״ל דהשליש אינו נאמן‬
‫רק כששלישותו יוצא מת״י אבל כשאינו ת״י אף‬
‫מ ה אמנם גם זה לא נהירא לי דאיך סתם הדברים‬ ‫שידענו ע״פ עדים שהיה בידו נסתלקה נאמנותו של‬
‫ולכן נ״ל דברים כפשטן דהגם שכבר בארגו רגם‬ ‫השליש ורק אם הוא ביד האשה סיא כמו בידו מהטעם‬
‫בשליח להולכה כשדיגט ביד השליח אין הבעל נאמן‬ ‫שכתבנו בסעיף ל״ג אבל אם אינו ביד שניהם אינו‬
‫להרמב״ם גם כששניהם בעיר אחת ולהרא״ש כשהם‬ ‫כדין שליש ודברי התום׳ י״ל דכוונתם כל זמן שאין‬
‫בשני מקימות ם״מ יש לעיין בזה דלמה לא יהא הבעל‬ ‫הבעל מכחיש דבזה אין אנו צריכים לנאמנותו של‬
‫נאמן כמינו דאי בעי מבטל ליה לגט דכשלמא בשליח‬ ‫שליש אבל כ״מנ חי ש לא מהני מה שיש עדים שהיה‬
‫לקבלה שמבואר בש״ם א״ש דכשהגט ביד השליח בכר‬ ‫הגט בידו )ונ״מ מב״ש סקע״ט שהסכים להרמ״א ולכן אף‬
‫נתגרשה ואין להבעל מינו אכל כשליח להולכה הרי‬ ‫שהגר״א ס״ק ק״ו דחה דבריו מ״מ נראה לדינא נדמיי‬
‫עדיין לא נתגרשה ויש בידו לבטלו והן אמת שבארנו‬ ‫הרמיא ודו״ק( ‪:‬‬
‫בסעיף ל׳ א דכל נגד שליש אינו נאמן אפילו במיגו‬ ‫מ ג כתב רבינו הב״י בסעיף י״א אין שליח הולכה‬
‫וזוע דעת כמה מראשונים דה״ה בשליח להולכה אין‬ ‫צריך עדים אם הורו השליח והמשלח ואם המשלח‬
‫הבעל נאמן בשהגט ביר השליח מ״ם אינו מבואר זה‬ ‫כופר ה״ז ספק וי״א ששליח הולכה צריך למנותו‬
‫להריא בש״ם וברטב״ם ובוודאי יש להסתפק בזה ולכן‬ ‫בעדים בד״א שאין שליח האיש צריך עדים כשמסר‬
‫אף שמדברי הש״ע בסעיף נ״ה משמע דס״ל גם בשליח‬ ‫לה גט שחתומים בו ערים אבל אם אין עדים חתומים‬
‫להולכה אין הבעל נאמן ם״מ לא כתב מפורש בן‬ ‫בו והלך השליח ומסדו לה בפני עדים הרי זו ספק‬
‫ולכן כתב כאן דאם המשלח כופר ה״ז ספק אף שהגט‬ ‫מגורשת עכ״ל והנה שגי דעות אלה בכר כארנום כסי׳‬
‫ביר‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סיפן קפא‬ ‫ערוך‬ ‫צ‪1)5‬‬
‫בפני שנים )הה״מ( וכתב עוד ואם מת הואיל והגט יוצא‬ ‫ני ד השליח דאולי במקום טיגו א'ן הש^יח נאמן וכאן‬
‫מת״י מקויים בחותמיו ה״ז נט כשר עכ״ל וזהו שכתב‬ ‫הרי טיירי שעדיין הגט כי ח ולא ביד האשה דאלו‬
‫רבינו הרמ״א שאי אפשר לחזור וליתגו לה כגון שטת‬ ‫כבר טסר לה אין כאן טיגו כמו בשליח ל ק כל ה )ואף‬
‫ובייצא בזה ודעה ראשונה היא דעת הרמכ״ם ודעת‬ ‫כמקורו לפי׳ הכ״ש שש והנר׳א סי כ׳ ה ההגה״מ פ״ג מאישות‬
‫הי׳א דפםול נ״ל שזהו הרעד‪ .‬שהבאנו שם מעיף ו׳‬ ‫וכס כתב אהר שקבלה האשה וכ״כ בבאה׳ג והקשה הגר׳׳א עליו‬
‫ראע״ג דרק ע׳׳ם כרתי ט״ם נשר גם בע״ח כשנתנו‬ ‫ע״ש מ״מ נ״ל כוונתו כתיש ולא כיון לשס ודו׳ק( ‪:‬‬
‫לה בינו ייביגה משום דחשנינן העידי חתימה כעידי‬ ‫ין! ודע דעי* דעה זו שטץרכת עדים כשליח הילכה‬
‫מסירה כיון שהגט יוצא םת״י בעדים הללו וידוע‬ ‫כתב דביגו הדס״א מיהי השיייח נאסן לומד שעשאו‬
‫שהבעל מסרו לה ע״ש ולפ״ז זהו רק כשהבעל בעצמו‬ ‫בעדים וא״צ עדות על כך וגוהגין להדריך הרשאה‬
‫נתנו לה ולא כשהשליח נתנו לה שהרי אינו ידוע‬ ‫ועדים על ההרשאה שגעשה שליח עכ״ל ובוודאי שכן‬
‫כבירור שהנעל מסרו לה ולכן אף לדעת הרי׳ף פסול‬ ‫דעת הטור וכמה טראשוגים שהשליח נאמן לומר‬
‫בשליח )ונ׳׳מ קצת מר״ן פ׳׳ט ע״ש והמציין ברמ״א שני‬ ‫שעשאו בעדים אטגם לעג״ד יש חולקים בזה וכמו‬
‫הדעות גמור מעות הוא דלא נמצא כלל במור ומהגר׳א סקנ׳ ט‬ ‫שיתבאר בסעיף שאחר זה בס״ד ‪:‬‬
‫מבואר דוהו המחלוקת שבסי׳ קל״ג וצ׳ע דא'כ מה חידוש יש‬ ‫מ ז כתב רכיגו הב״י בסעיף י״ג יש מי שאומר ששליח‬
‫בזה ולכן נ״ל נמ״ש( וזה שכתב דאינה צריכה שתביא‬ ‫הולכה ושליח הובאה א׳צ לעשותו כעדים ויש סי‬
‫ע׳׳ם נפנינו ודי שאומרת שקבלה בפני שנים זהו לכל‬ ‫שחילק עכ״ל וכתב רביגו הרמ״א שכפל דברים הוא‬
‫הדעות כמו כשהבעל נתן לה וזה שכתב וה׳׳ה בשליח‬ ‫וככר כתבו בסעיף י׳׳א עכ״ל וכמעט שהוא מן הנמגעות‬
‫קבלה פן הכעל ג״כ כוונתו רכשהגט ני ד השליח‬ ‫שיכתוב דין אחד שגי פעמים זה אחר זה ולעג״ד‬
‫נאמן לומר שקבלו מהנעל בפגי שנים וא״צ ערים לזה‬ ‫כוונה אחדת לוטה בדבדיו ואין כוונתו על עשיית השליח‬
‫ונתבאר בסעיף כ״ר ‪:‬‬ ‫אלא כוונתו דאף לרעת שמצריכים עדים וכן אפילו‬
‫נ כתבו הטור והש׳׳ע סעיף י״ר דנין שליח קבלה ובין‬ ‫להרמב״ם שאינו מצריך ערים פר׳ם באין עדים חתומים‬
‫שליח הולכה א״צ שישמעו מפיהם שממנים אותו‬ ‫על הגט מצריך עדים כמו שמתבאר מ׳ ם אם השליח‬
‫שליח לפיכך בין האיש נין האשד‪ .‬יכולים לעשות בפני‬ ‫נאמן לומר שעשאו בעדים יש ג' כ מחלוקת בזה דהטור‬
‫ערים שליח העומד נםקום אחר והעדים כותבים וחותמים‬ ‫וכמה מראשונים פסקו דנאמן לומר שעשאו כערים‬
‫שם*נה לפלוני שליח עב״ל וכן הסכימו כל הראשונים‬ ‫כט״ש בסעיף הקודם אבל כתשו׳ הרא״ש כלל מ״ה‬
‫ובן מוכח בש״ס נכ״ט ולד‪,‬דיא אמרינן )ל׳ ‪ ( .‬כעניין‬ ‫סי׳ י׳ משמע להדיא דבטקום שאין השליח צריך לומר‬
‫שליח ב״ד שיתבאר בסי׳ ק ט׳ ב דמצי משוי שליח בין‬ ‫בפ״ג אין השליח נאמן לומר שעשאו בעדים אם לא‬
‫כפניו ובין שלא בפניו)ב״י( וזה שנתבאר בסי׳ ק״ך שאינו‬ ‫הביא דאיה לזה ע״ש )כ״כ החל״מ ס״ו הל׳ ד׳ וננ׳ש‬
‫יכול לצוות לסופר ולעדים לכתוב ולחתיטשלא בפניהם‬ ‫סי׳ קמ'כ סק״ז( ולכן דקדק בסעיף י״א לומר למנותו‬
‫ובעינן שישמעו מפיו זהו מטעם מילי לא מםסרן‬ ‫בעדים וכאן כתב לעשותו בערים כלומר לעשותו ע׳׳פ‬
‫לשליח אבל הולכת הגט אינו מילי וגם בשם יש‬ ‫עדים שיעידו שעשאו שליח בעדים ‪:‬‬
‫דעות דבמינד‪ ,‬שלא בפניהם שפיר דמי )ר״) ס״ס‬ ‫מ ח בתב רבינו הרמ׳׳א בסעיף י״ג רי״א דשליח הולכה‬
‫התקבל( ולא קיי״ל כן כמ׳ש שם ‪:‬‬ ‫אם מסר לה הגט בינו לבינה וא״א לחזור וליתנו‬
‫נא וע״פ דין זה כתב רבינו הב״י בסעיף ל״ה השולח‬ ‫לד‪ .‬בפני שנים דמגורשת מאחר שהגט יוצא מתחת‬
‫גט ביד כותי למוסרו לפלוני ומינה הבעל בכתבו‬ ‫ידה בחותמיו וי״א דפסולטיהואם הגט מקויים בחותמיו‬
‫לאותו פלוני שליח לר‪.‬וליך הגט לאשתו כשר מפני‬ ‫מתחת ירה אינה צריכה שתביא ע״ם בפנינו רק‬
‫שהכותי אינו עושה רק מעשה קוף בעלמא עכ״ל וכתבו‬ ‫שאומרת שקכלד‪ .‬אותו בפני שנים כראוי וה׳׳ה בשליח‬
‫הרא׳ש והטור שנן נהנו באשכנז וצרפת ע״פ הוראת‬ ‫קבלר‪ ,‬מן הבעל עכ״ל ‪:‬‬
‫רבינו חם ז״ל וזהו מטעם שנתבאר דהרי יכול הבעל‬ ‫מ ט ביאור דבריו דלעיל בסי׳ קל׳׳ג נתבאר רהרי׳׳ף‬
‫לעשות שליח שלא כפניו ורבינו הרט״א כתב ע״ז וז״ל‬ ‫והרטב׳ם ס״ל דאין ע׳ ם מעכב ואם נתנו הבעל‬
‫מיהו יש חולקין וט״ל דאין למנות שליח הולכה‬ ‫לירה בינו לבינה כשר כיון שיש עדים חתיטים על הגט‬
‫ע׳׳י כתב נם לא ראיתי נוהגין כן עב״ל וקיצר מאד ויש‬ ‫ורש״י ותום׳ והרא׳׳ש והטור פוסלים בלא ע״מ והנה‬
‫לבאר הדנרים ז‬ ‫לרעד‪ .‬זו פשיטא דבשליח הולכה אם נתן לה השליח‬
‫נ ב והנה הרא״ש והרשב״א והר״ן הביאו בשם הגאונים‬ ‫שלא בפני עדים פסול אלא אפילו לדעת הרי׳ף‬
‫)סש׳׳כ דנימין ע״ש( וז׳׳ל כתב כ ה׳ג כעו רבנן קמי‬ ‫וד״רמב״ם בשליח נרע טפי שכן כתב הרטב״ם בפ׳׳ו‬
‫רב חגינאי גאון דכיתי לא הוה שליח לקבל הגט‬ ‫דין ט״ו וז״ל עבר השליח ונתן לה הגט כינו לבינה‬
‫ולהוליך הגט מהו למיכרכי' לגיטא י ח ד מגא ומימר‬ ‫ימלנו ממנה ויחזור ויתנו לה בפני שנים וכו׳ עכ׳׳ל‬
‫לכותי אטטויי האי טנא לישראל פלוני וגיתכיה‬ ‫וכבעל עצמו לא הצריך שיטלו טמנה ולחזור וליתן לה‬
‫לאנתתיה‬
‫צ ב ‪188‬‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלטת גיטץ טי ק קמא‬ ‫ע רו ך‬
‫‪ L‬עושיהו לשליח למסור לאשתו וודאי דגם‬ ‫להיש!‬ ‫לאנתתיה ואמר להו לא ונתן בידה או ביד שלוחה‬
‫הגאון מודה וראיה ברורה לזה שהרי בהלכות גדולות‬ ‫ישראל אכל ביד כותי לא דכי נפיק גימא טידא דבעל‬
‫כתב אחר זה וז״ל ועגוגה דאתיא לבי דיגא ואמרה‬ ‫בעינא דימטי לידא דאתתיד‪ .‬או לירא דשליח ישראל‬
‫הוו עלי סהדי דפלוני דאיתיה במדה״י שויתיה שליח‬ ‫דקאי במקום בעל או לירא דשליח דשויתא איתתא‬
‫לקבלה לקבולי לי גימא מן בעלי וכתבון לבי דינא‬ ‫נופה דקאי במקום איתתא ורבנן דהשהא קאמרי‬
‫דטרה״י ומשוי ליה תו כעל לההוא שליח שליח לקבלה‬ ‫אע״ג דאייתי כותי לגיטא אי יהיב לישראל וההוא‬
‫וכתב גיטא ויהיב ליה אם לבתר דנפיל גימא לירא‬ ‫ישראל יהביה לאיתתא בעירי מסירה לבתחלה לא‬
‫דשליח אם נקרע או נשרף מיגרשא הדא עגונה עכ״ל‬ ‫מגסבינן לה משום דכותי לאו בן כריתת הוא ואי‬
‫ור״ל שמבקשת ב״ד שבמקום זה שיודיעו לב״ד שבמקום‬ ‫אינסיבה לא מפקינן לה משום דר״ש דתנן ר״ש אומר‬
‫הבעל שהיא עושה את פלוני שליח לקבלה ועשו בן‬ ‫בולם כשרים ואמר ר״ן ירד ר״ש לשיטתו של ר״א‬
‫והבעל מםרו לאותו פלוני בתורת שליחות לקבלה‬ ‫דאה־ ע״מ כרתי וקיי״ל הלכה בר״א עכ״ל ‪:‬‬
‫מתגרשת בקבלתו הרי מפורש דע״פ בחב ביכולתה‬ ‫נ ג ותמה הרא״ש על דבריהם וו״ל ודברי הימה הם‬
‫לעשות שליח לקבלה וכ״ש שליח להולכה בכתב אלא‬ ‫מודאי אם עשה הבעל את הכותי שליח וא״ל‬
‫וודאי דהגאון מיידי שלא הודיע להשליח וכטיש‬ ‫שימנה הוא את הישראל במקומו הוי פבול ואין שליחות‬
‫)ויה דוחי‪ ,‬לומר דיה הדין שנתב בה״ג הוא אליבא דרבנן דהכתא( ‪:‬‬ ‫לכותי ונם אינו בר כריתות אבל הכא כיון דלא עשה‬
‫נ ו וזה שתמה הר״ן ז״ל מה עניין דר״א לכאן לפי‬ ‫הכותי אלא מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל בכתבו‬
‫דברינו ולפמ״ש המררבי דברידם מדוקדקים מאד‬ ‫את ישראל שבאותו מקים שליח למה יפסיל הנט וכן‬
‫דהנה במשגה דכל השטרות העולים בערכאות אע״פ‬ ‫נוהגין באשכנז ובצרפת ע״פ דברי ר״ת לשלוח גט‬
‫שהחתוטים כותים בשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי‬ ‫וקדושין ע״י כותי וממנה ככתבו ישראל שבאותו מקום‬
‫עבדים ור״ש מכשיר גם באלו ופירשו בגם׳ דר״ש ס״ל‬ ‫שליח עכ״ל הרא״ש ז״ל והרשכ״א ז״ל העתיק דברי‬
‫כר״א וגם הת״ק ם״ל בר׳׳א אלא דפליגי בשמות‬ ‫הגאונים ולא השיג עליהם והר״ן ו״ל ג״ב לא השיג‬
‫מונ הקין)ס׳ ‪ ( :‬ופירש״י דת״ק פוסל מדרבנן גם בעידי‬ ‫רק התפלא מה עניין ר״א לכאן ע״ש והמגיד משגה‬
‫מסירה דילטא אתו למסמך על עירי החתימה ור״ש‬ ‫הביא נ״כ דבריהם בפ״ו דין ו׳ ולא השיג עליהם‬
‫ם״ל דכיון שהם שטית טובהקין ידעי ב״ע דכותים הם‬ ‫כלל ע״ש ‪:‬‬
‫ולא אתו למסמך עלייהו ע׳׳ש «ה הוא דברי רבנן‬ ‫נ ד ונ״ל דרבותינו אלו לא תפסו בכוונתם כפי׳ הרא״ש‬
‫דהשתא דוודאי לבתחלה לא מגסבינן לה דבותי לאו‬ ‫ד ל אלא ד ה'פ שהבעל לא כתב להישראל ולא‬
‫בן כריתת ה*א ולפי פשטות דברי הבעל שצוה להבותי‬ ‫הודיעו ע״י עדים שעושיהו שליח לקבל הגט מהבותי‬
‫למוסרו לישראל וימסרנו לאשתו נראה דעו׳‪ 4‬ה הכותי‬ ‫ונם את הכותי לא עשה שליח שימסרגו להישדאל‬
‫לשליח ואינו בן כריתת ואינו ראוי לשליחית ומ״ם‬ ‫ושהכותי יעשנו שליח להישראל אלא שאומר להכותי‬
‫לא מוציאין אותה אם נשאת דכמו שר״ש אמר בחותמין‬ ‫את הדבר הזה חתן להישראל ומסתמא ימסור הישראל‬
‫כותים דכשר משום דבשמוח מובהקים לא אחו למטעי‬ ‫לאשתי וכוונת הבעל לעשות את הישראל שליח אלא‬
‫ולסמוך עליהם ולא אתו להתיד בלא ע״מ ולבן אפילו‬ ‫שלא הודיעו בפירוש שעושיהו לשליח ולכן לא‬
‫לרבנן דר״ש סטכינן דלא תצא משום דבולם יודעים‬ ‫הכשירו הגאון דכיון שלא טינה בכתב אח הישראל‬
‫שאין הכותי ראוי לשליחות גט ומסתמא היתר‪ ,‬כוונת‬ ‫לשליח הרי זה כעושה את הכותי לשליח ושהכותי‬
‫הבעל שהישראל יהיה שלוחו והכותי מעשה קוף‬ ‫יעשה שליח לישראל ורבנן דהשתא מכשרי משום דנם‬
‫בעלמא קעביד כמ״ש הרא׳׳ש וזהו ממש דברי המרדכי‬ ‫הישדאל יבין שהבעל עושה אותו לשליח מפני שיודע‬
‫שד‪.‬באנו ן‬ ‫שאין שליחות לכותי וסברא זו מצאתי מפורש במרדכי‬
‫מ ויש רוצים להביא ראיה דאסור לשלוח ע״י כותי‬ ‫פ״ב וז״ל בתשו׳ רש״י ז״ל כתב מעשה באחד שרצה‬
‫מירושלמי)פ״ג ה״ג( במשנה דושביא גט ואבד‬ ‫לשלוח גט לאשתו ע״י כותי או לעשותו קבלן ואמר‬
‫מטנו אם מצאו לאלתר בשר ומפרש בל שלא עבר‬ ‫דלא מהני אם לא שיאמר לישראל וכתב ראבי״ה‬
‫אדם שם ובעיא ליה כשעבר כותי מוע ומייתי שם‬ ‫דהיינו דווקא היבא דהבותי מוליך או מקבל ובו׳ אבל‬
‫דכשר ע״ש אלמא דלא חיישינן ש מ תי יוליך גט‬ ‫הבאת כותי ליד ישראל שרי לכתחלה ורמי הא טילתא‬
‫ואין זה ראיה כלל רוודאי רוב גיטין שולחים עיי‬ ‫להא דאמר פ׳ המקבל אדם יודע שאין עושה שליח‬
‫ישראל וביון שבשם הוא חששא רחוקה שניחוש שגט‬ ‫לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה וה״נ אדם יודע שאין‬
‫הנמצא הוא של אחר ששטו בשמו ושטה בשטה ולכן‬ ‫שליחות לכותי ולא טעי וכ״ש היכא שפירש בפירוש‬
‫לחשוש לטיעוטא בחשש רחוק כזה ויראי דאין לחוש‬ ‫שמינה ישראל לשליח עב״ל הרי להדיא כדברינו ‪:‬‬
‫ועוד דכאמת הירושלמי דחי לה דמטעם אוזר בשר‬ ‫נ ה וזה שכתב הגאון דכותי בלל לא ונתן בידה או‬
‫ו אדונה יש פהפוסתיס שתפסו דפסקנת הירושלמי דגם‬ ‫ני ד שלוחה ישראל זהו דונלכסהמא אכל כשהודיע‬
‫כעני‬
‫השלחן‬ ‫הלטת דטין סיטן קטא‬ ‫ערוך‬ ‫‪184‬‬
‫בכמה דברים נוסף על עיקר הדין אין לני להתיר רבי‬ ‫בעבר כותי פסול )ביח בסי׳ קל־כ( וכמו שבארנו בסי׳‬
‫שי^א נמצא כנט׳ מפורש וזה שהבאנו רהנט׳ פסקה‬ ‫קליב סעיף י׳א ע״ש ועט״ש שם סעיף י״ג ‪:‬‬
‫בין כפניו נין שי^א בפניו שם טיירי בנ״ד ע״ש ונח‬ ‫נ ח ויש רוצים לחשוש בזה מטעם דור‪,‬ו נטלי ניטך‬
‫ב״ד יפה שלא יהיה ביכולת לכפיר ולומר מזוייף הוא‬ ‫מע״ג קרקע ואין זה אלא דברי תיטה רפסול זה‬
‫וזה שכתב שאין למנות שליח הילכה בכתב זהו בנת״י‬ ‫אינו אלא בשהאשה נוטלת טהקרקע משום דקרא כתיב‬
‫עצמו בלא קיום ב״ד דאח״ב יכפור ויאמר לא כתבתי‬ ‫ונתן בידה ולא שהטיל מעצטה כט״ש ה רטנ׳ ם בפ׳א‬
‫ומזוייף הוא ועור ביכולתו לומר מתעסק בעיימא היא‬ ‫ונתבאר בסי׳ קליט אבל שלוחו שטיסר לירה טה‬
‫וכסכרא זו איתא בירושלמי פ״א דתרוטות הלכה א׳‬ ‫איכפת לנו מאין נוטלו הא שלוחו כטותו והיה כמו‬
‫ע׳ש אבל ע׳׳י נ׳׳ר שפיר מודה שביכולת לעשות‬ ‫שהוא בעצמו נוטלו ונתנו לידה ואמת שנתשב״ץ‬
‫שליח נ כ ת ב ‪:‬‬ ‫הוזכרה סברא זו אבל אח״כ דחאה מטעטים אחרים‬
‫)ע״ש ח״נ סי׳ שנ״ז( ויש ראיות רכות לזה וא״צ לבאר‬
‫ס ב ועוד כתב שלא ראיתי נוהגין כך עכ״ל יבייראי‬ ‫כי מובן מאליו שאין זה בנדר טלי מע’ נ קרקע כלל‬
‫כן הוא דהרי ביכולת לעשות שליח ישראל‬ ‫)ונ׳כ הפ״ת( ‪:‬‬
‫האמנם נם נדור שלפנינו שבעוה״ר נתפזרו עטכ״י‬ ‫נ ט והנה למעשה ר״ת והרא׳ש התירו להריא ונם‬
‫מקצה העולם וער קצהו ומעבר לים הגדול וכמעט‬ ‫הרשב״א והר״ן והט׳ט שהניאו דברי בה׳ג לפי‬
‫הוא מהנמגעות לשלוח שליח להולכה למקום האשד‪,‬‬ ‫פירושינו אין זה עניין כלל לדין זה שייחד בכהנו‬
‫ומפני שיראו חכמי הדור שישארו בנות ישראל ענונית‬ ‫פלוני שבמקום פלוני לשליח ואף בלא זה הלא מסקנת‬
‫התירו לשלוח נט ע״י הכי דואר ועכשיו בימינו א־יה‬ ‫הבה׳נ דאם נשאת לא תצא והטרדכי בשם ראבי״ה‬
‫הוא מנהג פשוט בכל תפוצות ישראל בלי שום פוצה‬ ‫התירו להריא כט׳ש והטור והב״י והרדב״ז והתשב״ץ‬
‫פה ומצפצף ובך הוא המנהג שמקורם כותבים הב״ר‬ ‫וכן היש״ש םפ’ ב התירו כולם בפה אחד והרדב׳׳ז‬
‫שבמקום האשה להב״ר שבמקום האיש שיקראו‬ ‫והתשב״ץ עשו מעשה כמבואר בתשובותיהם ורק‬
‫להאיש ויסדרו לו ג״פ כר״ת ושימנה את פב״פ‬ ‫רבינו הרט״א כתב שיש חולקין וס׳יל דאין לטנות ע׳׳י‬
‫שבמקוס האשד‪ ,‬לשליח להולכה שימסיר הגט לאשתו‬ ‫כתב וכוונתו לדברי הבה׳ג ולפמ״ש אינו עניין כלל‬
‫פכ״פ ואומר בפני נ״ר קודם כתיבת הגט וגם‬ ‫לזה ומה שתפס ברברי הנאונים דטעטם היה מפני שאין‬
‫אח׳כ הנני טמנה את פלוני בן פלוני שבמקום פלוני‬ ‫למנות שליח ע״י כתב הא הבאנו מבה״נ עצמו שהתיר‬
‫לשליח לתילכה למסור נט לאשתי פלונית בת פלוני‬ ‫ע״י כתב בשליח לקבלה ואיזה הפרש יש בין שליח‬
‫ותהא ירו כירי וכו׳ והנני נותן לו רשות לעשות שליח‬ ‫קבלה להולכה ואדרבה מצד הסברא שליח קבלה יותר‬
‫במקומו וכו׳ ואומר זה בפני שני ערים וכותבים הרשאה‬ ‫חמור כמו בעניין השליחות עצמו רלהרמב׳׳ם בהוי‘ כה‬
‫שבפני שני העדים מינה פלוני בן פלוני שליח להולכה‬ ‫א״צ עדים ובקבלה צריך ואם מטעם טלי גיטך טע״ג‬
‫את פב׳׳ב וכו׳ כפי נוסח הרשאה שיתבאר אלא‬ ‫קרקע כבר דחינו טעם זה ‪:‬‬
‫שבמקום שכתוב בהרשאה מסר פכ״פ גט כריתות לפב״פ‬ ‫ס ועור איך אפשר לומר שלא יועיל שליחות ע'פ כתב‬
‫צריך לכתוב טינה שהרי אינו מיסר הגט לידו וחותמים‬ ‫חדא דכתיבה הוה כדיבור כדטוכח בש״ם ניטין ) ע ׳ א ‪( .‬‬
‫עירי ההרשאה והב״ר מקיימים אותם וממילא דכיון‬ ‫ובתום׳ שם ואף לכתיבת הנט טהני בכתב לכמה‬
‫שזד‪ ,‬השליח אינו יכול לומר בפ״נ ובפ״ג צריך הגט‬ ‫פוסקים ואף למי שאסרו בכתיבת נט ע״פ כתב לאו‬
‫להתקיים בחותמיו וצריכים הכ״ר שבמקום האשד‪,‬‬ ‫מטעם שליחות דלכמה פוסקים א״צ שליחות בכתיבה‬
‫להכיר חתימת ירי הב״ר שבמקום האיש וזהו התועלת‬ ‫אלא חוטרא בעלמא היא במו שבארנו בסי׳ ק״ך סעיף‬
‫מה שכתבנו שמקורם יכתובו הב״ר שבמקום האשה‬ ‫ס״ד ע״ש והרי כשליחות מוכח דא״צ כלל לשמוע טפיו‬
‫לר‪,‬כ״ד שבמקום האיש כדי שהב׳׳ד יענו להם מקודם‬ ‫אלא כיון שידענו דניחא ליה נעשה שלוחו דהא קיי׳׳ל‬
‫על מכתבם ויודיעו להם שיעשו כן והמכתב הזה יניע‬ ‫זכין לארם שלא בפניו וזכייה לרוב הפוסקים הוא מטעם‬
‫להב״ד שבמקום האשד‪ ,‬קודם שיניע הגט וההרשאה‬ ‫שליחות ובנט גופה איבעיא להו לחז״ל )ססע׳ו דינמזת(‬
‫לידם וממילא שאח״כ יכירו ח ת׳י הב׳ר כשירמו קיומם‬ ‫המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו והספק הוא אם‬
‫שעל ד‪,‬ר‪,‬רשאה לחתימתם שבמכתבם וזהו קיום גמור‬ ‫הוא זכות או חוב ע״ש אלמא דכזכות יכול לזכות‬
‫שאין בו חשש זיוף וישלח הבעל את הגט וההרשאה‬ ‫כעדה מטעם שליחות אף שלא דיברה ולא כתבה וכ״ש‬
‫ליד השליח שבמקום האשה ויכתובו סימנים מובהקים‬ ‫דנכתר מהני ‪:‬‬
‫על הגט כמו נקב כצד אות פלוני ובשם ימסור השליח‬ ‫ס א ועוד כיון דבגט׳ מפורש שיכולים לעשות שליח‬
‫ליד האשה בפני כיד של שלשה ובפני ערים כפי‬ ‫כהולכת הגט נין כפניו כין שלא כפניו )ל׳ ‪( .‬‬
‫שיתבאר בסרר הגט סי׳ קנ״ד אך כמה שאלות המבואר‬ ‫איך אפשר לאסור דכר המפורש בנט׳ להיתר ולבן‬
‫כשם אינו שייך לשאול כיון שהשליח לא ראה כחיבת‬ ‫ג״ל ודעת רכיגו הרמ״א כן הוא כיון שנגיטין טה‪!3‬רינ‬
‫ו»‪3‬ו‬
‫צג ‪185‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סיסן קטא‬ ‫עחך‬
‫כזה רק הבעל ימגד‪ .‬שליח שבמקום האשה וא״צ כאן‬ ‫הגט והחתימות והרב המסדר 'בין את כל ה»ייך‬
‫אמירת ב פ׳נ ובפ״ג כיון שיש הרשאה מקוייטת וו ע״ ד‬ ‫לשאול ושאינו שייך כי קשה לפרוט הבל בכתב ‪:‬‬
‫שבמקום האשה יכירו חת״י הב״ד המקיימים את‬ ‫ם ג ודע שראיתי מי שכתב שטיב יותר שהבעל יעשה‬
‫הד״רשאה ע״פ חלופי מכתבים קודם שישלחו את הגט‬ ‫שליח במקים הכתיבה כדרך כל השלוחים שימסור‬
‫כמו שבארנו בם״ד)אך המנהג ע״י שני שלוחים( ‪:‬‬ ‫גט לאשתו ושיוליך אותו למקומה ולמסור לה ונותן‬
‫ס ה הכל בשרים לשליחות הגט אחד האיש ואחר‬ ‫לו רשות לעשות שליח ושליח שליח כדרך כל השליחות‬
‫האשה בין להולכה בין לקבלה ואע״ג דאיש אינו‬ ‫‪.‬־אח״כ יעשה זה השליח את האיש שבמקום האשה‬
‫בקבלת גט ואשה אינה בנתינת נ ט ם״מ הא‬ ‫לשלוחו במקומו ונרויח כזה שהשליח דדאשון כשיעשה‬
‫האיש מקבל נט לבתו הקטנה דכשם שזכתה לו התורה‬ ‫בפגי ב״ד שבמקים האיש את פלוני שבמקים האשה‬
‫לקבל כסף קדושיה כמו כן מקבל ניטה מאירוסין‬ ‫לשליח במקומו יוכל להניד כפני נכתב ובפני נחתם‬
‫והאשה ג״כ לפעמים שולח הבעל ניטה על ידה‬ ‫והוא ימנה את הפלוני לשליח שלא בפניו ולא יצטרך‬
‫ואומר לד‪ .‬הוה שלוחי להולכה עד ב״ד שבטיךם פלוני‬ ‫טדינא לומר בפ״נ ובפ״ג אלא יאמר שליח ב״ד אני‬
‫והם יעמידו לך שליח למסור לך גט זה כטו שיתבאר‬ ‫ויכתבו ההרשאה השנייה כדרך שכותבי ן משליח ראשון‬
‫בסי׳ קט״ב ונמצא דגם איש שייך בקכלת גט ואשר‪.‬‬ ‫לשליח שני ויכתבו בשם נ״ב שמינה שליח זה במקומו‬
‫בהולכת גט )ר״פ התקבל( ואם אשתו מקבלת גט בער‬ ‫לשיייח את פב״פ שבמקום האשה ‪:‬‬
‫צרתה עט״ש בס״ם קל״ו ‪:‬‬ ‫פ ד ולא נהירא לי כלל וכלל דכיון שהבעל יודע‬
‫ס ו ואלו הן הפסולים בשליחות גט בין להולכה בין‬ ‫בבירור וגם השליח שלו יודע שאין בדעתו כלל‬
‫לקבלה חרש שומה וקטן וכותי ועבר וכן סומא‬ ‫להוליך הגט למקום האשה ולמוסרו לה אין לך מיו וזי‬
‫פסול להביא נט במקום שצריך לומר בפ״ג רהא אינו‬ ‫בשיקרא יותר מזה ואין זה אלא בהערמה בעלמא‬
‫יכול לראית הכתיבה והחתימות ואיך יאמר בפני‬ ‫והרי את בדיני ממונות אזלינן כתר אומדגא דמוכח‬
‫נכתב ובפ״ג ויתבאר בסי׳ קט״ב וטעם אלו הפסולים‬ ‫כמ״ש בח״מ סי׳ ר מ׳ו כ״ש בגט כשיש אומדנא‬
‫מפגי שאינן בני שליחות כט״ש בח״מ סי׳ קפ״ב ועבר‬ ‫דמובח שמה שמדבר לא גמר בלבו ואין רצונו‬
‫אף שראוי לשליחות בשארי דברים שהרי חייב במצות‬ ‫בזה כלל וגם לא ביכולתו ליסע למקום האשה‬
‫באשה והוא בן ברית כט״ש שם מ״ם לעניין נימין‬ ‫ואיך נסמוך בגט על פטפוטי דברים שמדבר‬
‫וקדושין אינו יכול לר‪.‬יות שליח לפי שאינו כתורת‬ ‫בפיו ואין דעתו כלל לעשות מה שמדבר בפיו שיעשה‬
‫גיטין וקדושין )כ״ג‪ (:‬שאין קדושין תופסין בו וזה‬ ‫ואין זה כדברים שבלב שאינם דברים דזהו כשלא‬
‫שמתגרשת ע״י עבד שלה במ״ש בסי׳ קל״ט זהו לאו‬ ‫נודע דעתו לכל אבל כשנודע דעתו בשעת מעשה אין‬
‫מתורת שליחות אלא מתורת חצר )תזס׳ שם( ‪:‬‬ ‫זה דבדים שבלב )נ״נ התוס׳ רש״־( ועוד דכל שיש‬
‫‪ tD‬ורע דרעת רוב הפוסקים דעבד פסול בין להולכה‬ ‫לנו לדעת דעתו טעצמיגו גם כלא גילוי דעתו לא הוי‬
‫בין לקבלה אבל יש מרבותינו דם״ל דאינו פסול‬ ‫כדברים שבלב )שס( וכאן הכל יודעין שאין דעתו כלל‬
‫רק לקבלה ולא להולכה דכיון דישנו בתורת שליחות‬ ‫לילך לעבר לים או לדרך רחזקה כזו וזה דקיי״ל גילוי‬
‫ופסולו הוא רק מפני שאינו בתורת ניטין אינו פסול‬ ‫דעתא בגיטא לאו מילתא היא זהו לעניין הבעל‬
‫רק בקבלה לפי שע״י קבלתו נתנרשה אבל להולכה‬ ‫לעניין ביטול ולא לגבי שליח ועוד דזה אינו כני מי‬
‫אינו אלא כשליח דעלטא והרי ישנו בתורת שליחות‬ ‫דעת אלא כדבר מפודש הידוע לבל ודבר הגלוי לכל‬
‫)דעת ר״י מג״ש כמ״ש הר״ן והה״מ ס״ו( ואע״ג רגם מפונית‬ ‫הוד‪ .‬כמו שיש עדים על זה )כ״ש סי׳ נ״ו סק״א( ועוד‬
‫הש״ם שם לכאורה משמע כן ע״ש מ״מ לא קיי״ל כן‬ ‫דבשבועה דתלתה התורה בביטוי שפתים ועכ״ז אמרו‬
‫והיא דעה יחידאה ונם בירושלמי )םפ״נ( מבואר‬ ‫חז״ל )שנזעות כ״ו ‪ ( :‬דכשלבו סותר את פיו כגון נשבע‬
‫בדעה ראשונה וט״ט למעשה יש להחמיר והוד‪ .‬ספק‬ ‫שלא לאכול פת חטים ובלבו היה לשעורים אין‬
‫גירושין)ב״י( וכן משמע בש״ע סעיף ל״א שכתב ויש‬ ‫השבועה חלה כלל ובמ״ש ביו״ד סי׳ ר״י וכ״ש בשליחות‬
‫מי שאומר שאם העבד הוא שליח הולכד‪ .‬הוי ספק‬ ‫דאנן מהדי שבלבו אין רצונו כלל לילך למרחוק למקום‬
‫עכ״ל דכן פסק הרשב״א לחוש לרעה הטכשרת ולבן‬ ‫אשתו שאין דבריו מה שמדבר בפיו נחשב כלל ועור‬
‫נפסלת מן הכהונה ואם קבלה קדושין מאחר צריכה‬ ‫דתנן בתרומות )ס״ג מ״ח( הטתכוין לומר תרומה ואמר‬
‫מטנו גט ‪:‬‬ ‫מעשר מעשר ואמר תרומה וכו׳ לא אמר כלום עד‬
‫ם ח ב סי׳י ״ז נתבאר שיש חמש נשים שאין נאמנית לומר‬ ‫שיהיו פיו ולבו שוין דכתיב מוצא שפתיך תשמר‬
‫מת בעי*ה מפני שחשרינן להו שטפני שנאתן משקרות‬ ‫וכתיב כל נדיב לב הא כיצד בעינן נוטר בלבו ומוציא‬
‫בדי לקלקלה ואלו הן חמותה ובת חמותה וצרחה ויבמתה‬ ‫בשפתיו)הרע״כ( ובנדון דידן ג״כ פשיטא שצריך שיהא‬
‫ובת בעלה וכן אין נאמנות להביא את ניטד‪ .‬מפני שאולי‬ ‫גומר בלבו מה שאומר דאל״ב איזו שליחות היא זה‬
‫כוונתן לקלקלה שיבא הנ על ויערער ובין כך תנשא‬ ‫והרי אגן פחדי שלא גמר כלבו כלל ולכן אין לעשות‬
‫ותצא‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמא‬ ‫ערוך‬ ‫‪180‬‬
‫בפ״ג אינו בלום ולכן כתב שאינו גט )מל״מ שס( או‬ ‫ותצא מזה ומזה בד״א במקיםשא׳־צ לומרבפ״נובפ״ג אבל‬
‫אפשר דטיירי שאין עדים שעשאו שליח ונתבאר רס״ל‬ ‫במקום שצריך לומר כפ״נ ובפ״ג ביכולתן להניא גיטה‬
‫להרטכ׳ם שהוא נאמן לומר שעשאו שליח ורשע של‬ ‫רביון שאחר אמירת בפ״נ ובפ׳ג אין הבעל נאמן‬
‫תורה אין לו נאמנות כלל ולפיכך אינו גט כלל )הגר״א‬ ‫לערער כמ״ש בסי׳ קמ״ב א״א לומר שכוונתן לקלקלה‬
‫ס״ק ע״א( ‪J‬‬ ‫דלא תתקלקל עוד )גת׳ שס( ושם יתבאר עוד גזה בס״ד‬
‫ע ב וז׳׳ל הרטנ״ם בפי׳ המשגה )סש״ג( וכל פסול‬ ‫וצרתה אם געשית שליח לקבלה עמ״ש כסעיף ס״ה‬
‫לערות בעבירה מעבירות של תורה פסול להבאת‬ ‫)עתום׳ גישין ע״ז ‪ :‬ד״ה ידה( ‪:‬‬
‫הגט שלא נתקיים בחותמיו ואין סוטכין אפילו על‬ ‫ס ט וכן בל הקרובים כשרים לשליחות הגט בין להולבה‬
‫מאמרו בפ״ג ובפ״ג אבל אם נתקיים בחותמיו הרי‬ ‫נין לקבלה דשליח איגו עד ושלוחו כגופו ובן‬
‫הוא בשר עכ״ל ומזה מבואר להדיא כתירוץ‬ ‫שלוחה וא״ב איזה הפרש יש כין קרוב לרחוק ורבינו‬
‫הראשון שבסעיף הקודם אך בזה שכתב דכשנתקיים‬ ‫הרמ״א בתב בסעיף ל״ג וז״ל ויש מי שכתב שבמקום‬
‫בחותמיו כשר סותר דבריו שבכאן שכתב דהוא פסול‬ ‫שאפשר לבתחלה לא יהא השליח קרוב לאיש ולא‬
‫ויראה לי בכוונתו דה״ק דאם הביאו מקויים כגון‬ ‫לאשה ולא לדייגים שנוהגים הגט לפניהם עכ׳ל ואין‬
‫בהרשאה הנהוגה אצליגו וכיוצא בזה כשר לגמרי אכל‬ ‫נוהגים עתה ליזהר בזה לפי שיש בזה לפעמים תקנת‬
‫אם כשהביאו לא נתקיים עדיין והיה פסול מן התורה‬ ‫עגינות כשאינה יכולה ליתן שבר שליחות כראוי‬
‫לשיטתי כט״ש ולכן אף שאח״כ נתקיים ומן התורה‬ ‫מתנדב אחד מקרוביה להיות שליח כאשר כן אירע‬
‫כשר הוא ט״ם הוא פסול מדרבנן מפגי שלא‬ ‫כמה פעמים אבל במקום שאין עיכוב מטעם דררא‬
‫הוכשר כלל בעת שהביאו וזה מדוייק בלשונו שכתב‬ ‫דטטוגא וודאי טצוה לשמוע דברי רביגו הרט״א אם‬
‫בר״א כשנתקיים הגט כלומר כשנתקיים אח״כ ובפי'‬ ‫אפשר בכך ‪:‬‬
‫המשגה משמע מלשונו שהניאו מקויים וכן מבואר‬ ‫‪ y‬והפסילים לעדות מחטת רשעתם כתב הרמנ״ם‬
‫להדיא מלשון הרע״ב )וז״ל ואס הגש מקוייס בחותמיו‬ ‫ז״ל בפ״ו דין ז׳ דהפסולים מדברי סופרים בעבירה‬
‫נשרים להניאו ענ״ל( ואפשר דכל הפוסקים יורו לו בזה‬ ‫כשירין לשליחות הגט אכל הפסולין בעבירה מדברי תורה‬
‫דכל שהביאו בלא קיום פסול מדרבנן אף שנתקיים‬ ‫פסולין להבאת הגט ואם הביאו ה״ז פסול ‪ -‬כד״א‬
‫אח׳ב מפני שהיה פסול בעת מסירתו להאשה והרא״ש‬ ‫כשגתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמך בו אלא‬
‫ז״ל הוא מהחולקים על הרמב׳ם כט״ש הטור וכתב‬ ‫על דברי פסול בעבירה מן התורה אינו גט עכ״ל‬
‫בלשון זה )ס״ב סי׳ כ״ו( ואם היו פסולים מן התורה‬ ‫יתמהו עליו כל הראשונים דאם נתקיים בחותמיו ולא‬
‫פסולים להניא את הגט בח״ל וכו׳ ואם היה טקויים אפילו‬ ‫הוצרך ^ומר בפ״ג ובפ״ג למה פסול כשהביא את הגט‬
‫לא עשו תשובה בשר וכו׳ עכ״ל משמע להדיא שהביאו‬ ‫וכן אפילו כשסמכו עליו למה אינו גט כלל ודיו שלא‬
‫טקויים )ולש׳׳ז מ׳ש שס ודלא נהרמב״ם לדבריט לא סליגי‬ ‫!;נשא עליו לפי שאינו נאמן באמירתו אכל איך נאמר‬
‫כלל נדמוכח מדבריו בשי׳ המשנה( ן‬ ‫דהוא גט בטל והרי אינו אלא ספק שמא משקר ואין‬
‫וז״ל הש׳׳ע סעיף ל׳׳ג ואפילו הפסולים טד׳ ם בעבירה‬ ‫ביכולת לסמוך עליו אבל שמא יתקיים בחותמיו ויהיה‬
‫כשרים לשליחות הגט אבל הפסולים בעבירה‬ ‫בשר )רשב״א ה ׳ ‪ ( :‬ופירשו המפרשים )הה״מ יהנ״מ( רגם‬
‫מדברי תורה פסולים להנאת הגט אא׳כ נתקיים הגט‬ ‫כוונתו דבל זמן שלא נתקיים אינו גט בלל ו ם' מ אם‬
‫בחותמיו ויש פוסלים אף בנתקיים בחותמיו עכ׳׳ל וכוונתו‬ ‫קבלה קדושין מאחר צריכה גט ואמנם מלשונו לא‬
‫על הרמב״ם ולפי מה שבארגו י״ל רגם הרטכ״ם מורה‬ ‫משמע כן )כ״ש סקמ״ו( ולכן דעת רוב הפוסקים‬
‫כשהביא גט מקויים כדטוכח מדבריו בפי׳ המשגה‬ ‫דבנתקיים בחותמיו הוא כשר לגמרי דמה איכפת לן‬
‫וכבר התירו גדולי עולם למעשה בשעת הרחק בגט‬ ‫אם הוא רשע הא בן ברית הוא וכשר לשליחות וכשלא‬
‫סקויים ע״י רשע של תורה )ש׳׳ת סקל״א נשם תשו׳ גאוני‬ ‫גתקיים הוה ספק גירושין דחיישינן לזיוף ואם קבלה‬
‫בתראי( ולדברינו ההיתר פשוט גם לדעת דרמב׳׳ם ז״ל‬ ‫קדושין מאהר צריכה מטנו גט )שם( !‬
‫אמנם מה שרצה אחר להתיר למסור לה לכתחלהבלא‬ ‫והרטב״ם שפוסלו לגמרי שאינו גט כלל צ׳ל‬
‫קיום ולקיימו אח״כ טפני איזה טעם שהיה לו נז ה‬ ‫דמיירי שלא נמצא קיום עליו וברשע ני האי‬
‫)שם( לא ג׳׳ל כלל דלפט״ש כל הפוסקים יודו להרטב״ם‬ ‫צריך מן התורה קיום ובל זמן שלא נתקיים‬
‫דפסול בכה״ג וסברא גדולה היא מפגי שגמסר נפסול‬ ‫הוא כחספא בעלמא ולכן אינו גט כלל )עב״ש סוף סקמ״ז(‬
‫וכשיש בידו הרשאה הוה קיום גמור )נ׳ש סקמ׳ד( ויש‬ ‫או אפשר דמיירי כשהבעל מערער לומר טזוייף הוא‬
‫להחמיר טרינא להכיר החתימות ובלא זה אין להתיר‬ ‫והולך לשיטתו בפ׳ז דכשהבעל מערער ולא נמצא‬
‫כלל אף להטקילים בהכרת החתימות נ טו שיתבאר‬ ‫קיום ובמקום שא״צ לומר בפ׳ג הגט בטל מן התורה‬
‫דברשע של תורה יש לחוש לזיוף וגם ראוי להחמיר‬ ‫וגם בשם הרבה חולקים עליו ויתבאר בסי׳ קט״ב אבל‬
‫עליו להיות לו סימגים מובהקים כגט נמו נקב גזור‬ ‫עב״מ הוא הולך לשיטתו דברשע של תורה אמירתו‬
‫‪rm‬‬
‫זיג‬ ‫צד‬ ‫השלחן‬ ‫ק®*‬ ‫היבות גיטי! ®‪p‬‬ ‫ערוך‬
‫ידעתי שלא יתנו לי כך וכך לא נתרציתי להשליחות‬ ‫אות פלוני ובלא קיום אינו כלום להרמב״ם מן התורה‬
‫ונמצא שהוא מבטל שליחותו ולכן יראה לי אם נתהוה‬ ‫ולשארי פוסקים מפני הספק כמ״ש )קושית הכ״ש שם‬
‫סיבה שלא שכרו להשליח בםקח קצוב מקורם לא‬ ‫’‪.‬הרא״ש צ״ע דנם הרא׳ש בוודאי מודה דבמקויים נאמן לומר‬
‫ידברו כלל אח״כ בדבר המקח ער שימסור הגט ליד‬ ‫שהוא שליח( ‪:‬‬
‫האשה ובשליח קבלה עד שיקבל הגט מן הבעל דלאחר‬ ‫‪ i p‬כתב רכינו הרמ״א שם דין עוזב דת ברין פסולי‬
‫גמרו של גט אין לחוש בביטול השליחות ומיהו גם‬ ‫עדות מראורייתא עכ״ל דהא בן ברית הוא וכשר‬
‫זה מבוער הדבר שיאמרו אלו ידענו לא נרדצינו לזה‬ ‫לשליחות אבל יש מרבותינו דם״ל דאינו כן ברית‬
‫וזהו כעין לעז ולכן החיוב לעשות מקח מקודם שיטגיוע‬ ‫ודינו ככותי )תוס׳ סנה' ע״ב ‪ (:‬וכן משמע דעת‬
‫לשליח וב״ש כשעשו עמו מקח קצוב שלא יבקש יותר‬ ‫הרמב״ם )ב״ש סקמ״ו( לפ״ז אסור לשלוח גט על‬
‫בבואו אל מקום האשה מטעם שבארנו ויש טי שחשש‬ ‫ידו ואם שלחו פסול אפילו כשנתקיים הגם וא׳׳ב מי‬
‫בזה לנוגע בדבר ונוגע פסול לעדות )עפ״ת סק״ל( והגם‬ ‫שמחלל שבת בפרהסיא אפילו באיסורי דרבנן פסול‬
‫שאין זה עדות כמ״ש מ״ם כשצריך לומר בפ״ג הוה‬ ‫לגמרי לשליחות הגט דככל מקום אנו דנין מחלל שכת‬
‫בעדות שהאמינו חכמים להשליח בשמעיד שבפניו‬ ‫בפרהסיא כעוזב דת ויש ליזהר בזח מאד )והמג״א נסי׳‬
‫נכתב ונחתם ונחלקו גדולי אחרונים אם נוגע בשר כזד‪.‬‬ ‫קפ״ס סק״א נתב דעוזב דת הוה נלהנעיס ובלא להכעיס אינו‬
‫אם לאו ובשיבקש יותר משברו אץ לך נוגע יותר מזה‬ ‫פסול ע״ש ולס״ז אפשר להקל במחלל שבת שלא להכעיס‬
‫ולי נראה דבוודאי אם עיקר סמיכתו עליו כדיגא דגם׳‬ ‫ונ״מ נק*נ ספיב דגיסין אות ע״ח ע״ש ויש להתיישב נזה‬
‫בוודאי כשנוגע ברררא דממונא קשה לסמוך עליו‬ ‫ודו״ק( ‪:‬‬
‫דאולי מטעם שרוצה להוסיף על שכרו ישקר אבל לפי‬ ‫‪ H p‬דבר פשוט הוא דכבל עדות בעיגן חחלתו וסופו‬
‫המנהג שיש הרשאה הרי עיקר הסמיכה על ההרשאה‬ ‫בכשרות ולגן אם היה השליח קטן כשגתגו לו‬
‫ואמירת כפ״ג אינו מעכב מדינא ואין חשש בזה‬ ‫הגט אף שהגריל אוז״ב בעת הבאתו או חרש ונתפקח‬
‫בשגתקיימה הדדשאה )מנובי״ת סי׳ קכ״ט ובס״ת שס( אך‬ ‫שוטה ונשתפה עכד וגשתחרר פסול ואם חחלתו וסופו‬
‫מטעם שכתבנו שיש לחוש לחשש ביטול שליחות‬ ‫בכשרות אע״ג שבאמצע גתקלקל כשר כגון שנתן לו‬
‫בוודאי צריך ליזהר בזה ‪:‬‬ ‫הגט כשהוא פקח ונתחרש וחזר וגתפקח שפוי וגשחטה‬
‫ע ז שליחות א״צ קניין וט״ם נהגו שהבעל מקבל בק״ם‬ ‫וחזר וגשחפה כשר ובקטן ועבד וכוחי לא שייך זה‬
‫וזהו הודעה שגמר בלכו לעשות דבר זה ולכן אם‬ ‫אבל בסומא במקום שצריך לומר בפ״ג איגו כן דרק‬
‫אומר בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה א״צ‬ ‫אם לא היה סומא בשעת הכתיבה בשר אף שהוא‬
‫קניין וכן המנהג אצלינו שהשליח מקבל בק״ם ואומר‬ ‫סומא בעת הבאת הגט דסומא אינו פסול אלא שאיגו‬
‫בלב שלם אמרתי וגמרתי להיות שליח להוליך גט‬ ‫יכול לומר גפ״ג וכפ״נ וכיון שבעת כתיבתו לא היה‬
‫לפלונית וגם הבעל מקבל בק׳ם ואומר והבל לאלוטי‬ ‫סומא דדי ה־א כשר לגמרי ובפסול מחטת עבירה‬
‫למילתא אף שע״ם הדין אין שום מקום לקניין וכ״ש‬ ‫הוא להיפך דאם סופו בכשרות כגון שעשה תשובה‬
‫בשליח לקבלה שצריכה האשה והשליח לקבל כק״ם‬ ‫קודם הנתינה אע״פ שהיה רשע בעת שנתן לו הגט‬
‫ולאמר שכלב שלם אמרו וגמרו לעשות כן ואל יפלא‬ ‫להוליכו כשר דהא רשע כשר לשליחות אלא דחיישיגן‬
‫בעיניך שמחמירין כל כך שהרי אפילו לעניין ממון‬ ‫שמשקר וכיון שעשה תשובה ליכא שום חששא )נ״ש‬
‫כתב הרמב״ם ז״ל בפ״ה ממכירה דין י״ב ו דל נהגו‬ ‫סקמ״ח( ‪:‬‬
‫רוב המקימות להקנית ובו׳ ואומרים וקנינן מפלוני‬ ‫‪ W‬השליח יכול לקבל שכר שליחותו כמה שירצה‬
‫שעשה פלוני שליח ובו׳ קניין זה שנהגו להקנות וכוי‬ ‫שהרי אפילו עירי הגט שעד אסור מרין חורה‬
‫אינו מועיל כלום אלא לר‪.‬ודיע שאינו אומר דברים‬ ‫ליטול שבר להעיד ועכ״ז בארנו לעיל סי׳ ק״ל דכיון‬
‫אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואח״ב אמר‬ ‫שאינו נוטל כעד עדותו אלא כעד שהולך לב״ד להיות‬
‫לפיכך אם אמר בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשות דבר‬ ‫מוכן לעדות דשרי ליטול וכ׳׳ש שליח שאינו עד שדדי‬
‫זה א״צ דבר אחר כלל עכ׳׳ל וכ״ש שיש להחמיר‬ ‫גם קרוב כשר כמ״ש וטרחתו מרובה לילך למקום‬
‫ולעשות קניין ודיבור בענייני גיטין וכן המנהג פשוט‬ ‫האשה ולמסור לה הגט או שליח קבלה שצריך לילך‬
‫ואין לשגות ‪5‬‬ ‫למקום הבעל לקבל הגט שרשאי ליטול כמה שירצה‬
‫ע ח אם הבעל או השליח רך בשנים טוב לדקדק‬ ‫אמנם מהנכון שיעשה המקח עם הגעל או עם האשה‬
‫אחריהם אם הביאו סימניס שדדי אין קטן עושה‬ ‫מקודם כך וכך כעד שליחותו ולא לסמוך על אח׳׳ב‬
‫שליח ולא נעשה שליח ואם יש להם זקן אין לחוש כלל‬ ‫דאולי לא ישתוו ביניהם ויאמר הגעל אלו ידעתי‬
‫והנה בשליח וודאי טדינא צריך לדקדק אכל בבעל א״צ‬ ‫שעלי לשלם כך וכך לא הייתי שולח ונמצא דמבטל‬
‫מדינא דטמ״נאםלא הביא שתי שערות אין קדושי! כלום‬ ‫את השליחות וכן האשה כשליח לקבלה כשתאמר כך‬
‫ומיט טוב לר‪.‬צריך ולדקדק גם אחריו וגם מרינא יש‬ ‫נמצאת במבטלת השליחות וכן השליח אם יאמר אלו‬
‫קצת‬
‫השלחן‬ ‫הלבות גיטין סימן קמא‬ ‫ערוך‬ ‫‪188‬‬
‫בידו הרשאה נאמן ליטר שעשאו לשליח ט״ט כשנעשה‬ ‫קצת חשש ושמא יתעכב גתינת הגט ויתגדל וייתייחד‬
‫לפגי פסולים גרע טפי )כייש סקל״ה( ולכאירה נראה‬ ‫עסה אח׳ב קודם הגט )ד'מ( ואע״ג דכשיתייחד עמה‬
‫שלא נתבטל אי‘ א השליחות ואם חזר והביא הרשאה‬ ‫אין ביכולת ליתן לה הגט מטעם שלא יאמרו גיטה‬
‫אחרת כשר אלא שבספרו דרבי משה כתב דהגט פסול‬ ‫קודם לבנה ט״ט זהו רק חששא דרבנן ומן התורה הוא‬
‫ואפשר שטעמו שהרי מוכח דמסדרי הגט היו ע״ה‬ ‫נט כשר וגם מדרבנן אם גירשה בגט זה תגשא‬
‫ואייא לסמוך עליהם בבל הגט )‪ (::‬ואם נתברר שהפסול‬ ‫לכתחלה כמו שיתבאר בפי׳ קמ״ח עי׳ש ובאשה העושה‬
‫נתיורע אה״ב והב״ר לא ירעו מקורם ואין חשש‬ ‫שליח לקבלה מדיגא צריך ליזהר ולדקדק שתהיה גדולה‬
‫עליהם שהם אינם ת״ח מ״ם צריך לעשותו שליח‬ ‫בשנים ושהביאה סימנים דקדושי קטנה ע״י האב הם‬
‫מחדש רכיון שהשליחות הראשונה היתד‪ .‬בפסול צריך‬ ‫קדושי תורה ואם השנים שלה אין ידועות לאחרים רק‬
‫לעשותו מחדש וממנה אותו מחדש לפני עדים כשרים‬ ‫ע״פ האב ידענו שנותיה צריך ריבוי שערות שחורות‬
‫כ ן פסקו גדו־יי אחרונים ונכון הי א)ע ת‪ 1/‬ג'מ ובשיתשקי״ד(;‬ ‫וגדולות כדי ל‪:‬וף ראשן לעיקרן ויתבאר עוד בזה‬
‫‪ 3 3‬וכותבין בההרשאה שם העיר עם הנר‪,‬רות שלר‪.‬‬ ‫לעניין חליצה בסי׳ קפ״ט ע״ש וכתב רבינו הרט״א‬
‫כמו בהגט וכן כותבין כל כינויי האיש והאשה‬ ‫בסעיף כ״ה וז״ל אכל א״צ לדקדק כל כך בעירי‬
‫כמו בהגט וי״א דכותכין גם כינוי השליח וי׳׳א שאין‬ ‫חתימה דע״ם כרתי ורגילים ’‘ היות הרבה גדולים אצי‘‬
‫לתאריך בהרשאה ברברים שאינם צריכים וי״א שא־ן‬ ‫נתינת הגם ולפי מה שנוהגים לייחד ע״ם צריך לדקדק‬
‫לחיש להאריך בדבר שעיקר השליחות תלוי בו מאחר‬ ‫בהם שיהיו גדולים עכ״ל וכ׳ש לפי מנהגינו שהעירי‬
‫שכל אחד יכול לכתוב כפי צחית לשינו ואינו תקוו‬ ‫חתימה הם ע׳׳ם שיש לדקדק אחריהם שיהיו גדולים‬
‫חכמים ומ״ם ככר נדפס בסרר הגט לשון הד‪,‬רשאה‬ ‫בשנים ושהביאו סימנים ז‬
‫וטינה אין לגרוע ולא להוסיף וכך נהנו כל בתי דינין‬ ‫?‪ 5‬ט ואע׳׳פ שמדינא השליח נאמן כמו שנתבאר מ׳ ם‬
‫שבישראל ובשם יתבאר בס״ד ‪:‬‬ ‫המנהג נם מזמן הקדמונים לעשות הרשאה‬
‫‪ 3‬ג ונהגו שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאר‪ ,‬וי״א‬ ‫מקויימת כמ״ש בטור וש״ע ונוסח שטר ההרשאה וסדר‬
‫שיש '‘ קיימה בשלשה וכן המנהג פשוט ואין לשנית‬ ‫נט ע״י שליח יתבאר אי׳ה בסי׳ קנ״ר כסדר הגט‬
‫מיהו אם בטקים האשה אין טכירין רק חתימה אחת‬ ‫ועניין ההרשאה הוא שעדים מעידים על השליחות‬
‫מהשלשה סגי ויש מקילים בדיעבד אפילו אינו ניכר‬ ‫והב״ד מקיימים חתימתם וכשהבעל והאשה בעיר אחת‬
‫שם שום חתימה )ב״ש סקל׳יו( וגם אפילו אין ד‪,‬ר‪,‬רשאה‬ ‫מדינא צריך הרשאה לכמה פוסקים שם־ברים דהבעל‬
‫טקייימת כשר )שש( רעדים החתוטין על השטר נעשה‬ ‫נאמן כשאומר לפקדון נתתיו כמו שנתבאר )ב״ש סקל״א(‬
‫כמו שנחקרה עדותן בב״ד אבל קשה לסמוך על‬ ‫וגם יש תועלת בההרשאה שהרי מדיגא א״א לשליח‬
‫זה רק שיש לסמוך על הפוסקים דס״ל רקיום ב״ר א’ צ‬ ‫לעשות שליח במקומו אלא כשנאנם כמו שיתכאר‬
‫קיים )ת״ג( ולפ״ז אין להכשיר רק כשההרשאה מקויימת‬ ‫ובההרשאה כתוב שנתן לו רשות לעשות שליח ושליח‬
‫מכ״ד אלא שבמקום הנתינה אין מכירין החתימות אבל‬ ‫שליח אפילו בלא אונם ‪5‬‬
‫אס אינה מקויימת כלל אין לסמוך עליה ) ש ש ( אם לא‬ ‫‪ £‬וכיון שטרינא אין ההרשאה מעכבת לכן אם נאבדה‬
‫שהוא שעת הדחק דאז טדינא הרי השליח נאמן נם‬ ‫ההרשאה או נפסדה ונתקלקלה והיא שעת הרחק‬
‫בלא הרשאה ולכן בגט הנשלח ע״י בי דואר שאין‬ ‫נותנין הגט כלא הרשאה והשליח נאמן לומר שעשאו‬
‫השליח אימר בפ״נ כמו שנתבאר ומדינא צריך הרשאד‪,‬‬ ‫שליח בעדים כמו שנאמן לומר בפ״נ ובפ״ג אכל‬
‫וקיום בע״כ צריכים להכיר חתימתם של דייני הקיום‬ ‫לכתחלה כותבין ההרשאה כדקדוק ונזהיין שלא‬
‫ולכל הפחות אחר מהם וכבר כתבנו בסעיף ס״ב עצה‬ ‫לכתוב בה ראשי תיבות גם שי‘ א לשנות בה‬
‫לזה שע״י חלופי מכתבים מקורם יכירו חתימתם ע״ש‬ ‫מאומה מרברים הכתובים בהגט כגון אם כתיב בגט‬
‫וכתב רבינו הרמ׳א שם שיש נוהגים לכתוב כתב של‬ ‫שם זנביל כב׳ לא יכתוב בהרשאה ביא״ו וכן‬
‫מקום הנתינה להודיע אם יש שינוי באי!ה דבר בהרשאה‬ ‫כל כיוצא כזה ועירי ההרשאה לא יהיו קרובים‬
‫עכ׳ל ור״ל דההרשאה אין כותבין בכתב אשורית‬ ‫זל*ז ולא לאיש ולא לאשה ולא לעירי הגט ואע״ג‬
‫אלא בכתב שלגו ולכן אם הכתיבר‪ ,‬משונה במקום‬ ‫דבריעבד אפשר שאין לפסול אם הם קרובים לעירי‬
‫הנתינה ממקום הכתיבה יכתכו ההרשאה בכתב של‬ ‫הגט שאין עגיין זל״ז דעירי הגט מעירים על הגט‬
‫מקום הנתינה בכדי שיכירו אולי יש איזה שינוי מגט‬ ‫ועירי ההרשאה מעירים על השליחות )ב״ש סקל״ד( מ״ם‬
‫לד‪,‬רשאה ‪:‬‬ ‫כמה גדולים לא רצו להתיר דבר זה )כנה‪: (/‬‬
‫פ ד כתב רביגו הרמ״א בסעיף ל׳ שליח הולכה שמביא‬ ‫‪ £‬א ואם נמצאו עירי הרשאה פסילים פסק רבינו‬
‫הרשאה וכתוב בה שהוא שליח קבלר‪ .‬אם השליח‬ ‫הרט״א כסעיף פ״ד שנתבטל כל השליחות שהרי‬
‫אינו מכחיש ההרשאה רק שאומר שנעשה שליח הולכה‬ ‫הם מעידים על עיקר השליחית ושבפניהם עשהו הבעל‬
‫וקבלה אז השליחות כשר ונעשה שליח הולכה ונותן‬ ‫לשליח ולא דמי לשאר פסול של הרשאה ואע׳ג וכשאין‬
‫הגט‬
‫‪189‬‬ ‫צד‪,‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ פיק קמא‬ ‫עחך‬
‫וקבלתך בקבלתי ותזכה לי בו ותקבלהו לי ומיד‬ ‫‪ .‬ע ט לאשה אבל אם השליח אומר שלא נע»ה‬
‫כשיגיע הגט לירך אהיה מטרשת ממנו ומותרת לבל‬ ‫שליח קבלה סעולם הרי ההרשאה מבחשת אותו‬
‫אדם ומה שנעשה בפנינו ושמענו וראינו בתבט וחתמנו‬ ‫ונתבטל כל השליחות וגם הגט עצמו פסיל טאחר‬
‫לראיה על מיטי שליחת קבלת ניטה ורגל שריר וקים‬ ‫שמוכח שמפדרי הגט היו עמי הארץ ולא ירעו‬
‫נאום פב״פ ער ונאום פב״ב עד וכתב הטררכי בפרק‬ ‫שאץ הבעל עושה שליח קבלה יש לחוש לכמה‬
‫התקבל דאף שהיה קניין ז^ין לכתוב הקניין בהדרשאה‬ ‫מיני פסולים ובן בל כיוצא כזה כשניכר שמםררי הגט‬
‫)ד״מ אות כ״ל ועב״י בשם העיעור( ‪:‬‬ ‫היו הדיוטים עכ״ל ויש מי שהקשה עליו דא״כ גם‬
‫פ ז העדים שחותמים על שטר זה יהיו בני אדם‬ ‫כשאומר שנעשה נם שליח קבלה עב״פ מסדרי הגט‬
‫ידועים שתהיה חתימתן ניכרת במקום הנתינה‬ ‫היו ע״ה שהרי לא נתנו לו הרשאה על שליחות‬
‫ואם לאו יקיימו ב״ד שבמקום האשד‪ .‬את חתימתם‬ ‫ההולכה וגם היה להם להודיע שוצא גם שליח קבלה‬
‫ויבהבו ת פ ק שהם מכירים חת״י העדים או שחתמו‬ ‫וי״ל דאגו דנים אותם לזכות שעיקר כוונתם היתד‪ .‬על‬
‫בפניהם אך נם חת״י הב״ד צריך שיכירו במקום‬ ‫שליחות קבלה ולזה כתבו ההרשאה וסברו שהבעל‬
‫הנתינה דגם הנפק צריך קיום ובזה מרינא יש להחמיר‬ ‫יסבים לשליחות הקבלה וא״צ יותר ולכן לא טרחי‬
‫ולא דמי להרשאד‪ .‬של הולכד‪ .‬שד‪.‬קלט בה במקום שא״א‬ ‫עוד ולכן אף שהבעל לא הסבים לזה לא רצו לטרוח‬
‫דבשם השליח נאמן מפני שהגם בידו משא׳ב בש״ק‬ ‫עוד בהרשאת הולכה ואוקמוה אדינא שהשליח נאמן‬
‫)נ״ש סקל״ח( וכתבו המפרשים דבזה יש להחמיר שיכירו‬ ‫אמנם בל זה אינו אלא כשזה השליח היד! מהאשה‬
‫בשם כל השלשה חתימות )לנוש זדו״ש וב״ח( מיהו יש‬ ‫דאל״ב איזה עניין הוא לשליחות קבלה ואף גם זר‪.‬‬
‫טקילין נם בזה מפני שקיום שטרות דרבנן )נ״ש שם‬ ‫דחוק מאד דאיך יצוייר זה דהא הרשאד‪ .‬משליחות‬
‫נשם רשנ״ז( ולקיים החתימות צריך ג׳ דווקא כדין ב״ד)שם( ן‬ ‫קבלה צריך להיות ממקום האשה ואיך כתבו הם‬
‫פ ח כשהשליח בא למקום הבעל והבעל מתרצה‬ ‫הרשאה זו ואפשר לומר שלא דקדק בהלשון ואין‬
‫בשליחות קבלה יכתוב גט כדרך כל הגיטין בביטול‬ ‫כוונתו על הרשאה אלא שטר שליחות קכלה שכתבנו‬
‫מודעות ויזהרו שלא לכתוב מקום עמידת האשה ויחתמו‬ ‫בסי׳ ק״ם סעיף ד ע״ש אלא שגם זה קשה שזה‬
‫העדים ואח״ב יושיב הבעל ב״ד כשרים שאינם קרובים‬ ‫כור״כין אחר שהשליח קבלד‪ .‬קבל הגט מהבעל וצ״ע‬
‫זל״ז ולא לבעל ולא לאשר‪ .‬ולא להשליח אף כי‬ ‫בכל זה ויש מי שתירץ דבאמת לא היה רק שליח‬
‫מדינא אין קפידא בקורבת השליח והב״ד יכירו חתימות‬ ‫להולכה וזה שכתבו לקבלה לא כתבו אלא ליפוי כח‬
‫ההרשאה או שיכירו חתימות הב״ד המקיימים של‬ ‫)ב״ש םר‪,‬מ'ב( ואין הדכרים מתיישבים כלל דמה שייך‬
‫הדרשאה כמ״ש ויקראו ההרשאד‪ .‬ואח״ב יביא רגעל את‬ ‫יפוי כח בזה ולכן צריך עיון בבל זה וקשר‪ .‬לסמוך‬
‫הגט ויקראו אוחו ויחזירוהו להבעל ויבטל כל המודעות‬ ‫על זה לרינא ‪:‬‬
‫ויפסול ערים שיעירו דכר שגורם ביטול הגם כט״ש‬ ‫פ ה לפי שאין אנו נוהגין בשליחות לקבלר‪ .‬מהטעם‬
‫בסי׳ קליד ויחן הגט ליד השליח בפני עירי מסירה‬ ‫שיתבאר ואינו מבואר בסרר הגט לכן נבאר כאן‬
‫ויאמר לו התקבל נט זה לאשתי פלונית בת פלוני‬ ‫בל הסדר מזה האשד‪ .‬כשירצונה לעשות ש״ק תעשנו‬
‫ור‪.‬רי היא מטרשת ממני ומותרת לכל אדם וד״שליח‬ ‫לשליח בפני שני ערים כשרים שאינם קרובים זל״ז ולא‬
‫מקבלו לידו ומגביהו וטומנו תחת בגדו שעל לבו כמו‬ ‫לאשר‪ .‬ולא לאיש ותאםר לו בפניהם אתה פב״פ התקבל‬
‫האשה עצמה ואח״ב יקכלו הב״ד את הגט מידו ויקראו‬ ‫לי גיטי מיד בעלי פב״פ ותהא ידך כירי וקבלתך בקבלתי‬
‫אותו עם הערים כדין שצריך לקרותו נם אחר תתיגד‪.‬‬ ‫ותזנה לי בו ותקכלר‪.‬ו לי ומיד כשיגיע הגט לידך‬
‫וכתב הטור בשם הר״ף שיזר‪.‬ר שלא להטיל שום תנאי‬ ‫אהיה מגורשת ממנו ומו! ״רת לבל אדם והשליח אומר‬
‫בהגט והטעם ראולי יש ערים שידעו טהגט ולא ירעו‬ ‫כן אעשה ומקבלים שניהם בק״ם ואומרים בלב שלם‬
‫מהתנאי וילבו ויעירו לפני האשה שנתגרשה וחנשא‬ ‫אמרנו וגמרנו לעשות דבר זה לאלומי למילתא במ״ש‬
‫וו«גאי לא יתקיים ונמצא נט בטל ובניה ממזרים‬ ‫כסעיף ע״ז יאח״ב כותבין הערים שטר הרשאה‬
‫)ג״י( וטעם חלוש הוא שהרי האשד‪ .‬לא תנשא ער‬ ‫בנוסח זה ‪:‬‬
‫ביאת השליח והוא יודע מהתנאי וגם חרי מכיא שטר‬ ‫פ ו זכרון ערות שהיתה בפנינו חתוטי מטה ביום‬
‫מכ״ד כמו שיתבאר וי״א הטעם מפני שר‪,‬אשה יכולה‬ ‫פלוני בכך ובך לירח פלוני בשנת כך ובך לבריאת‬
‫לומר לא מניתי שליח רק אם יקכל בלא תנאי ולתנאי‬ ‫עולם למנין שאנו מונין כאן כמתא פלונית דיתבא על‬
‫לא נתרציתי לפיכך אם אמרה שיבול לקבל על תנאי‬ ‫נהר פלונית איך מרת פלונית בת פלוני העומדת היום‬
‫מותר לד‪.‬טיל בו תנ אי)נ״ח וש״ז( אך אין המנהג אצליט‬ ‫במתא פלונית דיתבא על נהר פלונית מינתה בפנינו‬
‫להטיל שום תנאי בגט ‪5‬‬ ‫את פלוני בן פלוני להיות שליח לקבל ניטה מיד‬
‫פ ט ואחר שקבל השליח את הגט יכתבו הב ״ד עדותן‬ ‫בעלה פלוני בן פלוני ובפנינו אמרה לזה פב״ם שלוחה‬
‫וימסרו ליד השליח ובבר כחבט נוסחתו בסי׳‬ ‫התקבל לי נימי מיד כעלי פב״פ ותר‪,‬א ידך כידי‬
‫‪D'P‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ ‪ p'D‬קפא‬ ‫ערוך‬ ‫‪190‬‬
‫שמקודם ידבר הרב שיבמקום האיש עם הרב שב)‪1‬קו‪:‬ז‬ ‫ק״ם סעיף ר׳ ע״ש וגם הבעל יכתוב תחת החתימות‬
‫האשה מצב העניין והיא תמנה איש אחד שבמקום‬ ‫כלשון זה אני פכ׳פ הח׳מ העומר היים במתא פלונית‬
‫הכעל לשליח קבלה ותייחד איש פלוני וזה ב׳כור׳ח‬ ‫דיתבא על נרה פלונית גירשתי את אשתי פלונית‬
‫לעשות נ ע ת שהוא חלים ובעת חלימותו יםדרו ד‪,‬נג׳‪4‬‬ ‫בת פלוני וגירשתיה בפלונית מתא ריתכא על נהר‬
‫ויקבל הש׳׳ק בעדה ואין לחוש בזה לשום זיוף שיודיעו‬ ‫פלונית ביר פלוני בן פלוני שלוחה בפגי ב׳ ד פכ״פ‬
‫זלייז ע״י חוטי הברזל שמינתה את פלוני לשל־•! קבלה‬ ‫ופב״פ ופכ’ פ החתומים בשטר שלמעלה וגירשתיה‬
‫בפני שני ערים ואח״ב יודיעו שהשליח קבל הג״ נד״ ת‬ ‫גירושין גמורים בביטול כל מודעות ובלא שום תגאי‬
‫וט״מ למעשה יש להתיישב בזה וצריכים לעשות ע״פ‬ ‫כבל הכתוב לםע־‘ ה ועט־ם וחתימתם הוא אמיתי‬
‫כמה טורים שיסכימו לזה ויבינו לפי מצב העניין‬ ‫ובעבור שהכל אמת כתבתי גם אני שטר זה להיות‬
‫ושיהיה הכל כדת של תורה ‪:‬‬ ‫לה נם כתב ירי לראיה ולזכות שלא יהא לי פתחון‬
‫צב בעל שעושה שליח להולכה צריך שיאמר להשליח‬ ‫פה לערער על דגר זה והכל שריר וקים וחותם ככתב‬
‫תן גט זה לאשתי ומדינא סגי בהכי ונהנו להוסיף‬ ‫ירו נאום פלוני בן פלוני וימסרו הנל ליר השליח וגם‬
‫ולאמר ותהא ירך כירי ועשיתך כעשיתי וכר כמו‬ ‫חתימות הדיינים שכמקום הבעל צריך שיהא ניכר‬
‫שיתבאר בסדר הנט וביכולת הבעל לעשות שליח‬ ‫לב״ד שבמקום האשה או שיעידו שני עדים שראו‬
‫להוליך הנט בלבד או לעשות שליח לכתיבה ולחתימה‬ ‫שהשליח קבל הנט מהבעל אך מדינא השליח נאמן‬
‫ולהולכה כדתנן )ס״ה ‪ ( :‬האומר כתבו גט יתנו לאשתי‬ ‫כשהנט נידו כמי שנתבאר כבר לעניין כשהבעל יטעון‬
‫הרי אלו יכתבו ויתנו בלומר שאומר לג׳ כני אדם‬ ‫לפקדון נתתיו אך לטענת מזוייף צרין■ רק עדים דרק‬
‫שיכתובו ויחתוטו ויתנו שאחד כותב ושנים חותטין‬ ‫בשליח הולכה כשאומר בפ״נ ובפ׳ג האמינוהו חכמים‬
‫כמיש כסי׳ ק״ך ואחד מהם הוי שליח להולכה דאין‬ ‫ולא בשליח קכלה ‪:‬‬
‫כוונתו שכולם יהיו שלוחים אא'כ אמר כולכם כמו‬ ‫צ ומפני שידוע שקיום החתימות אין הדבר קל להכירן‬
‫שיתבאר וגם אין זה פסול מה שהסופר או אחד מן‬ ‫ממקום זה למקום זה ובפרט שנתבאר שצריכין להכיר‬
‫העדים הוי שליח דהכל כשרים לשליחות כמ״ש ‪:‬‬ ‫כל השלשה חתימות לכן כתב הטור בשם הר׳׳ף שנכון‬
‫צ ג ולא עור אלא אפילו קיצר בדבריו ולא הזכיר‬ ‫למנוע שלא לגרש ע״י שליח קכלה כלל וכ'כ בש״ע‬
‫לשון גט המורגל כין בני אדם כגון שאמר להם‬ ‫סעיף כ״ט וכן המנהג ומ״ם אם אי אפשר כאופן אחר‬
‫נירשוה שהוא לשון גירושין או שילחוה לשון ושלחה‬ ‫יכולח לעשות שליח קבלה אם רק מכירים חתימות‬
‫מביתו או שבקוה לשון אגרת שבוקין או תרכוה לשון‬ ‫שלשה הדיינים )כ״ח ות״ז וב״ש סיךמ( והתירו הלכה‬
‫ספר תרוכין או שאמר כתבו אגרת ותנו לה דנם זה‬ ‫למעשה באחר שהיה עתים שוטח ועתים חלים וע״י‬
‫לשון נט הוא כמו שבותבין ואנרת שבוקין )רשי״י(‬ ‫שליח להולכה א״א דאולי בעת מסירת השליח לידה‬
‫וללשון אגרת בהכרח לומר כתבו ותנו דאל״ב אין זה‬ ‫הוא שוטה והתירו שהאשר‪ .‬תעשה ש׳ק כמקומו של‬
‫לשון כ־׳ל ובכל אלו הלשונות כשדיבר עמהם מקורם‬ ‫הבעל בעת חלימתו ותחזור למקומה ובעת חלימתו‬
‫על עסקי ניטה כותבין לה נט וגותנין לה דאם לא‬ ‫ימסור הגט ליד ש״ק שלה )שס( וזה שלא קבי^ה גט‬
‫דיבר עמהם על עסק הגט מאין יודעים מאי קאמר‬ ‫מבעל עצמו בעת חלימתו מפני שחליטתו היה מעט‬
‫ואפילו לשון גירושין יש לפרש לגרשה מביתו כרכתיב‬ ‫זמן ולא הספיקה העת בשעת מעשה )כצ׳ל דאל’כ לחה‬
‫גרש את האמה )הה״מ ונ״ש סק״ו( ‪:‬‬ ‫עשו כן אלא וודאי נדאמרן והאשה לא היה ביכולתה לישש שס‬
‫צד אבל אם אמר להם פטרוה פרנסוה עשו לה‬ ‫והניחה לשלוחה שכשיספיק העת יקבל ממנו את הגע( ואע׳ג‬
‫כרת עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר‬ ‫דנתק^קל בדעתו בין עשותה שליח לקבלה ונין הגט‬
‫כלום וכתב הרמכ״ם ד ל בפ״ב דין י׳ דאם כתבו ונתנו‬ ‫לית לן בה שהרי אפילו אם נתקלקל בין כתיבה לנתינה‬
‫לה היו גט בטל עכ׳ל דס״ל דלשונות אלו אינן כמשמע‬ ‫בארגו בסי׳ קכ׳א סעיף ט׳ז דכשר וכ״ש בכה״ג ;‬
‫כלל לשון שיורה על גט אבל רש״י■ ז״ל פי׳ שם דיש‬ ‫צ א והנה הב״ח ז״ל בתשו׳ הביא בשם חכמי צרפת‬
‫להסתפק בלשונות אלו במו בפטרוה אם הוא לשו‬ ‫שהאשה תוכל לעשות ש״ק במקומה רק שילכו‬
‫פטורו של גט או פטור חובות וכן פרנסוה אם הוז‬ ‫שגי עדים עם השליח להעיד על השליחות והנה בסתם‬
‫צרכי הגט שלא תזקק ליבום או פרנסה ממש כלוטו‬ ‫בני אדם וודאי דלית לן בה שכבר נתבאר שאפילו‬
‫עשיית צרכיה וכן כנימוס וכראוי אם הוא חוקו ש;‬ ‫השליח שבמקום אחר ביכולתה למנותו שי^א בפניו‬
‫נט או חק מזונות )ינ״כ הר׳ן והרע״ג( ולפ״ז נראר‬ ‫אמנם בעתים חלים ועתים שוטה רבו עוררין‬
‫דאם נתנו לה הוה גט ספק )נ״ש סקכ״א( אבל מלשו!‬ ‫על זה דשמא בעת שעשאתו לשליח היה שוטה )עפ״ת‬
‫המשנה לא אמר כלום משמע להדיא דאין ספק בזד‬ ‫סקכ״ב( ויש אוסרין ויש מתירין ולכן נ׳ל דעתה‬
‫וכן משמע כירושלמי וכן משמע מסוגיית הש״ם שאומד‬ ‫בזמנינו שנמתחו חוטי הברזל בכל העו^ם שנשער‪,‬‬
‫שיש לשונות דהוה ספק כמו שיתבאר ומשמע דכאלו‬ ‫אחת מדברים זה עם זה ממרחק יש לתקן זה בנקל‬
‫איז‬
‫צו‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמא‬ ‫;ן ת ך‬
‫כתבווע כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה אס רק‬ ‫א'ן כאן ספק כלל והאמת כן הוא דאף ש'ש לפרשם‬
‫כודקין אותו שהוא שפוי בדעת כמ״עז בסי׳ קב״ב ואם‬ ‫גם על לשון גט ם״מ ביין דריהטא דלישנא משמע על‬
‫יש ספק אם נפל מעצמו או הרוח רחתו אס לאלתר‬ ‫עניין אחר אפילי אם היה כוונתי לגט אין זה רק‬
‫נפל ה״ז םימן שמעצמו נפל וה״ז גט ואם לא נפל‬ ‫כרברים שכלב ואף שריבר עמהם מקורם על עסקי‬
‫לאלתר ה״ז ספק אבל אם בוודאי נפל מעצמו אף שלא‬ ‫גיטה אין זה רומה' לקרושין כשנותן לירה דא״צ לפרש‬
‫נפל לאלתר ה״ז גט ולא אמרינן דמקודם לא היה בדעתו‬ ‫יכן כשדיכר עטה על עסקי הגט ונתן לה הגט סתם‬
‫ליפול אמנם מלשון הרטב״ם פ״ב דין י״ג מתבאר‬ ‫דדיו דשם נותן לה דבר וטובחא מילתא אבל בדיבורו‬
‫דדווקא אם נפל מיד הוה נם ע״ש וכנפל מיד תלינן‬ ‫שאימר לאחרים אם הלשין יותר נוטה לעניין אחר‬
‫שמעצמו נפל עד שיוודע לך שד‪.‬רוח דחפו ע״ש‬ ‫מי^גט הוה כדברים שבלב אף כשדיבר עטהם מקודם‬
‫)וענ״מ ולח״מ ונ״ש סקכ״ו זהנר״א סיןמ״א זצא ילטתי‬ ‫על עסקי הגט והלשונית שיתבארו שהם םפק זהו‬
‫למה דהו דברי הנ״י ודו״ק(;‬ ‫מפגי שהרבה מורים על לשון הגט כמו שיתבאר‬
‫צח וכן שנינו שם טי שהיה מושלך לבור ואמר כל‬ ‫)ובגת׳ יש חילוק נין סיטרוה לפטרוה ואצלינו אין חילוק עכ״י( ז‬
‫השומע את קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו‬ ‫צה ואם אמר להם עזבוה הוציאוה התירוה הניחוה‬
‫יכתבו ויתנו וכשפירש שמו ושם אשתו שם עירו ושם‬ ‫הועילו לה ה״ז ספק דבעיא היא בגם׳ דעזבוה‬
‫עירה שהרי ייחד לשליחות טי שישמע את קולו ואם‬ ‫הוא ממש כמו לשון אגרת שבוקין דבוונה אחת להם‬
‫לא אמר כלשון זה אלא שאמר כל הרוצה לכתוב יבא‬ ‫ומורה על לשון גט אלא דעכ״ז ביון דלשין עזיבה אינו‬
‫ויכתוב הוה ספיקא דרינא אם מועיל אם לאו )ב״ש‬ ‫כתוב כגט שמא אינו מועיל )רש׳י( וכן לשון הוציאוה‬
‫סקנ״ז( ואפילו להפוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה‬ ‫הוה כמו לישנא דקרא ויצאה מביתו אלא דיש ספק‬
‫מ״ם הרי צריך לצוות לסופר לכתיב)שס( וכ״ש לעניין‬ ‫דבלשין הנתיב היה יציאה מעצמה ולא שיוציאוה‬
‫נתינה דבעינן שליחות ברורה אבל לשון כל השומע‬ ‫)שש( וכן התירוה ה״ז לשון הרי את מותרת לכל אדם‬
‫את קולי הוה שליחות ברורה למי ששמע את קולו ‪:‬‬ ‫אלא דט״ם יש לפרש גם על התרת נדרים ואינו לשון‬
‫צט והרמב״ם ז״ל כתב שם והוא שירעו אותו ע״ש‬ ‫מבירר )שש( והניחוה היה כמו התירוה וכן הועילו לה‬
‫ויש שפירשו דה״ק והוא שיודעים שזה ששמו כן‬ ‫משמע ג״כ יותר ללשון הגט להועיל לה שתצא חפשי‬
‫הוא בעל האשה ששמה כן)לח״מ וכ״מ בר״ן ע״ש( ויש‬ ‫מאישיתה אלא דמ״ם אין זה לשון מבורר והוד‪ .‬ספק ‪:‬‬
‫שפירשו דה״ק והוא שידעו אותו שהוא אדם )הגה״מ‬ ‫צף ה<י‪.‬יםר כתבו גט לאשתי ולא אמר חנו יכתבו ויתנוהו‬
‫אות ן׳( וסיים הרמב״ם דאע״ם שהעלווע מן הבור ולא‬ ‫לירי אבל לא יתנוהו לידר‪ .‬שלא עשאם שלוחים‬
‫הכירור‪.‬ו ה״ז נם כשר שזהו כשעת הסכנה שכותבין‬ ‫אלא לכתיב ולא לגרש ואם נתנוד‪.‬ו לה אינו גט דאם‬
‫וגוחנין אע״פ שאין מבירין ודע דבנם׳ שם איתא‬ ‫היה רוצה שיתנוהו לה היה איטר להם תנו ולא היתה‬
‫דרווקא אם ראו בבואה דכ מ א ה כלומר צל צילר‬ ‫כיונר״ו אלא שיהא הגט מוכן בירו ולבשירצה יגרשגה‬
‫דאל״ב חיישינן שמא שד הוא ולכן כשראו בבואה‬ ‫בר״א בבריא וגם לא היה סיבה המבהלת אבל אם‬
‫ובבואה נסתלק חשש זה דאין לשדים בבואה דבבואה‬ ‫היה חולה שעברו עליו ג׳ יסים לחליו או מםובן‬
‫ובן פסקי כל הפוסקים והרמב״ם ז״ל לא הזכיר זה כלל‬ ‫שקפצה עליו מחלתו במהרה אף קודם ג׳ ימים או‬
‫וכתבו המפרשים דס״ל דלפי מסקנת הש״ם דכשעת‬ ‫יוצא בקולר שנתפס למלכות אפילו על עסקי מטון‬
‫הסכנה רמיא א״צ לזה אבל רוב הפוסקיס לא ם״ל כן‬ ‫או שבאים מוליכים אותו ואינו יכול להחסהמד‪ .‬או‬
‫דרק לעניין אחר אמרה הש״סשם אגל לעולם צריכים‬ ‫שבהיל לפרוש לים או לצאת בשיירא למדבריות וכן‬
‫שיראו דמית אדם ושיראו לו בבואת רבבואד‪ .‬הא לאו‬ ‫אם נפל עליו דאגת מיתה מהעדר בריאותו ועשה צוואה‬
‫הכי חיישינן שמא שר הוא שדרך השדים להמצא‬ ‫מחמת שחושש למיתה בכל אלו אף אם רק אמר כתבו‬
‫בבורות נם בעיר ובן דרכם להטצא בשדות וביערים‬ ‫גט לאשתי כותבין וגותנין לה שהדבר ידוע ומובן‬
‫ולפירוש השני שכתבנו כדברי הרמב״ם י׳׳ל גם כוונת‬ ‫שכוונתו היחה לכתוב וליר‪.‬ן לה אלא שמחמת בהילתו‬
‫הרמכ״ם כן ולדינא עכשיו א״א לפסוק זה למעשה‬ ‫ודאגתו לא סיים לומר תנו ‪:‬‬
‫דכבר נתבאר בסי׳ י״ז דאין אנו בקיאין בבבואה‬ ‫צז ולפעמים גם בבריא הרין כן הוא וכר שנו חכמים‬
‫רכבואה ע״ש וכ״ש שיש לנו לידע שנתנו לה הגט‬ ‫במשנה )ס״ו ‪ ( .‬מעשה בבריא אחד שאמר כתבו‬
‫בעודנו חי ורדה שפוי בדעתו ולא שכיח זה בלל‬ ‫גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת אמר רשב״ג‬
‫דםם״נ אם כשהעלוהו מן הביר עידנו חי ושפוי בדעתו‬ ‫אם מעצמו גפל ה״ז גט ואם הרוה דחתו אינו ג ט‬
‫הרי יכול לציות אח״כ ואם איני חי או איני שפוי‬ ‫דבשגפל מעצמו ניכר דדעתו היה לכך וסופו מוכיח‬
‫בדעתו לא שכיח שנדע שהיה חי ושפוי בל זמן כתיבתו‬ ‫על תחלתו וה״ל כמסוכן וכיוצא כשיירא והרבה בהול‬
‫של הג טונ חינ תי‪:‬‬ ‫הוא ואם הרוח דחתו הרי לא היתה כוונתו לכך‬
‫מ בבר נתבאר בסי׳ ק״ך דכשאומ־ לעשרה כתבו ג‪(9‬‬ ‫מתחלה ודינו כנריא וכנפל מעצמו אף אם עדיין לא‬
‫לאשתי‬ ‫י‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמא‬ ‫ערוך‬ ‫‪192‬‬
‫אי שלח לה ע״י שלוחו הוה ספק גירושין ראע״ג דזהו‬ ‫לאשתי א'ן כוונתו שכולם יכתנו אלא אחר כו הנ‬
‫וודאי רכל שליח שלא ניחן לגירושין אינו יכול לשנות‬ ‫בשכיל כולם אא״ב אמר כולכם כתובו דאז כותכ‬
‫משליחותו כמ״ש מ׳ ט כיון דהבעל הלוא רצה‬ ‫אחד כמעטר כולם ע״ש וכן הדין לעמין מה שנתבאר‬
‫שהוא יהיה השליח לגירושין אלא שהוא לא נתרצה‬ ‫כמושלך לבור ואמר כל השומע את קולו אף אם היו‬
‫בשעת מעשה ולכן כשאח״כ גם הוא נתרצה יש ספק‬ ‫שם הרבה אנשים א״צ במעמר כולם אלא אהי כותב‬
‫דאולי נקרא שליח שנית) לגירושין ) ד נ ן הוא לגירסת ר׳ ת‬ ‫ושנים חותמין דאע׳ג שאמר ביי השומע לא הוה‬
‫בתוס׳ כ״ש ‪ :‬ד׳ה ה׳ג ע״ש( ודע דזה ששליח שלא ניתן‬ ‫כאומר כולכם ורק כוונתו שאם יהיה טי שישמע קולו‬
‫לגירושין לא מצי משוי שליח זהו שלא ביריעת הבעל‬ ‫יעשה זאת ולא שכולם יעשו דווקא ‪:‬‬
‫אבל ביריעת הבעל מצי מינוי שליח ‪:‬‬ ‫לו א וכן לעניין הולכת הנם אם עמדו אנשים רבים‬
‫ק ד‪ ,‬אם נעשה שליח לגירושין על לאחר זמן מקרי‬ ‫ואמר הוליכו נט לאשתי אין כוונתו שכולם‬ ‫ביחד‬ ‫’‬
‫י מהשתא גיתן לגירושין ומשוי שליח שהדי ניתן‬ ‫יוליכוהו אייא איזה מהם שירצה מוליך אותו כשביל‬
‫לגירושין לפיכך אם שלח גט ע׳י שליח וא״ל לא‬ ‫כולן אכל אם אמר כולכם הוליכוהו אינו נט ער‬
‫תתנהו לה עד לאחר ל׳ יום אם חלה או נאנס בתוך ל׳‬ ‫שיוליכוהו כולם כלומר שאחד מוליך במעמר כולם‬
‫יום יכול לעשות שליח שיתנהו לה לאחר ל׳ יום כדין‬ ‫שכולם ילכו עמיו ) ג מ ׳ ס ש ׳ ו ( ולכן תקנו חכמים ) ב ס (‬
‫כל שליח שביכולתו לעשית שליח בכה״ג ואם יש בידו‬ ‫שהאומר לרבים להיליך נט לאשתו יאמר מפורש כל‬
‫ה־שאה אף אס אין כתוב בה שיכול לעשות שליח נם‬ ‫אחד מכם יוליך גט לאשיתי כדי שי*א יארע קלקול‬
‫כלא איגס מ״ט יכו^ ייעשות גם בלא אונם דמסתמא‬ ‫באמירת כולכם שאם יחמר אחר יתבטל הגט וכן‬
‫עיקר ההרשאה לזה היתה דלאוגם אין צריך הרשאה‬ ‫נתבאר בסי' ק״ך לעניין כתיבת הגט ע״ש ‪:‬‬
‫)ב״ש סקנ״א( ויש מחמירין שאין לו למסור את‬ ‫ק ב אמר לשלשה כני ארםשנים מכם יחתימו על‬
‫הגט לשליח השני מיד דחיישינן שמא ישנה‬ ‫הגט והיה בין השלשה אב ובנו שאין יכולים‬ ‫י‬
‫משליחותו וימסור מיד להאשה אלא עושהו שליח‬ ‫לחתום באחד וכן שארי קרובים יחתום האב עם האחר‬
‫למסור לה לאחר ל׳ יום והגט יונח בב״ד עד זמן זה‬ ‫אי הבן עם האחר ולא אטרינן דוודאי לא כיון רק על‬
‫או שימסור לב״ר שליחותו והם יעשו שליח אחר ל׳‬ ‫האב דאץ חולקץ ככור לבן כמקים אב אלא כיון על‬
‫יום )רמ״ה כשור וג״ל דגס כהנחה בב״ד מודה נמ׳׳ש דזיל‬ ‫שיניהם וכך אמרו חז״ל )ש׳׳ו ‪ ( ,‬הלכתא משוי אינשי‬
‫כתי ששמא( וזהו לשיטת רש״י שיתבאר דבטול ממנה‬ ‫ש־^יחא ברא במקום אכא עיש וכן לעניין הולכת הגט‬
‫הפין אין לו לעשות שליח מפני חשש שמא ישגה השני‬ ‫כשאמר לשלשה שנים מכם יוליכו גט זה לאשתי והיה‬
‫מציוי הבעל דכל שיש איזה תנאי בהשליחות יש חשש‬ ‫בהם אב ובנו ביכולת האב והאח־ או הבן והאחר‬
‫זה כמו שיתבאר ודע דכל כופר גט על לאחר זמן‬ ‫להוליכו ורק בהולכה יכול האב ובנו להוליך דאין‬
‫צריך הבעל לומר ולהתנות שתהא האשה נאמנת עליו‬ ‫קרובים פסילים להולכת הגט ימיט י״א דהאב והכן‬
‫לומר שלא בא בתוך הזמן ופייסה ובטל הגט כמו‬ ‫לא יוליכו ולאו מטעם פסול אלא ראמרינן דעת המגרש‬
‫שיתבאר וא״ב במוסר נט לשליח על לאחר ל' יום‬ ‫שבוודאי לא רצה להטריח שניהם ביחד )עכ״ש סקיל‬
‫צריך להתנות כן וזהו רק בנשואה ולא בארוסה‬ ‫מ״ש בשם מהרש״ל( וכן משמע מלשון הטור ע״ש ‪:‬‬
‫דכגשואה אמרו חכמים דעת בני ארם דכיון שחביבה‬ ‫מ ג דבר פשוט הוא שהשליח כשמביא גט להאשה‬
‫עליו וודאי יהדר לבטלו ולבן צריך תנאי זה וכשטתנד‪,‬‬ ‫’ צריך שיכיר אותה שהיא אשתו של המגרש‬
‫כן נסתלק חשש זה כמו שיתבאר בס״ד ‪:‬‬ ‫המשלחו ואם אינו מביר אותה יתניהו לה ע״פ שנים‬
‫ק ו השולח נט ע*י שליח וא״ל לא יתנהו לה אחר‬ ‫ש*עידו לפניו שוו היא אשתו של משלחו שהרי אפילו‬
‫י אלא אתה ונתנו לאחר ונחנו לה פשיטא שאינו‬ ‫סומא יכול להיות שליח כשא״צ לומר ב פ'נ אף שאינו‬
‫גט שהרי פירש שלא יתנהו לה אחר אלא אפילי א׳״ל‬ ‫יכול לראותה ואין הברתו רק ע׳׳י טב״ע רקול )כ״ג ‪( .‬‬
‫הולך לה סתם וכ״ש כשא״ל את הולך ה״ז לא ישלחנו‬ ‫וב׳ש שיכול אחר לסמוך על עדים המכירים אותה ובסי׳‬
‫ביד אחר כל זמן שיכול להוליכו ואם חלה או נאנס‬ ‫קמ״ב יתבאר בס״ד בסעיף מ״ט !‬
‫שאינו יכול להוליכו ה״ז עושה שליח אפילו באמד‬ ‫ק ד אמר לשליח הולך גט זה לאשתי וא״ל השליח‬
‫לו את הולך וכ״ש בהולך כלבד כיון שלא פירש שלא‬ ‫* איני מכירה או שא״ל אני מתבייש ליתגו לה‬
‫יוליכנו אחר ואם פירש לו שיכול לעשית שליח ושליח‬ ‫וא״ל הבעל א׳כ תנהו לפלוני שהוא מכירה ויתנו לה‬
‫שליח יכול לעשות שליח גם אם לא חי^ה ולא נאנס‬ ‫ראשון לא נעשה שליח לגירושין ואין לו לשנות‬
‫אף אם לא פירש לו שגם כלא אונם יכול לעשות בע״ב‬ ‫משליחותו ואינו יכול לא ליתן הגט לירה ולא למנות‬
‫כן כוונתו דלחלה או נאנס א״(י הרשאתו ויש מרבותינו‬ ‫שליח במקומו אלא ימסיר הגט ליד אותי פלוני והוא‬
‫שסוברים דכשא׳׳ל הולך סתם יכול לשלחו ע״י אחר‬ ‫שליח לנידושין ונותנו לה או משלחו כיד אחר אם‬
‫אף אם לא חלה ולא נאנס ואם א״ל את הולך לא‬ ‫חלה ונאנס כמו שיתבאר ואם הראשון נתן לה הגט‬
‫ישלחנו‬
‫צ ז ‪1S3‬‬ ‫ה ש א ^ן‬ ‫הלכות גיטץ ‪ p 'o‬קפא‬ ‫עח!ד‬
‫עשאו ואפשר שחפץ בו יותר מבאחר בל זמן שלא‬ ‫ישלחנו כיד אחר אא״כ חלה או גאנם או פירש לו‬
‫חלה או נאנס אכל בשליח שליח ביון שאין הבעל יודע‬ ‫שיכול למנות שליח )•׳זו דעת ר״ח כפור ורוב הפוסקים‬
‫בהם מה לו שגי ומה לו שלישי )ר״ן שש( ובאמת יש‬ ‫הסכימו לדעה ראשוגה ע׳ש( ‪:‬‬
‫מי שסיבר כן )רמ״ה בפוד( אבל רוב הפוסקים לא ס״ל‬ ‫ס ז ומעם דין זה הוא דטוד אי מצר הסברא לא היה‬
‫כן משום דא״א להעדיף כחו של השני יותר מהראשון‬ ‫י רשות לשליח לעשות שליח במקומו בלא רשיון‬
‫)ר״ן שם( וכן סתמו כשיע סעיף ל״ט ע״ש ‪:‬‬ ‫המשלח דמי נהן לו כח זה אלא ביון שגזרה התורה‬
‫מ י א כשממנה השליח שליח שני אם היא במקום‬ ‫ששליח יבול לעשות שליח כמ״ש ברים ק״ם ובע״ב‬
‫שצריך לומר בפ״נ ובפ״ג כפי שיתבאר בסי׳‬ ‫י‬ ‫דכוונת התורה הוא בסתמא דאם נתן לו רשות לעשות‬
‫קמ׳׳ב צריך לעשותו בפני ביד ושיאמר בפניהם בפ״נ‬ ‫שליח במקומו הוה מילתא דפשיטא וא״צ קרא לזה וכן‬
‫ובפ״ג דזהו במקים קיום וקיום צריך ב״ד והשליח השני‬ ‫אם א״ל מפורש שלא יעשה שליח במקומו פשיטא‬
‫יאמר שליח ב״ד אני כמ״ש שם ואם הוא כמקים שא״צ‬ ‫דאינו יבול לעשות אלא וודאי דהתורה מיירי בסתמא‬
‫לומר בפ״ג ובפ״ג או כשהוא מק־יים דג־׳כ א"צ לומר‬ ‫ומדץ התורה כל שליח יכול לעשות שליח במקומו גם‬
‫כמ״ש שם א״צ לעשותו בפני ב״ד ומ״ם כתבו הרא״ש‬ ‫אם לא חלה ולא נאגם דמן התורה אין מברא לחלק‬
‫והמור שיש לעשותו בעדים ע״ש ולשיטתייהו אזלי‬ ‫בכך וזה שאמרגו דבלא חלה ולא נאגם אין לו לעשות‬
‫דשליח הולכה צריך לעשיתו בעדים ולפ״ז להרמנ״ם‬ ‫שליח במקומו זהו מדרבגן משום שיש אנשים שמקפידים‬
‫דא״צ לעשותו בעדים אפשר דגם כאן יכול לעשותו‬ ‫בזה ובשישטעו שעשה שליח בטקוטו יבטלו כל‬
‫בינו לבינו וכ״כ גדולי אתרוגים)ביש סקניז והגר״א ס־‪,‬שיג( ‪:‬‬ ‫השליחות ובחלה או נאגם אין אדם מקפיד )ר״ן ס״ג(‬
‫קיב ולענ׳׳ד נראה מדפתם רבינו הב״י בסעיף מ׳דצריך‬ ‫והדעה השנייה סוברת דבהולך סתם אין אדם מקפיד‬
‫עדים נראה דגם להרמב״ם צריך עדים דנהי‬ ‫י‬ ‫גם בלא חלה או נאגם ‪:‬‬
‫דעצם השליחות א״צ עדים זתו הבעל עצמו כשעושה‬ ‫ה ח לפי מה שנתבאר באת הולך או בהולר סתמא‬
‫שליח אבל שליח שעושה שליח אמאן קא סמיך שליח‬ ‫י לדעה ראשונה בשעשה שליח במקומו כשלא‬
‫השני שהראשון הוא שלוחו של הבעל וא ‪ 7‬נאמן הראשון‬ ‫חלה ולא נאנס והשליח השגי מסר הגט להאשה אין‬
‫לבדו דנהי דהאטינו חז״ל להשליח זהו בעת מסירתו‬ ‫הגט בטל מן התורה אלא פסול מדרבגן אמנם י״א דגם‬
‫להאשה בגמר הגט וסמבינן אעצם הגט אבל בעת‬ ‫כווגתר^ורה כן הוא דאימתי יכול שליח לעשות שליח‬
‫עשייתו לשליח השני דאין הגט נגמר אין סברא לסמוך‬ ‫כשידענו שהבעל לא קפיד אבל בקפיד אין לו לעשות‬
‫על הנם שלא בשעת כתיבתו ולא בשעת נתינתו ולכן‬ ‫שליח ולפ״ז כשאנו אומרים דבלא חלה ולא נאנס קפדי‬
‫כשעושיהי בערים אעדים קא סמיך אבל ברמב״ם פ״ז‬ ‫אינשי נם מן התורה הגט בטל )ע״ש נר״ן שני פעמים(‬
‫דין כ״א מפורש שיכול לעשות בינו לבינו ע״ש ;‬ ‫ולפ״ז למעשה יש להחמיר כשני הטעמים ורבותינו‬
‫מ ע כל שליח עומד במקום הבעל שהרי מנתו של‬ ‫בעלי ה תו ם׳)נ״פ ‪ ,‬ד״ה רשב״ג( ס״ל כי״א ע״ש ולדעה‬
‫בעל באים לפיכך שליח ראשון שעשה שליח‬ ‫י‬ ‫זו אפילו לא פירש הבעל בפירוש שיעשה שליח במקומו‬
‫שני ומת השני קודם שמסר הנט יבול הראשון ליטול‬ ‫אלא גילה דעתו שאינו מקפיד יכול לעשות שליח‬
‫את הגט מיורשי השני ולמוסרו להאשה או לשלחו ביד‬ ‫במקומו גם בלא חלה ולא נאגם )ג״ש סקנ״ד( ואין‬
‫אחר ולא אטרינן דמיד שמסרו להשני נסתלקה שליחותו‬ ‫לעשות כן למעשה ורק לפי מנהגינו שכותבין הרשאה‬
‫דבמו שהבעל היה יכול ליטלו מהיורשים כמו כן‬ ‫הרי מפורש בה שיכול לעשות שליח בכל עניין כמו‬
‫שלוחו)טיז סקנ׳׳ה( ואפילו אם חי השליח השני יכול‬ ‫שיתבאר בסדר הנט בסי׳ קנ״ד )מה שהקשה ר^ב״ש‬
‫הראשון ליטלו מטנו ולמסור לאחר או להאשה )שם(‬ ‫סקנ״ה ל״ק כלל דהא בגמ׳ מפורש מה שא^ המשלגז ולא דמי‬
‫דכיון שהבעל אמר לו שתהא ירו כידו הוה ממש‬ ‫לקושית הר״ן ע״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫כבמקום הבעל ויותר טזהדאף אםי כבר מסרו להאשה‬ ‫ק ט כטו ששליח ראשון יכול למנות שליח שני כמו‬
‫אלא שחיסר לומר בפ״ג ובפ׳׳ג יכול ליטלו מהאשה‬ ‫י כן השני יכול למנות שליח שלישי וכן לעולם‬
‫ולחזור וליתן לה ולאמר בפ״נ ובפינ כמ״ש בסי׳ קמ״ב‬ ‫וביון דהתורה נתנה רשות לשליח לעשות שליח‬
‫)ע״ש בב״ש סקניה( ובלל הדברים הוא דכל זמן שלא‬ ‫במקומו מה לי ראשון ומה לי שני ושלישי ודין השליח‬
‫נגמר הגט בתקונו ליד האשה עדיין לא נגמרה שליחותו‬ ‫השני כדין השליח הראשון שאינו יבול לעשות שליח‬
‫וכן הדין בשליח השני עם השלישי והשלישי עם‬ ‫אא״כ חלה או נאנס או שהבעל פירש שיכול לעשות‬
‫הרביעי וכן לעולם דכולהו חד דינא אית להו וכולהו‬ ‫שליח ואפילו לא פירש רק להראשון מ״ם נם השני‬
‫טבחו דבעל קאתו ‪:‬‬ ‫בכלל דהרי כולם מכחו של בעל באים במו שיתבאר)נ״ל( ;‬
‫קי ף אע״פ שאמרנו דכחו של ראשון עריץ קיים כל זמן‬ ‫קי והנה מצד הסברא היה נראה לומר דהשליח השני‬
‫י שהשני לא מסר להאשה מ״ט אם טח השליח הראשון‬ ‫י יבול לעשות שליח שלישי גם בלא חלה או נאנס‬
‫לא אמריגן דנתבמלה שליחותו של השני דכיוןדהבעל‬ ‫דנהי רנראשון בעינן חלה או נאנם היינו מפני שהכעל‬
‫קיים‬
‫השלהן‬ ‫הלכות גימין סימן קסא‬ ‫זןרוך‬ ‫‪194‬‬
‫קיים והראשון טםר כחו להשיני הרי השני עומר נמקים הקודמות ציל דאאיש קאי או כשהיא עושה שליח‬
‫הבעל וכן כשהשני יעשה שלישי יעמור השלישי במקום להונאה וגם הבעל עושיהו לשליח דאז שליח עושה‬
‫הבעל וכן לעולם אלא ראנן הכי קאמרינן רכשהראשון שליח ולא בשליח י^קכלה אבל העיטור ס׳ל דמילי‬
‫קיים ביכולתו להחזיר הכה אליו מפני שעומר במקומו לא מקרי רק כשמצוה לכתוב דזהו כדברים בעלמא‬
‫של בעל אבל כשלא החזיר אליו עומר השני במקום אבל בשטצוהו לקבל דבר אין זה טילי כלל‬
‫הבעל ולכן אם מת הבעל קירם הנתינה נתבטלו נוי'ם דכטה מיני שליחות בכה״ג ועיקרא דשליחות‬
‫ואין רשאים למסור הגט לירה רכולם מכהו של נעל בתרומה הרי אינו נותן לו דבר אלא שולחו להפריש‬
‫תרומתו וה״נ הרי שולחתו לקבל ניטה ובן משמע מדברי‬ ‫נאים כמ״ש ‪:‬‬
‫ק ט ו אם שליה קבי^ה יכול למנות שליח אחר במקומו הרשב״א ז״ל שכתב )גיכין נ״ע ‪ ( .‬וקיי״ל כרנא דאמר‬
‫כמו בשליח הולכה הביא הטיור שלשה רעות מילי לא מיטסרן לשליח כלומר כיון שהוא אמר להם‬
‫משמו של גאון כתב רכלא ציוי האשה איני יכול לכתוב דברים אלו שנמסרו להם אינם יכולים למסרן‬
‫לאחרים עכ״ל ה־י דדקדק לומר רק על כתיבה )יתדנריז‬ ‫לעשות שליח במקומו ואם צותה לו שביכוי‘ תו לעשות‬
‫שליח במקומו יכול לעשות שליח ובשם העיטור כתב בה״ש התקבל והיגא בב״י מבואר לא כן ע״ש( וכן מבואר‬
‫רבכל עניין שליח עושה שליח ובשם הרמ״ה כתב להריא במרדכי ם״פ התקבל בשם ספר החכמה דקכלת‬
‫רבכל עניין אינו עושה שליח אפילו נתנה לו רשות הגט או קבלת קדושין לא הוה מילי דזהו מעשה גמור‬
‫משום רהוח טילי וטילי לא מימכרן לשליח ותמה הטור ע״ש ובש״ע סעיף ט״ד לא הביאו דעה זו כלל ולריגא‬
‫עליו רבנתנה לו רשות לא הוה טילי כמו באימר אמרו יש לילך לחימרא לכל הדעות ולרעת הגאון שמתיר‬
‫בסי׳ ק״ך ע״ש ותמהו המפרשים על הטור ע״ש וכתב בציוויה ביכולתו י^עשות שליח גם בלא אוגס וא״צ‬
‫רבינו הב״י בספרו הגרול רהעיטיור שמתיר ככל עניין למגותו בפגי ב״ר רק בפגי שנים וכשיקבל השני הגט‬
‫לעשות שליח במקומו אין כוונתו שהוא יקבל הגט מיד הבעל מתגרשת מיד )עב״י שהביא תשו׳ הר״ש בן‬
‫מיר הבעל ותתגרש בו אלא שעושה שליח בטקימו התשב״ן שהתיר למעשה כדעת העישור וגס מבואר שש להדיח‬
‫לקבלו מהבעל וליתגו לירו ומיר כשיגיע הגט לידו דמיד כשקבל השגי את הגע מיד הבעל מתגרשת וצ׳יע על הב״י( ;‬
‫היה יש מי שאומר שאם עשאה שני שלוחי לקבלה נזה‬ ‫תתגרש האשה ע״ש ;‬
‫אחר זה ביטל שני את הראשון וכן כשעשה הבעל‬ ‫מ ט ז והנה רעת הרמ׳׳ה ברורה רם״ל רזהו כמו טילו‬
‫כיון שאין בהשיליהות רק רברים בעלמא ורומה שני שלוחי להולכה זה אח׳ז אא״ב גילוי דעתם בעשיית‬
‫ממש ייההיא רפי׳ ק״ך במי שצוה לסופר לכתוב גט השני שעדיין הפצים בהראשון)רמיה בעור( אבל הרא״ש‬
‫ראיגו רשאי לצוות לאחר לכתוב רמילי לא מטםרן והרשנ״א ד ל פסקי דאפילו עשתה עשרה שלוחים בין‬
‫לש^יח ומה שהקשה חמור רבאומר אמרו לא שייך מילי שעשתם בבת אחת ובין שעשתם זה אחר זה כל שהגיע‬
‫וא״כ כשצותה איתי למה י^א יעשה שליח ל׳ק כ^ל הגט ליד אחד מהם מגורשת דלא היתה כוונתח לבטל‬
‫רהטור הולך לשיטתו לעיל סי׳ ק״ך ובח״ט סי' רמ״ר הקודם אלא כווגתה דאולי לא יעלה השליחות אצל זה‬
‫רבאומיי אמרו לא שייך מילי וכמה מרבותיגו סוברים יעלה אצל זה יהכי קיי״ל ובן פסקו בטור וש״ע סעיף‬
‫מ״ר וה׳ה בבעל בשלוחי להולכה ‪:‬‬ ‫כן רכן הוא פשטא רפוגיא רם'פ התקבל אבל כבר‬
‫‪ 1‬יט ויותר מזה פסק רש״י ז״ל באשה שעשתה שליח‬ ‫בארנו בסי׳ ק״ך סעיף נ״ב וג׳ג רהרי״ף והרמב״ם ס״ל ל‬
‫לקני‘ ה ונתעצל השליח בשליחותו ועשתה שליח‬ ‫י‬ ‫דגם באומר אמרו שייך טעמא רמילי ע״פ סוגיא רמי‬
‫שאחזו ע״ש וחרט״ה ז״ל חשש לשיטיתם כדמוכח טרברי אחר וקכיי זה האהר גט שאיגו כשר וכששמע הראשון‬
‫הטור עצמו בסי׳ ק״ך שכתב דהרמ״ה פסק באיטר אמרו גתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל וקבל גט כשר‬
‫דהוה ספק מגורשת ע״ש ואי הוה פשיטא ליה דבאומר והתירה רש״י ז״ל להנשא מטעם שלא נתבטלה שליחותו‬
‫אמרו לא שייך טעמא דמייני אין כאן ספק גירושין אלא של ראשון בשביל שליחותו של שני שלא טצינו ביטול‬
‫פטולא דרבנן מטעם גזירת חתם סופר ועד כמו שבארגו שליחות בגילוי דעתא ואפילו אם היה גילוי רעת‬
‫שם סעיף נ׳ אלא דהרמ״ה חשש לשיטת הרי״ף קיי״ל גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא וכ׳ש שאין‬
‫כאן גילוי רעת כלל אלא שמהררת להשיג גט ואגן‬ ‫והרמב״ם )וככיח( ‪:‬‬
‫‪1‬ל י ז ובטעמו של הגאון ייל פשוט דס״ל ג״כ רהוה סהרי רניחא לה כל היכא שתתגרש שהרי מהדרת אחר‬
‫מילי ובאומר אמרו ס׳לכרוב הפוסקים דלא שייך הגירושין ויותר מזה מציגו לעגיין קרבן פסח כשעשו‬
‫טילי ולכן פסק דבלא ציויה אין לו לעשות שליח ובציויה שליח ומחזרין לעשות ע״י עצמם ט״ט לא נתבטלה‬
‫יכול לעשות וטעמו של העיטור נראה רס״ל דאין זה השליחית מן השליח )סס״ע דפשהיס( וכ״ש בשליח אחר‬
‫עניין כלל למילי דבאמת הדבר תמוה והרי דרשינן שליח שלאגתבטלה שליחות הראשון)מרדניר׳׳ש השולח(‪:‬‬
‫ושלחה מלמד שהאשה עושה שליח ושלחה מלמר מך וין כעשיית כמה שלוחים בכת אחת אין זה עניין‬
‫׳ לברירה שנאמר הינרר הרנר שלזה השליח‬ ‫שהשליח עושה שליח )רש״ג ירןדושין פ״ש( ולרעות‬
‫גתטונה‬
‫‪195‬‬ ‫צח‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ סימן קמא‬ ‫עחך‬
‫להריא דאין כוונתו בקפידא אלא מראה מקים היא לו‬ ‫נתכוונה דאין כאן ברירה כלל דלנולם נתיווגה לבי‘‬
‫איפוא נמצאת כעת ימזה יש לדון לכל הדברים ולכן‬ ‫מי שיקבל גט כשר מבעלה ומיהו כתב הרעזב״א ז״ל‬
‫המנהג א־^ינו לומר לשליח הן לה בכל מקום שתמצאנה‬ ‫ראם אמרה כל מי מכם שירצה הבעל ליתנו לו יהא‬
‫כמ״ש בסדר הגט )י ד ע דלילי דנרי היאכיניס היה א‪: 5‬ר‬ ‫שלוחי לקבלה אפשר דנאטר בזה אין ברירה )ב״ש‬
‫לוד‪.‬ר דבמשנה רק פכיל ובגר‪.‬׳ שם איני גש אכל הם כתבי גם‬ ‫סקס״א( ביון שתלתה השליחות בזה שהבעל יתרצה‬
‫על דין המשגה אינו גש ע״ש זצ״ל דהר‪.‬שנה לא דקדקה נין שכול‬ ‫בו הרי זהו ברירה _בל ברירות שבש״ם דאמרינן הוברר‬
‫לבשל נכללו של הרמב״ם בש״י ומ״מ ציע איך נאמי בנתנו‬ ‫הדבר למפרע שלזה מינתה לשליח וקיי״ל דבדאורייתא‬
‫במקיס אהד דהגש כשל דילמא לא כקפידא אמר כן והיה לנו‬ ‫אין ברירה וכמ״ש בסי׳ ק״מ סעיף י״ז ע׳׳ש ואף‬
‫לילך להומרא אך אין בנו כה להלוק על הראשיניס אשילו‬ ‫שבאמת י״ל דאין זה עניין לברירה דאין אנו צריכים‬
‫להומרא ודו״ק( ‪:‬‬ ‫לברירת דבר למפרע שהרי אם אנו יודעים שובות‬
‫ק ב ג כתב הרטב״ם י׳ ל שט א׳׳ל תנהו לה ביום פלוני‬ ‫הוא לה ביכולת לזכות בגט שלא בפניה ושלא מדעתה‬
‫ונחנה לה בתיך הזמן אינו גט אל תתנהו לה‬ ‫י‬ ‫)יבמות סשש״י( וכיון שאומרת שמי שהבעל ירצה בו‬
‫אלא ביום פלוני ונתנו לה בין מלפניו בין מלאחריו אינו‬ ‫יהיה שלוחה יהיה אז שלוחה לקבלה ויזכה לה שלא‬
‫נט שהרי הקפיד על עצמו של יום עכ״ל ונתב הטור‬ ‫מדעתה שהרי אומרת שרצונה בכך וזכות הוא לה אך‬
‫רמשמע מדבריו דכיג־אימר הנהו לה ביום פלוני יכיל‬ ‫ט״מ י״ל דמטעם זכין שלא בפניה א״א שתתגרש דאולי‬
‫לאחר ובלבד שלא יקרים ענ״ל והטעם פשיט דעניין נט‬ ‫אז לא עמדה בדעתה הקודמת שתחשב לה לזכות‬
‫הוא עניין פורעניות כמורגל בש״ם לא מקרים אינש‬ ‫ובע״ב אנו צריכין לשליחותה הקודמת ויש בזה חשש‬
‫פירעניתא לנפשיה )גישין י״ה ‪ ( .‬ולכן וודאי דלא ניחא‬ ‫ברירה ‪5‬‬
‫ליה להכעל להקדים נתינת הגט ולאחרו אינו מקפיד‬ ‫ה כ א כבר נתבאר בח׳׳מ סי׳ קפ״ב דשליח ששינה‬
‫)ביש סקש״ג( ואם אמר אל תהנו אלא ביום פלוני‬ ‫משליחותו בטלה שיליחותו וכ״ש בשיליחות הנט‬
‫הוה קפידא בבל עניין )הה״לז כתב שהיא תוסשתא ולא‬ ‫בין בשליח להולכה ובין בשליח לקבלה אם שינה‬
‫מצאתיה( ובסי׳ קט״ד יתבאר דגם לאחרו יש פוסקיס‬ ‫באיזה פרט מדברי המשלח בטלה שליחותו ואינו גט‬
‫שפוסלים ע״ש סעיף כ״ו וכן יש להורות ‪:‬‬ ‫ולפיכך חייב השליח ליזהר מאד מאד לבלי לשנית‬
‫מ כ ד וכן באשה כשאמרה לשלוחה התקבל לי נימי‬ ‫משליחותו מאומה וגם נכון וישר לראות שהמשלח לא‬
‫במקים פלוני וקבלו במקום אחר אינו גט מטעם‬ ‫י‬ ‫יטיל על השליח דברים שאפשר להשתנות כרי שהגט‬
‫שבארנו דלא ניחא לה להתבזות במקום אחר אבל אם‬ ‫לא יבא לירי פיסול וגם אילי לא ירגישו בהשינוי‬
‫אמרה הבא לי נימי מטקים פלוני והביאו לה מטקים‬ ‫ותנשא בו ונמצא גט בטל וכניה ממזרים ויש בזה פרטי‬
‫אחר כשר )ם״ה ‪ ( .‬דכשאמרה הבא לי נימי אינו שלוחה‬ ‫דינים מה מקרי שינוי‪:‬‬
‫לקבלה אלא הבעל עושיהו לשליח להולכה וכיון‬ ‫? ! כ ב שנו חכמים במשנה )ש״ה ‪ ( .‬האומר חן גט זה‬
‫שאינה מתגרשת בקבלתו ליבא קפידא כשמביאו לה‬ ‫לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר‬ ‫י‬
‫ממקום אחר )ר״ן שם( ועור דכיון שהבעל צריך למנותו‬ ‫פסול הרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר‬
‫לשליח אין הדבר תלוי בה ובאמת אין בזה שום חידוש‬ ‫כשר ובגט׳)נ״ ש ‪ ( .‬איתא כשאמר לשליח אל תגרשה‬
‫והיא משנה שאינה צריכה ונירסת הרטבים ז׳׳ל א״ש‬ ‫אלא בבית וגירשה בעליה או שא״ל אל תגרשה אלא‬
‫טפי שהוא גורם במשנה הבא לי גיטי כמקום פלוני או‬ ‫בימין וגירשה בשמאל איני גט ע״ש ובן הוא לשון‬
‫למקום פלוני )הה״מ( כלומר שכשהבעל יעשנו לשליח‬ ‫הרטכ״ם בפ״ט והטור והש״ע םעיף מ״ה ומבואר‬
‫הולכה יוליך לה הנט למקום פלוני ויש סברא לומר‬ ‫לתדיא רלעניין מקום מקרי שינוי אפילו לא אמר אל‬
‫רבמקום אחר לא ניחא לה להתבזות ולקבל גיטה קמ׳ל‬ ‫תתנו לה אלא במקום פלוני ולעניין בית ועליה וימין‬
‫רכיון דהוא שלוחו ולא שלוחה אין קפידא בזה אמנם‬ ‫ושמאל לא סקרי שינוי אא״כ איל אל תתנו אלא בבית‬
‫גם זה אינו רבותא כלל דהרי גם זה בבעל תלוי ועור‬ ‫או בימין והטעם פשוט רכל שמצד הסברא ליכא קפידא‬
‫דביון שקבלתו במקום אחר הרי נתרצית עתה לזה ואין‬ ‫בהשינוי כמו בית ועליה ימין ושמאל אם אמר רק תנהו‬
‫אנו צריכין ריצוי דעתה מקורם שהרי אינו שלוחה ‪:‬‬ ‫לה כבית או בימין לא אמרינן דקפיד בזהדאיזהקפידא‬
‫ס כ ה אמרו חז״ל שם דאפילו בהתקבל לי נימי‬ ‫יש בזה ולא מקרי שינוי אא״ב א״ל אל תתנהו אלא בעניין‬
‫במקום פלוני וקבלו במקום אחר לפעטים‬ ‫’‬ ‫זה אבל במקים וודאי יש קפירא דענייז הגט יש בגי‬
‫כשר ורק חלות חנט אינו אלא כשיגיע למקום‬ ‫אדם שטלעיזין בזה לומר מה ראה פלוני לגרש את‬
‫פלוני בנון שאמרה התקבל לי נימי במתא מחמיא‬ ‫אשתו לפיכך אמרינן שאפילו אם לא אמר אל תתנו‬
‫וזיטנין רמשכחת ליה בבבל הרי להריא שלא הקפידה‬ ‫לה אלא במקום פלוני נ״כ כקפידא קאמר ואמריגן‬
‫עליו באיזה מקום יקבלנו וזה אין לומר דאין רצונה‬ ‫רבמקום זה נוח לו להתבייש ולא במקום אחר )ב״ש‬
‫רק נאחר משני המקומות דא״ב ודתה אומרת קבל לי‬ ‫סקס״ב( וגם בזה אם אמר הרי היא במקום פלוני מוכח‬
‫גיטי‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות גיטין סיפן קפא‬ ‫;ן רו ך‬ ‫‪196‬‬
‫הראשון ושיהא בידו קודם נתינת הגט ולכן בד‪,‬כרח‬ ‫נימי במתא מחסיא או בבב^ אלא וודאי שאינה מקפדת‬
‫שאחר שבא החפץ ליד הראשון יקבל הגט מידד‪.‬‬ ‫כלל על המקום אך דלפ״ז למה לה לייחד מקום והיה‬
‫ולחזור ולמסור לה אבל כשלא תלה הגט בהחפץ‬ ‫לה לומד לו קבל לי סתם או בי ל מקום שהמצאנו‬
‫שאמר '‘יתן לה הגט מקודם רשאי לשלחו ע״י אחר‬ ‫אלא וודאי דה׳יק ד‪,‬גמ תקבל בכל מק־ם ורק חלות‬
‫דגהי דבהחפץ אין לו רשות למוסרו כיד אחר מ״ם‬ ‫הגט לא יהא עד שתגיע למתא מחמיא ;‬
‫אין זח שייך לחנט דבהנם רשאי לעשות שליח כבכל‬ ‫ס כ ו ויש בור‪ ,‬שאלה דא׳יב לא יחול הגט כלל דכיו‬
‫הגיטין ובן כשתלה הגט בהחפץ וד‪,‬ראשון קבל ממנה‬ ‫דבשעה שהבעל מיסד הגט לשלוחה אין הגט‬
‫תחי'ה החפץ רשאי לעשות שליח על הגט )וכ״מ מלשון‬ ‫תל ואיך יחול בהגיעו י*מתא מחסיא הרי זה ממש‬
‫הש״ע סעי׳ נ״א וי׳א שי‪.‬שא״ל ^ול ונו' שזהו דעת התוס׳( ‪:‬‬ ‫בטלי גיטך מע״ג קרקע דאיני גט דה״ג במתא מהסיא‬
‫ס כ ה אבל דעת רש״י והרמב״ם בפ״ט דין ל״ה אינו‬ ‫הרי אינו מקבלו מיד הנעל ובאמת יש מרבורדנו‬
‫כן ולדעתם דאפילו תייר‪ ,‬הגט בהחפץ אם‬ ‫י‬ ‫שכתבו דצ״ל דמיירי בכה״ג שהבעל כשנתן לו הגט‬
‫השליח השני קבל החפץ תחלה ואח״ב נתן לה הגט‬ ‫א׳ל אתר‪ ,‬תר‪,‬יה שלוחי להוליד‪ ,‬ער כר‪,‬א מההיא‬
‫ה׳ז מגורשת דזד‪ ,‬לא הקפיד במה שהחפץ יהיה כיד‬ ‫ושם תעשה שליח אחר לר‪,‬וליר‪ ,‬ומא־תו השליח‬
‫אחר דמסתמא הוא נאמן כיון שהראשון האמינו ועיקר‬ ‫תקבלנו בתורת שליח לקבלה )תוה׳ שס בתירק ראנון‬
‫קפידתו שלא ישאר החפץ אצלה בעת קבלת ניטה‬ ‫ע׳יש( דככה״נ הוד‪ ,‬כמו שהבעל מוסר לו במתא מחמיא‬
‫וביון שהשליח השני עשה כן הוה גט אלא שלכתחלה‬ ‫אמנם כיון שהרי״ף והרא׳ש והרמב׳ם והטור והש״ע‬
‫אין להשליח הראשון למנות שליח שני דשמא לא‬ ‫סעיף נ׳ םתמו הדברים ש״ט רם’ ל דבבל עניין מותר‬
‫יקיים כפי ציוי הבעל מפני שלא שמע מפיו ויבא‬ ‫והטעם דלעולם חלות הגט הור‪ ,‬משעה שמסר לו‬
‫הדבר לירי קלקול והיה בכל תנאי שמתנה הבעל עם‬ ‫הבעל אי‘ א דוהו כעין תנא' שלא תר״גרש אי^א לאחר‬
‫השליח אין לו למנות שליח שני מטעם שמא ישגה‬ ‫שיגיע לשם וה׳׳ז באיטר לאשה ה״ז גיטך ולא תתגרש‬
‫כמו שיתבאר ואם לא תלה הגט בהחפץ שהרשה לתת‬ ‫נו עד לאהד ל׳ יום )תיס' שם ורי׳ן( וצ״י‘ שגם הנעל‬
‫לה הגט מקודם אין חשש כלל אפילו לכתחלה בעשיית‬ ‫ידע מזה הלשון ונתרצה לכך דהא בדידיה הדבר תלוי‬
‫שליח שני דנהי דלעניין החפץ אפשר שאין רצונו‬ ‫להטיל תנאי בגט )נ׳ל וכ'מ מלשון הר׳ן ע׳׳ש( ומ׳ם‬
‫שיהא ההפץ ביד שום איש אחר ט״מ לעניין הגט אין‬ ‫א״צ לומר להשליח שתהא נאמנת עלי לומר שלא‬
‫שייך זה כיון שלא תלה הגט בהחפץ )כן משורש ברש״י‬ ‫פייסתיה רזהו רק כשהוא קבע הזמן דאז יכול לערער‬
‫שס וכן מנואר כרמב״ס שס זין ל״ו וז״ל א׳ל תן לה הגע ועול‬ ‫שכוונתו היתד‪ ,‬דאולי יפייפה ולא כשהיא קנעד‪ ,‬הזמן‬
‫ונו׳ ה״ז לא ישלחנו ונו׳ ?אין רצונו שיהא פקדונו כיד אחר‬ ‫דאין חוששין שיערער )ב״ש סקס״ד‪ (,‬ז‬
‫ואס שלחו ה״ז גע כין ונו׳ עכ״ל( ‪:‬‬ ‫ס כ ז כתב הטור אמר הבעל לשליח טול ממנה חפ׳ן‬
‫ס כ ט ולפ׳׳ז תמיהגי מאד דכיון דטקפיד הבעל שלא‬ ‫פלוני אם לא הקפיד שיטול ממגד‪ ,‬החפ׳ן תחלה‬
‫יהא החפץ ביד אחר א״ב כשתלה הגט בהחפץ‬ ‫אפילו הגיע הנט לידה החלה ואח׳ב נטי‘ החפץ הוד‪,‬‬
‫איך הוד‪ ,‬גיטא ע״י השליח השני והרי הראשון שינה‬ ‫נט לפיכך יכול השליח לשלחו כיד אחר אבל אם‬
‫משליחותו כיון שתלד‪ ,‬הגט כהחפץ ואין לך שינוי גדול‬ ‫הקפיד לומר שיטול החפץ תחלה אינו נט אא״ב‬
‫מזה וצ״ל דאין הקפידות דומות זל״ז דנהי רמקפיר שלא‬ ‫יגיע החפץ לידו תחלה לפיכך לא ישלחנו ביד אחר‬
‫ימסור החפין כיד אחר מ״ט כיון דדרך בני אדם להאמין‬ ‫שאפילו אם תתן החפץ ליד השליח השני תחלה אינו‬
‫חפצם י‘אחרים אין קפידתו כל כך שתקרא שינוי כעניין‬ ‫גט כיין שלא הגיע ליד השליח הראשון החלר‪ ,‬ואפילו‬
‫הגט אבל קפידא זו שלא ישאר החפץ בידה בעת קבלת‬ ‫אם אחר שקבל השני החפץ ונתן לה הגט בא ליד‬
‫הגט הוא קפידא גדולה אצל רוב בני אדם דכשמגרשה‬ ‫השליח הראשון אינו גט כיון שלא הניע הגט לירה‬
‫וודאי מתבוין להקניטה וכן מתבאר מדקדוקי לשונות‬ ‫בתורת גירושין אלא יקחנו הראשון מידה ויחזור‬
‫רש״י ורמב׳׳ם ז״ל )דרש״י כתכ ולרדותה כעיגון עד שתתן ע׳ש‬ ‫ויתגנו לה בתורת גירושין אחר שהניע לידו החפץ‬
‫והרמב״ס ו״ל כתליית הגע כהחפן כתכ שסתם כני אדם מקפידץ‬ ‫עכ״ל וזהו דעת התום׳ והרא״ש )כ״ס ‪ ( :‬רכשתולה‬
‫עליו ונדלא תלה נתכ שאין רצונו ונו׳ ע״ש ודו״ק( ;‬ ‫שליחות הגט בחפץ שלא יתן הגט עד שיקבל ממנה‬
‫הל שני השיטות שהבאנו הביאו נ״כ הטור וד‪,‬ש״ע‬ ‫החפץ לא מיבעיא אם היה שינוי שקבלה הגט קודם‬
‫י סעיף נ״א וכוונתם מבורר שזהו כמו שכתבנו)ודכרי‬ ‫נתינת החפץ אפילו נתנה אח׳ב ואפילו ליד הראשון‬
‫הב״ש סקסייה וסקס״ו צ׳ע ונכר תמה עליו הק״נ כפ״ג אות כ׳‬ ‫ראיט גט כיון ששינו משליחותו שהרי התנוין לצערה‬
‫ע״ש גס מה שהקשה על העור צ״ע ודו״ק( ויש עוד שיטה‬ ‫ולרדותה בעיכוב הגט עד שתוציא החפץ מידה אלא‬
‫שלישית לרטכ״ן ז׳ל )הונא כיש׳׳ש ס״ג סי'כ וקצתו ככ׳׳ש‬ ‫אפילו אם לא היה שינוי כיד השני שקבל החפץ‬
‫שס( ואיהו ם״ל דאף אם אמר תן לד‪ ,‬הגט וטול טמנה‬ ‫ואח״ב נתן לה הגט נ״ב אינו גט שכיון שתלה הגט‬
‫החפץ ג״כ כוונתו שיטול החפץ תחלה )כקושית התום׳‬ ‫כהתפץ אין רצונו שיהא חפצו ביר אחר זולת השליח‬
‫נד״ה‬
‫‪197‬‬ ‫ה שלחן‬ ‫הלכות גיטץ סימן קמא‬ ‫ןתף‬
‫מלד שליח המביא גם וצ״ל בפ״ג ובפ״נ אם לא אמר‬ ‫כד״ה שקול ולא ס״ל כתירוצם ודו״ק( וטיהו לעניין ה‪ :‬ט אין‬
‫הגט פסול ויתבאר בסי׳ קט״ב ואם הוא טקום‬ ‫י‬ ‫זה פסול ביון דלא הלה הגט כהחפץ והנ״ם הוא רק‬
‫שא״צ לומר בפ״נ ובפ״ג כפי שיתבאר שם מתנו לה‬ ‫לעניין תשלומי רמי החפץ ולפ״ז אפילו אם אמר שקול‬
‫ומתנרשת בו והותרה להנשא אע״פ שאין מבירין‬ ‫חפץ והב לה ניטא ושינה היא או שלוהו ליהן הגט תהלה‬
‫חתיטית העדים והיא גיבה כתובתה מבני חורין ולא‬ ‫נ״נ אין זה פסיל בהנט ולא מקרי תליית הגט גהחפץ‬
‫מטשועבדים אא״ב נתקיימו החתימות כמו כל השטרות‬ ‫אא׳יב אמר שקול הפץ והרר הב לה ניטא ׳־כיון שאמר‬
‫שאין גובין מלקוחות בלא קיום השביר אכל להיתר‬ ‫והדר הב לה גיטא תלה הגט בהחפץ ובכה״ג אם רק‬
‫נשואין א״צ קיום החתימות כשאין הבעל או עדים‬ ‫שלח השליח ע״י שליח שני הנט פסול אפילו לא שינה‬
‫מערערים לומר שהוא מזוייף וממילא דגובה כתובתה‬ ‫השליח השני רזחו עצמו הוה שינוי כמ״ש בריש סעיף‬
‫מבני חורין דכן הוא בתנאי הכתובה לכשתנשאי לאחר‬ ‫דקידם ומהדש״ל ביש״ש שם הסבים לשיטה זו בקצת‬
‫תטלי מה שכתוב ליכי )רא״ש ריש מכילתין( ‪:‬‬ ‫ע״ש ולדינא פשיט שיש להחמיר ככל השיט־ת ‪:‬‬
‫סלה והטעם שהקילו חכמים בזה שא״צ קיום דדבר‬ ‫מלא בתב רבינו הנ״י בסעיף נ״ב כל תנאי שהתנה‬
‫תורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי‬ ‫הבעל עם השליח כגון אל תנרשנה אלא בכית‬ ‫י‬
‫שנחקרה עדותן בב״ד ורבנן הוא דאצריכו קיום‬ ‫או בעלייה ובייצא בזה אם לא הרשהו הבעל לטנית‬
‫בשארי שטרות וכנט משום תקנת ענוגות אקילו בה‬ ‫שליח אינו יבול לשלחו ביד אחר לכתחלה שמא לא‬
‫רבנן )נמ׳( להאמין להשליח במקום שצ״ל בפ״נ‬ ‫ידקדק השני בשליחותו ויתבטל הגט ענ״ל ואע״ג דחששא‬
‫שתהא אמירתו כקיום משני עדים דאם נצריך שני‬ ‫זו אינה מבוארת להריא רק לפי שיטת רש״י והרטבים‬
‫עדים לקיום יהיה קשה להשיגם ברוב פעמים כיון‬ ‫כמ״ש ט״ט סתם הדברים אליבא דכ״ע דכן נראה גם‬
‫שהגט בא ממקום אחר וממילא דגם במקום שא״צ‬ ‫מצד הסברא וכתב רבינו הרמיא מיהו אם עשה שליח‬
‫לומר בפ״נ האמינו לשליח ג״ב בלא קיום מטעם תקנת‬ ‫שני אפילו לא הגיד לו התנאי או החליף לו אם נתקיים‬
‫עגונות ונם אץ לחוש שהבעל כיון לקלקלה ולכתוב‬ ‫התנאי הוי גט עב״ל ואץ לומר כיון שלא הגיד לו‬
‫גט פסול דאינו חשוד לקלקלה בירי שטים )ירושלמי‬ ‫התנאי או החליף לו הרי שינה ובטלה שליחותו‬
‫ריש גישין ע״ש( וגם אין ליחיש שהאשה בעצמה עשתה‬ ‫דאינו כן כיון רסוף סיף נתקיים כפי ציוי הבעל‬
‫נט פסול ושברתו להשליח שהרי אנו מחמירין עליה‬ ‫הרי לא נשתנה השליחות הא למה זה דומה למי‬
‫אם המצא תמצא שהגט פסול ותגשא בו שתצא מזה‬ ‫ששלח שליח לקנות לו הטין ורצה לקנות שעורין‬
‫ומזה ואין לה כתובה מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה‬ ‫וסוף סוף קנה הטין דאין זה שינוי בהשליחותשהרי עלתה‬
‫ומחוך חומר שהחמרנו עליה בסופה הקלנו עליה‬ ‫הדבר כפי ציוי המשלח ונם אין ליטר ביון שהשני שינה‬
‫מתחלחה שהגט הזה יוציאה מחזקת א״א )רא״ש ס״ק‬ ‫טציוי הראשון דבטלה שליחותי שהרי ככר נתבאר דכולם‬
‫ס״ה ור״ן שס( וכמ״ש סברא זו בסי׳ י״ז דטטעם זה‬ ‫תלוים בהבעל וכשנתקיים ציוי הבעל נתקיימה השליחות‪:‬‬
‫האטינוה לומר מת בעלי וכ״ש בגט שהבתב מוכיח‬ ‫ה ל ב עוד כתב אם החנה שהמחול לו כל זבות שיש‬
‫ורן התורה הוי כמו שגחקרח עדותן בב״ד כמ״ש ‪:‬‬ ‫לה עליו אע״ג דלעניין דינא יש לדון מהו בכלל כל‬ ‫י‬
‫מלו וכל זה כשאין ערעור על הגט אבל אם יש ערעור‬ ‫זכית ט״ט יש להחמיר לעניין גט שתמחול כל זבות‬
‫מהבעל או משני עדים דעד אחד שערער לאו‬ ‫‘‬ ‫שיש לה עליו ואח״ב הדון עטו מהו בכלל ובן כל כיוצא‬
‫כלום הוא דאין ערעור פחות משנים )ש׳‪ (.‬דעד אחר‬ ‫בזה עכ״ל ביאור הדברים שלא תמחול בפרטיות זכות‬
‫בהכחשה לאו כלום הוא ואם שני עדים מעידים שהגט‬ ‫זה וזכות זה ולא זכית פלוני דשטא לא יתכוונו בדין‬
‫הוא מזוייף אפילו אם נשאת תצא והולד טמזר ואפילו‬ ‫ונמצא גט כטל אלא שתטחול לו מטש כלשונו ואח״ב‬
‫נתקיימו החתימות מעירי הגט עצמם או אחדים מעירים‬ ‫ידונו מה נכלל בלעתו וכן יש ליזהר שאם נשאר ביניהם‬
‫על חת״י אינו מועיל דהוה תרי וארי וקיימא בחזקת‬ ‫איזה חוב זה על זו או זו על זה או איזה תביעה שידברו‬
‫א״א כמו שיתבאר בסי׳ קנ״ב )ב״ש סקס״ש מ״ש( ואם‬ ‫מפורש שאין זה שייך להנט שאפילו אם לא יקויים‬
‫הבעל בא וערער לומר שלא גירשה והגט הוא מזוייף‬ ‫‪ .‬הדבר לא יהיה שייך להגט וכן אנו נוהגים ‪:‬‬
‫יתקיים הגט בחותמיו וכשגתקיים אין משניחין‬ ‫ה ל ג כבר נתבאר שאם אמר הבעל אל תגרשנה אלא‬
‫בערעורו שהרי עדים מכחישין אותו ואפילו רק עדים‬ ‫י אתה שאינו יכול לעשות שליח שני ולבן יש טי‬
‫אחרים מעידים על חת״י עירי הגט שחתימת ידם הוא‬ ‫שאומר שאם א״ל אל תגרשנה אלא בימינך אינו יכול‬
‫אינו נאמן לומר שחתמו בשקר אבל אם לא נתקיים‬ ‫לשלחו כיד אחר אפילו אם חלה דהוה כאלו פירש לא‬
‫הגט ולא נודעו העדים בתב הרמב״ם ז״ל בפ״ז שתצא‬ ‫יגרשנה אחר אלא אתה וכן פסק רבינו הב״י בסעיף ם׳׳ו‬
‫והולד ממזר ואם נאבד הגט ה״ז ספק טגורשת וטעמו‬ ‫ויש מי שאומר דבחלה יבול לעשות שליח שני )רמ״ה‬
‫דאע״ג דקיום שטרות הוא רק דרבנן מ״ם כשהבעל‬ ‫נשיר( ואין הלכה בן )דזהו רק לדעת ריח שהכאנו נסמיף‬
‫טוען ברי שהוא טזוייף והיא אינה יודעת להכחישו‬ ‫ק״ו ורונ הפוסקים לא ס״ל כן כמ״ש שם( ‪:‬‬
‫מעמיריס‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיפין סימן קמא‬ ‫ערוך‬ ‫‪1y8‬‬
‫בע״ב וגירשה בע״ב חנט בטל )גוביי סי' ע״ה וקצהיח(‬ ‫םעמירים אותה החיקת א״א )הה״מ( ועור דיש דיעות‬
‫רם״ל דכשאין שליח לד״ע בטל המעשה אם אפשר‬ ‫שסוברים דבמק ם שהבע״ד מוען מזוייף צריך ק"ם מן‬
‫להחזיר המעשה אמנם רבים חולקים כזה וס׳׳ל דהמעשה‬ ‫התירה )ב״ש סק״ע( וממילא דכשנאבד הגט היא ספק‬
‫קיים דבנמ׳ לא אמרו אלא לעניין החיוב ולא לעניין‬ ‫גרושה ראינו ירוע אם היה קיום נמצא כשיהיה הגט‬
‫בטילת המעשה ולמעשה הוה ספיקא דדינא והולכין‬ ‫לפנינו אם לאו ולטעם זה לא מהני אפילו אם היא‬
‫להחמיר ולא להקל וכמה גדולים נסתפקו בזה וכבר‬ ‫מכחשת אותו בכרי )נ״ל( ומ״ם אם כא אחר וקדשה‬
‫בארנו זה בח״מ סי' קפ״ב סעיף י״ג ע״ש ‪:‬‬ ‫צריכה גט גם מהשני אפילו לא נאבד הגט ולא נמצא‬
‫מ ט כבר נתבאר בח״ם שם דשליחות יכול לבטל בדיבור‬ ‫קיום דיש לחוש להפוםקים דס״ל דאף כשהבע״ד טוען‬
‫’ בעלמא שיאמר אני מבטל השליחות שכשם שעשייתו‬ ‫מזוייף א״צ קיום מן התורה )שם ם‪1.7‬״א( ;‬
‫באמירה כך ביטולו באמירה ונראה דאפילו אם קבל‬ ‫ה ל ז כבר נתבאר שיש חמש נשים דקים להו להז׳ל‬
‫בקניין על השליחות יכול לבטלו באמירה בעלמא וכן‬ ‫ששונאות אותה וחשודות לקלקי^ה ואינן נאמנות‬ ‫י‬
‫משמע מסתימת לשון הטור והש״ע סעיף ג״ט דכיון‬ ‫לומר מת בעלה כמ״ש בסי׳ י״ז וה״ה שאין נאמנות‬
‫רהקניין אינו חיוב ממילא דאינו מועיל לעכב הביטול‬ ‫להביא את ניטה ודווקא במקום שא׳צ לומר בפ׳נ‬
‫ועוד רהוא קניין דברים בעלמא ואפילו נשבע שלא‬ ‫ובפ״נ דאז חיישינן שמא מזוייף הוא הגט ומכוונות‬
‫לבטלו ובטלו ביטולו ביטול ונשבע לשקר וכן מבואר‬ ‫לקלקלה אבל במקום שצריך השליח לומר כפ״נ ובפ״ג‬
‫מהראשונים שכתבו דבנהפך לא יסמכו על שבועתו‬ ‫נסתיק חשש זה שהרי אין ביכוי^תן לקלקלה דכשהשיייח‬
‫ויעשה שליח לקבלה וכ״כ רבינו הרמ״א בסעיף זה‬ ‫אומר בפ״נ ובפ״נ שוב אין הבעל נאמן לערער כמ׳ש‬
‫ש״ט דמועיל הביטול גם כשנשבע שלא לבטלו)ומצאתי‬ ‫בסי׳ קמ״ב ובמה יקלקלוה הלא לא נאמין להבעל‬
‫להדיא במרדכי ספ״ג דקדושין לשניין קציי] משפם דגם זה הוי‬ ‫בערעירו ושנחשוש שמא כוונתן ששני עדים יאמרו‬
‫כדיבור ט׳ש( ‪:‬‬ ‫שמזוייף הוא זה לא יעלה על דעתן דמאין יודעות‬
‫מ מ א לפיכך השולח גט לאשתו ובטלו קורם שהגיע‬ ‫שישינו שני עדים על זה )פ׳ תום׳ כ״ג ‪ :‬ד״ה אדרפה וצ׳ל‬
‫לידה ה״ז כטל ואחר שהגיע לירה אינו יכול‬ ‫בכוהתס דאניי לא חשש לזה משעם שכארט ודו״ק( ואם הוא‬
‫לבטלו שהרי ככר נתנרשה ואי משום דחזינן שהיה בדעתו‬ ‫מקום שא״צ לומר בפ״ג ובפ״ג ואמרוהו י״א שהן‬
‫לבטלו גם קורם שהניע לירה קיי״ל גילוי דעתא בגיטא‬ ‫נאמנות דהכי קיי׳׳ל בסי׳ קט״ב דמועיל ולא מהני‬
‫לאו מילתא היא כמו שיתבאר לפנינו וכתבו הטור‬ ‫ערעור רכעל וי׳׳א שאין נאמנות דנהי דהרין כן מ״מ‬
‫והש״ע שאפילו ביטלו תוך כרי דיבור משהגיע לידה‬ ‫נשי לאו דינא נמירי וסוברות שאינו מועיל אמירתן‬
‫אינו כלום ע״ש ואע״ג דקיייל תוך כ״ד כדיבור דמי מ״ם‬ ‫במקום שא״צ לומר )שגי הדעות כר״ן ספ״נ( אבל במקום‬
‫להדיא אמרו חז״ל )נדרים פ״ז ‪ .‬ב״ב י‪',‬ל ‪ ( .‬דלעניין גיטין‬ ‫שצריך לומר הכל יודעים שערעורו אינו מועיל ואלו‬
‫וקדושין הוה תוך כ״ד כמו לאחר כ״ד וכט׳ש בסי׳ מ״ט‬ ‫הן החמש נשים חמותה ובת חמותה וצרתה אפילו‬
‫לעניין קדושין ונראה לענ״ד דהן אמת דלהרטב״ם וכמה‬ ‫היתה נשואה לאחר )ירושלמי יכמות פש׳ו ה׳ד( דעריין‬
‫מהראשונים מעיקר דינא כן הוא לפי שהדברים האלה‬ ‫השנאה כבושה ביניהן ויבמתה אפילו היא אחותה שאין‬
‫עושה האדם בישוב ורעת לפיכך איני יכול לחזור בו‬ ‫שייך חשש יכום לא פלוג רבנן ובת בעלה וכבר נתבאר‬
‫גם תוך כ׳ר )ר״ן שם( אבל הא יש מרבותינו דם״ל‬ ‫בסי׳ י״ז ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫דחימרא בעלמא הוא שהחמירו רבנן כנו״ק )רשב״ם‬ ‫מ ל ח כבר נתבאר בסי׳ צ׳ רכל זמן שלא נתנרשה אף‬
‫וגמק׳י שס( ולפ״ז א״ש בסי׳ ט״ט דאזליגן לחומרא אבל‬ ‫שדעתו לגרשה מ׳׳ם כל חיובי איש על אשתו‬ ‫י‬
‫בכאן דאזלינן לקולא ולומר דהוה גט למה לא ניהוש‬ ‫יש להם זה עם זו ולכן השולח גט לאשתו ואיגו גט‬
‫לרעת רבותינו אלה וכבר כתבנו כעין זה כסי׳ ל״ח‬ ‫עד שיגיע לידה ק;יכ במזונותיה ובכל תנאי כתובה‬
‫סעיף נ״א ע״ש ‪:‬‬ ‫עד שיניע לידה וגם אוכלת בתרומה אם היא‬
‫מ מ ב מרינא יכול לבטל השליחות גם שלא בפגי השליח‬ ‫אשת כהן ער שיגיע הגט לירה )ס׳ה‪ (.‬ואם מת‬
‫כט״ש בח״ט שם ולפי שבגט יכול לבא קלקול‬ ‫י‬ ‫הבעל קודם שהניע הגט לירה אין הגט כלום דאין נט‬
‫ג חל מזה שהשליח שאינו יודע מהביטול ימסור רה‬ ‫לאחר מיתה ובשליח קבלה חייב במזונותיה ובכל תנאי‬
‫הגט והנשא בו לפיכך התקין ר׳׳ג הזקן שלא יהו עושין‬ ‫כתובה עד שימסור הגט ליר שלוחה ורק תרומה‬
‫כן אלא אם ירצה לבטלו יבטלנו בפני השליח או בפני‬ ‫אסורה לאכול מיד שי‪-‬־א השליח מפניה דשמא מצאו‬
‫האשה )משגה רפ״ד( ואם אינו יכול לילך בעצמו ישלח‬ ‫חוץ לעיר וקבל הגט ממנו )רש״י שס( וחוטרא בעלמא‬
‫שליח להשליח או להאשה ולהודיעם שבטלו ואע״פ‬ ‫הוא שהחמירו חכמים לעניין תרומה )ע״ש בתיס׳ ד״ה‬
‫שתקן כן ט״ט אם אירע שביטל הבעל את הגט שלא‬ ‫התקנל( ‪:‬‬
‫בפניהם בטלו מבוטל )ל״ג‪ .‬כרבי( ולא העמידו חכמים‬ ‫מ ל ט י״א רבזטה״ז שיש איסור לגרש בע׳׳ב וקיי׳ל אין‬
‫דבריהם לומר שלא יועיל הביטול שלא בפניהם ‪:‬‬ ‫שליח לדבר עבירה אם שלח גט ע״י שליח לגרשה‬ ‫י‬
‫כתב‬
‫ק‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיפין סי ק קפא‬ ‫ערוך‬
‫בפני האשה בוודאי לא תוודע מזה ותנשא לאחר ובניה‬ ‫מ מ ג כתב הרטב״ם ד ל בפ״ו דין ט״ז ובל הטבטר• בפני‬
‫ממזרים ואע״ג דנם בפני שנים אינו ברור שיגיע לאזנה‬ ‫אחרים צריך יגיבטל בפני עונים ענ״ל ומבואר‬
‫כראיתא בש״ם )ל״ג ‪ ( .‬להדיא ם״מ ברוב פעמים תתוודע‬ ‫לר‪.‬דיא דגשטבטל בפני האשד‪ .‬או בפני השליח א״צ‬
‫כמו במוכר שדהו בעדים דנובה ממשועבדים מפני שיש‬ ‫שנים וכן מבואר מדברי הטור שב׳ ולכתחלה אין לו לבטלו‬
‫לזה קול )ב״ב מ״א ‪ ( :‬אלא דבבאן חיישינן שנם ע״פ‬ ‫אלא בפגי שליח ששלח או בפניה אבל בדיעבד אפילו‬
‫שנים לא יתוודע )תיש׳ ‪ (5:‬מיהו ברוב פעמים התוודע‬ ‫בטלו בפגי שנים אחרים היא בטל וא״צ לבטל בפני ג׳‬
‫אבל בפחות משגים וודאי תבא לידי קלקול דנם קודם‬ ‫עב״ל וכן משמע מדברי הש״ע סעיף ם׳ ע״ש ובן מבואר‬
‫תקנת ר׳׳ג לא היה מועיל בפחות משנים כדמובח במשנה‬ ‫מדברי רבותינו בעלי התום׳ )ל״ב ‪ :‬ד״ה ור״נ וכו׳ וא״ת‬
‫שם ותקנה זו היתה קודם תקנת ר״ג )וזהו כזונת התוס׳‬ ‫מאי נ״מ השתא ונד( וכן מבואר מדברי רש״י ז״ל שם‬
‫שכתבו ובהא אשילו ר' מידה דאמרינן מה כת ב״ד יפה פכ״ל‬ ‫)ד״ה בשני( אבל יש טהפוםקים עיבתב שאם הלך השליח‬
‫ר״ל דתקנה וו כבר נתקנה ומתיח קישית מהרש״א גז״ש ודו״ק‬ ‫לבטל שליחות חנט צריך לבטל בפני שנים )רי״ו הונא‬
‫ועמל״מ פ״ו הייה ובמניה שם ולא נתבררו דבריהם אצלי( ‪:‬‬ ‫נכ״י( וכן מבואר להדיא בירושלמי )רש״ד( וז״ל הלך‬
‫ס מ ז שני מיני ביטול הן האחד ביטול השליחות והש׳גית‬ ‫השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפגי שנים והשליח‬
‫ביטול עצם הגט שמבטלו מלהיות גט והוה‬ ‫עולה משם שנים עב״ל ובע״ב מיירי שד‪.‬שליח ביטלו‬
‫כניירא בעלמא ויש נ״ט בין זל״ז דביטול השליחות‬ ‫בפני האשד‪ .‬או שלוחו דאל״ב למה שלח שליח היה לו‬
‫כשם שהמשלח יכיל לבטל את השליחות כמו בו השליח‬ ‫לבטלו במקומו )ונ״מ בב״י( ולפלא שלא חששו כל‬
‫יכול לבטל^שליחותי שאין רצונו להיות שליח בט״ש בח״ם‬ ‫רבותינו לדברי הירושלמי ‪:‬‬
‫שם ואלו ביטולו של גט אין ביבילת השליח לבטלו שדדי‬ ‫מ מ ד ונראה לענ״ד רהרטבים ובל הפוסדןים אינם חולקים‬
‫לא בציויר כתבו ורק הבעל יבול לבטלו ועוד יש ני ם‬ ‫על הירושלמי ודווקא כשהבעל בעצמי מבטלו‬ ‫י‬
‫דבביטול השליהות חיזר ומגרש בו כשטתרצה בהשליחות‬ ‫א׳יצ עדים כשמבטלו כפני האשה או בפני השליח וזהו‬
‫דכיון דעצם הגט לא נתבטל אלא השליחות כשחוזרים‬ ‫שכתבו דבל המבטל בפני אחרים צריך בפני שנים אבל‬
‫ומתרצים חזרה השליחות כמקודם ואלו בביטול הגט‬ ‫בפניהם א״צ שנים אבל שלוחו של הבעל אף בשמבטלו‬
‫הוה הגט פטול לעולם שהרי ביטלו סתירת נט ‪:‬‬ ‫בפני האשה או בפני השליח צריך שנים דאל״ב איך‬
‫מ ג ז ח ואמת שיש מרביתיני דם״ל שאין ביכולת הבעל‬ ‫נאמין לאיש אחר כשבא לומר שהבעל ביטל את חנט‬
‫כלל לבטל עצם הגט דאיך יבטל בדיבורו את‬ ‫ובאמת יש םד‪.‬ראשונים שכתב דשליח הבעל כשבא‬
‫מעשיה הכתיבה דד‪.‬א קיי״ל דלא אתי דיבור ומבטל‬ ‫לבטל גט צריך שני עדים שהבעל עשאד‪.‬י לשליח לבטלו‬
‫מעשה)קדושין נ״פ ‪ :‬תוש׳ שש ור״ן פ״ד דנימין( ובן הרא״ש‬ ‫קודם שיגיע ליד האשד‪ .‬דאל״ב יש לחוש לקנוניא )מרדני‬
‫ז״ל שם מסתפק בזה והרמב״ן והרשב״א ז״ל ג״כ דעתם‬ ‫ר״ש השילח בשס רינ״א( ובוודאי בבד‪.‬״נ היא כבעל מטש‬
‫דאין ביכולתו לבטל הגט אלא שכתבו דלמעשה יש‬ ‫וא״צ לבטלו בפני שנים אבל הירושלמי סיירי שאין לו‬
‫להחמיר אמנם הרמב״ם ז״ל בפ״ו כתב מפורש שביכולתו‬ ‫עדים שהוא שלוחו של בעל וא״ב איך נאמין לאיש אחד‬
‫לבטל את הגט והגט פסול לעולם ע״ש וב״ב התום׳‬ ‫ולזה אומר הירושלמי שצריך לבטלי בפני שנים ונם‬
‫בגיטין)ל״ב ‪ :‬דיה התם( דגט לא חשיב מעשה כל זמן‬ ‫השליח מהמניין כלומר כיון שהאשה או שליח הבעל‬
‫שלא נמסר לידה ואינו אלא כדיבור ואתי דיבור‬ ‫שומעים משני עדים שהבעל ביטל את הנט נשארה‬
‫ומבטל דיבור וכ״כ המרדכי' בשם העיטור בספ״ג‬ ‫בחזקת א״א והגט בטל דע״פ שנים עדים יקום דבר‬
‫דקדושין עיש וביון דפלוגתא דרכוותא היא הולכץ‬ ‫וכל דבר הנעשה בפגי שני ערים מחזקינן לאמת )עיש״ש‬
‫לחוטרא בכל עניין דאם ביטלו מבוטל לעולם והיא‬ ‫פ״ד סי׳ נ׳ שהקשה על הריב״א ולדברינו א״ש ודויק( )ועב״י‬
‫א״א ואם קבלה קדושין מאחר לאחר קבלת נט זה‬ ‫וב״ש סקצ״ב ולדברינו אינו נ! ע״ש( ‪:‬‬
‫צריכה גט משניהם וכן פסקו בש״ע מעיף ס״ו ע״ש ‪:‬‬ ‫מ מ ו ויש לשאול כזה שאלה גדולה למה אינו מועיל‬
‫מ מ ט וזיל הרמב״ם שם דין כ״א השולח נט ב ‪T‬‬ ‫כשמבטלו בפני אחד או בינו לבין עצמו ובשלטא‬ ‫י‬
‫השליח ובטל הגט ה״ז חוזר ומגרש בו כשירצה‬ ‫י‬ ‫לדעת הרא״ש דמינוי שליחות צריך בפני שנים שפיר‬
‫שלא בטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות לפיכך‬ ‫י״ל דנם ביטולו בפני שנים אבל להרמב״ם דא״צ למנותו‬
‫אם היה הגט ביר הבעל ובטלו כגון שאמר גט זה‬ ‫בפגי עדים ולמה ביטולו חמור מעשייתו ואי משום דלא‬
‫בטל הוא אינו מגרש בו לעולם והרי הוא כחרם‬ ‫מהמנינן ליה שבטלו הא מהש״ם והפוסקים מתבאר‬
‫הנשבר ואם נירש בו אינה מגורשת וכן אם פירש בעת‬ ‫דאפילו נודע מיראי שביטלו אם לא ביטלו בפני שנים‬
‫שבטלו והוא ביד השליח ואמר גט ששלחתי הרי הוא‬ ‫אין ביטולו מועיל בלל והטתבאר לי מדברי ד‪.‬תום׳)שם‬
‫בטל מלהיות גט אין מגרש בו לעולם עכ״ל וכיב‬ ‫סד״ה ור״נ( דוודאי מרין תורד‪ .‬מועיל ביטולו אך חכמים‬
‫בש״ע שם מבואר מדבריו דכשהגט ביד השליח אע״פ‬ ‫העמידו דבריהם שלא יועיל מפני הקלקול הגדול המעותד‬
‫שאמר אני מבטל הגט אין כוונתו על הגט אלא על‬ ‫להיות רכשיבטל בפני אחד שלא בפני השליח ושלא‬
‫השליחות‬
‫השלחן‬ ‫ה ל ס ח נ י פ י ן סי מן ק פ א‬ ‫עחך‬ ‫ס‪20‬‬
‫שנכתב טהגי אפילו זד‪ .‬שלא בפני זה עכ״ל והטעם‬ ‫השליחות אא״ב אמר מפורש אני מבטלו מלהיות גט‬
‫דהביטול שבפני העזנים הוא כעין נ״ ר כמו ששנינו‬ ‫ולהדיא מוכח ‪ p‬נש״ם )רפ״ד( וזה שתולין להקל מפני‬
‫במשנה שד‪.‬יה עושה ב״ד ומבטלו ומפרשינן בגם׳‬ ‫שלשון ביטול יותר חל על השליחות מעל הגט רעל‬
‫דבפני שנים די וכיון שהם כב״ד בהכרח שיהיו ביחד‬ ‫הגט חל יותר לשון כשר ופסול ולכן כל זמן שלא‬
‫ולא דמי לעדות שביכולת לקבל עדות מאחד שלא‬ ‫אמר מפורש חולין על השליחות )נ״ל( ורע שאפילו‬
‫כפני השני )זהו כוונת הנר״א סקי‪,‬״כ וכן צ״ל בדברי הכ״ש‬ ‫להסוברים דעצם הגט אינו יבול לבטל זהו כשנכתב‬
‫סקצ׳ד אלא לשונו צ״ע ע׳ש( אמנם כשמבטל הנם עצמו‬ ‫כולו אבל כל זמן שלא נגמרה כתיבתו הכל מודים‬
‫א״צ ב״ד לזה שהוא הכותבו והוא המבטלו והתקנה‬ ‫דאינו אלא כדיבור )כ״מ מתוס׳ פ״ח ‪ .‬ד״ה ודילמא ‪ 1‬נ' מ‬
‫שכתבנו בסעיף קמ׳׳ו לא היתד‪ .‬רק לעניין ביטול‬ ‫מרש״י שם שהרי רש״י ס״ל ברפ׳ד נהר״ן פ״ש וכ״כ המל״ר‬
‫השליחות אבל לביטולו של גט עצמו א״צ אלא עדים‬ ‫בפ׳ו דין כ״א ע׳ש ומ״מ למעשה אני מסופק שהרי להשני‬
‫ודינו ככל עדות שמועיל זה שלא בפני זה והטעם‬ ‫פירושים האחרים שבתום׳ שם א'צ לזה ואינו אלא לפי' הראשון‬
‫שלא תקנו בזה י״ל משום דלא שכיח שיבטל הנם‬ ‫של רבינו עזרא ע״ש ודו׳ק( ‪:‬‬
‫עצמו דלמה לו לבטל את הנט שלא יהא ביכולתו‬ ‫ס נ כתב רביגו הרמ״א בסעיף ם׳ דאין הבעל נאמן‬
‫לחזור בו כמ״ש וטוב לו יותר לבטל השליחות‬ ‫י לומר שביטלו אא״כ השליח או האשה מודים בדבר‬
‫שכשירצה יחזור בו ותדע לך שכן הוא שהרי להרבה‬ ‫או שיש לו עדים שביטלו עכ׳ל ונראה דזהו כשכבר‬
‫מרבותינו אינו מועיל כלל ביטול הנט עצמו כט״ש‬ ‫הגט ביד האשה דאל״ב למה לא גאמינו הרי בידו‬
‫ולכן אפילו לד‪-‬סוברים שמועיל הביטול מ׳ ם וודאי‬ ‫לבטלו עתה ואף אם נאמר דכשהגט ביד השליח אין‬
‫דלא שכיח זה ולא חששו לתקן בדבר שאינו מצוי‬ ‫הבעל נאמן אפילו במיגו כמ״ש סברא זו בסי׳ זה‬
‫)נ״ל( ויש טי שמפרש דטיירי לאחר כתיבה וקודם‬ ‫)־‪.‬״ש סקצ״א( זהו לעניין כשמכחיש את השליח מעיקרו‬
‫נתינה ליד השליח דזהו כמסירת מודעא ויכול לבטל‬ ‫ואומר לפקדון נתתי לך ולא לגירושין אבל כשמודה‬
‫זה שלא בפני זה אבל לאחר שעשר‪ .‬את השליח אינו‬ ‫שנתן לו לגירושין אלא שביטלו אח״ב למה לא יהא‬
‫יכול לבטל אלא זה בפני זה אף כשטבטל את הגט‬ ‫נאמן וזה עדיף ממינו דדבריו עתה הם כביטול גמור‬
‫עצמו)ת״ג( ולפט״ש א״צ לזה מיהו לדינא יש להחמיר‬ ‫שהרי אומר שביטלו ובידו לוטר בטל הוא אכל בשהנט‬
‫כשני הפירושים )כנלע״ד( ‪:‬‬ ‫ביד האשד‪ .‬שפיר צריכין להוראתם או לערים דאל״ב‬
‫מ נ ב כתב רבינו הב״י בסעיף ס״א שלחו ע״י שנים או‬ ‫איך יכול הבעל להוציאה מחזקת גרושה ואי קשיא‬
‫ע״י עשרה יכול לכתחלה לבטל זה שלא בפני זה‬ ‫’‬ ‫איך נאמין לד‪,‬שליח כשמודה שהבעל ביטלו והרי‬
‫ואותם שביטל שליחותם בטל ואינם יכולין לעשות‬ ‫משים עצמו רשע במה שמסרו להאשה אחר הביטול‬
‫שלוחין אא״כ יתמנו פעם אחרת ובעשרד‪ .‬שעשאן‬ ‫)כקושית הב״ש שם( די׳ל שיכול לתרץ א״ע ולומר שלא‬
‫שלוחים בין לכתוב וליתן נט בין שעשאום שלוחים‬ ‫ידע הדין שלשון זה הוא לשון ביטול וכיוצא בזה ועור‬
‫להולכה אם ביטל מקצתם לא נתבטלו כולם ויש מי‬ ‫דסברת אין אדם משים עצמו רשע אינו אלא כשאומר‬
‫שאומר דבשליחות אם נתבטל אחד מהם נתבטלו‬ ‫הוא בלבד על עצמו ולא כשאחר אומר דבר הנוגע‬
‫כולם עכ״ל ‪:‬‬ ‫להאחר וד‪.‬וא מודד‪ .‬לדבריו אף שבזה משים עצמו רשע‬
‫ס נ ג ביאור דבריו דכבר נתבאר תקנת ר׳׳ג שלא‬ ‫ט׳׳מ לא טצינו שלא נאמין לדברי האחר מטעם זר‪.‬‬
‫לבטל שלא בפני השליח או האשד‪ .‬מפני הקלקול‬ ‫י‬ ‫ועור דנהי דלא ניזל לקולא בזה מ״ם לחומרא וודאי‬
‫שלא תדע מהביטול ותנשא ורק בדיעבד אם ביטלו‬ ‫שיש לנו לילך ולהאמין לר‪.‬ם ואין לומר דא״ב איך כלל‬
‫מבוטל ולכן כששלח ע״י שנים או יותר א״צ אפילו‬ ‫זה עם ערים הרי כשיש ערים פשיטא שנאמין להם אף‬
‫לכתחלה לבטל בפני כולם דאין כאן קלקול דמי‬ ‫לקולא די״ל דוודאי כן הוא רגם היא כשטורית פשיטא‬
‫שיבטל אותו בפניו הרי לא יהיר‪ .‬עור שליח וטי שלא‬ ‫שאינה נאמנת לקולא כגון אם הוא כהן אסורה לחזור‬
‫ביטלו בפניו רשאי להיות שליח דבביטול מקצתם לא‬ ‫לו ולא נאמין להם שביטלו )ב״ש סקצ״ב( דשטא‬
‫נתבטלו כולם ורשאים האחרים שלא ביטלם להיות‬ ‫שניהם חוזרים טהנט ואומרים שביטלו ובאמת לא‬
‫שלוחים ואין כאן קלקול וממילא דדין זה נם בעשרה‬ ‫ביטלו וכן אם קבלה קדושין מאחר אינה נאמנת‬
‫שעשאן שלוחים לכתוב נט דקיי״ל אחד כותב ושנים‬ ‫לאסור עצמה על השני)שם( ובערים בע״ב בכל עניין‬
‫חותטין אם ביטל לשלשה בפניהם יכולים שלשה‬ ‫נאמנים )ודברי הכ׳׳ש סקצ״א לא נתבררו אצלי ובפרש שבעצמו‬
‫האחרים לכתוב וליתן וליכא קלקול אבל לבטל שלא‬ ‫הביא שהרשב״א נתב כן ע״ש ואני לא מצאתי זה בהרשב״א גם‬
‫בפניו אסור לכתחלה דשמא זד‪ .‬שביטלו לא ידע‬ ‫מה שמצויין ברמ״א מהג״א לא מצאתי( ‪:‬‬
‫מביטולו ויהיה סיפר או עד או שליח ולזה הסכימו רוב‬ ‫ס נ א עוד כתב י״א דאלו השנים שמבטל לפניהם‬
‫הפוסקים וכן עולה מתוך סונית הש״ם )ל״ג ‪ :‬דהלכתא‬ ‫השליחות צריכים להיות ביחד אבל זה שלא‬ ‫*‬
‫נר׳ בשתיהן ■עדות ונו׳ לא נעלה נולה ואי אזלו הנן וכתבי‬ ‫בפני זח לא אבל אם מבטל הגט עצמו אפילו לאחר‬
‫ויהני‬
‫קא‪ 1‬מ‬ ‫ה שלוץ‬ ‫חלס« גיטץ סימן קנ«‬ ‫עחך‬
‫שליחות אין ביכולתינו לשמור אותו ולכן לא כתב‬ ‫ויהט ציכמנו ולימנו וכשאמר כולכם פמוס או נולנם הוליגו‬
‫ד‪%‬מה״ם שום הפרש בין זל״ז וכתב רק עקרי הדיגים‬ ‫סשיפא דאפילו לרשניג יכול לכפל ילא יכא ליד קלקול‬
‫איך ת א הביטול ולא כתב רק שמכין אוחו אם ביטל‬ ‫וכאוקומתא דרב אשי»׳ש ‪:‬‬
‫שלא‪ .‬בפניהם וזה הוא מדברי רב כקדושץ שם או‬ ‫ה נ ד חה שכתב ויש מי עאומר ת תבטלו כולם ז *‬
‫אפשר שדברי רב הם ע״פ תקנת ר״ג ואין נ״ם בזת‬ ‫דעת הרמב״ם בפ״ו דין י״ח שכתב וז״ל אטר‬ ‫י‬
‫ולשון יבול לבטל שכתב אץ פירושו לכתחלד‪ ,‬וגם׳‬ ‫לעשרה כתכו גט ותנו לאשתי יכול לבטל לזה שלא‬
‫מפורשת היא בב״ם )מ״נז‪ (.‬ראמרינן שם האומר‬ ‫בפני זה ואפילו בפגי שגים אחרים שלח הגט ביד‬
‫להכירו מתנה אני נותן לך יכול לחיור בו ופריך יכול‬ ‫שגים ה״ז יבול לבטל זה שלא בפגי זח ואפילו היו‬
‫פשיטא אלא אימא מותר לחזור בו ד‪%‬י דיכול אינו‬ ‫עשרה משבטלו כפני אחד מהם בטל הגט עכ״ל‬
‫היתר לכתחלח וכבר כתבו זד‪ ,‬התום׳ שם )ל״ז ד״ה‬ ‫וכבר תמהו הראב״ד והרט״ך על דבריו דכיון שפסק‬
‫רני( דיכול אינו יכתחלה וזה שכתב דכשכטל כפני‬ ‫דבביטל בפני אחד נתבטלו כילם איך יכול לבטל זה‬
‫אחד בטל הגט אע״ג רבגם׳ איחא להדיא דלא בטלה‬ ‫שלא בפני זה והרי אותם שלא ביטלם בפניהם לא‬
‫כולד‪ ,‬ג׳׳ב א״עז בפשיטות דהנה ר׳ ירשב״ג פליגי‬ ‫ידעו ויכתבו ויתנו ותגשא ואין לומר דמיירי כשאמר‬
‫בשני בדייחות בשני דינים בבטלו מבוטל ובאם יכול‬ ‫מלכם דמונרחים כולם לחתום וליחן ולא יבא לידי‬
‫לבטל זד‪ ,‬שלא בפני זה דרבי ס״ל בשניד‪,‬ם לקולא‬ ‫קלקול שאותם שביטלם כפניהם יודעים מהביטול ולא‬
‫ורשב״ג לחומרא והנח מקודם רדה הש״ם לומר שאין‬ ‫יחתימו ולא יועו חרא שהרי אינו מזכיר כלל דמיירי‬
‫תלוי דין השני בראשון כלומר דאפילו לרשב״ג דאית ליה‬ ‫בכולבם ועוד שהרי כתב שיכול לבטל אפילו בפגי‬
‫בטלו אינו מבוטל מ״ם בהאי דינא חד‪ ,‬שלא בפני זה‬ ‫שנים אחרים ובזה נם ככולכט יוכל לבא לידי קלקול‬
‫יודד‪ ,‬ג״כ מטעם דלא בטלה כולה ולא יבא לידי‬ ‫שכולם לא ידעו מהביטול ועוד שעיקר תקנתר״נ היתה‬
‫קלקול מפני שהאחרים יבולים לכתוב וליתן כמו‬ ‫שלא לבטל שלא בפני השליח או האשה ואיך כתב‬
‫שבארנו אך רשב״ג חולק גם בזה ג״כ ום״ל דבטלה‬ ‫שיכול לבטל בפני שנים אחרים ואם נאמר שכוונתו‬
‫כולה או מטעם אחר כמבואר בש״ם אכל איט שייך‬ ‫דבדיעבד אם בטלו מבוטל מהו זר‪ ,‬לשון יכול לבטל‬
‫לפלוגחא דבטלו מבוטל וכל יה ת א לפום מאן דם״ל‬ ‫שכתב דמשמע אף לכתחלה ועור ראם כוונתו כן הוא‬
‫שם דבאחת הלכה כרכי ובאחת כרשב״ג כמבואר שם‬ ‫ל®*‪ ,‬לו כל האריכות הזה בקדרה היה לו לומר‬
‫אבל לפי המםקנא שם דר״ג פמק הלבה כרבי בשתיהן‬ ‫דבדיעבד אם ביטלו שלא בפני השליח או בפני האשד‪,‬‬
‫שוב א״ד לכל הנך טעמי והטעם פשוט מעזום רבטלו‬ ‫בטל ולבד שדבריו הם גנד סונית הש״ם שהבאנו‬
‫מ ט טל כפלוגתא הראשונה אף שיוכל לבא לירי קלקול‬ ‫וודבה טרחו מפרשי דבריו ליישבם ברוחק רב ולא‬
‫דשליחות שבטלה מקדתה בטלה כולה ובאמת מכין‬ ‫נתיישבו דבריו )ע״ש נלס״מ( ‪:‬‬
‫אותו כמו שביאר לר‪,‬לן כמ״ש אבל ריגא קמ״ל דהוד‪,‬‬ ‫ס נ ה ולענ״ר נראה ברור שהרטב״ם ז״ל היה לו‬
‫ביטל גמור לכל הגט ולבז בכוונה הזכיר דדמב״ם‬ ‫שיטה אחרת בכל זד‪ ,‬דלא מדינו בכל דבריו‬ ‫י‬
‫כדין זד‪ ,‬דאפילו בפני שנים אחרים להשטיעינו דאין זח‬ ‫בעניין הזה שיזכיר תקנת ר״ג שהתקין שלא יבטל‬
‫פלוגחא בט״ע אלא היא כפלוגתא הקודמת ולא תקשה‬ ‫שלא בפני השליח או האשה ורק בדץ כ״ו כתב מי‬
‫לך דא״כ למה הודרך הרמב״ם לכתוב דין זה כלל הרי‬ ‫שעזלח גט לאשתו וחזר ובטלו בפני שנים אחרים מכין‬
‫כבר כתב דבמלו מבוטל די״ל דמעזני טעמים ת כ ר ח‬ ‫אותו מבת טרדות מפגי שגורם לד‪,‬יוח ממזרים וכוי‬
‫לכתוב דין זח האחת לאשמעינן דכל השליחות בטל‬ ‫ע״עז הה הוא גט׳ בקרושץ )י״ב ‪ ( :‬ררב מנגיד על מאן‬
‫שלא נטעה לומר הטעם כבחחלת הםוניא קמ״ל‬ ‫דמבטל גיטא ורש״י ז״ל פירש שם אפילו כשמבטל‬
‫דלמםקנא אינו כן והשנית משום דיש שם עוד אוקימתא‬ ‫בפני השליח ע״ש ודדמב״ם לא ניחא ליד‪ ,‬לפרש כן‬
‫דאמרינן כל מילחא דמתעבדא בי עשרה דריכא כי‬ ‫וכ״כ התום׳ שם ולכן לא הזכיר הרטב״ם כלל הך‬
‫עשרה למשלפא ע״עו ושלא נטעה לומר כן רבאמת‬ ‫דחקנת ר״ג רכיון דקיי׳׳ל כרבי דארזר בטלו מבוטל‬
‫כל זר‪ ,‬אינו אלא לפי מאי דם״ר שם דבאחת אין‬ ‫שוב אין חילוק בין בטלו בפניו לשלא בפניו ולכתחלה‬
‫הלכד‪ ,‬כרבי אבל למםקנא א״ד לכל זר‪ ,‬ופלוגתא אחת‬ ‫וריעבד אין שייך להזכיר בעניין זד‪ ,‬דלכתחלה וודאי‬
‫היא וכן נ״ל מדברי הרי״ף ז״ל ע״עז היטב ז‬ ‫דאין לכטל^נט נם בפני השליח כמו שפירש״י ונר‪,‬י‬
‫ל‪,‬נו ככר הזכרנו מר‪ ,‬שאנזיו חז״ל בקדושין )י״נ ‪( :‬‬ ‫דלא ם״ל כרש״י בזה דטכין אותו בכה״ג מ״ם וודאי‬
‫י דרב מגניד על מאן דמבטל גיטא ועל מאן‬ ‫לאו שפיר דמי לבטולי גיטא וראיה לזה שהוא עדמו‬
‫רמםר טורעא אגיטא וכתב רנינו הב״י בסעיף ם״ז טי‬ ‫כתב להלן באותו פרק דין כ׳ דכשכותב ונותן בעדמו‬
‫ששלח גט לאשתו וחזר ובטלו בפני שנים אחרים וכן‬ ‫לאשתו הנם לא יגיחור‪,‬ו לילך עד שיגיע הגט לירד‪.‬‬
‫טי שטסר טודעא על הגט טבין אותו טבת טרדות‬ ‫כדי שלא ידא ויבטלו עכ״ל דדי רחוששין בכל‬
‫טפני שגורם להעת מטזדים עכ״ל וכבר בתבני^שרש״י‬ ‫יבולתיגו שלא לבא לירי בימיל גט אד בגט ע״י‬
‫ז״ל‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות גיסץ מיק קמא‬ ‫ן רו ך‬ ‫‪202‬‬
‫ק נ ט אל יפלא בעיניך הדין הזה ולא תקשה לך הרי‬ ‫ז׳ל פירש גם על ט־ שמבטל בפגי השליח והרטנ״ם‬
‫אפילו בטטון הולנין אחר אוטדנא דמוכח כט״ש‬ ‫י‬ ‫והתום׳ לא ס״ל כן כמ״ש וטיהו זה וודאי דגם לדידהו‬
‫בח׳׳ט סי׳ רמ״ו וכ״ש באיסור א״א דבאמת כבר‬ ‫י׳בתחלה יזהדו טביטול גט בי ל עגיין דאין סברא‬
‫בארגו בסי׳ ט׳׳ב סעיף ח׳ דבגיטין וקדושין אין הולכין‬ ‫לעשות פלוגתא דחוקה דלרשי׳י יכו איתו ולדידהו יכול‬
‫אפילו אחר אימדגא דמוכח מטעם דריגי ממונות לא‬ ‫לכתחלה לעשות אלא וודאי דגם הם מודים דאין לבטל‬
‫איברו סהדי אלא לשיקרא ותלוי בהסכטת לבו לקנות‬ ‫לכתחלה כט׳ש ‪:‬‬ ‫_‬
‫ולמכור וליתן אכל גיטין וקדושין שאינו מועיל בינו‬ ‫ק נ ז ולבן באמת הטגהג הפשיט כשאדם שולח‬
‫לבינה אלא ע״פ שנים עדים יקום דבר אין הדבר‬ ‫על ידי שליח טשביעין את הבעל‬ ‫גט‬
‫מתקיים רק במה שהעדים שטעו טפיו ואין הולכין אחר‬ ‫שלא ימסיר מודעא ושלא יבטל הגט ומבואד בסדד‬
‫מחשבות שבלב אמנם כבר כתבנו שם סעיף י׳׳ג‬ ‫חגט בסי׳ קג׳ד סעיף כ׳ו ע״ש ודשע שגתהפך י״א‬
‫דמשמע לי שיש כסברא זו מחי^וקת הראשונים ע״ש ועוד‬ ‫שאינו יכול לעשות שליח להיליך גט לאשתו דחיישיגן‬
‫יש טעם כזה לפמ״ש התוס׳ )רפ׳׳ד( דדברים שבלב‬ ‫שלא יבטלנו ואף אם מקבל עליו באיסור ובשבועה‬
‫אינם דברים אפילו היכא שידוע לגו שנאנס מלפרשה‬ ‫שלא לבטלו לא מהגי דחיישינן שמא יעבור על‬
‫ולא טהגי דברים שבלב לד׳יות דברים אלא היכא‬ ‫שבועתו וי׳א דהקרניוגים מצאו תקנה לזה שמתחלה‬
‫שבלא גילוי דעתא יש לגו לדעת דעתו מעצמנו עכ׳ל‬ ‫עושה את השליח שליח לקבלה שיאמר לו זכי בגט‬
‫ולכן גילוי דעתא בגיטא ’‘או מילתא היא שהרי אין‬ ‫זה לאשתי פי^וגית בת פלוני ובו תהא מגורשת‬
‫לגו לדעת דעהו מעצמינו שחפץ וצריך בביטולו שהרי‬ ‫ומותרת לכל אדם דזכין לה שלא בפגיה דוודאי זכות‬
‫הוא עצמו צוה לכתוב וליתן )וגס אפשר שלא כתכו זה רק‬ ‫הוא לה כמ׳יש בסי׳ ק״ם ע״ש ואח״ב חוזר ולוקח את‬
‫לרנא כדמונת מראש דנריהס אך גס לאניי א״ש וכ*מ‬ ‫הגט מהשליח ועושה איתו שליח להולכה ואומר הולך‬
‫מלשונס דלדיגא קאמרי ע״ש ‪:‬‬ ‫גט זה לאשתי וכו׳ יכן המנהג ולכן אף אם אולי יבטל‬
‫‪ D p‬וכתב רביגו הרמ״א בסעיף ס״ב השולח גט לאשתו‬ ‫הגט נסמוך ע^ מה שהיה שליח י^קכ^ה כמ׳׳ש שם‬
‫’ ואמר לשליח אם תרצה האשה לבא אלי אקיימנה‬ ‫אבל יזהרו שלא יעשנו מקודם שליח להולכה ואח״ב‬
‫ואם לאו פטור אותד‪ ,‬בגט והלך הבעל מן העיר ההיא‬ ‫שליח לקבלה מטעם רשליחות לקבלה מבטלת את‬
‫ואח״כ באתה האשה עם השליח לאותה העיר יכול‬ ‫השליחות '‘הו^כה כמו שבארנו שם בס׳׳ד ‪:‬‬
‫השליח ליתן הגט דהא לא באתה האשד‪ ,‬אל הבעל‬ ‫ק נ ח א־פסקא הלכתא בגט׳ )ל״ד ‪ ( .‬כאביי דאמר‬
‫כי יצא מן העיר קודם בואה ואפילו אם היה הבעל‬ ‫גילוי דעתא בגיטא לאו טילתא היא וביאור‬
‫בעיר אם לא יוכל להתפייס עמה יכול השליח ליתן‬ ‫הדברים דזה שנתבאר דכשביטל הגט או השליחות‬
‫הגט דמה שאמר תחלה אם תכא אלי אקייטנה איגו‬ ‫בטל הגט או השליחות זהו כשביטלו בפירוש באמירת‬
‫אלא דברים בעי^מא ולא הוי אלא גילוי דעת שאינו‬ ‫פיו אבל כל שלא הוציא הביטול בפיו כפירוש אע'פ‬
‫כלום עכ״ל והיא מתשו׳ הרא?ש שהביא הטור שפסק‬ ‫שגילה דעתו שחפין בביטי ‪ f‬אין זה כלום כגון שא״ל‬
‫כן למעשה רזה לא מיקרי רק גילוי דעת כיון שלא‬ ‫השליח לא נתתי לה הגט עדיין וענה הבעל ברוך‬
‫אמר אם תבא בטל הגט ע״ש וזהו דווקא רשמתחלד‪,‬‬ ‫הטוב והמטיב הרי שנותן הודיה על מה שלא נתן לה‬
‫שלחו סתם ליתן לה הגט ואח״כ א״ל לשליח אם תרצה‬ ‫הגט ומבוררת דעתו שחוזר בו מלגרשה מ״מ יכול‬
‫לבא לפה אקיימנה דאז אינו אלא כגילוי דעת אבל‬ ‫השליח למסור לה הגט רגילוי דעתא לאו כי^וס הוא‬
‫אם בעת שעשאו לשליח או תוך כ״ד לשליחותו א״ל‬ ‫ולא עור אלא אפילו יותר מזה בגון שרץ אחר השליח‬
‫אם תרצה ובו׳ אז אין זה גילוי רעת והשליחות נעשה‬ ‫וידענו בבירור שריצתו היתה לבטל הגט ולא השיגו‬
‫ע״מ כן ואז אם הוא כעיר ובאתה ואינה יכול להתפייס‬ ‫ער שהשליח טםר לה הגט אין הגט כטל והוא כשר‬
‫עמה אינו יכול ליתן לה הגט )פ״ז ונ״ש סקצ״ח( ועוד‬ ‫ותוכל להנשא וכן אם שלח שליח לבטל את הגט‬
‫למדנו מדבריהם דבשהבעל עושה תנאי שתבא אליו‬ ‫שישיג את השליח הראשון לבטלו ולא השיגו עד‬
‫והיה אז במקום זה והלך למקום אחר צריבה לבא‬ ‫שהראשון מסר לה הגט כשר )כ״ש סקצ״ז( ודווקא‬
‫להמקום האחר שעומד עתה שם ואינו מועיל מה שתבא‬ ‫כשצוה לשליח לבטלו והוא לא ביטלו בעצמו בפגי‬
‫להמקום שעמר בו בעת שהתנה שהרי לא אמר‬ ‫ערים דאלו ביטלו בעצמו כבר נתב אר דקיי״ל ביטלו‬
‫שהבא לפה אלא שתבא אליו כלומר בבל מקום שידרה‬ ‫מבוטל אף שלא בפניו וכן אם אומר לשליח החזר לי‬
‫תכא אליו ;‬ ‫גט זה ואני אתן לך גט אחר אינו אלא גילוי דעת‬
‫מ ס א יש הפרש בלשון ביטול ויש שמועיל ויש שאינו‬ ‫ואין הגט בטל ואם השליח נתנו לה הגט כשר אבל‬
‫מועיל וכל׳ל הדברים הם שלשון ביטול צריך‬ ‫*‬ ‫אם א״ל אל תתן גט זה שפיר הוד‪ ,‬ביטול וכן אם כתב‬
‫שיאמר לשון שמשמעו להבא וגם שיהא משמעו שהוא‬ ‫לו אל תתן גט זה חוה ביטול דלעגיין ביטול וודאי‬
‫מבטלו ולא לישתמעשהוא מעצמו פ ט ל )ב׳י( דאיך‬ ‫כתיבה כדיבור ;‬
‫הוא‬
‫ק ב ‪203‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין ‪ p'D‬קמא‬ ‫עחך‬
‫כשאומר קודם הנתינה גט זה לא יהא לצמיתות גרע‬ ‫הוא פסול והרי אין עליו פסול ואינו אלא דבה נעלסא‬
‫טפי דעב״ם שייר בעצם הנם ולא גרע מביטול ומ״ם‬ ‫לפיכך אמרו חז״ל)ל״כ ‪ ( :‬אם אמר גט זה לא יועיל לא‬
‫לדינא ג״ל דהוה ספק ואולי דגפל טעות בדפוס וצ״ל‬ ‫יתיר לא יעזיב לא ישלח לא יגרש יהא חרם יהא‬
‫אמר לא תצא לצמיתות הוה ספק ובו׳ כצ״ל וכן נ״ל‬ ‫כחרם דבריו קיימין שזהו לשון להבא ואם אמר גט זה‬
‫דלשון הוי בטל איגו לשון כלל ‪:‬‬ ‫אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו משלח אינו‬
‫‪ i D p‬ובאלו הלשונות שאינם מועילים לבטל הגט‬ ‫מגרש חרם ד^א כחרם הוא לא אמר כלום דזהו‬
‫כתבו הטור והש״ע בסעיף ם״ה ראם לא גילה‬ ‫י‬ ‫לשון עבר וכן אם אמר נט זה פםיל הוא לא אמר‬
‫מתחלה דעתו שרוצה לבטלו ואמר לשונות שאינם‬ ‫כלום דלא משמע שהיא מבטלו אלא שטוציא עליו‬
‫מועילים לבטל הגט ט״ם ערעור הוא לפוסלו וצריך‬ ‫שם פסול והא ליכא )רש״י( וכן אם אמר אינו גט לא‬
‫שיתקיים בחותמיו וכ״ב רש״י שם והרמ״ה בטור‬ ‫אמר כלום מטעם זה אבל אם אמר גט זה בטל הוא‬
‫וסיים הטור וודאי אם גילה רעתו מתחלה שרוצה‬ ‫או שאמר אי אפשי בו ה״ז ביטול ראי אפשי נו‬
‫לבטלו ואמר אחר מאלו הלשונות אינם כלום שאינם‬ ‫משמעו אין רצוני בו אלא רצוגי שיתבטל וכן נ ט ל‬
‫לשון ביטול אבל אם לא גילה דעתו מתחלה שרוצה‬ ‫הוא אע״פ שיש בו גם משמעות לשון עבר מ״מ יש‬
‫לבטלו ואמר אחד מאלו הלשונות ביון שנוכל לפרש‬ ‫בו גם משמעות להבא ומסתמא כווגתו על להבא כרי‬
‫דבריו שרוצה לערער עליו אם לא נתקיים בחותמיו‬ ‫שיפיק כווגתו)גת׳( ואם אמר גט זה בטל ול‪ H‬אמר‬
‫הוא נאמן ואם נתנו השליח אח״כ ליד האשה אינו‬ ‫הוא או שאמר גט וה בטל היא הטית בפתח ולא‬
‫כלום ואם נתקיים בחיתמיו כשר עכ״ל ויש ששאלו‬ ‫בצירי שמשמעו פועל עבר כמו חמק עבר ה״ז ‪pBD‬‬
‫בלשונות של עבר דאין מועיל לבטל למה לא יהא‬ ‫והולכין לחומרא‪:‬‬
‫נאמן במינו דאי בעי מבטלו עתה כמ״ש סברא זו‬ ‫‪ ! D p‬כתב הטור בשם הרמ״ה אמר יהא פםול הוא‬
‫בסעיף ק״ן ע״ש ובאמת לא דמי דבשם אומר שכבר‬ ‫בטל אע״ג שאינו יכול לפסיל גוף הגט כיון‬ ‫י‬
‫ביטלו ושפיר נאמן במיגו אבל הבא אינו אומר שביטלו‬ ‫שאמר לשון יהא לשון להבא רוצה לומר יהא פםול‬
‫מכבר אלא מבטלו עתה בלשון עבר וסבור הוא‬ ‫לגרש בו מידי דהוד‪ .‬איהא חרם אע״ג דחזינן דלאו‬
‫שמועיל ומה שייך טיגו לזה )מ״ל ושכ״ש םק‪5‬״מ( ‪:‬‬ ‫חרם הוא אמרינן יהא כחרם לעניין גירושין קאטר ה״ג‬
‫‪ HDp‬ודע דבל אי‘ו הלשונות המועילים לביטול‬ ‫יהא פסול לגירושין קאטר וכ״ב הר״מ כהן בהרי הוא‬
‫ושאינם מועילים נתבארו ע״פ דברי הש״ם‬ ‫’‬ ‫פסול דמהגי טידי דהיה אדדי הוא כחרם והטור כתב‬
‫והפוםקים כשביטל בלה״ק או בארמית כפי שהיו‬ ‫רלא דמי דשאגי יהא חרם או הרי הוא כחרם דשם זה‬
‫מדברים בזמן חכמי הש״ם ולפי לשונות לועזית שלנו‬ ‫א״א להתקיים על הגט כלל לפיכך צריבין לפרש דבריו‬
‫יש להבין הדברים בהעתק מלה״ק או מארמית ללשון‬ ‫שיהא כחרם לעניין שלא להתגרש בו וכיון שלהבא‬
‫לעז אמנם כלל הדברים אחת הם שלשון עבר אינו‬ ‫טשמע דבריו קייטים אבל יהא פסול או הרי הוא‬
‫מועיל אא״כ אומר שכבר ביטלו דאז נאמן קודם‬ ‫פסול כיון ששם זה יכול להתקיים על הגט ר״ל שיהא‬
‫הנתינח להאשה או ליר שלוחה לקבלה מטעם סיגו‬ ‫פסול וזה אינו פסול שאינו יבול לפוסלו טעתה הלכך‬
‫וגם בזה נלך ’‘חימרא ואם הביטול בלשון עתיד או‬ ‫אינו כלום עכ״ל הטיר וי״א דגם לדעת הטור הוד‪,‬‬
‫בלשון הוה מועיל הביטול וא״א לפרט הכל בכתב לפי‬ ‫ספק )ב׳ה ינ״ש סקק״א( ואף דטלשונו לא משמע כן‬
‫לשון לעז שלנו ועל הב״ד להכין העניין והלשון דבר‬ ‫ט״מ לדינא וודאי חוה ספק כיון שיש מחלוקת בזה‬
‫דבור על אפניו ‪:‬‬ ‫והולכין לחוטרא ‪:‬‬
‫‪ ! Dp‬בל שליח שמביא גט אין חוששין שמא ביטלו‬ ‫‪ iD p‬בתב רבינו הרט״א בסעיף ם״ד אמר לא תצא‬
‫הבעל או שמסר מורעא וכן אין חוששין שמא‬ ‫י‬ ‫לצמיתות הוי בטל וכאלו אמר היום אין את‬
‫מת וזקוקה ליבם אם אין לו בנים ואפילו הניחו זקן‬ ‫אשתי ולמחר את אשתי עכ״ל ודבריו תמוהים דהא נהיום‬
‫או חולה דכל דבר אנו מעטידין על החזקה הקודמת‬ ‫אין את אשתי ולמחר את אשתי לדעת הרא״ש מגורשת‬
‫ובחולה אין זה נגד הרוב ראדרבח רוב חולים לחיים‬ ‫ואנן קיי״ל רהוה ספק גט כט״ש בם״ם קל״ז ע״ש ורק‬
‫אבל אם הניחו נוסם לא יתננו לה דרוב גוססים‬ ‫לרעת הרמב׳׳ם איגה מגורשת כט״ש שם וא״ב איך‬
‫למיתה ואפילו אם הוא חי אם אינו בדעתו בשעת‬ ‫כתב ברין זה דהוה גט בטל דכיון שמדמהו לדין‬
‫הנתינה אין ליחן לה וכמ״ש בסי׳ קב״א )מב״ש סקק״ה(‬ ‫דהיום וכו׳ היל לפסוק שהיא ספק גם ובאמת במקור‬
‫ואם נחנו לה ה״זספק מגורשת ואף בחולה י״א דווקא‬ ‫הרין בתשו׳ הר״ן דל )־י^נא בנ״י( משמע שפסק דהוה‬
‫חולה בידי שמים אבל בידי אדם כגון שחבו אותו ער‬ ‫ספק משום דרק להרמב״ם אינה מגורשת ורעת הר״ן‬
‫שנראה שנעשה טריפה דיני בנוסם ונ״ל רכל זה הוא‬ ‫עצמו בהך דינא רהיום דהוה ספק כט״ש בפ״ט דגיטין‬
‫כשלא הניע שום שטועה שביטל או מסר טודעא או‬ ‫ע״ש ואפשר לומר רדעתו בן הוא דאע״ג דכשאומר לה‬
‫שטח אבל אם הגיע איזה שמועה אף שלא נתבררה‬ ‫היוט אין את אשתי וכי׳ קיי״ל דהוה ספק אבל‬
‫כעדים‬
‫השלחן‬ ‫הלכות ג'מין סימן קטא קטב‬ ‫ערוך‬ ‫‪201‬‬
‫וספינה המטורפת בים ועומדת להטבע ולא נטבעה‬ ‫בערים אין ליחן לה ער שיבורר הדבר על בוריו אך‬
‫עדיין ואין יודעים מה עלתה בה והיוצא לדון בר״ג הרי‬ ‫למנהגינו שמבטלץ מודעות ופוסלין העדים בט״ש בפי׳‬
‫אלו בחזקת היים ואם היו כהגים אוכלות נשותיהם‬ ‫ק‪-‬״״ר אפשר דאין לחוש למורעא אבל לביטול יש‬
‫כתרומה ואס היה גט של אחד מהם ביד שליח נותנו‬ ‫לחוש אף שנשבע שלא לבטל אולי עבר על שבועתו‬
‫לה בחזקת שהוא קיים ותהיה בחזקת מגורשת אבל עגר‬ ‫)כגלע׳ד( ‪:‬‬
‫שכבשוה כנ ר או עיר שהקיפוה חיל ממלכות אחרת‬ ‫‪ TDp‬זה שכתבנו דהניחו זקן אין חוששין למיתה זהו‬
‫ואינם חסים על אנשי העיר וספינה שאבדה בים והיוצא‬ ‫משנה מפורשת )כ״ח‪ (.‬ואיתמר עלה בנמ׳ אמר‬ ‫׳‬
‫ליהרג בדיני האומות וכן מי שגררתו חיה אי שטפו‬ ‫רבה לא שנו אלא זקן שלא הגיע לנבורות דהיינו‬
‫נהר או נפלה עליו מפולת נותנים עליהם ח־מרי חיים‬ ‫כן שמונים אבל הגיע לגבורות חוששין למיתה וחומרא‬
‫וחומרי טתים בת בהן לישראל ובת ישראל לכהן לא‬ ‫היא שהחמירו בגיטין משום חומר א״א אכל כשארי‬
‫תאכל בתרומה ואם היה גט של אחד טהם ביד השליח‬ ‫דברים כגון השולח חטאתו ממדה״י אפילו הגיע‬
‫אינו נותנו לאשתו ואם נהנו לה ה׳ז םפק מגורשת ואם‬ ‫לגבורות אין חוששין למיתה )תוס׳ יומא )״ה ‪ :‬ד׳׳ה‬
‫נודע שטת הבעל קודם שיגיע גט לידה אינו גט דאין‬ ‫והתנן ע״ש( והקשה אביי מברייתא ראפילו בן מאה‬
‫גט לאחר מיתה וזה שכתבנו יוצא ליהרג בדיני האומות‬ ‫שגה נותגו לה בחזקת שהוא קיים ומסיק בתיובתא‬
‫כ ’ כ הרמב״ם בפ״ו ד ס׳ל דבריני ישראל )נזהן‪:‬כית(‬ ‫ולית הלכתא כרבה וכן מטין דברי הרי״ף והרמב״ם‬
‫נחשב וודאי כמת )כלישנא בתרא נ״ה ‪ (:‬והרא״ש והטור‬ ‫ז״ל שלא הביאו הך דרכה וכן פסקו הרשב״א והרא״ש‬
‫פסקו להיפך דבד״י נותנין עליו חומרי חיים וחומרי‬ ‫וכן משמע בירושלמי אמנם בגט׳ יש עוד תירוץ כיון‬
‫מתים ובדיני אומות כשכבר חתום על הפסק השופט‬ ‫דאיפלג איפלג כלומר דמכן פ׳ ער מאה חוששין‬
‫העליון חשבינן ליה בוודאי מת )נל‪-‬שנא קמאשס( והרשבייא‬ ‫למיתה ומבן מאה כיון ראיפלג אפליג ואין חוששין‬
‫ז״ל פסק כשניהם לחומרא וכ״כ הטור בשם הרט״ה ע״ש‬ ‫למיתה וכן פסק הטור בשם הרמ׳׳ה וכן פסק ראבי״ה‬
‫וכן זה שכתבנו דבמצור של מי^כות אחרת נותנין‬ ‫)נ״י( ולכן למעשה יש להחמיר יגם רביגו הב״י בסעי׳‬
‫עליהם חומרי חיים וחומרי מתים זהו מירושלמי )פ ’ג‬ ‫ס״ח הביא רעה זו בשם יש מי שאומר ע״ש אמנם‬
‫ה״ד( והרשב״א ז״ל מפרש הירושלמי להיפך רקאי על‬ ‫רש״‪ -‬ז״ל פירש ררווקא עד תשעים שנה יש לחוש‬
‫עיר שכבשוה כבר רנותגים עליהם חומרי חיים וחומרי‬ ‫למיתה ולא יותר ונראה שהכריחו לזה מלשון הברייתא‬
‫מתים אומר הירושלמי דזהו בשל אותה מלכות אבל‬ ‫אפילו עד מאה שגה ומשמע דכ״ש קודם ולכן פירש‬
‫כשל מלכות אחרת שיריאים מפני זה המלכות אפילו‬ ‫דטתשעים עד מאה אין חוששין ג״כ למיתה וי״ל‬
‫בכררג הם בחזקת חיים ואין דברים אלו מצויים בזמנינו‬ ‫הטעם דכיון דכתיב ואם בגבורות שמונים שגה משמע‬
‫זה וגם העניינים נשתנו שאפילו בשעת הכבישה שומרים‬ ‫דיותר מזה לא שכיח ועד תשעים הכל ככלל שמונים‬
‫את התושבים שלא יתנזקי והמלכים שבימינו מלכי חסד‬ ‫אבל מתשעים ואילך לא שכיח כלל וממילא ביון‬
‫הם והאיש העומד במערכי המלחמה וודאי נראה שנותנין‬ ‫ראיפלג איפלג ולפ״ז לרש׳י מן תשעים גם רבה מורה‬
‫עליו שגי החומדות והכל לפי העניין ולא כל הממחטות‬ ‫וט״ם למעשה יש י׳החמיר כדעת הרמ״ה וראבי״ה ז״ל‬
‫שוות ולא כל המקומות שוות ועל הב״ד להבין מצב‬ ‫)וכ״מ מהשיע שלא הזכירו דנרי רש״י( ‪:‬‬
‫הדברים ואם לא יוכלו לרעת הולכין לחוטרא ‪:‬‬ ‫ק פ ה עיר שהקיפוה חיל מאותה מלכות והיו במצור‬
‫סי מן ק מ י דיני אמירת בפני נבתב ובפני נחתם‪ .‬ובו ס״ח סעיפים ‪:‬‬
‫הקיום ולכן הוכרחו הז״ל לחזק התקנה אבל בא״י שערים‬ ‫א שגו חכמים כמשנה בריש גיטין המביא גט ממדה׳י‬
‫מצייים לקיימו לא הצריכו לוה ד מ ם׳נ אם יבא ויערער‬ ‫צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וממדינת הים‬
‫תשיג עירי קיום וט״ם אם גט ב א׳י אמר השליח כפ״נ‬ ‫זהו מה״ל )רש׳י( דהטשנה נשנית בא״י וי“ מה תקנו כן‬
‫ובפיו‪ .‬מועיל כמי ב חיל כמו שיתבאר ‪:‬‬ ‫םוקמינן בגם׳ מפגי שאין עדים מצויים לקיים את‬
‫ב ואין לשאול דאם באנו לחוש לערעורו של בעל מה‬ ‫חתימות הגט ואם יבא הבעל ויערער לומר שגט טזוייף‬
‫הועילו בתקנתם ראמירתו של השליח אינו מועיל‬ ‫הוא לא תשיג עירי קיום ותשאר ענוגה לכך תקנו‬
‫רק אם יערער הבעל שהוא מזוייף האמינוהו רבנן כשני‬ ‫שיאמר השליח כפ” נ ובפ״נ ועשאו רבנן זה לקיום שלא‬
‫ערים כשאומר שבפניי כתבו הסופר וחתמו העדים ואינו‬ ‫יהא נאמן הבעל אח״כ לערער ו^ומרטזוייףהיא דהאמינו‬
‫מזוייף אכל מה נעשה אם יערער הבעל לומר שאמת‬ ‫רבנן לשליח כשני ערים ואלמוה רבנן לתקנה זו שאס‬
‫כן הוא שהעדים חתמו אבל בכוונה החתים עדים‬ ‫לא אמר השליח בפ״נ ובפ׳נ הגט פסיל כמו שיתבאר‬
‫פםו‪‘r‬ים כסו קרובים א־ שארי מיני פסילים כדי להבשילה‬ ‫לפנינו ב ס׳ ד דאם לא האלימי לתקנה זו לא היתה‬
‫ושאלו זה כירושלמי )ריש מכילתי! ״״ש('ובך אמרו שם‬ ‫מתקיימת יהיו נשארים נשים רבות עגונות מפגי העדר‬
‫שאינו‬
‫ק ג ‪105‬‬ ‫ה של חן‬ ‫דגלטת גיט^ן סיק קטב‬ ‫עח|ר‬
‫)הגה״גז פ״ז( והנהרות שבא״י והאיים שבים הגדול של‬ ‫שאינו חשוד לקלק?*ה בידי שטים ורק בכ״ר הוא משיר‬
‫א״י ואינו ים אוקיינוס אלא הנקרא ים אמצע העולם‬ ‫לקלקלה וסחוך שהוא יודע שאם בא וערער ערעורו‬
‫ווצלך מיפו לספרד וכל האיים שבים הזה השייכים לאיי‬ ‫נטל אף הוא םחר‪.‬םו בעדים כשרים ור״ל שבזה‬
‫דינם כאיי לעניין אמירת בפ״ג)ק׳ ‪ ( .‬וביארם הרםב״ם‬ ‫אינו חשוד שום בר ישראל להנשילה בידי שטים ושתבא‬
‫בפ״א מתרומות עיש וכן בכל דינה כ א׳י לגיטץ מפני‬ ‫לידי סטזרות ורק בזה חשוד לצערה בנ״ד שלא יתירוה‬
‫שיש שם ישיבות רבות ורצלכות שיירות מזליז ומצויות‬ ‫להכשא שיאמר סזיייף הוא ט‪£‬ני שיודע שלא הטצא‬
‫לקיימו ומבבל לא״י או מא״י לבבל א״צ לומר מהטעם‬ ‫קיום ■־מענת םזוייף בהכרח לקבל טמנו דנוהג כבל‬
‫שנתבאר וזהו לפי מצבינו בזמן דשים )ו׳ ‪: ( .‬‬ ‫העימיית דאם לא נקבל טענת מזוייף תתמלא בל העולם‬
‫ו כל זה היא לפי רינא דגט׳ וכיב הרמב״ם בפ״ז אבל‬ ‫זיופים ולבן ממילא בשתקנו שאמירת השליח הוא במקום‬
‫עכשיו בזמגיט דגם כא״י לא שכיחי שיירות וכיש‬ ‫קיום ויודע שלא יקבלו ממנו מענה מזוייף ממילא שלא‬
‫בבבל ג^ באיי ממדינה למדינה צ״ל טדינא בפ״ג וכ״ב‬ ‫יבא ויערעד שקלקלה בידי שמים דזיינו נאמן לקלקלה‬
‫רבינו הב״י סיף סעיף א׳ ע״ש ולא עוד אלא שעתה‬ ‫בירי שמים ואנן סהדי שאם אינו סזוייף ווצא החתים‬
‫בכל המק־מות אפילו באותה כרינה ממקום למקום‬ ‫העדים החתים עדים בשרים )כנ״ל בביאור הרושלמי( ‪:‬‬
‫ואפילו בעיר אחת משכונה לשבונה ומבית לבית צריך‬ ‫ג וגם אין לשאול אם הטעם משים קיום למה ליה לומר‬
‫השליח לומר בפ״ג והטעם דמציגו בגם׳ שם דרבא היה‬ ‫בפני נבהב יהרי אין קיום השטר אלא בחותמיו נ טו‬
‫מצריך בעירו טחוזא לומר בפ״ג מבית לבית ואומר‬ ‫בבל קיומי עטרות שמעידים רק על חתיבזות הערים‬
‫הטעם משום רבני מחוזא ניידי כלומר טחרין כמסחור‬ ‫תרצו על זה בגט׳ ריש גיטין דטפני שמשונה קיום זה‬
‫ואין משתהין בבתיהן ואין מבירין חתימית חביריהם‬ ‫משארי קיומי שטרות דכבל קיום צריבין שני עדים לקיום‬
‫ומקרי אין מצויין לקיימו וכתבו התיס׳ שם דמכאן פומק‬ ‫ובגט האמינו הז״ל לשליח כשני ערים לבך תקנו שיאמר‬
‫ר״ת דהשתא כזטה׳׳ז צ״ל ככל מקום בפ״נ דהאירנא‬ ‫גם בפני נבתב להיכר כי היני דלא ליתי לחלופי בקיום‬
‫בכל מקומות ניידי וטרודים כבני מחוזא וזהו שכתב‬ ‫שטרות דעלמא שיאמרו דקיום השטר די בעד אחר‬
‫רבינו הרם״א בסעיף א׳ וז״ל ובזמה״ז המביא גט אפילו‬ ‫ולמה כאמת האמינו לשליח לבדו כשנים ספני תקגוח‬
‫מבית לבית בעיר אחת צ״ל בפ״ג וכפ״ג ועיין לעיל‬ ‫עגונות שלא הצטרך להטריח א״ע כקיום שגי ערים ‪:‬‬
‫סי׳ קט״א דאין ליתנו בזםן שהבעל בעיר עב״ל ור״ל‬ ‫ד ואי קשיא באיזה כח האמינו רבנן לשליח כשנים כך‬
‫מטעם שהבעל יכול ליטר לפקרון נתתיו וככר בארנו זה‬ ‫אמרו הז״ל שם דמן התורה א״צ קיום בלל דעדים‬
‫שם סעיף ל״ה דלרירן שכותנין הרשאה אין חשש בזה ע״שז‬ ‫החתומים על השט־ נעעה כמי שנחקרה עדותן בנ״ר‬
‫ז ונמצא דאצלינו אין שום מקום שא״צ לוטי בפ״נ‬ ‫דלא חשידי ישראל לזיופי שטרות ורבנן הם שהצריכו‬
‫ובפ״נאטנםכשהנט טקוייםברין נב״ד וודאי דא״צ‬ ‫קיום בבל השטרות ולכן הם אמרו להצריך קיום והם‬
‫לימד בפ״נ כיון דהאמירד‪ ,‬היא כמקים קיום וכבר נתקיים‬ ‫אמרו שהשליח נאמן בזה כשנים דבתקנתם יכולים לתקן‬
‫ולפ״ז י״א רכשיש לשליח הרשאה וכתוב בה טי הם‬ ‫שהוא יהא נאמן כשנים ולמה תקנו בן מפני תקנוה‬
‫עידי הגט דזה מקרי נתקיים בחותמיו וא״ב אין השליח‬ ‫עגונות במ״ש ונבר בארנו עניין זה בח״מ סי׳ כ״ט ןן»ש‬
‫צ״ל בפ״ג ובפ״ג וכ״ב בתשו׳ הרשב״א ובמרדכי)רפ״ו(‬ ‫ולכן אין לשאיל נ״ב דאיך יוציא עד אחד מחזקת א״א‬
‫וכתב רביגו הרט״א ריש חולקים ואומרים דר‪,‬רשאה לא‬ ‫דכיון דהנט ניד ה חתום בערים היא יוצאה מחזקת א״א‬
‫מקרי קיום וכן נוהגין דשליח אומר בפ״נ ובפ״ג אף‬ ‫ע"פ העדים החתומים מפני שמן התורה געשה כמו‬
‫בשיש לו הרשאה ואין לשנות עב״ל וכתבו האחרונים‬ ‫שנחקרה עדותן בב״ד וממילא כיון שאין עליה חזקת‬
‫דד‪,‬יש חולקים הוא רק חומרא בעלמא )כ״ש סי׳ קמ״א‬ ‫איסור עד אחד נאמן נמ״ש ביו״ד פי׳ קב״ז אלא דמפני‬
‫סקמ״ל ונ״נ הנובי״י; סי׳ קנ״ח הובא נס״ת סק״ה( ‪:‬‬ ‫עניין קיים שטרית היה צריך שנים ותקינו רבנן דגם‬
‫ח אבל לענ״ר נראה דרבינו הרט״א וגדולי *־•אחרונים‬ ‫לעניין הקיום יהיה די באחר כמו לעניין עצם האיפור ז‬
‫קיצרו בזד‪ ,‬ואין כאן מחלוקת כלל רהם תפסו דטעם‬ ‫ה וכיון שהטעם היא משום קיום דלא שביחי עדים‬
‫המחירים משום דם״ל דכשיש בוצישאד• שני ערים‬ ‫לקיימי לכן בין שהביא גט סח״ל לא״י או מא״י רח״ל‬
‫התוטים ומעידים על עידי הגט הוה בשנים שהביאו נט‬ ‫או ממדינה למדינה בח״ל דלא שניחי שיירתא צ״ל בפ״נ‬
‫שא׳׳צ לומר בפ״נ ובפ״ג כמו שיתבאר והיש חולקים‬ ‫וכפ״ג אבל בא״י ממדינה למדינה א״צ לומר והטעם‬
‫שהוא הדיב״ש סי׳ שי״ח חולק בזה ובוודאי כן הוא שחולק‬ ‫דשם שכיחי שיירות דבזמן הבית שכיחי שיירות מעולי‬
‫בזד‪ ,‬וז״לשם שאין זה לא כקיום הגט ולא בתקנת חכמים‬ ‫רגלים ולאחר החורבן נ״ב כיון דאיבא בתי רינין רקביעא‬
‫ע״ש וזד‪,‬ו דעת הרט״ה בטור אע״ג רס׳׳ל רזהו כשנים‬ ‫כעיירות כתקנת עזרא שיושבין כשני וחמישי לרון‬
‫שהביאו ם״ם זד‪ ,‬אינו אלא בשמוסר השליח הגט להאשר‪,‬‬ ‫)ריש כתובית( מצויות שיירות שהולכות למקום הוועד‬
‫בפגי אלו העדים כדי שיד‪,‬יר‪ ,‬דבר שלם שהם המעידים‬ ‫לדון זה עם זה )ג׳ ; ( וכן באותה מדינה עצמה בח״ל‬
‫על ספירת ד‪,‬ג‪9‬ז ליד השליח ועל מסירת השליח ליד‬ ‫א״צ לומר שהרי שכיחי שיירות ההולכות ממקום למקום‬
‫האשת‬
‫השלחן‬ ‫הלכות נימין סיטן קטב‬ ‫עחך‬ ‫‪20 a‬‬
‫מטעם אחר נ״ל דהאידנא מרין נמוד צ״ל בפ״נ ובפ״נ‬ ‫האשה אבל כשיהיו ע״ם אחרים במסירת ד‪,‬על'ח ל׳האשה‬
‫אפילו בעיר אחת שהרי כתיבתינו בשטרות ובאגרות‬ ‫הוה חצי דבר ובש״ע עצמו פסקו כן בסעיף י״ב ויתבאר‬
‫הוא בכתב משיט״א שלא בכתב אשורית שבזה שייך‬ ‫לפניני בם־׳ד ולפ״ז אני אומר שגם הרשב״א והמרדני‬
‫שיש מכירין על החתימית שזה כתבו של פלוני וזה‬ ‫שהם המכשירים נ״כ אינם חולקים ע״ו וז׳ל הרשב״א‬
‫של פלוני אבל כגט שהמנהג שהעדים חותמין באשורית‬ ‫בתשו׳ סי׳ תקס״א דבל המביא גט אע״פ שאינו מקויים‬
‫אין מי שיכיר חתימתן לבד הרב שחותמין בפניו ואיך‬ ‫נאמן לומר בפ״נ ובפ״נ וא״צ עדים שעשאו הבעל שליח‬
‫שייך בזה לומר ערים טצויין לקיימו ולכן נ״ל דהאידנא‬ ‫אלא כל שמביא נט די לו בכך תדע שאלו היה צריך‬
‫מדין גמור צ׳׳ל כפ״נ ובפ״ג נם בעיר אחת כשאין הרשאה‬ ‫עדים לא היה צ״ל בפ״נ ובפ״ג דכיון שיש לו עדים‬
‫מקויימת כפי שנתבאר ‪:‬‬ ‫הי׳ל כאתיוה בי תרי ונו׳ עכ״ל וי״ל שכוונתו כשהעדים‬
‫יב ודע שיש בנ ם׳ עוד אוקימתא מי שסובר שתקנת‬ ‫לפנינו כדעת הרמ״ה אכל בעדים בכתב אינו מועיל‬
‫אמירת בפ״נ ובפ״ג היה מפני שני דברים האחת‬ ‫והמרדני מיירי בעדים בכ ת ב אבל נתקיימו בקיום ביד‬
‫מפני הקיום כמ״ש והשנית מפני שבח״ל אינם בקיאים‬ ‫שזהו עצם קיום שטרות וזהו הנפק שבכל הש״ם נם‬
‫שצריכים לכתוב הנט לשמו ולשמה לפי שאינן בני‬ ‫הריכ״ש יודה לזה כמבואר להדיא מלשונו שהבאנו והרי‬
‫תורה )רש״י( לפיכך הצריכו שיאמר השליח בפ״נ‬ ‫זהו יתקיים בחותמיו ששנינו במשנה וז״ל המרדני בריש‬
‫ובפ״נ וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה )שס( וזה‬ ‫פ׳ התקבל ועוד דאם יש לך חתימת ב״ד ועדים וכו׳‬
‫שלא הצריכוהו לומר בפירוש בפ״נ לשמה משום‬ ‫אמאי צ״ל בפיג ובפ״ג הא אי נטי אתי בעל ומערער‬
‫שחששו אם נרבה עליו דבורים אולי ישכח לומר‬ ‫וכו׳ הא איכא חתימת עדים וב״ר עכיל והיא מתשובת‬
‫הלשמה ויהיה משנה ממטבע שטבעו חכמים בנימין‬ ‫רי ת ז״ל ע״ש ומי יחלוק בזה ‪:‬‬
‫)ג׳ ‪ .‬רש׳׳י שס( ולפיכך לא הצריכוהו רק לומר כפ״נ‬ ‫ט ולכן ניל דזה שסתמו שיש בזה מחלוקת אין הכוונה‬
‫ובפ׳׳ג והב״ר שואלי! אותו ממילא אם יודע שנכתב‬ ‫על קיום ב״ד כשיש בההרשאה דנזה לא יח^וק שום‬
‫ונחתם לשמה ועוד דאפילו אם אין שואלין אותו אם‬ ‫פוסק וכוונתם כשיש רק חתימות עדים בלבד דס״ל דנם‬
‫נכתב לשמה מסתמא לשמה קא מסהיד )תוס׳ ב' ! ד״ה‬ ‫נז ה בלבד די דהוה כשנים שהביאו וברשב״א מפרשים‬
‫לפי( וזה שחששו על לשמה יותר מלשארי פסולין יש‬ ‫בכוונתו דנם בשני עדים בכתב מהני ונם טעם הרמ׳׳ה‬
‫טעם על זה )שס( ובאמת בירושלמי איתא לפי שאין‬ ‫משום חצי דבר לא ם״ל לדינא כן רק לחומרא בעלמא‬
‫בקיאין בדקדוקי ניטין ע״ש שחששו לכל הפסולים‬ ‫כדמוכח מדברי רנינו הב״י בסעיף י״ז שכתב בסוף‬
‫והש״ם שלנו תפס פסול דלשמה משום דזהו העיקר‬ ‫הסעיף ויש מי שמצריך בזה שימסרנו בפני עידי שליחות‬
‫ומצוי משא״ב שארי מיני פסולים כמחובר וכיוצא בזה‬ ‫עצמם עכ״ל וזהו דעת הרמ״ה וחשש רק לחוטרא ונם‬
‫דלא שכיחי ועוד יש תירוצים כזה )ער״ן ריש גיטין‬ ‫בסעיף י״ב חשש לדעה זו ולדינא לא ס״ל כן כמו‬
‫ורשב״א( ‪:‬‬ ‫שיתבאר בס״ד ‪:‬‬
‫יג והנה כל רבותינו הראשונים תפסו לפי סונית‬ ‫י ולפ״ז נלע״ד ברור לדינא דנהי דהמנהג פשוט דנם‬
‫הש״ם דהך טעטא אידחי מהלכה והטעם הוא רק‬ ‫כשהשליח מביא הרשאה בעדים ומקוייטת טב״ד‬
‫משום קיום בלבד אך אחד מרבותינו ם״ל דהלכתא‬ ‫אומר בפ״נ ובפ״ג וחלילה לשנות ם״מ אם אירע שלא‬
‫נם כהך טעטא )הראב״ד בס׳ הזכות והביאו הר״ן והרשב״א(‬ ‫אמר בפ״נ ובפ׳׳נ אין כאן חששא כלל והנט כשר כיון‬
‫ויש לו ראיות על זה ודחאום הראשונים אך ראיה אחת‬ ‫שיש בו קיום שטרות ולהדיא אמרו חזיל )ט׳׳ו ‪ ( :‬או כולו‬
‫יש מגם׳ )ה׳‪ (:‬דרבה בר ב״ח אייתי גיטא רפלגא‬ ‫בקיום הנט או כולו בתקנ ת חכמים ר״ל אמירת בפ״נ‬
‫איכתב קטיה ופלנא לא איכתב קמיה אתא לקמיה‬ ‫ובפ״ג וכיון שיש קיום הגט א'צ תקנת חכמים וכוונת‬
‫דר״א לשאול אם יכול לומר כפ״נ וא׳ל אפילו לא‬ ‫רבינו הרט׳׳א וצא רק כשאין קיום ב״ד על ההרשאה‬
‫כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב א״צ כי'וםר‬ ‫רק עדים בלבד רק המנהג שכתב הוא וודאי ככל גווני‬
‫אפילו לא עטר השליח אלא כשעת כתיבת שיטה‬ ‫אף כשיש קיום ב״ד ואין לשנות ולדינא העיקר כט״ש‬
‫ראשונה ושמע שכתב לשמה שוב א״צ לעמוד דמסתמא‬ ‫ובפרט כשאין מכירין חתימות הדיינים במקום הנתינה‬
‫סיימו לשמה )תוש׳( אלמא דהטעם הוא משום לשמה‬ ‫וודאי שיש להחמיר אם אינו מקום עיגון ובמקום עיגון‬
‫אמנם אין ראיה מזה דה״ק שאם אפילו לא עמד רק‬ ‫יש להקל נט״ש רבינו הרמ״א ם״ם זה ע״ש ‪:‬‬
‫בשיטה ראשונה שהיא העיקר שצריך לשמה מפני שיש‬ ‫י א וגם זה שנתבאר בסעיף ו׳ דעכשיו בכל מקום צ״ל‬
‫בה שם האיש והאשה !הזמן יכול לומר כם״נ דהוה‬ ‫בפ״נ מטעם רהאידנא כולהו ניידי כבני מחוזא נראה‬
‫כאלו כל הגט נכתב בפניו מפני שזהו תורפו של גט‬ ‫נ״ב דהוא רק חוטרא בעלמא ותדע לך שכן הוא שהרי‬
‫שעיקר לשמה צריך בשיטה זי אבל אין הטעם מפני‬ ‫הרי״ף והרא״ש והרטב״ם בפ״ז לא הביאו כלל הך דבני‬
‫חשש דלשמה )ר״ן( אך זהו א״ש למאן דם״ל שבשיטה‬ ‫מחוזא דניידי )עמה׳׳ת שס אות א׳ ואות נ׳ וצ״ע ונ׳׳ל נמ״ש‬
‫ראשונה הוא כל תודף הגט ובו צריך לעמוד )רש״י‬ ‫הרמנ״ס נפי׳ המשנה רפ״ד דר״ה דמדינה היא עיר ודו״ק( ורק‬
‫רס״ב‬
‫קד‬ ‫השלחן‬ ‫דלגות גיפדן סיםן קמב‬ ‫^ רו ך‬
‫םומכים על השליח כעל שני עדים שמעידים על‬ ‫ם״ל כן כמו שיתבאר‬ ‫רפ״ב( אבל• רוב הפוסקים‬
‫כשרות העידי חתימה ודע ח ה שכתבנו דהנתינה בפני‬ ‫בס״ר וי״ל דאדרבא מזה ראיה להיפך בשנדקדק למה‬
‫שנים הוא מפני שהשליח מצטרף לשלישי דצריך ב״ד‬ ‫בהחתימות דדיך לעמוד על כל החתימה ובכתיבה די‬
‫ואם השליח >ךוב או אשה צריך ליתנו בפני שלשה‬ ‫בשיטה ראשונה נטו שיתבאר אלא וודאי משום‬
‫יעוד יתבאר בזה בס״ר ‪:‬‬ ‫רהעיקר הוא משום קיום ובפני נכתב דדא כי היכי‬
‫יץ וכתב הרמב״ם שם דין ה׳ שליח שהביא גט ממקום‬ ‫דלא ליתי לחלופי בקיום שטרות דעלמא כט״ש ולבן‬
‫למקום בח״ל או מא״י לח״ל או םח״ל לא״י אם דיה‬ ‫הקילו בהבתיבה ומ״ט איך הוא אומר שבפניו נכתב‬
‫השליח עומד בשעת כתיבת הגט וחתימתו ה״ז אומר‬ ‫הלא לא נכתב לפניו רק שיטה ראשונה אלא וודאי‬
‫בפני שנים בפ״נ ובפ״נ ואח״ב יתן לה בפניהם ותתגרש‬ ‫משום דאמירת הלשטה הוא בשיטה ראשונה שהפופר‬
‫בו ואע״פ שאין עדיו ידועים אצלינו ואפילו היה שמות‬ ‫בהתחלת הנתיבה אומר הנני כותב לשם פלוני‬
‫עדיו כשמות הכותים אין חוששין להם ואם בא הבעל‬ ‫ופלונית ולכן חשיבא ככתיבה שליטה ולפ״ז מה שאומר‬
‫ועמד וערער אין משניחין בו עכ״ל וכ״ב בש״ע מעיף‬ ‫שיטה אחת לשמה לאו משום חששא דלשמה אלא‬
‫א׳ והדברים תמוהים במ״ש דאם השטות כשטות כותים‬ ‫טעמא קאמר למה די בשיטה אחת מפני שהיא לשמה‬
‫אין חוששין להם רבגט׳ )י״א ‪ ( :‬מבואר להדיא דזה‬ ‫כלומר שיטה ראשונה שהכתיבה בה לשמה )ג״ל( ‪:‬‬
‫אינו רק בנימין הבאין טח״ל לפי שרוב ישראל שבח״ל‬ ‫י ד ולפ״ז מה שנתבאר בסרורי ניטין שהשליח *ריך‬
‫שמותיהם כשמות כותים ואין חוששין להם שמא‬ ‫לשמוע איך שכותב הסופר לשמה ושחותטין‬
‫כותים הם אבל לא בא״י וא״ב הרמב״ם והש״ע דמיירי‬ ‫העדים לשמה ושבהבאת הגט להאשה שואלים אותו‬
‫נם כגיטין הבאין מא״י איך כתבו שאין חוששין לזה‬ ‫הב״ד אם נכתב ונחתם לשמה כט״ש בסי׳ קנ״ד והו‬
‫)וכן הקשה הלח״ח ותרוצו דחוק ע״ש( ולהיפך ק״ל דהא‬ ‫חימרא בעלמא לצאת ירי דיעה זו דס״ל דהתקנה‬
‫השליח כשאומר בפ״ג ובפ״ג הימנוהו רבנן כבי תרי‬ ‫היתה נם משים לשמה אבל לרוב הפוסקים א״»‬
‫וא״ב ה״ז כמו שהעירו שני עדים על עירי הגט‬ ‫לשאול מהשליח כלל על לשמה וממילא רגם השליח‬
‫שכשרים הוא ולכן נ״ל ברור דהרמב״ם מפרש הסוגיא‬ ‫א״צ לחשוש שמא לא כתבו ולא חתמו לשמה וכך‬
‫דמיירא בלא אמירת בפ״ג ובפ״ג כגון שהשליח לא‬ ‫אמרו חז״ל ריש נימין סתם ספרי דרייני מגמר גמירי‬
‫עמד בשעת כתיבה וחתימה אבל כשאומר בפ״נ‬ ‫ויודעים שצריך לשמה ורק למאן דס״ל שהתקנה‬
‫ובפ״נ אין כאן חשש ולזה דקדק לומר ה״ז אומר וכוי‬ ‫היתה משום לשמה חוששין לזה אבל כיון דקיי״ל‬
‫ואפילו וכוי כלומר דבכה״ג לא חיישיגן לפסולי עדות‬ ‫דהטעם הוא משום קיום אין אגו חוששין כלל לחששא‬
‫)ואין להקשות להא הש״ס אומר גישין הנאין ממדה״י ובפ״ג‬ ‫דלשטה דהבל בקיאין שצריך לשמה ‪:‬‬
‫צ״ל בס״נ ובפ״נ די״ל דמיירא באשה שבאה עם נימה או‬ ‫‪5‬ןל ורווקא שליח להולכה צ״ל בפ״נ ובפ״ג )רש׳׳י(‬
‫בשליח קבלה שא״צ לומר בפ״נ ובם״נ כמ״ש( ‪:‬‬ ‫אכל שליח לקבלה א״צ וטעטא דטילתא דכיון‬
‫יש מי שאומר דנאמנות השליח אינו אלא כשהבעל‬ ‫יח‬ ‫רהחשש הוא שמא יבא הבעל ויערער אין לחוש‬
‫מערער לאחר זמן ולא כשמערער מיד בעת‬ ‫לערעורו א•‘ א כשהוא נותנו לשליח להולכה לפי‬
‫אמירתו בפ״נ ובפ״ג )ב״ש סק״ב( והטעם דכיון‬ ‫שבשעה שהגט יוצא מת״י אינו גומר ומגרש עדיין לכן‬
‫דנאטנות השליח הוא מטעם דמן התורה נעשה כמי‬ ‫חוששין שמא ימלך ויערער אבל בשנותנו לידה או‬
‫שנחקרה עדותן בב״ד כמ״ש ויש מן הפוסקים דס״ל‬ ‫ליד שלורה לקבלה הרי בשעה שהגט יוצא מת״י‬
‫דזהו רק כשאין מערער אבל כשיש מערער צריך קיום‬ ‫נוטר ומגרש ואין לחוש שמא יבא ויערער והאשה‬
‫מן התורה וכבר הזכרנו סברא זו בח״ם ריש מי׳ ם״ו‬ ‫מותרת להגשא אע״פ שלא נתקיים הגט דכל היכי‬
‫ע״ש וא״ב בשלמא אם בעת נתינת הגט לא היה‬ ‫דליכא למיחש לערעורו של בעל א״צ לקיומו של גט‬
‫ערעור וכבר אמר בפ״נ וכפ״ג כבר הוחזקה לפנויה‬ ‫מיהו אם יבא הבעל ויערער יתקיים בחותמיו והו״ל‬
‫ואין הבעל נאמן בערעורו עד שיבואו שני עדים אבל‬ ‫כמו ששנינו במשנה דהמכיא נט בא״י א״צ לומר בפ״ג‬
‫אם הבעל מערער בשעת מעשה וצריך קיום מן‬ ‫ובפ״ג ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו)ר״ן( ‪:‬‬
‫התורה שוב אין השליח נאמן באמירתו עד שיבואו שני‬ ‫ט ז וכיון שהשליח צ״ל בפ״נ ובפ״ג לכן צריך לעטור‬
‫עידי קיום )בם( אמנם כמעט אין מציאות לדין זה‬ ‫בעת כתיבת השופר ובעת חתימות העדים ולראות‬
‫דממ״נ אם הבעל בא רגע קודם הנתינה לידה מה‬ ‫איך שכותבים וחותטין לשמו ולשמה ולשם גירושין‬
‫צריך לערעגר הרי בידו לבטלו ואולי כלשון הערעור‬ ‫ואח״ב כשמוסרו ליר האשת אומר כפני שנים בפ״ג‬
‫כלול דברים כעניין ביטול ואם בא אחר‪ ,‬הגתינה הרי‬ ‫>יבפ״נ ותיכף לאמירתו ימסור לה הגט בפניהם ותתגרש‬
‫כבר אמר בפ״ג ובפ״ג דהאטירה היא סמוכה להנתינה‬ ‫גו ואמירתו הוא כקיום ב״ר בכל השטרות שאם בא‬
‫כמ״ש והוחזקה לפנויה דאיזה חילוק יש בין שעה‬ ‫הבעל וערער לומר טזוייף היא לא משגחינן ביה‬
‫קצרה לכמה ימים ואם נאמר שבא תוך ברי ריבוד הא‬ ‫ואע״פ שאין עירי הגט ידועים אצליט ם״מ אנו‬
‫קיי״ל‬
‫השלחן‬ ‫וזוכות גיפוץ םיטן קמב‬ ‫ן רו ך‬ ‫‪08‬צ‬
‫וטור ו ש׳ע שם סעיף נ״ו )ממ׳ש הכ׳׳ש סי[*ו יצ״ש ולענ״ד‬ ‫קיי״ל גגיטין וקדושין הוה כלאחר כ״ר כם״ש בסי׳‬
‫הדבר ברור כמ״ש זדו״ק( ‪:‬‬ ‫הקורם ורק אפשר לומר כגון שלא אמר בם״נ ובפינ‬
‫כא ובמקום שהשליח צ׳ל בפ״נ וכפ״נ יכול להיות‬ ‫בשעת הנתינה וצריך ליטלו מידה ולומר בפ־נ כמו‬
‫שי‘ יח אף אחת מחמש נשים שאינן נאמנות לומר‬ ‫שיתבאר ובתוך כך בא הבעל וערער ) ע ת׳ ג( ואין‬
‫מת כעי^ה ולהניא את ניטה משום דחשדינן להו שכוונתן‬ ‫לשאול לפי דעת הרמב״ם ז״ל בפ״נ מערות רכל‬
‫להנ שילה אכל כשצריבה לומר בפ״ג ובפ׳׳ג יכולה‬ ‫השטרות הם מדרבנן איך אפשר לומר בזה דמן התורה‬
‫להיות שליח וטעם דבר זה בארנו בסי׳ הקודם סעיף‬ ‫הוה במו שנחקרה עדותן ב ב׳ ר הא לריריה אין ערות‬
‫קי״״ז ע׳ש ובמקום שא״צ לומר בפ״נ ובפ׳׳נ אם אמר‬ ‫כלל מן התורה בשטר אך כנ ר בארנו בח״ם ריש סי'‬
‫השליח בם״נ ובפ״נ מועיל לעניין שאין הבעל ינוי‘‬ ‫כ״ט רזהו רק בשטרי ראיה אבל בשטרי מקנה‬
‫לערער אח״כ ולא אמרינן כיון רבמקום זה לא תקנו‬ ‫וניטין וקדושין טורה הרטכ״ם דמן התורה הוה ערות‬
‫חכמים שיאמר אינו מועיל אמירתו וצריך קיום כבכי‘‬ ‫בשטר ע״ש ‪:‬‬
‫השטרות לא אטרינן כן דכיון דרכנן תקנו שהשליח‬
‫י ט הדבר פשוט שכשהשליח אומר בפ״נ וכפ״נ גובה‬
‫באמירתו נאמן כשנים אין סכרא לחלק כנאמנות כין‬
‫כתובתה נם מן הלקוחות ואע״פ שבמקום שא׳צ‬
‫מקום י*מקום וזהו כשהשליח עמד כשעת בתיבה וחתימה‬
‫לומר נ פ ״נ אינה גובה מלקוחות מטעם שהרי הנ ע ל‬
‫אבל אם לא עמר א״א לו לומר ומקום שא״צ לומר בפ'נ‬
‫יכול לערער ולא תנ כ ה מלקוחות ער שיהא קיום כרין‬
‫וכפ״ג נותן לה כך ואם בא הבעל וערער יתקיים בחותמיו‬
‫ורק מבני חורין נובית מטעם תנאי כתובה שכתוב בה‬
‫ויכול השליח להיות ג״כ מהשלשה לקיום הגט ובמקום‬
‫לכשתנשאי לאחר תטלי מה שבתוב ליכי אב^ מי׳קוחות‬
‫שצ״ל בפ״ג לא יתן לה ער שיקיימו את הנט ואם נתן‬
‫אינה גובה מ״ם כשהשליח אומר בפ״ג גונית גם‬
‫לה בלא קיום ה״ז פסול עד שיתקיים כיון שאינו יכול‬
‫מלקוחות שהרי הבעל לא יוכל לערער אח'כ אמנם‬
‫לומר בפ״ג ואם נ א הבעל וערער וא״א לקיימו להרמב״ם‬
‫זהו הכל בכתובה דאורייתא אבל תוספת כתובה לא‬
‫בפ״ז הגט בטל ואם נשאת תצא והולד ממזר וודאי‬
‫תגבה מלקוחות דאין התוספת בכלל תנאי כתובה‬
‫ולהטור הוה ספק מטזי וכבר כארנו בזה ג׳יב בסי'‬
‫ואפשר דנם מ הנ על עצמו לא תגבה התוספת אם‬
‫קמ״א סעיף קל״ו )עב״ש סק״ה( ואם נאבד הגט ה״ז‬
‫מערער ער שיבואו עירי קיום כבכל השטרות ונאמנות‬
‫ספק מגורשת וכבר בארנו שם ונם זה הוא דבר פשוט‬
‫השליח אפשר הוא רק לכתובה עצמה ולא לתוספת‬
‫שזה שהאמינו חכמים לשליח באמירת בפ״נ ובפ״ג זהו‬
‫)הה״מ ס״ז דין ז׳ בשם הרמב״ן זנ״כ הר״ן ועב״ש סי־ן״ב(‬
‫לדחות ערעורו דבעל אבל אם הביא הבעל עדים‬
‫אך כשיש הרשאה טקויימת נראה דנובה הכל אפילו‬
‫ומעידים שנם זה שהשליח אמר עליו נפ ״נ ו בפ׳נ‬
‫מלקוחות רזהו קיום נטור )שס( ‪:‬‬
‫מזוייף הוא וה״ז נט בטל ואם נשאת תצא והכנים‬
‫ממזרים ואם שנים אומרים מזוייף ושנים אומרים אינו‬ ‫כ כ תב רבינו הנ״י בסעיף ג' כשם שא״צ לקיים הנט‬
‫טזוייף דינו כשנים אימרים נתנרשה ושנים אומרים‬ ‫כשאומר בם״נ ובפ״נ כך א״צ לקיים עירי‬
‫לא נתגרשה ויבואר בסי׳ קנ׳ ב בם״ד )יניה לל דמי‬ ‫השליחות אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח בעדים‬
‫שליח לקיום גמור( ‪:‬‬ ‫אע״פ שאין טנירין חתימות עירי השליחות או אפילו‬
‫כ ב וכיון שאמירת השליח בפ״נ ובפ״נ הוי כמו קיום‬ ‫אין לו שום עדים בהשליחות אלא שאמר שהבעל עשאו‬
‫ובל קיום שטרות הוא בב״ד שהם שלשה וייכן‬ ‫שליח כראוי נאמן עכ״ל דכי היכי רהימנוהו רבנן לומר‬
‫כשהשי^יח מוסר הגט להאשה וצ״ל בפ״נ ונפ״נ צריך‬ ‫בפ״נ ונפ״ג הימנוהו נטי לומר שהבעל עשאו שליח‬
‫ליתן י^ה בפני נ׳ אי*א דמ״ט אמרו חז״ל )הי ‪ ( :‬דדי‬ ‫כיון שהגט יוצא מת״י ולא מצי מכחיש ליה וכן נ״ל‬
‫בפני שנים דהשליח עצמו נחשב מהשלשה דקיי׳׳ל‬ ‫מסברא ראי לא מהימן לומר שהוא שליח הבעל נמצא‬
‫שליח נעשה עד וכן בדרבנן עד נעשה דיין בט״ש‬ ‫צריך השליח לקיים כ תב שליחותו וא״נ למה הוצרכו‬
‫בח״ט סי׳ ז׳ וקיום שטרות הוא מדרבנן כמ״ש ולכן‬ ‫משום עינונא להאמין לשליח על קיום הגט כי היני‬
‫מצטרף השי^יח להב״ד ולפ׳ז אם השליח אשה או קרוב‬ ‫שיקיים השליח כ תב שליחות יקיים חתימות הגט אלא‬
‫או פסול שאינו ראוי לב׳יד צריך ליתנו לה כפני‬ ‫וודאי משום שאין ערים טצויין לקיימו האמינוהו חיטים‬
‫שלשה כשרים )שס( ויש מי שרוצה לומר דבכאן הקיי^ו‬ ‫על הבל )רא״ש( ורע רכל זת לא נצרך אלא אם נאמר‬
‫חכמים גם אם השיעית קרוב שיצטרף להג׳ )ר״ן ש‪:‬‬ ‫דבשליח הולכה אין לו רין שליש ורק בשליח קכלה‬
‫בשם י״א ולכן לא הזכירו נש רק אשה( ואינו עיקר ולא‬ ‫יש לו דין שליש )נ׳׳ש סי׳ קמ״א טין״ס( ’ אבל למאי‬
‫כן משמע מכל רבותיני)עתוס׳ שם ד״ה ה׳ג ונו׳ וחד‬ ‫דקיי״ל נםי׳ הקורם דאין חילוק ובכל שליחות נאמן‬
‫מינייהו גקנז דה״ה קרוב( ‪:‬‬ ‫מטעם שהשליש נאמן וכמ״ש רבינו הרמ״א שם סעיף‬
‫כ ג וכתב הטור כשם רבינו פרץ וכן פסק רבינו‬ ‫נ״ה הדבר פשוט רהשליח נאמן מטעם שליש ואף נם‬
‫הרמ״א בסעיף ו׳ ריש להחמיר אפילו כשאין‬ ‫אם הגם הוא כעת ביד האשה ג״ב נאמן נמ״ש נרמנ״ם‬
‫השליח‬
‫קה»>»‬ ‫השלחן‬ ‫‪ n m‬ניפץ סיטן!(!«‬ ‫ע ריו‬
‫כ ו כתבו הטור והש״ע סעיף ה׳ אותם שנותנו לה בפניד‪.‬ם‬ ‫אחרים‬ ‫השליח קרוב אי פסול ליתנו לה בפגי‬
‫א״צ לישב וכשאומר השליח בפ״ג וכפ׳׳ג צריך לעמוד‬ ‫ובן נוהגים עכ״ל ויש להומרא זו עיקר גם ע״פ הש״ם‬
‫ויש טי שאומר שלכתחלד‪ ,‬צריכים לישב אותם שאובד‬ ‫)שם( שיש מי שסובר כן מטעם דהיישינן אם תביא‬
‫בפניהם בפ״נ ובפ״נ ולכתחלה יתנו לה ביום ולא בלילד‪,‬‬ ‫אשה נט שיחנו ב‪; 2‬י שנים ולא יעלה ע״ד לחלק ודחי‬
‫עכ״ל ובוודאי נראה שלכתחלה צריכים לישב כיון שזר‪.‬ו‬ ‫הש״ם דאשה כשתביא מידע ידעי ולא סטבי עלה‬
‫בדין כמ״ש שהדיינים בישיבה ודעה ראשונה אולי‬ ‫ע״ש ועתה בעוה״ר בזמנינו זה כולנו יודעים שמפדרי‬
‫סוברת שזה בעץ גמר דין ולא כתחלת דץ דטד״אי טעטא‬ ‫הניטין מעטים הטה שידעו הדינים ממהיר הש״ם‬
‫כשר בדיעבד גם בלילר‪ ,‬בט׳ ש בח״ם סי׳ ה׳ ולבן א׳׳צ‬ ‫וד‪£.‬יסקים וגם המהרש״ל בדורו התרעם ע״ז וכ״ש‬
‫נם לכתחלה לישב ועוד דכיון דעיקר הדין הוא משום‬ ‫בדורינו ולא ירגישו כי אם השליח הוא קרוב ישתנה‬
‫הקיום ובקיום עצמו מקיליגן בבמדי דברים בט׳׳ש בח״ט‬ ‫הרין ולכן חלילה לשנות מזה ‪t‬‬
‫סי׳ ט״ו ע׳ ש ויותר נ״ל דלא פליגי בלל דדעד‪ .‬דאדונה‬ ‫כ ד עוד כתב שיש מחמירים עוד ליטול שנים אחרים‬
‫סוכרת כיון דהדיינים הם ג״כ ע״ם והמסירה היא יותר‬ ‫לעידי מסירה ולא יחיו קרובים לדייגים ולא לאיש‬
‫עיקר מאמירת ב פ'נ לבן טוב שינר‪,‬ט בעדים ולעסוד‬ ‫ולא לאשה גם הג׳ שיושבים לא יהיו קרובים לעידי‬
‫והיש טי שאומר אולי סובר בהחוטרא שנתבאר בסעיף‬ ‫הגט ולא לשליח עכ״ל והטעם י״ל בזה דאע״ג דהדיינים‬
‫כ׳׳ד שלוקחין שגי עדים ל ע׳ ם לבד השלשה ונשארים‬ ‫עצמם יכולים להיות נם ע״מ דלא תהא שמיעה גדולה‬
‫השלשה לב״ד בלבד ובוודאי נבון שישבו כדין ב״ד‬ ‫מראיה ועור דבדרבנן עד נעשה דיין כמ״ש ם״ם כיון‬
‫וכן המנהג הפשוט אצלינו שהשלשה יושבים והשליח‬ ‫דלפי המנהג שנותנים בפגי ג׳ מהטעם שנתבאר אין‬
‫והע״ם עומדים ואין לשנות ז‬ ‫ניכר כלל שהם עידי מסירה יהיה קלקול דבמקום שא״צ‬
‫כ ז כתבו גדולי האחרונים אשה שנתנרשד‪ ,‬צריכר‪.‬‬ ‫ב״ד לקיום בגון במקום שא״צ לומר בפ׳׳ג ובפ״ג או‬
‫כתב טב״ד שנתנרשה ואין הרב נאמן להעיד ע״ז‬ ‫שהגט מקויים יטעו לומר שא״צ אפילו שנים לע״ם לכך‬
‫יחידי שהרי מוציא אותה מחזקת א׳׳א לכן היא צריכה‬ ‫המנהג ששני ע״מ יהיו תמיר אפילו כשיש ג׳ ועוד דאלו‬
‫מעשה ב״ר ותוכל לודאות בכל מקום אשר תבא שהיא‬ ‫השלשה אולי לא ידקדקו לראות הנתינה לידה בידעם‬
‫מגורשת )פ״ז וב״ש סק״יז( וזהו שהמנהג שאשה‬ ‫שהם ב״ד לקיום וידקדקו לשמוע מה שאימר בפ״ג ובפ״ג‬
‫כשטקבלת ניטה ונוסעת למקום אחר מקבלת כתב‬ ‫ועל הנתינה לא יתנו לב לכן מצרכינן שנים אחרים‬
‫מב׳׳ד שנתגרשה וקורין לזה פטור ופשוט דזהו במקום‬ ‫המיוחדים לע״ם והטה יראו נתינת הגט מיד השליח‬
‫שנתחזקד‪ .‬לא׳׳א אבל במקום' שאינה מוחזקת לא״א‬ ‫לידה )נ״ל( ‪:‬‬
‫נאמנת בעצמה לומר גרושה אני אכל במקום שמוחזקת‬ ‫כ ה עור כתב שיש מחמירים ואומרים שהרב הנוטל‬
‫לא״א אין להתירה להנשא בלי ב״ד של שלשה‬ ‫שכר מסדר נתינת הנט לא יהיה אחד מהשלשה‬
‫החתומים על פטור שלה ואף שיש מקילים לסמוך על‬ ‫היושבים לדיינים אלא יושיב ג׳ אחרים וחרב שואל כל‬
‫חת״י הרב בלבד חלילה לפמיר ע״ז ואף כחתימת‬ ‫השאלות ומסדר הנתינה ענ״ל והטעם פשוט דהא קיי״ל‬
‫שנים שיכולים אנו לדונם בעדים שמעידים בכתב‬ ‫הנוטל שכר לרון דיניו במילין וביון ראטירתו הוא לקיום‬
‫ונתבאר בח״ם סי׳ כ״ח שיש מקילים לקבל עדות טתוך‬ ‫וצריך ביד הוה כרין יאין ליטול שבר מזה ולכן טוב‬
‫הכתב ע״ש ט״ם אין לסמוך ע׳׳ו למעשה באיסור א׳׳א‬ ‫שלא יהיה המסדר שלוקח שכר אחד מהב״ד ולא דמי‬
‫ובפרט האידנא שהכי דואר וצלכת בבל העולם בכל‬ ‫לסתם גט שג״כ מחמרינן לכתחלה שלא ליתן בלילה‬
‫יום ואפשר לברר ע״י קיום ב״ד של שלשה שיזין להקל‬ ‫ושיהיו שלשה ועכ״ז כתב בעצמו בסדר הגט שהיתר‬
‫כלל וכלל )ולעניין הכרת חתימות נ״ד יש לסמון בשעת‬ ‫פשוט הוא ליטול שכר ע״ש די״ל דשם באמת הוא חומרא‬
‫הדחק על דברי הרמ״א ס״ס זה ע״ש( ‪:‬‬ ‫בעלמא דבשעח הרחק נותנים בלילה וא״צ ב״ד טשא״ב‬
‫כ ח בבר כתבנו בסעיף ט׳׳ז שהשליח איטר בפ״נ ובפ״ג‬ ‫ע״י שליח מדיגא דנם׳ צריך קיום כ״ד כמ״ש ועיד דשם‬
‫ותיכף מוסר לה הגט וב״ב דדטכ״ם פ״ז דין ה׳‬ ‫נוטל הרב שכר על הטורח להורות להםופר ולהערים‬
‫וז״ל ה״ז אומר בפ״נ ובפ״ג ואח״ב יתן לד‪ .‬בפניהם‬ ‫איך לכתיב ולחתום ולא בעד עצם הנתינה םשא״כ השליח‬
‫עכ״ל ובן הוא לשון דבינו הב״י בסעי׳ א׳ ופשוט‬ ‫שהביא גט כתוב לפנינו שאין בו רק טורח הנתינה אין‬
‫דמ״ש ואח׳׳ב היינו תיכף ומיד תוך ב״ד דלר‪,‬דיא מוכח‬ ‫נכון ליטול שכר ומה שאני תמה בזה למה לא הזכיר‬
‫גש״ם )ה׳ ‪ ( :‬דצריך דווקא בשעת נתינה ע״ש אבל‬ ‫זה רבינו הרמ״א לקטן בסי׳ קנ״ד במידור הגט וכמדומני‬
‫לשץ הטור כן הוא ויאמר כפ״נ ובפ״ג כשעה שנותנו‬ ‫שאין נוהנין כך ואולי מפני שעתה יש טורח רב להטסדר‬
‫ליד האשה או סמוך לו מיד תוך כ״ד עב״ל ורכינו‬ ‫בשאילות שאלות לשליח ולאשר‪ ,‬ובקריאת ההרשאה‬
‫הב״י העתיק לשון זד‪ .‬בסעי׳ ו' )ופב״ש סק״ט( ייראה‬ ‫ודקדוקה כמו שיתבאר שם לכן נטילת השכר אפשר‬
‫לי דהבל אחד והעיקר בן היא דאם אפשר לצטצם‬ ‫לוטו־ שד‪.‬וא בעד הטורח ולא בעד עצם ת תינ ה ואמירת‬
‫האמירה ו ת תינו נ כ ת אחת סח טוב וזהו שכתב המור‬ ‫בפ*‪ 1‬וצ*ע ‪I‬‬
‫אומו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קטב‬ ‫ערוך‬ ‫‪210‬‬
‫ס״א ס״ש ובתוס׳ ה׳ ‪ .‬ד״ה איליהא מביאר להדיא דאינו נזועיל‬ ‫אוטר כ ש ע ה שנו תנו א טג ם ל א כ ל א ד ם אפ שר לו‬
‫נכתב וכ״מ ממהרש׳׳א ודהר ״ס שס( נ‬ ‫‪.‬‬ ‫ל צ מ צ ם ו ל כן ע כ' פ י ר א ה שי היו ת כו פי ם זל״ז ו אין‬
‫ל א וז׳ ל ה ש״ ע סעיף ז׳ אם איחר ט ־'אומרו יו ת ר מ תו ך‬ ‫ק פי ד א אם ה א מי ר ה קודם או ה נ תי נ ה קיד ם ו ל כן ר״־םב׳׳ם‬
‫ב״ד או של א א מרו ב פני ה א ש ה או שנ תנו ל ה בינו‬ ‫נ קי ט כ או ד ח א ד מי ל ת א ש מ ד ב ר ד כ ריו ו א ח״ב נו תן‬
‫ל בינ ה א ע״ פ שנ ש א ת נו ט לו מ מנ ה וחוזר ונו תנו ל ה‬ ‫ו ה טו ר ש כ ת ב או ס מו ך לו כוונ תו בין מ ל פניו ובין‬
‫ב פני שנים ו או מ ר ב פני ה ם ב פ ״ג ו ב פ״ג ואם ל א נט־יו‬ ‫מ ל א ח ריו ו אין ד ב רי ה ש״ ע סו תרים זא״ז וזה ש מ צינו‬
‫מ מנ ה ה׳׳ז פ סו ל ע ד שי ת קיי ם ב חי ת מיו ולכן אלם ל א‬ ‫ל ר בו תינו ב ע לי ה תי ס׳ ) ה׳‪ :‬ד״ה ינזלנו( ו הר א״ ש שם‬
‫יוכל ל ה בי א ג ט א ע״ פ שיכול ל כ תו ב ב פ׳׳נ ו ב פ״ג ד צ רי ך‬ ‫ש מ ס ת פ קי ם אם מ הני א מי ר ה קוד ם נ תינ ה כוונ ת ם קיד ם‬
‫לומר בפיו וי׳ א דצ רי ך ל א מ רו ב ל ה״ ק ד היינו ב פ ני נ כ ת ב‬ ‫כ די די בו ר ו ה ס פ ק הוא ד א ע״ג ד מו ב ח ב ש׳ ס שצ ריך‬
‫ו ב פ״נ ואם ע ״ ה הו א מ ק רין אי תו סלדו ב מ ל ה ו מו די עי ם‬ ‫ב ש ע ת נ תינ ה דווק א אולי ה כוונ ה הו א ב מ ע מ ד א ה ד‬
‫לו בל ע״ז הפי רו ש טי הו ב די ע ב ד אם אסרו בל שון לעי׳ז‬ ‫אף ל א ח ר כ״ ד או א פ ש ר דדווק א תו ך כ״ד ואין הפוסק־ם‬
‫נ״ל דכ שר ואם לא א ט ר ה ש לי ח ב פ׳ נ ו ב פ״ג ו מ ת ה ב ע ל‬ ‫חול קי ם כ ל ל ב עניין ז ה)נ״ל( ובן מ ש מ ע ב מ ר ד כי ע׳ ש ‪:‬‬
‫אין ת קנ ה לי ט לו מ מ נ ה ול חזו ר ו לי תנו לה ולומר ב פ' נ‬ ‫כ ט ואין ל ש אול כיון ד ה א מי ר ה הי א ב מ קו ם קיום ו ל מ ה‬
‫ו ב פ׳ ג ואין לזה ת קנ ה א ל א ל ה ת קיי ם ב חו ת מיו ע כ״ ל‬ ‫ב א מ ת ה ח מי רו ה כ מי ם בז ה ו ה רי הקיום יכול ל היו ת‬
‫ה ש״ע ז‬ ‫ג ם לז מן מ רו ב ה ונ ם בנ ט נו פ ה אם צריך קיום כ שר‬
‫ל ב ו הנ ה זה ש כ ת בו ד מו עי ל האטירד‪ ,‬אף ל א ח ר זמן‬ ‫אם י קיי טנו לזמן מ רו ב ה ו ה ת שו ב ה בז ה י׳ ^ ד כיון ד מ ה‬
‫כן מבו א ר ב תו ס פ ת א פ׳ ב ד תגי א ה מ בי א נ ט מ מ ד ה״י‬ ‫ש ה קי לו ש א מי ר ת ה ש ^י ח י ע ל ה כ שני ע די ם הו א מ פני‬
‫ולא אמר ל ה ב פ״נ ו כ פ״ג ה״ז מ ק ב לו ממנד‪ .‬א פי לו ל אח ר‬ ‫ת ק״ ע כ מ״ ש ו הי א נ ע שי ת פנוי ה ב ק ב ל ת ניביה לכן‬
‫ג׳ שני ם ובו׳ ע כ ״ ל וזה ש מ בו א ר בג ם׳ )ה׳ ‪ ( :‬כי צ ד י ע ש ה‬ ‫ה ח מי רו בז ה ש ת ה א ה א מי ר ה סמוך מ מ ש לקביעתה‬
‫י ט לנו הי מנ ה ויחזור וי תננו ל ה ויאמ ר ב פ״נ ו ב פ״נ זהו‬ ‫ל ה כי ר ה ש מ ט ע ם ק ב ל ת ה ה קילו ב א מי ר תו ל ה ח ש ב כ שני‬
‫אפילו לזמן מ רו ב ה ו מ מי ל א דנ ם אם נ ש א ת כשר ד ה א‬ ‫ע די ם )נ״ל( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫זהו כ מקום קיום ו הקיום יכול ל היו ת אף לזמן מרובד‪,‬‬ ‫ל ו ל כן אם נ תן ל ה א ת ני ט ה ול א ה ס פי ק לומר כ פ׳׳ג‬
‫ורק צ ריך לי ט לו ו לי תן ל ה ד כ ך הי ת ה ה ת קנ ה ש ה א מי ר ה‬ ‫ו ב פ״נ ע ד שנ ש ת ת ק ה רי ה ג ט פ סו ל ו אין לו ה ק נ ה‬
‫ת הי ה דווק א ב ש ע ת הנתינד‪ ,‬ול א ד מי לקיום נ מו ר כ מו‬ ‫ע ד שי ת קיי ם ב חו ת מיו ואף אם יכול ל כ תו ב ש ב פניו‬
‫שבארנו ולכן כ ש מ ת ה ב ע ל אין לזה ת קנ ה אף אם ל א‬ ‫נ כ ת ב ונ ח ת ם איני מו עי ל ואף ש ב כ״ ט כ תי ב ה כ די בו ר‬
‫נ ש א ת מ פני שצ רי ך לומר ב ש ע ת נ תי נ ה וא ‪ 7‬י תן ל ה‬ ‫ד מי ה כ א היתד‪ .‬ה ת קנ ה דרווקא שידב ר ב פיו ו ט ע ם‬
‫ור‪.‬בעל כבר מ ת ו מי חזי כ ג ט ל א ח ר מי ת ה א ב ל כ ש הו א‬ ‫ה ת קנ ה מ פני ה קול א שה־ןילו שי ת ח ש ב כ שני ע די ם‬
‫חי אף שנ ש א ת מ ״ ם ל עניין ה ב ע ל שייך ע ת ה נ תי נ ת‬ ‫ה ח מי רו ב ש א רי ד ברי ם וא־• אם ה ש לי ח יכול לד ב ר ל א‬
‫נ ט לי ד ה ולכן ב מ ת אין ת קנ ה רק כ קיו ם ג מו ר ש בז ה‬ ‫מ הני כ תי ב תו הנ ם ש ל עניין ע דו ת יש ד עו ת ב ח׳ ם סי׳‬
‫לא נ צ רי ך נ טי ל תו מ מנ ה ולחזו ר ולי תן ל ה כ ט״ ש ) ד ל (‬ ‫כ״ ח ד כ ל שד אוי לד ב ד מ הני נ ם כ תי ב תו מ׳׳ם בז ה ל א‬
‫ו עוד ד כ ש ט ת ה ב ע ל כ ט ^ ה ש לי חו ת ו אינו נ א מן לו מ ר ב פ׳’ נ‬ ‫הקילו ובן מ ת ב א ר מ ד ב רי ר בינו ה ב׳ י ב ספ רי הג דו ל‬
‫ו ב פ ״ג) ב ״י בשס ריב׳ש( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ע״ ש וזה ש ה קילו מ פני ת ק״ ע ל עניין ע דו ת ש מ ת ב ע ל ה‬
‫ל ג וזה ש כ ת בו או שלא א מ רו ב פני ה א ש ה ל או מ שום‬ ‫ב כ ת ב כ מ בו א ר ב סי׳ י״ז זהו מ פני ש א״ א ב עניין א ח ר‬
‫ד הי א צ רי כ ה ל ש מו ע א מי ר ת ב פ ״נ ו ב פ״נ אל א כלו מ ר‬ ‫דז ה ה מ ע י ד ב כ ת ב לא יב א ל כ אן ל ה עי ד ב פיו א ב ל שליח‬
‫כיון דצ ריך י^אמר תו ך כ״ר ל נ תי נ ה ב ע ״ כ שי א מ ר ב פני ה‬ ‫ה מ בי א ג ט ו עו מ ד ב מ קו ם האשד‪ .‬ל מ ה ל א יד ב ר ב פיו‬
‫ד אל״כ בווד אי ל א הו ה תו ך כ״ ד ו ה״ פ ד כ ש ל א א מ ר‬ ‫ואי מ שו ם ש מ א י ש ת ת ק זהו מי ל ת א ד ל א ש כי ח א וזה‬
‫ב פני ה ווד אי רהו ה ל א ח ר כ״ד )עש״ז שק״ה והגי־״א סקכ׳ד‬ ‫ש ה קילו ב םי׳ קכ״ א בנ ש ת ת ק שי כ תו ב כ ת בו ג ט ל א ש תי‬
‫ולסת״ש א״ש ודו״ק( אך זה ש כ ת ב או שנ תנו ל ה בינו‬ ‫ל ר ע ת ה ר מ ב״ ם שם מ שום ד א״ א ב עניין אחר עו ד ד ב ש ם‬
‫ל בינ ה זה אינו אל א ל שי ט ת ה רי״ ף ו ה ר מ ב״ ם ב סי׳ קל״ג‬ ‫אין זה ע דו ת אל א גילוי ד ע ת ב ע ל מ א ש הו א ב ר ע תו ורצונו‬
‫ד ב רי ע כ ר גם ב ל א ע״ מ סני ולכן רק מ שו ם א מי ר ת ב פ ״ ג‬ ‫לג ר ש ו א ע״ג ד ר בינו ה ר מ״ א ה קיל ב ח ״ ט סי׳ מ״ו ס עי ף‬
‫צריך לי ט לו ו לי תן ב פני שני ם א ב ל ל ש א רי ר בו תינו ג ם‬ ‫ז׳ בקיו ם ב כ ת ב זהו בקיו ם ג מור ולא ב א מי ר ת ב פ ״נ‬
‫ב ל א זה אין הנ ט כלו ם כ מ״ ש שם ול פ״ז הי ה להם ל ב א ר‬ ‫ש ה קילו ח כ מי ם ל היו ת א מי ר תו כ שני ע די ם ולכן ה ח מי רו‬
‫דזה שכ ת בו א ע' פ שנ ש א ת ובו' אינו ל שארי ה פו ס קי ם‬ ‫שי עי ד דוו ק א ב פיו )מב״ש סקי׳א שכתב שהריב׳ש בכי׳ ר׳׳מ‬
‫ש ה רי נ ש א ת ב אי סו ר ו צ״ ע ו או לי ס מ כו ע ל מ״ ש כסי‘‬ ‫סותר א״ע למ״ש ג סי׳ תי״ג ואין כאן סתירה דמיזלק בין קיום‬
‫ק ל״ג ו א״ צ כ אן ל ב א ר ז‬ ‫‪,‬‬ ‫גמור לשליח כמ״ש( ו ד ע ש א ע״ פ ש א ח ד מ ה ר א שוני ם כ ת ב‬
‫ל ד וזה ש כ ת בו ר כ א ל ם ל א מ הני מ תו ך ה כ ת ב כ ב ר‬ ‫ל ה די א ש מו עי ל ב א ל ם א מי ר ת ב פ״ג ו ב פ״ג ב כ ת ב )ר״ן‬
‫ב א רנו זה ב ס עי ף ל׳ ולאו רווקא חר ש ד ה ״ ה כפקח‬ ‫ס״ק( מ ״ מ מ כ ל ה ר א שוני ם ל א מ ש מ ע כן וכן נ ר א ה ל ה די א‬
‫ל א מ הני כ מ״ ש שם אך זה שנחנו וצריך ל א מ דו נלה״ס‬ ‫פדגרי הרמנ״ם ו ה טו ר וכן ה כ רי ע ר כינו ה נ ״י וערא״ש‬
‫דווקא‬
‫קן ‪211‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ סיק קמב‬ ‫ע רי ד‬
‫מתבאר דלוזרמב״ם לא תצא ע״ש וצ״ע אך אם בא‬ ‫חוקא אין לזה שום טעם דאטו דנלי קדועד‪ .‬הן ואף‬
‫הבעל וערער ולא נתקיים כתב הרמב״ם בפ״ז ראינו נ ט‬ ‫בדברי קדושה הרבה דברים כשר גם בלשון לע״ז נד תנן‬
‫ואם נאבד הגם הולד ספק ממזר ומדברי הרא״ש והטור‬ ‫בסוטה פ״ז וזה שציינו דכן משסע טהרא״ש וודאי כוונתו‬
‫מתבאר דנם בלא נאבד חנט ובא הבעל וערער ולא‬ ‫לם״ש הרא״ש בפ״ק)ס״ג( דאין לום* רק הלשון שתקנו‬
‫נתקיים וצי ספק מנוהזזת והולד ספק ממזר ע״ש ויש‬ ‫חכמים ע״ש בוודאי כן הוא דאין לומר נוסחא אחרת‬
‫להחמיר ככל הדעות לעניין אם קבלה קדושין מאחר‬ ‫כמו ידעתי שזהו הכתיבה והחתימה וביוצא בזה אבל‬
‫‪ ,‬שצריכה נט נם מהשני וכבר דברנו מזה )עב״י(‪S‬‬ ‫באיזה לשון מה קפידא יש כדבר ואמת שרבינו הרמ״א‬
‫וכבר נתבאר דקיום החתימות הוה כאמירת בפ״נ‬ ‫לז‬ ‫עצמו בספרו ד״ם )אות ז׳( פקפק בזה ג״ב ולכן כתב‬
‫ובפ״נ ורק אנו נור‪.‬גין דאע״ג שיש הרשאה מקויימת‬ ‫בש״ע דאם אמרו בלע״ז כשר אכל מ״מ מי שאמר כן‬
‫מ״ם אומר השליח בפ״נ ובפ״ג אבל מרינא אינו מעכב‬ ‫רצריך רק לה״ק מאיזה טעם אמר וג״ל דשפיר אמר‬
‫וכיצד הוא הקיום נתבאר בח״ם סי׳ מ״ו חמשד‪ .‬דרכים‬ ‫דהנה בש״ם )ג׳ ‪ ( .‬הקשו למ׳׳ר דהטעם משום לשמה‬
‫בקיום ע״ש ונם נתבאר שם דאף כשיש קיום ב״ד על‬ ‫למה לא תקנו לומר בפ״ג לשמה ובפ״ג לשמה ותרצו‬
‫החתימות מ״ם צריכים לועיר ח ת׳י הב״ד ובגט מקילינן‬ ‫דאתי למגזייה כלומר אם נרבה עליו דבורים לא יאמר‬
‫אף בדגרת אחד מהדיינים כמ״ש רביט הרמ״א בסי׳‬ ‫כתקון חכמים• ע״ש הרי מפורש ששיערו חז״ל שביותר‬
‫קמ״א סעיף כ״ד ע״ש ‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מד׳ תיבות יוכל ליפול טעות בדבריו וזהו דבר ידוע‬
‫ודע דבסוף סי׳ זה הקיל עוד יותר דאף בלא הכרת‬ ‫לח‬ ‫שלה״ק הוא לשון שמועט מהזיק את המרובה משא״ב‬
‫חת״י הדיינים כלל אין מעכב בדיעבד ונם בלא‬ ‫בכל לשונות לע״ז ולכן אם יאמר בפ״נ ובפ״ג בלע״ז‬
‫אמירת בפ״נ ובפ״ג ח״ל י״א דאם הביא השליח הנם‬ ‫יהיה יותר מד׳ תיבות ויוכל להיות טעות ולפ״ז שפיר‬
‫מקויים בחותמיו אע״פ שאין מבירין חתימות דייני הקיום‬ ‫קאמר שאין לומר רק בלה״ק )ואע״ג שזהו לרבה »״מ‬
‫מ״ם במקום דחק ועיגון יש לד‪.‬קל ולםמוך עליו אע״פ‬ ‫בסברא לא פליגי( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫שלא אמר השליח בפ״נובפ״ג הואיל וא״א להחזיר ולומר‬ ‫א״צ‬ ‫ודע שיש מהראשונים דם״ל דכשלא אמר בפ״ג‬ ‫לה‬
‫יש לסמוך על החתימות דמן התורה עדים החתומים על‬ ‫דווקא ליטלו מן האשד‪ ,‬ולהחזירו לה בפני שנים‬
‫השטר כמי שנחקרה עדותן בכ״ד דמי עכ״ל ור״ל דמן‬ ‫ולומר בפ״נ ובפ״נ אא״כ אין העידי מסירה לפנינו אבל‬
‫התורה א״צ קיום כלל ורק מדרבנן הוא הקיום ולכן‬ ‫כשהע״ם לפנינו די שיאמר לפניהם נט שנתתי בפניכם‬
‫מקילינן בזה בשיש קיום אע״פ שאין מכירין חתימות‬ ‫לאשר‪ .‬פלונית כפ״נ ובפ״נ)רא״ש ומרדני בשם ר״י מקינון(‬
‫דייני הקיום וסמבינן על הפוסקים דם״ל דא״צ להכיר‬ ‫ויש שמקילים עוד לומר דאפילו אם יש עדים אחרים‬
‫חתימות דייני הקיום)ב״ש סקמ״ב( ולפ״ז נראה דדווקא‬ ‫שעמדו בעת ר&םירה אף שהם לא היו מיוחדים לע״ם‬
‫צשאין ערעור טז ע ע ל אבל כשיש ערעור וטוען שהכל‬ ‫יכול השליח לומר גם בפניהם גט שנתתי לאשר‪ .‬פלונית‬
‫מזוייף בדגרח להכיר חתימות דייני הקיום ואולי בכה״ג‬ ‫בפגי עדים פלוני ופלוני בפ״נ ובפ״ג)סור בשם הרמ״ה(‬
‫גם במקום עיגון ודחק אינו מועיל כלום עד שיכירו חתימות‬ ‫אבל מרוב רבותינו לא משמע כן ונם בש״ע לא הובא‬
‫בל דייני הקיום דכבר נתבאר דבשיש ערעור דעת הרבד‪,‬‬ ‫דעה זו והראיה שהביא מירושלמי אינה מכרעת כלל‬
‫פוסקים שצריך קיום מן התורה !‬ ‫‪,‬‬ ‫ע״ש )דראיתו של ר״י מקינון ממ״ש שס נדי להחזיקה גרושה‬
‫כבר נתבאר בסי׳ ק״ט וקמ״א ששליח עושה שליח‬ ‫לט‬ ‫בפני שנים וי״ל דה״ק דצריך להחזיקה בחזרת נתינת גיסה‬
‫אם חלד‪ ,‬או נאנם השליח הראשון ובציוי הבעל אף‬ ‫לידה ע״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫אם לא חלד‪ .‬ולא נאנם וכיצד עושין כשצריך לומר בפ״נ‬ ‫ל ן לא אמר השליח כפ״נוכפ״נ ולא נטלו ממנה להחזיר‬
‫ובפ״ג שהשני אין ביכולתו להגיד זד‪ .‬שהרי לא בפניו‬ ‫לה ולומר בפ״נ כמ״ש ונם לא נתקיים הגט בחותמיו‬
‫נכתב הגט בך שנו חכמים במשנה )נ״ס ‪ ( :‬המביא נט‬ ‫אף שאין כאן ערעור מדבעל הגט פסול מפני שלא נעשה‬
‫ממרד‪,‬״י וחלה עושה שליח בב״ד ומשלחו ואומר לפניהם‬ ‫כתקין חכמים ולא תנשא בו ואפילו אם ניסת כבר תצא‬
‫בפ״ג ובפ״ג ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפ״נ וכפ״ג‬ ‫)סור( וםיד‪.‬ו אין הולד ממזר )שם( ואע״ג דר״ם ס״ל‬
‫אלא אומר שליח ב״ד אני ומסתמא ביד עשו הדבר‬ ‫)ה׳ ‪ ( :‬דבלא אמירת בפ״ג הולד ממזר דכך אמר ר״ם כל‬
‫בהכשר)רש״י( ובשהשגי חלה ועושה שלישי עושיהו נ״כ‬ ‫המשגר‪ .‬ממטבע שטבעו חכמים בנימין הולד ממזר‬
‫כב״ד ואומר שליח ב״ד אני וכן לעולם וכשד‪,‬אחרון מוסר‬ ‫ובירושלמי משמע רהלכר‪ ,‬כמותו ם״מ בש״ם דילן משמע‬
‫לדזאשהבפניב״ד אומרנ״כ שליח ב״ד אני וכל האמירות‬ ‫דאין הלבה כמותו בזר‪ .‬וכן משמע מהרטכ״ם וכל הפוסקים‬
‫צריך להיות בשעת מסירת הגט להשני ור‪,‬שני להשלישי‬ ‫ואדרבא לפי הכלל שכלל הרמב״ם בפ״י ויתבאר כסי׳‬
‫או םטוך לו תוך כ״רכטו שנתבאר במסירת העזליח ליד‬ ‫קנ״ב דכל שאמרנו נט פסול אם נשאת לא תצא היה‬
‫האשה רכך היתה התקנה שהשליח הראשון כיגימוציא‬ ‫לגו לומר גם בזה אם נשאת לא תצא)מב״י( אלא דלעניין‬
‫הגט טת״י בין שמוסרו להאשה ובין שמוסרו לשליח שני‬ ‫תקנה זו מתבאר םד‪,‬ש״ם והפוסקים דאלמוה רבנן לתקנחא‬
‫צ ר ^ שיאמר סטוך לו כפ״ג ובפ״ג ‪:‬‬ ‫שאם נשאת תצא וסדברי רביט הכ״י בספרו הנ ח ל‬
‫ומפני‬
‫השלחן‬ ‫הלכות נימין סימן קמב‬ ‫ערוך‬ ‫‪212‬‬
‫או שהוא ה צ ט ר ף עגזהם ובו׳ ל א י ד ע תי איז ה נ א מ נו ת‬ ‫מ ו מ פ ני מ ה צ רי ך ב״ ד מ פ ני שג ם ה ש לי ח כ ש מו ס רו‬

