‫מפתח כללי‬

‫פתח דבר ‪............‬‬

‫‪5 ..............................‬‬ ‫מפתח המאמרים ‪..‬‬
‫‪..................‬א־שלא‬ ‫בשעה שהקדימו — תער״ב‪,‬‬
 ‫ב״ה‬
‫פתח דבר‬
‫להוצאה החדשה‬
‫בתודה ובשבח להשי״ת‪ ,‬הננו מוציאים לאור הוצאה חדשה ומתוקנת של המשך‬
‫המאמרים הידוע בשם ״בשעה שהקדימו ‪ -‬תער״ב״ אשר לכ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע‪.‬‬
‫בהוצאה זו נסדר ההמשך מחדש'‪ ,‬תוקנו בו כמה טעויות הדפום‪ ,‬ולתועלת הלומדים‬
‫והמעיינים ניתוספו סימני פיסוק וחלוקה לקטעים‪ ,‬ובשולי הגליון ‪ -‬מראה־מקומות וציונים^‪.‬‬
‫חלק ראשון זה‪ ,‬כולל את המאמרים בשעה שהקדימו תער״ב ‪ -‬ולא יכול יוסף תער״^‪.‬‬

‫בכתב יד קדשו של כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע נחלק ההמשך לה׳ חטיבות; הראשונה ‪-‬‬
‫מד״ה בשעה שהקדימו תער״ב ‪ -‬עד ד״ה ולא יכול יוסף תער״ג; השני׳ ‪ -‬מד״ה ועשית חג‬
‫שבועות תער״ג ‪ -‬עד ד״ה והוי׳ אמר המכסה תרד״ע; השלישית ‪ -‬מד״ה ואהי׳ אצלו אמון‬
‫תרד״ע ‪ -‬עד ד״ה וידבר גו׳ במדבר העת״ר; הרביעית ‪ -‬מד״ה וידבר גו׳ את כל הדברים‬
‫האלה העת״ר ‪ -‬עד ד״ה והי׳ אמר המכסה עתר״ו; והחמישית ‪ -‬החלק שלא נאמר‪.‬‬
‫על יסוד חלוקה זו‪ ,‬הננו מדפיסים את ההמשך במהדורא זו בששה חלקים )כאשר‬
‫החטיבה השלישית שבחלוקה המקורית נחלקה לשנים(‪:‬‬
‫חלק א‪ :‬ד״ה בשעה שהקדימו תער״ב ‪ -‬ד״ה ולא יכול יוסף תער״ג‪.‬‬
‫חלק ב‪ :‬ד״ה ועשית חג שבועות תער״ג ‪ -‬ד״ה והוי׳ אמר המכסה תרד״ע‪.‬‬
‫חלק ג‪ :‬ד״ה ואהי׳ אצלו אמון תרד״ע ‪ -‬ד״ה וישב יעקב העת״ר‪.‬‬
‫חלק ד‪ :‬ד״ה נר חנוכה העת״ר ‪ -‬ד״ה וידבר וגו׳ במדבר העת״ר‪.‬‬
‫חלק ה‪ :‬ד״ה וידבר וגו׳ כל הדברים האלה העת״ר ‪ -‬ד״ה והוי׳ אמר המכסה עתר״ו‪.‬‬
‫חלק ו‪ :‬ה״חלק שלא נאמר״‪.‬‬
‫בנוסף לזה ‪ -‬חלק ז‪ ,‬הכולל את ההוספות שבהוצאות הקודמות‪ ,‬כולל פאקסימיליות‬
‫ומפתחות ועוד‪.‬‬

‫‪ (1‬בצידי העמודים צויינו גם מספרי העמודים המקבילים שבהוצאות הקודמות‪.‬‬

‫‪ (2‬ציוני העמודים בתוך הספר עצמו הם לעמודים החדשים‪ ,‬אך הציונים לשאר ההמשך שעדיין לא נדפס במהדורא זו‪ ,‬הם‬
‫לעמודי ההוצאות הקודמות‪ ,‬כדי להקל על המעיין הכנסנו סימן לפני מספר העמוד‪ ,‬לדוגמא‪ :‬ע׳ ותשפה‪.‬‬
‫הציונים לספרי חסידות הם לעמודי ההוצאות האחרונות‪.‬‬
‫‪ (3‬המאמרים שבחלק זה יצאו לאור בחוברות בודדות )חוברת א־ח ‪ -‬ר״ח סיון תשע״ב־יו״ד שבט תשע״ג(‪ .‬במהדורא זו‬
‫ניתוספו עוד תיקונים וציונים‪.‬‬
 ‫פתח דבר‬ ‫‪4‬‬
‫תקוותנו שההוצאה החדשה תוסיף חיות ועריבות בלימוד ההמשך ע״י אחב״י שיחיו די‬
‫בכל אתר ואתר‪.‬‬
‫ויהי רצון שע״י ההוספה בלימוד תורת החסידות תקויים הבטחת משיח צדקנו‬
‫להבעש״טי שכש״יפוצו מעינותיך חוצה״ ‪ -‬״אתי מר״‪ ,‬דא מלכא משיחא‪ ,‬ונזכה לשמוע תורה‬
‫חדשהי‪ ,‬מפיו בקרוב ממש‪.‬‬
‫י ״ ט־ כ ״ ף כ ס לו ה׳ ת ש ע ״ ז‬
‫ב ח ק לי ן‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫‪ (4‬ראה אגה״ק הידועה דהבעש״ט ‪ -‬דפסה )גם( בכתר שם טוב בתחילתו‪ .‬ובכ״מ‪,‬‬
‫‪ (5‬ראה ויק״ר פי״ג‪ ,‬ג‪ .‬וראה לקו״ת צו יז‪ ,‬א ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
 ‫בס״ד‪.‬‬
‫פ ת ח דבר‬
‫להוצאה הראשונה‬
‫מדפיסים אנו בזה את המשר־המאמרים הידוע בשם ״בשעה שהקדימו ‪ -‬תער״ב״ אשר‬
‫לכ״ק אדמו״ר)מוהרש״ב( נ״ע‪.‬‬
‫המשך זה כולל מאה ארבעים וארבע מאמרים שנאמרו בשנות תער״ב־תרע״ו‪ ,‬וגם חלק‬
‫שלא נאמר‪.‬‬
‫*‬ ‫‪#‬‬ ‫*‬

‫בגוף כתב יד קודש של כ״ק אדמו״ר )מוהרש״ב( נ״ע מתחלק ההמשך לארבע; קעג‬
‫עמודים‪ ,‬כל עמוד מחזיק עה־פ שורות ‪ -‬פנים המאמרים‪ .‬בקונטרס בפ״ע נכתבו התחלת וסיום‬
‫כל מאמר ומאמר והוספות והגהות עליהם ‪ -‬שמה עמודים‪ .‬לאחר זמן חלק כ״ק אדמו״ר‬
‫)מוהרש״ב( נ״ע רוב ההמשך לפרקים וכתב קיצור לכל פרק‪ .‬כ״ז בקונטרס בן מ״ו עמודים‪.‬‬
‫החלק שלא נאמר ‪ -‬בן עה עמודים‪.‬‬
‫­א­‬ ‫♦‬ ‫♦‬

‫חלק מהמשך הנ״ל נתפרסם בקופיר‪ ,‬וכעת נדפס בפעם הראשונה על פי כתב יד מעתיק‬
‫שהוגה אח״כ ‪ -‬עד סוף סעיף תכא )משפטים‪ ,‬תרע״ה( ‪ -‬ע״י כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב‪ ,‬וגם‬
‫הוסיף עוד הוספות והגהות בגוכתי״ק‪.‬‬
‫מסעיף תכא ואילך ‪ -‬גם החלק שלא נאמר ‪ -‬נדפס מתוך כתב יד מעתיק על פי השוואה‬
‫עם גוף כתי״ק‪.‬‬
‫=אנ‬ ‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬

‫כרך זה כולל המאמרים החל משבועות תער״ב עד סוף שנת תרע״ד‪ ,‬מאמרי ההמשך‬
‫משנת תרע״ה־תרע״ו וכן החלק שלא נאמר ‪ -‬יודפסו בכרך בפ״ע‪ ,‬ומפתח ענינים‪.‬‬
‫בראש הספר בא ‪ -‬מפתח מאמרים הנ״ל עם תוכן התחלת המאמר ‪ -‬נעתק מרשימת כ״ק‬
‫אדמו״ר )מוהריי״צ( נ״ע‪ .‬כן פאקסימיליא מגוף כתי״ק כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב של‪ :‬א( עמוד‬
‫הראשון של ההמשך‪ .‬ב( עמוד מקונטרם ההתחלות וההגהות‪ .‬ג( עמוד מקונטרם הקיצורים‪.‬‬
‫ד( עמוד מהעתקת המאמרים בתוספות ההתחלה וסיום וגם הכניס בפנים ההוספות וההגהות‬
‫שהוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב ובכ״מ הוסיף הגהות וכר)לקמן ע׳ תצט־תק(‪.‬‬

‫מו צ ש ״ ק יו ״ ד ש ב ט‪ ,‬ה׳ ת ש ל ״ ז‪ ,‬ב רו ק לין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

 ‫ב״ה‪.‬‬
‫פ תח דבר‬
‫להוצאה השלישית‬
‫לקראת חג הגאולה י״ט כסלו‪ ,‬ראש השנה לתורת החסידות*‪ ,‬הננו מדפיסים בהוצאה‬
‫חדשה^ ומתוקנת את המשך המאמרים הידוע בשם ״בשעה שהקדימו ‪ -‬תער״ב״ אשר לכ״ק‬
‫אדמו״ר)מהורש״ב( נ״ע‪.‬‬
‫בהמשך זה נתבארו עיקרי תורת החסידות^‪ ,‬ועם אמירתו התחילה תקופה חדשה‬
‫בהתרחבות תורת החסידות‪ ,‬וכל הענינים העמוקים בחסידות מבוארים בהרחבה‪ ,‬כדברים‬
‫מוחשיים רגילים*‪.‬‬
‫ההוצאה הראשונה של ההמשך היתה מכת״י המעתיקים שעליו חילק כ״ק אדמו״ר‬
‫)מהורש״ב( נ״ע את המאמרים לפרקים‪ ,‬בתוספת הגהות וכו׳^‪ .‬בהוצאה זו הוגהו המאמרים גם‬
‫בהשוואה לגוכתי״ק הנ״ל«‪ ,‬וכן תוקנו כמה וכמה טעויות הדפום שבהוצאה הראשונהי‪.‬‬
‫כרך זה כולל המאמרים מחג השבועות תער״ב עד סוף שנת תרד״ע‪.‬‬
‫שני הכרכים הנוספים יודפסו אי״ה בקרוב‪.‬‬

‫כף מ״ ח ה׳ ת ש נ ״ ב ) הי׳ ת ה א ש נ ת נ פ ל או ת ב כ ל(‪,‬‬

‫ברו ק לין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫‪ (1‬ראה אגרת־קודש הידועה של כ״ק אדמו״ר)מהורש״ב( נ״ע לי״ט כסלו תרס״ב )אגרות־קודש שלו ח״א ‪ 7‬רנט‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (2‬הוצאה ראשונה ‪ -‬ברוקלין‪ ,‬תשל״ז; הוצאה שני' ‪ -‬כפר חב״ד‪ ,‬תשל״ז‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה הקדמה לקונטרס ״חנוך לנער״‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה לקוטי דיבורים )כרך ב( שה‪ ,‬א‪ .‬ולהעיר מרשימת כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע י״ט כסלו עטר״ת )םה״מ עטר״ת ‪7‬‬
‫תרעג(‪.‬‬
‫‪ (5‬בפרטיות יותר ע״ד כתיבת ההמשך ‪ -‬ראה בפתח דבר להוצאה הראשונה וב״סקירה ביבליוגרפית״ לכתבי יד דהמשך‬
‫תער״ב שנדפסה לקמן בהוספות ]בהוצאה זו ‪ -‬לקמן ח״ז[‪.‬‬
‫‪ (6‬כן הוספנו את הקטעים עליהם כתב ״אצ״ל״)= אין צריך להעתיק(‪.‬‬
‫‪ (7‬במקומות שנראה לכאורה שחסרה תיבה )או שהתיבת חסרה אותיות וכיו״ב(‪ ,‬וכן)באיזה( מקומות שנעתק לשון הפסוק‬
‫או המארז״ל בנוסח שונה מהמקור ‪ -‬הערנו ע״ז בשוה״ג בדרך אפשר‪.‬‬
‫בכ״מ ציין כ״ק אדמו״ר)מהורש״ב( נ״ע למה שיתבאר בפרקים הבאים ללא פירוט הפרק‪ ,‬בהוצאה זו צויינו הפרקים בשוח״ג‬
‫בדרך אפשר‪.‬‬
 ‫מפתח‬
‫ע מוד‬ ‫זמן א מי ר תו‬ ‫תו כן ה ת ח ל ת ה מ א מ ר‬ ‫ד בו ר ה מ ת חי ל‬

‫א‬ ‫חג השבועות‬ ‫א‪ .‬בששה״ק כר פעולת הכחות לפי אופן האיברים ‪) -‬א־ד(‬
‫ליל ב' דחג השבועות יא‬ ‫ב‪ .‬עוטה אור כר אצי׳ הוא ממוצע ‪) -‬ה־ח(‬
‫ויחן שם ישראל כר באצילות גילוי ההעלם ואין ערוך‬ ‫ג‪.‬‬
‫כ‬ ‫יום ב׳ דחג השבועות‬ ‫‪) -‬ט־יא(‬
‫ד‪ .‬נשא כר פשיטת האורות דאצי׳ אינו בפשיטת האורות‬
‫כה‬ ‫נשא ובהעלותך‬ ‫דא״ם ‪) -‬יב־יז(‬
‫ח‪ .‬שלח לך כר ע״ם הגנוזות מעורבין מצד העדר מציאותן‬
‫לז‬ ‫שלח‬ ‫‪) -‬יח־כ(‬
‫מד‬ ‫קרח‬ ‫כל מחלוקת כר פעולת צמצום הראשון ‪) -‬כא־כה(‬ ‫ו‪.‬‬
‫זאת חקת כר ב׳ ענינים צמצום הא׳ סילוק ב׳ שרשי‬ ‫ז‪.‬‬
‫נד‬ ‫הקת‬ ‫האורות ‪) -‬כו־כח(‬
‫ח‪ .‬מי מנה כר אורות דאצי׳ בבחי׳ התלבשות פנימי ‪-‬‬
‫סב‬ ‫בלק‬ ‫)כט־לב(‬
‫ט‪ .‬ובראשי חדשיכם כר בע״ם התחלקות מעומ״ט ‪) -‬לג־‬
‫ע‬ ‫פנחס‬ ‫לס‬
‫וידבר וגר המטות כר מעומ״ט ריבוי ומיעוט בעצם‬
‫פא‬ ‫מטו״מ‬ ‫מהותן ‪) -‬לז־מ(‬
‫צא‬ ‫דברים‬ ‫יא‪ .‬ציון במשפט כר חו״ב אין ויש ‪) -‬מא־מד(‬
‫יב‪ .‬נחמו כר התחלקות הספי׳ ניכר בהתלבשותן בהבלים ‪-‬‬
‫קא‬ ‫ואתחנן‬ ‫)מה־מח(‬
‫יג‪ .‬ועתה ישראל מה כר הבדל הרצון לשארי הכחות ‪-‬‬
‫קיב‬ ‫עקב‬ ‫)מט־נב(‬
‫קכד‬ ‫שופטים‬ ‫יד‪ .‬שופטים כר אור א״ם אור ושפע ‪) -‬נג־נס‬
‫קלח‬ ‫תצא‬ ‫טו‪ .‬כי תצא כר או״מ ואו״פ ‪) -‬נז־נט(‬
‫קמח‬ ‫תבוא‬ ‫טז‪ .‬והי׳ כי תבוא כר במקיפים כללים ופרטים ‪) -‬ם־םג(‬
‫יז‪ .‬אתם נצבים כר מקיף הכללי טה״ע וטה״ת מקיף הפרטי‬
‫קנט‬ ‫נצו״י‬ ‫‪) -‬םד־םז(‬
 ‫מפתח‬ ‫‪8‬‬
‫ע מוד‬ ‫זמן א מי ר תו‬ ‫תו כן ה ת ח ל ת ה מ א מ ר‬ ‫ד בו ר ה מ ת חי ל‬

‫ח ע ר ״ג‬
‫קסט‬ ‫ליל ב׳ דר״ה‬ ‫זה היום כו׳ ה׳ מקיפים דנר״ן ח״י ‪) -‬סח־עא(‬ ‫יח‪.‬‬
‫קעט‬ ‫יום ב׳ דר״ה‬ ‫אני לדודי כו׳ בחינת בת מקבל ‪) -‬עב־עה(‬ ‫יט‪.‬‬
‫שובה ישראל כר או״ם בהתחלקות ואו״מ בל״ג ‪-‬‬ ‫כ‪.‬‬
‫קצ‬ ‫ש׳ תשובה‬ ‫)עו־עט(‬
‫בסוכת תשבו כר ריבוי ומיעוט באו״ם וכ״ש באו״מ ‪-‬‬ ‫בא‪.‬‬
‫רא‬ ‫ליל ב׳ דחה״ם‬ ‫)פ־פב(‬
‫ריב‬ ‫שמע״צ‬ ‫ביום השמע״צ כר ספירה מספר ‪) -‬פג־פו(‬ ‫כב‪.‬‬
‫צהר תעשה כר מספר בכלים‪ .‬תורה ותשובה בחי׳ בלי‬ ‫בג‪.‬‬
‫רכג‬ ‫נח‬ ‫מספר ‪) -‬פז־צ(‬
‫רלה‬ ‫וירא‬ ‫והוא עומד כר ספירה סיפור והגדה ‪) -‬צא־צד(‬ ‫כד‪.‬‬
‫ואברהם זקן כר ספירות מגלות מח׳ הנעלמות ‪) -‬צה־‬ ‫כה‪.‬‬
‫רמו‬ ‫חיי שרה‬ ‫צח(‬
‫ואלה תולדות כר האורות מגלים ההפלאה דאוא״ס ‪-‬‬ ‫כו‪.‬‬
‫רנז‬ ‫תולדות‬ ‫)צט־קג(‬
‫רסט‬ ‫ויצא‬ ‫והאבן הזאת כר יעקב עשה מצבה ולא גל ‪) -‬קד־קז(‬ ‫כז‪.‬‬
‫רפ‬ ‫וישלח‬ ‫וישלח יעקב כר ד׳ רבתי דאחד ‪) -‬קח־קיב(‬ ‫כח‪.‬‬
‫פדה בשלום כר ספי׳ אבן ספיר פנימי׳ הכלים ‪-‬‬ ‫כט‪.‬‬
‫רצה‬ ‫כ׳ כסלו‪ ,‬וישב‬ ‫)קיג־קיז(‬
‫מאי חנוכה דת״ר כר ספירות ובהירות מצד האור ‪-‬‬ ‫ל‪.‬‬
‫שז‬ ‫מקץ‪ ,‬ש״ח‬ ‫)קיח־קכ(‬
‫ולא יכול יוסף כר עיקר הבהירות דאו״כ במדרי׳ שלמע׳‬ ‫לא‪.‬‬
‫שין‬ ‫ויגש‬ ‫מאצילות ‪) -‬קכא־קכו(‬
 ‫ב ס״ ד‪ .‬ח ה ״ ש‪ ,‬ת ע ר ״ ב‪ ,‬ל פ״ ק‬

‫ב שעה‘ שהקדימו ישראל נעשה לנשמע^ ירדו מה״שג וקשרו להם שני כתרים א׳ כנגד‬
‫נעשה וא׳ כנגד נשמע*‪ .‬ומשמעות הענין הוא^‪ ,‬דמה שניתנו להם הכתרים הוא‬
‫מפני שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬אבל אם היו מקדימים נשמע לנעשה‪ ,‬לא היו נותנים השני‬
‫כתרים‪ ,‬לפי שהשמיעה הוא בשביל העשי׳‪ .‬וכשאומר אח״כ א׳ נגד נעשה כר‪ ,‬משמע‪,‬‬
‫שהשני כתרים הן רק משום שאמרו נעשה ונשמע‪ ,‬שהרי אינו אומר א׳ נגד נעשה ונשמע‪,‬‬
‫וא׳ נגד מה שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬ואי׳ היתרון מה שהקדימו נעשה לנשמע כר‪ .‬גם צ״ל‬
‫מה שנתינת הכתרים הוא ע״י המלאכים‪ ,‬והלא לפעמים מצינו במד״ר קדושים ס״‪ 2‬ך״ך‪,6‬‬
‫משל למלך שבני המדינה עטרו לו ג׳ עטרות כו׳‪ ,‬כך העליונים מכתירים בכל יום להקב״ה‬
‫ג׳ עטרות‪ ,‬שהן ג׳ קדושות‪ ,‬נטל א׳ ונתן בראשו ושנים נתן בראש בניו‪ ,‬הרי דנתינת‬
‫העטרות הוא מהקב״ה בעצמו‪ ,‬וכאן או׳ ירדו מה״ש וקשרו כו׳‪ .‬אך גם שם או׳ העליונים‬
‫מכתירים כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬במשנה דאבותי אי׳ ג׳ כתרים הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות‬
‫וכתר שם טוב עולה על גביהן‪ ,‬הרי שיש ג׳ כתרים‪ ,‬וכאן או׳ שקשרו להם רק ב׳ כתרים‬
‫כו׳‪ .‬גם צ״ל מ״ש במשנה ג׳ כתרים הן‪ ,‬הרי בפרטות הן ד׳ כתרים עם כתר ש״ט®‪ ,‬ולמה‬
‫לא חשיב כתר ש״ט במנין כל הכתרים‪ ,‬ויאמר ד׳ כתרים הן כו׳‪ .‬וגם מהו הל׳ שעולה על‬
‫גביהן כו׳‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬הג׳ כתרים כתר תורה כו׳ בד״כ הן בהג׳ קויף‪ ,‬דכתר כהונה הוא בקו הימין‪ ,‬וכידוע‬
‫דכהן הוא בחי׳ החסד‪ ,‬וכמ״ש״> ואתה כהן לעולם‪ ,‬דקאי על בחי׳ התמד״‪ ,‬דאתה‬

‫‪ (5‬ראה םה״מ תרכ״ט ע׳ רב‪ ,‬םה״מ תרס״ג ח״א ‪ 7‬צ‪ .‬המשך‬
‫תרס״ו ע׳ תקפח‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (6‬פיסקא ח‪.‬‬
‫‪ (7‬פ״ד מי״ג‪.‬‬
‫‪ = (8‬שם טוב‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן נביאים ם״ע ב ואילך‪ .‬תו״ח‬
‫פקודי תנז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (10‬תהלים קי‪ ,‬ד )ושם‪ :‬אתה(‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ראה זח״ג קצג‪ ,‬ב‪ .‬סידור עם דא״ח דלקמן בפנים‪.‬‬
‫מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א ע׳ שא ואילך‪.‬‬
‫חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין מ״ש‬ ‫‪(1‬‬
‫בכתבי האריז״ל במאמרי אדמו״ר האמצעי נשא ע׳ קפג‬
‫ואילך* ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬משפטים כד‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ = (3‬מלאכי השרת‪.‬‬
‫‪ (4‬שבת פח‪ ,‬א‪.‬‬
‫*( והוא ביאור ללקו״ת נשא כג‪ ,‬ד ואילך‪,‬‬
‫חלק מד״ה ויקח קרח תרס״ו )המשך תרס״ו ע׳ שסד ואילך(‪,‬‬
‫מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על מאמרי אדמו״ר האמצעי שם‪.‬‬

‫א‬
 ‫בשעה שהקדימו‬ ‫ב‬

‫הוא בחי׳ גילוי‪ ,‬שזהו ההפרש בין אתה להוא‪ ,‬דאתה לנוכח כו׳‪ ,‬וחסד הוא בחי׳ גילוי‪,‬‬
‫והוא ראשית גילוי המדות‪ ,‬שנק׳ ג״כ יום כו׳‪ ,‬וכמ״ש בסי׳ בפי׳ ברוך שאמר כו׳^■‪ .‬וכתר‬
‫מל׳ הוא בקו השמאל‪ ,‬דהרי מל׳ עיקר בנינה הוא מהגבורות‪ ,‬להיות דהתהוות בי״ע וכל‬
‫ההמשכות והגילוים בבי״ע הכל הוא ע״י המל׳‪ ,‬ע״כ בנינה היא מהגבר כף־'‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א**‪ ,‬וע״כ גם הכתר מל׳ הוא בקו השמאל כר‪ .‬וכתר תורה הוא בקו האמצעי‪ ,‬וכנודע‬
‫בהג׳ דברים=> תורה ועבודה וגמ״ח®•‪ ,‬דתורה היא בקו האמצעי כר‪.‬‬

‫ולהבין כ״ז צ״ל תחלה ענין בחי׳ הכתר בכלל מהרי‪ .‬דהנה אי׳ בפרד״ם שעה״כ ערך כתר«>‬
‫וז״ל‪ ,‬יש שפי׳ מל׳ המתנהיי‪ ,‬כמו כתר לי זעיר״־‪ ,‬והכוונה‪ ,‬אל תחשוב במקום הזה‬
‫כלל‪ ,‬אמנם המתן עד שיתפשט‪ ,‬ואז תוכל להבין‪ .‬כן פי׳ הגאונים'־)ובזה ג״כ פי׳ כתר ל׳‬
‫שתיקה־־‪ ,‬דהיינו המתן לי ודום מלהגיד דבר‪ ,‬וענין השתיקה בזה הוא‪ ,‬לפי שזהו למעלה‬
‫מהידיעה והשגה‪ ,‬וע״ד מ״ש בס״י־־ בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר כר‪ .‬אמנם ממ״ש‬
‫המתן עד שיתפשט כר‪ ,‬מובן‪ ,‬דמ״מ ה״ז התחלת דבר שיהי׳ מזה התפשטות וגילוי‪ .‬והיינו‬
‫דכתר הוא ל׳ המתנה‪ ,‬ובהמתנה יש ב׳ ענינים‪ ,‬והוא‪ ,‬העיכוב מלעיין ולחשוב בו‪ ,‬וגם ענין‬
‫התקוה)אז מיא קען עפעם דער ווארטן דערפון(‪ ,‬והו״ע התקוה אל ההתפשטות והגילוי‬
‫כר‪ .‬וע״ש בפרש״י*־ כתר ל׳ הוחל‪ ,‬שהוא ענין התקוה‪ ,‬וכמו דום לה׳ והתחולל לו כו׳״־(‪.‬‬
‫ויש שפי׳ כתר כמשמעו)היינו כתר ועטרה(‪ ,‬והטעם‪ ,‬כמו שהכתר ראש לכל לבושי הגוף‪,‬‬
‫כן מדה זו ראש לכל האצילות)ונר׳ הכוונה שזהו ראש לכל האורות מקיפים דאצי׳ כו׳‪,‬‬
‫וכמו לבושי הראש שהן ראש ללבושי הגוף‪ ,‬וענין העטרה צ״ל שזהו למעלה גם מבחי׳‬
‫לבושי הראש כר®־(‪ .‬ויש שפי׳־־ כתר מל׳ מכתיר את הצדיק®־‪ ,‬והכוונה ל׳ סיבוב לכל האצי׳‬
‫בתוכו כר‪ ,‬ונק׳ כן לרמוז אל תר״ך עמודי אור המאירים ממנו ובעצמותו‪ ,‬והם כחות‬
‫נעלמים השופעים אור הנעלם אל הנאצלים התחתונים‪ .‬עכ״לי־‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע דבחי׳ הכתר בכלל הוא בחי׳ הרצון״®‪ ,‬וכמו כתר דאצי׳ הוא בחי׳‬
‫הרצון להאציל עולם האצי׳ כר‪ ,‬וכן כתר דברי׳ הוא הרצון לברוא עולם הברי׳‬
‫כר‪ ,‬והן בחי׳ הכתרים הפרטים כר‪ .‬ובחי׳ א״ק נק׳ כתר לגבי כללות ההשתל׳ שממנו‬

‫‪ (20‬איוב לו‪ ,‬ב‪ .‬וראה תיב״ע עה״פ‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה ספר הייחוד לר' חמאי גאון )ב״ספרי קבלת‬
‫הגאונים״ ‪ -‬ירושלים‪ ,‬תשס״ו ‪ y‬צט(‪.‬‬
‫‪ (22‬ראה אוה״ת ויגש ח״ה תתקפה‪ ,‬ב‪ .‬ואתחנן ע׳ רפה‪.‬‬
‫ח״ה ע׳ ב׳טו‪.‬‬
‫‪ = (23‬בספר יצירה )פ״א מ״ח(‪.‬‬
‫‪ (24‬איוב שם‪.‬‬
‫‪ (25‬תהלים לז‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה אוה״ת ויחי ח״ז תתתעא‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬לקמן‬
‫פקכ״ו)ע' שכט(‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה ראב״ע איוב שם‪.‬‬
‫‪ (28‬חבקוק א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (29‬של הפרדס‪ - .‬ג' הפירושים שבכתר נת׳ לקמן פקכ״ו‬
‫ואילך)ע׳ שכט ואילך(‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה פרדס שער כג )שער ערכי הכינויים( פךק כ‬
‫)מעךכת ךצון(‪ .‬תניא אגה״ק סכ״ט)קמט‪ ,‬סע״ב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (12‬סידור עם דא״ח לט‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה עץ חיים שער לד)שער תיקון הנוקבא( פ״ה)ראה‬
‫סידור שם )מא‪ ,‬א(‪ :‬״עיקר בנין המלכות הוא מבחי' הגבורה‬
‫דווקא כמ״ש בע״ח בענין הדלקת נרות המנורה״(‪ .‬מקדש מלך‬
‫לזח״ג א‪ ,‬א )הובא בסה״מ תרמ״ו ע׳ י(‪ .‬מקומות שצויינו‬
‫בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן הנחות הר״פ ע׳ קפו‪ .‬תקס״ה‬
‫ס״ע תתפה ואילך‪ y .‬תתצז‪ .‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״א ע׳ שצו‬
‫ואילך‪ .‬ד״ה כבוד מלכותך תשי״ב)סה״מ תשי״ב ‪ y‬קמג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (15‬בה ג׳ דברים‪ :‬בכי״ק הי׳ כתוב בענין הג‪ /‬ובכת״י‬
‫מעתיק נשמטו כמה תיבות‪ ,‬ונתוספו בכי״ק‪ ,‬כבפנים‪.‬‬
‫‪ ( 16‬אבות פ״א מ״ב‪.‬‬
‫‪ (17‬ראה ד״ה בשעה שהקדימו במאמרי אדמו״ר האמצעי‬
‫שבועות ס״ע שנח ואילך‪.‬‬
‫‪ = (18‬שער ערכי הכינויים )שער כג פרק יא(‪.‬‬
‫‪ ( 19‬ראה גם אוה״ת בראשית ח״ג תקסז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ג‬ ‫חג השבועות‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫ולמטה‪ ,‬וכמ״ש המ״ח■־ דא״ק הוא בחי׳ אריך דד׳ עולמות אבי״ע כו‪ /‬ועז״א בזהר־^ כד‬
‫סליק ברעותי׳ למברי עלמא‪ ,‬דהיינו בחי׳ רצון ומחה״ק דא״ק‪ ,‬וכמ״ש בע״ח« ובכללות‬
‫יותר הוא בחי׳ הרצון הפשוט שבאוא״ס לפני הצמצום‪ ,‬וכמ״ש בע״חיי כשעלה ברצונו‬
‫הפשוט להאציל ולברוא כו׳‪ .‬דכ״ז הוא בבחי׳ כתר בכל מדרי׳ ומדרי׳‪ ,‬שכולל בעצמו כל‬
‫מה שעלה בבחי׳ רצון זה‪ ,‬וכשנתהווה מה שנעלם וכלול בהרצון ובא בבחי׳ גילוי‪ ,‬ה״ה‬
‫בבחי׳ סובב ומקיף לכל מה שנתהווה כו‪ /‬וכמו כתר דאצי׳ כולל כל הע״ם דאצי׳‪ ,‬וכשנאצל‬
‫האצי׳‪ ,‬הרי בחי׳ הכתר סובב ומקיף את האצי׳‪ ,‬וכידוע דעיגולי אריד^ סובבים עד בחי׳‬
‫מל׳ דאצי׳ כו׳‪ .‬וכן בחי׳ א״ק הוא בחי׳ אור כללי־נ שכולל הכל קודם שנתהוו‪ ,‬ואחר‬
‫שנתהוו העולמות ה״ה בבחי׳ סובב ומקיף עליהם‪ ,‬דעיגולי א״ק מגיעים עד תחתית העשי׳‬
‫כו׳־^‪ .‬וכ״ה גם ברצון הפשוט שלפני הצמצום‪ ,‬שג״כ כולל בתחלה הכל‪ ,‬ואח״ב סובב‬
‫ומקיף‪ ,‬שזהו בחי׳ העיגול הגדול שלפני הקו‪ ,‬שסובב ומקיף כל ההשתל׳ שמהקו כו׳"‪,‬‬
‫וכל העיגולים שרשן הוא מהעיגול הגדול כו׳‪ ,‬כנודעיי‪.‬‬

‫וזהו שהכתר בכ״מ הוא בבחי׳ ממוצע‪ ,‬וכמו כתר דאצי׳ הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים‬
‫כו׳י^‪ ,‬וכן בכל מדרי׳ הנ״ל הכתר הוא הממוצע )וכ״ה גם בעולמות אבי״ע‪ ,‬דמל׳‬
‫דאצי׳ שנעשה כתר לברי׳ ה״ז ממוצע בין אצי׳ לברי׳‪ ,‬וכן מברי׳ ליצי׳ כו׳(‪ ,‬והיינו שע״י‬
‫התעוררות הרצון כבי׳‪ ,‬נעשים בבחי׳ שייכות אל הדבר שנתעורר בו כו׳‪ .‬וכמו עד״מ באדם‬
‫למטה‪ ,‬דקודם שנתעורר באיזה רצון לאיזה דבר‪ ,‬ה״ה מובדל ממנו לגמרי‪ ,‬ואין לו שייכות‬
‫כלל לזה‪ ,‬וכאשר נתעורר ברצון ע״ז‪ ,‬ה״ה בבחי׳ שייכות כו‪ /‬וכנודע דרצון הוא ל׳‬
‫מרוצה״♦‪ ,‬והו״ע ההטי׳ וההמשכה שנמשך לאיזה דבר כו׳‪ ,‬וקודם שנתעורר באיזה רצון‪,‬‬
‫ה״ה בבחי׳ הבדלה בכלל‪ ,‬היינו בבחי׳ עלי׳ והעלם בעצמו ביותר‪ ,‬שהרי אין לו שום‬
‫התגלות בזה כו׳‪ ,‬והרצון הוא ההטי׳‪ ,‬היינו היציאה וההתגלות לדבר שחוץ לעצמו כו׳‪.‬‬
‫ובדוגמא כזאת יובן למעלה כבי׳‪ ,‬דקודם התעוררות הרצון על העולמות‪ ,‬הרי האוא״ס‬
‫בבחי׳ הבדלה לגמרי מן העולמות‪ ,‬שאינו בבחי׳ שייכות כלל אל העולמות‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬בבחי׳‬
‫העלם לגמרי בעצמותו‪ ,‬שאינו בבחי׳ גילוי כלל בעצם)גם לא בבחי׳ גילוי לעצמו כבי׳‪,‬‬
‫להיות שגם הגילוי לעצמו הוא בבחי׳ שייכות לאיזה דבר כו׳‪ ,‬שהרי גם ההתעוררות‬

‫בשוה וכמ״ש ומתחת זרועות עולם וכמ״ש במ״א״‪ .‬באוה״ת‬ ‫‪ = (31‬המשנת חסידים )מסכת כללות העולמות רפ״ב‪.‬‬
‫וישב רנו‪ ,‬א‪ :‬״וראיתי לא׳ מתלמידי אדמו״ר נ״ע שכ׳ ‪ . .‬נקרא‬ ‫הובא בלקו״ת מסעי צה‪ ,‬ב(‪ .‬וראה םה״מ תרל״ח ע׳ קצג‪ .‬לקמן‬
‫א״ק שהוא אור כללי שכולל כל העולמות עד סוף כל הדורות‬ ‫פקס״ז)ח״ב ע׳ תנט(‪ .‬ח״ו ע׳ וא׳שצא‪ .‬ע׳ וא׳תו‪.‬‬
‫כנודע מענין קורא הדורות מראש*״‪.‬‬ ‫‪ (32‬ראה זהר ח״א כט‪ ,‬א‪ .‬פו‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה עץ חיים שבהערה ‪.34‬‬ ‫‪ (33‬ראה עץ חיים שער י) שער התיקון( פ״ב‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה לקו״ת קרח נב‪ ,‬ריש ע״ג‪.‬‬ ‫‪ (34‬שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״א‪.‬‬ ‫‪ (35‬ראה תו״א לך לך יא‪ ,‬ד‪ .‬תו״ח שם פז‪ ,‬ד‪ .‬אוה״ת שה״ש‬
‫לקו״ת ברכה צט‪ ,‬א‪ .‬שה״ש ז‪ ,‬ד ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט ע׳ קצד‬ ‫ח״ב ‪ y‬תרצב‪ .‬סה״מ תרל״ח ע׳ תעה‪.‬‬
‫ואילך‪ .‬ע׳ רח ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (36‬״כן אמר רבינו הגדול נ״ע בשם הרב המגיד‬
‫‪ (40‬ראה פרש״י משלי יד‪ ,‬ט‪ .‬של״ה שער האותיות אות ר‬ ‫דמעזריטש נ״ע שהי׳ מרגלא בפומי׳ דבחינת א״ק הוא אור‬
‫)קו‪ ,‬ב(‪ .‬תו״ח בשלח רב‪ ,‬ב‪ .‬תצוה שעח‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת בראשית ח״ג‬ ‫כללי וכן מצאתי גם כן בפירוש לתלמיד ר׳ ישראל סרוג‪,‬‬
‫תפב‪ ,‬ב‪ .‬בשלח ע׳ ב׳תרנז‪ .‬ענינים ע׳ קו‪.‬‬ ‫תלמיד האריז״ל״ ‪ -‬אוה״ת ענינים ע׳ פד ואילך‪ .‬בסהמ״צ‬
‫להצ״צ נח‪ ,‬ב‪ :‬״א״ק שהי׳ כולל כולם הוא בחי׳ א' והה״מ ז״ל‬
‫קראו אור כללי״‪ .‬בסה״מ תרמ״ד ע׳ שנא‪ :‬״וכמ״ש בדרוש ג׳‬
‫*( ראה לקו״ת מסעי שם‪ .‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״א ע׳ רנט‬ ‫מיני אדם ]אוה״ת ענינים שם[ שהי׳ מרגלא בפומי׳ דהה״מ‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫ממעזריטש ז״ל דא״ק הוא אור כללי שמקיף לכל העולמות‬
 ‫בשעה שהקדימו‬ ‫ד‬

‫והגילוי לעצמו ה״ה באיזה דבר‪ ,‬א״כ ה״ז בבחי׳ שייכות להדבר‪ ,‬רק שהוא לעצמו עדיין‬
‫כר‪ ,‬וקודם ההתעוררות הוא שאינו בבחי׳ גילוי כלל‪ ,‬כ״א אדרבה‪ ,‬בבחי׳ העלם בעצמו‪,‬‬
‫לא בבחי׳ גילוי כלל כר‪ .‬והנה יכול להיות גילוים לעצמו שאינם בבחי׳ שייכות לדבר‬
‫הזולת כר‪ ,‬וכמו בתענוג‪ ,‬שמתענג בהעצם שלו כו׳״‪ ,‬אבל אין זה ענין הגילוי באמת‪,‬‬
‫אדרבה‪ ,‬הוא בבחי׳ עלי׳ ורוממות יותר בהעצמות כר‪ .‬וע״כ תענוג כזה הוא דוקא במי‬
‫שמרומם בעצם‪ ,‬ובזמן תכלית הרוממות שלו‪ ,‬וכמו המלך בתכלית הרוממות שלו‪,‬‬
‫שמתענג בתענוג פשוט ועצמי‪ ,‬לא מאיזה דבר‪ ,‬כ״א בעצם רוממות עצמו כו׳‪ ,‬דבהתענוג‬
‫הוא מתרומם יותר בהעצמות שלו בבחי׳ הבדלה ביותר כו‪ /‬ובדוגמא כזו יש ברצון‪ ,‬שהוא‬
‫מרוצה‪ ,‬והיינו‪ ,‬לא שרוצה באיזה דבר‪ ,‬כ״א מה שהוא מרוצה כו׳‪ ,‬שזהו בחי׳ גילוי לעצמו‪,‬‬
‫ולא בבחי׳ שייכות לאיזה דבר כו׳‪ ,‬אך אין בזה התעוררות עדיין)רק יכול להיות בבחי׳‬
‫סיבה לאיזה התעוררות כו׳(‪ .‬אבל כאשר מתעורר באיזה רצון‪ ,‬אפי׳ רק לעצמו‪ ,‬ה״ז בבחי׳‬
‫שייכות להדבר כו׳‪ ,‬וקודם שנתעורר הוא שאינו בבחי׳ גילוי כלל‪ ,‬גם לא לעצמו כו׳(‪.‬‬
‫וכאשר עלה ברצונו ית׳‪ ,‬ה״ז בחי׳ המשכה וגילוי אל כללות ההשתל׳ בכלל‪ ,‬או אל איזה‬
‫עולם בפרט כר‪ .‬והגם דבחי׳ הרצון הוא למעלה עדיין מהתהוות כו׳‪ ,‬וכמו בעליית הרצון‬
‫דאוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬הרי בכדי שיהי׳ התהוות העולמות הוצרך להיות הצמצום‬
‫תחלה‪ ,‬שהוא בחי׳ סילוק האור כר‪ ,‬וכן במדרי׳ שלאחר הצמצום‪ ,‬שיש כמה צמצומים‪,‬‬
‫וכמו צמצום א״ק וצמצום הדיקנא כו׳ “‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בבחי׳ ממוצע‪ ,‬שנעשה האור בגדר‬
‫שייכות אל העולמות‪ ,‬שמזה יתהוו העולמות כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬יקשה דמשמע שהשני כתרים הם מפני שהקדימו כר‪ ,‬ואח״ב או׳ א׳ כנגד נעשה‬
‫כר‪ .‬ובמד״ר אי׳ שהקב״ה נותן שתי עטרות בראש בניו‪ ,‬וכאן או׳ ירדו מה״ש‬
‫וקשרו‪ .‬ובמשנה דאבות אי׳ שלשה כתרים הם‪ ,‬ובפרטיות חושב ד׳ כתרים‪ .‬הג׳ כתרים הן‬
‫בג׳ קוין‪ .‬יקדים ענין הכתר בכלל‪ ,‬ג׳ פירושים בכתר‪ ,‬א׳ ל׳ המתנה‪ ,‬והוא העכבה והתקוה‪,‬‬
‫ב׳ ל׳ עטרה‪ ,‬ג׳ ל׳ סיבוב‪ .‬ויבאר שהכתר עד רוהמ״ע« הוא בחי׳ הרצון שכולל הכל‪ ,‬ומקיף‬
‫וסובב הכל‪ .‬ולכן כתר בכ״מ הוא בחי׳ ממוצע‪ ,‬כי‪ ,‬קודם התעוררות הרצון‪ ,‬אפי׳ לעצמו‬
‫כבי׳‪ ,‬ה״ז בבחי׳ העלם והבדלה לגמרי‪ ,‬והתעוררות הרצון ה״ז בחי׳ הטי׳ והתגלות להיות‬
‫בבחי׳ שייכות כר‪.‬‬

‫ב( ו ה נ ה ידוע דהרצון הוא בחי׳ אור מקיף‪ ,‬וכמ״ש״ כצנה רצון תעטרנו כר‪ ,‬דבזה‬
‫מחולק כח הרצון מכל הכחות־י‪ ,‬שכולם באים בבחי׳ אור פנימי‪ ,‬בבחי׳ אור‬
‫בכלי כר‪ ,‬וכמו כח השכל במוח שבראש וכח הראי׳ בעין וכח השמיעה באזן כר‪ ,‬שכל כח‬
‫יש לו כלי מיוחדת לפי מזגו ותכונתו‪ ,‬שלא יתלבש בכלי אחרת‪ ,‬וכמו שכח הראי׳ לא‬
‫יתלבש באזן‪ ,‬וכח השמיעה בעין‪ ,‬וכן השכל מתלבש דוקא במוח שבראש‪ ,‬ולא בשאר‬
‫אברים כו׳‪ .‬והגם שיש התלבשות השכל גם ביד וברגל‪ ,‬וכמו בכתיבת האותיות‪ ,‬הרי יש‬
‫בזה שכל וחכמה כר‪ ,‬לבד התלבשות השכל באותיות הכתב שבא ע״י היד להביא אור‬

‫‪ (44‬תהלים ה‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪ (41‬ראה גם לקו״ש חכ״ט ע׳ ‪ . 179‬שיחת ש״פ נצו״י תשד״מ‬

‫‪ (45‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי והמשך‬ ‫)התוועדויות תשד״מ ח״ד ע׳ ‪ 2616‬ואילך(‪.‬‬
‫תרס״ו שבהערה ‪ .1‬לקמן פרק נו״ו ואילך ) ‪ 7‬קטז ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (42‬ראה תניא שעהיוה״א פ״ט בהגהה )פז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫וראה מקומות שצויינו בהערה ‪.53‬‬ ‫‪ = (43‬רום המעלות‪.‬‬
‫ה‬ ‫חג השבועות‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫השכל בכתב כו‪ /‬שזהו רק בדרך מעבר בהיד כו‪ /‬וכמ״ש במ״א “‪ ,‬הרי בעצם ציור האותיות‬
‫יש בזה שכל‪ ,‬והיא מלאכת הכתיבה שהיא ג״כ חב‪ /‬ובפרט במלאכת הציור שהיא חכמה‬
‫גדולה כו׳‪ ,‬ובד״ב מי שהוא אומן יד‪ ,‬אין זה בכה התנועה שביד לבד‪ ,‬כ״א מקורו הוא‬
‫בשכל‪ ,‬שיש לו חוש במלאכת היד בכתיבה וציור או באריגה וריקום וכה״ג )ועמ״ש‬
‫הרמב״ם בשמונה פרקים פ״א"(‪ ,‬וכמו״ב יש התלבשות השכל ברגל וכמו בריקוד וכה״ג«‬
‫הנה התלבשות זאת אינה בהאברים דיד ורגל‪ ,‬כ״א בהכחו׳ שבהם‪ ,‬בכה התנועה שביד‬
‫וכה ההילוך שברגל‪ ,‬והו״ע התלבשות הכהות זב״ז כרי*‪ ,‬דלהיותם כהות פנימיים‪ ,‬ה״ה‬
‫מתלבשים זב״ז‪ ,‬שהכה העליון מתלבש בכה התחתון ומנהיגו כו׳)רק שההתלבשות זב״ז‬
‫היא דוקא כאשר הכהות מלובשים בכלים כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״־(‪ .‬ומה שמתלבש הוא רק‬
‫הארה לבד‪ ,‬לא עצם הכה‪ ,‬כמו בהאבר הראוי לו כר‪ .‬וביותר הוא בכה השכל‪ ,‬מה‬
‫שמתלבש בכה התנועה וההילוך שביד וברגל‪ ,‬אין זה אמיתית ומהות כה השכל המתלבש‬
‫במוח שבראש‪ ,‬והיינו שההתלבשות הוא רק שכל המעשי לבד‪ ,‬שהוא כח היותר אחרון‬
‫שבשכל•־‪ ,‬שעם היותו נמצא בכה השכל גם כמו שהוא במוח שבראש‪ ,‬הרי אין זה מהות‬
‫השכל שבראש כר‪ ,‬שהרי גם כח השכל המתלבש במדות‪ ,‬אין זה עצמות ומהות השכל‪,‬‬
‫דעצמות השכל הוא להשכיל שכליים עמוקים ונעלים שאינם שייכים למדות כלל‪ ,‬ובכל‬
‫ענין בעצם ומהות הענין כמו שהוא למעלה מגדר מדות כר‪ ,‬והמוחין השייכים למדות‬
‫בכלל‪ ,‬דהיינו חיצוניות המוחין‪ ,‬ובפרט המוחין שבמדות‪ ,‬שהוא הבכן‪ ,‬אין זה עצם ומהות‬
‫השכל כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א^־‪ ,‬וכ״ש השכל שבכה התנועה וההילוך‪ ,‬שאין זה מהות השכל‬
‫כר‪ .‬משא״ב במוח שבראש‪ ,‬הרי השכל מתלבש בחומר המוח ממש‪ ,‬ומתלבש בו מהות‬
‫ועצמות השכל להשכיל כל דבר שכל וחכ׳ כר‪ ,‬והיינו להיותו כלי הראוי לאור השכל‪,‬‬
‫ה״ה מתלבש ומתגלה בו ומתאחד בו כר‪.‬‬

‫וזהו הסיבה מה שהאברים פועלים בהכחות‪ ,‬שבאים בהגשמה כפי מהות האברים־־‪ ,‬וכמו‬
‫שהשכל ישכיל השכלה גשמיות‪ ,‬ובכה הראי׳ יראה דבר גשמי כר‪ ,‬שאין זה מהכתות‬
‫מצ״ע‪ ,‬דהרי השכל שבנשמה מצ״ע הוא רק להשכיל בענינים רוחניים‪ ,‬ואין לו שייכות‬
‫כלל להשכלה גשמיות‪ ,‬וכשמתלבש בחומר המוח ה״ה משכיל השכלה גשמיות כר‪ .‬הגםי־‬
‫דבהתלבשותו במוח ג״כ עיקר ענינו של השכל דנשמה ועיקר הכוונה בירידתו‬
‫והתלבשותו הוא להשכיל בעניני אלקות)עם היות שבאמת בכל השכלה גשמיות ובכל‬
‫ענין גשמי יש בזה מהנשמה האלקית כר‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב־־ דעיקר החיות דנש״י הוא‬

‫אפשר לעשותו‪ ,‬איך צריך שיעשה‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה סה״מ תרס״ד ס״ע קלא ואילך‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה אוה״ת שם ע׳ תסו ואילך‪ .‬מקומות שצויינו‬
‫בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה תו״ח שמות מה‪ ,‬ב‪ .‬סה״מ תרנ״ג ע' רמג‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה לקמן פנ״א )ע' קיז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה סה״מ תרנ״ט ע' קכה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תק״ע ‪ y‬לג ואילך‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר האמצעי נ״ך ע׳ תמ ואילך‪ .‬אוה״ת מגילת אסתר ע׳‬
‫קנח ואילך‪.‬‬
‫‪ (54‬הגם‪ :‬אוצ״ל‪ :‬והגם‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה סה״מ עת״ר ע' כ )ושם‪ :‬״וכידוע דבנש״י עיקר‬
‫‪ (46‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי קונטרסים ‪ 7‬תקלג‬
‫ואילך‪ .‬אוה״ת שמיני ‪ 7‬תסח ואילך‪ .‬םה״מ תרצ״ו ‪113 7‬‬
‫ואילך‪ .‬תרח״ץ ‪ 7‬קיח ואילך‪.‬‬
‫‪ (47‬וז״ל‪ :‬והחלק השכלי‪ ,‬הוא הכה הנמצא לאדם אשר בו‬
‫ישכיל‪ ,‬ובו תהי׳ ההשתכלות ובו יקנה החכמות‪ ,‬ובו יבדיל בין‬
‫המגונה והנאה מן הפעולות‪ .‬ואלו הפעולות‪ ,‬מהן מעשי ומהן‬
‫עיוני‪ .‬והמעשי‪ ,‬ממנו מלאכות מחשבות וממנו מחשבי‪.‬‬
‫והעיוני‪ ,‬אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות כפי מה‬
‫שהן עליו‪ .‬והן אשר יקראו חכמה סתם‪ .‬והמלאכות מחשבות‪,‬‬
‫הוא הכח אשר בו ילמד המלאכות‪ ,‬כנגרות ועבודת האדמה‬
‫והרפואות והמלחות‪ .‬והמחשבי‪ ,‬הוא הכח אשר בו יסתכל‬
‫בדבר אשר ירצה לעשותו‪ ,‬אם אפשר לעשותו אם לאו‪ .‬ואם‬
 ‫בשעה שהקדימו‬

‫מהנשמה האלקית דוקא‪ ,‬וע״כ בכל דבר יש בזה כחות הנה״א כו‪ /‬ולכן נוגע מאד הענינים‬
‫שעוסקים בהם‪ ,‬מפני שבכל דבר ודבר שהאדם פועל ועושה מכנים בזה כהות אלקי׳ כו‪/‬‬
‫אמנם עיקרו של השכל האלקי דנה״א הוא להשכיל בעניני אלקות כו׳(‪ ,‬אך ג״ז הוא ע״י‬
‫ענינים גשמיים‪ ,‬דמה שאנו יודעים באלקות הוא ע״י הענינים הגשמיים שמהם אנו‬
‫מבינים באלקות‪ ,‬וממילא גם ההשגה האלקית היא באה בהגשמה‪ ,‬ואינה מערך ההשגה‬
‫דהנשמה קודם התלבשותה בגוף כר‪ .‬וכ״ז הוא שחומר האברים פועלים בהכחות‪ ,‬והיינו‬
‫לפי שהכחות באים בבחי׳ התלבשות והתאחדות‪ ,‬שזהו בבחי׳ תפיסא‪ ,‬שנתפסים בהאברים‪,‬‬
‫וע״כ פועלים בהם‪ ,‬שבאים בהגשמה כמהות חומר האברים כו‪/‬‬

‫אמנם‪ ,‬האברים בטלים אל הכחות)דאל״כ לא היו בבחי׳ כלים להם כו׳(‪ ,‬שהכחות יש להם‬
‫שליטה וממשלה על האברים ומנהיגים אותם כר‪ ,‬והיינו לפי שהכחות הן בבחי׳‬
‫התגלות בהאברים‪ ,‬ע״כ הם מנהיגים את האברים‪ .‬וזה גופא הוא מפני שהן כלים הראויים‬
‫לאור צורת הנפש‪ ,‬ע״כ הכחות מתגלים בהם‪ .‬וכנודע שיש התלבשות שהמלביש מושל‬
‫ושולט על המלובש‪ ,‬וכמו בגלגולים ר״ל‪ ,‬וכמ״ש במ״א®^‪ ,‬והיינו לפי שהמלביש אינו בבחי׳‬
‫כלי‪ ,‬וממילא אין הנפש מתגלה שם כר‪ .‬אבל בהתלבשות הנפש בגוף‪ ,‬האברים ה״ה בבחי׳‬
‫כלי‪ ,‬והכחות מתגלים בהם‪ ,‬וע״כ הם מושלים ושולטים עליהם להנהיגם כר‪ .‬ולכן‪ ,‬שליטה‬
‫וממשלה זאת דהכחות על האברים‪ ,‬אינו בדרך הכרח‪ ,‬שהכחות מכריחים אותם‪ ,‬כ״א מה‬
‫שפועלים בהם ע״י התלבשות והתגלות שלהם כר‪ .‬ויובן זאת בהתלבשות הכחות זב״זי=‪,‬‬
‫כמו כח השכל כשמתלבש בכח התנועה ומנהיגו במלאכת הציור וכה״ג‪ ,‬הרי אין זה בדרך‬
‫הכרח‪ ,‬כ״א מה שפועל בו להיות כפי חיוב השכל כר‪ .‬ואין זה כמו פעולת הרצון שפועל‬
‫בכל הכחות והאברים‪ ,‬שזהו בדרך הכרח‪ ,‬להיותו כח נעלה בעצם‪ ,‬לכן בהתגלות כח‬ ‫ה‬
‫הרצון‪ ,‬ה״ה מכריח התגלות הכחות כר‪ ,‬וכן בהאברים שנשמעים לרצונו הוא שמתבטלים‬
‫ממילא לפני הרצון כר‪ .‬אבל בהכחות פנימיים אינו כן‪ ,‬כ״א מה שפועלים להיות הכח‬
‫התחתון כפי חיוב כח העליון‪ ,‬שזהו בדרך פנימי‪ ,‬ע״י התלבשות והתגלות כר‪ .‬וכמו מה‬
‫שהמוח שליט על הלב"‪ ,‬הרי אין זה שליטה בדרך הכרח‪ ,‬כ״א שפועל חלישות בהטבע‬
‫שבלב ומזככו כר«י‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב־־ הטעם‪ ,‬מפני שהלב מקבל חיות מהמוח ע״כ המוח‬
‫שליט כר‪ ,‬והיינו ע״י שהלב הוא כלי אל המוח‪ ,‬ע״כ המוח שליט על הלב בבחי׳ או״פ כר‪.‬‬
‫וכן הוא שליטת הכחות בהאברים כר‪ .‬וכמו״כ הענין ברוחניות‪ ,‬בהתלבשות הנה״א בנה״ב‪,‬‬
‫שהנה״א מושל ושולט על הנה״ב‪ ,‬אין ענינו בבחי׳ שליטה בהכרח‪ ,‬כ״א מה שפועל בו‬
‫התיקון והזיכוך‪ ,‬שהנה״ב יסכים על עניני הנה״א‪ ,‬עד שגם הוא ירצה בעניני האלקית כר‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״איי®‪ .‬וכ״ז הוא לפי שהאברים המה כלים ראוים לאור צורת הנפש‪ ,‬ע״כ הכחות‬
‫מתגלים ופועלים בהם כר‪.‬‬

‫ח״ב ע׳ תמד(‪ .‬ה״ה ע׳ וא׳קלז‪ .‬םה״מ עזר״ת ‪ y‬לב ואילך‪ .‬תרע״ח‬ ‫החיות שלהם המחי׳ את הגוף ופועל בגוף הוא הנה״א דוקא‪,‬‬
‫‪ y‬שע‪ .‬פר״ת ס״ע פג ואילך‪ .‬תרפ״ב ‪ y‬נא ואילך‪.‬‬ ‫שז״ע ויפה באפיו נשמת חיים‪ ,‬דקאי על הנה״א כו‪ /‬וכמ״ש‬
‫‪ (57‬זח״ג רכד‪ ,‬סע״א‪ .‬וראה תניא פי״ב )יז‪ ,‬רע״א(‪ .‬פי״ז‬ ‫בסש״ב ח״א פ״ב‪ ,‬ובאגה״ת פ״ד‪ ,‬וע״ש רפ״ו‪ ,‬ובפרט בצ״ג‪,‬‬
‫)כג‪ ,‬א(‪ .‬פ״ל)לח‪ ,‬ב(‪ .‬פנ״א)עא‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬ ‫שהחיות שלהם הוא מהנה״א דוקא‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פך״ט״(‪ .‬וש״נ‬
‫‪ (58‬ראה לקמן פנ״א )ע׳ קיז ואילך(‪.‬‬ ‫ראה גם אוה״ת תצא ‪ y‬תתצז ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ד ע׳‬ ‫‪(56‬‬
‫‪ (59‬פנ״א )שם(‪.‬‬ ‫רכד ואילך‪ .‬תרנ״ו ‪ y‬שכב‪ .‬תרנ״ח ע׳ רכב‪ .‬תר״ם ס״ע קב‬
‫‪ (60‬ראה תו״א וישב כט‪ ,‬ב ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט ע׳ קלה‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬תרס״ד ‪ y‬כח‪ .‬ד״ה כי נער ישראל תרס״ו‪ .‬םה״מ עת״ר‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫ע׳ שכז‪ .‬ע׳ תנג‪ .‬אעת״ר ע׳ רמז‪ .‬לקמן פע״ה‪ .‬פקס״ב ) ‪ 7‬קפז‪.‬‬
 ‫ז‬ ‫חג השבועות‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫ולכך®‪ ,‬לפי אופן חומר האברים כן הוא התגלות הכחות‪ ,‬וכמו דלפי אופן חומר המוחין‬
‫הוא התגלות אור השכל‪ ,‬שאם מזג המוח יבש וחם ביותר‪ ,‬לא יהי׳ מזג השכל‬
‫טוב‪ ,‬ואם הוא מזג קר ולח ביותר‪ ,‬ג״כ לא טוב‪ ,‬אך במזג ממוצע בין קר ולח וחם ויבש‪,‬‬
‫לפי אופן טוב המזג במוח הגשמי‪ ,‬כך יהי׳ השראת אור השכל במזג טוב‪ ,‬אם בהשכלה‬
‫בעומק או ברוחב או בהשכלות דקות וצחות וכה״ג‪ .‬וכמו״ב בכח הראי׳ שבעין‪ ,‬לפי אופן‬
‫חומר העין בשחור ולבן שבו‪ ,‬כך יבוא אור הראי׳ הרוחניות כו׳‪ ,‬וכנודע דגם ענין טוב‬
‫עין ורע עין‪ ,‬תלוי במזיגת חומר העין הגשמי‪ ,‬אם הוא בריבוי דמים או במיעוט דמים כו׳‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א^®)ובד״כ לפי אופן מזיגת והרכבת הדם והמים באברי הגוף )שז״ע אדם א׳‬
‫דם« כו׳(‪ ,‬לפי אופן כזה הוא מזיגת הכחות הרוחניים כו׳‪ ,‬וכמו מי שהוא רגזן בטבע‪ ,‬או‬
‫שהוא שקט ונח בטבעו‪ ,‬ה״ז לפי הרכבת הדם והמים בחומר הגוף כו׳‪ .‬ויש שגם בריבוי‬
‫דמים תהי׳ מזיגת המים בטוב‪ ,‬וכמו אדמוני עם יפה עינים כו׳‪,(64‬‬

‫והגם^־® שהכחות והאברים אינם בערך כלל זל״ז‪ ,‬שהכחות רוחנים המה‪ ,‬והאברים גשמים‬
‫כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מאחר שמתלבשים בהם‪ ,‬וכפי אופן מזגי הכלים הוא מזגי הכחות‪,‬‬
‫בהכרח לומר שיש בהגשמת טבעי האברים מעין ודוגמא טבע מהות אור הרוחני דנפש‪,‬‬
‫שעי״ז הם כלים מוכנים לקבל בהם צורת הנפש כו׳‪ ,‬וכמו בהירות העיף® כלי לאור הראי׳‪,‬‬
‫וכמו כל דבר מלוטש מקבל אור כו׳‪ ,‬וכמו״ב חומר המוח והלחלוחית הדקות שבו‪ ,‬יש בו‬
‫איזה דוגמא מטבע אור השכל כו‪/‬‬

‫קיצור‪ .‬יתחיל לבאר ההפרש בין הכתר לשארי הספירות‪ .‬ויבאר המשל בנפש‪ ,‬שכל‬
‫הכחות ובראשם כח השכל הם כחות פנימיים‪ ,‬ולכן מתלבשים דוקא בכלים‬
‫הראוים להם )ויזכיר בקצרה ענין התלבשות השכל בהכחות שלמטה ממנו(‪ .‬וזהו הסיבה‬
‫שהאברים עושים הגשמה בהכחות‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬שהם בטלים אל הכחות‪ ,‬והכוחות מנהיגים‬
‫אותם‪ ,‬ובבחי׳ או״פ‪ ,‬בהתגלות‪ ,‬לא בהכרח‪ ,‬והתגלות הכחות הוא כפי מזיגת האברים‪.‬‬

‫ג( א מנ ם עיקר הענין בזה הוא לפי שהכחות הם פנימיים בעצם‪ ,‬היינו שבאים בהגבלה‬
‫מן הנפש‪ ,‬עד שהן בערך להתלבש בכלים כו׳)ומה שבא מהכחות בהתלבשות‬
‫בהאברים הוא הבחי׳ האחרונה שבהם‪ ,‬שנק׳ גשם שברוחני‪ ,‬אך להיות שהכחות המה‬
‫ו‬ ‫פנימיים בעצם‪ ,‬ע״כ דקות האברים‪ ,‬הנק׳ רוחני שבגשמי‪ ,‬הוא בבחי׳ כלי להלביש‬
‫ולהתפיס את הגשם שברוחני כו׳(‪.‬‬

‫והגם דהנפש הוא בלתי מוגבל‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי הבחות הם בבחי׳ גבול‪ ,‬שהרי הן כחות פרטים‪,‬‬
‫כמו כח החכ׳ כח החסד כו׳‪ ,‬והן נמצאים כלולים בנפש‪ ,‬לא שהן הארה והתפשטות‬
‫מהנפש עצמו כו׳‪ ,‬דכל הארה ה״ה לפי אופן העצם כו׳‪ ,‬אבל הכחות אינם הארה מעצם‬

‫ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (61‬הבא לקמן)עד ״וכה״ג״( ‪ -‬הוא לשון מאמרי אדמו״ר‬

‫‪ (64‬שמואל־א טז‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫האמצעי והמשך תרס״ו שבהערה ‪.45‬‬
‫‪ (65‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי פ' ראה‬ ‫‪ (62‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי דרושי חתונה ח״א ע׳‬
‫‪ 7‬תנו ואילך‪ .‬אוה״ת ואתחנן ‪ 7‬רפט ואילך‪ .‬לקמן פקט״ז ) ‪7‬‬ ‫עז ואילך‪ .‬םה״מ תר״ן ‪ y‬רצג ואילך‪ .‬לקמן פתי״א ואילך)ח״ד‬
‫שה(‪.‬‬ ‫‪ 7‬ותתמז ואילך(‪ .‬ד״ה זה יתנו תשט״ו)םה״מ תשט״ו ‪ 7‬פג(‪.‬‬
‫‪ (66‬בהירות העין‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בהירות העין הוא‪.‬‬ ‫‪ (63‬ראה של״ה כא‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת פקודי ז‪ ,‬ד‪ .‬וראה לקמן‬
‫פקפ״א‪ .‬פר״י‪ .‬פשצ״א )ח״ב ‪ 7‬תקז‪ 7 .‬תקפד‪ .‬ה״ד ‪ 7‬ותתג‬
 ‫בשעה שהקדימו‬ ‫ח‬

‫הנפש‪ ,‬כ״א מה שהנפש עם היותו בלתי מוגבל בעצם‪ ,‬ה״ה כולל בעצמו כהות שהן בבחי׳‬
‫כהות מוגבלים בעצם בו׳)ומ״מ‪ ,‬גם הנפש בעצמו נושא את הכהות‪ ,‬ושם הם בבתי׳ אחדות‬
‫ממש‪ ,‬שהנפש אחת היא גם שנושאה את הכהות בעצמה כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״אי«‪ ,‬אבל מה‬
‫שהנפש כוללת בתוכה כהות‪ ,‬אין זה עצמות הנפש כר(‪ .‬אמנם‪ ,‬הכהות כמו שהן כלולים‬
‫בנפש‪ ,‬ה״ה ג״ב בבחי׳ בלי גבול‪ ,‬ואינם במציאות כהות כלל‪ ,‬וכידוע־® דכה השכל ההיולי‬
‫העצמי הכלול בעצם הנפש אינו בבחי׳ שכלי כלל וכלל כר‪ ,‬וכן בשארי כהות כר‪ ,‬אך‬
‫הארתן שנמשך להתלבש באברי הגוף‪ ,‬ה״ז בא בבחי׳ צמצום‪ ,‬שהנפש מצמצם א״ע בכדי‬
‫להתלבש באברי הגוף להיות בבחי׳ חיות פנימי כר‪ ,‬ועי״ז הן באין בהגבלה‪ ,‬עד שהן בערך‬
‫בחי׳ הרוחניות שבאברים להיות נתפס בהם כר‪.‬‬

‫וזהו ג״כ הסיבה מה שהאור והחיות פנימי של הנפש בא בבחי׳ התחלקות באברי הגוף‪,‬‬
‫שאינו בשוה בכל האברים‪ ,‬שהרי אינו דומה אור וחיות הנפש כמו שהוא בראש וכמו‬
‫שהוא בגוף‪ ,‬שעם היות שהראש הוא קטן בכמות לגבי הגוף‪ ,‬ומ״מ־«‪ ,‬הרי עיקר גילוי‬
‫הנפש הוא בראש דוקא כר״’‪ ,‬וברגל החיות במיעוט ביותר בו׳‪ .‬וזהו מפני שהגילוי דאור‬
‫וחיות הנפש הוא לפי אופן הכלים‪ ,‬שהחיות בא בבחי׳ התלבשות ותפיסא לפי מזיגת הכלי‬
‫כנ״ל‪ ,‬ע״כ לפי אופן דקות הכלי הוא גילוי אור הנפש‪ ,‬דהראש שהוא במזיגה דהרכבה‬
‫בבחי׳ חומר דק‪ ,‬דמשו״ז הוא כלי מוכן יותר לאור וחיות הנפש‪ ,‬ע״כ מאיר שם אור הנפש‬
‫בגילוי יותר‪ ,‬דהיינו שמאירים שם כל הכחות הנעלים שבנפש כו׳‪ ,‬ובגוף הוא בבחי׳ מיעוט‬
‫האור לגבי הראש‪ ,‬שאור הנפש מצומצם שם כו׳‪ ,‬וברגל שהוא בבחי׳ חומר עב ביותר‪ ,‬ע״כ‬
‫גם אור הנפש מצומצם שם ביותר כר‪ .‬וכמו״ב בהתלבשות הכחות זב״ז‪ ,‬שהכח העליון‬
‫מתלבש בכח התחתון‪ ,‬וכמו השכל שמתלבש במדות‪ ,‬וגם בכח התנועה וההילוך כו׳‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬
‫ה״ה בא בבחי׳ התחלקות‪ ,‬וכמשנת״ל•’ דאור השכל המתלבש במדות הוא בחי׳ חיצוניות‬
‫השכל לבד כר‪ ,‬ובכח התנועה מתלבש רק שכל המעשי‪ ,‬שאין זה עצמות השכל כלל כר‪,‬‬
‫ועצם ומהות השכל הוא במוח שבראש דוקא כר‪ .‬וכן בשארי כחות‪ ,‬כמו המדות‪ ,‬וכח‬
‫התנועה גופא‪ ,‬שנמצא ביד וגם ברגל‪ ,‬הרי אינו בשוה בהם‪ ,‬דעיקר כח התנועה לפעול‬
‫ולעשות דבר הוא ביד‪ ,‬ומה שבא ברגל הוא בהילוך לבד כר‪ ,‬והיינו‪ ,‬דלפ״ע הכלים כן‬
‫מתצמצם אור וחיות הנפש בהם‪ ,‬שמתמעט ממדרי׳ למדרי׳ כר‪ .‬וכ״ז הוא מפני שזהו‬
‫התגלות בחי׳ הפנימי שיש בנפש‪ ,‬היינו בחי׳ הכחות שבו כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬והעיקר הוא כי הכחות הם פנימיים‪ ,‬היינו מוגבלים בעצם‪ ,‬והנפש שהיא בלתי‬
‫מוגבלת‪ ,‬בוללת בתוכה כחות מוגבלים‪ ,‬רק בהתכללותן בהעצם הן בלתי מוגבלים‪,‬‬
‫והתגלות הארתן הוא ע״י צמצום הנפש‪ .‬ולפי אופן האברים הוא הצמצום באור הנפש כר‪.‬‬

‫י( וזהו שהכחות עצמן באים בבחי׳ הגבלה ובהתחלקות‪ ,‬וכמו כח השכל שאינו בא‬
‫בבחי׳ פשיטות ובבחי׳ בלי גבול‪ ,‬כ״א בהגבלה ובהתחלקות‪ ,‬דכל אור שכל ה״ה‬ ‫ז‬

‫‪ (69‬ראה אוה״ת דרושים ליוהכ״פ ח״ה ע׳ ב׳קל‪ .‬םה״מ‬ ‫‪ (67‬ראה םה״מ תרנ״ט ע׳ רכט‪ .‬תרס״ב ‪ 7‬שכז ואילך‪.‬‬
‫תר״ל ‪ 7‬שיא‪ .‬תרל״א ‪ 7‬רכג‪ .‬תרמ״ב ע׳ רטז‪ .‬תרח״ץ ע׳ נא‪.‬‬ ‫תרס״ג ח״ב ‪ 7‬פג ‪ 7‬קצ‪ .‬תרס״ה ‪ 7‬קםח« ‪ 7‬רסז ואילך‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה תניא פנ״א )עא‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (68‬ראה פירוש המלות פרק צה‪ .‬סה״מ תר״ו ‪ 7‬שסב‪.‬‬
‫‪ (71‬פרק ב ) ‪ 7‬ה(‪.‬‬ ‫המשך תרס״ו ‪ 7‬קיא‪ .‬םה״מ תרפ״ט ‪ 7‬עט ואילך‪.‬‬
‫ט‬ ‫חג השבועות‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫מורגש בהגבלה‪ ,‬ולא כמו הרצון שבא בהתגלות בהתפשטות בלתי מוגבלת‪ ,‬משא״כ אור‬
‫השכל שבא בהגבלה‪ ,‬לבד מה שהוא באיזה פרט דבר)שכן הוא גם ברצון כו׳(‪ ,‬הנה עצם‬
‫האור והגילוי הוא אור מוגבל כר‪ ,‬שגם אור שכל שבא בהפשטה‪ ,‬שאינו נתפס כ״כ‬
‫באותיות‪ ,‬ה״ה בבחי׳ אור מוגבל כר‪ ,‬וזהו ההגבלה בעצם מציאותו כר‪ .‬וגם מוגבל‬
‫בההתפשטות שלו‪ ,‬דעד פה תבוא כר־י‪ ,‬דכל שכל אמיתי יש בו הגבלה כמה יכול להתפשט‬
‫כר‪ ,‬ומי שהוא חכם גדול שמבין הענין לעומקו יותר יוכל להתפשט בו יותר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הכל‬
‫הוא בהגבלה כר‪ ,‬והיינו להיותו אור פנימי בעצם ע״כ בא בהגבלה כר‪ .‬וגם בא בבחי׳‬
‫התחלקות‪ ,‬שהרי כל ענין שכלי יש בו כמה פרטים‪ ,‬שא״א להיות ענין שכלי שלא יהיו בו‬
‫פרטים‪ ,‬ובכל פרט שבו‪ ,‬אינו דומה אור השכל המאיר בו‪ ,‬והן בבחי׳ פנימיות וחיצוניות‬
‫כר‪ ,‬והיינו שבפרט אחד שבו מאיר השכל יותר‪ ,‬והוא בחי׳ הפנימיות והעומק שבו‪ ,‬ובפרט‬
‫אחר אין בו מאור השכל בבחי׳ פנימיות כ״כ כר‪ .‬וכן במדות שע״פ השכל‪ ,‬יש בהם כמה‬
‫התחלקות באופן התפשטות אור המדות בכל פרט כר‪ ,‬וכמו האהבה שע״פ טו״ד‪ ,‬ה״ה באה‬
‫בהגבלה‪ ,‬ואינו מחייבת ענין המס״נ״‪ ,‬לפי שהאהבה היא מוגבלת בזה כר‪.‬‬

‫וזהו מה שבכוונת המצות יש התחלקות‪ ,‬שאין הכוונה בכל המצות בשוה‪ ,‬לפי שהטעם‬
‫והסוד שבכל מצוה אינו בשוה בכולם כר‪ .‬ומה שארז״ליי אל תהי יושב ושוקל‬
‫מצותי׳ של תורה‪ ,‬דקלות שבקלות וחמורות שבחמורות כולם שוים‪ ,‬זהו מצד הרצה״ע‬
‫שבמצות‪ ,‬שהרצון אינו בא בהגבלה והתחלקות‪ ,‬וע״כ כל המצות שוין כר‪ ,‬אבל מצד‬
‫הטעם והכוונה‪ ,‬יש בזה חילוקי מדרי׳ כר־י‪ .‬ובכללות הוא ההפרש בין תורה למצות‪,‬‬
‫שהתורה באה בבחי׳ התחלקות‪ ,‬שכל עניני התורה יש בהם חילוקים בבחי׳ אור החם׳‬
‫שבהם כר‪ ,‬וגם בהתענוג שבתורה יש בזה חילוקי מדרי׳ כר‪ .‬וזה״ע שבמ״ת על כל דבור‬
‫ודבור פרחה נשמתףי‪ ,‬דבמ״ת הי׳ התגלות בחי׳ התענוג שבתורה‪ ,‬ובכל דבור ודבור יש‬
‫תענוג פרטי ומיוחד‪ ,‬ע״כ על כדו״ד כר‪ ,‬וכמ״ש בלקו״ת ד״ה ואהי׳ אצלו אמוףי ובד״ה‬
‫ראו כי ה׳ נתן לכם את השבת«׳‪ .‬והמצות‪ ,‬מצד הרצה״ע שבהם‪ ,‬כולם שוין כר‪ .‬וכן יש‬
‫הפרש בהחיוב דעסק התורה לחיוב דקיום המצות‪ ,‬דבחיומ׳ דעסק התורה יש בזה מדרי׳‪,‬‬
‫דהרי החיוב הוא והגית בו יומם ולילה״*‪ ,‬שיהי׳ עסק התורה תמיד‪ ,‬אך זהו ליושבי אהל‪,‬‬
‫אבל בעלי עסקים‪ ,‬החיוב שלהם הוא פרק א׳ שחרית ופרק א׳ ערבית**‪ .‬ומשארז״ל** שיהא‬
‫תורתך קבע ומלאכתך עראי‪ ,‬היינו שיהי׳ בבחי׳ קביעות בנפש**‪ ,‬דתכלית כוונתו יהי׳ עסק‬
‫התורה‪ ,‬וגם בעסקו במו״מ יהי׳ כוונתו בכדי שישתכר ויוכל לעסוק בתורה ולהדריך בניו‬

‫‪ (79‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה הל' תלמוד תורה לאדה״ז דלקמן‬
‫בפנים‪.‬‬
‫‪ (80‬יהושע א‪ ,‬ח‪ .‬מנחות צט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (81‬מנחות שם‪.‬‬
‫‪ (82‬ראה ברכות לה‪ ,‬ב‪ .‬אבות פ״א מט״ו‪ .‬רמב״ם הל'‬
‫תלמוד תורה פ״ג ה״ז‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ם״א‪ .‬הל'‬
‫תלמוד תורה פ״ג ם״ב‪.‬‬
‫‪ (83‬ראה אוה״ת ויגש שנ‪ ,‬א ואילך‪ .‬מקומות שצויינו‬
‫בהערה הבאה‪ .‬םה״מ תרנ״ט ע' קיז‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (72‬ע״פ איוב לח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (73‬ראה תו״א מגילת אסתר קב‪ ,‬סע״ד ואילך‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר הזקן תקס״ו ח״א ס״ע שלז ואילך‪ .‬אוה״ת מגילת‬
‫אסתר ע׳ סא ואילך‪.‬‬
‫‪ (74‬תנחומא עקב ב‪ .‬דב״ר פ״ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (75‬ראה ד״ה יו״ט של ר״ה שנה זו)םה״מ תער״ב ‪ 7‬א‬
‫ואילך(‪ .‬סה״מ תרפ״ט ע׳ ה ואילך‪ .‬תרצ״א ע׳ ט ואילך‪.‬‬
‫‪ (76‬שבת פח‪ ,‬ב‪ .‬שמו״ר פכ״ט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (77‬במדבר יה‪ ,‬ג‪ .‬יט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (78‬בשלח א‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
 ‫בשעה שהקדימו‬ ‫י‬
‫בת״ת ולקיים מצות כו׳‘®‪ .‬וזהו בעסק התורה‪ .‬אבל בקיום המצות‪ ,‬הרי כל ישראל שיין‪,‬‬
‫שכולם מחוייבים בקיום המצות‪ ,‬משא״ב בתורה שאין כולם שוין‪ ,‬כמו בעלי עסקים כו׳‬
‫כנ״ל‪ .‬וגם בזה יש חילוקי מדרי׳‪ ,‬דגם בע״סי* השייכים לתורה‪ ,‬צ״ל תורתן קבע בקביעות‬
‫בזמן‪ ,‬ומי שאינו שייך בעצם לעסק התורה‪ ,‬דמ״מ גם הוא מחויב בעסק התורה‪ ,‬משום‬
‫דמצוה דעסק התורה הכל מחוייבים בה כר‪ ,‬רק שיוצאים י״ח בפ״א שחרית כו׳‪ ,‬ובהם הפי׳‬
‫תורתך קבע בבחי׳ קביעות בנפש כר‪ ,‬וכמ״ש בהל׳ ת״ת פ״ג«י‪ .‬הרי שאינו דומה החיוב‬
‫בעסק התורה להחיוב בקיום המצות‪ .‬וכ״ז הוא בתורה ומצות‪ ,‬שהתורה היא מבחי׳ חב׳‪,‬‬
‫שיש בזה מדרי׳ חילוקים‪ ,‬והמצות הן רצה״ע‪ ,‬שאין בזה התחלקות מדרי׳ כר‪ .‬ובפרטיות‬
‫הוא במצות עצמן‪ ,‬ההפרש בין כוונת המצות לעצם קיום המצות מצד הרצון שבהם כר‬
‫כנ״ל‪ ,‬ולכן בכל מצוה צ״ל ב׳ כוונות‪ ,‬הא׳‪ ,‬בהכוונה פרטיות שבה‪ ,‬והב׳‪ ,‬בבחי׳ קבעומ״ש‬
‫לקיים רצונו ולעבדו בכל מיני עבודת עבד כר‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פמ״אי«‪ .‬וזהו שברוב המצות‬
‫מסיים בתורה אני הוי׳««‪ ,‬דלכאו׳ אינו מובן מה״ע החותם דאני הוי׳‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬שזהו‬
‫ב׳ הענינים שבמצות‪ ,‬דכוונת המצות זהו כמו שהמצות תלוים בש׳ הוי׳י«‪ ,‬שיש מצות‬
‫התלוים באות יו״ד‪ ,‬ויש באות ה״א כר‪ ,‬וענין אני ה׳ היינו בחי׳ עצמות אוא״ס שלמעלה‬
‫משם הוי׳‪ ,‬שמתחבר בש׳ הוי׳ כר‪ ,‬דמצד בחי׳ ומדרי׳ זו לא יש התחלקות מדרי׳ כלל כו׳‪.‬‬
‫וזהו שחותם אני הוי׳‪ ,‬דעם היות שבתורה יש חילוקי מדרי׳‪ ,‬והיינו בהסוד וטעם המצות‬
‫כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אל תהי יושב ושוקל במצותי׳ ש״ת כר‪ ,‬משום דאני הוי׳‪ ,‬דעצמות אוא״ס מאיר‬
‫בש׳ הוי׳‪ ,‬וחוא בחי׳ רצה״ע שלמעלה מחכ׳‪ ,‬דמצד זה לא יש חילוקי מדרי׳ כלל כר‪.‬‬

‫וכללות הענין הוא‪ ,‬דהאורות והכחות שבאים בבחי׳ פנימי ה״ה בבחי׳ הגבלה‪ ,‬וע״כ הם‬
‫בבחי׳ התחלקות בעצם‪ ,‬וכן בהתלבשותן זב״ז‪ ,‬ובהתלבשותן בהכלים כו׳‪ .‬וכמו״ב‬
‫ברוחניות‪ ,‬בתורה וכוונת המצות יש התחלקות‪ ,‬וברצון שבמצות לא יש התחלקות‪ .‬וזהו‬
‫אני הוי׳‪ ,‬דמבחי׳ אני שבהוי׳‪ ,‬כל המצות שוין כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬ולכן הכחות בעצם הן בהגבלה ובהתחלקות‪ .‬וזהו שיש חילוקים בכוונת המצות‪,‬‬
‫משא״ב מצד הרצון שבהם‪ .‬וכ״ה בתורה ומצות בכלל‪ .‬ולכן א״ד״י חיוב עוסק‬
‫התורה להחיוב בקיום המצות‪ .‬ולכן בעשיית המצות צ״ל ב׳ כוונות‪ .‬וזהו שחותם בכל פ׳‬
‫אני הוי׳ כר‪.‬‬

‫‪ (88‬ראה גם המשך תרס״ו ס״ע יב ואילך‪.‬‬ ‫‪ (84‬ראה םה״מ תרכ״ו ם״ע קסח ואילך‪ .‬ם״ע קע ואילך‪.‬‬
‫‪ (89‬ראה תקו״ז בהקדמה )ב‪ ,‬א(‪ .‬ריש תיקון ב )יח‪ ,‬סע״א(‪.‬‬ ‫תרכ״ט ‪ 7‬כז‪.‬‬
‫וראה לקו״ת דרושים לשבת שובה סד‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ = (85‬בעלי עסקים‪.‬‬
‫‪ = (90‬אינו דומה‪.‬‬ ‫‪ (86‬ס״ד‪.‬‬
‫‪ (87‬נו‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
 ‫יא‬

‫ב ס״ד‪ .‬לי ל ב׳ ד ח ה ״ ש‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫עוטה־ אור כשלמה נוטה שמים כיריעה־‪ ,‬וצ״ל שייכות הענינים דעוטה אור ונוטה‬
‫שמים זה לזה‪ .‬ולהבין זה‪ ,‬יש לה״ק משנת״ל־ בהמשל דכחות הנפש‪ ,‬שבאים‬
‫בבחי׳ פנימי׳ באברי הגוף‪ ,‬שכל כח יש לו כלי מיוחדת שהכה מתלבש ומתגלה ומתאחד‬
‫בו‪ ,‬וע״כ לפי אופן האברים הוא פעולת והתגלות הכהות כו׳‪.‬‬

‫ה( ו ה דוג מ א מכ״ז יובן למעלה בבחי׳ ציור אדה״ע‪ ,‬דהגם שאין לו דמות הגוף ולא‬
‫גוף כו׳י‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי כתיב־ ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו כו׳‪,‬‬
‫שאין זה בבחי׳ עצמות אוא״ם ב״ה )דמה שאמרו אין לו דמות כו׳‪ ,‬העיקר קאי על בחי׳‬
‫עצמות אוא״ס שלמעלה מאצי׳‪ ,‬דז״ע דמות הגוף וגוף‪ ,‬שהקשה בשל״ה־‪ ,‬מאחר שאין לו‬
‫דמות הגוף‪ ,‬ממילא אין לו גוף‪ ,‬ומה צ״ל אין לו גוף כו׳‪ .‬ומבו׳ במ״אי התי׳ ע״ז‪ ,‬דדמות‬
‫הגוף חוא בחי׳ בי״ע‪ ,‬שנק׳« כדמותינו כו׳‪ ,‬וגוף הוא בחי׳ אצי׳־‪ ,‬וכמא׳״> וכמה גופין‬
‫תקינת לון כר‪ ,‬שכ״ז אינו שייך בעצמות אוא״ם ב״ה(‪ ,‬כ״א בהאורות וגילוים דאוא״ם‬
‫שנמשך בע״ס דאצי׳ כר‪ .‬וגם באצי׳ ה״ז למעלה מבחי׳ הגבלה‪ ,‬וכנודע דע״ם דאצי׳ אין‬
‫סוף להתפשטותן‪ ,‬ונק׳ ג״כ ע״ם בלי מה כו׳”‪ ,‬וכדאי׳ בס״י־■ מדתן עשר שאין להם סוף‪,‬‬
‫שגם כמו שהן בבחי׳ מדה ושיעור דעשר‪ ,‬בבחי׳ מהותים מיוחדים‪ ,‬ה״ה בבחי׳ א״ם כר‪ ,‬פו‬
‫וכמ״ש במ״א־י‪ .‬ומ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ ציור אדם‪ ,‬חסד דרועא ימינא‪ ,‬גבו׳ דרועא שמאלא כר‪,‬‬
‫חכמה מוחא כר״׳‪ ,‬בבחי׳ התלבשות אור בכלי‪ ,‬שהאור בא בבחי׳ תפיסא בהכלי כר‪ ,‬שיש‬
‫לכל אור כלי מיוחדת‪ ,‬שלפי אופן כזה הוא האור‪ ,‬דכלי החכ׳ הוא כלי לאור החכ׳ דוקא‪,‬‬
‫וכלי הבינה לאור הבינה דוקא כר‪ ,‬וכן בהמדות חו״ג כר‪ ,‬שיש לכל אור כלי מיוחדת כר‪.‬‬
‫וכנודע שיש בכלים חילוקי מדרי׳‪ ,‬וכמ״ש בע״חי׳ דחיוהי הוא בחי׳ המוחין‪ ,‬וגרמוהי בחי׳‬
‫מדות‪ ,‬ובאגה״ק״׳ אי׳ דחיוהי הוא חאור‪ ,‬וגרמוהי בחי׳ הכלים‪ ,‬והיינו״׳‪ ,‬דבמוחין‪ ,‬גם‬
‫הכלים הם בבחי׳ חיוהי‪ ,‬שהם כמו האור״‪ ,‬וע״כ הם כלים לגילוי אור המוחין כר‪ ,‬וכלים‬
‫דמדות שנק׳ גרמוהי הם כלים רק לאור המדות כר‪.‬‬

‫‪ (9‬ראה אוה״ת ענינים ע׳ קלו ואילך‪.‬‬
‫‪ (10‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (11‬ספר יצירה פ״א מ״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (12‬שם מ״ה‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה מקומות שצויינו בהערה ‪ .78‬סה״מ תרס״ח ע' ריד‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ראה םה״מ תרל״ג ח״א ע׳ שמח‪ .‬תרנ״ג ‪ 7‬רכח‪ .‬תרצ״ב‬
‫ע׳ קכט‪.‬‬
‫‪ (15‬סימן כ )קכט‪ ,‬סע״א(‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה גם לקו״ת מטות פז‪ ,‬סע״ד‪ .‬אוה״ת וארא ‪ 7‬קנ‪.‬‬
‫לקמן פצ״א )ס״ע רלו ואילך(‪ .‬סה״מ תרצ״א ‪ 7‬עדר‪.‬‬
‫‪ (17‬ראה גם לקמן פרק לד ) ‪ 7‬עד(‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין ענין‬
‫אוא״ס באוה״ת ענינים ס״ע קסז ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן‬
‫בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬תהלים קד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (3‬פרק ב ואילך )ע׳ ד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (4‬פיוט ״יגדל״ ‪ -‬ע״פ פירוש המשניות להרמב״ם‬
‫סנהדרין פרק חלק ‪ -‬היסוד השלישי‪.‬‬
‫‪ (5‬יחזקאל א‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (6‬בית נאמן)י‪ ,‬ב(‪ .‬שער האותיות אות א )נח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (7‬ראה אוה״ת בראשית ח״ו תתרכג‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬סה״מ‬
‫תרל״ח ע׳ ריז‪ .‬ע׳ תכד‪ .‬ד״ה כי כאשר השמים תשמ״ב‪ .‬אוה״ת‬
‫שבהערה ‪.9‬‬
‫‪ (8‬בראשית א‪ ,‬כו‪.‬‬
 ‫עוטה אור כשלמה‬ ‫יב‬

‫והגם שיש התלבשות המוחין גם במדרי׳ שלמטה מהמוחין‪ ,‬וכמו עד״מ התלבשות השכל‬
‫בכה התנועה שביד ובכה ההילוך שברגל כר‪ ,‬כמו״כ בבחי׳ חסד דרועא ימינא כר‪,‬‬
‫שזהו בחי׳ חיצוניות המדות לפעול פעולת החסד כר‪ ,‬יש בזה מבחי׳ המוחין כר‪ ,‬שז״ע הג׳‬
‫פרקין שביד**‪ ,‬שהן בחי׳ חב״ד חג״ת נה״י שבכל מדה בפרט כר‪ ,‬וכמו השכל שמחייב‬
‫השפעת החסד‪ ,‬ועצם החסד‪ ,‬ופעולתו היינו השפעתו בפועל כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א®'‪ .‬וכ״ש בבחי׳‬
‫פנימיות המדות שבלב אדה״ע כבי׳‪ ,‬שהן למעלה עדיין מבחי׳ פעולה כר‪ ,‬שיש בהם מבחי׳‬
‫המוחין‪ ,‬וכמו ויאמר ה׳ אל לבוי׳^‪ ,‬שזהו המשכת בחי׳ המוחין למדות כר‪ .‬וכמו״ב בבחי׳‬
‫המל׳‪ ,‬שזהו כמשל כח ההילוך שברגל‪ ,‬שהיא בחי׳ סוכ״ד דאצי׳‪ ,‬כמשל הרגל כר>‪) 2‬וגם נק׳‬
‫רגל להיות שבה וע״י נמשך הגילוי בעולם שלמטה‪ ,‬וכידוע דמל׳ הוא בחי׳ הגילוי‪ ,‬שגם‬
‫הגילוי בע״ם גופא מהספי׳ העליונה אל התחתונה הוא ע״י המל׳ כר‪ ,‬ועש״ז נק׳ רגל‪ ,‬שבה‬
‫וע״י הולך האדם ממקום למקום כר־־(‪ ,‬יש בזה ג״כ בחי׳ המוחין כר‪ ,‬שז״ע חכ׳ דמע״ב‪,‬‬
‫דכולם בחב׳ עשית־־‪ ,‬שנמשך ומתלבש בז״א ומל׳‪ ,‬דששת ימים עשה ה׳ כרי־‪ ,‬שהן ששה‬
‫מדות דז״א‪ ,‬ובד״פ־־ הן מדות שבמל׳‪ ,‬ויש בהם התלבשות המוחין‪ ,‬שז״ע כולם בחב׳ עשית‬
‫כר‪ ,‬דעש״ז נק׳ המל׳ חכ׳ תתאה כו׳‪ .‬מ״מ‪ ,‬הרי כ״ז הוא בחי׳ הארת המוחין לבד‪ ,‬שאין בחי׳‬
‫עצמות המוחין מתלבשים בזו״נ‪ ,‬כ״א בחי׳ חיצוניות והארת המוחין לבד כר‪ ,‬וכמשנת״ל‬
‫במשל־‪ ,‬דבחי׳ המוחין שבמדות הן בחי׳ חיצוניות המוחין לבד‪ ,‬והשכל שביד ורגל הוא בחי׳‬
‫שכל המעשי לבד כר‪ .‬וכמו״ב הוא הדוגמא למעלה‪ ,‬דבחי׳ המוחין דזו״נ אין זה בחי׳ עצמות‬
‫המוחין‪ ,‬כ״א הארה לבד‪ ,‬וכנודע־־ דנה״י דאימא נעשים מוחין לז״א‪ ,‬ונה״י דז״א נעשים‬
‫מוחין לנוק׳‪ ,‬ויש בזה הארה מבחי׳ ו״ק דאי׳ כר‪ ,‬אבל זהו רק הארה ומדרי׳ חיצוניות דמוחין‬
‫כר‪ ,‬ועצמות המוחין הן בג״ר דוקא כר‪ .‬ועמ״ש בע״ח שער הפרצופים ד״ג־־ וז״ל‪ ,‬כי עיקר‬
‫המוחין הוא בחי׳ נשמה פנימית שבתוך הג״ר ממש‪ ,‬אלא שנק׳ הג״ר מוחין כו׳‪ ,‬והיינו‬
‫דהג״ר הן כלים לגילוי אור המוחין‪ ,‬ששם הוא עצמות ומהות המוחין‪ ,‬להיותם בבחי׳ כלים‬
‫לאור זה‪ ,‬ומתלבש שם האור בבחי׳ פנימיות‪ ,‬שהוא בחי׳ הגילוי אל הכלים כר‪ ,‬ובכלים‬
‫דמדות מאיר בחי׳ אור המדות בגילוי‪ ,‬ומה שיש בהם מבחי׳ המוחין הוא בחי׳ חיצוניות‬
‫המוחין והארתן לבד כו׳‪ .‬וכ״ז הוא מפני שהאורות באים בבחי׳ התלבשות פנימי‪ ,‬וע״כ צ״ל‬
‫הכלי כפי מדרי׳ האור‪ ,‬להיות האור בבחי׳ התלבשות בהכלי כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והדוגמא מזה למעלה‪ ,‬הנה אצילות הוא בחי׳ אדה״ע‪ ,‬והן אורות המתלבשים‬
‫בכלים‪ ,‬חסד דרועא ימינא כר‪ ,‬חכמה מוחא כו׳‪ ,‬דהתלבשות אור המוחין הוא‬
‫בג״ר דוקא‪ ,‬ואור המדות בכלי המדות‪ .‬ויש ג״כ התלבשות המוחין במדות‪ ,‬וגם בבחי׳ מל׳‪,‬‬
‫והו״ע חכ׳ דמע״ב‪ ,‬זהו הארה לבד‪ .‬ועצמות המוחין הן בג״ר דוקא‪ ,‬שהן כלים אל האור כר‪.‬‬

‫יא״ס וזהו הטעם מה שהכלים פועלים בהאורות להיות כמהות הכלים‪ ,‬וכמו בפעולת‬
‫ההתהוות‪ ,‬דאיהו וגרמוהי חד־־ לברוא בהן מאין ליש‪ ,‬דהתהוות הוא ע״י‬

‫‪ (23‬תהלים קד‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪ (18‬ראה זח״א רמא‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (24‬יתרו כ‪ ,‬יא‪ .‬תשא לא‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪ (19‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקע״ב ע׳ רמז‪ .‬שער‬
‫‪ = (25‬ובדרך פרט‪.‬‬ ‫האמונה לאדמו״ר האמצעי פרק נה‪ .‬תו״ח שמות כט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה לקו״ת קרח נג‪ ,‬א‪ .‬םה״מ תרנ״ט ‪ y‬קכה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (20‬נח ח‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ = (27‬דרוש ג‪.‬‬ ‫‪ (21‬ראה תו״ח שם‪.‬‬
‫‪ (28‬תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬םע״ב(‪.‬‬ ‫‪ (22‬ראה םה״מ תרל״ח ע׳ רם ואילך‪ .‬לקמן ספכ״ז ) ‪ 7‬נח(‪.‬‬
‫יג‬ ‫ליל ב׳ דחג השבועות‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫האור דוקא‪ ,‬וכמ״ש באגה״ק ד״ה איהו וחיוהיי־‪ ,‬לפי שהאור מעין המאור הוא מהותו‬
‫ועצמותו כר שהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין כו‪ /‬דכה ההתהוות הוא בעצמות‬
‫דוקא‪ ,‬ובא ע״י האור כו׳‪ .‬אמנם מהאור עצמו הרי א״א להיות מציאות יש כו‪ /‬וז״ע הוי׳‬
‫אחד״׳‪ ,‬דמצד שם הוי׳‪ ,‬הרי העולמות גם לאחר שנתהוו הם בבחי׳ ביטול בתכלית כר‪,‬‬
‫והיינו דמש׳ הוי׳ עצמו א״א להיות מציאות היש‪ ,‬וע״כ גם לאחר שנתחוו ה״ה בטלים כמו‬
‫קודם שנתהוו כר‪ .‬רק משם אלקי׳‪ ,‬דשמש ומגן הוי׳ אלקי׳י׳‪ ,‬שמעלים ומסתיר על שם הוי׳‪,‬‬
‫יכול להיות התהוות היש כר‪ .‬ומבו׳ בסש״ב ח״ב ספ״ד‪ ,‬שזהו בחי׳ הכלים שמסתירים על‬
‫האור כו׳‪ .‬הרי שהאורות פועלים כפי אופן הכלים כר‪ .‬וזהו לפי שהאורות הן בבחי׳ תפיסא‬
‫והתלבשות ממש בהכלים‪ ,‬ע״כ הכלים פועלים בהאור‪ ,‬להיות פעולת האור כפי אופן הכלי‬
‫דוקא כר‪ .‬אמנם‪ ,‬ההתלבשות היא בבחי׳ התגלות‪ ,‬שהאורות מתגלים בהכלים‪ ,‬והיינו לפי‬
‫שהכלים בטלים אל האורות‪ ,‬והם ראוים לקבל את האורות‪ ,‬ע״כ האורות הם מאירים‬
‫בגילוי ממש בהכלי‪ ,‬ויש להם שליטה וממשלה על הכלים ומנהיגים אותם‪ ,‬והו״ע פעולת‬
‫הגילוי‪ ,‬שהאור פועל שיהי׳ הגילוי בבי״ע כר‪ .‬והוא מ״ש״ החכמה תעוז לחכם יותר‬
‫מעשרה שליטים אשר בעיר‪ ,‬והן הע״מ״‪ ,‬דשרשם מע״ם דאצי׳*׳‪ ,‬שהכלים פועלים להיות‬
‫פעולת ההתהוות ע״י שמסתירים על האור כר כנ״ל‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬החכ׳ תעוז לחכם‪ ,‬להיות גילוי‬
‫אור בבי״ע‪ ,‬ולהיות בהם בחי׳ הביטול כר)ועמ״ש מזה בד״ה בשעה שהקדימו‪ ,‬רס״ג״(‪.‬‬

‫וזהו דאצי׳ הוא ממוצע בין אוא״ס המאציל אל הנבראים״׳‪ ,‬להיות גילוי אוא״ם בעולם כר‪,‬‬
‫שזהו תכלית הכוונה בהתהוות האצי׳‪ ,‬בכדי שיהי׳ גילוי אלקות בעולמות כר‪ ,‬דכשם‬
‫שאמצעית האצי׳ הוא להיות התהוות המציאות דבי״ע‪ ,‬כמו״כ תכלית הכוונה הפנימית‬
‫דאצי׳ להיות עי״ז גילוי אלקות בבי״ע כר‪ ,‬דלולא האצי׳ לא היינו יודעים כלל ענין‬
‫האוא״סל׳‪ ,‬ולא הי׳ ידיעת והשגת אלקות בנבראים‪ ,‬ולא הי׳ התגלות כחות אלקים״ כלל‪,‬‬
‫כמו התעוררות אהוי״ר וכה״ג‪ ,‬וע״י האצי׳ הוא שיש גילוי אלקות בעולם כר‪ .‬ושרש‬
‫ההמשכה היא מבחי׳ חב׳‪ ,‬וזהו שהחב׳ היא ראשית ההשתל׳״׳‪ ,‬היינו שהחב׳ היא בחי׳ כלי‬
‫להגילוי דאוא״ם להאיר בבחי׳ פנימיות כר‪ .‬וז״ש״‘ הוי׳ קנני ראשית דרכו‪ ,‬דראשית גילוי‬
‫הקו הוא בחכ׳ כר״‪ ,‬להיות דכללות ענין הקו הוא להאיר את העולמות‪ ,‬והיינו להיות בבחי׳‬
‫אור פנימי‪ ,‬שזהו בחי׳ גילוי כר‪ ,‬כנודע‪ ,‬וראשית גילוי הקו להיות בחי׳ הגילוי בעולמות‬
‫הוא בחכ׳‪ ,‬שהיא הכלי כללית לקבל בתוכה בחי׳ הגילוי דאוא״ם ב״ה‪ ,‬וע״י החב׳ נמשך‬

‫‪ (37‬ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתלז‪ .‬סה״מ תרס״ב ע׳ שכו‪.‬‬ ‫‪ (29‬סימן כ)קל‪ ,‬סע״א ואילך(‪.‬‬
‫תרס״ח ‪ 7‬קעב ואילך‪ .‬תרס״ט ‪ 7‬פ‪ .‬עת״ר ‪ 7‬רצב‪.‬‬ ‫‪ (30‬ואתחנן ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (38‬אלקים‪ :‬אוצ״ל‪ :‬אלקיים‪.‬‬ ‫‪ (31‬תחלים פד‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה לקו״ת שה״ש כו‪ ,‬ד)ושם‪ :‬כ״ה בע״ח שער מוחין‬ ‫‪ (32‬קהלת ז‪ ,‬יט )בשינוי(‪.‬‬
‫דצלם פ״ה* בשם ספר יצירה וכ״כ עוד בשער כ״ה דרוש ה׳‬ ‫‪ = (33‬העשרה מאמרות )ראה קה״ר עה״ם‪ .‬וראה לקמן‬
‫וכ״כ הרמ״ז פ׳ ואתחנן בדף רס״ו ועיין בזהר ויקרא ד״י ם ‪7‬׳ב‬ ‫פקכ״ט‪ .‬פרמ״ה )ה״ב ע׳ שמ‪ .‬ח״ג ע׳ תרעט(‪ .‬סה״מ תרע״ח ע׳‬
‫קדמאה י״ה ועיין מק״מ שם(‪ .‬וראה אוה״ת שבהערה ‪ .41‬סה״מ‬ ‫קעה(‪.‬‬
‫תש״ח ‪ .112 7‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (34‬ראה מדרש שמואל לאבות רפ״ה )ד״ה והחסיד ז״ל ‪-‬‬
‫‪ (40‬משלי ח‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫בסופו(‪ .‬לקו״ת בשלח א‪ ,‬א‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי בשלח ע׳‬
‫‪ (41‬ראה אוה״ת וארא ‪ 7‬קמז ואילך‪.‬‬ ‫ריג‪ .‬אוה״ת בשלח ע׳ תרנז‪.‬‬
‫‪ (35‬םה״מ תרס״ג ח״א ע׳ קב‪.‬‬
‫*( פ״ה‪ :‬ב״ה בעץ חיים דפוס שקלאוו‪ ,‬תק״ס‪ .‬בדפוסים‬ ‫‪ (36‬ראה תו״א מגילת אסתר צג‪ ,‬סע״א‪ .‬לקו״ת ואתחנן יב‪,‬‬
‫שלפנינו‪ :‬פ״א‪.‬‬ ‫א‪ .‬אוה״ת בשלח ע׳ תקע ואילך‪ .‬סה״מ תרנ״ט ע׳ ריא‪ .‬וש״נ‪.‬‬
 ‫עוטה אור כשלמה‬ ‫יד‬

‫הגילוי בכל האצי׳‪ ,‬וגם בעולמות בי״ע‪ ,‬במלאכים ונשמות‪ ,‬שיהי׳ בהם השגה אלקית‪ ,‬וגם‬
‫בנשמות שירדו למטה‪ ,‬שיודעים ומשיגים אלקות כר‪ ,‬שכ״ז הוא בשרש שרשו מבחי׳ חב׳‬
‫דאצי׳ כר‪ .‬וכ״ז הוא מפני שהכלים דאצי׳ הן כלים ראוים ומובנים לקבל האור‪ ,‬והאור מאיר‬
‫בהם בבחי׳ התלבשות פנימי בהתגלות כר‪ ,‬שעי״ז נמשך הגילוי גם בבי״ע כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ולכן הבלים פועלים בהאורות להיות מהם התהוות מציאות היש‪ ,‬והאורות‬ ‫יא‬
‫שולטים ומנהיגים את הכלים להיות ביטול היש‪ ,‬החכ׳ תעוז לחכם כר‪ ,‬והוא מפני‬
‫שהן כלים אל האור‪ ,‬שהוא בהם בבחי׳ התלבשות פנימי בהתגלות‪ .‬וזהו שע״י אצי׳ הוא בחי׳‬
‫הגילוי דאלקות גם בבי״ע‪ .‬וראשית הגילוי הוא מבחי׳ חכ׳‪ ,‬ששם ראשית גילוי הקו כר‪.‬‬

‫ז( ו ה נ ה נת״ל־ במשל‪ ,‬דמה שהכחות מתלבשים בהאברים שאינם־* בערך זל״ז‪ ,‬הוא לפי‬
‫שהן כהות פנימיים בעצם‪ ,‬והיינו שהן רק כהות הנפש‪ ,‬לא אור עצם הנפש בר‪,‬‬
‫ומתצמצמים להיות בבחי׳ אור פנימי כו׳‪ .‬ולהבין הדוגמא מזה למעלה‪ ,‬הענין הוא״‪ ,‬דהנה‬
‫ידוע דאצי׳ הוא גילוי ההעלם מאוא״ם המאציל״‪ ,‬שז״ע אצי׳‪ ,‬מל׳״ ואצלתי מן הרוח אשר‬
‫עליך‪ ,‬שהוא הפרשת הארה‪ ,‬שאינו התחדשות דבר‪ ,‬וכמו אצילות רוחו של משה על הזקנים‪,‬‬
‫שאין זה מהות אחר‪ ,‬שהרי ההשפעה הי׳ צ״ל ע״י משה‪ ,‬הרי מה שנאצל על הזקנים זהו רוחו‬
‫של משה ממש‪ ,‬שהי׳ כלול תחלה במשה‪ ,‬ונמשך מההעלם אל הגילוי כר״‪ .‬וכמו״ב הו״ע‬
‫אצי׳ למעלה‪ ,‬שאינו התחדשות דבר‪ ,‬במו ברי׳ שהוא התחדשות יש מאין‪ ,‬משא״כ אצי׳ כר‪.‬‬
‫וזהו שאצי׳ הוא אלקות ממש״‪ ,‬דענין האלקות דאורות דאצי׳ הוא בחי׳ התפשטות מעצם‬
‫אלוק׳ כר‪ ,‬כמ״ש במ״א״‪ ,‬והיינו שאין זה עצמות המאציל ממש‪ ,‬כ״א הארה המתפשטת‬
‫ממנו‪ ,‬אבל לא בבחי׳ התחדשות דבר כר‪ .‬ומ״מ‪ ,‬הרי אצי׳ ג״כ בבחי׳ אין ערוך לגבי עצמות‪.‬‬
‫וכן מובן ממ״ש« והחב׳ מאין תמצא‪ ,‬שהחכ׳ היא בחי׳ יש‪ ,‬ונמצאת מאין דכתר בבחי׳ יש‬
‫מאין״־‪ ,‬וכמ״ש במ״א ” שז״ע תמצא‪ ,‬כמו המציאה שאינו ידוע מאין באה‪ ,‬כמו״ב בחי׳ חכ׳‬
‫אינו יודע את מקורה‪ ,‬כמו היש שאינו יודע ומשיג את מקור המהווה אותו כר*‪.‬‬

‫*( )ולפ״ז אינו מובן איך החב׳ נק׳ אמת‪ ,‬כמ״ש בסש״ב פל״ה בהג״ה דהוא לבדו הוא‬
‫כר‪ ,‬הרי־־ בחב׳ ידוע ומורגש בחי׳ עצמות אוא״ם כו׳(‪.53‬‬

‫‪ (50‬ראה אוה״ת ענינים ע׳ רב‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ ריג‪.‬‬ ‫‪ (42‬שאינם‪ :‬אוצ״ל‪ :‬אף שאינם‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה לקו״ת פ׳ ראה כו‪ ,‬סע״ד‪ .‬שה״ש מא‪ ,‬סע״ד‪.‬‬ ‫‪ (43‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת שבהערה ‪.1‬‬
‫אוה״ת סידור ע׳ קפג‪ .‬סה״מ תרל״ז ח״ב ע׳ תפ‪ .‬תרמ״א ע׳ ריח‪.‬‬ ‫‪ (44‬ראה תו״א בראשית ג‪ ,‬א‪ .‬וירא יד‪ ,‬א)נתבאר בהגהות‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫כ״ק אדמו״ר מהורש״ב לתו״א שם ‪ -‬תרנ״ח )ע׳ נז ואילר((‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה גם םה״מ תרכ״ז ‪ y‬שמט‪ .‬הגהות לד״ה פתח‬ ‫משפטים ער‪ ,‬ב )נתבאר באוה״ת ענינים ס״ע רא ואילד(‪.‬‬
‫אליהו שבתו״א תרנ״ח ס״ע נד‪ .‬לקמן ם״פ קכח)ח״ב ע׳ שלח(‪.‬‬ ‫מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ג ח״א ‪ y‬רצט ואילך )נתבאר‬
‫‪ (53‬על קטע זה כתב רבינו‪ :‬״אצ״ל״ )= אין צריך‬ ‫באוה״ת שם ע׳ רסז ואילך(‪ .‬םה״מ תרס״ח ע׳ ריב ואילך‪.‬‬
‫להעתיק(*‪.‬‬ ‫מקומות שצויינו בהערה ‪.48‬‬
‫‪ (45‬בהעלותך יא‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רז‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫*( ראה שיחות ש״פ ראה‪ ,‬מבה״ח אלול תשמ״ב; ש״פ האזינו‪,‬‬ ‫‪ (47‬תניא פמ״ט )סט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫שבת שובה )התוועדות ב׳( תשמ״ה )תורת מנחם התוועדויות‬ ‫‪ (48‬ראה סה״מ תרל״ג ח״ב ע׳ תקב ואילך‪ .‬תרל״ז ח״א ס״ע‬
‫תשמ״ב ח״ד ס״ע ‪ 2060‬ואילך‪ .‬תשמ״ה ח״א ע׳ ‪ - (73‬ושם‪ ,‬שיש‬ ‫תקפא ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬תקסד‪.‬‬
‫להדפיס קטעים אלו ולציין שנרשם עליהם ״אצ״ל״‪.‬‬ ‫‪ (49‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬
 ‫טר‬ ‫ליל ב׳ דחג השבועות‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫ובתו״א ד״ה פתח אלי׳ “ כ׳ דיותר משאין ערוך ברי׳ לגבי אצי׳ אין ערוך אצי׳ לגבי אוא״ם‬
‫ב״ה‪ ,‬וזהו שאו׳ “ אין ערוך לך בעוה״ז‪ ,‬דהיינו “‪ ,‬שאנחנו בני עוה״ז הגשמי‪ ,‬אין‬
‫לנו לומר שכמו שהעוה״ז הוא כאין וכלא נגד העולם העליון מכולם שהוא רוחני מאוד‬
‫)הכוונה על עולם האצי׳‪ ,‬שזהו עולם העליוךי‪ ,‬דעולמות בי״ע נק׳ עולמות התחתונים כו׳‪,‬‬
‫וכידוע “ דרבינו נ״ע הי׳ או׳ על אצי׳ עליון כו׳(‪ ,‬כן העולם העליון הזה הוא כלא נגד א״ם‬
‫ב״ה‪ ,‬אלא אין ערוך לך כלל‪ ,‬לדמות ביטול זה לביטול זה‪ ,‬היינו שאין לדמות העדר‬
‫תפיסת מקום )דעם ניט ביטרעף( דאצי׳ לגבי אוא״ס ב״ה‪ ,‬להעדר תפיסת מקום דבי״ע‬
‫לגבי אצי׳‪ ,‬כי הנה ביטול עולם העליון נגדו ית׳‪ ,‬הוא מצד שהוא נברא וחלוק ממנו‪ ,‬ומחי׳‬
‫אותו בכל שעה‪ ,‬ובלתי השפעת ה׳ עליו הי׳ כלא הי׳‪ ,‬אבל ביטול עוה״ז נגד עולם העליון‬
‫אינו אלא מצד שהוא חשוב ממנו)שהרי הוא ג״כ עולם‪ ,‬שנק׳ עולם העליון כו׳‪ ,‬שנתהווה‬
‫מאוא״ם ב״ה‪ ,‬רק שהוא חשוב( במעלה ומדרי׳ הרוחני׳ והרחק רב ביניהם‪ ,‬אבל מ״מ שניהם‬
‫בבחי׳ א׳‪ ,‬שהם נבראים ומקבלים‪ .‬ואף שהעולם היותר עליון משפיע בעולמות התחתונים‪,‬‬
‫ולולא ההשפעה מהעולם העליון היו מתבטלים ח״ו‪ ,‬הנה מה שהעולם העליון משפיע‬
‫בעולמות התחתונים‪ ,‬אינו מצד עצמו‪ ,‬כ״א מחיותו מה שמקבל מבוראו‪ ,‬ולולא ההשפעה‬
‫מעולם העליון היו העולמות התחתונים מתבטלים‪ ,‬אבל מ״מ לא היו מתבטלים לגמרי‬
‫להיות כאלו לא היו‪ ,‬שהרי ענין ביטולם מצד העדר ההשפעה ח״ו מעולם העליון הוא‪,‬‬
‫שהי׳ “ מתכללים בעולם העליון‪ ,‬והרי ידוע דכל מה שנברא בעולמות התחתונים נמצא‬
‫יב‬ ‫כלול בעולם העליון‪ ,‬כנודע דכל חלקי דצח״מ דבי״ע יש גם באצי׳‪ ,‬כמ״ש בע״ח‪,60‬‬
‫וכמבואר במ״א« )והיינו מפני שהוא ג״כ בבחי׳ עולם כו׳(‪ ,‬וא״כ‪ ,‬הביטול שלהם הוא רק‬
‫שיהיו במדרי׳ עליונה יותר‪ ,‬אבל לא ביטול לגמרי מכל וכל‪ .‬משא״כ עולם העליון‪ ,‬אינו‬
‫שייך לומר שהוא כלול באוא״ס ב״ה‪ ,‬שהרי אוא״ס לאו מכא״מ “ כלל “‪ ,‬ואם הי׳ מסתלק‬
‫ח״ו ההשפעה ממנו‪ ,‬הי׳ מתבטל לגמרי והי׳ כלא הי׳ כו׳‪ .‬וזהו שהעולם העליון אין ערוך‬
‫לגמרי‪ ,‬יותר משאין ערוך עולם התחתון לגבי עולם העליון כו׳‪ .‬ופי׳ אין ערוך‪ ,‬דענין‬
‫הערך הוא א׳ לגבי אלפים‪ ,‬כמ״ש בסש״ב “‪ ,‬והיינו שהוא חלק ממנו‪ ,‬רק שהוא חלק קטן‬
‫כו׳ “‪ ,‬וברוחניות הו״ע עו״ע‪ ,‬שהעלול כלול בעילתו‪ ,‬והוא כחלק קטן ממנו)רק שאינו חסר‬

‫‪ (58‬ראה ״היום יום״ י חשון‪ :‬דער רבי)רבנו הזקן( פלעגט‬
‫זאגען אויף אצילות ״אויבען״‪ .‬וראה רשימות הרב״ש)רשימת‬
‫ענינים וסיפורים )קה״ת‪ ,‬תשס״א(( ע׳ כז‪ ,‬ממה ששמע מכ״ק‬
‫אדמו״ר מהורש״ב נ״ע בשבוע דפ' ויצא תרע״א‪ :‬רבינו הזקן‬
‫זצוקללה״ה נ״ע זיע״א לא הי' אומר תיבת ״אצילות״ בעת‬
‫אמירת החסידות‪ ,‬כי אם על תיבת ״אצילות״ הי' אומר‪:‬‬
‫״אוייבן״‪.‬‬
‫‪ (59‬שהי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהיו‪.‬‬
‫‪ (60‬שער נ) שער קיצור אבי״ע( ספ״י‪.‬‬
‫‪ (61‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ג ח״א ‪ y‬רצב ואילך‪.‬‬
‫םה״מ תר״ן ע' רפ ואילך‪ .‬תרצ״ג ס״ע תסב ואילך‪ .‬וראה לקמן‬
‫פשי״ח )ח״ג ‪ y‬תתפד(‪.‬‬
‫‪ = (62‬מכל אלין מדות‪.‬‬
‫‪ (63‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (64‬פמ״ח )סז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (65‬ראה גם לקו״ת אמור לה‪ ,‬ריש ע״ג‪.‬‬
‫‪ (54‬ובתו״א ד״ה פתח אלי׳‪ :‬בסה״מ תרנ״ג ע׳ רמז‪ :‬״מבואר‬
‫בתו״א״ בםה״מ עזר״ת ‪ y‬קלב; פר״ת ‪ y‬קעח‪ :‬״וכמ״ש בתו״א‬
‫ד״ה פתח אלי״‪ /‬בקונטרס ומעין מאמר כא פ״ב‪ :‬״וזהו שאמר‬
‫רבינו נ״ע״ ‪ -‬ראה ד״ה פתח אליהו בתו״א וירא יג‪ ,‬סע״ד‬
‫ואילך ובהגהות כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע לתו״א שם ‪-‬‬
‫תרנ״ח ) ‪ y‬מ(‪ .‬וראה רמ״ק בם' אלימה הובא בפלח הרמון שער‬
‫ג )שער אם הא״ם הוא הכתר( פ״א‪ .‬אוה״ת ענינים ע' קיט‪.‬‬
‫הגהות לד״ה פתח אליהו הנ״ל ‪ y‬נה‪ .‬ספר המאמרים תרס״ה‬
‫ע' רנד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (55‬ברכת יוצר לשבת‪.‬‬
‫‪ (56‬הבא לקמן הוא לשון ד״ה אין ערוך לך במאמרי‬
‫אדמו״ר הזקן מארז״ל ע' תעג)הועתק באוה״ת ענינים ‪ y‬קסד‪.‬‬
‫הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ע' נה(‪ .‬ועם הגהות‬
‫כו' ‪ -‬אוה״ת סידור ס״ע שמט ואילך‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה תו״א משפטים עו‪ ,‬ב‪ .‬עז‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ תרע״ח ‪ y‬קצא‪.‬‬
‫פר״ת ריש ‪ y‬קטז‪ .‬וראה לקמן ספשל״ט )ח״ג ‪ y‬תתקמז(‪.‬‬
 ‫עוטה אור כשלמה‬ ‫טז‬

‫בהעילה כלום בו׳(‪ ,‬ומדרי׳ התחתונה שבעילה מתלבשת בתעלול‪ ,‬וכמו בשכל ומדות‬
‫ומחדו״מ )והיינו כח המה׳ ודיבור בו׳‪ ,‬וכמ״ש בד״ה ואתה הרם כו׳««(‪ ,‬שהן נר״נ‪ ,‬והו״ע‬
‫בי״ע‪ ,‬וכן אצי׳ כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪ ,‬ואין ערוך הוא שאינו נמצא כלול במקורו כר‪ .‬ועניו‬
‫אין עךוך לך בעוה״ז י״ל‪ ,‬שבעוה״ז נראה ונגלה איך שאין ערוך‪ ,‬שהרי עצם הגשמי הוא‬
‫בדרך אין ערוך‪ ,‬שא״א להיות התהוות הגשמי בדרך ערך כר‪ ,‬וכאשר אנו רואין דבר‬
‫גשמי‪ ,‬בהכרח לומר שהתהוותו הוא מאין בבחי׳ אין ערוך כו‪ /‬וע״ב בעוה״ז דוקא נבין‬
‫איך שהעולם היותר עליון ג״ב אין ערוך‪ ,‬שה״ה ג״ב עולם‪ ,‬והתהוותו היא בבחי׳ יש מאין‬
‫כר‪ .‬ונמצא דעולם האצי׳ ג״כ באין ערוך ועוד יותר כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וביאור הענין‪ ,‬הנה אצי׳ הוא בחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬שאינו התחדשות דבר‪ ,‬ומ״מ‪,‬‬
‫אצי׳ באין אין ערוד® לגבי המאציל‪ ,‬ויותר משאין ערוך עשי׳ לגבי אצי׳ כר‪,‬‬
‫שזהו רק עליון ותחתון‪ ,‬שהתחתון נמצא כלול בהעליון)ולכן גם ביטול התחתון אינו ביטול‬
‫לגמרי‪ ,‬רק שמתבטל ממציאותו הראשון כר(‪ ,‬ואין ערוך הוא שאינו נמצא כלול במקורו‪.‬‬
‫וזהו אין ערוך לך בעוה״ז‪ ,‬שבזה נראה ונגלה‪ ,‬ומזה נבין שכ״ה בכללות העולמות כר‪.‬‬

‫ח( א ך אינו מוברי‪ ,-‬מאחר שאצי׳ הוא כענין ואצלתי כו׳‪ ,‬שזהו גילוי ההעלם‪ ,‬הרי אין‬
‫זה התחדשות כו׳‪ ,‬וכמ״ש המערכת®® בענין אצי׳‪ ,‬שלא נתחדש דבר במאציל‬
‫ונאצל‪ ,‬רק שנתגלה כה הכמוס והחתום מכח אל הפועל כר‪ ,‬ואיך יצדקו שניהם®®‪.‬‬

‫אך הענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע דאצי׳ הוא ממוצע בין אוא״ם המאציל אל הנבראים כר‬
‫)ועמשי״ת לקמן פ׳ ק״ם ום׳ קס״א״י(‪ ,‬וידוע דכל ממוצע צ״ל כלול מב׳ המדרי׳׳’‪ ,‬וא״כ‪,‬‬
‫יש באצי׳ מבחי׳ אוא״ם המאציל‪ ,‬וגם מבחי׳ הנבראים‪ ,‬והן בחי׳ האורות והכלים דאצי׳‬
‫כר‪ .‬דהנה‪ ,‬כלים דאצי׳ הן בבחי׳ גבול‪ ,‬וכמ״ש בעה״די‪ ,‬שא״ת®’ שיש לו כח בבע״גיז ואין‬
‫לו כח בגבול‪ ,‬אתה מחסר שלימותו כר‪ ,‬והגבול הנמצא ממנו תחלה הן הספי׳ כר‪ ,‬והכוונה‬
‫על הכלים דאצי׳‪ ,‬שהן בבחי׳ גבול‪ ,‬והיינו שהן בגדר ומהות בחי׳ חב׳ וחסד כו׳‪ ,‬דעיקר‬
‫מציאות בחי׳ חכ׳ וחסד הוא בהכלים דוקא כר‪ .‬וגם יש הגבלה בהתפשטות שלהן‪ ,‬וכמו‬
‫שיעור קומה של יוצר בראשית רל״ו אלפים רבבות פרסאות®’‪ ,‬כמנין ורב®’ כח כו׳ ”‪ .‬וי״ל‬
‫דשיעור והגבלה זאת הוא כמו שהוא בבי״ע‪ ,‬דהיינו כאשר נמשך בברי׳ הוא בבחי׳ מספר‬
‫כזה‪ ,‬אבל באצי׳ אינם בבחי׳ שיעור ומדה עדיין בהתפשטותן כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א®’ דכללות‬

‫‪ (75‬פרקי היכלות )ספר היכלות( ‪ -‬הובא בפרדם שער ד‬ ‫‪ (66‬אוה״ת בשלח ‪ 7‬תטז‪.‬‬
‫)שער עצמות וכלים( פ״א‪ .‬מקומות שצויינו בהערה ‪ .77‬אוה״ת‬ ‫‪ (67‬באין אין ערוך‪ :‬אוצ״ל‪ :‬באין ערוך‪.‬‬
‫ואתחנן ח״ו ‪ y‬ב׳רלג‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬רנו‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (68‬ספר מערכת האלקות פ״ג )לו‪ ,‬ב ‪ -‬בדפוס מנטובה‪,‬‬
‫‪ (76‬תהלים קמז‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫שי״ח(‪.‬‬
‫‪ (77‬עץ חיים שער מד )שער השמות( פ״ז‪ .‬שער ההקדמות‬ ‫‪ (69‬ראה גם אוה״ת שם ‪ y‬רסז‪.‬‬
‫להרח״ו‪ .‬מקדש מלך לזח״ב נו‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת הוספות לויקרא נד‪,‬‬ ‫‪ (70‬לקמן ח״ב ע׳ תלד ואילך‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪ (71‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״א‪.‬‬
‫‪ (78‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ‪ y‬קפח ואילך‪.‬‬ ‫לקו״ת ברכה צט‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת שבהערה ‪ .36‬םה״מ תרנ״ט ‪ y‬רד‬
‫דרמ״צ קסט‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬אוה״ת בהר ח״ג ע׳ תתפו ואילך‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ענינים ‪ y‬עדר‪ .‬םה״מ תרנ״ח ‪ y‬קצא ואילך‪ .‬תרס״ט ‪ y‬לב‬ ‫‪ = (72‬בעבודת הקודש )ח״א רפ״ח(‪.‬‬
‫ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬רנד ואילך‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד‬ ‫‪ = (73‬שאם תאמר‪.‬‬
‫ח״ד ערך אורות דספירות ‪ -‬״פשיטותם״ ו״ציורם״ ס״ה‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ = (74‬בבלתי בעל גבול‪.‬‬
 ‫ליל ב׳ דחג השבועות‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫ענין הגבול דבלים הוא שתהי׳ בהם וע״י ההגבלה חוץ לאצי‪ /‬אבל באצי׳ גופא אינם‬
‫בבחי׳ גבול כר‪ .‬וזהו מ״ש בס״י^‘ מדתן עשר שאין להם סוף‪ ,‬ומבו׳ במ״א»י שזהו גם בבחי׳‬
‫הכלים‪ ,‬שאין להם גבול כמו שהן באצי׳ כר‪ .‬אבל מ״מ‪ ,‬גם כמו שהן באצי׳ הן בבחי׳ יג‬
‫מציאות מדות וכהות כר‪ .‬אבל האורות אינם בבחי׳ מציאות מדות‪ ,‬שה״ה הארה מאוא״ם‬
‫המאציל שאינו בגדר מדות כלל‪ ,‬כמו״ב ההארה ג״ב אינו בגדר מדות כר‪ .‬וכידוע דשרש‬
‫האורות הן מהקרי‪ ,‬דשרש המשכתו הוא מהאוא״ס שלפני הצמצום‪ ,‬וכמ״ש בע״ח״«‬
‫המשיך קו דק מאור העליון כר‪ .‬והגם דהמשכת הקו הוא ע״י הצמצום‪ ,‬דכללות התהוות‬
‫האצי׳‪ ,‬הן אצי׳ האורות ואצי׳ הכלים‪ ,‬הכל הוא ע״י הצמצום שהי׳ באוא״ם ב״ה‪ ,‬שהרי‬
‫הצמצום הי׳ בהאור‪ ,‬וכנודע דלפני הצמצום הי׳ הגילוי בבחי׳ א״ס ממש‪ ,‬וכמ״ש בע״ח‬
‫בתחלתר®‪ ,‬דטרם שנאצלו הנאצלים כר הי׳ אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כר‪ ,‬ולא‬
‫הי׳ לא בחי׳ ראש ולא בחי׳ סוף‪ ,‬אלא הכל הי׳ אור א׳ פשוט שוה בהשוואה אחת‪ ,‬והוא‬
‫הנק׳ אור א״ס כר‪ ,‬וענין הצמצום הוא שנתעלם בחי׳ הא״ם‪ ,‬ונמשך האור בבחי׳ מדה‬
‫ומשקל לפ״ע העולמות כר‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬עיקר הצמצום הוא בשביל התהוות הכלים‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בע״ח בשע״א סוף ענ״ג>«‪ ,‬דצורך הצמצום הוא כדי לעשות בחי׳ הכלים‪ ,‬כי ע״י צמצום‬
‫האור ומיעוטו‪ ,‬יש אפשרות אל הכלי להתהוות ולהתגלות כר־*‪ .‬דהנה‪ ,‬הכלים הם בבחי׳‬
‫מציאות דבר‪ ,‬וכאשר הי׳ מאיר גילוי אור א״ס לא הי׳ אפשר להיות מציאות הכלים כר‪.‬‬
‫וגם במדרי׳ שאחר הצמצום‪ ,‬הרי בבחי׳ א״ק‪ ,‬לא יש עדיין מציאות הכלים‪ ,‬מפני שהאור‬
‫מאיר שם בגילוי‪ ,‬דהיינו בחי׳ עצמות הקו‪ ,‬שמאיר שם בגילוי ממש‪ ,‬א״א להיות בחי׳‬
‫מציאות הכלים כר‪ .‬וגם בעקודים הוא בבחי׳ כלי אחד כר**‪ .‬וכ״ש בבחי׳ גילוי האור א״ם‬
‫שלפני הצמצום‪ ,‬לא הי׳ אפשר כלל להיות התהוות הכלים כר‪ ,‬כ״א ע״י הצמצום דוקא‪,‬‬
‫שהוא בחי׳ העדר האור והגילוי‪ ,‬יכול להיות התהוות הכלים כר‪ .‬והתחלת התהוותן הוא‬
‫מן גוף הצמצום עצמר*‪ ,‬וכמ״ש בע״ח שם ענ״ב**‪ ,‬דענין הצמצום הוא לגלות שרש הדין‬
‫כר‪ ,‬ובהג״ה שם**‪ ,‬דשרש הדין הוא בחי׳ המקום שהוא דוגמת הכלים כר‪ .‬ובמ״ח־* כ׳‬
‫המציא שרש הדין במה שצמצם עצמו כו׳‪ ,‬והיינו דבחי׳ מקום הוא החלל שבו נצטיירו כל‬
‫העולמות כו׳‪ ,‬ומבו׳ במ״א** שהיא הרשימו שבתוך החלל‪ ,‬שזהו בחי׳ המקום שנתגלה ע״י‬
‫הצמצום כר‪ .‬משא״ב האורות‪ ,‬הרי אין התהוותם מן הצמצום‪ ,‬שהרי מההעדר א״א להיות‬

‫המציאות הוא מבחי' הצמצום כו'‪ ,‬הנה זהו מה שהצמצום‬ ‫‪ (79‬ראה לקו״ת הוספות לויקרא נד‪ ,‬א‪ .‬סידור עם דא״ח‬
‫בעצמו הו״ע התהוות כו'‪ ,‬ובאמת ג״ז הוא ע״י הרצון מה‬ ‫קסו‪ ,‬א‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ה״ב ע׳ תקיג‪.‬‬
‫שעלה ברצונו להאציל ולברוא‪ ,‬ואח״כ הי' צמצום הראשון‪,‬‬ ‫‪ (80‬שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫ומזה הוא ההתהוות כו'‪ ,‬לבד ענין הרשימה כו'‪ ,‬אבל התהוות‬ ‫‪ = (81‬בשער א סוף ענף ג‪.‬‬
‫המציאות הוא מבחי' גילוי דוקא כו'‪ ,‬הרי שההתהוות הוא‬ ‫‪ (82‬עכ״ל העץ חיים שם‪.‬‬
‫מבחי' החסד דוקא‪ ,‬רק שבכדי להוציא פעולותיו מכה אל‬ ‫‪ (83‬ראה עץ חיים שער ו)שער העקודים( ס״א‪ .‬תו״א נח‬
‫הפועל‪ ,‬זהו ע״י מדת הגבורה דוקא כו״'‪.‬‬ ‫י‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ = (85‬ענף ב‪.‬‬ ‫‪ (84‬ראה תורת שלום ס״ע ‪ 222‬ואילך ובהערות שם‪:‬‬
‫‪ (86‬בעץ חיים דפוס שקלאוו‪ ,‬תק״ס‪ .‬ועוד )הובא בהגהות‬ ‫״מבחי׳ העדר הרצון א״א להיות התהוות‪ ..‬ומ״שבמ״א ]אולי‬
‫וביאורים)מהר״ר מנחם מענכין ז״ל היילפרין( שנדפסו בשולי‬ ‫הכוונה לד״ה עוטה אור ‪ -‬דחה״ש תער״ב עיי״ש‪ .‬ועייג״ב‬
‫העמוד בעץ חיים ווארשא‪ ,‬תרנ״א(‪ .‬וראה סה״מ תרנ״ז ע' קכט‪.‬‬ ‫יו״ט ש״ר רס״ו בשם עמה״מ[ שההתהוות הוא מבחי׳ צמצום‬
‫תרנ״ט ע' מח‪.‬‬ ‫דוקא‪ ,‬וכן מובן בע״ח ]שער א סוף ענף ג[ מענין המשכת הקו‪,‬‬
‫‪ = (87‬ובמשנת חסידים )מסכת צמצום אין סוף פ״א מ״ב(‪.‬‬ ‫דאמר‪ ,‬דאם הי' נשאר‪ ,‬לא הי' אפ״ל התהוות הכלים‪ ,‬וע״י‬
‫‪ (88‬ראה לקו״ת הוספות לויקרא נא‪ ,‬סע״ב‪ .‬סה״מ תר״ם‬ ‫הצמצו' שנתעלם האור‪ ,‬מזה הוא התהוות הכלים‪ ,‬ולאחר‬
‫ח״ב ע' תקס ואילך‪ .‬תרנ״ז ע' קכו ואילך‪.‬‬ ‫התהוותם ביכולתם לקבל גם את גילוי הקו‪ ,‬הרי שהתהוות‬
 ‫עוטה אור כשלמה‬ ‫יח‬

‫גילוי‪ ,‬כ״א מהאור והגילוי שנמשך אחר הצמצום‪ ,‬דהמשכתו הוא מעצמות אוא״ס כף‪.‬‬
‫והתהוות הכלים בפועל‪ ,‬הגם שזהו ג״כ מהקו‪ ,‬שהרי ע״י האור והגילוי נתהווה כל‬
‫ההשתל׳ כר‪ ,‬הנה זהו ע״י התלבשות הקו בנקודת הרשימו‪ ,‬שעי״ז דוקא הוא שנתהוו‬
‫הכלים מהאור כו׳‪ .‬וז״ע מה שמהתעבות האור נעשה הכלי״״‪ ,‬וענין התעבות״® הוא בחי׳‬
‫ההגבלה והמציאות שבהאור‪ ,‬שבא ע״י דבר אחר כר‪ .‬וכמו עד״מ האותיות שבשכל‪ ,‬שכל‬
‫ענין שכלי הרי יש בו אותיות במה שיתלבש ויתגלה כו׳‪ ,‬שגם קודם שבא בגילוי בהשגה‪,‬‬
‫הרי יש בו אותיות בהעלם‪ ,‬ונעשים אח״כ אותיות ממש להלביש את השכל כו׳‪ ,‬והרי אין‬
‫האותיות מגוף השכל‘״‪ ,‬דא״כ הי׳ צ״ל כל אור שכל באותיות מיוחדים אל השכל ההוא‪,‬‬
‫ואנו רואין שאינו כן‪ ,‬אלא שאין האותיות מן השכל‪ ,‬רק שבאים ע״י השכל כו׳‪ .‬וכמו״ב‬
‫מהתעבות האור‪ ,‬שהוא בחי׳ הגבלה שבו שע״י הרשימו‪ ,‬מזה נתהוו הכלים‪ .‬ושרשם‬
‫האמיתי של הכלים הוא מהרשימו‪ ,‬רק שפעולת ההתהוות הוא ע״י הקו שהוא בחי׳‬
‫הגילוי‪ ,‬משום דכל התהוות צ״ל ע״י התגלות הפועל כר‪ ,‬אבל עצם שרש התהוותן הוא‬
‫מהרשימו כו׳״י‪ .‬ושרש האורות הן מעצם הקו״י‪ ,‬שהוא בחי׳ הגילוי דאוא״ם שלפני‬
‫הצמצום שנמשך אחר הצמצום כו׳‪ ,‬וע״כ האורות הן בלי מה‪ ,‬לא בבחי׳ מהות ומציאות‬
‫דבר כו׳‪ .‬וזהו ב׳ המדרי׳ שבהממוצע דאצי׳‪ ,‬שהאורות הן מהאוא״ם המאציל שבהממוצע‪,‬‬
‫והכלים הן מה שבערך הנבראים כר‪.‬‬

‫והנה״״ ידוע דהתורה היא ג״כ ממוצע בין האוא״ם אל העולמות״״‪ ,‬וכמא׳*״ אסתכל‬
‫באורייתא וברא עלמא כו׳‪ ,‬התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו כו׳=״‪ ,‬דקיום כל‬
‫הדברים הגשמיים והתהוותן מאין ליש הוא ע״י התורה דעשי׳‪ ,‬שכל הדברים הגשמיים‬
‫הכתובים בתורה הם הם חיותם וקיומם‪ ,‬ויש מהם שנא׳ ברמז כו׳‪ ,‬וזהו שאמרז״ל״״ דברו‬
‫חכמים בהווה‪ ,‬היינו בהתהוות כו״״‪ ,‬ויש תורה בכל עולם ועולם‪ ,‬שעי״ז הוא המשכת‬
‫והתחברות אוא״ם בעולם ההוא כר‪ .‬והממוצע דתורה אינו כמו הממוצע שבעולמות‪,‬‬
‫שאינו נמשך בחי׳ העצמות‪ ,‬כ״א הארה לבד‪ ,‬ובתורה אין הממוצע מפסיק‪ ,‬ונמשך בחי׳‬
‫העצמית כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״״‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬הוא ע״י ממוצע דוקא‪ .‬והממוצע כלול מב׳ המדרי׳‪,‬‬
‫והו״ע פנימית התורה וחיצוניות התורה‪ ,‬דהנה‪ ,‬חיצוניות התורה ה״ה באה בהגבלה‪ ,‬וכמו‬
‫אלו טריפות ואלו כשרות״״‪ ,‬שיש מדה ושיעור לכל דבר‪ ,‬שזהו מצד העולמות שהן בבחי׳‬
‫גבול כו׳‪ ,‬אבל פנימיות התורה אין לה מדה וגבול כלל‪ ,‬וכדאי׳״״‘ לכל יש סיקוס‪ ,‬חוץ‬

‫‪ (94‬זח״ב קסא‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (89‬עץ חיים שער ו) שער העקודים( פ״ג‪ .‬שער מז)שער‬
‫‪ (95‬ב״ר פ״א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫סדר אבי״ע( פ״א‪ .‬וראה שער היחוד ספכ״ח ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫‪ (96‬משנה שבת סה‪ ,‬א‪ .‬סו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫תרס״א ע׳ קעו ואילך‪ .‬עת״ר ע׳ מה ואילך‪ .‬תרפ״ב ‪ y‬יב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (97‬לקו״ת שם‪ .‬וראה פלח הרמון)ויקרא ס״ע תנא( בשם‬ ‫‪ (90‬התעבות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬התעבות האור‪.‬‬
‫הרב המגיד ממעזריטש‪ :‬״דברו חכמים בהוה‪ ,‬שמה שדברו‬ ‫‪ (91‬ראה תו״א בראשית ד‪ ,‬ג‪ .‬מקץ מג‪ ,‬א‪ .‬םה״מ תרנ״ט ‪y‬‬
‫במציאות הנבראי' בתושבע״פ ‪ ..‬זהו עיקר התהוותן״‪.‬‬ ‫נא‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ תקפט‪.‬‬
‫‪ (98‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי נצבים ע׳ תשפב ואילך‪.‬‬ ‫‪ (92‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה לקו״ת דרושים לשמע״צ פו‪ ,‬א‪.‬‬
‫שערי תשובה קלג‪ ,‬א ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬קלט‪ y .‬תקט‪.‬‬ ‫אמרי בינה שער הציצית פרק א‪ .‬אוה״ת תהלים)יהל אור( ע׳‬
‫סה״מ אעת״ר ‪ y‬רלג‪ .‬לקמן פשס״ד )ח״ג ‪ y‬א׳ט ואילך(‪.‬‬ ‫שצו‪ y .‬שצח‪.‬‬
‫‪ (99‬חולין מב‪ ,‬א‪ .‬נד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (93‬ראה לקמן פקס״ב‪ .‬פקס״ד)ח״ב ע׳ תמב ואילך‪ .‬ע׳ תמה‬
‫‪ (100‬ב״ר רפ״י‪.‬‬ ‫ואילך(‪.‬‬
‫יט‬ ‫ליל ב׳ דחג השבועות‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫מהתורה שאין לה סיקום‪ ,‬והיינו פנימיות התורה כו׳‘״‪ /‬שזהו בחי׳ אוא״ם שבתורה שבבחי׳‬
‫בלי גבול כו‪/‬‬

‫וזהן מ״ש עוטה אור כשלמה‪ ,‬שהן ב׳ מדרי׳־״'‪ ,‬אור הוא בחי׳ הפנימיות‪ ,‬בחי׳ האוא״ם‬
‫שבתורה‪ ,‬ושלמה הוא חיצוניות התורה‪ ,‬שהוא בחי׳ לבוש המעלים את האור‬
‫שיוכלו העולמות לקבל כר‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פנ״ב״״> וז״ל‪ ,‬אבל השכינה עצמה כו׳ א״א‬
‫לעולמות לסבול ולקבל כו׳ בלא לבוש המעלים ומסתיר כו׳‪ ,‬ומהו הלבוש שיוכל להסתירה‬
‫ולהלבישה ולא יתבטל במציאות באורה‪ ,‬הוא רצונו ית׳ וחכמתו כו׳ המלובשים בתורה‬
‫ומצותי׳ הנגלית לנו ולבנינו כו׳י״>‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והיינו‪ ,‬דבלבוש התורה נמשך ג״כ בחי׳ העצמות‬
‫ממש‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ לבוש המעלים עכ״פ‪ ,‬שאינו מאיר בגילוי כר‪ .‬ולעתיד יהי׳ גילוי‬
‫בחי׳ עצמות אוא״ם ב״ה ע״י בחי׳ פנימיות התורה‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פל״ר״י‪ ,‬ולזה נתן הקב״ה‬
‫לישראל את התורה שנק׳ עוז״״י כר‪ ,‬לקבל שכרם לע״ל בלי שום לבוש כר‪ ,‬וכבר הי׳‬
‫לעולמים מעין זה במ״ת כר‪ ,‬דכל הגילוים שיהיו לעתיד הכל הי׳ במ״ת בהתגלות לפי‬
‫שעה‪ ,‬ולכן על כל דו״ד פרחה נשמתן'״'‪ ,‬והחזירן בטל תחי׳״״'‪ ,‬שהוא טל תורה״״* שנק׳‬
‫עוז כר״״‪ .‬וזהו עוטה אור כשלמה‪ ,‬שהן ב׳ המדרי׳ שבממוצע דתורה‪ ,‬שעי״ז יוכל להיות‬
‫התחברות דאוא״ם ועולמות כר‪ .‬וזהו השייכות דנוטה שמים למ״ש עוטה אור כר‪ ,‬דבכדי‬
‫שיהי׳ נוטה שמים כיריעה‪ ,‬שיהי׳ התהוות וקיום העולם‪ ,‬הוא ע״י עוטה אור כשלמה‪ ,‬שהן‬
‫ב׳ מדרי׳ שבתורה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬ולתווך הענין‪ ,‬יקדים שאצי׳ הוא בחי׳ ממוצע בין א״ם לעולמות הנבראים‪ ,‬וב׳‬
‫המדריגות שבממוצע הן בחי׳ האורות והכלים‪ ,‬שהכלים הן בחי׳ הגבול‬
‫והמציאות שבאצי׳‪ ,‬והאורות הן בלי מציאות‪ ,‬כי שרשן מהקו שנמשך מאוא״ם שלפני‬
‫הצמצום‪ .‬והגם שהמשכתו הוא ע״י הצמצום‪ ,‬הנה עיקר הצמצום הוא בשביל התהוות‬
‫הכלים‪ ,‬ומה שנמצא ע״י״' הוא נקודת הרשימו בחי׳ המקום‪ ,‬וזהו שרש הכלים‪ ,‬רק פעולת‬
‫התהוותן הוא ע״י האור‪ ,‬והקו הוא מאוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬והוא שרש האורות‪ .‬והנה‬
‫התורה ג״כ ממוצע)וית׳ לקמף״(‪ ,‬ובזה יתבאר מ״ש עוטה אור כשלמה‪ ,‬שזהו ב׳ המדרי׳‬
‫שבממוצע דתורה כר‪.‬‬

‫‪ 0‬אי »(‬

‫‪ (107‬שבת פח‪ ,‬ב‪ .‬שמו״ר פכ״ט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (108‬ראה שבת שם‪.‬‬
‫‪ (109‬ראה ילקוט שמעוני ישעי׳ רמז תלא‪ .‬כתובות קיא‪ ,‬ב‬
‫)וב״דקדוקי סופרים השלם״ ‪ -‬ירושלים תשל״ז(‪ .‬תקו״ז‬
‫בהקדמה )יב‪ ,‬סע״א(‪ .‬תיקון יט )לח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (110‬ע״כ לשון אדמו״ר הזקן בתניא שם)בשינויים קלים(‪.‬‬
‫‪ = (111‬על ידו‪.‬‬
‫‪ (101‬ראה אוה״ת שלח ‪ y‬תקפ‪ .‬תצא ח״ו ע' ב׳שסא‪ .‬לקמן‬
‫פקע״ג)ח״ב ע׳ תעח(‪ .‬ח״ה ‪ y‬וא׳קסז‪.‬‬
‫‪ (102‬ראה אמרי בינה ואוה״ת לתהלים שם‪.‬‬
‫‪ ( 103‬עג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 104‬לשון הכתוב ‪ -‬נצבים כט‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ ( 105‬מו‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 106‬מכילתא בשלח טו‪ ,‬ב‪ .‬ויק״ר פל״א‪ ,‬ה‪.‬‬
 ‫ב ס״ ד‪ .‬יו ם ב׳ ד ח ה ״ ש‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫וי חך שם ישראל נגד ההר‪ /‬ופרש״יי כאיש אחד בלב אחד‪ .‬וצ״ל מה״ע כאיש א‪ /‬ומה‬ ‫טו‬
‫הי׳ נצרך במ״ת להיות כאיש אחד דוקא‪ .‬ולהבין זה ילה״ק משנת״לי דאצי׳ הוא‬
‫ממוצע בין אוא״ם המאציל אל הנבראים‪ ,‬והממוצע כלול מב׳ מדרי‪ /‬והן בחי׳ האורות‬
‫והכלים דע״ם דאצי׳‪ ,‬דהכלים הן בבחי׳ מציאות דבר בבחי׳ גבול‪ ,‬והאורות הן בבחי׳ בלי‬
‫מ״ה כו‪/‬‬

‫ט( ועפ״י הנ״ל יובן דמה שהאצי׳ הוא באין ערוך לגבי אוא״ם ב״ה‪ ,‬היינו בחי׳ הכלים‪,‬‬
‫שהן בבחי׳ גבול‪ ,‬שאינו ערוך לגבי אוא״ם כו׳‪ ,‬והתהוותן הוא ע״י הצמצום‪,‬‬
‫דהיינו ע״י העדר האור כנ״ל^‪ ,‬הרי דאופן התהוותן הוא בדרך אין ערוך‪ ,‬היינו בבחי׳‬
‫ריחוק כו׳‪ .‬וכמו״כ ההתהוות משרשן מהרשימו הוא בדרך אין ערוך‪ ,‬שהרי רשימו הוא‬
‫בחי׳ כח נעלם‪ ,‬שזהו ההפרש בין הקו לרשימו‪ ,‬דקו הוא בחי׳ גילוי‪ ,‬ורשימו הוא בחי׳‬
‫העלם כו׳‪ ,‬וא״כ‪ ,‬מה שנמשך מן הרשימו התהוות הכלים®‪ ,‬ה״ז ג״כ בבחי׳ העלם‪ ,‬הרי אין‬
‫זה התהוות שבבחי׳ קירוב כו״‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע® דז׳ שמות שאינן נמחקים® הם בע״ם‪ ,‬שם אל בחסד״י‪ ,‬שם אלקים‬
‫בגבו׳ כו׳״‪ ,‬ה״ז בבחי׳ הכלים דע״ם‪ ,‬ש׳ אל בכלי החסד‪ ,‬דאל הוא ל׳ גדולה‪ ,‬וגם‬
‫ל׳ תוקף‪ ,‬והיינו תוקף ההשפעה‪ ,‬כמ״ש הפרד״ס®׳‪ ,‬וזהו שייך בכלי החסד‪ ,‬שהוא בחי׳ חסד‬
‫ממש‪ ,‬ושם שייך ענין הגדולה ותוקף ההשפעה כו׳‪ ,‬וכן ש׳ אלקי׳‪ ,‬שהוא בחי׳ הדין‪ ,‬ה״ז‬
‫שייך בכלי הגבו׳ כו׳‪ .‬אך מה שהשמות הן בכלים‪ ,‬אין זה בהכלים עצמן‪ ,‬שהרי השמות‬
‫הן להבורא ית׳®■‪ ,‬אלא הכוונה אל האור והחיות של הכלי כו׳‪ .‬והוא החיות של הכלי‬
‫עצמה‪ ,‬לבד האור המלובש בה כו׳‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת בהביאור דאת שבתותי “ ובשא״ד®'‪.‬‬
‫והחיות של הכלים עצמן הוא מן הרשימו‪ ,‬וז״ע השמות אל אלקי׳ כו׳‪ ,‬שהן המשכות מבחי׳‬
‫הרשימו‪ ,‬להוות ולהחיות הכלים כר‪ .‬והרי המשכות אלו מהרשימו אינן בבחי׳ גילוי אור‪,‬‬
‫היינו בבחי׳ קירוב ודביקות במקורם‪ ,‬כ״א בבחי׳ העלם כר‪ .‬ולכן הכלים הם בבחי׳ העלם‬
‫מצ״ע‪ ,‬וכמא׳®• כד אנת תסתלק כר אשתארו כגופא בלא נשמתא‪ ,‬הרי גם שיש בהם בחי׳‬

‫‪ (9‬שבועות לה‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל' יסודי התורה פ״ו ה״ב‪.‬‬ ‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על דרוש שיטת הר״מ‬
‫‪ (10‬ראה זח״ג סה‪ ,‬א‪ .‬פרדס שער כ )שער השמות( פ״א‪.‬‬ ‫מרקאנטי )אוה״ת ענינים ‪ y‬רסא ואילך( ‪ -‬כנסמן לקמן‬
‫פ״ה‪ .‬עץ חיים שער מד )שער השמות( פ״ו‪ .‬תו״א נח י‪ ,‬סע״ב‪.‬‬ ‫בהערות‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ראה זח״ב פג‪ ,‬ב‪ .‬פרדס שם פ״א‪ .‬פ״ז‪ .‬עץ חיים שם‪.‬‬ ‫‪ (2‬יתרו יט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תו״א שם‪.‬‬ ‫‪ (3‬עה״פ‪.‬‬
‫‪ (12‬שער יט )שער שם בן ד'( פ״א‪ .‬הובא בלקו״ת שם‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (4‬פרק ו)לעיל ‪ 7‬יג(‪.‬‬
‫‪ ( 13‬ראה לקו״ת שם‪ .‬שרש מצות התפלה פ״ב ואילך‬ ‫‪ (5‬פרק ח )לעיל ע׳ יז(‪.‬‬
‫)דרמ״צ קטו‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (6‬ראה לקו״ת הוספות לויקרא נד‪ ,‬א‪ .‬סידור עם דא״ח‬
‫‪ ( 14‬לקו״ת בהר מג‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫קסו‪ ,‬א‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ה״ב ע׳ תקיג‪ .‬אוה״ת‬
‫‪ = ( 15‬ובשאר דרושים )ראה אוה״ת שמות ע' קו ואילך‪.‬‬ ‫שבהערה ‪ 7 ) 1‬רנט(‪.‬‬
‫ועוד(‪.‬‬ ‫‪ (7‬ראה סה״מ עת״ר ‪ 7‬מה‪.‬‬
‫‪ (16‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ (8‬ראה תו״א שמות מט‪ ,‬ד‪ .‬בא ם‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת שם נא‪ ,‬ג‪.‬‬
‫סה״מ תרמ״ג ‪ 7‬עה ואילך‪.‬‬
 ‫כא‬ ‫יום ב׳ דחג השבועות‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫החיות שמצ״ע‪ ,‬היינו בחי׳ הכחות שמהרשימו כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אשתארו כגופא כו‪ /‬בבחי׳ העלם‬
‫האור והגילוי כר‪ ,‬כמ״ש במ״א״‪ ,‬והיינו לפי שמה שנמשך בהם מהרשימו אין זה בבחי׳‬
‫דביקות במקורם*'‪ ,‬דהיינו בבחי׳ קירוב‪ ,‬להיות בבחי׳ גילוי אור‪ ,‬כ״א בבחי׳ העלם כר‪,‬‬
‫דרשימו היא בחי׳ כח נעלם‪ ,‬וההמשכה משם היא בבחי׳ העלם כר‪ .‬וכן בהתהוות הכלים‬
‫בפועל שהוא ע״י האורות‪ ,‬כנ״ל פ״ח״'‪ ,‬שהאור הוא בחי׳ גילוי כר‪ ,‬הנה״* אי׳ בע״ח‪21‬‬
‫שהתהוות הכלים הוא ע״י פגיעת האו״י והאו״ח שמכים זב״ז‪ ,‬שעי״ז נופלים מהם אותיות‬
‫שמהם מתהוים הכלים כר‪ .‬ומבו׳ במ״א** שזהו עד״מ ב׳ שכליים הפכים של ב׳ לומדים‬
‫שמפלפלים ומקשים זל״ז‪ ,‬נולד מזה השגה וסברא חדשה שלא הי׳ בדעתם קודם‪ ,‬והיינו‬
‫שע״י הקושי׳ מא׳ לזולתו‪ ,‬שסותר דעת הזולת‪ ,‬ה״ה מוצא סברא חדשה לתרץ ולהעמיד‬
‫סברתו הקודמת כו׳‪ ,‬ולהיות שבאה ע״י סתירת וביטול שכלו וסברתו‪ ,‬ה״ה סברא קטנה‬
‫בערך עצם ההשגה שנמשכה תחלה‪ ,‬שהרי אם לא הי׳ חבירו סותרו‪ ,‬לא הי׳ הולדת הסברא‬
‫כלל‪ ,‬רק מן הסתירה דוקא באה‪ ,‬ע״כ היא סברא קטנה בערך כר‪ ,‬ואם בלא סתירה הי׳ בא‬
‫טז‬ ‫לידי עוד השגה מהשגה הקודמת‪ ,‬היתה ג״כ השגה גדולה כמו השגה הקודמת כר‪ ,‬אבל‬
‫השגה הנ״ל שבאה ע״י סתירה ונפילת השגתו‪ ,‬ה״ה השגה קטנה בערך כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א‬
‫באורך״*‪ .‬והדוגמא מזה בהתהוות הכלים‪ ,‬שע״י הכאת האו״י ואו״ח שסותרים זל״ז‪,‬‬
‫נופלים אותיות‪ ,‬שזהו כענין נפילת ההשגה כר‪ ,‬ומזה נתהוו הכלים‪ ,‬שזהו כמו ההשגה‬
‫הקטנה שנעשה ע״י הנפילה מהשגתו שאינה בערך ההשגה הקודמת כר‪ .‬הרי דהתהוות‬
‫הכלים מהאותיות שבהאורות‪ ,‬אין זה בבחי׳ קירוב‪ ,‬כ״א מה שנופל מהאותיות שבהם‪,‬‬
‫שזהו בבחי׳ הבדלה וריחוק כר)וכבר נת״ל פ״ח״>‪ ,‬דהאותיות שבהאור הו״ע התעבות האור‬
‫שבא מבחי׳ הרשימו(‪ .‬וז״ש** והחב׳ מאין תמצא‪ ,‬היינו בחי׳ כלי החב׳‪ ,‬דהתהוותה בבחי׳‬
‫אין ערוך‪ ,‬ה״ז כמו יש מאין כר‪ ,‬וכמו״כ בכל הכלים דע״ס דאצי׳ כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וזהו שאצי׳ הוא באין ערוך‪ ,‬היינו הכלים‪ ,‬דהתהוותן ע״י הצמצום‪ ,‬וגם החיות‬
‫שבהם משרשם‪ ,‬הרשימו‪ ,‬והן הז׳ שמות‪ ,‬ה״ז בבחי׳ ריחוק‪ ,‬ולכן הם העלם‪,‬‬
‫כגופא בלא נשמתא‪ .‬וגם התהוותן מן האור הוא מפגיעת או״י ואו״ח שנופלים אותיות‪,‬‬
‫ונת׳ משל ע״ז‪ ,‬ונפילה הוא בחי׳ ריחוק כר‪.‬‬

‫יו״ל( ו הג ם דבאמת גם הכלים דאצי׳ הן בבחי׳ אצילות‪ ,‬שה״ה אלקות ממש‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בחי׳‬
‫האלקות דכלים‪ ,‬אין זה בחי׳ התפשטות אלק׳‪ ,‬דהיינו התפשטות הארה‬
‫מאוא״ם המאציל בבחי׳ גילוי כו׳‪ ,‬כ״א מה שבא בבחי׳ הבדלה וריחוק כר=*‪ .‬וכמו ניצוץ‬
‫הנבדל מן האבוקה‪ ,‬ה״ה מהות אש ממש שבא מעצם האבוקה‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬ה״ה נבדל מן‬
‫האבוקה‪ ,‬ואינו מאיר כמו להב האבוקה שמאיר כר‪ .‬וכמו״כ בחי׳ הכלים‪ ,‬שהן אלקות ממש‬

‫ואילך‪.‬‬ ‫‪ (17‬ראה סידור עם דא״ח שם‪.‬‬

‫‪ (22‬מאמרי אדמו״ר הזקן שם ע׳ רכה ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ה‬ ‫‪ (18‬ראה גם הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪y‬‬
‫שם‪ .‬וראה לקמן ח״ד ס״ע ותתקמא ואילך‪.‬‬ ‫לב ואילך‪ .‬ע׳ פו‪ .‬סה״מ תרס״ב ‪ y‬רכט ואילך‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה סה״מ תרס״ה שם‪.‬‬ ‫‪ (19‬ע׳ יח‪.‬‬
‫‪ (24‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪ (20‬ראה אוה״ת שבהערה ‪) 1‬אוה״ת ענינים ע' רסב(‪.‬‬
‫‪ (25‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת שבהערה ‪.1‬‬ ‫‪ (21‬שער ו )שער העקודים( פ״ה‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר‬
‫הזקן אתהלך לאזניא ע׳ רכב ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ה ‪ y‬רפט‬
 ‫ויחן שם ישראל‬ ‫כב‬

‫שנאצל מבחי׳ עצמות אוא״ם‪ ,‬מבתי׳ כח הגבול שבו כו‪ /‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בא בבחי׳ הבדלה מן‬
‫העצם כר‪ .‬וכמ״ש הרקנטי®^ בענין הע״ס‪ ,‬דמאורו הגדול התנוצצו הכלים‪ ,‬דענין‬
‫ההתנוצצות הוא"‪ ,‬שאין זה כמו אצי׳ ממש‪ ,‬שהוא ע״ד ויאצל מן הרוח«־‪ ,‬שהיא הארה‬
‫הקשורה במקורה כשלהבת הקשורה בגחלת כר־^‪ ,‬משא״ב ענין ההתנוצצות הוא שבא‬
‫בבחי׳ הבדלה כר‪ .‬וי״ל דענין התנוצצות הוא כענין נפילת האותיות שע״י הכאת או״י‬
‫ואו״ח כר כנ״ל״׳‪ .‬וע״כ‪ ,‬עם היותם אלקות ממש‪ ,‬דעש״ז נק׳ אצי׳ כר)ובמ״א" מבר די״ל‬
‫שהן בבחי׳ אצי׳‪ ,‬שאינן באים בבחי׳ שינוי המהות מכח הגבול שבא״ם‪ ,‬שה״ה אלקות ממש‪,‬‬
‫ולא כמו הברי׳‪ ,‬שע״י ההתהוות בבחי׳ אין ערוך‪ ,‬היינו בבחי׳ ריחוק‪ ,‬הרי נעשו שלא בערך‬
‫אלקות לגמרי‪ ,‬שהן בבחי׳ יש כר‪ ,‬משא״כ בכלים דאצי׳‪ ,‬הגם דהתהוותן בבחי׳ אין ערוך‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬ה״ה אלקות ממש‪ ,‬והיינו דאין ערוך שלהם אינו בעצם מהותם‪ ,‬כ״א מה שהתהוותם‬
‫הוא באין ערוך‪ ,‬היינו בבחי׳ ריחוק‪ ,‬אבל בעצם מהותם הם כמו שרשן ומקורם‪ ,‬שהן‬
‫אלקות ממש כר )והחילוקים במדרי׳ אלקות גופא אין זה בבחי׳ אין ערוך כר(‪ .‬ועמ״ש‬
‫בד״ה יו״ט של ר״ה‪ ,‬רס״ר^‪ ,‬שהכלים דאצי׳ אינם בבחי׳ מהות אחר בעצם לגבי בחי׳ הכלים‬
‫דא״ק‪ ,‬דהעדר המציאות שלהם‪ ,‬שהם רק בחי׳ שרש נשמות דגופריי‪ ,‬הוא רק מצד האור‬
‫שמאיר שם בתוקף הגילוי כריי‪ .‬והעיקר מה שהכלים הם באין ערוך לגמרי‪ ,‬הוא לגבי‬
‫הא״ם הבלי גבול כר‪ ,‬וכן לגבי האור המאיר בהם‪ ,‬שהוא הארת אוא״ם כר)וי״ל דכמו״ב‬
‫הוא גם לגבי בחי׳ כה הגבול כמו שהוא לפני הצמצום כר‪ ,‬דהרי לפני הצמצום אינו שייך‬
‫ענין המציאות כלל באיזה אופן שיהי׳ כר‪ ,‬וכמ״ש בדרוש הנ״ל־^ בענין אותיות החקיקה‪,‬‬
‫דלפני הצמצום הוא כמו חקיקה מעבר לעבר שהי׳ בלוחה״ר®־‪ ,‬שלא יש כלל מציאות‬ ‫יז‬
‫אותיות כו׳"‪ ,‬והכלים שהן בבחי׳ מציאות‪ ,‬ה״ה באין ערוך לגבי מדרי׳ זו גם בעצם מהותם‬
‫כר‪ .‬אבל לגבי בחי׳ הרשימו כמו שהוא לאחר הצמצום‪ ,‬אין הכלים באין ערוך בעצם‬
‫מהותם‪ ,‬כ״א באופן התהוותם כר(‪ .‬ועמ״ש במ״א “‪ ,‬דאמיתית ענין אין ערוך הוא לד^‬
‫דוקא‪ ,‬לגבי עצמות א״ם כר(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה ג״כ בבחי׳ יש מאין‪ ,‬מפני שהן בחי׳ גבול‪ ,‬שאינן‬
‫ערוך לגבי אוא״ם הבלי גבול כר‪ ,‬והתהוותן הוא בדרך אין ערוך כר‪ ,‬ויותר משאין ערוך‬
‫עשי׳ לגבי אצי׳ כו׳ “‪ ,‬דהרי הכלים דאצי׳ נעשים נר״ן לבי״ע כר**‪ ,‬וכל מה שנתהווה‬
‫בבי״ע הכל הוא מבחי׳ הכלים דאצי׳‪ ,‬דאיהו וגרמוהי ח^» לברוא כר‪ ,‬דבחי׳ איהו הוא‬
‫למעלה מגדר הנבראים כר‪ ,‬ובחי׳ גרמוהי הוא מה שבבחי׳ שייכות אל הנבראים כו׳ “‬

‫אוה״ת ענינים ‪ 7‬פז‪ .‬סה״מ תרמ״ד ‪ 7‬שכא‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה גם סה״מ עת״ר ‪ 7‬מב‪.‬‬
‫‪ (35‬המשך תרס״ו ‪ 7‬תרלט‪.‬‬
‫‪ = (36‬בלוחות הראשונות)ראה שבת קד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה גם סה״מ תרס״ה ‪ 7‬קסו ואילך‪ .‬עת״ר ס״ע מא‬
‫ואילך‪ .‬תרצ״ב ע' עא‪ 7 .‬צז‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי ואתחנן ‪ 7‬שנד‪ .‬סה״מ‬
‫תרס״ב ‪ 7‬שנח‪ .‬תרס״ה ‪ 7‬ז‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪7 (39‬׳פ ברכת יוצר לשבת‪ .‬וראה לעיל פרק ז ) ‪ 7‬טו(‪.‬‬
‫‪ (40‬ראה לעיל שם‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה קונטרס אחרון לתניא ד״ה להבין מ״ש בפ ‪7‬׳ח‬
‫)קנו‪ ,‬ב(‪ .‬וראה עץ חיים שער מד )שער השמות( פ״א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (42‬תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה לקמן פמ״ג‪ .‬פמ״ח ) ‪ 7‬צז‪ 7 .‬קט(‪.‬‬
‫‪ (26‬הר״ר מנחם ריקנטי בספר טעמי המצות שלו)בסופו‪,‬‬
‫בחלק שלא נדפס‪ ,‬ונמצא בכת״י(‪ .‬הובאו דבריו ב‪ :‬פירוש‬
‫החייט )מנחת יהודה( לספר מערכת האלקות פ״ג)כח‪ ,‬סע״א‬
‫ואילך ‪ -‬בדפוס מנטובה‪ ,‬שי״ח(‪ .‬מגדל דוד על שה״ש‬
‫להרדב״ז פרק ו‪ .‬פרדס שער ד )שער עצמות וכלים( פ״א‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה גם הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ע׳‬
‫ל ואילך‪.‬‬
‫‪ (28‬בהעלותך יא‪ ,‬כה‪ .‬וראה פרדס שער טז)שער אבי״ע(‬
‫פ״א‪.‬‬
‫‪ (29‬ספר יצירה פ״א מ״ז‪.‬‬
‫‪ (30‬פרק ט )ע׳ כא(‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה המשך תרס״ו ‪ 7‬רסז ואילך‪.‬‬
‫‪ 7 (32‬ערב ואילך‪.‬‬
‫‪ (33‬עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״ב‪ .‬וראה‬
‫כג‬ ‫יום ב׳ דחג השבועות‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫)וכמ״ש במ״א** דבחי׳ איהו שמתייחד עם גרמוהי הוא בבחי׳ בלי מספר‪ ,‬ובחי׳ גרמוהי הוא‬
‫בבחי׳ מספר‪ ,‬וגם הארת בחי׳ איהו שע״י גרמוהי‪ ,‬מבו׳ שם די״ל שהוא בבחי׳ מספר‪ ,‬שז״ע‬
‫שיעור קומה של יוצר בראשית כו׳«(‪ ,‬הרי שיש להם איזה ערך‪ ,‬אבל הכלים דאצי׳ לגבי‬
‫אוא״ס הן באין ערוך לגמרי כו׳®‘'‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והגם שהכלים הן ג״ב אצי׳‪ ,‬הנה זהו בבחי׳ התנוצצות)ע׳ דרוש שיטת הרמ״ר"‬
‫פ״ג»*(‪ ,‬כמו הניצוץ שהוא אותו המהות ונבדל כו‪ /‬ולכן‪ ,‬לגבי מקורם בא״ק‬
‫ואותיות הרשימו אחר הצמצום‪ ,‬אינו בבחי׳ שינוי המהות‪ ,‬ולגבי אוא״ם הבל״ג‪ ,‬וגם לגבי‬
‫הרשימו לפני הצמצום‪ ,‬ה״ה באין ערוך כו׳‪ ,‬ויותר משאין ערוך כו׳‪.‬‬

‫יא( וכ״ז הוא בבחי׳ הכלים‪ .‬אבל האורות דאצי׳ ה״ה בבתי׳ גילוי ההעלם מאוא״ם‬
‫המאציל‪ ,‬שהרי התהוותן מהקו הוא בבחי׳ קירוב‪ ,‬שהרי האור קשור ודבוק‬
‫באוא״ס המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כו׳‪ ,‬ולכן הן בבחי׳ בלי מ״הי‘‪ ,‬שלא בבחי׳‬
‫מהות ומציאות מדות וכהות כר‪ .‬וכן הקו מאוא״ם ה״ה ג״כ בבתי׳ דביקות‪ ,‬וכמ״ש בע״ח‪50‬‬
‫שהקו נוגע ודבוק בא״ם ב״ה כר‪ .‬והגם דהקו נמשך ג״כ ע״י הצמצום כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי‬
‫המשכתו הוא מהאוא״ם שלפני הצמצום כר‪ .‬ועם היות דהמשכתו הוא בדרך דילוג‬
‫הצמצום‪ ,‬כמשל השערות■־ ע״י הפסק הגולגולת כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי השערות יונקים מהמוח‬
‫כר‪ ,‬כמו״ב בחי׳ חוטא יקירא קדישא כר דאיקרי מזל׳־‪ ,‬ה״ה בבחי׳ דביקות באוא״ס ב״ה‪,‬‬
‫שהמשכתו הוא בבחי׳ גילוי‪ ,‬ה״ז בבחי׳ גילוי ההעלם כר)ועמשי״ת לקמן פי״ח־־(‪.‬‬

‫)והנה ממשנת״ל יובן דבאמת יש יתרון מעלה בכלים על האורות‪ ,‬דשרש הכלים הן‬
‫מהרשימו‪ ,‬שזהו רושם מהא״ס שלפני הצמצום כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי־ דהאותיות‬
‫דרשימו לא נגע בהם הצמצום כלל‪ .‬ועם היות שי״ל שע״י שנתעלם גילוי האור מן‬
‫האותיות עי״ז נעשו בבחי׳ מציאות כר‪ ,‬שזהו ההפרש בין אותיות הרשימו כמו שהן לפני‬
‫הצמצום לכמו שהן אחר הצמצום כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז רק ע״י התעלמות האור‪,‬‬
‫לא שנגע הצמצום בהאותיות‪ ,‬רק שנתעלם האור‪ ,‬ונתגלו האותיות עי״ז בבחי׳ מציאות‬
‫כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־‪ .‬והאורות שנמשכים מהקו‪ ,‬הגם דשרשו הוא מהאוא״ס שלפני הצמצום‬
‫כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז לאחר שנתעלם האור וחזר ונמשך כר‪ .‬וכן משמע בע״ח׳־‪ ,‬ממה שהקשה‪,‬‬
‫למה לא נשאר הקו‪ ,‬מאחר שעתיד להחזיר ולהמשיכו‪ ,‬ותי׳‪ ,‬שלא הי׳ אפשר להיות‬
‫התהוות הכלים‪ ,‬כ״א כאשר נתעלם האור לגמרי‪ ,‬ואח״כ חזר והמשיך את האור במדה‬
‫ובמשקל כר‪ .‬הרי מובן‪ ,‬דאור הקו שחזר והמשיך האוא״ם ב״ה הוא האור שנתצמצם‬

‫‪ (52‬זח״ג)אד״ר( קלד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (44‬ראה םה״מ תרל״ח ‪ 7‬ד ואילך‪.‬‬

‫‪ 7 (53‬לח‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה הגהת כ״ק אדמו״ר מהר״ש באוה״ת נח ח״ו‬
‫תתרסח‪ ,‬ב‪ .‬סה״מ תר״ם ח״א ‪ 7‬קכח ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה לקו״ת שבהערה ‪ . 14‬אוה״ת אחרי ‪ 7‬תקנה‪ .‬םה״מ‬
‫תר״ם שם‪ .‬תרמ״ג ‪ 7‬עט ואילך‪ .‬וראה מקומות שצויינו‬
‫בהערה ‪ .37‬םה״מ עת״ר ‪ 7‬שסב ואילך‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה םה״מ שם‪.‬‬
‫‪ (57‬שער א )דרוש עגולים ויושר( סוף ענף ג‪ .‬וראה לקמן‬
‫פרק יח ) ‪ 7‬לז(‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה לעיל פ״ח ) ‪ 7‬טז(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה לקמן פפ״ט ) ‪ 7‬רל ואילך(‪.‬‬
‫‪ = (47‬הר״ר מנחם ריקנטי‪.‬‬
‫‪ (48‬אוה״ת שבהערה ‪.1‬‬
‫‪ (49‬ראה ספר יצירה שבהערה ‪.29‬‬
‫‪ (50‬שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪ .‬וראה םה״מ‬
‫תרס״א ‪ 7‬קסו ואילך‪ .‬תרח״ץ ‪ 7‬מא ואילך‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה אוה״ת וארא ‪ 7‬קמח‪ .‬םה״מ שבהערה הקודמת‪.‬‬
‫תרס״ה ‪ 7‬רנו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
 ‫ריחן שם ישראל‬ ‫כד‬

‫ונסתלק כר)ומ״ש בהגהת אוצ״ח®־ דאדם הישר הוא ממדרי׳ שלא הגיע בו הצמצום כר‪,‬‬ ‫יח‬
‫י״ל שזהו בחי׳ פנימיות הקו כריי(‪ .‬הרי שיש יתרון מעלה בהכלים לגבי האורות כר‪ .‬וכן‬
‫מובן ממשל דניצוץ הנבדל מן השלהבת הנ״ל‪ ,‬שהרי הניצוץ הוא מגוף ועצם הגחלת‪,‬‬
‫והשלהבת אינו עצם הגחלת כר‪ .‬וזהו הטעם מה שהאורות יורדים להתלבש בהבלים‪,‬‬
‫הוא״® מחמת שרש הכלים שלמעלה מהאורות‪ ,‬כמ״ש במ״א>®‪ .‬וע״ב באמת ביטול הכלים‬
‫מגיע למעלה מביטול האורות״®‪ ,‬שז״ע הקדמת נעשה לנשמע״®‪ ,‬דנעשה הוא הביטול‬
‫שמצד הכלים כר‪ ,‬וכמ״ש בתו״א בהבי׳ דוקבל היהודים*®‪ .‬וי״ל דזהו ג״כ מעלת אתכפי׳‬
‫על אתהפכא‪ ,‬דעיקר ענין האתכפי׳ הוא בהכלים דוקא‪ ,‬וזה מגיע למעלה מאתהפכא כר‪,‬‬
‫וכמ״ש בהבי׳ דקחו מאתכם תרומה בהוספות דתו״א®®‪.‬‬

‫וי״ל דזהו ג״כ מ״ש ויחן ישראל נגד ההר כולם כאיש אחד כר‪ .‬דענין ההתחלקות מה‬
‫שאין דעותיהן שוות®®‪ ,‬ה״ז מצד הכלים כר‪ ,‬דהרי מצד הנפשות‪ ,‬כולם׳® מתאימות‬
‫המה כו׳«®‪ ,‬וכמו בחי׳ האורות שהן פשוטין ואין בהם התחלקות כר‪ ,‬כמו״ב הוא בנשמות‬
‫בעצם שמתאימות המה‪ ,‬וההתחלקות הוא מצד הכלים כר‪ ,‬ומה שבמ״ת היו כולם כאיש‬
‫א׳‪ ,‬הו״ע ביטול הכלים כר״®‪ .‬וכמו בהתאסף ראשי עם יחד כר״׳‪ ,‬דקאי על ר״ה>י‪ ,‬שהן‬
‫בבחי׳ התאחדות והתכללות‪ ,‬מצד ביטול הכלים כר‪ ,‬דזהו ג״כ ענין קבעומ״ש דר״ה‪,‬‬
‫שהו״ע ביטול הכלים דוקא‪ ,‬ועי״ז הוא ההתאחדות כר‪ .‬וכמו״ב במ״ת הי׳ בהם ביטול‬
‫הכלים‪ ,‬עד שנעשו כאיש אחד‪ .‬וזה הי׳ הכנה רבה למ״ת‪ ,‬דבכדי שיומשך מבחי׳ עצמות‬
‫א״ס ב״ה‪ ,‬שז״ע התורה‪ ,‬שהוא המשכת גילוי עצמות א״ם ב״ה‪ ,‬דבמ״ת הי׳ בגילוי ממש‬
‫כר‪ ,‬דהמשכה זו הוא ע״י ביטול הכלים דוקא‪ .‬וזהו ויחן שם ישראל‪ ,‬כולם כאיש א׳‪ ,‬ע״י‬
‫הביטול שלהם‪ ,‬והוצרך זה במ״ת‪ ,‬בכדי שתהי׳ המשכת התורה מבחי׳ עצמות כו׳(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬אבל האורות התהוותן מהקו בבחי׳ קירוב‪ ,‬והקו נוגע ודבוק באוא״ס‪ .‬ויש יתרון‬
‫מעלה בכלים‪ ,‬דאותיות הרשימו לא נגע בהן הצמצום‪ ,‬משא״ב הקו הוא מאור‬
‫שנסתלק‪ .‬ולכן ביטול הכלים מגיע למעלה יותר‪ .‬ובזה יתבאר מ״ש ויחן ישראל כר‪.‬‬

‫‪SV0‬‬

‫פל״ו‪ .‬פצ״ג‪ .‬פרל״ט )ע׳ עח‪ y .‬רמ‪ .‬ח״ג ‪ y‬תרסג(‪.‬‬ ‫‪ (58‬הגהת הרמ״ז לאוצרות חיים שער העיגולים )דרוש‬
‫‪ (62‬ראה גם לקמן פרמ״ט)ח״ג ע׳ תרפז ואילך(‪.‬‬ ‫אדם קדמון( ) ב‪ ,‬ב ‪ -‬בהוצאת קארעץ‪ ,‬תקמ״ג(‪ ,‬וז״ל‪ :‬״האדם‬
‫‪ (63‬משפטים כד‪ ,‬ז‪ .‬שבת פח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫הישר יצא מאור הא״ס מבחי׳ שלא הגיע בה הצמצום״ ‪-‬‬
‫‪ (64‬מגילת אסתר צז‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫הובא ונתבאר באוה״ת בראשית ח״ו תתשנו‪ ,‬םע״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (65‬קיד‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫םה״מ תרכ״ז ע׳ ד‪ .‬תרל״ג ה״ב ע׳ שפד בשוה״ג‪ .‬תרנ״ד ע' ו‪.‬‬
‫‪ (66‬ראה ברכות נח‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין לח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫המשך תרס״ו ע׳ רנט‪ .‬סה״מ אעת״ר ‪ y‬קפח‪ .‬עזר״ת ‪ y‬רט‪ .‬ד״ה‬
‫‪ (67‬לשון הכתוב ‪ -‬שה״ש ד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫בראשית ברא תשכ״ז)םה״מ תשכ״ז ע׳ נז(‪.‬‬
‫‪ (68‬ראה תניא פרק לב‪.‬‬ ‫‪ (59‬ראה גם םה״מ תרע״ח ם״ע שמב ואילך‪ .‬פר״ת ם״ע‬
‫‪ (69‬נתבאר בד״ה בחודש השלישי תשל״ז‪.‬‬ ‫קיח‪ .‬ד״ה למען יחלצון ידידיך תשי״ד )סה״מ תשי״ד ע׳ רב(‪.‬‬
‫‪ (70‬ברכה לג‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪ (60‬הוא‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהוא‪.‬‬
‫‪ (71‬ראה לקו״ת נצבים מד‪ ,‬א‪ .‬דרושים לר״ה נד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ (61‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ח״א תקס״ב ע׳ ר ואילך‪.‬‬
‫םה״מ תרמ״ט ‪ y‬רמא ואילך‪ .‬תרנ״ט ע' ח ואילך‪ .‬וראה לקמן‬
 ‫כה‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ נ ש א‪ ,‬ו ש״ פ ב ה ע לו ת ך‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫נשא* את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם כר־‪ .‬וצ״ל* מה״ע אומרו גם הם‪ ,‬איזה‬
‫מקום יש לחלק בני גרשון מבני קהת‪ ,‬שהוצרך לומר גם הם‪ .‬גם בד״כ מה״ע‬
‫נשיאת ראש כר‪ .‬ולהבין זה ילה״ק משנת״לי‪ ,‬דבאצי׳ יש ב׳ ענינים‪ ,‬שהוא בבחי׳ גילוי‬
‫ההעלם‪ ,‬וגם באין ערוך‪ .‬ונת׳ שזהו בבחי׳ האו״ב דאצי׳‪ ,‬והבלים הן באין ערוך‪ ,‬והאורות‬
‫דשרשן מהקו‪ ,‬והקו הרי המשכתו הוא מהאוא״ס שלפני הצמצום‪ ,‬ה״ז בבחי׳ גילוי ההעלם‬
‫כו׳‪.‬‬

‫יט‬ ‫יב( א ך עדיין צ״ל‪ ,‬שהרי מ״ש^ והחכ׳ מאין תמצא‪ ,‬משמע‪ ,‬דקאי על כללות החכ׳‪ ,‬גם‬
‫בחי׳ האור דחכ׳®‪ ,‬שהוא בבחי׳ אין ערוך לגבי אוא״ם כערך יש לגבי אין כו׳‪,‬‬
‫והרי לפי הנ״ל פ״חי‪ ,‬והקו נמשך מאוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬ה״ה בבחי׳ בלי גבול‪ ,‬ולכן‬
‫האורות הם ג״ב בלי מה‪ ,‬בבחי׳ פשיטות כו׳‪ ,‬וא״כ‪ ,‬איך שייך לומר שהן באין ערוך כו׳‪.‬‬

‫אמנם י״ל»‪ ,‬שגם האורות דע״ס הנמשכים מן הקו‪ ,‬אין ר״ל שהן פשוטים לגמרי כמו‬
‫פשיטות האוא״ם ממש‪ ,‬שהרי או׳ בס״יי ע״ם בלי מ״ה כו׳‪ ,‬הרי גם כמו שהן בלי‬
‫מה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ ע״ם עכ״פ כו׳‪ .‬ומצינו ע״ס באורות ג״כ‪ ,‬כמו ע״ס ועתיק״׳‪ ,‬והרי•• בעתיק‬
‫לא יש עדיין בחי׳ הכלים‪ ,‬וכידוע בענין ואין אלקים עמוי^׳‪ ,‬ולעת״י״׳ אתמ ‪ ,‘n‬ואלקים‬
‫הוא בחי׳ הכלים״׳‪ ,‬ובעת״י ואין אלקים עמדי כר‪ .‬וי״ל‪ ,‬דמח שבעתיק לא יש בחי׳ הכלים‪,‬‬
‫היינו שלא יש שם ענין הכלים כלל‪ ,‬לא רק העדר המציאות של הכלים כר‪ .‬הגם שבמדרי׳‬
‫שלמעלה מעתיק דאצי׳‪ ,‬כמו בבחי׳ א״ק‪ ,‬מבר במ״א״׳‪ ,‬ונת׳ ג״כ לעיל פ״יי׳‪ ,‬דהעדר הכלים‬
‫דשם הוא רק בבחי׳ העדר המציאות כר‪ ,‬והיינו שגם בא״ק יש מציאות הכלים‪ ,‬רק שמפני‬
‫תוקף האור והגילוי הן בבחי׳ העדר המציאות כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בבחי׳ עתיק י״ל ששם לא יש ענין‬
‫הכלים כלל‪ ,‬דהרי א״ק הוא בחי׳ אריך דכללות העולמות‪ ,‬וכמ״ש בלקו״ת בהבי׳‬
‫דמוצאיהם״׳ בשם המ״ח«׳‪ ,‬אבל בחי׳ עתיק שהוא בחי׳ תחתונה שבמאציל )וכמשי״ת״״‬
‫דשרשו למעלה מבחי׳ א״ק(‪ ,‬י״ל דשם לא יש ענין הכלים כלל כר‪ .‬וא״כ‪ ,‬הרי הע״ם דעתיק‬

‫‪ (12‬האזינו לב‪ ,‬לט‪.‬‬
‫‪ = (13‬דלעתיק יומין‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ראה זח״ב כב‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת בהר ‪ y‬תרכ‪ .‬נ״ך ח״א ע׳ רה‪.‬‬
‫לקמן ח״ו ‪ y‬וא׳תסב‪.‬‬
‫‪ (15‬ראה תניא שעהיוה״א ספ״ד‪ .‬תו״א יתרו סט‪ ,‬ד‪ .‬לקו״ת‬
‫בלק עג‪ ,‬ב‪ .‬סה״מ תר״ל ‪ y‬רלז ואילך‪ .‬תר״ן ע' שפג ואילך‪.‬‬
‫תרנ״ז ע׳ מו ואילך‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬ערב ואילך‪.‬‬
‫‪ (17‬ע׳ כב‪.‬‬
‫‪ ( 18‬מסעי צה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ = ( 19‬המשנת חסידים )מסכת כללות העולמות רפ״ב(‪.‬‬
‫וראה לעיל פ״א)ע׳ ג(‪.‬‬
‫‪ (2 0‬ראה לקמן פרק טו‪ .‬פקס״ז ) ‪ y‬לב ואילך‪ .‬ח״ב ‪ y‬תנט‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין ענין‬
‫אוא״ס באוה״ת ענינים ע' קסט ואילך‪ .‬ד״ה מי כמוכה באוה״ת‬
‫בשלח ע' תקנז ואילך‪ .‬ד״ה במ״א אמר באוה״ת ענינים ס״ע‬
‫רפה ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬נשא ד‪ ,‬כב )בדילוג(‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה לקו״ת נשא כ‪ ,‬א‪ .‬כג‪ ,‬ג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (4‬פרק ח ואילו ) ‪ 7‬טז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (5‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (6‬ראה גם המשך תרס״ו ע׳ רנט‪ y .‬תנז‪.‬‬
‫‪ (7‬ע׳ יז‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה ד״ה להבין ענין אוא״ס שבהערה ‪.1‬‬
‫‪ (9‬פ״א מ״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (10‬ראה עץ חיים שער יב )שער עתיק( פ״ג‪.‬‬
‫‪ (11‬ראה אוה״ת ענינים ס״ע רפב ואילך‪.‬‬
 ‫נשא את ראש בני גרשון‬ ‫כו‬

‫הן בבחי׳ האור כר‪ .‬וכמו״כ “ בעקודים אי׳ בע״ח!^ שהן עשר אורות בכלי א׳ כר‪ ,‬הרי שיש‬
‫ע״ס בהאורות עצמן גם כמו שהן עקודים בכלי א׳ כר‪.‬‬

‫ובאמת‪ ,‬אם היו האורות בבתי׳ בלי גבול ממש‪ ,‬לא הי׳ אפשר להיות כלל התלבשות‬
‫האורות בהבלים‪ ,‬שהרי זה דבר מוסכם “‪ ,‬שכל גוף שהוא בבחי׳ גבול‪ ,‬א״א שיהי׳‬
‫בתוכו בבחי׳ התלבשות אור וחיות הבלתי מוגבל‪ ,‬והרי הכלים הן בבחי׳ גבול‪ ,‬שהרי יש‬
‫מציאות ספירות באצי׳‪ ,‬שהן בבתי׳ מציאות חכ׳ וחסד כר‪ ,‬ובהכרח שזהו בבחי׳ הכלים‬
‫עכ״פ)וכמ״ש בת״ז “ וכמה גופין כר ואתקריאו בתקונא דא חסד דרועא ימינא כר(‪ ,‬הרי‬
‫הכלים הן ודאי בבחי׳ מהות ומציאות ספירות ממש )עם היות שהן אלקות ממש‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫ה״ה בבחי׳ מציאות‪ ,‬והוא מה שאלקות נעשה בבתי׳ מציאות כר‪ ,‬וכמ״ש בעה״קי־ והגבול‬
‫הנמצא ממנו תחלה הן הספי׳‪ ,‬והיינו הכלים כר(‪ ,‬ואם נאמר שהאור הוא בבחי׳ בל״ג ממש‪,‬‬
‫איך אפשר שיתלבש בהכלים בבחי׳ אור פנימי כר‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬במ״א “ מכריחים מזה‪ ,‬דהגבול דכלים הוא שהן רק כח הגבול'^‪ ,‬לא גבול ממש‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬דעם היותם בגדר מיוחד דחו״ג‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין סוף להתפשטותן כר‪ ,‬הרי שהן‬
‫בגדר מיוחד דחו״ג עכ״פ‪ ,‬וענין מה שהן רק כח הגבול הוא‪ ,‬לשלול שבאצי׳ אינם‬
‫מגבילים‪ ,‬והחסד עד״מ הוא בבחי׳ בל״ג‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בבחי׳ הגבלה דחסד כר‪ .‬וגם‪ ,‬מאחר‬
‫שפועלים בהאור דבשיומשך חוץ לאצי׳ יהי׳ בבחי׳ הגבלה‪ ,‬דלולא כח המגביל שבאצי׳‬
‫הרי היו בבחי׳ בל״ג גם חוץ לאצי׳ כר‪ ,‬ממילא בהברח שגם באצי׳ פועלים איזה הגבלה‪,‬‬
‫והוא שהגם שא״ם להתפשטותן‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יהי׳ התפשטותן רק באצי׳ לבד כר‪ .‬וכנודע “‬
‫ההפרש בין האוא״ם שלפני האצי׳ ובין האוא״ם שבאצי׳‪ ,‬דאוא״ס שלמעלה מאצי׳ הוא‬
‫שנמשך ומתפשט בכל העולמות‪ ,‬ואוא״ם שבאצי׳ הוא שמתפשט רק באצי׳ לא חוץ לאצי׳‬
‫כר‪ .‬ובכדי שיהי׳ גילוי האצי׳ בבי״ע הוא ע״י גילוי אור עליון שלמעלה מאצי׳ כר‪ ,‬ובמו‬
‫בקרי״ס‪ ,‬שהי׳ התחברות אצי׳ עם בי״ע‪ ,‬כתי׳ “ ויולך ה׳ את הים ברוח קדים‪ ,‬מבחי׳ קדמונו‬
‫של עולם כו׳ “‪ ,‬וכן בנשמות‪ ,‬כשנמשך לפעמים נשמה דאצי׳ בבי״ע‪ ,‬וכמ״ש במ״א “ שיש‬
‫נשמות שנקרע עליהם הפרגוד כר‪ ,‬הוא ע״י גילוי אור עליון דוקא כר‪ ,‬והיינו לפי‬
‫שהאוא״ס שלמעלה מאצי׳ הוא בבחי׳ א״ם ממש‪ ,‬וע״כ יוכל להיות משם שיהי׳ גילוי אצי׳‬
‫בבי״ע כר‪ .‬משא״כ אור האצי׳ הוא שנגבל ע״י הכלים להיות התפשטותו רק באצי׳ כר‪.‬‬
‫ואם נא׳ שהאור דאצי׳ הוא בבחי׳ בל״ג ממש‪ ,‬איך אפשר שיתלבש בכלים שהן בבחי׳ כח‬
‫הגבול‪ ,‬ושתגביל אותו הכלי כר‪.‬‬

‫לג‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬רנד ואילך‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד ח״ד‬ ‫‪ (21‬עץ חיים שער ו)שער העקודים( פ״א‪ .‬שער ז)שער‬
‫ערך אורות דספירות ‪ -‬״פשיטותם״ ו״ציורם״ ם״א‪ .‬ס״ג־ד‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫מטי ולא מטי( פ״א‪ .‬וראה תורה אור נח י‪ ,‬ג ואילך‪ .‬מאמרי‬
‫‪ (26‬ראה פרדס שער ח)שער מהות והנהגה( פ״ב‪.‬‬ ‫אדמו״ר הזקן פרשיות ח״א ‪ y‬סד ואילך‪ .‬תו״ח נח סה‪ ,‬ד‬
‫‪ (27‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬תרם‪ .‬לקמן פרכ״א‪ .‬פשי״ג)ח״ב‬ ‫ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ע׳ תריד‪ .‬ח״ג ע׳ תתעב(‪ .‬ח״ד ‪ y‬ותתקכז‪ .‬ח״ה ס״ע וא׳ל‪ .‬ח״ו ע׳‬ ‫‪ (22‬ראה האמונות והדעות להרס״ג מאמר א פ״א‪ .‬מורה‬
‫וא׳ריג‪ .‬םה״מ עטר״ת ע׳ קלח‪ .‬ס״ע שסב ואילך‪ .‬פר״ת ‪ y‬רמ‪.‬‬ ‫נבוכים ח״ב הקדמה יב‪ .‬ספר החקירה להצ״צ א‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫תרצ״א ‪ y‬קלה‪.‬‬ ‫‪ (23‬בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (28‬בשלח יד‪ ,‬בא‪.‬‬ ‫‪ = (24‬בעבודת הקודש)ח״א פ״ח(‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה לקו״ת צו יד‪ ,‬ג‪ .‬שער האמונה לאדמו״ד האמצעי‬ ‫‪ (25‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ע׳ קפח ואילך‪.‬‬
‫פמ״ה)עד‪ ,‬א(‪ .‬פס״ו)קב‪ ,‬סע״א ואילך(‪ .‬אוה״ת בשלח ע׳ תצד‪.‬‬ ‫דרמ״צ קסט‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬אוה״ת בהר ח״ג ‪ y‬תתפו ואילך‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה תו״ח ויצא קעח‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ תרס״ט ס״ע לח ואילך‪.‬‬ ‫ענינים ע׳ רעג ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ח ע׳ קצא ואילך‪ .‬תרס״ט ‪y‬‬
‫כז‬ ‫ש״פ נשא וש״פ בהעלותך‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫ואינו דומה למדרי׳ שלפני הצמצום‪ ,‬דבבחי׳ כח הגבול שבא״ם‪ ,‬שהן אותיות הרשימו‪ ,‬הי׳‬
‫בהם בגילוי ממש בחי׳ האוא״ם הבל״ג כו׳‪ ,‬הנה לפני הצמצום הרי לא הי׳ ענין‬
‫המציאות כלל וכלל‪ ,‬שהרי האותיות דרשימו אינם בבחי׳ מציאות אותיות ח״ו‪ ,‬וכמשנת״ל‬
‫פ״י^^‪ ,‬ומבו׳ במ״א באורחי‪ ,‬שזהו כמו האותיות שבלוחות כו׳ “‪ ,‬וא״כ‪ ,‬אינו שייך לשאול‬
‫ע״ז איך הי׳ בהם גילוי אוא״ם‪ ,‬מאחר שהכל הוא א״ם ממש‪ ,‬רק מה שכחו בגבול‪ ,‬והכה‬
‫הגבול הוא א״ס ממש כמו כח הבל״ג כו׳‪ .‬וגם בזה‪ ,‬כשהי׳ הגילוי דאור הא״ם הבל״ג‪ ,‬הי׳‬
‫כח הגבול בבחי׳ העלם בתכלית כו׳‪ ,‬דכשם שאחר הצמצום‪ ,‬כאשר נתגלה כח הגבול‬
‫ונתגבר על הכח הבל״ג‪ ,‬הרי הבל״ג הוא בהעלם לגמרי כו׳‪ ,‬שהרי הגם דאוא״ס נמצא‬
‫בכל מקום ממש בכל החלל עד למטה מטה‪ ,‬דלית אתר פנוי מיני׳י^‪ ,‬ומ״מ הרי אינו מורגש‬
‫כלל‪ ,‬עד שיש מדרי׳ שאין בהם גילוי אוא״ס כלל‪ ,‬היינו שאינן יודעים כלל מענין האלקות‬
‫כו׳‪ ,‬כמו״כ קודם הצמצום‪ ,‬שאור הא״ס הי׳ בגילוי‪ ,‬הי׳ ממלא כל מקום החלל‪ ,‬דבכל חלקי‬
‫החלל הי׳ בגילוי ממש בחי׳ האור הא״ס כו׳)ועמשי״ת לקמן פ׳י^(‪ .‬וכ״ז הוא במדרי׳ שקודם‬
‫הצמצום כו׳‪ .‬אבל שיהי׳ לאחר הצמצום התלבשות פנימי דאור הא״ם בכלים שהן בבחי׳‬
‫גבול‪ ,‬ושיפעלו ההגבלה בהאור באצי׳ וחוץ לאצי׳‪ ,‬איך אפשר שיהי׳ כן כו׳‪ ,‬ובהכרח‬
‫שהאורות דאצי׳ הן בבחי׳ התלבשות פנימי בהכלים‪ ,‬וכמו שנת״ל פה״ו«י=‪ ,‬והרי אנו רואין‬
‫שיש בחי׳ התלבשות בעולמות‪ ,‬שזהו בשרש מע״ם דאצי׳ כו׳‪ ,‬וגם האמת עד לעצמויי‪ ,‬שהן‬
‫בבחי׳ התלבשות פנימי כו׳‪ ,‬ואיך אפשר להיות שבגוף שהוא בבחי׳ גבול יהי׳ בהתלבשות‬
‫אור הבל״ג כו׳‪ .‬אלא בהכרח לומר שגם האור דאצי׳ אינו בבחי׳ פשיטות ובבחי׳ בל״ג‬
‫ממש כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬אמנם‪ ,‬גם האורות דאצי׳ הן בבחי׳ ע״ם )וכמו בעתיק ועקודים שהע״ס הן‬
‫באורות(‪ ,‬שאם הם בל״ג‪ ,‬איך מתלבשים בהכלים שהן בחי׳ גבול‪ .‬והגם שהן רק‬
‫כח הגבול‪ ,‬ה״ה מגבילים עכ״פ בבחי׳ חסד וגבורה‪ ,‬וגם מגבילים בהתפשטותן להיות רק‬
‫באצי׳‪ .‬וא״ד־^ לגילוי האוא״ם באותיות הרשימו לפני הצמצום‪ ,‬שהרי האותיות לא היו‬
‫במציאות כלל‪ ,‬וגם באמת הי׳ אז כח הגבול בהעלם‪ ,‬כערך העלם אוא״ם חבל״ג לאחר‬
‫הצמצום כו׳‪.‬‬

‫יג( ו ל ב ד כל הנ״לי^‪ ,‬לא יתכן לומר דמה שהאור נק׳ אור החסד‪ ,‬זהו רק לאחר‬
‫התלבשותו בכלי‪ ,‬אבל מצ״ע יוכל להיות אור הגבורה‪ ,‬דא״כ‪ ,‬מה״ע דאי׳ בזהר‬
‫לך לך דפ״ז ע״א ובמק״מ שם בשם האריז״ל״י‪ ,‬אחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבו׳‬
‫כו׳ “‪ ,‬הרי אינו שייך לקרותו אף אחליפו‪ ,‬שהרי אין לו יחם לחסד יותר מלגבורה כו׳‪.‬‬

‫‪ = (38‬ואינו דומה‪.‬‬ ‫‪ (31‬לעיל ע׳ כב‪.‬‬

‫‪ (39‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין ענין אוא״ס שבהערה‬
‫‪) 1‬אוה״ת ענינים ‪ 7‬קסט ואילך(‪.‬‬
‫‪ (40‬במאמרי אדמו״ר הזקן שבהערה הבאה‪ :‬ב ‪7‬׳ח )בשער‬
‫מול״מ(‪ .‬ועד״ז במאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ‪ 7‬קפ‪ .‬וראה‬
‫עץ חיים שער לב )שער הארת המוחין( פ״ו‪ .‬סה״מ תרס״ח ‪7‬‬
‫רט‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה גם מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ו ח״א ‪ 7‬א ואילך‪.‬‬
‫אמרי בינה שער הק״ש פרק מה‪ .‬שער התפילין פרק קעז‪ .‬וראה‬
‫ספר הערכים־חב״ד ה״ד ערך אורות המתחלפים‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה םה״מ תרס״ה ‪ 7‬קסו‪ .‬המשך תרס״ו ע' תרלט‪.‬‬
‫םה״מ עת״ר ס״ע מא ואילך‪ .‬תרצ״ב ע׳ צז‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה שבת קד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (34‬תקו״ז תנ״ז)צא‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (35‬פ׳‪ :‬ראה לקמן פרע״ג)ח״ג ‪ 7‬תשם ואילך(‪.‬‬
‫‪ = (36‬פרק ה־ו ) ‪ 7‬יא ואילך(‪.‬‬
‫‪ (37‬לשון חכמינו ז״ל בכ״מ‪ .‬ראה לדוגמא ‪ -‬״אור ה״׳ לר׳‬
‫חסדאי אבן קרשקש מאמר א כלל ג פרק ג‪ .‬מאמר ב כלל ו‬
‫פרק א‪.‬‬
 ‫נשא את ראש בני גרשון‬ ‫כח‬

‫ובמ״א “ מבו׳ ענין אחליפו דוכתייהו עד״מ שמאי והלל ששניהם קיבלו מרב א׳)שקיבלו‬
‫משמעי׳ ואבטליון‪ ,‬כמ״ש בפר״א^*( סברא א׳‪ ,‬ואעפ״ב זה אוסר וזה מתיר‪ ,‬והיינו‬
‫כ א שנעשה השינוי בהבלים שלהם‪ ,‬כי‪ ,‬שמאי שהי׳ מצד הגבו׳יי‪ ,‬נוטה לאיסור‪ ,‬שהוא מבחי׳‬
‫גבורה‪ ,‬והלל שהי׳ מצד החסד‪ ,‬נוטה להיתר‪ ,‬שהוא בחי׳ חסד‪ ,‬אבל האורות‪ ,‬שהוא הסברא‬
‫שקיבלו מרבם‪ ,‬הרי שניהם קיבלו סברא אחת‪ ,‬אלא שנשתנה לפי מזג הכלי כו׳)י״ל שזהו‬
‫ע״ד המבו׳״ בענין אור מים רקיע״‪ ,‬דמיא ניידי"‪ ,‬ורקיע אגלידו מיא כו׳«‪ ,‬והיינו‪ ,‬דמים‬
‫היא נקודת החב׳ שיכולים עדיין להטותה לכל צד כו׳‪ .‬דג׳ מדרי׳ אור מים רקיע הן בהשפע‬
‫שנמשך מן המשפיע אל המקבל‪ ,‬דאור הוא כמו שההשפעה היא עדיין אצל המשפיע‬
‫בהעלם‪ ,‬ומים הוא כמו שנמשך בהתגלות מן המשפיע אל המקבל‪ ,‬ורקיע הוא כמו שנתפס‬
‫אצל המקבל בו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״ כמו״ב בשכל הרב אין בה עדיין התחלקות חו״ג כו׳‪,‬‬
‫ובהשגה שלהם נעשה התחלקות דחו״ג כפי אופן ההשגה אם מבחי׳ החסד או בו‪ /‬ומבו׳‬
‫במ״א״ שיש בחי׳ אור מים רקיע עד רום המעלות‪ ,‬ובשרשן הן בחי׳ ג״ר דעתיק וג׳ ראשין‬
‫לראשין‪ ,‬שהן בחי׳ אור קדמון וצח ומצוחצח כו׳״(‪ .‬והנה‪ ,‬כשבאים בפעם שני׳ לשמוע‬
‫אותה הסברא מפי הרב‪ ,‬שהו״ע יציאת האורות מהכלים בכדי לקבל שכל הרב המשפיע‪,‬‬
‫הנה אז בפעם השני׳ יכולים להחליף אור החסד בכלי הגבו׳‪ ,‬כי הסברא שקיבלו מרבם‬
‫היא )רק( מקור החסדים והגבורות‪ ,‬כי עצם הסברא אינה עדיין בבחי׳ חו״ג)וע״כ יכול‬
‫להיות שיתחלפו‪ ,‬אם בענין זה גופא או בענין אחר כו‪ /‬וכמו שאנו רואין בחוש‪ ,‬בבעל‬
‫שכל שמקבל איזה ענין שכלי ומשיגו באופן כך וכך‪ ,‬ואח״כ כששומע או לומד עוד הפעם‬
‫את השכלי הזה‪ ,‬ה״ה משיגו באופן אחר‪ ,‬ואין זה שמקודם הטעה א״ע בזה‪ ,‬כ״א מפני‬
‫פשיטות השכלי יוכל להתחלף להיות בהשגה כזו ובהשגה אחרת כו׳‪ ,‬ומכ״ש שבענין אחר‬
‫יכול להיות שישיג לפעמים לחסד ולפעמים לגבו׳ כר(‪ .‬ולכן מצינו לפעמים ב״ש מקיליף=‪,‬‬
‫ומאחר שהן מבחי׳ הגבר‪ ,‬היו צריכים להיות לעולם מחמירין‪ ,‬אך הו״ע שהתחלף אור‬
‫החסד להיות בכלי הגבר‪ .‬וכנודע בענין ד׳ פרשיות‪ ,‬שהן ד׳ מוחין חו״ב וחו״ג^־‪ ,‬ולכאו׳‬
‫יפלא איך נחשבים חו״ג‪ ,‬שהם מדות‪ ,‬בבחי׳ מוחין‪ .‬אך הענין הוא כנ״ל‪ ,‬שחו״ג שנחשבים‬
‫למדות היינו כשהאורות בכלים של חו״ג‪ ,‬ששם הם מתחלקים להיות חסד או גבר‪ ,‬ע״י‬
‫מזג הכלי כנ״ל‪ ,‬אבל האורות״ אין בהם התחלקות חו״ג עדיין‪ ,‬וכמו במשל שמאי והלל‬
‫הנ״ל‪ ,‬שמתחלקים להיות חו״ג בכלים שלהם כנ״ל‪ ,‬ולא באורות כר‪ .‬ומ״מ מובן‪ ,‬שגם שכל‬
‫הרב ה״ה עכ״פ מקור בחי׳ חו״ג‪ ,‬שיש בו בחי׳ חו״ג בהעלם‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ פשיטות לגבי‬

‫‪ (47‬ראה עירובין מו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (42‬אוה״ת בשלח שבהערה ‪) 1‬הבא לקמן בחצע״ג הוא‬
‫‪ (48‬ראה זח״א עז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫הגהות לאוה״ת שם(‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה סה״מ תרל״ה ותרל״ח שם‪ .‬תר ‪7‬׳ח ס״ע מג‪ .‬ד״ה‬ ‫‪ = (43‬בפרקי אבות)פ״א מי״ב(‪.‬‬
‫צור תעודה תשי״ט )םה״מ תשי״ט ‪ 7‬נא ואילך(‪ .‬וראה ספר‬ ‫‪ (44‬ראה זח״ג רמה‪ ,‬א‪ .‬טעמי המצות להרח״ו פ׳ תצא‪ .‬שער‬
‫הערכים שם‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫הגלגולים סוף הקדמה לו‪ .‬תניא אגה״ק סי״ג‪ .‬לקו״ת שה״ש‬
‫‪ (50‬ראה תקו״ז תיקון ע )קלה‪ ,‬ריש ‪7‬׳ב(‪ .‬פרדס שער יא‬ ‫מח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫)שער הצחצחות( פ״א‪.‬‬ ‫‪ (45‬סידור עם דא״ח ע‪ ,‬א ואילך‪ .‬םה״מ תרל״ה ח״ב ‪ 7‬תנד‬
‫‪ (51‬ראה עדיות פ״ד וה׳‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬תרל״ח ‪ 7‬קמג ואילך‪ .‬לקמן פקס״א )ח״ב ם״ע תלן‬
‫‪ (52‬ראה זהר ח״ב מג‪ ,‬ב )בר ‪7‬׳מ(‪ .‬ח״ג רסב‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫ואילך(‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד ח״ג ערך אור מים רקיע ‪7‬‬
‫סידור עם דא״ח ז‪ ,‬א ואילך‪ .‬אמרי בינה שער התפילין פרק‬ ‫תטו ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫קלא ואילך‪ .‬סה״מ עת״ר ‪ 7‬קנו ואילך‪.‬‬ ‫‪ (46‬ראה זח״ב קסז‪ ,‬ב‪ .‬עץ חיים שער יא )שער המלכים(‬
‫‪ (53‬האורות‪ :‬באוה״ת שבהערה ‪ :42‬האורות עצמן‪.‬‬ ‫פ״ו‪ .‬שער לט )שער מ״ן ומ״ד( פ״ה־ו‪.‬‬
 ‫כט‬ ‫ש״פ נשא וש״פ בהעלותך‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫שכל והשגת המקבלים‪ ,‬שבהם בא החו״ג בבחי׳ התחלקות במציאות כו‪ /‬וכמו בד״פ‬
‫דתפילין‪ ,‬הרי הב׳ מוחין חו״ג‪ ,‬עם היותן מוחין‪ ,‬ה״ה בבחי׳ חו״ג עכ״פ‪ ,‬וכמבו׳ במ״אי־‬
‫שזהו בחי׳ הדעת שהוא ההטי׳ לחו״ג כו‪ /‬ונמצא שגם בבחי׳ הפשיטות אינו בבחי׳ פשיטות‬
‫ממש‪ ,‬עם היות שעי״ז יכול להיות אחליפו דוכתייהו כו׳‪.‬‬

‫והמובן מזה הוא ג׳ ענינים‪ ,‬הא׳‪ ,‬דהאורות דחו״ג כשהן בהכלים שלהם ה״ה בבחי׳ חו״ג‬
‫ממש‪ ,‬וכמו הסברא כשהיא בהשגת הלל ושמאי ה״ה בבחי׳ חו״ג ממש‪ ,‬דבהשגת‬
‫הלל הרי הסברא מחייבת החסד‪ ,‬ולהיפך בהשגת שמאי כו׳‪ ,‬הרי שהאורות הן בבחי׳ חו״ג‬
‫ממש כו׳‪ .‬ואין זה כמו משל המים שמשתנים לפי גוון הכלים־־‪ ,‬שגם בעת שהן בתוך הכלי‬
‫ונראים לפי גוון הכלי‪ ,‬ה״ה פשוטים בעצם מהותם כו׳‪ ,‬אבל כאן‪ ,‬הרי הסברא כשהיא‬
‫בהשגת הלל ה״ה מחייב רק חסד‪ ,‬ולא גבו׳‪ ,‬וכן להיפך בהשגת שמאי כו׳‪ ,‬והיינו לפי‬
‫שסיבת בחי׳ החו״ג שבהאורות אינו רק מצד הכלים לבד‪ ,‬כ״א מצד שרש ומקור האור כו׳‪,‬‬
‫וכמו החו״ג שבהסברא גבי שמאי והלל‪ ,‬הרי הסיבה הוא מפני שגם בסברת הרב יש בה‬
‫חו״ג בהעלם‪ .‬ועם היות שבהשגתם נעשה בחי׳ החו״ג במציאות‪ ,‬דלפי שהשגת שמאי היא כב‬
‫בבחי׳ גבורה‪ ,‬ע״כ הוא תופס הסברא לחומרא‪ ,‬והלל‪ ,‬להיות השגתו בעצם בבחי׳ חסד‪,‬‬
‫ע״כ הוא תופס להיתר כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אם בהסברא עצמה לא הי׳ בה חו״ג כלל‪ ,‬לא הי׳‬
‫ההתחלקות בהשגתם בבחי׳ חו״ג ממש במציאות כו׳‪ .‬וכמו״כ־־ עם היות שע״י הכלים‬
‫נעשה בחי׳ החו״ג‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הסיבה לזה הוא מה שבשרש ומקור יש בחי׳ חו״ג בהעלם‪ ,‬וע״כ‬
‫נעשים בבחי׳ אור החסד ואור הגבו׳ כו׳‪ .‬ומ״מ יכול להיות אחליפו דוכתייהו‪ ,‬וכמו גבי‬
‫שמאי‪ ,‬דעם היות שהסברות שלהם הן בבחי׳ חו״ג ממש‪ ,‬ומ״מ יכולים להתחלף מצד‬
‫פשיטות מקורם כו׳‪ .‬וענין הב׳‪ ,‬שההתחלפות הוא רק בהאורות‪ ,‬לא בהכלים‪ ,‬שהרי כלי‬
‫השגתם בעצם אינו משתנה‪ ,‬דשמאי‪ ,‬כלי השגתו הוא בבחי׳ גבו׳‪ ,‬וגבי הלל היא בבחי׳‬
‫חסד‪ ,‬רק שהסברות מתחלפים‪ ,‬שזהו האור‪ ,‬אבל הכלי אינה משתנית‪ ,‬שגם בעת שהשגת‬
‫הסברא היא לחסד גבי שמאי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬עצם כלי השגתו היא בבחי׳ גבו׳ כו׳)רק יכול להיות‬
‫שזהו ע״י התכללות בחי׳ חסד בגבורה‪ ,‬ע״כ ההשגה היא בבחי׳ חסד כו׳‪ ,‬ונודע׳־ דגם חסד‬
‫שבגבו׳ היא בבחי׳ גבו׳‪ ,‬וכן גבו׳ שבחסד היא בחי׳ חסד כו׳(‪ .‬ונמצא שהחילוף הוא רק‬
‫בהאורות‪ ,‬לפי שעם היותם בבחי׳ חו״ג ממש‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות לגבי הכלים‪,‬‬
‫ויכולים להתחלף‪ ,‬אבל הכלים שהן בבחי׳ חו״ג במציאות ממש‪ ,‬אינם משתנים ומתחלפים‬
‫כו׳‪ .‬והג׳‪ ,‬שסיבת החילוף הוא ע״י הרב)היינו ע״י הקבלה ממקורם כנ״ל(‪ ,‬והרי סברת הרב‬
‫יש בה ג״כ בחי׳ חו״ג בהעלם‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות לגבי המקבלים‪ ,‬עד שיהי׳ בהם‬
‫וע״י ההתחלפות‪ ,‬שזהו בהכרח ע״י הפשיטות דוקא‪ ,‬שעי״ז דוקא נעשה בהם ההתחלפות‬
‫כו׳‪ ,‬הרי הגם שיש בחי׳ חו״ג בהעלם‪ ,‬ומ״מ היא בבחי׳ פשיטות כזו שיכול להיות מזה‬
‫התחלפות הסברות כו׳‪ .‬ונמצא שגם ענין הפשיטות בזה אינו שהוא בבחי׳ פשיטות לגמרי‪,‬‬
‫ומ״מ הוא בבחי׳ פשיטות עד שיהי׳ עי״ז אחליפו דוכתייהו כו׳‪.‬‬

‫תצב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (54‬ראה אמרי בינה שם פרק קלה ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר שם‪.‬‬
‫‪ (56‬וכמו״ב‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וכמו״כ בנמשל‪.‬‬ ‫ועוד‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה תו״ח בראשית מ‪ ,‬ב ואילך‪ .‬אמרי בינה שער‬ ‫‪ (55‬ראה פרדס שער ד )שער עצמות וכלים( פ״ד‪ .‬וראה‬
‫התפילין פקע״ו‪.‬‬ ‫דרמ״צ קטז‪ ,‬ב‪ .‬קנו‪ ,‬א‪ .‬םה״מ תרנ״ט ‪ y‬קצו‪ .‬המשך תרס״ו ‪y‬‬
 ‫נשא את ראש בני גרשון‬ ‫ל‬
‫קיצור‪ .‬וגם ממש״א אחליפו דוכתייהו כו׳ מובן שיש בחי׳ חו״ג בהאורות‪ .‬והוא עד״מ‬
‫שמאי והלל שקבלו סברה אחת‪ ,‬ומתחלקת בבחי׳ חו״ג בכלי השגתן‪ ,‬וכאשר‬
‫שומעים עוה״פ מהרב‪ ,‬יכולה להתחלף השגתן מחמת פשיטות שכל הרב‪ .‬ומ״מ‪ ,‬שם דוקא‬
‫הוא המקור דחו״ג שלהם‪ ,‬והחו״ג שלהם הוא בעצם הסברה‪ ,‬היינו בהאור‪ ,‬מפני שהחו״ג‬
‫שבהעלם הוא סיבת החו״ג שבהתחלקות‪ ,‬וכן ההתחלפות הוא בהסברות‪ ,‬והוא מחמת‬
‫פשיטת המקור‪ .‬הרי שיש שם חו״ג‪ ,‬והן בבחי׳ פשיטות‪ ,‬שיהי׳ משו״ז ההתחלפות כו׳‪.‬‬

‫יד( ויו ב ףנ זה למעלה ע״ד מארז״ל*= שתוק כך עלה במה׳‪ ,‬דלכאו׳ משמע שאין לזה‬
‫טעם כלל‪ ,‬אבל באמת חלילה לומר כן‪ ,‬שאין זה בדרך עקשות ח״ו‪ ,‬אלא‬
‫שז״ע טעם הכמוס שלמעלה מהשכל והחכ׳‪ ,‬וע״פ השכל אין לזה טעם כלל‪ ,‬עד שלא הי׳‬
‫לו מקום בשכלו ע״ז‪ ,‬ושאל«= וכי זו תורה וזו שכרה כו׳‪ .‬וזהו ענין האור של החכ׳ כמו‬
‫שהוא למעלה מכלי החב׳‪ ,‬דעם היותו חב׳ וטעם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬לגבי החכ׳ והשכל שהוא כלי החכ׳‪,‬‬
‫נראה כאלו הוא רצון בלי טעם‪ ,‬וא״כ הוא מופשט מגדר כלי החכ׳ שהוא שכל)והיינו גם‬
‫מהאור המתלבש בהכלי‪ ,‬כי‪ ,‬האור כאשר מתלבש בכלי‪ ,‬ה״ה כמו הכלי‪ ,‬להבין ולהשיג‬
‫מה שהכלי יכולה להשיג‪ ,‬ועצם האור מופשט מזה‪ ,‬הגם שהוא ג״כ חכ׳ כו׳(‪ .‬וה״ז ע״ד‬
‫כמו השכל שבמוח לגבי השכל שבנפש המשכלת קודם התלבשותה בגוף‪ ,‬שהוא שכל‬ ‫כג‬
‫להשיג מהות הרוחניות ממש‪ ,‬שז״ע ההשגה העליונה‪ ,‬וכמו השגת המלאכים שמשיגים‬
‫מהות הרוחניות)היינו מהות הרוחני דבי״ע כו׳(‪ ,‬וכמו ההשגה בדבר שאינו בבחי׳ מקום‬
‫וזמן כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־‪ ,‬וכ״ש השגת הנשמות בג״ע שמשיגים מהות הרוחניות‪ ,‬שז״ע‬
‫הלימוד דג״ע בכל ענין בבחי׳ הרוחניות שבו‪ ,‬שהנשמות משיגים מהות הדבר כו׳‪ ,‬משא״כ‬
‫השכל שבמוח אינו משיג מהות הרוחני כלל‪ ,‬כ״א בחי׳ מציאות לבד‪ ,‬ומה שמשיג המהות‬
‫הוא בדבר גשמי‪ .‬הרי שאינו מערך השכל שבנשמה כלל‪ ,‬דשם ההשגה היא רק במהות‬
‫הרוחני‪ ,‬ובשכל שבמוח מושג רק מהות הגשמי‪ ,‬והרוחני הוא רק בבחי׳ מציאות לבד כו׳‪.‬‬
‫ולא כמו המדות לגבי השכל‪ ,‬דעם היותם שני מהותים‪ ,‬מ״מ ה״ה בערך זל״ז בבחי׳‬
‫המציאות שלהם‪ ,‬ושניהם מהותים רוחנים כו׳‪ ,‬אבל השכל שבנפש המשכלת שמשיג מהות‬
‫הרוחני‪ ,‬ה״ז כמו למעלה מהשכל ממש לגבי השכל הגלוי כו׳‪ .‬ומ״מ‪ ,‬הרי גם הוא שכל‪,‬‬
‫והוא מקור לשכל הגלוי כו׳‪ .‬ועד״ז יובן ענין ח״ע לגבי ח״ם‪ ,‬ועד״ז הכלים לגבי האור‪,‬‬
‫שאור החכ׳ שרשו ממוחא סתימאה כו׳‪.‬‬

‫)ונר׳ הענין בזה‪ ,‬דבחי׳ אור החכ׳‪ ,‬להיות שגם בשרשו הוא בבחי׳ חכמה‪ ,‬ע״כ ההארה‬
‫הנמשכת ממנו להאיר בכלי החב׳ ה״ה בבחי׳ התלבשות והתאחדות בכלי החב׳‪,‬‬
‫להיות כערך מהות הכלי‪ ,‬עד שאינו בערך שרשו ומקורו כו׳‪ .‬וז״ע שח״ע אינו בערך לגבי‬
‫ח״ם כו׳‪ .‬וכמו שכל אנושי‪ ,‬דהיינו השכל שבמוח‪ ,‬שאינו בערך השכל וההשגה שבנשמה‬
‫מצ״ע‪ ,‬שהיא למעלה מן השכל לגבי השכל שבמוח‪ .‬והסיבה לזה הוא‪ ,‬מפני שגם השכל‬
‫שבנשמה היא בבחי׳ שכל עכ״פ‪ ,‬ע״כ הארתה שנמשך במוח נעשה בבחי׳ שכל כמהות‬
‫המוח הגשמי‪ ,‬לתפוס רק מהות דבר גשמי‪ ,‬ובדבר רוחני תופס רק המציאות לבד כו׳‪.‬‬
‫והיינו‪ ,‬מה ששרשו ומקורו הוא ג״כ בבחי׳ שכל‪ ,‬זהו הסיבה שההארה בהתלבשותה בכלי‬

‫‪ (59‬ראה םה״מ אעת״ר ‪ y‬רלא‪ .‬עטר״ת ‪ y‬יח‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (58‬מנחות כט‪ ,‬ב‪.‬‬
 ‫לא‬ ‫ש״פ נשא וש״פ בהעלותך‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫ה״ה נעשית כמהות הכלי‪ ,‬ואינה בערך שרשה ומקורה כו׳)וכמשנת״ל בהשגת שמאי‬
‫והלל‪ ,‬שנעשה אצלם הסברא בבחי׳ חו״ג ממש‪ ,‬שהסיבה לזה הוא בחי׳ החו״ג בהעלם שיש‬
‫בסברת הרב כר(‪ .‬וכ״ה בח״ע לגבי ח״ס כר‪ .‬וכמו ששורש ומקור החב׳‪ ,‬עם היותו ג״כ‬
‫חכמה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות לגבי החכ׳ הגלוי׳‪ ,‬וכמו שתוק כך עלה כר‪ ,‬שאין לזה מקום‬
‫כלל בחכ׳ הגלוי׳‪ ,‬הגם שבח״ם יש ע״ז טעם‪ ,‬והוא מפני שהטעם והחכ׳ דח״ם היא למעלה‬
‫מהטעם לגבי חכ׳ הגלוי׳ כר כנ״ל‪ ,‬כמו״ב בחי׳ האור דחכ׳‪ ,‬עם היות שבהתלבשותו בהכלי‬
‫הוא בגדר החכ׳ של הכלי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בעצם הוא בבחי׳ בלי מ״ה לגבי הכלי‪ ,‬מפני שעניו‬
‫ההשגה של האור בעצם מהותו‪ ,‬היינו מצד שרשו ומקורו‪ ,‬הוא בבחי׳ פשיטות‪ ,‬היינו כמו‬
‫למעלה מן השכל והשגה‪ ,‬לגבי ענין ההשגה של הכלי‪ ,‬רק ע״י הכלי נקנה בה השגה כזו‬
‫)עם היות שסיבת הדבר הוא מה שבשרשה ומקורה ה״ז ג״כ שכל‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬מ״מ‪ ,‬לולא הכלי‬
‫היתה באופן שרשה ומקורה‪ ,‬ורק ע״י הכלי נעשה באופן השגה כזאת שאינה בערך כר(‪,‬‬
‫וע״כ האור בעצם הוא בבחי׳ פשיטות לגבי הכלי‪ ,‬שהכלי אינו בערך האור כר‪ .‬ומובן‪,‬‬
‫דענין באין ערוך דהכלי לגבי האור‪ ,‬הוא הרבה יותר מהאין ערוך דהאור המתלבש בהכלי‬
‫לגבי שרשו ומקורו‪ ,‬דבהאור המתלבש‪ ,‬הרי מה שהוא בגדר ענין השגת הכלי ה״ז רק‬
‫מצד ההתלבשות בהכלי כר)וזאת גופא הוא לפי שגם בשרשו הוא בבחי׳ החב׳‪ ,‬והאור‬
‫הוא רק הארה ממנו כר(‪ ,‬אבל בעצם ענין ההשגה של האור הוא כמו ההשגה בשרשו‬
‫ומקורו כר‪ .‬וענין אין ערוך דהכלי לגבי האור הוא‪ ,‬שבעצם ענין ההשגה והחכ׳ דהכלי‬
‫אינו במהות החכ׳ של האור כר(‪.‬‬

‫כד‬ ‫ועד״ז־^ הוא בכל האורות דע״ס‪ ,‬וכמו חסד דלגאו דע״י “ נק׳ אור לגבי חסד עולם דז״א‪,‬‬
‫ומ״מ‪ ,‬יכול להיות אחליפו דוכתייהו‪ ,‬אור הגבר בכלי החסד‪ ,‬שהרי בע״ק«‪ ,‬אע״פ‬
‫שיש שם חו״ג‪ ,‬אמרר® לית שמאלא בהאי עתיקא‪ ,‬והכל ימין כר‪ ,‬ולכן‪ ,‬אור הגבר‪ ,‬עם‬
‫היות שהוא בבחי׳ גבר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מצד שרשו מגבו׳ דעת״י יוכל להיות בכלי החסד כר‪ ,‬וכנ״ל‬
‫בענין שמאי והלל‪ ,‬שיש מקולי ב״ש‪ ,‬מצד שכל והשגת הרב שהוא בבחי׳ פשיטות לגביהם‪,‬‬
‫וע״כ יכולים להתחלף הסברות כר‪ .‬וא״כ‪ ,‬מה שהאורות נק׳ בלי מה‪ ,‬בלי מהות‪ ,‬היינו‬
‫שלגבי המהות דע״ם שהם הכלים הם בבחי׳ בלי מה‪ ,‬עד שיכולים להתחלף‪ ,‬והכלים עצמן‬
‫אינם משתנים ומתחלפים כר‪ ,‬וכנ״ל במשל דשמאי והלל כר‪ ,‬דשרש הכלים נמשכו‬
‫מהרשימו‪ ,‬שהוא שרש כח הגבול‪ ,‬אבל מו״ם דעתיקא נמשך מהקו‪ ,‬שהוא בחי׳ האור‪,‬‬
‫שהוא הארת אור א״ם ב״ה‪ ,‬ולמעלה מעלה ממהות הכלים‪ ,‬עד שנקראו אצלן בלי מ״ה‪.‬‬
‫ועכ״ז הן אורות דע״ם ממש‪ ,‬היינו שגם בהאורות יש ע״ס ממש‪ ,‬ושייכים רק בבחי׳ הקו‬
‫וחוט הנמשך מאוא״ם ב״ה‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬ויובן זה למעלה ממשארז״ל שתוק כך עלה במח׳‪ ,‬והרי יש שם טעם כמום‪ ,‬וחוא‬
‫למעלה מן החכמה לגמרי לגבי אור החכ׳ דאצי׳‪ ,‬כמו שהשכל דנשמה קודם‬
‫התלבשותה בגוף‪ ,‬הרי שכלה והשגתה הוא למע׳ מהשכל לגמרי לגבי שכלה כמו‬
‫שמתלבשת בגוף‪ .‬ומ״מ‪ ,‬ה״ז שכל וחב׳ ומקור לחב׳ הגלוי׳‪ ,‬ומפני שגם המקור הוא חב׳‪,‬‬

‫‪ (62‬זח״ג קכט‪ ,‬א‪ .‬ועד״ז שם רפט‪ ,‬א‪ .‬וראה תו״א יתרו עב‪,‬‬ ‫‪ = (60‬דעתיק יומין‪.‬‬
‫‪ = (61‬בעתיקא קדישא‪.‬‬
 ‫נשא את ראש בני גרשון‬ ‫לב‬

‫לכן‪ ,‬כשהאור הוא בכלי‪ ,‬ה״ה כמהות חב׳ דהכלי‪ ,‬וכמו שהמקור‪ ,‬ע״ה« חכמה‪ ,‬הוא בבחי׳‬
‫פשיטות‪ ,‬כמו״ב האור בעצם הוא בחי׳ בלי מ״ה לגבי הכלים)דאין ערוך דהאור אינו כמו‬
‫אין ערוך דכלים(‪ ,‬ולכן אחליפו דוכתייהו‪ .‬וא״כ‪ ,‬הרי גם האורות הן בבחי׳ ע״ם‪ ,‬והן בבחי׳‬
‫בלי מ״ה לגבי הכלים‪.‬‬

‫טו( וי״ל־^ שזהו ג״כ ענין ע״ם הגנוזות במאצילן באוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬והיינו שגם‬
‫בהיות הקו כלול עדיין בהאוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬שייך בו ע״ם הגנוזות‬
‫® כ׳ שהע״ס הגנוזות הן שרשי הכלים‪ ,‬והיינו אם נא׳‬‫שהם שרשי האורות כו׳‪ .‬והפרד״ם‘‬
‫שהאורות דע״ם הם בלי מהות לגמרי‪ ,‬כמו האוא״ם שלמעלה לגמרי ממהות ע״ם‪ ,‬עכצ״ל‬
‫דע״ם הגנוזות הם שרשי הכלים‪ .‬אבל לפמש״כ=® שגם בהאורות דע״ם י״ל שייכות חב׳‬
‫וחסד כו׳‪ ,‬רק שנק׳ בלי מה לגבי הכלים דע״ם‪ ,‬א״כ‪ ,‬ע״ם הגנוזות שלמעלה מהרשימו הם‬
‫שרשי האורות דע״ם דאצי׳ כו׳‪ .‬אבל האור א״ם עצמו‪ ,‬אפי׳ האור והגילוי מן העצמות‪,‬‬
‫שהוא בבחי׳ גילוי העצם כו׳‪ ,‬ה״ה מופשט לגמרי ממהות ע״ם‪ ,‬ואינו שייך שם בחי׳ ספי׳‬
‫כלל כר‪ ,‬וע״ס הגנוזות)אפשר צ״ל־® וע״ם דאורות( הן נק׳ בלי מה ובלי גבול לגבי ע״ם‬
‫דכלים שנאצלו מהרשימו‪ ,‬כי האורות נאצלו ונמשכו מהאור שלמעלה מהרשימו שממנו‬
‫נמשך הקו‪ ,‬אבל לגבי אור א״ם עצמו הם ג״כ שרש ומקור הגבול כר‪.‬‬

‫ועפ״ז״ יש לתרץ מה שלכאו׳ אינו מובן‪ ,‬דבזהר ובאדרא נר׳ שעתיק הוא ממש מהותו‬
‫ועצמותו‪ ,‬וא״כ יקשה‪ ,‬מדוע האריז״ל אמר« שיש כמה בחי׳ למעלה מעתיק‪ ,‬וכמו‬
‫א״ק ועקודים‪ ,‬שהן למעלה מעתיק דאצי׳ כר‪ .‬ועם היות שיש לתרץ זאת‪ ,‬שהרי האריז״ל‬
‫או׳ שיש ג״כ בחי׳ עתיק למעלה מא״ק‪ ,‬וכמ״ש בע״ח שער ח׳ פ״ה־־ ולעילא מגולגלתא‬
‫דילי׳ יש כדוגמת עתיק דאצי׳ כר‪ ,‬הרי גם עתיק דא״ק הוא נמשך מהקו לאחר הצמצום‬
‫ומק״פ‪ ,‬וא״כ‪ ,‬איך נא׳ שהוא עצמות ממש‪ .‬גם קשה‪ ,‬דבאידרא״י אמרו בע״י״ גלגלתא‬
‫עיינין מוחא כר‪ ,‬שכ״ז מורה על ע״ם‪ ,‬ובעצמותו ממש אין שייך שום ספירה כר‪ .‬ולפי‬ ‫כה‬
‫הנ״ל יתורץ‪ ,‬דמאחר שגם בשרש ומקור הקו‪ ,‬דהיינו כמו שהוא כלול בהאוא״ס שלפני‬
‫הצמצום‪ ,‬שייך ע״ס הגנוזות‪ ,‬והקו י״ל שנמשך רק מבחי׳ מל׳ שבמל׳ דע״ס הגנוזות‪ ,‬וממנו‬
‫נתהווה א״ק כר‪ .‬והנה בא״ק יש עיגולים ויושר‪ ,‬שהן נפש ורו^י‪ ,‬והקשו בסה״ק״ מדוע‬
‫לא נז׳ בא״ק נשמה חי׳ יחידה כו׳‪ .‬וממה שתירצו ע״ז‪ ,‬מובן‪ ,‬דיחידה דא״ק זה״ע ע״ם‬
‫הגנוזות כמו שכלולים באוא״ם כר‪ ,‬והקו זהו כמו חי׳ או נשמה הנמשך מבחי׳ יחידה‬

‫תק״ם‪ .‬בדפוסים שלפנינו‪ :‬שער ט )שער שבירת הכלים( פ״ו‪.‬‬ ‫‪ = (63‬עם היותו‪.‬‬
‫‪ (70‬זח״ג קכט‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (64‬שער יא )שער הצחצחות( פ״ו‪.‬‬
‫‪ = (71‬בעתיק יומין‪.‬‬ ‫‪ (65‬לעיל פרק יב )ע׳ כה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (72‬ראה עץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ג‪.‬‬ ‫‪ (66‬וע״ס הגנוזות )אפשר צ״ל וע״ס דאורות(‪ :‬כ״ה )ע״ס‬
‫לקו״ת שלח לז‪ ,‬ג‪ .‬שער האמונה לאדמו״ר האמצעי פל״ז)סג‪,‬‬ ‫הגנוזות( בד״ה לה״ע אוא״ם שבהערה ‪) 2‬אוה״ת ענינים ע' קע(‪,‬‬
‫א ואילך(‪.‬‬ ‫ועל זה כותב רבינו‪ :‬אפשר צ״ל וע״ם דאורות‪.‬‬
‫‪ = (73‬בספרי הקבלה‪ .‬בד״ה במ״א אמר )אוה״ת שבהערה‬ ‫‪ (67‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה במ״א אמר שבהערה ‪1‬‬
‫‪ :(1‬בספר שער השמים* מאמר ו פ״ט‪.‬‬ ‫)אוה״ת ענינים ע׳ רפו(‪.‬‬
‫‪ (68‬ראה עץ חיים שער ג) שער סדר אצילות( פ״א‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר הזקן ענינים ח״א ע׳ א ואילך‪ .‬אוה״ת ענינים ע׳ עז‬
‫*( להר״ר אברהם כהן אירירה )מתלמידי הר״י סרוג(‪ .‬הועתק‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫ללשון הקודש ע״י הר״י אבוהב )סג‪ ,‬ג ואילך ‪ -‬אמשטרדם‪ ,‬תטו(‪.‬‬ ‫‪ (69‬בע״ח שער ח׳ פ״ה‪ :‬כ״ה בעץ חיים דפוס שקלאוו‪,‬‬
‫לג‬ ‫ש״פ נשא וש״פ בהעלותך‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫להתלבש תוך א״ק‪ ,‬ויחידה הוא בחי׳ עתיק‪ ,‬והיינו שהע״ס הגנוזות הן בחי׳ עתיק דא״ק‬
‫)ועמ״ש לקמן פ׳ כ״ז ”(‪ .‬ועפ״ז יתורץ מה שמשמע בזהר דעתיק הוא מהותו ועצמותו‪ ,‬כי‬
‫הע״ס הגנוזות שהן כמו עתיק ויחידה לא״ק‪ ,‬ה״ה כלולים באוא״ם ממש שלמעלה‬
‫מהצמצום והקו‪ ,‬כי הקו נמשך רק מל׳ ” דא״ס כו׳‪ ,‬ולכן נק׳ עתיק עצמותו ממש‪ .‬ומ״מ‪,‬‬
‫ג״כ שייך בו להזכיר ענין גלגלתא עיינין כו׳ המורים על ע״ס כו׳‪ .‬וכ״ז שייך בשרש ומקור‬
‫הקו‪ ,‬אבל באור הא״ס שהוא בבחי׳ גילוי מהעצם‪ ,‬אינו שייך שם ספירות כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ושרשי האורות הן הע״ם הגנוזות באוא״ס שלפני הצמצום‪ ,‬שהן שרש הגבול‪,‬‬
‫ואוא״ס עצמו הוא האור הבל״ג‪ ,‬והע״ם הגנוזות זהו בחי׳ עתיק דא״ק‪ ,‬ולכן‬
‫נחשב בחי׳ עצמות‪ ,‬ומ״מ שייך שם בחי׳ גולגלתא עיינין ומוחא כו׳‪.‬‬

‫טז( )והנה משנת״ל דשרש ומקור הקו הוא לגבי עצמות אור הא״ס שרש ומקור בחי׳‬
‫הגבול כו׳‪ ,‬אין זה בחי׳ כח הגבול שבא״ס כמו בחי׳ הרשימו כו׳‪ .‬דהנה נת״ל‬
‫פ״ט‪ ,‬דרשימו‪ ,‬שהוא שרש ומקור הכלים‪ ,‬הו״ע השמות אל אלקים כו׳‪ ,‬שזהו האור והחיות‬
‫של הכלים עצמן כר‪ ,‬אבל האור הוא בחי׳ ש׳ הוי׳‪ .‬וכמ״ש בסי׳ שער המועדים ”‪ ,‬דפנימיות‬
‫ז״א הוא בחי׳ ש׳ הוי׳‪ ,‬שזה שוה בכל הספי׳ כר‪ .‬ובפרד״ם שע״ד פ״ר׳ כ׳ בענין ש׳ מ״ה‬
‫מלגאו ”‪ ,‬דשם בן ד׳‪ ,‬עם היות דיסודו ד׳‪ ,‬עולה עשרה אותיות במילוי‪ ,‬שהם ע״ם‪ ,‬והם‬
‫הספי׳ המתפשטים בתוך הכלים כר‪ ,‬והיינו שזהו העצמות)ר״ל האור( המתפשט ומתלבש‬
‫בתוך הכלים כר‪ .‬וא״כ‪ ,‬גם בשרשו ומקורו באוא״ם שלפני הצמצום הוא בחי׳ ש׳ הוי׳ כר‪.‬‬
‫וידוע ההפרש בין ש׳ הוי׳ לשארי שמות‪ ,‬דש׳ הוי׳ הוא שם העצם כו׳ ”‪ ,‬וענין שם העצם‬
‫הוא שמיוחד בהעצם‪ ,‬וכמ״ש״« אני הוי׳ הוא שמי‪ ,‬המיוחד בי כר■*‪ .‬והיינו‪ ,‬דכח הגבול‬
‫הוא כמו כח נבדל מן העצם כר‪ ,‬וע״ד שנת״ל פ״י^® בענין התהוות הכלים מן הרשימו‪,‬‬
‫שאינו בבחי׳ דביקות‪ ,‬וכמו הניצוץ הנבדל כר‪ ,‬כמו״ב בחי׳ הרשימו לגבי העצמות הוא‬
‫כמו כח נבדל כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א«»‪ .‬אבל שרש ומקור האור הוא בבחי׳ יחוד ודביקות כר‪,‬‬
‫וזהו שם הוי׳ שם העצם כר‪ .‬אמנם‪ ,‬בש׳ הוי׳ יש ג״כ ב׳ מדרי׳‪ ,‬וכמ״שי* ויקרא הוי׳ הוי׳‪,‬‬
‫וידוע דהיינו הוי׳ דסדר השתל׳ ושלמעלה מסדר השתל׳ כו׳=«‪ ,‬דש׳ הוי׳ דסדר השתל׳ הוא‬
‫ל׳ מהווה®®‪ ,‬והיינו שהוא מקור המהווה‪ ,‬והוא האור והגילוי דאוא״ס‪ ,‬שזהו מקור‬
‫ההתהוות כר)וזהו כמשנת״ל פ״חי®‪ ,‬דההתהוות בפועל הוא ע״י הקו כר‪ ,‬או י״ל כמ״ש‬
‫באגה״ק®® ד״ה איהו וחיוהי חד שהאור הוא מעין המאור כר(‪ .‬ובד״ה ועשית ציץ בתו״א®®‬

