‫עבודה בספרות‬

‫מגיש מיכאל שפירא‬

‫פתיחה‪:‬‬

‫שם השיר‪" :‬גדול הוא האומץ לחכות"‪ .‬שם המשורר‪ :‬נתן זך‪ .‬השיר נוצר כחלק מספר שירים‬
‫שלו בשם "כל החלב והדבש" שיצא לאור בשנת ‪ .1966‬נתן זך‪ ‬היה‪ ‬משורר‪ ,‬עורך‪ ,‬מתרגם‪,‬‬
‫מבקר שירה‪ ,‬סופר ‪,‬פזמונאי‪ ‬ומחזאי‪ .‬נתן זך נולד בשנת‪  1930 ‬בברלין‪ ‬בשם‪ ‬הארי זייטלבך‪,‬‬
‫ועלה לארץ ב‪ .1936‬במאמר זה אציג‪ :‬למה בחרתי את השיר הזה‪ ,‬את התחושות שהוא‬
‫העלה בי ולמה אני מתחבר אליו‪ ,‬ולבסוף את דעתי על היצירה‪.‬‬

‫‪ :1‬מדוע בחרתי את השיר‪ :‬בחרתי את השיר הזה כי אני מזדהה עם ההרגשה שזה ממש‬
‫מעצבן ואפילו מלחיץ שאתה ממתין למשהו (לדוגמה חבילה שהזמנת‪/‬ה)‪ ,‬התחושה שהשיר‬
‫העלה בי היא הזדהות‪ ,‬יכולתי להרגיש את הקושי של המשורר למרות שאנחנו לא יודעים‬
‫למה הוא ממתין‪.‬‬

‫‪ :2‬הרעיון המרכזי בשיר‪ ,‬הוא שלחכות זה מאוד מאוד קשה‪ .‬בבית הראשון המשורר מכריז‪:‬‬
‫קשה יותר לחכות‪( ,‬המשורר אפילו משתמש במילה "אומץ")‪ ,‬מאשר לשתף את הרגשות‬
‫שלך עם אדם אחר‪ .‬והוא מסביר שכאשר אתה מספר לאנשים אחרים את רגשותיך וכאביך‪,‬‬
‫הם יכולים להבין ואפילו להזדהות‪ .‬אולם כשאתה מחכה אין אף אחד שיחלוק את ההמתנה‬
‫איתך‪.‬‬

‫בבית השני המשורר מתאר את הקושי לחכות הוא מנסה להסיח את דעתו באמצעות פעולות‬
‫כגון תליית תמונה או יישור שטיח‪ ,‬הכל רק להימנע מהאומללות שבאה עם האילוץ לחכות‪.‬‬
‫הוא מבין שכולם מחכים אבל זה לא מנחם אותו‪ ,‬והוא ממשיך לנסות להסיח את דעתו‪ ,‬אך‬
‫הוא עדיין מרגיש אומלל ושופט את עצמו לחומרה‪ .‬הבית השני הוא מתייחס לבדידות‬
‫שבהמתנה כאשר הוא אומר‪" :‬כאן אתה ברשותך לגמרי" ומתכוון שאין איש אחר שיחלוק‬
‫איתו את ההמתנה‪ .‬בסוף השיר הוא מזכיר לעצמו להתרכז בעיקר שהיא ההמתנה ובשאיפה‬
‫שתסתיים בהקדם האפשרי‪.‬‬

‫הזהות של הדמות שעולה מן השיר היא בודדה‪ ,‬ואומללה שמתמודדת עם הכאב שבהמתנה‪.‬‬
 ‫אמצעים אומנותיים‪:‬‬

‫‪ .1‬הגזמה‪ :‬כאשר המשורר מדבר על ההמתנה הוא משתמש במילה "אומץ" על מנת‬
‫להדגיש את העובדה שלהמתין למשהו יכול להיות מלחיץ וצריך אומץ כדי להתגבר על הלחץ‬
‫הזה‪" .‬גדול האומץ לחכות מאשר האומץ לשפוך את הלב"‬