‫שייך לזה וה רי ב ע ״ כ היו של ש ה ה שני ם ה ח תו מי ם‬ ‫לי ד האשד‪ .‬צ רי ך ב ״ ד וז ה שנו תן ל ה ב פ ני שני ם‬
‫ו ה שלי ח ו בן מ בו א ר ב מ קו ר ה דין ב רי ב״ ש )סי׳ שי׳ס‬ ‫נ ת ב א ר מ פ ני שגס ה ש לי ח מ צ ט ר ף ל ה ב ״ ד ול בן ג ם ב דין‬
‫ע׳ש( וי״ ל ד כוונ תו ד ש מ א בכוונד‪ .‬ל א צי ר פו הו עםד &‬ ‫זה אם ה ש לי ח ראוי ל כ ״ ד ש אינו ק רוב או פ סו ל ואינו‬
‫ולא היו רק שני ם ו אין ז ה כ ״ ד ק ט׳ ל ד אין אגו חו ש שין‬ ‫א ש ה ג ם ב ב אן די ב פ ני שני ם ו ה ש לי ח מ צ ט ר ף ל ש לי שי‬
‫לזה ד ל מ ה לנו לח שו ש ב ד ב ר ש אנו יו ד עין שהיו ג׳ ע ם‬ ‫וכן ה שני כ ש עו ש ה שליח שלי שי וכן ל עו ל ם א פי לו ע ד‬
‫ה ש לי ח ו אי מ שו ם ש כ תו ב ב ל שון ע די ם כ ב ר א מ רו ב ש״ ם‬ ‫מ א ה שלו חי ס ו ל כן ל פ מ״ ש ב ס עי ף כ ״ג ש אנו מ ח טי רי ם‬
‫ע ל כיו צ א בזה ד ל א שנ א כ תו ב ב ל שון עדי ם ו ח תי מי‬ ‫ל ב לי ל צ רף א ת ה ש לי ח ל ה ב״ ד גם בז ה יש ל ה ח מי ר‬
‫דייני ם או לד‪.‬יפך )נימין ל״ג ‪ ( ,‬ו עי ק ר ה ט ע ם ו צ א כיון‬ ‫ו מו שי בין ב״ ר של של ש ה ונ ם עי רי מ סי ר ה ב פ ״ ע ל ב ד‬
‫ד ה ש לי ח נ א מן ב ל א ה כ ת ב כ מ״ ש מ פני ש הג ט כי דו‬ ‫ה ב ״ ד כ מ ״ ש‪ .‬ב ס עי ף כ ״ ד וכן ה מנ ה ג ה פ שו ט ואין ל שנו ת‪:‬‬
‫לכן כ ל שנו כ ל לו מ ד ש ה ב ת ב אינו סו תר ד בדיו א מ רינן‬ ‫מ א ו א ע״ג ד ב א מי ר ת ב פ״נ ו ב פ״ג אין ל שנו ת הל שון‬
‫ו ד ע ד ט ד ב ריו ל מ דנו שג ם ה ש לי ח ה שני מ צ ט ד ף אל‬ ‫מ ת ק נ ת ח כ מי ם כ ט״ ש כ ס עי ף ל״ ר א ב ל ל שון זה‬
‫ה ב״ ד ד ל א כי ש מי ש טג מג ם בז ה )עס״ת סקע״ו( ‪:‬‬ ‫ש ל ש לי ח ב ״ ד אני יכול לו מ ר ב מו שי ר צ ה רק ש הנו ש א‬
‫מ ה כ ב ר נ ת ב א ר כ סי׳ ק מ״ א ד ש לי חו ת א ’ צ דווקא‬ ‫מ ה ע ניין י הי ה שנ ע ש ה שליח מד‪.‬רא שון ב ב״ ר או ש או מ ר‬
‫ב פניו ו ל פי כ ך י כול ה ש לי ח הר א שון ל ע שו ת ב כ׳ ד‬ ‫אני ה ש לי ח נ ע שי תי ל פני כ ״ ד וביוצא בז ה רבזה ל א‬
‫ש לי ח שני א פי לו שלא ב פני ה ש לי ח ה שני ואימ ר ב פני‬ ‫הי ת ה ת קנ ה ע ל הל שון של א ל שנו הו ו ל ה די א מו כ ח ב ש׳ ם‬
‫ב״ ד הנני מ מ נ ה א ת פ ב׳׳ פ ל היו ת ש לי ח ב מ קו מי וזה‬ ‫שם ש אין ה ב״ ר מ מנין או תו ל ש לי ח אל א ה ש לי ח מ מ נ ה‬
‫הר א שון הו ל ך לו ו כ שיב א ה שני מו סרי ם לו ב״ד א ת‬ ‫או תו ל ש לי ח ב פני ב״ ר )הגר״א סקל״א( ‪:‬‬
‫הג ט ו מו די עי ם או תו ש פלוני ה ש לי ח הרא שון טינ ה‬ ‫מ ב ו כ ת ב ר בינו ה ר מ׳ א ב ס עי ף ט׳ ד א פי לו ל א אמ ר‬
‫או תו ל ש לי ח ו בז ה י כול ה שני לו מ ר ב מ סי ר תו לי ד ה א ש ה‬ ‫ה ש לי ח ה שני כלו ם אם יש לו ה ר ש א ה ו הו א ב מקום‬
‫שליח ב״ד אני ויו ת ר מז ה ש א פי לו ל ע שו ת א ת ה שני‬ ‫עיגון י ש ל ה ק ל וכך יאמר כל א ח ר ל ח בי רו הנני פ לוני‬
‫א״צ הר א שון ל ע שו תו א ל א יכו ל ל מ סו ר ש לי חו תו ל ב״ד‬ ‫בן פ לוני ט מ נ ה או ת ך פ לוני בן פ לוני ל היו ת ש לי ח‬
‫שהם יע שו ש לי ח אחר וי כולי ם ה ג ״ ד ל ע שו ת ש לי ח שני‬ ‫ב מ קו מי ו ב ח רי ק אי וי הי ה *רך כי די ובו׳ לגר ש פ לוני ת‬
‫שלא ב פני הרא שון וזהו ד אי ת א ב נ ם׳ )נ״ ט ‪ ( :‬מם־ר‬ ‫ב ת פ לוני א ש תו של פ לוני כ ״ פ ב כ ל מקו ם ש ת מ צ אנ ה‬
‫מי ל ך קטן וכו׳ כלו מ ר א מו ר ב פ ני נו ב׳׳ד כ פ ״ג ו ב פ׳ ג‬ ‫ו הנני נו תן לך ר שו ת ל ע שו ת שליח ו ש לי ח ש לי ח ובו׳‬
‫ו הנ ח א צ לינו ה ג ט ו אנ חנו נ ע ש ה ש לי ח שגי ב מ קו מ ך‬ ‫ו מיד שיני ע ה ג ט ליד פ לוני ת ב ת פ לוני א ש ת פ ב ״ פ‬
‫ויהיר‪ .‬ש לי ח ב״ ד ד כ ח ב ״ ד י פ ה בזד‪ .‬שיכולי ם ה ם‬ ‫ת ה א מגו ר ש ת ובו׳ כ ד ר ך שנ ת ב א ר ל ק מן ב ס ד ר ה ג ט ו אין‬
‫ל ע שו ת ש לי ח ב מ קו מו כ ש מ צו ה כן ‪:‬‬ ‫ש לי ח ב ״ ד צ ריך ה ר ש א ה כ מו ש לי ח הר א שון אבל‬
‫מ ן אך ר בינו ה ר מ״ א מ פ ק פ ק בז ה ד ב ב ה ״ ג אין ה שני‬ ‫נו הנין ב ה ר ש א ה כ מו ב ש לי ח הר א שון ו א פי לו לא היו‪.‬‬
‫יכול לומר שליח ב״ ד אני כיון של א ש מע מ הר א שון‬ ‫ח תו מי ם ע ל ה ה ר ש א ה רק שני ם ו כ ת בו בי׳ שון ע דו ת ול א‬
‫ב פ ״נ ו ב פ״ג דזה לא נ ת קן אל א כ ש הו א ב ע צ מו ש מ ע‬ ‫ב^ שון דיינו ת נ א מן ה ש לי ח ה שני לו מ ר ש היו ג׳ או‬
‫ב פ ״נ ו ב פ״ג מ ה ר א שון וז״ל ב ס עי ף י׳ וי״ א ד ל א מ הני‬ ‫ש הו א הי ה ע מ ה ם ול א שייך בז ה אין ע ד נ ע ש ה דיין‬
‫שי אמר ש לי ח ב״ ד אני מ א ח ר ש ל א ש מ ע ש ה ש לי ח א מ ר‬ ‫ול א חיי שינן ל ב״ ד טו עין א א״ כ אני מ כי רין ב או תן‬
‫ב פ״ג ו כ פ״ג אל א צריך שי הי ה לו ה ר ש א ה או שיתקיים‬ ‫ש סיד רו ה ג ט ש אין ב קי אין שאז א פי לו כ תו ב כ הוגן‬
‫ב חו ת מיו ע כ״ ל ד ב ה ה ר ש א ה מ בו א ר שאמר ב פ״ג ו ב פ״ג‬ ‫חו ש שין ל ה ם ע כ ״ ל ‪:‬‬
‫וכ שי ש קיום א״ צ ב פ״ג ו ב פ״ג ו ת ל ך ל שינזתו ד ה ת ־ ש א ה‬ ‫מ ג ו הנ ה זה ש כ ת ב ד כ של א א מ ר כלו ם וי ש בי דו ה ר ש א ה‬
‫ב ל ב ד ל א מ ק רי קיום ובכר ב א רנו דז הו ב ה ר ש א ה‬ ‫י ש ל ה ק ל ב מקו ם עי גון ל פ מ׳ ש ב ס עי ף ח׳ יש הפר ש‬
‫ש אינ ה מ קויי מ ת כ מ״ ש ב ס עי ף ח׳ ו ס עי ף מ ״ג ובעיק ר‬ ‫ג דו ל בין ש ה ה ר ש א ה מ קויי מ ת ד ב פ שי טו ת יש ל ה ק ל‬
‫חו מ ר א זו יש ל פ קפ ק ד ל ה די א ל א מ ש מ ע כן ב ש״ ס שם‬ ‫נ ם של א ב מקו ם עיגון ו ב אינ ה מ קויי מ ת ווד אי יש‬
‫וכבר ת ט הו בז ה )עב״מ( ‪:‬‬ ‫ל ה ח מי ר אם ל א ב מ קו ם עיגון ו ש ע ת ה ד ח ק ע״ ש ב ס עי ף‬
‫מ ז ה סי מ א ב ש תי עיניו אינו יכול לר‪.‬ביא ג ט שצריך לומ ר‬ ‫י׳ וזה ש כ ת ב ש אין ש לי ח ב״ ר צריך ה ר ש א ח כ ש לי ח‬
‫כ פ׳׳ג ו ב פ״ג ואינו יכול ש ה רי אינו רו א ה ו א פי לו לפי‬ ‫הר א שון ה ט ע ם פ שו ט ד כ מו שד‪.‬אמיגו ח כ מי ם ל ש לי ח‬
‫מ ה שי תב א ר ד ב ש מ ע קול ה קול מ ם דיו מ״ ם איך יאמר‬ ‫רא שון לומר ב פ ״נ ו ב פ״ג מ פני ש הג ט בי דו כ מו כן נ א מן‬
‫ב פני נ כ ת ב הל א אינו רו אה הכ תיבד‪ .‬וא ם י א מ ר ש מ ע תי‬ ‫ה שני לומ ר ש לי ח ב״ד אני כיון ש הג ט כי דו אל א ד מ ״ ם‬
‫קול ה קול מ ם אין זה כ ת קון ח כ מי ם )רא״ש( ל פי כ ך אם‬ ‫ה מנ ה ג שנ ם לז ה י ש ה ר ש א ה נ מ ו ל ה ר א שון שנ הגו‬
‫נ כ ת ב ונ ח ת ם ל פניו כ ש ל א היד‪ .‬סו מ א ו א ח״ב קורם‬ ‫ב ה ר ש א ה א ף ש א״צ מ דינ א ‪:‬‬
‫ש מסר ל ה א ש ה נםר‪.‬ייא כשר ו ה״ז או מ ר ב פ ״נ ו ב פ״נ‬ ‫ט ד א ך ז ה ש כ ת ב ד א פי לו ל א היו ח תו מי ם רק שני ם‬
‫ו ת א צ ריך מ די נ א לי תן ב פני ג׳ דר‪,‬וא אינו מ צ ט ר ף‬ ‫ו כ תו ב כ ל שון ע רו ת נ א מן ה ש לי ח לו מ ר שהיו ג׳‬
‫שתא‬
‫‪218‬‬
‫קז‬ ‫השלחן‬ ‫הלמת נימין סיק קטב‬ ‫עחך‬
‫גופייהו ואם נתקיים בחותמיו כשר נ ב ל נוונא עכ״ל‬ ‫שוזוא שפיל לדין כם״ש נח״ם סי׳ ד ואין לשאול רהא‬
‫והיא מהטור בשם הרמ״ה וכתב דלכן צריך הני סהדי‬ ‫סומא פסול לקדות נ״כ כט״ש שם סי׳ ל״ה ואשילו‬
‫טפייהו כי היכי דלא ליהוי חצי דבר ע״ש וזהו לדעת‬ ‫נסתסא גאם»ע העדות פסול בם״ש שם וא״ב איך כשר‬
‫הרי״ף והתום׳ )נ״ב נ״ו ‪ (:‬שבארט כח״ם סי׳ ל׳ דכל‬ ‫לשליחות ולהעיד נפ״נ ובפ״ג די״ל דכאן אפילו פםולי‬
‫שאין תועלת כערות זו מקרי חצי דבר וה״נ במסירת‬ ‫עדות כאשה וקרוב כשרין כסו שבארנו ככר ולכן גם‬
‫הנם להסומא לא ננמר שוס עניין ואיט דומה לאשה‬ ‫ודא בשר ופםולו איגו אלא ספני אסירתו כפ״ג ובפ״ג‬
‫שעשתה שליח לקבלה שצריכה שני ביתי עדים אחת‬ ‫ולכן בשדאה בשעת כתיבה כשר )חוש׳ כ״ג ‪ .‬ד״ה וה״ה(‪:‬‬
‫שיאמרו בפנינו אסרה ואחת שיאמרו בפנינו קיבל וכשר‬
‫מ ח וכתבו הטור והש״ע סעיף י״א שהסומא עריך‬
‫כשאינם כת אחת כמ״ש בסי׳ הקודם דבשם עידי אמירה‬
‫שיכיר את האשת בטביעת קול ואם אינו מכירה‬
‫א״צ לעירי קבלה שהרי הגט בידו וכבר נתגרשה‬
‫בטכיעת קול לא מהני מה שאחרים אוטרים לו שהיא‬
‫כקבלתו)חוס׳ גישין פ׳׳ג ‪ ( :‬משא״ב כשליח להולכה אין‬
‫ואת׳אע״ג דכפקח מהגי עכ״ל והטעם רבסוסא יש לחוש‬
‫תועלת בקבלתו כל זמן שלא מסר ל ה) אן לחירון הנמר‪,‬״י‬ ‫יוחרשסא יטעיהו)חוש׳ כ״ג ‪ ( .‬ודע שלפי סונית הש״ם‬
‫שם דמעידיס על השליחות שוין הס ע״ש ודו׳׳ק( אבל לדעת‬
‫שסיאין מוכרח לומר כן לפי הטשקנא ע״ש וט״ם נראה‬
‫הרשב״ם שם דכל שאיט בזמן אחד לא מקרי חצי דבר‬
‫מהראשונים שתפסו סברא זו נם לפי הטסקנא ויש מי‬
‫כמ״ש כח״ם שם ובסי׳ קמ״ה ע״ש לא מקרי בכאן‬
‫שתשש דהאידנא אין סימכין על טב״ע גם בת״ח‬
‫חצי דבר שהרי ראו כל מה שיכולין לראות ונראה‬
‫דרירמ״ה לא ס״ל כסכרא זו )עב״ש סי‪,‬ה״א ויש ני עה״ד( ‪:‬‬ ‫)עסמ״ע ש״ס רס״ב( וגם גאכידת הגט יש מי שחשש‬
‫שלא׳ לסטוך על מביע )ב״ש שקייח( ומה בין טב״ע‬
‫נ א ויש להתפלא על רבינו הב״י דבסעיף זה סתם‬ ‫לטביעת קול אמנם באמת אין עניין זל״ז דאטו ליכא‬
‫כסברת הרמ״ה ובסעיף י״ח לעניין כשהשלוחיב‬
‫השתא טב״ע אלא שאין מאסיגים על טב״ע וזה אינו‬
‫שנים או אחד מהם שאצ״ל כפ״נ ובפ״נ ודעת הרמ״ה‬
‫אלא• בדבר שיש לחושדו כמו באבידה שרצומ כו ^ פ ץ‬
‫שם ניב שימסרנו כפני אותם העדים מטעם חצי דבר‬ ‫וכן ב־נט הנאבד אימר בדדפי מפני שיודע שאבד אבל‬
‫כמבואר בטור ולא סתם כמותו שם רק כתבו בשם ויש‬
‫בכאן במה נחשוד איתו ועוד דהכא לבד הטביעות‬
‫מי שמצריך ו כי ע׳׳ש )ועכ״ש סקל״ס( אבל באמת דבריו‬
‫מדוקדקים כשנדקדק דאיך כתבו בדין זה כשיש עדים‬ ‫קילי׳^לא נותנו לה בפני ע״ם וע״פ רוב יודעים אותה‬
‫'׳■^גם שארי אנשים מטקוטה הטבירים אותה ‪:‬‬
‫שהבעל מסר לגירושין א״צ לומר בפ״נ ובם״נ מגלן לומר‬
‫כן והרי אין כאן לא קיום הנם שיתקיימו החתימות ולא‬ ‫מ ^ ^ ב ת ב רבינו הרמ״א כסעיף י״א דכאיגו סומא‬
‫תקנת חכמים מאמירת בפ״ג ולא דמי לדין דלקמן‬ ‫'‪ -‬כשאינו מכיר אותה בעינן שני עדים כשרים‬
‫בשנים שהכיאו נם דהתם משום דעשאן שניר& או אחד‬ ‫שאינק קרובים ולא פסולים עכ״ל והדברים תמוהים‬
‫מהם שליח אבל כשהשליח איט מאלו השנים פשיטא‬ ‫דהא‪.‬להדיא קיי״ל לעיל סי׳ ק״כ דהברה מועיל גם ע״י‬
‫שהשליח צ״ל בפ״נ ובפ״ג דנן כתבו מפורש הרשב׳׳א‬ ‫קרובי‪,‬ם ונם׳ מפורשת היא ביבמות )ל״ט ‪ (:‬מטעם‬
‫רפ״ב והמגיד משנה פ״ז דין י״ד ע״ש וכן מבואר‬ ‫ד ^ ל ת א דעבידי לגלויי לא ם־כקרא אינשי ועוד דאי‬
‫מדברי הטור וכל הראשונים דעכ״ם אחר מאלו השנים‬ ‫בעודם כשרים למה לא יסמוך הסומא עליהם דמי איכא‬
‫יהיה שליח ולא כשהשליח הוא איש אחר ולכן נ״ל‬ ‫םילתןו שלא נסמוך ‪.‬על שני עדים ופשוט הוא שזה‬
‫‪a‬‬
‫ברור דוודאי בכה״ג צ״ל בפ״נ ובפ״ג אלא דאם אותם‬
‫השנים הם עירי מסירה ג״כ מקרי דבר שלם ל‬
‫שא״צ השליח לומר בפ״ג ובפ״ג שהרי לא נשאר‬
‫שא«יו הראשונים שהסומא לא יסמוך על אחרים זוד‬
‫כשאינם עדים כשדים אבל כעדים כשרים איזו סברא‬
‫י״ל'שלא יאמינם ואמת הוא שכ״ב בעל ‪ n‬ה ‪ r‬סי'‬
‫הבעל מקום לערער כיץ שראו בל עגייט של נט ולפ״ז‬ ‫ר^ית והוסיף לומר דכסומא נם בשני עדים כשרים אין‬
‫ס״ש רכינו הב״י ויהיב לה כאפי הני מהדי גופייהו‬ ‫לםםו?ך ע״ש וזה יותר תמוה כמ״ש וכמת מהנדולים‬
‫לאו משום דינא רחצי ד בי לעניין עדות דבזה אינו‬ ‫השיגו ע׳׳ז וכתבו שלא אסרו כן רק לכתחלה )ש״ו‬
‫מודה להרמ״ה ואדרבא חולק עליו)בבד״ה סתמה עליו‬ ‫ונ״ש• סקי״ש( ולא משמע כן וגם על לכתחלה הדבר‬
‫הרי עידי שליחות לחוד ע״ש והיא סגרת ממק׳׳י כנ״נ שס(‬ ‫תמוה ולכן נ״ל דאין כוונתם שיעירו בתורת עדות דכה׳ג‬
‫אלא לעניין שא״צ השליח לומר בפ״נ לזה צריך דבר‬ ‫נ ‪03 .^0‬וטא מהני ושלא כסומא נס כקרובים מהני‬
‫שלם דאל״ב היה צריך לומר בפ״ג ובפ״ג וזה הסומא‬ ‫כשמעידים בתורת ערות מטעם מילתא דעבידי לגלויי‬
‫אינו יכול לומר ובגחקיימו החתימות פשיטא שא״צ‬ ‫אלא‪:‬רכוונתם שאומרים בדיבור בעלמא ולא כתורת‬
‫כלום ויבול סומא להיות שליח ו לנ ד שיכיר את הבעל‬ ‫עדות וצ״ע בכל זה ‪:‬‬ ‫‪*:‬‬
‫ואת האשה בקילם ובנםתמא קודם נתינה לא הצרכט‬ ‫נ• כתב רבינו הב״י בסעיף י״ב אם יש עדים שהבעל‬
‫שיכיר בקול רק האשה אבל כשהיה סומא מקורם פשיטא‬ ‫מסר לסומא זה גט זה לגירושין כשר שהרי כיון שיש‬
‫שצריך שיכיר נס את הבעל ‪5‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עדיים איט ע״ל בפ״ג ו « ״ נ ויהיב לה באפי הנהו סהדי‬
‫שנו‬
‫השלחז‬ ‫הלטת ניטין ‪ p'D‬יןםנ‬ ‫ערוך‬ ‫‪214‬‬
‫שיוו רע שהו א ב טי‘ כך לא נ חו ש ל א ל ש לי ח ול א לאשר■‬ ‫ג ב שנו ח ב מי ם ב מ שנ ה )כ״ג ‪ (:‬ה א ש ה ע צ מ ה מ בי א ה‬