‫‪ (84‬תשא לה ו‪.‬‬ ‫‪ (74‬ס״ע נז ואילך‪.‬‬

‫‪ (85‬ראה זח״ג קלח‪ ,‬רע״א)באד״ר(‪ .‬תו״א בשלח סא‪ ,‬סע״ד‬
‫ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (86‬פרדס שער א )שער עשר ולא תשע( פ״ט‪ .‬תניא‬
‫שעהיוה״א רפ״ד‪ .‬וראה זח״ג רנז‪ ,‬סע״ב )ברע״מ(‪ .‬גינת אגוז‬
‫)להר״י גיקטליא( חלק הראשון שער ההוי' )ד‪ ,‬א ואילך‪ .‬הובא‬
‫בשל״ה בהקדמה ד‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬מורה נבוכים ח״א פס״א‪.‬‬
‫טושו״ע או״ח סימן ה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (87‬ע' יח‪.‬‬
‫‪ (88‬סימן כ )קל‪ ,‬סע״א ואילך(‪ .‬ראה לעיל פ״ו )ס״ע יב‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ (89‬תצוה פג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (75‬מל׳‪ :‬באוה״ת שם‪ :‬ממל'‪.‬‬
‫‪ (76‬סידור עם דא״ח ריז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ = (77‬שער ד פרק ו‪ .‬וראה אוה״ת יתרו ע' תתלז ואילך‪.‬‬
‫‪ (78‬ראה תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (79‬כסף משנה הל׳ ע״ז פ״ב ה״ז‪ .‬פרדס שער יט)שער שם‬
‫בן ד'(‪ .‬מורה נבוכים ח״א פס״א ואילך‪ .‬עיקרים מאמר ב פכ״ח‪.‬‬
‫‪ (80‬ישעי' מב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (81‬ראה רד״ק ומצו״ד עה״פ‪.‬‬
‫‪ (82‬ע׳ כב‪.‬‬
‫‪ (83‬ראה אוה״ת ענינים ‪ y‬רסב‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו‬
‫שבתו״א תרנ״ח ע' ל ואילך‪.‬‬
 ‫נשא את ראש בני גרשון‬ ‫לד‬

‫מבו׳‪ ,‬דב׳ השמות הוי׳ הן בבחי׳ הרצון‪ ,‬והוי׳ הב׳ הוא‪ ,‬כי ענין הוי׳ מורה שהוא מהווה‬
‫כל הויות מאין ליש כו׳‪ ,‬ע״י שעלה ברצונו כך‪ ,‬ויש מקור ושורש לזה להיות עולה כך‬
‫כו ברצונו כר‪ ,‬והוא הוי׳ הא׳ כר‪ .‬ולפ״ז הוי׳ הב׳ הוא בעלות הרצון להאציל שבאוא״ם שלפני‬
‫הצמצום כר‪ ,‬והוי׳ הא׳ הוא קודם עלות הרצון כר‪ .‬וי״ל דהוי׳ הב׳ שהוא הוי׳ דסדר השתל׳‪,‬‬
‫הנה כמו שהוא באוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬הו״ע שרשי ההויות כמו שכלולים בהרצון‪ ,‬והוא‬
‫שרש דממכ״ע הכלול באוא״ם הבלי גבול כר כנ״ל‪ ,‬וש׳ הוי׳ א׳ הוא בעצם הרצון שלמעלה‬
‫משרשי ההויות הכלולים כו׳‪ .‬אמנם באמת הכל א׳ הוא‪ ,‬דבכלל שרשי ההויות הכלולים‬
‫כר הוא גם בחי׳ הרצון מה שעלה ברצונו להאציל כר‪ ,‬דבד״ב זהו בחי׳ שרש דממכ״ע‬
‫כו׳״י‪ ,‬והוי׳ הא׳‪ ,‬שהוא השרש להיות עולה כך כר‪ ,‬הו״ע רעדכ״ר*־‪ ,‬שזהו עצם הרצון‬
‫הכולל הכל כר‪ ,‬והוא״י בעצם שרש ומקור בחי׳ הסוכ״ע כר*‪ .‬וה״ז כמ״ש בד״ה ביום הזה‬
‫יכפר דרוה״רי® פ״ד=«‪ ,‬דצור הוא שרש ומקור לכל שרשי ההוי״ה)וזה״ע ש׳ הוי׳ הא׳‪ ,‬בחי׳‬
‫רעדכ״ר כר(‪ ,‬ושרש ההוי״ה הוא בו בהעלם‪ ,‬בכח ולא בפועל כר‪ ,‬וזהו בחי׳ ש׳ הוי׳ הב׳‪,‬‬
‫היינו בחי׳ שרש ומקור האור דממכ״ע הכלול בעצם הרצון כר‪ .‬ולפ״ז‪ ,‬בחי׳ ע״ם הגנוזות‬
‫שבשרש ומקור הקו הו״ע ש׳ הוי׳ כר‪ ,‬ואין זה כמו השמות דרשימו‪ ,‬דש׳ הוי׳ הוא שם‬
‫העצם שמיוחד כר)וגם לפמ״ש במ״א^י דענין שם העצם הוא שהוא בחי׳ בלי גבול‪ ,‬ניחא‬
‫ג״כ‪ ,‬שה״ה בלי מה לגבי ע״ם דכלים כו׳(‪ ,‬והוא בחי׳ ש׳ הוי׳ השייך לסדר השתל׳ כו׳‪,‬‬
‫והאוא״ם הבל״ג ממש זהו ש׳ הוי׳ הא׳‪ ,‬בחי׳ רעדכ״ר כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והע״ם הגנוזות שהן שרש הגבול היינו גבול דאורות‪ ,‬והן ש׳ הוי׳‪ ,‬וזהו ויקרא‬
‫הוי׳ הוי׳‪ ,‬הא׳ קודם עלות הרצון‪ ,‬והב׳ בעלות הרצון‪ ,‬והיינו דשם הוי׳ הא׳ הוא‬
‫בעצם הרצון‪ ,‬והוא האוא״ם הבל״ג‪ ,‬שרש בחי׳ סוכ״ע‪ ,‬והב׳ הוא שרשי האורות הכלולים‬
‫באוא״ס‪ ,‬והוא שרש בחי׳ ממכ״ע(‪.‬‬

‫® שזהו פי׳ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו*®‪ ,‬דקאי על בחי׳ אדה״ע דאצי׳‪,‬‬ ‫יז( ואפ״ל’‬
‫דע״ס דאצי׳ הן בחי׳ ציור אדם‪ ,‬גולגלתא מוחא כר‪ ,‬הנה בצלמנו היינו‬
‫מבחי׳ ע״ם הגנוזות במאצילן‪ ,‬שמהם נמשכו האורות דע״ם‪ ,‬שהן בחי׳ נשמה של אדם‬
‫דאצי׳‪ ,‬וכמא׳®® וההוא נביעו איהו כנשמתא כר‪ .‬כדמותנו‪ ,‬בחי׳ הרשימו‪ ,‬שממנו שרש‬
‫הכלים דאצי׳‪ ,‬שהם בחי׳ גופא כר‪ .‬אכן האוא״ם עצמו לא שייך בו בחי׳ אדם‪ ,‬כי לא אדם‬
‫הוא כר״״'‪.‬‬

‫*( )ועמ״ש בהבי׳ הב׳ דועשית ציץ שלא נדפס®®(®®‪.‬‬

‫‪ (95‬לקו״ת אחרי כו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (96‬ראה םה״מ תרמ״ג ‪ y‬עו ואילך‪.‬‬
‫‪ (97‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין ענין אוא״ם שבהערה‬
‫‪) 1‬אוה״ת ענינים ם״ע קע ואילך(‪.‬‬
‫‪ (98‬בראשית א‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (99‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (100‬שמואל־א טו‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ (90‬ראה המשך תרס״ו ע׳ רנב‪ .‬ע׳ תקפג‪ .‬לקמן פכ״ז‪ .‬פנ״ח‪.‬‬
‫פר״ה )ס״ע נו ואילך‪ y .‬קמא‪ .‬ח״ב ‪ y‬תקעד(‪ .‬ח״ו ע׳ וא׳רפג‪.‬‬
‫‪ = (91‬רעוא דכל רעוין‪.‬‬
‫‪ (92‬ראה תו״ח תצוה שם‪ ,‬ג ואילך‪ .‬שעו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (93‬על קטע זה כתב רבינו‪ :‬״ א צ ״ ל ״)= אין צריך להעתיק(‪.‬‬
‫‪ -‬ראה לעיל ‪ y‬יד הערה ‪ 53‬בשוה״ג‪.‬‬
‫‪ = (94‬דרוש הראשון‪.‬‬
 ‫לה‬ ‫ש״פ נשא וש״פ כהעלותך‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫ובהבי׳!״* דששים המה מלכות כת״י הר״פ ז״א״■ כ‪ /‬וכל ספי׳ לא שייך לקרוא בעצמותו‬
‫ומהותו‪ ,‬רק בבחי׳ אור א״ם שם שייך לקרוא בשם ספי‪ /‬אבל לא בבחי׳ ע״ם‪ ,‬כי‬
‫גם בבחי׳ אור א״ם אין מספר כר‪ ,‬אבל במהו״ע לא שייך שם ספי׳ כלל‪ ,‬עכ״ל‪ .‬נשמע לפ״ז‪,‬‬
‫דגם באוא״ס הבלתי מוגבל שלמעלה מהקו‪ ,‬שייך ספירות‪ ,‬רק במהו״ע המאור לא שייך‬
‫שם ספי׳ כלל‪ ,‬והיינו‪ ,‬להיות שהאור הוא בחי׳ גילוי‪ ,‬וכל גילוי הוא ע״י ספי׳‪ ,‬ולכן שייך‬
‫ספי׳ גם בהאור הבל״ג כו׳‪ .‬ומ״מ‪ ,‬מספר ע״ם הגנוזות‪ ,‬י״ל דלא שייך רק בשרש הקו‪ ,‬שם‬
‫שייך לומר ע״ס הגנוזות‪ ,‬שזהו בחי׳ ממכ״ע כמו שהוא בשרשו ומקורו באוא״ס ב״ה‪,‬‬
‫דלהיות דאור הממכ״ע הוא בבחי׳ ע״ס‪ ,‬ע״כ גם בשרשו שייך לומר ע״ם הגנוזות כו׳‪,‬‬
‫משא״כ באוא״ס הבל״ג‪ ,‬בחי׳ שרש ומקור דאור הסוכ״ע‪ ,‬לא יש מספר לספי׳ כו׳‪ ,‬והיינו‬
‫שהן בבחי׳ ספירות עד אין קץ‪ ,‬והספי׳ גופא הן בבחי׳ פשיטות לגמרי‪ ,‬שז״ע בלי גבול‪,‬‬
‫שאין הגבלה ומספר לספירות‪ ,‬והספירות עצמן הן בבחי׳ בל״ג‪ ,‬דהיינו שהן בבחי׳ פשיטות‬
‫כו׳)ועמשי״ת לקמן פ׳״״■(‪ .‬וכידוע‘״■ בענין אנת הוא חד ולא בחושבףי‪ ,‬דלהיותו חד בעצם‪,‬‬
‫כז‬ ‫ע״כ הוא לא בחושבן‪ ,‬דהיינו בהתפשטות אין שיעור)שז״ע ספי׳ אין קץ כו׳(‪ ,‬וממילא כל‬
‫ההתפשטות הוא בבחי׳ חד כו׳‪ .‬וכמו המשל שבאד״ז״״■‪ ,‬כהאי בוצינא דאתפשט לכל סטר‬
‫ועיבר‪ ,‬וכד בעינא למנדע לון‪ ,‬לא תשכח אלא בוצינא בלחודוי כו׳‪ .‬ובעצמות המאור לא‬
‫יש ספי׳ כלל כו׳‪ .‬ובמ״א״״■ מבו׳ דהיינו בבחי׳ עצם האור כמו שכלול בעצמותו‪ ,‬שאינו‬
‫בבחי׳ המשכה וגילוי כלל מן העצמות כו׳‪ ,‬לא שייך שם ספי׳ כלל כו׳‪.‬‬

‫וכשם דבאוא״ם שלפני הצמצום יש ב׳ מדרי׳ בד״כ‪ ,‬הא׳‪ ,‬בחי׳ האור‪ ,‬שהוא בבחי׳ א״ס‪,‬‬
‫בחי׳ בל״ג‪ ,‬והב׳‪ ,‬שרש ומקור הקו שבאוא״ם‪ ,‬שהן ע״ם הגנוזות כו׳‪ ,‬כמו״כ הוא‬
‫במדרי׳ שאחר הצמצום‪ ,‬בבחי׳ כתר דאצי׳‪ ,‬הנה בחי׳ כתר בעצם‪ ,‬ה״ז למעלה מבחי׳ ע״ס‪,‬‬
‫ומשם הי׳ יכול להיות ספי׳ אין קץ כו׳‪ ,‬ומה שיש בחי׳ חב׳ שבכתר ומדות שבכתר‪ ,‬הן‬
‫שרשי ע״ם דאורות כמו שהן כלולים בכתר‪ ,‬אבל הכתר עצמו ה״ה למעלה מעלה מבחי׳‬
‫ע״ם כו׳‪.‬‬

‫ועפ״ז יובן מ״ש= והחכ׳ מאין תמצא‪ ,‬דהתהוות החכ׳ מאין דכתר הוא בבחי׳ יש מאין‪,‬‬
‫דהיינו באין ערוך‪ ,‬והלא אצי׳ הוא בבחי׳ גילוי ההעלם כו‪ /‬הענין הוא‪ ,‬דזה שהן‬
‫בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬היינו לגבי שרש ומקור הע״ם כמו שכלולין בבחי׳ הכתר כו׳‪ ,‬דאור‬
‫החב׳ דאצי׳ לגבי בחי׳ חב׳ שבכתר‪ ,‬ה״ז בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬מאחר שגם חב׳ שבכתר היא‬
‫בחי׳ חכ׳ כר‪ .‬והגם שהיא למעלה מעלה מבחי׳ ח״ע‪ ,‬וכנ״ל בענין שתוק כך עלה במח׳ כר‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬הרי גם היא בחי׳ חכ׳‪ ,‬אלא שהיא חכמה נעלמה שלמעלה מהשכל וטעם המושג כר‪.‬‬
‫והעיקר מה שהיא למעלה מהשכל המושג הוא לגבי כלי החב׳‪ ,‬דמה שאור החב׳ הוא‬

‫‪ ( 104‬ראה ד״ה בזהר פ' חיי שרה )אוה״ת חיי שרה קט‪ ,‬ב‬
‫ואילך‪ .‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״א ע' עז ואילך( ‪ -‬הובא לקמן‬
‫פקכ״ד ) ‪ y‬שכה(‪ .‬סה״מ תרנ״ז ע' קצג ואילך‪ .‬הגהות לד״ה‬
‫פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ y‬עט‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד‬
‫ח״ג ערך אוא״ס)ג( ס״ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ = (105‬שבאדרא זוטא)זח״ג רפח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (10 6‬ראה אוה״ת שה״ש שם‪ .‬חמשך תרס״ו ‪ y‬רמו ואילך‪.‬‬
‫‪ y‬תרעט‪.‬‬
‫‪ (101‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה במ״א אמרו שבהערה ‪1‬‬
‫)אוה״ת ענינים ס״ע רפה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (102‬מאמרי אדמו״ר הזקן הנחות הר״פ ז״ל ע׳ קסט‪ .‬ועם‬
‫הגהות כר ‪ -‬אוה״ת שה״ש ח״ג ‪ 7‬תתקסה ואילך‪.‬‬
‫‪ (103‬פ׳‪ :‬ראה לקמן פפ״ג )ס״ע ריב ואילך‪ ,‬שם נתבאר‬
‫״איך הוא ספי' בבחי' פשיטות‪ ,‬והלא הספי׳ הן בחי' הגבלה‪,‬‬
‫ואיך הוא ספי' בבחי' פשיטות כר״(‪ .‬פקכ״ד )ע' שכו(‪.‬‬
 ‫נשא את ראש בני גרשון‬ ‫לו‬

‫בבחי׳ שכל מושג כפי מהות הכלי‪ ,‬ה״ז מה שהכלי פועל בהאור כו‪ /‬כמשנת״ל‪ .‬וע״כ‪ ,‬לגבי‬
‫בחי׳ מו״ם‪ ,‬אור החב׳ הוא בבתי׳ ערך ובבחי׳ גילוי מההעלם כר‪ .‬אבל לגבי עצמות הכתר‬
‫ה״ז באין ערוך‪ ,‬דלהיות עצמות הכתר למעלה מגדר חב׳ לגמרי‪ ,‬והוא בחי׳ בל״ג ממש‪,‬‬
‫א״כ‪ ,‬החכ׳י״‘ באין ערוך לגמרי לגבי מדרי׳ זו כו‪ /‬וכמו״ב הוא בבחי׳ הקו לגבי אוא״ס‬
‫שלפני הצמצום‪ ,‬הנה לגבי שרש ומקור הקו‪ ,‬שהן הע״ם הגנוזות‪ ,‬ה״ה בבחי׳ גילוי ההעלם‬
‫כו׳‪ ,‬אבל לגבי עצמות אוא״ם‪ ,‬היינו האור שבבחי׳ א״ם ממש‪ ,‬ה״ה בבחי׳ אין ערוך כו‪/‬‬

‫וע״פ הנ״ל מובן מ״ש נשא את ראש בני גרשון גם הם כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬במשכן היו ב׳ ענינים‪,‬‬
‫יריעות המשכן והכלים‪ .‬וידוע שזהו או״פ ואו״מ‪ ,‬דהכלים ארון שלחן כו׳ הם בחי׳‬
‫או״פ‪ ,‬והיריעות הם בחי׳ או״מ כר‪ .‬ובני גרשון היו נושאי היריעות*״*‪ ,‬וע״כ יש מקום לומר‬
‫שבהם אינו שייך נשיאת ראש כר‪ ,‬דהנה‪ ,‬ענין נשיאת ראש הוא להגבי׳ בחי׳ ראש ומוחין‬
‫בבחי׳ עצמות אוא״ס ב״ה‪ ,‬וכמ״ש״״* שאו כר לגולגלתם‪ ,‬בחי׳ כתר כר״״‪ ,‬וא״כ‪ ,‬בני גרשון‬
‫שהן נושאי היריעות‪ ,‬בחי׳ או״מ‪ ,‬א״צ נשיאת ראש כר‪ .‬ומ״מ‪ ,‬נא׳ בהם ג״כ נשא את ראש‪,‬‬
‫להיות שגם האו״מ אין זה בחי׳ העצמות‪ ,‬כ״א בחי׳ אור וגילוי‪ ,‬ושייך שם ספי׳ אין קץ‬
‫עכ״פ כר‪ ,‬ע״כ צריכים ג״כ נשיאת ראש כר‪ .‬וזהו שנא׳ גם הם‪ ,‬שהגם שהן בחי׳ או״מ‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬צ״ל בהם נשא את ראש כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וזהו נעשה אדם‪ ,‬בחי׳ אדם דאצי׳‪ ,‬בצלמנו‪ ,‬שרשי האורות‪ ,‬כדמותנו‪ ,‬רשימו‪,‬‬
‫שרש הכלים)ומ״מ‪ ,‬גם באור הא״ם שייך ספירות אין קץ‪ ,‬ובעצם האור לא יש‬
‫ספי׳ כלל(‪ .‬וכמו באוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬כמו״כ בכתר‪ ,‬עצם הכתר בחי׳ א״ם‪ ,‬ויש שרשי‬
‫האורות דע״ם הכלולים‪ ,‬דלגבי מדריגה זו אור החב׳ הוא בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬ולגבי עצם‬
‫הכתר אין ערוך‪ .‬ובזה ית׳ פסוק נשא את ראש כר‪.‬‬

‫‪ (109‬במדבר א‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ ( 107‬החב׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬החב' היא‪.‬‬

‫‪ (110‬ראה לקו״ת במדבר ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (108‬נשא ד‪ ,‬כה‪.‬‬
 ‫לז‬

‫כח‬ ‫ב ס״ד‪ .‬ש״ פ ש ל ח‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫ש ל חי לך אנשים ויתורו את ארץ כנעף‪ ,‬וצ״ל מהו״ע שליחות המרגלים‪ ,‬הלא כללות‬
‫ענין כבישת הארץ הי׳ לא ענין טבעי‪ ,‬ולמה הי׳ כל ענין שליחותם‪ ,‬דכאשר‬
‫הכבישה היא בדרך טבעי‪ ,‬שייך לתור קודם‪ ,‬לידע תוקף וחוזק המדינה‪ ,‬באיזה אופן‬
‫ביכולת לכובשה‪ ,‬אבל בכבישת הארץ לכאו׳ אינו שייך כ״ז כו׳‪ .‬וגם מה״ע ויתורו את‬
‫הארץ‪ ,‬למה לא נא׳ לרגל את הארץ‪ ,‬וכמו שנים אנשים מרגלים כו׳י‪ .‬והנה משה אמר‬
‫להם ג׳ דברים לראות‪ ,‬א׳‪ ,‬את העם‪ ,‬שעז״אי וראיתם את הארץ מה היא‪ ,‬דהכוונה היא‬
‫על יושבי הארץ‪ ,‬וכמו שפרש״י ז״לי‪ ,‬ב׳‪ ,‬הארץ עצמה‪ ,‬וכמ״שי ומה הארץ כו׳‪ ,‬ג׳‪ ,‬הערים‪,‬‬
‫כמ״ש־ ומה הערים כר‪ .‬וצ״ל מהו ג׳ ענינים אלו‪ ,‬ומה שנא׳ ל׳ מה בכאו״א‪ .‬ולהבין כ״ז‬
‫ילה״ק משנת״ל®‪ ,‬דהאורות‪ ,‬עם היותם פשוטים‪ ,‬אינם בבחי׳ פשיטות ממש כפשיטת הא״ם‪,‬‬
‫שהרי א׳ בס״יי ע״ס בלי מה‪ ,‬שגם בהאורות יש ע״ם‪ ,‬רק שהן בלי מה לגבי הכלים כר‪.‬‬
‫ונת׳» דהקו גם כמו שהוא כלול באוא״ס שלפני הצמצום יש בו ע״ם‪ ,‬והן ע״ם הגנוזות‪,‬‬
‫שהן שרש ומקור הגבול כר‪ .‬ולגבי מדרי׳ זו הקו הוא בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬ולגבי האור‬
‫הא״ס הוא באין ערוך כר‪.‬‬

‫יח( ועפ״ז אפשר י״ל מה שמשמעות הע״ח הוא שהי׳ יכול להיות גילוי אור הקו מבלי‬
‫שיצמצם האור ויתעלם בתחלה כר‪ .‬דהנה‪ ,‬בע״ח שע״א סוף ענ״ג הקשה‪,‬‬
‫למה הי׳ הצמצום באופן כזה שנסתלק האור לגמרי ואח״כ נמשך הקו‪ ,‬ולא הניח אותו‬
‫בחי׳ הקו במקומו‪ ,‬ויסלק שאר האור הגדול בלבד כר‪ .‬ולכאו׳ א״מ‪ ,‬והלא מבר בכ״מ®‬
‫דבכדי שיהי׳ גילוי אור השייך אל העולמות‪ ,‬הי׳ צ״ל סילוק והתעלמות האור לגמרי‪.‬‬
‫וכידוע המשל בזה בהשפעת השכל‪ ,‬דבשכל הרב כמו שהוא לעצמו‪ ,‬אינו ניכר כלל האור‬
‫שכל השייך אל המקבל‪ ,‬וע״י שמעלים אורו לגמרי‪ ,‬אזי נבדל וניכר האור השייך אל‬
‫המקבל כר״*‪ .‬וא״כ‪ ,‬לפ״ז איך הי׳ אפשר שישאר אור הקו מבלי שיתעלם האור לגמרי כו׳‪.‬‬
‫וע״פ הנ״ל י״ל‪ ,‬מאחר שיש שרש ומקור לאור הקו באוא״ס שלפני הצמצום‪ ,‬והן ע״ס‬
‫הגנוזות‪ ,‬שאין זה בחי׳ העצמות דאוא״ם הבלי גבול‪ ,‬רק מה שכלולים באוא״ם כר‪ ,‬ולגבי‬
‫בחי׳ ומדרי׳ זו אור הקו הוא בבתי׳ גילוי ההעלם כו׳‪ ,‬א״כ‪ ,‬יצדק הקושיא דמפני מה‬
‫נתעלם האור לגמרי‪ ,‬הרי הי׳ מספיק שיתעלם רק האור שבבחי׳ א״ם‪ ,‬וישאר אור הקו‬
‫הנמשך מהע״ם הגנוזות שבאוא״ם כר‪ .‬ואם לא הי׳ הצמצום כלל‪ ,‬לא הי׳ אפשר להיות‬

‫‪ (5‬שם‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ (6‬פרק יב ואילך )ע׳ כה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (7‬פ״א מ״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (8‬פרק טו ואילך )ע׳ לב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה תו״א וירא יד‪ ,‬ב ואילך‪ .‬וראה מקומות שצויינו‬
‫בהערה הבאה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (10‬ראה םה״מ תרנ״ט ע׳ רו‪ .‬תרס״א ע׳ קסו ואילך‪ .‬תרס״ח‬
‫ע׳ קסד ואילך‪ .‬עת״ר ע׳ מה‪ .‬תרח״ץ ע׳ מא ואילך‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין בתום׳‬
‫ביאור ענין הצמצום )אוה״ת ענינים ע' שבז ואילך( ‪ -‬כנסמן‬
‫לקמן בהערות‪.‬‬
‫סיום המאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה ענין פ' המרגלים‬
‫)אוה״ת שלח ע' ‪ 51‬ואילך )בהוצאת קה״ת‪ ,‬תשנ״ז((‪.‬‬
‫‪ (2‬שלח יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (3‬יהושע ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (4‬שלח שם‪ ,‬יח‪.‬‬
 ‫שלח לך אנשים‬ ‫לח‬

‫התגלות הקו‪ ,‬דכאשר מאיר האור שהוא בבחי׳ בלי גבול‪ ,‬אינו ניכר כלל האור שבבחי׳‬
‫גבול כו׳‪ ,‬והיינו דכאשר הי׳ גילוי אור הא״ם קודם הצמצום‪ ,‬היו הע״ם הגנוזות בטלים‬
‫לגמרי באוא״ס הבלי גבול‪ ,‬וכביטול זיו השמש בשמש‪ ,‬דמפני אור גוף ועצם השמש‬
‫שמאיר שם‪ ,‬אינו עולה בשם אור וזיו כו׳‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב״‪ ,‬וע״כ הוצרך להיות התעלמות‬
‫הא״ם‪ ,‬בכדי שיהי׳ התגלות הע״ם הגנוזות כו׳‪ ,‬וזה יספיק שיהי׳ התגלות הקו מהע״ם‬
‫הגנוזות כו׳)וכמו בבחי׳ כח הגבול שבא״ם‪ ,‬שהוא הרשימו‪ ,‬לא הי׳ בזה צמצום‪ ,‬רק‬
‫שנתגלה ע״י צמצום או ‪ ,‘n‬כמו״ב הי׳ יכול להיות בגילוי אור הקו כו׳(‪ ,‬ומפני מה נתעלם‬
‫האור לגמרי כו׳‪ .‬ותי׳ שם‪ ,‬שזהו רק בשביל התהוות הכלים‪ ,‬דאם הי׳ נשאר האור‪ ,‬אפי׳‬
‫רק אור הקו‪ ,‬לא הי׳ אפשר להיות התהוות הכלים‪ ,‬ואחרי שכבר נתהוו‪ ,‬אינם מתבטלים‬
‫גם כשנמשך בהם האור והגילוי כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪.13‬‬

‫אמנם עדיין צ״ל‪ ,‬דהרי גם המשכת הקו הוא ע״י הצמצום שהי׳ תחלה כו׳*׳‪ .‬וגם לפי‬ ‫כט‬
‫המשמעות דהע״ח שהי׳ באפשר שישאר בחי׳ הקו כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי הי׳ עכ״פ צמצום‬
‫גם באור הקו כו׳‪ ,‬וא״כ איך הוא בבחי׳ גילוי ההעלם גם משרשו ומקורו כו‪ /‬אך הענין‬
‫הוא‪ ,‬דלפי שיטה זו« דע״ם הגנוזות הן שרשי האורות‪ ,‬ומשם נמשך הקו כו׳‪ ,‬צ״ל דבאמת‬
‫אינו דומה הצמצום דאור הא״ם להצמצום שבשרש ומקור הקו כו׳)ולעיל פ״חי‘ נת׳‬
‫דבד״כ עיקר ענין הצמצום הוא בשביל הכלים‪ ,‬לא בשביל האור)ועמ״ש בדרוש דג׳ מיני‬
‫אדם«‪ ,0‬והיינו שהאור הוא ע״י שחזר והאיר כו׳״ כנ״ל‪ ,‬אבל מ״מ הצמצום הוא בבחי׳‬
‫התעלמות ממש כו׳‪ .‬וזהו ע״פ השיטה״ דהמשכת הקו הוא מאור הא״ם ממש‪ ,‬ע״כ צ״ל‬
‫דהצמצום לגבי הקו הוא ג״כ בבחי׳ סילוק והתעלמות לגמרי כר‪ ,‬רק שהמשכת הקו הוא‬
‫ע״י שהאור חזר והאיר כר‪ ,‬ולפי ששרש המשכתו הוא מהאור הבלי גבול שחזר והאיר‪,‬‬
‫הנה הגם דאופן המשכתו הוא בדרך דילוג הצמצום‪ ,‬וכמו המשכת השערות דרך הפסק‬
‫הגולגלת כר״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה נוגע ודבוק באוא״ם״‪ ,‬והוא מעין המאור כר‪ ,‬לפי שלגבי האור‬
‫הא״ם‪ ,‬גם דביקות כזו‪ ,‬כדביקות השערות עד״מ‪ ,‬מספיק להיות האור מעין המאור‪ ,‬מפני‬
‫שהוא בבחי׳ א״ם בעצם כר‪ .‬וכמ״ש במ״א״־‪ ,‬שמאוא״ם‪ ,‬גם הארה הבאה בדרך דילוג‪ ,‬היא‬
‫למעלה באין ערוך מההמשכה דסדר השתל׳ שבסדר והדרגה )עם היות שזהו מעצמות‬
‫האור כר(‪ ,‬והוא שההארה היא ג״כ בבחי׳ א״ס כר‪ ,‬והיינו לפי שבהמשכה שבדרך דילוג‬
‫יש ג״כ קצת דביקות)דאל״כ לא הי׳ בבחי׳ אור כר(‪ ,‬ובבחי׳ האור הבלי גבול ה״ז בבחי׳‬
‫דביקות להיות ההארה ג״כ בבחי׳ א״ם כר‪ .‬וזהו שהקו הגם שנק׳ מזל״‪,‬שזהו כמו המשכת‬
‫השערות‪ ,‬מ״מ ה״ה נוגע ודבוק כר‪ .‬וכ״ז להשטה שהמשכתו הוא מהאוא״ס הבלי גבול‬
‫כר‪ .‬ולפי המבו׳ כאף לשטה הנ״ל דשרש הקו הוא מהע״ס הגנוזות‪ ,‬אין ענין הצמצום‬

‫‪ (1 6‬ראה אוה״ת ענינים ‪ y‬פה‪.‬‬ ‫‪ (11‬פל״ג‪ .‬שער היחוד והאמונה פ״ג‪.‬‬

‫‪ (17‬ראה עץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫‪ (1 8‬ראה המשך תרס״ו ע׳ ךטו ואילך‪ y .‬רנה ואילך‪.‬‬
‫‪ (19‬ראה לעיל פרק יא ) ‪ 7‬כג(‪.‬‬
‫‪ (2 0‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬תקמ‪ .‬וראה לקו״ת ויקרא ה‪,‬‬
‫סע״ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (21‬זח״ג)אד״ר( קלד‪ ,‬א‪ .‬וראה לעיל פרק יא )ע׳ כג(‪.‬‬
‫‪ (12‬אור‪ :‬אוצ״ל‪ :‬האור‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה אוה״ת חנוכה ה״ה תתקמז‪ ,‬א‪ .‬סה״מ תרכ״ו ע׳‬
‫כה‪ .‬תרכ״ט ‪ y‬כה‪ y .‬שצט‪ .‬תרל״ג ח״א ע׳ קל‪ .‬ח״ב ע׳ תקד‪.‬‬
‫המשך תרס״ו ‪ y‬ה‪ .‬םה״מ תרע״ח ע' רפג‪ .‬תרצ״א ע׳ קלו‬
‫ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה גם םה״מ תרס״ה ‪ y‬נז בשוה״ג‪.‬‬
‫‪ y (15‬יז‪.‬‬
‫לט‬ ‫ש״פ שלח‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫דומה זל״ז כו׳(‪ ,‬דהצמצום שהי׳ באוא״ם הוא בבחי׳ סילוק והתעלמות לגמרי‪ ,‬משא״כ‬
‫בהצמצום בשרש ומקור הקו כו׳‪.22‬‬

‫קיצור‪ .‬והנה משמעות הע״ח דגילוי הקו־^ גם מבלי שיתעלם האור לגמרי‪ .‬ומובן ע״פ‬
‫הנ״ל‪ ,‬שיש להקו שרש מיוחד בפ״ע‪ ,‬והן הע״ם הגנוזות‪ ,‬ורק כשהי׳ גילוי אור‬
‫הא״ס לא היו ניכרים‪ ,‬א״ב הי׳ מספיק שיתעלם רק אור הא״ם‪ .‬והתי׳‪ ,‬שזהו בשביל התהוות‬
‫הכלים‪ .‬והגם דהקו הוא ג״ב ע״י הצמצום‪ ,‬הנה לשיטה זו דשרש הקו הוא מע״ס הגנוזות‪,‬‬
‫הצמצום בשביל הקו הוא רק בבחי׳ מיעוט‪.‬‬

‫יט( ו ה ענין הוא‪ ,‬דהנה נת״ל פט״ו^‪ ,‬דבשרש ומקור הקו כמו שכלול באוא״ם‪ ,‬יש שם‬
‫ע״ס‪ ,‬והן ע״ם הגנוזות במאצילן‪ .‬וענין שהן גנוזות ונעלמות באוא״ס היינו‬
‫שהן כלולים ומיוחדים בו‪ ,‬שאינן בבחי׳ מציאות לעצמן להיות בבחי׳ מציאות ניכרת בפ״ע‪,‬‬
‫במציאות חב׳ ובינה כו׳‪ ,‬ואינם מוסיפים שום ריבוי ח״ו באוא״ס ב״ה‪ .‬וכמו הנפש שכוללת‬
‫בה כל הכחות‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הנפש אחת היא כו׳=־‪ ,‬כמו״ב הע״ס אינם מוסיפים ריבוי בו׳‪ .‬דכמו״ב‬
‫הוא גם בשרשי הכלים כמו שהן באוא״ס ב״ה‪ ,‬שאינן בבחי׳ מציאות ח״ו‪ ,‬וכנודע דאותיות‬
‫הרשימו כמו שהן קודם הצמצום אינן במציאות אותיות כלל‪ ,‬וכידוע במא׳«־ גליף גליפו‬
‫כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א ”‪ ,‬וכ״ש בשרשי האורות שהן בבחי׳ בלי מ״ה כו׳‪ .‬וממילא מובן שאין‬
‫בהם התחלקות‪ ,‬להיות חב׳ ספי׳ לבדה ובינה ספי׳ לבדה כר‪ ,‬דמאחר שבעצם מהותם אינם‬
‫בבחי׳ מציאות‪ ,‬ממילא ה״ה בבחי׳ עירוב ואחדות כר‪.‬‬

‫ולהבין זה*־‪ ,‬איך הוא שיש שם ע״ס‪ ,‬והרי יש בהם מדרי׳ הפכים‪ ,‬כמו חו״ג‪ ,‬שהן כמו אש‬
‫ומים)וכן חו״ב ג״כ כו׳(‪ ,‬ובאמת‪ ,‬הרי כל כח כמו שהוא עצמי‪ ,‬ה״ה בתוקף ביותר‪,‬‬
‫ואיך הם כלולים בבחי׳ עירוב והתאחדות זע״ז‪ .‬הנה באמת זהו למעלה מהשגה‪ ,‬אך זה‬
‫נראה ונרגש בחוש השכל שהן שם בהתאחדות כו׳)ואפ״ל דענין ההפכיות הוא רק‬
‫בהתפשטות הדבר‪ ,‬שבא בבחי׳ ציור מוגבל‪ ,‬וה״ה הפכי מציור זולתו‪ ,‬אבל העצם שאינו‬
‫בא עדיין בציור‪ ,‬אין שם ענין ההפכיות‪ .‬וכמו אש ומים‪ ,‬שהאש חם‪ ,‬והמים קר‪ ,‬ה״ה הפכים‬
‫זמ״ז‪ ,‬וא״א להם להתערב‪ ,‬וכאשר מתערבים‪ ,‬ה״ה מתגברים זע״ז‪ ,‬או שהאש לוחכת המים‪,‬‬
‫או המים מכבין את האש כר‪ ,‬וזהו בהתפשטות האש והמים‪ ,‬שהן בציור חם וקר‪ ,‬אבל‬
‫בעצם היסודות‪ ,‬הרי נודע«־ דהאש היסודי אינו חם‪ ,‬שהרי הי׳ שורף את העולם כר‪,‬‬
‫וכמו״כ המים היסודי אינו קר כר‪ .‬וע״כ‪ ,‬עם היות שהן עצמיים‪ ,‬ואם היו נמשכים)להיות‬
‫בבחי׳ מציאות( כמו שהן בעצם‪ ,‬הי׳ בהם תוקף החום והקור ביותר‪ ,‬ולא הי׳ בהם התחברות‬
‫כלל וכלל כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כמו שהן בעצמותן‪ ,‬הרי אין בהם חום וקור כלל‪ ,‬וע״כ אפשר שיתחברו‬
‫ויתערבו זע״ז כר‪ .‬וענין ההתערבות אין זה שהן כלולין זמ״ז‪ ,‬רק שישכנו יחד‪ ,‬שאין האש‬
‫בפ״ע והמים בפ״ע כו׳‪ .‬אך זהו לפי השגתינו וידיעתינו‪ ,‬שאנו יודעים ההפכיות דאש ומים‬

‫‪ (27‬ראה לעיל פרק יא )ע׳ כג( הערה ‪ .55‬וש״נ‪.‬‬ ‫ראה ד״ה היושבת בגנים תשי״ג פ״ג )סה״מ מלוקט‬ ‫‪(22‬‬
‫‪ (28‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין בתום׳ ביאור ענין‬ ‫רלא‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ה״ב ע' רלב( הערה ‪.20‬‬ ‫ה״ב ע׳‬
‫הצמצום שבהערה ‪) 1‬אוה״ת ענינים ע׳ שכז ואילך(‪.‬‬ ‫הקו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬הקו יכול להיות‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫‪ (29‬ראה מורה נבוכים ה״ב פ״ל‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי‬ ‫ע׳ לב‪.‬‬ ‫‪(24‬‬
‫תזריע ס״ע תע ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫ראה םה״מ אעת״ר ‪ 7‬לג‪ .‬ע׳ לו‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
‫זהר ח״א טו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(26‬‬
 ‫שלח לך אנשים‬ ‫מ‬

‫רק בחום וקור‪ ,‬ואנו שוללים זה מהנחות העצמיים כו‪ /‬ועיקר הענין הוא‪ ,‬שנא׳ דענין‬
‫ההפכיות הוא רק בהתפשטות הדבר‪ ,‬שזהו ציור הדבר‪ ,‬והעצם‪ ,‬בהיותו מושלל מכל ציור‪,‬‬
‫עם היות שזה כה האש וזה כח המים‪ ,‬יכולים לשכון יחד כו׳(‪ ,‬שהרי גם בבחי׳ א״ק וגם‬
‫בבחי׳ עקודים הרי כולם עקודים בכלי א׳ כו׳״ג‪ ,‬וכ״ש באוא״ם שלפני הצמצום כו‪ /‬והעיקר‬
‫הוא לפי שאינם שם בבחי׳ מציאות כו׳)וכמו אור שכל מופשט שיוכל להתערב עם אור‬
‫שכל הפכי ממנו>»‪ ,‬וכמו שני חכמים שתופסים אור שכל א׳‪ ,‬זה באופן כך וזה באופן אחר‪,‬‬
‫הנה כאשר אומרים את השכל לפ״ע כח חכמתם העצמי‪ ,‬שבא בבחי׳ הפשטה ובעומק‬
‫הענין‪ ,‬אינו ניכר עדיין במה שהן מחולקים זמ״ז‪ ,‬ויכולים לערבם יחד )והחכמים עצמן‪,‬‬
‫שיודעים עומק הענין ופנימיותו‪ ,‬ה״ה מחולקים ומובדלים זמ״ז‪ ,‬אבל בהתגלות אינו ניכר‬
‫עדיין ההבדל שביניהם‪ ,‬ויכולים להתערב כו׳(‪ ,‬וכאשר בא אור שכלם בלבושי השגה‪ ,‬אז‬
‫ניכר איך שהן מחולקים זמ״ז‪ ,‬שזה תופס הענין כך וזה כך כו׳‪ ,‬וכמו אור שכל היולי‬
‫שיוכל לבוא בהשגות שונות כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל־^ בענין שמאי והלל שקיבלו שניהם מרב א׳‬
‫כו׳^ג‪ .‬ומכ״ז יובן הדוגמא באוא״ם ב״ה‪ ,‬דעם היות שיש שם בחי׳ חכ׳ ובינה וחו״ג כו׳‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬מצד העדר המציאות שלהם‪ ,‬ה״ה מעורבים ומיוחדים זע״ז כו׳(‪.‬‬

‫והמשל בזה®־ ידוע מכחות הנפש‪ ,‬שבודאי נמצאים כלולים בעצם הנפש‪ ,‬ושם ישכנו כולם‬
‫יחד‪ ,‬דכמו שהן בהתגלות‪ ,‬הרי כל כח הוא בכלי מיוחדת‪ ,‬וכמו כח החב׳ במוח‬
‫החב׳‪ ,‬וכח הבינה במוח הבינה‪ ,‬וראי׳ בעין כר‪ ,‬וכמו שהן בעצם הנפש‪ ,‬הרי ישכנו כולם‬
‫יחד כר‪ .‬ועם היות שהן כחות מובדלים זמ״ז‪ ,‬זה בבחי׳ אש וזה בבחי׳ מים‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬ה״ה‬
‫כולם ביחד כר‪ ,‬והיינו להיותם שם בתכלית הזכות והרוחניות‪ ,‬לא מיני׳ ומקצתו כלל‬
‫מכמו שהן אח״כ בהתגלות‪ ,‬ואינם במציאות ניכרת עדיין‪ ,‬וע״כ שוכנים כולם יחד כו׳‪.‬‬
‫וכמו״ב יובן בענין הע״ם‪ ,‬דעם היות דבהתלבשותן בכלים ה״ה בבחי׳ חו״ג‪ ,‬מובדלים זמ״ז‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬בעודן כלולים באוא״ם ב״ה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ הדקות והרוחניות לאין קץ מכמו שהן אח״כ‪,‬‬
‫ולכן אין שם התחלקות כל בחי׳ בפ״ע‪ ,‬כ״א כלולים כולם כא׳ כר‪ .‬ולכן‪ ,‬במ״ת‪ ,‬שהי׳‬
‫הגילוי מלמעלה מהשתל׳‪ ,‬ובנפש הו״ע התגלות הכחות עצמיים‪ ,‬היו רואין את הנשמע‬
‫ושומעין את הנראה*®‪ ,‬שלא הי׳ התחלקות בחי׳ ראי׳ מבחי׳ שמיעה כר‪.‬‬ ‫לא‬
‫)ולכאו׳ זהו יותר מבחי׳ התאחדות והתערבות הנ״ל‪ ,‬שהרי כל כח פועל פעולה הפכית‬
‫כר‪ .‬דלעיל נת׳ דענין ההתערבות הוא רק מה ששוכנים יחד‪ ,‬ואינם ניכרים זמ״ז‪,‬‬
‫מפני שאין בהם ציור כר‪ ,‬אבל כ״א הוא כמו שהוא בעצם מהותו כר‪ ,‬וכאן‪ ,‬הרי כח הראי׳‬
‫פעל פעולה הפכית דכח השמיעה כר‪ .‬וי״ל שזהו ג״כ רק פשיטות הציור וההגבלה‪ ,‬שהרי‬
‫מ״מ הי׳ כאן ראי׳ ושמיעה‪ ,‬והי׳ מהכחות עצמים דכח הראי׳ וכח השמיעה כר‪ ,‬ומה שראי׳‬
‫תופס דבר גשמי ושמיעה תופס דבר רוחני‪ ,‬ה״ז הציור בהם כו׳‪ ,‬ובפשיטות הכחות‬
‫העצמיים היו רואין את הנשמע כר‪ .‬ומ״מ קשה לומר כן‪ ,‬שהרי מהות ענין ראי׳ ושמיעה‬
‫מה שמחולקים בעצם מהותם הוא‪ ,‬שראי׳ תופס מהות ועצם הדבר‪ ,‬ושמיעה תופס רק‬

‫‪ (33‬אבות פ״א מי״ב‪.‬‬ ‫‪ (30‬ראה לעיל פרק יב )ע׳ כו(‪ .‬וש״נ‪.‬‬

‫‪ (34‬ראה מכילתא ופרש״י יתרו כ‪ ,‬טו‪ .‬לקו״ש ח״ו ‪120 7‬‬ ‫‪ (31‬ראה לקו״ש ח״ו ע׳ ‪.112‬‬
‫הערה ‪.5‬‬ ‫‪ (32‬פרק יג ) ‪ 7‬כח(‪.‬‬
‫מא‬ ‫ש״פ שלח‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫מציאות הדבר‪ ,‬וזהו מה שהכחות האלו כשבאים בכלים שלהם‪ ,‬הראי׳ תופסת דבר גשמי‬
‫דוקא‪ ,‬ושמיעה דבר רוחני‪ ,‬שזהו לפי מהות העצמית שלהם‪ ,‬שראי׳ תופס מהות הדבר‪,‬‬
‫ע״כ תופס דבר גשמי‪ ,‬להיות שבזה הוא תפיסת המהות‪ ,‬ושמיעה תופס דבר רוחני‪ ,‬שהו״ע‬
‫המציאות כו‪ /‬ונמצא‪ ,‬מה שמחולקים‪ ,‬שזה תופס דבר גשמי וזה רוחני‪ ,‬ה״ז התחלקות‬
‫בעצם המהות שלהם כו׳‪ .‬ובמ״ת שהיו רואין את הנשמע‪ ,‬היינו שהראי׳ תפס את המציאות‪,‬‬
‫ושמיעה תפס מהות הדבר כו׳)דכפשוטו שראו את הקולות‪ ,‬ה״ז רק בהציור‪ ,‬ולפי הנ״ל‬
‫ה״ז במהות הכחות כו׳(‪ ,‬וא״כ ה״ז התחלפות הכחות‪ .‬אך לפ״ז אינו מובן מהו היתרון במה‬
‫שראו המציאות כו‪ /‬הנה במ״א־^ מבואר ענין רואין את הנשמע‪ ,‬דבחי׳ הרוחניות המהווה‬
‫את היש‪ ,‬שהוא אצלינו ברחוק‪ ,‬היינו רק בבחי׳ שמיעה והשגה מרחוק‪ ,‬הי׳ אצלם בבחי׳‬
‫ראי׳ מקרוב‪ ,‬וממילא שומעין את הנראה‪ ,‬היינו היש®^ הגשמי הי׳ אצלם בבחי׳ שמיעה‬
‫מרחוק‪ ,‬כי כשנגלה הרוחניות נתבטל היש כו׳‪ ,‬והיינו שראו מהות האין האלקי המהווה‪,‬‬
‫שזהו אמיתית הדבר‪ ,‬והגשמי הי׳ אצלם רק בבחי׳ שמיעת המציאות‪ ,‬שהרי באמת אינו‬
‫מציאות אמיתי כו׳ כנודעיי‪ .‬וא״כ‪ ,‬אין זה התחלפות הכחות‪ .‬ולכאורה זהו כענין מ״ש‬
‫בסש״ב ח״ב־^‪ ,‬אלמלא ניתנה רשות לעין לראות כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״אי^ בענין איזה חכם‬
‫הרואה״*‪ ,‬שרואה את הנולד מאין ליש כו‪ /‬אך לפ״ז הוא כמו בהנשמה בעצם‪ ,‬בכח הראי׳‬
‫ושמיעה שבה‪ ,‬קודם התלבשותה בגוף‪ ,‬ואין כאן גם התערבות הכחות כו׳‪ .‬אמנם י״ל שלפי‬
‫הנ״ל הפי׳ דרואין את הנשמע הוא‪ ,‬שההתחדשות היא בכח השמיעה‪ ,‬והוא שכח השמיעה‬
‫הי׳ אצלם כמו כח הראי׳‪ ,‬בבחי׳ השגת המהות‪ ,‬והיינו לא בחי׳ ראי׳ לבד‪ ,‬כ״א שהשיגו‬
‫מהות הדבר‪ ,‬וכמו לעתיד‪ ,‬ויבין כל יצור כי אתה יצרתו כו׳>*‪ ,‬ועמשית״ל פ׳ “‪ .‬וצ״ל דבמ״ת‬
‫הי׳ גילוי מבחי׳ עצמות א״ס שלמעלה מע״ס הגנוזות‪ ,‬וי״ל שהו״ע טל תחי׳ כו׳«‪ ,‬ועי״ז‬
‫הי׳ התכללות הכחות‪ ,‬להיות רואין את הנשמע כו׳(‪.‬‬

‫י״ל*י דבחי׳ ראי׳ ושמיעה דנשמה קודם התלבשותה בגוף‪ ,‬שהוא בחי׳ ראיית המהות‬
‫והשגת המהות )וכמו השגת הנשמות בג״ע(‪ ,‬הנה זהו בהאור דהשתל׳‪ ,‬והיינו‬
‫בההארה האלקית שבא בבחי׳ התלבשות בעולם כו׳)ובאצי׳ י״ל שזהו רק בהארה מאורות‬
‫דאצילות‪ ,‬לא בעצם האור‪ ,‬מאחר שיצאו ונפרדו מהכלים כו׳=*(‪ .‬אבל עצם האור‪ ,‬ובד״ב‬
‫באוא״ם שלמע׳ מהתלבשות בעולמות‪ ,‬הוא בבחי׳ ידיעת המציאות לבד כו׳‪ .‬וענין רואין‬
‫את הנשמע הוא ראיית מהות עצם האור‪ ,‬ושומעין את הנראה‪ ,‬שההשגה היא בבחי׳ השגת‬
‫המהות‪ .‬וענין ההתערבות הוא‪ ,‬שכל כח אינו מוגדר במהותו דוקא‪ ,‬והוא כענין אחליפו‬
‫דוכתייהו כו׳‪ ,‬שנת״ל״י שזהו מצד פשיטת מקורם כו׳‪ ,‬וה״ז יותר מענין ההתאחדות כו׳‪.‬‬

‫‪ (41‬נוסח תפלת ראש השנה‪.‬‬
‫‪ (42‬פ׳‪ :‬ראה פרכ״ז)ח״ב ע׳ תרלא(‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה לעיל פ״ח )ע׳ יט(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (44‬י״ל‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וי״ל‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה תניא אגה״ק ס״כ )קל‪ ,‬סע״א(‪ .‬וראה לקמן פפ״ח‬
‫)ע׳ רכז(‪.‬‬
‫‪ (46‬פי״ג ואילך ) ‪ 7‬כח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (35‬אוה״ת יתרו ח״ח ע' ג׳ד‪ .‬וראה לקו״ש שם ‪.122 7‬‬
‫‪ (36‬היש‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהיש‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה אוה״ת יתרו ‪ y‬תתלו‪ .‬םה״מ תרכ״ט ‪ y‬קסב‪.‬‬
‫המשך תרס״ו ‪ y‬תקסו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (38‬שבהערה ‪. 11‬‬
‫‪ (39‬ראה תניא פמ״ג)סא‪ ,‬ב(‪ .‬םה״מ תרנ״ב ע׳ מו‪.‬‬
‫‪ (40‬תמיד לב‪ ,‬א )ושם‪ :‬איזהו(‪.‬‬
 ‫שלח לך אנשים‬ ‫מב‬

‫קיצור‪ .‬וביאור הענין‪ ,‬הנה ע״ס הגנוזות הן בבחי׳ עירוב והתאחדות‪ ,‬והגם שהן הפכיים‬ ‫לג‬
‫במהותם‪ ,‬הנה העצמיים‪ ,‬שאינן בהתגלות‪ ,‬אינו ניכר בהם ההפכיות‪ ,‬מפני‬
‫שאינן בבחי׳ מציאות‪ ,‬וע״כ מתאחדים יחד‪ ,‬וכמו שכליים מופשטים‪ ,‬וכמו שכל היולי‪,‬‬
‫וכמו כוחות עצמיים הכלולים בעצם הנפש‪ .‬וזהו דבמ״ת היו רואין את הנשמע‪ ,‬היינו שהי׳‬
‫הראי׳ במהות הרוחני‪ ,‬ושומעין את הנראה היינו השגת המהות‪.‬‬

‫ד()ו הנ ה בתורה יש מדבר ישוב ושדה"‪ .‬וידוע דתורה בכלל היא בחי׳ ציור אדם‪,‬‬
‫וכמ״ש־י זאת התורה אדם כו׳‪ ,‬והיינו שהתורה היא בחי׳ פנימי‪ ,‬שזהו ההפרש‬
‫בין תורה למצות‪ ,‬שהמצות הן רצה״ע‪ ,‬בחי׳ מקיף‪ ,‬ותורה היא בחי׳ חב׳‪ ,‬בחי׳ או״פ כו׳«‪.‬‬
‫וענין בחי׳ המדבר שבתורה י״ל שזהו התורה כמו שהיא בבחי׳ ע״ם הגנוזות‪ ,‬דעם היותן‬
‫ע״ם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה לא בבחי׳ מציאות ולא בבחי׳ התחלקות‪ ,‬והיינו מה שבבחי׳ אדם יש ג״כ‬
‫בחי׳ כי לא אדם הוא כו׳״־‪ .‬וי״ל שזהו בחי׳ סודות ורזין דאורייתא שהן למעלה מהשגה‬
‫כו׳‪ ,‬והעיקר בחי׳ רזא דרזין שבתורה‪ ,‬שסתום ונעלם לגמרי כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־י‪ .‬וממילא‪,‬‬
‫בבחי׳ זו אין בזה תענוג‪ ,‬דהתגלות עתיק הוא בבינה־־‪ ,‬בהשגה כו׳‪ ,‬והרזין דאורייתא שהן‬
‫למעלה מגדר השגה‪ ,‬אין בזה תענוג כו׳)וזהו אמיתית בחי׳ טעמי תורה שיתגלו לעתיד־־‬
‫בבחי׳ תענוג הבלתי מורגש כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א‘־‪ ,‬ויהי׳ לעתיד בבחי׳ השגת המהות כו׳(‪.‬‬
‫ובחי׳ ישוב שבתורה הוא שמשיגים אלקותו ית׳ כר‪ ,‬והו״ע ידיעת התורה בבחי׳ ידיעה‬
‫והשגה‪ ,‬שיש בזה טעם ועונג כו׳‪ .‬ושדה הוא שאין בה ישוב אדם־־‪ ,‬ומ״מ היא לצורך‬
‫הישוב ובכלל ישוב יחשב‪ ,‬וי״ל שהו״ע כוונת המצוות‪ ,‬דעם היות שזהו ג״כ השגה‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫אין זה כמו ידיעת התורה שעיקרה השגה כר‪ .‬ומבחי׳ מדבר שבתורה זהו שבא בעשי׳‬
‫בפו״מ מבלי שירצה בהטעם ותענוג‪ ,‬רק לעשות רצונו ית׳‪ ,‬וז״ש־־ החפץ לה׳ כר‪ ,‬שהוא‬
‫בחי׳ הטעם כר‪ ,‬כשמוע בקול ה׳־־‪ ,‬בקיום בפו״מ בלי שום טעם כר‪ .‬וז״ע בחי׳ ארץ כנען‪,‬‬
‫דארץ סתם הו״ע מדבר‪ ,‬ונק׳ ארץ כנען‪ ,‬שמזה בא בחי׳ הכניעהי־‪ ,‬עבודה בלי טעם כר‪.‬‬
‫וזהו היתרון שיש במצות מעשיות על התורה‪ ,‬שעי״ז דוקא נמשך מבחי׳ עצמות א״ם ב״ה‬
‫שלמעלה מבחי׳ גילוי כר‪ ,‬דהנה ידיעה והשגה באלקות‪ ,‬וגם בחי׳ העונג‪ ,‬הכל הוא בחי׳‬
‫גילוים לבד דאוא״ס ב״ה‪ ,‬אבל המשכת העצמות הוא ע״י עשי׳ בפו״מ דוקא בבחי׳‬
‫קבעומ״ש כר‪ .‬ונודע דמ״מ צ״ל גילוים ג״כ‪ ,‬וכמו עד״מ הצמיחה היא מן הארץ בכח‬
‫עצמה‪ ,‬ומ״מ כתי׳־־ כאשר ירד הגשם כר והולידה והצמיחה כר)וכמו שהתגלות המצות‬
‫הוא ע״י התורה דוקא כר(‪ ,‬וכמו״ב בכדי שיהי׳ הגילוי דמעהמ״צי־ מצ״ע‪ ,‬צ״ל מ״מ‬

‫א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה ד״ה ביום השמע״צ שנה זו)םה״מ תער״ב־תרע״ו‬
‫‪ 7‬כח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה לקו״ת להאריז״ל פ' תולדות כה‪ ,‬כז‪ .‬לקו״ת פ'‬
‫ראה לב‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת תולדות קמב‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (56‬שמואל־א שם‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה ספרי הרמ״ע מפאנו‪ :‬יונת אלם פרק טו‪ .‬מאה‬
‫קשיטה סימן ל‪ .‬תו״א וארא נז‪ ,‬ד‪ .‬נט‪ ,‬ד‪ .‬בשלח סא‪ ,‬ד‪ .‬לקו״ת‬
‫אחרי כז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (58‬ישעי' נה‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ = (59‬דמעשה המצוות‪.‬‬
‫‪ (47‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת שלח שבהערה ‪ .1‬וראה גם‬
‫אוה״ת סידור ‪ 7‬קצג‪.‬‬
‫‪ (48‬חוקת יט‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה תניא פ״ה‪ .‬תו״א תצוה פג‪ ,‬ג‪ .‬לקו״ת בחוקותי נ‪,‬‬
‫א‪ .‬ברכה צט‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (50‬שמואל־א טו‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה אמרי בינה שער הק״ש פרק נד ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫עת״ר ‪ 7‬יב‪ 7 .‬רנא‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה זח״ג קעח‪ ,‬ב‪ .‬תו״א לך לך יא‪ ,‬סע״ב‪ .‬לקו״ת‬
‫דרושים לר״ה נז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה פרש״י שה״ש א‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת צו יז‪ ,‬א‪ .‬שה״ש מה‪,‬‬
 ‫מג‬ ‫ש״פ שלח‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫המשכת מ״ד תחלה‪ ,‬שזהו בחי׳ גילוי אור‪ ,‬ועי״ז יהי׳ העלאת מ״ן דמעהמ״צ מצ״ע כו‪/‬‬
‫וזה הי׳ ענין שילוח המרגלים לתור את ארץ כנען‪ ,‬להמשיך בחי׳ המשכת מ״ד לעורר את‬
‫ההעלאת מ״ן דהארץ כו‪ /‬ותכלית הכוונה הוא העשי׳ בפו״מ‪ ,‬שבזה דוקא היתרון אור‬
‫כנ״ל‪ ,‬וזהו שנק׳ ארץ כנען‪ ,‬דתכלית הכוונה היא הכניעה בקיום המצוות בפו״מ דוקא‪,‬‬
‫רק שלזה צ״ל תחלה המשכת מ״ד כו‪/‬‬

‫ו ה נ ה המרגלים היו בבחי׳ השגה וגילוי התענוג‪ ,‬וז״ש בהם איש אחד למטה כו׳־‪ ,‬בבחי׳‬
‫התחלקות‪ ,‬דבהשגה הרי יש חילוקי מדרי׳ כו׳)ובד״כ הוא שבחי׳ הגילוי בא בבחי׳‬
‫התחלקות כו׳(‪ .‬וז״ש ויתורו את הארץ‪ ,‬פי׳ ויתורו הוא ל׳ יתרון‪ ,‬וכמ״ש במד״ר ע״פ‪60‬‬
‫ולתור בחכ׳‪ ,‬להותיר בחב׳ כו׳‪ ,‬והיינו דהכוונה הוא להיות מזה היתרון בהארץ בבחי׳ לג‬
‫ההעלאת מ״ן שבכח עצמה‪ ,‬להיותה בחי׳ מדבר כר‪ .‬ומרע״ה הי׳ בחי׳ מ״ה‪ ,‬שלא רצה בשום‬
‫תענוג‪ ,‬רק בעבודה תמה הנ״ל‪ ,‬ורצה להביאם ג״כ למדרי׳ זו‪ .‬וז״ש וראיתם את הארץ כר‪,‬‬
‫וחשיב ארץ ערים ועם‪ ,‬שהן מדבר ישוב ושדה‪ ,‬ארץ מדבר‪ ,‬וערים מקום ישוב בנ״א‪ ,‬ועם‬
‫הם מדרי׳ פחותה שההשגה היא מעט כר‪ ,‬ובכולם אומר מה‪ ,‬שהכוונה שיהיו בבחי׳ ביטול‬
‫דמדבר כר‪ .‬והמרגלים לא רצו בהכנעה וביטול זה‪ ,‬וע״כ הוציאו דיבת הארץ כו׳«‪ .‬אך‬
‫כוונת משה הי׳ להיות בחי׳ ביטול הנ״ל‪ .‬ושילוח המרגלים הוא בבחי׳ המשכת מ״ד להיות‬
‫העלאת מ״ן דהארץ מצ״ע‪ ,‬וזהו ויתורו‪ ,‬להיות בזה יתרון כר(‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬והנה בתורה יש מדבר ישוב שדה‪ ,‬וי״ל‪ ,‬מדבר‪ ,‬פנימיות התורה בשרשה מבחי׳‬
‫חכמה דע״ם הגנוזות‪ ,‬והו״ע תענוג עצמי הבלתי מורגש )ע׳ לקמן פ׳« בענין‬
‫החב׳(‪ ,‬וישוב‪ ,‬תורה שבהשגה‪ ,‬ושדה‪ ,‬כוונת המצוות‪ .‬ושרש מעהמ״צ בקבעמ״ש הוא בבחי׳‬
‫מדבר‪ .‬וזה״ע ארץ כנען‪ ,‬רק תחלה צ״ל המשכת מ״ד בחי׳ גילוי)והו״ע תלמוד מביא לידי‬
‫מעשה כו׳ “(‪ .‬ובזה ית׳ ענין שילוח המרגלים‪ ,‬וענין ויתורו ל׳ יתרון כר‪.‬‬

‫‪ (62‬פ׳‪ :‬רג)ח״ב ע׳ תקסד ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (60‬קהלת א‪ ,‬יג‪ .‬שהש״ר פ״א‪ ,‬ז‪ .‬קה״ר שם‪.‬‬
‫‪ (63‬קידושין מ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (61‬שלח יג‪ ,‬לב‪.‬‬
 ‫מד‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש ״ פ ק ר ח‪ ,‬ת ע ר״ ב‪.‬‬

‫כ ל' מחלוקת שהיא לש״ש ם‪1‬פה להתקיים‪ ,‬ושאינה לש״ש אין סופה להתקיים‪ ,‬איזה‬
‫מחלוקת שהיא לש״ש‪ ,‬כגון מחלוקת הלל ושמאי‪ ,‬ושאינה לש״ש‪ ,‬זו מחלוקת קרח‬
‫ועדתר‪ .‬וצ״ל מהו המעלה דסופה להתקיים‪ ,‬דלכאו׳ ענין המחלוקת אין זה מעלה^‪ ,‬וא״כ‬
‫מה״ע מחלוקת שלש״ש‪ ,‬שהמעלה בזה שסופה להתקיים‪ .‬גם צ״ל‘ שבמחלוקת שלש״ש‬
‫חושב הלל ושמאי‪ ,‬היינו שני צדדים המחלקים‪ ,‬ובמחלוקת שאינה לש״ש חושב רק קרח‬
‫ועדתו‪ ,‬ואינו מזכיר את משה‪ .‬וע״פ פשוט הוא שהרי משה לא חלק עמהם‪ ,‬ורק הם עשו‬
‫מחלוקת‪ ,‬וגם שגבי משה הי׳ זה לש״ש‪ ,‬מ״מ‪ ,‬צ״ל מהו הענין דבמחלוקת שלש״ש יש שני‬
‫צדדים‪ ,‬ובמחלוקת שאינה לש״ש רק צד אחד כו׳‪ .‬ולהבין כ״ז יש להקדים משנת״א‪,‬‬
‫דבשרש ומקור הקו כמו שהוא באוא״ם שלפני הצמצום יש ג״כ ע״ם‪ ,‬והן ע״ס הגנוזות‬
‫במאצילן‪ .‬ונת׳« שהע״ם הגנוזות הן בבחי׳ התערבות והתאחדות‪ ,‬שאין הספי׳ במדרי׳‬
‫פרטיות‪ ,‬אלא כולם הם בבחי׳ התערבות יחד‪ ,‬והיינו מצד העדר מציאותם‪ ,‬שאינם‬
‫במציאות ניכרת‪ ,‬וה״ה בבחי׳ פשיטות‪ ,‬ע״כ הם בבחי׳ התערבות והתאחדות כו׳‪.‬‬

‫רא( א מנם עדיין צ״ל‪ ,‬איך נא׳ שהע״ם הגנוזות הן בבחי׳ פשיטות‪ ,‬שה״ה ע״ם עכ״פ‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬זה שישכנו כולם יחד‪ ,‬ניחא‪ ,‬כמשנת״ל® דענין ההפכיות הוא‬
‫בהתפשטות וציור הדבר‪ ,‬אבל העצמיות שאינן בהתגלות בעצמותן‪ ,‬אינו בבחי׳ הפכיות‪,‬‬
‫וע״כ‪ ,‬עצמיות הספי׳ כמו שהן שלא בבחי׳ המשכה‪ ,‬אינם במדרי׳ הפכיים‪ ,‬וישכנו כולם‬ ‫לד‬
‫יחד כו׳‪ .‬אבל איך נא׳ שהן בבחי׳ פשיטות)שיהי׳ ההתערבות שלהם מצד הפשיטות‪ ,‬שזהו‬
‫כמו דבר א׳ כו׳(‪ ,‬מאחר שהן עכ״פ ע״ם‪ ,‬עשר ולא תשע כו׳י)ובבחי׳ חב׳ וחסד כו׳‪ ,‬באיזה‬
‫אופן שהוא כו׳(‪ ,‬א״כ ה״ז הגבלה‪ ,‬והגבלה ופשיטות ה״ז ב׳ הפכים כר‪.‬‬

‫אך הענין הוא‪ ,‬דהנה נת״ל פט״ז»‪ ,‬דע״ם הגנוזות‪ ,‬עם היות שהן שרש ומקור הגבול‪ ,‬אין‬
‫זה בחי׳ כח הגבול שבא״ם‪ ,‬דהע״ס הן ש׳ הוי׳‪ ,‬וכתי׳י אני הוי׳ הוא שמי‪ ,‬שמי המיוחד‬
‫בי כו׳״י‪ ,‬ומאחר שהן בבחי׳ יחוד ודביקות‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות‪ ,‬דהדביקות בהמקור מחייב‬
‫שיהי׳ כמו המקור כר‪ .‬וא״כ‪ ,‬הע״ס הגנוזות שהן בבחי׳ יחוד ודביקות באוא״ס‪ ,‬הרי צ״ל‬
‫בבחי׳ פשיטות‪ ,‬רק מפני שהן בבחי׳ גילוי)היינו שכללות האור הוא בבחי׳ גילוי בעצמותו‬
‫ית׳(‪ ,‬וכל גילוי בהכרח שיהי׳ בו ספירות כר״‪ ,‬ויש ב׳ אופנים בהגילוי)והכל בעצמותו(‪,‬‬
‫אם שהגילוי הוא בבחי׳ בל״ג‪ ,‬שגם בגילוי זה יש ספירות‪ ,‬רק שהן בבחי׳ ספירות אין קץ‬

‫שבהערה הקודמת‪.‬‬ ‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין בתום׳‬
‫‪ (5‬פט״ו‪ .‬פי״ט )לעיל ע' לב ואילך‪ .‬ע' לט(‪.‬‬ ‫ביאור ענין הצמצום)אוה״ת ענינים ס״ע שכח ואילך( ‪ -‬כנסמן‬
‫‪ (6‬פי״ט )שם(‪.‬‬ ‫לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (7‬ספר יצירה פ״א מ״ד‪.‬‬ ‫‪ (2‬אבות פ״ה מי״ז‪.‬‬
‫‪ (8‬ע׳ לג ואילך‪.‬‬ ‫‪ (3‬ראה רד״ה כל מחלוקת אעת״ר)םה״מ אעת״ר ע׳ קכד(‪.‬‬
‫‪ (9‬ישעי׳ מב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫תרע״ח )םה״מ תרע״ח ע׳ שנב(‪.‬‬
‫‪ (10‬ראה רד״ק ומצו״ד עה״פ‪.‬‬ ‫‪ (4‬ראה רד״ה הנ״ל תרל״ב )םה״מ תרל״ב ח״ב ע׳ שעד(‪.‬‬
‫‪ (11‬ראה םה״מ תרס״ה ע׳ קנ‪.‬‬ ‫תרנ״ד )םה״מ ליקוט ח״ב )קה״ת‪ ,‬תשנ״ג( ע׳ יב(‪ .‬מקומות‬
 ‫מה‬ ‫ש״פ קרח‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫כר‪ ,‬או שהגילוי הוא להאיר בגבול‪ ,‬שבגילוי זה הספירות הן בבחי׳ ע״ס כר‪ ,‬וכנ״ל פי״ז^י‪.‬‬
‫ולהיותם בבחי׳ דביקות באוא״ם‪ ,‬והספירות שבהם הוא מצד הגילוי כר‪ ,‬ע״כ הע״ם הן ג״כ‬
‫בבחי׳ פשיטות כו׳)הגם שזה שהן בבחי׳ ע״ם אין זה רק מצד הגילוי לבד‪ ,‬דזה שהגילוי‬
‫מחייב שיהי׳ ספירות‪ ,‬ה״ז בבחי׳ ספירות אין קץ)וכבר נת״ל פרק הנ״ל^‘‪ ,‬דבספי׳ אין קץ‬
‫הספי׳ גופא הן בבחי׳ פשיטות כר‪ ,‬וית׳ עוד לקמן פ׳^‘(‪ ,‬אבל זה שהן בבחי׳ ע״ם‪ ,‬אין זה‬
‫רק מצד הגילוי‪ ,‬כ״א מה שהכוונה הוא שיהי׳ ע״ס‪ ,‬וכמשי״ת בפרק כ״ז‘* שזהו מה ששיער‬
‫האוא״ם להאיר בבחי׳ גבול כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מאחר שכ״ז הוא בבחי׳ יחוד ודביקות בהעצם‪ ,‬וזה‬
‫מחייב שיהיו בבחי׳ פשיטות כמו העצם כנ״ל‪ ,‬וגם הם בבחי׳ התכללות בעצמותו ית׳‪,‬‬
‫וכנ״ל פי״ט־* שעש״ז נק׳ גנוזות‪ ,‬שהן כלולים ומיוחדים בעצמותו ית׳‪ ,‬שההתכללות מחייב‬
‫העדר המציאות שלהם‪ ,‬וידוע דענין ההתכללות הזאת היא עד״מ כח האש שבאבן‬
‫החלמיש®* )ועמשי״ת לקמן פ׳״‪ ,‬ועמשנת״ל פט״זיס‪ ,‬וע״כ‪ ,‬הגם שהן בבחי׳ ע״ס‪ ,‬ה״ה‬
‫בתכלית הפשיטות ובתכלית האחדות וההתערבות כר(‪ .‬וע״ד אדם קדמון‪ ,‬דידוע הקושיא‪,‬‬
‫שזהו שם מורכב מב׳ ענינים הפכים‪ ,‬דאדם מורה על החידוש‪ ,‬וקדמון הוא בלתי מחודש‪,‬‬
‫וא״כ מהו שם אדם קדמון‪ .‬ונת׳ במ״אי*‪ ,‬שזהו בחי׳ מח׳ הראשונה על העולמות שעלה‬
‫באוא״ם קדמון לכל הקדומים כר״־‪ ,‬ולהיות שזהו בחי׳ אדם שעלה באוא״ם קדמון לכה״ק‪,‬‬
‫ג״ז הוא בבחי׳ קדמון‪ ,‬דהרי בצלם אלקי׳ עשה את האדם*־‪ ,‬שזהו גם באדם שלמטה‪ ,‬וכ״ש‬
‫בבחי׳ אדם העליון‪ ,‬בחי׳ א״ק‪ ,‬שהוא בצלם אלקי׳ שחשב מח׳ זו כר‪ ,‬וזהו ש׳ א״ק‪ ,‬דעם‬
‫היותו בבחי׳ אדם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ קדמון כר)ומבו׳ במ״א^®‪ ,‬דבחי׳ א״ק‪ ,‬עם היות שכלול‬
‫שם כל דבר בפרט‪ ,‬וכמא׳®־ צופה ומביט כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין שם התחלקות כלל‪ ,‬אפי׳ בהעלם‪.‬‬
‫וכמו הרקיעי®‪ ,‬שמתחלק למעלות®®‪ ,‬והוא עצם א׳ כר(‪ .‬ועד״ז יובן כאן‪ ,‬במכש״כ‪ ,‬בהע״ס‬
‫הגנוזות כמו שהן באוא״ס שלפני הצמצום‪ ,‬דעם היותם בבחי׳ ע״ס‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הם בבחי׳‬
‫פשיטות‪ ,‬והן בבחי׳ התערבות והתאחדות ממש כר‪ ,‬שהרי גם בחי׳ מו״ס היא בבחי׳‬
‫פשיטות לגבי בחי׳ ח״ע דאצי׳‪ ,‬וכן אור החב׳ הוא בבחי׳ פשיטות לגבי כלי החב׳ כו׳‪,‬‬
‫וכמשנת״ל פי״ד«®‪ ,‬וכ״ש באוא״ס שלפני הצמצום‪ ,‬הרי שרשי האורות הן בבחי׳ פשיטות‬
‫ממש כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ולכאורה‪ ,‬איך הע״ס הגנוזות בבחי׳ פשיטות לגמרי‪ ,‬מאחר שהן עשר‪ .‬הענין‪,‬‬
‫לה‬ ‫להיות שהן שרשי האורות‪ ,‬ה״ה בבחי׳ דביקות בהעצם‪ ,‬וכמו העצם‪ .‬וגם כ״ז‬

‫‪ ( 19‬ראה אוה״ת ענינים ע׳ פו‪ .‬סה״מ תר״ם ח״א ע׳ רמב‪.‬‬ ‫‪ ( 12‬ע' לה ואילך‪.‬‬
‫וש״נ‪ .‬םה״מ תרנ״ו ‪ y‬שעט ואילך‪ .‬וראה לקמן פל״ח )ע׳ פד(‪.‬‬ ‫‪ ( 13‬פ׳‪ :‬ראה פפ״ג)ע׳ ריג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (20‬תקו״ז תיקון יט)מב‪ ,‬א(‪ .‬תיקון ע )קב‪ ,‬א‪ .‬קלג‪ ,‬סע״א(‬ ‫‪ (14‬ע' נז ואילך‪.‬‬
‫‪ -‬הובאו בעץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ד‪.‬‬ ‫‪ (15‬ע׳ לט ואילך‪.‬‬
‫‪ (21‬ע״פ בראשית א‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪ ( 16‬ראה םהמ״צ להצ״צ קמח‪ ,‬ב‪ .‬קפא‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת ענינים ע'‬
‫‪ (2 2‬ראה םה״מ תרס״ב ‪ y‬שכח‪ .‬לקמן ח״ו ‪ y‬וא׳שנח‪.‬‬ ‫קמ‪ .‬המשך מים רבים תרל״ו פס״ד ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ז ע' קצא‬
‫‪ (23‬נוסח ברכת זכרונות‪ .‬וראה אמרי בינה שער הק״ש‬ ‫ואילך‪ .‬תרנ״ט ‪ y‬קצז ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬רמד‪ .‬םה״מ‬
‫פרק י ואילך)לד‪ ,‬ג ואילך(‪ .‬םהמ״צ להצ״צ נח‪ ,‬ב‪ .‬סה״מ תרנ״ב‬ ‫תרס״ח ‪ y‬קצו ואילך‪ .‬תש״ח ע׳ ‪ 243‬ואילך‪ .‬ד״ה בשעה שעלה‬
‫ע׳ לט ואילך‪.‬‬ ‫משה למרום תשכ״ה )םה״מ מלוקט ה״ה ע׳ רפז ואילך‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה םה״מ תרס״ה ע׳ רסז‪ .‬וראה םה״מ תרמ״ט ‪ y‬רנא‪.‬‬ ‫בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ג ‪ y‬שב ואילך(‪.‬‬
‫תרנ״ח ‪ y‬ו‪.‬‬ ‫‪ ( 17‬פ׳‪ :‬ראה ד״ה ויהי ביום השמיני וד״ה וספרתם העת״ר‬
‫‪ (25‬ראה רמב״ם הל' קידוש החודש פי״א ה״ז‪.‬‬ ‫)לקמן ח״ד ‪ y‬ותתקמד‪ .‬ע׳ ותתקסח(‪.‬‬
‫‪ y (2 6‬ל ואילך‪.‬‬ ‫‪ y (1 8‬לד‪.‬‬
 ‫כל מחלוקת שהיא לשם שמים‬ ‫מו‬

‫הוא בבחי׳ התכללות בעצמותו‪ ,‬ע״כ הם בבחי׳ פשיטות ובבחי׳ התערבות והתאחדות ממש‪,‬‬
‫וע״ד בחי׳ א״ק‪.‬‬

‫רב( ו ה נ ה באופן כזה כמו שהן בעצמותו ית׳‪ ,‬א״א שיומשכו בעולמות‪ ,‬והוא‪,‬‬
‫שהעולמות‪ ,‬גם העולם היותר נעלה‪ ,‬אינו יכול לקבל אור פשוט כזה כו‪/‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאם היו נמשכים הע״ם הגנוזות כמו שהן באוא״ס שלפני הצמצום‪ ,‬היו נמשכים‬
‫כולם יחד‪ ,‬וכמו כחות הנעלמים בנפש‪ ,‬שנמשכים כולם ביחד כו‪ /‬וכידועל־ דכחות הגלוים‬
‫אופן המשכתם הוא בסדר והדרגה בקדימה ואיחור‪ ,‬דתחלה הוא המשכת המוחין ואח״כ‬
‫המשכת המדות‪ ,‬דא״א להיות התגלות המדות בלי קדימת המוחין כו׳‪ ,‬והיינו במדות‬
‫שע״פ טו״ד‪ ,‬שא״א להיות התעוררות המדות כ״א ע״י קדימת ההשגה תחלה‪ ,‬ודוקא כאשר‬
‫נפסק גילוי אור המוחין אז יהי׳ תולדת המדות‪ ,‬דבעת התגלות המוחין א״א להיות‬
‫התגלות מדות כו׳‪ .‬ובהתגלות כחות הנעלמים אינו כף־‪ ,‬דבעת התגלות אור המוחין‬
‫אפשר להיות התגלות המדות‪ ,‬וכמו בעת השמחה‪ ,‬שמתגלים כחות הנעלמים־־‪ ,‬אין‬
‫התגלותם בסדר והדרגה בקדימה ואיחור‪ ,‬דבעת התגלות המוחין יכול להיות התגלות‬
‫המדות‪ ,‬ואור המוחין מתגלים אז ביותר‪ ,‬וכמו שאנו רואין בחוש‪ ,‬שבעת השמחה יכול‬
‫להשכיל ענינים נעלים ביותר‪ ,‬וכמה ענינים שלא היו מתיישבים אצלו ולא הבינם‪ ,‬ובעת‬
‫השמחה יבוא עליהם‪ ,‬והיינו מפני שמאיר ומתגלה אז פנימית ועצמית אור השכל כו׳‪,‬‬
‫ומ״מ‪ ,‬בעת ההיא ממש יהי׳ ג״כ התגלות המדות‪ ,‬וגם המה בתוקף הגילוי‪ ,‬ואינם‬
‫מבלבלים לאור המוחין כו‪ /‬והיינו משום דכחות הנעלמים אינם מקבלים זמ״ז‪ ,‬כ״א כולם‬
‫מקבלים ונמשכים מעצם הנפש‪ ,‬וע״כ אין בהם סדר והדרגה‪ ,‬ונמשכים כולם כא׳ כו׳‪.‬‬
‫ובדוגמא כזאת יובן למעלה‪ ,‬דהע״ם הגלויות‪ ,‬המשכתם הוא בסדר והדרגה בבחי׳ קדימה‬
‫ואיחור‪ ,‬דתחלה הוא המשכת והתגלות המוחין‪ ,‬דהיינו אצי׳ בחי׳ חו״ב כו׳‪ ,‬ומחו״ב נאצל‬
‫ז״א כו׳‪ ,‬ודוקא לאחר שמתמעט האור דחו״ב נאצל בחי׳ ז״א כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״אי־‪ .‬וכ״ז הוא‬
‫מפני שנמשכים ומקבלים זמ״ז‪ ,‬ממילא בהכרח שיהי׳ סדר והדרגה באופן המשכתם כו׳‪.‬‬
‫אבל הע״ם הגנוזות ונעלמים באוא״ם‪ ,‬אינם נמשכים ומקבלים זמ״ז‪ ,‬כ״א כל הע״ם‬
‫נמשכים מבחי׳ עצמות אוא״ם ב״ה‪ ,‬ואם יהי׳ התגלות הע״ם העצמיים כמו שהן‪ ,‬יהי׳‬
‫התגלות כולם כא׳‪ ,‬וכולם בבחי׳ תוקף האור והגילוי‪ ,‬באופן שלא היו כלל בבחי׳ אור‬
‫פנימי‪ ,‬בבחי׳ התלבשות אורות בכלים‪ .‬וגם לא הי׳ אז ענין ההשתל׳ כלל‪ ,‬שהרי לא היו‬
‫הספירות משתלשלים זמ״ז‪ ,‬אלא היו כולם מקבלים ונמשכים מבחי׳ אוא״ס בשוה כו׳‪.‬‬
‫וממילא לא הי׳ ג״כ ענין ההתכללות‪ ,‬וכנודע דהתכללות הספי׳ זה מזה וזה עם זה‪ ,‬שייך‬
‫דוקא כשהן בבחי׳ הגבלה ובבחי׳ התלבשות בכלים כו׳‪ ,‬אבל בכחות הבלתי מוגבלים‪ ,‬אינו‬
‫שייך ענין ההתכללות כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״־‪ .‬אשר לא כן הי׳ כוונת המאציל עליון ב״ה‪,‬‬
‫דכוונת המאציל הוא שיהי׳ בחי׳ או״פ‪ ,‬התלבשות אורות בכלים דוקא‪ ,‬ויהי׳ בחי׳ ההשתל׳‬
‫וההתכללות כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪.31‬‬

‫‪ (30‬ראה תו״ח שמות מד‪ ,‬ג ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ג ע׳ רמ‬ ‫‪ (27‬ראה סה״מ תרנ״ד ס״ע רפה ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (28‬ראה םה״מ תרנ״ד שם‪ .‬תךנ״ח ע׳ צט ואילך‪ .‬אעת״ר ‪7‬‬
‫‪ (31‬ראה קונטרס ומעין מאמר ט‪ .‬לקמן פרל״ט )ח״ג ‪7‬‬ ‫לז ואילך‪.‬‬
‫תרסג(‪ .‬םה״מ אעת״י ‪ 7‬נג‪ .‬עטר״ת ‪ 7‬תרנב‪ .‬ד״ה אתם נצבים‬ ‫‪ (29‬ראה גם מאמרי אדמו״ר האמצעי דרושי חתונה ה״ב‬
‫תשי״א )סה״מ תשי״א ‪ 7‬קלד ואילך(‪.‬‬ ‫ע׳ תיז ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ז ע׳ רכג ואילך‪.‬‬
 ‫מז‬ ‫ש״פ קרח‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫וע״ס^ הי׳ הצמצום באוא״ס ב״ה‪ ,‬בשרשי האורות‪ ,‬להיות נמשכים ספי׳ מיוחדות‪ ,‬שלא‬
‫יהיו בבחי׳ התערבות והתאחדות כו׳‪ ,‬וכמו שמבחי׳ החכ׳ הכלולה בא״ם ב״ה‪,‬‬
‫נמשכה בחי׳ החב׳ בהתגלות‪ ,‬ונמשכה בפ״ע‪ ,‬שלא תהי׳ בבחי׳ התערבות עם ספי׳ אחרת‪,‬‬
‫שעי״ז נעשה החכ׳ בבחי׳ ניכרת להיות בבחי׳ אור החכ׳ כו׳‪ .‬ולא שנעשה ניכרת בבחי׳‬
‫לו‬ ‫היכר עצמי ח״ו‪ ,‬היינו להיות בבחי׳ שינוי המהות לגבי שרשה ומקורה‪ ,‬כי היא אותה החכ׳‬
‫ממש כמו שהיא במקורה‪ ,‬רק שע״י שנחלקה משארי הספי׳ ונתגלה ממקורה‪ ,‬הרי נעשית‬
‫בבחי׳ מדרי׳ ניכרת כו׳)ואין זה כמו בהתהוות הכלים שנת״ל פ״י “ די״ל שלגבי שרשן‬
‫ומקורן‪ ,‬בחי׳ כח הגבול כמו שהוא לפני הצמצום‪ ,‬הכלים הן באין ערוך לגמרי כו׳‪ ,‬אבל‬
‫באורות‪ ,‬גם לאחר הצמצום אינן באין ערוך לגבי שרשן ומקורן כו׳‪ ,‬וענין הצמצום הוא‬
‫רק שיהי׳ התגלות האור‪ ,‬ובבחי׳ אור פרטי בפ״ע‪ ,‬שעי״ז נעשה בבחי׳ מציאות ניכרת‪,‬‬
‫ובבחי׳ מיעוט האור והגילוי כו׳‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דההתגלות גורם מציאות הדבר כו׳‪ ,‬וגם‬
‫אם הי׳ ההתגלות באופן שיהיו כולם יחד‪ ,‬היו בבחי׳ מציאות ניכרת כו׳‪ ,‬וכמו בהתגלות‬
‫כחות עצמיים‪ ,‬הרי בהתגלות שלהם נעשים בבחי׳ מציאות ניכרת לגבי כמו שהן קודם‬
‫ההתגלות כו׳‪ ,‬וכמו״כ בהספי׳‪ ,‬גם אם הי׳ החתגלות כולם ביחד‪ ,‬היו בבחי׳ מציאות)ומובן‬
‫שלא הי׳ בבחי׳ מציאות כמו בהתגלות מדרי׳ פרטיות כו׳(‪ ,‬אבל הי׳ בהם אז ריבוי אור כו׳‪,‬‬
‫וע״י שנמשך רק ספי׳ אחת בפ״ע‪ ,‬ה״ה בבחי׳ מיעוט האור כו׳‪ .‬וכמשל אור וזיו השמש‬
‫שבסש״ב^‪ ,‬דבגוף כדור השמש הוא ביתר שאת כו׳‪ ,‬בבחי׳ ריבוי האור‪ ,‬ובהתגלות מתמעט‬
‫האור כו‪ /‬ומ״מ‪ ,‬אין זה בבחי׳ שינוי המהות‪ ,‬שהוא הוא האור הקדום כו׳‪ .‬ונמצא‬
‫ההיכרות־^ דספי׳ החכ׳ שע״י ההתחלקות‪ ,‬אין זה רק בעצם מהותה להיות בבחי׳ חכ׳‬
‫ניכרת‪ ,‬כ״א גם בבחי׳ מיעוט האור‪ ,‬ועי״ז היא בבחי׳ אור החכ׳ שיכולה להתלבש אח״כ‬
‫בכלי כו׳(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והנה‪ ,‬אם הי׳ התגלות הע״ס הגנוזות שלא ע״י צמצום‪ ,‬היו מתגלים כולם יחד‪,‬‬
‫בלי סדר והדרגה בקדימה ואיחור‪ ,‬ובריבוי האור‪ ,‬ולא היו בבחי׳ או״פ‪ ,‬ולא הי׳‬
‫ענין ההשתל‪ /‬וע״כ הוצרך הצמצום‪ ,‬וענינו הוא שיהי׳ התגלות ספי׳ פרטיות‪ ,‬כמו ספי׳‬
‫החכ׳ בפ״ע‪ ,‬ועי״ז נעשית במדרי׳ ניכרת‪ ,‬ובבחי׳ מיעוט האור‪.‬‬

‫ךג( ו ה מ של בזה־^‪ ,‬כמו בקיבוץ וצירוף ג׳ או ד׳ אותיות יחד‪ ,‬נעשה מהם תיבה א׳‪ ,‬אשר‬
‫היא כלי להשכלת איזה ענין‪ ,‬שהשכלת זו מובנת מתוך אותיות אלו‪.‬‬
‫עד״מ תי׳ ברוך‪ ,‬שבצירוף ד׳ אותיות יחד‪ ,‬מושג ומושכל בזה ענין ברכה‪ ,‬שהוא שמברכו‬
‫איש שיגדל ויתרבח טובו וחייו‪ ,‬ה״ז השכלת ענין ממש‪ .‬וגבי ברכה העליונה‪ ,‬מרומז שרש‬
‫ומקור הברכה בתי׳ ברוך‪ ,‬וכמ״ש בת״ד* דברוך ר״ת ראש ומקור כל ברכה‪ ,‬והיינו שרש‬
‫הברכה שנמשך מבחי׳ הכתר כו׳‪ .‬ובזהר פ׳ עקב דרע״א ע״א‪ ,‬דברוך הוא בחכ׳‪ ,‬ובד״ב הוא‬

‫‪ (35‬ההיכרות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שההכירות‪.‬‬
‫‪ (36‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין בתום' ביאור ענין‬
‫הצמצום שבהערה ‪) 1‬אוה״ת ענינים ע' שכט ואילך(‪ .‬וראה גם‬
‫םה״מ תרנ״ז ע' רמג ואילך‪ .‬אעת״ר ע' לח ואילך‪.‬‬
‫‪ (37‬תיקון ע)קכ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (32‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין בתום' ביאור ענין‬
‫הצמצום שבהערה ‪) 1‬אוה״ת ענינים ם״ע שכח ואילך(‪ .‬וראה‬
‫םה״מ אעת״ר שבהערה ‪ .28‬ד״ה וירד ה׳ תשט״ו)םה״מ תשט״ו‬
‫ע׳ קנה(‪.‬‬
‫‪ (33‬ע׳ כב‪.‬‬
‫‪ (34‬פל״ג‪ .‬וראה שער היחוד והאמונה פ״ג‪.‬‬
 ‫כל מחלוקת שהיא לשם שמים‬ ‫מח‬

‫בחי׳ יסוד אבא‪ ,‬וכמ״ש במאו״א*^‪ .‬ויש הפרש בין ברוך לברכה‪ ,‬דאיהו ברוך‪ ,‬בחי׳ יסוד‬
‫אבא‪ ,‬ואיהי ברכה‪ ,‬בחי׳ יסוד אימא״״‪ .‬ויש הפרש״‘ בין ברוך דברכת השחר וברכת המצות‬
‫ובה״נ>‘ שהן מלמעלמ״ט‪ ,‬וברכת העמידה מלמטלמ״ע‪ ,‬וכמ״ש בפע״ח״‘‪ ,‬ועמ״ש הרמ״ז‬
‫בזהר שם‪ ,‬ועמ״ש בלק״ת ד״ה קא מיפלגי כו׳״‘‪ ,‬ובסי׳ בפי׳ ברוך שאמר “‪ .‬הרי שבתי׳ ברוך‬
‫יש בזה השכלה גדולה‪ .‬והנה‪ ,‬כשמתחילין ללמוד לתינוק שאינו מבין צירוף אותיות יחד‪,‬‬
‫ומלמדין אותו אות א׳‪ ,‬לומר זה אות פלוני‪ ,‬שמראין לו רק אות ב׳ לבד מתי׳ ברוך‪ ,‬וה״ז‬
‫צמצום לגבי המלמד‪ ,‬והצמצום הוא שלא יהי׳ הב׳ יחד עם ג׳ אותיות רו״ך‪ ,‬שאין זה לפי‬
‫הבנת התינוק‪ ,‬כ״א יהי׳ נמשך בפ״ע כו׳‪ .‬ובהתחלקות זאת שנמשך אות ב׳ לבד‪ ,‬הרי ירד‬
‫בזה הרבה ממדריגתו‪ ,‬שנסתלק ממנו האור‪ ,‬ולא נשאר בו רק מעט מן המעט מהאור שהי׳‬
‫א בו‪ .‬שהרי מתחלה כשהי׳ מצורף בתי׳ ברוך‪ ,‬הי׳ בו ההשכלה דברוך כנ״ל‪ ,‬ומכ״ש אם תי׳‬
‫ברוך הי׳ מחוברת תחלה עם עוד תי׳‪ ,‬כמו ברוך שאמר והי׳ העולם״‘‪ ,‬שהי׳ מובן מהם‬
‫השכלה מופלאה‪ ,‬והוא‪ ,‬איך שבמאמר לבד נבראו כל העולמות״‘‪ ,‬בלי עמל ויגיעהיי‪ ,‬אלא‬
‫ע״ד הוא צוה ונבראו כו׳״‘‪ ,‬ובשרשו הוא בחי׳ אמירה דא״ק״‘‪ ,‬שנבראו בו כל העולמות‬
‫בהשוואה כר‪ ,‬וכמ״ש בסי׳ בפי׳ ברוך שאמר״״‪ ,‬ומה שמברכים אותו ית׳ בברכה זו הוא‪,‬‬
‫שיהי׳ הגילוי דאמירה זו למטה כר‪ ,‬והו״ע•״ גילוי בחי׳ מאמר א׳ הכולל הט׳ מאמרות‬
‫כו׳״״‪ .‬וכשמפרידים אות הב׳ בפ״ע‪ ,‬הרי אין בו כל ההשכלה ההיא‪ ,‬רק מפני שכבר הי׳ בה‬
‫ההשכלה‪ ,‬נשאר ממנו קצת בהאות)והוא בבחי׳ רשימו בלבד‪ .‬ולפי הנושא בהדוגמא מזה‬
‫בהענין שאנו בו‪ ,‬הוא בבחי׳ מיעוט לבד‪ ,‬לא בבחי׳ סילוק ושנשאר רק רשימו כר‪ ,‬והיינו‬
‫כי ענין האותיות הוא כמשל הכלים כר‪ .‬ומ״מ י״ל שגם בזה יש ב׳ ענינים‪ ,‬היינו מה‬
‫שבבחי׳ מיעוט לבד‪ ,‬ויש בזה גם מה שבבחי׳ סילוק‪ ,‬וכמשי״ת״״(‪ .‬ואעפ״כ‪ ,‬זה הב׳ הוא‬
‫אותו הב׳ ממש שהי׳ בתי׳ ברוך‪ ,‬והוא עצמו הב׳ המובן לגדול‪ ,‬שמושג בו ענין הברכה‪,‬‬
‫באיזו מדרי׳ שהיא‪ ,‬או ענין ברוך שאמר והי׳ העולם כר‪ .‬ועד״ז יובן ענין הצמצום שהי׳‬
‫בהע״ם הגנוזות באוא״ם ב״ה‪ ,‬שבתחלה היו כל הע״ם בהתאחדות והתערבות‪ ,‬דלבד מה‬
‫שהיו לא בבחי׳ מציאות ניכרת כנ״ל)דאל״כ א״א להיות התאחדותם יחד כר(‪ ,‬הי׳ מאיר‬
‫בהם אור מופלא ונעלה מאד‪ ,‬ולא הי׳ ביכולת העולמות‪ ,‬אפי׳ היותר עליונים‪ ,‬לקבל‬
‫התגלות הע״ם כמו שהן בא״ס ב״ה)הן מצד עצם מעלתן‪ ,‬שהיו בבחי׳ פשיטות לגמרי‪ ,‬והן‬
‫מצד האור והגילוי שבהם כר(‪ ,‬אם לא ע״י הצמצום‪ ,‬שיהי׳ נמשך רק בחי׳ חכ׳ בפ״ע‪.‬‬
‫ואע״פ שהיא ממש בחי׳ החכ׳ שהיתה כלולה בא״ם ב״ה עם כל הע״ם הגנוזות‪ ,‬מ״מ‪,‬‬

‫‪ (47‬ראה ב״ר פ״ג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ = (38‬במאורי אור)אות ב סעיף לט(‪.‬‬

‫‪ (48‬תהלים קמח‪ ,‬ה‪ .‬וראה לקו״ת פ' ראה כו‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫שה״ש שם‪ .‬אוה״ת שבהערה הבאה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן מארז״ל ‪ y‬שמג‪ .‬אוה״ת‬
‫סידור ע׳ מה‪ .‬ע׳ שפא ואילך‪.‬‬
‫‪ (50‬סידור עם דא״ח שם מ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה לקו״ת ואתחנן ד‪ ,‬סע״ב‪ .‬אוה״ת עקב ע׳ תקפ‪.‬‬
‫סידור ע' צג‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה לקו״ת בהר מא‪ ,‬ד‪ .‬סה״מ תרנ״ט ע׳ קמט ואילך‪.‬‬
‫תש״ד ע' ‪ 67‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה לקמן פכ״ז ) ‪ 7‬נו(‪.‬‬
‫סע״א‪ .‬יתרו רנב‪ ,‬סע״ב‪ .‬שערי תשובה ח״א עג‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה זהר ח״ב קסב‪ ,‬א‪ .‬ח״ג)רע״מ( רסד‪ ,‬ב‪ .‬וראה סידור‬
‫עם דא״ח קסה‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬שה‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫‪ (40‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רב‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫ולאדמו״ר הצ״צ ח״א ‪ y‬תקעו ואילך‪.‬‬
‫‪ = (41‬וברכת הנהנין‪.‬‬
‫‪ (42‬שער הברכות פ״א‪.‬‬
‫‪ (43‬תזריע כב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (44‬סידור עם דא״ח לט‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (45‬סדר פסוד״ז‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה לקו״ת נשא כח‪ ,‬א‪ .‬שה״ש מא‪ ,‬ד‪ .‬תו״ח נח עג‪,‬‬
 ‫מט‬ ‫ש״פ קרח‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫כשנמשכה בפ״ע‪ ,‬ואינה מעורבת עם שארי הבחי‪ /‬ה״ז ירידה ממדריגתה )דלבד הירידה‬
‫שע״י עצם ההתגלות‪ ,‬שעי״ז נעשה בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬וכנ״ל פכ״ב*^‪ ,‬ובפרט כשנמשכה‬
‫ונתגלה בפ״ע‪ ,‬שנעשה בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬ואינה בבחי׳ פשיטות ממש כמו שהיתה קודם‪,‬‬
‫דהעדר הפשיטות ה״ז ג״כ התעלמות האור‪ ,‬שאינו מאיר בה בחי׳ פנימיות אורה בגילוי‬
‫כו׳‪ ,‬עוד זאת( שנתעלם האור שהי׳ מאיר בהם כשהיו מתאחדים יחד כו׳‪ .‬וכמו המשל באות‬
‫ב׳ הנ״ל‪ ,‬שכשהי׳ בתי׳ ברוך‪ ,‬הי׳ בו ההשכלה דברכה כנ״ל‪ ,‬וכשנפרד‪ ,‬אין בו מהשכלה‬
‫הזאת‪ ,‬רק מעט ורושם בלבד כו׳ כנ״ל‪ ,‬כמו״כ כשנמשכה ספי׳ החב׳ לבד‪ ,‬אין בה רק מעט‬
‫מהאור הקדום כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וע״ד משל תי׳ ברוך‪ ,‬שמלובש בה השכלה‪ ,‬וכשמפרידים אות ב׳ בפ״ע‪ ,‬אין בו‬
‫רק מעט מהשכל שהי׳ מלובש בו‪ ,‬וה״ה אותו האות הקודם‪ .‬וכמו״ב החב׳‪ ,‬ע״י‬
‫שנבדלה בפ״ע‪ ,‬הנה לבד שיצאה מפשיטותה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ מיעוט האור‪.‬‬

‫ךד( והנה== במשל דאותיות‪ ,‬כן הוא‪ ,‬שבתחלה הי׳ בזה השכלה מופלאה‪ ,‬וכשמפרידין‬
‫האותיות‪ ,‬מסתלק האור‪ ,‬ונשאר רק רושם לבד כר‪ .‬ולכאר‪ ,‬זה יצדק אם נא׳‬
‫דהע״ם הגנוזות הן שרשי הכלים־^‪ ,‬ועם היות שבאוא״ס שלפני הצמצום הן בבחי׳ העדר‬
‫המציאות לגמרי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬להיותן שרשי הכלים‪ ,‬שייך לומר דוגמא הנ״ל כמו בתי׳ ברוך כר‪.‬‬
‫אבל לפי המבואר כאן שהע״ם הגנוזות הן שרשי האורות‪ ,‬מה שייך לומר כמו בהמשל‪,‬‬
‫שבתחלה נושא ההשכלה‪ ,‬וכשנפרד האות אין בו מההשכלה‪ ,‬כ״א מעט כר‪ ,‬מאחר שהכל‬
‫הוא בחי׳ האור כר‪.‬‬

‫אך הענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע דבאור יש פנימיות וחיצוניות )ע׳ משי״ת לקמן פ׳ ”(‪ ,‬וכמו״כ‬
‫לח‬ ‫בשרשי האורות יש ג״כ בחי׳ פנימיות וחיצוניות‪ ,‬דהגם שהן בבחי׳ פשיטות‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כל‬
‫מה שיש בההתגלות‪ ,‬יש ג״כ בשרש ומקור‪ ,‬וכמ״ש במ״א«=‪ ,‬ומאחר שבאורות הגלוים יש‬
‫פנימיות וחיצוניות‪ ,‬בהכרח לומר שכן הוא גם בשרשן ומקורן כר‪ .‬וע״כ שייך לומר‬
‫שבהתאחדות כולם הי׳ בהם אור נעלה יותר‪ ,‬היינו בחי׳ אור פנימי יותר כר‪.‬‬

‫ועוי״ל‪ ,‬דהנה נת״ל פט״די דשרשי האורות הוא בחי׳ ש׳ הוי׳‪ .‬והנה‪ ,‬בהאורות המתלבשים‬
‫בכלים‪ ,‬דבכולם הוא ש׳ הוי׳‪ ,‬הרי נודע״^ שיש חילוקי׳ בהשם הוי׳ בהניקוד שבו‪,‬‬
‫וכמו בכתר ש׳ הוי׳ בניקוד קמץ‪ ,‬ובחב׳ בניקוד פתח כו׳>®‪ .‬גם יש בחב׳ ש׳ ע״ב ובבינה ש׳‬
‫ס״ג כו׳«‪ .‬וידוע דהשמות הן לבושים אל האורות )וע׳ משי״ת לקמן פ׳^^(‪ ,‬שעי״ז הוא‬
‫התחברות האור עם הכלי כר‪ .‬וכמו עד״מ שם האדם*®‪ ,‬דנראה בחוש ששמו הוא חיותו‪,‬‬

‫‪ 7‬שעט ואילך‪ .‬םה״מ עטר״ת ‪ 7‬נז‪ 7 .‬עא‪ .‬תרח״ץ ‪ 7‬קיב‪7 .‬‬ ‫‪ 7 (54‬מז‪.‬‬
‫קיז ואילך‪.‬‬ ‫‪ (55‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין בתום' ביאור ענין‬
‫‪ (61‬ראה תקו״ז תיקון ע)קכט‪ ,‬ריש ‪7‬׳ב(‪.‬‬ ‫הצמצום שבהערה ‪) 1‬אוה״ת ענינים ע׳ שלב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (62‬ראה עץ חיים שער יה )שער רפ״ח ניצוצין( פ״ב‪.‬‬ ‫‪ (56‬ראה לעיל פט״ו ואילך )ע׳ לב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (63‬פ׳‪ :‬ראה פר ‪7‬׳א )ח״ג ם״ע תשנה ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (57‬פ׳‪ :‬ראה פקכ״ב ) ‪ 7‬שב(‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה ספרי הרב המגיד‪ :‬לקוטי אמרים סימן רמד‪ .‬אור‬ ‫‪ (58‬ראה גם מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ד ס״ע ער‪.‬‬
‫תורה סימן יד‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן פרשיות ח״א ‪ 7‬רכב‪.‬‬ ‫‪ 7 (59‬לג ואילך‪.‬‬
‫אוה״ת שמות ‪ 7‬קג‪ .‬לקמן פש״ו ואילך)ח״ג ‪ 7‬תתנב ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (60‬ראה פרדס שער כ)שער השמות( פ״א‪ .‬אוה״ת ואתחנן‬
 ‫כל מחלוקת שהיא לשם שמים‬
‫דכשקוראין לאדם בשמו‪ ,‬אפי׳ טרוד “‪ ,‬ה״ה נפנה תיכף לקורא אותו‪ ,‬וידוע שגם‬
‫בהתעלפות גדולה ר״ל יכולים להחזיר ע״י קריאת השם כו׳ “‪ .‬אך ג״ז מובן שהשם אינו‬
‫שכלו‪ ,‬דהיינו נשמתו‪ ,‬דהרי קודם שבאה הנשמה בגוף אינה צריכה לשום שם‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בלק״ת ד״ה מי מנה פ״א “‪ ,‬במ״ש “ ולאדם לא מצא עזר‪ ,‬דעזר הוא השם‪ ,‬והנשמה קודם‬
‫התלבשותה בגוף לא הי׳ לה שם‪ ,‬רק כשמתלבשת בגוף אז צריכה לשם כו׳‪ ,‬והיינו דהשם‬
‫הוא שמקשר את הנשמה עם הגוף כו׳‪ .‬וכמו״כ למעלה‪ ,‬ענין השמות הוא לקשר את האור‬
‫עם הכלי כו‪ /‬ובאוא״ם שלפני הצמצום שיש שם התכללות שרשי האורות‪ ,‬נכללו שם ג״כ‬
‫השמות דהאורות דע״ם כו׳‪ .‬וכמ״ש במ״א “‪ ,‬דמש״א״י הי׳ הוא ושמו‪ ,‬זהו באוא״ם קודם‬
‫עלות הרצון‪ ,‬שהוא בחי׳ שם א׳)והיינו כמו שנת״ל פי״ז״ דקודם עלות הרצון הוא בחי׳‬
‫ספי׳ אין קץ בבחי׳ פשיטות כו׳(‪ ,‬אבל בעלות הרצון הוא בחי׳ שמות ל׳ רבים כו‪ /‬ובבחי׳‬
‫השמות שייך לומר דבהצטרף כל השמות יחד‪ ,‬מאיר בהם אור עליון יותר‪ ,‬וע״י‬
‫ההתחלקות מתמעט האור כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬איך יצדק משל האותיות על שרשי האורות‪ .‬הענין הוא‪ ,‬דגם באורות יש‬
‫פנימיות וחיצוניות‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהן בחי׳ שמות‪ ,‬דבעלות הרצון הוא בחי׳ שמות ל׳‬
‫רבים כו׳‪.‬‬

‫ךה( א ך י״ל‪ ,‬דכמו המשל הנ״ל באות ב׳ מתי׳ ברוך‪ ,‬אפשר יש לבאר הענין ע״פ משל‬
‫אחר בדומה לזה־י‪ ,‬ויובן בזה איך שבהתאחדות כולם יש בהם אור עליון כו׳‪.‬‬
‫והוא‪ ,‬דהנה עד״מ כל ענין שכלי‪ ,‬הרי יש בו ענינים רבים שבהם מובן הענין שכלי‪ ,‬והיינו‬
‫מה שהשכל מתחלק לפרטים רבים‪ ,‬וכמשנת״ל פ״ד״‪ ,‬שא״א לענין שכלי שלא יהיו בו‬
‫פרטים כו׳‪ ,‬שבכל אלו הפרטים מובן השכל כו׳‪ ,‬ובהם יש פרטים שהם פנימיים יותר‬
‫מפרטים אחרים שהן בבחי׳ חיצוניות כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל‪,‬‬
‫הרי א״א להשפיע לו כל הפרטים ביחד‪ ,‬הן מצד המשפיע א״א שיושפע הכל יחד‪ ,‬והן‬
‫מצד המקבל‪ ,‬כי לא יוכל לקבל הכל ביחד‪ ,‬כ״א משפיע לו כל פרט בפ״ע‪ ,‬עד שנמשכים‬
‫לו כל הפרטים כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬גבי המשפיע‪ ,‬שכבר היו כלולים בשכלו כל הפרטים‪ ,‬הרי כבר‬
‫ידוע לו הענין שכלי הבא מהפרטים האלו‪ .‬אבל המקבל‪ ,‬כשידוע לו רק פרט א׳ או ב׳‬
‫מהם‪ ,‬הרי אינו יודע עדיין את הענין שכלי‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬בכל פרט שבו כבר יש חלק מהשכל‬
‫שיש בשכל המשפיע‪ ,‬לבד השכלי של הענין הזה הפרטי‪ .‬דהרי הענין הפרטי הוא ענין‬
‫שכלי פרטי‪ ,‬ומכל הפרטים יחד מובן ענין שכלי‪ ,‬שזהו עצם השכלי המובן מאלו הפרטים‪,‬‬ ‫לט‬
‫ובכל פרט בפ״ע‪ ,‬הרי לבד השכלי הפרטי של הענין הפרטי הזה‪ ,‬יש בו חלק מעצם השכלי‬
‫המובן מכל הפרטים‪ .‬רק שהוא בבחי׳ מיעוט לגבי כמו שהוא בשכל המשפיע‪ .‬והמיעוט‬

‫‪ (69‬ראה םהמ״צ להצ״צ קנג‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת ואתחנן ‪ 7‬קכג‪.‬‬
‫םה״מ תרנ״ו ‪ 7‬שפא‪ .‬המשך תרס״ו ‪ 7‬רמז‪ .‬עת״ר ‪ 7‬סה‪.‬‬
‫עטר״ת ‪ 7‬קצה‪.‬‬
‫‪ (70‬פרקי דר״א פ״ג‪.‬‬
‫‪ VI) 7‬לה‪.‬‬
‫‪ (72‬ראה םה״מ אעת״ר שם‪.‬‬
‫‪ (73‬ס״ע ח ואילך‪.‬‬
‫‪ (65‬טרוד‪ :‬אוצ״ל‪ :‬כשהוא טרוד‪.‬‬
‫‪ (66‬ראה גם לקמן פש״ח )ח״ג ‪ 7‬תתם(‪ .‬םה״מ תרצ״ו ‪7‬‬
‫‪ .79‬תרצ״ט ‪ . 163 7‬תש״א ‪ .82 7‬תש״ב ‪ .73 7‬ד״ה להבין‬
‫הקושיא ‪ -‬כתר שם טוב הוספות סימן תיח‪.‬‬
‫‪ (67‬בלק סז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (68‬בראשית ב‪ ,‬כ‪.‬‬
‫נא‬ ‫ש״פ קרח‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫אפשר להיות בב׳ אופנים‪ ,‬או שהמקבל אינו יודע ומבין עדיין כלל את עצם השכלי שיבוא‬
‫מהפרטים‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬הגם שהמקבל אינו יודע‪ ,‬מ״מ יש חלק ממנו בכל פרט‪ ,‬או שגם המקבל‬
‫מבין את עצם השכלי‪ ,‬אבל הוא במיעוט לגבי ידיעת המשפיע‪ ,‬מאחר שאינו יודע את‬
‫הפרטים‪ ,‬והפרטים הרי המה שמביאים את עצם השכלי‪ ,‬וע״ב‪ ,‬המשפיע שכבר יודע כל‬
‫הפרטים‪ ,‬ה״ה יודע בטוב ובבירור את השכלי הבא מכל הפרטים האלו‪ ,‬ומאיר אצלו השכל‬
‫המושג והמובן מהפרטים בגילוי בכל פרט ופרט‪ ,‬משא״כ אצל המקבל‪ ,‬מאחר שאינו יודע‬
‫עדיין את השכל)רק מקצת ממנו כו׳(‪ ,‬ממילא ה״ז אצלו בבחי׳ מיעוט האור בו׳‪ ,‬והיינו‪,‬‬
‫שידיעתו בהעצם השכלי בכללותו הוא במיעוט‪ ,‬וגם מה שבכל פרט יודע את עצם השכלי‬
‫שבא מזה‪ ,‬הוא בבחי׳ מיעוט האור כו׳)והא בהא תליא כו׳(‪ ,‬ומ״מ הרי כל פרט הוא חלק‬
‫מהענין שכלי כר‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר יבואו כל הפרטים‪ ,‬הגם שאז יודע גם המקבל את הענין‬
‫שכלי‪ ,‬ומאיר אצלו הענין בהפרטים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יש בזה הפרש גדול מכמו שהי׳ בשכל המשפיע‬
‫קודם ההשפעה‪ ,‬לכמו שהוא אצל המקבל‪ ,‬דהרי גבי המשפיע היו הפרטים בבחי׳ הדקות‬
‫והרוחניות בבחי׳ הפשטה‪ ,‬וע״כ מאיר אצלו דקות הענין ואור רב בהפרטים‪ ,‬משא״ב גבי‬
‫המקבל‪ ,‬שהפרטים אצלו בבחי׳ הלבשה בלבושי השגה‪ ,‬ע״כ גם כשמקבל כל הפרטים‪,‬‬
‫ומאיר אצלו הענין בהם‪ ,‬אין זה בבחי׳ דקות ובריבוי אור כ״כ כו‪ /‬ואין הכוונה כאן על‬
‫עומק ופנימיות השכל‪ ,‬כ״א על השכל המושג ומובן בהענין‪ ,‬שאצל המשפיע מאיר‬
‫בהפרטים ריבוי אור ובעילוי המדרי׳‪ ,‬ואצל המקבל אין האור בריבוי ובעילוי כ״כ כמו‬
‫אצל המשפיע כו‪/‬‬

‫והדוגמא מזה י״ל בענין הע״ם‪ ,‬דהנה‪ ,‬יש כוונה פנימיות במאציל עליון ב״ה בענין האצי׳‬
‫בכלל‪ ,‬ומה שנאצלו ע״ם דוקא‪ ,‬עשר ולא תשע ולא י״איי‪ ,‬שע״י אצי׳ הע״ם‬
‫דוקא באה הכוונה הזאת כו׳‪ .‬ועמ״ש מזה בפרד״ם שער טעם האצי׳‪ ,‬ובשער שם בן ד׳‬
‫פ״א‪ .‬ובע״ח שער הכללים״ כ׳ כדי להטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה‬
‫להדבק בו ית׳ כו׳‪ ,‬ובשער עגו״י״ כ׳ להוציא לאור פעולותיו ושמותיו כו׳‪ ,‬וכמ״ש מזה‬
‫במ״א״‪ .‬וקודם שנאצלו ונתגלו הע״ם‪ ,‬היו כלולים באוא״ס המאציל‪ ,‬והן הע״ם הגנוזות‪,‬‬
‫שהן שרשי האורות הכלולים בא״ס ב״ה כמו שנת״ל״‪ ,‬ויש בהם כוונת המאציל עליון ב״ה‬
‫בענין הע״ם כו‪ /‬וכבר נת׳״‪ ,‬שהע״ם כמו שהן בא״ם ב״ה ה״ה בתכלית הפשיטות‪ ,‬והן כולם‬
‫כלולים יחד‪ ,‬ומאיר בהם כוונת המאציל בגילוי ממש בבחי׳ אור נעלה ומופלא כו׳)וכמו‬
‫שנת״ל במשל‪ ,‬דגבי המשפיע‪ ,‬שבלולים בשכלו כל הפרטים‪ ,‬מאיר אצלו הענין שכלי‬
‫בגילוי ממש בהפרטים כו׳‪ ,‬ובפרט כמו שהפרטים הם בבחי׳ התאחדות והתערבות יחד‬
‫כו׳(‪ ,‬וע״י הצמצום‪ ,‬כשנמשכה ספי׳ א׳ בפ״ע‪ ,‬הרי אין בזה עדיין שלימות הכוונה שבהע״ס‪,‬‬
‫ומ״מ‪ ,‬יש בה חלק מזה‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ מיעוט האור כו‪ /‬וכאשר נאצלו כל הע״ס‪ ,‬ויש‬
‫בהם שלימות הכוונה מכוונת המאציל ב״ה באצי׳ הע״ם כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הוא בבחי׳ מיעוט האור‬
‫לגבי כמו שהיו בבחי׳ פשיטות ממש כשהיו כלולים בא״ס ב״ה‪ ,‬דהרי בהאצילות‬
‫וההתגלות נעשו בבחי׳ מציאות ניכרת עכ״פ כו‪/‬‬

‫‪ (77‬ראה המשך תרס״ו ע' ו ואילך‪.‬‬ ‫‪ (74‬ספר יצירה פ״א מ״ד‪.‬‬

‫‪ (78‬פט״ו ואילך ) ‪ y‬לב ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (75‬פ״א בתחילתו‪.‬‬
‫‪ (79‬פי״ט ואילך )ע׳ לט ואילך(‪.‬‬ ‫‪ = (76‬עגולים ויושר )ענף א־ב(‪.‬‬
 ‫כל מחלוקת שהיא לשם שמים‬ ‫נב‬

‫המובן מהמשל דאות ב׳ הוא מיעוט האור הפרטי של הספי׳ בפרט‪ .‬והמובן מהמשל‬
‫דהפרטי׳ שבשכל הוא המיעוט בכוונת המאציל בענין אצילות הספי‪ /‬והכל הוא‬
‫מ בבחי׳ או״פ כר‪ .‬וענין הבנת השכל מחלק א‪ /‬י״ל דמאופן אצי׳ ספירת החכ׳ כבר נודע‬
‫הכוונה בענין הספי׳‪ ,‬שיהי׳ בחי׳ או״פ‪ ,‬בגין דישתמודעון בי׳ כר״*‪ .‬גם כמשי״ת לקמן׳*‪,‬‬
‫דמאצי׳ חו״ב הוא שיהי׳ השגת אלקות בעולם‪ ,‬ואצי׳ המדות הוא שיהי׳ הרגישות אלקות‬
‫כר‪ .‬ועמ״ש בהבי׳ דוהניף*®‪ ,‬דבהתכללות הספי׳ מאיר בהם בחי׳ אוא״ם שלימותא דכולהו‬
‫כר‪ ,‬י״ל דהיינו שיהי׳ בהם הגילוי כמו שהוא בשרשי האורות כר‪.‬‬

‫וע״פ הנ״ל יובן המשנה דכל מחלוקת שהיא לש״ש‪ .‬דהנה ידוע** שיש ב׳ מיני‬
‫התחלקות‪ ,‬הא׳‪ ,‬התחלקות שהיא סיבת ההתכללות‪ ,‬והיינו בהתחלקות הספי׳‬
‫במדרי׳ פרטיות‪ ,‬שזהו סיבה להתכללות הספי׳‪ ,‬וכמשנת״לי* שבאם הי׳ ההתגלות שלהם‬
‫כמו שהן בשרשן‪ ,‬לא הי׳ ענין ההשתל׳ וההתכללות כר‪ ,‬רק ע״י הצמצום בהע״ס‪ ,‬שנמשכו‬
‫ספי׳ פרטיות ובבחי׳ מיעוט האור‪ ,‬ה״ה משתלשלים זמ״ז‪ ,‬ויש בהם התכללות כר‪ .‬וז״ע‬
‫מחלוקת שהיא לשם שמים‪ ,‬דהיינו כפי אמיתית הכוונה‪ ,‬להיות בחי׳ ההתכללות כר‪ .‬וגם‬
‫פי׳ לשם שמים**‪ ,‬דשם הוא בחי׳ מל׳‪ ,‬ושמים בחי׳ ז״א‪ ,‬כנודע‪ ,‬ובכדי שיהי׳ בחי׳ משפיע‬
‫ומקבל‪ ,‬והיינו דז״א הוא בחי׳ משפיע ומל׳ בחי׳ מקבל‪ ,‬זהו דוקא ע״י התחלקות הספי׳‬
‫במדרי׳ פרטיות כר‪ .‬וההתחלקות הב׳ הוא‪ ,‬שההתחלקות היא סיבת הפירוד‪ ,‬והוא כמו‬
‫ההתחלקות דספי׳ דתהו‪ ,‬שנמשכו כמו שהן בשרשן בבחי׳ ריבוי אור‪ ,‬ונמשכו להיות בבחי׳‬
‫מציאות דבר‪ ,‬שעי״ז נעשה הפירוד בבחי׳ ענפין מתפרדין**‪ ,‬שא״א להיות ההתכללות‪,‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬אינם סובלים זא״ז כר‪ .‬וזהו מחלוקת שאינה לש״ש‪ ,‬שאין זה כפי הכוונה‪ ,‬ועי״ז‬
‫נעשה הפירוד בין שם לשמים כר‪ .‬וזהו כל מחלוקת שהיא לש״ש סופה להתקיים‪ ,‬שיהי׳‬
‫בבחי׳ קיום‪ ,‬מאחר שזהו תכלית הכוונה כר‪ ,‬וגם‪ ,‬שע״י התכללות מאיר גילוי אור עליון‬
‫יותר‪ ,‬שז״ע הקיום‪ ,‬ע״י הגילוי דעצמות אוא״ס ב״ה‪ .‬אבל מחלוקת שאינה לש״ש‪ ,‬אין‬
‫סופה להתקיים‪ ,‬מאחר שזהו היפך הכוונה‪ ,‬וגם‪ ,‬מחמת הפירוד בהכרח שיתבטל‪ ,‬וכמו‬
‫בתהו כר‪ .‬ואו׳ איזה הוא‪ ,‬מחלוקת הלל ושמאי‪ ,‬שזהו מחלוקת שע״פ התורה‪ ,‬שהיא בחי׳‬
‫התחלקות דתיקון כר‪ .‬וגם ענין מחלוקת דהלל ושמאי הכל הוא בבחי׳ היחוד דז״א ומל׳‪,‬‬
‫רק המחלוקת היא אם היחוד הוא בדרך מלמטלמ״ע‪ ,‬שז״ע שמאי‪ ,‬מל׳** השם אורחותיו‪,‬‬
‫או בדרך מלמעלמ״ט‪ ,‬שזה״ע הלל‪ ,‬בחי׳ חסד כר‪ .‬ומחלוקת זו סופה להתקיים‪ ,‬שעי״ז‬
‫נעשה היחוד דז״א ומל׳)וכן התכללות הע״ם בכלל כר(‪ ,‬שזהו עיקר המכוון כו״*‪ .‬וגם‬
‫להוי כדין וכדין כר**‪ ,‬שלעתיד יהיו ב׳ המדרי׳‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת ד״ה ושמתי כדכד**‪.‬‬
‫ומחלוקת שאינה לש״ש היא מחלוקת קרח ועדתו‪ ,‬שכל כוונתו הי׳ להפריד בין שם לשמים‬

‫‪ (85‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת קרח ‪ y‬תשד‪ .‬ד״ה כל‬ ‫‪ (80‬זח״ב מב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מחלוקת שבהערות ‪ 4‬־‪) 3‬םה״מ תרל״ב ע׳ שעו ואילך‪ .‬םה״מ‬ ‫‪ (81‬פמ״ז‪ .‬פצ״ה ) ‪ 7‬קו ואילך‪ y ,‬רמט(‪.‬‬
‫ליקוט ח״ב ע׳ טז ואילך‪ .‬אעת״ר ס״ע קל ואילך‪ .‬תרע״ח ‪y‬‬ ‫‪ (82‬לקו״ת אמור לז‪ ,‬סע״ד ואילך‪.‬‬
‫שנח ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (83‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן פרשיות ח״א ע׳ סט ואילך‪,‬‬
‫‪ (86‬מו״ק ה‪ ,‬סע״א‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה לקו״ת שה״ש מח‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫תו״ח נח ע‪ ,‬ב ואילך‪ .‬סה״מ תרנ״ט ‪ y‬רכט ואילך‪ .‬אעת״ר ‪y‬‬
‫‪ (87‬ראה גם םה״מ תרנ״ז ס״ע רפב‪.‬‬ ‫קכב‪.‬‬
‫‪ (88‬ב״ב עה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (84‬פכ״ב ואילך)ע׳ מו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (89‬לקו״ת פ' ראה כו‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫נג‬ ‫ש״פ קרח‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫כר‪ ,‬וזהו שנק׳״® אנשי שם‪ ,‬ע״ד*« ונעשה לנו שם־י שנא׳ בדור הפלגה‪ ,‬שרצו להפריד בין‬
‫ז״א ומל׳ כר‪ .‬ואין סופה להתקיים‪ ,‬להיות שזהו היפך הכוונה כר‪ ,‬וגם‪ ,‬כי לא ידח ממנו‬
‫נדה כרי®‪ ,‬ובהכרח להתברר כר‪ .‬וזהו שבמחלוקת שלשם שמים נא׳ ב׳ צדדים‪ ,‬הלל ושמאי‪,‬‬
‫שזהו ב׳ אופנים בענין היחוד כר‪ ,‬אבל במחלוקת שאינה לש״ש נא׳ רק קרח ועדתו‪ ,‬שרצו‬
‫להפריד כו׳‪ ,‬וע״כ אין סופה להתקיים כר‪ ,‬אבל מחלוקת שלשם שמים סופה להתקיים‪,‬‬
‫שזהו תכלית הכוונה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬י״ל עוד משל‪ ,‬כמו ענין שכלי שמובן בריבוי פרטים דוקא‪ ,‬והמשפיע שיודע את‬
‫כל הפרטים‪ ,‬יודע את השכלי‪ ,‬ובהתגלות אל המקבל‪ ,‬הרי כל פרט בפ״ע‪,‬‬
‫שבכ״א יש חלק‪ ,‬ועצם השכלי הוא בבחי׳ מיעוט האור‪ ,‬אפילו אם המקבל מבין קצת את‬
‫מא‬ ‫השכלי‪ .‬וגם כשנתגלו כל הפרטים‪ ,‬הרי אצל המשפיע בעצמות שכלו מאיר אור רב‪ ,‬לפי‬
‫אופן דקות הענינים‪ ,‬משא״ב אצל המקבל‪ .‬והדוגמא מזה למעלה‪ ,‬דכוונת המאציל בענין‬
‫הספי׳)ודוקא בע״ס‪ ,‬שאינם רק מצד הגילוי כר‪ ,‬וכמשי״ת(‪ ,‬הנה בשרשי האורות שהן‬
‫בפשיטות ובאחדות‪ ,‬מאיר אור נעלה ומופלא‪ ,‬וכשנתגלה רק ספי׳ פרטית‪ ,‬ה״ז בבחי׳‬
‫מיעוט האור‪ ,‬וגם כשנאצלו כולם ה״ז בבחי׳ מיעוט‪ .‬ובזה ית׳ המשנה דכל מחלוקת שהיא‬
‫לש״ש‪ ,‬כי התחלקות הנ״ל היא סיבת ההתכללות כר‪.‬‬

‫‪ (92‬נח יא‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (90‬קרח טז‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (93‬ע״ם שמואל־ב יד‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪ (91‬ראה אוה״ת שם ‪ 7‬תש‪ .‬מקומות שצויינו בהערה ‪.85‬‬
 ‫נד‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ ח ק ת‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫וידבר* ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר זאת הקת התורה אשר צוה ה׳ לאמ ‪ .n‬וצ״לי מה״ע‬
‫אשר צוה ה‪ /‬דלכאו׳ הול״ל אשר אנכי מצוה‪ ,‬שהרי כבר נא׳ וידבר ה‪ /‬ומהו‬
‫עוד אשר צוה ה׳ כו‪ /‬גם צ״לי מה שפרה אדומה חלוקה מכל הקרבנות‪ ,‬שכולם מעשיהם‬
‫בפנים דוקא‪ ,‬ופרה אדומה מעשי׳ דוקא בחוץ^‪ ,‬רק שהזאת הדם צ״ל נוכח פני אוהל‬
‫מועד®‪ .‬גם’ מפני מה כל מעשי׳ דוקא ע״י אלעזר הכהן כו׳«‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק משנת״לי‪,‬‬
‫דהע״ס הגלוים הנמשכים מהע״ם הגנוזות במאצילן‪ ,‬דהיינו שרשי האורות הכלולים‬
‫באוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬המשכתם הוא ע״י הצמצום‪ .‬ונת׳י עניך* הצמצום הזה הוא‪,‬‬
‫דבאוא״ם שלפני הצמצום הרי כל הע״ם הן בבחי׳ התאחדות והתערבות‪ ,‬והיו אז במדרי׳‬
‫גבוה ונעלה ביותר בעצם‪ ,‬שלא היו בבחי׳ מהות ומציאות ניכרת לעצמן‪ ,‬וגם כהתאחדות‬
‫הי׳ מאיר בהם אור נעלה שלמעלה מהאורות עצמן כו׳‪ .‬וענין הצמצום הוא שנמשכה‬
‫ספירה פרטיות כמו ספי׳ החכ׳ בפ״ע‪ ,‬שעי״ז ירדה ממדרי׳‪ ,‬שנעשית בבחי׳ מציאות ניכרת‬
‫)שזהו בחי׳ מיעוט והעלם האור בעצמה כו׳(‪ ,‬וגם שנתמעט האור הנעלה שהי׳ בה‬
‫בהתאחדות כולם כו׳‪ .‬ונת׳** המשל מתי׳ ברוך‪ ,‬שיש בו השכלה‪ ,‬וכשמפרידין אות אחת‪,‬‬
‫עם היות שזהו אותו האות ממש‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי אין בו ההשכלה כו׳‪ .‬ונת׳־> עוד משל‪ ,‬כמו‬
‫ענין שכלי שבא בריבוי פרטים‪ ,‬הרי פרטי* הוא שכל פרטי‪ ,‬ומכל הפרטים יחד מובן הענין‬
‫השכלי שמתבאר ומובן מהפרטים האלו‪ ,‬ובהשפעה בא כל ענין פרטי בפ״ע‪ ,‬דלבד זאת‬
‫שאותו הענין כמו שבא בהשפעה והתגלות אינו כמו שהוא אצל המשפיע‪ ,‬הנה מה שיש‬
‫בו מהענין השכלי המתבאר ומובן מכל הענינים‪ ,‬הוא בבחי׳ מיעוט לבד בכל ענין פרטי‪,‬‬
‫אף שנמצא בו גם כמו שהוא ענין פרטי בפ״ע כו׳‪ ,‬וגם לאחר שהמקבל יודע כל הפרטי׳‪,‬‬
‫אין הענין מאיר אצלו בגילוי ממש כמו אצל המשפיע כר‪.‬‬

‫ד ‪ 0‬והנהי* בסש״ב ח״ב פי״ב=* כ׳ וז״ל‪ ,‬כי כל אות הוא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי‪,‬‬
‫וכשנצטרפו אותיות הרבה להיות תיבה‪ ,‬אזי מלבד ריבוי מיני כחות וחיות‬
‫כר‪ ,‬עוד זאת העולה על כולנה‪ ,‬המשכת כח עליון וחיות כללית הכוללת ושקולה כנגד‬

‫‪ (6‬חוקת שם‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (7‬ראה סה״מ תרל״ג ותרמ״ב שם‪.‬‬
‫‪ (8‬שם‪ ,‬ג־ד‪.‬‬
‫‪ (9‬פרק כב ואילך )ע׳ מו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (10‬ענין‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שענין‪.‬‬
‫‪ (11‬פרק כג ואילך )ס״ע מז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (12‬פרק כה )ע׳ נ ואילך(‪.‬‬
‫‪ (13‬פרט‪ :‬אוצ״ל‪ :‬כל פרט‪.‬‬
‫‪ (14‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין בתום׳ ביאור ענין‬
‫הצמצום שבהערה ‪) 1‬אוה״ת ענינים ע׳ שלב ואילך(‪ .‬וראה‬
‫םה״מ תרנ״ז ס״ע רמג ואילך‪ .‬אעת״ר ס״ע לח ואילך‪.‬‬
‫‪ (15‬פט‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין בתום׳‬
‫ביאור ענין הצמצום )אוה״ת ענינים ע׳ שלב ואילך(‪ .‬ד״ה אור‬
‫א״ם ב״ה )אוה״ת שם ע' קג ואילך( ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫התחלת וסיום המאמר מיוסדים‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה וידבר גו׳‬
‫זאת חוקת תרל״ג‪ .‬תרמ״ב )םה״מ תרל״ג ח״א ע׳ קעה ואילך‪.‬‬
‫תרמ״ב ע׳ קצח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (2‬חוקת יט‪ ,‬א־ב‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה לקו״ת ר״פ חוקת )נו‪ ,‬א(‪ .‬םה״מ תרל״ג ותרמ״ב‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ (4‬אוה״ת חוקת ע׳ ‪ 14‬ואילך )בהוצאת קה״ת‪ ,‬תשנ״ח(‪.‬‬
‫םה״מ תרל״ג ותרמ״ב שם‪.‬‬
‫‪ (5‬חוקת שם‪ ,‬ג ובפרש״י‪ .‬יומא סח‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל׳ פרה‬
‫אדומה רפ״ג‪.‬‬
 ‫נה‬ ‫ש״פ חקת‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫כל מיני הכהות והחיות פרטית של האותיות ועולה על גביהן‪ ,‬והיא מחברתן ומצרפתן מב‬
‫יחד כו׳ עכ״ל‪ .‬והנה‪ ,‬מ״ש דכל אות הוא המשכת חיות מיוחד‪ ,‬נראה‪ ,‬שאין הכוונה רק על‬
‫החיות דהאות עצמו‪ ,‬דלמעלה הוא החיות דהכלים עצמן‪ ,‬לבד האור המתלבש בתוכן כף‪,‬‬
‫כ״א שבכלל זה הוא גם האור המתלבש בהאותיות כר‪ .‬כן משמע בהג״ה שם®*‪ .‬ומ״ש‬
‫דהעולה על כולנה הוא המשכת כה עליון וחיות כללי המחבר ומצרף כל האותיות‪ ,‬נראה‪,‬‬
‫שאין זה מהאור השכל המתלבש בהאותיות‪ ,‬כ״א מלמעלה ממנו כר)ואפשר בכלל זה גם‬
‫האור המתלבש‪ ,‬אמנם נראה ברור שאין הכוונה על האור הזה לבד‪ ,‬כ״א על אור עליון‬
‫ומובדל כר(‪ ,‬שהרי כל אור שכל שמתלבש באותיות‪ ,‬הרי אינו מוכרח שיהי׳ באותיות אלו‬
‫דוקא‪ ,‬ויכול להיות גם באותיות אחרים‪ ,‬וכמו אדון עולם״‪ ,‬שהו״ע השליטה והממשלה‪,‬‬
‫הרי הענין הזה יכול לבוא גם באותיות אחרים‪ ,‬כמו מלך העולם כר‪ .‬וא״כ‪ ,‬לא מצד השכל‬
‫עצמו הוצרך להיות מלובש באותיות אלו דוקא‪ .‬וכמו שאנו רואים שני חכמים אומרים‬
‫סברא אחת‪ ,‬וכמו«> תום׳ ורא״ש ור״ן שאומרים סברא א׳‪ ,‬וכאו״א אומר אותה באותיות‬
‫אחרים‪ ,‬הרי שמצד השכל אינו מוכרח שיהי׳ דוקא באותיות אלו‪ ,‬רק מצד כה המצרף‪,‬‬
‫שהוא מצרף ומחבר האותיות ומלביש בהם את השכל כר‪ ,‬שזהו כה עליון יותר מגוף‬
‫השכל המלובש בהאותיות כר‪ .‬ולכן‪ ,‬התינוק‪ ,‬הגם שיש לו מעט השגה כפי ערכו‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫לא ילביש באותיות גם השכל הקטן המושג בדעתו‪ ,‬מפני שאין לו אותיות וצירופים במה‬
‫להלביש ולהביא את השכל כר‪ ,‬והיינו מפני שאין לו התגלות הכה העליון המצרף‪ ,‬שזה‬
‫בא במשך השנים כר‪ ,‬דכה המצרף הוא כה החב׳)והאור המתלבש הוא מבינה‪ ,‬כמ״ש‬
‫במ״א«(‪ ,‬וזה בא בימי הגדלות דוקא‪ ,‬וכמו ולמכור בנכסי אביו עד שיהי׳ בן עשרים״־‪,‬‬
‫שאז שלימות בחי׳ המוחין דאבא כר‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת פ׳ במדבר ד״ה מבן עשרים שנה>־‬
‫)עמ״ש לקמן פ׳ קמ״ו־־‪ ,‬דהצטרפות האותיות הוא ע״י מוחין דיניקה‪ .‬אך המתבאר שם‬
‫הוא‪ ,‬שכאשר השכל הוא בבחי׳ או״פ‪ ,‬יכול להגביל את השכל בצירופי אותיות‪ ,‬משא״ב‬
‫כשהשכל אצלו בבחי׳ מקיף‪ ,‬ונק׳ זה חכ׳ שבדיבור‪ ,‬היינו שלימות השכל המביא לידי‬
‫דיבור‪ .‬וענין צירוף המבואר כאן הוא‪ ,‬מה שמגלה ומביא את הענין באותיות וצירופים‬
‫אלו דוקא‪ ,‬ולא בצירופים אחרים‪ ,‬שזהו דוקא מבחי׳ מוחין דאבא שלמעלה מהשגה כו׳‪,‬‬
‫ומבחי׳ יחידה שבנפש כו׳(‪ .‬וכן גם בגדול‪ ,‬כמו בהשפעת השכל מהרב אל התלמיד‪ ,‬הנה‬
‫ודאי לא יכול להשפיע לו השכל כמו שהוא אצלו‪ ,‬בצירופי אותיות שלו‪ ,‬מפני שהתלמיד‬
‫קטן שכלו מלקבל השכל הגדול כמו שהוא אצל הרב‪ ,‬וע״כ יוצרך להלביש ולצמצם את‬
‫השכל בצרופי אותיות אחרים לפ״ע שכל התלמיד‪ ,‬וכמו שנראה בחוש‪ ,‬שבכל השפעת‬
‫שכל לזולתו יוצרך לשנות הצירופי אותיות מכמו שהוא משיג בדעתו לעצמו‪ ,‬שזה כח‬
‫נעלה יותר מהמצאת והשגת השכל לעצמו כו׳‪ .‬וזהו הסיבה שלא כל מי שמשיג שכל‬

‫‪ (18‬ראה לקו״ת פ׳ ראה כד‪ ,‬ד‪ .‬םה״מ תרצ״ב ע' לח‪ .‬ה׳שי״ת‬ ‫‪ (16‬וז״ל‪ :‬ולפי שכל אות ואות מכ״ב אותיות התורה היא‬
‫ע׳ ‪.36‬‬ ‫המשכת חיות וכה מיוחד פרטי שאינו נמשך באות אחרת לכך‬
‫‪ (19‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן כתובים ח״א ע' ג ואילך‪.‬‬ ‫גם תמונתן בכתב כל אות היא בתמונה מיוחדת פרטית המורה‬
‫‪ (20‬ב״ב קנו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫על ציור ההמשכה והתגלות האור והחיו׳ והכה הנגלה ונמשך‬
‫‪ (21‬ב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫באות זו איך הוא נמשך ונתגלה ממדותיו של הקב״ה ורצונו‬
‫‪ (22‬ח״ב ע׳ שפז‪.‬‬ ‫וחכמתו וכו‪/‬‬
‫‪ (17‬נוסח תפלת השחר‪.‬‬
 ‫זאת הקת התורה‬ ‫נו‬

‫לעצמו יכול להשפיע אל הזולת‪ ,‬דגם שממציא את הענין שכלי ומשיגו לעצמו‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫להשפיע אל הזולת אינו יכול‪ ,‬מפני שאינו מוצא אותיות וצירופים במה להביא את השכל‬
‫אל הזולת כר‪ .‬והיינו להיות כי הצירופי אותיות באים מן הכה ההיולי דשכל‪ ,‬שהוא‬
‫הפנימיות שלמעלה מהמצאת והשגת השכל כר‪ .‬ובשרשו הוא מעצמות הנפש כר‪ ,‬דכשם‬
‫שהאותיות עצמן אין מקורן והתהוותם מהאור שכל המושג‪ ,‬כ״א ממקור השכל כנודע‪,‬‬
‫כמו״כ הצירופי אותיות הן ג״כ ממקור השכל‪ ,‬ושרשן מבתי׳ יחידה שבנפש‪ ,‬שמשם שרש‬
‫האותיות‪ ,‬ומשם כה הצירוף לצרף ולחבר אותיות כר‪ .‬הרי דבצירוף האותיות בתיבה א׳‪,‬‬
‫הנה לבד האור שכל המלובש בהתיבה‪ ,‬יש בזה עוד אור עליון שלמעלה הרבה מהשכל‬ ‫מג‬
‫המושג כר)וי״ל דכה עליון הוא כח נעלם‪ ,‬והוא העצמי של האו״פ כמו שהוא בשרשו‬
‫ומקורו‪ ,‬וחיות כללי הוא אור מתגלה‪ ,‬והוא בחי׳ או״מ כר‪ ,‬וי״ל שזהו בחי׳ יחידה וחי׳ כר(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬הנה מ״ש בסש״ב דבכל תיבה יש כח עליון וחיות כללי העולה על כולנה כר‬
‫והיא מחברתן ומצרפתן‪ ,‬זהו למעלה מהאור שכל המושג המלובש בהתיבה‪,‬‬
‫דכה המצרף הוא מחכ׳ ושרשו מעצם הנפש כר‪.‬‬

‫ךז( וי ״ ל הדוגמא מזה בע״ם הגנוזות הכלולים באוא״ם לפני הצמצום‪ ,‬שהיו בבחי׳‬
‫אחדות‪ ,‬דאז הי׳ בהם גילוי אור כר‪ ,‬כמשנת״ל פכ״ג וכ״ה־^‪ ,‬הנה לבד האור‬
‫שהי׳ בהם בבחי׳ אור פנימי כר)שזהו הכוונה העליונה שיש באצי׳ הע״ם‪ ,‬ובמה שהן עשר‬
‫דוקא כר‪ ,‬וכמשנת״ל פכ״ה*־(‪ ,‬עוד זאת הי׳ בהם בחי׳ האור כללי העולה על כולנה כר‪,‬‬
‫די״ל שהי׳ מאיר עליהם בגילוי האור שבבחי׳ אוא״ם שהוא בבחי׳ בל״ג ממש כו׳‪ ,‬וע״י‬
‫הצמצום להיות נמשך ספי׳ אחת לבדה‪ ,‬הנה לבד בחי׳ מיעוט דהאו״פ‪ ,‬עוד זאת הי׳ בחי׳‬
‫הסתלקות והתעלמות האור העולה על כולנה כר‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬במשל דתי׳ ברוך הנ״ל־־‪ ,‬כשמפרידין אות א׳ מהתיבה‪ ,‬הרי מסתלק ממילא האור‬
‫העולה על כולם ג״כ‪ .‬ולמעלה הן ב׳ צמצומים‪ ,‬הא׳‪ ,‬צמצום הא״ס‪ ,‬והוא שהאור‬
‫שבבחי׳ א״ס נסתלק ונתעלם שנכלל בעצמותו כר‪ ,‬והב׳‪ ,‬הצמצום בשרש ומקור הקו להיות‬
‫נמשך ספי׳ אחת לבד‪ ,‬לא בהתערבות כולם יחד כר‪ .‬וי״ל‪ ,‬דכשהי׳ מאיר האור הבלי גבול‬
‫ממש‪ ,‬היו הע״ם הגנוזות בטלים לגמרי כביטול זיו השמש בשמש כר‪ ,‬כמשנת״ל פי״ח‪,26‬‬
‫וע״כ הי׳ תחלה הצמצום בחי׳י^ התעלמות האור הבל״ג‪ ,‬ואח״ב הצמצום בהע״ם הגנוזות‬
‫כו׳‪.‬‬

‫והענין הוא )עמ״ש בלק״ת בהבי׳ הב׳ דשחורה אני ספ״א®־(‪ ,‬דהנה נת״ל פט״זי־‪ ,‬דע״ם‬
‫הגנוזות הן בבחי׳ עליית הרצון שעלה ברצונו הפשוט להאציל כר‪ ,‬והא״ס הבל״ג‬
‫זהו מה שלמעלה מעלות הרצון‪ ,‬ושם הן ספי׳ עד אין קץ כר‪ ,‬ונת׳ שם שזהו שרש ומקור‬

‫ומתלבש בכלים דע״ם דאצי' הוא על ידי שמתחלה נמשך‬ ‫ע׳ מח ואילך‪ y .‬נ ואילך‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫ומתלבש בחי׳ תחתונה שבהאור והזיו בשרש הע״ם ‪ . .‬שגבהה‬ ‫‪ y‬נא‪.‬‬ ‫‪(24‬‬
‫מעלתו לאין קץ מבחי' פרטי הע״ס וגם כוללן יחד‪ ,‬ועי״ז אח״כ‬ ‫פכ״ג ואילך)ם״ע מז ואילך(‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
‫נמשך הארה מבחי' זו להתלבש בכל פרטי הכלים דע״ם לכל‬ ‫‪ y‬לח‪.‬‬ ‫‪(2 6‬‬
‫כלי כפי ערכו כו'(‪.‬‬ ‫בחי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בבחי'‪.‬‬ ‫‪(27‬‬
‫‪ (29‬ע׳ לד‪.‬‬ ‫שה״ש ח‪ ,‬ב)ושם‪ :‬שכדי להיות הארת אור א״ם נמשך‬ ‫‪(28‬‬
 ‫נז‬ ‫ש״פ חקת‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫דסוכ״ע וממכ״ע הכלולים באוא״ס ב״ה‪ ,‬וכמ״ש מזה באורו בדרוש יו״ט של ר״ה‪ ,‬רם״ו‪.30‬‬
‫והנה‪ ,‬האור דממכ״ע ה״ה נמשך מבחי׳ אור הסובב‪ ,‬ולפי המבר כאן צ״ל דאין זה מבחי׳‬
‫אור הסובב ממש)היינו בחי׳ חיצוניות דהאור הבל״ג כו׳(‪ ,‬כ״א שכלול בהאור הסובב כר‪,‬‬
‫אבל מ״מ ה״ה בבחי׳ התכללות ובבחי׳ התאחדות ממש באוא״ם ב״ה‪ .‬וכמ״ש במ״אי^ בענין‬
‫הציצית שהן מין כנף־^‪ ,‬דעם היות שאינן מהכנף ממש‪ ,‬דהכנף הוא מהטלית‪ ,‬שזהו בחי׳‬
‫לבוש מל׳‪ ,‬בחי׳ סוכ״ע כו׳‪ ,‬והל״ב חוטין דציצית שהן ל״ב נתי׳ חכ׳ג^‪ ,‬דבשרשן הן הע״ם‬
‫הגנוזות‪ ,‬שרש בחי׳ ממכ״ע‪ ,‬אינן מהכנף ממש שהוא בחי׳ אוא״ם הבל״ג כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה‬
‫קשורין ומיוחדי׳ בהכנף‪ ,‬והן מין כנף כו׳)והיינו שאין זה כמו שרשי הכלים הכלולים‬
‫באוא״ם‪ ,‬דעם היות שזהו ג״כ א״ס ממש‪ ,‬ה״ה בחי׳ אותיות לבד כו׳‪ ,‬אבל שרשי האורות‬
‫ה״ה בחי׳ אורות כו‪ /‬וי״ל דכמו באצי׳ בבחי׳ או״כ‪ ,‬אומר בת״זי^ איהו וחיוהי חד איהו‬
‫וגרמוהי חד‪ ,‬שנא׳ ב״פ חד‪ ,‬ומבו׳ בכ״מ=’ שאינו דומה היחוד דכלים להיחוד דאורות‪,‬‬
‫דיחוד הכלים עם האורות הוא כמו שני דברים המתייחדים‪ ,‬אבל יחוד האורות במאציל‬
‫עליון הוא בבחי׳ יחוד ודביקות ממש‪ ,‬עד שהאור הוא מעין המאור כו׳‪ .‬וכמו״כ י״ל בשרשן‬
‫ומקורן באוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬דהע״ם שהן שרש ממכ״ע‪ ,‬ה״ה קשורין ומיוחדים באור‬
‫מד‬ ‫הסוכ״ע‪ ,‬וה״ז מעין המאור‪ ,‬דהגם שזהו בחי׳ אור פנימי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז מעין המאור‪ ,‬שזה״ע‬
‫מין כנף כו׳(‪ .‬וי״ל שזהו נחשב בחי׳ האחרונה שבאוא״ם‪ ,‬וכמ״ש בע״ח שמ״א־^ בענין עתיק‪,‬‬
‫שזהו בחי׳ היותר תחתונה ושפלה שבא״ם )וכבר נת״ל פט״ו׳י דהע״ס הגנוזות הן בחי׳‬
‫עתיק דא״ק כו׳(‪ ,‬דלכאורה אינו מובן‪ ,‬מה שייך לומר בחי׳ אחרונה בדבר שאין בו ראש‬
‫וסוף‪ ,‬וכמ״ש בע״ח בתחלתו־^ דבאוא״ם שהי׳ ממלא מקום החלל לא הי׳ בו ראש וסוף‬
‫ומעומ״ט כו׳‪ ,‬וא״כ מה שייך בזה בחי׳ אחרונה כו‪ /‬ומבו׳ בלק״ת בהבי׳ דשחורה אני־ג‪,‬‬
‫דהיינו בחי׳ או״ר״י הא״ם‪ ,‬דלהיותו בחי׳ אור וזיו בלבד‪ ,‬ה״ז בחי׳ אחרונה כו׳‪ .‬ושם‪,41‬‬
‫דמ״ש בע״ח־^ בחי׳ היותר אחרונה‪ ,‬אין הכוונה על כללות האור‪ ,‬כ״א שמבחי׳ האחרונה‬
‫שבהאור נמשך להיות עתיק כו׳‪ ,‬די״ל שזהו בחי׳ ע״ם הגנוזות‪ ,‬שהו״ע התכללות בחי׳‬
‫ממכ״ע שבאוא״ם הסוכ״ע‪ ,‬ה״ז בחי׳ היותר אחרונה שבאוא״ם כר‪ ,‬דענין התכללות הזאת‬
‫הוא מה שהאוא״ם הבלי גבול שיער בעצמו ההמשכה שבבחי׳ גבול כו׳)עמשנת״ל פט״ז‪29‬‬
‫צור שבו שרשי ההוויות כו׳(‪ ,‬דהשערה זו היא בחי׳ היותר אחרונה שבאוא״ס כו׳)והיינו‬
‫בחי׳ עלות הרצון‪ ,‬שז״ע השערה הנ״ל‪ ,‬שבאוא״ם הבל״ג ה״ז בחי׳ האחרונה שבאוא״ס כו׳(‪.‬‬
‫וי״ל שזהו ג״כ הכוונה בלק״ת שם׳* בהמשל ונמשל דסש״ב פנ״א־י בענין כחות הנפש‪,‬‬
‫שאינן עצמות הנפש‪ ,‬אלא תרי״ג מיני כחות וחיות כלולים בה כר‪ ,‬והן מתלבשים במוח‪,‬‬
‫וע״י המוח נמשך לכל האברים כר‪ ,‬דהנמשל דכחות הכלולים בנפש הו״ע הע״ם הגנוזות‪,‬‬

‫= שער מא‪ - .‬בעץ חיים ד פו ס ש קל אוו‪ ,‬תק״ם‬ ‫‪ (36‬שמ״א‪:‬‬
‫הו א ב ש ער מא פ״ג‪ .‬ב ד פו סי ם שלפנינו‪ :‬שער מב פ״א‪.‬‬
‫‪ (37‬ע' לב ו אילך‪.‬‬
‫‪ (38‬שער א )דרוש עגו לי ם ויושר( ענ ף ב‪.‬‬
‫‪ (39‬שה״ש ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫הגר שיים ‪ -‬סימן ל ה דג ש ה‪.‬‬ ‫‪ (40‬או״ר‪:‬‬
‫‪ (41‬שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (42‬בל קו ״ ת שה״ש שם‪ :‬ועיין בסש״ב פנ״א‪ ,‬שהמ של‬
‫ונ מ של הנז כ ר שם יובן כ אן ב ד ר ך נ פ ל א ה יו ת ר ל אין קץ‪.‬‬
‫רמז‪ .‬ע׳ רנ א ו אילך‪ .‬ע׳ ת ק פג‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪(30‬‬
‫רפה‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (31‬ר א ה אוה״ ת עניני ם‬
‫‪ (32‬ר א ה מנ חו ת לח‪ ,‬א ו אילך‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח ס״ט ס״א‪.‬‬
‫ור א ה ל קו ״ ת שבה ער ה הבאה‪.‬‬
‫‪ (33‬ר א ה זח״ג שא‪ ,‬א‪ .‬בחיי של ח טו‪ ,‬לח‪ .‬ל קו״ ת קרח נב‪,‬‬
‫ב‪ .‬שם‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ = (34‬ב ת קוני ז ה ר) ב ה ק ד מ ה )ג‪ ,‬סע״ב((‪.‬‬
‫שמו ו אילך‪ .‬תרנ״ג ע׳ רכו‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (35‬ר א ה םה״מ תרל״ג ה״ב‬
‫ו איל ך‪ .‬ל ק מן פ קנ ״ג ו אי ל ך )ה״ב ע׳ תי ואילך(‪ .‬םה״מ תרצ״ב‬
‫ע׳ קכז ו אי ל ך‪.‬‬
 ‫זאת הקת התורה‬ ‫נח‬

‫בחי׳ עתיק דא״ק‪ ,‬הכלולים באוא״ם הבל״ג‪ ,‬דענין ההתכללות הו״ע ההשערה הנ״ל‪ ,‬ומזה‬
‫נמשך הקו שמתלבש בבחי׳ אריך דכללות העולמות‪ ,‬דהיינו בחי׳ א״ק כו‪ /‬ונמצא דבחי׳‬
‫הע״ם הכלולים באוא״ם זהו בחי׳ האחרונה שבאוא״ם בו‪ /‬וי״ל שזהו בחי׳ מל׳ דא״ם בכלל‬
‫כו‪ /‬והגם דבאוא״ם הבל״ג אינו שייך ע״ם‪ ,‬כ״א ספי׳ עד אין קץ כו׳‪ ,‬הענין הוא‪ ,‬דהנה‬
‫נת״ל פט״ז«‪ ,‬דספי׳ אין קץ היינו שהן בבחי׳ בלי גבול‪ ,‬אמנם השערת ההמשכה שבבתי׳‬
‫גבול י״ל שזהו בחי׳ המל׳ שבא״ם הבל״ג כו׳)עמשי״ת לקמן פ׳י* ומשם יובן כאן(‪) .‬וביאור‬
‫הענין י״ל עפמ״ש במ״א־י שהמל׳ נק׳ רגל‪ ,‬לפי שבה וע״י ההמשכה מעולם העליון לעולם‬
‫התחתון‪ ,‬דהיינו ההמשכה ממהות למהות‪ ,‬וכמו מאצי׳ לבי״ע כו׳‪ ,‬דכמו״כ י״ל באוא״ם‬
‫שלפני הצמצום‪ ,‬דההשערה להיות ההמשכה שבבחי׳ גבול זהו בחי׳ מל׳ כו׳(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והדוגמא מזה למעלה‪ ,‬דקודם הצמצום הי׳ אור הא״ם מאיר בגילוי על הע״ם‬
‫הגנוזות‪ ,‬והצמצום הי׳ בב׳ ענינים‪ ,‬סילוק אור הא״ם‪ ,‬ושיהי׳ אצילות ספירה‬
‫אחת פרטיות‪ .‬דהנה‪ ,‬שרשי האורות הן מעין בחי׳ אור הא״ס‪ ,‬והו״ע מין הכנף‪ ,‬וי״ל שזהו‬
‫בחי׳ האחרונה שבהאור‪ ,‬כי ענין התכללותם באוא״ס הוא שהאוא״ס הבל״ג שיער בעצמו‬
‫להאיר בבחי׳ גבול‪ ,‬והשערה זו היא בחי׳ מל׳‪ ,‬והי׳ הכל כלול באור הא״ס כו׳‪.‬‬

‫רח( והנה®‘ הצמצום שהי׳ באוא״ס הוא שנתעלם האור שבבחי׳ א״ס‪ ,‬ונשאר רק בחי׳‬
‫השערה הנ״ל‪ ,‬דהיינו התכללות הע״ס הגנוזות‪ ,‬שזהו בחי׳ היותר האחרונה‬
‫שבאוא״ס‪ ,‬והיא בחי׳ נקודה לבד לגבי האוא״ס הבל״ג‪ ,‬והיא בחי׳ מל׳ שבא״ס כו׳‪ .‬אמנם‬
‫הנקודה הראשונה שהתחיל להתגלות לאחר הצמצום‪ ,‬והיינו בחי׳ הראשונה שבע״ס‪ ,‬היא‬
‫בחי׳ החב׳ כו׳)וזהו צמצום הב׳‪ ,‬להיות החב׳ בחי׳ ספי׳ פרטיות בפ״ע כו׳(‪ .‬דנקודה זו יש‬ ‫מה‬
‫בה ב׳ צמצומים‪ ,‬צמצום הא׳ הוא‪ ,‬שאור א״ס ב״ה צמצם כל אורותיו‪ ,‬והאציל רק מבחי׳‬
‫תחתונה שבאור כו׳)והיא בחי׳ השערה הנ״ל(‪ ,‬שזהו מ״ש׳י כולם בחכ׳ עשית‪ ,‬כי גם חכ׳‬
‫היא בחי׳ עשי׳ אצלו ית׳*י‪ ,‬הבלתי בעל גבול ותכלית)דהיינו שגם לגבי האור והזיו היא‬
‫בחי׳ עשי׳(‪ ,‬לפי שנאצלה מבחי׳ היותר תחתונה שנק׳ עשי׳ עד״מ כו׳)והיא בחי׳ מל׳‬
‫שבא״ס כנ״ל(‪ .‬וצמצום הב׳ הוא‪ ,‬שבהע״ס הגנוזות הכל קשור בבחי׳ התאחדות‪ ,‬וא״כ הרי‬
‫בחי׳ החכ׳ היתה כלולה עם שאר הספי׳‪ ,‬שהיתה בעצם במדרי׳ גבוה ונעלית‪ ,‬דהיינו לא‬
‫בבחי׳ מציאות ניכרת‪ ,‬והי׳ בה גילוי האור הנעלה שבהצטרפות דכל הספי׳ יחד)כמו עד״מ‬
‫אור השכל המלובש בהתיבה‪ ,‬והו״ע גילוי הכוונה העליונה שבע״ס כו׳(‪ ,‬וכאשר האציל‬
‫החב׳‪ ,‬נאצלה ספי׳ החב׳ לבדה כו׳‪ .‬אך צמצום הא׳ הוא בבחי׳ סילוק והתעלמות האור‪,‬‬
‫וצמצום הב׳ הוא בבחי׳ מיעוט לבד כו׳‪.‬‬

‫ולפי״ז מובן איך שהקו לגבי שרשו ומקורו הוא בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬דהגם שההמשכה‬
‫הוא ע״י הצמצום‪ ,‬מ״מ‪ ,‬להיות שהצמצום אינו בבחי׳ סילוק האור‪ ,‬כ״א מה שהספי׳‬
‫נתחלקו להיות ספירות מיוחדות‪ ,‬והחב׳ בעצם ה״ה בחי׳ החב׳ שבא״ס )ויש בה מהאור‬

‫)אוה״ת ענינים ‪ y‬קג ואילך(‪ .‬וראה םה״מ עת״ר ‪ y‬סו‪ .‬אעת״ר‬ ‫‪ (43‬פט״ז‪ :‬אוצ״ל‪ :‬פי״ז ) ‪ 7‬לה(‪.‬‬
‫לו ו אילך‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ר א ה ד״ה ויהי ה ענן ה עת״ך )ח״ד ע׳ והתקלח‬ ‫‪ (44‬פ׳‪:‬‬
‫‪ (47‬ת ה לי ם קד‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ (48‬ר א ה תני א פ״ב ב הג ה ה‪ .‬ל קו ״ ת תזריע כא‪ ,‬רע״א‪.‬‬ ‫‪ (45‬ר א ה ל עי ל פ״ה )ע׳ יב(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (46‬ב ה ב א לק מן ‪ -‬רא ה ד״ה או ר א״ם ב״ה שבה ערה ‪1‬‬
 ‫נט‬ ‫ש״פ חקת‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫הראשון כו׳‪ ,‬וכמובן מהמשל דפרטי השכליים שנת״ל םכ״ה«(‪ ,‬רק שהיא בבחי׳ מיעוט האור‪,‬‬
‫א״כ ה״ז בחי׳ גילוי ההעלם לבד כר‪ .‬ולגבי האוא״ס הבל״ג‪ ,‬והוא האור העולה על כולנה‪,‬‬
‫החכ׳)וכן כל הספי׳( היא באין ערוך‪ ,‬שהרי נק׳ שרש ומקור הגבול לגבי מדרי׳ זו‪ ,‬כמשנת״ל‬
‫פט״ו״־‪ ,‬וגם‪ ,‬שהצמצום הי׳ בבחי׳ סילוק האור‪ ,‬שנשאר רק רושם בלבד כו׳)ר״ל שהאוא״ם‬
‫הבל״ג‪ ,‬שזהו האור העולה על כולנה‪ ,‬על שרשי האורות כנ״ל‪ ,‬הנה גם כשנסתלק האור ע״י‬
‫הצמצום‪ ,‬נשאר רושם ממנו בשרשי האורות‪ ,‬שהרי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו‬
‫לגמרי כו״־ כנודע־־‪ ,‬אבל הוא בחי׳ רושם בלבד כו׳(‪ .‬וי״ל שהרושם הנשאר זהו בחי׳ אוא״ם‬
‫ששורה בחכ׳‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פל״ה בהג״ה־־‪ ,‬שהחכ׳ נק׳ אמת‪ ,‬משום שבו שורה אוא״ם‪,‬‬
‫היינו בחי׳ הרושם דאור א״ס הבל״ג כו׳)ועמשית״ל פ׳ “(‪ .‬ועמ״ש בלק״ת ד״ה ויקה קרח‬
‫פ״ב־־‪ ,‬דבחכ׳ מתלבש האור הסובב בבחי׳ פנימי‪ ,‬ושהו״ע המשל שבמדרש־־ ממראות‬
‫גדולות ומראות קטנות כו׳ יעו״ש‪ ,‬מ״מ י״ל שזהו רק בחי׳ רושם מהאוא״ס הבל״ג׳־‪ ,‬שהרי‬
‫מ״מ ה״ז מין כנף‪ ,‬ולא כנף ממש כו׳‪ ,‬רק להיותו רושם הא״ם הבל״ג‪ ,‬ה״ז ג״כ בבחי׳ ריבוי‬
‫אור ובבחי׳ בל״ג כו׳)ואין זה כענין הרשימו‪ ,‬שהיא רושם הא״ם הבלי גבול‪ ,‬דמבו׳ במ״א*־‬
‫שזהו רושם האור שנשאר בהאותיות כו׳‪ ,‬דשם‪ ,‬להיות שזהו בחי׳ כה הגבול שבא״ס‪ ,‬ע״כ‬
‫רושם האור חוא בבחינת העלם בהאותיות‪ ,‬וגם בא בחי׳ כח גבולי כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־‪ ,‬אבל‬
‫בשרשי האורות ה״ז בבחי׳ גילוי כו׳(‪ .‬ולפי״ז יש לבאר גם לשטה זו מ״ש במ״א״־ בענין הקו‬
‫שיש בו ב׳ הפכים‪ ,‬שחוא קו המדה‪ ,‬וגם מקשר ומייחד ועושה התכללות בהספי׳ כו׳‬
‫)דלפמ״ש במ״אי־ שהקו שרשו מהאוא״ס הבל״ג‪ ,‬רק שנמדד ע״י הרשימו‪ ,‬ה״ז מובן‬
‫בפשיטות‪ ,‬דמאחר שבעצם הוא בל״ג‪ ,‬ע״כ הוא מקשר ומייחד‪ ,‬והמדידה היא מצד הרשימו‬
‫כו׳‪ ,‬אך לפי המבו׳ כאן־־ י״ל(‪ ,‬דעם היות שגם בשרשו יש ע״ם‪ ,‬דמשו״ז הוא בבחי׳ קו המודד‬
‫באופן האורות הגלוים בע״ם כר‪ ,‬וכמשי״ת בעזה״י־־‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה מקשר ומייחד כל הספי׳ ע״י‬
‫הרושם שבו מאור הא״ם הבל״ג העולה על כולם‪ ,‬דגם הרושם הוא בבחי׳ א״ם כר‪ ,‬ומ״מ‪,‬‬
‫ה״ז רושם לבד כר‪ .‬אבל הקו לגבי שרשו ומקורו הוא בבחי׳ גילוי ההעלם כר‪.‬‬

‫מו‬ ‫ו ע״פ הנ״ל יובף־ מ״ש וידבר ה׳ כר זאת חקת התורה אשר צוה ה׳ כר‪ .‬דהנה כתיב־־‬
‫ויניחהו בג״ע לעבדה ולשמרה‪ ,‬וארז״ל־־ לעבדה זו רמ״ח מ״ע ולשמרה שס״ה‬

‫קסו‪ .‬סה״מ אעת״ר ע׳ מא‪.‬‬ ‫‪ 7 (49‬נ ו אי ל ך‪.‬‬

‫‪ (60‬ר א ה מ א מרי אד מו״ר הזקן שם ע׳ כ ג ו אילך‪ .‬או ה״ת‬ ‫‪ 7‬לב ראילך‪.‬‬ ‫‪(50‬‬
‫שם ע׳ קסב ו אילך‪ .‬שער הי חו ד פ ט ״ו) ק ב‪ ,‬ב(‪ .‬םה״מ עת״ר ע'‬ ‫‪ (51‬ר א ה מ שנ ה מ גי ל ה כח‪ ,‬סע״א‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ ח‬
‫סא‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫ספ״ו‪.‬‬
‫‪ (61‬ר א ה ה מ שך תרס״ו ע' רטו ו אילך‪ .‬ע׳ רנ ח ו אילך‪ .‬ל עי ל‬ ‫‪ (52‬ר א ה פ ר ד ס שער י ד) ש ע ר המציאו ת( פ״א‪ .‬אל שיך ר״פ‬
‫פרק יח )ע' לח(‪.‬‬ ‫ל ך לך‪ .‬עץ חיי ם שער ל ד )שער תיקון הנו ק ב א( פ״ג‪ .‬שער ל ה‬
‫‪ (62‬ר א ה ל עי ל פ ר ק טו ו אי ל ך) ע׳ לב ו אילך(‪ .‬פ ר ק י ח) ס ״ ע‬ ‫)שער הירח( פ״א‪ .‬שער מז) ש ע ר סד ר אבי״ע( פ״ז‪ .‬תני א אג ה ״ ק‬
‫לח ואילך(‪.‬‬ ‫ס כ ״ז) ק מז‪ ,‬א(‪ .‬םה״מ תר״ם ח״א ע' שמח‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (63‬ר א ה ל ק מן פ ק כ ״ז) ח ״ ב ע׳ שלג ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (53‬מד‪ ,‬סע״ב ו אילך‪.‬‬
‫חו ק ת‬ ‫‪ -‬רא ה ד״ה וידב ר גו' ז א ת‬ ‫ל ק מן‬ ‫‪ (64‬ב ה ב א‬ ‫‪ (54‬פ׳‪ :‬ר א ה פ שנ״ח )ח״ג ע׳ ת ת צד ואילך(‪.‬‬
‫שבה ער ה ‪. 1‬‬ ‫‪ (55‬נג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (65‬בר א שי ת ב‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪ (56‬ב״ר פ״ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (66‬ר א ה תיב״ע עה״פ‪ .‬זהר ח״א כז‪ ,‬א‪ .‬ח״ב קסה‪ ,‬ב‪ .‬תקו״ז‬ ‫‪ (57‬ר א ה ד״ ה חסידי ם ואנ שי מע שה ת שכ״ ט)ם ה״ מ ת שכ״ט‬
‫ת כ ״ א) ס ב‪ ,‬א(‪ .‬תנ ״ ה) פ ח‪ ,‬ב(‪ .‬יל קו ט ר או בני עה״פ‪ .‬ל קו טי הש״ם‬ ‫ע׳ לה ואילך(‪.‬‬
‫ל ה א ריז״ל א בו ת פ״א מ״ב‪ .‬שער מ א מרי רז״ל ל ה א ריז ״ל א בו ת‬ ‫‪ (58‬ר א ה םה״מ תרנ״ ט ע׳ רז ו אילך‪ .‬תרס״ד ע' יא ו אילך‪.‬‬
‫פ״ו‪ ,‬א‪ .‬ל קו ״ ת שה״ש מח‪ ,‬ד‪ .‬סה״מ תרצ״ז ע׳ ‪ .214‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (59‬מ א מ רי אד מו״ר הזקן תקס״ז ע׳ כה‪ .‬או ה״ ת עניני ם ע'‬
 ‫זאת הקת התורה‬ ‫ס‬

‫מל״ת‪ ,‬ובמד״ר אי״־ שקאי על עבודת הקרבנות‪ ,‬והיינו שעי״ז ממשיכים תום׳ אורות בג״ע‪.‬‬
‫דהנה בג״ע כתי׳־־ ויטע הוי׳ אלקים‪ ,‬שם מלא־‪ /‬שבג״ע מאיר גילוי ש׳ הוי‪ /‬שזהו יתרון‬
‫הג״ע על העולמות‪ ,‬שהן מש׳ אלקי׳‪ ,‬בחי׳ העלם‪ ,‬ובג״ע מאיר ש׳ הוי׳‪ ,‬בחי׳ גילוי כר‪,‬‬
‫והו״ע ביו״ד נברא עוה״ב״׳‪ ,‬בחי׳ חב׳ כו׳״‪ ,‬וזהו גילוי התענוג שבג״ע כר‪ .‬ומ״ש ויטע ה׳‬
‫אלקי׳‪ ,‬שנק׳ בשם נטיעה‪ ,‬לפי שמ״מ אין ערוך התענוג שבג״ע לגבי התענוג שבחכ׳ כר‪,‬‬
‫כמו הנטיעה שאינו בערך הפרי כר‪ .‬אך ע״י העבודה דתו״מ ועבודת הקרבנות בבירור‬
‫הנה״ב‪ ,‬דאדם כי יקריב מכם כר״‪ ,‬ממשיכים תום׳ אורות בג״ע מבחי׳ החכ׳‪ ,‬וגם מבחי׳‬
‫האוא״ם שלמעלה מהחכ׳‪ ,‬והיינו מבחי׳ הכתר‪ ,‬דרמ״ח מ״ע ושם״ה ל״ת וזמד״ר״ הן‬
‫תר״ך״ עמודי אור כר״‪ .‬וי״ל שזהו בחי׳ האוא״ם השורה בחכ׳ שנת״ל שזהו הרושם‬
‫מהאוא״ם הבל״ג כר‪ .‬והיינו להיות בג״ע)שהוא בחי׳ ממכ״ע כר( גילוי בחי׳ אוא״ם הםובב‬
‫השורה בחכ׳ כר‪ .‬אך הנה פרה אדומה מעשי׳ בחוץ דוקא‪ .‬דהנה כתי׳״ ונהר יוצא מעדן‬
‫כו׳ ומשם יפרד והי׳ לד׳ ראשים‪ ,‬והן ד׳ חיות המרכבה״‪ ,‬ובהשתל׳ נעשה מזה ד׳ מלכיות‬
‫כר״‪ ,‬שזהו התענוג שנפל בדרך שבירה ונפילה כר‪ .‬וז״ע פרה אדומה שמעשי׳ בחוץ‪ ,‬היינו‬
‫ענין התשובה‪ ,‬להפוך את היצה״ר שנפל בשבירה כר‪ ,‬וכמ״ש״ אמצאך בחוץ‪ ,‬דקאי על‬
‫בע״ת כר־־‪ .‬ושבע'־ הזאות נוכח פני אוה״מ־־ הוא להעלות פנימיותה כר‪ .‬ואח״כ שריפת‬
‫הפרה‪ ,‬לעשותה אפר־־‪ ,‬ועד״מ עץ הנשרף ונעשה אפר‪ ,‬הרי האפר הוא מהותה ועצמותה*־‪,‬‬
‫וציור העץ הוא מהרכבת הג׳ יםודות‪ ,‬שזה נשרף‪ ,‬ונשאר רק עצם המהות כר‪ ,‬וכמו״כ‬
‫יצה״ר הוא ציור הרע‪ ,‬והוא הרצון ושכל ומדות שלו‪ ,‬שכ״ז צריך שריפה ושבירה לגמרי‪,‬‬
‫ויהי׳ נשאר רק האפר‪ ,‬היינו עצם כח המתאווה הפשוט כמו שהוא בלי שום ציור‪ ,‬שזה‬
‫יכול להתהפך לקדושה‪ ,‬להיות תוקף הרצון לאלקות כר‪ .‬וזהו שמצות פרה אדומה הי׳‬
‫באלעזר דוקא־־‪ ,‬דאי׳ בילקוט־־‪ ,‬אלעזר אל עוזר‪ ,‬כי הבא לטהר מםייעין לר־‪ ,‬דבכדי לצאת‬
‫מטומאה לטהרה צריכים עזר וםיוע מלמעלה‪ ,‬וזהו אל עוזר כר‪ .‬וע״י עבודת פרה אדומה‬
‫ממשיכים מלמעלה בחי׳ מים חיים‪ ,‬וכמ״ש־־ ונתן מים חיים כר‪ ,‬מים הוא בחי׳ חכ׳־־‪ ,‬ומים‬
‫חיים הוא בחי׳ מקור החב׳־־‪ ,‬והיינו בחי׳ החכ׳ כמו שהיא בע״ם הגנוזות קודם הצמצום‪,‬‬

‫‪ (79‬שה״ש ח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (67‬ב״ר פט״ז‪ ,‬ה‪.‬‬

‫‪ (80‬רא ה תו״א ת רו מ ה עט‪ ,‬ג ו אילך‪ .‬ל קו״ ת שה״ש מד‪ ,‬ד‬
‫תפז ו אילך‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ו אילך‪ .‬מ א מרי אד מו״ר הזקן תקס״ה ח״א‬
‫אוה״ת שה״ש ח״ב ס״ע ע ד ר ת ו אילך‪ .‬םה״מ עת״ר ע' שס‬
‫ו אילך‪.‬‬
‫‪ (81‬הבא ל ק מן) ע ד ״ל היו ת תו ק ף הרצון ל א ל קו ת כו״׳( הוא‬
‫קרוב לל שון ל קו ״ ת חו ק ת נו‪ ,‬ג ו אילך‪.‬‬
‫‪ (82‬חו ק ת יט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (83‬שם ה‪ ,‬ו איל ך‪.‬‬
‫‪ (84‬ראה תני א אג ה ״ ק ס ט ״ו) ק כ א‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫תשצט‪ .‬ע׳ תתיד‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (85‬ראה ג ם או ה״ ת חו ק ת‬
‫‪ (86‬יל קו ט ש מ עוני חו ק ת רמז ת שנט‪.‬‬
‫‪ (87‬שבת קד‪ ,‬א‪ .‬יו מ א לח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (88‬חו ק ת יט‪ ,‬יז)ו ש ם‪ :‬ונ תן עליו(‪.‬‬
‫‪ (89‬ראה תני א פ״ג‪ .‬ל קו״ ת שם נח‪ ,‬ד‪ .‬ם‪ ,‬ריש ע״ג‪ .‬תו״ח‬
‫ב שלח ק מג‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (90‬רא ה ל קו ״ ת שם‪ .‬ס‪ ,‬ריש ע״ג‪.‬‬
‫‪ (68‬בר א שי ת ב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (69‬ר א ה ב״ר פט״ו‪ ,‬א‪ .‬זח״ג ק ל ח‪ ,‬ב‪ .‬ור א ה ל קו ״ ת בצבים‬
‫נא‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (70‬מנ חו ת כט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (71‬ר א ה ג ם המ שך תרס״ו ע׳ יב‪.‬‬
‫‪ (72‬ויקר א א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ = (73‬ו ד מ צוו ת ד ר בנן )ראה כ ת ר תור ה )לר״ד וי ט אל(‬
‫י תרו שטז‪,‬‬ ‫פ'‬ ‫הוב א ב תו ר ת ה עול ה להר מ״א ח״ג פל״ח‪ .‬של״ה‬
‫סע״א‪ .‬לקו״ ש חכ״ט ‪ , y 105‬וש״נ(‪.‬‬
‫‪ (74‬ר א ה תו ר ת ה עו ל ה ו של״ה שם‪.‬‬
‫‪ (75‬ר א ה פ רדס שער ח )שער מ הו ת ו הנ הג ה( פ״ג‪ .‬מ או רי‬
‫אור או ת ת סעיף נו‪ .‬תני א אג ה ״ ק סכ״ט )קמט‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (76‬בר א שי ת ב‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (77‬ר א ה זח״א כו‪ ,‬ב ו ב או ר ה ח מ ה שם‪ .‬ו עוד‪ .‬ור א ה או ה ״ ת‬
‫חו ק ת ע' ת שפח‪.‬‬
‫‪ (78‬ר א ה יל קו ט ש מ עוני ב ר א שי ת רמז כב‪ .‬ור א ה מ כי ל ת א‬
‫י תרו כ‪ ,‬טו‪.‬‬
 ‫סא‬ ‫ש״פ חקת‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫שהחב׳ היא במדרי׳ גבוה ועליונה בעצם‪ ,‬וגם יש בה האור שבהתאחדות והתכללות כולם‪,‬‬
‫והיינו האור העולה על כולנה בו׳‪ ,‬וכנ״ל פכ״ז■’‪ .‬גם י״ל שעי״ז ממשיך בחי׳ עצמות אוא״ס‬
‫הבל״ג שלמעלה משרשי האורות בשרשן ומקורן הראשון בו׳‪ .‬וזהו שנא׳ בפרה אדומה‬
‫ב״פ הוי׳^®‪ ,‬דהנה‪ ,‬ב׳ שמות הוי׳‪ ,‬ידוע« דא׳ הוא בסדר השתל׳‪ ,‬והב׳ שלמעלה מסדר‬
‫השתל׳‪ ,‬וע״י פרה אדומה ממשיכים בחי׳ הוי׳ דלעילא‪ ,‬למעלה מהשתל׳‪ .‬וי״ל שזהו בחי׳‬
‫שרשי האורות כמו שהן לפני הצמצום בו׳‪ .‬גם י״ל שזהו בחי׳ עצמות האוא״ם הבל״ג‪,‬‬
‫שרש בחי׳ סוכ״ע בו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פט״ ‪n‬י‪ ,‬דב׳ השמות הן שרשי הב׳ מדרי׳ דממכ״ע וסוכ״ע‬
‫בו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א=«‪ .‬וזהו וידבר הוי׳ אל משה‪ ,‬היינו ש׳ הוי׳ דהשתל׳‪ ,‬זאת הקת התורה‬
‫אשר צוה הוי׳‪ ,‬הוא ההוי׳ שלמעלה מהשתל׳‪ ,‬שממשיכים ע״י פרה אדומה‪ ,‬דמעשי׳ בחוץ‬
‫דוקא‪ ,‬שהו״ע התשובה לצאת מהטומאה אל הטהרה בו׳‪ ,‬וע״ז צריכים עזר‪ ,‬שזה ע״י‬
‫אלעזר‪ ,‬אל עוזר בו׳‪ ,‬ועי״ז ממשיכים מ״ח«י‪ ,‬בחי׳ מקור החב׳‪ ,‬דהיינו גילוי בחי׳ עצמות‬
‫אוא״ם הבלי גבול בו‪/‬‬

‫מז‬ ‫קיצור‪ ,‬והצמצום הוא שנתעלם אור הא״ם‪ ,‬ונשאר בחי׳ ההשערה‪ ,‬שהיא כנקודה לגבי‬
‫אור הא״ם‪ ,‬ונאצלה החב׳ שהיא נקודה הראשונה דהתגלות‪ ,‬ויש בה ב׳‬
‫צמצומים‪ ,‬סילוק אור הא״ס‪ ,‬ומיעוט האור‪ ,‬ונשאר בה רושם מהאור הא״ס‪ .‬וי״ל שזהו בחי׳‬
‫אור א״ם שבחב׳‪ .‬וזהו שהקו הוא בחי׳ גילוי ההעלם לגבי שרשי האורות‪ ,‬ויש מאין לגבי‬
‫אור הא״ס שנסתלק‪ ,‬ונשאר רק רושם בהקו)ולפ״ז יצדק גם לשטה זו שהקו קושר ומחבר‪,‬‬
‫משום רושם הא״ס שבו(‪ .‬ובכל הנ״ל ית׳ פסוק זאת הקת התורה כו׳‪.‬‬

‫‪ (94‬ע׳ לג ואילך‪.‬‬ ‫‪ (91‬ע׳ נו ואילך‪.‬‬

‫‪ (95‬ראה אוה״ת ויצא ח״ה תתסח‪ ,‬א‪ .‬שמות ‪ y‬פג‪ .‬סה״מ‬ ‫‪ (92‬חוקת שם‪ ,‬א־ב‪.‬‬
‫תרל״ט ח״א ע׳ קמג‪ .‬ע׳ רצג‪.‬‬ ‫‪ (93‬ראה זח״ג קלח‪ ,‬רע״א)באד״ר(‪ .‬תו״א בשלח סא‪ ,‬סע״ד‬
‫‪ = (96‬מים חיים‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
 ‫סב‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ ב ל ק‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫מי> מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראלי‪ .‬וצ״ל פי׳ ומספר את רובע‪ ,‬אם הכוונה שיש‬
‫מספר‪ ,‬או שקאי על מ״ש מי מנה‪ ,‬דהיינו שלא יש מספר‪ .‬וגם‪ ,‬הלא ישראל הוא‬
‫למעלה ממדרי׳ יעקב‪ ,‬כידועי‪ ,‬ולמה גבי יעקב נא׳ מי מנה‪ ,‬דפשט הפשוט הוא שלא יש‬
‫מספר‪ ,‬וגבי ישראל כתי׳ ומספר כו׳‪ .‬ולהבין כ״ז יש להקדים משנת״לי‪ ,‬דהמשכת האורות‬
‫דע״ם דאצי׳ משרשן ומקורן שהן הע״ם הגנוזות באוא״ם‪ ,‬הוא ע״י צמצום כו׳‪ .‬ונת׳י שיש‬
‫בזה ב׳ צמצומים‪ ,‬הא׳‪ ,‬צמצום האור שבבתי׳ א״ם‪ ,‬שהצמצום בזה הוא בבחי׳ סילוק כו׳‪,‬‬
‫והב׳‪ ,‬הצמצום בשרשי האורות‪ ,‬דכמו שכלולים באוא״ם ב״ה הם בבחי׳ התערבות‬
‫והתאחדות‪ ,‬שגבוהים במעלתן בעצם‪ ,‬שאינם בבחי׳ מציאות ניכרת‪ ,‬וגם מאיר בהם אור‬
‫נעלה‪ ,‬שהיא הכוונה העליונה שבענין הע״ם כו׳‪ ,‬והצמצום הוא שנפרטו להיות נמשך ספי׳‬
‫א׳ פרטיות‪ ,‬שעי״ז נתמעט האור‪ ,‬ונעשית בבחי׳ מציאות ניכרת כו‪/‬‬

‫וט( וע״פ® הנ״ל יובן ענין התלבשות האורות בכלים׳‪ ,‬שהרי האורות והכלים הם בבחי׳‬
‫ריחוק הערך זה מזה‪ ,‬וכמו הגוף והנפש‪ ,‬שרחוק ערכם מאד‪ ,‬שהנפש רוחני‪,‬‬
‫והגוף הוא חומר« וגשמי כו׳‪ ,‬כמו״כ בדוגמא כזאת הן האורות והכלים‪ ,‬וכמא׳י וכמה‬
‫גופין תקינת לון כו׳‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬הרי האורות באים בבחי׳ התלבשות בכלים‪ ,‬שזהו בבחי׳‬
‫התלבשות ותפיסא ממש כו׳‪ ,‬והוא מפני שבהאורות גם כמו שהן בשרשן ומקורן באוא״ם‬
‫ה״ה בבחי׳ ע״ם)והוא בבחי׳ עלות הרצון‪ ,‬שהו״ע ההשערה להאיר במדה וגבול כו׳(‪ ,‬דעם‬
‫היות שהן שם בתכלית ההתאחדות‪ ,‬דהיינו שהן בבחי׳ פשיטות‪ ,‬עד שאינם בכחי׳ ניכרת‬
‫לעצמן כלל כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ ע״ם עכ״פ‪ .‬ואופן המשכתם והתגלותם הוא ע״י הצמצום‪,‬‬
‫היינו שנמשך ספי׳ פרטיות בפ״ע‪ ,‬שעי״ז נעשית בבחי׳ מציאות ניכרת‪ ,‬ע״כ הוא בערך‬
‫להתלבש בכלים כו׳)והיינו בכלים שהן ג״ב אלקות בעצם כו׳(‪ .‬והגם שהצמצום הוא בבחי׳‬
‫מיעוט לבד‪ ,‬דענין המיעוט הוא בבחי׳ גילוי מההעלם )וזהו ההפרש בין מיעוט לסילוק‪,‬‬
‫דמיעוט הוא שההמשכה הוא בערך שרשה ומקורה‪ ,‬וסילוק הוא באין ערוך‪ ,‬וכמו‬
‫התחדשות כו׳‪ .‬ובאמת גם בזה אינו בבחי׳ התחדשות ממש‪ ,‬שהרי הוא עכ״פ בבחי׳ דביקות‬
‫מח במקורו כו׳‪ ,‬והתחדשות ממש שייך רק במציאות דבר‪ ,‬כמו בכלים כו׳(‪ ,‬וכל גילוי מההעלם‬

‫ת ר ל ״ג) ס ה ״ מ ת רל ״ג ח״ב ע׳ שסט ואילך(‪.‬‬ ‫ח ל ק מ ה מ א מ ר מיוסד‪ ,‬כנ ר א ה‪ ,‬ע ל ד״ה נ מנו וג מ רו‬
‫‪ (2‬ב ל ק כ ג‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (3‬ר א ה ג ם ל קו ״ ת ב ל ק ע‪ ,‬ג ו אילך‪.‬‬
‫‪ (4‬פכ״ב ו א י ל ך ) ע׳ מו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (5‬פכ״ז ו אי ל ך ) ‪ 7‬נו(‪.‬‬
‫‪ (6‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה ד״ה נ מנו ו ג מ רו שם‪.‬‬
‫‪ (7‬כ אן מסיי ם ה בי או ר ש ה ת חיל בפ״ז ) ‪ 7‬יד ואילך(‪,‬‬
‫ב ה מ של ד ה ת ל ב שו ת ה כ חו ת ב אברים‪ ,‬שזהו ל פי שהן ר ק כ חו ת‬
‫הנפ ש‪ ,‬ו ל א אור ע צם הנ פ ש ‪ -‬ל הבין ה דו ג מ א מז ה ל מ על ה‪.‬‬
‫אוצ״ל‪ :‬חומרי‪.‬‬ ‫‪ (8‬חומר‪:‬‬
‫‪ (9‬תקו״ז ב ה ק ד מ ה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪(1‬‬
‫ב או ה ״ ת ו א ת חנן ע׳ רפט ו אילך* ‪ -‬כנ ס מן ל ק מן ב ה ע רו ת‪.‬‬
‫עו ד מ א מ רי ם ש מיוסדים‪ ,‬כנ ר א ה‪ ,‬ע ל ד״ה נ מנו ו ג מ רו‬
‫הנ״ל‪ :‬ד״ה ה ק ב צו ו שמעו ת ר ס ״ו) ה מ ש ך תרס״ו ס״ע ת רס ד‬
‫ואילך(‪ .‬ד״ה מ היכן זכו תרפ״ז‪ .‬ד״ה א פ ס כ ל ת ך תרצ״ד** סל״ב‬
‫ו אי ל ך )סה״מ ת שי״א ‪ 161 7‬ואילך(‪.‬‬
‫ה ת ח ל ת ו סיו ם ה מ א מ ר מיו סד‪ ,‬כנ ר א ה‪ ,‬ע ל ד״ה מי מנ ה‬
‫*( והוא ד״ה ושמתי כדכד במאמרי אדמו״ר האמצעי פ׳ ראה‬
‫ע׳ תנז ואילך ‪ -‬עם שינויים כר‪.‬‬
‫**( ראה לקמן הערה ‪ 39‬בשוה״ג‪.‬‬
‫סג‬ ‫ש״פ בלק‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫הרי הגילוי מעין ההעלם כו׳״*‪ ,‬וכשם שההעלם הוא בבחי׳ פשיטות‪ ,‬כמו״ב הגילוי ג״כ‬
‫בבחי׳ פשיטות כר‪ .‬הנה באמת הרי הע״ם דאורות הן בבחי׳ פשיטות לגבי ע״ם דכלים‪,‬‬
‫וכמשנת״ל פי״ד״‪ .‬מ״מ‪ ,‬מאחר שגם בשרשן ומקורן יש בחי׳ ע״ם‪ ,‬דעם היות שהן בבחי׳‬
‫פשיטות‪ ,‬מצד הדביקות ומצד ההתכללות שלהם באוא״ם ב״ה‪ ,‬וכמשנת״ל פכ״א‪ ,‬ה״ה מ״מ‬
‫בבחי׳ ע״ם כר‪ ,‬וכמו שנמשכו ע״י הצמצום בבחי׳ ספי׳ פרטיות בפ״ע הרי נעשה כל אור‬
‫בבחי׳ מציאות ניכרת עכ״פ‪ ,‬ה״ה בערך שיתלבש בבחי׳ הכלים כר )ולקמן פ׳־• ית׳ עוד‬
‫סיבה לזה‪ ,‬והא בהא תליא כר(‪ .‬וע״י ההתלבשות בהכלים שהוא בבחי׳ התלבשות ותפיסא‪,‬‬
‫נעשה האור בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬בחי׳ אור החכ׳ ואור החסד‪ ,‬כפי מהות הכלים כר‪.‬‬

‫והנה״ בד״כ יש ג׳ מדרי׳ באורות״‪ .‬מדרי׳ הא׳ הן האורות כמו שהן כלולים באוא״ס ב״ה‬
‫לפני הצמצום‪ ,‬והן ע״ם הגנוזות במאצילן‪ ,‬שעז״אי אנת הוא חד ולא בחושבן כר‪,‬‬
‫דפי׳ חד הוא בחי׳ יחיד בעצם‪ ,‬שמיוחדים ממש באוא״ס‪ ,‬וגם הע״ם עצמן הם בתכלית‬
‫היחוד כר )ולעיל פכ״ד״ נת׳ דבעלות הרצון הוא בחי׳ שמות ל׳ רבים‪ ,‬הנה זהו במדרי׳‬
‫דאוא״ם שלפני הצמצום כר‪ ,‬ועמ״ש בשער היחוד פי״א״ בענין יחיד אחד וקדמון‪ ,‬דיחיד‬
‫הוא עצם האור שאינו בבחי׳ גילוי עדיין‪ ,‬ואחד הוא הגילוי בבחי׳ כללות ובבחי׳ פשיטות‪,‬‬
‫וקדמון הוא ההשערה בכח כר‪ ,‬דאחד וקדמון זהו קודם עלות הרצון ובחי׳ עלות הרצון‬
‫)עמש״ל פט״די(‪ ,‬וכמ״ש במ״א״‪ ,‬אבל לגבי האורות שנתגלו אחר הצמצום‪ ,‬הנה שרשי‬
‫האורות)שזהו בחי׳ השערה הנ״ל‪ ,‬וכמו שנת״ל פכ״ז״( הכלולים בעצמותו ית׳ שלא נתגלו‬
‫עדיין‪ ,‬ה״ז בחי׳ יחיד‪ ,‬שעז״נ אנת הוא חד כו׳(‪ .‬וכמ״ש במ״א״־ ההפרש בין אחד ליחיד‪,‬‬
‫דאחד הוא התאחדות הפרטים‪ ,‬והיינו מה שנעשה אחד לאחר שכבר נתגלו והיו פרטים‬
‫נבדלים‪ ,‬וכשחוזרין ונכללין במקורן שהן חוזרין ומתאחדין‪ ,‬ה״ז התאחדות הפרטים לבד‪.‬‬
‫וכמו עד״מ התפשטות כח התנועה שביד לעשות איזה מלאכה‪ ,‬ואח״כ כשנח ממלאכתו‬
‫וחוזר התפשטות כח היד לעצמותו‪ ,‬נעשה בבחי׳ אחד‪ ,‬והוא רק התאחדות הפרט אחרי‬
‫שכבר נמשך והי׳ כח בפ״ע כר‪ .‬אבל יחיד הוא שמיוחד בעצם‪ ,‬שאין כאן פרט כלל‪ ,‬וכמו‬
‫כח היד קודם שמנענע לעשות איזה דבר‪ ,‬הרי ודאי יש ביד כח הזה לעשות הדבר‪ ,‬רק‬
‫שמיוחד הוא בעצם כח היד‪ ,‬שאינו במציאות דבר לעצמו‪ ,‬וממילא ה״ה בבחי׳ יחוד ממש‬
‫כר‪ .‬וכן הוא ביחוד כל הכחות כשהם מיוחדים בעצם הנפש קודם שמתפשטות מעצם‬
‫הנפש כר)וכמו היוצא ליהרג ר״ל‪ ,‬שיש לו אז שכל ומדות‪ ,‬וכלולים בעצם הנפש בבחי׳‬

‫אלי הו תש״ב‪ .‬ובכ״מ‪ .‬ור א ה ג ם ל עי ל פכ״ו ]םה״מ תשי״א ע׳‬ ‫‪ ( 10‬ר א ה םה״מ תרס״ט ע' קסב‪.‬‬
‫‪ 117‬ואילך[‪.‬‬ ‫‪ ( 11‬ע׳ ל ו איל ך‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ע׳ נ‪.‬‬ ‫‪ ( 12‬פ׳‪ :‬ר א ה פקט״ז )ע׳ שה(‪ .‬ושם‪ :‬שיש דו ג מ א ב ה ב לי‬
‫‪ ( 16‬קיז‪ ,‬ב ו אילך‪.‬‬ ‫שהיא כ מו ה אור‪ ,‬דמ שו״ז היא כ לי ל ק ב ל א ת ה א ו ר כ ר ‪ . .‬וכ מו‬
‫‪ ( 17‬ם״ע לג ו אילך‪.‬‬ ‫ב הי רו ת חו מ ר העין‪ ,‬שבזה הו א כ לי ל או ר הראי' ‪ . .‬שזהו בחי׳‬
‫‪ ( 18‬ר א ה ה ג הו ת לד״ה פ ת ח א לי הו שבתו״א תרנ״ח ע' פ‪.‬‬ ‫פני מי' ה כ לי כ ו׳ ) ו ר א ה ד״ה נ מנו ו ג מ רו שבה ער ה ‪.(1‬‬
‫‪ ( 19‬ע׳ נז ו אילך‪.‬‬ ‫‪ -‬רא ה ד״ה נ מנו ו ג מ רו שבה ער ה ‪1‬‬ ‫‪ ( 13‬ב ה ב א ל ק מן‬
‫‪ (20‬ר א ה תו״א ו אר א נה‪ ,‬ב ו אי ל ך‪ .‬ל קו ״ ת ו א ת חנן יא‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫)אוה״ת ו א ת חנן ע' רצ ואילך(‪ .‬ה מ שך תרס״ו שבה ער ה ‪ . 1‬שם‬
‫אמרי בינ ה שער הק״ש פר ק ח‪ .‬ו עוד‪.‬‬ ‫ע' נ ג‪ .‬םה״מ פר״ ת ע׳ ק א ו אילך‪ .‬ד״ה אפם ב ל ת ך שבה ער ה ‪1‬‬
‫)םה״מ ת שי״א ע' ‪ 161‬ואילך(‪.‬‬
‫*( נתבאר בד״ה באתי לגני תשכ״ב )תורת מנחם סה״מ באתי‬ ‫‪ ( 14‬בם ה״ מ תשי״א שם‪ :‬ר א ה תו״א ס״פ נח‪ .‬תו״ח נח ד״ה‬
‫לגני ח״ב ע׳ תלא ואילך(‪.‬‬ ‫ויהי כ ל ה אר ץ פי״א ו איל ך נסה‪ ,‬סע״ד ואילך[♦‪ .‬ד״ה פ ת ח‬
 ‫מי מנה עפר יעקב‬ ‫סד‬

‫נקודה‪ ,‬בלי שום התפשטות כלל כו׳(‪ .‬וכמו״ב למעלה‪ ,‬הע״ם הגנוזות במאצילן הם כלולים‬
‫בעצמות המאציל בבחי׳ יחוד בלי שום מציאות לעצמן כלל כר‪ .‬וזהו אנת הוא חד‪ ,‬בבחי׳‬
‫יחיד בעצם כו‪ /‬וז״ש ולא בחושבן‪ ,‬פי׳‪ ,‬שהגם שכלולים בו כל חע״ם‪ ,‬אינם בחושבן עשר‪,‬‬
‫להיותם בטלים ומיוחדים באוא״ם ב״ה‪ ,‬וגם הם בבחי׳ אחדות ממש זע״ז כו׳‪ ,‬ואינו שייך‬
‫לומר שם חשבון ע״ם כו‪/‬‬

‫והמדרי׳ הב׳ הוא המשכת והתגלות חאורות לאחר הצמצום‪ ,‬שהן הפרשת הארה מאוא״ם‬
‫המאציל‪ ,‬והוא המשכתן בבחי׳ ספירות פרטיות כר‪ ,‬שעז״א־־ ע״ם בלי מה‪ ,‬שהן‬
‫בלי מהות עדיין‪ ,‬והיינו דקודם התלבשותם בכלים הן בבחי׳ פשיטות עדיין כר‪ ,‬דמאחר‬
‫שהצמצום הוא בבחי׳ מיעוט לבד‪ ,‬דהיינו שהן בבחי׳ גילוי ההעלם משרשם ומקורם‪ ,‬והרי‬
‫מקורם הוא בחי׳ חד ולא בחושבן כר‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ע״כ גם האורות שבאו בהתגלות יש בהם‬
‫התגברות מקורם‪ ,‬שאינם בבחי׳ מציאות ובבחי׳ התחלקות עדיין כר‪ .‬וכמא׳^־ אנת הוא‬ ‫מט‬
‫חכים ולא בחב׳ ידיעא כר‪ ,‬דחכים שייך לומר על האור כשבא בהתגלות דוקא‪ ,‬דכמו‬
‫שכלול באוא״ם ב״ה חרי אינו בבחי׳ חכים‪ ,‬וכמשנת״ל פי״טי־ שאינו בבחי׳ מציאות ניכרת‬
‫כלל כר‪ ,‬ורק כשהאור בא בהתגלות שייך לומר חכים כר‪ ,‬אבל לא בחב׳ ידיעא כמו ח״ע‬
‫דאצי׳ כר‪ ,‬כי החכ׳ היא בבחי׳ פשיטות עדיין כר‪ ,‬וכמשנת״ל פי״די־ בענין ח״ס‪ ,‬שזהו‬
‫למעלה מחחכ׳ עדיין‪ ,‬גם לגבי בחי׳ ח״ע דאצי׳ כר‪ .‬וכן הוא בכל האורות‪ ,‬שהן בבחי׳‬
‫פשיטות עדיין כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והיות דשרשי האורות הן בבחי׳ ע״ם‪ ,‬וע״י הצמצום באו האורות בבחי׳‬
‫התחלקות ובבחי׳ מיעוט‪ ,‬ע״כ ביכולתם שיתלבשו בכלים דאצי׳‪ ,‬שהן אלקות‪,‬‬
‫ובהתלבשותן ה״ה כאופן הכלים‪ .‬ויש באורות ג׳ מדרי׳‪ ,‬הא׳‪ ,‬שרשי האורות הכלולים‬
‫באוא״ם קודם הצמצום‪ ,‬שעז״נ אנת הוא חד‪ ,‬דעם היותם עשר‪ ,‬ה״ה בבחי׳ חד ממש)לגבי‬
‫האורות המתגלים(‪ ,‬הב׳‪ ,‬התגלות האורות משרשם‪ ,‬להיות שהן בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬הגם‬
‫שהן בבחי׳ מיעוט‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות‪ ,‬ועז״נ ע״ס בלי מ״ה‪ ,‬וחכים ולא בחב׳ ידיעא‪.‬‬

‫למ״ד( ו ע ל ב׳ מדרי׳ הנ״ל נא׳־^ המלך המרומם לבדו מאז כר והמתנשא מימות עולם‪,‬‬
‫דפי׳ המלך המרומם הוא שמרומם ומנושא בעצם‪ ,‬שאינו שייך לעולמות‬
‫כלל‪ ,‬וזהו לבדו‪ ,‬בחי׳ הוא לבדו הוא־־‪ ,‬וכמו ונשגב הוי׳ לבדו כו״־‪ ,‬וכמו אתה הוא הוי׳‬
‫לבדיך כר־־‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־‪ ,‬והיינו בחי׳ מל׳ דא״ם כמו שהוא לפני הצמצום‪ ,‬שזהו בחי׳‬
‫ההשערה שבאוא״ס הבל״ג להאיר בבחי׳ גבול‪ ,‬והן הע״ם הגנוזות כר‪ ,‬כמשנת״ל פכ״ז״־‪,‬‬
‫דבחי׳ ומדרי׳ זו היא בתכלית היחוד וההתכללות באוא״ם‪ ,‬ולא בחושבן ע״ם עדיין‪ ,‬כנ״ל‬
‫פכ״טי־‪ ,‬וע״כ ה״ז בבחי׳ רוממות והתנשאות לגמרי כר‪ ,‬והיינו בבחי׳ התנשאות עצמי‪,‬‬

‫‪ (28‬נחמי' ט‪ ,‬ו‪ .‬ור א ה מ א מרי אד מו״ר הזקן תקס״ח ה״ב ע'‬ ‫‪ (21‬ספ ר יצירה פ״א מ״ב ו איל ך‪.‬‬
‫תר עה‪ .‬או ה ״ ת ויחי שפה‪ ,‬ב ו אי ל ך‪ .‬שצה‪ ,‬ב ו אילך‪ .‬םה״מ‬ ‫‪ (22‬תקו״ז ב ה ק ד מ ה)יז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫מג ו איל ך‪ .‬לקמן פ ק מ ״ ג) ה ״ ב‬ ‫‪y‬‬ ‫ת רנ ״ג ע׳ רנ ה ו אילך‪ .‬תר״ם‬ ‫‪ (23‬ע׳ מ‪.‬‬
‫ע׳ שעז(‪ .‬ח״ו ע׳ וא׳רפב ו אילך‪.‬‬ ‫‪ 7‬ל ו אילך‪.‬‬ ‫‪(24‬‬
‫‪ (29‬ר א ה שער ה א מונ ה פ מ ״ז) עו‪ ,‬א ואילך(‪ .‬אוה״ ת ת ה לי ם‬ ‫‪ (25‬ב ר כ ת יוצר‪ .‬ור א ה ל קו ״ ת ד רו שי ם לר״ה סא‪ ,‬סע״ב‬
‫)י הל אור( ע׳ ת ק לו‪.‬‬ ‫ו אילך‪.‬‬
‫‪ (30‬ע׳ נז‪.‬‬ ‫‪ (26‬ע״פ פיו ט ״האוחז בי ד מ ד ת מ שפט״ לי מים הנור אי ם‪.‬‬
‫‪ (31‬ע' סג‪.‬‬ ‫‪ (27‬ישעי׳ ב‪ ,‬יא‪ .‬שם‪ ,‬יז‪.‬‬
‫סה‬ ‫ש״פ בלק‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫דמאחר שאינו בבחי׳ מקור עדיין‪ ,‬ממילא ה״ז בבחי׳ התנשאות עצמי כר‪ .‬והגם שזהו‬
‫ההשערה להאיר במדה וגבול כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי אינו בבחי׳ המשכה כלל להיות בגדר מקור‬
‫כר‪ .‬ובפרט דכללית השערה הזאת היא השערת האורות‪ ,‬לא השערת הכלים‪ ,‬הרי אינו‬
‫שייך לומר בזה התנשאות מהדבר המתהווה‪ ,‬כ״א מה שהוא מרומם לבדו כר‪ .‬ומש״א‪25‬‬
‫והמתנשא מימות עולם הוא בהאור כמו שבא בגילוי להתלבש בכלים‪ ,‬אבל קודם‬
‫שמתלבש עדיין‪ ,‬דבחי׳ זו אינו בבחי׳ המרומם לבדו‪ ,‬היינו בבחי׳ רוממות עצמי‪ ,‬מאחר‬
‫שכבר בא בגילוי להיות בבחי׳ מקור להאורות דע״ם כר‪ ,‬ומ״מ אר ע״ז והמתנשא מימות‬
‫עולם‪ ,‬להיות שאורות אלו הם ג״כ בלי מה‪ ,‬בבחי׳ פשיטות‪ ,‬ה״ה מנושאים עדיין מבחי׳‬
‫ימות עולם‪ ,‬שהן יומין דז״א ויומין דע״ס דאצי׳ בכלל כר‪ .‬ובד״ב י״ל‪ ,‬דב׳ בחי׳ אלו הן‬
‫בחי׳ עתיק ואריך‪ ,‬וכמשנת״ל פט״ו־^ דהע״ס הגנוזות הן בחי׳ עתיק דא״ק כו׳‪ ,‬והאור שבא‬
‫בגילוי לאחר הצמצום ה״ז בחי׳ אריך בכלל כר‪ ,‬דעם היותו בחי׳ מקור לע״ם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הוא‬
‫מרומם ומנושא מהם כר‪ .‬וכ״ז הוא בהאורות שהן בבחי׳ פשיטות‪ ,‬דגם מדרי׳ הב׳ הנ״ל‬
‫הוא בבחי׳ פשיטות ובבחי׳ בלי מ״ה כר)דעם היותם מדרי׳ פרטיות‪ ,‬ה״ה בבחי׳ בלי מ״ה‪,‬‬
‫מפני שהצמצום הוא בבחי׳ מיעוט לבד כר‪ ,‬וכנ״ל(‪ ,‬וכמו ח״ם שהיא למעלה מהחב׳ לגבי‬
‫חכ׳ הגלוי׳ כר‪ ,‬וכמו סברת הרב שהיא סברא אחת עדיין כר‪ ,‬וכמשנת״ל פי״ג‪.33‬‬

‫והמדרי׳ הג׳ הוא האורות המתלבשים בכלים‪ ,‬שבאים בבחי׳ תפיסא והתלבשות ממש‬
‫בכלים‪ ,‬עד שנעשים כפי מהות הכלים‪ ,‬שבאין ערוך כלל לגבי האור כר‪ .‬וכמו‬
‫בהשגה דאור השכל שבמוח להשיג השגה גשמיות‪ ,‬שאינו בערך השכל וההשגה שבנפש‬
‫המשכלת כר‪ .‬וכמוי^ הסברא כשהיא בהשגת שמאי והלל שהן בבחי׳ חו״ג ממש כר‪.‬‬
‫וכמו״כ האורות כשהן בהכלים ה״ה בבחי׳ מהות ומציאות דבר‪ ,‬בבחי׳ אור החכ׳ ואור‬
‫החסד ואור הגבר כר‪ ,‬ולא רק מה שנראי׳ לפי גוון הכלים‪ ,‬כ״א שנעשים בבחי׳ חו״ג ממש‬
‫בבחי׳ מציאות‪ ,‬עד דבכדי להיות בחי׳ הביטול וההתכללות בהם להיות אחליפו דוכתיי׳‬
‫כרי^‪ ,‬זהו דוקא ע״י גילוי אור עליון כר‪ .‬וע״ד מ״ש־« המשל ופחד עמו עושה שלום‬
‫במרומיו‪ ,‬מיכאל שר של מים כר‪ ,‬ואינם מכבים זא״ז‪ ,‬שזהו ע״י גילוי אור עליון דוקא־ג‪,‬‬
‫דהמלאכים‪ ,‬הגם שהן בעולם הבריאה‪ ,‬שרשן הוא מאו״כ דאצי׳‪ ,‬וכמ״ש בסי׳ שער הק״ש‪,37‬‬
‫דנפש דמלאכים שרשן מאורות דאצי׳ כר‪ ,‬והתכללות שלהם הוא ע״י האור עליון‬
‫שלמעלה משניהם‪ ,‬שעי״ז מתבטלים ממציאותם כר‪ .‬וכמו״ב באצי׳‪ ,‬באורות המתלבשים‬
‫בכלים‪ ,‬שהן בבחי׳ חו״ג כר‪ ,‬בכדי שיהי׳ הביטול והתכללות שלהם‪ ,‬הוא ע״י אור העליון‬
‫דוקא כו׳‪ .‬וכן ההתאחדות וההתקשרות שלהם באוא״ס ב״ה הוא ע״י אור העליון כר‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬שרשי האורות הכלולים באוא״ם ה״ה מיוחדים בעצם באוא״ם ב״ה‪ ,‬וגם בבחי׳‬
‫התגלות שלהם‪ ,‬קודם שמתלבשים בהכלים‪ ,‬שהן בבחי׳ בלי מ״ה ובלי מהות‪ ,‬ה״ה ג״כ‬
‫בבחי׳ התאחדות באוא״ס ב״ה כר‪ .‬וכמו שמתלבשים בכלים‪ ,‬הגם שגם אז הן בבחי׳ אור‬
‫הדבוק במקורם‪ ,‬מצד שהן בבחי׳ אור בעצם כר)והוא ג״כ ענין שנת״ל פי״ד*־‪ ,‬שהע״ס‬
‫דאורות הן בבחי׳ פשיטות לגבי ע״ם דכלים כר(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬זהו ע״י גילוי אור עליון‪ ,‬שפועל‬

‫‪ (36‬ראה תניא אגה״ק סי״ב‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר‬ ‫ע׳ לג‪.‬‬ ‫‪(32‬‬
‫האמצעי יז‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ס״ע כז ואילך‪.‬‬ ‫‪(33‬‬
‫‪ (37‬סידור עם דא״ח עג‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ראה לעיל פרק יג ואילו )ע׳ כח ואילו(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫איוב כה‪ ,‬ב‪ .‬תנחומא ויגש ו‪ .‬במדב״ר פי״ב‪ ,‬ח‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(35‬‬
 ‫מי מנה עפר יעקב‬ ‫סו‬

‫בהם ההתאחדות וההתכללות כו׳‪ ,‬ובמאמרי אנת הוא דקשיר לון ומייחד לון‪ ,‬דקאי על‬
‫האורות המתלבשים בבלים‪ ,‬דהתקשרות והתאחדות שלהם באוא״ם ב״ה‪ ,‬ובן היחוד‬
‫וההתבללות שלהם‪ ,‬הוא ע״י דאנת הוא דקשיר בו׳)ומ״מ‪ ,‬הדביקות והיחוד הוא בבחי׳‬
‫איהו וחיוהי הדיי‪ ,‬להיות שזהו בחי׳ האור בו׳(‪ ,‬והיינו לפי שנעשים בבחי׳ מציאות בפי‬
‫מהות הבלים‪ ,‬וע״ב דוקא ע״י אור עליון נעשה בהם הביטול בו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬והמדרי׳ הא׳ הנ״ל היא בחי׳ המרומם לבדו‪ ,‬בחי׳ עתיק דא״ק‪ .‬והמדרי׳ הב׳ הוא‬
‫המתנשא מימות עולם‪ ,‬בחי׳ אריך‪ .‬וב״ז בבחי׳ בלי מ״ה‪ .‬והמדרי׳ הג׳ הן האורות‬
‫המתלבשים בבלים‪ ,‬שנעשים בערך מהות הבלים‪ .‬וזה שאחליפו דובתייהו‪ ,‬ובן ההתקשרות‬
‫שלהם באוא״ם וההתבללות שלהם‪ ,‬הוא ע״י אור עליון המאיר עליהם ובהם‪.‬‬

‫לא( ו ה נ ה ג׳ מדרי׳ אלו הן ג׳ בחי׳ נקודה קו שטחי’‪ .‬דנקודה הוא בחי׳ העצמית‬
‫שלמעלה עדיין מבחי׳ המשבה וגילוי‪ ,‬ובמו נקודת יו״ד‪ ,‬שאין בה עדיין‬
‫התפשטות אורך ורוחב בו׳‪ ,‬ועם היות שיש בה ו״ד‪ ,‬שהוא האורך ורוחב‪ ,‬הבל הוא בהעלם‬
‫עדיין‪ ,‬והבל בבחי׳ נקודה לבד‪ ,‬בבחי׳ פשיטות עדיין בר‪ .‬והקו הוא בחי׳ המשבה וגילוי‪,‬‬
‫רק שהוא בחי׳ המשבה היולית עדיין בר‪ ,‬והיינו שהקו‪ ,‬עם היות שיש בו פרטים בהתגלות‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות עדיין ובבחי׳ התאחדות בר‪ .‬דהנה‪ ,‬ענין הקו בד״ב הוא בחי׳‬
‫האורך‪ ,‬שהוא בחי׳ הגילוי בר‪ ,‬אמנם יש בזה ב׳ אופנים‪ ,‬הא׳ הוא‪ ,‬מה שפרט א׳ בא‬
‫בהמשבה והתגלות ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬ובמו בהשפעת השבל מגדול לקטן‪ ,‬שאותו הענין‬
‫הפרטי שמשפיע לו‪ ,‬מתלבש במשל או באיזה ענין שהוא בערך המקבל‪ ,‬שעי״ז יבין את‬ ‫גא‬
‫הענין הפרטי ההוא‪ ,‬ובן מלבישו עוד באיזה ענין שלמטה מזה‪ ,‬עד שיובן גם למקבל שהוא‬
‫נמוך במדרי׳ בר‪ ,‬ובאופן בזה מורידו ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬עד שיהי׳ הענין מובן גם לבעל שבל‬
‫קטן בר‪ .‬והאופן הב׳ הוא‪ ,‬שהקו הוא רק התגלות הפרטים שבהנקודה‪ ,‬לא הבאת הפרט‬
‫לידי השגה והבנה‪ ,‬ב״א רק הבאת והתגלות הפרטים שבהנקודה בר‪ ,‬דממילא גם הפרטים‬
‫הם בבחי׳ פשיטות ובבחי׳ היולית עדיין בו׳)וע״ד המשנה‪ ,‬שהם ענינים פרטים שאינם‬
‫בבחי׳ השגה עדיין‪ ,‬עד שמתבארים אח״ב בגמ׳ בריבוי סברות והשגות שונות בר‪ ,‬רק שהן‬
‫התגלות הפרטים שבהנקודה‪ ,‬דהיינו תושב״ב בר(‪ .‬ועמ״ש באורך בד״ה בל הנהנה‪ ,‬רנ״ב״י‪,‬‬
‫בענין הקו‪ ,‬שמחיבור נקודות הרבה נעשה קו בר‪ ,‬והוא שהמדרי׳ פרטיות שבו הן בבחי׳‬
‫נקודות ובבחי׳ פשיטות בו׳)ושם>י ביאר הענין שזהו במו עקודים ונקודים‪ ,‬דעקודים הוא‬
‫שהעשר בתרים שהן האורות העצמיים ה״ה בבחי׳ בלתי מציאות ניברת‪ ,‬ובולם קשורים‬
‫ומיוחדים יחד בר‪ ,‬ונקודים הוא שבאו בהתגלות במו שהן בפשיטותן ובעצמיותן בר‪.‬‬
‫ובדוגמא בזאת הו״ע הקו מה שמחיבור נקודות רבים נעשה הקו‪ ,‬דהיינו התגלות האורות‬
‫בבחי׳ פשיטות בר‪ ,‬רק דבנקודים ה״ה בבחי׳ ענפין מתפרדיף*‪ ,‬ובקו הן בבחי׳ אחדות בר‪.‬‬

‫‪ (40‬םה״מ תרנ״ב ‪ y‬צז ואילך‪.‬‬ ‫‪ (38‬תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬

‫‪ (41‬םה״מ שם ‪ y‬ק ואילך‪.‬‬ ‫‪ (39‬ראה ד״ה אפם בלתך שבהערה ‪) 1‬םה״מ תשי״א ע׳ ‪164‬‬
‫‪ (42‬ראה תו״א נח י‪ ,‬ד ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן‬ ‫ואילך(*‪ .‬וראה םה״מ עטר״ת ‪ y‬קנג ואילך‪ .‬ד״ה למרבה‬
‫פרשיות ח״א ‪ y‬סט ואילך‪ .‬תו״ח נח ע‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫המשרה ש״ת)םה״מ קונטרסים ה״ב תלו‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬

‫*( ראה מכתב עש״ק כ״ף מנ״א תשכ״ו)אגרות־קודש חכ״ד ע׳‬

‫בסד״ה אפס בלתך תרצ״ד ‪ -‬בס׳ המאמרים תשי״א(״‪.‬‬ ‫קצב(‪ :‬״נקודה קו שטח בד״ה מי מנה תער״ב )הועתק ונתבאר‬
 ‫סז‬ ‫ש״פ בלק‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫והיינו ההפרש כשההתגלות היא להיות בבחי׳ מציאות‪ ,‬שז״ע הנקודים‪ ,‬שהוא ההתגלות‬
‫להיות בבחי׳ מציאות‪ ,‬וכמו אנא אמלוך כו׳״‪ ,‬או שההתגלות היא רק בבחי׳ גילוי מן‬
‫העצם‪ ,‬לא להיות בבחי׳ מציאות‪ ,‬רק התגלות לבד כר‪ .‬וכמו חכם הגדול המגלה אור שכלו‬
‫כמו שהוא אצלו‪ ,‬שכל הפרטים באים בהפשטה‪ ,‬ואינו ניכרים עדיין הפרטים והחילוקי׳‬
‫שבהם כר‪ ,‬וכמשנת״ל פי״טיי המשל באור שכל מופשט‪ ,‬שיוכל להתערב עם אור שכל‬
‫ההפכי המופשט ג״כ כמוהו כר(‪ .‬ועם היות דהקו הוא בבחי׳ מיעוט האור לגבי הנקודה‪,‬‬
‫וכמשנת״ל פכ״ב״ בענין הצמצום בשרשי האורות להיות נמשך ספי׳ פרטיות‪ ,‬שעי״ז נעשה‬
‫בבחי׳ מיעוט האור כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בבחי׳ פשיטות עדיין ובבחי׳ בלי מ״ה לגבי האורות‬
‫המתלבשי׳ בכלים כר‪ .‬והשטח הוא כמו שהאורות מתלבשים בכלים‪ ,‬שנעשים בבחי׳ אור‬
‫החב׳ ואור החסד‪ ,‬כפי מהות הכלים כר‪ ,‬ואינם בבחי׳ פשיטות כמו האורות מצ״ע‪ ,‬עד‬
‫שפועלים ההתהוות דבי״ע כפי אופן הכלים כר‪ .‬והדוגמא בזה י״ל כמו באצי׳ רוחו של‬
‫משה על הזקנים־י‪ ,‬הרי ע״י שנח על הזקנים‪ ,‬הי׳ יכול להיות השפעת הבשר‪ ,‬מה שלא הי׳‬
‫אפשר להיות מרוחו של משה עצמו‪ ,‬שלא ע״י הזקנים כר‪ ,‬וז״ש״ ואצלתי מן הרוח אשר‬
‫עליך ושמתי עליהם‪ ,‬שיש בזה ב׳ דברים “‪ ,‬אצילות רוחו של משה‪ ,‬ומה שנח על הזקנים‬
‫כר‪ ,‬והיינו דבאצילת רוחו של משה לבד‪ ,‬הגם שזהו ירידה ממדריגתו‪ ,‬לא הי׳ אפ״ל עדיין‬
‫השפעת הבשר‪ ,‬כ״א ע״י שנח על הזקנים‪ ,‬שהיו באין ערוך לגבי משה‪ ,‬עי״ז נעשה רוחו‬
‫של משה באופן כזה שיהי׳ בו וע״י השפעת הבשר כר‪ ,‬וכנודע דכל ההשפעות הי׳ צ״ל‬
‫ע״י משה דוקא כו׳ “‪ .‬וכמו״כ הוא בענין אצי׳‪ ,‬דהאורות כמו שנאצלו ונתגלו משרשן‬
‫ומקורן מהע״ם הגנוזות‪ ,‬ה״ה בבחי׳ בלי מ״ה עדיין כר‪ ,‬וממילא אינן בערך עדיין להיות‬
‫בבחי׳ מקור לבי״ע כר‪ ,‬וע״י שנתלבשו בכלים‪ ,‬עי״ז נתפסו בבחי׳ מציאות להיות בבחי׳‬
‫מקור לבי״ע‪ ,‬דאיהו וגרמוהי חד לברוא כו׳ “‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והו״ע נקודה קו שטח‪ .‬נקודה היא העצמיות‪ ,‬והיא שרשי האורות‪ .‬קו הוא‬
‫גב‬ ‫התגלותן ע״י הצמצום בבחי׳ ספירות פרטיות‪ ,‬בבחי׳ נקודות פשוטות והיוליות‬
‫)וכמו עולם הנקודים‪ ,‬רק שם ההתגלות להיות בבחי׳ מציאות‪ ,‬ובהקו הוא להיות בחי׳‬
‫גילוי מהעצם(‪ ,‬והו״ע שהקו עשוי מנקודות‪ .‬ושטח הוא תפיסת האורות בכלים‪ ,‬שנעשים‬
‫בבחי׳ מציאות חכ׳ וחסד כר‪.‬‬

‫לב( א מנ ם זה שבהתלבשותן בהכלים נתפסו בבחי׳ מציאות להיות בבחי׳ אור החכ׳ וכר‪,‬‬
‫אין זה מחמת הכלים לבד‪ ,‬כ״א מפני שהאור בעצם יש בו ע״ם‪ ,‬דעם היותם‬
‫בבחי׳ בלי מ״ה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ע״י הכלים נעשים בבחי׳ מציאות כר‪ ,‬וכמשנת״ל פי״ג “ בענין הלל‬
‫ושמאי‪ ,‬דהסברות אצלם המה בבחי׳ חו״ג ממש‪ ,‬דעם היות שנעשה זאת בהשגתם‪ ,‬שזה‬
‫תופס הסברא להיתר כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הסיבה לזה‪ ,‬מפני שסברת הרב כוללת חו״ג בעצמה בהעלם‪,‬‬
‫ע״כ באה בהשגתם בבחי׳ חו״ג במציאות ממש כר‪ .‬וכמו״כ באור השכל שבא במוח בהשגה‬

‫‪ (47‬שם‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה םה״מ תרנ״ח ‪ y‬יח‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו‬
‫שבתו״א תרנ״ח ‪ y‬נז ואילך‪ .‬םה״מ תר״ס ע׳ קיב ואילך‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה םה״מ תר״ם שם‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א ‪ 7‬ז בשם‬
‫הזהר‪ .‬םהמ״צ להצ״צ קסא‪ ,‬ב‪ .‬קע‪ ,‬ב בשם האד״ר‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ y (44‬מ‪.‬‬
‫‪ y (45‬מז‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה בהעלותך יא‪ ,‬יז‪ .‬שם‪ ,‬כה‪.‬‬
 ‫מי מנה עפר יעקב‬ ‫סח‬

‫כזו שאינה בערך ההשגה דהשכל שבנפש המשכלת‪ ,‬הוא״= מפני שגם בנפש היא בבחי׳‬
‫שכל וחכ׳ דוקא‪ ,‬דלולא כן‪ ,‬לא הי׳ בא בהתלבשות כלל בחומר המוח‪ ,‬ולא הי׳ בבחי׳ השגה‬
‫גשמיות כו‪ /‬כן הוא הדוגמא למעלה‪ ,‬דמפני שיש בחי׳ חו״ב וחו״ג בהאור‪ ,‬הגם שזהו‬
‫בהעלם ובפשיטות עדיין כו׳‪ ,‬זאת היא הסיבה שבא האור בבחי׳ התלבשות פנימי בהכלים‪,‬‬
‫שנתפס בהכלים‪ ,‬ונעשה כמהות הכלים בבחי׳ מציאות חו״ב וחו״ג‪ ,‬שאינו כלל כמו פשיטת‬
‫האור מצ״ע‪ ,‬ופועל פעולת הכלים‪ ,‬שאינו בערך האור מצ״ע כו‪ /‬וזהו כמשל בנפש שנת״ל‬
‫פ״ג*=‪ ,‬שמפני שהכחות הם פנימיים בעצם‪ ,‬דהיינו שאינם הארה מעצם הנפש‪ ,‬כ״א מה‬
‫שהנפש כוללת בעצמה כהות כו׳‪ ,‬דכמו שהן כלולים בנפש אינם בבחי׳ מציאות כחות‬
‫עדיין‪ ,‬עד שהן כולם שם בהתערבות כו׳‪ ,‬אך בהמשכתן מהנפש ע״י צמצום‪ ,‬ה״ה בבחי׳‬
‫התלבשות ותפיסא באברי הגוף כו‪ /‬וכמו״ב הוא באור הקו‪ ,‬דשרשו מהע״ם הגנוזות‬
‫באוא״ם ב״ה‪ ,‬שאין זה האור א״ם עצמו‪ ,‬כ״א מה ששיער הא״ם בעצמו להאיר בבחי׳ מדה‬
‫וגבול כו׳‪ ,‬וכמו שכלולים באוא״ם ה״ה בבחי׳ פשיטות לגמרי ובבחי׳ התערבות כו׳‪ ,‬אך‬
‫כמו שנמשכים ע״י הצמצום ספירות פרטיות כל ספי׳ בפ״ע‪ ,‬הגם שגם בזה הם בבחי׳ בלי‬
‫מ״ה כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בערך להתלבש בכלים שעל ידן נעשה בבחי׳ חו״ב וחו״ג כו׳‪.‬‬

‫והיינו‪ ,‬דבסוף המשכתן מתגלה בחי׳ ההגבלה שבשרשן ומקורן מה שהן בחי׳ ע״ם כו׳‪,‬‬
‫להיות דכללות ענין הע״ם הגנוזות הוא ההשערה להאיר בבחי׳ מדה וגבול כר‪,‬‬
‫ה״ז מתגלה בסוף ההמשכה‪ ,‬בהתלבשות האורות בכלים כו׳)וכנודע דבכל דבר עיקר‬
‫ואמיתית ענינו מתגלה בסוף ההמשכה דוקא כו׳^=(‪ .‬דהנה‪ ,‬הע״ם הגנוזות‪ ,‬עם היותם‬
‫להאיר בבחי׳ מדה וגבול‪ ,‬ה״ה בבחי׳ א״ם‪ ,‬שה״ה כלולים ומיוחדים באוא״ם עצומ״ה כו׳‬
‫)וה״ה בבחי׳ א״ם הן מצד עצמן והן מצד ההתכללות בבחי׳ אוא״ם הבל״ג‪ ,‬וכמשנת״ל‬
‫פכ״ז״ בענין הכנף מין כנף כר(‪ .‬ובבחי׳ התגלות שלהם אחר הצמצום‪ ,‬קודם שמתלבשי׳‬
‫בכלים‪ ,‬מאיר בהם בחי׳ הא״ם שבהע״ם הגנוזות כר‪ ,‬והיינו מה שהן בבחי׳ בלי מ״ה כר‪.‬‬
‫ובסוף המשכתן‪ ,‬היינו בהתלבשותן בכלים‪ ,‬מתגלה בחי׳ המדה והגבול‪ ,‬והיינו מה שהן‬
‫בבחי׳ חו״ב וחו״ג כר‪ .‬ומ״מ‪ ,‬מה שנעשים בבחי׳ מהות ומציאות דבר כפי מהות הכלים‪,‬‬
‫הוא ע״י הכלים דוקא‪ ,‬רק שזהו מפני שהאורות עצמן הם בבחי׳ ע״ם כר‪.‬‬

‫וע״פי־ הנ״ל יובן מ״ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל‪ .‬דהנה‪ ,‬רובע‪ ,‬יש בו‬
‫ב׳ פי׳‪ ,‬הא׳‪ ,‬מל׳ ארחי ורבעי זרית»=‪ ,‬דעש״ז נק׳ מי גשמים בשם רביעה‪ ,‬כמו‬ ‫נג‬
‫רביעה ראשונה רביעה שני׳«=‪ ,‬דמיטרא בעלא דארעא כר״‪ ,‬והב׳‪ ,‬רובע מל׳ ארבע‪ .‬והענין‪,‬‬
‫דהנה כנס״י נק׳ בשם ארץ‪ ,‬כמ״ש«= ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה׳ כר‪ ,‬וכמ״ש בתו״א ד״ה‬
‫השמים כסאיי־‪ ,‬ומטרא‪ ,‬שהוא בעלא דארעא‪ ,‬הוא ההמשכה שע״י תומ״צ‪ ,‬שעי״ז נמשך‬
‫תום׳ אורות בנש״י כר‪ .‬ובד״ב הוא בירידת הנשמה למטה‪ ,‬שע״י תומ״צ למטה מגיעים‬
‫לבחי׳ האור כר‪ .‬דהנה‪ ,‬נשמה שנתת בי טהורה היא״®‪ ,‬בחי׳ הכלים)הו״ע ישראל עלה במה׳‬

‫תהלים קלט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(55‬‬ ‫‪ (50‬הוא‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהוא‪.‬‬

‫ראה תענית ה‪ ,‬א‪ .‬ו‪ ,‬א ואילך‪ .‬יח‪ ,‬ם ‪7‬׳ב ואילך‪.‬‬ ‫‪(56‬‬ ‫‪ 7 (51‬ז ואילך‪.‬‬
‫שם ו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(57‬‬ ‫‪ (52‬ראה סידור עם דא״ח קג‪ ,‬ד‪ .‬דש‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ירמי' כב‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫‪(58‬‬ ‫‪ 7 (53‬נז‪.‬‬
‫א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(59‬‬ ‫‪ (54‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה מי מנה שבהערה ‪ .1‬וראה גם‬
‫ברכת ״אלקי נשמה״)ברכות ם‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪(60‬‬ ‫אוה״ת בלק ס״ע תתקלט ואילך‪ .‬םה״מ עטר״ת ‪ 7‬תקכב ואילך‪.‬‬
‫סט‬ ‫ש״פ בלק‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫כו׳ “(‪ ,‬וע״י התומ״צ בבחי׳ אתכפי׳ ואתהפכא‪ ,‬באים לאשתאבא בגופא דמלכא “‪ ,‬היינו‬
‫בחי׳ האורות כו‪ /‬וזהו רובע ל׳ ארבעי‪ /‬דג׳ עולמות בי״ע הן מחדו״ט‪ ,‬דבעשי׳ כתי׳*« אף‬
‫עשיתיו‪ ,‬להפסיק הענין כו׳‪ ,‬ואף מרבה בחי׳ רביעית‪ ,‬בחי׳ האצי׳י®‪ ,‬שזהו בחי׳ האורות כו׳‪.‬‬
‫וזהו ומספר את רובע ישראל‪ ,‬דהנה‪ ,‬המצות הן בזמן ומקום‪ ,‬וכמ״ש^® לכל זמן ועת לכל‬
‫חפץ‪ ,‬גם בחי׳ חפצי שמים כו׳"‪ ,‬וע״ב‪ ,‬גם ההמשכה שע״י המצות הן באים בבחי׳ מספר‪,‬‬
‫והו״ע תרי״ג מצות‪ ,‬תרי״ג ארחין דז״א««‪ ,‬שהן תרי״ג המשכות מאוא״ס ב״ה‪ .‬ומספר זה‬
‫הוא בד״כ‪ ,‬ובפרטיות‪ ,‬כל מצוה מתחלקת לפרטים רבים לאין קץ ותכלית כו׳‪ .‬והכח לזה‬
‫להיות מספר בבחי׳ לא מספר‪ ,‬הוא ממקור ההמשכה‪ ,‬קודם שנתחלק לתרי״ג כו׳‪ ,‬והו״ע‬
‫חד ארחא דפלגותא דשערי דגלגלתא»«‪ ,‬שממנה מתפשטין התרי״ג ארחין דז״א כו׳««‪.‬‬
‫ובד״כ זהו ב׳ מדרי׳ שבאור שנת״ל‪ ,‬שהוא האור כמו שבא בכלים‪ ,‬שהוא בבחי׳ התחלקות‬
‫כו׳‪ ,‬והאור כמו שהוא למעלה מכלים‪ ,‬שהוא בבחי׳ בלי מ״ה‪ ,‬למעלה מהתחלקות עדיין‬
‫כו‪ /‬וכ״ז הוא בחי׳ ישראל‪ ,‬דהיינו צדיקים המקיימים תומ״צ‪ ,‬שהן בבחי׳ מספר ובבחי׳ בלי‬
‫מספר כו׳‪ .‬אך מי שפגם והעביר את הדיד® ח״ו‪ ,‬הרי צריך לתשובה‪ ,‬ובע״ת משכין לי׳‬
‫בחילא יתיר™‪ ,‬היינו שממשיכים מבחי׳ אנת הוא חד ולא בחושבף‪ ,‬שזהו מדרי׳ הא׳ שבאור‬
‫שנת״ל‪ ,‬והן בחי׳ ע״ס הגנוזות‪ ,‬שהן בבחי׳ התאחדות ממש כו׳‪ .‬ועז״א מי מנה עפר יעקב‪,‬‬
‫שזהו בבחי׳ בלי מספר ממש כו‪ /‬וגם י״ל‪ ,‬שעי״ז ממשיכים בחי׳ האוא״ס שבבחי׳ בל״ג‬
‫ממש כו‪ /‬וז״ע עפר יעקב‪ ,‬כמו אפר פרה שמטהר את הטמאים‪ ,‬ע״י ההמשכה מעצמות‬
‫אוא״ם‪ ,‬בחי׳ מ״ח™ כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל™ בענין פרה אדומה כו‪ /‬ואו׳ עפר יעקב דוקא‪ ,‬שהו״ע‬
‫בע״ת כו׳‪ .‬וזהו מי מנה עפר יעקב‪ ,‬שע״י התשובה ממשיכים מבחי׳ ע״ם הגנוזות במאצילן‪,‬‬
‫שאינם בבחי׳ המשכה כלל כו׳‪ ,‬וגם מבחי׳ עצמות אוא״ס הבל״ג כו׳‪ .‬ומספר את רובע‬
‫ישראל הוא ההמשכה שע״י תומ״צ‪ ,‬שזהו בחי׳ מספר אשר לא יספר כו׳™‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬אמנם‪ ,‬שרש סיבת הדבר שהאורות באים בבחי׳ מציאות בהתלבשותן בכלים‪,‬‬
‫הוא מפני ששרשי האורות הוא מה שהא״ס שיער להאיר במדה וגבול‪ ,‬דבסוף‬
‫המשכתן‪ ,‬היינו בבחי׳ השטח‪ ,‬מתגלה בחי׳ ההגבלה שבשרשן‪ ,‬ובאמצען‪ ,‬היינו בחי׳ הקו‪,‬‬
‫מתגלה בחי׳ הא״ס שבשרשן‪ .‬וע״פ הנ״ל יובן מ״ש מי מנה כו׳ ומספר את רובע ישראל‪.‬‬

‫‪ (68‬ר א ה ז ח ״ג) א ד ״ ר( ק כ ט‪ ,‬א‪ .‬ור א ה ד״ה יו״ט של ר״ה‬ ‫‪ (61‬ב״ר פ״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫א(‪ .‬סה״מ תרפ״ט ע׳ ה‪ .‬תרצ״א ע' י‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫שנה זו) ם ה ״ מ תער״ב‬ ‫‪ (62‬זח״א ריז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (69‬ע״פ ל שון אדה״ז ב ל קו ״ ת אחרי כז‪ ,‬ג‪ .‬דרו שי ם לר״ה‬ ‫תקע‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ת ת ק כג‪ .‬המ שך תרס״ו‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (63‬ר א ה ג ם אוה״ ת ב ל ק‬
‫סד‪ ,‬ד‪ .‬סז‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫רמד‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫םה״מ תרפ״ט ע׳ רה‪.‬‬
‫‪ (70‬ר א ה זח״א קכט‪ ,‬ב‪ .‬ור א ה תני א אג ה ״ ת ספ״ח‪ .‬תו״א‬ ‫‪ (64‬ישעי' מג‪ ,‬ז‪.‬‬
‫מקץ לט‪ ,‬ג‪ .‬מ א מרי אד מו״ר הזקן תקס״ה ח״א ע׳ תצד‪ .‬או ה״ת‬ ‫‪ (65‬ר א ה ל קו ״ ת ב ל ק סז‪ ,‬ב ו אילך‪ .‬סט‪ ,‬סע״ג ו אילך‪.‬‬
‫שה״ש ח״ב ע' תרפה‪.‬‬ ‫‪ (66‬ק ה ל ת ג‪ ,‬א‪ .‬ור א ה ל קו ״ ת ב מ ד ב ר יג‪ ,‬א‪ .‬מ א מרי אדמו״ר‬
‫‪ = (71‬מים חיים‪.‬‬ ‫הזקן תקס״ב ח״ב ע׳ תמו‪.‬‬
‫‪ (72‬ע' ס‪.‬‬ ‫‪ (67‬ר א ה מו״ק ט‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫‪ (73‬ע״פ הו ש ע ב‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ פנ ח ס‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫נ י ובראשי' חדשיכם תקריבו עולה לה׳־‪ .‬ואי׳ בזה^‪ ,‬וכי כמה ראשין אינון לסיהרא‪ ,‬והא‬
‫לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה כו׳‪ ,‬וכנודע דסיהרא היא‬
‫בחי׳ מל׳^‪ ,‬וההמשכה במל׳ היא משמש הוי׳=‪ ,‬בחי׳ ז״א כו׳‪ ,‬וא״כ מה״ע ראשי ל׳ רבים כו׳‪,‬‬
‫אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא‪ ,‬דאינון יעקב ויוסף®‪ ,‬ופי׳ המק״מי דיעקב ויוסף זהו ת״ת‬
‫ויסוד כו׳‪ .‬ולכאו׳ אינו מובן‪ ,‬והלא ההמשכה מת״ת הוא ג״כ ע״י יסוד‪ ,‬וכנודע שכל‬
‫ההמשכות הן מיסוד‪ ,‬וא״כ‪ ,‬מה מחשב יסוד לראש בפ״ע‪ ,‬ונשארה הקושי׳ וכי כמה ראשיו‬
‫אינון לסיהרא כו׳‪ .‬ולהבין זה ילה״ק משנת״ל®‪ ,‬דהאורות דאצי׳ ה״ה בבחי׳ התלבשות פנימי‬
‫בבחי׳ הכלים דאצי׳‪ ,‬שעי״ז נעשים בבחי׳ מהות ומציאות דבר‪ ,‬בבחי׳ אור החב׳ ואור החסד‬
‫כו׳‪ .‬וסיבת הדבר הוא מפני שהאורות גם בשרשן ומקורן כמו שהן כלולים באוא״ס לפני‬
‫הצמצום ה״ה בבחי׳ ע״ס‪ ,‬והיינו שאין זה האור שבבחי׳ א״ס‪ ,‬כ״א מה שאוא״ס שיער בעצמו‬
‫להאיר בבחי׳ מדה וגבול כו׳‪ .‬והגם דכמו שהם כלולים באוא״ס ב״ה ה״ה בבחי׳ פשיטות‬
‫לגמרי‪ ,‬שאינן בבחי׳ מציאות ניכרות כו׳‪ ,‬מ״מ« בבחי׳ ע״ם‪ .‬וכאשר נמשכו ע״י הצמצום‬
‫בבחי׳ ספירות פרטיות‪ ,‬ה״ה בבחי׳ מציאות ניכרת עכ״פ‪ ,‬עם היותם בבחי׳ בלי מ״ה כו׳‪,‬‬
‫וכמו הקו העשוי מנקודות כו׳״'‪ ,‬וה״ה בערך להתלבש בכלים כו׳‪ .‬וע״י ההתלבשות בהכלים‬
‫נעשים כפי מהות הכלים‪ ,‬בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬בבחי׳ אור החכ׳ ואור החסד כר‪.‬‬

‫לג( ו ה נ ה זהו ג״כ סיבת ההתחלקות דמעלה ומטה שיש בע״ם‪ ,‬שהרי הע״ם דאצי׳ הן‬
‫בבחי׳ מעלה ומטה‪ ,‬שהחכ׳ היא למעלה במדרי׳ מהבינה‪ ,‬והמוחין למעלה‬
‫מהמדות כר‪ ,‬עד המל׳ שהיא סודכ״ד דאצי׳ נק׳ מטה כר‪ .‬דבאוא״ס עצומ״ה לא יש ענין‬
‫מעומ״ט‪ ,‬וכמ״ש בע״ח בתחלתו"‪ ,‬טרם שנאצלו הנאצלים הי׳ אור עליון פשוט כר‪ ,‬ולא הי׳‬
‫בו מעלה ומטה‪ ,‬ראש וסוף כר‪ ,‬ובע״ם יש התחלקות מעומ״ט כר‪ .‬והוא‪ ,‬להיות שהע״ם הן‬
‫בבחי׳ התלבשות פנימי‪ ,‬אורות בכלים‪ ,‬ע״כ לפי אופן הכלים מאיר בהם האור כר‪ ,‬וע״כ‬
‫הכלי שהיא בבחי׳ דקות ורוחניות יותר‪ ,‬מאיר־• בה האור בריבוי ביותר‪ ,‬ה״ז בחי׳ מעלה‪,‬‬
‫והכלי שהיא בבחי׳ מציאות יותר‪ ,‬שהאור בה בבחי׳ מיעוט‪ ,‬ה״ז בחי׳ מטה כר®•‪ .‬והרי כלי‬
‫החב׳ היא בבחי׳ דקות יותר הרבה מכלי הבינה♦•‪ ,‬וכמו עד״מ בהשכלת איזה ענין‪ ,‬הרי אין‬
‫השכלי בא בבחי׳ הלבשה עדיין‪ ,‬וכמו שנראה בחוש‪ ,‬שאינה בא עדיין בריבוי אותיות‪ ,‬ולא‬
‫בענינים רבים‪ ,‬כ״א בבחי׳ נקודה מופשטת עדיין מהשגה כר‪ .‬והגם שהנקודה כוללת הכל‪,‬‬

