‫בעניין גדר איסור השבועה‬

‫מצאנו בכמה מקומות הוכחות שיש שבועות שעובר עליהם רק בבל יחל‪ ,‬אמנם אין משם ראיה שהוי‬
‫איסור אחר אלא אפש" ל שהוי איסור אחד‪ .‬בראב"ד כתב שכשאמר בשמים ובארץ אין לא קרבן ולא‬
‫מלקות אבל בל יחל יש ואם אין קרבן מוכח שהוי צורה אחרת של שבועה‪ ,‬וכן בר"ן בדף ח' שנשבע‬
‫לקיים את המצווה לא חל שבועה דהוי מושבע ועומד ואין קרבן אבל בל יחל יש משמע בהדיא שבל‬
‫יחל הוי שם אחר‪ .‬שבועה לשעבר ודאי הוי רק שבועה מה היה אתמול‪ ,‬אך בשבועה דלהבא יש‬
‫להסתפק האם הוי רק סיפור מה יהיה או שהוא מחיל דין איסור ע"י אמירת השבועה והסתפק בזה‬
‫הקוב"ש בכמה מקומות‪ ,‬הרמב"ם גבי הדין שצריך לבטא בשפתיו כתב (פ"ב ה"י) ששבועה בלב‬
‫הכוונה שגמר בלבו שלא יאכל וכו' ושדבר זה יהיה אסור בשבועה ולכאורה בלשעבר ודאי לא שייך‬
‫בלב דאין ע"ז שם שבועה רק בלהבא שייך שנתכוון להחיל איסור בה' על עצמו‪ .‬בקובץ הערות רוצה‬
‫לתלות את הספק שלו בפלוגתא האם יש שבועה לקיים את המצווה דר' יהודה בן בתירא ורבנן‪,‬‬
‫שבתוס' בשבועות כתבו שבפלוגתא היא באין איסור חל על איסור והרעק"א מקשה דפשוט שאין‬
‫איסור חל על איסור ומה יהיה טעמו דמהני ולמה יחלוק ר' יהודה בהא‪ .‬אמנם נחלקו בזה בהדיא‬
‫ראשונים ובר"ן כתב שטעמו דר' יהודה משום שהוסיף קרבן וודאי שטעם זה לא מהני אאין איסור‪ ,‬ור'‬
‫אלחנן תולה פלוגתתם בהא דאי הוי רק סיפור דברים מה יהיה ל"ש לדין איסור ואי הוי חלות איסור‬
‫פשוט דלא יהני‪ .‬וכן בתוס' ביארו בגמ' גבי נזיר ביין המצווה שכתב המפרש שרק על שבועה יחול‬
‫והביאור בהא דכיוון דאין זה מצווה לשתות יין אלא רק שאם ישתה עי"ז ישקר בשבועתו במה שסיפר‬
‫אי"ז עיכוב לנזירות מלחול‪ .‬ובקובש"מ הוסיף להסתפק כשעובר על השבועה להצד דהוי רק סיפור‬
‫בעלמא מתי נקרא שהוא משקר האם כשעובר על השבועה או שלמפרע שיקר בשבועתו ואומר ר'‬
‫אלחנן דלא הוי לאו שאין בו מעשה דמצטרף המעשה(?)‪ .‬הרמב"ם כתב מי שנשבע שיעשו אחרים כך‬
‫וכך אפי' היו בניו אינו עובר משום שבועת ביטוי‪ .‬ויש מהראשונים שכתבו דהוי שבועת שווא והריב"ש‬
‫כתב בשיטת הרמב"ם שאינו שבועת שווא כיוון שאפשר שישמעו בקולו ולא יעשו כן ופטור מטעם דהוי‬
‫התראת ספק כיוון שעובר רק במה שנשבע אתמול ואז הוי ספק א"כ כתוב ברמב"ם שיש מושג שעובר‬
‫בשבועה של אתמול אם יקרה היום אחרת ממה שאמר רק אולי הוי התראת ספק ואולי אף שאר‬
‫הראשונים יודו דאי הוי בידו עובר (צ"ע אמאי אז לא הוי התראת ספק)‪ .‬וברש"י כתב דשבועת שקר‬