‫ע צ מ ה ש הג ט יוצ א מ ת׳ י שאין דיני ה אי םו רין כ דיני‬ ‫א ת ני ט ה ו ב ל ב ד ש הי א צ רי כ ה לומר ב פ ״נ ו ב פ׳ נ‬
‫ט מונו ת ע כ ״ ל ‪:‬‬ ‫ופ ריך ה ש״ ם מי מ ש ב ח ה ל ה והא א שה מ בי מ ט א גי ט א‬
‫נ ה וכ״ כ ה ר מ ב״ ם ברי ש פ י׳ ב ד א ש ה שד‪,‬וחזקד■ א״ א‬ ‫לי ד ה איג ר ש ה ו תי ר ץ בנון ש הנע־• נ תן ל ה ה נ ט ו אמר‬
‫אינ ה נ א מנ ת לומר ג רו שה אני ואם ה בי א ה נ ט‬ ‫ל ה הוי ש לי ח ל חו ל ב ה ע ר ד מ טי ת ל מ קו ם פ לוני ו שם‬
‫נ א מנ ת אף שאינו מקויים ע״ ש ו ל מ דנו מ ר ב ריו עיק ר‬ ‫ת ע ש ה ש לי ח ל הו ל נ ה או ת מ סי ר ה ג ט ל ב״ ד ו ה ב״ ד‬
‫גדול ב עניין איסורים ש א פי לו דב ר ש הוחז ק ב חז ק ת‬ ‫יע שו ש לי ח אחר ו ת ק ב ל א ת הג ט מ או תו ה ש לי ח ו מ מי ל א‬
‫איסור אם א ח ד ה בי א כ ת ב ר אי ה שי צ א זר■ ה ד ב ר‬ ‫י ש ל ה ג׳ ב דין שליח ל הו ל כ ה ו כ מ סי ר ת ה ל ה ש לי ח או‬
‫מ חז ק ת איסור אף שאין ה כ ת ב ט קויי ם וי ש לחו ש בו‬ ‫ל ה ב״ ד צ רי כ ה לו מ ר ב פ ״נ ו ב פ׳׳ג כ ש א רי שלוחים‬
‫כ מ ה ח ש שו ת ל פו ס לו ם״ מ אין פו ס לין או תו כ ל זמן‬ ‫ול כ או ר ה אין כ רין זה שום ה ת ה ד שו ת ו מ אי ק מ״ ל ואי‬
‫שלא נ ת ב ר ר פסוייו ור^דבר יצ א מ חז ק ת ה אי סו ר ו א ע״ג‬ ‫מ שום ה אי דינ א גו פ ה אין בז ה ר בו ת א כי‘ כך שהרי בי ד‬
‫ש ב מ מון אם א חד ה בי א ש ט״ ח אין מו צי אין ט ח בי רו‬ ‫ה ב עי‘ ל ה תנו ת כ ל מ ה שי ר צ ה ו מ מי ל א כ ש עו ש ה א־ ת ה‬
‫מ מון שלא ב פניו ע ד שיקיים א ת ה ש ט ר אע׳׳פ שלא‬ ‫ל ש לי ח צ רי כ ה לו מ ר נ פ ״ ג ו ב פ״ג )‪1‬י״ל דקמ׳ל שלא‬
‫י ד ענו אם מזויי ף הוא אם '‘ או כ ד מו כ ח מ ד ב רי ה ר מ ב״ ם‬ ‫נקראת שלייז שלא ניתן לגירושין נח׳ ש התוש׳ שש וכיוצא בזה‬
‫פי״ג מ מ לו ה ו לו ה ובטו ר ו ש״ע ח״ מ סי' ק״ו ע״ ש וזהו‬ ‫ודוחק( ‪:‬‬
‫שדקד ק בד ב ריו ש אין דיני אי סו רין כ ר״ ט מ פ ני ש ב מ מון‬ ‫נ ג ו מ ד ב רי ה ר מ ב׳ ם ספ״ז ו ה ר א ב׳ ד פ י׳ ב ל מ דנו תי רו ץ‬
‫ה שני הוא מו חז ק ט ש א״ ב ב אי סי רין ו א ע ״ג דג ם בג ט‬ ‫לזר; ד ל ה ר מ ב״ ם ק מ״ל דדוו ק א כ ש ה ב ע ל ה ת נ ה‬
‫מו צי אין מ טון ד הי א ני ב ה כ תו ב ת ה זהו מ תנ אי כ תו ב ה‬ ‫ע לי ה תנ אי זה צ רי כ ה לומר כ פי נ ו ב פ״ג א ב ל ס ת ם‬
‫ש כ תו ב ב ה ל כ ש תנ ש אי ל א ח ר ת ט לי מ ה ש כ תו ב לי כי‬ ‫א שה ה מ בי א ה נ ט ל פנינו א״צ כלו ם אף ש הג ט אינו‬
‫כ מו ב או מ ר ת מ ת ב ע ל ה שגו בי ת כ תו ב ת ה א ב ל עיק ר א‬ ‫ט קויים מ תי רין או ת ה טי ר ונ שי כ א ה י ע ל וי ע ר ע ר‬
‫ד מי ל ת א הי א מי ל ת א ד אי סו ר א )ועיו״ד סי׳ קי׳ח סעיף ‪ P‬׳‬ ‫ג צ רי כנ ה לקיום ולפ״ז ק ט״ל ט ת ני תין עו ד ר בו ת א‬
‫ונש״ך סקל׳א ודו״ק( ‪:‬‬ ‫שאשר■ זו א ע״ פ ש א ^ ר צ ת ה ל א הי ת ה או מ ר ת כלו ם‬
‫נ ו ואף שיש ל פ ק פ ק בעיק ר עניין זה ד אין אנו צ ריכין‬ ‫ורק ה ר א ת ה ני ט ה ל פנינו ו היינו מ תי רי ם או ת ה כ כ ל‬
‫לנ א מנו ת ל פ ט״ ש ב רי ש סי׳ זה ב ש ם הי רו של מי‬ ‫הג שי ם ה מ בי או ת גי טן בי דן ו א׳ ב נ ם כ ש או מ ר ת ש ה ב ע ל‬
‫ד אין ה ב ע ל ח שוד לקלקלד■ בי רי ש מי ם ו הי א ג ם כן‬ ‫ע ש א ה ש לי ח כמ״ ש ל מ ה נ צ רי בנ ה לו מ ר ב פ׳ נ ו ב פ׳ ג‬
‫לא ת קל קל א״ ע כ ט״ ש ה ר מ כ״ ם שהרי מ פני חו מ ר‬ ‫ת ה א נ א מ נ ת ב טי ט ק מ׳ ל ד ל א א מ רינן כן ו צ רי כ ה לו מ ר‬
‫ש ה ח ט רנו ע לי ה ב םו פ ה קיי״ל ב סי׳ י״ז שנ א מנ ת לומר‬ ‫נ פ ״ ג ו ב פ״ג )וכ״כ הר׳ן סס׳ב( ‪:‬‬
‫מ ת ב ע ל ה ו ה״נ ד כוו תי ה ט ״ ט אי ל או הנ א מנו ת של‬ ‫ג ד וז״ל ה ר מ ב׳ ם שם ה אי ש שנ תן ג ט ל א ש תו ונ כ ת ב‬
‫ה כ ת ב א׳ א לםמוך ע ל זה ד או לי הי א םו מ כ ת ע ל הזיוף‬ ‫ונ ח ת ם כ פ ני ה י א״ ל ה רי א ת שלו ח תי ל הו ל כ ה ע ד‬
‫ש תכ חי שגו ע״ פ ע די ם שקדני ם אל א ווד אי ד ה עי ק ר הו א‬ ‫ב״ר פ לוני והם י ע מי דו ש לי ח וי תנו לך ג ט זה ו ת תג ר שי‬
‫נ א מנו ת של ה כ ת ב ו ד ע דז ה ש כ ת ב שאם נחו ש לדברי ם‬ ‫בו ה״ז נ א מ נ ת לו מ ר ב פני ה ם בם׳׳נ ו ב פ״ג והם נו ט לין‬
‫אלו הי ה לנו לחו ש ובו׳ ש מ א בי ט לו ע כ״ ל אין ל שאול‬ ‫אותו וגו תנין אותו ל ש לי ח לי תנו ל ה כ מ א מ ר ה ב ע ל‬
‫בז ה שהרי ה ר מ כ ״ ם עצ מו כ ת ב ב פ״ו דין ק׳ ש ב א מ ת‬ ‫בד״ א כ ש ה תנ ה ע לי ה ה ב ע ל תנ אי זה א ב ל אם ל א‬
‫אנו חו ש שין לזה ואין מני חין או תו ל צ א ת ע ד נ ט ר ה ג ט‬ ‫ה תנ ה ע לי ה אל א נ תן ל ה ני ט ה והרי הג ט יוצ א מ תיי‬
‫ע׳ ש דווד אי כן הו א ד ב ט קו ם ש אפ ש ר ל ת קן זה ווד אי‬ ‫א״צ לומר כלו ם והרי הי א ב חז ק ת מגו ר ש ת הו איל שג ט‬
‫יש לחו ש ו ל ת קן כ מו אם נו תן ה ג ט ל ה א ש ה ב פנינו‬ ‫שבירר■ כ תו ב כ ה ל כ תו ו ה ע די ם ח תו מי ם ע ליו ו א ע״ פ‬
‫ו הכ א ה״ק ד אי ם״ד שי ש ל חו ש מדיניא כז ה הי ה לנו‬ ‫שאין אנו מ כי רין כ ת ב או תן ה ע די ם ול א נ ת קיי ם אין‬
‫ל תקן שלא י תן נ ט ע׳ י ש לי ח מ פני ח ש ש בי טו ל אנ׳א‬ ‫חו ש שין ל ה שמא זיי פ ה או תו ש ה רי אינ ה מ ק ל ק ל ת ע ל‬
‫וודאי ד מ דינ א אין חו ש שין לזה אל א כ ש הו א ב פנינו ויש‬ ‫עצמד‪ ,‬ו עו ד ש ה ע די ם ה ח תו מין ע ל ה ג ט ה רי הן כ מו שנ ח ק ר ה‬
‫לנו '‘ ת קן חששז ה בווד אי מ ה־ אוי ל ת קן וכמ״ ש ב פ״ו ;‬ ‫ע דו תן ב ב ״ ד ע ד שי ה א שם מ ע ר ע ר ל פי כ ך נ ע מי ד הג ט‬
‫נ ז א ב ל הר א ב״ד ז״ל שם כ פי ״ ב כ ת ב וז״ל אומר אני‬ ‫ב חז ק תו ו תנ ש א ו אין חו ש שין ש מ א י מ צ א טזוייף כ מו‬
‫שיתקיים ב חו ת מיו א ע״ פ של א י צ א עליו ע רעו ר‬ ‫שנ ע מי ד ה ג ט ב חז ק ת בשר ב שי בי א או תו הישליח ע ד‬
‫ע כ׳ ל ו ל פ׳ ז ם׳ ל ד מ שנ ה ד א ש ה ע צ מ ה מ בי א ה ני ט ה‬ ‫שי ע ר ע ר ה ב ע ל או ע ד שי בי א ר אי ה ש הו א מזוייף או‬
‫קולא ק ט״ ל ד א ע ״ג ד א ש ה כ ש ט בי א ה א ת ני ט ה ל א‬ ‫כ ט ל שאם נחו ש לד ב רי ם אלו וכיו צ א ב הן הי ה לנו‬
‫ש ב קינן ל ה ל הנ ש א ע ד ש ת ע ש ה קיום ע ל ה ח תי מו ת מ״ ם‬ ‫לחו ש ל ג ט שי תן ה ב ע ל ב פנינו ש מ א בי ט לו ו א ח״ב‬
‫אם א מ ר ה ב פ״נ ו ב פ׳ נ דיו ו אין ה ב ע ל יכול ל ע ר ע ר כ מו‬ ‫נ תנו או ש מ א ערי ם פ סולי ם ח ת מו בו ו ה רי הו א‬
‫ב ש לי ח ולזה פ רי ך ה ש״ם א שה מ כי מ ט א גי ט א לי ד ה‬ ‫כ טזויי ף מ תו כו או ש מ א של א ל ש מ ה נ כ ת ב וכ שם ש אין‬
‫איגר שח ר״ל מ ה מו עי ל א מי ר ת ה ב פ׳ ג ה א ככ ר נ תג ר ש ה‬ ‫תו ש שי ן לז ה וכיו צ א בו אל א נ ע מי דנו ע ל חז קתו ע ד‬
‫ונשס‬
‫‪8‬״‬ ‫קח‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ סימן קטב‬ ‫עדיו‬
‫כמה שיטות אבל מהרמב״ם וכל הראשונים לא משמע‬ ‫וכשם שאין מועיל בשליח כשלא אמר בשעת נהיגה‬
‫כן דבשיטה ראשונה בהתחלתה שהיא העיקר לעניין‬ ‫בפ״ג ער שיטלו טמנה ויחזיר לה ויאמר בפ׳יג בטו שנתבאר‬
‫שהסופר צ״ל שכותב לשמה ועל אמירה זו כותב בל‬ ‫מפני שתקון של אמירת בפ״נ אינו מועיל רק בשעת‬
‫הגט אפילו אין בו התורף לית לן בה ונכץ לבתחלה‬ ‫נתינה וא״ב אשה זו שכבר נתגרשה מה טיעיל אמירת‬
‫כרש״י)ב״ש סקכ״ס( ובקן קולמסא וקן מגילתא פירש״י‬ ‫גפ״גובפ״נ ובע״ב צריבה לקיום ומתרץ כגון שלא נתגרשה‬
‫שני פירושים האחד ששמע כשתיקן ה^למ ם והקלף לשמה‬ ‫עדיין שא״ל הבעל שתבא למקום פלוני ותעשה שליח‬
‫והשני ששמע קול הקולמם כשכותב וקול המגילה בעת‬ ‫כמ״ש ולכן טהני אמירתה בפ״נ ובפ״ג )למד תי מדברי ריב״ש‬
‫שבותבין עליה נשמע בקול ונראה שנם הרמב״ם פי׳ כן‬ ‫פי׳ שפ״ה ולהנם שרח נ‪ 1‬ה הלח״מ ספ״ז( ולפ״ז הבעל כיון‬
‫וכן משסע בטור וש״ע סעיף טיו ואמרו עוד שם שאין‬ ‫לטובתה שלא תצטרך לקיום ולמדנו מדברי הראב״ד‬
‫להחמיר ולעמוד על בתיבת כל הגט כדי שלא להוציא‬ ‫דם״ל דבל חזקת איסור אין טוציאין ע״פ כתב מחזקת‬
‫לעז על ניטין הראשונים שלא עעזו בן ואף שבכמה דברים‬ ‫איסור עד שיתקיים הכתב וצ״ל לדבריו שתקנת רייג‬
‫לא חששו ללעז הראשונים בזה חשו חבמים ואין לשנות‪:‬‬ ‫שהתקין שהערים יחתוטו על הנט תועלת התקנה הוא‬
‫סא ולפיכך אסרו חז״ל )רס״ב( דהעיקר הוא חציו‬ ‫שעל חתימות תמצא עירי קיום משא״ב אם תצטרך לע״ם‬
‫הראשון של הגט וכשאמר בפנינבתב חציו הראשון‬ ‫ולהרמב״ם ז״ל א״ש בפשיטות דא״צ כלום עד שהבעל‬
‫או אפילו שורה ראשונה דיו ואפילו יצא הסופר לשוק‬ ‫יערער ‪:‬‬
‫אחר כתיבת מקצת הנט וחזר והשלימו לגט אין חוששין‬ ‫נ ח ורבינו הב״י בסעיף י״נ כתב דעת הרמב״ם ולכן‬
‫שמא אחר מצאו וא״ל לכתוב ולשם אשה אחרת כתבו‬ ‫כתב שהיא בחזקת מגורשת נם בלא קיום ובו׳ ואפילו‬
‫אבל חציו אחרון אינו כלום אך החתימות צריך השליח‬ ‫אמר לה אל תתגרשי בו אלא בב״ד פלוני תנאה בעלמא‬
‫לעמוד על כתיבת שגי החתימות מראשיתם עד אחריתם‬ ‫הוא וכשתבא לאותו ב״ר והגט ברשותה מתגרשת בקבלתה‬
‫שהם העיקר ולפיכך אם אסר בפני נכתב אבל לא בפגי‬ ‫ראשונה וא״צ לומר בפ״נ ובפ״ג אא״כ צוה לה למוסרו‬
‫נחתם בולו או בפני נחתם אבל לא בפני נכתב כלל אינו‬ ‫לב״ד ושהם יעשו שליח במ״ש ובסעיף י״ד כתב דעת‬
‫כלום ואפילו אמר בפני נכתב חציו אחרון אינו כלום‬ ‫הראכ״ד דבלא קיום אין להתיר לעולם אף כשאין עליו‬
‫דהעיקר חציו ראשון ודי בשיטה ראשונה כמ״ש ‪:‬‬ ‫עוררים וסיים שם ומעולם לא שמענו מי שנהג קולא‬
‫ס ב ולכן אמר בפני נכתב בולו ובפני חתם עד אחד‬ ‫בזה עכ״ל ואולי שגם מפני זה המנהג אצלינו שלא למסור‬
‫אבל לא השני ואפילו אמר אני הוא העד השני‬ ‫הגט ליד האשה אלא פטור מב״ר וזהו כקיום דמה יועיל‬
‫והראשון חתם בפני וחתימות השני שלי היא שהיה אחד‬ ‫לה הגט אם נצריכה לקיימו ;‬
‫מעירי הגט איט בלום ואע״ג רזה הוא עיקר קיום שטר‬ ‫נ ט איתא בג ם׳) ה׳ ‪ ( .‬בעל עצמו שהביא ניטו שכתבו‬
‫כשאומר זאת היא חתימתי ולמה יגרע מבפגי נחתם‬ ‫במקום אחר והביאו לכאן לגרש בו א' צ לומר בפ״נ‬
‫דכך אמרו חז״ל או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת‬ ‫ובפ״ג דכיון דטעם אמירת בפ״נ הוא בדי שלא יבא‬
‫חכמים)שם( ולבן בכה״ג יתקיים בחותמיו שני החתימות‬ ‫הבעל ויערער והכא הלא בעצמו מביאו ונותנו ואינו‬
‫וטעםא דטילתא דכיון דאטר אני היא עד שני מעיר‬ ‫מערער ואע״ג דנכתב כבר והוא מוקדם אין פסול בזה‬
‫על עיקר הגט ובחך חתימה דאמר בפ״נ הוא מעיר רק‬ ‫כמו בשליח המביא גט דאית לזה קול ) תו ״ג( ומ״ם כתב‬
‫על החתימה ואמאי דקא מסהיד בהאי לא טסהיד בהאי‬ ‫דביט הרמ״א בסעיף י״ד דבשעה שנותן לאשתו את‬
‫ולא תקון רבנן להימניה יחיד לחצאין)ר״ן( אבל שנים‬ ‫הגט ריגו כשליח וצ״ל בפ״נ ובפ״ג בדי שלא נבא לטעות‬
‫מהימני בכה״ג ולבן אם על החתימה השני מעידים שנים‬ ‫נם בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני חורה עכ״ל‬
‫אחרים שזו היא חתימתו טהני ואפילו העיר הוא ואחר‬ ‫ודברים תמוהים הם וטי יבול לחדש גזירה בזו ואדרבה‬
‫על חתימת השני כשר דליכא מילתא דאלו אמר הוא‬ ‫לכמה דברים דינינו בבני תורה ובגט לא נמצא סברא‬
‫בלבד בפני נחתם יועיל ובשיעידו שנים על חתימתו לא‬ ‫זו בגט׳ רק לעניין לשמה ואגן קיי״ל מטעם קיום‬
‫יועיל ואע״ג דבכה״נ מתקיים הנט שלשה חלקים על‬ ‫)וענ״ש סקכ״י( ‪:‬‬
‫פיו ורביע ע״י השני ובקיום שטרות בכה״ג כשאומר‬ ‫‪ D‬כיון שהשליח צ״ל בפ״נ ובפ״ג לפיכך צריך לעמוד על‬
‫זה כתב ידי וזה בתיי השני ועד אחר מעיר עמו על‬ ‫בתיבת הגט וחתימתו וחז״ל הקילו עליו שא״צ‬
‫השני אינו קיום כמ״ש בח״ם סי׳ מ״ו בכאן מועיל ולא‬ ‫לעמור על בתיבת בל; הגט דכיון דהעיקר הוא קיום‬
‫חיישיגן לזה דהא בלאו האחר הוי טתכשר אפומיה‬ ‫החתימות והכתיבה אינו אלא כי היכי דלא ליתי לאיחלופי‬
‫דהימנוהו רבנן כתרי)רש״י( ‪:‬‬ ‫בשטרות דעלטא כמ״ש לפיכך הקילו שאפילו לא עמר‬
‫כתבו הטור והש״ע בסעיף י״ז היו שלשה ערים‬ ‫‪0‬נ‬ ‫אלא בשעת כתיבת שיטה ראשונה שוב א״צ )ה׳ ‪ ( :‬ויותר‬
‫חתומים בו והשנים חתמו בפניו אע״ם שהאחד חתם‬ ‫מזה אפילו לא שמע רק קן קולטסא וקל מנילתא )שם(‬
‫שלא בפניו איט כלום עב״ל כגון שבחתימת האחד הלך‬ ‫ופירש״י שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן ולפ״ז‬
‫משס ולא ראה בשעה שחתם אע״ם שכל עידי הגט אין‬ ‫מי מין שלט שאין בשיטה ראשונה רק הזמן צריך לעמוד‬
‫חותמין‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין טיטן קטב‬ ‫ערוך‬ ‫‪216‬‬
‫כ שי כ א ה כ ע ל יכול ל ע ר ע ר ו לו מ ר טזויי ף הו א וצריך‬ ‫חו ת מין זה כ ל א ז ה כ ש א מ ר כו ל כ ם ח תי מו מ שו ם ע די ם‬
‫שי תקיים ב חו ת מיו ע כ ״ ל וכב ר ת מ ה ר כי ט ה ב״י ע ל ס ב ר תו‬ ‫ו צ רי כין ל ח תו ם בול ם ביום א ח ד וזה כ פ ני זה כם*ש ב סי׳‬
‫זאת ו איך י א מ ר מזוייף הו א והרי אלו ה שני ם מ כ חי שי ם‬ ‫ק״ך ס ״ ם בז ה ש הו א כקיום ש ט רו ת הקילו ו א׳ צ קיום‬
‫או תו ו ל כן ה ש מי ט ר ע תו כ ש״ ע א ב ל ר בינו ה ר מ״ א כ ת ב‬ ‫רק ע ל שני ע רי ם )הנר״א סקנ״ב ועב״ש סקל״ד( ‪:‬‬
‫וי״ א ראם ב א ה ב ע ל ו ע ר ע ר צ רי ך ל ד ^ קיי ם ב חו ת מיו ע כ ״ ל‬ ‫פ ד כ ת ב ה ר מ ב׳ ם ז׳ ל ב פ״ז דין י ״ ד שני ם ש ה בי או‬
‫וזהו ד ע ת ה טו ר ופיר שו ב כוונ תו )ב״ש סקל״!( ש מ ע ר ע ר‬ ‫ג ט ב ח ״ ל א ע' פ שלא נ כ ת ב ונ ח ת ם ב פני ה ם ו ד אי ל‬
‫ש ב כוונ ה נ תן ל ה ם ג ט מזוייף כ די ל ה כ שי ל ה ו אף ש כ ת בנו‬ ‫ונ תנו ל ה ם ה ב ע ל לי תנו ל א ש תו הרי א לו נו תגין ל ה ו ת הי ה‬
‫כ ש ם הי רו ש ל מי ש אינו ח שוד ל ה כ שי ל ה בי די שמים זהו‬ ‫מגו ר ש ת ש ה רי אין ה ב ע ל יכול ל ע ר ע ר ב ג ט ז ת א ע ״ פ‬
‫ב ס ת מ א שאין אנו צ רי כין לח שו ש לז ה א ב ל אם מ ע ר ע ר‬ ‫ש אינו ט קויי ם ש ה רי שלוחיו ה ם ע דיו ש אלו א ט רו ה שני ם‬
‫ו טו ען ש ה כ שי ל ה ט ענ תו ט ע נ ה ו הנ ה ל ב ד של שון ע רעו ר‬ ‫ב פנינו נ תג ר ש ה ה״ז מ ט ר ש ת א ע״ פ שאין שם נ ט ע כ ״ ל‬
‫ס ת ם מ ש מ ע כ כ ל ה ע ־ עי רי ם ש טו ען מזוייף הו א גם מל שון‬ ‫ונ ר א ה מ ד ב ריו דדוו ק א כ ש שני ה ם שליחין ל הו לי ך א ת‬
‫הי רו של מי ש ה ב אנו ב רי ש סי׳ זה מ ש מ ע שאין ה ב ע ל‬ ‫ה ג ט א ב ל כ ש א ח ד מ ה ם שליח א ע״ פ שי ש כ אן שני ם‬
‫נ א מן לומר כ ל ל ש ה כ שי ל ה בי די שמים ועו ר שאם נ א מין‬ ‫והרי ע די ם מ צויין לקיי מו מ״ ם אינו מו עי ל וכ״ ב ר ש״י‬
‫ל ב ע ל ב כ ל מ ה שי אמ ר מ ה נ ע ש ה לו אם י א מ ר ש בי ט לו‬ ‫ז״ל )ס״ז ‪ ( 5‬ד שני ם ש הבי או נ ט א׳ צ לומר ב פ ״ נ ו ב פ ״ נ‬
‫לג ט או שנ כ ת ב ש ל א ל ש מ ה וכיו צ א בזה אל א ווד אי‬ ‫ד ט ע מ א מ אי ה צ רי כו לו מד מ שו ם ש אין ע די ם מ צויין‬
‫שרל א ר איה אי ט נ א מן לומר א ח ר שב א ה נ ט לי ד ה אל א‬ ‫ל קיי מו ו ה רי ע די ם מ צויין ל קיי מו ו לכן ה ג ט כ שר א ע׳׳ פ‬
‫מזוייף הו א וצריך קיום כ בל ה ש ט רו ת שכל זמן ש ה ח תי מו ת‬ ‫ש ל א א מ רו כלו ם ו אי ק שיא כיון דסו ף סוף שני ם ה ם מ ה‬
‫ל א נ ת קיי מו יכול ל ט עון מזוייף הו א ו ד ע ד אין ה טי ר‬ ‫לי שני ה ם ש לו חי ם מ ה לי א ח ד מ ה ם ה רי ע די ם מ צויין‬
‫י חי ד ב ס בי א זו וגם רש׳״י ד ל סובר כן) שנ ת ב כריש ניטץ‬ ‫ל קיי מו ל א פ לוג ר בנן בין ב א עם ח בו ר ת אנ שי ם ל ב א‬
‫ד״ה דאתיוה בי חרי ושניהם נעשו שלוחים ונו׳ לרכא לא נעו‬ ‫י חי די ד אין מ ב חין ובורק ב א ל ה ד ל א מו כ ח א מי ל ת א ו אם‬
‫למימר שהרי שנים הס ואס יערער נעל הרי הם מצויים לקיימו‬ ‫ב א ת ל ה כ שי ר א ת זה יכ שירו א ת ז ה א ב ל כ ש שני ם ה בי או הו‬
‫ענ׳׳ל ועתוס׳ שם( ‪:‬‬ ‫מי ל ת א ד מו ב ח א ו ל א ש כי ח א הי א ול א א ח מו ר ב ה ר בנן‬
‫פ ז ונ ל ע ״ ד ש אינ ם מ חול קי ם כלל ו ה עניין כן הו א ד בווד אי‬ ‫ע כ ״ ל ה רי מ פו ר ש דדוו ק א כ ש שני ה ם שלו חי ם ‪:‬‬
‫כ ש שני ם ה בי או ג ט ו א מ רו ה רי אנ חנו שלוחים מ ב ע ל ך‬ ‫פ ה א ב ל ה תו ם׳ ו ה ר א׳ ש ו ה ר ש ב״ א וד‪%‬״ן ו ה טו ר פ ם ^‬
‫ש שלח ל ך ג ט זה שוב אין ה ב ע ל יבול לע רע ר ובז ה טיי רי‬ ‫ש א פי לו ה ש לי ח אי ט אל א א ח ד אך ה שני מ עי ר‬
‫ה ר מ ב״ ם כ ר טו כ ח מ ל שונו ש כ ת ב שאלו אמרו ה שני ם‬ ‫ע ל ה ש לי חו ת ש ב פניו נ תן ה ב ע ל א ת ה ג ט הז ה ל הר א שון‬
‫כ פ ני ט נ תג ר ש ה וכו׳ מ ש מ ע ל ה די א דג ם כ אן או מרים‬ ‫ל הו לי ך ל א ש תו הוד‪ .‬כ שני ה ם שלו חי ם ו א״צ לו מ ר ב פ ״נ‬
‫איז ה דב ר ונ הי של א א מ רו ב פנינו נ כ ת ב ונ ח ת ם מי הו‬ ‫ו ב פ״נ דז ה הו ה כ שני ה ם שלוחים כיון ש מ עי ר ע ל ה ש לי חו ת‬
‫שהם שלו חי ה ב ע ל לג ר ש ה ווראי אמרו א כ ל ה טו ר ל א‬ ‫ו כ ת בו ש אפ ש ר נ ם ה ר ט נ׳ ם יורה לז ה ו כוונ תו אינו אל א‬
‫הזכיר כ ל ל זה ו ר ש׳י פי ר ש ל ה די א )ע״י ! ( א ע״ג ד ל א‬ ‫ל הו צי א כ ש ה שני ב א ב ח בו ר תו ואין לו שיי כו ת ל ה ש לי חו ת‬
‫כלו ם קא מרי ע׳׳ש א ל א שמ סרו ל ה ג ט זה ולכן כ ל זמן‬ ‫א ב ל כ ל ש מ עי ד ע ל שליחו תו של רא שון שוב אין ה ב ע ל‬
‫של א ג ת פיי מו ה ח תי מו ת יכול ה ב ע ל ל ע ר ע ר ולומר מזוייף‬ ‫י כול ל ע ר ע ר )רשב״א והה״מ שס( ו אפ ש ר רגם ר ש״י יו ד ה‬
‫הו א ה א ל מ ה זה דו מ ה ל שני ם שהבי או ש ט״ ח ש ח תו ם בו‬ ‫לז ה וכז מ ש מ ע מל שון ה תו ם' ו ה ר א׳ ש שלא ב או ל ח לו ק‬
‫ר אובן ש מגי ע ל ש מ עון מנ ה ול א דיב רו כלו ם ה א ם אין‬ ‫בז ה ע ל ר ש׳י ז״ל ע״ ש ויש טי שסובר ד ב שני ה ם שלוחים‬
‫בי כו ל ת ר אובן ל מ עין טזוייף הו א שה רי ל א מ ציגו חילו ק‬ ‫או כ ש א ח ד ש לי ח ו ה שני מ עי ר ע ל ה ש לי חו ת צ ריכים ה ם‬
‫ז ה ב שו ם מקו ם ד כ ל ל ג דו ל הו א כ ל זמן שלא נ ת קיי מו‬ ‫ג׳ כ ל היו ת ע ״ מ כי היכי ד ל א לי הוי ח צי דבר )שור לשם‬
‫ה ח תי מו ת ו שני ע די ם ל א ה עי דו ש פלוני הלו ה שלחו אין‬ ‫הרמ״ה( ו ר בינו ה ב״י ב ס פ רו ב ר׳׳ה ת מ ה בז ה ד אין זה‬
‫זה קיום ו ה״נ ד כוו תי ה רזהו מי ל ת א ד פ שי ט א דנ א מגו ת‬ ‫עניין ל ח צי דב ר שהרי ה ט ה מ עי רי ם ע ל ה ש לי חו ת ע״ ש‬
‫ע די ם ב הג ד ה ת לי א כ ד כ תי ב אם ל א יגי ד ול א כ ש שו תקים‬ ‫ועור י ש ט ע ם שאין זה ח צי ד ב ר מ פני שראו כ ל מ ה‬
‫אף ש מו כ ח ט מ ע שי ה ם )ועת״ג שתירן דאס יערער ותברר‬ ‫שיכולין ל ר או ת )כמ״ש הרשנ״ס ב ב׳ ב נ״ו ‪ ( :‬מ״ ם ח ש ש‬
‫שהיו שנים בשל ערעורו ע״ש ולא נראה דא״נ היה להשור לומר‬ ‫ר כינו ה ב״י ל ר ע ה זו ו כ ת ב ה ב ס עי ף י״ ח וז״ל ויש מי‬
‫כן ולא יתקיים בחותמיו ומ״ש שצריכים בעצמם לבא לא אבין דמה‬ ‫ש מצ רי ך בז ה שי מ ס רנו כ פני עי רי שיייחו ת ע צ מ ם ע כ ״ ל‬
‫צי אם הם עצמם או אחרים מעידים שהיו שנים וגם מ״ש שצריכים‬ ‫וזה ש ב ס עי ף י׳ ב ס ת ם ל ג ט די כ ד ע ה זו ב א רנו ב ס״ ר‬
‫לבא לב״ד דווקא צ״» והמחוור מ״ש( ‪:‬‬ ‫ב סעי ף נ״ א ע״ ש ‪:‬‬
‫פ ה שני ם ש ה בי או ג ט ו א חד אומר ב פ ני ג כ ת ב ו א ח ד‬ ‫ס ן ו בז ה ש כ ת ב ה ד מ ב״ ם ז״ל דכ ש שני ם ה ם שלוחים‬
‫אומר ב פ ״ג אם שני ה ם שלוחים או א פי לו א ח ד מ ה ם‬ ‫שוב ל א יכול ה ב ע ל ל ע ר ע ר הטור ל א כ ת ב כן וז״ל‬
‫שליח ו ה שני מ עי ד ע ל ה ש לי חו ת כ שר שהרי אין אנו‬ ‫ואם שנים שלו חי ם ל ה בי או א״צ לומר כ פ׳ נ ו כ פ ״נ א ל א‬
‫צרינין לאטירתן כלל כסו שנ ת ב א ר אכל אם רק אחו‬ ‫יגתן ל ה אע״פ שאינו מ קויי ם ב חו ת מיו ו תג ש א בו ו מ״ ט‬
‫‪DHB‬‬
‫קט‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫ו!לכומ גיטץ פיק קמב ‪» p‬‬ ‫עחןי‬
‫המעידים על הכתיבה אבל אם שנים אומרים בפנינו‬ ‫מהם שליח וומזני אינו םע'ר על ו מ‪ 1‬ל'חות פסול ולא‬
‫נחתם והשליח אומר בפני נכתב כשר דניון ששנים‬ ‫ימתן לה עד שיתקיים כחוחטיו דלהשליח האמינו חז״ל‬
‫מעידים על החתימות הרי נתקיים הגט ווהו קיום שטר‬ ‫ילא לאחר והוא ציל שני הדבדים בפ״ג וכפ״נ ולא עוד‬
‫וא״צ לאמירת השליח כלל)תוש׳ ‪ .‬ד״ה אהד( ודע שהמור‬ ‫אלא אפילו אם שנים שאינם שייכים להשליחות אומרים‬
‫כתב בזה וז״לאבלאם אחד מהאומרים בפני נחתם הוא‬ ‫בפניני נכתב והשליח אומר בפני נחתם נ״ב אינו בלום‬
‫לבדו שליח לא ינתן עד שיהא אחר עמו עכ״ל ותמהו עליו‬ ‫ולא ינתן לה עד קיום חותמיו ואע״נ דנאמנות השליח‬
‫המפרשים דכיון ששנים מעידים על החתימית ה״ז קיום‬ ‫אינו ייתר משנים והרי שנים מעידים על הכתיבה מים‬
‫גמור ולמה לן האתר ויש שכתבו שהוא טה״ד ובצ״ל‬ ‫מטעם אחר פסול דכיון שהשליח אינו מעיד רק על‬
‫אכל אם אחד אומר בפני נחתם ובו׳ ולא נראה כן‬ ‫החתימות אתי לחלופי בקיום שטרות דעלמא שיאמרו‬
‫מסידור לשוט ואך למותר הוא ע״ש ‪i‬‬ ‫שדי בער אחד ולא ירנישו שבכאן יש שנים אחרים‬
‫סי מן ק מ ג דין גט על תנאי‪ .‬ובו פ״ז סעיפים‪:‬‬