‫‪ = (7‬המקדש מלך )לזהר שם(‪.‬‬
‫‪ (8‬פרק כט ואילך ) ‪ 7‬סב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (9‬מ״מ‪ :‬אוצ״ל‪ :‬מ״מ ה״ה‪.‬‬
‫‪ (10‬ראה לעיל פרק לא ) ‪ 7‬סו(‪.‬‬
‫‪ (11‬שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫‪ ( 12‬מאיר‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שמאיר‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ואוה״ת שבהערה ‪ .40‬וראה‬
‫לקמן פרק לז ) ‪ 7‬פא(‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה גם סה״מ תרס״ה ‪ 7‬לא‪ .‬תש״ג ס״ע ‪.104‬‬
‫‪ (1‬התחלת וסיום המאמר מיוסדים‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה זח״ג‬
‫כו׳ ע״פ ובראשי חדשיכם באוה״ת פינחס ‪ 7‬א׳קסו ואילך‪.‬‬
‫וראה ד״ה ובראשי חדשיכם תשל״ח‪.‬‬
‫‪ (2‬פינחס כח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (3‬זח״ג רמה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה פרדס שער כג )שער ערכי הכינויים( מערכת‬
‫לבנה‪.‬‬
‫‪ (5‬ע״פ תהלים פד‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (6‬זהר שם‪.‬‬
 ‫עא‬ ‫ש״ם פנחס‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫שהרי כל הפרטים הבאים אח״ב בהשגה‪ ,‬הכל בא מהנקודה )עס ווערט אלץ ארויס‬
‫גיטראגין מהנקודת השכלה(‪ ,‬הרי הנקודה כוללת כל הפרטים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בהנקודה אינם ניכרים‬
‫הפרטים כלל‪ ,‬רק נקודת הענין לבד כו׳‪ .‬וגבי חכם גדול‪ ,‬ניכרים אצלו לעצמו הפרטים‬
‫שבהנקודה‪ ,‬דבעת שנופל לו השכלה חדשה‪ ,‬מאירים אצלו הפרטים שבה כר‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬ה״ז‬
‫בהעלם ובבחי׳ מקיף )והיינו שגם לעצמו הוא בבחי׳ העלם ומקיף לגבי כללות השכלת‬
‫הענין כו׳(‪ ,‬ומה שבהתגלות הוא רק נקודת השכלי לבד כו׳)וזה ודאי שאין שם כלל ריבוי‬
‫אותיות במציאות‪ ,‬וגם לא הריבוי ענינים שבהם מתלבש הענין שכלי כו׳(‪ .‬והו״ע דקות‬
‫הכלי כו‪ /‬וע״כ מאיר שם הענין שכלי ביותר בבחי׳ הדקות והעילוי כר‪ .‬וכאשר בא לידי גח‬
‫השגה‪ ,‬שנתפס בהרבה אותיות ובענינים רבים‪ ,‬שכולם הם בבחי׳ תפיסה והשגה כר‪,‬‬
‫מתמעט האור הרבה כר‪ .‬וכנראה בחוש^*‪ ,‬דבהשגה והבנה‪ ,‬הגם שמושג הענין יותר‪ ,‬הרי‬
‫מתעלם בחי׳ דקות האור של השכלי‪ ,‬ואינו כלל כמו בנקודת ההשכלה כר)ואח״כ בנקודת‬
‫התמצית שאחר ההשגה‪ ,‬והוא מה שלאחר שמבין ומשיג את הענין שכלי בכל הפרטים‬
‫שבו‪ ,‬ה״ה מקשר א״ע )טראגט זעך צוא( אל עצם הענין שכלי איך שהוא מושג מכל‬
‫ההשגות פרטיות כר‪ ,‬ואז חוזר ומאיר בזה בחי׳ דקות האור‪ ,‬להיות שזהו כמו שההתפשטות‬
‫דבינה באה לבחי׳ אין‪ ,‬להיות בבחי׳ נקודה לבד‪ ,‬שנשלל בזה האורך ורוחב כר‪ ,‬והוא בחי׳‬
‫וחכם בבינה כר^י‪ ,‬וכמ״ש במ״א ”‪ .‬ומ״מ‪ ,‬אינו בבחי׳ עילוי כ״כ כמו בנקודת החכ׳‪ ,‬דבנקודת‬
‫התמצית בא האור שכלי במורגש ובמציאות יותר כר‪ ,‬וממילא אין זה בחי׳ דקות עצם האור‬
‫ממש כמו בנקודת החכ׳ כר‪ ,‬להיות דנקודת החב׳ היא בחי׳ אין שקודם להיש‪ ,‬ונקודת‬
‫התמצית היא מה שהיש נעשה אין כר‪ ,‬והיינו להיות דנקודת התמצית באה מן ההשגה‪,‬‬
‫הגם שזהו ביטול ההשגה)היינו שלילת כל האורך ורוחב כר(‪ ,‬שנעשית בבחי׳ נקודה‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫ה״ז במציאות ובמורגש כר‪ .‬ויש מעלה בנקודת התמצית‪ ,‬בזכות ובירור השכלי‪ ,‬ובבחי׳‬
‫התיישבות כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א®*(‪ .‬וכ״ז הוא שלפי אופן הכליי• מאיר בהם האור והגילוי כר‪.‬‬

‫וכן המדות‪ ,‬שהכלים הם בבחי׳ מציאות דבר ובמורגש ביותר‪ ,‬דכללות ענין המדות הו״ע‬
‫הרגש עצמי‪ ,‬דהיינו הרגש מציאותו כר‪ ,‬וכמו האהבה שאוהב איזה דבר‪ ,‬זהו מפני‬
‫שמרגיש א״ע‪ ,‬ומרגיש איך שהדבר טוב לפניו‪ ,‬ה״ה מתעורר באהבה כר‪ ,‬וכן היראה‪ ,‬מפני‬
‫שמרגיש איך שהדבר לא טוב כר‪ ,‬דבלתי הרגש עצמו לא הי׳ התעוררות המדות כלל כר‪.‬‬
‫וכנודע״^ דלידת המדות הן מהדעת דוקא‪ ,‬שהו״ע ההרגש כר‪ ,‬דגם שמבין בשכלו איך‬
‫שהדבר טוב‪ ,‬אם אין לו שייכות אל הדבר‪ ,‬והיינו שאין נפשו יקרה אצלו)שהו״ע הרגש‬
‫עצמי( לרצות בדבר הטוב לו‪ ,‬לא יתעורר כלל באהבה לזה כר‪ ,‬לפי שכל ענין המדות אינם‬
‫באים ומתעוררי׳ רק ע״י הרגש עצמו כר‪ .‬לבד מדות עצמיים וטבעים‪ ,‬שאינם באים מצד‬
‫השכל‪ ,‬ולא מצד הרגש עצמו‪ ,‬כ״א מפני שזהו עצמו ומהותו כר‪ ,‬דאהבה זאת היא בחי׳‬
‫רצון‪ ,‬לא אהבה כר‪ ,‬דמדת האהבה היא‪ ,‬לא שהדבר האהוב הוא מעצמו ומהותו‪ ,‬כ״א מפני‬

‫רמח‪ .‬תרס״ט ע׳ יא ו אילך‪ .‬ס״ע קעב‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ר א ה םה״מ שם‬ ‫‪( 18‬‬ ‫‪ ( 15‬ר א ה סה״מ תרמ״ז ס״ע קב ו אילך‪ .‬תר״ן ס״ע רחצ‪.‬‬
‫לק מן ה״ה ע' וא׳קצט ו א י ל ך) ו ע ם הו ס פו ת כו׳ ‪ -‬סה״מ תרפ״ב‬ ‫קעד‪ .‬תרנ״ח ע׳ יב‬ ‫‪y‬‬ ‫תרנ״ד ע׳ קסב‪ .‬תרנ״ז ע׳ סו‪ .‬ע׳ קנ א‪.‬‬
‫ע׳ שכד ו אי ל ך‪ .‬ע׳ שסח ואילך(‪.‬‬ ‫ו אילך‪ .‬ה מ ש ך תרס״ו ע׳ לט‪.‬‬
‫אוצ״ל‪ :‬הכלים‪.‬‬ ‫‪ ( 19‬הכלי‪:‬‬ ‫‪ ( 16‬ס פ ר יצירה פ״א מ״ד‪.‬‬
‫‪ (20‬ר א ה תני א ספ״ג‪ .‬אמרי בינ ה שער ה ת פי לין פר ק ק ל ה‬ ‫‪ ( 17‬ר א ה םה״מ תרנ״ט ע׳ רמו ו אילך‪.‬‬
‫)קעז‪ ,‬ג(‪ .‬סה״מ עת״ר ע׳ קנ ח ו אילך‪.‬‬
 ‫ובראשי חדשיכם‬ ‫עב‬

‫שהדבר טוב לו‪ ,‬ובאה ע״י הרגש עצמו כו׳‪ ,‬ואהבה עצמיות היא בחי׳ רצון‪ ,‬והוא מה‬
‫שרוצה בדבר שהוא עצמו ומהותו בו׳‪ ,‬וכמו אהבת האב אל הבן או אהבת הבן אל האב‪,‬‬
‫דהאהבה בזה הוא ענין הרצון‪ ,‬שרוצה מה שהוא עצמו ומהותו‪ ,‬בלא טו״ד כלל כו‪ /‬ולכן‬
‫הרצון תופס בהעצמות דוקא‪ ,‬וכמ״ש במ״א!־ ההפרש בין אהבה לרצון‪ ,‬דאהבה תופסת‬
‫בההתפשטות והגילוים לבד‪ ,‬משא״כ הרצון תופס בהעצם כו׳‪ .‬וכמו באהבת האוהב אל‬
‫האהוב)באהבה התלוי׳ בדב‪ ,(2n‬דסיבת האהבה היא מפני שמשפיע לו מדת חסדו וטובו‪,‬‬
‫או מצד העילוי שלו‪ ,‬הרי צריך לזה התבוננות‪ ,‬להתבונן בהטוב וחסד שמשפיע לו כו׳‪ ,‬או‬
‫להבין ולהשיג העילוי והיוקר שלו‪ ,‬שעי״ז היא האהבה כו׳‪ ,‬וממילא‪ ,‬מה שתופסת האהבה‬
‫היא רק בההתפשטות והגילוים‪ ,‬שזהו סיבת האהבה‪ ,‬ובזה הוא מתקשר ונדבק כו׳‪ .‬משא״ב‬
‫באהבת ורצון הבן בהאב‪ ,‬הרי אינו צריך שום התבוננות כלל‪ ,‬כי אין הרצון בא מצד‬
‫השפעת טובו וחסדו או מצד העילוי שלו‪ ,‬כ״א מפני שהוא אביו‪ ,‬היינו שהוא עצמו‬
‫ומהותו‪ ,‬ובהרצון הוא תופס בהעצם ממש‪ ,‬לא בהגילוים כו‪ /‬וכן הוא הענין ברוחניות‪,‬‬
‫דמדת האהבה היא שבאה ע״י ההתבוננות בהעילוי והטוב באלקות‪ ,‬ובמדת חסדו וטובו‬
‫ית׳ כו׳‪ ,‬שהקירוב והדביקות בזה הוא בהאור האלקי שבא בבחי׳ גילוי כו׳‪ .‬אבל הרצון‬ ‫נו‬
‫דבחי׳ רעו״ד תופס בעצמות אוא״ס ב״ה‪ ,‬וכמ״ש־^ מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו׳‪ ,‬שאינו‬
‫רוצה בהאורות והגילוים‪ ,‬כ״א בבחי׳ אוא״ם עצומ״ה כו׳‪ .‬ולכן יכול להיות רצון גם כשלא‬
‫יש אהבה‪ ,‬וכמו באהבת אב ובף־‪ ,‬כשהבן אינו כדבעי ח״ו‪ ,‬דאז לא יש התגלות אהבה אליו‪,‬‬
‫ומ״מ ישנו להרצון‪ ,‬שבעצם הוא רוצה בבנו כו׳‪ ,‬דכן הוא הדוגמא למעלה‪ ,‬דכתי׳־־ ואף‬
‫גם זאת כר לא מאסתים ולא געלתים כר‪ ,‬וכמארז״ל®־ בין כך ובין כך בני הם כר‪ ,‬והיינו‬
‫בהרצון‪ ,‬שזהו מפני שהוא עצמותו ומהותו כר‪ .‬אבל ענין מדת האהבה היא מצד הטעם‪,‬‬
‫ותלוי בהרגש עצמו דוקא‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וכן כל המדות הן דוקא ע״י הרגש עצמי כר‪.‬‬

‫שזהו ההפרש בין מוחין למדות‪ ,‬דהמוחין הן בבחי׳ ביטול והעדר הרגש עצמותו‪ ,‬להיות‬
‫דענין המוחין בכלל הן העלי׳ וההתקשרות לדבר שלמעלה ממנו‪ ,‬שזה פועל ביטול‬
‫מציאות עצמו כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי־‪ ,‬והמדות הן בבחי׳ הרגש עצמי דוקא כר‪ .‬וע״כ הגילוי‬
‫במדות הוא למטה הרבה מבמוחין כר‪ .‬והגם שזה גופא מה שמשיג את טוב«־ ה״ז במוחין‪,‬‬
‫הנה השגת המוחין הוא רק טוב הדבר בעצם‪ ,‬לא מה שלו טוב‪ ,‬כ״א רק העילוי והיוקר של‬
‫הדבר‪ ,‬ומה שבא במדות הוא רק מה שלו טוב כר‪ .‬וגם זאת‪ ,‬דהשגת טוב הדבר זהו רק‬
‫בחיצוניות המוחין‪ ,‬והעיקר הוא במדות שבמוחין‪ ,‬דמוחין בעצם הן רק השגת עצם הדבר‪,‬‬
‫לא את הטוב של הדבר‪ ,‬רק מה שמשיג עצם הענין‪ ,‬והשגת הדבר איך שהוא טוב‪,‬‬
‫שמתפעל במוחו ע״ז‪ ,‬זהו במדות שבמוחין כר‪ .‬וכ״ז הוא רק השגת הטוב בעצם כר‪ .‬ובמדות‬
‫בא ההרגש איך שלו טוב הדבר‪ ,‬שעי״ז נעשה התעוררות המדות כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪.29‬‬

‫‪ (25‬בחוקותי כו‪ ,‬מד‪.‬‬
‫‪ (26‬קידושין לו‪ ,‬א )ושם‪ :‬אתם קרוים בנים(‪ .‬וראה שו״ת‬
‫הרשב״א סקצ״ד‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה םה״מ תרס״ה ‪ 7‬טז ואילך‪.‬‬
‫‪ (28‬טוב‪ :‬אוצ״ל‪ :‬טוב הדבר‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה סה״מ עת״י ‪ 7‬ריא ואילך‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה קונטרס העבודה פ״ה ) ‪ .(31 7‬םה״מ עת״ר ע׳ רז‬
‫ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪ 7‬עט ואילך‪ .‬ע׳ צח‪.‬‬
‫‪ (22‬ראה אבות פ״ה מט״ז‪.‬‬
‫‪ (23‬תהלים עג‪ ,‬כה‪ .‬וראה לקו״ת תזריע כ‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫םהמ״צ להצ״צ קלח‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה גם המשך תרס״ו ‪ 7‬צח‪.‬‬
 ‫עג‬ ‫ש״פ פנחס‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫ויובן זה בעבודת ה׳‪ ,‬דכשמתבונן באיזה ענין אלקי ומעמיק דעתו בזה‪ ,‬הרי הענין האלקי‬
‫מאיר במוחו‪ ,‬ומה שנשאר במדות הוא רק מה שקרבת אלקים לו טוב״׳־‪ ,‬וכל האור‬
‫שמאיר במוחו מתעלם בהתעוררות המדה כר‪ .‬ונודע דבכדי שיהי׳ התעוררות המדות‪,‬‬
‫בהכרח שיהי׳ התעלמות המוחין‪ ,‬דכאשר אור המוחין מאיר בגילוי‪ ,‬א״א להיות התעוררות‬
‫המדה‪ ,‬כ״א כאשר מתעלם אור המוחין‪ ,‬אז מתעורר המדה כו׳‪ .‬אך התעוררות המדה הוא‬
‫מהבכן‪ ,‬דהיינו מה שקרבת אלקים לו טוב כר)רק בדרך מקיף נרגש אז האלקות על מה‬
‫שנתפעל‪ ,‬והיינו מה שהשיג במוחו כר(‪ .‬ולכן המדות הן בבחי׳ התפעלות‪ ,‬דכל התפעלות‬
‫הוא חוץ לעצם־־‪ ,‬היינו שהוא בריחוק מן העצם‪ ,‬דכאשר הוא בקירוב‪ ,‬שהוא בתוך אותו‬
‫דבר‪ ,‬אינו שייך התפעלות על הדבר)שהרי הוא מתאחד עם אותו הדבר‪ ,‬והו״ע הדביקות‬
‫כו׳‪ ,‬ואפי׳ אם אינו עדיין בבחי׳ התאחדות‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כשהוא בתוך אותו הדבר‪ ,‬טרדתו הוא‬
‫בעצם הדבר‪ ,‬ואינו שייך ההתפעלות אז כר(‪ ,‬וכל שמתפעל הוא מפני שמתרחק מעצם‬
‫הדבר כו׳‪ ,‬והמדות ה״ה בבחי׳ התפעלות‪ ,‬שמתפעל על אלקות‪ ,‬זהו מפני שהן בבחי׳ ריחוק‬
‫מן העצם כר‪ .‬ובפרט מה שבמדות רוצה בהקירוב ודביקות באלקות‪ ,‬שיהי׳ הגילוי בנפשו‪,‬‬
‫או בבחי׳ צמאון כר‪ ,‬הרי כ״ז שייך בבחי׳ הריחוק‪ ,‬דאז רוצה בהגילוי‪ ,‬ואז הוא בבחי׳‬
‫צמאון כר‪ ,‬דבבחי׳ הקירוב הרי כ״ז אינו שייך כלל כר‪.‬‬

‫ובד״ב־־ יש הפרש במוחין ג״כ‪ ,‬שזהו ההפרש בין חב׳ לבינה‪ ,‬דבינה היא בבחי׳ התפעלות‬
‫והתלהבות‪ ,‬וחב׳ היא בחשאי דוקא כר‪ .‬וכידוע ההפרש בין כהנים ללוים‪,‬‬
‫דעבודת הכהנים הוא בחשאי וברעותא דליבא*־‪ ,‬ועבודת הלוים הוא לארמא קלאי־ בבחי׳‬
‫התלהבות כר‪ ,‬והוא ההפרש בין בחי׳ החב׳‪ ,‬שהיא בבחי׳ ביטול ממש‪ ,‬ובחי׳ בינה‪ ,‬שהו״ע‬
‫השגה‪ ,‬ה״ז בבחי׳ יש ומציאות כר־־‪ .‬אמנם‪ ,‬מוחין בכלל הן בבחי׳ הביטול‪ ,‬ומאיר בהם‬
‫נז‬ ‫גילוי אור כו׳‪ ,‬אך המדות הן בהתפעלות מורגשת בבחי׳ יש ומציאות כר‪.‬‬

‫והנה בעבודה בהכרח שיהיו המדות אהוי״ר בהתגלות הלב‪ ,‬מפני שזה שייך לקיום‬
‫המצות בפו״מ‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב־־ דאהוי״ר הן מקור מ״ע ומל״ת‪ ,‬והמקיימן באמת הוא‬
‫האוהב כר‪ .‬ועוד‪ ,‬שעי״ז דוקא נעשה הזיכוך ובירור דנה״ב כר‪ ,‬דבעבודה דמוחין לבד‪,‬‬
‫אינו ניתק עדיין מחומריות הנה״ב)רק מי שעבודתו היא בדרך מלמעלמ״ט כר(‪ ,‬כ״א ע״י‬
‫העבודה דאהוי״ר דוקא‪ ,‬כי הנה״ב עיקרו הוא מדות‪ ,‬כמ״ש במ״א־־‪ ,‬וע״כ גם התלבשות‬
‫הנה״א בנה״ב עיקרו בבחי׳ המדות שבו־־‪ ,‬ובזה דוקא הוא פועל הבירור דנה״ב כר‪ .‬ולכן‪,‬‬
‫בעבודה דמוחין‪ ,‬עם היותו בבחי׳ קירוב ודביקות במוחו‪ ,‬יכול להיות שהחומריות דנה״ב‬
‫הוא במקומו ובתקפו עדיין כר‪ ,‬ורק באהוי״ר בהתגלות הלב‪ ,‬פועל חלישות בנה״ב‪,‬‬
‫שנחלש חומריותו‪ ,‬וגם ביטל החומרי והמורגש דנה״ב כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־‪ .‬וע״כ אין‬

‫‪ (35‬ראה אוה״ת שבהערה ‪ .52‬סה״מ תרכ״ט ‪ y‬רז ואילך‪.‬‬
‫תר״ם ח״א ‪ y‬רו‪.‬‬
‫‪ (36‬פ״ד )ח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה קיצורים והערות לתניא ע׳ קיד‪ .‬סה״מ תרנ״ט ע׳‬
‫קע ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה םה״מ שם‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה סה״מ עת״ר ע' יט‪.‬‬
‫‪ (30‬ע״פ תהלים עג‪ ,‬כח‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה סידור עם דא״ח קלז‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר האמצעי דרושי חתונה ח״א ‪ y‬רלד ואילך‪ .‬ח״ב ע׳‬
‫תסב ואילך‪ .‬םה״מ עטר״ת ע׳ תרטו‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה סה״מ עת״ר ע' קפד‪ .‬ספר השיחות תורת שלום ‪y‬‬
‫‪ .222‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי קמג‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה זהר ח״ג לט‪ ,‬א‪ .‬קעז‪ ,‬ב‪.‬‬
 ‫ובראשי חדשיכם‬ ‫עד‬

‫להסתפק בעבודה דמוחין לבד‪ ,‬כ״א צ״ל העבודה באהוי״ר שבלב כו‪ /‬אמנם מצד הגילוי‪,‬‬
‫יש יתרון גדול במוחין‪ ,‬דלהיותם בבחי׳ ביטול‪ ,‬מאיר בהם גילוי אור‪ ,‬והמדות‪ ,‬להיותם‬
‫בבחי׳ מציאות‪ ,‬מתמעט בהם האור‪ ,‬שאינו מאיר בהם בגילוי כלל כמו במוחין כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והנה ע״י התלבשות האורות בכלים‪ ,‬ה״ה בבחי׳ התחלקות דמעומ״ט‪ .‬וכמו‬
‫בכחות הנפש‪ ,‬כח החכ׳ שהיא ההשכלה בבחי׳ נקודה מופשטת עדיין‪ ,‬מאיר בה‬
‫דקות עצם האור‪ ,‬וכח הבינה שהיא השגה‪ ,‬ה״ה מעלמת על האור שבחב׳)ובנקודת‬
‫התמצית מאיר דקות עצם האור‪ ,‬אבל הוא במורגש(‪ .‬והמדות הן הרגש עצמו‪ ,‬ולכן באין‬
‫ע״י הדעת דוקא‪ ,‬ואהבה עצמיות אינה מדה‪ ,‬כ״א רצון‪ ,‬שרוצה מה שהוא עצמו ומהותו‪,‬‬
‫והמדה הוא שרוצה רק מה שטוב לו‪ ,‬ולכן המדה תופס בהמציאות‪ ,‬והרצון תופס בהעצם‪.‬‬
‫וכן הוא ברוחניות‪ .‬ויכול להיות רצון בלא אהבה‪ .‬ומה שהמדות באין מהמוחין‪ ,‬זהו רק‬
‫מהמדות שבמוחין‪ ,‬ושם הוא רק הרגש עצם הטוב‪ ,‬ובמדות הרגש הלו טוב‪ ,‬והו״ע קרבת‬
‫אלקים לי טוב‪ .‬ולכן התעוררות המדות הוא דוקא לאחר התעלמות המוחין‪ ,‬והן בבחי׳‬
‫התפעלות‪ ,‬ולכן האור בהם במיעוט‪ .‬ובמוחין ג״כ עיקר הביטול בחב׳‪ .‬ובעבודה בהכרח‬
‫שיהיו מדות בהתגלות‪ ,‬שעי״ז הוא קיום המצות‪ ,‬ועי״ז הוא התיקון דנה״ב‪.‬‬

‫לד( ו ה ד ו ג מ א מזה יובן למעלה‪ ,‬דבחכ׳ מאיר ריבוי אור‪ ,‬לפי שחב׳ היא בבחי׳ מיעוט‬
‫הכלים״‪ ,‬וכידוע דבחכ׳ גם הכלי היא בערך אל האור כו׳)בפרדם שער‬
‫השמות**‪ ,‬דהש׳ דחכ׳ הוא י״ה‪ ,‬ובהגהות לביאור דוארא תקס״ח״ כ׳‪ ,‬דהרי בת״ת שהוא‬
‫בריח^* התיכון**‪ ,‬הכלי היא שם הוי׳‪ ,‬כ״ש חכ׳‪ ,‬שמשם מקור המשכת בריח התיכון‪ ,‬שהכלי‬
‫היא כמו האור כו׳‪ .‬ובמ״א=* אי׳ וז״ל‪ ,‬כי הוי׳ הוא האורות דאצי׳‪ ,‬ושם אלקים הוא הכלי«*‪,‬‬
‫והכלים הם ג׳ בחי׳ כו׳י*‪ ,‬וא״כ‪ ,‬ע״י הבינה הוא התחברות האור עם הכלי‪ ,‬לכן הוא הוי׳‬
‫בניקוד אלקים כו׳«*‪ ,‬אבל חכ׳ נק׳ הוי׳ לבד‪ ,‬כי שם רק איהו וחיוהי חד®*‪ ,‬למעלה מבחי׳‬
‫גרמוהי כו׳‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ועמ״ש בדרוש דג׳ מיני אדם״(‪ ,‬ובד״ב הרי חב׳ היא בחי׳ נקודה לבד‪,‬‬
‫שהוא בחי׳ אין‪ ,‬ע״כ מאיר שם האור בריבוי כו׳‪ .‬ובבינה נתמעט האור‪ ,‬לפי שהכלים דבינה‬
‫הם בבחי׳ מציאות‪ ,‬דהשם דבינה הוא הוי׳ בניקוד אלקים‪ ,‬דאלקים הו״ע הכלים כו׳‪ ,‬דבינה‬
‫היא בחי׳ השגה‪ ,‬שזהו בחי׳ יש ומציאות‪ ,‬וכמ״ש*־ להנחיל אוהבי יש כו׳‪ ,‬ולהיות שהכלים‬
‫הם בבחי׳ מציאות‪ ,‬ע״כ האור הוא בבחי׳ מיעוט כו׳‪ .‬וכמארז״ל״ גבי מי השילוח שהיו‬
‫מקלחין כאיסר‪ ,‬הרחיבו נתמעטו מימיו‪ ,‬והיינו דבבחי׳ מיעוט הכלים מאיר גילוי אור‪,‬‬ ‫נח‬
‫וכשנתרחבו הכלים נתמעט האור כו׳‪ .‬וזהו דבינה להיותה בבחי׳ התרחבות הכלים‪ ,‬מתמעט‬

‫‪ (46‬ראה תניא שעהיוה״א ספ״ד‪ .‬תו״א יתרו סט‪ ,‬ד‪ .‬לקו״ת‬
‫בלק עג‪ ,‬ב‪ .‬סה״מ תר״ל ‪ 7‬רלז ואילך‪ .‬תר״ו ‪ 7‬שפג ואילך‪.‬‬
‫תרנ״ז ‪ 7‬מו ואילך‪.‬‬
‫‪ (47‬ראה עץ חיים שער כ )שער המוחין( פ״ה‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה פרדס שער כ )שער השמות( רפ״א ורפ״ד‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬ם ‪7‬׳ב(‪.‬‬
‫‪ (50‬אוה״ת ענינים ‪ 7‬צו ואילך‪.‬‬
‫‪ (51‬משלי ח‪ ,‬כא‪ .‬וראה לקו״ת פקודי ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (52‬ערכין י‪ ,‬ס ‪7‬׳ב‪ .‬וראה אוה״ת ואתחנן ‪ 7‬שעד ואילך‪.‬‬
‫פ׳ ראה ח״ה ‪ 7‬ב׳לה‪.‬‬
‫‪ (40‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ע׳ ג‪ .‬אוה״ת‬
‫דרושים ליוהכ״ם ה״ה ‪ y‬ב׳קכט ואילך‪ .‬םה״מ תר״ל ‪ 7‬שיא‪.‬‬
‫תרל״א ח״א ע׳ רכג‪ .‬תרמ״ב ע׳ רטז‪ .‬תרח״ץ ע׳ נא‪.‬‬
‫‪ (41‬שער כ פ״ג‪.‬‬
‫‪ (42‬אוה״ת וארא ‪ 7‬קנ‪ .‬וראה לעיל פרק ה ) ‪ 7‬יא(‪.‬‬
‫‪7 (43‬׳פ תרומה כו‪ ,‬כח‪ .‬ויקהל לו‪ ,‬לג‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה זח״ב קעה‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת חוקת סא‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (45‬אוה״ת ואתחנן ‪ 7‬קכג‪ .‬וראה םה״מ תרנ״ו ס״ע שפא‬
‫ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪ 7‬רמז‪ .‬םה״מ עת״ר ‪ 7‬סה‪ .‬וראה גם‬
‫לקמן פר״ם)ח״ג ‪ 7‬תשכו(‪.‬‬
‫עה‬ ‫ש״פ פנחס‪ ,‬ה׳תער״כ‬
‫האור והגילוי כר‪ .‬וכידוע דבינה מעלים על החב‪ /‬דזהו מ״ש׳־^ והניף ידו על הנהר*^‪ ,‬ונודע‬
‫דנהר היא בחי׳ בינה־י‪ ,‬ולעתיד יהי׳ בקיעת הנהר‪ ,‬בכדי שיהי׳ גילוי פנימיות התורה‪ ,‬שזהו‬
‫גילוי בחי׳ החב׳ בו׳‪ .‬דכשם^־ שקרי״ם הי׳ הכנה למ״ת‪ ,‬דקודם מ״ת הי׳ צ״ל קרי״ס‪ ,‬דים‬
‫הוא בחי׳ מל׳‪ ,‬שכונסת ומעלמת בתוכה אורות דאצי׳ בו׳‪ ,‬ובכדי שיהי׳ מ״ת‪ ,‬שזהו גילוי‬
‫אצי׳‪ ,‬הי׳ צ״ל קריעת הים וההעלם בו׳‪ ,‬כמו״ב לעתיד‪ ,‬בכדי שיתגלה פנימיות התורה‪,‬‬
‫שהיא גילוי בחי׳ עצם החב׳‪ ,‬צ״ל בקיעת הנהר‪ ,‬והיינו‪ ,‬מפני שהבינה‪ ,‬להיותה בבחי׳‬
‫מציאות‪ ,‬ה״ה מעלמת על האור‪ ,‬וע״ב צ״ל בקיעת הנהר כר‪ .‬ואח״ב בז״א‪ ,‬וכ״ש במל׳‪,‬‬
‫ששם עיקר ענין הכלים‪ ,‬האור שם במיעוט ביותר כר‪.‬‬

‫וזהו מה שלפעמים מצינו שבמדרי׳ העליונות המספר המרובה®־ יותר‪ ,‬ובמדרי׳ תחתונות‬
‫מתמעט המספר‪ ,‬ולפעמים בהיפך‪ .‬וכידוע׳־ בענין יחידות עשירות מאות‪ ,‬דיחידות‬
‫במל׳‪ ,‬ועשירות בז״א‪ ,‬ומאות בחו״ב‪ ,‬או דיחידות הן בז״א ומל׳‪ ,‬ועשירות בחו״ב‪ ,‬ומאה‬
‫בכתר‪ ,‬וכידוע ממ״ש«־ ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‪ ,‬דשבע בז״א‪,‬‬
‫ועשרים בחו״ב‪ ,‬ומאה בכתר‪ ,‬וכמ״ש בזהר־־ קוב״ה דאתכליל מאתר עילאה סדכ״ם ברזא‬
‫דמאה ברכאין כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״־ באריכות על מאה״ז הנ״ל‪ ,‬וגם אלף ורבבה הן בכתר‪,‬‬
‫וכמ״ש בלק״ת ד״ה ואתא מרבבות קדש>«‪ .‬ולפעמים שהמספר המועט הוא במדרי׳‬
‫העליונות דוקא‪ ,‬וכל שלמטה יותר מתרבה המספר‪ ,‬וכמו אנת חד ולא בחושבף־‪ ,‬הרי ידוע‬
‫שזהו בפנימיות הכתר דוקא כר‪ ,‬ועיקר ריבוי המספר הוא בבחי׳ מל׳‪ ,‬וכמ״ש־־ כי אלף‬
‫שנה בעיניו כיום אתמול‪ ,‬דיום א׳ דז״א בא במל׳ במספר אלף כר‪ .‬ומבו׳ במ״אי־ שזהו‬
‫ההפרש בין האורות להכלים‪ ,‬דמצד האורות‪ ,‬כל מה שלמעלה מספר המרובה יותר‪ ,‬ולא‬
‫שהן בבחי׳ מספר‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ ריבוי האור כר‪ ,‬וכל מה שיורד למטה יותר‪ ,‬מתמעט‬
‫האור והגילוי כר‪ .‬ומצד הכלים‪ ,‬למעלה יותר הוא מספר המועט‪ ,‬דהיינו בחי׳ מיעוט‬
‫הכלים‪ ,‬וכל מה שיורד למטה יותר‪ ,‬מתרבים הכלים כר )ועמשית״ל פ׳־־(‪ .‬וכמו עד״מ‬
‫בהשפעת השכל מהרב אל התלמיד‪ ,‬הרי הרב אינו משפיע את השכל כמו שהוא לעצמו‪,‬‬
‫רק אפם קצהו לבד‪ ,‬וכן התלמיד‪ ,‬כשמשפיע לתלמיד קטן‪ ,‬ג״כ אינו משפיע השכל כמו‬
‫שהוא אצלו‪ ,‬הרי שהאור מתמעט ממדרי׳ למדרי׳ כר‪ .‬ומצד הכלים‪ ,‬הרי כל שבאה‬
‫ההשפעה למטה היא בריבוי אותיות ובריבוי ענינים‪ ,‬שהמשפיע לעצמו א״צ לכ״ז‪ ,‬רק‬
‫בשביל המקבל כר‪ .‬וכמו״ב במדרי׳ עליונות יותר האור בריבוי‪ ,‬והכלים במיעוט‪ ,‬וכל מה‬

‫‪ (61‬ברכה צג‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (53‬ישעי׳ יא‪ ,‬טו‪.‬‬

‫‪ (62‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (63‬תהלים צ‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה ביאורי הזהר שם‪ .‬תו״ח חיי שרה קכו‪ ,‬ד‪ .‬וישב‬
‫רה‪ ,‬ד‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי בחוקותי ‪ y‬תתצב ואילך‪.‬‬
‫אוה״ת בחוקותי ח״ג ‪ y‬תתקמט ואילך‪ .‬ענינים ‪ y‬קצג ואילך‪.‬‬
‫םה״מ פר״ת ע׳ ג‪ .‬ד״ה זה יתנו תש״כ‪ .‬תשכ״א)םה״מ תש״כ ע׳‬
‫קא ואילך‪ .‬תשכ״א ‪ y‬קכ אילך(‪ .‬ובחודש השביעי תש״ל‪ .‬וראה‬
‫לקו״ש חל״א ‪ . y 155‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (65‬פ׳‪ :‬ראה פפ״ו)ע׳ ריט(‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה לקו״ת צו טז‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה שם שה״ש לט‪ ,‬א ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (56‬המרובה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬מרובה‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה עץ חיים שער יג) שער אריך אנפין( פ״ה‪ .‬קהלת‬
‫יעקב מערכת חשבון‪ .‬מקומות שצויינו בהערה ‪.64‬‬
‫‪ (58‬חיי שרה כג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (59‬זח״א קכג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (60‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי חיי שרה כח‪ ,‬ב‬
‫ואילך‪.‬‬
 ‫ובראשי חדשיכם‬ ‫עו‬

‫שנמשך למטה בחי׳־® ריבוי הכלים ומיעוט האור כו‪ /‬והא בהא תלי׳‪ ,‬דבבחי׳ מיעוט הכלים‪,‬‬
‫הוא ריבוי האור‪ ,‬וכשהכלים הם בריבוי‪ ,‬מתמעט האור כו‪/‬‬

‫וזהו׳״ מ״ש״״ לעתיד והנער בן מאה שנה״״‪ ,‬דנער הוא״׳ בחי׳ קטנות‪ ,‬בבחי׳ מיעוט האור‪,‬‬
‫יתעלה לעתיד בבחי׳ מאה‪ ,‬למעלה מזקנה ושיבה שהוא ששים ושבעים שנה‪,71‬‬
‫וכמ״ש״׳ ימי שנותינו בהם שבעים שנה‪ ,‬ומאה למעלה מזה‪ .‬וז״ש״׳ ונערים פני זקנים‬
‫ילבינו‪ ,‬דנערים יהיו למעלה מזקנים בו׳‪ .‬והענין הוא״‪ ,‬דהנה‪ ,‬שבעים שנה הן ז״ת דכתר‪,‬‬
‫בחי׳ אור שבעת הימים״׳‪ ,‬ומאה הו״ע ג״ר דכתר‪ ,‬וזהו והנער בן מאה הוא שיתעלה בבחי׳‬
‫ג״ר דכתר בו׳‪ .‬וזהו״׳ מה שבעליית האדם עכשיו ארז״ל במשנה דאבות•׳‪ ,‬בן חמש למקרא‪,‬‬
‫בן עשרה למשנה בו׳‪ ,‬בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם‪ ,‬והקשו המפרשים‪ ,‬שהרי‬
‫במשנה זאת חשיב הכל מעלת האדם שעולה ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬ומהו המעלה בזה שכאלו‬
‫מת כו׳‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬שזהו מה שבמיתתן רואין״‪ ,‬דהנה כתי׳«׳ כי לא יראני האדם וחי‪,‬‬ ‫נט‬
‫בחייהן אינן רואין‪ ,‬אבל במיתתן רואין‪ ,‬והיינו בבחי׳ ראיית המהות והעצמית דא״ם ב״ה‪,‬‬
‫עז״נ כי לא יראני חאדם וחי‪ ,‬אבל במיתתן רואין כו׳‪ ,‬וזהו כאלו מת‪ ,‬שהו״ע במיתתן‬
‫רואין‪ ,‬והו״ע עולמך תראה בחייך כו׳״׳‪ ,‬והיינו להיותו בן מאה‪ ,‬שיתעלה בבחי׳ פנימיות‬
‫הכתר כר‪ .‬וזהו ע״י ההקדמה דבחי׳ שבעים שנה‪ ,‬דימי שנותינו בהם הו״ע בירור הנה״ב‪,‬‬
‫שע״ז נקצבו ימי האדם שבעים שנה‪ ,‬שהן נגד ז״מ כר‪ ,‬וכאשר מברר הז״מ״״ רעות דנה״ב‪,‬‬
‫ה״ה זוכה לבחי׳ במיתתן רואין כר‪ .‬וזהו״ע בן מאה‪ ,‬בחי׳ הכתר‪ ,‬בחי׳ ריבוי האור כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והדוגמא מזה למעלה‪ ,‬דכלי החב׳ חיא בחי׳ אין‪ ,‬היא בבחי׳ ריבוי האור‪ ,‬ובינה‬
‫בחי׳ יש‪ ,‬היא בבחי׳ מיעוט האור‪ ,‬ומעלמת על אור החכ׳‪ ,‬ולכן לעתיד והניף ידו‬
‫על הנהר‪ .‬ובז״א ומל׳ המיעוט יותר‪ .‬ולכן לפעמים למעלה יותר הוא מספר המועט‪ ,‬דהיינו‬
‫בהכלים‪ ,‬ולפעמים למעלה מספר המרובה‪ ,‬שזהו בהאורות‪ .‬וזהו בן מאה כאלו מת‪ ,‬היינו‬
‫)ביטול הכלי סריבוי האור‪ .‬ולעתיד הנער בן מאה‪ ,‬שיתעלה בבחי׳ הכתר‪.‬‬

‫לה( ו ה נ ה כשם שבע״ם יש התחלקות מעומ״ט‪ ,‬כמו״ב יש התחלקות מעומ״ט גם‬

‫בעולמות‪ ,‬וכידוע•״ דכללות ההשתל׳ נבחן בג׳ מדרי׳‪ ,‬והן ג׳ עולמות בי״ע‬
‫כר‪ .‬וכמו עד״מ״״ האדם נחלק לג׳ חלקים כללים‪ ,‬הן בכחות נפשו והן בגוף‪ ,‬והן ראש גוף‬
‫ורגל״״‪ ,‬דברגל הוא כח ההילוך‪ ,‬שהוא כח היותר אחרון שבנפש‪ ,‬דהגם שכח ההילוך הוא‬
‫ג״כ לצורך הנפש‪ ,‬וגם יש יתרון בכח ההילוך‪ ,‬שהוא נושא את הראש ומעמיד את הראש‬

‫חוקת ע׳ תתיז‪ .‬ד״ה איתא בזהר עה״פ ויהי חיי שרה תשכ״ו‬ ‫בחי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬הרי זה בבחי׳‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫)םה״מ תשכ״ו ע׳ קעב ואילך(‪.‬‬ ‫בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת חיי שרה קי; ב‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫‪ (77‬תורת כהנים ויקרא א‪ ,‬א‪ .‬ספרי בהעלותך יב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫ישעי׳ סה‪ ,‬כ)שם‪ :‬הנער(‪.‬‬ ‫‪(68‬‬
‫במד״ר ספי״ד‪.‬‬ ‫ראה לקו״ת צו י; א‪.‬‬ ‫‪(69‬‬
‫‪ (78‬תשא לג‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫הוא‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהוא‪.‬‬ ‫‪(70‬‬
‫‪ (79‬ברכות יז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫אבות פ״ה מכ״ב‪.‬‬ ‫‪(71‬‬
‫‪ = (80‬הז׳ מדות‪.‬‬ ‫תהלים צ; י‪.‬‬ ‫‪(72‬‬
‫‪ (81‬ראה אוה״ת ענינים ע׳ עח‪ .‬ע׳ צו ואילך‪.‬‬ ‫סוטה מט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(73‬‬
‫‪ (82‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה מקומות שצויינו בהערה ‪.40‬‬ ‫ראה לקו״ת צו ט‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬ ‫‪(74‬‬
‫מאמרי אדמו״ר האמצעי ואוה״ת שבהערה ‪.64‬‬ ‫ע״פ ישעי׳ ל‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫‪(75‬‬
‫‪ (83‬ראה לקו״ת אמור לא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ראה אוה״ת שם‪ .‬וראה גם אוה״ת בשלח ע׳ תקל‪.‬‬ ‫‪(76‬‬
‫עז‬ ‫ש״ם פנחס‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה כח היותר אחרון‪ ,‬שאור הנפש בו במיעוט הגילוי ביותר כר‪ .‬ובגוף מאיר‬
‫אור הנפש יותר‪ ,‬שהרי בגוף הן האברים הפנימים שחיות האדם תלוי בהם‪ ,‬וכמו הלב‬
‫והריאה כר‪ ,‬וגם המדות שבנפש משכנם בלב כר‪ .‬ואפי׳ באברים החיצונים שבגוף‪ ,‬יש בהם‬
‫גילוי אור הנפש יותר מברגל‪ ,‬וכמו ביד‪ ,‬שבו כח התנועה לכתוב ולצייר דבר ולעשות בו‬
‫איזה מלאכה‪ ,‬דעצם הכה הוא למעלה מכח ההילוך‪ ,‬עם היות שזה ג״כ רק כח המעשה‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬ה״ה למעלה מכה ההילוך שברגל‪ ,‬וגם יש בו התלבשות אור השכל כר‪ .‬והגם שבכה‬
‫ההילוך יש ג״כ התלבשות השכל‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין זה כלל כמו אור השכל המתלבש בכה התנועה‬
‫שביד כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי*‪ .‬ובראש מאיר אור הנפש בריבוי יותר כר‪ ,‬דהגם דבעצם חיות‬
‫הנפש‪ ,‬הראש והלב שוין‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בהכחות‪ ,‬אינם שוין‪ ,‬שהרי בראש הוא גילוי המוחין‪ ,‬וכל‬
‫החושים הנעלים כמו ראי׳ ושמיעה כר‪ ,‬הרי עיקר גילוי אור הנפש הוא בראש=«‪ ,‬והעיקר‬
‫במוח שבראש כר‪ .‬וענין רעו״ד שהוא בלב דוקא‪ ,‬הנה יש בזה ב׳ אופנים‪ ,‬הא׳‪ ,‬מה שבא‬
‫ג״כ ע״י התבוננות שבמוח‪ ,‬רק שההתבוננות היא בהאוא״ם שלמע׳ מהשתל׳ כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א««‪ ,‬והב׳‪ ,‬שיש בחי׳ רעו״ד שאינה ע״י ההתבוננות כלל‪ ,‬כ״א מצד העצם כר‪ ,‬ה״ז‬
‫נקודה העצמית שבנפש שלמעלה מגדר כהות‪ ,‬שהיא נאחזת בלב‪ ,‬וה״ה למעלה מכהות‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א«י‪ ,‬אך בכחות הנפש‪ ,‬עיקר גילוי אור הנפש הוא בראש כו׳ “‪ .‬ומצד הכלים‬
‫ואברי הגוף‪ ,‬הרי הראש הוא החלק חיותר קטן שבגוף‪ ,‬וחלק הגוף גדול ממנו‪ ,‬וחלק‬
‫הרגלים יותר גדול‪ ,‬הרי שבהכלים הרגל הוא בריבוי הכלים יותר מהראש‪ ,‬ובהאור הוא‬
‫להיפך‪ ,‬דבראש מאיר אור הנפש בריבוי‪ ,‬ובגוף מתמעט האור‪ ,‬וברגל מתמעט ביותר כר‪.‬‬

‫וכמו״כ הוא הדוגמא למעלה בג׳ עולמות בי״ע"‪ ,‬דבעולם הבריאה מאיר עדיין גילוי‬
‫האור‪ ,‬דלהיות«י שעולם הבריאה הוא היש הראשון שנברא מהאין האלקי ”‪ ,‬מאיר‬
‫שם עדיין גילוי האין כר‪ ,‬ולכן הבריאה נק׳ חשך״־‪ ,‬וכמ״ש>י יוצר אור ובורא חשך‪ ,‬והיינו‬
‫לפי שבבריאה מאיר גילוי אור‪ ,‬ה״ז בבחי׳ חשך והעלם לגבי למטה כר‪ ,‬ויצי׳‪ ,‬שאין האור‬
‫שם בגילוי כ״כ‪ ,‬ה״ז בבחי׳ אור וגילוי לגבי למטה כר‪ .‬ומצד הכלים הוא להיפך‪ ,‬דבריאה‬
‫היא בבחי׳ מיעוט הכלים‪ ,‬וביצי׳ הוא ריבוי הכלים‪ ,‬וכנודע־״ דברי׳ ויצי׳ הן מח׳ ודבור‪ ,‬והרי‬
‫אנו רואין‪ ,‬דמה שמחשב במח׳ במיעוט זמן ובמיעוט אותיות‪ ,‬ה״ז בא בדבור בריבוי זמן‬
‫ובריבוי אותיות כר״״‪ .‬וגם‪ ,‬אותיות המח׳ הן אותיות רוחני׳‪ ,‬שאינן מורגשים אל הזולת‪,‬‬
‫משא״כ אותיות הדבור הן מורגשים אל הזולת כר‪ .‬דכמו״ב בחי׳ הכלים דבריאה הן בבחי׳‬
‫מיעוט הכלים‪ ,‬דהיינו מיעוט הישות והמציאות‪ ,‬ויצי׳ הוא בבחי׳ ריבוי הכלים כר‪ .‬וזהו‬
‫הטעם מה שיחזקאל מאריך הרבה בענין המרכבהי״‪ ,‬וישעי׳ אינו מאריך כ״כ=״‪ ,‬והיינו מפני‬

‫‪ (91‬ישעי׳ מה‪ ,‬ז‪ .‬ברכת יוצר‪ .‬וראה פרי עץ חיים שער‬
‫הק״ש פ״א‪ .‬לקו״ת שם‪.‬‬
‫‪ (92‬ראה לקו״ת בלק סז‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (93‬ראה שם צו יז‪ ,‬ב‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן תקע״ב ע' קנז‪.‬‬
‫אוה״ת ענינים ‪ y‬שיח‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר האמצעי ואוה״ת‬
‫בחוקותי שבהערה ‪.64‬‬
‫‪ (94‬יחזקאל פרק א‪ .‬וראה גם םה״מ תר״ם ח״א ע׳ לז‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (95‬ישעי׳ פרק ו‪ .‬וראה גם םה״מ שם‪.‬‬
‫‪ (84‬ראה לעיל פרק ב ) ‪ 7‬ד ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (85‬ראה תניא פנ״א )עא‪ ,‬א ואילו(‪.‬‬
‫‪ (86‬ראה םה״מ עת״ר ‪ 7‬לב‪.‬‬
‫‪ (87‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ואוה״ת שבהערה ‪.40‬‬
‫‪ (88‬ראה םה״מ תרנ״ט ‪ 7‬ריג‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (89‬ראה םה״מ תרל״ז ח״ב ‪ 7‬תקעג ואילך‪ .‬לקמן פקמ״א‬
‫)ח״ב ‪ 7‬שעב ואילך(‪ .‬סה״מ תרמ״ד ‪ 7‬קעז ואילך‪.‬‬
‫‪ (90‬ראה לקו״ת שה״ש ד‪ ,‬ג‪ .‬מקומות שצויינו בהערה‬
‫הקודמת‪.‬‬
 ‫ובראשי חדשיכם‬ ‫עח‬

‫שיחזקאל ראה את המרכבה דעולם היצי׳«־‪ ,‬שהוא בבחי׳ ריבוי הכלים‪ ,‬וע״כ מאריך בהענין‪,‬‬
‫וישעי׳ ראה מרכבה דבריאהי®‪ ,‬שהיא בבחי׳ מיעוט הכלים כר‪ .‬ומצד האור‪ ,‬אדרבה‪ ,‬בבריאה‬
‫מאיר ריבוי אור‪ ,‬וביצי׳ מתמעט האור כר‪ .‬והא בהא תליא‪ ,‬דכשהכלים הן בבחי׳ מיעוט‪ ,‬שהן‬
‫כלים יותר אל האור‪ ,‬מאיר שם ריבוי האור‪ ,‬ובריבוי הכלים מתמעט האור כר‪ .‬וכן גם כללות‬
‫העולמות נחלקים לג׳ מדרי׳ כללים‪ ,‬אדם דברי׳ דכללות‪ ,‬ואדם דיצי׳‪ ,‬ואדם דעשי׳ כו׳‪.81‬‬

‫קיצור‪ .‬וכמרי יש התחלקות מעומ״ט בעולמות‪ ,‬וכמו באדם‪ ,‬הראש היא כלי קטנה‪ ,‬ובה‬
‫גילוי הכחות נעלים שבנפש‪ ,‬והגוף גדול‪ ,‬ובו משכן המדות וכחות חיצונים‬
‫)ורעו״ד הוא ג״כ ע״י התבוננות‪ ,‬או שזהו עצמי(‪ ,‬וברגל מיעוט האור‪ .‬וכמו״ב בברי׳‬
‫שהכלים אינם במציאות עדיין‪ ,‬מאיר גילוי האור‪ ,‬וביצי׳ שהכלים במציאות‪ ,‬הוא מיעוט‬
‫האור‪ ,‬מח׳ ודבור‪ ,‬ולכן יחזקאל האריך בענין המרכבה‪ .‬וכ״ה בבי״ע הכללים‪.‬‬

‫לי( א מנ ם באמת אין זה רק מצד הכלים‪ ,‬כ״א שיש מדידה בהאור באיזה אופן הוא‬
‫נמשך להאיר בכל ספי׳ כר‪ ,‬וגם המדידה בהכלים באיזה אופן יהיו‪ ,‬הוא כפי‬
‫מדידת האור כר‪ ,‬והיינו שלפי המדידה באיזה אופן יהי׳ בחי׳ החכ׳‪ ,‬נמדדה כלי החב׳‬
‫באופן כך‪ ,‬בכדי שתקבל האור והגילוי דבחי׳ החב׳‪ ,‬וכה״ג בשארי הספי׳ כר‪ .‬והענין הוא‪,‬‬
‫כמשנת״ל פ״ח»» דמהתעבות האור נעשה הכלי‪ ,‬דעם היות שיש לכלים שרש מיוחד משרש‬
‫האורות״״■‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ההתהוות בפועל דכלים הוא ע״י אמצעות האור כר‪ ,‬וע״כ נתהווה הכלי‬
‫כפי אופן האור‪ ,‬היינו שתהי׳ מוכנת לקבל את האור כר‪ .‬ועיקר המדידה הוא בהאור‪,‬‬
‫באיזה אופן יאיר בעולמות כר )וי״ל‪ ,‬דבשרש הראשון‪ ,‬מדידת הכלים קדום למדידת‬
‫האור■״■‪ ,‬דתכלית הכוונה הוא בהתהוות הכלים כר‪ ,‬והוא מה שבנין החומר קדום בשרשו‬
‫להצורה כר^״■‪ .‬וזהו הטעם מה שהכלים למע׳ ממשיכים את האר‪ ,‬ולא כמו הכלים למטה‪,‬‬
‫שרק מקבלים הדבר הניתן בתוכן‪ ,‬אבל למע׳ הכלים ממשיכים את האור״״■‪ ,‬וכמוי״‘ איברי‬
‫הגוף שממשיכים את החיות‪ ,‬מפני״״■ ששרש הכלים קדום אל האור כר‪ .‬אמנם‪ ,‬זהו לאחר‬
‫זיכוך הכלי‪ ,‬שלפי אופן הזיכוך שלה‪ ,‬ממשכת את האור כר‪ .‬ובתחלת ההתהוות‪ ,‬הרי‬
‫מהתעבות האור נעשה הכלי כר‪ .‬וכן הוא בהמדידה‪ ,‬דבשרשם‪ ,‬מדידת הכלים קדום‬
‫&א למדידת האורות‪ ,‬ורק בהתגלות מדידת האור קדום כר‪ .‬והו״ע״״■ דבמח׳ ארץ קדמה’״■‪,‬‬

‫תשכ״ח ע' קד ואילך(‪ .‬ד״ה יפה שעה אחת תשכ״ט )םה״מ‬ ‫‪ (96‬ראה תקו״ז בהקדמה )ד‪ ,‬א(‪ .‬עץ חיים שער מט )שער‬
‫תשכ״ט ע׳ צו ואילך(‪.‬‬ ‫קליפת נוגה( פ״ב‪ .‬שערי קדושה להרח״ו ח״ג שער ו‪ .‬וראה‬
‫‪ (102‬ראה פירוש המלות פרק נג)לג‪ ,‬ב(‪ .‬תו״ח ויקהל תג‪,‬‬ ‫מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א ע' רטז‪ .‬םה״מ תר״ם שם‪.‬‬
‫א‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי בחוקותי ‪ y‬תתנט‪.‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 103‬ראה םה״מ תרל״ג ח״ב ע׳ שנא‪ .‬תרנ״ג ‪ y‬רל ואילך‪.‬‬ ‫‪ (97‬ראה לקוטי תורה להאריז״ל ישעי׳ ו‪ ,‬א‪ .‬לקוטי הש״ם‬
‫תרצ״ב ע׳ קלג ואילך‪.‬‬ ‫להאריז״ל יבמות מט‪ ,‬ב )ד״ה מנשה(‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫‪ (104‬ראה תו״א מגילת אסתר צז‪ ,‬א ואילך‪ .‬םה״מ שם‪.‬‬ ‫שם‪ .‬םה״מ תר״ם שם‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 105‬מקומות שצויינו בהערה הקודמת‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬ ‫‪ (98‬וכמו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וכמו״ב‪.‬‬
‫הזקן תקס״ב ח״א ע׳ ר ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט ע׳ ח ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (99‬ע׳ יה‪.‬‬
‫וראה לעיל פי״א )ע׳ כד(‪ .‬לקמן פצ״ג‪ .‬פרל״ט ) ‪ y‬רמ‪ .‬ח״ג ע׳‬ ‫‪ (100‬ראה לעיל שם‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫תרסג(‪.‬‬ ‫‪ (101‬ראה תו״ח וארא מט‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ועם הוספות כו׳ ‪-‬‬
‫‪ (106‬ראה אוה״ת שבהערה ‪ .101‬מאמרי אדמו״ר האמצעי‬ ‫אוה״ת וארא ח״ח ע׳ ב׳תתפח ואילך‪ .‬םה״מ תרכ״ח ע׳ סח‬
‫נ״ך ע׳ קלד‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬ע׳ עז ואילך‪ .‬תרכ״ט ע׳ מב ואילך‪ .‬לקמן ח״ה ע׳‪1‬א׳ט‬
‫‪ (107‬חגיגה יב‪ ,‬א‪ .‬תו״א ויגש מג‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬םה״מ תש״ד ע׳ ‪ 244‬ואילך‪ .‬ד״ה וארא תשכ״ח )םה״מ‬
‫עט‬ ‫ש״ם פנחס‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫ובהתהוות שמים קדמו כו׳’״*(‪ .‬וכמ״ש בע״ח״‪ ,‬דהמשכת הקו הוא בכדי לעשות מעלה‬
‫ומטה כו׳‪ ,‬דאם הי׳ ההמשכה שלא ע״י הקו‪ ,‬לא הי׳ מעלה ומטה בעולמות‪ ,‬דכל עולם הי׳‬
‫בהשוואה בכל חלקיו‪ ,‬ולא היו ניכרים בו חלקי י״ס כו׳‪ ,‬כמ״ש במבו״ש®״•‪ ,‬וע״כ הוא‬
‫ההמשכה ע״י הקו‪ ,‬בכדי שיהי׳ מעלה ומטה כו׳‪ ,‬דלהיות שהקו בקצהו העליון נוגע ודבוק‬
‫באוא״ם ב״ה‪ ,‬ובקצהו התחתון אינו נמשך עד האור א״ם הסובב תחת העולמות‪ ,‬ואינו דבוק‬
‫בו״‪ ,‬הרי עי״ז יש בהקו ראש וסוף ומעלה ומטה כו׳‪ ,‬ועי״ז יש בעולמות וטפי׳ ג״כ מעלה‬
‫ומטה‪ ,‬דהמקבלים מעליונו של קו‪ ,‬שקרוב יותר אל האור א״ם‪ ,‬שהוא בחי׳ מעלה שבו‪ ,‬ה״ה‬
‫בבחי׳ מעלה‪ ,‬וכל מה שמתרחק מקצהו העליון‪ ,‬ה״ז בבחי׳ מטה כו׳‪ .‬וזהו שהקו נק׳ קו‬
‫המדה־״>)עמ״ש בהבי׳ דועתה יגדל שלא נדפס״״‪ ,‬וי״ל דמקור הדבר הוא מע״ח הנ״ל(‪,‬‬
‫להיות שע״י הקו הוא מדידת האורות‪ ,‬אם ההמשכה היא מעליונו של הקו‪ ,‬וכמו פרצוף‬
‫דא״ק‪ ,‬שמקבל מבחי׳ העליונה של הקו‪ ,‬שהוא בקירוב לאוא״ס ב״ה‪ ,‬והעולמות שלמטה‬
‫מא״ק מקבלים בבחי׳ ריחוק כו‪ /‬וכן הוא בכל ספי׳ בפרט כו׳‪ ,‬שזהו מ״ש בע״ח*״‪ ,‬דבכתר‬
‫וחב׳ מאיר אוא״ם בקירוב מקום‪ ,‬ובבינה בבחי׳ ריחוק כו׳‪ ,‬והיינו שבבינה מאיר האוא״ם‬
‫כמו שהוא בגדר השגה‪ ,‬ובחכ׳ מאיר האוא״ם כמו שהוא למע׳ מגדר השגה עדיין כו׳‪,‬‬
‫וכמשי״ת^״‪ .‬וידוע ג״כ שיש צינורות פרטים לכל ספי׳ בפרט כו׳‪ .‬ועמ״ש מזה בבה״ז פ׳‬
‫וישלח^״ ע״פי״ כי ישרים דרכי ה׳ כר‪ .‬ובפרד״ם בשעה״כ־״ אות ש׳ כ׳‪ ,‬שיעור קומה‪,‬‬
‫שהנשמה המתאחדת בתוך הספי׳ נק׳ שיעור‪ ,‬מפני שהיא הנותנת שיעור לכל הקומה‪ ,‬והיא‬
‫האומרת לספי׳ די כר‪ ,‬וכן כ׳ בשער עצמות וכלים®״ פ״ז)ולפמ״ש שם‪ ,‬זהו רצון המאציל‬
‫ב״ה בענין הספי׳‪ ,‬ולפי מ״ש בע״ח‪ ,‬הוא לפי מה שכבר נמדד בהרצון עליון באופן המשכת‬
‫הקו בבחי׳ הקירוב והריחוק שבו כו׳(‪ .‬ונמצא דהמדידה דמעומ״ט הוא בהאור‪ ,‬באיזה אופן‬
‫הוא נמשך בהספי׳ כר‪ .‬הרי שבע״ם יש התחלקות מעומ״ט הן בהאורות והן בהכלים‪ ,‬איך‬
‫שיהי׳‪ ,‬אם שהמדידה הוא בהאור‪ ,‬ובאופן כזה נתהווה הכלי‪ ,‬או שהמדידה היא בהכלי‪,‬‬
‫ובאופן כזה תמשיך את האור כר‪ .‬דבאמת שניהם אמת‪ ,‬דבתחלת ההתגלות‪ ,‬המדידה היא‬
‫בהאור‪ ,‬באיזה אופן יאיר ויתגלה‪ ,‬דלפי אופן זה הוא התהוות הכלים כו׳‪ ,‬ואח״ב‪ ,‬לפי אופן‬
‫זיכוך הכלים‪ ,‬ממשיכים את האור כר‪ .‬וכ״ז אינו שייך רק באורות פנימיים‪ ,‬שבאים בבחי׳‬
‫התלבשות בכלים‪ ,‬שיש בהם המדידה בבחי׳ התחלקות דמעלה ומטה כר‪.‬‬

‫ו ע״פ הנ״ל יובן מ״ש ובראשי חדשיכםי״‪ ,‬והקשה בזהר וכי כמה ראשין אינון‪ ,‬והלא‬
‫לית רישא לסיהרא אלא שמשא‪ ,‬אלא ראשי תרין יעקב ויוסף‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דהנה‬

‫‪ (112‬פרק לז ואילך ) ‪ 7‬פא ואילך(‪.‬‬ ‫‪ = (108‬במבוא שערים)שער א ח״א פ״ב(‪,‬‬

‫‪ (113‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי מז‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫‪ (109‬ראה זח״ב רלג‪ ,‬א‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי‬
‫ולאדמו״ר הצ״צ ה״ב ‪ 7‬תשה ואילך‪ .‬וראה אוה״ת נ״ך ח״א ע‬ ‫קיט‪ ,‬ד ואילך‪ .‬ולאדמו״ר הצ״צ ח״א ‪ 7‬חצר ואילך‪.‬‬
‫תנד ואילך‪ .‬םה״מ תרל״ד ‪ 7‬קלו ואילך‪ .‬תרנ״ב ‪ 7‬קג ואילך‪.‬‬ ‫‪ (110‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ג ה״ב ע׳ תקפו‬
‫תרנ״ט ‪ 7‬סד ואילך‪ .‬ד״ה יו״ט של ר״ה שנה זו)םה״מ תער״ב‬ ‫ואילך‪ .‬אוה״ת שלח ם״ע תצג ואילך )ושם‪ ,‬ש״קו המדה״ הוא‬
‫‪ 7‬ג ואילך(‪ .‬םה״מ תרפ״ט ‪ 7‬יא ואילך‪.‬‬ ‫״הקו וחוט״‪ .‬ובאוה״ת שם‪ :‬״הנה מ״ש שקו המדה הוא הקו״ח‬
‫‪ (114‬הושע יד‪ ,‬י‪.‬‬ ‫לכאורה זהו דבר חידוש״(‪.‬‬
‫‪ (115‬שער ערכי הכינויים)שער כג פרק כא(‪.‬‬ ‫‪ (111‬ראה עץ חיים שער מב)שער דרושי אבי״ע( פי״ג־יד‪.‬‬
‫‪ (116‬שער ד‪.‬‬ ‫שער מז)שער סדר אבי״ע( פ״א‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים‬
‫‪ (117‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת פינחס שבהערה ‪. 1‬‬ ‫ח״א ‪ 7‬לו ואילך‪ .‬אוה״ת ענינים ע׳ קעט ואילך‪.‬‬
 ‫ובראשי חדשיכם‬ ‫פ‬

‫אי׳ במאו״א*״‪ ,‬דתפלת מוסף הוא בחי׳ יסוד‪ ,‬שבא בסוד תום‪ /‬והו״ע יחוד ישראל ורחל‬
‫כו׳‪ ,‬דזהו ההפרש בין שחרית למוסף‪ ,‬דתפלת שחרית הוא יחוד יעקב ורחלי■‪ /‬ותפלת‬
‫מוסף הוא יחוד ישראל ורחל‪ ,‬דיעקב הוא ל׳ בקיעה״־■‪ ,‬כמו אז יבקע כשחר כו׳>י■‪ ,‬שאינו‬
‫רק הארה לבד‪ ,‬וישראל הוא בחי׳ עצמית כר‪ .‬ושניהם הם בחי׳ חב׳‪ ,‬בחי׳ יסוד אבא‪ ,‬רק‬
‫יעקב הוא בחי׳ הארת החב׳‪ ,‬וישראל בחי׳ עצמית החב׳ כר‪ .‬וכמ״ש בלק״ת מהאריז״ל־־■‬
‫ע״פי־■ ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל‪ ,‬דיעקב הוא בחי׳ עדות לבד‪ ,‬לא עצם הדבר‬
‫כר‪ ,‬וישראל הוא בחי׳ עצמות הדבר כר‪ .‬והו״ע אירוסין ונשואיף־■‪ ,‬דאירוסין הו״ע נובלות‬
‫חכ׳ שלמע׳ תורה״־■‪ ,‬ונשואין המשכה עצמית מבחי׳ עצמות החב׳ כר‪ .‬והו״ע חיצוני׳ התורה‬
‫ופנימית התורה‪ ,‬דחיצוניות התורה היא מבחי׳ חיצוני׳ החב׳‪ ,‬דבד״ב ה״ז הארה לבד‪ ,‬לא‬ ‫סב‬
‫העצם ממש כר‪ ,‬ופנימי׳ התורה היא פנימיות ועצמות החכ׳ כר‪ .‬וכללות ענין היחודים‬
‫שייכים רק בהאור פנימי‪ ,‬לפי שבא בבחי׳ התחלקות המדרי׳‪ ,‬שייך בזה ענין היחודים כר‪.‬‬
‫וזהו ראשי תרין‪ ,‬יעקב ויוסף‪ ,‬דפי׳ המק״מי שזהו ת״ת ויסוד‪ ,‬והיינו דיעקב הוא המשכת‬
‫הארה כנ״ל‪ ,‬אמנם בחי׳ יוסף היינו עיקר בחי׳ היסוד‪ ,‬שהוא המשכת בחי׳ פנימיות ועצמות‬
‫אוא״ם ב״ה‪ .‬וזהו בן פורת יוסף״־*‪ ,‬ברא דיסגי יוסף־־■‪ ,‬בחי׳ תוס׳ אור‪ ,‬מה שתוספתו של‬
‫הקב״ה מרובה על העיקר כר״־■‪ ,‬והוא בחי׳ ריבוי אור בבחי׳ גילוי אור עצמי כר‪ .‬והענין‬
‫הוא‪ ,‬דכל ההשפעות הן ע״י יסוד‪ ,‬רק שבזה יש ב׳ מדרי׳‪ ,‬השפעה חיצונית‪ ,‬והשפעה‬
‫פנימיות‪ ,‬ועיקר בחי׳ יוסף הוא בחי׳ השפעה פנימיות כר‪ .‬וכ״ז שייך רק בהאור פנימי‪,‬‬
‫שיש בו מעומ״ט ריבוי ומיעוט כר‪ .‬וזהו דלית רישא לסיהרא אלא שמשא‪ ,‬דהאמת כן הוא‪,‬‬
‫דכל ההשפעות במל׳ הוא מבחי׳ שמש ה׳‪ ,‬בחי׳ אור פנימי כר‪ ,‬ובזה יש ב׳ מיני יחודים‪,‬‬
‫כנ״ל‪ .‬וזהו ובראשי חדשיכם‪ ,‬דבכל ירחא וירחא נמשכים ב׳ היחודים‪ ,‬והן בחי׳ יעקב ויוסף‪,‬‬
‫דיעקב הוא בחי׳ הארה לבד‪ ,‬בחי׳ השפעה חיצוניות‪ ,‬ויוסף הוא בחי׳ השפעה פנימית‬
‫ועצמית‪ ,‬והו״ע ברא דיסגי יוסף‪ ,‬שנמשך בחי׳ אור עצמי בגילוי בבחי׳ מל׳ כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ובאמת אין זה רק מצד הכלי‪ ,‬כ״א שיש מדידה בהאור‪ ,‬ולפי אופן זה הוא‬
‫מדידת הכלי‪ ,‬דמהתעבות״־■ נעשה הכלי באופן שתקבל האור‪ ,‬וכמ״ש בע״ח‬
‫ובמב״ש דהקו עושה מעומ״ט‪ ,‬ובפרדס‪ ,‬שנשמת״״■ היא הנותנת שיעור לכל הקומה‪.‬‬
‫ושניהם אמת‪ ,‬דמדידת הכלי היא לפי מדידות האור )דלאור שבבחי׳ מעלה‪ ,‬הכלי לזה‬
‫הוא רק מיעוט הכלי(‪ ,‬ואח״כ לפי אופן זיכוך הכלי ממשכת את האור‪ .‬וע״פ הנ״ל ית׳ מ״ש‬
‫ובראשי חדשיכם‪.‬‬

‫אבא הנקרא תורה הוא בפנימית ז״א בחלק עליון הנקרא‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪ (123‬תהלים עח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (124‬ראה לקו״ת ברכה צד‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (125‬ראה ב״ר פי״ז‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (126‬ויחי מט‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (127‬תרגום אונקלוס שם‪.‬‬
‫‪ (128‬ב״ר פס״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ ( 129‬דמהתעבות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬דמהתעבות האור‪.‬‬
‫‪ (130‬שנשמת‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהנשמה‪.‬‬
‫‪ = ( 118‬במאורי אור)אות מ סעיף לד(‪.‬‬
‫‪ ( 119‬ראה סידור האריז״ל במקומו‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (120‬ראה עץ חיים שער הכללים פ״י‪ .‬סידור עם דא״ח‬
‫רנה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (121‬ישעי׳ נח‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (122‬ח״ל‪ :‬והנה יסוד אבא המוציא פרצוף יעקב אינו‬
‫ממשות היסוד אלא עדות לבד*‪ ,‬אך תורה שהיא עצמות יסוד‬
‫*( ״היינו הארה בעלמא כמ״ש ע״פ משכ‪ 1‬העדות״ )אוה״ת‬
‫שבהערה ‪ - .(1‬ראה לקו״ת פקודי ז‪ ,‬ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
 ‫פא‬

‫ב ס״ד‪ .‬ש ״ פ מ טו״ מ‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫וידבר■ משה אל ראשי המטות לבנ״י לאמר זה הדבר אשר צוה ה׳ כר־‪ .‬וצ״ל מהו״ע זה‬
‫הדבר אשר צוה ה׳‪ ,‬דהו״ל להתחיל בענין הנדרים‪ ,‬איש כי ידור כר^‪ ,‬מהו‬
‫ההקדמה שמקדים תחלה זה הדבר כו‪ /‬גם צ״ל מפני מה נאמרה פ׳ נדרים לראשי המטות‬
‫דוקא‪ ,‬והלא התורה נאמרה לכל ישראל‪ ,‬ומה נשתנה פ׳ נדרים שנאמרה דוקא לראשי‬
‫המטות כר‪ .‬ולהבין זה ילה״ק משנת״ל*‪ ,‬דבע״ם יש התחלקות מעלה ומטה‪ ,‬והוא מפני‬
‫שהאורות הן אורות פנימיים‪ ,‬שבאים בבחי׳ התלבשות בכלים‪ ,‬יש בהם מדידה באופן‬
‫ההמשכה וההתגלות שלהם‪ ,‬שאינם בשוה בכל המדרי׳‪ ,‬והו״ע ההתחלקות מעומ״ט שבהם‪.‬‬

‫לז( ו הנ ה בענין מעלה ומטה‪ ,‬ר״ל מה נק׳ מעלה ומטה‪ ,‬מבואר במ״א־ שזהו בבחי׳ ריבוי‬
‫פג‬ ‫ומיעוט‪ ,‬דזה שמתמעט האור ממדרי׳ למדרי׳ זהו בחי׳ מטה כר‪ ,‬וזהו ג״כ ענין‬
‫קירוב וריחוק‪ ,‬דבקרוב מאיר האור בגילוי יותר‪ ,‬דזהו ריבוי האור והגילוי‪ ,‬וכל מה‬
‫שמתרחק‪ ,‬מתעלם ומתמעט האור כר‪ .‬וזהו ג״כ ענין מעלה ומטה שבהמשכת הקו‪ ,‬שהו״ע‬
‫קירוב וריחוק‪ ,‬כמ״ש במבו״ש ש״א פ״ב'‪ ,‬היינו‪ ,‬דבקצהו העליון שהוא בבחי׳ קירוב אל‬
‫מקורו‪ ,‬מאיר שם האור בגילוי יותר‪ ,‬וכל מה שנמשך ומתרחק ממקורו‪ ,‬מתמעט ומתעלם‬
‫האור כר‪ .‬וכמו עד״מ באור הנר או גם באור אבוקה‪ ,‬שבקירוב מאיר הרבה‪ ,‬ובריחוק מקום‬
‫אינו מאיר כ״כ‪ ,‬עם היותו אותו האור עצמו‪ ,‬רק כשנתרחק ממקורו‪ ,‬ה״ה מתעלם ומתמעט‬
‫כר)ובמשל הגשמי הוא שנכלה האור‪ ,‬שזה אינו שייך ח״ו ברוחניות‪ ,‬רק מה שמתעלם‪,‬‬
‫שז״ע המיעוט כר(‪ .‬וזהו מ״ש בע״חל‪ ,‬דבחכ׳ מאיר אוא״ס בקירוב מקום‪ ,‬ובבינה בריחוק‬
‫מקום‪ ,‬ובז״א דרך חלון‪ ,‬ובמל׳ דרך נקב כר‪ ,‬דבחכ׳ מאיר האור בגילוי יותר‪ ,‬וכמו עד״מ«‬
‫בהשכלת איזה שכל‪ ,‬הרי בנקודת ההשכלה דחכ׳ מאיר האור שכל בגילוי אור רב‪ ,‬הגם‬
‫שאינו משיג עדיין את הענין שכלי איך ומה הוא‪ ,‬מ״מ ה״ה מאיר שם בגילוי ביותר‪,‬‬
‫וכאשר בא בהשגה בבינה‪ ,‬מתמעט האור‪ ,‬עם היות דעיקר השגת הענין הוא בבינה‪ ,‬דחכ׳‪,‬‬
‫הגם שהיא ג״כ ידיעה‪ ,‬מ״מ אינה השגה כר‪ ,‬וכמשי״ת‪ ,‬וענין ההשגה הוא בבינה דוקא‪,‬‬
‫ומ״מ‪ ,‬בחכ׳ הגילוי הוא בבחי׳ אור רב יותר מכמו בבינה כר‪ ,‬וכמשנת״ל פל״ג«‪ .‬ומ״מ״י‪,‬‬
‫גם בבינה מאיר האור בהתרחבות‪ ,‬דמוחין בכלל מאיר בהם גילוי אור כר‪ ,‬משא״ב בז״א‬

‫‪ = (6‬במבוא שערים שער א נח״א[ פ״ב‪.‬‬
‫‪ (7‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פי״ג־יד‪.‬‬
‫שער מז)שער סדר אבי״ע( פ״א‪ .‬ראה מקומות שצויינו בהערה‬
‫‪.5‬‬
‫‪ (8‬ראה םה״מ תרמ״ז ם״ע קב ואילך‪ .‬תר״ן ס״ע רחצ‪.‬‬
‫תרנ״ד ‪ y‬קסב‪ .‬תרנ״ז ע׳ סו‪ y .‬קנא‪ .‬ע׳ קעד‪ .‬תרנ״ח ע׳ יב‬
‫ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬לט‪.‬‬
‫‪ (9‬ע' ע ואילך‪.‬‬
‫‪ (10‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין מ״ש בע״ח שם)מאמרי‬
‫אדמו״ר הזקן שם ‪ y‬לח ואילך‪ .‬אוה״ת שם ע׳ קפו ואילך(‪.‬‬
‫וראה אמרי בינה שם פרק לו)סב‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין מ״ש בע״ח‬
‫מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ח״א ע' לו ואילך‪ .‬ועם הגהות כו׳‬
‫‪ -‬אוה״ת ענינים ע׳ קעט ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬מטות ל‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (3‬שם‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (4‬פרק לג ואילך )ע׳ ע ואילך(‪.‬‬
‫‪ (5‬ראה ד״ה להבין מ״ש בע״ח שם )מאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫שם‪ .‬אוה״ת שם ע׳ קפ ואילך(‪ .‬אמרי בינה שער הק״ש פרק לה‬
‫ואילך)סא‪ ,‬ג ואילך(‪ .‬םה״מ תרכ״ז ע׳ שמח ואילך‪ .‬תרכ״ט ס״ע‬
‫שסט ואילך‪ .‬תרל״ז ח״ב ע' תנד ואילך‪ .‬תר״ם ח״ב ‪ y‬תקעא‬
‫ואילך‪ .‬תרמ״ז ע׳ קטז ואילך‪ .‬ד״ה ובחמשה עשר יום וד״ה‬
‫להבין ענין שמח״ת ‪ -‬תש״ל‪.‬‬
 ‫וידבר משה אל ראשי המטות‬ ‫פב‬

‫הוא דרך חלון‪ ,‬שהיא בבחי׳ מיעוט יותר כר‪ .‬וכמו עד״מ אור השמש‪ ,‬הרי מחוץ לבית הוא‬
‫מאיר בהתרחבות בכל שטח המקום‪ ,‬ובבית מאיר רק דרך החלון‪ ,‬שהדפנות מסתירים על‬
‫האור‪ ,‬שאינו מאיר בהתרחבות תוך הבית‪ ,‬רק דרך החלון לבד‪ ,‬שהאור הוא במיעוט יותר‬
‫מכמו שהוא מחוץ לבית כר‪ ,‬ולכף* את״ל^' אכסדרה לאורה נבדקת‪ ,‬מפני שהאור שם‬
‫בריבוי‪ ,‬משא״ב חבית כר‪ .‬וכמו״כ יובן דבז״א‪ ,‬כשמאיר רק דרך חלון‪ ,‬ה״ז בבחי׳ מיעוט‬
‫האור כר‪ .‬וכמו עד״מ פסק דין הבא לאחר אריכות הפלפול בכמה טעמים וסברות‪ ,‬הרי‬
‫בהפסק דין אינן ניכרים הטעמים והסברות‪ ,‬רק מה שפוסק כך וכך‪ ,‬ובהכרח לומר‬
‫שבהעלם יש בזה כל האריכות‪ ,‬שהרי הפסק דין בא מכל אריכות הפלפול‪ ,‬הרי בהכרח יש‬
‫בו כל הטעמים והסברות‪ ,‬רק שהן בהעלם ואינם ניכרים בגילוי כו‪ /‬וכמו המשנה‪ ,‬ה״ז‬
‫קיצור שבא אחר האריכות שהי׳ אצלם כל הענין בריבוי טעמים וסברות ופלפול גדול‪,‬‬
‫וכ״ז בא במשנה בדרך קצרה‪ ,‬ואח״כ בגמ׳ מתרחב הענין כו׳‪ ,‬ולכן‪ ,‬מי שהוא חכם גדול‪,‬‬
‫הרי מל׳ הקצר דהמשנה באותיו׳ קצרים‪ ,‬יודע הוא את כל האריכות^‘‪ ,‬ובהמשנה הוא‬
‫בהעלם כו‪ /‬וכמו סוכה שהיא גבוה מעשרים אמה פסולהיי‪ ,‬ויש בזה טעמים=>‪ ,‬משום‬
‫שלמעלה מכ׳ אין אדם דר בצל סוכה‪ ,‬או משום דלא שלטא בי׳ עינא כו׳‪ ,‬שיש בזה ענינים‬
‫מחולקים‪ ,‬והכל יש בהקיצור דהמשנה‪ ,‬רק שהוא בהעלם כר‪ .‬והו״ע מיעוט האור‪ ,‬דעם‬
‫היות שישנו בהעלם‪ ,‬אינו מאיר בגילוי‪ ,‬ומה שהוא בגילוי הוא בבחי׳ מיעוט חאור כר‪.‬‬
‫וכן חוא במוחין ומדות‪ ,‬שהמדות הן בבחי׳ מיעוט האור והגילוי לגבי המוחין‪ .‬וכמו‬
‫בהתבוננות בענין אלקי‪ ,‬שעי״ז מתעורר באהוי״ר‪ ,‬הרי מה שמאיר מהמוחין בהמדות הוא‬
‫רק אפם קצהו לבד כר‪ ,‬והארה מהמוחין בהכרח שיהי׳ בהמדות‪ ,‬דאל״ב לא יהי׳ התעוררות‬
‫המדות)ובהארה זו יש בה בהעלם האריכות שבההתבוננות כר(‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ מיעוט‬
‫אור כר‪ .‬וכמו״כ הוא למע׳‪ ,‬דבבינה מאיר האור בהתרחבות‪ ,‬ובז״א רק דרך חלון‪ ,‬בבחי׳‬
‫מיעוט האור כר‪ .‬ובמל׳‪ ,‬האור דרך נקב לבד‪ ,‬וכמו עד״מ שמגלה«> את המדות בדבור‪,‬‬
‫וכמו כשמדבר דברי אהבה‪ ,‬או שהאהבה היא סבת הדיבור‪ ,‬דמצד האהבה הוא מדבר עמו‪,‬‬ ‫סד‬
‫הרי הדיבור מגלה מדת האהבה‪ ,‬שהרי השנאה היא היפך הדיבור‪ ,‬וכמו איזה שונא כל‬
‫שלא דיבר עמו כר^‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬מה שהדיבור מגלה ה״ז רק הארה לבד מהמדה‪ ,‬והראי׳‪ ,‬שהרי‬
‫בתוקף התפעלות המדות אינו יכול לדבר‪ ,‬רק כשהמדה מתצמצמת יכול לדבר‪ ,‬ומאיר בזה‬
‫רק הארה לבד מהמדה כר‪ .‬וכמו״כ הוא בבחי׳ המל׳‪ ,‬שמאיר האור בצמצום ומיעוט‪ ,‬בבחי׳‬
‫נקב לבד כר‪ .‬וזהו״ע מעלה ומטה שבע״ם‪ ,‬דבחי׳ ריבוי האור הוא בחי׳ מעלה‪ ,‬ומיעוט‬
‫האור הוא בבחי׳ מטה כר‪ ,‬וע״כ החב׳ היא בבחי׳ מעלה לגבי הבינה‪ ,‬מפני שבחכ׳ מאיר‬
‫האור בריבוי יותר כר‪ ,‬וכן המוחין הן בבחי׳ מעלה לגבי המדות כר‪ .‬אבל כאשר האור‬
‫והגילוי הוא בשוה בכל הספי׳‪ ,‬עם היות שהן מחולקים במדריגתן בעצם)והו״ע ראש וסוף‬
‫כר(‪ ,‬אין זה בבחי׳ מעומ״ט כר‪ .‬וכמו בהתגלות כחות עצמיים‪ ,‬הגם שהמוחין בעצם הן‬
‫במדרי׳ עליונה מחמדות‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מאחר שאור הנפש מאיר בהם בשוה‪ ,‬אין זה בבחי׳ מעומ״ט‬

‫ע' קכו‪.‬‬ ‫תרנ״ט‬ ‫‪ (11‬ראה אוה״ת שם‪.‬‬

‫משנה סוכה ב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬ ‫‪ (12‬פסחים ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫גמרא שם‪.‬‬ ‫‪(15‬‬ ‫‪ (13‬ראה תענית כא‪ ,‬א ובפרש״י)הובא בלקו״ת הוספות‬
‫שמגלה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬כשמגלה‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫לויקרא נג‪ ,‬ג‪ .‬אוה״ת חיי שרה קכט‪ ,‬א(‪ .‬רמב״ם בהקדמתו‬
‫משנה סנהדרין כז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(17‬‬ ‫לפירוש המשניות )ד״ה אחרי כן ראה להסתפק(‪ .‬וראה סה״מ‬
 ‫פג‬ ‫ש״פ מטו״מ‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫כו‪ /‬וכמו״ב הוא בהדוגמא למעלה‪ ,‬כמו בעולם התהו‪ ,‬שלא הי׳ בבחי׳ מעומ״ט כו‪ /‬וכמ״ש‬
‫במ״א«ג‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והנה מעומ״ט הו״ע ריבוי ומיעוט)וסיבתם הוא הקירוב והריחוק(‪ ,‬דריבוי האור‬
‫והגילוי הוא בחי׳ מעלה‪ ,‬והעלם ומיעוט האור הוא בחי׳ מטה‪ .‬וע״ב החב׳ היא‬
‫בחי׳ מעלה‪ ,‬מפני ריבוי האור‪ ,‬וכמו בנקודת ההשכלה‪ ,‬שהאור בריבוי‪ ,‬ובהשגה מתמעט‬
‫ומתעלם האור‪ ,‬ומ״מ הוא בהתרחבות‪ .‬ובמדות מתמעט יותר‪ ,‬וכמו בפס״ד‪ ,‬וכמו במשנה‪,‬‬
‫שכל האריכות הוא בהעלם‪ .‬ובדבור גם המדות הן בהעלם‪ .‬וכחות עצמיים שהאור בהם‬
‫בשוה‪ ,‬הגם שהן בבחי׳ ראש וסוף‪ ,‬אינם בבחי׳ מעומ״ט‪ .‬וכ״ה בספי׳ דתהו‪.‬‬

‫לח( א מנם זהו בענין השתל׳ הספי׳ זמ״ז‪ ,‬וכן בהתהוות העולמות זמ״ז‪ ,‬דבכדי שיהי׳‬
‫הספי׳ התחתונה מהעליונה הוא ע״י מיעוט האור כו׳‪ ,‬וכמו השתל׳ הבינה‬
‫מהחב׳ הוא ע״י מיעוט האור בבחי׳ החב׳ עצמה‪ ,‬דאם הי׳ הגילוי בכל ספי׳ החכ׳ בשוה‬
‫בבחי׳ ריבוי האור‪ ,‬לא הי׳ נאצל ממנה ספי׳ הבינה כו׳‪ ,‬כ״א ע״י שמתמעט האור בבחי׳‬
‫החב׳‪ ,‬שזהו בחי׳ יסוד אבא‪ ,‬שמזה נאצל בחי׳ הבינה כר‪ ,‬כי‪ ,‬אבא בעצם‪ ,‬דהיינו עצמות‬
‫החכ׳‪ ,‬הגם שהיא ג״כ ידיעה‪ ,‬ה״ז למעלה משכל מושג כר‪ ,‬וכמשי״ת‪ ,‬ואם הי׳ הגילוי בחכ׳‬
‫כמו שהיא בעצמותה‪ ,‬לא הי׳ בא לידי השגה דבינה כר‪ ,‬ורק ע״י מיעוט האור במדרי׳‬
‫התחתונות דחב׳‪ ,‬בחי׳ נה״י דאבא‪ ,‬יכול להיות אצי׳ הבינה מהחכ׳ כר‪ ,‬ועי״ז הוא בחי׳‬
‫מיעוט האור בבינה כר‪ .‬וכן בכדי להיות אצי׳ בחי׳ ז״א מהמוחין‪ ,‬זהו ג״כ דוקא ע״י מיעוט‬
‫האור‪ ,‬שמהמדרי׳ התחתונו׳ דחו״ב יהי׳ אצי׳ הז״א כר‪ .‬וכמו״כ בכדי שיהי׳ התהוות בי״ע‬
‫מאצי׳‪ ,‬זהו ע״י שבאצי׳ גופא מתמעט האור ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬דבאם הי׳ האור בשוה בכל‬
‫המדרי׳ דאצי׳‪ ,‬שגם בחי׳ המל׳‪ ,‬שהיא סודכ״ד דאצי׳‪ ,‬יהי׳ בה ריבוי אור‪ ,‬לא הי׳ אפשר‬
‫להיות התהוות בי״ע‪ ,‬כ״א דוקא ע״י מיעוט האור יכול להיות ההתהוות כר‪ .‬והגם‬
‫שההתהוות היא בדרך אין ערוך‪ ,‬מ״מ‪ ,‬צ״ל שהאין יהי׳ בערך להיות ממנו התהוות היש‬
‫כר‪ ,‬וכמ״ש במ״איי‪ ,‬וזהו ע״י שבמדרי׳ דאצי׳ מתמעט האור ממדרי׳ למדרי׳ עד בחי׳ המל׳‪,‬‬
‫אז אפ״ל מבחי׳ המל׳ התהוות היש דבי״ע כר‪ .‬וכ״ז הוא לענין ההשתל׳ וההתהוות‪,‬‬
‫שהמעלה ומטה הוא בבחי׳ ריבוי ומיעוט האור כר‪.‬‬

‫אבל בעצם הענין דמעלה ומטה בעולמות וספי׳‪ ,‬אין זה בחי׳ המעלה רק מה שהמדרי׳‬
‫סה‬ ‫העליונה היא בבחי׳ ריבוי האור לגבי המדרי׳ התחתונה‪ ,‬רק המעלה ומטה הוא‬
‫בעצם מדריגתן‪ ,‬שהעליון הוא למעלה במדריגתו בעצם מהתחתון‪ ,‬והוא ג״כ בבחי׳ ריבוי‬
‫אור באותה מעלה ומדרי׳ שהוא כר )וסיבת הריבוי והמיעוט בהאור הוא ג״כ מצד‬
‫המעומ״ט בעצם מדריגתן‪ ,‬דהספי׳ שהיא מעלה בעצם מדריגתה‪ ,‬מאיר בה ריבוי האור‬
‫)והאור הוא ג״כ עליון במדריגה(‪ ,‬וזו שהיא בבחי׳ מטה‪ ,‬היא בבחי׳ מיעוט האור כר‬
‫)והיינו דלא רק הצמצום בסדר ההשתל׳ הוא סיבת המיעוט וההעלם‪ ,‬וכנ״ל שצ״ל מיעוט‬
‫בסוף המדרי׳ העליונה בכדי שיהי׳ נאצל המדרי׳ התחתונה‪ ,‬והיינו מה שהריחוק הוא סיבת‬

‫ר א ה םה״מ תרנ״ו ס״ע שנד‪ .‬ע טר״ת ע׳ ק לג‪ .‬תרפ״ז‬ ‫‪( 19‬‬ ‫ר א ה מ א מרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ע׳ קצו ו אילך‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫ס״ע צד ו אילך‪ .‬ור א ה לק מן פק״נ‪ .‬פ רנ ״ו) ח ״ ב ע׳ שצט‪ .‬ח״ג ע׳‬ ‫םה״מ עת״ר ‪ 7‬רכו ו אילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫תשיב(‪.‬‬
 ‫וידבר משה אל ראשי המטות‬ ‫פד‬

‫המיעוט‪ ,‬כ״א שהמדרי׳ התחתונה‪ ,‬מפני שהיא בעצם תחתון במדרי‪ /‬זהו סיבת מיעוט‬
‫והעלם האור כו׳(‪ .‬ולפ״ז הוא שהמדרי׳ שהיא עליונה בעצם)מצד שרשה ומקורה(‪ ,‬נאצלה‬
‫בבחי׳ קירוב‪ ,‬היינו בבחי׳ עליונו של הקו‪ ,‬והיא בבחי׳ ריבוי האור והגילוי‪ ,‬והמדרי׳ שהיא‬
‫תחתונה בעצם‪ ,‬נאצלה בבחי׳ ריחוק ובבחי׳ מיעוט והעלם כר‪ ,‬ועמ״ש לקמן פמ״ד»‪.(2‬‬

‫וכמו בעולמות בכלל‪ ,‬שהעולמות שלפני האצי׳ הך״ למע׳ מאצי׳‪ ,‬ה״ז שהן למע׳ בעצם‬
‫מדריגתן‪ ,‬והוא שלמע׳ מאצי׳ מאיר עצמות הקו‪ ,‬ובאצי׳ אינו רק הארת הקו לב^‪,2‬‬
‫שזהו עילוי גדול מאד בעצם מהות האור‪ ,‬שלמע׳ מאצי׳ הוא מהות ועצמות האור‪ ,‬ובאצי׳‬
‫הוא בחי׳ גילוי המציאות לבד‪ ,‬שז״ע הארה כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א^־‪ ,‬דהארה לגבי עצם ה״ז‬
‫כמו מציאות לגבי מהות‪ ,‬וגם האור שהוא בבחי׳ גילוי העצם)דהיינו האור שהוא בבחי׳‬
‫א״ס כו׳(‪ ,‬ה״ה רק בבחי׳ מציאות לבד כר‪ ,‬והיינו שהאור מגלה רק מציאות המאור‪ ,‬לא‬
‫עצם מהותו כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי׳־‪ ,‬וא״כ‪ ,‬האצי׳‪ ,‬שהוא רק הארת הקו‪ ,‬ה״ז רק בחי׳ מציאות‬
‫לבד לגבי עצמות האור שלמע׳ מאצי׳ כר)רק שבאצי׳ מאיר מהות הזיו‪ ,‬והיינו שבספי׳‬
‫דאצי׳ מושג מהות הזיו‪ ,‬וכמ״ש במ״א^־ בענין השגת הנשמות בג״ע כר(‪ .‬ולכן‪ ,‬המדרי׳‬
‫שלמע׳ מאצי׳ הן בבחי׳ העלם לגמרי‪ ,‬והתחלת הגילוי הוא מאצי׳ כר‪ ,‬להיות כי הגילוי‬
‫בעולמות הוא רק בחי׳ המציאות דאוא״ם ב״ה‪ ,‬דעצמות אוא״ם הרי לית מח׳ תב״כ כו׳‪,28‬‬
‫וע״כ אצי׳ הוא התחלת הגילוי‪ ,‬אבל מה שלמע׳ מאצי׳‪ ,‬שזהו בחי׳ העצמות‪ ,‬ה״ז בבחי׳‬
‫העלם כר‪ .‬וכן בהמדרי׳ שלמע׳ מאצי׳ גופא‪ ,‬דבחי׳ א״ק מובדל בערך מהמדרי׳ שלמט׳‬
‫ממנו‪ ,‬שהרי נק׳ אדם קדמון‪ ,‬דפי׳ א״ק הוא שזהו בחי׳ אדם שעלה במה׳ באוא״ם קדמון‬
‫לכל הקדומים “‪ ,‬דבצלם אלקים עשה את האדם “‪ ,‬וכשם שהוא קדום‪ ,‬כך גם מחשבתו‬
‫קדומה כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א “‪ .‬ועמ״ש בדרוש ג׳ מיני אדם “‪ ,‬דא״ק הוא כמו אדה״ר שהי׳‬
‫יציר כפיו של הקב״ה^‪ ,‬וכמו״כ בא״ק‪ ,‬הכלים הן מאוא״ם ב״ה‪ ,‬שלא ע״י אמצעות איזה‬
‫מדרי׳ כר‪ .‬וא״כ מובן‪ ,‬דגם האור דא״ק הוא למע׳ הרבה בעצם מדריגתו לגבי האורות‬
‫שלמטה ממנו כר‪ .‬וי״ל שזהו ג״כ עצמות והארה‪ ,‬שהרי כל הגילוים שמא״ק נק׳ הבלים‬
‫דא״ק “‪ ,‬גם ההמשכה מבחי׳ אח״פ “ נק׳ הבל‪ ,‬שזהו בחי׳ הארה לבד כריי‪.‬‬

‫והנה כשם שהעולמות מחולקים בעצם מהותם בבחי׳ האור והגילוי שבהם כנ״ל‪ ,‬כמו״כ‬
‫הוא בהספירות בפרט‪ ,‬שמחולקים ג״כ בעצם מהותם כר‪ .‬וכמו בבחי׳ חב׳ ובינה‪ ,‬הנה‬
‫החב׳ בעצם היא למע׳ מהשגה‪ ,‬הגם שבכ״מ בחי׳ החב׳ היא בבחי׳ ידיעא‪ ,‬לא למע׳ מהטעם‬

‫‪ (26‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (20‬ס״ע צז ואילך‪.‬‬

‫‪ (27‬תקו״ז תיקון יט)מב‪ ,‬א(‪ .‬תיקון ע )קב‪ ,‬א‪ .‬קלג‪ ,‬סע״א(‬
‫‪ -‬הובאו בעץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ד‪.‬‬
‫‪ (28‬ע״פ בראשית א‪ ,‬כז‬
‫‪ (29‬ראה םה״מ תר״ם ח״א ע׳ רמב ואילך‪ .‬תרנ״ו ע' שפ‪.‬‬
‫‪ (30‬אוה״ת ענינים ‪ y‬פו ואילך‪ .‬וראה םה״מ תרס״ח ‪y‬‬
‫קצד ואילך‪.‬‬ ‫נח שנה זו)םה״מ תער״ב ע׳ מז(‪ .‬םה״מ תיע״ח ‪ y‬ריג‪ .‬עטר״ת‬
‫‪ (31‬ראה ב״ר פכ״ד‪ ,‬ה‪ .‬קה״ר פ״ג‪ ,‬יא )ב(‪ .‬אדר״נ ספ״א‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה עץ חיים שער ד )שער אוזן חוטם פה(‪.‬‬
‫‪ = (33‬אוזן חוטם פה‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן אתהלך לאזניא ע׳ קעה‪.‬‬
‫םה״מ עת״ר ע׳ קיא‪.‬‬
‫‪ (21‬הן‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהן‪.‬‬
‫‪ (22‬ראה םהמ״צ להצ״צ קכט‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ט‬
‫ע׳ קסא ואילך‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי נ״ך ‪ y‬קמ‪ .‬שער‬
‫האמונה פרק כב)מ‪ ,‬ב(‪ .‬םה״מ תרס״ט ‪ y‬קז‪ .‬ד״ה אלה תולדות‬
‫‪ y‬תצט‪ .‬םה״מ אידיש ‪ .y 190‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬תרי ואילך‪ .‬וראה שם ‪ y‬רלו‪.‬‬
‫‪ (25‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי קמח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ולאדמו״ר הצ״צ ח״א ‪ y‬שנג ואילך‪ .‬אוה״ת בראשית ח״ג‬
‫תקכט‪ ,‬ב ואילך‪ .‬םה״מ תרפ״ב ע' פג‪ .‬תרח״ץ ‪ y‬רכב ואילך‪.‬‬
 ‫פה‬ ‫ש״פ מטו״מ‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫והדעת לגמרי‪ ,‬כמו בחי׳ הכתר בעצם שלמע׳ מטו״ד לגמרי‪ ,‬וכמו ענין הרצון‪ ,‬שזהו רק‬
‫הטי׳ והמשכת הנפש לאיזה דבר‪ ,‬בלי שום ידיעה כלל באיזה טעם כו׳‪ ,‬וכנודע דאמיתת‬
‫הרצון הוא שאין לו שום סיבה כלל‪ ,‬רק שרוצה מצד העצם לבד כו׳)ויש רצון שיש בו‬
‫תענוג‪ ,‬שהוא סיבת הרצון‪ ,‬ויש ברצון שאין בו תענוג ג״כ כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־׳(‪ ,‬והיינו‬
‫סו‬ ‫שאין לו שום טעם כלל‪ ,‬דאין טעם לעצם הרצוף־‪ ,‬גם לא טעם כמום כו״^‪ ,‬וכמשי״ת‬
‫בעזה״י)ומזה הוא ג״כ כה האמונה שיש בכאו״א מישראל‪ ,‬שזהו בשרשו מבחי׳ הכתר‬
‫שלמע׳ מטו״ד כו׳‪ ,‬רק שבאמונה היא בבחי׳ קטנות כו׳‪ ,‬והתגלות הרצון הוא ברעו״ד‪,‬‬
‫והעיקר הוא במם״נ בפו״מ על קדה״ש‪ ,‬שזהו מצד התקשרות עצמות הנפש בעצמות א״ם‬
‫ב״ה שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬ואין בזה שום ידיעה והתבוננות כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־(‪ ,‬אבל החב׳ ה״ה‬
‫בחי׳ ידיעה )ולכן החב׳ היא בבחי׳ או״פ כו׳(‪ ,‬רק שהיא למע׳ מטעם ודעת המושג כו׳‪,‬‬
‫והיינו שבחכ׳ מאיר אוא״ם כמו שהוא למע׳ מהשגה עדיין‪ ,‬והוא מה שלית מה׳ תפיסא‬
‫בי׳‪ ,‬ה״ז מאיר בבחי׳ החב׳ כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬אמנם‪ ,‬ענין ריבוי האור ומיעוט האור הוא רק לצורך השתל׳ הספי׳ זמ״ז‪,‬‬
‫דמשו״ז צ״ל המיעוט גם בסוף המדרי׳ העליונה‪ ,‬בכדי שיהי׳ ממנה אצילות‬
‫המדרי׳ התחתונה‪ ,‬דכן הוא בחב׳ ובינה‪ ,‬ובינה וז״א‪ ,‬וז״א ומל‪ /‬אך עצם ענין מעומ״ט‬
‫הוא שמחולקים בעצם מדריגתן)וזהו סיבת הריבוי והמיעוט דהאור(‪ ,‬וכמו דא״ק הוא‬
‫מעלה‪ ,‬להיותו בחי׳ עצמות האור‪ ,‬והכל הוא בחי׳ הבלים דא״ק‪ ,‬ולמעלה מאצי׳ עצמות‬
‫הקו‪ ,‬ובאצי׳ הארת הקו‪ ,‬שזהו רק מציאות‪ .‬וכן בחב׳ ובינה‪ ,‬חכ׳ בעצם למעלה מהשגה‪,‬‬
‫עם היותה ידיעה )לא כמו הכתר שלמע׳ מבחי׳ ידיעה(‪ ,‬מאיר בה האוא״ם כמו שהוא‬
‫למעלה מהשגה‪.‬‬

‫טל( ו ה ענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬עיקר ההפרש בין חב׳ ובינה הוא‪ ,‬דחכ׳ תופס בעצם הדבר‪,‬‬
‫ובינה תופס רק במציאות הדבר כו׳‪ ,‬דבינה היא בחי׳ השגה‪ ,‬וכל השגה‬
‫היא בציור הדבר‪ ,‬לא בהעצם‪ ,‬והיינו רק במציאות הדבר לבד‪ ,‬איך ומה הוא כו׳‪ ,‬וזהו‬
‫שההשגה תופסת בהו״ק של הדבר המושג‪ ,‬דכל דבר שהוא פשוט‪ ,‬שאין בו קצוות)היינו‬
‫שהוא בבחי׳ העדר המציאות(‪ ,‬אינו נתפס בהשגה‪ ,‬כי ההשגה תופסת רק בהקצוות של‬
‫הענין המושג‪ ,‬שזה״ע ציור הדבר‪ ,‬שהוא רק מציאות הדבר‪ ,‬לא עצם מהותו כו׳‪ ,‬והחב׳‬
‫תופס בעצם ומהות הדבר כו׳‪ .‬וז״ע מה שמוחין דאבא הן למע׳ מהשתל׳י־‪ ,‬דענין השתל׳‬
‫עו״ע שייך רק בבחי׳ מציאות לבד‪ ,‬משא״כ בדבר עצמי אינו שייך ענין עו״ע כו׳‪.‬‬

‫דענין עו״ע הוא בב׳ אופנים״‘‪ ,‬או שהעלול הוא מהות אחר מהעילה‪ ,‬רק שנמצא כלול‬
‫בהעילה‪ ,‬ונולד ע״י כו׳‪ ,‬או שהעלול הוא הארה מן העילה‪ ,‬ומסתעף ממנו‪ ,‬כמו ענף‬

‫‪ (38‬ראה תניא פי״ח‪.‬‬ ‫‪ (35‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי נ״ך ע׳ תפג ואילך‪.‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪ (39‬ראה לקו״ת צו יא‪ ,‬ד ואילך‪ .‬אוה״ת דרושים לפסח‬ ‫המשך תרס״ו ‪ y‬פו ואילך‪ .‬ע' צב ואילך‪ .‬לקמן פקצ״ג‪ .‬פ״ר‬
‫תשלב ואילך‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬פש״נ ואילך)ח״ב ‪ y‬תקמ ואילך‪ .‬ע׳ תקנח ואילך‪ .‬ח״ג‬
‫‪ (40‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ח״א ‪ y‬קיג ואילך‪.‬‬ ‫‪ y‬תתקעב ואילך(‪.‬‬
‫ועם הוספות וכר ‪ -‬סה״מ תרס״ה ע' עדר ואילך‪ .‬המשך תרס״ו‬ ‫‪ (36‬ראה יונת אלם פ״ב‪ .‬של״ה ד‪ ,‬ב בהגהה‪.‬‬
‫‪ y‬נו‪ .‬לקמן פקל״ג‪ .‬פקמ״ט־קנ)ה״ב ע' שנ‪ .‬ע' שצז ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה אמרי בינה שער הק״ש פצ״ט )קכה‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫וראה גם םה״מ עטר״ת ס״ע שכג‪.‬‬ ‫מאמרי אדמו״ר האמצעי בחוקותי ‪ y‬תתטז ואילך‪ .‬המשך‬
‫תרס״ו ‪ y‬מט ואילך‪ .‬סה״מ עת״ר ‪ y‬קסט‪.‬‬
 ‫וידבר משה אל ראשי המטות‬ ‫פו‬

‫המסתעף מן האילן כר‪ .‬וכמו עד״מ במדות הנולדים מן השכל‪ ,‬שהמדות נמצאים כלולים‬
‫בשכל קודם שנולדו בלב כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״איי בביאו׳ מאה״די במדבר דק״ך ע״א‪ ,‬בענין‬
‫וצפונך תמלא בטנם«‪ ,‬שזהו עיבור דזו״נ בבטן דאי׳ כו׳‪ ,‬והוא כענין התפעלות אהוי״ר‪,‬‬
‫שקודם שבאו בגילוי בלב‪ ,‬היו תחלה כלולים בההתבוננות‪ ,‬שהיו במציאותם ממש כמו‬
‫שהן אח״כ בלב‪ ,‬וכנראה בחוש שיש התפעלות אהוי״ר במוח כר‪ ,‬ובודאי הן בבחי׳ דקות‬
‫יותר מכמו שהן בלב‪ ,‬רק שהן עכ״פ בבחי׳ מציאות מדות כר‪ .‬וכמשנת״ל פל״ג** ההפרש‬
‫בין התפעלות המדות להתפעלות השכל‪ ,‬דהתפעלות המדות הוא בהרגש עצמי‪ ,‬שמתפעל‬
‫מה שלו טוב הדבר‪ ,‬והתפעלות השכל הוא שמתפעל רק על הטוב דהדבר עצמו בר‪ ,‬ומ״מ‪,‬‬
‫ענין ההתפעלות הו״ע המדות‪ ,‬כי מוחין בעצם אינם בבחי׳ התפעלות‪ ,‬רק השגת הדבר‬
‫לבד‪ ,‬ומה שמתפעל על הדבר‪ ,‬אפי׳ על הטוב דעצם הדבר‪ ,‬זהו בחי׳ מדות בר‪ ,‬והן בחי׳‬
‫מדות שבמוחין‪ ,‬לפי שההתפעלות היא מ״מ על עצם הדבר‪ ,‬לא מה שלו טוב הדבר‪ .‬וכבר‬ ‫פז‬
‫נת״ל פרק הנ״ל**‪ ,‬דעיקר ענין המדות הוא הרגש עצמי‪ ,‬והיינו מה שלו טוב‪ ,‬וכאן‬
‫שההתפעלות היא רק על טוב הדבר בעצם‪ ,‬אין זה מדות ממש‪ ,‬וגם ההתפעלות היא‬
‫בהעלם‪ ,‬מצד שמאיר עדיין ההשגה שמשיג בעצם הענין)עם היות שאינו כמו שהוא בעת‬
‫ההשגה ממש כר(‪ ,‬וע״כ זהו רק מדות שבמוחין כר‪ .‬ומ״מ‪ ,‬ה״ז מקור למדות שבלב‪ ,‬כי‬
‫ההתפעלות מה שמתפעל במוחו ה״ז במורגש עכ״פ‪ ,‬רק שהוא בדקות‪ ,‬וממנו בא בחי׳‬
‫המורגש שבלב בהתפעלות מורגשת דמדות כר‪ .‬וגם ענין ההרגש בהטוב שבהענין‪ ,‬ה״ז‬
‫מקור שממנו בא ההרגש איך שהדבר טוב לו כר‪ ,‬כי‪ ,‬במוחין בעצם‪ ,‬בעת שהוא טרוד‬
‫ומתעסק בהשגת הענין‪ ,‬אינו שייך אל ההרגש דהטוב והעילוי של הענין‪ .‬וכאשר נכנם‬
‫ומתקשר בעומק הענין ביותר )ובפרט כאשר ההשגה היא בעצם הענין האלקי כר(‪ ,‬בא‬
‫ממילא בחי׳ היוקר והעילוי דאלקות‪ ,‬וכמו לאסתכלא ביקרא דמלכא כר®*‪ ,‬אמנם אין זה‬
‫במורגש‪ ,‬ולא דבר בפ״ע מן ההשגה‪ ,‬רק שבהשגת הענין‪ ,‬ודוקא כשנכנס בעומק הענין‬
‫ביותר‪ ,‬מאיר במוחו היוקר והעילוי דאלקות‪ ,‬שנפשו מתדבקת בזה בבחי׳ דביקות עצמי‪,‬‬
‫והו״ע אהבה בתענוגים להתענג על ה׳ כו׳«‪ .‬אבל הרגש הטוב דהענין האלקי‪ ,‬ה״ז דבר‬
‫בפ״ע מן ההשגה )רק שמאיר בזה עדיין ההשגה‪ ,‬אבל הוא מרחוק כר(‪ ,‬ובא במורגש‬
‫במוחו כר‪ ,‬ולכן ה״ז בא בבחי׳ התפעלות במוחו עב״פ‪ ,‬מה שמתפעל על טוב הדבר כר‬
‫)דבאהב״ת הנ״ל אין זה בבחי׳ התפעלות כלל‪ ,‬כ״א בבחי׳ דביקות‪ ,‬כידוע״(‪ .‬והרגש הטוב‪,‬‬
‫זהו מקור לההרגש דקרבת אלקים לי טוב כו׳יי‪ ,‬והיינו שמהרגש טוב הדבר‪ ,‬בא ההרגש‬
‫איך שהדבר לו טוב )כי בד״כ הוא בא לענין המורגש כר(‪ ,‬ומההתפעלות שכלי בא‬
‫ההתפעלות מורגשת כר‪ .‬וענין דעו״ע בזה הוא‪ ,‬שבהתבוננות והשגת השכל נמצאים‬
‫מדות‪ ,‬והו״ע מורגש הנ״ל‪ ,‬והיינו הרגש טוב הדבר וההתפעלות שמתפעל ע״ז‪ ,‬שאין זה‬
‫מהות המוחין בעצם‪ ,‬כ״א מהות המדות כנ״ל‪ .‬והוא התבללות העלול בתוך העילה‪ ,‬שהוא‬

‫‪ (45‬ראה זהר ח״א קצט‪ ,‬א‪ .‬לח‪ ,‬א ואילך‪ .‬ח״ב רמז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ר א ה מ א מרי אד מו״ר הזקן הנ חו ת הר״ם ע׳ נג‪ .‬בי או רי‬ ‫‪(41‬‬
‫לקו״ת שה״ש מא‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫הזהר ל א ד מו ״ ר ה א מצ עי קפ א‪ ,‬ב‪ .‬ול א ד מו ״ ר הצ״צ ח״א תסז‪.‬‬
‫‪ (46‬ע״ם ישעי׳ נח‪ ,‬יד‪ .‬תהלים לז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ח״ב ‪ 7‬ת ת ק צד‪.‬‬
‫‪ (47‬ראה םה״מ עת״ר ע׳ נה‪.‬‬ ‫= מ א מר הזהר‪.‬‬ ‫‪(42‬‬
‫‪ (48‬תהלים עג‪ ,‬כח‪.‬‬ ‫ת ה לי ם יז‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(43‬‬
‫‪ 7‬עא ו אילך‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
 ‫פז‬ ‫ש״פ מטו״מ‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫בדקות עדיין‪ ,‬ואח״ב נולד העלול בהתגלות במציאות מורגשת כו‪ /‬דשכל ומדות הן‬
‫מהותים נבדלים בעצם‪ ,‬רק ששניהם מהותים רוחניים‪ ,‬וכלולים זב״ז‪ ,‬ונולדים‬
‫ומשתלשלים זמ״ז כו‪ /‬ומאחר שהעלול הוא מהות אחר מהעילה‪ ,‬ממילא‪ ,‬מה שהעילה‬
‫כוללת את העלול‪ ,‬ה״ז רק בבחי׳ החיצוניות וההתפשטות שלו לבד כר)וכ״ה גם בחו״ב‪,‬‬
‫דבינה היא מהות נבדל מן החכ׳״‪ ,‬ומשתלשל מהתפשטות החכ׳‪ ,‬וכמא׳ האדר״ז״= האי‬
‫חכמה אתפשט ואפיק מיני׳ בינה כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א*׳(‪ .‬ובמ״א^־ מבואר דהמדות שבמוחין‬
‫הן כמהות מוחין עדיין‪ ,‬והיינו דההתפעלות שכלי‪ ,‬להיות שזהו ההתפעלות על הטוב‬
‫דהדבר עצמו‪ ,‬ה״ז בכלל מוחין עדיין כר‪ ,‬והולדת המדות שבלב הוא שנמשך הארה‬
‫מהמוחין להיות הולדת המדות כר‪ .‬ובאופן הזה י״ל שהעלול הוא הארת העילה כר‪,53‬‬

‫קיצור‪ .‬דהנה‪ ,‬חב׳ תופס עצם הדבר‪ ,‬ובינה תופסת המציאות‪ ,‬ולכן מוחין דאבא למע׳‬
‫מהשתל׳‪ ,‬כי עו״ע שייך רק בבחי׳ המציאות)דהיינו בהארה(‪ ,‬לא בעצמי‪ .‬ויבאר‬
‫ב׳ אופנים בעו״ע‪ ,‬הא׳‪ ,‬שהעלול הוא מהות אחר‪ ,‬ונמצא כלול בהעילה‪ ,‬וכמו הרגש טוב‬
‫הדבר במוחו‪ ,‬הו״ע מדות שבשכל )דבמוחין ה״ז בא בדרך ממילא‪ ,‬לא במורגש‪ ,‬ובבחי׳‬
‫דביקות(‪ ,‬וזה מקור לההרגש דלו טוב שבלב‪ ,‬ובא מחיצוניות השכל‪.‬‬

‫סח‬ ‫מ״ם( ו ה אופן הב׳ בעו״ע הוא בענין עו״ע במוחין גופא‪ ,‬וכמו בהשפעת השכל מן‬
‫המשפיע אל המקבל‪ ,‬הרי השכל הנשפע אל המקבל אינו מהות אחר‬
‫מהשכל של המשפיע‪ ,‬רק שהוא הארה לבד משכל המשפיע‪ ,‬ונמשך משכל המשפיע לא‬
‫מגוף ועצמות המוחין שלו‪ ,‬כ״א מבחי׳ חיצוני׳‪ ,‬שהוא ג״כ הארה כר״‪ ,‬דכל הארה שבאה‬
‫בבחי׳ עו״ע‪ ,‬בהכרח שגם העילה היא בחי׳ הארה לבד)דאור לגבי מאור אינו בבחי׳ עו״ע‪,‬‬
‫אלא או בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬דעם היות שהגילוי הוא לפי אופן העצם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה באין‬
‫ערוך לגבי העצם כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״‪ ,‬או שבא ע״י הצמצום ובחי׳ סילוק האור העצמי‪,‬‬
‫דממילא ה״ה באין ערוך כר‪ .‬אבל הארה שבאה בבחי׳ עו״ע‪ ,‬דהיינו בבחי׳ ערך‪ ,‬וע״י‬
‫התלבשות העילה להמציא את העלול‪ ,‬בהכרח שהעילה היא ג״כ הארה לבד כר(‪.‬‬

‫וזהו דהתהוות העלול הוא ע״י שיש קצת השגה מהעילה בהעלול‪ ,‬וכמו במדות ומוחין‪ ,‬הוא‬
‫ע״י שנמשך הארת המוחין בלב‪ ,‬וכמא׳־^ בינה ליבא ובה הלב מבין‪ ,‬להיות מזה‬
‫התעוררות המדות כר‪ ,‬והו״ע התלבשות העילה בהעלול‪ ,‬והיינו שאור המוחין בא בבחי׳‬
‫התלבשות להיות מושג ומורגש בלב כר‪ ,‬ועי״ז התהוות העלול הוא בערך העילה כר‪ .‬וכן‬
‫במשפיע ומקבל‪ ,‬הרי שכל המקבל משיג את שכל המשפיע ונעשה כערך שכל המשפיע כר‪.‬‬
‫וקירוב העלול אל העילה הוא מה שמשיג יותר את העילה‪ ,‬וכמו כשמעיין ומייגע א״ע בהשכל‬
‫הנשפע‪ ,‬ובא אל עומקו ופנימיותו יותר‪ ,‬שזהו הקירוב והעלי׳ של העלול‪ ,‬להיות שעי״ז הוא‬
‫יוצא מחומריות השגתו בהענין‪ ,‬ובא אל הדקות והרוחניות יותר כר)ובד״כ מזדכך שכלו בזה‬

‫‪ (52‬ראה םה״מ אעת״ר ‪ y‬צא ואילך‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן‪ ,‬םה״מ תרס״ה והמשך‬
‫תרס״ו שבהערה ‪.40‬‬
‫‪ (54‬ראה אוה״ת ענינים ע׳ רפו‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬רלו‬
‫ואילך‪ y .‬תךי ואילך‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן מארז״ל ס״ע ז ואילך‪ .‬אמרי‬
‫בינה שער הק״ש פרק נט )פז‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬םה״מ תרנ״ט ‪ y‬רמו‪.‬‬
‫וש״נ‪ .‬מקומות שצויינו בהערה ‪.51‬‬
‫‪ (50‬זח״ג רצ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה אגרות־קודש אדמו״ר מהורש״ב ח״ב ‪ y‬תתקט‬
‫ואילך‪ .‬סה״מ תרנ״ד ע' רפז ואילך‪ .‬ע' רצ‪.‬‬
 ‫וידבר משה אל ראשי המטות‬ ‫פח‬

‫כו׳(‪ .‬וכן במדות‪ ,‬שמאיר בהם אור המוחין יותר‪ ,‬שנעשים המדות בבחי׳ דקות‪ ,‬בלתי מורגשים‬
‫כ״כ כר‪ .‬וכ״ז שייך בבחי׳ הארה לבד‪ ,‬דהרי העצם הוא למע׳ מהשגה כף‪.‬‬

‫והדוגמא מזה יובן למע׳‪ ,‬דהשתל׳ עו״ע שייך רק באוא״ס שנודע מציאותו ולא מהותו‪,‬‬
‫דבבחי׳ המציאות דאוא״ם ב״ה שייך השגה‪ ,‬ושם שייך ענין ההשתל׳‪ ,‬שהעלול‬
‫משיג את העילה‪ ,‬ונמצא בערך העילה כר‪ ,‬אבל בעצמות שאינו מושג‪ ,‬אינו שייך ענין‬
‫עו״ע כף‪.‬‬

‫וזהו דמוחין דאבא למע׳ מהשתל׳‪ .‬והענין‪ ,‬דהנה ידוע דחו״ב הן ראי׳ ושמיעה־־‪ ,‬דאינו‬
‫דומה שמיעה לראי׳־־‪ ,‬וההפרש ביניהם ידועי־‪ ,‬דשמיעה הוא מרחוק‪ ,‬והיינו רק‬
‫השגת מציאות הדבר‪ ,‬וראי׳ מקרוב‪ ,‬שהוא ראיית עצם הדבר‪ ,‬שז״ע החב׳‪ ,‬שהוא התאמתות‬
‫הדבר לא מצד ההשגה‪ ,‬כ״א מה שבעין השכל רואה אמיתות הדבר כמו שהוא כו׳‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״אי־‪ ,‬דראי׳ דחכ׳ הוא הראי׳ בעצם המהות שלמע׳ מהשגה‪ ,‬וזהו בחי׳ עצמות החכ׳ כו׳‬
‫)ובחכ׳־־ יש ג״כ ע״ם‪ ,‬ובחי׳ ג״ר דחכ׳ הוא הראי׳ בעצם הדבר‪ ,‬שאינו שייך עדיין למדות‬
‫כו׳‪ ,‬אך גם המדות שבחכ׳ הן ג״כ בבחי׳ התאמתות שלמע׳ מהשגה‪ ,‬וכמ״ש במ״א בענין‬
‫שתיק רב־־‪ ,‬דמ״מ לא הדר בי׳‪ ,‬והוא שהתאמת אצלו שהוא אסור‪ ,‬רק שלא הי׳ לו טעם‬
‫מושג ע״ז‪ ,‬והיינו בחי׳ המדות שבחכ׳‪ ,‬שהן בבחי׳ התאמתות למעלה מהשגה כו׳‪.‬‬

‫וע״פ הנ״ל יובן מה שם׳ נדרים נאמרה לראשי המטות״־‪ ,‬ונא׳ בה זה הדבר כו׳‪ .‬דהנה‬
‫ידוע דנדרים הם בבינה*־‪ ,‬וכמא׳״־ כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך‪ ,‬מלך בחי׳‬
‫ז״א‪ ,‬וחיי המלך בחי׳ בינה‪ ,‬וחכם המתיר את הנדר־־ זהו מבחי׳ חכ׳ כו׳*־‪ .‬והענין הוא‪,‬‬
‫דהנה‪ ,‬כל הדברים הגשמיים הם תחת ממשלת ק״נ‪ ,‬שנוגה מעורב טו״ר‪ ,‬ומצד הטוב שבה‬
‫נכללת לפעמים בקדושה‪ ,‬ומצד הרע שבה נכללת לפעמים בגקה״ט כו׳־־‪ ,‬וע״כ נק׳ להט‬
‫החרב המתהפכת כו׳־־‪ ,‬כנודעי־‪ .‬וכן כל הדברים הגשמיים מעורבים טו״ר‪ ,‬וכמו המאכל‬ ‫מט‬
‫הגשמי‪ ,‬כשאוכלו לש״ש‪ ,‬מתברר הניצוץ הטוב שבו‪ ,‬ומוסיף לו חיות בעסק התו׳ ועבודה‪,‬‬
‫וכמו חמרא וריחא פקחין־־‪ ,‬ועד דלא אכילנא בישרא דתורא לא צלינא דעתאי כו׳״־‪,‬‬
‫ולהיפך‪ ,‬כשאוכלו למלאות תאוות נפשו‪ ,‬ה״ה מעבה ומגשם אותו‪ ,‬וכמא׳״׳ מלי׳ כריסי׳‬

‫‪ (62‬זהר ה״ב צא‪ ,‬ב)ברע״מ(‪ .‬קטו‪ ,‬ב‪ .‬ח״ג רנה‪ ,‬סע״א‪ .‬ספרי‬
‫מטות ל‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (63‬ראה נדרים עז‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה טעמי המצוות להרח״ו פ׳ מטות‪ .‬שער רוח‬
‫הקודש תיקון ו‪ .‬וראה גם לקו״ש ח״ד ‪ y 1078‬ואילך‪ .‬אוה״ת‬
‫פינחס ‪ y‬א׳עב‪ .‬סה״מ תרל״ג ה״ב ס״ע תלה ואילך‪ .‬תרמ״א ע׳‬
‫פג‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (65‬ראה תניא פ״ז‪.‬‬
‫‪ (66‬בראשית ג‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ (67‬ראה עץ חיים שער מט )שער ק״נ( פ״ג‪ .‬תו״ח נח נא‪,‬‬
‫ג‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (68‬יומא עו‪ ,‬ב ‪ -‬עפ״י הגירסא שהובאה בתניא פ״ז‬
‫ובכמה מקומות בדא״ח )םה״מ מלוקט ח״א ע׳ כ‪ .‬בהוצאה‬
‫החדשה ‪ -‬ה״ב ‪ y‬רעז(‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה ב״ק עב‪ ,‬א ובתוס׳ שם‪.‬‬
‫‪ (70‬ברכות לב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה תו״א משפטים עה‪ ,‬א‪ .‬לקמן פרס״ט )ח״ג ע׳‬
‫תשמח(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה מכילתא יתרו יט‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה םה״מ תרל״ז ה״ב ‪ y‬תנט ואילך‪ y .‬תקכג ואילך‪.‬‬
‫‪) (58‬ובחכ׳‪ :‬בכי״ק חסר סיום החצאי־עיגול‪ ,‬ואוצ״ל בסוף‬
‫הקטע‪.‬‬
‫‪ (59‬ביצה ו‪ ,‬א‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר האמצעי בראשית ‪y‬‬
‫צד‪ .‬םה״מ תרנ״ד ‪ y‬רפו‪ .‬תרנ״ט ‪ y‬קכד‪ y .‬רמז‪ .‬עת״ר ‪ y‬ק‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ (60‬בהבא לקמן עד סוף המאמר ‪ -‬ראה מאמרי אדמו״ר‬
‫הזקן תקס״ז ע׳ רצו ואילך‪ .‬אוה״ת מטות ע׳ א׳דש ואילך‪ .‬סד״ה‬
‫וידבר גו׳ המטות תרד״ע)לקמן ח״ג ס״ע תשעב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (61‬ראה לקו״ת מטות פג‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬סהמ״צ להצ״צ מב‪,‬‬
‫סע״ב ואילך‪ .‬אוה״ת שם ‪ y‬א׳שכו‪ .‬מקומות שצויינו בהערה‬
‫‪.64‬‬
‫פט‬ ‫ש״פ מטו״מ‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫זינא בישא כר‪ .‬ובזה הוא העבודה‪ ,‬לדחות את הרע דנוגה‪ ,‬ע״י שיפעול בנפשו שלא ירצה‬
‫להתענג בתענוגי בנ״א כו‪ /‬וע״י הכוונה לש״ש‪ ,‬מברר את הניצוץ הטוב כר‪ .‬והעבודה‬
‫היא תחלה בתפלה‪ ,‬שהו״ע ההתבוננות באלקות‪ ,‬שעי״ז בא לבחי׳ אהבה וקירוב לאלקות‪,‬‬
‫שתכלית חפצו ורצונו הוא באלקות‪ ,‬ולא ירצה בגשמיות וחומריות העולם כר‪ ,‬וגם בעניני‬
‫העולם שהוא מוכרח בהם‪ ,‬יהיה רק מצד ההכרח ובכוונה לש״ש כר‪ ,‬ועי״ז נעשה דחיית‬
‫הרע דנוגה‪ ,‬והעלאת הניצוץ הטוב שנכלל בקדושה כר‪ .‬אמנם‪ ,‬יש אופן שגם הרע דנוגה‬
‫נכלל בקדושה‪ ,‬וכמו בשבת•^‪ ,‬שארז״ל־י מצוה לענגו באכו״ש‪ ,‬והוא‪ ,‬שגם התענוג הגשמי‬
‫הוא במדרי׳ הקדושה בשבת‪ ,‬שאינו תענוג גשמי‪ ,‬כ״א כמו תענוג אלקי כריי‪ .‬והו״ע‬
‫האתהפכא‪ ,‬שהרע נהפך לטוב‪ ,‬ונעשה תענוג אלקי כר‪ .‬דהנה‪ ,‬אופן הבירור הנ״ל‬
‫שצריכים לדחות‪ ,‬הוא‪ ,‬כשהרע ישנו במציאות‪ ,‬והיינו כשהתענוג הגשמי הוא בתאוה‬
‫גשמי׳‪ ,‬ה״ז מגשם כר כנ״ל‪ ,‬וצריכים לדחותו‪ ,‬והיינו שלא יתענג בזה כר‪ ,‬וזהו בבחי׳‬
‫אתכפיא‪ ,‬שכופה ומכניע את הרע כר‪ .‬אבל בבחי׳ אתהפכא‪ ,‬שהרע נהפך לטוב‪ ,‬היינו‬
‫שבהתענוג אין בו שום תאוה גשמיות כלל‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הוא תענוג אלקי‪ ,‬הרי הרע נהפך‬
‫לקדושה כר‪ .‬וזהו ההפרש בין עבודה דחול לעבודה דשבת‪ ,‬דהנה ידוע״ דששת ימי החול‬
‫הן בחי׳ יומין דז״א‪ ,‬וכנודע בענין ששת ימים עשה ה׳ כר״‪ ,‬והמוחין דחול הן מוחין‬
‫דאימא‪ ,‬שכ״ז הוא במדרי׳ דהשתל׳‪ ,‬שזהו בחי׳ המציאות דאלקות כר‪ ,‬וע״כ העבודה בזה‬
‫הוא בבחי׳ אתכפיא לבד כר‪ .‬אבל שבת הוא בחי׳ מוחין דאבא^י‪ ,‬שלמע׳ מהשתל׳^י‪ ,‬והוא‬
‫בחי׳ המהות דאלקות‪ ,‬דהעבודה במדרי׳ זו הוא בבחי׳ אתהפכא‪ ,‬והיינו שהכל הוא אלקות‪,‬‬
‫גם הענינים הגשמיים‪ ,‬שהתענוג הוא אלקי‪ ,‬וכמו צדיק אוכל לשובע נפשו כר״‪ .‬ובד״ב‬
‫זהו ג״כ ההפרש בין הבירור דתפלה שמלמטלמ״ע‪ ,‬להבירור דתורה שהוא מלמעלמ״ט כר‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א®’‪ .‬והנה®’ ארז״ל״» נדרים סיג לפרישות‪ ,‬והיינו בהעבודה שבדרך אתכפיא‪,‬‬
‫לפעמים צ״ל בדרך פרישות לגמרי‪ ,‬והוא כשיודע בנפשו שא״א לו לפעול בנפשו שיהנה‬
‫מהדבר הגשמי רק בכוונה לש״ש‪ ,‬וירא לנפשו שיהי׳ בתאוה גשמי׳‪ ,‬ועי״ז יורד ח״ו‪ ,‬ע״כ‬
‫פורש א״ע לגמרי מזה‪ .‬וז״ע הנדרים‪ ,‬שאוסר על עצמו הדבר המותר‪ ,‬ואמרז״ל‘* לא דייך‬
‫במה שאסרה תורה כר‪ .‬אך זהו מפני שא״א להעלות הדבר‪ ,‬ה״ה אוסרו עליו‪ ,‬במה‬
‫שממשיך עליו אור מקיף דקדושה‪ ,‬שנעשה כקרבן כר‪ .‬אך זהו בדרך דחי׳ לבד‪ .‬וכ״ז הוא‬
‫מבחי׳ הבינה‪ ,‬שהעבודה היא בבחי׳ אתכפיא כר‪ .‬אבל מבחי׳ החכ׳‪ ,‬שעי״ז גם הרע נהפך‬
‫לטוב‪ ,‬ז״ע חכם המתיר את הנדר‪ ,‬שהכל נעשה טוב‪ ,‬וכמו האכילה דשבת שאינו מגשם‬

‫‪ (76‬ראה פרי עץ חיים שער מקראי קודש פ״א‪ .‬לקו״ת צו‬
‫שבהערה ‪ .39‬דרושים לר״ה נז‪ ,‬סע״א‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי‬
‫ראש השנה ע' א׳מד‪.‬‬
‫‪ (77‬משלי יג‪ ,‬כה‪ .‬וראה תו״א שם‪ .‬בשלח סה‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫סידור עם דא״ח רב‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (78‬ראה םה״מ תרנ״ט ע׳ קעג ואילך‪ .‬תש״ד ע׳ ‪ 106‬ואילך‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (79‬ראה לקו״ת מטות פב‪ ,‬ב‪ .‬פג‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת מטות ע׳ א׳רעג‬
‫ואילך‪ y .‬א׳שכו‪ .‬סה״מ תרל״ג ח״ב ע׳ שצו ואילך‪ .‬לקו״ש‬
‫חל״ג ‪ y 191‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (80‬אבות פ״ג מי״ג‪.‬‬
‫‪ (81‬ירושלמי נדרים רפ״ט‪.‬‬
‫‪ (71‬ראה גם אוה״ת מטות ע׳ א׳שח ואילך‪ .‬ד״ה וידבר גו׳‬
‫ראשי המטות תר״ל‪ .‬תרל״ט‪ ,‬עטר״ת )סה״מ תר״ל ע' רב‪.‬‬
‫תרל״ט ע' תעד‪ .‬עטר״ת ע׳ תקמג ואילך(‪ .‬ד״ה להבין עניז‬
‫הנדרים תשי״ד )םה״מ תשי״ד ‪ y‬ריא ואילך(‪ .‬םהמ״צ להצ״צ‬
‫צ‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
‫‪ (72‬רמב״ם הל' שבת פ״ל ה״א ואילך‪ .‬טושו״ע ודאדה״ז‬
‫או״ח סימן רמב‪.‬‬
‫‪ (73‬ראה גם תו״א חיי שרה טו‪ ,‬ג ואילך‪ .‬םהמ״צ הצ״צ צ‪,‬‬
‫א‪ .‬צב‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬לקמן פרמ״ה )ח״ג ע׳ תרפא(‪ .‬םה״מ‬
‫תרע״ח ע' שז‪ .‬ע׳ תמט‪ .‬עטר״ת ע' תלז‪.‬‬
‫‪ (74‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת שם‪.‬‬
‫‪ (75‬יתרו כ‪ ,‬יא‪ .‬תשא לא‪ ,‬יז‪.‬‬
 ‫וידבר משה אל ראשי המטות‬ ‫צ‬
‫כר‪ .‬וזהו שנאמר גבי נדרים זה הדבר‪ .‬דהנה־«‪ ,‬כל הנביאים נתנבאו בכה‪ ,‬ומשה נתנבא‬
‫בזה^»‪ ,‬שהוא גילוי המהות‪ ,‬וכנודע דמשה הוא בחי׳ החב׳ כר‪ .‬ולהיות דכל ענין התרת‬
‫נדרים הוא דוקא מבחי׳ גילוי המהות דבחי׳ חכ׳‪ ,‬ע״כ נא׳ כאן זה הדבר כר‪ .‬ונאמרה‬
‫לראשי המטות דוקא*«‪ ,‬דהנה‪ ,‬י״ב שבטים הן ששה מדות דז״א‪ ,‬שהף» בבחי׳ י״ב גבולי‬
‫אלכסוני׳ כו׳־«‪ ,‬וראשי המטות הן בחי׳ המוחין דז״א‪ ,‬שזהו מבחי׳ בינה כר‪ ,‬והמשיך להם‬
‫משה מבחי׳ החכ׳‪ ,‬להיות בכוחם להתיר את הנדר כר‪ ,‬והיינו‪ ,‬שבינה היא מ״מ כלי לאור‬
‫החכ׳ כר‪ .‬וזהו וידבר משה אל ראשי המטות דוקא‪ ,‬וידבר הוא ל׳ הנהגה והמשכה׳*‪,‬‬
‫שהמשיך מבחי׳ החב׳ אל ראשי המטות‪ ,‬בחי׳ מוחין דאימא‪ ,‬להתיר את הנדר כר‪ .‬וזהו זה‬
‫הדבר‪ ,‬בחי׳ גילוי המהות דבחי׳ חב׳‪ ,‬שעי״ז דוקא בכוחם להתיר את הנדר כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והאופן הב׳ הוא כמו השפעת השכל‪ ,‬שהוא הארה לבד‪ ,‬ובא מחיצוניות‪ ,‬שהוא‬
‫ג״כ רק הארה‪ .‬ולכן התהוות העלול הוא ע״י השגת העילה‪ ,‬ומתהווה כערכו‪,‬‬
‫ועילוי העלול הוא שמשיג יותר את העילה‪ ,‬ונעשה בבחי׳ דקות יותר‪ .‬וכ״ז אינו שייך‬
‫בעצמי‪ .‬וזהו חב׳ ובינה‪ ,‬ראי׳ ושמיעה )וגם מדות שבחכ׳ הן בחי׳ התאמתות(‪ .‬ובזה יובן‬
‫ענין הנדרים שהן מבינה‪ ,‬והיתר נדרים מחכ׳‪ .‬וית׳ מ״ש וידבר משה אל ראשי המטות‪.‬‬

‫^‬

‫‪ (86‬ראה ספר יצירה פ״ה מ״א ובמפרשים שם‪ .‬ספר הבהיר‬
‫סמ״ב־מג )סצ״ה(‪ .‬פרדס שער כא )שער פרטי השמות( פ״ו‬
‫ואילך‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ז ‪ y‬מט ואילך‪ .‬ע׳ נח‬
‫ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי במדבר ס״ע קכג ואילך‪.‬‬
‫אוה״ת בראשית ו‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬טו‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
‫‪ (87‬ראה מפרשים לתהלים מז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (82‬ראה אוה״ת מטות ע׳ ‪) 45‬בהוצאת קה״ת‪ ,‬תש״ס(‪.‬‬
‫‪ (83‬ספרי ופרש״י עה״ם‪.‬‬
‫‪ (84‬ראה לקו״ת מטות פג‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת שם ‪ 7‬א׳שב‪ .‬םה״מ‬
‫תרל״ג ח״ב ע׳ שצז‪.‬‬
‫‪ (85‬ראה זח״ג קיח‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת מסעי צד‪ ,‬א ואילך‪ .‬ביאורי‬
‫הזהר לאדמו״ר האמצעי קעד‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ולאדמו״ר הצ״צ ח״א‬
‫ע׳ תמט ואילך‪ .‬מקומות שצויינו בהערה הבאה‪.‬‬
 ‫צא‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ ד ב רי ם‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫ציוך במשפט תפדה ושביה בצדקה^‪ .‬וצ״לי מהו אומרו ציון במשפט כר‪ ,‬הלא הכוונה‬
‫היא על כללות ישראל‪ ,‬לא על יושבי ציון דוקאי‪ ,‬וא״כ מהו אומרו ציון דוקא‪ .‬גם‬
‫מהו״ע ושביה בצדקה‪ ,‬דמשמע שזהו ענין אחר ממה שאמר קודם‪ ,‬וצ״ל מהו‪ .‬ולמה ציון‬
‫במשפט תפדה‪ ,‬ושביה בצדקה כר‪ .‬ולהבין זה ילה״ק משנת״ל־‪ ,‬דבע״ס יש התחלקות מעלה‬
‫ומטה‪ ,‬וענין מעומ״ט הוא בבחי׳ ריבוי ומיעוט®‪ ,‬שבהמדרי׳ העליונה מאיר האור בגילוי‬
‫יותר מבהמדרי׳ התחתונה כו׳‪ .‬ונת׳י דעיקר ענין מעלה ומטה הוא בעצם מהותם‬
‫ומדריגתן‪ ,‬שהמדרי׳ העליונה היא בבחי׳ מעלה בעצם מדריגתה לגבי המדרי׳ התחתונה‪,‬‬
‫וכמו בחו״ב‪ ,‬שהחב׳ בעצם מדריגתה למעלה מבחי׳ הבינה‪ ,‬דבינה תופסת רק בבחי׳‬
‫המציאות דאלקות‪ ,‬וחכ׳ תופסת בבחי׳ המהות כר‪.‬‬

‫מא( א מנ ם עדיין צ״ל‪ ,‬והלא החכ׳ היא ג״כ ידיעה שכליות‪ ,‬ועכ״פ במדרי׳ התחתונות‬
‫שבחכ׳‪ ,‬כמו נקודת ההשכלה )דבד״כ זהו בחי׳ יסוד אבא®(‪ ,‬ה״ז ידיעה‬
‫שכליות‪ ,‬ונק׳ שכל גלוי‪ ,‬וכל ההשגה דבינה היא בנקודת ההשכלה דחכ׳‪ ,‬וא״כ‪ ,‬הרי גם‬
‫נקודת ההשכלה היא בבחי׳ שכל והשגה)לא בבחי׳ השגה ממש‪ ,‬אבל הוא שכלי ששייר‬
‫לענין ההשגה‪ ,‬לא הידיעה דראיה כר(‪ .‬ועם היות דמדרי׳ העליונות שבחכ׳ הן למע׳ משכל‬
‫והשגה‪ ,‬כ״א בבחי׳ ראי׳ והתאמתות כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬המדרי׳ התחתונות שבחכ׳‪ ,‬שנעשה מקור‬
‫לבינה‪ ,‬ה״ז בבחי׳ שכל והשגה כר‪ .‬וא״כ‪ ,‬איך אנו אומרים שהחב׳ בעצם מהותה‬
‫ומדריגתה היא בבחי׳ מעלה‪ ,‬מאחר שגם החכ׳ היא בבחי׳ ידיעה שכליות‪ ,‬וכל שכל והשגה‬
‫הוא רק בבחי׳ המציאות דאלקות‪ ,‬א״כ‪ ,‬הרי משתווה החב׳ אל הבינה בעצם מהותה‬
‫)ומתחלקת רק בבחי׳ ריבוי האור כר(‪ .‬והנה‪ ,‬עפ״י פשוט י״ל‪ ,‬שזהו בחי׳ מיעוט האור בבחי׳‬
‫חכ׳ גופא‪ ,‬דהרי בכדי שיהי׳ התהוות הבינה מהחב׳‪ ,‬צ״ל מיעוט האור בחב׳‪ ,‬וכמשנת״ל‬
‫פל״חי‪ ,‬והיינו מה שהמדרי׳ התחתונות דחכ׳ הן בבחי׳ ידיעה שכליות‪ ,‬שזהו בחי׳ מיעוט‬
‫האור‪ ,‬דמדרי׳ העליונות הן למע׳ משכל והשגה‪ ,‬ומדרי׳ התחתונות הן בבחי׳ שכל והשגה‪,‬‬
‫עא‬ ‫וה״ז מקור להשגה דבינה כר‪ .‬אבל באמת א״א לומר כן‪ ,‬שהרי אין זה מיעוט לבד‪ ,‬כ״א‬
‫שינוי בעצם המהות‪ ,‬דראי׳ והשגה ה״ה מחולקים בעצם מהותם כר‪ ,‬ואם נאמר דמדרי׳‬
‫התחתונות שבחכ׳ הן בבחי׳ שכל והשגה‪ ,‬ה״ז שינוי המהות לגבי מדרי׳ העליונות שבחב׳‪,‬‬
‫שהן למע׳ מענין שכל והשגה כר‪ .‬וזה א״א לומר‪ ,‬שבמדרי׳ אחת יהי׳ שינוי המהות במדרי׳‬

‫תשמ״א)םה״מ מלוקט ח״ב ‪ y‬שיז‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ד ע׳‬
‫קמו(‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה ד״ה הנ״ל תשמ״א ובהערה ‪ 4‬שם‪.‬‬
‫‪ (5‬פרק לג ואילך )ע׳ ע ואילך(‪.‬‬
‫‪ (6‬לעיל פרק לז ואילך ) ‪ y‬פא ואילך(‪.‬‬
‫‪ (7‬פרק לח ואילך )ע׳ פג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה אוה״ת נח ח״ג תקצח‪ ,‬א ואילך‪ .‬לקמן פקמ״ה)ח״ב‬
‫ס״ע שפד(‪.‬‬
‫‪ y (9‬פג ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה המשך וככה‬
‫תרל״ז פרק כט ואילך )םה״מ תרל״ז ח״ב ‪ y‬תנא ואילך( ‪-‬‬
‫כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫חלק מד״ה מרגלא בפומי׳ דרבא תרפ״ט )םה״מ תרפ״ט ע׳‬
‫קנא ואילך(‪ ,‬מיוסד‪ ,‬כנראה על מאמר זה ‪ -‬כנסמן לקמן‬
‫בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬ישעי' א‪ ,‬כז)סיום וחותם הפטרת פ׳ דברים שבת חזון(‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה ד״ה ציון במשפט תפדה באוה״ת ויצא ריג‪ ,‬ב‬
‫ואילך‪ .‬דברים ע׳ לו‪ .‬רד״ה הנ״ל עדר״ת)לקמן ח״ג ‪ y‬תשעו(‪.‬‬
 ‫ציון במשפט תפדה‬ ‫צב‬

‫הפרטים שבה‪ .‬וענין המיעוט הוא רק מה שהאור מתמעט ואינו מאיר בגילוי‪ ,‬אבל הוא‬
‫באותו המהות כו׳‪ ,‬וזה אפשר לומר‪ ,‬שבמדרי׳ זו גופא האור מתמעט ממדרי׳ למדרי׳‬
‫בהמדרי׳ הפרטיות שבה‪ ,‬אבל לא שיהי׳ בבחי׳ שינוי המהות כר‪ .‬והיינו‪ ,‬דלבד זאת‬
‫דמשמעות הענין הוא דהחב׳ בכללות מדריגתה‪ ,‬גם במדרי׳ התחתונות שבה‪ ,‬היא בבחי׳‬
‫מעלה בעצם מדריגתה לגבי הבינה‪ ,‬הנה ג״ז א״א לומר שיהי׳ שינוי המהות בבחי׳ החב׳‬
‫גופא במדרי׳ הפרטים שבה כר‪.‬‬

‫אך הענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע דחו״ב נק׳ אין ויש״>‪ ,‬החב׳ נק׳ אין‪ ,‬וכמ״ש״ והחב׳ מאין‬
‫תמצא‪ ,‬והבינה נק׳ יש‪ ,‬כמ״ש־‘ להנחיל אוהבי יש כר‪ ,‬וא״כ‪ ,‬התהוות הבינה מהחב׳‬
‫הוא בבחי׳ יש מאין‪ ,‬והיינו שהאין דחב׳ הוא בבחי׳ העלם לגבי היש דבינה‪ .‬דזהו ההפרש‬
‫בין אין ויש לעו״עג*‪ ,‬דעו״ע הוא שהעלול משיג את עילתו‪ ,‬ועי״ז הוא מתהווה מן העילה‪,‬‬
‫והיינו שע״י ההשגה שמשיג את העילה ה״ה נמצא במציאותו כו׳‪ ,‬ויש מאין הוא אדרבה‪,‬‬
‫שהאין מתעלם מן היש‪ ,‬שאינו משיג אותו‪ ,‬ועי״ז הוא נמצא בבחי׳ מציאות יש כר‪ ,‬ועש״ז‬
‫נק׳ אין ע״ש שאינו מושג כו׳יי‪ .‬וכמו״ב הוא בבחי׳ חו״ב‪ ,‬שהאין דחב׳ מתעלם מבחי׳ הבינה‬
‫כר)ועמ״ש בסי׳ ד״ה מזמור לתודהיי(‪ .‬ולכאורה א״מ‪ ,‬הרי נקודת ההשכלה דחב׳ בא בבחי׳‬
‫השגה בבינה‪ ,‬וכל השגת הבינה היא בנקודת ההשכלה‪ ,‬ואיר נק׳ החב׳ אין לגבי בינה כר‪.‬‬
‫ובהכרח לומר‪ ,‬שגם נקודת ההשכלה היא בבחי׳ הבדלה מהבינה‪ ,‬עד שנק׳ אין לגבי‬
‫הבינה‪ ,‬והוא שבהשכלי דחב׳ ג״כ מאיר בזה בחי׳ העצם‪ ,‬והיינו דבנקודת ההשכלה דחב׳‬
‫מאיר בזה דקות עצם הענין המושכל‪ ,‬מה שא״א לבא לידי השגה‪ ,‬וזה שבא לידי השגה‬
‫הוא רק החיצוני׳ מזה‪ ,‬היינו השכלי לבד‪ ,‬לא הרגשת העצמי שבהנקודה כו׳«>‪ .‬דהנה ידוע‬
‫ומבואר בכ״מיי‪ ,‬דבנקודת ההשכלה מאיר האור בגילוי‪ ,‬וכשבא בהשגה בריבוי פרטים‪,‬‬
‫מתעלם האור כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬מה שמאיר בנקודת ההשכלה‪ ,‬אין זה רק הריבוי דאור השכל‪,‬‬
‫דהיינו שהאור שכל הוא אותו המהות שבא בבינה‪ ,‬רק שבנקודת ההשכלה דחב׳ הוא‬
‫בריבוי‪ ,‬וכאשר בא להשגה דבינה מתמעט כר‪ ,‬כ״א מה שלבד זאת‪ ,‬הנה בנקודת ההשכלה‬
‫מאיר העצם של השכלי‪ ,‬מה שא״א באמת לבוא בהשגה‪ ,‬וכאשר בא הענין לידי השגה‪,‬‬
‫מתעלם ואינו מאיר כלל כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬ועדיין צ״ל‪ ,‬הלא נקודת ההשכלה היא שכלי‪ ,‬וא״א לומר שזהו המיעוט בחב׳‬
‫בשביל הבינה‪ ,‬והלא הוא שינוי המהות‪ .‬אך הענין‪ ,‬דחכ׳ היא אין‪ ,‬וכינה מחב׳‬
‫היא יש מאין‪ ,‬שאינו מושג‪ ,‬והוא מפני שגם בנקודת ההשכלה מאיר עצם השכלי שלמע׳‬
‫מהשגה‪.‬‬

‫‪ (15‬סידור עם דא״ח מד‪ ,‬ג ואילך‪ .‬וראה ד״ה ברוך שעשה‬ ‫‪ ( 10‬ראה תקו״ז תיקון מב)פא‪ ,‬ב(‪ ,‬לקו״ת פקודי ו‪ ,‬ג‪ .‬אמור‬
‫נסים תשט״ו )םה״מ מלוקט ה״ה ם״ע קיז ואילך‪ .‬בהוצאה‬ ‫לג‪ ,‬ד‪ .‬ואתחנן יב‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫החדשה ‪ -‬ח״ב ס״ע קט ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (11‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה ד״ה ברוך שעשה נסים הנ״ל)םה״מ מלוקט ה״ה‬ ‫‪ (12‬משלי ח‪ ,‬כא‪ .‬וראה לקו״ת פקודי ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ע' קטז ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ב ע׳ קח ואילך(‪.‬‬ ‫‪ ( 13‬ראה לקו״ת צו יא‪ ,‬ד ואילך‪ .‬אוה״ת דרושים לפסח ע'‬
‫‪ (17‬ראה םה״מ תרמ״ז ם״ע קב ואילך‪ .‬תר״ן ם״ע רחצ‪.‬‬ ‫תשלא ואילך‪.‬‬
‫תרנ״ד ע' קסב‪ .‬תרנ״ז ‪ y‬סו‪ y .‬קנא‪ .‬ע׳ קעד‪ .‬תרנ״ח ‪ y‬יב‬ ‫‪ ( 14‬לקו״ת שם‪ .‬בהר מא‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ואילך‪ .‬תרנ״ט ע׳ נד‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ לט‪.‬‬
 ‫צג‬ ‫ש״פ דברים‪ ,‬ה׳תער״ב‬

‫מב( אמנם®' נראה ונרגש הדבר שגם השכלי דחב׳‪ ,‬בעצם אינו ענין השגה באמת‪,‬‬
‫דבעיקרו הו״ע הנחה בנפש)אלייג אין נפש‪ ,‬וואס בא עם לייגט זעך דיא‬
‫זאך אזוי(‪ ,‬ועם היות שזהו לא בחי׳ ההנחה שמצד הראי׳‪ ,‬כ״א מצד ההשכלה‪ ,‬הנה השכלי‬
‫גופא הוא בדרך הנחה‪ ,‬לא בדרך השגה כו׳‪ ,‬והשכלי שבזה‪ ,‬והיינו מה ששייך להשגה‪,‬‬
‫עב‬ ‫הוא בחי׳ החיצוני׳ לבד‪ ,‬ועצם הענין הוא בדרך הנחה כר‪ .‬וזהו שאנו רואין כאשר מייגע‬
‫א״ע באיזה ענין שאינו מובן לו‪ ,‬וכאשר בא אל עומק ופנימי׳ הענין‪ ,‬ונופל לו בשכלו‬
‫שהוא באופן כך וכך‪ ,‬הנה כאשר מאיר אצלו הנקודה שכליות בהענין‪ ,‬מתיישב אצלו‬
‫הענין בטוב)עם ווערט עם רעכט דער ענין און זייער גוט(‪ ,‬וכאשר מתחיל להביא בהשגה‬
‫פרטי הענין איך ומה הוא‪ ,‬עדיין אין מתיישב אצלו הענין כלל‪ .‬והסיבה הוא‪ ,‬מפני‬
‫שנתעלם אצלו ההנחה שהי׳ אצלו קודם‪ ,‬כי זה שבא מקודם אל עומק ופנימי׳ הענין‪ ,‬הי׳‬
‫זה בדרך הנחה שכליות‪ ,‬לא בבחי׳ שכלי לבד‪ ,‬והי׳ נרגש בזה עצמות המושכל‪ ,‬ומצד עצם‬
‫המושכל נתיישב אצלו הענין‪ ,‬ואח״כ כשמתחיל להשיג הענין‪ ,‬מתעלם העצמות‪ ,‬ומאיר‬
‫רק החיצוני׳‪ ,‬דהיינו השכלי לבד‪ ,‬ובהשכלי‪ ,‬אין הענין מתיישב עדיין‪ .‬והעצה הוא‪ ,‬שיקשר‬
‫עצמו עוד הפעם )ער זאל זעך צו טראגין( אל עומק ופנימי׳ הענין כמו שהי׳ אצלו‬
‫בההנחה שכליות‪ ,‬והוא שירגיש יותר ההנחה שכליות)דעם לייג פון דעם ענין(‪ ,‬וזה נותן‬
‫כח בהשכלי ביותר‪ ,‬ובא לידי השגה דבינה‪ ,‬להשיג כל מה שבאפשר להשיג בהענין כר‪.‬‬
‫וכנודע בענין ראי׳ דחב׳‪ ,‬שמאיר בזה עצם הענין שלמע׳ מהשגה לגמרי‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬ה״ז מוסיף‬
‫כח בהשכלה ג״כ‪ ,‬שיהי׳ ריבוי נביעות ההשכלה ביותר כר‪ .‬וכמ״ש בפע״ח בהאריז״ל־י‪,‬‬
‫שבשינת צהרים דש״ק ראה בפ׳ בלק ובלעם מה שהי׳ צריך לדבר בזה פ׳ שנה‪ ,‬ובאמת גם‬
‫בזמן פ׳ שנה לא הי׳ מגלה מה שראה בזה‪ ,‬כי הראי׳ הוא בעצם המהות‪ ,‬שא״א לבוא לידי‬
‫השגה כלל‪ ,‬רק שע״י ראיית המהות‪ ,‬גם ההשכלה היא בריבוי ובעומק ביותר כר‬
‫)ועמשית״ל פ׳״®(‪ .‬וכמו״כ ההנחה שכליות הוא בעצם למע׳ מהשגה‪ ,‬כי ההנחה שכליות‬
‫היא כמו הראי׳ דחכ׳‪ ,‬רק שהיא במדרי׳ תחתונה ממנה‪ ,‬דראי׳ היא למע׳ משכלי לגמרי‬
‫)הגם שזהו מה שבעין השכל דבלבך כו׳>®‪ ,‬ולעתיד יהי׳ בבחי׳ ראי׳ ממש‪ ,‬כמו ראיית העין‪,‬‬
‫וכמ״ש®® כי עין בעין כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א®®(‪ ,‬וההנחה שכליות ה״ה בשכל‪ ,‬רק שהעיקר בזה‬
‫הוא ההנחה כו׳‪ ,‬וה״ז מוסיף כח גם בהשכלי‪ ,‬שזהו מה שמושג בבינה כר‪ .‬וכמו שיש כמה‬
‫ענינים שכליים עמוקים ונפלאים שהן למע׳ מהשגה‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬יש להם מקום בשכל גבי‬
‫חכמים‪ ,‬ואין זה בבחי׳ ראי׳ דחכ׳‪ ,‬כי אינם במדרי׳ זו דבחי׳ ראי׳‪ ,‬וגם‪ ,‬דזה שיש להם מקום‬
‫הוא בשכל‪ ,‬לא רק בדרך התאמתות דראי׳ כר‪ ,‬כ״א זהו מצד ההנחה שכליות דחכ׳‪ ,‬דעם‬
‫היות שזהו שכלי‪ ,‬עיקרו הוא בבחי׳ הנחה‪ ,‬לא בבחי׳ השגה‪ ,‬ולכן יש שם מקום גם‬
‫להענינים שלמע׳ מהשגה כר‪ ,‬ועי״ז ביכולתם להביא הענינים גם לידי השגה כר‪.‬‬

‫‪ (21‬ראה זהר )רע״מ( משפטים קטז‪ ,‬ב‪ .‬וראה מאמרי‬
‫אדמו״ר הזקן הקצרים ‪ 7‬שפו‪ .‬םה״מ תרמ״ז ע׳ קנא‪ .‬המשך‬
‫תרס״ו ‪ 7‬קלב‪.‬‬
‫‪ (22‬ישעי' נב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה תניא פל״ו)מו‪ ,‬א(‪ .‬שער האמונה פכ״ה ואילך‪.‬‬
‫תו״ח תצוה שכט‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (18‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה םה״מ תרמ״ז ע׳ קי ואילך‪ .‬תרפ״ט‬
‫שבהערה ‪. 1‬‬
‫‪ (19‬שער קשעהמ״ט פ״א‪ .‬וראה לקו״ת צו יז‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ‬
‫תרפ״ט שם‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (20‬פ׳‪ :‬ראה פרס״ז)ח״ג ‪ 7‬תשדמ ואילך(‪.‬‬
 ‫ציון במשפט תפדה‬ ‫צד‬

‫וזהו שהחב׳ הוא בחי׳ ד״ע«>‪ ,‬והיינו שבחכ׳ מאיר האוא״ם‪ ,‬יש האמיתי‪ ,‬דהיינו בחי׳‬
‫העצמות‪ ,‬שזהו בחי׳ יש האמיתי כו׳‪ ,‬ומה שלמטה )היינו מה שבא בהשגה(‪ ,‬שזהו‬
‫בחי׳ הארה לבד‪ ,‬ה״ז בבחי׳ איף־‪ ,‬דכלא חשיב קמי׳ כו׳־־)ולא כמ״ש במ״א®־‪ ,‬דבחי׳ ד״ע‬
‫דחב׳ הוא רק מה שבחכ׳ מושג הדיעה העליונה איך שא״ם יש האמיתי וכולא קמי׳ כל״ח‪,25‬‬
‫והיינו שהחב׳ הוא ההארה‪ ,‬ולהיותה הארה הדבוקה במקורה‪ ,‬מושג ומורגש שם איך‬
‫שהא״ם הוא היש האמיתי וכולא קמי׳ כל״ח‪ ,‬ועי״ז החב׳ עצמה היא בבחי׳ הביטול דכל״ח‪,‬‬
‫שהוא הביטול דיחו״ע כו׳‪ .‬ולפי המבואר כאן הוא‪ ,‬דבחכ׳ מאיר אוא״ם‪ ,‬בחי׳ יש האמיתי‪,‬‬
‫והיינו בחי׳ העצמות שלמע׳ מהשגה כו׳‪ ,‬וכל ענין השכל וההשגה הוא בבחי׳ אין דכלא‬
‫חשיב כו׳(‪ .‬ובבוא השפעת החב׳ בבינה‪ ,‬נק׳ השפעת החכ׳ אין‪ ,‬והיינו בחי׳ ההנחה שכליות‬
‫כו׳‪ ,‬דמה שמושג בבינה‪ ,‬הוא רק החיצוניות‪ ,‬דהיינו השכלי שבנקודת ההשכלה‪ ,‬אבל‬
‫ההנחה‪ ,‬שזהו בחי׳ העצמות שבנקודת ההשכלה‪ ,‬ה״ז בבחי׳ אין לגבי הבינה‪ ,‬היינו בבחי׳‬
‫עג העלם‪ ,‬שאינו מושג בבינה‪ .‬ומ״מ‪ ,‬זהו עיקר המקור והסיבה לההשגה דבינה‪ ,‬וכנ״ל‬
‫דההנחה שכליות נותנת כח בהשגה כו׳)דבאמת‪ ,‬בכל השכלה חדשה‪ ,‬כמו שהיא בנקודת‬
‫ההשכלה‪ ,‬עיקרה בחי׳ ההנחה‪ ,‬והיא דוקא סיבת השכלי וההשגה כו׳‪ ,‬רק שניכר הדבר‬
‫ביותר באיזה עומק ופנימיות דשכל כו׳‪ ,‬כנ״ל(‪.‬‬

‫וזהו שהחכ׳ נק׳ קדשי־‪ ,‬וכמ״ש»־ ושמרתם את השבת כי קדש היא‪ ,‬וידוע דשבת הוא גילוי‬
‫מוחין דאבא כו׳י־‪ ,‬ואי׳ בזהר״^ קדש הוא מלה בגרמי׳‪ ,‬דפי׳ קדש הוא היותו מובדליג‪,‬‬
‫וכמו שענין ההבדלה הוא שאינו מתערב עם דוגמתו‪ ,‬היינו גם עם דבר שנראה שהיא‬
‫כיוצא בו ובדומה אליו כו׳‪ ,‬דהבדלה מדבר שאינו בערכו‪ ,‬אין זה הבדלה‪ ,‬וכמו שאינו‬
‫שייך לומר שהאדם מובדל מהבע״ח‪ ,‬שאינו מערכו כלל‪ ,‬כ״א כאשר מובדל מדבר שבערך‬
‫אליו‪ ,‬וכמו כשאומרים על החכם שהוא חכם גדול בהפלאה והבדלה‪ ,‬היינו שהוא מובדל‬
‫גם מהחכמים‪ ,‬דלגבי אנשים פשוטים אינו שייך לומר שהוא מובדל‪ ,‬שהרי אינם מערכו‬
‫וממהותו כלל במהות השכל כו׳‪ ,‬כ״א לגבי חכמים שהן מ״מ בערכו‪ ,‬שייך לומר שהוא‬
‫מובדל כו׳‪ ,‬דדוקא על דבר שיש איזה דמיון‪ ,‬נופל ל׳ הבדלה־^‪ ,‬שעם היותו דומה אליו‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬אינו מתערב עמו כו׳‪ .‬וכן בחי׳ הבדלה דחב׳ הוא שהיא מובדלת מלהיות מושג בשכל‬
‫כו׳‪ .‬ואין זה בבחי׳ ראי׳ דחכ׳‪ ,‬שאין זה בבחי׳ שכלי ואינו בערך השגה כו׳‪ ,‬כ״א בבחי׳‬
‫השכלי דחכ׳‪ ,‬דעם היותו דומה להשגה דבינה‪ ,‬ה״ז בבחי׳ הבדלה באמת מהשגה דבינה‪,‬‬
‫מפני שעצם ענין השכלי דחב׳ מצ״ע הוא למע׳ מהשגה באמת‪ ,‬כ״א בבחי׳ הנחה כו׳‪ ,‬ומה‬
‫שהוא מ״מ שכל‪ ,‬ובא בהשגה‪ ,‬זהו אינו בחי׳ העצם שלה כלל‪ ,‬כ״א בחי׳ חיצוניות‪ ,‬שבא‬
‫ע״י צמצום כו׳‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וגם‪ ,‬מה שהחכ׳ היא בבחי׳ הבדלה הוא‪ ,‬כי ענין ההשגה הוא‬

‫‪ (27‬ראה ביאורי הזהר להצ״צ ח״ב ד תתקסג‪ .‬המשך וככה‬ ‫‪ (24‬ראה תו״א יתרו סח‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת פ' ראה כג‪ ,‬ד‪ .‬שמע״צ‬
‫תרל״ז פכ״ח ואילך )םה״מ תרל״ז ח״ב ע׳ תמח ואילך(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫פג‪ ,‬א‪ .‬שה״ש מז‪ ,‬ב‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי צו‪ ,‬א‬
‫‪ (28‬תשא לא‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (29‬פרי עץ חיים שער מקרא קדש פ״א‪ .‬לקו״ת צו יא‪ ,‬ד‬ ‫‪ (25‬ע״פ דניאל ד‪ ,‬לב‪ .‬זח״א יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ואילך‪ .‬אוה״ת דרושים לפסח ‪ 7‬תשלב ואילך‪.‬‬ ‫‪ (26‬ראה לקו״ת אמור לג‪ ,‬ד‪ .‬וראה המשך תרס״ו ע׳ רצד‪.‬‬
‫‪ (30‬ח״ג צד‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ת מסעי צג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ד״ה אלה תולדות שנה זו )םה״מ תער״ב ע׳ עב‪ .(!2‬םה״מ‬
‫‪ (31‬ראה תניא פמ״ו)סו‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫עטר״ת ע׳ שלח‪ .‬וראה ד״ה ברוך שעשה נסים הנ״ל‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה פרש״י קדושים כ‪ ,‬כה‪.‬‬
 ‫צה‬ ‫ש״פ דברים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫התערבות הדבר‪ ,‬שמתייחד עם הדבר המושג כמו שהוא לאחדים‪ ,‬והוא מפני שבהשגה‬
‫הרי בא הדבר בבחי׳ התלבשות ותפיסה ממש בכלים‪ ,‬בבחי׳ אור פנימי‪ ,‬ה״ז בבחי׳‬
‫התאחדות ממש‪ ,‬אבל מה שמובדל מגדר השגה‪ ,‬ה״ז בבחי׳ הבדלה כר‪ ,‬והוא בבחי׳ ההארה‬
‫שאינו נתפס ואינו מושג כלל‪ ,‬רק מאיר למע׳ משכלו ובינתו כר‪ .‬וז״ע« שמן שצף ע״ג‬
‫יין‪ ,‬בפ״ב דטבו״י מ״היג‪ ,‬דרבנן ס״ל שאינו חיבור‪ ,‬כי יין הוא בינה‪ ,‬שהיא מקור להשתל׳‪,‬‬
‫משא״כ שמן שחוא בחי׳ חב׳)והיא בחי׳ עליונה שבחב׳‪ ,‬שלמע׳ ממה שהחב׳ נק׳ מים‪ ,‬שזהו‬
‫בחי׳ חיצוני׳ החכ׳=^‪ ,‬וכמו השכלי שבחכ׳ ובחי׳ החיצוני׳ שבה כנ״ל‪ ,‬ושמן י״ל שזהו בחי׳‬
‫אור שלמע׳ ממים כו׳(‪ ,‬שאינו מתערב עם הבינה כו׳‪ .‬והרמ״ז פ׳ אמור דצ״ד ע״ב כתב בשם‬
‫לקו״ת מהאריז״ל־^‪ ,‬שיש בדיקנא ב׳ בחי׳‪ ,‬הא׳‪ ,‬בחי׳ השערות‪ ,‬ושם מציאות אימא‪ ,‬והב׳‪,‬‬
‫אור הפנימי שיש בתוכם )והוא בחי׳ שמן הטוב כו׳(‪ ,‬והוא מציאות אבא כו׳)ועמשית״ל‬
‫פ״*(‪ .‬ונמצא מכ״ז מובן‪ ,‬מה שהחכ׳ היא בבחי׳ מעלה לגבי הבינה‪ ,‬אין זה רק בבחי׳ ריבוי‬
‫האור‪ ,‬כ״א שהיא בבחי׳ מעלה בעצם מדריגתה לגבי הבינה כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬אמנם באמת גם השכלי דחכ׳ הוא הנחה שכליות‪ ,‬שהוא תפיסת העצם שלמעלה‬
‫מהשגה )למטה ממדרי׳ הראי׳(‪ ,‬והשכלי חוא חיצוני‪ .‬ולכן‪ ,‬מה שמתיישב‬
‫בנקודת ההשכלה‪ ,‬יכול להיות שלא יתיישב עדיין בהשגה‪ ,‬וכמה ענינים נפלאים שלמע׳‬
‫מהשגה יש להם מקום בשכל החכמים‪ .‬וההנחה מוסיף כח בהשכלי‪ ,‬ומה שמושג בבינה‬
‫הוא השכלי‪ ,‬וההנחה זהו בחי׳ האין שאינו מושג‪ ,‬רק שמוסיף כח‪ .‬וזהו שהחכ׳ היא ד״ע‪,‬‬
‫שמאיר בה יש האמיתי‪ ,‬בחי׳ העצמי‪ ,‬ומה שבא ממנה בהשגה היא הארה דכל״ח‪ .‬ולכן נק׳‬
‫עד‬ ‫קדש‪ ,‬שגם מדרי׳ תחתונה שבחב׳ בעצם למע׳ מהשגה‪ ,‬ואינו מתערב במדרי׳ שלמטה‪ ,‬וכמו‬
‫שמן שצף ע״ג יין)ובמ״א«^ שהשמן מפעפע בכל דב^י= ואינו מתערב‪ ,‬והו״ע אין קדוש‬
‫כה׳ כו׳ “(‪.‬‬

‫מג( וז ה רי מ״ש בע״ח« דאוא״ם מאיר בחכ׳ בקירוב מקום‪ ,‬ובבינה בריחוק מקום‪ ,‬דענין‬
‫הקירוב והריחוק אינו כמו שאנו מדמים קירוב וריחוק גשמי‪ ,‬אלא ענין‬
‫הקירוב הוא כמו עד״מ חכם גדול כשמדבר עם איש בינוני דברים רבים‪ ,‬זה יקרא בשם‬
‫קירוב‪ ,‬שאדם גדול הנ״ל קירבו שדיבר עמו הרבה‪ ,‬וביותר הוא הקירוב כשמראה לו פנים‬
‫בדיבורו‪ ,‬ומדבר עמו בסבר פנים יפות כו׳«‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬ענין הקירוב הוא כמו שני בנ״א‬
‫שקרובין בדעתם זל״ז‪ ,‬היינו שהן סמוכים זל״ז באומד דעתם‪ ,‬כמו שהקירוב הגשמי‪ ,‬עד״מ‬
‫ב׳ בנ״א קרובים זל״ז‪ ,‬שהוא שאביהם הם שני אחים שנולדו מאו״א א׳‪ ,‬הרי בניהם הם‬

‫‪ (39‬ראה חולין צז‪ ,‬רע״א‪ .‬שו״ע יו״ד סק״ה ס״ה‪.‬‬
‫‪ (40‬שמואל־א ב‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ת שה״ש כא‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת‬
‫ענינים ע׳ קלא ואילך‪ .‬לקמן פשצ״ז)ה״ד ע׳ ותתיח(‪ .‬הגהות‬
‫לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ y‬כ‪ .‬סה״מ פר״ת ‪ y‬פז‪.‬‬
‫‪ (41‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה המשך וככה שבהערה ‪ .1‬וראה גם‬
‫סה״מ תרמ״ז ע׳ קיז‪ .‬אעת״ר ‪ y‬פט‪ .‬עזר״ת ‪ y‬קפח‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פי״ג־יד‪.‬‬
‫שער מז)שער סדר אבי״ע( פ״א‪ .‬וראה לעיל פרק לז ואילך)ע׳‬
‫פא ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה אבות פ״א מט״ו‪.‬‬
‫‪ (33‬בהבא לקמן עד סוף הפרק ‪ -‬ראה אוה״ת שם‪.‬‬
‫‪ = (34‬בפרק ב׳ דטבול יום משנה ה׳‪ .‬וראה אמרי בינה‬
‫שער הק״ש פרק נד ואילך‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה םה״מ תרל״ו ח״ב ‪ y‬רלט‪ .‬תרמ״ד ע' קצו‪ .‬תרנ״א‬
‫‪ y‬נז‪ .‬לקמן פקס״ז)ח״ב ‪ 7‬תסא(‪.‬‬
‫‪ (36‬תולדות כה‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ (37‬פ׳‪ :‬ראה פר״ד )ח״ב ‪ y‬תקעא(‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה אמרי בינה שם‪ .‬קונטרס ענינה של תורת‬
‫החסידות סעיף ז‪ .‬ד״ה לה״ע נרות חנוכה תשכ״ו)םה״מ מלוקט‬
‫ח״ו ע׳ עב‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ב ס״ע קלט וטילך(‪.‬‬
 ‫ציון במשפט תפדה‬ ‫צו‬

‫קרובים זל״ז‪ ,‬אך זהו בגשמיות‪ ,‬וכן יובן ששני בנ״א שדעותיהם שוות בענין א‪ /‬ה״ה‬
‫קרובים וסמוכים זל״ז במוח שכלם כר‪ .‬והדוגמא מזה יובן בבחי׳ החב׳‪ ,‬שהאוא״ם מאיר‬
‫שם בקירוב מקום‪ ,‬היינו בבתי׳ ריבוי האור‪ ,‬וכמו שבנקודת ההשכלה דחכ׳ הרי מאיר שם‬
‫הענין בגילוי הרבה יותר מכמו בפרטי הענינים דהשגה כנ״ל‪ ,‬וכמו״ב בחב׳ מאיר האור‬
‫בגילוי בריבוי יותר מבבינה‪ ,‬וזהו כמו הקירוב שמדבר עמו הרבה כו‪ /‬ועיקר הקירוב הוא‬
‫שמדבר עמו בסבר פנים‪ ,‬שהו״ע גילוי הפנימיות שמאיר בחב׳ מה שלמע׳ מהשגה‪ ,‬וכנ״ל‬
‫דגם בבחי׳ השכלי דחכ׳‪ ,‬לבד ריבוי האור )שבהשגה מתעלם האור כו׳(‪ ,‬הנה מאיר בזה‬
‫העצם מה שא״א לבוא בהשגה כלל כו׳)ועמ״ש במ״איי בענין ראיית פני המשפיע‪ ,‬שבזה‬
‫מקבל מעצם חכמתו של הרב‪ ,‬שאינו בא באור השפע שמשפיע לו כו׳‪ ,‬וזהו שאמר רבי‬
‫הא דמחדדנא טפי מחבראי מפני שראיתי לר״מ כו׳« ולכן אמרו בירושלמי* כל האומר‬
‫שמועה מחבירו יהא רואה בעל השמועה כאלו עומד לפניו כר‪ ,‬שעי״ז מקבל מבחי׳ עצמות‬
‫החב׳ של המשפיע כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א"‪ .‬וכמו״ב י״ל בחב׳‪ ,‬דענין מראה פנים היינו גילוי‬
‫הפנימיות והעצמיות כר‪ .‬ועמ״ש ע״פ«י יאר ה׳ פניו אליך‪ ,‬דאי׳ במד״רי* ע״ז‪ ,‬כמד״א‬
‫באורך נראה אור״=‪ ,‬דפי׳ באורך הוא אור העצמי כר‪ ,‬דמ״ש״־ תחלה כי עמך מקור חיים‪,‬‬
‫היא בחי׳ ההארה שנמשכה לצורך העולמות‪ ,‬שבאה בבחי׳ השתל׳ כו׳‪ ,‬שעז״א כי עמך‪,‬‬
‫ולא אתה כר‪ ,‬והלא ממך הכל כתיב*־‪ ,‬ומה״ע עמך כר‪ ,‬אך זהו להורות שהוא טפל ובטל‬
‫לך‪ ,‬לפי שהוא רק הארה לבד כו׳^^‪ .‬אבל באורך נראה אור‪ ,‬הוא בחי׳ אור עצמי כר‪ .‬ועז״א‬
‫יאר ה׳ פניו אליך כר‪ ,‬דענין הארת פנים הוא שנמשך בחי׳ העצמית כר‪ ,‬ונמשך ע״י‬
‫התורה‪ ,‬דבאור פניך נתת לנו תורת חיים כו׳«‪ ,‬דאורייתא מחכ׳ נפקתיי‪ ,‬שמאיר שם האור‬
‫העצמי כר‪ .‬ובאד״ר־י דקל״ג ע״ב אי׳‪ ,‬באור פני מלך חיים®* הן תרץ תפוחין‪ ,‬שזהו תיקון‬
‫הז׳ שנק׳ הארת פנים‪ ,‬וכמ״ש בלקו״ת בהביאור דאלה מםעי’=‪ ,‬והוא בחי׳ פנימיות החכ׳‪,‬‬
‫דחכמת אדם תאיר פניו כר»־‪ .‬ושם באד״ר‪ ,‬דמ״ש יאר ה׳ פניו אליך הוא כשמאיר בז״א‬
‫כר(‪ .‬וביותר ענין הקירוב הוא שקרובים בדעתם זל״ז‪ ,‬וי״ל שזהו מה שהאוא״ס דלית מח׳‬
‫תפיסא בי׳י־ מאיר בבחי׳ החב׳‪ ,‬שז״ע בחי׳ הראי׳ דחכ׳‪ ,‬שהיא הראי׳ בעצם ומהות הדבר‬
‫כר‪ .‬וז״ע מעלה ומטה בחו״ב‪.‬‬

‫וכמו״כ במוחין ומדות בכלל‪ ,‬ענין המעלה ומטה הוא בריבוי האור‪ ,‬שבמוחין מאיר ריבוי‬
‫האור בגילוי‪ ,‬שא״א להאיר כלל במדות כר‪ ,‬ולכן‪ ,‬כשהמוחין מאירים בגילוי‪ ,‬א״א‬
‫להיות מציאות המדות‪ ,‬ורק מהמדרי׳ התחתונה שבמוחין‪ ,‬שזהו בחי׳ מיעוט האור‪,‬‬
‫מתהווים בחי׳ המדות כר‪ .‬וגם המעלה ומטה בעצם מדריגתן‪ ,‬דמהות ומדרי׳ המוחין הוא‬ ‫עד!‬

‫‪ (52‬ראה לקו״ת אמור לא‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (44‬ראה המשך תרס״ו ע׳ תקלא ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר ע׳‬
‫‪ (53‬ברכת ״שים שלום״ בתפלת העמידה‪.‬‬ ‫קיב‪ .‬לקמן פרס״ד )ח״ג ‪ 7‬תשלח(‪ .‬וראה לקמן פמ״ח ) ‪ 7‬קט(‪.‬‬
‫‪ (54‬זהר ח״ב סב‪ ,‬א‪ .‬פה‪ ,‬א‪ .‬קכא‪ ,‬א‪ .‬ח״ג פא‪ ,‬א‪ .‬קפב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (45‬עירובין יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫רסא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (46‬שבת פ״א ה״ב‪ .‬קידושין פ״א ה״ז‪.‬‬
‫‪ = (55‬ובאדרא רבא )בזח״ג(‪.‬‬ ‫‪ (47‬ראה אוה״ת תהלים )יהל אוי( ‪ 7‬קמח‪ .‬המשך תרס״ו‬
‫‪ (56‬משלי טז‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫שם‪ .‬םה״מ עת״י ‪ 7‬רג‪ .‬לקמן שם‪.‬‬
‫‪ (57‬צג‪ ,‬א‪ .‬שם‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (48‬נשא ו‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ (58‬קהלת ח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (49‬במדב״ר פי״א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (59‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (50‬תהלים לו‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (51‬דברי הימים־א כט‪ ,‬יד‪.‬‬
‫צז‬ ‫ש״פ דברים‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫למע׳ הרבה מהמדות‪ ,‬דהמוחין הן ענין ידיעת והשגת אלקות‪ ,‬והמדות הן רק התפעלות‬
‫אלקי כר‪ ,‬והמוחין הן בבחי׳ דביקות‪ ,‬דבל השגה היא ע״י שמתקשר ונדבק בהענין כו‪/‬‬
‫וע״י ההשגה נעשה בבחי׳ דביקות והתאחדות עם הדבר המושג כר‪ ,‬משא״ב המדות‪,‬‬
‫דעיקרן הוא התפעלות‪ ,‬הרי כל התפעלות הוא חוץ לעצם כר‪ .‬והגם שע״י שמתפעל על‬
‫הדבר ה״ה נעשה בבחי׳ קירוב )דאהבה היא בחי׳ קירוב כר(‪ ,‬אין זה בבחי׳ קירוב ממש‪,‬‬
‫כמו המוחין‪ ,‬שמתאחד ממש בהדבר כר‪ .‬וכנודע ההפרש בין חיוהי לגרמוהי״®‪ ,‬דעם היותם‬
‫שניהם חד«‪ ,‬הנה היחוד דחיוהי הוא כמו דבר אחד ממש‪ ,‬והיחוד דגרמוהי הוא כמו שני‬
‫דברים המתייחדים כר‪ .‬וכן הוא ההפרש בין מוחין למדות‪ ,‬דהקירוב דמוחין הוא בבחי׳‬
‫דביקות ממש‪ ,‬והקירוב דמדות אינו בבחי׳ קירוב ממש כר‪ .‬וכ״ה למע׳‪ ,‬הגם דכתיב “ לך‬
‫ה׳ הגדולה כר‪ ,‬שהמדות הן בבחי׳ יחוד כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אינם בבחי׳ יחוד ממש כמו המוחין‪,‬‬
‫וכידוע שנק׳ חיוהי וגרמוהי כר^®‪ .‬וגם‪ ,‬המוחין הן לעצמן‪ ,‬דגם בלי זולת שייכים ענין‬
‫המוחין‪ ,‬משא״ב המדות שייכים אל הזולת דוקא*«‪ ,‬דכמו״ב הוא למע׳‪ ,‬דכתי׳=® זכור רחמיך‬
‫וחסדיך כי מעולם המה‪ ,‬שהן לצורך העולמות כר‪ ,‬משא״ב המוחין אינם שייכים לעולמות‪,‬‬
‫שגם אם לא היו עולמות הי׳ ג״כ בחי׳ המוחין כר)ובסמוך “ ית׳ דמ״מ הן לצורך ההשתל׳‬
‫כר(‪ .‬והיינו שמוחין ומדות הן בבחי׳ מעלה ומטה‪ ,‬הן בבחי׳ ריבוי ומיעוט האור‪ ,‬והן בעצם‬
‫מהותם ומדריגתן כר‪.‬‬

‫וכן כל הע״ס הן בבחי׳ התחלקות דמעלה ומטה‪ ,‬עד בחי׳ המל׳‪ ,‬סודכ״ד דאצי׳‪ ,‬שהיא‬
‫מבחי׳ המטה‪ ,‬הן בבחי׳ האור והגילוי‪ ,‬דסיהרא לית לה מגרמי׳ כלום כו׳"‪ ,‬והן בעצם‬
‫מהותה ומדריגתה‪ ,‬דכללות ענין המלוכה הוא על הזולת‪ ,‬דהתנשאות הוא על הזולת‬
‫דוקא‪ ,‬והיינו דכל ענין המלוכה הוא בבחי׳ חוץ לעצמו כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א “‪ .‬וזהו דהע״ס‬
‫כולם הם בבחי׳ התחלקות דמעומ״ט כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וזהו דבחב׳ מאיר אוא״ם בקירוב‪ ,‬דהיינו ריבוי האור‪ ,‬ועצם האור )והו״ע‬
‫ההנחה(‪ ,‬וכמו בראיית פני המשפיע‪ ,‬שמקבל בזה עצם השכלי‪ ,‬ועוד זאת ענין‬
‫הקירוב דחב׳ משתווה אל האוא״ס‪ ,‬והיינו בחי׳ מהות אוא״ם המאיר בבחי׳ ראי׳ דחכ׳‬
‫)ועמ״ש בדרוש וככה רל״ז “ בענין בחי׳ מ״ה דחכ׳ כר(‪ .‬וכן המוחין הן בחי׳ מעלה בעצם‬
‫מדריגתן לגבי מדות‪ ,‬שהן השגה ודביקות‪ ,‬ומדות התפעלות שחוץ לעצם‪ .‬והגם שהן‬
‫בבחי׳ יחוד‪ ,‬ה״ז ע״ד חיוהי וגרמוהי‪ .‬ומל׳ היא בחי׳ מטה בהגילוי ובעצם מדריגתה‪.‬‬

‫מד( ו בז ה ר״׳ פ׳ פנחס דרנ״ז ע״ב אי׳‪ ,‬דכל ספי׳ אית לה שם ידיעא ומדה וגבול ותחום‬
‫כר‪ .‬וי״ל דמדה הוא המדידה בעצם מהות ומדרי׳ הספי׳‪ ,‬שהחכ׳ היא‬
‫במהות ומדרי׳ כזו‪ ,‬והבינה במהות ומדרי׳ אחרת‪ ,‬וכה״ג בכל הספי׳‪ ,‬מה שמחולקים בעצם‬

‫ה׳ש״ת ע׳ ‪ .82‬וש״נ(‪.‬‬ ‫‪ (60‬ראה לעיל פכ״ז ) ‪ 7‬נז(‪ .‬וש״נ‪.‬‬

‫‪ (66‬פרק מז)ע׳ קו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (67‬ראה זהר ח״א רמט‪ ,‬ב‪ .‬ח״ב רטו‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (68‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי ר‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת‬
‫חנוכה שב‪ ,‬ב‪ .‬המשך תרס״ו ע' שצו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה שם פל״ב )םה״מ תרל״ז ח״ב ע' תנז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (70‬ברע״מ‪.‬‬
‫‪ (61‬ראה תקו״ז שם )ג‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (62‬דברי הימים־א כט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (63‬ראה לעיל פ״ה ) ‪ 7‬יא(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה לקו״ת מסעי צג‪ ,‬ריש ‪7‬׳א‪ .‬ביאורי הזהר והמשך‬
‫וככה שבהערה ‪ .27‬לקמן פמ״ו ואילך ) ‪ 7‬קה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (65‬תהלים כה‪ ,‬ו)ושם‪ :‬רחמיך הוי' וחסדיך‪ .‬ראה םה״מ‬
 ‫ציון במשפט תפדה‬ ‫צח‬

‫מדריגתן‪ ,‬ז״ע מדה כו׳‪ .‬וכ״נג’ מפי׳ הרמב״ן על הס״י^י פ״א מ״ה‪ ,‬מדתן עשר שאין להם‬
‫םוף^י‪ ,‬דב׳‪ ,‬ואע״פ״ שהדברים יש להם שיעור ומדה‪ ,‬והן עשר‪ ,‬אותה מדה שיש להם אין‬
‫לה סוף כו׳‪ ,‬נראה‪ ,‬דענין מדה הוא בעצם המהות‪ ,‬שבזה הן מתחלקים לעשר כו׳‪ ,‬הנה כל‬
‫מדה היא בבחי׳ א״ם כו׳)והראב״ד ז״ל מפרש שם ענין הא״ם בענין עשר כו׳ ”‪ .‬ונראה‬
‫שזהו מ״ש הרמב״ן ז״ל אח״ז‪ ,‬כי המוטבע כו׳®’(‪ .‬וענין גבול ותחום אי׳ בלקו״ת בהביאור‬
‫דוירד הגבול״‪ ,‬שהוא ענין א׳‪ ,‬וי״ל‪ ,‬דגבול הוא ההגבלה באופן הגילוי‪ ,‬אם בריבוי או‬
‫עו במיעוט כו׳‪ ,‬ותחום הוא ההגבלה וההפסק שע״י הכלים‪ ,‬וכמ״ש בבה״ז אמאה״ז^י דבמדבר‬
‫דקי״ח ע״ב‪ ,‬במ״ש אתחם בתחומי״‪ ,‬שזהו מצד הכלים כו׳‪ ,‬והו״ע המיעוט שבהספירה‬
‫עצמה‪ ,‬שמתמעט אורה בהמדרי׳ תחתונות שבה‪ ,‬בכדי שיהי׳ אצי׳ הספי׳ שלמטה ממנה‬
‫כו׳‪ ,‬דהגבלה הזאת הוא ע״י הכלים כו׳‪ ,‬להיות שהכלים‪ ,‬כשם שמגבילים את האור להיות‬
‫בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬כמו״כ מגבילים את ההתפשטות‪ ,‬דעד פה תבוא כו׳״®)ועמשית״ל פ׳'®(‪.‬‬

‫וכללות המדידה בהע״ם הוא ע״י הקו‪ ,‬שמודד אופני הגילוים בהע״ס‪ ,‬ועושה בהם מעלה‬
‫ומטה בבחי׳ ריבוי ומיעוט בהאור והגילוי כו׳®®‪ ,‬וכמו״ב בחי׳ המעלה ומטה בעצם‬
‫מדריגתן‪ ,‬שהחב׳ תהי׳ באופן כך וכך‪ ,‬ובינה באופן כך וכך כו׳‪ ,‬הכל הוא מן הקו‪ ,‬להיות‬
‫שהקו בשרשו יש בחי׳ ע״ם שהן ע״ם הגנוזות כו׳‪ .‬והמשכת הקו הוא ע״י הצמצום‪,‬‬
‫שנמשכים ספי׳ פרטיות כו׳‪ ,‬ועם היות שבהקו הן בבחי׳ פשיטות עדיין‪ ,‬שז״ע מה שהקו‬
‫הוא מריבוי נקודות כו׳‪ ,‬כמשנת״ל פל״א®®‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ קו המדה למדוד מהות הספי׳‬
‫להיות באופן כך וכך דוקא‪ ,‬שזה ניכר ביותר בע״ם דאצי׳‪ ,‬להיותם בבחי׳ התלבשות‬
‫בכלים‪ ,‬וכמשנת״ל פל״בי®‪ ,‬שנעשים עי״ז בבחי׳ מציאות‪ ,‬ע״כ הם ג״כ במדרי׳ ניכרת בבחי׳‬
‫מעלה ומטה שבהם במהותם ומדריגתם כו‪ /‬וי״ל שזהו מ״ש בע״ח®®‪ ,‬שע״י הקו נק׳‬
‫הנאצלים יו״ד מדות וי״ם כו׳‪ ,‬שזהו להיות ע״ם בהתחלקות מהותים מיוחדים כו׳‪ .‬וכ׳‬
‫שם®®‪ ,‬שזהו לסיבת היותו קו דק‪ ,‬ולא בהתחברות גדולה כו‪ /‬וי״ל בשתי אופנים‪ ,‬הא׳‪ ,‬לפי‬

‫‪ (76‬וז״ל‪ :‬כי המוטבע מן המורגש‪ ,‬והמורגש מן המושכל‪,‬‬ ‫‪ = (71‬וכן נראה‪.‬‬

‫והמושכל מרום הנעלם‪ ,‬והנעלם אין לו סוף‪ ,‬אם כן אפילו‬ ‫‪ = (72‬הספר יצירה‪.‬‬
‫המורגש והמושכל והמוטבע אין לו סוף‪ ,‬ולכך נעשו המדות‬ ‫‪ (73‬ראה גם םה״מ תרס״ח ע׳ ריד‪ .‬תרס״ט לב‪.‬‬
‫‪y‬‬

‫ההם כדי להתבונן בהם באין סוף‪.‬‬
‫‪ (77‬לקו״ת מסעי צד‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ = (78‬בביאורי הזהר אמאמר הזהר )ראה ביאורי הזהר‬
‫לאדמו״ר האמצעי קעד‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ולאדמו״ר הצ״צ ח״א ע׳‬
‫תנא ואילך‪ .‬וראה לקו״ת שם(‪.‬‬
‫‪ (79‬בזהר שלפנינו‪ :‬אחתם בחותמוי‪ .‬בלקו״ת שם‪ ,‬ב‪:‬‬
‫״חילוף אתיות יש כאן וצ״ל אתחם בתחומוי״‪ .‬ובביאורי הזהר‬
‫לאדמו״ר האמצעי שם קעה‪ ,‬ד‪ :‬״אתחום בתחומייהו‪ :‬כך הוא‬
‫הגרסא הנכונה״‪ .‬וכ״ה בזהר דפוס ראשון)מאנטובא‪ ,‬שי״ח(‪.‬‬
‫ובזהר גדול)דפוס קרימונא‪ ,‬שי״ט ע' רכה(‪ :‬אתחם בתחומוי‪.‬‬
‫‪ (80‬ע״פ איוב לח‪ ,‬יא‬
‫‪ (81‬פ׳‪ :‬ראה פרפ״ח)ח״ג תת ואילך(‪.‬‬
‫‪y‬‬
‫‪ (82‬ראה לעיל פל״ו)ע׳ עט(‪.‬‬
‫‪ (83‬ע׳ סו‪.‬‬
‫‪ (84‬ע׳ סז ואילך‪.‬‬
‫‪ (85‬שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫‪ (74‬ואע״פ ‪ ..‬אין לה סוף‪ :‬לשון הרמב״ן‪.‬‬
‫‪ (75‬וז״ל‪ :‬בא לומר אע״פ שבתן בהם שיעור במספר עשר‪,‬‬
‫אותו שיעור שנתן להם אין לו סוף ולא תכלית‪ ,‬לפי שמספר‬
‫עשר הוא כולל כל המספרים‪ ,‬ובלי ספק כן ההווים והנפסדים‬
‫אשר אין להם סוף כולם מתגלגלים באלו המספרים‪ ,‬ולפי‬
‫שיש ענפים לכל אחד מי״ס וענפים לענפים שנאמר ]איוב כה‪,‬‬
‫ג[ היש מספר לגדודיו‪ ,‬וכולם נכללו בכלל עשר‪ ,‬ולפיכך אמר‬
‫עשר שאין להם סוף‪ ,‬ולפי שהמוטבע )עטרת( מן המורגש‬
‫)תפארת(‪ ,‬והמורגש מן המושכל )בינה(‪ ,‬והמושכל מן הנעלם‪,‬‬
‫והנעלם אין לו סוף‪ ,‬ולפיכך אמר עשר שאין להם סוף‪ ,‬כי אין‬
‫סוף שהוא עילת העילות מתיחד בכולם‪ ,‬וממנו הם‬
‫משתלשלים‪ ,‬כי כל מה שיתעלה העיון ממדרגה למדרגה‪,‬‬
‫תהי' המדרגה העליונה יותר דקה ממדרגה שלמטה הימנה‪,‬‬
‫כך עולה ומתדקדק עד אין סוף‪ .‬ולפי שעילת העילות לא‬
‫יקרב ולא ירחק לדבר מן הדברים‪ ,‬אך הוא שוה בכל י״ס‪,‬‬
‫ולפיכך אמר עשר שאין להם סוף‪.‬‬
 ‫צט‬ ‫ש״פ דברים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫שהמשכתו הוא ע״י צמצום להיות ספירות מיוחדות כר‪ /‬והב‪ /‬י״ל ע״פ משנת״ל פכ״ז««‪,‬‬
‫דשרשי האורות ה״ה מיוחדים באוא״ס הבל״ג‪ ,‬והן מעין המאור )שז״ע מין כנף כו׳’»(‪,‬‬
‫דמשו״ז הן בבחי׳ פשיטות‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬אין זה כמו פשיטות הא״ס ממש כו‪ /‬וזהו שאינו‬
‫בהתחברות גדולה להיות בבחי׳ יחוד ממש כר‪ .‬ועי״ז הוא בבחי׳ קו המדה‪ ,‬למדוד מדידת‬
‫האורות דע״ס להיות בבחי׳ מדה ושיעור כו׳‪.‬‬

‫ו ע״פ הנ״ל יובן מ״ש^ ציון במשפט תפדה‪ .‬דהנה‪ ,‬ציון הוא ל׳ םימף«‪ ,‬וכמו הציבי לך‬
‫ציונים’־*‪ ,‬דקאי על המצות‪ ,‬שהן בחי׳ ציון וסימן על אוא״ם שלמע׳ מהשתל׳ כר‪.‬‬
‫וזהו ג״כ שהמצות נק׳ עדות״*‪ ,‬וכמו בדרך עדותיך ששתי■*‪ .‬דהנה**‪ ,‬עדות שייך על דבר‬
‫הנעלם‪ ,‬דכל מה שנראה ונגלה‪ ,‬הרי א״צ ע״ז עדות‪ ,‬ואפי׳ על מילתא דעבידא לגלוי׳ א״צ‬
‫עדות**‪ ,‬כ״א על דבר הסתום ונעלם צריכים עדות‪ ,‬והיינו שהעדות מגלה את הדבר הנעלם‬
‫כו׳‪ .‬וכמו״כ הוא למע׳‪ ,‬ענין העדות הוא לגלות בחי׳ אוא״ס סדכ״ס‪ ,‬שסתום ונעלם‬
‫מהשתל׳‪ ,‬ומתגלה ע״י העדות‪ ,‬והן המצות‪ ,‬שה״ה רצה״ע‪ ,‬ה״ה מגלים האוא״ס סדכ״ס כו׳‪.‬‬
‫וזהו ג״כ שנק׳ ציון‪ ,‬שהן ציון וסימן לאוא״ס הסתום והנעלם‪ ,‬שבהם וע״י מאיר בגילוי‬
‫כו׳‪ .‬וכן נש״י נק׳ ציוף*‪ ,‬שהן ציון וסימן לאוא״ס שלמעלה מהשתל׳‪ ,‬והוא כח הסתום‬
‫והנעלם שיש בנשמות‪ ,‬שהו״ע רעו״ד‪ ,‬בחי׳ רצון פשוט שלמע׳ מטו״ד**‪ ,‬שזהו עיקר אלקות‬
‫שבנשמות״*)דעש״ז נק׳ ישראל שר אל כרי*‪ ,‬וכמ״ש במ״א**(‪ ,‬שזה נמצא רק בנש״י כו׳‪,‬‬
‫וה״ז עדות וסימן על אוא״ס הסתום ונעלם‪ ,‬דמשם שרש ענין רעו״ד‪ ,‬וע״י הרעו״ד מתגלה‬
‫בחי׳ אוא״ס הסתום כו׳‪ .‬ועז״א ציון במשפט תפדה‪ ,‬דציון זהו בחי׳ רעו״ד שלמע׳ מטו״ד‪,‬‬
‫הנה בכדי לבוא לזה הוא ע״י המשפט כו׳‪ ,‬דמשפט הוא שבא בסדר והדרגה‪ ,‬והיינו‬
‫בהאו״פ‪ ,‬שבא בסדר השתל׳‪ ,‬בסדר והדרגה דמעלה ומטה כו׳‪ ,‬וע״י האו״פ דוקא באים‬
‫להאור שלמעלה מהשתל׳ כו׳‪ .‬ובעבודה הוא‪ ,‬שצ״ל תחלה העבודה שע״פ טו״ד‪ ,‬שהן‬
‫עז‬ ‫בכחות פנימיים‪ ,‬מוח ולב‪ ,‬ועי״ז באים לבחי׳ רעו״ד כו׳‪ .‬וכמו״כ משפט הו״ע התורה שנק׳‬
‫משפט‪ ,‬וכמו כמשפט הראשון**‪ ,‬כהלכתא קמייתא כו׳״״>‪ ,‬שהתורה היא בחי׳ או״פ‪,‬‬
‫דאורייתא מחכ׳ נפקת כו׳י*‪ .‬וזהו שאמרו בירושלמי*״■‪ ,‬חזרנו על כל המקרא ולא מצינו‬

‫‪ (94‬ראה לקמן בפנים‪.‬‬ ‫‪ (86‬ע׳ נו ואילך‪.‬‬

‫‪ (95‬ראה םה״מ תרמ״ו ע' כד‪ .‬תרס״ח ע' י‪ .‬לקמן פרפ״ו‬ ‫‪ (87‬ראה לעיל שם ) ‪ 7‬נז(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫)ח״ג ע' תשצה(‪.‬‬ ‫‪ (88‬לקו״ת דברים א‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬
‫‪ (96‬ראה לקמן פס״ז‪ .‬פקנ״ג‪ .‬פר״נ‪ .‬פרנ״ד)ע׳ קסה‪ .‬ח״ב ע׳‬ ‫האמצעי ואוה״ת שבהערה ‪ .90‬ד״ה והי' הנשאר בציון‬
‫תיב‪ .‬ח״ג ע' תרצג‪ .‬ע׳ תשז(‪.‬‬ ‫שבהערה ‪. 101‬‬
‫‪ (97‬ראה פרי עץ חיים שער הק״ש פ״ט‪ .‬לקו״ת פ' ראה לב‪,‬‬ ‫‪ (89‬ירמי׳ לא‪ ,‬כ‪ .‬וראה רש״י ומצו״צ עה״פ‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫‪ (90‬ראה לקו״ת פקודי ד‪ ,‬ב‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ז‬
‫‪ (98‬ראה םה״מ תרס״ט ע' ערב‪.‬‬ ‫ע' עח ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי ויקהל ע' תרנד‪ .‬אוה״ת‬
‫‪ (99‬וישב מ‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫ויצא רא‪ ,‬ב‪ .‬ה״ה תתנו‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ד״ה ובחודש השביעי תרכ״ט‬
‫‪ (100‬בלקו״ת דברים שם‪ :‬במשפט היינו הלכות‪ ,‬כתרגומו‬ ‫)םה״מ תרכ״ט ע׳ שנג ואילך(‪ .‬לקמן פס״ז )ע' קסה(‪ .‬ד״ה‬
‫ע״פ כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא‪ - .‬ראה תרגום‬ ‫ובחודש השלישי תש״ל‪.‬‬
‫אונקלוס ותיב״ע עה״פ‪.‬‬ ‫‪ (91‬תהלים קיט‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ ( 101‬תענית פ״ד סוף ה״ב‪ .‬מגילה פ״ג סוף ה״ו‪ .‬וראה גם‬ ‫‪ (92‬ראה לקו״ת שם‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬
‫ד״ה והי׳ הנשאר בציון באוה״ת נ״ך כרך ג ע׳ א׳קצז ואילך‪.‬‬ ‫האמצעי שם ע׳ תרנ ואילך‪ .‬ד״ה ובחודש השביעי שם‪ .‬לקמן‬
‫יג ואילך(‪ .‬תרצ״א‬ ‫‪y‬‬ ‫ד״ה הנ״ל תרל״א )םה״מ תרל״א ח״א‬ ‫פס״ז שם‪.‬‬
‫)םה״מ תרצ״א ע' נא(‪.‬‬ ‫‪ (93‬ר״ה כב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
 ‫ציון במשפט תפדה‬ ‫ק‬

‫ישראל נק׳ ציון אלא במקום הזה‪ ,‬ואשים דברי בפיך ובצל ידי כו׳ ולאמר לציון עמי‬
‫אתה^״י‪ ,‬והן תורה ועבודה וגמ״ח^״'‪ ,‬שעי״ז הן בבחי׳ ציון כר‪ ,‬וזהו ציון במשפט תפדה‬
‫כר‪ .‬ושבי׳ בצדקה‪ ,‬וקאי על נר״מ״‘‪ ,‬שהן הכהות פנימיים‪ ,‬דבזה יכול להיות בחי׳ גלות‬
‫בכהות דנה״ב‪ ,‬שמתגברים על הכהות דנה״א ומעלימים ומסתירים עליהם כר‪ .‬והפדי׳ הוא‬
‫בצדקה‪ ,‬שזהו בעבודה ענין התעוררות ר״ר על נפשו‪ ,‬וכמו הצדקה שהיא רחמים על העני‬
‫כר‪ ,‬כן בעבודה הו״ע התעוררות ר״ר‪ ,‬שעי״ז יהי׳ התגלות הכהות דנה״א‪ ,‬וכמ״ש‪105‬‬
‫ברחמיך הרבים רחם עלינו ותן בלבינו בינה כר‪ .‬וזהו ציון במשפט תפדה‪ ,‬דבכדי שיהי׳‬
‫התגלות בחי׳ עצם הנשמה‪ ,‬בחי׳ רעו״ד‪ ,‬זהו ע״י המשפט‪ ,‬כי צ״ל תחלה התגלות כהות‬
‫הפנימיים‪ ,‬שז״ע משפט‪ ,‬להיותם בסדר והדרגה כר‪ .‬ושבי׳‪ ,‬היינו כאשר צריכים להוציא‬
‫ממאסר והסתר את הכחות פנימיים‪ ,‬זהו ע״י הצדקה‪ ,‬שהו״ע התעוררות רחמים רבים‪ ,‬וזהו‬
‫ושביה בצדקה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬ובזוהר אי׳ דבכל ספי׳ יש מדה וגבול ותחום‪ ,‬מדה היא בעצם מדריגתן‪ ,‬גבול‬
‫הוא אופן הגילוי‪ ,‬ותחום הוא המיעוט בשביל אצילת המדרי׳ שלמטה‪ .‬וכללות‬
‫המדידה הוא ע״י הקו‪ ,‬מצד שרשו בע״ס הגנוזות‪ .‬וע״פ הנ״ל ית׳ הפסוק ציון במשפט‬
‫תפדה‪.‬‬

‫‪ (104‬ראה גם ד״ה ציון במשפט תפדה תשט״ו )םה״מ‬ ‫‪ (102‬ישעי׳ נא‪ ,‬טז‪.‬‬
‫תשט״ו ע׳ קצ ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (103‬ראה קרבן העדה לירושלמי שם‪ .‬הובא באוה״ת‬
‫‪ (105‬ברכת אהבת עולם‪ .‬וראה לקו״ת אמור לה‪ ,‬ג‪ .‬פ׳ ראה‬ ‫וםה״מ שבהערה ‪.3‬‬
‫לב‪ ,‬ג‪.‬‬
 ‫קא‬

‫ב ס״ד‪ .‬ש״ פ ו א ת חנן‪ ,‬ת ע ר ״ ב׳‬

‫נ ח מ ף נחמו עמי יאמר אלקיכם דברו על לב ירושלים וקראו אלי׳’‪ .‬וצ״ל מהו הכפילות‬
‫נחמו נחמו עמיי‪ .‬ורש״י® פי׳‪ ,‬אתם נביאי נחמו את עמי‪ ,‬והיינו שזהו הדבור‬
‫לנביאים שינחמו את ישראל‪ .‬וג״ז אינו מובן מה״ע הדבור לנביאים שינחמו‪ ,‬והלא דבור‬
‫הנבואה זהו גופא הנחמה‪ ,‬וכשאומר לנביאים נחמו‪ ,‬הרי המשמעות שיש איזה נחמה לבד‬
‫דבור הנבואה עצמה‪ ,‬וצ״ל מהו הנחמה הזאת‪ .‬ובמד״^ אי׳ לקתה בכפליים ונחמה‬
‫בכפליים‪ ,‬וא״מ מה״ע לקתה בכפליים‪ ,‬איך שייך שיהי׳ ח״ו העונש בכפליים על החטא‪,‬‬
‫דבשלמא הנחמה בכפליים הוא מפני שמדה טובה מרובה בו״‪ ,‬אבל מה שייך לקתה‬
‫בכפליים כו׳»‪ .‬ומפני שלקתה בכפליים לכך ניחמה בכפליים‪ ,‬צ״ל מה״ע הכפל בו׳‪ .‬גם צ״ל‬
‫מ״ש דברו כו׳ וקראו כר‪ ,‬דלכאו׳ א״ז כפי הסדר‪ ,‬שצ״ל קריאה קודם לדיבור‪ ,‬וכמ״שי‬
‫ויקרא אל משה וידבר כר‪ ,‬ומפני מה אומר כאן תחלה דברו ואח״כ קראו כר‪ .‬ולהבין כ״ז‬
‫ילה״ק משנת״ל״‪ ,‬דהע״ם דאצי׳ הן בבחי׳ התחלקו׳ מעומ״ט‪ ,‬שהחב׳ היא בבחי׳ לגבי‬
‫בינה״‪ ,‬והמוחין בכלל הן בבחי׳ מעלה לגבי ז״א‪ ,‬וכן ז״א לגבי מל׳‪ ,‬שהיא בחי׳ סודכ״ד‬
‫דאצי׳ כר‪ .‬ונת׳^׳ דמעומ״ט הוא בב׳ ענינים‪ ,‬הא׳‪ ,‬בבחי׳ ריבוי ומיעוט‪ ,‬שבהספירה העליונה‬
‫עח‬ ‫הוא בחי׳ ריבוי האור‪ ,‬דהיינו בחי׳ הגילוי דאוא״ם ב״ה‪ ,‬ומתמעט ומתעלם האור ממדרי׳‬
‫למדרי׳ כו׳‪ ,‬והב׳‪ ,‬בעצם מהותם ומדריגתם‪ ,‬שהספי׳ העליונה היא בבחי׳ מעלה בעצם‬
‫מהותה לגבי הספי׳ שלמטה ממנה כר‪.‬‬

‫מה( ו ה נ ה לבד זאת שהע״ם בפרטיות מדריגתן הן בבחי׳ מעלה ומטה כר‪ ,‬הנה כללות‬
‫הע״ם שבעולמות אבי״ע הן בבחי׳ מעלה ומטה כר‪ ,‬שהרי הע״ם ישנם בכל‬
‫עולם ועולם‪ ,‬דכשם שיש ע״ם באצי׳‪ ,‬כמו״כ יש ע״ס בברי׳ ויצי׳ ועשי׳‪ ,‬שהע״ם דבי״ע הן‬
‫שנמשכים מהע״ם דאצי׳ כר״‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬אינו דומה הע״ס דברי׳ לגבי הע״ס דאצי׳ כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בהקדמת ת״ז״‪ ,‬דהע״ם דבריאה הן בחי׳ דיוקנא דמלכא בחותמא‪ ,‬ולאו דיוקנא דמלכא‬

‫‪ (3‬ישעי' מ‪ ,‬א־ב )הפטרה לפ׳ ואתחנן שבת נחמו(‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה גם ד״ה נחמו עת״ר)סה״מ עת״ר ע' שכא‪ .‬ע' תלד(‪.‬‬
‫ד״ה הנ״ל בספר המאמרים אידיש ‪ ; 126‬תשכ״ח )סה״מ‬
‫‪y‬‬
‫תשכ״ח ע' רפג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (5‬עה״פ‪.‬‬
‫‪ (6‬איכה רבה פ״א‪ ,‬נז‪ .‬ילקוט שמעוני איכה רמז תתריח‪.‬‬
‫‪ (7‬יומא עו‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה גם רד״ה נחמו תרכ״ו)סה״מ תרכ״ו ע׳ קצה(‪.‬‬
‫‪ (9‬ויקרא א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 10‬פל״ג ואילך )ע׳ ע ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 11‬בבחי׳ לגבי בינה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בבחי' מעלה לגבי בינה‪.‬‬
‫‪ (12‬פרק לז ואילך )ע׳ פא ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 13‬ראה גם אוה״ת ענינים ע' קלז‪ .‬ד״ה איתא בזהר תשכ״ו‬
‫)סה״מ תשכ״ו ע' קע(‪.‬‬
‫‪ (14‬ד‪ ,‬א‪ .‬וראה אוה״ת ואתחנן פה ואילך‪ .‬לקמן פר״צ‬
‫‪y‬‬
‫)ח״ג ע' תתד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (1‬ע״ד מאמר זה כותב כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ )אגרות־‬
‫קודש ח״ד ע׳ תפז(‪ :‬בש״ק ואתחנן תער״ב בנאות־דשא זאאלשע‬
‫קודם קבלת שבת הואיל כ״ק אאמו״ר הרה״ק זצוקללה״ה‬
‫נבג״מ זי״ע לאמר את המאמר השנים עשר מההמשך דבשעה‬
‫שהקדימו‪ :‬ד״ה נחמו נחמו עמי ‪ . .‬בעת אמירת המאמר היו פני‬
‫קדשו מאירים ואחרי כן הי' בחדוה גדולה‪ ,‬ועם היות כי הי׳‬
‫שעה מאוחרת בלילה בכל זה האריך בסעודת ש״ק בביאורים‬
‫קצרים בעניני המאמר הנאמר‪ ,‬וגם הואיל לספר איזה סיפורים‪,‬‬
‫ובצאתנו מסעודת ש״ק כבר האיר היום‪.‬‬
‫‪ (2‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על המשך יונתי תר״ם‬
‫פרק י )סה״מ תר״ם ח״ב ע' תקה ואילך( ‪ -‬כנסמן לקמן‬
‫בהערות‪.‬‬
‫התחלת וסיום ד״ה נחמו תרפ״ב )סה״מ תרפ״ב ע' שפא‪ .‬ע׳‬
‫שצו(‪ ,‬מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על התחלה וסיום דמאמר זה‪.‬‬
‫תוכן המאמר ‪ -‬באגרות־קודש אדמו״ר מהוריי״צ‬
‫שבהערה ‪ - 1‬הועתק לקמן הערה ‪. 118‬‬
 ‫נחמו נחמו עמי‬ ‫קב‬

‫ממש כמו הע״ס דאצי‪ /‬וע״ם דיצירה הן כמו דיוקנא דחותמא בשעוה כר‪ ,‬באופן שהע״ם‬
‫דבריאה אינם כמהות הע״ם דאצי׳ כלל כו‪/‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה נודע שיש פרסא בין אצי׳ לבריאה־׳‪ ,‬דענין הפרסא הוא כמו המשל‪,‬‬
‫שהוא ענין זר לגמרי מהנמשל‪ ,‬וע״כ השכל שמובן ע״י המשל אינו כמהות השכל‬
‫המובן שלא ע״י המשל כר‪ ,‬וכמו״כ הו״ע הפרסא שזהו מה שמדבר מענין אחר שלא מענין‬
‫האצי׳‪ ,‬והיינו דבחי׳ חכ׳ דברי׳ היא באופן ומהות אחר ממהות החב׳ דאצי׳ כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בתו״א ד״ה פתח אלי׳־׳‪ .‬ויובן זה עד״מ בהשגה שלנו באלקות‪ ,‬שהרי כל ההשגה באלקות‬
‫היא מפעולותיו ית׳‪ ,‬שע״י הפעולות אנו יודעים ומשיגים את אלקות כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬כל‬
‫הפעולות למטה הן בזמן ומקום‪ ,‬שהרי לא יש שום דבר בעולם התחתון שלא יהי׳ בבחי׳‬
‫זמן ומקום כר‪ ,‬וע״כ כל השגתינו באלקות נתפס ג״כ בבחי׳ מקום‪ ,‬והיינו שהציור שכלי‬
‫שלנו באלקות הוא בבחי׳ מקום כר‪ .‬ויש בזה חילוקים בענין ההעלם והדקות)היינו באופן‬
‫הציור‪ ,‬אם הוא בהגשמה או בדקות או רק בהעלם(‪ ,‬דבענין נעלה באלקות‪ ,‬או בבעל שכל‬
‫גדול‪ ,‬אין הענין נתפס כ״כ באיזה ציור‪ ,‬ומאיר יותר הענין עצמו‪ ,‬שהוא בחי׳ האור כר‪,‬‬
‫אבל בהעלם‪ ,‬הכל הוא נתפס בציור דמקום כר‪ ,‬והרי אנו יודעים שהאלקות אינו בבחי׳‬
‫מקום ח״ו‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כמה שאנו שוללים הציור וההגשמה מאלקות‪ ,‬מ״מ ה״ז נתפס בציור‬
‫בהעלם כר‪ .‬וידוע דענין המקום הוא רק עד גלגל התשיעי‪ ,‬ולמע׳ מגלגל התשיעי מוסכם‬
‫מכל החוקרים שאין שם מקום כלליי‪ .‬והרי ההשגה שם‪ ,‬למע׳ מגלגל התשיעי‪ ,‬והיא השגת‬
‫המלאכים‪ ,‬הוא ג״כ מפעולותיו ית׳‪ ,‬אבל שם הוא מפעולות שאינם בבחי׳ מקום כר‪ .‬וא״כ‪,‬‬
‫הרי ההשגה שם באלקות אינו נתפס בבחי׳ מקום כר‪ ,‬אשר בהשגתינו אינו מושג כלל‬
‫איך הוא דבר בלי מקום‪ ,‬והוא למע׳ מגדר השגתינו לגמרי‪ ,‬שאין אנו יודעים איך ומה‬
‫הוא‪ .‬וא״כ‪ ,‬הרי השגתינו באלקות‪ ,‬שנתפס הכל בציור בחי׳ מקום‪ ,‬אינו כלל כמהות‬
‫ההשגה העליונה‪ ,‬שאינו בבחי׳ מקום כלל כר‪ .‬ובדוגמא כזאת היא כללות ענין ההשגה‬
‫דבי״ע לגבי ההשגה דאצי׳‪ ,‬שאינו במהות זה כלל‪ ,‬דכמו שהשגתינו הוא מהות השגה‬
‫אחרת לגמרי לגבי ההשגה דעולמות בי״ע הרוחנים כר‪ ,‬כמו״כ ההשגה דבי״ע היא מהות‬
‫אחרת מההשגה דאצי׳ כו׳‪ .‬וזהו מה שמדבר מענין אחר שלא מענין האצי׳‪ ,‬היינו‪ ,‬דהידיעה‬
‫וההשגה האלקית דעולם הברי׳ הוא מענין אחר שאינו אלקות כר‪ ,‬דבאצי׳ הרי הכל הוא‬
‫אלקות ממש‪ ,‬ואינו שייך שם ענין הישות כלל כר‪ ,‬ומה שמדבר בענין אחר שלא מענין‬
‫האצי׳‪ ,‬הוא‪ ,‬שמענין אחר שאינו אלקות‪ ,‬מובן ומושג הענין האלקי כר‪ ,‬דהשגה הזאת‬
‫הוא מהות אחר לגמרי לגבי ההשגה דאצי׳ כר‪ .‬וגם מה שאימא עילאה מקננא בכורסי׳־׳‪,‬‬
‫אינו דומה בחי׳ הבינה כמו שהיא בעולם הבריאה לכמו שהיא באצי׳ כר‪ ,‬דבאצי׳ ה״ה‬
‫בבחי׳ יחוד עם בחי׳ החב׳‪ ,‬וכמ״ש־׳ ונהר יוצא מעדן‪ ,‬דנהר הוא בחי׳ בינה‪ ,‬וכנודע דחו״ב‬ ‫עט‬
‫הן כמו מעין ונהר‪ ,‬דמעין הוא נביעה דקה‪ ,‬שזהו בחי׳ אין דחכ׳‪ ,‬ובינה הוא בבחי׳‬
‫התפשטו׳ כר‪ ,‬וכתיב ונהר יוצא‪ ,‬שהוא יוצא תמיד בלי הפסק‪ ,‬היינו בבחי׳ יחוד ודביקות‬

‫‪ (17‬ראה פרדס שער ו) שער סדרעמידתן( ספ״ג‪.‬םהמ״צ‬
‫להצ״צ נז‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת סידור ע' מו‪.‬‬
‫‪ (18‬תקוני זהר ת״ו)כג‪ ,‬א(‪ .‬עץחיים שער מז)שער סדר‬
‫אבי״ע( פ״ג‪.‬‬
‫‪ (19‬בראשית ב‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פי״ד‪.‬‬
‫וראה תו״א לך לך יב‪ ,‬ב‪ .‬יג‪ ,‬א‪.‬תו״א ד״ה פתח אליהו דלקמן‬
‫בפנים‪.‬‬
‫‪ (16‬יד‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫קג‬ ‫ש״פ ואתחנן‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫כו‪ /‬ואח״ב כתיב־> ומשם יפרד‪ ,‬פי‪ /‬אחר שנמשך מבתי׳ בינה לבחי׳ מל‪ /‬ומתפשטת‬
‫ומתלבשת בבי״ע‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פירוד כו‪ /‬וכמ״ש מזה בלק״ת ד״ה ששים המה מלכות‬
‫דרוה״ר “ והגם דבעולם הבריאה יש השגה אלקית‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אינו דומה כלל לההשגה‬
‫שבעולם אצי׳ כר‪.‬‬

‫וי״ל‪ ,‬דכללות בחי׳ המוחין דברי׳ הן בחי׳ מוחין השייכים אל המדות‪ .‬דהנה נוד^־ שיש‬
‫ב׳ מדרי׳ במוחין‪ ,‬מוחין בעצם‪ ,‬ומוחין השייכים אל המדות‪ ,‬דמוחין בעצם הוא‬
‫השגת עצם הדבר שמשיג בשכלו‪ ,‬ומוחין של המדות הוא שמשיג טוב הדבר‪ ,‬שמשו״ז‬
‫צריך לאהוב את הדבר כר‪ ,‬דעם היות שזהו ג״כ שכל והשגה‪ ,‬א״ז בעצם הדבר‪ ,‬כ״א‬
‫השייך אל המדה לבד כר‪ .‬ובכללות יותר‪ ,‬בחי׳ המוחין השייכים אל המדות הן חיצוני׳‬
‫המוחין כמו שבא בלבושי השגה‪ ,‬דהגם שזהו ההשגה בעצם הדבר‪ ,‬היינו בהשכלי‪ ,‬לא‬
‫רק בטוב הדבר‪ ,‬ה״ז מ״מ בקירוב אל המדות כר‪ .‬וכמו בהתבוננות אלקי בהתלבשות לבושי‬
‫ההשגה‪ ,‬ה״ה תופס רק בחיצוני׳ הענין האלקי השייך אל העולמות והנבראים כר‪ ,‬וע״כ‬
‫נרגש בזה הטוב דאלקות בבחי׳ הרגש עצמי‪ ,‬איך שקרבת אלקים לי טוב כו׳^^‪ ,‬והיינו מפני‬
‫שהתפיסא היא במדרי׳ האלקות שבבחי׳ קירוב אל הנבראים כר‪ ,‬ותופס הענין בלבושי‬
‫השגה‪ ,‬שאין האדם יוצא בזה מהגשמתו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הענין בא בהגשמת שכלו)ואינו כמו‬
‫הגשמת המדות כר‪ .‬ובד״ב בכל השגה שכלי׳ ה״ה בבחי׳ עלי׳ והתקשרות לענין שלמע׳‬
‫ממנו כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א^־‪ .‬אך כאשר הוא בלבושי השגה‪ ,‬אינו יוצא בזה ממהותו‪ ,‬וה״ה‬
‫במעמדו ומצבו כר(‪ ,‬וע״כ ה״ז בקרוב אל ההרגש דקרבת אלקים לי טוב‪ ,‬שזהו הבכף‪,2‬‬
‫שהו״ע מוחין שבמדות כר‪ .‬משא״כ כשההשגה היא בבחי׳ הפשטה מלבושי ההשגה‪ ,‬כ״א‬
‫בעצם הענין האלקי‪ ,‬ה״ה בבחי׳ קירוב יותר אל העצם דאלקות שלמע׳ מבחי׳ התלבשות‬
‫בעולמות ונבראים כר‪ ,‬וגם‪ ,‬שבזה הוא יוצא ממהות הגשמתו‪ ,‬שבעצם מהותו הוא בבחי׳‬
‫הפשטה ובבחי׳ עלי׳ ודביקות יותר בעצם הענין האלקי כר‪ ,‬וע״כ אינו שייך עדיין למדות‬
‫כר‪ ,‬וזהו בחי׳ המוחין עצמן שלמע׳ מהמדות כר‪ .‬ולמע׳ יותר‪ ,‬בחי׳ המוחין השייכים אל‬
‫המדות‪ ,‬הוא ההשגה באלקות שבא בבחי׳ התלבשות בעולמות‪ ,‬דבד״כ ה״ז הארה לבד כר‪,‬‬
‫וההשגה בזה באופן האור והגילוי בכל עולם כר‪ ,‬ומוחין בעצם הוא ההשגה במדרי׳‬
‫נעלות באוא״ס ב״ה‪ ,‬שלמע׳ מבחי׳ התלבשות בעולמות כר‪ .‬וכללות ההשגה דעולם‬
‫הבריאה י״ל שזהו בבחי׳ המוחין השייכים אל המדות כר‪ ,‬דלבד זאת שבעצם מהותם‬
‫מחולקים המוחין דברי׳ מהמוחין דאצי׳ כנ״ל‪ ,‬הנה כללות המוחין דברי׳ הן השייכים אל‬
‫המדות כר‪ .‬ובפרטיות יש בזה חילוקי מדרי׳‪ ,‬שהרי גם באצי׳ יש בחי׳ מוחין בעצם‪ ,‬ומוחין‬
‫השייכים אל המדות‪ ,‬רק בכללות ענין המוחין‪ ,‬י״ל‪ ,‬דבבריאה הן השייכי׳ אל המדות‪ ,‬הנק׳‬
‫מוחין דיניקה‪ ,‬שהמדות יונקים ממדרי׳ זו כר‪ ,‬והן בחי׳ מוחין דקטנות כר־־‪ ,‬וזהו שבעולם‬
‫הבריאה הן דו״ר שכליים‪ ,‬כמ״ש בסש״ב פל״ט‪ ,‬והן המדות הבאים מהבינה והדעת כר‪.‬‬
‫ובאצי׳ בחי׳ מוחין דגדלות כר‪ .‬ועולם היצי׳‪ ,‬העיקר בחי׳ המדות‪ ,‬והיינו בחי׳ רוח כר־־‪,‬‬

‫לקו״ש ח״ו ע׳ ‪ .113‬חט״ו ע׳ ‪.60‬‬ ‫‪ = (20‬דרוש הראשון)לקו״ת שה״ש לט‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫‪ (24‬ראה סה״מ תרנ״ז רכא‪ .‬תרנ״ט ע׳ קכה‪.‬‬
‫‪y‬‬
‫‪ (25‬ראה גם ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי ריג‪ ,‬ג‬
‫ואילך‪ .‬סה״מ עת״ר קפד‪.‬‬
‫‪y‬‬
‫‪ (26‬ראה תקו״ז שבהערה ‪.18‬‬
‫‪ (21‬ראה סידור עם דא״ח קעג‪ ,‬ג‪ .‬םה״מ עת״ר ע׳ ריא‪.‬‬
‫קונטרס העבודה פ״א ) ‪ 6 7‬ואילך(‪.‬‬
‫‪ (22‬תהלים עג‪ ,‬כח‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה המשך תרס״ו ס״ע קב ואילך‪ .‬קנב‪ .‬וראה גם‬
‫‪y‬‬
 ‫נחמו נחמו עמי‬ ‫קד‬

‫ויש ג״ב מוחין‪ ,‬ורק מה ששייך להנהגת המדות‪ ,‬וכמו שיש הפרש בין קטן לגדול במדות‬
‫טבעים‪ ,‬שהרי גם הגדול נמשך אחר הטבע‪ ,‬אבל אין זה כלל כמו הקטן‪ ,‬מפני השכל שבו‪,‬‬
‫שפועל בהמדות להיות הנהגתן ע״פ השכל כר‪ ,‬והן מוחין השייכים להנהגת המדו׳ לבד‬ ‫פ‬
‫כר‪ .‬ועולם העשי׳‪ ,‬בחי׳ נפש^^‪ ,‬והו״ע המעשי׳ בפו״מ‪ ,‬ויש בזה ג״כ מוחין‪ ,‬אבל הן בקטנות‬
‫לגמרי‪ ,‬דהיינו רק מה ששייך לעשי׳ לבד כר‪.‬‬

‫וכ״ז הוא כמשנת״ל פ״ב׳^‪ ,‬במשל בנפש האדם‪ ,‬שהשכל נמשך ומתלבש בכל הכהות‪,‬‬
‫ועצמיות המוחין הוא במוח שבראש‪ ,‬ומה שמתלבש במדות הוא רק חיצוני׳ המוחין‪,‬‬
‫ובפרט בכה התנועה וההילוך‪ ,‬שיש בהם ג״כ התלבשות השכל‪ ,‬והוא רק שכל המעשי‬
‫לבד‪ ,‬בחי׳ היותר אחרונה שבשכל כר‪ .‬וכמו״ב הוא בדוגמא למע׳‪ ,‬שבחי׳ החכ׳ וכן כל‬
‫הע״ם ישנם בכל העולמות‪ ,‬אך באצי׳ הוא בחי׳ העצמות‪ ,‬ומה שנמשך בבי״ע ה״ז רק הארה‬
‫לבד‪ ,‬ואינו בחי׳ מהות האור דאצי׳ כר‪ .‬וזהו בחי׳ התחלקות מעלה ומטה שבעולמות כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וכמו״כ הוא התחלקות מעומ״ט בעולמות‪ ,‬דע״ם דברי׳ אינם מהות ע״ם דאצי׳‪,‬‬
‫וזהו שמדבר מענין אחר‪ ,‬וכמו השגתינו‪ ,‬שהוא בציור דמקום‪ ,‬שאינו מהות‬
‫השגה עליונה כלל‪ ,‬שהיא לא בבחי׳ מקום‪ ,‬וכמו«־ אצי׳ הוא השגת עצם אלקות‪ ,‬וברי׳‬
‫השגת אלקות ע״י ד״אי־‪ ,‬גם אימא עילאה שמקננא בברי׳ אינו כמו באצי׳‪ .‬וי״ל דמוחין‬
‫דברי׳ הן רק השייכים להמדות‪ .‬ויבאר‪ ,‬דהמוחין השייכים למדות הוא השגת טוב הדבר‪,‬‬
‫ולמעלה מזה הוא חיצוניות השכל‪ ,‬שבא בהגשמת שכלו‪ ,‬וע״כ הוא בקירוב אל ההרגש‬
‫דלו טוב‪ ,‬משא״כ פנימיות השכל‪ ,‬בקירוב יותר אל הרגש עצם האלקי‪ .‬ולמעלה יותר‪,‬‬
‫שההשגה היא בהאלקות שבעולמות‪ .‬ובכללות הוא בחי׳ מוחין דיניקה‪ .‬ויצי׳ מדות‪,‬‬
‫והמוחין הן רק להנהגת המדות‪ ,‬ועשי׳ מעשה ושכל המעשי‪.‬‬

‫מ ‪ 0‬ו הנ ה כ״ז הוא בבחי׳ אור פנימי שבא בבחי׳ התלבשות בכלים‪ ,‬דבשרשו ומקורו‬
‫באוא״ם שלפה״צ הוא מה ששיער אוא״ם ב״ה להאיר בבחי׳ מדה וגבול‪ ,‬דע״כ‬
‫אין הארתו בשוה בכל העולמות והספירו׳‪ ,‬והיינו שיש בו מעלה ומטה בבחי׳ ריבוי ומיעוט‬
‫כר‪ ,‬וגם בהאור גופא יש בו מעלה ומטה‪ ,‬והו״ע הע״ם שבו שמחולקים המה במהותן‬
‫ומדריגתן כר‪ ,‬ובאים בבחי׳ התלבשות בכלים דע״ם דאצי׳ בבחי׳ התלבשות פנימי‪ ,‬שעי״ז‬
‫נעשים בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬ובהע״ם ניכר ביותר בבחי׳ ההתחלקות דמעלה ומטה שבהם‬
‫כר )עמשנת״ל פל״ב״^(‪ .‬אמנם בחי׳ האור מקיף הוא שאינו בא בבחי׳ התלבשות בכלים‪,‬‬
‫משום דבשרשו ומקורו באוא״ס שלפה״צ הוא האור שבבחי׳ א״ם ובבחי׳ בל״ג‪ ,‬והוא בבחי׳‬
‫גילוי העצם שמעין העצם כר‪.‬‬

‫דהנה‪ ,‬נת״ל פט״ר= ופכ״רי‪ ,‬דשרשי האורות הם ג״כ מיוחדים בהעצם‪ ,‬שזהו״ע שמי‬
‫המיוחד בי כר‪ ,‬והן מין הכנף כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי האור הזה הוא מה ששיער אוא״ם‬
‫להאיר את העולמות‪ ,‬וזהו שהאור יש בו ע״ם‪ ,‬משום דכללות האור הוא להאיר את‬

‫‪ y (30‬סח‪.‬‬ ‫‪ y (27‬ד ואילך‪.‬‬

‫‪ y (31‬לג‪.‬‬ ‫‪ (28‬וכמו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וכמו״כ‪.‬‬
‫‪ (32‬ע׳ נז‪.‬‬ ‫‪ = (29‬דבר אחר‪.‬‬
 ‫קה‬ ‫ש״פ ואתחנן‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫העולמות כו‪ /‬ולולא העולמות אינם שייכים בחי׳ האלו כלל כו‪ /‬וכמ״ש בזהר ברע״מ פ׳‬
‫פנחס דרנ״ז ע״ מ‪ /‬דאיהו אתקרי חכם בכל מיני חכמות כו׳)וחושב שם כל הע״ם(‪ ,‬אלא‬
‫קודם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אינון דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראו‪ /‬דאי‬
‫לאו בריין דעלמא‪ ,‬אמאי אתקרי רחום כו‪ /‬והיינו שכל הע״ם הן לצורך העולמות‪ .‬וכמו‬
‫בחי׳ המל‪ /‬הרי ענין המלוכה שייך כשיש עם דוקא‪ ,‬וכמא׳י^ אין מלך בלא עם כו‪ /‬וסיבת‬
‫הרצון דהתהוות העולמות הוא מפני שעלה ברצונו אנא אמליח^‪ ,‬ואין מלך בלא עם‪ ,‬ע״כ‬
‫עלה ברצונו ית׳ להיות עולמות כו׳‪ .‬ומש״א־^ אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא‬
‫פא‬ ‫כו׳‪ ,‬היינו בחי׳ המלוכה כמו שהיא בעצמותו ית׳ שלמע׳ מבחי׳ גילוי כו׳‪ ,‬אבל בבחי׳ גילוי‬
‫אור‪ ,‬ענין המלוכה הוא ששייך לעולמות כו׳י«‪ .‬וכן המדות הן לצורך הזולת דוקא‪ ,‬וכידוע‬
‫ההפרש בין מוחין למדות«^‪ ,‬דמוחין א״צ לזולת‪ ,‬דהיינו שאינו מוכרח להשפיע אל הזולת‪,‬‬
‫דגם כשלא יש זולת למי להשפיע‪ ,‬יכול להשכיל השכלות לעצמו‪ .‬והגם דמתלמידי יותר‬
‫מכולם־®‪ ,‬היינו שע״י השפעה אל הזולת מתוסף אור שכל אצל המשפיע‪ ,‬ובפרט ע״י‬
‫קושיות וכה״ג‪ ,‬וכמ״ש במ״א״י‪ ,‬אבל גילוי אור השכל בדרך אור ישר‪ ,‬יכול להיות גם בלא‬
‫זולת‪ .‬וכאשר צריכים לבוא על איזה השכלה או השגה חדשה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הזולת מבלבל‪,‬‬
‫וגם כשצריך לשקול בדעתו להכריע בין ב׳ סברות‪ ,‬צריך להתיישב בינו לבין עצמו דוקא‪,‬‬
‫להתקשר אל הענין‪ ,‬ולהכיר ולהרגיש אמיתית הסברות‪ ,‬ולהכריע ביניהם ע״פ ההכרה‬
‫וההרגשה באמיתת הענין‪ ,‬שלכ״ז הזולת מבלבל‪ ,‬ורק בינו לבין עצמו יוכל לבוא על‬
‫אמיתית הדבר כו׳‪ .‬וזהו דגם סנהדרין היו נושאין ונותנין ביניהם״ כאו״א לעצמו “ או עם‬
‫בן זוגו כו׳ “‪ ,‬וכמ״ש במ״א*®‪ .‬וגם בעצמו צריך להשקיט הכחות האחרים שלבד כח השכל‪,‬‬
‫ולעכבם שלא יהיו בהתפשטות‪ ,‬ואז דוקא יבוא על אמיתת השכל או על השכלה חדשה‪,‬‬
‫דגם התפשטות הכחות שלבד כח השכל‪ ,‬מבלבלים אל השכל‪ ,‬וצריך לעצרם ולעכבם כר‪.‬‬
‫וגם בכדי לבוא על איזה השכלה חדשה‪ ,‬צ״ל העלאת כלי שכלו‪ ,‬והו״ע אשתומם כשעה‬
‫חדא״‪ ,‬בהעדר התפשטות‪ ,‬אדרבה‪ ,‬בבחי׳ עלי׳ דוקא‪ ,‬ועי״ז בא על ההשכלה כר‪ .‬וטבע‬

‫‪ (43‬ראה משנה סנהדרין שם)ובפרש״י(‪ :‬״ומזדווגין זוגות‬ ‫‪ (33‬ראה כתר שם טוב סימן שנד‪.‬‬
‫זוגות )במשך היום( ‪ . .‬ונושאין ונותנין כל הלילה )איש איש‬ ‫‪ (34‬בחיי וישב לח‪ ,‬ל‪ .‬שם ר״פ בלק‪ .‬תניא שעהיוה״א רפ״ז‬
‫לעצמו(״‪ .‬וברמב״ם הל׳ סנהדרין פי״ב ה״ג‪ :‬״כל אחד עם זוג‬ ‫)פא‪ ,‬ב(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫שלו או עם עצמו״‪ .‬וראה ד״ה אלה פקודי שבהערה ‪ ,38‬בנוגע‬ ‫‪ (35‬ראה לקו״ת נשא כ‪ ,‬ד‪ .‬כא‪ ,‬סע״ד‪ .‬נצבים נא‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫לפרש״י ״איש איש לעצמו״‪ ,‬שבכדי לעמוד על אמיתית‬ ‫‪ (36‬פיוט אדון עולם‪.‬‬
‫הסברא הוא כשמעיין לעצמו דוקא‪ .‬וגם לפירוש הרמב״ם שכל‬ ‫‪ (37‬ראה לקמן פע״ד‪ .‬פרל״ב )ע׳ קפד‪ .‬ח״ג ‪ y‬תרמח(‪.‬‬
‫אחד הי׳ נושא ונותן עם בן זוגו‪ ,‬הרי זה עם בן זוגו דוקא‪,‬‬ ‫‪ (38‬ראה לקו״ת מסעי צג‪ ,‬רע״א‪ .‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״ב‬
‫ולא כולם יחד‪ .‬ושם )בהערה ‪ 31‬ובשוה״ג(‪ ,‬שבכמה דרושים‬ ‫ע' תתקסג‪ .‬אוה״ת שה״ש ח״ב ‪ y‬תקנ‪ .‬ע׳ תקנה‪ .‬םה״מ תרכ״ח‬
‫הובא רק ״כל אחד עם בן זוגו״‪ ,‬ולכאורה הכוונה‪ ,‬שלדעת‬ ‫ע׳ ד ואילך‪ .‬תרל״א ח״א ע׳ שיז ואילך‪ .‬תרל״ז ח״ב ‪ y‬תמח‬
‫הרמב״ם מספיק שכל אחד יעיין עם בן זוגו‪ ,‬והעיקר שלא ישבו‬ ‫ואילך‪ .‬תר״ם שבהערה ‪ .2‬המשך תרס״ו ע׳ קמט ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫כולם יחד; או להיפך‪ ,‬שיש יתרון בזה שמעיין יחד עם בן זוגו‪,‬‬ ‫עזר״ת ‪ y‬קסח ואילך‪ .‬תרצ״ז ‪ y 2 1 8‬ואילך‪ .‬ד״ה אלה פקודי‬
‫כמבואר בהמשך והחרים ]סה״מ שבהערה ‪ [38‬ש״ע״י בן זוגו‬ ‫תש״ל)םה״מ מלוקט ח״ה ע' ר ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ג‬
‫מאיר ההעלם כו״׳‪ ,‬ועפ״ז יש לפרש מ״ש הרמב״ם ״עם זוג שלו‬ ‫‪ y‬צ ואילך(‪.‬‬
‫או עם עצמו״‪ ,‬שצריך להשתדל לעיין ״עם זוג שלו״‪ ,‬אלא‬ ‫‪ (39‬תענית ז‪ ,‬א‪ .‬מכות י‪ ,‬א‪.‬‬
‫שאין זה חיוב‪ ,‬ואפשר גם ״עם עצמו״)וראה גם הערות ‪ 32‬־‪29‬‬ ‫‪ (40‬ראה סה״מ עת״ר ‪ y‬קעא‪ y .‬רצא‪ .‬וראה מקומות‬
‫שם(‪.‬‬ ‫שצויינו בהערה ‪.38‬‬
‫‪ (44‬דניאל ד‪ ,‬טז‪ .‬שבת מז‪ ,‬א‪ .‬וראה סידור עם דא״ח צב‪,‬‬ ‫‪ (41‬משנה סנהדרין מ‪ ,‬א‪.‬‬
‫ג‪ .‬תו״ח פקודי תנ‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (42‬רש״י שם‪.‬‬
 ‫נחמו נחמו עמי‬ ‫קו‬

‫מוחין דגדלות להיות בבחי׳ הבדלה‘־*‪ .‬ואין זה ענין הגבהה‪ ,‬דגם מי שהוא ענו בעצם‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬מצד טבע המוחין הוא בהבדלה‪ ,‬שאינו מתערב עם הזולת כר‪ .‬וכ״ז הוא בענין‬
‫המוחין‪ ,‬שהן לעצמו דוקא‪ .‬אבל טבע המדות הוא להיפך‪ ,‬שהן רק אל הזולת‪ ,‬כמו החסד‬
‫והרחמים‪ ,‬הרי אינו שייך שמתחסד או מתרחם על עצמו‪ ,‬כ״א על הזולת‪ ,‬וכשלא יש זולת‬
‫למי להשפיע‪ ,‬מתבטל המדה‪ ,‬וה״ה כאילו אינו כר‪ .‬והגם שיכול להתעוררות״ הטבה‬
‫באיש הטוב גם כשלא יש למי להשפיע‪ ,‬זהו מ״מ כאשר בכללות נמצאים מי שצריכים‬
‫לקבל טובת השפעתו‪ ,‬והמדה עומדת בהתגלות‪ ,‬תהי׳ ההתעוררות גם כשלא יש בעת‬
‫ההיא למי להשפיע‪ ,‬וכמו באאע״ה‪ ,‬שהצטער כשלא הי׳ לו למי להשפיע חסדו כו׳"‪ .‬אבל‬
‫כשלא יהי׳ בכלל למי להשפיע‪ ,‬הנה הגם שיש בנפשו מדת הטוב‪ ,‬תתעלם לגמרי‪ ,‬וה״ה‬
‫כאלו אינו‪ ,‬משום דענין המדה הוא להשפיע אל הזולת דוקא‪ ,‬וכשלא יש זולת‪ ,‬מתבטל‬
‫המדה כו׳‪ .‬והתעוררות המדה היא דוקא כאשר הוא בקירוב אל הזולת‪ ,‬ויודע עניניו‪,‬‬
‫ומתעורר ברחמים עליו‪ ,‬ולא תהי׳ התעוררו׳ המדה כשהוא בהבדלה‪ ,‬כ״א כשהוא בקירוב‬
‫דוקא כר‪ .‬והדוגמא מזה למע׳‪ ,‬דענין המדות הן לצורך העולמות דוקא‪ ,‬וכמ״ש״ זכור‬
‫רחמיך וחסדיך כי מעולם המה‪ ,‬דרחמים וחסדים שייכים לעולמות דוקא כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬אמנם כ״ז הוא בבחי׳ או״פ‪ ,‬שהוא להאיר העולמות‪ ,‬ולולא העולמות אינם‬
‫שייכים כלל‪ ,‬וכמו המל׳ הוא למלוך על עם‪ ,‬ומדות הן לצורך הזולת‪ ,‬דבמוחין‬
‫הרי יכול להיות התגלותן גם לעצמו‪ ,‬ולהשכיל או להכריע דבר‪ ,‬הזולת מבלבל‪ ,‬ומוחין‬
‫דגדלות הן בהבדלה‪ ,‬והמדות התגלותן והתעוררותן הוא דוקא כשיש זולת‪ ,‬והוא בקירוב‬
‫אליו‪.‬‬

