Professional Documents
Culture Documents
יום ב בהר
יום ב בהר
מצאנו בכמה מקומות הוכחות שיש שבועות שעובר עליהם רק בבל יחל ,אמנם אין משם ראיה שהוי
איסור אחר אלא אפש" ל שהוי איסור אחד .בראב"ד כתב שכשאמר בשמים ובארץ אין לא קרבן ולא
מלקות אבל בל יחל יש ואם אין קרבן מוכח שהוי צורה אחרת של שבועה ,וכן בר"ן בדף ח' שנשבע
לקיים את המצווה לא חל שבועה דהוי מושבע ועומד ואין קרבן אבל בל יחל יש משמע בהדיא שבל
יחל הוי שם אחר .שבועה לשעבר ודאי הוי רק שבועה מה היה אתמול ,אך בשבועה דלהבא יש
להסתפק האם הוי רק סיפור מה יהיה או שהוא מחיל דין איסור ע"י אמירת השבועה והסתפק בזה
הקוב"ש בכמה מקומות ,הרמב"ם גבי הדין שצריך לבטא בשפתיו כתב (פ"ב ה"י) ששבועה בלב
הכוונה שגמר בלבו שלא יאכל וכו' ושדבר זה יהיה אסור בשבועה ולכאורה בלשעבר ודאי לא שייך
בלב דאין ע"ז שם שבועה רק בלהבא שייך שנתכוון להחיל איסור בה' על עצמו .בקובץ הערות רוצה
לתלות את הספק שלו בפלוגתא האם יש שבועה לקיים את המצווה דר' יהודה בן בתירא ורבנן,
שבתוס' בשבועות כתבו שבפלוגתא היא באין איסור חל על איסור והרעק"א מקשה דפשוט שאין
איסור חל על איסור ומה יהיה טעמו דמהני ולמה יחלוק ר' יהודה בהא .אמנם נחלקו בזה בהדיא
ראשונים ובר"ן כתב שטעמו דר' יהודה משום שהוסיף קרבן וודאי שטעם זה לא מהני אאין איסור ,ור'
אלחנן תולה פלוגתתם בהא דאי הוי רק סיפור דברים מה יהיה ל"ש לדין איסור ואי הוי חלות איסור
פשוט דלא יהני .וכן בתוס' ביארו בגמ' גבי נזיר ביין המצווה שכתב המפרש שרק על שבועה יחול
והביאור בהא דכיוון דאין זה מצווה לשתות יין אלא רק שאם ישתה עי"ז ישקר בשבועתו במה שסיפר
אי"ז עיכוב לנזירות מלחול .ובקובש"מ הוסיף להסתפק כשעובר על השבועה להצד דהוי רק סיפור
בעלמא מתי נקרא שהוא משקר האם כשעובר על השבועה או שלמפרע שיקר בשבועתו ואומר ר'
אלחנן דלא הוי לאו שאין בו מעשה דמצטרף המעשה(?) .הרמב"ם כתב מי שנשבע שיעשו אחרים כך
וכך אפי' היו בניו אינו עובר משום שבועת ביטוי .ויש מהראשונים שכתבו דהוי שבועת שווא והריב"ש
כתב בשיטת הרמב"ם שאינו שבועת שווא כיוון שאפשר שישמעו בקולו ולא יעשו כן ופטור מטעם דהוי
התראת ספק כיוון שעובר רק במה שנשבע אתמול ואז הוי ספק א"כ כתוב ברמב"ם שיש מושג שעובר
בשבועה של אתמול אם יקרה היום אחרת ממה שאמר רק אולי הוי התראת ספק ואולי אף שאר
הראשונים יודו דאי הוי בידו עובר (צ"ע אמאי אז לא הוי התראת ספק) .וברש"י כתב דשבועת שקר
הוי להבא דמשקר בשבועתו לאחר זמן ודייק ר' שמואל דאז עובר על השבועה ולא הוי למפרע .גבי
נדרי אונסין כתוב בגמ' נדרים כ"ז שההיתר הוא משום דהוי בלבו היום ומוציא בלבו סתם ובאונסין לא
הוי דברים שבלב וכתב ע"ז הרשב"ש דבעצם נדרי אונסין אמור לא להועיל אם נתכוון לקיים דאדם
בשבועה פרט לאנוס רק אם נתכוון לא לקיים השבועה א"כ הוי שבועת שקר וצריך לכוון להיום דלא
להוי שקר .ולכאורה קשה דגם אי לא נתכוון לקיים הוי אנוס וצ"ל דכיוון שהוי רק סיפור וצריך לאמת
את הסיפור רק אם כיוון לקיים השבועה באה להחיל איסור וע"ז נאמר האדם בשבועה .ובזה אולי
יהיה מובן ברמב"ם בפי' המשניות שאע"פ ששבועות שגגות מורים רק בשבועות זרוזין(?) עובר דבכל
השבועות חסר במחייב רק בזרוזין כיון דסיפר סיפור א"כ חייב לעשות שיהיה סיפור אמת .כתב
הגרא"ו דשאל את הגרש"ש אמאי לא חל על האיסורים ואמר לו דאחר השבועה הוי איסור לעשות
המעשה ולא מצד שמחלל דיבורו ורק התורה הוציאה בלשון בל יחל לכלול כל האיסורים בלאו אחד
אמנם לא הוי לאו שבכללות כיון שכל האיסורים מאותו השם .ונביא לזה קצת ראיות ,ולכאורה היה
אפשר להביא ראיה מהדין ששבועה לקיים את המצווה לא מהני שמשמע שלא יכול לחול ואם הוי
סיפור אינו חלות כלל ולמה לא יהני אמנם בגמ' בשבועות כתוב דמי שנשבע לשעבר פעמיים וכתוב
דאינו חייב אלא אחת ואמר לו דאישתבשת כיון שמכ"מ שיקר בשבועה בתרייתא ומשמע שרק כיון
שכבר השבועה הראשונה הוי שקר והלכה לה לכן ל"ש אין שבועה אבל בלהבא אולי ודאי לא יחול כי
כבר עומד עליו באיסור שבועה וא"כ אין ראיה .עוד אפשר להביא ראיה דהרי בשבועה לשעבר ודאי
לא מהני שאלה וא"כ אמאי בלהבא אי הוי סיפור מה שייך שאלה או הפרה אי נימא דעובר רק בשעת
המעשה אולי שייך ע"ז הפרה וצ"ע .וכן משיטת הרמב"ם שכתב שנשבע על חבירו בדבר שיכול למנוע
מחבירו חל שבועה ואי נהנה שמעון ראובן פטור כיון שהוי אנוס ושמעון עבר וזה שייך רק אם הוי דין
איסור .וכן לשיטות הראשונים ששייך איסור חפצא בשבועה ודאי הוי חלות איסור .וכן כתוב שאם
נשבע שיאכל ואכל נבילה לא קיים שבועתו ואי הוי סיפור בעלמא מה שייך שהוא משקר בשבועתו ,ואי
הוי חלות חיוב אכילה הוי חידוש אבל אפשר להבין .אמנם מסתבר שכל האיסור מתחיל מחמת שאם
יאכל הוי משקר בשבועתו א"כ חל איסור אבל ודאי עיקרו סיפור .וזה הבעיה בהתפסה שלא היה
סיפור אלא רק אמירת איסור וזה לבד לא מהני.