‫הוא בשעת קיום התנאי בוודאי צריך להיות ברשותה‬ ‫א מפני שיש להרמב״ם בדיני תנאים שבנימין איזה‬
‫)יעב״ש סי׳ קמ״ו סין״ב( ‪:‬‬ ‫דברים תמוהים שתמהו עליו הראשונים ונם מפרשי‬
‫ד וגם מה שכתב בספ״ח וז״ל מי שנתגרשה על תנאי‬ ‫דבריו המגיד משנה והכ״ט תמהו עליו ולעניית דעתינו‬
‫וקדשה אחר קודם שיתקיים התנאי אם נתקיים‬ ‫אינו יחיד בזה כי נם הראב״ד לא השינו וכן הטור‬
‫התנאי ה״ז מקודשת ובו׳ עב״ל ומבואר דבוונתו בםתם‬ ‫העתיק דבריו ולכן נבארם בסייעתא רשטיא ‪J‬‬
‫תנאי ולא בתנאי דמעבשיו או בעל מנת )נ״ש שש שי‪,‬״ה(‬ ‫ב ח״ל הרמב״ם בפ״ח המגרש על תנאי אם נתקיים‬
‫וקשה איך תפסו קדושי שני הלא עדיין היא א״א ולהדיא‬ ‫התנאי ה״ז מגורשת ואם לא נתקיים התנאי‬
‫כתב בעצמו בפ״ו מאישות בתנאי קדושין דבלא‬ ‫אינה מגורשת וככר בארנו משפטי התנאים בפ״ו מה׳‬
‫מעכשיו נחשבת כפנויה קודם קיום התנאי ודכוותיה‬ ‫אישות ושם נתבאר שהמגרש על תנאי כשנתקיים התנאי‬
‫בתנאי נ ט נחשבת כא״א וגם מה שפסק בתנאי דמעבשיו‬ ‫ה״ז מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט‬
‫שיכולה להנשא קודם קיום התנאי קשה טובא למה לא‬ ‫לידה לפיכך יש לבעל לבטל הנט או להוםיף על תנאו‬
‫ניחוש שהתנאי לא יתקיים ותהיה א״א ומה בין תנאי‬ ‫או להתטת תנאי אחר בל זמן שלא נתקיים התנאי‬
‫סתם שחיישינן שמא לא יתקיים התנאי לבין תנאי‬ ‫הראשון אע״פ שהגיע הגט לידה ואם מ ת הבעל או‬
‫דמעבשיו דלא חיישינן והטור פסק באמת דלא תנשא‬ ‫אבד חנט או נשרף קידם שיתקיים התנאי אינה מגורשת‬
‫ואם נשאת מפרישין אותם עד שיתקיים התנאי ויש‬ ‫ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת‬
‫שחלקו בזה בין תנאי דשב ואל תעשה דלא חיישינן‬ ‫לא תצא אא״ב לא נשאר בידה לקיימו שהרי בטל‬
‫שתעבור בפועל ובין תנאי דקום ועשה דחיישינן שלא‬ ‫התנאי ושם נתבאר שאם אמר לה הרי את מגורשת‬
‫תקיים )ר״ן( ויש מחלקים נין רבאי שבידה לקיימו לאין‬ ‫מעכשיו או מוצום על תנאי כך ובך או שאמר לה הרי‬
‫בידה לקיימו)שס פ״ז( ויש מחמירים בבל עניין)שש( ‪:‬‬ ‫את מגורשת על מגת כך וכך בשיתקיימ התנאי תהיה‬
‫ה ו לנ ד זה מצינו לו להרמב״ם בענייני תנאי ניטין‬ ‫מגורשת משעת נתינת הגט לירה לפיכך אי ט יכול לבטל‬
‫הרצאת דברים שלא מציגו דוגמתן בעניינים אחרים‬ ‫הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע הגט לידה ואם‬
‫שכתב בריש פ״ט המגרש את אשתו לאהר זמן קבוע הרי‬ ‫אבד או נשרף אפילו מ ת הנ על קודם שיתקיים התנאי‬
‫זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע והרי זה דומה לתנאי‬ ‫ו די זו םקיימת התנאי אחר מותו וכבר נתגרשה משעת‬
‫ואינו תנאי דומה לתנאי שהיא מתגרשת לכשיגיע הזמן‬ ‫נתינת הגט לידה ויש לה להנשא לכתחלה אע״פ שעדיין‬
‫שקבע ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי נירש וזה‬ ‫לא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל‬
‫עדיין לא גירש עד שיגיע אותו הזמן לפיכך המגרש‬ ‫והיה התנאי בטעכשיו או בעל מנת עכ״ל ‪:‬‬
‫על תנאי צדיך לכפול תנאו וזה א״צ לכפול דברי ולא‬ ‫ג ותמהו עליו בזה שכתב בסתם תנאי דאם נשאת לא‬
‫לשאר משפטי התנאים שבאינו כיצד האומר לאשתו‬ ‫תצא למה לא תצא דביון דחלות הגט הוא משעת‬
‫ה״ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל׳ יום אינה מגורשת‬ ‫קיום התנאי ואם מת הבעל או אבד הגט אינה מגורשת‬
‫אלא לאחר ל׳ יום ואם מת הבעל אי אבד הגט או נשרף‬ ‫כמ״ש בעצמו וא״כ כשנשאת קודם קיום התנאי הרי היא‬
‫בתוך ל׳ יום אינה מגורשת הלכה יהניחתי בצידי רה״ר‬ ‫עדיין א״א ואיך פסק שלא תצא ולבן רבינו הביי כםעיף‬
‫ונגנב או אכד משם לאחר ל׳ יום ה״ז מגורשת הואיל והיה‬ ‫א׳ פסק באמת שאם נשאת תצא ולא הזכיר דעת‬
‫הגט קיים ביום שמתגרשת בו וייחדה אותו במקום שאינו‬ ‫הרמכ״ם כלל ובפ״ט דין ה׳ כתב הרמב״ם במגרש על‬
‫רה״ר שצירי רה״ר אינן ברה״ר עכ״ל והנה כעין דין זה‬ ‫תנאי והנט קיים בשעת קיום התנאי אע״פ שאינו מונח‬
‫יש בקדושין בפ״ז מאישות ולא האריך נז ה ;‬ ‫ינ״ב תטיה רכיון דחלוח חנ ט‬ ‫ברשותה הוה גט‬
‫עוד‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמג‬ ‫עחך‬ ‫‪218‬‬
‫קמ״ל ה ל א כ נ ר בי א ר ריגי תנ אי ם ב ה ל כו ת אי מו ת ו כן‬ ‫ך עו ד כ ת ב וכן אם תלד‪ .‬הגי רו שין ב מ ע ש ה דינו כ דין‬

‫ב פ׳׳ ח מגי רו שין כ ת ב שצריך כל דיני תנ אי ומד‪ .‬לי תנ אי‬ ‫מגר ש א ד ר ז מן כי צ ד כגון ש א מ ר ל א ש ה ה׳׳ז גי ט ך‬
‫ש ה תנ ה אם ת תן לי מ א תי ם זוז או אם ל א ב א תי מ ב אן וע ר ל׳‬ ‫ול א ת תג ר שי בו ע ד ש ת תני לי מ א תי ם זוז מ הג ר ש ת‬
‫יום וכן מ ה ש כ ת ב ב ע ל מנ ת ו כוונ תו שבז ה א״ צ ל דיני‬ ‫א ח ר ש ת תן וא״צ ל כ פו ל תנ או ולא ל שאר מ ש פ טי ה תנ אי ם‬
‫תנ אי ג״כ כ ב ר בי אר זה ב ה׳ אי שו ת פ״ו דין י ״ ז ;‪ 5‬״ ש ‪:‬‬ ‫ש ב א רנו שהרי ל א גיר ש ע ל תנ אי אל א ע דיין ל א גיר ש‬
‫י ולכן ג״ל ברור ד ה ר מ ב״ ם ז״ל ס״ל ד תנ אי ג ם חלו ק‬ ‫ז ה א ל א ת ל ה הגרו שין כ ע שיי ת כך וכך ו א ח״ב ת תג ר ש‬
‫מ דיני הנ אי ם שב קדו שין ו מ כי ר ה ו מ ת נ ה ו ה ט ע ם ד עניין‬ ‫ע כ ״ ל ו הנ ה שם ב ה׳ אי שי ת לא נ ת ב א ר בי דו שין כ עין‬
‫תנ אי הו א שייך בד ב ר שי ש ל שני ה צ ד די ם דער‪ .‬נ ז ה כ מו‬ ‫זה וכל שין זה ע״ ש ‪:‬‬
‫ב קדו שין שב שם שהאי ש אינו מ ק ד ש אלא ב רצונו כ מו‬ ‫ז עו ד כ ת ב ו מ ה בין ה מג ר ש ע ל תנ אי לזה ש ק ב ע זמן‬
‫כן ה א שה אינ ה מ ת ק ד ש ת אל א ל ר צונ ה ובן ב מ כ ר ב עינן‬ ‫לגי רו שין או ת ל אן ב מ ע ש ה ש ה מג ר ש ע ל תנ אי יש שם‬
‫רצון הלו ק ח ורצון ה מוכ ר וכן ב מ תנ ה ב עינן ד ע ת הגו תן‬ ‫הר״נאי ל פיכ ך‬ ‫גי רו שין ו אינן 'גו מ רין ע ר שי ת קיי ם‬
‫ו ר ע ת ה מ ק ב ל שהרי אינו יכול לכופו לק בל מ תנ ה וכן‬ ‫כ שי ת קיי ם ה תנ אי נ תג ר ש ה אם הי ה הג ט קיים א ע״ פ שאינו‬
‫בכי‘ ה ענייני ם ש בעול ם ו מ מי ל א דכ שי ש שני צ ד די ם‬ ‫ב ר שו ת ה ו אינ ה צ רי כ ה להזור ולי טי'ו או ל היו תו ב ר שו ת ה‬
‫שצריכים ל ה ת ר צו ת ו אינ ם טי ת ר צי ם אל א ע ל תנ אי כ ך‬ ‫א ה ר שנ ת קיי ם ה תנ אי ש ה רי הגי ע לי ד ה תחלר‪ ,‬ב תו ר ת‬
‫וכך א ב ל בג ט ש אין ל ה א ש ה שום ד ע ה כ ל ל ו ה כ ל ת לוי‬ ‫גי רו שין ואם נ ש א ת קודם שי תקיים ה תנ אי לא ת צ א כמו‬
‫בו אס רוצ ה לגר ש מג ר ש ה אף ש הי א אינ ה מי ת ר צי ת‬ ‫שב א רגו א ב ל התוי*ה גירו שין כז מן או ב מ ע ש ה ל א ה גי ע‬
‫רכן הוא מדין ה תו ר ה ולבן מ ציגו ל ר בו תינו ח כ מי המשגר‪.‬‬ ‫ג ט לי ד ה כ תו ר ה גירו שין אל א כ תו ר ת פ קדון ער הז מן‬
‫ו הג ם׳ שב קדו שין בי א רו ה תנ אי מ מ מון ע ל שני או פני ם‬ ‫שקבע או ע ד ש ת ע ש ה ה מ ע ש ה י^פיכך כ ש הני ע הז מן‬
‫הרי א ת מ קוד ש ת לי ע״ מ ש א תן לך מ א תי ם זוז )קדושין‬ ‫צריך ל היו ה הג ט ב ר שו ת ה או ה הזו ק ו ה ט לנו או שי הי ה‬
‫ס׳ ‪ ( .‬ע ל מ נ ת ש אדבר ע לי ך ל שלטון )שם ס׳׳ג ‪ ( .‬ע״ ם‬ ‫ב מ קו ם שיי ח ד ה אותו בו א ע״ פ שאינו ר שו ת ה כ מו שבאי־נו‬
‫ש אע ש ה ע מ ך כ פו ע ל )שס( וכן יש תנ אי ם ש ע לי ה )שס‬ ‫ואח׳־כ ת תג ר ש בו ואם נ ש א ה קודם שיני ע הזמן שק בע‬
‫ג׳ ‪ ( .‬ו בג ט ל א מציגו רק תנ אי ש ע לי ה ע ״ ט ש ת תני לי‬ ‫או קוד ם ש ה ע ש ה ה מ ע ש ה שהי^ה נ ו הגי רו שין ת צ א‬
‫מ א תי ם זוז )ע׳ד ‪ ( .‬ע״ מ ש ת ש מ שי א ת א ב א ע״ ם ש תני קי‬ ‫ו הו לד מ מז ר ש ע דיין הי א א״ א ג מו ר ה ואין כאן שם‬
‫א ת ב נ י ) ע׳ ה ‪ (:‬ולא מ ציני תנ אי ש הו א י תן מ עו ת ו הד ב ר‬ ‫גירו שין עכ׳׳ל וגם ד כ רי ם כאייו י׳א ה ש מי ענו נ שו ם מקים‬
‫פ שו ט ד ב קדו שין אין ר צונ ה ל ה ת ק ד ש לו ע ל או פן אחר‬ ‫ול בד מ ה שק שה עליו נ מ ״ ש ‪:‬‬
‫א בל בג ט ל מ ה צריך לי תן לר‪ .‬מ עו ת הרי מ תג ר ש ת נ ע ״ ב‬ ‫ה עו ד כ ת ב הנו תן ג ט כי ר א ש תו ו אמר ל ה אם לא‬
‫ו ל הי פ ך ע׳ ם שהי א ת תן לו מ עו ת שייך כגון ש מ ב ק ש ת‬ ‫ת תני לי מ א תי ם זיז אין זה נ ט או אין א ת מגו ר ש ת‬
‫מ מנו ג ט ואומר איני מ ת ר צ ה רק ב או פן כך וכך ‪:‬‬ ‫ה׳ ז ל א גיר ש כייל ואין כאן ג ט ל א ע ל תנ אי וי^א ח ^וי‬
‫י א א מנ ם גם זה מן ה תי מ ה ו ל מ ה צריך לי תן ל ה עתר‪.‬‬ ‫ב מ ע ש ה וכן כ ל כיו צ א כז ה ע נ ’ ל ו אע״ פ ש מ ש מ עו אם‬
‫ג ט ולהר״נות ל א יתן ל ה הג ט ע ר ש ת תן לו ה מ עו ת‬ ‫הי־‪.‬ן ת הי ה מגו ר ש ת ד מ כ ל ל לאו א ת ה שו מע ד ן כיון‬
‫ואז ינ ר שנ ה ו ב ש ל מ א ב קדו שין כ ל אחר מו כ ר ח לז ה‬ ‫שי^א הזכיר גירו שין בפירו ש וי^א אמ ר לה הרי א ת מגי ר ש ת‬
‫שחו ש ש פן אח׳׳ב י ת ח ר ט צ ד ה שני ומ ת ק שרי ם ט ע ת ה‬ ‫או ה״ז גי ט ך אינ ה מגו ר ש ת כן כ ת ב ה מגי ר מ שנ ה‬
‫ב אי פן כך וכך א ב ל כג ט ל מ ה צריך לר״נאי ה ל א ב כ ל‬ ‫ו ה מי הני ה א קיי״ל דכ שע םוקין ב או תו עניין אף שנ תן‬
‫ע ת שי ר צ ה יג ר שג ה ו כ ש ת תן לו יגרשגד‪ .‬אז אך זד‪ .‬אפ שר‬ ‫^ ה ס ת ם ני ן בג ט כין ב קדו שין ה׳ ז מגו ר ש ת או מ קו ד ש ת‬
‫שרצונו לג ר ש ה כ ש ת תן לו ט עו ת וחו ש ש שכ שי היו לר‪.‬‬ ‫אף שלא אמ ר כלום כ מ״ ש ה ר מ כ׳׳ ם ע צ מו ב פ״ א דין י׳׳א‬
‫ה מ עו ת ל א יזדמן לפניו סיפר ו ע די ם ולכן כו ת ב לר‪ .‬הג ט‬ ‫ג בי ג ט ו ב פ״ג מ אי שו ת דין ח׳ גבי קדו שין ו ב ע״ כ צ׳׳ל‬
‫מ ע ת ה א ב ל ג ם ב כ ה״ג טי מ כ רי חו ל תנ אי יתן ל ה ה ג ט‬ ‫ה ט ע ם מ שום ד ב הנ אי צריך תנ אי כ פו ל וזה ל א כ פ לי ה‬
‫ויאמר ל ה ה׳׳ז גי ט ך ולא ת תג ר שי בו ע ד ל א ח ר ש ת תן‬ ‫ל תנ אי ה ו א״ כ א ד ר ב ה הי ה לנו לו מ ר שהר״נאי ב ט ל‬
‫לי ט עו ת בך וכך ו טי מ כ רי חו ל תנ אי ‪:‬‬ ‫ו ה מ ע ש ה קיי ם )ר‪ ' 1‬בהנר״א סי׳ קמ׳ו סקי׳׳ד יציע וע׳ תוס'‬
‫ובווד אי ה א מ ת כן הו א וזהו שביא ר ה ר ט ב״ ם ב פ׳׳ ח‬ ‫יב‬ ‫נינוין ע״ה ‪ .‬ד׳ה לאפוקי( ו עוד ל מ ה לא ביא ר ב קדו שין‬
‫דין ד׳ שתלד‪ .‬הגי רו שין במע שר‪ .‬ש א״ל ה״ז גי ט ך‬ ‫דין כ עין זה ‪:‬‬
‫ולא ת תג ר שי בו ע ד ש ת תני לי מ א תי ם זוז ש ה ב אנו ב ס עי ף‬ ‫ט עו ד כ ת ב ה רוצ ה לג ר ש ע ל תנ אי וי הי ה עניין תנ או‬
‫ו׳ ואין לו לח שו ש שמא ת חזו ר ב ה ו ה ל א אין ת לוי‬ ‫של א ת תג ר ש ע ד זמן פ לוני ה״ז מו צי א עניין זה‬
‫כ לל ב ר צונ ה ז‬ ‫בל שון תנ אי וי ת ל ה ה תנ אי ב בי א תו בז מן קכו ע או ב ה לי כ תו‬
‫ו הנ ה אם זה ה אי ש לא ע ש ה כן ונ תן לד‪ .‬ג ט בל שון‬ ‫יג‬ ‫כיצר כגון שיאמר ל ה אם לא ב א תי מ כ אן וער ל׳ יום‬
‫תנ אי אם ת תני י*י מ א תי ם זוז ו הו א ל א הוצ ר ך לז ה ש״ ט‬ ‫ה״ז ג ט ואם ב א תי ב תו ך ל׳ יום ל א י הי ה ג ט ונו תן הג ט‬
‫ד כוונ תו כן הו א ש הי א טי ת ר צ ה ל ע שו ת ר צונ ה שי ת חי ל‬ ‫בי ד ה או י א מ ר לה ה״ז גי ט ך ע׳ ם שלא א ב א ל מ דינ ה‬
‫הג ט מז מן הנ תינ ה ול א יג מו ר ער אחר ק ב ל ת ה מ עו ת‬ ‫זו ע ד ל׳ יום ו בן כ ל כיו צ א בז ה ע כ ״ ל ו איני יו רע מ אי‬
‫וג״מ‬
‫‪;19‬נ‬ ‫קי‬ ‫השלחן‬ ‫חלכות לטין סימן קטג‬ ‫ערוןז‬
‫להגט לפיכך יפה כתב הרמבים כשנתן הגט ואמר לה‬ ‫ונ״ם אם תנשא לאחר קודם קיום התנאי לא תתחשב‬
‫אם לא תתני לי מאתים זוז אין את מגורשת אין זד‪.‬‬ ‫בא״א שנשאת אלא מקיימת ר^נאי ויושבת תחתיו אך‬
‫גט כלל ור״ל אפילו אם תתן לו הטאתים זוז ואע״ג‬ ‫מדלא אמר מעכשיו אמרינן ששייר לעצמו כח >ה לבטל‬
‫דאטירת ה״ז גיטך איגו מעכב כשעסוקין באותו עניין‬ ‫התנאי או להוסיף עליו או להתנות תנאי אחר או לבטל‬
‫זהו כשמוסר לה עתה לשם גט אבל בתלה במעשה אין‬ ‫כל הגט ושיהיה הגט כשלימות עד קיום התנאי ואע״פ‬
‫זה רק כפקדון בידה וא״כ מעולם לא בא לידה בתורת‬ ‫שאינו ברשותה שהרי הגיע לידה בתורת גירושין וטעמו‬
‫גט ואף כשתתן לו המעות הלא אז ל א דיבר כלום וגם‬ ‫של דבר דכיון דאנו צריכין לתת לה איזה תוקף מפני‬
‫מקודם לא הזכיר ה״ז גיטך ונמצא שלא גירשה ואף‬ ‫התנאי שעשה שלא היה צריך לזה אין לנו ליתן לה‬
‫אם נאמר מכלל לאו אתד‪ .‬שומע הן זהו אם היה‬ ‫רק תוקף אחד עיקרי שלא תתחשב כא״א מעתה שזהו‬
‫מוסר לד‪ .‬לשם גט משא״ב כשמוסר בתורת פ ק חן )יז הו‬ ‫עיקר רצונה דלזה נותנת לו מעות או איזה תנאי אחר‬
‫כוונת הה״מ שהבאנו בסעיף ח׳( ‪:‬‬ ‫שמתנה עמה כמו לשמש את אביו או להניק בני וכיוצא‬
‫' ז וזה שכתב הרוצה לגרש על תנאי שהבאנו בסעיף‬ ‫כזה ולכן אם נשאת לא תצא וממילא שא״צ הנט להיות‬
‫ט׳ נ״ל דכוונה אחרת לוטה בזה דהנד‪ .‬לפי מה‬ ‫החת ידה אבל שארי כחות במו שלא יהיה ביכולתו‬
‫שביארנו משונה תנאי גט מתנאי דעלמא דבגט גם‬ ‫לבטל הנט או להחליף התגאי או לבטלו או להוסיף מנלן‬
‫בתנאי דאם מתחיל הגט טהנתינה ולא מקיום התנאי‬ ‫שלא שייר לעצמו ובוודאי שייר לעצמו וממילא רצריך‬
‫דמהאי טעמא אם נשאת לא תצא כמו שבארנו וזה‬ ‫הגט להיות כשלימות עד קיום התנאי ‪:‬‬
‫אינו אלא כתנאי שעליה לעשות כמו שתתן לו טעות‬ ‫יד ואם זה האיש הוסיף בהתגאי לטובתה עוד דבר‬
‫או תגיק את בנו וכיוצא בזה מטעם שבארנו שכיון‬ ‫שלא היה צריך לזה כמו אם אמר מעכשיו או מהיום‬
‫שא״צ דעתה למה היה לו להתנות כמו שבארנו ונמצא‬ ‫או ע״מ שדינו כמעכשיו מסתמא גמר בלבי לגרשה‬
‫דזה לא שייך רק בתנאי שעליה לעשות אבל בתנאי‬ ‫מעתה גירושין גטורין ומסתמא בטוח הוא שתקיים התנאי‬
‫שמתנה על עצמו שבאמת א״צ תנאי לזד‪ .‬רק רצונו‬ ‫דאל״ב לא היה אומר מעכשיו ונתן לה כלהכ חי ת ולכן‬
‫להתנות דרך תגאי כמו שרצונו שתתגרש לאחר ל׳‬ ‫אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי או לבטלו‬
‫יום וברצונו לעשות זה דרך תנאי אם באתי אם^ לא‬ ‫או להחליפו על תנאי אחר דהגט נגמר וא״צ להיות‬
‫באתי וכיוצא בזה בוידאי תנאי זה דינו כבל תנאי דעלמא‬ ‫הגט כשלימות ער קיום התנאי וביכולתה להנשא לאחר‬
‫שאם התנה בלשון אם אין הנט חל מקודם כלל ואם‬ ‫דאין ספק שתקיים התנאי דאל״כ לא היה אומר מעכשיו‬
‫נשאת תצא ובתנאי דמעכשיו או ע״ם חד הגט מיד ואין‬ ‫ומיירי שיש בידה לקיים התנאי דאל״כ לא היה אומר‬
‫אומרים כיון שתנאי זה משונה דינו מתנאי שעליה‬ ‫מעכשיו והנה בתנאי דמעכשיו או ע״ם בכל התנאים‬
‫לעשות שוב אין חילוק בין אם לע״ט ונם בעל מנת‬ ‫כן הוא כט״ש כסי׳ ל״ח לעניין קדושין אלא שבנט י״א‬
‫לא יחול מקודם קט״ל דאינו כן ‪:‬‬ ‫דגם בטעכשיו יכול לבטלו ורבינו הרמ״א הביא דעה‬
‫יח וזהו שכתב הרוצה לגרש על תנאי ויהיה עניין‬ ‫זו בסוף סעיף ב׳ ע״ש והטעם רס״ל רכיון דעיקר בעל‬
‫תגאו שלא תתגרש עד זמן פלוני)כלומר שבזה הרי‬ ‫דעה בגט הוא הבעל לא טהני גם תנאי דמעכשיו שלא‬
‫א״צ לתנאי כלל אלא שרצונו בכך( דףז מוציא עניין זה בלשון‬ ‫יהיה ביכולתו לחזור בו וכמה ראשונים ס״ל כן)ע׳ נהגר״א‬
‫תנאי וכו׳ ור״ל שכיון שעכ׳פ מוציא עניין זח בלשון‬ ‫סקי״ז( והרמב״ן והרשב״א והמ״ם ס״ל בזה כהרמב״ם‬
‫תנאי צריך כל דיני תנאי הן קודם ללאו ותנאי קודם‬ ‫)שם( דאין לגרע תנאי גט מתנאי דקדושין ולפי מ״ש‬
‫למעשה ותנאי כפול ובעל מנת א״צ לכל דיני תנאי‬ ‫בדעת הרטב״ם אדרבא תנאי גט עדיף משארי תנאים‬
‫ותנאי זה יש לו כשארי תנאים שבקדושין ומקח ומסכד‬ ‫מדלא היה צריך לזה ועשה ש״ט שנתן לה יפוי נחו ת‬
‫וכן כל כיוצא בזה כמו כתנאי דאם מתי ואם לא מתי‬ ‫כמי שבארנו ‪:‬‬
‫דזה שתלקנו תנאי ניטין מתנאי דעלמא אינו אלא‬ ‫ט ו ולפ׳׳ז אם מגרשה לאהר זמן קכוע כגון שא״ל ה״ז‬
‫בתנאי שעליה לעשות כמ״ש )כגלע״ד( ונם אפשר לומר‬ ‫גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל׳ יום או שתולה‬
‫רכוונתו כיון שתנאי זה הוא לקביעת זמן הגם שהוא‬ ‫במעשר‪ .‬כמו שאומר לה ה״ז גיטך ולא תתגרשי בו עד‬
‫בלשון תנאי וצריך דיני תנאי מ״ם בזה גם כע״ם אין‬ ‫שתתן לי מאתים זוז אין כאן עגיין תנאי כלל ואין שום‬
‫דינו כמעכשיו וצ״ע ונראה כפי׳ הראשון שבכל הדינים‬ ‫התחלה לגט זה ער שיעברו הל׳ יום או עד שתתן‬
‫דומה לכל התנאים ‪:‬‬ ‫הטאתים זוז ולכן צריך להיות הגט ברשותה בכלות‬
‫יט ויש ראיד‪ .‬להרמב״ם דבתגאי דאם תתן לי מאתים‬ ‫הל׳ יום או בעת נתינת הטאתים זוז וזהו שביאר כפ״ט‬
‫זוז כשנשאת לא תצא מסוגיית הש״ם )ע״ד ‪( .‬‬ ‫וביאר שם ההפרש בין תנאי לזה שקבע זמן או תלה‬
‫דפליגי אמוראי בע״מ אי הוה כשעכשיו או לא בין‬ ‫במעשה כמו שבארנו וזה שפסק שצירי רה״ר אינו‬
‫בגיטין בין בקדושין ובקדושין אומר הנ׳ ם לעניין‬ ‫כרה״ר יתבאר בסי׳ קס״ו בס״ד ‪:‬‬
‫כשפשטר‪ .‬ירה וקכלה קדושין מאחר ובגיטין אומר‬ ‫מ ז וכיון שגט שתלה במעשה אין שום התחלה עדיין‬
‫חנ* ‪6‬‬
‫ה ש ל[ חן‬ ‫הלסת נימין סי ק‬ ‫^ רו ך‬ ‫‪220‬‬
‫מנת יש אומרים שאין דינו כטעכשיו כמ״ש בסי׳ ל״ח ‪:‬‬ ‫ה נ ״ ט י ע נ י י ן שנ ת ק ר ע ה ג ט ע״ ש ו מ ד ל א ק א ט ר גם‬
‫כ ד עור כתב הטור דלכשיתקיים התנאי מתקיים הגט‬ ‫ב גי טין נ״ ם אם ק ב ל ה ק דו ש'ן מ א ח ר ש״ ט ד ב ג ט גם‬
‫למפרע משעת נתינה לפיכך מ ת הבעל או נשרף‬ ‫ב א ם ת פ סי קדו שין )ע׳ חוס׳ דהו״ר לודר נ״מ זו ודוחק‬
‫הגט או נאבד קורם קיום התנאי הוי נט בד״א שאומר‬ ‫ובקדושין ס׳ ‪ .‬כתבו תירוץ אחר דגם לר״י צריכה גש מספק ע״ש‬
‫מעכשיו או ע׳ ם דהוה כטעכשיו כיצד אמר לה ה״ז גיטך‬ ‫וצ״ש דאכתי ג״מ בין קדושי וודאי לקדושי סכק כמ״ש מהרש״א‬
‫ע״ם שתתני לי ר׳ זוז לאתר ל׳ יום חל חנט מיד ולכשתתן‬ ‫בגיפין שס בכוונת התוס׳ ודו׳ק( ‪:‬‬
‫לו תהיה מגורשת למפרע אפילו אם נשרף הנט וט״ם‬ ‫זי וזה שפסק דבמעכשיו תגשא לכתחלה הגם ששגיגו‬
‫לאחר לא תנשא עד שתתן ואם נשאת כתב הרמ״ה‬ ‫י שם בתגאי דעל מגת דלאחר לא תגשא עד שתתן‬
‫שיוציא ער שיתקיים התנאי ואם קיימה התנאי יקיים‬ ‫מ״ט הרמכ׳ם דחאה לה מהלבה דבריש פ׳ המגרש‬
‫והרמב״ם כתב שיכולה לינשא מיד ולא חיישינן שמא‬ ‫מבואר שם להדיא לכולהו תגאי דבע״ם מותרת ליגשא‬
‫לא תתן כיון שהיה התנאי במעכשיו או בע״ם ולא‬ ‫מיד )וכ״כ הה״מ בפ״ח דין א׳ ע״ש( וגם אפשר לומר‬
‫נהירא רבהדיא קתני בברייתא ולאחר לא תנשא עד‬ ‫והברייתא סיירי כשאין לה מעות דווראי חוששין שמא‬
‫שתתן עכ״ל ‪:‬‬ ‫לא תובל לקיים תגאה !‬
‫כה והנה זה שכתב דע״ט הוי כמעכשיו זוע דעת הרמב״ם‬ ‫כ א וכל זה הוא דעת הרמב׳ם ז״ל וגם הראב״ד לא‬
‫ג״ב ורוב הפוסקים מיהו י״א רע״ם לא הוי כמעכשיו‬ ‫השיג עליו ונם הטור הביא דבריו אבל רוב רבותינו‬
‫וכבר בארנו בזה בסי' ל״ח ורבינו הב״י ברוב המקומות‬ ‫חולקים בזה וס״ל דגם בגט בתנאי דאם אם נשאת‬
‫לא חשש לסברא זו אך בטי׳ קם״ד סעיף ד׳ לעניין‬ ‫תצא ובן במעינשיו לא תנשא לבתחלה ויש להחמיר‬
‫ע׳׳ם שתצא חטה מנרתיקה )עב״ש שס סק׳ז( ואפשר דרק‬ ‫למעשה כשני הדעות וכש״ע נראה שתפסו דעת‬
‫בתנאי הנעשה מאליו כמו שתצא חטה מנרתיקה שאין‬ ‫החולקים לעיקר ‪:‬‬
‫התנאי על האדם לעשנת בזה חייש לדעה זו מפני שבזה‬ ‫כ ב כתב הטור המגרש על תגאי ה״ז כשאר כל מעשה‬
‫לא שייך בל כך לשון אם דהא וודאי תצא לכן אוטר‬ ‫שנעשה על תנאי שאין המעשה מתקיים אא״ב‬
‫בלשון על מנת כלומר ע״ט כן אני נותן לך הנט לזמן‬ ‫יתקיים התנאי ואם לא יתקיים התנאי אין כאן גט כלל‬
‫שתצא חמה מנרתיקה מיהו רבינו הרמ״א בסי' זה‬ ‫ואפילו אם הוא כהן מותרת לו ובלבד שיהא כהלכתו‬
‫סעיף ב׳ חשש לרעה זו ככל מקום והולכין לחומרא‬ ‫שיהא כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי‬
‫בכל עניין ‪5‬‬ ‫בדבר אחד ומעשה ברבר אחר ושיוכל להתקיים דמעשה‬
‫כן וזה שכתב בשם הרט״ה שיוציאנה ער שתקיים‬ ‫ע״י שליח ושיהיה בדבר שתוכל לעשותו כדפי' כהלכות‬
‫התנאי אין הכוונה להוציאה בנט אלא הפרשה‬ ‫קדושין אבל אם לא נעשה כהלכתו התנאי בטל‬
‫בעלמא )בד״ה( וכמ״ש בש״ע סעיף כ׳ וז״ל יפרוש ממנה‬ ‫והמעשה קיים עכ״ל וכבר בארנו משפטי התנאים‬
‫ער שיתקיים התנאי ע״ש ומ״ש כשם הרמב״ם ככר‬ ‫בסי' ל״ה ונם נתבאר שם כסעיף מ״ו שיש מראשונים‬
‫כתבנו ליישב דבריו בסעיף כ׳ וי״א דתנאי שבירה לקיים‬ ‫דם״ל ררק לחומרא בעינן משפטי כל התנאים ולא‬
‫והוא כשב ואל תעשה רשאה להנשא מיד דלא חיישינן‬ ‫לקולא ילבן בוודאי יש לילך בכל אופן לחומרא וכמ״ש‬
‫שתעבור בפועל אבל תנאי שאין בידה אף שהוא נ שב‬ ‫רבינו הב״י שם בסעיף ד' )וכ״כ שם החמ׳ח סק״ד וסב׳ש‬
‫וא׳׳ת או תנאי שהוא כסום עשה אע״פ שהוא בירה‬ ‫שס שק׳י( אבל במה שכתב דבלא נתקיים התנאי אפילו‬
‫אסורה להנשא ער שתקיים התנאי )רץ פ׳ו( ובשי ע‬ ‫חוא בהן מותרת לו אין חולק בזה ומשנה מפורשת היא‬
‫הסכים לרעה זו וכן עיקר והגה לא הזכיר הטור בבאן‬ ‫)סיא‪ (.‬שלא נפסלה מן הכהונה כשלא נתקיים התנאי‬
‫אם יכול לבטל התנאי בטעכשיו אמנם בסוף הסי׳ רתב‬ ‫ואפילו בתנאי דטעכשיו וכן הוא בשכ׳׳ט כהן כשמנרשה‬
‫לשון הרמב״ם כפ״ח שהבאנו והסכים לכל דבריו ורק‬ ‫ולא מ ת דמותרת לו ‪:‬‬
‫במה שמתיר כמעכשיו להנשא השיג עליו ונראה שמסכים‬ ‫כ ג דעת הרטב״ם בפ״ז מאישות דבחנאי רמעכשיו וכן‬
‫נ׳׳כ לרעת הרטב״ם דבטעכשיו אינו יכול לבטל התנאי‬ ‫בעל מנת שהוא כטעכשיו א׳׳צ לתנאי כפול ולא‬
‫ובאם יכול לבטל כמו שבארנו וכן סתמו כש״ע סעיף‬ ‫להקדים התנאי למעשה אבל צריך כדבר שאפשר לקיימו‬
‫ב׳ וי״א דנם במעכשיו יכול לבטל ויש להחסיר !‬ ‫וכן הוא רעת הרי״ף )פ״י( וזהו דעת רב האי גאון והראב״ר‬
‫כז עוד כתב הטור ראם לא אמר מעכשיו וע״ם אלא‬ ‫ז״ל אבל הרא״ש ז״ל כתב )שם( שנם במעכשיו וכ״ש‬
‫ה״ז גיטך אם תתן לי מאתיק זוז לאחר ל׳ יוב לא‬ ‫נע״ ם צריך כל דיני תנאי וזהו דעת ר״ת והר׳י בעל‬
‫חל עד שעת נתינה ואם נקרע או נאבד קודם נתינה‬ ‫התום׳)ע״ה ‪ ( .‬והרמב״ן והרשב״א ז׳ל נסתפקו כזה וממילא‬
‫אינה מנירשת עכ״ל וכ״ש אם מת והנה לא הזכיר הטור‬ ‫דלדינא יש להחמיר וכן הטנהנפ שוט שנם בתנאי רטעכשיו‬
‫איך ס׳ל באם נשאת קודם קיום התנאי אם תצא כדעת‬ ‫נוהנין בכל דיני תנאי כמו בתנאי רשכ״ט שמגרשה‬
‫רוב הפוסקים או לא תצא כדעת הו־טב״ם ובסוף הסי׳‬ ‫מהיום אם ימות ופשוט רכיון דפלונתא דרבוותא‬
‫העתיק דברי הרטב״ם ולא חלק עליו כזה ע״ש ש״ם‬ ‫היא יש לילך בכל הצדרין לחומרא )עב״י( וכן בעל‬
‫‪221‬‬ ‫קיא‬ ‫השלחן‬ ‫חלטח גיטץ סי^‪» p‬‬ ‫ע דוזז‬
‫הרמ״א וא׳׳ב בגט דבע״ב א״א להיות הזמן לאחר מיתה‬ ‫רם״ל כוומיו*‪ .‬ולכן כחבנו נסעיף ב״א דהטור ם׳ ל‬
‫דאין נט לאחר מיתה לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח‬ ‫כהרמב״ם אגל רבינו הב״י השמיט דברי תדםב״ם בםעיין*‬
‫והש״ם בנימין שם באמת מיירי לעניין אמ גירש מדדום‬ ‫כ׳ ואררכה כ תג דאם נשאת ח»א וכן בסי׳ קמ״ח השמיט‬
‫ולאחר םיתהע׳׳ש)וג״עעלרדשיתהש״ךבח״מ שם סק׳׳נע״ש(‬ ‫נכוונה הך ראם נשאת לא תצא )והנ״ש סרן׳׳נ נתב דהב״י‬
‫וכן משמע להריא מדקדוק מזון הרמב״ם בסיף הל׳ זכייה‬ ‫כ״ל כהרמכ״ם וניע ואינו כן >נ״כ הגר״א סק״יו מ״ש( ‪:‬‬
‫דם״ל כדדמ״ה ע״ש ולבן השמיט זה ומיהו למעשה יש‬ ‫כ ח כתב רגינו הנ״י כסוף סעיף נ ׳ די״א דאטילו לא‬
‫להחמיר ולומר דהוה םפיקא רדינא כפסק הטור וש״ע ‪:‬‬ ‫אמר מעכשיו ולא מהיום ולא ע״מ דינו כאומר‬
‫ל אוז ה שכתב רכינו הרמ״א די״אדאפילו בתנאי דמענשיו‬ ‫מהיום משום ח מנו של נ ט מוכיח עליו הלכך אזלינן‬
‫יכול לנרולו ויש להוזמיר עכ״ל משמע מדבריו‬ ‫בה לחומרא עב״ל ורנינו הרמ״א בתכ די״א ראפילו כתנאי‬
‫רבכל ענייני תנאי דמעבשיו י״א דיכול לבטלו ולא נתברר‬ ‫דמעכשיו יכול לבטלו ויש להחמיר עכ״ל ביאור הדברים‬
‫לי מי המה החולקים רהן אמת דהטור כתב בס׳׳ם זה‬ ‫דר׳ יוםי ם״ל )ב״ב קל״ו ‪ ( .‬דשטר מתנה שנבהב נ ו ומן‬
‫בשם תשו׳ הרא׳ש נאחד שנתן נם במעכשיו אם לא‬ ‫הוה כמו שנכתב נו מהיום וחכי קיי״ל כמי ש הרמב״ם‬
‫יבא תוך שתי שנים שיכול לבטל התנאי ותגשא מיד וה״ה‬ ‫בסוף הל׳ זכייה ומחנה והטור והש״ע כח״מ סי׳ רנ״ח‬
‫בכל תנאי אע״ם שהתנאי לטובתה וכ״כ העיטור ע״ש‬ ‫ואיתא בש״ם ניטין )ע״נ ‪ ( .‬דנם לעניין נט כן הוא‬
‫הלא הרא״ש ז״ל בירר דבריו בתשו׳)כלל מ׳׳ו( דדווקא‬ ‫והרמכ״ם ז״ל לעניין נימין לא פסק כן ותמהו ע ליו) ר׳‪1‬‬
‫בתנאי שלא היה לצערה ואדרבה לטובתה כמו תנא' זה‬ ‫סס״ז( אך טעסו משום דאמרינן דהתקין רב לכתוב כנט‬
‫שאם יבא תוך הזמן שישוב אליה יכול לבטל והגט חל‬ ‫מן יומא דנן לאפוקי מר׳ יוסי)פ״ה ‪ ( :‬ואמת שרש״י ז״ל‬
‫למפרע אבל בתנאי שלצערה כמו ע׳׳ם שתתן לי מאתים‬ ‫כתב דזהו לשופרא בעלמא אבל לדינא קיי״ל כר׳י וכ״כ‬
‫זוז אם במלו אין בדבריו כלום שהרי נתן הגט ע׳׳ם‬ ‫כמה מהראשונים ויש שמסתפקים בזה)ערא״ש סס״ז( ונם‬
‫לצערה והרי לא ציערה ע״ש וכ׳׳כ רבינו הנ״י שם בספרו‬ ‫הטור בסי׳ קם״ד מםפקא ליה ע״ש ונם מדברי הרי״ף‬
‫הנ מ ל ע״ש וזה שנתב הפזור אע״ם שהתנאי לטובתה ר״ל‬ ‫ז״ל נ פ״ ח דב׳׳ב מבואר דמפני חומרא דניטץ לא‬
‫וכ״ש תנאי שאינה לטובתה ולא לצערה ואפשר דנם‬ ‫קיי״ל כר׳׳י ע״ש מבואר להריא דרק לקולא לא פסקינן‬
‫העיטור ם״ל כן רהא הטור משוה דעתו לדעת הרא״ש‬ ‫כוותיה ולא לחומרא ) ר ״ן שס( אבל הרמב׳׳םם׳׳ל דמתקנת‬
‫בט׳׳ש נ‬ ‫‪,‬‬ ‫רב נדחה זה מהלכה ולדינא בוודאי קיי״ל כרביט הנ״י‬
‫והנה גם הראביר בפ״ט דין ט׳ בתב רבתנא' כל‬ ‫לב‬ ‫דאזלינן בה לחומרא ‪:‬‬
‫זמן שלא נתקיים התנאי יכול לבטלו עכ״ל וברור‬ ‫כ ט ולע״ר היה נראה לומר ד מ ה כבר בארנו בח״מ‬
‫הוא רלא מיידי במעישיו דאל׳׳ב למה שתק ליה להרמב׳׳ם‬ ‫סי׳ קנ״ח סעיף נ׳ רזה דקיייל כן זהו כשהנותן‬
‫בפ״ח דין א׳ שכתב דתנאי דמעבשיו אינו יכול לבטל‬ ‫צוה לכתוב הזמן וא״כ למה צוה לכתוב כיון שטתן‬
‫וכללא הוא ני ר הפוסקים רבכל מקום שהראב״ד ד ל‬ ‫המתנה לאחר מיתה היה לו לכתוב שיקנה לאחר מותו‬
‫לא ומויג עליו אודויי אידי ליה אלא וודאי דלא קאמר‬ ‫אלא וודאי דזהו כמהיום ולאחר מיתה שיקנה הגוף מהיום‬
‫רק לעניין תנאי דלזטן כמבואר שם וגם בזה לא מיירי‬ ‫והפירות לאחר מיתה אבל כשהנותן לא צוה לכתוב הזמן‬
‫כלל בתנאי דמעכשיו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫והערים מעצמם כתבו בן כדרך כותבי שטרות אין ראיה‬
‫ובן ד^טכ׳'ן ד ל דס״ל דנם בתנאי ע״מ שתתן לי‬ ‫לג‬ ‫מהזמן רכוונתו מהיום ע״ש וטעמא דמסתבר הוא ולפ״ז‬
‫מאתים זוז יכול לבטלו זהו כשגם היא מסבמת בביטולו‬ ‫גם בגט אין דין זה רק אם הבעל צוה לכתוב הזמן‬
‫ואז כטל הגט ווצא בעצמו אינו יכול לבטל כמ״ש הר׳׳ן‬ ‫ואין זה מדרך העולם דבסתמא הסופר כותב נעצמו כפי‬
‫ז״ל כשמו )בפ״ז( אבל שיהא ביכולתו לבטל התנאי‬ ‫תקנת חז״ל לכתוב זמן ובכה׳׳נ וודאי רקיי״ל כרבנן וזה‬
‫ולקיים הגט כלא התנאי לא שמענו מדבריו והר״ן עצמו‬ ‫הוא שכתב הרי״ף בנימין )פ׳ו( והלכתא כרבנן וזוץ‬
‫ם״י דאפילו שניהם אין יכולין לבטל רק בתנאי שהוא‬ ‫כסתם גיטין וט״ש בב״ב דלחוטרא קיי״ל כן זהו כשצוה‬
‫להנאתה ע״ש ואדרבה המ׳׳ם כתב שהרמב״ן והרשב״א‬ ‫הבעל )ומה שהקשה הרי״ף בכ'נ שם לרב אדרב ותיח דמשום‬
‫הכריעו כהרמב״ם ע״ש ורק המרדכי כתב)שם( וז״ל וצ״ע‬ ‫חומר ע״ש והו משום למשמע ליה דכנל עניין תיקן רב כן ומתירן‬
‫דאפשר לומר דע״מ ומעכשיו לא מהני אלא לאחר שנתקיים‬ ‫מה שהקשו עליו ולכן הרמב״ם למיירי בסתם גיעין השמיש זה‬
‫התנאי אבל קודם שנתקיים מצי לנטולי ויכוללחזורבועב״ל‬ ‫לגמרי ולו׳׳ק(‪:‬‬
‫ושם מיירי נם בתנאי שתתן מאתים זוז ע״ש וגם המרדני‬ ‫ל ועור דהטור כתב בח״ם שם בשם ד‪%‬מ׳׳ה דדווקא‬
‫לא פסק להריא כן אלא מסתמק בזה וכיון דרוב רבותינו‬ ‫כנותן לאחר מותו גוף המתנה בזה אמרינן זמנו של‬
‫לא ס״ל כן נראה כן עיקר לדינא ומ״מ כיון שיצא מפי‬ ‫שטר מוכיח עליו דלטה היה לו לכתוב זמן יכתוב דגותן‬
‫רבינו הרמ״א להחמיר אין להקל רק במקום עיגון ושעת‬ ‫לו לאתר מותו אג ל במתנה לזמן כמו לאחר ל׳ יום‬
‫הרחק )ע׳ נהנר״א סקי׳ו דמשמע מדבריו דהראנ״ד והרא״ש‬ ‫בזה לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו רבהנרח‬
‫ס״ל כן ונ״ע( ‪:‬‬ ‫לכתוב זמן כדי לידע מחי יכלו הל׳ יום וכן פסק שם רבינו‬
‫אמר‬
‫העןלחן‬ ‫הלכות נימין סי^ ק ע‬ ‫עחך‬ ‫‪222‬‬
‫לייבמה ונכוף אותו לחלוץ לה כרצונה רממיג אט‬ ‫לד אמר לה ע״ם שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד שלשים‬
‫ירצו לכוף אותה ליבום לא יקבלו טמנה הטעות וית;ד‪^,‬‬ ‫יום ומת בתוך השלשים יום קודם שנתנה לו אינה‬
‫הנם דנתינה בע׳ב לא שמה נתינה כמו שיתבאר‬ ‫יכולה לקיים התנאי וליתן ליודשים דלי משמע לי דווקא‬
‫לא שהיורש הוא האב ויקבל הטעות וממילא ל<! יהיה‬ ‫ולא ליורשים );מ׳ ע״ד ‪ .‬וכת׳ק( ופסקו הטור והש׳׳ע סעיף‬
‫ביכולת האח לייבמה ‪:‬‬ ‫נ׳ דכיון דלי ולא ליורש־י בטלו הגירושין וחולצת או‬
‫לז ודע רזה שכתבנו לרעת הרטב״ם רכל שדת‪..‬אי לא‬ ‫מתייבמת ומלשון הטור משמע דמיד שטת נטלו הגירושין‬
‫יצא עדיין לפועל אע״פ שא״א להתקיים ב״ם עד‬ ‫והסברא כן הוא דהא א״א לקיימו אי ל מלשון השיע‬
‫הזמן לא נחשבת כגרושה וכ״כ המגיד משנה וא'כ איך‬ ‫שכתכ כיון ששלמו השלשים יום ולא נתנה לו בטלו‬
‫כתב הרטב״ם במעכשיו אם לא תתן לי מאתים זוז עד‬ ‫הגירושין משמע דקודם כלות השלשים יום עדיין לא‬
‫ל׳ יום שיכולה להנשא מיר ולא חיישינן שמא לא תקיים‬ ‫נבטלו הגירושין אע״ם שא״א לקיימו וכן מתבאר מלשון‬
‫תנאה נהי נטי רתקיים הא עדיין התנאי לא יצא לפועל‬ ‫הרמב״ם פ״ח סוף דין כ׳ א ע״ש והולך לשיטתו בפ״ט‬
‫וצריך לחלק בין ביטול התנאי לקיום התנאי דבקיוטו‬ ‫דין י״א באומר מעכשיו אם לא באתי ער י׳ב חרש ומת‬
‫של תנאי אף שלא יצא עדיין לפועל הרי הוא כנתקיים‬ ‫בתוך יב״ח שאע״פ שא ׳א שיבא מ״ם כל זמן שלא עבר‬
‫םשא׳יב בביטולו וטעמא רבה איכא בטילתא רזה‬ ‫הזמן לא תנשא דבעינן שיבוטל התנאי בפועל ממש‬
‫שהתנאי מבטלת המעשה הוא גזירת התורה ולכן‬ ‫ולא בכת כל זמן שלא יצא לפועל )הה״מ( והטור הולך‬
‫בעינן כל דיני תנאי ולכן בקיומו של תנאי לקיים‬ ‫לשיטתו בסי׳ קמ״ד רזה שטחמרינן במעכשיו אם לא‬
‫המעשה נחשב כנתקיים בטעכשיו לפי שהטעשה כבר‬ ‫אבוא ער יב״ח ומת שתמתין ער כלות יב״ח זהו משום‬
‫נתקיימה טשא״ב בביטולו של תנאי לבטל המעשה לא‬ ‫דגזרינן מת אטו לא מת אכל מעיקר הדין כיון שא״א‬
‫אמרינן דנתבטלה המעשה עד שיצא ביטול התנאי‬ ‫להתקיים התנאי בטל הנט מיר ויכולה להתייבם )נ׳ל( ‪:‬‬
‫לפועל וכל זמן שלא יצא הביטול לפועל לא נתבטלה‬ ‫לה עוד כתב הרמב״ם שם אמר לה זה גיטך ע״ם שתתני‬
‫המעשה שהרי כבר נעשתה )נ״ל( ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לי מאתים זוז ולא קכע זמן ומת קודם שתתן אינה‬
‫לח האמנם לשון הרמב׳ם שכתב אע״פ שאבד הגט‬ ‫יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו‬
‫לא תנשא עד שתחלוץ תמוה מאד דזה אין רבותא‬ ‫ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן לפיכך אע״פ שאבד‬
‫כלל רפשיטא כיון שא״א התנאי להתקיים נתבטל הנט‬ ‫הנט או נקרע קודם שימות ה״ז לא תנשא לזר עד שתחלוץ‬
‫וצריכה חליצה והרבותא היא שאמורה להתייבם וא׳ב‬ ‫עכ״ל וכ״כ בש״ע שם ונם זה הוא לשיטתו דאף שא״א‬
‫כך הו״ל לומר אע'פ שאבר הגט חולצת ולא מתייבמת‬ ‫שיקויים התנאי כיון שטת מ״ם כל זמן שלא נבטל בפועל‬
‫)מל'מ( ועוד דקדוקים יש בלשונו )ע״ש במל׳מ( ויראה‬ ‫ממש והיינו שיעבור הזמן שקבע ולא נתנה עדיין לא‬
‫לי רה׳קדאפילו בלא קבע זמן אטרינן לי ולא ליורשיי‬ ‫נכטל הגט לגמרי וממילא כשלא קבע זמן לעולם לא‬
‫רלא ניטא כיון דלא קכע זמן לנתינתה ורשות בירה‬ ‫יצא לפועל ולכן לא תנשא בלא חליצה והטור הביא‬
‫ליתן מתי שתרצה אפילו לאחר זמן רב בוודאי כיון אף‬ ‫דבריו והשיג עליו בזה״ל ואיני מבין דבריו כיון שאינה‬
‫כשימות שתתנם ליורשיו לא אמרינן כן אלא דגם בכה׳ג‬ ‫יכולה לקיים התנאי לעולם א״ב למה לא יתבטל הגט‬
‫לי ולא ליורשיו ולכן לא כטל הגט לעולם שהרי בידה‬ ‫עב״ל ולא ס״ל חילוקזה בין ביטול בכה בין ביטול בפועל‬
‫ליתנם אף לאחר זמן רב ואפילו אבד הגט בחייו דכבר‬ ‫כיון שא״א לצאת לפועל לעולם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫נתבאר רבתנאי רמעכשיו לא חיישינן באבירת הגט‬ ‫ל ן ובעיקר הדבר שפסקו דלי דווקא ולא ליורשיי בגם׳‬
‫ומקיימת התנאי ארור מותו והייתי אומר דבכה״ג שכבר‬ ‫)ע״ד ‪ ( .‬יש פלונתא בזה דרשכ״ג סבר לי ואפילו‬
‫נאבד הגט בחייו פשיטא שכוונתו היה שתקיים נם‬ ‫ליורשיי והרטנ׳׳ם והטוש״ע פסקו כהת״ק מיהו יש‬
‫אחרי מותו בנתינתה ליורשיו רלאחר שנאבד הגט הרי‬ ‫שפוסקים כרשב׳׳ג דיכולה ליהן ליורשים )הגה״מ ס״ח‬
‫כבר הותר הקשר ביניהם לזה קמ׳ל דאפילו בכה״ג‬ ‫גשס התוס׳( וכן מתבאר מדברי רבינו הרט׳א בסעיף ח׳‬
‫א״א להתנאי להתקיים ולכן לא תנשא עד שתחלוץ ‪:‬‬ ‫דכל עכבה שאין העיכוב ממנה יש להחמיר ושם יתבאר‬
‫לט מדברי הרמב״ם נתבאר דכשאמר ע״ם שתתן לי‬ ‫בס״ד )ונ״כ הנ׳ש סק״ה( אמנם בדין זה נ׳ ל דאין נ״מ‬
‫מאתים זוז ולא קבע זמן ביכולתה ליתן אפילו‬ ‫דמה תרויח אם תתן להיורשים סוף סוף לא נפטרנה‬
‫לאחר שנים רבות ואע״ג דלעיל סי׳ קי״ר קיי״ל בנושא‬ ‫בלא חליצה ספני דעת הרמכ׳ם והטוש׳ע אך הנ״ט‬
‫אשה ופסק לזון בתה חמש שנים שחייב לזונה מיד חמש‬ ‫הוא כשקבע זמן לא תתייבם נהגיע זמן ולעולם חולצת‬
‫שנים ראשונות כמ״ש שם והבי איתא להדיא בירושלמי‬ ‫ולא מתייבטת וגם זה הוא כשתתן להיורשים אבל אם‬
‫כתובות )פי״ג( י״ל דלא רמי דהתם קידשה ע״ם כן‬ ‫לא תתן הרי לכל הדעות נבטל הגט בהגיע הזמן‬
‫ואגן סהרי שכוונתה היתה ע״ט כן רהא בתה צריכה‬ ‫ולכ״ע או חולצת או טתייבטת וא׳כ מה תרדה אם‬
‫לאכול ולכן חחיוב חל מיד םשא״כ בכאן וודאי שהיא‬ ‫התן להיורשים ואין לומר דתרויח כשאין כרצונה‬
‫כקשה הנט טמנו ראל״כ מי מכריחה ליתן מעות ונותן‬ ‫להתייבם ראז אם תתן להיורשים לא יניחו ב״ר להיבם‬
‫לה‬
‫קי ב ‪223‬‬ ‫ה של חן‬ ‫הלכות גיסין סי^ ק®‬ ‫עיו ר‬
‫ולומר בפ״ג ובפיג כמ״ש בסי׳ קמ׳׳ב דהתם היחה‬ ‫לה הגט ע״ם שתתן לו תלוי בדעתה מתי שתרצה‬
‫התקנה בך שיאמר רק בשעת נתינה כמ״ש שם ונם לא‬ ‫תתן ום״מ גם בכאן אם לפי העניין נראה שכוונתו היה‬
‫דמי למ״ש בסי׳ קל׳׳ז באומר לה הרי את מגורשת חוץ‬ ‫שתעשה התנאי מיד כמו בע״ם שתשמשי את אבא שני‬
‫מפלוני שצריך ליטלו מירד‪ .‬ולהתירה לכל בנתינר‪ .‬שנייה‬ ‫שנים ע״ם שתניקי את בני שני שנים דבוודאי כוונתו‬
‫דבשם הטעם מפני שגתיגה הראשונה היה תועלת‬ ‫לשני שנים הראשונים כרמוכה ממה שיתבאר מ ה בם״ד‬
‫לפוסלה לכהונד‪ .‬כמ״ש שם ולכן בהכרח לעשות נתינה‬ ‫והטעם דכיון דהאב צריך לשימוש והבן צריך להניק‬
‫שנייה משאיב בכאן דבלא קיום התנאי אינה נפסלת‬ ‫למה ימתין על זמן מאוחר לפיכך החיוב הל מיד‬
‫לכהונה ולא םד‪.‬ני נתינה הראשונה כלל ולבן נחשבת‬ ‫הזשא״ב בע״ם שתתן לי מאתים זוז וכמ״ש )ועמל״מ‪ D‬״‪n‬‬
‫האמירה השנייה שייצמד לה ליהוי ניטא או ה״ז ניטך‬ ‫הל׳ כ״כ והנלצ״ד נתנתי( ‪:‬‬
‫בלא שום תנאי כנתינה חדשה דהנתיגד‪ ,‬הראשונה‬ ‫מ כתב הרמב״ם )שם( ה״ז גיטך ע״ם שתתני לי‬
‫נחשבת כאלו עתה נתנו לה )ומ׳׳ש הב״ש הוף סר‪,‬״ש צע״ג‬ ‫מאתים זוז מכאן ועד ל׳ יום נחנה בתוך ל׳ יום‬
‫ואולי שה״י יש שם ונצ״ל מ״מ יכול לבשל הנתינה זכו׳( ועמ״ש‬ ‫מדעתו ה״ז מגורשת לאחר ל׳ אינה מגורשת נתנה לו‬
‫בסעיף ם׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫בעל ברחו והוא אינו רוצה לקבל ה״ז גט פסול עד‬
‫מ ג ורע דשנינו בתוספתא)פ״ה( ה׳׳ז גיטך ע׳׳מ שתתני‬ ‫שתתן מדעתו חזר ואמר לה בתוך הל׳ יום הרי הן‬
‫לי מאתים זוז וחזר וא״ל ה׳׳ז ניטך מעכשיו לא‬ ‫מהולין לך אינה מגורשת שהרי לא נעשה התנאי עכ״ל‬
‫אמר בלום כיצד יעשה יטלנו מידה ויחזור ויתגנו לה‬ ‫והנה זה שכתב רבנתינה בע״כ הנט פסול וכוונתו‬
‫עכ׳׳ל אלמא דצריך נתינה אחרת דבאמת בנתן לה‬ ‫שפםול מדרבנן משום דם״ל רמעיקר דינא נתינה בע״ב‬
‫כשהיא ישנה וניערה יש פלוגתא בנם׳)ע״ח ‪ (.‬אם צריך‬ ‫שמח נתינה ולכן מן התורה הגט כשר אלא דמ״ם‬
‫נתינה אחרת אם לאו ע״ש ואנן קיי״ל כמ״ד דא״צ נתינה‬ ‫מדרבנן פסול )ב״ש םק׳ז( ובגט׳ )ע״ה ‪ ( .‬יש פלונתא‬
‫אחרת והתוספתא ס׳׳ל כאידך ולא קיי׳ל כן)רשב״א שם( ‪:‬‬ ‫בזה והרא״ש והרשב״א פםקו דהיא ספק מגורשת והוי‬
‫מ ד אמר לה ה״ז ניטך ע״מ שתתני לי בלי פלונית או‬ ‫ספיקא דאורייתא)וכ״נ הר״ן נשם אחרים שם( ואפילו לדעת‬
‫בגד פלוני וכיוצא בזה ונאנר הכלי או הבגד או‬ ‫הרמב״ם נראה דרווקא כשעכ״פ קבלם וי״א דאפילו לא‬
‫נגנב אע״פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו נ ט עד שתתן‬ ‫קבלם כיון שהיא רצתה ליתן הוה נתינה מדינאלהרמב״ם‬
‫לו איחה כלי או איר‪.‬ו בגד שאמר ובך איפסקא הלכתא‬ ‫^נ״י נשם רני( ויש שדקדקו כן מלשונו שכתב והוא‬
‫בנם׳ )ע״ה ‪ .‬דלא נרשב״ג( והטעם דלא נתקיים התנאי‬ ‫איני רוצה לקבל )וכ״כ הנ״ש םי־‪,‬״ז( וגם בחכו דכשקגלם‬
‫דמעות לאו בגד הוא ולא אמרינןטה לי הן מה לי דמיהן‬ ‫אפילו בע״כ לכ״ע הוה נתינה )שם( ולא משמע כן‬
‫דסוף סוף התנאי לא נתקיים ועור דטסתמא בל מגרש‬ ‫מדברי הרא״ש והרשב״א ע״ש ולבן לרינא בכל עניין‬
‫מתוך שנאה מגרשה הלכך אמרינן דוודאי לצעורה קא‬ ‫היא ספק מגורשת ואין להקל בזה ושלא בפניו וודאי‬
‫מכוין וכוונתו רק להבנר או להבלי)רש״י ע״ד ‪ :‬וז״ש לשין‬ ‫לא הוה נתינה ‪:‬‬
‫פשק ענ״ש סדה( ונם בכאן אם רוצה לעשות כנתינה‬ ‫מא וזה שכתב שאם חזר ואמר בתוך הל׳ יום מחולין‬
‫אחרת א״צ ליטלו ממנה ורק שיאמר לה ה״ז גיטך בלא‬ ‫לך אינה מגורשת ומשמע דבטל הגט בוודאי‬
‫שום תנאי והוד‪ .‬כנתינה אחרת וכמ״ש בסעיף ט״ב גשם‬ ‫ואפילו מת אח״ב )שם סק׳׳ח( שהרי לא נעשה התנאי‬
‫הרשב״א )ונ״ה כוונת הרמב׳׳ם נמ״ש המ״מ( ‪5‬‬ ‫כלל ובבר נתבאר דבעל מנת ובמעכשיו אינו יכול‬
‫מ ה ובדין שנתבאר בחב הרא״ש וז״ל ויראה דמדעתו‬ ‫להוסיף על תנאו או לבטלו ולא אמרינן דמחילה הוה‬
‫הוי נט ואע״ג רמחולין לך לא הוי גיטא שאני התם‬ ‫כקיום התנאי דהרי אומר הריני כאלו התקבלתי דהא‬
‫דלא ציערה אבל הכא דיהבה דמי וציערה על נוף‬ ‫התנאי היה לצערה והרי לא ציערה )נח׳ ע״ד‪: (:‬‬
‫הבגד יבול למחיל עב׳׳ל וכ״כ הטור והש״ע סעיף וי‬ ‫מ ב וכתב הרשב״א ז״ל )שם( רכל זה הוא באומר‬
‫וז״ל ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה בקבלת הדמים‬ ‫מחולים לך אבל אם אמר לה לירצי ניטא בלא‬
‫הוי נטעכ׳׳ל והדברים תמוהים דא״כ צ״ל רהפלוגתא בש״ם‬ ‫שום תנאי ה״ז מגורשת וא׳׳צ ליטלו ממנה וטעמו של‬
‫הוא כשאינו מתרצה בקבלת דמים וא״א לומר כן דהא‬ ‫דבר דוודאי לבטל התנאי אין ביכולתו ע׳׳פ נתי‪ J‬ה‬
‫נתינה בע׳׳ב לכ׳׳ע לא הוה נתינה ואפשר לחלק דרווקא‬ ‫־‪.‬ראשונה אבל אם מבטל הנתינה הראשונה ועושה‬
‫כשחוזר טתגאו לגמרי שאינו רוצה לקבל כפי התנאי‬ ‫נתינה אחרת בלא תנאי הרי היא מגורשת בנתינה זו‬
‫בזה אמרינן דבע״ב לא הוה נתינה אבל כשרוצה בקיימו‬ ‫ואי קשיא דא״ב היה לו ליטלו ממנה ולחזור וליחן לה‬
‫של תנאי וההפרש היא בין הבלי למעיתיה היה נתינה‬ ‫דבאמח זר‪ .‬אינו מעכב וה״ז דומה למ״ש בסי׳ קל״ח‬
‫)וזהו כוונת הב׳׳ש סק״י( וטהרשב״א מבואר להריא דאפילו‬ ‫בנתן לה הגט כשהיא ישנה וניערה וא״ל ה׳׳ז גיטך דיו‬
‫רצונו לקבל מעות אין זה קיום התנאי ע״ש ולכן צ״ע‬ ‫וא״צ ליטלו ממנה ע״ש דגם בלא נטילה ממנה מיהי׳ ב‬
‫בדין זה והוה ספיקא דדינא וכמה מהגדולים השיגו‬ ‫בנתינה אחרת ולא דמי לשליח כשלא אמר בפ״נ יבפ״נ‬
‫ע״ז)רש׳׳ל זדז״ש ונ״ח זמהרש״ר‪5 (,‬‬ ‫בעת הנתינה שצריך ליטלו מידה ולחזור וליתן לח‬
‫אמו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמג‬ ‫ערוך‬ ‫‪224‬‬
‫מ ו אמר לה ע״ם שתתני לי מאתים זוז מבאן ועד ל׳ וכרשב״ג( ופשוט דנם בזה יש לילך לחוטרא בכל עניין‬
‫כיון דפלוגהא ררכוותא היא ‪:‬‬ ‫יום אפילו לא נתנה לו ער יום ל׳ בסופו ה״ז מגורשת‬
‫מ ט אבל הרא״ש ז״ל ועוד ראשונים פסקו דאפילו אמר‬ ‫ואם אמר לה בתחלת יום ראשון לחדש מכאן ועד ל׳‬
‫סתם ע״ם שתניקיאת כני או שתשמשי את אבי צריכה‬ ‫יום ונתנה לו המעות בסוף ליל ראשון לחרש השני הוי‬
‫ספק מגורשת דמספקא לן אם ל׳ יום מעל״ע והרי עברו לינק עד שתי שנים לולד ולהאב צריכה לשמש כל ימי‬
‫או ר יום בראמרי אינשי ואין קפידא במה שעברה לילה חייו)נרבא שם( דביון שלא פירש הזמן כוונתו לכל זמן‬
‫אחת וצריכה נט שני ואם מת קורם שיתן לה גט שני שצריכים ונזה פשיטא דאם התחילה להניק או לשמש‬
‫אפילו שעה אחת ומתו דהוה נט דהא נתקיים התנאי‬ ‫חולצת ולא מתייבמת)תור( ‪:‬‬
‫מ ז כתב הרטב״ם בפ״ח דין י״ט התנה עליה שתעשה אבל באומר א ׳ני רוצה בשימושה אפילו לא הקניטתו‬
‫דגר זה סתם ה״ז כמפרש יום אחר הואיל ולא פירש יש להתיישב ב; ‪ r‬ויותר הרעת נוטה דבכה״ג כשלא‬
‫כמה זמן תעשה כיצר אמר לה ה׳ז ניטך ע״מ שתעשה קבע זמן והתחילה לשמש והאב אינו רוצה יותר‬
‫עמי מלאכה ע״ם שתשמשי את אבא ע״מ שתניקי את בשימושה והיא לא הקניטתו מקרי שנתקיים התנאי‬
‫בני אם עשתה עטו מלאכה או שמשה את אביו ״ום )וכ״נ הב'ש סוף סקפ״ז זכ׳מ מסידיר המשנה דסלוגתא דרשב״ג‬
‫ירגנן הוא רק גקניעח זמן ונ'מ מראשונים( ‪:‬‬
‫אחר או שהניקה בנו יום אחר בתוך הזמן שהבן יונק‬
‫בו והוא בתוך ב״ד חדש ה״ז גט מת הבן או ‪ ;, 0‬אביו ג יראה לי דבע״ם שתעשי עמי מלאכה גם הרא״ש‬
‫מודה להרמב״ם דכש־אמר סתם די ביום אחד דאל״כ‬ ‫קורם שתינוק ותשמש אינו גט אמר לה ע״ט שתניקי‬
‫את בני או תשמשי את אבי שתי שנים הרי זו משלמת איזה נבול יש לדבר רבשלמא בהנקה הוא כל זמן שלא‬
‫הזמן שפירש מת הבן או האב תוך הזמן או שאטר יהיה החנוק בן שני שנים ובשימוש האב הוה כל ימי‬
‫האב אין רצוני שתםשיני אינו נט שהרי לא נתקיים חיי האב וכל ימי חיי פלוני ה״ז כריתות כמו שיתבאר‬
‫התנאי וכן כל כיוצא בזה עכ״ל)וססק כרב אשי)ד ע״ה ; ( אבל בעשיית מלאכה סתם אם נאמר דחוה כלא נבול‬
‫כמ״ש הרי״ף שס ונם פסק כת״ק דרשב׳ג במשנר> שס דאף ותצטרך לעשות מלאכה כל ימי חייה אין זה כריתות‬
‫כלל כמו ע״ם שלא תשתי יין כל ימי חייכי כאשר‬ ‫נעכגה שאינה ממנה אינו נת( ‪:‬‬
‫יתבאר ומסתמא לא היתה כוונתו להתנות תנאי שיתבטל‬
‫מ ח ואע״ג דבדיני טמונות כשאדם מתחייב עצמו בסתם הגט מחמתו אך אפשר לומר כיון שאמר ע׳ ם שתעשי‬
‫כוונתו לבל הזמן שנצרך עניין זה בנימין היינו עטי טלאיה הוה התנאי לכל ימי חייו והוה בריתות‬
‫כמו שיתבאר וצ״ע ;‬ ‫טעמא דקים לן דבל טנרש אשתו לצערה קא טכוין ולא‬
‫מפני הרווחה דידיה ררוב גירושין הוא מצר שנאה נא בתב הטור שתוך הזמן אינה רשאה להנשא שמא‬
‫לא תקיים התנאי עי״ל ואיני יורע מאי קמ״ל הא‬ ‫ולצערה די ביום אחד משא״כ בד״ם כשאומר ע״ם שתשמש‬
‫או תזון וודאי כוונתו לכל הזמן שצריך ) ר ״ ן נשם הר שכ׳א( בכל התנאים ם״ל להמור שאינה רשאה להנשא קודם‬
‫וכן בארנו כח״ט סי׳ ם׳ סעיף ו׳ בס״ד ע״ש ואין לומר קיום התנאי ובבר ביאר זה ע״ש וניל רקמ״ל דאפילו‬
‫מגלן דרק לצעורה קא סכוין שמא כיון גם להרווחה לרעת הרטבים דבכל תנאי דמעכשיו או בעיט רשאה‬
‫דיריה די״ל דא ‪ f‬כן היה מפרש שתניק או תשמש כך להנשא ולא חיישינן שמא לא תקיים כטיש מ״ט בתנאי‬
‫וכך זמן כרי לצערה יותר אלא וודאי טדלא פירש כוונתו בזה שתלוי ביד אחרים כמו בשימוש שמא לא ירצה‬
‫רק לצערה ודי ביום אחד )נ״ל( ולכן במת הבן או האב האב בשימושה ובהנקה שמא ימות הולד תוך הזמן שקבע‬
‫קורם הנקה ושימוש אינו נט שהרי לא נתקיים תנאו כלל או לא ירצה ל*נק ממנה או תפסק חלבה וכה״ג נם‬
‫שכוונתו היה לצערה ולא נצטערה ואפילו בלא זה בהכרח הרטבים מודה שלא תנשא עד קיום התנאי בקבע זמן‬
‫ולדעת הראיש נם בלא קבע זמן כמו שנתבאר ‪:‬‬ ‫שיתקיים תנאו ולכן בהתנה שתי שנים ומתו קודם הזמן‬
‫או שאין האב רוצה בשימושה אף שלא הקניטתו ואין נ ב כזה שנתבאר דלהראיש נם בסתם צריכה לינק ער‬
‫שיהא להולד כ״ד חדשים וממילא רכשהולר בן שנה‬ ‫העיכוב טמנה ט׳ ם סוף סוף הרי התנאי לא נתקיים‬
‫)ונ״ב הר״ן לשיפת הרמב״ס ע״ש( וי״א דלשיטה זו )לרב בעת הגט אין עליה לינק שני שנים אלא שנה אחת‬
‫אשי( בסתם דרי ביום אחד אם מתו קודם ולא הניקה ולא וכן כל כיוצא בזה וכתב הטור בשם הרמיה רזהו כשהתנאי‬
‫שימשה כלל רהיה נט כיון שלא פירש הזמן כוונתו היתה היה קורם שיש להולד שני שנים אטרינן שכוונתו ער‬
‫כשתצטרך וכשלא תצטרך אין התנאי מעכב)תוס׳ ורשנ״א( שיהא שני שנים אבי‘ אם היה התנאי לאחר שנשלם‬
‫ובווראי שיש לילך בכל גווני לחוטרא )ב״ש סקפ״י( להתנוק שני שנים אמרינן שכוונתו לכל זמן שראוי לינק‬
‫ובאמת בירושלמי )שס( יש פלונתא בזה ע״ש וכן י״א ער ד׳ וה׳ שנים והרא״ש חולק בזה דאררכה כשהתנאי‬
‫בהתנה שתי שנים ומתו קודם כלות השני שנים או היה לאח״ב אפילו לא הניקתו אלא שעה אחת קיימה‬
‫שהאב אינו רוצה בשימושה והיא לא הקניטתו נ״כ הוה תנאה עכ״ל והסברא כן הוא דבזה וודאי רק לצעורה‬
‫גט רכל עכבה שאינה ממנה ה׳ז גט)רא״ש בשם רית ור׳י קא טכוין ולא להרווחה וידיה ודי בשעה אחת )ע׳‬
‫גבגהזר‬
‫קיג ‪225‬‬ ‫השלוזן‬ ‫הלכות ניטץ פיק קטג‬ ‫ערוך‬
‫נ ן אם התנה עמה ע״ם שתשלם שכר הנקה איתא‬ ‫בהגהות מהרלנ״ח דל״י! ע״ז יש״ש שלא תירץ ננה״ג ויי״ק( ‪:‬‬
‫כירושלמי דאפילו מאן דם״ל דבסתם די ביום אחד‬ ‫נ ג עוד כתב נ״ל שאם אמר ע״ם שתניק לבני ששה‬
‫אבל כשאמר שכר הנקה כוונתו לכל השני שנים ועוד‬ ‫הדשים רואין אם נשאר לזמן הנקת העובר דהיינו‬
‫משמע שם דכשטת הבן קודם השני שנים א״צ לשלם‬ ‫עד שיהיה לו ב׳ שנים יותר סו׳ חדשים אז וודאי לאו‬
‫יותר כיון ששלמה כל זמן שהיה חי)עב״ש סקי״ב יקיצד‬ ‫לצעורה מכוין אלא להר\ מעליה שלא תניק עד שיהא‬
‫בדבריו( אבל בלא התחילה כלל לשלם אף שמת אינו‬ ‫להולד כיד חרש וא״ב אם מת הבן אחר שהניקה מעם‬
‫נט שהרי התנאי לא נתקיים בלל ואם אמר ע״ם שתשלם‬ ‫היי נם אבל אם לא נשארו ו׳ חדשים להנקת העובר‬
‫שני שנים שכר אפילו מת קודם צריכה לשלם לו כשלימות‬ ‫אז וודאי כיון שפירש ו׳ חדשים לצעורה קא מכוין ואם‬
‫דבירושלמי משמע להדיא דזהו הוה באלו אמר ע״ם‬ ‫מת תוך ו׳ חדשים אינו נט עכ״ל וכתב ע״ז רבינו הב״י‬
‫שתניקי שני שנים ע״ש ויראה לי שזהו ששנינו בתוספתא‬ ‫יאיו דבריו מוברחים עכ״ל ולא ביאר טעמו ונ״ל דטעמו‬
‫)פ״ה( ע״מ שתשמשי את אבא שני שנים ע״ט שתניקי‬ ‫היא דכיון דקיי״ל דאף בעבבה שאינה ממנה אינו נט‬
‫את בני שני שנים יתקיים התנאי אפילו לאחר מיתה‬ ‫בקבע זמן ולא השלימה הזמן כמ״ש א״ב מה נשתנה‬
‫עכ״ל ואין שום פירוש לזה אלא וודאי דמיירי כשאמר‬ ‫דין זה וצ״ל דם״ל להטור דכיון שיש לו לינק יותר מו׳‬
‫שכר הנקה של שני שנים שכר שימוש של שני שנים‬ ‫חדשים והוא הקל מעליה רק לו׳ חדשים מסתמא היתה‬
‫ומת האב או הולד קודם השני שנים תשלם השכר שער‬ ‫כוונתו נ״ב שאם לא יצטרך נם לו׳ חדשים שיהא נט‬
‫שני שנים להבעל ‪J‬‬ ‫)עב״ח( ובאמת אין זה הברח דשמא לא רצה שהולד‬
‫נ ז איתא בנם׳)ע״ו ‪ (.‬תנו רבנן אמר לה בפני שנים‬ ‫יינק שני שנים שלימות ומנ״ל להקל בזה ולכן הוה‬
‫ה״ז ניטך ע״ם שתשמשי את אבא שני שנים וחזר‬ ‫ספיקא דדינא )ותמיהג* שבש״ע לא היזכר מדינים אלו כלל ע״ש( ‪:‬‬
‫וא״ל בפני שנים ה״ז ניטך ע״ם שתתני לי מאתים זוז‬ ‫נד כתב רבינו הב״י בסעיף ט׳ י״א דכי אמרינן דהניקה‬
‫לא ביטל דברי האחרון את הראשון רצתה משמשתו‬ ‫או שמשה יום אחד הוי נט לאו דווקא יום אחד‬
‫רצתה נותנת לו מאתים זוז אבל אמר לה בפני שנים‬ ‫דאפילו בשעה אחת סגי ויש מי שאומר דיום אחד דווקא‬
‫ה״ז ניטך ע״מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה‬ ‫כליל שבת ויומו עכ״ל ודבריו תמוהים דזה שאמרנו‬
‫כפני שנים ע׳׳ם שתתני לי נ׳ מאות זוז ביטל דברי‬ ‫דיום אחד לאו דווקא זהו בסתמא וכט״ש התום׳ והטור‬
‫האחרון אח הראשון ופירש״י רבפעם הראשון לא מסר‬ ‫ובזה לא יחלוק אדם מעולם וזהו הדין שהזכיר בעצמו מקודם‬
‫לה הנט בפנידט דאלו מפרו לה נתנרשה בהאי תנאי‬ ‫בסעיף ח׳ ולמה כתב זה בלשון י״א וזה שכתב ויש מי‬
‫ותו לא מצי לאתנויי הנאה אחרינא אלא כך אמר‬ ‫שאומר דיום אחד דווקא כליל שבת ויומו זהו דעת‬
‫בפניהם כשאטסרנו לה לא אטסרנו אלא ע״ם כן עכ״ל‬ ‫הרט״ה בטור כשאמר יום אחד מפורש ום״ל דלא מהני‬
‫ובפעם השנית מסר לה הנם )שם( וכבר כתבנו זה בשם‬ ‫אפילו מעל׳׳ע אם אין לילה ויום שלם כמבואר בטור‬
‫הרטכ״ם ז״ל דבתנאי דע״ם אינו יבול לא להוסיף ולא‬ ‫ואיזה עניין הוא זל״ז)וזהו כוונת הנ״ש סקי״ה( ‪:‬‬
‫לבטלו ולכן הוכרח רש״י ז״ל לפרש כן וכ״ב הטור‬ ‫נ ה אמנם כוונתו ברורה אלא שקיצר בדבריו דהנה‬
‫ע״ש ופשוט הוא דלרעה שבארנו דגם בתנאי דמעכשיו‬ ‫מדברי הר״ן טובח להדיא דאפילו בפירש יום אחד‬
‫יכול לבטלו תתפרש הברייתא כפשוטו ‪:‬‬ ‫די כשעה אחת דהא בנם׳ יש אוקימתא כאן בסתם‬
‫נ ה והגה הימב״ם ז״ל העתיק לשון הש׳׳ם בפ״ח דין‬ ‫באן במפרש ור״ל דבסתם צריך עד שני שנים ובטפרש‬
‫י״ח ולא ביארו ובהכרח צ״ל דכוונתו נ״ב כפירש״ו־‬ ‫יום אחד די ביום אחד )אויןימתא דרבא( והר״ן כתב‬
‫כיון דם״ל דבע׳־מ אינו יכול לבטל וזהו דוחק ויותר‬ ‫דלדברי כולם יום אחד לאו דווקא אלא אפילו שעה אחת‬
‫נראה דהרטב״ם טיירי בתנאי דאם ולא בעל מנת)הה״יי(‬ ‫עכ׳׳ל ור״ל דלכל האוקיטתות כן הוא וכ״כ מקודם אכולי‬
‫ונראה להדיא כן שכתב הנותן גט לאשתו על תנאי‬ ‫סוניא דדווקא בלא התחילה להניק כלל אבל התחילה‬
‫וכו׳ והשמיט לשון הש״ם דעל מנת ום״ל רהברייתא‬ ‫להניק במקום שא׳׳צ עד שתי שנים די ומשמע להדיא‬
‫ם״ל דע״מ לאו כמעכשיו דמי לפיכך יכול לבטל ואנן‬ ‫דנם על פירש יום אחד קאי ע״ש ולכן כתב זה בשם‬
‫קיי״ל דכמעכשיו דמי והוכרח לפרש כן דבאטת לפירש״י‬ ‫י״א וממילא דטחולקת דעה זו עם דעת הרט׳ה בטור‬
‫קשה כיון שבפעם הראשון לא מסר לה ובפעם השני‬ ‫ונם מדברי הרשב״א מבואר להריא דלא ס״ל כהרמ״ה‬
‫מסר לה לא היה לנו לילך רק אחר השני בעת שמסר‬ ‫שכתב במפרש יום אחדאע״פ שטיקל עליה דווקא קאמר‬
‫לה וזהו באמת דעת הרמב״ן ז״ל כמ״ש המגיד משנה‬ ‫ואם מת קודם שתניקנו אינה מנורשת עכ״ל ומשמע‬
‫שם והוסיף לומר דהש״ם מיירי שנם כפעם השני עדיין‬ ‫להדיא דאם דק הניקתו מעט מגורשת דכיון שאמר יום‬
‫לא מסר לה ואח״כ מסר לה סתם בפני שני הביתי‬ ‫אחד לא היתה כוונתו דווקא ליום אלא כלומר להניקו‬
‫עדים וכ״ב הר״ן ע״ש וזהו דעת רבינו הרמ״א בסעיף‬ ‫מעט ולבן לדינא הוה ספק נט )ומפני שבש״ע לא נזכר כצל‬
‫יי ע״ש אלא שלא היה לו לכתוב כן אדכרי המחבר‬ ‫דין דמפרש יום אהד לכן נתקשה הב״ש בדבריו יסנר דאסתמא‬
‫שהם בדברי הרמב״ם דהשמיט לשין על מנת ואפשר‬ ‫קאי( ‪5‬‬
‫רס״ל‬ ‫‪1‬‬ ‫‪15‬‬ ‫טז‬
‫הזג־לחן‬ ‫הלכות גיטץ סימן קמנ‬ ‫ערוך‬ ‫‪226‬‬
‫אותיית פורחות באויר )רש״י( אבל אם אמר ע״מ‬ ‫דפ״ל כתירוץ הראשון דהי‪!:‬כ"ם והמהבר מיירי בע״מ‬
‫שהנייר ש־‘ ' מגורשת דע׳׳מ כמעכשיו דמי יהוה כמתנה‬ ‫ולא ממר לה בפעם ה־־אש־ן ונפירש״י דנן משמע‬
‫ע״מ להחזיר דשימה גחינה ודווקא כשהחזירתי ’‘ בסוף‬ ‫בתוספתא ע״ש ‪:‬‬
‫דנתקיים התנאי ואז היה גט משיעה שבא לידה )תוס׳(‬ ‫נ ט אמנם באמת י״י* בנ‪-‬ונת ררמב״ם כפשוטו דמיירי‬
‫אבי‘ אי ע״מ ’‘או כמעבשיו דמי וחלות הגט היא בש־עת‬ ‫בע׳ ם ומסר לה בפעם הראשון רכבר נ־ב אר‬
‫קיום רתנאי ואז הרי הורזר לו הגט ובמה תתגרש וכבר‬ ‫בםעיף מ״ב דנהי דאינו יב־ל לבטל מ״ם כשעושה נתינה‬
‫ויש > ןחילקים‬
‫תנאי ‪/ I I‬‬
‫\‬ ‫לדיני‬
‫א״צ ‪I ■ J‬‬ ‫ל״ח דב > ״ ״‬
‫י״מ‪ I I / A‬י‬ ‫נתבאר בסי'‬ ‫אחרת ואומר לה ליהוי ניטא בלא שום תנא' ביכולתו‬
‫כזה ע״ש שהאו ני נזה ואם אמר לה ה׳ז גיטך‬ ‫לעשות כן וא״ע ליטול הכם ממנה כמ״יס שם בשם‬
‫והנייר שבין שיטה לשיטה שלי ועכ״ז יהיה הגט מעו;‬ ‫הרשב״א ולפ״ן א״ש דהא בכאן מביאר ב^שון הש״ם‬
‫שיהיה ספר אחד הוה בעיא דלא אפשטא בגם׳ שם‬ ‫כשאמר לה בפעם השני ד‪,‬״ז גיטך ע׳׳ם והיא נתרצית‬
‫והיה ספק גט ‪:‬‬ ‫לזה הוי כנתינה אהרת )ער״ן( אמנם הרמכ״ם והשי׳ע‬
‫ס ג כבר נתבאר בסי׳ ל״ח דתנאי שא׳׳א לקיימי אינו‬ ‫לא כתבו כלשון הש״ם אי^א שכתבו וחזר והתנה תנאי‬
‫תנאי והתנאי בטי‘ והמעשה קיים דאינו א‪-‬יא‬ ‫אחר ע״ש והמחוור בדבריו כמ״ש מקורם דלא סיירי‬
‫זפ^יי בדברים וי‘ ‪v‬חוק בעי^מא אימר בן שהדי יודע‬ ‫בע״ם אי‘ א בתנאי דאס )יצכ״ש סקי״ע( ‪:‬‬
‫שזהי מן הנמנעית לפיכך אם א״ל ה״ז גיטך ע״מ שתעלי‬ ‫ס ודע דמפירש״י ומהטיר מוכח די‘ א ס״ל כדב^י‬
‫לרקיע א־ ע״מ שתרדי '‘ תהיס או ע"מ שתבלעי קנה‬ ‫הרשב׳׳א שכתבנו בסעיף מ״ב דלהרשב״א דס״י‘‬
‫שיי ד׳ אמית יבייצא באלי הדברים אינו תנאי והגט‬ ‫דבנתינה אחרת יכול ’‘בט־'' רתנאי הקירם אפי^ בע״מ‬
‫כש־ אכיי אם אפשר לקיימי אייא דאיסורא דוא דרבי‬ ‫א'כ מי הכריחם לפרש שייא מסר ’‘ ה כנתינה ראשונה‬
‫■^א ל ע״מ שתאכלי בשר חזיר וכיוצא בזה‬ ‫ע^ה‬ ‫אלא וודאי דס״ל דגם ככה״ג אינו יכול ’‘ בטי‘ אפי^ו‬
‫הוה תנאי רמה איכפת ליה אם תאכל איפור ואדרבה‬ ‫כשגם היא מסכמת ’‘זה אא״ב מחזית לו הגט יעושה‬
‫אפשר שרצוני להנקס ממגד‪ ,‬וכאימר אם תרצה בנט‬ ‫ממש נתינה אחרת וכפשטא דתוספתא שהבאנו בסעיז‬
‫אכיל חזיר וילקו אותך וכוונתו לתנאי גמור ואין לשאו־י‬ ‫מ״ג ע״ש וגם הר״ן ז׳׳ל התפלא עי‘ דין זה וז״ל וביוראי‬
‫איך ביכילתו להתנות תנאי לעבור עי‘ ד״ת והרי המתנה‬ ‫שיזה מן התימה שכיון שנתני לה בע״מ שהוא כאימר‬
‫עי“ מה שכתוב בתורה תנאו בטל אין זו שאלה שהרי‬ ‫מעכשיו היאך היא ביד שניהם לבטל■ עכ״ל ומיירי שם‬
‫איני מכריחה לזה ואם אין רצונה בזד‪ ,‬לא תתגרש והרי‬ ‫באומר לח אח״ב ה״ז גיטך ע״מ וכו׳ שהיא כנתינה‬
‫איני מכריחה שתתגרש והעביר לא תתגרש ולא העביר‬ ‫אחרת ולפיכך דין זה של הרשב״א היה ספיקא רדינא‬
‫וי‘ א דמי למקדש ע״מ שאין לך עלי עונה דתנאו בטל‬ ‫ויש להחמיר בכל עניין ‪:‬‬
‫דהתם מתנה על עצמי ואיך יעבור על ד״ת וכיון שהיא‬ ‫ס א ולמדנו מדברי חז״י‘ כשהתנה שני תנאים זה אחר‬
‫רוצה בר‪,‬קדושין תנאו בטל אבל בגט וכן בקדושין‬ ‫זה אם הם בעניין אחד ני טל האחרין את הראשון‬
‫כשהתנאי עליה שפיר חל התנאי והברירה בירה ולפ״ז‬ ‫יין שתנאי השני מוסיף על הראשין כמו שבראשון אמ׳־‬
‫יראה '‘ ענ״ר דבמקום שט‪,‬צוד‪ ,‬מן התורה לגרשה אין‬ ‫מנה ובשני מאתים או להיפך שגירע מהראשון )שי'(‬
‫ביכולתו להתנות תנאי כזה אלא שלא מצאתי דין זה‬ ‫ואם התנאי השיני בעניין אחר לא ביטל האהרין את‬
‫_ בפוסקים וצ״ע לדינא ‪:‬‬ ‫הראשון וביכילתה לברור איזה תנאי שתרצה ואם עשו‬
‫ס ד זד‪ ,‬שכיבו־^תו להתנות תנאי איסור זהו כשהאיסור‬ ‫התנאי הראשון בפגי ראובן ושימעון והשיני בפגי ■‘וי‬
‫נוגע לה לבדה מהטעם שכתבנו אבל באים־ר שנוגע‬ ‫ויהודה והתנאי השני הוא כעניין אחר שלא ביטלו‬
‫■‘ אחר כמי בעילת איסיר בנון שא״ל ע״ם שתבעייי‬ ‫להראשון צריך ’‘ מסור אה״כ בפני כולם ואז ביכולתה‬
‫לאבא או ■‘ אביך או לשארי עריות לא הוה תנאי שהרי‬ ‫לברור איזה תנאי שתרצה ולא באיפן אחר ) נ ״ מ מ ד ב ר י‬
‫יורע שהאחר לא ישמע לזה ואין כוונתו לתנאי גמור‬ ‫המ'מ ו ק ר מ ׳ א ו ד ו ״ ק ( ואמרו הז״י‘ שם שאין עד אחד מן‬
‫אלא ’‘ הפליגה בדברים והגט כשר ואם התנאי היה ע״מ‬ ‫הראשונים ועד אחד מן האחרונים מצטרפים כשהתנאי‬
‫שתנעלי לפלוני שאינה ע־וה עליו הוה תנאי כמו‬ ‫השני היה בעניין אחר ואין מצטרפין להעיר שהיה תנאי‬
‫שיתבא־ י^פנינו בס״ד ‪:‬‬ ‫בגט זה וכל זמן ש'‘ א יביאו שנים מעדות הראשון או‬
‫‪ “ D‬אם זה התנאי היה ’‘ היפך ע״ט שלא תנ עלי לאבא‬ ‫שנים מהאחרון הגט כשר ע״י עידי ההתימה ולאו כל‬
‫וביוצא בזה אם נבעלה לו פשיטא שהגט בטל‬ ‫כמינייהו לשוויי תנאה בניטא )י״ן שב( והטעם שאין‬
‫אבל מסתמא אין חוששין ■‘זה שמא נבעלה לו אפילו‬ ‫מצטרפין עד מזה ועד מזה אע״ג דנ כל האישורין וד״מ‬
‫נתייחדה עמו אא״כ באו עדים שנבעלר‪ ,‬לו ולא אטרינן‬ ‫מצטרפין זהו מפגי שכי‘ תנאי הוא עניין אחר ממש‬
‫בזה הן חן עידי יחוד הן הן עידי ביאה דבווראי אינם‬ ‫)כיש סק״ב( ;‬
‫חשודים לעבור על איסיר חמור כזה ולכן יכולה גם‬ ‫ס ב אמר לה ה״ז ניטך והנייר שלי אינה מגורשת )נמ'‬
‫להנשא לאחר ולא חיישינן שתעבור על תנאה שתנעל‬ ‫כ׳ ‪ ( :‬דכיון שהנייר שלו לא נתן לה כלום ונמצאו‬
‫לו‬ ‫‪2‬‬ ‫‪15‬‬
‫‪827‬‬ ‫‪Tp‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמג‬ ‫ערוןד‬
‫)והתום׳ לא כ ת ט זה לפי המשקנא נמ״ש הנ״ש מצמו ונ תנו‬ ‫לו ויהבטל הגט וידאה לי ראם מכבר חשודים בכך אע״פ‬
‫זה לר״נ דלפי פירנא דרנא נראה שי\ה סובר שיכולה לעשות‬ ‫שאין עדות ברורה אלא קלא דלא פסיק שפיר חוששין‬
‫כן ע״ש( ז‬ ‫שתעבור על תנאה ולא שבקינן לה להנשא אא״כ יתן‬
‫ס ח כל זה בנשאת לאחר אבל אם רק נתקדשה לו‬ ‫לה גט אחר בלא תנאי ולמה לנו לגרום להרבות ממזרים‬
‫ועדיין לא נבעלה ואינה כסוטר! וודאי דחצא וצריכה‬ ‫בישראל ופרוצה בזו בוודאי חובה לגרשה ולבן שפיר‬
‫גט מדרבנן ואם נתקיים התנאי שאותו פלוני נשאה‬ ‫יש לעמוד עליו ליתן גט בלא תגאי )נ נ ל ע ״ ד ( ואם א״ל‬
‫אפילו נירשה אח״ב אסורה להנשא לזה האחר שנתקדשה‬ ‫ע״ם שלא תנשא לאבא ונשאת לו הוי גט שאין לו בה‬
‫לו דהו״ל מחזיר גרושתו מן האירוסין שנשאת לאחר‬ ‫נשואין ‪5‬‬
‫אמנם אם אותו פלוני לא נשאה והבעל הראשון מת או‬ ‫ס ו בתב הטור אמר לה ע״מ שתנשאי לפלוני הוי גט‬
‫גירשה בגט אחר כלא תנאי מותרת לחזור להטקרש ‪:‬‬ ‫כשאר תנאי וכשנשאת לו נתקיים התנאי אבל אמרו‬
‫‪0‬ט מטה שאמרו חז״ל שאין לה להנשא לאותו פלוני‬ ‫חכמים )ס״ג ‪ ( .‬לא תנשא לא לאותו פלוני ולא לאחר‬
‫כדי שלא יאמרו שנותנין נשותיהן זל״ז בטהנה‬ ‫לאותו פלוני לא שמא יאמרו מחליפין נשותיהן זל״ז‬
‫כתב רבינו הרמ״א בסעיף ט״ו ראפילו לא התנה עמה‬ ‫כמתנה ולאחר לא תגשא כל זמן שלא נתקיים התנאי‬
‫בפירוש שתנשא לפלוני אלא שניכר שגירשה משום זה‬ ‫כנשואי פלוני ואם ניסת לאותו פלוני לא תצא נשאת‬
‫כגון שאותו פלוני נתן לו ממון כדי לגרשה והוא מעלה‬ ‫לאחר קודם שנשאת לאותו פלוני תצא ואם תקיים‬
‫לה מזונות כדי שיקחנה וכל כיוצא בזה עכ״ל ובוודאי‬ ‫התנאי שתנשא לאותו פלוני הוי גט למפרע ואם לא‬
‫אם יש כח ביד ב״ד למחות בכאלה החיוב מוטל עליהם‬ ‫תקיים התנאי הוי בניה ממזרים עב״ל והרטב״ם ז״ל כתב‬
‫דזהו מהדרכים הקרובים לזנות ולא יתכן לאיש ישראל‬ ‫כפ״ח דין י״ז כלשון זה נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו‬
‫לעשות כאלה ‪:‬‬ ‫פלוני בטל הגט והולד ממזר וצריכה גט משני עכ״ל‬
‫ע ואם אמר לה ע״מ שתבעלי לפלוני פשיטא שאין‬ ‫והשיגו עליו למה הולד ממזר הלא כשתנשא לאותו פלוני‬
‫לעשות כן רכזה יאמרו נ״כ נשותיהן נותנין זל״ז‬ ‫תתקיים התנאי)ראב״ד( במ״ש הטור אמנם דעתו נראה‬
‫במחנה ובן איתא בירושלמי אמנם כזה יש איסור יותר‬ ‫שסובר שהתנאי היה שתנשא בראשונה לאותו פלוני וכיון‬
‫גדול דאיך אפשר שתבעל לו והרי עד גמר ביאתו היא‬ ‫שנשאת לאחר נתבטל התנאי והגט בטל )הה׳מ( וכן‬
‫א״א שעדיין לא נתקיים התנאי ואיך תבעל לו בתחילת‬ ‫נראה דווראי כן היה דעתו שהרי אסורה להנשא לאחר‬
‫ביאה והיא א״א עדיין ובנשואין לא שייך זה דשם נשואין‬ ‫כל זמן שאותו פלוני לא נשאה וגירשה והאחר באיסור‬
‫וצא ג״כ בלא ביאה וכיון שנשאת לו בחופה וקדושין‬ ‫א״א נשאה וזה שכתב הרמב״ם צריכה נט משני זהו‬
‫נתקיים התנאי והביאה היא ביאת היתר )שם סקכ״ד(‬ ‫מדרבנן בדי שלא יאמרו א״א יוצאה בלא גם)שם( שהדי‬
‫אבל בע״מ שתבעלי הרי תחילת ביאה באיסור ומ״ם‬ ‫גם באסרו לה מת כעלה ונשאת ואח״ב בא הבעל‬
‫אם נתקיים התנאי שנבעלה לו בין בזנות בין בנשואין‬ ‫צריכה גט מזה ומזה כמ״ש בסי׳ י״ז וכ״ש בכה״ג דלאו‬
‫ה״ז גט ויראה לי מסוגיית הש״ם)ס'ד ‪ ( :‬שרשאי לקיימה‬ ‫כ״ע ידעי מתגאה !‬
‫ואין לשאול כיון שיש איסור לאותו פלוני לבועלה היאך‬ ‫ס ז ואפילו לדעת הטור כשנשאת לאתר וגירשה ונשאת‬
‫חל התנאי והא כבר נתבאר דכשהאיסור הוא נם על‬ ‫לאותו פלוני וגירשה אסורה לחזור להאחר דהו״ל‬
‫אחר כמו ע״ם שתבעל לאבא אין התנאי חל די״ל‬ ‫מחזיר גרושתו מן הנשואין ולא עוד אלא אפילו מת הבעל‬
‫דבזה י ט ל האותו פלוני לעשות בהיתר שישאנה ותבעל‬ ‫הראשון או שנתן לה גט אחר בלא תנאי אחרי שנשאת‬
‫לו בהיתר )נ״מ מרש״י שם ד״ה ולאניי( דנשואין הם בכלל‬ ‫להאחר מ״ם אסורה על האחר לעולם וינרשנה ולא‬
‫בעילה אבל אין כעילה בכלל נשואין וכשאמר ע״ם‬ ‫יחזיר עולמית דביון שנשאת לו באיסור א״א נאסרת‬
‫שתנשא לפלוני אם רק נבעלה לו לא מקרי קיום‬ ‫עליו איסור עולם במו סוטה שאסורה לבעל ולבועל‬
‫התנאי וכן משמע מהפוסקים )נ נ ל ע ״ ד ( ) ע׳ בשור מ״ש‬ ‫גם לאחר מיתת הבעל )שס נשם הרמ״ה ולשוט תמוה מ״ש(‬
‫נשם הרשנ״א וצ״ת( ‪:‬‬ ‫וראיתי מי שכתב שיש מראשונים שסוברים דאם נשאת‬
‫ע א ואם התנאי היה להיפך ע״מ שלא חנשאי לפלוני‬ ‫לאחר מותרת לאיתו פלוני אפילו לכתחלה כשהאחר‬
‫והגה לאיחה דעה שבסי׳ קל״ז שזה מקרי שיור‬ ‫מגרשה דבכה״ג לא שייך לומר נשותיהם נותנים כמתנה‬
‫כנט אין הגט כלום אבל לרוב הפוסקים שאין זה שיור‬ ‫מפני שאחר הפסיקן )כ״ש סקכ״ו כשם התום׳( ותטיהני‬
‫בגט כט״ש שם אם אמר סתם ע״ם שלא תנשאי לפלוני‬ ‫איך שייך היתר כעניין זה שההיתר תלוי שתנשא לאחר‬
‫אינו גט כלל שאין זה כריתות כיון שקשורה בזה לעולם‬ ‫באיסור א״א וד‪%‬י איסור חמור הוא יותר מאמירת‬
‫כמו שיתבאר אך אם אכזר ע״ם שלא תנשאי לפלוני‬ ‫שנותנין נשותיהן זל״ז במתנה אמנם זהו וודאי דכשגשאת‬
‫עד זמן פלוני ה״ז גט והתנאי יתקיים כמו שיתבאר ‪:‬‬ ‫לאחר ויש לה בנים טמנו בהכרח שיגרשנה ותנשא לאותו‬
‫ע ב וכתב הטור שמותרת לינשא מיד כיון שבידה‬ ‫פלוני כדי לטהר הבנים לדעת הטור אבל אם אין לה‬
‫לקיימו שא״א להגשא לו אלא מדעתה ואין תקנה‬ ‫בנים מהאחר בוודאי איט מהראוי שתנשא לאותו פלוני‬
‫להתירה‬
‫ה ש ל ח‪/‬‬ ‫הלכות גייטין סימן קטג‬ ‫עריו‬ ‫‪m‬‬
‫ע ר זמן ש ל קיום ה ת נ א' ו איז ה ח ש ש מ מז רו ת יש בז ה‬ ‫ליי ^י ר ה לו א א״כ י ק ד שנ ה ה מ ג ר ש וי חוו ר ויג ר שנ ה ס ת ם‬