‫מז( ו ה פ ר ד ״ ם שע״ד פ״י״ בביאור מאה״ז הנ״ל״= כ׳‪ ,‬דגם בחי׳ חו״ב שהן כחות שאינם‬
‫שייכים אל הזולת דוקא‪ ,‬וכנ״ל ההפרש בין המוחין למדות כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬גם‬ ‫פב‬
‫הם רק לצורך העולמו׳ כר‪ .‬וי״ל‪ ,‬דע״י חו״ב דוקא‪ ,‬המדות הן בבחי׳ אור פנימי‪ ,‬דלולא‬
‫בחי׳ חו״ב‪ ,‬היו המדות בבחי׳ אור מקיף‪ ,‬וכמו המדות שלמע׳ מהשכל כר‪ ,‬ובכדי שיהי׳‬
‫אור פנימי‪ ,‬הוא ע״י המוחין דוקא‪ ,‬שהמוחין הן בעצם בחי׳ פנימי‪ ,‬ועושין ג״כ בהמדות‬
‫שיהיו בבחי׳ אור פנימי כר)ומ״ש במ״א>־ דעיקר הפנימי הן המדות‪ ,‬והמוחין הן בבחי׳‬
‫מקיף עדיין כר‪ ,‬הנה שם הכוונה בענין התפיסא וההתלבשות)שז״ע פנימי כר(‪ ,‬דבמדות‬
‫ה״ה נתפס בהדבר‪ ,‬משא״כ במוחין אינו נתפס כ״כ‪ ,‬ולכן במדות אינו יכול לסבול הדבר‬
‫השנאוי‪ ,‬מפני שע״י המדות ה״ה נתפס בהדבר‪ ,‬וע״כ לא יוכל לקבל דבר ההפכי ונגדי‬
‫השנאוי איליו‪ ,‬ובמוחין‪ ,‬לפי שאינו בבחי׳ תפיסא כ״כ‪ ,‬יכול לסבול דבר השנאוי כר‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א>=‪ .‬וכמו שהתפיסא בכלים הוא במדות דוקא‪ ,‬ובמוחין אינו כ״כ בבחי׳ תפיסא‬

‫ה׳ש״ת ע׳ ‪ .82‬וש״נ(‪ .‬וראה לעיל פמ״ג)ע׳ צז(‪.‬‬ ‫קנא‪ .‬לקמן פצ״א‪ .‬פקל״ה ) ‪7‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (45‬ראה המשך תרס״ו‬
‫‪ = (49‬שער ד ]שער עצמות וכלים[ פרק י‪.‬‬ ‫רלו‪ .‬ח״ב ע׳ שנז(‪.‬‬
‫‪ (50‬פרק מו)ריש ע' קה(‪.‬‬ ‫‪ (46‬שיכול להתעוררות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שיכול להיות התעוררות‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה תו״א מגילת אסתר צז‪ ,‬ג ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬ ‫או‪ :‬שיכול להתעורר‪.‬‬
‫הזקן תקס״ו ח״א ע׳ שצ ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ג ח״א ע׳ מד‪ .‬ח״ב‬ ‫‪ (47‬ראה רש״י וירא יח‪ ,‬א‪ .‬וראה גם םה״מ עטר״ת ע׳ סד‪.‬‬
‫ע' רי ואילך‪ .‬תרס״ט ע' רנג ואילך‪ .‬אעת״ר ע׳ קיא ואילך‪.‬‬ ‫תרפ״ב ע' צו‪.‬‬
‫עטר״ת תרכה ואילך‪.‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪ (48‬תהלים כה‪ ,‬ו)ושם‪ :‬רחמיך הוי' וחסדיך‪ .‬ראה סה״מ‬
 ‫קז‬ ‫ש״פ ואתחנן‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫בכלים‪ ,‬כנודע‪ ,‬והלא כל ענין ההשגה היא תפיסא בכלי דוקא‪ ,‬רק שהכלים אינם כאלו‬
‫להיות בבחי׳ תפיסא ממש כו‪ /‬וכמו״כ הוא בכללות‪ ,‬שהמוחין אינם בבחי׳ תפיסא כ״כ‬
‫בהדבר שיודע ומשיג‪ ,‬ובמדות הוא בבחי׳ תפיסא כו‪ /‬אבל באמיתת ענין פנימי ומקיף‪,‬‬
‫הנה המוחין הן בבחי׳ פנימי בעצם‪ ,‬והמדות אינם בבחי׳ פנימי בעצם‪ ,‬ועמשית״ל פ׳‪52‬‬
‫שהמדות הן בחי׳ הרצון בשרשן כר‪ ,‬רק שע״י המוחין נעשים בבחי׳ פנימי כר(‪ ,‬ולהיות‬
‫שהכוונה הוא להיות בחי׳ או״פ‪ ,‬ע״כ צ״ל בחי׳ חו״ב כר‪.‬‬

‫ולפי״ז‪ ,‬מה שחו״ב הן לצורך העולמות‪ ,‬היינו בשביל המדות שיהיו בבחי׳ או״פ‪ ,‬לא‬
‫שהחו״ב עצמן הן לצורך העולמות‪ .‬ומהפרד״ס משמע דחו״ב עצמן הן לצורך‬
‫העולמות‪ .‬וע״כ י״ל‪ ,‬דהנה ידוע דענין האצי׳ הוא שיהי׳ גילוי אלקות בעולם‪ ,‬דלולא האצי׳‬
‫לא הי׳ התגלות אלקות כלל‪ ,‬שהרי המדרי׳ שלמע׳ מאצי׳ ה״ה בבחי׳ סתימות והעלם לגמרי‬
‫כו׳)וההתהוות דעולמות הי׳ לא בבחי׳ גילוי אור כו׳(‪ ,‬וע״ז הוא חתהוות האצי׳‪ ,‬לחיות בחי׳‬
‫גילוי אור בעולמות‪ ,‬והיינו שיהיו כחות אלקיים בעולמות כר‪ .‬אמנם‪ ,‬בזה יש ב׳ ענינים‪,‬‬
‫התפעלות אלקי‪ ,‬והשגה אלקית‪ ,‬דמהמדות העליונות נמצא התפעלות אלקי בעולם‪,‬‬
‫ומחו״ב נמצא השגת אלקי כר‪ .‬וזהו שחו״ב הן לצורך העולמות)הגם ששייכים גם אם לא‬
‫היו העולמות כר(‪ ,‬בכדי שיהי׳ ידיעה והשגה אלקית בעולמות כר‪ ,‬וכמשנת״ל פ׳ץ‪,53‬‬

‫וכ׳ הפרד״ם שם וז״ל‪ ,‬כי קודם התפשטות המדות‪ ,‬הי׳ מתחכם בעצמותו וחכמתו בהשגת‬
‫עצמותו‪ ,‬כי הוא וחכמתו הכל עצם א׳ עכ״ל‪ ,‬ונר׳ הכוונה על חו״ב הכלולים בא״ס‬
‫ב״ה‪ ,‬וי״ל דהו״ע ידיעת עצמו‪ ,‬וכמ״שי־ באגה״ק־־ דבידיעת עצמו יודע את התורה כר‪,‬‬
‫ומבו׳ במ״א־י שזהו עד״מ כמו המח׳ ודיבור‪ ,‬דענין הדיבור הוא רק בשביל הזולת‪ ,‬משא״כ‬
‫המח׳ היא לגלות העלם העצמי לגבי עצמו כר‪ .‬וכמו״כ הוא הדוגמא בענין ז״ת וג״רל‪,5‬‬
‫דז״ת הן בשביל העולמות‪ ,‬וג״ר הן מה שבידיעת עצמו יודע שהו״ע לגלות העלם העצמי‬
‫לעצמו כבי׳‪ ,‬ועמ״ש בהוספות לקו״ת ד״ה להבין מ״ש באוצ״ח םפ״ג»=‪ ,‬בענין מח׳ ודיבור‪,‬‬
‫שהכל לעצמו‪ ,‬רק שהדיבור הוא לעצמו בשביל הזולת‪ ,‬וכמו אמרה ד״פי= בינו לבין‬
‫עצמו״®‪ ,‬וחמח׳ חוא חגילוי לעצמו כר‪ .‬ומ״מ‪ ,‬גם בחי׳ ידיעת עצמו היא בשביל ההשתל׳‪.‬‬
‫דהנח‪ ,‬לכאו׳ א״מ‪ ,‬מאחר שזהו רק לגלות העלם חעצמי לגבי עצמו‪ ,‬א״כ‪ ,‬לאיזח צורך‬
‫נאצל‪ ,‬דהרי לעצמותו ית׳ ידוע גם קודם שנאצל כר‪ .‬אך הענין הואי®‪ ,‬דבכדי שיהי׳‬
‫מציאות בחי׳ חכ׳ שגם זולתו יוכל להבינח‪ ,‬חי׳ צ״ל נאצל תחלה מציאות שם חכ׳ שעדיין‬
‫®‬‫אינו שייך כלל לגילוי הזולת‪ ,‬רק מח שבידיעת עצמו יודע את חתורה‪ ,‬דע״י שנמצא ש׳‪2‬‬
‫חב׳‪ ,‬נתהווה אח״כ בחי׳ החב׳ דאצי׳‪ ,‬שהו״ע בחי׳ חכ׳ דתורה כמו שהוא למע׳ עדיין‪,‬‬
‫פנ‬ ‫ושאינה בשביל הזולת‪ ,‬רק שיכולה לחיות בחשגת חזולת כר‪ ,‬וכנ״ל פמ״ו®®‪ ,‬שבחי׳ החב׳‬
‫אינה בשביל הזולת‪ ,‬שהרי יכול לישב לעצמו ולהשכיל השכלות‪ ,‬אמנם היא חב׳ במציאו׳‬

‫‪ = (57‬ד תחתונות וג' ראשונות‪.‬‬ ‫‪ (52‬פ׳‪ :‬ראה פרנ״ב )ח״ג ע׳ תש ואילך(‪.‬‬

‫‪ (58‬לקו״ת הוספות לויקרא נג‪ ,‬א‪.‬‬
‫פעמים‪.‬‬ ‫‪'1‬‬ ‫‪(59‬‬ ‫=‬
‫‪ (60‬שמו״ר רפ״מ‪.‬‬
‫תקז ואילך(‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (61‬ראה המשך יונתי שם)סה״מ תר״ם שם‬
‫‪ (62‬ש׳‪ = :‬שם‪.‬‬
‫‪ (63‬קה ואילך‪.‬‬ ‫‪y‬‬
‫‪ (53‬ע׳ יג‪.‬‬
‫‪ (54‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה המשך יונתי תר״ם שבהערה ‪2‬‬
‫)םה״מ תר״ם ח״ב ע׳ תקה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (55‬תניא קונטרס אחרון ד״ה דוד זמירות קרית להו)קסא‪,‬‬
‫א(‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה םה״מ תר״ם שם‪.‬‬
 ‫נחמו נחמו עמי‬ ‫קח‬

‫מורגשת‪ ,‬שגם זולתו יוכל להבינה‪ ,‬רק שאינו מוכרח שישפיע לזולתו‪ ,‬כמו המדות עד״מ‪,‬‬
‫שבהעדר ההשפעה מתבטל המדה‪ ,‬משא״כ החכ׳‪ ,‬שיכול להיות מציאותה גם בלי השפעה‬
‫אל הזולת‪ ,‬אבל עצם מציאותה הוא באופן שיכולה להביא בהשגת הזולת כר‪ .‬ובמו״ב‬
‫הוא הדוגמא בח״ע דאצי׳‪ ,‬שנק׳ חב׳ ידיעא “‪ ,‬להיותה בחי׳ חכ׳ דתורה שיכולה לבוא‬
‫בגילוי אל הזולת‪ ,‬וכשבא הזמן דשני אלפים תורה־«‪ ,‬התחיל לבוא לידי גילוי בחי׳ אור‬
‫ושפע דחב׳ זו‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת מהאריז״ל®® דהתחלת יחו״ע דמ״תי® הוא מאאע״ה‪ ,‬דאז הי׳‬
‫התחלת זמן שני אלפים תורה‪ ,‬עד שבאה לידי גילוי ממש בבי״ע ע״י מרע״ה‪ .‬ובכדי שתהי׳‬
‫בחי׳ חב׳ זו‪ ,‬הי׳ צ״ל ש׳־־ בחי׳ חכ׳ שאינה יכולה לבוא כלל אל הזולת‪ ,‬והוא בחי׳ ידיעת‬
‫עצמו‪ ,‬מה שבידיעת עצמו יודע את התורה כו׳)נת״ל פט״ו “‪ ,‬דהע״ם הגנוזות הן בחי׳‬
‫עתיק דא״ק‪ ,‬וי״ל‪ ,‬דעיקר בחי׳ עתיק הן הג״ר‪ ,‬וז״ת דעתיק נק׳ עתיק יומיף^‪ ,‬ומתלבשים‬
‫בא״א‪ ,‬כמ״ש בע״ח שער סדר האצי׳ רפ״א‪ ,‬ונודע דעתיק הוא בבחי׳ סתום בעצם‪ ,‬שאינו‬
‫בא לידי גילוי כלל‪ ,‬ונק׳ מתן בסתר כו׳״’‪ ,‬וכמ״ש במ״א״(‪ ,‬וזהו בחי׳ לא בחב׳ ידיעא כו׳‬
‫)והגם שנת״ל דחכים ולא בחב׳ ידיעא־י שייך רק בההתגלות דע״ם אחר הצמצום‪,‬‬
‫וכמשנת״ל פכ״ט^י בהג׳ מדרי׳ שבאורות כו׳‪ ,‬הנה מש״א כאן ולא בחב׳ ידיעא‪ ,‬היינו בחי׳‬
‫לא ידע שאינו מהות ידוע בעצם כו׳‪ ,‬וכמ״ש בסי׳ בפי׳ ברוך שאמר״(‪ ,‬וע״י שנאצל שם‬
‫חב׳ וידיעה‪ ,‬נמצא אח״כ בחי׳ חב׳ דאצי׳‪ ,‬שהיא בחי׳ חכמה ידיעא כו‪/‬‬

‫קיצור‪ .‬והפרדס כ׳ שגם חו״ב הן לצורך העולמות‪ ,‬והיינו דבכדי שיהיו המדות בבחי׳‬
‫או״פ הוא ע״י המוחין)מוחין פנימים בעצם‪ ,‬ומדות רק בענין התפיסה(‪ .‬גם‪,‬‬
‫דענין המוחין הוא להיות השגה אלקית בעולם‪ ,‬והמדות להיות התפעלות אלקי‪ .‬ומובן‬
‫בפרדם‪ ,‬דגם ידיעת עצמו כבי׳ הוא לצורך העולמות‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דחכ׳ דאצי׳ היא חכמת‬
‫התורה שלמעלה‪ ,‬שנאצלה באופן שיכולה להיות בהשגת הנשמות‪ ,‬ובשביל זה נאצל‬
‫תחילה בחי׳ ידיעת עצמו‪ ,‬והוא בחי׳ ג״ר דשרשי האורות‪.‬‬

‫מח( ועוי״ל דהנה נת״ל פ״ח^י‪ ,‬דאמצעית אצי׳ הוא בשביל ההתהוות דבי״ע‪ ,‬וגם‬
‫בשביל שיהי׳ הגילוי בבי״ע כו׳־י‪ .‬וי״ל דהע״ם הגנוזות שהן בחי׳ אצי׳‬
‫דכללות כו׳‪ ,‬בחי׳ הז״ת דהע״ס הן לצורך ההתהוות‪ ,‬והג״ר הן לצורך הגילוי כו׳)ובד״ב‬
‫הו״ע ש׳ הוי׳ הב׳‪ ,‬שהוא ל׳ מהווה״‪ ,‬כמו שנת״ל פט״ז»’‪ ,‬ובזה גופא יש ב׳ המדרי׳ הנ״ל(‪.‬‬

‫שער התפילין פרק קמב )קפג‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬לקמן פר״ז)ח״ב ע׳‬
‫תקעה(‪.‬‬
‫‪ (72‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (73‬ע׳ סד‪.‬‬
‫‪ (74‬סידור עם דא״ח לט‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ y (75‬טז ואילך‪.‬‬
‫‪ (76‬ראה לעיל פ״ר ) ‪ 7‬יג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (77‬פרדס שער א )שער עשר ולא תשע( פ״ט‪ .‬תניא‬
‫שעהיוה״א רפ״ד‪ .‬וראה זח״ג רנז‪ ,‬סע״ב )ברע״מ(‪ .‬גינת אגוז‬
‫)להר״י גיקטליא( חלק הראשון שער ההוי׳)ד‪ ,‬א ואילך‪ .‬הובא‬
‫בשל״ה בהקדמה ד‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬מורה נבוכים ח״א פס״א‪.‬‬
‫טושו״ע או״ח סימן ה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ y (78‬לג ואילך‪.‬‬
‫סידור ‪ y‬מז ואילך‪ y .‬שפא(‪ .‬פירוש המלות פצ״ו‪ .‬אמרי בינה‬
‫‪ (64‬לשון התקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬ב(‪ .‬וראה אוה״ת נח ח״ו‬
‫תתרסז‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ אעת״ר ע׳ ח‪ .‬תרע״ח ע׳ רעא‪.‬‬
‫‪ (65‬ע״ז ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (66‬ר״פ לך לך‪ .‬וראה אוה״ת חיי שרה קכו‪ ,‬א‪ ,‬םה״מ תר״ל‬
‫‪ y‬קא‪ .‬תרמ״ב ע' קל‪ .‬ע׳ תיח‪ .‬לקמן פקי״ד‪ .‬פקנ״ז ) ע׳ ש‪ .‬ח״ב‬
‫ע׳ תכב(‪.‬‬
‫‪ = (67‬יחוד עליון דמתן תורה‪.‬‬
‫‪ y (68‬לב ואילך‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה אוה״ת דרושים לשבועות ס״ע פה‪ .‬םה״מ תרנ״ב‬
‫ס״ע לח ואילך‪ .‬לקמן ח״ו ‪ y‬וא׳תלט‪ .‬ד״ה באתי לגני תשמ״ח‬
‫)םה״מ מלוקט ח״ב ע׳ רנה‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ב ע׳ תז(‪.‬‬
‫‪ (70‬ע״פ משלי כא‪ ,‬יד‪ .‬ב״ב ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (71‬ראה סידור עם דא״ח מ‪ ,‬א)ועם הוספות כר ‪ -‬אוה״ת‬
 ‫קט‬ ‫ש״פ ואתחנן‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫דהנה‪ ,‬ב׳ ענינים הנ״ל דהגילוי לעצמו והגילוי לזולתו‪ ,‬מבו׳ במ״איי שז״ע בחי׳ חיוהי‬
‫וגרמוהי״®‪ ,‬דגרמוהי הוא בשביל הזולת‪ ,‬שנעשה מקור להתהוות‪ ,‬וחיוהי הוא מה שלמע׳‬
‫מבחי׳ מקור להתהוות‪ ,‬והו״ע החב׳ תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים״*‪ ,‬להיות בחי׳‬
‫הגילוי כו׳‪ .‬וכמו״כ י״ל בע״ם הגנוזות‪ ,‬דז״ת הן בשביל ההתהוות‪ ,‬וג״ר הן בשביל הגילוי‬
‫כו׳)ועמ״ש בד״ה יונתי‪ ,‬תר״מ־י‪ ,‬וי״ל שז״ת זהו בחי׳ איהו המתייחד עם גרמוהי‪ ,‬וג״ר זהו‬
‫בחי׳ איהו המתייחד עם חיוהי כר‪ ,‬והוא בחי׳ כה ההתהוות וכה הגילוי כר‪ ,‬ועמשית״ל‬
‫פ׳'®(‪ .‬ונמצא‪ ,‬דהע״ס הגנוזות שכלולים ונעלמים באוא״ם ב״ה‪ ,‬הן בשביל להאיר בעולמות‬
‫לאחר הצמצום כר‪.‬‬

‫פד‬ ‫אבל האור הא״ס אינו בשביל להאיר‪ ,‬כ״א הוא בחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬וכמו מראה וגוון‬
‫איזה דב ‪ ,»n‬שאינו לפעול איזה דבר‪ ,‬כ״א רק שמורה על העצם כו׳י«‪ .‬ואין זה כמו‬
‫אור וזיו השמש‪ ,‬שהוא דבוק בהעצם ומעין העצם‪ ,‬שהעצם הוא בהירי‪ ,‬וע״כ גם‬
‫ההתפשטות ממנו הוא אור וזיו כר‪ ,‬הרי מ״מ‪ ,‬האור ענינו הוא לפעול פעולת האור כר‪,‬‬
‫וכמ״ש=* ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ כר‪ ,‬דאור השמש אינו לתאר‬
‫את העצם‪ ,‬כ״א לפעול דבר כו׳ “‪ .‬והדוגמא מזה למע׳ הוא האור שלהאיר העולמר‪ ,‬שג״כ‬
‫מיוחד בהעצם ומעין העצם‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬ענינו הוא להאיר כר‪ .‬אבל עצמות האור הוא רק בבחי׳‬
‫גילוי כר‪ ,‬כמו מראה וגוון העצם כר‪ ,‬וכמו אור פני האדם*»‪ ,‬דחכמת אדם תאיר פניר«‪,‬‬
‫שאור חכמתו ניכר בהארת פניו‪ ,‬הרי אור פניו אינו פועל איזה פעולה‪ ,‬שיאיר ויגלה‬
‫חכמה לזולתו‪ ,‬רק שמורה על עצם החב׳ שבו כר )ולעיל פמ״ג»« נת׳‪ ,‬דע״י ראיית פני‬
‫המשפיע מתוסף לו חכמה כר‪ .‬הרי נת׳ שם שעי״ז מקבל מעצמיות החכ׳ של המשפיע‪,‬‬
‫והיינו שהארת פני המשפיע מורה ומגלה עצם החכ׳ שלמע׳ מהגילוי דחכ׳ כר‪ .‬וגם‪ ,‬שזהו‬
‫בעת ההשפעה‪ ,‬אבל בלא השפעה הוא רק שמורה על העצם‪ ,‬דהכרת פניו ענתה בד« שהוא‬
‫חכם גדול כו׳״«(‪ .‬וכמו״כ הו״ע אור א״ם שהוא בחי׳ גילוי מן העצם לבד‪ ,‬וגם אם לא היו‬
‫עולמות שייך בחי׳ זו כר‪ .‬וגם בחי׳ האור והגילוי הזה אינו הכרחי ח״ו‪ ,‬כ״א הוא גילוי‬
‫רצוני‪ ,‬שכך הוא רצונו ית׳ להיות גילוי אור כר‪ ,‬אמנם ענין הגילוי הוא להיות התגלות‬
‫מן העצמות כר‪.‬‬

‫וי״ל שזהו בחי׳ אור שנברא ביום ראשוף־‪ ,‬דאי׳ בגמ׳ חגיגה די״ב ע״א‪ ,‬ואור ביום ראשון‬
‫איברי‪ ,‬והכתיב־® ויתן אותם אלקים כר‪ ,‬ומתרץ כר״א־י‪ ,‬דאר״א אור שברא הקב״ה‬
‫ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו‪ ,‬כיון שנסתכל הקב״ה כר עמד וגנזו כר‪,‬‬
‫ונודע דביום הראשון בגימ׳ כתר־י‪ ,‬והיינו בחי׳ האור שלמעלה מהשתל׳‪ ,‬והי׳ אדה״ר מביט‬

‫‪ (86‬ראה םה״מ עת״ר שם‪.‬‬
‫‪ (87‬קהלת ח‪ ,‬א‪ .‬וראה סה״מ תרל״ז שבהערה ‪.38‬‬
‫‪ 7 (88‬צו‪.‬‬
‫‪ (89‬ע״פ ישעי' ג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (90‬ראה םה״מ תרל״ז שם‪.‬‬
‫‪ (91‬בהבא לקמן עד סוף הקטע ‪ -‬ראה אוה״ת בראשית‬
‫ח״ג תצד‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ = (92‬כר' אלעזר‪.‬‬
‫‪ (93‬לקו״ת דרושים לשמע״צ פה‪ ,‬ד בשם מגלה עמוקות‪.‬‬
‫‪ (79‬ראה המשך יונתי שבהערה ‪) 2‬סה״מ תר״ם ח״ב ‪7‬‬
‫תקה(‪.‬‬
‫‪ (80‬ראה גם לעיל פ״ה ) ‪ 7‬יא(‪.‬‬
‫‪7 (81‬׳פ קהלת ז‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ (82‬פ׳‪ :‬ראה פקנ״ג)ה״ב ‪ 7‬תי ואילך(‪.‬‬
‫‪ (83‬ראה םה״מ תרס״ב ‪ 7‬שכד‪ .‬תש״א ‪ 136 7‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (84‬ראה םה״מ תרנ״ט ‪ 7‬צט‪ .‬תרס״ב שם‪ .‬עת״ר ס״ע טז‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (85‬בראשית א‪ ,‬יז‪.‬‬
 ‫נחמו נחמו עמי‬
‫בו מסוף העולם כו‪ /‬דבמדרי׳ זו לא יש חילוקי מדרי‪ /‬ומאיר בכל העולמות בשוה כר‪/‬‬
‫וכמשי״ת‪ .‬ובזח״ג דר״ד ב׳ אי‪ /‬נהורא קדמאה דברא קוב״ה הוה נהיר עד דלא הוו עלמא‬
‫יכול למסבלי׳ בו‪ /‬והיינו שאינו בערך העולמות והכלים לקבל אור זה בבחי׳ אור פנימי‬
‫כר‪ ,‬וענין עמד וגנזו‪ ,‬כ׳ בעה״מ ש״ו פי״טיי שנעשה בבחי׳ אור מקיף כרי‪ /‬ולפ״ז י״ל‪,‬‬
‫דבשרשן באוא״ס שלפה״צ‪ ,‬ענין ויתן אותם אלקים כר‪ ,‬שהוא אור השמש להאיר‪ ,‬הוא‬
‫מה ששיער אוא״ם להאיר העולמות‪ ,‬והו״ע הע״ם הגנוזות‪ ,‬שמשם נמשך אור הקו‪ ,‬שבא‬
‫במדה ומשקל לפ״ע העולמות כר‪ ,‬והאור שנברא ביום הראשון הוא בחי׳ האוא״ס הבל״ג‪,‬‬
‫שהוא רק בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬ואינו בא בבחי׳ מדה וגבול לפ״ע העולמות‪ ,‬שאין בו‬
‫חילוקי מדרי׳‪ ,‬ומאיר בכולם בשוה‪ ,‬ואינו בבחי׳ התלבשות פנימי בכלים‪ ,‬כ״א בבחי׳ אור‬
‫מקיף כר‪.‬‬

‫ו ע״פ הנ״ל יובן מ״ש נחמו נחמו עמי‪ ,‬ופרש״י־ נחמו אתם נביאי נחמו את עמי«י‪ .‬דהנה‬
‫ידוע^ דבל נבואה הוא מנו״ה דאצי׳‪ ,‬ונבואת ישעי׳ שהיתה מנו״ה דברי׳»«‪ ,‬היינו‬
‫התלבשות אצי׳ בבריאה‪ ,‬ויחזקאל ביצי׳ כו׳־»‪ ,‬ונבואת משה הי׳ מאצי׳ עצמו בו׳״״‪ /‬וכ״ז‬
‫הוא בבחי׳ אור פנימי‪ ,‬דהיינו מבחי׳ ע״ם דאצי׳ כר‪ .‬אמנם ידוע דבביהמ״ק הי׳ גילויים‬
‫מלמעלה מאצי׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א'״> בענין הג׳ דיורים שהי׳ בבמקד״ש^״׳‪ ,‬דבקדה״ק הי׳ גילוי‬
‫אוא״ס שלמע׳ מאצי׳ כר־«‪ ,‬ובד״ב הי׳ מאיר שם אוא״ס הסובב בבחי׳ גילוי ממש בו‪ /‬וזה״ע‬
‫העשרה נסים שהיו בבהמקד״ש כרי״■‪ ,‬וכמ״ש במ״א^־״■‪ .‬וזהו דבסילוק השכינה בזה״ג^י“‬
‫אמרו בגלותא קוב״ה סליק לעילא ולעילא’״■‪ ,‬דלעילא הוא בחי׳ בינה״״■‪ ,‬ולעילא בחי׳‬ ‫פח‬
‫הכתר כר״״■‪ .‬וזהו לקתה בכפליים היינו סילוק האו״פ והאו״מ״■■ כר‪ .‬וע״כ בהנחמה אמר‬
‫ב״פ נחמו‪ .‬דהנה כתי׳■■■ כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם‪ ,‬פי׳ אשר אמו תנחמנו‬
‫הוא ההמשכה מבחי׳ בינה‪ ,‬שמשם עיקר התחלת ההשתל׳״■■‪ ,‬דהיינו גילוי בחי׳ אור פנימי‪,‬‬
‫כן אנכי אנחמכם‪ ,‬בבחי׳ גילוי או״מ‪ ,‬שהוא האור שבבחי׳ א״ם ממש כר‪ .‬וזהו נחמו אתם‬
‫הנביאים‪ ,‬בגילוי הנבואה שהוא גילוי האצי׳ כר‪ .‬ויש עוד נחמה שלמע׳ מזה‪ ,‬והוא מבחי׳‬

‫‪ = (102‬בבית מקדש )א‪ .‬חצר אוהל מועד‪ ,‬ב‪ .‬אהל מועד‪,‬‬ ‫‪ = (94‬בעמק המלר שער ו פרק יט‪.‬‬
‫ג‪ .‬קדש הקדשים(‪.‬‬ ‫‪ (95‬ראה גם אוה״ת נ״ך ח״א ע' רצא‪ .‬תהלים )יהל אור(‬
‫‪ (103‬ראה גם תניא פנ״ג‪.‬‬ ‫ם״ע קלז‪ .‬ואתחנן ם״ע שנח‪.‬‬
‫‪ (104‬אבות פ״ה מ״ה‪.‬‬ ‫‪ (96‬ראה ספר השיחות תש״נ ח״ב ע' ‪ 612‬הערה ‪.50‬‬
‫‪ (105‬ראה םה״מ עת״ר ע׳ עו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (97‬ראה זח״ג לה‪ ,‬א‪ .‬תקו״ז בהקדמה)ב‪ ,‬א(‪ .‬פרדס שער ו‬
‫‪ = (106‬בזמן הגלות‪.‬‬ ‫)שער סדר עמידתן( פ״ו‪ .‬שער כ )שער השמות( פי״ב‪ .‬שער כג‬
‫‪ (107‬ראה זח״א רי‪ ,‬א‪ .‬ח״ג כ‪ ,‬ב‪ .‬עה‪ ,‬רע״א‪.‬‬ ‫)שער ערכי הכינויים( פ״א‪ .‬שער היהודים פ״א‪ .‬שער רוח‬
‫‪ (108‬ראה רמ״ז לזח״ג עה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫הקודש דרוש א‪.‬‬
‫‪ (109‬ראה פרדס שער כג )שער ערכי הכינויים( פ״א‬ ‫‪ (98‬ראה לקוטי תורה להאריז״ל ישעי' ו‪ ,‬א‪ .‬לקוטי הש״ם‬
‫מערכת אוי‪ .‬ספר המאמרים תרכ״ו ע׳ קח‪ .‬תרכ״ט ע׳ רצה‪.‬‬ ‫להאריז״ל יבמות מט‪ ,‬ב )ד״ה מנשה(‪ .‬וראה לעיל פרק לה )ע׳‬
‫תרנ״ט ע׳ קנז‪ .‬וש״נ‪ .‬מכתב כ״א אדר‪ ,‬תשט״ז)אגרות־קודש‬ ‫עח(‪.‬‬
‫חי״ב ע' שם(‪.‬‬ ‫‪ (99‬ראה תקו״ז בהקדמה )ד‪ ,‬א(‪ .‬עץ חיים שער מט )שער‬
‫‪ = ( 110‬האור פנימי והאור מקיף‪.‬‬ ‫קליפת נוגה( פ״ב‪ .‬שערי קדושה להרח״ו ח״ג שער ו‪ .‬וראה‬
‫‪ (111‬ישעי' סו‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫לעיל שם‪.‬‬
‫‪ (112‬ראה לקו״ת צו יא‪ ,‬ד ואילך‪ .‬אוה״ת דרושים לפסח ע'‬ ‫‪ (100‬ראה שערי קדושה להרח״ו שם ‪ -‬הובא בתו״א בא‬
‫תשלא ואילך‪ .‬סה״מ תרל״ג ח״א ע' קנב‪ .‬ס״ע קנו‪ .‬לקמן פנ״ו‪.‬‬ ‫ם‪ ,‬ב; לקו״ת שה״ש כח‪ ,‬ג‪ .‬וראה לקו״ש ח״ו ע׳ ‪ 251‬ואילך‪.‬‬
‫קלה‪ .‬ח״ב שסג(‪.‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪y‬‬ ‫)‬‫פקל״ז‬ ‫‪ (101‬ראה אוה״ת ויקהל ע' ב׳קצה‪ .‬ספר המאמרים תרס״ג‬
‫ח״א ע' נא‪ .‬ח״ב ע׳ כה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫קיא‬ ‫ש״פ ואתחנן‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫עצמות א״ם הבל״ג‪ ,‬ועז״א נחמו את עמי‪ ,‬בחי׳ אנכי אנחמכם כו‪ /‬וזהו דברו על לב‬
‫ירושלים וקראו אלי׳‪ ,‬דברו על לב הוא בחי׳ או״מ‪ ,‬וקראו אלי׳ היא בחי׳ או״פ‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בלקו״ת בהביאור הב׳ דוידעת^״‪ .‬וי״ל‪ ,‬דהנה לעתיד שיהי׳ המקיף בבחי׳ פנימי ממש‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א*״ בענין שמו במחול־״‪ ,‬שיהי׳ התחברות המקיף והפנימי כו׳)וי״ל שזהו מה‬
‫שגם הנחמה העליונה היא ע״י הנביאים כו׳(‪ .‬וזהו דברו תחלה‪ ,‬ואח״ב קראו אלי׳‪ ,‬שיאיר‬
‫בבחי׳ פנימי ממש כר‪ .‬וזהו כי מלאה צבאה־״‪ ,‬בחי׳ או״פ‪ ,‬כי נרצה עונה־״‪ ,‬בהמשכת או״מ‪,‬‬
‫דמשם הוא סליחת עוונות‪ ,‬כידוע ומבואר במ״א׳״‪ .‬וזהו נחמו נחמו עמי‪ ,‬נחמו אתם נביאי‪,‬‬
‫בגילוי הנבואה‪ ,‬שהוא המשכת האו״פ‪ ,‬ועוד נחמו את עמי‪ ,‬בבחי׳ נחמה העליונה דאנכי‬
‫אנחמכם‪ ,‬בהמשכ׳ גילוי האו״מ שיאיר בפנימיות ממש‪ .‬וזהו דברו על לב ירושלים וקראו‬
‫אליה בבחי׳ או״פ כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬ועוי״ל דהנה נת׳ דאמצעית האצי׳ הוא בשביל ההתהוות‪ ,‬וגם בשביל הגילוי‪,‬‬
‫וזהו בבחי׳ ז״ת וג״ר‪ ,‬גרמוהי וחיוהי‪ ,‬וכמו״כ הוא גם בשרשי האורות‪ ,‬בחי׳ אצי׳‬
‫דכללות‪ .‬אמנם האו״מ בשרשו הוא אור הא״ם‪ ,‬והוא רק גילוי העצם‪ ,‬וכמו מראה וגוון‪,‬‬
‫ולא כמו אור השמש‪ ,‬ושייך גם בלא עולמות‪ .‬והוא האור דיום ראשון‪ ,‬שגנזו להיות רק‬
‫בבחי׳ או״מ‪ .‬וע״פ הנ״ל ית׳ פסוק נחמו נחמו עמי־״‪.‬‬

‫במדה‪ ,‬ומתלבשים בכלים‪ ,‬ויש בהם התחלקות מעלה ומטה‪,‬‬
‫במדידת האורות ומדידת הכלים‪ ,‬אבל האור שבבחינת א״ס‬
‫הנה בשרשו ומקורו לפני הצמצום הוא רק בבחינת גילוי מן‬
‫העצם ואינו בכדי להאיר בעולמות‪ ,‬ע״כ אין בו התחלקות‬
‫שיעור ומדה בעצם‪ ,‬וכשמאיר בעולמות הוא מקיף להכל‬
‫בשווה‪.‬‬
‫ובזה ביאר הכתוב נחמו נחמו עמי‪ ,‬דידוע דבקודש‬
‫הקדשים האיר האוא״ס שלמעלה מאצילות בגילוי ממש‪,‬‬
‫ולקתה בכפליים דבגלותא קוב״ה סליק לעילא בינה ולעילא‬
‫כתר‪ ,‬והוא ענין סילוק האור פנימי ואור מקיף‪ ,‬וע״כ בהנחמה‬
‫אמר ב׳ פעמים נחמו‪ ,‬כמ״ש כאיש אשר אמו תנחמנו בינה‬
‫ראשית האו״פ‪ ,‬כן אנכי אנחמכם כתר או״מ‪ ,‬הנחמה דנביאים‬
‫גילוי אצילות‪ ,‬והנחמה שלמעלה מזה הוא מהעצמות הבל״ג‬
‫שלמעלה מאצילות‪ ,‬וזהו דברו על לב ירושלים הוא או״מ‪,‬‬
‫וקראו אליה או״פ‪ .‬והקדים הדיבור לקריאה‪ ,‬שיאיר האו״מ‬
‫בפנימי'‪ ,‬וזהו כי מלאה צבאה גילוי האו״פ כי נרצה עוונה ע״י‬
‫האו״מ דמשם הוא סליחת עוונות‪.‬‬
‫‪ (113‬ואתחנן ז‪ ,‬ג‪ .‬וראה אוה״ת נ״ך ח״ג ע' א׳רטו‪.‬‬
‫‪ (114‬ראה סידור עם דא״ח סח‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (115‬תהלים קמט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (116‬ישעי' מ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (117‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״ב ע' תתקלט‬
‫ואילך‪ .‬םהמ״צ להצ״צ לח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (118‬תוכן ד״ה נחמו תער״ב ‪ -‬ממכתב כ״ק אדמו״ר‬
‫מהוריי״צ )אגרות־קודש ח״ד ע' תפז(‪:‬‬
‫התחלת המאמר בקושיותיו‪ :‬א( מהו הכפלת נחמו נחמו‪ ,‬ב(‬
‫ביאור פירוש רש״י שהנביאים ינחמו את ישראל דמשמע‬
‫שהוא נחמה‪ ,‬לבד נחמת הנבואה‪ ,‬ג( מהו לקתה בכלפים‬
‫ונחמה בכפלים‪ ,‬ד( מדוע הקדים דיבור דברו על לב ירושלים‬
‫לקריאה וקראו אליה‪.‬‬
‫תוכן המאמר‪ :‬דכללות העשר ספירות שבעולמות אבי״ע‬
‫הן בסדר מעלה ומטה‪ ,‬להיות דכללות ענין הע״ס גם בשרשם‬
‫ומקורם הראשון באור אין סוף שלפני הצמצום אין זה בבחינת‬
‫גילוי מן העצם כ״א ההשערה להאיר את העולמות‪ ,‬ע״כ באים‬
 ‫קיב‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ ע ק ב‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫ועתה׳ ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כ״א ליראה כ ^‪ ,‬והקשו בגט׳^‪ ,‬אטו יראה‬
‫מלתא זוטרתי היא‪ ,‬ותי׳‪ ,‬אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא‪ .‬וידוע הקושיא ע״זי‪,‬‬
‫והלא מעמך כתי׳‪ ,‬ומהו התי׳ דלגבי משה מלתא זוטרתי היא כו׳‪ .‬ובגמ׳ דברכותי אי׳ תניא‬
‫ר״מ אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום‪ ,‬שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלקיר‬
‫שואל מעמך‪ ,‬א״ת מה אלא מאה^‪ ,‬וצ״ל מהו שייכות דמאה ברכות לזה דמה ה״א שואל‬
‫מעמך כ״א ליראה כו׳‪ .‬גם מה״ע א״ת מה אלא מאה‪ ,‬והלא כתי׳ מה כו׳‪ .‬ולהבין כ״ז יש‬
‫להקדים משנת״לי‪ ,‬דכללות ענין הע״ם‪ ,‬גם בשרשם ומקורם הראשון באוא״ם שלפה״צ‪,‬‬
‫הוא ההשערה להאיר בעולמות‪ ,‬והיינו שאין זה בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬כ״א להאיר את‬
‫העולמות כו׳‪ ,‬וע״כ באים במדה ובמשקל‪ ,‬ובבחי׳ התלבשות בכלים‪ ,‬ובבחי׳ התחלקות‬
‫דמעומ״ט‪ ,‬הן במדידת האורות והן במדידת הכלים כו׳‪ ,‬ועיקר ענין ההתחלקות ניכר בהם‬ ‫פו‬
‫בהתלבשותם בהבלים‪ ,‬שנעשים בבחי׳ מציאות דבר כו׳‪ .‬אבל האור שבבחי׳ א״ם ובבחי׳‬
‫בל״ג‪ ,‬הנה בשרשו ומקורו לפני הצמצום‪ ,‬אינו בכדי להאיר בעולמות‪ ,‬רק בבחי׳ גילוי מן‬
‫העצם כו׳‪ ,‬וע״כ אין בו התחלקות בבחי׳ מדה ושיעור בעצם‪ ,‬וגם כמו שמאיר בעולמות‬
‫אינו בא בבחי׳ התלבשות והתחלקות‪ ,‬רק בבחי׳ או״מ שמקיף לכולם בשוה כו׳‪.‬‬

‫מט( ובי אור הענין הוא‪ ,‬דהנה כתי׳* קדוש כו׳ ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ות׳י‬
‫זיו יקרי׳‪ ,‬שמה שנמשך ומתלבש בעולמות הוא בחי׳ זיו והארה לבד כו׳‪,‬‬
‫דעצמות אוא״ם קדוש ומובדל‪ ,‬וכמ״ש״׳ והקדוש בשמים ובארץ‪ ,‬שאינו בגדר התלבשות‬
‫בעולמות‪ ,‬כ״א רק הארה כו׳‪ .‬ובזה הוא הביטול של השרפים והרצוא שלהם״‪ ,‬שרוצים‬
‫להכלל באוא״ם ב״ה‪ ,‬ע״י השגתם שמשיגים איך שכללות האור והחיות המאיר בעולמות‬
‫ה״ז רק הארה לבד‪ ,‬ועצמות אוא״ם קדוש ומובדל כו׳‪ ,‬וביותר‪ ,‬שמהשגת הזיו וההארה‬
‫ה״ה משיגים את ענין ההפלאה דאוא״ם איך שהוא מופלא ומרומם מאד‪ ,‬ומשיגים ג״כ‬
‫אופן ההפלאה דאוא״ם כו׳*׳‪ ,‬ועי״ז הן בבחי׳ רצוא להכלל בעצמות אוא״ם ב״ה‪ ,‬וכמ״ש*׳‬

‫‪ (6‬תוד״ה שואל מעמך ‪ -‬מנחות שם )מפרש״י‪ .‬וראה‬
‫חדא״ג מהרש״א שם(‪ .‬וכ״ה בזח״ג קעט‪ ,‬א‪ .‬תניא רבתי‬
‫בתחלתו‪ .‬ערוך ערך מאה‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח רסמ״ו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (7‬פמ״ו ) ‪ 7‬קד(‪.‬‬
‫‪ (8‬ישעי' ו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ = (9‬ותרגומו)תרגום יונתן עה״פ(‪.‬‬
‫‪ (10‬ברכת ישתבח‪.‬‬
‫‪ (11‬ראה לקו״ת נשא כח‪ ,‬ד‪ .‬שלח מז‪ ,‬א‪ .‬האזינו עד‪ ,‬סע״ג‬
‫ואילך‪ .‬ברכה צז‪ ,‬א‪ .‬שה״ש ה‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ענין ההפלאה ‪ ..‬אופן ההפלאה‪ :‬ראה לקמן פקנ״ח‪.‬‬
‫פקס״ג)ח״ב ע׳ תכט‪ .‬ע' תמז(‪.‬‬
‫‪ (13‬תהלים עג‪ ,‬כה‪ .‬וראה לקו״ת תזריע כ‪ ,‬א‪ .‬םהמ״צ‬
‫להצ״צ קלח‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין מ״ש‬
‫קפג‬ ‫‪y‬‬ ‫בכתבי האריז״ל במאמרי אדמו״ר האמצעי נשא‬
‫ואילך* ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫לכמה ענינים שבהמאמר ‪ -‬ראה ד״ה ועתה ישראל תשכ״ז‬
‫פ״ג ואילך)סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ רנד ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה‬
‫‪ -‬ח״ד ע׳ קצו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (2‬עקב י‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (3‬ברכות לג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (4‬מפרשי הש״ם ועין יעקב ברכות שם‪ .‬תניא רפמ״ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (5‬דברכות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬מנחות)מג‪ ,‬ב(‪ .‬וראה חדא״ג מהרש״א‬
‫שם‪ .‬הובא באוה״ת עקב ‪ 7‬תקסה‪.‬‬
‫*( חלק מד׳ה ויקח קרח תרס״ו)המשך תרס״ו ע׳ שסד ואילך(‪,‬‬
‫מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על מאמרי אדמו״ר האמצעי שם‪.‬‬
 ‫קיג‬ ‫ש״פ עקב‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫מי לי בשמים כר‪ ,‬והיינו שאינם רוצים לישאר בההארה‪ ,‬כ״א להכלל בעצמותו ית׳ כו‪/‬‬
‫הרי שכללות האור שבעולמות הוא רק הארה לבד‪ ,‬וכמ״שי* כי נשגב שמו‪ ,‬דגם בחי׳ שמו‬
‫הוא נשגב ומרומם‪ ,‬רק הודו וזיוו על ארץ ושמים כו׳®■‪ .‬ובנש״י כתי׳®■ וירם קרן לעמו‪,‬‬
‫דקרן הוא המשכת העצמיות׳■‪ ,‬והיינו שע״י תומ״צ נמשך להם בחי׳ עצמות אוא״ס ב״ה‪,‬‬
‫אך מה שנמשך בעולמות הוא רק הארה לבד כו׳‪ .‬ולפעמים כתיבי■ את השמים ואת הארץ‬
‫אני מלא‪ ,‬דאני מורה על עצמות כו׳‪ ,‬וה״ז סותר לכאו׳י■ למ״שי מלא כה״א כבודו‪ ,‬שהוא‬
‫הארה לבד כר‪ ,‬וכתיב״י הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך כו׳‪ ,‬וזה סותר לכאו׳ למ״ש‬
‫אני מלא כר‪ .‬וידוע הענין בזהי■‪ ,‬דמ״ש אני מלא‪ ,‬אין הכוונה שבא בבחי׳ התלבשות פנימי‬
‫ממש‪ ,‬שהרי אומר את השמים ואת הארץ אני מלא‪ ,‬דשמים וארץ הן בשוה‪ ,‬והרי בהאור‬
‫וחיות פנימי א״א להיות בשוה‪ ,‬וכמשנת״ל מפ״ב■® עד כאן‪ ,‬דהאו״פ בא בבחי׳ התחלקות‬
‫בעולמות וכלים באופן האור והגילוי‪ ,‬שמחולקי׳ המה במעלתן ומדריגתן כר‪ ,‬וכמ״שיי‬
‫אף ידי יסדה ארץ וימיני כו׳‪ ,‬נטה ימינו וברא שמים כר®®‪ ,‬הרי בשמים הגילוי יותר מבארץ‬
‫כר‪ ,‬וכתי׳*® אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כר‪ ,‬הרי ההמשכה בארץ הוא ע״י‬
‫השמים כר‪ .‬והו״ע סדר ההשתל׳‪ ,‬שנמשך ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬וכמו בעו״ע‪ ,‬שהעלול מקבל ע״י‬
‫אמצעית העילה דוקא‪ ,‬לא מהעצמי כר)וממילא גם העילה אינו מקבל מן העצמי‪ ,‬כ״א‬
‫ג״כ מהארה שלמע׳ ממנו כו׳(‪ .‬וכאן אומר את השמים ואה״א®® אני מלא‪ ,‬שהכל מקבל‬
‫מבחי׳ העצמות כר‪ ,‬א״כ מובן שאין זה בבתי׳ התלבשות פנימי‪ ,‬כ״א בבחי׳ מקיף כו׳‪ .‬ומ״ש‬
‫אני מלא הוא מפני שהאור מקיף ג״כ בא בתוך כל העולמות בפנימיותם‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב‬
‫פמ״ח®®‪ ,‬דסובב אין פי׳ שהוא סובב ומקיף מלמעלה‪ ,‬דבאמת הוא בתוך כל נברא בתוכיותו‬
‫ופנימיותו‪ ,‬רק שאינו מתצמצם לפ״ע הנברא להיות בו בבחי׳ תפיסא והתלבשות ממש כר‪.‬‬
‫וזהו שא״® איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי׳‪ ,‬איהו תפיס בכולהו עלמין‪,‬‬
‫שנמצא בתוכם ופנימיותם‪ ,‬והוא עיקר החיות שלהם כר‪ ,‬כמ״ש בסש״ב שם»®‪ ,‬ולית מאן‬
‫דתפיס בי׳‪ ,‬לתפוס ולהשיג באוא״ם ב״ה‪ .‬וזהו ג״כ מ״ש״® הן השמים ושמי השמים לא‬
‫יכלכלוך‪ ,‬להיות בבחי׳ כלי לאוא״ס ב״ה‪ ,‬להיות בבחי׳ התלבשות פנימי כר‪ .‬וע״כ הוא‬
‫פז‬ ‫בשמים ובארץ בשוה‪ ,‬משום דאור המקיף אין בו בעצמו התחלקות מדרי׳‪ ,‬ומה שנמשך‬
‫בעולמות אינו בבחי׳ התלבשות פנימי‪ ,‬אור בכלי‪ ,‬וע״כ הוא בכל העולמות בשוה כו״®‪.‬‬

‫‪ = (21‬מפךק ב )ע׳ ד ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (14‬תחלים קמח‪ ,‬יג‪.‬‬

‫‪ (22‬ישעי׳ מח‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪ (15‬ע״ם תחלים שם‪ .‬וראה תו״א וארא נה‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה פרקי דר״א פי״ח‪ .‬זהר ח״א ל‪ ,‬א‪ .‬ח״ב כ‪ ,‬א‪ .‬לז‪,‬‬ ‫‪ (16‬תחלים שם‪ ,‬יד‪.‬‬
‫א‪ .‬פה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (17‬ראה חידושי הרשב״א בפירושי האגדות )הובא‬
‫‪ (24‬הושע ב‪ ,‬כג )ושם‪ :‬אענה נאם ה' אענה את השמים‬ ‫בהכותב לעין יעקב( חולין ם‪ ,‬א‪ .‬הובא באוה״ת נ״ך ח״ב ‪7‬‬
‫והם יענו את הארץ(‪.‬‬ ‫א׳עט‪ .‬לקמן ח״ו ם״ע וא׳שא ואילך‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫‪ = (25‬ואת הארץ‪.‬‬ ‫הנחות הר״ם ע׳ נב ואילך‪ .‬סידור עם דא״ח סז‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (26‬סז‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬וראה לקמן פנ״ח)ע׳ קמג(‪.‬‬ ‫ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי קעט‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ולאדמו״ר‬
‫‪ (27‬זח״ג)רע״מ( רכה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫הצ״צ ח״א ע׳ תסד ואילך‪ .‬םה״מ תרצ״ז ע׳ ‪.148‬‬
‫‪ (28‬סח‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקמן שם )ע' קמב(‪.‬‬ ‫‪ (18‬ירמי׳ כג‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה גם מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ט ע׳ מ ואילך‪.‬‬ ‫‪ (19‬לקו״ת נשא כג‪ ,‬ד ואילך‪ .‬אוה״ת שם ע׳ רכה ואילך‪.‬‬
‫םה״מ תרנ״ט ע' צה ואילך‪.‬‬ ‫וראה לקר׳ת ואתחנן ט‪ ,‬א ואילך‪ .‬פ׳ ראה לג‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
‫‪ (20‬מלכים־א ח‪ ,‬כז‪ .‬דברי הימים־ב ו‪ ,‬יח )ושם‪ :‬הנה(‪.‬‬
 ‫ועתה ישראל‬ ‫קיד‬

‫ויובן זה עד״מ הרצון שבנפש״־‪ ,‬דעם היות שהוא ג״כ כח מהנפש‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה חלוק מכל‬
‫הכהות בזה שאינו בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬והיינו שאינו מציאות לעצמו חוץ מהנפש‬
‫כר‪ .‬דהנה*־‪ ,‬כל הכהות ה״ה בבחי׳ מציאות לעצמן חוץ מעצמות הנפש‪ ,‬וכמו כה השכל‪,‬‬
‫שהוא להשכיל ולהתחכם בכל דבר שכל וחב׳‪ ,‬ה״ה במציאות לעצמו‪ ,‬שאינו עצמות הנפש‪,‬‬
‫והוא מציאות שכל וחכ׳ כר‪ .‬והגם שהנפש הוא המתחכם‪ ,‬ה״ז שהנפש מתחכם בכה השכל‬
‫שבו‪ ,‬שהכה אינו עצמות הנפש כר‪ .‬משא״כ הרצון אינו מציאות לעצמו חוץ לעצמות‬
‫הנפש‪ ,‬שהרי הרצון הוא רק הטיית והמשכת הנפש לאיזה דבר־־‪ ,‬לא בבחי׳ מציאות דבר‬
‫לעצמו כר‪ .‬ולכן‪ ,‬בכל הכהות‪ ,‬גם כשהנפש מסתלקת מהם‪ ,‬נשאר מהם איזה דבר‪ ,‬וכמו‬
‫בכה השכל‪ ,‬כשמשכיל איזה ענין‪ ,‬הרי גם כשהנפש מסתלקת מהענין‪ ,‬נשארה ההשכלה‬
‫אצלו‪ ,‬ומכ״ש כשמשפיע השכל לזולתו‪ ,‬או כשבא בכתב ונחקק בספר‪ ,‬הרי נשארה‬
‫לעולם־־‪ ,‬וגם בעצמו נשארה ההשכל׳ גם כשמסתלק מהענין‪ ,‬ובכל עת יכול לזכור עלי׳‪,‬‬
‫מפני שנשארת במוחו כידוע)וגם דבר הנעלם לגמרי‪ ,‬נשאר ממנה רשימה במוח‪ ,‬וכידוע‬
‫בענין החלומות שהן מהרהורי דיומא*־‪ ,‬גם במשך זמן רב כר־־(‪ .‬וכן הוא במדות‪ ,‬שנשארה‬
‫ההטבה וכה״ג‪ ,‬ואין הכוונה על ההטבה בפו״מ)דהיינו ההשפעה הגשמיות שמשפיע לו(‪,‬‬
‫כ״א הכח רוחני שבזה‪ ,‬וכמו מה שנותן לו בסבר פנים יפה ומפייסו‪ ,‬שארז״ל־־ והמפייסו‬
‫בי״א כר‪ ,‬דהפיום עושה הגבהה בהמקבל־־‪ ,‬דהגבהה זו נשאר גם אח״כ כר‪ ,‬וכן הוא בגבו׳‬
‫כר‪ .‬הרי מכל הכחות נשאר דבר מה‪ ,‬דמפני שהן בבחי׳ מציאות לעצמן לחוץ מהנפש‪ ,‬ע״כ‬
‫גם כשהנפש מסתלקת מהם‪ ,‬נשאר מהם דבר כר‪ .‬אבל ברצון אינו כן‪ ,‬דכשרוצה איזה דבר‪,‬‬
‫הנה כשמטתלק הנפש מזה‪ ,‬לא נשאר כלום־־‪ ,‬לפי שהרצון הוא רק הטיית והמשכת הנפש‪,‬‬
‫וע״כ כשהנפש מסתלק מזה‪ ,‬לא נשאר מאומה כר‪ .‬והיינו לפי שכל הכחות הן במציאות‬
‫דבר בעצמן‪ ,‬ובפעולת הכח הוא שנעשה דבר מה)ואין הכוונה שנעשה איזה דבר ממשי‪,‬‬
‫שהרי אין זה בחיק הנבראים כלל כר־־)והתהוות איזה דבר ממשי זהו דוקא מבחי׳ אין‪,‬‬
‫וכמא׳״* דהתהוו׳ הגשמי מהרוחני אין לך בריאה יש מאין גדול מזה כו׳(‪ ,‬רק הכוונה‬
‫שנעשה דבר רוחני כפי מהות הכח ההוא כר(‪ .‬וכמו בפעולת כח השכל נעשה מציאות‬
‫השכלה‪ ,‬ובמדות נעשה ההטבה וכדומה‪ ,‬והיינו להיותם בבחי׳ מציאות בעצם כר‪ .‬משא״כ‬
‫ברצון אינו נעשה דבר‪ ,‬לפי שאינו בבחי׳ מציאו׳ בעצם‪ ,‬רק גילוי מן העצם‪ ,‬והוא בבחי׳‬

‫‪ (36‬ב״ב ט‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ מתנות עניים פ״י ה״ד וברדב״ז‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה גם םה״מ תרל״ג ח״ב ע׳ תסו‪ .‬תרנ״ג ע׳ ערה‪.‬‬
‫תרס״ג ח״א ע׳ לא‪ .‬תרס״ד ע׳ רטו‪ .‬לקמן פרמ״ט )ח״ג ע׳‬
‫תרצא(‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה גם סה״מ תרס״ה ע׳ רמט‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה האמונות ודעות להרס״ג מאמר א פ״ב‪ .‬חובות‬
‫הלבבות שער א )שער היחוד( רפ״ה‪ .‬שם פ״ו‪ .‬וראה ספר‬
‫החקירה להצ״צ ז‪ ,‬ב‪ .‬קה‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (40‬ראה עיקרים מאמר א פכ״ג‪ .‬מאמר ד פ״ג‪ .‬לקו״ת פ׳‬
‫ראה כ‪ ,‬ד )בשם חכמי המחקר(‪ .‬דרושים לר״ה נה‪ ,‬ב‪ .‬וראה‬
‫בשם ספר העיקרים‪ :‬םה״מ תרכ״ז ע׳ שפז‪ .‬תרכ״ט ם״ע קנט‪.‬‬
‫תרל״ב ח״א ע׳ עדר‪ .‬המשך מים רבים תרל״ו פקנ״ז‪ .‬לקמן ח״ה‬
‫ע׳ וא׳קמג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה לעיל פ״ב ) ‪ 7‬ד ואילך(‪ .‬וראה גם סה״מ תרע״ח‬
‫ם״ע דש ואילך‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה המשך תרס״ו ‪ 7‬נה‪ .‬לקמן פקכ״ז ואילך‪ .‬פקע״ה‪.‬‬
‫פרנ״ב‪ .‬פשכ״א‪ .‬פשל״ד )ח״ב ‪ 7‬שלה ואילך‪ 7 .‬תפט‪ .‬ח״ג ‪7‬‬
‫תש‪ 7 .‬תתצד‪ 7 .‬תתקלא(‪ .‬ח״ה ‪ 7‬וא׳קנו ואילך‪ .‬סה״מ תר ‪7‬׳ח‬
‫שם‪ .‬תרפ״ו ע׳ שט‪ .‬ד״ה ויאמר גו׳ לך לך תרצ״ד)םה״מ תשי״א‬
‫ע' ‪ 118‬ואילך(‪ .‬םה״מ תש״ג ע׳ ‪ 124‬ואילך‪ .‬ד״ה אם בחוקותי‬
‫תלכו תשט״ז)סה״מ תשט״ז ע׳ קעד(‪ .‬ד״ה בלילה ההוא וד״ה‬
‫והמשכילים יזהירו ‪ -‬תש״כ )םה״מ תש״כ ע׳ קיג ואילך‪ .‬ע׳‬
‫קמא(‪ .‬ד״ה ועתה ישראל תשכ״ז שבהערה ‪.1‬‬
‫‪ (32‬ראה עטרת ראש דרוש לעשי״ת)סה‪ ,‬סע״א(‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה גם אגרות־קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע' שפב‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה ברכות נה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה גם מאמרי אדמו״ר הזקן כתובים ח״א ע׳ נז‬
‫ואילך‪ .‬םה״מ תרע״ח ע׳ קל‪.‬‬
 ‫קטו‬ ‫ש״פ עקב‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫אין בעצם כו‪ /‬וע״ב‪ ,‬בעת שישנו להרצון‪ ,‬לא יש איזה מציאו׳ דבר‪ ,‬וכשמסתלק‪ ,‬לא נשאר‬
‫מאומה כר‪.‬‬

‫ולמעלה‪ ,‬שכל ההתהוות הוא מהרצון״^‪ ,‬וכמ״שיי כל אשר חפץ ה׳ עשה‪ ,‬הנה אם הי׳‬
‫הרצון מסתלק ח״ו‪ ,‬הי׳ אין ואפס לגמרי כו‪ /‬דבסילוק האורות פנימיים‪ ,‬הגם‬
‫שנעשה העלם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬נשאר קצת כר‪ .‬וכידוע בענין דכד אנת תסתלק מנייהו כו׳ “‪ ,‬דמ״מ‬
‫נשאר בהעלם כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א« על מאמר הזה‪ .‬גם י״ל״ שז״ע הספיחים דאי׳ בזהר־י‬
‫ע״פ^י אור זרוע לצדיק‪ ,‬אור שנזרע כבר‪ ,‬וקאי על זה״ג‪ ,‬דגננא לא אעיל בגינתא‪ ,‬ומ״מ‬
‫ישנם יהודים גם בזה״ג‪ ,‬והן מהאור שנזרע כבר כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א באורך"‪ .‬משא״כ הרצון‪,‬‬
‫אם הי׳ מסתלק ח״ו‪ ,‬הי׳ הכל מתבטל לגמרי כר‪ .‬וזהו דבר״ה‪ ,‬שאז חוזר הכל לקדמותו‪,‬‬
‫וצריכים להמשיך רצון חדש למלוכה ולבריאת והתהוות העולמות כר**‪ ,‬הנה ידוע^י‬
‫שהסילוק הוא רק בפנימיות‪ ,‬ולא בחיצוני׳‪ ,‬שאם הי׳ הסילוק גם בחיצוני׳‪ ,‬הי׳ הכל אין‬
‫פח‬ ‫ואפס ח״ו‪ .‬וכ״ז הוא לפי שהרצון הוא בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬והוא בבחי׳ אין בעצם כו׳‪.‬‬
‫ובזה יובן איך שענין אין עוד״* הוא במציאות היש דוקאי*‪ ,‬דהתהוות היש הוא מבחי׳‬
‫הרצון‪ ,‬כמ״שי* כל אשר חפץ ה׳ עשה‪ ,‬והרצון הוא בחי׳ אין‪ ,‬ובפעולתו הוא ג״כ שלא‬
‫נעשה מציאות דבר בפ״ע‪ ,‬וע״כ כשמסתלק הרצון‪ ,‬מתבטל הפעולה לגמרי‪ ,‬וא״כ‪ ,‬גם בעת‬
‫היותו הרי באמת הוא בחי׳ אין ממש‪ ,‬לא בבחי׳ מציאות דבר כלל כר‪ .‬ובמ״א** מבר‪,‬‬
‫דלהיות שההתהוות הוא מעצמות א״ם‪ ,‬דהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס‬
‫המוחלט כר‪ ,‬וע״כ‪ ,‬כמו שהעצמות הוא נמצא בבחי׳ בלתי מציאות נמצא**‪ ,‬כמו״ב‬
‫ההתהוות הוא בחי׳ מציאות שבאמת אינו בבחי׳ מציאות כלל כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וביאור הענין‪ ,‬דהנה אוא״ס הסובב‪ ,‬הגם דאת השוה״א אני מלא‪ ,‬ה״ה קדוש‬
‫ומובדל‪ .‬ויובן עד״מ הרצון‪ ,‬שמובדל מכל הכחות‪ ,‬שהן בבחי׳ מציאות חוץ‬
‫לעצמות הנפש‪ ,‬והוא שהנפש משכלת בכח השכל ומתעורר בכח המדות‪ ,‬ובפעולתן הוא‬
‫שנעשה דבר‪ ,‬כמו השכלה או הטבה‪ ,‬וע״כ גם כשמסתלק הכח נשארה הפעולה‪ ,‬אבל‬
‫הרצון הוא רק הטיית הנפש‪ ,‬והוא אין בעצם‪ ,‬וע״כ כשמסתלק הנפש לא נשאר מאומה‪.‬‬
‫ולמעלה הוא דמאו״פ נשאר גם כשמסתלק‪ ,‬וכמו הספיחים‪ ,‬אבל אם הי׳ מסתלק ח״ו הרצון‬
‫מהעולמות‪ ,‬הי׳ אין ואפס‪ .‬ולכן בר״ה הסילוק רק בפנימיות‪.‬‬

‫‪ (51‬ראה םה״מ תרס״א ‪ 7‬קצז ואילך )ועם הוספות וכף ‪-‬‬ ‫‪ (41‬תהלים קלה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫סה״מ תרצ״ב ‪ 7‬קי ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (42‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה גם לקמן פ ‪7‬׳ב ) ‪ 7‬קעט ואילך(‪ .‬סה״מ עזר״ת ‪7‬‬ ‫‪ (43‬ראה סידור עם דא״ח קסד‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫קנ‪ .‬תש״ז ‪.238 7‬‬ ‫‪ (44‬ראה םה״מ תרע״ח שם ) ‪ 7‬שה(‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה מורה נבוכים ח״א פנ״ז‪ .‬בםה״מ עזר״ת ‪ 7‬עג‪:‬‬ ‫‪ (45‬ח״ב קסו‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫וכמ״ש בם' הישר לר״ת* נמצא בבלתי מציאות נמצא‪ .‬וראה‬ ‫‪ (46‬תהלים צז‪ ,‬יא‪.‬‬
‫הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ 7‬סח‪ .‬המשך תרס״ו‬ ‫‪ (47‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״ב ‪ 7‬תתיח ואילך‪ .‬וראה‬
‫‪ 7‬ח‪ 7 .‬רכג‪ 7 .‬תרי‪ .‬םה״מ תר״ם ריש ‪ 7‬נב‪ .‬תרס״ח ‪ 7‬קפח‪.‬‬ ‫אוה״ת בהר ח״ב ‪ 7‬תרא ואילך‪.‬‬
‫לקמן פ ‪7‬׳ב‪ .‬פרל״ג‪ .‬פר ‪7‬׳ו‪ .‬פשל״ג ) ‪ 7‬קעט ואילך‪ .‬ח״ג ‪7‬‬ ‫‪ (48‬ראה לקו״ת נצבים נא‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫תרנא‪ .‬ס״ע תשסט ואילך‪ 7 .‬תתקכח(‪ .‬ח״ה ‪ 7‬וא׳קמד ואילך‪.‬‬ ‫‪ (49‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן הנחות הר״ם ‪ 7‬קפו ואילך‪.‬‬
‫ח״ו ‪ 7‬ו ‪ 7‬תמג‪ .‬םה״מ עטר״ת ‪ 7‬נד‪ 7 .‬תמ‪ .‬תש״ה ‪.187 7‬‬ ‫תקס״ה ח״ב ‪ 7‬תתפח ואילך‪ .‬סידור עם דא״ח רמו‪ ,‬ג‪ .‬ביאורי‬
‫הזהר להצ״צ ח״א ‪ 7‬ת ואילך‪ 7 .‬תיד‪ .‬סה״מ תרס״ה ‪ 7‬י‪.‬‬
‫תרפ״ב ‪ 7‬לח‪.‬‬
‫ראה שם שער שלישי‪.‬‬ ‫*{‬ ‫‪ (50‬ואתחנן ד‪ ,‬לה‪.‬‬
 ‫ועתה ישראל‬ ‫קטז‬

‫נו״ז( וזהו שהרצון אינו בא בבחי׳ התלבשות בכליםי־‪ ,‬והיינו שלא יש כלי מיוחדת‬
‫באיברי הגוף ששם מתלבש הרצון‪ ,‬כמו כל הכהות שיש להם כלים מיוחדים‪,‬‬
‫כמו אור השכל‪ ,‬שחומר המוח הוא כלי לאור השכל שנתפס ונתלבש בו כר‪ ,‬וכמשנת״ל‬
‫פ״ב==‪ ,‬משא״ב הרצון אין לו כלי מיוחדת כרי־‪ .‬והראי׳‪ ,‬שהרי הרצון פועל בכל האיברים‪,‬‬
‫גם באיברים החיצונים‪ ,‬תומ״י בלי שום שהיית זמן‪ ,‬וכמו כשעולה ברצונו לנענע רגלו או‬
‫לפשוט ידו‪ ,‬ה״ה עושה מיד‪ ,‬ואם הי׳ להרצון כלי מיוחדת‪ ,‬והיינו שהי׳ בבחי׳ התלבשות‪,‬‬
‫בהכרח הי׳ צ״ל שהיות זמן בפעולתו בשארי האיברים והכחות‪ .‬וכמו השכל שנמשך ג״כ‬
‫בכל הכחות‪ ,‬גם בכח התנועה שביד ובכח ההילוך שברגל כר‪ ,‬אך לפי שהוא כח שבבחי׳‬
‫תפיסא והתלבשות‪ ,‬הרי גם פעולתו היא בבחי׳ התלבשות‪ ,‬וע״כ בהכרח שיהי׳ בזה שהיית‬
‫זמן‪ ,‬הן מצד השכל גופא צ״ל שהיית זמן‪ ,‬דהיינו השערה בשכל באיזה אופן יהי׳ המשכת‬
‫אור השכל בהאבר והכח הפרטי ההוא‪ ,‬וגם בהכה הפרטי שנמשך שם השכל צ״ל הכנה‬
‫שיקבל את ההארה השכלית‪ ,‬להיות שבא בו בבחי׳ אור פנימי‪ ,‬וממילא בהכרח שיהי׳ בו‬
‫הכנה‪ ,‬והוא שיהי׳ כלי לקבל כר‪ ,‬והו״ע האולפנא והלימוד שהשכל מלמד את הכח ההוא‬
‫להיות כלי לקבל אור השכל כר‪ .‬וכמו במלאכת הציור‪ ,‬הרי יש בזה לימוד בעשיית הקוין‬
‫וכה״ג‪ ,‬לבד ההשכלה בגוף ענין הציור בהדבר היוצא ממנו‪ ,‬שגם מי שיש לו חוש בציור‬
‫צריך לימוד בזה‪ ,‬ויש בזה השערת השכל איך שיהי׳ תנועת היד‪ ,‬וגם הכנה בכח התנועה‬
‫איך להתנענע כפי השערת השכל כר‪ ,‬דכ״ז צריך שהיות זמן ואימון ידיו ורגילות כו׳‪.‬‬
‫וכמו בכל משפיע ומקבל‪ ,‬צריך להיות השערה בהמשפיע איך להשפיע שיהי׳ לפ״ע‬
‫המקבל‪ ,‬וצ״ל הכנה בהמקבל שיוכל לקבל את השכל‪ ,‬וג״ז הוא מן המשפיע‪ ,‬שהמשפיע‬
‫מלמד את המקבל איך לקבל דבר שכל)ווי צוא נעמען א ענין(‪ .‬גם יש בזה סדר והדרגה‪,‬‬
‫דמתחלה מלמד אותו שכל הנמוך במדרי׳‪ ,‬והולך מן הנמוך אל הגבוה כר‪ .‬וכמו״כ הגדלת‬
‫האדם בשכל ומדות שבא במשך השנים®*‪ ,‬וכמו ימים ידברו ורוב שנים כו׳"‪ ,‬ותכלית‬
‫ההגדלה הוא בעשרים שנה כר«‪ ,‬כנודע‪ ,‬וכן המשכת המוחין במדות להגדיל המדות הוא‬
‫במשך שנים דוקא כר‪ .‬וכמו״כ כל השפעת השכל צ״ל בשהיית זמן דוקא‪ .‬וגם המשכת‬
‫השכל בא בסדר השתל׳‪ ,‬בהתלבשות הכחות זב״ז‪ ,‬דהשפעת השכל צריך להיות דרך מעבר‬
‫המדות‪ ,‬והיינו שירצה להשפיע‪ ,‬או שירצה בהדבר שיעשה וכה״ג‪ ,‬וכמ״ש במ״אי*‪ .‬והגם‬
‫שזהו רק בבחי׳ מעבר‪ ,‬ה״ז ג״כ התלבשות‪ ,‬שעי״ז דוקא יוכל להיות התלבשות השכל‬
‫בהכח התחתון כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״®‪ .‬משא״כ ברצון‪ ,‬שאינו תלוי במשך השנים‪ ,‬הן בהגדלתו‬
‫בעצמו‪ ,‬והן בהשפעתו בשארי הכחות‪ ,‬שהרי הרצון יש בו תומ״י‪ ,‬ואינו תלוי בשנים כר‪.‬‬
‫וכשיגדל מתעלם הרצון‪ ,‬זהו מפני התגלות הכחות פנימיים‪ ,‬דכאשר הכחות פנימיים‬
‫מתגלים יותר‪ ,‬מתעלמים הכחות עצמיים‪ ,‬שהן הכחות מקיפים כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי®‪ .‬ופעולת‬
‫הרצון הוא תומ״י‪ ,‬בלי שום שהיית זמן כלל‪ ,‬ואינו בא בסדר והדרגה ובסדר השתל׳ כר‪.‬‬

‫‪ (58‬ראה לקו״ת במדבר ב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (54‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי שבהערה‬
‫תסט‪ .‬םה״מ תרמ״ז ס״ע קג‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (59‬ראה אוה״ת שמיני‬ ‫‪ - 1‬והוא ביאור ללקו״ת נשא שבהערה ‪ , 19‬ומיוסד‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫‪y‬‬ ‫ואילך‪ .‬ע׳ קלט‪ .‬תרנ״ב ע׳ כח‪ .‬תרנ״ט ע׳ פו‪ .‬המשך תרס״ו‬ ‫על מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ג ח״ב ע׳ תקכט ואילך‪ .‬וראה‬
‫שצ‪ .‬םה״מ עת״ר ס״ע תיח ואילך‪ .‬ע׳ תכה‪.‬‬ ‫אוה״ת שבהערה ‪ .19‬םהמ״צ להצ״צ טו‪ ,‬א‪ .‬פה‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (60‬ראה םה״מ עת״ר שם‪.‬‬ ‫‪ (55‬ד ואילך‪.‬‬
‫‪y‬‬

‫‪ (61‬ראה גם םה״מ תרמ״ח ס״ע קפז ואילך‪.‬‬ ‫‪ (56‬ראה תו״א וירא יג‪ ,‬ג ואילך‪ .‬סה״מ עת״ר ע׳ רא‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (57‬איוב לב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫קיז‬ ‫ש״פ עקב‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫וכ״ז הוא מפני שכל הכהות הן כהות פנימיים‪ ,‬שהן בבחי׳ התלבשות בכלים דוקא‪ ,‬וכן‬
‫פעולתם הוא בבחי׳ התלבשות פנימי׳ וע״כ תלוי התגלות הכה בהגדלת הכלי‪ ,‬שיוכל‬
‫להיות בו בבחי׳ או״פ‪ ,‬והוא במשך הימים דימים ידברו כו‪ /‬וזהו ג״כ שבפעולתו בשארי‬
‫כהות ואיברים צ״ל שהיות זמן‪ ,‬דהיינו ההשערה והכנה הנ״ל‪ ,‬מפני שהוא בבחי׳ או״פ‬
‫)והרי גם הכח במקומו צריך השערה והכנה‪ ,‬דהיינו הכנת הכלי והגדלתה במשך השנים‪,‬‬
‫וגם איכותה ודקותה‪ ,‬וכמו בחומר המוח‪ ,‬כשהוא בדקות יותר‪ ,‬הוא בבחי׳ כלי ביותר כו׳־־‪,‬‬
‫וכן צ״ל השערה בכח השכל להיות מאיר ומתלבש בבחי׳ פנימי כר‪ ,‬וכ״ש שהוא כן‬
‫בהתלבשות הכח הזה‪ ,‬כמו כח השכל‪ ,‬בשארי הכחות כו׳(‪ .‬וזהו ג״כ הסיבה שצ״ל בסדר‬
‫והדרגה דוקא‪ ,‬מפני שע״י התלבשות דוקא )שהו״ע המיעוט וההגבלה שבא ממדרי׳‬
‫למדרי׳( יוכל להתלבש בכח שהוא תחתון לגבי׳ כו‪ /‬אבל הרצון אינו כח פנימי‪ ,‬כ״א כח‬
‫עצמי‪ ,‬דהיינו התגלות הנפש‪ ,‬כי אינו בא בהתלבשו׳ בעצמו ובפעולתו‪ ,‬וע״כ הוא פועל‬
‫בכל האיברים והכחות בשוה‪ ,‬ובלי שום שהיית זמן כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וזהו שכל הכחות באין בהתלבשות בכלים‪ ,‬ולכן הגדלתן תלוי בשנים‪,‬‬
‫ובהתלבשות כח עליון בתחתון צריך שהיית זמן‪ ,‬דהיינו השערת הכח הנמשך‪,‬‬
‫והכנת המקבל‪ ,‬והו״ע האולפנא והלימוד‪ ,‬וכמו במשפיע‪ ,‬ובאים בסדר והדרגה דוקא‪ .‬אבל‬
‫הרצון אינו תלוי בשנים‪ ,‬ובא בכל הכחות בלי שהיות זמן‪ ,‬ובלי סדר והדרגה‪ ,‬והוא מפני‬
‫שאינו בהתלבשות בכלי‪.‬‬

‫נא( ‪ 1‬הנ ה אופן ההמשכה דהרצון בכל הכחות והאברים הוא שעצמותו נמשך‪ ,‬לא רק‬
‫הארה לבד‪ ,‬כמו בשארי כחות‪ ,‬דמה שנמשך בכח התחתון הוא רק הארה לבד‪.‬‬
‫וכמו השכל‪ ,‬שנמשך ג״כ בכל האיברים‪ ,‬גם ביד וברגל‪ ,‬הרי אין עצמות אור השכל נמשך‬
‫ביד וברגל‪ ,‬כ״א רק הארה חיצוניו׳ לבד כר‪ ,‬וכמשנת״ל פ״ב^‪ ,‬דמה שמתלבש מהשכל‬
‫בכח המעשה וההילוך הוא רק חיצוניות דחיצוניות בלבד מהשכל‪ ,‬ועצמו׳ השכל הוא‬
‫במוח שבראש כר‪ .‬והוא להיות שהמוח הוא כלי לאור השכל‪ ,‬שהוא שם בבחי׳ התלבשו׳‬
‫ממש‪ ,‬ומאיר שם עצמות השכל‪ ,‬ובשארי איברים שהן רק מקבלים מהמוח‪ ,‬לא שהן בעצמם‬
‫כלים אל אור השכל)ומ״מ יש בהם הכנה לזה‪ ,‬והוא המוח שבעצמות‪ ,‬ובד״כ הלחלוחיות‬
‫והשמנוניות שבאבריםי'(‪ ,‬מאיר בהם רק הארת השכל וחיצוניותו לבד כר‪ .‬משא״כ הרצון‬
‫שאין לו כלי מיוחדת‪ ,‬הנה אופן המשכתו הוא שעצמותו נמשך בכל מקום כר‪.‬‬

‫ולכן‪ ,‬אופן פעולת הרצון שפועל בכל האיברים והכחות הוא בדרך שליטה וממשלה‪ ,‬ולא‬
‫כמו פעולת השכל‪ ,‬שפועל ג״כ בכל הכחות‪ ,‬שאין זה בדרך שליטה‪ ,‬וכמו מה‬
‫שהמוח שליט על הלב«‪ ,‬שאין זה בדרך ממשלה‪ ,‬כ״א בבחי׳ אור פנימי‪ ,‬שפועל בהמדות‬
‫שיהיו כפי הנהגת השכל כר‪ ,‬וכמשנת״ל בפ׳ הנ״ל^®‪ ,‬והוא ג״כ ענין אולפנא ולימוד‪,‬‬
‫שהשכל מלמד ומנהיג את המדות כר‪ .‬ויש ג״כ שהמוחין פועלים ביטול בהמדות‪ ,‬דלהיות‬

‫מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״ב תתיג‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫‪y‬‬ ‫‪ (62‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי שבהערה ‪ . 1‬לעיל פ״ב‬
‫‪ (65‬זח״ג רכד‪ ,‬סע״א‪ .‬וראה תניא פי״ב )יז‪ ,‬רע״א(‪ .‬פי״ז‬ ‫ז(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫)‬

‫)כג‪ ,‬א(‪ .‬פ״ל)לח‪ ,‬ב(‪ .‬פנ״א )עא‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬ ‫‪ (63‬ה‪.‬‬

‫‪y‬‬

‫‪ (66‬לעיל ע' ו‪.‬‬ ‫‪ (64‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רנד‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
 ‫ועתה ישראל‬ ‫קיח‬

‫שהמוחין בעצם הם בחי׳ ביטול‪ ,‬ה״ה פועלים ביטול בהמדות ג״כ)והעיקר הוא מבחי׳ החב׳‬
‫כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א"(‪ .‬וזהו כאשר המדות אינם בהתגברות‪ ,‬אז המוחין פועלים בהם הביטול‪,‬‬
‫והיינו שהן כמו כלים אל המוחין‪ ,‬דכאשר המדות הן בהתגברות‪ ,‬א״א להמוחין לפעול בהם‬
‫הביטול‪ ,‬כ״א כאשר אינם בהתגברות כו‪ /‬דהנה‪ ,‬פעולת המוחין בהמדות היא בב׳ אופני׳‪.68‬‬
‫או שפועלים חלישות בהמדות‪ ,‬וזהו בבחי׳ חיצוני׳ המוחין‪ ,‬והיינו המוחין השייכים אל‬
‫המדות‪ ,‬דהארת המוחין מושג בהמדה‪ ,‬שעי״ז נעשה חלישות המדה‪ ,‬להתנהג כפי המוחין‬
‫כו׳‪ .‬או שהמדות מתבטלים ממילא ע״י המוחין‪ ,‬שזהו דוקא בבחי׳ פנימיות המוחין)והעיקר‬
‫בבחי׳ החב׳ כו׳(‪ ,‬שמאיר האור גם בהמרות‪ ,‬ולהיותן בעצם בחי׳ ביטול‪ ,‬ה״ה פועלים ביטול‬
‫בהמרות כו׳‪ ,‬ועמשית״ל פ׳י«‪ .‬והיינו דוקא כשהמדות הן באופן כזה שנרגש בהם אור‬
‫המוחין‪ ,‬וה״ה מתבטלים מפני האור והגילוי כו‪ /‬רכ״ז הוא בררך התלבשות‪ ,‬לא בררך‬
‫שליטה וממשלה)רק שבאופן הב׳ הנ״ל אינו בררך התעסקות כו׳(‪ ,‬רפעולה שבררך שליטה‪,‬‬
‫אין זה שיש להם איזה ערך ושייכות שיהי׳ נרגש אור הפועל כו׳‪ ,‬כ״א מפני שהוא כח עליון‬
‫וחזק‪ ,‬ה״ה פועל מצר התוקף שבו כו׳‪ ,‬ובמוחין ומרות אינו מצר התוקף‪ ,‬כ״א מצר הערך‬
‫ושייכות‪ ,‬אם בחיצוני׳ המוחין‪ ,‬והמרות בבחי׳ חלישות‪ ,‬או בפנימיות שלהם‪ ,‬בבחי׳ הביטול‬
‫כו׳‪ .‬ויש שמוח שליט על הלב גם על פנימיות הלב‪ ,‬והיינו בבחי׳ התגלות והתגברות המוחין‬
‫ביותר‪ ,‬וזה במי שהוא שכלי בעצם‪ ,‬שכל עניניו וכל הנהגותיו הם רק שכליים‪ ,‬הנה‬
‫בהתגלו׳ אור המוחין‪ ,‬ה״ז שולט גם על פנימיו׳ הלב‪ ,‬שלא יהי׳ התפשטות בהמרות גם‬
‫בתוקף ההתפעלות שלהם‪ ,‬שזהו ג״כ בררך התלבשות‪ ,‬רלכן‪ ,‬מי שאינו שכלי בעצם)ראור‬
‫המוחין אינו בהתגלות אור עצמי‪ ,‬והמרות אינם במררי׳ מוחין כו׳(‪ ,‬א״א לו להתגבר על‬
‫תוקף התפעלות המרות כו‪ /‬משא״ב פעולת הרצון הוא בררך שליטה‪ ,‬שלהיותו כח עליון‬
‫ותקיף‪ ,‬ה״ה פועל הביטול בכל הכחות‪ ,‬שמתבטלי׳ מפני הרצון כו‪ /‬ויובן זה יותר‬
‫בהתעלמות הכחות‪ ,‬שהרצון בכחו לפעול שיתעלם איזה כח לגמרי״’‪ ,‬שאין זה בכח השכל‪,‬‬
‫שאין בכחו להעלים איזה כח לגמרי‪ ,‬כ״א להגבילו‪ ,‬שלא יתפשט רק במקצת‪ ,‬ומגבילו‬
‫בפרט זה‪ ,‬ומניח ההתפשטות בפרט אחר‪ ,‬ובכח הרצון הוא להעלים לגמרי‪ .‬וכמו‬
‫שבהתפשטות והתגלות הכחות‪ ,‬הרי בשכל הם בהגבלה‪ ,‬וכמו בהתהוות המרות מהשכל‬
‫ה״ה בהגבלה‪ ,‬וע״י הרצון יהי׳ ההתגלות בלתי מוגבלת כו׳‪ ,‬כמו״כ הוא בהתעלמות הכחות‪,‬‬
‫שע״י השכל א״א להיות ההתעלמות לגמרי‪ ,‬וע״י הרצון יהי׳ ההתעלמות לגמרי כו׳‪ .‬וכמו‬
‫באאע״ה שכבש את רחמיו מעל בנו יחירו״‪ ,‬רבכרי להעלים מרה טבעית לגמרי‪ ,‬אין זה‬
‫בכח השכל‪ ,‬כ״א בכח הרצון‪ ,‬שהי׳ נתון ומסור לרצה״ע‪ ,‬שע״י הרצון האלקי כבש את רחמיו‬
‫כו׳‪ .‬וכן הוא בענין המס״נ‪ ,‬שזהו בהכרח או ע״י התעלמות כל הכחות לגמרי‪ ,‬שלא ירגיש‬
‫א״ע כלל״׳‪ ,‬או ע״י התגלות יתירה רכל הכחות‪ ,‬שבשביל אלקות הכל כראי כו׳‪ ,‬שזהו רק‬
‫בכח הרצון לבר כו׳‪ .‬וכ״ז הוא לפי שאופן התגלות הרצון הוא שעצמותו מתגלה‪ ,‬ע״כ הוא‬

‫‪ (71‬ע״פ תפלת ״רבונו של עולם״ בסדר תפלת השחר‪.‬‬ ‫קסט‪.‬‬ ‫‪y‬‬‫‪ (67‬ראה תו״א וישב כט‪ ,‬א‪ .‬הובא בםה״מ תרנ״ט‬
‫‪ (72‬ראה גם לקו״ת בהעלותך כט‪ ,‬ד‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן‬ ‫וראה שם ס״ע רלו ואילך‪.‬‬
‫תקס״ב ח״א ע׳ ריז‪ .‬הקצרים ע׳ רטז‪ .‬שערי תשובה נה‪ ,‬ב‪ .‬נו‪,‬‬ ‫‪ (68‬ראה קונטרס העבודה פ״א )ע׳ ‪ 6‬ואילך(‪ .‬םה״מ עת״ר‬
‫ב‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי בהעלותך ע׳ תתפד ואילך‪ .‬לקמן‬ ‫יח ואילך‪.‬‬
‫‪y‬‬

‫פקס״ח‪ .‬פר״ב‪ .‬פרמ״ו)ח״ב ע׳ תסב‪ .‬ע' תקסג‪ .‬ח״ג ע׳ תרפד(‪.‬‬ ‫‪ (69‬פ׳‪ :‬ראה פרנ״ג)ח״ג תשג(‪.‬‬
‫‪y‬‬

‫וראה שו״ת מהר״ם ב״ר ברוך )פראג‪ ,‬שס״ח( סתקי״ז‪ .‬גליוני‬ ‫רכה‪ .‬םה״מ תש״ה ע׳ ‪.188‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (70‬ראה גם םה״מ תרנ״ד‬
‫הש״ס)להר״י ענגיל( ברכות סא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫לקו״ש ח״א ‪ . 25‬לקמן פנ״ו)ע׳ קלד(‪.‬‬
‫‪y‬‬
 ‫קיט‬ ‫ש״פ עקב‪ .‬ה׳תער״ב‬

‫צא‬ ‫פועל בדרך שליטה‪ ,‬בבחי׳ תוקף הכח שבו‪ ,‬הן התעלמות הכהות לגמרי‪ ,‬והן התגלות‬
‫הכהות בהתגלות יתירה )כמו במס״ב‪ ,‬וכן בד״כ בהתגלות הכהות שע״י הרצון‪ ,‬שיכול‬
‫להיות בלי גבול‪ ,‬וכמו במקום שלבו חפץ כו׳‪.(73‬‬

‫וזהו ג״כ הטעם מה שכללות תנועת האיברים הוא ע״י הרצון דוקא*־‪ ,‬ומפני מה אין‬
‫התנועה בהאיברים מצ״ע‪ ,‬היינו מהחיות המלובש בהם‪ ,‬שיש בהם ההטבעה לתנועה‪,‬‬
‫דכל חי מתנענע כו׳יי‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬לא ינועו מעצמם‪ ,‬ממזג החיות שבהם‪ ,‬כ״א ע״י הרצון דוקא‪,‬‬
‫דכאשר עולה ברצונו לנענע ידו ורגלו‪ ,‬אז דוקא מתנענע )והתנועה עצמה היא מהכח‬
‫המלובש בהאברים‪ ,‬אבל להיות התנועה הוא ע״י הרצון דוקא כו׳(‪ .‬וגם תנועה פתאומית‬
‫שבאה בלי בחירה‪ ,‬גם היא באה מן הרצון דוקא‪ ,‬ונק׳ תנועה רצונית כר‪ ,‬גם בעת השינה‬
‫התנועה היא רצונית‪ ,‬ולא נפשיות כר‪ ,‬שזהו מצד הדמיון שנשאר בגידי הרצון גם בעת‬
‫השינה כר‪ ,‬וההסכם בכל דבר שעושין קודם השינה פועל גם בעת השינה כר)ולכן האדם‬
‫מועד לעולם בין ער בין ישףי‪ ,‬לפי שתנועתו היא רצונית כר*‪ ,0‬ובלתי הרצון לא תהי׳‬
‫התנועה‪ .‬וכידוע בחולי מאניע״‪ ,‬שהוא שמסתלק הרצון מן התנועה‪ ,‬אז ינוח כאבן דומם‬
‫בלי שום תנועה‪ ,‬הגם שיש בו כח התנועה החיונית כר‪ .‬והענין הוא‪ ,‬שענין התנועה הוא‬
‫בדרך שליטה וממשלה על האיברים והכחות‪ ,‬שיתפשטו או יתכווצו כו׳‪ ,‬והממשלה הזאת‬
‫היא בכח הרצון דוקא‪ ,‬דהאור והחיות המתלבש בהאיברי׳‪ ,‬אין בהם הכח הזה להכריח את‬
‫האברים להתנענע‪ ,‬כ״א הרצון‪ ,‬לפי שהוא כח עצמי‪ ,‬שמובדל בערך מהכחות‪ ,‬יש בו כח‬
‫השליטה והממשלה על התנועה החיונית לפשוט או לכווץ כר‪ .‬וגם מה שהרצון פועל‬
‫גילוי הכחות‪ ,‬גם גילוי אור השכל‪ ,‬ה״ז ג״כ בדרך ממשלה כר‪ ,‬דמה שארז״ל^י לעולם‬
‫ילמוד אדם במקום שלבו חפץ‪ ,‬הוא‪ ,‬שהרצון גורם ממילא פתיחת אור השכל שישכיל‬
‫ויתחכם בהעניף’‪ ,‬דמפני העילוי של הרצון על השכל‪ ,‬ע״כ בדבר שרצונו בו‪ ,‬נמשך גילוי‬
‫אור השכל ממילא כר‪ .‬ואין זה כמו השכלה הבאה ע״י יגיעה‪ ,‬שזהו מה שהזדככות הכלי‬
‫מביא וממשיך גילוי אור השכל‪ ,‬ע״י שנעשה כלי לזה כר‪ ,‬אבל הרצון פועל בדרך כח‬
‫עליון להיות גילוי אור השכל כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬והנה אופן המשכת הרצון הוא שעצמותו נמשך‪ ,‬וע״כ פעולתו הוא בדרך‬
‫שליטה‪ ,‬דפעולת המוחין במדות להנהיגם ולעשות בהם הביטול‪ ,‬הוא בבחי׳‬
‫קירוב‪ ,‬ולכן תלוי במעלת המוחין ואופן התגלותם‪ ,‬ובמעלת הנפעל שהן המדות‪ ,‬אבל‬
‫הרצון פועל בדרך כח עליון‪ ,‬הן בהתגלות הכחות‪ ,‬והן בהתעלמות הכחות‪ ,‬ומשו״ז יכול‬
‫להיות התעלמות הכחות לגמרי ע״י הרצון‪ ,‬וגם ההתגלות הוא בתוקף‪ ,‬ובדרך ממילא‪,‬‬
‫שלא ביגיעה‪ ,‬כמו התגלות השכל מעצמו שהוא ביגיעה‪ .‬ולכן גם תנועת האברים‪ ,‬הגם‬

‫‪ (77‬ראה גם מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ע׳ ריב‪.‬‬ ‫‪ (73‬ע״ז יט‪ ,‬א‪.‬‬
‫אמרי בינה שער הציצית פרק כא )קנא‪ ,‬א(‪ .‬תו״ח חיי שרה‬ ‫‪ (74‬ראה מורה נבוכים ח״א פמ״ט‪ .‬ח״ב הקדמה הי״ז‪.‬‬
‫קכב‪ ,‬ד‪ .‬בא קד‪ ,‬ד‪ .‬תצוה שמ‪ ,‬א‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי‬ ‫מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ח״א ‪ 7‬פה ואילך‪ .‬מארז״ל ‪ 7‬צח‪.‬‬
‫נצבים ריש ע' תתקיט‪ .‬ס״ע תתקכג‪ .‬אוה״ת דרושים לשבועות‬ ‫ובכ״מ‪.‬‬
‫ע' קסז‪ .‬םה״מ תרנ״ד ע׳ פ‪ .‬תרנ״ה ע' לו‪ .‬תר״ם ע׳ עז‪ .‬תש״ה ע'‬ ‫‪ (75‬משנה ב״ק כו‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל' חובל ומזיק פ״א הי״א‪.‬‬
‫‪.106‬‬ ‫‪ (76‬ראה שיחת שמחת בית השואבה תשכ״א‪ .‬ש״פ שמות‬
‫‪ (78‬ראה םה״מ תרס״ד ע' ער‪ .‬תרס״ה ע' רמג‪ .‬תרפ״ה ע'‬ ‫תשכ״ה )תורת מנחם התוועדויות תשכ״א ח״א ע' ‪ .54‬תשכ״ה‬
‫רסא‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ח״ב ע' ‪ 113‬ואילך(‪.‬‬
 ‫ועתה ישראל‬ ‫קב‬

‫שהיא מהחיות המלובש בהם‪ ,‬ה״ז תלוי בכח הרצון‪ ,‬מפני שזהו בדרך שליטה‪ ,‬שזהו בכח‬
‫הרצון דוקא‪.‬‬

‫נב( ‪1‬כ״ז הוא מפני שעצמות הרצון נמשך לפעול בכל אבר ובכל כח )ואין הכוונה‬
‫שעצם הרצון ממש נמשך בזה‪ ,‬דבאמת כללות ההמשכה הזאת היא רק הארה‬
‫כו׳‪ ,‬רק הכוונה היא‪ ,‬שאין זה הארה הבאה בדרך השתל׳ ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬כמו בכחות‬
‫פנימי׳ המתלבשים בכלים‪ ,‬דעצמות הכה הוא בהכלי שמתלבש בה‪ ,‬ומה שנמשך לפעול‬
‫בכח אחר הוא רק הארה‪ ,‬כנ״ל פנ״א®’ בפעולת השכל‪ ,‬ואם הי׳ ברצון ג״כ באופן כזה‪ ,‬לא‬
‫הי׳ בו כח השליטה והממשלה כו׳‪ ,‬אבל להיות שהמשכת הרצון אינו באופן כזה שבא‬
‫בסדר והדרגה דהשתל׳ הכחות‪ ,‬כ״א שעצמות הארתו נמשך בכל כח כו׳(‪ ,‬ע״כ יש בו כח‬ ‫צב‬
‫השליטה והממשלה לפעול בכל הכחות‪ ,‬ופועל בכולם בשוה כו׳‪.‬‬

‫ומובן ג״כ דהמשכת הרצון שנמשך בכל איברי הגוף ופועל בהם‪ ,‬אין זה בבחי׳ התגלות‬
‫ממש‪ ,‬כמו התגלות האור פנימי‪ ,‬להיות בבחי׳ התערבות והתאחדות עם הכחות‪,‬‬
‫מאחר שאינו בבחי׳ אור וכלי‪ ,‬וההמשכה הוא מעצמות הרצון‪ ,‬שאינו בגדר התגלות ממש‪,‬‬
‫כ״א זהו מה שהעצמות נמשך ונמצא הוא בהאבר והכח שפועל בו‪ ,‬אבל הוא בבחי׳ מקיף‬
‫לבד‪ ,‬שאינו מתחבר עם הכח ההוא כו׳‪ .‬והגם שא״א לומר שאינו מתחבר כלל‪ ,‬שה״ה פועל‬
‫בהם‪ ,‬ואם הי׳ בבחי׳ ריחוק לגמרי‪ ,‬איך הי׳ פועל בהם‪ ,‬וגם לא הי׳ נופל בזה שם המשכה‬
‫כלל‪ ,‬והרצון ה״ה נמשך עכ״פ בהכחות לפעול כו׳‪ .‬הענין הוא‪ ,‬שאינו בבחי׳ התחברות‬
‫כמו אור וכלי‪ ,‬שהכלי תופסת בהאור ופועל בו שינוי להיות כמו הכלי‪ ,‬וגם שחיזוק‬
‫והגדלת הכלי גורם תום׳ האור והגילוי כו׳‪ ,‬משא״ב הרצון‪ ,‬שאין האיברים והכחות‬
‫תופסים בו לפעול בו איזה שינוי ע״י ההמשכה בהם‪ ,‬ולא תום׳ וריבוי ע״י הגדלת האיברים‬
‫כו׳‪ .‬ועם היות שהרצון תופס בהכחות ופועל בהם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הכחות אינם תופסים בהרצון‬
‫לפעול בו איזה שינוי‪ ,‬מפני שאינו בא בהתלבשות ממש‪ ,‬כ״א בבחי׳ הבדלה כו‪ /‬ולכן הוא‬
‫פועל בכל הכחות בשוה‪ ,‬מן כח השכל שבראש עד כח ההילוך שברגל‪ ,‬הן בתנועה‬
‫חיצוניו׳‪ ,‬שפועל ברגל כמו בהראש‪ ,‬וכן בהתגלות הכחות כו׳‪ ,‬וכמ״ש כ״ז באריכות בד״ה‬
‫יו״ט של ר״ה‪ ,‬רס״ויי®)ולכאו׳ יש שינוי ברצון בתוספת וגרעון ע״י הכחות פנימיים‪ ,‬דאנו‬
‫רואין כאשר יש התגלות כחות הפנימיים‪ ,‬אז מתגלה ג״כ הרצון בתוס׳ אור‪ ,‬וכמו‬
‫כשמשכיל איזה השכלה גדולה בכח שכלו‪ ,‬ה״ה אז מרוצה ביותר‪ ,‬וכן איש הטוב כשעושה‬
‫טוב וחסד כו׳‪ ,‬וכמו״כ הוא ע״י תום׳ חיות פנימי‪ ,‬כמו ונשבע לחם ונהי׳ טובים*«‪ ,‬דכאשר‬
‫הוא רעב ה״ה מתרגז ומתכעס‪ ,‬וע״י השביעה נעשה טוב ומרוצה כו׳‪ .‬אמנם‪ ,‬מה שהוא‬
‫מרוצה‪ ,‬אין זה התגלות הרצון‪ ,‬כי הרי אין כאן עדיין איזה רצון שרוצה באיזה דבר‪ ,‬רק‬
‫מה שהוא מרוצה‪ ,‬וה״ז רק בדרך סיבה שיוכל להיות איזה התעוררות כו׳‪ .‬ועיקר הדבר‬
‫שייך זה לתענוג‪ ,‬שלפי שמתענג בההשכלה או בההטבה וכה״ג‪ ,‬עי״ז נעשה מרוצה כו׳‪,®2‬‬
‫וה״ז מה שהעונג ממשיך את הרצון‪ ,‬לא הכחות מצ״ע כו׳(‪ .‬וכ״ז הוא מפני שהרצון הוא‬
‫גילוי מעצם הנפש‪ ,‬שאינו בגדר התלבשות בכלים‪ ,‬וגם אין בו חילוקי מדרי׳ בעצם‪ ,‬כ״א‬

‫‪ (81‬ירמי' מד‪ ,‬יז‪ .‬וראה תו״ח ויקהל תיח‪ ,‬ריש ע״ד‪ .‬םה״מ‬ ‫‪ 7 (79‬קיז ואילך‪.‬‬
‫תרס״ט ע' צג‪.‬‬ ‫‪ (80‬הנ״ל הערה ‪.1‬‬
‫‪ (82‬ראה המשך תרס״ו ‪ 7‬לו‪.‬‬
 ‫קכא‬ ‫ש״פ עקב‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫הוא כח ואור פשוט‪ ,‬ע״כ‪ ,‬בהמשכתו‪ ,‬בכל מקום שנמשך הוא שעצמות הכח נמשך בזה‪,‬‬
‫ואינו מתערב ומתאחד עמהם‪ ,‬ופועל בכל הכהות בשוה כר‪.‬‬

‫והדוגמא מזה יובן באוא״ם הסוכ״ע‪ ,‬שזהו בחי׳ רצה״ע‪ ,‬שאינו בא בבחי׳ התחלקות‪,‬‬
‫וכמארז״ל״ אל תהי יושב ושוקל במצותי׳ של תורה‪ ,‬דקלות שבקלות וחמורות‬
‫שבחמורות הכל שוין‪ .‬הרי גם שיש קלות וחמורות‪ ,‬מצד האו״פ‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מצד הרצה״ע שבהם‬
‫הכל שוין כו׳‘“‪ ,‬וכן גם בהחיוב דעשיי׳ המצוות הכל שוין‪ .‬ואין זה כמו בתורה‪ ,‬שיש בזה‬
‫חילוקי מדרי׳י®‪ ,‬וכמו פנימיות וחיצוניו׳ שבתורה‪ ,‬וכן בפרטי הענינים שבה כו‪ /‬גם בהחיוב‬
‫דלימוד התורה אין הכל שויף*‪ .‬דיושבי אהל החיוב שלהם לעסוק בתורה כל היום‪,‬‬
‫שעליהם נא׳«® והגית בה יומם ולילה כו׳‪ ,‬ובעלי עסקים פ״א שחרית ופ״א ערבית כו״«‪.‬‬
‫משא״ב הרצון דמצות‪ ,‬עצם הרצון אין בו התחלקות מדרי׳‪ ,‬וגם בהחיוב בזה אין התחלקות‬
‫כו׳‪ .‬והיינו לפי שהרצון הוא בחי׳ גילוי העצמות‪ ,‬לכן אין בו בעצם התחלקות‪ ,‬ואינו בא‬
‫בבחי׳ התחלקות כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬התגלות הרצון הוא ע״י המצות‪ ,‬שהן רצה״ע‪ ,‬והעיקר הוא ע״י‬
‫ההקדמה דאהבה דבכל מאדך««‪ ,‬שז״ע עושין רצונו ש״מי®‪ ,‬שממשיכי׳ גילוי הרצון כו׳‪,‬‬
‫צנ‬ ‫דע״י המצות‪ ,‬הגם שנמשך הרצון‪ ,‬ה״ה בהעלם‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב״י ע״פ« אני בער ולא אדע‬
‫בהמות כו׳‪ ,‬שאין הרצון מורגש כלל כו׳‪ .‬ומ״מ‪ ,‬ג״ז פועל להיות מצוה גוררת מצוה^י‪,‬‬
‫כמש״שגי‪ ,‬וגם כמ״שיי טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי‪ ,‬שע״י קיום המצות‬
‫בבחי׳ אמונה פשוטה‪ ,‬עי״ז טוב טעם ודעת למדני כו׳«‪ .‬אך בכדי שיהי׳ התגלות הרצון‪,‬‬
‫זהו ע״י הקדמת האהבה דבכל מאדך כו‪ /‬והתגלות הרצון הוא במצות מעשיות‪ ,‬שאינו‬
‫בבחי׳ כלי‪ ,‬כמו התורה שהיא בידיעה והשגה‪ ,‬שזהו בחי׳ כלי כו׳‪ ,‬משא״ב הרצון אינו‬
‫בהתלבשו׳ בכלים כו׳)ומ״מ ה״ז בא ג״כ בבחי׳ הרגש פנימי כו׳(‪ ,‬וההתגלות היא בכל‬
‫מקום‪ ,‬וכמא׳־י נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬שלמטה יהי׳ גילוי אור כו׳‪ ,‬וזהו‬
‫דוקא בבחי׳ הרצון‪ ,‬שאינו בא בהתלבשות בכלים‪ ,‬והוא בכ״מ בשוה כו‪/‬‬

‫החומר מונע יחוד הנפש באור א״ס ב״ה הממלא כל עלמין‬
‫וכמ״ש גם חושך לא יחשיך ממך״(‪.‬‬
‫‪ (91‬תהלים עג‪ ,‬כב )שם‪ :‬ואני(‪.‬‬
‫‪ (92‬אבות פ״ד מ״ב‪.‬‬
‫‪ (93‬ראה סה״מ עת״ר ע' שנז‪ :‬״וכמ״ש בתניא דלכן צריך‬
‫לקום ולעמוד מפני עושי המצוה‪ ,‬מפני האור מקיף שנמשך‬
‫עליהם ממעשה המצוה‪ ,‬ומשם מובן אשר בנפש הוא מאיר‬
‫בפנימית‪ ,‬רק שהוא גילוי שאינו בבחי' הרגש‪ ,‬והראי' הוא‬
‫מענין מצוה גוררת מצוה‪ ,‬אשר בעשותו מצוה אחת אזי הוא‬
‫בנקל לעשות עוד מצוה אחרת‪ ,‬והיינו עם ציט עם לעשות עוד‬
‫מצוה‪ ,‬והוא מפני האו״מ שנמשך עליו״‪ .‬וראה עד״ז םה״מ‬
‫תרע״ח ע' פו‪ .‬תרח״ץ ע' קסא‪ .‬ד״ה נתת ליראיך תשי״ב)םה״מ‬
‫תשי״ב ס״ע שלד ואילך(‪ .‬ד״ה ועתה ישראל תשכ״ז שבהערה‬
‫‪.1‬‬
‫‪ (94‬תהלים קיט‪ ,‬סו‪.‬‬
‫‪ (95‬ראה גם סה״מ תרס״ה ע' יט‪ .‬לקמן פרמ״ג)ח״ג ס״ע‬
‫עדרת(‪.‬‬
‫‪ (96‬ראה תנחומא נשא טז‪ .‬תניא רפל״ו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (83‬תנחומא עקב ב‪ .‬דב״ר פ״ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (84‬ראה לעיל פרק ד )ע׳ ט ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (85‬ראה הל' תלמוד תורה לאדה״ז פ״ג ס״ד‪.‬‬
‫‪ (86‬יהושע א‪ ,‬ח )ושם‪ :‬בו(‪ .‬מנחות צט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (87‬מנחות שם‪.‬‬
‫‪ (88‬ואתחנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ = (89‬של מקום )ראה ברכות לה‪ ,‬ב ובחדא״ג מהרש״א‬
‫שם‪ .‬אור תורה להרב המגיד סימן קסו‪ .‬לקו״ת שלח מב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫לקו״ש חי״ב ע' ‪ 98‬ואילך‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (90‬פמ״ו)ושם‪ :‬״ולכן חייבו רז״ל* לקום ולעמוד מפני כל‬
‫עוסק במצוה אף אם הוא בור ועם הארץ והיינו מפני ה׳‬
‫השוכן ומתלבש בנפשו בשעה זו רק שאין נפשו מרגשת מפני‬
‫מסך החומר הגופני שלא נזדכך ‪ . .‬וז״ש ‪ . .‬ואני בער ולא אדע‬
‫בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך‪ .‬כלומר שאע״פ שאני‬
‫כבהמה בהיותי עמך ולא אדע ולא ארגיש בנפשי יחוד זה‬
‫שתפול עליה אימתה ופחד ‪ ..‬אעפ״כ אני תמיד עמך כי אין‬
‫*( ראה בכורים פ״ג מ״ג ובפירוש הר״ש ורע״ב שם‪.‬‬
 ‫ועתה ישראל‬ ‫קכב‬

‫וע״פ הנ״ל יובן מ״ש^ ועתה ישראל כו׳ כ״א ליראה כו‪ /‬וידוע דיראה הו״ע הביטול‬
‫והנחת עצמותו‪ ,‬יר״ע הוא בבחי׳ ביטול עצמי‪ ,‬ויר״ת בבחי׳ קבעומ״ש כו‪ /‬וכמ״ש‬
‫במ״א^ וכח זה הוא בנש״י‪ ,‬מצד עצמות נפשם שלמע׳ מטו״ד כו׳‪ ,‬וע״כ יש בהם בעצם‬
‫בחי׳ הביטול כו‪ /‬והאהבה עיקרה הוא ע״י התבוננות והשגה אלקית‪ ,‬שזהו בחי׳ או״ם כר‪.‬‬
‫וזהו ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כ״א ליראה‪ ,‬דזה יכול להיות בכאו״א‬
‫מישראל‪ ,‬דמדת האהבה‪ ,‬מה שתלוי׳ בהשגה‪ ,‬הרי לא כאו״א שייך לזה«י‪ ,‬ויש בזה הרבה‬
‫חילוקי מדרי׳ באופן ההשגה‪ ,‬כמה שביכולתו להשיג כו׳‪ ,‬אבל יראה‪ ,‬שזהו מכח העצמי‬
‫שבנפש‪ ,‬הרי כל או״א יכול להגיע לזה כו׳^®‪ .‬וג״ז בנקל יותר מהשגה פנימיות‪ ,‬שלזה‬
‫צריכים כלים‪ ,‬ויגיעה בהזדככות הכלי כו׳‪ ,‬משא״כ הביטול מצד עצם הנשמה‪ ,‬ה״ז בנקל‬
‫יותר כו׳‪ .‬וזהו שאמרו מלתא זוטרתי היא‪ ,‬דבאמת הוא כן בכל ישראל‪ ,‬ואמרו אין לגבי‬
‫משה כר‪ ,‬שהוא בחי׳ הדעת שבכאו״א מישראל כר‪ ,‬כמ״ש בסש״ב״״׳‪ ,‬אבל באמת בנקל‬
‫לכאו״א לבוא לזה )והעיקר הוא כשלא יהי׳ עכ״פ התגברות החומריות ביותר‪ ,‬שמעלים‬
‫על הכח העצמי‪ ,‬וכמו פר״ע•״■ ר״ל וכה״ג(‪ .‬וענין המאה ברכות הוא שיהי׳ התגלו׳ הרצון‪,‬‬
‫וכמשנת״ל שע״י המצות נמשך הרצה״ע‪ ,‬אבל הוא בהעלם עדיין כר‪ ,‬וענין ברכת המצות‬
‫הוא שיהי׳ גילוי הרצון ע״י המצות כר‪ ,‬וכאשר ע״י המצות הוא התגלות הרצון‪ ,‬היינו‬
‫שנמשך בבחי׳ פנימי כמו שהוא בעצם כו׳‪ .‬וזהו א״ת מה אלא מאה‪ ,‬דמאה הוא בחי׳ כתר‪,‬‬
‫כנודעת״*‪ ,‬וא״ת מה אלא מאה הוא שהאו״מ יאיר בבחי׳ פנימיות כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אני“‪ .‬וכ״ז‬
‫הוא ע״י הקדמת היראה בבחי׳ ביטול והנחת עצמותו כר‪ .‬וזהו ועתה ישראל כר כ״א‬
‫ליראה‪ ,‬שזה ביכולת כאו״א מישראל‪ ,‬מבחי׳ כחות המקיפים שבנפש‪ ,‬שבכולם בשוה כר‪.‬‬
‫וא״ת מה אלא מאה‪ ,‬דחייב אדם לברך מאה ברכות‪ ,‬להיות גילוי הרצון שיאיר בגילוי‬
‫בפנימיות כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וכ״ז הוא מפני שעצמות הרצון נמשך בלי הדרגה‪ ,‬ומשו״ז אינו בהתאחדות עם‬
‫הכחות להיות נתפס בהם‪ ,‬לפעול בו תום׳ וגירעון)ומה שע״י התגלות הכחות‬
‫הוא מרוצה‪ ,‬הוא מהתענוג(‪ ,‬והרצון תופס בהם לפעול עליהם‪ ,‬ולכן הוא בכולם בשוה‪.‬‬

‫שבכדי ״לגלות אוצר של יראת שמים הצפון ומוסתר בבינת‬ ‫‪ (97‬ראה קונטרס העבודה פ״ב ואילו )ע׳ ‪ 15‬ואילך(‪.‬‬
‫הלב כר בחי' ומדרגה שלמעלה מהזמן״)תניא שם ם‪ ,‬רע״א(‬ ‫‪ (98‬בד״ה ועתה ישראל תשכ״ז שבהערה ‪ :1‬בהמשך‬
‫]דיש לומר שהוא ע״ד המבואר בפנים ששרש היראה הוא‬ ‫תער״ב שם‪ ,‬שאהבה‪ ,‬להיותה ״תלוי׳ בהשגה״ לכן ״לא כאו״א‬
‫בעצם הנשמה[‪ ,‬גילוי זה הוא ע״י הדעת‪ ,‬״שהדעת הוא‬ ‫שייך לזה״‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דבהמשך תער״ב שם מדובר באהבה‬
‫המקשר מצפוני בינת הלב אל בחי׳ גילוי״)תניא שם ם‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬ ‫שבהתגלות הלב‪ .‬אבל האהבה המביאה לעשיית המצוות‪,‬‬
‫‪ (100‬פרק מב‪.‬‬ ‫שלזה מספיק גם אהבה שבתעלומות הלב)תניא ]פי״ז[ שם כב‪,‬‬
‫‪ = (101‬פריקת עול‪.‬‬ ‫סע״ב(‪ ,‬בנקל לכל אחד להגיע לזה כמפורש בתניא שם‪.‬‬
‫‪ (102‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי כט‪ ,‬ד‪ .‬ולאדמו״ר‬ ‫‪ (99‬בד״ה ועתה ישראל הנ״ל‪ :‬ומ״ש בהמשך תער״ב שם‪,‬‬
‫הצ״צ ח״א ע׳ עח ואילך‪.‬‬ ‫שהיראה להיותה באה ״מכה העצמי שבנפש״ ״בנקל לכאו״א‬
‫‪ (103‬ראה אוה״ת עקב ע׳ תקפח‪.‬‬ ‫להגיע לזה״ ‪ -‬הוא שביכלתו של כאו״א לגלות הנשמה שבו‬
‫)ע״י הענין דמאה ברכות וע״י משה שבו‪ ,‬כדלקמן בפנים(‪ ,‬אבל‬
‫לא שמגיעים לזה ע״י התבוננות‪ .‬ולהעיר מקונטרם העבודה‬
‫*( להעיר מהמשך תער״ב ח״א פקע״ז ]בהוצאה זו ‪ -‬ח״ב ע׳‬ ‫שם ]פ״ג)ע׳ ‪ [(18‬״שיש בנ״א שבטבע בתולדתם יש בהם קבלת‬
‫תצו[‪ ,‬דבכדי לבוא לאהבה‪ ,‬מספיק השגה‪ ,‬ובכדי לבוא ליראה‪,‬‬ ‫עומ״ש ויראת אלקים כר מפני שאין זה תלוי באיזה ידיעה‬
‫מכיון שיראה היא ביטול‪ ,‬הוא דוקא ע״י ״הכרה והרגש דעצם‬ ‫פרטית ובהשגה והתבוננות כ״א בהרגש אלקי״ ‪ . .‬ומ״ש בתניא‬
‫הדבר״‪ - .‬והרי מובן‪ ,‬שההכרה באלקות ״בעצם הדבר״ הוא דוקא‬ ‫פמ״ב דבכדי לבוא ליראה צריך להתבונן ולהעמיק דעתו ‪-‬‬
‫ע״י גילוי הנשמה‪.‬‬ ‫אין זה שההשגה )שע״י ההתבוננות( מביאה ליראה*‪ ,‬אלא‪,‬‬
‫קכג‬ ‫ש״פ עקב‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫וכמו״ב אוא״ם הסוכ״ע אינו בבחי׳ התחלקות‪ ,‬ולכן בתורה יש התחלקות‪ ,‬וחילוקים בחיוב‬
‫הלימוד‪ ,‬והרצון דמצות הוא בלי התחלקות‪ ,‬והכל חייבים בזה בשוה‪ .‬וההמשכה במצות‬
‫מעשיות‪ ,‬ועיקר הגילוי הוא ע״י הקדמת בכל מאדך‪ .‬ובזה ית׳ פסוק ועתה ישראל כו׳ כ״א‬
‫ליראה‪.‬‬
 ‫קכד‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ שו פ טי ם‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫שופטים י ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו׳‪ ,‬ושפטו את העם משפט צדק־‪ .‬ואי׳ במד״רג‬ ‫צד‬
‫משל למלך שהיו לו בנים הרבה‪ ,‬והי׳ אוהב את הקטן יותר מכולם‪ ,‬והי׳ לו‬
‫פרדס א׳‪ ,‬והי׳ אוהבו יותר מכל מה שהי׳ לו‪ ,‬אמר המלך‪ ,‬אני נותן את הדבר שאני אוהב‪,‬‬
‫לזה שאני אוהב‪ .‬כך אמר הקב״ה‪ ,‬אני אוהב את ישראל מכל האומות שבראתי‪ ,‬שנא׳‘ כי‬
‫נער ישראל ואוהבהו‪ ,‬ומכל מה שבראתי אני אוהב את המשפט‪ ,‬שנא׳י כי אני ה׳ אוהב‬
‫משפט‪ ,‬אני נותן את הדבר שאני אוהב‪ ,‬לזה שאני אוהב‪ ,‬הה״ד שופטים ושוטרים תתן‬
‫לך כו׳‪ ,‬אמר הקב״ה בזכות המשפט אני משרה שכינתי בתוכם‪ ,‬שנא׳® ויגבה ה׳ צבאות‬
‫במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה‪ ,‬ובזכות המשפט אני גואל אתכם גאולה שלימה‪,‬‬
‫שנא״ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא כו׳«‪ .‬ומשמעות הענין‪ ,‬דזה‬
‫שאוהב את הקטן הוא לפי שהוא קטן‪ ,‬דלכן הביא ע״ז פסוק כי נער ישראל ואוהבהו‪,‬‬
‫דמשמע שהאה׳ היא לפי שהוא נער‪ ,‬דכללות ענין האהבה לישראל הרי נא׳ ע״ז כמה‬
‫פסוקים‪ ,‬וכמו אהבתי אתכם אמר ה״‪ ,‬ואוהב את יעקב®‪ ,‬ומה שהביא פסוק כי נער ישראל‪,‬‬
‫משמע‪ ,‬שזהו לפי שהוא נער כו׳‪ .‬וצ״ל מהו מעלת הקטן‪ ,‬הלא לכאו׳ גדול הוא חשוב‬
‫יותר‪ .‬גם צ״ל״> מהו שייכות ענין כי נער ישראל לענין המשפט‪ ,‬שאני נותן המשפט‬
‫לישראל לפי שהוא נער כו׳‪ .‬גם מה״ע שבזכות המשפט אני משרה שכינתי כו׳‪ ,‬ובזכות‬
‫המשפט נגאלים בגאולה שלימה‪ ,‬מהו שייכות הענינים זל״ז‪ .‬גם מה״ע ושפטו את העם‬
‫משפט צדק כו׳‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק משנת״ל״ ההפרש בין הרצון לכל הכהות‪ ,‬דכל הכהות‬
‫הן במציאות לעצמן חוץ לעצמות הנפש‪ ,‬והיינו שהן במציאות דבר בעצמן‪ ,‬משא״כ‬
‫הרצון‪ ,‬שאינו במציאות לעצמו חוץ לעצמות הנפש‪ ,‬שהוא רק הטיית והמשכת הנפש‪,‬‬
‫ובעצמו הוא בבחי׳ אין כו׳‪ ,‬והיינו לפי שכל הכהות הן להיות בחי׳ כהות‪ ,‬והרצון הוא‬
‫רק גילוי מן העצם כו׳‪ .‬ולכן‪ ,‬הרצון אין בו התחלקות בעצם‪ ,‬וכמו שמאיר בהאיברים‬

‫הושע יא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(4‬‬ ‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על המשך וככה תרל״ז‬
‫ישעי׳ סא‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(5‬‬ ‫פצ״ט )םה״מ תרל״ז ח״ב ע׳ תרמג ואילך )והוא הגהות וכר‬
‫ישעי׳ ה‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫לד״ה להבין ענין אור א״ם באוה״ת ענינים ‪ y‬קבה((‪ - .‬כנסמן‬
‫שם נו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫לקמן בהמאמר‪.‬‬
‫‪ (8‬ומכל מה שבראתי ‪ ..‬ישועתי לבוא כר‪ :‬בדב״ר שם‪:‬‬ ‫לכמה ענינים המבוארים בהמאמר ‪ -‬ראה ד״ה וידבר גו׳‬
‫בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה‪ ,‬מנין שנאמר‬ ‫זאת חוקת תרס״ו)המשך תרס״ו ע' רל ואילך(‪ ,‬שחלקו מיוסד‪,‬‬
‫ויגבה ה׳ צבאות במשפט‪ ,‬ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין‬ ‫כנראה‪ ,‬על אוה״ת והמשך וככה שם‪.‬‬
‫אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם‪ ,‬מנין שנאמר‬ ‫מאמר זה עם הוספות וכר ‪ -‬ד״ה נחמו תרפ״ב פ״ב‪ .‬ספ״ג‬
‫והא־ל הקדוש נקדש בצדקה‪ .‬ואם שמרתם את שניהם‪ ,‬הצדקה‬ ‫ופ״ד )םה״מ תרפ״ב ע׳ שפב‪ .‬ע' שפה ואילך(‪ .‬המשך ר״ה‬
‫והדין‪ ,‬מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה מנין שנא׳ כה אמר‬ ‫תרפ״ג ותש״ז פ״א־ו)םה״מ תרפ״ג ע׳ פב ואילך‪ .‬תש״ז ע׳ ‪125‬‬
‫ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי‬ ‫ואילך(‪.‬‬
‫להגלות‪.‬‬ ‫התחלת וסיום ד״ה שופטים ושוטרים תרפ״ב)םה״מ תרפ״ב‬
‫‪ (9‬מלאכי א‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ע׳ תכב ואילך‪ .‬ע' תמה ואילך(‪ ,‬מיוסדים‪ ,‬כנראה‪ ,‬על התחלה‬
‫‪ ( 10‬ראה גם ד״ה שופטים ושוטרים תשכ״ז)סה״מ תשכ״ז‬ ‫וסיום דמאמר זה‪.‬‬
‫ע׳ שכו(‪ .‬לקו״ש חכ״ט ע׳ ‪ 95‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ (2‬שופטים טז‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ (11‬פמ״ט ואילך )ע׳ קיד ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (3‬דב״ר פ״ה‪ ,‬ז‪.‬‬
 ‫קכה‬ ‫ש״פ שופטים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫והכהות‪ ,‬אינו בא בבחי׳ התלבשות ובבחי׳ התחלקות‪ ,‬שנמשך בכל מקום‪ ,‬והמשכתן הוא‬
‫שעצמותו נמשך ופועל בכל מקום בשוה כו‪/‬‬

‫נג( ו ה נ ה להבין הדוגמא מכ״ז למעלה‪ ,‬צ״ל תחלה״ ענין אוא״ס‪ .‬דהנה ידוע״ דאוא״ס‬
‫אין הכוונה אור של הא״ס‪ ,‬כ״א שהאור הוא א״ס‪ ,‬שאם נא׳ אור של הא״ם‪,‬‬
‫הרי א״ם קאי על העצמות‪ ,‬והעצמות אין לכנות רק בש׳ א״ם‪ ,‬כ״א בשם אין לו תחלה‪,‬‬
‫שזה מעלה יתירה על א״ם‪ ,‬דכל שאין לו תחלה‪ ,‬ממילא אין לו תכלה״‪ ,‬ועצמותו ית׳‪,‬‬
‫שמציאותו מעצמותו‪ ,‬הרי אין לו תחלה‪ ,‬ממילא אין לו תכלה‪ ,‬אבל ענין הא״ם אינו מחייב‬
‫שלא יהי׳ לו תחלה‪ ,‬דיכול להיות דהגם שאין לו תכלה‪ ,‬מ״מ יהי׳ לו תחלה‪ .‬וזה באחת‬
‫משתי פנים‪ .‬או בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬שהוא כמו העצם‪ ,‬וע״כ אין לו תכלה כמו העצם‪,‬‬
‫ויש לו תחלה‪ ,‬שהרי הוא רק גילוי לבד מן העצם כו׳‪ .‬או גם בדבר שאינו כלל גילוי מן‬
‫העצם לא יהי׳ לו תכלה‪ ,‬מצד שרצון הבורא כך הוא שלא יהי׳ לו תכלה‪ ,‬וכמ״ש בפלח‬
‫הרמון״‪ ,‬דכל קדמון נצחי‪ ,‬ולא כל נצחי קדמון‪ ,‬שרבים מן הנמצאים יהיו נצחיים ברצון‬
‫הבורא‪ ,‬ואין שום אחד מהם קדמון‪ .‬וכמו שצבא מעלה קיימין באיש‪ ,‬וצבא מטה קיימין‬
‫צה‬ ‫במין״‪ ,‬וכמ״ש״ מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר כו׳‪ .‬וי״ל‪ ,‬דלולא החטא דעה״ד היו‬
‫גם צבא מטה קיימין באיש‪ .‬ומ״ש״ ועתה פן ישלח ידו ולקח מעה״ח וחי לעולם‪ ,‬זהו לאחר‬
‫החטא‪ ,‬דמ״מ‪ ,‬אם הי׳ אוכל מעה״ח‪ ,‬הי׳ חי לעולם‪ ,‬ומפני שנעשה תערובות טו״ר״‪ ,‬לא‬
‫רצה הקב״ה שיחי׳ לעולם‪ ,‬לפי שיהי׳ ח״ו קיום גם אל הרע “‪ .‬אבל לולא החטא‪ ,‬הי׳ גם‬
‫צבא מטה קיימין במין■־ כו׳‪ .‬ואופן הקיום דצבא מעלה שקיימין באיש הוא כמו קיום דבר‬
‫נצחי בעצם‪ .‬וכידוע שיש הפרש בין הקיום דדבר הנפסד להקיום דדבר נצחי‪ ,‬דדבר‬
‫הנפסד‪ ,‬הנה גם בשעת קיומו הוא בהפסידות‪ ,‬והיינו שהוא תמיד בהפסידות‪ ,‬וכמ״ש‬
‫הבחיי־־‪ ,‬שהתינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש‪ ,‬והדבר הנצחי הוא שאין בו הפסידות‬
‫כלל‪ .‬וכן הוא בצבא מעלה‪ ,‬שבעת קיומם אין בהם הפסידות כלל‪ ,‬וכדאי׳ בירושלמי “‬
‫ע״פי־ אלה תולדות השוה״א״ בהבראם‪ ,‬שהם חזקים כיום הבראם‪ .‬וכ״ז הוא רק מצד רצון‬
‫הבורא‪ ,‬דהרי מצד עצמן ה״ה הווים ונבראים‪ ,‬ומאחר שהם הווים‪ ,‬ה״ה נפסדים מצד עצמן‪,‬‬
‫וקיומן הוא רק מצד רצון הבורא כו׳‪ .‬ומה שארז״ל “ שית אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב‪,‬‬

‫ע׳ קעו‪.‬‬ ‫‪ (12‬ראה המשך וככה שבהערה ‪.1‬‬

‫‪ (20‬ראה תו״א ותו״ח שם‪ .‬סה״מ תרנ״ט ס״ע קמט ואילך‪.‬‬ ‫‪ ( 13‬ראה לקו״ת פקודי ז‪ ,‬ב‪ ,‬מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ז‬
‫‪ (21‬במין‪ :‬בסה״מ תרפ״ב‪ ,‬תרפ״ג ותש״ז שבהערה ‪ :1‬באיש‪.‬‬ ‫ע׳ כב‪ .‬אוה״ת ענינים ע׳ קסא ואילך‪ .‬ע' קעה‪ .‬םה״מ תרס״ד ע׳‬
‫‪ (22‬ראה בחיי בראשית א‪ ,‬כח‪ .‬וראה אוה״ת בראשית ח״ו‬ ‫ל ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ע' ריט ואילך‪ .‬ע׳ רל ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫תתרכ‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ תרכ״ז ע׳ תעט‪ .‬תרל״ג ח״ב ע׳ תקמט‪ .‬המשך‬ ‫‪ ( 14‬ראה חובת הלבבות שער היחוד פ״ה‪.‬‬
‫מים רבים תרל״ו פל״ג‪ .‬םה״מ תרמ״ב ע׳ תעד‪ .‬הגהות לד״ה‬ ‫‪ (15‬שער ד )שער עצמות וכלים( פרק ג‪.‬‬
‫פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ע׳ ע ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט‬ ‫‪ ( 16‬ראה רד״ק ישעי׳ מ‪ ,‬כו‪ .‬ספר העיקרים מאמר שני פרק‬
‫שבהערה ‪ .16‬תרס״ט ע׳ קיא‪ .‬לקמן פשל״ג)ח״ג ע׳ תתקכט(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬ספר החקירה להצ״צ סב‪ ,‬א ואילך‪ .‬קג‪ ,‬א ואילך‪ .‬אוה״ת‬
‫ח״ה ע׳ וא׳קמג‪ .‬ד״ה אין ערוך הנ״ל‪.‬‬ ‫תשא ע' א׳תתכה‪ .‬סה״מ תרל״ח ע' עג‪ .‬תרנ״ט ע׳ קצח ואילך‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה ירושלמי ברכות פ״א ה״א‪ .‬ספר החקירה‪ ,‬אוה״ת‬ ‫לקמן פפ״ז‪ .‬פשל״ג)ע׳ רכד‪ .‬ח״ג ע' תתקכח(‪ .‬ד״ה אין ערוך‬
‫בראשית‪ ,‬המשך מים רבים‪ ,‬סה״מ תרמ״ב‪ ,‬הגהות לד״ה פתח‬ ‫הב׳ תרצ״ד פרק ל)םה״מ תשי״א ע׳ ‪.(142‬‬
‫אליהו‪ ,‬םה״מ תרנ״ט‪ ,‬וד״ה אין ערוך שם‪.‬‬ ‫‪ (17‬ישעי׳ שם‪.‬‬
‫‪ (24‬בראשית ב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (18‬בראשית ג‪ ,‬כב )ושם‪ :‬גם מעץ החיים ואכל(‪.‬‬
‫‪ = (25‬השמים והארץ‪.‬‬ ‫‪ ( 19‬ראה תו״א בראשית ה‪ ,‬ג ואילך‪ .‬תו״ח שם ל‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (26‬ר״ה לא‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין צז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫מאמרי אדמו״ר האמצעי בהר ע׳ תדש ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ב ע׳‬
‫ש ואילך‪ .‬עת״ר ע׳ רמג‪ .‬םה״מ תרפ״ב ע׳ שפג ואילך‪ .‬תרצ״ב‬
 ‫שופטים ושוטרים‬ ‫קכו‬

‫דקאי על כללות העולמות וההשתל׳‪ ,‬וכמ״שי־ כי כאשר השמים החדשי׳ והארץ החדשה‬
‫אשר אני עושה כו׳»‪ /‬וכמ״ש במ״אי^‪ ,‬זהו מפני שכך יהי׳ רצון הבורא שיפסדו יהיו‬
‫נפסדים‪ ,‬וכ״ז״י שהרצון בהם שיהיו בקיומן בלי הפסידות‪ ,‬ה״ה קיימין כמו דבר הנצחי‬
‫כר**‪ .‬הרי שאפשר להיות שאין לו סוף אף שיש לו תחלה‪ .‬וכל שאין לו תחלה‪ ,‬ממילא‬
‫אין לו סוף‪ .‬וא״כ‪ ,‬אם הי׳ הכוונה על עצמותו ית׳‪ ,‬הול״ל אין לו תחלה‪ .‬ועוד‪ ,‬דעל עצמות‬
‫לא יתכן לומר כינוי א״ם‪ ,‬דפירושו הוא שא״ם להתפשטותו‪ ,‬והרי עצמות אינו בבחי׳‬
‫התפשטות‪ ,‬דכל עצמי אינו מתפשט כו׳^י‪ .‬אלא הכוונה באוא״ם על האור‪ ,‬דהאור יש לו‬
‫תחלה‪ ,‬שהוא העצמי‪ ,‬רק שאין לו סוף‪ ,‬להיותו בבחי׳ גילוי העצם שכמו העצם כו׳‪ ,‬וגם‬
‫האור הוא בבחי׳ התפשטו׳‪ ,‬דשייך לומר עליו א״ם להתפשטותו כו׳‪.‬‬

‫ולהבין זה צ״ל תחלה ההפרש בין אור לשפעיי‪ ,‬שהמקובלי׳י^ משתמשים ע״פ הרוב בל׳‬
‫אור‪ ,‬והחוקרים־^ בל׳ שפע‪ ,‬וההפרש ביניהם הוא‪ ,‬דשפע מורה דההשפעה היא‬
‫איזה מהות דבר שנשפע מן המשפיע אל המקבל‪ ,‬וכמו השפעת הצדקה מעשיר לעני‪,‬‬
‫שמהות דבר נשפע ונמשך‪ ,‬וכמו המשכת המים ממקום למקום‪ ,‬שנא׳ ע״ז ל׳ שפע‪ ,‬וכמו‬
‫שפע ימים®׳‪ ,‬שפעת מיםי^‪ ,‬הרי עצם מהות המים נמשכים ממקום למקום כר‪ ,‬דהשפעה זו‬
‫פועלת שינוי וחסרון בהמשפיע‪ ,‬וכמו המים הנמשכים‪ ,‬ה״ה חסרים ממקום שנמשכו כר‪.‬‬
‫וכמו״כ בכחות הנפש‪ ,‬וכמו־ג בכח הזריקהי^י כשזורק אבן למע׳‪ ,‬הרי נבדל ונפרש ממהות‬
‫כח היד המתלבש בהאבן ונושאו למע׳‪ ,‬דהרי הזריקה היא לאחר שיוצא האבן מן היד‪,‬‬
‫הרי נבדל ונפרש בזה ממהות כח היד על האבן שמקיפו)וואס נעמט עם ארום( מכל צד‪,‬‬
‫שעי״ז הוא נושא״* למע׳‪ ,‬וכשנכלה הכח ה״ה נופל למטה‪ .‬דכח זה הוא בבחי׳ התלבשות‪,‬‬
‫הן מצד הזורק והן מצד הדבר הנזרק‪ ,‬דהרי הזורק נתפס בהזריקה‪ ,‬בזה שצריך לזרוק‪,‬‬
‫שלא תהי׳ הזריקה מעצמה‪ ,‬וגם שבשעה שזורק את האבן‪ ,‬אינו יכול לעשות דבר אחר‪.‬‬
‫וכן הפעולה בהדבר הנזרק הוא בדרך התלבשות בו‪ ,‬שהרי פועל בו התחדשות‪ ,‬והוא‬
‫שילך האבן למע׳ היפך טבעו‪ ,‬דטבע האבן הוא לירד למטה‪ ,‬ובכדי לפעול התחדשות א״א‬
‫להיות בדרך ממילא‪ ,‬כ״א בהתלבשות דוקא‪ .‬דעד״ז הוא למע׳ ההפרש בין עו״ע ליש‬
‫מאין״‪ ,‬דבעו״ע יש אופן שמהתפשטות העילה בא העלול בדרך ממילא “ )וכמו האי‬

‫‪ (35‬ראה מורה נבוכים ח״ב פי״ב‪.‬‬ ‫‪ (27‬ישעי' סו‪ ,‬כב‪.‬‬

‫‪ (36‬ברכה לג‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ (37‬איוב כב‪ ,‬יא‪ .‬איוב לח‪ ,‬לד )ושם‪ :‬ושפעת(‪ .‬בםה״מ‬
‫תרפ״ג ותש״ז שבהערה ‪ :1‬ופי' במצודות* הרבה מים‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ואוה״ת ענינים שם‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן אתהלך לאזניא ע' עח‬
‫ואילך‪ .‬אמרי בינה שער הק״ש פרק כז ואילך )נד‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫מאמרי אדמו״ר האמצעי נ״ך ע' קעז ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר ס״ע‬
‫מג ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (40‬נושא‪ :‬בסה״מ תרפ״ג ותש״ז שם‪ :‬נושאו‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה גם ד״ה גדול יהי' כבוד הבית הזה תשכ״ב)סה״מ‬
‫מלוקט ח״ד ע' שלו ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ד ע' קיד‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה לעיל פרק טל)ע' פז(‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה שומר אמונים )להר״י אירגס( ויכוח שני סי״א‪.‬‬
‫*( מצודת ציון‪.‬‬
‫‪ (28‬בסה״מ תרפ״ב תרפ״ג ותש״ז שם מוסיף כאן‪ :‬הרי‬
‫שהעולמות יופסדו‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה לקו״ת דרושים לשמע״צ פט‪ ,‬ג‪ .‬אוה״ת שה״ש‬
‫ח״א ע׳ יד‪ .‬סה״מ תרכ״ז ע׳ רעא‪.‬‬
‫‪ = (30‬וכל זמן‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה גם לקו״ש ה״ה ע' ‪ 98‬הערה ‪ .21 ;19‬ח״ו ע' ‪.93‬‬
‫‪ (32‬ראה גם הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ע׳‬
‫עב‪ .‬םה״מ תרנ״ח ע' קכ‪ .‬ע׳ קסד‪ .‬תרנ״ט ע׳ קצט‪.‬‬
‫‪ (33‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה המשך וככה שבהערה ‪ .1‬וראה‬
‫מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״ב ע׳ שע‪ .‬אוה״ת ענינים ע׳ קי‬
‫ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ רלא ואילך‪ .‬ד״ה ונחה תשי״ד )םה״מ‬
‫מלוקט ח״ב ע׳ רצג ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ג ע' קעג‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫הובא באוה״ת שם‪ .‬ע׳ קלא‪ .‬המשך תרס״ו ע' תרסב‪.‬‬
 ‫קכז‬ ‫ש״פ שופטים‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫חכמתא אתפשטת ואפיק מינה בינה כו׳«‪ ,‬וי״ל דלמע׳ כן הוא במוחין ומדות גם בחיצוניות‬
‫שלהם כו‪ /‬ובאדם למטהיי בבחי׳ הפנימיות שלהם כו׳(‪ ,‬וכמו במוחין ומדות בבחי׳‬
‫צו‬ ‫הפנימיות והגדלות שלהם‪ ,‬שהמדות הן בערך המוחין‪ ,‬הרי בבחי׳ התפשטות והתגלות‬
‫המוחין‪ ,‬באים המדות בדרך ממילא כו׳־י‪ ,‬וכן משארז״ל®* אא״כ הי׳ חכם ומבין מדעתו‬
‫כו׳«‪ .‬אבל בהתהוות יש מאין‪ ,‬אין זה בדרך ממילא‪ ,‬כ״א ע״י התלבשות האין האלקי‬
‫להוות את היש כר‪ .‬וכידוע« ההפרש בין נבראו« לברא״=‪ ,‬דנבראו הוא שנעשה בדרך‬
‫ממילא‪ ,‬ואין זה בבחי׳ יש עדיין)שזהו ההתהוות כמו שהיא מש׳ הוי׳ כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪,(48‬‬
‫ובהתהוות היש ממש כתיב״־ בראשית ברא אלקים‪ ,‬בבחי׳ התלבשות כה הפועל בהנפעל‬
‫כר‪ .‬רק שההתלבשות אינה בבחי׳ התלבשות פנימי ממש‪ ,‬דענין ההתלבשות הוא שבא‬
‫בגילוי ממש‪ ,‬ואם הי׳ באופן כזה בהתהוות יש מאין‪ ,‬שהי׳ כה הפועל בגילוי ממש‬
‫בהנפעל‪ ,‬הרי הי׳ הנפעל בערך הפועל‪ ,‬וענין יש מאין הוא בדרך אין ערוך כר״*‪ ,‬אבל‬
‫מ״מ הוא בבחי׳ התלבשות בהנפעל כר‪ .‬וזהו א׳ מהפלאים שבענין התהוות יש מאין‪,51‬‬
‫שהאין האלקי הוא בבחי׳ התלבשות בהיש לפעול בו ההתחדשות‪ ,‬היינו מציאות ישותו‪,‬‬
‫ומ״מ‪ ,‬מתעלם ומסתתר ממנד־‪ ,‬שלא יהי׳ נרגש בהיש‪ ,‬באופן שיתהווה במציאות יש כר‬
‫)ועמשית״ל פ׳«(‪ .‬וכמו״כ בענין הזריקה‪ ,‬שכח התנועה שביד הוא בהתלבשות בהאבן‬
‫לפעול בו‪ ,‬רק שהוא בהעלם כר‪ .‬וכ״ז הוא לפי שמהות כה היד נמשך בזה‪ ,‬לכן הוא בבחי׳‬
‫התלבשות מצד הזורק‪ ,‬דהיינו שנתפס בזה כר‪ ,‬ומפני שענינו הוא לפעול דבר‪ ,‬ע״כ‬
‫הפעולה בהנפעל היא ג״כ בבחי׳ התלבשות כר‪.‬‬

‫והנה״״ כה הזריקה היא בד״כ כה היותר תחתון בכה התנועה‪ ,‬ובא בדבר הנבדל לגמרי‪,‬‬
‫שאין לו יחם ושייכות אליו‪ ,‬ע״כ ההתלבשות היא בבחי׳ העלם לגמרי כר‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫באיזה מלאכה‪ ,‬כמו בציור וכה״ג‪ ,‬ניכר יותר ההתלבשות‪ ,‬דבמלאכת הציור הרי ההתגלות‬
‫דכה התנועה והתפיסה בזה היא ביותר‪ ,‬וכמו״ב הפעולה היא בהתלבשות יותר‪ ,‬מפני שיש‬
‫יחם יותר להדבר הנפעל עם הפועל כר )וכידוע שנשאר רושם מהפועל בהפעולה״־‪,‬‬
‫וכנודע שהה״מ ז״ל הכיר מהכלי איך שהי׳ הפועל כו׳־־‪ ,‬הנה זה שייך במלאכת כלי וכה״ג‬

‫בחיצוניות המוחין וחיצוניות המדות‪ ,‬שהמדות אינם בקירוב‬
‫אל המוחין‪ ,‬אינו כן‪ ,‬אבל למע' הוא כן גם בחיצוניות הספי'‪,‬‬
‫שמהתפשטות העילה נמשך העלול בדרך ממילא‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה תו״א מגילת אסתר צו‪ ,‬ג‪ .‬לקו״ת שה״ש יד‪ ,‬ג‬
‫ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״א ע' עז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (49‬תהלים קמח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (50‬בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה גם םה״מ עת״ר ע׳ תכא‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה םה״מ תרכ״ט ע׳ קנט ואילך‪ .‬תרל״ג ח״ב ס״ע‬
‫תקה‪ .‬עת״ר ריש ע' עה‪.‬‬
‫‪ (53‬פ׳‪ :‬ראה פרנ״ו)ח״ג ע' תשיב(‪ .‬פשצ״ו)ח״ד ע' ותתטז‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה אור תורה להרב המגיד)קה״ת‪ ,‬תשס״ו( סימן צז‪.‬‬
‫‪ (55‬מאמרי אדמו״ר האמצעי נ״ך שם )ע׳ קפד(‪ .‬םה״מ‬
‫תרס״א ‪ y‬קצה‪ .‬לקוטי אמרים להרב המגיד )קה״ת‪ ,‬תש״ע(‬
‫הוספות סימן רנח‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫והתרחבות השכל בעצמו נמשכו המדות בדרך ממילא‪ ,‬אבל‬
‫‪ (43‬זח״ג רצ‪ ,‬א )אד״ז(‪ .‬וראה לעיל שם‪.‬‬
‫‪ (44‬ובאדם למטה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ובאדם למטה הוא‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה םה״מ עת״ר ‪ 7‬יה ואילך‪ .‬וש״נ‪ 7 .‬ריא ואילך‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ (46‬משנה חגיגה יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (47‬בםה״מ תרפ״ג ותש״ז שם‪ :‬וזהו שארז״ל אא״כ הי'‬
‫חכם ומבין מדעתו‪ ,‬דעל חב׳ ותבונה פירש״י ]חגיגה יב‪ ,‬א ‪-‬‬
‫ד״ה חכמה[ חכ' ידע מה שלמד‪ ,‬שהוא הידיעה בקיצור‪ ,‬כמו‬
‫שהיא הידיעה דחכ'‪ ,‬כמו שנת׳ באריכות הענינים בזה במ״א‪,‬‬
‫ובתבונה פרש״י ]שם ‪ -‬ד״ה תבונה[ יודע לחדש דבר מפלפולו‬
‫בחב'‪ ,‬שהו״ע הבינה‪ ,‬הרי זהו תואר החב' שכ״ז הוא התפשטות‬
‫החב' שלו‪ ,‬עד שמבין מדעתו‪ ,‬שזהו מה שמהתפשטות‬
‫והתרחבות החכ׳ מעצמה נמשך בינה בדרך ממילא‪ .‬דלמע' כן‬
‫הוא בהשתל' הספי' זמ״ז גם בחיצוניותן‪ ,‬אמנם למטה באדם‬
‫יש ג״כ ענין זה‪ ,‬בפנימיות המוחין ופנימיות המדות‪ ,‬והיינו‬
‫דכאשר המדות הם בערך אל המוחין דאז מן התפשטות‬
 ‫שו פ טי ם ו שו ט רי ם‬ ‫קכח‬

‫יותר מבזריקה‪ ,‬מפני ההתייחסות זל״ז‪ ,‬שיש בזה התגלות והתלבשות יותר כו‪ /‬וכן אדם‬
‫חס על מעשה ידיו בו׳®’(‪ .‬והחילוק הוא בגסות ודקות‪ ,‬דכאשר הדבר הנפעל הוא דבר גם‪,‬‬
‫אין ההתגלות בזה כ״ב‪ ,‬וההתלבשות בהפעולה היא בהעלם יותר‪ ,‬ובדבר דק יש בזה יותר‬
‫התגלות הפועל‪ ,‬וההתלבשות היא בהתגלות יותר כר )דבמדרי׳ הרוחניות הוא שבא‬
‫בהנפעל בגילוי ובהרגש יותר בו׳(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬יבאר ענין אוא״ם דקאי על האור‪ ,‬כי העצמות אין לו תחלה‪ ,‬וממילא אין לו‬
‫סוף‪ ,‬וא״ס יכול להיות גם שיש לו תחלה‪ ,‬כמו גם בנמצאים ברצון הבורא שיהיו‬
‫קיימים כמו דבר נצחי‪ ,‬או באור להיותו גילוי העצם‪ .‬וגם‪ ,‬א״ם הוא בהתפשטות‪ ,‬והעצם‬
‫אינו מתפשט‪ .‬ויבאר ענין אור ושפע‪ ,‬דשפע הוא מהות דבר‪ ,‬ולכן פועל שינוי‪ ,‬וכמו‬
‫בזריקה שהזורק נתפס בזה‪ ,‬וגם הפעולה היא בבחי׳ התחדשות‪ ,‬שזהו בבחי׳ התלבשות‪,‬‬
‫וכמו עו״ע‪ ,‬שלפעמים הוא בדרך ממילא‪ ,‬ויש מאין הוא בבחי׳ התלבשות בהעלם‪ ,‬להיותו‬
‫בבחי׳ התחדשות‪ ,‬וכ״ה בזריקה שענינו לפעול דבר‪ .‬וכמו״ב במלאכת הציור עד״מ‪ ,‬ששם‬
‫נתפס הכח יותר‪.‬‬

‫נד( ויובן זה יותר מענין ההתלבשות בכחות הרוחניים‪ ,‬וכמו בהתלבשות השכל בכח‬
‫התנועה‪ ,‬דהרי בזריקה שהיא מכח התנועה שביד‪ ,‬יש בזה התלבשות השכל‪,‬‬
‫צז שצריך לכוין במוחו ומחשבתו איך לזרוק‪ ,‬ושתגיע למקום שרוצה לזרוק‪ ,‬והיינו שתהי׳‬
‫הזריקה מכוונת‪ ,‬וכן במלאכת הציור עד״מ יש התלבשות השכל‪ ,‬הרי אינו דומה התלבשות‬
‫השכל שבציור לההתלבשות שבזריקה־^‪ ,‬דלהיות שזהו כח היותר תחתון שבתנועה‪ ,‬לא‬
‫יש בזה התגלות השכל כ״כ‪ ,‬ואינו בהרגש פנימי בכח התנועה‪ ,‬וע״כ כשמרגיל א״ע‬
‫בזריקה‪ ,‬אינו צריך לכוין איך לזרוק‪ ,‬ובאמת גם אז יש בזה התלבשות השכל‪ ,‬רק שהוא‬
‫בהעלם בתכלית‪ ,‬ובמלאכת הציור יש בזה התלבשות והתגלות השכל יותר‪ ,‬ובבחי׳ הרגש‬
‫פנימי יותר‪ ,‬ובכל פעם ופעם צ״ל בזה התלבשות השכל כו׳‪.‬‬

‫והדוגמא למע׳‪ ,‬כדאי׳ בם׳ הבהירים נטל צרורות וזרקן ומהם נעשה הארץ‪ ,‬וידוע«^ שזהו‬
‫בחי׳ כח הגבול שבא״ם‪ ,‬שבא בבחי׳ התלבשות בעולמות‪ ,‬רק שהוא בהעלם כו׳‪.‬‬
‫ובגמ׳ דחגיגה®־ אי׳ בעשרה דברים ברא הקב״ה את עולמו בחב׳ ובתבונה ובדעת בכח‬
‫ובגערה כו׳‪ ,‬דהעשרה דברים כולם הוא שבאים בבחי׳ התלבשות כו׳‪ .‬ויש בזה חילוקי‬
‫מדרי׳ בנבראים‪ ,‬דעם היות דכללות ההתהוות היא מעשרה דברים הנ״ל‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יש נבראים‬
‫שעיקרם הוא מבחי׳ חב״ד‪ ,‬ויש שעיקרם הוא מבחי׳ המדות‪ ,‬שז״ע בכח ובגערה כו׳‪ ,‬ולפי‬

‫‪ y‬מד ואילך; תרפ״ה ע׳ פו; תרפ״ט ע׳ שמז; תרצ״ב ע׳ עד ‪-‬‬
‫בשם פדר״א*‪ .‬וראה שמו״ר רפי״ג‪ :‬״האיך נבראת הארץ ‪..‬‬
‫נטל הקב״ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה‬
‫ארץ וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות״‪.‬‬
‫‪ (58‬ראה סה״מ שבהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ (59‬יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (57‬כ״ה בשם ספר הבהיר במאמרי אדמו״ר הזקן ענינים‬
‫*( ראה פרקי דר״א פ״ג‪ :‬״הארץ מאיזה מקום נבראת משלג‬
‫שתחת כסא הכבוד לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשה עפר‬
‫ארץ״‪.‬‬
‫‪ (56‬במאמרי אדמו״ר האמצעי שם‪ :‬״כשיאבדו יגיע כפיר‬
‫של אדם יצטער בנפשו מפני חלק חיות מעט מזעיר מן הנפש‬
‫שנשאר שם שאבד כו׳״ בםה״מ תרס״א שם‪ :‬״ידוע דרושם‬
‫מכה הפועל נשאר בהכלי‪ ,‬ולכן אדם חם על מעשה ידיו מפני‬
‫שרושם מכה המעשה נשאר במעשה ידיו״ וראה גם אמרי‬
‫בינה שם)נד‪ ,‬סע״ג‪ .‬סא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ח״א ע׳ רעו‪ .‬םה״מ תרנ״ז ם״ע קמו ואילך‪ .‬עזר״ת ‪ y‬קפג‪.‬‬
‫עטר״ת ‪ y‬תעד‪ .‬באמרי בינה שם )נד‪ ,‬ד( ובמאמרי אדמו״ר‬
‫האמצעי נ״ך שם ) ‪ 7‬קפג( ‪ -‬בשם ספר יצירה‪ .‬בסה״מ עת״ר‬
 ‫קכט‬ ‫ש״ם שופטים‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫אופן כזה הוא ההפרש בההתלבשות ותפיסא‪ ,‬שהו״ע ההתגלות‪ ,‬הן מצד הפועל והן‬
‫בהנפעל בו‪ /‬ומבו׳ במ״א״« משל ע״ז‪ ,‬כמו א׳ המצווה לזולתו לעשות דבר‪ ,‬ה״ז בקול ודבור‪,‬‬
‫וכן כשמדבר דברי אהבה או דברי שכל‪ ,‬ה״ז ג״ב בקול ודבור‪ ,‬ואינם דומים כלל זה לזה‪,‬‬
‫דבהציווי‪ ,‬הרי אין המשפיע נתפס בכחותיו כ״כ בזה‪ ,‬וכן המקבל אינו נתפם בזה‪ ,‬רק‬
‫לשמוע הציווי‪ ,‬וכשמדבר דברי אהבה‪ ,‬הרי המשפיע נתפס בזה במדותיו‪ ,‬שבאים‬
‫בהתגלות‪ ,‬וכן המקבל נתפס בזה בההרגש שבו‪ ,‬שנרגש בו כח המשפיע ומתקרב אליו‬
‫עי״ז‪ ,‬וביותר הוא בהשפעת השכל‪ ,‬שנתפסים בזה ביותר בבחי׳ התלבשות והתגלות כו‪/‬‬
‫והכל הוא בקול ודבור כר‪ .‬ולכן הציווי הוא בקול רם‪ ,‬דהיינו התגברות הקול‪ ,‬ובהשפעת‬
‫השכל א״צ להיות בקול רם‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬דברי חכמים בנחת נשמעים כו׳■®‪ ,‬והיינו דשם עיקר‬
‫הוא הקול‪ ,‬ובהשפעת השכל העיקר הפנימי שהוא השכל כו‪ /‬ועד״ז הוא למע׳ בהעשרה‬
‫דברים‪ ,‬שזהו מה שבא בבחי׳ התלבשות‪ ,‬ויש בזה חילוקים בנבראים‪ ,‬מאיזה מדרי׳ עיקר‬
‫מקורם והתהוותם‪ ,‬דלפי אופן כזה הוא ההתלבשות וההתגלות כו‪ /‬אך כללות כח התנועה‬
‫הוא כח אחרון שבנפש‪.‬‬

‫ויובן^ כמו״ב בהשפעת השכל מן המשפיע אל המקבל«‪ ,‬דג״כ מהות השכל נשפע בזה‪,‬‬
‫והוא ג״כ בבחי׳ התלבשות כו׳‪ .‬ועם היות דכללות ענין השפעת השכל ה״ז הארה‬
‫לבד‪ ,‬וכנודע ההפרש בין השפעת השכל להשפעה עצמיות״‪ ,‬דבהשפעה עצמיות‪ ,‬העצם‬
‫ממש נשפע בזה‪ ,‬שהרי נעשה מזה מהות שכל ממש אצל הבן‪ ,‬משא״ב בהשפעת השכל‪,‬‬
‫הרי דוקא כאשר התלמיד הוא בר שכל בעצמו‪ ,‬הרי הוא מקבל שכל הרב ומתלמד עי״ז‪,‬‬
‫אבל אם אינו בר שכל בעצמו‪ ,‬לא יתהווה אצלו מהות שכל עי״ז‪ ,‬וכמא׳ העולם״ א קאפ‬
‫קען מען ניט ארוף שטעלין‪ ,‬והיינו לפי שהוא הארה לבד‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הנה מהות ההארה נשפע‬
‫בזה‪ ,‬שהרי משפיע לו מהות שכל‪ ,‬והוא ממהות שכלו של הרב‪ ,‬והתלמיד מקבל בזה שכל‬
‫משכלו של הרב כר‪ .‬וזהו שההשפעה היא בקיומה גם לאחר הפסק ההשפעה‪ ,‬וגם לאחר‬
‫סילוק המשפיע‪ ,‬מפני שמהות ההארה נמשך בזה‪ ,‬ע״כ‪ ,‬גם אפי׳ לאחר שמסתלק המשפיע‪,‬‬
‫יכול לעיין בה‪ ,‬ולמצוא בזה החיות שהי׳ לו בעת שקיבל את ההשפעה מן המשפיע כר‪,‬‬
‫דבאור‪ ,‬הרי כשמסתלק העצם‪ ,‬מסתלקת גם ההארה‪ ,‬ובהשפעת השכל נשארה ההשפעה‪,‬‬
‫והיינו לפי שמהות ההארה נמשכה בזה כר‪ .‬ולכן אופן ההשפעה היא בבחי׳ התלבשות‬
‫צח‬ ‫ותפיסא‪ ,‬שהמשפיע נתפס בזה‪ ,‬ועושה בו שינוי והתפעלות‪ ,‬שע״י ההשפעה מתוסף שכל‬
‫אצל המשפיע‪ ,‬וכמו ומתלמידי יותר מכולם״‪ ,‬דלבד זאת שיש תלמיד המחכים את רבו״‪,‬‬
‫ע״י הקושיות וכה״ג‪ ,‬הנה ע״י עצם ההשפעה‪ ,‬מתוסף אצלו שכל‪ ,‬וכן העדר ההשפעה‬
‫עושה גרעון בהמשפיע כר)והיינו כשאינו משפיע גם לעצמו״‪ ,‬דהרי השפעת השכל אין‬

‫‪ 7‬ג ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (60‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן שבהערה ‪ 7 ) 33‬שעא(‪.‬‬

‫‪ (65‬ביאורי הזהר להצ״צ‪ ,‬סהמ״צ להצ״צ וסה״מ תרנ״ט‬ ‫‪ (61‬קהלת ט‪ ,‬יז‪ .‬וראה לקו״ש ח״ו ע׳ ‪.108‬‬
‫שם‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (62‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה המשך וככה והמשך תרס״ו ) ‪7‬‬
‫‪ (66‬תענית ז‪ ,‬א‪ .‬מכות י‪ ,‬א‪.‬‬ ‫רלב( שבהערה ‪.1‬‬
‫‪ (67‬ראה חגיגה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (63‬ראה הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ 7‬מד‬
‫‪ (68‬בםה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה ‪ :1‬בהעדר ההשפעה‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫נעשה גירעון בהמשפיע‪ ,‬רק שלזה מספיק ההשפעה לעצמו‬ ‫‪ (64‬ראה לקו״ת שה״ש לט‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ביאורי הזהר‬
‫ג״כ ‪ ..‬אבל בהעדר ההשפעה לעצמו ג״כ נעשה גרעון באור‬ ‫לאדמו״ר האמצעי ה‪ ,‬ג ואילך‪ .‬יב‪ ,‬א ואילך‪ .‬ולאדמו״ר הצ״צ‬
‫השכל‪ ,‬וכמו שאי' בעירובין ]נד‪ ,‬א[ בתלמיד א' דר״א שבמשך‬ ‫ח״ב ‪ 7‬תריג ואילך‪ .‬םהמ״צ להצ״צ ג‪ ,‬א ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט‬
 ‫שופטים ושוטרים‬ ‫קל‬

‫צריך אל הזולת‪ ,‬ויכול להשכיל השכלות לעצמו‪ ,‬ועי״ז לא יהי׳ בו גירעון‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬בכדי‬
‫שיתוסף‪ ,‬העיקר הוא ע״י ההשפעה אל הזולת כו׳(‪ .‬והוא מוגדר בההשפעה‪ ,‬שבעת‬
‫ההשפעה א״א לו להשכיל שכל אחר‪ .‬וגם הוא מוטרד בההשפעה‪ ,‬שהרי לא תהיה‬
‫ההשפעה מעצמה‪ ,‬כ״א צריך להשפיע את השכל‪ ,‬וגם הטרדא היא איך להשפיע‪ ,‬והו״ע‬
‫כליות יועצות״ איך להשפיע‪ ,‬דלהיות שענין ההשפעה אינו בבחי׳ גילוי העצם‪ ,‬היינו‬
‫לגלות עצמותו‪ ,‬כ״א לפעול אצל המקבל‪ ,‬ע״כ צ״ל העצה בזה איך להשפיע באופן‬
‫שיתקבל אצל המקבל‪ .‬שזהו ההפרש בין מלמד בר פועל לאינו בר פועל״י‪ ,‬דעם היותו‬
‫בעל שכל גדול יותר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אינו בר פועל‪ ,‬ולכאו׳ ענין הלימוד תלוי בשכל והשגה‪ ,‬ומי‬
‫שהוא בר שכל גדול‪ ,‬ביכולתו ללמד יותר‪ ,‬שהרי כשיגדל התלמיד צריך למלמד גדול‪,‬‬
‫והמלמדו מקרא‪ ,‬אינו יכול ללמדו משנה וגמ׳ כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בכדי לפעול בהמקבל‪ ,‬זהו דוקא‬
‫כשהוא בר פועל‪ ,‬והיינו שיודע לכלכל דבריו ולסדר הענינים באופן שיהיו מובנים‬
‫ויתקבלו אצל המקבל‪ ,‬וגם צריך להמציא ענינים במה להלביש את השכל בכדי שיהי׳‬
‫מובן אל המקבל‪ .‬וזה שאינו בר פועל‪ ,‬הגם ששכלו הוא בעילוי‪ ,‬אם אינו יודע לכלכל‬
‫דבריו‪ ,‬אינו פועל בהתלמיד‪ ,‬וכשיגדיל התלמיד‪ ,‬צריך למלמד גדול יותר‪ ,‬אך שיהי׳ בר‬
‫פועל כנ״ל‪ .‬וז״ע הטרדא שבהמשפיע בהעצה איך להשפיע‪ .‬ומובן‪ ,‬שההשפעה גופא ג״כ‬
‫משתנית בזה‪ ,‬שזהו ההפרש בין הבר פועל לשאינו בר פועל‪ ,‬דזה שאינו בר פועל‪ ,‬ה״ה‬
‫משפיע את השכל כמו שהוא אצלו‪ ,‬ואין זה בערך המקבל‪ ,‬והבר פועל הוא שמשנה את‬
‫ההשפעה שתהי׳ לפ״ע המקבל‪ .‬ובכללות זהו בהשכל השייך אל המקבל‪ ,‬וכידוע דבכל‬
‫ענין שכלי יש כמו שהשכל הוא לעצמו‪ ,‬שהוא הפנימיות‪ ,‬וחיצוניו׳ השכל הוא ששייך אל‬
‫המקבל‪ ,‬ובזה צריך לשנות ההשפעה שתהי׳ בערך המקבל‪ .‬ואין זה שינוי המהות‪ ,‬שה״ה‬
‫אותו השכל ממש‪ ,‬רק שבא בבחי׳ מיעוט‪ ,‬ובהתלבשות בענינים שבערך המקבל‪ ,‬ולפעמים‬
‫בא בציור אחר‪ ,‬שעי״ז דוקא מתקבל אצל המקבל כו׳‪ .‬ונמצא‪ ,‬דלבד זאת שהמשפיע מוטרד‬
‫בעצם ההשפעה להשפיע את השכל‪ ,‬ה״ה מוטרד ג״כ בזה שתהי׳ ההשפעה לפ״ע המקבל‪.‬‬
‫וכ״ז הוא לפי שמהות ההארה נמשך בזה‪ ,‬לכן המשפיע נתפס בזה‪ ,‬שצריך להשפיע‪ ,‬ולפי‬
‫שענין ההשפעה היא לפעול בהמקבל‪ ,‬היינו שתהי׳ בו בבחי׳ התלבשות פנימי׳‪ ,‬ע״כ צ״ל‬
‫בזה הטרדא וההתעסקות איך שתהי׳ השפע באופן שתתקבל כו׳‪ ,‬וגם ההשפעה משתנית‬
‫בזה להיות לפ״ע המקבל כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ויותר יובן מהתלבשות השכל‪ ,‬דבמלאכת הציור הוא בהתגלות והתלבשות יותר‬
‫מבזריקה‪ ,‬ולמעלה הו״ע בעשרה דברים ברא הקב״ה כו׳‪ ,‬ויש שעיקרם מבחי׳‬
‫חב״ד או שעיקרם מבחי׳ חג״ת‪ ,‬ועצם התהוותם הוא כמו מבחי׳ זריקה עד״מ‪ ,‬ונת׳ משל‬
‫ע״ז‪ .‬וכ״ה בהשפעת השכל‪ ,‬שנמשך מהות הארה‪ ,‬ולכן פועל שינוי בהמשפיע בתום׳‬
‫וגירעון‪ ,‬והוא מוגדר בזה ומוטרד להשפיע‪ ,‬ומפני שהוא לפעול בבחי׳ פנימי‪ ,‬ה״ה מוטרד‬
‫ג״כ איך להשפיע‪ ,‬שז״ע כליות יועצות‪ ,‬ובזה משתנה ג״כ ההשפעה‪.‬‬

‫שע״י העדר ההשפעה נעשה גרעון באור השכל‪.‬‬ ‫ג' שנים שכח תלמודו מפני שלמד בלחישא‪ ,‬וכן הי׳ עצת‬
‫‪ (69‬ראה ברכות סא‪ ,‬א‪ .‬וראה תניא אגה״ק סט״ו)קכב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫שמואל לר״י שיננא נעירובין שם[ קום פתח פיך וקרי פתח פיר‬
‫לקו״ת שה״ש כז‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫ותני כי חיכי דתתקיים ביך ותוריך חיי‪ ,‬כמ״ש ]משלי ד‪ ,‬כב[‬
‫‪ (70‬ראה גם םה״מ תש״ח ע' ‪.80‬‬ ‫חיים הם למוצאיהם א״ת למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה‪,‬‬
 ‫קלא‬ ‫ש״פ שופטים‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫נה( א מ נ ם ״ ענין האור הוא שזהו רק הארה לבד‪ ,‬שאין בו מן העצם‪ ,‬וכמו אור וזיו צט‬
‫השמש־ל‪ ,‬הרי אין עצם השמש מתפשט להאיר‪ ,‬כ״א הארתו לבד )שאינו‬
‫בבחי׳ מהות דבר‪ ,‬והראי׳‪ ,‬שכאשר מסתלק העצם‪ ,‬וכמו בשקיעת השמש‪ ,‬אין האור נמצא‪,‬‬
‫והיינו לפי שהוא רק הארה לבד כו׳(‪ .‬וע״כ אין האור פועל שום שינוי בהעצם‪ ,‬שהרי‬
‫בהשמש אינו נוגע אם האור מאיר א״ל‪ ,‬דכאשר מאיר האור‪ ,‬אינו נעשה תום׳ בהשמש‪,‬‬
‫וכמו״כ כשאינו מאיר‪ ,‬אינו נעשה גרעון בהשמש‪ ,‬וכמו כשמעמידין מסך נגד אור השמש‪,‬‬
‫או כשיש עננים‪ ,‬שאין האור מאיר בעולם או בבית‪ ,‬אין זה עושה שום שינוי וגרעון‬
‫בהשמש‪ ,‬וגם לא בהגילוי מאתו‪ .‬דבהשפעה‪ ,‬כשהמקבל אינו כלי לקבל‪ ,‬אין המשפיע יכול‬
‫להשפיע״‪ ,‬ובאור אינו כן‪ ,‬דגם כשאין האור מאיר‪ ,‬אין שום שינוי בהשמש‪ ,‬ונמשך ממנו‬
‫האור והזיו בשוה כמו אם הי׳ מאיר בעולם‪ ,‬והיינו אם לא היו עננים כו׳‪ .‬וגם אין השמש‬
‫מוטרד להאיר אור‪ ,‬שהאור ממילא בו‪ ,‬וכמו אור הנר‪ ,‬כשמכניסי׳ אותו בבית‪ ,‬ממילא הבית‬
‫מאיר‪ ,‬וא״צ להיות התעסקות מהנר להאיר את הבית‪ ,‬וכמו שמחממים מתכת באש‪ ,‬הרי‬
‫המתבת מתחמם ממילא מחום האש‪ ,‬בלי שום התעסקות מהאש‪ ,‬דהחום בא מהאש בדרך‬
‫ממילא‪ ,‬וכן המתכת‪ ,‬ע״י שמתקרב אל חאש‪ ,‬מתחמם ממילא כו׳‪ .‬ומה שהנפחים נופחים‬
‫במפוח בהאש‪ ,‬זהו רק לקרב האש אל המתכת‪ ,‬או להגדיל את האש להוציאו מההעלם‬
‫אל הגילוי‪ ,‬אבל החום וחימום המתבת בא בדרך ממילא‪ .‬ובן הוא באור כו׳‪ .‬והיינו לפי‬
‫שהוא הארה לבד‪ ,‬אין זה עושה שינוי והתפעלות בהמאור‪ ,‬שאינו נתפס ומתלבש להיות‬
‫מוטרד ומוגדר בזה‪ ,‬וגם א״צ הכנת המקבל‪ ,‬שאינו בא בו בהתלבשות כו׳‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬יש מעלה יתירה באור לגבי שפע‪ ,‬שהאור הוא מעין המאור״‪ ,‬וכמו אור וזיו‬
‫השמש ה״ה מעין השמש שהוא בהירי‪ ,‬ולכן האור מאיר‪ ,‬ולכן יש חילוקים באור‪,‬‬
‫כמו אור השמש ואור הלבנה ואור הנר‪ ,‬דלפי שהעצמיים מחולקים‪ ,‬ע״כ גם ההארות אינם‬
‫דומים זל״ז‪ ,‬לפי שהן כמו העצם כו׳‪ .‬והגם דשפע הוא ג״כ לפי אופן העצם‪ ,‬וכמו בהשפעת‬
‫השכל‪ ,‬הרי מי שהוא חכם גדול‪ ,‬מגלה שכליים נעלים ביותר‪ ,‬זהו רק שההשפעה לפי‬
‫אופן העצם‪ ,‬והיינו מה שהעצם מראה כחו בחחשפעה‪ ,‬דלפי אופן עצם כח חכמתו‪ ,‬מראה‬
‫כחו בההשפעה״)דבאמת זהו לפי עצם כח חכמתו הנעלמה‪ ,‬דלפי אופן כזה מראה כחו‪,‬‬
‫הן בהשכלתו לעצמו והן בההשפעה אל הזולת‪ ,‬והרי גילוי חחכמות מעצם כח חכמתו‬
‫הנעלמת אין זה בבחי׳ גילוי ההעלם ממש‪ ,‬היינו מעין העצם‪ ,‬שהרי העצם הוא רק היולי‪,‬‬
‫ומושלל ממציאות שכל‪ ,‬וההתגלות הוא שכל כו׳‪ ,‬א״כ זהו רק שהעצם מראה כחו‬
‫בההשפעה כו׳(‪ ,‬דכשהוא חכם גדול בעצם‪ ,‬ה״ה מגלה שכליים נעלים ביותר‪ ,‬ובכל ענין‬
‫בעומק ופנימיות‪ ,‬ומביא הכל לידי גילוי‪ ,‬להיות מתקבל אל המקבל כו׳‪ .‬דכ״ז חוא רק‬
‫שההשפעה היא לפי אופן העצם‪ ,‬לא כמו העצם כו׳‪ .‬והראי׳‪ ,‬משיחת חולין של ת״ח‬

‫כמו״כ ע״י העדר החשק של המקבל נעשה גרעון בהמשפיע‪,‬‬ ‫)‪y‬‬ ‫‪ (71‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה המשך וככה והמשך תרס״ו‬
‫וכמא׳ ]ראה זח״ב קפו‪ ,‬ריש ע״ב[ ווי לי׳ למאן דמליל על‬ ‫רלה ואילך( שבהערה ‪.1‬‬
‫אודנין דלא שמעין‪.‬‬ ‫‪ (72‬ראה לקו״ת הוספות לויקרא נב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (74‬ראה תניא אגה״ק ס״כ)קל‪ ,‬סע״א ואילך(‪ .‬סה״מ תרנ״ו‬ ‫‪ (73‬בםה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה ‪ :1‬דאינו בדומה‬
‫‪ y‬רנו ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫להשפעת השכל‪ ,‬דע״י שהמקבל אין לו שום חפץ ורצון לקבל‬
‫‪ (75‬ראה סה״מ תרנ״ט ‪ y‬רו‪ .‬תרס״ט ע' שעה‪ .‬אעת״ר ע׳‬ ‫השכל הוא פועל גרעון אצל המשפיע‪ ,‬דכשם שנת״ל שע״י‬
‫ריט‪.‬‬ ‫התיאובתא והחשק של המקבל מתוסף שכל אצל המשפיע‪,‬‬
 ‫שופטים ושוטרים‬ ‫קלב‬

‫שצריכים לימוד*’‪ ,‬מפני שיש בהם חכמה‪ ,‬דשיחות חולין של אדם פשוט א״צ לימוד‪ ,‬שאין‬
‫בהם שום שכל‪ ,‬ות״ח גם בשיחות חולין שלו יש בהם חב׳‪ ,‬ומ״מ ה״ה שיחות חולין‪ ,‬ואינן‬
‫כמו העצם‪ ,‬רק שהן לפי אופן העצם‪ ,‬דלפי שהוא חכם גדול‪ ,‬יש חכמה גם בשיחות חולין‬
‫שלו‪ ,‬ולפי אופן חכמתו כן הוא החב׳ שבהשיחות חולין כו׳ ”‪ .‬וכן הוא בהשפעת השכל‪,‬‬
‫שהוא לפי אופן העצם‪ ,‬לא כמו העצם‪ ,‬שהרי אין ההשפעה אל הזולת כמו שיודע אותו‬
‫הענין גופא לעצמו‪ ,‬דגם בשכליים הנעלים‪ ,‬הרי לעצמו הוא יודע אותם באופן אחר‬
‫לגמרי כר‪ ,‬ולצורך ההשפעה הרי צריך לשנות גם חיצוניות השכל כר‪ ,‬וכמשנת״ל פנ״ד*’‪,‬‬
‫הרי שאינו כמו העצם‪ ,‬רק שהוא לפי אופן העצם כר‪ .‬אבל האור הוא כמו העצם ממש‬
‫כר‪ .‬והגם דאי׳ בתניאי’ שהאור כמו שהוא כלול בגוף כדור השמש הוא ביתר שאת וביתר‬
‫עז‪ ,‬דהיינו שהוא בעילוי ביותר כר‪ ,‬זהו רק מצד ההתגלות‪ ,‬שהאור ע״י ההתגלות הוא‬
‫מתמעט כר‪ ,‬שכן הוא גם בהאור העצמי‪ ,‬דכשהוא כלול במקורו ה״ה בעילוי ביותר‪ ,‬דהיינו‬
‫שאינו במציאות אור כלל‪ ,‬וכשמתגלה ה״ה מתמעט‪ ,‬והיינו שהוא במציאות אור עכ״פ כר‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א״* בענין אין זולתך ואפס בלתך כר« )וית׳ לקמן פ׳^*(‪ .‬ובפרט כפי הידוע דאור‬
‫השמש הוא ע״י הנרתק כר‪ .‬ומ״מ‪ ,‬גם כמו שהוא ע״י הנרתק ה״ה כמו העצם‪ ,‬שהעצם‬
‫הוא בהירי‪ ,‬והאור מאיר כר)צ״ל שהכוונה כאן כפי המבואר במ״א “‪ ,‬דאור הסובב‪ ,‬הגם‬
‫שנמשך ג״כ ע״י הצמצום‪ ,‬אין הצמצום פועל בו‪ ,‬וה״ה כמו העצם‪ ,‬רק מה שנעשה בבחי׳‬
‫מקיף לעולמות עכ״פ כר‪ ,‬וכמשי״ת(‪.‬‬

‫והנה**‪ ,‬כמו באור וזיו השמש‪ ,‬כמו״ב הוא באור וחיות הנפש להחיות את הגוף**‪ ,‬שהוא‬
‫ג״כ רק הארה לבד‪ ,‬שהרי עצם הנפש אינו נמשך להחיות את הגוף‪ ,‬רק הארתו‬
‫לבד‪ ,‬ולכן אינו פועל שינוי בהעצם אם מאיר או אינו מאיר כר‪ ,‬וכמו״כ מה שמחי׳ את‬
‫הגוף ה״ז שלא ע״י התעסקות‪ ,‬שע״י התלבשותו בגוף ממילא הגוף חי כר‪ .‬ומה שצ״ל‬
‫צמצום בכדי להתלבש בגוף**‪ ,‬זהו רק בכדי שיהי׳ לו שייכות אל הגוף׳*‪ ,‬כי גם הארת‬
‫הנפש אין לו שייכות אל הגוף)וחיות הנפש בד״כ הוא בבחי׳ או״פ כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א**(‪,‬‬
‫וע״כ צ״ל צמצום בנפש שיהי׳ לו שייכות אל הגוף כר‪ .‬וה״ז כמו שהנפח נופח במפוח‬
‫לחמם את המתכת‪ ,‬שזהו רק לקרב את האש אל המתכת‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬כמו״כ ענין הצמצום‬
‫בהנפש הוא בכדי שיהי׳ לו שייכות אל הגוף כר‪ ,‬וכשמתלבש בהגוף‪ ,‬ה״ה מחי׳ את הגוף‬
‫שלא ע״י התעסקות כר‪ .‬ומה שצ״ל הכנה בגוף לקבל חיות הנפש‪ ,‬ה״ז הכנה כללית‪ ,‬מה‬
‫שנברא כך להיות מוכן לקבל צורת נפש האדם**‪ .‬ואין זה כמו הכנת הכלים ואיברי הגוף‬

‫‪ (85‬ראה לקו״ת שבהערה ‪ .72‬מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ז‬
‫ע׳ כב‪ .‬אוה״ת ענינים ע' קסא ואילך‪.‬‬
‫‪ (86‬ראה םה״מ תרנ״ט ‪ y‬נה‪.‬‬
‫‪ (87‬ראה גם םה״מ תרס״ד שבהערה ‪.13‬‬
‫‪ (88‬ראה םה״מ תרס״ג ח״א ס״ע ב ואילך‪ .‬ח״ב ע׳ ח ואילך‪.‬‬
‫‪ (89‬בהמשך וככה שבהערה ‪ :1‬״הגם שצריך הכנה כלליות‬
‫שיוכשר לקבל גילוי אור הנפש‪ ,‬וכמ״ש מזה במ״א בענין ענש‬
‫הגלגול‪ ,‬ע׳ בד״ה קדש ישראל לה׳)י״ד(״ ]מאמרי אדמו״ר‬
‫הצ״צ תרי״ד ע׳ כא[‪ .‬הובא גם בםה״מ תרכ״ט ע׳ יח‪ .‬ע׳ שצד‪.‬‬
‫תר״ם ח״ב ע' תצג‪.‬‬
‫‪ (76‬סוכה כא‪ ,‬ב‪ .‬ע״ז יט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (77‬ראה לקו״ת תצא לז‪ ,‬ב‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה‬
‫ח״ב ע׳ תתלז ואילך‪ .‬םהמ״צ להצ״צ קה‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ y (78‬קכט ואילך‪.‬‬
‫‪ (79‬פל״ג)מב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (80‬ראה םה״מ תרנ״ב ס״ע יא ואילך‪ .‬תרנ״ד ע' מב‪.‬‬
‫‪ (81‬ברכת יוצר לשבת‪.‬‬
‫‪ (82‬פ׳‪ :‬ראה פרע״ט )ח״ג ‪ y‬תשעז(‪.‬‬
‫‪ (83‬ראה המשך תרס״ו ע' רטו‪.‬‬
‫‪ (84‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה המשך וככה והמשך תרס״ו ) ע׳‬
‫רלו ואילך( שבהערה ‪. 1‬‬
 ‫קלג‬ ‫ש״פ שופטים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫לקבל הכהות‪ ,‬שזהו הכנה פרטיות‪ ,‬להיות בו גילוי הכח בבחי׳ אור פנימי ממש‪ ,‬שזהו תלוי‬
‫בזיכוך הכלי כר‪ .‬וכמו בחומר המוח‪ ,‬כשהוא חומר דק‪ ,‬ה״ה כלי יותר לקבל אור צורת‬
‫השכל‪ ,‬שמתגלה בו יותר מכמו במוח עב‪ ,‬וכל מה שמזכך הומרו יותר‪ ,‬הרי מתגלה בו‬
‫אור השכל ביותר כר״®‪ .‬וכמו בכל אדם‪ ,‬אחר האכילה‪ ,‬אינו כלי כ״כ לאור השכל‪ ,‬מפני‬
‫האידים העולים מהמאכל*®‪ ,‬שמעלימים ומסתירים על השכל‪ ,‬ואח״כ כשנח‪ ,‬נעשה מוחו‬
‫מזוכך‪ ,‬והוא כלי לקבל כר‪ ,‬ה״ז הכנה ממש בהכלי להיות כלי לקבל את האור והגילוי‬
‫כר‪ .‬וכמו״כ יש השערה באור השכל איך שיומשך ויאיר בהכלי‪ ,‬דכשם שיש הכנה בהכלי‬
‫לקבל אור השכל‪ ,‬כמו״כ יש השערה ג״כ בכה השכל איך שיומשך בהכלי)וכמשנת״ל‬
‫פ״ר®(‪ ,‬רק שזה אין אנו מרגישים כר‪ .‬וכמו במשפיע ומקבל‪ ,‬שיש השערה בהמשפיע איך‬
‫להשפיע‪ ,‬וכן בהמקבל הכנה®״ לקבל את האור‪ ,‬וכמו״כ הוא בהכחות כר‪ .‬משא״ב בכללות‬
‫אור וחיות הנפש המחי׳ את הגוף‪ ,‬אין חילוק כלל בין גוף גם לגוף דק‪ ,‬וכמו שבגוף א׳‬
‫אין חילוק בהאיברים פרטים שבו‪ ,‬כמו הראש שהוא היותר דק שבאיברים‪ ,‬והעקב שהוא‬
‫היותר גם‪ ,‬הרי כולם חיים מהנפש בשוה‪ ,‬כמו״כ אין הפרש בכללות חיות הנפש בין גוף‬
‫גם לגוף דק‪ .‬והכנת הגוף הוא רק בכללות‪ ,‬דכמו שגוף הבהמה מוכן לקבל צורת נפש‬
‫הבהמה‪ ,‬כמו״כ גוף האדם מוכן לקבל צורת נפש האדם‪ .‬אבל אופן החיות‪ ,‬אין זה לא ע״י‬
‫הכנת הגוף‪ ,‬ולא ע״י התעסקות מהנפש להחיות כר‪ .‬וכ״ז הוא לפי שההמשכה מהנפש‬
‫הוא בבחי׳ אור‪ ,‬לא בבחי׳ שפע‪ ,‬ע״כ אינו בבחי׳ תפיסה והתלבשות כר‪.‬‬

‫לוא‬ ‫קיצור‪ .‬אמנם אור הוא שאין בו העצם‪ ,‬רק גילוי העצם‪ ,‬וכמו אור השמש‪ ,‬ולכן אין‬
‫מזה שינוי בהעצם‪ ,‬ולא בהגילוי מאתו‪ ,‬ואינו מוטרד ומתעסק להאיר‪ ,‬וכמו‬
‫חימום המתכות מהאש‪ ,‬שהוא בדרך ממילא‪ ,‬ואינו תלוי בהכנת המקבל‪ .‬והמעלה באור‪,‬‬
‫שהוא כמו העצם)רק שבהתגלותו מתמעט(‪ ,‬משא״כ שפע הוא רק לפי אופן העצם‪ .‬וכמו‬
‫באור השמש‪ ,‬כ״ה באור וחיות הנפש‪ ,‬שאינו עושה שינוי בהעצם‪ ,‬ואינו מוטרד בזה‪,‬‬
‫והצמצום הוא רק שיהי׳ שייך אל הגוף‪ ,‬והכנת הגוף הוא רק הכנה כללית)לא כמו בשפע‬
‫שצ״ל הכנה פרטיות(‪ ,‬לכן מחי׳ כל הגוף בשוה‪.‬‬

‫נו( א ך הנפש הוא מוגדר בגוף*®‪ ,‬דכשמחי׳ גוף זה אינו יכול להחיות גוף אחר‪ ,‬וכדאי׳‬
‫בזהר®®‪ ,‬שהרשב״י שאל מאלי׳ למה לא הי׳ בהאדרא‪ ,‬והשיב לו‪ ,‬שהי׳ צריך‬
‫להציל את רהמ״ם®® וחביריו‪ ,‬ואי׳ בקול ברמה®®‪ ,‬משום דלכבודו של רהמ״ם הי׳ צריך‬
‫להתלבש בגוף‪ ,‬וכן לכבודו של הרשב״י הי׳ צ״ל בגוף‪ ,‬וא״א לנפש אחת להיות בשני‬
‫גופים‪ .‬ומה שאלי׳ נמצא בכל ברית מילה®®‪ ,‬אי׳ בקול ברמה שם‪ ,‬שזהו רק ניצוצות לבד‬

‫‪ (93‬בהמקבל הכנה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בהמקבל יש הכנה‪.‬‬ ‫‪ (90‬ראה גם םה״מ תרס״ג ח״א ס״ע ד ואילך‪ .‬תרע״ח ע׳‬
‫‪ (94‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אמרי בינה שער הק״ש פי״ג)לח‪,‬‬ ‫שדם‪ .‬תרצ״א ‪ y‬קסא‪ .‬תרצ״ב ע׳ תב‪.‬‬
‫א(‪.‬‬ ‫‪ (91‬ראה אוה״ת פינחס ע׳ קמו^‪ :‬״המאכל מביא את השינה‬
‫‪ (95‬ח״ג קמד‪ ,‬ב )אד״ר(‪.‬‬ ‫‪ ..‬במשנה פ״ק דיומא ]יה‪ ,‬א[‪ ,‬מפני האידים העולים מהמאכל‪,‬‬
‫‪ = (96‬רב המנונא סבא‪.‬‬ ‫והם כמו ענין שמפסיק ומכסה על אור השכל מלהאיר‬
‫‪ (97‬להר״י צמח)קז‪ ,‬ב ‪ -‬בהוצאת קארעץ‪ ,‬תקמ״ה(‪ .‬הובא‬ ‫במוחין״‪ .‬וראה גם שם ע׳ א׳קלא‪ .‬ע' א׳קמה‪ .‬ס״ע א'קנ ואילך‪.‬‬
‫בניצוצי אורות לזהר שם‪.‬‬ ‫מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ט ע׳ רכט‪ y .‬רמה ואילך‪ .‬מאמרי‬
‫‪ (98‬ראה פרקי דר״א ספכ״ט‪ .‬זח״א יג‪ ,‬א‪ .‬צג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫אדמו״ר האמצעי הנחות תקע״ז ‪ y‬קצא‪.‬‬
‫‪ y (92‬יג ואילך‪.‬‬
 ‫שופטים ושוטרים‬ ‫קלד‬

‫כר‪ .‬הרי שהנפש מוגדר בגוף כר‪ .‬וזה יובן מאור וזיו השמש‪ ,‬שאין השמש מוגדר‪ ,‬שהרי‬
‫ממגד תבואות שמש כר־י‪ ,‬ופועל בכולם בשוה‪ ,‬וכן כמה פעולות כאחת כר‪ .‬אך השמש‬
‫הוא מוכרח בהגילוי‪ ,‬וזה יובן מאור וחיות הנפש‪ ,‬שאין הנפש מוכרח בהגילוים‪ ,‬וביכולתו‬
‫להעלים כחותיו״״י‪ ,‬וכמו אאע״ה שכבש רחמיו מעל בן יחידו>״>‪ ,‬שבהכרח הוא שיהי׳‬
‫התעלמות הכח לגמרי‪ ,‬דאל״כ‪ ,‬לא הי׳ אפ״ל העשי׳ כדבעי כר‪ .‬וגם ביכולתו להעלים‬
‫לגמרי את האור והגילוי מאתו‪ ,‬וכמו בגלגולים ר״ל דנפש האדם בגוף הבהמה‪ ,‬שאין‬
‫הבהמה חי׳ מנפש האדם‪ ,‬מפני שמתעלם האור והגילוי בעצמה כר^״>)ושם הוא מצד‬
‫העדר הכלים‪ ,‬שאין גוף הבהמה מוכן לזה כ^״*‪ ,‬ויותר מובן הוא מהתעלמות הכחות‬
‫כו׳י״י‪ .‬אמנם באמת גם התעלמות כללות האור)כמו בגלגולים ר״ל(‪ ,‬אין זה רק מצד העדר‬
‫הכלים )היינו מה שגוף הבהמה אינו מוכן לקבל צורת נפש האדם(‪ ,‬שאם הי׳ מוכרח‬
‫בהאור והגילוי‪ ,‬הי׳ נמשך הגילוי מאתו גם כשהוא בכלי הבלתי מוכנת לזה‪ ,‬וכמו באור‬
‫השמש‪ ,‬הרי גם כשעננים מסתירים ואינו מאיר בעולם‪ ,‬מ״מ נמשך ממנו האור כר‪ ,‬וכנ״ל‬
‫פנ״ה־״׳)והגם ששם נת׳ שזהו מפני שהוא בבחי׳ אור‪ ,‬והיינו שאינו תלוי בכלים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ג״ז‬
‫מובן מזה שהוא מוכרח בהגילוי‪ ,‬והיינו שאין בו ענין ההתעלמות והעדר הגילוי‪ ,‬שהרי‬
‫הגילוי מהנפש הוא ג״כ בבחי׳ אור‪ ,‬והראי׳ מזה שאינו עושה שינוי בהעצם‪ ,‬ואין הגילוי‬
‫והחיות בבחי׳ טרדא והתעסקות‪ ,‬ומ״מ צ״ל הכנה כללית בהגוף כנ״ל‪ .‬ומה שנת״ל שהוא‬
‫בבחי׳ או״פ‪ ,‬הרי אין זה בבחי׳ פנימי ממש כמו הכחות בהאברים‪ ,‬שאינם דומים הן באופן‬
‫הגילוי והן מצד ההרגש בגוף‪ ,‬והיינו דהן מצד האור והן מצד הכלים אינם דומים זל״ז‪,‬‬
‫ולכן מספיק לזה גם הכנה כללית כו׳(‪ ,‬ואם הי׳ הנפש מוכרח בהגילוי‪ ,‬הי׳ נמשך ממנו‬
‫הגילוי גם בגוף הבהמה )רק שהי׳ בבחי׳ מקיף בלבד(‪ ,‬והעדר גילוי האור לגמרי‪ ,‬ה״ז‬
‫הוראה שהוא גילוי רצונית כר(‪ ,‬הרי שהגילוי הוא רצונית‪ .‬ועם היותו גילוי רצונית‪ ,‬ה״ה‬
‫מ״מ בדרך ממילא כר‪.‬‬

‫והדוגמא מכ״ז יובן למע׳ בבחי׳ אוא״ם‪ ,‬שהוא בבחי׳ גילוי העצם שמעין העצם כר‪ .‬דהנה‬
‫בד״כ־״־ ב׳ המדרי׳ דאור ושפע למע׳ הוא האור המתלבש בכלים ועולמות‪,‬‬
‫והאור שלמעלה מהתלבשות כר‪ ,‬דהאור המתלבש בכלים הוא שבא בבחי׳ שפע כר‪,‬‬
‫ובשרשו ומקורו הוא בחי׳ האור להאיר את העולמות‪ ,‬לא בבחי׳ גילוי העצם כר‪ ,‬והיינו‬
‫להיות בבחי׳ מציאות אור כר‪ ,‬וה״ה בא בבחי׳ התלבשות בכלים‪ ,‬ובהתלבשותו בתוך הכלי‬ ‫הןכ‬
‫ה״ה נעשה בבחי׳ מהות ומציאות דבר כר‪ ,‬וההמשכה היא בם׳ והדרגה‪ ,‬ובבחי׳ התחלקות‬
‫דמעלה ומטה‪ ,‬בריבוי ומיעוט‪ ,‬ושמחולקי׳ בעצם מהותם ומדרי׳ כר‪ ,‬והיינו מפני שכללות‬
‫האור הוא רק להאיר את העולמות‪ ,‬ובא בבחי׳ התלבשו׳ כר‪ .‬אבל האור שבבחי׳ א״ם הוא‬
‫שבא מן העצמות לא בשביל להאיר את העולמות‪ ,‬כ״א בבחי׳ גילוי העצם‪ ,‬שהוא בבחי׳‬

‫והקריתם תרס״ה)םה״מ תרס״ה ‪ 7‬שלב(‪ .‬תשי״ז)םה״מ תשי״ז‬ ‫‪ (99‬ברכה לג‪ ,‬יד‪.‬‬

‫‪ 7‬רצ(‪.‬‬
‫‪ (104‬בםה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה ‪ :1‬אבל מזה שיכול‬
‫להעלים כח א' לגמרי מובן שהמשכת הכהות מהנפש הם‬
‫ברצון‪.‬‬
‫‪ 7 ( 105‬קלא ואילך‪.‬‬
‫‪ = (106‬בדרך כלל‪.‬‬
‫‪ (100‬ראה גם לעיל פנ״א ) ‪ 7‬קיח(‪ .‬םה״מ תרנ״ד ‪ 7‬רכה‪.‬‬
‫המשך תרס״ו שם‪ .‬וש״נ‪ .‬םה״מ תש״ה ‪ .188 7‬לקו״ש ח״א ‪7‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪7 (101‬׳פ תפלת ״רבונו של עולם״ בסדר תפלת השחר‪.‬‬
‫‪ (102‬ראה אמרי בינה פרק יב )לז‪ ,‬ם ‪7‬׳ג(‪ .‬פרק טו)מ‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ (103‬ראה גם סידור עם דא״ח מח‪ ,‬ג‪ .‬ד״ה וידבר גר‬
‫קלה‬ ‫ש״ם שופטים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫אין בעצם‪ ,‬לא בבחי׳ מהות ומציאות דבר כלל כו׳‪ ,‬וה״ה בבתי׳ א״ם ובבחי׳ פשיטות ממש‪,‬‬
‫ואינו בא בבחי׳ התלבשות כלל כר‪ ,‬דבשם שהעצמות אינו בגדר התלבשות‪ ,‬כמו״ב הגילוי‬
‫מן העצמות אינו בא בהתלבשות כר‪ .‬והגם שהוא רק גילוי העצם‪ ,‬ולא העצם )שאין בו‬
‫מן העצם כר(‪ ,‬ה״ה כמו העצם‪ ,‬דכשם שהעצם הוא בבחי׳ א״ם ובבחי׳ פשיטות‪ ,‬כמו״ב‬
‫האור הוא בבחי׳ א״ם ובבחי׳ פשיטות כר‪ .‬דבאמת‪ ,‬מצד הפשיטות שבהאור‪ ,‬אינו שייך בו‬
‫שום שם‪ ,‬רק א״ם‪ ,‬אמנם‪ ,‬כשנכנה אותו בשם )והיינו כמו שבא בגילוי כר‪ ,‬וכמשי״ת‪,(107‬‬
‫א״א לכנותו רק בשם רצון‪ ,‬לפי שהרצון הוא שבא בבחי׳ גילוי מן העצם כר‪ ,‬וכמשנת״ל‬
‫‪ 3 2‬ן ״ ‪3‬ן ‪108‬‬

‫וע״פ הנ״ל יובן מ״ש^ שופטים ושוטרים תתן לך‪ .‬דהנה‪ ,‬הפרד״ם־״׳ כ׳ שהע״ם דאצי׳ נק׳‬
‫משפט‪ ,‬מצד הבינה‪ .‬והענין‪ ,‬דהנה המשפט הוא מה ששופט אם באופן כך או‬
‫באופן כך‪ ,‬וברוחניות ענין המשפט הוא ההשערה בהאור באיזה אופן יומשך בהמקבלים‪,‬‬
‫אם באופן כך או כך כר‪ ,‬וגם בהכנת המקבל‪ ,‬אם הוא ראוי לההשפעה‪ ,‬ובאופן הראוי‬
‫שלו כר‪ .‬דכ״ז שייך רק בהאו״פ‪ ,‬שבא בבחי׳ התלבשות אור בכלי‪ ,‬ע״כ שייך בזה המשפט‬
‫כר‪ .‬ומש״כ שזהו מצד הבינה‪ ,‬זהו כמשנת״ל״״ דעיקר התחלת ההשתל׳ הוא מהבינה כר> ”‪.‬‬
‫אמנם מש״כ במד״ר שהוא אוהב את הקטן יותר מכולם הוא‪ ,‬שכאן הכוונה להמשיך בחי׳‬
‫עצמות אוא״ס‪ ,‬היינו האור שבבחי׳ א״ם ובבחי׳ בל״ג כר‪ ,‬דבכדי להמשיך בחי׳ עצמות‬
‫אוא״ם זהו דוקא ע״י העדר הכלים‪ ,‬דהעדר הכלי זהו כלי לעצמות אוא״ם כר־״‪ .‬והו״ע‬
‫הביטול שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬שזהו אמיתת ענין הביטול כר‪ .‬דהנה‪ ,‬הביטול שע״פ טו״ד‪ ,‬אינו‬
‫ביטול אמיתי‪ ,‬שהרי השכל מחייב כן)וממילא הוא בבחי׳ מציאות בביטולו כר(‪ ,‬וגם‪ ,‬דענין‬
‫הביטול הוא בשביל שעי״ז נעשה כלי לגילוי אור כר‪ ,‬שג״ז השכל מחייב שצריכים להיות‬
‫כלי כר‪ ,‬וגם יש בזה הגבלה‪ ,‬לפי אופן השכל שמחייב ומביא את הביטול‪ ,‬ולפי אופן‬
‫שרוצה להיות כלי‪ ,‬לפי אופן כזה הוא הביטול שלו כר‪ ,‬דמשום כ״ז אינו ביטול אמיתי‬
‫כר‪ .‬ואמיתית הביטול הוא בהביטול דהנחת עצמותו‪ ,‬שאינו ע״פ טו״ד‪ ,‬ואינו בבחי׳ הגבלה‬
‫כר‪ .‬והו״ע ביטול הקטן לגבי הגדול‪ ,‬שמתבטל בכל עצמותו)ער פארלירט זעך(‪ ,‬דמשפיע‬
‫ומקבל‪ ,‬הרי המקבל בטל אל המשפיע‪ ,‬ועי״ז הוא כלי לקבל כר‪ ,‬אך הוא עפ״י טו״ד‪ ,‬בכדי‬
‫להיות כלי כר‪ ,‬משא״ב הביטול דקטן לגבי הגדול‪ ,‬אינו ע״פ טו״ד‪ ,‬והביטול הוא בכל‬
‫עצמותו כר )והיינו לפני גדול שמובדל בערך כר(‪ .‬וז״ש במד״ר שהי׳ אוהב את הקטן‪,‬‬
‫היינו בחי׳ ביטול הנ״ל‪ ,‬והוא מה שהגדול עושה א״ע לקטן‪ ,‬דקטן אין לו דעת־״‪ ,‬והגדול‬
‫בדעת בבחי׳ מוחין ומדות שעושה א״ע לקטן‪ ,‬היינו שמניח א״ע בבחי׳ הנחת עצמותו‪ ,‬ה״ז‬
‫ביטול שלמע׳ מטו״ד כר‪ .‬וז״ע קבעומ״ש דר״ה‪ ,‬דהנה‪ ,‬ענין קבעומ״ש בדרך כלל הוא‬
‫שאינו ע״פ טו״ד‪ .‬וכידועי״ ההפרש־״ ביטול דאוהב אל הנאהב לביטול העבד לאדונו‪,‬‬

‫‪ ( 112‬ראה גם םה״מ תרס״ה ע׳ כז‪ .‬לקמן פקס״ב )ח״ב ע׳‬ ‫‪ (107‬לקמן פנ״ז )ע׳ קמ(‪.‬‬
‫תמד(‪ .‬עזר״ת ע׳ קמו‪ .‬תרע״ח ‪ y‬קה‪ .‬עטר״ת ‪ y‬כו ואילך‪ .‬ע׳‬ ‫‪ (108‬ע' קיד ואילך‪.‬‬
‫קט‪.‬‬ ‫‪ (109‬שער כג )שער ערכי הכינויים( פרק כא )מערכת‬
‫‪ (113‬ראה חגיגה ב‪ ,‬ב‪ .‬גיטין כב‪ ,‬סע״ב‪ .‬כג‪ ,‬א‪ .‬םה״מ עת״ר‬ ‫שופט(‪ .‬הובא באוה״ת שופטים ‪ 7‬תתיז‪.‬‬
‫ע׳ קנט‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (110‬פמ״ח )ע׳ קי(‪.‬‬
‫‪ (114‬ראה גם המשך תרס״ו ם״ע תכד ואילך‪.‬‬ ‫‪ (111‬ראה לקו״ת צו יא‪ ,‬ד ואילך‪ .‬אוה״ת דרושים לפסח ע׳‬
‫‪ (115‬ההפרש ביטול‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ההפרש בין ביטול‪.‬‬ ‫תשלא ואילך‪ .‬םה״מ תרל״ג ח״א ע׳ קנב‪ .‬ם״ע קנו‪.‬‬
 ‫שופטים ושוטרים‬ ‫קלו‬

‫דבאוהב ונאהב הוא מפני שיודע העילוי שלו‪ ,‬ומפני שמקבל ממני׳ וע״כ הביטול הוא לפי‬
‫קג אופן הידיעה וההשגה שלו‪ ,‬ולפי אופן כזה נעשה כלי לקבל ממנו כר‪ ,‬אבל הביטול דעבד‬
‫אינו מצד העילוי של האדון‪ ,‬ולא לקבל איזה דבר‪ ,‬רק מפני שהוא עבד כו‪ /‬דכמו״ב הוא‬
‫בקבעומ״ש בכלל‪ ,‬ובפרט בר״ה ויו״כ־“‪ ,‬דהקבעומ״ש הוא בבחי׳ הנחת כל עצמותו‬
‫לאלקות )וואט ער לייגט זעך אין גאנצין אוועק לאלקות(‪ ,‬כי בר״ה הוא זמן המשכת‬
‫הרצון למלוכה והרצון לבריאת והתהוות העולמות‪ ,‬שזהו בחי׳ כתר מל׳ שממשיכים‬
‫בר״ה״•‪ ,‬שהו״ע המשכת עצמות אוא״ם‪ ,‬שזהו דוקא ע״י ביטול הנ״ל‪ .‬וזהו שארז״ל‪118‬‬
‫ע״פ»״ ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש כו׳ מראשית השנה כו׳‪ ,‬רשית חסר כתיב‪ ,‬דכל שנה‬
‫שהיא רשה בתחלתה ה״ה מתעשרת כו׳‪ ,‬ופרש״י״־! שישראל עושין עצמם כרשין וכדלים‬
‫בר״ה ויו״כ>^>‪ ,‬ומבקשים תחנונים כאילו אינם ראוים ח״ו‪ ,‬ומבקשים רק רחמים כו׳‪ ,‬וכן‬
‫מבקשים סליחה ומחילה‪ ,‬ואפי׳ צ״ג שאינם שייכים כלל לשום חטא ח״ו‪ ,‬מבקשים ג״כ‬
‫סליחה ואומרים וידוים כו׳־־'‪ ,‬שעושין עצמן בחוטאים ופושעים‪ ,‬והם בהתעוררות תשובה‬
‫בלב נשבר ממש כו׳‪ ,‬ומקבלים עליהם עומ״ש שלימה בביטול כל עצמותם כו׳‪ .‬וגם בזה‬
‫יש ענין המשפט‪ ,‬והוא לשפוט א״ע מהדברים המותרים־־‘‪ ,‬דבזה הזמן צ״ל בזה זהירות‬
‫יתירה כנודע‪ ,‬וגם ענין ההנחה בכלל הו״ע המשפט‪ ,‬ששופט ומכניע א״ע כו׳‪ .‬וענין מ״ש‬
‫שאוהב את המשפט‪ ,‬י״ל שזהו מה שיש מעלה בפנימי על המקיף )והיינו לפי משנת״ל‬
‫שהמשפט הוא בע״ם כו׳(‪ ,‬וכידוע במעלת היושר על העיגולים כו׳י־■‪ .‬וענין שאני נותן מה‬
‫שאני אוהב לזה שאני אוהב‪ ,‬הוא‪ ,‬שע״י המשכת אור העצמי‪ ,‬נמשך ממילא הפנימי כו׳‪.‬‬
‫וגם י״ל הכוונה במ״ש שנותן דבר האהוב לזה שאוהב‪ ,‬היינו מה שניתן לישראל דוקא‬
‫כח זה דהביטול שלמע׳ מטו״ד)וזהו כנ״ל שההנחה גופא הו״ע המשפט‪ ,‬ובאמת הביטול‬
‫הנ״ל דלמע׳ מטו״ד הוא ג״כ בבחי׳ פנימי‪ ,‬שז״ע הנחת עצמותו כו׳(‪ ,‬מפני שהם מושרשים‬
‫בעצמות אוא״ם כו׳‪ .‬ומדרי׳ זו יש בכאו״א מישראל‪ ,‬ובנקל לבוא לזה יותר מלהעבודה‬
‫שע״פ טו״ד‪ ,‬שאין הכל שייכים לזה‪ ,‬כ״א מי ששייך להשגה והתבוננות‪ ,‬וצריך עבודה‬
‫ויגיעה רבה‪ ,‬ויש בזה כמה חילוקי מדרי׳‪ ,‬אם העבודה היא באופן כך או כך כו׳‪ ,‬אבל‬
‫הביטול שלמע׳ מטו״ד זה יש בכאו״א‪ ,‬ובנקל יותר לבוא לזה כר‪.‬‬

‫וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך‪ ,‬ופי׳ בש״ך עה״ת־־> שהן חושי הנפש‪ ,‬וכדאי׳‬
‫בס״י־־י ז׳ שערים בנפש‪ ,‬ב׳ עינים ב׳ אזנים ב׳ נקבי החטם והפה‪ ,‬שצ״ל המשפט‬
‫וההגדרה בכל חושי הנפש‪ ,‬להיות עוצם עיניו מראות ברע ואוטם אזנו משמועי־■ ובולם‬
‫פיו מלדבר כר־־*‪ .‬וכ״ז מצד הביטול בבחי׳ הנחת עצמותו כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי־•)שזהו מצד‬

‫‪ (124‬ראה אוה״ת תצוה ע' ב׳תצג ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר ע׳‬
‫תיד‪.‬‬
‫‪ (125‬שפתי כהן עה״ת לר׳ מרדכי הכהן מצפת )וינציאה‪,‬‬
‫שס״ה( ‪ -‬שופטים עה״פ‪ .‬הובא באוה״ת ‪ 7‬תתכב‪ 7 .‬תתלב‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫‪ = (126‬בספר יצירה )פ״ד מי״ב(‪.‬‬
‫‪ (127‬ע״פ ישעי' לג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ ( 128‬ע״פ ספר יצירה פ״א מ״ח‪.‬‬
‫‪ (129‬ראה לקו״ת נצבים מו‪ ,‬ריש ע״ד‪ .‬םה״מ תרנ״ו ע' שב‪.‬‬
‫וראה עטר״ת ע' סז‪ .‬םה״מ תרפ״ב ע' צט‪.‬‬
‫‪ (116‬ראה גם מכתב כללי ערב כ״ה אלול תשמ״ט )ספר‬
‫השיחות תש״נ ח״ב ‪.(717 7‬‬
‫‪ (117‬ראה לקו״ת דרושים לר״ה נו‪ ,‬ג‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ ג‪.‬‬
‫‪ (118‬ר״ה טז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (119‬עקב יא‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (120‬ר״ה שם‪.‬‬
‫‪ (121‬ברש״י שלפנינו ‪ -‬תיבת ״יו״כ״ ליתא‪.‬‬
‫‪ (122‬ראה םה״מ תר״ם ח״ב ‪ 7‬תקמג‪ .‬תרנ״א ‪ 7‬ריב‪ .‬תרנ״ט‬
‫‪ 7‬רלו‪ .‬המשך תרס״ו ‪ 7‬לח‪.‬‬
‫‪ (123‬ראה גם תו״א בשלח סג‪ ,‬ב‪.‬‬
 ‫קלז‬ ‫ש״פ שופטים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫הביטול דחכ׳ וכח הרצון שבנפש כר(‪ ,‬ועי״ז נעשה ממילא ההגדרה בכל איברי הגוף‪ .‬וזהו‬
‫ושפטו את העם משפט צדק‪ ,‬דהיינו המשפט באיברי הגוף כר‪ .‬וע״י כ״ז ממשיכים בחי׳‬
‫עצמות אוא״ם ב״ה‪ .‬וז״ש במד״ר דבזכות המשפט אני משרה קדושתי ביניכם‪ ,‬דהנה ידוע‬
‫דקדושה זהו בחי׳ עצמות אוא״ס‪ ,‬שקדוש ומובדל מהשתל׳ כר‪ ,‬ונמשך ע״י המשפט דוקא‬
‫כר‪ .‬ובזכות המשפט אני גואל אתכם גאולה שלימה‪ ,‬דגאולה היא ג״כ מבחי׳ עצמות‬
‫אוא״ם‪ ,‬וכמ״ש״־* אם יגאלך כר גאלתיך אנכי כר‪ ,‬דענין הגאולה הוא היציאה מההגבלה‪,‬‬
‫שזהו דוקא מבחי׳ עצמות אוא״ם כר‪ .‬וכ״ז ממשיכים ע״י המשפט כר‪ .‬וזהו שופטים‬
‫ושוטרים תתן לך כר‪ ,‬בחי׳ המשפט והביטול בבחי׳ הנחת עצמותו‪ ,‬שזה״ע כי נער ישראלי‪,‬‬
‫שהן מקטינים א״ע בבחי׳ ביטול והנחה כר‪ ,‬שממשיכים עי״ז בחי׳ עצמות אוא״ס כר‪ .‬וזהו‬
‫שבזכות המשפט אני משרה קדושתי ביניכם ואני גואל אתכם בגאולה שלימה כר‪.‬‬

‫קד‬ ‫קיצור‪ .‬אך הנפש הוא מוגדר‪ ,‬והשמש אינו מוגדר‪ ,‬רק שהוא מוכרח בהגילוי‪ ,‬ובנפש‬
‫הגילוי הוא רצוני‪ ,‬ומ״מ הוא בבחי׳ אור‪ .‬והדוגמא למעלה‪ ,‬דהאור שלהאיר הוא‬
‫עד״מ השפע‪ ,‬ואור הא״ם הוא רק גילוי העצם שכמו העצם‪ ,‬וא״א לכנותו אלא בשם רצון‪,‬‬
‫שהוא גילוי העצמות‪ .‬וע״פ הנ״ל ית׳ פסוק שופטים ושוטרים תתן לך‪.‬‬

‫‪ (130‬רות ג‪ ,‬יג)ושם‪ :‬וגאלתיך אנכי(‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר האמצעי שבת שובה ע׳ א׳צז‪.‬‬
 ‫קלח‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש ״ פ ת צ א‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה׳ אלקיך בידיו׳‪ .‬וצ״ל מהו הל׳ כי תצא‪ ,‬ולכאו׳‬
‫הול״ל כי תלך כו׳‪ .‬וגם מ״ש ונתנו ה׳ אלקיך בידיך‪ ,‬ה״ז סותר לכאו׳ למ״ש כי תצא‬
‫למלחמה‪ ,‬דמשמע שזה בכה עצמן‪ ,‬וממ״ש ונתנו ה׳ אלקיך הרי שזהו מה שנותנים מלמע׳‬
‫כו׳‪ .‬והנה^ במד״^ אי׳ ע״פ* צא הלחם בעמלק‪ ,‬מכאן שהיו נתונים תחת ענני הכבוד‪ ,‬דאין‬
‫אומרים צא אלא למי ששרוי בפנים‪ ,‬וא״כ כמו״כ כאן שנאמר כי תצא‪ ,‬ה״ז ג״כ במי ששרוי‬
‫בפנים כו׳‪ .‬ומשמעות הענין‪ ,‬דבפנים אינו שייך מלחמה‪ ,‬כ״א ביציאה לחוץ דוקא‪ .‬ולכאו׳‬
‫אינו מובן‪ ,‬למה צריכים^ להיות היציאה מבפנים בכדי להלחם כו׳‪ .‬וגם משמע‪ ,‬שהכה‬
‫להלחם הוא ע״י ששרוי בפנים‪ ,‬וע״י היציאה מבפנים יש בכה להלחם כו׳‪ .‬ולהבין כ״ז‬
‫ילה״ק משנת״ל®‪ ,‬דאור א״ם הוא בחי׳ גילוי העצם‪ ,‬ועש״ז נק׳ א״ם‪ ,‬שהוא פשוט בבחי׳‬
‫פשיטות העצמית כו׳‪ .‬ונת׳« ההפרש בין אור ושפע‪ ,‬דשפע הוא שמהות דבר נשפע ונמשך‪,‬‬
‫וכללות ענין ההשפעה היא בכדי לפעול כו׳‪ ,‬וע״כ ה״ז בבחי׳ תפיסא והתלבשות‪,‬‬
‫שהמשפיע נתפס בזה‪ ,‬מאחר שמהות דבר נמשך‪ ,‬וגם מפני שזהו לפעול‪ ,‬ע״כ גם הפעולה‬
‫היא בבחי׳ תפיסא והתלבשות כו׳)וגם מצד המקבל צריך להיות הכנה לתפוס ההשפעה‬
‫כו׳(‪ ,‬משא״כ באור‪ ,‬שהוא הארה לבד‪ ,‬וע״כ אינו בבחי׳ תפיסא והתלבשות כו׳‪ .‬והמעלה‬
‫באור‪ ,‬שהוא בבחי׳ גילוי מן העצם שמעין העצם‪ ,‬וע״כ גם האור הוא בבחי׳ פשיטות כו׳‪.‬‬
‫ונת״ שזהו בד״כ האור שלהאיר העולמו׳‪ ,‬והאור שבבחי׳ גילוי העצם‪ ,‬שהוא בבחי׳ א״ם‬
‫ובבחי׳ בל״ג כר‪.‬‬

‫נז( א מנ ם עדיין צ״ל‪ ,‬דהלא בהמשלים דאור וזיו השמש ואור וחיות הנפש‪ ,‬הרי ג״ז הוא‬
‫בכדי לפעול‪ ,‬לא בבחי׳ גילוי מן העצם כר‪ ,‬שהרי נת״ל פמ״ח«‪ ,‬דאור השמש‬
‫אין ענינו לתאר את העצם‪ ,‬כ״א לפעול פעולת האור כר‪ ,‬הרי שאינו בבחי׳ גילוי מן העצם‬
‫כר‪ ,‬וכן אור וחיות הנפש‪ ,‬הרי ענינו הוא לפעול פעולת החיות כר‪ .‬וכמו״כ למע׳‪ ,‬הלא‬
‫נודע שגם האור מקיף פועל פעולות בעולמות כר‪ .‬וא״כ‪ ,‬מהו ההפרש בין האו״מ להאו״פ‬
‫כו׳‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬המובן מהמשלים הנ״ל‪ ,‬דכל שהוא בבחי׳ אור‪ ,‬גם מה שפועל‬
‫דבר‪ ,‬אין זה כמו פעולת השפע‪ ,‬דפעולה שבבתי׳ שפע הוא בבחי׳ תפיסא והתלבשות‪,‬‬
‫משא״כ פעולת האור אינו בבחי׳ תפיטא והתלבשות‪ .‬וכמו באור וזיו השמש‪ ,‬וכן הוא ג״כ‬
‫קה באור וחיות הנפש‪ ,‬וכמשנת״ל פנ״ה®‪ ,‬דמצד אור וחיות הנפש‪ ,‬אין חילוק בין גוף גם לגוף‬
‫דק‪ ,‬דכשם שבגוף א׳ אין חילוק בין איברים הגסים לאיברים הדקים‪ ,‬כמו״ב אין חילוק בין‬
‫גוף גם לגוף דק כר‪ ,‬הרי שהפעולה היא שלא בבחי׳ התלבשות ותפיסא כר‪.‬‬

‫צריכים‪ :‬אוצ״ל‪ :‬צריכה‪.‬‬ ‫‪(5‬‬ ‫‪ (1‬תצא כא‪ ,‬י‪.‬‬

‫פנ״ג ) ‪ 7‬קכו ואילך(‪.‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫‪ (2‬ראה אוה״ת תצא ‪ y‬תתסט‪ .‬רד״ה כי תצא תרל״א‪.‬‬
‫פנ״ו )ע׳ קלד ואילך(‪.‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫תרמ״ו‪ .‬תרס״ה )םה״מ תרל״א ח״ב ע' תקיב‪ .‬תרמ״ו ע' כו‪.‬‬
‫‪ y‬קט‪.‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫תרס״ה ‪ y‬שיב(‪.‬‬
‫‪ y‬קלג‪.‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫‪ (3‬שמו״ר פכ״ו‪ ,‬פ״ג‪.‬‬
‫‪ (4‬בשלח יז‪ ,‬ט )ושם‪ :‬וצא(‪.‬‬
‫קלט‬ ‫ש״פ תצא‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫והנה‪ ,‬עיקר ההפרש בין אור לשפע היינו בין אור פנימי לאור מקיף‪ ,‬דאור פנימי‪,‬‬
‫המשכתו מן העצמות הוא בבחי׳ מהות מציאות דבר‪ ,‬והאו״מ‪ ,‬המשכתו הוא בבחי׳‬
‫אין כר‪ ,‬והיינו‪ ,‬דתחלת אופן ההמשכה וההתגלות שלהם מן העצמות‪ ,‬הנה האו״פ נמצא‬
‫מן העצמות בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬והאו״מ נמצא מן העצמות בבחי׳ אין כר‪ .‬וזהו ג״ב מה‬
‫שזה בא לפעול וזה אינו בא לפעול‪ ,‬דהאור פנימי‪ ,‬מפני שכללות ענינו הוא לפעול‬
‫ולהאיר את העולמות‪ ,‬ע״ב תחלת מציאותו הוא שנמצא בבחי׳ מציאות דבר כו׳‪ ,‬דבל‬
‫פעולה שייך כשהוא במציאות דבר דוקא כו׳‪ ,‬והאו״מ הוא נמצא בבחי׳ אין‪ ,‬לפי שאין‬
‫ענינו לפעול‪ ,‬כ״א הוא בבחי׳ גילוי מן העצם כר‪ .‬וזהו המובן מהמשל דאור ושפע‪ ,‬דשפע‬
‫הוא בדבר שהוא בבחי׳ מהות ומציאות‪ ,‬וע״ב ההמשכה והגילוי מאתו אינו רק בבחי׳ אור‪,‬‬
‫כ״א שנמשך מהות דבר מה‪ ,‬רק שהוא בחי׳ חיצוניותו בלבד‪ .‬ונק׳ ג״ב הארה‪ ,‬מפני‬
‫שהחיצוניות היא רק הארה לבד מהפנימיות‪ ,‬והיינו שהפנימיות היא עצמית‪ ,‬והחיצוניות‬
‫אינה עצמית‪ .‬ומ״מ‪ ,‬הוא ממהות הפנימיות כר‪ ,‬וכמו פנימיות השכל שהוא לעצמו‪,‬‬
‫וחיצוניות השכל השייך אל המקבל )וכמו״ב עצמיות המוחין והמוחין השייכים אל‬
‫המדות‪ ,‬שנת״ל פנ״ה״י(‪ ,‬שזה עצמי וזה אינו עצמי‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬הרי החיצוניות הוא מהפנימיות‬
‫כו׳)וכ״ז הוא בדבר שבכללותו הוא בחי׳ הארה לבד‪ ,‬כי במה שהוא עצמי ממש‪ ,‬הנה גם‬
‫מקצת מן העצם הוא עצם ממש בו׳״(‪ .‬ועמ״ש בהבי׳ דוישובר'‪ ,‬בענין בצלמנו כדמותנר■‪,‬‬
‫שזהו עד״מ צלם האדם שעושין ממתכת או עץ‪ ,‬ומציירים בו גם החיות‪ ,‬דחתוך האברים‬
‫הוא כמו אברי האדם‪ ,‬אבל החיות הוא רק דמות בלבד כר‪ ,‬ויעו״ש בהנמשל‪ ,‬ועמשית״ל‬
‫פ׳יי)ולפ״ז יובן‪ ,‬דמה שאצי׳ הוא הארת הקו‪ ,‬ה״ז ממהות עצמיות הקו שלמעלה מאצי׳‪,‬‬
‫רק שהוא בחי׳ חיצוניות כר‪ ,‬ומ״מ ח״ה בחי׳ מציאות לבד‪ ,‬כמשנת״ל פל״חי*‪ ,‬לחיותו בחי׳‬
‫הארה חיצוניות כר‪ ,‬וכנ״ל‪ .‬וב׳ הפרדס®■‪ ,‬דלמטה‪ ,‬ידיעת המציאות אינו אפי׳ זיו‬
‫מהעצמות‪ ,‬ולמעלה‪ ,‬המציאות הוא זיו מהעצמות כר‪ ,‬והיינו מהות גילוי כר‪ .‬ואפשר‬
‫דהכלים דא״ק הן בבחי׳ אור כר(‪ .‬ולכן פעולת השפע )שזהו ע״י ההמשכה וההתפשטות‬
‫כר( הוא בבחי׳ התלבשות ותפיסא‪ ,‬וגורם שינוי והתפעלות בהפועל כר‪ .‬אבל אור הוא‬
‫שאינו מהות דבר מה‪ ,‬וההמשכה והגילוי הכל הוא בבחי׳ אור כר)ועמ״ש לקמן פנ״טי‘(‪,‬‬
‫וע״כ הפעולה היא לא בבחי׳ התלבשות ותפיסא‪ ,‬ואינו עושה שום שינוי והתפעלות כר‪.‬‬
‫וה״ז ע״ד הידוע בב׳ בחי׳ איף■‪ ,‬האין של היש האמיתי‪ ,‬והאין של היש הנברא‪ ,‬שזהו האין‬
‫דד״ע והאין דד״ת‪ ,‬דהאין דד״ת אינו בבחי׳ אין ממש )אז עם איז ניט פראהן קיין זאך‬
‫כלל(‪ ,‬שהרי הוא מקור ליש‪ ,‬וא״א לומר שהוא בבחי׳ אין ממש כר‪ ,‬ונק׳ אין רק בשם‬
‫המושאל כר®■‪ .‬והאין דד״ע הוא בבחי׳ אין ממש‪ ,‬שהוא הארה‪ ,‬והוא כלא ממש כו׳‪ .‬ועד״ז‬
‫הוא בבחי׳ או״פ ואו״מ‪ ,‬דהאו״פ הוא לפעול‪ ,‬ה״ה בבחי׳ מציאות דבר בעצם כר‪ ,‬והאו״מ‬

‫‪ y (15‬פד‪.‬‬ ‫‪ ( 10‬פנ״ה‪ :‬אוצ״ל פמ״ה )ע' קג(‪.‬‬

‫‪ (16‬ראה פרדס שער יד )שער המציאות( בתחילתו‪ .‬וראה‬
‫גם לקמן פשמ״ז)ח״ג ‪ y‬תתקסו(‪ .‬ה״ד ע׳ ותתקלח‪ .‬ע׳ תתקנה‪.‬‬
‫‪ (17‬ע' קמה‪.‬‬
‫‪ (1 8‬ראה תו״ח בשלח קפו‪ ,‬ד ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט ‪ y‬ם‬
‫ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (19‬ראה םה״מ תרנ״ז ע׳ פא‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ראה לקמן פרק ערב )ח״ג ע׳ תשם(‪.‬‬
‫‪ ( 12‬אוה״ת בשלח ‪ y‬תא ואילך‪ .‬והוא הגהות וכר למאמרי‬
‫אדמו״ר הזקן תקס״ג ח״א ע׳ שיז ואילך‪ .‬וראה גם תו״ח בשלח‬
‫קמא‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ד״ה ולקחתם לכם שנה זו)סה״מ תער״ב ע׳ כג‬
‫ואילך(‪ .‬סה״מ תרצ״א ע׳ יט ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 13‬בראשית א‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (14‬פ׳‪ :‬ראה פשס״ט )ח״ג ע׳ א׳כה ואילך(‪.‬‬
 ‫כי תצא‬ ‫קמ‬

‫הוא רק בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬ה״ה בבחי׳ אין בעצם כו‪ /‬וזהו בעצם מציאותם מן העצמות‪,‬‬
‫אך בהתפשטות שלהם‪ ,‬גם האו״מ ה״ה פועל דבר כר‪ ,‬רק שהפעולה דהאו״מ אינו דומה‬
‫כלל להפעולה דאו״פ‪ ,‬שאינו בבחי׳ תפיסא והתלבשות כר‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬בכל דבר יש עצמות והתפשטות‪ ,‬דגם באור הא״ם יש בחי׳ העצמות‬
‫דאוא״ם ובחי׳ ההתפשטות שלו‪ ,‬דהעצמות הוא רק בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬ובחי׳‬ ‫קו‬
‫ההתפשטות הוא שבא לפעול כר‪ .‬וזהו משנת״ל פנ״ו״^‪ ,‬דבאוא״ם בעצם אינו שייך שום‬
‫שם כלל‪ ,‬ואם נכנהו בשם‪ ,‬ה״ה בשם רצון‪ ,‬הכוונה בזה‪ ,‬דבחי׳ העצמות דאוא״ם אינו שייר‬
‫בו שום שם כלל‪ ,‬ובחי׳ ההתפשטות‪ ,‬לפי שבא לפעול‪ ,‬שייך שם שם‪ ,‬אבל רק שם רצון‪,‬‬
‫דענין הרצון הוא ששייך עכ״פ להדבר שהוא רוצה‪ ,‬ואינו בבחי׳ מציאות דבר לעצמו‪ ,‬ע״ב‬
‫הפעולה היא שלא בבחי׳ תפיסא כר‪ ,‬וכמשנת״ל פנ״בי־)וי״ל דבנפש ג״ב עצם הרצון הוא‬
‫להיות מרוצה־־‪ ,‬שזה אינו לפעול דבר‪ ,‬ולא בבחי׳ שייכות לאיזה דבר‪ ,‬והוא רק סיבה‬
‫שיהי׳ רצון כר‪ ,‬וכמשנת״ל פ׳ הנ״ל•־(‪ .‬וכן הוא בבחי׳ אור‪ ,‬דבעצם הוא בבחי׳ אין ובבחי׳‬
‫פשיטות לגמרי‪ ,‬ואינו בבחי׳ שייכות לשום דבר כר‪ ,‬ובהתפשטות ה״ה בבחי׳ שייכות‬
‫ופועל דבר כר‪ ,‬אבל הוא לא בבחי׳ תפיסא והתלבשות כר‪ ,‬והיינו לפי שבעצם מהותו הוא‬
‫רק בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬ובבחי׳ אין‪ ,‬הנה גם בהתפשטות שלו הוא בבחי׳ אין‪ .‬ועם היות‬
‫שפועל בעולמות‪ ,‬ה״ז בבחי׳ מקיף‪ ,‬שאינו בבחי׳ תפיסא והתלבשות‪ ,‬והוא בכ״מ בשוה כר‪.‬‬
‫וכידוע דאוא״ס הגם שפועל בעולמות‪ ,‬וכמשי״ת שהאו״מ פועל כמה פעולות בעולמות‬
‫כר‪ ,‬אין זה בבחי׳ התלבשות‪ ,‬דזהו מ״ש־־ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך‪ ,‬שאינם‬
‫בבחי׳ כלי לאוא״ם ב״ה לקבל את האור בבחי׳ או״פ‪ ,‬כ״א מה שמאיר עליהם בבחי׳ מקיף‬
‫לבד כר‪ ,‬ומקיף לכולם בשוה‪ ,‬מאחר שאינם בבחי׳ כלי לאור זה‪ ,‬שגם המדרי׳ היותר‬
‫עליונה שבעולמות‪ ,‬וכמו בחי׳ פרצוף דא״ק‪ ,‬שזהו בחי׳ שמי השמים‪ ,‬בחי׳ טה״תי־ שאחר־־‬
‫הצמצום כו׳«־‪ ,‬ג״כ אינו כלי לאור זה להיות בו בבחי׳ פנימי‪ ,‬רק בבחי׳ מקיף מרחוק כר‪,‬‬
‫וממילא כמו״ב הוא סובב גם המדרי׳ היותר אחרונה‪ ,‬וכמ״שי־ ומתחת זרועות עולם כר‪.‬‬
‫והוא בחי׳ סובב הכללי‪ ,‬שסובב ומקיף כללות ההשתל׳ דקו״ח*־ כולם בהשוואה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬אור השמש ואור וחיות הנפש הן ג״כ לפעול‪ .‬אך המובן מהמשלים‬
‫הנ״ל הוא‪ ,‬שהאור פועל לא בבחי׳ התלבשות‪ ,‬והוא מפני שאינו מהות דבר‪,‬‬
‫דשפע היא מהות דבר‪ ,‬ונמשך מהות הארה לפעול מה‪ ,‬ה״ז בא בהתלבשות ותפיסא‪,‬‬
‫ולמעלה הוא‪ ,‬דהאו״פ שמפני שענינו לפעול‪ ,‬ה״ה נאצל בבחי׳ מציאות אור)והארת הקו‬
‫שבאצי׳ הוא ממהות האור שלמע׳ מאצי׳(‪ ,‬וע״ב פועל בבחי׳ התלבשות ותפיסא‪ ,‬אבל אור‬
‫ענינו הוא בחי׳ גילוי העצם‪ .‬ויש בו עצם והתפשטות‪ ,‬שההתפשטות היא לפעול‪ ,‬ופועל‬
‫שלא בבחי׳ התלבשות‪ ,‬והיינו בבחי׳ מקיף‪ ,‬וע״כ מקיף הכל בשוה‪.‬‬

‫‪ (26‬ראה תו״ח תרומה שטו‪ ,‬ג‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי‬ ‫‪ (20‬ד קלה‪.‬‬
‫תצוה ‪ 7‬שצה‪ .‬תצא ‪ 7‬תקסא‪ 7 .‬תרעו‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (21‬ע׳ קב‪.‬‬
‫‪ (27‬ברכה לג‪ ,‬כז‪ .‬וראה לקו״ת בהר מב‪ ,‬ב‪ .‬שה״ש יב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (22‬ראה לעיל פ״א ) ‪ 7‬ד(‪.‬‬
‫מב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (23‬מלכים־א ח‪ ,‬כז‪ .‬דברי הימים־ב ו‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ = (28‬דקו וחוט‪.‬‬ ‫‪ = (24‬טהירו תתאה‪.‬‬
‫‪ (25‬ראה לקמן פנ״ט ) ‪ 7‬קמה(‪.‬‬
 ‫קמא‬ ‫ש״פ תצא‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫נח( והנה אין הכוונה שהוא בבחי׳ מקיף‪ ,‬ואינו נמשך כלל בעולמות‪ .‬דבאמת‪ ,‬גם האור‬
‫הזה ה״ה נמשך בעולמות בתוכם ובפנימיותם‪ ,‬עד גם בכל הנבראים שלמטה‬
‫כר‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬כל עיקר מקור ההתהוות דכל העולמות הוא מבחי׳ אור המקיף‪ ,‬וכן גם‬
‫הגילוים דם׳ השתל׳ שרשם מבחי׳ האו״מ‪ ,‬ובו וע״י הוא בחי׳ הגילוי בבחי׳ תום׳ אור וחיות‬
‫כו׳‪ .‬וע״ד שנת״ל פנ״א־־‪ ,‬במשל הרצון שבנפש‪ ,‬דבהתגלות הרצון עי״ז הוא דוקא התגלות‬
‫הכהות כו׳‪ ,‬דהרצון‪ ,‬עם היותו מובדל בערך מכל הכהות‪ ,‬מ״מ‪ ,‬התגלות הכהות הוא ע״י‬
‫הרצון דוקא)ואדרבה‪ ,‬להיותו מובדל מהם‪ ,‬ע״כ ה״ה פועל דוקא ההתגלות‪ ,‬דהיינו פעולה‬
‫שבדרך הכרח כו׳(‪ .‬וכמו בתנועה הגשמיות‪ ,‬שהתנועה עצמה ה״ה מהאור וחיות פנימי‪,‬‬
‫ובכדי שתהי׳ התנועה זהו ע״י הרצון דוקא‪ ,‬ולכן ע״י חולי ר״ל בגידי הרצון‪ ,‬נפסקה קז‬
‫התנועה כו׳‪ ,‬כמשנת״לי^‪ .‬וכן הוא גם ברוחניות הכהות‪ ,‬דהתגלות שלהם הוא ע״י הרצון‪,‬‬
‫וכמארז״ל״י לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ‪ ,‬דכשיש לו חפץ בהענין‪ ,‬ישכיל ויתחכם‬
‫בו כו׳‪ .‬אך בנפש‪ ,‬הרי אין התהוות הכהות מן הרצון‪ ,‬וכ״ש שאין האיברים התהוותן מן‬
‫הרצון כו׳‪ ,‬משא״כ למע׳‪ ,‬עיקר ההתהוות הוא מן הרצון כו׳‪ .‬ובשרשו הוא בחי׳ הרצה״ע‬
‫שבאוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬מה שעלה ברצונו ית׳ להאציל ולברוא כו׳־®‪ ,‬דהרצון הוא עיקר‬
‫הסיבה להתהוות העולמות שנתהוו לאחר הצמצום כו׳)ולעיל פט״ד^ נת׳ דהרצון להאציל‬
‫הוא בכלל בחי׳ ממכ״ע כו׳‪ ,‬וית׳ לקמן בעזהשי״ת(‪ .‬וכן ההתהוות בפועל‪ ,‬הגם שזהו ע״י‬
‫האור פנימי‪ ,‬דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן כו׳^י‪ ,‬שהמהווה הוא האור‪ ,‬שזהו בחי׳ איהו‬
‫שמתייחד עם גרמוהי כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הוא בכח האוא״ם הסובב דוקא‪ ,‬וכמ״שי^ כל אשר חפץ ה׳‬
‫עשה‪ ,‬דעשיית והתהוות העולמות הוא מבחי׳ חפץ ורצון ה׳ דוקא‪ .‬דמהאור פנימי בעצם‬
‫א״א להיות התהוות העולמות‪ ,‬שהרי האו״פ הוא שמאיר בגילוי בבחי׳ פנימיות‪ ,‬וממילא‬
‫הרי ההתהוות שמזה בהכרח שיהי׳ בבחי׳ ערך כו׳)שזהו מה שגבי ש׳ הוי׳ כתיב^־נ ונבראו‪,‬‬
‫בדרך ממילא‪ ,‬שהן בערך כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א'ג(‪ .‬וכמו כלים דאצי׳‪ ,‬שהתהוותן הוא מן האור‪,‬‬
‫דמהתעבות האור נעשו הכלים כו׳י׳‪ ,‬כמשנת״ל פ״ח«י)ועמ״ש לעיל פ״טיי(‪ ,‬הרי נתהוו‬
‫כלים שהן בערך האור כו׳‪ .‬וכמו״כ אם הי׳ התהוות העולמות מהאו״פ‪ ,‬היינו מאור האצי׳‪,‬‬
‫היו העולמות במדרי׳ הרוחניות‪ ,‬לא בבחי׳ יש כו׳»*‪ .‬ובכדי שיתהווה מציאות יש‪ ,‬זהו‬
‫מהאור מקיף דוקא כו׳‪ ,‬וכמ״ש באגה״ק ד״ה איהו וחיוהי חד« וז״ל‪ ,‬וגם מאור א״ם הסובב‬
‫ומקיף לד׳ עולמו׳ אכי״ע בשוה מאיר אל הקו הפנימי דרך הכלים די״ם דבי״ע‪ ,‬ובהארתו‬
‫תוך הכלים נותן בהם כח ועוז לברוא יש מאין כו׳ עכ״ל‪ ,‬הרי דהתהוות היש הוא מאוא״ם‬
‫הסובב דוקא כו׳‪ .‬והגם שבד״כ אצי׳ הוא בחי׳ סובב לגבי בי״ע כו׳־*‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בפרטיות המדרי׳‬

‫הזה תשכ״ב )סה״מ מלוקט ח״ד ‪ 7‬שלו ואילך‪ .‬בהוצאה‬ ‫‪ 7 (29‬קיט‪.‬‬

‫החדשה ‪ -‬ח״ד ‪ 7‬קיד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה עץ חיים שער ו) שער העקודים( פ״ג‪ .‬שער מז‬
‫)שער סדר אבי״ע( פ״א‪ .‬וראה שער היחוד ספכ״ח ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫תרס״א ‪ 7‬קעו ואילך‪ .‬עת״ר ‪ 7‬מה ואילך‪ .‬תרפ״ב ‪ 7‬יב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ 7 (38‬יח‪.‬‬
‫‪ (39‬ע' כא‪.‬‬
‫‪ (40‬ראה תו״א מגילת אסתר צ‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת דרושים‬
‫לשמע״צ ‪ 7‬א׳תשפב‪.‬‬
‫‪ (41‬סימן כ )קלא‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה תו״א ויקהל קיד‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (30‬ע״ז יט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה עץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫‪ 7 (32‬לד‪ .‬וראה המשך תרס״ו ‪ 7‬רנב‪ 7 .‬תקפג‪ .‬לעיל‬
‫פכ״ז )ס״ע נו ואילך(‪ .‬לקמן פר״ה )ח״ב ‪ 7‬תקעד(‪ .‬ח״ו ‪7‬‬
‫וא׳רפג‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬סע״ב(‪ .‬תניא אגה״ק ם״כ‬
‫)קכט‪ ,‬סע״א(‪.‬‬
‫‪ (34‬תהלים קלה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (35‬שם קמח‪ ,‬ה‪ .‬וראה לעיל פנ״ג ) ‪ 7‬קכז(‪.‬‬
‫‪ (36‬ראה םה״מ תרס״ד ‪ 7‬קג‪ .‬ד״ה גדול יהי׳ כבוד הבית‬
 ‫כי תצא‬ ‫קמב‬

