‫בעיקר דין שבועה ובדין שבועה בלשון נדר‬

‫בעיקר דין שבועה נראה לומר דהוא מורכב מאיסור שנוצר ע"י זה שהבן אדם מספר שבועה מה יהיה‬
‫אח"כ ועי"ז חל איסור שבועה‪ .‬וזה החיסרון בהתפסת שבועה שחסר בסיפור דהוא רק אומר את‬
‫האיסור וזה לבד לא מהני‪ .‬ולפ"ז מובן דברי הראב"ד שצריך שם לגבי קרבן כיון שצריך להזכיר שם וכן‬
‫כשלא אמר שם הוי כנשבע בה' רק כשאמר בשמים ובארץ חסר בחומר האיסור כי לא ישקר בה'‬
‫כשיעבור ע"ז‪ ,‬וממילא אף בלהבא לא חל לגמרי כי חסר בסיפור רק בל יחל מכ"מ יש‪ .‬ומהדין ששתי‬
‫קונמות מצטרפים מוכח שהבל יחל הוא לא רק איסור לשקר כי אל"ה ל"ש שיצטרפו זל"ז‪ ,‬אלא ודאי‬
‫הוי דין איסור ומכ"מ רק המדיר יעבור דזה הוי גדר התורה שרק יוצר האיסור הוא יעבור כשיתחלל‬
‫האיסור‪ .‬ומכ"מ בשבועות לא יצטרפו מתוך שחלוקות לחטאות כלומר שבשבועה הקרבן הוי על‬
‫השקר‪ ,‬אבל ברמב"ם פ"ד שבועות כתוב שלפיכך אין מצטרפים הואיל והוי כחלב ודם משמע שזה כלל‬
‫בשמות עבירות ולא שהוא לא משקר שקר גמור על אף אחד מהשבועות וודאי הוא כיון שחל האיסור‪.‬‬
‫וכן מעיקר דין שיעור בשבועה שהרמב"ם כתב שחצי שיעור אסור בשבועה וביאר הר"ן כיון שחזיא‬
‫לאיצטרופי‪ ,‬וכתב הש"ך שזה רק בנשבע סתם אבל אי אמר שיעור ודאי שלא מצטרפי‪ ,‬והקשה‬
‫האבנ"מ דהרי גם בסתם אי"ז שיעור איסור אלא רק הרחקה וא"כ מה אכפת לי אי אמר בהדיא‪ .‬וודאי‬
‫ל"ש חצי שיעור רק אי שייך לומר על חצי שהוא איסור רק שאינו שיעור אבל בשבועה רגילה כ"ז שלא‬
‫שיקר בשבועתו מה שייך חצי שיעור ומוכח דחל חלות איסור‪ .‬ועדיין הקשה הר"ן קצת כיון דל"ש חצי‬
‫משקר ועז התי' של הרחקה מהני(???)‪ .‬וכן מהתוס' פרק שבועות שתים שכתב שאפי' שלר' שמעון‬
‫כזית הוי דין בקרבן מכ"מ בשבועה הקרבן על הלאו דהוי בכל שהוא ולא כמו בכל קרבן שהוי שגגת‬
‫כרת דכרת הוא בכזית‪ ,‬ומוכח בהדיא דהוי חלות איסור אכילה וע"ז שייך שיעורים‪ .‬דאל"ה מה קשיא‬
‫ליה הרי השבועה היא כיון שעבר על שבועתו והשבועה היא על כלשהוא‪ .‬וכן מרש"י שם שכתב‬
‫דמפרש הוי כבריה דאחשביה‪ ,‬ואי הוי שבועה בעלמא מה צריך לאחשביה‪.‬‬
‫בראשונים דנים מה יהיה כשאומר נדר בלשון שבועה ולהיפך‪ .‬ובר"ן כתב שכיון ששבועה הוי בגברא‬
‫ונדר בחפצא ל"ש לאיחלופי ללישנייהו‪ ,‬והביא דבירושלמי איפליגו בדין זה ומשמע שם דקי"ל כרבים‬