‫אל א ווד אי ד ס׳ ל ל דינ א כ ה טו ר )מב׳יש ס קניע שהתשלא על‬ ‫א נ ל אין ת קנ ה ל ה תי ר ה ב מ ה שי ט לנו מירר‪ .‬וי חוו ר‬
‫הש׳ע שהניא דעה וו( ו ד ע ד ב תנ אי של א הנ ש א ל פ לוני‬ ‫ו• רננו ל ה מתם כי כ נ ר איג ה ב ר שו תו שג ט ג מו ר נ תן‬
‫א פי לו אם זינ ת ה ע ם או תו פ לוני ה ג ט כ ש ר ו הו ל ד אם‬ ‫ל ה א ל א ש ה טי ל בו ת ג אי ע כ ״ ל וכן הו א כ ת שו׳ הר א״ ש‬
‫הי ה מ או ת ה ב עי ל ה כשר של א ה תנ ה א ל א ע ל נ שו אין ‪:‬‬ ‫)ללל מיה סכ״ו( ויש ל ד ק ד ק בו ה ד ה א כ מ ה פ ע מי ם ב ארגו‬
‫ב תנ אי ד ע' מ של א הנ ש אי ל פ לוני ע ר זמן פ לוני‬ ‫בחי׳ ז ה ד כ ל ו מן של א נ ת קיי ם ה תנ אי י כול לי תן נ הי ג ה‬
‫א פי לו ה פ סי קו אחר כגון ש אחר הג ט נ ש א ת ל א ח ר‬ ‫א ה ר ת ב ל א תנ אי ו א פי לו ב ל א נ טי ל ת ג ט מ מ נ ה כ מ״ ש‬
‫וגי ר שה ב ס ת ם או נ ת א ר מ ל ה מ׳ ם ה תנ אי של הר א שון‬ ‫ב ס עי ף מ ״ ב ו תו ס פ ת א מ תו ר ש ת הי א בנו ט ל ני ט ה מי ד ה‬
‫קיים ו ע דיין ל א הו ת ר ה ל או תו פ לוני ע ד הז מן ש ק ב ע‬ ‫כ ר״ ש ב ס עי ף מ ׳ ג ו ה טו ר ע צ מו ב ס׳ ם זה כ ת ב נ ש ם הרא״ ש‬
‫הר א שון ו אם נ ש א ת לו תו ך הז מן ש ק ב ע נ ת ב ט ל ה ג ט‬ ‫ג ז ח ד שנ תן ג ט כ ש ע כ שיו אם ל א יב א תו ך ש תי שני ם‬
‫ו בני ה אף מ ה שני מ מז רי ם ו א ע ״ג ש אין כ אן נ שו אין שהרי‬ ‫שי כו ל ל ב ט ל ה תנ אי ו תג ש א מי ד עי ש ‪:‬‬
‫אם תנ ש א לו הי א א״ א יאין נ שואין ב א׳ א מ״ ט כ ך היתד‪,‬‬ ‫ו צ״ ל ד ם״ ל שי ש חילו ק כין תנ אי ל תנ אי ר תנ אי‬
‫ה תנ אי ול א ד מי ל ט״ ש כ ע ״ ט של א תנ ש א ל א ב א דל א‬ ‫ש ת לוי בקיו ם מ ע ש ה כ מו ע״ ם ש ת תן לי מ א תי ם זוז‬
‫שייך ג שו אין ד ב ש ם גם ג ל ע ד י תנ אי ל א שייך שם‬ ‫כ ה ך ד תו ס פ ת א או א פ לו אינו ת לוי כקיו ם מ ע ש ה אל א‬
‫נ שו אין א ב ל בז ה שייך שם נ שו אין אם ל א הי ה ה ת נ א'‬ ‫כ ח ט ש כ ת הז מן של א י ב א תו ך שני שני ם ווד אי ד ל א‬
‫וזהו ש ה תנ ה ע״ מ של א הנ ש א ל פ לוני כלו מ ר שהרי תו כ ל‬ ‫מ ז י י שנג מ ר ה ג ט לג מ רי ד ע דיין מ חו ס ר מ ע ש ה ו מ חו ס ר‬
‫ל הנ ש א לו ו אין ר צוני ב כ ך ו ל בן אני מ טי ל ע לי ך של א‬ ‫זמן ו ל פי כ ך יכול לבטילו או לחזור ו לי תן ל ה ב ל א תנ אי‬
‫תנ ש א לו ד ל עניין נ שו אין שלו י הי ה דינ ך כ א״ א )ועב״ש‬ ‫ד ע די־ן אגי ד א בי ה מ ש א״ כ ב ת נ אי כז ה ד ש ב ו א ״ ת ו כי ר ה‬
‫סיל״א( ‪:‬‬ ‫ל קיי מו כ מו ע י ט של א תנ ש א ל פ לוני נ ח ש ב ד נ ט בג מו ר‬
‫ע ז ו ר ע דז ה ש כ ת בנו ד א פי לו נ ש א ת ל א ח ר ל א נ ת ב ט ל‬ ‫ו נ פי ר ה כימנו וזה ש כ ת ב ה טו ר ב ע׳ ט ש ת ש מ שי ל א ב א‬
‫ה תנ אי זהו נ מ׳ ע רו כ ה )פ״ג ‪ ( .‬שאו מ ר שם הרי ש הל כ ה‬ ‫וחזר ו א י ל ע׳׳ מ ש ת תני מ א תי ם זוז דדוו ק א ב ל א מ ס ר‬
‫זו ונ ש א ת ל א ח ד מן ה שוק ו היו ל ה כני ם ונ ת א ר מ ל ה או‬ ‫ל ה הגי״• ‪ n‬ר א שונ ה ד א ם מ ס ר ל ה אינו יכול ל שני ת ה תנ אי‬
‫נ תג ר ש ה ונ ש א ת לזה שנ א ס ר ה ע ליו ה ג ט ב ט ל ובניד‪,‬‬ ‫זהו עניין א ח ר שהרי ל א ב א ל ע שו ת נ תינ ה א ח ר ת אל א‬
‫מ מזרי ם ע״ ש אך בז ה ש כ ת בנו ד א ע ״ג ד אין נ שו אין מ רינ א‬ ‫תנ אי אחר וזה אין כי כו ל תו כ ד ע ת ה ר מ כ״ ם ב רי ם זה‬
‫ש הי א א״ א מ' מ כ ך הי ה ה ת נ אי ו ל א ד מי לנ שו אי א ב א‬ ‫ד נ מ ע כ שיו אין י כו ל ל ב ט ל ) פני ח וכיש סקיל ולא נתכררו‬
‫כן כ ת ב ה ר ש ב״ א ב חי׳ שס א ב ל ר בו תינו ב ע לי ה תו ם׳‬ ‫א‪:‬לי הדברים ונלעיד בחר כמיש ודי״־!( ו ד ע ד א ם מ ת ה ב ע ל‬
‫שם די מו ז ל׳ז ו כ ת בו שאין בזה שם נ שו אין כ מו ל א ב א‬ ‫■׳‪,‬־דם שנ ש א ת ל שו ם אד ם ד הו ת ר ה ל או תו פ לוני מי ד‬
‫ו ל א בי ך ע״ ש ו כ ת בו שזה שאומר ה ש״ ס שנ ש א ת לז ה‬ ‫’ ן' ב״י()ועי׳ בהנר״א סקיח ולשמ׳ש א״ש הכל ודו״ק( ‪:‬‬
‫שנ א ס ר ה ע ליו ה כוונ ה שנ ש א ת ל א ח ר מו תו של ה מג ר ש‬ ‫> ד א ב ל י ש מי שאומר של א תנ ש א ע ד שי מו ת או תו‬
‫ע״ ש וד ב רי ה ם ת מו הי ם ד ה רי ל א ח ר מו תו אין אנו צ ריכי ם‬ ‫פ־*וני )רשב׳׳א בשם ר״ח( ו רבינו ה נ ״י ה בי א שני‬
‫ל א ל תנ אי שלו ול א לג ט שלו ו הו ת ר ה ב מי ת תו ו כ מו‬ ‫׳י עו ת א־׳ו ב ס עי ף טי ז ע״ ש ד סי ל ל ד ע ה זו ד ב כ ל ה תנ אי ם‬
‫ש כ ת בנו בסוף ס עי ף ע״ג ע״ ש ‪:‬‬ ‫נ' ל ם א פי לו ב שב ו א״ ת א סו ר ה ל הנ ש א ע ר שיקויים ה תנ אי‬
‫ע ה א מנ ם ה א מ ת הוא שיש כ ע ניין זה פ לי ג ת א ד ר בוו ת א‬ ‫ולכן א ס גם אמ ר ל ה ע׳׳ ם של א ת ש תי יין מ ש ך זמן‬
‫שי ש שסוברים ש אפילו מ ת ה מג ר ש מ״ ם תנ או קיים‬ ‫אסורה ל הנ ש א תו ך הז מן מ ח ש ש ש מ א ת ע בו ר )שם ד׳‬
‫ויש שחולקי ם בז ה וה תו ם׳ ס״ל ד תנ או קיים ו מ ח לו ק ת זו‬ ‫פ״ב ‪ .‬ד׳׳ה בנולהו( א ב ל ד ע ת ה טו ר ורוב ה פו ס קי ם ר ב תנ אי‬
‫הי א כ ב ה ״ ג רי ש ה ל׳ ני טין ו ה בי או ה ר ש ב״ א )ד׳ פ׳ג ‪.‬‬ ‫ד שב ו א׳׳ ת ל א חיי שיגן ש ת ע בו ר וכן אי ת א ל ה די א‬
‫ד״ה אלא( וז״ל וו ד אי אמ ר ל ה כ ל י מי היי פ לוני ו אינ סי ב א‬ ‫ב תו ס פ ת א )ספ׳׳ה( וז״ל ע״ מ של א ת ל כי ל בי ת א בי ך‬
‫ל ה ל א ל ת ר והוי לד‪ ,‬כני ב חיי ב ע־‘ רא שון ו מי ת לי ה‬ ‫מ כ אן ו ע ד של שים יום ע ״ ט של א ת ש תי יין מ כ אן ו ע ד‬
‫ב ע ל ר א שון ב חיי ב ע ל שני והוי ל ה בני ל א ח ר מי ת תו‬ ‫של שים יום ה׳ ז ג ט ואינו חו ש ש שמא ת ל ך ו ש מ א ת ש ת ה‬
‫ו ע דיין ה הו א פ לוני ד ת לי א ל תנ אי ה בנוי ח קיים ו ש ת ת‬ ‫ע כ״ ל ורק ב תנ אי דקום ו ע ש ה כ מו ע״ ם ש ת תן לי מ א תי ם‬
‫יין ב חייו ל א ח ר מי ת תו ר ב ע ל ב ט ל ני ט א ל מ פ ר ע ו בני‬ ‫זוז ס״ל ל ה טו ר ד א סו ר ה לינ ש א ע ד קיום ה תנ אי ו ל ד ע ת‬
‫ק מ אי מ מז רי ב ת ר אי לאו מ מז רי ואסיר א ל שני והוו‬ ‫הר ט ב׳׳ ם גם ב כ ה ״ג טו ת ר ת לינ ש א כ מו שנ ת ב א ר ‪:‬‬
‫פ ליגי בד‪ ,‬רבנן כיון ד ב חייו ד ב ע ל י^א ע ב ר ה ע לוי׳ תנ אי ה‬ ‫ז^ד‪ ,‬ונ ם ר ביגו ה ב״י אף ש ה ני א ד ע ת י ש מי שאו מ ר‬
‫ול א ח ר מי ת ה הו א ד ע ב ר ה כיון ר ב ע ל טי ת ב טי ל לי ה‬ ‫ט׳׳ ם ברור הו א ד ל א ם׳׳ל כן ל רינ א ד א ל״ כ מ הו‬
‫תנ אי ה ול א ב טי ל נ ט ל מ פ ר ע ע כ ״ ל ב ה״ג הרי הי א‬ ‫זה ש כ ת ב כ ס עי ף כ״ א ב ע ״ מ של א ת ל כי ל בי ת א בי ך ער‬
‫מ ח לו ק ת הג אוני ם ב כ ל תנ אי ש מ תנ ה ע מ ה ע ל איז ה מ ש ך‬ ‫ז מן פ לוני ש ל א ל ה ש ת ד ל בג ט כז ה כי א׳ א ל ע מו ד ע ל‬
‫זמן אם ה ב ע ל מ ת תו ך הז מן די ש מ הג אוני ם ש סוברים‬ ‫נ פ ש ה מ ל כ ת ל בי ת א כי ה ונ מ צ א ג ט נ ט ל ו כני ה מ מז רי ם‬
‫רעכ״ז הי א א סו ר ה ל ע כו ר ע ל תנ א ה כ ל זמן ה מ ש ך ו אם‬ ‫ע כ ״ ל ה א ל ר ע ת יש מי שאומר ל א שבקינן ל ה ל הנ ש א‬
‫התגבור‬
‫קטו ‪229‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות מפדן סימן קמג‬ ‫ןתך‬
‫לתקיפת יצה״ר אבל באבא ואביך יכול להיות שלהקניטה‬ ‫תעבור בטל הגט למפרע ויש סהגאינים שסוגרים רכיון‬
‫או להקניטם מתנה תנאי בזה ועוד דבעריות של קודבה‬ ‫שפת אינה צריכה לקיום תנאה שהרי עתה הותרה‬
‫אי! היצה״ר שולט כל כך כדאיתא בש״ם )יומא ס״מ ‪( :‬‬ ‫במיתתו ובל ימי חייו קיימה התנאי ומכרי התום׳ כדעת‬
‫ולכן לא חיישינן נזשא״ב בא״א חיישינן ‪:‬‬ ‫האוסרים וגם הרשכ״א הסבים לזה והביא ראיה טראטרו‬
‫פא צריך שלא יתנה עליה תנאי שעומדת בו בל ימיה‬ ‫חז״ל דכל ימי חייכי לא הוד‪ .‬כריתות וכל ימי חיי‬
‫כגון ע״מ שלא תאכלי בשר או שלא תשתי יין‬ ‫הוד‪ .‬כריתות דהא גם ככל ימי חייכי אפשר לקיומי‬
‫לעולם או כל ימי חייבי וכך אמרו חזי * )ס״ג ‪ ( :‬ה״ז‬ ‫תנאיה כשימות והיא חיה והרי היא מותרת אלא וודאי‬
‫גיטך ע״ם שלא חשתי יין כל ימי חייכי אין זה בריתות‬ ‫כדברי האוסרים ע״ש וזה שכתבנו בסוף סעיף ע״ג הוא‬
‫שאין מפרידן אלא המות דעד יום פוחד‪ ,‬קשורה בו‬ ‫לדעת המתירין ‪:‬‬
‫;רש״י( ומאי מהני הגט דלאחר מותה א״צ לגט אבל‬ ‫ע ט וטעם האוסרין הוא פשוט דניון שהתנה התנאי על‬
‫אם אמר כל ימי חיי או בל ימי חיי פלוני ה״ז בריתות‬ ‫משך זמן היתד‪ .‬כוינתו שתקיים בין יחיה בין ימות‬
‫דלאחר מותו או לאחר מותו של פלוני הרי תותר ביין‬ ‫והפתירין ס״ל דכל מגרש אינו חושש כלל במה שיהיה‬
‫ואע״פ שלכאורה היה נראה כיון דכל ימי חייו אגידה‬ ‫לאתר פיתו ואיזה תנאי שמתנה אין כוונתו בקיומו רק‬
‫ביה אין זה כריתת כמו בבל ימי חייכי מ״מ סנרת‬ ‫בבל ימי חייו ולאחר מיתו תעשיה מה שתרצה וזה שאמרו‬
‫התלמוד אינו כן אלא סביון שאפשר לה לקיים תנאו‬ ‫חז״ל כל ימי חייכי אין זה כריתית נהי שיבול להיות‬
‫ה״ז כריתות כן כתב הרשכ״אז״לשם וצ״ל הטעסדבאטת‬ ‫שהותר במיתתו מ״ם לפי לשון התנאי שקושרה לכל‬
‫תנאי מילתא אחריתא היא ואין חוששין במה שאגירה‬ ‫ימיה אין זד‪ .‬כייהו ח ונם המגיד משנה הכיא מחלוקת‬
‫בו בהתנאי לכל ימי חייו ורק בבל ימי חייכי כיון שאין‬ ‫זו בפ״ה דין י״א והסבים לדברי האוסרים וכתב שגם‬
‫לה היתר לעולם בדבר שאסרה בו ועד יום טותד‪ .‬קשורה‬ ‫הרמב״ם ס״ל כן ע״ש )ואינו מוכרח()עתרעי‪,‬״ ‪ r‬סי׳ קכ׳ו(‬
‫בו בדי ר זה מפני אישותו שביכולתו לעשות כן נמצא‬ ‫וכל זד‪ ,‬אינו עניין למ״ש בסעיף ל״ד בדע!ת הרטב״ם‬
‫שלא נכרתה לגמרי מטנו בל ימי חייה לדבר זה והתורה‬ ‫שסובר שצריך ליי* א לפועל ע״ש דאין עניי; זל״ז ועוד‬
‫אמרה ספר כריתות שיכריתה ממנו לגמרי וכהברח להניח‬ ‫דשם הוא לעניין ביטולו של תנאי דלקיומו לא אטרינן‬
‫לה זמן בחייה שנכרתד‪ ,‬טמנו לגמרי ולבן בבל ימי חיי‬ ‫כן כמ״ש בסעיף ל״ז והוכחנו זה מדברי הרמב״ם עצמן‬
‫הרי תברת מטנו לאחד מותו ואע״ג שבלא זה המיתה‬ ‫ובאן מיירינן בקיומו של תנאי ‪:‬‬
‫שלו מבריתה מטנו אך היא טאישותה בבר נכרתה ממנו‬ ‫פ כתבו הטור והש״ע סעיף י״ט עיט שלא תבעל' לפלוני‬
‫בחייו משעת הגט והתנאי וצא עניין אחר ואף בזה‬ ‫וצי גט ולא תגשא עד שיטות אותו פלוני רחיישיגן‬
‫המקצת יש לה היתר בחייה כשימות ‪:‬‬ ‫שמא תבעל לו באונם עכ״ל והדא״ש בפ״ט סי' כ׳ הביא‬
‫פ ב וכתבו הפוסקים ראפילו הוא ילד והיא זקינד‪ ,‬או‬ ‫מתוספתא ע״מ שלא תכעלי לפלוני חוששין שמא תבעל‬
‫שאמר התנאי על נ׳ שנה שוודאי לא תחיה כל כך‬ ‫לו עכ״ל ולפנינו הגירסא בתוספתא )פ״ד( ע״ם שלא‬
‫ה״ז גט שאין אנו חוששין ו ק על הלשון שבלשון התנאי‬ ‫תבעלי לפלוני ה״ז גם ואינו חושש שמא תלך ותבעל‬
‫יהיה זמן לכריתות לגמרי ולבן יש טי שכתב שאפילו‬ ‫עב״ל וצ״ל שהגידסא שלפנינו משובש ואין לשאול הרי‬
‫הרחיב הזמן ליותר מברי חיי האדם כגון שאמר על‬ ‫הטור והש״ע סוברים דאין חוששין שמא תעבור על‬
‫מאה שגים או יותר כיון שהוא דבר פטיק ה״ז גט והכל‬ ‫הנאה בתנאי דשב וא״ת כמ״ש בסעיף ע״ד ולמה חוששין‬
‫מטעם שבארנו דתגא* מילתא אחריתא היא ולרוב‬ ‫בזה די״ל דוודאי היא לא תעבור אבל חוששין שפלוני‬
‫הפוסקים יבולה לר‪.‬נשא מיד ולא חיישינן שתעבור על‬ ‫זה יתקפנה באונס כמו שנתבאר בדבריהם ואין לשאול‬
‫תנאד‪ .‬ירק דעה יחידאה הבאנו בסעיף ע״ד שאוםרה‬ ‫במו שאין אנו חוששין כתנאי דע״ט שלא תבעלי לאבא‬
‫לד‪.‬גשא עד קיום התנאי ולדעה זו כשד‪.‬רחיק לה הזמן‬ ‫ולאביך שמא תבעל להם כט״ש הטור והש״ע בסעיף‬
‫אין לד‪ .‬תועלת בד‪.‬גט רק אם תזנה לא נדונה בא״א אלא‬ ‫י״נ ובארנו הטעם מפני שאין לחשוש שיעברו על איסור‬
‫כפנויד‪ .‬והעיקר כרוב הפוסקים דכן פסקו בטור וש״ע‬ ‫ערוה וא״ב ה״ג איך נחוש שפלוני יבא עליה בע״כ‬
‫וגן הוא להדיא בתוספתא כמ״ש שם ‪:‬‬ ‫דהרי אז יתבטל התנאי ותהיה א״א ואיך יעבור על איסור‬
‫פ ג וכתב רביגו הג״י בסעיף כ״א אמר לה ע״ם שלא‬ ‫ערוד‪ .‬ויש מי שתירץ דהחשש הוא שמא יבעלנה לאחר‬
‫תלכי לבית אביך עד זמן פלוני אע״פ שהגט כשר‬ ‫מיתת המגדש)נ״ש שי‪,‬ל״ב( ותמיהני דאין זה רק לד‪,‬םוברים‬
‫והתנאי קיים אין לשום אדם להשתדל כגט שינתן בתנאי‬ ‫רוצזנאי נמשך גם אחר מיתתו אבל להחולקים בזה‬
‫כזד‪ .‬כי א״א לעמוד על נפשה מלכת לבית אביה ונמצא‬ ‫כפי מ״ש כסעיף ע״ח אין זה חשש כלל וגם להאוסרים‬
‫נט בטל ובניה ממזרים ואם המגרש הוא מאותן שכופין‬ ‫למה לנו לחוש שהכעל ימות קודם ונ׳׳ל דזה שחששו‬
‫לר‪,‬וציא ולא רצה לגרש אלא בתנאי זה כופין אותו‬ ‫לזד‪ .‬משום דבוודאי זה המגרש כשהתנה תנאי כזה ע׳ ם‬
‫לגרש בלא תנאי זה עכ״ל ונראה דה״ר! אם מצוה לגרשה‬ ‫שלא תבעלי לפלוני מסתמא היתה חשודה ממנו דאל!׳כ‬
‫כגון שהיא פרוצה אע״פ שאין ביכולתינו לכוסו ט״ם‬ ‫טה שייך תנאי כזה וכיון שנחשדת מטנו בוודאי חיישינן‬
‫בהכרח‬
‫השלחן‬ ‫הלטת נימין סימן קםג‬ ‫ערוך‬ ‫‪230‬‬
‫והיינו לאחר ימי חייו וכן בחתנה לחמשים שנה אבל‬ ‫בהכרח להשתדל דדבה שלא יתן על תנאי כזה ומשמע‬
‫כשהתנה סתם ע׳ם שלא תנשאי לפלוני דלפי לשונו‬ ‫דעל תנאים אחרים כמו שלא תאכלי בשר ולא תשתי‬
‫משמע לעולם אין בלשונו לשון כריתות וכן בע״ם שלא‬ ‫יין אין אנו חוששין שתעבור והוא תימא דוודאי יש‬
‫תלכי לבית אביך ותדע לך שבן הוא דאטו בכל ימי‬ ‫לחשוש כזה נ״כ ואולי נ'כ כוונתו כן ולא נקמ רק‬
‫חיי פלוני אנו יודעים שימות מקודם שתמות היא וטה‬ ‫לרונטא בעלמא ועכ״פ שמענו מדבריו שרשאה לד‪,‬נשא‬
‫נעשה אם היא חמות קודם הרי נאסרה לכל ימי חייה‬ ‫קודם קיום התנאי ראל״ב א*זו ממזרות יש בזד‪ ,‬ובמ׳ש‬
‫אלא דלא חיישינן לזה כיון דלפי לשון התנאי לא‬ ‫בסעיף ע״ה ע״ש אכל אם אמר ע״ם שלא תלכי לבית‬
‫אסרה לעולם וב״ש דלחוטרא כשאסרה בלשון התנאי‬ ‫אביך לעולם אין זה כריתות )נה׳ כ׳א ‪ (:‬כמו כעיט שלא‬
‫לעולם דאין זה כריתות אף שיאפשר שיתבטל התנאי‬ ‫חשתי יין לעולם ואע״ג דכשמת אביה או מכר הבית‬
‫כשימות הוא קודם )ג״ל( ‪:‬‬ ‫לאחר לא חשיב עוד בית אביה כדתנן בנדרים )מ״ו ‪( .‬‬
‫קונם לביתך שאני נבנם מת או מכרו לאחר מותר הכא‬
‫פ ן רבינו הכ״י בסעיף כ״ב הביא שני דעות אלו‬ ‫שאמר בית אביך שאני דבל יוצאי חלציו קרוים בית‬
‫וכתב ונקטינן כדברי שניהם להחמיר ופשוט הוא‬ ‫אביו אפילו כשמת כדכתיב גבי תמר שבי אלמנד‪ ,‬בית‬
‫עוד כתב בסעיף כ״ג אמר לה ע״מ שלא תשתי יין‬ ‫אביך וכבר מת אביה )תיש׳( וי״א דבאמת מיירי‬
‫זה לעולם או שלא תעלי באילן זה או ככותל זד‪,‬‬ ‫כשאמר בית זה דלעולם אסור כדאיתא בנדרים שם‬
‫לעולם ונשפך היין ונקצץ האי^ן ונפל הכותל אין זה‬ ‫)רשב״א פ״ב ‪ (:‬ואע״ג דבכה״נ אם נפלה הבית או‬
‫כריתות מאחר שלא הותרה לעולם כמה שנאסרה וי״א‬
‫נשרפה ובנו אחרת מותר כמ ’ש ביו״ר סי׳ רנז״ז ט״ם‬
‫שכיון שאין התנאי נמשך אלא כל זמן שהיין קיים או‬ ‫הא אינה עומדת לנפילה או לשריפה ולהרמב״ם א״ש‬
‫האילן או הכותל קיימים ה״ז כריתות ונקטינן כדברי‬ ‫בלא זה כמו שיתבאר בס״ר )ער׳ן( ובמכירה צ״ל לתירוץ‬
‫שניהם להחמיר עכ״ל ודעה ראשונה היא דעת‬ ‫הראשון דאף כשימכור שמא יקנה ממנו בחזרה‬
‫הרטב״ם והקשה עליו הטור רבתוספתא )סס״ה( איתא‬ ‫‪:‬‬ ‫)מל״מ(‬
‫בד‪,‬דיא להיפך דקתני ע״ם שלא תעלה כאילן זה לעולם‬
‫פ ד ז״ל הטור כתב הרמכ׳ם אמר לה ע״ם שלא‬
‫ונקצץ האילן ה״ז גט עכ״ל אמנם לפנינו כתוספתא‬ ‫תנשאי לפלוני אין זה כריתות במו ע״ם שלא‬
‫נשנית בלשון אחר וז״ל שם ע״ט שלא תעלי כאילן‬ ‫תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך ולא נהירא דכיון‬
‫זה וע״ם שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן נסתר‬ ‫שאפשר שימות אותו פלוני בחייה ויתבטל התנאי‬
‫הכותל ה״ז גט ע׳ם שתעלי באילן זה ע״ם שתעלי‬ ‫הוה שפיר כריתות ולא דמי לשלא תלכי לבית אביך‬
‫בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל אינו גט עכ״ל‬
‫שאפילו לאחר מיתתו אסורה ליכנם בו שנקרא על‬
‫ואינו כתוב לשון לעולם וס״ל להרמב״ם כיון שלא אמר‬
‫שם אביה עכ׳ל וטעמו של הרמב׳ם הוא דאין לה‬
‫לשון לעולם וסתם אילן וכותל עומרים לקציצה אין‬
‫להיות אסור בחבלי התנאי שלפי דבריו לעולם ולכן‬
‫בלשון זה לשון עולמית משא״ב בע״ם שלא תנשאי‬
‫לפלוני יש בלשון זה לשון עולמית כיון שלא נתן קצכה‬ ‫במתנה שלא תנשא לפלוני רכל ימי חייו קשורה‬
‫לדבר אכל בכותל ואילן בסתמא אינו עולמית מפני‬ ‫בהתנאי ולאחר מותו לא שייך התנאי דאין נשואין‬
‫לאחר מיתרו ונמצא דבתנאי זה היא קשורה לעולם‬
‫שעומדים לקציצה ונפילה אבל באומר לשו; לעולם‬
‫כל זטן ששייך לשון תנאי זה ואף שלאחר מותו של‬
‫אסורה נם בכותל ואילן וזהו לדרך שכתבנו כרעת‬
‫הרטב״ם כסעיף הקודם ראלו לדרך שכתבנו כסעיף‬ ‫פלוני נתבטל התנאי הרי אז לא שייך לשון תנאי זה‬
‫ולשון נשואין שבתנאי הוא לעולם כל זמן ששייך‬
‫פ״ד סוף סוף נאסרה לתנאי זה דעליית אילן וכותל‬
‫לעולם דלאחר שיפלו לא שייך לשון עלייה כהם כמובן ;‬ ‫נשואין מירי דהוה אע״ם שלא תלכי לבית אביך‬
‫שאפשר כשיטות האב או ימכור לאחר רמותרת ליכנם‬
‫פ ז אמנם באמת ברטב״ם לא נטצא כלל דין דכותל‬ ‫אך אז לא יהיה בית אביה ונמצא דלשון התנאי של‬
‫ואילן וז״ל בפ״ח דין י״א לפיכך האומר ה׳ז גיטך‬ ‫בית אביך הוא לעולם כל זמן ששייך לשון זה וד‪,‬״נ‬
‫ע״ט שלא תאכלי בשר זה לעולם שלא תשתי יין זה‬ ‫דכוותיה )ר״ן ומ״מ( ולפמ׳ש מקורם אסורה בהבית‬
‫לעולם אין זה גט שאין זה כריתות עד ל׳ יום ה״ז גט‬ ‫לעולם ‪:‬‬
‫עכ׳ל ואפשר לומר דרק בדבר ששייך בו הנאה כשאסרה‬ ‫פ ה עור אפשר לומר דהנה הרטבים כתב דאם אמר‬
‫לעולם בדבר זה מקרי שלא נכרתה טמנו שמוכרחת‬ ‫לה ע׳ם שלא תנשאי לפלוני עד המשים שנד‪,‬‬
‫לעצור תאוותה טפני תנאו ואם אפילו ישפך היין‬ ‫ה״ז נט ע״ש אף שאפשר וקרוב לוודאי שלא תחיה‬
‫ותאבד הבשר סוף סוף בתנאי זה נאסרה לעולם רלאחר‬ ‫עור חמשים שנה אלא דס״ל דאזלינן כתר לשון התנאי‬
‫שנאבדו לא שייך אכילה ושתיה בם׳ ש אבל בעליית‬ ‫דכשהתנה שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הרי‬
‫כותל ואילן שאין בזה תאוה לא חיישינן בזה כלל ‪:‬‬ ‫נתן נכול לדבר כל ימי חייו ויש כלשונו לשון כריתות‬
‫סי‪ 13‬ן‬
‫ק®*‪2S1‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות ניפץ סיק קסד‬ ‫עחך‬
‫סי מן ק מ ד דין טענת אונם בתנאי גט ועוד דיני תנאי ‪ .‬ובו מ״ה סעיפים ‪:‬‬
‫כיון שאינו שכיח הרבה אך מפני תקנת צנועות ופרוצות‬ ‫א בסי׳ הקודם נתבארו שני מיני תנאים בגט האחד‬
‫אין טענות אונם כמו שנוזבאר ואונם דלא שכיח כלל‬ ‫תנאי שעליה לעשות כמו ע״מ שתתני לי מאתים‬
‫כמו שנפל עליו בית או נשכו נחש יש מענת אונם ולא‬ ‫זח וכיוצא כזה והשני תנאי שעליו כמו אם לא באתי‬
‫שייך כאן התקנה דהצטעות לא יסברו לעולם שאירע‬ ‫מכאן ועד שלשים יום והנה בכל התורה קיי״ל דאונם‬
‫לו אונס כזה ובן בפרוצות ולכן בכה״נ קיי״ל דיש טענת‬ ‫רחמנא פטריה ולפ״ז היה לנו לומר דכל תנאי שלא‬
‫אונם כניטין והסכימו לזה הרא״ש שם והר״ן )סס״ג‬ ‫נתקיים מחמת אונם דליהוי כנתקיים אמנם בתנאי‬
‫דגיטין( והטניד משנה )פ״ס( והמרדכי )פ״ז( ואם חלה‬ ‫שעליה לעשות לא שייך זה כמו שבארנו בח׳׳ם םי' כ״א‬
‫בתוך הזמן או מת זהו אונם דשכיח ולא שביה )נן‬ ‫ע״ש דלא מפני אונסו של זה יתחייב זה דאונם רחמנא‬
‫מבואר מהשוגיא( ומ״מ כמיתה י״ל דלא שייך התקנה‬ ‫פטריה ולא רחמנא חייביה ולכן כז‪\!1‬א«* לה ה״ז גימך‬
‫משום דלמיתד‪ .‬יש קול )תוס׳( ושביה הוה נ״כ אונם‬ ‫ע״מ שתתן לי מאתים זוז נהי שנאנסה ולא יכלה לקיים‬
‫דשכיח ולא שכיח ואינו מבטל הגט מטעם התקנה והוא‬ ‫תנאה מ״ט הגט כטל ואיך נחייבו בקיום הנט מפני‬
‫לא התנה ע״מ שלא יאדע אונם )ומ״ש הרמ״א סוף סעיף‬ ‫אונסה ומה לו ולאונסה סוף סוף התנאי לא נתקיים אמנם‬
‫א׳ דשביה‪.‬שכיח ר׳׳ל שאינו משכו נחשנמ״ש הח״מ והב״ש סק״ג(‬ ‫בתנאי שעליו כמו אם לא אבא ונאנם ולא בא והוי נ ט‬
‫ולענ״ד נראה דבזמה״ז שהמלכות משנחת היטב על‬ ‫והיה לנו לומר רלא ליהוי נט שהרי נאנם וכיון דאונם‬
‫המדינה הוה שכיה אונם דלא שכיח כלל וצ״ע לדינא‬ ‫רחמנא פטריה נחשבנו כמו שכא מ״מ אמרו חכמים‬
‫)ונש״ע סעיף א׳ השוה חלה לעיננו גהר מפום דלדינא שוים‬ ‫דאין טענת אונם בנימין והוי נט וזהו מתקנת חכמים‬
‫הם( )וענאה״ס סק״ג מ״ש בשם בה״י דשביה הוי אונם דלא‬ ‫)ריש כתובית נלישנא קמא דרבא דאין אונס נגיפין דנן פשקו‬
‫שכיח( ז‬ ‫נל הפוסיויס לבד המרדני ספ״ג דגינדן בשם הגאון דיש לפסור!‬
‫ד בזה שאמרנו אין טענת אונם בנט אפילו גילה בדעתו‬ ‫כשני הלשונות לחומרא והיא דעה יתידאה ועב״י והגר״א סין״א( ‪:‬‬
‫שאין רצונו לגרש וניכר שאלולי ידע שיבא בתוך‬ ‫כ וטעם התקנה אמרו חז״ל משום תקנת נשים צנועות‬
‫הזמן לא היה מגרשה ובן כשארי תנאים ככה״נ ט״מ‬ ‫ונשים פרוצות תקנת הצנועות הוא משום דזימנין‬
‫כיון שלא התנה להריא שאם יקראנו אונם יתבטל הנט‬ ‫דלא אנוס והוי נט והיא תחמיר עליה ותסבור שהוא‬
‫הגט קיים דנילוי דעתא כניטא לאו מילתא היא ‪:‬‬ ‫אנום ומן הרין א״צ לחוש לזה דרובן לא אניסי)תום׳(‬
‫ה כתב הטרדכי)בפ״ג( ריכ״ן פסק דאפילו בידי שמים‬ ‫ותתענן לעולם שהרי הסיח דעתו ממנה וכבר נתגרשה‬
‫אין אונם כניטין ובספר המקצועות פסק דאונם‬ ‫ובפרוצות הוי להיפך דזימנין שידעה שהוא אנוס ואינו‬
‫בידי אדם לא הוי אונם כידי שמים הוי אונם וכן פסקו‬ ‫נט והיא תאמר שלא נאנס ובין כך תנשא לאחר ולכשיבא‬
‫בשחי ישיבות ויש טכיאין ראיה לזה ממה שזסרו חז״ל‬ ‫ויברר שנאנס ונמצא נט בטל ובניה מן השני ממזרים‬
‫)ע״ג ‪ ( .‬דבאכלו ארי יש טענת אונם עב״ל ע״ש שזהו‬ ‫)שם ג׳ ‪ ( .‬וכל מקדש אשה אדעתא דדבנן מקדש ולכך‬
‫כוונתם אמנם לפי החילוקים שנתבארו אין ראיה מזה‬ ‫אומרים כשעת קדושין כדת משה וישראל )תוש׳( וכיון‬
‫רזהו אונם דלא שכיח כלל ויש בזה טענת אינם וזהו‬ ‫שתקנו חכמים ככל מנרשי על תנאי שלא יועיל להם‬
‫דעת הריב״ן ולא הובא דעה זו בפוסקים בלל ויש לעיץ‬ ‫טענת אונם מתחלה אדעתא דהכי מנר שי)כ״נ הפ״י שם‬
‫למה דחו דעת נאוני קדטאי שבשתי הישיבות ;‬ ‫זז״ש ואפקעינהו לקדושין ר״ל שאס יאמר לא גירשתי אדמתם‬
‫ך ויראה לי דגם הגאונים אין חולקים על כל טח‬ ‫הפקיעו הקדושין וממילא שלא יאמר נן כיון שאין לו תועלת ונ״כ‬
‫שנתבאר בשגדקדק דהא משמע מדברי המרדכי דגם‬ ‫הרשב״א בתשו׳ סי׳ אלף וקס״ב( ‪:‬‬
‫הגאונים ם״ל דאין טענת אונם בנימין כלישנא קמא‬ ‫ג כתבו רבותינו בעלי התום׳)שם( רשלשה ענייני אונם‬
‫דרכא במבואר שם וזה שמחלקים בין בידי אדם לבידי‬ ‫הם אונם דשכיח הרבה ואונם דשכיח ולא שכיח ואונם‬
‫שמים הוא כדי לתרץ הך דאבלו ארי וא״כ איך חילקו‬ ‫דלא שכיח כלל ולרינא כן הוא אונם דשכיח הרבה‬
‫בכך והרי חולי הוי ג״ב בידי שמים ועינךא דסוגיא דאין‬ ‫כההוא דאמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין‬
‫אונם הא טיירי כחולי ובבר חמה בזה רבינו הב״י בספרו‬ ‫להוי ניטא ובא בתוך הזמן ופסקיד‪ .‬מכרא שהנהר הפסיקו‬
‫הגדול על דברי הטרדכי ותפם בדברי הגאונים שפוםקים‬ ‫והמעבורת היתה מצד העיר ולא יכול לעכור וצווח‬
‫כלישגא בתרא דיש אונם בנימין ע״ש ודבדיו תמוהים‬ ‫מעבר הנהר חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא‬
‫דא״ב למה להו לחלק בין בידי אדם לבידי שטים יאמרו‬ ‫שטיה טתיא)נמי שם( והוי נט דבזה פשיטא דטדינא אין‬
‫להדיא ריש אונם בנימין והרי בגם׳ מדמה פסיקת מעבורת‬ ‫טענת אונם גם בלא תקנה דכיון ששכיח הרבה היה לו‬
‫לחולי ע״ש ופסיקת מעבורת הוא בידי אדם אלא וודאי‬ ‫להתנות ע״מ שלא יארע לי שום אונם ומדלא ד«נה‬
‫העיק• הוא כהמידכי רהגאונים ג״ב פוסקים דאין טענת‬ ‫איהו דאפסיד אנפשיה ואונס דשכיח ולא שכיח אף שמן‬
‫אונס בגיטין וכן משמע להדיא מדברי הגהות מיימוני‬ ‫הרין יעז טענת אונם דלא עלה על דעתו שצריר להתנות‬
‫פ״ט‬
‫השל< ‪7‬‬ ‫הלכות נ'פין>זםןק‪ 6‬ו‬ ‫עיוך‬ ‫‪232‬‬
‫ע שה ה כ ל א בל כ של א נ תן ל ה מ טון ה רב ה ל פיי ס ה‬ ‫פ׳׳ ט ע״ש ו הי ה אפ שר לומר שמפר שים חו ל' שבסוגיא‬
‫נ מצ א של א ע ש ה כל מה שביכול ת ל ע שו ת ונ ת קיי ם‬ ‫דשם שנ חל ה ע׳י קיר או חום וחולי כזה מקרי ני רי אדם‬
‫ה תנ אי והוה ג ט ו אע״ג ד מ ה שלא נ תן ל ה מ מון ה ר ב ה‬ ‫במי שאמרו חז״ל)כתוכית ל׳‪ (.‬ה כל כירי שמים חוץ מ ציני ם‬
‫אינו מ פני הערר רצונו אל א מ פני ה ע ד ר יכול תו ונ מ צ א‬ ‫פחי ם א ל מ א דציגים ופחים שזהו קור וחום מקרי בי די‬
‫שאנוס הוא ט״ ם ה רי אין ט ע נ ת אונם בני מין וזה ש כ ת ב‬ ‫אדם אך גם וה רוחק רהא ס ת מ א אמרו בג ם׳ ח ל ה ד מ ש מ ע‬
‫הטו ר ו אפ שר ש ת ת ר צ ה ה״ פ כיון שאפ שר ש תו תיצ ה‬ ‫כל מיני חולי ‪:‬‬
‫ב מ מון ה ר כ ה והו א לא ע שה כן אע״פ שהוא אנו ס בז ה‬ ‫ולכן נ״ל דכוונ ה א ח ר ת לו ט ה בד ב רי ה ם ר ב א מ ת זה‬ ‫ן‬
‫הוה נ ט ו ה ר מ ב״ ם !״ל לא ה בי א כ ל ל דין זה ונ״ל ד ט ע מו‬ ‫שאגו אומרים הפר ש בין כי די אדם ל בי די שמים אין‬
‫מ שום דזה ת לוי בל שון ה מ דינ ה ב מ ש מ עו ת אם ל א אפיי ס ך‬ ‫הכווג ה כפ שו טו רוודאי כל ה מ קרי ם ה באי ם על ה אד ם‬
‫אם ה כוונ ה ש ה תנ אי עליו כ מ׳ ש או ש ה תנ אי ע לי ה‬ ‫ה כל הוא כ ה שג ח ה אל קי ת וכ מאמרם ז״ל אין אדם גוקף‬
‫בלומר אם ל א ת ת ר צי ת ליהוי גי ט א ו ל פי כ ך ה ש מי ט‬ ‫א צכ עו מ ל מ ט ה אא״כ מכריזין ע ל'ו מ ל מ ע ל ה וחולי! ז׳ ‪( :‬‬
‫דין זה לג מ רי ‪:‬‬ ‫ומקרא מפור ש הוא מר׳ מ צ ע רי גכ ר כוננו אל א הכוונ ה‬
‫י כ ת ב הטור ואם לא אמר מ ע כ שיו אלא אם לא ב א תי‬ ‫דבירי אדם מקרי דב ר ה מו רגל שרגיל לב א ואין הדבר‬
‫כתוך ל׳ יום י ה א נ ט ואם ב א תי ב תו ך ל' יום ל א יהא‬ ‫גיכר ש מן ה שטים הי א כ מו חולי ו מ ע כו ר ת וכיוצ א ב ה ם‬
‫ג ט כ ת ב ה רמב״ם שלא חל הג ט ע ד ת שלום שלשים יום‬ ‫ובירי שמים סקרי דבר הניכ ר לכל שמן ה שמי ם הוא‬
‫כ של א ב א לפיכך אם מ ת ב תו ך הזמן אינו נ ט כלל‬ ‫כ מו אכלו ארי נ שכו גח ש וכיוצ א כז ה וזהו ג ’ כ ה חילו ק‬
‫ו מ תיי ב מ ת ו הר א ב״ד כ ת ב ד היי ג ט ו מו ת ר ת לשוק והר מ׳׳ה‬ ‫כין שכיח ולא שכיח ובין לא שכיח כ לל ‪:‬‬
‫חילק ו כ ת ב ד ב ע״ פ שלא כ ת ב ה תנ אי בג ט אינו נ ט כ לל‬ ‫יש מי שאומר ד ה אי דנ א לאחר ת קנ ת רג מ״ ה שאין‬ ‫ח‬
‫ו מ תי י ב מ ת ואם כ ת ב ה תנ אי בג ט הוי ספ ק ו חו ל צ ת ול א‬ ‫ה א ש ה מ תג ר ש ת ב ע״ כ אם ה תני ת עליו תנ אי‬
‫מ תיי כ מ ת וי״ א שלעול ם הו ה ספ ק מגו ר ש ת ו חו ל צ ת ול א‬ ‫מ ה שהיא יע ש ה לא מ הגי ט ע נ ת אונ ס)נ׳׳ ש סי‪',‬א( אפילו‬
‫מ תיי ב מ ת וכן ד ע ת ה תו ס פ ת ש חו ל צ ת עכ״ ל ‪:‬‬ ‫אונם דל א שכיח כ לל וביאיר הד ברי ם רכמו שי ת כנו‬
‫י א בי אור הד ב רי ם ד כ כ ר ב א רנו ב סי׳ ק מ״ג ס עיף כ״ ח‬ ‫ב סעי ף א׳ ל עניין תנ אי ש ה תנ ה ע לי ה ל ע שו ת ול א קיי מ ה‬
‫ד ב ש ט רו ת קיי״ל כר׳ יוסי רז טנו של שטר מוכי ח‬ ‫שיבול לומר מ ה לי ול אונ סך אני ל א נ ת ר צי תי לי חן ג ט‬
‫עליו ד ה בוונ ה הו א מ ע כ שיו אף אם ל א בי א ר ל ה די א כן‬ ‫רק ב או פן זה כ מו כן ה אידנ א תוכל גם הי א לומר כן‬
‫ד אל״ב ל מ ה לנו הזמן ונם בג ט א מ רינן כן ולכן אף ב ל א‬ ‫ויש חולקים בזה )כ״וז ועוד גדולים נת״ש הס׳ת( וכן נ ר א ה‬
‫מ ע כ שיו דינו כ מ ע כ שיו וזהו ד ע ת ה ר א ב״ ד שפסק ד הו ה‬ ‫עיקר רנראה רכזה לא נזר רנ מ״ ה ואין זה נקרא מגר ש‬
‫ג ט ו מו ת ר ת לשוק מ פני שזהו כ מ ע כ שיו ו ה ר מ מ ם ל א‬ ‫כ ע״ כ וגם אפילו ה עוב ר ומגר ש ב ע״ כ נ״כ ד ע ת רוב‬
‫פסק כן בני טין מ פני ה ט ע מי ם שבארנו שם ו בל א זה‬ ‫הגדולים ד הו ה ג ט כ ט״ ש ב סי׳ קי״ט ו מ׳ ם ל דינ א צ״ ע‬
‫ט ע מו פ שו ט ד כיון ד בג ט מ ת קנ ת ח כ מי ם הוא לכ תו ב‬ ‫ואילי כ ש הי א ה תני ת עליו ש ע׳ ם כן אני מקבל הנ ט‬
‫זמן בג ט אין ראיה מ הז מן ל ו טי ש מו כי ח רכוונ תו מ ע כ שיו‬ ‫הי ה רע תו ד ב שאם לא יקויים ה תנ אי לא י הי ה ג ט בשום‬
‫)ב׳ח( ו ה ר מ״ ה מ ח ל ק כין נ ע ״ פ ל ב כ ת ב ד כ ש ה תנ אי כ תו ב‬ ‫עניין אפילו אם י הי ה אנו ס נ טו ר ו אונ ס רלא שכיח ולא‬
‫ב הנ ט הזמן מו כי ח ד מהיו ם קאמר א ב ל כ ש ה תנ אי ב ע' פ‬ ‫דמי ל תנ אי שהוא מ תנ ה ע׳ ט שלא אכ א וכיוצ א בז ה‬
‫י״ל ד כי מסרו לה ב תנ אי זה חזר בו מז מן ה שטר )רש׳י‬ ‫)ונ׳ל דלנן דקדק הכ׳ש לומר שהיא התניתה עליו ע״ש ודוק( ;‬
‫גיעי! ע״ב ‪ ( :‬ומ שום דב ש״ם )שם( יש מי ש מ ס תפ ק בז ה‬ ‫ט כ ת ב הטו ר וכן אם אמ ר ה״ז ני ט ך ע״ ם שאם לא‬
‫ולכן פסק ד ב ע׳ פ הוה ספק וזהו לר׳ יוסי א בל לר בנן‬ ‫אפיי ס ך ש ת תר צי ב תו ך שלשים יום י ה א ג ט ופיי ס ה‬
‫דפליגי ע לי ה רר״י ב ע״ פ ווד אי ל א הוה ג ט ו כ כ ת ב הו ה‬ ‫ול א נ ת ר צי ת הוי נ ט א ע״ פ ש הו א אנו ס שהרי פיי ס ה‬
‫ספק ד ש מ א לא נחלקי אל א ב ע״ פ ול א ב כ ת ב ולכן ס״ל‬ ‫כ ה ר ב ה פיוסים ול א נ ת ר צי ת ואפ שר ש ת ת ר צ ה אם הי ה‬
‫ד ב ע״ פ לא הו ה נ ט ו ב כ ת ב הוה ספק ו הי״ א ו ה תו ם׳ ס״ל‬ ‫לו מ טון ה רב ה ו הי א אנו ס שאין לו א פי לו הכי אין‬
‫רלעולם הוה ספק ו חו ל צ ת ול א מ תיי ב מ ת משום די ש‬ ‫אונם בני מין עכ׳׳ל ודין זה הוא כנ ס׳) ל׳ ‪ ( .‬וביאור הד ברי ם‬
‫ספק אם קיי״ל רר׳ יוסי בגי טין ואם אמר ר׳ יוסי נ ם‬ ‫דל שון זה שאמר אם לא א פיי ס ך יהא ג ט אין ה כוונ ה‬
‫בע״פ ולכן כ ש״ ע סעיף ב׳ ס ת מו הד ב רי ם ו כ ת בו ד הו ה‬ ‫ש תלוי ב רי צוי ה ואם ל א נ ת ר צי ת הו ה נ ט רא״כ א׳־צ ל כ ל‬
‫ספק ע׳ ש ולא חילקו בין ב ע׳׳ פ ל ב כ ת ב ד ס״ ל כ ה תו ם׳‬ ‫ה א רי כו ת הז ה וב קצ ר ה ה׳ ל לומר דכיון שלא נ ת ר צי ת‬
‫)ולפני הב״י היחה גירסא אחרת בעור כמ״ש הב״ח ע״ש( ‪:‬‬ ‫הרי נ ת קיי ם ה תנ אי והוה נ ט אל א ד ה׳ ם ד ה תנ אי הי ה‬
‫אך זה ש כ ת בנו ב ד ע ת ה ר כ ד ה שפס ק דל א כר׳ יוסי‬ ‫יב‬ ‫מ צ דו אם ל א יע ש ה כל ט צד קי ד אי ת לי ה ל פיי ס ה ליהוי‬
‫נ ד א ה דו ח ק ולכן נ״ל ד הול ך ל שי ט תו ל פ ט״ ש ו־וטור‬ ‫ני ט א א בל אם י ע ש ה בל מ ה שבכ ה ל ע שו ת ל פיי ס ה‬
‫ב שמו ב ה״ ט סי׳ קנ״ח דזטנו של שטר מו כי ח אינו אל א‬ ‫י ת ב ט ל הג ט אף אם הי א לא ת ת ר צ ה כיון שהוא ע ש ה‬
‫בנו תן ל אח ר מי ת ה ו ב נ ט ל א שייך זה כ מ״ ש ב סי׳ קם*נ‬ ‫כל טצ ר קי ד אי ת לי ה )חוס׳ שם ורי׳ן ע׳ש( ולכן אם נ א מ ת‬
‫סעיף ל׳ ע״ ש ו ל פ׳ ז נ ע׳׳ פ בם לר׳ יוסי ל א אטרינן‬ ‫נ תן ל ה מ סון רדבה ול א נ ת פיי ס ה נ ת ב ט ל ה תנ אי שר‪'%‬‬
‫נגימץ‬
‫ק ץ ‪233‬‬ ‫ה ש ר חן‬ ‫הלכות גיט^ן ס^טן קטי‬ ‫ערוך‬
‫חדש ואם נשאת לא תצא עכ״ל ומשמע דלכל הפוסקים‬ ‫בגיט״ן»םנו של שטר מוכ'ח אבל בשטר ספוקי םם‪£‬יןא‬
‫אם נשאת לא תצא אפילו לדעת הרמב״ם דאיסור‬ ‫ליה דשמא כיון דאין דרך לכתיב תנאי בגט דאין ‪nr‬‬
‫גמור הוא כט״ש ויש מי שאומר דלת־טב״ם אם נשאת‬ ‫שטר מטון לכתוב בו פרטים דהרי באמת קיי״ל‬
‫תצא )ב״ש סר‪,‬״ה( וכ״ש לטי שטובו־ רהספק הוא שמא‬ ‫שאין לכתוב תנאי בגט כמ״ש כפי׳ קמ״ז ולכן כיון שזה‬
‫לא כיון לגרשה אלא לאחר י״ב חדש דד‪.‬וא לא אסיק‬ ‫הכתיב התנאי בהנט יש ספק שמא בכה״ג אטרינן זמנו‬
‫אדעתיה שיטות )ר״ן ספ׳יז( ולי נראה דלהרמב״ם וודאי‬ ‫של שטר מוכיח לר׳ יופי ויענ״ש סק״ד ולפמ״ש א״ש‬
‫דא״א לומר כן דהא איהו ם״ל בריש פ׳ ח דאפילו‬ ‫נפשישות( ;‬
‫בתנאי דאם חתן לי מאתים זוז בלא מעכשיו ג״כ אם‬ ‫יג ויש טי ששאל כזה הדין שאלה גדולה והרי אגו‬
‫נשאת לא תצא ובארנו טעמו בסי׳ הקודם סעיף י׳ ע״ש‬ ‫כותבין בגט טיוטא דנן ולעלם ואטרינן בגט׳)ס״ה ‪( :‬‬
‫וכ״ש במעכשיו אם לא אבא לאחר י״ב חדש דלא תצא‬ ‫דתקני כן לאפיקי טרר׳ יופי כליטר שלא לסטיך על‬
‫והן אמת שבסעיף י״ז שם בארנו דבתנאי זד‪ ,‬אם‬ ‫זמני של שטר אלא לנתוכ מפורש מהיום וא'כ למה‬
‫נשאת תצא בלא מעכשיו וחלקנו בין תנאי שעליה‬ ‫פתטי הפיסקים בדינים אלי ואיך פפקו הטור וש״ע דהיה‬
‫לעשות לתנאי שעליו ע״ש מ״ט כיון שמיקל בתנאי‬ ‫כפק הא נכתב מעכשיו)ב״ש שם( ובאמת דא״כ יש לתמוה‬
‫שעליה גם בלא מעכשיו כ״ש בתנאי שעליו בטעכשיו‬ ‫ע'־' הרמב״ם יכל הפיפקים שכתבו הרכה דינים בתנאים‬
‫וגם טי שסובר הטעם שלא כיון לגרשה רק לאחר י׳ ב‬ ‫באלו שאין הנט חל עד קיים התנאי ולמה כתכו זה‬
‫חדש ג״כ א״א לומר כפשוטו דהא מעכשיו קאמר אלא‬ ‫יה״י לפי הנופחא שלנו ליתא לדינים אלו כלל וגם על‬
‫דה״פ שאולי היתד‪ ,‬כוונתו רבכלות י״ב חדש תתגרש‬ ‫הש״ם יש לתמיד‪ .‬לטה לא אמרה יהאידנא דכתבינן‬
‫מעכשיו ובוודאי כן הוא ולכן אין לה לכתחלה להנשא‬ ‫מיומא דנן ולעלם מתגרשת מעכשיו כמו שאמרו בכיוצא‬
‫אף כשבוודאי לא יתקיים התנאי מפני שכן היה דעתו‬ ‫בזה בשארי שטרות )ב״כ קע׳׳א ;( ‪:‬‬
‫אבל עכ״פ מפני מה היה דעתו כן מפני שלא אסיק‬ ‫יד ולבן נלע״ד דדין זה שזמנו של שטר מוכיח עליו‬
‫אדעתיה שימות כמ״ש וממילא מובן דאי אסיק‬ ‫אינו אלא כשהוא בעצמו כותב או ציה לכתוב‬
‫אדעתיה שימית היה מגרשה מיד דהא לא היה כוונתו‬ ‫הזמן כמ״ש בח״ט שם והבאנו זה נפי׳ קמ״ג סעיף‬
‫להקניטה ולצערה וסוף פוף הכל היה כוונתו טפני‬ ‫כ״ט וכן מצאתי פברא זו בטהרי״ק שורש צ״ד וכתבה‬
‫קיום התנאי וכיון שכן ממילא כשמת וא״א שיתקיים‬ ‫בשם הרשב״א ע״ש ולפ״ז גם בנופחא דטיוטא דנן‬
‫התנאי נהי דלא שרינן לה לכתחלה מ״ם לםה תצא‬ ‫כיון דנופחא כללית היא ואינה גכתבת ע״פ ציוי הכעל‬
‫אם נשאת הא אנן ידעינן ברור שלא יבא וסוף סיף‬ ‫וודאי אמרינן דהתנאי שבע״פ מבטלי ואע׳ג דבנט'‬
‫תתגרש למפרע ומ״ם למעשה אפשר שיש להחמיר‬ ‫הטפקנא לר׳ יופי דגם בע״פ פ״ל זמנו של שטר מוכיח‬
‫וצ״ע לרינא ום״מ כיון דלהתום׳ והרא״ש והטור פשיטא‬ ‫)דרבא הני ס״ל( זהו הבל כשכתבו בעצמי או צוה לכתוב‬
‫שלא תצא יש לסמוך עליהם כדי שלא להוציא אשר‪.‬‬ ‫אבל לא בסתטא וט״ט לדינא יש להחמיר אף שמפתיטת‬
‫מבעלה ומה גם דאפילו לרעות שנתבארו נ״ב נראה כן‬ ‫לשון הפופקים משמע להדיא דלא חשו לה ‪:‬‬
‫)לדעתו הוא רק גילוי דעתא זאינו כלום( ‪:‬‬ ‫ט ן בגט׳ )ע״ו ‪ ( :‬יש בעיא בטעבשיו אם לא באתי‬
‫יז כתב רבינו הב״י בסעיף ד׳ נתן לד‪ .‬גט בלילה‬ ‫בתוך י״ב חדש ומת בתוך הזמן אע״ג שוודאי‬
‫ואמר לה ה״ז ניטך ע״ם שתצא חמה מנרתיקה‬ ‫לא יבא ט״ט אולי אינה מותרת להנשא רק בכלות‬
‫ומת בלילה ה״ז נט אבל אם אמר לה אם תצא‬ ‫הי״ב חדש ונשאר בתיקו ופםקינן לחומרא והטעם‬
‫מנרתיקה או שאמר לכשתצא חטה מנרתיקה ומת בלילה‬ ‫כתבו התום׳ ד ^יינן מת אטו לא מת כי אין גלוי לכל‬
‫ה״ז ספק וי״א דאף כע״ם נקטינן לחומרא אא״ב אמר‬ ‫שמת ויתמהו עי מה שמתירים להנשא אבל בבלות‬
‫מעכשיו בר‪,‬ריא עכ״ל ז‬ ‫הזמן הכל יודעים שנתקיים התנאי וכ״כ הרא״ש והטור‬
‫י ח ביאור הדברים דבע״מ דהוה כמעכשיו הרי נתגרשח‬ ‫אבל הרמב״ם ם״ל דמעיקר דינא יכול להיות כן דכל‬
‫בלילה אבל באם תצא או לכשתצא הור‪ ,‬גט לאז־זר‬ ‫זמן שלא יצא ביטול התנאי לפועל אע״ם שבכה יצא‬
‫מיתר‪ ,‬אך הספק ת א דשמא קיי״ל כר׳ יוסי תמנו של‬ ‫לא מקרי ביטול התנאי וכבר כתבנו זה בסי׳ הקודם‬
‫שטר מוכיח וועד‪ ,‬כמעכשיו והכי איתא בנם׳ )ספ״ז(‬ ‫סעיף ל״ר ובארנו שם בסעיף ל״ז רזה אינו רק בביטול‬
‫וד‪,‬י״א ם״ל דע״מ אינו כמעכשיו והזכרנו רעה זו כסי׳‬ ‫תנאי ולא בקיומו עוהרי הרטנ״ם פסק בעצמו כמעבשיו‬
‫ל״ח ע״ש ותמהו עליו למה רק־ במקום זה חייש רבינו‬ ‫אם לא תתן לי מאתים זוז עד ל׳ יום שיכולה להנשא‬
‫הכ׳׳י לדעה זו ולא בשארי מקומות )ב״ש סק״ו( ונ״ל‬ ‫לאלתר ע״ש ושם בארנו טעם ההפרש נין זל״ז‬
‫משום רבעניין זר‪ .‬לשון על מגת אינו טובן דכשלמא‬ ‫)ובירושלמי פ״ז ה״ג מפרש טעם איזר( ‪:‬‬
‫כתנאי שעל האדם לעשות או לא לעשות שייך ‪e^'h‬ר‬ ‫ט ז וזיל רבינו הביי בסעיו‪ :‬ג׳ ה״ז גיטך ם ^ ו י ו אם‬
‫ה״ז ניטך ע״ט שתעשי לי כך ובך אבל ביציאת חמזו‬ ‫לאבאתיםבאןוער'״בחורשוטתתוךי״ב חודש ה״ז מגורשת‬
‫מד‪ .‬שייר תנאי בזח הא וודאי תצא ואין זר‪ .‬אלא באוסר‬ ‫אבל אס יש לה יבם לא תנשא בלא חל צה עד שיעברו י״כ‬
‫שחלות‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמד‬ ‫ערוך‬ ‫‪234‬‬
‫אייא זמן רב אח׳ב אע״פ שהעיכוב היה נזצד האשד!‬ ‫שחלות הגט 'הא אז ולכן אף שבגט' טפירש גם בזה‬
‫שלא _רצתה לקבלו מיד אפ״ה הוי גט ובלבד שיהיה‬ ‫רכאוטר מעני‪ :‬יו דם׳־ מ״ט בזה השש לרעה ההולקת‬
‫‪,‬כעל חי עכ׳׳ל ולא אטרינן שכוונתו היה דווקא תיכף‬
‫’‬ ‫■‬ ‫וס״ל דלהלכה אינו במעכשיו )ואל י;ש'כג' רדיר' הי׳ין על‬
‫‪ .....‬ספק‬
‫ידוע‪ ,‬הוה‬
‫‪,,‬‬ ‫___‬
‫דנאינו‬ ‫‪.‬‬
‫התנא‬ ‫וכן ‪,‬קמ״ל‬
‫אהר ‪.‬יב״ח ‪,‬‬ ‫משנה דה״ו גיטך ע׳׳ש דהיא לא כתג שני־תו כע״מ ע”ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫ולא אטרינן 'נוקמיה בחזקת חיים עד הגט והתגרש‬ ‫י ט וזה שכתב בלכשתצא חניה טגרהיקה הוד‪ ,‬כאם‬
‫ביודאי דכיון דהשתא מת טספקינן שמא ט ת קודם‬ ‫תצא לעניין זמנו של ׳‪:‬טר ‪:‬׳נן הוה ספק נמ׳׳ש‬
‫הגט )ריין( וכן לא אמרינן להיפי־ מדר‪,‬שתא מת מעיקרא‬ ‫יש מרבותינו דם׳׳ל דב^נשהצא נם י‘!‪ ’-‬יוסי י׳א‬
‫נ' כ מת כדאיתא סברא זו בסי׳ ל״ז טדהשתא בוגרת‬ ‫אמרינן זמנו של שטר מיכיח כיון רטפוייש איטר‬
‫בצפרא נטי בונרת יתתייבם דכבר נתבאר שם סעיף‬ ‫לכשתצא )רש ’ י סש׳׳י( וה״ה בכל תנאי כמו ה״ז ניטך‬
‫להז שכל מקום שיש חזקה כנגדה לא אמריגן סברא‬ ‫לכשתתן לי מאתים זוז וכה״ג ונווראי שייה־מ־א יש‬
‫זו יהכא הרי יש חזקת חיים וחזקת א׳א כנגר פנר א‬ ‫לחוש לרעה זו רכן נראה נ״כ רעת הרמכ״ם בפ״ט‬
‫וו ובשם לעניין בוגרת ליכא הזקת נערות כנגדה‬ ‫דין ט״ו שנתב ה’ז ניטך לכשתצא הטה מנרהיקה ומת‬
‫דיומא דמשלם שית אין בה לא הזקת נערות ולא חזקת‬ ‫בלילה אינו נט ע״ט שתצא חמד ומת ב^יי^ה ה׳ז‬
‫בנרות כמ״ש שם ‪:‬‬ ‫מגורשת וכשתזרח חמה יתקייס ההנאי ההנה עלייה‬
‫כ ב נרסינן בגט׳ )ספ״י( תנו רבנן לאחר שבוע שנה‬ ‫שאם זרחה חמה יהיה גט יאם ייא זרהה לא יהיה גט‬
‫לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת לאחר שבת א׳‬ ‫ומת בלילה אינו גט וכו׳ עכ״ל ויש להבין כיון רס׳יל‬
‫ב' נ' וקמי שבתא מקרי ד' ה' ו׳ ופירש״י אם אמר ה״ז‬ ‫דלנש־תצא הוי הר רינא עם אם תצא יימה ה־יקם בשני‬
‫נימך אם לא אבא לאחר שבוע זו שמיטה זו ממתינים‬ ‫דינים אלא ווראי משום רייאו הר טעמא אינון רבאם‬
‫לו שגד‪ ,‬שמינית דבל שנה שמינית קרויה אחר שבוע‬ ‫תצא לר׳ יופי הוה כמעכשיו ורק הרכנ״ם דיי אינו‬
‫עכ״ל ואם אמר לאחר שנה ממתינים לו הדש ולאחר‬ ‫פוסק כמותו כמו שבארנו אכל לכשתצא אפיין לר״י‬
‫הדש טרת־נים לו שבוע ימים ולאחר שבת ממתינים לו‬ ‫אינו גט ‪:‬‬
‫שי^שה ימים היינו יום אי ויום ב׳ ויום נ׳ דהם נקראים‬ ‫כ שנו חכמים במשנה אם לא באתי מכאן יער י״ב‬
‫אתר השבת ואם אמר קודם שבת נחשב מן יום ד׳‬ ‫חרש כתבו ותנו גט לאשתי כתבו גט נ תיך י״ב הדש‬
‫וטעמא דמי^תא לפי שכיון שתפס חשבין זמין שהוא‬ ‫ונתנו לאחר י ’ כ הדש אינו גט שהיי שינו השיי־הים‬
‫מקינין מפרטים כמו שמימה שמקובצת משנים נקרא‬ ‫מטה שצור‪ ,‬שלא לכתוב רק אהי ינ׳יח ולא אמרינן‬
‫'ו החשבון המקובי; מפרטיים שהוא בא אחריו‬ ‫אתר‬ ‫שלא הקפיד א^א על הנתינה רכיודאי נם על ה כ היי־‬
‫יהשמימה פרטיו השינים לפיכך ממתנת שנה והשיגה‬ ‫הקפיד ;ר״ן כש״ו( דאין רצון הארס ליהקדיס נ נ ט כל‬
‫פרטיו הרשים ממתנת הרש והחדש פרטיו שבועות‬ ‫זמן שא׳’ צ לזה ואפילו אמר כתכו יתנו נט ייאשה' אם‬
‫ממתנת שבוע ימים ולפ׳׳ז נם באחר שבת היה לנו‬ ‫לא באתי מכאן ועד יב׳יח וכתבו קורם יב״ח איני נט‬
‫לומר דדי ביום המחרת שהרי השבוע מקובצת מימים‬ ‫)שס במשנה( ולא אטרינן מדהיר‪ ,‬ליה ייטימר אם ייא‬
‫אמנם לפי שבלשון בני אדם הוא שבשאומרין אחר שנת‬ ‫באתי כתבו ותנו והוא אמר כתבו יחנו אם י׳א באחי‬
‫כוונתם ער יום ג׳ ועד בכלל וקודם שכת כוונתם מן‬ ‫אולי כוונתי לכתוב עתה לא אמרינן כן דב־ידאי‬
‫יום ד' ואילך ומסתמא כוונתו כלשון בני ארם ואין הילוק‬ ‫כוובתו לכתוב אח"כ )גמ׳ סש ’י( והכל מטעם שבארנו‬
‫בין שעומר כתחלת השמיטה או באמצע אובסופה דאפילו‬ ‫ומבואר מלשון הש״ם והפוסקים דאינו נט כלל מן‬
‫עומד בסיף שמיטה הוי שנה כיון שהזכיר לשון שמיטה‬ ‫התורה ואע״פ שלא התנה כדיני תנאי אין עיכוב‬
‫)תוס׳( ובן בשנה יבחדש ;‬ ‫בדבר דריני תנאי א״צ כשאומר לשליח שהרי איני‬
‫כ ג וכתב המיר אמר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא‬ ‫שלוחו רק באופן זה ולא כשישנה מדבריו )ביה בשש‬
‫באתי ייאחר השבוע לא יכתבו ויתנו עד שיעברו שני‬ ‫ריין ורשב״א( ואין הילוק בין כתבו הזמן הקורם בהנט‬
‫השמיטה הזאת שעומדים בה ושנה ראשונה שלשמיטה‬ ‫ובין שנ תנו הזמן שאחר יב״ה כיון ששינו מדבריו הנט‬
‫שאח״כ עכ״ל וכן בשנה ימתינו כל השגה וחדש אח׳ב‬ ‫בטל מן התורה )ביש סיףה( ‪:‬‬
‫וכן בחדש ימתינו כל החדש ושבוע ימים אח״ב ובאחר‬ ‫כא עור שנינו שם במשנה )שש״י( כתבו לאחר יב״ח‬
‫ה שנת ימתינו כל השבת וג׳ ימים אח״ב ע״ש וזהו נ״ב‬ ‫ונתנו לאחר יב״ח ומת אם הגט קודם למיתה ה״ז‬
‫כעין פירשיי א־יא דרש״י פירש כשנתן לה הגט ואמר‬ ‫גט ואם מיתה קרטה לגט אינו גט ואם אין ידוע זו היא‬
‫לד‪ ,‬כן והיא פירש כשצוה לכתוב וטעם אחד לשניהן‬ ‫שאמרו מגורשת ואיגד‪ ,‬מגורשת עכ״ל המשגה ולכאורה‬
‫וכתב עוד ובכולן אין מקדימין ממה שאמר אבל אם‬ ‫אין בדינים אלו שום רבותא כלל ונ״ל דטיובא קמ״ל‬
‫איחרו אין בכך כלום ענ״ל וזהו כמ״ש בסעיף כ״א‬ ‫דאם רק נתינת הנט קדים למיתה ה״ז נטי ואפילו אם‬
‫דקפידתו לא היה רק שלא יקדימו ועל איחור הזמן‬ ‫הנתינה היה אחר זמן רב לאהר יביח כמ״ש רבינו‬
‫אינו מקפיד ן‬ ‫הרט״א כסעיף ה׳ ו ד ל לא נתנו לה מיד אחר ינ״ח‬
‫‪M‬נ ל‬ ‫‪10‬‬ ‫‪16‬‬
‫‪235‬‬ ‫קיח‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות גיטין סימן קמד‬ ‫ערוך‬
‫לאחר השבוע אינו נט עד שיעבור שנה ראשונה‬ ‫כ ד אבל הרטב״ם ו״ל כתב בפ״ט דין כ״ג אמר להם‬
‫של שמינית וחדש ראשין של שנה שנייה וכן בלאחר‬ ‫כתבו ותנו לאשתי גט אחר השבוע אין כותכין‬
‫שנה וכלאחר חרש וכלאחר שבת והרא״ש חולק בזה‬ ‫אלא עד שנה מאחר השביע אמר להם לאחר שנה אין‬
‫וס׳׳ל שהיא מתגרשת מיד אחר השבוע וכן באינך ולא‬ ‫בותבין עד לאחר חדש משנה שנייה אמר להם לאחר‬
‫דמי לאומר ה״ז נימך אם לא אבא לאחר השבוע דלא‬ ‫החדש אין כותבין עד לאחר הישבת מחדש שני אמר‬
‫מצינן למיטר שיהא גט אם לא בא בתוך השבוע דא״ב‬ ‫לאחר שבת אין כותבין לאחר השבת עד סוף יום שלישי‬
‫הו״ל לומר אס לא באתי בתוך שבוע זו אלא וודאי‬ ‫אמר להם כתבו ותנו לה קורם השבת כותגין מיום ד׳‬
‫מדתלה זמן ביאתו כלאחר השבוע בע״ב ר״ל אם לא‬ ‫ועד סוף יום ו׳ וגותנין לה הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר‬
‫יבא בזמן הנקרא אחר השבוע והיינו שנה משבוע הבא‬ ‫ואח״ב כתבו ונתנו לה כגון שאמר להם לאחר החדש‬
‫וכלאחר שנה חדש אחד מחדשי השנה הבאה‬ ‫וכתבו ונתנו לה לאחר שתי שבתות מחדש שני ה״ז פסול‬
‫וכלאחר חדש שבת אחד משבתות החדש השני וכלאחר‬ ‫עכ״ל )עמ״ש נסי׳ קמ״א סעיף קכ״ג( ‪:‬‬
‫שבת לישגא דעלמא לחלק ימי השבוע חציין נקראין‬ ‫כ ה והרא״ש ז״ל פירש בכוונתו שאין להם לכתוב עד‬
‫אחר שבת שעברה וחציין נקראין קודם שבת הבאה‬ ‫כלות השנה שאחר השמיטה והשיג עליו דווראי‬
‫אבל הנותן נט לאשתו שתתגרש לאחר שבוע למה לא‬ ‫רשאים לכתוב בכל השגה שאחר השבוע אבל הטור‬
‫תתגרש מיד אחר שיעבור השמיטה כי קביעות הזמן‬ ‫והר״ן והמגיד משגה פירשו נם דברי הרטב״ם בן דכוונתו‬
‫היה כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ואם היה בדעתו‬ ‫לכתוב בכל השנה שאחר השבוע והנה לפי הנופחא‬
‫עד שתעבור שנה שמינית היה אומר אחר השבוע עכ׳ל‬ ‫שלפנינו בהרמב״ם פשיטא דהוא כדברי הרא״ש שהרי‬
‫ונראה להדיא שיש טעות הדפום וכצ״ל היה אומר‬ ‫כלאחר שנה כתב להדיא שאין כותבין עד לאחר חדש‬
‫שנה אחר השבוע ‪:‬‬ ‫משנה שנייה וכ׳׳ב בלאחר חדש וכלאחר שבת האמנם‬
‫כ ח כתב רבינו הרמ״א בםעיף ו׳ י״א דאם אמר אחר‬ ‫כתב רבינו הב״י בספרו כסף משנה רנוסחא מיטעת היא‬
‫י״ב חדש כאלו אמר אחר שנה אמר לאחר ל׳ יום‬ ‫וכלאחר שנה הנירסא כותבין עד לאחר חדש וכלאחר‬
‫כותבין יים אחד לאחר ל׳ יום עכ״ל ובזה לא דמי אמירת‬ ‫חדש כותבין עד לאחר השבת וכלאחר שבת כותבין עד‬
‫אחר ל׳ יום לאמירת אחר י״ב חדש והטעם פשוט דבחדש‬ ‫סוף יום ג׳ וכ״ב בש״ע סעיף ו׳ ע״ש וזה שכתב כלאחר‬
‫כשהזכיר שם חרש הוי אחר אחד מהמניין שנקיט ודינו‬ ‫שבוע אין כותבין אלא ער שנה ר״ל דכל השנה כותבין‬
‫כלאחר שנה ולכן בלאחר ל׳ יום ג״ב הוי אחד מהמניין‬ ‫ולא יותר וזה שכתב באיחרו אתר הזמן שאמר כמו‬
‫שנקים וממילא רלא דמי ללאחר חדש ובן כל כיוצא בזה‪:‬‬ ‫בלאחר החדש וכתבו ונחנו לה לאחר שתי שבתות מחדש‬
‫כ ט בחב הטור דאם אמר אם לא אבא עד לאחר‬ ‫השני לאו דווקא לאחר שתי שבתות ממש אלא כלומר לאחר‬
‫הרגל לא יכתבו ויתנו עד שיעברו ט״ו ימים אחר‬ ‫שעברה שבוע ראשונה ונכנסה השבוע השנייה )נ״מ( וזה‬
‫הרגל עכ״ל וכ״ב הראשונים בשם ר״ח וכתבו דלא ידעו‬ ‫שפוסל באיחרו אחר הזמןאע״ג שכתבנו בסעיף כ״א דאיחור‬
‫מאין יצא לו זה ולכן י״א דכמו שלאחר שבת חולקין‬ ‫אינו פוסל זהו מפני שבכאן הגביל הזמן מתי לכתוב אבל‬
‫ימי השבוע על שני השבתית כמו כן חולקין הימים‬ ‫בסעי׳ כ׳ א לא היה כוונתו אלא שלא יכתבו קורס)ב״ש סק׳ס(‪:‬‬
‫שבין רגל לרגל על שני הרגלים והוי לאחר הרגל מחצית‬ ‫כ ו ולפ״ז יכול להיות דהרמב״ם לא פליג על רש״י‬
‫הזמן שבין רגל לרגל ושכ״ב הרי״ף בתשו׳ )ב״י בשס‬ ‫והפוסקים אלא בפירושא דברייתא אבל בזה מודה‬
‫הר״ן והרמ״ה( אמנם באמת לפ״ז יתחלפו דינים אלו בכל‬ ‫שאם אמר אם לא באתי עד לאחר השבוע בהכרח‬
‫הרגלים רבין פסח לשבועות הזמן קצר ובין שבועות‬ ‫להמתין ער שיעבור שנה לאחר השמיטה ולא יבא‬
‫לסוכות יותר ארוך ובין סוכות לפסח הרבה יותר ארוך‬ ‫לכתוב אז ולא קורם ואם איחרו הזמן נ״ב כשר דעיקר‬
‫וכפי הנראה שלפי לשון בני אדם אין חילוק בהם וטעמו‬ ‫כוונתו היה שלא לכתוב קודם משא״ב לפירוש הרמב״ם‬
‫של ר״ח והטור ג״ל ממשנה דפ״ק דתענית )י׳ ‪ ( .‬דכשעלו‬ ‫שלא תלה באם לא יבא אלא סתמא קאמר כתבו ותנו‬
‫לרגל הגיע האחרון לביתו בט״ו ימים אחר החג ע״ש‬ ‫אחר השבוע דביתב ן כל השנה אחר השמיטה ולא יותר‬
‫ומבואר בש״ם )ב״מ כ״ח ‪ ( .‬דזח היה בזמן בית שני ע״ש‬ ‫)ונ״נ הב״ש( ולפ״ז לא פליני כל הפוסקים לרינא וזה‬
‫ולכן בוודאי אז היה נקרא אחר החג ט״ו יום וממילא‬ ‫שפסק הרמב״ם באיחרו דהוא פסול כלומר פסול דרבנן‬
‫כשבעונותינו גלינו מארצנו לא נשתנה שם זה גם אח״ב‬ ‫ואם נשאת לא תצא כמ״ש בסי׳ ק״ן ולמה לא הוי ספק‬
‫כי אנחנו מגלות בית שני תוב״ב ;‬ ‫‪,‬‬ ‫מן התורה משום דבאנזת י״ל דבל לאחר אפילו מופלג‬
‫ל כתב רבינו הב״י בספרו הגדול בשם הרשב״א והר״ן‬ ‫הרבה כלול בלשון לאחר אלא שחכמים חששו שלא‬
‫דלפני שנה חדש ושבוע לא אתפרש ולכאורה נראה‬ ‫לכתוב אלא בזמן דלישחמע מהלשון שהוא אחר םמוך‬
‫דלפנישלו כלאחריו כדאמרינן לגבי שבת אבל בירושלמי‬ ‫ולכן אין בזה רק פסול דרבנן )ב״י( ומ״מ פסק בש״ע‬
‫לא משמע הבי עד כאן לשונו וה״פ דבירושלמי‬ ‫דהיא ספק מגורשת )עב״ש סקי״א( ‪:‬‬
‫ספ״ז איתא ר׳ בון בר חייא בעא קומי ר״ז ה״ז גיטך‬ ‫כ ז נ ת ב הטור בשם רבינו חננאל שאם אמר ה״ז ניטך‬
‫ערב‬ ‫‪11‬‬ ‫‪15‬‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קמד‬
‫עריו‬
‫יורב ד«םח כלזיהר אס לא אבא לפגי הפסח והשיב ־‘ו האה־־ון הגט בטל לגמרי ואי סיד שיש ספק בזה לא‬
‫ראפילו מאן רש״ל כל שלשים שלאחר החג בי‘אחר החג לישתמטו הש״ם והפיסיןים לדבר מזה נדי שלא לבא‬
‫הן כל שלשים שלפני הפסח אינו כלפני הפסח עכ״ל לידי מכשול א^א וודאי דאין ספק בזה )תש־׳ מידרי״ש‬
‫אלמא אין למדין לפני מלאחר ואין לפרש הירושי^מי אין בידי כעת לעיי! מ ומ"מ יש להתיישב סה לדינא וכתנ‬
‫הנ;ה׳׳ג דעוב לעשות הת;אי מפורש על יום פל';י ע״ש( ‪:‬‬ ‫באומר ערב פסח ממש דאז לא נכללו שלשים יום אכל‬
‫כלפני הוה כלאחר הזהו מילתא דפשיטא דע׳׳פ הוא ע״פ לג שניני כברייתא )ע׳יו ‪ ( :‬האם אמר לה ה״ז גיטך כל‬
‫זמן שאעבור מנגד פגיך שי׳שים יום והיה הוי^ך‬ ‫ממש ומאי קמיבעי ליה אלא וודאי הכוונתו כשאמר‬
‫לפני הפסח )מה שנתב שס הש״ק ראיה לפיר׳׳ת שכתבנו בכעיף ובא הי^ך וכא הואיל ולא גתייחד עמה ה״ז גט ולגט‬
‫‪*9‬ז ודלא כהרא׳ש אמו ראיה דלישנא קל'לא גקיע וכיונתו אס ישן אין הוששין שהרי לא נתייחד עמה עכ׳יל הברייתא‬
‫לא אבא עוד אירזא שס דאס אמר במוצאי שבת יש ספק עד עיב וה"פ דהתנאי היה שהגט יתקיים כשלא יראה אותה‬
‫שנת זצ״ע דבש״ס משמע לינדיא בכ"מ דמזצאי שגת ר‪',‬ט קרוי רק שלשים יום רצופי! וקמ׳׳ל התנא שגי דברים האהד דלא‬
‫הלילה שאחר השבת ובירושלמי אומר שס גס לענ״ן נדייס כן בעינן בתנאי םתם• שיתקיים מיר ולבן אע״פ שהיה‬
‫ופשימא דבלשון בגי אדס אינו כן וצ״ע וע׳ נ־ז״ד ס•׳ ר״ך( ‪ :‬הולך ובא ונתראה אצלה מ׳׳ט כשיקויים התנאי והיינו‬
‫ל א ודע שיש טי שמסתפק בלשין תוך כמו אם לא שית־חק על שלשים יום מפניה וי׳א יראנה יקויים הגט‬
‫אבא תוך זמן פלוני דאולי באמצע הזמן קאמר כמו ועוד קמ״ל דאין חוששין שמא נתייחד עמה ובנתייהד הגט‬
‫שפירש״י על פסוק ועץ החיים בתוך הגן דדיה באמצע פסול משים שמא בא עליה ותוליד בן ואח״כ ירא'‬
‫הג״ע וכן תירגם אונקלם ואין נזה ספק כל־‘ ומיכה מכמה שזמן הגט קודם לעיכויו שי“ בן ויהיה לעז שיאמר'‬
‫מקומות רעד כיף הזמן שקבע מקרי תוך ומעין החיים ניטה קידם י'בנה ויתבאר בסי׳ קמי׳ח והפסול ה־א‬
‫אין ראיה כלל דבשם הקרא מיותר לגמרי דהא כתיב מדרבנן ובכאן כיון ש־‘א ראינו שנתייחד עמה אע׳פ‬
‫מקודם שהקב״ה נטע בעדן כל מיני אילנות והיה לו שנתראה עמה מ״מ אין חוששין לגט ישן ולנשיתקי־ם‬
‫התנאי הוי גט ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לומר שנטע שם נם עץ החיים ועין הרעת ולמה לו לומר‬
‫בתוך הנן דהא סיירי בהנן אלא וודאי לדרשא דאמצע לד ופריך הש״ם וליחיש שמא פייס ומתרץ באומר‬
‫נאמנת עי^י י^ומר שלא באתי ופירש״ידפריךדניח־ש‬ ‫אתי והרי בטומאת כלי חרם נתיב כל אשר בתינו יטמא‬
‫ומגיע הטומאה עד דפנות הכלי ובקרבן פסח תנן ונותן רשמא כשהיה בא אצ־'ה פייס הקטימה שכיניהם ונתייהד‬
‫את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו )ריש פ״ז דפסתיס( ובנט׳ עמה ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואוטו־ פייסתי וטתרץ‬
‫שם ר״י קוריהו תוך תוך ואמו החיוב שיתן באמצעיתו דבשעת התנא' אומר שע״ם כן אני מוסר הגט שתהא‬
‫נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי‬ ‫)ע״ש בפירש׳י( ;‬
‫ל ב וכן יש שמסתפק באומד מהיום עד יום פלוני או ונתייחדתי ופייסתי עכ״ל וכן מקצה הש״ם על הא‬
‫מעכשיו אם לא באתי ‪.‬עד י׳יב חרש ומה בתק־‬ ‫דתנן ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מכן ער י״ב חדש או עד שלשים יום אם יום האחרון‬
‫הוה ככלל אם לאו והספק הוא אם ער ועד בכלל או יב׳׳ח ה״ז גט ופריך וניהוש שמא פייס ומתר־ן נ"כ באומר‬
‫לעיל ;כ״ט ‪,‬‬
‫ופירש״י ׳ ׳‬
‫׳‬ ‫שלא באתי‬
‫‪...............‬‬ ‫עלי ילימר‬
‫‪ .........‬י‬ ‫עד ולא עד בכלל )נאה׳ע סק״א בשס מתרי״ע( ולענ״ד נאמנת‬
‫‪ .............‬י‬
‫נראה דעד וער בכלל דאע״ג דפליגי בזה תנאי ואמוראי ליהוש שמא פיים בתיך יייב חדש שי גו שהות הרבה‬
‫אי ער ועד בכלל אם לאו )גזיר ‪ : '1‬ונדת רת ‪ ( :‬ונזפורש לבא ואין זה דומה לשוייח נמ טמרה׳־י ואיני קיבע זמן‬
‫אמרו חז׳׳ל)שס( שיש מהם עד ועד נכלל ויש דלא הוי לשהותו בידו דד‪,‬תם ליכא למיהש שמא פיים דמימר‬
‫נ כ ל ל ע״ש ובלשון בני אדם ער ו^א ער בכלל )ד׳׳ן אמר הבעל השליה קדמני וכבר הניע הגט לירה ולא‬
‫גלריס ש׳א ‪ ( .‬מ״ם ג״ל ביוד דזהו בדבר שמםויים וחלוק עקר נפש־ה מטפיקא עכ״ל וכן פריך שם בגם׳ באחד‬
‫מסר‪ .‬שלפניו נטו עד הפסח עד החג וכיוצא נזה דימים ששי‘ ח נט לאשתו ואמר להשליח ש^א יתן לה עד‬
‫אדו יש להם שם אחר משלפניהם אבל במה שאינו ש^שים יום ופריך וליחוש שמא פיים ופירש״י שמא בא‬
‫חלוק משלפניו עד ועד בכלל ולכן פסקו חדל לעניין בעל אצלה בתוך שלשים ונתייחד ופייסה ובעל והוי נט‬
‫זמן תפלות שאמרו ער ד׳ שעות עד ו׳ שעות רעד ועד ישן עכיל ומתרץ דמיירי בארוסה שעדיין אינה חביבה‬
‫בבלי כראיתא כברכות )כ״ז ‪ ( .‬מפגי שהשעות שוות הן עליו ואינו מחזר לפיישה ע״ש ררק בנשואה יש חשש‬
‫זה ‪:‬‬ ‫בשמן וגם בלשון תורה כן הוא דבחמץ כתיב מיום‬
‫ל ה ויש לשאול לפ״ז המשליש נט לאשתו על זמן‬ ‫הראשון עד יום השביעי והוי עד ועד בכלל ובמצורע‬
‫והוא עמה בעיר ניחוש שמא פייסה שהרי א׳'צ‬ ‫כתיב מראשו ועד רגליו ולא הוי עד ועד בכלל )ערכין‬
‫ייח ‪ ( :‬משום דראש שם בפ״ע הוא וכן רגלים וממשנהינו לעקור ממקומו ועוד דהרי השליש לזמן דלפי המתבאר‬
‫גופה מוכח כן רתנן ה״ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד נם עוקר א׳׳ע מטקוטו לבא לפייסה וכ׳ש כשהוא בעיר‬
‫יב״ח ומתנתו{־יב״ח אינו נט והגט בטל לגמרי וככר נדרנו והתשובה בזה רכבר אמרו חז״ל על כעין זה אם א־הא‬
‫דתוךהוא כל הזטן ומשמע להדיא דאם אפילו מת ביום דפיים קלא איח ליה )י״יו ‪ ( :‬וטדלינא קלא ש״ם שדא‬
‫פייסה‬ ‫‪12‬‬ ‫‪15‬‬
‫‪in‬‬ ‫קיט‬ ‫השלחן‬ ‫הלנות גיטין סימן קטד‬ ‫עריו‬
‫אם לא האמינה חוששין שמא פייסה כשהיה הולך ובא‬ ‫פייסה ולמה יש ל‪ r‬ה קול שהרי השכנים שומעים‬
‫ומחלה לו וחזר וביטל הנט כשפייסה ומפני חשש זח‬ ‫הקטטה שביניהם וכאשר יפייסה וישקוטו מריב הבל‬
‫יהיה הגט פסול אחר ל׳ יום ובן האומר לאשה ה״ז‬ ‫טרגישין )רש״י שס( וצ״ל דסברא »ו אינו אלא כשהן‬
‫ניטך לאחר י״ב חדש והיה עטה במדינה )בשיר כנז״ש‬ ‫בעיר אחת שטתהלה שומעין הקטטות וממילא שטרנישין‬
‫בסי׳ המשגה רפ״ד דר״ה( חוששין שמא פייסה עד שיאמר‬ ‫כשפייסה ונשקטו הקטטות אבל כשאינו בעיר ליכא‬
‫נאמנת עלי לומר שלא פייסתיה עב״ל ‪:‬‬ ‫הרגשה אף אם יבא בצנעה ויפייסה מפני שהקטטות‬
‫שמכבר כבר נשבח וההרגש אינו אלא כשהפיוס הוא‬
‫לט עור כתב וכן בל התנאים שהן תלויין ברצונה‬ ‫אהר הקטטה מיד ולכן בבל הני לא אמרו בשים סברא‬
‫ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט חוששין‬ ‫זו )כן מוכרח לומר לפירש״י דמ״ש התום׳ שם ד״ה סיישינן‬
‫לה שמא פיים עד שיאמר נאמנת עלי בד״א במתגרשת‬ ‫דכשהולך משם מסתמא לשובתה נתנוין ולינא קששה א״א לומר‬
‫מן הנשואין שלבו גם בה אבל במתגרשת מן האירוסץ‬ ‫לפירש״י שהרי פירש בהדיא ספ״ז פייס הי־‪,‬שמה שביגיהם ע״ש‬
‫אין חוששין לה שמא פיים עכ״ל עוד בחב ה״ז גיטך‬
‫ודיק( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב״ח אין חוששין‬
‫ל ו והנה לפירש״י עיקר חששא רשטא פיים הוא מפני‬
‫שמא בסתר בא שאין דרך בני ארם לבא בצנעה ואם‬ ‫שמא בא עליה והוי נט ישן וכ״כ הטור וז״ל אטר‬
‫תם הזמן שקבע ולא בא ה״ז מגורשת עכ״ל ולדבריו‬ ‫לה ה״ז גיטך כשאעבור מנגד פניך ל׳ יום וכוי אע״פ‬
‫אדרבה דחששא דשמא פיים אינו אלא כשהם בעיר‬ ‫שהיה הולך ובא לא חיישינן שמא נתייחד עמה כנתים‬
‫אחר ובהך דכשאעבור מנגד פניך אין החשש רק בזמן‬ ‫והוי נט ישן והוא שהאמינה תחלה וכוי עכ״ל ואין‬
‫שהלך ובא אבל כשהלך מכאן לא חיישינן שמא בא‬ ‫לשאול למה לנו לחוש לחששא קלה דגט ישן דאינו‬
‫בסתר מפני הטעם שכתב)ובמשכשיו אם לא באתי עד יב״ת‬ ‫פסול רק מדרבנן כמ״ש והלא אם ניחוש שמא בא‬
‫פסי‪ ,‬כלישנא קמא דספ״ו דמתני לה אברייתא ־ אבל אמתניתין‬
‫הא לא אתא ע״ש ור״ל שאין לנו לחשוש לביאתו בסתר ולדבריו‬ ‫ופייסה הרי לא נתקיים התנאי שלא עבר מנגד פניה‬
‫גס הסוגיא דדף כ״ש ‪ :‬נדחית מהלכה והסוגיא אזלא ללישנא‬ ‫שלשים יום והנט בטל מן התורה די״ל רלא חיישינן‬
‫על הזמן שעבר מנגד פניה ל׳ יום שמא בא באמצע‬
‫בתרא ורוב הפוסקים חולקים עליו וכן משמע מהרי״ף ע״ש( ‪:‬‬ ‫דאין לנו לחוש לזה רבדין תורה העמד דבר על חזקתו‬
‫מ ודבריו צריכין ביאור מה שייך תנאין שהן תלויין‬ ‫ואין לחשוש בדבר שלא ראינו ואין ספק מוציא מידי‬
‫ברצונה אטו הגט או התנאי ברצונה תלוי הלא בין‬ ‫וודאי)ונ״כ הה״מ פ״ש הל׳ י״א( אלא דהחששא הוא על‬
‫אם התנאי עליה לעשות כמו ליחן מאתים זוז או לשמש‬ ‫הזמן שהיה הולך ובא וכן מבואר מדקדוק לשון הטור‬
‫את אביו או להניק את בנו ובין שהתנאי הוא עליו‬ ‫שהבאנו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫לעשות כמו אם לא אבא או לא אתראה נגד פניך הלא‬ ‫ל ז ואין לשאול על תירוץ זה דהא בטעכשיו אם לא‬
‫הכל ברצונו תלוי שיכול לבטל התנאי ויכול לבטל‬ ‫באתי מכאן עד יב״ח דחיישינן שמא בא באמצע‬
‫הגט אם אינו בע״מ או מעכשיו כמ״ש בפ״ח ובארנו‬ ‫והוי גט ישן בע׳׳ב דבטל הגט שהרי לא נתקיים התנאי‬
‫בסי׳ קמ״ג ע״ש אבל בהאשה אין שום דבר תלוי‬ ‫דבזה ג״כ י״ל כט״ש דוודאי אם בא בטל הגט מן התורה‬
‫ובאמת כבר השיגו הראב״ד וז״ל איני יודע מחילה זו‬ ‫אך כאמת א״צ לחוש לזה מן התורה כיון שלא ראיגו‬
‫מה היא ומה יש בירה למחול בתנאים והפיום אינו‬ ‫כמ״ש אלא דלעגיין גט ישן רוצי חששא בעלמא‬
‫אלא שנתפייס עטה שלא לגרשה ובטל הנט שבידה‬ ‫שרבנן גזרו בזה אף שמדין תורה אינו חשש וא'כ גם‬
‫עכ׳׳ל וכן פירשו התום׳ ורבינו חננאל כט״ש הרשב״א ז״ל ‪:‬‬ ‫בזח נגזור ותדע לך שבן הוא דאל״ב מה מהני הנאמנות‬
‫מ א ומדברי המגיד מתבאר דה״פ דהרמב״ם סיירי‬ ‫שנתן לה סוף סוף ניחוש לזה אלא וודאי דאינו אלא‬
‫בתנאי ד ע׳ ם שאין הבעל יכול לבטל אכל כשגם‬ ‫חששא בעלמא שהוא יוציא לעז וממילא כשהאטינה‬
‫היא מסכמת ^יכולים לבטל וזהו דעת הרמב״ן ז״ל ולפ״ז‬ ‫לא יוציא לעז ואף אם יוציא אינו נאמן )וכ'כ התוס׳‬
‫מה שאמר שהן תלויין ברצונה ר״ל שגם היא צריכה‬ ‫שס י״ח ; זהר״ן ספ״ז ע״ש( )ולפמ״ש מתורן קושית הכ״ת‬
‫להסכים לביטולו וזהו שאומר שפייסה ומחלה לו וחזר‬ ‫והנ״ש סקי״ד( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫וביטל הגט ור״ל דכיון שהסכימה בביטולו יכול לבטל‬ ‫לח אבל התום׳ והרמב״ם יש להם שיטה אחרת בבל‬
‫)וכ״כ הב״ש סקש״ז( אבל הוא דוחק מבואר דהרי הרמב״ם‬ ‫זה דחששא דשמא פייס אינו מפני נט ישן אלא‬
‫לא כתב דמיירי בע״ט ועוד דאיך לא כתב דין זה‬ ‫מחששא דביטול הגט וז״ל הרמב״ם בפ״ט דין ט׳ התנה‬
‫בפ״ח ששם עיקרי דינים אלו ועוד דלדבריהם ם״ל‬ ‫עליה שתתגרש כשיעבור מנגד פניה ל׳ יום והיה הולך‬
‫להרמב״ם דגם בתנאים שעליה לעשות חיישיגן שמא‬ ‫ובא הולך ובא ולא נתייחד עמה כשילך וישהה שלשים‬
‫פיים כמ״ש בשם הרטב״ן והרי הביאו תשו׳ הרי״ף‬ ‫יום תהיה מגורשת ואע״פ שהיה הולך ובא בתוך ל׳‬
‫דבשארי חנאין כמו בע״ט שתתן לי מאתים זוז אין‬ ‫יום הואיל ולא נתייחד עמה ה״ז גט כשר בד״א כשהתנה‬
‫חוששין שמא פייס ע״ש וע״ם הרוב היטב״ם הולך‬ ‫ואמר הרי היא נאמנת עלי לומר שלא פייסתיה אבל‬
‫בשיטתו‬ ‫‪13‬‬ ‫‪15‬‬
‫השלח ‪I‬‬ ‫ערוך‬
‫הלכות גיטין סימן קטד קמה‬ ‫‪238‬‬
‫ברצונה שהרי רצונה בהנט ובעד זה נותנת טעות‬ ‫בשיטתו )והן אמת שדברי הרי״ף צ״ע וצריכין ניאיר יעלר ’מ‬
‫ותלוי ברצון הכעל להיפך למחול לה התנאי ושיקויים‬ ‫אבל נמו שיתפרשו דבריו כן יתשישו דברי הרמפיס( ‪:‬‬
‫הגט בלי תנאי וכט״ש הרי״ף אבל גט שנתהוה ע״י‬ ‫מ ב ולכן נלע״ד דכוונה אחרת לוטה בדבריו דהנה‬
‫קטטות ומריבות מקרי שתלוי ברצונה דאם רצונה‬ ‫הבעל כשמגרש את אשתו היא כאחד מד׳ סיבות‬
‫יימחול הקטטית ולהתפיים עטו ובזה יתבטל סיבת הגט‬ ‫האחת כשהוא שונאה והשנית שהיא ש־נאתו ומבקשת‬
‫בזה חוששין שמא פייס כמ״ש וזה שכתב בטל הגט ר״ל‬ ‫ממנו נם והשלישית שמתוך קטטות ומריבות בא לכלל‬
‫שבטל סיבתו של נט ולכן בטעכשיו אם לא באתי ער‬ ‫כעם ומגרשה והרביעית שמגרשה כרי שי׳א הזדקק‬
‫יב״ח אין חוששין לשמא פייס דאין כאן סיבה לזה‬ ‫ליבם כגון שהוא חולה או שמפליג א״ע למדה’י שלא‬
‫וזהו שכתב דאין דרך בני אדם לבא בצנעה עב״ל‬ ‫השאר עגונה והדבר מובן דבסיכה הראשונה בשמנרשה‬
‫בלומר שאין באן סיכה שניחוש לזה ואפילו אפש‪-‬‬ ‫מפני ששונאה אינו מתנה שום תנאי ואיני מפ^יג לזמן‬
‫שהיה ביניהם קטטות ומריבות מ״מ אין לחשוש שבא‬ ‫רק מגרשה תיכף ומיד ובהסיבה השנייה ששונאתו‬
‫בצנעה דאין חוששין בדבר שאין מדרך לעשות ועיקר‬ ‫ומבקשת מטנו גט מתנה עליה תנאי שתתן ייו טעית‬
‫חשש זה אינו אלא כשהם בעיר אחת ומגרשיה מפני‬ ‫וכיוצא כזה ובהשלישית כשמגרשה מפני קטטית ומריבות‬
‫הקטטית והמריבות ולפ״ז עולים דבריו כדברי הרי״ף‬ ‫דרך הבעל לכתוב נט ולהשלישו או ליתנו לירה ומתנה‬
‫ולא מיירי בלל איך היה התנאי באם או כע׳״ט או‬ ‫עליו איזה תנאי להפליג הזמן עד ל׳ יום וביוצא בזה‬
‫במעכשיו והדבר פשוט שאם היה התנאי באם יכול‬ ‫כדי שבתוך הזמן יתיישב בזה ‪:‬‬
‫לבדו לבטל ואס היה כע״מ או בטעבשיו צריכים שניהם‬
‫מ ג וכבר בארנו דחששא זו דשמא פייס היא רק‬
‫להסכים כדברי הרמב״ן או אפשר דס״ל דנם שניהם אין‬
‫חששא דרבנן ומן התירה העמד עי“ חזקתו כמ״ש‬
‫יכולין לבטלו דכן משמע מדבריו פ״ח שלא הזכיר כלל‬
‫המגיד משנה ומובן ממילא שאין י^חשוש החששא‬
‫דין זה ויש מראשונים שסוברים כן וזה שהוצרך ’‘ ומר‬
‫אפילו מדרבנן אם ראינו המעשה להיתך )לת״ה( וי^כן‬
‫בטעכשיו אם לא באתי שאין דרך בני אדם לבא בצנעה‬
‫בתנאי שעליה ^עשות ממ״ג אם לא קיימה בי‘א״ה‬
‫לא משום ביטול נט הוא אלא דממילא נתבטל הגט‬ ‫אינו נט ואם קיימה למאי ניחיש י“ ה דכשקיימה מסתמא‬
‫שהרי לא נתקיים התנאי כיון שבא ‪:‬‬
‫לא ביטל את הגט דאם היה מבטל מי הסריהה ’‘קיים‬
‫מ ה מיהו לדינא׳יש לחוש לכל הדעות וככל מיני‬ ‫התנאי ושנאמר שנתנה לו דרך מתנה למה ניחוש‬
‫תנאים יש חשש זה רפיום לבר בתנאי דאם מתי‬ ‫לרבר זר ורחוק ואדרבה יכוי‘ להיות ’‘ היפך שנתמי‘ א‬
‫שאין התנאי תלוי ברצונם אין שייך לחשוש לפיוס‬ ‫רחמים עליה ומוחל לה שיתקיים הגט נם בי‘א קיום‬
‫ובעי״ב יתקיים התנאי וכ״ב הרשב״א אבל בשארי מיני‬ ‫התנאי ואין בזה מכשול ) ו ז ה ו כיי > ת ה ר י ״ ף ב ח ש ו ׳ ( וכן‬
‫תנאין אפילו בתנאי שעליה לעשות חיישינן לשמא‬ ‫בהרביעית כשמנרשה ש'‘ א תזדקק ליבם או שי‘א תשאר‬
‫פייס ולכן בעת שעושין התנאי צריך ליתן לה נאמנות‬
‫עגונה למה יבטל הגט ואין כאן סיבה שניחוש לזה ‪:‬‬
‫וזיל רבינו הבי' בסעיף ז׳ כסוף הסעיף ’ ובן המנהג‬
‫להתנות בתחלה שתהא נאמנת לומר שלא פייס ואס‬ ‫מ ד אמנם בהשלישית כשמנרשהמתוך קטיטית ומדיבות‬
‫כשיהתנה תי‘ ה ביאתו בעדים שלא יתבטל הנט בבואו‬ ‫ולבן מפליג הזמן בזה וודאי יש חשש שמא‬
‫אאיב יעידו עליו עדים שבא ועבר הזמן ואין מעירים‬ ‫נתפייסו זע״ז וכיון שנתפייטו ממילא דמעשה הגט כמו‬
‫שבא לדברי היל אין ח־ששין שמא בא אע״פ ש־׳א‬ ‫זר אצלם ויש לחוש שביטל הגט וזהו שאומר כשמגרשה‬
‫האמינה עב״ל אמנם בימינו אלה לא נהנינן בשום‬ ‫שיעטר מננד פניה ל' יום שחוששין שמא פייס ומח'‘ ה‬
‫תנאי בגט ומ״ט לעת ההכרח להתנות תנאי יאמר‬ ‫לו כלומר שמחלה לו הקטטות והמריבות וממילא שיש‬
‫בפירוש שתהא נאמנת לומר שלא פייסה וממילא שלא‬ ‫לחוש שאח׳׳ב חזר וביטל הגט כיון שנסתי׳קה הסיבה‬
‫יוציא לעז ואף אם יערער לית לן בה כמו שנתבאר‬ ‫וכן זה שכתב וכן כל התנאין התלויין ברצינה ואם‬
‫ואם אין רצונו ליתן לה הנאמנות יתנה שלא יתבטל‬ ‫רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט חוששין לה שמא‬
‫הנט אא׳״ס יעידו עדים כמ״ש ‪5‬‬ ‫פייס עכ״ל ה״פ דתנאי שעליה לעשות לא מקרי תלוי‬
‫ק מ ה דין חולה שמגרש שלא תזקק ליבם ואם עמד‪ .‬ובו ל״ב סעיפים‪:‬‬
‫ולא כשמנרשה מתוך אהבה )לבוש בתשי׳ מהרמ״ל סי׳‬ ‫יש טהנרולים ששאל בשכ״ט הנותן נט לאשתו‬ ‫א‬
‫קנ״ג ותירוצו דחוק ע״ש( אמנם באמת אין שום שאי‪-‬יה‬ ‫וכוונתו שלא תזקק ליבם ונמצא שמגרשה מתיך אהבה‬
‫בזה וי‘א מיבעיא להסוברים דאפילו ב״ש שאמרו שלא‬ ‫טנ״ל לחכמים דהוי נט והרי בתורה בפרשת נט כתיב‬
‫יגרש אא״ב מצא בה דבר ערוד‪ .‬אין זה לא מצוה ולא‬ ‫והיה אס לא תמצא חן ונו׳ ואולי לא צותה תורה‬
‫חובה אלא עצה טובה בעלמא )מל״מ פ׳י הל׳ כ״א( אלא‬ ‫בהיתר גט רק בשטנרשה מתוך שנאה ששונא אותה‬
‫אפילו‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬
‫ק כ ‪239‬‬ ‫ה שלחן‬ ‫הלבות ‪& x m‬יטן ?טה‬ ‫עחך‬
‫אפילו לגום״» במי׳ קי״ט סעיף ה׳ דלא נראה כן מכל זה גיטך אם מתי ואז יחול הגט ולכן כשאומר מפורש‬
‫הפוסקים ומהש״ם ומהירושלמי ם״מ הא נתבאר שם מהיום אם מתי בע״ב פירושו מהיום אבל כשלא אמר‬
‫סעיף כ׳ דזהו כגירושין בע״כ ולא כשמגרשה מרצונה מהיום כמו שאמר לה לאחר מיתה רמי)גמ׳( דאם היה‬
‫)כ״כ הכ״י שם( וראיה ברורה לזה דהתורה מיירי ג״ב כוונתו מהיום היה אומר כן ולכן יראה לי שאם טוען‬
‫כשהיא חפצה בנירושין שהרי דרשינן ושלחה מלמד אחר נתינת הגט שכוונתו היה מהיום טענתו טענה‬
‫שהיא עושה שליח ופשיטא שלא תעשה שליח כשאינה והולכין לחומרא ואם מת חולצת ולא טתייבמת ואם‬
‫הפיצה בהנירושין)גיסי הג׳ בעה״מ הע״ס( אך מזה אין היה כהן אסורה לחזור לו ואע״ג דבכל התנאים לשון‬
‫ראיה ברורה די״ל דמיירי שהוא שונאה והיא ג״כ זה וודאי לאו כמעכשיו כגון שאומר ה״ז גיטך אם תחן‬
‫שוגאתו ולכן עושיח שליח וטבע העניין בן הוא דכמים לי ר׳ זוז וכיוצא בזה כמ״ש בסי׳ קמ״ג ם״מ הכא שאני‬
‫הפנים לפנים וסברא זו יש בנם׳ )ינמות קי״ז ‪ ( .‬אמנם שאין זה תנאי אלא המשך זמן)ב״ש סק״א( ועוד דבזה‬
‫הרי נתברר דבר זה גם מימי נביאים הראשונים רכל קרוב הדבר שידע שאין גט לאחר מיתה ולכן נ״ל‬
‫רהולכין אחר טענתו לחוטרא כמ״ש ‪J‬‬ ‫היוצא למלחמת בית דוד כותב נט כריתות לאשתו‬
‫ודרשינן ליה מקרא )שנת נ״ו ‪ ( .‬ועשו כן כדי שלא ישארו ד י״א דגם בשלשה אלו שנתבארו זה גיטך אם מתי זה‬
‫ניטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה הוי ספק והטעם‬ ‫עגונות ועור דהא מבואר בסוף גיטין דאפילו לב״ש‬
‫דס״ל דלא יגרש אא״כ מצא בה ערות דבר מ״ם אם דכבר נתבאר בסי׳ קמ׳׳ג דלר׳ יוסי דם״ל זמנו של שטר‬
‫עבר וגירש מה שעשה עשוי אלמא דלעניין קיומו של מוכיח דמהיום הוא כל גט ושטר שנכתב בו זמן הוה‬
‫גט אין נ״ט מפני מה מגרשה ואם נתגרשה הגט קיים כאלו נכתב בו מהיום ולפ׳׳ז להפוסקים לרינא כר׳ יוסי‬
‫אלא דלכתחלה הזהירה התורה שלא לעשות כן ויש הוה בכל אלו דינם כטהיום אם מתי ובמהיום ולאחר‬
‫להבין איך שייך מן התורה לחלק בין לכתחלה וריעבד מיתה והוי גט ואינו גט והנה לדעה שבארנו בסי׳ הקורם‬
‫אלא וודאי דלעניין עיקרו של גט אין שום הפרש בין סעיף י״ט בזה גיטך לאחר מיתה גם לר׳ יוסי לא‬
‫מגרשה מתוך ערוה או מפני עניין אחר וזה שהקפידה אטרינן זמנו של שטר מוכיח ונם בארנו שם כמה פרטים‬
‫התורה לאו מפני עיקר הגט אלא מפני עלבונה ובאמת בזה וכן בארגו שם סעיף י״ג דלכאורה כיון שנכתב‬
‫לב״ש עשה איסור כשגירשה נגד רצונה בלא ערות דבר בנט מיומא דנן ולעלם הוה זה גופה במהיום וע״ש מה‬
‫וכן לב״ה בלא הקדיחה תבשילו כט״ש בר״ם קי״ט שכתבנו בזה מ״מ מידי ספיקא לא גפקא ובבל גווני‬
‫חולצת ולא מתייבמת )ונ״כ הב״י ע״ש( ‪:‬‬ ‫וממילא דכשרצונה להתגרש ואין לה עלבון בהגירושין‬
‫ה ובטהיום אם מתי דהוה גט הטעם פשוט כמ״ש וכ״ש‬ ‫יכיל לגרשה גם לכתחלה אח כשמגרשה מתוך אהבה‬
‫בטעכשיו דטחיום י׳ל סוף היום ויתבאר עוד בזה‬ ‫דלעגיין עיקרו של גט איי שום נ״ט לאיזו טעם שמגרשה‬
‫)וגס ראיה ממרע״ה שגירש צפירה לפי׳ אזנקלס על אחר שילוהי׳( ‪ :‬ובמהיום ולאחר מיתה רהוי גט ואינו גט משום דמספקא‬
‫ב דבר מובן מאליו שאע״פ שהשכים מגרש מפחדו לן בכוונתו אם ביון לתנאי כמהיום אם אמות וכיון‬
‫שמא ימות מ״ט הגט צריך לחול מחיים דאין גט שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא נט משעת נתינתו‬
‫לאחר מיתה ולכן שנינו במשנתיגו ) ע ״ נ ‪ ( .‬זה גיטך אם או שחזר בו טמהיום ואמר לאחר מיתה וביטל מה שאמר‬
‫מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר מהיום ואינו גט ולפיכך חולצת ולא מתייבמת ולא דמי‬
‫כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי ה״ז גט מהיום למ״ש בח״מ סי׳ רנ״ז במתנה כשאמר מהיום ולאחר‬
‫ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא טתייבמת מיתה שאין שם ספק דוודאי כן הוא דבשם יש שני‬
‫עכיל המשנה ובתוספתא )פיה( תניא זה גיטך מהיום דברים גוף ופירות וה״ק גופא קני מהיום והפירות לאחר‬
‫אם מתי מחולי זה אם מתי מחולי זה ה״ז ניטך מהיום מיתה כמ״ש שם ובגט לא שייך זה הלכך הוה ספק אי‬
‫דבריו קיימין וכו׳ עכ׳׳ל התוספתא )ומכאן קשה להמצריכיס תנאי אי חזרה ויש מי שאומר דרק במהיום ולאחר מיתת‬
‫הוי ספק ולא במעבשיו ולאחר מיתה )עור בשם הרמ״ה(‬ ‫דיני תנאי במענשיו ויתבאר בסעיף י״ח( ‪:‬‬
‫ג והנה בזה גיטך לאחר מיתה הטעם פשוט שאינו גט ולא משמע כן מכל הפוסקים וגם בש״ע לא הובא דעה‬
‫כלל ואם מת מתייבטת דאין גט לאחר מיתה וכן זו והכי משמע להריא בירושלמי)פ״ז סוף הל׳ ג׳ שאומר‬
‫בזה גיטך מחולי זה משמע מחולי זה ואילך וביון שמת לעניין הפקר כשאמר מעכשיו לאיזר שלשים יום תלוי בפלוגתא‬
‫דרבי ורבנן ע״ש( ‪:‬‬ ‫מחוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה‬
‫)רש״י( וכזה גיטך אם מתי משמע ג״כ שמגרשה לאחר ן יש מרבותינו שכתבו דאם אמר מהיום אם מתי ומת‬
‫מיתה ואע״ג דלשון אם מתי אין הכרח שהכוונה הוא בו ביום הוה ספק רשמא לא כיון בחלות הגט רק בסוף‬
‫דווקא לאחר מיתה והרי במהיום אם מתי הוה נט ואי היום )ר״ת בתוס׳ שס( וי״א דמהיום הוה כמו מעכשיו‬
‫ם״ד דפירושו דווקא לאחר מיתה ליהוי דינא כמהיום ודעתו שיהא גט לאלתר דמסתמא לבך גוחן שמתיירא‬
‫ולאחר מיתה האמנם אם מתי משמע שתי לשונות משמע שמא ימות וכי אין לו לירא שמא ימות גו ביום אלא‬
‫כטחיום וה״ק זה גיטך מעכשיו אם מחי ומשמע כפשוטו וודאי לאלתר קאמר וט״ם נכון להחמיר )»פ׳ ‪e » DP‬‬
‫מונו‬ ‫‪16‬‬ ‫‪16‬‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמי‪-‬‬ ‫‪240‬‬
‫רשיי והרמב״ם והמור לא ראינו מי שיחלוק בזה ויותר‬ ‫רביגו אלהגן( וזהו שבתי רבינו הב״' בהידף נ׳ רי־תר‬
‫מזה יש לתמוה על הטיר איך לא הזכיר דעת אביו‬ ‫טוב שיאמר מעכשיו משיאמר מהיום שאם אבר מה'ום‬
‫הרא״ש זיל בזה ועוד רכסי׳ קמיח כתב הטור במהיום‬ ‫ומת בתוך היום יש ייהבהפק שמא א־ן דעהו א־׳א בםוף‬
‫אם מתי רהיטים שבנתים היא כספק א׳א וזהו כשיטה‬ ‫היום ואין גט י'אחר מיתה עס״ל ׳אע״ג דבאומר בתבו‬
‫זו ואי׳כ '‘ מה ’‘א הזכיר שצריך שיהא הגט קיים עד‬ ‫אחר שגה דכיתבין מיד י'אתר השנה כמ״ש בםי' הקודם‬
‫במוך ’‘מ־ע־״ה ובשיע גם בשם לא הזכיר זה בדין בפ״ע‬ ‫והרי נתבאר שם דאהר שנה הוא חרש י^אחר השנה ו^מה‬
‫אליא לעניין כל התנאים ע״ש וענ״ש סק״ג שנתעורר בוה‬ ‫לא ניחוש שכוינתו לסוף החדש )■‪’ :‬ש שי׳־( דייל רב־‘‬
‫ומ״ש זה גס בשש העור לא ידעתי מנ״ל( ‪:‬‬ ‫מגרש מהמת מיתה יש חשש שמאחר ניטו כל מה שיוכי‘‬
‫י ונ־‘ע״ר דטעמם הוא משום דבתוספתא תניא )פ״ה(‬ ‫עד רגע שקידם מיתתו כמו שיתבאר וי‘א ע'‘ ה ע־‘ רעתי‬
‫זח גיטך מהיום אם מתי ימים שבנתים זכאי במציאתה‬ ‫שימות היום וקודם סיף היום שהרגיש בנפשו שעיד‬
‫וכו׳ דברי ר״י ר״ט אומר ספק ר׳ יוכי אומר בעילתה‬ ‫ךן‪,1,‬ףן״‬ ‫יש לו היות והנם שחומרא‬
‫תייייה וחכ״א מגורשת לכל רבד ובייבר שימות עכ׳ל‬ ‫להקל בדבר שרבינו תם נסתפק בו ‪:‬‬
‫ו'ה’‘ כה כחכמים ולפ״ז שפיר עבדי שלא הזכירו דין זה‬ ‫ז ואפילו באומד מעכשיי ימת בו כיום דל־כא ^ספוקי‬
‫דאפיייו ־‘הראשונים דמפרשי דלא כרש׳׳י שם בסוניא‬ ‫בי‘ישנא מ׳ם בהכרה שיעידו ערים שקבי‘!־‪ ,‬דגט כחייו‬
‫מ״ם להי‘ כה קיי״ל כחכמים ומגורשת משעה ראשונה‬ ‫ואע״ג דבכל נט '‘ א מצרכינן לע” מ ודי בע׳ה וזה היתד‪,‬‬
‫אם ימות וזהו שכתב רבינו הרמ״א בי־׳׳ט ררוב הפוסקים‬ ‫ש‪ ',.‬זנה כ‪:‬‬
‫תקנת ר״ג שיהו עדים חותמי‪ I‬ר‬
‫חולקים בזה ורק מהרים ס״ל כן אבל שארי רכיתינו‬ ‫וקל״ג מ״מ בכאן א׳׳א '‘סמיך עי‘ ע’ ה בי‘ בד כ־־ן שמתיך‬
‫לא ם’’ ל כן דקיי״ל כחכמים רתיספתא יאע״ג דבש״ס‬ ‫זמן הגט אין התירה ניכר רק ליום המחרו; ודא לא‬
‫)ע״ד ‪ ( .‬הגירסא דחכמים אימרים מגוי־שת ואינה מגורשת‬ ‫נכתבו שעות בגט ויכול '‘ היות שנכתב המק ־‘ ערב‬
‫מ״ט לפי גירסת התיספתא אינו כן ואפשר שכן היה‬ ‫י׳פנינו‬ ‫והוא מת באמצע היום וי‘כן צ־יכה ־‘ הכ׳^‬
‫גירסתם בגט׳ וכ״כ הרטב״ם בפ״ט דין י״ט וז״ל ובכל‬ ‫שקבלתו קודם שמת )כ’י־ '•‪":‬ש ש־ןי( ' ‪ ; :‬ן ‪!,‬ח נתבאר‬
‫א^ התנאים כל הימים שמנתיגת הגט עד שימות ויתקיים‬ ‫בח׳׳ם פוף פי׳ ר״ט ע ’ש יכ״כ במי־ ‪.‬‬
‫התנאי הרי היא מגורשת לכל דבר ובלבד שלא תתייחד‬ ‫ח ודע שהרבה מ־בותינו הת־ם׳ יר׳ה ־'א״ש ות־־״ן‬
‫עמו עכ״ל הרי מפורש כגירסת התיספתא וכן הוא‬ ‫וריא״ז והמרדבי ומהר׳־ם מר״ב ירשו' "ייייו‪ ':‬סי׳ ל'(‬
‫נירסת הרי״ף לפמ״ש הרא״ש כפיז הי׳ ד׳ )אך על העור‬ ‫כתבו דזה שאומר מהיים אם מתי או מעכשיו אם מתי‬
‫נ־ע דהא היא׳ש לא הסכים לזה ע״ש יהילך בשיעת רבו מהר״ש‬ ‫אין כוונתו שהנט יהול מיד לכשימות א־‘!■‪ .‬שיחי־‘ שעה‬
‫מר׳ב ושש נמשו׳ מיי' שי׳ ל' התשו' היא אל הרא״ש ע״ש( ;‬ ‫אחת קורם למיתתו וס׳׳ל דזהו שאמרו בנמ׳ )ע״‪(. :‬‬
‫י א והנה ־‘מעשה בוודאי יש להחמיר שהגט יהיה שלם‬ ‫דימים שבנתים הרי היא כא״א וודאי או כאיא ספק‬
‫וברשותה עד שיטות אך בדיעבד גלע״ר להקי‘‬ ‫דנעשה כאומר שהגט יחול מעת שאני בע־־׳ם כי‘וםר‬
‫ולסמוך על כי‘ הגי רבוותא מהטעם שכתבנו ויש מגדולי‬ ‫סמוך למיתתו ולפ״ז אם נתרךע הנט קודם שיכיות הגט‬
‫האחרונים שהחמירו בזה גם בדיעבד עש שהקיי‘־ וגם‬ ‫פסוי‘ ) ת ר ד נ י ו ה שי׳ מ י י ׳ ש ס ( וכן צריך שיונח הנט ברשיתה‬
‫הררב״ז הוא מן המקילים ויש לסמיך עליהם בדיעבד‬ ‫בהשעה הסמוכה למיתה ואם טונה ברשית אחר א־ן‬
‫ועוד ניל דבימינו אלה שנוהגים לתרגם גם בלשין ־‘ע״ז‬ ‫הגם כשר ואם נשאת בגט זה הבנים ממזרים מדרבנן‬
‫והחולה אימר מפורש שמגרשה משעה זו וודאי דאין‬ ‫)שש( ולא רמי לכל התנאים דכשאוטר מהיום או מעכשיו‬
‫השש בזה דבאמת יש להבין על עיקי פירוש רבותינו‬ ‫הגט חל מיד אם יתקיים התנאי רככאן שאני דכיון‬
‫אי‘ ה שפירשו דנעשה כאומר מעת שאגי בעולם ואיך‬ ‫דכל עיקר שמגרשה הוא מהמת השש מיתה הוא מאחר‬
‫אפשר והי‘א מהיום קאמר אי‘ א וודאי דה״פ מהיום שאגי‬ ‫הגט ככל יכולתו עד סמוך ’‘ מיתתו ורש״י וה־־מכ״ם‬
‫חי ולא מהיום ממש ולכן כשאומר מפורש מעכשיו וכיש‬ ‫והטור לא ם'ל כן ום’ ל דמהיים אם מתי הוה ככל‬
‫כשמפרש בלשון לעיז וודאי ריש לסמוך בדיעבד על‬ ‫התנאים בדמוכח מדבריהם ‪:‬‬
‫הגדולים המתירים )כנלע״ד( וכ״ש לפי מה שאין נוהגים‬ ‫ט ולכן הדבה יש לתמוה עי‘ דבותינו בעי‘' הש״ע‬
‫בתנאי כלל כמו שיתבאר ;‬ ‫שלא הזכידו כלל דעה זו ורבינו הדמ״א בספדו ד״מ‬
‫יב ויש מחמירים עור אפילו בשארי תנאים במעכשיו‬ ‫אות א׳ כתב וז״ל במרדכי בשם מהד״ט כתב שיהא‬
‫שיהא הגט שלם עד קיום התנאי ושיהא ברשותה‬ ‫הגט קיים בשעת מיתת הבעי‘ ואס לא היה קיים תצא‬
‫)ר״י מינן נסדר הגע ומהרי״ה( ונדחו דבריהם כמ״ש בר״ פ‬ ‫ובס״ם קמ״ג נתבאר דהרבה פוסקים חולקים וכו׳ עב״ל‬
‫קט״ג דלהדיא מבואר כרמב״ם י־פ״ח ובטור וש״ע שם‬ ‫ומאד תמיהני הלא גם דעת התום׳ בשם ר״ת ורבינו‬
‫ההיפך מזה ואפשר דכוונתם בתנאי ראם לא באתי עד‬ ‫חננאל ורא״ש והדין ודיא׳ז כן הוא בהכדח דכיוןשפידשו‬
‫ל׳ יום וכיוצא בזה דהתנאי היא כהמשך הזמן וכוונתו‬ ‫דהוה כאומר מעת שאגי בעילם ממיי‘א צדיך להיות‬
‫לאחר הזטן גל טח שיובל והוה גטהיום אם מתי וט״ט‬ ‫ת ם קיים וברשותה סטוך לטיתתו ואדרבה יותר סדעת‬
‫אין‬ ‫‪16‬‬ ‫‪15‬‬
‫קכא‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫‪1‬זלכות גיטין סימן קמה‬ ‫ערוך‬
‫שבארנו בסעיף הקירם והטעם פשוט דעדיין יהיה חשש‬ ‫^»ין ‪7‬קר לדבריים אלו ורק ריכתחלה נכון להחטייר גם‬
‫שיאמרו דמהיום ולאחר מיתה הוי נט )ענ*ש סר‪,‬״ז( והש״ם‬ ‫סד‪ .‬ובריעבר אין שום חשש אף להמחסירים במהיום‬
‫שהוצרך לומר טעם זד‪ .‬שלא יאמרו יש גט לאחר טיתד‪,‬‬ ‫אם מחי וכ״ש שבארנו דגם שם יש להקל כריעבד ‪:‬‬
‫זהו לפי עיקר דינא דכתיבת הגט שא״צ לכתוב ולעלם‬ ‫יג נוקב הרטב״ם שכ״ם שכתב גט לאשתו וגירש ועמד‬
‫אבל כפי שנהגו לכתיב ולעלם א״צ לטעם זה וכן י״ל‬ ‫אינו יכול לחזור גו שאין ניטו כמתנתו שאם תאמר‬
‫בכוונת הרמב״ם או אפשר דמכתיבת נוסח הגט אין‬ ‫יחזור בו יאמרו ניטו לאחר מיתה מגרש כמו מתנתו‬
‫ראיה ועדיין יהיה לעז וגם אפשר לומר דאם עמד‬ ‫שאינה קונה אלא לאחר מיתה עכ״ל ר״ל דבטתנת‬
‫חוזר שר‪.‬רי היא נוסחא כללית ולא שהבעל צוד‪.‬ו לכתוב‬ ‫שכ״ט קיי״ל בנותן כל נכסיו אם עמד חוזר ובטצוה‬
‫כן וכמו שהזכרנו סברא זו בסי׳ קמ״ד סעיף י״ד ע׳ ש ‪:‬‬ ‫מחטת מיתה אף במתנה במקצת אם עמד חוזר ביון‬
‫ט ז כתב הרמב״ם בפ״ט דין כ׳ חולה שרצה לגרש את‬ ‫שאינו נותן אלא מחטת דאגת מיתר‪ .‬ובגט הוד‪.‬‬
‫אשתו על תנאי כשימות כדי שלא תפול לפני יבם‬ ‫כמפרש מחמת מיתר‪ .‬שגלוי לבל מפני מה נותן לד‪.‬‬
‫ואם עמד לא תד‪.‬יד‪ .‬מגורשת ולא רצה לגרשה מעכשיו‬ ‫הנט והיה לנו לומר דאם עמר בטל הגט אף שנתן לה‬
‫כדי שלא תטרף דעתו כך הוא כותב בגט אחר שכותב‬ ‫בםתם מ״ם בדי שלא יאמרו שקניין הגט היא לאחר‬
‫התירף או איטר לה כשנותן הגט אם לא מחי לא יהיה‬ ‫מיתה כקניין מתנה לפיכך אם עטר אינו חוזר וכל‬
‫גט ואם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהיה גט כדי‬ ‫המקדש ומגרש ארעתא דרבנן מקדש ומגרש )גמ׳‬
‫שתהיה תנאי כפול והן קידם ללאו ולא יפתח פיו תחלה‬ ‫ע׳׳ג ‪ ( .‬וכיון דרבנן אמרו כן נם הוא גומר בלבו לגרש‬
‫לפורעניות ואם מת תהיה טגורשר‪ .‬כשימות והוא שיגיע‬ ‫בכל עניין אף אם יעמוד טחליו וכמ״ש ר״ם קמ״ר ‪; to'y‬‬
‫הגט לירה קורם מיתה עכ״ל והוא מש״ם )ע״ה ‪ ( :‬ע״ש נ‬ ‫י ף והנד‪ .‬מדברי הרמב״ם נראה פשוט דמיירי בשכ״ם‬
‫יז ביאיר דבריו דשכ״מ כשרוצה לגרש מעכשיו א״צ‬ ‫שנירש םר‪.‬ם בלא תנאי דמהיום אם מתי וכשיטת‬
‫כלום אלא אומר לה מעכשיו אם מתי ום״ל להרמב״ם‬ ‫רש״י בגט׳ שם וכ״כ רבינו הכ״י בסעיף ד וז״ל שכ״ט‬
‫דבמעכשיו א״צ לכל דיני תנאי כמ״ש בפ״ו מאישות‬ ‫שגירש סתם בלא תנאי דטהיום אם מתי אין אומרים‬
‫ובארנו בסי׳ ל״ח אך אם אין רצונו לגרש מעכשיו אלא‬ ‫סתמו כפירושו כמו שאנו אומרים במר‪.‬נה דגט שאני‬
‫ר‪,‬ודם מיתתו וצריך לדיני תנאי לכפילות התנאי ולהן‬ ‫ואם עמד אינו חוזר עכ״ל אבל הטיר כתב נז ה׳ ל והיכא‬
‫קורם ללאו והד‪.‬ן הוא אם מחי יהא גט דאע׳ג דוודאי‬ ‫דאמר מעכשיו דהוה גט אפילו לא מת בחליו אלא עמד‬
‫אין רצונם שימות ם״מ לעניין נושא העניין דהיינו קיום‬ ‫הוי גט אע״פ רגבי מתנה אינו כך אלא מיד כשעמד‬
‫הגט הוא בשימות ואין הילכין בזה אחר הרצון )עט״ו‬ ‫נתבטלה המתנה בגט הוי גט אא״ב פירש בפירוש שאם‬
‫בהק׳ ליו״ד( ולפ״ז דיו שיאמר אם מתי אם לא מתי אךשלא‬ ‫יעמוד שלא יהיה גט לכך צ״ל אם לא מתי לא יהא‬
‫לפתוח פיו לשטן מקדים לומר אם לא מתי ואינו מעיקר‬ ‫גט ונו׳ עב״ל מבואר להדיא דמיירי גם במעכשיו אם‬
‫התנאי ראח״ב אומר אם מתי אם לא מתי ואין לומר מאי‬ ‫מתי וזהו שיטת התום׳ בגם׳ שם )ונ״מ ‪f‬ןהנ״ח ע״ש ודנרי‬
‫חזיתלמישדי האי אם מתי אאם לא מתי דבתריהנשדייה‬ ‫הנ״י בבד״ה צ״ט ודז״ק( ודבריו תמיהים דנם להתום׳ שם‬
‫אאם לא מתי דקמיה והוי לאו קודם להן דייל דהעיקר‬ ‫אינו אלא כשעמד ואח״ב מת מאותי חולי ולא כשעמד‬
‫מה דמצרכינן הן קידם ללאו הוא כרי שלא יסיים בהן‬ ‫לגמרי כמבואר בדבריהם והטור בבל עניין קאמר דאינו‬
‫דבגטר דבריו אדם נתפם ולכן כיון דמסיים כלאו לא‬ ‫חוזר אם לא שנאמר דכוונתו ג״כ כן שמת אח״כ או‬
‫חיישינן מאי דפתח בלאו)ר״ן ‪: (tfD‬‬ ‫דאין כוונתו כשאמר מעכשיו אם מתי אלא מעכשיו‬
‫‪ 1‬אבל עירך דבריו תמוה דבלא מעכשיו איך הוה‬ ‫יד‬ ‫פתמא ואע״ג דא״ב היה לו לומר גירש םר‪.‬ם אך משום‬
‫גט והא קיי״ל בזה גיטך אם מתי דהוה גט לאחר‬ ‫דעד כה לא הזכיר רק לשון אם מתי ומעכשיו אם מתי‬
‫מיתה ותרצו בזה דד‪.‬כפל מפקיע מירי לאחר מיתד‪.‬‬ ‫ולא הזכיר לשון גט סתם לבן כתב גם כזה לשון‬
‫דכשלא כפל הוא סובר שזד‪.‬ו כאומר לאחר מיתה ומפני‬ ‫מעכשיו ז‬
‫כך אינו בופלו שאין צורך לכפול בלאחר מיתד‪ .‬אבל‬ ‫ט ו ויש להסתפק כיון שנתבאר דמן הדין היה לו‬
‫כשכופל מגלה דעתו שהוא אומר בן בתנאי כפי משפטי‬ ‫להשכ״ט לחזור בו אלא משים שלא יאמרו יש גט‬
‫התנאים ולכשיתקיים התנאי הוה גט)הה׳׳מ( דכבר בארנו‬ ‫לאחר מיתה כמ״ש א״כ אם גירש בטענשיו במו שהמנהג‬
‫בסעיף ג׳ ע׳׳פ הש״ם דלשון אם מתי משמע שתי לשונות‬ ‫אצלינו וגירש כסתם היד‪ .‬לנו לומר אם עמד חוזר ועוד‬
‫ואין ה‪:‬רח שיהיה רק לאחר מיתה ובכפילח תנאי מוכח‬ ‫דבל גט הוה כטעכשיו שהרי נכתב בו מיומא דנן ולעילם‬
‫שאין זה אלא תנאי וחלות הנט הוא קודם מיתתו וא״א‬ ‫ובזמן הש״ם כבר היד הנוסחא כן ולד‪.‬יפך ג״ב יש לשאול‬
‫לומר מעכשיו דבמעכשיו א״צ לדיני תנאי וכאם מתי‬ ‫איך אפשר לומר דמן הדין אם עמד חוזר והרי כגט‬
‫בלבד אין זד‪ .‬תנאי אלא המשך זמן כמ״ש שם ומתוספתא‬ ‫גכתב ולעלם ובאמת נראה ברור מדלא משתמטי הפוסקים‬
‫שהבאנו בסעיף ב׳ מוכח להריא שא״צ דיני תנאי‬ ‫לד‪.‬זכיר דבר זה דבאימר מעכשיו יבול לחזור בו ש״מ‬
‫במעכשיו שד‪.‬רי שניט שם זה ניטך מהיום אס מתי מחולי‬ ‫דכבל עניין אינו יכול לחזור בו ובפרט לפי דברי הטור‬
‫‪m‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות מטין סימן קמה‬ ‫ערוך‬ ‫‪242‬‬
‫שיאיע לו אונם כזה דא״כ גם בלא אעמוד הדין כן‬ ‫זה אם מתי טהולי זה ה״ז גיטך מדדום דנריו רךיטין‬
‫וזה־ דעת הרא׳ש שפסק דבשניהם לא הוה גט והרטב״ם‬ ‫ע״ש והיי זה גיטך מהיום אם מהי הוה מעיצה קודם‬
‫שפסק דבייא אעמוד הוד‪ .‬ספק משום דמספקא ליה‬ ‫לתנאי ובדיני תנאי צריך הגאי קודם למעיצה אלא‬
‫בפירושא דהש״ס אם חולק על התוספתא והירושלמי או‬ ‫וודאי כדאמרן ובאמת מתוספתא זו קשה להנאינים‬
‫שיש להשוותם ולדינא קיי״ל לחומרא כד‪,‬רםג״ם וכן‬ ‫דמצריכים גם במעבשיו דיני תנא• דבשיימא במשנה‬
‫פסקו בש״ע סעיף ו' ‪:‬‬ ‫י״ל דלאו דווקא נקיט אבל בתוספתא ״שנינו דבר‬
‫כ ב ויש טי ששאל שאלה גדולה בזה והרי קיי״ל בריש‬ ‫והפוכי קשה ;‬
‫סי׳ קמ״ד דאונם דלא שכיח לא אסיק אדעתיה‬ ‫יט אב־* הטור בתב שצ״ל אם לא מתי לא יהא נמי‬
‫והגט בטל בכל תנאי באונם דלא שביח כמ״ש שם‬ ‫מתי ’‘א יהא‬ ‫ואם מתי יהא גט מעכשיו יאם‬
‫ולמה ק־י״ל כאן דהוה ספק )ב״ש סיףי( והרי עיקרא‬ ‫נט ואז הוא בטי‘ בשיעמיד ואם ירצה שלא יתבט^ מיד‬
‫ד דיכא דשם טהך עניינא הוא כמ״ש שם ויותר קשה‬ ‫כשיעמיר אלא עד זמן יאמר אם מתי עד זמן פ־׳יני‬
‫רהר״ח דס״ל כבאן דהוה גט וודאי הא הוה אונסא‬ ‫יהא נט מעכשיו ואם לא מתי עד זמן פלוני לא יהא‬
‫דלא שכיח ולא מסיק אדעתיה והתשובה בזה מדשינה‬ ‫נט עכ׳ל וכ״כ בש״ע סעיף ה' וכ״ב הרטב״ן והרשב׳א‬
‫מלשין חז״ל ומלשון העולם שתולים הגט במיתה והוא‬ ‫והמ׳׳ם ז״ל וס״ל דגם במעבשיו צריך לדיני תנאי וי^א‬
‫אמר אם לא אעמוד מסתמא כוונתו היתד‪ ,‬כן כאומר‬ ‫השי להתוספתא שהבאנו ועיד רכבר כתבו דמע־קר‬
‫יהיה איזה סיבה שתהיה אם רק לא אעמוד יהא גט‬ ‫הדין קיי״ל דא״צ תנאי כפול כלי‘ ולא בל דיני הנאי‬
‫והכי משמע בירושלמי ורק הרמב״ם והש׳ע מפגי חוטר‬ ‫)יכליא ור״ן( דלא קיי״ל כריים ורק ה־מרא בע'‘ םא‬
‫א׳א ספיקא מספקא להו בדברי הש״ם והחמירו בזה‬ ‫שהחמירו הבמי הש״ס בניטין ולכן החמירו גם במעכשיו‬
‫ונלע׳׳ד דאף אם לא אמר אם מתי מחולי זה אלא אם‬ ‫וכן המנהג פשוט •‘יטר מעכשיו ואם •‘א אגיד מעכשיו‬
‫מתי סתם ואכלי ארי או נשכו נחש אינו גט דאונסא‬ ‫הוה ספק וחולצת ולא מתייבמ‪-‬ת דרוב הפוסקים חולקים‬
‫דלא שכיח לא אסיק אדעתיה וד״ש״ם והפוםקי ‪ p‬דגקטו‬ ‫עיי הרמב״ם ז״ל ובסדר הגט יתבאר שי‘ א יאמר שום‬
‫מחילי זה משום דבלא אעמוד בהכרח לומר מחולי זה‬ ‫תנאי קודם כתיבת חנט ע״ש וכתב רבינו הרמ׳א ש־יא‬
‫לכך נקטי גם נאם מתי נ״כ אבל ה״ה כאם מתי סתמא‬ ‫יאמר לשיון אם אמות אם •‘א אמית אלא אם מתי אם‬
‫וצ״ע לדינא אף שהעיקר נ״ל כט׳ש ותדע לך שבן הוא‬ ‫לא מתי שזהו לשון חכמים עכ״י‘ ובדיעבד אין קפידא ‪:‬‬
‫דהא הרמב״ן והרשכיא והר״ן סוברים באומר אם מתי‬ ‫כ כתב הטור לא עמד מחליו ונם •‘א מת מהמת החיל‘ '‬
‫מחולי זה ומת מסיבה אחרת אפילו סיבה דשכיח אינו‬ ‫אלא נשכי נחש אי נפל עליו הבית ומת לא הוה‬
‫גט אפילו כשמת מתוך חולי זה שלא עמד טמנד‪ ,‬אך‬ ‫נט שלא התנה אלא על מיתה כדרכה אבל אינם ני‬
‫כיון דמיתתו לא היתה מחטת המחלה אינו גט אפילו‬ ‫האי לא שכיח !•‘א אסיק אדעתיה וי‘א הוי נט בין שאמר‬
‫כסיבה דשכיח )»נ׳ש סק״ט( וא״ב למה נקטו הש׳ם‬ ‫מהיום אם לא אעמוד מחולי זה בין אם אמר בסתם‬
‫והפוסקים נפילת הבית ונשיכת נחש דלא שכיח לשמעינן‬ ‫אם מתי מחולי זה ור״ח פסק מהיום אם מתי מחולי‬
‫רבותא אפילו כמידי דשכיח אלא וודאי דגקטי אגב‬ ‫זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש אינו גט אם לא‬
‫סיפא דאם לא אעמוד ומ״מ למעשה יש להחמיר ‪:‬‬ ‫אעמוד מחולי זה ונפל עי‘יו הכית או נשכו נחש דוי‬
‫כ ג כתב הרטב״ם )שם( היז גיטך מעכשיו אם מתי‬ ‫גט והרמב׳ים כתב דאם לא אעמוד מחולי זה דהיה‬
‫מחילי זה ועמד והלך בשוק ותלד‪ ,‬ומת אומדין‬ ‫ספק מגורשת ולא גהירא לא״א הרא״ש אלא נתרוויירע‬
‫איתי אם מחטת חולי הראשון מת ה״ז גט ואם לאו‬ ‫לא הוי גט עכ״ל ‪:‬‬
‫אינו גט ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק ה׳ז‬ ‫כא והנה בתוספתא)ס׳ה( ובירושי‘ מי )שיז ה״ד( מפורש‬
‫גט וא״צ אומד עכ'ל מבואר מדבריו דאפילו הלך בשוק‬ ‫כדברי ר״ח ובמילתא בטעמא דכאם מתי מחולי‬
‫בלא משענת מ׳ ט כיון שחזר וחלה ואמדוהו שמחולי‬ ‫זה כשנפל עליו הבית או נשכו נהש הרי לא נתקיים‬
‫הראשון מת איגלאי מילתא דההיא הליכה לאו כלום‬ ‫התנאי שהרי לא מת מחמת חו■‘• זה אבל כשאמר אם‬
‫היא ובוודאי לא נתרפא מאותו ו‪.‬ולי לגמרי כיון שטת‬ ‫לא אעמוד דתלה הגט בעמידתו וי‘ א באיזה סיבה‬
‫מאותו חולי )ב׳׳י( ומסתברא דדווקא כשחלה מיד אבל‬ ‫שימות והרי לא עמד ולבן היי גט אבי‘ הש״ם דילן‬
‫אם במשך זמן נהלה אינו גט שהרי מחלה אחרת היא‬ ‫)ע״ג ‪ ( .‬משוה דינא דרישא לסיפא שאומר שם דסיפא‬
‫בעין מחלה הקודמת ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד‬ ‫קשיא ארישא ואינו מחלק בסברא זו משום דס׳׳ל דאף‬
‫והלך בשוק אף שבביתו הלך בלא משענת אין זה כלום‬ ‫אם אמר אם מתי מחולי זה אין הכוונה שימות מהמת‬
‫וכן כשהלך בשוק במשענת אין זה בלום ולמדתי זה‬ ‫סיבת המחלה רביון דעיקר כיונתו שלא תזקק •‘•בם‬
‫מדברי הרמנ״ם פ״ד מרוצח שכתב שם וזיל זה שנאמר‬ ‫מה לו אם מת מתוך החו־‘• או מתוך דבר אחר והוח‬
‫בתורה על משענתו אינו שיהלך והוא נשען על המטה‬ ‫אם' מתי מחולי זה כמו שאומר אם לא אעמוד מחולי‬
‫או על אחר שאפילו הנוטה למות יבול להלך על‬ ‫זה ואם תאמר דוודאי כן הוא אלא שלא עלה על דעתו‬
‫המשענת‬
‫קבב ‪243‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות דטץ סימן קטד•‬ ‫ערוך‬
‫סקי׳׳ב( ויש הולקין בזה )שם נשם המ״מ( וכן נראה מלשון‬ ‫המשענת לא נאמר משענתו אלא שיהיה מהלך ‪by‬‬
‫הטור ע״ש ‪:‬‬ ‫משענת בוריו ולא יהיה צריך כח אחר להשען עליו‬
‫כ ז עוד כתב בסעיף ט׳ עצה טובה ע״פ גדולי עולם‬ ‫עכ״ל וכן תירגם אונקלם וכך שנינו במכילתא על פסוק‬
‫לחוש לרמאין בנט שכ״ם שיאמר אם מתי מעכשיו‬ ‫זה ע״ש ובקרא כתיב אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו‬
‫ועד יום פלוני והוא בכלל יהא גט ולא יאמר אם אמות‬ ‫ונקה המכה וכיון דהכוונה הוא על משענת בוריו אלמא‬
‫מחולי זה שיהא התנאי תלוי כחולי שמא יבא אדם‬ ‫רמשענת על מטה או על אחר נם כחוץ אינו כלום‬
‫שאינו הגון וישתדל עם הרופא שיאמר שלא מת מאותו‬ ‫וזהו שיטתו של הרמכ״ם ואע״ג דבש״ם )ע״ב ‪ (:‬אומר‬
‫חולי אלא מחולי אחר שנעתק אליו ויוציא לעז על הנט‬ ‫מפורש דבהולך בחוץ על משענת צריך אומד ומבואר‬
‫עכ״ל וזה איט רק לדעה ראשונה שבסעיף הקודם דאלו‬ ‫להדיא ראם הלך בלא משענת כחוץ לא מהני אומד ם״ל‬
‫להיש חולקין אין חילוק דאף אם לא אמר מחולי זה‬ ‫להרמב״ם רזה אינו לפי מסקנת הש״ס )דזהו רק לר״ה‬
‫הוה כאמר )עב״ש סקי״ב( אכל לדעה ראשונה יש חשש‬ ‫ולא למסקנא דרכה ורבא לא ס״ל דר״ה ואף שהרמכ״ס עצמו‬
‫נם לרעת הרמב״ם דבניתק מחולי לחולי א״צ אומד‬ ‫מפרש דאסתם קאי נדמינח מדנריו שהבאנו כסעיף י״ג מ*מ‬
‫דזהו מפגי שאנו אומרימ שוודאי נשאר בו מחולי‬ ‫סיל דדין וה גם במהייס אם מתי מהולי וה וכדעת הרמכ׳ן‬
‫הראשון ויש לחוש שישתדל שיאמר הרופא שלא נשאר‬ ‫שהביא הר״! כסוגיא ע״ש וכן נראה דעת הרי״ף והרא״ש שלא‬
‫בו בלל )שם סקפ״ו( ‪:‬‬ ‫הביאו כלל הך סוגיא דמשענת ע״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫כ ח ורע שיש מרבותינו שכתבו דבזמה״ז אין אנו בקיאין‬ ‫כ ד אבל המיר כתב וז״ל עמד טחליו והלך בשוק בלא‬
‫באוטדנא אם מת מחולי ראשון אם לאו)תשו׳ מיי׳ סי׳‬ ‫משענת כדרך הבריאים אע״פ שחזר וחלה ומת‬
‫ל׳( ולבן כתב רבינו הרמ״א בסעיף ט׳ שאין לסמוך‬ ‫מהחולי הראשון בטל הגט כיון שנתרפא בנתים לא‬
‫על אומדנות הרופאים כזטה״ז ונם כבר נתבאר דיש‬ ‫הלך בשוק אפילו ניתק מחולי לחולי והלך בנתים בביתו‬
‫מחלוקת כין הראשונים אם במעכשיו צריך תנאי כפול‬ ‫בלא משענת ה״ז גט וא״צ אומד שוודאי מחולי זה מת‬
‫וכל דיני תנאי אם לאו ויש לילך בכל הדברים לחומרא‬ ‫ואם עמד והלך בשוק על משענתו אם לא ניתק מחולי‬
‫כאיסור א״א ‪:‬‬ ‫לחולי אלא שהכביד עליו חליו ומת אפילו היקל בנתים‬
‫כט ומפני שיש בנט שכ״ם כמה עיקולי ופשורי בצט‬ ‫א״צ אומר שוודאי מחולי הראשין מת יאם ניתק מחולי‬
‫בתנאי לכן כתכ הטרדכי )פ״ז( שר״י מפרי״ש‬ ‫לחולי כיון שעמד והלך בשוק על משענתו אומדין אותו‬
‫השתדל תמיד בנט שכ״מ שלא לעשותו על תנאי אלא‬ ‫אם מחולי הראשון מת ה״ז גט ואם לאו אינו גט עכ״ל‬
‫ליתן נט סתם ואי משום שרצונם שבשיבריא ישאו זא״ז‬ ‫ותסיהגי על רבינו הב״י שבספרו הגדול כתב שדרך‬
‫יקבלו עליהם קנם כתקנת הקהלות כמו קישורי תנאים‬ ‫הטור הוא דרך הישר ובש״ע סעיף ו׳ לא הזכיר דעתו‬
‫הנהוג אצלינו או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו‬ ‫כלל וצ״ע וי״א עוד דאף בניתק מחולי לחולי ולא הלך‬
‫זא״ז וכ״כ רבינו הרמ״א שראוי לעשות כן ולהשתדל‬ ‫בשוק צריך אומרנא דכיון שאמר מהיום אם מתי מחולי‬
‫בזה אם לא שהוא כהן אז בהכרח לעשות גט על‬ ‫זה שמא החולי האחר אין בו מהמחלה הראשונה ואינו‬
‫תנאי דאל׳׳כ תהיה אסורה לחזור לו וכן אם החולה‬ ‫גט ולכן צריך אומרנא מרופאים אם יש בו ממחלה‬
‫אינו חפץ רק בגט על תנאי לא ישתדלו עטו הרכה‬ ‫ראשונה אם לאו )ב״י בשס הרשב״א( אמנם אם המחלה‬
‫שיחן נט בלא תנאי מפני שיש לחוש שטפני הצער‬ ‫הראשונה כבידה ולא סרה אף שנפל למחלה אחרת א״צ‬
‫חטרוף רעתו ויש לעיץ הרבה בזה כי חרבה חששו‬ ‫אומד כיון שגמ מהראשונה ראוי למות )שס( ‪:‬‬
‫חכמים לטירוף דעת החילה והחכם עיניו בראשו לדעת‬ ‫כ ה כתב רבינו הב״י בסעיף ח׳ שכ׳׳ט שנתן גט ואמר‬
‫מהות החולה ועניינו‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מהיום אם מתי סתם והבריא בטל ניטו ולא אמרינן‬
‫ל תקנה זו שכתבנו נקראת כפוסקים כשם תקנת הר״יי‬ ‫לעולם קודם שימות קאמר אלא אם מתי מחולי זה קאמר‬
‫מפרי״ש ולרעת התום׳ )שבת נ׳׳ו ‪ .‬גיסי! ע״ג ‪ f:‬נם‬ ‫אבל בריא שאמר מהיום אם מתי וודאי בל שמת בחייה‬
‫במלחמת בית דוד היו עושין בן שכתבו לנשותיהן גט‬ ‫קאמר וכל אימת דמאית ה״ז מגורשת עכ״ל ואע״גדא״ב‬
‫גמור כדי שאם ימות במלחמה שלא תזקק ליבם אך‬ ‫איזה תנאי הוא זה דהא פשיטא שבאיזה עת ימות די״ל‬
‫היו עושין בצנעה שלא יתפרסם ובשובם ממלחמה נשאו‬ ‫דמצינו תנאי בכה״ג כמו אם תצא חמה מנרתיקה בסי׳‬
‫זא״ז ומהאי טעמא היחה בת שבע מותרת לדוד דאוריה‬ ‫הקורם )ר״ן( ‪:‬‬
‫גירשה )ע׳ מהרש״א שילהי ניסין בד״ה למ»! ידעו הדירות(‬ ‫כ ו וזה שאמרנו כשכ״ם גם כאם מתי סתם כשהבריא‬
‫והדבר פשוט שאם אחר שהבריא אין רצון האשה להגשא‬ ‫בטל גיטו זהו כשהבריא לגמרי חזק בנופו כמקדם‬
‫לו שמשלמת הקנס או מהםשכגות ואין ביכולתו לבטל‬ ‫אבל כשלא הבריא לגמרי אע״פ שהלך כשוק בלא‬
‫את הגט אחרי שגתגרשה סתם וקרעו אח הגט וזה‬ ‫משענת ואפילו מת מחולי אחר הוי נט ואין שייך אומד‬
‫קרוב לשלשה מאות שנה שקם אחר מהגדולים וערער‬ ‫רק כשאנזר מחולי זה אבל בלא מהולי זה כל שלא‬
‫כזה לומר שזה שמתקשרים אח״ב חשוב כאלו התנת‬ ‫הבריא לגמרי א״צ אומד והוי גט)רמב״ן ורי״ו ענ״י וכ״ש‬
‫שאס‬
‫השלחן‬ ‫הלבות גיטין סימן קמה קמו‬ ‫ערוך‬ ‫‪iU‬‬
‫לקלקולי נשיראו שמתנהגת נאשתו לגמרי יאטרו שהגט‬ ‫שאם לא מתי לא יהא גט ודנו עליי חנטי הדור ונ׳טלו‬
‫גפם^ והיא אלמגה ולא גרושה‪ .‬ויתירוה לנהן ;‬ ‫את דבריו וגזרו נגזירח שלא להוציא לעז על זה ו;י!־ר‪,‬ו‬
‫ל ב נתבי הגיור והשיע שנ״ט שנתן גט לאחד וא׳ל‬ ‫מאד נזה ועיקר טעמו ש־‘ א;תו גדול הוא מפגי האומדנא‬
‫זני בנט זה לאשתי נדי שלא תפול לפני יבם ומת‬ ‫שבוודאי אלו ירע שלא תתרצה לחזור אליו לא היה‬
‫קודם שהג‪-‬עי“ידהר‪’,‬ז ספקמגורשתוחילצת ולאמחיינמת‬ ‫מגר שה‪.‬ונבר נארגו נשי׳ ט׳יב רבגיטין וקדושין לא‬
‫ענ׳יל )והיא בשיא דלא איפששא ביבמות ספש׳)( והספק הוא‬ ‫אזליגן בתר אוטרגא ומטעם זה קיי״ל רגיל" דעתא‬
‫אם נאמר שזנות הוא לרו וזנין לאדם שלא נפגיו או‬ ‫בגיטא לאו טילתא היא ולנן אין נגיטין דיגי אסטנתא‬
‫ש אפשיר אוהבת את היבם ורצונה להתייבם ואין זד‪,‬‬ ‫והטעם דגו״ק דעיקר קיומם ה‪ 1‬א ויק עיי עדים ובינו‬
‫זבות ־‘ פניה ועפ״ז בחב הטהיש״ל ביש׳ש יבמות פט׳ו‬ ‫לביגה לא מד‪,‬גי הולנין רק אחר הטעשד‪ ,‬וריביר פר‪,‬‬
‫סי׳ כ״א וז׳ל ולנאורה היה נראה רהאירנא שאין נוהנין‬ ‫ולא אחרי מחשבות שכלב שזהו עיקר טעם אוגידנא‬
‫ניבום בוודאי זבות הוא לה אבן מאחר שנתנתי ראם‬ ‫ואסטנתא םשא״נ דים לא אינרו סד‪,‬די אלא יישיקרא‬
‫שניהם מנוונים למצוה דאין מוהין בידם א״ב גם האידנא‬ ‫לואף לפמ״ש התוס' רס״ד דניטין נד׳יה מיד ע׳׳ש נסה״ד נ״כ‬
‫אינא יימיחש אבן במקיגזות שותפשטה תקנח רגמ׳ר‪,‬‬ ‫נא שייך כאן דאי) לנו לדעת דערו מעצמילו וגס אי;ו דומה לר‪".‬ש‬
‫שי‘א לישא שתי נשים ולא לגרש בע״ב בוודאי זבות‬ ‫הנ״ש סי' מ״נ סקייב נשם המרדני דהיס הוה כיאיה ממש‬
‫ה! א לה דאין םברא לומר שתצפה שמא תמות אשתו‬ ‫ואף גס בוה חולי! הרשנ׳א עיש ו ד תמיהני על הגאי! נעל‬
‫וישאנד‪ ,‬ומ״ט לא מלאני לבי לד‪,‬קל לבתחלה לגרשה‬ ‫משכנות יעהב סי׳ ל׳ד שערב לבי לי■ יק לנרי המהר׳י‪ .‬לונלי•!‬
‫ע״י אחר אנל נדיעבר מגורשת ופטורה מן ד‪,‬ד‪,‬ליצה‬ ‫>גד כל גדולי הדור ובל דבריז לפי ת״ש נדתי מבל ובל זב׳ ב הב״ש‬
‫עב״ל וכיש נמקים יבם קטן כטיש המרדני שם בשם‬ ‫סקש״ז והנ׳ח סי׳ קר‪,‬״ח וה״ו לתלו־! בזה זדז״ק( ‪:‬‬
‫אביאסף ובשם ר״ת רבדיעבד פטורה מחליצה ע״ש וב״כ‬
‫הט״ז בפשיטות רהא־רנא זבות הוא לה ודווקא כשמזכד‪,‬‬ ‫ל א אשה שנתגרשה על תנאי במ״ש ומת הבעל אינה‬
‫על תנאי ראל״ב אין זה זכות לפניה דשמא לא ימור‪,‬‬ ‫צריכה‪ ,‬להתאבל עליו עינבר נפרדה נזמנו ומ״ם‬
‫ולא ישאנה בחזרה ובוודאי הוב הוא לה )פ״ת מרדני‪(:‬‬ ‫אין איסור נדבר אם רצונה לבכות עליו ולצאת אחר‬
‫ודע רזה שכתבו הטור והש״ע רמת קורם שהגיע לירה‬ ‫מיטתו )רמ״א( ולא חיישינן שיאמרו שהיא אלמנה ולא‬
‫ה״ז ספק מגורשת ומבואר להריא ראם הגיע לירה קודם‬ ‫גרושה‪ ,‬ויתירוה לכהן )ביב סקי״י( דעני־ן הנט נתפרבם‬
‫שמת מגורשת ואע״ג שלא עשאו לשליח להולכה משום‬ ‫ולא דמי לט״ש נסי' י׳ז שאין םניחין לאשה עגונה‬
‫דעיקר בווגהו כן היד‪ ,‬שיגיע לידה אלא מפני שחשש‬ ‫לד‪,‬תאבל כל שלא ירענו ברור שבזת דהתם חיישינן‬
‫שמא ימית קודם לפיכך א״ל זבי לה אבל וודאי לא‬ ‫שמא לא מת והיא עדיין איא וטיט גם בכאן ניל ררק‬
‫היר‪,‬ה כו־נר‪,‬ו שלא יהיה שליח להולכה ואנן סהדי שלא‬ ‫לבבות ולילך אחר מיטתו שנקיגן לה אנל אם רצונה‬
‫היתד‪ .‬כן כוונתו ועטיש בסי׳ ק״ם סעיף ט״ז ;‬ ‫לנהוג ז׳ ימי אבילות ושלשים מוחין נידה דלא ליתי‬
‫ועוד דיני תנאי ‪ .‬ובו י״ב סדפים ‪:‬‬ ‫ד ן המגרש לאחר זמן‬ ‫סימן קטו‬
‫שתתני לי מאתים זוז דבל זה הוד‪ ,‬תולד‪ ,‬בזמן או‬ ‫א נתבו הטור והש״ע המגרש את אשתו לאחר זמן‬
‫במעשה )פ״מ( ‪:‬‬ ‫קבוע ה״ז מגורשת כשיגיע הזמן שקבע וה״ז דומה‬
‫ב עור בתנו הלבד‪ ,‬והניחתו בצרי רהיר ונגנב או אבד‬ ‫לתנאי ואיני תנאי דומה לר‪,‬נאי שהיא טהנרעית כשיגיע‬
‫לאחר שלשים יום ה״ז מגורשת הואיל והיה הגט‬ ‫הזמן שקבע ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי נירש‬
‫קיים ביום שמתגרשת בו ויחרה אותו במקום שאיני‬ ‫וזה עדיין לא גירש עד שיגיע אותו זמן לפיכך המגרש‬
‫רה״ר שצד־ רה׳יר אינם כרה׳׳ר עב״ל וגם זה הוא מי‘שון‬ ‫על תנאי צריך לכפול תנאו וזה א׳’ צ לנפיל דבריו ולא‬
‫הרמנ״ם שם וביאור הדברים דבגט׳ ) נ ת ז׳ פ״י ‪ ( :‬מבואר‬ ‫לשאר משפטי התנאים ביצר האומר לאשתו ה״ז גיטך‬
‫ד'‘ ענ"ן קניין הוד‪ ,‬צדי רה״ר כם־טטא ואגם הקונה שם‬ ‫ולא תתגרשי נו אלא לאחר ל' יום אינה מגורשת א־יא‪.‬‬
‫ואינו כרה״ר אע״ג דלעגיין שבת הוה כרה׳ר משום‬ ‫לאחר ל' יום ואם מת הנעל או אנד הגט או נערך■‬
‫דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי להתם ולא לקניין‬ ‫בתוך ל׳ יום איגד‪ ,‬מגורשת עב״ל וזהו ’‘שון הרמב״ם‬
‫)יאיש שס( ולבן בין לעניין ממון כנין שא״ל משוך פרה‬ ‫ז׳ל ריש פ״ט ונכר הבאנו דבריו בסי׳ קמ״ג סעיף ה׳‬
‫זו ולא תקנה לך עד לאחר ל׳ יום ובכלות הזמן עטרה‬ ‫וכארנוהו בס״ר בסעיף ט״ו ע״ש ורע דלאו דיוקא‬
‫בצרי רה״ר קנה הייוקח וכן לעניין גט כמ״ש ‪:‬‬ ‫כשאמר ולא תתגרשי נו אלא לאחר ל׳ יום דה״ה אם‬
‫ג והנה יש טיבוררנו שפירשו דבשגיהם מיידי במעבשיו‬ ‫אמר ד‪,‬״ז גיטך והתגרשי נו לאחר ל׳ יום ובן ’‘קבזן‬
‫)ר״ן שס נשס הראביד( שא״ל ה״ז גיטך ולא תתגרשי‬ ‫גני לא תתגרשי נו עד שתתני לי מאתים זוז לאו‬
‫נו אלא מעכשיו ולאחר שלשים יום וכן בממון שא״ל‬ ‫דווקא האי ל־שגא דד‪’,‬ר‪ ,‬אם אמר התגרשי נו לאחר‬
‫סשוך‬
‫קכג‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין שטן קש‬ ‫ערוך‬
‫ואח״ב תתגרש בו ואם נשאת קורם הזמן שקבע או‬ ‫משוך פרה וו ותקנה מעכשיו ולאחר שלשים דנלא‬
‫קורם שתעשה המעשה שתלה בו הגירושין תצא והולד‬ ‫מעכשיו אטריגן שם )ס״ב ‪ { .‬דלא קנה דכיון דהטשיכה‬
‫טמנו ממזר שעדיין היא א״א גמורה ואין כאן שם‬ ‫היתה מקודם והקניין אחר ל׳ איך תועיל משיכה שטבכר‬
‫גירושין עכ״ל וגם אלה דברי הרמנ״ם שם שהבאנום‬ ‫לקניין שלאחר ל׳ יום וכן בגט בלא מעכשיו הוה בטלי‬
‫בסי׳ קמ״ג סעיף ו׳ ז׳ ובסעיף י״ג בארנו טעמו של‬ ‫גיטך מע״ג קרקע )שם( ואי קשיא הא בגט קיי״ל בטהיום‬
‫דבר למה צריך בתנאי שיהיה הגט בשליטות ואע״פ‬ ‫ולאחר מיתה דהוה ספק אי הוה תנאה אי חורה כט״ש‬
‫שאינו ברשותה ע״ש ושם נתבאר דם״ל גם בתנאי בלא‬ ‫בסי׳ הקודם וממילא דה״ה בטעכשיו ולאחר שלשים יום‬
‫מעכשיו אם נשאת קודם קיום התנאי לא תצא ע״ש‬ ‫וא״כ ממ״ג אי הוה תנאה א״צ צדי דה״ר ואפילו‬
‫)עב״ש סק״ב ומ״ש דהב״י ס׳ל ג״כ דלא תצא בארנו שם ‪ /‬אינו‬ ‫בדה״ר היה גט דכבר נגמד מעשה הנט ואי הוה חודה‬
‫כן ודיוקו בכאן לא אבין שהעתיק לשון הרמב״ם ואיזה דיור‪,‬‬ ‫הרי הוה כבלא מעכשיו )כן הקשה הר״ן שס( די״ל או‬
‫הוא זה ודו״ק( ‪:‬‬ ‫דס״ל דהוה תנאי ולא קיי״ל כן )דש'ל כשמואל בקדושין‬
‫ו יש טי שאומר דזה שכתב בתולה בזמן או במעשה‬ ‫נ״ש ‪ :‬וקיי״ל כרב שס( או שיש לחלק נין מהיום ולאחר‬
‫דצריך להיות הגם ברשותה ואם איני ברשותה אינו‬ ‫מיתה למעכשיו וער ל׳ יום דבמהיום ולאחר ל׳ י״ל‬
‫גט זהו להפוסקים דלא כר' יוסי שומנו של שטר מוכיח‬ ‫מהיום יתחיל ויגמור לאחר ל׳ דגט ראוי לאחל ל׳ כמו‬
‫עליו אבל להפוסקים בר״י הוי ספק נטדזהו כמו מעכשיו‬ ‫קודם ל׳ אבל במהיום ולאחר מיתה א״א לומר שיגמור‬
‫ולאחר שלשים יום )נ״ש סק'נ( ולי גראה דלפי הלשון‬ ‫לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה ובע״ב דהוה או תנאי‬
‫שנתבאר שאמר ולא תתגרשי בו עד לאחר ל׳ יום או‬ ‫או חזרה )שתוס׳ שם ס׳ ‪ .‬נד״ה כל ודו״ק( ‪:‬‬
‫ער לאהד שתתן לי מאתים זוז הרי להריא עקר זמנו‬ ‫ד ויש מרבותינו שפירשו דבשגיהם מיירי בלא מעכשיו‬
‫של שטר ודין זה אינו אלא כשאמר ה״ז גיטך ותתגרשי‬ ‫)ר״ן שס( ואין זה בטלי גיטך מע״ג קרקע דבל שלא‬
‫בו לאחד ל׳ או לאחר שתתני לי ר׳ זוז שכתבנו סוף‬ ‫יצא מרשותה מגורשת דהא איכא נתינה לשם גירושין‬
‫סעיף א׳ )וליד לסעיף ג׳ ודו״ק( ‪:‬‬ ‫אלא שאינו רוצה שיחול הגט עד יום ל׳ וצריך אז להיות‬
‫ז עור כתבו הנותן נט ביד אשתו ואמר לה אם לא‬ ‫הגט ברשותה והרמב״ם ז״ל אע״ג דבספ״ב ממכירה‬
‫תתני לי מאתים זוז אין זה גט או אין את מגורשת‬ ‫מפרש לה נטעכשיז ם״מ לעניין גט סיבר ג״כ דלא‬
‫ה״ז לא גירש כלל ואין כאן לא גט על תנאי ולא תלוי‬ ‫טיירי במעכשיו דבמעכשיו הוה ספק אי תנאי אי חזרה‬
‫כמעשה וכן בל כיוצא בזה עכ״ל וגם זה מדברי הרמב״ם‬ ‫ואפילו מונח ברדיד הוה ספק )ק״נ פם וביש סק״א( ולא‬
‫ובארנוהו שם בסעיף ח׳ ע״ש ועיקר הטעם בארנו שם‬ ‫רמי לממון דהקגיין הוא במשיכה והמשיכה אינה לאחר‬
‫בסעיף ט״ז ע״ש היטב ‪:‬‬ ‫ל׳ משא״ב בגט דהוא קיים ומונח במקום הראוי לקניין‬
‫ח כתב רבינו הב״י בסעיף ג׳ שאם אמר לה הרי את‬ ‫)הה״מ( ובן הוא דעת הטור והש״ע דבחיט ם״ם קציז‬
‫מגורשת ואם לא תתני לי מאתים זוז לא תהיה‬ ‫כתבו דמיירי במעכשיו ובכאן כתבו כהרמכ״ם ועוד‬
‫מגורשת ה״ז מגורשת אע״פ שלא נתנה מפני שלא כפל‬ ‫דגראה דהעיקר ם״ל לרמנים דהוה תנאי אלא שבגיטין‬
‫תנאו עב״ל וזהו לדעת הרטב״ם דס״ל דמן הדין צריך‬ ‫וקדושין מפגי חומר א״א החמירו בזה )מביש( ‪:‬‬
‫כפילת התנאי בגיטין וקדושין אבל כבר נתבאר שיש‬ ‫ה עוד כתבו ובן אם תלה הגירושין במעשה דינו בדין‬
‫מרבותינו שסיברים דמעיקר הדין א'צ דלא קיי״ל כר״ם‬ ‫מגרש אחר זמן כיצד כגון שאמר לאשה ה״ז גיטך‬
‫ורק לחומרא מצרכינן תנאי כפול וכל דיני תנאי‬ ‫ולא תתנרשי בו עד שתתני לי ר׳ זוז הרי זו מתגרשת‬
‫וממילא רלטעשה יש לילך לחוטרא והוי םפק גט והוא‬ ‫אחר שתתן וא״צ לכפול תנאי ולא לשאר משפטי‬
‫בעצמו הזכיר דעה זו בםי׳ ל״ח סעיף ר׳ ואיך סתם‬ ‫התנאים שהרי לא גירש על תנאי אלא עדיין לא גירש‬
‫בכאן ואפשר שסמך על מ״ש שם •‬ ‫זה אלא תלה הגירושין בעשיית כך וכך ואח״ב תתגרש‬
‫ט כתב הרמב״ם ספ״ת טי שגתגרשד‪ .‬על תנאי וקדשה‬ ‫ומה בין מגרש על תנאי לזה שקבע זמן לגירושין או‬
‫אחר קודם שיתקיים התנאי אם נתקיים התנא' ה״ו‬ ‫תלאן במעשה שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינם‬
‫מקודשת ואם לא נתקיים התנאי ובטל הגט אינה צריכה‬ ‫גומרים עד שיתקיים התנאי לפיכך כשיתקיים התנאי‬
‫גט משני שאין קדושין תופסין בה אבל אם נשאת ולא‬ ‫נתנרשה אם היה הגט קיים אע״פ שאינו ברשותה‬
‫נתקיים התנאי ובטל הגט צריכה גט משני כמו שבארנו‬ ‫ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיותו ברשותה אחר‬
‫עב״ל והעתיקו זה הטור והש״ע סעיף ד׳ והדבר פשוט‬ ‫שנתקיים ד^גאי שהרי הגיע לידה תחלה בתורת‬
‫דטיירי בתנאי דעל מנת דהגט חל מקודם ולכן אם‬ ‫גירושין אבל התולה הגירושין בזמן או במעשה לא‬
‫נתקיים התנאי ה״ז מקודשת להאחר)הגר״א סקע״ז( וכל‬ ‫הגיע לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן‬
‫עניינא דלעיל מיניה טיירי שם בע״ט ע״ש רבלא ע״ם‬ ‫שקבע או עד המעשה שתעשה לפיכך כשהגיע הזמן‬
‫איך אפשר לומר שהיא מקודשת כשנתקיים התנאי‬ ‫צריך להיות הגט ברשותה או תחזור והטלנו או יהיה‬
‫והרי חלות הגט אינו אלא כשגתקיים התנאי ובעת קבלת‬ ‫כמקום שייחדה אותו בו אע״פ שאין רשותה כט״ש‬
‫הקדושץ‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמו קטז‬ ‫;)רוך‬ ‫‪246‬‬
‫הקרושין הרי היתה א״א ויש מי שרוצה לומר דטיירי נתבטל התנאי והגט בטל אבל בתנאי לעשות ובלא‬
‫באם ולא בע״ם והרמב״ם הולך לשיטתו דגם בתנאי קביעות זמן ועדיין בידה לקיימו מתי שתרצה ואם‬
‫דאם אם נשאת לא תצא )נ״ש סיךה( ולא נהירא דא׳׳ב יתקיים התנאי ההא מגורשת בוודאי צריכה גט מהשני‬
‫איך יסתופו הטור והש״ע דבריהם והרי רבים חולקים דחיישינן שמא תקיים התנאי וחלו קדושי שני וממילא‬
‫עליו בזה בט״ש ר״ס קם״נ אמנם להרמב״ם וודאי כן שאסירה לחזור להראשון שלא יאמרו מחזיר גרושתו‬
‫מישנתקדשה לאחר דכללא הוא שכל מקום שצריכה גט‬ ‫הוא דהקדושין תופסין וטעמו בארנו שם בס״ר ‪:‬‬
‫י אך בעיקר דבריו השיג עליו הראב״ד ד ל דהרמב׳ם מהשני אסורה לחזור להראשון ורכינו הב״י בספרו‬
‫ז״ל דימה דין זה לאשה ששמעה שמת בעלה הגדול הסכים לדבריו וע״פ זה כתב דברים אלו בש״ע‬
‫סעיף ה׳ ע׳ש ‪:‬‬ ‫ונתקדשה לאחר ואח״ב בא בעלה דא״צ גט משני ומותרת‬
‫לחזור להראשון שהכל יבינו שקדושי טעות הם משא׳ב יב אבל דבריהם תמוהים דהרי עיקר טעמו של הראב״ד‬
‫הוא שמא יאמרו שנתקיים התנאי מפני שאין הדבר‬ ‫אם גשאת לאחר צריכה גט טשניהם ותצא מזה ומזה‬
‫כט״ש בסי׳ י״ז ואין הנדון דוטה זל״ז דהתם הכל גלוי לכל וא׳ב גם בעבר הזמן או בתנאי שהוא בלאו‬
‫רואים שנתקדשה כטעות שהרי הבעל חי וזה שאמרו ועברה ועשתה יאמרו להיפך כיון שאין הדבר גלוי לכל‬
‫כניסת שתצא טזה ומזה הוא קנם חבטים שלא דייקה כבאשה שאמרו לה מת בעלה ובא חי וכבר השיגו‬
‫במיתתו כט״ש שם אכל בגט על תנאי מאין יודעים אם עליהם )לה׳׳מ ומל״מ( ויש מי שמתרץ דבריו דהרטכ״ם‬
‫נתקיים התנאי אם לאו ובוודאי יאמרו שהתנאי נתקיים ם״ל דלעולם לא יחשודו באיסור כיון שיש צר לומר‬
‫ותופסין קדושי שגי וצריכה נט מהשני וםםיי‘ א שאסורה שבהיתר החזירה שלא נתקיים התנאי ואין קדושי האחר‬
‫לחזור להראשון שלא יאמרו מחזיר גרושתו לאחר תופסין דבכל מקום דחיישינן לכעין זה היינו מפני‬
‫שנתקדשה לאחר כמ״ש בסי׳ מ״ו ע״ש אבל להרמב״ם שבלא״ה יש צד איסור בזה ולכן יתלו גם זה באיסור‬
‫אבל בגט על תנאי לא יתלו כלל באיסור )ב׳ש שקיו(‬ ‫מותרת להראשון כיון שא״צ גט מהשני ‪:‬‬
‫י א והמגיד משנה כתב ליישב דברי הרטבים דמ״ש ולי נראה דנם כוונת המגיד משנה כן הוא ואיהו ס״ל‬
‫דאם לא נתקיים התנאי והגט בטל שאינה צריכה דגם הראביר לא יחלוק בזה ועיקר השגתו הוא על‬
‫גט משני זהו בתנאי שלא לעשות דבר פלוני והיא עברה תנאי שעדיין בידה לקיימו כדמוכח מלשונו שכתב ע״כ‬
‫ועשתה דבר פלוני שעשתה מעשה בביטולו או אפילו אני אומר כל מקום שתמצא כן שהתנאי כידה לקיימו‬
‫בתנאי לעשות דבר פלוני אך שקבע י^זה זמן ועבר וכו' צריכה גט ואסורה לראשון עכיל ולזה אומר הט״ט‬
‫דגם הרמכ׳ם דל אינו חולק בזה כט״ש ‪:‬‬ ‫הזמן ולא עשתה וכן ככל דרכים כאלה שבפועל‬
‫סי מן ק מ ז שאין כותבין תנאי בגט ואם כתבו טה דינו ‪ .‬ובו י״ג סעיפים ‪:‬‬
‫אלו בסי׳ קל׳׳ז ואח׳׳ב בדין ט׳׳ז כתב וז״ל כל המגרש‬ ‫א כתב הרמב״ם בפ׳׳ח דין ג׳ כיצד מגרש אדם על‬
‫על תנאי שמבטל הגט כגון שהתנה לה שלא תאכל‬ ‫תנאי לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי זה‬
‫בשר ולא תשתי יין כל ימי חייה או שתהיה מותרת‬ ‫או כתבו ותנו לה על הגאי ואין צ״ל שלא יכתוב בתוך‬
‫לכל אדם חוין מפלוני או שהתנה עליה שאר תנאים‬ ‫הגט על תנאי זה גירש פלוני את פלונית אלא כיצד‬
‫קודם כתיבת התורף אם היה התנאי כתוב כגט וחזר‬ ‫עושה אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכותבים גט‬
‫ומחקו ונתנו לה ה׳ז ספק מגורשת ואם היה התנאי על‬ ‫כשר בלא שום תנאי כעולם ואח״כ ניתן לה הגט ואומר‬
‫פה ה״ז נוטל הגט טמנה וחוזר ונותנו לה בלא תנאי‬ ‫לה ה״ז גיטך או דדי את מגורשת בזה ע״ט כךוכך‬
‫כלל או בתנאי כשר עכיל והועתק בש״ע סעיף ג'‬ ‫או יאמר להם או לשליח תנו לה גט זה ע״מ כך וכך‬
‫ודעות אחרות לא הביאו כלל ועתה נבאר בס״ר דעת‬ ‫עכ״ל וכ״כ בש׳ע סעיף א׳ ע׳ש ‪:‬‬
‫הרמב׳ם ז״ל ‪:‬‬ ‫ב עוד כתב כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף‬
‫ד הרמבים ז׳ל סובר דלפגי החורף פוסל כל תנאי‬ ‫הגט ה׳׳ז גט כשר בין שכתבו קודם חתימת הערים‬
‫את הגט בין שכתב התנאי בנט וכין שאמר‪ ,‬בע'פ‬ ‫בין שכתבו לאחר חתימות העדים אבל אם כתנו קודם‬
‫כמו שביאר הטעם מפני שנשאר לו זכות בגופו של‬ ‫תירף הגט אפילו כתב ע׳׳ם כך וכך ה׳׳ז ספק גירושין‬
‫גט ודייל דהתורה אמרה וכתב לה ספר כריתת שבעת‬ ‫שדדי נשאר לו זכות בגופו של גט ובן אם התנה על‬
‫הכתיבה יהיה כריתות גמור בינו לבינה וכיון שהשיל‬ ‫פה קודם כתיבת התורף ה״ז ספק גירושין עכ״ל‬
‫איזה תנאי קורם התורף הרי נכתב על תנאי ואם לא‬ ‫והועתק בש״ע סעיף ב׳ ע׳ש ‪:‬‬
‫יתקיים לא יהיה כריתות הרי לא נכרת ממנה לגמרי‬ ‫ג ואח״כ כותב הי־מב״ם הרבה דינים בתנאים וכותב‬
‫בעת הכתיבה ועור יש בזה חשש ברירה שכשיתקיים‬ ‫דיני תנאי המבטלין את הגט כגון ששייר בגט לומר‬
‫התנאי נצטרך לומר הוברר הדבר למפרע שנכתב‬ ‫חוץ מפלוני או ע״ם שלא תגשא לפלוני ונתבארו דינים‬
‫לכריתות‬
‫קכד ‪247‬‬ ‫השלחן‬ ‫סיטן ‪top‬‬ ‫הלכות נימין‬ ‫ערוןד‬
‫לכריתות■ נמול ובדאורייתא קיייל אין בריירה )הה״מ( שאפילו נבתב לאחר התורף ואפילו נכתב מאחוריו‬
‫ופברא »ו איתא בירושלמי )פ״ג ה״א( ואף שיש שם פוסל הגט וז״ל הטור אחר שהביא דברי הרמב״ם‬
‫פתלוקת בזה ם״מ אפשר לפרש שם דנם הטסקנא כן ויותר מזה מחמיר רב אלפם שכתב בתשו׳ הנותן‬
‫הוא ע״ש )דר׳ ח‪5‬ניא ור״י סונדין כן לרבי ור׳ יודן דוחה גט על תנאי וכו׳ אבל לכתוב התנאי בתוך הגט או‬
‫זה ור׳ חיננא מקיים דכריהס ואע״ג ש!הו לרני ולא לרננן מ'מ מאחריו אינו רשאי שאם כתבו בתוכו ה׳׳ל לבעל זכות‬
‫חשש דלפני החורף גם רבנן מודים ונרנא נש״ם דילן ד׳ פ״ה ‪ .‬בגווה ואינו כריתות עב״ל ודברים חטוהים הם דאפילו‬
‫לפי שינוחו שיתבאר לפנינו ומפני שאין בבירור סברא ‪ W‬לק נפרש דלאו דווקא קאמר שאינו כריתות אלא פסול‬
‫מדרבנן טנ״ל הא דהא היותר מחמיר בש״ם שם הוא‬ ‫נחב הרמב״ם ספק גירושין( ;‬
‫ה ולדבריו זה שנמצא בש״ם)ס״ד ; ( דא״ל רבא להנהו דבא וקאטר דבלאחר התורף סליגי רבי ודבנן דרבי‬
‫דכתבי גיטא שתקי שתוקי לבעל)שלא יזכיר שום תנאי( גזר אטו לפגי התורף ורבנן לא גזרי וידוע דהלכח‬
‫ער דכחביתו לתורף דגיטא ע״כז אינו ספני גזירה כחכמים ונהי דלכתחלה אין לכתוב גם אחר התורף‬
‫שיתבאר להסוברים דלא כהרמכ״ם אלא מעיקר דינא מפני שרבי פוסלו ובגיטין טהדרינן לצאת ידי כל‬
‫כן הוא דלפני התורף כל פץ תנאי פיסל בגט גם הדעות וזהו טעמו של הרמב״ם שלכתחלה אין לכתוב‬
‫בע״פ וזהו שאמר רבא שם מחלוקת לאחר התורף תנאי בגט כט״ש מ׳׳מ לפוסלו בדיעבד לא שמענו‬
‫וכו׳ אבל לפגי התורף דברי הכל פסול ע׳׳ש דמפני והרי״ף בעצמו פסק כן בפ׳ המגרש ע״ש וצ״ע ולגן‬
‫עיקר הדין כן הוא ומפני שאפשר לפרש דאינו מעיקר למעשה קשה להקל כיון שיצא טפי הרי״ף בתשו׳‬
‫והטור הביאו ‪:‬‬ ‫הרין אלא מטעם גזירה לכן כתב דהיא ספק מגורשת‬
‫ופסולו דלפני התורף הוא אף כשנתקוים התנאי ואפילו ח ושיטת רבותינו בעלי התום׳ כך הוא דפסול תורה‬
‫אינו אלא בתנאי שמבטל את הגט ונכתב קודם‬ ‫בע״פ וכ״ש כשכתבו אף שחזר ומחקו פסול ‪:‬‬
‫ו ולאחר התורף וודאי לכתחלה יזהרו שלא לכתוב שום התורף אכל נכתב אחר התורף אפילו אמר זה קודם‬
‫תנאי בהגט ולא פרינא אלא לפי שאין הבל בקיאין לכן אינו פסול מן התורה ואינו חשוב כנבתב שלא‬
‫בין אחר התורף ללפני התורף ובין תנאי המבטל הגט לשם כריתה דאין דעת הסופר לשם תנאי זה בשעת‬
‫בנון חוץ מפלוני או שלא תשתי כל ימי חייה לסתם בתיבת התורף כיון שלא נכתב עדיין בגט)חוס׳ פ״ד ‪:‬‬
‫תנאי)הה״מיז אבל בדיעבד לית לן בה בכל התנאים ד״ה אבל( וטעמא דמילתא דאין הסופר והעדים בותבין‬
‫שאין טבטל־ן הגט דבכתב ובע״פ שוין הן ואפילו אלא על דעת מה שירצה הבעל לבסוף )רשב״א שם(‬
‫וזהו מן התורה ‪:‬‬ ‫כתבו להתנאי קורם החתימות אף שנראה כאלו חתמו‬
‫ט אך מדרבנן פסול כל מין תנאי לפני התורף בשכתוב‬ ‫עדים על תנאי פ״ם לא חיישינן לזה דקיי״ל ע״פ‬
‫בגט גזירה אטו תנאי שמבטל הגט כמו חוץ מפלוני‬ ‫כרתי ואין זה כמזוייף מתוכו וכלאחר התורף כשר‬
‫באחר משני אופנים או כשנתקיים התנאי או לא ותנאי שמבטל הגט פסול אף לאחר התורף כשכתבו‬
‫נתקיים וביטלו וחזר ומחקו וכע״ם כשלא נתקיים נתבאר דנזריגן אטו לפני החורף וזהו בכתב אבל בע׳׳פ אינו‬
‫בסי׳ קמ״ג כמה פרטי דינים בזה ותנאי שמבטל הנט פוסל רק תנאי שמבטל הגט וכן כל תנאי קודם‬
‫אם כתבו בהגט אפילו אחר התורף אפילו חזר ומחקו התורף שמבטל הגט אפילו אמרו בע״פ אף שחזר‬
‫ה״ז ספק מגורשת וכ״ש כשלא מחקו הגט בטל מן וביטלו פסול גזירה אטו בכתב לפני החורף וזה שאמרנו‬
‫התורה )ב׳׳ש סק״ג( אבל כע"פ לאחר התורף נוטל הגט שכל תנאי לפני התורף פוסל כשכתבו בנט זהו‬
‫טמנה וחיזר ונותנו לה בלא תנאי או בתנאי כשר שהגט כשלא נתקיים וטחקו אע׳׳ם שביטל להתנאי דגזרינן‬
‫לא נפסל אכל כשכתבו בתוכו אף אחר התורף ה״ז אטו תנאי שמבטל הגט דלא מהני ביה מחיקה כיון‬
‫ספק מן התירה דאולי בכתיבה זו נתבטל כל הנט שלא נכתב לשם כריתת )עזר בשם ר״י( אבל כשנתקיים‬
‫ויש טי שמשמע מדבריו דלהרטב״ם בתנאים הטבטלין לית לן בה אפילו גבר ב קודם התורף וכל תנאי‬
‫את הנט בכתבו לאחר התורף ומחקו קורם נתינה אינו לאחר התורף כשר כשכתבו אף אם לא נתקיים‬
‫ספק מגורשת ורק אם לא נמחק בשעת נתינה לא מהני שחזר ומחקו וביטלו להחנאי וי״א שבל מין תנאי פסול‬
‫חזר ומחקו)הגר״א סק״ג באמצע הדיבור וז״ל כיון שלא לפני התירף גם בע״פ דנזרינן אטו תנאי שמבטל הגט‬
‫מחקו בשעת נתינה ונו׳( אבל בהמגיד הל׳ מ״ז מפורש )רשנ״א( ואע״ג דזה ג״ב אינו אלא גזירה שמא יכתבגו‬
‫כט״ש וז״ל שם הרי שכתב תנאי בנט אם הוא מן כמ״ש מ׳׳ט פסול זה עיקרו מן התורה כשאינו מבטלו‬
‫התנאין הטכטלין הנט וכו׳ באיזה מקום שנכתב אע״פ ואפילו בשעת נתינה כשאומר חוץ מפלוני או שלא‬
‫שחזר ומחקו ולא הזכירו כלל בשעת נתינה הגט פסול חשתי כל ימי חייכי בטל הגט מן התורה ולכן‬
‫ואין לו תקנה עכ״ל )ונ״מ מהב״ש סק״ד( וכ״ז הוא מחטרינן מדרבנן בכל תנאי גם בע״פ אם התנה‬
‫לשיטת הרמב״ם ובן נראה דעת הרי״ף והרא״ש ד ל ‪ :‬לפני החורף אך רבים מרבותינו ד‪%‬אב״ר והמאור‬
‫ן והטור חביא מתשוי הרי״ף שהחמיר עוד יוחר וחרטכ״ן והדשב״א סוכרים דשארי תנאים בע״פ אין‬
‫גוסלין‬
‫השלחן‬ ‫הלכות ‪ ]b'b y m‬קי‪1‬ז קטח‬ ‫ערוך‬ ‫‪248‬‬
‫ש מ ע תי מעיל ם לי תן ג ט ע ל תנ אי ובן י ש לנ הוג אם ל א‬ ‫לא‬ ‫ה אי‬ ‫דכולי‬ ‫פו פלין כ ל ל א פי לו ל פני ה תו רף‬
‫במקום רחק ו עיגון רל א סגי בל א׳׳ ה ‪:‬‬ ‫גזרינן )הגר״א שס( ‪:‬‬
‫י ו מ ה נק רא ל פני ה תו רף כ ת ב הטו ר דקוד ם והרי‬
‫י ב יש מי שאימר דזה ש כ ת ב ה ר מ ב״ ם ר ב תנ אי בע׳׳ ם‬
‫א ת כו ת ר ת ל כ ל אדם נקרא ל פני ה תו רף א כ ל‬
‫צריך לחזור וליטלו מ מנ ה ולמסור ל ה בל א ה תנ אי‬
‫הר שכ״א כ ת ב כ ת שו׳ דו ה לא מ ק רי תורף )נ״י( שהרי‬
‫או כ תנ אי כ שר זהו ב תנ אי דחו ץ מ פ לוני ש מו עיל‬
‫ב ל א זה יש כ מ ה ל שונו ת בנ ט ה ח שובין כ מו ה*י א ת‬
‫נ תינ ה ר א שונ ה לפ סול ל כ הונ ה אב־‘ כ תנ אי ד כל י מי‬
‫מו ת ר ת לכל אדם ו ב טו פ סי ני טין ה קד מוני ם לא הי ה‬
‫חייכי שאינו מו עי ל לכלום א״צ ליטלו מ מנ ה אלא מ כ מ ל‬
‫כ תו ב ל שון וה כלל ורבינו ת ם הנ הי ג ל כ תו ב ז ה ) נ ״ ז ‪( .‬‬
‫ה תנ אי ואימ ר ל ה ה״ז גי ט ך ב ל א תנ אי ש א מ ר תי ודיו‬
‫וכבר כ ת בנו וה בסי׳ קכ״ ה ‪:‬‬
‫דכן נ ת ב א ר ב סי׳ קל״ז וקל׳׳ח רכל שנ תינ ה הר א שוו ה‬
‫י א ו הנ ה לדינ א וודאי מ ח ט רינן כ ד ב רי ה רי׳ ף ב ת שו׳‬
‫הי ת ה ללא תו ע ל ת א ’ צ לי ט לו ט מנ ה )ביש סק׳י( יכן‬
‫שאין להזכיר שום תנ אי בג ט ו אפילו ב ע״ פ אסור‬
‫בכל ה תנ אי ם שאין ט ב ט לין א ת הנ ט אם כי ט ל ה תנ אי‬
‫להזכיר שום תנ אי קודם כ תי ב ת הנ ט כ ד ב רי ה ר ט כ׳ ם‬
‫א״צ לי טול ט מנ ה הג ט ב ה זי ה אל א חוזר ואומר ל ה‬
‫ו ה ש״ ע ואם הזכיר הו ה ספ ק גירו שין ואם הו א ירט‬
‫ה״ז גיטך )שס( ‪:‬‬
‫לדרכו ו מוכ ר ח לי ל ך קודם כ תי ב ת הג ט ורוצה לצוות‬
‫ע י״א ראם ה תנ ה לפני ה תו רף איזה תנ אי ו ל ה ר ט ב״ ם‬ ‫לכ תוב ג ט ולמוסרו י^שליח ע ל תנ אי אז יצוה שיכתובו‬
‫הנ ט פ סי ל ולהחולקים עליו כשר כ מי ש אם ה תנ אי‬ ‫וי תנו ליד ה שליח ולא יזכיר שום תנ אי ל א ל פני הסופר‬
‫לא גע ש ה כ ה ל כ תו אף שיש ספק אם נ ע ש ה כ ה ל כ תו‬ ‫ול א ל פני ע״ ח אך אח״כ יאמר ל ה ש לי ח ב פני עדי ם‬
‫אם לאו ונ מסר ג ט זה לי רה הנ ט כשר מ ט ע ם ס״ס‬ ‫אחרים אותו ג ט שצוי תי לי תן ליד ך ת מ ס רנו ל א ש תי‬
‫ספק אם נ ע ש ה כ ה ל כ תי ואף אם ת מ צ א לומר שנע ש ה‬ ‫ע״ ם כך וכך והסופר וע״ח לא י ד עו מז ה כלל )נ״ש‬
‫כ ה ל כ תו ספק אם ה ל כ ה כ הי מ כ י ם או כה חולקי ם עליו‬ ‫סי־ן״א בשס הר׳י אב; לי( ויש מנ מנ מי ם בזה דם־ף סוף‬
‫וכ שנתקיי ם ה תנ אי או שביטלו ל תנ אי כ מו שנ ת ב א ר‬ ‫הרי הזכי ר ה תנ אי קודם כ תי ב ת הג ט ולכן כ ת בו שגם‬
‫כשר )נגה״ג בשם ריי אב; לב( וזה אינו אל א לה סוברי ם‬ ‫ל ה ש לי ח ימסור ב ס ת ם ויאמר לו ע ש ה כ מו ש ת רצ ה או‬
‫דס׳׳ם מ תי ר במקום חזקה אבל לה סוכרי ם שאין סי ס‬ ‫ת מ ס רנו ל ה בל א שום תנ אי או ב תנ אי רק מקורם‬
‫מתיר ב מקו ם חזקה הרי הי א א סי רה ד ה א היא ב חז ק ת‬ ‫יגל ה ד ע תו ל ה ש לי ח שרצונו ע ל תנ אי כך וכך ו מ מיל א‬
‫א״א ו אפ שר דנ ם הסיברים בן מ תירי ם רבכאן יש שלש‬ ‫ד כ ש ב ע ת שימ ס רנו ל ה שליח אף שיתן לו ר שות ל ע שו ת‬
‫ספי קו ת ד ה א ל ה ר מ ב׳ ם ג״כ אינו אל א ספ ק גירו שין‬ ‫כ מי שי ר צ ה מ ס ת מ א י ע ש ה הישליח כרצובו )‪:‬נה״ג(‬
‫כ מ׳ ש )וכ״נ הש״ך ביו״‪/‬־ סי׳ ק׳׳י בכללי ס״ס אות ל׳׳ב יע׳׳ש‬ ‫והנה יש עור דרכים בזה אך ב א מ ת יש ל ה ת ר ח ק מ כ ל‬
‫בש׳י סקש״ו( אך נ׳׳ל דזה לא שייך למקרי שלש ס פי קו ת‬ ‫תנ אי ב ג ט וכן ה מנ הג פ שו ט א צלינו שלא לי תן ג ט‬
‫ד שני ה ס פי קו ת הספק של ה רמב״ם ו ר ע ת החולקים ספ ק‬ ‫ע ל תנ אי אם לא ב ש כ״ ט כ ש הי א כ הן כמ״ ש בסי׳‬
‫אחד הו א אם לפני ה תי רף כ שר אם לאו !‬ ‫ק מ׳׳ ה כי כ תנ אי קרוב הדב ר לב א לירי כ שלון ול א‬
‫סי מן ק מ ח דין גט ישן וגט על תנאי אסור להתייחד עטה‪ ,‬ובו י״ח סעיפים‬
‫לה ג ט אחר וכופין אותו לזה א ב ל ט ה ר מ ב״ ם פ״ג דין‬ ‫א ל א יגר ש אדם א ת אשיתו ב ג ט ישן ואיזהו ג ט י שן‬
‫ה׳ ו מ ה טו ר לא מ ש מ ע כן ) ע ב ״י ( ‪:‬‬ ‫כל שנ תיי ח ד ע מ ה מ א ח ר ש כ ת בו ל ה )משנה ע״ש ‪( :‬‬
‫ג ויש בז ה ש אלה והרי ב ל א׳ ה הוא ג ט פ סיל רהוא‬ ‫גזירה ש מ א יאמרו גי ט ה קודם ל בנ ה )גמ׳( ד שמ א י שהה‬
‫מוקדם )לח״מ שס ועתוס׳ כ״ו ‪ :‬ז״ ה ה״ג( וצ״ל שי שלח‬ ‫א ת ה ג ט בי דו בין כ תי ב ה לנ תינ ה ש תי ם ושל ש שנים‬
‫לה א ת הג ט ע״י שליח דכ שר כ מ׳ ש ב סי׳ קכ״ז ע ״ ש )ו נ ״ נ‬ ‫ויהיו ל ה בגי ם מ מגו ב תו ך הזמן ו א ח׳ ב ינ ר שנ ה בו‬
‫הרשב׳׳א( א מנ ם הטור כ ת ב ל הי פ ך ו ד ל ואם נ תג ר ש ה בו‬ ‫ולימים כ שי ש תכ ח ה ד ב ר יראו זמן הנ ט קורם ל לי ד ת‬
‫תנ ש א ל כ ת ח ל ה והוא שגתן הג ט מידו לי ר ה כ ד פ רי שי ת‬ ‫ה בן וי הו סבורים שני תן ל ה מ ש ע ת ה כ תי ב ה ויאמרו מן‬
‫ל עיל עכ׳׳ל וכוונתו למ״ ש ב סי׳ קט׳׳א ו ד ל ב ע ל ש כ תב‬ ‫ה פנוי ה ג ו ל ח והוד! פג ם לולד )רש׳׳י( ו א ע׳ ג שולד כ שר‬
‫גט לא שתו ואח׳׳ב ג תיי ח די ת ע טו דקיי״ל שלא ת תג ר ש‬ ‫הוא מן ה פנוי ה ם׳׳מ בזיון גדול הוא ל בני אדם ‪:‬‬
‫בו כדל ק מן ב סי׳ קט׳׳ח ואם נ תג ר ש ה בו תג ש א ל כ ת ח ל ה‬ ‫ב אם נ תג ר ש ה ב ג ט ישן תנ ש א ל כ ת ח ל ה );מ׳( ואינו‬
‫הייגו דווקא כ ש הג ט ביד ה נ ע ל ונתגו מידו לי ד ה א כ ל‬ ‫דו מ ה ל כ ל פ סולי ד ר בנן ד אין זה אל א ח ש ש לעז‬
‫אם שלחו ל ה ע׳ י שליח ונ תיי ח ד ע מ ה אחר שנ תנו ליד‬ ‫קל ד א פי לו נולד מן ה פנוי ה אין בו פ סול כמ׳׳ ש ופיר ש׳׳י‬
‫;■;של ח זנתני ל ה ה שליח לא תנ ש א בו ואט נ ש א ת ל א‬ ‫ד כ שנ תנ ר ש ה והלך ב ע ל ה ל מ ד ה״י הנ ש א לנ ת ה״' ה ע׳׳ש‬
‫ת צ א עכ׳׳ל הטו ר שם והטע ם ביאר הרא״ ש )ש״רו ס״ח(‬ ‫ומבואר מד ב ריו דר ק ל א ט ט ר חינן לה שיג ט מנו נ ט‬
‫נ ש ם ה ר ט ״ ח דווראי ל כ ת ח ל ה ח ש שו ח נ ט י ם שלא יחן‬ ‫מ רחו ק א נ ל אם חוא ג כ אן לא שבקיגן ל ה ל חנ ש א ער שי חן‬
‫לח‬
‫קכה « *‬ ‫השלח!‬ ‫הלבות ניט'ן סיטן נןטה‬ ‫ערוך‬
‫כהלכתו ולמה לא יגרשנה בו לכחחלה גזירה שמא‬ ‫לה אחר ה'חוד שמא יאםרו ניטה קודם לבנה אבל אם‬
‫יאמרו ניטה קורם לבנה עכ״ל וכ״ב בש״ע סעיף א׳‬ ‫נתנו לה תנשא לכתחלה דאם איתא דבא עליה הוה‬
‫והאריך הרמב״ם בלשונו לתרץ מה שהקשינו הא לא‬ ‫חייש לפנטא דבריה וכתיב לה גיטא אחרינא אבל‬
‫מקדים אינש פורענותאלנפשיה ולזה אומר שבעת שכתבו‬ ‫כשמם־ו לשליח קודם היחוד והשליח טסרו לה לאחר‬
‫היה דעתו באמת לגרשה אך אח״כ נמלך והיה עטה‬ ‫היחוד לא תנשא לכתחלה דאי הוה טמליך ביה שליח‬
‫ביחד כדרך איש ואשתו ואח״ב כמשך זמן עלה בדעתו‬ ‫היה באמת נותן נט אחר ע״ש וא״ב הרי הוא מוקדם ונם‬
‫לגרשה ואין בו פסול מוקדם דהולך לשיטתו דכל שנכתב‬ ‫אין לומר דם״ל כהדעה שהבאנו בסי׳ קב״ז סעיף א‬
‫ונחתם בלא מוקדם אף שנשתהה בין כתיבה לנתינה‬ ‫דטוקדם אינו אלא כשנכתב מ טן מוקדם או נכתב ביום‬
‫אין בזה חשש מוקדם כמ״ש ריש פ״ב ע״ש והבאנו זה‬ ‫לנחתןן בלילה אבל בשנכתב ונחתם ביום אחד אף‬
‫בסי׳ קב״ז סעיף ל׳ ולזה דקדק בלשונו שהרי נכתב וכו׳‬ ‫שנשתהה הרבה ביד הבעל אין זה מוקדם ווהו דעת‬
‫כלומר שאין בו שום פסול ולרעתו יכול לטסור לה‬ ‫הרטבים ז״ל כט״ש שם והא שם בסעיף ל״א בררני‬
‫הנט בין עיי עצמו בין ע״י שליח אבל הרשב״א ז״ל‬ ‫דהראיש והטור ם״ל דנם זה הוה מוקרם ע״ש ‪5‬‬
‫כתב דווקא למסור ע״י שליח מטעם חשש מוקדם כמו‬ ‫ד ויש טי שרוצה לומר דאין כוונתם ממש מידו לידה אלא‬
‫שבארנו ונמצא ששלש מחלוקת בדבר לרדא״ש והטור‬ ‫כלומר שעתה ישלח לה ע״י שליח והעיקר טבוונתם‬
‫אין היתר רק למסור בעצמו ולהרשב״א רק ע״י שליח‬ ‫הוא שהנם היה בידו לאחר היחוד )ק״נ שס( ואין הלשון‬
‫ולהרמב״ם יכול לעשות כרצונו ‪:‬‬ ‫משמע כן וכל כי האי לא ה״ל לסתום אלא לפרש ויש‬
‫ז אמנם יש לשאול לדעת היטכ״ם שאלה גדולה והרי‬ ‫מי שאומר דכוונתם דאם כבר נתן לה הנט תנשא מפני‬
‫כתב בעצמו כפ״ט דכל שנתראה עמה בין כתיבה‬ ‫דבמוקדם ם״ל להרא״ש והטור נ״ב בסי׳ קכ״ז דכשר‬
‫לנתינה אף שלא נתייחד עמה חוששין לכיטול הגט‬ ‫כשעת הדחק )נ״ש סוף סק״ה( וא״א לומר כן דשם כתב‬
‫וזהו חשש שמא פייס שבנט׳ וכמו שבארנו בסי׳ קמ״ד‬ ‫הטור מפורש דווקא כשיא״א להשינ נט אחר וכאן כרבו‬
‫וכ״ש כאן כשנתייחד עטה שיש לחוש לביטולו של נ ט‬ ‫מפורש דתנשא לכתחלה ולא הזכירי כלל דעת רש״י‬
‫ובשלטא על הטור ל״ק דאיהר מפרש שמא פייס שמא‬ ‫שהבאנו כשהלך למדהיי )וניכ הר‪,‬״נ שם אות ליד( וי״א‬
‫נתייחד עטה והוי נט ישן כפירש״י כט״ש הטור בסי׳‬ ‫דמיירי שאינו מוקדם שנתייחד עטה באותו יום קודם‬
‫קמ״ד אבל על הרמב״ם קשה והתשובה בזה דחשש זה‬ ‫הנתינה )ב״ח בין״א וחוי״ס( ואעינ דבכה״נ לא שייך‬
‫אינו אלא כשהנט כבר בידה אבל כשאחר היחוד מוסרו‬ ‫הנזירה שיאמרו ניטה קורם לבנה אמנם נזרו בזה ניב‬
‫לה ע״י עצמו או ע״י שלוחו הרי אין לחוש שמא ביטלו‬ ‫שמא ישהה אצלו זמן רב )שם( ודברים דחוקים הם דאיב‬
‫דאם היה מבטלו לא היה מוסר לה )ב״ש סק״א( ‪:‬‬ ‫היל לפרש דרק בבה״ג תנשא לכתחלה ומדםתמו‬
‫ח ודע דיש טי שאומר דטירושלמי מתבאר דאם נירשה‬ ‫דבריהם ברור הוא דכוונתם בכל עניין ועוד מנ״ל‬
‫מחמת ערות דבר ליכא חשש דגט ישן מפני שמאוסה‬ ‫לומר כן שננזיר נזירה לנזירה )ביש שס( ;‬
‫היא בעיניו ולא יבא עליה)שם סק״ד( ואינו כן דהירושלמי‬ ‫ה ולי נראה בכוונתם כשנדקדק אעיקר דינא דנט ישן‬
‫לא קאמר רק דזהו טעמי של ב״ש שלא חששו לגט‬ ‫והא אמרו חז״ל )י״ח ‪ ( .‬דלא מקדים אינש פורענותא‬
‫ישן משום דם״ל לא יגרש אח אשתו אא״ב מצא בה‬ ‫לגפשיה כלומר דלא שכיח שהבעל יכתוב נט וישהה‬
‫ערות דבר אבל לב״ה היתד■ גזירת חכמים בכל עניין‬ ‫איתו אצלו ימים רבים אלא וודאי דמיירי שהכין את‬
‫דלאו כ״ע ידעי מפני מה גירשה )ונ״נ הוזיי״ם( ;‬ ‫הגט לשלחו ע״י שליח ואירע סיבה שנשתהה אצל‬
‫ט כבר כתבנו דמלשון הרמב״ם והטור והש״ע מתבאר‬ ‫השליח ימים רבים ובתוך כך נתייחד עטה ובנט שעיי‬
‫דכשנתגרשה בגט ישן תנשא לכתחייה אף שהבעל‬ ‫שליח ליכא חשש מוקדם ולזה אמרו הרא״ש והטור‬
‫כאן אכל רש״י ז״ל כתב דווקא כשהלך הבעל למדה״י‬ ‫שכהניעו למסור לה יטלנו לידו וימסור לה ולא שחשליח‬
‫אבל אם הוא בעיר או בעיר אחרת קרובה יש להשתדל‬ ‫ימסור לה מפני הטעם שנתבאר וכן מדוקדק בלשון‬
‫להשיג נ ט אחר )וכ״נ הר״ן מ״ש( ולמעשה יש להחמיר‬ ‫הרא״ש והטור סי׳ קמ״א ע״ש ועתה לא שייך מוקדם‬
‫כדעת רש״י )יש״ש פ״ח סי׳ י״א( ;‬ ‫רפסול מוקדם וצא משום זנות ופירות כט״ש בסי׳ קכ״ז‬
‫י כתב הטור שכ״ם שכתב נ ט לאשתו מעכשיו אם מתי‬ ‫ובשנשלח ע״י שליח יש קול לזה כמ״ש שם והקול הוא‬
‫לא יתייחד עמה אלא בעדים דקיי״ל כר׳ יוסי‬ ‫לשעתו אבל במשך השנים כשיראו זמן הנט והעניין‬
‫שהימים שבין גט למיתה היא ספק מטרשת דמסטקא‬ ‫נשכח יאמרו ניטה קורם לבנה ז‬
‫לן אם חל הנט מיד או בשעת מיתה לפיכך היא כאשתו‬ ‫ן וז״ל הרמב״ם ז׳׳ל בפ״ג מי שכתב נט לנרש אשתו‬
‫וחייב במזונותיה אלא שהבא >ליה הוא באשם תלוי‬ ‫ונמלך ולא נירשה ונתייחד עמה אחר שכתבו לא‬
‫כיון שהיא כספק מגורשת לפיכך לא יתייחד עטה שאם‬ ‫יגרשנה באותו הגט פעם אחרת כשירצה לנרשה ואם‬
‫אין הנט חל עד שעת מיתה הרי הוא גט ישן ואם חל‬ ‫י ירשה באותו הגט הישן ה״ז מגורשת ותנשא בו‬
‫מיד הרי חוא ככל אדם המתייחד עם גרושתו שצריכח‬ ‫כתחלח שהרי נכתב לשמח ותרי נתן לח עתה כעדים‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין סימן קמח‬ ‫ערוך‬ ‫‪250‬‬
‫כ״ה ‪ :‬ע״ש ואנן תיי״ל דבדאורייתא אין ברירה וצ״ל לבתולה‬ ‫מטנו נט לפיכך אם נתייחדה עטו צרינה נט שני‬
‫בדעת אחרים יש ברירה וצ״ע( ;‬ ‫מספק ודווקא מן הנשואין שלבו נם כה אבל מן האירוסין‬
‫יג וז״ש בטעטא דלא יתייחד או משום גט ישן או משום‬ ‫לא והוא שראו שני עדים ביחד שנתייחדו אבל אם‬
‫דחיישינן לקדושין הוא פשוט וזה שחילק בין מן האירוסין‬ ‫ראו אחד בבקר ואחד בערב אין טצטרפין ואם פירש‬
‫לבין מן הנשואין זהו לעניין חשש קדושין דאלו חשש גט ישן‬ ‫בפירוש שלא יחול הנט אלא עד שעת מיתח ונתייחד‬
‫גם מן האירוסין שייך ובן מה שהצריך ערים א״צ לגט‬ ‫עטה בנתיים כערים או שנתן לה גט על תנאי ועדיין‬
‫ישן והחילוק כין אירוסין לנשואין דבנשואין כיון שלבו‬ ‫לא נתקיים אז ליכא לטיחש שמא בעל לשם קדושין‬
‫גס בה אטרינן הן הן עידי יחוד הן הן עירי ביאה אכל‬ ‫וט״ט לא תתגרש בו לכתחלה אבל נתנרשה נו הנשא‬
‫באירוסין לא אטרינן אבל כשידענו שנבעלה גם באירוסין‬ ‫אפילו לכתחלה ויכול להתייחד עטה אפילו עיפ עד‬
‫אמרינן שבעלה לשם קדושין ויתבאר בסי׳ קט״ט ולכן‬ ‫אחד אפילו הוא עבד ושפחה חוץ משפחתה מפני שלבה‬
‫הצריך שני עדים ביחד כדין עירי קדושין דעדות‬ ‫גם בה עכ״ל ‪:‬‬
‫מיוחדת שאחר ראה מקודם והשני אח״ב אינו מועיל‬ ‫י א והנה זה שכתב רקיי׳׳ל כר״י שהימים שבין גט‬
‫וגם בעינן שהוא והיא יראו את העדים לפי שאדם יודע‬ ‫למיתה היא ספק מנורשת כבר בארנו בסי׳ קט״ה‬
‫שקדושין בלא עדים לאו כלום הוא ובוודאי שבעל רק‬ ‫סעיף י׳ דזהו לפי הנירסא בנט׳ )ע״ד ‪ ( .‬דהכטים ם״ל‬
‫לשם זנות )ב״י( ואפילו הוא ראם והיא לא ראתם אין‬ ‫ג״ב כר״י ע״ש אכל הרי״ף והרמב׳ם שגירסתם ע ’ פ‬
‫חשש קדושין)שס( דבקדושי! בעינן כוונת שניהם לקדושין‬ ‫התוספתא דחכמים ס״ל דהיא מגורשת גמורה אין הלכה‬
‫וכיון שהיא לא ראתם הרי לא כיונה רק לזנות וגם מ״ש‬ ‫כר׳ יוסי ולכן לא הזכיר הרמב״ם דין זה וכן בש׳ע לא‬
‫שאם פירש בפירוש שהגט לא יחול עד קרוב למיתה‬ ‫הוזכר זה דבארנו שם דס״ל כנירסת דרמבים ע״ש והטור‬
‫אף שנתייחד עמה בעדים ליכא חשש קדושין הוא פשוט‬ ‫הולך בשיטת אביו הרא׳ש שם שמסבים לנירסתינו עיש‬
‫שהרי עדיין היא א״א ואף שי״ל שעלה בדעתם שמא‬ ‫וזה שכתב שהבא עליה באשם תלוי כן איתא שם בנם׳‬
‫זו היא השעה הסמוכה למיתה וחל הנט ומקדשה ט׳'מ‬ ‫משום דמספקא לן על שעת ביאה אי גרושה היא דשמא‬
‫לכולי האי אין לנו למיחש ‪:‬‬ ‫זו היא השעה הסמוכה למיתה או שמא אין עדיין שעה‬
‫יד אמנם מ״ש דגם בנתן גט על תנאי ועדיין לא‬ ‫זו והיא א״א ולכן אם ימות חייב הבועל באשם תלוי‬
‫נתקיים דליכא חשש קדושין הוא תמוה ולמה אין‬ ‫ואם לא ימות יביא חטאת )רש״י( וי״א דסבירא ל ת‬
‫כאן חשש קדושין הלא יכול להיות שחושבין שיתקיים‬ ‫דבאשם תלוי לא בעי חתיכה משתי חתיכות )תוס׳‬
‫התנאי ויקויים הגט ובועלה לשם קדושין וחרמב״ם באמת‬ ‫שס( ועל הטור דוחק לומר כן דוודאי קיי״ל נמאן דס׳ל‬
‫סובר כן כמו שיתבאר בס״ד ורבינו הב״י כתב דהטור‬ ‫דבעינן חתיכה משתי חתיכות דכן טובח סונית הש״ם‬
‫מיירי כתנאי דאם דאין הנט חל עד קיום התנאי וער‬ ‫בכריתות )י״ח ‪ ( .‬וכן פסק הרמב״ם בפ״ח טשננות ולכן‬
‫הקיום היא א״א גמורה ולא שייך חשש קדושין אכל‬ ‫נ״ל דהטור ם״ל כהרמב״ם שם דטעטא דבעינן שתי‬
‫בתנאי דמעכשיו שייך חשש קדושין ולא ם״ל להטור‬ ‫חתיכות משום דבאשם תלוי צריך להיות איקבע איסוריה‬
‫כהרמב׳ם ריש פ׳ ח דגם בתנאי דאם אם נשאת‬ ‫וספק גרושה מקרי איקבע איסורא שהרי עד עתה היתה‬
‫קודם קיום התנאי לא תצא ע״ש וצ״ע חרא דא״ב לא‬ ‫בחזקת א״א וראיה לזה מדברי הרמנ״ם שם בדין ג׳‬
‫הו״ל להטור לסתום הדברים ועוד דגראה להדיא שגם‬ ‫שכתב וכן כל הבא על א״א שעד אחר אומר מה בעלה‬
‫הטור סובר כזה כהרמכ״ם שהרי הביא דבריו בס״ם‬ ‫ואחד אומר לא מת בעי׳החייב בא״תוה״ה לספק מגורשת‬
‫קמ״ג ולא השיג עליו וכן בארנו זה שם בסעיף ב״א‬ ‫שהרי נקבע האיסור)והתום׳ צ״ל שכתבו למאןדס״ל בכריתות שס‬
‫)ונס הב״ש סק״ז כתב דהטור ם״ל בתנאי דאס כהרמב״ם ע״ש( ‪:‬‬ ‫דהעעם הוא משוס דאסשר לברר איסורו ובכאן בשעה זו א״א‬
‫ט ן ולכן נ״ל דלהטור דעת אחרת בזה וס״ל דחשש‬ ‫לברר כמובן או שכתבו למאן דס״ל הפעם משום יש אם למקרא‬
‫קדושין אינו אלא או בנתגרשה לגמרי כהך דסי׳יקמ״ט‬ ‫והראשון עיקר דכן ס״ל ר״ז ורבא מ״ש ודו״ק( ‪:‬‬
‫או שיש סברא לומר שכבר נתקיים הגט כמו בטהיום‬ ‫יב ודע רפי׳ זה שכתבנו הוא ע״פ פירש״י שם אבל‬
‫אם מתי שיש ספק שמא חל הגט מיד ובועלה לשם‬ ‫מלשון הטור משמע דהספק הוא פשוט דמספקא לן‬
‫קדושין ואף שיש ספק אולי לא ימות ואינה מגורשת‬ ‫בלשון זה אם מיד קאמר או שיחול הנט סמוך למיתתו‬
‫מ״ם הספק אינו תלוי כהם וחייש שמא ימות והיא‬ ‫וכ״כ הרשב״א והרא״ש והר״ן ולכן חייב הבא עליה‬
‫מגורשת טעתה ולכן בועלה לשם קדושין אבל בגט‬ ‫באשם תלוי וצ״ל דהספק אינו תלוי בכוונתו דא״כ‬
‫התלוי בתנאי לא שייך כלל לומר שבועלה לשם קדושין‬ ‫כיכולת לשאול מטנו איך היה בוונתו אלא הספק הוא‬
‫דממ״נ אם רצונם בקדושין לא יקיימו התנאי וממילא‬ ‫בלשוז זה לכ״ע ואינו נאמן לומר שכיון כך או כך‬
‫שאין הגט כלום ומיירי בםתם תנאי שהדבר תלוי בו‬ ‫)והיזור הולד בשימת התום' דלא מיירי באומר מעת שאני בעולם‬
‫או בה ופשיטא שאם רצונם שלא להתפדר מי מכריחם‬ ‫נסירש״י אלא דקאי אמהיוס אס מתי וצ״ע על הטור דלפ״ז צ״ל‬
‫לזה אלא וודאי מדנתקיים התנאי ש״ט שרוצים בגירושי;‬ ‫דר״י אית ליה ברירה כמ״ש התום׳ והרשב״א שם כדמוכלז עיטי!‬
‫ן&מילא‬
‫קכו‬ ‫השלח!‬ ‫הלכות גיטין סימן קמח קמט‬ ‫;ןרוך‬
‫שגי עדים כאחד אפילו נתקיים התנאי אח״ב ה״ז ספק‬ ‫וממילא דמה שנעלה אינו רק זנות נעלמא ואין כאן‬
‫מגורשת שמא בעלה ובטל הגט במו שיתבאר בהלכות‬ ‫רק חשש גט ישן ‪.‬‬
‫אלו ע כ׳ל ובוונתו לט״ש בפ׳׳י דהטגרש את אשתו‬ ‫‪ TD‬וגם זה שכתב ומ״ט לא תתגרש בו לכתחלה אבל‬
‫וחזר ובעלה או נתייחדו בפני עדים חיישינן לקדושין‬ ‫נתגרשה בו תנשא אפילו לכתחלה עכ״ל הטעם‬
‫)הה״מ( ויתבאר בסי׳ הבא בס״ד ורביגו הב״י כתב‬ ‫דכך הוא דינו רחשש גט ישן כמו שנתבאר אלא שרבינו‬
‫בסעיף ב׳ ממש כלשון הרמב״ם ורק הוסיף לומר שראו‬ ‫ב״י הקשה על לשונו שכתב לא תתגרש בו ובו׳ הרי‬
‫הוא והיא את הערים ע״ש ובבר בארנו זה בלשון הטור ‪:‬‬ ‫כבר קבלה הגט ומה שייך לא תתגרש בו ע״ש ועוד‬
‫יח ובאמת יש להתפלא על זה ואיך נחוש לקדושין‬ ‫הקשו עליו על מה שפסק דאם נתגרשה בו תנשא‬
‫דא״ב מי מכריחם לקיום התנאי ודוחק לומר‬ ‫לכתחלה רזה סותר למ״ש בעצמו בריש סי׳ זה דאינו‬
‫דמיירי בתנאי שאינו תלוי בהם שהרי כל המגרש על‬ ‫כשר רק כשמוסרו לה עתה מידו לירה )כ״ש סר‪,‬״ז( ולי‬
‫תנאי קאמר דמשמע להדיא כל תנאי וצ״ל דטעמו כן‬ ‫נראה דחדא קושיא מתורצת בחבירתה ואדרבה דלכן‬
‫הוא דביון שראינו שחז״ל חששו במהיום אם מתי לחשש‬ ‫דקדק לומר לא תתגרש ובו׳ ואם נתגרשה ובו׳ ור״ל דזה‬
‫קדושין אף שמקודם רצו בהגט כדי לפוטרה טיבום‬ ‫שהגט בידה אינו מועיל כלום דצריך עתה למוסרו לה‬
‫ט״ט אולי אח״ב נתעוררו מפני האהבה לקדשה מחדש‬ ‫ועל זה אומר לא תתגרש בו לבתחלה כלומר אף אם‬
‫ולא חשו למה שיהיה אח״ככטוכןי שלחו ש בבלהתגאים‬ ‫יקח הגט מירה וימסור לה גם זה אין לעשות לבתחלה‬
‫שעתה בהתחברם חזרו בהם וכוונתם לקדושין ואח״ב‬ ‫ואם נתגרשה בו בלומר שעשה מעשה ולקח הגט טמנה‬
‫בהתרחקם נשארו על דעתם כמקדם לקיים התנאי ואף‬ ‫ומסרו לה עתה תגשא לבתחלה בדין גט ישן שביאר‬
‫שאין זה תועלת שכבר קידשה ט״ט יחשובו שיהיה‬ ‫בריש הסימן ‪:‬‬
‫בזה תועלת ובעגיינא דא״א חששו נם לחששא קלה‬ ‫יז אבל הרטב״ם ז״ל כתב בפ״ח דין ב׳ וז״ל בל המגרש‬
‫ורע דבשמירת שומר סגי נם ביוצא ונכנס וא״צ לישב‬ ‫על תנאי בין שאמר מעכשיו בין שאמר אם יהיה‬
‫שם בל היום אך בלילה נראה דצריך שטירה מעולה‬ ‫ואם לא יהיה ה״ז לא יתייחד עם אשתו כל זמן שלא‬
‫ובחולה צריך שמירה אף אם הוא חולה גדול ואפילו‬ ‫נתקיים התנאי אלא בפני ער ואפילו עבד ואפילו‬
‫כשהוא גוסס וקטן וקטנה שיודעים טעם ביאה בגון שהם‬ ‫שפחה חוץ משפחתה או בנה קטן מפני שאינה בושה‬
‫בני י״ב שנה נחשבין שומר לעניין זה ן‬ ‫מלשמש בפניהם והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפגי‬
‫סי מן ק מ ט המגרש אשתו ואח״ב בא עליה או נתייחד עמה ‪ .‬ובו ט״ו סעיכים ‪:‬‬
‫אח״ב וודאי לשם קדושין שיורע שאין קדושי קטנה‬ ‫א המגרש את אשתו בין מן האירוסין בין מן הגשואין‬
‫יתומה כלום ואפילו מאן רפליג שם טעמיה דעל דעת‬ ‫ובא עליה אח״ב בעדים קודם שנשאת לאחר צריכה‬
‫קדושין הראשונים בעל ע״ש אבל בנתגרשה לא שייך‬ ‫ממנו גט שני שוודאי בעל לשם קדושין)שיר( שאין אדם‬
‫זה והתם ליכא עדים על הביאה אלא כיון שישבה‬ ‫עושה בעילתו בעילת זנות הואיל שהיתה אשתו ה״ז‬
‫תחתיו בדרך איש ואשתו ובעלה הוה כעדים וה״נ כיון‬ ‫בחזקת שהחזירה ולא בעל לשם זנות ואפילו ראו אותו‬
‫שאמדו חז״ל דאם בעלה לפני ערים וודאי בעל לשם‬ ‫שנתן לה טעות אין אומרים שאתנן הוא שדבר זה הוא‬
‫קדושין וא״ב גם רשגלוי לכל שנשאה והיינו שדרו יחד‬ ‫חזקה וודאית שאין אדם עושה באשתו בעילת זנות‬
‫כדרך איש ואשתו לא נרע מעדים אך שיש לדחות‬ ‫אחרי שבידו לעשותה ביאת טצוה ולפיכך היא מקודשת‬
‫דשם מיירי שידוע לנו שבעלה כפשטא דלישנא דנט'‬ ‫בחזקת קדושי וודאי)רמב״ם פ״י הי״ז( ‪:‬‬
‫שם אך הריב״ש כתב בס״ם קצ״ג וז״ל והרא״ה ז״ל‬ ‫ב ומבואר להדיא מלשון הרמב״ם והטור שלאו בקדושי‬
‫כתב רקטנה שהגדילה אפילו לעידי יחוד א״צ דכיון‬ ‫ספק מחזקינן לח אלא בקדושי וודאי וג״מ דאם‬
‫דאשתו היא ועומדת עמו כ״ע ידעי שנתייחד עטה ובא‬ ‫קבלה קדושין מאחר אין הקדושין תופסין )ב״ח ונ״ש‬
‫עליה עכ״ל אמנם הריב״ש בעצמו בם״ם ו׳ הביא זה‬ ‫סק״ג( ודבר פשוט הוא דדווקא כשהעדים ראו אותם‬
‫בשם הרא״ה וכתב שזה דעת יחיד שכל הראשונים‬ ‫והם ראו את העדים כמ״ש בסי׳ הקודם סעיף י׳ בשם‬
‫כתבו שצריכה לעירי יחוד עכ״ל )ועמל״מ סי״א מגירושין‬ ‫הטור ורבינו הרמ״א בחב וז״ל או שגלוי לכל שבא‬
‫הל׳ ו׳( ויראה לי שבסי׳ ו׳ לא כתב זה רק לעניין‬ ‫עליוז כגון שנשאה עכ״ל כלומר דגם זה דינו כאלו‬
‫שאלתו שבשם שלא היתה מעולם אשתו בדת ישראל‬ ‫בעלה בעדים וסברא בזו כתבו התום׳ ביבמות )מ״ה ‪:‬‬
‫ע״ש ומ״ם יש מפקפקים על דין זה )ב״ש סק״א( ולבן‬ ‫ז״ה מי( לעניין טבילה ע״ש וכבר הזכרנו זה בסי׳ כ״ו‬
‫יש לילך לחומרא באיסור א״א ‪:‬‬ ‫מעיף ח׳ ע״ש עוד יש ראיה לסברא זו מטה שאמרו‬
‫ג דבר פשוט הוא שחזקה זו שאין אדם עושה באשתו‬ ‫חז״ל )שם ק״ס ‪ (:‬בקטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה‬
‫כעילת זנות אינו אלא כשאין עבירה בביאה זו‬ ‫ונשאת שאינה עריכה גט משני מפני שהראשון בעלה‬
‫ולב^‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיטין טיטן קמט‬ ‫ערוך‬ ‫‪SS2‬‬
‫רררביד ז״ל דבביאה חיישינן וביחוד לא חיישינן כשיש‬ ‫וליבן אם היא נדה שעוב־ באיסיר כרת אי שהיא כהן‬
‫איפיר ככיאתם ונ׳ל שאין חולק בזה וכן אם שניהם‬ ‫ואשור לו להחזיר גרושתו או שבא עליה אהד שנשאת‬
‫אוטריס שלא בא עליה‪ ,‬נראה האף כשאין איסור בביאתם‬ ‫לאהד ונתארמלר‪ ,‬או נתגרשה ובן אם יש ליו ערה אשר‪,‬‬
‫אין ח־ששין לקדושין )שיג( ויש טגטנטים נזה )נ׳ש‬ ‫אחרת ובמקום שאשיר לישא שתי נשים לא אמרינן‬
‫סקיד( וכן יש טנטנטיס גם בנתייחדה נלכד אף כשיש‬ ‫חזקה זו )מל׳ר‪ ,‬פ״י ‪<:‬״ה ונאה״;׳ ‪ cc3‬כ״ה ;דוליס'( וטיט‬
‫בעילת איסור )א״מ סי׳ ל׳ג( וצ״ע לדיגא וע׳ בסעיף י׳ ;‬ ‫י׳א דאם רק קדושין תופשין בה יש להוש לקדושין‬
‫ה כתב רבינו הרט״א אבל אם נתייחד עם משודכת‬ ‫)שס בשס מה׳ג( יאף שלא נראה נן ט״ט יש ייילך בזה‬
‫שלו אעיג דנם בה לא חיישינן אא״ב בא עליה‬ ‫לחוטרא לד‪,‬צריכה נט מטני ופשיטא שאם קב^ד‪ ,‬קדושין‬
‫בפני עדים עכיל ומבואר לד‪,‬דיא דאם בא עליה בפני‬ ‫טאהר שצריכה מטנו נט וכ־*ל גדול היא באישור א״א‬
‫עדים חיישינן לקדושין ואע״ג דבפנויה בעלמא לא‬ ‫שא׳א לברר הדין להדיא מהש״ש יש לילך לחוטרא בכל‬
‫אטריגן הזקד‪ ,‬שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות‬ ‫צד )וקצת ראיה יש להייא מהשיגיא ספ״ה דמיהמיגן ל;ר;'תין‬
‫י טי שיתבאר ט״ט בטשודכתו שצריך ליקח אותה‬ ‫כשלא ראוה שננעלה ומשמע דנראיה שננעלה גה נ׳ש רודיס‬
‫אמרינן שבעל לשם קדושין והסברא נותנת בן דאם‬ ‫והס סינרים שלא יגרש אא״נ מ;א נה ע ’ ד נדאיתא נירו ‪U‬״‬
‫באייסתו שגירשיה אמרינן חזקה זו כ״ש זו המיועדת‬ ‫ודו׳׳ר‪,‬‬
‫לו לד‪,‬נשא ומקור דין זה מהשו׳ להרמב׳׳ן )הונא נני ס‬ ‫ד וביי זה היא כשידענו שיא ע^יה אבי* אם לא ידענו‬
‫ויש מי שאומר דבתשו׳ זו משמע דאף אם וודאי בא‬ ‫שבא עיייה רק נתייחדה עטו בפני עדים והשני‬
‫עיייה ייא אטרינן חזקה זו והיא כפנויה בעלמא )ניש‬ ‫עדןם היו כאהד והוא יהיא ראו את העדים בזה יש‬
‫שקיי( ואינו כן דאדרבה בשם מבואר להריא כמיש דז״ל‬ ‫חילוק בין איר־שין לנשיאין שאם נתג־שה מו הנשיאין‬
‫שם טשירך שהיה נבנם לבית חמיו ובו׳ אם לנה עטו‬ ‫הן ‪-‬עידי יחוד ‪ ,I', ,‬עירי ביאהי וטשתטא‬ ‫הן ‪,‬‬‫אטריגן ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ונתייחדו נייילר‪ ,‬בפני עדים ביון דגייסי אהדדי ועכ״ז‬ ‫בא עליה‘ דנייסי בהדדי אבי־“ ' אם היא טנורשת כן‬
‫כל שלא ראוה שננעלה אין חוששין לקדושין ובו׳ ענ״ל‬ ‫אכי־ינן הן הן עירי‬
‫יינן‬ ‫האידוסין דלא נייבי בהדדי ייא‬
‫אבל ראוה שננעלה‪ ,‬חוששין וזה שכסיף התשו׳ כתב‬ ‫הן עירי ביאה אטנם אם אנ רואים רגייבי‬ ‫הן ׳ ׳‪I‬‬
‫יחוד ׳‪1‬‬
‫האפילו נהאוה שנבעלה אין חוששין אאשה דעלמא קאי‬ ‫זות וירי ‪.‬׳ות ויש י^הם‬ ‫אהדדי שטכירין זא״ז ;‬
‫ולא אטשודנתו עי׳ש ובן עיקר יידיגא מיהו אפשר דלא‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫התקרבית רב דינה בג‬
‫גהשנם ייקדושין ווראין אלא לספק קתישין ;‬ ‫ה ואך• נם מן הנשואין אין איטיים שב^■‪ ,‬ע^יה ניידאי‬
‫ט הרבה פשוט שחזקה זו לא אטרינן אלא כשהבעל‬ ‫ו־יהושבם קדושי וודאי אייא הם קדושי ספק יעניין‬
‫ירע שנתנרשה בבר אבל אם הוא סבור שעדיין‬ ‫נם‬ ‫שציינה מטנו נט אכל אם קידשה אחר צריבה‬
‫לא נתגרשה במעשה שהיה באחד ששלח גט לאשתו‬ ‫נבע‪ -,f-‬ד■‪ :.‬שיניע‬
‫מהשני ונ״ב הרטכ׳ם היששין ייה שטא _‬
‫ואה׳׳ב ביטלו להנט ואח״ב נתייחד עטה ואח״ב נתברר‬ ‫ן רי*‪1‬״י‬ ‫הששא בעייטא וניב הטור והש״ע ואה‬
‫ששב־ הניע הנט לירד‪ ,‬קודם ביטולו אינה צריכה מטנו‬ ‫ז״ל ^א נראה כן שכתב כיון הראו שנתייהרו א''צ ערית‬
‫נט שני דוודאי בזה לא שייך לומר שבעל לשם קדושין‬ ‫של ביאה גדול מזה ייראי אנן שהדי כיון רגיישי אהודי‬
‫שהרי היה סבור שהגט נתבטל ולא עלה ע׳׳ד לקדשה‬ ‫לא פירשו זט״ז ענ׳יל ט׳׳ט העיקר יירינא כמ׳ש ונ פי ט‬
‫מחדש אייא ע״ד קדושין הראשונים בעל ולבן אפילו‬ ‫שזהו לחומרא ‪:‬‬
‫וודאי בא עליה אין חוששין לקדושין ‪:‬‬ ‫ן ודע שיש טר‪,‬ראשונים שכתבו רריוקא לנתחייה צריכה‬
‫י מעשה באחד שגירש אשתו ונתייחד עמה אח׳ב‬ ‫טטגו גט שגי כשנהייהדה עמו אבל בדיעבד אם‬
‫בפני ערים ועדיין לא גירשה פעם שנית ולקחה אחר‬ ‫הלך למדה״י תנשא לנתחיה בדין גט ישן)הירייא פ״ו(‬
‫וקידשה לשם פילגש ושד‪,‬תה עטו איזה זטן לשם פילגש‬ ‫ואין כן דעת כל הפיטקים דיודאי היי ספק קדושין‬
‫ופסק הרא״ש ז״ל שאסורה לשניהם וצריכה גט משניהם‬ ‫)רמ״א נדימ( ואמת שזהו דרך דררושלם* שת־^הפלוגתא‬
‫שהשני וודאי בא עליה ונאסרה עליו כיון שהיא ספק‬ ‫זו בפלוגתא דגט ישן ע״ש ואין כן דרך הש׳ם שיינו‬
‫א׳א מפני היחוד של ראשון וצריכה‪ ,‬נט נם מהשני‬ ‫)והדנר פשו; דתר‪,‬נר הירושלמי הוא ר׳ יוחנן ואיהו ס״ל נש’ס‬
‫שהרי אינה נחשבת ע' פ היחוד כוודאי א״א אלא כספק‬ ‫דילו ג״נ דנלא ראו שננעלה א"צ ג; שני והש״ס הילק עליו‬
‫א״א כמ״ש ודע שמפסק זה ראיה להיש טגטנטים‬ ‫ואולי זהו ;עס שיש סיסקין כר״י כמ׳׳ש הר״ן משוש דהייישלמי‬
‫שכתבנו בסעיף ז׳ שאה אם אוטרים שלא בא עליה‬ ‫ס׳ל כוותיה אנל לדיגא אינו פן והרי לרש״י הוי וודאי קדושין‬
‫אין נאמנים דמסתמא במעשה דהרא״ש חקרו אותם‬ ‫כמ״ש( ‪:‬‬
‫ואמרו ש־יא בא עליה דכן נראה ממרוצת הדברים‬ ‫ן יראה לי האפילו ייהפיסקים שחוששים נם בביאת איסור‬
‫ועכ״ז לא השגיחו בדבריהם ‪:‬‬ ‫שבעליישיםקדושין אםרק הקחשיןתופסיןכט״ש בסעיף‬
‫י א כתב הרטב׳ים בפ׳י דין י״ט הורו מקצת הגאונים‬ ‫ג׳ ט״ט בנתייהדה עטו מודים דבשיש בעילת איסור לא‬
‫שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה‬ ‫אסרינן הן הן עירי יחוד הן הן עירי ביאה וכן פסק‬
‫שאין‬
‫קכז ‪2S3‬‬ ‫השלח!‬ ‫הלכות גיטץ סימן קמט‬ ‫עחןל‬
‫שאף במקום שטדינא יש לחשוש לק־־ושין כמו שנתבאר‬ ‫שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ונו׳ ואין ראוי‬
‫אם הוא פרוץ כעריות ובזנות אין אומדים עליו חזקה‬ ‫‪ ■pcbV‬עלידט שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו‬
‫זו אבל אם אינו פרוץ בזנות אפילו נתייחדה עטו‬ ‫שגירשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי‬
‫בדרך חוששין לקדושין ויראה לי דלכן שגד‪ .‬לגו התנא‬ ‫אשתו היא ובאשתו היא שחזקתו שאינו עושה בעילת‬
‫ולנה עמו בפונדקי)ע׳ כתובות ס״ה ‪ .‬זנא״ח סי׳ ר״מ סעיף‬ ‫זנות עד שיפרש שהיא בעילת זטת או יפרש שעל תנאי‬
‫י״ג ודו״ק( ‪5‬‬ ‫הוא בועל אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל‬
‫לשם זנות עד שיפרש כי הוא לשם קדושין ובו׳ עכ״ל‬
‫כתב הרמב״ם ז״ל בפ״ט דין כ״ה נתייחד עטה‬ ‫יד‬ ‫וכ״כ הרא״זזז ם״פ הזורק וז״ל אבל אם ראו עדים שבעל‬
‫אחר שצוה לכתוב ולחתום וליחן לד‪ .‬הרי אלו לא‬ ‫אשה דעלמא אין חוששין לקדושין דהא אמר ר״א פנוי‬
‫יכתבו וק״ו הדברים אם הגט שניחן לה לידה כשנתייחד‬ ‫הבא על הפנויה עשאה זונה ולא אמרינן שבעל לשם‬
‫עמה נפסל הגט שמא בעל ק״ו לזה שלא נכתב ואם‬ ‫קדושין ולא מפליג בץ בעל לפני עדים ובין כעל שלא‬
‫כוזגו ונתנו לה אחר שנתייחד עטה אינו גט עכ״ל ואין‬ ‫בפני עדים וכן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו‬
‫כוונתו להשיות הטעמים דבנט שניחן לירה הוד‪ .‬הספק‬ ‫ולא חיישינן שמא בעל לשם קדושין והוי אשת אביו‬
‫שמא בעל לשם קדושין כמו שנתבאר ובכאן לא שייך‬ ‫וכ״כ הרטב׳׳ם ז״ל עכ״ל וכ״ב הרשב״א והר״ן ז״ל שם‬
‫זה אלא דה״ק ומר‪ .‬במקום שכבר נגמר הנט חיישינן‬ ‫וכ״כ הטור והש״ע ורק במרדבי )פ״ג דר‪,‬דושין(חשש‬
‫כיחור לקדושין וממילא שע״י זה נפסל הנט בייומי‬
‫שמעשה הגט לא נתקיים מפני החשש שמא נתקדשה‬ ‫לזה עיש ‪5‬‬
‫כ״ש כשעדיין לא נכתב שאינו צריך לקדשה אלא לכטל‬
‫אמירתו פשיטא שביטל האמירה ואינו גט ‪:‬‬
‫ולכן תמיהני על רבינו הרט״א בסי׳ ל״ג שנתב י״א‬ ‫יב‬
‫דפנוי הנ א על הפנויה לפני ערים חוששין שמא‬
‫ט ו ותמהו עליו חכמי התרות הרמב״ן והרשב״א והרץ‬ ‫ביון לשם קדושין וכו׳ ויש מקילין ובו׳ עב״ל שחשש‬
‫)ספ״י‪ (.‬והמ״ט דמנליה לומר שהגט בטל לגמרי‬ ‫לרעה יחידאה נגד בל רבותינו אלה ובתוספתא ריש‬
‫ורדי ביחוד אינו אלא ספק וה״ג יש חששא דשמא פייס‬ ‫קדושין שנינו ג״כ בל ביאה שהיא לשם קדושין מקודשת‬
‫וביטל את הגט והוה גירושי ספק אבל לומר שבוודאי‬ ‫ושאינה לשם קדושין אינה מקודשת עד כאן‬
‫ביטל אין שום טעם בזה ולכן פסקו דאם נתייחד עמה‬ ‫לשוט ופשיטא שאין כוונת התוספתא שפירש שהיא‬
‫ואח״כ כתבו ונחנו לה ה״ז ספק מגורשת וכן פסק רבינו‬ ‫לשם זטת דמאי קט״ל אלא וודאי בסתמא וכדברי‬
‫הב״י בסעיף ז׳ ולא הביא דעתו כלל ע״ש ובוראי שכן‬ ‫רבותינו אלה וז״ל התה״ד סיס ריט ונראה דבסברא‬
‫עיקר לרינא אמנם לזה א״צ יחוד דבבר נתבאר בסי׳‬ ‫כל דהו דחינן להך חזקה וכו׳ דיפה כתב הרמב״ם‬
‫קט״ד דכל שנתראה עמה בין כתיבה לנתינה חיישינן‬ ‫שהדבר רחוק מן הדעת על איש ואשה שנתפתחו ליצרם‬
‫לשטא פייס וביטל את הגט אם לא כשאומר נאמנת‬ ‫שיבעול לשם קדושין ועתה בדורותיט אינו מצוי כלל‬
‫עלי לומר שלא באחי וזה אין לומר דבנתייחרה לא‬ ‫עכ״ל ושם מבואר אף שהבטיחה לישאנה ע״ש ויותר‬
‫םד‪.‬גי אטירתר‪ .‬דלהדיא מוכח בש״ם )ע״ו ‪ (:‬דגם‬ ‫מזר‪ .‬כתב הריב״ש בסי׳ ו׳ על איש ואשד‪ .‬שבעת הגזירות‬
‫בנחייחדה מהני אמירתה אלא שיש בזה חשש גט ישן‬ ‫היו אניסיס ונשאו זא״ז בחוקות הנותים ואח״כ יצאו‬
‫ע״ש )שאומר ולג״י אין חיששין שהרי לא נתייחד ממה ומוקי‬ ‫מהגזירות שאע״פ שמתייחדים ביחד ככל יום לעיני הבל‬
‫באומר נאמנת ונו׳ מכואר להדיא דבנתייחד יש חשש גס ישן‬ ‫כהנהגת איש ואשד‪ .‬מ״ם אין לחוש לקדושין והביאו‬
‫בלבד( אך דהאמח בן היא וזה הוא שחולקים עליו דגם‬ ‫רנינו הב״י בסעיף ו׳ וביאר הטעם שכיון שנשאו‬
‫בכאן אין בזה וודאי ביטול גט אלא ספק ביטול ובכה״ג‬ ‫בחקוחיהם ה״ז באלו פירשו שאין דעתם לשם קדושין‬
‫כאמת א״צ ליחוד )ומהב״ש סר‪,‬״ו משמע דבכאן לא מהני‬ ‫והתירה לאחר אע״פ שהיה לה ולד ממנו ע״ש •‬
‫נאמנות וצפ״ג דמהש״ס משמע להדיא דמהני כמ״ש( ודעת‬
‫הרמב״ם נראה רס״ל כיון דהש״ם חשש גם בלא יחוד‬ ‫י ג ועוד תטיהני למה לא הגיה בכאן סעיף ה׳ על‬
‫לביטול גט כשלא נתן לה נאמנות א״ב כשנתייחד עמה‬ ‫דברי המחבד לעיין בסי׳ ל׳ג שיש חולקים בזד‪.‬‬
‫אין ספק שבוודאי ביטל וכ׳׳ש בכה״ג כשעדיין לא‬ ‫כדרכו בכל המקומות ועוד למה קבע דין זה בהל׳‬
‫נכתב י״ל דאתי מעשה ומבטל דיבור וכן נראה מדבריו‬ ‫קדושין ולא בסי׳ זה שהוא עיקר מדינים אלו ולכן‬
‫דס״ל דביחוד בלבד נתבטלה אמירתו והק״ו שד‪.‬ביא אינו‬ ‫אפשר לומר דבסתם זנות מודה גם הוא דלית מאן‬
‫אלא לראיר‪ .‬שבל איש מד‪.‬רר אחר אשתו לקחתה אף‬ ‫דחש לד‪ .‬ושם מיירי כשהיה דברי שידוכין נינידט אף‬
‫אחר שנתגרשה וכ״ש כשעדיין לא גתגרשה ולא עשה‬ ‫שעדיין לא נשתדכו מ״ם בכה׳ג אפשר שיש לחוש‬
‫עריין שום מעשה אלא אמירר‪ .‬בעלמא שמהדר אחריה‬ ‫לרעת המחמירים כשבא עליה בעדים אף שטסירור‬
‫וכיחודו נתבטלה אמירתו ולרינא קיי״ל כהחולקים עליו ‪:‬‬ ‫דבריו שם לא משמע כן ודע שהסבימו גדולי עולם‬
‫רע‬
‫השלחז‬ ‫הלנות גיטין סיטן ‪ip‬‬ ‫עריו‬ ‫‪254‬‬
‫ם*מן קן איזה הפרש יש בנט בין פסול דאורייתא לדרבנן ‪ .‬ובו י״ב סעיפים ‪:‬‬
‫וכמ״ש בסי׳ קמ״ו ואפשר לומר רנווגתו כשלא היו ניס‬ ‫דע שהרמב״ם ‪ ' 1‬ל כללא כייל בפ׳י שכל מק‪-‬־ם‬
‫שכתב בחכורו הגט כטל אי אינו גט ה־א פסול‬
‫א‬
‫רק ע״ח ולהפוסקים רס״ל דבלא ע׳ ם לאו כלים ד‪«',‬‬
‫ולדידן בלא״ה א״א לומר כן דהרי היא ספק סבורשת‬ ‫מן התורה וכל מקום שכתב הגט פכוי* הוא רק מדרבנן‬
‫רלהרי׳ף והרמב״ם הגט כשר כמ״ש בסי׳ קל■'‪ :‬וצ׳ע ‪:‬‬ ‫עי־ש ואין כלל זה בש״ם ופוסקים אהרים בוודאי כשאמרו‬
‫ה כשנשאת לאחר נגט הפסול מן התורה צריכת גט‬ ‫הגט בטל או אינו גט או אינה מגובשת הוא פסול מן‬
‫גם מבעל השני מדרבנן כדי שלא יאמרו א•׳'‘; יוצאה‬ ‫התורה אבל גם כמקום שאמרו פסול '‪:‬ויי להי־ת ג״כ‬
‫בלא גט וצריכה גט מן הראשון להתירה לעלמא ונאסרה‬ ‫מן התורה )הה״מ( ויש שלשון פסול הוא מדרבנן ויש‬
‫על שניהם לעולם אע״ם שנשאת כשיגג כגון שלא ידעה‬ ‫פסול דרק לכתחלה לא תנשא והדבר מובן לפי עניינו‬
‫שהגט בטל מ״ט כדי שלא יאמרו שזה החזיר גרושתו‬
‫אחר שגשאת לאחר )רמב״ס( ולהשני אסורה דקגסום‬ ‫ב כל מקום שהנט פסיי־ מן התורה עדיין היא א׳א‬
‫רבנן מפני שעשו איסור גדול)מצ׳מ( ואם אחר משניהם‬ ‫נמורה ואם נשאת לאחר תצא והולד טמנו ממזר‬
‫עכר והכניסה מוציאין איתה ממנו וכופין שיגרשה וכל‬ ‫ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה לכד‬
‫הי״ג דרכים ששנינו במשנה רפ׳ הזורק )פ' ‪ ( .‬ובארגים‬ ‫הרי את מגורשת ממני‬ ‫בהטגי־ש את אשתו ואמר‬
‫נפ‪-‬טיות בסי׳ י״ז סעיף רג״ז נוהג בם ורק לעניין ירושה‬ ‫ואין את מותרת לכל אדם שאע״פ שאץ זה גט הרי זו‬
‫י׳׳א שבעלה הראשון יורשה שהרי הוא לא עשה איסור‬ ‫פסולה לכהונה מדרבנן שנאמר ואשה גרושה מאישה‬
‫וכמ׳ש בסי׳ י״ז ע״ש אבל אם רק נתקדשה לאחר ולא‬ ‫לא יקהו ואמרו חז״ל )ינמו־ צ׳ד ‪ ( .‬שאפילו לא נהגרשה‬
‫נכנסה עמו עדיין לחופה מותרת לבעלה הראשון וא'צ‬ ‫אלא מאישה פסולה לכהונה וזהו ריח הנט שפוסל‬
‫גט מהשני כיון שעדיין לא היתה איסור ניניהם וי׳ א‬ ‫מדבריהם כ״כ הרמביים שם ולדעתו היא אסמכתא‬
‫רגם ננתקדשה צריכה גט מהשני ואסורה לשניהם‬ ‫בעלמא אכל באמת מש״ס גיטין )ה׳נ ‪ ( :‬משמע להדיא‬
‫)ראב׳׳ד שס( וג״ל שטעמו דלא דמי לאטרו לה מת בעלה‬ ‫דמן התורה היא פסולה לכהונה )הה׳מ( ויש ליישב‬
‫ונתקדשה שמותרת להראשון דבשם הכל רואין שהעידו‬ ‫שיטת השי״ם גם להרמכ״ם )ע׳ש נסירש״י וייל דדייר‪,‬‬
‫שקר אבל בגט לאו ב׳׳ע ידעי שהגט כטל ויאמרו‬ ‫מדרכגן למן התורה ודו׳ק( וגם בירושלמי )רפ״ש( משמע‬
‫שהחזיר גרושתו אחר שנתקדשה לאחר ולהרטב׳׳ם י״ל‬ ‫דמן התורה שיהא ריח הגט צריך עכ'פ להתירה לאיש‬
‫דבקרושין ליכא גזירה שיותר יתלו לומר שהיה תנאי‬ ‫אחד ע׳ש )ומה שהקשה הלח׳״מ מיבמות שם נ'כ י״ל נפשיטות‬
‫בקדושי שני ולא נתקיים אבל בנשואין ליכא תנאי‬ ‫דגס דרשת ר״א בן מתיא הוי אסמכתא דלמה לן קרא לזה‬
‫ובאמת דלכן י׳׳א דהטעם ראסורה להראשין אינו משום‬ ‫סשיטא ע׳ש ודו״ק( !‬
‫גזירה אלא משום קנם כמו להשני ולכן בקדושין דליכא‬ ‫ג וייא דגם באומר הרי את מותרת לכל ארם חוץ‬
‫איסורא לא קנסום רבנן )עמל׳ח שס ודו״ק( ‪:‬‬ ‫מפלוני אינה נפסלת מכהונה מן התורה להרמב״ם‬
‫ן כשנאסרת על שניהם וצריכה גט משניהם אין שום‬ ‫)נ׳׳ש סקיהא ואין נראה כן מהש״ם שם שאומר דלכן‬
‫חילוק בין שקבלה נט משניהם או שלא קבלה מאחר‬ ‫צריך ליטלו ממנה ולהחזיר לה ולומר הרי את מותרת‬
‫מהם כגון שאחד מהם מת ולטעמו של הרמב״ם כשהשני‬ ‫לכל ארם משום דנם נתינה ראשונה הועילה לפסול‬
‫מת היה אפשר להתירה להראשון רנשלמא כשקבלה‬ ‫לכהונה ע״ש ואי ס״ר דמן התורה לא הועילה כלום‬
‫גט מהשני שייך לומר שיאמרו שהראשון החזיר גרושתו‬ ‫לא היה צריך ליטול ממנה דדוהק לומר דטפני שמדרבנן‬
‫אחר שנשאת לא‪.‬סר מפני שראו שקבלה גט אבל כשלא‬ ‫הועילה דמררבנן אין זה רק גזירה ולא שיהא ממש‬
‫קכלה גט מהשני לא יאמרו ראינו כן רלא פלוג רבנן‬ ‫נעצמות הגט )וכ״כ בשס הש״ג דנוה פשיטא דססולה לכהונה‬
‫ועוד דעדיין יאמרו שנשאת לאחר ומת והחזירה‬ ‫מה״ת ובירושלמי נראה שיש פליגתא נזה ע״ש פ״ט סוף ה׳״א‬
‫הראשון )שס( ‪:‬‬ ‫וצ״ל דלשון חשו ר״ל דחשו שמן התורה פסול ודו״ק( !‬
‫ז וכל מקום שהגט פסול רק מדרבנן נפסלה בו מן‬ ‫ד ובזה שכתב הרמב״ם דזולת זה כל פסולי תורה אינה‬
‫הכהונה מן התורה ולא תנשא לכתחלה ואם נשאת‬ ‫נפסלת מן הכהונה כתב הראב״ר דלאו כללא הוא‬
‫לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר כשר וה־א‬ ‫דכל מקום שאין פסלות הגט מוכח להריא פסולה לכהונה‬
‫יושבת תחת בעלה ואם איא לכתוב אחר והיה הבעל‬ ‫שלא יאמרו גרושה מותרת לכהן ע״ש ולא ידעתי איזה‬
‫ותיק וגירש מעצמו היז משובח אם אין לה כנים אבל‬ ‫פסול יש מן התורה שלא יהא מוכח להדיא ואין לומר‬
‫אם יש לה בגים לא יוציא שמא יוציאו לעז על הגט‬ ‫כגון בנתנו על תנאי ולא נתקיים התנאי דאין הדבר‬
‫)רמב״ם( ואין לשאול רא״כ לא ניתן לה גט אחר בשיש‬ ‫גלוי לכל והרי בזה שנינו להדיא דכשירה לכהונה)פ׳א ‪( .‬‬
‫לה בנים מפני לעז רי׳׳ל דבנתינת גט בלבד לא יהיה‬ ‫וגם אין לומר שכוונתו על תנאי שהתנה על כל ימי‬
‫לעז על הבנים שיאמרו דלרווחא רטילתא נהגו גט‬ ‫חייה דוודאי וכשירה לכהונה דאין לך מוכח גדול מזה‬
‫נ״ש‬
‫‪255‬‬ ‫קכח‬ ‫השלחן‬ ‫מ טי ן סי מן קנ קנ א‬ ‫הלכות‬ ‫עחך‬
‫ואפילו לא גתגרשה אלא שקשה להשיג נט אחר מנרמין‬ ‫)ג״ש סק״כ( וראיה שהרי יושבת תחתיו משא״ב‬
‫בו לכתחלה ‪:‬‬ ‫בשיוציאנה שפיר יהיה לעז }‬
‫י א וכל שהיא ספק מגורשת והספק הוא מן התורה‬ ‫ח מלשון הרמב״ם והטור והש״ע מתבאר רבבל פסולי‬
‫לא תנשא ואם נשאת תצא והולד מן השני ספק‬ ‫דרבנן אם נשאת לא תצא אבל י״א רבפסול מוקדם‬
‫ממזר וכל החומרות שיש בוודאי פסול תורה יש נם‬ ‫אף שהוא דרבנן אם נשאת תצא כשאין לה בנים )ב״ש‬
‫בספק ועוד יש שספיקו חמור מוודאו כשנתקדשה לאחר‬ ‫נשם הר׳ן( וכבר נתבאר זה בסי׳ קכ״ז ע״ש ודבר פשוט‬
‫דבספק צריכה גט מהשני ואסורה להראשון דשמא‬ ‫הוא דבפםולי דרבנן כשנשאת או נתקדשה לאחר ומת‬
‫תפםו בה קדושי שגי ז‬ ‫או נירש שמדין תורה אסורה להראשון שכיון שהנט‬
‫י ב מי שנירש את אשתו בגט שהוא פסול מדרבנן או‬ ‫היה כשר מן התורה הרי תפסו בה קדושי שני ואסורה‬
‫אפילו בגט שנפסל בספק תורה כשעדיין לא נתקדשה‬ ‫לראשון כדין נרושה לאחר שנתקדשה לאחר ‪:‬‬
‫לאחר והראשון רוצה להחזירה צריך לקדשה מחדש‬
‫אפילו בספק פסול תורה דשמא הנט כשר והיא פנויה‬ ‫ט ודבר שאנו מחמירין בניטין אפילו שחז״ל החמירו‬
‫כזה ולא מעיקר הרין אלא מפני החומרא כמו נט‬
‫אבל אין לברך שבע ברכות דספק ברכות להקל ויש‬
‫ישן או במחיבר בכתיבת טופם שגזרינן אטו תורף‬
‫איסור בספק ברכה ואפילו בגט כשר מן סחורה ופסולו‬ ‫)הגר״א( וכיוצא בזה כיון שהנט כשר בלא״ה אלא‬
‫דרבנן א״צ ז׳ ברכות כיון שאינה פנויה לגמרי)הה״מ(‬ ‫שמחמירין לכותבו לכתחלה אם לא נכתב הגט כשר‬
‫ועוד דברכות הם דרבנן וכל שהגט פסול מדרבנן לא‬
‫דלא נרע טנט ישן דקיי״ל אם נתנרשה בו הנשא לכתחלה‬
‫הטילו עליו חכמים את חיוב הברכות אבל בספק‬
‫ויש שרוצה לומר דבכל פסולי דרבנן בשעת הדחק‬
‫פסול דרבנן יראה לי שיש לברך ז׳ ברכות וכן א״צ‬
‫מכשרינן להו בדיעבד וכשנתנרשח בו תנשא לכתחלה‬
‫כתובה אחרת אפילו בפסול דרבנן ומתנאי כתובה‬ ‫)מרדני רש״ז נשם הר״א( ולא משמע כן מכל הפוסקים‬
‫נלמרנה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב‬
‫ליכי והרי אינה יכולה להנשא לאחר לכתחלה ולכן‬ ‫ואם הפסול הוא מעיקר הרין כמוקדם וכיוצא בזה לא‬
‫תנשא לכתחלה ורק אם נשאת לא תצא ובמוקדם עצמו‬
‫א״צ לכתוב לה כתובה אחרת ועומדת על כתובתה‬ ‫יש כמה חלוקי דינים כמ״ש בסי׳ קכ״ז ויש במוקדם‬
‫דדאשונה וכ״ש בספק תורה ובספק פסול מדרבנן נ״ל‬
‫שצריך לכתוב לה כתובה אחרת וצ״ע והדבר פשוט‬ ‫שהוא חמור מכל פסולי דרבנן ע״ש ‪5‬‬
‫שאם הנט כשר ורק מפני חומרת הפוסקים נפסל שצריכה‬ ‫י ודבר פשוט הוא דדבר חומרא שאינו מרינא דנם׳‬
‫‪ 1‬׳ ברכות וכתובה אחרת ‪:‬‬ ‫אלא מחומרת הפוסקים אם נתנרשה תנשא לכתחלה‬
‫דין טעות שנחלה הגט בהשובר והשובר בת ט ‪ .‬ובו ח׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫סימן קנא‬
‫האמת לא ירויה בזה נם לפי הקנוניא שהרי נאסרה גם‬ ‫א שנו חכמים כמשנה )פ׳ ‪ (.‬כתב סופר נט לאיש‬
‫עליו כמ״ש מ״ם לפעמים אינו שם על לבו לדעת‬ ‫ושובר לאשה וטעה ונתן נט לאשה ושובר לאיש‬
‫שנאסרה עליו ועושה קנוניא ונראה מהש״ם והפוסקים‬ ‫ונתנו זל״ז שהסופר כתב הגט למוסרי להאיש שימסוינו‬
‫שהעמידו על זה ולא ניתן לר& נאמנות אפילו אס‬ ‫לאשתו ואת השובר כתב להאשה למסור לה וכשיפרע‬
‫ישבעו שהאמת אתם אם לא שיביאו עדים וכך אמרו‬ ‫לה הבעל כתובתה תמסור לו השובר לראיה)ע״ש נחום׳‬
‫חז״ל שם לא כל הימנו לאבר זכותו של שני ובוודאי‬ ‫ד״ה כתג( וטעה הסופר ומסר הגט להאשה והשובר‬
‫אם היה כדבריהם לא הוה שתיק מעיקרא קורם שנשאת‬ ‫להאיש ולא פתחו לראותם ומסר הבעל את השובר‬
‫ולא היה מניחה להנשא ואינו נאמן לומר שלא פתחו‬ ‫להאשה במקום הגט והאשה מסרה להבעל את הגט‬
‫עד אחר שנשאת דאין דרך העולם כן)ע״ש במוס׳ ס״א ‪; ( .‬‬ ‫במקום השובר ולאחר זמן נמצא שהגט יוצא מת״י‬
‫ג ויש בזה שאלה והיאך אפשר להיות וצזלפה מנט‬ ‫האיש והשובר מת״י האשה ונשאת לאחר תצא מזה‬
‫לשובר והא קיי״ל רעים מחוייבים לקרות הנט‬ ‫ומזה וצריכה גט מזה ומזה וכל י״נ דרכים שחשבנום‬
‫קודם הנתינה כמ^׳ש במי׳ קל״ה והתשובה בזח כגון‬ ‫בסי׳ י״ז סעיף רנ״ז וכל מ״ש בסי׳ הקורם סעיף ה׳‬
‫שקראו אותו ומהקריאד עד הנתינה אשתהה מעט זמן‬ ‫«הג בזה ובזה היא קרובה לפשיעה דהו״ל להיותם‬
‫ובין כך הוחלף זה בזוז כן כתבו הראשונים ולי נראה‬ ‫)יבמות ‪ (: Wi‬ז‬
‫דלכן דקדקה המשנה לחלות הטעות בה«פר משום‬ ‫ב ודווקא כשהבעל ערער בזה קורם שנשאת לאהר‬
‫דכן הוא המנהג גם אצליגו שאחר הקריאה ואחרי‬ ‫אבל אס לא ערער עד אחר שנשאת לא משנחינן‬
‫השאלות ששואליר לסופר ולערים מוסרים הנט להסופר‬ ‫כזה ואמרינן שעשו קנוניא ביניהם להוציאה מנעל ה‬
‫שיכפלנו ודרך ר בעל והאשח לדקדק קודם הגירושין‬ ‫השני להחזירה אליו ומסר לה עתה את השובר והיא‬
‫בתשבץ הבתוי‪.‬ת ולבן סנג ת השובר ושגיהת בתב‬ ‫ספרה לו הגט להראות שהוחלפו זח כזה ואע״ג דלפי‬
‫ח&ופו‬
‫ה ש ל חן‬ ‫הלכות גיטץ סימן קנא קנ!נ‬ ‫ןןרוןי‬ ‫‪256‬‬
‫נשאת במזיד שהרי נתג^ה החילוף קודם שנשיאת ולמה‬ ‫הסופר ואירע מקרה שכאשר הסופר הכפיל את הגט‬
‫לן טעמא דקנםא ‪:‬‬ ‫וגם השובר ה־ה כפול אצלו וטעה כהחלפת הגיירות‬
‫ז ולכן הרמב׳ם מפרש לה באופן אחר דהנה זה‬ ‫זה כזה וקריאה ואחר הנתינה אינו מעכב כט״ש שם ‪:‬‬
‫שחלקנו בין קודם שנשאת לאח״ב לאו דברי הכל‬
‫ד לאו דווקא כשנשאת לאחר רה״ה נתארסה )כ׳ח‬
‫היא ורק ר״א ס״ל כן במשנה והת״ק פליג עליה ואנן‬
‫וב״ש( ואף גט לא טצרכינן לה מבעלה הראשון אף‬
‫קיי״ל כר״א כמ״ש הרי״ף והרא״ש ע׳ש יפריך בירושלמי‬
‫שתהא מותרת להשני דלגטרי לא האטינוחו רבנן )שס(‬
‫בטאי עסקינן איליטא בשנתברר שהיה טעות וחילוף‬
‫איך יפלוג ר״א ואם נתברר שלא היה טעות איך פליג‬ ‫וכן יראה לי שאם הוא כהן אינו נאמן להחזירה אף‬
‫קודם שנשאת לאחר שהרי גם בזה יש לחוש לקנוניא‬
‫הת״ק ומתרץ דמיירי בסתם ע״ש כלומר אגן לא‬
‫ירעינן כלום אלא שהבעל אומר בן ולפ״ז לא טיירינן‬ ‫שחוזרים טהנט ולכן לא שכקינן ליה שיחזירנה אך‬
‫כלל כשגם היא מםייעתו אלא הוא אומר שנתחלף‬ ‫צריכה גט אחר דהא איהי שויתה על נפשה חד׳א‬
‫בטעות וא״א לברר הדבר כגון שהשוכר כבר אינו בעולם‬ ‫כשאומרת שעדיין לא נתגרשה ועוד דכל זמן שעדיין‬
‫לא נשאת ולא נחארסה לאחר נאמנים לעניין זה שלא‬
‫ולכן אזמר הת׳ק שהוא נאמן דטענתו טענה שיכול‬ ‫חנשא לאחר כגט זה )וגס הוא נעצמו אס מערער נזפין‬
‫להיות כן ולכן אפילו נשאת קודם קנסינן לה רהיר‪,‬‬ ‫אותו ליחן גט אחר( ‪:‬‬
‫לה ליתן את הגט תיכף אחר שקבלתו להערים שיקראוהו‬
‫ואז לא היה לו מקום לערער וכיון שלא עשתה כן‬ ‫ה ודע שוה שכתבנו הטעם דאין נאמנין כשנשאת‬
‫ק‪ :‬סינן לה כדאיתא ביבמות ור״א סובר ראם ערער‬ ‫מטעם קנוניא כן כתבו רש״י והר׳׳ן ד ל ובהכרח‬
‫אחר שנשאת לא טשגחינן ביה וביאר הרמב״ם בפי׳‬ ‫לומר כן לפי לשין המשנה דהגט יוצא טת״י ר‪.'•,‬־ש‬
‫המשנה דא׳׳ב כל אחד יוציא לעז כדי להוציאה מבעלה‬ ‫והשובר טת״י האשה ולא מהמנינן להו לאחר שגשאת‬
‫השני ואף שלא שפיר עבדה כמה שלא נתנה לקרותו‬ ‫לאחר וכע״כ דאמרינן שאח״כ מסרו זל״ז ע' פ קנוניא‬
‫אחר קבלתה מ״מ אין לנו להוציאה מבעלה מפני זה‬ ‫ולפ״ז לשון הרמב״ם והש״ע תמוה וז״ל הרטב״ם בפ׳׳י‬
‫וזה ששנינו במשנה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מת״י‬ ‫דין י״א כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשר‪ ,‬ושובר לאיש‬
‫האיש והשובר מת״י האשה אין הכוונה שהאמת כן‬ ‫וכו׳ ואם נשאת ואח״ב הוציא הכעל את הגט ואמר‬
‫הוא שנתברר לנו בן אלא הוא אומר כן שמפני שהסיפר‬ ‫עדיין לא נתגרשה שהרי הגט בידי ולא הגיע לידה‬
‫היה אצלו הגט והשובר יכול להיות החילוף וזהו שמפרש‬ ‫אין שוטעין לו לאוסרה על בעלה אלא ה״ז בחזקת‬
‫הירויגילמי בסתם ור״ל דזה ששנינו ולאחר ומן ויו׳‬ ‫גרושה ונפל הגט מידה ומצאו זה והרי בא ’‘איסרה על‬
‫אין הכוונה שנתברר אלא בסתם שהוא אומר כן ולזה‬ ‫הנעל השני עכ״ל ומבואר מדבריו דרק הוא אומר כן‬
‫אומר הרמב״ם אף שמיאה לפנינו הגט אמרינן שנפל‬ ‫ולא האשה דאל״ב למה לו י^תלות בנפילה גיסא שהיא‬
‫הגט מידה והוא מצאו אבל אם נם היא איטרת כן‬ ‫מסרה לו והרי טלשון המשנה מבואר להדיא ששניהם‬
‫ומוציאה השובר לפנינו וודאי דתצא מזה ומזה ולא‬ ‫בטענת זו ‪:‬‬
‫תלינן בקנוניא )עב״ב קע״ב ‪ :‬דלגסילה דיחיד ל״ח וקשה‬
‫על הרמכ׳׳ם וי׳׳ל דס״ל נשיר״ח שהכיא הרשנ״׳ה שס שהאובד‬ ‫ו ונ״ל דהרמב״ם לא ס״ל טעטא דקסגיא דמה ירויה‬
‫היה צועק ע׳ש וזה לא שייף רק בשער דמון אבל כגט מה היה‬ ‫בזה הרי נאסרה עליו ולא ם״ל התירוץ שכתבנו‬
‫לה לצעוק ועתוס׳ יבמות קע״ז‪ .‬ד׳׳ה למאי ודו״ק( ‪:‬‬ ‫בסעיף ב׳ שלא ישים על לבו דאם נאמר כן ישתנו כמה‬
‫דיני טיגו וביוצא בזה וכן קשה ליה להרמב״ם דאיך‬
‫ח ודע דזה שכתבנו דגם אם נתארסה דינה כנשאת‬ ‫אפשר לפרש במשנה שקודם שנשאת נתראה החילוף‬
‫בירושלמי יש פלונתא בזה ומכריע כן ע׳׳ש ומפרשי‬ ‫דא״ב איך נשאת לאחי שע״ז שנינו תצא מזה ומזה‬
‫הירושלמי רוצים לומר דלהש״ם שלנו'וילהרמכ״ם אינו‬ ‫הא אין לך פרוצה שתעשה כן ועוד דבש׳ם יבמות‬
‫כן ואין לזה הכרח וכ״כ הרשב״א ז׳ל דה׳׳ה נתארסה‬ ‫)צ״א ‪ (:‬אטרינן בטעטא דתצא מזה ומזה דאיבעי לה‬
‫וב׳ב האחרונים ‪:‬‬ ‫לאקרויי לגיטא ובט״ש כסעיף א׳ והא לפט״ש הרי‬
‫ס י ט ן ק נ ב דין כשהבעל או היא אומרים שנתגרשה או עדים מכחישים זא״ז ‪ .‬ובוכ״ב סעיפים‪:‬‬
‫קל׳׳ה ‪ ( ,‬ונראה דגט לכהונה נאסרה וכן אם הוא כהן‬ ‫א בעל שאמר גירשתי את אשתי אינו נאמן להחזיקה‬
‫אסורה עליו וכן אפילו הוא ישראל אסורים להתייחד‬ ‫כגרושה אפילו מכאן ולהבא לא לעניין שתנשא‬
‫שהרי לחוטרא אנו מאמינים לו שנתנרשה ואסור לו‬ ‫לאחר ולא שאם ימות בלא בנים תהא מותרת לשוק‬
‫להתייחד עם הפנויה ולכן אנו אומרים לו עשה אחת‬ ‫וט״ם לחומרא חוששין לדבריו שאם מת חולצת ולא‬
‫משתי אלה או חתן לה עתה גט נפנינו ותנשא לאחר‬ ‫טתיינטת כן פסקו כל הפיסקים וכן הוא כש״ס )נ׳‪5‬‬
‫‪1M‬‬
‫ק‪5)5‬ן ד‪25‬‬ ‫‪] TOOT‬‬ ‫קגב‬ ‫זלנות גימץ‬ ‫ערוך‬
‫בהפירסוס ואינם מגרעין בבית חב״ד אלא בצינעא‬ ‫או תקדשנה מחדש וחדורי יחד ונכל >ה אין חילוק נ ץ‬
‫ובביתם וממילא דלהלכה למעשה בין שאמר גירשתיד‪.‬‬ ‫שהיא מורה לדבריו ובין שמכחשת אוחו מפגי הטעם‬
‫עתה ובין שאמר נ ‪ T‬שתיה מבצר יש לילך לחומרא‬ ‫שיחבאר בם״ר ‪:‬‬
‫בכל צד ואם מת חולצת ולא מתייבמח ואפילו באוטר‬ ‫ב דמעיקר הדין לפי הטחבאר בש״ם שם)קל״ד‪ (:‬היה צריך‬
‫גירשתיה ככר דשמא פלגיגן דיבורא ונאמן על לד‪.‬בא‬ ‫להיוח כןדאםאוטר גירשחיה עחה היה צדיךלהיוח נאמן‬
‫ואין חילוק אם היא מודה אם לאו כמו שנתבאר‪:‬‬ ‫אף להנשא לשוק שהרי יש לו מיגו דאי כעי מגרשה עתה‬
‫ה והדבר פשוט שאם נשאת לאחר כחייו קידם שפטרה‬ ‫וממילא שמטעם זה אפילו מכחשח אוחו אינו כלום שהרי‬
‫בגט אחר שמוציאין אותה מהשני וצריבה נט מזה‬ ‫א״צ דעתה בגט רק היא שווחה על עצמה חד״א ואף‬
‫ומזה ואסורד‪ ,‬לשניהם וכל ייג ד‪%‬דכים נוהג בה ואפשר‬ ‫בזמה״זשיש חהנהרגמ״ה מ״ם אם גידשה הריהיא מגורשת‬
‫דלא מחמרינן עליה בי״ג הדרכים שהדי שניהם צועקים‬ ‫ואם אמר כבר גירשחיה מעקר הדין א׳צ להיות נאמן‬
‫שד‪.‬יא גרושה ואץ לנו דבר ברור להכחישם וכן נראד‪.‬‬ ‫ולא מימגיא לעניין שלא הנשא לאתר אלא אפילו אם‬
‫אבל אם הוא כחן וודאי דנאסרח עליו כמ״ש בסעיף‬ ‫באו עדיס שזונתה ממיתיןאותה בזמן הבית דהא על זמן‬
‫א׳ )ובש״ש םק״ב יש מה׳ד כמ״ש הת״ג והב״מ( ואין חילוק‬ ‫העבד א‪8‬ץ לו טיגו שאין ביכולתו לעשותה גיו ש ה מכבר‬
‫כבל זה אפילו ®שאומרים נתנרשד‪ .‬בעיר אהדת דמ״ט‬ ‫ואון אומרים שמכבר היה יכול לגרשה דמינו למפרע‬
‫ע״פ רוב היה לזה קיל ובל זה כשהוחזקד‪ ,‬אשתו אבל‬ ‫לא אטרינן וממילא דאם אפילו היא מודה לדבריו ■לות‬
‫בלא״ה נאמנים בכל עניין שהפה שאסר הוא הפה‬ ‫לן » ז דביק שהוחזקה בא״א א״א להם להוציאה‬
‫שהתיר ופשוט הדבר שאם זינתה אח״ב וילדה ולד כיץ‬ ‫מחזקה זו רק^כעדים או בראיה ברורה ‪:‬‬
‫שהוחזקה א״א ופסקנו דאין נאמנים הולד ספק ממזר‬ ‫ג ואס אמר נירשתיה מכבר אם נאמן על להבא‬
‫)ב״ש שם(‪:‬‬ ‫תליא בפלוגתא אם פלגינן דיבורא בגוף אחד‬
‫ו ודע שבלשון הרטב״ם בעניין זה יש דברים הצריבים‬ ‫שנאמין לדבריו בסחצוזזו ובמחציתו לא להאטינו‬
‫ביאור וז״ל בפי״ב דין ה׳ אמר הבעל גירשתי את‬ ‫והיינו שאומר על אשה זו שגרושה היא מכבר ונאמין‬
‫אשתי אינו נאמן וחוששין לדבריו ותהיה ספק מטרשת‬ ‫לו עליה מבאן ולהבא להחזיקה בגרושה ולמפרע בא״א‬
‫ואפילו הורית לו שגירשה שמא התכוין לקלקלה או כגט‬ ‫או לא פלגינן דינודא על טף אחר דבשני גופי‪ 6‬קיי״ל‬
‫בטל נירשה והיא אינה יודעת או שמא תעיז פגיה כיון‬ ‫דפלגינן כמו מי שמעיד פלוני בא על אשתי הוא עד‬
‫שהוא מאמינה )כ״ה נגזור( לפיכך אומרים לו אם אמת‬ ‫כשר לגבי הפלוני ולא לגבי אשתי )סנה׳ י׳‪ (.‬אבל‬
‫הדבר הרי אתם קיימים גרשה עתה בפנינו עכ״ל ונ״ל‬ ‫בגוף אחר יש ספק אי פלגינן אם לאו כן הוא בש״ם‬
‫דק״ל מה ראו חבמים להחמיר בדבר זה הרי יש לו‬ ‫שם ואף שבמינו בגמי דגם בגוף אחר קיי״ל רפלגינן‬
‫מינו כמ״ש וזד‪ .‬שכתבנו דאי הוה מגרשה היה לזה‬ ‫דיבורא בשכ״ט שכתב כל נכסיו לעבדו והדין הוא‬
‫קול לא ס״ל דלד‪.‬דיא אמרו חז״ל דעבידי איגשי דמגרשי‬ ‫בשכ״ם שאם עמד חוזר במתנתו ובכתב לעבדו ועמד‬
‫בצינעא ואף שיישבנו הדברים בסעיף ד׳ ס״ל דרוחק‬ ‫חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבר )נימין ס׳ ‪ ( .‬ופלגינן‬
‫וצא ונ״ל דס״ל דטעם החומרא הוא כד‪,‬ך דקיי״ל ביו״ד‬ ‫דיבוריה של השתנה )כפירש״י שם( לעניין גוף העבר‬
‫פי׳ א׳ דבל היבי דאיכא לברורי טבררינן ולא סטבינן‬ ‫שיתקיים בו ולא בנ^סיס מ״ם לא דמי להא חדא דנם‬
‫אחזקה ור‪.‬״נ כיון׳ שיש תקנח שיגרשנה בפנינו לא‬ ‫שם בשני גופים הם העבד והנכסים ועוד דבשם בהכרח‬
‫סנזכינן אמיגו ולכן אפילו היא מודית לדבריו וקיי״ל‬ ‫לומר כן מפני שיצא עליו שם בן חורין וא״א להחזירו‬
‫האשה שאמרה לבעלה נרשתני נאמנת אפילו הוא‬ ‫לעבד ע״ש ויש בגם׳ )ב״ב שם( פלונתא אי פלנינן‬
‫מכחישה וביש כשהוא מודה ולזה אומר דאדרבא מינרע‬ ‫דיבורא בחד גופא או לא פלגינן בן הוא מעיקר הדין‬
‫נרע דשמא בגט פסול גירשה או שמא התבוין לקלקלה‬ ‫שצריך להיות להלכה ‪:‬‬
‫או כיץ שמסייעה מעיזה פניה כלומר דטעמא דהיא‬ ‫ד אבל למעשה פ»ןו בנם׳ שם שיש לחוש לחומרא‬
‫נאמנת משום חזקה שאינד‪ .‬מעיזה כמ״ש בריש סי׳ י״‪1‬‬ ‫ואינו נאמן להתירה לשוק אפילו באומר גירשחיה‬
‫‪.‬־אין זה רק במכחישד‪ .‬ולא כשאומר ג״ב בן ובדין זה‬ ‫עתה והטעם דאף שיש לו מינו כמ״ש מ״ם יש סתירה‬
‫כשאומרת לו נרשתני והוא מכחישה ם״ל להרמבים‬ ‫למיט זה דאם איתא שגירשה קלא אית לה למילחא‬
‫דנאמגת בכל עניין כמ״ש שם מקודם ולא אטרינן אם‬ ‫)רשב״ס ותום׳ שם( והוה כעין מינו במקום ערים )שם(‬
‫איתא רנתנרשה קלא אית לד‪ .‬אלמא דמעמא דקלא‬ ‫ומ״ם אין זה ממש כמי ט במקום עדים רהא עבידי‬
‫לאו בלום היא ולעניין דינא נתבאר בסי׳ י״ז באריכות‬ ‫אינשי דמגרשי בצינעא )כ תיבו ת נ״ג‪ (.‬ועכ״ז סתירה קצת‬
‫כם״ד ע״ש )ולשון ספק מגורשת קשה לסמ״ש וצ״ל דם״ל‬ ‫יש למינו זד‪ .‬דבהרבה פעמים הדרך לגרש בפרהסיא‬
‫דנעצמן אין נאמגיס להוציאה מחזקת א״א וצ״ע( ‪:‬‬ ‫)שם( כדי לפרסם שהיא גרושה וזהו שאמרו חז״ל)מרכין‬
‫ן בסי׳ י״ז סעיף פ״ו נתבאר דכשיש הכחשה במיתתי‬ ‫כ״ג‪ (.‬אטו בל דמנרש בבי דינא מגרש כלומר שברוב‬
‫ששגים אימרים מת ושנים אומרים לא מת ודייא ג״ב‬ ‫פעמים מגרשין בבי׳ר כדי לפרסם הגט ויש שמתכיישין‬
‫א ו מ ־ ־ ת‬ ‫‪I‬‬ ‫‪U‬‬ ‫יז‬
‫השלת‬ ‫הלכות גיטין ם'מן קנג‬ ‫ערוך‬ ‫‪258‬‬
‫מקלק־^ין עצמן אבל נשאת לאחר הואיל והדבר אצלו‬ ‫אוסרי! מת לא תנשא ואם נשאת לאחר תצא וחייב‬
‫ספק ובן אם אמרה איני יודעת תצא והולד ספק ממזר‬ ‫כאשם תלוי או בחטאת אך אם נשאת לאחד מעידית‬
‫אבל בל היכי דליבא הכהשה אלא באומרים נתגרשיה‬ ‫שאומר מת לא תצא ושם בסעיף פ'! ופ״ח בארנו טעם‬
‫עכשיו ואמרינן י׳ה אחזינן גיטך ואמרה נאבד או נקרע‬ ‫הדבר ע״ש אך כנט אינו בן דששנים איכרים נתגרשה‬
‫לא חיישינן לה עכ״ל ‪:‬‬ ‫ושנים אומרים לא נתנרשה וחיא אומרת נ״ב שנתגרשד‪,‬‬
‫י א אם אין הכחשה גמורה בין העדים רק שנים‬ ‫אמרו חז״ל )כתובות כ״כ ;( שלעוי^ם תצא אפילו נשאת‬
‫איט־ים דאינו שינהגרשה אשה זו ושינים אומרים לא‬ ‫לאחר מעבידיה האומר נתגרשה ‪:‬‬
‫ראינו אם אין כולם בחצר אחד לא חיישינן לחו כלל‬ ‫ח ושני מעטים נאמרו בזה בגמ׳ שם מפני מה חלוק‬
‫^האומרים לא ראינו ולא תשיבי כמכהישים ותנשא‬ ‫דץ גט ממיתה טעם אחר דגירושין ביכולתה להכחישו‬
‫אפיינו לכתהלה דאטו ישמעו בכל העיר טהגט אמנם‬ ‫אף כשיבא הבעל ויאמר י^א גרשתיך אבל מיתה י׳א‬
‫כשכולם שרוים בחצר אחד הוא דבר תמוה כשלא‬ ‫תוכל להכחישו ור״ל דבמיתה חשבינן לברי שלה‬
‫שמעו מהגט ומ״מ אין נחשבים לגמרי כטכחישים‬ ‫כשאומרת מת בעלי י^ברי וודאי ולכן דינו כספק הלב‬
‫י‬
‫מפני שיש בני אדם שדרכם לגרש בצינעא מפני הבושה‬ ‫ספק שומן כשאחד אומר ברי לי ששומן היא כמ׳ש‬
‫וי‘פיבך לכתחלה לא תנשא עד שתקבל גט אחר ואם‬ ‫שם אבל בגירושין אין ברי שלה כלום ואמרינן דגם‬
‫נשאת לא תצא והולד כשיר ואפילו אין לה בנים לא‬ ‫עתה אינה יודעת בבירור וזה שאומרת נתנרשתי משום‬
‫תצא ואפילו לשיטת רש״י והד״ן שכתבנו שגירושין‬ ‫שמדמית שלא יתגלה שקרה יאף אם יבא ויאמר לא‬
‫יש לזה קול ט״מ לעניין הכחשת העדים לא חיישיינן‬ ‫גרשתיך תכחישנו בפניו יאע׳׳ג ראשיה אינה מעיזה‬
‫י“ ה ואמריגן שנתגרשה בצנעא )ב״ש סק״ז( שהרי גם‬ ‫פניה בפני בעלה ומטעם זה נאמנת ליטר גרשתני אף‬
‫י^שייטתם לאו כללא הוא שיש קול לגירושין כמ״ש‬ ‫שמכחישה זהו כשאין ערים המסייעים י׳ה אכל כשיש‬
‫בסעיף ד׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫עדים שמסייעים אותה מעיזה ומעיזה ולכן הדר דינה‬
‫יב ויש מהראשונים שהקשו רא״כ מאי איריא שי^א‬ ‫כספק חלב ספק שימן וחייבת באשם תלוי ולטעם זה‬
‫ראו שינתגרשה רלא תצא הא אפילו אומרים‬ ‫אם נשיאת תצא אף באומרים שמכבר נתגרשה ‪:‬‬
‫בביריר ש^א נתגרשיה אם נשאת י‘א תצא כמ״ש ותרצי‬ ‫ט וגיעם שני הוא דווראי כשאימו־ים שמכבר נתגרשה‬
‫דבשם הוא דווקא כשנשאת לאחר מעיריה ובכאן‬ ‫תצא כבמיתה אך זה‬ ‫אם נשיאת לאהד מעיריה‬
‫אפיינו אם נשאת לאחר לא תצא ועוד דבשם דווקא‬ ‫שאמרנו תציא כגון שאוגי־ים שיזה מקיוב נתגרשד‪,‬‬
‫כשהעדים שמעידים שינתגרשיה אומרים שבבר נתנרש־ה‬ ‫ואמרינן לה א״כ זזחוי גיטך ומדי׳א הבאת הגט י'פ‪:‬ינו‬
‫וי׳א כשעכשיו גירשה כמ״ש ובכאן אפילו אומרים‬ ‫ש״ם ששקר היא אבל כשאימרים שמכבר גתג‪-‬שה י״ל‬
‫שעכשיו גירשה י^א תצא )ש״מ כתובות כ״ג‪ .‬ב‪:‬ס הרמב׳׳ן‬ ‫שאבדה הגט מש־א״ב בזמן קרוב לא שכיה שתאברגו‬
‫ז״ל( ויש מי שאומר עורדבכאן אפילו אינה אומרת ברי‬ ‫וניכר שמשקרים ופסק הרי״ף כזה הטעם ע״ש ואע״ג‬
‫לי שנתגרשיהי לא תצא )שש בשסהרא״ה( וצ״ע דנראה‬ ‫דבליכא הכחשה מעדים ־“א ח־ישינן ^ה כשאומרת‬
‫מתיך הסברא כיון שיש ריעותא לפנינו שאלו לא ידעו‬ ‫אבד גיטי אף כשהעדים אומרים שמקרוב נתגרש־ יודאי‬
‫מהנט והיא גם היא אינה יודעת בבירור י^מה ייא תצא‬ ‫כן הוא אבל כשישנים מכחישים ואימ־ים לא נתגרשה‬
‫ואפשר דאין זה ריעותא כלל רזה שלכתחלה לא תנשא‬ ‫וההיתר היא שלא תצא בנשאר‪ ,‬לאהד מעידיה דזהי‬
‫הוא רק מש־ום לזות שפתים רדפירש״י ולכן אם נשאת‬ ‫כספק הלב ספק שומן כשאחז אומר ברי לי ששומן‬
‫לא תצא )ילפ״ז אבשר דגש אש לא נשאת ואין להשיג גט אתר‬ ‫הוא ולכן כשישי קצת ראיה שאיני שומן י׳א שכקינן י^ו‬
‫תנשא ל כ ה א ל ה כיון שהין זה רק משוס לוות ששתיש אך הדלא‬ ‫לאוכלו משא״כ כשהוא וודאי שומן לא הקישינן לזה‬
‫תיגו הראשוניש ק ש״מ דס״ל דבכל עגיין לא תי׳שא ויש להתיישב‬ ‫ואמרינן שיש איזה טעות בהראיה וה״ג דכוותיה ‪:‬‬
‫ביה זדו״ק( ‪:‬‬ ‫י ובזה יתבארו דברי דבינו הב״י בסעיף ג׳ וז״ל שנים‬
‫וכתב רבינו הרמ״א בסעיף ד׳ די״א שאם אמרו שהיו‬ ‫אומרים נתגרשיה ושנים אומרים לא נתגרשה אפי^ו‬
‫כוג׳ם גמעמד אחר ושינים אומרים לא ראינו הוה‬ ‫הבעל עומד והיא אומרת י“ו גרשתני ה ז בהזקת א״א‬
‫הכחשה דכולי האי לא עבדי בצינעא עכ״ל ונה״ג‬ ‫גמורה מפני שהעידים סומכים אותה ואפשר שתעיז‬
‫קיי״ל בח״מ פ״ם כ״ט ומשים נתבאר דדווקא כשאומרים‬ ‫פניה לפיכך אם נשיאת תצא והוייד מטיזר בד״א‬
‫לא זזה ידם מידינו ע״ש )בשמ״ע סקי׳ב( ואפשר דבגט‬ ‫כשאומרים עכשיו נתגרשיה שהרי אימרים לה אם אמת‬
‫אפילו שי‘ א בנה״ג הוה הכחשה דרווקא בהלואה וכיוצא‬ ‫הדבר הוציאי גיטך אכל אס אני־ו העדים מכמה ימים‬
‫בזה שכשעה מועטת נעשית בעינן בכהיג אבל בגט‬ ‫נתגרשה י״ל אבד הגט והואיל יהיא אומרת גרושה אני‬
‫שהבתינה והסידור יש בזה שהיית זמן הוה הכחשה‬ ‫בוודאי ושני עדים מעידים י׳ה אע״פ שהשגים מכהישין‬
‫גם שי^א בכה״ג ועוד מתבאר משם ומן סי׳ ל׳ דאם‬ ‫אותה אם נשיאת לאחד מעידיה לא תצא שהרי היא‬
‫ההכחשה היה בעניין זה שהשנים שאומרים ראינו‬ ‫ובעלה יורעין בוודאי שהיא מותרת וחזקה היא שאין‬
‫ענתגרשה‬ ‫‪2‬‬ ‫•‪17‬‬
‫קל‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גי־טץ סימן קנב‬ ‫ןרוך‬
‫ביכולתו להוציאה מאיסורה )נ״כ הרא״ה שס( אמנם גם‬ ‫שנתגרשה אוטרים שגם אלו השנים היו עמהם ואלו‬
‫זה היה לו לבאר אבל באמת יש מראשונים שאמרו‬ ‫מכחישים אותם לא מקרי הכחשה דאין עד מדקדק מי‬
‫דאין כאן דין עדות מוכחשת דשני עדות הם שמעידים‬ ‫היה עמו בשעת העדות וי״ל שנדמה להם כן )זדוהק‬
‫שהיא א״א ובזה אין מכחישים זא״ז ועוד מעיד אחד‬ ‫לחלק בין אחד לשניס( ויש להסתפק אם אלו השנים‬
‫על הנרושין ואחד מכחישו והעדות מהאישות קיימת‬ ‫המעירים שנתנרשה אומרים שלא היו כולם במעמד‬
‫וזה שאין מצטרפים זה עם זה זהו על להבא ולא על‬ ‫אחד ואלו אומרים שהיו כמעמד אחד אם מקרי הכחשה‬
‫העבר ובכאן העדות מהאישות הוה כקדמו להכחשה‬ ‫אם לאו ונראה דהוי הכחשה וצ״ע )ע׳ שטעות מ״א ‪:‬‬
‫דגרושין )ש״מ שם בשם הרשג״א ותלמידיו ע״ש( ‪:‬‬ ‫ובמ״מ סי' ע׳ סעיף ב׳( ‪:‬‬
‫יז שנו חכמים במשנה)כתובות כ״ב‪ (.‬האשה שאמרה א״א‬ ‫י ף כתב הרמב״ם ז״ל )שס( האשה שלא הוחזקה א״א‬
‫הייתי ונדושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה‬ ‫ובא עד אחד ואמר א״א היתה ונתנרשה ובא עד‬
‫שהתיר ואם יש עדים שהיתה א״א והיא אומרת גרושה‬ ‫אחד ואמר לא נתגרשה הרי שניהם מעידין שהיא א״א‬
‫אני אינה נאמנת וי״א דזה שנאמנת ב^זין עדים היינו‬ ‫ואחר מעיד שהיא נדושה ואין דבריו של אחד במקום‬
‫דווקא כשאמרה תוך כ״ר גרושה אני אבל לאחר כ״ד‬ ‫שנים ולפיכך לא תנשא ואם נשאת תצא עכ׳ל ואפילו‬
‫אינה נאמנת אא״כ נותנת אמתלא על מה שלא אמרה‬ ‫היא אומרת ג״כ שנתגרשה )לח״מ( ואע״ג דבעד אומר‬
‫מיד )הריי בשור( וטעמם דזהו כחזרה מדבריה וצריך‬ ‫מת ואח״ב כא אחד ואמר לא מת לא קיי״ל כן כמ״ש‬
‫אמתלא )הה״מ ריש שי״ב( וי״א דוודאי כשאמרה א״א‬ ‫בסי׳ י״ז זהו מפני שנענונה הקילו שעד אחד נחשב‬
‫אני וגרושה אני בזה צריך מיד אבל כשאומרת לאחר‬ ‫כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים כמ״ש שם‬
‫זמן צריבה אמתלא אך באומרת א״א הייתי דלא משמע‬ ‫משא״ב בגרושין וכן לא דמי לעד אחר אומר נתקדשה‬
‫כלל שהיא עתה א״א נאמנת גם לאחר זמן לומר גרושה‬ ‫וער אחד אומר לא נתקדשה דקיי״ל בסי׳ מ״ז דלא‬
‫אני אף בלא אמתלא )שס( וי״א דלא בעינן תוך כ״ד‬ ‫תצא דהתם תרווייהו בפנויה קא מסהדי ואין דבריו‬
‫אבל מ״ט בעינן שתאמר גרושה אני בשעה שעסוקים‬ ‫של אחד במקום שנים והכא תרווייהו בא״א קא מסהרי‬
‫באיתו עניין)רמ״ה בשור( ודעת הטור נראה כדעת הי״א‬ ‫)נח׳( ‪:‬‬
‫הקודם ע״ש ורבינו הב״י בסעיף ו׳ לא הזכיר רק הי״א‬ ‫ט ן והטור כתב אחד אומר נתנרשה ואחר אומר לא‬
‫הראשון ע״ש)ואפשר דק״ל להי״א השני דמהלק בין הייתי לאני‬ ‫נתנרשה לא תנשא ואם נשאת אם היתד‪ .‬בחזקת‬
‫לפלוג וליתני בלידה זעמ״מ וב״ש סק״י ודו״ק( ‪:‬‬ ‫א״א תצא בכל עניין ואם לא היתה בחזקת א״א אלא‬
‫י ח וכשיש עדים דאינה נאמנת אפילו אם נשאת תצא‬ ‫על פיהם אם יש הכחשה בעדותן כנון שאחד אומר‬
‫ואפילו נשאת קודם שבאו העדים והעידו שהיא‬ ‫נתנרשה ואחד אומר מעולם לא היו בה ספק גרושין‬
‫א״א תצא ואין לשאול דהא אין זה דרבי נועם שמקודם‬ ‫תנשא לכתחלה ואם אין הכחשה בעדותן בנון שזרק‬
‫מתירינן לה להנשא ואח״כ נוציאה מבעלה די״ל דוודאי‬ ‫לה גט אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה אם‬
‫גם מקורם מתרינן בה דע לך אולי יבואו ערים לא‬ ‫נשאת תצא עכ״ל וכ״כ בש״ע סעיף ה׳ והטעם דכיון‬
‫תנשא עד שתביא ראיה על הנרושין ועליה לרעת אם‬ ‫שמכחישין זא״ז א״א לצרף עדותן וחד מנייהו פסול‬
‫יש חשש שיבואו עדים לכאן אם לאו וכשלא עשתה‬ ‫וממילא שעומדת בחזקת פנויה ולכן תנשא לכתחלה‬
‫בן פשעד‪ .‬בעצמה )נ״ל( ודווקא שני עדים אכל עד‬ ‫אבל בקרוב לו או לה אין זה הכחשה דעבידי אינשי‬
‫אחד לאו כלום הוא )ב״ש סקי״א( וכן אם יש קול שיש‬ ‫דטעו בהכי וממילא שמוחזקת א״א על פיהם ולכן‪,‬לא‬
‫עדים במקום פלוני שיודעים שהיתר‪ .‬א״א לא שבקיגן‬ ‫מהימן עד אחד לאפוקה מחזקת איסור א״א )ר״ן( זזה‬
‫לה להגשא ער שתביא ראיה על הגרושין)שם( ורק‬ ‫שכתבו בראש דבריהם לא תנשא שינרא דלישנא הוא‬
‫בשבויה הקילו בקול בסי׳ ‪ 1‬׳ ולא בא״א ז‬ ‫מפני שבש״ם הלשון כן ע״ש אבל כאמת אין כאן דין‬
‫יט ואע״ם שאינד‪ .‬נאמנת כשיש עדים ם״מ לחוטיא‬ ‫כלל שלא תנשא לבתחלד‪ ,‬דבהוחזקה א״א או על פיהם‬
‫חוששין לרבדיה והיא פסולה לכהונה לעולם ואם‬ ‫כשאין ביניהם הכחשה הרי גם אם נשאת תצא ובלא‬
‫מת הבעל אף דלא שבקינן לד‪ .‬להנשא לשוק ם״מ לא‬ ‫הוחזקד‪ .‬תנשא לכתחלה ובלשון הש״ם א״ש לא תנשא‬
‫שבקינן לד‪ .‬נם להתייבם וחולצת ולא טתייבמת ואפילו‬ ‫ואם נשאת תצא כלומר אנו מזהירין אותה שלא תנשא‬
‫באו עדים ואמרו שםעט שד‪.‬יא מגורשת אין זה עדות‬ ‫ואם עברה ונשאת תצא ‪:‬‬
‫לד‪.‬וציאד‪ .‬מחזקת א״א דזהו כעד מפי עד עד שיעידו‬ ‫ט ז ומלשון רד&ב״ם ז״ל שזעאנו מוכח דבכל עניין‬
‫שיודעים שד‪.‬יא גרושה ומ״מ לחומרא חוששין לשמועתם‬ ‫תצא שהרי לא חילק כחלוקו של הטור )ועב״ש‬
‫וכל זה כשעדים ד‪.‬עידו שיודעים שהיא א״א אבל אס‬ ‫סק״פ( ונוכל לומר דמיירי שהיא בעצמה אמרה א״א‬
‫אינם מעידים שיודעים שהיא א״א רק אומרים שמעט‬ ‫הייתי ונחנרשתי דשויתיה על נפשה חד״א ואינה‬
‫שנתקדשה או שמענו שנתקדשד‪ .‬ינתגרשה דעם כגןל‬ ‫נאמנת מטעם הפה שאפר הוא הפה שהתיר כיון שיש‬
‫בעלמא ויש בזה פרמי דינים ונתבארו בסי׳ מ״ו ובשי®‬ ‫עדים וממילא שנאסרת ע״פ עצמה ואין עד אחד‬
‫עויט‬ ‫‪8‬‬ ‫‪17‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות ייטי־ן ם'םן קנב קנג‬ ‫עחך‬ ‫‪260‬‬
‫ב״ר א״צ קיום ולמה לא הגיה נם בבאן כן י״ל רממיך‬ ‫עדים שיודעים שהיא גרושה מיתית בבל“ עניין אע׳־פ‬
‫אדהתם או שאפשר לחלק דבשם שיש הגט עצמו‬ ‫שמעידים שעתה נתגרשה ואין הגט י^פניני שאימ־ת‬
‫פמכינן אזה דזהו כראיה מובהר! שאינו מזוייף אבל הבא‬ ‫שנאבד או נקרע יתנשא לכתחילה ואין ןה ריעיהא רק‬
‫בנתב בעלמא חיישינן לזיוף ויש מהנדולים שמחולקים‬ ‫בשיש עירי הבהשה ובמ״ש בסעיף ט׳ ‪:‬‬
‫בזה )כמ״ש בפ״ת סיןי״ע( ולי נראה דאם יש חותם על‬ ‫כ כתב רביני הב״י בסעיף ט׳ הוציאה גט מה״י יאמרה‬
‫המעשה ב׳׳ד וודאי שיש לסמוך במקום עיגון אך בזמה״ז‬ ‫נרשיני בעלי בזה ק״ז נאמנת והנשא בי אע״פ שאינו‬
‫הדבר פשוט שיש לברר ע״י הבי דואר וע׳׳י חוטי‬ ‫מקייים במ״ש בסי׳ קמ״א וקמ׳׳ב בא הבעל וערער‬
‫הברזל ו^א תנשא עד שיבררו וכל זד‪ ,‬כשהוחזקד‪ ,‬בא״א‬ ‫ואמר ממיני נפל ומצאה אותו אינו נאמן שהרי הידד‪,‬‬
‫אבל בלא״ה א״צ כלום ‪:‬‬ ‫שכתבו לה והרי הוא יוצא מתהת ידה אבל אם אמר‬
‫כ ב כתב הטור ששאלו להרא״ש ז״ל על גט אחד‬ ‫הבעי‘ עי* תנאי היה ועדיין לא נתקיים התנאי או‬
‫שהעידו ערים על אחד מעידי הגט שגנב ויש‬ ‫פקדון היה אי מעולם לא כתבתיו או מזוייף הוא יתקיים‬
‫עדים שעשה השיבה שראוהו מתענה ומניח תפילין יגם‬ ‫בהוזותמיו א• בע״מ כמ״ש בסי׳ קמ״א וקמ״ב ואם לא‬
‫שבאה שביעה לידו ולא רצה י^ישבע והשיב שהגט פסול‬ ‫נ ת קיים אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים אב^‬
‫אע׳יפ שלא הכריזו עי^יו שהוא פסול והתשובה שעשה‬ ‫פסלה עצמה מכהונה עב״ל ויש בוה הרבה פרטי דינים‬
‫איני מועיל עד שיעשה תשובה בממון שגנב וכן שאלי‬ ‫ונתבארו בארוכה בשם בס״ד ע״־מ• ‪:‬‬
‫עי* גט שהסופר מעיד שהנעל לא צוה לחתום וכן מעיד‬ ‫כא עוד כתב אשד‪ ,‬שיש בידה מעשה ב׳ד אינה יכוי‘ ה‬
‫עד אוזד מעירי החתימה עצמן והשיב שהגט פסול‬ ‫להנשא בו עד שיוכרו חתימות ירי הב״ד עכ״י‘‬
‫ואפילו אם כת״י של העד יוצא ממקום אחר נאמן‬ ‫וכבר נתבאר שם דבהכרה חתימה אחת סגי ודע‬
‫ליטר לא צוני הבעל לחתום ואין זה כמעיד עי‘ עצמו‬ ‫שרבינו הרמ״א בס׳ם י מ׳ ב כתב שבמקום עיגון יש‬
‫שעשה שקר רי״ל דכיון שצוה לכתוב לא משמע להו‬ ‫לסמוך על החתימית גם בלא קיום ב״ר דדבר תורה‬
‫לאינשי די‘יהוי חתימת שקר ועור כיון שגם הסופר‬ ‫עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן‬
‫מעיד כך )ב׳י( ‪:‬‬ ‫בב׳ר וגם יש לסמוך על הפיסק־ם הסוברים דמעשה‬
‫פי טן ק נ ג דין המוצא גט ב־כוק למי יחזיר אותו‪ .‬ובו י־״ד סעייפיים ‪:‬‬
‫אורך ד״חוט ולא ם־מן אחר ע״ש ומשמע ראפילו אומרת‬ ‫א בסי׳ קי^״ב נתבאר בשיניה שהביא גט ונאבד ממנו‬
‫בצמצום ארכו ורחבו של גט לא הוה סימן וזה מבואר‬ ‫ומצאו דאם מצאו לאי׳תר כשר יאם י‘א• חיישינן‬
‫בגט׳ שם דגרסינן אלימא במרת ארכו ורחבו דילמא‬ ‫שמא היא של אישי אחר שהשמות שוין ואין היתד אלא‬
‫בהדי דנקיט ליה חזיתיה ע״ש ולא רמי לאורך החוט‬ ‫כשאין שיירות מצויות ולא הוחזקו שני יוסף ב״ש או‬
‫שאין מדרך להפשיט החוט בעת שפושט הגט בידו‬ ‫שהשליה נותן סימן היותר מובהק כמו נקב יש בו בצד‬
‫עור מביאר שם שכשנותנים סימן על הכלי שהיד‪ ,‬הגט‬ ‫אות פלונית וד‪,‬וא סימן יותר מובהק מסימנים שמחזירין‬
‫מונח בו שהוא אומר בחפיפד‪ ,‬והיא אומרת בחפיסה‬ ‫בד‪,‬ן אבירה הנקרא סימן אמצעי ולגבי אבירה מקרי‬
‫והוא חמת של עור ינתן לו מ״ט רמירע ירעה רכל‬ ‫סימן מובהק ברטב״ם ושארי פוסקים ובארנו זה בח״ט‬
‫מאי דאית ליה בחפיסה מנח ליה וכתבו המפרשים‬ ‫סי׳ רס״ז סעיף ה׳ ע״ש וזהו כשהשליח אבדו ובסי׳ זה‬
‫)ר״ן ונמק׳י( דבשנותנת סימן גרוע בהנט וא״א להחזיר‬ ‫יתבאר בגט הנמצא בשוק ואין כאן שליח שיאמר‬
‫לד‪ ,‬אין נותנים אוחו לא לו ולא לה אפילו הוא נותן‬ ‫שאבדו אלא הנעי‘ והאשה מחולקים הבעל אומר ממני‬
‫סימן מובהק רלדידיה לאו ראיה היא שהרי כתבו וזהו‬ ‫נפל שכתבתיו ונמלכתי שלא ליתן לה והיא עדיין א״א‬
‫בסימני גופ‪ :‬אבל בסימנים שחוץ לנופו כמו שאומר‬ ‫והאשה אומרת כבר מסר לי חנט ומגורשת אני וממני‬
‫שהיה מונח בחפיסה מהדרינן ליה לפי שזה מוכיח‬ ‫נפל ואין כאן עדים שיתברר הדבר ‪:‬‬
‫שעדיין היה אצלו ואין לומר שהיא הניחתו בחפיסה‬ ‫ב וכך אמרו חז׳ל )ב׳מ כ׳׳ח ‪ (.‬הוא אומר סימני הגט‬
‫שלה דאין דרך האשה להניחו כתפיסה והיא שומרתו‬ ‫והיא אומרת סימני הנט ינתן לה ודווקא בסימן‬
‫בשמירה מעולה יותר לפי שרוצית להנשא בו ולכן ■זהו‬ ‫מובהק כמו נקב יש בו בצד אות פי‘ ונית דטזה נתברר‬
‫סימן רק לו ולא לה )שס( ;‬ ‫שהגט היה בידה דאל׳ב מנאידעה אבל שארי סימנים‬
‫ג ויש בזה שאלה ולמד‪ ,‬לא נחזיר לה הגט והרי‬ ‫אפשר שראתה בעת שאחזו הבעל בידו וכן אם נותנים‬
‫האשד‪ ,‬שאמרה לבעלי נרשתני נאמנת אף כשאין‬ ‫סימן בהחוט שהגט היה קשור בו ואומרת בצמצום כמה‬
‫נט כלל‪ .‬לפנינו וכ״ש כשיש גם גט והתשובה בזה‬ ‫אורך החוט ינתן לה אבל אם אומרת הגט ארוך או‬
‫דאדרבא כשיש גט מיגרע גרע דטעמא דנאטנת מפני‬ ‫קצר או החוט לבן או שחור וכיוצא בזח אינו כלום‬
‫שחזקה שאין אשה מעיזה פניה בפגי בעלה וכשיש גט‬ ‫וכתב הרי״ף דדווקא נקב יש בו בצד אות פלונית או‬
‫מ עיז ה‬ ‫‪4‬‬ ‫‪17‬‬
‫קלא ‘ ״‬ ‫השלחן‬ ‫הלטת גיטץ םימן קנג‬ ‫ערוך‬
‫א״א להחזיר ביון שאינה נותנת סימן מובהק ‪cgwoDi‬‬ ‫מעיזה ומעיזה )תום׳ שם י״ח ‪ :‬ד״ה אין וכ*פ מימין נ״ו‪{:‬‬
‫נאמנות נ״כ א״א להחזיר לה דכשיש נ ט מעיזה כמיש‬ ‫וזהו במו בסי' הקודם כשיש עדים מעיזה ומעיזה‬
‫ולהבעל א״א להחזיר אף דליכא באן חששא‬ ‫וה״ג בגט ז‬
‫אחר הוא מ״מ מפני החששא שכזא רצונו לר‪.‬פםיד‬ ‫ד ועוד יש בזה שאלה ולמה לא נחזיר לו חגט כשאיגה‬
‫כתובתה כמ״ש בסעיף ד׳ ‪:‬‬ ‫אומרת סימן מובהק ובשלמא אם גם הוא אינו אומר‬
‫ז כל זד‪ .‬דוא לדעת הרי״ף וכן נראה דעת חרמב?‪4‬‬ ‫מימן מובהק שפיר יש לחוש שטה יגרשנה בו ושמא‬
‫בפי״ח מגזילה שכתב מצא גיטי נשים בזמן שזזבעל‬ ‫גט אחר הוא ששמותיהן שוות וכבסי׳ קל״ב אבל‬
‫מודה יחזיר לאשה אין הגעל מודה אם גחנה האשה‬ ‫כשאומד נקב יש בו בצד אות פלונית למה לא נחזיר‬
‫םיטן מובהק ינתן לה ואם לאו לא יחזיר לא לזה ולא‬ ‫לו ויעשה בו כרצונו והתשובה בזה מפני שאנו חוששין‬
‫לזה אמר הבעל מידי נפל ונתן סימניו והאשה אומרת‬ ‫שמא ממנה נפל וצריכה להנט לגבות בו מטנו כתובתה‬
‫מידי נפל ונחנה סימניו ינתן לה והוא שתתן סימן‬ ‫במקום שאין כותבין כתובה כההיא דתנן )כתו' פ״ע ‪(:‬‬
‫מובהק כגון שאמרה נקב יש בצד אוח פלונית שאלו‬ ‫הוציאה גט ואין עמו כתובה נובה כחובתה ואם נחזיר‬
‫לא הניע לידד‪ .‬לא ד\תד‪ .‬יודעת היא הוא אומר סימני‬ ‫לו יעמיד ע״ם שכבר נתנרשה וכשתתבע כתובתה‬
‫החוט שקשור בו הגט והיא אומרת סימני החום ינחן‬ ‫יאמר פרעחיך וראיה שהרי הנט בידי שהחזרת לי את‬
‫לה והוא שתאמר סימן מובהק כגון אורך מרת החוט‬ ‫הגט אחר שקבלת כתובתך )רש״י נימין כ״ז‪ (.‬ובהמשך‬
‫אבל אם אמרה אדום או שוזוד הוא אין זד‪ .‬סימן מובהק‬ ‫הזמן ישכח הדבר שהגט נמצא והוחזר לו והיא לא‬
‫הוא אומר בחמת היה מונח והיא אומרת בחמת היה‬ ‫חובל לברר אז המעשה כאשר הוא)עכ״ש סק״א( ;‬
‫מונח ינתן לו שאין זה סימן מובהק עב״ל וזה שלא‬ ‫ד| עוד יש בזה שאלה ולמה אמרנו דבמצאו בחפיסה‬
‫ביאר דבזטן שהבעל מודה יחזיר לאשה הוא במקום‬ ‫יחזירנו לו ויכול לעשות מה שירצה אף לגרש בו‬
‫שאין לחוש לנט אחר שלא הוחזקו שני יוסף ב״ש ואין‬ ‫והרי אין כאן סימן מובהק וניחוש שמא של אחר הוא‬
‫שיירות מצויות סמך א״ע בדינים אלו על מ״ש בפ״ג‬ ‫כבסי׳ קל״ב והתשובה בזה שבאמת נצטרך לומר‬
‫מנרושין בשליח כשאבד נט )הה״מ( ‪:‬‬ ‫דאין כאן שיירות מצויות ולא הוחזקו שני יוסף ב״ש‬
‫ח עור נראד‪ ,‬לענ״ד דהרמב״ם ס״ל דבכאן א״צ לחשוש‬ ‫)תיס׳ נימין כ״ח ‪ .‬ע״ש( ובדין הקודם אין מחזירין לו אף‬
‫לגט אתר ואע״ג דהוא עצמו פסק כפי״ב מגרחצץ‬ ‫בכה״ג מטעמא דכתבינן שמא רצונו להפםירה כתובתה‬
‫דבעל שאמר גישתי את אשתי אינו נאמן ואפילו היא‬ ‫וי״א רבאמת זה שנותנים לו אין הכוונה שרשאי לגרשה‬
‫מודית לדבריו ס״ל דזהו כשאין נט לפנינו אכל כשיש‬ ‫בו אלא כלומר שאין גותנין לה )רא״ש פ״ב דב״מ סי׳‬
‫נט לפנינו והאיש והאשה אומרים שכבר נתנרשה‬ ‫י״ד ע״ש( ;‬
‫אין לנו לחשוש לגט אחר וזהו דווקא כשגם היא לפנינו‬ ‫ן וזה ששנינו )שם י״ח‪ :‬ונימין שם( מצא נט אשה בשוק‬
‫ואומרת כן ולכן הרטב״ם דמיירי בכאן שודא לפנינו‬ ‫בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה‬
‫כדטוכח מדבריו שכתב אם נתנה סימן מובהק ובו*‬ ‫לא יחזיר לא לזה ולא לזה כתב הרי״ף ז״ל שם דמיירי‬
‫ומבואר שהיא לפנינו וטוענת שכבר נתגרשה וממילא‬ ‫כשלא נתנה בו סימן מובהק ע״ש ואוקטא כנם׳ כגון‬
‫דלשון מודה הכוונה שמודד‪ .‬לדבריה אבל בגט׳ שם‬ ‫דליכא חשש שמא נט אחר הוא שאין שיירות מצויות‬
‫שהוצרכה לאוקמה כשאין חשש מגט אחר זוע לפי‬ ‫ולא הוחזקו וכשהבעל מודה יחזיר לאשה בין שהוא‬
‫שלשון הברייתא אינו מוכח שהיא לפנינו ע״עו ובזמן‬ ‫טורה שעדיין צריך ליתנו לה )כנראה מפירש״י( יחזיר‬
‫שהוא מודד‪ .‬אין הכוונד‪ .‬שמודה לדבריה אלא כלומד‬ ‫לאשה כלומר יתנו לה עתה בתורת גרושין כציוי הבעל‬
‫שמודה לעניין גט זה ששלו הוא וממילא שא״א לסמוך‬ ‫ובין שהוא מודה שכבר נתן לה וממנה נפל )תום׳ נימין‬
‫על דבורו כמ״ש ועור דבע״ב הכוונה כפירש״י שמודח‬ ‫כ״ז ‪ :‬ד״ה בזמן ע״ש( ועכ״ז לא מהימן כשיש לחוש לגט‬
‫שצריך ליתנו לה שהרי אינה בכאן שנאמר שמודה‬ ‫אחר ואע״ג ריש מי שסובר דבעל שאמר גרשתי את‬
‫לדבריה וממילא שיש לחוש לגט אחר )ואולי שמפני »»■‬ ‫אשתי נאמן זהו להבא ולא למפרע וכשאומר למפרע‬
‫הוכרח רש״י לפרש כז מה שמסיים אין הבעל מודה וכזי אין‬ ‫אינו נאמן גם על להבא)שם זנ״ע דהא גם נזה יש פלונתא‬
‫הפירוש שהיא בכאן אנא כלומר אין לנו לחזר אחריה ולמ»ר לה‬ ‫נב״ב קל״ד‪ :‬ואס כוונתם דקיי״ל שנאמן קשה יותר דבשם‬
‫ע״ס(‪:‬‬ ‫מפני שא״א להחויר לה()והתזם׳ יפרשו שהיא בכאן‬ ‫מסקינן דאינו נאמן כמ״ש בסי׳ קנ״ב וצע״ג( ולכן בכה״נ‬
‫ט ולהרא״ש ז״ל שיטה אחרת בכל זר‪ .‬שכתב )בפ״ג‬ ‫נ״כ יחזירו לה בתורת נרושין ואי קשיא דלמה לן כולי‬
‫דב״מ סי״ד( דכשהוא אומר ממני נפל והיא אומרת‬ ‫האי הא האשד‪ .‬שאמרה לבעלה נרשתני נאמנת דכבר‬
‫ממני נפל נאמנת אם רק נותנת סימן אמצעי שמחזירץ‬ ‫כתבנו דבשיש נט אינה נאמנת דטעיזה ומעתה ועור‬
‫בהן אבידד‪ .‬ולאו דווקא קאמר העו״ם שם נקב יש‬ ‫דאינד‪ .‬נאמנת רק כשהבעל מכחישה מטעם דאינה‬
‫בצד אוח פלוני ולא אתי לאפוקי רק סימנין נרועין‬ ‫מעיזה ולא כשמסייעה בט״ש שם וזה דכשאין הבעל‬
‫כחיורי וטומקי וכן אם נותנת סימן במדת ארכו ורחבו‬ ‫ייידד‪ .‬לא יחזיר לא לזה ולא לזה הטעם פשוט דלה‬
‫של‬ ‫‪5‬‬ ‫‪17‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גייטין סימן קנג קנד‬ ‫ערוך‬ ‫‪362‬‬
‫כ ש אינ ה נ ו ת נ ת מי מן מו ב ה ק ו ל ה ר א ״ ש‬ ‫די‘ ה ר י ״ ף ס י י ר י‬ ‫של גט מהררינן לה ומאי דמשטע שם די^א מהדרינן‬