‫ה״ז בחי׳ או״פ כר‪ .‬דהנה‪ ,‬אצי׳ דכללות‪ ,‬הרי ודאי הוא בבחי׳ סובב לגבי בי״ע הכללים‬
‫כו׳‪ ,‬דאצי׳ דכללות הוא האוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬והיינו שרשי האורות הכלולים באוא״ס‪,‬‬
‫שהן ע״ם הגנוזות‪ ,‬זהו בחי׳ אצי׳ דכללות כו׳‪ ,‬והרי כללות האוא״ם שלפה״צ ה״ה בבחי׳‬
‫סובב לגבי העולמות כר‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬בפרטיות המדרי׳ ה״ז בחי׳ שרש ומקור האו״פ כר‪ .‬וכמו״כ‬
‫באצי׳ הפרטיות‪ ,‬שהוא בחי׳ או״פ‪ ,‬שמזה לא הי׳ אפ״ל התהוות היש‪ ,‬כ״א מבחי׳ או״מ‬
‫דוקא כר‪ .‬וכן חיות כל העולמות והנבראים עיקרו הוא מבחי׳ אור הסובב‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב‬
‫פמ״ח^י‪ ,‬שידיעתו ית׳ מה שיודע את הארץ הלזו הגשמי הוא חיות כל עובי הכדור כולו‬
‫והתהוותו מאין ליש כו׳‪ ,‬הרי שהחיות של עובי הכדור הוא מידיעתו ית׳‪ ,‬דידיעתו ית׳‬
‫הוא מה שבידיעת עצמו יודע את הנבראים״‪ ,‬דהיינו הידיעה שבעצמות כר‪ ,‬ומזה הוא‬
‫החיות של הארץ וכל הנבראים כר‪ .‬אך הנה חיות זה אינו במורגש בנבראים‪ ,‬ומה שבא‬
‫בהם במורגש הוא מהאור פנימי‪ ,‬הרי באמת‪ ,‬כל הגילוים וההמשכות דהאו״פ הכל הוא‬
‫מהאו״מ‪ ,‬וכמשנת״ל פט״ז« ופכ״ז״‪ ,‬דשרשי האורות‪ ,‬שהן הע״ס הגנוזות‪ ,‬הוא מה‬
‫שהאוא״ם שיער בעצמו להאיר בבחי׳ מדה וגבול‪ ,‬שזהו בחי׳ מל׳ דא״ם כר‪ .‬וכן לאחר‬
‫הצמצום‪ ,‬כל המשכות האו״פ הוא מהאו״מ‪ ,‬ונק׳ חיי החיים‪ ,‬וכמו מחי׳ החיים יתן לך חיים‬
‫כר«‪ ,‬שהוא המקור לכל האור והחיות פנימי שבעולמות כר‪ ,‬וכפי רצונו ית׳ באופני‬
‫הגילוים כן הוא ההמשכ׳ והגילוי בכל העולמות והספי׳ כר‪ .‬וגם בחי׳ תום׳ האור והגילוי‪,‬‬
‫הוא מבחי׳ האו״מ‪ ,‬להיות תום׳ אור בהפנימי כר‪ .‬וכמו בזמן דעת רצון למע׳‪ ,‬שנמשכים‬ ‫הןח‬
‫אז גילוי אורות נעלים‪ ,‬שהגילוים בעצם הן מבחי׳ אור פנימי‪ ,‬ונמשכים דוקא בזמן עת‬
‫רצון כר‪ ,‬וכמו בזמן ביהמ״ק״‪ ,‬שהי׳ גילוי אוא״ס בכל העולמות‪ ,‬עד שגם למטה הי׳ מאיר‬
‫גילוי אור‪ ,‬שהכל ראו גילוי אוא״ם בביהמ״ק‪ ,‬וכמ״ש״ שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך‪,‬‬
‫דכשם שבא ליראות כך בא לראות כו׳״=‪ ,‬וידוע דראי׳ זהו מבחי׳ יחוד פנימי״־‪ ,‬שהוא‬
‫הגילוי דבחי׳ עצמות אוא״ם ב״ה‪ ,‬וה״ז בחי׳ יושר‪ ,‬בחי׳ או״פ‪ ,‬רק שזהו תום׳ אור בהפנימי‬
‫כר‪ ,‬והי׳ זה בזמן הרצון דוקא כר‪ .‬וגם בגשמיות הי׳ אז ריבוי השפעה‪ ,‬והי׳ איש תחת‬
‫גפנו כר^־‪ ,‬וכנודע דיחוד פנימי ה״ז נשמה אל יחוד חיצוני דאו״א כו׳ “‪ ,‬וע״כ‪ ,‬לפי שהי׳‬
‫אז בחי׳ יחוד פנימי דאו״א‪ ,‬הי׳ תום׳ אורות גם בבחי׳ יחוד חיצוני דאו״א כר‪ .‬וכן בעולמות‬
‫העליונים הי׳ הריבוי ביותר‪ ,‬וכמארז״ל חגיגה די״ג ע״ב‪ ,‬כתוב א׳ אומר״ אלף אלפי׳ כר‪,‬‬
‫וכתוב א׳ אומר״ היש מספר כר‪ ,‬כאן בזמן שבהמ״ק קיים‪ ,‬וכאן בזמן שאין בהמ״ק קיים‪,‬‬
‫שכבי׳ נתמעטה פמליא של מעלה‪ ,‬שע״י סילוק הרצון‪ ,‬נתמעטה כר‪ ,‬וכמו ויתעצב אל‬
‫לבו״‪ ,‬שגרם סילוק האור והחיות כר‪ ,‬ובזמן גילוי הרצון נמשך תום׳ אור בבחי׳ אור פנימי‬
‫כר‪ .‬הרי דבחי׳ אור הסובב באמת נמצא בכל העולמות וההשתל׳‪ ,‬וכמא׳״ לית אתר פנוי‬
‫מיני׳‪ ,‬ופועל בכל העולמות‪ ,‬בבחי׳ ההתהוות והגילוי שבהם‪ ,‬וגם בחי׳ תום׳ אורות כר‪.‬‬

‫‪ (51‬ראה תו״ח נח מח‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (52‬מלכים־א ה‪ ,‬ה‪ .‬מיכה ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה אוה״ת בחוקותי ‪ 7‬קצד‪ .‬םה״מ תרנ״ז ‪ 7‬רפג‪.‬‬
‫עת״ר ‪ 7‬קד‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (54‬דניאל ז‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (55‬איוב כה‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (56‬בראשית ו‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (57‬תקו״ז תיקון נז)צא‪ ,‬ם ‪7‬׳ב(‪.‬‬
‫‪ (43‬סח‪ ,‬ב‪ .‬וראה לעיל פמ״ט ) ‪ 7‬קיג(‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה רמב״ם הל' יסוה״ת פ״ב הלכה ט־י‪.‬‬
‫‪ (45‬ד לד‬
‫‪ (46‬ע' נו ואילך‪.‬‬
‫‪ (47‬יומא עא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה גם לקמן ח״ד ‪ 7‬ותתקכט‪ .‬ס״ע והתקלה ואילך‪.‬‬
‫‪ (49‬משפטים כג‪ ,‬יז‪ .‬תשא לד‪ ,‬כג‪ .‬פ' ראה טז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה חגיגה ב‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
 ‫קמג‬ ‫ש״פ תצא‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫אך בכ״ז‪ ,‬המשכת האו״מ ופעולתו הוא בהעלם כר‪ ,‬שעש״ז נק׳ סובב ומקיף‪ ,‬דהגם שזהו‬
‫עיקר המקור והסיבה לכל דבר‪ ,‬מ״מ נק׳ מקיף לבד‪ ,‬לפי שהוא בהעלם כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בסש״ב שם פמ״ח«י‪ ,‬דר״ל סובב ומקיף מלמע׳ לענין בחי׳ גילוי השפעה‪ ,‬כי ההשפעה‬
‫שהיא« בבחי׳ גילוי בעולמות נק׳ בשם הלבשה שמתלבשת בעולמות‪ ,‬כי הם מלבישים‬
‫ומשיגים ההשפעה שמקבלים‪ ,‬משא״כ ההשפעה שאינה בבחי׳ גילוי‪ ,‬אלא בהסתר והעלם‪,‬‬
‫ואין העולמו׳ משיגים אותה‪ ,‬אינה נק׳ מתלבשת‪ ,‬אלא מקפת וסובבת כו׳יי®‪ .‬והיינו‪ ,‬דזה‬
‫שהאור הסובב נמצא בכ״מ ופועל בכ״מ‪ ,‬אינו בבחי׳ התלבשות אור בכלי להיות מושג‬
‫בעולמות‪ ,‬וכמא׳*« לית מח׳ תפיסא בי׳ כלל‪ ,‬שאינו שייך בזה שום תפיסא והשגה כלל כו‪/‬‬
‫ואע״ג דאיהו תפיס בכולהו עלמין‪ ,‬לית מאן דתפים בי׳ כו׳^®‪ .‬ופי׳ איהו תפיס בכולהו‬
‫עלמין‪ ,‬הוא‪ ,‬מה שכל הגילוים וההמשכות הכל הוא ע״פ רצונו ית׳‪ ,‬וכן התהוות כל‬
‫העולמות והנבראים והנהגתם‪ ,‬שמנהיגם כרצונו‪ ,‬וכמ״ש^־ כמצבי׳ עביד בחיל שמיא כו׳‪,‬‬
‫ומ״מ‪ ,‬לית מאן דתפים בי׳ כלל‪ ,‬להיות להם תפיסא והשגה באוא״ס‪ ,‬לפי שאינו בגדר‬
‫תפיסא והתלבשות כלל כו׳‪ ,‬והוא סובב ומקיף לכל העולמות וההשתל׳ בשוה‪ ,‬דמאחר‬
‫שאינו מאיר בהם בגילוי‪ ,‬ממילא אינו שייך בזה חילוקי מדרי׳ כו׳‪ .‬דהאו״פ‪ ,‬מאחר‬
‫שמתלבש בגילוי בפנימיות‪ ,‬יש בזה כמה חילוקי מדרי׳ באופן הגילוי בכל עולם ועולם‬
‫ובכל ספי׳ כו׳‪ ,‬שלפי אופן העולמות והכלים כך הוא ההמשכה כו׳‪ ,‬והיינו לפי שכללות‬
‫האור הוא בכדי לפעול כו׳‪ .‬ובשרשו הראשון לפני הצמצום הוא מה שאוא״ס שיער בעצמו‬
‫להאיר במדה וגבול כו׳‪ ,‬ולזאת ה״ה בא בבחי׳ התלבשו׳ כו׳‪ .‬ויש מדידה באופן המשכת‬
‫האור איך שהוא נמשך בכל מדרי׳ ומדרי׳‪ ,‬ולפי אופן כזה הוא התהוות הכלים והעולמות‪,‬‬
‫ומתלבש בתוכם להחיותם ולהאיר בהם כר‪ ,‬שהכל הוא בבחי׳ התחלקו׳ כו׳‪ .‬אבל האו״מ‪,‬‬
‫דכללות האור אינו לפעול‪ ,‬כ״א הוא בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬ובהמשכתו אינו בבחי׳‬
‫התלבשות פנימי‪ ,‬כ״א בבחי׳ מקיף כר‪ ,‬וע״כ‪ ,‬בהאו״מ גופא אין בו התחלקות דמעלה‬
‫ומטה וראש וסוף כר‪ ,‬וכמו״כ אין התחלקות בהמשכתו בעולמות‪ ,‬שסובב ומקיף כללות‬
‫ההשתל׳ מרכ״ד עד סוכ״ד בהשוואה כר‪.‬‬

‫קט‬ ‫קיצור‪ .‬ובאמת כל הגילוים וכל ההתהוות הוא מהרצון שהוא האו״מ‪ ,‬דמהאו״פ לבד‪,‬‬
‫להיותו בחי׳ גילוי פנימי‪ ,‬א״א להיות התהוות המציאות‪ ,‬כ״א בכח האו״מ דוקא‬
‫)ואצי׳ הוא בחי׳ או״פ(‪ ,‬וכן חיות כל הנבראים הוא מידיעתו ית׳‪ ,‬שהוא בחי׳ או״מ‪ ,‬וכמו״ב‬
‫למעלה‪ ,‬שרשי האורות והגילוים הוא מהאו״מ‪ ,‬וגם תום׳ אור בהפנימי הוא מהאו״מ‪ ,‬וכמו‬
‫בזה״ב‪ ,‬שהי׳ עת רצון‪ ,‬הי׳ גילוי אור גם למטה ברוחניות וגם בגשמיות‪ .‬רק נק׳ מקיף מפני‬
‫שאינו בבחי׳ התלבשות‪ ,‬שאינו מושג ומורגש בעולמות‪ ,‬איהו תפיס בכולהו ולמד״תי' בי׳‪,‬‬
‫ולכן האו״פ הוא בבחי׳ התחלקות בעולמות‪ ,‬משא״כ האו״מ‪ ,‬דבעצם אינו בבחי׳ התחלקות‪,‬‬
‫וכן בהמשכתו בעולמות‪.‬‬

‫‪ (61‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (58‬סז‪ ,‬סע״ב‪.‬‬

‫‪ (62‬זח״ג רכה‪ ,‬א )ברע״מ(‪.‬‬ ‫‪ (59‬שהיא‪ :‬כ״ה גם ב״הערות ותיקונים״ לתניא‪ .‬בתניא‬
‫‪ (63‬דניאל ד‪ ,‬לב )ושם‪ :‬וכמצבי'(‪.‬‬ ‫שלפנינו‪ :‬שהוא‪.‬‬
‫‪ = (64‬ולית מאן דתפים‪.‬‬ ‫‪ (60‬עכ״ל אדה״ז בתניא שם‪.‬‬
 ‫כי תצא‬ ‫קמד‬

‫נט( א מנ ם עדיין צ״ל‪ ,‬והלא יש מקיפים פרטים לפרטי העולמות‪ ,‬וכמו כתר דאצי׳ וכתר‬
‫דברי׳ עד כתר דעשי׳=«‪ ,‬שזהו מדרי׳ פרטיות בבחי׳ מקיף העליון שמקיף לכל‬
‫עולם לפ״ע העולם ההוא כו׳‪ ,‬א״כ יש התחלקות מדרי׳ גם בהאו״מ‪ ,‬כי ודאי אינו דומה‬
‫האו״מ דאצי׳ להאו״מ דברי׳‪ ,‬כמו שאינו דומה עולם האצי׳ לעולם הברי׳ כו׳‪ .‬אך הענין‬
‫הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬האו״מ יש לו עכ״פ שייכות אל הפנימי‪ ,‬וכמשנת״ל פנ״ב־® במשל בנפש‪,‬‬
‫שהכחות פנימים אינם תופסי׳ בהרצון‪ ,‬אבל הרצון תופס בכל הכחות ומתחבר עמהם‪ ,‬רק‬
‫שההתחברות אינו בבחי׳ התערבו׳ ממש להיות מתלבש ומתגלה בהם‪ ,‬רק מתחבר עמהם‬
‫בהעלם‪ ,‬להיות הגילוי כפי אופן הרצון כו׳‪ .‬וכמו״כ בבחי׳ רצון העליון‪ ,‬שהוא בחי׳ האו״מ‪,‬‬
‫הרי יש לו עכ״פ אחיזה וחיבור עם הפנימי כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פכ״ז״‪ ,‬דשרש האו״פ הוא‬
‫מהאו״מ‪ ,‬דע״ם הגנוזות זהו מה שאוא״ם הבל״ג שיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו׳‪,‬‬
‫וכמו״כ האו״מ פועל בהאו״פ באופני הגילוים של האו״פ להיות כפי אופן הרצון כו׳‪.‬‬
‫ומאחר שיש להמקיף שייכות אל הפנימי‪ ,‬א״כ שייך בזה ג״כ מקיף כללי ומקיף פרטי‪,‬‬
‫והוא הרצון בכלל בכללות העולמות וההשתל׳‪ ,‬והרצון פרטי בכל עולם בפרט כו׳‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬המקיף הכללי הוא בחי׳ הרצון הפשוט שבאוא״ם שלפני הצמצום שעלה ברצונו‬
‫להאציל ולברוא‪ ,‬הרי רצון זה הוא על כללות ההשתל׳ שכולל הכל כו׳‪ ,‬והוא בחי׳‬
‫טה״ע שלפני הצמצום‪ ,‬וכמא׳ “ גליף גליפו בטה״ע‪ ,‬שזהו בחי׳ ההשערה מה שהאוא״ם‬
‫שיער בעצמו כללות העולמות וההשתל׳ כו׳»'‪ ,‬והאוא״ם עצמו סובב ומקיף כולם בהשוואה‬
‫כו׳‪ ,‬וקודם שנתהוו העולמות אינו שייך עדיין שהוא בחי׳ סובב‪ ,‬רק מה שכולל את כולם‬
‫כו׳‪ ,‬אבל מ״מ‪ ,‬האוא״ם עצמו‪ ,‬הגם ששיער בעצמו כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ הבדלה מהם‬
‫)ועיקר בחי׳ הסובב הוא מה שלמע׳ מעלות הרצון‪ ,‬והוא בבחי׳ התעוררו׳ כללי כו׳‪,‬‬
‫וכמשי״ת(‪ ,‬וכולל כולם בהשוואה ממש כו׳)וההשתל׳ גופא כמו שהן כלולים ברצונו ית׳‬
‫הן ג״כ בהשוואה‪ ,‬וכמשנת״ל פי״ט״י וכ״איי‪ ,‬בע״ם הגנוזות‪ ,‬שהן בבחי׳ התאחדות ממש‪,‬‬
‫מפני שאינם בבחי׳ מציאות לעצמן כלל כו׳‪ ,‬דכמו״כ גם העולמו׳‪ ,‬כמו שהן לפני הצמצום‪,‬‬
‫הרי אינם בבחי׳ מציאו׳ כלל‪ ,‬וכמשנת״ל־י ובכ״ד^’ בענין אותיות הרשימו שלפני הצמצום‪,‬‬
‫שאינם כלל בבחי׳ מציאות דבר ח״ו‪ ,‬וע״כ‪ ,‬לפני הצמצום‪ ,‬הכל בבחי׳ אחדות וכולם הם‬
‫בהשווא׳ כו‪ /‬רק מ״מ‪ ,‬הרי יש ע״ם‪ ,‬רק שהן בפשיטות ובאחדות כו׳‪ ,‬אבל האוא״ם מקיף‬
‫אותם בהשוואה‪ ,‬והיינו דלגבי׳ לא יש כאן התחלקות ע״ס כלל‪ ,‬דרק בערך עצמן‪ ,‬וכ״ש‬
‫בערכינו״‪ ,‬היינו בערך הגילוים הנמשכים מהם‪ ,‬הן בבחי׳ ע״ם והשתל׳ כו׳‪ ,‬אבל בערך‬
‫הא״ם‪ ,‬היינו קמי׳‪ ,‬הם כולם שוים‪ ,‬ולא יש התחלקות ספירות והשתל׳ כלל כו‪ /‬והגם דמ״מ‬
‫הרי האוא״ם שיער בעצמו להיות ע״ם כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין האוא״ם נתפס בהם שיהי׳ בבחי׳‬ ‫הי‬
‫התחלקות בערכו ית׳ כר‪ .‬וזה״ע שהרצון‪ ,‬עם היותו תופס בכל הכחות ומנהיגם כר‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫הם אינם תופסים בו כר‪ ,‬והיינו שאינו נתפס בהם להיות בו שינוי עי״ז‪ ,‬שהוא בעצם למע׳‬

‫‪ 7 (70‬לט ואילך‪.‬‬ ‫‪ (65‬ראה גם לקו״ת בהר מד‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ 7 (71‬מד ואילך‪.‬‬
‫‪ (72‬פי״ט ) ‪ 7‬לט(‪.‬‬
‫‪ = (73‬ובכמה דוכתין‪.‬‬
‫‪ (74‬ראה אוה״ת ענינים ‪ 7‬שלג‪.‬‬
‫‪ 7 (66‬קב‪.‬‬
‫‪ 7 (67‬נו ואילך‪.‬‬
‫‪ (68‬זח״א טו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א ‪ 7‬שכה‪ .‬שער‬
‫היחוד פ״י ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר ‪ 7‬לט‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫קמה‬ ‫ש״פ תצא‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫מהתחלקות שלהם כר‪ .‬וכמו״כ יובן‪ ,‬דעם היות שעלה ברצונו כללות ההשתל‪ /‬מ״מ‪ ,‬אין‬
‫הרצון נתפס בזה כלל‪ ,‬וכולל כולם בהשוואה לגמרי כו‪ /‬והענין הוא‪ ,‬דהנה נת״ליי דאור‬
‫הוא שההמשכות והגילוים הכל הוא בבחי׳ אור‪ ,‬והיינו דלבד שההמשכות דאו״מ גופא‬
‫)וכמו המקיפים הפרטים( הן המשכות שבבחי׳ אור‪ ,‬הנה גם מה שנמשך ממנו בחי׳ האו״פ‬
‫)ובשרשו הוא בבחי׳ ההשערה ששיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו׳(‪ ,‬דאור זה עצמו‬
‫הוא בבחי׳ שפע עד״מ‪ ,‬המשכתו מהאו״מ‪ ,‬היינו מאור הא״ם‪ ,‬הוא בבחי׳ אור כו‪ /‬וכמו‬
‫הרצון שפועל בכל הכהות לא בבחי׳ תפיסה בהם‪ ,‬כמו״כ האוא״ם‪ ,‬הגם שהאו״פ התהוותו‬
‫ואצילותו הוא מהאו״מ‪ ,‬כנ״ל פנ״ח^י‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בבחי׳ אור‪ ,‬שאינו נתפס בהם כו‪/‬‬
‫ועמשנת״ל פכ״ד׳‪ ,‬דהשערה הנ״ל הוא בחי׳ אחרונה שבאוא״ס‪ ,‬וא״כ הכל הוא בבחי׳ אור‬
‫כו׳(‪ .‬וכמו״כ אחר שנתהוו העולמו׳‪ ,‬הנה האוא״ס סובב ומקיף אותם כו׳‪ ,‬והוא בחי׳ העיגול‬
‫הגדול שלפני הקו‪ ,‬שסובב ומקיף כללות ההשתל׳ מרכ״ד עד סוכ״ד בהשוואה ממש כו׳«י‪.‬‬
‫ועז״ני־ מעונה אלקי קדם ומתחת זרועות עולם‪ ,‬ואי׳ במד״רי׳‪ ,‬הקב״ה מעונו של עולם‬
‫כו׳‪ ,‬והו״ע הוא מקומו ש״ע ואין העולם מקומו כו׳״‪ ,‬וזהו ומתחת זרועות עולם שמקיף‬
‫את כולם כו׳‪ .‬וכ״ה גם בבחי׳ א״ק‪ ,‬שזהו בחי׳ טה״ת שאחר הצמצום‪ ,‬בחי׳ מחה״ק ורצון‬
‫הקדום על כללות ההשתל׳‪ ,‬שג״כ סובב ומקיף כולם בהשוואה כו׳‪ ,‬וכידוע שכל מה‬
‫שנתהווה בעולמות‪ ,‬הכל כלול במחה״ק דא״ק‪ ,‬והם שם בהשוואה‪ ,‬וכמא׳״י צופה ומביט‬
‫עד סוכ״ד כו׳‪ ,‬וכולם נסקרי׳ בסקירה אחת כו׳*י‪ ,‬וכמ״ש במ״א־«‪ .‬וכן גם אחר שנתהוו‪ ,‬ה״ה‬
‫מקיף את כולם‪ ,‬וכידוע דעיגולי א״ק מגיעים עד תחתית העשי׳ כו׳י«‪ .‬וכ״ז הן בחי׳ מקיפים‬
‫כללים לכללות העולמות‪ ,‬דטה״ע בחי׳ מקיף הכללי שלפני הצמצום‪ ,‬וטה״ת בחי׳ מקיף‬
‫כללי שאחר הצמצום כו׳*«‪ .‬וכמו״כ יש מקיפים פרטים לכל עולם בפרט כו׳‪ ,‬וכמשי״ת‪.‬‬

‫וע״פ הנ״ל יובן מ״ש* כי תצא למלחמה על אויביך‪ ,‬דהיינו המלחמה עם הנה״ב־י‪,‬‬
‫דמלחמה זו שייכה בכחות פנימים‪ ,‬היינו בכחות הגילוים שבנפש כו׳‪ .‬וכמו‬
‫למעלה‪ ,‬הרי ידוע דאחיזת החיצונים יכול להיות באור פנימי‪ ,‬לפי שבא בבחי׳ התלבשות‪,‬‬
‫שזהו ע״י צמצום ומיעוט האור ממדרי׳ למדרי׳ עד שבמדרי׳ התחתונות מתמעט האור‬
‫ביותר‪ ,‬וע״כ יכול להיות שם אחיזה‪ ,‬ושם שייך מלחמה כו׳‪ ,‬אבל בהאו״מ אינו יכול להיות‬
‫אחיזת החיצונים‪ ,‬אדרבה‪ ,‬האו״מ מסמא עיני החיצונים כו׳־«‪ .‬וכמו״כ הוא בנפש‪ ,‬דבאורות‬
‫מקיפי׳ דנפש‪ ,‬דהיינו בהעבודה שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬אינו שייך מלחמה כלל‪ ,‬ובהתגלות בחי׳‬
‫רצון פשוט מתבטלים כל החיצונים כו׳)וזהו דביו״כ אין שליטה להיצה״רי«‪ ,‬מפני שאז‬
‫מאיר מלמע׳ גילוי בחי׳ עצמות אוא״ס‪ ,‬וכמו״כ בנפש מאיר בגילוי עצמות הנפש כו׳‪ ,‬ע״כ‬

‫‪ (83‬ראה לעיל פ״א ) ‪ 7‬ג(‪.‬‬ ‫‪ (75‬פנ״ז ) ‪ 7‬קלט(‪.‬‬

‫‪ (84‬ראה שער היחוד פרק טז)קכא‪ ,‬ם ‪7‬א ואילך(‪ .‬אמרי‬ ‫‪ (76‬ע׳ קמא‪.‬‬
‫בינה שם‪ .‬תו״ח נח סב‪ ,‬א ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ה ס״ע נג‪ .‬המשך‬ ‫‪ (77‬ע׳ נז‪.‬‬
‫תרס״ו ‪ 7‬רסד ואילך‪ .‬וראה םה״מ תרנ״ט ‪ 7‬רנ‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (78‬ראה עץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫‪ (85‬ראה גם לקו״ת תצא לד‪ ,‬ג‪ .‬מקומות שצויינו בהערה‬ ‫תו״א שמות נג‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪.2‬‬ ‫‪ (79‬ב״ר פס״ח‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (86‬ראה שער הכוונות ענין כוונת עלינו‪ .‬עץ חיים שער‬ ‫‪ (80‬נוסח ברכת זכרונות‪.‬‬
‫מב )שער דרושי אבי״ע( פי״ג‪ .‬תו״א מקץ לד‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת קרח‬ ‫‪ (81‬ר״ה יח‪ ,‬א‪.‬‬
‫נג‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (82‬ראה אמרי בינה שער הק״ש פרק י ואילך )לד‪ ,‬ג‬
‫‪ (87‬ראה יומא כ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ואילך(‪ .‬סהמ״צ להצ״צ נח‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ תרנ״ב ‪ 7‬לט ואילך‪.‬‬
 ‫כי תצא‬ ‫קמו‬

‫אין אז שליטה להיצה״ר כו׳(‪ ,‬רק בכחות הגילוים‪ ,‬שהן ע״פ טו״ד‪ ,‬שם שייך אחיזה כר‪.‬‬
‫אך ע״ז היא העבודה שע״פ טו״ד‪ ,‬לעשות הבירור בנה״ב‪ ,‬והיינו העבודה דתפלה‬
‫בהתבוננות באלקות בענינים שהן בהשגה דוקא‪ ,‬ובכאו״א לפי ערך השגתו‪ ,‬ותכלית‬
‫הכוונה‪ ,‬שגם השכל הטבעי יבין וישיג את הענין האלקי והטוב והעילוי באלקות‪ ,‬שעי״ז‬
‫יתעורר גם באהבה לאלקות כר‪ .‬ותחלה הוא בדרך הכנעה וביטול‪ ,‬היינו שמסכים אל‬ ‫קיא‬
‫הביטול דנה״א‪ ,‬שלא יהי׳ לו למונע ומעכב כר‪ ,‬עד שגם הוא מתעורר באהבה‪ ,‬שירצה‬
‫באלקות דוקא בו‪ /‬וכ״ז הוא בדרך מלחמה‪ ,‬דלהיות שהעבודה היא בכחות המצומצמים‬
‫שיש להם ערך אל הכהות הטבעים‪ ,‬ה״ה עומדים לנגד‪ ,‬וכמא׳« שעת צלותא שעת קרבא‬
‫כו׳‪ ,‬רק שהנה״א מתגבר על הנה״ב‪ ,‬מפני שניתן לו כה ועוז לשלוט עליו‪ .‬וזהו מכח‬
‫המקיפי׳ שבנפש‪ ,‬וכמא׳®״ משביעין אותו תהי צדיק‪ ,‬וידוע הקושי׳״® איך משביעין הנפש‬
‫על הגוף כו׳‪ ,‬אך העניף®‪ ,‬דמשביעין הוא ל׳ שובע‪ ,‬והוא הכה שנותנים לנה״א מכה עצם‬
‫הנשמה להיות בכחו להתגבר על הנה״ב כו׳‪ .‬וכאשר הנה״א מברר הנה״ב‪ ,‬מתוסף בו תום׳‬
‫אורות‪ ,‬דיתרון האור הוא מן החשך®® דוקא‪ ,‬וכתיב®® ורב תבואות בכה שור כו׳‪ .‬וזהו כי‬
‫תצא למלחמה‪ ,‬אין אומרים צא אלא למי ששרוי בפנים כו׳‪ ,‬פנים הו״ע המקיפים שבנפש‪,‬‬
‫דשם אינו שייך מלחמה כלל‪ ,‬וצ״ל היציאה מבפנים‪ ,‬היינו העבודה שע״פ טו״ד דוקא‪,‬‬
‫דכאן שייך המלחמה עם הנה״ב כו׳‪ ,‬וכדאי היא המלחמה הזאת‪ ,‬מפני היתרון אור שבא‬
‫עי״ז כו׳‪ ,‬ואין אומרים צא אלא למי ששרוי בפנים‪ ,‬דהיינו שהכה ע״ז הוא מעצם הנשמה‬
‫דוקא‪ ,‬שמשם נמשך כח לנה״א להתגבר על הנה״ב כו׳‪ .‬אמנם זה שהנה״א פועל בהנה״ב‪,‬‬
‫זהו הכל בבחי׳ אתכפי׳ לבד‪ .‬ומ״ש ונתנו ה׳ אלקיך בידיך‪ ,‬זהו בבחי׳ אתהפכא חשוכא‬
‫לנהוראי®‪ ,‬היינו שנהפך מהות הנה״ב לטוב כו׳‪ ,‬שזה אינו בכה האדם מעצמו‪ ,‬כ״א‬
‫שנותנים לו מלמע׳ כו׳‪ .‬וע״ד ומל ה׳ אלקיך את לבבך®®‪ ,‬שהוא מלמע׳ דוקא‪ ,‬דעבודת‬
‫האדם בכה עצמו הוא ומלתם את ערלת לבבכם״®‪ ,‬שהיא ע״י העבודה שע״פ טו״ד כו׳‪,‬‬
‫אבל ומל ה׳ אלקיך כו׳ הו״ע האהבה שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬שזה נותנים מלמעלה׳®‪ ,‬ועי״ז נעשה‬
‫אתהפכא חשוכא לנהורא כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬את לבבך ואת לבב®® ר״ת אלול״®‪ ,‬והיינו שאז הוא‬
‫הגילוי מלמע׳ בחי׳ רעו״ד שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬ולהיות אתהפכא חשוכא כו׳‪ ,‬שהו״ע ונתנו ה׳‬
‫אלקיך כו׳‪ ,‬רק שלזה צ״ל תחילה כי תצא למלחמה‪ ,‬בכה עצמו‪ ,‬כמה שיכול לפעול‬
‫בהנה״ב‪ ,‬ועי״ז אח״כ ונתנו ה׳ אלקיך בידיך כו׳‪ .‬וזהו ג״כ דהגילוים דאלול ור״ה תלוי׳‬
‫בהעבודה דכל השנה®®‪ ,‬דבכל השנה עיקר העבודה היא במוח ולב‪ ,‬דהיינו ע״פ טו״ד כו׳‪,‬‬

‫הערכים־חב״ד ח״ב ערך אור ביחס לחושך ם״ח‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (93‬משלי יד‪ ,‬ד‪ .‬וראה לקו״ת האזינו עה‪ ,‬ריש ‪7‬׳ד‪ .‬ספר‬
‫הערכים־חב״ד ח״א ערך אהבת ה׳ ‪ -‬ההוספה שבה כר‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (94‬ראה זח״א ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (95‬נצבים ל‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (96‬עקב י‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ (97‬ראה תו״א לך לך יג‪ ,‬ב ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר ס״ע נה‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (98‬אבודרהם סדר תפלות ר״ה‪ .‬בעה״ט עה״פ‪ .‬ב״ח לטור‬
‫או״ח סתקפ״א )ד״ה והעבירו(‪ .‬ראשית חכמה שער התשובה‬
‫פ״ד )ד״ה עוד יש(‪ .‬של״ה ריג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (99‬ראה םה״מ אעת״ר ‪ 7‬צט‪.‬‬
‫‪ (88‬זהר ‪ -‬הובא בלקו״ת בלק עב‪ ,‬א‪ .‬ר״פ תצא)לד‪ ,‬ג‪ .‬לה‪,‬‬
‫ג(‪ .‬וראה רע״מ בזח״ג רמג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (89‬נדה ל‪ ,‬ב‪ .‬תניא פ״א‪.‬‬
‫‪ (90‬ראה קיצורים והערות לתניא ע׳ מח ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫תרל״ג ח״א ע׳ רעז ואילך‪ .‬ד״ה יו״ט של ר״ה תשל״ב )םה״מ‬
‫מלוקט ח״ג ע׳ רצה‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״א ע׳ כ(‪.‬‬
‫‪ (91‬ראה מקומות שצויינו בהערה הקודמת‪ .‬קיצורים‬
‫והערות לתניא ‪ 7‬קסה ואילך)בהוצאת קה״ת‪ ,‬תשמ״ט(‪ .‬םה״מ‬
‫תרח״ץ ע׳ רלד ואילך‪ .‬ד״ה פדה בשלום תש״כ )םה״מ תש״ב‬
‫‪ 7‬מה ואילך(‪ .‬ד״ה יו״ט של ר״ה הנ״ל )םה״מ מלוקט ח״ג ‪7‬‬
‫רצד ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״א ‪ 7‬יח ואילך(‪.‬‬
‫‪7 (92‬׳פ קהלת ב‪ ,‬יג‪ .‬וראה לקמן ח״ו ‪ 7‬וא׳שו ואילך‪ .‬ספר‬
‫קמז‬ ‫ש״פ תצא‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫ולפ״ע העבודה בכל השנה‪ ,‬נותנים באלול ור״ה ועשי״ת התגלות עצם הנשט׳ כו׳״״‘‪ .‬וזהו‬
‫כי תצא למלחמה‪ ,‬שצ״ל היציאה מבפנים לעבוד עבודתו בתפלה ע״פ טו״ד‪ ,‬בכדי לפעול‬
‫הביטול בנה״ב‪ ,‬שעי״ז דוקא נעשה יתרון אור כר‪ ,‬ואין אומרים צא אלא למי ששרוי‬
‫בפנים‪ ,‬היינו שהכה ע״ז הוא מהמקיפים שבנפש‪ .‬רק שזהו בהעלם כו‪ /‬ואח״ב ונתנו ה׳‬
‫אלקיך בידיך‪ ,‬שנותני׳ מלמע׳ התגלות עצם הנשמה‪ ,‬שעי״ז נעשה אתהפכא חשוכא‬
‫לנהורא כף‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וצ״ל והלא יש מקיפים פרטים לעולמות‪ .‬הענין הוא‪ ,‬דהאו״מ יש לו מ״מ שייכות‬
‫אל האו״פ ונמשך ממנו‪ ,‬וע״כ יש מקיף כללי ומקיפים פרטים‪ ,‬ובחי׳ טה״ע‬
‫שלפני הצמצום הוא בחי׳ מקיף כללי‪ ,‬וכולל שרשי האורות כולם בהשוואה‪ ,‬כי בערך‬
‫הא״ם אינם בבחי׳ התחלקות‪ ,‬והגם ששיער בעצמו שרשי האורות‪ ,‬אינו נתפס בזה‪ ,‬וגם‪,‬‬
‫שהן בכלל אור הא״ם‪ ,‬בחי׳ אחרונה שבו‪ .‬ואחר שנתגלו ונתהוו‪ ,‬מקיף כולם‪ ,‬ובחי׳ א״ק‪,‬‬
‫הנק׳ טה״ת‪ ,‬ג״כ בחי׳ מקיף כללי‪ .‬וע״פ הנ״ל ית׳ פסוק כי תצא‪.‬‬

‫תקנה(‪ .‬ח״ה ס״ע וא׳קלט ואילך‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (100‬ראה םה״מ תרס״ח ע׳ טו‪ .‬אעת״ר שם‪ .‬לקמן פרק קצט )ח״ב‬
 ‫קמח‬

‫ב ס״ד‪ .‬ש״ פ ת ב א‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫קיב והי'* כי תבא אל הארץ אשר ה׳ אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבתה בה^‪ .‬וצ״ל‪,‬‬
‫דמ״ש כי תבוא אל הארץ‪ ,‬משמע שזה בכה עצמו‪ ,‬ואח״ב אשר ה׳ אלקיך נותן לך‪,‬‬
‫ה״ז בבחי׳ נתינה מלמע׳ כר‪ .‬ומה״ע נותן לך וירשתה‪ ,‬דהרי מתנה וירושה הם ב׳ ענינים‪,3‬‬
‫וצ״ל מהו ב׳ ענינים אלו לגבי הארץ כר‪ .‬גם צ״ל מ״ש וישבת בה‪ ,‬הלא המתנה והירושה‬
‫היא ג״ב לישב בה‪ ,‬ומהו אומרו עוד וישבת בה כר‪ .‬ובספרי‘ מדייק מ״ש והי׳ כי תבא אל‬
‫הארץ‪ ,‬ואר‪ ,‬עשה מצוה שבשכרה תכנום לארץ‪ ,‬וצ״ל מהו המצוה שבשכרה תכנום לארץ‪,‬‬
‫והלא נתינת הארץ היא שכר על כללות המצות‪ ,‬וכמ״ש בם׳ עקב= ושמרתם את המצות‬
‫כר ובאתם וירשתם את הארץ בו׳‪ ,‬וכן הוא כמה פעמים בתורה‪ ,‬וא״ב מהו המצוה שבשכר׳‬
‫דוקא תכנום לארץ כר‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק משנת״ל®‪ ,‬שיש ב׳ מדרי׳ אור פנימי ואור מקיף‪,‬‬
‫דאו״פ הוא שבא במדה וגבול‪ ,‬שיש בו חילוקי מדרי׳ בעצם‪ ,‬ובא בבחי׳ התלבשות ובבחי׳‬
‫התחלקות לפ״ע העולמות והכלים כר‪ ,‬ואו״מ הוא אור פשוט בעצם‪ ,‬שאין בו חילוקי‬
‫מדרי׳‪ ,‬ולזאת גם בהמשכתו בעולמות אינו בא בבחי׳ התלבשות בעולמות‪ ,‬ומאיר בכולם‬
‫בשוה כר‪ .‬ונת״ דבאו״מ גופא יש ב׳ מדרי׳‪ ,‬בחי׳ טה״ע וטה״ת‪ .‬דטה״ע הוא בחי׳ מקיף‬
‫הכללי שלפני הצמצום‪ ,‬והוא בחי׳ עיגול הגדול שלפני הקו‪ ,‬שסובב ומקיף כללות‬
‫ההשתל׳ מרכ״ד עד סוכ״ד כר‪ .‬ובחי׳ טה״ת זהו בחי׳ מקיף הכללי שאחר הצמצום‪ ,‬והיינו‬
‫בחי׳ א״ק‪ ,‬שמקיף ג״כ כללות ההשתל׳ כר‪.‬‬

‫סמ״ך( ו מ ע ת ה צ״ל מהו ההפרש לגבי העולמות בין בחי׳ מקיף הכללי שלפני הצמצום‬
‫לבחי׳ מקיף הכללי שאחר הצמצום‪ ,‬דודאי יש הפרש בין מקיף הכללי‬
‫דטה״ת למקיף הכללי דטה״ע‪ ,‬דהגם ששניהם מקיפים כללות ההשתל׳ בהשוואה כר‪ ,‬מ״מ‬
‫צ״ל דטה״ת הוא בבחי׳ קירוב יותר כר‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬גם בחי׳ המקיף דטה״ע‪ ,‬בהכרח לומר‬
‫שפועל בעולמות‪ ,‬שהרי הוא בבחי׳ מקיף עכ״פ אל העולמות‪ ,‬וא״כ בהכרח לומר שפועל‬
‫ג״כ בעולמות כר‪ ,‬וצ״ל מהו ההפרש ביניהם‪ ,‬וגם מהו פעולתם בהעולמות כר‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬פעולת המקיף דטה״ת‪ ,‬דהיינו בחי׳ מחה״ק דא״ק‪ ,‬י״ל עפמ״ש במ״א®‪ ,‬דמש״א־ וכל‬
‫קומה לפניך תשתחוה היינו בבחי׳ ציור קומה דא״ק כר‪ ,‬דלהיות שבחי׳ א״ק סובב‬
‫ומקיף כללות ההשתל׳‪ ,‬הרי בהביטול דציור קומה דא״ק‪ ,‬כל הנבראים מתבטלים באמת‬
‫לגבי אוא״ם ב״ה‪ ,‬דכמו שבחי׳ א״ק‪ ,‬להיותו בבחי׳ קירוב אל אוא״ם ב״ה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ ביטול‬

‫‪ (5‬יא‪ ,‬ח )בשינוי(‪.‬‬
‫‪ (6‬פנ״ז ואילך )ע' קלח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (7‬פנ״ט )ע' קמד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי בחוקותי ע׳ תתב‪ .‬וראה‬
‫תו״ח בראשית ל‪ ,‬א‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי שלח ע׳ א׳צו‪.‬‬
‫םה״מ תרל״ד ע׳ קעז‪ .‬תרל״ה ח״א ע׳ נב‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ רסט‪.‬‬
‫סה״מ תרס״ח ע׳ רט‪.‬‬
‫‪ (9‬תפלת נשמת כל חי‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה בזהר תרומה‬
‫)ביאורי הזהר להצ״צ ח״א ‪ 7‬רנה ואילו(‪ .‬ד״ה למנצח על‬
‫השמינית באוה״ת תזריע ‪ y‬תקד ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן‬
‫בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬תבוא כו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה אוה״ת תבוא ה״ה ‪ y‬ב׳נט‪ .‬ד״ה והי׳ כי תבוא‬
‫תרמ״ב )םה״מ תרמ״ב ע' תנא(‪.‬‬
‫‪ (4‬עה״ם‪.‬‬
 ‫קמט‬ ‫ש״פ תבא‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫במציאות ובבחי׳ התאחדות ממש באוא״ס ב״ה‪ ,‬כמו״כ באמת כל העולמות‪ ,‬להיותם בתוך‬
‫ציור קומה דא״ק הסובב ומקיף אותם‪ ,‬ה״ה בטלים בעצם מהותם ומציאותם לאוא״ס ב״ה‬
‫כר‪ .‬רק שהביטול הזה שמחמת ציור קומה דא״ק הוא בהעלם מאד‪ ,‬שאינו מורגש בנבראים‬
‫כלל הביטול הזה כר‪ .‬וכמ״ש במ״א״> בענין ידיעה ובחירה‪ ,‬שהידיעה העליונה שבבחי׳‬
‫א״ק‪ ,‬אינה מכרחת הבחירה‪ ,‬דהגם שיודע כל מעשה האדם והנהגותיו ופעולותיו קודם‬
‫שעושה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬האדם אינו מוכרח משום זה בפעולותיו‪ ,‬וה״ה עושה בבחירתו בכה עצמו‬
‫כר‪ ,‬וזהו לפי שהידיעה מובדלת בערך לגמרי‪ ,‬שאינה מורגשת כלל בהאדם‪ ,‬ע״כ אינה‬
‫מכרחת את הבחירה כר‪ .‬דכשם שידיעתו ית׳ אינה מכרחת ענין ההתהוות‪ ,‬דהגם שיודע‬
‫ה!יג‬ ‫כל ההתהור קודם שנתהוו‪ ,‬מ״מ אין זה מכריח את ההתהוות כר‪ .‬ומה שמבואר בכ״מ״‬
‫דהעולמות תיכף כשעלו ברצונו ומחשבתו ית׳ מיד נתהוו כר‪ ,‬הרי לא נתהוו בבחי׳‬
‫מציאות יש)דמציאות היש ה״ז התחדשות גמורה‪ ,‬דקודם שנתהווה לא הי׳ מציאותו כלל‪,‬‬
‫דעש״ז נק׳ יש מאין‪ ,‬דבר מלא דבר כר^'‪ ,‬כידוע ומבואר במ״א “(‪ ,‬כ״א התהוות בכח לבד “‪.‬‬
‫רק שלמע׳ הכח אינו חסר הפועל־*‪ ,‬דלמט׳‪ ,‬הרי מחשבת האדם לא תפעול מאומה‪ ,‬והי׳‬
‫כלא הי׳‪ ,‬ולמע׳‪ ,‬מהמח׳ נעשה הדבר בכח‪ ,‬שהכח אינו חסר הפועל‪ ,‬וה״ה פועל כו׳‪ ,‬והרי‬
‫ידוע שהפועל הוא כמו מדרי׳ הכח כר‪ ,‬וכמ״ש מזה בדרוש יו״ט של ר״ה‪ ,‬רס״רי‪ ,‬והיינו‬
‫שזה שכשעלה ברצונו ומחשבתו ית׳ להוות העולמות כבר נתהוו בכח‪ ,‬וה״ז פועל‪ ,‬הנה‬
‫הפועל הוא במדרי׳ הכח‪ ,‬לא שנתהוו בבחי׳ מציאות יש בפועל כר‪ .‬והגם׳* דהתהוות‬
‫העולמות בפועל הוא ג״כ מידיעה זו‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פמ״ח»*‪ ,‬שהרי ידיעה זו היא חיות‬
‫כר והתהוותו מאין ליש כר‪ ,‬זהו כשעלה ברצונו ית׳ להיות מזה ההתהוות כר)וג״ז ע״י‬
‫כמה צמצומים‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב שם־*‪ ,‬רק שלא הי׳ מתהווה כמו שהוא עתה כר אם לא ע״י‬
‫צמצומים כר(‪ ,‬אך הרי הי׳ הרצון והידיעה עוד קודם שנתהוו העולמות‪ ,‬וכמ״ש*** מגיד‬
‫מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה כר‪ ,‬והרי לא נתהוו בפועל מידיעה זו כר‪ .‬שזהו‬
‫ג״כ מכח הכל יכול״־‪ ,‬דכשם שכחו הכל יכול הוא שתהי׳ ההתהוות מידיעתו ית׳‪ ,‬כמו״כ‬
‫כחו הכל יכול הוא שהגם שיודע כל ההתהוות ומ״מ לא תהי׳ מזה ההתהוות בפועל כר‪,‬‬
‫והיינו מפני שהידיעה היא בבחי׳ הבדלה לגמרי ע״כ אינה מכרחת ההתהוות כו׳‪ .‬וכמו״כ‬
‫אחר שנתהוו הנבראים‪ ,‬אין הידיעה מכרחת את הבחירה‪ ,‬דהגם שיודע כל מעשה האדם‬
‫ופעולותיו קודם שעשה )ומשם באמת מקור הכח לפעולת האדם כר‪ ,‬ולא בבחי׳ מקור‪,‬‬
‫שהרי אינו בגדר מקור‪ ,‬רק שמשם שרשו האמיתי כו׳(‪ ,‬אין זה מכריח את הבחירה‪ ,‬לפי‬

‫‪ 7 ) 1‬רנט ואילך(‪ .‬םה״מ תרנ״ב ‪ 7‬מב ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪7‬‬ ‫‪ ( 10‬ראה ביאורי הזהר להצ״צ שבהערה ‪) 1‬ע׳ רסה ואילך(‪.‬‬
‫רסב‪.‬‬ ‫וראה לקו״ש ה״ה ‪.66 7‬‬
‫‪ (15‬פרדס שער יא )שער הצחצחות( פ״ג‪ .‬וראה םהמ״צ‬ ‫‪ (11‬ראה לקו״ת מסעי צה‪ ,‬א ואילך‪ .‬פ' ראה כד‪ ,‬סע״א‬
‫להצ״צ נח‪ ,‬א‪ .‬סה״מ אעת״ר ‪ 7‬טז ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ד ‪ 7‬שיז ואילך‪.‬‬
‫‪ 7 (16‬רנז‪ .‬וראה שם ‪ 7‬ד ‪ 7‬קפד‪.‬‬ ‫‪ (12‬ראה האמונות והדעות להרס״ג מאמר א‪ .‬מורה‬
‫‪ (17‬ראה ביאורי הזהר להצ״צ שבהערה ‪ 7 ) 1‬רסו ואילך(‪.‬‬ ‫נבוכים ה״ב רפי״ג‪ .‬המשך מים רבים תרל״ו פ״ל‪.‬‬
‫וראה גם םה״מ תרס״ח שם‪.‬‬ ‫‪ (13‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ג ח״א ‪ 7‬רצא ואילך‪.‬‬
‫‪ (18‬סח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ביאורי הזהר להצ״צ ח״א ‪ 7‬תקמח‪ .‬סה״מ תר״ז ‪ 7‬רפ ואילך‪.‬‬
‫‪ (19‬ישעי' מו‪ ,‬י)ושם‪ :‬לא נעשו(‪ .‬וראה אוה״ת נ״ך עה״פ‬ ‫לקמן פשי״ח )ח״ג ‪ 7‬תתפד ואילך(‪ .‬םה״מ תרצ״ג ‪ 7‬תסא‬
‫)ח״א ע׳ רנ(‪ .‬בשלח ‪ y‬תרפג‪.‬‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה ביאורי הזהר להצ״צ שם‪.‬‬ ‫‪ ( 14‬ראה לקו״ת מסעי שם‪ .‬ביאורי הזהר להצ״צ שבהערה‬
 ‫והי׳ כי תבוא‬ ‫קב‬

‫שהידיעה מובדלת בערך‪ ,‬ואינה מכרחת אותו בפעולתו‪ ,‬וה״ה עושה בבחירתו בכח עצמו‬
‫כו‪ /‬וכשם שהוא בידיעה ובחירה‪ ,‬כמו״ב הוא בהביטול שכל הנבראים בטלים מצד בחי׳‬
‫ציור קומה דא״ק‪ ,‬איף^ זה מורגש כלל בנבראים‪ ,‬עד שעם היות שבאמת הוא בטל‬
‫במציאות מצד הביטול דציור קומה דא״ק‪ ,‬יכול להיות שבבחירתו יהי׳ להיפך ח״ו‪ ,‬ויהי׳‬
‫נפרד לגמרי מאלקות ר״ל‪ .‬וזהו רק שאינו מורגש הביטול‪ ,‬אבל מ״מ הרי הם בטלים עכ״פ‬
‫כו׳‪ .‬וי״ל דביטול זה מועיל עכ״פ שיוכלו לקבל חיות מאלקות כו׳‪ ,‬וכנודע דהכלי לקבלת‬
‫החיות מאלקות הוא הביטול דוקא‪ ,‬וכמ״ש־־ יראת ה׳ לחיים‪ ,‬דהכלי לחיות הוא יראה‬
‫וביטול כו׳)ולכן גם בקלי׳ וסט״א בהכרח שיהי׳ בהם קצת ביטול עכ״פ “‪ ,‬דקרי לי׳ אלקא‬
‫דאלקיא כו׳י^(‪ ,‬וע״י הביטול שבהם‪ ,‬מצד הציור קומה דא״ק‪ ,‬יכולים לקבל קצת חיות‬
‫עכ״פ מאלקות כו׳‪ ,‬אך זהו בהעלם לגמרי‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והנה פעולת המקיפים כללים בעולם‪ ,‬הנח בחי׳ א״ק‪ ,‬שהוא בבחי׳ ביטול‬
‫במציאות באוא״ם‪ ,‬הרי כל העולמות והנבראים הכלולים בו‪ ,‬בטלים באמת‬
‫במציאות‪ ,‬רק שאינו מורגש כלל בהנבראים‪ ,‬כמו שהידיעה דא״ק אינה מכרחת הבחירה‬
‫)כשם שידיעתו ית׳ אינה מכרחת התהוות העולמות בפועל(‪ ,‬ותועלת הביטול הוא שיוכל‬
‫הנברא לקבל חיות מאלקות‪.‬‬

‫טא( ןי״ל עוד‪ ,‬עפמ״ש בלק״ת^־ בד״ה למנצח על השמינית‪ ,‬דבחי׳ א״ק‪ ,‬הגם שלא שייך‬
‫בו התלבשות בבחי׳ אור פנימי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הארת גילוי זה מוכרח להיות בישראל‬ ‫קיד‬
‫כו׳‪ .‬ובהגהות לשם«־ מבואר‪ ,‬שז״ע׳־ מה שכנ״י נק׳ כלה«־‪ ,‬מל׳י־ כלתה נפשי‪ ,‬שיש בכאו״א‬
‫מישראל בניצוץ נשמתו ליכלל ולידבק בה׳ אחד‪ ,‬ואה׳ זו יש בכח כאו״א מישראל‬
‫בתמידות‪ ,‬וכמ״ש״^ למען יזמרך כבוד ולא ידום‪ ,‬קארי תדיר ולא שכיך^‪ ,‬ואפי׳ בפחותי‬
‫ערך וע״ה־^ יש בחי׳ זו‪ ,‬רק שאינה בהתגלות מורגשת בנפשם תמיד‪ ,‬רק מוסתרת בבחי׳‬
‫מקיף שומר עליהם מלמע׳‪ .‬ולכף־ יש בכח כאו״א מישראל למסור נפשו על קדה״ש*» בלי‬
‫שום טעם ודעת השגת אלקות‪ ,‬רק בבחי׳ אמונה‪ ,‬היינו שהיא מקיפו מלמע׳ מן השכל כו׳‬
‫)ועמ״ש בלק״ת בהביאורי׳ דוידעת פ״ג־^ בענין שהאמונה נק׳ עטרה כו׳(‪ .‬ושרש האמונה‬
‫בנש״י הוא משום דמזלי׳ חזי כו׳«^‪ ,‬וזהו בשרש הנשמה למע׳‪ ,‬דהתקשרותה באלקות הוא‬
‫משום דמזלי׳ חזי ורואה אמיתות אחדות ה׳‪ ,‬ע״כ א״א לה להיות נפרד ח״ו)וצ״ל דאין זה‬
‫ענין ההתקשרות עצמית של הנשמה בעצמות א״ס‪ ,‬שזהו מפני שמושרשים בעצמות כו׳‪,‬‬

‫ראה מכילתא ופרש״י יתרו יט‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(28‬‬
‫תהלים פד‪ ,‬ג‪ .‬וראה לקו״ת שם ב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(29‬‬
‫תהלים ל‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(30‬‬
‫ראה זהר ח״ב רנו‪ ,‬ב‪ .‬קמ‪ ,‬רע״א‪ .‬ח״א קעח‪ ,‬ב‪ .‬עז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫פו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ = (32‬ועמי הארץ‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה גם םה״מ תרע״ח ע׳ קצז‪ .‬ע׳ ריד‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה תניא פי״ח)כד‪ ,‬א(‪ .‬פי״ט )כה‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬
‫‪ (35‬ואתחנן ה‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (36‬מגילה ג‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (21‬אין‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שאין‪.‬‬
‫‪ (22‬משלי יט‪ ,‬כג‪ .‬וראה לקו״ת שלח מה‪ ,‬ג‪ .‬םה״מ עת״ר‬
‫ס״ע כד‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪(31‬‬ ‫‪ (23‬ראה םה״מ תרנ״ג ‪ 7‬רט‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה מנחות בסופה‪.‬‬
‫‪ (25‬תזריע כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (26‬אוה״ת תזריע שבהערה ‪) 1‬ע׳ תקי(‪ .‬וראה המשך תרס״ו‬
‫‪ y‬רסח‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן הנחות הר״ם ‪ y‬מה‪ .‬וראה‬
‫לקו״ת שה״ש מה‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫קנא‬ ‫ש״פ תבא‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫וכמ״ש במ״אל^ץ^‪ ,‬אך למטה ה״ז בא בבחי׳ אמונה כו׳י^)ומבו׳ במ״א״י דתוקף האמונה‬
‫פשוטה שבנש״י הוא משום דמזלי׳ חזי שה״ה רואה אמיתות הדבר כי(‪ .‬וי״ל דשרש‬
‫האמונה הוא עוד למע׳ מבחי׳ מזלי׳ כו‪ /‬שהרי בראי׳ יש ג״כ חילוקי מדרי‪ /‬וכמ״ש במ״א‪,41‬‬
‫וי״ל דכמו״כ גם בהא דמזלי׳ חזי יש חילוקי מדרי׳ כו‪ /‬משא״ב האמונה ה״ז בכולם בשוה‪,‬‬
‫לפי שנמשך ממדרי׳ עליונה יותר כו׳‪ ,‬ומזה הוא כח קדה״ש שיש בישראל‪ ,‬וגם בחי׳‬
‫האהבה מוסתרת שיש בכאו״א בהעלם ליכלל ולידבק כו׳‪ .‬וע״ז יש בחירה בכ״א מישראל‪,‬‬
‫להוציאה בהתגלות מהסתירה‪ ,‬שיאיר גם בשכלו ומוחו ובלבו‪ ,‬והוא בחי׳ כלה‪ ,‬כלות‬
‫הנפש לשרשה ומקורה‪ ,‬בלבו ונפשו ובמאודו ממש כו׳‪ .‬וזהו מהארת בחי׳ א״ק שיש בבחי׳‬
‫מקיף בנש״י‪ ,‬להיות בבחי׳ כלות הנפש ולמסור נפשו כו׳‪ ,‬והיא בהעלם בנש״י‪ ,‬וביכולתו‬
‫להביא זה מההעלם אל הגילוי כו׳)ועמ״ש בלק״ת שם^י‪ ,‬דהארה זו היא מבחי׳ פנימיות‬
‫א״ק‪ ,‬והיא בנש״י דוקא‪ ,‬להיות שישראל עלו במח׳«‪ ,‬דפי׳ עלו במח׳ היינו בבחי׳ עליונה‬
‫שבמה׳*‘‪ ,‬והוא שבמחה״ק דא״ק עלו בבחי׳ הפנימיות‪ ,‬ונמשכה הארה משם לכאו״א‬
‫מישראל כו׳‪ .‬והביטול דוכל קומה לפניך תשתחוה הנ״ל״‪ ,‬י״ל שזהו בבחי׳ חיצוניו׳ א״ק‪,‬‬
‫שיש ביטול זה בכל הנבראים‪ ,‬ואינו בהם בבחי׳ הרגש כלל כו׳(‪.‬‬

‫ועוד יובףי ענין הארת בחי׳ א״ק שבכאו״א מישראל‪ ,‬שהו״ע הקדמת נעשה לנשמע"‪,‬‬
‫וכדאי׳ במשנה דברכות״‪ ,‬למה קדמה שמע לוהא״ש‪ ,‬בכדי שיקבל עליו עומ״ש‬
‫תחלה ואח״כ יקבל עליו עומ״צ‪ ,‬וידועיי דקבלת עומ״ש הו״ע הביטול לא״ם בעל הרצון‪,‬‬
‫לרצות כל מה שהוא רצונו ית׳ בקיום המצות כו׳‪ ,‬וזהו״ע הקדמת נעשה לנשמע‪ ,‬דנשמע‬
‫הוא לקבל גילוי הרצונות פרטים‪ ,‬וא״כ‪ ,‬הביטול הוא אל הרצון‪ ,‬ונעשה קודם לנשמע הוא‬
‫הביטול לאוא״ם בעל הרצון כר‪ ,‬והוא שמקבל עליו ביטול הרצון בכלל‪ ,‬שיהי׳ לו רצון‬
‫בכל אשר ישמע מהקב״ה כר‪ .‬ועם היות דקבעומ״ש הוא לא בבחי׳ התגלות הרצון‪ ,‬שז״ע‬
‫קבלת עול‪ ,‬שהוא בבחי׳ כח נעלם כר‪ ,‬והקבלה היא לעשות בפו״מ לא דוקא מה שרוצה‪,‬‬
‫כ״א גם אם יכבד עליו הדבר‪ ,‬אין בזה שום תירוץ‪ ,‬ולא שום מניעה ועיכוב כלל כו׳‪ ,‬הנה‬
‫באמת הוא כח נעלם‪ ,‬אבל מ״מ‪ ,‬הרי יש בזה רצון‪ ,‬והו״ע קבלת עול מלכותו ית׳ ברצון‬

‫בהגוף‪ ,‬ולכן‪ ,‬האמונה דהנשמה המלובשת בהגוף שמצד עצם‬
‫הנשמה היא בפנימיותה‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה גם לקמן פשס״ב )ח״ג ס״ע א׳ה(‪ .‬ח״ה ע' וא׳קפב‪.‬‬
‫‪ (40‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן פרשיות ח״א ע' שסו‪ .‬סה״מ‬
‫תרס״ה ע' סז‪ .‬עת״ר ‪ y‬י‪ .‬פר״ת ס״ע ריז‪ .‬תרפ״ח ע' מז‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬רפב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (42‬תזריע שם‪ ,‬ג‪ .‬וראה אוה״ת תזריע שם ) ‪ y‬תקיא‪ .‬ע'‬
‫תקיד(‪.‬‬
‫‪ (43‬ב״ר פ״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה לקו״ת שה״ש יז‪ ,‬סע״ד‪ .‬יט‪ ,‬ב‪ .‬כו‪ ,‬סע״ד‪ .‬סה״מ‬
‫תרנ״ט ‪ y‬יח‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (45‬פ״ם )ס״ע קמח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה אוה״ת תזריע שם )ס״ע תקה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (47‬משפטים כד‪ ,‬ז‪ .‬שבת פח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (48‬פ״ב מ״ב )יג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה אוה״ת דרושים לשבועות ‪ y‬קנו‪ .‬ס״ע קסג‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה לקו״ת מסעי צג‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה ד״ה ואתה תצוה תשמ״א פ״ה)םה״מ מלוקט ח״ו‬
‫ע׳ קלב‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ג ע׳ לז(‪ :‬דזה שישראל‬
‫מאמינים באלקות באמונה פשוטה ואין צריכים ראיות על זה‬
‫הוא מצד שני טעמים‪ .‬לפי שמזלייהו חזי‪ .‬דהנשמה שלמעלה‬
‫רואה אלקות )ראי' שלמעלה משכל(‪ ,‬וזה פועל בהנשמה‬
‫שבגוף האמונה באלקות‪ .‬ועוד ביאור‪ ,‬דשורש האמונה הוא‬
‫מעצם הנשמה )שלמעלה ממזלי' חזי(‪ .‬דזה שעצם הנשמה‬
‫מקושרת באלקות היא התקשרות עצמית )שאינה תלוי'‬
‫בסיבה‪ ,‬גם לא בענין הראי' שלמעלה משכל(‪ .‬ויש לומר‪,‬‬
‫דמהחילוקים שבין שני הביאורים )הענינים( הוא‪ ,‬דהאמונה‬
‫בהנשמה המלובשת בגוף הבאה מראיית הנשמה שלמעלה‬
‫היא בבחינת מקיף‪ .‬דכיון שהנשמה שלמעלה היא למעלה‬
‫מהתלבשות לכן פעולתה בהנשמה המלובשת בגוף היא‬
‫בבחינת מקיף‪ .‬ובכדי שהאמונה )בהנשמה המלובשת בגוף(‬
‫תהי' בפנימיות‪ ,‬הוא ע״י גילוי ההתקשרות עצמית דעצם‬
‫הנשמה‪ .‬כי עצם הנשמה היא העצם של הנשמה המלובשת‬
 ‫והי׳ כי תבוא‬ ‫קנב‬

‫כר‪ ,‬רק שאינו בהתגלו׳ הרצון בבחי׳ יציאה מהדרגה‪ ,‬אבל יש בזה רצון חזק ותקיף בנפש‬
‫כו׳ דענין התגלות הרצון הוא בהתפעלות בנפש‪ ,‬וביציאה מגדר כלים‪ ,‬ובקבעומ״ש אין‬
‫בזה יציאה מהדרגה כו‪ /‬ואפי׳ בקבעומ״ש דר״ה שהוא בהתגלות הרצון‪ ,‬אין זה‬
‫קטו בהתפעלות בנפש‪ ,‬כ״א הוא בבחי׳ מסירה ונתינה בכל עצמותו‪ ,‬שמוסר ונותן כל עצמו‬
‫ומהותו לאלקות‪ ,‬והוא בגילוי בנפשו כר‪ ,‬דקבעומ״ש דכל השנה אינו בגילוי בנפש‪,‬‬
‫וקבעומ״ש דר״ה הוא בגילוי בנפשו״י‪ ,‬אבל אין זה בבחי׳ יציאה מגדר כלים כו‪ /‬ומ״מ‪,‬‬
‫הרי הקבעומ״ש דר״ה הקבלה היא ברצון חזק בנפש כו‪ /‬וידוע ג״כ דבעבודת עבד יש בזה‬
‫תענוג יי‪ ,‬מה שמשלים רצון האדון כו׳‪ ,‬וזהו״ע שמחה של מצוה־=‪ ,‬דבקיום המצוה בפו״מ‬
‫צ״ל בזה שמחה‪ ,‬וכמ״שיי תחת אשר לא עבדת כו׳ בשמחה ובטוב לבב כר‪ .‬ועם היות‬
‫דעבודה בשמחה היא בכוונת המצות‪ ,‬מפני שבאופן עבודה זו הוא יודע ומרגיש שעושה‬
‫איזה דבר‪ ,‬וגם ממשיך בזה גילוים בעולם וגילוים בנפשו‪ ,‬דמשו״ז הוא השמחה כו׳‪,‬‬
‫משא״כ בקבעומ״ש‪ ,‬אין בו ההרגש שעושה איזה דבר בעבודתו‪ ,‬וגם אין כוונתו בזה‬
‫להמשיך גילוים בעולם‪ ,‬וכ״ש להמשיך גילוים בנפשו‪ ,‬רק לעשות רצה״ע לבד כו׳‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫יש בזה שמחה מזה שמשלים את הרצה״ע כו‪ /‬וכמו עד״מ אדם פשוט כשמשלים רצון‬
‫דאדם גדול‪ ,‬ה״ה בשמחה גדולה מזהיי‪ ,‬וכמו״כ הוא השמחה בקיום המצות‪ ,‬מה שמשלים‬
‫את רצה״ע כו‪ /‬ולמע׳ מזה הוא שמתענג בהתענוג שיהי׳ להאדון כו׳‪ ,‬והיינו שמתענג‬
‫בהתענוג שלמע׳‪ ,‬דנח״ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני כו׳^=‪ ,‬דהתענוג שלמע׳ זהו תענוג‬
‫שלו כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־י‪ ,‬ועמשית״ל פקע״ד ”‪ .‬הרי דבקבעומ״ש יש בזה רצון ותענוג כו‪/‬‬
‫ומה שנק׳ קבלת עול‪ ,‬אין זה שהוא רק בדרך עול והכרח‪ ,‬כ״א מה שזהו בדרך נתינה‬
‫ומסירה)איבער גיגעבינקייט(‪ ,‬לא ע״פ טעם ודעת‪ ,‬כ״א מה שמוסר א״ע להיות עבד כו׳‪.‬‬
‫דענין הנתינה והמסירה )דיא זאך פון איבער גיגעבינקייט( יש ג״כ במשפיע ומקבל או‬
‫באוהב ונאהב‪ ,‬שהמקבל או האוהב מוסר עצמו אל המשפיע או הנאהב‪ ,‬אך זהו ע״פ טו״ד‬
‫דהמקבל‪ ,‬מפני שמקבל השפעה מהמשפיע‪ ,‬כמו השפעת השכל וכה״ג‪ ,‬וההשפעה טוב לו‪,‬‬
‫הרי נעשה הקירוב באופן כזה שמוסר עצמו אליו כו׳‪ ,‬וכמו״כ באוהב ונאהב‪ ,‬שזהו מצד‬
‫ידיעתו בהעילוי שלו‪ ,‬ה״ה מתקרב אליו ומוסר עצמו כו׳‪ .‬משא״ב ענין העבדות הוא שלא‬
‫מצד הידיעה בעילוי האדון‪ ,‬ולא מצד ההשפעה שמקבל ממנו כו׳)שהרי עבדא בהפקירא‬
‫ניחא לי׳»י‪ ,‬שכן הוא גם ברוחניו׳‪ ,‬שלא טיב ההשפעה הוא שפועל עליו כו׳(‪ ,‬כ״א הוא‬
‫נתון ומסור ונתון אליו רק משום העבדות שקיבל עליו להיות לו עבד כו‪ /‬וזהו שנק׳ קבלת‬
‫עול‪ ,‬לשלול שאין זה מצד הטו״ד‪ ,‬רק משום עול העבדות שקיבל על עצמו כו׳‪ ,‬אבל באמת‬
‫יש בזה רצון ותענוג כו׳)רק שג״ז אינו בהגילוים‪ ,‬כ״א בהעצם כו׳‪ ,‬כנ״ל(‪ .‬רק דענין‬
‫קבעומ״ש הוא שלא יהי׳ מניעה ועיכובים כלל‪ ,‬אפי׳ בהדברים שלא יש לו רצון בהם‪ ,‬והם‬

‫‪ (54‬ראה גם סה״מ תרמ״ג ‪ 7‬מה‪.‬‬
‫‪ (55‬תו״כ ופרש״י ויקרא א‪ ,‬ט‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ‪ 7‬קע‪ .‬אוה״ת‬
‫דרושים לפ' זכור ‪ 7‬א׳תשצ ואילך‪ .‬סה״מ תרס״ה ‪ 7‬פב ואילך‪.‬‬
‫המשך תרס״ו ‪ 7‬תלא‪ .‬ד״ה אלפיים שנה תשי״א)סה״מ תשי״א‬
‫ס״ע צו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (57‬ח״ב ‪ 7‬תפא ואילך‪.‬‬
‫‪ (58‬גיטין יג‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה םה״מ תרנ״ו ס״ע רסג ואילך‪ .‬תרס״ב ‪ 7‬רכה‬
‫ואילך‪ .‬לקמן פע״ז‪ .‬פשי״א )ע׳ קצג‪ .‬ח״ג ע׳ תתסז(‪ .‬םה״מ‬
‫תרצ״א ‪ 7‬טז ואילך‪ .‬תש״ב ‪ .7 7‬מכתב כללי ימי הסליחות‬
‫תשכ״ח )לקו״ש ח״ט ‪ .451 7‬אגרות־קודש חכ״ה ‪ 7‬רב(‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה תו״ח ויקהל שצז‪ ,‬ם ‪7‬׳א ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪7‬‬
‫תכ ואילך‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה ברכות לא‪ ,‬א‪ .‬שבת ל‪ ,‬ב‪ .‬פסחים קיז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (53‬תבוא כח‪ ,‬מז‪ .‬וראה תניא פכ״ו)לג‪ ,‬א(‪.‬‬
 ‫קנג‬ ‫ש״פ תבא‪ .‬ה׳תער״ב‬
‫היפך רצונו‪ .‬אך זהו מדרי׳ תחתונה בעבדות‪ ,‬והו״ע עבד כנעני«=‪ ,‬שאין לו שום רצון‪,‬‬
‫ועושה רק מצד עול האדון שעליו כו׳‪ .‬אבל אמיתית ענין קבעומ״ש הוא שיש לו רצון‬
‫ותענוג בעבודתו‪ ,‬רק שאין זה לצורך עצמו כו׳‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וכה זה הוא בנש״י‪ ,‬מפני‬
‫שמושרשים בבחי׳ א״ק כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬א״ק נק׳ רעוא דכל רעוין “‪ ,‬בחי׳ רצון לרצון כו׳‪ ,‬ומשם‬
‫נמשך בנש״י כה זה*« בבחי׳ ביטול הרצון‪ ,‬לרצות כל מה שהוא רצונו ית׳ כו׳‪.«2‬‬

‫וז״ע ויכתוב משה מוצאיהם למסעיהם«‪ ,‬דמוצאיהם הוא מל׳י« וכמוצא מים כו׳‪ ,‬והוא‬
‫מקור נש״י כמו שמושרשים בא״ק כו׳‪ ,‬ומשה‪ ,‬שהוא שושבינא דמלכא=«‪ ,‬המשיך‬
‫בנש״י משרשם ומקורם כמו שהן בעצמות אוא״ס ב״ה‪ ,‬בחי׳ פנימיות א״ק כו׳‪ .‬ועמ״ש‬
‫בלק״ת«« ע״פ זה‪ ,‬ושם׳«‪ ,‬דההמשכה היא למסעיהם‪ ,‬שיוכלו להתעלות מלמטלמ״ע בבחי׳‬
‫בכל מאדך כו׳««‪ .‬וי״ל דהכח נעלם להיות קבעומ״ש הנ״ל יש בעצם בנש״י)וי״ל שזהו‬
‫מירושה מהאבות‪ ,‬וכענין האהבה מוסתרת שיש בכאו״א בירושה לנו מאבותינו כו׳‪ ,‬ועמ״ש‬
‫קטז‬ ‫בסש״ב פי״ח וי״ט(‪ ,‬ומה שהמשיך משה הוא שיהי׳ התגלו׳ הרצון‪ ,‬הו״ע אהבה דבכל מאדך‪,‬‬
‫בכה ההמשכה משרשם ומקורם כו׳)וממ״ש בהבי׳ שם׳« נר׳ שזהו הביטול דקבעומ״ש כו׳(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬גם מהארה דא״ק הוא הכח למס״נ על קדה״ש‪ ,‬גם בחי׳ האהמ״ס‪ ,‬ובבחירתו יביאה‬
‫לגילוי במוח ולב‪ ,‬שז״ע בחי׳ כלה‪ ,‬כלות הנפש )והוא מפנימיות א״ק ובנש״י‬
‫דוקא(‪ .‬גם י״ל דמשם הוא כח הביטול דהקדמת נעשה לנשמע‪ ,‬שהוא הביטול לבעהר״צ‪,‬‬
‫והו״ע קבעומ״ש‪ ,‬והגם שזהו בהעלם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בתוקף גדול‪ ,‬ויש בזה שמחה‪ ,‬מזה שמשלים‬
‫רצה״ע‪ ,‬ומהתענוג שלמעלה‪ ,‬ונק׳ קב״ע‪ ,‬מפני שהוא הנתינה והמסירה לא ע״פ טו״ד )ולא‬
‫כמו במשפיע ומקבל שזהו מצד הידיעה והקבלה(‪ ,‬והו״ע מוצאיהם למסעיהם‪.‬‬

‫סב( וכ״ז הוא במקיף דא״ק‪ ,‬דמ״מ יש לו שייכות אל העולמות‪ ,‬הגם שהוא בבחי׳ מקיף‬
‫הרחוק כו׳‪ ,‬וע״כ נמשך משם איזה הארה בגילוי בנשמות כו׳‪ .‬אבל בחי׳ טה״ע‪,‬‬
‫שזהו בחי׳ העיגול הגדול שלפני הקד®‪ ,‬הגם שזהו ג״כ בבחי׳ מקיף לעולמות אחר‬
‫הצמצום כו׳‪ ,‬אין לזה שייכות אל העולמות‪ ,‬ואינו נמשך מזה הארה בגילוי כו׳‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫ידוע דשרש הכלים הוא מבחי׳ האו״מ דוקא‪ ,‬וכמ״ש בע״ח״י דהתהוות הכלים הוא ע״י‬
‫הכאת או״מ באו״פ‪ ,‬ועיקר שרשן הוא מהאו״מ‪ ,‬וכמ״ש מזה בתו״א בהבי׳ הב׳ דיביאו לבוש‬
‫מל׳״‪ .‬וזהו שהכלי היא עגולה‪ ,‬דשרשה הוא מהאו״מ כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־י‪ .‬ולפ״ז י״ל‪ ,‬דכח‬
‫הביטול של הכלי הוא מהאו״מ‪ ,‬מבחי׳ העיגול הגדול כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬האור פנימי הוא בבחי׳‬

‫הוספות קי‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (66‬מסעי צא‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (67‬מסעי צג‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (68‬ואתחנז ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה לעיל פנ״ט )ע' קמה(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (70‬שער ד )שער עתיק( פ״ד‪ .‬וראה הגהות לד״ה פתח‬
‫אליהו שבתו״א תרנ״ח ע׳ צא‪ .‬םה״מ תרס״ה ע׳ רצ ואילך‪.‬‬
‫‪ (71‬מגילת אסתר צב‪ ,‬ג‪,‬‬
‫‪ (72‬ראה תורת חיים שמו מו‪ ,‬א‪ .‬לקמז פהל״ט )ח״ג ע'‬
‫תרסד(‪ .‬םה״מ תרע״ח ‪ y‬רצד‪ .‬תש״ד ע׳ ‪.210‬‬
‫נג‪ ,‬ב‪ .‬ערה‪ ,‬ב )ברע״מ(‪ .‬תורה אור ר״פ תצוה )פא‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה תו״ח משפטים רצג‪ ,‬א ואילך‪ .‬אוה״ת משפטים ע'‬
‫א׳קכז ואילך‪ .‬סהמ״צ להצ״צ פג‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ד״ה ואלה‬
‫המשפטים תשי״ד )םה״מ תשי״ד ע׳ צד ואילך(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (60‬לקו״ת תזריע כ‪ ,‬סע״ד‪ .‬מסעי צה‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת תזריע שם‬
‫)ם״ע תקד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (61‬כח זה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬כח זה להיות‪.‬‬
‫‪ (62‬ראה אוה״ת תזריע שם ) ‪ 7‬תקיא(‪.‬‬
‫‪ (63‬מסעי לג‪ ,‬ב )ושם‪ :‬את מוצאיהם(‪.‬‬
‫‪ (64‬ישעי' נח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (65‬ראה זהר ח״א רסו‪ ,‬ב‪ .‬ח״ב מט‪ ,‬ב‪ .‬ח״ג כ‪ ,‬א )ברע״מ(‪.‬‬
 ‫והי׳ כי תבוא‬ ‫קנד‬

‫התלבשות בגילוי בהכלים‪ ,‬ופועל ביטול בהכלים כו׳‪ ,‬שהרי הכלים הם בבחי׳ מציאות‪,‬‬
‫והאור הוא בבחי׳ אין כו׳‪ ,‬רק שיש חילוקי מדרי׳ באור‪ ,‬בחי׳ או״מ ואו״ם כר‪ ,‬אבל כללות‬
‫ענין האור הוא בבחי׳ אין כו׳‪ ,‬וע״כ האור פועל הביטול בהבלים כו׳ שיהיו ג״כ בבחי׳ אין‬
‫כו׳)ועמשית״ל פ׳ ”(‪ .‬אך הכח בהכלים להיות בהם בחי׳ הביטול ע״י האור‪ ,‬ועוד זאת‪,‬‬
‫שהביטול יהי׳ באופן כזה בבחי׳ ביטול בעצם מהותם שיתייחדו באוא״ם ב״ה‪ ,‬זהו מבחי׳‬
‫המקיף דטה״ע‪ ,‬שרש ומקור הכלים כו׳‪ ,‬והביטול של הכלי מגיע למעלה מהביטול של‬
‫האור כו׳‪ .‬והענין הוא‪ ,‬עפמ״ש במ״איל על מאמר הפדר״א ” גבי אילו של יצחק‪ ,‬פשט האיל‬
‫את ידו ונגע בטליתו של אאע״ה כו׳‪ ,‬ומבו׳ שם‪ ,‬דאברהם הוא בחי׳ גילוי הקו‪ ,‬וכמ״ש־ל‬
‫מי העיר ממזרח‪ ,‬דא״ת העיר אלא האירלי‪ ,‬והוא בחי׳ גילוי הקויי‪ ,‬דשרשו מת״ת הנעלם‬
‫כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א^ל‪ ,‬וטליתו של אברהם הוא בחי׳ העיגול הגדול שלפני הקו כו׳‪ ,‬וע״י‬
‫העקידה דיצחק‪ ,‬שהוא מסירת הגוף בפו״מ שנעשה קרבן כו׳‪ ,‬עי״ז פשט האיל כו׳ ונגע‬
‫בטליתו של אאע״ה‪ ,‬שהגיע בבחי׳ המקיף דעיגול הגדול כו׳‪ .‬דהנה ידוע דמסירת הגוף‬
‫מגיע למעלה יותר ממסירת הנפש‪ ,‬וכמ״ש במ״א״י בענין ויתהלך חנוך את האלקים‬
‫ואיננו•*‪ ,‬דזהו שנכלל בבחי׳ האין האמיתי דעצמות אוא״ס‪ ,‬ע״י ביטול גופו דוקא כו׳‪,‬‬
‫ובד״כ המס״נ שבגוף דוקא מגיע הרבה יותר מהמס״נ שמצד הנשמה כו׳*«‪ ,‬ובפרט‬
‫בהביטול הגוף באופן כזה שמתאחד ממש עם האלקות‪ ,‬וכמו בחנוך ואלי׳**‪ ,‬שגופם נעשה‬
‫גוף אלקי כו׳**‪ .‬וי״ל שזהו ג״כ מעלת הקרבנות‪ ,‬מה שהבשר והחלב הגשמי נכלל באש‬
‫שלמעלה כו׳**‪ ,‬וכה״ג הוא בתענית**‪ ,‬שהחלב ודם נכלל באלקות כו׳‪ ,‬וזהו מעלת יוה״ב‬
‫בעינוי הגוף‪ ,‬שמגיע למעלה מהתשובה כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א**‪ .‬והביטול הזה שהגוף מתאחד‬
‫באלקו׳‪ ,‬י״ל שזהו מגיע בבחי׳ המקיף הכללי כו‪ /‬וזהו דלעתיד‪ ,‬שיהי׳ אז גילוי בחי׳‬ ‫קיז‬
‫המקיף הכללי‪ ,‬וכידוע בענין יהללו שמו במחול’*‪ ,‬דשמו הוא בחי׳ הקו‪ ,‬ומחול הוא בחי׳‬
‫העיגול הגדול הסובב ומקיף כו׳‪ ,‬ולעתיד יהי׳ חיבור ב׳ המדרי׳**‪ ,‬וכמ״ש במ״א*» דלעתיד‬
‫יהי׳ הקו גם בקצהו התחתון נוגע ודבוק בהאוא״ס הסובב מתחת העולמות כר‪ ,‬ועי״ז יהי׳‬
‫ע״י הקו גילוי בחי׳ אוא״ס הסובב ממש כר‪ ,‬ועמ״ש מזה בד״ה יו״ט של ר״ה‪ ,‬רנ״ט**‪ ,‬וע״כ‬

‫‪ (82‬ראה שערי תשובה מה‪ ,‬סע״ד ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬ ‫‪ (73‬פ׳‪ :‬ראה פרצ״ד )ח״ג ע׳ תתיד ואילך(‪.‬‬
‫האמצעי יתרו ע׳ רסב ואילך‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד ח״ח‬ ‫‪ (74‬ראה םה״מ תר״ם ח״ב ע׳ תקנב ואילך‪ .‬ע׳ תתקטז‬
‫ערך אחד ‪ -‬למסור נפשו באחד )ע׳ תעב ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬אעת״ר ‪ 7‬נא‪ .‬תר ‪7‬׳ח ‪ 7‬צט‪.‬‬
‫‪ (83‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי קונטרסים ע' שעב‪.‬‬ ‫‪ (75‬ספל״א‪ .‬הובא בילקוט שמעוני וירא רמז קא‪.‬‬
‫וש״נ‪ .‬לקמן פרצ״ז)ח״ג ע׳ תתכד(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (76‬ישעי׳ מא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (84‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי דרושי חתונה‪ ,‬אוה״ת‬ ‫‪ (77‬ב״ר פ״ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫סידור וסה״מ תרנ״ז שם‪.‬‬ ‫‪ (78‬ראה םה״מ תרמ״ד ע' קסז‪ .‬תרנ״ד ע' ה‪ .‬תרס״ה ע׳ דש‪.‬‬
‫‪ (85‬ראה ברכות יז‪ ,‬א‪ .‬זח״ב כ‪ ,‬ב‪ .‬של״ה ריא‪ ,‬סע״ב‪.‬‬ ‫עת״ר ס״ע רסז‪ .‬אעת״ר ותרע״ח שם‪ .‬עטר״ת ע׳ רפ‪ .‬פר״ת ע'‬
‫‪ (86‬ראה סה״מ תרנ״ז ס״ע קע ואילך‪.‬‬ ‫נח‪.‬‬
‫‪ (87‬תהלים קמט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ (79‬ראה זהר הרקיע לזח״א טו‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת קרח ע' תשכב‪.‬‬
‫‪ (88‬ראה סידור עם דא״ח סח‪ ,‬ד ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬ ‫לקמן פרע״ג)ח״ג ע' תשסב ואילך(‪ .‬םה״מ תרצ״א ע' שא‪.‬‬
‫הזקן כתובים ח״א ע' רלג ואילך‪ .‬אוה״ת תרומה ע׳ א׳תעד‪.‬‬ ‫‪ (80‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ע׳ נח‪ .‬ועם‬
‫‪ (89‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ט ‪ y‬מה‪ .‬אוה״ת‬ ‫הגהות וכו׳ ‪ -‬אוה״ת סידור ע' רמג ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬
‫בראשית מא‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם לקמן פרמ״ו)ח״ג ע׳ תרפד(‪ .‬סה״מ‬ ‫האמצעי דרושי חתונה ח״א ‪ y‬קיג ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ז ע׳ רעז‬
‫עטר״ת ע׳ תצג‪ .‬תש״ב ס״ע ‪ . 122‬לקו״ש חל״ה ע' ‪. 136‬‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (90‬סה״מ תרנ״ט ע' קו‪.‬‬ ‫‪ (81‬בראשית ה‪ ,‬כד‪.‬‬
 ‫קנה‬ ‫ש״פ תבא‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫יהי׳ היתרון דלעתיד מה שהגוף יהי׳ אלקות׳־‪ ,‬שזהו ע״י גילוי בחי׳ מקיף הכללי כו‪/‬‬
‫ומגיעים לזה ע״י ביטול והתאחדות הכלים דוקא כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬אמנם מבחי׳ טה״ע הוא שיש כח הביטול בהבלים‪ ,‬ושיתבטלו בעצם מהותם‪,‬‬
‫דשרש הכלים הוא מהאו״מ‪ ,‬וע״כ מסירת הגוף דוקא מגיע בבחי׳ עצמות‬
‫אוא״ם‪ ,‬ולעתיד שיהי׳ ע״י הקו גילוי בחי׳ העה״ג שלפני הקו‪ ,‬יהי׳ הגוף הגשמי אלקות‪.‬‬

‫סג( ו ה נ ה ב׳ המדרי׳ דטה״ע וטה״ת‪ ,‬הם בחי׳ מקיפים כללים לעולמות‪ .‬ויש ג״כ מקיפים‬
‫פרטים‪ ,‬והו״ע כתר דאצי׳‪ ,‬שזהו בחי׳ רצון להאציל האצי׳‪ ,‬וכן כתר דברי׳‪,‬‬
‫לברוא עולם הבריאה‪ ,‬עד כתר דעשי׳‪ ,‬שהוא בחי׳ רצון פרטי לעולם העשי׳ כו׳יי‪ .‬והענין‬
‫הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬הרצון הפשוט שבאוא״ם שלפה״צ‪ ,‬הגם שזהו מה שעלה ברצונו ית׳ להאציל‬
‫ולברוא כו׳‪ ,‬ובפרט בחי׳ מחה״ק דטה״ת שהיא בבחי׳ שייכות אל העולמות)שהרי הרצון‬
‫פשוט שלפני הצמצום‪ ,‬הגם שזהו רצון על כל מה שנתהווה‪ ,‬ושיער בעצמו בכח כל מה‬
‫שעתיד להיות בפועל כו׳‪ ,‬הרי אין העולמות שם בבחי׳ מציאות כלל וכלל‪ ,‬משא״כ‬
‫במחה״ק דא״ק‪ ,‬הרי נתהוו במח׳ זו כו׳(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי במח׳ זו הכל עדיין בבחי׳ העלם ובבחי׳‬
‫התכללות לגמרי‪ ,‬עד שעומדים כולם בהשוואה לגמרי כו׳‪ .‬וכנודע דבא״ק הרי אצי׳ ועשי׳‬
‫הן בהשוואה ממש כו׳^־‪ .‬והוא משום ב׳ דברים‪ ,‬הא׳‪ ,‬י״ל‪ ,‬דכמו שהן בא״ק‪ ,‬האור והגילוי‬
‫שוה בכולם‪ ,‬הגם שאח״כ בהתהוותם בפועל הרי רחוק מאד ערך העשי׳ לגבי האצי׳‪,‬‬
‫דבאצי׳ מלובש אוא״ס שמאיר בגילוי בכלים דאצי׳‪ ,‬ואיהו וגרמוהי חד כו׳*י‪ ,‬ובי״ע הם‬
‫נפרדים כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כמו שהן בא״ק‪ ,‬י״ל שהאור בהם בשוה כו׳‪ .‬דכשם שאחר שנתהוו‪ ,‬הרי‬
‫מחה״ק דא״ק סובב ומקיף את כולם בשוה‪ ,‬דעיגולי א״ק הם מתחת לעשי׳ כו׳‪ ,‬כמו״כ‬
‫בהתכללותם במחה״ק קודם שנתהוו‪ ,‬ה״ה כולם בשוה בבחי׳ האור והגילוי כו׳‪ .‬וכמו‬
‫בהתגלות הכחות העצמיים‪ ,‬הרי אור הנפש מאיר בכולם בשוה‪ ,‬הגם שהם מחולקים בעצם‬
‫מדריגתן כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פכ״ב=־‪ ,‬ומכ״ש דכשהן כלולים בהעצם‪ ,‬שמאיר בהם האור בכולם‬
‫בשוה‪ ,‬וכמו״כ בהעולמות והספי׳ כמו שהן כלולים בא״ק‪ ,‬מאיר בכולם האור בשוה כו׳‬
‫)והנה‪ ,‬אחר שנתהוו‪ ,‬הרי באצי׳ מאיר בגילוי קצת עכ״פ‪ ,‬משא״כ בעשי׳‪ ,‬וכמו הרצון‪,‬‬
‫שבמוח ה״ה מאיר בגילוי עכ״פ כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־י‪ ,‬וית׳ לקמן בעזה״י‪ ,‬הנה זהו עיקרו‬
‫בבחי׳ הרצון הפרטי כו׳‪ .‬וענין המח׳ שבמוח הוא בגילוי וברגל בהעלם‪ ,‬י״ל שזהו בחי׳‬
‫היושר דא״ק כו׳(‪ .‬והב׳‪ ,‬לפי שבמחה״ק דא״ק הן בבחי׳ העלם לגמרי‪ ,‬שאינן בבחי׳ מציאות‬
‫דבר להיות בבחי׳ התחלקות המדרי׳‪ ,‬לפי שכולם כלולים ממש בבחי׳ מח׳ זו‪ ,‬בבחי׳ בלתי‬
‫מציאות ניכרת כלל כו״י‪ .‬ועמ״ש מזה בד״ה יו״ט של ר״ה‪ ,‬רס״ו««‪ ,‬איך שבא״ק הן בבחי׳‬
‫פשיטות מהגדרה לגמרי כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פי״ט־י‪ ,‬בהע״ס הגנוזות באוא״ם שלפני הצמצום‪,‬‬
‫לויח‬ ‫כמו״כ״״* בהספי׳ והעולמות כמו שכלולים בא״ק כו׳)ומשו״ז יכולים כולם לקבל את האור‬

‫‪ (96‬ראה לקו״ת קרח נב‪ ,‬ד ‪ -‬הובא בקיצורים והערות‬ ‫‪ (91‬ראה גם מאמרי אדמו״ר הזקן שם ס״ע מב ואילך‪.‬‬
‫לתניא ע׳ קיא‪ .‬םהמ״צ להצ״צ טו‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת שלח ‪ y‬תקסט‪.‬‬ ‫סה״מ תרנ״ט ע׳ ק ואילך‪ .‬ספר השיחות תורת שלום ע׳ ‪.122‬‬
‫‪ (97‬ראה מקומות שצויינו בהערה ‪. 14‬‬ ‫‪ (92‬ראה אוה״ת תזריע שם ) ‪ 7‬תקה ואילך(‪.‬‬
‫‪ y (98‬רם ואילך‪.‬‬ ‫‪ (93‬ראה לקו״ת תזריע שם)כא‪ ,‬א(‪ .‬שה״ש יה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ y (99‬לט ואילך‪.‬‬ ‫‪ (94‬תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ ( 100‬כמו״ב‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וכמו״ב‪.‬‬ ‫‪ (95‬ע׳ מו‪.‬‬
 ‫והי׳ כי תבוא‬ ‫קנו‬

‫בשוה כו׳(• וע״ב‪ ,‬בכדי להיות התהוות העולמות בפועל‪ ,‬ובבחי׳ עולמות מחולקות‬
‫במדריגתן‪ ,‬צ״ל רצון פרטי לכל עולם בפרט כר‪ .‬והמשל בזה הוא כמו אדם הבונה איזה‬
‫בנין‪ ,‬הרי תחלה הוא הרצון על הבנין בכלל‪ ,‬ועם היות שברצון זה כבר נמצא איך יהי׳‬
‫הבית בציור החדרים והעליות והפתחים וחלונות‪ ,‬וכן בהעצים והאבנים ועפר כר‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫הרי כ״ז אינו ניכר עדיין ברצון בדרך פרט‪ ,‬כ״א הוא הרצון על הבית בכלל כר‪ ,‬ואח״כ‬
‫כשבא לפועל‪ ,‬יש רצון פרטי לכל חדר ועלי׳ ולכל דבר בפרט כר‪ .‬וכמו״כ הוא הדוגמא‬
‫למעלה‪ ,‬דבחי׳ מחה״ק הוא המח׳ והרצון על העולמות בכלל‪ ,‬שכולם שם בהעלם עדיין‪,‬‬
‫ואח״כ נמשך רצון פרטי לכל עולם בפרט כו׳‪.‬‬

‫ו ע ״ פ הנ״ל יובן מ״ש והי׳ כי תבא אל הארץ אשר ה׳ אלקיך נותן לך‪ .‬דהנה “>‪ ,‬ארץ הוא‬
‫ל׳ רצון‪ ,‬וכמארז״ל^״י למה נק׳ שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה כר‪ ,‬והו״ע‬
‫הרצון פשוט שבנפש כר‪ .‬ועז״א אשר ה׳ אלקיך נותן לך‪ ,‬דהתגלות הרצון פשוט זהו‬
‫שנותנים מלמע׳ כר‪ .‬וז״ע נחלה‪ ,‬דהיינו בחי׳ מקיפים שבנפש‪ ,‬וכמ״שי״* נחלה עבר על‬
‫נפשינו כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א^״‘‪ .‬אמנם‪ ,‬בכדי לבוא לבחי׳ רצון פשוט‪ ,‬צ״ל תחלה העבודה‬
‫שע״פ טו״ד‪ .‬וזהו כי תבא אל הארץ כר‪ ,‬דהנה®״‪ ,‬אית רצון ואית רצוף״‪ ,‬אית רצון שע״פ‬
‫טו״ד‪ ,‬ואית רצון שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬וצ״ל תחלה הרצון שע״פ טו״ד‪ ,‬ועי״ז נעשה כלי לגילוי‬
‫הרצון שלמע׳ מטו״ד כר‪ .‬וזהו״ע התפלה‪ ,‬שהיא ההתבוננות בפסוד״ז וברכות ק״ש כו׳‪,‬‬
‫דפסוד״ז הו״ע ההילולים והתשבחות דבריאת והתהוות העולמר‪ ,‬וברכות ק״ש ההתבוננות‬
‫בביטול המלאכים‪ ,‬ובק״ש ביטול הנשמות בהשגתם באלקות‪ ,‬וכמש״א־״ שמע ישראל כר‪,‬‬
‫דכ״ז הוא העבודה שע״פ טו״ד‪ ,‬ועי״ז בא בשמ״ע להביטול שלמע׳ מטו״ד כו׳‪ ,‬וכידוע‬
‫שהתפלה נק׳ סולם שמוצב ארצה־״‪ ,‬היינו העבודה שע״פ טו״ד‪ ,‬וראשו מגיע השמימה‪,109‬‬
‫בבחי׳ המקיפים שבנפש כר‪ ,‬וזהו מה שה׳ אלקיך נותן כר‪ .‬אמנם ענין וירשתה הוא ירושת‬
‫הארץ מהז׳ עממין‪ ,‬דבעבודה הוא בירור הז״מ״> דנה״ב‪ ,‬בבחי׳ אתהפכא חשוכא‬
‫לנהורא'״‪ ,‬שעי״ז יורשים אורות דתהו שלמע׳ מתיקון כר‪ ,‬והוא שמגיעים אל האור מקיף‬
‫ע״י ביטול החומריות דוקא כר‪ ,‬דשרש החומריו׳ הוא מהכלים‪ ,‬וע״י שפועל בעצמו ביטול‬
‫החומריות‪ ,‬נעשה תיקון וביטול הכלים למעלה‪ ,‬שזה מגיע להאו״מ דטה״ע כר‪,‬‬
‫כמשנת״ל־״‪ .‬וידוע ההפרש בין ירושה למתנה‪ ,‬דמתנה יש לה הפסק‪ ,‬וירושה אין לה‬
‫הפסק״*‪ ,‬דהנה‪ ,‬האה׳ שע״פ טו״ד‪ ,‬חולפת ועוברת אחר התפלה‪ ,‬וממילא חולף ועובר גם‬
‫האה׳ שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬שהרי הכלי לזה היא האהבה שע״פ טו״ד‪ ,‬וכאשר נפסקה אה׳ זו‪,‬‬

‫ואילך‪.‬‬ ‫‪ (101‬ביאורי הזהר להצ״צ שבהערה ‪) 1‬ע׳ רנח ואילך(‪.‬‬

‫‪ (108‬ואתחנן ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (109‬ויצא כה‪ ,‬יב‪ .‬וראה זח״א רסו‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬ח״ג שו‪ ,‬ריש‬
‫ע״ב‪ .‬תקו״ז תמ״ה )פג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ = (110‬הד מדות‪.‬‬
‫‪ (111‬ראה זח״א ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (112‬פס״ב ) ‪ 7‬קנג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (113‬ראה ב״ב קכט‪ ,‬ב‪ .‬קלג‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל' זכי' ומתנה‬
‫פי״ב‪ .‬שו״ע חו״מ סרמ״ח‪ .‬אוה״ת בראשית יא‪ ,‬א‪ .‬יז‪ ,‬א‪ .‬תשא‬
‫‪ y‬א׳תתקע ואילך‪ .‬פ' ראה ע' תשסא ואילך‪.‬‬
‫)אד״ז(‪ .‬וראה תורה אור ויקהל פז‪ ,‬ד‪ .‬לקו״ת שה״ש מז‪ ,‬סע״ד‬
‫םה״מ תרנ״ב ‪ y‬לט ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ע' רסה‪,‬‬
‫‪ (102‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה כי תבוא תרמ״ב שבהערה‬
‫‪.3‬‬
‫‪ (103‬ב״ר פ״ה‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ ( 104‬תהלים קכד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (105‬ראה לקו״ת דרושים לר״ה סב‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת )ע׳ ב׳סא(‬
‫וםה״מ )ע׳ תנה( שבהערה ‪.3‬‬
‫‪ (106‬ראה אוה״ת שם‪ .‬םה״מ שם ‪ y‬תנז‪.‬‬
‫‪ (107‬ראה זח״ג קכט‪ ,‬א )אד״ר(‪ .‬וראה ג״כ שם רפט‪ ,‬ב‬
 ‫קנז‬ ‫ש״פ תכא‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫ממילא נפסקה גם האה׳ שלמע׳ מטו״ד כר‪ ,‬אבל ירושה‪ ,‬שהוא ע״י בירור הנה״ב בבחי׳‬
‫אתהפכא‪ ,‬אין לזה הפסק כו‪ /‬והנה‪ ,‬ב׳ מדרי׳ אלו דמתנה וירושה‪ ,‬שניהם הם בבחי׳ מקיף‬
‫כו‪ /‬אמנם ענין וישבת בה הוא שיהי׳ בבחי׳ פנימיות‪ ,‬והיינו שהמקיף יאיר בפנימיות‪ ,‬וע״ד‬
‫לע״ל שיהי׳ התחברות האו״מ ואו״פ כו׳‪ ,‬כנ״לי״‪ .‬ובעבודה הו״ע התורה שאחר התפלה‪,‬‬
‫דתורה הוא בחי׳ או״פ‪ ,‬ובתורה שאחרי התפלה מאיר המקיף בפנימיו׳ כר‪ ,‬דהרי העבודה‬
‫בבחי׳ אהבות הנ״ל והעבודה דבירור וזיכוך הנה״ב‪ ,‬הרי כ״ז הוא בתפלה‪ ,‬רק שבתפלה‬
‫הוא בבחי׳ מקיף‪ ,‬ובתורה ה״ז בא בבחי׳ פנימי כר‪.‬‬

‫וזהו בכללות השנה‪ .‬וכמו״כ בדרך פרט באלול ור״ה ויו״כ וחה״ם‪ .‬דהנה‪ ,‬בר״ה הוא‬
‫קבעומ״ש‪ ,‬שזהו בבחי׳ גילוי אור עצמיות הנפש‪ ,‬וכמשנת״ל־״‪ ,‬דכן הוא למע׳‪,‬‬
‫קיט‬ ‫שמאיר אז גילוי העצמיות‪ ,‬וכמ״ש«״ חשף ה׳ את זרוע קדשו כר‪ .‬וכן התשובה דר״ה היא‬
‫בחי׳ תשובה עילאה״■‪ ,‬והו״ע והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנהי״‪ ,‬שזהו בהתגלות‬
‫עצמיות הנשמה כר‪ .‬וההכנה לזה הוא באלול‪ ,‬בבחי׳ תשובה תתאה‪ ,‬שהיא היציאה מן‬
‫הרע־“‪ ,‬כשמתמרמר על ריחוקו מאלקות בפרטי מחדו״מ שלו‪ ,‬שעי״ז הוא היציאה מן הרע‬
‫כר‪ ,‬ה״ז הכנה לתשו״ע דר״ה כר‪ .‬דתשו״ת זהו בכח כאו״א לבוא לזה בכח עצמו‪ ,‬דכשם‬
‫שהעבודה שע״פ טו״ד היא בכח עצמו‪ ,‬כמו״כ תשובה תתאה היא ג״כ בכח עצמו‪ ,‬דכאשר‬
‫הוא ממארי דחושבנא״־* בפרטי הענינים שלו‪ ,‬ומתמרמר בנפשו מאד ע״ז)אז עם ווערט‬
‫עם באמת ניט גוט פון דיא אלע ענינים שלא לה׳ המה‪ ,‬ובפרט בענינים ההפכים לגמרי‬
‫כר‪ ,‬דמרירות אמיתי הו״ע עקירת הרצון כו׳י^ס‪ ,‬ה״ה עושה הסכם חזק בנפשו שלא יהי׳‬
‫עוד כזאת‪ ,‬ולא ישוב לכסלה עוד כו׳־־>‪ .‬שהזמן המסוגל לזה הוא בימי אלול‪ ,‬ובפרט בימי‬
‫הסליחות‪ ,‬דאז צריך לפשפש במעשיר־י‪ ,‬ולהתמרמר עליהם‪ ,‬ולעשות הסכם חזק על להבא‬
‫כר‪ ,‬שעי״ז הוא היציאה מן הרע כר‪ .‬ועי״ז נעשה כלי לתשו״ע דר״ה‪ ,‬שזהו ע״י הגילוי‬
‫העצמיות מלמע׳‪ ,‬כמ״ש חשף ה׳ כר‪ ,‬שעי״ז הוא גילוי עצמיות הנפש כר‪ .‬ואח״כ ביו״כ‬
‫מאיר גילוים נעלים ביותר‪ ,‬שזהו ע״י עינוים דיוה״כ במיעוט החלב והדם‪ ,‬שעי״ז מאיר‬
‫בחי׳ המקיף דטה״ע‪ ,‬וכמ״שי־‘ כי בענן אראה‪ ,‬אראה בעצמותו‪ ,‬והוא ע״י הענן דוקא‪ ,‬ענן‬
‫הקטרת‪ ,‬שהו״ע בירור הרע דנה״ב בבחי׳ אתהפכא כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״■‪ .‬וכ״ז הוא בבחי׳‬
‫מקיף‪ .‬ואח״כ בסוכות מאיר המקיף בפנימי‪ ,‬שז״ע בסוכת תשבו־־■‪ ,‬שיהי׳ בבחי׳ התיישבות‬
‫בפנימיות כר‪ .‬וזהו בכסה ליום חגינר־■‪ ,‬דכל ההמשכות דר״ה ויו״כ‪ ,‬עיקר הגילוי שלהם‬
‫הוא בסוכות‪ ,‬והיינו שאז מאיר בבחי׳ פנימיות כו׳«־‘‪.‬‬

‫‪ (122‬ראה תניא אגה״ת פ״א)צא‪ ,‬ריש ע״א(‪ .‬וראה רמב״ם‬
‫הל׳ תשובה פ״ב ה״ב‪.‬‬
‫‪ (123‬ראה מנהגי מהרי״ל הל׳ ימים הנוראים‪ .‬מטה משה‬
‫סתשע״ח‪ .‬מטה אפרים סתקפ״א ס״י‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (124‬אחרי טז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (125‬ראה עטרת ראש שער יום הכיפורים פ״ב‪ .‬פ״ו)כט‪ ,‬א‬
‫ואילך‪ .‬לו‪ ,‬סע״א ואילך(‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי יום כיפור‬
‫ע׳ א׳קלד ואילך‪ .‬סוכות ע׳ א׳רכז ואילך‪.‬‬
‫‪ (126‬אמור כג‪ ,‬מב‪.‬‬
‫‪ (127‬תהלים פא‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (128‬ראה לקו״ת נצבים מח‪ ,‬סע״ב‪ .‬דרושים לר״ה נד‪,‬‬
‫סע״ג ואילך‪ .‬סידור עם דא״ח רלה‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (114‬פס״ב )ע׳ קנד(‪.‬‬
‫‪ (115‬פס״א )ע׳ קנב(‪.‬‬
‫‪ (116‬ישעי׳ נב‪ ,‬י‪ .‬וראה זח״ג ריד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (117‬ראה לקו״ת דרושים לשבת שובה סו‪ ,‬ג‪ .‬סז‪ ,‬ד‪ .‬אוה״ת‬
‫דרושים לר״ה ס״ע ב׳צה‪.‬‬
‫‪ (118‬קהלת יב‪ ,‬ז‪ .‬וראה לקו״ת ר״פ האזינו)עא‪ ,‬ג ואילך(‪.‬‬
‫םה״מ תרכ״ז ע' קצה‪.‬‬
‫‪ (119‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי תצא ע׳ תרנז‪ .‬אוה״ת‬
‫תצא ע' תתקצ‪.‬‬
‫‪ (120‬ראה זח״ג קעח‪ ,‬א‪ .‬תניא פכ״ט )לו‪ ,‬ב(‪ .‬אגה״ת פ״ז‬
‫)צז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (121‬ראה קונטרס ומעין מאמר יד פ״ב‪.‬‬
 ‫והי׳ כי תבוא‬ ‫קנח‬

‫וזהו והי׳ כי תבא אל הארץ‪ ,‬דארץ הוא בחי׳ הרצון פשוט שבא בבחי׳ נתינה מלמע‪ /‬רק‬
‫שצ״ל כי תבא אל הארץ‪ ,‬בהעבודה שע״ם טו״ד‪ ,‬שזהו בכה עצמו‪ ,‬והיא הכלי כו׳‪.‬‬
‫וע״ז אמרו בספרי עשה מצוה שבשכרה תכנום לארץ‪ ,‬היינו העבודה דתפלה בהתבוננות‬
‫באלקות‪ ,‬שזהו בכה עצמו ויגיעתו לבא להאהבה שעפ״י טו״ד‪ ,‬ועי״ז ה׳ אלקיך נותן לך‪,‬‬
‫האהבה רבה שלמע׳ מטו״ד כו‪ /‬ועוד זאת שיהי׳ ירושת הארץ ע״י הבירור דנה״ב‪ ,‬שעי״ז‬
‫נמשך גם בחי׳ המקיף דטה״ע כו׳‪ ,‬וישבת בה‪ ,‬הוא בעסק התורה שאחר התפלה‪ ,‬שהאו״מ‬
‫מאיר בפנימיות כו‪/‬‬

‫קיצור‪ ,‬והנה בהמקיפים כללים הנ״ל‪ ,‬הרי כל הספי׳ והעולמות הן בבחי׳ התכללות‬
‫לגמרי‪ ,‬הן בבלתי מציאות במהותן ומדריגתן‪ ,‬והן בהגילוי ששוה בכולם‪ ,‬וע״כ‬
‫צ״ל רצון להתהוות כל עולם‪ ,‬ועד״מ רצון כללי ורצון פרטי‪ .‬וע״פ הנ״ל ית׳ פסוק והי׳ כי‬
‫תבוא‪.‬‬
 ‫קנט‬

‫ב ס״ד‪ .‬ש״ פ נ צ בי ם‪ ,‬ת ע ר ״ ב‬

‫פכ‬ ‫אתם■ נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם כו׳־‪ ,‬וידועה דבכ״מ שנא׳‬
‫היום קאי על יום דר״ה‪ ,‬וכמו״כ מה שנא׳ כאן היום קאי ג״כ על ר״הי‪ ,‬דבר״ה‬
‫נצבים כולם לפני ה׳‪ /‬וצ״ל מהו״ע דבר״ה דוקא נצבים כולם לפני ה׳ כו׳‪ .‬והנה נצבים‬
‫הוא ל׳ נפעל®‪ ,‬שנפעלים מלמע׳‪ ,‬וצ״ל מה״ע שנש״י נפעלים מלמע׳ כו׳‪ .‬גם צ״ל מה‬
‫שמפרט פרטי המדרי׳ שבנש״י‪ ,‬ראשיכם שבטיכם זקניכם כו׳‪ ,‬והלא אומר תחלה כולכם‬
‫כו׳‪ ,‬ולמה צריך לפרט כל המדרי׳ בפרט כו׳‪ .‬ולהבין כ״ז יש להקדים משנת״לי‪ ,‬דאוא״ם‬
‫הבל״ג שבא בבחי׳ מקיף לעולמות‪ ,‬יש בזה ב׳ בחי׳ מקיפים‪ ,‬בחי׳ מקיף הכללי‪ ,‬ומקיף‬
‫הפרטי‪ ,‬דמקיף הכללי)שאחר הצמצום( הוא בחי׳ מחה״ק דא״ק‪ ,‬ומקיף הפרטי זהו בחי׳‬
‫כתר דאצי׳ כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬מחה״ק דא״ק‪ ,‬הגם שכולל הכל‪ ,‬מ״מ‪ ,‬לא הי׳ אפשר להיות מזה‬
‫ההתהוות בפועל‪ ,‬כי במחה״ק כל העולמות הן בהשוואה כו‪ /‬ונת׳® דההשוואה היא בב׳‬
‫ענינים‪ ,‬הא׳‪ ,‬בהגילוים‪ ,‬די״ל דכמו שהן בא״ק מאיר בעשי׳ בשוה כמו באצי׳ כו׳‪ ,‬והב׳‪,‬‬
‫שהן שם בבחי׳ מציאות בלתי ניכרת‪ ,‬וממילא ה״ה שם כל העולמות בלי התחלקות כלל‬
‫כו׳‪ .‬ובכדי שיהי׳ מציאות העולמות ובהתחלקות‪ ,‬צ״ל לזה רצון פרטי בכל עולם כמו שהוא‬
‫כו׳‪ ,‬וז״ע בחי׳ כתר דאצי׳‪ ,‬שזהו רצון פרטי לעולם האצי׳ כו׳‪.‬‬

‫סי( ו עו ד יובן מה שצ״ל רצון פרטי לעולמות‪ ,‬דהגם דמחה״ק דא״ק כוללת כל‬
‫העולמות‪ ,‬מ״מ צ״ל רצון פרטי לעולמות כו׳‪ .‬דהנה® ידוע שיש ב׳ בחי׳ רצון‪,‬‬
‫והיינו גם בהרצון שלמע׳ מהטו״ד יש ב׳ מיני רצונות)והן בחי׳ רצון הנעלם ורצון הגלוי‪,‬‬
‫או כח הרצון ורצון כו׳(‪ ,‬הא׳‪ ,‬הוא רצון ממש‪ ,‬דהיינו כשיחפוץ באיזה דבר עד שתמשך‬
‫נפשו אליו ממש ויטה לדבר ההוא להדבק אליו ולהשיגו כו׳‪ ,‬שז״ע הרצון‪ ,‬שהוא ההטי׳‬
‫וההמשכה לאיזה דבר כו׳‪ .‬ואין זה משום איזה טעם והשגה‪ ,‬שהטעם יהי׳ סיבת הרצון‪,‬‬
‫שלולא הטעם לא ירצה בזה‪ ,‬רק מה שמצד עצמו הוא רוצה ונמשך לזה כו‪/‬‬

‫)ובודאי״ יש בזה איזה כוונה פנימית‪ ,‬אבל גם הכוונה אין זה בבחי׳ טעם והשגה כו‪/‬‬
‫דהנה‪ ,‬יש רצון שהוא למע׳ מהכוונה לגמרי‪ ,‬ואין בזה שום כוונה כלל‪ ,‬והוא‬

‫שם‪ .‬לקו״ת תבוא מא‪ ,‬ג‪ .‬מב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה מגלה עמוקות נצבים ד״ה בעשירי)ס‪ ,‬ד(‪ .‬פענח‬
‫רזא ם״פ נצבים‪ .‬לקו״ת תבוא שם‪ .‬ר״פ נצבים‪.‬‬
‫‪ (5‬ראה לקו״ת שם‪.‬‬
‫‪ (6‬אוה״ת נצבים ע' א׳קפט‪ .‬ע׳ א׳קצז‪ .‬ע' א׳רא‪ .‬ע׳ א׳רג‪.‬‬
‫ס״ע א׳רד ואילך‪.‬‬
‫‪ (7‬פ״ם ואילך ) ‪ y‬קמח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (8‬פס״ג ) ‪ y‬קנה(‪.‬‬
‫‪ (9‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת ענינים )ע׳ פז ואילך( וד״ה‬
‫בסוכות תשבו שבהערה ‪. 1‬‬
‫‪ (10‬בהבא לקמן ‪ -‬עד ם״פ סה ‪ -‬ראה ד״ה בסוכות תשבו‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ (1‬המאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין מ״ש בע״ח כף‬
‫שיש ג׳ בחי׳ אדם באוה״ת ענינים ע׳ פז ואילך‪ .‬ד״ה איתא‬
‫בילקוט כר אחת שאלתי באוה״ת עקב ע׳ תקעט ואילך ]והוא‬
‫ד״ה אני לדודי תרכ״ט )םה״מ תרכ״ט ע' שכו ואילך([* ‪-‬‬
‫כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫חלק מד״ה בסוכות תשבו תרצ״ד )םה״מ תשי״א ע' ‪52‬‬
‫ואילך( מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על מאמר זה ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬נצבים כט‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה רמ״ז לזח״ב לב‪ ,‬ב ‪ -‬הובא בניצוצי אורות לזהך‬
‫*( מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה אחת שאלתי במאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫תקס״ג ח״ב ע׳ תדש ואילך‪.‬‬
 ‫אתם נצכים‬ ‫קס‬

‫רצון עצמי שמצד העצמות ממש‪ ,‬וכמו עד״מ רצון האב אל הבן או רצון הבן אל האב‪,‬‬
‫שהוא רצון עצמי בלי שום כוונה כו׳״‪ ,‬שלפעמים ה״ז בא בהתגלות‪ ,‬שנמשך ומשתוקק‬
‫מאד בגעגועים גדולים‪ ,‬והוא רק מצד העצם‪ ,‬היינו לפי שהוא עצמו ומהותו‪ ,‬ואין בזה‬
‫שום כוונה כלל כר‪ ,‬ואינו נוגע בזה כלל איכות האב או הבן איך דהוא כו׳־י‪ ,‬והתגלות‬
‫הרצון הזה הוא שהעצמי ממש נמשך ונתגלה בזה כר‪ .‬והדוגמא מזה למע׳ הוא בהרצון‬
‫עצמי דעצמות א״ס בנש״י‪ ,‬שזהו רק מפני שמושרשים בעצמותו ית׳‪ ,‬וכמ״ש^* רק באבותיך‬
‫חשק ה׳‪ ,‬גם קודם מ״ת כריי‪ ,‬שזהו הרצון בנש״י עצמן‪ ,‬מפני שמושרשים בעצמות כר‪.‬‬
‫וז״ש^־* לא מרובכם מכל העמים כר‪ ,‬פי׳־י‪ ,‬דלא משום העילוי שבנש״י משו״ז הרצון בהם‬
‫כר‪ ,‬דמ״ש לא מרובכם‪ ,‬אין הכוונה על הריבוי בכמות‪ ,‬שהרי הריבוי בכמר אינו טעם על‬
‫אהבה‪ ,‬אלא הכוונה היא על הריבוי באיכות ובמעלה‪ ,‬והיינו דלא משום ריבוי העילוי‬
‫שבנש״י חשק ה׳ בהם‪ ,‬רק מצד עצמם‪ ,‬שהן מושרשים בעצמות‪ ,‬דמשו״ז יש בהם רצון‬
‫עצמי ממש כר‪ .‬דהנה‪ ,‬יש ג״כ רצון שהוא בתוקף גדול‪ ,‬והוא כשהרצון הוא בענינים‬
‫קכא נעלים‪ ,‬והו״ע השאגה‪ ,‬שהו״ע תוקף ההתפעלות שבא מתוקף הרצון בענין נעלה ביותר‬
‫כר‪ .‬וכמו שאוג ישאג על נוהרי‪ ,‬וכמו שארז״ל«> ג׳ משמורות הוי הלילה‪ ,‬ועל כל משמר‬
‫ומשמר הקב״ה יושב ושואג כארי‪ ,‬אוי לי שהחרבתי את ביתי והגליתי את בניי בין‬
‫האומות כר‪ ,‬שהיא השאגה על העדר גילוי האלקות כר‪ ,‬דבזמן ביהמ״ק הי׳ גילוי אוא״ם‬
‫ממש למטה‪ ,‬והגילוי הוא בנש״י כר‪ ,‬וע״ז היא השאגה על העדר הגילוי כר‪ ,‬מפני שלמע׳‬
‫יש רצון גדול כבי׳ שיהי׳ גילוי אלקות למטה‪ ,‬וכמא׳«> נתאווה הקב״ה להיות לו דירה‬
‫בתחתונים כר‪ ,‬וע״כ‪ ,‬על העדר הגילוי‪ ,‬וכ״ש בגילוי נעלה כזה‪ ,‬הוא השאגה כר‪ .‬והרצון‬
‫הזה הוא הרצון בגילוים כר‪ ,‬וכמו״כ הרצון בתומ״צ הוא ג״כ הרצון בגילוי אלקות כר‪.‬‬
‫משא״כ הרצון והאהבה דהקב״ה בנש״י בעצם‪ ,‬אין זה מצד הגילוים‪ ,‬כ״א מצד העצם‪ .‬ולכן‬
‫כתיב״־ ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כר‪ ,‬אפי׳ בזמן הריחוק כר‪ ,‬דבין‬
‫כך ובין כך בניי הם כר*־‪ ,‬ולהחליפם באומה אחרת א״א כר־־‪ ,‬דאיך שהוא ח״ו‪ ,‬א״א‬
‫להחליפם כר‪ ,‬והיינו בחי׳ רצון עצמי ממש כר‪ .‬ובדוגמא כזאת הוא בנש״י‪ ,‬בהתגלות‬
‫עצמות הנשמה ברצון עצמי לעצמות א״ם ב״ה‪ ,‬בלי שום כוונה ובלי שום מבוקש כלל כר‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬יש רצון שהוא בתוקף ההתפעלות‪ ,‬והוא הרצון בגילוי אלקות‪ ,‬וכמו כאיל תערוג‬
‫על אפיקי מים־־‪ ,‬שהוא בחי׳ הצעקה על העדר הגילוי אלקות כר‪ ,‬וכמו צמאה לך נפשי‬
‫כמה לך בשרי בארץ צי׳ ועיף בלי מיםי־‪ ,‬שלא יש גילוי אלקות כר‪ ,‬והוא הרצון בהגילוים‬

‫‪ (17‬ירמי' כה‪ ,‬ל‪.‬‬
‫‪ ( 18‬ברכות ג‪ ,‬א )כהגירסא מכת״י שהובא בדקדוקי‬
‫סופרים‪ .‬וכ״ה במחזור ויטרי בפירוש הקדיש ס״ט‪ .‬מנורת‬
‫המאור נר ג׳ כלל ג' ח״א פ״ה‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ת ס״א‬
‫ס״ב(‪.‬‬
‫‪ (19‬ראה תנחומא נשא טז‪ .‬תניא רפל״ו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (20‬בחוקותי כו‪ ,‬מד‪.‬‬
‫‪ (21‬קידושין לו‪ ,‬א )ושם‪ :‬אתם קרוים בנים(‪ .‬וראה שו״ת‬
‫הרשב״א סקצ״ד‪.‬‬
‫‪ (22‬רות רבה פתיחתא ג‪.‬‬
‫‪ (23‬תהלים מב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (24‬שם סג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (11‬ראה גם קונטרס העבודה פ״ה )ע׳ ‪ .(31‬המשך תרס״ו‬
‫ע׳ פא ואילך‪ .‬לעיל פל״ג ) ‪ 7‬עב(‪ .‬לקמן פר״א)ח״ב ע׳ תקנט(‪.‬‬
‫םה״מ עטר״ת ‪ 7‬מח‪ .‬תרח״ץ ‪ 7‬צ‪.‬‬
‫‪ (12‬בד״ה בסוכות תשבו שבהערה ‪ :1‬וגם אינו נוגע בזה‬
‫איכותם של האב והבן במהותן ומעלתן זה על זה בכחות‬
‫הגלוים‪.‬‬
‫‪ (13‬עקב י‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה המשך תרס״ו ‪ 7‬שו‪ .‬ד״ה מים רבים תשי״ז)סה״מ‬
‫מלוקט ח״א ‪ 7‬סא‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ 7 -‬של(‪ .‬וראה לקמן‬
‫פקצ״ג)ח״ב ס״ע תקמא(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (15‬ואתחנן ז‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה גם םה״מ תרמ״ח ‪ 7‬קפו‪ .‬תרפ״ה ‪ 7‬רנז‪ .‬תרצ״ג‬
‫ס״ע תקמו‪.‬‬
 ‫קסא‬ ‫ש״פ נצבים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫כר‪ .‬וכמו״ב הרצון דמי לי בשמים כו׳י^‪ ,‬שאינו רוצה בהגילוים כו׳ “‪ ,‬הרי מ״מ יש בזה‬
‫מבוקשי־‪ ,‬אם שהמבוקש הוא שרוצה בהמשכ׳ העצמית‪ ,‬או שרוצה להתכלל כר‪ ,‬הרי כ״ז‬
‫הוא איזה מבוקש כר‪ .‬אבל אמיתת רצון העצמי הוא‪ ,‬מה שעצם הנשמה תתעורר בבחי׳‬
‫עצמות אלקות‪ ,‬בלי שום מבוקש כלל‪ ,‬ובלי שום חשבון לנפשו כר‪ ,‬שזהו רק מפני שהיא‬
‫מושרשת בעצמות‪ ,‬ע״כ‪ ,‬בהתגלות עצם הנשמה‪ ,‬ה״ה כשלהבת העולה מאליה®־‪ ,‬שנמשכת‬
‫)זיא ציהט זעח לאלקות בבחי׳ רצון עצמי כר‪ .‬אמנם הכוונה כאן הוא בהרצון שיש בו‬
‫כוונה פנימית‪ ,‬והוא ג״כ למע׳ מהטעם כר‪ ,‬והו״ע הרצון בהתהוות העולמות‪ ,‬דארז״ל®־‬
‫ע״פ״® שוקיו עמודי שש‪ ,‬שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב״ה לבראותו כר‪ ,‬והכוונה פנימית‬
‫בזה הוא משום שנתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים כר‪ ,‬והרי גם ע״ז אין טעם‬
‫והשגה כלל‪ ,‬רק מפני שכך הוא רצונו ית׳ כר(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬עוד יובן ענין הנ״ל‪ ,‬כי יש ב׳ מיני רצון‪ ,‬הא׳‪ ,‬רצון גלוי בהטי׳ לאיזה דבר‪ ,‬ויש‬
‫בזה כוונה פנימיות)ואגב יבאר ענין רצון עצמי מצד העצם‪ ,‬כמו הרצון בנש״י‬
‫מצ״ע‪ ,‬וכן רצון נש״י באלקות בלי שום מבוקש‪ .‬ויש רצון בגילוים מצד הגילוי עצמו‪,‬‬
‫וכמו הרצון בביהמק״ד ובתומ״צ‪ ,‬ורצון הנשמה בגילוי אלקות‪ .‬והמבואר כאן הוא רצון‬
‫שיש בו טעם פנימי(‪ ,‬רק שהוא למעלה מהטעם‪ ,‬וזהו בחי׳ רצון ממש‪.‬‬

‫סה( א ך יש עוד בחי׳ רצון לפני רצון זה)ונק׳ רצון הנעלם או כח הרצון(‪ ,‬והוא שאינו‬
‫נמשך נפשו עדיין לאותו הדבר בבחי׳ הטי׳ והמשכה ממש להשתוקק אליה*®‪,‬‬
‫כ״א שהוחלט והוסכם אצל עצמותו שראוי ונכון להיות רוצה בדבר ההוא שיבוא לידי‬
‫מעשה‪ ,‬אבל אין כאן עדיין רצון והמשכה ממש שמשתוקק בזה‪ ,‬רק הסכם בלבד שראוי‬
‫לרצות כו׳‪ .‬והסכם והחלט זה הוא לאחר שנתעורר בהדבר‪ .‬ואין זה ענין רצון המוחלט‬
‫הכב‬ ‫המבו׳ במ״א־®‪ ,‬שהוא בלי התעוררות כלל‪ ,‬והוא מה שיש בעצם הנפש רצונות מוחלטי׳‬
‫מצד העצם‪ ,‬שלא נתעורר בהם‪ ,‬ויכול להיות שלא יתעורר בהם לעולם‪ ,‬והן מוחלטים‬
‫בהעצם מצד העצם כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־®‪ .‬אבל הרצון המוחלט המבו׳ כאן הוא‪ ,‬שבא לאחר‬
‫שכבר נתעורר בהדבר‪ ,‬והי׳ אצלו שקלא וטריא אם ראוי לרצות א״ל‪ ,‬והוחלט אצלו שראוי‬
‫לךצות כו׳‪ ,‬אך הוא בבחי׳ הסכם והחלט בלבד‪ ,‬לא בבחי׳ רצון ממש כו׳‪ ,‬ויוכל לימשך‬
‫כמה שנים עד שיתעורר ברצון ותשוקה ממש כר‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬במשך הזמן יבוא הרצון‪ ,‬וגם‬
‫הפועל‪ ,‬מפני®® שכבר נתעורר בהדבר והוחלט אצלו שראוי לרצון‪ ,‬ע״כ יבוא הרצון כר‪,‬‬
‫רק שיכול להיות נמשך משך זמן כר‪ .‬והסכם זה נק׳ מחשבה‪ ,‬ולא רצון ממש‪ ,‬דרצון‬

‫‪ (32‬ראה סה״מ תרס״ה ‪ 7‬ג ואילך‪ .‬תש״ג ‪ 8 7‬ואילך‪.‬‬
‫וראה המשך תרס״ו ס״ע רסג ואילך‪ :‬יש בחי' רצון המוחלט‬
‫שלמעלה מזה שאינו בבחי' סיבה ג״כ‪ ,‬והוא הרצון המוחלט‬
‫בעצם‪ ,‬שאינו בא ע״י התעוררות כלל‪ ,‬אלא הוא מוחלט בעצם‬
‫מצד העצם כו'‪ ,‬וכמ״ש מזה בד״ה יו״ט של ר״ה רס״ה בתחלתו‬
‫]סה״מ תרס״ה שם[‪ ,‬שהרצון המוחלט הזה אינו גם בבחי' סיבה‬
‫כלל וכלל אל הרצון הגלוי כר‪ ,‬והרצון המוחלט הנ״ל הבא‬
‫ע״י התעוררות בעצמו כר‪ ,‬ה״ז בבחי' סיבה עכ״פ‪.‬‬
‫‪ (33‬מפני‪ :‬בד״ה בסוכות תשבו שבהערה ‪ :1‬וטעם הדבר‬
‫הוא מפני‪.‬‬
‫‪ (25‬שם עג‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה לקו״ת תזריע כ‪ ,‬א ואילך‪ .‬םהמ״צ להצ״צ קלח‪,‬‬
‫א ואילך‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה סה״מ עת״ר ‪ 7‬לב‪ .‬ד״ה להבין ענין ער״ח ור״ח‬
‫תשי״ד )םה״מ תשי״ד ‪ 7‬לג( ד״ה מרגלא בפומי' דרבא תש״מ‬
‫)םה״מ מלוקט ח״ה ‪ 7‬צה‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ב ‪ 7‬פח(‪.‬‬
‫‪ (28‬ע״פ פרש״י בהעלותך ח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (29‬במדב״ר רפ״י‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (30‬שה״ש ה‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (31‬אליה‪ :‬בד״ה בסוכות תשבו שבהערה ‪ :1‬אליו‪.‬‬
 ‫אתם נצבים‬ ‫קסב‬

‫אותיות צנור^י‪ ,‬וכמו הצנור שהוא המשכה‪ ,‬כך הוא ענין הרצון שנמשך נפשו לאיזה דבר‪,‬‬
‫והיינו שזהו בהתפעלו׳ שנתפעל בנפשו בהדבר ההוא כר‪ ,‬אבל ההסכם אינו רצון‬
‫בהתפעלות עדיין‪ ,‬כ״א מח׳‪ ,‬והוא שהוסכם והוחלט במחשבתו להיות רוצה כר‪ .‬והוא‬
‫בעומק בנפש‪ ,‬שמובדל בערך מהדבר להיות מתפעל מזה כו‪ /‬והיינו‪ ,‬שהרצון הגלוי הוא‬
‫במדרי׳ בנפש שבבחי׳ קירוב אל הפועל‪ ,‬ובבחי׳ שייכות אליו‪ ,‬וע״כ הוא בבחי׳ התפעלות‬
‫כר‪ ,‬אבל ההסכם והרצון הנעלם הוא במדרי׳ בזו שהוא בבחי׳ הבדלה עדיין כי• וע״ד‬
‫שבמוחין ומדות שעפ״י טו״ד‪ ,‬שכאשר רואה איזה דבר האהוב‪ ,‬ומבין בשכלו שהדבר טוב‬
‫לו‪ ,‬ה״ה מתפעל באהבה אל הדבר‪ ,‬והנה אנו רואין‪ ,‬שלפעמים‪ ,‬גם אם מבין שהדבר טוב‬
‫לו‪ ,‬ומ״מ אינו מתפעל באהבה‪ ,‬והיינו מפני שהוא בבחי׳ ריחוק והבדלה מהדבר כו׳)ושם‬
‫הוא מצד העדר ההתקשרות כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־^‪ ,‬מ״מ‪ ,‬איך שיהי׳‪ ,‬ה״ה בבחי׳ הבדלה‪,‬‬
‫ומשו״ז אינו מתפעל בהדבר כר(‪ .‬ועד״ז הוא ברצון הנעלם‪ ,‬שהוא במדרי׳ גבוה בנפש‬
‫שהוא בבחי׳ הבדלה מהפועל‪ ,‬וע״כ‪ ,‬הגם שנתעורר בהדבר והוחלט אצלו‪ ,‬אינו מתפעל‬
‫בזה להיות לו רצון ממש‪ ,‬רק שראוי לרצות כר‪ .‬ולכן הרצון זה'י= נק׳ מח׳‪ ,‬ע״ד מח׳ קרהיג‬
‫שאינו בהתפעלות כו׳*^‪ ,‬וכמו״ב הרצון הזה הוא רק הסבם והחלט במח׳ כר‪ .‬ונמצא ההפרש‬
‫בין הסכם לרצון הוא‪ ,‬שהרצון הוא המשכת הנפש מהיותה עומדת בעצמותה‪ ,‬שהיתה‬
‫מופשטת משום דבר‪ ,‬להיות נמשכת למהות ודבר זולתה‪ ,‬כשהוא רוצה בה כר‪ ,‬משא״ב‬
‫בההסכם שהנפש מסכמת שראוי לרצות בדבר פלוני‪ ,‬עדיין אין מהותה נמשכת לאותו‬
‫דבר כלל‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ הסכמה בעצמותה להיות מקור ושרש לרצון אח״כ במשך הזמן‬
‫כר‪ .‬אמנם‪ ,‬עכ״ז‪ ,‬ג״ז הוא בחי׳ ירידה לגבי עצמות הנפש טרם שנעשה בה הסכם הזה‪,‬‬
‫שהיתה בעצמותה ממש‪ ,‬ומופשטת ומושללת משום דבר זולתה‪ ,‬ולא הי׳ אפי׳ מקור‬
‫להמשכה והטי׳ לאיזה דבר זולתה‪ ,‬משא״כ בחי׳ ההסכם הוא הורדת המהות להיות מתחבר‬
‫לזולתה‪ ,‬אלא שאינו כירידת המהות שע״י הרצון‪ ,‬שהוא הטי׳ והמשכה ממש לאותה‬
‫הדבר‪ ,‬משא״ב בההסכם‪ ,‬שאינה־^ נמשך עדיין לרצות‪ ,‬רק שהוא בחי׳ הסכם בעצמותה‬
‫שתימשך אח״כ לרצות כר‪ .‬והוא בבחי׳ ממוצע בין עצם הנפש לרצון הגלוי בר‪ .‬דהנה‬
‫נת״ל פמ״ט״י‪ ,‬דהרצון אינו כח בפ״ע‪ ,‬רק שהוא הטיית והמשכת הנפש כר‪ ,‬והרי הנפש‬
‫עצמה מובדלת ומושללת לגמרי מכל דבר‪ ,‬ובכדי שיהי׳ רצון הגלוי בבחי׳ המשכה לאיזה‬
‫דבר‪ ,‬זהו ע״י אמצעות ההסכם הנ״ל‪ ,‬שהוא בעצמותו עדיין‪ ,‬רק בבחי׳ הורדת המהות לבד‪,‬‬
‫ה״ז בבחי׳ ממוצע להיות הרצון הגלוי כר‪.‬‬

‫אשר ע״כ כאשר לבוש המחשבה משרת את המדות‪ ,‬וכנ״ל דכל‬ ‫‪ (34‬זהר הרקיע לזח״א נא‪ ,‬א)הובא בלקו״ת פינחס עח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫פועל בא ‪7‬׳י המחשבה והרהור שהמדות מעוררים המחשבה‬ ‫פרי עץ חיים שער הסליחות פ״ח‪ .‬מקדש מלך לזח״ב קנו‪ ,‬א‪.‬‬
‫איך להביא דבר הנרצה להם מהכח אל הפועל‪ ,‬ולהיות‬ ‫מאורי אור אות צ סעיף לו‪.‬‬
‫שהמדות הם חמים ‪7‬׳כ גם המח׳ חמה‪ ,‬אבל כאשר המחשבה‬ ‫‪ (35‬ראה סה״מ עת״ר ‪ 7‬קנט ואילך‪.‬‬
‫משרת את השכל‪ ,‬והשכל הוא קר‪ ,‬גם המחשבה היא קרה‪,‬‬ ‫‪ (36‬הרצון זה‪ :‬בד״ה בסוכות תשבו שבהערה ‪ :1‬רצון זה‪.‬‬
‫ואינה בגדר התפעלות כלל‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי קונטרסים ‪ 7‬פב‪.‬‬
‫‪ (39‬שאינה‪ :‬בד״ה בסוכות תשבו שם‪ :‬שאינו‪.‬‬ ‫‪ (38‬בד״ה בסוכות תשבו שבהערה ‪ :1‬דהנה מחשבה היא‬
‫‪ 7 (40‬קיד ואילך‪.‬‬ ‫לבוש אל הנפש‪ ,‬והנפש מתחלקת לשתים‪ ,‬וכמאמר רבינו נ״ע‬
‫]תניא פ״ג[ וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים שכל ומדות‪,‬‬
 ‫קסג‬ ‫ש״פ נצבים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫קיצור‪ .‬וקודם לרצון הגלוי הוא ההסכם‪ ,‬שנתעורר בהדבר והוסכם שצריך לרצות‪ ,‬אבל‬
‫קכג‬ ‫לא יש עדיין הטי׳ בהתפעלות‪ ,‬רק שעי״ז יבוא לידי רצון‪ .‬ולכן נק׳ רק מחשבה‪,‬‬
‫כי הוא בעצמותו עדיין‪ ,‬מובדל מהדבר‪ ,‬לא כמו הרצון שהוא התגלות והמשכה להדבר‬
‫שרוצה‪ .‬ומ״מ הוא ירידה מעצמותו ממש‪ ,‬וע״כ הוא בבחי׳ ממוצע בין עצם הנפש ורצון‬
‫הגלוי‪.‬‬

‫סי( ו ה דוג מ א מזה יובן למע׳ בבחי׳ מחה״ק דא״ק‪ ,‬שהוא כדוגמת ההסכמה וההחלטה‬
‫בדעת האדם לרצות באיזה דבר‪ ,‬שהוא בעצמותו עדיין‪ ,‬ולא נעשה בו‬
‫עדיין הטי׳ והמשכה כו׳‪ ,‬וכן בחי׳ מחה״ק דא״ק הוא שעלה לפניו ית׳ שיהי׳ התהוות כל‬
‫הנמצאים דבי״ע מרכ״ד כו׳‪ ,‬ונעשה ע״ז בחי׳ ההסכם כבי׳ שיהי׳ כן‪ ,‬ואינו בבחי׳ ההמשכה‬
‫והטי׳ עדיין לאותן הצמצומים דאבי״ע‪ ,‬אלא הוא עדיין בבחי׳ הסכם בעצמותו כו׳‪ ,‬והו״ע‬
‫הגילוי לעצמו לבד‪ ,‬ולא בבחי׳ המשכה עדיין כו׳‪ .‬וה״ז ג״כ בבחי׳ ירידה והתגלו׳ לגבי‬
‫העצמו׳ כמו שהוא קודם ההסכמה הנ״ל‪ ,‬שאינו בבחי׳ התגלות כלל‪ ,‬וההסכמה ה״ה‬
‫התגלות עכ״פ‪ ,‬רק שהוא בעצמותו עדיין‪ ,‬ואינו בבחי׳ המשכה כו׳‪ .‬ומבחי׳ ההסכם‬
‫דמחה״ק דא״ק‪ ,‬נמשך הרצון‪ ,‬שהוא בחי׳ כתר דאצי׳‪ ,‬וכידוע דממל׳ דא״ק נעשה כתר‬
‫לאצי׳ כו׳>*‪ ,‬והוא בחי׳ ההמשכה וההטי׳ להיות התהוות הע״ס דאצי׳ וכללות העולם‬
‫דאצי׳‪ ,‬שהתהוותם הוא ע״י הרצון‪ ,‬וכמשנת״ל פנ״ח״‪ ,‬שהרצון גורם פתיחת המקור להיות‬
‫התגלות האורות‪ ,‬וכמו הלומד במקום שלבו חפץ כו׳«‪ ,‬שע״י הרצון שהוא הטיית והמשכת‬
‫הנפש‪ ,‬נמשך הגילוי כו׳)והנה כאשר עושה איזה דבר ע״י ההסכם בלבד‪ ,‬וכמו כאשר‬
‫הוסכם והוחלט אצלו ללמוד תורה‪ ,‬והוא לומד בכח ההסכם הזה‪ ,‬שלא בא לכלל רצון‬
‫עדיין‪ ,‬ה״ז בדרך קבלת עול‪ ,‬ויכול להיות שבזה לא יהי׳ עדיין גילוי האור להשכיל‬
‫ולהתחכם כו׳‪ ,‬רק כאשר ההסכם הוא בתוקף כדבעי‪ ,‬ה״ה מקשר עצמו אל הענין ביתר‬
‫שאת‪ ,‬ועי״ז בא התגלות הרצון וגם ההשכל׳ להשכיל ולהתחכם כו׳‪ .‬ולפ״ז י״ל‪ ,‬שע״י‬
‫ההסכם נמשך בחי׳ הדעת הנעלם‪ ,‬והוא ההתקשרות עצמי‪ ,‬שמכריח את הרצון וגם את‬
‫מקור השכל לבוא לידי גילוי כו׳ “‪ .‬ועמ״ש בד״ה וככה הגדול פע״ו״‪ ,‬ומ״ש במ״א בד״ה‬
‫וירד העיט כו׳«י‪ .‬אמנם הרצון הוא שרוצה בהתגלות‪ ,‬ונמשכה נפשו לזה‪ ,‬ועי״ז יהיו‬
‫ממילא הגילוים כו׳(‪ .‬וזהו רצון אותיות צנור‪ ,‬שהוא בחי׳ המשכה כו׳‪ ,‬והו״ע נוצר חסד״‪,‬‬
‫שהוא בחי׳ חסד שבכתר‪ ,‬היינו חסד שברצון‪ ,‬שרוצה שיהי׳ המשכת החסד כו׳‪ ,‬ולכן הוא‬
‫מקור לבחי׳ ועושה חסד^‪ ,‬שהוא בחי׳ החסד שבס׳ השתל׳ כר‪ ,‬וכמ״ש בתו״א ד״ה מראיהם‬
‫ומעשיהם®‘'‪ ,‬ונוצר אותיר צנור ואותיר רצון‪ ,‬והוא בחי׳ ההטי׳ וההמשכה כו׳‪ .‬וזהו״ע בחי׳‬

‫בגוכי״ק בשרה״ג‪ :‬מענין שע״י הרצון התגלות כל הכחות בד׳ ג׳ מיני אדם״®‪.‬‬

‫פו‪ .‬לקמן ח״ד ס״ע ותתקסא ואילך‪.‬‬
‫‪ (45‬סה״מ תרל״ז ח״ב ע׳ תקפב ואילך‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה סה״מ תרנ״ח ע' יט‪.‬‬
‫‪ (47‬תשא לד‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (48‬יתרו כ‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (49‬יתרו סט‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (50‬בד ]= בדרוש[ ג׳ מיני אדם‪ :‬אוה״ת ענינים שבהערה ‪. 1‬‬
‫‪ (41‬ראה עץ חיים שער ג )שער סדר אצילות למהרח״ו(‬
‫פ״ב‪.‬‬
‫‪ (42‬ע׳ קמא ואילך‪.‬‬
‫‪ (43‬ע״ז יט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה לקו״ת מטות פז‪ ,‬ג‪ .‬המשך וככה וד״ה וירד העיט‬
‫דלקמן בפנים‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ y‬סב‬
‫ואילך‪ .‬סה״מ תרנ״ט ע׳ מה‪ .‬תרס״ה ‪ y‬רסד‪ .‬המשך תרס״ו ‪y‬‬
 ‫אתם נצבים‬ ‫קסד‬

‫הכתר‪ ,‬שאחר בחי׳ ההסכמה וההחלטה‪ ,‬שזהו הכל עדיין כמו שהוא בעצמותו עדיין‪,‬‬
‫שאינו בבחי׳ המשכה והתגלות כו׳‪ ,‬נמשך אח״כ בחי׳ הכתר‪ ,‬שהוא בחי׳ ההמשכה‬
‫והתגלות להיות התהוות אצי׳ והתהוות בי״ע כו‪/‬‬

‫)ולפ״ז י״ל‪ ,‬שזהו בחי׳ קדש וקדוש*־‪ ,‬דקדש הוא כמו שהוא לעצמו עדייף=‪ ,‬וקדוש בוא״ו‬
‫הוא המשכת הארה מקדש‪ ,‬שהוא ג״כ קדוש ומובדל‪ ,‬ומ״מ הוא בבחי׳ גילוי לדבר‬
‫הזולת כו׳‪ ,‬ובד״כ הוא בחי׳ הגילוי לעצמו והגילוי לזולתו כו׳‪ .‬וזהו דא״ק הוא בחי׳ אדם‬
‫דברי׳ דכללות‪ ,‬וכתר בחי׳ אדם דיצי׳ דכללות־־‪ ,‬שזהו עד״מ בחי׳ מח׳ ודיבור כו׳‪ ,‬וכידוע‬
‫דברי׳ ויצי׳ הן עד״מ מח׳ ודבור*־‪ ,‬שההפרש ביניהם הוא‪ ,‬דמח׳ היא הגילוי לעצמו‪ ,‬ודבור‬
‫הוא הגילוי אל הזולת‪ ,‬שעי״ז יהי׳ העשי׳ כו׳‪ .‬כמו״כ בחי׳ מחה״ק דא״ק היא בבחי׳ גילוי‬
‫לעצמו עדיין‪ ,‬ובחי׳ כתר דאצי׳ הוא בחי׳ דיבור‪ ,‬שזהו הגילוי לצורך האצי׳‪ ,‬בחי׳ עשי׳‬
‫דכללות כו׳‪ .‬ובפרטיות העולמו׳‪ ,‬הנה אצי׳ הוא בחי׳ מח׳ כו׳‪ ,‬וכמ״ש בע״ח־־‪ ,‬אמנם‬
‫בכללות המדרי׳‪ ,‬בחי׳ מחה״ק דא״ק ובחי׳ כתר דאצי׳ הו״ע מח׳ ודבור כו׳(‪.‬‬ ‫קכד‬
‫וזהו״ע מה שצ״ל בחי׳ רצון גם לאחר שכבר עלה הכל בבחי׳ מחה״ק דא״ק‪ ,‬לפי שכ״ז‬
‫הוא בבחי׳ מה׳ ורצון נעלם כו׳‪ ,‬וצ״ל אח״כ רצון גלוי כו׳‪.‬‬

‫ועוי״ל‪ ,‬דהנה א״ק הוא בחי׳ א״ם בערך האצי׳‪ ,‬וכמ״ש בע״ח שער סדר האצי׳ רפ״א‪.‬‬
‫והענין הוא‪ ,‬דעם היותו בבחי׳ אדם‪ ,‬ה״ה בבחי׳ קדמון כו׳‪ ,‬והיינו שזהו בחי׳ המה׳‬
‫שעלה בא״ם קדמון לכל הקדומים כו׳־־‪ ,‬דכשם שהוא קדמון כך מחשבתו קדומה כו׳‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״אי־‪ ,‬וע״כ כל המדרי׳ שבו הכל הוא בבחי׳ א״ם כו׳‪ ,‬ובכדי שיהי׳ ע״ם דאצי׳‪,‬‬
‫הוא ע״י הכתר‪ ,‬וכנודע שהכתר הוא ממוצע בין הא״ם אל האצי׳־־‪ ,‬והיינו מה שעלה‬
‫ברצונו ית׳ להיות ע״ם כו‪/‬‬

‫קיצור‪ ,‬והדוגמא למעלה הוא‪ ,‬דמחה״ק דא״ק הוא בחי׳ ההסכם בעצמותו עדיין‪ ,‬ומזה‬
‫נמשך רצון גלוי להיות התהוות האצי׳)ובנפש‪ ,‬ע״י ההסכם‪ ,‬יבוא לבחי׳ דעת‬
‫הנעלם‪ ,‬שמכריח התגלות הרצון והשכל(‪ .‬והו״ע קדש וקדוש‪ ,‬גילוי לעצמו‪ ,‬וגילוי‬
‫להזולת‪ .‬והו״ע כתר דאצי׳‪ .‬ועוד‪ ,‬דא״ק הוא בחי׳ א״ם עדיין‪ ,‬ובכדי שיהי׳ אצי׳ הוא ע״י‬
‫אמצעית הכתר‪.‬‬

‫סז( ו ה נ ה בחי׳ כתר דאצי׳‪ ,‬להיותו בחי׳ מקיף פרטי לעולם האצי׳‪ ,‬אינו נמשך מזה‬
‫הביטול בכל הנבראים‪ ,‬כמו מבחי׳ א״ק‪ ,‬דוכל קומה לפניך תשתחווה־־‪ ,‬כנ״ל‬
‫פ״ס״«‪ .‬אך בנש״י יש בכאו״א בחי׳ ומדרי׳ זו‪ ,‬להיות דנשמות הרי מושרשים באצי׳‪ ,‬וכמ״ש*־‬

‫‪ -‬הובאו בעץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ד‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה םה״מ תר״ם ח״א ‪ y‬רמב ואילך‪ .‬תרנ״ו ע׳ שם‪.‬‬
‫וראה לעיל פכ״א‪ .‬פל״ח ) ‪ y‬מה‪ y .‬פד(‪.‬‬
‫‪ (58‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״א‪.‬‬
‫לקו״ת ברכה צט‪ ,‬א‪ .‬שה״ש ז‪ ,‬ד ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט ‪ y‬קצך‬
‫ואילך‪ .‬ע׳ רח ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (59‬תפלת נשמת כל חי‪.‬‬
‫‪ (60‬ס״ע קמח ואילך‪.‬‬
‫‪ (61‬ברכת ״אלקי נשמה״)ברכות ם‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה לקו״ת נצבים נ‪ ,‬ב ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ס״ע‬
‫תרסג ואילך‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה זח״ג צד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ח״א ע׳ א ואילך‪.‬‬
‫ועם הגהות כר ‪ -‬אוה״ת ענינים ‪ y‬עז ואילך‪ .‬לקו״ת מסעי‬
‫צה‪ ,‬א ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ד ע׳ שכא‪ .‬תרצ״ב ‪ y‬צז ואילך‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה לקו״ת בלק סז‪ ,‬א‪ .‬סט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (55‬שער מז)שער סדר אבי״ע( פ״ב‪.‬‬
‫‪ (56‬תקו״ז תיקון יט )מב‪ ,‬א(‪ .‬תיקון ע )קב‪ ,‬א‪ .‬קלג‪ ,‬סע״א(‬
 ‫קסה‬ ‫ש״פ בצבים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫נשמה שנתת בי טהורה היא כו׳‪ ,‬דכל נשמה‪ ,‬גם נשמות דבי״ע‪ ,‬שרשם הוא באצי‪ /‬וכמ״ש‬
‫בסש״ב־®‪ ,‬דגם בבחי׳ נפש דעשי׳ יש בה מבחי׳ ע״ם דאצי׳ כר‪ ,‬וישראל עלו במח׳^®‪ ,‬היינו‬
‫במה׳ סתימאה דא״א‪ ,‬וע״כ‪ ,‬גם מבחי׳ המקיף דכתר יש בכאו״א מישראל‪ ,‬והו״ע האהבה‬
‫מוסתרת ובהי׳ רעו״ד שלמע׳ מטו״ד שיש בכאו״א מישראל כר‪.‬‬

‫וז״ש*® ששם עלו שבטים כר עדות לישראל‪ ,‬ולכאו׳ מה״ע העדות‪ .‬אך העני! “‪ ,‬דעדות‬
‫הוא על דבר הנסתר ונעלם‪ ,‬כי על דבר הנגלה ונראה לכל‪ ,‬א״צ עדות‪ ,‬ולאו דוקא‬
‫על דבר הנגלה ממש‪ ,‬כ״א אפי׳ מילתא דעבידא לגלויי מיד‪ ,‬א״צ עדות גמור‪ ,‬כידוע‬
‫בגמ׳««‪ ,‬דלכך האמינו בעדות אשה עד אחד ועד מפי עד כר"‪ ,‬רק על דבר הסתום ונעלם‬
‫צריכים עדות כר‪ .‬והדוגמא מזה למע׳ הוא בחי׳ אוא״ס סתימא דכל סתימין‪ ,‬בחי׳ סוכ״ע‪,‬‬
‫שלמע׳ מבתי׳ גילוי‪ ,‬ע״ז שייך עדות כר‪ ,‬והיינו שע״י העדות נמשך גילוי בחי׳ ומדרי׳ זו‬
‫כר‪ .‬וזהו שהמצות נק׳ עדות*®‪ ,‬וכמ״ש" בדרך עדותיך ששתי‪ ,‬והיינו שע״י המצות‪ ,‬שהן‬
‫בחי׳ רצה״ע‪ ,‬מאיר גילוי בחי׳ אוא״ס סדכ״ס כר‪ .‬וכן הוא עד״ז מ״ש ששם עלו שבטים כר‬
‫עדות לישראל™‪ ,‬כי הי״ב שבטים הן מבחי׳ ו״ק״ דאצי׳‪ ,‬כמ״ש*’ ששה משמותם כו׳ ואת‬
‫שמות הששה הנותרים כר‪ ,‬והיינו*’ ענין י״ב גבולי אלכסוף’ כנודע*’‪ .‬והנה המדות‬
‫נמשכים מן השכל‪ ,‬אך יש ג״כ שרש המדות בלמע׳ מהשכל‪ ,‬וזהו בחי׳ טורי חשוכא הנז׳‬
‫בזהר®’‪ ,‬שעז״נ ” בעבר הנהר ישבו אבותיכם כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א*’‪ .‬וזהו ששם עלו שבטים‪,‬‬
‫שהו״ע ישראל עלו במה׳ כר*®‪ .‬ומבחי׳ זו נמשך ג״כ בנפש‪ ,‬והוא בחי׳ המס״נ ורעו״ד‬
‫שלמע׳ מהשכל כר‪ .‬ועז״נ עדות לישראל‪ ,‬שזהו עדות ורמיזא לבחי׳ הנסתר‪ ,‬בחי׳ אוא״ס‬
‫סדכ״ס כר‪ .‬וזהו מה שהקב״ה נותן בו נשמה*’‪ ,‬דהיינו בחי׳ רעו״ד‪ ,‬להיות שזהו עיקר בחי׳‬
‫אלקות שבנשמה״*‪ ,‬דהיינו מה שהקב״ה נותן כו׳>«‪ .‬דהנה*«‪ ,‬בנשמה יש ד׳ מדרי׳‪ ,‬רצון‬
‫קכדז‬ ‫שלמע׳ מהשכל‪ ,‬ושכל‪ ,‬ומח׳ ודבור‪ ,‬שנחשבים למדרי׳ א׳‪ ,‬להיותם בחי׳ חומר וצורה כר‪,‬‬
‫ומעשה כר‪ ,‬והן בחי׳ נר״ן ונשמה לנשמה כר‪ ,‬דנר״ן שרשם מע״ס דאצי׳‪ ,‬והוא מחלק או״א‪,‬‬
‫דהיינו בחי׳ חו״ב כר‪ ,‬ומה שהקב״ה נותן בו נשמה‪ ,‬היינו בחי׳ נשמה לנשמה■*‪ ,‬שזהו נשמה‬

‫ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי במדבר ח״א ס״ע קכג ואילך‪.‬‬ ‫‪ (62‬ראה תניא פי״ח )כג‪ ,‬ב(‪ .‬אגה״ק סט״ו)קכא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אוה״ת בראשית ו‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬טו‪ ,‬סע״א ואילך‬ ‫‪ (63‬ב״ר פ״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (75‬ראה זח״ג קיח‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת מסעי צד‪ ,‬א ואילך‪ .‬ביאורי‬ ‫‪ (64‬תהלים קכב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫הזהר לאדמו״ר האמצעי קעד‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ולאדמו״ר הצ״צ ח״א‬ ‫‪ (65‬ראה לקו״ת פקודי ד‪ ,‬א ואילך‪ .‬לעיל פמ״ד )ע׳ צט(‪.‬‬
‫‪ y‬תמט ואילך‪ .‬מקומות שצויינו בהערה הקודמת‪.‬‬ ‫וראה סה״מ ה׳ש״ת ‪ y 51‬ואילך‪ .‬לקו״ש חי״ט ע' ‪ 190‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (76‬ראה זח״ג רה‪ ,‬א‪ .‬רמט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (66‬ר״ה כב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (77‬יהושע כד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (67‬ראה שבת קמה‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬רמב״ם הל' גירושין‬
‫‪ (78‬ראה תו״א מקץ לה‪ ,‬ד‪ .‬משפטים עו‪ ,‬סע״א‪ .‬לקו״ת‬ ‫פי״ב הט״ו‪ .‬פי״ג הכ״ט‪.‬‬
‫פקודי ז‪ ,‬ג‪ .‬אמור לז‪ ,‬ב‪ .‬לט‪ ,‬ב‪ .‬בחוקותי מז‪ ,‬א‪ .‬נשא כא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (68‬ראה לקו״ת וםה״מ שם‪.‬‬
‫כג‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת לך לך ח״ד תרצ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (69‬תהלים קיט‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (79‬נדה לא‪ ,‬א‪ :‬״שלשה שותפין יש באדם הקב״ה ואביו‬ ‫‪ (70‬ראה תו״א וישב כח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ואמו ‪ . .‬והקב״ה נותן בו רוח ונשמה כו׳״‪.‬‬ ‫‪ = (71‬ו' קצוות‪.‬‬
‫‪ (8 0‬ראה לעיל פמ״ד‪ .‬לקמן פקנ״ג‪ .‬פר״נ‪ .‬פרנ״ד ) ‪ y‬צט‪.‬‬ ‫‪ (72‬תצוה כח‪ ,‬י‪.‬‬
‫ח״ב ע׳ תיב‪ .‬ח״ג ע' תרצג‪ .‬ע' תשז(‪.‬‬ ‫‪ (73‬ראה תו״ח תצוה שמה‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (8 1‬ראה אוה״ת ענינים שבהערה ‪ y ) 1‬פו ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (74‬ראה ספר יצירה פ״ה מ״א ובמפרשים שם‪ .‬ספר הבהיר‬
‫‪ (82‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת עקב וסה״מ תרכ״ט‬ ‫סמ״ב־מג )סצ״ה(‪ .‬פרדס שער כא )שער פרטי השמות( פ״ו‬
‫שבהערה ‪.1‬‬ ‫ואילך‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ז ‪ y‬מט ואילך‪ .‬ע' נח‬
 ‫אתם נצבים‬ ‫קסו‬

‫דנר״ן כו׳‪ .‬שעז״נ^ ומספר את רובע ישראל‪ ,‬דפי׳ רובע הוא ארבעהי®‪ ,‬והן הד׳ מדרי׳ הנ״ל‬
‫שבנשמה‪ .‬וגם רובע הוא ל׳ רביעיתי®‪ ,‬דהיינו מדרי׳ הרביעית‪ ,‬בחי׳ הרצון‪ ,‬שזהו עיקר בחי׳‬
‫ישראל כר‪ ,‬כי שכל ומחדו״מ‪ ,‬ישנם גם בעכו״ם שנמשכים מע״ם דקלי׳ כו׳‪ .‬ונש״י‪ ,‬לבד‬
‫שיש בהם מדרי׳ הנ״ל והן מע״ם דקדושה‪ ,‬הנה העיקר הוא מה שבנש״י יש בחי׳ הרצון‬
‫פשוט‪ ,‬בחי׳ נשמה לנשמה‪ ,‬שזהו עיקר מדרי׳ ישראל כר‪ .‬דישראל הוא מל׳=» כי שרית כו׳‪,‬‬
‫וגם ישראל הוא שר אל««‪ ,‬ל׳ מושל ושליט‪ ,‬כמו עד״מ הרצון שליט על כל האיברים‪ ,‬כי‬
‫ברצונו יכול ליתן איבריו לאש או למים קרים‪ ,‬היפך טבעם‪ ,‬והם בטלים להרצון כו״«‪ ,‬וכן‬
‫הרצון שבנה״א‪ ,‬גדול ורב כחו להיות מושל ושולט על כל כחות הנפש‪ ,‬וכמ״שי® כי קרוב‬
‫אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬שזהו ע״י האהבה מוסתרת שיש בכאו״א‪ ,‬עי״ז‬
‫קרוב מאד להיות גם בפיך ובלבבך בעסק התורה ומחדו״מ דאלקות כר‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב‬
‫פי״ז‪ .‬וגם ההתגלות דמדרי׳ זו הוא בנקל יותר מהתגלות הכחות פנימיים‪ ,‬דעם היות שזהו‬
‫מדרי׳ גבוה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בנקל יותר להגיע לבחי׳ רעו״ד מלהגיע להאהבה הנמשכת מהשכל‬
‫וההתבוננות כר‪ .‬וכשיש התגלות בחי׳ רעו״ד‪ ,‬אז ממילא הוא השליטה על כל הכחות‪,‬‬
‫היינו שיהי׳ התגלות הכחות פנימיים כר‪ .‬ועיקר גילוי רצון הנ״ל ופעולתו)היינו כאשר‬
‫הוא בהעלם‪ ,‬וי״ל דכמו״כ אחר שיש התגלות בחי׳ רעו״ד‪ ,‬הנה פעולתו הניכרת בפועל(‬
‫הוא בביטול רצונות זרות מעניני עוה״ז‪ ,‬להיות עוזב תאוותיו‪ ,‬ולבטל רצונו מפני רצון ה׳‪,‬‬
‫וכן במחדו״מ וראי׳ ושמיעה‪ ,‬להיות עוצם עיניו מראות ברע ואוטם אזנו משמוע»«‪ ,‬וכן‬
‫במח׳ כר‪ ,‬והן בועשה טוב‪ ,‬להיות בטול רצונו מכל וכל‪ ,‬רק לה׳ לבדו כר‪ ,‬וכ״ז לא ע״י‬
‫התבוננות והתעוררות אהוי״ר‪ ,‬כ״א מפני ביטול הרצון כר‪ ,‬שז״ע ישראל שר אל כר‪ .‬וזהו‬
‫עדות לישראל‪ ,‬דכח שליטה וממשלה זו הוא בנש״י דוקא‪ ,‬והוא עדות על בחי׳ אוא״ם‬
‫סדכ״ם‪ ,‬שיש בנשמות בחי׳ זו‪ ,‬שעי״ז יש בהם כח השליטה והממשלה הנ״ל‪ .‬וגם‪ ,‬שעי״ז‬
‫נמשך גילוי רצה״ע‪ ,‬ובפרט שע״י התגלות בחי׳ רעו״ד שממשיכים גילוי בחי׳ רצה״ע‪ ,‬היינו‬
‫בחי׳ אוא״ם הסתום ונעלם‪ ,‬וכנודע דלית מח׳ תב״כ״®‪ ,‬אבל נתפס איהו ברעו״ד כו׳*»‪.‬‬

‫וזהו פעולת המקיף הפרטי דבחי׳ כתר דאצי׳‪ ,‬שפועל בנש״י להיות בהם בחי׳ רעו״ד הנ״ל‬
‫)ועם היות שזהו מה שהקב״ה נותן בו נשמה‪ ,‬והיא נשמה דנר״ן כנ״ל‪ ,‬הרי מדרי׳ זו‬
‫היא בחי׳ מקיף דנשמה )היינו מדרי׳ בנשמה שהיא בבחי׳ מקיף כר(‪ ,‬וכן ההתגלות היא‬
‫בבחי׳ מקיף‪ ,‬שזהו״ע רעו״ד‪ ,‬שזהו בחי׳ הרצון שלמע׳ מטו״ד כר‪ ,‬והיא בבחי׳ נשמה לנר״ן‪,‬‬
‫שנותן חיות בהפנימי‪ ,‬וגם‪ ,‬שעי״ז יהי׳ התגלות הכחות פנימיים כר‪ .‬ולעיל פנ״א־י נת׳‪ ,‬דמה‬
‫שהרצון פועל התגלות הכחר‪ ,‬הוא בדרך הכרח‪ ,‬שבאופן כזה הוא פעולת המקיף כר(‪ .‬ועוד‬
‫זאת‪ ,‬דבחי׳ המקיף עליון דכתר דאצי׳‪ ,‬פועל ג״כ בבחי׳ פנימי‪ ,‬בבחי׳ מקיף קרוב‪ ,‬והיינו‬
‫שנרגש בהפנימי כר‪ ,‬וכמו הרהורי תשובה שנופלים לאדם פתאום‪ ,‬שזהו מבחי׳ מקיף‬

‫ס״ע קפז ואילך‪ .‬לעיל פנ״א ) ‪ 7‬קיז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (88‬בצבים ל‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (89‬ישעי' לג‪ ,‬טו)בשינוי סדר(‪.‬‬
‫‪ (90‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (91‬ראה זח״ג רפט‪ ,‬ב )באד״ז(‪ .‬המשך תרס״ו ם״ע עח‪.‬‬
‫םה״מ תרפ״ט ע' קמט ואילך‪.‬‬
‫‪ (92‬ע' קיז ואילך‪.‬‬
‫‪ (83‬בלק כג‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (84‬ראה לקו״ת בלק סז‪ ,‬א‪ .‬ואילך‪ .‬ע‪ ,‬ב‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬
‫האמצעי בלק ס״ע א׳תקח ואילך‪.‬‬
‫‪ (85‬וישלח לב‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ (86‬ראה פרי עץ חיים שער הק״ש פ״ט‪ .‬לקו״ת פ' ראה לב‪,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫‪ (87‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תק״ע ע׳ פב‪ .‬םה״מ תרמ״ח‬
 ‫קסז‬ ‫ש״פ בצבים‪ ,‬ה׳תער״ב‬
‫דחי׳^י‪ ,‬שנק׳ מזל‪ ,‬ע״ש שנוזל ונוטף לנשמה המלובשת בגוף‪ ,‬שעז״א*® אע״ג דאינהו לא‬
‫חזי מזלייהו חזי‪ ,‬והיינו שרש ומקור הנשמה‪ ,‬שרואה ושומעת הכרוזים עליונים שמעוררי׳‬
‫על התשובה®־‪ ,‬ומטפת הארתה לנשמה המלובשת בגוף‪ ,‬שמזה נופלים לו הרהורי תשובה‪,‬‬
‫להיותו בבחי׳ מקיף קרוב כו‪ /‬ולמע׳ היינו ההמשכה מבחי׳ כ״ע®־ שבבחי׳ מקיף פרטי‪ ,‬בבחי׳‬
‫הכו‬ ‫קירוב כו׳‪ .‬וזהו ג״כ ענין מארז״לי־ אכל בי׳ עשרה שכינתא שריא‪ ,‬שהוא בחי׳ מקיף הנ״ל‪,‬‬
‫וכמו שיש מי שמתפעל כשמתפלל בעשרה‪ ,‬שאז התפלה אצלו בהתעוררות פנימי יותר כו׳‪,‬‬
‫או כשרואה שחבירו מתפלל בכוונה‪ ,‬מתפעל גם הוא להתפלל יותר מרגילותו כו׳‪ ,‬שכ״ז‬
‫הוא מבחי׳ מקיף הקרוב כו׳‪ ,‬וכמ״ש בתו״א בהבי׳ דהבאים ישרש יעקב־־‪.‬‬

‫ו ע ״ פ הנ״ל יובן מ״ש־ אתם נצבים היום כו‪ /‬דהנה‪ ,‬נצבים זהו בחי׳ תוקף העמידה‪ ,‬והיא‬
‫בחי׳ מקיף דנשמה‪ ,‬שזהו בבחי׳ תוקף‪ ,‬שאינו משתנה כמו הכהות הגילוים־־ דשכל‬
‫ומדות‪ ,‬שיש בהם שינוים‪ ,‬משא״ב הרצון שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬אין בזה שינוים כו׳‪ .‬וכמו גבי‬
‫למע׳ כתיב״״* כי לא אדם הוא להנחם‪ ,‬דבציור אדם שייך ניחומים‪ ,‬היינו שינוים כו׳‪ ,‬אבל‬
‫מדרי׳ לא אדם‪ ,‬לא ינחם כו׳‪ .‬וכמו״ב בנפש‪ ,‬דבחי׳ הרצון שלמע׳ מטו״ד הוא בתוקף ובלי‬
‫שינוי כו׳‪ ,‬גם שההתגלות׳״‘ היא בתוקף‪ ,‬ולא כמו מדות שע״פ טו״ד‪ ,‬שהן בהגבלה ובבחי׳‬
‫חלישות‪ ,‬משא״כ הרצון שלמעלה מטו״ד הוא בתוקף ההתגלות ובלי הגבלה כו׳‪ .‬וזה״ע‬
‫נצבים‪ ,‬בבחי׳ התגלות עצמות הנשמה‪ ,‬היינו בחי׳ הרצון‪ ,‬שהוא בתוקף כו‪ /‬גם נצבים הוא‬
‫ל׳ נציב־״׳‪ ,‬שהוא ל׳ שר‪ ,‬וכמו בימים ההם אין מלך באדום רק נציב מלך כו׳־״׳‪ .‬דהנה‬
‫נת״ל דבחי׳ הרצון שלמע׳ מטו״ד זהו מדרי׳ ישראל‪ ,‬דישראל הוא ל׳ שר‪ ,‬שמושל ושולט‬
‫על כל הכחות כר‪ ,‬וזהו ג״כ ענין נצבים‪ ,‬היינו בחי׳ נציב ושר‪ ,‬שזהו מדרי׳ ישראל כר‪.‬‬
‫ומש״כ אתם נצבים היום‪ ,‬דקאי על ר״ה‪ ,‬דהנה בר״ה אז הוא התגלות עצמות הנשמה‪,‬‬
‫ועיקר העבודה דר״ה הוא בבחי׳ עצמות הנשמה דוקא‪ ,‬דכל השנה עיקר העבודה היא‬
‫בכחות הגלוים‪ ,‬שהיא העבודה דמוח ולב‪ ,‬בהשגה והתבוננות באלקות ובהתעוררות‬
‫אהוי״ר שע״פ טו״ד כר‪ ,‬אבל בר״ה‪ ,‬עיקר העבודה היא בהתגלות עצמות הנשמה כר‪ .‬וזהו‬
‫נצבים היום לפני ה׳ אלקיכם‪ ,‬למע׳ מבחי׳ הפנימי‪ ,‬והיינו שמעוררים וממשיכים עי״ז גילוי‬
‫בחי׳ עצמות אוא״ם ב״ה‪ ,‬וכמא׳׳־ אבל נתפס איהו ברעו״ד כר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬מש״כ‬
‫אתם נצבים היום‪ ,‬דת״א*״׳ אתון קיימין יומא דין כר‪ ,‬דהנה כתי׳®״׳ ויהי היום ויבאו בני‬
‫אלקים כר‪ ,‬וקאי על היום דר״ה״״׳‪ ,‬דבני אלקים באין ומקטרגין ח״ו‪ ,‬שזהו להתייצב על‬
‫ה׳®״׳‪ ,‬היינו לנגד ש׳ הוי׳ כרי״׳‪ .‬ועז״א דהגם דבני אלקים באים ומקטרגין ר״ל‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אתם‬

‫‪ (101‬גם שההתגלות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וגם‪ ,‬שההתגלות‪ .‬או‪ :‬וגם‬ ‫‪ (93‬ראה סה״מ עת״ר ע׳ י‪ y .‬רה ואילך‪.‬‬
‫ההתגלות‪.‬‬ ‫‪ (94‬מגילה ג‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (102‬ראה אוה״ת נצבים ס״ע א׳רא ואילך‪.‬‬ ‫‪ (95‬ראה לקו״ת תצא לו‪ ,‬ד‪ .‬האזינו עא‪ ,‬ד‪ .‬שה״ש טז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (103‬מלכים־א כב‪ ,‬מה )ושם‪ :‬ומלך אין באדום נצב מלך(‪.‬‬ ‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ = ( 104‬דתרגם אונקלום‪.‬‬ ‫‪ = (96‬כתר עליון‪.‬‬
‫‪ ( 105‬איוב א‪ ,‬ו‪ .‬שם ב‪ ,‬א‪ .‬וראה לקמן ח״ו ע׳ וא׳רפז ואילך‪.‬‬ ‫‪ (97‬סנהדרין לט‪ ,‬א‪.‬‬
‫םה״מ תרפ״ט ‪ y‬ל ואילך‪.‬‬ ‫‪ (98‬שמות נד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 106‬ראה תרגום שם‪ .‬זהר ה״ב לב‪ ,‬ב‪ .‬ח״ג רלא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (99‬הגילוים‪ :‬אוצ״ל‪ :‬הגלויים‪.‬‬
‫‪ ( 107‬ראה תו״ח וירא ק‪ ,‬ד‪ .‬קט‪ ,‬סע״א‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬ ‫‪ (100‬שמואל־א טו‪ ,‬כט‪ .‬וראה תו״א יתרו עא‪ ,‬ב ואילך‪ .‬עב‪,‬‬
‫האמצעי וירא ‪ y‬קצו ואילך‪ .‬דברים ע׳ צב‪.‬‬ ‫סע״ב ואילך‪ .‬לקמן פקצ״ג)ה״ב ע׳ תקמ(‪ .‬םה״מ תרס״ח ע׳ קנג‬
‫ואילך‪ .‬תרפ״ד ס״ע רפג ואילך‪ .‬תש״ח ‪ 111 7‬ואילך‪.‬‬
 ‫אתם נצבים‬ ‫קסח‬

‫נצבים היום‪ ,‬עומדים וקיימיף״! וזוכים בדין כו׳י״‘‪ ,‬והיינו ע״י בחי׳ הרצון פשוט שיש‬
‫בנש״י‪ ,‬עי״ז הן עומדין וקיימין כו׳‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬נמשך בהם תום׳ אורות כו׳‪ .‬וז״ע תקיעת‬
‫שופר דר״ה‪ ,‬וכידוע דענינו הוא התגלות עצם הנשמה‪ ,‬שזהו בחי׳ הצעקה בקול פשוט‬
‫מעומקא דלבא כו׳״”‪ ,‬ועי״ז הן קיימין ועומדין‪ ,‬בבחי׳ תום׳ אורות וגילוים על כל השנה‬
‫כו׳‪ .‬אמנם‪ ,‬מ״ש נצבים ל׳ נפעל‪ ,‬היינו שהתגלות עצמו׳ הנשמה‪ ,‬הנה נש״י נפעלים בזה‬
‫מלמע׳‪ ,‬וכמשנת״לי״ ומבו׳ בכ״מ־״‪ ,‬דהתגלות עצם הנשמה אין בזה בהאדם בכה עצמו‪,‬‬
‫רק שנותנים לו מלמע׳ כו׳‪ .‬אמנם בכדי שיהי׳ בר״ה התגלות עצמות הנשמה‪ ,‬זהו ע״י‬
‫העבודה דכל השנה בכחות הגלוים כו‪ /‬וע״ז הוא ההקדמה דחדש אלול‪ ,‬בבתי׳ תשו״ת‪,‬‬
‫ובפרט בימי הסליחות‪ ,‬להיות ממארי דחושבנא^״ בפרטי הענינים שלו ובפרטי העבודה‬
‫דכל השנה‪ ,‬ואם הי׳ שלא כדבעי‪ ,‬יתמרמר בנפשו ע״ז‪ ,‬ובבחי׳ קבלה על להבא כו׳‪ ,‬ועי״ז‬
‫יהי׳ בר״ה התגלות בחי׳ עצמות הנשמה כו‪ /‬וזהו מה שהשיב אח״כ ראשיכם שבטיכם כו׳‪,‬‬
‫היינו לפי שבכדי להיות נצבים היום‪ ,‬זהו ע״י העבודה דכל השנה בכחות הגלוים‪ ,‬שזהו‬
‫פרטי המדרי׳ שבנשמות כו‪ /‬גם‪ ,‬להיות שבהתגלו׳ עצמות הנשמה‪ ,‬הרי עי״ז יהי׳ התגלות‬ ‫קכז‬
‫הכהות‪ ,‬כמשנת״לי״‪ .‬וכן הוא למע׳‪ ,‬דבר״ה‪ ,‬שנמשך בחי׳ עצמות אוא״ם‪ ,‬הרי אז הוא ג״כ‬
‫ההמשכה כללית על כל העבודה דכל השנה‪ ,‬וכמו תקעו בחדש שופר כו׳‪ ,‬כי חוק לישראל‬
‫הוא משפט לאלקי יעקב־”‪ ,‬היינו בחי׳ אלקות שבנשמו׳‪ ,‬שגם ע״ז הוא הדין ומשפט בר״ה‬
‫כו׳־>>‪ ,‬ובההמשכות דר״ה נמשך על כללות העבודה דכל השנה כו׳‪ .‬וזהו אתם נצבים היום‪,‬‬
‫בבחי׳ התגלות דעצם הנשמה כו׳‪ ,‬ועי״ז אתם קיימין ועומדים‪ ,‬גם בבחי׳ תום׳ אורות כו׳‪,‬‬
‫ועי״ז הוא ההמשכה על כל השנה‪ ,‬בהעבודה בכחות הפנימיים כו׳‪ ,‬וז״ע ראשיכם שבטיכם‬
‫וזקניכם כו‪/‬‬

‫קיצור‪ .‬ופעולת בחי׳ כתר דאצי׳ הוא רק בנש״י‪ ,‬והיא האהמ״ס ורעו״ד‪ .‬והו״ע עדות‬
‫לישראל)כי שרשם בבחי׳ סדכ״ס(‪ .‬והו״ע הקב״ה נותן בו נשמה‪ ,‬כי זהו האלקות‬
‫שבנשמה‪ .‬והו״ע ישראל‪ ,‬שר אל‪ ,‬השליטה להיות ביטול הרצונות זרות‪ ,‬ולהיות התגלות‬
‫הכהות פנימיים‪ ,‬ונותן חיות בהפנימי‪ ,‬גם מזה הם הרהורי תשובה הבאים פתאום‪ ,‬ואכל‬
‫בי עשרה שכינתא שריא‪.‬‬

‫‪ (113‬ראה זח״ג קעח‪ ,‬א‪ .‬תניא פכ״ט )לו‪ ,‬ב(‪ .‬אגה״ת פ״ז‬
‫)צז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (114‬פס״ו)ע׳ קסג(‪.‬‬
‫‪ ( 115‬תהלים פא‪ ,‬ד־ה‪.‬‬
‫‪ (116‬ראה לקו״ת דרושים לר״ה נו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (108‬ראה תנחומא ר״פ נצבים‪.‬‬
‫‪ (109‬ראה תורת הבעש״ט ‪ -‬הובא באגרות־קודש אדמו״ר‬
‫מהוריי״צ ח״ג ‪ 7‬תלא‪ .‬הועתק ב״היום יום״ כה אלול‪.‬‬
‫‪ (110‬ראה לקו״ת נצבים מד‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (111‬ע׳ קסה ואילך‪.‬‬
‫‪ (112‬ראה לקו״ת שה״ש לה‪ ,‬א‪ .‬םה״מ פר״ת ע׳ עו‪.‬‬
 ‫קסט‬

‫ב ס״ד‪ .‬לי ל ב׳ ד ר ״ ה‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫זה* היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשוף‪ ,‬זה היום קאי על היום דר״ה‪ ,‬שנק׳ תחלת‬
‫מעשיך‪ .‬ולכאו׳ אינו מובף‪ ,‬והלא ר״ה הוא יום וא״ו למע״ב‪ ,‬דבכ״ה באלול נבה״עי‪,‬‬
‫ור״ה הוא יום וא״ו‪ .‬וכן מובן ממש״א זכרון ליום ראשון‪ ,‬דר״ה אינו יום ראשון‪ ,‬שהוא‬
‫יום ו׳‪ ,‬שבו נברא אדה״^‪ ,‬וא״ב‪ ,‬מפני מה נק׳ תחלת מעשיך‪ .‬וגם צ״ל מה״ע שהיום דר״ה‬
‫הוא זכרון ליום ראשון כר‪.‬‬

‫סח( ו הנ ה היוצא מכל משנת״ל® הוא דבכללות השתל׳ יש ב׳ מדרי׳‪ ,‬אור פנימי ואור‬
‫מקיף‪ .‬דבשרש הראשון באוא״ם שלפה״צ‪ ,‬שרש האו״פ הן הע״ס הגנוזות‬
‫באוא״ם ב״הי‪ ,‬דענינם הוא להאיר את העולמות‪ ,‬שזהו מה ששיער אוא״ס בעצמו להאיר‬
‫במדה וגבול כר‪ .‬וכמו שהן באוא״ם שלפה״צ הן בבחי׳ פשיטות לגמרי‪ ,‬לפי שאינן בבחי׳‬
‫מציאות ניכרת כלל‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות ובבחי׳ התאחדות והתערבות כו׳«‪ ,‬וע״י הצמצום‬
‫נמשכו להיות ספירות פרטיות‪ ,‬להיות ספי׳ החב׳ בפ״ע ובינה בפ״ע כרי‪ .‬וז״ע שהקו‪ ,‬שהוא‬
‫האור שנמשך אחר הצמצום‪ ,‬ה״ה קו העשוי מנקודות‪ ,‬היינו הספי׳ פרטיות כר‪ .‬ומ״מ‪ ,‬גם‬
‫כמו שהן בהקו‪ ,‬ה״ה בבחי׳ בלי מה ובבחי׳ פשיטות כר‪ ,‬רק כאשר מתלבשים בהכלים דע״ם‬
‫דאצי׳‪ ,‬ה״ה נעשים בבחי׳ מציאות דבר מה כרי״‪ ,‬שהרי הכלים הם בבחי׳ מהות ומציאות‬
‫דבר‪ ,‬נעשים״ עי״ז האורות ג״כ בבחי׳ מציאות דבר‪ .‬וה״ה בבחי׳ התחלקות מעלה ומטה‬
‫במעלתן‪ ,‬דהיינו בבחי׳ ריבוי ומיעוט האור והגילוי כרי■‪ ,‬וגם בעצם מדריגתן‪ ,‬שהחב׳ היא‬
‫הכח‬ ‫בבחי׳ מעלה בעצם מדריגתה לגבי בינה‪ ,‬וכן המוחין לגבי המדות כר״‪ .‬להיות דבשרשן‬
‫הן להאיר בבחי׳ מדה וגבול‪ ,‬ומ״מ הן בבחי׳ פשיטות לגמרי‪ ,‬הנה באמצען‪ ,‬דהיינו בחי׳‬
‫הקו‪ ,‬למעלה מאצי׳‪ ,‬מתגלה בחי׳ הפשיטות שבהם‪ ,‬ובסופם‪ ,‬דהיינו בהתלבשותן בכלים‬
‫דאצי׳‪ ,‬באים בבחי׳ מציאות דבר ובבחי׳ הגבלה והתחלקות כר‪ ,‬והיינו שמתגלה בחי׳‬
‫הגבלה שלהם כר״‪ .‬וכמו״כ יש בזה התחלקות בעולמות‪ ,‬שהע״ם דאצי׳ אינן כמו הע״ם‬
‫שלמעלה מאצי׳‪ ,‬וכן הע״ם דבריאה לגבי אצי׳ כר״‪ .‬אמנם האו״מ בשרשו הוא בחי׳‬
‫האוא״ס שהוא בבחי׳ גילוי מן העצם״‪ ,‬שאין ענינו להאיר את העולמר‪ ,‬כ״א בבחי׳ גילוי‬
‫מן העצם‪ ,‬שהגילוי הוא מעין העצם‪ ,‬וע״כ נק׳ א״ם‪ ,‬שהוא בבחי׳ פשיטות ממש ובבחי׳‬

‫‪ (7‬פט״ו ואילך )ע׳ לב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (8‬פי״ט ואילך )ע׳ לט ואילך(‪.‬‬
‫‪ (9‬פכ״ב ואילך )ע׳ מו ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 10‬פל״א ואילך )ע׳ סו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (11‬נעשים‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ולכן נעשים‪.‬‬
‫‪ (12‬פל״ג ואילך )ע' ע ואילך(‪.‬‬
‫‪ (13‬פל״ז ואילך )ע׳ פא ואילך(‪.‬‬
‫‪ (14‬פל״ב )ע׳ סז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (15‬פמ״ה ואילך )ס״ע קא ואילך(‪.‬‬
‫‪ (16‬פמ״ט ואילך‪ .‬פנ״ג ואילך )ע' קיב ואילך‪ .‬ע' קכה‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על‪ :‬ד״ה אחרי ה״א תלכו‬
‫בשערי תשובה לאדמו״ר האמצעי ח״א כו‪ ,‬א ואילך‪ .‬לקו״ת‬
‫ואתחנן ב‪ ,‬א ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬נוסח תפלת מוסף דר״ה )ר״ה כז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה לקו״ת נצבים מז‪ ,‬א ואילך‪ .‬נא‪ ,‬ב‪ .‬דרושים לר״ה‬
‫נד‪ ,‬סע״ד‪.‬‬
‫‪ (4‬ויק״ר רפכ״ט‪ .‬תוד״ה לתקופות ‪ -‬ר״ה ח‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (5‬ויק״ר שם‪ .‬וראה תום' שם‪ .‬ר״ן לר״ה טז‪ ,‬א‪ .‬חדא״ג‬
‫מהרש״א שם‪ .‬בחיי בראשית א‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (6‬פרק זה הוא כעין סיכום ממה שנתבאר מתחילת‬
‫ההמשך עד כאן‪.‬‬
 ‫זה היום תחלת מעשיך‬ ‫קע‬

‫בלי גבול כר‪ .‬וע״כ‪ ,‬על עצם האור‪ ,‬מצד הפשיטות שלו‪ ,‬אינו שייך בו שם כלליי‪ ,‬רק בבחי׳‬
‫התפשטו׳ האור שייך שם רצון‪ ,‬להיות שענין הרצון הוא רק גילוי העצם כר‪ .‬וכאשר הוא‬
‫בבחי׳ רצון‪ ,‬ה״ה בבחי׳ מקיף עכ״פ לעולמו׳ כר‪ .‬אבל אין בו התחלקות‪ .‬וכמו שהרצון‬
‫פועל בכל הכהות והאיברים בשוה־י‪ ,‬ברגל כמו בראש‪ ,‬כמו״כ במקיף‪ ,‬הוא בכל העולמות‬
‫בשוה כר‪ .‬ונת׳יי דמ״מ‪ ,‬להיותו בבחי׳ מקיף‪ ,‬הרי יש לו שייכות אל הפנימי‪ ,‬ע״כ יש בזה‬
‫מקיפים כללים ומקיפים פרטים כר‪ ,‬דמקיפים הכללים הן בחי׳ טה״ע וטה״ת‪ ,‬דטה״ע זהו‬
‫בחי׳ העיגול הגדול שלפני הקו‪ ,‬שסובב כללות ההשתל׳ דקו כר‪ ,‬וטה״ת זהו בחי׳ מחה״ק‪,‬‬
‫שסובב ומקיף ג״כ כללות ההשתל׳ אחר הצמצו׳ כר‪ .‬ומקיפים פרטים הן הכתרים שבכל‬
‫העולמות‪ ,‬כתר דאצי׳‪ ,‬שהוא הרצון להאציל האצי׳‪ ,‬וכתר דברי׳‪ ,‬הרצון לברוא כר‪ .‬ומה‬
‫שצריכים מקיפים פרטים״־‪ ,‬הוא לפי שבהמקיף הכללי‪ ,‬הרי הכל שם בהשוואה‪ ,‬עשי׳ כמו‬
‫אצי׳‪ ,‬די״ל ששווים שם גם בבחי׳ האור והגילוי‪ ,‬ובד״כ הם לא בבחי׳ מציאות ניכרת‬
‫להיות בהם התחלקות כו׳‪ ,‬וע״כ צריכים רצון פרטי לכל עולם בפרט כו׳‪ .‬וגם‪ ,‬שהרצון‬
‫כללי הוא רצון נעלם עדיין‪ ,‬בבחי׳ הסכם והחלט לבד כר‪ ,‬והכתרים הן בחי׳ רצון גלוי‬
‫כר‪ ,‬וז״ע כתר דאצי׳‪ ,‬שהוא בחי׳ רצון גלוי להאציל אצי׳ כר‪ .‬וגם‪ ,‬דא״ק הוא בבחי׳ א״ס‬
‫עדיין‪ ,‬וע״כ‪ ,‬בכדי שיהי׳ התהוות ע״ם‪ ,‬צ״ל רצון פרטי כו׳'־‪ .‬והמקיפים פועלים בעולם‪,‬‬
‫דבחי׳ העה״ג־־ שלפני הקו הוא שנותן כח הביטול בהכלים‪ .‬ולעתיד שיהי׳ גילוי בחי׳‬
‫העה״ג‪ ,‬יהי׳ הגוף הגשמי אלקות‪ .‬ובזה דבכלי־ קומה דא״ק לפניך תשתחווהי־‪ ,‬הנה כל‬
‫הנבראים הכלולים בא״ק בטלים לאוא״ם ב״ה‪ .‬ומבחי׳ פנימיות א״ק נמשך הארה בנש״י‪,‬‬
‫והוא הכח דמס״נ על קדה״ש שבכאו״א‪ ,‬וגם מה שנק׳ בשם כלה״־‪ ,‬בחי׳ כלות הנפש‪ ,‬וגם‬
‫הביטול דהקדימו נעשה״־ לנשמע״־‪ .‬ומבחי׳ כתר דאצי׳ הוא בחי׳ האהמ״ס ורעו״ד‪ ,‬ובחי׳‬
‫הרהורי תשובה שנופלים פתאום־־‪ ,‬וגם משארז״ל״־ אכל בי עשרה שכינתא שרי׳ כר״־‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬תוכן הענין‪ ,‬דיש שרשי האורות דאו״פ באוא״ם שלפני הצמצום‪ ,‬והוא מה‬
‫שאוא״ם שיער בעצמו להאיר במדה וגבול‪ ,‬והן הע״ם הגנוזות‪ ,‬ושם הן בבחי׳‬
‫אחדות ממש‪ ,‬וע״י צמצום״־ נמשכו ספי׳ פרטיות בהקו‪ ,‬בבחי׳ נקודות‪ ,‬שהן ג״כ בבחי׳‬
‫פשיטות‪ ,‬ובהכלים הם בבחי׳ מציאות‪ ,‬ויש בהם מעומ״ט במעלתן ומדריגתן‪ .‬והאו״מ‬
‫בשרשו הוא בחי׳ גילוי העצם בבחי׳ א״ם ממש‪ .‬ומ״מ‪ ,‬יש מקיפים כללים ופרטים‪ ,‬מקיפים‬
‫הכללים הוא בחי׳ טה״ע שלפני הצמצום‪ ,‬וטה״ת בחי׳ מחה״ק שאחר הצמצום‪ ,‬ומקיפים‬
‫פרטים הן בחי׳ הכתר של כל עולם‪ .‬וכל המקיפים פועלים למטה‪.‬‬

‫קכט סט( ו ה נ ה כשם דכתר דאצי׳ הוא רצון פרטי ורצון גלוי לעולם אצי׳־־‪ ,‬כמו״כ כתר‬
‫דברי׳ הוא רצון פרטי וגלוי להתהוות עולם הברי׳ כר‪ ,‬דתחלה הי׳ הכל כלול‬

‫‪ (25‬ראה מכילתא ופרש״י יתרו יט‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ (26‬משפטים כד‪ ,‬ז‪ .‬שבת פח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה לקו״ת תצא לו‪ ,‬ד‪ .‬האזינו עא‪ ,‬ד‪ .‬שה״ש טז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (28‬סנהדרין לט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (29‬פס״ז ) ‪ 7‬קסו ואילו(‪.‬‬
‫‪ (30‬צמצום‪ :‬אוצ״ל‪ :‬הצמצום‪.‬‬
‫‪ (31‬אצי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬האצי׳‪.‬‬
‫‪ (17‬פנ״ו ואילו ) ‪ 7‬קלד ואילך(‪.‬‬
‫לעיל פמ״ט ואילו ) ‪ 7‬קיב ואילו(‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫לעיל פנ״ט ) ‪ 7‬קמד ואילו(‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫פ״ם ואילו ) ‪ 7‬קמח ואילו(‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫פס״ג ואילו ) ‪ 7‬קנה ואילו(‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫‪ = (22‬העיגול הגדול‪.‬‬
‫‪ (23‬דבכל‪ :‬אוצ״ל‪ :‬דוכל‪.‬‬
‫‪ (24‬תפלת נשמת כל חי‪.‬‬
‫קעא‬ ‫ליל ב׳ דר״ה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫במחה״ק דא״ק־‪ /‬שעלו שם כל העולמות וההשתל‪ /‬והכל הי׳ בהשוואה כו‪ /‬ואח״ב נמשכו‬
‫רצונות פרטיות לכל עולם בפרט‪ ,‬והו״ע כתר דברי׳ וכתר דיצי‪ /‬עד כתר דעשי‪ /‬שזהו‬
‫רצון פרטי לעולם העשי׳ כו׳־^‪ .‬וזהו שאנו אומרים בברכת יוצר‪ ,‬אלקי עולם ברחמיך‬
‫הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישעינו משגב בעדינו‪ ,‬דאדון עוזינו הוא‬
‫בחי׳ המקיף דמל׳ דאצי׳ כמו שהוא באצי׳‪ ,‬ואח״כ צור משגבינו מגן ישענו כו׳‪ ,‬הן ג׳‬
‫מקיפים דג׳ עולמות בי״ע כו׳‪.34‬‬

‫וביאור הענין הוא*®‪ ,‬דהנה אי׳ בזהר בהתחלתו*®‪ ,‬בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו‬
‫בטה״ע כר‪ ,‬ופי׳ בריש הורמנותא דמלכא הוא בתחלת רשות ורצון המלך כרי®‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬עצמות אוא״ס חרי אינו בבחי׳ רצון עדיין‪ ,‬כי בחי׳ הרצון‪ ,‬הגם שהוא בבחי׳ גילוי‬
‫העצם‪ ,‬והוא בבחי׳ א״ם)שלמע׳ מהע״ס שהן לחאיר בבחי׳ מדח וגבול כר(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז ענין‬
‫פרטי‪ ,‬דהיינו רצון כר‪ .‬והגם שאין זה כח פרטי‪ ,‬היינו שאינו מהות כח בפ״ע‪ ,‬שהרי כל‬
‫ענין הרצון הוא רק הטיית והמשכת העצמיות כר‪ ,‬וכמשנת״ל פמ״טי® ההפרש בין הרצון‬
‫לכל הכחות‪ ,‬דכל הכחות הן מהות כחו׳ בפ״ע‪ ,‬שאינן העצמיות דהנפש‪ ,‬וכמו כח השכל‪,‬‬
‫שהוא מהות כח בפ״ע שאינו הנפש עצמו‪ ,‬וכן כח החסד וכה״ג‪ .‬ועם היות שהנפש הוא‬
‫המשכיל‪ ,‬היינו שהוא משכיל ע״י כח השכל שבו‪ ,‬שאין זה עצמיות שלו כר‪ .‬אבל הרצון‬
‫אינו מהות כח בפ״ע‪ ,‬כ״א הוא הטיית והמשכת העצמיות דנפש לבד כר‪ ,‬וכמו״ב הוא‬
‫הדוגמא למע׳‪ ,‬דענין הרצון הוא רק המשכת העצמות כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי העצמות למע׳ מזה‪,‬‬
‫ואינו בגדר רצון בעצם‪ .‬וכמשנת״ל פנ״ו®®‪ ,‬דעצם האור הוא בבחי׳ א״ס ממש‪ ,‬שאינו שייך‬
‫בו שם רצון‪ ,‬והרצון הוא רק בבחי׳ התפשטות חאור כר‪ .‬ובפרט בחי׳ התגלות הרצון‪,‬‬
‫שהוא המשכת הרצון באיזה דבר‪ ,‬אין זה שייך בעצמות כר‪ .‬ובאמת באוא״ם בכלל אינו‬
‫שייך ענין דבר כלל‪ ,‬ולא ענין המשכה באיזה דבר‪ ,‬דלפני הצמצום הרי הכל הוא בבחי׳‬
‫התכללות בעצמותו‪ ,‬לא בבחי׳ המשכה כר )וכמ״ש במ״א״י בענין אתה הוא הוי׳ לבדך‬
‫כו׳>י(‪ ,‬וא״כ‪ ,‬מה שאנו אומרים המשכת העצמות והתגלות הרצון‪ ,‬הרי אין זה המשכה‬
‫והתגלות ממש)כי הכל הוא בעצמותו גופא(‪ ,‬ולא לאיזה דבר מה כר‪ .‬מ״מ‪ ,‬גם מה ששייך‬
‫לומר בהאור א״ם‪ ,‬אינו שייך בעצמות כר )היינו גם בעצמות האור כר(‪ .‬וז״ע בריש‬
‫הורמנותא דמלכא‪ ,‬דהיינו שמבחי׳ העלם עצמותו ית׳ שלמע׳ מגדר רצון‪ ,‬בא לידי רצון‬
‫כר‪ .‬והוא ענין א׳ עם מ״ש בע״ח®*‪ ,‬דטרם שנאצלו הנאצלים הי׳ אור עליון פשוט כר‪,‬‬
‫דהכוונה במ״ש טרם שנאצלו הנאצלים הוא‪ ,‬טרם שעלה ברצונו ית׳ להאציל כר‪ ,‬והוא‬
‫בחי׳ עצמות אוא״ס שלמעלה מבחי׳ רצון כר‪ ,‬וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל‪ ,‬זהו בחי׳‬
‫הורמנותא דמלכא שבזהר‪.‬‬

‫דרך אמת לזהר שם‪.‬‬ ‫‪(37‬‬ ‫‪ (32‬ראה לעיל פנ״ט)ע׳ קמה(‪.‬‬

‫‪ y‬קיד ואילך‪.‬‬ ‫‪(38‬‬ ‫‪ (33‬ראה לעיל פס״ג ואילו ) ‪ 7‬קנה ואילך(‪.‬‬
‫‪ y‬קלה‪.‬‬ ‫‪(39‬‬ ‫‪ (34‬ראה לקו״ת בהר מד‪ ,‬ב‪ .‬שלח לח‪ ,‬ד ואילך‪ .‬מאמרי‬
‫ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״ב ‪ y‬תרעה‪.‬‬ ‫‪(40‬‬ ‫אדמו״ר הזקן תקס״ו ח״ב ‪ y‬תקיד ואילך‪ .‬ע׳ תקכד‪ .‬מאמרי‬
‫ויחי שפה‪ ,‬ב ואילך‪ .‬שצה‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫אוה״ת‬ ‫אדמו״ר האמצעי שלח ‪ y‬א׳מב ואילך‪.‬‬
‫נחמי׳ ט‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(41‬‬ ‫‪ (35‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה שערי תשובה שבהערה ‪.1‬‬
‫שער א)דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬ ‫‪(42‬‬ ‫‪ (36‬טו‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫זה היום תחלת מעשיך‬ ‫קעב‬

‫וזהו דבהתחלת פסוד״ז‪ ,‬דכללות ענין פסוד״ז מדבר בענין בריאת והתהוות העולמות‪,‬‬
‫הנה בהתחלת פסוד״ז אומרים ברוך שאמר והי׳ העולם‪ ,‬ונודע דאמירה היא בלב«‪,‬‬
‫היינו במה׳ ורצון כו׳‪ ,‬ומה הי׳ אמירה זו‪ ,‬הוא‪ ,‬שיהי׳ ענין נבדל מעצמותו‪ ,‬והוא שיהי׳‬
‫העולם כו׳‪ .‬ומ״ש והי׳ העולם‪ ,‬הוא ל׳ עתיד‪ ,‬שבודאי עתיד להיות‪ ,‬כי ההוא אמר בעצמו‬
‫ולא יעשה*‘‪ ,‬לבוא לגילוי גמור כו׳)וי״ל מ״ש והי׳‪ ,‬ע״פ מ״ש במ״א־י‪ ,‬דוהי׳ אותיר הוי׳ “‪,‬‬
‫רק שאותיר ו״ה קודמים לאותיות י״ה‪ ,‬דאותיות ו״ה הי׳ מורה אצלם על השמחה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במד״ר איכהי* ע״פ«* היו צריה לראש‪ ,‬לא אמרית״ וי אלא וה אמרי‪ ,‬והיינו‪ ,‬שזהו השמחה‬
‫שיתגלה לעתיד מה שישמח ה׳ במעשיו״־‪ ,‬ע״י הבירורים שנתבררו בעשי׳ דוקא‪ ,‬כמ״ש‬ ‫קל‬
‫בלק״ת בד״ה ה׳ לי בעוזרי*־‪ .‬וזהו ג״כ ענין והי׳ העולם‪ ,‬להיות דפנימי׳ הכוונה בהרצון‬
‫שבהתהוות העולמות הוא שיהי׳ עבודת הבירורים למטה‪ ,‬שעי״ז נשלמה הכוונה דנתאווה‬
‫הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים כר״־‪ ,‬וע״כ אומר והי׳ העולם‪ ,‬דהיינו השמחה העליונה‬
‫כבי׳ שיהי׳ ע״י התהוות העולמות‪ ,‬שזהו פנימיות הרצון כר‪ .‬וזהו והי׳‪ ,‬ו״ה קודם‪ ,‬שהיא‬
‫ל׳ שמחה‪ .‬גם נודע מ״ש במד״ר ריש מג״א־־‪ ,‬דוהי׳ מורה על השמחה‪ ,‬שזהו שמחה הנ״ל‪.‬‬
‫וה״ז ע״ד מה שאמרו*־ במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים‪ ,‬דהיינו מה שעלה לפניו ית׳‬
‫שיהיו צדיקים שיקיימו תומ״צ למטה‪ ,‬שעי״ז הוחלט הרצון דברה״ע כר‪ ,‬כמו״ב הו״ע והי׳‪,‬‬
‫שבהרצון להתהוות יש בו פנימי׳ הרצון‪ ,‬שזהו השמחה כבי׳ בעבודת הבירורים כר‪ .‬גם‬
‫י״ל‪ ,‬דידוע־־ דזו״נ יש להם שרש גבוה יותר מחו״ב‪ ,‬דז״א בעתיקא אחיד ותליא כר־־‪ ,‬וגם‬
‫בחי׳ המל׳ שרשה ברדל״א‪ ,‬למע׳ מהט״ם‪ ,‬כמ״ש בע״חי־‪ ,‬וזהו והי׳‪ ,‬ו״ה קודמים לי״ה כר־־‪.‬‬
‫ובד״כ זהו ג״כ מה ששייך לבירורים‪ ,‬וכנודע דהבירורי׳ למטה)דהיינו בדרך מלמטלמ״ע‬
‫כר( הן הבירורים דבחי׳ מל׳‪ ,‬בכח הארת ש׳ מ״ה דז״א כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״־‪ ,‬וזהו דבשרשם‬
‫הקדום‪ ,‬ו״ה קדום כר(‪ .‬או והי׳‪ ,‬שמיד נתהווה‪ ,‬כי מיד שעלה ברצונו הפשוט‪ ,‬גליף גליפו‬
‫כר־־)ומ״מ‪ ,‬האמירה שאמר והי׳ העולם‪ ,‬ה״ז למע׳ עדיין מבחי׳ גליפו הנ״ל‪ ,‬וכמשי״ת״־(‪.‬‬

‫וענין רשות ורצון הוא שהרצון אינו הכרחי ח״ו‪ .‬דהנה‪ ,‬מה שעלה ברצונו ית׳ שיהי׳ ענין‬
‫נבדל מעצמותו‪ ,‬הוא מצד היכולת שבעצמו׳ כר‪ ,‬וכידוע דהתהוות היש הוא ביכולת‬
‫העצמות דוקא‪ ,‬וכמ״ש באגה״ק ד״ה איהו וחיוהי חד׳־‪ ,‬דא״ם עצמותו ומהותו שמציאותו‬
‫מעצמותו‪ ,‬ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח״ו‪ ,‬הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש‬
‫מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה כר‪ .‬ובחי׳ היכולת‬

‫‪ (51‬דרושים לשמע״צ פט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה תנחומא נשא טז‪ .‬תניא רפל״ו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (53‬אסת״ר פתיחתא יא‪.‬‬
‫‪ (54‬ב״ר פ״ח‪ ,‬ז‪ .‬רות רבה פ״ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה תו״א יתרו עב‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬לקו״ת חוקת נח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (56‬זח״ג רצב‪ ,‬א )אד״ז(‪.‬‬
‫‪ (57‬שער יג) שער אריך אנפין( פ״ב‪ .‬לקו״ת שם‪.‬‬
‫‪ (58‬ראה גם םה״מ פר״ת ‪ 7‬קיז‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה תו״א וישב כט‪ ,‬ב‪ .‬שער האמונה פנ״א )פב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫המשך תרס״ו ‪ y‬תקכב‪ y .‬תשג‪.‬‬
‫‪ (60‬פ״ע ) ‪ 7‬קעג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (61‬סימן כ)קל‪ ,‬ם ‪7‬׳א ואילך(‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה זהר ח״ב יז‪ ,‬א‪ .‬כה‪ ,‬ב‪ .‬ח״ג יז‪ ,‬ב‪ .‬מו״נ ח״א פס״ה‪.‬‬
‫רמבץ בראשית א‪ ,‬ג)הובא בשל״ה קנב‪ ,‬סע״א(‪ .‬לקו״ת שלח‬
‫לט‪ ,‬ב‪ .‬חוקת נז‪ ,‬ג ואילך‪ .‬וראה שדי חמד כללים מערכת א‬
‫סקס״ח‪.‬‬
‫‪ (44‬ע״פ בלק כג‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה לקו״ת פ׳ ראה ל‪ ,‬ד‪ .‬סה״מ תרמ״א ע׳ רסח‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה תקו״ז בהקדמה )ט‪ ,‬ב(‪ .‬שערי אורה להר״י‬
‫גיקטליא שער ה)סה‪ ,‬ב(‪ .‬פרדס שער כא)שער פרטי השמות(‬
‫פי״ד־פט״ו‪ .‬עץ חיים שער מד)שער השמות( פ״ז‪.‬‬
‫‪ (47‬פ״א‪ ,‬לא‪.‬‬
‫‪ (48‬איכה א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (49‬אמרית‪ :‬כ״ה גם בלקו״ת שם‪ .‬באיכ״ר שם‪ :‬אמרתי‪.‬‬
‫‪ (50‬תהלים קד‪ ,‬לא‪.‬‬
 ‫קעג‬ ‫ליל ב׳ דר״ה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫שבעצמות להוות יש מאין‪ ,‬זהו סיבה להיות עלה ברצונו כו׳)ואין זה היכולת “ שבעצמות‬
‫היא בבתי׳ סיבה ח״ו אל הרצון כר‪ ,‬ור״ל שהיכולת והרצון אינו בבחי׳ סיבה ומסובב כר‪,‬‬
‫אך מבחי׳ היכולת בא בחי׳ הרצון בו׳(‪ .‬ומאחר שהיכולת הוא סיבת הרצון‪ ,‬ממילא אין‬
‫הרצון הכרחי ח״ו‪ ,‬שהרי זהו ענין היכולת‪ ,‬שאינו מוכרח‪ ,‬דדבר הכרחי אין זה יכולת‪ ,‬וכל‬
‫ענין היכולת הוא שאינו מוכרח בהדבר בו‪ /‬וז״ע רשות ורצון‪ ,‬שהרצון הוא בבחי׳ רשות‬
‫כו׳‪ ,‬וכמ״ש בשל״ה שער האותיות אות רצוף®‪ ,‬שעלה ברצונו ב״ה לברוא את העולם‬
‫ברצונו הטוב‪ ,‬בנדבה‪ ,‬בלי הכרח כו׳ “‬

‫קיצור‪ .‬וכמו״כ יש כתר דברי׳ ויצי׳ ועשי׳‪ ,‬והו״ע צור מגן ומשגב‪ ,‬ג׳ מקיפים‪ .‬ויקדים‬
‫מ״ש בזהר בריש הורמנותא דמלכא‪ ,‬והוא‪ ,‬דמבחי׳ העלם העצמות‪ ,‬שאינו בגדר‬
‫רצון‪ ,‬בא לכלל רצון בעצמותו‪ .‬וזהו שאמר והי׳ העולם‪ ,‬אמירה ברצון שיהי׳ עולם‪ ,‬שהו״ע‬
‫עליית הרצון להאציל ולברוא‪ .‬ופי׳ והי׳‪ ,‬השמחה מענין הבירורים שעלה בעצמותו‪ ,‬במי‬
‫נמלך‪ .‬גם הוא שרש ו״ה שלמעלה מי״ה‪ .‬וענין רשות ורצון היינו שהרצון בבחי׳ רשות‪,‬‬
‫כי הוא בא מבחי׳ היכולת שבעצמותו להוות‪.‬‬

‫עי״ו( ו ה נ ה הרצון הזה הוא רצון כללי‪ ,‬שאין בו עדיין ענינים פרטיים כלל‪ .‬וז״ש ברוך‬
‫שאמר‪ ,‬שהוא בחי׳ אמירה אחת לבד כו׳ “‪ .‬והגם שבהכרח לומר שהרצון‬
‫)גם קודם ההשערה( כולל בעצמו כל מה שיתהווה כו׳‪ ,‬הנה זהו בהעלם לגמרי בהרצון‬
‫הכללי‪ ,‬ואינם ניכרים הפרטים כלל‪ ,‬גם לא לעצמו כו׳)דבד״כ בחי׳ האוא״ם שלפני י‪1‬לא‬
‫הצמצום הוא בבחי׳ גילוי לעצמו לבד כו׳‪ ,‬וכשמדברים בפרטי המדרי׳ שבאוא״ם‪ ,‬הנה בחי׳‬
‫רצון הנ״ל הוא בעצמותו גופא בחי׳ האור השייך אל הזולת כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪,66‬‬
‫ועמשנת״ל פט״ז״‪ ,‬אך בד״כ‪ ,‬מה שלפני הצמצום הכל הוא לעצמו עדיין כו׳‪ ,‬וע״כ‪ ,‬בבחי׳‬
‫הרצון הפשוט שאינם ניכרים הפרטים עדיין‪ ,‬היינו שאינם ניכרים עדיין גם לעצמו כו׳(‪.‬‬
‫וזהו ענין ברוך הוא‪ ,‬שהוא המשכת ההעלם אל הגילוי‪ ,‬והיינו שזה שיש בהעלם בהרצון‪,‬‬
‫יבוא לידי גילוי לעצמו כו׳‪ ,‬והו״ע ההשערה בכח כל מה שעתיד להיות כו׳‪ .‬ועז״א “ בריש‬
‫הורמנותא דמלכא גליך גליפו‪ ,‬דהחקיקה הו״ע ההשערה כו׳‪.‬‬

‫וכ״ז באוא״ס שלפה״צ‪ ,‬ואינו שייך עדיין שיהי׳ התהוות העולמות‪ ,‬דגם בחי׳ ההשערה‬
‫בכח‪ ,‬הכל הוא באוא״ם‪ ,‬שאינו בערך ההתהוות עדיין כו׳)דגם בבחי׳ האורות דנת״ל‬
‫פט״זי' ופכ״זי® דשרשי האורות שזהו ההשערה להאיר בבחי׳ מדה וגבול‪ ,‬ושזהו שרש בחי׳‬
‫ממכ״ע‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בבחי׳ סובב לגבי הקו כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״ל‪ ,‬והיינו שזהו בבחי׳ הבדלה‬
‫בערך מבחי׳ הקו כו׳‪ ,‬וכ״ש דבבחי׳ הכלים‪,‬הרי בחי׳ ההשערה שבאוא״ס שלפני הצמצום‬
‫היא בבחי׳ הבדלה בערך כו׳‪ ,‬שהרי בכלים‪ ,‬ריחוק הערך דהכלים לגבי שרשם ומקורם‬
‫הוא יותר מבאורות‪ ,‬דבאורות‪ ,‬הרי גם האור כמו שהוא בגילוי בבחי׳ מציאות אור‪ ,‬הרי‬

‫‪ (66‬ראה המשך תרס״ו ‪ 7‬רסב ואילך‪ .‬סה״מ עת״ר ‪ 7‬לז‬ ‫‪ (62‬היכולת‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהיכולת‪.‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪ (63‬קו‪ ,‬ב‪ .‬וראה ספר השיחות תורת שלום ע׳ ‪.220‬‬
‫‪ 7 (67‬לג ואילך‪.‬‬ ‫‪ (64‬ראה גם םה״מ עזר״ת ע׳ קצד‪ .‬עטר״ת ע׳ תקטז‪.‬‬
‫‪ 7 (68‬לד‪.‬‬ ‫‪ (65‬ראה לקו״ת נשא כח‪ ,‬ב‪ .‬שה״ש מא‪ ,‬ד‪ .‬וראה לעיל‬
‫‪ 7 (69‬נו‪.‬‬ ‫פכ״ג ) ‪ 7‬מח(‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה המשך תרס״ו ‪ 7‬רסד‪ .‬ועוד‪.‬‬
 ‫זה היום תחלת מעשיך‬ ‫קעד‬

‫אינו בבחי׳ מציאות ממש‪ ,‬דכללות האור ה״ה בבחי׳ אין כו‪ /‬וכמשנת״ל פי״ד״‪ ,‬דמה‬
‫שהאור נעשה בבחי׳ מציאות‪ ,‬ה״ז מ״מ ע״י הכלי כו׳‪ ,‬וא״כ‪ ,‬ריחוק הערך דהאור לגבי‬
‫שרשו ומקורו‪ ,‬אינו גדול כ״כ כמו בכלים‪ ,‬שהן בבחי׳ מהות ומציאות דבר‪ ,‬ושרשי הכלים‪,‬‬
‫שהן אותיות הרשימו‪ ,‬שז״ע גליף גליפו כר‪ ,‬הרי אינו בבחי׳ מציאות דבר כלל וכלל כר‪.‬‬
‫וע״כ נת״ל פ״י־ל‪ ,‬די״ל‪ ,‬דהכלים לגבי שרשם ומקורם שלפני הצמצום‪ ,‬הן באין ערוך‬
‫לגמרי כר‪ .‬וא״כ מובן‪ ,‬דבחי׳ ההשערה בכה אינו בערך ההתהוות כר‪ .‬אמנם כאן מדברים‬
‫בהאוא״ם הבל״ג‪ ,‬והיינו אור הא״ם המשער כר‪ ,‬דידוע דקודם הצמצום הי׳ האוא״ם מאיר‬
‫בגילוי ממש באותיות הרשימו כר‪ ,‬והאור הא״ם‪ ,‬לא מיבעי כמו שהוא בבחי׳ הרצון‬
‫הפשוט)טרם ההשערה כבי׳(‪ ,‬שאינו בערך ההתהוות‪ ,‬אלא גם כמו שהוא בבחי׳ ההשערה‪,‬‬
‫אינו בערך ההתהוות כר(‪ .‬ובכדי שתהי׳ ההתהוות הי׳ צ״ל הצמצום באוא״ם‪ ,‬שהוא בבחי׳‬
‫סילוק האור כר )ועמשנת״ל פכ״ח״()וידוע שע״י סילוק האור נעשה אותיות הרשימו‬
‫בבתי׳ מציאות כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״(‪ .‬וזהו שאחר ברוך הוא‪ ,‬שזהו בחי׳ ההשערה שלפני‬
‫הצמצום‪ ,‬או׳ ברוך אומר ועושה‪ ,‬שהוא בחי׳ האמירה השייך לעשי׳‪ ,‬ופועל ההתהוות‪,‬‬
‫והוא בחי׳ הרצון ומחה״ק דא״ק‪ ,‬שזהו ג״כ בכללות ההשתל׳‪ ,‬וכמא׳ ” צופה ומביט כר‪ ,‬רק‬
‫שזהו לאחר הצמצום‪ ,‬וע״כ הוא בחי׳ הרצון השייך לפועל כר‪ .‬וזש״א ברוך אומר ועושה‪,‬‬
‫דבתחלה אומר שאמר סתם‪ ,‬מפני שאינו שייך עדיין לעשי׳‪ ,‬רק או׳ שאמר והי׳ העולם‪,‬‬
‫שהוא הרצון להיות דבר נבדל כר‪ ,‬אבל אינו שייך לעשי׳ עדיין כר‪ ,‬וכאן או׳ אומר ועושה‪,‬‬
‫שיש לזה שייכות לעשי׳ כו׳‪.‬‬

‫אך גם אמירה זו היא בבחי׳ מח׳ ורצון עדיין‪ ,‬שז״ע אומר ועושה‪ ,‬דאמירה היא בלב כריי‪.‬‬
‫אמנם ברוך גוזר ומקיים‪ ,‬הוא בחי׳ הגזירה בדבור‪ ,‬להיות קיום הדבר‪ ,‬וכמו עד״מ‬
‫מלך שגוזר אומר בדבור להיות כך וכך‪ ,‬שבודאי יהי׳ הדבר‪ ,‬משא״כ כשהוא במה׳ לבד‪,‬‬
‫יוכל להיות שלא יבוא עדיין לפועל כר‪ ,‬או שיומשך עוד זמן הרבה כר‪ ,‬אבל כשגוזך‬
‫בדבור‪ ,‬ודאי יהי׳ הדבר תומ״י כר‪ .‬ועד״ז הוא הדוגמא למע׳ במש״א גוזר ומקיים‪ ,‬הוא‬
‫שבא לידי דבור‪ ,‬שזהו בחי׳ יצי׳ דכללות‪ ,‬שהוא בחי׳ ההתגלות מא״ק כר‪ .‬וי״ל ע״פ‬
‫קלב משנת״ל פס״ה וס״ו«’‪ ,‬דמחה״ק דא״ק הוא בבחי׳ הסכם לבד עדיין‪ ,‬ולא בבחי׳ רצון ממש‪,‬‬
‫והיינו דבמדרי׳ שאחר הצמצום‪ ,‬הנה בחי׳ א״ק הוא רק בבחי׳ הסכם‪ ,‬ואינו מוכרח עדיין‬
‫להיות התהוות המציאות בפו״מ כר‪ ,‬ולכן‪ ,‬מה שנתהווה בבחי׳ א״ק‪ ,‬שהרי כשעלה במה׳‬
‫מיד נתהווה כר‪ ,‬ה״ז לא בבחי׳ מציאות עדיין‪ ,‬וכמ״ש בע״ח ”‪ ,‬דכלים דא״ק הן רק בחי׳‬
‫שרש נשמות דגופות כר‪ .‬אבל בבחי׳ הדבור‪ ,‬שזהו בחי׳ יצי׳ דכללות‪ ,‬נתהווה מיד‪ ,‬דהיינו‬
‫כמ״ש בע״ח שער העקודים*’‪ ,‬דהתחלת הכלים הוא בעקודים כר»ל‪ ,‬ועם היות שהיא רק‬
‫בבחי׳ כלי אחד״*‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי זה בחי׳ כלים כר‪.‬‬

‫‪ (77‬שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״ב‪ .‬וראה אוה״ת‬ ‫‪ (71‬ע׳ ל ואילך‪.‬‬

‫ענינים ‪ y‬פז‪ .‬םה״מ תרנ״ט שם‪ .‬וש״נ‪ .‬לקמן פקל״ב‪ .‬פרפ״ז‬ ‫‪ (72‬ע' כב‪.‬‬
‫)ח״ב ס״ע שמח ואילך‪ .‬ח״ג ס״ע תשצט ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (73‬ע׳ נח ואילך‪.‬‬
‫‪ (78‬פ״א‪.‬‬ ‫‪ (74‬ראה לקו״ת בהר מג‪ ,‬ב ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט ע׳ נו‪.‬‬
‫‪ (79‬ךאה גם לקמן פ ‪7‬׳ב ) ‪ 7‬קפא(‪.‬‬ ‫לעיל פי״א ) ‪ 7‬כג(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (80‬ראה עץ חיים שער ו )שער העקודים( שם‪ .‬שער ז‬ ‫‪ (75‬נוסח ברכת זכרונות‪.‬‬
‫)שער מטי ולא מטי( פ״א‪ .‬תו״א נח י‪ ,‬ג ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬ ‫‪ (76‬ע׳ קסא ואילך‪.‬‬
‫הזקן פרשיות ח״א ‪ 7‬סד ואילך‪ .‬תו״ח נח סה‪ ,‬ד ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫קעה‬ ‫ליל ב׳ דר״ה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫ואח״ב ברוך עושה בראשית‪ ,‬הוא בחי׳ עשי׳ דכללות‪ ,‬דהיינו עולם האצי‪ /‬שנק׳ עשי‪/‬‬
‫ע״ש בחי׳ הכלים דאצי׳‪ ,‬שהן בבחי׳ מציאות דבר כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א*‪ /‬וזהו עושה‬
‫בראשית‪ ,‬בחי׳ החב׳ שנק׳ ראשית‪ ,‬לפי שהיא ראשית ההשתל׳^־‪ ,‬והיא בחי׳ עשי׳ לגבי‬
‫אוא״ם‪ ,‬וכמ״ש^* כולם בחב׳ עשית‪ ,‬שהחב׳ היא בחי׳ עשי׳ כו׳י«‪ .‬ופי׳ עושה בראשית הוא‪,‬‬
‫מה שהחב׳ היא בחי׳ עשי׳‪ ,‬ומה שע״י החב׳ הוא עשיית והתהוות העולמות בפו״מ‪,‬‬
‫וכמ״ש®® בראשית ברא‪ ,‬בחוכמתא ברא כו׳®®‪ ,‬וכתיבי® בחב׳ יבנה בית כו׳‪.‬‬

‫ק י צו ר‪ .‬והנה בהרצון הנ״ל אינם ניכרים הפרטים‪ ,‬גם לא לעצמו כבי׳‪ ,‬וע״ב שיער‬
‫בעצמו מה שעתיד להיות‪ ,‬והו״ע גליף גליפו‪ .‬וזהו ברוך הוא‪ .‬וג״ז אינו בערך‬
‫שיהי׳ מזה ההתהוות‪ ,‬דלפני הצמצום‪ ,‬הרי גם בבחי׳ ההשערה הי׳ גילוי אוא״ם הבל״ג‪.‬‬
‫וע״י הצמצום‪ ,‬בחי׳ סילוק האור‪ ,‬נתהווה בחי׳ מחה״ק דא״ק‪ ,‬שזהו ג״כ אמירה במח׳‪ ,‬רק‬
‫ששייך לפועל‪ .‬וזהו אומר ועושה‪ .‬ולהיות שזהו בבחי׳ הסכם בלבד‪ ,‬הי׳ אח״ז התגלות‬
‫הרצון‪ ,‬שז״ע גוזר ומקיים‪ ,‬והוא בחי׳ יצי׳ דכללית‪ .‬ואח״ב עושה בראשית‪ ,‬בחי׳ עשי׳‬
‫דכללית‪.‬‬

‫עא( נ מ צ א שיש כאן ה׳ מדרי׳‪ .‬בחי׳ הרצון הפשוט‪ ,‬שז״ע בריש הורמנותא דמלכא‪,‬‬
‫שבמדרי׳ זו לא יש עדיין פרטים כלל‪ ,‬גם לא בבחי׳ גילוי לעצמו כו׳‪ .‬ומה‬
‫שגליף גליפו בטה״ע‪ ,‬הוא בבחי׳ התגלות הפרטים‪ ,‬אבל הוא לעצמו עדיין כו׳‪ ,‬והוא‬
‫באוא״ם שלפני הצמצום כו׳‪ .‬ואח״ב ג׳ מדרי׳ לאחר הצמצום‪ ,‬והן בחי׳ בי״ע הכללים כו׳‪.‬‬
‫ובד״ב זהו בחי׳ נר״ן וח״י‪ ,‬דבחי׳ הרצון הפשוט‪ ,‬להיות שאין בו מדרי׳ פרטים גם לעצמו‪,‬‬
‫זהו בחי׳ יחידה כו׳‪ ,‬ובחי׳ ההשערה בכח‪ ,‬הוא בחי׳ חי׳‪ ,‬וכנודע דבחי׳ חי׳ הוא שיש לזה‬
‫שייכות אל הפנימי כו׳®®‪ .‬וכמו בבחי׳ כתר דאצי׳ בפרט‪ ,‬בחי׳ חי׳ זהו בחי׳ חיצוניו׳ הכתר‪,‬‬
‫שנקרא ריש ומקור לנאצלים״®‪ ,‬ויש שם התכללות הע״ם‪ ,‬וכידוע״® בענין מאה שנה כו׳>®‪,‬‬
‫אך הספי׳ דשם הן בבחי׳ חקיקה כו׳‪ ,‬וכמ״ש בלקו״ת בהביאור דאם בחקותי®״‪ ,‬ובהבי׳ דזאת‬
‫חקת התורה®״‪ .‬ובחי׳ בי״ע הן ג׳ מדרי׳ נר״נ כו׳‪.‬‬

‫ובכ״א מהה׳ מדרי׳ אומר ברוך‪ ,‬שהוא בחי׳ ההמשכה‪ ,‬להיות דבחי׳ העצמות הוא למע׳‬
‫גם מבחי׳ הרצון הפשוט‪ ,‬שהוא בחי׳ הארה לבד כו׳)וכמשנת״ל פס״טי״(‪ ,‬עז״א‬
‫ברוך שאמר כו׳‪ ,‬להיות המשכת האמירה והרצון הפשוט כו׳‪ ,‬דהיינו שמבחי׳ עצמות א״ם‬
‫ב״ה‪ ,‬שקדוש ומובדל לגמרי מגדר עולמות‪ ,‬יהי׳ המשכת בחי׳ הרצון הפשוט וההמשכה‬
‫מההעלם כו׳‪.‬‬

‫משלי כד‪ ,‬ג‪ .‬וראה תו״ח בראשית ז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(87‬‬ ‫‪ (81‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ח״ב ע׳ תקנז‪ .‬אוה״ת‬
‫ראה גם םה״מ תרס״א ע׳ רב‪ .‬תרס״ב ע׳ רפז‪.‬‬ ‫‪(88‬‬ ‫ענינים ‪ y‬קכח‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ע׳‬
‫ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״א‪.‬‬ ‫‪(89‬‬ ‫צד‪.‬‬
‫ראה אוה״ת חיי שרה קי‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(90‬‬ ‫‪ (82‬ראה לעיל פ״ו ) ‪ 7‬יג(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫חיי שרה כג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(91‬‬ ‫‪ (83‬תהלים קד‪ ,‬כד‪.‬‬
‫בחוקותי מו‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫‪(92‬‬ ‫‪ (84‬ראה תניא פ״ב בהגהה‪ .‬לקו״ת תזריע כא‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫חוקת נט‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫‪(93‬‬ ‫‪ (85‬בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ y‬קעא‪.‬‬ ‫‪(94‬‬ ‫‪ (86‬תרגום ירושלמי עה״פ)ושם‪ :‬בחוכמא(‪.‬‬
 ‫זה היום תחלת מעשיך‬ ‫קעו‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬תחלת הבריאה הי׳ מצ״ע®־‪ ,‬מצד כי חפץ חסד הוא®*‪ ,‬ואח״ב‬
‫באתעדל״ת תליא מלתא**‪ ,‬ועז״א ברוך שאמר‪ ,‬להיות המשכת הרצון כו‪ /‬והגם‬
‫דהאור והחיות חיצוני של העולמות )שזהו בכלל בחי׳ יחוד חיצוני דאו״א כו׳( נמשך‬
‫י!לג מעצמו‪ ,‬גם בלי אתעדל״ת‪ ,‬וכמ״ש במ״א** שזהו הכריתות ברית דנח‪ ,‬וכמ״ש** עוד כל ימי‬
‫הארץ כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ג״ז צריכים להמשיך ע״י עבודה כו‪ /‬שז״ע ר״ה‪ ,‬שצריכים להמשיך בחי׳‬
‫הרצון לעולמות בשרש הראשון‪ ,‬וכמש״א* זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון‪,‬‬
‫בתחלת כל ההשתל׳ באוא״ם שלפה״צ‪ ,‬בחי׳ הורמנותא דמלכא כר‪ ,‬להיות דבר״ה חוזר כל‬
‫דבר לקדמותו״״*‪ ,‬וה״ז כמו תחלת הבריאה‪ ,‬וכמ״ש■״' מרשית השנה‪ ,‬חסר א׳*״*‪ ,‬שהאור‬
‫והחיות מסתלק למע׳ כר*״*‪ .‬והגם דסילוק האור דר״ה הוא ג״כ רק בפנימיות‪ ,‬אבל‬
‫חיצוניות החיות נשאר כר‪ ,‬דמשו״ז העולם הוא בקיומו כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי״*‪ ,‬הנה באמת‬
‫האור והחיות הוא במיעוט מאד בליל א׳ דר״ה‪ ,‬עד תקיעת שופר*״*‪ ,‬דז״ע בחי׳ דורמיטא‬
‫דז״א*״*‪ ,‬שהאור חוא במיעוט מאד כר‪ ,‬וממשיכים אור וחיות חדש ע״י תקיעת שופר וט׳‬
‫ברכות*״* דמוסף דר״ה כר‪ .‬וכן הוא בכל יום*״*‪ ,‬דלילה הוא זמן החשך‪ ,‬ובחי׳ סילוק האור‪,‬‬
‫ונשאר רק מעט חיות‪ ,‬והו״ע השינה‪ ,‬בבחי׳ קיסטא דחיותא כרי״*‪ ,‬דתרעין דג״ע אסתימו‬
‫בלילה*״*‪ ,‬דכל ההשפעות בעולם הוא מג״ע‪ ,‬ובלילה תרעין דג״ע אסתימו כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בתו״א ד״ה והבדילה הפרוכת בפ׳ לך לך״״*‪ ,‬ובכל יום צריכים להמשיך מחדש כר‪ .‬והעיקר‬
‫הוא להמשיך תום׳ אורות להיות הגילוי למטה כר‪.‬‬

‫וזהו ג״כ ענין המשכת הרצון למלוכה דר״ה‪ ,‬דמה שבר״ה נמשך רצון לעולמות‪ ,‬הוא ע״י‬
‫המשכת הרצון למלוכה שממשיכים בר״ה‪ ,‬וענין המלוכה הוא להיות גילוי אור‬
‫למטה כר‪ ,‬דפעם הראשון מלוכה שנא׳ בתורה הוא גבי קרי״ם״**‪ ,‬כמ״ש*** ה׳ ימלוך לע״ו‪,‬‬
‫והרי בקרי״ם הי׳ גילוי אוא״ם למטה כר״**‪ .‬וזהו ג״כ ענין המשכת המלוכה דר״ה‪,‬‬
‫וכנודע*** ההפרש בין מלוכה לממשלה כר***‪ ,‬דמה שאנו מבקשים*** מלוך על העולם‬
‫בכבודך כר הוא שיהי׳ גילוי המלוכה כר‪ ,‬דע״פ סדר השתל׳‪ ,‬הרי האור מתמעט ממדרי׳‬
‫למדרי׳‪ ,‬עד שלמטה הוא בחי׳ חשך והעלם והתגברות הישות כר‪ ,‬וע״ז הוא העבודה‪,‬‬
‫להמשיך תום׳ אור להיות למטה גילוי אור כר‪.‬‬

‫‪ ( 105‬ראה פרי עץ חיים שער ר״ה פ״ב‪ .‬שער השופר רפ״א‪.‬‬
‫פ״ד‪.‬‬
‫‪ (106‬ראה ר״ה לב‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל׳ תפלה פ״ב ה״ו‪ .‬שו״ע‬
‫אדה״ז או״ח סתקצ״א ם״א‪.‬‬
‫‪ (107‬ראה זח״א פג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 108‬ראה זהר ח״א צב‪ ,‬א‪ .‬קעב‪ ,‬א‪ .‬רמב‪ ,‬ב‪ .‬ח״ג קז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (109‬יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (110‬ראה םה״מ תרל״ג ח״ב ע' תקטו ואילך‪ .‬תרל״ז ח״ב‬
‫ם״ע תקצה ואילך‪ .‬תרנ״ד ע' יז‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ תשה‪.‬‬
‫‪ (111‬בשלח טו‪ ,‬יה‪.‬‬
‫‪ (112‬ראה לקו״ת דרושים לר״ה נה‪ ,‬סע״ב‪ .‬נו‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (113‬ראה גם ראב״ע וישב לז‪ ,‬ח‪ .‬גור ארי׳ בראשית יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (114‬תפילת העמידה דר״ה )ושם‪ :‬מלוך על העולם כולו‬
‫בכבודך(‪.‬‬
‫‪ (95‬ראה עץ חיים שער ח)שער דרושי נקודות( ספ״ו‪ .‬שער‬
‫לט)שער מ״ן מ״ד( דרוש ב‪ .‬לקו״ת נצבים מז‪ ,‬ב‪ .‬דרושים לר״ה‬
‫נג‪ ,‬ג‪ .‬נו‪ ,‬ג‪ .‬נח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (96‬מיכה ז‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ (97‬ראה לקו״ת שם‪.‬‬
‫‪ (98‬ראה אוה״ת תשא ‪ 7‬בץ ואילך‪ .‬םה״מ תר״ל ‪ 7‬קח‪.‬‬
‫תרנ״ד ‪ 7‬קעז ואילך‪ .‬לקמן פקנ״ב‪ .‬פר״א)ח״ב ‪ 7‬תח‪ 7 .‬תקם(‪.‬‬
‫ד״ה אתם נצבים תשי״ב )םה״מ תשי״ב ‪ 7‬שסב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (99‬נח ח‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (100‬ראה לקו״ת נצבים נא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 101‬עקב יא‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ ( 102‬ראה ר״ה טז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 103‬ראה תניא אגה״ק סי״ד )קב‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (104‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן הנחות הר״פ ‪ 7‬קפו‬
‫ואילך‪ .‬לעיל ספמ״ט ) ‪ 7‬קטו(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
 ‫קעז‬ ‫ליל ב׳ דר״ה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫וע״ז=״ הוא ירידת הנשמות למטה‪ ,‬וכמ״ש®” נר הוי׳ נשמת אדם‪ ,‬כי להיות עוה״ז הוא‬
‫עולם השפל‪ ,‬והחשך עב כפול ומכופל‪ ,‬וצריך להרבות בנרות להאיר את החשך‪,‬‬
‫וע״כ ברא אלקים את האדם‪ ,‬שהוא נר המאיר הארת ש׳ הוי׳ בבחי׳ גילוי‪ ,‬להאיר את‬
‫העוה״ז‪ ,‬להיות אתהפכא חשוכא לנהורא׳״‪ .‬ועז״נ והי׳ ברכה«”‪ ,‬ברכה בקרב האר^״‪,‬‬
‫שהוא בחי׳ ההמשכה להיות הגילוי למטה כו‪ /‬והיינו שע״י שממשיכים האור בגילוי‬
‫בנפשם‪ ,‬ע״י ההתבוננות שמתבוננים באלקות‪ ,‬וההתבוננות היא בהעמקת הדעת‪ ,‬שלא‬
‫תהי׳ בבחי׳ מקיף לבד‪ ,‬כ״א שיהי׳ נרגש בפנימיות‪ ,‬שאז יגיע הדבר לעצמות נקודת נפשו‪,‬‬
‫ויתעורר בהתעוררות אמיתי‪ ,‬שיהי׳ חפצו באמת באלקות‪ ,‬ולא ירצה כלל להיות בחשכת‬
‫החומריות דנה״ב‪ ,‬רק רוחו״־י ונשמתו אליו יאסוף‪ ,‬בבחי׳ התאחדות באלקות כו‪ /‬ועי״ז‬
‫הוא מברר ומהפך ג״כ חשכת העולם‪ ,‬ולהיות גילוי אלקות בעולם כו׳‪ ,‬דגם את העולם‬
‫נתן בלבו>‪ ,»2‬שהעולם נתון בלבו של אדם‪ ,‬שע״י שממשיך הגילוי בנפשו‪ ,‬ויצא מחשכת‬
‫הנה״ב כו׳)ובזה יש ב׳ אופנים‪ .‬או שיצא מהחשך‪ ,‬היינו שע״י הגילוי בנפשו ה״ה למע׳‬
‫מעניני החומרים‪ ,‬שעי״ז נחלש החומריות דנה״ב כו׳‪ ,‬או שע״י הגילוי בנפשו פועל‬
‫בהנה״ב גופא לצאת מן החשך‪ ,‬והיינו שבההתבוננות מבין גם השכל הטבעי את הענין‬
‫האלקי‪ ,‬ובהתעוררות המדות דנה״ב מתעורר גם הנה״ב בבחי׳ רצוא ואהבה לאלקות כו׳‪.‬‬
‫וזהו עיקר העבודה ותכלית הכוונה‪ ,‬וכמ״ש־־י ואהבת כו׳ בכל לבבך בשני יצריך כו׳‪_123‬‬
‫ועי״ז פועל בעולם להיות אתהפכא חשוכא לנהוראי״‪ ,‬שיהיו הדברים התחתונים כלים‬
‫לאלקות כו׳(‪.‬‬

‫וזהו ברוך שאמר והי׳ העולם‪ ,‬פי׳‪ ,‬להיות שאמר והי׳ העולם בבחי׳ ברוך וגילוי בלב‬
‫ר!לד‬ ‫האדם‪ ,‬והיינו שמההתבוננות דשאמר והי׳ העולם‪ ,‬יהי׳ ההתפעלות בלב כו׳‪ ,‬וכן‬
‫ברוך חוא‪ ,‬שבחי׳ הוא יהי׳ בבחי׳ גילוי בלב‪ ,‬שיהי׳ הלב מתפעל כו׳‪ .‬וכ״ז הוא ע״י תוס׳‬
‫אור מלמע׳‪ ,‬שז״ע ברוך שאמר‪ ,‬להיות בחי׳ אמירה זו בבחי׳ תום׳ אור משרשה ומקורה‬
‫בחי׳ עצמות א״ם ב״ה‪ ,‬שעי״ז יהי׳ הגילוי למטה בנה״א‪ ,‬ובגילוי בעולם‪ ,‬להאיר את החשך‬
‫כו׳‪ ,‬ועי״ז אח״כ החמשכח מבחי׳ עצמות א״ם ב״ה‪ ,‬בחי׳ ישת חשך סתרוי^•‪ ,‬בחי׳ העלם‬
‫העצמות‪ ,‬שלמעלה מבחי׳ אור כו׳‪.‬‬

‫ו ע פ ״ ז יובן מש״א זה היום תחלת מעשיך‪ ,‬פי׳ תחלת מעשיך היינו עיקר הכוונה‪,‬‬
‫דתכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולמות הוא להמשיך גילוי אור אין א״ם‬
‫למטה‪ ,‬וזה נשלם ע״י העבודה דנשמו׳ ישראל כנ״ל‪ .‬וזהו זה היום דר״ה‪ ,‬יום ברוא אדם‬
‫הראשוף‪ ,‬הוא תחלת מעשיך־^י‪ ,‬שזהו עיקר הכוונה בברה״ע‪ ,‬שממשיכים בחי׳ גילוי‬
‫אוא״ם למטה כו׳‪ .‬וזהו זכרון ליום ראשון‪ ,‬יום ראשון הוא התחלת כל ההשתלשלות‪ ,‬בחי׳‬
‫הרצון לעולמות‪ ,‬בחי׳ הרצון הפשוט כו׳‪ ,‬ולהיות דבראש השנה ממשיכים בחי׳ הרצון‬

‫‪ (121‬לשון הכתוב ‪ -‬קהלת ג‪ ,‬יא )ושם‪ :‬בלבם(‪ .‬וראה‬ ‫בהבא לקמן ‪ -‬ראה לקו״ת שבהערה ‪.1‬‬ ‫‪(115‬‬
‫לקו״ת במדבר ה‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬ ‫משלי כ‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪(116‬‬
‫‪ (122‬ואתחנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫ראה זח״א ד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(117‬‬
‫‪ (123‬משנה ברכות נד‪ ,‬א‪ .‬ספרי ופרש״י עה״פ‪.‬‬ ‫לך לך יב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(118‬‬
‫‪ (124‬תהלים יח‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫לשון הכתוב ‪ -‬ישעי' יט‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪(119‬‬
‫‪ (125‬ראה לקו״ת נצבים מז‪ ,‬ג‪ .‬נא‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫לשון הכתוב ‪ -‬איוב לד‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(120‬‬
 ‫זה היום תחלת מעשיך‬ ‫קעח‬

‫למלוכה‪ ,‬שזהו מבחי׳ עצמות אור אין סוף ב״ה‪ ,‬ה״ז זכרון ליום ראשון דבחי׳ רצון הנ״ל‪,‬‬
‫שהוא בחי׳ חיצוניות‪ ,‬ואינו בערך בחי׳ העצמות‪ ,‬ע״כ צריכים ע״ז זכרון כר‪ ,‬ומכל מקום‬
‫נמשך הזכרון ע״ז‪ ,‬דעל ידי הרצון למלוכה נמשך הרצון לעולמות‪ ,‬ושיהי׳ בבחי׳ גילוי‬
‫אור כר‪ .‬וזהו זה היום דר״ה‪ ,‬יום ברוא אדה״ר‪ ,‬הוא תחלת מעשיך‪ ,‬עיקר הכוונה כר‪,‬‬
‫דבב״ה באלול נבה״ע הוא בחי׳ חיצוניות הרצון‪ ,‬אבל פנימיות הרצון הוא בנשמות ישראל‪,‬‬
‫וזה ממשיכים בר״ה‪ ,‬והוא זכרון ליום ראשון‪ ,‬בחי׳ הרצון שבעולמות‪ ,‬ויהי׳ בגילוי כו׳‪6‬״_‬

‫ק י צו ר‪ .‬נמצא יש ה׳ מדרי׳‪ .‬בחי׳ רצון הפשוט‪ ,‬ובחי׳ גליף גליפו‪ ,‬והן בחי׳ יחידה וחי׳‪,‬‬
‫כי ההשערה יש לה מ״מ שייכות אל העולמות‪ .‬וג׳ מדרי׳ לאחר הצמצום‪ ,‬והן‬
‫נר״ן‪ .‬וברוך שאמר הוא שיומשך מן העצמות להיות בחי׳ אמירה ורצון‪ ,‬כי עכשיו‬
‫באתעדל״ת תלי׳ מילתא‪ .‬והעיקר להמשיך בחי׳ פנימיות הרצון‪ ,‬שעי״ז יהי׳ הגילוי למטה‪.‬‬
‫וזה״ע המשכת הרצון למלוכה בר״ה‪ .‬וע״ז הוא ירידת הנשמה‪ ,‬להאיר חשך העולם‪ ,‬ע״י‬
‫העבודה בהתבוננות ואהוי״ר‪ ,‬להאיר חשך הנה״ב‪ .‬ובזה יובן מש״א זה היום דר״ה‪ ,‬בריאת‬
‫האדם‪ ,‬תחלת מעשיך‪ ,‬עיקר הכוונה‪ ,‬זכרון ליום ראשון‪ ,‬הוא הרצון על העולמות‪.‬‬