‫‪ .2‬מונולוג‪ :‬בבית השני המשורר מספר על הבדידות שבלחכות‪ ,‬משתף בפעולות שהוא עושה‬
‫על מנת להעביר את הזמן‪ .‬הוא גם מדבר אל עצמו ומנסה להתנחם שככה זה אצל כולם אבל‬
‫זה לא מסייע לו‪.‬‬

‫‪ .3‬אימאז'‪:‬‬

‫המשורר מציג תמונות באמצעות מילים כדי שהקורא ירגיש את מה שהדמות חווה‪.‬‬

‫בשיר‪ ,‬המשורר בחר לתאר את המעשים שהדמות עושה כדי להדגיש כמה קושי ותסכול‬
‫הדמות חווה‪ ,‬ואת ניסיונות העידוד העצמים‪ ,‬והעברת הזמן‪( .‬כגון‪" :‬כאן אתה לבד‪ .‬אתה‬
‫תולה תמונה על הקיר‪ ,‬מישר מרבד‪ ,‬מקשיב לצעדים‪ ...‬קורע מכתב לגזרים")‪.‬‬

‫‪ :3‬נקודות השוואה‪:‬‬

‫אני משווה בין "בובה ממוכנת" לבין השיר שבחרתי‪.‬‬

‫בשתי היצירות יש מקרי שיפוט‪ :‬ב"גדול הוא האומץ לחכות"‪ ,‬המשורר שופט את עצמו "כאן‬
‫אתה ברשותך לגמרי‪ :‬שפוט את עצמך אם הכרח הוא"‪ ,‬ובבובה ממוכנת היא גם נשפטת על‬
‫ידיי אחרים‪ ,‬וגם שופטת את עצמה " וכל מנהגי היה שקול וצייתני" (שיפוט אחרים)‪ ,‬ו" אולם‬
‫אז הייתי כבר בובה מסוג שני" (שיפוט עצמי)‪ .‬נקודת השוואה נוספת היא האומללות‬
‫שהדמויות מרגישות‪ .‬ב"גדול הוא האומץ לחכות"‪ :‬הוא מרגיש אומלל כאשר הוא ממתין‪..." :‬‬
‫מקשיב לצעדים‪ ,‬חושב שאתה אומלל"‪ .‬בבובה ממוכנת‪ :‬היא אומללה כאשר היא אומרת "‬
‫היה לי שיער זהב‪ ,‬ועיניים כחולות‪ ,‬והייתה לי שמלה מצבע פרחים בגן וכובע קש עם קישוט‬
‫של דובדבן"‪ .‬הכל בזמן עבר והיא אומללה מאחר והיא מתגעגעת למה שהיה פעם לפני‬
‫שהיא הפכה לבובה מכנית (ממוכנת) שיש שליטה עליה והיא לא יכולה לקבל החלטות על‬
‫עצמה‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬גיליתי שהשיר יותר מעניין ממה שחשבתי בהתחלה‪ .‬בשיר‪ ,‬נתן זך דן בדמות בודדה‬
‫שיותר קשה לה לחכות מאשר לחלוק את הכאב ולשתף אותו עם אחרים‪ ,‬ושצריך לגייס אומץ‬
‫בשביל להתעלות על החרדה שבהמתנה‪ .‬כאשר הדמות ממתינה היא מנסה להסיח את‬
‫דעתה עם מונולוג עצמי‪ .‬אני מסכים אם הדרך החשיבה של הדמות כי שאני מחכה למשהו‬
‫אני גם מנסה להסיח את דעתי ולנסות לא לחשוב על זה‪ ,‬כדי שהזמן יעבור מהר יותר (כמו‬
‫לדוגמא ביום כיפור כאשר אני צם ואני ממתין בקושי רב לסוף הצום)‪.‬‬