‫כשאינה נותנת נם ס י מ ן א מ צ ע י ו ר ק מ ס י ד ו ר לשונו‬ ‫לה בזה זהו כשלא צמצמה המירה ומעמו רהא קיי״ל‬
‫הקודם נראה דכוונתו כהרי״ף כמובן)וזהו כפירש״י שמודה‬ ‫דאשה שאמרה י^בע־יה גי־שתני גאמנת ואי מ״צום‬
‫ליתן להתגרש כמ׳׳ש( ‪:‬‬ ‫דכשיש גט מעיזה ומעיזה כיון רסימנים מסייעים לה‬
‫יג ואח״ב כתב ודל ואם הוא מודה שנתגרשה בו והיא‬ ‫אין הגט סתירה לרכריה ולכן י*ההזירו ייכע־‘ כרי‬
‫שיאי׳ת אותו לנכות בו כתובתה כההיא דתנן הוציאה‬ ‫שינרש נו בעינן סימן מיבהק כנר‪,‬נ בצר אות פלעית‬
‫נט ואין עמו כתובה נובה כתובתה והוא אומר שככר‬ ‫כמו כשליה נסי’ רך״ב אני* להחזיר ייה כיראימ״ת‬
‫פרעה והחזירתו י“ו וטמנו נפי‘ מחזירו לד‪ ,‬אפילו אינה‬ ‫שכבר נתנרשה נאמנת נס בסיבין אמצעי כבני‘ אבירות‬
‫אומרת נקב יש בצד אות פלונית רק כשאומרת סימן‬ ‫והרי כשהוא איטר כחפיסה והיא אומרת בחפיסה אי‬
‫מובהק )באכילה היא סימן מובהק( כגון שאומרת כך וכך‬ ‫י^או טעמא רמידע ירעד‪ ,‬רבי‘ מאי ראית י^יה בחפיסה‬
‫אצבעות באורך הנט או ברחכו או שאומרת מדת‬ ‫מנה ליה היו מחזירין ייה אף שאין זה סימן מיבהק יזה‬
‫החוט הקשור בו אכל אם אמרר‪ ,‬הנטי היה ארוך או קצר‬ ‫שמחזירין לו לא לד‪,‬תנרש בו דוודאי אינו יבוי‘ ^נרשה‬
‫ואינה טיכוונת מדתו או החום לבן אי שהיר או שאמרה‬ ‫בגט זה כיון שלא נתן סיבין מובהק אי^א הכוונה הוא‬
‫שהיה מונח בחפיסה או בדלוסקמא אינו סימן להרוזירו‬ ‫שלא ינתן ייה )שס( ‪:‬‬
‫לה על ידו עכ״י‘ ודברים אלו הם לשיטת הרא״ש וי‘א‬ ‫י ולרבריו הא רתניא מצא גטי אשה בשוק בזמן שהבעי*‬
‫להרי״ף וי״א דמ׳יש אפילו אינה אומרת נקב וכו׳ על‬ ‫מודה יחזיר לאשה סיירי שאינה נותנת אף סימן‬
‫ריש הסי׳ קאי וכשיטת הרא׳׳ש )ב"ר‪ ,‬יב׳׳ש סק״ה( ודברים‬ ‫אמצעי )וזהו כייני‪ !,‬נפ׳׳ק שס ס״ ’ה וררק( וזה שאו‪,■:‬מיוה‬
‫תמיהים הם דא״ב למה האריך־ כל כך ולבד הרוחק‬ ‫בנם׳ )שם י״ה ‪ :‬ונימי; שה( בסימן דנקב בצד אית פי‘ ונית‬
‫בהי‘שון ולמה ‪‘' •h‬הזכיר עניין הכתובה דממילא הוא‬ ‫זר‪,‬ו כשהוא נותן הסימן שרוצה לגרשה עתה בו אני‘‬
‫כשמחזירין לה הגט תגבר‪ ,‬כתובתה ועוד יש לפ״ז‬ ‫כשהיא נותנת סימן ואומרת שכבר נתנרשה וממנה נפי‘‬
‫דקדוקים הרבה ‪:‬‬ ‫די בםיטן אמצעי ונם יש לפרש שאפיי‘ו אם מודה‬
‫יד וי^כן נראה רלדינא ס׳י‘ להטור בהרי׳׳ף דלהאמינה‬ ‫שכבר גתנרשה ג״כ אינו כי‘וס כיין שהיא לא נתנה‬
‫שנתנרשה צריך דווקא נקב בצד אות פי‘ ונית דכיון‬ ‫שום סימן אינה נאמנת ונם הוא שאומר נרשתיה אינה‬
‫שיש נט מעיזה ומעיזה‪ ’,‬וכנגד זה נראה לו להטור‬ ‫נאמנת דהכי קיי״ל ולכן צריך דווקא נקב בצד אית‬
‫שיטת הש׳ס דב״ם שם דלאו דווקא נקב בצד אות‬ ‫פלונית או כשלא הוחזקו ואין שיירות מצויות ע״ש ‪:‬‬
‫פי‘ ונית דאינו מיציא שם רק היורא וסוטקא שהמה‬ ‫י א ודברי הטיור והש״ע נפי‘או בעניין זה וז׳׳ל הטור‬
‫סימנים גרועים וזהו כהרא״ש ולכן תפס לו לעצמו‬ ‫המוצא גט אשה בשוק אס האשה נותנת סימן‬
‫שיטיה אחרת בכ״ז הודאי ברייתא דמצא נט אשיה‬ ‫כגון שאומרת נקב יש בצד אית פלוני ואימרת שככי־‬
‫בשוק בזמן שהבעל מודה יתפרש בהרי״ף רכן נ״ל‬ ‫נתנרשה בו וממנה נפל יחזירהו לה אפיי‘ו אם הפעי‘‬
‫לדינא ודי‘א כהרא׳׳ש וסונית הש׳ם’ דב״מ יתפרש‬ ‫מכחישה ואומר שממנו נפל וי׳א נירשה מעוי'ם איי*א‬
‫כהראיש אך דלא מיידי שם לעניין רי‪,‬יתר א״א רבזר‪,‬‬ ‫שצוה י‘ כתבו ולא נתנו עדיין אפילו אם גם היא נותן‬
‫שניהם מייריס והמהי‘וקת בין האיש והאשה הוא רק‬ ‫בו סימן ואם אינד‪ .‬נותנת בו סימן והנעי‘ מכחישה י‘ א‬
‫לעניין הכתובה לפיכך הוי דין זה כשארי ד״ט רדי‬ ‫יתנוהו לא לו ולא לה עכ״ל וזהו ממש כשיטת הרי״ף‬
‫בסימן אמצעי )הגר״א סק׳א יסק׳ד( ואי קשיא דעכ״פ‬ ‫והרמב״ם רבעינן דווקא םימן מובהק ‪:‬‬
‫'‘ עניין איסור איך נאמנים י״ל דמיירי כש־יש עדים‬ ‫יב ואח״ב כתב וז״ל ואם הבעל טורה שכתבו ואומר‬
‫שנתגרשה או שמצאו ’‘ אלתר או שאין ש״מ ולא הוחזקו‬ ‫שיתנוהו לה לד‪,‬תגרש אם נמצא במקום ובשעה‬
‫וד‪,‬מחי‘וקת ביניהם הוא רק לעניין כתובד‪ ,‬ורבינו הב״י‬ ‫שראוי להחזיר דליבא לטיחש שמאחר נפל כדפרישית‬
‫העתיק רק דברי הטור בש״ע וגם בספרו הגדול לא‬ ‫לעיל )סי׳ קל״ב שמצא לאלתר או שאין ש״מ ולא הוד‪,‬ז‪,-‬ו(‬
‫ביארו ע׳׳ש )ודברי הגר״א בסק״ז צע״ק דלהשור א״צ כלל‬ ‫יתנוהו לה ותתגרש בו טעתה‪ ,‬ואם לאי לא יתנוהו‬
‫לזה והרא׳ש לשיעתו הוצרך לזה ע׳ש ודו״ק( ;‬ ‫לה עכ׳ל וזה עולה לכל השיטות כמו שבארנו אלא‬
‫סי מן ק נ ד אלו שחייבין ע׳״פ הדין לגרש כשתובעת גט ועוד דינים ‪ .‬ובו ם״ו סעיפים ‪:‬‬
‫כופין אותו לד״וציא )שס( וכן אם הוא בעל פוליפום‬ ‫א שנו חכמים במשנה)ס״ס המדיר( ואלו שכופין אותן‬
‫שיש לו ריח הפה או ריח החוטים וכן אם היה לו נגעים‬ ‫להוציא )ברשיון המלכות( מוכה שחין שהוא מצורע‬
‫בפיו ומוציא ליחד‪ ,‬סרוחה כופין אוהו להוציא )שס(‬ ‫)רמנ׳ס( ושהוא מאום מאד ומסריח ער שאין ביכוי‘ ת‬
‫וכן מי שיש לו חולי צרפתי ונקרא בלשוננו ווינערעם׳‬ ‫האשד‪ ,‬לסובלו )נגה״ג( ואם הרופאים טחוי‘רןים אם הוא‬
‫ומסכימים הרופאים שהתשמיש טטיקתו כלומר שבשרו‬ ‫טצורע כזה אם לאו אם הרוב מהם טםכימים שהוא כן‬
‫‪13‬חם‪0‬ט‪0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪X7‬‬
‫פ ל ה ®*‬ ‫ה שסץ‬ ‫הלכות ניפץ סיםן הני‬ ‫עיהי‬
‫ולא עוד אלא שהחגה עמה שתהיה עמו ביחד ואפילו‬ ‫מתמממם כמו המק ב»רו)זכריה י״ד( וכן כמ!יש לו‬
‫גם עתה אומרת הניחו לי ואחד עמו לא שכ^נן לה‬ ‫סרחון חזק או הוא מאים מאד שאין ביכולת האשה‬
‫וכ״ש כשנעשה אח״ב טובה שחין ורצונה להיות עטי‬ ‫לסבול כופין אותו להוציא )ע״ש נכגה״ג( וכל אלו‬
‫דלא שכקינן להו דבכולהו כשאנו כופין הוא לטובתה‬ ‫כשהרופאים אומרים שא״א לו להתרפא ואם הוא אומד‬
‫אבל בטובה שחין טובתו בהפרשה יותר טטובחה‬ ‫שנתרפא והיא אינה מאמנת לו נדאה שידרשו כרופאים‬
‫מפני שהתשמיש ממקתו ומפסמסתו ויפלו ממנו חתיכות‬ ‫)ושם כתב דיש לההתשק בזה ז)א ‪6‬דמ מה שייך ססק נדבר‬
‫בשר ולכן טחינן בהו מ‪\*./‬ות ביחד אא״ב אומרת אשב‬ ‫שאפשר לברי ע״פ הרופאים('‪:‬‬
‫עטו בעדים שלא יבא עלי ובזה שומעין לה ו מ מי מ‬ ‫ב וכן שנינו שם שיש שכופין אותן מחמת מלאכתן‬
‫דכיון דלא שבקינן להו להתחבר יחד ומבקשת גט‬ ‫שביכולתה לומר אין אני יכולה לםבול זאת ואלו‬
‫מפין אותו שיגרשגה וליתן לה כתובתה כם״«‬ ‫הן המקבץ צואת כלבים שיש מקומות שמתקנין בהן‬
‫בסעיף הקודם ‪:‬‬ ‫עורות ויש ששורין בהם בנדים לפני כיבוסו יום או‬
‫ו וי״א דגם בכל הדברים ביכולתה לומר סבור הייתי‬ ‫יומים וכן כשהוא בויסקי מעבד עורות או שאומנתו‬
‫שאני יכול לקבל ועכשיו איגי יכול ל ^ ל ובופץ‬ ‫לחתך נחשת מעיקדו כלומד להוציא את הנחשת‬
‫אותו להוציא אא״כ התנה עמה מקודם דע שמלאכתי‬ ‫ממקורו כארץ שכל אלו אומנית שמסדיחזת ולא כל אדם‬
‫כך וכך או יש לי ריח הפה וכיוצא בזה והיא קבלה‬ ‫יכול לסבול זאת אבל שארי מיני מלאכות אפילו היותר‬
‫עליה התנאי דאז אין בופין אותו דא״א לכופו כיון‬ ‫בזויות אין ביכולת אשה למחות בבעלה ואפילו היא‬
‫שהיה תנאי בזה אבל בסתמא אע״ג דירעח מזה פ״ מ‬ ‫מיוחסת ובמו שאמרו חז״ל פשוט נבילתא בשוקא ולא‬
‫יכולה לומר עתה אין ביכולתי לקבל )ר״ן ס״ס המדיר‬ ‫תימא בהנא אנא ונברא רבה אנא)פסחים קי״נ‪:(.‬‬
‫בשם י״א וזהז דעת הרשנ״א( וממילא כיון שיש מחלוקת‬ ‫ג ויש להסתפק אם מלאכתו לנקות כתי מהראות אם‬
‫בדבר א״א לכופו וכלל גדול הוא בכפיית הגט י־כל‬ ‫ביכולתה לכופו לגרשה ומשמע דק״ו הוא מצואת‬
‫שיש מחלוקת כהכפייה הולבין לחומרא כרי שלא יהא‬ ‫כלביס דצואת אדם מסרחת יותר כדמוכח בא״ח טי׳‬
‫גט מעושה להםוכרים שאין כופין ולכן לא חובא בש״ע‬ ‫ע״ט סעיף ד׳ ע״ש או אפשר דדווקא צואת כלבים‬
‫דעה זי ע״ש ועט״ש בסעיף ס״ג ז‬ ‫שמקבצן למקום אחר כדי לעשות בהם מלאכה כופין‬
‫ז מי שהיה בעלה בעל ריח הפה או ריח חחומם או‬ ‫אותו אכל המנקה בתי מחראות שמוליכן ומשליכן אין‬
‫מלקט צואת כלבים וכיוצא בה ומת ונפלח לפגי‬ ‫מ פין אותו וצ״ע לרינאן‬
‫אחיו ליבום ויש בו אותו מום שהיה בבעלה אמרו‬ ‫ד בל אלו כשכופין אותן לגרש נותנין להנשים נם‬
‫חכמים במשנה )שם( שיכולה לומר לאחיך הייתי‬ ‫כתובתן אבל הוספת כתובה אין להן דהתוספת‬
‫יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל וכופין אותו שיחלוץ‬ ‫הקנה מדעתא דנפשיה ולא הקנה אדעתא דהכי‬
‫ויחן לה כתוכחה ואין לשאול דלדעה הקודמת איזו‬ ‫שתתגרש טמנו שלא ברצונו וליטול מעותיו)ב״ש סק״א(‬
‫רבותא יש בזה והלא גם לנעלה היתה יבולה א מ ר‬ ‫וי״א דבטוכה שחין אם היה מקודם שנשאה דבזה לא‬
‫סבור הייתי כמ״ש שם ונ״ש ליבם שלא סכרה וקבלה‬ ‫שבקינן לה להיות עמו יחד מפני טובתו אפילו רצונה‬
‫כלל די״ל דאדרבא דיש יותר רבותא ביבם מבבעל‬ ‫בכך כמו שיתבאר וממילא שביכולתה לבופו לגרשה‬
‫‪,‬דבשלטא בבעל ביכולתה לומר סבור הייתי' שטבעי‬ ‫חייב ליתן נם התוספת שהרי ירע בזה ורצה בעצמו‬
‫יסבול זה ועתה אראה שטעיתי אבל כשכבר סבלה‬ ‫ליזוק בנכסיו )שם( ונראה דדווקא כשידע בבירור שזהו‬
‫מבעלה ואנו רואין שטבעה סובלת זאת ולמה יהיה‬ ‫מהשחין שהתשמיש קשה לו ולא שבקינן להו להיות‬
‫עתה הבחירה ע ד היבם בידה בדבר שהתורה הטיל‬ ‫יחד בלא עדים אבל אם לא ידע בבירור מזה א״צ ליתן‬
‫עליה ואנן מהדי שמטבעה ביכולתה לסבול ועב״ז אמרז‬ ‫התוספת ‪:‬‬
‫חכמים שביכולתה לומר בן מפגי שיטלה אמר א ת‬ ‫ה בכל אלו הדברים אין אנו כופין אותו לגרשה רק‬
‫בעלי אהבתי ומכלה טבעתי ואח היבם איני אוהב ו ל ק‬ ‫כשתובעח גרושין אבל אם רצחה לישב עם בעלה לא‬
‫גם הטבע לא תוכל לסגול )נ״ל(;‬ ‫מחינן בה ואפילו כשתובעת נרושין אין כופין אותו‬
‫ח מי שמשחין במטה באלה ואינו מרגיש ואומרת‬ ‫אא״כ נעשה הדבר לאחר שנשאה או אפילו שהיה‬
‫שאינה יכולה לסבול אין מ פין אותו להיציא ואין‬ ‫מקודם רק היא לא ידעה מזה אבל כשהיה מקודם‬
‫כופין אותה להיות עטו )כנה״ג בשם רדב״ז( וכן ככל‬ ‫במחלה זו או במלאכה זו וירעה לא כפינן לו שיגרשנה‬
‫מקום שיש ספק ואין כופין אותו לגרש מ״ם גם אין‬ ‫שהרי סברה וקבלה ואין ביכולתה לומר סביר הייתי‬
‫בופין אותה להיות עמו ואינה נחשבת כמורדת )פצ״ש‬ ‫שאוכל לקבל ובאמת אין ביכולתי לקבל דגם אגו נאמר‬
‫סק״ב( וכן יראה לי בשארי מומין או ה אונו ת שערפ‬ ‫לה אף אם האמת כדבריך מ״ם איך ביכולתינו לבופו‬
‫הדין אין כופין אותו מ״ם גם אין כופין אותה ולא גרע‬ ‫לגרשך הלא גט מעושה הוא כיון שידעת וסברת וקכלית‬
‫מאומרהמאים עלי שבמי* ע*ו וגוהגין עמה ננ ב‪9‬‬ ‫לבד נ מוג ה שחץ אפילו היה מקורם וסברה וסבלה‬
‫הויגי ט‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬
‫השלחן‬ ‫הלכות ניטץ ‪ p'Q‬ק‪ 1‬ד‬ ‫‪264‬‬
‫ערוך‬
‫ובסעיף ם״נ יתבאר‬ ‫מיני כפיות שביכולת לעשות‬ ‫הדינים שנתבאר שם וזהי רק בדבר עניאמת במה בני‬
‫עוד כזה ז‬ ‫אדם אין ביכולתם לסבוי* זה אכל שבר יר ושבר רגל‬
‫יג וכתב רבינו הב״י בסעיף ח׳ אם ידוע שהאיש רוצה‬ ‫אי נסטית עינו אתת נחשבת ככירדת במו שיתבאר‬
‫לילך לארץ אחרת ישביעוהו שלא ילך או יכפוהו‬ ‫דאין זה דבר המאוס ‪:‬‬
‫שקידם שילך יגרש אותה לזמן עכ״ל בליטר שינרשנה‬ ‫ט וכתב רבינו הבי׳י כסעיף ד׳ האיש שני^די בו מומין‬
‫בתנאי אם לא באתי מכאן ועד זמן פלוני אם אינו‬ ‫אחר שינשאה אפילו נקטעה‬
‫ריצה לגרש לנכרי בלא תנאי ואין אנו כופין אותו על‬ ‫עינו ולא ^רצתה אשתו ^י^ישב עפו אין ריפין אותו‬
‫הנט דאין כופין אלא למה שאמרו חז״ל בפירוש וזה‬ ‫להוציאה ולאיתן כתובה א^א אס רצתה תשב ואס לא‬
‫לא נמצא בגם׳ אלא אנו כופין אותו שלא ילך לארץ‬ ‫רצתה דינה בדין מירדת עכיל ונ״ל דרווקא במומין‬
‫אהדת והיא אינה מחוייבת לילך אחריו כמ״ש בסי׳‬ ‫כבעין זה שהדעת סיב^ת אב^ בדבר שיש אנשים‬
‫ע״ה ואי משים שע״י כפיה זו הוא מוכרה ליתן גט אין‬ ‫שאינן סיבדין זה מפני המיאוס אין דינה במיררת ‪:‬‬
‫זה גט מעושה שאין כופין אותו עי‘ הגט אלא הוא‬ ‫י ואפילי כקטיעת יד ורנל דעת ה־א״ש והטו־ דדווקא‬
‫מעצמו נותן גט כדי להנצל מהכפיה האחרת )הנריא‬ ‫בנקטע בידו אחת וברגי^ו אתת וכעין אהת נסמא‬
‫סקמ״ה( וכבר בארנו זה בסי׳ קל״ר סעיף כ״ה ע״ש ‪:‬‬ ‫אבל נקטעו שתי ידיו אי שהי רג^יו או נסכיא בשני‬
‫יד עוד כתב כסעיף ט׳ אם הדבר ידוע שאינו רשאי‬ ‫עיניו בופין אותו '‘ היציא דאדם בזה אינו ראוי לבי‘ום‬
‫לעמוד במקום שנשאה מפני סכנות נפשות ביפין‬ ‫והוא כעבר ובטי‘ מן העוי^ם וין נראה דעת רבינו‬
‫איתו לגרשה כי היא אינה צריכה ללכת אחריו עב׳ל‬ ‫הרמ׳׳א בסעיף ד' )וט׳ נרני״א סקט״י ‪:‬רילק בוה(‬
‫אין הכווגה שבופין אותו על הגט דח״ו לעשות כן‬ ‫ודויקא שנולדה בי אח״ב אבל אם היה מקורם כן תי^יא‬
‫אלא כופין אותו שלא יעזבנה וממילא הוא בעצמו כד*‬ ‫בפלונתא שבסעיף י׳ )י״ש ס־״ה( ואפשר דבזת ב״ע‬
‫להנצי‘ מזה מסבים לגרשה וכט״ש שאין זה כפיה )שס(‬ ‫מידים שאינה יכילה 'לומי כסבורה הייתי שאוכל לקבל‬
‫וכי‘ אלו הדברים עישין רק כשנתברר י*ב״ר שכן העניין‬ ‫ועכשיו אין ביבילתי שהיי אין זה דבר המאיס יההסרון‬
‫שלו עימד ואין סימבין על דבריה ב'‘ בד בלא בירור‬ ‫מזה לא היה נעלם טמנה ומי׳ם אין דינה ימוררת)שה( ‪:‬‬
‫ובן אם התנה עמה בשעת נשואין שתלך אתריו למדינה‬
‫פ־“ונית טחיייבת לילך ואם לאי תציא בלא כתובה ‪:‬‬ ‫י א כתב הראיש כתשו׳ )כלל מ'נ סי׳ ל( ומה שהיא‬
‫טי כתב רביגו הרמ״א בסעיף א׳ וי״א דנהפך כופץ‬ ‫טוענת שבעלה מטיורף ומפשות מתיספת עליו כדי‬
‫איתי ע״י ערכאות להוציא ובלבד שיבטל כשעת‬ ‫יום יום ושואלת שיגרשנה ובו׳ ואביה היה עני ומהמת‬
‫הגט עב״ל כלומר שהערבאות יאמרו ויכופו אותו‬ ‫דוחקו השיאה לו וכסבורה היתד‪ ,‬שיכולה לקבל ואינה‬
‫שיציית דין ישראל בעניין הגט וכעניין שנתבאר בסי׳‬ ‫יכולה לקבל יכו׳ וראובן משיב הברת בו מקידם לבן‬
‫קי''ד עיש ובלבד שיבטל כל המודעות בשעת הגט‬ ‫וסברת וקבילית נם אינו מטורף אך אינו בקי בטיב‬
‫במ׳ש שם וכן עיקר לדינא וכן המנהג פשוט יזה שכתב‬ ‫העולם ובו׳ איני רואה דב־ים שיהיה ראון לבופו עליהם‬
‫עוד דיש חולקים ואומרים דאין כופין או לשאר עובר‬ ‫לנרש כי אין להוסיף על מה שמנו חז״ל ובו׳ לבן אין‬
‫על דה ובו׳ אין הכוונה בנהפך לגמרי כמובן ואף גם‬ ‫לכופו לגרש אך תפייסנו שינרש או תקבלנו והזין‬
‫בזה כתב דאם פושע נגדה כגון שמאכיי‘ ה דבר האסור‬ ‫מנכסיו עב״ל ומשמע להדיא דאין כופין נם אותת‬
‫או שעובר על מה ששיעבד עצמו נגדה שי‘א להקניטה‬ ‫להיות עמו וממילא כשאינה עמו שא״צ ליתן לה מזינות‬
‫ושלא *‘ הכיתה או שנידר ואינו מקיים שבניו מתים‬ ‫דדבר פשוט היא דאין מזונות לאשה רק כשייושכת עם‬
‫בעון נדרים כמ׳׳ש חז״ל )שבת ל״נ ‪ 0‬עכ״ל ואע״ג דלא‬ ‫בעלה )יבש׳ע הוא בסעיף ה׳(‪:‬‬
‫נמצא זה להדיא בנם׳ י״ל דק״ו היא דאם על צער‬ ‫יב כתב רבינו הרט׳׳א בסעיף ה׳ מי שהוא נבפה י׳א‬
‫הגוף כמו ריח הפה כופין כ״ש בחיי נפש כשמאבילה‬ ‫שאינו מום ואין בופין על זה לגרש ומ״ם אין‬
‫דבר איסי־ וכן כשמקגיטה ומכה איתה גרע יותר מריח‬ ‫בופין אותה שתהיה עמו הואיל ובאה מחמת טענה‬
‫הפה וכשבניו מתים פשיטא שגרע מי־יח הפה שהצער‬ ‫וי״א דהוה מום באיש וכופין לנרש עב״ל וכיון שיש‬
‫אין לשער וזה כל האדם ואף שבגט׳ שם יש עיד חטאים‬ ‫מחלוקת הפוסקים אין בופין ומשמע דאין חילוק בין‬
‫שבנים מתים לדעות מהתנאים ע״ש מ״ם על כולם אין‬ ‫נכפה מזמן לזמן או נכפה בלא עת קבוע ואע״ג‬
‫כופין כיון דפלוגתא היא ודעה זו שבעון נדרים עיקרית‬ ‫דבאשה כ״ע ם״ל דהוה מום כמ״ש כסי׳ קט״ו יש‬
‫להלכה כנראה שם )יכ׳׳מ מנתו׳ ע״ג ‪ (.‬ועוד דיש מי‬ ‫לחלק דאיתתא בבל דהוא ניהא לה )מרדכי והנ׳׳א( ויש‬
‫שסובר שם דהיא עצמה מתה בעון זה ע״ש ‪5‬‬ ‫עניינים שהם להיפך וציע )ע״ש ונב״ש סק׳ע( ופשוט‬
‫טן עוד כתב מי שהוא רועה זונות ואשתו קיבלת‬ ‫היא שאם הוא מין נכפה שהתשמיש סכנה לו או לה‬
‫עליו אם יש עדות בדכר שראו אותו עם מנאפים‬ ‫שכופין להוציא )עפ׳׳ש שסז ודע דבל כפיות אלו אינם‬
‫או שהודה י״א שבופין אוחו להוציא אבל משום‬ ‫גדברים לחוד רברברים לא יומר עכר אלא נופץ בכל‬
‫שםביאיס‬ ‫‪8‬‬ ‫‪17‬‬
‫ק לג » *‬ ‫השלחן‬ ‫חלכור! גי ט ץ ס י ^‬ ‫ערוך‬
‫אוציא אחהן בגלל אשתי ואין שומעין לו כי אין לך‬ ‫שכניאים לו ילדים אין לחוש דילטא משקרים עליו‬
‫חיוב יותר מאשר סחוייב הבעל לכבד ולחבב את‬ ‫עכ׳י•‘ ואע״ג דעל שארי עכירות כשאין נוגע לה אין‬
‫אשתו ולא לצערה וכך פסקן הקדמונים )ענאה״ג אות‬ ‫כופי!־ אוחו לגרש מ״ם כרועה זונות כופין דוודאי נוגע‬
‫י' מ״ש גשם מהרי״)( ‪:‬‬ ‫לה לעונתה דרועה זונות מםאם כהיתר ומים ננוכים‬
‫לו י ט ת ^ יכוודאי ששאיס עליה ואפשר שנס יש סכנה‬
‫כ בתב הטור האומר איני זן ואיני מפרנם או שאינו‬ ‫כרכר ילא מיבעיא לדעת הרטב״ם דכמאים עלי‬
‫רוצה לשמש כופין אותו ויוציא מיד ויתן כתובה‬ ‫כיפין להוציא אלא אפילו להחולקים כסאים עלי ככה״ג‬
‫אם תרצה היא עכ״ל אבל הרי״ף והרמכ״ם פי״ב מאישות‬ ‫מודים והרי כש״ם סכואר דכמורד סתשטיש כופין וכ״ש‬
‫פסקו שכופין אותו לזון דעד שנופין אוחו לגרש טוב‬ ‫כרועה זוגות דנרוע יותד כמוכן וכל זח כשגתכדר‬
‫יותר לכופו ליתן לה מזונות וכן פסקו בש״ע מעיף נ׳‬ ‫הדבר כבירור גמור ‪5‬‬
‫אבל הרא״ש והטור ם״ל דאשה בושה לכא לב״ד בבל‬
‫יז עיד כתב כםעיף ג׳ דאיש שרגיל לכעוס ולהוציא‬
‫פעם לתבוע מזונותיה וא־ן אדם דר עם נחש בכפיפה‬ ‫אשתו מכיתו תמיר כופין אותו להיציא כי ע״י זה‬
‫אחת וכן פסק בה״ג ושני הדעות הם בגם׳ )ס״פ המדיר(‬ ‫אינו זנה לפעמים ופורש ממנה בתשמיש יותר מעונתה‬
‫והרא״ש ד ל הביא מירושלמי >גי»דן פ״מ היש( שפוסק‬ ‫ורעי כמודר ממזונות ותשמיש עכ״ל וכן פסק הרשכ״א‬
‫כן והבי איתא התם אם מפגי ריח רע כופין מפני חיי‬
‫וממילא דאין ממהרין לגרש דהרי גם במודר נהבאר‬
‫נפש לא כ״ש עכ״ל ונלע״ד דהרי״ך והרמב״ם ז״ל לא‬ ‫כסי׳ ע׳ וסי׳ ע״ו איך לנהוג וכ״ש ככה״ג אלא הכוונה‬
‫חשו לזה כיון רבש״ם דילן איתא בלשון תמוה על‬ ‫הוא שמקודם מייסרין אותו כפי דאות עיני ב״ד ואם‬
‫האומר שכופין לנרש ע״ש ועוד נראה דנם דדרושלמי‬ ‫אינו מועיל כופין אותו להוציא אבל כתשו׳ הרשב״א‬
‫סובר כן דאחר זה איחא שם בירושלמי ר׳ >עא בשם‬ ‫) ‪i!r‬׳‪ (y‬משמע דכיון שהוא רגיל בכך א״א למיקם‬
‫רי יוחנן האומר איני זן ואיני מפרגם אומרים לו או זן‬ ‫עמי בדינא ודיינא וכופין אוחו מיד ע״ש ועכ״ז כן הוא‬
‫ופרגם או פטור עכ״ל הרי שנם אח״ב טתדין בו שיזון‬ ‫כס״ש דעד שמתרנל בכך מסתמא אין שוהקין בזה‬
‫ולא שכופין אותי מיד לגרש ואין לומר דזהו רק לאחר‬ ‫וממילא כשאינו מועיל ורגיל בכך תו אינו מועיל‬
‫אמירתו כשלא עשה עדיי! מעשה שלא לזונה רזהו‬ ‫דינא ודיינא ‪:‬‬
‫מילחא דפשיטא דאטירה בעלמא לאו כלום הוא ועביר‬ ‫יר| עור כתב איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה‬
‫אינש דגזים ולא עב ‪ T‬אמנם האמת נ״ל דבל הרעות‬ ‫הכירו ואם רגיל הוא בכך יש כיד ב״ד לייסרו‬
‫לא פליגי לדינא דבוודאי דבר תמוה הוא לומר שמיד‬ ‫ולהלרךתו בכל מיני רידוי וכפיה ולהשביעו שלא יעשה‬
‫בפעם הראשון כשלא נתן לה מזונות תיכף ומיד יכפוהו‬ ‫עור ואם אינו ציית לדברי הב״ד י״א שכופין אוחו‬
‫לגרש והדבר פשוט שרואין ומייסרין אותו ומדברים לו‬ ‫להוציא ובלבד שמתרין בו תחלה פעם אחת או שתים‬
‫דברי כבושין ואם עומד במרדו כופץ אותו לגרש‬ ‫כי אין דרך בנ״י להכות נשותיהן ומעשה מצרי הוא‬
‫וכוונת הרי״ף והרטב״ם לא שלעולם יכפוהו לזון אלא‬
‫זה וכל זה כשהוא מתחיל אבל אם מקללתו בחנם או‬
‫כראשית הפ ר ח טנסין איזה פעמים לכפותו לזון ואם‬ ‫מזלזלת אביו ואמו והוכיחה בדברים ואינה משגחת עליו‬
‫אינו מועיל כופין לגרש וגם כוונת תיא״ש פשיטא רלא‬ ‫ייא דמותו* להכותה וי״א דאפילו אשה רעה אסור‬
‫כפעם הראשון כופין לגרש וגם בש״ם לא פליגי ורק‬ ‫להכותה והסברא ראשונה היא עיקר ואם אינו ידוע מי‬
‫שתמה על הישון שאומר האומר איני זן ואיני מפרנם‬ ‫חגורם אין הבעל נאמן לומר שהיא המתחלת שכל‬
‫יוציא ויחן כחובה דמשמע מיד רלא כן הוא אלא מהחלה‬ ‫הנשים בחזקת כשרוח ומושיבין ביניהן אחרות לראות‬
‫נכפוהו לזון וכשלא יועיל נכפוהו להוציא וזדע כוונת‬ ‫בשל מי הרעה הזאת ואם היא מקלדתו חנם יוצאה‬
‫הירושלמי ג״כ )מלמ״ר( ‪:‬‬ ‫בלא כתובה וג״ל דווקא ברגילה בכך ואחר ההתראה‬
‫כ א וכתב הרמב״ם ד ל )בם( והש״ע שאם אין כ״ר‬ ‫וכם׳ש לעיל סי׳ קט׳ו ואם הלכה מביתו ולוחה ואבלה‬
‫יכולים לכופו לזון כגון שאין לו במה לפרנס ואינו‬ ‫אס יוצאת מכה שהכה אותה תמיד חייב לשלם וכמיש‬
‫רוצה להשתכר להרויח ולזון אם תרצה היא כופץ‬ ‫לעיל סי׳ ע' עכ״ל והכלל ברברים אלה נם בזמנינו‬
‫אותו להוציא מיד וליתן כתובה וכן הדין לטי שאינו‬ ‫שאין בכחינו להעמיד משפטי הרת על חלה מ״ם‬
‫רוצה לשמש עכ״ל הש״ע ואם און לו ליתן הכתובה תשאר‬ ‫מעיינים ומשתדלים לעשות שלום בין איש לאשתו ואם‬
‫הכתובה חוב עליו עד שתשע ידו )רמב״ס( ולעניין‬ ‫רואים שאין ביכולת לעשות שלום ביניהם מעותדלים‬
‫הכפיר‪ ,‬שוין הן תשמיש ומזונות אמנם לעניץ סרטי‬ ‫בגם שיגרשו זא״ז מרצונם הטוב וכן אנו נוהגים ‪:‬‬
‫דין מורד יש בהם חילוק לעניין להוסיף על כתובתה‬ ‫י ט איש ואשתו שמחקוטמים ומבינים שהסיבה בזח איש‬
‫כמ״ש בסי׳ ע״ז)נ״ש םי‪,‬״ו( ויש להסתפק כשנותן לה‬ ‫או אשה שבביתם או בשכונתם כחמותה וגיסתה‬
‫מזינית אך פחותים ממד‪ ,‬שאוכל בעצמו אם בופין כעד‬ ‫או שינא שלה וכיוצא בהן החיוב מוטי‘ על הב״ד‬
‫זה להוציא אם לאו ונראה שאין כופין לגרש רק יש‬ ‫להוציאן מביתפ ושכינתם ואין הבעל יגול לומר לא‬
‫ליימחו‬
‫השלחן‬ ‫הלכות גיפזין םיםןי קנד‬ ‫עחך‬ ‫‪266‬‬
‫דשמא זכות הארץ תעמוד להם )שס( ובזה לא מצינו‬ ‫לייסרו ולהוייחו שזהו &עשה רשע אכזרי עד שישוב‬
‫מהפוסקים מפורש שיחלוקו על זה ועכ״פ זה מוסכם‬ ‫מדרכו ולרגינו שעולה עמו ואינה יורדת עטי ‪:‬‬
‫מפל רבותינו שדין זה נוהג בבל מקום ובכל זמן‬ ‫כ ב שנו חכמים כמשנה )ינמות ס׳ד ‪ ( .‬נשא אשה ושהה‬
‫וכסמ״ג עשין מצוה ם״ט יש בזה דבר תמוה וזה‬ ‫עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל‬
‫לשונו משמע רשהה עשר שנים אף בח״ל יוציא וכן‬ ‫ואיתא שם כברייתא נשא אשה ושהה עמה עשר שנים‬
‫פסק רביגו משה ורב אלפס אמנם אני ראיתי בירושלמי‬ ‫ולא ילדה יוציא ייתן כתובה שמא לא זכה להכנות‬
‫ר׳ אמי בשם ר״ל מקץ עשר שנים ונו׳ צא שנים‬ ‫ממנה אע״פ שאין ראיה לרכר זכר לדבר מקץ עשר‬
‫שעשה בח׳׳ל ותני כן חלה הוא או שחלתה היא או‬ ‫שנים לשבת אכרם כארץ כנען ללמדך שאין ישיבת‬
‫שהלך למדה׳׳י אינם עולים עכ״ל ולא ידעתי כוונתו‬ ‫חו׳ל עולה לו מן המניין לפיכך חלה הוא או שחלתה‬
‫והרי גם בש׳״ס שלגו איתא כן כט״ש וצ״ע )ע״ש‬ ‫היא או שניהם חבושים כבית האסורים אין עולין לו‬
‫נמהרא״ש( ‪:‬‬ ‫מן המניין עכ״ל ‪:‬‬
‫כ ו וביאור הדברים שאמרה הברייתא לפיכך חלה‬ ‫כ ג כיאור הדברים דלקיום מצות פו״ר שיערו חכמים‬
‫הוא וכו׳ כלומר דכמו שלאברהם לא היה ח׳ל‬ ‫דאשה שלא ילדה עשר שנים שהיתה עם בעלה‬
‫ראוי להוליד ותלה בזה אלמא רתלינן מאורע זה‬ ‫רחוק שתלד עוד ולכן החיוב מוטל עליו או לגרשה‬
‫בעילה כל דהוא שאפשר וא״כ גם כשחלה הוא או‬ ‫ולישא אחרת או לישא אחרת עליה }גמק״י( כמקום‬
‫היא אע״פ ששימשו בכל הזמן מ׳׳ם אנו תולין שטפני‬ ‫שמותר לישא שתי נשים והברירה כידו ואינה יכולה‬
‫מחלתו או מחלתה לא נתעברה וכן כשהיו חבושים‬ ‫לומר למה לך לגרשיני קח לך אחרת מפני שיכול‬
‫בבית האסורים אע״ם ששימשו שם מ׳׳ט תולין מניעת‬ ‫לומר לה שכל זמן שלא אנרשך לא יתנו לי אחרת‬
‫ההריון מפני דאגת בית האסורים אבל אין הכוונה‬ ‫)שם( שרוב נשים אינן מתרצות שיהיה להבעל שתי‬
‫כשלא שימשו כלל דא״כ אין זה רבותא כלל )רא׳ש(‬ ‫נשים מפני שהן צרות זל״ז ולכן דקדק התנא לומר‬
‫ולכן אומר שהיו שניהם חבושים דאם אחד היה חביש‬ ‫אינו רשאי לבטל כלומר יעשה לו אחת משתי אלה‬
‫פשיטא כיון שלא היו ביחד ולא שימשי שאין זה מן‬ ‫וכדי שלא לטעות דהכוונה רק שישא אחרת ולא לגרש‬
‫החשבון אכל מלשון הירושלמי שהבאנו בסעיף הקודם‬ ‫אותה ביארה הברייתא כפירוש שהרשות בידו להוציא‬
‫לא משמע כן ‪:‬‬ ‫וליתן כתובה ודווקא שלא ילדה כלל אכל אם ילדה‬
‫ם וטעמא דטילתא דתלינן בכל אלה החששות‬ ‫אף ילד אחד אף שמצות פו״ר הוא זכר ונקבה מ״ם‬
‫לבטל מצות פו״ר דבאמת חוטרא גדולה היא מה‬ ‫לית לן בה )שם( ויש טי שאומר דכל שאין לו זכר‬
‫שהטילו חכמים עליו לגרשה דהא בכל המצות אין‬ ‫ונקבה מחוייב לגרש ואינו כן )רשנ״א וגמק׳י( ;‬
‫האדם מחוייב לעשות יתר טציוי הקב״ה ובמצור‪ ,‬זו‬ ‫כ ד והביא התנא ראיה מאברהם שהמתין עם שרה‬
‫צונו הקכ׳׳ה בתורתו לישא אשה כדי לר‪,‬וליר בנים‬ ‫עשר שנים בארץ כנען ואח״ב נשא הנר ולמה לא‬
‫וכיון שנשא אשר‪ ,‬שאינה עקרה ידועה או אילונית‬ ‫חש אברהם לזה בהיותו בחו״ל והרי שהה עמה הרבה‬
‫והיא ראויה לילד מה יש לו לעשות עוד ודדי הוא‬ ‫יותר מעשר שנים ולא נשא אחרת שהוא ירע שהוא‬
‫כבשי דרחמנא מה שאינו מוליד האמנם מפני גודל‬ ‫עקר ולא יזכה להבנות רק בא״י כמו שא״ל הקב״ה‬
‫המצוה של פו״ר הטילו חכמים עליו לנסות א״ע באשה‬ ‫לך לך מארצך ונו׳ ואעשך לגוי גדול ולכן כששהה‬
‫אחרת אולי יבנה ממנה ולפיכך הגבילו זמן לזה‬ ‫עשר שנים בא״י ושרה לא ילדה לו חש לזה ונשא את‬
‫עשרה שגים וגם אם יש איזה עילה שנוכל לתלות בזה‬ ‫הגר וזה שאומר התנא שאין ישיבת חו׳׳ל עולה מן‬
‫העדר ההולדה תלינן אף בעילה כל דהוא ‪:‬‬ ‫המניין א־ן הכוונה לכולי עלטא דא׳׳כ בטלת דין זה‬
‫כ ה וזהו שאמרו חז׳ל יוציא ויתן כתובה שמא לא‬ ‫מחו״ל והרי פרר חובת הנוף היא וחובתה בכ״מ )שם(‬
‫זכה להבנות טמנה כלומר אע״ג דנוכל לתלות‬ ‫ועוד והרי דוכא דעלמא פרים ורבים בחו״ל וכי מפני‬
‫שהוא אינו ראוי להוליד שהרי אם אטד יודע אני‬ ‫האחד מיני אלף נתלה הדבר בעונש חו״ל )רא״ש( ועוד‬
‫בעצמי שאיני ראוי להוליד פשיטא שאין כופין אותו‬ ‫הרי מוכח להדיא בש״ם שם דאטוראים שהיו בבבל‬
‫לישא אחרת וכן מוכח בש״ם שם )שאמרו דאיעי‪01‬‬ ‫נהג בהם דין זה ע״ש )שס( אלא רק על אברהם‬
‫מפרקיה דר״ה( ראדם נאמן על עצמו כשאנו רואים‬ ‫קאי דהוא לא חש לזה בחו״ל מפני שידע שעליו‬
‫שאינו עושה דרך מרד )נמק״י שס( וא׳׳ב למה לא נתלה‬ ‫לעלות לא״י‪;.‬‬
‫שהוא אינו ראוי להוליד אלא דמשום גודל המצוה כל‬ ‫כ ה ובאמת י״א דארם הרגיל לישב בארץ ויצא‬
‫זמן שלא נתברר אצלו שאינו בר הולדה לא תלינן בו‬ ‫לח״ל אין ישיבת ח״ל עולה לו מן המניין‬
‫אלא בה ואי קשיא דממיג אם תלינן בה למה יתן לה‬ ‫)רשב״א בשם ר^אב׳‘ד( וכן משמע בירושלמי וי׳א עוד‬
‫כתיבה ואפילו כשיש ספק כדבר איך תוציא ממון‬ ‫דמי ששהה עם אשתו בח״ל ובא לו לא״י אין ישיבת‬
‫מספק לזה אומר התנא שלא תלינן לא בו ולא בה‬ ‫ח״ל עולה לו ומונה עשרה שנים מיום ישיבתו גא׳׳י‬
‫אלא‬
‫קלד ‪267‬‬ ‫השלחן‬ ‫הלכות גיטץ פיק קנד‬ ‫ערוך‬
‫אלא שמא לא וכה להבנות מטנה ור״ל דשניהם למנות מזמן שהפילה והיא אומדת לא הפילה היא‬
‫דאוים להוליד אלא שבהתחכרם יחד אץ ראוים ואין נאמנת וכך אמרו חז״ל ראם היתה מפלת לא היתה‬
‫זה כמוציאין מטון טספק שהרי רוב נשים ראויות מחזקת עצמה בעקרה וש״ם קושטא קאמדה וכן אם‬
‫לילד ואין אנו רואין בה םיטני ענךה ואילונית הוא אומר שרק שנים הפילה והיא אומרת שהפילה ג'‬
‫והיא מוחזקת בכתובה ולפיכך נותן לה כתובתה וע׳ היא נאמנת דאם לא היה כדבריה לא היתד! מחזקת‬
‫עצמה במפלת וביון שלפי דבריה צריך לגרשה וליתן‬ ‫בסעיף ל׳‪:‬‬
‫כ ט אם לא רצה לשמוע לנו כופין אותו להוזויא כבכל לה כחובה ו ת א מכחישה בברי ה״ז ככל טענות ממון‬
‫המצות שכופין ואפילו היא אוסרת שהמניעה ממט וצריכה לישבע היסת שלא הפילה או שהפילה נ׳‬
‫בנון שאומרת שאינו יורה כחץ וכיוצא בזה אין שומעץ פעמים שבטענה זו יתחייב ליחן לה כתובה ואף שהיא‬
‫לה וכופין אותו לישא אחרת )נ״ש סקכ״ג( דדווקא אם הרי אינה טוענת על הכתובה מ״ם ה״ז ח מ ה ללוח‬
‫וצא בעצמו אומר שאיט ראוי להוליד אז אין כופין שאומר עדיין לא הגיע זמן הפרעון צריך הטלוה‬
‫כמ״ש ואפילו אטד איני בועלה והריני שוכן עטה בפני לישבע בהלואה בשטר במ״ש בח״ם סי׳ ע״נ ואע״ג‬
‫עדים כדי שלא אתייחד עמה כלימר דטטילא אהיה דבב״ם שהטלוה נשבע וטטל צריך לישבע שבועה‬
‫מוכרח לישא אחרת אין שוטעין לו בין שאמרה היא כן חמורה מ״ם בהכחשת הזמן בלבד די בהיסת )סמ״ע‬
‫בין שאמר הוא ובין שאמרו שניהם אלא יוציא אותה שם סקי״ב( ואף שהאמיגוה חכמים ■על עצם הדין‬
‫וישא אחרת הראויה לילד )נמ׳ ס״ס המדיר( והטעם מטעם שנתבאר מ״ם לעניין הכתובה צריכה לישבע‬
‫דע״פ רוב כל כמה ראגידא גביה לא יהבי ליה אחריתא כיון שהוא מכחישה ונהי שיש לה חזקה שכתבט לא‬
‫‪ ,‬אזלינן בטמון בתר רוב וכ״ש בתר חזקה ‪:‬‬ ‫)רא״ש יר״ן שם( וזה שכתבט בסעיף ב״נ דהבר ‪ T‬ה בידו‬
‫לישא אחרת ולא לגרשה וודאי כן הוא אם נשא אחרת ל ב וזה שאמרנו הטעם ת א מנ ת משום דלא החזיקה‬
‫עצמה בעקרה לאו דוור!א באומרת עקרה אני‬ ‫למה נכוף לגרשה אך בכאן אנו אומרים שלא נסמוך‬
‫יל דבריו בזה מפני הטעם שנתכאר דשמא לא יתנו להדיא אלא דכיון שאומרת לא הפלתי בתוך עשר‬
‫‪.I‬יו אחרת וכבר כתבנו דכ״ז הוא כשלא הוליד כלל אבל והעולם מחזיקים העדר ה תלדה בתוך עשר לעקרה‬
‫אם יש לו זרע קיימא אף שאין לו זכר ונקבה שלא אף שאגו מתירים אותה להנשא לאחר ותולין הערר‬
‫קיים עדיין פו״ר אין כופין להוציא ואפילו אין לו רק התלדה בו שלא זכה להבטת ממנה מ״ט בפי העולם‬
‫כת בלבד ובסי׳ א׳ נתבאר דבזטה״ז אין אגו נוהגים מוחזקת לעקרו• ומי יודע אם ימצא מי שישאנה ולכן‬
‫נאמנת אף כשאינה אומרת להריא עקרה אני)יש״ש‬ ‫לכוףבללע״ש‪5‬‬
‫ל וכבר נתבאר שאם יש סיבה לתלות העדר הלירה יבמות ס׳ז סמ״ג( אבל מפירש״י שם משמע קצת דרווקא‬
‫תולין בהסיבה וטונין עשרה שנים מיום שעברה באומרת עקרר‪ .‬אני שפי׳ על מה שאמרו בגט׳ שם היא‬
‫הסיכה וכ״ש כשלא היה בביתו משך זמן דאיט מן אומרת לא אפליח אלא עקרה אני עכ״ל וזה שנתבאר‬
‫החשבון וכן כשהיו להם בנים ומתו מונין עשרה שנים דדווקא בג׳ פעמים מוחזקת במפלת אע״ג דלענין‬
‫מיום שמתו וכן אם הפילה ולד אפילו בתוך ארבעים לועשא לשלישי אחר עשר שנים מוחזקת נם בשנים‬
‫יום מונין י׳ שנים מיום שהפילה ורק אם הפילה נ׳ לעקרה כמו שיתבאר מ״ם במפלת איט כן מפני שיש‬
‫פעמים רצופים הוחזקה לנפלים וחייב לגרשה ולישא נשים רבות מפילות בתחלת עיבורן)נמק״י( וי״א דגם‬
‫אחרת ויתן לה כתובה ואינו יבול לומר למה אתן לך במפלת הוחזקה בשנים ולא קיי״ל כן דכן פסקו רוב‬
‫הראשונים ובן משמע כש״ם שם)מביש סקכ״ס ‪:‬‬ ‫כתובה הרי מוחזקת את למפלת שהיא יבולה לומר‬
‫שהוא לא זכה להבנות טמנה ולכן מותרת נם להנשא לג וזה שאין אנו וצששין שמא נתנה עיניה באתר‬
‫ולא תז־וא נאמנת כמו באומרת טמאה אני לך‬ ‫לאחר והטעם שתולין שהוא לא זבה להבטת ממנה‬
‫ואץ אומרים להיפך שהיא לא זכתה להבנות ממנו מפני והשמים ביני לבינך רתישיגן שמא נתנה עיניה באחר‬
‫שאנו רואין שזהו עניין עונש ‪ p‬השמים ובשלמא כדתנן שילהי נדרים משום דווכא הוה לאחר עשרה‬
‫הוא שייך לומר שנענש שאינו יכול לקיים המצוה שנים שלא ילדה ובמפלת ג׳ פעמים נ״ב לא חיישען‬
‫משא״ב היא לא מיפקרה אפו ‪ f‬ולא שייך לומר כל לזד• כיון דלדבדיו נ״ב היא מפלת וי״א דדווקא‬
‫כך שמענשים אותה בזה )יבמות ס״ד ‪ ( :‬ואע״ג דוודאי כשדגיד כפו אוחו לגרש רק הוא מתנצל שהפילה‬
‫נם לה עונש הוא שבל אשה מתאוה לבנים מ״מ עונשו בתוך עשרה שנים דאז כשאומרת לא הפלתי אלא‬
‫גדול מעונשה ולכן תלינן בו ולא בה )ממלת ג׳ פממים עקרה אני נאמנת )נמק״י וישיש( וכן במפלת טיירי ג׳ ע‬
‫כשכפו אותו לגרש והוא מתנצל שלא הפילה רק שני‬ ‫גס קידם י׳ שנים יו‪5‬יא( ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ל א אם יש הכחשה בינו לבינה שלפי דבריו עריץ פעמים דאז כשאומרת הפלתי שלש דנאמנת אבל‬
‫איט טחוייב לגרשה ולפי דבריה מחוייב לגרשה בלא״ה אינר‪ .‬נאמנת משום דחיישינן שמא נתנה עיניה‬
‫בגון שהוא אומר הפילה בחוך עשר שנים ונצרך כאחר ומשמע מרבריהם דנם כלאחד י' שנים חיישינן‬
‫לעיניה‬
‫השלחן‬ ‫הלטת גיטין סימן קנד‬ ‫ערוך‬ ‫‪268‬‬
‫ד ב א מ ת י״ל ד ה כ א ט ע ט א א ח ר י נ א ה ו א דכיון ר א נ ו‬ ‫ל עיני ה נ ת נ ה כ א ח ר ו כן כ שי ד ענו ש ע כ ״ פ הי א מ פ ל ת‬