‫זכרון ליום ראשון‪ ,‬דבראש השנה שני עניניםז־‪ .‬ענין העיקרי‬ ‫לשלימות הענין ‪ -‬מועתק בזה חלק מד״ה והי' ביום‬ ‫‪( 126‬‬
‫דראש השנה הוא שהוא תחלת מעשיך‪ ,‬המשכת עצמות אוא״ם‬ ‫ההוא תשכ״ח)םה״מ מלוקט ח״ו ע׳ ז ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה‬
‫)שלמעלה מרצון לעולמות( ע״י עבודת האדם‪ ,‬ועוד ענין בראש‬ ‫‪ -‬ח״א ‪ y‬יד( ובהערות שם‪:‬‬
‫השנה שהוא זכרון ליום ראשון‪ ,‬שההמשכה דעצמות אוא״ם‬ ‫והענין הוא כמ״ש אדמו״ר)מהורש״ב( נ״ע בהמאמר ד״ה זה‬
‫נמשכת גם בהרצון לבריאת העולמות‪ ,‬ועי״ז בהעולמותה‪.‬‬ ‫היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשוןא‪ ,‬דצריך להבין‪ ,‬הרי‬
‫ראש השנה )זה היום( הוא באחד בתשרי שהוא יום הששי‬
‫ד( ראה גם ד״ה יבחר לנו דיום ב׳ דר״ה תשכ״ג סעיף ו)סה״מ‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬ואיך הוא זכרון ליום ראשון‪ .‬ומבארב‪,‬‬
‫מלוקט ח״ה ע׳ ז‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״א ע׳ ה(‪ .‬אלא שהביאור‬ ‫דהרצון לבריאת העולם הוא חיצוניות הרצון‪ ,‬ופנימיות הרצון‬
‫שם הוא ד״תחלת מעשיך״ קאי על האדם ו״זכרון ליום ראשון״ קאי‬ ‫הוא בישראל‪ .‬ושני ענינים אלה בזמני השנה הם בכ״ה אלול‬
‫על כללות הבריאה‪ .‬ובהמשך תער״ב שם‪ ,‬שגם ״תחלת מעשיך״‬ ‫ובראש השנה‪ .‬דבכ״ה אלול שבו נברא העולם הוא חיצוניות‬
‫קאי על ההמשכה בעולם )המשכת הרצון למלוכה(‪ ,‬ו״זכרון ליום‬ ‫הרצון‪ ,‬ובראש השנה )אחד בתשרי( שבו נברא האדם‪ ,‬אתם‬
‫ראשון״ הוא ״דע״י הרצון למלוכה נמשך הרצון לעולמות ושיהי׳‬ ‫קרויין אדםג‪ ,‬הוא פנימיות הרצון‪ .‬וזהו זה היום תחלת מעשיך‬
‫בבחינת גילוי אור״‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫ה( דהעולמות כמו שהם מצד פנימיות הרצון‪ ,‬ענינם הוא לא‬ ‫א( דשנת תער״ג)נדפס בהמשך תער״ב ח״א ע׳ קכז ]בהוצאה‬
‫עולמות אלא זה שעל ידם נשלמת הכוונה )שלמעלה מרצון‬ ‫זו ‪ -‬ע׳ קסט[( ודשנת תרע״ו)נדפס בהמשך הנ״ל ח״ב ע׳ וא׳קמ‬
‫לעולמות(‪ .‬וזה שענינם הוא עולמות הוא ע״י שהתהוותם היא‬ ‫]בהוצאה זו ‪ -‬ח״ה[(‪.‬‬
‫מהרצון לברוא עולמות )מצד כי חפץ חסד הוא(‪ ,‬וע״י שהרצון‬ ‫ב( המשך תער״ב ח״א ע׳ קלד ]בהוצאה זו ‪ -‬ע׳ קעז ואילך[‪.‬‬
‫לעולמות נמשך מפנימיות הרצון)ראה הערה הקודמת(‪ ,‬ההמשכה‬ ‫ועד״ז שם ח״ב ע׳ וא׳קמו ]בהוצאה זו ‪ -‬ח״ה[‪.‬‬
‫דאוא״ס היא )גם( בהעולמות שענינם הוא עולם‪.‬‬ ‫ג( יבמות סא‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫קעט‬

‫ב ס״ד‪ .‬יו ם ב׳ ד ר ״ ה‪ .‬ת ע ר ״ ג‬

‫אני* לדודי ודודי לי הרועה בשושנים׳‪ ,‬ואי׳ בזהר«‪ ,‬בשושנים‪ ,‬ששונים בהלכות‪ .‬וצריך‬
‫להבין מה שייך ענין ששונים בהלכות לאני לדודי כו׳*‪ .‬גם מהו ענין הרועה‬
‫בשושנים‪ ,‬דמרעה שייך גבי צאן כו׳־‪ .‬ולהבין זה יש להקדים מה שנת׳ לעיל־ בה׳ מדרי׳‬
‫הלה‬ ‫דברוך שאמר עד ברוך עושה בראשית‪ ,‬שהן ה׳ מקיפים דנר״נ ח״י‪ ,‬והו״ע בחי׳ הרצון‬
‫פשוט והשערה בכח שבאור אין סוף שלפני הצמצום‪ ,‬וג׳ מדרי׳ בי״ע הכללים שאחר‬
‫הצמצום‪.‬‬

‫עב( ו ה נ ה י נגד ה׳ מדרי׳ הנ״ל דברוך שאמר‪ ,‬אנו אומרים בברכת יוצר אלקי עולם‬
‫ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו כו׳‪ .‬פי׳ אלקי עולם הוא מי שאמר‬
‫והי׳ העולם‪ ,‬בחי׳ עצמות א״ס‪ ,‬בעל הרצון‪ ,‬שלמע׳ מבחי׳ רצון‪ ,‬ולמעלה מבחי׳ אור בכלל‬
‫כו׳‪ .‬דהנה מבואר במ״א־‪ ,‬דעצמות אין אנו יכולים לכנות בשום שם וכינוי ח״ו‪ ,‬כי‪ ,‬כל שם‬
‫הוא תואר דבר מה שמתאר את הדבר הנק׳ בהשם ההוא‪ ,‬וא״כ בהכרח שהמתואר הוא‬
‫באיזה מציאות דבר בעצמו‪ ,‬ששייך בו התפיסא וההגדרה באיזה דבר‪ ,‬דמשום זה אפשר‬
‫לתארו‪ ,‬מה שבעצמות אינו שייך כל זה כו׳‪ .‬וגם שם מאור אינו שייך על העצמות‪ ,‬דשם‬
‫מאור מורה שהעצם הוא בחי׳ אור בעצם מציאותו‪ ,‬רק שאינו אור בגילוי‪ ,‬שזהו רק הארה‬
‫לבד‪ ,‬כ״א בחי׳ עצם כו׳‪ ,‬אבל בעצם מהותו הוא אור כו׳‪ ,‬ובעצמות אינו שייך לומר כן‪,‬‬
‫דהגם שהאור נמשך ממנו‪ ,‬אין העצמות בבחי׳ מאור כו׳‪ .‬ולכן המשל דאור השמש‬
‫מהשמש אינו משל מכוון עדיין לאוא״ס‪ ,‬דהרי השמש הוא בבחי׳ מאור‪ ,‬שזהו כל מהותו‬
‫כו׳‪ ,‬והעצמות אינו בבחי׳ מאור כו׳‪ ,‬ואנו מכנים אותו ית׳ בשם מאור‪ ,‬לפי שאין לנו שם‬
‫אחר‪ ,‬וכשאנו מדברים בענין האור‪ ,‬אנו מכנים עצמותו ית׳ בשם מאור‪ ,‬אבל באמת אינו‬
‫שייך בו ית׳ השם מאור כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א באורך־‪ .‬ומה שאנו יכולים לכנות בעצמות הוא‬
‫רק בשם בוראי״‪ ,‬דשם זה אינו כינוי ותואר‪ ,‬שאינו מתאר אותו ית׳ באיזה ענין פרטי‪ ,‬כמו‬
‫מאור וכה״ג‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬מורה שהוא ית׳ קדמון האמיתי‪ ,‬וע״כ לו ית׳ היכולת לברוא מאין‬
‫ליש כו׳‪ ,‬ושהוא נמצא בבחי׳ מציאות בלתי נמצא כו׳יי‪ .‬וכמו שנת״ל פס״טיי בשם‬

‫‪ (6‬פע״א ) ‪ 7‬קעה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (7‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה שערי תשובה שם‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה אוה״ת סוכות ‪ 7‬א׳תשלו ואילך‪ .‬סה״מ תרס״ח ‪7‬‬
‫קפח ואילך‪ .‬לקמן ספקנ״ג‪ .‬פש״ו)ח״ב ‪ 7‬תיג‪ .‬ח״ג ס״ע תתנג‬
‫ואילך(‪ .‬ח״ה ס״ע וא׳קמד ואילך‪ .‬ד״ה יחיינו מיומים תרצ״ד‬
‫פי״ד )סה״מ תשי״א ‪ 38 7‬ואילך(‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה סה״מ תרמ״ח ‪ 7‬קנט‪ .‬תרס״ה ‪ 7‬קמט‪ .‬המשך‬
‫תרס״ו ‪ 7‬רמב‪ 7 .‬תנוי ‪ 7‬תרי‪ .‬ד״ה להבין ענין ר״ה תשט״ז‬
‫)סה״מ תשט״ז ‪ 7‬ח ואילך(‪ .‬מקומות שצויינו בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ (10‬ראה סה״מ תרס״ח שם‪ .‬מקומות שצויינו בהערה‬
‫הקודמת‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ראה לעיל פמ״ט ) ‪ 7‬קטו(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (12‬ס״ע קעב‪.‬‬
‫‪ ( 1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על‪ :‬ד״ה אחרי ה״א תלכו‬
‫בשערי תשובה לאדמו״ר האמצעי ח״א כז‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ד״ה‬
‫המגיד מראשית אחרית תרל״ב )םה״מ תרל״ב ח״א ע׳ קו‬
‫ואילך(*‪ .‬ד״ה אדון עוזינו באוה״ת סידור ע׳ קכג ואילך ‪-‬‬
‫כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬שה״ש ו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה זח״ב כ‪ ,‬ב‪ .‬שם עדר‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה לקו״ת פ' ראה לג‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ (5‬ראה אוה״ת פ' ראה ע׳ תשפד ואילך‪ .‬ד״ה אני לדודי‬
‫דש״פ ראה תשל״ג‪.‬‬
‫*( שמיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה הנ״ל במאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫תקס״ה ח״א ע׳ רכב ואילך‪.‬‬
 ‫אני לדודי ודודי לי‬ ‫קפ‬

‫האגה״ק«‪ ,‬דכה ההתהוות הוא בעצמות דוקא‪ ,‬משום דמציאותו מעצמותו‪ ,‬ע״כ בכחו‬
‫ויכולתו להוות יש מאין בו׳‪ ,‬הרי דענין הבריאה וההתהוות מורה על קדמותו ית׳‪,‬‬
‫שמציאותו מעצמותו כו׳‪ ,‬ומאחר שמציאותו מעצמותו‪ ,‬הרי מציאותו ית׳ הוא בבלתי‬
‫מציאות נמצא כר‪ .‬ולכן ההתהוות היא ג״ב באופן כזה‪ ,‬שנתהווה יש מאין ואפס המוחלט‬
‫ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה‪ ,‬כמ״ש באגה״ק הנ״ל‪ .‬וגם‪ ,‬שהיש‬
‫באמת אינו במציאות כלל‪ ,‬כי מציאות היש הוא התחדשות‪ ,‬וכל התחדשות הוא רק כח‬
‫המחדש אותו‪ ,‬ובלעדו לא יש ההתחדשות כלל‪ ,‬וכמ״ש במ״א באורךי*‪ ,‬והרי מציאות היש‬
‫הוא בדוגמא נמצא בבחי׳ בלתי מציאות נמצא״)וזה מפלאי תמים דעים=>‪ ,‬כל יכול ית׳‪,‬‬
‫להוות דבר בדוגמת העצמות(‪ .‬וא״כ‪ ,‬הרי ההתהוות מורה על אמיתת עצמותו ית‪ /‬וז״ע‬
‫אלקי עולם‪ ,‬שהוא ענין בורא עולם‪ ,‬דבשם זה אנו יכולים לכנותו‪ ,‬והוא המורה על אמיתת‬
‫העצמות כו׳‪.‬‬

‫ומש״א ברחמיך הרבים‪ ,‬י״ל שזהו בחי׳ האור והגילוי מן העצמות‪ ,‬אך זהו בחי׳ עצמות‬
‫האור‪ ,‬שלמעלה עדיין מבחי׳ הרצון הפשוט כו׳‪ ,‬והוא האור כמו שהוא בבחי׳ א״ם‬
‫ממש‪ ,‬שאינו«> בו שום שם עדיין כו׳‪ ,‬וממילא אינו בבחי׳ מקיף ג״כ‪ ,‬שהרי הרצון הוא‬
‫בבחי׳ מקיף עכ״פ לעולמות‪ ,‬משא״ב האור שבבחי׳ א״ם ממש‪ ,‬אינו בבחי׳ מקיף ג״כ כו׳‪,‬‬
‫רק הוא מקור כל המקיפים כו׳‪ ,‬דהמקיפים הן בבחי׳ התפשטות האור)דשם שייך שם רצון‬
‫כו׳‪ ,‬וכמו שנת׳ לעיל פנ״ד*(‪ ,‬וה״ה נמשכים מן האור העצמי כו׳‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דהנה‪,‬‬
‫עצמות בעל הרצון‪ ,‬אינו גם בבחי׳ מקור לרצון כו׳‪ ,‬והאור‪ ,‬גם בחי׳ עצם האור‪ ,‬ה״ה בבחי׳‬
‫מקור לרצון עכ״פ כו׳‪ .‬וכמ״ש במ״א־י בענין אתה הוא הוי׳ לבדיך®'‪ ,‬דהוא קאי על אור‬ ‫י‪1‬לו‬
‫הא״ם‪ ,‬בחי׳ עצם האור‪ ,‬ונק׳ הוא‪ ,‬לפי שבו שייך בחי׳ העלם וגילוי כר‪ ,‬והיינו בחי׳ ההעלם‬
‫של הגילוי כר‪ ,‬דבעצמות אינו שייך העלם וגילוי‪ ,‬וע״כ נק׳ אתה‪ ,‬שנמצא כמו שהוא‬
‫בהעלמו כר‪ ,‬ובהאור שייך העלם וגילוי‪ ,‬היינו שזהו בחי׳ העלם של הגילוי כר‪ ,‬הרי שהוא‬
‫בחי׳ מקור עכ״פ כר‪ .‬וזהו דבחי׳ עצם האור הוא מקור כל המקיפים כר‪ .‬ואין זה סותר‬
‫למשנת״ל פס״ט״־‪ ,‬דעם היות שהוא למעלה מבחי׳ רצון הפשוט‪ ,‬ואין לומר בו מה ששייך‬
‫לומר בהרצון הפשוט כר‪ ,‬ומ״מ הוא בחי׳ מקור המקיפים כר‪ ,‬ועמשנת״ל פט״ז■־‪ ,‬שזהו‬
‫בחי׳ שרש ומקור דבחי׳ סוכ״ע כר‪ .‬וידוע^^ די״ג ברוך דברוך שאמר הן בחי׳ יגת״ד‪ ,‬שהן‬
‫יגמה״ר‪ ,‬ע״כ אומר במקור כל ההמשכות‪ ,‬ברחמיך הרבים‪ .‬ונודע ג״כ די״ג ברוך דברוך‬
‫שאמר כולם הם בחי׳ מקיפים‪ ,‬ויש בזה מקיפים דאור ישר )שהן מדרי׳ הנ״ל( ומקיפים‬
‫דאו״ח כר‪ ,‬וברוך שמו הוא המקור הכולל כולם כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי'־‪ .‬וזהו ג״כ ענין ברחמיך‬
‫הרביםיי=‪ ,‬בחי׳ מקור כל המקיפים‪ ,‬שהוא בחי׳ רחמים פשוטים לגמרי‪ ,‬שאין בזה התחלקות‬
‫מדרי׳ כלל כר‪.‬‬

‫אוה״ת ויחי שפה‪ ,‬ב ואילך‪ .‬שצה‪ ,‬ב ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ג ד‬
‫רנה ואילך‪ .‬תר״ם ‪ y‬מג ואילך‪.‬‬
‫‪ (19‬נחמי' ט‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (20‬ע׳ קעא ואילך‪.‬‬
‫‪ (21‬ע׳ לג ואילך‪.‬‬
‫‪ (22‬לקו״ת ואתחנן ב‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה שערי תשובה שבהערה ‪) 1‬כז‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (24‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה שערי תשובה שם )כז‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ (13‬סימן כ )קב‪ ,‬סע״א ואילך(‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה תניא שעהיוה״א פ״א ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ג ע' לט‬
‫ואילך‪ .‬תרנ״ט ע׳ רג‪ .‬תרס״א ע׳ קצו ואילך‪ .‬תרס״ד ע' קעט‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫‪ (15‬ע״ם איוב לז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ ( 16‬שאינו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שאין‪.‬‬
‫‪ (17‬ד קמ‪.‬‬
‫‪ (18‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״ב ע׳ תרעה‪.‬‬
‫קפא‬ ‫יום ב׳ דר״ה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ואח״ס־ נחלק לה׳ מדרי׳‪ ,‬נר״נ ח״י‪ ,‬והמקיף הראשון‪ ,‬מקיף דיחידה‪ ,‬שהוא בחי׳ מקיף‬
‫דרצון פשוט שאמר והי׳ העולם הנ״ל‪ ,‬שהוא בחי׳ יחידה‪ ,‬והו״ע רחם עלינו כו׳‪,‬‬
‫דלהיותו בבחי׳ מקיף עכ״ם אומר ע״ז רחם עלינו כר‪ .‬והמדרי׳ הב׳‪ ,‬בחי׳ מקיף דחי׳‪ ,‬והוא‬
‫אדון עוזינו‪ ,‬שהרצון בא מהעלם אל הגילוי בבחי׳ השערה בכח‪ ,‬שז״ע ברוך הוא כר‪ ,‬ונק׳‬
‫אדון עוזנו‪ ,‬לפי שהמקיף דחי׳ יש לו שייכות אל הפנימי‪ ,‬ונותן כח ועוז בהפנימי כר‪ .‬וכ״ז‬
‫הוא באוא״ם שלפני הצמצום כר)בחי׳ אצי׳ דכללות כר(‪ .‬ואח״כ ג׳ מקיפים‪ ,‬צור משגבינו‪,‬‬
‫מגן ישענו‪ ,‬משגב בעדינו‪ ,‬שהן מקיפים דנר״ן‪ ,‬בחי׳ בי״ע הכללים כר‪ .‬צור משגבינו‪ ,‬בחי׳‬
‫מחה״ק דא״ק‪ ,‬וכנודע דצור הוא ששרשי ההויות הן בו בהעלם כר־־‪ ,‬דכן הוא במדרי׳‬
‫שאחר הצמצום בבחי׳ מחה״ק דא״ק‪ ,‬שהכל שם בבחי׳ העלם לגמרי)בבחי׳ העלם שאינו‬
‫במציאות‪ ,‬וכמ״ש במ״א®־( כר‪ .‬מגן ישענו‪ ,‬בחי׳ יצי׳ דכללות‪ ,‬דמגן הוא שבא בבחי׳ גילוי‪,‬‬
‫דז״ע שגבי אברהם כתיבי־ אנכי מגן לך‪ ,‬מגן אברהם כרי־‪ ,‬ואברהם הוא בבחי׳ עקודים־־‪,‬‬
‫וכמ״ש בע״ח שער העקודים פ״א שז״ע ויעקוד את יצחק בנו כר״’‪ ,‬והיינו בחי׳ יצי׳‬
‫דכללות•־‪ ,‬בחי׳ גילוי כר־=‪ .‬ומשגב בעדינו‪ ,‬בחי׳ עשי׳ דכללות‪ ,‬דמש״א משגב בעדינו הוא‬
‫ע״ש הפסוק־־ ה׳ צבאות עמנו משגב לנו כרי־‪ ,‬והיינו שהוא עמנו בבחי׳ קירוב ממש‪ ,‬בבחי׳‬
‫עשי׳ כו׳‪.‬‬

‫ק י צו ר‪ .‬וכנגד זה יש ה׳ מדרי׳ ביוצ״א‪ .‬אלקי עולם הוא בורא עולם‪ ,‬דרק בזה יכולים‬
‫לכנות בחי׳ העצמות‪ ,‬שזה מורה שמציאותו מעצמותו‪ ,‬ושהוא נמצא בבחי׳ בלתי‬
‫מציאות נמצא‪ .‬ברחמיך הרבים הוא בחי׳ אור הא״ם שלמע׳ מבחי׳ הרצון‪ ,‬והוא מקור כל‬
‫המקיפים‪ .‬רחם עלינו‪ ,‬בחי׳ הרצון פשוט שאמר וה״ע־־‪ ,‬מקיף דיחידה‪ .‬אדון עוזנו‪,‬‬
‫ההשערה בהרצון‪ ,‬מקיף דחי׳‪ ,‬שנותן עוז בהפנימי‪ .‬צו״ר«־ משגבנו‪ ,‬מחה״ק דא״ק‪ .‬מג״ף־‬
‫ישענו‪ ,‬יצי׳ דכללות‪ .‬משגב בעדנ״ו־־‪ ,‬עשי׳ דכללות‪.‬‬

‫עג( ו ב פ ר ט י ו ת י״ל כל המדרי׳ האלו בבחי׳ מל׳ דאצי׳־־‪ .‬דהנה־־ ידוע בענין נעוץ‬
‫תחלתן בסופן־־‪ ,‬שיש נעיצת התחלה בסוף יותר מבראש המתפשט״י‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬דבחי׳ מל׳ שהיא סופא דכל דרגין דאצי׳‪ ,‬יש בה נעיצת התחלה יותר מבחכ׳ שהיא‬
‫ראשית האצי׳ כר‪ .‬דהנהיי‪ ,‬חכ׳ היא ראשית ההשתל׳־י‪ ,‬דההמשכה מהחב׳ אל הבינה הוא‬
‫בבחי׳ עו״ע כר‪.‬‬

‫‪ = (35‬והי' העולם‪.‬‬ ‫‪ (25‬ראה לעיל פט״ז ) ע׳ לד(‪.‬‬

‫‪ (36‬צו״ר ‪ . .‬מג״ן‪ :‬הגרשיים ‪ -‬סימן להדגשה‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה לקו״ת בהר מד‪ ,‬ב‪ .‬שלח לח‪ ,‬סע״ד ואילך‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר הזקן תקס״ו ח״ב ‪ y‬תקכד‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי‬
‫שלח ‪ y‬א׳מב ואילך‪.‬‬
‫‪ (38‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה המגיד מראשית אחרית‬
‫שבהערה ‪) 1‬םה״מ תרל״ב ‪ y‬קו ואילך(‪ .‬וראה המשך תרס״ו‬
‫ס״ע תנג ואילך‪ ,‬שכנראה מיוסד על מאמר זה‪.‬‬
‫‪ (39‬ספר יצירה פ״א מ״ז‪.‬‬
‫‪ (40‬ראה סה״מ תר״ל ע' שב ואילך‪ .‬תרל״ב ח״ב ‪ y‬שסז‪.‬‬
‫‪ (41‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה המגיד מראשית אחרית הנ״ל‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה לעיל פ״ו)ע׳ יג(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה םה״מ תר״ן ע' שם‪ .‬המשך תרס״ו ע' קז‪ .‬סה״מ‬
‫עטר״ת ס״ע רכט ואילך‪ .‬ע׳ תקטז‪.‬‬
‫‪ (27‬לך לך טו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (28‬נוסח תפלת העמידה‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה אוצרות חיים דרוש עקודים נקודים וברודים )ה‪,‬‬
‫ב בהוצאת קארעץ‪ ,‬תקמ״ג(‪ .‬םה״מ תרמ״ג ע׳ שנה‪ .‬עזר״ת ע׳‬
‫קצד‪ .‬וראה גם לקמן פק״ל)ח״ב ע׳ שמב(‪.‬‬
‫‪ (30‬וירא כב‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה לעיל פ״ע )ס״ע קעד(‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה אוה״ת וארא ‪ 7‬מה ואילך‪ .‬ענינים ‪ 7‬צו‪.‬‬
‫‪ (33‬תהלים מו‪ ,‬ח‪ .‬שם‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה אוה״ת סידור שבהערה ‪.1‬‬
 ‫אני לדודי ודודי לי‬ ‫קפב‬

‫)והגם שנת״ל פמ״א ומ״ב« דחו״ב הן אין ויש‪ ,‬שהבינה אינה משיגה האין דחב׳ כר‪ ,‬ונת׳‬ ‫קלז‬
‫שםי*‪ ,‬דעיקר הידיעה דחב׳ הוא בבחי׳ ראי׳ ובבחי׳ התאמתות‪ ,‬וגם בבחי׳ נקודת‬
‫ההשכלה דחב׳‪ ,‬עם היות שהוא שכלי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬העיקר בזה הוא ההנחה בשכלו)דער לייג‬
‫אין שכל(‪ ,‬והוא בחי׳ האין דחב׳ שאינו מושג בבינה כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אצי׳ הבינה מהחכ׳ אינו‬
‫בדרך יש מאין‪ ,‬שהרי באמת אין התהוות הבינה בעצם מהותה מן החכ׳‪ ,‬וכנודע״ שהבינה‬
‫יש לה מקור מיוחד מכח המשכיל‪ ,‬כמו החכ׳ כו׳‪ ,‬ולכן‪ ,‬יש מי שהוא בעל השגה‪ ,‬ואינו‬
‫בעל הבנה״‪ ,‬דעם היות שאין בכחו להמציא שכל חדש‪ ,‬מ״מ בכחו להבין כל ענין שכלי‬
‫בהשגה טובה‪ ,‬והעיקר בבחי׳ הרוחב‪ ,‬היינו לפרט כל הפרטים שבנקודת ההשכלה שמקבל‬
‫מזולתו כו׳‪ ,‬וגם לבוא על עומק הענין כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״ וענין אצי׳ הבינה מהחב׳ הוא‬
‫רק התגלות לבד‪ ,‬והיינו ההשגה דבינה‪ ,‬לא עצם הכח‪ ,‬דעצם הכח דבינה יש לו מקור‬
‫מיוחד כנ״ל‪ ,‬רק השגה דבינה א״א להיות בלי נקודת החכ׳‪ ,‬וכמו שא״א להיות נהר בלא‬
‫מעיין כו׳‪ .‬והתהוות ההשגה הוא מהשכלי שבנקוד׳ ההשכלה‪ ,‬שזהו בדרך עו״ע‪ ,‬שהעילה‬
‫מתלבשת בהעלול‪ ,‬שזהו ההפרש בין עילה ועלול ליש מאין"‪ ,‬דיש מאין‪ ,‬הרי האין‬
‫המהווה את היש נשאר בהעלם‪ ,‬דהתהוות מציאות היש הוא ע״י שהאין מתעלם ומסתתר‬
‫מהיש כו׳‪ ,‬כנודע״‪ ,‬וכ״ש שאינו מתלבש ומתגלה בו כו׳‪ .‬ועם היות שנת׳ לעיל פנ״ג״‬
‫דהתחדשות דבר הוא ע״י התלבשות דוקא כו׳‪ ,‬הרי התלבשות זו אינה בבחי׳ התגלות‪,‬‬
‫כ״א בבחי׳ העלם דוקא כר‪ ,‬וההעלם הוא באופן כזה שאין האין נרגש כלל בהיש‪ ,‬שבאם‬
‫יהי׳ נרגש בו‪ ,‬לא יהי׳ בבחי׳ מציאות יש כר‪ .‬ובעילה ועלול‪ ,‬העילה מתלבשת ומתגלה‬
‫בהעלול‪ ,‬ועי״ז הוא דוקא התהוות העלול כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״=‪ ,‬ונת׳ בקצרה לעיל פ״מ‪.51‬‬
‫ובאופן כזה הוא ג״כ בחו״ב‪ ,‬שהשכלי שבהנקודה מתלבש׳ ומתגלה בההשגה‪ ,‬שהרי זהו״ע‬
‫ההשגה שמשיג את הנקודה כר‪ .‬וההנחה שבנקודת ההשכלה‪ ,‬שזהו האין שאינו מושג‬
‫בבינה‪ ,‬ה״ז בשתי פנים‪ ,‬או שלא מזה הוא התהוות ההשגה‪ ,‬והיינו דההשגה הוא מהשכלי‬
‫שבהנקודה כנ״ל‪ ,‬וההנחה נשארה בהעלם‪ ,‬והיינו שבעת ידיעת הענין מנקודת ההשכלה‬
‫)מי ששייך לידיעה זו דנקודת ההשכלה דחכ׳ כר(‪ ,‬עיקרה של הידיעה הוא בבחי׳ הנחה‪,‬‬
‫וכאשר בא לידי השגה‪ ,‬נשארה ההנחה בהעלם‪ ,‬ומה שבא לידי גילוי בההשגה הוא‬
‫השכלי שבהנקודה כר‪ .‬או לפעמים כשהתהוות ההשגה היא מההנחה שבנקודת ההשכלה‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬שע״י הרגש ההנחה בא לידי השגה פנימית בהענין‪ ,‬והיינו‪ ,‬כאשר בא אל נקודת‬
‫ההשכלה וההנחה)אז ער טראגט זעך צו וויא האט זעך בא עם גילייגט דער ענין בעת‬
‫שנפל לו המצאת הענין(‪ ,‬הרי בא על עומק הענין בהשגה פנימיות יותר כר‪ .‬שזהו כדוגמת‬
‫יש מאין‪ ,‬שהרי ההנחה בעצם אינה באה בההשגה‪ ,‬שהרי הוא למע׳ מהשגה‪ ,‬רק מה שבכח‬

‫‪ (46‬בעל הבנה‪ :‬להמציא המצאות וסברות חדשות )ראה‬ ‫‪ (43‬ע׳ צב ואילך‪.‬‬

‫ברוב המקומות שצויינו בהערה הקודמת(‪.‬‬ ‫‪ (44‬ע׳ צג‪.‬‬
‫‪ (47‬ראה לעיל פמ״א ) ‪ 7‬צב(‪.‬‬ ‫‪ (45‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן מארז״ל ס״ע ז ואילך‪ .‬אמרי‬
‫‪ (48‬ראה םה״מ תרכ״ט ‪ 7‬קנט ואילך‪ .‬תרל״ג ח״ב ם״ע‬ ‫בינה שער הק״ש פנ״ט )פז‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬אגרות־קודש אדמו״ר‬
‫תקה‪ .‬עת״ר ריש ‪ 7‬עה‪.‬‬ ‫מהורש״ב ח״ב ס״ע תתקט ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ז ‪ 7‬קז‪ .‬תר״ן ‪7‬‬
‫‪ 7 (49‬קכו ואילך‪.‬‬ ‫שם ואילך‪ .‬תרנ״ד ע׳ רפז ואילך‪ .‬תרנ״ט ס״ע רמו ואילך‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ח״א ‪ 7‬קיג ואילך‪.‬‬ ‫המשך תרס״ו ם״ע קה ואילך‪ .‬םה״מ פר״ת ע׳ רעט‪ .‬תרפ״ט ע׳‬
‫םה״מ תרס״ה ‪ 7‬עדר ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ‪ 7‬נב‪.‬‬ ‫עב ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 7 (51‬פז ואילך‪.‬‬
 ‫קפג‬ ‫יום ב׳ דר״ה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫ההנחה בא לידי השגה כר‪ ,‬ואין זה כמו בהשכלי שבהנקודה‪ ,‬שהשכלי ממש בא בההשגה‪,‬‬
‫משא״כ בההנחה‪ ,‬שזהו רק מה שע״י הרגש ההשגה^־י בא לידי השגה גדולה כו‪ /‬ה״ז‬
‫כדוגמת יש מאין כר‪ .‬ומ״מ‪ ,‬הנה זהו דוקא ע״י הרגש ההנחה‪ ,‬ועי״ז דוקא נמצא הבנת‬
‫והשגת הענין כר‪ ,‬והשגה הזאת היא בעומק הענין ופנימיותו כר‪ .‬א״כ‪ ,‬הרי ג״ז אינו כמו‬
‫יש מאין‪ ,‬דשם הרי אין האין נרגש כלל בהיש‪ ,‬וכאן אם לא יהי׳ הרגש ההנחה‪ ,‬לא יהי׳‬
‫מזה שום התחדשות בהשגה‪ ,‬כ״א ע״י הרגש ההנחה כר‪ ,‬א״כ א״ז כמו יש מאין ממש כר‪.‬‬
‫והדוגמא מזה בבחי׳ חו״ב‪ ,‬שאין זה בבחי׳ יש מאין כר‪ ,‬ומה שחו״ב נק׳ אין ויש‪ ,‬היינו‬
‫בבחי׳ הרוחניות‪ ,‬שהבינה נק׳ יש רוחני‪ ,‬לא יש ממש)וגם החכ׳ אינו בבחי׳ אין ממש‪ ,‬היינו‬
‫קלח‬ ‫כמו השכלי שבהנקודה עד״מי־(‪ .‬ומה שנת׳ במ״א שהחב׳ היא בחי׳ אין ממש ובינה בבחי׳‬
‫יש)עמ״ש בסי׳ ד״ה מזמור לתודה״(‪ ,‬ר״ל שהאין דחב׳ הוא בחי׳ האין של היש האמיתי‬
‫)וכמו בחי׳ הראי׳‪ ,‬וכמו עד״מ בחי׳ ההנחה כר(‪ ,‬ובבינה מאיר האין של היש הנאצל כר‪,‬‬
‫ועמשנת״ל פמ״ב‪.(55‬‬

‫וכן הוא בכל הע״ס״‪ ,‬שהן בבחי׳ עו״ע‪ ,‬שהו״ע השתל׳ הספי׳ בססי׳ עצמן כר‪ .‬וזהו עד‬
‫המל׳‪ .‬ומן המל׳‪ ,‬התהוות בי״ע הוא בבחי׳ יש מאין ממש‪ ,‬שהאין מהווה ממש את היש‬
‫בבחי׳ התחדשות דבר‪ ,‬והוא בבחי׳ העלם לגמרי מן היש כר‪ .‬דכח זה לא יש בבחי׳ החכמה‪,‬‬
‫ראשית האצי׳)שגם ההתהוות מהחכ׳ שבדוגמת יש מאין אינו בבחי׳ יש מאין ממש כר‪,‬‬
‫כנ״ל(‪ ,‬כ״א בבחי׳ הכתר‪ ,‬שמהווה את החכ׳ מאין ליש‪ ,‬וכמ״ש״ והחכ׳ מאין תמצא כר‬
‫)וג״ז רק בחי׳ יש נאצל כר(‪ .‬וכח זה יש גם בבחי׳ מל׳ להוות יש מאין דבי״ע כר‪ ,‬דבאמת‬
‫הרי הכח הזה הוא מעצמות א״ם‪ ,‬וכמשנת״ל״ דהוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא כרי‘‪.‬‬

‫ק י צו ר‪ .‬וי״ל ה׳ מדרי׳ הנ״ל בבחי׳ מל׳‪ .‬דהנה נתב״ם״ בבחי׳ מל׳ יותר מבחב׳‪ ,‬דחו״ב הן‬
‫עו״ע‪ ,‬דהתגלות הבינה הוא ע״י החכ׳‪ ,‬ונקודת ההשכלה דחכ׳ מושגת בבינה‪,‬‬
‫שז״ע עו״ע‪ .‬וההנחה שכלית היא למע׳ מהשגה ונעלם ממנה‪ ,‬או שבסיבת זה בא להשגה‬
‫פנימיות יותר‪ ,‬והוא ע״י הרגש ההנחה‪ ,‬אם שאינה מושגת‪ ,‬ויש מאין הוא שנעלם האין‬
‫לגמרי ואינו מורגש כלל‪ .‬וכן כל הע״ם הן בבחי׳ עו״ע‪ .‬אבל מל׳ מהווה מאין ליש ממש‪,‬‬
‫וכח זה הוא מבחי׳ הכתר ומבחי׳ עצמות א״ם‪.‬‬

‫על( ו ז ה ו ״ נעוץ תחלתן בסופך®‪ ,‬פי׳ תחלה הוא בחי׳ א״ס‪ ,‬קדמון לכל הקדומים״®‪ ,‬שאין‬
‫לו תחלה ואין לו תכלה*®‪ ,‬ומה שאנו קוראין אותו תחלה‪ ,‬אין זה שהוא‬
‫בבחי׳ תחלה וראשית להגילוים והדברים שנתהוו כר‪ ,‬כ״א ע״ש שהוא תחלת הכל‪ ,‬וכמו‬

‫‪ (59‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה המגיד מראשית אחרית‬ ‫‪ (52‬ההשגה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ההנחה‪.‬‬
‫שבהערה ‪) 1‬סה״מ תרל״ב ע׳ קז(‪ .‬וראה המשך תרס״ו שבהערה‬ ‫‪ (53‬ראה גם םה״מ תרס״ה ע׳ רעא‪.‬‬
‫‪ .38‬סה״מ תרס״ג ח״ב ‪ 7‬רמז‪ .‬ד״ה ועתה יגדל דש״ם שלח שנה‬ ‫‪ (54‬סידור עם דא״ח מד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫זו)סה״מ תער״ב־תיע״ו ‪ y‬רעג(‪.‬‬ ‫‪ (55‬ע׳ צג ואילך‪.‬‬
‫‪ (60‬ע״ם לשון התקו״ז תיקון יט )מב‪ ,‬א(‪ .‬תיקון ע )קב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (56‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬
‫קלג‪ ,‬סע״א( ‪ -‬הובאו בעץ חיים שער א)דרוש עגולים ויושר(‬ ‫‪ (57‬פע״ב )ס״ע קעט ואילך(‪.‬‬
‫ענף ד‪.‬‬ ‫‪ = (58‬נעוץ תחילתן בסופן‪.‬‬
‫‪ (61‬ראה לעיל פנ״ג ) ‪ 7‬קבה(‪.‬‬
 ‫אני לדודי ודודי לי‬ ‫קפד‬

‫שנק׳^® סבה הראשונה )ולא שזהו בבחי׳ סיבה ומסובב כר(‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם^־ דמאמיתת‬
‫המצאו נמצאו כל הנמצאים כר‪ .‬וכוונת נעיצת התחלה הוא בסוף דוקא‪ ,‬דבבחי׳ מל׳ דוקא‬
‫יש כח העצמות כו׳**‪ ,‬דבחי׳ המל׳ מושרשת בעצמות א״ס ב״ה‪ ,‬שז״ע מלך יחיד־«‪ ,‬בחי׳‬
‫המל׳ כמו שכלולה במקורה ושרשה‪ ,‬בחי׳ יחיד כר‪ .‬והו״ע המלך הקדוש־®‪ ,‬שקדוש ומובדל‬
‫בעצם כר‪ .‬ועז״א׳® אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא‪ ,‬דהיינו מלך בלא עם־‪,6‬‬
‫שא״צ לעם כר)שהכל צריכים אליו‪ ,‬והוא אינו צריך להם כר־®(‪ ,‬והוא בבחי׳ התנשאות‬
‫עצמי שמצד עצמו כר‪ .‬ובשרש הראשון י״ל שזהו בחי׳ שמו הכלול בעצמותו‪ ,‬דהוא ושמו‬
‫אחד כר״׳‪ ,‬וכמ״ש השל״ה״ דהוא שמו ושמו הוא כר‪ .‬וי״ל שזהו בחי׳ היכולת שבעצמות‪,‬‬
‫שמיוחד ממש בעצמותו ית׳‪ .‬וזהו בחי׳ המל׳ הכלולה בעצמותו ית׳‪ .‬וכמ״ש בע״ח שער א״א‬
‫פ״ב‪ ,‬דבחי׳ המל׳ שרשה למע׳ מכל הספי׳‪ ,‬והיינו ברדל״א‪ ,‬כמו״כ בשרש כל השרשים‪ ,‬בחי׳‬
‫המל׳ דוקא מושרשת בעצמו׳ א״ם ב״ה )וזהו דר״ה‪ ,‬שממשיכים אז מחדש בחי׳ הרצון‬
‫למלוכה והרצון לעולמות כר‪ ,‬וכמשנת״ל פע״א®׳‪ ,‬ה״ז נק׳®׳ יום הזכרון‪ ,‬וכמו זכרון ליום‬
‫ראשון כרי׳‪ ,‬דזכרון שייך על דבר שאינו תופס מקום כר‪ ,‬והיינו לפי שההמשכה היא‬
‫מבחי׳ עצמות א״ם שלמע׳ מכל הגילוים כו׳‪ .‬וממשיכים זה ע״י הקבעומ״ש דראש השנה‪,‬‬
‫דע״י שנשמות ישראל נותנים עצמן בכל פנימיות נפשם לעצמות א״ס ב״ה‪ ,‬ומקבלים‬
‫עליהם מלכותו ברצון‪ ,‬עי״ז ממשיכים מעצמות להיות רצון למלוכה כר(‪ .‬ובחי׳ מל׳ דאצי׳‬
‫יש בה כח העצמות‪ ,‬שז״ע כח ההתהוות שבמל׳‪ .‬והו״ע אלקי עולם כר‪.‬‬

‫ומה שא׳ ברחמיך הרבים‪ ,‬י״ל‪ ,‬דהנה ידוע דבבחי׳ שמו יש ב׳ אופנים‪ ,‬הא׳‪ ,‬כמו שכלול‬ ‫הלט‬
‫בעצמותו‪ ,‬והב׳‪ ,‬כמו שהוא בהמשכה והתגלות כר)וחוא בחי׳ עצם האור כר(‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בסי׳ שער יוה״כ®׳ בענין קדוש ונורא שמך®׳‪ ,‬דענין נורא הוא בבחי׳ התגלות השם כר‪,‬‬
‫וכמו״כ במל׳‪ ,‬שיש בה כח העצמות‪ ,‬שזהו בחי׳ שמו הכלול בעצמותו‪ ,‬יש בה כמו״כ בחי׳‬
‫התגלות השם כר‪ .‬וי״ל דהכל הוא מה ששייך להתהוות‪ ,‬דכח העצמות הוא בהעלם‪,‬‬
‫והתגלות השם הוא שבא בגילוי להוות כר‪ ,‬והכל הוא שכלול בעצמותו עדיין‪ ,‬קודם שבא‬
‫גם בבחי׳ רצון להוות כר‪ .‬וי״ל דמדרי׳ הא׳ היא ע״ד מ״ש בבה״ז בלק ד״ה כי מראש‬
‫צורים״‪ ,‬בענין אושיט פסיעה לבר®׳‪ ,‬שזהו שרש אותיות הדבור שבמל׳ דתבונה‪ ,‬הנק׳‬
‫מחשבת שכל כר‪ ,‬וע״ש״׳ שכ׳ כי הוי״ו הוא בחי׳ ז״א כר‪ ,‬והפסיעה לבר דאושיט חוץ‬

‫שערי קדושה ח״ג שער א )ראה ביאור הרד״ל לפרקי דר״א‬ ‫‪ (62‬ראה מורה נבוכים ח״א פס״ט‪ .‬פרדס שער ג) שער אם‬
‫פ״ג(‪ .‬עבודת הקודש ח״א פי״ד‪ .‬של״ה שבהערה הבאה‪ .‬ספר‬
‫חרדים פ״ו‪ .‬וראה סה״מ תרפ״ב ע׳ סה‪.‬‬
‫‪ (71‬של״ה בית ה' )ד‪ ,‬א(‪ .‬וראה אוה״ת ואתחנן ע' קכג‪.‬‬
‫ענינים ע' קמ‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ רמד‪ .‬ע' תקעז‪ .‬לקמן פרמ״ו‬
‫)ח״ג ע׳ תרפג(‪.‬‬
‫‪ (72‬ע' קעו ואילך‪.‬‬
‫‪ (73‬נוסח ברכת היום בתפלה וקידוש לר״ה‪.‬‬
‫‪ (74‬נוסח תפלת מוסף דר״ה )ר״ה כז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (75‬רנ‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (76‬תפלת העמידה דימים נוראים‪.‬‬
‫‪ (77‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי ריד‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (78‬זח״ג רג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (79‬קד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫א״ם הוא הכתר( פ״א‪ .‬פלח הרמון שער ד) שער עצמות וכלים(‬
‫פ״ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (63‬הל׳ יסודי התורה פ״א ה״א‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה תניא אגה״ק ם״כ)קל‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (65‬ברכת ישתבח‪.‬‬
‫‪ (66‬תפלת העמידה לעשי״ת )ברכות יב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (67‬פיוט אדון עולם‪.‬‬
‫‪ (68‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן הקצרים ע׳ תקא‪ .‬המשך‬
‫תרס״ו ע' תלו‪ .‬םה״מ תרס״ט ע' כג‪ .‬אעת״ר ס״ע פב‪ .‬לקמן‬
‫פרל״ב )ח״ג ע' תרמה(‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה רמב״ם שם ה״ג‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה זהר חדש ב‪ ,‬ד )במדרש הנעלם(‪ .‬פרקי דר״א ‪-‬‬
‫הובא בשבילי אמונה נתיב הא'; מגן דוד להרדב״ז אות ה;‬
‫קפה‬ ‫יום ב׳ דר״ה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫לעצמותו שרשו ג״כ מבחי׳ בינה כו‪ /‬והיינו רק שמתהווה שרש ומקור למציאות האותיות‬
‫של הדבור‪ ,‬אך עדיין הוא בבחי׳ התכללות בו‪ /‬כי בחי׳ ז״א שכלול באימא נק׳ מדות‬
‫שבשכל כידוע‪ ,‬ובחי׳ פסיעה לבר מעצמותו הוא בחי׳ מחשבת שכל בו׳ עכ״ל‪ .‬ומדרי׳ הב׳‬
‫הוא כמו שהמל׳ הוא בתוך הז״א‪ ,‬בחי׳ כח הגילוי כו׳‪ ,‬וכמשית״ל פ׳״*‪ .‬ועמ״ש במ״א בד״ה‬
‫כי תבואו כו׳ ושבתה הארץ׳®‪ ,‬דמחשבת שכל‪ ,‬הגם שיש שם אותיות‪ ,‬ה״ה מקושרים עדיין‬
‫בהתרחבות ההשכלה כו׳‪ ,‬אבל כשחושב אותיות אדון עולם״ במיעוט ההשכלה‪ ,‬ה״ז בחי׳‬
‫דבור שבמח׳ כו‪/‬‬

‫וענין רחם עלינו‪ ,‬שזהו בחי׳ מקיף דיחידה‪ ,‬י״ל שזהו בחי׳ כתר מל׳‪ ,‬דאיהו כתר עליון‬
‫כו׳®®‪ .‬והנה®®‪ ,‬כתר מל׳ י״ל שזהו בחי׳ אני שבאין‪ ,‬דאני הוא בחי׳ עצמות אוא״ם‪,‬‬
‫וכמ״ש*® אני הוי׳‪ ,‬דפי׳ אני הוא עצומ״ה‪ ,‬הנושא ע״ע®® שם העצם דש׳ הוי׳‪ ,‬ובחי׳ מל׳ הוא‬
‫בחי׳ האין המהווה יש דבי״ע‪ ,‬ואני שבאין הוא בחי׳ אוא״ס שבמל׳‪ .‬והו״ע רוממות הטבע‪,‬‬
‫דטבע הוא®® מל׳י® טבעו בי״ם®®‪ ,‬דהיינו שהאלקות נעלם ונסתר כו׳‪ ,‬אך רוממות הטבע‬
‫הוא שהאלקות נראה ונגלה כו׳‪ ,‬והן הנימים המלובשים בדרכי הטבע‪ ,‬שנמשכים מבחי׳‬
‫רוממות הא״ס שלמע׳ מטבע העולמו׳‪ ,‬ולכן הנם בעצם הוא למע׳ מהטבע‪ ,‬רק שמלובש‬
‫בטבע‪ ,‬להיות שזהו מבחי׳ אני שבאין דמל׳ כו׳‪ .‬וז״ע כתר מל׳‪ ,‬בחי׳ רוממות הא״ם שבמל׳‬
‫כו׳‪ .‬וידוע®® דהרחמים הוא מן הרוממות דוקא‪ ,‬דמי שהוא מרומם יותר‪ ,‬יש בו ענין‬
‫הרחמים יותר‪ ,‬כי רחמים הוא על השפל‪ ,‬וע״כ נמצא הרחמים במרומם דוקא‪ ,‬מפני שהכל‬
‫שפלים נגדו‪ ,‬ורואה שפלותם‪ ,‬וכמו המלך נמצא בו הרחמים יותר כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א‬
‫באורך״®‪ .‬וז״ע רחם עלינו‪ ,‬בחי׳ הרחמים הנמשכים מבחי׳ רוממות האוא״ם שבמל׳ כו׳‪ .‬וכן‬
‫ע״י ההתבוננות ברוממות הא״ס‪ ,‬שע״י הנסים‪ ,‬שהן רוממות הטבע‪ ,‬נראה וניכר רוממות‬
‫הא״ם כו׳‪ ,‬תפול׳® השפלות בלב האדם‪ ,‬ויעורר על עצמו רחמים רבים‪ ,‬על מה שהוא רחוק‬
‫כ״כ‪ ,‬ולפ״ע הרגש הרוממות‪ ,‬כך ערך השפלות כו׳‪ .‬וז״ע רחם עלינו כו׳‪.‬‬

‫ומזה נמשך אור מקיף על נפשו‪ ,‬דהיינו אחר שמצד השפלות והריחוק לא יוכל אור‬
‫האלקי להתגלות בו בבחי׳ או״פ‪ ,‬יבוא עליו בבחי׳ או״מ כו׳‪ .‬וז״ע אדון עוזנו‪ ,‬שע״י‬
‫התעוררו׳ רחמים על נפשו‪ ,‬נמשך בחי׳ הרחמים שלמע׳‪ ,‬שמבחי׳ רוממות הא״ם שבמל׳‪,‬‬
‫נמשך על נפש האדם‪ ,‬להיות שורה עליו בבחי׳ או״מ על נפשו כו׳‪ ,‬וזה״ע אדון עוזנו‪,‬‬
‫שהאו״מ הנמשך על נפשו נותן לו כח ועוז לצאת מן השפלות והריחוק‪ ,‬וכמשי״ת®®‪.‬‬

‫בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ב ע׳ קב ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (80‬פ׳‪ :‬ראה פשנ״ג)ח״ג ע׳ תתקעט(‪.‬‬

‫‪ (87‬בשלח טו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (81‬מאמרי אדמו״ר הזקן פרשיות ח״ב ע' תקצד‪.‬‬
‫‪ = (88‬בים סוף‪.‬‬ ‫‪ (82‬ראה תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (89‬ראה שערי תשובה שבהערה ‪ . 1‬מקומות שצויינו‬ ‫‪ (83‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה סה״מ תרל״ה ח״א ס״ע מד ואילך‪.‬‬
‫בהערה ‪.37‬‬ ‫ועם הוספות וכר ‪ -‬םה״מ תרנ״ו ע׳ שסא‪ .‬תרס״ח ע׳ פה‪ .‬לקמן‬
‫‪ (90‬ראה לקו״ת עקב יג‪ ,‬ד‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ט‬ ‫פש״מ)ח״ג ע׳ תתקמח(‪ .‬םה״מ תרע״ח ע׳ פט ואילך‪ .‬עטר״ת ע׳‬
‫ע׳ רסא‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי עקב ‪ y‬שיא ואילך‪ .‬םה״מ‬ ‫קצג‪ .‬תרח״ץ ‪ y‬קסט‪.‬‬
‫תרס״ה ‪ y‬מט‪.‬‬ ‫‪ (84‬וארא ו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (91‬תפול ‪ ..‬ערך השפלות כר‪ :‬לשון מאמרי אדמו״ר הזקן‬ ‫‪ = (85‬על עצמו‪.‬‬
‫שבהערה ‪.37‬‬ ‫‪ (86‬ראה אוה״ת נ״ך ח״ב ‪ y‬תתקצא‪ .‬שה״ש ח״א ע׳ שטו‪.‬‬
‫‪ (92‬בפרק הבא‪.‬‬ ‫םה״מ תרע״ח ‪ y‬שם‪ .‬תרפ״ט ‪ y‬נא‪ .‬תרח״ץ ס״ע קסז ואילך‪.‬‬
‫ד״ה פתח אליהו תשט״ו )םה״מ מלוקט ח״ה ‪ y‬קח ואילך‪.‬‬
 ‫אני לדודי ודודי לי‬ ‫קפו‬

‫קיצור‪ .‬וזהו נתב״ם‪ ,‬תחלה היינו בחי׳ עצמות‪ ,‬שהוא תחלת הכל‪ ,‬ומל׳ מושרשת‬
‫בעצמות‪ ,‬והוא בחי׳ שמו הכלול בעצמותו‪ ,‬והוא בחי׳ היכולת‪ ,‬ויש כח העצמות‬ ‫קט‬
‫במל׳‪ .‬וז״ע אלקי עולם‪ .‬והנה‪ ,‬בשמו העצמי יש בחי׳ התכללות והתגלות‪ ,‬שמך קדוש‬
‫ונורא שמך‪ ,‬וי״ל דכמו״כ במל׳‪ ,‬והוא כמו שכלולה בבינה‪ ,‬וכמו שהיא בחי׳ כח הגילוי‬
‫ברחמיך הרבים‪ .‬ורחם עלינו‪ ,‬כתר מל׳‪ ,‬בחי׳ אני שבאין‪,‬‬ ‫דז״א‪ .‬ובחי׳ ההתגלות‬
‫רוממות הטבע‪ ,‬דרחמים הוא מן הרוממות‪ .‬ונמשך מזה או״מ על האדם‪ ,‬וז״ע אדון עוזנו‪.‬‬

‫עה( ולהביף® ענין אדון עוזנו‪ ,‬הנה במאו״א אות א׳ סעי׳ י״ב כ׳‪ ,‬אדון נק׳ המל׳ כשיש‬
‫לה סימני דכורא‪ ,‬והיינו כשמתמלאה ש׳ אד׳ במלואה ביום שבת‪ ,‬אזי נק׳‬
‫אדון זכר)וזה־י שבשבת אומרים אל אדון כו׳‪ ,‬וכמ״ש בפרע״ח«»(‪ ,‬וכן ש׳ ב״ן וט׳ אותיו׳‬
‫גימ׳ אדוף«‪ ,‬וע״ש סעי׳ ק״ביי‪ ,‬שכמו״כ אני הוא גימ׳ הנ״ל‪ .‬ובקה״ ”־ כ׳״״י‪ ,‬אדון גימ׳ אני‬
‫כו׳)והיינו בחי׳ אני שבאין‪ ,‬בחי׳ רוממות הא״ם שבמל׳‪ ,‬שנעשה אדון עוזנו כו׳(‪ .‬וענין‬
‫סימני דכורא‪ ,‬יובן עפמ״ש בזח״א דרמ״ו ע״א‪ ,‬דעלמא עילאה שהיא בינה‪ ,‬היא עלמא‬
‫דדכורא‪ ,‬דאף שהבינה מקבל מהחב׳‪ ,‬מ״מ היא בבחי׳ דכר‪ ,‬וכמ״ש בזהר שם‪ ,‬דכיון דסלקא‬
‫מלה מכנס״י ולעילא כולה הוא דכר כו׳‪ ,‬דלמעלה מהמל׳ הכל הוא בבחי׳ דכורא כו׳‪ .‬והוא‬
‫להיות דאבא עילאה מקננא באצי׳>״>‪ ,‬לכן כללות האצי׳ הוא בחי׳ דכר‪ ,‬ובפרט בינה‪,‬‬
‫דאו״א הן תרין ריעין דלא מתפרשין כו׳־״י)וחגם דאבא יסד ברתאי״‪ ,‬ה״ז רק בחי׳ יסד‪,‬‬
‫דעצם שרשה הוא מבחי׳ אבא‪ ,‬אבל בהתגלו׳ מקבלת מבינה וז״א כו׳(‪.‬‬

‫ולהבין זה ע״ד החסידות‪ ,‬הענין הואי״‪ ,‬דהנה אמרז״ל־״' לא זז מחבבה עד שקראה בתי‬
‫אחותי אמי כו׳‪ ,‬דבת הוא בחי׳ מקבל‪ ,‬והיא בחי׳ המל׳ שמקבלת מז״א‪ ,‬משא״כ‬
‫אם®״‪ ,‬היא אדרבה‪ ,‬שמברכת לבנה כו״״‪ .‬ובעבודה‪ ,‬בחי׳ בת הוא שאין לו כח לעורר‬
‫האהבה והתשוקה בנפשו‪ ,‬מפני חלישות הנפש‪ ,‬שאינו יכול לצאת מנרתק הגוף והנה״ב‪,‬‬
‫להתעורר באהוי״ר ולהיות בבחי׳ רצוא לאלקות כר‪ .‬וכמ״ש®״ אני הוי׳ לא שניתי ואתם‬
‫בנ״י לא כליתם‪ ,‬שהנביא מתמה עצמר״‪ ,‬שמההתבוננות דאני הוי׳ לא שניתי הי׳ צ״ל‬

‫‪ ( 100‬ב מ ע ר כ ת אדון‪.‬‬ ‫אוצ״ל‪ :‬זהו‪.‬‬ ‫‪ (93‬זה‪:‬‬

‫‪ ( 101‬ר א ה מ ק ד ש מ ל ך לזח״ב רב‪ ,‬ב‪ .‬נ צו צי או רו ת לז ח״ג‬
‫קיז‪ ,‬א‪ .‬תו״א מ שפ טי ם עה‪ ,‬א‪ .‬סה״מ תרנ״ט ע׳ עג‪ .‬ת ש״ג ע׳‬
‫‪ . 133‬תש״ח ע׳ ‪.81‬‬
‫‪ ( 102‬ר א ה זהר ח״ב נו‪ ,‬א‪ .‬ח״ג ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 103‬ז ח ״ג) ר ע ״ מ( רנו‪ ,‬ב‪ .‬רמה‪ ,‬א‪ .‬רנה‪ ,‬א‪ .‬תקו״ז תיקון כ א‬
‫)סא‪ ,‬ב(‪ .‬תני א אג ה ״ ק ס״ה‪.‬‬
‫‪ ( 104‬ר א ה או ה ״ ת סי דו ר שבה ער ה ‪ . 1‬ו א ת חנן ח״ו ע׳ ב׳ר‪.‬‬
‫‪ ( 105‬ראה שמו״ר פנ״ב‪ ,‬ה‪ .‬שהש״ר פ״ג‪ ,‬יא )ב(‪.‬‬
‫‪ ( 106‬ב חינ ת ״אמי״ ב ע בו ד ה ‪ -‬לק מן פ ע ״ו) ע׳ קצ ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 107‬ר א ה ל קו ״ ת שה״ש כ א‪ ,‬ג‪ .‬כד‪ ,‬סע״ג‪ .‬סה״מ תר״ם ח״א‬
‫ס״ע קצו‪.‬‬
‫‪ ( 108‬מ ל א כי ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ ( 109‬ר א ה תו״א י ת רו סז‪ ,‬א‪ .‬ל קו״ת דרו שי ם לר״ ה סא‪,‬‬
‫סע״ד ו אילך‪ .‬ור א ה ל קו ״ ת שה״ש כה‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫ח״א ע׳ ק‪ :‬וע׳ בס׳ קה״י‪ .‬סה״מ תרל״ז ח״ב ע׳ תרסב‪ :‬הובא בסק״י‬
‫‪ .(109‬וראה שיחת י״ג תשרי תשמ״ה )התוועדויות תשמ״ה ח״א ע׳‬
‫(‪.‬‬ ‫‪210‬‬
‫‪ (94‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה או ה ״ ת סי דו ר שבה ערה ‪. 1‬‬
‫אוצ״ל‪ :‬וזהו‪.‬‬ ‫‪ (95‬וזה‪:‬‬
‫‪ = (96‬בפרי עץ חיי ם) ש ע ר ה ש ב ת פי״ט(‪.‬‬
‫‪ (97‬עכ״ל ה מ אורי אור )ב שינויי ם קלים(‪.‬‬
‫‪ (98‬וז״ל‪ :‬אנ״י גי׳ שם ב״ן וט׳ או תיו ת ו הו א כנוי לנוק'‪.‬‬
‫= ו ב ק ה ל ת י ע ק ב )להר׳ יעקב צבי י אלי ש‬ ‫‪ (99‬ובקה״י‪:‬‬
‫)תקל״ח־תקפ״ה(‪ .‬נ ד פ ס ל ר א שונ ה ל ע מ ב ע רג‪ ,‬תר״ל(‪ .‬״ספר‬
‫שהובא בכ״מ ע״י אד מו״ר )מהור ש״ב( נ״ע״א‪ .‬״מחברו קי ב ל‬
‫מ תל מי די הבע ש״ט ו ה מגי ד‪ ,‬כפי שמצינו ב ס פ רו כ מ ה עניני ם‬
‫ב שם הבע ש״ט ותלמידיו״ב‪.‬‬
‫א( ד״ה ציון במשפט תפדה תשל״ה )סה״מ מלוקט ח״א ע׳ קנא‪.‬‬
‫בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ד ע׳ קכה( הערה ‪ .4‬וראה גם סה״מ תרל״ג‬
‫]= בספר קהלת יעקב[‪.‬‬
‫ב( שיחת ש״פ האזינו תשמ״ז )התוועדויות תשמ״ז ח״א ע׳‬
 ‫קפז‬ ‫יום ב׳ דר״ה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫כלות הנפש‪ ,‬ואתם בני יעקב לא כליתם כו‪ /‬והסיבה לזה הוא מפני שהם בני יעקב‪,‬‬
‫וכמ״ש״״ עקוב הלב מכל‪ ,‬פי׳ עקוב‪ ,‬אנוש וחלוש״‘‪ ,‬שהוא חלישות כח הנפש שאין בכחו‬
‫לצאת כו׳‪ .‬וסיבת החלישות הוא כמ״ש“ ״ כשל בעוני כחי‪ ,‬שע״י העוונות נכשל ונחלש כח‬
‫הנפש כר‪ ,‬דכשם שלגבי מעלה ארז״לי״ בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין‬
‫כח כר‪ ,‬ולהיפך מתישין כר‪ ,‬כמו״ב הוא בנפש‪ ,‬שע״י העון נחלש כח הנפש כר‪ .‬וענין‬
‫החלישות הוא שכחות הנה״א נחלשים‪ ,‬שאינו כלי לקבל אור אלקי‪ ,‬וכ״ש שאין בו כח‬
‫לצאת מחומריו׳ הנה״ב‪ ,‬ובפרט להתגבר עליהם כר‪ .‬ולא עוונות ממש‪ ,‬אלא ע״י עיוות‬
‫ועיקום‪ ,‬שמעקם דרכר״‪ ,‬ונמשך אחר חומריות הגוף ונה״ב‪ ,‬ה״ז מחליש כח הנה״א‪,‬‬
‫וכמא׳=״ תוקפא דגופא חולשא דנשמתא כר‪ ,‬ומיצר ומגביל את הנפש‪ ,‬שהכחות שלה‬
‫מתעלמים‪ ,‬שז״ע חלישות הכחות כר‪ ,‬והו״ע טמטום המוח והלב כו׳'״‪ ,‬ומלביש את הנפש‪,‬‬
‫עד שמורידה לימשך אחריה‪ ,‬ואינה יכולה לעלות ולצאת ממנה כר‪ .‬והו״ע גלות הנפש‬
‫כו׳‪ .‬וכידוע בב׳ מיני התלבשות‪ ,‬הא׳‪ ,‬שהמלובש מושל‪ ,‬וכמו בהתלבשות הנפש בגוף כר‪,‬‬
‫והב׳‪ ,‬שהמלביש מושל‪ ,‬וכמו בענין הגלגולים ר״ל‪ ,‬שהבהמה מושכת את נפש האדם בכל‬
‫החומריות שלה‪ ,‬ואינו יכול לעזור א״ע כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי״‪ .‬וכן הוא בהתלבשות הנפש‬
‫האלקית בנפש הבהמית‪ ,‬הנה כאשר הכחות דנה״א הן בהתגלות בנפש הבהמית‪ ,‬הרי‬
‫קמא‬ ‫הנפש האלקית מושל ושולט על הנפש הבהמית כר‪ ,‬וכאשר יש ח״ו התגברות מהנפש‬
‫הבהמית‪ ,‬הרי היא מושלת עליו‪ ,‬ואינו יכול לצאת כר‪ .‬רק להיות דהתלבשות זאת בנפש«״‬
‫הבהמית שבאדם‪ ,‬שמוכנת עכ״פ לקבל צורת נפש האדם‪ ,‬היינו הנה״א כר‪ ,‬ע״כ‪ ,‬גם‬
‫כשהיא בגלות ר״ל‪ ,‬יש לו עצה ותקוה כר‪ ,‬משום דמ״מ אינה בבחי׳ התעלמות לגמרי כמו‬
‫בגלגול‪ ,‬וגם המלביש הוא בצורת אדם עכ״פ )הגם שבצד א׳ יש בזה גרעון‪ ,‬שהרי הוא‬
‫מסתיר על הנפש האלקית‪ ,‬משא״כ בגלגולים הוא רק מה שגוף הבהמה אינו מוכן לקבל‬
‫צורת הנפש‪ ,‬דהתעלמות הנפש הוא מצ״ע כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יש בזה מעלה‪ ,‬מה שהנפש הבהמית‬
‫מוכן כר‪ ,‬שאין ההתעלמות כ״כ‪ ,‬ויש מקום שיתגלה בו כחות הנפש האלקית כו׳‪ .‬ולכן‬
‫אנו רואין שגם במרוחקים ר״ל‪ ,‬הנה לפעמים יש בהם תנועות טובות תנועות דיר״ש כר‪,‬‬
‫והיינו מפני שמ״מ אין הכחות דנפש האלקית מתעלמים לגמרי ח״ס‪ ,‬וע״כ‪ ,‬הן מצד‬
‫המלובש והן מצד המלביש יש עצה כר‪ .‬והעצה היא תורה‪ ,‬שלזה ניתנה תורה לישראל־״‪,‬‬
‫שהתורה נק׳ עוז״־׳‪ ,‬שהיא הנותנת כח ועוז לנפש האלקית להתגבר בעצמו בכחותיו‪,‬‬
‫להיות כלי לאור אלקי בהשגה אלקית והתעוררות אלקי כר‪ ,‬שכ״ז יש בנפש האלקית‬
‫בעצם‪ ,‬והתו׳ נותנת כח להתגבר בעצמם כר‪ ,‬וגם להתגבר על חומריות הגוף ונפש‬

‫תפ ו איל ך‪ .‬סה״מ תרל״ד ם״ע קס ד ו אילך‪.‬‬ ‫אוה״ת שמיני ‪y‬‬ ‫‪ ( 110‬ירמי' יז‪ ,‬ט‪.‬‬
‫סד‪ .‬ד״ה ל פי כ ך נ ק ר או ת ש ט״ז)ס ה״ מ תשט״ז ע׳‬ ‫תר״ם ח״א ‪y‬‬ ‫‪ ( 111‬ר א ה ל קו״ ת שם כד‪ ,‬ד ו אילך‪.‬‬
‫קנ ח ואילך(‪.‬‬ ‫‪ ( 112‬ת ה לי ם לא‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ ( 117‬רא ה ל עי ל פ״ב )ע׳ ו(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ ( 113‬איכ״ר פ״א‪ ,‬לג‪.‬‬
‫אוצ״ל‪ :‬היא בנפ ש‪.‬‬ ‫‪ ( 118‬בנפש‪:‬‬ ‫‪ ( 114‬ר א ה ג ם ל קו״ ת נ שא כד‪ ,‬א‪ .‬שה״ש שם‪ .‬םה״מ תרנ״ח‬
‫‪ ( 119‬רא ה תו״א י תרו שם‪.‬‬ ‫ת‪ .‬ה מ שך תרס״ו ע' תרמא‪ .‬םה״מ עת״ר ע׳‬ ‫‪ y‬קנ א‪ .‬תר״ם ‪y‬‬
‫‪ ( 120‬רא ה שהש״ר פ״א‪ ,‬ג ) א ( ‪ .‬פ״ב‪ ,‬ג ) ג ( ‪ .‬מדר ש ת ה לי ם‬ ‫תם‪.‬‬
‫עה״פ ח‪ ,‬ג‪ .‬ור א ה זבחי ם ק טז‪ ,‬סע״א‪ .‬ויק״ר פל״א‪ ,‬ה‪ .‬יל״ש‬ ‫‪ ( 115‬ר א ה זח״א קם‪ ,‬ב‪ .‬קמ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ב של ח רמז רמד‪.‬‬ ‫תפב ו אילך‪.‬‬ ‫‪ (1 1 6‬ר א ה מ א מרי אד מו״ר הזקן הקצרים ‪y‬‬
 ‫אני לדודי ודודי לי‬ ‫קפח‬

‫הבהמית וגסותן‪ ,‬לצאת ממסגר אסיר כו׳‘^‘‪ .‬וזהו בחי׳ בת‪ ,‬בחי׳ מקבל‪ ,‬והיינו שאין לו כח‬
‫להתעורר באהבה ויראה מעצמו‪ ,‬רק ע״י התורה‪.‬‬

‫ועז״ב־^‘ שמעי בת וראי כו׳ ושכחי עמך ובית אביך כו׳‪ ,‬דבכדי שאור התורה יפעול בו‪,‬‬
‫צריך ג״כ להיות איזה הכנה לזה‪ ,‬והו״ע שכחי עמך ובית אביך‪ ,‬עמך ובית אביך‬
‫הו״ע הרגילות שלו‪ ,‬מה שהורגל בהענינים החומרים ונמשך אחריהם כו׳‪ ,‬צ״ל עכ״ם שכחי‬
‫עמך כר‪ ,‬והו״ע תשובה תתאה‪ ,‬שישנה דרכו בהדברים בפועל עכ״פ‪ ,‬ויגדיר א״ע שלא‬
‫להיות בהתפשטות החומריות‪ ,‬דהיינו שבפועל עכ״פ לא יניח את הנה״ב להתפשט כו׳‪,‬‬
‫והעיקר‪ ,‬לכפות עצמו בההטבעה חומריות שמורגל בהם‪ ,‬וחושב שהן דברים מוכרחים‪,‬‬
‫וא״א בלעדם‪ ,‬ואינו חושב בתיקונם כלל‪ ,‬ובאמת המה עיקר המונעים‪ ,‬שאינם מניחים‬
‫התגלות הכהות דנפש האלקית‪ ,‬וצ״ל הכפי׳ בפו״מ בההטבעה החומריות‪ ,‬ועי״ז הוא כלי‬
‫עכ״פ שיפעול בו אור התורה לעשות ישועות בנפשו כר‪.‬‬

‫וע״פ הנ״ל יובן מ״ש הרועה בשושנים‪ .‬דהנה מ״ש אני לדודי ודודי לי‪ ,‬זהו העבודה‬
‫דבאתעדל״ת אתעדל״ע^י‪ ,‬והיינו העבודה בהכחות גלוים שבנפש המלובשים‬
‫בגוף ונה״ב כר‪ ,‬דפעם כתיבי־■ דודי לי ואני לו‪ ,‬בבחי׳ אתעדל״ע אתעדל״תג^'‪ ,‬שבנפש‬
‫זהו בבחי׳ מקיפים שבנפש כר‪ ,‬ומ״ש אני לדודי כר‪ ,‬זהו בכחות פנימים שבנפש כר‪ .‬ובכדי‬
‫להיות אתערותא דלתתא‪ ,‬עז״א הרועה בשושנים‪ ,‬ששונים הלכות‪ ,‬דתורה נותנת כח ע״ז‬
‫להיות אתערותא דלתתא‪ ,‬דה׳ עוז לעמו יתף־■‪ ,‬שיוכל לעלות כר‪ .‬אמנם מ״ש הרועה כר‪,‬‬
‫הוא כדאי׳ במדרש®־■ אני לו לצאן והוא לי לרועה‪ ,‬ומבו׳ במ״אי־■ שז״ע בחי׳ רעו״ד‬
‫שלמעלה מטו״ד‪ ,‬שהקב״ה רועה אותנו במדרי׳ זו שנותנים מלמע׳ כר‪ .‬וזה נמשך ג״כ ע״י‬
‫התורה‪ .‬דהנה‪ ,‬התורה נדרשת בי״ג מדות®־■‪ ,‬שהן י״ג מדה״ר־־■‪ ,‬וע״כ בה וע״י מאיר בנפש‬
‫בחי׳ המקיפים דנפש‪ ,‬שז״ע רעו״ד כר‪ .‬ובכדי שיפעול אור התורה בנפשו‪ ,‬זהו ע״י ההכנה‬
‫דשכחי עמך ובית אביך כר כנ״ל‪ .‬וז״ע אני לדודי‪ ,‬דקאי על חדש אלול״®■‪ ,‬וידוע דאלול‬
‫הוא בחי׳ תשובה תתאה■®■‪ ,‬שז״ע שכחי עמך כר‪ ,‬ועי״ז אח״כ בר״ה ויו״כ באים לבחי׳‬
‫תשובה עילאה כר■®■‪ .‬וזהו אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים‪ ,‬דבכדי להיות אני לדודי‪,‬‬
‫בבחי׳ אתערותא דלתתא‪ ,‬זהו ע״י ששונים בהלכות כר‪ .‬וגם בכח התורה לבוא עי״ז לבחי׳‬ ‫המב‬
‫רעותא דלבא כר‪ .‬וזהו אני לדודי‪ ,‬בחדש אלול‪ ,‬בבחי׳ שכחי עמך כר‪ ,‬ועי״ז רועה אותנו‬
‫בשושנים‪ ,‬בכח התורה‪ ,‬לבוא לבחי׳ תשובה עילאה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וביאור ענין אדון עוזנו‪ ,‬אדון ל׳ דכורא‪ .‬ויקדים ענין בתי‪ ,‬בחי׳ מקבל‪ ,‬והיינו‬
‫שאין בו כח לעורר את האהבה‪ ,‬מפני חלישות הנה״א בהתגברות החומריות‪,‬‬

‫‪ ( 128‬תו ר ת כ הני ם ב ת חיל תו‪.‬‬ ‫‪ ( 121‬ע״פ י שעי׳ מב‪ ,‬ז‪.‬‬

‫‪ ( 129‬ר א ה ל קו טי אמרים ל הר ב ה מגי ד סימן קלט‪ .‬סימן רב‪.‬‬ ‫‪ ( 122‬ת ה לי ם מה‪ ,‬יא‪ .‬ור א ה תו״ א מק ץ לו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫לקו״ת ב ה ע לו ת ך ל‪ ,‬ב ו אילך‪ .‬עקב טז‪ ,‬סע״ב‪ .‬פ' ר א ה לג‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ ( 123‬ר א ה או ה ״ ת פ' ר א ה ע׳ ת שצא‪ .‬שה״ש ח״ב ע׳ ת ק מג‪.‬‬
‫‪ ( 130‬ר א ה א בו ד ר ה ם סד ר ר״ה ופירו שה פ״א‪ .‬רא שית‬ ‫םה״מ תרכ״ז ע' רכב‪.‬‬
‫חכ מה שער ה ת שו ב ה פ״ד‪ .‬פרי עץ חיים שער ר״ה פ״א‪ .‬לקו״ת‬ ‫‪ ( 124‬שה״ש ב‪ ,‬טז‪.‬‬
‫שם לב‪ ,‬א ו אי ל ך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ ( 125‬ת ה לי ם כ ט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ ( 131‬ר א ה או ה״ ת שם ע' תקמז‪ .‬ו עוד‪.‬‬ ‫‪ ( 126‬שהש״ר פ״ב‪ ,‬טז) א(‪.‬‬
‫‪ ( 127‬ר א ה או ה ״ ת שה״ש שם )ע' ת ק מ ח ו אילך(‪.‬‬
‫קפט‬ ‫יום ב׳ דר״ה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫שאין בו כח לצאת ולהתגבר‪ ,‬והו״ע גלות הנפש‪ ,‬וע״ד ענין הגלגולים ר״ל‪ ,‬מ״מ־ג*‪ ,‬להיות‬
‫שהנה״ב מוכן בצורת אדם‪ ,‬יכול להיות התגלות והתגברות הנה״א )והגרעון בזה‪,‬‬
‫שמסתיר‪ ,‬והמעלה‪ ,‬שיכול להיות התגלות(‪ ,‬והוא ע״י התורה‪ ,‬בחי׳ עוז ותושי׳‪ .‬וז״ע בת‪,‬‬
‫שאין היציאה בכח עצמו‪ ,‬כ״א ע״י התורה‪ .‬ותחלה צ״ל שכחי עמך‪ ,‬בחי׳ תשו״ת‪ ,‬והוא‬
‫הכפי׳ בהדברים שמורגל בהם‪ .‬ובזה יובן אני לדודי‪ ,‬שזהו אתעדל״ת‪ ,‬והוא ע״י הרועה‬
‫בשושנים‪ ,‬תורה‪ ,‬ופי׳ הרועה‪ ,‬שבא גם לבחי׳ רעו״ד‪ ,‬והיא תשו״ע דר״ה ויו״ב‪ ,‬ותחלה צ״ל‬
‫שכחי עמך‪ ,‬באלול‪.‬‬

‫אוצ״ל‪ :‬ומ״מ‪.‬‬ ‫‪ ( 132‬מ״מ‪:‬‬

 ‫קצ‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש ב ת ת שו ב ה‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫שובה ■ ישראל עד ה׳ אלקיך כי כשלת כו׳ קחו עמכם דברים ושובו כו׳ אמרו אליו כל‬
‫תשא עון כר־‪ .‬וצ״ל מה״ע קחו עמכם דברים‪ ,‬אחר שכבר אומר שובה ישראל‪,‬‬
‫מהו עוד קחו עמכם דברים ושובו כו׳^‪ .‬ולמה גבי שובה ישראל או׳ כי כשלת בעוניו‪,‬‬
‫ואח״כ אומר קחו עמכם דברים כו‪ /‬גם מהו אומרו אמרו אליו כל תשא עון‪ ,‬דמשמע מזה‬
‫שיש עוד תשובה«‪ ,‬וצ״ל מה״ע תשובה זו כו‪ /‬ולהבין כ״ז יש להקדים משנת״ל* ענין לא‬
‫זז מחבבה עד שקראה בתי כו׳*‪ ,‬דבת היא בחי׳ מקבל‪ ,‬והוא כשאין כח לעלות מעצמו‪,‬‬
‫וצריך לקבל מהתורה‪ ,‬ה׳ עוז לעמו יתן כו׳«‪.‬‬

‫ע ‪ 0‬א מנ ם׳ בחי׳ אמי בעבודה זהו מדרי׳ גבוה‪ ,‬שבכח זה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬נש״י הן בבחי׳‬
‫משפיעים בתורה‪ .‬דהנה«‪ ,‬פעמים מצינו דנש״י גדלו ממעלת התו׳‪ ,‬ופעם‬
‫בהיפך‪ ,‬שהתורה גבהה מעלתה על נש״י‪ .‬וכדאי׳ בתדב״אי‪ ,‬שני דברים קדמו לעולם‪ ,‬תו׳‬
‫וישראל כו׳‪ ,‬אומר אני שישראל קדמו כו׳‪ ,‬ובמד״ר״■ אי׳ ז׳ דברים ” קדמו לעולם כו׳‪,‬‬
‫ומחשבתן של ישראל קדמה לכ״ד׳׳‪ .‬וכן מובן ממ״שי• תורה צוה לנו משה מורשה‪ ,‬א״ת‬
‫מורשה אלא מאורשה ”‪ ,‬שנש״י הן בבחי׳ חתן‪ ,‬משפיעים בתורה‪ .‬ופעם משמע להיפך‪,‬‬
‫ממ״ש בזה^׳ תלת קשריף■ כו׳ ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב״ה כו׳‪ .‬אך‬
‫הענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬לא כל הנשמה מתלבשת בגוף׳>‪ ,‬ורק בחי׳ נר״ן לבד הן שמתלבשים‬
‫בגוף‪ ,‬והיא העבודה שבסדר והדרגה במוח ולב כו׳‪ .‬ולגבי מדרי׳ זו‪ ,‬התורה למעלה מנש״י‪,‬‬
‫דאורייתא מחב׳ נפקת«>‪ ,‬דשרשה מבחי׳ ח״ע דאצי׳‪ ,‬וע״כ היא למע׳ מעבודת הנשמות‬ ‫הןמג‬
‫בהשגה והתבוננות שלהם‪ ,‬שהוא השגות הנבראים‪ ,‬שהן באין ערוך לגבי חכמתו ית׳‪.‬‬
‫ובפרט שהתורה היא מהות חכמתו ית׳‪ ,‬והשגת הנשמות‪ ,‬אפי׳ נשמות הגבוהות‪ ,‬הוא בבחי׳‬
‫ידיעת המציאות־*‪ ,‬וכידוע בענין חכם ונביא כו׳״׳‪ ,‬ועמ״ש באגה״ק בקו״א ד״ה להבין מ״ש‬

‫כ״ה בתו״ א מ גי ל ת א ס ת ר קכב‪ ,‬א )״שארז״ל‬ ‫‪ ( 11‬ז׳ דברים‪:‬‬ ‫‪ ( 1‬ח ל ק מ ה מ א מ ר מיוסד‪ ,‬כנ ר א ה‪ ,‬על‪ :‬ד״ה אדון עוזנו‬
‫ב מ ד ר ש ר ב ה ר״פ בר א שי ת שבעה ד ב רי ם קד מו לעולם״(‪ .‬בב״ר‬ ‫ה ת ג לו ת יג״מ‬ ‫ב או ה״ ת סי דו ר ע׳ ק כג ו אילך‪ .‬ד״ה ענין‬
‫שלפנינו‪ :‬ששה דברי ם קד מו‪ .‬ור א ה פס חי ם נד‪ ,‬א‪ .‬תנ חו מ א‬ ‫ת ת ה ו אי ל ך ‪ -‬כנ ס מן‬ ‫ש ב אלול ב או ה ״ ת פ' ר א ה ע׳ ת תג‪y ,‬‬
‫נ שא יא‪ .‬ו עוד‪ .‬פירו ש מהרז״ו ה א רו ך לב״ר שם )ב הו צ א ת‬ ‫לק מן ב ה ע רו ת‪.‬‬
‫ווי לנ א‪ ,‬תרט״ו(‪.‬‬ ‫‪ (2‬הו ש ע יד‪ ,‬ב־ג‪ .‬הפ טר ה ד שב ת שובה‪.‬‬
‫‪ = ( 12‬ל כ ל דבר‪.‬‬ ‫‪ (3‬ר א ה ד״ה שובה י שר אל ת שמ״א )סה״מ מ לו ק ט ח״ג ע׳‬
‫‪ ( 13‬ב ר כ ה לג‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫טו‪ .‬ב הו צ א ה ה חד ש ה ‪ -‬ח״א ע׳ קיא(‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ב ר כו ת נז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (4‬פ ‪7‬׳ה ) ‪ 7‬ק פו ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ח״ג עג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (5‬ר א ה שמו״ר פנ״ב‪ ,‬ה‪ .‬שהש״ר פ״ג‪ ,‬יא )ב(‪.‬‬
‫ר א ה םה״מ תרנ״ז ‪ 7‬כה ב שולי הג ליון ‪-‬‬ ‫‪ ( 16‬תלת קשרין‪:‬‬ ‫‪ (6‬ת ה לי ם כ ט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫הו ע ת ק ל ק מן ח״ב ‪ 7‬תפ ח ה ער ה ‪.33‬‬ ‫‪ (7‬ר א ה או ה״ ת סי דו ר שבה ער ה ‪. 1‬‬
‫‪ ( 17‬ר א ה ל קו״ת ב מ ד ב ר טז‪ ,‬א‪ .‬ה אזינו עא‪ ,‬ד‪ .‬שה״ש טז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ -‬רא ה ד״ה אז י שיר תרכ״ט‪ ,‬תרל״א‪,‬‬ ‫‪ (8‬ב ה ב א ל ק מן‬
‫‪ ( 18‬זח״ב סב‪ ,‬א‪ .‬פה‪ ,‬א‪ .‬קכ א‪ ,‬א‪ .‬ח״ג פא‪ ,‬א‪ .‬קפב‪ ,‬א‪ .‬רס א‪,‬‬ ‫תרמ״א ו עת״ך )סה״מ תרכ״ט ‪ 7‬ק מ ד ו אי ל ך‪ .‬תרל״ א ח״א ‪7‬‬
‫א‪.‬‬ ‫קנב ו אילך‪ .‬תרמ״א ‪ 7‬מח ו אילך‪ 7 .‬ת ח ו אי ל ך‪ .‬עת״ר ‪ 7‬תב‬
‫‪ ( 19‬ראה סה״מ תרל״א ח״א ‪ 7‬רצג‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ואילך(‪ .‬ור א ה ד״ה הנ״ל תרצ״ב )סה״מ תרצ״ב ‪ 7‬ר(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (20‬ר א ה תני א אג ה״ ק סי״ט‪ .‬ל קו ״ ת פ קו די ו‪ ,‬ד‪ .‬ויקר א ה‪,‬‬ ‫‪ = (9‬ב תנ א דבי א לי הו) ר ב ה ‪ -‬פי״ד‪ .‬ו ר א ה סה״מ תרנ״ט‬
‫סע״ד‪ .‬מ א מרי אדמו״ר הזקן תקס״ג ח״א ‪ 7‬רעז ו אילך‪ .‬סהמ״צ‬ ‫‪ 7‬יח(‪.‬‬
‫להצ״צ ק עב‪ ,‬ב ו אילך‪.‬‬ ‫‪ ( 10‬ב״ר פ״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫קצא‬ ‫שבת תשובה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫בפרע״חי־‪ .‬ומצד התלבשות הנשמה בגוף ונה״ב שמעלימים ומסתירים על אור הנשמה כף‪,‬‬
‫ה״ה צריכים סיוע מהתורה‪ ,‬דהתקשרות שלהם ע״י התורה כר‪ ,‬וכמשנת״ל פע״ה־^‪ .‬וזהו‬
‫תלת קשרין מתקשראין דא בדא כף‪ ,‬דהתקשרות הנשמה באלקות הוא ע״י התורה‪ ,‬שזהו‬
‫בד״כ בנשמות בבחי׳ חלק הנשמה המלובשת בגוף‪ ,‬וכמא׳^^ מעיקרא כי עביד אינש‬
‫אדעתא דנפשי׳ קעביד‪ ,‬להעלות נפשו כף‪ ,‬ובפרט בנשמות שהן בבחי׳ חלישות מצד‬
‫הנה״ב‪ ,‬שצריכים סיוע מהתורה כף‪ .‬אבל שרש ומקור הנשמה הוא למע׳ מהחכ׳‪ ,‬והיא בחי׳‬
‫רעו״ד‪ ,‬רצון פשוט שלמעלה מטו״ד כו׳‪ .‬ומצד מדרי׳ זו שבנשמות‪ ,‬הן למע׳ מהתורה‪ ,‬וה״ה‬
‫משפיעים בתורה‪ ,‬שז״ע לימוד התורה לשמה‪ ,‬לשם התו׳ “‪ ,‬להמשיך המשכת אוא״ס‬
‫בתורה כף‪ .‬וזהו שכ׳=־ ששים המה מלכות‪ ,‬ם׳ מסכתות כו׳ “‪ ,‬אחת היא יונת״־‪ ,‬בחי׳ מם״נ‬
‫באהד*־‪ ,‬וכן אה״ר דבכל מאדח־‪ ,‬שהן למע׳ מהתורה‪ ,‬וממשיכים תום׳ אור בתורה כף‪.‬‬
‫וזהו בחי׳ אמ״‪ ,‬המברכת לבנה כו׳״־‪ ,‬ועש״ז בינה היא בחי׳ עלמא דדכורא■־‪ ,‬שזהו בחי׳‬
‫רעו״ד‪ ,‬שעי״ז משפיעים בתורה‪ .‬ולמעלה היא ההשפעה בבחי׳ ז״א כו׳)ואינה נק׳ דכורא‬
‫ע״ש ההמשכה דבסדר השתל׳ שמבינה לז״א‪ ,‬כ״א ע״ש ההמשכה דעצמות אוא״ס כו׳‪ ,‬והוא‬
‫ע״י רעו״ד‪ ,‬שתופס בעצמות‪ ,‬וכמא׳־־ לית מח׳ תב״כ‪ ,‬אבל נתפס איהו ברעו״ד כו׳‪.(33‬‬

‫קיצור‪ .‬ובחי׳ אמי הוא שנש״י משפיעים בתורה‪ ,‬דלגבי בחי׳ נר״ן שבנשמה‪ ,‬התורה‬
‫שהיא בחי׳ חכ׳ ומהות חכמתו ית׳‪ ,‬ה״ה למעלה מהנשמה בעבודתו בהשגה‪,‬‬
‫שהיא רק ידיעת המציאות‪ ,‬וצריכה סיוע ע״י התורה‪ ,‬ובפרט בחלישות הנפש‪ .‬אבל שרש‬
‫הנשמה‪ ,‬בחי׳ אה״ר ורעו״ד‪ ,‬למעלה מהתורה‪ ,‬ומשפיע בתורה בחי׳ עצמות אוא״ם‪ ,‬שנתפס‬
‫איהו ברעו״ד‪ .‬וזהו ג״כ ההמשכה מבינה לז״א‪.‬‬

‫עז( א ך “ לפעמים נמשך הארה מבחי׳ בינה למל׳‪ ,‬וכדאי׳ בזח״א ד״ב ע״א‪ ,‬ואימא אוזיפת‬
‫לברתא מאנהא וקשיטת לה בקישוטהא כו׳‪ ,‬ודא איקרי אדון‪ ,‬כד״א=־ הנה ארון‬
‫הברית אדון כל הארץ‪ ,‬והיינו שע״י ההמשכה מבינה למל׳‪ ,‬נק׳ המל׳ ג״כ אדון‪ ,‬ל׳ דכר‬
‫כו׳‪ .‬ובנפש זהו שנמשך אור מבחי׳ מקור ושרש הנשמה‪ ,‬הנק׳ מזלא‪ ,‬לבחי׳ הנשמה‬
‫המלובשת בגוף‪ ,‬וכמו הרהורי תשובה שנופלים לאדם “‪ ,‬ע״י דמזלי׳ חזי ” הכרוזים‬
‫העליונים המעוררים על התשובה כו׳‪ ,‬וזהו בד״כ‪ ,‬שהוא הארה משרש הנשמה בנשמה‬
‫המלובשת בגוף “‪.‬‬

‫‪ (30‬ראה לעיל פע״ה ) ‪ 7‬קפו(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (21‬קנ ה‪ ,‬סע״ב ו אילך‪.‬‬

‫‪ (31‬ר א ה זח״א ר מו‪ ,‬סע״א ‪ -‬הוב א ל עי ל שם‪.‬‬ ‫‪ (22‬ס״ע ק פז ו אילך‪.‬‬
‫‪ (32‬תקו״ז ב ה ק ד מ ה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (23‬פ ס חי ם סח‪ ,‬סע״ב‪ .‬ור א ה לק מן פ ק ע ״ו) ח ״ ב ע׳ תצ(‪.‬‬
‫‪ (33‬ר א ה זח״ג רפ ט‪ ,‬ב) ב א ד ״ז(‪ .‬ור א ה ל עי ל פ ס ״ז) ע׳ קסו(‪.‬‬ ‫‪ (24‬ר א ה פרי עץ חיים שער הנ ה ג ת ה לי מוד‪ .‬ל קו ״ ת שלח‬
‫‪ (34‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה אוה״ ת סי דו ר שבה ער ה ‪. 1‬‬ ‫מז‪ ,‬ג‪ .‬שה״ש ל ד‪ ,‬סע״ד‪ .‬םה״מ תרנ״ט ע׳ רנג‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (35‬י הו שע ג‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪ (25‬שה״ש ו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (36‬ר א ה ל עי ל פ ס ״ז) ס ״ ע קסו(‪.‬‬ ‫‪ (26‬שהש״ר עה״פ‪.‬‬
‫‪ (37‬ר א ה מ גי ל ה ג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (27‬שה״ש שם‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (38‬ב או ה ״ ת סי דו ר שם מציין‪ :‬וכמ״ש בד״ ה כי ת צא ע״פ‬ ‫‪ (28‬ר א ה ל קו ״ ת שה״ש מא‪ ,‬ג ו אילך‪.‬‬
‫א שת י פ ת תו א ר כ ר נל קו ״ ת תצא לו‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬ד[‪.‬‬ ‫‪ (29‬ו א ת חנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬
 ‫שובה ישראל‬ ‫קצב‬

‫אמנם י״ל שז״עי^ ובקשתם משם״‪ ,‬דפי׳ ובקשתם הוא ל׳ בקשה וחיפוש‪ ,‬ואין חיפוש אלא‬
‫אחר אבידה‪ ,‬דהיינו דבר שהיא אבודה אצלו בבחי׳ גלות בו׳‪ ,‬והיינו הניצוץ האלקי‬
‫שבנפשו וכהות נפשו האלקית‪ ,‬שהם אבודים ר״ל בחומריות הנה״ב‪ ,‬ומתפזרים ומתפרדים‬
‫מאד בריבוי המחדו״מ אשר לא לה׳ המה כו‪ /‬ועז״א ובקשתם משם‪ ,‬שיחפש במקום‬
‫האבידה‪ ,‬וכמ״ש>י נחפשה דרכינו‪ ,‬שיפשפש במעשיו ודבוריו ומחשבותיו שעברו וחלפו‬
‫מיום היותו‪ ,‬אשר לא טובים המה בו׳‪ ,‬ועי״ז יתמרמר נפשו מאד מעוצם ריחוקו‪ ,‬ויצעק‬
‫אל ה׳ בצר לו״‪ ,‬וכמ״ש “ מן המיצר קראתי כו׳‪ ,‬שמפני המיצר והצער מעוצם הריחוק‪,‬‬
‫ה״ה קורא מעומק פנימיות נפשו‪ ,‬בבחי׳ רצון וצמאון גדול ביותר כו׳‪ .‬והרי הצעקה היא‬ ‫קמד‬
‫בחלק הנשמה המלובשת בגוף‪ ,‬שהיא האבודה ר״ל בהנה״ב‪ ,‬וע״י שהיא ממארי‬
‫דחושבנאי♦ בפרטי מחדו״מ הלא טובים‪ ,‬הרי היא צועקת במר נפשה בו׳‪ .‬דבצעקה זו ה״ה‬
‫יוצאה מהגלות דנה״ב‪ .‬וגם פועל על הנה״ב שתתהפך גם הלב החומרי לאלקות כו׳‪ ,‬דלפי‬
‫שהיתה תחלה מלובשת ומוסתרת בנה״ב‪ ,‬ומתמרמרת וצועקת מעומק הלב כו׳‪ ,‬ה״ז פועל‬
‫גם על הנה״ב שיתהפך כו׳‪ .‬ובפרט כאשר הצעקה היא בהנה״ב עצמו‪ ,‬שהנה״ב צועק על‬
‫ריחוקו‪ ,‬והוא ג״כ ע״י פעולת הנה״ב‪ ,‬שנעשה לו צר מעניניו החומרים והבהמיים‬
‫ומריחוקו מאלקות‪ ,‬וצועק במר נפשו כו׳‪ .‬והסימן ע״ז הוא כאשר המרירות הוא בלב נשבר‬
‫ביותר‪ ,‬וכמו המיואש ר״ל‪ ,‬שאין לו נוחם לנפשו כלל‪ ,‬וכמו כאשר רואה דבר לא טוב‪,‬‬
‫ואין לו שום עצה כלל‪ ,‬שנשבר רוחו בקרבו לגמרי כו׳‪ ,‬ועד״ז הוא הלב נשבר דנה״ב כו׳‬
‫)ועמשית״ל פ׳״(‪ .‬דעי״ז מתהפך לבו לגמרי מן הקצה אל הקצה‪ ,‬וכנראה בחוש בבע״ת‬
‫אמיתיים‪ ,‬שמתהפכים לגמרי בעצם מהותם ע״י המרירות הגדולה וצמאון נפשם ביותר‬
‫כו׳‪ .‬וז״ע הקישוטיףי'‪ ,‬וכמו" עד״מ עיקר התכשיט הוא אבנים טובות ומרגליות‪ ,‬ועיקר‬
‫יוקרם הוא רק מצד החידוש שבהם‪ ,‬שהאבן שהוא דומם יאיר כ״כ‪ ,‬וכמ״ש במ״א־י‪ ,‬וכך‬
‫הו״ע אתהפכא חשוכא לנהורא«‪ ,‬שלב האבן דנה״ב תתהפך להיות בבחי׳ כלה שארי‬
‫ולבבי “‪ ,‬ועמך לא חפצתי כו׳>=‪ ,‬וזה נק׳ קשוטין כו׳‪ .‬אך גם לזה צריכים פתיחת לב האבן‪,‬‬
‫שירגיש הרחמנות שעל נפשו‪ ,‬שירדה מאיגרא רמה כו׳ “‪ ,‬ויתמרמר באמת כו׳‪ .‬וזהו ע״י‬
‫המשכת יגמה״ר מלמע׳‪ ,‬הגורמים פתיחת הלב כו׳‪ ,‬והן היגמה״ר המאירים בחדש אלול‬
‫כו׳«‪ ,‬וכמ״ש במ״א “‪ .‬והן ג״כ בבחי׳ קישוטין “‪ ,‬וכמ״ש במ״א “ הטעם‪ ,‬שכמו התכשיט אינו‬
‫מתעצם בגוף‪ ,‬כמו״ב יגמה״ר הנ״ל אינן מתעצמין עדיין‪ ,‬דיגמה״ר דיוה״ב ה״ה מתעצמים‬

‫כ ד כ ד כ ר נל קו״ ת פ' ר א ה כז‪ ,‬סע״ב ואילך[‪ .‬ור א ה תו״א‬ ‫‪ (39‬ח ל ק מ הב א ל ק מן הו א ע״פ ל שון אדמו״ר הזקן ב ל קו ״ ת‬
‫ברא שי ת ח‪ ,‬ב‪ .‬מ א מרי אד מו״ר הזקן תקס״ח ח״א ע׳ קנז‪ .‬סי דו ר‬ ‫פ׳ ר א ה לב‪ ,‬סע״ב ו אילך‪.‬‬
‫עם דא״ח קע‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ (40‬ו א ת חנן ד‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ (49‬ר א ה זח״א ד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (41‬איכה ג‪ ,‬מ‪.‬‬
‫‪ (50‬ת ה לי ם עג‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫‪ (42‬ע״ד ת ה לי ם קז‪ ,‬ו‪ .‬שם‪ ,‬כח‪.‬‬
‫‪ (51‬שם‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫‪ (43‬ת ה לי ם קיח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (52‬ל שון הש״ם ‪ -‬ח גי ג ה ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (44‬ר א ה זח״ג קעח‪ ,‬א‪ .‬תני א פ כ ״ ט) לו‪ ,‬ב(‪ .‬אג ה ״ ת פ ״ז) צז‪,‬‬
‫‪ (53‬ר א ה סי דו ר ה אריז״ל להר״ ש מר שקוב ב ס ד ר כוו נו ת‬ ‫א(‪.‬‬
‫ר״ח א לו ל ב ת חיל תו‪ .‬מ שנ ת חסידים מ ס כ ת א לו ל פ״א מ״ג‪.‬‬ ‫תתלז(‪.‬‬ ‫‪ (45‬פ׳‪ :‬רא ה פש״א )ח״ג ‪y‬‬
‫ל קו״ ת פ׳ ר א ה כד‪ ,‬ד ו אילך‪ .‬לב‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫ה פ ר ק מז ה ר ש״אימא ‪ ..‬ק שי ט ת ל ה‬ ‫‪ (46‬כנ ״ל ברי ש‬
‫‪ (54‬ר א ה אוה״ ת פ' ר א ה שבה ערה ‪. 1‬‬ ‫בקי שו טה א״‪.‬‬
‫‪ (55‬ר א ה פרי עץ חיים שער חג ה שבו עו ת פ״א‪ .‬ור א ה ג ם‬ ‫‪ (47‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה או ה ״ ת פ' ר א ה שבה ער ה ‪. 1‬‬
‫ד״ה אני ל דו די תשל״ב‪.‬‬ ‫‪ (48‬ב או ה ״ ת פ׳ ר א ה שם מציין‪ :‬וכמ״ש במ״א ע״פ ו שמתי‬
 ‫קצג‬ ‫שבת תשובה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫בבחי׳ מל׳‪ ,‬והיגמה״ר דאלול שהן לעורר®־ על התשובה״‪ ,‬אינם מתעצמין עדיין‪ ,‬ועש״ז‬
‫נק׳ קישוטין כו׳‪ .‬וזהו ההמשכה מבינה למל׳ דהיינו בעבודה ההמשכה מלמע׳ המעורר‬
‫ופותח את הלב לצאת מהגלות והשבי׳ כו׳‪ ,‬והתעוררות תוקף הרצון הנעשה ע״י המרירו׳‬
‫והרחמנות עכ״פ כו׳‪ ,‬דמצד שרש הנשמה הרי יש בה בחי׳ הרצוא דבכל מאדך־^ בעצם‪,‬‬
‫וזהו בחי׳ אימא בעצם‪ ,‬שיש התגלות שרש הנשמה‪ ,‬ומה שאי׳ אוזיפת מאנהא וקישוטהא‬
‫כו׳‪ ,‬הוא שיהי׳ בחי׳ הרצוא ע״י המרירות על הריחוק והתעוררות ר״ר כו׳‪.‬‬

‫וז״ע®® אדון עוזנו®®‪ ,‬שגם המל׳ נק׳ אדון‪ ,‬ל׳ דכר‪ ,‬שזהו בנפש כאשר הנשמה המלובשת״®‬
‫מתעורר ע״י הריחוק בתשובה אמיתית בבחי׳ רצוא וצמאון כו׳‪ ,‬ה״ה ג״כ בבחי׳‬
‫דכורא‪ ,‬המשפיע וממשיך מבחי׳ עצמות אוא״ם ב״ה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬זה מגיע למעלה יותר מן‬
‫הרצון שמצד שרש הנשמה עצמה כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א•®‪ .‬ונק׳ אדון עוזנו‪ ,‬שזה נותן כח בנפש‬
‫לצאת מהשפלות והריחוק‪ ,‬ונעשה כלי לאלקות למדרי׳ נעלית ביותר‪ ,‬היינו גם לבחי׳‬
‫אורות שלמע׳ מבחי׳ הכלים כו׳‪.‬‬

‫ועוי״ל ענין ההמשכה מבינה למל׳‪ ,‬דהנה‪ ,‬מל׳ הו״ע קבעומ״ש®®‪ ,‬וידוע דבקבעומ״ש יש‬
‫ב׳ אופנים‪ ,‬וכנודע ההפרש בין קבעומ״ש דכל השנה לקבעומ״ש דר״ה®®‪ ,‬דבכל‬
‫השנה הוא בבחי׳ כח נעלם‪ ,‬שאין בזה התגלות כו׳‪ ,‬ועם היות שאין זה בדרך עול והכרח‬
‫כו׳‪ ,‬והוא בבחי׳ ביטול כעבד לפני האדון כו׳‪ ,‬כי תמיד יש עול ואימת האדון עליו כו׳‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬אין בזה התגלות הנפש כו׳‪ ,‬דהעבודה בהתגלות היא בכחות הגלוים דמוח ולב‪ ,‬שזהו‬
‫העבודה התמידית דכל השנה כו׳‪ .‬אבל בר״ה‪ ,‬הרי העבודה היא קבעומ״ש‪ ,‬דקבעומ״ש‬
‫דר״ה היא בהתגלו׳ פנימי ועצמי בנפש בבחי׳ נתינה ומסירה בכל עצם נפשו‪ ,‬שנותן א״ע‬
‫)וואם ער גיט זעך אוועק צו אלקות( בכל עצמו ומהותו‪ ,‬ובבחי׳ ביטול פנימי כו‪ /‬רק קמד!‬
‫שאינו בהתפעלות בנפש‪ ,‬דבד״כ ענין קבעומ״ש אינו בהתפעלות‪ ,‬להיות שזהו בבחי׳‬
‫ביטול כו‪ /‬כי בענין הביטול‪ ,‬יש יתרון בקבעומ״ש גם על האה״ר דבכל מאדך®®‪ ,‬להיות‬
‫שקבעומ״ש הוא בבחי׳ הנחת עצמותו כו׳‪ .‬אמנם בבחי׳ התפעלות הרצוא ובבחי׳ קירוב‬
‫והתכללות נפשו באלקות‪ ,‬בזה יש יתרון באה״ר דרעו״ד כו׳‪ ,‬ויש מעלה בהתפעלות‪ ,‬להיות‬
‫שזהו התגלות הנפש‪ ,‬ויש בזה גילוי אור יותר כו׳‪ ,‬ובד״ב הוא בבחי׳ קירוב יותר כו׳‪ .‬וזה‬
‫שיהי׳ הקבעומ״ש בהתגלות נפשו בנתינה ומסירה אמיתית‪ ,‬זהו״ע ההמשכה מבינה למל׳‪,‬‬
‫להיות בקב״ע ג״כ בחי׳ התגלות פנימי כו׳‪.‬‬

‫וז״ע אדון עוזנו‪ ,‬שתהי׳ המל׳ בבחי׳ אדון‪ ,‬דהיינו כאשר נמשך מבחי׳ בינה במל׳‪ ,‬להיות‬
‫המל׳ ג״כ בחי׳ רעו״ד שלמע׳ מטו״ד כו׳‪ ,‬ומזה נמשך עוזנו‪ ,‬ע״ד הוא נותן עוז‬
‫ותעצומות לעםי®‪ ,‬שיהי׳ ג״כ בבחי׳ דכר‪ ,‬להיות למטה ג״כ בחי׳ תוקף הרצוא בתשובה‬

‫‪ (60‬המלובשת‪ :‬אוצ״ל‪ :‬המלובשת בגוף‪.‬‬ ‫‪ (56‬ראה ד״ה אני לדודי תשכ״ו )סה״מ מלוקט ח״ד ‪7‬‬
‫‪ (61‬ראה גם לקו״ת שה״ש ו‪ ,‬ג‪ .‬ז‪ ,‬ב ואילך‪ .‬לקמן פק ‪7‬׳ז‬ ‫שסו‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ד ‪ y‬ריט(‪.‬‬
‫ואילך )ה״ב ‪ 7‬תצה ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (57‬ראה לקו״ת פ' ראה לג‪ ,‬ג‪ .‬אוה״ת שם ס״ע תתז‪ .‬ד״ה‬
‫‪ (62‬ראה םה״מ תרנ״ו ‪ 7‬רסד‪.‬‬ ‫אני לדודי הנ״ל)סה״מ מלוקט שם ‪ y‬שסה‪ .‬בהוצאה החדשה‬
‫‪ (63‬ראה םה״מ שם ם״ע רסג ואילך‪ .‬לעיל פס״א ) ‪ 7‬קנב(‪.‬‬ ‫‪ -‬שם ע׳ ריח(‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (58‬כאן חוזר למשנ״ת בפ ‪7‬׳ה ) ‪ 7‬קפו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (64‬תהלים סח‪ ,‬לו‪.‬‬ ‫‪ (59‬ברכת יוצר‪.‬‬
 ‫שובה ישראל‬ ‫קצד‬

‫הבאה מבחי׳ הריחוק עכ״פ‪ ,‬שהו״ע ובקשתם משם כו׳״‘‪ ,‬או בבחי׳ קבעומ״ש בהתגלות‬
‫בנפש‪ ,‬שבא בבחי׳ תוקף ובחוזק גדול כו‪/‬‬

‫והנה*«‪ ,‬אדון עוזנו זהו בחי׳ המקיף דמל׳ דאצי׳ כמו שהיא באצי׳‪ ,‬והיא חפועלת בכללות‬
‫נשמות־® בענינים הנ״ל‪ .‬אמנם מש״אי־ צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו‬
‫כו׳‪ ,‬הוא ההמשכה בפרטיות הנשמות דבי״ע‪ ,‬להיות דבנשמות יש כמה חילוקי מדרי'‪,‬‬
‫ובד״כ הן בבחי׳ נפש רוח ונשמה‪ .‬דיש מי שעבודתו הוא בבחי׳ נפש לבד‪ ,‬דהיינו רק בעשי׳‬
‫לבד‪ ,‬בקיום המצות בפו״מ‪ ,‬ואינו שייך לאיזה השגה והתפעלות מדות שבלב‪ ,‬כ״א רק אל‬
‫המעשה בלבד כו׳‪ ,‬וגם העשי׳ הוא רק בדרך עבודת עבד בקבלת עול כו׳‪ ,‬שאינו יודע‬
‫כוונת המצוה‪ ,‬ומה שנמשך עי״ז‪ ,‬כ״א שנצטווה לעשותה‪ ,‬וצריך לעשותה‪ ,‬ומשו״ז עושה‬
‫את המצוה כר‪ .‬ויש שעבודתו חוא בבחי׳ רוח‪ ,‬דהיינו התפעלות אהוי״ר שבלב‪ ,‬אם רק‬
‫בבחי׳ אהוי״ר טבעים‪ ,‬והן האהוי״ר המוסתרים בנפשי®‪ ,‬שכאו״א מישראל יש בו בטבעו‬
‫אהבה לאלקו׳י®‪ ,‬וכמו״כ יש בהם בחי׳ היראה בטבע®־‪ ,‬שירא למרוד כר‪ ,‬דיסוד היראה‬
‫הזאת הוא שאינו יכול להיות נפרד ח״ו מאלקות‪ ,‬והוא הביטול טבעי שיש בנש״י בעצם‬
‫)דמשו״ז הן בבחי׳ ארץ חפץ®־‪ ,‬ארץ הראוי לזריעה דמצות‪ ,‬מפני הביטול שבהם כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א״י(‪ ,‬וצריכים להוציא האהוי״ר שיהי׳ בהתגלות‪ ,‬בהתפעלות מורגשת בלב כר‪ ,‬ולא‬
‫בחיצוניות ובבחי׳ מקיף לבד‪ ,‬שיכול להיות בהתלהבו׳ גדולה‪ ,‬ואינו שייך למעשה כלל‬
‫כר‪ ,‬כ״א שתהי׳ בבחי׳ הרגש פנימי‪ ,‬ועכ״פ בתבונת מוחו ותעלומות לבו״‪ ,‬שיבוא לידי‬
‫מעשה בפו״מ בםו״מ וע״ט כר‪ .‬ועיקר העבודה דבחי׳ רוח הוא‪ ,‬כשהתעוררו׳ האהוי״ר הן‬
‫ע״י השגה והתבוננות‪ ,‬שאז הן בבחי׳ הרגש פנימי בבחי׳ קירוב לאלקות‪ ,‬דכאשר האהבה‬
‫היא ע״י התבוננו׳‪ ,‬אז היא רוצח באמת באלקות כר‪ ,‬ונותנת חיות ואור בקיום המצות‪,‬‬
‫וגם מתקנים את הנה״ב כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א®’‪ .‬רק שההתבוננות היא רק השייכה אל המדות‪,‬‬
‫והיינו בבחי׳ חיצוניו׳ המוחין כר‪ .‬ומי שהוא בבחי׳ הנשמה‪ ,‬עיקר עבודתו הוא בבחי׳‬
‫השגה והתבוננות אלקי בבחי׳ עצמות המוחין ובהרגש האלקי בעצם כר‪ ,‬והמדות באים‬
‫בדרך ממילא‪ ,‬והן ג״כ בבחי׳ גדלות כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א ” )והגם שנת״ל פמ״היי דמוחין‬
‫דברי׳ בד״כ הן בחי׳ מוחין השייכים למדות לבד כר‪ ,‬י״ל שיש בזה הפרש בין מלאכים‬
‫לנשמות‪ ,‬דבנשמות‪ ,‬בחי׳ נשמה הוא בחי׳ עצמות המוחין כר‪ .‬ומדרי׳ האצי׳ הוא מה‬
‫שלמע׳ מהשגת הנבראים‪ ,‬והן חב״ד של א״ם ב״ה כר‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פל״ט״‪ ,‬ובד״כ הוא‬
‫העבודה שלמע׳ מטו״ד המושג‪ ,‬ובחי׳ ראי׳ דחכ׳ כר(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והנה אימא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטת לה‪ ,‬והוא המשכה משרש הנשמה‬ ‫קמי‬
‫לנשמה המלובשת בגוף‪ ,‬להיות ובקשתם משם בהמחדו״מ דנה״ב‪ ,‬ונעשה עי״ז‬

‫‪ (70‬ר א ה תו״ א שמו ת נ ג‪ ,‬ד‪ .‬מאמרי אדמו״ר ה א מצעי‬ ‫‪ -‬ר א ה ל קו ״ ת שלח לח‪ ,‬סע״ד ו אי לו‪.‬‬ ‫‪ (65‬ב ה ב א ל ק מן‬
‫שמות ע׳ ו ו אילך‪.‬‬ ‫מ א מרי אדמו״ר הזקן תקס״ו ח״ב ע' ת ק כ ד ו איל ך‪ .‬מ א מרי‬
‫‪ (71‬ר א ה תני א פט״ז‪.‬‬ ‫אדמו״ר ה א מצ עי שלח ע' א׳מב ו אי ל ך‪.‬‬
‫‪ (72‬ר א ה ג ם םה״מ תר״ם ע׳ צא‪ .‬עת״ר ‪ 7‬יח ו אילך‪.‬‬ ‫אוצ״ל‪ :‬הנ ש מות‪.‬‬ ‫‪ (66‬נשמות‪:‬‬
‫‪ (73‬רא ה םה״מ עת״ר שם‪ .‬ע׳ ריא ו אילך‪.‬‬ ‫‪ (67‬ר א ה תני א פי״ח ו אילך‪.‬‬
‫‪ 7 (74‬קג‪.‬‬ ‫‪ (68‬ר א ה תני א ספי״ט‪ .‬פכ״ה‪ .‬פמ״א־מב‪.‬‬
‫‪ (75‬נב‪ ,‬ב ו איל ך‪.‬‬ ‫‪ (69‬מ ל א כי ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫קצה‬ ‫שבת תשובה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫הצעקה והיציאה בתוקף הרצוא‪ ,‬וגם הנה״ב מתהפך עי״ז‪ ,‬ובפרט כאשר הצעקה היא‬
‫מנה״ב‪ .‬והכה ע״ז מיגמה״ר דאלול‪ ,‬שנק׳ קישוטין‪ ,‬מפני שאינן מתעצמין‪ .‬גם ענין המשכה‬
‫הנ״ל הוא להיות קבעומ״ש דר״ה בהתגלות פנימי ועצמי‪ .‬ואז נק׳ המל‪ /‬היינו הנשמה‬
‫שבגוף‪ ,‬אדון‪ ,‬ל׳ דבר‪ ,‬שממשיך בחי׳ עצמות אוא״ם‪ .‬ואדון עוזנו זהו בחי׳ המקיף דמל׳‬
‫כמו שהוא באצי׳‪ .‬וצור מגן ומשגב הן מקיפים דנר״ן‪ ,‬נפש‪ ,‬קיום המצות בעשי׳ בפו״מ‪,‬‬
‫רוח‪ ,‬העבודה באהוי״ר בהרגש פנימי שע״י התבוננות‪ ,‬נשמה‪ ,‬העבודה דבחי׳ מוחין‪,‬‬
‫והמדות באין ממילא‪.‬‬

‫עח( ו כ ש ם שהמה מחולקים בעבודתם‪ ,‬כמו״ב יש חילוקי מדרי׳ בתשו׳ בג׳«׳ מדרי׳‬
‫נר״ף׳‪ .‬תשו׳ דבחי׳ נפש‪ ,‬וכמ״ש«׳ הנפש החוטאת‪ ,‬והתשו׳ היא שמדרי׳ נפש‬
‫תשוב בתשו׳ בו׳‪ .‬ותשו׳ דבחי׳ רוח‪ ,‬וכמ״ש*’ והרוח תשוב אל האלקי׳ בו׳‪ .‬ותשו׳ דבחי׳‬
‫נשמה‪ ,‬כמ״ש״» רוחי ונשמתי אליו יאסוף בו׳‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬נפש הוא בחי׳ עשי׳ בפו״מ‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬וכמו״ב התשו׳ בזה הוא בסומ״ר‬
‫בפו״מ כו׳‪ ,‬כאשר מתמרמר מאד בנפשו על החטא ועון‪ ,‬וצר לו מאד מזה‪ ,‬ונעשה‬
‫אצלו הסכם חזק מאד בלבו לסור מדרכי הרע ולעזוב כל דרכי רשע‪ ,‬כמ״ש'« יעזוב רשע‬
‫דרכו כו׳‪ ,‬ונק׳ עזיבת החטא בפו״מ‪ ,‬לשנות דרכיו הקודמים מההיפך אל ההיפך כו׳‪,‬‬
‫דכאשר מרירות נפשו הוא באמת‪ ,‬שמתחרט על העבר‪ ,‬אז הקבלה וההסכם הוא אמיתי‪,‬‬
‫ומשנה דרכו לגמרי כו׳‪ .‬וכמו״ב התשו׳ על התגברו׳ החומריו׳ בכלל‪ ,‬גם בדברים המותרי׳‬
‫כו׳‪ ,‬והיינו לא על חטא ועון בפו״מ ר״ל‪ ,‬רק על החומריו׳‪ ,‬מה שנמשך מאד אחר טבע‬
‫נפשו הבהמיו׳‪ ,‬ואינו יכול ליפרד מזה כו׳‪ ,‬שזהו מצד התקשרות נפשו שמקושר מאד‬
‫בענינים החומריים‪ ,‬אינו יכול ליפרד מהם )ער קען זעך ניט אפזאגין דערפון(‪ ,‬וע״י‬
‫המרירו׳ ע״ז‪ ,‬ה״ה פועל ישועות בנפשו‪ ,‬שלא תהי׳ מקושרת בענינים החומרים‪ ,‬ולא‬
‫תומשך אחר הטבע‪ ,‬וישנה דרכו בזה כו׳‪ .‬וכמו״כ התשו׳ על העדר קבעומ״ש‪ ,‬ובפרט כשיש‬
‫פר״ע־י‪ ,‬שאין פחד אלקים עליו כו׳ “‪ ,‬שצ״ל תשובה ע״ז‪ ,‬ולהמשיך עליו עומ״ש כו׳‪ ,‬שכ״ז‬
‫הוא בכלל תשובה דבחי׳ נפש כו׳‪.‬‬

‫ותשו׳ דבחי׳ רוח הוא התשובה על העדר התעוררו׳ אהוי״ר כו׳‪ ,‬שהרי יש חיוב על כאו״א‬
‫להיות התעוררות אהוי״ר‪ ,‬שזהו מצוה ממצות התורה שמחוייב כאו״א מישראלי*‪.‬‬
‫וגם‪ ,‬שעי״ז הוא בירור ותיקון הנה״ב‪ ,‬שע״ז הוא תכלית ירידתו למט׳‪ ,‬לזכך את הנה״ב**‪,‬‬
‫שלכך נוצר כו׳‪ ,‬ובכדי שיהי׳ ציור פנימי בנה״ב‪ ,‬שיהי׳ בבחי׳ אדם‪ ,‬א״א כ״א ע״י התעוררו׳‬
‫אהוי״ר בהתגלו׳ הלב‪ ,‬הבאה ע״י התבוננות דוקא כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬כפיית והכנעת הנה״ב‪ ,‬יכול‬
‫להיות גם בלא אהוי״ר)וכ״ש בלא אהוי״ר הבאה ע״י התבוננות כו׳(‪ ,‬ע״י התוקף שבנפש‬
‫להתגבר על הנה״ב‪ ,‬ועי״ז נעשה ג״כ חלישו׳ הנה״ב‪ ,‬הן מצד העדר הפעולה דעניני׳‬

‫‪ (80‬איוב לד‪ ,‬יד )ושם‪ :‬רו חו ונ שמתו(‪.‬‬
‫‪ (81‬ישעי' נה‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ = (82‬פ רי ק ת עול‪.‬‬
‫‪ (83‬ע״ם ת ה לי ם לו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (84‬ר א ה רמב״ם הל' יסו ה״ת רפ״ב‪.‬‬
‫‪ (85‬ר א ה תני א פ ל ״ז) מ ח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (76‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬רא ה ל קו ״ ת ב ל ק עד‪ ,‬ב‪ .‬מ א מרי אד מו״ר‬
‫א׳תקצב ו אילך‪ .‬ד ר ך חיים ‪ 30 7‬ו אילך‪.‬‬ ‫ה א מ צ עי ב ל ק ‪y‬‬
‫‪ (77‬ר א ה ד״ה שובה י שר אל שבה ערה ‪) 3‬םה״מ מ לו ק ט ח״ג‬
‫ע' כ ו אי ל ך‪ .‬ב הו צ א ה החד ש ה ‪ -‬ח״א ע' ק טז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (78‬י חז ק א ל יה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (79‬ק ה ל ת יב‪ ,‬ז‪.‬‬
 ‫שובה ישראל‬ ‫קצו‬

‫החומריים‪ ,‬שנחלש עי״ז הטבע החומריר‪ ,‬וביותר ע״י הכפי׳ גופא כר‪ ,‬אבל אינו נעשה‬
‫עי״ז חקיקה וציור פנימי בהנה״ב כר‪ ,‬כ״א ע״י האהבה שע״י התבוננו׳ נעשה ציור פנימי‬
‫בהנה״ב‪ ,‬לפי שבההתבוננו׳‪ ,‬מכין השכל הטבעי ג״כ את הענין האלקי‪ ,‬והעיקר‪,‬‬
‫שבהתעוררר אהבה זאת דנה״א‪ ,‬מתעורר גם הנה״ב באהבה לאלקר כר‪ .‬ועל העדר‬
‫ההתעוררו׳ דאהוי״ר‪ ,‬ה״ה מצטער בנפשו‪ ,‬שאינה נשלמת הכוונה בירידתו למט׳ כר‪.‬‬
‫ובפרט שהסיבה היא מצד התגברות הנה״ב‪ ,‬הגורם טמטום הלב«»‪ ,‬דמדר דנה״א הן‬ ‫קמז‬
‫בהתעלמות‪ ,‬ואינו מתפעל מענין אלקי כר‪ ,‬ומצטער מאד ע״ז‪ ,‬שהרי במשך הזמן בהעדר‬
‫עבודה מתגבר הנה״ב ביותר‪ ,‬והנה״א נחלש כר‪ ,‬ומי יודע למה שיכול לבא ח״ו עי״ז כר‪.‬‬
‫וע״ז היא התשובה דוהרוח תשוכ‪ ,‬להיו׳ התפעלו׳ המדות כר‪.‬‬

‫ותשו׳ במדרי׳ זו היא בהתפעלו׳ בנפש יותר מתשר דבחי׳ נפש )והיינו שהתשובה גופא‬
‫היא בבחי׳ רוח כר(‪ .‬והגם דתשר דבחי׳ נפש היא על המעשה בפו״מ )וכן על‬
‫התגברו׳ החומריר‪ ,‬שזהו בפו״מ‪ ,‬שמעשיו הם כמעשה בהמה‪ ,‬ובפרט בפר״ע‪ ,‬שזהו מקור‬
‫כל המיני הרע ר״ל‪ ,‬וכמ״ש במ״אי«(‪ ,‬ובודאי כאשר יערה עליו רוח טהרה»«‪ ,‬ויתעורר‬
‫בתשובה ע״ז‪ ,‬נוגע לו הענינים בפנימיו׳ נפשו ממש יותר מהעדר העבודה בהתעוררו׳‬
‫אהוי״ר‪ ,‬דמ״מ זהו בדקות יותר‪ ,‬שהרי עכ״פ אינו מעוברי עבירה ח״ו)ואינו נחשב כבהמה‪,‬‬
‫רק שאינו אדם כר(‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬התשובה בזה היא בבחי׳ התפעלות יותר מתשו׳ דנפש‪ ,‬להיות‬
‫דמי שהוא רק בבחי׳ נפש‪ ,‬אין בו ענין ההתפעלות בנפשו כ״כ‪ ,‬וע״כ‪ ,‬התשר‪ ,‬הגם שהיא‬
‫בהתעוררו׳ פנימי בעצמו׳ נפשו‪ ,‬מפני שהעניני׳ נוגעים לו באמת בפנימי׳ נפשו‪ ,‬עד‬
‫שמשתנה עי״ז בכל דרכיו והילוכיו כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין בזה התפעלו׳ כ״כ )ואין הכוונה שאין‬
‫כזה התפעלות כלל‪ ,‬שהרי כאו״א כלול מכל המדרי׳‪ ,‬ויש בו גם בחי׳ רוח כר‪ ,‬אבל אין‬
‫ההתפעלות בתוקף כ״כ כר(‪ ,‬ובד״ב התשובה היא ששייך לעשי׳ בפו״מ לבד‪ ,‬לעזוב דרכו‬
‫הקודמת‪ ,‬ולשנות דרכיו לגמרי‪ ,‬בהסכם חזק מאד כר‪ ,‬אבל הכל רק בהנוגע לפו״מ לבד‬
‫כר‪ .‬ומי שהוא בבחי׳ רוח‪ ,‬יש בו טבע ההתפעלות בנפשו‪ ,‬והתשובה היא על העדר התגלו׳‬
‫כהות הנה״א כו׳‪ ,‬וע״כ התשובה היא בהתפעלות גדולה כר‪ .‬ויש מעלה בזה שהתשו׳ היא‬
‫בהתפעלו׳‪ ,‬כמו שיש מעלה בהתפעלות דרעו״ד על קבעומ״ש‪ ,‬הגם שהביטול הוא שם‬
‫בבחי׳ ביטול פנימי ועצמי יותר כר‪ ,‬וכמשנת״ל )ובאמת‪ ,‬העדר האהוי״ר‪ ,‬הגם שהיא‬
‫בדקות‪ ,‬מגיע מזה הפגם למע׳ יותר‪ ,‬להיותו במדרי׳ גבוה יותר כר‪ .‬דהנה®״ כתי׳״® כי‬
‫האדם עץ השדה בו׳‪ ,‬ועד״מ עץ פרי‪ ,‬הרי הפירות שהן בגובה האילן‪ ,‬כשנופלים על הארץ‪,‬‬
‫ה״ה נופלי׳ במרחק יותר מן האילן כר‪ ,‬וכמו״כ בעץ החיים דנשמות‪ ,‬מי שהוא במדרי׳‬
‫גבוה‪ ,‬הרי הנפילה ר״ל היא למטה יותר כר‪ ,‬וע״כ‪ ,‬במי שמצד מעלת נשמתו ה״ה שייך‬
‫לעבוד׳ דאהוי״ר‪ ,‬הנה העדר העבוד׳ עושה בו ריחוק גדול יותר‪ ,‬ועלול ח״ו יותר לרע‬
‫ר״ל‪ ,‬והיינו לבד זאת שהכתם על בגד חשוב גרוע יותר כו׳>®‪ ,‬הנה הוא עלול ח״ו ליפול‬

‫‪ (89‬ראה לקו״ת שם עג‪ ,‬ד‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי בלק‬ ‫‪ (86‬ראה לעיל פע״ה ) ‪ 7‬קפז(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪ (87‬ראה דרך חיים ‪ . 117‬מאמרי אדמו״ר האמצעי הנחות‬
‫‪ (90‬שופטים כ‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫תקע״ז ‪ 7‬קמ‪ .‬קונטרס העבודה פ״ב ) ‪ .(13 7‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (91‬ראה גם קונטרס ומעין מאמר טו ספ״ה)ע׳ ‪ .(105‬סה״מ‬ ‫‪ (88‬ע״פ ישעי׳ לב‪ ,‬טו‪.‬‬
‫תרפ״ד ע' נד‪.‬‬
 ‫קצז‬ ‫שבת תשובה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫יותר ברע ר״ל‪ ,‬וע״ב צ״ל באמת תשו׳ גדולה יותר כו׳(‪ .‬וזהו דתשו׳ דרות‪ ,‬להיותו במעלת‬
‫ומדרי׳ הרוח‪ ,‬ע״כ התשובה היא בהתפעלו׳ יותר כו׳)ובפרט אם יש בו איזה חטא ח״ו‪,‬‬
‫התשו׳ היא בתוקף ההתפעלו׳ ביותר בו׳(‪.‬‬

‫ותשוב׳ דבחי׳ נשמה היא על העדר ההשגה האלקי׳ וההתבוננו׳ האלקי כר‪ ,‬שגם בזה הוא‬
‫החיוב על כאו״א‪ ,‬וכמו בעסק התורה בכלל‪ ,‬והעסק בפנימיות התו׳ בפרט כר‪,‬‬
‫וכמ״ש באגה״ק בקו״א ד״ה להבין מ״ש בפע״ח^י‪ ,‬שידיעת ההשתל׳ היא מצוה רבה»®‬
‫ונשאה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬עולה על כולנה‪ ,‬כמ״שי® וידעת היום כו׳‪ ,‬דע את אלקי אביך כו׳=®‪,‬‬
‫ומביאה ללב שלם כו׳־י‪ .‬ועל ההעדר‪ ,‬צ״ל תשובה כר‪ .‬והעיקר הוא על העדר ההרגש‬
‫במוחו‪ ,‬שגם כשמתבונן בענין אלקי‪ ,‬אין הענין נרגש במוחו)עם לייגט זעך בא עם דער‬
‫ענין ניט אפ במוחו‪ ,‬און עם ווערט ניט דערהערט(‪ ,‬ואינו מתפעל במוחו כר‪ ,‬שזהו מצד‬
‫טמטום המוח כו׳«» )ויש בזה כמה חילוקי מדרי׳ בהעדר ההנחה וההרגש ובהעדר‬
‫ההתפעלות כר(‪ ,‬ומתמרמר בנפשו ע״ז שהוא ריק מענין אלקי‪ ,‬שאינו מאיר בנפשו‪,‬‬
‫וממילא גם התפעלו׳ המדות הוא בחיצוניו׳ לגמרי כר‪.‬‬

‫קמח‬ ‫ותשובה זו היא בבחי׳ פנימיו׳ יותר מתשר דבחי׳ רוח כר)וזהו שהתשר היא בבחי׳ נשמה‪,‬‬
‫דהיינו בבחי׳ פנימיו׳ ובעומק יותר כר‪ ,‬דכשם שהעבודה דנשמה היא בעומק‬
‫יותר‪ ,‬שהיא בחי׳ עצמו׳ המוחין כנ״ל‪ ,‬כמו״כ התשובה היא בבחי׳ פנימיו׳ ועומק בנפש‬
‫בר(‪ .‬דהנה‪ ,‬להיותו במדרי׳ נשמה‪ ,‬הרי יש בו עכ״פ ידיעה והשגה אלקית‪ ,‬וכאשר מתעורר‬
‫בתשר על העדר ההרגש כר‪ ,‬ה״ה יודע ממה שנתרחק כר‪ ,‬וע״כ הריחוק נוגע לו באמת‬
‫בפנימיו׳ נפשו ביותר‪ ,‬וה״ה בעיני עצמו כמו חוטא ופושע ממש‪ ,‬ומצטער בנפשו מאד‪,‬‬
‫כמו שהי׳ עובר עבירה ר״ל‪ ,‬דמפני הידיעה באלקות)ובהתשו׳ ההרגש הוא ביותר‪ ,‬וכמו‬
‫הכרה פנימי׳ באלקו׳ כר(‪ ,‬ע״כ נרגש מאד איך שרע ומר עזבו את ה׳ כו״י‪ ,‬וה״ה שב בכל‬
‫לבו ובכל נפשו מעומק ופנימיו׳ נפשו כר‪ ,‬ועי״ז מסיר ההעלמו׳ וההסתרי׳‪ ,‬ויהי׳ באמת‬
‫כלי לאור אלקי‪ ,‬שיאיר בגילוי בנפשו במוחו ולבו כר‪.‬‬

‫ועל כל אלו המדרי׳ בתשו׳‪ ,‬נמשך כח וסיוע מלמע׳‪ ,‬הן על עצם התשו׳‪ ,‬והן על השמירה‬
‫אח״כ כר‪ .‬וכמו בתשר דבחי׳ נפש‪ ,‬נמשך לו הכח מלמע׳ להתמרמר באמת על דרכיו‬
‫ועניניו‪ ,‬ולהיות אצלו הסכם חזק לשנות דרכיו כר‪ ,‬וה׳ בוחן לב וכליות«®‪ ,‬יודע היטב‬
‫הסכם החזק הטוב‪ ,‬ועוזר לו להתהלך תמיד בדרך הטוב כר‪ .‬וכה״ג הוא בתשר דבחי׳ רוח‬
‫ונשמה‪ ,‬נמשך הסיוע מלמע׳‪ ,‬הן ע״ז שיתעורר בתשובה‪ ,‬והן אח״כ שתהי׳ העבודה תמידית‬
‫כו׳‪.‬‬

‫וז״ע צור משגבינו מגן ישענו כו׳י=‪ .‬דאדון עוזנו הוא כללות כח התשר שבנפש‪ ,‬הבאה‬
‫מצד הריחוק כר‪ ,‬דהיינו מה שמצד עצם נקודת היהדות שלו)שזהו בחי׳ נקודת הלב‪,‬‬

‫דברי הימים־א כח‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(95‬‬ ‫קנו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(92‬‬

‫עכ״ל אדמו״ר הזקן בקונטרס אחרון שם‪.‬‬ ‫‪(96‬‬ ‫רבה‪ :‬כ״ה בדפוסים שלפנינו‪ ,‬אבל בלוח התיקון‬ ‫‪(93‬‬
‫ע״פ לשון הכתוב ‪ -‬ירמי' ב‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪(97‬‬ ‫רמה‪ .‬וכ״ה לקמן פרמ״ה )ח״ג ‪ y‬תרפא(‪.‬‬ ‫שצ״ל‪:‬‬
‫ע״פ לשון הכתוב ‪ -‬שם יא‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(98‬‬ ‫ואתחנן ד‪ ,‬לט‪.‬‬ ‫‪(94‬‬
 ‫שובה ישראל‬ ‫קצח‬

‫שנק׳ כנס״י‪ ,‬שזהו בחי׳ נקודת המל׳ שיש בכאו״א מישראל כו׳(‪ ,‬נוגע לו מאד בנפשו‬
‫ריחוקו מאלקו‪ /‬ומתעורר בתשובה שלימה להיו׳ בבחי׳ קירוב כו‪ /‬ומש״א צור משגבינו‬
‫כו׳‪ ,‬זהו בדרך פרט‪ ,‬במדרי׳ נר״ן‪ ,‬שהן בחי׳ בי״ע‪ ,‬כל חו״ח^־ לפי מדריגתו כו׳‪ .‬וכ״ז הוא‬
‫בחי׳ המקיף דמל׳ שנמשך על מדרי׳ נשמתו‪ ,‬אם היא מברי׳ או יצי׳ ועשי׳ כו‪ /‬וזהו בחי׳‬
‫הכתרים הפרטים בד׳ עולמו׳ אבי״ע בכלל ובפרט כו‪/‬‬

‫קיצור‪ .‬יבאר חלקי התשובה דנר״ן‪ .‬נפש החוטאת היא תשוב בםו״מ בפו״מ‪ ,‬בחרטה‬
‫אמיתית‪ ,‬ואז גם הקבלה אמיתית‪ .‬גם התשובה על התגברות החומריות‪ ,‬שלא‬
‫יומשך אחר הטבע‪ .‬גם על העדר קבעומ״ש‪ .‬ותשו׳ דרוח היא על העדר העבודה דאהוי״ר‪,‬‬
‫שזהו מ״ע‪ ,‬וגם שעי״ז דוקא תיקון הנה״ב בציור פנימי‪ .‬ותשו׳ זו היא בהתפעלות יותר‪,‬‬
‫מפני שרוח הוא התפעלות‪ ,‬הגם שמעשה נוגע יותר‪ .‬ובאמת ג״ז נוגע מאד‪ ,‬כמשל פרי‬
‫שבראש האילן נופלת מרחוק יותר‪ .‬ותשו׳ דנשמה היא על העדר ההשגה האלקית‬
‫והתבוננות‪ ,‬והיא בבחי׳ הרגש פנימי ביותר‪ .‬והכח על כ״ז הוא מבחי׳ המקיפים דצור מגן‬
‫משגב‪ .‬וזהו המקיפים פרטים ופעולתם‪.‬‬

‫עט( ובכ״ז הגם שנמשך הכתר‪ ,‬דהיינו בחי׳ הרצון‪ ,‬לכל עולם בפרט‪ ,‬כפי מהות ומדרי׳‬
‫העולם כו׳״״'‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין בזה התחלקו׳ מדרי׳ בעצם‪ ,‬דהכל הוא בחי׳ רצון‪,‬‬
‫והיינו דהכל הוא מהות א׳ בעצם כו׳‪ .‬ואין זה כמו בע״ס‪ ,‬דהע״ם דברי׳ הן בבחי׳ מהות‬
‫אחר מהע״ם דאצי׳‪ ,‬וכמשנת״ל פמ״ה>»'‪ ,‬משא״כ הרצון אינו מהות אחר‪ ,‬דהכל הוא רצון‬
‫א׳ כו׳‪ .‬ועם היות שבודאי בחי׳ כתר דאצי׳ הוא בבחי׳ גילוי יותר מכתר דברי׳ כו׳‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫בעצם מהותם הוא מדרי׳ א׳ כף־״'‪ .‬ויכול להיות ההגדלה בבחי׳ כתר דברי׳‪ ,‬וגם בבחי׳‬
‫כתר דעשי׳‪ ,‬להיות יותר גם מבחי׳ כתר דאצי׳ כו׳‪ .‬דהרי בבחי׳ אור פנימי‪ ,‬הרי בחי׳ חב׳‬
‫דעשי׳ הוא כמו עד״מ שכל המעשי‪ ,‬וחכ׳ דאצי׳ זהו עד״מ עצמות החכ׳ כו׳‪ ,‬הרי כמה‬ ‫ר!מט‬
‫שתהי׳ ההגדלה והגילוי בשכל המעשי‪ ,‬הרי לא יהי׳ במעלת ומדרי׳ עצמי׳ החכ׳‪ ,‬כ״א‬
‫במדרי׳ שכל המעשי כו׳^״י‪ .‬וכמו אומן חכם גדול שמופלא הוא בחכמתו‪ ,‬כמו במלאכת‬
‫הציור או במלאכת הריקום וכה״ג‪ ,‬הרי כל חכמתו היא באין ערוך לגבי חכם גדול‬
‫במושכלות נעלות בעצם החב׳ כו׳‪ ,‬והיינו מפני שבכללות הוא שכל המעשי לבד כו׳‪.‬‬
‫וכמו״כ יובן‪ ,‬דחכ׳ דעשי׳‪ ,‬להיות שבעצם המדרי׳ היא במהות אחר מחב׳ דאצי׳‪ ,‬הנה גם‬
‫אם יהי׳ בזה הגדלה ותום׳ אור‪ ,‬הכל הוא במדרי׳ חב׳ דעשי׳‪ ,‬ואינה בערך בחי׳ חב׳ דאצי׳‬
‫כו׳‪ .‬ולכן‪ ,‬בחי׳ היותר אחרונה דאצי׳ שבעשי׳‪ ,‬ה״ז למע׳ באין ערוך מהמדרי׳ היותר‬
‫עליונה דעשי׳ עצמה כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״אי״■)רק בחכ׳ דתורה אין התחלקו׳ מדרי׳‪ ,‬שגם כמו‬
‫שבאה בחב׳ דעשי׳‪ ,‬היא באותו המהות ממש דבחי׳ חכ׳ דאצי׳־יי'‪ ,‬וכמו באור פניך נתת‬
‫לנו כו׳«״>‪ ,‬ויכול להיות בזה ההגדלה להיות באותו בחי׳ האור והגילוי ממש כו׳‪ ,‬דבאמת‬
‫המשכה דתורה היא בעצם למע׳ מם׳ השתל׳ כו׳(‪ .‬אבל בבחי׳ הכתר‪ ,‬יכול להיות הגדלת‬

‫‪ ( 104‬ל ה עי ר מתו״ א חיי שרה טז‪ ,‬סע״ב‪ .‬ל קו ״ ת ב מ דב ר ב‪,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫‪ ( 105‬ר א ה ג ם תני א פ״ד‪ .‬קונ ט ר ס א חרון ד״ה ל הבין מ״ש‬
‫בפ ‪7‬׳ח )קנח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ ( 106‬ב ר כ ת ״שים שלום״ שבסיום ת פי ל ת ה ע מיד ה‪.‬‬
‫‪ = (99‬חד וחד‪.‬‬
‫‪ ( 100‬ר א ה ל עי ל פס״ג ו א י ל ו ) ‪ 7‬קנ ה ואילך(‪.‬‬
‫‪ 7 ( 101‬ק א ו אילך‪.‬‬
‫‪ ( 102‬ר א ה מ קו מו ת שצויינו ב ה ע ר ה ‪. 111‬‬
‫‪ ( 103‬ר א ה ג ם םה״מ תרס״ב ס״ע שיח ו אילך‪.‬‬
 ‫קצט‬ ‫שבת תשובה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫האור והגילוי דבחי׳ כתר דעשי׳‪ ,‬להיות כמו כתר דאצי׳ כו‪ /‬וכמו ברצון‪ ,‬הרי יכול להיות‬
‫תוקף הרצון במעשה כמו בשכל כו׳‪ ,‬וכמו״כ יכול להיו׳ הגדלה בכתר דעשי׳‪ ,‬להיות כמו‬
‫כתר דאצי׳‪ ,‬וגם למע׳ מזה כר‪ .‬ובאמת יש בבחי׳ כתר דעשי׳ כח נעלה יותר‪ ,‬דבכדי‬
‫שבמדרי׳ נפש תהי׳ התשובה באמת‪ ,‬זהו ממדרי׳ עליונה יותר כר‪ .‬וגם ע״י תשובתו‬
‫האמיתי׳ מאיר אור עליון יותר כר‪ .‬וכידוע בענין אז אתם’״*‪ ,‬א׳ תם»״>‪ ,‬דתמים במעשיד״י‬
‫בעשי׳ בפו״מ‪ ,‬מגיע בבחי׳ אלף‪ ,‬שזהו תמימות הרצון פשוט‪ ,‬וכמשי״ת״״‪ .‬וכמו״כ הוא‬
‫בענין התשובה ג״כ‪ ,‬דתשר דבחי׳ נפש מגיע למע׳ יותר כר‪ .‬וז״ע דהשתל׳ הכתרים זמ״ז״־‪,‬‬
‫דכתר דברי׳ וגם כתר דעשי׳ יש לו שייכות לבחי׳ כתר דאצי׳ יותר מבחי׳ חב׳ דאצי׳‪ ,‬דהחכ׳‬
‫מאין תמצא־״‪ ,‬כעין יש מאיף״‪ ,‬מבחי׳ הכתר כר‪ ,‬והמשכת הכתרים הוא בבחי׳ השתל׳‬
‫זמ״ז כר‪ .‬וענין ההשתל׳ בזה אינו בם׳ והדרגה דהשתל׳‪ ,‬להיות בחי׳ הארה זמ״ז כר‪,‬‬
‫דההשתל׳ באופן כזה הוא רק במדרי׳ שבאים בבחי׳ התלבשו׳ כר‪ ,‬וכמשנת״ל פנ״א‪,114‬‬
‫ובהמשכת הכתרים הוא שעצם המהות נמשך בכל מקום‪ ,‬והכל הוא מהות א׳ ממש כר‪.‬‬
‫ונמצא‪ ,‬דבחי׳ הרצון אין בו התחלקות מדרי׳‪ ,‬שזהו בחי׳ האור שבבחי׳ א״ס ובבחי׳ בל״ג‪,‬‬
‫דא״ם ממש להתפשטותו‪ ,‬שנמשך בכל מקום כר‪ ,‬ובכ״מ שנמשך אינו בבחי׳ התלבשות‪,‬‬
‫והוא בבחי׳ א״ם ממש כר‪.‬‬

‫וע״פ מה שנת״ל הג׳ תשובו׳ דנר״ן‪ ,‬יובן מ״ש שובה ישראל כר‪ ,‬דחשיב כאן ג׳ תשובו׳‬
‫הנ״ל־״‪ .‬דמ״ש שובה ישראל‪ ,‬היא תשובה דנפש‪ ,‬ועז״א כי כשלת בעוניך‪ ,‬שהיא‬
‫התשובה להיות םו״מ בפ״מ כר‪ .‬ומ״ש קחו עמכם דברים ושובו אל הוי׳‪ ,‬היא תשובה דרוח‪,‬‬
‫דדבור הוא בחי׳ רוח‪ ,‬וכמ״ש«״ לנפש חי׳‪ ,‬ות״א לרוח ממללא כר‪ ,‬דתשר זו אינו על עשי׳‬
‫בפו״מ‪ ,‬כ״א על העבודה דאהוי״ר‪ ,‬ולכן אינו אומר כי כשלת כר‪ ,‬כ״א קחו עמכם דברים‬
‫כר‪ .‬ואח״כ או׳ אמרו אליו כל תשא עון‪ ,‬היא תשו׳ דנשמה‪ ,‬ואומר בזה אמרו אליו‪ ,‬להיות‬
‫שזהו בבחי׳ קירוב‪ ,‬שהרי יש בו ידיעת והשגת אלקר כר‪ ,‬וגם‪ ,‬דאמירה היא בלב״‘‪ ,‬בחי׳‬
‫מחשבה‪ ,‬וזהו בחי׳ נשמה כר‪ .‬ואומרו כל תשא עון‪ ,‬הוא בחי׳ המקיף‪ ,‬שז״ע כל‪ ,‬בחי׳‬
‫התכללו׳ כר‪ ,‬והיינו שכל התשובו׳ האלו הן בכח האו״מ‪ ,‬שנמשך בכל המדרי׳ דבי״ע כר‪.‬‬
‫וידוע®״ דמ״ש כל תשא עון‪ ,‬קאי על בחי׳ סובב ומקיף הכללי כר‪ ,‬והוא שהמקיפי׳ הפרטים‬
‫הן בבחי׳ אחדות ממש בבחי׳ סובב ומקיף הכללי‪ ,‬שהכל הוא מהות א׳ ממש כר‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫רןנ‬ ‫ולכן נמשך משם סליחת עוונות‪ ,‬שזהו מבחי׳ המקיף דוקא‪ ,‬ובפרט מבחי׳ המקיף הכללי‬
‫כר‪ .‬וזהו שובה ישראל עד ה׳ אלקיך‪ ,‬תשו׳ דבחי׳ נפש כר‪ ,‬קחו עמכם דברים ושובו כר‪,‬‬

‫תתקמז(‪ .‬סה״מ תרפ״ט ‪ 7‬סב‪ .‬תרצ״ז ‪ . 198 7‬תש״ג ‪. 112 7‬‬
‫‪ (112‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ ( 113‬ראה גם םה״מ תרס״ט ‪ 7‬קעז‪.‬‬
‫‪ 7 ( 114‬קין ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 115‬ר א ה ד״ה שובה י שר אל שבה ער ה ‪) 3‬םה״מ מ לו ק ט‬
‫ח״ג ‪ 7‬טז ו אילך‪ .‬ב הו צ א ה החד שה ‪ -‬ח״א ‪ 7‬קיב ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 116‬בר א שי ת ב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ ( 117‬ראה לעיל פס״ט )ריש ‪ 7‬קעב(‪.‬‬
‫‪ ( 118‬ר א ה ב שם הרב ה מגי ד ממעזריט ש‪ :‬םה״מ תרכ״ט ‪7‬‬
‫קכו‪ .‬תרמ״ב ם״ע רמ ואילך• ‪ 7‬שלב‪ .‬ל קו טי א מרים ל הר ב‬
‫ה מגי ד )קה״ת‪ ,‬תש״ע( הו ס פו ת סימן מה‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 107‬ת ה לי ם יט‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ ( 108‬ר א ה ד ר ך חיים ע׳ ‪ . 13‬ור א ה םה״מ עת״ר ע׳ רג‪ .‬ל ק מן‬
‫פ שס״ח )ח״ג ‪ 7‬א׳כב(‪ .‬םה״מ ע טר״ת ע' קסז‪ .‬ד״ה א ל יפ ט ר‬
‫ת שכ״ב )םה״מ תשכ״ב ס״ע קסא(‪.‬‬
‫‪ ( 109‬נו ס ח ס ד ר ה ק פו ת ל ש מ ח ת תורה‪ .‬ור א ה ג ם מ א מרי‬
‫אד מו״ר ה א מ צ עי קר ח ‪ 7‬א׳ שכח ו אילך‪ .‬םה״מ תרס״ה ‪ 7‬יה‬
‫ו איל ך‪ .‬ת ש״ג ‪ 68 7 ♦58 7‬ו אילך‪ .‬מ קו מו ת שצויינו ב ה ע ר ה‬
‫ה קו ד מ ת‪.‬‬
‫‪ ( 110‬ל ק מן פפ״ב ) ‪ 7‬רז ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 111‬ר א ה ל קו ״ ת קר ח נב‪ ,‬ג‪ .‬םה״מ תרמ״ג ‪ 7‬ק טו‪ .‬תרנ״ט‬
‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬רם ו אילך‪ .‬ל ק מן פש״מ )ח״ג‬ ‫ם״ע יד ו אי ל ך‪ .‬תרס״ה‬
 ‫שו ב ה י ש ר אל‬ ‫ר‬

‫תשובה דבחי׳ רוח כו׳‪ ,‬אמרו אליו כל תשא עון‪ ,‬הוא תשובה דבחי׳ נשמה כר‪ ,‬שכ״ז הוא‬
‫מבחי׳ המקיף‪ ,‬וכל המקיפים הם בבחי׳ אחדות ממש בבחי׳ סובב ומקיף הכללי‪ ,‬ונמשך‬
‫משם להיות נושא עון כו‪/‬‬

‫קיצור‪ .‬ומ״מ‪ ,‬כל המקיפים הפרטים הכל מהות א׳ הוא‪ ,‬דבאו״ם הרי בי״ע מחות אחר‪,‬‬
‫וגם אם יהי׳ הגדלה בחכ׳ דעשי׳‪ ,‬ה״ז באין ערוך לגבי אצי׳‪ ,‬וכמו שכל המעשי‬
‫לגבי עצם«”‪ ,‬משא״כ הרצון‪ ,‬יכול להיות בתוקף במעשה כמו בשכל‪ ,‬וכמו בכתר דעשי׳‬
‫יכול להיות הגדלה כמו בכתר דאצי׳)ובאמת יש בזה כח נעלם נעלה יותר(‪ ,‬דהשתל׳‬
‫הכתרים זמ״ז‪ ,‬וההשתל׳ היא שנמשך ממהות למהות‪ ,‬וע״כ הכל באמת מהות א׳‪ ,‬בלי‬
‫התחלקות‪ .‬ובהנ״ל פע״ח״־׳‪ ,‬יובן מ״ש שובה ישראל‪ ,‬דכי כשלת היא תשובה דנפש‪ ,‬קחו‬
‫עמכם דברים‪ ,‬תשו׳ דרוח‪ ,‬ממללא‪ ,‬אמרו אליו‪ ,‬תשו׳ דנשמה‪ ,‬בחי׳ מח׳‪ .‬וכ״ז הוא בכח‬
‫האו״מ‪ ,‬זהו כל תשא עון‪.‬‬

‫‪(SV 0‬‬ ‫•‬

‫‪ ( 121‬זהו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וזהו‪.‬‬ ‫‪ (119‬עצם‪ :‬אוצ״ל‪ :‬עצמות החפ‪.‬‬

‫‪ = (120‬פרק עח ) ‪ 7‬קצה ואילך(‬
 ‫רא‬

‫ב ס״ד‪ .‬לי ל ב׳ ד ח ה ״ס‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫ב ס כו תי תשבו כו׳ כל האזרח בישראל ישבו בסכות^‪ .‬וצ״ל מה״ע כל האזרח בישראל‬
‫ישבו‪ ,‬הלא כבר נא׳ בסכות תשבו‪ ,‬ומהו עוד כל האזרח כו‪ /‬ובמד״ת אי׳ א״ל‬
‫הקב״ה לאברהם אתה אמרתי והשענו תחת העץ‪ ,‬חייך שאני פורע לבניך במדבר בישוב‬
‫ולעתיד‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרש ענן למסך®‪ ,‬בישוב‪ ,‬בסכות תשבד‪ ,‬ולע״ל‪ ,‬וסוכה תהי׳ לצל יומם®‪.‬‬
‫וצ״ל מה״ע והשענו תחת העץ‪ ,‬ומהו בסכות תשבו שצ״ל שזהו למע׳ מעניו והשענו כו׳‪,‬‬
‫שהרי השכר ודאי גבוה מהפעולה כר‪ .‬וגם‪ ,‬הלא העושה סוכתו תחת האילן פסולהי‪,‬‬
‫ולמדו® ממ״ש בסכר תשבו‪ ,‬ולא תחת האילן‪ ,‬הרי שבמכות תשבו הוא ענין אחר ממ״ש‬
‫והשענו כר‪ ,‬וצ״ל מה״ע בסכות תשבו כר‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק משנת״ל® ההפרש בין האו״מ‬
‫להאו״פ‪ ,‬דאו״פ בא בהתחלקו׳ בעולמו׳‪ ,‬הן בעולמו׳ שלמע׳ מאצי׳ ובעולמו׳ אבי״ע כר‪,‬‬
‫והאו״מ הוא בבחי׳ א״ם ובל״ג‪ ,‬שאין בו התחלקו׳ כלל‪ ,‬דהגם שיש מקיפים כללים‬
‫ומקיפים״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הכל בבחי׳ א״ם בלי התחלקות כלל כר‪.‬‬

‫פ( א מ נ ם עדיין צ״ל‪ ,‬והלא יש ע״ם דעיגולי׳״‪ ,‬וכמ״ש בע״ח בתחלתו״ דכשם שיש ע״ס‬
‫דיושר‪ ,‬כמו״כ יש ע״ס דעיגולים‪ ,‬עיגול הכתר ועיגול החכ׳ עד עיגול המל׳‪,‬‬
‫הרי לכאו׳ יש התחלקו׳ ע״ם גם בעיגולים‪ ,‬היינו בהאור שבבחי׳ א״ס ובל״ג כר‪ .‬ולכאו׳‬
‫צ״ל שהן מחולקים במדריגתן‪ ,‬מאחר שהן בבחי׳ כתר וחב׳ ובינה כר‪ ,‬ה״ז התחלקו׳ מדרי׳‬
‫כו׳‪ ,‬וממילא גם המקיפי׳ הן במדרי׳ מחולקו׳‪ ,‬מאחר שכל מקיף יש בו ע״ם‪ ,‬וכמו המקיף‬
‫כללי דא״ק יש בו ע״ם‪ ,‬וכמ״ש בע״ח״ דבא״ק יש ע״ס דיושר וע״ם דעיגולים‪ ,‬וכן בכתר‬
‫הנא‬ ‫דאצי׳ יש ע״ם בבחי׳ כתר גופא‪ ,‬לבד מה שהכתר כולל הע״ס דיושר כר‪ ,‬וכן בכתר דברי׳‬
‫כר‪ ,‬ומאחר שבכל מקיף יש ע״ם‪ ,‬שלכאו׳ הן במדרי׳ מחולקר‪ ,‬ממילא גם המקיפים הן‬
‫בבחי׳ התחלקו׳ כו׳‪ .‬וה״ז סותר למשנת״ל® שהאו״מ אין בו התחלקו׳‪ ,‬שהוא בבחי׳ א״ם‬
‫ממש כו׳‪.‬‬

‫ומבו׳ בע״ח שם״‪ ,‬שהעיגולי׳ יש בהם מעלה ומטה‪ ,‬שהעיגול העליון סובב ומקיף‬
‫להעיגול שלמטה ממנו‪ ,‬וכמו עיגול הכתר מקיף לעיגול החב׳‪ ,‬והוא מעולה ממנו‬

‫‪ (3‬ב״ר פמ״ח‪ ,‬י‪ .‬קה״ר פי״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (4‬וירא יח‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (5‬ת ה לי ם קה‪ ,‬לט‪.‬‬
‫‪ (6‬ישעי׳ ד‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (7‬מ שנ ה סו כ ה ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (8‬ג מ ר א שם‪.‬‬
‫‪ (9‬פע״ט )ע׳ קצה ואילך(‪.‬‬
‫אוצ״ל‪ :‬ו מ קיפי ם פרטים‪.‬‬ ‫‪ (10‬ומקיפים‪:‬‬
‫‪ ( 11‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה סה״מ תרל״ח שבה ערה ‪) 1‬ע׳ שיג(‪.‬‬
‫‪ ( 12‬שער א )דרוש ע גו לי ם ויושר( ענף ב־ג‪.‬‬
‫‪ ( 13‬שם ענ ף ג‪.‬‬
‫‪ ( 14‬שם ענ ף ב־ד‪.‬‬
‫‪ ( 1‬חל ק מ ה מ א מ ר מיוסד‪ ,‬כנ ר א ה‪ ,‬על‪ :‬ד״ה אנכי אנכי‬
‫תרל״ ח )םה״מ ע׳ שי ואילך(*‪ .‬ד״ה ת מים תהי׳ ב או ה ״ ת‬
‫שופ טי ם ע' ת ת מ א‪ .‬דר ך חיים ע׳ ‪ - 13‬כנ ס מן לק מן ב ה ע רו ת‪.‬‬
‫ל ה ת ח ל ת ו סיו ם ה מ א מ ר ‪ -‬ר א ה ד״ה ב סו כו ת ת שבו ב או ה ״ ת‬
‫א מו ר ע׳ ק ע ד ו אילך‪ .‬ד״ה הנ״ל תרכ״ב ) הנח ת ר׳ ה ל ל‬
‫מפ ארי ט ש ‪ -‬פ ל ח הר מון ויקר א ע׳ שסה ואילך(‪ .‬ד״ה ו סו כ ה‬
‫תהי' תרל״ב )סה״מ תרל״ב ח״ב ע' ת רל ה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (2‬א מור כ ג‪ ,‬מב‪.‬‬
‫*( והוא ד״ה כי המצוה הזאת תקס״ו )מאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫תקס״ה ח״ב ע׳ תתקלט ואילך( ‪ -‬עם הוספות וכר‪ .‬ובשינויים ‪-‬‬
‫אוה״ת נצבים ע׳ א׳רל ואילך‪ .‬סהמ״צ להצ״צ לח‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
 ‫בסוכות תשבו‬ ‫רב‬

‫כו׳‪ ,‬עד שעיגול המל׳ שהוא הפנימי מכולם‪ ,‬והוא גרוע מכולם‪ ,‬וכמש״ש־•‪ ,‬דביושר‪,‬‬
‫הפנימי מכולם משובח מכולם‪ ,‬והחיצוני המלביש כולם גרוע מכולם‪ ,‬ובאו״מ להיפך‪,‬‬
‫שהחיצוני הסובב כולם משובח מכולם‪ ,‬והפנימי גרוע מכולם כו‪ /‬הרי כמו שיש מעומ״ט‬
‫ביושר‪ ,‬כמו״ב יש מעומ״ט גם בעיגולים‪ ,‬וסובבים ומקיפים זל״ז בו‪/‬‬

‫אמנם זה אינו סותר עדיין לעיקר הענין שעיגולי׳ הוא בבחי׳ א״ס‪ ,‬שהרי נת״לי שיש כמה‬
‫בחי׳ כתרים ומקיפים מבחי׳ כתר דא״ק עד כתר דעשי׳‪ ,‬והכל הוא בבחי׳ כתר‪,‬‬
‫דהשתל׳ הכתרים זמ״ז®*‪ ,‬דהיינו שהכל הוא בבחי׳ א״ם כו‪ /‬וכמו הרצון דעשי׳ הוא אותו‬
‫הרצון ממש שבאצי׳ כר‪ ,‬וכמשנת״ל פע״ט״ ההפרש בין שכל המעשי לעצמו׳ החכ׳‪ ,‬שהוא‬
‫כמהות אחר‪ ,‬משא״כ הרצון בעשי׳ אינו מהות אחר כר‪ .‬ומה שנק׳ עיגול עליון ועיגול‬
‫תחתון‪ ,‬אין זה שהן בבחי׳ מעומ״ט בעצם מהותם ומדריגתן כר‪ ,‬כ״א בבחי׳ האור והגילוי‪,‬‬
‫שבעיגול העליון מאיר האור ביותר מבעיגול התחתון‪ ,‬ולכן הוא סובב ומקיף את התחתון‬
‫כר‪ .‬ובאמת בכל עיגול ועיגול יש בו מעלה ומטה באופן הנ״ל‪ ,‬שיש עיגול עליון ועיגול‬
‫תחתון‪ ,‬כמו״ב בעיגול העליון גופא יש בו חלק עליון וחלק תחתון‪ ,‬שבעליונו של העיגול‬
‫מאיר האור יותר‪ ,‬וכשהולך ומתפשט אין האור מאיר בגילוי כ״כ כר‪ .‬וכמ״ש במ״א־י בענין‬
‫התיקון על חטא ועון‪ ,‬שהפגם הוא בב׳ ענינים‪ ,‬הא׳‪ ,‬בחי׳ סילוק האור‪ ,‬והב׳‪ ,‬יניקת‬
‫החיצונים ביותר מכפי החוק הקצוב כר‪ ,‬שהרי ע״פ חוק הקצוב להם ע״פ מא׳ קהמ״די'‪,‬‬
‫מקבלים חיות מצומצם‪ ,‬ואחיזתם הוא רק באחורי העור דמל׳‪ ,‬כנודע״^‪ ,‬וע״י החטא‬
‫אחיזתם במדרי׳ עליונה יותר‪ ,‬וגם נצוצות דקדושה נבלעים בהם כר‪ .‬וצ״ל התיקון ג״כ‬
‫בב׳ ענינים אלו‪ ,‬הא׳‪ ,‬לדחות ולהעביר יניקת החיצונים )וגם לברר וליקח מהם החיות‬
‫הנמשך להם כר(‪ ,‬והב׳‪ ,‬המשכת האורות בכלים כר‪ .‬שכ״ז הוא ע״י המשכת האו״מ‪ ,‬וכנודע‬
‫דאו״מ דוחה יניקת החיצונים!־‪ ,‬וגם המשכת האו״פ הוא ע״י המשכת האו״מ‪ ,‬שזהו שרשו‬
‫ומקורו כר‪ .‬אמנם בכדי להעביר יניקת החיצונים‪ ,‬הוא מחלק העליון של המקיף‪ ,‬לפי‬
‫שצריכים אור גדול יותר‪ ,‬דכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר כו׳־־‪ ,‬ובכדי‬
‫שיומשך האור במקום אחיזת החיצונים לדחותם‪ ,‬צ״ל ממדרי׳ גבוה יותר כר‪ ,‬ובפרט‬
‫שצריכים ליקח את החיות שנבלע בהם‪ ,‬וע״כ צריכים אור גדול‪ ,‬שהניצוצו׳ יהיו נמשכי׳‬
‫אליו‪ ,‬כמו הנר הנמשך אל האבוקה‪ ,‬וכל שהאבוקה גדולה יותר‪ ,‬נמשך אלי׳ הניצוץ גם‬
‫כשהיא בריחוק כר־־‪ .‬ובכדי שיהי׳ המשכת האורות בכלים‪ ,‬הוא מחלק התחתון של המקיף‪,‬‬
‫שהוא בערך יותר אל האו״פ כר‪ .‬ונמצא שבהעיגול גופא יש בו מעלה ומטה בבחי׳ ריבוי‬
‫ומיעוט האור כר‪.‬‬

‫אך לא זהו עיקר ענין מעלה ומטה בבחי׳ ריבוי ומיעוט האור‪ ,‬שהרי גם באו״ם נת״ל‪3‬־‬
‫דעיקר ענין מעלה ומטה הוא שהמדרי׳ העליונה היא בבחי׳ מעלה בעצם מדריגתה‪,‬‬

‫‪ (20‬ר א ה עץ חיים שער מ א )שער הח שמל( פ״ א־ג‪ .‬תו״א‬
‫וי שלח כו‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ תרנ״ט ע׳ קסב‪.‬‬
‫‪ (21‬ר א ה שער ה כוונו ת ענין כוונ ת עלינו‪ .‬עץ חיים שער‬
‫מב )שער דרו שי אבי״ע( פי״ג‪.‬‬
‫‪ (22‬ר א ה שערי אורה שער הפו רי ם נח‪ ,‬א ו אילך‪ .‬ס ה‪ ,‬א‬
‫ו אילך‪ .‬ו עוד‪.‬‬
‫‪ (23‬פל״ ח ו אי ל ך ) ‪ 7‬פג ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 15‬שם ענ ף ג‪ .‬ור א ה שם ענ ף ב‪.‬‬
‫קצט‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ ( 16‬ר א ה ל עי ל ‪y‬‬
‫‪ ( 17‬ע׳ קצה ו אילך‪.‬‬
‫‪ ( 18‬ר א ה םה״מ תרל״ ח שבה עך ה ‪ 7 ) 1‬שי ו אילך(‪ .‬ד״ה כי‬
‫ה מצוה הז א ת וםהמ״צ להצ״צ שבה ער ה הנ״ל ב שו ה״ג‪.‬‬
‫‪ = ( 19‬מ א מר קו ה מד ה‪.‬‬
 ‫רג‬ ‫ליל ב׳ דחה״ס‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫וכמו שהחב׳ בעצם מדריגתה היא בבחי׳ מעלה לגבי בינה כו‪ /‬וכמשנת״ל באורך‪ ,23‬אבל‬
‫הריבוי ומיעוט אין זה עיקר ענין מעומ״ט גם באו״ם כו‪ /‬שהרי גם בחי׳ מיעוט האור הוא‬
‫אותו מהות האור שבבחי׳ ריבוי כו׳‪ .‬וכמו בחו״ב‪ ,‬בחי׳ המעומ״ט שבבחי׳ ריבוי ומיעוט‬
‫קנב‬ ‫הוא‪ ,‬שבנקודת ההשכלה מאיר גילוי אור רב‪ ,‬והוא שמאיר שם הדקות והעילוי של‬
‫השכלי‪ ,‬ובהשגת הענין מתעלם האור כר‪ ,‬הרי כ״ז מ״מ מהות א׳‪ ,‬שהכל חוא בחי׳ שכלי‪,‬‬
‫שהרי גם נקודת ההשכלה חיא בחי׳ שכלי כר‪ .‬ואינו דומה להמעומ״ט דחו״ב שבעצם‬
‫מדריגתן‪ ,‬דחכ׳ הוא בחי׳ ראי׳ והתאמתות וההנחה שבנקודת ההשכלה‪ ,‬ובינה היא רק‬
‫השגה לבד‪ ,‬שבזה הם מחולקי׳ בעצם מהותם כר‪ .‬אבל בבחי׳ ריבוי ומיעוט שבהם‪ ,‬ה״ה‬
‫מהות א׳‪ ,‬רק שבנקודת ההשכלה האור בריבוי‪ ,‬ובהשגה האור במיעוט‪ ,‬אבל עצם מהותם‬
‫א׳ הוא‪ .‬וממילא יכול להיות התרחבות בבחי׳ המיעוט‪ ,‬שיהי׳ ג״כ בבחי׳ ריבוי אור כר‪.‬‬
‫וכמו בבינה‪ ,‬אחר רוחב ההשגה שמשיג את הענין לאשורו‪ ,‬הרי בנקודת התמצית מאיר‬
‫האור ג״כ בגילוי אור רב כמו בנקודת ההשכלה כר‪ .‬ועם היות דבנקודת ההשכלה האור‬
‫בדקות יותר‪ ,‬לפי שזהו עדיין קודם שבא להשגה‪ ,‬ונקודת התמצית הוא שבאה מההשגה‬
‫כר‪ ,‬הרי נגד זה יש יתרון בנקודת התמצית בזכות ובהירות האור כר‪ ,‬כמ״ש במ״א “‪ ,‬ונת״ל‬
‫פל״ג=־‪ ,‬הרי שיכול להיות התרחבות כר‪ ,‬והיינו לפי שהוא אותו המהות כר‪ .‬דבזה שהן‬
‫מחולקים בעצם מהותם‪ ,‬הנה במדרי׳ התחתונה לא יהי׳ לעולם המהות דהמדרי׳ העליונה‬
‫כר‪ ,‬והיינו דבחי׳ התאמתות דחב׳ לא יהי׳ בבינה‪ ,‬כמה שיהי׳ התרחבות האור דבינח כר‪,‬‬
‫רק שע״י הקדמת ההשגה‪ ,‬כשבא אל נקודת התמצית‪ ,‬וע״י העמקת הדעת בהנקודה איך‬
‫ומה היא‪ ,‬יכול לבוא לידי התאמתות בהענין כר‪ ,‬כמ״ש במ״א®־‪ ,‬ואז כשבא לידי בחי׳‬
‫ההתאמתות‪ ,‬ה״ה למע׳ מהשגה כר‪ ,‬והיינו לפי שאינו אותו המהות כר )וגם מ״ש‬
‫באוצ״חי־ דכשם שפנימיות אבא פנימיות עתיק®־ כמו״ב פנימיות בינה פנימיות עתיק»‪,2‬‬
‫י״ל‪ ,‬דמ״מ בכ״א הוא כמהותו‪ ,‬דבאבא הוא כמהות בחי׳ ומדרי׳ החב׳‪ ,‬ובבינה כפי מהות‬
‫ומדרי׳ חבינה )וי״ל דעתיק‪ ,‬שחוא בחי׳ תחתונה שבמאציל״^‪ ,‬וכנודע■^ דעתיק הוא ל׳‬
‫העתקח כר‪ ,‬ה״ז בחי׳ שלימות העצמית‪ ,‬ובא בכל מדרי׳ כפי מהותה‪ ,‬והיינו שמשלים בבחי׳‬
‫שלימות עצמי כל מדרי׳ כפי מהותה‪ ,‬וכמו ואנת חוא שלימו דכולהו כר־׳(‪ .‬וע״ד חמבר‬
‫במ״א^־‪ ,‬דפנימיות חכ׳ ופנימיות בינח חן ב׳ היחודים דח׳ אחד מלמטלמ״ע ומלמעלמ״ט‬
‫כר‪ .‬ועמ״ש באמ״בי^ בענין יורה ומלקוש כר=«(‪ .‬אבל בבחי׳ ריבוי ומיעוט שבחם‪ ,‬יכול‬
‫להיות שבהמיעוט יאיר האור בבחי׳ ריבוי‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬והיינו לפי שהוא אותו המהות כר‪.‬‬

‫‪ .50‬וש״ב‪.‬‬ ‫‪ (24‬ראה סה״מ תרס״ט ע׳ יא ואילך‪ .‬ס״ע קעב‪ .‬לקמן ח״ה‬

‫‪ (30‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״א‪.‬‬
‫לקו״ת ברכה צט‪ ,‬א‪ .‬סה״מ תרל״ח ‪ y‬שיד‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה לקו״ת אמור לא‪ ,‬ד‪ .‬חוקת סז‪ ,‬ב‪ .‬סה״מ תרל״ח‬
‫שם‪ .‬לקמן פקצ״ה‪ .‬פקצ״ו )ח״ב ‪ y‬תקמה‪ y .‬תקמז ואילך(‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה סה״מ תרנ״ד ע' רפח‪ .‬תרס״ה ‪ y‬ערב‪ .‬המשך‬
‫תרס״ו ‪ y‬רפא‪.‬‬
‫‪ = (34‬באמרי בינה )שער הק״ש פנ״ח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (35‬עקב יא‪ ,‬יד‪.‬‬
‫סה״מ תרמ״ד ע׳ קצג‪ .‬לקמן ח״ד ע׳ ותתקעט‪ .‬סה״מ ה׳ש״ת ע׳‬
‫‪ y‬וא׳קצט ואילך )ועם הוספות כו׳ ‪ -‬םה״מ תרפ״ב ע׳ שכד‬
‫ואילך‪ .‬ע׳ שסח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (25‬ע' עא‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה המשך תרס״ו ע׳ תצא‪ .‬לקמן שם‪ .‬םה״מ תרפ״ב‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ = (27‬באוצרות חיים )שער עתיק פ״ד )לח‪ ,‬ב ‪ -‬בהוצאת‬
‫קארעץ‪ ,‬תקמ״ג( בהגהת מהרץ בשם האריז״ל(‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה לקו״ת בצבים מט‪ ,‬ד‪ .‬וש״נ‪ .‬םה״מ ה׳ש״ת ע׳ ‪49‬‬
‫ואילך‪ .‬וש״ב‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה אוה״ת שמות ‪ y‬סב‪ .‬סה״מ תרל״ז ח״ב ‪ y‬תיא‪.‬‬
 ‫בסוכות תשבו‬ ‫רד‬

‫קיצור‪ .‬ועדיין צ״ל‪ ,‬והלא יש ע״ם גם בעיגולים‪ ,‬עיגול הכתר ועיגול החב‪ /‬גם יש בהם‬
‫מעלה ומטה‪ ,‬וגם בכל עיגול יש מעומ״ט‪ ,‬דבתיקון הפגמים‪ ,‬מחלק העליון‬
‫שבעיגול הוא דחיית יניקת החיצונים ונטילת החיות הנבלע בהם‪ ,‬ומחלק התחתון הוא‬
‫מילוי חסרון האו״ם‪ .‬אך י״ל‪ ,‬דמעומ״ט זה הוא בריבוי ומיעוט‪ ,‬וכבר נת׳ דגם באו״ם עיקר‬
‫המעומ״ט הוא בעצם מדריגתן‪ ,‬דבזה בחי׳ הבינה לא תהי׳ לעולם במדרי׳ החב׳)וגם‬
‫בפנימיותם שהוא כמו פנימיות עתיק‪ ,‬י״ל שמחולקים(‪ ,‬אבל בריבוי ומיעוט אין זה‬
‫מעומ״ט‪ ,‬ויכול להיות ריבוי האור בבינה כמו בחכ׳‪ ,‬וכמו בנקודת התמצית‪.‬‬

‫פא( וז הף ^ דאי׳ בע״ח^ בההפרש באופני הגילוים באצי׳ והגילוי שמאצי׳ לבי״ע‪,‬‬
‫דאוא״ם מאיר בכתר וחכ׳ בקירוב מקום כו׳‪ ,‬ובז״א דרך חלון‪ ,‬ובמל׳ דרך‬
‫נקב‪ ,‬ומאצי׳ לברי׳ דרך מסך כו׳‪ .‬דההפרש בזה הוא‪ ,‬דבמדרי׳ דאצי׳ הכל הוא בחי׳ אותו‬
‫מהות אור‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ מיעוט כו׳‪ ,‬וע״כ‪ ,‬גם בבחי׳ מל׳ שהאור בדרך נקב לבד ובבחי׳‬ ‫קנג‬
‫מיעוט הרבה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מאחר שהוא אותו מהות האור‪ ,‬הרי ביכולת להרחיב הנקב‪ ,‬ויהי׳ האור‬
‫בריבוי כמו דרך חלון כו׳‪ .‬וכמו אור השמש המאיר דרך נקב‪ ,‬מאחר שהוא מהות אור‬
‫השמש שמאיר דרך הנקב‪ ,‬יכולים להרחיבו להיות כמו חלון כו׳‪ .‬אבל כאשר ההמשכה‬
‫היא דרך מסך‪ ,‬הרי גם כשירבה האור מעבר למסך‪ ,‬מ״מ יהי׳ הגילוי שאחר המסך בבחי׳‬
‫אור של תולדה לבך כו׳‪38‬‬

‫והענין הואי^‪ ,‬משום דגם בבחי׳ מיעוט האור יש בו בהעלם בחי׳ ריבוי האור‪ ,‬רק שבגילוי‬
‫הוא בבחי׳ מיעוט האור‪ ,‬שזה יכול התחתון לקבל כו׳‪ .‬וכמו בהשפעת השכל מן‬
‫המשפיע אל המקבל‪ ,‬הרי מה שבא בגילוי אל המקבל הוא רק חיצוניו׳ השכל‪ ,‬דהפנימיו׳‬
‫אינו יכול לקבל‪ .‬ובאמת הרי יש בזה פנימיו׳ השכל ג״כ‪ ,‬שז״ע לעולם ישנה אדם לתלמידו‬
‫בדרך קצרה״*‪ ,‬שאין הכוונה שלא ישפיע לו את אור השכל בשלימות‪ ,‬כ״א שיהי׳ בבחי׳‬
‫מועט המחזיק את המרובה■*‪ ,‬והוא שבהעלם יש בזה כל הפנימיו׳‪ ,‬רק מה שנגלה אל‬
‫המקבל הוא החיצוניו׳ לבד כר‪ ,‬וזהו דקאים אינש אדעתי׳ דרבי׳ לאחר מ׳ שניף*‪ ,‬שע״י‬
‫היגיעה אח״כ בהשכל הנשפע לו‪ ,‬ה״ה בא על הפנימיו׳ שבזה כר‪ .‬וכמו״ב הוא בבחי׳‬
‫הריבוי ומיעוט למע׳‪ ,‬שבחי׳ מיעוט האור הוא שבגילוי מאיר רק בחי׳ החיצוניו׳ ובבחי׳‬
‫צמצום כר‪ ,‬אבל בהעלם יש בזה גם בחי׳ הפנימיו׳ כר‪.‬‬

‫וצ״ל שכן הוא גם במוחין ומדות‪ ,‬דהגם שהמדות הן מובדלים בבחי׳ המציאות ובבחי׳‬
‫הישות שלהם מבחי׳ המוחין)וכמו שנת״ל פל״ג״*‪ ,‬דכל ענין המדות הו״ע הרגש‬
‫עצמו כר(‪ ,‬ולכן מבחי׳ הגילוי דמוחין א״א להיות מציאות המדות כר‪ ,‬וכמשנת״ל**‪ ,‬מ״מ‪,‬‬

‫שח ו אילך‪.‬‬ ‫ו אילך‪ .‬םה״מ תר״ן שם‪ .‬ור א ה םה״מ עת״ר ‪y‬‬ ‫‪ (36‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה םה״מ תר״ן ע׳ רפב ו אילך‪.‬‬
‫‪ (40‬פ ס חי ם ג‪ ,‬ב‪ .‬חולין סג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (37‬ר א ה עץ חיים שער מב )שער דרו שי אבי״ע( פי״ג־יד‪.‬‬
‫‪ (41‬ל שון חז״ל ‪ -‬שמו״ר פי״א‪ ,‬ה‪ .‬י ל קו ט ש מ עוני בר א שי ת‬ ‫פא‬ ‫)ע׳‬ ‫שער מז )שער ס ד ר אבי״ע( פ״א‪ .‬ו ר א ה ל עי ל פל״ז‬
‫רמז ז‪.‬‬ ‫ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (42‬ר א ה ע״ז ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (38‬ר א ה תו״ א ל ך ל ך יב‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬יג‪ ,‬ריש ע״א‪ .‬ויר א יד‪,‬‬
‫‪ (43‬ע׳ ע א ו אילך‪.‬‬ ‫ריש ע״ג‪.‬‬
‫עג(‪.‬‬ ‫פ ל ״ג ) ע׳‬ ‫‪(44‬‬ ‫‪ (39‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה מ א מרי א ד מו ״ ר הז קן תקס״ג ח״ב‬
‫א׳ ת ת מג‬ ‫ע׳ תר מ א ו איל ך‪ .‬מ א מרי אדמו״ר ה א מ צ עי מס עי ‪y‬‬
 ‫רה‬ ‫ליל ב׳ דחה״ס‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫צ״ל שיש בזה בהעלם גם בחי׳ הגילוי שבמוחין‪ ,‬שהרי המדה היא באה מההתבוננו׳ דוקא‪,‬‬
‫שז״ע האה׳ שע״ם טו״ד‪ ,‬שלולא ההתבוננו׳ לא תהי׳ האה‪ /‬וע״י ההתבוננו׳ דוקא נולדה‬
‫האהבה כו׳‪ ,‬וע״ב‪ ,‬הגם שזהו לאחר שנתעלם אור המוחין‪ ,‬זהו מפני שבעת גילוי המוחין‬
‫אינו שייך לבחי׳ המורגש דמדות‪ ,‬ולאחר שמתעלם אור המוחין ה״ה בא לבחי׳ המורגש‬
‫דמדות כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יש בהמדות מאור המוחין‪ ,‬מאחר שזהו עילת המדה כו׳‪ .‬וכמו בפסק דין‬
‫שבא לאחר אריכות הפלפול בסברות וטעמי׳‪ ,‬הרי יש בהפסק דין בהעלם כל אריכות‬
‫הפלפוליי‪ ,‬הגם שבעת שמתעסק בהשגת הסברות והטעמי׳ ובפלפול הענין ה״ה למע׳‬
‫עדיין מהמדה‪ ,‬היינו הפס״ד בפו״מ‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי בפס״ד יש בהעלם כל האריכות כר‪ .‬כמו״כ‬
‫בהמדה יש בה בהעלם אריכות ההתבוננו׳ שממנה באה כו׳)וגם מה שמדות שע״פ השכל‬
‫הן באופן אחר מהמדות טבעיים שמתעוררים שלא ע״פ השכל‪ ,‬ה״ז גילוי המוחין במדות‪,‬‬
‫והיינו שבהמדה נראה ונגלה בחי׳ השכל‪ ,‬שהיא מדה שכליות כו׳(‪ .‬ובשעת ההתבוננו׳ יש‬
‫ג״כ התפעלו׳ המדף‪ ,‬שהו״ע התפעלו׳ שכלי‪ ,‬ואח״ב בהתפעל׳ המדה יש בזה מבחי׳ המוחין‬
‫כר‪ .‬וכנודע®* דכל השגה אלקי׳ יש מדה פרטיות הבאה מהשגה זו כר‪ ,‬וע״כ‪ ,‬בעת ההשגה‬
‫יש התפעלו׳ המדה בשכל‪ ,‬רק שאז המוחין בהתגלות‪ ,‬והמדה היא בהעלם‪ ,‬ובעת‬
‫התפעלות המדה יש בה ג״כ בחי׳ אור המוחין‪ ,‬רק שהמדה היא בהתגלר‪ ,‬והמוחין בהעלם‬
‫כר‪ .‬ואור המוחין שבא בהמדה הוא החיות שבהמדה‪ ,‬שזהו חיות המוחין‪ ,‬לא חיות המדה‬
‫מצ״ע‪ ,‬דחיות המדה מצ״ע היא בבחי׳ התלהבות כר‪ ,‬ובהמדות שע״פ טו״ד החיות שבהם‬
‫היא מבחי׳ המוחין כר‪ .‬ולבד זאת דאור המוחין הוא בבחי׳ מקיף על המדות בעת‬
‫התפעלות המדות‪ ,‬והו״ע הרגש האור אלקי המושג שצ״ל בעת התעוררו׳ והתפעלו׳‬
‫המדות‪ ,‬הנה החיות שבהתפעלו׳ המדה גופא הוא החיות של ההשגה האלקי׳‪ ,‬שבההשג׳‬
‫הנד‬ ‫וההתבוננו׳ יש בה חיות ותענוג‪ ,‬והחיות הזה הוא שמאיר ומורגש בהמדה כר‪ .‬והראי׳‪,‬‬
‫שהרי כאשר מתעלם אור המוחין לגמרי‪ ,‬והמדה נשארה עכ״פ )שז״ע עו״ע‪ ,‬שהעלול‬
‫נשאר גם לאחר הפסק העילה כרי*(‪ ,‬אין בה חיות כר‪ ,‬רק שהיא אז בתוקף יותר‪ ,‬שזהו‬
‫מצד המדה בעצם כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי*‪ ,‬אבל חיות לא יש בה כר‪ ,‬ובכדי להיות חיות בהמדה‪,‬‬
‫זהו דוקא ע״י התחדשות ההתבוננו׳ והשגה כר‪ .‬הרי שבהמדה יש גילוי אור מהמוחין‪,‬‬
‫ובהעלם יש בה כל האריכות‪ ,‬רק שנעלם מאד)לפי שבעצם הם מהותים נבדלים‪ ,‬ולא כמו‬
‫בעו״ע במוחין גופא‪ ,‬מהמשפיע אל המקבל‪ ,‬שהחיצוניו׳ היא ג״כ מוחין‪ ,‬ואין הפנימיו׳‬
‫שבה בהעלם כ״כ כר(‪ .‬וגם‪ ,‬שהרי בגדלות המדות‪ ,‬הרי מאיר אור המוחין בגילוי ממש‪,‬‬
‫והן המדות שבאים בדרך ממילא מהמוחין‪ ,‬והוא בבחי׳ פנימיו׳ המוחין וההשגה בעצם‬
‫הענין האלקי‪ ,‬שמתפשט האור ומאיר בגילוי בלב‪ ,‬שהמדו׳ מתפעלי׳ ממילא מהמוחין‪,‬‬
‫ובהתפעלות בלתי מורגשת כר‪ ,‬והו״ע גדלות המוחין והמדות כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי*‪ .‬הרי‬
‫שבהמדות‪ ,‬בבחי׳ גדלות שבהם‪ ,‬יכול להיות גילוי המוחין‪ ,‬א״כ מובן‪ ,‬שאפשר להיות‬
‫התרחבות המדות להיות בהם גילוי המוחין‪ ,‬והיינו מפני שגם בבחי׳ קטנות המדות יש‬
‫בהם בחי׳ המוחין בהעלם כר)וסדר העבודה‪ ,‬תחלה צ״ל העבודה בבחי׳ חיצוניו׳ המוחין‬

‫תב‪.‬‬ ‫‪ (45‬ר א ה מ קו מו ת שצויינו ב ה ער ה ‪,39‬‬

‫‪ (48‬ר א ה מ א מרי אד מו״ר הזקן א ת ה ל ך ל אזני א ע׳ קעא‪.‬‬ ‫‪ (46‬ר א ה תו״ח בר א שי ת לח‪ ,‬א‪ .‬מ א מרי אד ה״ א ויקר א ח״ב‬
‫םה״מ תרנ״ה ע' קפב‪ .‬תרנ״ו ריש ע׳ שם‪.‬‬ ‫ע׳ תרכו‪ .‬םה״מ תרנ״ה ע׳ קמט‪.‬‬
‫‪ (49‬ר א ה םה״מ עת״ר ‪ 7‬יט ו אילך‪ .‬ע' ריא ו אילך‪.‬‬ ‫‪ (47‬ר א ה םה״מ תרנ״ט ‪ 7‬רלה‪ .‬תרס״ה ‪ 7‬רמט‪ .‬עת״ר ‪7‬‬
 ‫בסוכות תשבו‬ ‫רו‬

‫וחיצוניו׳ המדות‪ ,‬דהיינו בחי׳ חיצוניו׳ הלב‪ ,‬ועי״ז דוקא בא אח״כ לבחי׳ פנימיות הלב‪,‬‬
‫וגם לבחי׳ תעלומו׳ הלב‪ ,‬שזהו מבחי׳ פנימיו׳ בינה ופנימיות חב׳ כו׳‪ ,‬והו״ע הלב מביך־‬
‫והלב רואה•י‪ ,‬וכמ״ש־־ ולבי ראה כו׳(‪.‬‬

‫ומכ״ז מובן למע׳‪ ,‬דגם בבחי׳ או״פ‪ ,‬הענין דריבוי ומיעוט האור אין זה בחי׳ התחלקו׳‬
‫ממש‪ ,‬משום שבהמיעוט יש בו בהעלם גם בחי׳ הריבוי כו‪ /‬ומכ״ש בבחי׳ האו״מ‪,‬‬
‫שאין זה התחלקות בו׳‪ .‬די״ל‪ ,‬דבאו״פ‪ ,‬בחי׳ מיעוט האור הוא בחי׳ חלישות עכ״פ כו׳‪ .‬וע״ד‬
‫בחי׳ מיעוט האור דתיקון‪ ,‬שהוא בבחי׳ חלישות‪ ,‬ונק׳ רך כקנה כו׳־־‪ .‬וכנודע*־ דקשה כארז‬
‫ורך כקנה־־‪ ,‬זהו בחי׳ תהו ותיקון‪ ,‬דבתהו שהי׳ ריבוי האור‪ ,‬הוא קשה כו׳‪ ,‬ובתיקון שנעשה‬
‫מיעוט האור‪ ,‬ה״ה בבחי׳ חלישות‪ ,‬שז״ע רך כקנה כו׳)והגם שאינו דומה לגמרי‪ ,‬דבתיקון‪,‬‬
‫החלישות הוא ע״י שהאור בא בבחי׳ התחלקות פרטים‪ ,‬והיינו מה שכל מדרי׳ נתחלקה‬
‫לריבוי פרטים‪ ,‬וכאן אין זה בבחי׳ התחלקות פרטי׳‪ ,‬וכמו חלישות המדות לגבי המוחין‪,‬‬
‫שזהו רק מצד מיעוט האור לבד‪ ,‬לא מצד מה שהמדה גופא מתחלקת למדרי׳ פרטים כו׳‪,‬‬
‫הנה בתיקון ג״כ‪ ,‬בכדי שיהי׳ התחלקו׳ האור למדרי׳ פרטים‪ ,‬צ״ל המיעוט בכללות האור‪,‬‬
‫שזהו בחי׳ החלישות בכלל הנעשה ע״י ש׳ מ״ה דתיקון להיות האור בבחי׳ מיעוט־־‪ ,‬ועי״ז‬
‫יוכל להיות ההתחלקו׳ כו׳‪ ,‬וכמו״כ כאן בחי׳ המיעוט בכלל הוא בחי׳ חלישות כו׳(‪ .‬דלהיות‬
‫דכללות ענין או״פ הוא בחי׳ גילוי‪ ,‬וכאשר הגילוי הוא במיעוט‪ ,‬הגם שיש בזה בהעלם‬
‫בחי׳ ריבוי האור‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז נחשב כפי מדרי׳ בחי׳ הגילוי דוקא‪ .‬וכמו בחי׳ חיצוניו׳ המוחין‪,‬‬
‫הגם שבהעלם יש בזה בחי׳ הפנימי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בכל הפרטים כפי מדרי׳ חיצוניו׳ המוחין‬
‫כו׳‪ .‬שהרי יש הפרש גדול בין פנימיו׳ המוחין לחיצוניו׳ המוחין בענין ההתפשטו׳‬
‫וההתלבשו׳ שבהם‪ ,‬דבחי׳ פנימיו׳ המוחין מתפשטי׳ ומאירים גם בלב‪ ,‬והוא שמהות‬
‫המוחין עצמן מאירים בלב כו׳‪ ,‬משא״כ בחיצוניו׳ המוחין‪ ,‬שאין מהות ההשגה מתפשטת‬
‫בלב‪ ,‬כ״א רק הארה לבד כו׳‪ ,‬ובד״ב מה שנמשך בלב הוא הבכן לבד כו׳«־‪ ,‬וכמ״ש במ״אי*‪.‬‬
‫וכן בהתלבשו׳ שלהם‪ ,‬הרי פנימיות המוחין שמתלבשים במדות‪ ,‬היינו בגדלו׳ המדות‪ ,‬שהן‬
‫כמהות מוחין‪ ,‬בלתי מורגשים כו׳‪ ,‬וחיצוניות המוחין מתלבשים במדות מורגשים בבחי׳‬
‫יש כו׳‪ .‬הרי שעם היות שבחיצוניו׳ המוחין יש בחי׳ הפנימיו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בכל הפרטים כפי‬
‫בחי׳ החיצוניו׳ כו׳‪ .‬וז״ע החלישות שבהאור‪ ,‬דלהיות שהגילוי הוא בבחי׳ מיעוט‪ ,‬ה״ה‬ ‫קנה‬
‫בבחי׳ התפשטות והתלבשות וכה״ג הכל כפי בחי׳ המיעוט כו׳‪ .‬משא״כ באו״מ‪ ,‬הגם שהוא‬
‫בבחי׳ מיעוט‪ ,‬ה״ז בבחי׳ התוקף ממש כמו בבחי׳ ריבוי האור כו‪/‬‬

‫קיצור‪ .‬וזהו דבאצי׳ הגם שמתמעט האור ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יכול להיות בזה‬
‫התרחבות‪ ,‬משא״ב מאצי׳ לבי״ע‪ .‬והענין הוא‪ ,‬משום דבמיעוט יש בו בהעלם‬
‫בחי׳ הריבוי‪ ,‬וכמו בחיצוניות השכל הנשפע להמקבל‪ ,‬יש בחי׳ הפנימיות‪ .‬וכן גם במדות‬
‫יש בהם בחי׳ המוחין‪ ,‬גם כשנעשית מדה מורגשת‪ ,‬וזהו החיות של המדה‪ ,‬ובגדלות‬

‫‪ (54‬ראה לקו״ת אמור לז‪ ,‬ד‪ .‬חוקת סא‪ ,‬א‪ .‬מטות פז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫זח״ב קטז סע״ב‪ .‬ברכות סא‪ ,‬םע״א‪.‬‬ ‫‪(50‬‬
‫מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א ‪ y‬ו ואילך‪ .‬תו״ח בראשית‬ ‫קה״ר פ״א‪ ,‬טז)א(‪ .‬זח״ב שם‪.‬‬ ‫‪(51‬‬
‫ט‪ ,‬א‪ .‬םה״מ עת״ר ע׳ רטז‪.‬‬ ‫קהלת א‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪(52‬‬
‫‪ (55‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ותו״ח שם‪.‬‬ ‫תענית כ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(53‬‬
‫‪ (56‬ראה םה״מ תרנ״ה ע׳ עב‪.‬‬
‫רז‬ ‫ליל ב׳ דחה״ס‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫המדות יש גילוי המוחין‪ .‬הרי שאין זה התחלקות באמת גם באו״ם‪ ,‬וכ״ש באו״ט‪ ,‬דבאו״פ‬
‫המיעוט הוא בחי׳ חלישות האור עכ״פ‪ ,‬ולכן בכל עניניו הוא כפי בחי׳ המיעוט‪ ,‬ובהאו״מ‬
‫המיעוט הוא בתוקף כמו הריבוי‪.‬‬

‫פב( ויובן זה מענין התמימות‪ ,‬דידוע״ דעיקר ענין התמימות הוא בנקודת הרצון‬
‫שבעצם הנפש שלמע׳ מטו״ד כר‪ ,‬דבד״כ ענין התמימות הוא בהעצמי דוקא‪,‬‬
‫לא בההתפשטות‪ ,‬דענין התמימות היינו שהוא תמים ושלם )גאנץ(‪ ,‬ואינו מתנענע אנה‬
‫ואנה‪ ,‬שזהו בהעצמי דוקא‪ ,‬כי‪ ,‬ההתפשטות היא בבחי׳ תנועה ובבחי׳ התחלקות‪ ,‬לפי‬
‫שבהתפשטות יש פנים לכאן ופנים לכאן‪ ,‬אבל בהעצמי אין בו התחלקות כו׳‪ ,‬וזהו שענין‬
‫התמימר‪ ,‬שהוא תמימות ושלימות בכל דבר‪ ,‬הוא בהעצמי דוקא כר‪ .‬וכמו״ב בחי׳ הביטול‬
‫שבתמימות)דזה שהתמימות הוא שהוא שלם ותמים בכל דבר ואינו מתנענע כר‪ ,‬זהו מצד‬
‫הביטול וההנחה שבו כו׳( הוא בעצם נקודת הרצון שלמע׳ מטו״ד כר‪.‬‬

‫וז״ע*^ מ״ש־= תמים תהי׳ עם ה׳ אלקיך‪ ,‬וארז״ל פסחים דקי״ג ע״ב‪ ,‬מנין שאין שואלים‬
‫בכלדיים״®‪ ,‬שנא׳ תמים תהי׳ כר‪ ,‬ופרש״י•־ תמים תהי׳ להיות בוטח בכל קורות‬
‫ונולדות הבאות לך‪ ,‬והיינו שלא ילך בתחבולות והתחכמות יתירה‪ ,‬כ״א לבטוח בה׳‪ .‬ובזה‬
‫יש ב׳ אופני׳‪ ,‬הא׳‪ ,‬שיעשה כלי לברכת ה׳‪ ,‬וכמו וברכך ה׳ אלקיך בכל אשר תעשה “‪,‬‬
‫שצריך לעשות כלי‪ ,‬אבל לא יחשוב את הכלי לעיקר‪ ,‬ולא יניח מוחו ולבו בזה‪ ,‬ומכ״ש‬
‫שלא יתנהג בזה בהתחכמות יתירה‪ ,‬שז״ע מותרי מוחין כר‪ ,‬כ״א לבטוח בה׳‪ ,‬דברכת ה׳‬
‫היא תעשיר “‪ ,‬והוא הנותן לך כח כו׳ “‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת ד״ה כי תצא דרוה״ב “ בענין וגלחה‬
‫את ראשה כו׳ “‪ .‬וממילא לא יהי׳ לו מניעה ועיכוב מזה בתורה ותפלה כר‪ ,‬שהרי גם בעלי‬
‫עסקים מחוייבים בלימוד התורה‪ ,‬עכ״פ פרק א׳ שחרית ופרק א׳ ערבית״‪ ,‬ובתפלה בזמנה‬
‫כו׳ “‪ ,‬וכאשר בוטח בה׳‪ ,‬דהוא הנותן לך כח כר״‪ ,‬לא יהי׳ לו שום מניעה ועיכוב כר‪ .‬וזהו‬
‫בבחי׳ ביטול והנחת עצמותו למעלה מטו״ד‪ ,‬כי השכל הגשמי מחייב באופן אחר‪ ,‬והיינו‬
‫לחשוב שזהו מקור פרנסתו‪ ,‬ושצריך לעסוק בזה במוחו ולבו כר‪ .‬ולפעמים יש בזה‬
‫נסיונות‪ ,‬כאשר נראה לו ע״פ השכל שבהכרח לעשות כך וכך‪ ,‬גם בדרך תחבולה‬
‫והתחכמות כו׳‪ ,‬והוא מונע א״ע מזה‪ ,‬מפני הבטחון שה׳ הוא המפרנס כר‪ .‬וכן לפעמים‬
‫דוקא בעת זמן התפלה או בזמן הקבוע לעסק התורה‪ ,‬אז מזדמן איזה התעסקות בעסק‪,‬‬

‫כו כ בי ם‪ ,‬וכ״פ ה ע רו ך ב ע ר ך כל ד אי‪.‬‬ ‫‪ (57‬ר א ה מ א מ רי אדמו״ר ה א מצ עי קר ח ע׳ א׳שכח ו אילך‪.‬‬

‫כנ ר א ה ה כוונ ה לפי רו ש הר שב״ם שם‪ .‬ר א ה ג ם‬ ‫‪ (61‬ופרש״י‪:‬‬
‫םה״מ תרל״ב שם‪ :‬ופי' תמים תהי' פי' הר שב״ם ל היו ת בו ט ח‬
‫בו ב כ ל קו רו ת ונו ל דו ת ה ב או ת ל ך עכ״ל‪.‬‬
‫‪ (62‬פ' ר א ה טו‪ ,‬יח‪ .‬ראה מ א מרי אד מו״ר הזקן תקס״ה ח״ב‬
‫ע' תר מ ח ו אילך‪ .‬םהמ״צ להצ״צ קו‪ ,‬א ו איל ך‪ .‬קונ ט ר ס ומעין‬
‫מ א מר יז ו אילך‪ .‬סה״מ עת״ר ע' קג ו אילך‪.‬‬
‫‪ (63‬מ שלי י‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (64‬עקב ח‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ = (65‬דרו ש הב' )לז‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (66‬ת צ א כ א‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (67‬מנ חו ת צט‪ ,‬ב‪ .‬ה ל כו ת ת ל מו ד תור ה ל אדה״ז פ״ג ס״ד‪.‬‬
‫‪ (68‬ר א ה שו״ע אדה״ז או״ח ספ״ט‪.‬‬
‫‪ (58‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה אוה״ ת שופ טי ם שבה ערה ‪ . 1‬ור א ה‬
‫ג ם סה״מ ת רל ״ב ח״ב ‪ 7‬תנ א‪.‬‬
‫‪ (59‬שו פ טי ם יה‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ (60‬ב או ה ״ ת שם‪ :‬ופרש״י* כ ל דיי ם חוזים בכוכ בי ם‪ .‬בסה״מ‬
‫תרל״ב שם‪ :‬פ ס חי ם ד קי ״ג סע״ב מנין שאין שו א לי ם ב כ ל דיי ם‬
‫שנא' ת מי ם ת הי' עם ה' אל קיך‪ ,‬ופי' רש״י כ ל דיי ם אוב‪ ,‬ו ה שיגו‬
‫עליו התום' ב ש ב ת ס״פ מי שהח שיך ד קנ ״ו ע״ב‪ ,‬וכן הר שב״ם‬
‫בע״פ ]= ב ע ר בי פסחים[ דקי״ג הנ״ל ופי' כלדיי' חוזה כוכ בי ם‪,‬‬
‫וכ' שכן עי קר‪ ,‬וכן רש״י ב ע צ מו ב שב ת ד קנ״ו פי' כלדיי' חוזה‬
‫*( ופרש״י‪ :‬כנראה הכוונה לרשב״ם ‪ -‬ראה סה״מ תרל״ב‬
‫דלקמן כהערה זו‪.‬‬
 ‫בסוכות תשבו‬ ‫רח‬

‫דלהניח זה ולא יביט על שום דבר‪ ,‬ה״ז נסיון כו‪ /‬רק כשבוטח בה׳ יכול הוא לעמוד בנסיון‬
‫כו׳‪ .‬ואופן הב׳ הוא‪ ,‬שיש ענינים שאינו צריך להיות עשיית כלי ג״ב)או שהכלי היא לפ״ע‬
‫כפי הצורך לו בההשפעה או בהישועה מלמעלה כו׳־«‪ ,‬ועמ״ש בהקדמת ד״ח״י(‪.‬‬

‫והענין הוא״‪ ,‬דכתיב־’ טוב לחסות בה׳ מבטוח באדם‪ ,‬ומשמע מזה‪ ,‬שטוב ג״כ לבטוח‬
‫באדם‪ ,‬רק שיותר טוב לבטוח בה׳‪ ,‬ואינו מובן‪ ,‬איך טוב לבטוח באדם ח״ו‪ .‬אך‬ ‫קגו‬
‫הענין הוא‪ ,‬דבאדם‪ ,‬הכוונה על אדם העליון‪ ,‬כמ״ש בלק״ת^ל ע״פ זה‪ ,‬והיינו בבחי׳ ממכ״ע‪,‬‬
‫ועז״א שטוב יותר לבטוח בה׳‪ ,‬בחי׳ סוכ״ע כו׳‪ ,‬וע״כ או׳ רק טוב לחסות‪ ,‬מפני שצ״ל גם‬
‫לבטוח באדה״ע‪ ,‬וכמ״ש שם בלק״ת הענין בעבודה‪ ,‬וגם בגשמיות‪ ,‬שצריך האדם להתנהג‬
‫ע״פ הטבע‪ ,‬אבל יותר טוב הוא לחסות בה׳ כו׳‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דהנה ידועי’ שיש ב׳ מיני‬
‫הנהגות מלמעלה‪ ,‬והוא ענין עילת העילות וסיבת הסיבות‪ ,‬עה״ע הוא בחי׳ ממכ״ע‪ ,‬ומשם‬
‫נמשכי׳ הדברים שהולכין כסדרן שע״פ הטבע‪ ,‬וכענין הטבע בגימט׳ אלקים כו׳=י‪ ,‬וסבה״ס‬
‫הוא בחי׳ סוכ״ע‪ ,‬ומשם נמשכים הדברים שהן כעין סיבה שלא עפ״י הטבע‪ ,‬וכמו כי היתה‬
‫סיבה מעם ה׳״‪ .‬ויש כמה דברים שהאדם צריך להניח על הנהגת ה׳ לבדו ”‪ ,‬ושלא לעשות‬
‫שום דבר״‪ ,‬כ״א לבטוח בה׳ שבטח יעזור השי״ת בדרך סבה כו׳)וכאשר רואין שההנהגה‬
‫צ״ל באופן כזה‪ ,‬אין זה בכלל אין סומכין על הנם כו׳ ”(‪ .‬ועז״נ תמים תהי׳‪ ,‬כי לזה צריך‬
‫תמימות יותר‪ ,‬היינו ביטול לגמרי‪ ,‬למעלה ממה שנראה לעין השכל האנושי כו׳‪ ,‬דשכל‬
‫אנושי אינו מחייב כלל שלא לעשות שום דבר גם בדרך כלי כו׳‪ ,‬וצריך להיות לזה ביטול‬
‫גדול ביותר‪ ,‬שלא לעשות שום דבר‪ ,‬רק לבטוח כו‪ /‬ולכן תמים עדיף מצדיק״־‪ ,‬וכמ״ש‬
‫רש״י פ׳ נח ע״פיי כי אותך ראיתי צדיק‪ ,‬והוא מהגמ׳ עירובין די״ח ע״ב־־‪ ,‬דצדיק הוא‬
‫מבחי׳ אור ישר‪ ,‬בחי׳ ממכ״ע‪ ,‬ותמים בחי׳ סוכ״ע כו‪ /‬וברבות שמות־־ אי׳‪ ,‬תמים תהי׳‪,‬‬
‫שנתממו עמו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשהי־‪ ,‬נמצא זה שהקדימו נעשה לנשמע־־‬
‫נק׳ תמים‪ ,‬וידוע שזהו ביטול שלמע׳ מטו״ד כו׳‪ .‬ונמצא דענין התמימות הוא בעצם נקודת‬
‫רצון הנפש‪ ,‬בבחי׳ ביטול שלמעלה מטו״ד כו׳‪.‬‬

‫‪ (77‬ראה לקו״ ש ח״ו ע׳ ‪ . 193‬חט״ז ‪. y 177‬‬
‫ריד‪.‬‬ ‫‪ (78‬רא ה סה״מ תרנ״ד ‪y‬‬
‫‪ (79‬רא ה שבת לב‪ ,‬א‪ .‬פ ס חי ם סד‪ ,‬ב‪ .‬זח״א קיא‪ ,‬ב‪ .‬קיב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫‪ (80‬ורא ה ב מ ע ל ת ת מי ם ע ל צדיק וכו׳ ב תו ר ת שלום ע׳‬
‫ק ע ח ו אילך‪ .‬ו עוד )לקו״ ש ח״ל ע׳ ‪ 50‬ה ערה ‪.(64‬‬
‫‪ (81‬נח ז‪ ,‬א‪ .‬וז״ל‪ :‬ר אי תי צדיק‪ ,‬ול א נ א מ ר צדיק תמים‪.‬‬
‫מ כ אן שאומרים מ ק צ ת שבחו של אד ם ב פניו ו כו לו שלא ב פניו‪.‬‬
‫‪ (82‬ושם‪ :‬מ ק צ ת שבחו של אד ם או מרים ב פניו‪ ,‬ו כו לו של א‬
‫ב פניו‪ ,‬מ ק צ ת שבחו ב פניו ד כ תי ב כי או ת ך ר איתי צדיק ל פני‬
‫ב דו ר הזה‪ ,‬כו לו שלא ב פניו ד כ תיב ]נ ח ו‪ ,‬ט[ נח איש צדיק‬
‫ת מים הי׳ בדו רו תיו‪.‬‬
‫‪ (83‬פ״ב‪ ,‬ה )ב שמו״ר ש ל פנינו ל א מוב א ה פ סו ק ת מי ם‬
‫תהי'(‪.‬‬
‫‪ (84‬יתרו יט‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (85‬מ שפ טים כד‪ ,‬ז‪ .‬שבת פח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (69‬ר א ה םהמ״צ להצ״צ שם )קז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ = (70‬ד ר ך חיים ) ‪ 5 7‬ו אילך(‪.‬‬
‫‪ (71‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה או ה ״ ת שופ טי ם שבה ערה ‪. 1‬‬
‫‪ (72‬ת ה לי ם קיח‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (73‬דרו שים ל שמע״צ צא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (74‬ב או ה ״ ת שופ טי ם שם‪ :‬ו א פ ש ר ל ב א ר הדברים ע״ם מ״ש‬
‫א אז מו״ר נ״ע ב ענין ע ל ת ה ע לו ת ו ס ב ת הסבות‪ - .‬רא ה מ א מרי‬
‫אד מו״ר הזקן הנ חו ת הר״פ ע׳ ק ל ח‪ .‬או ה״ת י תרו ס״ע ת של ה‬
‫ו אילך‪ .‬סה״מ תרס״ח ע׳ ק עו‪.‬‬
‫‪ (75‬פ רד ס שער יב )שער הנ תי בו ת( פ ר ק ב‪ .‬רא שית ח כ מ ה‬
‫שער ה ת שו ב ה פרק ו ד״ה ו ה מ ר גי ל )קכא‪ ,‬ב(‪ .‬של״ה פט‪ ,‬א‬
‫)ד אי ת א בזהר(; קפ ט‪ ,‬א)ו מ רו מז בזהר(; שח‪ ,‬ב‪ .‬שו״ת חכ ם צבי‬
‫ר א ה כב‪ ,‬רי ש ע״ג(‪ .‬תני א שעהיוה״ א‬ ‫סי״ח )הוב א בל קו ״ ת פ'‬
‫רפ״ו‪ .‬ל קו ״ ת שם כב‪ ,‬סע״ב ו אי ל ר‪.‬‬
‫‪ (76‬מ ל כי ם־ א יב‪ ,‬טו‪ .‬ב או ה ״ ת י ת רו ובסה״מ תרס״ח שם‪:‬‬
‫ובמ״צ ]= ו ב מ צו ד ת ציון[ ס ב ה ענין ה ק פ ת הדבר ו הגו ר ם לה‪.‬‬
 ‫רט‬ ‫ליל ב׳ דחה״ס‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫ויש־« ענין התמימות בכל הציור קומהיי‪ ,‬גם במוח ולב‪ .‬וענין התמימות במוחין הוא‪,‬‬
‫שהשכלתו והשגתו תמיד הוא לטוב‪ ,‬וההיפך מזה אינו עולה בדעתו כלל‪ ,‬וכמו‬
‫שיש יושר בשכל‪ ,‬דהיינו שמשכיל ומשיג כפי אמיתות הענין‪ ,‬ולא יעקם בשכלו‪ ,‬כמו״כ‬
‫יש ענין התמימות במוחין‪ ,‬שמפני נתינתו ומסירתו להדבר‪ ,‬השכלותיו והשגותיו הוא רק‬
‫בטובת ועילוי הענין ואמיתית הענין‪ ,‬ואינו נופל לו מחשבה והשגה אחרת כלל כר‪ .‬ובכלל‬
‫זה הוא ג״כ שלא יתאונן לעולם‪ ,‬דענין ההתאוננות הוא מפני ששכלו מחייב באופן אחר‪,‬‬
‫וע״כ מתאונן כו׳‪ ,‬והתמים בשכלו לא יתאונן לעולם‪ ,‬מפני שאינו חושב באופן אחר כלל‬
‫כו׳‪ .‬וכן יש תמימות בלב‪ ,‬הנק׳ ערנשטקייט‪ ,‬והוא שתוכו כברו־» ולבבו שלם בדבר‪ ,‬ולא‬
‫ישונה לעולם‪ ,‬ולא יטה לימין ושמאל כו׳‪ ,‬והוא בלא התפעלות‪ ,‬אבל הוא תמים ושלם‬
‫כו׳‪ ,‬דבהתפעלות הלב שמצד הטו״ד‪ ,‬יכול להשתנות כו׳ )ורק התפעלות עצמי הוא‬
‫באמיתות ממש ואינה משתנה כו׳‪ ,‬והיינו כאשר יש התגלות עצמי באמת‪ ,‬ואם אינו‬
‫אמיתי‪ ,‬ישתנה ויתחלף תיכף כו׳‪ ,‬והתפעלות שע״פ טו״ד ג״כ משתנה כו׳(‪ ,‬והתמים בלב‬
‫הוא שאינו מתפעל‪ ,‬אבל הוא תמים ושלם )גאנץ און ערנשט‪ ,‬וואט עם ארט‪ ,‬ארט‪ ,‬און‬
‫וואס עם ארט ניט‪ ,‬ארט ניט»«‪ ,‬ואינו מרומה לא לעצמו ולא לזולתו כו׳(‪ ,‬ולא ישונה‪ ,‬לפי‬
‫שהוא מצד עצם נקודת הרצון‪ ,‬שאינו משתנה לעולם כו׳‪ .‬וכן יש תמימות במעשה‪ ,‬הנק׳‬
‫תמים במעשיו״®‪ ,‬וכמ״שיי איש תם ויש ‪n‬י‪ ,‬שהוא םו״מ וע״ט בפו״מ בבחי׳ התמימות‪ ,‬שלא‬
‫ישונה לעולם‪ ,‬ואינו נוגע לו הזמן והמקום‪ ,‬שמפני תוקף הדבר והתמימות שבנפשו שכך‬
‫צריך לעשות‪ ,‬ואינו שייך כלל באופן אחר‪ ,‬ע״כ בכל זמן ובכל מקום שהוא‪ ,‬ה״ה עושה‬
‫כן בלי שום שינוי כלל‪ ,‬ולא יחוש משום מנגד ומסית להדיחו ח״ו‪ ,‬מצד עוצם התוקף‬
‫בנפשו כו׳״״‪ ,‬עד שגם אינו נחשב אצלו לנסיון כלל‪ ,‬מאחר שאופן אחר ח״ו אינו שייך‬

‫אדמו״ר ה א מ צ עי קר ח ע' א׳ שכח ו אילך‪ .‬םה״מ תרס״ה ע' יה‬
‫ו אילך‪ .‬םה״מ עת״ר ע' רג‪ .‬ל ק מן פשס״ח )ח״ג ע' א׳כב(‪ .‬םה״מ‬
‫עטר״ת ע' קסז‪ .‬ת ש״ג ע' ‪ .58‬ע' ‪ 68‬ו איל ך‪ .‬ד״ה אל יפ טר‬
‫תשכ״ב )םה״מ ת שכ״ב ס״ע קסא(‪.‬‬
‫‪ (91‬איוב א‪ ,‬ח‪ .‬שם ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ו איל ך‪ ,‬שזהו ענינו של יעקב‬ ‫‪ (92‬ר א ה לקו״ ש ח״ל ‪y 50‬‬
‫״איש תם״‪ ,‬מ ד ת ה א מ ת‪ ,‬ברי ח ה תי כון שמבריח מן הק צה א ל‬
‫הק צה‪ ,‬שבכל ה פר טי ם ו ה מ צבים הו א ב שוו ה ממש‪ ,‬ו אינו‬
‫מ ת פ ע ל מ שום מנ ג ד‪.‬‬
‫ב מ א מ רי ם שם ] ה מ שך‬ ‫‪ (93‬בלקו״ ש שם )ה ערה * ‪:(64‬‬
‫תער״ב כ אן‪ ,‬ד ר ך חיים‪ ,‬םה״מ תש״ג שם[ נ א מ ר ענין הנ״ל‬
‫ב ת מי מו ת ל ג בי ת מי מו ת ב מ ע שה‪ ,‬ו ל פני זה מ בו א ר שי שנו ענין‬
‫ה ת מי מו ת ב כ ל ה ציו ר קו מ ה‪ ,‬ת מים ב שכל‪ ,‬ת מי מו ת בלב שהוא‬
‫בלי ה ת פ ע לו ת ש תו כו כ ב רו ו לב בו שלם ב דב ר ול א י שונ ה‬
‫ל עו ל ם ]וע״ש בםה״מ ת ש״ג )‪ (y 58‬כ ש ה ת מי מו ת היא בל ב נק'‬
‫תמים ס תם‪ ,‬כמ״ש ב א ב ר ה ם ] ל ך ל ך יז‪ ,‬א[ ה ת ה ל ך ל פני והי'‬
‫תמים ופרש״י הי' של ם בנ סיונו תי שלא י ה ר ה ר אחרי מ דו תיו‪,‬‬
‫וזהו ה ת מי מו ת ב ל ב ש אינו מ ה ר ה ר כ ל ל ו הו א ת מים בהדבר[‪.‬‬
‫ע״ש‪ .‬א בל מ ה מ בו א ר ב ה מ ש ך ה ענין) ב ת ע ר ״ ב ו ד ר ך חיים( שם‬
‫ד״נעוץ ת ח ל תן ב סו פן כי המע שה הו א סו ף ושרשו ברא ש‬
‫ו ת ח ל ת ה כ ל ש הו א נ קו ד ת הרצון שזהו עיקר ה א מ ת ד מ ד ת‬
‫ה ת מי מו ת ש הו א ב סו ף המע ש ה בפו״ מ ב ת מי מו ת העשי״'‪ ,‬מובן‪,‬‬
‫ש ה מ על ה ד״תמי ם במע שיו״ היא ג ם ל ג בי ה ת מי מו ת ב כ ל‬
‫הציור קו מ ה‪ ,‬ת מי מו ת ב ש כ ל ו ת מי מו ת ב לב‪.‬‬
‫‪ (86‬ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה ד ר ך חיים שבה ער ה ‪. 1‬‬
‫‪ (87‬ר א ה שי ח ת מוצ ש״ק כ א כ ס לו שנה ז ו ) ס פ ר ה שי חו ת‬
‫תו ר ת שלום ‪ :(y 180‬ד ע ר ענין פון ת מי מו ת איז ע ר ענ ס ט קיי ט‪,‬‬
‫א ע ר לי כ ע ר מ אן וו א ס תו כו כ ב רו‪ ,‬ד א ם איז אי ב ע רגיג ע ב ע ב־‬
‫קייט‪ ,‬און אזוי איז ד ע ר ענין פון ת מי מו ת אין ע בו ד ה‪ ,‬אז מצד‬
‫די איבער גי ג ע ב ענ קיי ט צו א ל קו ת זיינען זיינ ע עניני ם‪ ,‬עניני ם‬
‫אלקים‪ ,‬איז ד ע ר פירו ש אז א ל ע זיינע עניני ם זיינען ווי מצד‬
‫א ל קו ת‪ ,‬וו א ם ד ע ר ענין פון ת מי מו ת ה א ט מען גי ר ע ד ט)בדרושי‬
‫אז ד א ם איז פ ר אנ ען אין אל ע כ הו ת‪ ,‬אין‬ ‫ההמשך של תרע״ג(‬
‫כ הו ת ו שכל ע ד המע שה‪ ,‬איז די גי לוי ם מל מ ע׳ וו אם דו ר ך ד ע ם‬
‫אז מ׳גי ט אים א ל קו ת‪ ,‬דו ביז ט ד א ך אי ב ע רגיג ע ב ען צו א ל קו ת‬
‫גי ט מען די ר א ל קו ת‪ .‬וו א ם ד א ס איז מדרי' ט ע ם ע צו ופ ריו‬
‫שוין‪.‬‬
‫‪) -‬בהסבר א מר שאין זה מדרי' חסיד שיבואר ל ק מן אי״ה‬
‫] תו ר ת שלו ם ‪ ,[ y 185‬שה מ של נע ש ה נ מ של כו'‪ ,‬רק ה גי לוי ם‬
‫שבתמים הו א ענין גי לוי אור מ קיף ב או ר פנימי( ‪-‬‬
‫א מ אל ר ע ד ט מ ען אז ד ע ר ענין פון ת מי ם איז די ה ת ח ב רו ת‬
‫סוכ״ע ב מ מכ ״ ע‪ ,‬שזהו מ״ש ת מי ם תהי' ע ם הוי' א ל קי ך‪ ,‬ש הו א‬
‫ענין ה ת ח ב רו ת סוכ״ ע במ מכ״ ע‪ ,‬ד א ם איז אוי ך ד ע ר ז ע ל בי ק ע ר‬
‫ענין ווי ט ע ם ע צו ו פ ריו שוין‪.‬‬
‫‪ (88‬ל שון חז״ל ‪ -‬ב ר כו ת כה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ = (89‬מ ה שנו ג ע ) איכפ ת( לו ‪ -‬נו ג ע‪ ,‬ומ ה של א נו ג ע לו‬
‫‪ -‬ל א נוג ע‪.‬‬
‫‪ (90‬נו ס ח ס ד ר ה ק פו ת ל ש מ ח ת תורה‪ .‬ור א ה ג ם מ א מרי‬
 ‫בסוכות תשבו‬ ‫רי‬

‫כלל כו׳« )ואין זה מצד התוקף לבד‪ ,‬כ״א מפני שסיבת התוקף הוא מצד התמימות‪ ,‬שהו״ע‬ ‫קנז‬
‫הביטול כר‪ ,‬ע״כ אינו מתפעל משום דבר כי׳(‪ .‬וידוע דנעוץ תחלתן בסופף*‪ ,‬כי המעשה‬
‫הוא סוף‪ ,‬ושרשו בראש ותחלת הכל‪ ,‬שהוא נקודת הרצון‪ ,‬שזהו עיקר האמת דמדת‬
‫התמימות‪ ,‬שבא בסוף מעשה בפו״מ^י‪ ,‬בתמימות העשי׳ בתוקף‪ ,‬מבלי יטה כלל כר)ונודע‬
‫דאמת ר״ת ראש תוך סוף®®‪ ,‬והו״ע הרצון שזהו ראש הכל‪ ,‬והתמימו׳ במוח ולב שנק׳ תוך‪,‬‬
‫והתמימות במעשה שנק׳ סוף כו׳‪ ,‬והכל אמת בעצם נקודת הרצון בכל הכהות עד סוף‬
‫מעשה כר‪ .‬ואפשר שלגבי הרצון הכל כמעשה יחשב כו׳(‪.‬‬

‫וזהו אז אתם״‪ ,‬א׳ תם«י‪ ,‬דשרש ומקור התמימות הוא ברצון שלמעלה מהדעת‪ ,‬שבלתי‬
‫נוטה כלל מנקודת רצונו הפשוט ותמים‪ ,‬ותוקף התמימות הזאת הוא בכל הכחות^י‪,‬‬
‫עד העשי׳ בפו״מ כר‪ ,‬וזהו מה שבהרצון לא יש התחלקות מדרי׳ דבחי׳ מיעוט וריבוי‪ ,‬שגם‬
‫בםומ״ע״״>‪ ,‬שהוא בבחי׳ מיעוט האור לגמרי‪ ,‬ואין כאן התפעלות והתגלות הרצון כלל‪,‬‬
‫והוא בבחי׳ התוקף ביותר כמו בעצם נקודת הרצון ממש‪ ,‬בלי שום שינוי כלל וכלל כר‪.‬‬

‫ומובן מזה‪ ,‬דמה שיש באו״מ עליון ותחתון בבחי׳ ריבוי ומיעוט האור‪ ,‬אין זה בחי׳‬
‫התחלקות כלל‪ ,‬לפי שבהמיעוט יש בחי׳ הריבוי‪ ,‬ויש בו כל התוקף שבריבוי כר‬
‫)ובכללות הוא בבחי׳ העלם‪ ,‬וכמו שהוא בהעלם הוא שוה בכ״מ ממש כר‪ ,‬ואם יהי׳‬
‫התגלות נקודת הרצון‪ ,‬הוא ג״כ בשוה בכ״מ‪ ,‬וכמו במם״נ בנסיון דקדה״ש‪ ,‬הרי ההתגלות‬
‫היא בסומ״ע בתוקף ההתגלות במם״נ בפו״מ על קדה״ש‪ ,‬שזהו רק מצד עצם נקודת הרצון‪,‬‬
‫שמתגלה בסומ״ע בפו״מ כר(‪.‬‬

‫וע״פ הנ״ל יובן מ״ש בסכות תשבו‪ .‬דהנה מש״א אברהם והשענו תחת העץ‪ ,‬הנה*״' העץ‬
‫הוא בחי׳ אילנא דחיי־״*‪ ,‬בחי׳ עץ החיים‪ ,‬שזהו בחי׳ ז״א־״'‪ ,‬או בחי׳ ת״תי״‘ בד״פי״‘‪,‬‬
‫והיינו שאברהם המשיך להם אור מקיף‪ ,‬דהרי השגת המלאכים הוא רק בהארה מבחי׳‬
‫המל׳‪ ,‬וכמ״ש®״‘ וצדקתך ירננו‪ ,‬ואברהם המשיך להם אור מקיף מבחי׳ ז״א כר‪ .‬ובשכר זה‬
‫נתן לבניו מצות סוכה‪ ,‬כמ״ש בסכות תשבו‪ ,‬וזה מדרי׳ גבוה מבחי׳ עץ החיים‪ ,‬דגבי נש״י‬
‫הוא בבחי׳ או״פ‪ ,‬וכמ״ש״י‘ כי האדם עץ השדה‪ ,‬דבחי׳ עה״ח זהו בחי׳ אדם‪ ,‬בחי׳ או״פ כר‪,‬‬

‫‪ (99‬השייכות ל״תומכי תמימים״ ‪ -‬ראה לקו״ש חכ״ט ע׳‬ ‫‪ (94‬ראה םה״מ תש״ג ‪) y 70‬הובא בלקו״ש שם הערה ‪,(65‬‬
‫‪ 285‬הערה ‪.51‬‬ ‫ש״התמים עם ה׳ ותורתו אינו צריך לתת שום מקום למנגד‬
‫‪ = (100‬בסוף מעשה‪.‬‬ ‫לתומ״צ לא רק שלא לענות לו על דבריו ‪ ..‬אלא גם שלא‬
‫‪ (101‬ראה ד״ה בסוכות וד״ה וסוכה תהי׳ שבהערה ‪.1‬‬ ‫לשמוע את דבריו כי בזה גופא הרי נותנים לו איזה מקום‬
‫‪ (102‬ראה זח״א קב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫וכמו שאנו רואים במוחש בטבע החצוף שכאשר אין עונים לו‬
‫‪ (103‬ראה זח״א לז‪ ,‬סע״ב ובמקדש מלך שם‪ .‬הובא‬ ‫‪ ..‬ה״ה משתתק וכשעונים לו הנה החשיבות שנותנים מקום‬
‫בקונטרס עץ החיים פ״ג)ע׳ ‪.(21‬‬ ‫לדבריו ‪ . .‬זה עצמו נותן לו כח לחצוף יותר״‬
‫‪ (104‬ראה זהר ח״א רכא‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬הובא בקונטרס עץ‬ ‫‪ (95‬ספר יצירה פ״א מ״ז‪.‬‬
‫החיים פ״ה )ע׳ ‪ 27‬ואילך(‪ .‬זח״ב )רע״מ( קיז‪ ,‬א‪ .‬הובא בפרדס‬ ‫‪ (96‬דאמת ר״ת ראש תוך סוף‪ :‬ראשי־תיבות אמת‪ :‬אל״ף ‪-‬‬
‫שער כג )שער ערכי הכינויים( פט״ז מערכת עץ‪ .‬אוה״ת‬ ‫ראש כל האותיות; מ״ם ‪ -‬תוך )אמצע( כל האותיות; תי״ו ‪-‬‬
‫תהלים)יהל אור( ע׳ תרצה‪.‬‬ ‫סוף כל האותיות)ראה ירושלמי סנהדרין פ״א ה״א‪ .‬ב״ר פפ״א‪,‬‬
‫‪ = (105‬בדרך פרט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬דב״ר פ״א‪ ,‬י(‪.‬‬
‫‪ (106‬תהלים קמה‪ ,‬ז‪ .‬ראה תו״א מקץ לז‪ ,‬א ואילך‪ .‬שם‪ ,‬ד‬ ‫‪ (97‬תהלים יט‪ ,‬יד‪.‬‬
‫ואילך‪ .‬שערי אורה שער החנוכה כה‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (98‬דרך חיים שבהערה ‪ .1‬וראה לעיל פע״ט ) ‪ 7‬קצט(‪.‬‬
‫‪ (107‬שופטים כ‪ ,‬יט‪.‬‬
 ‫ריא‬ ‫ליל ב׳ דחה״ס‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫אבל סוכה הוא בחי׳ או״מ ממש כר‪ .‬ולכן העושה סוכתו תחת האילן פסולה‪ ,‬דטוב לחסות‬
‫בהוי׳־י‪ ,‬בחי׳ סוכ״ע כנ״ל«״■‪ ,‬שזהו בחי׳ סוכה כר‪ .‬אמנם ענין בסכות תשבו הוא שהמקיף‬
‫יאיר בבחי׳ גילוי‪ ,‬והיינו ע״י הקדמה דר״ה ויו״כ‪ ,‬שהו״ע התשר‪ ,‬שעי״ז ממשיכי׳ בחי׳‬
‫האו״מ שיאיר בגילוי ממש כר‪ .‬ומש״א כל האזרח בישראל‪ ,‬הי׳י״‘ בחי׳ עליונה של המקיף‪,‬‬
‫שזהו הגילוי דלעתיד‪ ,‬בחי׳ פנימיו׳ המקיף‪ ,‬וזהו כל האזרח בישראל‪ ,‬מה שיזריח לעתיד‬
‫בנש״י‪ ,‬ישבו בסוכות עכשיו״״‪ ,‬שהרי המיעוט יש בו בחי׳ הריבוי כר»>‪ .‬וזהו בסכות תשבו‪,‬‬
‫שע״י העבודה דר״ה ויו״כ‪ ,‬יהי׳ גילוי בחי׳ המקיף‪ ,‬וכמ״ש־״ תקעו כר ליום חגינו כו׳‪ ,‬וגם‬
‫מה שעתיד להזריח‪ ,‬בחי׳ פנימיו׳ המקיף‪ ,‬שיהי׳ לעתיד בבחי׳ או״פ בנש״י‪ ,‬שז״ע כל האזרח‬
‫בישראל כר‪ ,‬ישבו ג״כ בסכות עכשיו כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ויובן זה מענין התמימות‪ ,‬דתמימות הוא בהעצמי דוקא‪ ,‬והביטול הוא בעצם‬
‫נקודת הרצון‪ .‬וזהו תמים תהי׳‪ ,‬שלא ילך בתחבולות והתחכמות‪ ,‬וזה או שעושה‬
‫כלי ובוטח בה׳‪ ,‬או שאינו עושה כלי כלל‪ .‬והו״ע טוב לחסות בה׳‪ ,‬בחי׳ סוכ״ע‪ ,‬הנק׳ סבה״ם‪.‬‬
‫הנח‬ ‫וזהו תמים דעדיף מצדיק‪ .‬ויש ענין התמימות בכל הציור קומה‪ ,‬במוחין הוא שהשכלותיו‬
‫הן רק לטוב‪ ,‬ושלא יתאונן לעולם‪ ,‬ובלב הוא שתוכו כברו‪ ,‬ותמים במעשיו‪ ,‬והוא בלי‬
‫התפעלות‪ ,‬אבל לא ישונה בכל מקום ובכל זמן‪ .‬ונתב״ם^״‪ ,‬דתמימות המעשה מאמת‬
‫תמימות הרצון‪ .‬וזה״׳ אתם‪ ,‬א׳ תם‪ .‬וזהו אמת‪ ,‬דשוה ברת״ם״״‪ .‬הרי שהמיעוט וריבוי‬
‫שבהתגלות אין זה התחלקות כלל בהאו״מ )והתגלות הרצון הוא בסומ״ע בתוקף כמו‬
‫במס״נ על קדה״ש(‪ .‬ובזה יובן מ״ש בסוכות תשבו‪ ,‬בזכות והשענו תחת העץ‪ ,‬עה״ח‪ ,‬בחי׳‬
‫ממכ״ע‪ ,‬ואברהם המשיך או״מ‪ .‬ולכן תחת העץ פסולה‪ ,‬דטוב לחסות בה׳‪ .‬ותשבו הוא‬
‫שיאיר בפנימיות‪ ,‬וכל האזרח בישראל הוא בחי׳ פנימיות המקיף‪ ,‬שיאיר לעתיד‪.‬‬

‫‪ (112‬תהלים פא‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (108‬ע׳ רח‪.‬‬

‫‪ = (113‬ונעוץ תחילתן בסופן‪.‬‬ ‫‪ (109‬הי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬היינו; היא; ה״ז‪.‬‬
‫‪ (114‬וזה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וזהו‪.‬‬ ‫‪ (110‬ראה לקו״ת דרושים לשמע״צ פח‪ ,‬ג‪ .‬פט‪ ,‬ג‪ .‬םה״מ‬
‫‪ = (115‬בראש תוך סוף‪.‬‬ ‫עת״ר ע' לט‪.‬‬
‫‪ (111‬ראה פרק פא )ע׳ רד ואילך(‪.‬‬
 ‫ריב‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש מ ע ״ צ‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫ביו ם‘ השמיני עצרת תהי׳ לכם־‪ .‬וצ״לי‪ ,‬והלא שמע״צ הוא רגל בפ״עי‪ ,‬למה נק׳ יום‬
‫השמיני‪ ,‬דהיינו שמיני לחג‪ ,‬דלכאו׳ הי׳ צריך לחשוב אותו על ימי החודש‪ ,‬כמו‬
‫כל המועדים שבחדש זה‪ ,‬כמו שנא׳־ באחד לחדש‪ ,‬ובעשור בו®‪ ,‬ובחמשה עשר בו כו׳‘‪,‬‬
‫וכמו״ב הי׳ צריך לחשוב שמע״צ ג״ב בימי החדש‪ ,‬ומפני מה נק׳ יום השמיני בו׳‪ .‬גם צ״ל‬
‫מה שהקרבן דשמע״צ הוא פר אחד איל אחד־‪ ,‬ולא כמו כל יומי החג שהקריבו הרבה‬
‫פרים‪ ,‬שהי׳ התחלה מי״ג פרים עד שבעה פרים בו׳״‪ ,‬ובשמע״צ רק פר אחד בו׳‪ .‬ובמדרש״‘‬
‫אי׳ משל למלך שאמר לאוהבו בא ונגלגל אני ואתה במה שנמצא בו׳‪ ,‬והו״ע מ״ש לכם‬
‫דוקא בו׳‪ ,‬וצ״ל מה״ע אני ואתם דוקא‪ .‬ולהבין כ״ז צריכים להקדים משנת״ל “‪ ,‬דהאו״מ‬
‫אין בו התחלקות‪ ,‬דבשרשו באוא״ם שלפני הצמצום הוא האור שבבחי׳ גילוי העצם‪ ,‬שהוא‬
‫בבחי׳ א״ם‪ ,‬וע״ב גם כמו שנעשה בבחי׳ מקיף לעולמות‪ ,‬הוא בבחי׳ א״ם‪ ,‬דהגם שיש בזה‬
‫מקיפי׳ כללים ומקיפים פרטים‪ ,‬אין בזה התחלקות בו׳‪ .‬ונת״ל־‘ דלכאו׳ יש סתירה לזה‬
‫ממ״ש בע״ח־‘ דבעיגולים יש ע״ם‪ ,‬וגם מבו׳ בע״ח״‘ שיש בעיגולים מעלה ומטה‪ ,‬היינו‬
‫עיגול עליון ועיגול תחתון בו׳‪ .‬ונת׳־‘ דמה שיש מעלה ומטה בעיגולים‪ ,‬אין זה סותר‬
‫לעיקר הענין‪ ,‬דעיגולים אין בהם התחלקות‪ ,‬דבחי׳ מעומ״ט שבהם אין זה שמחולקים‬
‫בעצם מדריגתן‪ ,‬כ״א בבחי׳ הגילוי לבד‪ ,‬דהיינו בבחי׳ ריבוי ומיעוט בו׳‪ ,‬וענין־‘ ריבוי‬
‫ומיעוט איף‘ התחלקות גם באו״פ‪ ,‬וכ״ש בהאו״מ‪ ,‬מפני שהמיעוט יש בו בהעלם כל האור‬
‫דבחי׳ ריבוי‪ ,‬ובפרט בהאו״מ‪ ,‬שבהמיעוט יש גם בחי׳ התוקף כמו בבחי׳ הריבוי בו׳‪.‬‬

‫פג( ו מ ע ת ה צ״ל מ״ש בע״ח דבעיגולים יש ע״ם‪ ,‬עיגול הכתר ועיגול החב׳ בו׳‪ ,‬ולכאו׳‬
‫זהו בחי׳ התחלקות‪ ,‬מאחר ששייך בהם השמות דכח״ב־‘‪ ,‬ה״ז לבאר‬
‫התחלקות בעצם מדריגתן בו׳‪ ,‬וכאשר בעיגולים באמת לא יש התחלקות‪ ,‬איך שייך שם‬
‫ע״ם בו׳‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬דהנה נת״ל )ד״ה נשא״‘( דבאוא״ם שלפני הצמצום שלמעלה‬
‫מהע״ם הגנוזות‪ ,‬והיינו באוא״ם הבלי גבול‪ ,‬שייך ג״ב ספירות‪ ,‬לפי שהוא בחי׳ אור וגילוי‬
‫עכ״פ‪ ,‬וכל גילוי הוא ע״י ספירות‪ ,‬רק ששם אין מספר לספירות‪ .‬ונת׳ שם״‘‪ ,‬דהיינו שגם‬ ‫הנט‬

‫‪ (8‬שם‪ ,‬לו‪.‬‬ ‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה אנת הוא חד‬
‫‪ (9‬שם‪ ,‬יג ואילך‪.‬‬ ‫באוה״ת וירא ח״ד תשלח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ד״ה זכר רב טובך בסידור‬
‫‪ (10‬במדב״ר פכ״א‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫עם דא״ח מט‪ ,‬ד ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (11‬פע״ט ) ‪ 7‬קצח ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (2‬פינחס כט‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ (12‬פ״פ )ע׳ רא ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (3‬ראה גם רד״ה ביום השמע״צ תרע״ה )לקמן ח״ג ע׳‬
‫‪ (13‬שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב־ג‪.‬‬ ‫תתקלד(‪ .‬תרפ״ו)םה״מ תרפ״ו ע׳ סח(‪ .‬תרצ״ד)םה״מ תשי״א ע׳‬
‫‪ ( 14‬שם ענף ב־ד‪.‬‬ ‫‪ .(80‬תש״מ )םה״מ מלוקט ח״א ע׳ שסג‪ .‬בהוצאה החדשה ‪-‬‬
‫‪ (15‬פ״פ ואילך ) ‪ 7‬רב ואילך(‪.‬‬ ‫ח״א ע׳ רטו(‪.‬‬
‫‪ ( 16‬וענין‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ובענין‪.‬‬ ‫‪ (4‬סוכה מח‪ ,‬רע״א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 17‬אין‪ :‬אוצ״ל‪ :‬אינו‪ .‬או‪ :‬אין זה‪.‬‬ ‫‪ (5‬פינחס שם‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ = ( 18‬דכתר חכמה בינה‪.‬‬ ‫‪ (6‬שם‪ ,‬ז)ושם‪ :‬ובעשור לחדש השביעי(‪.‬‬
‫‪ 7 ( 19‬לה‪.‬‬ ‫‪ (7‬שם‪ ,‬יב )ושם‪ :‬ובחמשה עשר יום לחדש השביעי(‪.‬‬
‫ריג‬ ‫שמיני עצרת‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫הספירות הן בבחי׳ בלי גבול‪ ,‬דמאחר דהפשיטות הוא סיבת הספי׳ אין קץ‪ ,‬וכמא׳י<‪ 2‬אנת‬
‫הוא חד ולא בחושבן‪ ,‬דלפי שהוא חד בעצם‪ ,‬ע״ב הספי׳ הן לא בחושבן כו׳‪ ,‬ממילא‬
‫הספירות גופא הן ג״כ בבחי׳ פשיטות כו‪ /‬ולכאו׳ א״מ‪ ,‬איך הוא ספי׳ בבחי׳ פשיטות‪ ,‬והלא‬
‫הספי׳ הן בחי׳ הגבלה‪ ,‬ואיך הוא ספי׳ בבחי׳ פשיטות כו‪/‬‬

‫ולהבין זה‪ ,‬צ״ל תחלה מהו שם ספירה■־‪ .‬והנה בפרד״ס שע״ח פ״מ־ הביא כמה פי׳ בשם‬
‫ספי׳‪ ,‬הא׳־־‪ ,‬ל׳ מספר‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ויש שפי׳ בל׳ מספר‪ ,‬כי המספר מבעלי הגבול‪ ,‬ואע״פ‬
‫שאינם בעלי גבול‪ ,‬בערך שרשם הפשוט בעלי גבול הם‪ ,‬ובערך פעולתם אלינו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬כללות ענין המספר הוא רק התגלות הדבר‪ ,‬שהרי ע״י חמספר לא נתחדש שום דבר‬
‫בגוף ומהות הדבר הנספר‪ ,‬ולא במספרו‪ ,‬דכמו שהי׳ קודם שנספר‪ ,‬כן הוא בלי שום תוס׳‬
‫וגרעון לאחר שנספר‪ ,‬רק שבא המספר מהעלם לידי גילוי כו׳‪ ,‬וז״ע המספר בע״ס דאצי׳‪,‬‬
‫שהו״ע גילוי מההעלם כו׳‪ .‬והענין‪ ,‬דהנה‪ ,‬מצד ההגבלה דמספר‪ ,‬ר״ל מה שמספר הוא‬
‫הגבלת הדבר הנמנה שהוא במספר כך וכך כו׳‪ ,‬הרי זה שייך רק בבי״ע‪ ,‬ששם הו״ע‬
‫ההגבלה ממש כו׳‪ .‬וכמו ענין הזמן ששייך רק בבי״ע‪ ,‬אבל באצי׳‪ ,‬למע׳ מהזמן‪ ,‬הי׳ הוה‬
‫ויהי׳ כא׳ כו׳י־‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־‪ ,‬וכמו״ב הוא בענין המספר‪ ,‬דשייך רק בבי״ע כו׳‪ .‬ומ״מ נק׳‬
‫הספי׳ ע״ש המספר‪ ,‬לפי שהמספר הוא גילוי מההעלם‪ ,‬א״כ‪ ,‬גם ההגבלה היא רק בבחי׳‬
‫התגלות לבד‪ ,‬לא בחי׳ התחדשות ההגבלה כו׳‪ ,‬דבבי״ע ההגבלה היא בבחי׳ התחדשות‪,‬‬
‫דהיינו בבחי׳ מציאות יש ממש כר‪ ,‬אבל בענין המספר‪ ,‬מאחר שהוא בחי׳ התגלות‪ ,‬ע״כ‬
‫גם ההגבלה שבו אינו הגבלה בבחי׳ התחדשות‪ ,‬כ״א בבחי׳ התגלות לבד כר‪ .‬וע״כ שייך‬
‫ענין המספר באצי׳‪ ,‬שז״ע אצי׳ שאינו התחדשות דבר‪ ,‬כ״א רק מהעלם אל הגילוי לבד‬
‫כו׳‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬הגבלת המספר שהוא במספר כך וכך‪ ,‬היינו עשר ולא תשע כו׳«־‪ ,‬הרי‬
‫גם בשרשי האורות באוא״ם שלפני הצמצום הן בחי׳ ע״ס‪ ,‬והוא מה שאוא״ס‬
‫הבל״ג שיער בעצמו להאיר בבחי׳ מדה וגבול כר‪ ,‬וכמשנת״לי־‪ ,‬רק ששם הן בבחי׳ אחדות‬
‫לגמרי‪ ,‬ובאצי׳ באו בבחי׳ התחלקות כר‪ ,‬כמשנ״ת כ״ז באורח־‪ .‬אך גם ההתחלקות דאצי׳‬
‫אינו בבחי׳ התחלקות ממש‪ ,‬וכמשית״ל־־ בענין ל׳ בחי׳ שנא׳ בע״ס דאצי׳־־‪ ,‬וא״כ אין זה‬
‫התחדשות‪ ,‬רק בחי׳ התגלות לבד כר)גם שהרי הע״ס דאצי׳ הן בריבוי התכללות עד אין‬
‫שיעור‪ ,‬שזהו מכח הא״ס שבהם כר‪ ,‬וכמ״ש במ״איי־ בענין ריבוי ההתהוות מבחי׳ המל׳ עד‬