‫הוי להבא דמשקר בשבועתו לאחר זמן ודייק ר' שמואל דאז עובר על השבועה ולא הוי למפרע‪ .‬גבי‬
‫נדרי אונסין כתוב בגמ' נדרים כ"ז שההיתר הוא משום דהוי בלבו היום ומוציא בלבו סתם ובאונסין לא‬
‫הוי דברים שבלב וכתב ע"ז הרשב"ש דבעצם נדרי אונסין אמור לא להועיל אם נתכוון לקיים דאדם‬
‫בשבועה פרט לאנוס רק אם נתכוון לא לקיים השבועה א"כ הוי שבועת שקר וצריך לכוון להיום דלא‬
‫להוי שקר‪ .‬ולכאורה קשה דגם אי לא נתכוון לקיים הוי אנוס וצ"ל דכיוון שהוי רק סיפור וצריך לאמת‬
‫את הסיפור רק אם כיוון לקיים השבועה באה להחיל איסור וע"ז נאמר האדם בשבועה‪ .‬ובזה אולי‬
‫יהיה מובן ברמב"ם בפי' המשניות שאע"פ ששבועות שגגות מורים רק בשבועות זרוזין(?) עובר דבכל‬
‫השבועות חסר במחייב רק בזרוזין כיון דסיפר סיפור א"כ חייב לעשות שיהיה סיפור אמת‪ .‬כתב‬
‫הגרא"ו דשאל את הגרש"ש אמאי לא חל על האיסורים ואמר לו דאחר השבועה הוי איסור לעשות‬
‫המעשה ולא מצד שמחלל דיבורו ורק התורה הוציאה בלשון בל יחל לכלול כל האיסורים בלאו אחד‬
‫אמנם לא הוי לאו שבכללות כיון שכל האיסורים מאותו השם‪ .‬ונביא לזה קצת ראיות‪ ,‬ולכאורה היה‬
‫אפשר להביא ראיה מהדין ששבועה לקיים את המצווה לא מהני שמשמע שלא יכול לחול ואם הוי‬
‫סיפור אינו חלות כלל ולמה לא יהני אמנם בגמ' בשבועות כתוב דמי שנשבע לשעבר פעמיים וכתוב‬
‫דאינו חייב אלא אחת ואמר לו דאישתבשת כיון שמכ"מ שיקר בשבועה בתרייתא ומשמע שרק כיון‬
‫שכבר השבועה הראשונה הוי שקר והלכה לה לכן ל"ש אין שבועה אבל בלהבא אולי ודאי לא יחול כי‬
‫כבר עומד עליו באיסור שבועה וא"כ אין ראיה‪ .‬עוד אפשר להביא ראיה דהרי בשבועה לשעבר ודאי‬
‫לא מהני שאלה וא"כ אמאי בלהבא אי הוי סיפור מה שייך שאלה או הפרה אי נימא דעובר רק בשעת‬
‫המעשה אולי שייך ע"ז הפרה וצ"ע‪ .‬וכן משיטת הרמב"ם שכתב שנשבע על חבירו בדבר שיכול למנוע‬
‫מחבירו חל שבועה ואי נהנה שמעון ראובן פטור כיון שהוי אנוס ושמעון עבר וזה שייך רק אם הוי דין‬
‫איסור‪ .‬וכן לשיטות הראשונים ששייך איסור חפצא בשבועה ודאי הוי חלות איסור‪ .‬וכן כתוב שאם‬
‫נשבע שיאכל ואכל נבילה לא קיים שבועתו ואי הוי סיפור בעלמא מה שייך שהוא משקר בשבועתו‪ ,‬ואי‬
‫הוי חלות חיוב אכילה הוי חידוש אבל אפשר להבין‪ .‬אמנם מסתבר שכל האיסור מתחיל מחמת שאם‬
‫יאכל הוי משקר בשבועתו א"כ חל איסור אבל ודאי עיקרו סיפור‪ .‬וזה הבעיה בהתפסה שלא היה‬
‫סיפור אלא רק אמירת איסור וזה לבד לא מהני‪.‬‬