‫כ ו פ י ן א ו ת ו ל ה ו צ י א כ ש ל א ק י י ם פ ו ״ ר ו אי ן ל ו א ש ה‬ ‫ו צ ״ ע ד ל כ א ו ר ה כ י ו ן שי ש ר א י ה ל ד ב ר ל א ה י ה ל נ ו‬
‫א ח ר ת ו הו א ל א ה בי ר ב ה ה רי מ ק חו מ ק ח ט עו ת‬ ‫ל ח ו ש ל ז ה )ונ ״ מ ב תו ס׳ שס ס״ ה ‪ .‬ד״ה שבינו לנינ ה ועכ״ש‬
‫‪ .‬ו מ מ י ל א ש אין ל ה כ ת ו ב ה ) תו ם׳ שם ס ״ ה ‪ .‬ד״ה תצא( ‪:‬‬ ‫סקכ״ ש( ו ע ו ד י ת ב א ר ב ז ה ב ם ״ ד ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ו כ יו ן ש נ ת ב א ר ש ל ע נ י י ן א י ס ו ר ה ו ה ח ז ק ה ב ש נ י‬ ‫לז‬ ‫וי ש ב ז ה ש א ל ה ו ל מ ה ל א י ה א נ א מ ן ב מ י נ ו ר א י‬ ‫לד‬
‫פ ע מ י ם ו מ ט ע ם ז ה אין ל ה כ ת ו ב ה ט ה ש ל י ש י כ מ ׳ ש‬ ‫ב ע י א מ ר י ו ד ע א ני ב ע צ מ י ש א י נ י ר א ו י ־ ל ה ו ל י ד‬
‫יש בז ה ש אל ה ו ל מ ה י ש ל ה כ תו ב ה מ ה שני כ ש ש ה ה‬ ‫ר אז אין א נ ו כ ו פ י ן א ו ת ו ל ה ו צ י א כ מ ״ ש ב ס ע י ף כ ״ ט וי ש‬
‫ע מ ה ע ש ר שני ם ו ל א י ל ד ה ו ה ר י ה ש ת א ה י א מ ו ח ז ק ת‬ ‫ש ת י ר ץ כ יו ן ד נ ם ל ד ב ר י ו ה פ י ל ה ש ני פ ע מ י ם ו ח ז י נ ן‬
‫ב ע ק ר ה וי א מ ר ל ה ה שני ג ״ כ ה רי ט ק חי מ ק ח ט עו ת‬ ‫ש ר אוי ל ה ו ל י ד ש ו ב אין א נ ו מ א מ י נ י ם א ו ת ו כ ש א ו מ ר‬
‫שנ ש א ת לו ב הי ת ר‬ ‫ו ל א א ת ן ל ך כ ת ו ב ה ד י ״ ל ד כ יו ן‬ ‫ש נ ת ק ל ק ל א ח ״ ב ) נ מ ק׳ י ( ו נ ה י ר א ם א מ ר כ ן ה ו א נ א מ ן‬
‫א ש תו נ מו ר ה‬ ‫הי ת ה‬ ‫שני ם ה ר א שוני ם‬ ‫וכל ע שרה‬ ‫מ ״ מ א ץ ז ה מ י נ ו א מ נ ם ז הו ב מ פ ל ת א ב ל ב ש ה ה ע ש ר‬
‫או תו ל ג ר ש ה מ חויי ב לי תן‬ ‫מ מי ל א ד א ח ״ כ כ ש כו פין‬ ‫שני ם ו ל א י ל ד ה כ ש או מ ר ש ל א ה פ י ל ה כ ל ל ל מ ה ל א‬
‫א ש תו ג מו ר ה‬ ‫לד‪ ,‬כ ת ו ב ת ה ש ה ר י ע ש ר ה ש נ י ם הי ת ד‪.‬‬ ‫י ה א נ א מ ן כ מ י נ ו ז ה )ב״ש פי ף ל ( וי ש מ י ש או מ ר ד ב ז ה‬
‫אנו‬ ‫ל ג מ ר י ש ה רי‬ ‫מ ש א ״ כ ב ה ש לי שי ש מ ק חו ט ע ו ת‬ ‫ס י י ר י ג ״ ב כ ש ה ו ל י ד פ ע ם א ח ת )שם( ו ד ו ח ק ה ו א ד א ״ כ‬
‫כ ו פ י ן ל ה ו צ י א ה מ י ד )ל מ ד תי מדברי הנ מ ק׳י ( ו כ ן מ ש מ ע‬ ‫הו׳ ל ל ה ש ״ ם ו ה פו ס קי ם לו מ ר ד ר ק ב עניין ז ה נ א מ נ ת‬
‫ב י ר ו ש ל מ י ו ב ס מ ו ך י ת ב א ר ע ו ד ב ז ה ) ע תו ס׳ ד׳ ה נשאת( ‪:‬‬ ‫ו ל כ ן נ ר א ה ד אי ן ז ה מ י נ ו כ ל ל ד כי ה י כ י ד ה י א נ א מ נ ת‬
‫כ ת ב ר ב י נ ו ה כ ״ י ב ס ע י ף י׳׳ ח ש ה ת ה ע ם ה ש לי שי‬ ‫לח‬ ‫מ ט ע ם ר ל א מ ח ז ק א נ פ ש ה ב ע ק ר ה ה ״ נ אין ל ו מ י נ ו‬
‫ע ש ר ה ש ני ם ו ל א י ל ד ה א ם ל א ג ב ת ה כ ת ו ב ה‬ ‫לי ה ל ה חזי ק ע צ מו ב ע ק ר ונ הי‬ ‫מ ט ע ם זה ד ל א ני ח א‬
‫ת חזי ר ע כ ״ ל‬ ‫תנ ב ה ואם ג ב ת ה ל א‬ ‫מ ה ר א שוני ם ל א‬ ‫ש א ם א מ ר כ ן נ א מ ן מ ״ מ אין ל ו מ י נ ו )שס( ו ע ו ר נ ר א ה‬
‫אינ ל אי טי ל ת א‬ ‫ש י כו לי ן ל ו מ ר ל ה ה ר י‬ ‫ו ה ט ע ם בז ה‬ ‫ר פ ש י ט א ^י ה ל ה ש ״ ם ד ח ז ק ה ש ל ה ח ז ק ה א ל י ט ת א ה י א‬
‫ד ע ק ר ה א ת ו א ם ג ב ת ה ל א ת חזי ר מ פ ני שי כו ל ה ל־ מ ר‬ ‫ו מינו כ מ קו ם חז ק ה א ל י פ ת א ל א א מ רינן כ מ ״ ש כ ח ״ ם‬
‫ה ש ת א נ ת ק ל ק ל תי ו א צ לי כ ם ש ל א י ל ד תי מ ת ו ק נ ת היי תי‬ ‫סי׳ פ ״ ב ב כ ל ל י מ י נ ו א ו ת כ ׳ ע ״ ש ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫מ מני א ב ל ש תו צי א מ ה ם‬ ‫ל א ז כי ת ם ל ה בנו ת‬ ‫ואתם‬ ‫ש ה ה ע ם א ש ת ו י׳ שני ם ו ה ו צ י א ה מ פ נ י ש ל א י ל ד ה‬ ‫לה‬
‫ש ה ם מ ו ח ז ק י ם ו א ״ א לד‪ ,‬ל ב ר ר‬ ‫ב ט ע נ ה זו א ״ א כ יו ן‬ ‫מ י ת ר ת ל הנ ש א ל שני מ ט ע ם ש כ ת ב נו ר ת ל י נ ן ש ל א‬
‫ט ע נ ת ה ו א ע ״ ג ד ל פ ט ״ ש ב ס ע י ף ה ק ו ר ם ה רי נ ש א ת ל ה ם‬ ‫ז כ ה ל ה כ נ ו ת מ מ נ ה ו ל א מ פ נ י ש הי א ע ק ר ה ו א ם ש ה ת ה‬
‫ל ה כ תו ב ה די ״ל ד ה ט ע ם‬ ‫ב ד‪ ,‬י ת ר ו ל מ ה ל א י ש ל ט ו‬ ‫י ל ד ה דינ ה ע מו כ רין ע ם‬ ‫ע מו ג ״ ב ע ש ר שני ם ו ל א‬
‫ש ה חז ק ה ל א נ ת ב ר ר ה‬ ‫ש כ ת ב נו אינו מו עי ל ר ק ב מ קו ם‬ ‫ה ש ני ל א ת נ ש א ל ש לי ש י עוז־‬ ‫ה ר א שו ן ו א ם נ י ר ש ה‬
‫ע ד יי ן ל נ ט ר י ו ה י י נ ו ש ל א ה ו ח ז ק ה ב ש ל ש ה פ ע מ י ם ו ר ק‬ ‫לי ל ד ו א ע׳נ‬ ‫ד ב שני פ ע מ י ם הוי חז ק ה ש אינ ה ר אוי ה‬
‫לג בי‬ ‫ט ח מ רינן מ ״ ט‬ ‫ד ל אי סו ר‬ ‫פ ע מי ם דנ הי‬ ‫ב שני‬ ‫ד ל ע נ י י ן מ מ ו ן אין ח ז ק ה פ ח ו ת מ ג ׳ פ ע מ י ם מ ״ ט ל ע נ י י ן‬
‫כ ת ו ב ת ה מ ו צ י א ה מ ה ם כ י ו ן ש נ ש א ת ב ה י ת ר ו ע ד יי ן‬ ‫ל עניין מ פ ל ת ה רין‬ ‫זה כ שני פ ע מי ם הו ה חז ק ה ו ר ק‬
‫י כ ו ל ה ל ו מ ר א ת ם ל א ז כ י ת ם ל ה ב נ ו ת מ מ נ י ו ל א ש א ני‬ ‫כ נ מ מ ו ן מ ט ע ם ש ב א רנו ב ס עי ף ל ״ ב ו כ ך א מ רו ח ז׳ ל‬
‫מני ע ל ה‬ ‫ע ק ר ה ו ב יו ן ש ע ש ר ה ש נ י ם י ש ב ה ת ח ת י ה ם‬ ‫ב י ב מ ו ת ) ש״ד ‪ ( :‬ע ״ ש ו ה ט ע ם נ ״ ל ד ד ב ר ה י ו צ א מ נ ד ר‬
‫ט ש א ״ ב כ שנ ת ב ר ר ע ק רו ת ה ב בי רו ר ג מו ר בג׳‬ ‫כ תו ב ה‬ ‫די ב ח ז ק ת ש ני פ ע מ י ם ל ב ד ל ע נ י י ן‬ ‫ארם‬ ‫ש א רי כ נ י‬
‫פ ע מ י ם ב ע ש ר שני ם ל כ ל פ ע ם פ ש י ט א ש י כ ו ל י ם ל ו מ ר‬ ‫מ ל פ ע מ י ם ב כ ל ע נ י י ן ) ט ״ ש ו דו׳ ק (‬ ‫מ מון א״ א ב פ ח ו ת‬
‫ל ה ד ל פ י מ ה ש נ ת ג ל ה ע ת ה איג ל אי ט י ל ת א ש מ ק חינו‬ ‫ו ע ו ד י ש ט ע מ י ם ב ז ה ) ע' נ רי ״ ף וניש״ש וצ״ע( ‪:‬‬
‫ט ק ח ט ע ו ת הי ת ד‪ ,‬ד ה כ ל י ו ד ע י ם ש א ד ם נ ו ש א א שד‪ ,‬ר ק‬ ‫ל ן ו א ם נ ש א ת ל ש לי שי כ ו פ י ן א ו ת ו ל ה ו צ י א ה מ י ד ו אין‬
‫ל ד‪,‬ו לי ר ב נ י ם ו ל פ י כ ך אין ל ה כ ת ו ב ה ו ב א מ ת כ ש נ ב ת ה‬ ‫ל ה כ ת ו ב ה א א ״ כ ה בי ר כ ה ונ ש א ה ע ׳ ם כן ד חיי ב‬
‫ל א ת חזי ר ג ״ כ מ פ ני שי כו ל ה לו מ ר ע ת ה נ ת ק ל ק ל תי‬ ‫כ ת ו ב ת ה ו אי הו ד א פ ס י ד אנ פ שי ה ו ל עניי ן‬ ‫לה‬ ‫לי תן‬
‫דא״ב‬ ‫כ יו ן ש ב ד י ן נ ב ח ה כ ש ע ת מ ע ש ה ו אי ן ל ש א ו ל‬ ‫כ פ י ה ל ה ו צ י א א ם י ש ל ו א ש ה א ח ר ת או ש כ ב ר ק י י ם‬
‫י א מ רו ת מי ד ה שני ם ה ר א שוני ם ל א נ י ת ן ל ך כ ת ו ב ה‬ ‫הו א‬ ‫ר כ ל דיני ם א לו‬ ‫אין כ ו פ י ן א ו ת ו ל ה ו צ י א‬ ‫פו׳ ר‬
‫ע ד ש ת נ ש א ל ש לי שי ו ת ד‪,‬י ה ע ט ו ע ש ר ש נ י ם ו י ת ב ר ר‬ ‫כ ש ל א ק י י ם ע ד יי ן פ ו ״ ר ו ל כ ן ז ה ה ש לי שי כ ש ק י י ם פ ו ״ ר‬
‫ה ד ב ר א ם מני ע ל ך מ טנו א ם ל או ד ל עו ל ם ל א מ צינו‬ ‫ונ ש א ה א ף ש ל א ה כי ר כ ה י ש ל ה כ ת ו ב ה כ ש ר צונו‬
‫ה חיי ב א מ תין מ שך‬ ‫שי א מ ר‬ ‫ע ת ה ב רו ר‬ ‫כ ש ה חיו ב‬ ‫אין‬ ‫ר ל ע נ י י ן ט מו ן‬ ‫ל ה ו צ י א ה )ב״ ש( ו אי ן ל ש א ו ל כ יו ן‬
‫י ת ב ר ר ש א י נ נ י ח י י ב ו ע ו ד שי כו ל ר‪,‬‬ ‫שני ם ר בו ת ו או לי‬ ‫ל ה מן‬ ‫מ ל פ ע מ י ם כ מ ״ ש ל מ ה אין‬ ‫ב פ חו ת‬ ‫חז ק ה‬
‫ל ו מ ר אין ר צ ו נ י ל ה נ ש א כ ל ל ו ל א י ת ב ר ר ל ע ו ל ם ‪:‬‬ ‫ה ש לי שי כ ת ו ב ה כ ש מ נ ר ש ה ק ו ד ם ש ש ה ה ע מ ה ע ש ר‬
‫כ ש נ ש א ת ל ש לי שי ו ה ו צ י א ה ב ל א כ ת ו ב ד‪ ,‬כ ט ״ ש‬ ‫לט‬ ‫בא‬ ‫ל ה ו צ י א מ מ ו ; ו בי ן‬ ‫ל ח ל ק בין‬ ‫ש נ י ם ו א ף שי ש‬
‫ו א ח״ב נ ש א ת ל ר בי עי וי ל ד ה אינ ה י כו ל ה לג בו ת‬ ‫ל ה ח זי ק מ ה ש בי דו מ ׳ ם ל א מ ש מ ע ג ן כ ד מ ו כ ח מ ש׳ ם‬
‫כ ת ו ב ה ט ה ש ל י ש י ב ט ע נ ה ש ה רי א י ג ל א י ט י ל ת א ש א י נ נ י‬ ‫ד ס ת מ א ק א ט ר י נ ן ד ל ע נ י י ן מ מ ו ן אין ח ז ק ה ב פ ח ו ת מ ל‬
‫עקרה‬
‫קלה‬ ‫השלחן‬ ‫קני‬ ‫הלכות נימין‬ ‫ע ח ך‬
‫מ א ו א ם ב ע נ י י ן ז ה יעז ה כ ח ש ה ב י נ ו ל ב י נ ה ש ה ו א‬ ‫ע ק ״ ח זזי ק א ו « ל א ז ב י ת ל ה ב נ ו ת מ מ נ י ב ש נ י ם ה ר א ש ו נ י ם‬
‫א ו מ ר שד ״ מגי ע ה מ ה ו ל ר ה ה ו א ט מ נ ה ו ה י א א ו מ ד ת‬ ‫מ פ גי שי כו ל לו מ ר ל ה ש ע ת ה נ ת ר פ אי ת ו ל א נ ן ד ם ד כ ל לו‬
‫ש מ מ נ ו ה ו א ה מ נ י ע ה ו א ״ א ל ב ר ר א מ ר ו ח ז ״ ל ב ל שו ן‬ ‫ש ל ד נ ר ה ו א ד ב ל ש ב ש ע ת מ ע ש ה ל פ י ע ו מ ק ה רי ן‬
‫ז ה )יב מו ת ס״ ה ‪ ( .‬ה ו א א מ ר טינ ד‪ ,‬ו ה י א א מ ר ה מ י נ י ה‬ ‫ס ט ו ר מ כ ת ו ב ת ה ט א י‪ r‬ה ט ע ם ש ה ו א א ף ש א ח ״ ב נ ר א ה‬
‫א מ ר ר׳ א מי הי א נ א מ נ ת ד ר ב רי ם ש נ י ט ל ב י נ ה הי א‬ ‫ש אין ה ט ע ם כ ן מ ש כ ח י נ ן כ ל ט צ ד ק י ר א י ת ל ן ו ל ו מ ר‬
‫נ א מ נ ת ט ״ ט הי א קי ם ל ה ביו ר ה כ ח ץ ו אינ ה מ ז ר ע ת‬ ‫ש ב ע ת ה דין הי ה ה ט ע ם א מ ת ו כן ל ה י פ ך ד א ל ״ ב ל א‬
‫ו א י ו ד ל א ק י ם ל י ה ו מ מ י ל א ש ט ע נ ת ה הו ד‪ ,‬כ ט ע נ ת ב ר י‬ ‫י ת ק י י ם כ ל די ן ל ע ו ל ם ו כ ן אין ה ש לי ש י י כ ו ל ל ק ל ק ל ה‬
‫ו ט ע נ תו כ ט ע נ ת ש מ א ו כ ך קי ם ל ו ד ל חז ״ ל ש ה א ש ה‬ ‫ו לו מ ר א לו י ד ע תי ש ב ת ב ני ם א ת ל א היי תי מ ג ר ש ך‬
‫מ ר ג ש ת נ ז ה י ו ת ר מ ה א י ש ו אי ן ל ו מ ד ל מ ה ל א חיי שי גן‬ ‫שי כו ל ה לו מ ר נ ״ ב ע ת ה‬ ‫מ פני‬ ‫ג ר ש תי ך‬ ‫ו ב ט עו ת‬
‫ר עי ני ד‪ ,‬נ ת נ ד‪ ,‬ב א ח ר י ש מ ר ב ו ת י נ ו ש כ ת ב ו ד ט י י ר י‬ ‫נ ת ר פ א י ח י ) ג מ ׳ ס ם ( ו אי ן ל ש א ו ל ד א י ך נ ם מ ו ך ע ל ו ה‬
‫ל א ח ר ש ש ה ה ע ט ה ע ש ר ש נ י ם ו ל א י ל ד ה )ר‪.‬ושי שם(‬ ‫ב מ י ל ת א ד אי םו ר א ד ב א מ ת הו א ד ק ד ח י ה ב ע ל מ א ל ה שי ב‬
‫ו כ ״ כ ה ט ו ר ד נ כ ה ״ ג ל א שיי ך ח ש ש ז ה כ י ו ן שי ש ר א י ה‬ ‫לו א ם י ע ר ע ר א ב ל עי ק ר ה ט ע ם ו ד א ד א נ ן ס ה ד י ד ה ש לי שי‬
‫ל ד ב ר ד ל א כ ד ע ת הי ״ א ש ב ס ע י ף ל ״ ג ע ״ ש ו אי ק שי א‬ ‫כ שגי ר ש ה ני ר ש ה ב כ ל עניין) ר ש ״י( א ף א ם ת ל ד א ח ״ ב‬
‫א ״ ב ב ל א ״ ה כ ו פ י ן א ו ת ו ד י ״ ל ד מ י י ר י שי ש ל ו ב נ י ם‬ ‫ד מ ס פ י ק א ק א מ ג ר ש ל ה ד מ שו ם ח ז ק ה ב ע ל מ א ש ע מ ד ה‬
‫מ א ש ה א ח ר ת ד ב כ ה ״ ג אי ן כ ו פ י ן א ו ח ו כ מ ו ש נ ת ב א ר‬ ‫מ ל י ת אין כ א ן ס י מ ן ג מ ו ר ו כ ש ג י ר ש ה א פ י ל ו ע ל ד ע ת‬
‫ו ר ק כ ש ה י א ב א ד‪ ,‬מ ח מ ת ט ע נ ה ד ת מ י כ ה ל ז ק נו ת ד‪ ,‬ד אז‬ ‫ש ת ל ד ג י ר ש ה ו אין כ י כ ו ל ת ו ל ע ר ע ר ו ל פ י כ ך ל א ה צ ר י כ ו‬
‫כו פי ן א ם מו ד ה ב כ ך כ ט ״ ש ו א ף א ם אינו מו ר ה הי א‬ ‫חז ״ ל לו מ ר ל ה ם ב ש ע ת ה ג ט שי ד עו ש ה מ ג ר ש מ פ נ י ז ה‬
‫נ א מ נ ת מ ט ע ט א ד קי ם ל ה )שם( ‪:‬‬ ‫אין ל ו ל ה ח ז י ר ה ע ו ל מ י ת כ מ ו ש ה צ ר י כ ו ב נ ד ר י ם ו ב א י ל ו ג י ת‬
‫מ ב וי ש מ ר ב ו ת י נ ו ש כ ת ב ו ד ד‪,‬וי כו ח ה ו א ר ק ב ע ד‬ ‫ו ב מ ו צ י א ש ם ר ע כ מ ״ ש ל ע י ל םי׳ י׳ ע ״ ש ד ב ש ם א י כ א‬
‫ה כ ת ו ב ה א ב ל ב ע ד הנ רו שין ב ״ ד כו פין או חו ב גון‬ ‫או מ דנ א ד מ י כ ח מ פ נ י מ ה מ ג ר ש ה ו ח שו ל ק ל ק ו ל ו ה צ רי כו‬
‫ש נ י ם ו אי ן ל ו ב נ י ם ו ר ק ה ו א ר ו צ ה‬ ‫ש ש ה ד‪ ,‬ע ש ר‬ ‫ל הו די ע ם א ב ל ה כ א או מ דנ א ק ל ה הי א ו סי טנ א ב ע ל מ א‬
‫ל ה פ ס י ד ל ה כ ת ו ב ת ד‪ ,‬ב ט ע נ ת ו שד‪,‬י א א י נ ה ר א ו י ה ל י ל ד‬ ‫ו ה כ ל יו ד עי ם ש מג ר ש ה ב כ ל עניין ו ל א יו כ ל ל ק ל ק ל ה‬
‫ו ט ק ח ו ט ק ח ט ע ו ת ו הי א ט ב ח י ש ת ו ו א ו מ ר ת ש מ ט נ ו‬ ‫)נ מ ק״י( ‪:‬‬
‫ה מ נ י ע ה ו הי א נ א מ נ ת ו ח י י ב ל י ת ן ל ה כ ת ו ב ה וז הו‬ ‫מ כ ב ר נ ת ב א ר ב ס י ' א׳ ד א ש ה א י נ ה מ צ ו ו ה ע ל פ ו ״ ר‬
‫שי מ ת ה רי ״ ף ז ״ל ו ה ט ע ם ש נ א מ נ ת ד כיון ש טו ע נ ת נ ר י‬ ‫וג ם ב ל ש ב ת י צ ר ה אינ ה מ צוו ה ו ר ק שי שנ ה ב כ ל ל‬
‫א י ת לד‪ ,‬כ ת ו ב ה ל א ו כ ל כ טי ני ר‪ ,‬ל ה פ ם י ד ה‬ ‫ו ט דינ א‬ ‫ש ב ת ו ל א ש ה מ צו ה ע ל י ה כ מ ״ ש ש ם ס עי ף ד׳ ע ״ ש‬
‫ק צ ת ד בנ ש א ת‬ ‫ב ט ע נ ת ש מ א ש ל ו ); מ ק״י( ו מ ש מ ע‬ ‫ו ל פ י כ ך א ש ד‪ ,‬ש ב א ה ל ב ״ ד ו א מ ר ה ב ע ל י א י נ ו מ ו ל י ד‬
‫ל ש לי שי ד ט ד י ג א א י ן ל ה כ ת ו ב ה כ ט ״ ש אין ב י כ ו ל ת ה‬ ‫ש ז ד א ע ק ר ו נ ת ב ר ר ה ד ב ר ע ״ פ ע צ מ ו או ע ״ פ ר ו פ א י ם‬
‫כ ת ו ב ה ב ט ע נ ת ב ר י ש ל ה וי ״ א ר ג ם‬ ‫ל הו צי א ט מנו‬ ‫ש בן ה ו א ו א י נ ה מ ש ק ר ת מ ״ ם א ו מ ר י ס ל ה ל ך ל ך ו אי ן‬
‫ב כ ה י ג נ א מ נ ת ) רי ב ״ ם ב תו ם' שם( ו א ע ״ ג ד ק י י ״ ל ב ח ״ ם‬ ‫ב י כ ו ל ת ך ל כ ו פ ו שי תן ל ך ג ט ו כ ת ו ב ה ש אינ ך מ צוו ה‬
‫םי׳ ע ״ ה ד ב כ ר י ו ש מ א א ו ק מ י נ ן מ ט ו נ א ב ח ז ק ת ה נ ת ב ע‬ ‫ע ל פ ו ״ ר )יב מו ת סש״ו( ו מ ש מ ע ק צ ת מ פ י ר ש ״ י ש ם‬
‫מ ״ ם ב כ ת ו ב ה ב כ ה ״ ג שנ ש א ה י ״ ל ד מ ה ני ב רי ש ל ה‬ ‫ד כ ש מ ב ק ש ת נ ט ב ל א כ ת ו ב ה כו פין או תו לי תן ו כן א ם‬
‫ו צ ״ ע ו ל כ מ ד‪ ,‬פ ו ם ק י ם א י נ ו כ ן ‪:‬‬ ‫א ו מ ר ת ה ג ם ש אי ני מ צ ו ו ה ע ל פ ו ״ ר ס ״ ם ר צ ו נ י ל ה י ו ת‬
‫מ ג ו ל פ י מ ה ש נ ת ב א ר ר ט ע מ א ד נ א מ נ ת מ שו ם ד א י ה י‬ ‫לי ו ל ד ש י ה א ל י ע ל ט י ל ס מ ו ך ל ע ת ז ק נ ו ת י ו אי ן ל ה‬
‫י ד ע ה ביו ר ה כ ח ץ ו אי הו ל א י ד ע ו הוי ב רי ו ש מ א‬ ‫ע דיי ן שו ם כ ן א ו ב ת ל א מ ט נ ו ו ל א מ א ח ר ט ע נ ת ה‬
‫ו מ מ י ל א כ ש ה מ ע נ ה ר ד א ב ב ר י ו ב ר י כ נ ץ ש א ו מ ר ת ש אין‬ ‫ט ע ג ה ו בו פין או תו לג ר ש ה ו ל י ח ן ל ה כ ח ו ב ה ו כן א ף א ם‬
‫ל ו ג ב ו ר ת א נ ש י ם א ו ש אינו ב א ע ל י ה כ ד ר ך כ ל ה א ר ץ‬ ‫א י נ ה ט ו ע נ ת ז ה ר ק א ו מ ר ת ש א י נ ו י כ ו ל ל ח י ו ת ע מ ד‪,‬‬
‫ור‪,‬ו א מ כ ח י ש ה א י נ ה נ א מ נ ת ו א ע ״ ג ד ב שי ל ד‪,‬י נ ד ר י ם‬ ‫כ ד ר ך כ ל ה א ר ץ וי ש ע ן ע ל ב י ת ו ו ל א י ע מ ו ד ש אין ל ו‬
‫א מ ר ל ה י פ ך ד מ ה ש י ד ע ה ו א כ מ ו ת ה וד‪,‬י א ט ו ע נ ת‬ ‫ג ב ו ר ת אנ שי ם ו הי א מ ב ק ש ת ת פ קי ד ה ו ע ו נ ת ה ו הו א אינו‬
‫נ א מ נ ת מ ט ע ם ד א ינ ד‪ ,‬מ ע י ז ה פ נ י ה ב פ נ י ב ע ל ה ו ב מ ה‬ ‫מ כ חי ש ה או ש ט ב ר ר ת ז א ת ע ״י רו פ אי ם כו פין או חו‬
‫ש ל א י ד ע כ גון ביו ר ה כ ח ץ אינ ה נ א מ נ ת ה ט ע ם פ שו ט‬ ‫ג ״ כ ל ג ר ש ה ו ל י ת ן