‫‪ (25‬ר א ה מ א מרי אד מו״ר הזקן תקס״ו ח״א ‪ 7‬נט ו אילך‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫( ת קו״ז ב ה ק ד מ ה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫סהמ״צ להצ״צ נט‪ ,‬א ו איל ך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫( ר א ה ד״ה בז ה ר פ' חיי שרה )אוה״ת חיי שרה קז‪ ,‬א‬ ‫‪21‬‬
‫‪ (26‬ל שון ספר יצירה פ״א מ״ד‪.‬‬ ‫ו אי ל ך‪ .‬בי או רי הזהר להצ״צ ח״א ע׳ ע א ואילך(‪ .‬או ה״ת ת שא‬
‫‪ (27‬פכ״ז ו אי ל ך ) ‪ 7‬נו ואילך(‪.‬‬ ‫ס ה ו אילך‪.‬‬ ‫ע׳ א׳ ת ת כג‪ .‬םה״מ תרל״ח ‪y‬‬
‫‪ (28‬פ ש ל ״ו) ח ״ג ‪ 7‬ת ת ק לז ואילך(‪.‬‬ ‫( = שער ח פר ק ב‪.‬‬ ‫‪22‬‬
‫‪ (29‬רא ה מ א מרי אד מו״ר הזקן הק צרים ‪ 7‬תמז‪ .‬תקס״ב‬ ‫‪ (23‬פירו ש ם ‪ -‬ל שון סי פו ר )לקמן פצ״א ו אי ל ך ) ‪ 7‬רל ה‬
‫ח״א ‪ 7‬רפה‪ .‬או ה״ת עניני ם ס״ע ד ו א י ל ה ‪ 7‬ס ט) ב בי או ר מ״ש‬ ‫ואילך((‪ .‬פירו ש ג' ‪ -‬ל שון אבן ס פיר )לקמן פק״ד ) ‪ 7‬רסט‬
‫הפ רד ס שבה ערה ‪ :22‬״ול א ב ח ל ק מ חל קי שאר הספי׳ שלא‬ ‫ו אי ל ך( פ ק ט ״ז) ס ״ ע ד ש ואילך(‪ .‬פקי״ט ) ‪ 7‬שיב ואילך((‪ .‬פירו ש‬
‫יהיה נ כ ל לי ם בו כ ל הע שר כר״(‪ .‬ב ל ק ‪ 7‬תתקנ^‪ .‬סה״מ תרל״ג‬ ‫‪ -‬ל שון ס פ ר) ל ק מן פקכ״ג ) ‪ 7‬שכד ואילך((‪ - .‬ד הפירו שי ם‬ ‫‪'1‬‬
‫ח״ב ‪ 7‬שפז‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫מיו ס די ם‪ ,‬כנ ר א ה‪ ,‬ע ל מ קו מו ת שצויינו ב ה ער ה ‪ .21‬ור א ה ג ם‬
‫‪ (30‬רא ה תני א אג ה ״ ק ס״כ )קל‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ד״ה כי ת שא תשכ״ו‪ .‬ד״ה ו ס פ ר ת ם ל כ ם תש״ל‪.‬‬
‫‪ (24‬ר א ה זח״ג רנז‪ ,‬ם ‪7‬׳ב‪ .‬תני א שעהיוה״א פ ״ז) פ ב‪ ,‬א(‪.‬‬
 ‫ביום השמיני עצרת‬ ‫ריד‬

‫אין קץ ושיעור‪ ,‬שזהו מכח הא״ם שבמל׳ כר‪ ,‬וכ״ש שכ״ה בבחי׳ ההתכללות שבספי׳ כו׳(‪.‬‬
‫וי״ל דהגבלת המספר הוא ג״ז מה שבאה כל ספי׳ בהגדרה מוגבלת‪ ,‬וכמו הגדרת החב׳‬
‫והגדרת הבינה כר‪ .‬אמנם ג״ז הוא רק בבחי׳ התגלות מההעלם‪ ,‬לא בבחי׳ התחדשות‪,‬‬
‫שהרי גם בשרשם הן בחי׳ ע״ם הגנוזות‪ ,‬ושם הן בבחי׳ התאחדות לגמרי‪ ,‬ובלתי מציאות‬
‫ניכרת כלל וכלל‪ ,‬ובאו בהקו בבחי׳ ספירות פרטיות‪ ,‬ובחי׳ החב׳ שבקו היא אותה החב׳‬
‫שבא״ם‪ ,‬כמשנת״לי^‪ ,‬וגם בהקו הספי׳ הן בבחי׳ בלי מה‪ ,‬וכשבאו בכלים ה״ה בבתי׳ מציאות‬
‫דבר‪ ,‬ומ״מ ה״ה בבחי׳ פשיטות לגבי ע״ס דכלים כר‪ ,‬כמשנ״ת כ״ז לעיל‪ .‬וא״כ‪ ,‬אין זה בחי׳‬
‫ואין זה סותר למש״כ־ג‪ ,‬דודאי נשלול‬ ‫התחדשות‪ ,‬רק גילוי ההעלם כר)ועמשית״ל‬
‫לגמרי גדר החב׳ מא״ס‪ ,‬ומ״מ יש בחי׳ חב׳ שבא״ם‪ ,‬וחב׳ דאצי׳ הוא בבחי׳ גדר חב׳‪ ,‬ומ״מ‬
‫היא בבחי׳ חכים ולא בחב׳ ידיעא כו׳‘׳־(‪ .‬וזהו ששולל הפרד״ם ענין ההגבלה בע״ס דאצי׳‪,‬‬
‫דכשאו׳ דשם ספי׳ הוא לשון מספר‪ ,‬ה״ה שולל ענין ההגבלה בהם‪ ,‬שזהו רק לגבי שרשם‬
‫הקדום כר‪ ,‬להיות כי ענין המספר הוא הגבלת הדבר‪ ,‬ע״כ אומר שזהו רק לגבי שרשם‪,‬‬ ‫קם‬
‫כי ההגבלה ממש שייך רק בבי״ע‪ ,‬והגבלת המספר באצי׳ אינה הגבלה ממש‪ ,‬רק לגבי‬
‫שרשם הקדום כר)דהיינו הגבלה שבבחי׳ התגלות לבד כר(‪ .‬וכן בערך פעולתם אלינו־נ‪,‬‬
‫וכנודע דהגבול דאצי׳ הוא רק מה שההמשכה שחוץ לאצי׳ תהי׳ בבחי׳ גבול‪ ,‬אבל באצי׳‬
‫אינו בבחי׳ גבול עדיין‪ ,‬דע״ם דאצי׳ אין סוף להתפשטותן‪ ,‬גם בבחי׳ הכלים כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א'^‪ .‬ועיקר ענין המספר באצי׳ הוא‪ ,‬מה שהמספר ענינו הוא רק התגלות מההעלם כר‪.‬‬
‫ומ״מ‪ ,‬בהתגלות המספר בא הדבר לידי התחלקות‪ .‬וזהו שהמספר צ״ל בדבור דוקא‪ ,‬וכמו‬
‫בספה״ע‪ ,‬שלא די במח׳‪ ,‬כי אם בדבור דוקאי^‪ ,‬לפי שבמח׳ הוא בהתכללות עדיין‪ ,‬וגם‬
‫כשחושב כאו״א בפ״ע‪ ,‬אין זה בבחי׳ התחלקות‪ ,‬רק כשסופר בדבור ה״ז בבחי׳ התחלקות‪,‬‬
‫ע״כ עיקר המספר הוא בדבור דוקא‪ .‬וכמו״כ הוא למעלה‪ ,‬דלמעלה מאצי׳ הכל הוא בבחי׳‬
‫אחדות עדיין‪ ,‬וכמשנת״ל באורך«‪ ,‬דהקו‪ ,‬הגם שעשוי מנקודות פרטים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הכל בבחי׳‬
‫אחדות‪ ,‬ונק׳ ע״ס בלי מ״ה כריי‪ ,‬ובאצי׳ באין הע״ס בבחי׳ התחלקות כר‪ .‬וז״ע המספר‪,‬‬
‫שהוא בבחי׳ ההתגלות מההעלם‪ ,‬רק שבא בבחי׳ התחלקות כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬אמנם צ״ל איך שייך כו״ח בעיגולים‪ .‬אך הענין‪ ,‬דגם באוא״ס הבל״ג שייך ספי׳‬
‫אין קץ‪ ,‬והיינו שהספי׳ גופא הן בבחי׳ פשיטות‪ .‬ויקדים מהו שם ספירה‪ .‬הפרדס‬
‫מפרש ספירה ל׳ מספר‪ ,‬ומספר הוא התגלות ההעלם‪ ,‬וכן הגבלת המספר‪ ,‬היינו הגבלת‬
‫ההתחלקות והגבלת ההגדרה‪ ,‬הוא ג״כ רק בבחי׳ התגלות מהעלם‪ ,‬כי ישנו גם בשרשם‪,‬‬
‫ובהתגלות ג״כ אינו בהתחלקות והגדרה ממש‪ ,‬כ״א בבי״ע‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬בהתגלות המספר באין‬
‫לבחי׳ התחלקות‪.‬‬

‫‪ (34‬תקו״ז בהקדמה)יז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ (31‬פי״ט ) ‪ 7‬לט ואילך(‪.‬‬

‫‪ (35‬לשון הפרדס שם‪.‬‬
‫‪ (36‬ראה לעיל פ״ח)ס״ע טז ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה טושו״ע או״ח סתפ״א ס״א ובנ״ב שם‪ .‬שו״ע‬
‫אדה״ז שם‪ .‬וראה שו״ת רעק״א סכ״ט־לב‪.‬‬
‫‪ (38‬פל״א )ע׳ סו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (39‬ספר יצירה פ״א מ״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (32‬פ׳‪ :‬ראה ד״ה ויקרא העת״ר )ח״ד ‪ y‬ותתקיג ואילך(‪.‬‬
‫ושם‪ ,‬״שהחפ היא באין ערוך לגבי העצמות ‪ ..‬דבעצמות‬
‫המאציל אין שם בחי׳ מציאות הספירות כלל וכלל ‪ . .‬גם אור‬
‫החכמה הוא בחי׳ לבוש לבד לגבי עצמות המאציל מפני שאין‬
‫ערוך כו״׳‪.‬‬
‫‪ = (33‬למה שכתוב כאן‪.‬‬
 ‫רטו‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬ה׳תער״ג‬

‫פד( ו ב ש ע ה ״ כ ע׳ מספר הימים״* כ׳>*‪ ,‬פי׳ הרשב״י ע״ה בתי׳־* כי המל׳ נק׳ מספר כו‪/‬‬
‫והטעם‪ ,‬כי היא חשבון ומספר לימים עליונים‪ ,‬ופי‪ /‬כי הימים עליונים‬
‫מתגלים ע״י המדה הזאת המגלה אותם‪ ,‬כמו החשבון שהוא הגבלת הדבר הנמנה‪ ,‬ומצד‬
‫הגבול והחשבון מתגלה עכ״ל‪ .‬והיינו ג״כ כנ״ל‪ ,‬שהמספר הוא ההתגלות מההעלם‪ ,‬והוא‬
‫שהמספר כבר יש בהעלם‪ ,‬והמספר הוא רק ההתגלות שלו‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬הרי קודם שנספר הרי‬
‫אינו בבחי׳ מספר עדיין כו׳‪ ,‬והוא מפני שהמספר הוא הגבלת הדבר‪ ,‬שבא בהגבלה‬
‫והתחלקות‪ ,‬ועי״ז הוא בבחי׳ מספר‪ ,‬וקודם שנספר‪ ,‬הגם שהוא בבחי׳ מספר בהעלם‪ ,‬אינו‬
‫בבחי׳ הגבלה והתחלקות עדיין כו׳‪ .‬וז״ע שהמל׳ נק׳ מספר הימים‪ ,‬דימים עליונים הן‬
‫המדות העליונות‪ ,‬שנק׳ ימי עולם^*‪ ,‬כנודע**‪ ,‬והנה‪ ,‬הגם שהן ג״כ בבחי׳ מספר‪ ,‬והן ששה‬
‫מדות‪ ,‬שהן מקור ההשפעה לשית אלפי שני כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז למעלה מהגבלה והתחלקות‬
‫עדיין‪ ,‬ובמל׳ בא בבחי׳ הגבלה והתחלקות‪ ,‬שעי״ז הוא בחי׳ הגילוי‪ ,‬וע״כ שם עיקר המספר‬
‫כו׳)וכמו שהזמן עיקרו בבחי׳ מל׳״*‪ ,‬מלך מלך ימלוך״*‪ ,‬ובז״א רק סדר זמנים כו׳י*‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א**(‪ ,‬והיינו שאינו דומה ההגבלה דמל׳ לההגבלה דלמעלה מבחי׳ המל׳‪ ,‬שע״כ עיקר‬
‫ענין המספר הוא בבחי׳ מל׳ דוקא‪.‬‬

‫ויובן זה ע״פ מ״ש בסי׳״* בפי׳ זכר רב טובך יביעו״״‪ ,‬דפי׳ רב טובך‪ ,‬הו״ע ריבוי היסודות‪,‬‬
‫דטוב הוא בחי׳ יסוד■״‪ ,‬וכמ״ש־״ אמרו צדיק כי טוב‪ ,‬להיות כי כל השפעה הוא מבחי׳‬
‫היסוד כר‪ ,‬וריבוי היסודות הוא ריבוי הצמצומים שהמשפיע משפיל ומצמצם א״ע לצורך‬
‫ההשפעה)שז״ע שהיסוד נק׳ טוב‪ ,‬שהוא מה שהמשפיע משפיל א״ע להתקשר אל המקבל‬
‫קפא‬ ‫ולצמצם א״ע לפ״ע המקבל כו׳(‪ .‬וכמו״״ עד״מ בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל‪ ,‬שיש‬
‫בזה כמה צמצומים‪ ,‬ובד״כ הם ד׳ צמצומים‪ .‬צמצום הא׳‪ ,‬להמציא האור השכל השייך אל‬
‫המקבל‪ ,‬דהיינו שמאור שכל העצמי של המשפיע יהי׳ נמצא האור שכל השייך אל המקבל‪,‬‬
‫וכידוע דהשכל העצמי של המשפיע אינו בערך המקבל כלל‪ ,‬ובכדי להמציא האור שכל‬
‫השייך אל המקבל‪ ,‬צריך לצמצם ולהעלים אור שכלו לגמרי‪ ,‬ואז נמצא האור שכל השייך‬
‫אל המקבל כר‪ .‬וכאשר נמצא האור שכל‪ ,‬הוא בבחי׳ נקודה לבד‪ ,‬שא״א להשפיע כך אל‬
‫המקבל‪ ,‬ולא יהי׳ זה שום גילוי עדיין אל המקבל‪ ,‬כ״א צריך לפרט הפרטים שבהנקודה‪,‬‬
‫ולהמציא ענינים במה להלביש הדברים באופן שיהי׳ מובן אל המקבל כר‪ .‬וה״ז צמצום‬
‫ב׳‪ ,‬שהנקודה באה בריבוי פרטים כר‪ ,‬דבאמת מתעלם בזה האור כר‪ ,‬וכנודע‪ .‬וכ״ז הוא‬

‫‪ (47‬ב״ר פ״ג‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״א ‪ y‬שב‪ .‬ביאורי‬
‫הזהר להצ״צ ח״א ע׳ רנז‪ .‬סהמ״צ להצ״צ קנא‪ ,‬א‪ .‬ביאורי הזהר‬
‫להצ״צ ח״א ע׳ רנז‪.‬‬
‫‪ (49‬סידור עם דא״ח שבהערה ‪) 1‬מט‪ ,‬ד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (50‬תהלים קמה‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה זח״ב קכח‪ ,‬ב ובהגהות מהרח״ו שם‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה‬
‫סה״מ עת״ר ע׳ קכט ואילך‪.‬‬
‫‪ (52‬ישעי' ג‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה גם םה״מ תרנ״ו ס״ע רנ ואילך‪ .‬תרע״ח ע' ב‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ = (40‬ובןפרדם[ שער ערכי הכינויים ]פרק יג[ ערך מספר‬
‫הימים‪.‬‬
‫‪ (41‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת וירא שבהערה ‪.1‬‬
‫‪ = (42‬בתיקונים )תקו״ז תיקון מט )פו‪ ,‬א((‪.‬‬
‫‪ (43‬ישעי' סג‪ ,‬ט‪ .‬שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה זח״ג)אד״ז( קלד‪ ,‬ב‪ .‬פרדס שער כג) שער ערכי‬
‫הכינויים( פ״י מערכת ימי עולם ימי קדם‪ .‬אוה״ת בראשית ח״ז‬
‫תתשעב‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה תניא שעהיוה״א שם‪.‬‬
‫‪ (46‬פסוקי דזמרה‪ .‬וראה זח״א לד‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת סידור ע׳ פג‬
‫ואילך‪ .‬מכתב נר ראשון דחנוכה תשכ״א )אגרות־קודש ח״כ‬
‫ס״ע עח ואילך(‪.‬‬
 ‫ביום השמיני עצרת‬ ‫רטז‬

‫גבי המשפיע עצמו‪ .‬ואח״ב כשצריך לגלות ולהשפיע אל המקבל‪ ,‬יש בזה ג״כ ב׳ צמצומים‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬מה שמפרט הפרטים שבהנקודה‪ ,‬ה״ז במחשבה לעצמו עדיין‪ ,‬שאינו שייך לדיבור‪,‬‬
‫ובכדי להשפיע‪ ,‬צריך לסדר הדברים איך להשפיע‪ ,‬ולכלכל דבריו בכדי שיתקבל אל‬
‫המקבל‪ ,‬שזהו ג״כ צמצום לגבי כמו שחושב הענין לעצמו כו׳‪ ,‬וה״ז בחי׳ דבור שבמה׳‪,‬‬
‫השייך לדיבור כו׳‪ .‬ואח״ב כשמשפיע להמקבל‪ ,‬זהו בחי׳ מעשה‪ ,‬דהיינו מה שעקימת‬
‫שפתיו הוי מעשה כו׳*=‪ .‬גם‪ ,‬ב׳ הצמצומים שבהתגלות השכל הוא‪ ,‬מה שמגלה לו תחלה‬
‫השכל בכללות‪ ,‬ואח״כ מפרט ומבאר לו הפרטים כו׳‪ .‬וכן הוא למעלה בהשפעת האור‬
‫מעצמות המאציל אל הנאצלים‪ ,‬ריבוי== צמצומים מאד ממדרי׳ למדרי׳ כו׳‪ .‬וכנודע«= בענין‬
‫ט״ו ווי״ן דאמת ויציב״‪ ,‬שהן ט״ו יסודות דבווין תתקטר כו׳«=‪ ,‬וגם כמש״אי־ אלף אלפי׳‬
‫ורבוא רבבות פעמים הטובות כו׳‪ ,‬שהן ריבוי הצמצומים בהשפלת והמשכת האור כו׳‪.‬‬
‫ובד״כ הן ד׳ צמצומים דד׳ אותיות הוי׳‪ ,‬וכנודע^ דאותיות הוי׳ הן הבאת והמשכת האור‬
‫שע״י ד׳ צמצומים כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א>«‪ ,‬דבהמשכת הקו מאוא״ם יש בזה שם הוי׳‪ ,‬דהיו״ד‬
‫דש׳ הוי׳ הוא ראשית המשכת הקו כמו שהוא למעלה מא״ק‪ ,‬והה׳ הוא בבחי׳ א״ק‪ ,‬שזהו‬
‫מה שבא בריבוי פרטים‪ ,‬וכמא׳״ צופה ומביט כר‪ ,‬והכל בהעלם עדיין כר‪ ,‬והוי״ו הוא בחי׳‬
‫יצי׳ דכללות‪ ,‬והה׳ הוא בחינת השטח דאצי׳ כר‪ .‬וגם למעלה מזה‪ ,‬היו״ד הוא בחי׳ נקודת‬
‫הרשימו‪ ,‬דנקודה זו כוללת כל מה שיתגלה בכללות ההשתל׳ כו׳‪ ,‬והה׳ הו״ע הרל״א‬
‫שערים דעולם המלביש כו׳«‪ ,‬והוי״ו הוא התגלות הקו שאחר הצמצום המלביש‪ ,‬והו״ע‬
‫ראשית הקו שלמעלה מא״ק‪ ,‬והה׳ הוא בבחי׳ א״ק כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א*'‪ .‬וכ״ז הוא הצמצומים‬
‫באופן המשכת האור כר‪ ,‬ולפי אופן ריבוי וגודל האור בעצם‪ ,‬כן המה ריבוי הצמצומים‬
‫כר‪ ,‬דכל שהאור גדול ונעלה ביותר‪ ,‬צ״ל צמצומים יותר בירידת והשפלת האור עד שיהי׳‬
‫בערך המקבל כר‪ .‬וז״ע רב טובך״^‪ ,‬שבהשפעת והמשכת האור מן המאציל יש בזה ריבוי‬
‫יסודות‪ ,‬עד שיהי׳ באפשר להתקבל כר‪ .‬אך מ״ש זכר רב טובך כו׳‪ ,‬היינו רק הארה ואפס‬
‫קצהו מבחי׳ רב טובך כר‪ ,‬דמלאכים דבי״ע א״א להם לקבל מבחי׳ ריבוי הטוב וההשפעה‬
‫דאוא״ם המאציל‪ ,‬גם לאחר שבא בריבוי הצמצומים דיסודות כר‪ ,‬רק הארה לבד הוא‬
‫שיכולים לקבל‪ ,‬מה שנמשך להם מבחי׳ המל׳‪ ,‬שזהו מ״ש אח״כ וצדקתך ירננו״י‪ ,‬בחי׳ צדק‬
‫מלכותא קדישא כו׳‪.65‬‬

‫קיצור‪ .‬ובשעה״ב כ׳ מספר הימים במל׳‪ ,‬כי היא מגלה הימים עליונים‪ ,‬שיש שם מספר‪,‬‬
‫רק שאינו בבחי׳ הגבלה והתחלקות‪ ,‬ובמל׳ הוא בבחי׳ הגבלה‪ ,‬ועי״ז הוא‬
‫הגילוי‪ .‬ויובן עפמ״ש זכר רב טובך‪ ,‬הן ריבוי היסודות שבמשפיע‪ ,‬שהן ריבוי הצמצומים‪,‬‬ ‫קסב‬

‫‪ (61‬ראה םה״מ תרנ״א ‪ 7‬כד ואילך‪ .‬תרנ״ד ‪ 7‬שא‪ .‬תרס״ד‬
‫ס״ע פט ואילך‪ .‬אעת״ר ‪ 7‬ג‪ .‬עטר״ת ‪ 7‬תקלב‪.‬‬
‫‪ (62‬נוסח ברכת זכרונות‪.‬‬
‫‪ (63‬ראה עמק המלך שער א )שער שעשועי המלך( פנ״ב‪.‬‬
‫אוה״ת בהר ח״ד ‪ 7‬א׳קסג‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה סה״מ תרנ״א שם‪ .‬תרנ״ב ‪ 7‬צו ואילך‪.‬‬
‫‪ (65‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬ב(‪ .‬סידור עם דא״ח שבהערה ‪1‬‬
‫)נא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (54‬סנהדרין סה‪ ,‬א‪ .‬וראה ב״מ צ‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (55‬ריבוי‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שיש ריבוי‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה תו״ח וישב רי‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬אוה״ת תולדות ח״ד‬
‫תתח‪ ,‬סע״ב‪ .‬נשא ס״ע ‪) 122‬בהוצאת קה״ת‪ ,‬תשנ״ה(‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה פרי עץ חיים שער הק״ש פכ״ז־כח‪.‬‬
‫‪ (58‬זמירות ליל שבת)אזמר בשבחיו(‪.‬‬
‫‪ (59‬תפלת נשמת כל חי)בשינוי(‪.‬‬
‫‪ (60‬ראה תניא אגה״ת פ״ד )צד‪ ,‬ב(‪ .‬לקו״ת בשלח א‪ ,‬א‬
‫ואילך‪ .‬נצבים מה‪ ,‬ג‪ .‬דרושים לשמע״צ צב‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ריז‬ ‫שמיני עצרת‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫ובכללות הן ד׳ צמצומים‪ ,‬כמו עד״מ בהשפעת השכל‪ .‬ולמעלה הן ד׳ אותיות הוי‪ /‬יו״ד‬
‫ראשית הקו‪ ,‬הו״ה בי״ע הכללים‪ .‬גם יו״ד רשימה‪ ,‬ה׳ עולם המלביש‪ ,‬וא״ו גילוי הקו‪ ,‬ה״א‬
‫א״ק‪ .‬והמלאכים מקבלים רק הארה לבד מהאור הבא ע״י ריבוי הצמצומים דרב טובך‪,‬‬
‫בחי׳ צדק מלכותא קדישא‪.‬‬

‫פה( ומ״ש״® זכר רב טובח®‪ ,‬ל׳ זכרון לבד‪ ,‬הוא עד״מ אדם שסופר מספר עצום‪ ,‬כמו‬
‫יו״ד רבבות עד״מי®‪ ,‬שמתחיל לספור א׳ עד שמגיע למאה‪ ,‬וממאה לאלף‬
‫עד יו״ד רבבות‪ ,‬ולפי שסופר א׳ א׳ עד שנמצאו ריבוי אחדים בסך יו״ד רבבות‪ ,‬יגדל מאד‬
‫בעיני הסופר מספר זה כו׳‪ .‬אך זהו דוקא כשסופר לעצמו‪ ,‬אבל כאשר כבר נודע לו המספר‬
‫הכולל‪ ,‬וא״צ רק להודיע המספר לזולתו‪ ,‬אז יאמר דרך קצרה‪ ,‬יש כאן מספר יו״ד רבבות‪.‬‬
‫ועם היות שדבור זה כולל כל פרטי המספר‪ ,‬וכשיספור לאחדים לא יהי׳ שום התחדשות‬
‫בזה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין זה הדבור שאומר יו״ד רבבות בחי׳ מספר עצמי ואמיתי‪ ,‬כהמספר שסופר‬
‫לאחדים‪ ,‬שסופר מהות הדבר‪ ,‬ובהדבור שאומר מספר הכולל אין בזה מהות הדבר כו׳‪,‬‬
‫והוא בבחי׳ קטנות לגבי הגדלת המספר‪ ,‬ורק כמו קריאת שם בלבד לזכרון דבר‪ ,‬וכמו‬
‫שעושין סימן לזכרון איזה דבר גדול כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬יש התכללות המספר גם לעצמו‪ ,‬וכמו‬
‫קודם שספר לאחדים‪ ,‬יודע שיש כאן מספר יו״ד רבבות עד״מ‪ ,‬ואז הוא אדרבה‪ ,‬בבחי׳‬
‫גדלות יותר‪ ,‬ומה שסופר לאחדים הוא בבחי׳ קטנות לגבי הכלל כו׳®®‪ .‬וכמו במח׳‪ ,‬שכל‬
‫דבר הוא בבחי׳ התכללות‪ ,‬וכשבא לדבור‪ ,‬נפרט הדבר בריבוי פרטים‪ ,‬הרי במח׳ ריבוי‬
‫האור ביותר כו׳‪ .‬וכמו״ב הוא בהכלל שקודם הפרט‪ ,‬שיש בזה גדלות יותר‪ ,‬דמה שמפרט‬
‫הדבר‪ ,‬ה״ז רק הגדלת המספר לבד‪ ,‬אבל הגדלת עצם הדבר)כמו הרצון והתענוג כו׳( הוא‬
‫בהכלל ביותר כו׳‪ .‬וזהו כמו שהוא לעצמו‪ .‬אבל אל הזולת‪ ,‬אדרבה‪ ,‬המספר הכולל הוא‬
‫בבחי׳ קטנות כו׳‪ .‬וכללות הכוונה בהמשל הוא‪ ,‬שבין במספר הכולל ובין במספר המרובה‪,‬‬
‫יש בחי׳ קטנות וגדלות‪ ,‬דבמספר הכולל‪ ,‬הנה הכלל שקודם להפרט הוא בבחי׳ גדלות‪,‬‬
‫שהוא עצמי יותר מהפרט‪ ,‬גם כמו שהוא לעצמו‪ ,‬ויש בו תענוג יותר‪ ,‬והכלל שאחר הפרט‬
‫הוא בחי׳ קטנות בב׳ ענינים אלו‪ .‬ומספר המרובה‪ ,‬יש בו גדלות‪ ,‬מה שסופר מהות הדבר‪,‬‬
‫וקטנות‪ ,‬שהוא רק הגדלת המספר לבד‪ .‬דלגבי עצמו הכל הוא בבחי׳ גדלות‪ ,‬דמספר‬
‫הכולל‪ ,‬ה״ה הכלל שקודם להפרט )היינו שלמעלה במעלתו מהפרט כנ״ל(‪ ,‬ומספר‬
‫המרובה‪ ,‬כשסופר לעצמו הוא בעצם מהות הדבר‪ .‬ולגבי הזולת הכל בבחי׳ קטנות‪ ,‬דמספר‬
‫הכולל הוא רק בדבור ואינו עצמי‪ ,‬וזהו שהוא למטה מהפרט כנ״ל‪ ,‬ובא לאחר הפרט כר‪,‬‬
‫ומספר המרובה אל הזולת הוא רק הגדלת המספר‪ ,‬לא עצם מהות הדבר כר‪.‬‬

‫אותה לפרטים יהיו במספר כזה‪ .‬אלא דלהיות שבגשמיות אין‬
‫שייך כלל כזה‪ ,‬דכל כלל הוא מקובץ כבר מריבוי פרטים ‪-‬‬
‫לכן‪ ,‬המשל על כלל כזה)שאפשר לצייר בגשמיות( הוא מאדם‬
‫שיודע שיש כאן מספר מסויים עוד קודם שספר‪ .‬שבנוגע‬
‫להאדם ‪ -‬המספר שיודע אינו מקובץ מפרטים‪ ,‬דמכיון שמספר‬
‫זה שבידיעתו הוא קודם שספר ‪ -‬הרי לגבי האדם‪ ,‬המספר‬
‫שבידיעתו הוא כמו נקודה אחת‪.‬‬
‫‪ (66‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה סידור עם דא״ח שם)נ‪ ,‬ג ואילו(‪.‬‬
‫‪ (67‬ראה ד״ה באתי לגני הב׳ תשל״ו)תורת מנחם םה״מ‬
‫באתי לגני ח״א ס״ע רכא ואילך(‪ .‬ספר הערכים־חב״ד מערכת‬
‫אותיות ‪ -‬מבוא ע' כא ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (68‬בספר הערכים שם )ע׳ תרנ(‪ :‬לכאורה צ״ל הפירוש‬
‫בזה‪ :‬ענינו של ה״כלל״ דמספר )שקודם הפרטים( הוא ‪-‬‬
‫נקודה אחת)שאינה מקובצת מריבוי פרטים‪ ,‬ורק( שכשיפרטו‬
 ‫ביום השמיני עצרת‬ ‫ריח‬

‫והענין למעלה הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬בחי׳ המספר דע״ם‪ ,‬העיקר הוא בבתי׳ הכלים‪ ,‬להיות דמספר‬
‫הוא בחי׳ הגבלה‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ע״כ המספר הוא בבחי׳ ההתחלקות שע״י הכלים כו׳‬
‫)ונודע־® דעיקר ההתגלות הוא ג״כ ע״י הכלים דוקא‪ ,‬והיינו ג״כ מצד ההגבלה שהכלים‬
‫מגבילים את האור‪ ,‬ועי״ז הוא ההתגלות כו׳‪ ,‬דכל דבר שאינו מוגבל ומצויר‪ ,‬אינו‬
‫בהתגלות‪ ,‬וכמו תהו‪ ,‬דבר שמתהה בנ״א״י‪ ,‬מפני שאין בזה ציור עדיין כו׳‪ ,‬וכשבא בבחי׳‬
‫ציור והגבלה ה״ה בבחי׳ התגלות כו׳‪ ,‬וכמו אשר יאמר עליו כי הוא זה״‪ ,‬דהיינו בציור‬
‫דבר כך וכך‪ ,‬והוא בחי׳ הגילוי כו׳‪ .‬ובכלל ההגבלה הוא ג״כ מה שבא האור בבחי׳ מציאות‬
‫דבר כו׳‪ ,‬דכ״ז הוא ע״י הכלי‪ ,‬וכמשנת״ל־י דע״ס דאורות הן בבחי׳ פשיטות‪ ,‬וע״י‬
‫ההתלבשות בכלים נעשים בבחי׳ מציאות דבר כמהות הכלים כו‪ /‬וז״ש הפרד״ס״ שהמספר‬ ‫קסג‬
‫הוא הגבלת הדבר הנמנה‪ ,‬וע״י ההגבלה הוא מתגלה כו׳(‪ ,‬והכלים הן ג״כ בבחי׳ גילוי‬
‫ההעלם‪ ,‬דהגם שהן בבחי׳ מהות ומציאות דבר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ אצי׳ כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪,74‬‬
‫וזהו שהמספר הוא באצי׳‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬מצד ההגבלה שבמספר‪ ,‬עיקרו הוא הכלים כו׳‪.‬‬

‫וזהו שהמספר הוא בבחי׳ מל׳‪ ,‬שהרי עיקר הכלים הן במל׳‪ ,‬ואינו דומה הכלים דמל׳ לגבי‬
‫הכלים שלמעלה מהמל׳‪ ,‬דעיקר ענין ההגבלה הוא בכלים דמל׳‪ ,‬אבל למעלה מהמל׳‬
‫הכלים אינם בבחי׳ הגבלה עדיין כו‪ /‬והענין‪ ,‬דהכלים שלמעלה מהמל׳ הן בחי׳ גווני האור‬
‫לבד‪ ,‬דהיינו רק שמתארים את האור‪ ,‬לא לפעול איזה דבר‪ ,‬וכמו מראה וגוון התפוח‪,‬‬
‫שמורה על הטעם לבד‪ ,‬אבל לא יש בזה איזה פעולה כו׳־י‪ ,‬וכמו״כ הוא בהכלים דע״ם‪,‬‬
‫שהן רק לתאר‪ ,‬ואינן עדיין דבר בפ״ע מהאור כו‪ /‬אבל הכלים דמל׳ הן לפעול דוקא‪ ,‬וכמו‬
‫פעולת ההתהוות כו׳‪ ,‬דכל פעולה היא חוץ לעצם כו׳־י‪ .‬והו״ע צלם אלקי׳״ ודמות אלקי׳־י‪,‬‬
‫דאלקי׳ הוא בחי׳ הכלים־י‪ ,‬והכלים שלמעלה מהמל׳ הן בחי׳ צלם‪ ,‬בחינת צורה עצמית‬
‫עדיין‪ ,‬והכלים דמל׳ הן בחי׳ דמות כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״«‪ .‬ונמצא‪ ,‬דעיקר ההגבלה הוא בבחי׳‬
‫מל׳‪ ,‬וע״כ עיקר ענין המספר הוא ג״כ בבחי׳ מל׳ כו׳‪.‬‬

‫וגם במדרי׳ שלמעלה מבחי׳ המל׳ שייך בחי׳ המספר‪ ,‬להיות שאצי׳ בכלל הוא בבחי׳‬
‫התלבשות אורות בכלים ובבחינת התחלקות כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬למעל׳ מבחי׳ מל׳‪ ,‬הוא‬
‫התגלות האור יותר מהתגלות הכלים‪ ,‬והמספר שבהם הוא בחי׳ מספר האורות)דבכללות‪,‬‬
‫ענין המספר הוא מצד נגיעת הכלים‪ ,‬אבל מ״מ‪ ,‬הרי העיקר הוא התגלות האור‪ ,‬וע״כ‬
‫המספר הוא מספר האורות כו׳(‪ ,‬ובבחי׳ מל׳ העיקר הוא התגלות הכלים‪ ,‬והמספר הוא‬
‫מספר הכלים כו׳‪.‬‬

‫‪ (75‬ראה םה״מ תרנ״ה ע׳ רד ואילך‪ .‬תרס״ד ‪ y‬קצה‪.‬‬ ‫‪ (69‬ראה גם םה״מ תרנ״ז ‪ 7‬מג‬
‫תרס״ח ‪ y‬קצג‪ .‬לקמן פרס״ג‪ .‬פרפ״ו‪ .‬פרפ״ט )ח״ג ס״ע תשלד‬ ‫‪ (70‬ספר הבהיר ס״ב‪ .‬רמב״ן בראשית א‪ ,‬א‪ .‬פרדס שער כג‬
‫ואילך‪ y .‬תשצד‪ y .‬תתב(‪ .‬םה״מ תרע״ח ‪ y‬קפא‪.‬‬ ‫)שער ערכי הכינויים( פכ״ב מערכת תהו‪ .‬עץ חיים שער מב‬
‫‪ (76‬ראה גם תו״ח וםה״מ תרנ״ב שבהערה ‪ .92‬םה״מ עת״ר‬ ‫)שער דרושי אבי״ע( פ״א‪.‬‬
‫‪ y‬ו ואילך‪.‬‬ ‫‪ (71‬ע״פ משפטים כב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (77‬ע״פ בראשית א‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪ (72‬פי״ד )ע׳ ל ואילך(‪.‬‬
‫‪ (78‬ע״פ בראשית ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (73‬הנ״ל פפ״ד )ע׳ רטו(‪.‬‬
‫‪ (79‬ראה תניא שעהיוה״א ספ״ד‪ .‬לעיל פי״ב )ע׳ כה(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (74‬ראה אוה״ת ענינים ע׳ רנט ואילך‪ .‬הגהות לד״ה פתח‬
‫‪ (80‬ראה שערי תשובה ח״ב קו‪ ,‬ד ואילך )הובא בםה״מ‬ ‫אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ y‬יד ואילך‪ .‬םה״מ תרס״א ע׳ קעח‬
‫תרנ״א ‪ y‬קכט(‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי קונטרסים ‪ y‬תקסה‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ח שם‪ .‬לקמן פרפ״ט )ח״ג ‪ y‬תתב ואילך(‪.‬‬
 ‫ריט‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫קיצור‪ ,‬וענין זכר רב טובך‪ ,‬ל׳ זכרון‪ ,‬הוא עד״מ כשסופר מא׳ עד יו״ד רבבות עד״מ‪,‬‬
‫הרי המספר הוא במהות הדבר‪ ,‬וכשאומר אח״ב בדבור ל׳ מספר הכולל‪ ,‬ה״ז‬
‫קטנות‪ .‬אמנם‪ ,‬מספר הכולל שקודם להפרט‪ ,‬ה״ה גדלות‪ ,‬והפרט הוא קטנות לגבי׳‪ ,‬כי‬
‫הוא רק הגדלת הדבר‪ .‬ולעצמו‪ ,‬שניהם בבחי׳ גדלות‪ ,‬ולזולתו‪ ,‬שניהם בבחי׳ קטנות‪.‬‬
‫והדוגמא למעלה‪ ,‬דהנה‪ ,‬עיקר ענין המספר הוא בכלים‪ ,‬כי הכלים הן בחי׳ הגבלה‪ ,‬וע״י‬
‫הוא התגלות האור‪ ,‬ועיקר הכלים במל׳‪ ,‬והיינו כי בהט״ם‪ ,‬הכלים אינם דבר בפ״ע מהאור‪,‬‬
‫ובמל׳ הן דבר בפ״ע‪ ,‬צלם ודמות‪ ,‬וע״כ עיקר המספר במל׳‪ .‬ובהט״ס ג״כ יש מספר‪ ,‬אבל‬
‫שם הוא מספר האורות)ע״י נגיעת הכלים(‪ ,‬ובמל׳ מספר הכלים‪.‬‬

‫פ ‪ 0‬והנה ■“ ידוע^« מה שלפעמים המספר המועט הוא במדרי׳ העליונה דוקא‪ ,‬כמו‬
‫שהאחדים הן בכתר‪ ,‬ואלפים ורבבות במל׳‪ ,‬ולפעמים בהיפך‪ ,‬שהרבבות‬
‫בכתר‪ ,‬והאחדים במל׳‪ ,‬ההפרש הוא בין האורות והכלים‪ ,‬שמצד הכלים‪ ,‬כל שלמעלה יותר‬
‫הן בבחי׳ מיעוט יותר‪ ,‬וכל מה שיורד ונמשך מתרבים הכלים כו׳‪ ,‬ומצד האור‪ ,‬כל מה‬
‫שלמעלה יותר הוא בבחי׳ ריבוי יותר‪ ,‬וכל מה שיורד ונמשך מתמעט האור כו׳‪ ,‬וכמשנ״ת‬
‫ג״כ לעילית‪ .‬אך אינו דומה בחי׳ הריבוי שבכלים להריבוי שבאורות‪ ,‬דהריבוי שבכלים הוא‬
‫בבחי׳ התחלקות ממש‪ ,‬אבל הריבוי שבאורות הרי אין זה בבחי׳ התחלקות כו׳‪ ,‬וכמו‬
‫כשרבבות הן בכתר‪ ,‬הרי הכל בבחי׳ אחדות והתכללות כו׳‪ .‬וזהו מה שבמל׳ הוא רק המספר‬
‫הסד‬ ‫הכולל שהוא בבחי׳ קטנות‪ ,‬היינו בחי׳ מיעוט האור כו׳‪ ,‬והוא בחי׳ הכלל שאחר הפרט‬
‫ולמטה ממנו‪ ,‬והיינו שהפרט הוא ריבוי האורות דאצי׳‪ ,‬והן בחי׳ אורות עצמיים‪ ,‬בחי׳‬
‫גילוי מן העצם כו׳‪ ,‬ובמל׳ הוא בחי׳ מיעוט האור‪ ,‬ואינו בחי׳ עצם האור‪ ,‬כ״א לפעול שהוא‬
‫חוץ לעצם כו׳‪ ,‬וכנ״ל פ׳ פ״הי«‪ .‬ויש ג״כ במספר המרובה שהוא בבחי׳ קטנות‪ ,‬דהיינו‬
‫הגדלת המספר לבד כנ״ל‪ ,‬היינו בחי׳ ריבוי הכלים דבחי׳ מל׳ כו׳‪ ,‬וענין ריבוי הכלים דמל׳‬
‫ידוע שזהו עד״מ הדבור‪ ,‬שבא בריבוי אותיות לגבי מח׳‪ ,‬והאור הוא במיעוט כו׳‪ .‬אמנם‬
‫הענין בעבודה י״ל‪ ,‬כמ״ש במ״א=« בענין העלאת מ״ן דאורות והעלאת מ״ן דכלים‪ ,‬שהן‬
‫ב׳ בחי׳ מם״נ‪ ,‬הא׳‪ ,‬דנה״א‪ ,‬למם״נ באחד®*‪ ,‬שזהו העלאת מ״ן דאורות כו׳‪ ,‬והב׳‪ ,‬מם״נ‬
‫דנה״ב‪ ,‬הו״ע ובכל נפשךי«‪ ,‬שזהו העלאת מ״ן דכלים כו׳‪ ,‬והו״ע ביטול היש כו׳‪ .‬ובנשמות‬
‫דבי״ע‪ ,‬עיקר העבודה הוא בהביטול דנה״ב בבחי׳ ביטול היש כו׳‪ ,‬וכמ״ש מזה בד״ה יו״ט‬
‫של ר״ה‪ ,‬תער״ב‪ ,‬במא׳ המתחיל ויאמר כו׳ לד לך«»‪ .‬וזהו דבבחי׳ מל׳ הוא בחי׳ ריבוי‬
‫הכלים כו׳‪ .‬ובמדרי׳ שלמעלה מבחי׳ המל׳‪ ,‬בחי׳ מספר המרובה הוא מצד האור‪ ,‬שהוא‬
‫בבחי׳ ריבוי אור כר‪ ,‬והוא המספר בעצם המהות‪ ,‬היינו בהאור שהוא עצמי כר‪ ,‬ומצד‬
‫הכלים הוא בבחי׳ מספר מועט‪ ,‬בחי׳ מיעוט הכלים כר‪ ,‬והוא בחי׳ הכלל שקדם במעלה‬
‫להפרט‪ ,‬היינו בחי׳ פרטי הכלים דמל׳ כר‪ ,‬וכמו הדבור שהוא בחי׳ פרט לגבי מח׳‪ ,‬בחי׳‬
‫כלל‪ ,‬וידוע דכלים דאצי׳ הן בחי׳ מח׳‪ ,‬וכלים דמל׳ בחי׳ דבור כר‪.‬‬

‫‪ (86‬ואתחנן ו‪ ,‬ד‪ .‬וראה זח״ב קיט‪ ,‬א‪ .‬פרי עץ חיים שער‬ ‫ראה אוה״ת תשא וםה״מ תרל״ח שבהערה ‪.21‬‬ ‫‪(81‬‬
‫הק״ש פי״ב‪.‬‬ ‫ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי חיי שרה כח‪ ,‬ג‬ ‫‪(82‬‬
‫‪ (87‬ואתחנן שם‪ ,‬ה‪ .‬ראה תו״א וישב כט‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת ויקרא‬ ‫לעיל פל״ד ) ‪ 7‬עה(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫ג‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫פל״ד שם‪.‬‬ ‫‪(83‬‬
‫‪ (88‬םה״מ תער״ב ע׳ נט‪.‬‬ ‫ע׳ ריח‪.‬‬ ‫‪(84‬‬
‫ראה אוה״ת תהלים)יהל אור( ‪ 7‬תקסה‪.‬‬ ‫‪(85‬‬
 ‫ביום השמיני עצרת‬ ‫רב‬

‫)והנה‪ ,‬בחי׳ מספר האורות הוא ג״כ מצד נגיעת הכלים‪ ,‬כנ״ל««‪ ,‬דלמע׳ מכלים אין שם‬
‫מספר כו׳‪ ,‬וצ״ל הענין בזה‪ .‬דהנה^‪ ,‬יש בחי׳ פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים‪,‬‬
‫דפנימיות הכלים‪ ,‬הגם שהן ג״כ בחי׳ כלים‪ ,‬ופועלים בהאור כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אינם בבחי׳ הגבלה‬
‫כ״כ‪ ,‬וההתגלות הוא מצד האור כו׳‪ .‬וי״ל שהו״ע שם העצם‪ ,‬שהוא התגלות העצם כמו‬
‫שהוא כו׳‪ ,‬דודאי יש בזה ג״כ מפעולת הכלים‪ ,‬אך זהו בחי׳ פנימיות הכלים‪ ,‬שההתגלות‬
‫היא מ״מ האור כמו שהוא כר‪ .‬ולקמן פ׳*» ית׳ דשם העצם הוא למעלה גם מבחי׳ פנימיות‬
‫הכלים כר‪ ,‬ומ״מ יש בזה נגיעת הכלי כר‪ ,‬ומה שהכלים הן גווני האור‪ ,‬זהו בחי׳ פנימיות‬
‫הכלים כר‪ .‬ועמ״ש במ״א^® בענין הג׳ מדרי׳ שבשמות‪ ,‬שם העצם והתואר והפעולה כר‪.‬‬
‫ובחי׳ חיצוניות הכלים הוא שמגבילים האורות‪ ,‬ובאים עי״ז בבחי׳ מציאות דבר כר‪ .‬וב׳‬
‫מדרי׳ אלו הן בכל הע״ס דאצי׳‪ ,‬רק שבמדרי׳ שלמעלה מבחי׳ המל׳‪ ,‬העיקר הוא בחי׳‬
‫פנימיות הכלים‪ ,‬וע״כ מספר המרובה הוא בבחי׳ מספר האורות)ומובן ג״כ דבחי׳ מספר‬
‫האורות אינן בבחי׳ התחלקות כ״כ‪ ,‬ולא בבחי׳ התגלות כ״כ‪ ,‬היינו שאינו בא בבחי׳‬
‫התלבשות כ״כ כר‪ ,‬וכמו בשכליים עמוקים‪ ,‬שאינו ניכר בהם כ״כ ההגבלה וההתחלקות‬
‫כר‪ ,‬וכמשנת״ל )ד״ה נשא^י( בענין שמאי והלל‪ ,‬שקיבלו סברא א׳‪ ,‬ובא בהשגתם‬
‫בהתחלקות‪ ,‬שזהו מצד הפשיטות שבהסברא כו׳‪ .‬וכמ״ש במ״א־י בענין שם העצם‪ ,‬שזהו‬
‫כמו וה׳ נתן חכמה לשלמהיי‪ ,‬שהיא בחי׳ עצם החב׳‪ ,‬דבנפש הוא התגלות המושכלות‬
‫שמעצם כח חכמתו‪ ,‬שבא בבחי׳ הפשטה לגמרי‪ ,‬או בהתעלמות בלבוש שאינו בערך כלל‪,‬‬
‫וכמו משלי שלמה כר^^(‪ ,‬ומספר המועט הוא מצד בחי׳ חיצוניות הכלים‪ ,‬שזהו בבחי׳‬
‫מיעוט במדרי׳ העליונות דאצי׳ כר‪ .‬ובבחי׳ מל׳ העיקר הוא בחי׳ חיצוניות הכלים‪ ,‬ובחי׳‬
‫פנימיות הכלים‪ ,‬שבזה הוא התגלות האור‪ ,‬הוא בבחי׳ מיעוט כר‪ .‬ובעבודה הוא ההפרש‬
‫בין נשמות דאצי׳ לנשמות דבי״ע‪ ,‬דבנשמות דאצי׳ העיקר הוא העבודה שמצד הנה״א‪,‬‬
‫למס״נ באחד«» בבחי׳ ביטול במציאות כר‪ ,‬ובנשמות דבי״ע העיקר הוא העבודה שמצד‬
‫הנה״ב‪ ,‬דהיינו מזה שהנה״א עובד עבודתו לברר ולתקן את הנה״ב בבחי׳ ביטול היש כר(‪.‬‬ ‫הסה‬
‫וע״פ הנ״ל־י יובן מ״שי® והי׳ מספר בנ״י כר אשר לא יספר‪ ,‬דלכאו׳ א״מ מה״ע מספר אשר‬
‫לא יםפר«י‪ ,‬וע״פ הנ״ל יובן שז״ע מספר האורות‪ ,‬דהגם שיש בהם ג״כ מספר‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫ה״ז לא יספר‪ ,‬שאין זה בבחי׳ הגבלה והתחלקות ממש‪ ,‬דזהו בחי׳ פנימיות הכלים ופנימיות‬
‫האור‪ ,‬שאינם בבחי׳ התחלקות עדיין כר‪ .‬וע״ד מ״ש«« ולתבונתו אין מספר‪ ,‬דממ״ש אין‬
‫מספר‪ ,‬מובן‪ ,‬ששייך שם מספר‪ ,‬רק המספר הוא בבחי׳ אין מספר״״*‪ ,‬דלהיות שלתבונתו‬
‫הוא בחי׳ פנימיות ועצמות המוחין שלמע׳ מהמוחין שבמדות‪ ,‬כמ״ש בסי׳!״■ ע״פ זה‪ ,‬ושם‬

‫‪ (96‬ראה אוה״ת וירא שבהערה ‪) 1‬תשלט‪ ,‬א(‪ .‬ביאורי‬ ‫‪ (89‬פפ״ה ) ‪ 7‬ריח(‪.‬‬

‫הזהר‪ ,‬אוה״ת חיי שרה וםה״מ תרל״ח שבהערה ‪.21‬‬ ‫‪ (90‬מקומות שצויינו בהערה ‪.92‬‬
‫‪ (97‬הושע ב‪ ,‬א )בדילוג(‪ .‬ראה לקו״ת בלק סח‪ ,‬א‪ .‬ע‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (91‬פ׳‪ :‬ראה פקנ״ה )ח״ב ע׳ תיז(‪.‬‬
‫‪ (98‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״ב ‪ y‬תקפו‪.‬‬ ‫‪ (92‬ראה תו״ח בא קיב‪ ,‬א ואילך‪ .‬ועם הוספות וכר ‪-‬‬
‫‪ (99‬תהלים קמז‪ ,‬ה )ושם‪ :‬לתבונתו(‪.‬‬ ‫סה״מ תרנ״ב ע׳ קה ואילך; תרס״ג ח״א ע׳ עז ואילך; תרס״ד‬
‫‪ (1 0 0‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ‪ y‬רם ואילך‬ ‫‪ y‬עא ואילך‪ .‬לקמן פרפ״ה ואילך )ח״ג ‪ y‬תשצא ואילך(‪.‬‬
‫)ועם הוספות וכו׳ ‪ -‬ד״ה דרשו תשכ״ד)םה״מ תשכ״ד ‪ y‬יג((‪.‬‬ ‫‪ (93‬ע׳ כח ואילך‪.‬‬
‫סה״מ תרמ״ג ריש ‪ y‬עט‪.‬‬ ‫‪ (94‬מלכים־א ה‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ ( 101‬סידור עם דא״ח ם‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (95‬משלי א‪ ,‬א‪.‬‬
‫רכא‬ ‫שמיני עצרת‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫הרי העיקר הוא האור‪ ,‬שהמוחין נק׳ חיוהי כר־״■‪ ,‬ע״כ הוא בבחי׳ אין מספר כר‪ .‬גם ענין‬
‫מספר אשר לא יספר הוא‪ ,‬שנש״י ממשיכים גם במספר שיהי׳ בבחי׳ לא יספר כר‪ .‬דהנה‪,‬‬
‫לפעמים כתיב “■ ועלמות אין מספר‪ ,‬דא״ת עלמות אלא ועולמות “■‪ ,‬שהעולמות יהיו בבחי׳‬
‫בלי מספר כר‪ ,‬והרי העולמות הן בבחי׳ מספר וגבול “■‪ ,‬דשרשן מבחי׳ הכלים כר‪ ,‬אך נש״י‬
‫ממשיכים שיהיו גם העולמות בבחי׳ בלי מספר כו׳‪ .‬והיינו ע״י התורה‪ ,‬דתורה היא בחי׳‬
‫ח״ע‪ ,‬בחי׳ חיוהי‪ ,‬וע״ב ע״י עסק התורה למטה‪ ,‬ממשיכים בחי׳ האור והגילוי בעולמות‪,‬‬
‫להיות גילוי אוא״ס בעולם כר‪ .‬וגם נודע שהתורה היא ממוצע בין אוא״ס לעולמות‪ ,‬ויש‬
‫בה ב׳ המדרי׳‪ ,‬שהו״ע אור ושלמה “■ דתורה כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א■״■‪ ,‬וית׳ לקמף״■‪ ,‬ולכן‪ ,‬ע״י‬
‫התורה ממשיכים גילוי אוא״ס בעולם‪ ,‬ואז העולמות הן בבחי׳ אין מספר כר‪ .‬וז״שי״■ ששים‬
‫המה מלכות אלו ששים מסכתות כר ועלמות אין מספר‪ ,‬א״ת ועלמות אלא ועולמות כר‪,‬‬
‫שע״י התורה ממשיכים בעולמות גם בחי׳ בלי מספר כר‪ .‬וכן ממשיכים ע״י התשובה‪,‬‬
‫דהנה‪ ,‬ענין המספר הוא בחי׳ התגלות כנ״ל‪ ,‬וא״כ‪ ,‬במקום הסיתום״■■ אינו שייך מספר‬
‫)ושם בחי׳ מספר אשר לא יספר כר(‪ ,‬והתשובה מגעת בבחי׳ הסתום ונעלם דוקא‪ ,‬וכמ״ש■■■‬
‫ממעמקים קראתיך‪ ,‬דענין התשובה בנפש הוא בעומק הנפש דוקא‪ ,‬וכן מגיע למעלה‬
‫בבחי׳ עומק דוקא‪ ,‬הסתום ונעלם כר‪ ,‬ולכן ע״י התשובה נמשך ג״כ בחי׳ בלי מספר במספר‬
‫כו׳‪.‬‬

‫ו ע ״פ הנ״ל יובן מ״ש ביום השמיני עצרת כר‪ .‬דהנה‪ ,‬שמיני הוא בחי׳ בינה‪ ,‬שהיא‬
‫תמינאה מלמטלמ״ע־■■‪ ,‬והוא בחי׳ פנימיות בינה^■■‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת סד״ה ביום‬
‫השמע״צ שמאלו תחת לראשיי■■‪ .‬והיינו בחי׳ לתבונתו אין מספר‪ ,‬וכנ״ל דתבונה הוא בחי׳‬
‫פנימיות ועצמות המוחין כר‪ ,‬ובמ״א■■■■ מבר דלתבונתו הוא בחי׳ התבונה שבעצמות אוא״ם‬
‫ב״ה כר‪ .‬וזהו ג״כ ענין עצרת‪ ,‬ל׳ קליטה«■■‪ ,‬דהקליטה היא בתבונה‪ ,‬וכמ״ש■■■ איש תבונות‬
‫ידלנה כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א»■■‪ .‬והוא ההמשכה שע״י העבודה דר״ה ויוהכ״פ‪ ,‬שהגילוי הוא‬
‫בחה״ס‪ ,‬והעיקר בשמע״צ‪ ,‬וכמ״שי■■ תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו‪ ,‬ולא כתי׳ לימי‬
‫חגינו‪ ,‬אלא ליום חגינו‪ ,‬וקאי על שמע״צ כר״־■‪ ,‬שע״י הקבעומ״ש ותשובה דר״ה ויו״כ‪,‬‬
‫ממשיכים מבחי׳ עצמות אוא״ם ב״ה‪ ,‬והגילוי בפנימיות הוא בשמע״צ‪ ,‬והיינו‪ ,‬שההמשכה‬
‫היא בכחות הגלוים שבנפש‪ ,‬ע״י העבודה דכל השנה כר‪ .‬דהנה‪ ,‬בר״ה ויו״ב העבודה היא‬

‫שער כג) שער ערכי הבינויים( פכ״א מערכת שמינית‪ .‬שער כז‬
‫)שער האותיות( פי״א‪.‬‬
‫‪ (113‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי שמע״צ ושמח״ת ע'‬
‫א׳שדמ ואילך‪.‬‬
‫‪ (114‬דרושים לשמע״צ פד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (115‬ראה אמרי בינה שער הק״ש פ״ז)ל‪ ,‬סע״ד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (116‬ראה פרי עץ חיים שער הלולב פ״ח‪ .‬לקו״ת דרושים‬
‫לשמע״צ פה‪ ,‬ג‪ .‬פח‪ ,‬ד‪ .‬צא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (117‬משלי כ‪ ,‬ה )ושם‪ :‬ואיש תבונה(‪.‬‬
‫‪ (118‬ראה שער היחוד פ״ב )קי‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬
‫‪ (119‬תהלים פא‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (120‬ראה עטרת ראש דרוש לעשי״ת סג‪ ,‬א‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר האמצעי שם‪ .‬ד״ה ביום השמע״צ תש״מ)םה״מ מלוקט‬
‫ח״א ‪ y‬שעב‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״א ע׳ רכד(‪.‬‬
‫‪ (102‬ראה לעיל פ״ה )ע׳ יא(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (103‬שה״ש ו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (104‬ראה זח״ג עא‪ ,‬ב‪ .‬תקו״ז בהקדמה )יד‪ ,‬ב(‪ .‬וראה ע״ז‬
‫לה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (105‬ראה גם םה״מ תרכ״ז ע׳ צה‪ .‬תרל״ב ה״ב ע' שמז‪.‬‬
‫תרל״ח ד ב‪.‬‬
‫‪ (106‬ע״פ תהלים קד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (107‬ראה לעיל פ״ח ) ‪ 7‬יח ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (108‬פקס״ב ואילך )ח״ב ‪ y‬תמב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (109‬שה״ש ו‪ ,‬ח‪ .‬שהש״ר עה״פ‪.‬‬
‫‪ (110‬ראה רמ״ז לזח״ג קיז‪ ,‬ב‪ .‬הובא באוה״ת וביאורי הזהר‬
‫שבהערה ‪ .96‬לקו״ת במדבר ז‪ ,‬ריש ע״ד‪.‬‬
‫‪ (111‬תהלים קל‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (112‬ראה זהר ח״ב קסה‪ ,‬א‪ .‬ח״ג רמה‪ ,‬ב )ברע״מ(‪ .‬פרדס‬
 ‫ביום השמיני עצרת‬ ‫רכב‬

‫בבהי׳ מקיפים דנפש•־■‪ ,‬אבל בכל השנה העבודה היא בכתות הגלוים שבנפש כר‪/‬‬
‫ובשמע״צ נמשך בפנימיות כל מה שמעוררים וממשיכים בר״ה ויוהכ״פ‪ ,‬והיינו שתהי׳‬
‫העבודה בכתות הפנימיים במדרי׳ נעלות ביותר כר‪ ,‬והיינו ההמשכה דבתי׳ בלי מספר‬
‫בבהי׳ מספר כו‪ /‬וזהו שהקרבן דשמע״צ הוא פר א׳ כו‪ /‬דהנה‪ ,‬קרבן הוא בתי׳ מל‪ /‬והו״ע‬
‫עליית המל׳ כו׳־־י‪ .‬ובימי התג הי׳ ריבוי פרים‪ ,‬ובד״כ זהו ההמשכה מבתי׳ תיצוניות המקיף‪,‬‬
‫שנמשך לכל כו׳‪ ,‬וכנודע‪ ,‬אך בשמע״צ הוא ההמשכה דבהי׳ פנימיות המקיף‪ ,‬שנמשך רק‬ ‫קסו‬
‫לנש״י כו׳‪ .‬והקרבן הוא פר א׳ איל א׳‪ ,‬שגם בבתי׳ מל׳ יהי׳ בתי׳ אתדות והתכללות‪ ,‬שז״ע‬
‫שהמספר יהי׳ בבתי׳ אשר לא יספר כו׳‪ .‬וזהו בואו ונגלגל אני ואתה‪ ,‬שההמשכה הוא רק‬
‫לנש״י‪ ,‬וכמ״ש־^' יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כו׳‪ .‬וזהו ביום השמיני עצרת‪ ,‬שנק׳ יום‬
‫השמיני‪ ,‬עם היותו רגל בפ״ע‪ ,‬לפי שהוא בתי׳ פנימיות בינה‪ ,‬גילוי בתי׳ ולתבונתו אין‬
‫מספר‪ ,‬שנמשך בשמע״צ בבתי׳ פנימיות כו׳‪ .‬ולכן הקרבן הוא פר א׳‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שגם המספר‬
‫יהי׳ בבתי׳ אשר לא יספר כו‪/‬‬

‫קיצור‪ .‬וידוע דבאורות‪ ,‬למעלה הוא בתי׳ ריבוי ולמטה בתי׳ מיעוט‪ ,‬ובכלים‪ ,‬למעלה‬
‫מיעוט ולמטה ריבוי‪ ,‬והריבוי שבאורות אינו בבתי׳ התתלקות )וכמו בשכליים‬
‫עמוקים שאינו ניכר ההתתלקות(‪ ,‬והריבוי שבכלים הוא בבהי׳ התתלקות‪ .‬וזהו שלמעלה‬
‫מהמל׳ הוא מספר האורות‪ ,‬והוא בהי׳ ריבוי‪ ,‬ומצד הכלים הוא בתי׳ מיעוט‪ ,‬ובמל׳ הוא‬
‫מספר הכלים‪ ,‬שזהו הריבוי‪ ,‬ומצד האור הוא בתי׳ מיעוט)ובעבודה הוא‪ ,‬דנשמות דאצי׳‬
‫עיקר עבודתם בבהי׳ נשמתם‪ ,‬ונשמות דבי״ע העיקר בתיקון דהנה״ב‪ ,‬ביטול היש‪ .‬למם״נ‬
‫באתד‪ ,‬ובכל נפשך(‪ .‬וזהו מספר אשר לא יספר‪ ,‬בהספי׳ שלמע׳ מהמל׳‪ ,‬וכמו ולתבונתו אין‬
‫מספר‪ .‬גם‪ ,‬שע״י תורה ותשובה ממשיכים שגם בעולמות יהי׳ בתי׳ אין מספר‪ .‬ובזה יובן‬
‫ענין שמע״צ‪ ,‬בתי׳ פנימיות בינה‪ ,‬שיהי׳ הגילוי גם בכתות הגלוים‪ .‬וזהו שהקרבן‪ ,‬בהי׳‬
‫מל׳‪ ,‬הוא פר א׳‪ ,‬בתי׳ מספר אשר לא יספר‪.‬‬

‫משלי ה‪ ,‬יז‪ .‬וראה ריש וסוף ד״ה ביום השמ ‪7‬׳צ עת״ר‬ ‫‪(123‬‬ ‫‪ (121‬ראה גם לקמן פרצ״ח)ח״ג ע׳ תתכו(‪.‬‬
‫)םה״מ עת״י ‪ 7‬מח‪ 7 .‬ס(‪.‬‬ ‫‪ (122‬ראה אוה״ת וירא ח״ז תתשפב‪ ,‬א‪ .‬םה״מ תרס״ג ח״א‬
‫‪ 7‬נא ואילך‪.‬‬
 ‫רכג‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ נח‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫צ ה ר* תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה־‪ ,‬ופרש״י^‪ ,‬צהר‪ ,‬י״א חלון‪ ,‬וי״א אבן‬
‫טובה המאירה להם‪ .‬וצ״ל מה״ע התיבה‪ ,‬ומה ההפרש בין חלון לאבן טובה כף‪.‬‬
‫ובגמ׳ סנהדריף אי׳ אר״י א״ל הקב״ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות שיהיו מאירים‬
‫לכם כצהרים‪ ,‬מפרש צהר ל׳ צהרים‪ ,‬וצ״ל מה״ע שהתיבה תהי׳ מאירה כצהרים‪ ,‬וע״י מה‪,‬‬
‫ע״י אב״ט כר‪ .‬גם צ״ל שייכות ענין ואל אמה תכלנה למ״ש צהר תעשה כר‪ ,‬דלכאו׳ הול״ל‬
‫זה קודם‪ ,‬גבי מדידת התיבה‪ ,‬שאו׳= ושלשים אמה קומתה‪ ,‬הול״ל שם ואל אמה כו׳‪,‬‬
‫וכשהפסיק במ״ש צהר תעשה‪ ,‬ואח״כ אומר ואל אמה כר‪ ,‬משמע‪ ,‬שהענינים שייכים זל״ז‪,‬‬
‫וצ״ל מהו השייכות‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק משנת״ל®‪ ,‬דשם ספירה הוא לשון מספר‪ ,‬ונת״‬
‫דענין המספר הוא בכלים דע״ס‪ ,‬ועיקר המספר‪ ,‬שהוא הגבלת דבר‪ ,‬הוא במל׳‪ ,‬ששם עיקר‬
‫הכלים כר‪ .‬ושייך מספר גם במדרי׳ למעלה* מהמל׳‪ ,‬והוא בחי׳ מספר האורות‪ ,‬דהמספר‬
‫בזה הוא בבחי׳ לא יספר־‪ ,‬ומספר הכלים הוא בבחי׳ מספר וגבול כו׳‪.‬‬

‫קסז‬ ‫פז( ו ה נ ה ב׳ בחי׳ מספר הנ״ל‪ ,‬שהן מספר האורות ומספר הכלים‪ ,‬זהו משארז״ל בפ״ק‬
‫דביצה״>‪ ,‬את שדרכו למנות שנינו‪ ,‬או כל שדרכו למנות שנינו‪ .‬דהנה״‪,‬‬
‫בשל״ה דשמ״ז סע״א‪ ,‬הביא בשם מדרש רז״ל־י בענין מה שנצטוו לספור את ישראל‪,‬‬
‫שהמנין והמספר גורם השראת השכינה כו׳‪.‬‬

‫ולהבין זה*׳ איך שע״י המספר דוקא יהי׳ השראת השכינה‪ .‬הענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬ענין המספר‬
‫הוא דבר חשוב‪ ,‬דכל דבר שסופרים אותו‪ ,‬ה״ז מורה על חשיבות הדבר*׳‪ ,‬שזהו‬
‫שאמרו את שדרכו למנות כו׳‪ ,‬הרי יש דברים שאין דרכן למנות‪ ,‬והיינו דברים שאינם‬
‫חשובים אין דרכן למנות‪ ,‬ומה שמונים הוא מצד החשיבות כו׳‪ .‬וכדאי׳ במדרש שה״ש*׳‬
‫ע״פ®׳ שררך אגן הסהר‪ ,‬בענין בטנך ערימת חטים®׳‪ ,‬מה החטים הללו כשיוצאין לזרע אין‬
‫יוצאין אלא במנין‪ ,‬וכשנכנסים לגורף׳ אין נכנסין אלא במנין‪ ,‬כך ישראל‪ ,‬כשירדו‬
‫למצרים ירדו במנין כר‪ ,‬וכשעלו עלו במנין כו׳‪ ,‬שזהו מצד החשיבות לכן מונין אותן כר‪.‬‬

‫‪ (9‬ע״פ הושע ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (10‬ג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (11‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה םה״מ תרל״ח שבהערה ‪ 7 ) 1‬עח‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ (12‬ראה רש״י במדבר א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (13‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה םה״מ תרל״ח שבהערה ‪ 7 ) 1‬נו‬
‫ואילך‪ 7 .‬עג ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ראה גם לקו״ש ה״ד ‪ 1019 7‬ואילך‪ .‬חי״ט ‪.25 7‬‬
‫‪ ( 15‬שהש״ר פ״ז‪ ,‬ג)ג(‪.‬‬
‫‪ ( 16‬שה״ש ז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (17‬לגורן‪ :‬בשהש״ר שלפנינו‪ :‬מהגורן ]וכ״ה באוה״ת‬
‫וםה״מ תרל״ח שבהערה ‪ .[1‬במתנות כהונה לשהש״ר שם‪ :‬ה״ג‬
‫וכשנכנסין אל הגורן‪.‬‬
‫‪ ( 1‬מאמר זה מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה כי תשא תרל״ח)סה״מ‬
‫תרל״ח ע׳ נו ואילך(* ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬נח ו‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ (3‬עה״ם‪.‬‬
‫‪ (4‬קח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (5‬נח שם טו‪.‬‬
‫‪ (6‬פפ״ג ואילך ) ‪ 7‬ריג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (7‬פפ״ה ואילך ) ‪ 7‬ריז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (8‬למעלה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שלמעלה‪.‬‬
‫*( והוא ד״ה כי תשא באוה״ת תשא ע׳ א׳תתכג ואילך עם‬
‫הוספות וכר‪.‬‬
 ‫צהר תעשה לתיבה‬ ‫רכד‬

‫וכמו מונה מספר לכוכבים כו׳«‘‪ ,‬וכתי׳« המוציא במספר צבאם כר‪ ,‬שכ״ז הוא מצד‬
‫החשיבות כר‪ .‬והחשיבות שבהם הוא מ״ש אח״ד* מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר‪,‬‬
‫ופי׳ הראב״ע״־ והרד״ק■־‪ ,‬איש מהכוכבים לא נעדר‪ ,‬שכולם קיימים ועומדים ברום עולם‬
‫משי״ב‪ ,‬ולא כמו הנבראים שבארץ שהם נפסדים כר‪ .‬וכדאי׳ בירושלמי־־ ע״פ אלה תולדות‬
‫כר כיום הבראם־־‪ ,‬שהן חזקים כיום הבראם כר‪ ,‬ונודע*־‪ ,‬דמה שאינם נפסדים‪ ,‬אינו מצד‬
‫עצמן‪ ,‬שהרי הם הווים‪ ,‬וממילא צריכים להיות נפסדים כר‪ ,‬רק מפני שכך הוא רצון הבורא‬
‫לחיות נצחים‪ .‬שבזה נראה בחוש כח הא״ם כר‪ ,‬שעז״נ שם־> קודם לזה‪ ,‬שאו מרום עיניכם‬
‫וראו מי ברא אלה‪ ,‬דבנבראים אלו נראה בחוש כח הא״ם בבחי׳ ראיה חושיית ממש‪ ,‬שחרי‬
‫א״א שיהיו קיימים ונצחים מצ״ע‪ ,‬שה״ה נבראים‪ ,‬וכל מציאותם הוא מהרכבתם‪ ,‬וא״א‪5‬־‬
‫להיות מציאותם מעצמן‪ ,‬כ״א מהבורא ומרכיב אותם כר‪ ,‬וכל המורכב סופו להפרד כו׳‪6‬־‪,‬‬
‫וא״כ‪ ,‬מה שהם קיימים‪ ,‬זהו רק מכח הא״ם המקיים אותם כר‪ ,‬וכמו שית׳ זה לקמן פ״־‪.‬‬
‫ובת״ז־־ אי׳‪ ,‬מרוב אונים דא כ״ע‪ ,‬ואמיץ כח דא חכ׳ כר‪ ,‬ולפי״ז‪ ,‬ענין מרוב אונים הוא‬
‫ע״ד כל אשר חפץ ה׳ עשה־־‪ ,‬דהיינו להיות המשכת בחי׳ חפץ ורצון ה׳‪ ,‬שזהו בחי׳ עצמיות‬
‫אוא״ם דבחי׳ הכתר‪ ,‬גם בעשי׳‪ ,‬בנבראים שלמטה כר‪ .‬וכנודע במ״שיי־ ואלקינו בשמים כל‬
‫אשר חפץ כר‪ ,‬דפי׳ אלקינו בשמים‪ ,‬זהו בחי׳ הגילוי אלקות שבעולמות עליונים‪ ,‬שבזה‬
‫הכל מודים‪ ,‬ורק בהגילוי למטה‪ ,‬יש שמכחישים ר״ל ואומרים אי׳ אלקיהם כר*־)ובפרטיות‬
‫הוא בהמשכת אוא״ם שממשיכים ע״י מצות מעשיות‪ ,‬שז״ע אי׳ אלקיהם‪ ,‬שממשיכים ע״י‬
‫תומ״צ כר‪ ,‬דמ״ש ואלקינו בשמים‪ ,‬קאי על עבודה רוחניות‪ ,‬וכמו עבודת האבות שהיו‬
‫בבחי׳ מרכבה־־‪ ,‬שע״ז הכל מודים שממשיכים עי״ז גילוי אלקות כר‪ ,‬אבל על המשכת‬
‫אלקות שע״י מצות מעשיות‪ ,‬ע״ז שואלים אי׳ אלקיהם כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־‪ .‬ובד״כ הוא על‬
‫חמשכת כח האוא״ם בעולמות התחתונים(‪ ,‬ועז״א דכשם שאלקינו בשמים‪ ,‬כמו״כ כל אשר‬
‫חפץ עשה‪ ,‬בהמשכת כח הא״ם גם בנבראים התחתונים‪ ,‬שזהו בחי׳ חפץ ח׳‪ ,‬בחי׳ הרצון‪,‬‬
‫שזהו בחי׳ כ״ע‪ ,‬שנמשך גם למטח כו׳‪ .‬וכ״ז נראח ביותר בצבא מעלח‪ ,‬דגם בנבראים‬
‫שלמטה‪ ,‬מה שקיימים במין זהו מכח הא״ס‪ ,‬שלא נכחד איזה מין לגמרי‪ ,‬אך ביותר הוא‬
‫נראה בצבא מעלה‪ ,‬בזה שקיימים באיש כר‪ .‬וז״ע המוציא במספר צבאם־*‪ ,‬שמצד החשיבות‬
‫שלהם‪ ,‬דאיש מהם לא נעדר‪ ,‬לכן ה״ה מוציא אותם במספר‪ ,‬שזהו מורה על החשיבות כר‪.‬‬

‫‪ (25‬וא״א‪ :‬כ״ה בגוכי״ק‪ .‬בכת״י מעתיק מחק כ״ק אדמו״ר‬ ‫‪ ( 18‬תהלים קמז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫מהורש״ב נ״ע תיבה זו‪ ,‬וכתב‪ :‬וא״כ‪ .‬ואולי הכוונה שצ״ל‪ :‬וא״כ‬ ‫‪ ( 19‬ישעי׳ מ‪ ,‬כו‪.‬‬
‫א״ א‪.‬‬ ‫‪ (20‬וז״ל‪ :‬איש לא נעדר‪ ,‬והטעם על המספר או על עצם‬
‫‪ (26‬ראה רמב״ם הל' יסוה״ת פ״ד ה״ג‪.‬‬ ‫כל כוכב כי איננו מת לעולם‪.‬‬
‫‪ (27‬פ׳‪ :‬ראה פצ״ט‪ .‬פשל״ג)ע' רנז ואילך‪ .‬ח״ג ע' תתקכז‬ ‫‪ (21‬וז״ל‪ :‬לא יפסיד כחו ולא ישתנה כמו שהוא בנבראי‬
‫ואילו(‪.‬‬ ‫מטה שהם נפסדים באישיהם אף על פי שעומד מיניהם‪ ,‬אבל‬
‫‪ = (28‬ובתיקוני זהר )תיקון מט )פה‪ ,‬ב((‪ .‬הובא בספר‬ ‫נבראי מעלה איש מהם לא נעדר לעולם בשום העדר לא‬
‫החקירה להצ״צ פה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫בכולו ולא במקצתו‪ ,‬וכמו שהי' ביום הבראו כן יהי' כל ימי‬
‫‪ (29‬תהלים קלה‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫עולם לא יוסיף ולא יגרע‪.‬‬
‫‪ (30‬שם קטו‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ (22‬ברכות פ״א ה״א‪ .‬וראה לעיל פנ״ג )ע׳ קכה ואילו(‪.‬‬
‫‪ (31‬תהלים עט‪ ,‬י‪ .‬קטו‪ ,‬ב )בשינוי(‪.‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה ב״ר פמ״ז‪ ,‬ו‪ .‬פפ״ב‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ (23‬בראשית ב‪ ,‬ד )ושם‪ :‬אלה תולדות השמים והארץ‬
‫‪ (33‬ראה ד״ה יהי ה״א עמנו במאמרי אדמו״ר הזקן הקצרים‬ ‫בהבראם(‪.‬‬
‫ע' קלב ואילך‪ .‬ד״ה הנ״ל תרנ״ח )סה״מ תרנ״ח ע' א ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (24‬ראה ספר החקירה להצ״צ סב‪ ,‬א ואילך‪ .‬לעיל שם‪.‬‬
‫תרפ״ה)סה״מ תרפ״ה ע' שח ואילך(‪ .‬תר״ץ‪ .‬תשמ״ה‪ .‬תשמ״ו‪.‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬
 ‫רכה‬ ‫ש״פ נח‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫וענין מה שמוציא אותם במספר‪ ,‬היינו ההשגחה העליונה בהם‪ ,‬וכמו דבר חשוב שסופרים‬
‫הסח‬ ‫אותה הו״ע שימת לב‪ ,‬שמשים לבו אל הדבר ההוא‪ ,‬כמו״ב מה שמוציא אותם‬
‫במספר הו״ע ההשגחה כר‪ .‬ואף שבאמת השגחתו ית׳ היא על כל האישים ממש‪ ,‬בכל פרטי‬
‫מיני דצח״ם‘־‪ ,‬גם בדומם היותר אחרון כו׳‪ ,‬עכ״ז‪ ,‬ודאי יש חילוקי מדרי׳ בענין ההשגחה־^‪.‬‬
‫וכמ״ש במד״ר־^ ע״פי׳ הנה אנכי שולח מלאך‪ ,‬אלו זכיתם‪ ,‬אני בעצמי כו׳‪ ,‬עכשיו אני‬
‫מוסר אתכם לשליח כו׳‪ ,‬ובתי׳ בו«^ כי שמי בקרבו‪ ,‬שההשגחה היא מאתו ית׳‪ ,‬והמלאך‬
‫הוא רק שליח בלבד‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬אינו כמו אני בעצמי כו׳‪ ,‬ולכן מרע״ה לא רצה במלאך כו׳‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א־^‪ .‬וכמ״ש ג״כ גבי גאולת מצרים‪ ,‬וישמע אלקים כו׳״‪ ,‬וידע אלקים״‪ ,‬ופי׳‬
‫רש״י« נתן עליהם לב ולא העלים עיניו‪ ,‬הרי שלפעמים כבי׳ מעלים עיניו ר״ל‪ ,‬וגם אז‬
‫הוא ית׳ משגיח בהשגחה פרטיות‪ ,‬שהרי ההשגחה האלקית הוא החיות של הנבראים־‘'‪,‬‬
‫וכמ״ש בסש״ב פמ״ח«‪ ,‬ואם ח״ו לא תהי׳ ההשגחה‪ ,‬יופסק החיות ח״ו‪ ,‬אלא שבאמת‬
‫השגחתו ית׳ תמיד על כל נברא ונברא בפרט כו׳‪ ,‬רק שזהו בהעלם‪ ,‬שמתעלם ומסתתר‪,‬‬
‫ואין בההשגחה בחי׳ גילוי אור כו׳‪ ,‬ועתה נתן עליהם לב ולא העלים עיניו‪ ,‬היינו להיות‬
‫גילוי אלקות‪ ,‬שז״ע הגאולה כו׳‪.‬‬

‫ובד״ב זהו ההשגחה דש׳ אלקים וההשגחה דש׳ הוי׳יי‪ ,‬דמצד ש׳ אלקים‪ ,‬באה ההשגחה‬
‫בריבוי העלמות והמתרים‪ ,‬ע״י ריבוי הממוצעים‪ ,‬בהעלם אחר העלם‪ ,‬עד שמלובש‬
‫בלבוש שק דדרך הטבע ע״י ע׳ שרים כו׳״‪ .‬ואע״פ שהמה כגרזן ביד החוצב־♦ ממש‪ ,‬שאין‬
‫להם שום בחירה בההשפעה‪ ,‬דכמצבי׳ עביד בחיל שמיא־♦‪ ,‬ומסדר אותם במשמרותיהם‬
‫כרצונו" דוקא‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בא בהם בהתלבשות בהעלם גדול כו׳)שזהו כל הכוונה בהתלבשות‬
‫זאת‪ ,‬בכדי שיתעלם האור והגילוי‪ ,‬ולהיות השפעות גשמיים כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א»♦ בענין‬
‫וברכך ה׳ אלקיך בכל אשר תעשה®*‪ ,‬שצ״ל עשי׳ בכדי שתתגשם ההשפעה ותהי׳ בערך‬
‫המקבל‪ ,‬דההשפעה היא מאת ה׳‪ ,‬רק שצ״ל ע״י התלבשות הממוצעים העליונים‪ ,‬וע״י‬
‫הדברים הגשמיים למטה‪ ,‬בכדי שתתגשם כו׳‪ .‬וכנודע״־‪ ,‬דבכ״מ שהאור בגילוי‪ ,‬הוא מיעוט‬
‫הישות‪ ,‬ובכדי שיהי׳ בבחי׳ יש‪ ,‬צ״ל התעלמות האור כו׳‪ .‬וה״ז רק בבחי׳ לבוש המעלים‪,‬‬
‫אבל העיקר היא ההשפעה אלקית כו‪ /‬וע״כ צ״ל נתון ומסור בנפשו לאלקות‪ ,‬והעסק‬
‫הגשמי לא יהי׳ לו מניעה ועיכוב‪ ,‬ולא יטריד ויבלבל אותו מתורה ותפילה‪ ,‬מאחר שזהו‬
‫רק בדרך כלי ולבוש לבד‪ ,‬והברכה היא מאת ה׳ כו׳‪ .‬ובהשגחה זאת דש׳ אלקים‪ ,‬מתעלם‬

‫‪ 283‬ואילך(‪ .‬שיחת אחש״פ תשמ״ה‪.‬‬
‫‪ (43‬סח‪ ,‬ב‪ .‬וראה לעיל פנ״ח‪ .‬פ״ם ) ‪ 7‬קמב‪ .‬ע׳ קמט(‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה דרך חיים שם‪ .‬םה״מ תרס״ג שם‪ .‬לקו״ש חי״ח שם‬
‫) ‪.( 200 7‬‬
‫ע״פ לשון הכתוב ‪ -‬ישעי׳ י‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫דניאל ד‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫ע״פ נוסח תפילת ערבית‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״ב ע׳ תרמח‬ ‫‪(48‬‬
‫םהמ״צ להצ״צ קו‪ ,‬א ואילך‪ .‬קונטרס ומעין מאמר יז‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (49‬פ' ראה טו‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה פירוש המלות פס״ז)מב‪ ,‬ג(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה דרך חיים ‪ .y 25‬רשימה ״השגחה פרטית״ ם״א‬
‫)לקו״ש ח״ח ‪ .(y 277‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה דרך חיים שם‪ .‬לקו״ש ח״ט ‪ .y 181‬חי״ח ‪y 199‬‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (36‬שמו״ר פל״ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (37‬משפטים כג‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ (38‬שם‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה אוה״ת תשא ע׳ ב׳כו ואילך‪.‬‬
‫‪ (40‬שמות ב‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ (41‬שם‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה גם םה״מ תרס״ג ח״א ‪ y‬לד ואילך‪ .‬תרצ״ו ס״ע‬
‫‪ .120‬וראה רשימה ״השגחה פרטית״ ס״ה )לקו״ש ח״ח שם ‪y‬‬
 ‫צהר תעשה לתיבה‬ ‫רכו‬

‫האור בבחי׳ העלם גדול מאד‪ ,‬עד שאינו נראה ונגלה כלל‪ ,‬רק נש״י יודעים ומשיגים‬
‫אמיתית הדבר‪ ,‬שהכל הוא השפעה אלקית כר‪ .‬ובמ״א‘־ מבר‪ ,‬דכאשר משים לבו ודעתו‬
‫לזה‪ ,‬יכול לראות בראי׳ חושיות ממש ההשגחה אלקית בהנהגת העולם כר(‪ .‬אבל‬
‫ההשגחה מש׳ הוי׳ הוא שבא בבחי׳ גילוי אור‪ ,‬וכמו בהשפעת לחם מן השמים־־‪ ,‬שלא הי׳‬
‫בו פסולת־־‪ ,‬וכן בכל ההשפעות בבחי׳ דקות ורוחניות כר‪ .‬ובזה יש ג״כ חילוקי מדרי׳‪ ,‬אם‬
‫שבא עכ״פ בבחי׳ לבוש‪ ,‬להיות מזה השפעות גשמיים‪ ,‬רק שהלבוש הוא ג״כ לבוש דק‪,‬‬
‫שאינו מעלים על האור כר‪ ,‬או שבא האור בבחי׳ גילוי ממש‪ ,‬להיות מזה ענין הגאולה‬
‫כר‪ .‬ומ״ש ביצי״מ וידע אלקים“'‪ ,‬היינו שההשגחה דש׳ הוי׳ בא בבחי׳ גילוי בשם אלקים‪,‬‬
‫בכדי להיות שכר ועונש‪ ,‬שז״ע נגוף ורפואי־‪ ,‬נגוף למצרים ורפוא לישראל כר־־‪ ,‬ועמ״ש‬
‫בתו״א ד״ה ארדה נא דרוה״ב־־‪.‬‬

‫וז״ע המוציא במספר צבאם־>‪ ,‬שהו״ע ההשגחה עליהם מצד החשיבות כר‪ .‬וי״ל‪ ,‬שהרי‬
‫ארז״ל׳־ ע״פ־־ אף ידי יסדה כר‪ ,‬נטה ימינו וברא שמים‪ ,‬נטה שמאלו וברא ארץ‪ ,‬הרי‬
‫בשמים הגילוי יותר כו׳‪ ,‬דכמו״ב בצבא מעלה‪ ,‬שבהם ההשגחה בבחי׳ גילוי יותר‪ ,‬וזהו‬
‫המוציא במספר כר‪ ,‬ומשו״ז גופא המה קיימים באיש‪ ,‬מצד יתרון הגילוי בהם כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וב׳ בחי׳ מספר הנ״ל הו״ע את שדרכו למנות וכל שדרכו למנות‪ .‬דאי׳ בשל״ה‪,‬‬ ‫קסט‬
‫דע״י המספר הוא השראת השכינה‪ .‬והענין‪ ,‬כי מספר מורה על החשיבות‪,‬‬
‫המוציא במספר צבאם‪ ,‬והחשיבות דאיש לא נעדר‪ ,‬והוא שכן רצון הבורא‪ ,‬ובזה נגלה כח‬
‫הא״ם‪ .‬ובת״ז‪ ,‬מרוב אונים כ״ע‪ ,‬והו״ע כל אשר חפץ ה׳ עשה‪ ,‬גילוי א״ס הבל״ג בעשי׳)וכן‬
‫ע״י מעהמ״צ(‪ .‬והמספר הו״ע ההשגחה‪ ,‬והיינו השגחת ש׳ הוי׳‪ ,‬דהשגחה דש׳ אלקים הוא‬
‫הוא שמסתתר בלבושי׳‪ ,‬וברכך ה״א בכל אשר תעשה‪ ,‬והשגחת ש׳ הוי׳ הוא בלא העלם‪,‬‬
‫או בגילוי ממש‪ ,‬כמו ביצי״מ‪ .‬ומ״ש וידע אלקים‪ ,‬בכדי שיהי׳ נגוף ורפוא‪.‬‬

‫פח( ו כ מ ו ״ כ הוא ענין המנין והמספר בנש״י‪ ,‬שזהו ג״כ מצד החשיבות‪ ,‬וכדאי׳ במד״ר‬
‫פ׳ שמות פ״א־־‪ ,‬שקולים ישראל כצבא השמים כר‪ .‬וכידוע״ דההשגחה‬
‫על נש״י היא מש׳ הוי׳ דוקא‪ ,‬שהרי הנשמה היא ג״כ נצחיות‪ ,‬כמו צבא מעלה כר‪ .‬וסיבת‬
‫נצחיות דנשמה היא למע׳ הרבה מסיבת הנצחיות דצבא מעלה‪ ,‬שהן בעצם נבראים‪,‬‬
‫וקיומם הוא רק מכח הא״ם שבהם‪ ,‬וג״ז אינו בבחי׳ התלבשות בהם‪ ,‬וכידוע‪ ,‬שא״א שבעל‬
‫גבול יהי׳ בו אור וחיות בלתי מוגבל כר״־‪ ,‬והכח הא״ם שבהם הוא מחוץ להם‪ ,‬שאינו‬
‫מתייחד עמהם‪ ,‬רק מקיים מציאותם כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי־‪ .‬אבל הנשמות‪ ,‬ה״ה אלקות ממש‬

‫‪ (57‬ראה פרקי דר״א פי״ח‪ .‬זהר ח״א ל‪ ,‬א‪ .‬ח״ב כ‪ ,‬א‪ .‬לז‪,‬‬
‫א‪ .‬פה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (58‬ישעי׳ מח‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ (59‬פיסקא ג‪.‬‬
‫‪ (60‬ראה האמונות והדעות להרס״ג מאמר א פ״א‪ ,‬מורה‬
‫נבוכים ח״ב הקדמה יב‪ .‬ספר החקירה להצ״צ א‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (61‬ראה גם ספר החקירה להצ״צ קא‪ ,‬א ואילך‪ .‬ד״ה‬
‫ויאמר אלקים תער״ב )םה״מ תער״ב ע׳ לט(‪ .‬לקו״ש ה״ה ע׳ ‪97‬‬
‫ואילך ובהערה ‪ .21 ;19‬ח״ו ע׳ ‪ 93‬הערה ‪ .40‬חט״ו ע׳ ‪ 428‬הערה‬
‫‪.32‬‬
‫‪ (51‬ראה גם םה״מ תרס״ב ם״ע שסה ואילך‪.‬‬
‫‪ (52‬בשלח טז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה יומא עה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (54‬ישעי׳ יט‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (55‬זח״ב לו‪ ,‬א‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ז ע׳ קי‬
‫ואילך‪ .‬ע׳ קיד ואילך‪ .‬תו״ח בא פז‪ ,‬א ואילך‪ .‬אוה״ת בא ח״ז‬
‫ע' ב׳תרלג ואילך‪ .‬ה״ה ע' ב׳תתקמד ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ד ע'‬
‫שלב ואילך‪.‬‬
‫‪ = (56‬דרוש הב' )וירא יד‪ ,‬ד ואילך(‪.‬‬
 ‫רכז‬ ‫ש״פ נח‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫בעצם מהותם‪ ,‬וכמא׳־® נשמה שנתת בי טהורה היא‪ ,‬דהיינו בשרשם באצי‪ /‬וגם למעלה‬
‫מאצי׳‪ ,‬וכידוע הפי׳ דטהורה היא בחי׳ טה״ע כו׳ “ )ועם היות שבכ״מ שרשם הוא מבחי׳‬
‫כח הגבול‪ ,‬היינו בחי׳ גרמוהי‪ ,‬בכ״מ שמדברים בזה‪ ,‬גם במדרי׳ שלפני הצמצום‪ ,‬שז״ע‬
‫מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר כו׳י®‪ ,‬וכמ״ש במ״א “‪ ,‬דדבר הוא בחי׳ הצמצום‪,‬‬
‫ומחשבתן של ישראל קדמה כר‪ ,‬היינו בבחי׳ אותיות הרשימו שלפני הצמצום‪ ,‬שזהו בחי׳‬
‫כח הגבול שבא״ם כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בבחי׳ א״ם ממש כר‪ .‬ובאגה״ת פ״ד “ כ׳ דנשמות שרשן‬
‫מש׳ הוי׳‪ ,‬וכמ״ש״ כי חלק הוי׳ עמו כר(‪ .‬וגם כמו שבאה בבי״ע‪ ,‬שהיא בבחי׳ נברא‪ ,‬ה״ה‬
‫ג״כ אלקות ממש‪ ,‬כנודע ומבואר במ״א«®)והיינו מפני ששרשה הוא מפנימיות החיות‪,‬‬
‫כמש״ש באגה״ת‪ ,‬ע״כ גם בירידתה לבי״ע היא אלקות ממש כר(‪ .‬ובד״כ‪ ,‬בריאת כל צבא‬
‫מעלה הוא מבחי׳ הדבורים‪ ,‬וכמ״ש״׳ בדבר ה׳ כר וברוח פיו כר‪ ,‬ובריאת הנשמה הוא מבחי׳‬
‫מח׳ כרי®‪ .‬ונמצא‪ ,‬דסיבת נצחיות הנשמה הוא מפני שהיא ממש אלקות דש׳ הוי׳ כר‪.‬‬

‫)והיינו לפמ״ש באגה״ת הנ״ל‪ .‬וגם לפי המבו׳ בכ״ד>י שהן מבחי׳ פנימיות הכלים‪ ,‬היינו‬
‫שהן חלק מבחי׳ הכלים‪ ,‬וכמ״ש בבה״ז פנחסיי על מאה״ז דרמ״ט״ ע״פי׳ ובחודש‬
‫הראשון‪ ,‬ועם שהנשמה היא רק חלק קטן מהכלים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בחי׳ אלקות דכלים‪ ,‬כמ״ש‬
‫בבה״ז שם‪ ,‬ובלקו״ת בהבי׳ הב׳ דיונתי־ל‪ .‬ובאגה״ק סי׳ כ׳®׳‪ ,‬אלא מעין בחי׳ אלקות‪,‬‬
‫בצמצום עצום‪ ,‬וכעין הכלים די״ם דאצי׳ כר )ובהגהות לבה״ז הנ״ללל‪ ,‬שגם בהתהוותם‬
‫בבי״ע הן בחי׳ אלקות ממש(‪ .‬ובבה״ז שם‪ ,‬שהן מתאחדים עם הכלים כו׳‪.‬‬

‫)ולכאו׳ צ״ע‪ ,‬והלא מבר באגה״ק הנ״ליל שכבר יצאו ונפרדו מהכלים כר‪ ,‬ובאמת בהכרח‬
‫לומר שהן בבחי׳ דביקות‪ ,‬דאל״כ איך הן אלקות‪ .‬ואין לומר שדביקותם הוא‬
‫בבחי׳ התחדשות ממקורם בדרך רו״ש כר‪ ,‬כמ״ש במ״איי בענין החיות האלקי המחי׳ את‬
‫הנבראים כר‪ ,‬דזה שייך רק בהארה‪ ,‬לא בעצמי כר‪ ,‬וכאשר הנשמות הן בחי׳ דבר עצמי‪,‬‬
‫בהכרח לומר שהתאחדות שלהם היא בבחי׳ דביקות כו׳‪ .‬אלא צ״ל‪ ,‬דכמו שהכלים הוא‬
‫קע‬ ‫שנתהוו בבחי׳ מהות דבר בפ״ע‪ ,‬ומ״מ הן בבחי׳ דביקות‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ דביקות שאינה‬
‫ניכרת כר‪ ,‬כמו״כ הנשמות מהכלים הן ג״כ בבחי׳ דביקות הבלתי ניכרת כר״®‪ ,‬וזהו שיצאו‬
‫ונפרדו כר‪ ,‬ומ״מ הם בבחי׳ התאחדות ודביקות כר‪ .‬ולפ״ז י״ל‪ ,‬דהנשמות גם שנעשו‬
‫נשמות דבי״ע הן בבחי׳ דביקות והתאחדות‪ ,‬דאל״כ איך הן אלקות‪ ,‬רק שהוא בבחי׳‬

‫פרי עץ חיים הקדמה לעשר השבת פ״ה‪ .‬שער השבת פ״י‪ .‬תו״א‬ ‫‪ (62‬ברכת ״אלקי נשמה״)ברכות ס‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫שם עב‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת‪ .‬פ' ראה כו‪ ,‬סע״ג ואילך‪ .‬דרושים ליוה״ב ע‪,‬‬ ‫‪ (63‬ראה לקו״ת בחוקותי מז‪ ,‬א‪ .‬דברים א‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ג‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי ולאדמו״ר הצ״צ שם(‪.‬‬ ‫‪ (64‬ב״ר פ״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (72‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי שם‪.‬‬ ‫‪ (65‬ראה סה״מ תר״ם ח״ב ס״ע תקנו ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ד‬
‫‪ = (73‬מאמר הזהר נחלק ג[ דף רמט )עמוד א(‪.‬‬ ‫ס״ע שנח ואילך‪ .‬עזר״ת ע׳ יז‪.‬‬
‫‪ (74‬פינחס כה‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪ (66‬צד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (75‬שה״ש יט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ (67‬האזינו לב‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (76‬קל‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (68‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רכז‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (77‬ביאורי הזהר לאדמו״ר הצ״צ שם‪.‬‬ ‫ולאדמו״ר הצ״צ ח״א ‪ y‬תקמו ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ו ‪ 7‬קלז‪.‬‬
‫‪ (78‬שם בסוף העמוד‪.‬‬ ‫תרנ״ז ‪ y‬ערה‪.‬‬
‫‪ (79‬ראה אוה״ת תרומה ס״ע א׳שנז ואילך‪ .‬ע׳ א׳שסח‪.‬‬ ‫‪ (69‬תו״א יתרו עא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ואתחנן ח״ו ע' ב׳רמה‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬נח‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (70‬תהלים לג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (80‬ראה גם ד״ה ואברהם זקן תשל״ח )םה״מ מלוקט ח״א‬ ‫‪ = (71‬בכמה דוכתי )ראה עץ חיים שער כה )שער‬
‫‪ y‬רצ‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״א ע׳ שח(‪.‬‬ ‫העיבורים( פ״א‪ .‬שער מ)שער פנימיות וחיצוניות( דרוש יו״ד‪.‬‬
 ‫צהר תעשה לתיבה‬ ‫רכח‬

‫דביקות הבלתי ניכרת כר‪ .‬ומובן שהוא בבחי׳ העלם יותר מהנשמות דאצי׳ כר‪ ,‬ומ״מ גם‬
‫הם בבחי׳ דביקות כרי®(‪.‬‬

‫וע״כ הקיום שלהם הוא בבחי׳ קיום עצמי‪ .‬ולא כמו צבא מעלה‪ ,‬דעם היות שהן חזקים‬
‫כיום הבראם־^‪ ,‬שזהו כמו קיום דבר הבלתי נפסד‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הקיום שלהם אינו קיום‬
‫עצמי‪ ,‬רק מפני כח הא״ם שבהם‪ ,‬דהיינו רצון הבורא כר‪ .‬אבל נשמות‪ ,‬שהקיום שלהם הוא‬
‫מצד ההתאחדות במקורם)אם בהאורות או בהבלים(‪ ,‬ושמשום זה הן אלקות‪ ,‬הרי הקיום‬
‫שלהם הוא קיום עצמי כר‪ .‬וכמ״ש במ״א־« בענין האור‪ ,‬דהגם דמציאותו הוא מן המאור‪,‬‬
‫ומזה הוא קיומו כר‪ ,‬שהרי האור הוא גילוי רצוני®®‪ ,‬דברצותו ית׳ מאיר וברצותו כר‪ ,‬ומ״מ‪,‬‬
‫כ״ז שהאור נמצא‪ ,‬הוא בבחי׳ קיום עצמי‪ ,‬דלהיות שהאור דבוק בהעצם‪ ,‬ה״ה מעין העצם‪,‬‬
‫וזהו שהוא בבחי׳ אור ובחי׳ אלקות‪ ,‬וע״כ חיותו וקיומו הוא בבחי׳ חיות עצמי וקיום עצמי‬
‫כר‪ .‬וכן הכלים‪ ,‬הגם שאינם בבחי׳ דביקות‪ ,‬היינו שאינם בבחי׳ דביקות ניכרת‪ ,‬אבל באמת‬
‫הן ג״כ בבחי׳ דביקות‪ ,‬מאחר שהן אצי׳ והן אלקות‪ ,‬וגם שהכלים הן בבחי׳ דביקות‬
‫והתאחדות בהאור‪ ,‬וכמא׳י® איהו וגרמוהי חד כר )וגם יתפרש איהו על שרש ומקור‬
‫הכלים‪ ,‬בחי׳ בח הגבול שבא״ם‪ ,‬והוא בד״כ בחי׳ כח הא״ס להוות דבר שחוץ לעצמותו‬
‫כבי׳‪ ,‬וכמשית״ל פ׳®®‪ ,‬וא״כ‪ ,‬איהו וגרמוהי חד הוא בהתאחדות במקורם כר(‪ ,‬וע״כ גם‬
‫הכלים הן בבחי׳ קיום עצמי כר‪ .‬וכמו״ב הוא ג״כ בנשמות‪ ,‬שהן ג״כ אלקות ממש‬
‫ומתאחדים במקורם‪ ,‬ע״כ הקיום שלהם הוא בבחי׳ קיום עצמי כר‪ .‬וז״ש®® הוא קיים ושמו‬
‫קיים כו״®‪ ,‬ומבו׳ במ״א®® שזהו בבחי׳ אורות וכלים כר‪ ,‬וי״ל ג״כ‪ ,‬הוא קיים‪ ,‬בחי׳ העצמות‪,‬‬
‫שהוא חי וקיים לעד‪ ,‬שהרי מציאותו מעצמותו כר‪ ,‬ע״כ ושמו קיים‪ ,‬בבחי׳ קיום עצמי‪,‬‬
‫כאשר רצונו ית׳ הוא בבחי׳ גילוי אור כר‪ ,‬וכסאו נכוף® הוא בחי׳ הכלים ונשמות שהן‬
‫ג״כ בבחי׳ קיום עצמי כר(‪.‬‬

‫וגם בירידת הנשמות למטה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ קירוב ודביקות בשם הוי׳‪ ,‬ע״י תורה ומצות‪,‬‬
‫וכמ״ש®® וירם קרן לעמו‪ ,‬בחי׳ המשכה עצמיות דתורה ומצות״®‪ ,‬ועי״ז הם עם®® קרובו■®‪,‬‬

‫‪ (89‬תהלים קמח‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (90‬ראה לעיל פמ״ט ) ‪ 7‬קיג(‪.‬‬
‫‪ (91‬וגם בירידת ‪ ..‬עם קרובו‪ :‬ראה לקו״ש חי״ח שם ) ‪7‬‬
‫‪ ,(200‬שגם בנ״י שאין עושין רצונו של מקום‪ ,‬ההשגחה עליהם‬
‫היא מ״שם הוי' עצמו״ )אלא שזהו כפי שמתלבש בשם‬
‫אלקים*(‪ .‬ובהערה ‪ ,33‬שמ״ש כאן בפנים ״וגם בירידת‬
‫הנשמות למטה‪ ,‬ה״ה בבחי' קירוב ודביקות בשם הוי'‪ ,‬ע״י‬
‫תומ״צ ‪ ..‬ועי״ז הם עם קרובו‪ ,‬דקאי על שם הוי' כר״ ‪-‬‬
‫״נלפענ״ד שזהו רק בנוגע לגילוי ההשגחה בכחות הגלויים של‬
‫הנשמה״‪.‬‬
‫*( ולבן ע״י התבוננות בשבל יבולים להביר שיש השגחה‬
‫פרטית גלוי׳ על כל פרט דבל אחד מישראל‪ ,‬גם אלו שאין עושין‬
‫רצונו של מקום ‪ -‬לקו״ש שם‪ .‬ובהערה ‪ 35‬שם מביא מ״ש במאמר‬
‫זה )לעיל ע׳ רבו( ש״רק נש״י יודעים ומשיגים ‪ ..‬שהכל הוא‬
‫השפעה אלקית ‪ ..‬יכול לראות בראי׳ חושיית ממש ההשגחה‬
‫אלקית בו׳״‪.‬‬
‫‪ (81‬ראה גם םה״מ עזר״ת ‪ 7‬קלא‪ .‬ד״ה ויאמר גר החודש‬
‫תשכ״ב )םה״מ תשכ״ב ‪ y‬קצב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (82‬ראה םה״מ תרנ״ו ע׳ רנו ואילך‪ .‬הגהות לד״ה פתח‬
‫אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ y‬נט ואילך‪ .‬ד״ה וידבר גר והקריתם‬
‫תרס״ה )םה״מ תרס״ה ‪ y‬שלא ואילך(‪ .‬ד״ה הנ״ל תשי״ב‪.‬‬
‫תשי״ז)םה״מ תשי״ב ‪ y‬שמז ואילך‪ .‬תשי״ז ‪ y‬רפה ואילך(‪.‬‬
‫לקמן פש״ו)ח״ג ‪ y‬תתנד(‪.‬‬
‫‪ (83‬ראה םה״מ תרנ״ט ‪ y‬קצט‪ .‬תרס״ד ע׳ לב ואילך‪ .‬המשך‬
‫תרס״ו ע׳ רכו‪ .‬ד״ה הנה ידוע דירידת הנשמה בגוף תער״ב‬
‫)םה״מ תער״ב ‪ y‬קנא‪ .‬ספר השיחות תורת שלום ‪ .(y 147‬לקמן‬
‫פש״ו)שם(‪.‬‬
‫‪ (84‬תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (85‬פ׳‪ :‬ראה פקנ״ד )ח״ב ‪ y‬תיג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (86‬ח״ש‪ :‬אוצ״ל; )וז״ש‪.‬‬
‫‪ (87‬בברכות ק״ש)״ויציב ונכון״(‪.‬‬
‫‪ (88‬ראה םה״מ תרס״ג ח״ב ‪ y‬רפה‪ .‬ד״ה וידבר ג ר‬
‫והקריתם שבהערה ‪.82‬‬
 ‫רכט‬ ‫ש״פ נח‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫דקאי על שם הוי׳ כו‪ /‬וכמ״ש במ״איי‪ ,‬וכמ״שיי ואתם הדבקים בהרי׳ אלקיכם‪ ,‬דאתם היינו‬
‫גם כמו שמלובשים בגופים‪ ,‬הרי הם דבקים בהוי׳ אלקיכם‪ ,‬ע״י תורה ומצות כו‪ /‬וגם‬
‫שאוא״ם מאיר בהם בבתי׳ פנימית ממש‪ ,‬בבחי׳ התאחדות‪ ,‬ע״י תורה ומצות כו‪ /‬וע״י‬
‫הנשמות נראה ונגלה ג״כ אלקות בעולם‪ ,‬וכמ״שי^ עדות לישראל‪ ,‬שהן בחי׳ עדות על‬
‫הנסתר‪ ,‬בחי׳ אוא״ם הסוכ״ע כו׳‪ ,‬וכמ״ש בלקו״ת ד״ה אלה פקודי®׳־‪ ,‬שזהו בחי׳ ש׳ הוי׳‬
‫שיש בכאו״א מישראל כו׳®®‪ ,‬ובפניהם הם ניכרים כו״י‪ ,‬ובפרט דנש״י כל ענינם הוא להאיר‬
‫את העולם‪ ,‬כמשנת״לי®‪ ,‬וית׳ לקמן בפרטיותי®‪ .‬וע״כ בנש״י למטה ההשגחה עליהם היא‬
‫משם הוי׳ דוקא כו׳‪ ,‬דבד״כ ההנהגה עמהם אינו ע״פ הטבע‪ ,‬כ״א משם הוי׳ שלמעלה‬
‫מהטבע‪ .‬ובזה יש ב׳ אופנים‪ ,‬אם שההנהגה היא למעלה מהטבע לגמרי‪ ,‬שזהו משם הוי׳‬
‫ממש‪ ,‬או בדרך נסים נסתרים‪ ,‬שהוא ענין רוממות הטבע‪ ,‬שזהו מבתי׳ רוממות הא״ם‬
‫שבמל׳‪ ,‬כמשנת״ל)ד״ה אני לדודי״״■(‪ ,‬והו״ע שם הוי׳ המאיר בשם אלקים כו׳‪ .‬וזהו מ״ש‬
‫השל״ה■״■ שע״י המספר הוא השראת השכינה‪ ,‬דהמספר הוא מצד החשיבות‪ ,‬דענין המספר‬
‫בזה הוא ההשגחה בבחי׳ גילוי אור‪ ,‬שז״ע השראת השכינה כו׳‪.‬‬

‫קעא‬ ‫קיצור‪ .‬והנה הנשמות הן ג״כ נצחיים‪ ,‬ומעלתם למעלה הרבה מצבא מעלה‪ ,‬כי הם‬
‫בבחי׳ דביקות והן אלקות‪ ,‬וע״כ חן נצחיים בבחי׳ קיום עצמי‪ .‬וגם למטה‪ ,‬ואתם‬
‫הדבקים בה׳ ע״י תומ״צ‪ ,‬ואוא״ס מאיר בהם בפנימיות‪ ,‬ועדות לישראל‪ .‬וע״כ עליהם‬
‫ההשגחה מש׳ הוי׳‪ ,‬אם למעלה מהטבע‪ ,‬או בחי׳ רוממות הטבע‪ .‬וז״ע המספר שעי״ז הוא‬
‫השראת השכינה‪.‬‬

‫פט( ו ה ק ש ה השל״הי״י‪ ,‬והלא לכאורה הוא להיפך‪ ,‬שהרי אין הברכה מצוי׳ בדבר‬
‫המדוד והמנוי‪ ,‬כמשארז״ל בפ״ג דב״מ®״■‪ .‬ותי׳‪ ,‬דע כי יש שני עניני מספר‪,‬‬
‫המספר של עניני עוה״ז שהוא חומרי‪ ,‬וזה המספר אינו טוב‪ ,‬כי מאחר שנספר כל פרטי‬
‫לבדו‪ ,‬אז הוא פירוד כו׳‪ ,‬וגם מורה שיש לו קץ ותכלית כו׳‪ ,‬אמנם המספר של השגת‬
‫עוה״ב‪ ,‬זה המספר בלתי מספר‪ ,‬ואין לו קץ וסוף ותכלית כר‪ .‬ובדשמ״ח״״■ כ׳‪ ,‬שזהו‬
‫מארז״ל״■ את שדרכו למנות שנינו‪ ,‬או כל שדרכו למנות שנינו‪ ,‬דבחי׳ את שדרכו למנות‪,‬‬
‫ז״ע המספר של עוה״ב‪ ,‬הנמשך מבחי׳ את‪ ,‬היינו אותיות התורה מא׳ עד תי״ו כר‪ ,‬וכל‬
‫שדרכו למנות‪ ,‬הו״ע המספר דעוה״ז כר*״■‪ .‬ושרש ההפרש בין מספר דעוה״ז ובין מספר‬
‫דעוה״ב הוא‪ ,‬ע״פ מארז״ל®״■ שתי׳ קושי׳ דוהי׳ מספר על ולא יספר״״■‪ ,‬כאן בזמן‬
‫שערש״מל״■‪ ,‬וכאן בזמן שאין ערש״מ‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דמספר עוה״ז הוא דבר המדוד ומנוי‪,‬‬

‫‪ (101‬שמז‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬הובא לעיל ריש פפ״ז ) ‪ 7‬רכג(‪.‬‬ ‫‪ (92‬ראה לקו״ת שלח מ‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (102‬מב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (93‬ואתחנן ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ = ( 103‬ובדף שמח )כ״ה באוה״ת תשא ובסה״מ תרל״ח‬ ‫‪ (94‬תהלים קכב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫שבהערה ‪ .1‬בדפוס ראשון שתח״י הוא בדף שמז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ (95‬ד‪ ,‬א ואילך‪ .‬וראה לעיל פמ״ד‪ .‬פס״ז)ע׳ צט‪ .‬ע׳ קסה(‪.‬‬
‫‪ (104‬ראה ד״ה כי תשא תשכ״ז )םה״מ תשכ״ז ‪ 7‬קסט‬ ‫‪ (96‬לקו״ת שם סע״ב‪ ,‬ומציין שם לד״ה ראה אנכי נותן‬
‫ואילך(‪.‬‬ ‫]לקו״ת ר״פ ראה[‪.‬‬
‫‪ ( 105‬יומא כב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (97‬שמו״ר פמ״ו‪ ,‬ד‪ .‬הובא בלקו״ת פקודי שם‪.‬‬
‫‪ (106‬הושע ב‪ ,‬א )בדילוג(‪ .‬וראה לעיל פפ״ו )ס״ע רכ‬ ‫‪ (98‬פע״א )ע׳ קעז(‪.‬‬
‫ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (99‬פקנ״ה )ח״ב ע' תטז ואילך(‪.‬‬
‫‪ = (107‬שעושין רצונו של מקום‪.‬‬ ‫‪ (100‬ע׳ קפה ואילך‪.‬‬
 ‫צהר תעשה לתיבה‬
‫ויש לו קצבה כר‪ ,‬אבל המספר דעוה״ב‪ ,‬הגם שהוא בבחי׳ מספר‪ ,‬אבל אין לו קצבה‪ ,‬ע״ד‬
‫שארז״ל®״* ת״ח אין להם מנוחה לא בעוה״ז ולא בעוה״ב‪ ,‬שנא׳י״> ילכו מחיל אל חיל‪,‬‬
‫שהוא בחי׳ עליות המדרי׳ עד אין שעור כר‪ ,‬וכמ״ש השל״ה שם‪ ,‬שתמיד מתרבה והולך‬
‫השגתם בו ית׳‪ ,‬והוא ית׳ אין תכלית להשגתו‪ ,‬נמצא תמיד המספר סופר והולך בו׳‪ ,‬ומ״מ‪,‬‬
‫ההשגות הן בבחי׳ התחלקות‪ ,‬שכל ענין ההשגה הוא שבא בפרטים דוקא כו׳‪ ,‬רק דבהשגה‬
‫אלקית דעוה״ב‪ ,‬אין קץ ושיעור לריבוי ההשגות כו׳‪ ,‬דעכשיו גם בהשגה אלקית יש עכ״פ‬
‫קץ וגבול‪ ,‬דעד פה תבוא כו׳״״‪ ,‬אך זהו לא מצד שהענין מוגבל בעצם‪ ,‬כ״א מצד עומק‬
‫המושג וקוצר המשיג כו׳‪ ,‬אבל בההשגה האלקית שתהי׳ לעתיד‪ ,‬לא יהי׳ קץ ושיעור כלל‬
‫בההשגה כו‪ /‬וכמו ולתבונתו אין מספר*״‪ ,‬דמ״מ ה״ז בבחי׳ מספר‪ ,‬והיינו להיות שזהו‬
‫בחי׳ תבונה והשגה‪ ,‬רק שהפרטים הן בלי מספר כו׳)וכנודע דכל שכל‪ ,‬כשמגיע על עומקו‬
‫יותר‪ ,‬ה״ה בא בריבוי פרטים ביותר כר‪ ,‬וגם הפרטים הם בלתי מוגבלים ומחולקים כ״כ‬
‫כר‪ ,‬וע״כ‪ ,‬בעומק ההשגה שתהי׳ לעתיד‪ ,‬לא יהי׳ בזה מספר וגבול כלל כר‪ .‬ובפרט‬
‫שלעתיד תהי׳ ההשגה בבחי׳ מהות אלקות‪ ,‬וכמו שית׳ בפ׳־“‪ ,‬וא״כ תהי׳ כל השגה בבחי׳‬
‫א״ס ממש כר(‪ .‬וזהו ג״כ ענין אין מספר‪ ,‬מה שאינם בבחי׳ הגבלה כ״כ כר‪ .‬וזהו שארז״לג״‬
‫שכאו״א נכווה מחופתו של חבירו‪ ,‬שהן מדרי׳ רבות עד אין שיעור כלל‪ ,‬וכאו״א הוא דבר‬
‫שבמנין‪ ,‬שאין לו ביטול כלל״>‪ ,‬להיותו דבר חשוב ונעלה כר‪ .‬וזהו שבזמן שאין ערש״מ‬
‫אז המספר ע״די״ המספר דעוה״ז שיש קץ וגבול כר‪ ,‬ובזמן שערש״מ אז הוא ע״ד המספר‬
‫דעוה״ב‪ ,‬דעם היות שהוא בבחי׳ מספר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין קץ למספרו כו׳‪.‬‬

‫ויש לבאר זה בב׳ אופנים‪ .‬דהנה‪ ,‬נת״ל)ד״ה ביום השמע״צי( דעיקר המספר הוא בבחי׳‬
‫הכלים‪ ,‬ובפרט בבחי׳ המל׳‪ ,‬והיינו שהכלים הם בבחי׳ מספר וגבול כר‪ .‬והנה‪ ,‬הכלים‬
‫ה״ה ג״כ בבחי׳ גילוי ההעלם )והיינו לגבי בחינת הכלים דא״ק‪ ,‬שע״ז שייך לומר גם‬
‫בהבלים דאצי׳ בחי׳ אדם‪ ,‬אדמה לעליון כרי״‪ ,‬וכמ״ש במ״א®״‪ .‬ולגבי שרשן באוא״ם‬
‫שלפני הצמצום‪ ,‬דהיינו בחי׳ אותיות הרשימו כר‪ ,‬הגם שנת״ל )ד״ה ויחף״( די״ל שהן‬
‫קעב באין ערוך לגמרי כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי כ׳ בע״ח שע״א ע״ב בהג״ה וסוף ענ״גי״‪ ,‬דע״י הצמצום‬
‫נתגלה ונתהווה מציאות הכלים כר‪ ,‬והיינו‪ ,‬דעם היות שהן באין ערוך‪ ,‬לפי שנעשו בבחי׳‬
‫מציאות דבר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין זה כמו אין ערוך דבי״ע‪ ,‬שהרי הן אלקות ממש‪ ,‬והן בחי׳ אצי׳ כר‪,‬‬
‫וע״כ או׳ בהם ל׳ נתגלה ונתהווה כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי״(‪ ,‬וע״כ‪ ,‬מצד מה שיש בהמספר בחי׳‬
‫כח המספר שסופר את המספר״^׳‪ ,‬אין בהמספר בחי׳ גבול כלל כר‪ .‬דז״ע מה שהע״ם דאצי׳‬
‫אין סוף להתפשטותן‪ ,‬שזהו מצד הכלים ג״כ‪ ,‬דעם היות כ״א בבחי׳ הגבלה‪ ,‬בחי׳ חב׳ וחסד‬
‫כר‪ ,‬ומ״מ*־‘‪ ,‬החסד גופא הוא בבחי׳ בלי גבול כר‪ ,‬דלהיות שהוא בחי׳ הגבול שבא״ם‪ ,‬יש‬

‫‪ ( 115‬לשון הכתוב ‪ -‬ישעי' יד‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫סוף ברכות‪.‬‬ ‫‪(108‬‬

‫‪ (116‬ראה אוה״ת ענינים ע' רב‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ ריג‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ y ( 117‬כב ואילך‪.‬‬
‫‪ = ( 118‬שער א ענף ב בהגהה וסוף ענף ג‪.‬‬
‫‪ (119‬ראה סה״מ תרס״א ם״ע קעח ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 120‬המספר ‪ ..‬המספר‪ :‬המספר ‪ ..‬המ‪tp‬פר‪.‬‬
‫‪ (121‬ומ״מ‪ :‬אוצ״ל‪ :‬מ״מ‪.‬‬
‫תהלים פד‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(109‬‬
‫ע״פ איוב לח‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪(110‬‬
‫תחלים קמז‪ ,‬ה )ושם‪ :‬לתבונתו(‪ .‬וראה לעיל פפ״ו‬ ‫‪(111‬‬
‫)שם(‪.‬‬
‫‪ (112‬בפ׳‪ :‬ראה פרכ״ז)ח״ב ‪ y‬תרל ואילך(‪.‬‬
‫‪ (113‬ב״ב עה‪ ,‬א‪ .‬הובא בשל״ה שם‪.‬‬
‫‪ ( 114‬ע״ד‪ :‬אוצ״ל‪ :‬הוא ע״ד‪.‬‬
‫רלא‬ ‫ש״פ נח‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫בו כח הא״ם כו׳‪ ,‬והוא מה שיש בהבלים משרשם ומקורם‪ ,‬בחי׳ כח הגבול שבא״ם‪ ,‬שהוא‬
‫א״ם ממש כמו כח הבלי גבול כו‪ /‬וז״ע המספר דעוה״ב שהוא בלי מספר‪ ,‬שזהו מצד כח‬
‫המספר שבהמספר כו‪ /‬והאופן הב׳ הוא‪ ,‬דהמספר דעוה״ב הוא מבחי׳ האורות‪ ,‬שנת״ל־־‪1‬‬
‫דמספר האורות הוא בבחי׳ בלי מספר‪ ,‬ובפרט מצד דביקות האור בשרשו ומקורו‪ ,‬ה״ה‬
‫בבחי׳ בלי גבול‪ ,‬וע״כ המספר הוא בבחי׳ בלי מספר כו׳‪ .‬ובזמן שערש״מ‪ ,‬ממשיכים גם‬
‫במספר מבחי׳ בלי מספר‪ ,‬וכמשנת״לי^׳ שזהו ע״י התורה וע״י תשובה כו׳‪ ,‬ואז גם המספר‬
‫דעוה״ז הוא בבחי׳ לא יספר‪ ,‬כמו המספר דעוה״ב כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והקשה השל״ה‪ ,‬והלא הברכה היא בדבר הסמוי מהעין‪ .‬ותי׳ דמספר עוה״ז הוא‬
‫לא טוב‪ ,‬ומספר עוה״ב הו״ע את שדרכו למנות‪ ,‬אותיות התורה‪ ,‬והוא מספר‬
‫אשר לא יספר‪ ,‬כי אין המספרי׳־* לההשגות גם עכשיו‪ ,‬ולעתיד יהי׳ בבחי׳ בל״ג‪ ,‬וכמו‬
‫לתבונתו אין מספר‪ ,‬וגם שהוא בבחי׳ השגות מחולקות‪ .‬והענין‪ ,‬דהנה נת׳ דעיקר המספר‬
‫הוא בכלים‪ ,‬וכלים דאצי׳ הן בלי מספר‪ ,‬מצד כח המספר שבהם‪ .‬וגם י״ל שזהו בחי׳ מספר‬
‫האורות‪ ,‬שהוא בלי מספר‪ .‬וכשעושין רש״מ‪ ,‬ממשיכים במספר מבחי׳ בלי מספר‪.‬‬

‫צ( א מנ ם להבין מ״ש השל״ה דאת שדרכו למנות הוא המספר דעוה״ב‪ ,‬וכל שדרכו‬
‫למנות זהו המספר דעוה״ז‪ .‬וגם אינו מובן‪ ,‬והלא כתי׳**־* כי כל בשמים ובארץ‪,‬‬
‫דאחיד בשמיא ובארעא כו׳«׳*‪ ,‬דכל הוא בחי׳ יסוד״׳ המקשר ומחבר כו׳‪ ,‬ואיך הוא המספר‬
‫דעוה״ז כו׳‪ .‬הענין הוא‪ ,‬עפמ״שי־* יוצר אור כו׳ ובורא רע‪ ,‬וארז״ל ברכות די״א ע״ב‪ ,‬כתיב‬
‫רע‪ ,‬וקרינן הכל )היינו מה שאנו אומרים בברכת יוצר ובורא את הכל(‪ ,‬לישנא מעליא‪,‬‬
‫הרי כינו את רע בשם הכל‪ ,‬שהוא כל‪ .‬וכ״מ ברבות אחרי ר״פ כ״בי^*‪ ,‬ע״פיי^* ויתרון ארץ‬
‫בכל‪ ,‬אפי׳ דברים שאתה רואה מיותרין בעולם‪ ,‬כגון זבובים פרעושים ויתושין‪ ,‬אף הם‬
‫בכלל ברייתו ש״ע‪ ,‬דכתיב‘^‘ ויכולו השמים‪ ,‬הרי גם יתושים)שמכניסים ואינם מוציאים־״‪,‬‬
‫שהו״ע הסט״א כו׳‪ ,‬כמ״ש במ״א«*( נק׳ בכל‪ .‬והרמ״ק*־* כ׳ בכוונת ומלכותו בכל משלה־**‘‪,‬‬
‫דהיינו גם על הקלי׳ וסט״א כו׳‪ ,‬הרי דבכל כולל הכל כו׳‪ .‬וי״ל עפמ״ש במ״א®^‘‪ ,‬דמהיסוד‬
‫יש ב׳ מיני שפע‪ ,‬הא׳‪ ,‬מבחי׳ הימין‪ ,‬שנמשך רק למקום הראוי‪ ,‬והוא בחי׳ השפעה פנימית‬
‫ועצמית כו׳‪ ,‬והב׳‪ ,‬מצד השמאל‪ ,‬שנמשך שפע המותרות לחיצונים כו׳‪ .‬וזהו מה שכל כולל‬
‫הכל ”*‪ ,‬דכל הוא בחי׳ יסוד‪ ,‬דמבחי׳ השמאל נמשך לכל כו׳‪ .‬גם י״ל ע״פ מ״ש בלק״ת סד״ה‬

‫‪ (132‬ראה גיטין נו‪ ,‬ב‪ .‬במדב״ר פי״ח‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪ (122‬פפ״ו ) ‪ 7‬רב ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 133‬ראה תניא פכ״ד )ל‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (123‬שם ) ‪ 7‬רכא(‪.‬‬
‫‪ ( 134‬ראה פרדס שער טז)שער אבי״ע( פ״ז‪ .‬ספר גירושין‬ ‫‪ (124‬המספר‪ :‬אוצ״ל‪ :‬מספר‪.‬‬
‫לרמ״ק פרק צג‪ .‬מחזור לר״ה ויוהכ״פ עם פירוש הרמ״ק‬ ‫‪ (125‬דברי הימים־א כט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫)קושטא‪ ,‬של״ו( בתפילת העמידה לר״ה )פיסקא ״מלוך על‬ ‫‪ (126‬ראה זהר ח״א לא‪ ,‬ם ‪7‬׳א‪ .‬ח״ב קטז‪ ,‬א‪ .‬ח״ג רנז‪ ,‬ם ‪7‬׳א‪.‬‬
‫העולם כולו״(‪ .‬סידור תפלה למשה בתפלת העמידה לר״ה שם‬ ‫זהר חדש קג‪ ,‬ב‪ .‬תקו״ז תיקון מז)פד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫)מו‪ ,‬א בהוצאת פרעמישלא‪ ,‬תרנ״ב(‪.‬‬ ‫‪ (127‬ראה זח״א קבב‪ ,‬א‪ .‬הובא באוה״ת חיי שרה קכו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 135‬תהלים קג‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫לקו״ת בהעלותך לד‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (136‬ראה פרדס שער ז)שער הצנורות( פ״ד)הובא בשל״ה‬ ‫‪ (128‬ישעי' מה‪ ,‬ז‪.‬‬
‫יט‪ ,‬ב(‪ .‬שער הגלגולים הקדמה לד‪ .‬שער הכוונות ענין תחום‬ ‫‪ (129‬פיסקא ב‪.‬‬
‫שבת‪ .‬אוה״ת שה״ש ח״ב ע' תרנב‪.‬‬ ‫‪ (130‬קהלת ה‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (137‬ראה זח״ג רמז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (131‬בראשית ב‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫צהר תעשה לתיבה‬ ‫רלב‬

‫כי ההרים ימושו “*‪ ,‬ההפרש בין כי כל בשמים ובארץ “*‪ ,‬למ״שי« וברית שלומי לא תמוט‪,‬‬
‫דכי כל הוא ההמשכה שע״ם סדר ההשתל׳‪ ,‬שמתמעט ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬אבל וברית שלומי‬
‫קעג לא תמוט הוא שנמשך בחי׳ גילוי אור ממש למטה כר‪ .‬וזהו דבחי׳ כל הוא המספר דעוה״ז‪,‬‬
‫שמתמעט האור‪ ,‬ובא בבחי׳ הגבלה ובבחי׳ כמה העלמות והסתירים‪ ,‬עד שנמשך קצת שפע‬
‫גם לחיצונים כר‪ ,‬משא״ב בחינת וברית שלומי‪ ,‬שנמשך גילוי אור‪ ,‬אין שם שום אחיזה‪,‬‬
‫ונמשך רק למקום הראוי כר‪ .‬וזהו ג״כ מ״ש״** יראו מה׳ כל הארץ‪ ,‬כל חארץ דוקא‪ ,‬אף‬
‫מבחי׳ כל שדרכו למנות‪ ,‬שאפי׳ המזיקים יריאים מהשי״ת‪ ,‬וכמארז״ל*** אלמלא ניתנה‬
‫רשות לעין לראות כר‪ ,‬ואעפ״כ אין עושים כלום‪ ,‬מפני מורא שמים‪ ,‬עד שלא יוכל לעבור‬
‫את פי ה׳ כר^י*‪ ,‬דעם היות שיש להם אחיזה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬נמשך משם גם בחי׳ היראה עליהם כר‪.‬‬
‫אך יראה זו היא יראת העונש לבד כר‪ .‬ובד״ב מ״ש יראו מה׳‪ ,‬היא בחי׳ יר״ת‪ ,‬שהיא‬
‫מרחוק‪ ,‬וזהו מה׳ כו׳«*‪ .‬וצ״ל יראו את ה׳ קדושירי*‪ ,‬בבחי׳ ביטול ממש‪ ,‬שזהו פי׳ את‬
‫הוי׳ “*‪ ,‬להיות בבחי׳ את הטפל “* ממש לש׳ הוי׳‪ ,‬שלא להיות שום רצון בפ״ע כלל כר‪.‬‬
‫וז״ע את שדרכו למנות בבחי׳ את הטפל ובטל כר‪.‬‬

‫ובד״ב זהו בחי׳ מספר האורות ומספר הכלים‪ ,‬דמספר האורות זהו בחי׳ את שדרכו למנות‪,‬‬
‫דהאורות הן בבחי׳ דביקות‪ ,‬והביטול הוא בבחי׳ ביטול במציאות כר‪ ,‬וכן בעבודה‬
‫הו״ע למס״נ באחד “*‪ ,‬להיות בבחי׳ ביטול במציאות ממש כר‪ ,‬כמשנת״ל"*‪ .‬וזהו ג״כ ענין‬
‫המספר דעוה״ב‪ ,‬דאין זולתך מלכנו לחיי עוה״ב “*‪ ,‬שזהו בבחי׳ האור שדבוק במקורו כר‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א “*‪ .‬ומספר הכלים זהו בחי׳ כל שדרכו למנות‪ ,‬דהכלים הן בבחי׳ מספר וגבול‪,‬‬
‫ומזה נמשך ההגבלה למטה‪ ,‬עד שיכול להיות אחיזה כו׳‪ .‬ונת״ל"* דבעבודה‪ ,‬ענין ריבוי‬
‫הכלים הוא הבירור ותיקון דנה״ב בבחי׳ כפי׳ וביטול היש כר‪ ,‬וע״י הכפי׳ וביטול‬
‫דחומריות הנה״ב‪ ,‬שעי״ז נעשה תיקון הכלים‪ ,‬ממשיכים עי״ז מבחי׳ שרש ומקור הכלים‪,‬‬
‫בחי׳ כח הגבול‪ ,‬היינו בחי׳ המספר את המספר “*‪ ,‬שעי״ז יהי׳ גם המספר בבחי׳ בל״ג‪ ,‬ולא‬
‫יש אחיזה לחיצונים כר‪ .‬ובמ״א״־* מבואר דע״י תיקון הכלים נמשך מבחי׳ האור שלמעלה‬
‫מהכלים‪ ,‬שמאיר בגילוי תוך הכלים כר‪ ,‬ועי״ז הוא בבחי׳ מספר אשר לא יספר כר‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬

‫ו עפ״ז יובן מ״ש** צהר תעשה לתיבה‪ .‬דהנה ידוע בשם הבעש״ט*־*‪ ,‬דתיבה הו״ע תיבות‬
‫התפלה‪ .‬וארז״ל “* מט״ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל‪ ,‬דכתר הוא‬
‫בחי׳ רצון “*‪ ,‬והיינו המשכת רצון חדש להיות גאולה ורפואה כר*=*‪ .‬והנה‪ ,‬הכתר עשוי‬
‫מאבנים טובים‪ ,‬וידוע דאבנים הן אותיות‪ ,‬וכמא׳ “* שתי אבנים כר‪ ,‬וצ״ל אבנים טובים‬

‫‪ (148‬ע״פ נוסח תפילת שבת‪.‬‬ ‫‪ (138‬תצא מא‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (149‬ראה םה״מ תרנ״ב ם״ע יא ואילך‪ .‬תרנ״ד ע׳ מב‪.‬‬ ‫‪ (139‬ישעי׳ נד‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (150‬ראה אוה״ת ענינים ע׳ קעד‪.‬‬ ‫‪ (140‬תהלים לג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (151‬ראה צוואת הריב״ש סימן עה‪ .‬אוה״ת נח ח״ג תרמ‪,‬‬ ‫‪ (141‬ראה ברכות ו‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫א‪ .‬כתר שם טוב)קה״ת‪ ,‬תשס״ד( הוספות סימן ח ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (142‬ע״פ בלק כב‪ ,‬יח‪ .‬שם כד‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ ( 152‬ראה זח״א לז‪ ,‬ב‪ .‬תו״א מקץ מב‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ תש״ח ע'‬ ‫‪ (143‬ראה לקו״ת במדבר יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .202‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (144‬תהלים לד‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (153‬ראה לעיל פ״א )ע׳ ב ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (145‬ראה ברכות לו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 154‬ראה םה״מ תרכ״ט ס״ע יב ואילך‪.‬‬ ‫‪ (146‬ואתחנן ו‪ ,‬ד‪ .‬וראה זח״ב קיט‪ ,‬א‪ .‬פרי עץ חיים שער‬
‫‪ (155‬ספר יצירה פ״ד מי״ב )בקצת דפוסים ‪ -‬מט״ז(‪ .‬וראה‬ ‫הק״ש פי״ב‪.‬‬
‫תו״א וארא נו‪ ,‬סע״ב‪.‬‬ ‫‪ (147‬פפ״ו)ע׳ רכ(‪.‬‬
 ‫רלג‬ ‫ש״פ נח‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫ומאירים*^‘‪ ,‬והוא ע״י בירור ותיקוז הנה״ב‪ ,‬שזהו כל ענין התפלה‪ ,‬לברר את הנה״ב׳ וע״ז‬
‫נסדר סדר התפלה בפסוד״ז וברכות ק״ש‪ ,‬דפסוד״ז היא לזמר עריצים®־*‪ ,‬שע״י ההילולים‬
‫ותשבחות נעשה חקיקה מבחוץ‪ ,‬שיוצא הנה״ב מחומריות הרע כר‪ ,‬ואח״כ בברכות ק״ש‪,‬‬
‫בהתבוננות ביטול המלאכים‪ ,‬נעשה החקיקה בפנים‪ ,‬להיות בבחי׳ כלי לאלקות‪ ,‬והוא ענין‬
‫ואהבת כר בכל לבבח®*‪ ,‬בשני יצריך כו׳®־*‪ ,‬וכמ״ש במ״אי־*‪ .‬וע״י תיקון ובירור הנה״ב‬
‫שבתפלה‪ ,‬האותיות דתפלה הן אבנים טובים ומאירים‪ ,‬שנעשה עי״ז כתר לקונו‪ ,‬בחי׳‬
‫המשכת רצון חדש כר‪ .‬וזהו צהר תעשה לתיבה‪ ,‬אבן טוב‪ ,‬דתיבות התפלה יהיו בבחי׳ אבן‬
‫טוב המאיר כר‪ .‬והאור הוא כצהרים‪ ,‬היינו כנ״ל‪ ,‬שע״י בירור נה״ב‪ ,‬שנעשה עי״ז תיקון‬
‫הכלים למעלה‪ ,‬נמשך מבחי׳ האור שלמעלה מהכלים כר‪ ,‬וז״ע צהרים הנקרא טיהראס®!‪,‬‬
‫והוא גילוי בחי׳ עצמות אוא״ם‪ ,‬וכמ״ש במ״א*®* בענין אוכם הוא קדם עה״ע®®*‪ ,‬ע״ד שרגא‬
‫בטיהרא כר®®■‪ .‬ובספר נועם אלימלך®®■ אי׳ בפי׳ צהר תעשה לתיבה‪ ,‬שע״י תיבות התפלה‪,‬‬
‫קעד‬ ‫נהפך צירוף צרה לצירוף צהר®®■‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דמהמספר דעוה״ז‪ ,‬להיות שבא בבחי׳ מספר‬
‫וגבול‪ ,‬ובהעלמות והסתירים‪ ,‬יכול להיות ח״ו צירוף צרה ר״ל‪ ,‬אך ע״י שפועל בעצמו‬
‫ומקבל עליו כפי׳ בחומריות הנה״ב שלו‪ ,‬ממשיכים עי״ז מבחי׳ בלי מספר במספר‪ ,‬והיינו‬
‫שהמספר דעוה״ז הוא ג״כ כמו המספר דעוה״ב כר‪ ,‬ועי״ז נהפך צירוף צרח לצירוף צהר‪,‬‬
‫שהוא בחי׳ גילוי אור כר‪ .‬ומ״ש בפרש״י י״א חלון‪ ,‬זהו מ״ש בע״ח®®■ דאוא״ס מאיר‬
‫בכו״חי®■ כר ובז״א דרך חלון כר‪ ,‬והיינו שהאוא״ס שלמעלה מהשתל׳ מאיר בכו״ח בבחי׳‬
‫קירוב כו׳‪ ,‬ובז״א בדרך חלון כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א®®■‪ .‬והענין בתפלה הוא‪ ,‬כמ״ש®®■ קרוב ה׳‬
‫כר לכל אשר יקראוהו באמת‪ ,‬ומבואר במ״א®׳■‪ ,‬שזהו המס״נ באחד בק״ש‪ ,‬שע״י הקדמת‬
‫למם״נ באחד®®■‪ ,‬ואה״ר דבכל מאלד®■‪ ,‬ממשיכים גילוי אוא״ס בתפלה‪ ,‬שזה ענין ברוך‬
‫אתה הוי׳ כר‪ ,‬והיינו בעבודת הצדיקים‪ ,‬שממשיכים רצון חדש בתפלה על ידי הקדמת‬
‫המס״נ באחד‪ ,‬שזה ענין מספר דעוה״ב‪ ,‬את שדרכו למנות כר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וזהו צהר תעשה‪,‬‬
‫בחי׳ חלון‪ ,‬להיות גילוי אוא״ם ב״ה ע״י העבודה דמם״נ כר‪ .‬וי״א צהר אבן טוב הוא‪,‬‬
‫שהגילוי דאוא״ס ב״ה הוא ע״י כפיית החומריות דנה״ב כר‪ .‬וזהו ג״כ מ״ש® ואל אמה‬
‫תכלינה‪ ,‬פי׳ אמה הוא ענין אחת ”■ היא יונתי®’■‪ ,‬שהוא ענין למס״נ באחד כר®׳■‪ .‬גם ענין‬
‫ואל אמה תכלינה הוא ענין מיעוט הכלים®״‪ ,‬היינו שהכלים יהיו בבחינת מיעוט וביטול‪,‬‬

‫מצירוף צרה לצירוף צהר ע״ד מנגע נתהפך לענג כענין כולו‬ ‫ע״פ ישעי׳ כה‪ ,‬ה‪ .‬וראה זח״ג רפד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(156‬‬
‫הפך שער לבן״‪.‬‬ ‫ואתחנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬‫‪(157‬‬
‫‪ ( 165‬ראה בשם הבעש״ט‪ :‬תולדות יעקב יוסף פ׳ נח)יג‪ ,‬א‬ ‫משנה ברכות נד‪ ,‬א‪ .‬ספרי ופרש״י עה״פ‪.‬‬ ‫‪(158‬‬
‫בהוצאת קארעץ‪ ,‬תק״מ(‪ .‬כתר שם טוב )קה״ת‪ ,‬תשס״ד( סימן‬ ‫ראה לקו״ת בחוקותי מז‪ ,‬ד‪ .‬םה״מ תרס״ה ע׳ יג‪ .‬עת״ר‬ ‫‪( 159‬‬
‫פזג‪ .‬הוספות סימן ג‪ .‬סימן ט־י‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫ע׳ קצה‪.‬‬
‫‪ (166‬ראה עץ חיים שער מב)שער דרושי אבי״ע( פי״ג־יד‪.‬‬ ‫‪ (160‬ראה פרש״י מקץ מג‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ = (167‬בכתר וחכמה‪.‬‬ ‫‪ (161‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א ‪ y‬קעט‪.‬‬
‫( ראה לעיל פל״ז ) ‪ y‬פא ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪1 6 8‬‬ ‫מאמרי אדמו״ר האמצעי דרושים לפסח ע' קעו ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫‪ (169‬תהלים קמה‪ ,‬יה‪.‬‬ ‫תרל״ב ה״ב ‪ y‬תרכו‪ .‬עת״ר ס״ע סב ואילך‪.‬‬
‫‪ (170‬ראה תו״ח וישב רא‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (162‬ראה תקו״ז ת״ע)קלה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (171‬שה״ש ו‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪ (163‬חולין ם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (172‬ראה אוה״ת נח שם תרלט‪ ,‬ב‪ .‬תרמ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (164‬להרה״ק ר׳ אלימלך מליזענסק ‪ -‬עה״פ צהר תעשה‬
‫‪ (173‬ראה לקו״ת שה״ש מב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫לתיבה‪ ,‬וז״ל‪ :‬״פירוש שהצדיק על ידי תיב]ו[ת התורה שלומד‬
‫‪ ( 174‬ראה אוה״ת שם )תרמ‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫בה הוא מהפך הצרה לצהר״‪ - .‬הובא באוה״ת נח ח״ג תרמ‪,‬‬
‫ב‪ .‬ושם‪ :‬״בספר נועם אלימלך פי' שע״י תיבות התפלה מהפך‬
 ‫צהר תעשה לתיבה‬ ‫רלד‬

‫שעי״ז מאיר בהם ריבוי אור כו‪ /‬וכמו בעקודים‪ ,‬שהי׳ כלי א׳ ”>‪ ,‬ולא הי׳ שבירה ח״ן‪,176‬‬
‫מפני שהכלי היא בבחי׳ אחד כו״״‪ .‬וזה«״ ענין מיעוט הכלים‪ ,‬שיקבלו ריבוי האור כו‪/‬‬
‫והיינו הנעשה ע״י בירור הנה״ב‪ ,‬שהוא ענין ביטול הכלים‪ ,‬שעי״ז מאיר גילוי אוא״ם ב״ה‪.‬‬
‫וזהו צהר תעשה לתיבה‪ ,‬שאותיות התפלה יהיו בבחי׳ אבן טוב המאיר‪ ,‬ע״י כפיית‬
‫החומריות דנה״ב‪ .‬וזהו ואל אמה תכלינה‪ ,‬שיהיו הכלים בבחי׳ מיעוט וביטול‪ ,‬ועי״ז נמשך‬
‫גילוי אוא״ס למטה‪ ,‬להיות המספר דעוה״ז ג״כ בבחי׳ מספר אשר לא יספר כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ומ״ש השל״ה דכל שדרכו הוא מספר עוה״ז‪ ,‬והלא כל הוא בחי׳ יסוד‪ ,‬העניו‬
‫הוא‪ ,‬כדכתי׳ רע‪ ,‬וקרינן הכל‪ ,‬דמצד השמאל נמשך לחיצונים‪ ,‬וגם‪ ,‬דהשפעת‬
‫היסוד הולך ומתמעט‪ .‬וזהו יראו מה׳ כל הארץ‪ .‬אבל יראו את ה׳‪ ,‬את הטפל‪ ,‬הו״ע את‬
‫שדרכו למנות‪ .‬והוא מספר האורות‪ ,‬בחי׳ דביקות‪ ,‬ובעבודה‪ ,‬למס״נ באחד‪ .‬ומספר הכלים‪,‬‬
‫משם ההגבלה ואחיזה‪ .‬ובעבודה‪ ,‬תיקון הנה״ב‪ .‬ועי״ז מספר אשר לא יספר‪ ,‬גילוי שרש‬
‫הכלים‪ ,‬וגם המשכת עצם האור‪ .‬ובזה יובן מ״ש צהר תעשה לתיבה‪ ,‬אותיות התפלה‪ ,‬ע״י‬
‫בירור הנה״ב‪ ,‬הן בחי׳ אב״ט המאיר משרשן ומקורן‪ ,‬וי״א חלון‪ ,‬הוא עבודת הצדיקים‬
‫שממשיכים עצם האור‪ ,‬ועי״ז הוא בלי מספר‪ .‬ואל אמה תכלינה‪ ,‬בחי׳ אחת היא יונתי‪ ,‬וגם‬
‫מיעוט הכלים וביטולם‪.‬‬

‫בשלח ‪ y‬תי‪.‬‬ ‫‪ ( 175‬ראה עץ חיים שער ו)שער העקודים( פ״א‪ .‬תו״א נח‬
‫‪ (177‬ראה אוה״ת נח ח״ו תתרסח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫י‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 178‬וזה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וזהו‪.‬‬ ‫‪ ( 176‬ראה לקו״ת אמור לח‪ ,‬א‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫תקס״ח ח״א ‪ y‬א‪ y .‬יא‪ .‬תו״ח בראשית טז‪ ,‬ג‪ .‬יח‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת‬
 ‫רלה‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ וי ר א‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫קעה‬ ‫והו א‘ עומד עליהם תחת העץ ויאכלו־‪ .‬ואי׳ בגמ׳ קדושין דל״ב ע״ב‪ ,‬מעשה בר״א ור״י‬
‫ור״צ שהיו מסובין במשתה בנו של רבן גמליאל‪ ,‬והי׳ ר״ג עומד ומשקה כו׳‪ ,‬אר״א‬
‫לר״י‪ ,‬מה לך יהושע שאנחנו יושבים ור״ג עומד‪ ,‬והשיב לו ממ״ש גבי אאע״ה והוא עומד‬
‫עליהם כו׳‪ .‬משמע מזה‪ ,‬שהעמידה מה שעומד ומשמש‪ ,‬הוא ענין בפ״ע‪ ,‬לבד מה שמאכיל‬
‫ומשקה‪ .‬וא״כ‪ ,‬בהחסד שעשה אברהם עם המלאכים הי׳ ב׳ ענינים‪ ,‬דלבד מה שהאכילם‪,‬‬
‫הי׳ עוד מה שעמד עליהם‪ ,‬שזהו דבר בפ״ע‪ ,‬וצ״ל מהו ב׳ ענינים אלו‪ .‬גם צ״ל‪ ,‬דמ״ש תחת‬
‫העץ הוא לכאו׳ מיותר‪ ,‬שהרי כבר נא׳־ והשענו תחת העץ‪ ,‬והול״ל כאן והוא עומד עליהם‬
‫ויאכלו‪ ,‬ולמה נא׳ עוד הפעם תחת העץ‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק משנת״לי‪ ,‬דשם ספירה הוא‬
‫ל׳ מספר‪ ,‬ונת׳י שהוא בבחי׳ הכלים‪ ,‬דמספר הוא הגבלה‪ ,‬דשייך בבחי׳ הכלים‪ ,‬ולהיות‬
‫דמספר אינו התחדשות‪ ,‬כ״א גילוי ההעלם‪ ,‬הוא בכלים דאצי׳‪ ,‬שהן בבחי׳ גילוי ההעלם‬
‫כר‪ .‬ונת׳־ דעיקר ענין המספר‪ ,‬שהוא הגבלת דבר‪ ,‬הוא בבחי׳ מל׳‪ ,‬ולמעלה מהמל׳ אינו‬
‫שייך מספר‪ ,‬שהוא הגבלה‪ ,‬כ״א מספר האורות‪ ,‬שהוא בחי׳ מספר אשר לא יספר כו׳־‪ .‬ונת׳־‬
‫שזה ענין את שדרכו למנות וכל שדרכו למנות®‪ ,‬שזהו מספר האורות ומספר הכלים כר‪,‬‬
‫ושע״י תורה ותשובה ממשיכים בחי׳ לא מספר במספר‪ ,‬דהיינו שגם המספר דעוה״ז יהי׳‬
‫בבחי׳ אשר לא יספר כר‪.‬‬

‫צא( והפי' הב׳ בספירות־ הוא״‘ ל׳ סיפור והגדה‪ ,‬וכמ״ש הפרד״ם שם “ בשם הרש״ט־‘‪,‬‬
‫וזה לשונו‪ ,‬בבהיר־‘ מצאתי‪ ,‬אמאי אקרי ספירות‪ ,‬משום השמים מספרים‬
‫כבוד אל*‘‪ ,‬והכוונה כמו שהדבור והמכתב יבאר בהגבלתו להיות מורגש הדברים‬
‫הנעלמים בתוך מחשבת החכם‪ ,‬כן השמים מורים על השי״ת‪ ,‬שכן הספירות הם מגלות‬
‫המחשבות הנעלמות כר‪ ,‬וכ׳ הפרד״ס®‘ ע״ז‪ ,‬שהספירות מספרות ומגבילות את הבלתי‬
‫מוגבל כר‪.‬‬

‫ואילך( פקט״ז)ס״ע דש ואילך(‪ .‬פקי״ט)ע׳ שיב ואילך((‪ .‬פירוש‬ ‫‪ ( 1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על‪ :‬ד״ה בזהר פ' חיי‬
‫ד' ‪ -‬לשון ספר ‪ -‬לקמן פקכ״ג )ע׳ שכד ואילך(‪ - .‬ד׳‬ ‫שרה)אוה״ת חיי שרה קו‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״א‬
‫הפירושים מיוסדים‪ ,‬כנראה‪ ,‬על מקומות שצויינו בהערה‬ ‫ע' ע ואילך(‪ .‬ביאור לד״ה וקבל היהודים בתו״א מגילת אסתר‬
‫הבאה‪ .‬וראה גם ד״ה כי תשא תשכ״ו‪ .‬ד״ה וספרתם לכם‬ ‫צז‪ ,‬א ואילך‪ .‬ד״ה וידבר גר בוקר ויודע באוה״ת קרח ‪ y‬תשה‬
‫תש״ל‪.‬‬ ‫ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (10‬ראה ד״ה בזהר פ׳ חיי שרה שבהערה ‪ .1‬אוה״ת תשא‬ ‫‪ (2‬וירא יח‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ע' א׳תתכג‪ .‬םה״מ תרל״ח ‪ y‬סה ואילך‪.‬‬ ‫‪ (3‬שם‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ ( 11‬שער ח)שער מהות והנהגה( פ״ב‪ .‬הנ״ל פפ״ג)ע׳ ריג(‪.‬‬ ‫‪ (4‬פפ״ג ) ‪ 7‬ריג ואילך(‪.‬‬
‫‪ = ( 12‬הר׳ שם טוב )בספר האמונות)פירארא‪ ,‬שי״ז( שער‬ ‫‪ (5‬פפ״ד ) ‪ 7‬רטו ואילך(‪.‬‬
‫ד פ״ד )כה‪ ,‬סע״ב ואילך((‪.‬‬ ‫‪7 (6‬׳פ הושע ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (13‬ספר הבהיר סקכ״ה‪.‬‬ ‫‪ (7‬פפ״ז ואילך ) ‪ 7‬רכג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (14‬תהלים יט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (8‬ביצה ג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (15‬שם‪ .‬הובא באוה״ת וירא ה״ד תשלח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (9‬פירוש הא׳ ‪ -‬ספירה לשון מספר)לעיל פפ״ג ואילך ) ‪7‬‬
‫ריג ואילך((‪ .‬פירוש ג׳ ‪ -‬לשון אבן ספיר)לקמן פק״ד)ע׳ רסט‬
 ‫והוא עומד עליהם‬ ‫רלו‬

‫והענין הוא«‪ ,‬דכמו שהדבור הוא גילוי המח׳‪ ,‬שהמח׳ היא בהעלם‪ ,‬דכשאדם חושב אינדי‬
‫יודעים מה הוא חושב‪ ,‬והדבור מגלה העלם המח׳ כר‪ ,‬וכידוע״■ בענין ולכבודי‬
‫בראתיו יצרתיו״■‪ ,‬דבריאה הוא בחי׳ חשך והעלם״״‪ ,‬ויצי׳ הוא בחי׳ גילוי ההעלם דבריאה‬
‫כר‪ ,‬שהמח׳ שהיא בחי׳ בריאה‪ ,‬היא בבחי׳ העלם עדיין‪ ,‬ונק׳■״ בורא חשך‪ ,‬וסיבת ההעלם‬
‫דמח׳ הוא‪ ,‬מפני שהאותיות דשם אינם בבחי׳ מציאות עדיין עם היות שיש שם אותיות‪,‬‬
‫אינן בבחי׳ מציאות עדיין‪ ,‬להיות בבחי׳ גילוי אל הזולת‪ ,‬ובדבור האותיות הן בבחי׳‬
‫מציאות עד שמורגשים אל הזולת כר‪ ,‬והרי העלם המחשבה מתגלה ממש ע״י הדבור כר‪,‬‬
‫כן הע״ם דאצי׳‪ ,‬שהן בחי׳ הכלים‪ ,‬הם מגלים העלם האורות עליונים‪ ,‬שבלתי הכלים הרי‬
‫האורות מצ״ע לא יהיו בבחי׳ המשכה ולא בבחי׳ התגלות כר‪ ,‬וע״י הכלים נמשכים‬
‫ומתגלים למטה כר‪.‬‬

‫והענין‪ ,‬דהנה ידוע דטבע האורות הוא להיות בבחי׳ הסתלקות למעלה כר״״‪ .‬וכמו עד״מ‬
‫בכחות הנפש‪ ,‬אנו רואים‪ ,‬שכל כח ואור שהוא עליון במדרי׳‪ ,‬ה״ה בבחינת‬
‫התעלמות ועלי׳‪ ,‬וכל כח שלמטה במדרי׳‪ ,‬ה״ה בבחי׳ התגלות והמשכה‪ .‬וכמו בשכל ומדות״״‪,‬‬
‫הרי המדות הן בבחי׳ יציאה והתגלות‪ ,‬שא״א להיות מדות בהתעלמות‪ ,‬שהרי הם התעוררות‬
‫והתפעלות באיזה דבר‪ ,‬וא״כ ה״ה בבחי׳ יציאה והתגלות כר‪ .‬ולכן נמשלים המדות באברים‬
‫קעו חיצונים‪ ,‬כמו חסד דרועא ימינא כר״״‪ ,‬שהן איברים הבולטים ויוצאים מהגוף־״‪ ,‬שכן ענין‬
‫המדות‪ ,‬שהן בבחי׳ בליטה והתגלות כר״״‪ .‬וענין המדות הוא‪ ,‬שנמשך לדבר שלמטה ממנוי״‪,‬‬
‫דבד״ב המדות הן בחי׳ שפלות בנפש‪ ,‬דהיינו שמשפילים אותו ממהות העצמי כר‪ .‬ופעולת‬
‫המדות א״א בלי זולת‪ ,‬והיינו שפעולתם הוא בהתגלות ובהמשכה לאיזה דבר כר‪ .‬משא״ב‬
‫המוחין אינם בבחי׳ התגלות‪ ,‬היינו שאינם בבחי׳ יציאה והתגלות‪ ,‬כ״א בבחי׳ העלם בעצמו‬
‫כר‪ .‬ואדרבה‪ ,‬המוחין פועלים התעלמות גם בשארי הכחות‪ ,‬וכמו כל״״ רוחו יוציא כסיל‪,‬‬
‫והחכם בכחו לעצור בעצמו ולהסתיר עניניו כר‪ .‬וענין המוחין הוא שמקשר א״ע לדבר‬
‫שלמעלה ממנו‪ ,‬שז״ע המוחין‪ ,‬להבין מה שלמעלה ולקשר ולדבק עצמו לזה כר‪ .‬ופעולת‬
‫המוחין אינו לזולתו‪ ,‬כ״א לעצמו‪ ,‬כנודע״״‪ ,‬ומוחין דגדלות טבעם בבחי׳ הבדלה דוקא‪ ,‬כידוע‬
‫ומבו׳ במ״א״״‪ .‬הרי כל כח שהוא אור עליון יותר‪ ,‬טבעו הוא בבחי׳ התעלמות ועלי׳ כר‪.‬‬
‫וכמו״כ טבע האור למעלה הוא בבחי׳ עלי׳ והסתלקות כר)ויצדק המשל דמוחין ומדות על‬
‫האורות וכלים‪ ,‬לפי מה שפי׳ בע״ח״״‪ ,‬דחיוהי■״ הוא בחי׳ המוחין‪ ,‬וגרמוהי■״ בחי׳ הכלים״״‪,‬‬

‫לקמן ח״ד ‪ y‬ותתקד‪.‬‬ ‫‪ (16‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה בזהר פ' חיי שרה שבהערה‬
‫‪ (26‬ראה םה״מ תרס״ד ע' קעב‪ .‬פר״ת ם״ע צב ואילך‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬קנ ואילך‪ .‬לקמן ח״ד ‪ y‬ותתקעח‪.‬‬ ‫אינו‪ = :‬איננו‪ ,‬אין אנו‪.‬‬ ‫‪(17‬‬
‫ח״ו ע' וא׳רלא‪.‬‬ ‫ראה לקו״ת בלק סז‪ ,‬א ואילך‪ .‬תו״ח בשלח קלט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫‪ (28‬משלי כט‪ ,‬יא)ושם‪ :‬כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור‬ ‫ישעי' מג‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫ישבחנה(‪.‬‬ ‫ראה לקו״ת שה״ש ד‪ ,‬ג‪ .‬מב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫‪ (29‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬קנא‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫ע״ם ישעי' מה‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫‪ (30‬ראה םה״מ תרל״ג ח״א ע' שמח‪ .‬תרנ״ג ‪ y‬רכח‪ .‬תרצ״ב‬ ‫ראה לקו״ת ר״ם אחרי)כה‪ ,‬ג(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫‪ y‬קכט‪.‬‬ ‫ראה לעיל פמ״ו)ע' קה ואילך(‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫‪ (31‬ראה תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬ ‫תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪(24‬‬
‫‪ (32‬הכלים‪ :‬אוצ״ל‪ :‬המדות‪.‬‬ ‫ראה גם םה״מ תר״ם ע' תה‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬שמג‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
 ‫רלז‬ ‫ש״פ וירא‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ומבו׳ במ״א^^‪ ,‬דגם מה שפי׳ רבינו ז״לי־ דחיוהי הן האורות וגרמוהי כלים‪ ,‬ה״ז מתאים עם‬
‫מ״ש בע״ח‪ ,‬כי המוחין עיקרן בחי׳ אור‪ ,‬ומדות עיקרם בחי׳ כלים כו׳(‪.‬‬

‫וז״ש־’ כי ה׳ אלקיך אש אוכלה‪ ,‬כמו טבע האש לעלות למעלה להכלל באש היסוד^י‪ ,‬שזהו‬
‫מצד הדקות שבו‪ ,‬לכן יש בו טבע העלי׳ כו׳‪ ,‬דכל היסודות הם חומריים‪ ,‬ומשו״ז יש‬
‫בהם טבע הירידה למטה כו׳‪ ,‬משא״ב האש הוא מציאות דק ורוחניים‪ ,‬והוא בבחי׳ קירוב‬
‫הערך אל מקורו‪ ,‬וכאלו נא׳ שנרגש בו מקורו כו׳‪ ,‬ע״כ יש בו טבע העלי׳‪ ,‬לעלות וליכלל‬
‫בשרשו ומקורו‪ .‬רק כשיש דבר הנאחז‪ ,‬כמו שמן ופתילה‪ ,‬ה״ה נאחז בהם למטה כו׳‪ ,‬דהיינו‬
‫כשיש דבר המקבל את האש‪ ,‬ומתפעל ממנו‪ ,‬להיות נשרף ונכלה בהאש‪ ,‬ה״ה יורד ונמשך‬
‫למטה כו׳‪ .‬וגם אז אינו נח בהפתילה‪ ,‬כ״א מתנענע תמיד למעלה‪ ,‬שאור האש חפץ בטבע‬
‫ליפרד מהפתילה‪ ,‬ולידבק בשרשו למעלה‪ ,‬ביסוד האש הכללי כו׳‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פי״ט‪.38‬‬
‫וכמו״כ הוא הדוגמא בבחי׳ האור למעלה‪ ,‬להיות שהוא בחי׳ הארה לבד‪ ,‬שהרי אין העצמי‬
‫נמשך ומתפשט‪ ,‬כ״א הארתו לבד כו׳‪ ,‬ולהיות שהוא בבחי׳ דביקות במקורו)שזהו כל ענין‬
‫האור‪ ,‬שהוא דבוק במקורו‪ ,‬כנודע( ונרגש בו מקורו‪ ,‬לכן הוא בבחי׳ עלי׳ והסתלקות‬
‫במקורו‪ ,‬ולא להיות בבחי׳ ירידה והמשכה למטה‪ ,‬שבזה הוא מתרחק ממקורו‪ ,‬כ״א כל‬
‫תשוקתו הוא להיות כלול במקורו כו׳)וכמשית״ל באורך(‪ .‬ורק ע״י הכלים‪ ,‬שהן דבר שנאחז‬
‫בהם האור‪ ,‬עי״ז דוקא בא האור בבחי׳ ירידה והמשכה להיות למטה כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬פי׳ הב׳ בספי׳ מהרש״ט‪ ,‬ל׳ סיפור‪ ,‬שהן מגלות המחשבות הנעלמות‪ ,‬וכ׳ הפרדס‬
‫שהן מספרות ומגבילות הבלתי מוגבל‪ .‬וכמו הדבור שמגלה המח׳‪ ,‬כן הכלים‬
‫מגלים האור‪ ,‬כי לולא הכלי‪ ,‬הרי טבע האור לעלות‪ ,‬דכל כח ואור עליון הוא בבחי׳ עלי׳‪,‬‬
‫וכמו שכל ומדות‪ ,‬המדות הן התגלות והמשכה לדבר שלמטה ממנו‪ ,‬והשכל הוא בבחי׳‬
‫עלי׳ ודביקות בדבר שלמעלה ממנו‪ .‬וכמו טבע האש לעלות מפני הקירוב למקורו‪ ,‬כמו״כ‬
‫האור‪ ,‬להיותו הארה הדבוקה במקורה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ עלי׳ והסתלקות‪ ,‬וע״י הכלים הוא בבחי׳‬
‫ירידה והמשכה‪.‬‬

‫צב( וראי' לזה‪ ,‬שהרי בעולם התהו‪ ,‬שהי׳ מיעוט הכליסי^‪ ,‬והיינו שלא היו כלים ראוים‬
‫קעז‬ ‫שיאחז ויתיישב בהם האור כו׳‪ ,‬הרי הי׳ השבירה‪ ,‬מצד זה שהאור נסתלק‬
‫למעלה‪ ,‬והכלים נשברו ונפלו למטה כו׳‪ .‬והגם דהאור דתהו הי׳ בבחי׳ ריבוי שלא הי׳‬
‫באפשרי להתיישב בכלי כו׳‪ ,‬כנודעיי‪ ,‬הנה זהו ג״כ מצד הכלי‪ ,‬דלהיות דהמשכת האור‬
‫הוא ע״י הכלי‪ ,‬שאין האור יורד ונמשך מצ״ע‪ ,‬כ״א ע״י הכלי דוקא‪ ,‬ממילא נמשך האור‬
‫כפי אופן הכלי‪ ,‬והכלים דתהו‪ ,‬להיותם בבחי׳ כלים עכ״פ‪ ,‬המשיכו ג״כ את האור‪ ,‬רק‬
‫להיותם כלים קטנים‪ ,‬שאינם ראוים לקבל אור שיהי׳ בבחי׳ התיישבות‪ ,‬המשיכו את האור‬

‫קא‪ .‬תקס״ט ‪ y‬רמג ואילך‪ .‬המשך מים רבים תרל״ו פק״ה‪.‬‬ ‫‪ (33‬ראה לקו״ת מטות פז‪ ,‬םע״ד‪ .‬אוה״ת וארא ‪ y‬קב‪ .‬םה״מ‬
‫םה״מ תרס״א ע׳ קעו‪ .‬תרס״ה ע׳ רכו‪ .‬ס״ע רצב ואילך‪ .‬םה״מ‬ ‫תרס״א ‪ y‬רטז‪ .‬לעיל פ״ה ) ‪ 7‬יא(‪ .‬םה״מ תרצ״א ע׳ עדר‪.‬‬
‫עזר״ת ם״ע קמג ואילך‪ .‬לקו״ש ח״ו ע׳ ‪.112‬‬ ‫‪ (34‬תניא אגה״ק ס״כ)קכט‪ ,‬סע״א ואילד(‪.‬‬
‫‪ (38‬כד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (35‬ואתחנן ד‪ ,‬כד‪ .‬וראה לקו״ת אחרי שם‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה עץ חיים שער הכללים פ״ט שער ט)שער שבירת‬ ‫‪ (36‬ראה תניא פי״ט דלקמן בפנים‪.‬‬
‫הכלים( פ״ו‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה במדב״ר פי״ד‪ ,‬יב‪ .‬זח״ב כד‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל׳‬
‫יסוה״ת פ״ד ה״ב‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן אתהלך לאזניא ס״ע‬
 ‫והוא עומד עליהם‬ ‫רלח‬

‫באופן כזה שא״א להתיישב כר‪ .‬ולהיות הכוונה היא להיות המשכת האור‪ ,‬וכמ״ש״י לא‬
‫לתהו בראה אלא לשבת יצרה כר‪ ,‬לזאת נתחדש בתיקון להיות ריבוי הכלים‪ ,‬היינו שיהיו‬
‫הכלים באופן כזה שיהיו ראוים שיאחז ויתיישב בהם האור כר״)וכידוע דריבוי הכלים‬
‫דתיקון הוא מצד הביטול דוקא‪ ,‬שז״ע מה שכל מדה נחלקת לכמה פרטים‪ ,‬וכמו שהחסד‬
‫יהי׳ בו גם בחי׳ הגבר‪ ,‬וכן הגבר יהי׳ בה בחי׳ החסד‪ ,‬שיש בזה ריבוי התחלקות פרטים‪,‬‬
‫ועי״ז יהי׳ התאחדות דחו״ג כר‪ ,‬שכ״ז הוא מצד הביטול‪ ,‬שלא להיות בבחי׳ מדה וקו א׳‪,‬‬
‫כ״א יהי׳ כלול גם מהמדה ההפכית כר^י‪ .‬והביטול הזה במדות הוא מהמוחין‪ ,‬שהם בבחי׳‬
‫ביטול‪ ,‬שזהו כל ענין המוחין להיות בבחי׳ הביטול דוקא‪ ,‬דענין הישות הוא היפך המוחין‬
‫האמיתים‪ ,‬וכמא׳״ כל גיא שוטה‪ ,‬ואמיתית המוחין הוא להיות בבחי׳ ביטול דוקא‪ ,‬וזהו‬
‫לפי שענין המוחין הוא שמבין ומשיג מה שלמעלה ממנו‪ ,‬ה״ז פועל בחי׳ ביטול בנפש כר‬
‫)והמוחין דסט״א הן בבחי׳ ישות‪ ,‬וכמ״שי* ראיתי איש חכם בעיניו כר‪ ,‬וכידוע בענין כהן‬
‫און כו׳«‪ ,‬אבל בקדושה ענין המוחין הן בחי׳ ביטול דוקא כר‪ .‬וי״ל‪ ,‬לפי שהמוחין דקדושה‬
‫הן כלים להענין המובן המושג‪ ,‬שנרגש הענין המושג‪ ,‬וע״כ הם בבחי׳ ביטול‪ ,‬דהרי‬
‫הביטול הוא מהענין המושג במוחו)שזהו למעלה ממנו‪ ,‬ופועל הביטול(‪ ,‬לא ההשגה‬
‫עצמה‪ ,‬והמוחין דסט״א אינם כלים ראוים לקבל אור‪ ,‬וע״כ אין הדבר המושג נרגש בהם‪,‬‬
‫לכן הן בבחי׳ יש כר‪ .‬וזהו שהגם שמבינים ענינים באלקות‪ ,‬כמו בריאה יש מאין וכה״ג‪,‬‬
‫ומ״מ אינם מתבטלים בזה‪ ,‬מפני שאצלם הוא רק ההשגה לבד‪ ,‬ועצם הענין אין להם שום‬
‫שייכות כלל כר‪ .‬אבל מוחין דקדושה ה״ה כלים הראוים להאור‪ ,‬דבהשגת ענין אלקי‬
‫נרגש הענין המושג‪ ,‬שזה פועל הביטול כר(‪ .‬וזהו הסיבה מה שכל ענין שכלי בא בריבוי‬
‫פרטים‪ ,‬שבזה יש פרטים שונים והפכים זה מזה כר‪ ,‬שזהו ג״כ מצד הביטול‪ ,‬וכמו מי שהוא‬
‫בישות ביותר‪ ,‬הוא מחזיק בדעתו‪ ,‬ואינו נותן מקום לסברת חבירו לחשוב בה אולי ימצאה‬
‫לנכון‪ ,‬ומי שהוא בטל‪ ,‬ה״ה חושב בסברת חבירו‪ ,‬גם שהיא היפך סברתו‪ ,‬ומקבלה אם‬
‫מוצאה לנכון כר‪ .‬וכמו״כ כללות הענין מה שכל אור שכל מתחלק לכמה פרטים‪ ,‬וגם‬
‫פרטים הפכים‪ ,‬שזה«* ענין ההשגה‪ ,‬להיות בהתחלקות פרטים דוקא‪ ,‬דבידיעה שטחיות‬
‫אינו רואה פרטים כלל בהענין‪ ,‬וכשמשיג את הענין ה״ה בא על הפרטים שבזה‪ ,‬והשגה‬
‫טובה היא כשבא הענין בפרטים הפכים‪ ,‬ואיך ששניהם אמת כר‪ ,‬ונודע ג״כ דכל שבא‬
‫לעומק השכל יותר‪ ,‬ה״ה בא בריבוי פרטים ביותר כר‪ ,‬דכ״ז הוא מצד הביטול דוקא כר‪.‬‬
‫ומהביטול דמוחין נמשך הביטול במדות‪ ,‬להיות בהם ריבוי הפרטים כנ״ל‪ .‬ונמצא‪ ,‬דריבוי‬
‫הכלים הוא מצד הביטול‪ ,‬שעי״ז הם כלים ראוים אל האור כר(‪ .‬וברבות הכלים"‪ ,‬יתרבה‬
‫האור וההמשכה ביותר כר‪ ,‬וכמ״ש« אין עוד כלי ויעמוד השמן‪ ,‬ואלו היו עוד כלים‪ ,‬הי׳‬
‫עוד ריבוי המשכת האורות כר‪.‬‬

‫תבואו העת״ר )לקמן ה״ד ע׳ ותתקעז(‪ .‬םה״מ עטר״ת ע' רצ‪.‬‬ ‫‪ (40‬ישעי׳ מה‪ ,‬יה)ושם‪ :‬לא תהו בראה לשבת יצרה(‪.‬‬
‫קונטרס ומעין מאמר טז פ״א‪ .‬םה״מ תש״ט ע׳ ‪.54‬‬ ‫‪ (41‬ראה סה״מ תרנ״ט ע' מב‪.‬‬
‫‪ (44‬משלי כו‪ ,‬יב)ושם‪ :‬ראית(‪ .‬וראה םהמ״צ להצ״צ לא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (42‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א ע׳ א ואילך‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה זח״ב סח‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת יתרו שם‪.‬‬ ‫תו״ח בראשית ט‪ ,‬א ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר ע' רטז‪.‬‬
‫‪ (46‬שזה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שזהו‪.‬‬ ‫‪ (43‬ראה קה״ר רפי״ב ובמתנות כהונה שם‪ .‬וראה םהמ״צ‬
‫‪ (47‬בהבא לקמן עד סוף הפרק ‪ -‬ראה תו״א מגילת אסתר‬ ‫להצ״צ קח‪ ,‬סע״א‪ .‬אוה״ת יתרו ם״ע תשכא ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫שבהערה ‪.1‬‬ ‫תרמ״ז ם״ע עח ואילך‪ .‬תרנ״ד ס״ע קב ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ע'‬
‫‪ (48‬מלכים־ב ד‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫תפג‪ .‬סה״מ עת״ר שם‪ .‬לקמן פתט״ז)ח״ד ע׳ ותתםא(‪ .‬ד״ה כי‬
 ‫רלט‬ ‫ש״פ וירא‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫וזהו ג״כ ענין הגדלת הז״א שנעשה ע״י המצות‪ ,‬דרמ״ח פקודין רמ״ח אברין דמלכאי‘‪,‬‬
‫דבחי׳ אברין דמלכא היינו בחי׳ הכלים דז״א‪ ,‬וע״י מצות מעשיות שהוא עשיית ריבוי‬
‫קעח‬ ‫הכלים‪ ,‬דהיינו טפ״ט״־‪ ,‬ובכל א׳ יש ראש תוך וסוף‪ ,‬וה״ח*= המגדילים כו׳^י‪ ,‬שע״י ריבוי‬
‫הכלים נמשך ריבוי האור כו‪ /‬שזהו מארז״ל ” ועשיתם אותם*=‪ ,‬מעלה אני עליכם כאלו‬
‫עשוני‪ ,‬דלכאורה מהו כאלו עשוני‪ ,‬והלא רמ״ח פקודיו הן רמ״ח אברין כו‪ /‬אך הענין‬
‫הוא‪ ,‬לפי שע״י המצות נעשה ריבוי הכלים‪ ,‬ומעלה אני עליכם כאלו עשוני‪ ,‬שהכלים‬
‫ממשיכים את האור‪ ,‬וכמו האברים שממשיכים את החיות==‪ ,‬שצריכים רק לתקן את האבר‪,‬‬
‫וממילא נמשך החיות כו׳‪ .‬ופי׳ עשוני‪ ,‬היינו‪ ,‬מפני שבלעדי הכלים לא הי׳ האור נמשך‪,‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬הי׳ בבחי׳ הסתלקות למעלה‪ ,‬וע״י הכלים נמשך האור היפך טבעו‪ ,‬וזהו שע״י‬
‫המצות דוקא עשוני‪ ,‬בבחי׳ המשכת האור כו׳)והמא׳ כאלו עשוני הוא מא׳ הז״א כו׳‪.56‬‬
‫וי״ל ג״כ עשוני ל׳ הכרחי־‪ ,‬והיינו כבי׳ הכריחוני להיות בבחי׳ ירידה בבחי׳ ציור אדם‪,‬‬
‫היפך טבע האור כר‪ ,‬וה״ז ע״ד ישראל מפרנסין כו׳*־‪ ,‬להיות בבחי׳ ציור אדם כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א״־‪ .‬ומ״מ אין זה הכרח ממש ח״ו‪ ,‬וכמשי״ת בסמוך״־(‪.‬‬

‫וכן בעבודה‪ ,‬להיות התגלות אור האהבה בנפש‪ ,‬הוא ע״י הכלים דתורה ומצות דוקא‪,‬‬
‫דואהבתי־ בגימ׳ ב״פ אור “‪ ,‬וכל אור צריך לכלי שיתפעל מהאור‪ ,‬והיינו שיהי׳ בבחי׳‬
‫ביטול ובבחי׳ קירוב ודביקות באלקות‪ ,‬וזה דוקא ע״י תורה ומצות כר‪ .‬ולכן‪ ,‬כשלא יש‬
‫כלים דתורה ומצות‪ ,‬א״א להיות נמשך בו אור האהבה כר‪ .‬דהנה‪ ,‬האהבה העליונה‪ ,‬ודאי‬
‫המשכתה הוא ע״י המצות דוקא‪ ,‬וכמ״ש״־ ויצוינו את כל החוקים האלה ליראה כר‪,‬‬
‫וידוע*״ דקאי על בחי׳ יר״ע‪ ,‬וכן האהבה העליונה כר‪ .‬וגם האהוי״ר שע״פ טו״ד‪ ,‬הוא‬
‫דוקא כשיש כלים דתורה ומצות‪ ,‬וכמארז״ל״״ ולא ע״ה חסיד‪ ,‬דחסיד הוא בחי׳ חסד‬
‫ואהבה‪ ,‬ולא ע״ה כר‪ ,‬דתורה ומצות הן כלים שע״י יומשך בחי׳ אור האהבה כר‪ ,‬דגבי‬
‫מצות כתי׳״״ אשר אנכי מצוך היום על לבבך‪ ,‬שע״י המצוה יתעורר רצון הנפש אליו ית׳‬
‫כר‪ .‬וז״ע כי נר מצוה׳״‪ ,‬שעי״ז נמשך בחי׳ נר והארה בנפש‪ ,‬היא הארת הרצון והאהבה‬
‫שבלב כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והראי׳ מתהו‪ ,‬שהכלים לא היו ראוים להתיישבות האור‪ ,‬ומשו״ז ג״כ הי׳ בתהו‬
‫אורות הבלתי מתיישבים‪ ,‬מפני שהכלי ממשכת האור‪ ,‬וכפי אופן מהותה‪ ,‬משו״ז‬

‫‪ (57‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ו ח״א ע' תכו‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר האמצעי בחוקותי ע׳ תשסא ואילך‪.‬‬
‫‪ (58‬ראה זח״ג ז‪ ,‬ב‪ .‬ילקוט שמעוני פקודי רמז תיח‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן אתהלך לאזניא ע' קיב‪.‬‬
‫‪ (60‬בפרק הבא )ע' רמ(‪.‬‬
‫‪ (61‬ואתחנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (62‬שער הכוונות כוונת ק״ש דרוש ח׳‪ .‬פרי עץ חיים שער‬
‫הק״ש פכ״ג‪ .‬פכ״ה‪ .‬תניא ספמ״ג‪.‬‬
‫‪ (63‬ואתחנן ו‪ ,‬כד )בדילוג(‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה תניא ספכ״ג‪.‬‬
‫‪ (65‬אבות פ״ב מ״ה‪.‬‬
‫‪ (66‬ואתחנן ו‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (67‬משלי ו‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה תקו״ז תיקון ל)עד‪ ,‬א(‪ .‬תניא רפכ״ג‪.‬‬
‫‪ = (50‬ט' פעמים ט‪/‬‬
‫‪ = (51‬וה' חסדים‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה עץ חיים שער כד )שער פרקי הצלם( פ״ו‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה זח״ג קיג‪ ,‬א‪ .‬ויק״ר פל״ה‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (54‬בחוקותי כו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה םה״מ תרל״ג ח״ב ע׳ שנא‪ .‬תרנ״ג ע׳ רל‪ .‬סה״מ‬
‫תרצ״ב ע' קלג ואילך‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה סה״מ תרכ״ח ‪ 7‬פח‪ :‬וכמארז״ל ועשיתם אתם‬
‫מעלה אני עליכם כאלו עשאוני‪ ,‬פי' שבחי׳ ז״א אומר שמעלה‬
‫אני עליכם כאלו עשאוני‪ ,‬כי ע״י רמ״ח מ״ע נמשך הגדלת‬
‫רמ״ח אבריו דז״א‪.‬‬
 ‫והוא עומד עליהם‬ ‫רם‬

‫הי׳ הסתלקות האורות‪ .‬ובתיקון נעשו כלים הראוים לקבל האור‪ ,‬והו״ע ריבוי הכלים‪,‬‬
‫שזהו מצד הביטול‪ .‬וכמו התחלקות המדות‪ ,‬שהוא ע״י שהמוחין עושים ביטול בהמדות‪.‬‬
‫וכן המוחין‪ ,‬דהשגה אמיתית הוא בריבוי פרטים דוקא‪ ,‬וגם באופנים שונים והפכים‪ ,‬הוא‬
‫מפני שהמוחין‪ ,‬להיותם השגה במה שלמעלה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ ביטול)ומוחין דסט״א הן יש‪,‬‬
‫מפני שאינו נרגש הענין המושג‪ ,‬ובקדושה העיקר הוא להיות נרגש הענין המושג(‪.‬‬
‫וכמו״כ הוא בכלים‪ ,‬ובהם נאחז האור‪ ,‬וברבות הכלים יתרבה האור‪ .‬והו״ע כאלו עשוני‪,‬‬
‫שעושין הכלים ונמשך האור‪ .‬וכן בעבודה‪ ,‬לא ע״ה חסיד‪ ,‬דאהוי״ר שע״פ טו״ד ושלמעלה‬
‫מטו״ד הוא ע״י הכלים דתומ״צ‪.‬‬

‫צג( וטעם הדבר מה שהכלים ממשיכים את האור היפך טבעו‪ ,‬הוא‪ ,‬לפי ששרש הכלים‬
‫הוא למעלה מהאור»«‪ ,‬ושרשם מהאור מקיף‪ ,‬לכך‪ ,‬כמו שהאור חושק לעלות‬
‫אל המקיף‪ ,‬כך חושק לירד ולהתאחז בהכלי כו׳‪ .‬ולגבי האור ה״זי« מאיר בגילוי‪ .‬דהנה‪,‬‬
‫בהכלים גופא‪ ,‬כח שרשם ומקורם הוא בהם בהעלם‪ ,‬מפני שהכלים בעצם הם בחי׳ העלם‪,‬‬
‫אבל האור הוא בחי׳ גילוי‪ ,‬ע״כ בחי׳ שרש ומקור הכלי מאיר בהאור בגילוי״ל‪ .‬ומשו״ז יש‬
‫חשק בהאור לירד ולהאיר את הכלי‪ ,‬כי כל השפעה צ״ל בתשוקה דוקא‪ ,‬לא בהכרח‪,‬‬ ‫קעט‬
‫ומשום מה שנתוסף בהאור ע״י הכלי‪ ,‬ההמשכה היא ברצון וחשק כר‪ .‬וזהו שהכלי ממשיך‬
‫את האור בכח שרשה ומקורה‪ ,‬והוא בבחי׳ רצון בהאור כר‪ .‬וזהו הטעם מה שהוסד בסדר‬
‫השתל׳ להיות נעוץ תחלתן בסופן״ דוקא‪ ,‬בכדי שיהי׳ משפיע ומקבל‪ ,‬דהרי המשפיע לא‬
‫הי׳ רוצה להשפיע‪ ,‬מפני שזהו ירידה לגבי׳‪ ,‬רק משום שע״י ההשפעה נתוסף אור במשפיע‪,‬‬
‫עי״ז יש רצון בהמשפיע להשפיע אל המקבל כר‪ ,‬וכמ״ש בסדור בהדרוש שאחר עלינו״‪.‬‬
‫וכן הוא באורות וכלים‪ ,‬דנעוץ תחלתן בסופן דוקא‪ ,‬והיינו שבהכלים שהן למטה במדרי׳‬
‫מהאורות‪ ,‬יש בהם דוקא כח התחלה‪ ,‬דהיינו דהכח דאוא״ם שלמעלה מן האורות הוא‬
‫בהכלים דוקא‪ ,‬בכדי שיהי׳ ירידת והמשכת האור להאיר את הכלי‪ ,‬וההמשכה היא ברצון‬
‫וחשק‪ ,‬מפני שעי״ז נתוסף בו אור כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א««‪ .‬ונמצא‪ ,‬דלולא הכלים הי׳ האור‬
‫בבחי׳ הסתלקות למעלה‪ ,‬והכלים ממשיכים את האור להיות למטה כו׳‪.‬‬

‫וכמו״כ ע״י הכלים הוא התגלות האור‪ ,‬והיינו שנעשה בבחי׳ אור המאיר‪ ,‬דלולא הכלים‬
‫לא הי׳ בבחי׳ אור המאיר כלל כר‪ .‬וכמו עד״מ באור האש‪ ,‬מה שהוא מאיר‪ ,‬זהו‬
‫ע״י דבר הנאחז דוקא‪ ,‬שהרי כשהאש מסתלק מהפתילה‪ ,‬אינו מאיר כלל כר‪ ,‬דהדבר‬
‫הנאחז ממשיך את הארת האש מהאש היסודי‪ ,‬וע״י נעשה בבחי׳ אור להאיר כר‪ .‬והענין‬
‫הוא״‪ ,‬דהנה״‪ ,‬האש היסודי‪ ,‬ידוע שהוא עצם חשוך״‪ ,‬ר״ל שאינו אור‪ ,‬שאם הי׳ כאש‬

‫‪ (73‬הבא לקמן ‪ -‬הוא קרוב ללשון אוה״ת קרח שבהערה‬ ‫‪ (68‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן ח״א תקס״ב ד ר ואילך‪.‬‬
‫םה״מ תרמ״ט ע׳ רמא ואילך‪ .‬תרנ״ט ע׳ ח ואילך‪ .‬לעיל פי״א ‪ , 1‬שמיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ד ע׳ לו‪.‬‬
‫ובשינויים ‪ -‬אוה״ת תהלים)יהל אור( ע׳ שצו‪ .‬ע׳ שצח‪ .‬וראה‬ ‫)ע׳ כד(‪ .‬פל״ו)ע׳ עח(‪.‬‬
‫גם ד״ה ויהי בנסוע הארון תרס״ט ותרצ״ט )םה״מ תרס״ט ע׳‬ ‫‪ = (69‬הרי זה ) ‪ -‬היינו‪ :‬שרש הכלים(‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה גם ד״ה ודוד עבדי תשל״ב )םה״מ מלוקט ח״ו קפה ואילך‪ .‬תרצ״ט ס״ע ‪ 215‬ואילך(‪ ,‬שכנראה מיוסדים על‬
‫אוה״ת קרח שם‪.‬‬ ‫ם״ע פא ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ב ס״ע ריא(‪.‬‬
‫‪ (74‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה תו״א שבהערה ‪.1‬‬ ‫‪ (71‬ספר יצירה פ״א מ״ז‪.‬‬
‫‪ (75‬מורה נבוכים ח״ב פ״ל‪ .‬רמב״ן עה״ת בראשית א‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (72‬סידור עם דא״ח צז‪ ,‬ג ואילך‪ .‬וראה לקמן פרל״ז)ח״ג‬
‫ע׳ תרם(‪.‬‬
 ‫רמא‬ ‫ש״פ וירא‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫שלנו המאיר‪ ,‬לא הי׳ חשך כלל בלילה כד‪ ,‬אלא שאין יסוד האש כאש שלנו‪ ,‬כי הוא רוחני‬
‫מאד‪ ,‬ולא ממהות אש שלנו‪ ,‬ולמע׳ מבחי׳ אור עדיין‪ ,‬ולכך גם הארת האש הנמשך ממנו‪,‬‬
‫ג״כ אינו מאיר‪ ,‬אא״כ יש לו כלי כד‪ ,‬לפי שהמשכתו ממקורו הוא בבחי׳ קירוב‪ ,‬ע״כ הוא‬
‫כמו מקורו העצמי‪ ,‬שאינו בבחי׳ אור עדיין‪ ,‬כ״א ע״י הכלי שנאחז בו‪ ,‬והוא הפתילה‪,‬‬
‫להיותה מציאות אחר מהאש‪ ,‬ה״ז מסתיר קצת על האור‪ ,‬ועי״ז נעשה בבחי׳ אור המאיר‬
‫כד‪ .‬וכמו״ב יובן למע׳‪ ,‬דבחי׳ עצמות המאציל הרי אינו בגדר אור כלל‪ ,‬וכמ״ש־י ישת חשך‬
‫סתרו‪ ,‬שהוא בבחי׳ חשך והעלם‪ ,‬שאינו בגדר אור כלל כד‪ ,‬וכמו״ב בחי׳ הגילוי מן‬
‫העצמות‪ ,‬להיות שהגילוי הוא בבחי׳ קירוב ודביקות במקורו‪ ,‬ה״ה ג״כ אינו בבחי׳ אור‬
‫להאיר עדיין כד‪ ,‬דלבד בחי׳ הדביקות וההסתלקות שלו לגבי מקורו‪ ,‬דמשו״ז אינו בבחי׳‬
‫גילוי עדיין‪ ,‬וע״ד איידי דטריד למיבלע כו׳ ”‪ ,‬וכנ״ל שבהאור הוא טבע העלי׳ כד‪ ,‬הנה‬
‫מצד עצם מהותו‪ ,‬להיותו בבחי׳ גילוי הדבוק במקורו‪ ,‬אינו בבחי׳ אור עדיין כד‪ ,‬כ״א ע״י‬
‫הכלים דוקא יהי׳ בבחי׳ אור המאיר‪ ,‬לפי שהכלים הן בבחי׳ לבוש‪ ,‬שמעלים קצת על האור‪,‬‬
‫ועי״ז הוא בבחי׳ אור להאיר כד‪.‬‬

‫וכמו עד״מ אותיות המח׳ והדיבור‪ ,‬שע״י הוא גילוי אור השכל‪ ,‬שהרי א״א להיות שום‬
‫גילוי אור שכל לעצמו בלי אותיות המח׳‪ ,‬והגילוי אל הזולת ע״י אותיות הדבור‪,‬‬
‫והיינו ע״י שהאותיות מלבישים את האור‪ ,‬שמתעלם בהאותיות‪ ,‬שהרי האותיות בעצם הם‬
‫בחי׳ העלם‪ ,‬שהרי מי שאינו בר שכל בעצם‪ ,‬אינו מבין מהאותיות מאומה‪ ,‬הרי שהן העלם‬
‫בעצם‪ ,‬ובהתלבשות השכל בהם ה״ה מתעלם בהאותיות‪ ,‬ועי״ז הוא הגילוי כד‪.‬‬

‫)ומ״מ‪ ,‬ההעלם אינו כמו ע״י המםך«’‪ ,‬וכמו אותיות בלתי מסודרים‪ ,‬שמעלימים לגמרי‬
‫כד״‪ ,‬משא״כ אותיות מסודרים‪ ,‬הרי האור מתלבש בהם‪ ,‬היינו שמתגלה בהם‪,‬‬
‫ובהתלבשות זאת ה״ה מלבישים ומכסים‪ ,‬שמעלימים על האור‪ ,‬ועי״ז הוא הגילוי כד‪,‬‬
‫דבכ״מ שאינו בבחי׳ התלבשות‪ ,‬אין זה גילוי לגבי האותיות‪ ,‬אבל אין האותיות מעלימים‬
‫כד‪ ,‬וההתלבשות הוא התגלות האור בהאותיות‪ ,‬אך בההתלבשות ה״ה מעלימים כד‪.‬‬
‫הןפ‬ ‫וכמו״כ הוא בהנמשל‪ ,‬ענין התלבשות אור בכלי הוא‪ ,‬שהאור מתגלה בהכלי‪ ,‬ולהיות‬
‫שהוא בבחי׳ התלבשות‪ ,‬ה״ה מעלים על האור שיהי׳ בבחי׳ אור וגילוי כד‪ ,‬וה״ז כענין‬
‫שע״י הכלי נעשה האור כמהות הכלי‪ ,‬להיות בבחי׳ מציאות אור‪ ,‬שזהו ע״י ההתלבשות‬
‫שהאור מתלבש ונתפס בהכלי כד‪ ,‬וכמשנת״ל״‪ .‬ובד״פ״» י״ל‪ ,‬דהתגלות האור בהכלים הוא‬
‫בבחי׳ פנימיות הכלים‪ ,‬דפנימית הכלי אינה מסתיר על האור‪ ,‬להיות שאין זה מהות אחר‬
‫עדיין כד‪ ,‬ומה שמעלים ומגלה‪ ,‬זהו בחי׳ חיצוניות הכלים כד‪ ,‬ולהיות דגם פנימיות‬
‫הכלים הוא בבחי׳ התלבשות‪ ,‬ע״כ ביכולת חיצוניות הכלים להעלים שיהי׳ בבחי׳ גילוי‬
‫כד )ובענין ים וארץ מבדי* שבחי׳ הפנימית מעלים ומכסה כד‪ ,‬ומבד במ״א« שזהו ע״י‬
‫הרוממות דמל׳‪ ,‬שהו״ע הבדלה כד‪ ,‬א״כ ההעלם הוא באופן אחר ממה שנת׳ כאן‪,‬‬
‫שההעלם הוא בבחי׳ כיסוי והסתר כד(‪ .‬ומ״מ צ״ל‪ ,‬דבד״כ‪ ,‬המשכת האור הוא באופן כזה‬

‫‪ (79‬פי״ד )ע׳ ל ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (76‬תהלים יח‪ ,‬יב‪ .‬וראה לקו״ת שה״ש ד‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ = (80‬ובדרך פרט‪.‬‬ ‫‪ (77‬ראה חולין קח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (81‬ראה המשך מים רבים תרל״ו פקמ״א ואילך‪ .‬ד״ה‬ ‫‪ (78‬ראה שער היחוד פנ״א )קמד‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה‬
‫פקודי ה' תרנ״ה )םה״מ ליקוט ח״ב ‪ 7‬נה(‪.‬‬ ‫לקמן פק״ז )ע׳ רעז(‪.‬‬
 ‫והוא עומד עליהם‬ ‫רמב‬

‫שיתלבש בהכלי ויתגלה על ידה כו‪ /‬והיינו מה שהמשכת האור הוא במדה ומשקל כו‪/‬‬
‫וזהו ע״י הקדמת הצמצום‪ ,‬שהוא ג״כ כדוגמת הכלי כר‪ ,‬וכמשי״ת־־(‪.‬‬

‫והדוגמא מזה למעלה‪ ,‬דלולא הכלים לא הי׳ בבחי׳ אור וגילוי׳ וע״י הכלים דוקא הוא‬
‫בבחי׳ אור להאיר כו‪ /‬והגם שהכוונה בהמשכת והתגלות האור מן העצמות‬
‫הוא להאיר כו׳)ונת״ל^י דהאו״ם אינו בבחי׳ גילוי העצם‪ ,‬כ״א להאיר כו׳(‪ ,‬ומפני מה האור‬
‫מצ״ע אינו בבחי׳ אור המאיר כו‪ /‬הענין הוא‪ ,‬דעם היות שהכוונה היא להאיר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי‬
‫הכוונה היא שיהי׳ בבחי׳ אור דוקא‪ ,‬שזהו ע״י שיהי׳ בבחי׳ דביקות בהעצם כו׳‪ ,‬לכן‪ ,‬גם‬
‫בבחי׳ ההמשכה והתגלות לא הי׳ בבחי׳ אור להאיר‪ ,‬כ״א ע״י הכלים דוקא כו‪/‬‬

‫קיצור‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬משום דשרש הכלים למעלה משרש האור‪ ,‬ובהאור‪ ,‬להיותו גילוי‪,‬‬
‫נרגש שרש הכלים‪ ,‬וע״כ הוא נמשך ברצון וחשק להאיר הכלים‪ .‬ומשו״ז הוסד‬
‫להיות נתב״ם דוקא‪ .‬וזהו שהכלים ממשיכים את האור‪ .‬ועוד‪ ,‬שע״י הוא בבחי׳ אור המאיר‪,‬‬
‫כי העצמות אינו בבחי׳ אור‪ ,‬וכמו״כ האור הנמשך מן העצמות‪ ,‬מצד מעלתו ומצד‬
‫דביקותו בהעצם‪ ,‬אינו בבחי׳ אור‪ ,‬וע״י הכלים שמעלימים על האור‪ ,‬ה״ה בבחי׳ אור‬
‫המאיר‪ .‬וכמו אותיות מחו״ד שמלבישים השכל ומעלימים עליו‪ ,‬ועי״ז הוא ההתגלות‬
‫)והתלבשות הוא התגלות בהמלביש‪ ,‬וכמו״כ האור מתגלה בהכלים ומתעלם ע״י‪ .‬וי״ל‬
‫שההתגלות בפנימיות הכלים‪ ,‬וההתעלמות בחיצוניות הכלים(‪ ,‬וכמו״כ האור‪ ,‬ע״י‬
‫שמתעלם בהכלים‪ ,‬ה״ה בבחי׳ אור המאיר‪.‬‬

‫צד( וזהו דאי׳ במד״ר פ׳ ויקהל פ״נ*«‪ ,‬מהיכן האורה נבראת‪ ,‬א״ל‪ ,‬נתעטף הקב״ה‬
‫בשלמה והבהיק זיו הדרו כו׳‪ ,‬דלכאו׳־®‪ ,‬מה יפלא בריאת האור יותר מכל מה‬
‫שנתהווה בשימ״ב‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬דלהיות שהאור הוא בבחי׳ דביקות במקורו‪ ,‬דמשו״ז‬
‫הוא כמו המקור‪ ,‬שאינו בבחי׳ מציאות אור עדיין כו׳‪ ,‬וע״ז שאל‪ ,‬מהיכן האורה נבראת‪,‬‬
‫להיות בבחי׳ אור וגילוי כו׳‪ .‬ואינו מתמי׳ על כל הנבראים שנתהוו בבחי׳ מציאות‪ ,‬להיות‬
‫שהתהוותם הוא בבחי׳ ריחוק כו׳‪ ,‬רק על התהוות האור הוא מתמיה‪ ,‬איך הוא בבחי׳ אור‬
‫המאיר‪ ,‬מאחר שהוא בבחי׳ קירוב ודביקות כו׳‪ .‬והשיב שנתעטף הקב״ה בשלמה כו׳«»‪,‬‬
‫דבאמת‪ ,‬בכדי להיות בבחי׳ מציאות אור‪ ,‬זהו ע״י שלמה ולבוש שבזה נאחז האור כו׳‪.‬‬
‫ובשרש שרשו‪ ,‬בחי׳ השלמה כמו שהיא באוא״ם שלפה״צ‪ ,‬היא בחי׳ המח׳ דאנא אמלוך"‪,‬‬
‫שזהו עד״מ כמו המח׳ באדם‪ ,‬שבה נאחז אור הנפש ומתגלה עי״ז כר‪ ,‬כמו״כ כבי׳ למעלה‪,‬‬ ‫‪7‬ןפא‬
‫המח׳ דאנא אמלוך הוא בחי׳ הלבוש שבזה נאחז האור להיות בעצמותו כבי׳ בבחי׳ אור‬

‫״מהיכן נבראת האורה״ ‪ -‬כי‪ ,‬מכיון שבריאת האור הוא מבחי׳‬ ‫‪ (82‬בפרק הבא ) ‪ 7‬רמג(‪.‬‬
‫שלמעלה מהתחלקות‪ ,‬לכן גם כמו״ש למטה יש לו שייכות‬ ‫‪ (83‬פמ״ח ) ‪ 7‬קט(‪.‬‬
‫להאור שלמעלה שממנו נתהווה*‪ .‬ולכן‪ ,‬בכדי שיהי' ״נבראת‬ ‫‪ (84‬בתחילתו‪ .‬וראה ב״ר פ״ג‪ ,‬ד‪ .‬מדרש תהלים קד‪ ,‬א‪.‬‬
‫האורה״ ‪ -‬הוא ע״י הלבוש ד״שלמה״‪ ,‬דוקא‪.‬‬ ‫ילקוט שמעוני בראשית רמז ד‪.‬‬
‫‪ (87‬ראה לקו״ת נשא כ‪ ,‬ד‪ .‬כא‪ ,‬סע״ד‪ .‬נצבים נא‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (85‬ראה מקומות שצויינו בהערה ‪ .73‬ספר הערכים־חב״ד‬
‫ח״ב ערך אור ‪ -‬ביחס לשלמה ) ‪ 7‬תריז ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫♦( וע״ד העדר ההתחלקות שבאור הגשמי גופא‪ ,‬שגם‬ ‫‪ (86‬בלקו״ש ח״ז ‪ 154 7‬הערה ‪ 13‬ובשוה״ג שם‪ :‬דלכאורה‪,‬‬
‫כשמאיר בחדר קטן‪ ,‬הוא אותו האור ממש כמו שהוא בפלטרין‬ ‫הרי התהוות האור שלמטה מבחי' האור שלמעלה הוא ] ל א‬

‫גדול ומרווח‪ ,‬ורק שאינו מתפשט שם כ״כ )ד״ה כי עמך ש״ת פ״ו‬ ‫שהאור שלמעלה נמשך למטה‪ ,‬כ״א ‪ -‬כמו התהוות כל‬
‫]םה״מ ה׳ש״ת ע׳ ‪ .([16‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫הנבראים משרשם שלמעלה[ בדרך יש מאי‪ ,1‬וא״כ‪ ,‬מהו התמי׳‬
‫רמג‬ ‫ש״פ וירא‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫השייך אל העולמות כו‪ /‬וכמ״ש במ״א®*‪ .‬ואח״ב כשהי׳ הצמצום ונשאר רשימו‪ ,‬ה״ז בחי׳‬
‫כלי המקבל אור הקו כו׳י« )עמ״ש בזהר״ק על מאה״ז בראשית דט״ו״־(‪ ,‬שבזה נאחז האור‬
‫להיות אור הקו בבחי׳ מציאות אור כו׳)ולהיות בא במדה ומשקל כו׳(‪) .‬ועמ״ש בד״ה להבין‬
‫ענין אוא״ם‪ ,‬א״ס ולא אין לו תחלה*־‪ ,‬דע״י הרשימו בא האור בבחי׳ כה גבולי‪ ,‬והיינו‬
‫להשיטה שהאורות הן פשוטים לגמרי מצ״ע־י‪ ,‬להיותם מבחי׳ אוא״ם הבל״ג‪ ,‬ה״ה באים‬
‫בבחי׳ מדה וגבול ע״י הרשימו‪ ,‬שהיא בחי׳ כה הגבול שבא״ס כו‪ /‬ולפי המבו׳ בדרוש זה^י‪,‬‬
‫ע״פ השטה שהאורות יש בהם ג״כ ע״ם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי האורות הן מבחי׳ אוא״ם הבל״ג‪ ,‬רק‬
‫שזהו מה שהאוא״ם שיער בעצמו להאיר בבחי׳ מדה וגבול‪ ,‬כמשנת״ל פכ״ז*־‪ ,‬ולכן הן‬
‫בבחי׳ פשיטות לגבי הכלים‪ ,‬כמשנת״ל פי״ד־־‪ ,‬ובכדי שיהיו בערך להתלבש בבחי׳ כלים‬
‫זהו ע״י נקודת הרשימו כו׳(‪ .‬והעיקר הוא בבחי׳ כלים דאצי׳‪ ,‬שבהם נאחז הארת אור‬
‫המאציל להיות בבחי׳ אור וגילוי כו׳‪.89‬‬

‫ולכן‪ ,‬במדרי׳ שהכלים הן בבחי׳ מיעוט‪ ,‬אין האור בבחי׳ גילוי ממש כו׳‪ ,‬וכמו החכ׳‪ ,‬שהיא‬
‫בבחי׳ נקודה‪ ,‬שאינו בבחי׳ גילוי ממש עדיין‪ ,‬משום מיעוט הכלים כו׳‪ ,‬ובבינה‪ ,‬ששם‬
‫ריבוי הכלים יותר‪ ,‬ה״ז בחי׳ גילוי כו׳)ובאמת הרי האור הוא בבחי׳ ריבוי בחכ׳ דוקא‪,‬‬
‫דגם בבחי׳ נקודת השכלה דחכ׳ האור בבחי׳ גילוי רב‪ ,‬ובבינה מתעלם האור כו׳‪ ,‬והיינו‬
‫כנ״ל שהגילוי שע״י הכלים הוא ע״י שהכלים מלבישים ומעלימים על האור כו׳‪ .‬ומ״מ‪,‬‬
‫גם החב׳ היא בחי׳ גילוי‪ ,‬לפי שמ״מ יש בחי׳ הכלים גם בחב׳ כו׳‪ ,‬והגילוי הוא בבחי׳ ריבוי‬
‫אור כו׳(‪ .‬וכן החו״ב בכלל נק׳ נםתרות«י‪ ,‬מפני מיעוט הכלים‪ ,‬שהרי נק׳ חיוהי כו׳״‪ ,‬ועיקר‬
‫הגילוי במדות‪ ,‬שנק׳ אלה כו׳*י‪ .‬ובכללות הרי הע״ס דאצי׳ הן בחי׳ ע״ס הגלויות‪ ,‬שזהו‬
‫ע״י הכלים‪ ,‬שעי״ז דוקא הן בבחי׳ אור וגילוי כו׳‪.‬‬

‫וכמו״כ מה שהן בבחי׳ חו״ב וחו״ג כו׳‪ ,‬כ״ז הוא ע״י הכלים דוקא‪ ,‬דהאור מצ״ע אינו בגדר‬
‫חו״ב עדיין כו׳‪ ,‬והגם שבאורות יש ג״כ ע״ם‪ ,‬וכמשנת״ל«‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳‬
‫פשיטות עדיין‪ ,‬ודוקא ע״י הכלים ה״ה בבחי׳ מציאות חו״ב וחו״ג כו‪ /‬וכמ״ש הפרד״ם‬
‫שע״ד פ״^י‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ולפי האמת לא יקרא החכ׳ הכלי כו׳‪ ,‬כי התכונה)היינו בחי׳ העצמות‬
‫המתלבש בהכלי( הוא אשר יקרא חכ׳ באמיתית‪ ,‬וזו)היינו הכלי( לבוש אלי׳‪ ,‬להראות‬

‫שי״ח( ובפרדס שער ד)שער עצמות וכלים( פ״א‪ .‬וראה אוה״ת‬
‫ענינים ס״ע רנח ואילך‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א‬
‫תרנ״ח ע' יד ואילך‪ .‬סה״מ תרס״ח ע' רג ואילך‪ .‬שיחת ש״פ‬
‫בשלח תשט״ו)תורת מנחם התוועדויות תשט״ו ח״א ע' ‪254‬‬
‫ואילך(‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד ח״ד ערך אורות דספירות‬
‫‪ -‬״פשיטותם״ ו״ציורם״)ע' צג ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (93‬פי״ב ואילך ) ‪ y‬כה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (94‬ע' נז ואילך‪.‬‬
‫‪ (95‬ע' ל ואילך‪.‬‬
‫‪ (96‬ע״פ נצבים כט‪ ,‬כח‪ .‬וראה לקו״ת פקודי ג‪ ,‬סע״ג‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (97‬ראה לעיל פצ״א )ס״ע רלו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (98‬ראה לקו״ת שם ד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ = (99‬שער ד פרק ד‪.‬‬
‫יהודה( לספר מערכת האלקות פ״ג)כח‪ ,‬א ‪ -‬בדפוס מנטובה‪,‬‬
‫‪ (88‬ראה אוה״ת וסה״מ שבהערה ‪.73‬‬
‫‪ (89‬ראה אוה״ת שלח ע׳ תקפג‪.‬‬
‫‪ = (90‬עיין מ״ש ב] ספר[ זהר הרקיע על מאמר הזהר בראשית‬
‫דף טו ]עמוד א[‪ .‬ושם‪ :‬״גליף גליפו גליף‪ ,‬פי' חקק חקיקה‬
‫הזאת שהוא מקום הצמצום ‪ ..‬וכ״ז נקרא גליפו‪ ,‬כי פי' גליפו‬
‫מסר לנו כלל בידינו הרב ז״ל‪ ,‬שפי' כלי קיבול לקבל בתוכה‬
‫כל אור שישפיע א״ם ב״ה מאז והלאה״‪ .‬הובא לקמן ח״ה ע'‬
‫וא'י‪ .‬ח״ו ע' וא׳של‪.‬‬
‫‪ (91‬בד״ה להבין ענין אוא״ס‪ ,‬א״ס ולא אין לו תחלה‪ :‬כנראה‬
‫הכוונה לד״ה להבין ענין אוא״ם כו' ולא אין לו תחלה‬
‫במאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ז ע' כג ואילך‪ .‬אוה״ת ענינים ע'‬
‫קסב ואילך‪.‬‬
‫‪ (92‬הר״מ מרקנטי בספר טעמי המצות שלו)בסופו‪ ,‬בחלק‬
‫שלא נדפס‪ ,‬ונמצא בכת״י(‪ .‬הובאו דבריו בפירוש החייט)מנחת‬
 ‫והוא עומד עליהם‬ ‫רמד‬

‫העמים והשרים את יופיי׳״ נשמתה הפועלת בה כו׳ עכ״ל‪ ,‬והיינו שהכלי מראה ומגלה את‬
‫האור כו׳‪ ,‬דעם היות שהאור הוא בחי׳ החב׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות‪ ,‬ואינו נראה ונגלה‬
‫בבחי׳ מציאות חכ׳‪ ,‬כ״א ע״י הכלי כו׳>״‘ )ומ״ש להראות כו׳ את יופי נשמתה‪ ,‬י״ל שזהו‬
‫כעניו המאמרים אנת הוא דאפיקת עשר תיקוניו‪ ,‬שנק׳ הע״ס תיקוניו‪ ,‬שהם תיקון המאציל‬
‫כבי׳‪ ,‬וכמ״ש הפרד״ם שם^י׳י פ״ה‪ ,‬מטעם שבהם מגלה הקב״ה כהו וגבורתו כו׳־י״‪ ,‬וגם‬
‫שבזה נשלם תכלית הכוונה כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א*(‪.‬‬

‫וזהו שהספירות הן ל׳ ספור והגדה״י‪ ,‬דכמו שהדיבור מגלה את הדבר הנעלם‪ ,‬כמו״ב‬
‫הספי׳ מגלים את ההעלם‪ ,‬דהיינו מה שהכלים ממשיכים ומגלים את האור כו׳‪,‬‬
‫דלולא הכלים לא הי׳ המשכת האור כלל‪ ,‬אלא הי׳ כלול בעצמות המאציל‪ ,‬וגם לא הי׳‬
‫בבחי׳ אור המאיר כו׳‪ ,‬והכלים ממשיכים את האור‪ ,‬ומגלים אותו להיות בבחי׳ אור להאיר‪,‬‬
‫ובבחי׳ חכ׳ וחסד כו׳‪ .‬וז״ע מה שהכלים הן גווני האור‪ ,‬דהיינו שע״י הכלי הוא בחי׳‬
‫מציאות אור ובגדר מיוחד כו׳‪ ,‬דהאור בעצם אינו בבחי׳ גוון וציור עדייו‪ ,‬שאינו עדייו‬
‫בבחי׳ מציאות אור‪ ,‬ומכ״ש שאינו בגדר וגוון מיוחד כו׳‪ ,‬וכמו המים שהם בגוון פשוט‬
‫כו׳«״‪ ,‬וכמ״ש במ״א״׳*‪ ,‬והכלים שמגלים את האור ובגדר מיוחד‪ ,‬ה״ז גווני האור כו׳‪,‬‬ ‫ה!פכ‬
‫והו״ע שם התואר‪ ,‬שמתארים ומגלים את האור כו׳‪ ,‬ועש״ז נק׳ ספירות‪ ,‬ל׳ סיפור והגדה‪,‬‬
‫שמגלים את האור כו׳)ועמשית״ל־״ בענין שהאורות והכלים הן בחי׳ אין ויש כו׳(‪.‬‬

‫ולפ״ז יובן דענין הספור שייך בספי׳ גם בהמדרי׳ שאינו שייך שם עניו המספר‪ .‬דהרי‬
‫נת״ל פרק פ״הי״‪ ,‬דענין המספר עיקרו בבחי׳ מל׳‪ ,‬ולמעלה מבחי׳ המל׳ הוא בחי׳‬
‫מספר אשר לא יספר כו׳‪ .‬אבל עניו הספוד והגדה‪ ,‬שייך גם בהמדרי׳ שלמעלה מהמל׳‪,‬‬
‫להיותם בחי׳ הגילוי שמגלים את האור‪ ,‬שזה שייך בכללות הע״ם‪ ,‬דגם חו״ב שנק׳‬
‫נסתהות‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בכללות הן בחי׳ ע״ם הגלויות כנ״ל‪ .‬ושייך בהם עניו הסיפור והגדה כו׳‪,‬‬
‫וכמ״ש״י אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה‪ ,‬שהן ד׳ מדרי׳ חו״ב וזו״נ‪ ,‬אז ראה‪ ,‬בחי׳ חב׳‪,‬‬
‫ויספרה‪ ,‬בינה או בחי׳ חב״ד בכלל כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״>‪ ,‬הרי שגם במדרי׳ דולתבונתו איו‬
‫מספר״׳‪ ,‬שייך עניו סיפור‪ ,‬שהוא בחי׳ התגלו׳ האור כו׳‪ .‬וז״ע״* השמים מספרים כבוד‬

‫*( בהגהות לד״ה פתח אלי׳ שבתו״א‘‬

‫‪ (106‬ראה פרדס שער ד )שער עצמות וכלים( פ״ד‪.‬‬
‫‪ (107‬ראה לעיל פפ״ה )ע׳ ריח(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (108‬פרע״ט )ח״ג ע׳ תשעו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (109‬ע׳ ריח‪.‬‬
‫‪ (110‬איוב כח‪ ,‬כז‪.‬‬
‫‪ (111‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״א ס״ע מד‬
‫ואילך‪ .‬אוה״ת יתרו ע׳ תתקסא ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״א ע' לא‪.‬‬
‫תרמ״ב ע' קיז ואילך‪ .‬ע׳ שנ‪.‬‬
‫‪ ( 112‬תהלים קמז‪ ,‬ה )ושם‪ :‬לתבונתו(‪ .‬וראה לעיל פפ״ו‪.‬‬
‫פפ״ט )ס״ע רב ואילך‪ .‬ע׳ רל(‪.‬‬
‫‪ (113‬ד״ה בזהר פ׳ חיי שרה שבהערה ‪.1‬‬
‫‪ (100‬ע״פ אסתר א‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (101‬ראה אוה״ת ענינים ‪ 7‬רסג‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו‬
‫שבתו״א תרנ״ח ע׳ כד ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ח ע׳ רד ואילך‪ .‬וראה‬
‫ספר הערכים־חב״ד שם ‪ 7‬קז‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (102‬שער ד‪.‬‬
‫‪ ( 103‬וז״ל הפרדס שם‪ :‬אנת הוא דאפיקת עשר תיקוניה פי׳‬
‫האציל עשרה נאצלים וקראם תיקונים מפני שבהם תיקון‬
‫המאציל‪ ,‬מטעם שבהם מגלה הקב״ה כחו וגבורתו כאשר‬
‫נבאר בס״ד‪.‬‬
‫‪ (104‬הנ״ל בהערה ‪.101‬‬
‫‪ (105‬על קטע זה כתב רבינו‪ :‬״ א צ ״ ל ״ )= אין צריך‬
‫להעתיק(‪ - .‬ראה לעיל ע' יד הערה ‪ 53‬בשוה״ג‪.‬‬
 ‫רמה‬ ‫ש״פ וירא‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫אלי<‪ ,‬שמים הן בחי׳ ע״ס דז״א‪ ,‬גם שמים שם מים*״‪ ,‬בחי׳ חכ׳ כר‪ ,‬מספרים כבוד אל‪ ,‬שהן‬
‫מגלים את האור‪ ,‬וכמ״ש=״ אל ה׳ ויאר לנו כר‪.‬‬

‫ועפ״ז יובן מ״ש־ והוא עומד עליהם‪ .‬דהנה נת״ל פרק פ״ד«״ בענין זכר רב טובך‬
‫יביעו׳״‪ ,‬שזהו בחי׳ מספר דמל׳‪ ,‬דהמלאכים אינם יכולים לקבל מבחי׳ האורות‬
‫דאצי׳‪ ,‬רק בנש״י כתיב«״ ורב טוב לבית ישראל‪ ,‬אבל המלאכים מקבלים רק הארת בחי׳‬
‫המל׳ לבד כר‪ .‬ואברהם עשה חסד עם המלאכים‪ ,‬שהמשיך להם מבחי׳ אורות דאצי׳‪ .‬וז״ע‬
‫והשענו תחת העץ®‪ ,‬בחי׳ אילנא דחי׳ כו׳»״‪ .‬והיינו‪ ,‬להיות שאצי׳ הוא בחי׳ גילוי עכ״פ‪,‬‬
‫ע״כ הי׳ ביכולתו להמשיך גילוי זה גם במלאכים כר‪ .‬והוא ע״ד מהלכים בין העומדים‬
‫כר״^י‪ .‬אך בהע״ס דאצי׳ גופא‪ ,‬הרי חו״ב הן בחי׳ נסתרות כר‪ ,‬ועיקר הגילוי בחי׳ ז״א‪,‬‬
‫כנ״ל‪ ,‬ע״כ בהמשכת האור שהמשיך אל המלאכים הי׳ בזה ב׳ ענינים‪ ,‬דהאור מבחי׳ ז״א‪,‬‬
‫המשיך להם בבחי׳ או״פ‪ ,‬וז״ע ויאכלר‪ ,‬דאכילה הוא בחי׳ או״פ‪ ,‬וידוע דמזון המלאכים‬
‫הוא ההשגה שלהם>^‘‪ ,‬וז״ע האכילה‪ ,‬שהמשיך להם האור שיהי׳ בהם בבחי׳ השגה כר‪,‬‬
‫ומבחי׳ חו״ב המשיך להם בחי׳ או״מ לבד‪ ,‬ועז״א והוא עומד עליהם‪ ,‬דהעמידה הו״ע בחי׳‬
‫מקיף כר־^‘‪ .‬וזהח׳• והוא עומד כר‪ ,‬כמו כי הוא עשנוי^‘‪ ,‬וכמו ועבד הלוי הוא־‪ ,‘2‬בחי׳‬
‫בינה‪ ,‬שנסתר ונעלם עדיין‪ ,‬דעש״ז נק׳ הוא כר‪ ,‬וכמ״ש בהגהות לד״ה לך לך בתו״א‬
‫והוספות־^׳‪ ,‬דבחי׳ זו המשיך עליהם בבחי׳ מקיף לבד כר‪ .‬וזהו שאו׳ תחת העץ‪ ,‬הגם שכבר‬
‫נא׳ והשענו תחת העץ‪ ,‬אך לפי שאומר והוא עומד עליהם‪ ,‬חוזר ואומר דמה שהמשיך‬
‫להם בבחי׳ או״פ‪ ,‬הוא מבחי׳ העץ‪ ,‬בחי׳ אילנא דחיי כר‪ .‬וזהו והוא עומד עליהם‪ ,‬בחי׳‬
‫או״מ‪ ,‬שהמשיך להם מבחי׳ חו״ב כר‪ ,‬ותחת העץ‪ ,‬בחי׳ ז״א‪ ,‬ויאכלו בבחי׳ אור פנימי כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וזהו דאי׳ במד״ר מהיכן האורה נבראת‪ ,‬מתמי׳ על האור‪ ,‬להיותו בבחי׳ דביקות‬
‫במקורו‪ ,‬איך הוא בבחי׳ אור המאיר‪ .‬ואו׳ שנתעטף בשלמה ולבוש המעלים‪.‬‬
‫ולפני הצמצום הוא בחי׳ המח׳ דאנא אמלוך‪ ,‬ואח״כ בחי׳ הרשימו היא כדוגמת כלי‪,‬‬
‫והעיקר בחי׳ כלים דאצי׳‪ .‬ולכן‪ ,‬חכ׳‪ ,‬ששם מיעוט הכלים‪ ,‬ה״ז למעלה מהגילוי‪ .‬גם הע״ס‬
‫שבהאור‪ ,‬להיות בבחי׳ גדר מיוחד‪ ,‬הוא ע״י הכלים‪ .‬וז״ע ספירות ל׳ ספור‪ ,‬שמגלים‬
‫ומתארים את האור‪ .‬וענין ספור שייך גם במדרי׳ שאינו שייך ענין המספר‪ .‬ובזה יובן מ״ש‬
‫הפג‬ ‫והוא עומד עליהם‪ ,‬דמלאכים יכולים לקבל רק מבחי׳ מספר‪ ,‬שזהו בחי׳ הכלים דמל׳‪,‬‬
‫ואברהם המשיך להם מבחי׳ האורות‪ .‬ומבחי׳ ז״א המשיך בבחי׳ פנימיות‪ ,‬שז״ע האכילה‪,‬‬
‫ומחו״ב בחי׳ מקיף‪ ,‬שז״ע והוא עומד עליהם‪.‬‬

‫‪ (121‬ראה תו״א ויקהל קיג‪ ,‬ג‪ .‬לקו״ת ר״פ צו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫חגיגה יב‪ ,‬סע״א‪ .‬פרש״י בראשית א‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(114‬‬
‫‪ (122‬ראה גם ד״ה והוא עומד עליהם במאמרי אדמו״ר‬ ‫תהלים קיח‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪(115‬‬
‫הזקן תקס״ב ח״ב ע' תיד; םה״מ תרכ״ח ע' כב‪.‬‬ ‫ע׳ רטו ואילך‪.‬‬ ‫‪(116‬‬
‫‪ ( 123‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ספר החקירה להצ״צ קלו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫תהלים קמה‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(117‬‬
‫‪ (124‬תהלים ק‪ ,‬ג)בדילוג(‪.‬‬ ‫ישעי' סג‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(118‬‬
‫‪ (125‬קרח יח‪ ,‬כג‪ .‬וראה לקו״ת קרח נה‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫ראה זח״א קב‪ ,‬ב‪ .‬סד״ה בסוכות תשבו שנה זו)לעיל‬ ‫‪(119‬‬
‫‪ (126‬לקוטי תורה לג' פרשיות)ווילנא‪ ,‬תרמ״ד( לך לך עז‪,‬‬ ‫ע׳ רי(‪.‬‬
‫סע״ב ואילך‪.‬‬ ‫‪ (120‬זכרי' ג‪ ,‬ז‪ .‬וראה תו״א וישב ל‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
 ‫רמו‬

‫ב ס״ד‪ .‬ש ״ פ חי י‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫ו אבר הם׳ זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל־‪ .‬וצ״ל^ מה״ע בא בימים‪ ,‬אחרי שאו׳‬
‫ואברהם זקן‪ ,‬מהו עוד בא בימים‪ .‬ובכי״קי הקשה‪ ,‬דהול״ל יצא מן הימים‪,‬‬
‫מהו בא בו׳־‪ .‬גם צ״ל־ וה׳ ברך את אברהם בכל‪ ,‬ואיזה שייכות יש לזה עם מ״ש בא בימים‪,‬‬
‫דלפה״ב־ יש להם שייכות זל״ז‪ .‬גם המשמעות הוא‪ ,‬דמה שבא בימים הוא מכה עצמו‪,‬‬
‫והברכה היא מלמעלה דוקא‪ .‬ובמדרש׳ אי׳ וה׳ ברך בו׳ שהשליטו ביצרו‪ ,‬וצ״ל־ מהו השבח‬
‫כ״ב לאברהם‪ ,‬אחר שנתנסה בהעשרה נסיונותי‪ ,‬מה שהשליטו ביצרו‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק‬
‫משנת״ל״׳‪ ,‬דשם ספירה הוא ל׳ ספור והגדה‪ ,‬והיינו מה שהכלים ממשיכים ומגלים את‬
‫האור‪ ,‬דהאורות מצ״ע ה״ה בבחי׳ עלי׳ והתכללו׳ במקורם‪ ,‬וכמ״ש״ כי ה׳ אלקיך אש‬
‫אוכלה‪ ,‬כמשל האש כו׳‪ ,‬וגם אינו בהתגלות להיות אור המאיר‪ ,‬והכלים ה״ה ממשיכים‬
‫ומגלים את האור להיות בבחי׳ אור המאיר כו׳‪.‬‬

‫צה( א מנ ם מ״ש הרש״ט־> שהספי׳ מגלות המחשבות הנעלמות‪ ,‬אין הכוונה רק מה‬
‫שהכלים מגלים את האורות כנ״ל״׳‪ ,‬כ״א מה שכללות הע״ם דאצי׳‪ ,‬בחי׳‬
‫אורות וכלים‪ ,‬מגלות את האוא״ם שלמעלה מאצי׳ כו׳‪.‬‬

‫דהנה ידוע־׳ דכללות ענין האצי׳ הוא בכדי שיהי׳ גילוי אלקות בעולמות‪ ,‬וכמ״ש בזח״ב‬
‫דמ״ב ע״ב‪ ,‬דכללות ענין הע״ם דאצי׳ הוא בגין דישתמודעון בי׳ כו׳‪ ,‬דהרי‬
‫מההתהוות לבד לא היינו יודעין אלקות )דבכח ויכולת הא״ם הוא שתהי׳ ההתהוות גם‬
‫שלא ע״י אמצעית האצי׳‪ ,‬אך מזה לא היינו יודעין אלקות כו׳(‪ ,‬לפי שההתהוות היא בבחי׳‬
‫העלם והסתר הבורא מהנבראי׳‪ ,‬דלולא זאת הרי לא הי׳ התהוות היש‪ ,‬כ״א דוקא ע״י‬
‫שהאלקות מסתיר את עצמו כו׳‪ .‬ובפרט אם הי׳ ההתהוות מאוא״ם שלא ע״י אצי׳‪ ,‬הרי לא‬
‫הי׳ בבחי׳ התלבשות כלל‪ .‬דהנה‪ ,‬בהאור שהוא בבחי׳ התלבשות כה הפועל בנפעל‪ ,‬שייך‬
‫לומר שמתעלם ומסתתר‪ ,‬אבל מה שאינו מתלבש כלל‪ ,‬אינו שייך שמתעלם כו׳‪ .‬דכן הוא‬
‫גם בבחי׳ האין האלקי שאינו בבחי׳ התלבשות בנבראים‪ ,‬דהיינו שההתהוו׳ שהאין האלקי‬
‫מהווה את הנבראים אינו בבחי׳ התלבשות בהם‪ ,‬רק שאינו בדרך ממילא‪ ,‬מפני שיש לו‬
‫שייכות עכ״פ אל הנבראים‪ ,‬וזהו ע״י אמצעית האצי׳‪ ,‬כמו שנמשך ממדרי׳ למדרי׳‬

‫‪ (8‬ראה אוה״ת שם תשפד‪ ,‬א‪ .‬ח״ז תתתז‪ ,‬ב‪ .‬רד״ה ואברהם‬
‫זקן תרמ״ד)םה״מ תרמ״ד ע׳ קסב(‪ .‬ד״ה הנ״ל תשד״מ‪.‬‬
‫‪ (9‬אבות פ״ה מ״ג‪.‬‬
‫‪ (10‬פצ״א ואילך )ע׳ רלה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (11‬ואתחנן ד‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ = (12‬הר׳ שם טוב )הובא לעיל שם(‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה לעיל פ״ו)ע׳ יג(‪ .‬וש״נ‪ .‬םה״מ תרע״ח ע׳ רצו‪.‬‬
‫תרצ״ו ע׳ ‪.79‬‬
‫‪ (14‬ראה םה״מ תרכ״ט ע׳ קנט ואילך‪ .‬תרל״ג ח״ב ם״ע‬
‫תקה‪ .‬עת״ר ריש ע' עה‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה על אמרי בינה שער הק״ש‬
‫פנ״ה ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬חיי שרה כד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה אוה״ת חיי שרה ח״ד תשעט‪ ,‬ב‪ .‬רד״ה ואברהם זקן‬
‫תרכ״ז)סה״מ תרכ״ז ‪ 7‬כב(‪.‬‬
‫‪ = (4‬ובכלי יקר)עה״ם(‪.‬‬
‫‪ (5‬צ״ל‪ :‬אוצ״ל‪ :‬צ״ל מ״ש‬
‫‪ = (6‬דלפי הנראה‪.‬‬
‫‪ (7‬ב״ר פנ״ט‪ ,‬ז‪.‬‬
 ‫רמז‬ ‫ש״פ חיי שרה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫במדריגות דאצי׳ גופא‪ ,‬נעשה בבחי׳ שייכות כו‪ /‬וכמ״ש במ״א^׳‪ ,‬אבל לא בבתי׳ התלבשות‬
‫כר‪ ,‬רק מפני שכל פעולה צ״ל ע״י התגלות הפועל®‘‪ ,‬ה״ז בחי׳ הארת האין שבא בבתי׳ כח‬
‫הפועל ובנפעל כר‪ .‬ובחי׳ זו הוא שמתעלם ומסתתר כר‪ .‬ואם הי׳ ההתהוות מעצמות אוא״ם‪,‬‬
‫לא הי׳ בבחי׳ התלבשות‪ ,‬ובדרך ממילא כר‪ ,‬וא״כ לא הי׳ מזה בחי׳ גילוי אלקות כר‪.‬‬

‫הפד‬ ‫והגם שמההתהוות מוכרח שיש מהווה‪ ,‬שהרי א״א לומר שהדבר נתהווה מעצמוי‘‪,‬‬
‫שהרי*‘ כל מציאותו הוא מההרכבה כרי‘‪ ,‬וכמו״ב מזה שיש בהם הפםדות״‪ ,2‬הרי‬
‫נראה שהן נבראים כר‪ ,‬וגם מובן שההתהוות הוא בדרך אין ערוך כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א‘־‪,‬‬
‫וא״כ הרי מההתהוות מובן גם ההפלאה דאוא״ם כר‪ .‬הנה לבד זאת דכל ענין ההשגה‬
‫הזאת היא ע״י אמצעית הע״ם דאצי׳‪ ,‬שעי״ז הו״ע ההשגה באדם ושישיג השגה אלקית‬
‫)שהרי ענין ההשגה לא בכולם בשוה‪ ,‬שזה משיג באופן כזה וזה באופן אחר)בל״איי בא‬
‫דעם לייגט זעך אזוי ובא דעם לייגט זעך באו״א(‪ ,‬שזהו מצד החילוקים באופן שרשן‬
‫ומקורן כר‪ ,‬וכמו״כ זה שיהי׳ השגה אלקית הוא מפני שכבר יש בחי׳ ספי׳ החב׳ בסדר‬
‫השתל׳ כריי(‪ ,‬הרי גם הידיעה שהיו יודעים מההתהוות‪ ,‬ה״ה ידיעה כללית שיש אלקה‬
‫הבורא ומהווה‪ ,‬אבל לא הי׳ שום ידיעה פרטית באופן האור והחיות האלקי כר‪ .‬וגם לא‬
‫הי׳ כלל בחי׳ אור וחיות המתלבש‪ ,‬מאחר שההתהוו׳ היא מעצמות אוא״ם שלא ע״י‬
‫התלבשות כנ״ל‪ ,‬א״כ הרי אינו שייך כלל אור וחיות המתלבש כר‪ .‬וכמו״כ ידיעת ההפלאה‬
‫הוא רק מה שהאלקות מרומם מהעולמות‪ ,‬ובאמת אין זה ענין ההפלאה דאוא״ם מה‬
‫שמופלא מעצם מחות חומריות העולם כר‪ ,‬דהפלאה שייך בבחי׳ אורות** ובמדריגות‬
‫גבוהות שייך ההפלאה שמופלא מזה‪ ,‬אבל לא ההפלאה מעצם מהות העולמות כר‪.‬‬
‫וכללות הידיעה בזה הוא רק מה שהאוא״ם מופלא ומרומם‪ ,‬אבל אינו שייך בזה הידיעה‬
‫באופן ההפלאה כר‪ ,‬כי העולמות אינם בערך כלל וכלל לגבי אלקות‪ ,‬וא״כ אינו שייך‬
‫שמפרטי הנבראים יהי׳ איזה ידיעה פרטית באופן ההפלאה דאלקות כר‪.‬‬

‫ועצמות אוא״ם ה״ה סתום ונעלם לגמרי‪ ,‬שאינו בגדר גילוי כלל‪ ,‬וכמא׳=* אנת הוא עילאה‬
‫על כל עילאין סתימא דכל סתימין כר‪ ,‬שסתום ונעלם בעצם כר‪ .‬וגם הארה מן‬
‫העצמות אין העולמות יכולים לקבל כר‪ .‬וענין הארה מן העצמות‪ ,‬לפי המבו׳ כאן‪ ,‬י״ל‬
‫שזהו האור שבבחי׳ א״ם ובלי גבול כר‪ .‬וכמא׳=* לית מח׳ תפיסא בך כלל‪ ,‬שאינו שייך שום‬
‫השגה באוא״ס כר‪ .‬וכמש״א®* אתהי* קדוש ושמך קדוש‪ ,‬דגם בחי׳ שמו קדוש ומובדל‪,‬‬

‫ואילך‪ .‬תרנ״ד ע׳ לז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (22‬בל״א‪ :‬בלקו״ש חכ״א ע׳ ‪ 448‬״בלשון אשכנז״‪ .‬בספר‬
‫השיחות תשנ״ב ח״א ע' ‪ 38‬הערה ‪ 20‬בשוה״ג‪ :‬״בלשון אידיש״‬
‫)ולא ״בלשון אשכנז״(‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה גם ספר השיחות תש״ד ע' ‪.8‬‬
‫‪ (24‬דהפלאה שייך בבחי׳ אורות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬דבבחי' אורות‪.‬‬
‫‪ (25‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ = (26‬וכמו שאנו אומרים)בתפילת העמידה(‪.‬‬
‫‪ (27‬מכאן עד סוף הקטע הוא ע״פ לשון הלקו״ת ויקרא א‪,‬‬
‫א עם הוספות‪.‬‬
‫‪ (15‬ראה םה״מ תרס״ח ס״ע לז ואילך‪ .‬תרס״ט ‪ 7‬לא‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה םה״מ תרנ״ז ‪ 7‬נא‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ ( 17‬ראה האמונות והדעות מאמר א פ״ב‪ .‬חובת הלבבות‬
‫שער א )שער היחוד( רפ״ה‪ .‬שם פ״ו‪ .‬וראה ספר החקירה‬
‫להצ״צ ז‪ ,‬ב‪ .‬קה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (18‬ספר החקירה להצ״צ ד‪ ,‬ב ואילך‪ .‬םה״מ תרכ״ט ‪ 7‬קסג‬
‫)הובא לקמן ח״ו ‪ 7‬וא׳תמב(‪ .‬תרנ״ו ‪ 7‬רנח‪.‬‬
‫‪ (19‬ראה רמב״ם הל' יסוה״ת פ״ד ה״א ואילך‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה לעיל פנ״ג)ע׳ קכה(‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה לקו״ת שה״ש מ‪ ,‬ריש ע״ג‪ .‬םה״מ תרנ״ב ס״ע ו‬
 ‫ואברהם זקן‬ ‫רמח‬

‫וכמ״ש«־ כי נשגב שמו לבדו‪ ,‬שאין ערוך לעולמות עם שמו ית׳‪ ,‬עד שהוא קדוש ומובדל‬
‫מהם כו׳‪ ,‬מ״מי®‪ ,‬הודו וזיו מאיר על ארץ ושמים״®‪ ,‬דהארה משמו ית׳ ה״ז בא בבחי׳ ירידה‬
‫וצמצום להיות בגילוי בעולמות כו׳)דשמו בכלל הוא בחי׳ המל׳>®‪ ,‬ועם היות דהמלך‬
‫המרומם לבדו®®‪ ,‬וכמ״ש®® והים עומד עליהם מלמעלה‪ ,‬רק בבחי׳ מקיף*®‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הארה מזה‬
‫בא בבחי׳ גילוי בנבראים‪ ,‬שז״ע בחי׳ דבר ה׳®®‪ ,‬שהדיבור הוא בחי׳ השפעה בקירוב דבחי׳‬
‫מל׳‪ ,‬והוא בחי׳ גילוי ההשגות וגילוי התענוג שבג״ע כו׳‪ ,‬והיינו לפי שכללות בחי׳ חמל׳‬
‫יש לזה שייכות אל העולמות‪ ,‬דאין מלך בלא עם כו׳®®‪ ,‬שגם הרוממות הוא מה שמרומם‬
‫מעם כו׳‪ ,‬ע״כ הארה מזה בא בבחי׳ קירוב בגילוי כו׳‪ .‬וכמו שהוא במל׳ דאצי׳ לגבי בי״ע‪,‬‬
‫כן בבחי׳ מל׳ שלמעלה מאצי׳ לגבי אצי׳‪ ,‬וכן במל׳ דא״ם לגבי כללות העולמות כו׳‪ ,‬ועמ״ש‬
‫בלק״ת ד״ה ראשי המטות ספ״א׳®‪ ,‬וכבר נת״ל®® דמל׳ דא״ם זהו בחי׳ ההשערה להאיר במדה‬
‫וגבול כו׳(‪ ,‬אך פי׳ אתה קדוש הוא בחי׳ הקב״ה בכבודו ובעצמו שלמעלה מבחי׳ שמו‪ ,‬היינו‬
‫שאפי׳ בחי׳ זיוו והודו לא היו העולמות יכולים לקבל ממנו כלל כו׳‪.‬‬

‫ולזאת‪ ,‬מבחי׳ עצמות אוא״ם לא הי׳ שום גילוי בעולמות כו׳‪ ,‬כ״א ע״י התהוות האצי׳‪,‬‬
‫שהוא בבחי׳ גילוי ההעלם מאוא״ם המאציל®®‪ ,‬ה״ז בבחי׳ גילוי אור כו׳‪ ,‬דהתהוות‬
‫שבבחי׳ התחדשות‪ ,‬הרי ההתהוות היא בחי׳״* העלם‪ ,‬אבל מה שנתהווה בבחי׳ גילוי‬
‫ההעלם‪ ,‬ה״ז גילוי כו׳‪ ,‬והאור הוא באופן כזה שהעולמות יכולים לקבל כו׳)דכללות‬ ‫הפה‬
‫הגילוי הוא מבחי׳ שמו ית׳‪ ,‬ובא באופן כזה שהוא בבחי׳ גילוי לגבי העולמות‪ ,‬והעולמות‬
‫יוכלו לקבלו כו׳(‪ .‬ולפי שהגילוי הוא בבחי׳ מדות פרטיות‪ ,‬בחי׳ חו״ב וחו״ג כו׳‪ ,‬עי״ז נמצא‬
‫השגה אלקית והרגישות אלקות בעולם כו׳‪ ,‬ועי״ז יודעים אופן האור והגילוי‪ ,‬דמאחר‬
‫שהן בבחי׳ מדות וכחות פרטיים‪ ,‬יכול להיות בהם ההשגה באיזה אופן ואיך ומה כו׳‪,‬‬
‫דהיינו שמשיגים את האור האלקי כו‪ /‬וז״ש בזהר שם‪ ,‬בגין דישתמודען לי׳ במדות דילי׳‪,‬‬
‫דכאשר מצמצם** בבחי׳ מדות פרטיות‪ ,‬עי״ז יודעים ומכירים אלקות כו‪ /‬ועמ״ש הפרד״ם‬
‫שע״ד פ״ח®* על מא׳ זה‪ ,‬שזהו ג״כ ע״י הכלים‪ ,‬שעושים ציור ותמונה בהאור כו׳‪ ,‬אך עי״ז‬
‫יודעים אלקות כו׳‪ .‬וזהו כללות ענין האצי׳‪ ,‬שנתהווה בבחי׳ גילוי ההעלם דוקא‪ ,‬בכדי‬
‫שיהי׳ גילוי אלקות בעולמות כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והנה‪ ,‬המחשבות הנעלמות‪ ,‬הכוונה על אוא״ם שלמעלה מאצי׳‪ .‬דהנה‪ ,‬התהוות‬
‫האצי׳ הוא בגין דישתמודעון בי׳‪ ,‬דמהתהוות לבד לא היינו יודעים אלקות‪,‬‬
‫מפני שהוא בבחי׳ העלם‪ ,‬ובפרט אם הי׳ ההתהוות מעצמות אוא״ם‪ ,‬ה״ז לא בבחי׳ שייכות‬

‫‪ (35‬תהלים לג‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ (28‬תחלים קמח‪ ,‬יג‪.‬‬

‫‪ (36‬בחיי וישב לח‪ ,‬ל‪ .‬שם ר״פ בלק‪ .‬תניא שעהיוה״א רפ״ז‬
‫)פא‪ ,‬ב(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (37‬מטות פא‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
‫‪ (38‬ספכ״ז )ע׳ נח(‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה לעיל פ״ז )ע׳ יד(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (40‬בחי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בבחי׳‪.‬‬
‫‪ (41‬מצמצם‪ :‬אוצ״ל‪ :‬מתצמצם‪.‬‬
‫‪ = (42‬שער ד פרק ח‪.‬‬
‫‪ (29‬מ״מ‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ומ״מ‪.‬‬
‫‪ (30‬ע״פ תחלים שם‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה פרדס שער כג )שער ערכי הכינויים( פרק כא‬
‫מערכת שם‪.‬‬
‫‪ (32‬ברכת יוצר‪.‬‬
‫‪ (33‬מלכים־א ז‪ ,‬כה )ושם‪ :‬והים עליהם מלמעלה(‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה לקו״ת בלק סח‪ ,‬רע״א‪ .‬שם‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ביאורי‬
‫הזהר לאדמו״ר האמצעי קעה‪ ,‬ג‪ .‬סה״מ תרס״ג ח״א ע׳ לב‪ .‬ח״ב‬
‫ע' קסו‪.‬‬
 ‫רמט‬ ‫ש״פ חיי שרה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ולא בבחי׳ התלבשות כלל‪ ,‬משא״כ האין האלקי ה״ה בבחי׳ שייכות אל היש‪ ,‬והארה ממנו‬
‫היא בבחי׳ התלבשות‪ .‬והגם דמהתהוות יודעים שיש מהווה‪ ,‬ושהוא באין ערוך‪ ,‬היינו‬
‫שמופלא‪ ,‬הרי ענין הידיעה הוא ע״י אמצעית חו״ב דאצי׳‪ ,‬וגם היא רק ידיעה כללית שיש‬
‫בורא‪ ,‬וגם‪ ,‬לא זו היא ההפלאה שמופלא מהיש‪ .‬ועוד‪ ,‬שלא הי׳ גילוי אור וחיות בעולמות‪,‬‬
‫שהרי עצמות סתום‪ ,‬וגם גילוי העצמות לית מחת״ב‪ ,‬אתה קדוש ושמך קדוש‪ ,‬והארה‬
‫משמו הוא בחי׳ גילוי ע״י צמצום‪ ,‬ואתה קדוש ומובדל לגמרי‪ .‬רק ע״י האצי׳ שהוא גילוי‬
‫ההעלם‪ ,‬דהיינו ע״י הצמצום‪ ,‬ובא במדרי׳ פרטיות‪ ,‬עי״ז הוא גילוי אור וחיות‪ ,‬וההשגות‬
‫והרגישות אלקית‪.‬‬