‫דלא מהני‪ ,‬וברמב"ן כתב דמהני מדין יד‪ .‬ויש לעיין דהא אסיק דיבוריה וצ"ל דרק כשאומר כחזיר וכדו'‬
‫הוא קלקול ופה נחשב רק קיצור בעלמא(?)‪ .‬ואיכא כמה שיטות ראשונים דשייך שבועה אחפצא כגון‬
‫בתוס' גבי ישיבת סוכה עלי שאם יאמר ישיבת סוכה עלי שבועה יחול לבטל את המצווה כיון דחל‬
‫אחפצא משא"כ אם יאמר שבועה שלא ישב בסוכה‪ .‬וכן כתב בתוס' בשבועות כ"ה‪ .‬וכן כתב הבעה"מ‬
‫בסוף שבועות שתיים‪ .‬וכן כתב הר"ן בשם רש"י שם בשבועות שתיים‪ .‬נדרים בגברא לכאורה הוא‬
‫מוסכם שלא יחול וראיה לזה מהמשנה דחומר בנדרים שכתוב שנדר חמור שחל על המצווה ובהכרח‬
‫ששבועה איכא גווני דלא חל ונדר לעולם חל‪ ,‬וכתב בתוס' טעם בזה דנדר הוי כקרבן ול"ש שיחול‬
‫אחפצא משא"כ שבועה יכול להחיל איסור כרצונו‪ .‬וודאי שכ"ז שייך רק אי שבועה הוי חלות איסור‪.‬‬
‫והר"ן שם כתב דעיקר נדר הוא מדין התפסה וא"כ ל"ש אלא אחפצא כיון דאל"ה היה שייך להחיל גם‬
‫בלא התפסה‪ ,‬אמנם שבועה אולי יחול אף אחפצא‪ .‬ובאמת איך שפי' הריטב"א את שיטת הירושלמי‬
‫משמע ששיטה אחת בירושלמי סבירא ליה ששבועה חל בלשון נדר‪ ,‬רק צריך קצת בדיקה בדיוק‬
‫בשיטת הירושלמי‪ .‬השעה"מ הקשה על שיטות אלו שכתוב בשבועות שאין שבועה חלה אף בדבר‬
‫הכולל מהא דתנן דיש אוכל אכילה אחת וחייב ארבע חטאות ואשם ואם שבועה חלה על השבועה‬
‫בכולל משכחת לה חמש‪ ,‬ואי נימא דשייך שבועה בלשון נדר חל אחפצא וחל לבטל את המצווה א"כ‬
‫עדיין קשה קושית הגמ'‪ .‬ובאחיעזר כתב מכוח קושיה זו דשבועה אחפצא חל רק ללאו ולא לקרבן וצ"ל‬
‫שהטעם בזה אולי כיון דהוי גריעותא בצורת הסיפור‪ ,‬וא"כ עובר רק בבל יחל‪ .‬הר"ן שם כתב דחלות‬
‫שבועה על איסורים הוא כיון שנשבע בשמו יתברך שיאסר החפצא אנפשיה וצ"ל שהפשט שהשבועה‬
‫הוא בעצם זה שיהיה איסור וע"ז לא שייך משקר בדיבורו ואולי לכן אין קרבן ע"ז‪ .‬בר"ן שם כתב‬
‫בתחילת דבריו לשון כיון דארכביה אתרי ריכשי ומכוח חומר נדר שבו הוא דחייל לבטל את המצווה‬
‫ואולי הביאור בר"ן מהא דמשמע מדברי הרמב"ם בריש הלכות נדרים שיש חידוש דנדר אינו צריך‬
‫שבועה וודאי שאי היה דין כזה לא היה דין זה מפרשת שבועות אלא זה הצורה לנדור אחפצא וזה‬
‫הביאור בר"ן שאחר שנדר אין צריך לשבועה אי נשבע בצורה כזאת המחייב משום שבועה והחלות‬
‫מכוח פרשת נדרים וצ"ע‪ ,‬ולפ"ז לכאורה ודאי הוי רק איסורא דבל יחל ולא יתחייב קרבן‪.‬‬