Hebrewbooks Org 14243

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

Hebrewbooks Org 14243

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫‪ £ 0‬ר‬

‫חווסוק וחומס לאמטרנט‬

‫ג ]דיני כהונה ויחוסדי ובו כ״ב סעיפים[‬

‫ד ]לינים טי הם הפסולים לבא בקד‪-‬ל ישראל ובו ס*ב סעי[ ‪:‬‬

‫]דני נש'ם האסורות לכהן רבו ל״ח סעי׳[‬ ‫ו‬

‫ז ]דני שבויה ואיזו היא חללה ובו ט׳א סעי׳[‬

‫]שד‪.‬ולר הולך אחר ד‪.‬זכר ובו נ׳ סעי׳[ ‪.‬‬ ‫ח‬

‫ט ]דיני קטלנית וגו ד סעי׳[‬

‫]דני גרושה כשנשאת לאחר שאסורה לחזור לראשון ובו י׳ סןך[‬

‫י א ]אשת איש הנחשית שזינתה ובר ט״ו ס^לפים[ ‪.‬‬

‫]שלא לישא אשה בים' אבלו ובו ב׳ סע'׳[ ‪.‬‬ ‫יד‬

‫טו ]ריני עריות ושניות לעריות ובו ל״ב סעיפים[‪.‬‬

‫טז ]איסור שפחה ובותיית ובו'״א סע'׳[ ‪.‬‬

‫]סוקלין על חזקה שה'א בחזקת ערוה ובו ו׳ סעי׳{‬ ‫ייט‬

‫ך ]באיזה ביאה חייב ;‪ r‬הערוד‪ .‬ובו י״ח סעי׳[‬

‫]להתרחק מאד מן העריות ובו י׳ םע'׳( ‪.‬‬ ‫כא‬

‫כ ב ]דני א'םור יתור ובר '״ח סע'׳[‬

‫אוסור הוצאת זדע לבטלה ובו ט׳ ס ד[ ‪.‬‬ ‫כג ‪pj‬‬

‫כ ה ]שלא להרבות בתשמיש וההנהגה בזה ובו'״ג סעי׳[‬

‫סליק הלכות פדר בם‪-‬ד‬

‫]כיצד הם קדושי שטר ובו ט״ו סעיפים[ ‪:‬‬ ‫סימן ל״ב‬

‫]דיני קדושי ביאה ובו י״א סעיפים[ ;‬ ‫סימן ל״ג‬

‫סיימן ל״ן ]דיני שליחות להאשה וט י״ט סעי׳[‬

‫םי ‪ p‬ד ח ]דעי קחשין על תנאי וט ק״ב סעיפים[‪:‬‬

‫פ י ק מ א ]דין קדושין שאין טסורין לביאה ובו ח׳ םע'׳ן‪:‬‬

‫סי מן מ ״ג ]דיני קדושי קטן ואם הגדילו ו ט ט׳ סעיפים[ ‪:‬‬

‫כי מז מ״ ח ]אטר לה קדשתיך והיא מבחישתו או להיפך ו ט י״ג סעיפים[ ‪:‬‬

‫סי מז נ ה ]כמה דינים נארוס•! ובו ל״א סעיפים[ ‪:‬‬

‫סי ט! נ״ז ]דין כשנטשרה להבעל או לשלוחיו לנשואין ובו ה׳ סעי׳[‪:‬‬

‫סי מן נ ח ]נטה יתן אדם לבתו ובו ד סעיפים[ ‪:‬‬

‫סי מ ל ס׳ ]דיני שושבינות שנהגו בזמן הקדמונים ובו י״נ סעי׳[‪:‬‬

‫‪ p^D 0‬ב ]דיני ברכת חתנים ובו ט״ב סעיפיס^ ‪:‬‬

‫סי מז ס״ג ]דיני בעילת טצוה והכנתה ובו י״ב סעיפים[‪:‬‬

‫סימ! ס״ה ]טצוה לשטח חתן ובלה ובו ה׳ סעיפים[‪:‬‬

‫פליק הלכות קידושין בס׳ד‬

‫סי מן ק כ ב כשצוה לכתוב גט וטעו אם יכולים לכתוב נט א ו ת ר ‪ .‬ובו י״ט סעיפים‬

‫בותבין נט ‪ .‬ובו מ״ו סעיפים ;‬ ‫מה‬ ‫סי מן ק כ ד דין על‬

‫ן‬‫נקוב דינו בתיעוש ובנקוב אין חילוק בין עומדת על‬

‫סימן ק כו נוסח לשון הגט ודקדוק אותיותיו‪ .‬ובוס״גכמגיפים‪:‬‬

‫ואין ל ש אול ד ל פ״ז ל מ ה לנו ה ט ע ם ל ה צי ל ה ט מי ת ה‬ ‫י הי ה בו ז מן ' א ס ר ש כנ ר נ תג ר ש ה‬ ‫ה כ תו ב כ ג ט ואם‬

‫סי מז ס כ ט דיני שם האיש והאשה ומודם וחניכות וגם שמות אנשים‬

‫סליק שמות האנשים‬

‫ואלו הן השטות המצויות ‪]7‬הה בטדנתינו‬

‫סליה שמות נשים בס״ד‬

‫סי מן ק ל ״ ג דין שצריך בגט עירי מסירה ‪ .‬ובו ט׳ סעיפים ‪:‬‬

‫סי מן ק ל ״ ד דיני ביטול םודעות ע ט ‪ .‬וט ל״נ סעיפים ;‬

‫שיתירנה היתר גמור בלי שום עיור ‪ .‬ובו מ סעיפים ;‬ ‫‪ p 'D‬קל״ז‬

‫או שהוא ה צ ט ר ף עגזהם ובו׳ ל א י ד ע תי איז ה נ א מ נו ת‬ ‫מ ו מ פ ני מ ה צ רי ך ב״ ד מ פ ני שג ם ה ש לי ח כ ש מו ס רו‬

‫שיוו רע שהו א ב טי‘ כך לא נ חו ש ל א ל ש לי ח ול א לאשר■‬ ‫ג ב שנו ח ב מי ם ב מ שנ ה )כ״ג ‪ (:‬ה א ש ה ע צ מ ה מ בי א ה‬

‫סי מן ק מ ג דין גט על תנאי‪ .‬ובו פ״ז סעיפים‪:‬‬

‫קמ״ל ה ל א כ נ ר בי א ר ריגי תנ אי ם ב ה ל כו ת אי מו ת ו כן‬ ‫ך עו ד כ ת ב וכן אם תלד‪ .‬הגי רו שין ב מ ע ש ה דינו כ דין‬

‫ע ר זמן ש ל קיום ה ת נ א' ו איז ה ח ש ש מ מז רו ת יש בז ה‬ ‫ליי ^י ר ה לו א א״כ י ק ד שנ ה ה מ ג ר ש וי חוו ר ויג ר שנ ה ס ת ם‬

‫כ ש אינ ה נ ו ת נ ת מי מן מו ב ה ק ו ל ה ר א ״ ש‬ ‫די‘ ה ר י ״ ף ס י י ר י‬ ‫של גט מהררינן לה ומאי דמשטע שם די^א מהדרינן‬

‫ד ב א מ ת י״ל ד ה כ א ט ע ט א א ח ר י נ א ה ו א דכיון ר א נ ו‬ ‫ל עיני ה נ ת נ ה כ א ח ר ו כן כ שי ד ענו ש ע כ ״ פ הי א מ פ ל ת‬

You might also like