‫צי( ו ע ו ד זאת‪ ,‬שע״י הע״ם יודעים את האוא״ם שלמעלה מאצי׳‪ ,‬שז״ע שהם מגלים את‬
‫המחשבות הנעלמות‪ ,‬דהיינו כח אצי׳ הכמוס וחתום^‘ באוא״ם המאציל‪ ,‬והן‬
‫הע״ס הגנוזות במאצילן בו׳‪ .‬אך מה שהספי׳ דאצי׳ מגלות המחשבות הנעלמות‪ ,‬היינו‬
‫הע״ם הגנוזות כמו שהן בהמשכה להיות בבחי׳ מקורים עכ״פ לע״ס הגלויות בו׳‪ ,‬וגם בהם‬
‫וע״י יש גילוים מהאורות עצמיים דע״ס הגנוזות בו׳‪.‬‬

‫ויובן זה עד״מ בנפש האדם‪ ,‬שיש בו כהות עצמיים הכלולים בנפש‪ ,‬דהנה‪ ,‬הנפש עצמה‬
‫ה״ה פשוטה לגמרי‪ ,‬ואינה בגדר כהות כלל‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פנ״איי שהיא כולה עצם‬
‫א׳ רוחני פשוט בו׳‪ ,‬והיא למעלה גם מבחי׳ יחידה‪ ,‬וכדאי׳ במדרש״ חמשה שמות נקראו‬
‫לה בו׳‪ ,‬הרי הנפש עצמה למעלה גם מבחי׳ יחידה״‪ ,‬והיא בבחי׳ פשיטות לגמרי בו׳‪ ,‬רק‬
‫שכוללת בתוכה כל הכחות‪ ,‬וכמו כח השכל ההיולי העצמי וכח החסד ההיולי העצמי בו׳‪,‬‬
‫שמהם נמצאים כל הכחות הגלוים כו׳)והכחות העצמיים זהו בחי׳ יחידה שבנפש‪ ,‬ונק׳‬
‫יחידה‪ ,‬לפי שהכחות עצמיים אינם בבחי׳ מציאות כחות כלל‪ ,‬והן בבחי׳ פשיטות לגמרי‬
‫בעצם מהותם‪ ,‬ואינם בבחי׳ התחלקות כלל‪ ,‬היינו שאינם כלל בבחי׳ עשר כחות כו׳‪ .‬והגם‬
‫שזה כח החב׳ וזה כח הבינה כו׳‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות לגמרי‪ ,‬ונק׳ העלם שאינו במציאות‬
‫כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א"‪ ,‬וכמו כח האש שבצור החלמיש כו׳״‪ .‬וכללות בחי׳ יחידה זהו ע״ד כמו‬
‫הפו‬ ‫חומר היולי‪ ,‬שכולל בעצמו שרשי הד׳ יסודות‪ ,‬ואין בו שום צורה‪ ,‬רק עתיד להלביש צורה‪,‬‬
‫ונק׳ תהו כו׳״‪ ,‬וכמ״ש בע״ח שמ״א פ״ג״־‪ ,‬ושם‪ ,‬שזהו בחי׳ אריך כו׳>=(‪ .‬ומובן‪ ,‬דהכחות‬
‫עצמיים‪ ,‬הגם שמהם נמצאים כל הכחות‪ ,‬אינם בגדר מקור לכחות‪ ,‬דכל מקור בהכרח‬
‫שהוא בבחי׳ מציאות דבר מה שנעשה מקור‪ ,‬וגם הוא בבחי׳ המשכה להיות מקור לדבר‬
‫כו׳‪ ,‬והכחות עצמיים הרי אינם בבחי׳ מציאות כחות כלל‪ ,‬דכל דבר הכלול בעצם ה״ה כמו‬
‫העצם־־‪ ,‬וכמו שעצם הנפש אינו בבחי׳ מציאות דבר‪ ,‬כמו״כ הכחות הכלולים בו אינם‬

‫‪ (49‬ראה רמב״ן בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ראה לעיל פ״ח ) ‪ 7‬טז(‪.‬‬ ‫‪(43‬‬

‫‪ (50‬בע״ח שמ״א פ״ג‪ = :‬בעץ חיים שער מא פרק ג‪ - .‬כ״ה‬ ‫‪ (44‬עא‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫בעץ חיים דפוס שקלאוו‪ ,‬תק״ם‪ .‬בדפוסים שלפנינו‪ :‬שער מב‬ ‫‪ (45‬ב״ר פי״ד‪ ,‬ט‪.‬‬
‫פ״א‪.‬‬ ‫‪ (46‬ראה גם םה״מ תרנ״א ‪ y‬מ‪ .‬תרנ״ז ע׳ רלד‪ .‬תרצ״ב ס״ע‬
‫‪ (51‬ראה לקמן ה״ה ע׳ ותתקצח‪ :‬״וממ״ש ]בעץ חיים[ שם‬ ‫ריא ואילך‪ .‬תרצ״ו ס״ע ‪ .56‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ ..‬משמע דאפם ותהו זהו בחי' עתיק ואריך״‪ .‬ועד״ז לקמן ח״ו‬ ‫‪ (47‬ראה סה״מ תר״ן ‪ y‬שם ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ז ע׳ רח‬
‫ס״ע וא'שצ ואילך‪ .‬וראה גם םה״מ תרנ״ו ‪ y‬שצא‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬תרנ״ט ‪ y‬קצז‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬קז ואילך‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה סה״מ תרנ״ז שם‪ .‬תרס״ה ע' צט‪ y .‬רסח‪ .‬עטר״ת‬ ‫‪ (48‬ראה מקומות שבהערה הקודמת‪ .‬לעיל פכ״א )ע׳ מה(‪.‬‬
‫ריש ע׳ נ‪ .‬תרפ״ו ‪ y‬קצט‪ .‬תרפ״ט ‪ y‬קצב‪ .‬תרצ״ב ע׳ קצו‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬
 ‫ואברהם זקן‬ ‫רב‬

‫בבחי׳ מציאות דבר כר‪ ,‬וגם אינם בבחי׳ המשכה כלל‪ ,‬והיינו להיותם עצמיים‪ ,‬וכל עצם‬
‫אינו נמשך )ר״ל בבחי׳ המשכה והתפשטות‪ ,‬כ״א בבחי׳ המשכה עצמיות‪ ,‬הרי בהמשכתו‬
‫הוא בבחי׳ מהות עצמו‪ ,‬שאינו בגדר בחי׳ מקור כר‪ .‬ובמ״איי מבואר‪ ,‬דבהמשכתו‪ ,‬הגם‬
‫שזהו שהעצם נמשך‪ ,‬ואינו בגדר מקור עדיין‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הוא בגדר שנעשה בבחי׳ ממוצע כו׳‪,‬‬
‫והוא בחי׳ העליונה שבהממוצע‪ ,‬שמובדל בערך כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א«(‪) .‬והגם שהן כהות‬
‫הנפש‪ ,‬לא עצמות הנפש‪ ,‬י״ל‪ ,‬דזה שהן כהות הנפש‪ ,‬אין זה שהן התפשטות וגילוי מהנפש‬
‫שנעשים כהות‪ ,‬כ״א מה שנמצאים עם הנפש‪ ,‬דכשנמצא הנפש נמצאים עמו הכהות כו׳‪,‬‬
‫וע״כ‪ ,‬עם היותם כהות‪ ,‬ה״ה עצמיים כר(‪ .‬הרי שאינם בגדר מקור לכהות‪ ,‬רק שמהם‬
‫נמצאים הכהות בדרך ממילא )שאין הכתות עצמיים מתפעלים במציאות הכהות מהם‪,‬‬
‫שזהו דוקא בדבר שהוא בבהי׳ מקור‪ ,‬ה״ה מתפעל בעצמו כר‪ ,‬וע״ד כל מניע מתנענע‬
‫בעצמו כרי־‪ ,‬אבל הכהות עצמיים אינם מתפעלים בזה‪ ,‬וזהו שהוא בדרך ממילא כר(‪ .‬ומה‬
‫שנמצא מהם‪ ,‬הוא להיות בבהי׳ מקור לכהות הגלוים‪ ,‬דהכהות הגלוים ממש‪ ,‬אינם בערך‬
‫להיות נמצאים מהכתות העצמיים כר )וכאשר לפעמים נמצאים מהכתות עצמיים‪ ,‬ה״ה‬
‫בעילוי באין ערוך‪ ,‬וכמו בגילוי ההשכלות הבאים בכה או״ה ע״י קושיות כר‪ ,‬וכמו תלמיד‬
‫המחכים את רבו כו׳=^‪ ,‬וכמ״ש במ״א־י‪ .‬ולפ״ז צ״ל‪ ,‬דההמשכה מהכתות עצמיים‪ ,‬הגם שזהו‬
‫רק מה שנמצא מהם‪ ,‬וה״ז רק בדרך סיבה לבד‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יש בזה איזה ערך‪ ,‬ואין זה בדרך‬
‫אין ערוך לגמרי כר(‪ ,‬כ״א מה שנמצא מהכתות" הוא בחי׳ מקורי הכהות‪ ,‬שהן בבחי׳‬
‫מציאות דבר‪ ,‬ובבחי׳ המשכה להיות בבחי׳ מקור‪.‬‬

‫והוא הנק׳ המשכה נעלמת כו׳"‪ .‬וכמו שמכה השכל ההיולי העצמי נמשך להיות מקור‬
‫לשכל גלוי‪ ,‬והוא בחי׳ כה המשכיל שבנפש כו׳‪ ,‬דכה המשכיל הוא בבחי׳ מציאות‬
‫דבר לגבי הכה השכל ההיולי העצמי הנטוע ומושרש בנפש‪ ,‬ולגבי שכל הגלוי אינו‬
‫במציאות שכלי עדיין‪ ,‬שה״ה כה היולי על כל השכליים‪ ,‬וידוע דכל כה היולי הוא מושלל‬
‫מהגילוים שממנו כר‪ ,‬וכמו״כ כה המשכיל"‪ ,‬מאחר שהוא היולי על כל מיני שכליים‪,‬‬
‫בהכרח שהוא מושלל ממציאות שכל גם במדרי׳ היותר נעלית כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א"‪ ,‬ומ״מ‪,‬‬
‫אינו מושלל מגדר שכל לגמרי‪ ,‬מאחר שהוא בבחי׳ המשכה עכ״פ מכה ההיולי עצמי‪,‬‬
‫ממילא ה״ה באיזה ציור ובאיזה מציאות‪ ,‬רק שהוא בבחי׳ המשכה נעלמת כר‪ ,‬דענין‬
‫המשכה נעלמת הוא שמושלל ממציאות הדבר שהוא מקור אליו‪ ,‬אבל אינו מושלל מעצם‬
‫הדבר כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וגם שהע״ס מגלות בחי׳ הע״ם הגנוזות בהמשכתן)היינו מה שנמצא מהן להיות‬
‫מקור( וגם גילוי מעצמותן‪ .‬ועד״מ עצם הנפש‪ ,‬שמושללת מכחות לגמרי‪,‬‬
‫וכוללת בתוכה כחות‪ ,‬שהן נמצאים עמה מתחלת ההתהוות)ולמעלה ה״ז רק באור א״ם(‪,‬‬
‫וע״כ הן ג״כ עצמיים‪ ,‬והן בבחי׳ פשיטות‪ ,‬לא בבחי׳ מציאות כלל וכלל‪ ,‬ואינם בבחי׳‬

‫‪ (57‬מהכחות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬מהכתות העצמיים‪.‬‬ ‫ראה המשך תרס״ו ע׳ קלו ואילו‪.‬‬ ‫‪(53‬‬
‫‪ (58‬ראה אמרי בינה שבהערה ‪.1‬‬ ‫מורה נבוכים הקדמת ח״ב הקדמה ט‪.‬‬ ‫‪(54‬‬
‫‪ (59‬ראה גם םה״מ תרס״ח ע׳ קצט ואילך‪ .‬אעת״ר ע׳ ה‬ ‫ראה חגיגה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(55‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ע׳ יא‪ .‬סה״מ‬ ‫‪(56‬‬
‫ע׳ קנט‪.‬‬ ‫אעת״ר‬
 ‫רנא‬ ‫ש״פ חיי שרה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫קפז‬ ‫המשכה והתפשטות כלל‪ ,‬ואינם בבחי׳ מקור כלל‪ ,‬רק שמהם נמצאים מקורי הכחות)לא‬
‫הכהות‪ ,‬וא״כ אין זה אין ערוך לגמרי(‪ ,‬וכמו כה המשכיל‪ ,‬מקור השכל‪ ,‬שהוא המשכה‬
‫נעלמת‪ ,‬היינו שמושלל ממציאת השכל‪ ,‬ואינו מושלל מעצם ענין השכל‪.‬‬

‫צז( ויובן זה מענין השגה נעלמת«=‪ .‬דהנהיי®‪ ,‬כל השכלת והשגת דבר ה״ז התפשטות כה‬
‫החכ׳‪ ,‬לא עצם כה החכ׳‪ ,‬עם היות שהחכ׳ היא השכלה‪ ,‬היינו לא רק כח‬
‫להשכיל‪ ,‬כ״א הוא ענין ההשכלה עצמה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין ההשכלה עצם הכה‪ ,‬כ״א התפשטות‬
‫הארה לבד כו׳)והענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬כל השכלת והשגת דבר הוא בא באיזה פרט דבר‪,‬‬
‫היינו הדבר המושג‪ ,‬ויש בזה ב׳ ענינים‪ ,‬השכלת והשגת הדבר המושג‪ ,‬ועצם ההשכלה‪,‬‬
‫היינו ידיעת הדבר המושגי‪ .‬ועצם ההשכלה וההשגה‪ ,‬הגם שהוא בהדבר המושג‪ ,‬ה״ה‬
‫בעצם למעלה מהמושג‪ ,‬שהרי המושג הוא ענין פרטי מה שהוא המושג)וואם דער מושג‬
‫איז(‪ ,‬וההשכלה אינו פרטי^®‪ .‬וכמו שכל א׳ שמסתעפים ממנו שני ענינים‪ ,‬הרי הענינים‬
‫המה פרטים‪ ,‬וההשכלה אינה פרטיות‪ ,‬וכמו המבין דבר מתוך דב^«‪ ,‬הרי המה דברים‬
‫פרטיים מובדלים‪ ,‬וההשכלה בהם אחת היא‪ .‬וכמו״כ הוא בכל שכלי בפרט‪ ,‬הנה המושג‬
‫הוא שהשכל הוא בהתלבשות בדבר פרטי‪ ,‬וההשכלה‪ ,‬הגם שהיא באותו הפרט‪ ,‬היא בעצם‬
‫מופשטת מהפרט‪ ,‬והוא עצם ענין ההשכלה שלמע׳ מהתלבשות ותפיסא בדבר מה‪ ,‬הגם‬
‫שמשכיל ומתחכם באיזה דבר‪ ,‬הנה עצם ההשכלה)והכוונה היא על ההשכלה בפועל( היא‬
‫למעלה מהדבר‪ ,‬דרק הארתו הוא המתלבש ונתפס בהדבר המושג כו׳‪ .‬והרי הארה זו ודאי‬
‫היא רק התפשטות לבד‪ .‬אמנם‪ ,‬גם עצם ההשכלה היא רק התפשטות הארה מעצם כח‬
‫החכ׳ כר(‪ .‬וההארה היא בסדר והדרגה‪ ,‬דלפעמים מתפשטת יותר‪ ,‬ולפעמים במיעוט‪ ,‬כמו‬
‫בשכל גדול יש בו יותר מאור החכ׳ מבשכל קטן‪ ,‬וכן בחכם גדול מאיר ומתפשט אור החכ׳‬
‫יותר‪ ,‬וגבי חכם קטן מאיר אור החב׳ במיעוט כר‪ .‬ומן המיעוט יכולים לבוא אל הריבוי‪,‬‬
‫וכמו בהדרגת ההשכלות‪ ,‬הרי יודע ומשכיל שכל קטן ואח״ב בא לידי השכלת שכל גדול‬
‫כר‪ ,‬וכמו בחכמים‪ ,‬החכם הקטן נעשה במשך זמן חכם גדול‪ ,‬והחכם הגדול מלמד את‬
‫הקטן כר‪ ,‬כי כ״ז הוא התפשטות הארה בסדר והדרגה‪ ,‬ששייך בזה לימוד והגדלה ממדרי׳‬
‫למדרי׳ כר‪ .‬אמנם‪ ,‬מי שמאיר אצלו עצם כח החכ׳‪ ,‬והוא הנק׳ חכם מצד עצם כח חכמתו‪,‬‬
‫הנה ההשגות שלו המה נפלאים בערך‪ ,‬שלא יש כלל השגות כאלו בחכם זולתו)היינו מי‬
‫שהוא חכם רק בבחי׳ התפשטות החכ׳(‪ ,‬ואינו*® משערים כלל השגות כאלו‪ .‬וגם הוא א״א‬
‫לו להשפיע ולגלות השגה זו‪ ,‬מפני שבו בעצמו אין זה בכלי השגה שלו‪ ,‬כי כלי ההשגה‬
‫המה קטן מהכיל השגה זו‪ ,‬וע״כ לא יוכל לגלות ולבאר זה בדבור‪ ,‬וכמה שידבר בזה‪ ,‬לא‬
‫יהי׳ זה מה שהוא עצם כוונתו בהענין‪ ,‬כי הדבור מגלה רק מה שנתפס בכלי ההשגה‪ ,‬אבל‬
‫השגה זו היא למע׳ מתפיסא בכלי השגה‪ .‬וה״ז קרוב להידיעה דראי׳ דחכ׳‪ ,‬עם היות שזה‬
‫השגה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הידיעה היא כמו הראוי־® כר‪ .‬ויותר מכוון‪ ,‬שזה כמו השגה דשכלים נבדלים‬

‫‪ (62‬וההשכלה אינו פרטי‪ :‬בםה״מ תרפ״ב שם‪ :‬וההשכלה‬ ‫‪ (60‬מאמרים שכנראה מיוסדים על פרק זה ‪ -‬סה״מ תרפ״ב‬
‫הרי איננה פרטית‪ .‬בםה״מ תרפ״ד שם‪ :‬ועצם ההשכלה אינה‬ ‫‪ 7‬שלח ראילה ‪ 7‬שעג ואילך‪ .‬תרפ״ד ‪ 7‬לח‪ .‬תרצ״א ‪ 7‬רלז‬
‫פרטית‪ .‬בםה״מ תרצ״א שם‪ :‬ועצם ההשכלה אינו פרטי‪.‬‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (63‬חגיגה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (61‬היינו ידיעת הדבר המושג‪ :‬בםה״מ תרפ״ב שם‪ :‬והיינו‬
‫‪ (64‬ואינו‪ = :‬ואיננו‪ ,‬ואין אנו‪.‬‬ ‫ידיעת ההשכלה וההשגה‪ .‬בםה״מ תרצ״א שם‪ :‬היינו שהשכיל‬
‫‪ (65‬הראוי‪ :‬אוצ״ל‪ :‬הראי'‪.‬‬ ‫והשיג את הדבר המושג‪.‬‬
 ‫ואברהם זקן‬ ‫רנב‬

‫כו׳^®‪ .‬וכן יכול להיות בכל ענין שכלי‪ ,‬לבד ההשכלה נגלית שבו‪ ,‬שזה ידוע לכל חכם‪,‬‬
‫ה״ה תופס את הענין באופן אחר לגמרי‪ ,‬שאינו ידוע כלל לשום חכם זולתו‪ ,‬וגם הוא אין‬
‫ביכולתו כלל לגלות מה שהוא יודע בהענין הזה‪ ,‬רק ביגיעה יוכל להביא את הדבר ענין‬
‫באותיות קצרים שנושאים את הענין‪ ,‬לא שהוא בהם בהתגלות‪ ,‬כי א״א להיות בהתגלות‪,‬‬
‫כ״א בהשגה נעלמת לבד‪ ,‬בעצם החב׳ שלמע׳ מהשגה נגלית‪ ,‬גם בעצמו‪ ,‬וכ״ש שא״א‬
‫קפח להתגלות אל הזולת‪ ,‬כ״א בדברים הנושאים את הענין כו׳)וכמו באיש הטוב בעצם כח‬
‫הטוב שבנפשו‪ ,‬יוכל לבוא על עניני הטבה ולהתעורר בהם‪ ,‬מה שהאיש הטוב זולתו לא‬
‫יבוא כלל ע״ז כר‪ ,‬וכמו״כ הוא בחב׳ ושכל כר(‪.‬‬

‫וגם יובן זה כמו המבין מדעתר®‪ ,‬דהיינו שצריכים לפתוח לו רק כחודה של מחט«‬
‫בהענין‪ ,‬ומעצמו יבוא ע״ז‪ ,‬וזהו מצד עצם כח חכמתו‪ ,‬שיש לו בעצם חוש טוב ביותר‬
‫בהשכלה‪ ,‬א״צ להגיד לו הרבה‪ ,‬ומכ״ש שלא לפרט לו הפרטים‪ ,‬רק שצריכים לפתוח לו‬
‫הענין‪ ,‬ומעצמו בכח חכמתו יבוא על הענין ועל פרטיו‪ ,‬ולא יטעה ח״ו בשום דבר כר‪ .‬גם‪,‬‬
‫מי שהוא מבין בדעתו‪ ,‬יבין הכוונה האמיתית בכל דבר‪ ,‬שהגם שלפי הנגלה הכוונה באופן‬
‫אחר‪ ,‬ה״ה מבין שאמיתית הכוונה היא באופן כך וכך‪ ,‬הגם שאינו נגלה כלל בהדברים‪,‬‬
‫זהו מצד עומק המושג שהדברים לא יכילנו‪ ,‬ע״כ נראית הכוונה באופן אחר‪ ,‬או משום‬
‫כבוד אלקים הסתר דבר כר«‪ ,‬ומי שהוא מבין מדעתו‪ ,‬ה״ה בא על אמיתית הכוונה‪ ,‬שזהו‬
‫רק מפני שמאיר בו עצם כח חכמתו‪ ,‬שלמעלה מהשכל גלוי כר‪.‬‬

‫ועד״ז יובן ענין המשכה נעלמת דכח המשכיל‪ ,‬שאין זה שכל‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬אינו מושלל לגמרי‬
‫מענין השכלי‪ ,‬וכמו ההשגה נעלמת‪ ,‬שאינה בבחי׳ שכל גלוי כלל‪ ,‬עד שא״א לו‬
‫להביאו לגילוי כר‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ומ״מ ה״ז שכלי כר‪ ,‬וכן בהמבין מדעתו כר)דבאמת זהו גילוי‬
‫מכח המשכיל‪ ,‬שז״ע כח חכמתו העצמי כר‪ ,‬וההשגה נעלמת זהו שהשכלי גופא הוא כמו‬
‫מהות עצם החכ׳ כר‪ ,‬והמבין מדעתו זהו הגילוי מעצם כח החב׳ להבין מדעתו כר‪ ,‬ובאמת‬
‫גם ההשכלה בזה היא באופן הזה‪ ,‬כמו מצד העצם כר‪ .‬ובאמ״ב״י מברי’ שזהו מכח‬
‫המשכיל מהמדרי׳ העליונה שבו‪ ,‬היינו מה שסתום ונעלם בעצם כר(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ויובן זה מהשגה נעלמת‪ ,‬שזהו השגה נפלאה בערך‪ ,‬הבאה מעצם כח חכמתו‪,‬‬
‫וכמו השגה דשכלים נבדלים‪ ,‬והיא למעלה מתפיסת כלי השגה‪ ,‬ולכן א״א‬
‫לגלות ולבאר זאת‪ ,‬כ״א להביא באותיות קצרים הנושאים את הענין‪ ,‬ובחכם כזה‪ ,‬בכל‬
‫ענין ידיעתו באופן כזה‪ ,‬וכן המבין מדעתו‪ ,‬שזהו מצד טוב עצם חוש ההשכלה‪ ,‬וההשכלה‬
‫היא כמו מצד העצם‪.‬‬

‫שהן צורה בלא גולם(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (66‬המלאכים נקראים ״שכלים נבדלים״ ‪ -‬ראה מורה‬
‫‪ (67‬ראה משנה חגיגה יא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫נבוכים ח״א רפמ״ט‪ .‬ח״ב פ״ב‪ .‬פ״ו‪ .‬מלת ההגיון להרמב״ם‬
‫‪ (68‬ע״פ לשון חז״ל ‪ -‬שהש״ר פ״ה‪ ,‬א )ב(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫שער יד‪ .‬ספר העיקרים מאמר ב פל״א )הובא בספר החקירה‬
‫‪ (69‬משלי כה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫להצ״צ יג‪ ,‬א(‪ .‬פרדס שער ו)שער סדר עמידתן( פ״ו‪ .‬עץ חיים‬
‫‪ (70‬שבהערה ‪) 1‬פג‪ ,‬ד ואילו(‪.‬‬ ‫שער נ)שער קיצור אבי״ע( פ״ז‪ .‬לקו״ת שלח מה‪ ,‬א‪ .‬מו‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫‪ = (71‬מבואר‪.‬‬ ‫םה״מ עזר״ת ע׳ צח )ושם‪ :‬המלאכים שנק׳ שכלים נבדלים‪,‬‬
‫שנבדלים מן החומר‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם בה׳ יסוה״ת פ״ב ה״ג‬
‫רנג‬ ‫ש״פ חיי שרה‪ ,‬ה׳תער״ג‬

‫צח( ו ה נ ה ידוע״ דכה המשכיל נודע מציאותו ולא מהותו‪ ,‬דהגם דמהותו אינו ידוע‬
‫כמו החכ׳ הגלוי׳ שאנו יודעים ומרגישים איך ומה הוא כר)דהגם שידיעתנו‬
‫בהשכל גלוי הוא ג״כ רק מציאותו לבד‪ ,‬כי אין אנו יודעים מהות הרוחני‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי אנו‬
‫יודעים את מציאות הכה ממש כמו שהוא כו׳(‪ ,‬משא״כ מקור השכל אין אנו יודעים איך‬
‫ומה הוא כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי מציאותו אנו מרגישים שיש מקור שמשם בא השכל גלוי‪ ,‬שהרי‬
‫כשבאים על איזה השכלה חדשה‪ ,‬הרי מרגישים שבא מאיזה מקום‪ ,‬לא שכאן נתחדש‬
‫ההשכלה‪ ,‬כ״א שבא מאיזה מקור‪ ,‬הרי שאנו מרגישים מקור השכל ע״י השכל גלוי כר‪.‬‬
‫וממילא אנו יודעים ג״כ עילוי המקור על הגלוי‪ ,‬כמו כל היולי שיש בו עילוי הנ״ל על‬
‫הגילוי שממנו‪ ,‬ושמ״מ אינו מושלל לגמרי כר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וגם יש גילוים ממקור השכל‪ ,‬כמו‬
‫ענין השגה נעלמת ומבין מדעתו הנ״ל‪ ,‬שכ״ז הוא ע״י השכל גלוי‪ ,‬שהרי יהיב חכמתא‬
‫לחכימיףי‪ ,‬דדוקא לחכימין בכח השכל הגלוי‪ ,‬יהיב חכמתא מעצם כה החכ׳ כר‪ .‬וגם‬
‫יכולים להיות גילוים גם מהכח השכל ההיולי העצמי‪ ,‬בכח או״ח‪ ,‬כמו ומתלמידי יותר‬
‫מכולםיי‪ ,‬כתלמיד המחכים את רב^=‪ ,‬שכ״ז הוא ע״י השכל גלוי כו׳‪.‬‬

‫וכ״ז הוא לפי שהתהוות השכל גלוי ממקורו אינו בבחי׳ התחדשות ממש‪ ,‬כ״א בבחי׳ גילוי‬
‫ההעלם כר‪ ,‬שאם הי׳ בבחי׳ התחדשות‪ ,‬לא היינו יודעים ומרגישים את המקור)היינו‬
‫שלא הי׳ ההמשכה באופן כזה שיורגש שנמשך מאיזה מקור כר(‪ ,‬מאחר שהוא בדרך אין‬
‫ערוך כר‪ ,‬וכ״ש שלא הי׳ גילוים מעצם כח החכ׳ כר‪ ,‬כ״א ע״י שהוא בבחי׳ גילוי ההעלם‪,‬‬
‫עי״ז הוא הרגש מציאות המקור והגילוים ממנו כר‪ .‬וגם הגילוים מכח העצמי‪ ,‬הגם שזהו‬
‫ע״י ההעלמו׳ והסתירים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז ע״י השכל גלוי‪ ,‬שהרי זהו ע״י בירור וליבון דהשכל‬
‫גלוי‪ ,‬וגם‪ ,‬שע״י שמעיין בשכלו ומייגע א״ע לתרץ הקושיות‪ ,‬ה״ה בא לידי גילוים מהכח‬
‫העצמי‪ ,‬שכ״ז הוא ע״י השכל גלוי)ולפי=׳ שאופן ההמשכה אינו בדרך אין ערוך לגמרי‪,‬‬
‫כ״א בבחי׳ איזה שייכות כר‪ ,‬וכמשנת״ל פצ״^י‪ ,‬שמה שנמצא מכח השכל העצמי הוא‬
‫דוקא מקור השכל‪ ,‬לא שכל הגלוי‪ ,‬ואם יהיו גילוים מכח השכל העצמי‪ ,‬ה״ה שכליים‬
‫נעלים ביותר‪ ,‬מכ״די מובן שאין זה בדרך ערוך־י לגמרי‪ ,‬דאל״כ לא הי׳ הבדל בין מקור‬
‫השכל לשכל גלוי‪ ,‬וגם לא הי׳ הפרש בין אופני הגילוים כר(‪.‬‬

‫והדוגמא מזה יובן בע״ם דאצי׳‪ ,‬דלבד זאת שהן בבחי׳ גילוי מהמחשבות הנעלמות‪ ,‬הנה‬
‫עי״ז שהן בבחי׳ גילוי ההעלם לבד‪ ,‬ה״ה מגלים גם את המחשבות הנעלמות‪,‬‬
‫היינו מקורי הספירות כר‪ .‬דהנה ידוע־י דחכ׳ סתימאה נק׳ שכל הנעלם מכל רעיוף®‪ ,‬שאינו‬

‫‪ y (76‬רנ‪.‬‬
‫‪ (77‬מכ״ז‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ומכ״ז‪.‬‬
‫‪ (78‬בדרך ערוך‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בדרך אין ערוך‪.‬‬
‫‪ (79‬ראה פירוש המלות פצ״ה )ס‪ ,‬ד(‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬
‫האמצעי נצבים ‪ y‬תשפה‪ .‬סה״מ עת״ר ע׳ ח‪.‬‬
‫‪ (80‬פיוט ״א־ל מסתתר״ לר' אברהם מימון תלמיד הרמ״ק‬
‫)נדפס בכמה סידורים בזמירות לסעודה שלישית(‪ .‬וראה תורה‬
‫אור לך לך יא‪ ,‬א‪ .‬אמרי בינה שער התפילין פרק קמא )קפב‪,‬‬
‫ב(‪.‬‬
‫‪ (72‬ראה סידור עם דא״ח לט‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ועם הוספות כו׳‬
‫‪ -‬אוה״ת סידור ‪ y‬מג ואילך‪ .‬ע' שם‪.‬‬
‫‪ (73‬דניאל ב‪ ,‬כא‪ .‬וראה תו״ח בא קיב‪ ,‬א ואילך )ועם‬
‫הוספות וכר ‪ -‬סה״מ תרנ״ב ‪ y‬קו; תרס״ג ח״א ע' עח ואילך;‬
‫תרס״ד ע' עג(‪ .‬סה״מ תרס״ט ע׳ כו‪ .‬עת״ר ‪ y‬נ‪.‬‬
‫‪ (74‬תענית ז‪ ,‬א‪ .‬מכות י‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (75‬ולפי‪ :‬לכאורה הכוונה‪ :‬וגם לפי‪ .‬והוא בהמשך למ״ש‬
‫לפנ״ז‪ :‬״וכ״ז הוא לפי שהתהוות השכל גלוי ממקורו אינו‬
‫בבחי' התחדשות ממש כר״‪ ,‬וממשיך כאן‪ :‬״ו)גם( לפי שאופן‬
‫ההמשכה אינו בדרך אין ערוך לגמרי וכר״‪.‬‬
 ‫ואברהם זקן‬ ‫רנד‬

‫בבחי׳ מציאות חב׳ כמו בחי׳ חב׳ הגלוי׳‪ ,‬וכמשנת״ל פי״ד “ בענין שתוק כך עלה במח׳‬
‫כו׳^«‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬אינו מושלל לגמרי מבחי׳ החב׳‪ .‬וכידוע ההפרש בין שכל נעלם לשכל‬
‫מופלאה‪ ,‬דשכל מופלא הוא בחי׳ חב׳ דעתיק)כמשל כח ההיולי העצמי(‪ ,‬שמופלא לגמרי‬
‫מגדר החב׳‪ ,‬משא״ב שכל נעלם אינו מופלא לגמרי מבחי׳ החב׳‪ ,‬והיא בחי׳ העלם השייך‬
‫אל הגילוי כו׳)ומה שהוא למעלה מן החב׳ לגבי חב׳ הגלוי׳‪ ,‬כמשנת״ל בענין שתוק כו׳‪,‬‬
‫זהו כמו שהשגה נעלמת הנ״ל היא נעלם לגמרי משארי חכמים‪ ,‬וגם הוא אין ביכולתו‬
‫להביא לידי גילוי‪ ,‬ומ״מ ה״ז בחי׳ חב׳ ושכל כו׳(‪ .‬וידוע שח״ם נק׳ הוא‪ ,‬שנודע מציאותה‬
‫עכ״פ‪ ,‬כמ״ש בסי׳ בפי׳ ברוך שאמרי®‪ ,‬והיינו להיותו בחי׳ מקור לחב׳‪ ,‬ע״כ ע״י החב׳ נודע‬
‫ג״כ מציאות בחי׳ ח״ס כו׳)והעיקר מה שנודע מציאותו הוא באצי׳‪ ,‬דגילוי החב׳ שם הוא‬
‫בבחי׳ גילוי המהות ממש‪ ,‬וח״ם בבחי׳ גילוי המציאות כו׳‪ .‬ועמ״ש בלק״ת ד״ה וידעת‬
‫הא׳^־«‪ ,‬דבבחי׳ ממכ״ע‪ ,‬דהיינו בחי׳ חכ׳‪ ,‬שייך ידיעת המציאות‪ ,‬ובבחי׳ סובב‪ ,‬דהיינו בחי׳‬
‫הכתר‪ ,‬הו״ע האמונה כו׳‪ ,‬ומבו׳ במ״א««‪ ,‬שזהו אצלינו כך‪ ,‬אבל באצי׳‪ ,‬החב׳ היא בבחי׳‬
‫השגת המהות‪ ,‬וח״ם בהשגת המציאות כר‪ .‬וגם מבר שם בהבי׳ הב׳"‪ ,‬בענין הדעת‬
‫באמונה««‪ ,‬שגם בבחי׳ סובב שייך השגת והרגשת המציאות כר‪ ,‬וזהו גם אצלינו‪,‬‬
‫וכמש״ש" שכל הנבראים יכולים להשיג מציאות בחי׳ הסובב כר‪ .‬וגם בחי׳ ח״ס אין זה‬
‫בחי׳ הסובב ממש‪ ,‬שזהו מקור או״פ כר‪ ,‬אך גם הסובב מושג מציאותו‪ ,‬וכמשי״ת(‪ .‬וגם יש‬
‫המשכות וגילוים מבחי׳ ח״ם‪ ,‬וכמו סודות ורזין דאורייתא‪ ,‬וכמו בחי׳ השגה נעלמת‪ ,‬והחב׳‬
‫דמבין מדעתו כר‪ ,‬שכ״ז הוא מבחי׳ ההמשכה נעלמת דבחי׳ ח״ם כר‪ .‬וכמו עד״מ בנפש‪,‬‬
‫ע״י קושיות ותירוצים יהיו גילוים גם מהשכל ההיולי העצמי‪ ,‬כמו״כ הוא למעלה‪ ,‬שע״י‬
‫הבירורים יהיו גילוים אורות עצמיים מבחי׳ חכ׳ דעתיק‪ ,‬וכמו טעמי תורה שיתגלה לעתיד‬
‫ע״י משיח״®‪ ,‬מבחי׳ פנימיות עתיק"‪ ,‬שזהו ע״י הבירורים דעכשיו"‪ ,‬וכמ״שיי יעשה למחכה‬
‫לו‪ ,‬למאן דדייק כרי®‪ ,‬שעי״ז יהי׳ גילוי בחי׳ עדן סתימאה‪ ,‬בחי׳ ההעלם העצמי כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א=®‪.‬‬

‫וכ״ז הוא ע״י בחי׳ החכ׳ דאצי׳ כר‪ ,‬כי לולא ח״ו בחי׳ חכ׳ דאצי׳‪ ,‬לא היו כל הגילוים‬
‫הנ״ל‪ ,‬כ״א הכל הי׳ סתום ונעלם לגמרי‪ ,‬ולא הי׳ שום גילוי כלל‪ ,‬וכל הגילוים הנ״ל‬ ‫קצ‬
‫הכל ע״י החכ׳ הגלוי׳ כר‪ .‬וגם‪ ,‬דהרי כל הבירורים הן ע״י החכ׳‪ ,‬דבחכ׳ אתברירו כו׳‪,96‬‬

‫והי׳ ביום ההוא גר והחרים תשכ״ב )םה״מ תשכ״ב ע' רכז‬ ‫‪ y (81‬ל ואילך‪.‬‬
‫ואילך(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (82‬מנחות כט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (92‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי והמשך תרס״ו שבהערה‬ ‫‪ (83‬ראה אוה״ת סידור ע׳ מו ואילך‪ .‬ועם הוספות כף ‪-‬‬
‫‪.94‬‬ ‫סה״מ תרס״ט ‪ y‬מו ואילך‪.‬‬
‫‪ (93‬ישעי׳ סד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ (84‬לט‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (94‬זח״א קל‪ ,‬ב‪ .‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי דרושי‬ ‫‪ (85‬ואתחנן ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫חתונה ח״ב ע׳ תקכב ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ קד ואילך‪.‬‬ ‫‪ (86‬ראה אוה״ת שם ע׳ מד‪.‬‬
‫‪ (95‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי שם ע׳ תקכה ואילך‪.‬‬ ‫‪ (87‬שם ו‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫המשך תרס״ו ע׳ קכט ואילך‪.‬‬ ‫‪ (88‬שיכול להיות דעת באמונה ‪ ..‬כמ״ש בלקו״ת ד״ה‬
‫‪ (96‬ראה זח״ב)היכלות( רנד‪ ,‬סע״ב‪ .‬עץ חיים שער ח)שער‬ ‫וידעת ובכ״ד )סה״מ תרנ״ו ‪ y‬רפג(‪.‬‬
‫דרושי נקודות( פ״ו‪ .‬שער יה )שער רפ״ח ניצוצין( פ״ה‪ .‬שער‬ ‫‪ = (89‬וכמו שכתוב שם ]בלקו״ת[‪.‬‬
‫לט )שער מ״ן ומ״ד( דרוש א‪ .‬תניא אגה״ק סכ״ו)קמד‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ (90‬ראה אותיות דר' עקיבא אות ז‪ .‬לקו״ת צו יז‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫סכ״ח‪ .‬סהמ״צ להצ״צ לא‪ ,‬ב‪ .‬סו‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת אמור ח״ג ע׳ תתסג‪.‬‬ ‫לקו״ש חכ״ב ‪ y 77‬הערה ‪ .68‬וש״נ‪.‬‬
‫סה״מ תש״ח ע׳ ‪ .206‬תש״ט ע׳ ‪.55‬‬ ‫‪ (91‬ראה רמ״ז לזח״ג רעו‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת נ״ך ח״א ע' שיט‪ .‬ד״ה‬
‫רנה‬ ‫ש״פ חיי שרה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ועי״ז הן כל הגילוים‪ ,‬גם גילוי האורות עצמיים כו‪ /‬וזהו דחכ׳ דאצי׳ וכן כל הע״ם דאצי׳‬
‫מגלים לנו את המחשבות הנעלמות כר‪.‬‬

‫ו ע ״ פ הנ״ל יובן מ״ש^ ואברהם זקן בא בימים‪ .‬דבזהר אי׳י®‪ ,‬בא בימים‪ ,‬באינון יומין‬
‫עילאין‪ ,‬והן הלבושין דתומ״צ‪ ,‬שבאים בימים‪ ,‬בחי׳ הזמן‪ ,‬וכמ״ש במ״א««‪ ,‬והיינו‬
‫שע״י הלבושים הוא אחיזת האור שיהי׳ בבחי׳ המשכה והתגלות כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פצ״ב‪.99‬‬
‫וזהו ואברהם זקן‪ ,‬ואי׳ במדרש״״י זקן ויושב בישיבה הי׳ כו׳‪ ,‬ועז״א בא בימים‪ ,‬שבא ביומין‬
‫עילאין‪ ,‬שעי״ז הוא המשכת והתגלות האור כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬אברהם התחיל להאיר‪ ,‬דעד‬
‫אברהם הי׳ העולם מתנהג באפילה‪ ,‬ואברהם התחיל להאיר'״*‪ ,‬שפרסם אלקותו בעולם ע״י‬
‫העובדות בגמ״ח כו׳^״י‪ ,‬והן בחי׳ היומין שע״י הוא המשכת והתגלות האור כו׳‪ .‬ובמדרש‬
‫הנעלם״״*‪ ,‬שבא לעולם שהוא בבחי׳ ימים‪ ,‬ולא לעוה״ז שנק׳ לילה‪ ,‬והיינו כמו שנת״ל‬
‫פצ״הי״*‪ ,‬דמהתהוות העולם אינו־״* יודעים אלקות‪ ,‬וזהו שעוה״ז נק׳ לילה‪ ,‬ועולם שבבחי׳‬
‫ימים היינו עולם האצי׳‪ ,‬שע״י הספי׳ הוא גילוי אלקות‪ ,‬זהו שבא לעולם שהוא בבחי׳‬
‫ימים‪ ,‬היינו בחי׳ הע״ס דאצי׳ כר‪ .‬ומ״ש וה׳ ברך את אברהם‪ ,‬היינו מה שע״י האורות הוא‬
‫התגלות בחי׳ המחשבות הנעלמות שלמעלה מאצי׳ כר‪ ,‬ואומר ע״ז וה׳ ברך״‪ ,‬שזהו בבחי׳‬
‫המשכה מלמעלה כר״״*‪ ,‬דהנה‪ ,‬המשכת והתגלות האור ע״י הלבושין דתומ״צ‪ ,‬הוא בכח‬
‫עצמו ועבודתו כר‪ ,‬אמנם ההמשכה דבחי׳ מח׳ הנעלמות‪ ,‬זהו מה שנותנים מלמעלה כר‪.‬‬
‫ולהיות דיהיב חכמתא לחכימין״׳ דוקא‪ ,‬כנ״לי״*‪ ,‬זחו לאחר שבא בימים בכח עצמו‬
‫ועבודתו‪ ,‬אז וה׳ ברך את אברהם בההמשכה העליונה‪ ,‬בבחי׳ הגילוי שלמעלה מאצי׳ כר‪.‬‬
‫ומש״א במדרש שהשליטו ביצרו‪ ,‬זהו מה שבא ע״י בירורים‪ ,‬שמאיר מבחי׳ העצמיות דע״ם‬
‫הגנוזות כר‪ ,‬וענין שהשליטו ביצרו היינו שא״צ ללחום עוד״״*‪ ,‬והו״ע הגמר״״* הבירור‪,‬‬
‫דאז הגילוי דבחי׳ העצמיות דהע״ם כר‪ .‬וזהו ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬היינו שע״י היומין‬
‫הוא המשכת והתגלות האור‪ ,‬וגם שע״י הע״ם דאצי׳ הוא בחי׳ גילוי אלקות בעולם כו׳‪.‬‬
‫ועי״ז וה׳ ברך את אברהם בהגילוי דע״ם הגנוזות כר‪ .‬וענין שהשליטו ביצרו היינו גמר‬
‫הבירורים‪ ,‬שמאיר מבחי׳ העצמיות דע״ם הגנוזות כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וידוע דכח המשכיל נודע ע״י השכל גלוי‪ ,‬והיינו לפי שהוא גילוי ההעלם‪ ,‬ויש‬
‫גילוים מעצם כח החכ׳ ע״י החכ׳ הגלוי׳‪ ,‬דיהיב חכמתא לחכימין דוקא‪ ,‬וגם‬
‫הגילוים מכח ההיולי העצמי‪ ,‬הגם שזהו בדרך או״ח‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הוא ע״י השכל גלוי‪ .‬והדוגמא‬
‫למעלה‪ ,‬דלהיות ע״ס דאצי׳ בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬עי״ז יש גילוים מבחי׳ ח״ם‪ ,‬והן הרזין‬
‫דאורייתא)ובאצי׳ ח״ם נודע מציאותו(‪ ,‬וע״י הבירורים‪ ,‬שהן בכח החב׳‪ ,‬יהי׳ גילוים אורות‬

‫‪ 7 (104‬רמו ואילך‪.‬‬ ‫‪ (97‬ראה זח״א רכד‪ ,‬א‪ .‬קכט‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ ( 105‬אינו‪ = :‬איננו‪ ,‬אין אנו‪.‬‬
‫‪ (106‬ראה ד״ה ואברהם זקן תשל״ז)סה״מ מלוקט ח״ד ‪7‬‬
‫נד‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״א ‪ 7‬שא(‪.‬‬
‫‪ 7 ( 107‬רנג‪.‬‬
‫‪ (108‬ראה גם אוה״ת חיי שרה ח״ד תשפד‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה ואברהם‬
‫זקן תרכ״ז)םה״מ תרכ״ז ‪ 7‬מ(‪ .‬םה״מ תרנ״ג ‪ 7‬רב‪.‬‬
‫‪ (109‬הגמר‪ :‬אוצ״ל‪ :‬גמר‪.‬‬
‫‪ (98‬ראה אוה״ת חיי שרה ח״ד תשפג‪ ,‬ב ואילך‪ .‬פינחס ס״ע‬
‫א׳רא ואילך‪.‬‬
‫‪ 7 (99‬רלז ואילך‪.‬‬
‫‪ (100‬יומא כח‪ ,‬ב‪ .‬ילקוט שמעוני בראשית רמז קד‪.‬‬
‫‪ (101‬ראה ב״ר פ״ב‪ ,‬ג‪ .‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (102‬ראה תו״ח לך לך פג‪ ,‬ד‪ .‬סה״מ תרע״ח ‪ 7‬עב‪.‬‬
‫‪ (103‬בזח״א קכו‪ ,‬א‪ :‬באותו העולם שהוא ימים ולא‬
‫בעוה״ז שהוא לילה‪.‬‬
 ‫ואברהם זקן‬ ‫רנו‬

‫עצמים‪ ,‬יעשה למחכה לו‪ .‬ובזה יובן מ״ש ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬ובמה״נ״״‪ ,‬בעולם‬
‫שבבחי׳ ימים‪ ,‬היינו אצי׳‪ ,‬ועי״ז וה׳ ברך‪ ,‬גילוי הנעלם‪ .‬והשליטו ביצרו הוא גילוי‬
‫העצמיות שע״י הבירורים‪.‬‬

‫‪ = (110‬ובמדרש הנעלם‪.‬‬
 ‫רנז‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ תו ל דו ת‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫קצא‬ ‫ו א ל ה * תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק־‪ .‬והקשה מהרמ״אג מ״ש ואלה‬
‫בוי״ו‪ ,‬שארז״לי כל אלה פוסל את הראשונים‪ ,‬ואלה מוסיף על הראשונים‪ ,‬ומה‬
‫מוסיף כאן על בני ישמעאל שנא׳ בפ׳ הקודמת‪ .‬והנה‪ ,‬רש״י־ פי׳ תולדות יצחק‪ ,‬יעקב ועשו‬
‫האמורים בפרשה‪ ,‬ולפ״ז י״ל דמ״ש ואלה היינו עשו‪ ,‬שמוסיף על בני ישמעאל®‪ ,‬אך א״מ‬
‫למה נא׳ ואלה‪ ,‬שמוסיף על הראשוני׳‪ ,‬בשביל עשו‪ ,‬יותר הי׳ ראוי לו׳ אלה‪ ,‬שפוסל את‬
‫הראשונים‪ ,‬בשביל יעקב‪ ,‬שזהו שבח יותר‪ .‬גם צ״ל מ״ש אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬אחרי‬
‫שכבר נא׳ יצחק בן אברהם‪ ,‬למה כפל עוד אברהם הוליד כו׳‪ .‬גם א״מ מ״ש בן אברהם‪,‬‬
‫ולא נא׳ תולדות יצחק סתם‪ ,‬כמו שנא׳י אלה תולדות יעקב בו׳‪ ,‬ולמה נא׳ כאן יצחק בן‬
‫אברהם‪ ,‬וכפל עוד אברהם הוליד כו׳‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק משנת״ל® בפי׳ ספירה‪ ,‬מל׳ ספור‬
‫והגדה‪ ,‬כמו השמים מספרים כבוד אל®‪ ,‬דכמו שהדבור והמכתב מגלים דברים הנעלמים‬
‫במה׳‪ ,‬כן השמים מורים על השי״ת‪ ,‬שכן הספי׳ מגלות את המחשבות הנעלמו׳״*‪ .‬ונת׳»‪,‬‬
‫דהיינו שע״י הע״ס‪ ,‬להיותם בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬נמשך ע״י גילוי אלקו׳ בעולם‪ ,‬וגם שהם‬
‫מגלים המחשבות הנעלמו׳‪ ,‬שהן הע״ס הגנוזר‪ .‬ונת׳־* שיש בזה ב׳ מדרי׳‪ ,‬בחי׳ העצמי׳‬
‫דע״ס‪ ,‬ובחי׳ ההמשכה‪ ,‬שנק׳ המשכה נעלמת‪ ,‬שהוא מקור הספי׳‪ ,‬ונת׳־י דהאורות דע״ס‬
‫מגלות מקור הספי׳‪ ,‬דע״י חכ׳ הגלוי׳ נודע מציאותה דבחי׳ ח״ס‪ ,‬ויש גילוים מח״ם כמו‬
‫ידיעת הסודות כו׳‪ ,‬וגם מגלים בחי׳ העצמי׳ דע״ם הגנוזו׳ כו׳‪.‬‬

‫צט( ו ה נ ה לבד זאת שהע״ם מגלים שרשם ומקורם‪ ,‬שהן המחשבות הנעלמות כו׳‪ ,‬עוד‬
‫זאת‪ ,‬שאצי׳ מגלה את בחי׳ הא״ם הבל״ג כו׳‪ ,‬שז״ע השמים מספרים כבוד‬
‫אל®‪ ,‬שהשמים התחתוני׳ מספרים ומגלים אלקו׳‪ ,‬היינו שהם מגלים את בחי׳ אוא״ם הבל״ג‬
‫כר‪ .‬דהנהי‘‪ ,‬בת״י®* כ׳ ע״ז‪ ,‬דמסתכלין בשמיא משתעין ביקרא®* דה׳‪ ,‬והוא כענין שאו מרום‬
‫עיניכם וראו מי ברא אלהי'‪ ,‬שנראה ונגלה בהם כח הא״ם‪ ,‬הן במה שהן קיימים באיש®'‪,‬‬
‫בלי הפסדות כלל‪ ,‬שזהו רק מכח הא״ס כר‪ ,‬וכמשנת״ל פרק פ״ז®' בקצרה‪ ,‬ומבו׳ במ״א‬

‫‪ (8‬פצ״א ואילך )ע׳ רלה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (9‬תהלים יט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (10‬הר׳ שם טוב ‪ -‬הובא לעיל ריש פצ״א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (11‬פצ״ה ואילך )ע' רמו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (12‬פצ״ו ואילך ) ‪ y‬רמט ואילך(‪.‬‬
‫‪ (13‬פצ״ח )ע׳ רנג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (14‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת תהלים)יהל אור( שבהערה‬
‫‪ = (3‬מורנו הרב ר׳ משה אלשיך )בספרו תורת משה‬
‫‪ = (15‬בתרגום יונתן)תהלים שם(‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ביקרא‪ :‬בתרגום יונתן שלפנינו‪ :‬יקרא‪.‬‬
‫‪ (17‬ישעי׳ מ‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (18‬ראה רד״ק ישעי׳ שם‪ .‬מקומות שצויינו בהערה ‪.20‬‬
‫‪ (19‬ע׳ רכד‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה השמים מספרים‬
‫באוה״ת תהלים)יהל אור( ע׳ נח‪ .‬ד״ה להבין המשנה כו׳ חמשה‬
‫קנינים באוה״ת במדבר )שבועות( ע׳ ר ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן‬
‫בהערות‪.‬‬
‫התחלת וסיום המאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה ואלה‬
‫תולדות יצחק באוה״ת תולדות ח״ד תשצט‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (2‬תולדות כה‪ ,‬יט‪.‬‬
‫עה״פ(‪.‬‬
‫‪ (4‬שמו״ר פ״ל‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (5‬עה״פ‪.‬‬
‫‪ (6‬ראה שמו״ר שם‪.‬‬
‫‪ (7‬וישב לז‪ ,‬ב‪.‬‬
 ‫ואלה תולדות‬ ‫רנח‬

‫באורך״־‪ ,‬ועמשית״ל פ׳־^‪ ,‬וכן מהתמדת הפעולה שלהם‪ ,‬מה שסובבים תמיד בלי הפסק כר‪,‬‬
‫שא״ז מכה עצמן‪ ,‬כי הבע״ג א״א שיתמיד פעולתו בתמידות‪ ,‬ובהכרח שיהי׳ נח מפעולתו‪,‬‬
‫והגלגלים שמסבבים תמיד בלי הפסק‪ ,‬ה״ז מכח הא״ם ב״ה‪ .‬והגם שהסיבוב הוא רק בשית‬
‫אלפי שנין־־‪ ,‬וא״כ ה״ז בהגבלה‪ ,‬הענין הוא‪ ,‬דהתמדת הפעולה הוא שפעולת הסיבוב‬
‫שלהם בכח נצחי‪ ,‬היינו שאינו מוכרח כלל שיופסק‪ ,‬ומה שיופסק בשית אלפי שנין‪ ,‬זהו‬
‫ברצון הבורא שיופסק סיבובם‪ ,‬אבל עצם הסיבוב שלהם הוא באופן כזה שאינו מוכרח‬
‫ההפסק‪ ,‬ויכול להיות בבחי׳ בל״ג‪ .‬וכמו העדר ההפסדות שלהם הוא שאין בהם הפסדות‬
‫כלל‪ ,‬דדבר הנפסד הוא שבעת קיומו הוא נפסד־־‪ ,‬וצבא מעלה‪ ,‬בעת קיומם אין בהם‬
‫הפסדות כלל‪ ,‬הגם שאחר שית אלפי שנין־־ יפסדו‪ ,‬וכמ״שי־ שמים כעשן נמלחו כר‪ ,‬הרי‬
‫דבהקיום גופא אינו דומה קיומו של הנפסד לקיומו של בלתי נפסד״־‪ .‬כמו״כ בהסיבוב‪,‬‬
‫אופן הסיבוב של הגלגלים הוא בבחי׳ סיבוב נצחי‪ ,‬וה״ז רק מכח הא״ס כר‪ .‬ועוד־־‪ ,‬שהן‬
‫גופים רבים‪ ,‬ובסיבובים מיוחדים ומחולקי׳ זמ״ז‪ ,‬וכולם מכוונים לכוונה א׳‪ ,‬שא״ז בכוונת‬
‫עצמן‪ ,‬כ״א מכח עליון הבלתי מלובש בהם‪ ,‬והוא כח ויכולת הבורא ית׳‪ .‬דהנה‪ ,‬הגלגלים‬
‫הם בעלי דעה והשכל‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם בהל׳ יסוה״ת״־‪ ,‬ובזה יכול לכוון סיבוב עצמו‪ ,‬אבל‬ ‫הצב‬
‫לא סיבוב הזולת‪ ,‬וא״כ‪ ,‬מה שכולם מכוונים לכוונה א׳‪ ,‬א״ז מכה עצמן‪ ,‬כ״א מכח שחוץ‬
‫להם‪ ,‬והוא כח הבורא ית׳‪ ,‬וכמ״ש במ״אי־‪ ,‬ועמ״ש מזה בד״ה מצה זו‪ ,‬רנ״ה״־‪ .‬הרי מהשמים‬
‫נראה בראי׳ חושי׳ כח הא״ם הבל״ג כו׳‪.‬‬

‫ובמד״ת״־ ובילקוט״״ אי׳ עפ״ר״‪ ,‬משל־״ לגבור שנכנס למדינה‪ ,‬ולא היו יודעים מה כהו‪,‬‬
‫א״ל פקח א׳‪ ,‬מאבנא דהוא מתגושש בהון אתון יודעים גבורתו‪ ,‬כך מהשמים‬
‫אנו למדין מה כחו של הקב״ה‪ .‬ופי׳ מתגושש הוא כדאי׳ במשנה פ״ב דחלה״״‪ ,‬אימתי בזמן‬
‫שהספינה גוששת‪ ,‬פי׳ הערוד״ שקרקעית הספינה נוגעת בקרקעי׳ הים‪ ,‬וכמו״כ כאן‪,‬‬
‫מש״א דהוא מתגושש‪ ,‬היינו כח הקב״ה שנראה ונגלה למטה ע״י השמים כר‪ ,‬והיינו כח‬
‫הא״ם שנראה ונגלה בהם‪ ,‬וי״ל שזהו שמגלים בחי׳ אחדות ה׳ יחודו בתחתונים‪ ,‬וז״ע דהוא‬
‫מתגושש בהם‪ ,‬דפי׳ שנוגע בקרקע כר‪ ,‬היינו בחי׳ יחודו ית׳ בתחתונים‪ .‬דהנה ידוע מ״ש״״‬
‫ה׳ אחד‪ ,‬ואין אומרים ה׳ יחיד‪ ,‬דהכוונה באו׳ א׳‪ ,‬שגם כמו שנתהוו העולמו׳ ה״ה אחד‪,‬‬
‫לפי שכולם בטלים ביחודו ית׳‪ ,‬שז״ע כד אמליכתי׳ כר״״‪ ,‬כידוע ומבו׳ במ״אי״‪ .‬שכ״ז נראה‬
‫בחוש בשמים‪ ,‬איך שכח הא״ס פועל‪ ,‬והן בטלים בתכלית כר‪ ,‬והוא‪ ,‬שבהתמדת הפעולה‬
‫ובהסיבוב לכוונה א׳‪ ,‬נראה כח הא״ם שפועל בהם ומנהיגם‪ ,‬ואיך שהם בטלים בתכלית‬

‫מקומות שצויינו בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ = (29‬ובמדרש תהלים‪.‬‬
‫‪ (30‬ילקוט שמעוני תהלים רמז תרעג‪.‬‬
‫‪ = (31‬על פסוק זה )״השמים מספרים כבוד א־ל״(‪.‬‬
‫‪ (32‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין המשנה כו׳ חמשה‬
‫קנינים שבהערה ‪. 1‬‬
‫‪ (33‬משנה ב‪.‬‬
‫‪ (34‬לרבינו נתן ב״ר יחיאל מרומא )מערכת גשש(‪.‬‬
‫‪ (35‬ואתחנן ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (36‬ברכות יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה תו״א וארא נה‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה ספר החקירה להצ״צ סב‪ ,‬א ואילך‪ .‬קג‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫לעיל פנ״ג ) ‪ 7‬קכה(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (21‬פ׳‪ :‬שלג)ח״ג ע׳ תתקכז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (22‬ראה ר״ה לא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה לעיל פפ״ז)הנ״ל בפנים(‪.‬‬
‫‪ (24‬ישעי' נא‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (25‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ספר החקירה להצ״צ ח‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (26‬פ״ג ה״ט‪ .‬וראה רש״י ותום׳ חולין מ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה אוה״ת תהלים )יהל אור( שבהערה ‪ . 1‬ספר‬
‫החקירה שם‪.‬‬
‫‪ (28‬סה״מ תרנ״ה ע׳ קנג ואילך‪ .‬והוא מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על‬
 ‫רנט‬ ‫ש״פ תולדות‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫לאוא״ם ב״ה שמנהיגם כרצונו‪ .‬ובפרט לפי הידוע«^ דסיבוב עצמן הוא באופן אחר)היינו‬
‫ממערב למזרח(‪ ,‬והסיבוב שלהם להכוונה המיוחדת הוא בכח עליון המסבבם ומנהיגם‬
‫באופן כזה‪ ,‬הרי נראה בזה איך שהן בטלי׳ בתכלית לבחי׳ א״ם ב״ה המנהיגם כרצונו ית׳‪.‬‬
‫וזהו דהוא מתגושש בהון‪ ,‬דמהז״^^ וארץ נראה ונגלה כהו דאלופו ש״ע״י‪ ,‬ואיך שהן‬
‫בטלי׳ בתכלית לגבי א״ם ב״ה‪ ,‬שהוא מנהיגם כרצונו ית׳‪ .‬גם־^ ענין אבנא דהוא מתגושש‬
‫הוא כדאי׳ במד״ר בשלח ר״פ כ״ה ע״פ>‘ הנני ממטיר‪ ,‬הה״ד״ כל אשר חפץ ה׳ עשה כר‪,‬‬
‫כל מה שהקב״ה חפץ לעשות עושה‪ ,‬שהכל שלו כר‪ ,‬כשהמטיר אש וגפרית הי׳ מן השמים‬
‫כר‪ ,‬והטל מן השמים כר‪ ,‬והמן מן השמים כר‪ ,‬ור״ל שבין השפעת הדין והעונש הגדול‬
‫ר״ל‪ ,‬ובין השפעת החסד הגדול‪ ,‬אשר הם ב׳ עניני׳ הפכי׳‪ ,‬הכל נמשך מכלי א׳‪ ,‬דהיינו‬
‫מהשמים‪ ,‬והו״ע התכללו׳ חו״ג‪ ,‬שזהו ע״י הגילוי דא״ס הבל״ג‪ ,‬שעי״ז דוקא יהיו התכללו׳‬
‫ההפכי׳ כר‪ .‬וזהו ג״כ ענין יקרא דה׳ שכ׳ הת״י=>‪ ,‬שהו״ע לאסתכלא ביקרא דמלכא«‪ ,‬בבחי׳‬
‫התכללו׳ שנראה וניכר בהשמים כר‪ ,‬דענין היופי והיוקר הוא בהתכללו׳ הגוונים דוקא‬
‫כר״‪ ,-‬וכמ״ש בד״ה מצה זו הנ״ל “‪ .‬וגם התהוות השמים הוא מאש ומים “ דקיימי ברוחא‬
‫עילאה‪ ,‬כדאי׳ בזהר פ׳ לך לך דע״ז ע״א"‪ ,‬דפי׳ רוחא עילאה הוא בחי׳ הת״ת‪ ,‬שכולל‬
‫חו״ג‪ ,‬בכה אוא״ם הבל״ג המאיר בו כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א־י‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והנה הע״ם מגלים גם בחי׳ אוא״ס הבל״ג‪ ,‬וכמו השמים מספרים כבוד אל‪ ,‬יקרא‬
‫דה׳‪ ,‬והוא‪ ,‬דבקיומם התמידי ברצון הבורא‪ ,‬והתמדת פעולתם‪ ,‬וסיבוב כולם‬
‫לכוונה א׳‪ ,‬נראה בזה כה הא״ס‪ .‬ובמד״ת‪ ,‬מאבנא דהוא מתגושש בהם‪ ,‬מל׳ ספינה גוששת‪,‬‬
‫והיינו הגילוי למטה‪ ,‬והוא גילוי יחודו ית׳ שהשמים בטלים‪ ,‬וביותר‪ ,‬שהסיבוב הוא היפך‬
‫טבע עצמן‪ .‬גם שמציאותם הוא באש ומים‪ ,‬וקיימא ברוחא עילאה‪ ,‬ופועלים פעולת הפכים‬
‫דחו״ג‪ ,‬דההתכללות הוא מאוא״ס הבל״ג‪ .‬וזהו יקרא דה׳‪.‬‬

‫קצג‬ ‫ק( ועד״ז יובן בע״ס דאצי׳‪ ,‬שהן מספרים ומגלים את בחי׳ האוא״ס הבל״ג‪ .‬דהנה‪ ,‬אנו‬
‫אומרים “ ותן בלבנו בינה להבין‪ ,‬דהיינו להבין דבר מתוך דבר כו׳״י‪ .‬דהנה‪,‬‬
‫ענין הבינה הוא בחי׳ תפיסת האור שבא בבחי׳ התלבשו׳ דוקא‪ ,‬וכמו עד״מ כח הבינה‬
‫בנפש‪ ,‬שהיא להשיג כל ענין שכלי שבא בבחי׳ תפיסא בכלי מוחו‪ .‬ולא כמו נקודת החב׳‪,‬‬
‫שאינה בבחי׳ תפיסא עדיין‪ ,‬דע״ה שיודע את הענין בכללו׳‪ ,‬אין הענין אצלו עדיין בבחי׳‬

‫‪ (46‬״כמ״ש במד״ר ]ב״ר פ״ד‪ ,‬ז[ נטל אש ומים ופתכן זה‬ ‫‪ (38‬ראה ספר החקירה שם)ו‪ ,‬ב‪ .‬ט‪ ,‬א ואילך(‪ .‬אוה״ת מסעי‬
‫בזה״ ‪ -‬סה״מ תרנ״ה שם )ע׳ קנו(‪.‬‬ ‫‪ y‬א׳שצח ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ט ע' כב ואילך‪ .‬עת״ר ע׳ מג‪.‬‬
‫‪ (47‬וז״ל‪ :‬דכד ברא קב״ה עלמא עבד שמיא מאש וממים‬ ‫וש״נ‪.‬‬
‫מתערבין כחדא‪ ,‬ולא הוו גלדי ולבתר אגלידו וקיימי ברוחא‬ ‫‪ = (39‬דמהד רקיעים‪.‬‬
‫עלאה‪.‬‬ ‫‪ = (40‬של עולם )לשון ב״ר פ״כ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (48‬בסה״מ תרנ״ה שם‪ :‬״וכמ״ש מזה בד״ה לך לך על‬ ‫‪ (41‬בשלח טז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫מאה״ז ]= מאמר הזהר[ ע״פ ]תהלים פד‪ ,‬ב[ מה ידידות‬ ‫‪ (42‬תהלים קלה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫משכנותיך כר״‪ - .‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ג ח״א ס״ע‬ ‫‪ (43‬ראה זהר ח״א קצט‪ ,‬א‪ .‬לח‪ ,‬א ואילך‪ .‬ה״ב רמז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫נא ואילך‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי יז‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫לקו״ת שה״ש מא‪ ,‬ד‪.‬‬
‫אוה״ת לך לך ח״ד תרעו‪ ,‬ב ואילך‪ .‬םה״מ תרל״א ע׳ שעט‬ ‫‪ (44‬ראה לקו״ת שם יד‪ ,‬א‪ .‬ביאורי הזהר שבהערה ‪.48‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫תו״ח בראשית מ‪ ,‬א‪ .‬וש״ב‪.‬‬
‫‪ (49‬ברכת אהבת עולם דשחרית‪.‬‬ ‫‪ (45‬םה״מ תרנ״ה ע׳ קנה‪.‬‬
‫‪ (50‬חגיגה יד‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫ואלה תולדות‬ ‫רס‬

‫תפיסא ממש‪ ,‬כ״א בבחי׳ מקיף לבד‪ ,‬שמרחף על מוחו‪ ,‬ויודע רק כללו׳ הענין לבד כר‪,‬‬
‫אבל במוח הבינה בא הענין בבחי׳ תפיסא ממש‪ ,‬שיודע ומשיג אותו היטב איך ומה הוא‬
‫כו‪ /‬וכמו״כ הו״ע הבינה למע׳‪ ,‬שהוא בחי׳ תפיסת האור בכלי דוקא‪ ,‬שידוע ומושג כו׳‪.‬‬
‫וזהו דש׳ ה׳ דבינה הוא בניקוד אלקי׳‪ ,‬דהיינו בחי׳ הכלים כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״אי־‪ .‬וזהו‬
‫שהבינה היא בחי׳ נשמה^^‪ ,‬וכמ״ש־® נשמת שדי תבינם‪ ,‬דהיינו בחי׳ גילוי או״פ‪ ,‬דכשם‬
‫שהנשמה ממלאה את הגוף בבחי׳ התלבשו׳ בגילוי ממש‪ ,‬עד שאנו יודעים ומשיגים את‬
‫הכהות כו׳)וכנ״ל פצ״חי־ בענין ידיעת המציאו׳ והשגת המהות כו׳(‪ ,‬כמו״ב בינה שהיא‬
‫בחי׳ נשמה‪ ,‬ה״ה בחי׳ השגה ותפיסא ממש בהאור כו׳)וה״ז יותר מהשגת כחות הנפש‬
‫למטה‪ ,‬שאינם השגת המהות ממש‪ ,‬כמשנת״ל “‪ ,‬ולמע׳ בבחי׳ בינה הוא שמושג מהות‬
‫האור והזיו כו׳‪ ,‬וכמו השגת הנשמו׳ בג״ע‪ ,‬שנהנין מזיו השכינה^^ בבחי׳ השגת המהות‬
‫ממש כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א'=(‪ .‬וענין להבין דבר מתוך דבר הוא‪ ,‬דמהשגה זאת‪ ,‬בא לידי השגה‬
‫אחרת‪ ,‬ההפכי׳ מההשגה הקודמת‪ ,‬והיינו‪ ,‬שמזה בא לידי השגה שבהכרח לומר שיש דבר‬
‫הבלתי מושג כו׳‪ .‬ובמ״א ” מבו׳ ענין להבין דבר מתוך דבר‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שבא מהשגה זו על‬
‫ענין אחר שאין לו לכאו׳ שייכות כלל להענין הזה‪ ,‬אמנם ג״ז הוא בכלל מבין דבר מתוך‬
‫דבר‪ ,‬שמתוך השגה בא לידי השגה שיש דבר הבלתי מושג כו׳‪.‬‬

‫וענין מה שהשגה זאת הפכי מהשגה הקודמת הוא‪ ,‬כי השגה ובלתי מושג ה״ה הפכים‬
‫זמ״ז‪ ,‬וע״כ‪ ,‬מי שהוא בחוש ההשגה‪ ,‬לא יהי׳ בו ענין העדר השגה‪ ,‬והיינו שכל‬
‫ענינו וכל התעסקו׳ שלו הוא בהשגת הענין‪ ,‬היינו איך שהענין מושג‪ ,‬לא בזה שהענין‬
‫הוא למע׳ משכל המושג כו׳‪ ,‬והיינו שבכל ענין ההתעסקו׳ שלו הוא למצוא המושג שבו‪,‬‬
‫ר״ל איך שהוא מושג‪ ,‬ולהביאו לידי השגה‪ ,‬לא למצוא בו איך שאינו מושג‪ ,‬שא״ז מהחוש‬
‫שלו‪ ,‬להיות שהחוש שלו הוא בהשגה דוקא‪ .‬וע״ד שיש מתון ומסיק‪ ,‬וחריף ומקשה®־‪ ,‬שהן‬
‫ב׳ חושים נבדלים‪ ,‬דמתון ומסיק הו״ע הירידה וההתגלות של המושכל כו׳)בל״אי־‬
‫געפינען דיא רעכטקייט פון דעם ענין ווי דער ענין איז רעכט(‪ ,‬וחריף ומקשה הוא‬
‫להעלים ולהסתיר איך שעדיין אין הענין מובן כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״־‪ ,‬ה״ה ב׳ חושים‪ ,‬דמי‬
‫שהוא מתון ומסיק‪ ,‬אינו חריף ומקשה כו‪ /‬כמו״ב מי שהוא בחוש ההשגה‪ ,‬אין ענינו‬
‫למצוא הבלתי מושג‪ ,‬כ״א כל ענינו והתעסקו׳ שלו למצוא את המושג כו‪ /‬ובד״ב התעסקו׳‬
‫שלו הוא בעניני׳ המושגים דוקא‪ ,‬לא בעניני׳ שהן למע׳ מהשגה כו׳‪ ,‬ובכל ענין התעסקו׳‬
‫שלו הוא להשיג את הענין בלבושי השגה דוקא‪ ,‬ולהיות בבחי׳ תפיסא דוקא כו׳‪ .‬וע״כ‪,‬‬

‫‪ (57‬ראה תו״א בראשית א‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת בראשית ח״ו תתרכד‪,‬‬ ‫‪ (51‬ראה פרדס שער כ)שער השמות( פ״א‪ .‬אוה״ת ואתחנן‬
‫ב ואילך‪ .‬םה״מ תרל״ח ‪ 7‬רכב ואילך‪ .‬עת״ר ‪ 7‬ב ואילך‪ .‬ד״ה‬ ‫‪ 7‬קכג‪ 7 .‬שעט ואילך‪ .‬לעיל פל״ד )ע׳ עד(‪.‬‬
‫פנים בפנים עטר״ת‪ .‬תרצ״ג‪ .‬תרצ״ז)םה״מ עטר״ת ‪ 7‬תקפב‬ ‫‪ (52‬ראה זח״א עט‪ ,‬ב )בם״ת(‪ .‬עץ חיים שער ו )שער‬
‫ואילך‪ .‬תרצ״ג ‪ 7‬תקכה ואילך‪ .‬תרצ״ז ‪ .(276 7‬ועוד‪.‬‬ ‫עקודים( פ״ה‪ .‬לקו״ת פ׳ ראה כה‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (58‬הוריות יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (53‬איוב לב‪ ,‬ח‪ .‬ראה רמב״ן בראשית ב‪ ,‬ז‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬
‫‪ (59‬בל״א‪ :‬ראה לעיל ‪ 7‬רמז הערה ‪.22‬‬ ‫האמצעי פ׳ זכור ‪ 7‬תלה‪.‬‬
‫‪ (60‬ראה שערי אורה שער החנוכה כג‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫‪ 7 (54‬רנג ואילך‪.‬‬
‫המשך תרס״ו ‪ 7‬קכג‪ .‬לקמן פקצ״ז)ח״ב ‪ 7‬תקנב(‪ .‬ד״ה חייב‬ ‫‪ (55‬ברכות יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫איניש תרפ״א )םה״מ תרפ״א ס״ע קצו ואילך‪ .‬תש״ח ם״ע ‪123‬‬ ‫‪ (56‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי קמח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ואילך(‪ .‬םה״מ תרצ״א ‪ 7‬רמא ואילך‪.‬‬ ‫ולאדמו״ר הצ״צ ח״א ‪ 7‬שנג ואילך‪ .‬אוה״ת בראשית ח״ג‬
‫תקכט‪ ,‬ב ואילך‪ .‬םה״מ תרפ״ב ‪ 7‬פג‪ .‬תרח״ץ ‪ 7‬רכב ואילך‪.‬‬
 ‫רסא‬ ‫ש״פ תולדות‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ההשגה וההרגש שיש דבר הבלתי מושג‪ ,‬ה״ז הפכי מעצם החוש שלו כר‪ .‬ובפרט שהרי‬
‫השגה הו״ע בחי׳ יש‪ ,‬וענין דלמע׳ מהשגה זהו בחי׳ ביטול כר)וכמו חו״ב שהן אין ויש‬
‫כו׳*«(‪ ,‬דההרגש איך שיש דבר הבלתי מושג‪ ,‬פועל ביטול בכלי מוחו ובחושים שלו כר‪,‬‬
‫א״כ ה״ה הפכים זמ״ז כר‪ .‬ומ״מ ה״ה בא לידי ההשגה האחרת הנ״ל‪.‬‬

‫הנה באמת זהו בבחי׳ פנימי׳ בינה דוקא‪ ,‬דחיצוני׳ בינה הוא להשיג ולתפוס כר‪ ,‬והשגה‬
‫קצד‬ ‫דחיצוני׳ בינה הוא בהאור האלקי כמו שבא בגילוי‪ ,‬ששייך בזה תפיסא והשגה כר‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אחר שתופס ומשיג היטב את הענין האלקי‪ ,‬ה״ה בא מהשגה זו גופא לידי השגה‬
‫פנימי׳)מצד בחי׳ פנימי׳ בינה(‪ ,‬דמאחר שזה הענין בא בהשגה‪ ,‬בהכרח שזהו רק זיו והארה‬
‫לבד‪ ,‬שהרי העצמי׳ אינו בגדר התלבשו׳ ובגדר תפיסא‪ ,‬ומאחר שבא בבחי׳ התלבשו׳‬
‫ותפיסא‪ ,‬ה״ז רק הארה לבד‪ ,‬ויש בחי׳ העצמי׳ שמופלא ומובדל מזה ובלתי מושג‪ ,‬דכללו׳‬
‫האור שבא בהשגה הוא באין ערוך כלל לגבי העצמות כר‪ .‬ומה שבא לידי השגה זו היא‬
‫מבחי׳ פנימי׳ בינה דוקא‪ ,‬לפי שזהו כמו יציאה מחוש א׳ לחוש אחר ההפכי כו׳‪ ,‬כי חוש‬
‫ההשגה הוא רק להשיג כנ״ל‪ ,‬וא״כ‪ ,‬מה שבא)בל״א®־ וואט ער קומט גאר ארוף( ע״ז שיש‬
‫מה שבלתי מושג‪ ,‬ה״ז התחדשו׳ היפך החוש שלו כנ״ל‪ .‬וביותר‪ ,‬שהרי ההשגה הו״ע‬
‫הישות ומציאו׳ הדבר‪ ,‬והיינו‪ ,‬דלבד מה שהשגה בעצם הוא בחי׳ יש‪ ,‬הרי הענין המושג‬
‫בהכרח שהוא בבחי׳ מציאו׳ דבר באיזה ציור‪ ,‬דאז שייך בו השגה כר‪ ,‬וע״י ההשגה‬
‫והתפיסא בכלי מוחו ה״ז בא בבחי׳ מציאו׳ יותר כר‪ ,‬והבלתי מושג‪ ,‬הרי אינו בבחי׳ מציאו׳‬
‫דבר‪ ,‬דמשו״ז אינו מושג‪ ,‬ופועל הביטול גם בהמושג‪ ,‬היינו איך שהמושג הוא באין ערוך‬
‫כו׳‪ .‬נמצא‪ ,‬דהשגה הו״ע המציאו׳‪ ,‬לא ביטול הדבר‪ ,‬והבלתי מושג הוא בעצם בבחי׳ בלתי‬
‫מציאר‪ ,‬ועוד בבחי׳ ביטול הדבר המושג כר‪ ,‬א״כ‪ ,‬ה״ז היפך מציאו׳ הכח דחיצוני׳ בינה‬
‫כר‪ .‬ולכן באמת בחיצוני׳ בינה אין כח ההשגה הזאת‪ ,‬רק השגת הדבר ומציאותה כר‪ ,‬כ״א‬
‫הכח הזה הוא בבחי׳ פנימי׳ בינה דוקא כר‪ .‬וזהו שנק׳ מבין דבר מתוך דבר‪ ,‬כמו הבנה‬
‫חדשה‪ ,‬דהגם שבאה מההשגה הקודמת‪ ,‬ה״ה הבנה חדשה והפכי׳ מההבנה הקודמת‪ ,‬ובאה‬
‫דוקא ע״י ההבנה הקודמת‪ ,‬דאם לא יהי׳ המושג‪ ,‬אין הכרח על הבלתי מושג‪ ,‬כ״א ההשגה‬
‫היא אשר תכריח את השגת והרגש הבלתי מושג כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וכמו״כ הע״ם מגלים בחי׳ אוא״ם הבל״ג‪ .‬דהנה א״א ותן בלבנו בינה להבין דבר‬
‫מתוך דבר‪ ,‬בינה היא השגה ותפיסא בכלי‪ ,‬ולכן נק׳ נשמה‪ ,‬או״פ‪ ,‬ומתוך‬
‫ההשגה בא לידי השגה שיש דבר הבלתי מושג‪ ,‬והיא השגה הפכיות מהקודמת‪ ,‬דחוש‬
‫ההשגה היא למצוא בכל ענין את המושג‪ ,‬לא הבלתי מושג‪ ,‬מתון ומסיק‪ ,‬חריף ומקשה‪.‬‬
‫גם‪ ,‬השגה היא יש‪ ,‬והמושג הוא מוגבל בציור‪ ,‬ובא בבחי׳ מציאות‪ ,‬והבלתי מושג הוא‬
‫לא במציאות וידיעת והרגש הדבר‪ ,‬ופועל ביטול בהמושג‪ .‬הרי שזה התחדשות‪ .‬ובא מתוך‬
‫ההשגה‪ ,‬דמאחר שמושג‪ ,‬ה״ז הארה‪ ,‬ויש הבלתי מושג‪ ,‬והוא בחי׳ פנימיות בינה‪.‬‬

‫קא( ו הנ ה פנימי׳ בינה היא ג״כ השגה )דבינה בכלל הו״ע השגה כר(‪ ,‬וההשגה בזה‬
‫באה ג״כ מבחי׳ חיצוני׳ בינה)דכשם שכללות ההשגה הזאת שיש מה שבלתי‬

‫‪ (61‬ראה לעיל פמ״א ) ‪ 7‬צב(‪ .‬וש״נ‪.‬‬

 ‫ואלה תולדות‬ ‫רסב‬

‫מושג‪ ,‬הוא מה שמוכרח מתוך ההשגה כו׳ כנ״ל‪ ,‬כמו״ב השגת ענין הבלתי מושג הוא‬
‫מהאור הנגלה המושג כו׳(‪ ,‬רק שהיא השגה אחרת‪ ,‬והוא השגת ענין ההפלאה דעצמו׳‬
‫אוא״ם ב״ה כו׳ “‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע “ שיש ידיעת החיוב וידיעת השלילה‪ ,‬ידיעת החיוב הוא שמשיג‬
‫מהות הדבר מה הוא‪ ,‬והו״ע תוארי החיוב‪ ,‬שמתארי׳ את הדבר במהותו ומציאותו‬
‫כר‪ ,‬ותוארי השלילה הוא שאינם מתארים את הדבר‪ ,‬כ״א ששוללים ממנו את ההיפך‪,‬‬
‫וכמו שם חכם‪ ,‬הוא לא לתאר במדרי׳ החב׳‪ ,‬כ״א לשלול את ההיפך מהחב׳ כו‪ /‬וידוע‬
‫דתוארי השלילה הן באוא״ס שלמע׳ מהשתל׳‪ ,‬בחי׳ סוכ״ע בכלל‪ ,‬דאינו שייך שם שום‬
‫קצה תואר‪ ,‬שהרי אוא״ם מופשט מכל תואר כו׳‪ ,‬כ״א שייך שם תוארי השלילה‪ ,‬דאנו אומרי׳‬
‫עד״מ שם חכם‪ ,‬הכוונה לא לתאר במדרי׳ החכ׳‪ ,‬כ״א לשלול כל מה שהוא היפך החכ׳ כר‪,‬‬
‫וא״כ‪ ,‬ה״ז חב׳ עכ״פ‪ ,‬ולכאו׳ מהו השלילה‪ ,‬מאחר שסוף סוף הוא בחי׳ חכ׳‪ .‬העניו הוא‪,‬‬
‫דהשלילה היא שאינו כלל מערך וסוג בחי׳ החב׳ דהשתל׳‪ ,‬גם לא בהמקור דהשתל׳ כו׳‬
‫)דאל״כ‪ ,‬לא היו צריכים לשלול‪ ,‬שה״ה חכ׳‪ ,‬רק שהיא במדרי׳ עליונה הרבה יותר‪ ,‬וכמו‬
‫ח״ס לגבי חב׳ הגלוי׳‪ ,‬ה״ז מסוג בחי׳ החכ׳ כר‪ ,‬וכמשנת״ל פצ״ו “‪ ,‬דכה המשכיל‪ ,‬עם היותו‬
‫מושלל ממציאו׳ השכל‪ ,‬אינו מושלל מענין השכל כר‪ .‬ובאמת בחי׳ החב׳ דהשתל׳ אינו‬
‫נחשב חכ׳ לגבי עצמות א״ם‪ ,‬וכמו עד״מ גבי חכם גדול‪ ,‬הרי חכמת החכם הקטן אינו‬
‫נחשב חכ׳ כלל‪ ,‬וכמו״כ ויותר מכן באין ערוך‪ ,‬דלגבי עצמות א״ם‪ ,‬בחי׳ החב׳ דהשתל׳‬
‫אינו נחשב לחכ׳)ועמ״ש לקמף« בענין חכ׳ דתורה וחכ׳ דמע״ב(‪ ,‬וכמ״ש “ כולם בחב׳‬
‫עשית‪ ,‬וכמו שכל המעשי לגבי חכמת אלקית‪ ,‬ומכ״ש לגבי למעלה מהחכ׳ כר(‪ .‬ונמצא‪,‬‬
‫במה שאנו אומרים תואר חכם רק בדרך שלילה‪ ,‬הרי אנו שוללי׳ לא רק מההיפך דחכ׳‪,‬‬
‫כ״א גם מהחם׳ דם׳ השתל׳ כר‪ .‬ומאחר ששוללים בחי׳ החב׳ דם׳ השתל׳ מאוא״ס ב״ה‪ ,‬הרי‬
‫ע״י ידיעת החב׳ דם׳ השתל׳ במהותה ומציאותה‪ ,‬ובפרטי המדרי׳ שבזה‪ ,‬גבוה מעל גבוה‬
‫כו׳ “‪ ,‬ואנו שוללי׳ פרטי אופני המדרי׳ והגילו׳ האלו מבחי׳ עצמו׳ אוא״ם ב״ה‪ ,‬יש עי״ז‬
‫ידיעה והכרה באופן ההפלאה דאוא״ם ב״ה בענין החכ׳ כר‪ .‬וכמו״ב הוא בכל העניני׳‪,‬‬
‫וכמו בענין היכולת “‪ ,‬ובענין החיות‪ ,‬שנק׳ חי בעצם‪ ,‬ולא בחיים כו׳ “‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪.70‬‬

‫וכ״ז אינו בבחי׳ מציאות מדרי׳ באוא״ם‪ ,‬שהרי כ״ז אינו בבחי׳ חיוב באוא״ם‪ ,‬כ״א רק‬
‫בדרך שלילה‪ ,‬והיינו‪ ,‬דזה שאנו אומרים שזהו חכ׳ עכ״פ‪ ,‬הרי א״ז בבחי׳ חיוב)דאז‬
‫ה״ז בבחי׳ איזה מדרי׳(‪ ,‬כ״א בבחי׳ שלילה‪ ,‬שאנו שוללים את היפך החב׳‪ ,‬ואנו שוללים‬
‫את החב׳ דםדר השתל׳‪ ,‬א״כ‪ ,‬מה שהוא בבחי׳ חב׳ עכ״פ‪ ,‬א״ז בבחי׳ איזה מדרי׳‪ ,‬כ״א שזהו‬
‫הפלאת אוא״ם בענין החכ׳‪ ,‬וכן הפלאת אוא״ם בענין היכולת וכר)ועמ״ש לקמףי בעזה״י‬

‫‪ (68‬ראה םהמ״צ להצ״צ קלו‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת ענינים ע׳ קמא‪.‬‬ ‫ראה גם המשך תרס״ו ע׳ שיט‪.‬‬ ‫‪(62‬‬
‫המשך תרס״ו ע׳ רמ ואילך‪ .‬ד״ה באתי לגני תשמ״ה )תורת‬ ‫ראה לקו״ת פקודי ג‪ ,‬ד‪ .‬ו‪ ,‬ג‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬עח‬ ‫‪(63‬‬
‫מנחם םה״מ באתי לגני ה״ב ע׳ תקיז(‪.‬‬ ‫םה״מ עת״ר וד״ה פנים בפנים שבהערה ‪.57‬‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״י‪ .‬מורה נבוכים ח״א‬ ‫ע׳ רנ‪.‬‬ ‫‪(64‬‬
‫פנ״ז‪.‬‬ ‫ח״ד ע׳ ותתפא ואילך‪.‬‬ ‫‪(65‬‬
‫‪ (70‬ראה םה״מ תרס״ג ח״א ע׳ א ואילך‪ .‬ה׳ש״ת ע׳ ‪31‬‬ ‫תהלים קד‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫ואילך‪ .‬וראה לקמן פק״א )ח״ג ‪ y‬תתנט(‪.‬‬ ‫לשון הכתוב ‪ -‬קהלת ה‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫‪ (71‬פקכ״ד )ע׳ שכה ואילך(‪.‬‬
 ‫רסג‬ ‫ש״פ תולדות‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫בענין הספי׳ באוא״ס הבל״ג(‪ .‬ומפני שאינו באיזה מדרי׳‪ ,‬היינו באיזה מציאו׳ דבר‪ ,‬ע״כ‬
‫ה״ז באמת למע׳ מהשגה‪ ,‬דלית מח׳ תב״ב כו׳־י‪ ,‬רק שע״י ידיעות ההשגה מה שאפשר‬
‫להיות מושג‪ ,‬וכאשר יודע לשלול העניני׳ מאוא״ס ב״ה‪ ,‬יהי׳ קצת ידיעה בענין ההפלאה‬
‫דאוא״ס ב״ה כו׳‪ .‬וי״ל כמו בענין ההתאמתות מבו׳ במ״א־י שע״י הקדמת ההכרה בא לידי‬
‫התאמתות‪ ,‬שנותנים זה מלמע׳ כו׳‪ ,‬כמו״כ ע״י הקדמת ידיעת השלילה‪ ,‬באים לידי ידיעת‬
‫והרגש ההפלאה דאוא״ם ב״ה כו׳ )וכ״ז שייך רק בבחי׳ חיצוני׳ דאוא״ס השייך אל‬
‫העולמו׳ כו׳(‪ .‬ואם לא היו הגילוים מאתו ית׳‪ ,‬לא היינו יודעים כלל מציאו׳ ההפלאה‪,‬‬
‫ומכ״ש שלא היו יודעים אופן ההפלאה‪ ,‬כ״א ע״י הגילוים‪ ,‬דהיינו הע״ס‪ ,‬יודעים מציאו׳‬
‫אוא״ם ואופן ההפלאה דאוא״ם ב״ה כו׳‪ ,‬וגם מובן איך שכל הגילוי׳ הם באין ערוך לגבי‬
‫אוא״ם המופלא כו‪/‬‬

‫קיצור‪ ,‬והנה פנימיות בינה ג״כ השגה‪ ,‬והיא ידיעת השלילה‪ ,‬ובאה מחיצוניות בינה שהוא‬
‫ידיעת החיוב‪ .‬דהנה‪ ,‬השלילה בחכ׳ עד״מ היא מהעדר החכ׳‪ ,‬וא״כ ה״ה חכם‪ ,‬אך‬
‫השלילה היא גם מהחב׳ דהשתל׳‪ .‬וא״כ‪ ,‬מידיעה טובה בבחי׳ החכ׳‪ ,‬יודעים ומכירים אופני‬
‫ההפלאה דאוא״ם בענין החכ׳‪ .‬וכן ביכולת‪ ,‬משלילת היכולת דהשתל׳ יודעים ומכירים‬
‫ההפלאה בענין היכולת‪ .‬וכ״ז אינו מדרי׳‪ ,‬כ״א הפלאה‪ .‬וידוע מן הגילוי דוקא‪.‬‬

‫קצו‬ ‫קב( ו ה נ ה מה שהאור הוא באין ערוך לגבי עצמו׳‪ ,‬ח״ז בחי׳ ביטול האור‪ ,‬ומ״מ א״ז‬
‫בבחי׳ ביטול אמיתי עדיין‪ ,‬והביטול האמיתי הוא מבחי׳ עצמו׳ אוא״ם ב״ה‬
‫)היינו כמו שבאוא״ם ידוע האין ערוך דהאוס דכולא קכל״חי’ כו׳‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה ידועיי בהב׳ דעות דד״ע וד״ת שהן דעת המשפיע ודעת המקבל‪ ,‬והן‬
‫הפכים זמ״ז‪ ,‬דד״ת הוא דעת המקבל )הן בבי״ע לגבי אצי׳‪ ,‬והן באצי׳ לגבי‬
‫המאציל עליון כו׳(‪ ,‬והדעה היא שלמטה הוא היש ולמע׳ אין כו׳‪ ,‬וד״ע היא דעת המשפיע‪,‬‬
‫שלמע׳ הוא היש האמיתי ולמטה אין כו׳‪ .‬ויובן זה בעולמו׳ בי״ע לגבי אצי׳‪ ,‬דהנה‪ ,‬עולמו׳‬
‫בי״ע הם נבראים מחודשים מאין ליש־י‪ ,‬בבחי׳ מהות ומציאו׳ דבר ממש‪ ,‬ובבחי׳ הגבלה‪,‬‬
‫שאינם בערך הא״ם כלל‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬מתלבש בתוכם אור וחיות אלקי להחיותם‪ ,‬שבא בהם‬
‫בבחי׳ התלבשו׳ פנימי ממש‪ ,‬שמורגש ומושג בנבראי׳‪ .‬וכמו המלאכי׳ עליוני׳‪ ,‬שמשיגים‬
‫את האור האלקי המתלבש בתוכם‪ .‬וכידוע בענין השרפים שאומרים קדוש ”‪ ,‬מפני‬
‫שמשיגים את החיות שלהם‪ ,‬ואיך שעצמו׳ אוא״ם קדוש ומובדל כו׳‪ ,‬וכתי׳־י שרפים‬
‫עומדים ממעל לו‪ ,‬דהיינו ממעל לש׳ אד׳ המחי׳ אותם‪ ,‬שזהו מפני שמשיגים את החיות‪,‬‬
‫וההשגה ה״ה מקפת את הדבר המושג‪ ,‬ע״כ הם עומדים ממעל להחיות שלהם כו׳‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א ”‪ .‬ונודע ג״כ דהשגת המלאכי׳‪ ,‬מה שמשיגים ההארה האלקי׳‪ ,‬זהו המזון פנימי‬

‫‪ (76‬לקו״ת שה״ש שם‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ = (72‬תפיסא בי' כלל)תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א((‪.‬‬
‫‪ (77‬ישעי' ו‪ ,‬ג‪ .‬וראה חולין צא‪ ,‬סע״ב ואילך ובתוד״ה‬ ‫‪ (73‬ראה המשך תרס״ו ע׳ קצה‪ y .‬תצא‪ .‬םה״מ תרס״ח ע׳‬
‫ברוך ‪ -‬שם צב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫קח‪ .‬ס״ע ריא ואילך‪.‬‬
‫‪ (78‬ישעי' שם‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ = (74‬קמי' כלא השיבי)ע״ם דניאל ד‪ ,‬לב‪ .‬זח״א יא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (79‬ראה אוה״ת נצבים ‪ y‬א׳קצז‪ .‬סה״מ תרל״ה ה״ב ע' שב‪.‬‬ ‫‪ (75‬ראה תו״א יתרו סח‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬לקו״ת פ' ראה כג‪,‬‬
‫עת״ר ע' תסג‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שמע״צ פג‪ ,‬א‪ .‬שה״ש ל‪ ,‬א ואילך‪ .‬מז‪ ,‬ב‪ .‬המשך תרס״ו ס״ע‬
‫רצא ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר ע' שה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
 ‫ואלה תולדות‬ ‫רסד‬

‫שלהם כו׳״»‪ .‬וזהו ג״כ ההתחלקו׳ שלהם‪ ,‬מה שמחולקים זמ״ז>«‪ ,‬שהרי אין להם גופים‬
‫שיחלקו אותם‪ ,‬כ״א ההתחלקו׳ הוא בההשגה אלקי׳ ובאופן עבודתם‪ ,‬שזה משיג באופן‬
‫כך וזה באו״א בו׳‪ ,‬ולפי אופן כזה הוא עבודתם )גם במדה א׳ באה׳ או ביראה כו׳(‪ .‬וכן‬
‫גם בנבראי׳ שלמטה מתלבש בהם ההארה אלקי׳ בבחי׳ פנימי׳‪ ,‬עד שמורגש בהם החיות‬
‫כו׳‪ ,‬רק שלמטה האור מסתתר ביותר‪ ,‬ואינו מורגש שהחיות הוא אלקו׳ כו׳)ויכולים להיות‬
‫ח״ו היפך מאלקו׳‪ ,‬דמלאכי׳ עליוני׳‪ ,‬מפני שמרגישי׳ שהחיות הוא אלקו׳‪ ,‬אינם יבולי׳ כלל‬
‫להיות היפך האלקו׳ ח״ו‪ .‬ובאמת‪ ,‬גם למטה‪ ,‬מה שאפ״ל היפך ח״ו‪ ,‬זהו בכח הבחירה‪,‬‬
‫שהוא כח עליון מאד‪ ,‬אבל מצד החיות המתלבש בתוכו‪ ,‬אא״ל באו״א־«‪ ,‬וכמו בלעם שא׳‪83‬‬
‫לא אוכל לעבור את פי׳ ה׳ כו׳‪ ,‬ועמ״ש באגה״ק סי׳ כ״הי« בענין ה׳ אמר לו קלל כו׳=»(‪,‬‬
‫אבל מרגישים את החיות )והם באמת לפי אופן החיות שבתוכם כו׳‪ ,‬כנ״ל(‪ ,‬והחיות הוא‬
‫בהם בבחי׳ פנימי׳ בכל הנבראי׳ כר‪ .‬וע״כ צריך הכח האלקי המחי׳ אותם לצמצם עצמו‬
‫בצמצום גדול‪ ,‬שלא להשפיע רק הארה וזיו לבד‪ ,‬שיהי׳ בערך להתלבש בנבראי׳ בע״ג‬
‫כר‪ .‬וג״ז צ״ל שההארה היא בבחי׳ מציאו׳ דבר מה‪ ,‬להיות מושג ומורגש בנבראי׳ כר‪,‬‬
‫והוא רק בחי׳ תחתונה שבמל׳‪ ,‬שנק׳ דבר הוי׳־«‪ ,‬שבא בבחי׳ התלבשו׳ בנבראי׳ דבי״ע‪ ,‬אבל‬
‫עצמי׳ בחי׳ המל׳‪ ,‬היא למע׳ מהתלבשר בעולמו׳‪ ,‬ואינו מושג בהם כלל כר‪ .‬וז״ע ד״ת‪,‬‬
‫שלמטה יש‪ ,‬היינו ההארה אלקי׳ שמושג בהם הוא בחי׳ יש‪ ,‬היינו בבחי׳ מציאו׳ דבר‪ ,‬וע״י‬
‫ההשגה בא בבחי׳ מציאו׳ יותר כר‪ ,‬ולמע׳‪ ,‬היינו בחי׳ העצמי׳ דמל׳‪ ,‬וכ״ש מדרי׳ העצמי׳‬
‫דאצי׳‪ ,‬שלמע׳ מהשגתם‪ ,‬הוא אין כר)ונק׳ אין‪ ,‬שאינו מושג‪ ,‬וגם הוא באמת בחי׳ אין‪,‬‬
‫שאינו בבחי׳ מציאו׳ דבר‪ ,‬דמשו״ז אינו בהשגת הנבראים כר(‪ .‬ומלמעלמ״ט‪ ,‬בחי׳ ד״ע‪,‬‬
‫הוא להיפך‪ ,‬דעצמי׳ המל׳ ומדרי׳ עצמי׳ דאצי׳ הוא בחי׳ יש האמיתי‪ ,‬ולגבי האצי׳ הרי‬
‫כל דיירי ארעא כל״ח"‪ ,‬והיינו שגם ההארה שמאיר ומתלבש בנבראים ה״ז רק הארה לבד‪,‬‬
‫וכל״ח לגבי העצמי׳‪ ,‬ה״ז בחי׳ אין כר‪.‬‬

‫וכמו״ב הוא באצי׳ לגבי אוא״ם המאציל ב״ה כר‪ .‬דהנה‪ ,‬בד״כ ב׳ המדרי׳ דד״ע וד״ת הן‬
‫בהב׳ מדרי׳ דממכ״ע וסוכ״ע‪ ,‬דממכ״ע הוא שבא בבחי׳ התלבשו׳ פנימי בעולמו׳‪,‬‬ ‫הצז‬
‫והן האורות דאצי׳ שהם בבחי׳ התלבשו׳ בכלים‪ ,‬שההתלבשות היא בבחי׳ התאחדות ממש‪,‬‬
‫שהאור מורגש ומושג בהכלי כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א באורך««‪ .‬וכללו׳ האור הזה הוא שבא ע״י‬
‫הצמצום‪ ,‬שנמשך רק הארה לבד‪ ,‬שהרי עצמו׳ אוא״ס אינו בגדר התלבשו׳ בכלים כר‪ .‬וגם‬
‫בזה‪ ,‬בחי׳ ד״ת הוא דעת הנאצלי׳‪ ,‬שלמטה היש‪ ,‬והיינו בחי׳ הארת המאציל שמאיר ומושג‬
‫בהם כר‪ ,‬ולמע׳ הוא האין‪ ,‬היינו בחי׳ אוא״ם הסוכ״ע שלמע׳ מהשגה כר‪ .‬וכמו החב׳ מאין‬
‫תמצאי*‪ ,‬שהכתר נק׳ אין״י‪ ,‬מפני שאינו בבחי׳ מהות ומציאו׳ החכ׳ כלל‪ ,‬ואינו מושג כלל‬
‫בבחי׳ חכ׳ כר‪ .‬וזהו מלמטלמ״ע‪ ,‬מן הנאצלי׳ אל המאציל‪ ,‬הוא בחי׳ ד״ת כר‪ .‬אמנם‬

‫‪ (86‬אגה״ק שם )קלט‪ ,‬סע״א(‪.‬‬
‫‪ = (87‬כלא חשיבין)דניאל וזהר שבהערה ‪.(74‬‬
‫‪ (88‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬תרכ‪.‬‬
‫‪ (89‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (90‬ראה פרדס שער כג) שער ערכי הכינויים( מערכת אין‪.‬‬
‫אוה״ת בראשית ח״ג תפט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (80‬ראה תו״א ויקהל קיג‪ ,‬ג‪ .‬לקו״ת ר״פ צו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (81‬ראה רמב״ם הל' יסוה״ת פ״ב ה״ו‪ .‬לקמן פקס״ח‪ .‬פשל״ו‬
‫)ה״ב ע׳ תסג‪ .‬ח״ג ‪ y‬תתקלז(‪.‬‬
‫‪ = (82‬אי אפשר להיות באופן אחר‪.‬‬
‫‪ (83‬בלק כב‪ ,‬יה‪ .‬שם כד‪ ,‬יג‪ .‬וראה תניא פכ״ד‪.‬‬
‫‪ (84‬קלח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (85‬שמואל־ב טז‪ ,‬י‪.‬‬
 ‫רסה‬ ‫ש״פ תולדות‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫מלמעלמ״ט‪ ,‬מן המאציל אל הנאצלי׳‪ ,‬הוא בחי׳ ד״ע‪ ,‬שלמע׳ הוא היש האמיתי‪ ,‬והוא בחי׳‬
‫עצמו׳ אוא״ס ב״ה‪ ,‬ולמטה הוא האין‪ ,‬שכל האורות והמשכות החיות להחיות העולמו׳‬
‫והנבראי׳ הם רק הארה לבד‪ ,‬וכולא קמי׳ כל״ח ממש‪ ,‬ולכך נק׳ אין כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬יבאר ענין ד״ת וד״ע‪ ,‬ד״ת‪ ,‬מלמטלמ״ע‪ ,‬שהנברא יש‪ ,‬וגם ההארה המחי׳ הוא‬
‫מציאות מושג‪ ,‬ועצמיות אצי׳ אין‪ ,‬שאינו במציאות מושג‪ .‬ומלמעלמ״ט‪ ,‬אצי׳‬
‫יש‪ ,‬וההארה המחי׳ הנבראים היא אין‪ .‬וכן באצי׳‪ ,‬האור שבכלים הוא מושג באצי׳‪ ,‬ה״ז‬
‫בחי׳ יש נאצל‪ ,‬ולמעלה מאצי׳ אין‪ .‬ומלמעלמ״ט‪ ,‬המאציל יש אמיתי‪ ,‬והאור אין‪.‬‬

‫קג( ו הנ ה דעה זו יש ג״ב בנאצלי׳‪ ,‬שזהו ג״ב ענין מבין דבר מתוך דבר‪ ,‬שמדבר השגה‬
‫א׳ ה״ה בא להשגה הפכי׳ מהקודמת כר‪ ,‬והוא‪ ,‬דעם היות דהשגה דד״ת הוא‬
‫שההתהוות היא מאין ליש כו׳)הן בנבראי׳ והן בנאצלי׳ כר(‪ ,‬דהיינו שהאור והגילוי הוא‬
‫בבחי׳ מהות ומציאו׳ דבר המושג להם‪ ,‬וביטול האור לגבי העצמי׳ הוא רק מה שאינו‬
‫תופם מקום לגבי העצמו׳ שאינו בערך כר‪ ,‬ה״ה בא לידי השגה אחרת‪ ,‬איך שלגבי עצמי׳‬
‫נהפוך הוא‪ ,‬דהאור כל״ח‪ ,‬ואינו בבחי׳ מהות ומציאו׳ דבר כלל‪ ,‬וה״ה בחי׳ אין באמת כר‬
‫)וזה בא מההשגה הקודמת‪ ,‬דמאחר שמתלבש בפנימי׳ ומושג כר‪ ,‬ה״ז הארה לבד‪ ,‬וא״כ‪,‬‬
‫לגבי העצמו׳ ה״ז בבחי׳ אין כר(‪ .‬ועם היות דשני הדעות הפכי׳ הן‪ ,‬דלד״ת ההארה היא‬
‫בבחי׳ מהות ומציאו׳ דבר‪ ,‬ולד״ע הוא בבחי׳ אין כר‪ ,‬הנה באמת מצד האוא״ם ב״ה שניהם‬
‫אמת=׳‪ .‬וז״ע אל דעות ה׳‘®‪ ,‬דש׳ אל נושא ב׳ הדעות כר‪ .‬דהנה‪ ,‬מצד הרצון שבעצמו׳ להיות‬
‫עולמו׳‪ ,‬מצד זה ההארה האלקי׳ היא בבחי׳ מציאו׳ דבר כר‪ ,‬ומצד העצמו׳ היא כל״ח כו׳‪.‬‬
‫והיינו‪ ,‬שע״י צמצום העצמו׳ הוא בחי׳ ד״ת כר‪ ,‬אך ע״י הרגש העצמו׳)שרש ומקור‬
‫ההארה כר( הוא גילוי בחי׳ ד״ע‪ ,‬שבא לבחי׳ ביטול אמיתי כר‪ .‬ויש בהאור ב׳ הענינים‪,‬‬
‫שהרי האור בא ע״י צמצום העצמר‪ ,‬ומ״מ הוא בבחי׳ דבקו׳ בהעצם כר‪ ,‬דמצד הצמצום‬
‫הוא בבחי׳ מציאו׳ אור‪ ,‬ומצד הדבקו׳ שנרגש בו העצמי׳ הוא בבחי׳ ביטול דכולא קמי׳‬
‫כלא כר‪.‬‬

‫ובפרטי׳ ה״ז ב׳ מדרי׳ בהאור‪ ,‬דמצד חיצוני׳ האור חוא בבחי׳ ד״ת‪ ,‬ובחי׳ פנימי׳ האור הוא‬
‫בבחי׳ ד״ע כר‪ .‬וכן מצד האוא״ס‪ ,‬הנה בחי׳ חיצוני׳ דאוא״ם‪ ,‬שהוא בחי׳ ראש‬
‫ומקור לנאצלי׳‪ ,‬לגבי מדרי׳ זו האורות חן בבחי׳ מציאו׳ דבר‪ ,‬מאחר שזהו בבחי׳ מקור‬
‫עכ״פ כר‪ ,‬ובחי׳ ד״ע שבבחי׳ ביטול במציאר‪ ,‬הוא מצד הפנימי׳ דאוא״ם‪ ,‬שזהו מה שהדעת‬
‫הצח‬ ‫מחליף מקום הכת ‪ ,«n‬בחי׳ פנימי׳ הכתר כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א«‪ .‬וז״עיי ברישא חשוכא והדר‬
‫נהורא־^‪ ,‬ברישא חשוכא הוא הצמצום הראשון‪ ,‬שעי״ז נמשך האור שהוא בבחי׳ מציאו׳‬
‫דבר כר‪ ,‬והדר נהורא הוא כמ״ש^® באורך נראה אור‪ ,‬באורך העצמי נראה אור‪ ,‬שהוא‬
‫בחי׳ האין של היש האמיתי דכולא קמי׳ כל״ח כר‪ .‬וזהו ג״כ בתחלה עלה במח׳ לברוא את‬

‫‪ (94‬ראה שערי אורה שער החנוכה כח‪ ,‬ב‪ .‬עטרת ראש‬
‫דרוש לעשי״ת נא‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (95‬שבת עז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (96‬תהלים לו‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (91‬שמואל־א ב‪ ,‬ג‪ .‬וראה תקו״ז תס״ט בתחילתו‪.‬‬
‫‪ (92‬ראה עץ חיים שער כג) שער מוחין דצלם( פ״ח‪ .‬שער‬
‫מב )שער דרושי אבי״ע( פ״א‪.‬‬
‫‪ (93‬ראה תו״א מגילת אסתר צא‪ ,‬ג ואילך‪ .‬לקו״ת שלח‬
‫מט‪ ,‬ג ואילך‪ .‬םה״מ עת״ר ע׳ נ‪ .‬וש״נ‪.‬‬
 ‫ואלה תולדות‬ ‫רסו‬

‫העולם במדה״ד׳י‪ ,‬וכמ״ש־י בראשית ברא אלקי׳ כו‪ /‬דבאמת הרי ההתהוות היא מש׳ הוי‪/‬‬
‫רק שזהו הארת ש׳ הוי׳ הבא ע״י ש׳ אלקי׳ כו‪ /‬ואח״ב שיתף עמו מדה״רי‪ /‬היינו גילוי‬
‫עצם ש׳ הוי׳ בו׳‪ .‬ובד״ב הוא ההפרש בין ההמשכה דברה״ע וההמשכה דמ״ת‪ ,‬דההמשכה‬
‫דברה״ע הוא בבחי׳ ד״ת‪ ,‬וע״י תומ״צ ממשיכי׳ גילוי בחי׳ ד״ע‪ ,‬שז״ע שיתף עמו מדה״ר‪,‬‬
‫במ״ת‪ ,‬שנא׳י־ אנכי ה׳ כו‪ /‬ובכללות הוא בהאור גופא ב׳ המדרי‪ /‬דמצד הצמצום הוא‬
‫בבחי׳ מציאו׳ דבר‪ ,‬ומצד הדבקו׳ בהעצם הוא בבחי׳ כלא כו׳‪.‬‬

‫וזהו השמים מספרים כבוד אלי‪ ,‬דש׳ אל הוא הכולל ב׳ הדעות כו׳‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ופי׳ כבוד אל‬
‫הוא בחי׳ כבוד תתאה‪ ,‬וכמ״ש בזח״א ד״ח ע״א״״>‪ ,‬דא כבוד כלה‪ ,‬והוא בחי׳ ד״ת‪,‬‬
‫שלמטה יש‪ ,‬ולמע׳ אין‪ ,‬שאינו מושג‪ ,‬וע״כ נק׳ כלה‪ ,‬מל׳ כלתה נפשי*״*‪ ,‬דמפני שאינו‬
‫מושג‪ ,‬נעשה הצמאון בו׳‪ ,‬והשמים מספרים ומאירים בחי׳ הכבוד‪ ,‬להיות בהם גילוי ד״ע‪,‬‬
‫ע״י הרגש העצמו׳‪ ,‬שנעשה בהם הביטול‪ ,‬והו״ע השוב כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״אי״‪ /‬וכ״ז הוא בבחי׳‬
‫האור‪ ,‬להיותו דבוק במקורו כו׳‪ ,‬דגם בחי׳ הרצוא הוא מצד הדבקו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פצ״א‪103‬‬
‫בענין טבע האש כו׳‪ ,‬וכ״ש בחי׳ השוב‪ ,‬שזהו מצד גילוי העצמו׳‪ ,‬ה״ז מצד הדבקו׳‪,‬‬
‫דלהיותו דבוק במקורו‪ ,‬יש בו הרגש העצמו׳ כו׳‪ .‬וזה״ע שהאורות‪ ,‬להיותן בבחי׳ אצי׳‪,‬‬
‫ה״ה מספרים ומגלים גילוי בחי׳ דעה העליונה‪ ,‬איך שכולא קכל״ח״ כו׳‪ ,‬והביטול הוא‬
‫בהאור גופא‪ ,‬שהוא בבחי׳ מציאו׳ דבר‪ ,‬ה״ה בבחי׳ ביטול דכלא‪ ,‬מצד הרגש העצמי׳ כו׳‬
‫)שזהו בדוגמא בחי׳ יחודו ית׳ בתחתוני׳ כו׳(‪ .‬והגילוי הזה הוא באצי׳‪ .‬וע״י תו״מ נמשך‬
‫הגילוי דד״ע גם למטה‪ ,‬שהרי זה ההתחדשות דהיחוד דמ״ת לגבי ברה״ע כו׳‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫וז״ע מה שספי׳ הוא ל׳ ספור והגדה®‪ ,‬שזהו למע׳ מבחי׳ מספר‪ ,‬שהוא בחי׳ מל׳‪ ,‬וענין‬
‫הספור הוא בד״כ במדרי׳ שלמע׳ מהמל׳‪ ,‬והוא שהכלים מגלים את האור כר‪ ,‬וגם‪,‬‬
‫שע״י הכלים והאורות הוא בחי׳ גילוי אלקו׳ בעולמו׳ כו׳)דהגבלת המספר הוא להיות‬
‫בחי׳ המציאות דעולמר‪ ,‬והספור הוא בד״כ להיות גילוי אלקו׳ בעולמו׳ כו׳(‪ .‬ובפרטי׳ הוא‬
‫בבחי׳ האורות דאצי׳‪ ,‬שמגלות המחשבות הנעלמר‪ ,‬שהן מקורי הספי׳ כר‪ ,‬וגם מגלים בחי׳‬
‫האוא״ס הבל״ג‪ ,‬לידע בחי׳ האוא״ס המופלא ומרומם ואופן ההפלאה כר‪ ,‬והיינו לידע‬
‫מציאו׳ האוא״ם ואיך הוא האוא״ם ב״ה‪ ,‬ואיך שלגבי עצמו׳ כולא קכל״חי׳ כר‪ ,‬שהגילוי‬
‫הוא באצי׳‪ ,‬וע״י תומ״צ הגילוי גם למטה כר‪ ,‬דלולא האצי׳ לא היו כל הגילוים האלו‪,‬‬
‫כ״א ע״י התהוות האצי׳ דוקא‪ ,‬שהוא בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬הם כל הגילוי׳ האלו כר‪ .‬וז״ש‬
‫בס״י*״‘ ודברו בהם ברצו״ש‪ ,‬הרי גילוי האורות דאצי׳ הוא בחי׳ דבור )והן רצו״ש‪ ,‬בחי׳‬
‫ד״ת וד״ע כר‪ ,‬כנ״ל(‪ ,‬וגם‪ ,‬ודברו הוא בחי׳ מל׳ דא״ק‪ ,‬או מל׳ דא״ם‪ ,‬שז״ע בחי׳ ספור‪,‬‬
‫להיות בחי׳ גילוי אור כר‪ .‬וי״ל דז״ש הרש״ט־״ כמו שהדבור והמכתב יבאר כר‪ ,‬הדבור‬

‫‪ (102‬ראה אוה״ת)יהל אור( שם‪.‬‬
‫‪ (103‬ע׳ רלו ואילד‪.‬‬
‫‪ = (104‬בספר יצירה )פ״א מ״ו(‪.‬‬
‫‪ = (105‬הר׳ שם טוב)הובא לעיל פצ״א ) ע׳ רלה(‪ .‬פצ״ה ) ‪7‬‬
‫רמו((‪.‬‬
‫‪ (97‬ראה פסיקתא רבתי פ״מ )בחודש השביעי(‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י‬
‫בראשית א‪ ,‬א )ד״ה ברא אלקים(‪.‬‬
‫‪ (98‬בראשית שם‪.‬‬
‫‪ (99‬יתרו כ‪ ,‬ב‪ .‬ואתחנן ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (100‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת תהלים )יהל אור( ע׳ סא‪.‬‬
‫‪ (101‬תהלים פד‪ ,‬ג‪.‬‬
 ‫רסז‬ ‫ש״פ תולדות‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫הוא בחי׳ האור‪ ,‬והמכתב הו״ע הכלים‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת ד״ה זאת הקת התורה®״■ ובהבי׳ דאם‬
‫בחקותי’״■‪ ,‬דהכלים דאצי׳ הן ע״ד אותי׳ הכתב כו‪/‬‬

‫ו ע ״ פ הנ״ל יובן מ״ש ואלה תולדות יצחק‪ .‬דהנה״״■ הרמ״א״״■ הביא בשם הפסיקתא״■■‬
‫ע״פ■■■ ויצא הראשון אדמוני‪ ,‬ששאב את הדם נדות‪ ,‬ואומר״■■‪ ,‬דהנה בכדי‬
‫קצט‬ ‫שישראל יקבלו את התו׳‪ ,‬הי׳ צ״ל שיפסוק מהם זוהמת הנחה״ק״■■‪ ,‬וכמא׳*■■ ישראל שעמדו‬
‫כו׳ פסקה זוהמתן כו׳‪ ,‬ובתחלה הי׳ זה בהאבות‪ ,‬שהם עשו הכנה למ״ת‪ ,‬דאאע״ה ע״י‬
‫שנתנסה בהנסיונות נמרק חלק רב מזוהמת הנחש‪ ,‬ובכדי להוליד את יצחק‪ ,‬הי׳ צ״ל תחלה‬
‫ישמעאל‪ ,‬שבזה נפרדו מאתו הסיגים והפסולת‪ ,‬וכמא׳״■■ אברהם יצא ממנו ישמעאל‪ ,‬יצא‬
‫בבחי׳ הפרדת הפסולת כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א״■■‪ .‬ובשרה הי׳ צ״ל חדל להיות לה אורח כנשים’■■‪,‬‬
‫דדם נדות הוא מזוהמת הנחש כו׳־■■‪ ,‬וע״כ הי׳ צ״ל לידת יצחק דוקא לאחר שחדל כו׳‪.‬‬
‫והקצת סיגים שנשארו בו‪ ,‬הי׳ צ״ל המירוק דעקדה כו׳‪ .‬וגם יצא ממנו עשו״■■‪ ,‬בבחי׳‬
‫יציאת והפרדת הפסולת כו׳‪ ,‬וגם שאב את דם הנדות מרבקה כו׳‪ ,‬ואז יצא יעקב נקי‬
‫ומזוכך כו׳‪ .‬וזהו ואלה מוסיף על הראשונו׳‪ ,‬דכמו שבאברהם יצא ממנו ישמעאל בשביל‬
‫יצחק‪ ,‬כמו״כ ביצחק יצא ממנו עשו בשביל יעקב‪ ,‬שיהי׳ נקי ומזוכך כו׳‪ .‬והענין‪ ,‬דלהיות‬
‫שענין התורה הוא שיהי׳ עי״ז גילוי ד״ע‪ ,‬שזהו הגילוי דבחי׳ עצמו׳ אוא״ס ב״ה‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬
‫הי׳ צ״ל פסקה זוהמתן כו׳‪ .‬וע״ד מ״ש בלק״ת ד״ה למנצח על השמינית״■■‪ ,‬דבכדי שיהי׳‬
‫גילוי בחי׳ יסוד דא״ק‪ ,‬צ״ל העברת הערלה‪ ,‬וגם עור הדק בפריעה כו׳‪ .‬וכמ״ש במ״א״־■‬
‫בענין שכר מצוה בהאי עלמא ליכא■״■‪ ,‬מפני שכ״ז״״■ שיש מציאו׳ הנוגה‪ ,‬אא״ל הגילוי‬
‫דעצם אור המצות‪ ,‬כ״א כאשר יהי׳ וחד חרוב כו׳״״■‪ .‬וזהו ואלה מוסיף כו׳‪ ,‬שצ״ל הפרדת‬
‫הפסולת‪ ,‬בכדי שיהי׳ הגילוי דתו׳ כו׳‪ ,‬וזהו שהוא בשביל יעקב‪ ,‬שהוא בחי׳ התו׳‪ ,‬וכמ״ש״״■‬
‫ויקם עדות ביעקב כו׳‪ .‬וזהו ואלה תולדות יצחק‪ ,‬דתולדותיהן ש״צ״״■ הן תו׳ ומע״ט״״■‪,‬‬
‫ובכדי שיהי׳ התגלו׳ התו׳‪ ,‬צ״ל ואלה מוסיף‪ ,‬הפרדת הפסולת כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬במאור עינים’״■‬
‫פי׳ ואלה מוסיף‪ ,‬שמוסיף ומרחיב מקום הקדושה‪ ,‬והיינו ע״י הבירורי׳‪ ,‬שזהו בבחי׳ ד״ת‪,‬‬

‫‪ (119‬תזריע כא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (106‬חוקת נט‪ ,‬ד‪.‬‬

‫‪ (120‬ראה אוה״ת תצוה ע׳ א׳תקעא‪ .‬שה״ש ח״א ע׳ ט‬
‫ואילך‪ .‬םה״מ תרכ״ז ע׳ רסד ואילך‪ .‬תרל״ח ע׳ לב ואילך‪.‬‬
‫אגרות־קודש כ״ק אדמו״ר מהורש״ב ח״א ס״ע קכה ואילך‪ .‬ע׳‬
‫קלז ואילך‪.‬‬
‫‪ (121‬קידושין לט‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ = (122‬שכל זמן‪.‬‬
‫‪ (123‬ר״ה לא‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין צז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 124‬תהלים עח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ = (125‬של צדיקים‪.‬‬
‫‪ (126‬ב״ר פ״ל‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (127‬להרה״ק ר׳ מנחם נחום מטשערנאביל ‪ -‬ר״פ‬
‫תולדות‪ .‬הובא באוה״ת שבהערה ‪ .1‬וראה גם לקמן ח״ו ע׳‬
‫וא׳שיד ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ח ע׳ קצו‪ .‬ד״ה ויאמר לו יהונתן‬
‫דש״פ תולדות תשל״ד‪.‬‬
‫*( דפ״ג ע״ב‪ :‬כ״ה בהוצאת מנטובא‪ ,‬שי״ח‪ .‬בתקו״ז שלפנינו‪:‬‬
‫‪ ( 107‬בחוקותי מו‪ ,‬סע״א‪ .‬שם‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ ( 108‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת תולדות שבהערה ‪. 1‬‬
‫‪ = ( 109‬הר׳ משה אלשיך )בספרו תורת משה עה״פ(‪.‬‬
‫‪ (110‬ילקוט שמעוני בראשית רמז קי בשם מדרש אבכיר‪.‬‬
‫‪ ( 111‬תולדות כה‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ (112‬הבא לקמן הוא תוכן דברי הר״מ אלשיך ‪ -‬הובא‬
‫באוה״ת שם‪.‬‬
‫‪ = (113‬הנחש הקדמוני‪.‬‬
‫‪ ( 114‬שבת קמו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 115‬פסחים נו‪ ,‬א‪ .‬ויק״ר פל״ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (116‬באוה״ת שם מציין‪ :‬עמ״ש בפי׳ שיצא ממנו בד״ה‬
‫שחורה אני ונאוה בלק״ת בשה״ש דרוש הב׳ בהביאור פ״ד נט‪,‬‬
‫ב[‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר האמצעי נ״ך ע׳ רמ ואילך‪ .‬המשך‬
‫תרס״ו ע׳ שנא ואילך‪.‬‬
‫‪ (117‬ע״פ וירא יח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (118‬באוה״ת שם מציין‪ :‬כמ״ש בת״ז תיקון מם דפ״ג‬
‫ע״ב*‪.‬‬
 ‫ואלה תולדות‬ ‫רסח‬

‫דהרי ד״ת הו״ע ביטול היש‪ ,‬שזהו״ע הבירור כו׳‪ .‬וזהו שפרש״י יעקב ועשו האמורים‬
‫בפרשה‪ ,‬דעשו הוא שמוסיף על ישמעאל בהפרדת הפסולת‪ ,‬שזהו ג״כ בשביל יעקב כר‪,‬‬
‫ויעקב הוא בחי׳ י׳ עקב»־>‪ ,‬שמברר למטה‪ ,‬שבזה מוסיף ומרחיב מקום הקדושה כר‪ .‬וזהו‬
‫ג״כ מ״ש יצחק בן אברהם אברהם כר‪ ,‬דהנה״**‪ ,‬יצחק הוא בחי׳ היראה״**‪ ,‬וכמ״ש!^‘ ופחד‬
‫יצחק כר‪ ,‬וידוע שיש ב׳ בחי׳ יראה***‪ ,‬יר״ת ויר״ע‪ ,‬יר״ת בחי׳ ד״ת‪ ,‬ויר״ע בחי׳ ד״ע‪ ,‬וז״ש‬
‫יצחק ב״פ‪ ,‬הא׳ בחי׳ יר״ת‪ ,‬והב׳ בחי׳ יר״ע כר‪ .‬ואברהם הוא בחי׳ אה׳״**‪ ,‬ויש באה׳ ג״כ ב׳‬
‫מדרי׳***‪ ,‬אה״ע ואה״ר‪ ,‬דאה״ע הוא שבא ע״י השגת החיוב‪ ,‬שהוא האה׳ שע״פ טו״ד כר‪,‬‬
‫ואה״ר באה ע״י השגת השלילה וידיעת ההפלאה דאוא״ס כר‪ .‬והסדר הוא‪ ,‬יר״ת ואה״ע‪,‬‬
‫ואח״ב אה״ר ויר״ע‪ .‬וזהו יצחק בן אברהם‪ ,‬יר״ת ואה״ע‪ ,‬והן ד״ת וידיעת החיוב כר‪,‬‬
‫אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬אה״ר ויר״ע‪ ,‬שהן ידיעת השלילה ובחי׳ ד״ע כר‪ .‬וזהו ואלה‬
‫תולדות יצחק‪ ,‬שבשביל הגילוי דתו׳ צ״ל הפרדת הרע והפסולת‪ ,‬וגם הבירורים‪,‬‬
‫שמוסיפים ומרחיבים מקום הקדושה‪ ,‬והו״ע יעקב ועשו האמורים בפרשה כר‪ .‬ויצחק בן‬
‫אברהם ואברהם הוליד את יצחק‪ ,‬הן בחי׳ ד״ת וד״ע וידיעת החיוב וידיעת השלילה‪ ,‬שכ״ז‬
‫מגלים הספי׳ דאצי׳‪ ,‬והגילוי הוא למע׳‪ ,‬וע״י התו׳ נמשך הגילוי גם למטה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ויש גם ידיעה זו דד״ע***‪ ,‬ובא מהמושג דד״ת‪ ,‬שמזה מובן שלגבי עצמות הוא‬
‫אין‪ .‬ושניהם אמת‪ ,‬דמצד הרצון בהתהוות ה״ז מציאות‪ ,‬ומצד העצמות ה״ז כלא‪.‬‬
‫וכן בהאור‪ ,‬מצד הצמצום הוא בבחי׳ מציאות‪ ,‬ומצד הדביקות הוא כלא‪ .‬ובפרטיות הוא‬
‫בחיצוניות האור ופנימיות האור‪ .‬וכן מצד אוא״ם‪ ,‬ד״ת מבחי׳ חיצוניות‪ ,‬וד״ע מבחי׳‬
‫הפנימיות‪ .‬וזהו ברישא חשוכא‪ ,‬ד״ת‪ ,‬והדר נהורא‪ ,‬ד״ע‪ .‬וזהו כבוד אל‪ ,‬ד״ת‪ ,‬ומספרים‬
‫ומגלים בחי׳ ד״ע‪ ,‬וזהו שמגלים בחי׳ אוא״ס הבל״ג‪ .‬ובזה יובן מ״ש ואלה תולדות יצחק‪,‬‬
‫דבשביל התורה‪ ,‬ד״ע‪ ,‬צ״ל הפרדת הפסולת‪ .‬ובמ״ע***‪ ,‬שמרחיב‪ ,‬היינו הבירורים דד״ת‪.‬‬
‫וזהו ג״כ ב״פ אברהם וב״פ יצחק‪ ,‬ד״ת וד״ע‪.‬‬

‫‪ (131‬ויצא לא‪ ,‬מב‪.‬‬
‫‪ (132‬ראה תניא פמ״ג‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (133‬דד״ע‪ :‬אוצ״ל‪ :‬דד״ע בנאצלים‪.‬‬
‫‪ = ( 134‬ובמאור עינים‪.‬‬
‫‪ (128‬פרדס שער כג)שער ערכי הכינויים( בערכו‪ .‬עץ חיים‬
‫שער ג) ש ער סדר האצילות( פ״ב‪ .‬וראה תו״א ויצא כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (129‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת תולדות קלו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (130‬ראה תו״א ר״פ תולדות‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫רסט‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ וי צ א‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫ו ה א ב ך הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקי׳^‪ .‬וצ״ל מהו״ע מצבה‪ ,‬דמה נתחדש בזה‬
‫לגבי מה שהי׳ בתחלה אבן סתם‪ ,‬ועשאה מצבה בו‪ /‬גם אינו מובן מ״ש והאבן‬
‫הזאת כו׳ יהי׳ בית אלקי׳‪ ,‬איך אפ״ל בית מאבן א׳‪ ,‬הלא בית עשוי מכמה אבנים‪ ,‬וכאן‬
‫הרי הי׳ אבן א׳ דוקא‪ ,‬וכמ״ש תחלה^ ויקה מאבני המקום כו׳‪ ,‬ואח״ס ויקה את האבן כו׳‪,‬‬
‫שנעשה אבן א׳ כו׳י‪ ,‬ואיך מאבן א׳ יהי׳ בית כו׳‪ .‬וגם דהול״ל תהי׳ בית אלקי׳‪ ,‬כמ״ש קודם‬
‫והאבן הזאת‪ ,‬ל׳ נקבה‪ ,‬ומהו אומרו יהי׳‪ ,‬ל׳ זב^‪ .‬ולהבין כ״ז ילהק״ת משנת״ל ב׳ פי׳ בש׳‬
‫ספי׳‪ ,‬ל׳ מספרי‪ ,‬ול׳ סיפור*‪ .‬ונת׳י דכללו׳ ענין המספר הוא בכלים‪ ,‬דאורות הן למע׳ מבחי׳‬
‫מספר‪ .‬ונת׳* דעיקר ענין הגבלת המספר הוא בבחי׳ המל׳‪ .‬וענין הסיפור הוא מה שהכלים‬
‫מגלים את האור‪ ,‬וזה גם בכלים שלמע׳ מבתי׳ המל׳‪ ,‬וגם מה שכללו׳ הספי׳ אורות וכלים‬
‫מגלים אלקו׳‪ ,‬היינו שעי״ז יהי׳ גילוי אלקו׳ בעולם‪ .‬ועיקר ענין הסיפור הוא בהאורות‪,‬‬
‫שמגלים המחשבות הנעלמו׳‪ ,‬היינו הע״ם הגנוזו׳‪ ,‬שרשי האורות‪ ,‬וגם מגלים את האוא״ס‬
‫הבל״ג‪ ,‬היינו ההפלאה דאוא״ם ב״ה‪.‬‬

‫קד( ו ה פ י' הג׳ בספי׳״' הוא" מל׳*' אבן ספיר*•‪ ,‬שהוא מורה עניף■ הבהירות*'‪ .‬וזהו‬
‫לחלק בכלל בין הכלים ללבושי׳‪ ,‬שהכלים אינם מסתירים על האור כו׳‪,‬‬
‫דהלבושין הן מעלימי׳ ומסתירים על האור‪ ,‬והכלים דאצי׳ הן בבחי׳ בהירות‪ ,‬שהאורות‬
‫המלובשי׳ בתוכם אינם מכוסים ומוסתרי׳ ע״י‪ ,‬כ״א הם מאירים ומתנוצצים ע״י‪ ,‬שאין‬
‫הכלי מסתיר על האור‪ .‬וכמו עד״מ זכוכית בהירה מאד‪ ,‬שהאור*' השמש שעובר דרך בה‬
‫לבית‪ ,‬מאיר ומתגלה אורו מאד‪ ,‬ואין הזכוכית מסתרת ומחשכת האור‪ ,‬לגודל בהירותה‬
‫כו׳‪ ,‬כמו״כ הכלים דע״ם אינם מסתירים על האור‪ ,‬אדרבה‪ ,‬מגלים אותו כו׳‪.‬‬

‫והענין הואי'‪ ,‬דהנה‪ ,‬במא׳ פתח אליהו*' אי׳‪ ,‬אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון‬
‫עשר ספירן כו׳‪ ,‬שהע״ס נק׳ תיקונין‪ ,‬ופי׳ תיקונין הן לבושי׳‪ ,‬וכמ״ש*' לא ילבש‬

‫ואילך‪ .‬וראה גם ד״ה כי תשא תשכ״ו‪ .‬ד״ה וספרתם לכם‬
‫תש״ל‪.‬‬
‫‪ (11‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה בזהר פ' חיי שרה שבהערה‬
‫‪.1‬‬
‫‪ (12‬יחזקאל א‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה לקמן פקט״ז‪ .‬פקי״ט)ע׳ שה‪ 7 .‬שיג(‪.‬‬
‫‪ ( 14‬מורה ענין‪ :‬כ״ה באוה״ת שבהערה ‪ . 1‬בביאורי הזהר‬
‫שם‪ :‬מורה על ענין‪.‬‬
‫‪ (15‬ראה מצודת דוד יחזקאל שם‪.‬‬
‫‪ ( 16‬שהאור‪ :‬אוצ״ל )כמ״ש באוה״ת ובביאורי הזהר‬
‫שבהערה ‪ :(1‬שאור‪.‬‬
‫‪ (17‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה פתח אליהו בתו״א וירא יג‪,‬‬
‫ג‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו הנ״ל תרנ״ח ‪ y‬ו ואילך‪ .‬סה״מ‬
‫תרנ״ג ע׳ רלו ואילך‪.‬‬
‫‪ (18‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (19‬תצא כב‪ ,‬ה )ושם‪ :‬ולא(‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על‪ :‬ד״ה בזהר פ' חיי‬
‫שרה)אוה״ת חיי שרה קו‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״א‬
‫ע׳ ע ואילך(‪ .‬ד״ה להבין מה שבברכה ראשונה כר משמח חתן‬
‫וכלה במאמרי אדמו״ר האמצעי דרושי חתונה ה״ב ע׳ תקלז‬
‫ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬ויצא כה‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (3‬שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (4‬שם‪ ,‬יה‪.‬‬
‫‪ (5‬פרש״י שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (6‬תו״א ר״פ ויצא)כא‪ ,‬א(‪ .‬תו״ח שם )כב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (7‬פפ״ג ואילך )ע׳ ריג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (8‬פצ״א )ע׳ רלה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (9‬פפ״ה )ע׳ ריח(‪.‬‬
‫‪ (10‬פירוש ד׳ ‪ -‬לשון ספר ‪ -‬לקמן פקכ״ג ) ‪ 7‬שכד(‪ - .‬ד׳‬
‫הפירושים מיוסדים‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה בזהר פ' חיי שרה‬
‫שבהערה ‪ . 1‬אוה״ת תשא ע׳ א׳תתכג‪ .‬סה״מ תרל״ח ע' סה‬
 ‫והאבן הזאת‬ ‫ער‬

‫גבר‪ ,‬ות״א״^ לא יתתקן גבר כו׳‪ .‬ולכאו׳ מפני מה נק׳ לבושי׳ בש׳ תיקוני׳‪ .‬אך הענין ידוע‪,‬‬
‫דמ״ש לא יתתקן גבר קאי על התכשיטין‪ ,‬שלא יתקשט גבר בתכשיטי נשים כו׳‪,21‬‬
‫והתכשיטין‪ ,‬עם היותם לבושי׳‪ ,‬אינם דומים לשארי לבושי׳‪ ,‬בזה שהאדם מתקשט בהם‪,‬‬
‫והיינו שהם מתאחדים עם האדם‪ ,‬שמתפעל מהם ומתייפה על ידן כו׳‪ .‬כי יש שני מיני‬
‫לבושים־^‪ ,‬הא׳‪ ,‬לבוש הנפרד‪ ,‬שמעלים ומסתיר על האדם‪ ,‬והב׳‪ ,‬לבוש המיוחד‪ ,‬שאינו‬
‫מעלים עליו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬מגלה אותו כו׳‪ .‬וכמו עד״מ הלבושי׳ שהאדם מתלבש בהם‪ ,‬הרי כל‬
‫ענינם הוא להתכסות בהם ולהסתיר עצמו מן הזולת כו׳‪ ,‬וכאשר האדם הוא בפ״ע‪ ,‬א״צ‬ ‫רא‬
‫ללבוש‪ ,‬כ״א לגבי הזולת צריך לכסות א״ע‪ ,‬וכן לעצמו‪ ,‬מפני הקור וכה״ג‪ ,‬והיינו‪ ,‬שלגבי‬
‫דבר שחוץ ממנו‪ ,‬צריך לבוש לכסות ולהגן עליו כו׳‪ .‬ויש כמה מיני לבושי׳^^‪ ,‬וכמו לבושי‬
‫הראש ולבושי הגוף‪ ,‬ולבושי הרגל‪ ,‬העשוי׳ מעור‪ ,‬שהן עבים ביותר כו׳‪ ,‬והיינו שלפ״ע‬
‫הדבר שחוץ ממנו‪ ,‬כ״ה הלבוש כו׳‪ .‬ובאמת הלבושי׳ הן ג״כ לפ״ע המתלבש‪ ,‬דע״ה שהן‬
‫לבושי׳ נפרדים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הן לפ״ע המלובש‪ ,‬דלפ״ע דקות ועביות המלובש‪ ,‬כ״ה הלבוש‪,‬‬
‫וידוע‪ ,‬דבג׳ חלקי הגוף‪ ,‬ראש גוף ורגל‪ ,‬הרי הראש דק יותר‪ ,‬והרגל עב ביותר‪ ,‬לפיכך‬
‫הן מחולקי׳ בהלבושי׳‪ .‬אך ע״פ פשוט הוא לפ״ע הדבר שמבחוץ‪ ,‬דברגל הולך גם במקום‬
‫רפש וטיט‪ ,‬ע״כ צריך לבוש עב יותר‪ ,‬להגן עליו כו׳‪ .‬וכללו׳ ענין הלבושי׳ הוא לכסות‬
‫ולהסתיר על הגוף כו׳‪ .‬ואדה״ר קודם החטא לא הי׳ צריך ללבושי׳ המסתירים על הגוףי‪,2‬‬
‫מפני שבעצם לא הי׳ בבחי׳ זולת‪ ,‬וגם הי׳ מרוחק מהדברים שחוץ ממנו‪ ,‬והיינו שהי׳‬
‫מרוחק ומובדל מן הרע‪ ,‬וע״כ לא הי׳ צריך ללבושי׳ המסתירים‪ ,‬כ״א אחר החטא הוצרך‬
‫ללבושים המסתירים כו׳‪.‬‬

‫והנה הגוף הוא ג״כ לבוש‪ ,‬וכמ״ש־־ עור ובשר תלבישני‪ ,‬אך אין ענינו להסתיר‪ ,‬כ״א‬
‫שבתוכו יתלבש אור וחיות הנפש ויתגלה ע״י כו׳‪ ,‬שהרי כל כחות הנפש‪ ,‬ההתגלות‬
‫שלהם הוא ע״י אברי הגוף‪ ,‬כמו כח הראי׳ בעין‪ ,‬וכח השמיעה באזן‪ ,‬הרי לולא חומר העין‬
‫או חומר האזן‪ ,‬לא הי׳ ענין הראי׳ והשמיעה כו׳‪ ,‬כי הנפש קודם התלבשותו בגוף‪ ,‬הכחות‬
‫הם בבחי׳ התכללות והתעלמו׳ בנפש‪ ,‬ואינם מתגלים כלל כו׳«^‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כמשנת״ל‬
‫פצ״א׳^‪ ,‬שהאור הוא בבחי׳ התכללו׳ במקורו‪ ,‬כשאין לו דבר הנאחז כו׳‪ ,‬כמו״ב הכחות‪,‬‬
‫כשאין להם כלי שיתאחזו בהם‪ ,‬ה״ה בבחי׳ התכללו׳ בנפש‪ ,‬ואינו שייך ענין הראי׳‬
‫והשמיעה כלל כו׳‪ .‬ומה שמבו׳ במ״א« דהנשמה רואה ושומעת הכרוזים למע׳‪ ,‬זהו ג״כ‬
‫ע״י לבושי־‪ ,‬שעי״ז הוא התגלו׳ הכחות‪ ,‬כי גם הנשמה למע׳ יש לה לבוש‪ ,‬רק שאינו בבחי׳‬
‫גוף‪ ,‬כמו במלאכים שיש להם גופים)והם מהיסודו׳ הדקים כו׳״י(‪ ,‬והנשמות למע׳ אין להם‬

‫‪ (24‬ראה ד״ה בזהר פ' חיי שרה שבהערה ‪) 1‬אוה״ת חיי‬ ‫‪ = (20‬ותרגם אונקלום)ושם‪ :‬יתקן(‪.‬‬
‫שרה קח‪ ,‬ב‪ .‬ביאורי הזהר ‪ 7‬עה(‪ .‬לקמן פק״ו ) ‪ 7‬ערה ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (21‬ראה נזיר נט‪ ,‬א‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו תרנ״ח‬
‫‪ (25‬איוב י‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫וםה״מ תרנ״ג שם‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה גם לעיל פ״ב ) ‪ 7‬ה(‪.‬‬ ‫‪ (22‬ראה אוה״ת וירא ח״ד תשמא‪ ,‬א‪ .‬הגהות לד״ה פתח‬
‫‪ 7 (27‬רלו ואילך‪.‬‬ ‫אליהו תרנ״ח שם ) ‪ 7‬ב ואילך(‪ .‬םה״מ תרנ״ג שם )ע׳ רלה‬
‫‪ (28‬ראה לקו״ת תצא לו‪ ,‬ד‪ .‬האזינו עא‪ ,‬ד‪ .‬שה״ש טז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ואילך(‪ .‬ד״ה ונחה עליו רוח ה׳ תשי״ד )םה״מ מלוקט ח״ב ע׳‬
‫לעיל פס״ז‪ .‬פ ‪7‬׳ז ) ‪ 7‬קסז‪ 7 .‬קצא(‪.‬‬ ‫רצב ואילך‪ .‬בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ג ע׳ קעב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה סה״מ תרנ״ז ם״ע עב‪.‬‬ ‫‪ (23‬ראה םה״מ תר״ל ע׳ מח‪ .‬תרל״ז ח״ב ם״ע תרסט ואילך‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה רמב״ן ‪ -‬הובא בתו״א בראשית ד‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת‬ ‫וראה לקו״ש חכ״ט ‪ y 20‬הערה ‪.29‬‬
‫ברכה צח‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫רעא‬ ‫ש״פ ויצא‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫גוף כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א>^‪ ,‬אבל מ״מ‪ ,‬יש להנשמה למע׳ לבוש‪ ,‬והוא לבוש דק ורוחני‪ ,‬שאינו‬
‫מעלים‪ ,‬ולכן בו וע״י הנפש רואה ושומעת כו׳‪ .‬וכן ע״י חומר העין והאזן הוא התגלו׳‬
‫הכהות דראי׳ ושמיעה‪ ,‬וגם לראות ולשמוע דברים הגשמיים כר‪ .‬וזהו מה שאברי הגוף‬
‫מגלים את הכהות‪ ,‬היינו שיתגלו ויפעלו גם בדבר שחוץ מהם‪ ,‬דהכחות דראי׳ ושמיעה‬
‫עד״מ מצ״ע‪ ,‬אינם בערך לפעול בדבר הגשמי׳‪ ,‬והאברי׳ מביאים ומגלים אותם גם בדברי׳‬
‫הגשמי׳ כו׳‪ .‬וכמו״כ כה השכל להשכיל הוא ע״י חומר המוח‪ ,‬דבלעדי זאת ה״ה בהתכללו׳‬
‫בנפש‪ ,‬ואינו שייך להשכיל דבר כר‪ .‬והשגת הנשמר בג״ע הוא ג״כ ע״י לבוש שיש‬
‫להנשמה‪ ,‬שעי״ז היא מצטיירת בכחות‪ ,‬ששייך בה השכלה והשגה כר‪ .‬וע״י חומר המוח‬
‫הוא גילוי אור השכל להשכיל השכלו׳ גם בעניני׳ החומרי׳ כר‪ .‬הרי כל ענין הגוף הוא‬
‫להיות התגל׳ אור הנפש ולפעול ע״י כר‪ ,‬וזהו הלבוש המיוחד‪ ,‬שמתייחד עם הנפש ומגלה‬
‫אותו כר‪ ,‬וכמו בגשמי׳ הגוף‪ ,‬שא״א לפושטו ולהחליפו כמו הלבושי׳ שפושט ולובש כר‪,‬‬
‫והיינו מפני שהוא הלבוש המיוחד‪ ,‬וכ״ה בפעולתו לגבי הנפש‪ ,‬שהגוף הוא לבוש המיוחד‪,‬‬
‫שענינו לגלות ולהביא את הכהות לידי פעולה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬הפי׳ הג׳ בספי׳‪ ,‬ל׳ אבן ספיר‪ ,‬והוא שהכלים מגלים את האור‪ ,‬ולא כמו לבושים‪.‬‬
‫דג‬ ‫ויבאר הענין‪ ,‬דהנה‪ ,‬יש לבוש הנפרד‪ ,‬כמו לבושי האדם‪ ,‬שענינם לכסות הגוף‬
‫ולהסתירו מדבר שחוץ ממנו‪ ,‬ויש לבוש המיוחד‪ ,‬כמו הגוף‪ ,‬שהאברים מגלים‪ ,‬כי לולא‬
‫זאת היו בהתכללות בנפש‪ ,‬וגם התגלות כהות הנשמה קודם התלבשותם בגוף הוא ע״י‬
‫לבוש רוחני‪.‬‬

‫קה( ו ה נ ה כמו בגשמיות לבושי הגוף הן לכסות ולהסתיר‪ ,‬ולבוש הגוף הוא לגלות‪,‬‬
‫כמו״ב יובן שיש ב׳ מיני לבושי׳ הנ״ל ברוחני׳ הנפש‪ ,‬שהן כחות הנפש‬
‫ולבושי׳ דמחדו״מ‪ .‬דהנה ידוע־^ דכחות הנפש שהן שכל ומדות‪ ,‬אינן עצמי׳ הנפש‪ ,‬וראי׳‬
‫לזה הוא‪ ,‬מה שיש בהם שינוים דקטנות וגדלות״‪ ,‬וכמו ימים ידברו ורוב שנים יודיעו‬
‫חכ׳״‪ ,‬שהקטן שכלו ומדותיו קטנים‪ ,‬וכשיגדל נתגדל שכלו‪ ,‬וגם מדותיו הם בדברים‬
‫גדולי הערך כר‪ ,‬וה״ז הוראה שאינם עצמי׳‪ ,‬דכל עצם אינו משתנה כר״‪ .‬והגם שהשינוי‬
‫הוא מצד הכלים ואברי הגוף‪ ,‬דהקטן‪ ,‬כלי מוחו קטנים‪ ,‬ואינם כלים לקבל אור השכל‪,‬‬
‫ע״כ השכל הוא בהעלם)דבהעלם יש בו אור השכל הגדול גם בקטנותו‪ ,‬וכמ״ש״ בוצין‬
‫בוצין מקטפוהי ידיעא כר‪ ,‬רק כשאין כלים ה״ה בהעלם כר(‪ ,‬וכשמתגדלים כלי מוחו‪,‬‬
‫מתגלה האור כר‪ ,‬הנה מזה גופא מובן שאינו עצמי‪ ,‬כי העצמי‪ ,‬אינו נוגע לו הכלי‪ ,‬אם‬
‫היא בקטנו׳ או בגדלות כר‪ .‬וכמו בקישור וחבור עצם הנפש מה שהוא מוגדר בגוף‪ ,‬אינו‬
‫נוגע בזה כלל קטנות וגדלות הגוף כר)וזהו מפני שאינו בא בבחי׳ התלבשות בדרך אור‬
‫וכלי כר‪ .‬אך הא בהא תליא‪ ,‬דמפני שהוא עצמי‪ ,‬אינו בא בהתלבשר‪ ,‬ומה שבא בהתלבשו׳‬
‫ה״ז הארה לבד כר״(‪ .‬וכח השכל שיש שינוי בהמשכתו והתגלותו לפי אופן קטנות‬

‫‪ (34‬איוב לב‪ ,‬ז‪ .‬וראה לעיל פ״נ ) ‪ 7‬קטז(‪.‬‬ ‫‪ (31‬ראה לקו״ת בהר מא‪ ,‬א‪ .‬ברכה שם‪ .‬שה״ש לז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (35‬תו״ח וארא עח‪ ,‬ב‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי פ׳ זכור ‪7‬‬ ‫‪ (32‬ראה תו״א וירא שם‪ .‬הגהות לד״ה פתח אליהו תרנ״ח‬
‫תעד‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫שם ) ‪ 7‬א ואילך(‪ .‬םה״מ תרנ״ג שם ) ‪ 7‬רלד ואילך(‪ .‬תרנ״ט ע'‬
‫‪ (36‬ברכות מח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫מא ואילך‪ .‬עת״ר ‪ 7‬רא ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה גם סה״מ עת״ר ‪ 7‬קב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (33‬ראה לקו״ת ויקרא ד‪ ,‬ב‪.‬‬
 ‫והאבן הזאת‬ ‫ערב‬

‫וגדלות הכלי‪ ,‬ה״ז הוראה שאינו עצמי כו‪ /‬וה״ה רק כמו לבושי׳ וכלים אל הנפש שהנפש‬
‫פועלת בהם וע״י*־‪ ,‬וכמו שהנפש משכלת ע״י כח השכל ומתחסד ע״י כה החסד כו‪ /‬ומ״מ‬
‫ה״ה לבושי׳ מיוחדים‪ ,‬שה״ה כחות נפשיים‪ ,‬והן ממהות הנפש‪ ,‬וממילא ה״ה מיוחדים עמו‬
‫)שבאם לא היו מיוחדים‪ ,‬לא היו ממהותו ולא היו נפשי׳ כו׳(‪ ,‬ובפרט כח השכל‪ ,‬שמתאחד‬
‫עם הנפש עד שהנפש נק׳ ע״ש נפש המשכלת כו׳®־‪ ,‬וכמו״כ כל הכחות המה מיוחדים כו‪/‬‬
‫משא״ב לבושי׳ דמחדו״מ הם לבושי׳ נפרדים‪ ,‬שהרי אינן מסוג הנפש וממהותו‪ ,‬וה״ה כמו‬
‫דבר בפ״ע מהנפש‪ ,‬וממילא אינם מיוחדים עם הנפש‪ ,‬וע״כ הם מסתירים על אור הנפש‬
‫כו׳‪ .‬והגם דמחדו״מ ג״כ ענינם לגלות אור הנפש כו׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי האותי׳ בעצם מהותם הם‬
‫מעלימים‪ .‬וכמו אותי׳ הכתב‪ ,‬הרי מי שאינו בר שכל‪ ,‬וכמו התינוק‪ ,‬אינו יודע מאומה מן‬
‫האותי׳‪ ,‬הרי שהן מעלימים בעצם כו׳‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת ד״ה והניף ידו כו׳״י‪ .‬וכן אותי׳ הדכור‬
‫ה״ה מעלימי׳ בעצם‪ ,‬וכמו כשידבר דבר שכל לפני מי שאינו בר שכל‪ ,‬הרי הגם שיודע‬
‫את הדבור‪ ,‬לא ידע את השכל כלל כו׳‪ .‬וע״כ‪ ,‬הגם שהן מגלים‪ ,‬יש בהם התעלמו׳ ג״כ‬
‫כו׳‪ .‬אבל הכחות‪ ,‬הרי אינם מעלימים בעצם מהותם‪ ,‬אדרבה מגלים כו׳)וכמו גם הגוף‬
‫שאינו מעלים על החיות‪ ,‬שהרי נראה ונגלה שהגוף חי‪ ,‬והיינו שגם בלי תנועה נראה‬
‫ונגלה בהגוף שהוא חי‪ ,‬וזהו מפני שהוא לבוש המיוחד כו׳(‪ ,‬והיינו מפני שהם בבחי׳ לבוש‬
‫המיוחד‪ ,‬ה״ה מגלים את הנפש כו׳‪.‬‬

‫)והנה הכחות הן ג״כ מעלימים על הנפש‪ ,‬והראי׳‪ ,‬שהרי בהתגלות■* אין הנפש מאיר‬
‫בגילוי‪ ,‬וכידוע־* דכאשר הכחות הן בהעלם‪ ,‬אזי העצם הוא מתגלה‪ ,‬וכאשר הכחות‬
‫הן בגילוי‪ ,‬אזי העצם בהעלם כו׳‪ ,‬וא״כ מובן מזה דהתגלות הכחות הוא ע״י העלם עצם‬
‫הנפש‪ .‬אך ענין ההעלם דהכחות על הנפש הוא‪ ,‬שאין הפנימיות ועצמיות אור הנפש‬
‫מתגלה בהם‪ ,‬רק בחי׳ חיצוניות אור הנפש‪ ,‬משא״כ בלבושים דמחדו״מ הוא שמעלימים‬
‫על האור המתלבש בתוכם‪ .‬והנה‪ ,‬נעריך־* המשל דכחות חנפש על בחי׳ הכלים‪ ,‬דענין‬ ‫רג‬
‫ההעלם שלהם הוא זאת שאין הפנימיות מתגלה בהם‪ ,‬מבו׳ במ״א** שזהו בבחי׳ כלים‬
‫שבכתר‪ ,‬אבל כלים דאצי׳ הוא שמעלימים על האור המתלבש בתוכם‪ ,‬וכמשית״ל פקכ״א־*‪,‬‬
‫וזהו שהאור נעשה כמהות הכלי־*‪ .‬אך צ״ל בכללות׳* הוא ההפרש בין בחי׳ פנימיות‬
‫הכלים וחיצוניות הכלים‪ ,‬דפנימיות הכלי הוא שהכלי הוא כמו האור‪ ,‬וענינה הוא לתאר‬
‫ולגלות את האור)וכמשי״ת לקמף*(‪ ,‬וחיצוניות הכלי הוא שמעלים על האור ולפעול כפי‬
‫מהות הכלי כו׳‪ .‬ועמש״לי* דחיצוניות הכלים הן בחי׳ לבושים כו׳‪ ,‬ועמשנת״ל פצ״ג״־‪.‬‬
‫ובמ״א■־ מכו׳ המשל דכחות הנפש על האורות דאצי׳ כו׳(‪.‬‬

‫‪ (44‬ראה המשך תרס״ו ע׳ תרל ואילך‪.‬‬ ‫‪ (38‬וע״י‪ = :‬ועל ידם‪.‬‬

‫‪ y (45‬שין ואילך‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה לעיל פ״ו ) ‪ 7‬יג(‪.‬‬
‫‪ (47‬אך צ״ל בכללות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬אך צ״ל שבכללות‪ .‬או‪ :‬אך‬
‫בכללות‪.‬‬
‫‪ (48‬פרפ״ה ואילך)ח״ג ע׳ תשצ ואילך(‪.‬‬
‫‪ (49‬פת״כ)ה״ד ע׳ ותתעא(‪.‬‬
‫‪ (50‬ע׳ רמא‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה םה״מ תרנ״ט שבהערה ‪ .32‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה רמבץ בראשית ב‪ ,‬ז‪ .‬של״ה פג‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת במדבר‬
‫טו‪ ,‬םע״ד ואילך‪ .‬םה״מ תרנ״ג ‪ y‬רלד‪ .‬לקמן פר״ג )ח״ב ע׳‬
‫תקסד(‪ .‬םה״מ תרע״ח ‪ y‬שם‪.‬‬
‫‪ (40‬צו טז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (41‬בהתגלות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בהתגלות הכהות‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה גם םה״מ תרמ״ח ס״ע קפז ואילך‪ .‬לעיל פ״נ)ם״ע‬
‫קטז(‪.‬‬
‫‪ (43‬נעריך‪ :‬אוצ״ל‪ :‬כשנעריך‪.‬‬
 ‫רעג‬ ‫ש״פ ויצא‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ולכן האותי׳ דמחו״ד יכולים להחליף‪ ,‬דשכל המלובש באותי׳ אלו יוכל להלבישו באותי׳‬
‫אחרים‪ ,‬משא״ב בשכל ומדות‪ ,‬כשהשכל מאיר בהמדות ונמשך ממנו מדות אלו‪ ,‬לא‬
‫שייך לומר כן שכך יכול להלביש שכל זה במדות אחרים‪ ,‬כי השכל המעורר את האה׳‪,‬‬
‫אינו אותו שכל המעורר את היראה כו׳‪ .‬ונמצא השכל והמדות מתאחדים זע״ז‪ ,‬ואין‬
‫המדות לגבי השכל כלבוש ודבר נפרד כו‪ /‬וכן כללו׳ השכל והמדות לגבי עצם הנפש‪,‬‬
‫שא״א שישכיל באופן אחר מעצם מהות נפשו כר‪ ,‬וכמו הנשמה האלקי׳‪ ,‬שכלה ומדותי׳‬
‫הכל באלקר‪ ,‬ואינו שייך בה השכלה אחרת ח״ו‪ ,‬וכנודע בנה״א ונה״ב‪ ,‬דנה״א כל‬
‫ההשכלות וההשגו׳ שלה הכל באלקר‪ ,‬ואין הנפש מסוגלת כלל לעניני׳ אחרים־®‪ ,‬והנה״ב‬
‫להיפך‪ ,‬השכלתה והשגותי׳ רק בעניני הטבעי׳ כר‪ .‬ורק ע״י התלבשו׳ הנה״א בנה״ב‪ ,‬ישכיל‬
‫הנה״א באלקו׳ ע״י העניני׳ הטבעי׳‪ ,‬וכן פועלת בהנה״ב שגם היא תבין ענין אלקי כר‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א®®‪ ,‬אבל מצד עצם מהותם‪ ,‬ה״ה מחולקי׳ ומובדלי׳ זמ״ז לגמרי בכל הכחות‬
‫שלהם כר‪ .‬וניכר הדבר ביותר גבי בע״ת‪ ,‬שמתחלה ההשגות והמדות הן רק להיפך מאלקו׳‬
‫ר״ל‪ ,‬ואח״כ ע״י התשר משתנים מהקצה אל הקצה‪ ,‬שכל ההשכלו׳ וההנחות שבנפש וכן‬
‫כל המדות הכל הוא לטוב כר‪ ,‬והיינו מפני שבתחלה היו הכחות דנה״ב בהתגלר‪ ,‬וע״י‬
‫התשו׳ מתגלים הכחות דנה״א כר‪ .‬הרי שלפי מהות הנפש‪ ,‬כך הם הכחות‪ ,‬שאא״ל באו״א‬
‫כר‪ .‬וכן כפי מהות נפשו בשרשה מבחי׳ חו״ג‪ ,‬כ״ה שכלו והשגתו‪ ,‬וכמו ב״ש וב״ה כרי®‪,‬‬
‫ובד״כ מה שזה תופס הענין שכלי באופן כך וזה באו״א‪ ,‬הוא מצד הנפש כר)והגם שיש‬
‫חילוקי׳ ג״כ באותי׳ המלבישי׳ את השכל‪ ,‬שזה אומר באותי׳ אלו דוקא וזה באותי׳ אלו‬
‫דוקא‪ ,‬שזהו ג״כ מצד הנפש כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א®®‪ ,‬זהו מן עצם מהות הנפש שלמע׳‬
‫מהגילוים דנפש כר‪ ,‬דמ״מ בהגילוי׳ יכול לומר את השכל גם באותי׳ אחרים‪ ,‬ויכול להיות‬
‫שבאותי׳ אחרים אין אור שכלו מתגלה כ״כ)בא עם ווערט ניט אראפ גיטראגין דער שכל‬
‫אזוי פיל אין די אותי׳ כמו שבאם הי׳ אומר אותם באותי׳ שלו(‪ ,‬והיינו מפני שבהאותי׳‬
‫האחרים אינו מוצא את הענין כ״כ כמו באותי׳ שלו‪ ,‬אבל מ״מ אינו נמנע הדבר‪ ,‬ויכול לו׳‬
‫ג״כ השכל באותי׳ אחרים‪ .‬משא״ב בשכל‪ ,‬הרי א״א שישכיל באו״א‪ ,‬שבאם הי׳ משכיל ג״כ‬
‫כמו הזולת‪ ,‬הרי הי׳ בדעה א׳ אתו כר‪ ,‬רק®® מפני התכללו׳ הכחות יכול להיות מקולי ב״ש‬
‫כרי®(‪ .‬ודבר זה נראה בחוש איך שהכחות מיוחדים עם הנפש ומגלים את הנפש כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וכמו״כ בנפש‪ ,‬לבושי מחדו״מ ה״ה מעלימים על האור המלובש בהם‪ ,‬ועי״ז הם‬
‫מגלים‪ ,‬אמנם הכחות שכל ומדות‪ ,‬שהן ג״כ לבושים לגבי עצם הנפש‪ ,‬אבל הם‬
‫רד‬ ‫מיוחדים‪ ,‬וענינם הוא לגלות‪ ,‬ולכן האותיות יכולים להחליף )ואותיות כאו״א הן מעצם‬
‫מהות הנפש‪ ,‬לא לפי השכל(‪ ,‬משא״כי® א״א להחליף‪ ,‬וכמו בשכל הנה״א ונה״ב‪ ,‬ולפי אופן‬
‫שרש הנפש בחו״ג‪ ,‬כן הוא השכל והמדות‪.‬‬

‫ראה לקו״ת פ׳ ראה כד‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(55‬‬ ‫‪ (52‬ראה גם סה״מ תרנ״ד ע׳ קנח‪.‬‬
‫ראה אגה״ק שם‪.‬‬ ‫‪(56‬‬ ‫‪ (53‬ראה תו״א וישב כט‪ ,‬ב ואילו‪ .‬םה״מ עת״ר ד יח‬
‫ראה עדיות פ״ד וה'‪.‬‬ ‫‪(57‬‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫משא״כ‪ :‬אוצ״ל‪ :‬משא״כ השכל‪.‬‬ ‫‪(58‬‬ ‫‪ (54‬ראה זח״ג רמה‪ ,‬א‪ .‬תניא אגה״ק סי״ג‪ .‬לעיל פי״ג)ע׳‬
‫כח ואילך(‪.‬‬
 ‫והאבן הזאת‬ ‫עדר‬

‫ק ‪ 0‬והדוגמא מזה יובן למע‪ /‬דהכלים דאצי׳ אין ענינם להעלים ולהסתיר ח״ו‪ ,‬כ״א‬
‫תכלית ענינם הוא לגלות אוא״ס^‪ /‬ועש״ז נק׳ ספי‪ /‬ל׳ ספירות ובהירות‬
‫כו׳‪ ,‬וכמ״ש־> כמראה אבן ספיר דמות כסא‪ ,‬דכמו אבן ספיר הוא אבן טוב המזהים‪ /‬כך‬
‫עד״מ דמות כסא‪ ,‬שהיא בחי׳ המל׳‪ ,‬דעם היות שהיא בחי׳ היותר אחרונה שבאצי׳‪ ,‬והיא‬
‫שרש ומקור בי״ע שבאצי׳‪ ,‬ושם הוא עיקר ענין הכלים‪ ,‬ובבחי׳ הגבלת דבר בבחי׳ מספר‬
‫כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פ׳ פ״ה״®‪ ,‬ומ״מ אינה מסתרת ומעלמת האורות דאצי׳ לגמרי כו׳‪ .‬ולכן‬
‫באמת מבחי׳ המל׳ לא היו העולמו׳ מתהווים עדיין בבחי׳ יש וגבול‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת ד״ה‬
‫מה יפו פעמיך בנעלים«‪ ,‬דגם מבחי׳ המל׳ הי׳ העולם מתפשט בל״ג וקץ‪ ,‬ושיהי׳ התהוות‬
‫בבחי׳ גבול מהלך ת״ק שנה כו׳־®‪ ,‬הוא ע״י המלאך סנד״ל‪ ,‬שהוא בחי׳ נעל החופה את‬
‫רוב הרגל^®‪ ,‬בחי׳ מל׳ כו׳‪ ,‬והיינו שע״י המל׳ עדיין מאירים אורות דאצי׳‪ ,‬ואא״ל מציאו׳‬
‫יש ממש עדיין כר‪.‬‬

‫וענין הגילוי דבחי׳ מל׳ הוא‪ ,‬דהנה^ נודע דעשרה מאמרות הן ע״ס דמל׳‘®‪ ,‬שהוא בחי׳‬
‫דבור העליוף'‪ ,‬ויאמר אלקי׳ יהי אור«' הוא בחי׳ חסד שבמל׳ כר‪ ,‬אין הכוונה‬
‫שנראה כאלו המא׳ נמשך מספי׳ החסד שבמל׳ עצמו ממש ח״ו‪ ,‬כ״א עצמו׳ אוא״ס ב״ה‬
‫מאיר הארתו ע״י ספי׳ חסד שבמל׳ שיהי׳ התהוות האור‪ ,‬ואין הכלי דבחי׳ חסד שבמל׳‬
‫מסתרת כלל על אוא״ס ב״ה‪ ,‬שיהי׳ נראה ח״ו שההשפעה נמשך מהספי׳ ממש‪ .‬ועש״ז נק׳‬
‫ספירה‪ ,‬שאינה מסתרת על האוא״ם ב״ה‪ ,‬רק מה שע״י נמשך האור במדרי׳ שלמטה להוות‬
‫ולהחיות עולמו׳ בי״ע כר‪ ,‬וה״ה מחברת אוא״ס ב״ה עם העולמו׳ כר‪ ,‬אבל ההמשכה‬
‫וההתגלו׳ מה שמתגלה ע״י הוא בחי׳ אוא״ס ב״ה כר‪ .‬וע״ה דהמל׳ הוא בחי׳ דמות לבד‪,‬‬
‫דהיינו שאין העצמי׳ דאצי׳ מתגלה ע״י המל׳‪ ,‬ועש״ז נק׳ כסא"‪ ,‬כס א׳«'‪ ,‬והיינו שאין גילוי‬
‫עצמו׳ האור ע״י הכלים דמל׳‪ ,‬רק בחי׳ דמות לבד‪ ,‬ומ״מ מתגלה ע״י גילוי אוא״ס‪ ,‬והיינו‬
‫שנראה ונגלה שההשפעה היא מאוא״ם ב״ה‪ .‬וכ״ש במדרי׳ שלמע׳ מהמל׳‪ ,‬שע״י מאיר‬
‫גילוי אוא״ם ממש‪ ,‬להיותם בחי׳ עצמי׳ האצי׳ כו׳‪ .‬וכמו בתחלת הבריאה‪ ,‬שהי׳ גילוי‬
‫אוא״ס למטה‪ ,‬וכמ״שי® אלה תולדות השמים והארץ‪ ,‬מלא ר״י‪ ,‬שהי׳ גילוי בחי׳ ו׳ דש׳‬
‫הוי׳‪ ,‬ולכן הי׳ גילוי אוא״ם למטה כר)וגם אז הי׳ הגילוי ע״י המל׳‪ ,‬רק שבחי׳ המל׳ הי׳‬
‫ג״כ בבחי׳ מאה״ג״‪ ,‬והיינו שהיתה בבחי׳ אספה״מ^י‪ ,‬והי׳ ע״י המל׳ גילוי בחי׳ האור‬
‫העצמי דאצי׳ כר‪ .‬ומבו׳ במ״איי די״ל שכמו בהתהוות הנשמר עכשיו‪ ,‬דגם בהיותם בחי׳‬
‫נברא ה״ה אלקר ממשיי‪ ,‬כמו״כ הי׳ ההתהוות ע״י המל׳ בכללו׳ העולם קודם הקטרוג‪,‬‬

‫‪ (67‬ראה מאורי אור אות כ סעיף כב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (68‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ט ‪ y‬כב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (69‬בראשית ב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (70‬ב״ר פי״ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ = (71‬מאור הגדול‪.‬‬
‫‪ = (72‬אספקלריא המאירה‪.‬‬
‫‪ (73‬ראה םה״מ תרס״ד ע׳ נד‪ .‬ע׳ קצט‪ .‬עת״ר ‪ y‬שה‪y .‬‬
‫שסא‪ .‬אעת״ר ‪ y‬רכג‪ .‬לקמן פשכ״ה )ח״ג ‪ y‬תתקה(‪.‬‬
‫‪ (74‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רכז‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫ולאדמו״ר הצ״צ ח״א ע׳ תקמו ואילך‪ .‬לעיל פפ״ח )ע׳ רכז(‪.‬‬
‫‪ (59‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה בזהר פ' חיי שרה שבהערה ‪1‬‬
‫)אוה״ת חיי שרה קז‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ביאורי הזהר ‪ y‬עב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (60‬ע׳ ריח‪.‬‬
‫‪ (61‬לקו״ת שה״ש מג‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (62‬ראה חגיגה יג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (63‬ראה יבמות קב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה לקו״ת מטות פב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (65‬ראה פרדס שער כג )שער ערכי הכינויים( מערכת‬
‫דבור‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (66‬בראשית א‪ ,‬ג‪.‬‬
 ‫ערה‬ ‫ש״פ ויצא‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫שהי׳ הכל בבחי׳ אלקו׳ כו׳‪ .‬וגם‪ ,‬קודם החטא דעה״ד הי׳ גילוי אוא״ם‪ ,‬וכמא׳=׳ שהי׳ אדם‬
‫מביט מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬דהיינו בגילוי בחי׳ האור שנברא ביום הראשוף׳‪ ,‬דהיינו‬
‫גילוי אור הכתר‪ ,‬דביום הראשון בגימט׳ כתר כו׳־י‪ .‬ובמד״ר™ ע״פ אלה תולדות הנ״ל‪,®5‬‬
‫שהוי״ו״ דברים נחסרו ע״י חטא עה״ד‪ ,‬הרי שקודם החטא הי׳ גילוי בחי׳ ו׳ כו‪ /‬ובלק״ת‬
‫מהאריז״ל®׳ אי׳ דקודם החטא הי׳ כללו׳ ההשתל׳ במדרי׳ עליונה יותר‪ ,‬והיו אז ז״א ומל׳‬
‫במקום או״א‪ ,‬שהיו ו״ה במדרי׳ י״ה‪ ,‬וכן יהי׳ לעתי׳‪ ,‬וכמ״שיי ביום ההוא יהי׳ כו׳״»‪ ,‬ומאחר‬
‫שהמל׳ הי׳ במדרי׳ הבינה‪ ,‬י״ל שע״י המל׳ הי׳ גילוי בחי׳ הוי״ו בגילוי ממש כו׳‪ .‬וזהו‬
‫שאדה״ר קודם החטא לא הי׳ צריך ללבושי׳ המסתירים‪ ,‬כי הי׳ אז גילוי אוא״ם בעולם‪,‬‬
‫רה‬ ‫ובפרט לאדה״ר הי׳ האור בגילוי כר‪ .‬וז״ע כתנות אור*«‪ ,‬שאינו מעלים כלל‪ ,‬כ״א רק מגלה‬
‫כו׳(‪ .‬וכמו במ״ת‪ ,‬שהי׳ גילוי אוא״ם למטה‪ ,‬והיינו שהי׳ גילוי האצי׳ למטה‪ ,‬וכדאי׳ בגמ׳‬
‫פ״ק דסוכה ד״ה ע״א‪ ,‬ע״פ־» וירד ה׳ על ה״ם‪ ,‬למע׳ מעשרה טפחים‪ ,‬והן ע״ם דאצי׳ כר‪,‬‬
‫והוא כמו שארז״ל במכילתא “ הרכין הקב״ה השמים כר‪ ,‬וכמ״ש במ״אי*‪ ,‬והיינו שהי׳‬
‫ירידת והמשכת הע״ם דאצי׳ למטה‪ ,‬והי׳ עי״ז גילוי אוא״ם ממש למטה כר‪.‬‬

‫וזהו “ שהכלים דאצי׳ הן בחי׳ ספי׳ ובהירות‪ ,‬שמאיר ע״י גילוי אוא״ם ב״ה כר‪ ,‬ועש״ז נק׳‬
‫תיקונין‪ ,‬לפי שבהם וע״י מאיר גילוי אוא״ם בעולם‪ ,‬שזהו תכלית כוונת המאציל‬
‫להיות גילוי אוא״ם בעולמו׳ כר‪ .‬משא״ב הלבושי׳‪ ,‬שאמר לקמף® לבושין תקינת לון‪ ,‬הם‬
‫מסתירים על האורות והכלים‪ ,‬ולכן אינן נקראו ספי׳ כר‪ .‬וכמו עד״מ הלבושי׳ באדם‪,‬‬
‫שענינם הוא להסתיר ולכסות על הגוף‪ ,‬כמו״כ ענין הלבושי׳ למע׳ הוא להעלים ולהסתיר‬
‫על האור‪ ,‬דגם לבושי׳ דאצי׳‪ ,‬וכמו לבוש החשמל‪ ,‬שמקיף ומלביש לזו״נ מצדדיהם ותחת‬
‫רגליהם “‪ ,‬עם היות שזהו קדושה גמורה “)ובע״ח שמ״ג פ״א “ שהלבושי׳ דאצי׳ נק׳ אלקר‬
‫וקדושה כר(‪ ,‬והם מבחי׳ חיצוני׳ בינה‪ ,‬וכמ״ש מזה בתו״א בד״ה והבדילה הפרוכת “‪ ,‬ה״ה‬
‫מלבישי׳ את הכלים ומעלימים ומסתירים עליהם‪ ,‬לפי שאינן בחי׳ ספי׳ ובהירות כמו‬
‫הכלים‪ ,‬וממילא אינם מתייחדים כ״כ עם הע״ם‪ ,‬וע״כ הם מסתירים עליהם כר‪.‬‬

‫)והנה ידוע “ דשרש הלבושי׳ הם מהאו״מ‪ ,‬ולכן המקיף שורה על הלבושי׳ כר‪ ,‬ולהיות‬
‫שהמקיף הוא בבחי׳ העלם‪ ,‬כמו״כ הלבושי׳ המתהווים מהאו״מ הן בבחי׳ לבוש‬
‫המעלים כר‪ .‬והגם שהכלים ג״כ שרשם מהמקיף “‪ ,‬הנה באמת הכלים הם ג״כ בחי׳ העלם‬

‫‪ (84‬ראה םה״מ תרמ״ג ע׳ פד ואילך‪ .‬וראה אוה״ת יתרו ע'‬ ‫‪ (75‬חגיגה יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫תשצו‪ .‬םה״מ תרל״ה ח״א ע׳ פה‪ .‬תרס״ט ‪ y‬מ‪ .‬ע' קסא‪.‬‬ ‫‪ (76‬לקו״ת דרושים לשמע״צ פה‪ ,‬ד בשם מגלה עמוקות‪.‬‬
‫‪ (85‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה בזהר פ׳ חיי שרה שבהערה ‪1‬‬ ‫וראה אוה״ת בראשית ח״ג תצב‪ ,‬א‪ .‬תצד‪ ,‬א ואילך‪ .‬לעיל פמ״ח‬
‫)אוה״ת חיי שרה קח‪ ,‬א ואילך‪ .‬ביאורי הזהר ע׳ עג ואילך(‪.‬‬ ‫)ס״ע קט ואילך(‪.‬‬
‫‪ (86‬בחמשך מאמר התקו״ז)שבהערה ‪.(18‬‬ ‫‪ (77‬שהוי״ו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שוי״ו‪.‬‬
‫‪ (87‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פי״ג‪.‬‬ ‫‪ (78‬פ' בראשית)ד״ה ונבאר מעלת אדה״ר קודם החטא(‪.‬‬
‫וראה סידור עם דא״ח קמז‪ ,‬א‪ .‬סהמ״צ להצ״צ ז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (79‬זכרי׳ יד‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (88‬ראה מקדש מלך לזח״ב רח‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת שה״ש ח״ב ע׳‬ ‫‪ (80‬ראה לקוטי תורה להאריז״ל זכרי' שם‪.‬‬
‫תלט‪.‬‬ ‫‪ (81‬כתנות אור‪ :‬באלף ‪ -‬ראה ב״ר פ״כ‪ ,‬יב‪ .‬עץ חיים שער‬
‫‪ = (89‬ובעץ חיים שער מג פרק א )בהקדמה להדרוש(‪.‬‬ ‫מא)שער החשמל( פ״א‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן פרשיות ח״א ע׳‬
‫‪ (90‬לך לך יב‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫נ ואילך‪ .‬שער היחוד פמ״ו)קמ‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (91‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״ג‪.‬‬ ‫‪ (82‬יתרו יט‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ (92‬ראה לעיל פס״ב)ע׳ קנג(‪ .‬לקמן פרל״ט)ח״ג ע' תרסד(‪.‬‬ ‫‪ (83‬יתרו שם‪ .‬הובא בפרש״י עה״פ‪.‬‬
 ‫והאכן הזאת‬ ‫רעו‬

‫בעצם‪ ,‬והם בבחי׳ כיסוי והעלם על האורות כו‪ /‬מ״מ‪ ,‬להיות דהתהוותם בסדר והדרגה‬
‫הוא מן האורות‪ ,‬דמהתעבות^י נעשה הכלי^^‪ ,‬ה״ה בערך האור‪ ,‬שמגלים את האור כר‪.‬‬
‫והתהוות הלבושי׳ בסדר והדרגה‪ ,‬י״ל שהוא מהכלים)דכל השתל׳ ההעלמות הן מהכלים‪,‬‬
‫והגילוים מהאורות כר(‪ ,‬ולהיות דכללות ם׳ השתל׳ הכלים הוא שלא בבחי׳ דבקו׳ כר‪ ,‬לכן‬
‫ההתהוות הוא בדרך אין ערוך‪ ,‬ונעשי׳ בבחי׳ לבושי׳ המעלימי׳‪ ,‬גם לבושים דאצי׳‪ ,‬עם‬
‫היותם אלקר וקדושה גמורה כר(‪.‬‬

‫ובריבוי השתל׳ הלבושי׳ יש בהם טו״ר בלבושי׳ דיצי׳ ועשי׳‪ ,‬והן מעלימים ומסתירים‬
‫לגמרי‪ ,‬וכמו המזלות‪ ,‬שהן מסתירים לגמרי על אלקר‪ ,‬עד שנראה שההשפעה‬
‫היא מהם בכה עצמן‪ ,‬דמשו״ז יש שעובדים לשמש ולירח כר‪ ,‬ובאמת הן רק כגרזן ביד‬
‫החוצב בהם כו׳י־ כנודע‪ ,‬רק זהו מפני שמעלימים ומסתירים מאד כר״־‪ .‬משא״ב הכלים‪,‬‬
‫גם בעשי׳ הן קדושה גמורה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬והדוגמא מזה למע׳ באצי׳‪ ,‬דהכלים מגלים האור‪ ,‬גם הכלים דמל׳ מגלים‪ ,‬וכמו‬
‫בהתהוות נראה ונגלה שזהו מאוא״ם ב״ה‪ ,‬ומהמל׳ עצמה לא הי׳ ההתהוות‬
‫בבחי׳ יש ממש‪ ,‬וכ״ש מדרי׳ שלמע׳ מהמל׳‪ ,‬דמבחי׳ תולדות מלא ו׳ הי׳ גילוי אוא״ם‪ ,‬וג״ז‬
‫ע״י המל׳‪ ,‬דקודם החטא היו הע״ם במקומם האמיתי‪ ,‬ובמ״ת הי׳ גילוי אצי׳ למטה‪ .‬וזהו‬
‫שהספירות נק׳ תיקונין‪ .‬אבל לבושים דאצי׳‪ ,‬כמו לבוש החשמל‪ ,‬מעלימים על הע״ס‬
‫)ושרשם מהמקיף‪ ,‬ובהשתל׳ מהכלים‪ ,‬והתהוות הכלים בס׳ השתל׳ הוא מהאור(‪ ,‬ולכן‬
‫בהשתל׳ נעשים לבושים המעלימים לגמרי‪ .‬משא״ב בכלים‪ ,‬דהכל קדושה‪.‬‬

‫קז( וז הו מ״ש גבי יעקב ולבן‪ ,‬לאחר שיעקב בירר צאן לבן ועשה מהם עקודים נקודים‬
‫וברודיםיי‪ ,‬שהן כללו׳ עולמו׳ בי״ע הכללי׳ כו׳־י‪ ,‬כתי׳יי ויקה יעקב אבן וירימה‬ ‫רו‬
‫מצבה ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וילקטו אבנים ויעשו גל כר‪ ,‬ואמר לבן אח״כ עד‬
‫הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור כר ואם אתה כו׳״״»‪ ,‬וב׳ הבחיי>״> שיעקב עשה‬
‫מצבה‪ ,‬לא גל‪ ,‬ואמר לאחיו לקטו אבנים‪ ,‬היינו אחיו של לבן‪ ,‬והי׳ כוונתו שיעשו ג״כ‬
‫מצבה‪ ,‬והם עשו גל כר)ושם^״י‪ ,‬דהכוונה שלהם הי׳ על גלגל החמה‪ ,‬שזה הי׳ עבודתם(‪.‬‬

‫והעניף״׳ הוא‪ ,‬דהנה ידוע שיש ב׳ פי׳ בענין הגל שעשה לבן בינו לבין יעקב‪ ,‬הא׳‪ ,‬דלבן‬
‫הוא בחי׳ לובן העליוף״‘ שלמע׳ מעולם האצי׳‪ ,‬ויעקב הוא בחי׳ עולם האצי׳‬
‫כר‪ ,‬והגל שעשה לובן העליון הוא בחי׳ הפרסא שבין אוא״ם המאציל אל הנאצלי׳‪,‬‬

‫‪ ( 100‬שם‪ ,‬נב‪.‬‬ ‫‪ (93‬דמהתעבות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬דמהתעבות האור‪.‬‬

‫‪ ( 101‬שם‪ ,‬מו‪.‬‬ ‫‪ (94‬עץ חיים שער ו) שער העקודים( פ״ג‪ .‬שער מז)שער‬
‫‪ (102‬בבחיי‪.‬‬ ‫סדר אבי״ע( פ״א‪ .‬וראה לעיל פ״ח)ע׳ יה(‪ .‬וש״נ‪ .‬פל״ו ) ‪ 7‬עח(‪.‬‬
‫‪ (103‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין מה שבברכה ראשונה‬ ‫‪ (95‬ע״פ ישעי' י‪ ,‬טו‪ .‬וראה מורה נבוכים ח״ג פכ״ט‪.‬‬
‫כו' משמח חתן וכלה שבהערה ‪) 1‬מאמרי אדמו״ר האמצעי‬ ‫‪ (96‬ראה סידור עם דא״ח קמב‪ ,‬א ואילך‪ .‬םהמ״צ להצ״צ‬
‫דרושי חתונה ח״ב ‪ y‬תקמב ואילך(‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר‬ ‫ה‪ ,‬א ואילך‪ .‬אוה״ת פ' ראה ‪ y‬תשכו‪ .‬םה״מ תרנ״ז ע' נח‪.‬‬
‫האמצעי שם ע' תקז ואילך‪ .‬סידוד עם דא״ח דש‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫‪ (97‬ויצא לא‪ ,‬י‪ .‬שם‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (104‬עץ חיים שער ו)שער העקודים( פ״א‪ .‬תו״א ויצא כג‪,‬‬ ‫‪ (98‬ראה םה״מ תרל״ב ח״א ‪ y‬ט‪ .‬ס״ע קפח ואילך‪ .‬תרס״ד‬
‫א‪.‬‬ ‫ע' קיח‪ .‬תרע״ח ע׳ עו‪ .‬תרצ״ט ע' ‪.108‬‬
‫‪ (99‬ויצא שם‪ ,‬מה־מו)ושם‪ :‬ויקחו אבנים(‪.‬‬
‫רעז‬ ‫ש״פ ויצא‪ ,‬ה׳תער״ג‬

‫וכנודע־״■ דכשם שיש פרסא בין אצי׳ לבי״ע־״‪ /‬כמו״כ יש פרסא בין הכתר אל החכ׳’״‪/‬‬
‫בכדי שיהיו המשכת האורות באצי׳ בבחי׳ שיעור ומדה כר‪ .‬דהנה״״■ ענין הפרסא ידוע‬
‫שנעשית מאותי׳‪ ,‬רק שהן בלתי מסודרים‪ ,‬דאותי׳ מסודרים ה״ה כלים שבהם וע״י נמשך‬
‫ומתגלה האור‪ ,‬וכמו אותי׳ הדבור כר‪ ,‬אבל אותי׳ הבלתי מסודרים הם להעלים האור‪,‬‬
‫וכמו החידות‪ ,‬וכמו אותי׳ דקמיעות‪ ,‬שהן להעלים הסוד שבהם כר‪ ,‬וכמו״כ הוא בבחי׳‬
‫הפרסא שבין המאציל לנאצלי׳‪ ,‬שהיא ג״כ מאותי׳ הבלתי מסודרים כר‪ .‬אמנם ידוע‬
‫דהאותי׳ וכלים דכתר הן בחי׳ אותי׳ החקיקה‪ ,‬שאינם בבחי׳ מציאות דבר״״■‪ ,‬וע״כ גם‬
‫האותי׳ הבלתי מסודרים אינם מעלימים לגמרי‪ ,‬דגם ע״י הפרסא‪ ,‬אופן המשכת האור הוא‬
‫שאינו בבחי׳ מהות אחר ח״ו)ולא כמו הפרסא שבין אצי׳ לבי״ע‪ ,‬שהאור שע״י הפרסא‬
‫הוא אור של תולדה‪ ,‬שאינו כמהות האור דאצי׳״■■‪ ,‬והיינו לפי שהאותי׳ דאצי׳ הן בחי׳‬
‫אותי׳ הכתיבה״״■‪ ,‬שהן בבחי׳ מציאו׳ דבר‪ ,‬וע״כ האותי׳ הבלתי מסודרים הן בבחי׳ העלם‬
‫לגמרי כר‪ ,‬וכמשנת״ל■■■ דס׳ ההשתל׳ דכלים אינו בהדרגה כר(‪ .‬רק להיות שהאורות‬
‫דאצי׳ הן בבחי׳ מדה ושיעור‪ ,‬דבזה הן באין ערוך לגבי אורות המאציל שהן בבחי׳ בל״ג‬
‫כר‪ ,‬ע״ז הוא הפרסא שבין המאציל לנאצלים‪ ,‬שלא יהי׳ המשכת אור המאציל כמו שהוא‬
‫בבחי׳ בל״ג‪ ,‬כ״א ע״י בקיעת הפרסא‪ ,‬וכמו אבא יונק ממזלא״■■‪ ,‬בחי׳ השערות שיוצאין‬
‫בדרך בקיעה כר״■■‪ ,‬וכמו יעקב אותי׳ יבקעי■■‪ ,‬בחי׳ בקיעת האור דרך הפרסא להיות בבחי׳‬
‫מדה ושיעור בס׳ והדרגה כר)ובתחלה המשיך יעקב מבחי׳ לובן העליון גילוים אורות״■■‬
‫עצמי׳ שלא בבחי׳ צמצום כלל כר‪ ,‬וכידוע״■■ דענין צאן לבן הוא בחי׳ היציאה״■■ מעצם‬
‫התענוג הפשוט כר‪ ,‬והמשיך משם אורות עצמי׳ כר‪ ,‬והוא המשכת האור דתומ״צ״■■‪,‬‬
‫שנמשך בזה מבחי׳ עצמו׳ א״ם ב״ה כר‪ .‬וענין הגל והפרסא שנעשה‪ ,‬זהו על המשכת בחי׳‬
‫האור דם׳ השתל׳‪ ,‬שהוא במדה ושיעור כר‪ .‬ובאמת המשיך יעקב מבחי׳ לובן העליון כל‬
‫האורות וההמשכות דבחי׳ פנימי׳ ובחי׳ חיצוני׳‪ ,‬והכל בבחי׳ ריבוי אור‪ ,‬לא בהגבלה כר‪.‬‬
‫וי״ל שזהו ע״ד עולם על מלואו נברא״■■‪ ,‬דבתחלת ההתהוות הי׳ גם למטה גילוי אוא״ס‪,‬‬
‫והוא בכדי שיוכל להיות אח״כ ההמשכה ע״י עבודה כר״״■‪ ,‬וכמו״כ המשיך יעקב בתחלה‬

‫‪ (111‬ראה לעיל ספק״ו ) ‪ 7‬רעו(‪.‬‬
‫‪ (112‬זח״ג )אד״ר( רפט‪ ,‬ב‪ .‬עץ חיים שער הכללים פ״ה‪.‬‬
‫שער יג) שער אריך אנפין( ספ״ט‪ .‬שער יד )שער או״א( פ״ג‪.‬‬
‫ספ״ח‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (113‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי שם ) ‪ 7‬תקה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (114‬ראה עץ חיים שער הכללים פ״י‪ .‬סידור עם דא״ח‬
‫רנח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (115‬גילוים אורות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬גילוי אורות‪ .‬או‪ :‬גילוים‬
‫דאורות‪.‬‬
‫‪ (116‬ראה תו״א ויצא כג‪ ,‬ג‪ .‬תו״ח שם קפ‪ ,‬ג ואילך‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר האמצעי חיי שרה ‪ 7‬רכא‪ .‬וראה לקמן פק ‪7‬׳ג)ח״ב‬
‫‪ 7‬תעט(‪.‬‬
‫‪ (117‬ספר שרש ישע ‪ -‬ערך צון)ל ד יצחק ב״ר צבי הירש‬
‫‪ -‬פרנקפורט דאודר‪ ,‬תקכ״ח(‪ .‬הובא באוה״ת וישלח רכח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (118‬הובא בסה״מ פר״ת ‪ 7‬סז‪.‬‬
‫‪ (119‬ב״ר פי״ד‪ ,‬ז‪ .‬וראה שם פי״ב‪ ,‬ו‪ .‬פי״ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (120‬ראה גם סה״מ תרנ״ט ‪ 7‬קנח‪.‬‬
‫‪ ( 105‬ראה אוה״ת בראשית ח״ג תם‪ ,‬א‪ .‬ענינים ‪ 7‬קפ‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (106‬ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״ד‪.‬‬
‫פי״ג‪.‬‬
‫‪ (107‬ראה זח״א סה‪ ,‬א‪,‬‬
‫‪ (108‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה להבין מה שבברכה ראשונה‬
‫כר משמח חתן וכלה הנ״ל )מאמרי אדמו״ר האמצעי שם ‪7‬‬
‫תקלז ואילך(‪ .‬עוד מאמרים שכנראה מיוסדים על חלק זה של‬
‫ד״ה הנ״ל‪ :‬הגהות לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ 7‬צז‬
‫ואילך‪ .‬סה״מ תר״ס ‪ 7‬קכט‪ .‬המשך תרס״ו ‪ 7‬סט ואילך‪ .‬סה״מ‬
‫אעת״ר ‪ 7‬ם ואילך‪ 7 .‬קצג ואילך‪ .‬וראה סה״מ תרמ״ט ‪7‬‬
‫רסד; תר״ן ‪ 7‬שח )ומציין שם לשער היחוד ]קמד‪ ,‬ב ואילך[‬
‫ולמאמרי אדמו״ר האמצעי שם(‪.‬‬
‫‪ (109‬ראה לקו״ת בחוקותי מו‪ ,‬ג‪ .‬וראה לקמן פקכ״א ) ‪7‬‬
‫שיז(‪.‬‬
‫‪ (110‬ראה תו״א לך לך יב‪ ,‬ריש ‪7‬׳ב‪ .‬יג‪ ,‬ריש ע״א‪ .‬וירא‬
‫יד‪ ,‬ריש ע״ג‪.‬‬
 ‫והאבן הזאת‬ ‫רעח‬

‫גילוי אוא״ם גם בבחי׳ חיצוני׳ ההמשכה‪ ,‬ואח״כ נעשה גל ופרסא‪ ,‬להיות ההמשכה בם׳‬
‫והדרגה כו׳(‪.‬‬

‫והפי׳ הב׳י״* הוא‪ ,‬דלבן הוא למטה הרבה מבחי׳ יעקב‪ ,‬שהוא בחי׳ האצי׳‪ ,‬ולבן הוא בחי׳‬
‫ק״נ דברי׳‪ ,‬שנק׳ לבן למטה‪ ,‬והוא בחי׳ חב׳ דקלי׳ “'‪ ,‬ארמי אובד אבי^׳־*‪ ,‬לנגד בחי׳‬
‫חכ׳ דקדושה כו‪ /‬ונודע דחב׳ דקלי׳ הוא בחי׳ יש‪ ,‬שאינו רוצה להבטל ולהכלל בקדושה‬
‫העליונה דבחי׳ יעקב דאצי׳‪ ,‬בחי׳ ש׳ מ״ה כו׳‪ .‬וע״כ עשה מחיצה להפסיק ביניהם‪ ,‬שלא‬
‫יאיר בו אור הקדושה לפעול בו הביטול כו׳‪ ,‬וע״ד פן בעיניו יראה כו׳ “*‪ .‬וי״ל דז״ע מה‬
‫דאי׳ בזהר “' דכאשר מכריזין למע׳ מאן בעי למחמי אפי שכינתא‪ ,‬הסט״א בורחת‪ ,‬שאינו‬
‫רוצה לראות איזה גילוי אלקו׳ שיפעול בהם הביטול כו׳)ולכן מ״ת הי׳ דוקא ע״י שהודה‬ ‫רז‬
‫יתרו “«‪ ,‬וכידוע שהי׳ בחי׳ חכ׳ דקלי׳‪ ,‬שנק׳ כהן און כו׳«־'‪ ,‬וע״י שהודה ונתבטל אל‬
‫הקדושה‪ ,‬הי׳ עי״ז יתרון אור כו׳‪ ,‬והודאה שלו הי׳ ע״י ששמע מהאותות ומופתים דיצי״מ‬
‫וקי״ם‪ ,‬וכמ״ש “> וישמע יתרו כו׳ את כל אשר עשה אלקי׳ כו׳‪ .‬וזה המשיך משה‪ ,‬להיות‬
‫גילוי האור האלקי גם בחב׳ דקלי׳‪ ,‬לפעול שם הביטול כו׳‪ ,‬והתחלת ההמשכה הי׳ ע״י‬
‫יעקב כו׳ “'(‪.‬‬

‫ו ע ״ פ הנ״ל יובן מ״ש־ והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‪ .‬דהנה‪ ,‬ענין מצבה הוא הקמת‬
‫המל׳ להיות בה גילוי אור כו׳‪ ,‬דהנה‪ ,‬אבן הוא בחי׳ נקודה לבד‪ ,‬שאין בה אור‪,‬‬
‫ומצבה הוא בחי׳ פרצוף‪ ,‬שיש בה גילוי אור כו׳‪ ,‬וכמשי״ת־^׳‪ ,‬וזהו מה שחידש בעשיית‬
‫המצבה כו׳‪ .‬ועי״ז יהי׳ מבחי׳ המל׳ גילוי אלקו׳ בעולמו׳ ג״כ‪ ,‬היפך בחי׳ הגל דלבן כו׳‪.‬‬
‫וענין בית אלקי׳ הוא שיהי׳ במל׳ גילוי בחי׳ פנימי׳ ועצמו׳ אוא״ם ב״ה‪ ,‬מה שלא ע״פ ם׳‬
‫והדרגה דם׳ השתל׳)והו״ע קיימא טיהרא באשלמותאיי^‘ שית׳ לקמן “‘(‪ ,‬ושעי״ז גילוי‬
‫אוא״ס ממש בעולמו׳‪ ,‬וכמשי״ת “‘‪ .‬ובכדי שיהי׳ תום׳ אור זה במל׳‪ ,‬צ״ל תחלה עליית המל׳‬
‫להיות בבחי׳ נקודה לבד כו׳‪ ,‬וזהו והאבן הזאת כו׳ יהי׳ בית אלקים‪ ,‬דע״י ההעלאה להיות‬
‫בבחי׳ אבן‪ ,‬נקודה‪ ,‬נעשית בבחי׳ בית אלקי׳ כו׳‪ .‬וז״ש יהי׳ בית אלקים‪ ,‬ל׳ זכר‪ ,‬להיות‬
‫שבמל׳ מאיר גילוי או״פ ועצמי‪ ,‬והיא משפעת בבי״ע‪ ,‬ע״כ נא׳ יהי׳ ל׳ זכר‪ ,‬וכמשנת״ל‬
‫)ד״ה שובה ישראל־־‘( בענין אדון עוזנו דכד סלקין מילין לעילא מכנס״י כולהו דכר‬
‫אינוף־‘‪ ,‬וכן המל׳ כשמקבלת מהבינה נק׳ אדון‪ ,‬וכמו״כ כשמאיר בה בחי׳ אור עצמי‪ ,‬נא׳‬
‫בה יהי׳‪ ,‬ל׳ דכר‪ .‬וגם י״ל יהי׳ הוא שו״ה יהי׳ במדרי׳ י״ה‪ ,‬וכנ״ל־־‘ בש׳ הלק״ת מהאריז״ל‪,‬‬

‫‪ ( 127‬יתרו יח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (128‬ראה אוה״ת בהעלותך ם״ע שלז ואילך‪ .‬שם בהוספות‬
‫ע' ‪) 6‬בהוצאת קה״ת‪ ,‬תשנ״ז(‪ .‬לקמן פקי״ד )ע׳ ש ואילך(‪.‬‬
‫‪ (129‬פק״ט ואילך )ע׳ רפד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (130‬זח״א רמג‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ (131‬פקי״ג ) ‪ y‬רצה ואילך(‪.‬‬
‫‪ y (132‬קצג ואילך‪.‬‬
‫‪ (133‬ברכת יוצר‪.‬‬
‫‪ ( 134‬זח״א רמו‪ ,‬א‪ .‬וראה לעיל פע״ה ) ‪ y‬קפו(‪.‬‬
‫‪ (135‬פק״ו)ע׳ ערה(‪.‬‬
‫‪ (121‬מאורי אור אות ל סעיף ו‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר‬
‫האמצעי קם‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת ויצא רכו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 122‬תבוא כו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (123‬ע״פ ישעי׳ ו‪ ,‬י)ושם‪ :‬פן יראה בעיניו(‪ .‬וראה םה״מ‬
‫עת״ר ע׳ רלז‪.‬‬
‫‪ (124‬ח״ב קלד‪ ,‬א‪ .‬וראה םה״מ שם‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (125‬ראה זח״ב סז‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת יתרו ע׳ תשיט ואילך‪ .‬ד״ה‬
‫וישמע יתרו תרמ״ז)סה״מ תךמ״ז ע׳ עב ואילך(‪ .‬ריש וסוף ד״ה‬
‫הנ״ל העת״ר)לקמן ה״ד ‪ y‬ותתנב‪ .‬ע' ותתםא ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 126‬ראה זהר שם סח‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת ם״ע תשכא ואילך‪ .‬ע'‬
‫תשלא ואילך‪.‬‬
‫רעט‬ ‫ש״פ ויצא‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫שקודם החטא הי׳ באופן כזה‪ ,‬וכן יהי׳ לעתיד כו‪ /‬וז״ש יהי׳ בית אלקים כו‪ /‬וזהו והאבן‬
‫הזאת‪ ,‬בחי׳ מל׳‪ ,‬שהיתה בבחי׳ נקודה‪ ,‬אשר שמתי מצבה‪ ,‬בבחי׳ פרצוף כו׳‪ ,‬יהי׳ בית אלקי׳‪,‬‬
‫בבתי׳ תום׳ אור פנימי ועצמי כו׳‪ ,‬וזהו יהי׳ שהמל׳ תהי׳ בבחי׳ דכר ומשפיע‪ ,‬ומדרי׳ המל׳‬
‫יהי׳ כמו או״א כר‪ ,‬ויהי׳ הגילוי ע״י המל׳ למטה בבי״ע כר‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וז״ש עד הגל ועדה המצבה‪ ,‬יבאר ב׳ פי׳ בענין הגל שעשה לבן‪ ,‬הא׳‪ ,‬שזהו‬
‫הפרסא שבין המאציל לנאצלים‪ ,‬והיא מבחי׳ אותיות החקיקה‪ ,‬וע״כ ההעלם‬
‫הוא רק להיות בבחי׳ מדה וגבול)ובתחלה המשיך יעקב אור עצמי‪ ,‬והוא האור דתומ״צ‪,‬‬
‫גם חיצוניות האור בבחי׳ גילוי(‪ ,‬הב׳‪ ,‬שזהו הפרסא שבין אצי׳ לק״נ‪ ,‬ועשה לבן שלא יאיר‬
‫בו האור להיות בבחי׳ ביטול‪ ,‬ומשה המשיך הביטול גם בנוגה‪ ,‬וההתחלה הי׳ ע״י יעקב‪.‬‬
‫ובזה יובן מ״ש והאבן הזאת‪.‬‬
 ‫רפ‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש ״ פ וי ש ל ח‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫וישלח׳ יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כר כה תאמרון כו׳ עם לבן גרתי ואחר עד‬ ‫רח‬
‫עתה־‪ .‬וצ״ל מה מודיע לו הספור שהי׳ עם לבן‪ ,‬מה נוגע זה לעשו‪ ,‬ורש״י‪ 3‬פי׳‬
‫עם לבן גרתי ותרי״ג מצות שמרתי‪ ,‬וג״ז אינו מובף‪ ,‬הלא אצל עשו לא הי׳ חשוב כ״כ‬
‫ענין קיום המצות‪ ,‬ועל מה מודיע לו ששמר התרי״ג מצות כו׳‪ .‬ולהבין זה ילה״ק משנת״ל־‬
‫בענין ויקה יעקב אבן וירימה מצבה«‪ ,‬דיעקב עשה מצבה דוקא‪ ,‬ולא גל‪ ,‬ולבן עשה גל‪,‬‬
‫ונת׳י ענין הגל‪ ,‬דלבן הוא בחי׳ נוגה דבי״ע‪ ,‬והוא קלי׳ קשה‪ ,‬שאינו רוצה להיות בטל‬
‫לאלקו׳‪ ,‬וע״ז עשה את הגל‪ ,‬להפסיק בינו ובין הקדושה‪ ,‬שלא יאיר בו אור האלקי לפעול‬
‫בו הביטול כר‪.‬‬

‫קח( ובי אור הענין הוא*‪ ,‬דהנה ידוע דאת זלעו״ז עשה אלקי׳־‪ ,‬דכמו שיש ע״ס‬
‫דקדושה‪ ,‬בחי׳ כח״ב ומדות‪ ,‬באצי׳ וברי׳ כר‪ ,‬שהכל הוא בבחי׳ תכלית‬
‫הקדושה ובתכלית האחדות באוא״ם כר‪ ,‬שהרי באצי׳ איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי‬
‫חד״׳‪ ,‬שגם הכלים דאצי׳ הם מיוחדים בתכלית באוא״ם‪ ,‬דהכלים דאצי׳ הן אלקר ממש‪,‬‬
‫וה״ה מיוחדים בתכלית היחוד כר‪ .‬רק שיש הפרש בין היחוד דכלים להיחוד דאורות‪ ,‬דלכן‬
‫נא׳ ב״פ חד״‪ .‬וההפרש הוא ע״ד ההפרש בין יחיד לאחד‪ ,‬דיחיד הוא בבחי׳ יחוד עצמי‪,‬‬
‫שכולא חד ממש‪ ,‬ואחד הוא בחי׳ התאחדות הפרטי׳ כר‪ ,‬וכמ״ש מזה בתו״א ד״ה וארא־׳‬
‫ובלק״ת ד״ה בהעלותך*׳‪ ,‬דהיחוד דאחד הוא ג״כ בבחי׳ אחדות ממש כר‪ ,‬וכמו״כ הוא‬
‫היחוד דאורות בבחי׳ יחיד‪ ,‬ובכלים היחוד הוא בבחי׳ אחד כר‪ ,‬אבל הכל הוא בבחי׳ יחוד‬
‫ממש כר‪ .‬והע״ם דבי״ע‪ ,‬דלאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד‪ ,‬כמ״ש בת״ז״׳‪ ,‬מ״מ ה״ה בבחי׳‬
‫ביטול כר‪ ,‬שהרי אור הנשמה דבי״ע ה״ז אלקר ממש‪ ,‬והאורות נ״ר*׳‪ ,‬והכלים שהן בחי׳‬
‫נברא‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בבחי׳ כלים אל האור דנשמה כר‪ .‬ומבו׳ במ״א־׳ שזהו כמו הגוף שהוא‬
‫כלי אל הנשמה‪ ,‬דמה שנדע ונרגשת הנשמה בגוף היא רק מציאותה לבד‪ ,‬לא מהותה כר‪,‬‬

‫‪ (4‬ראה גם םה״מ תרס״ג ח״ב ‪ 7‬סג‪ .‬המשך תרס״ו ‪ 7‬קלה‪.‬‬
‫ד״ה וכל בניך תשמ״א )םה״מ מלוקט ח״ב ס״ע קצא ואילך‪.‬‬ ‫שבברכה ראשונה כר משמח חתן וכלה במאמרי אדמו״ר‬
‫בהוצאה החדשה ‪ -‬ח״ב ‪ 7‬פא(‪ .‬ד״ה עם לבן גרתי תשמ״ב‪.‬‬
‫‪ (5‬פק״ז ) ‪ 7‬רעו(‪.‬‬
‫‪ (6‬ויצא לא‪ ,‬מה‪.‬‬
‫‪ (7‬שם ) ‪ 7‬רעח(‪.‬‬
‫‪ (8‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה להבין מה שבברכה ראשונה כף‬
‫משמח חתן וכלה במאמרי אדמו״ר האמצעי שם‪.‬‬
‫‪ (9‬קהלת ז‪ ,‬יד )ושם‪ :‬האלקים(‪ .‬וראה תניא רפ״ו‪.‬‬
‫‪ (10‬תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬ס ‪7‬׳ב(‪.‬‬
‫‪ (11‬ראה לעיל פכ״ז ) ‪ 7‬נז(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (12‬נה‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 13‬כט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ = (14‬נפש רוח‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ראה םה״מ תרס״ג ח״א ‪ 7‬טו‪ .‬אעת״ר ‪ 7‬עג‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין מה‬
‫האמצעי דרושי חתונה ח״ב ‪ 7‬תקמב ואילך‪ .‬ד״ה להבין שרשי‬
‫דברים הנ״ל באוה״ת חנוכה ח״ה תתקיח‪ ,‬ב*‪ .‬ביאור לד״ה‬
‫ועשית בגדי קודש באוה״ת תצוה ס״ע א׳תרי ואילך‪ .‬ד״ה‬
‫ותסף אסתר בתו״א מגילת אסתר צד‪ ,‬ד‪ .‬ד״ה ובהגיע תר‬
‫אסתר באוה״ת מגילת אסתר ‪ 7‬כא ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן‬
‫בהערות‪.‬‬
‫המשך ר״ה תרפ״ג ותש״ז פ״ח־יא )םה״מ תרפ״ג ‪ 7‬צז‬
‫ואילך‪ .‬תש״ז ‪ 1417‬ואילך( כנראה‪ ,‬מיוסדים על מאמר זה‪.‬‬
‫‪ (2‬וישלח לב‪ ,‬ד־ה‪.‬‬
‫‪ (3‬שם‪ ,‬ה‪.‬‬
‫*( והוא ד״ה הנ״ל במאמרי אדמו״ר הזקן תקע״א ע׳ י ואילך‬
‫‪ -‬עם הגהות כר‪.‬‬
 ‫רפא‬ ‫ש״פ וישלח‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫וזהו ההפרש בין כלים דאצי׳ לכלים דבי״ע‪ ,‬דבלים דאצי׳ מ שיגים מהות האור‪ ,‬וה״ה בבחי׳‬
‫ביטול ויחוד בתכלי׳ בו׳) ב ב חי׳ הביטול דיחו״ע כו׳«י(‪ ,‬וכלים דבי״ע מ שיגים רק בחי׳‬
‫המציאו׳ לבד כו׳‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬ה״ה ג״כ בבחי׳ הביטול‪ ,‬וכמו הגוף‪ ,‬שע״י הביטול דוקא הוא חי‬
‫מ אור הנשמח כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״אי׳‪ ,‬וכמו״כ בחי׳ הע״ס דבי״ע‪ ,‬גם בחי׳ הכלים‪ ,‬הכל הוא‬
‫בבחי׳ היחוד והביטול כו׳‪ .‬ולכן בהבלים דבי״ע אין בהם תערובות טו״ר ח״ו‪ ,‬וכמ שנת״ל‬
‫פק״ו«>‪ .‬הרי דע״ס דקדו שה הן בתכלית הקדושה ותכלית היחוד כו׳‪ .‬הנה כך בלעו״ז יש‬
‫ג״כ ע״ם‪ ,‬כח״ב ומדות‪ ,‬והוא הרצון והתענוג דלעו״ז‪ ,‬ובחי׳ חו״ב‪ ,‬וכמו חכמים המה להרע‬
‫כו׳«‪ ,‬רק שהן בבחי׳ הפירוד בתכלית מאלקו׳‪ ,‬בבחי׳ י שו ת וגסות‪ ,‬כענין חומרי׳ עוה״ז‬
‫וחכמות חיצוני׳ כו׳‪ ,‬שהן היפך האלקו׳ לגמרי‪ ,‬רק דמבחי׳ צמצום האור במותרי השפע‬
‫מבחי׳ חיצוני׳ הכלים דע״ם דקדושה‪ ,‬נמ שך להם קצת יניקה כו׳)ו ל א מבחי׳ הכלים ממש‬
‫ח״ו‪ ,‬כ״א מבחי׳ השערות דאחורי העור דמל׳״^‪ ,‬שזהו בחי׳ מו תרו ת השפע כו׳(‪.‬‬

‫וזהו* בחי׳ לבן דקלי׳‪ ,‬שלמטה מהפרסא שבין אצי׳ לברי׳‪ .‬ונת״ל פק״ז׳^‪ ,‬דלבן הוא בחי׳‬
‫חב׳ דקלי׳־־‪ ,‬ואי׳ ג״כ שהוא בחי׳ כתר דקלי׳׳^‪ ,‬והוא תוקף הקלי׳ ביותר‪ ,‬דכמו‬
‫בקדושה‪ ,‬בחי׳ לובן העליון הוא בחי׳ פשיטת העצמי׳ דאוא״ם שלמע׳ מבחי׳ החב׳ כו׳‪,‬‬
‫רט‬ ‫כמו״ב בקלי׳ הוא בחי׳ תוקף הקלי׳ שלמע׳ מטו״ד‪ ,‬והו״ע הרצון והתענוג דלעו״ז‪ ,‬וכמו‬
‫השקוע ביותר ר״ל בתאוות ו ת ענוגי׳ הגשמי׳‪ ,‬וכמו״כ יש עניני ת אוו ת שהן בבחי׳ מקיפים‬
‫דקלי׳‪ ,‬וכמו הכבוד וכה״ג‪ ,‬וכמשי״ת בסמוך‪ .‬וזהו בחי׳ לבן דקלי׳‪ ,‬שנפל בדרך שבירה‬
‫ונפילה מבחי׳ לובן העליון דקדושה‪ ,‬והו״ע שבה״כ דתהו‪ ,‬שהוא בחי׳ ס״ג שלמע׳ מש׳‬
‫מ״ה‪ ,‬שירד ונפל למטה בבחי׳ ב״ן דנוג ה כו׳‪ ,‬כנודעי־‪.‬‬

‫ולבן זה דקלי׳ עשה ג ל בינו לבין הקדושה‪ ,‬היינו שלא יתגלה מ אורו ת עליוני׳ דחכ׳ דש׳‬
‫מ״ה דאצי׳‪ ,‬למטה בהיכלות דנוג ה דבי״ע‪ ,‬להעלותם ולבררם ליכלל בקדושה דאצי׳‬
‫כו׳‪ .‬שהרי יש בירורי׳ למטה בתענוגי עוה״ז שמתבררים ועולים למע׳ ע״י התו׳ וע״י קיום‬
‫המצות בדברים גשמי׳‪ ,‬ובפרט ע״י התשו׳ כו׳‪ ,‬וכמו״כ יש בירורים בדרך מלמטלמ״ע‪ ,‬ע״י‬
‫העבודה דתפלה‪ ,‬שמעלים באתעדל״ת מהיכלות דנוג ה דבי״ע לאצי׳‪ ,‬בחי׳ ניצוצו ת‬
‫ד קדו ש ה שנפלו ל שם־־‪ ,‬וכמו והנפש אשר עשו בחרף־‪ ,‬בהגרים שגייר אברהם כו״־‪ ,‬וכמו‬
‫נ ש מו׳ הגבוהות דר״ע ור״מ ושמעי׳ ואבטליוף־‪ ,‬וכן בנביאים כעובדי׳ כו׳־־‪ .‬דכל אלו‬
‫ההמ שכות והעלאר‪ ,‬דהיינו בכדי שיהיו הבירורים למטה ע״י תומ״צ ות שר‪ ,‬ושיהי׳ עליית‬
‫הנ ש מ ר כר‪ ,‬כ״ז הוא ע״י תוס׳ אור והמשכה שלמע׳ מכפי המדה שנמדד ונקצב בס׳ השתל׳‪,‬‬

‫‪ (22‬מאורי אור אות ל סעיף ו‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר‬
‫האמצעי קם‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת ויצא רכו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (23‬אוה״ת שם‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה עץ חיים שער ח )דרושי נקודות( פ״א‪ .‬שער י‬
‫)שער התיקון( פ״ב‪.‬‬
‫‪ (25‬ראה גם תו״א תולדות כ‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (26‬לך לך יב‪ ,‬ה )שם‪ :‬ואת הנפש(‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה ב״ר פל״ט‪ ,‬יד‪ .‬פרש״י עה״פ‪.‬‬
‫‪ (28‬דר״ע ור״מ ושמעי׳ ואבטליון‪ :‬ראה הקדמת הרמב״ם‬
‫לספר יד החזקה‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה סנהדרין לט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ראה לקמן פק״כ‪ .‬פק״צ‪ .‬פרצ״ב‪ .‬פרצ״ד ) ‪ 7‬שטו‪ .‬ח״ב‬
‫‪ 7‬תקלב‪ .‬ח״ג ס״ע תתט ואילך‪ 7 .‬תתיד(‪ .‬ח״ו ס״ע וא׳תעו‪.‬‬
‫םה״מ תרנ״ב ‪ 7‬ט« ‪ 7‬יא‪ .‬תרנ״ד ‪ 7‬לט‪ 7 .‬מב‪ .‬המשך תרס״ו‬
‫‪ 7‬רם‪ .‬תרס״ט ס״ע פח ואילך‪ .‬םה״מ תרע״ו ‪ 7‬קיב‪.‬‬
‫‪ ( 17‬ראה םה״מ עת״ר ‪ 7‬כד‪.‬‬
‫‪ 7 ( 18‬רעו‪.‬‬
‫‪ (19‬ירמי׳ ד‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה עץ חיים שער מא )שער החשמל( פ״א־ג‪ .‬תו״א‬
‫וישלח כו‪ ,‬ב‪ .‬לעיל פ״פ ) ‪ 7‬רב(‪.‬‬
‫‪ 7 (21‬רעח‪.‬‬
 ‫וישלח יעקב‬ ‫רפב‬

‫כי ע״פ המדה דם׳ השתל׳‪ ,‬נ מ ש ך האור בבחי׳ צמצום‪ ,‬ומתמעט ממדרי׳ למדרי׳ כו‪ /‬ועל‬
‫האור המצומצם‪ ,‬הנה המסכים והפרסאות מעלימי׳ ו מ ס תירי ם)כי גם תחלת המשכת האור‬
‫הוא ע״י הצמצום שהי׳ בתחלה״־‪ ,‬שהוא בבחי׳ העדר האור והגילוי כו׳(‪ ,‬שלאחר הפרסא‬
‫מאיר אור מצומצם ביותר‪ ,‬שאין בכה האור הזה לברר ולהעלות כו׳‪ ,‬כ״א דוקא ע״י‬
‫שנמ שך אור עליון יותר‪ ,‬שמאיר גם ע״י הפרסא כו׳‪ ,‬וכמו ויהי קול ממעל לרקיע• ’‪ ,‬שהוא‬
‫בחי׳ קול התו׳ שלמע׳ מהפרסא ”‪ ,‬היינו מה שאין הפרסא יכולה להעלים כו׳)ו ע״ ה שזה‬
‫בא ג״כ במדה ושיעור‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי נמ שך בזה בחי׳ העצמי׳‪ ,‬והמדידה היא ג״כ מדידה עצמי׳‬
‫כו׳‪ ,‬כידוע ומבו׳ במ״א"'(‪ .‬וזהו במסכים ופרסאו׳ דקדו שה‪ ,‬שאינם מעלימים לגמרי גם על‬
‫האור דם׳ השתל׳‪ ,‬וכ״ש ש אינם מעלימים על האור שלמע׳ מהשתל׳ כו׳‪ .‬אבל לבן הארמי‬
‫רצה להגביר את המסכי׳‪ ,‬להיות בבחי׳ העלם לג מרי ח ״ו)ו ע ״ ד כ״א עוונותיכם היו‬
‫מבדילי׳ כו׳י ’‪ ,‬וכמ״ש באגה״ת פ״ה ”‪ ,‬שאין שום דבר חוצץ ומפסיק‪ ,‬כ״א עוונו תיכ ם כו׳(‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬להעלים גם על ההמשכה דתומ״צ‪ ,‬ושלא יהי׳ ח״ו התעוררו׳ ת שו׳ בבע״ת‪ ,‬ושלא‬
‫יהי׳ גילוי ם מאצי׳ לבי״ע‪ ,‬כמו הגילוי אלקו׳ שהי׳ בבהמ״ק‪ ,‬וכגילוי הנבואה בנביאים‪,‬‬
‫וכמו כל ה או תו ת והמופתי׳ שלמע׳ מהטבע כו׳‪.‬‬

‫)וי״ל שזהו בחי׳ מקיף דקלי׳‪ ,‬שהיא קלי׳ קשה ביותר‪ ,‬שמעלים ומסתיר ג ם על ההמשכות‬
‫והגילוים דאוא״ס שלמע׳ מהשתל׳‪ ,‬וכמו חוצפא כלפי שמיא מהני ”‪ ,‬ד היינו שיכול‬
‫לעמוד גם נגד הגילוי דאלקו׳ כו׳‪ ,‬כנודע ומבו׳ במ״א• ’‪ .‬וכמו״כ הוא ב ת אוו ת ותענוגי׳‪,‬‬
‫שהן בבחי׳ המקיף דקלי׳‪ ,‬שמעלים גם על הגילוי כו׳‪ ,‬וכמו השקוע ביותר ר״ל בתענוגי׳‬
‫גשמי׳‪ ,‬שמאבד באמת כל חלקי טובה שבנפש כו׳‪ ,‬וכמו התאוה והכבוד ”‪ ,‬דתאוה הוא בחי׳‬
‫או״פ דקלי׳‪ ,‬וכבוד הוא או״מ דקלי׳‪ ,‬שזה גרוע יו ת ר ”‪ ,‬שמי שרוצה להיות מכובד בעיני‬
‫הבריות‪ ,‬ה״ז מרחיק אותו מאור הקדושה ביותר‪ ,‬דכל ענין הקדושה הוא הביטול והנחת‬
‫עצמותו״*‪ ,‬ובזה הוא בבחי׳ הרג ש עצמו ביותר כו׳‪ ,‬וכמו״ב במלבושי כבוד• ‘‪ ,‬שמלבישים‬
‫ומקיפי׳ את הנפש )עם נעמט עם זייער ארום(‪ ,‬שמ שוקע בזה ביותר‪ ,‬שנוג ע לו מאד‪,‬‬
‫וכנראה בחוש‪ ,‬דמי שהוא בקלי׳ זו דמלבושי כבוד‪ ,‬נוג ע הדבר בנפשו הרבה יותר מעניני‬
‫אכו״ש וכה״ג‪ ,‬מפני שמלביש ומקיף מאד את הנפש‪ ,‬ה״ז מעלים לו לג מרי על אלקו׳ כו׳ ’*‪,‬‬
‫וגם מפני ש שומר מאד את הציור שלו‪ ,‬ובקדושה צ״ל דוקא הפסד הצורה החיצוני׳ ’*‪ ,‬ומי‬
‫שהלבושי׳ נוגעים לו‪ ,‬ה״ה שו מר א״ע מאד מהפסד הצורה החיצוני׳‪ ,‬וזה מניעה ועיכוב‬
‫ג דו ל מאד לעבודה ו הרג ש אלקי בנפשו כו׳)ו ע מ״ ש במ״א*י בענין קלי׳ עמלק‪ ,‬ש אינו מניח‬

‫‪ (37‬ראה תו״ח תצוה שסח‪ ,‬ד‪ .‬אוה״ת דרושים לם' זכור ע׳‬
‫א׳תשצד ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ה ע׳ ריג ואילך‪.‬‬
‫‪ (38‬אבות פ״ד מכ״א‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי אחרי ע׳ תקז‪ .‬ע' תקל‪.‬‬
‫‪ (40‬ראה גם מאמרי אדמו״ר האמצעי דרושי חתונה ח״א‬
‫ע׳ רצ‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה תו״א תצוה פג‪ ,‬ב‪ .‬תו״ח שם שנו‪ ,‬ג‪ .‬שסו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה לקו״ת אחרי כה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה גם לקמן פשצ״א )ה״ד ‪ y‬ותתה(‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה תו״א שם פה‪ ,‬א ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ד ‪ y‬שה‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה עץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫‪ (31‬יחזקאל א‪ ,‬כה )ושם‪ :‬מעל(‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה ד״ה ויהי קול מעל לרקיע במאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫נביאים ע׳ רלד ואילך‪ .‬ע׳ רלז ואילך‪ .‬לקו״ת תזריע כד‪ ,‬ג‪ .‬נשא‬
‫כד‪ ,‬א‪ .‬בהעלותך לב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה םה״מ תרנ״ג ע' קנב‪ .‬תרנ״ה ע׳ קכא‪ .‬תרנ״ז ע׳‬
‫קנו‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬עב‪ .‬םה״מ אעת״ר ‪ y‬סג‪ .‬ע׳ קצו ואילך‪.‬‬
‫‪ (34‬ישעי׳ נט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (35‬צה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (36‬סנהדרין קה‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫רפג‬ ‫ש״פ וישלח‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫א״ע שיתפעל מענין אלקי‪ ,‬בדרך עזות כ ר ״‪ ,‬וכמו״ב הוא בענין הזה‪ ,‬מצד התאוה ד ל בו שי‪/‬‬
‫אינו מניח שיהי׳ בו הרג ש אלקי‪ ,‬שעי״ז יתבטל בציור החיצוני שלו כו׳(‪.46‬‬

‫וב״ז עשה לבן שלמטה‪ ,‬אחר שכבר ראה שהצליח יעקב בעובדות שלו במקלות‪ ,‬שהמשיך‬
‫בחי׳ ש׳ מ״ה דתיקון גם בצאן לבן דנוגה‪ ,‬והפך חשך לאור‪ ,‬ביתר מכפי המדה מאד‪,‬‬
‫וכמ״ ש״ ויפרוץ האיש מאד כר‪ ,‬דמכל אשר לאבינו עשה כ ר״‪ ,‬שבירר מצאן לבן דנוג ה כר‪,‬‬
‫והבין‪ ,‬שלפ״ע זה יוכל יעקב‪ ,‬בעל עולם התיקון״‪ ,‬לתקן ולהעלות הכל מנוגה דבי״ע שיוכלל‬
‫באצי׳‪ ,‬וכמו שיהי׳ לעתיד‪ ,‬דכתי׳״י אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כר‪ ,‬שיבורר הכל כר‪.‬‬

‫)וי״ל‪ ,‬דבתחלה המשיך יעקב בחי׳ גילוי אור רב ביותר‪ ,‬דבתחלת הבירור‪ ,‬בכדי שיבורר‬
‫בחי׳ נוג ה דבי״ע‪ ,‬הי׳ צ״ל המשכת אור רב ביותר‪ .‬וכמו במ״ת‪ ,‬דכתי׳>= וירד ה׳ על‬
‫ה״ם‪ ,‬שהי׳ גילוי אוא״ם ממש למטה‪ ,‬וידועי־ שזהו בשביל הבירור‪ ,‬דבכדי שהתחתון יוכל‬
‫להתברר‪ ,‬ע״ז הי׳ תחלה המשכת אוא״ס למטה‪ .‬וזהו ג״כ ענין מ״ ש״ וזרח משעיר למו‬
‫הופיע מהר פארן‪ ,‬שהחזירה על כל אומה ולשון כרי־‪ ,‬שכ״ז הוא בשביל הבירור כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א־־‪ .‬כמו״ב יעקב‪ ,‬בשביל הבירור‪ ,‬המשיך בתחלה גי לוי אור רב ביותר‪ ,‬ולא הי׳ ביכולת‬
‫לבן לעמוד נג ד זה כר‪ .‬אך לאחר שג מר עבודתו אצל לבן‪ ,‬וצ״ל ההמשכה דש׳ מ״ה בתומ״צ‬
‫בבחי׳ מדה ושיעור‪ ,‬שז״ע ויעקב הלך לדרכו־־‪ ,‬בבחי׳ ם׳ והדרגה כר‪ ,‬רצה לבן הארמי‬
‫לעשות העלם והסתר ביותר כר‪ .‬אך לא הועיל לו‪ ,‬כי כבר המשיך יעקב בחי׳ האור ו הגילוי‬
‫שלמע׳ מהשתל׳‪ ,‬שגם בההמשכה שבבחי׳ מדה ו שי עור דתומ״צ‪ ,‬נמ שך בחי׳ הפנימי׳‬
‫והעצמי׳ דא״ם כר‪ ,‬וכמו״כ המ שיך שיהי׳ ענין התשו׳‪ ,‬דמשכין לי׳ בחילא י תיר׳־‪ ,‬שבכה‬
‫האור הזה להסיר כל ההעלמו׳ וההסתרים כר‪ .‬והעיקר שפעל יעקב בהמשכת האור העליון‪,‬‬
‫ששום מסך ופרסא לא יבדיל ולא יפסיק לגבי האור כו׳‪ ,‬והיינו שיהי׳ המשכה דתומ״צ‬
‫למטה ו שיהי׳ ענין הת שר כר‪ .‬גם י״ל‪ ,‬מפני שקדם יעקב והמשיך את האור‪ ,‬קודם שהספיק‬
‫לבן לע שו ת את הגל‪ ,‬דבתחלה המשיך אור רב שלא הי׳ באפשר ללבן לעמוד נג ד אור זה‪,‬‬
‫כנ״ל‪ ,‬ואח״כ כתיב־ וירימה מצבה‪ ,‬קודם הגל שעשה לבן‪ ,‬והיינו שגם ההמשכה דתו״מ בם׳‬
‫והדרגה‪ ,‬קדם והמשיך יעקב קודם שהספיק לבן לעשות הגל‪ ,‬וע״כ לא הועיל לו עשיית‬
‫הגל וההפסק כר‪ .‬ומ״שי־ כ״א עוונותיכם היו מבדילים כר‪ ,‬י״ל‪ ,‬שהעון די שר אל ר״ל גרו ע‬
‫יותר‪ ,‬שחוצץ ומבדיל כר‪ .‬ומ״מ שייך תשו׳‪ ,‬ואין לך דבר שעומד בפני ה ת שר כר־־(‪.‬‬

‫ומפני היראה הזאת‪ ,‬עשה לבן ג ל להפסיק בין נוג ה דבי״ע לאצי׳‪ ,‬וא׳ כי נסתר כ ר־־‪ ,‬היינו‬
‫שיהי׳ בבחי׳ הסתר והעלם ג מור כר‪ ,‬אם אני לא אעבור כר״־‪ ,‬בבחי׳ העלאה‬

‫‪ (55‬ראה אוה״ת ברכה ע' א׳תתמ‪ .‬סה״מ תרס״ג שם‪.‬‬ ‫ראה תו״ח שם שסה‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫‪ (56‬ויצא לב‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקמן פקצ״ה‪ .‬פרצ״ח )ח״ב ם״ע‬ ‫שלו כי(‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שלו כו׳((‪,‬‬ ‫‪(46‬‬
‫תקמד‪ .‬ח״ג ע' תתכז(‪.‬‬ ‫ויצא ל‪ ,‬מג‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫‪ (57‬ראה זח״א קכט‪ ,‬ב‪ .‬וראה תניא אגה״ת ספ״ח‪ .‬תו״א‬ ‫ע״פ ויצא לא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫מקץ לט‪ ,‬ג‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״א ע' תצד‪ .‬אוה״ת‬ ‫ראה עץ חיים שער ו)שער עקודים( פ״א‪.‬‬ ‫‪(49‬‬
‫שה״ש ח״ב ע' תרפה‪.‬‬ ‫צפני' ג‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(50‬‬
‫‪ (58‬רמב״ם הל' תשובה ספ״ג‪ .‬וראה זהר חדש )מדרש‬ ‫יתרו יט‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(51‬‬
‫הנעלם( בראשית יט‪ ,‬ד‪ .‬ירושלמי פאה פ״א ה״א‪.‬‬ ‫ראה םה״מ תרס״ג ח״ב ע' שב‪.‬‬ ‫‪(52‬‬
‫‪ (59‬ויצא לא‪ ,‬מט‪.‬‬ ‫ברכה לג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(53‬‬
‫‪ (60‬שם‪ ,‬נב‪.‬‬ ‫ע״ז ב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(54‬‬
 ‫וישלח יעקב‬ ‫רפד‬

‫מלמטלמ״ע‪ ,‬ואם אתה לא תעבור״‪ /‬בבחי׳ המשכה מלמעלמ״ט כר‪ .‬וזהו שקרא את הגל‬
‫יג ר ש ה דו ת א*‪ /‬ואי׳ בש״ך על התף^‪ /‬שזהו בגימט׳ השם שהוא חילוף דה׳ אלקינו ה׳ “‪,‬‬
‫והיינו שמקומו ואחיזתו הוא בחילופים ותמורות*״‪ ,‬שהו״ע הלבושי׳ והמסכים‪ ,‬שכללו׳‬
‫ענינם הוא להסתיר‪ ,‬והוא רצה עוד להגביר ההסתר ביותר כו׳‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫והענין‪ ,‬דהנה ע״ם דאבי״ע הן בתכלית היחוד‪ ,‬באצי׳ יחוד האורות ויחוד הכלים‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫ע״ד יחיד ואחד‪ ,‬וכלים דבי״ע ג״כ בבחי׳ יחוד גוף ונפש‪ .‬ובלעו״ז י ש ג״כ ע״ס‪,‬‬ ‫רי א‬
‫ולבן הי׳ כו״ח״״ דקלי׳‪ ,‬מקיפים דקלי׳‪ .‬ורצה לבן לעשות ג ל והפסק שלא יתברר‪ ,‬כי‬
‫הבירורים דתומ״צ ותפלה ותשובה הוא ע״י אור עליון ש אינו מתעלם ובכחו לברר‪ ,‬ורצה‬
‫להעלים ע״ז‪ ,‬ע״ד חוצפה כלפי ש מי א) ענין קלי׳ הכבוד ולבושי כבוד(‪ ,‬מפני שראה הצלחת‬
‫יעקב בענין הבירורים)דבת חל ת הבירור הי׳ צ״ל גי לוי אור רב ביותר‪ ,‬וכמו במ״ת(‪ ,‬ועשה‬
‫לבן ג ל חילופים ו ת מורות בכדי להעלים‪ .‬אך לא הועיל‪ ,‬אחר שהמ שיך יעקב האור העצמי‪,‬‬
‫נ מ שך אח״כ במדה ו שיעור בתומ״צ‪ .‬וי״ל שג״ז המשיך קודם שהספיק לע שות גל‪.‬‬

‫א ך יעקב עשה מצבה‪ ,‬ולא גל״״‪ .‬דהנהי״‪ ,‬ג ל הן אותי׳ הבלתי מסודרי׳ שמעלימי׳‪,‬‬ ‫קט(‬
‫והו״ע הפרסא כנ״ל‪ ,‬אבל מצבה הן אותי׳ מסודרי׳‪ ,‬שהן כלים לאור השכל‪,‬‬
‫שמתלבש בהם ומתגלה ע״י כו׳‪ .‬והענין‪ ,‬דהנה במאו״א״״ מ״ם אות פ״ב״״ אי׳‪ ,‬מצבה‪ ,‬הקמת‬
‫מל׳ מבחי׳ נקודה לעשותה פרצוף עכ״ל‪ .‬וזהו מה שעשה יעקב את האבן למצבה‪ ,‬דאבן‬
‫הוא בחי׳ נקודה‪ ,‬וכמ״ש במאו״א״״ א׳ אות ד׳״׳‪ ,‬דכל אבן מורה על יו״ד )וכדאי׳ בזהר׳׳‬
‫אבנא למשקל בה דא י׳ כו׳(‪ ,‬והיינו בחי׳ נקודה‪ ,‬ונקודה הוא בחי׳ מיעוט ה כ לי ם) ע מ״ ש‬
‫בבה״ז בלק ע״פ״י שחורה אני״׳(‪ ,‬שאינו בבחי׳ כלי עדיין לקבל את האור כו׳‪ .‬ובנין המל׳‬
‫להיות בבחי׳ פרצוף הוא ש תוכל לקבל את האור כו׳‪.‬‬

‫וי״ל דנקודה הנ״ל זהו בחי׳ כתר מל׳‪ ,‬והגם*׳ שהיא מדרי׳ היותר עליונה שבמל׳‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫אינו בבחי׳ גילוי אור‪ ,‬שז״ע יו״ד‪ ,‬בבחי׳ שחרות‪ ,‬שהיא אז בבחי׳ עלי׳ והסתלקו׳‪ ,‬כמו‬

‫‪ (73‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רז‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫‪ (61‬שם‪ ,‬מז‪.‬‬

‫‪ (74‬בםה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה ‪ :1‬וע״ה דנקודה זו‬
‫דמל׳ הוא בחי׳ כתר מל׳‪ ,‬מ״מ ה״ה בבחי׳ נקודה‪ ,‬שאינו בבחי'‬
‫גילוי אור‪ ,‬והיינו שהוא בבחי׳ העדר הכלים‪ ,‬וכשנבנית בבחי׳‬
‫פרצוף‪ ,‬היינו בבחי׳ ריבוי כלים להיות בבחי׳ גילוי אור‪ ,‬והגם‬
‫שבמל׳ גופא הנקודה שבה שהוא בחי׳ כתר מל׳‪ ,‬הוא למעלה‬
‫הרבה יותר מכמו שהיא נעשית בבחי׳ פרצוף‪ ,‬מ״מ יש יתרון‬
‫מעלה בבחי׳ הפרצוף דמל׳‪ ,‬מפני הסיבה הגורמת לזה‪ ,‬דבכדי‬
‫שיהי׳ מבחי׳ נקודה פרצוף‪ ,‬הוא דוקא ע״י המשכת אור עליון‪,‬‬
‫שהוא מדרי׳ עליונה מכתר‪ .‬ואפשר לבאר ע״ד דאי׳ בזוהר‬
‫ויקהל ר״ד ע״ב האי רוחא איהי אתפשטותא דהאי נקודה כו׳‪,‬‬
‫ומסיים שם‪ ,‬ההוא אתפשטותא כד איתוסף קדישין וברכאין‬
‫מלעילא‪ ,‬על ההיא נקודה‪ .‬וי״ל דבכדי שיהי׳ התפשטות המל׳‬
‫מנקודה לפרצוף‪ ,‬הוא דוקא כד איתוסף קדישין וברכאין‬
‫מלעילא‪ ,‬שהוא גילוי אור עליון ביותר‪ ,‬ולכן אי׳ שם בזוהר‬
‫דאתפשטותא דהאי נקודה זהו בשבת‪ ,‬וידוע דבשבת בחי׳ מל׳‬
‫מאירה בבי״ע שלא ע״י הפסק והעלם הפרסא‪ ,‬והגם שבכללות‬
‫גילוי המל׳ בבי״ע הוא ע״י הפרסא‪ ,‬מ״מ יש בזה חילוקים בין‬
‫‪ (62‬שפתי כהן עה״ת לר' מרדכי הכהן מצפת )וינציאה‪,‬‬
‫שס״ה( ‪ -‬ויצא שם‪.‬‬
‫‪ (63‬וז״ל‪ :‬״יג״ר גימטריא כוז״ו במוכס״ז כוז״ו*‪ ,‬לומר‬
‫שאין לו חלק כי אם בחלוף״‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה תניא שעהיוה״א פ״א‪ .‬פ״ז‪ .‬פי״ב‪.‬‬
‫‪ (65‬כו״ח‪ = :‬כתר וחכמה‪.‬‬
‫‪ (66‬כנ״ל פק״ז)ע׳ רעו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (67‬ראה םה״מ תרס״ד ‪ 7‬כד‪.‬‬
‫‪ = (68‬במאורי אור‪.‬‬
‫‪ (69‬הובא באוה״ת ויחי שצד‪ ,‬ב‪ .‬נצבים ‪ y‬א׳רא‪.‬‬
‫‪ (70‬הובא באוה״ת יתרו ע׳ א׳מח‪ .‬ספר החקירה להצ״צ צב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (71‬ח״ב קפז‪ ,‬ב )רע״מ(‪ .‬וראה אוה״ת יתרו שם‪.‬‬
‫‪ (72‬שה״ש א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫*( כוז״ו במוכס״ז כוז״ו‪ :‬החילוף דהוי׳ אלקינו הוי׳ ‪-‬‬
‫באותיות שלאחריהן‪ - .‬ראה תקו״ז בהקדמה )ד‪ ,‬ב(‪ .‬זהר חדש קיג‪,‬‬
‫א‪ .‬הגהות מיימוניות הל׳ תפילין פ״ה ה״ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫רפה‬ ‫ש״פ וישלח‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫איידי דטריד למבלע כו׳־ ’‪ ,‬וכמ״ש בבה״ז שם* ’‪ ,‬שא״ז בבחי׳ גי לוי אור‪ ,‬והוא מצד העדר‬
‫הכלים כר‪ ,‬וכמ שנת״ל פצ״א ”‪ .‬וכ שנבנית בבחי׳ פרצוף‪ ,‬היינו בבחי׳ ריבוי כלים‪ ,‬להיות‬
‫בחי׳ גילוי אור כר‪ .‬וע״ה שזהו למטה במדרי׳ מבהיותה בבחי׳ נקודה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬שר ש ההמשכה‬
‫הוא למע׳ דוקא‪ ,‬וכמ״ש במ״א® ’ במאה״ז ויקהל דר״ד® ’‪ ,‬האי רוחא איהו אתפשטותא דהאי‬
‫נקודה‪ ,‬שזהו דוקא כד אתוסף קד שין וברכאן מלעילא כו׳‪ .‬וי״ל‪ ,‬דלכן נק׳ זה קימה לגבי‬
‫המל׳‪ ,‬להיות שזהו ע״י המשכת אור עליון כר‪ .‬וע״ש במאה״ז הנ״ל«י‪ ,‬דאתפ שטותא דהאי‬
‫נקודה זהו בשבת‪ ,‬שבחי׳ מל׳ מאירה בבי״ע שלא ע״י הפסק והעלם הפרסא כ ר )ושם‪,80‬‬
‫שהוא ע״י מעבר הפרסא‪ ,‬לא בהתלבשר‪ ,‬והו״ע מה יפו פעמיך כר>»(‪ ,‬והיינו מפני ש שר ש‬
‫ההמשכה הוא מעתיק כר‪.‬‬

‫)ועמ״ש בע״ח שער א״א פ״ב‪ ,‬ד שר ש המל׳ הוא ברדל״א‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬אצי׳ המל׳ היא בבחי׳‬
‫נקודה לבד )וי״ל־«‪ ,‬להיות דרדל״א הוא בחי׳ לא ידע‪ ,‬ש אינו בבחי׳ מהות ידוע‬
‫בעצמו כר‪ ,‬וכמ״ש בסי׳ בפי׳ ברוך שאמ^»‪ ,‬לכן נאצלה המל׳ ג״כ בבחי׳ נקודה‪ ,‬ש אינו‬
‫בבחי׳ גי לוי כלל כר(‪ ,‬ובכדי שיהי׳ התפשטות המל׳ בבחי׳ גילוי‪ ,‬צ״לי* ממדרי׳ עליונה‬
‫יותר‪ .‬וכמו שמצינו דנה״י החדשים דז״א נמשכים מן הכתר=«‪ ,‬דבכדי להשפיע‪ ,‬צ״ל שרש‬
‫ההמשכה ממדרי׳ עליונה יותר‪ ,‬וכמ״ש במ״א««‪ ,‬כ״שי® בבחי׳ מל׳ הוא‪ ,‬דבכדי להיות בנין‬
‫המל׳ בבחי׳ פרצוף‪ ,‬שצ״ל«« ההמשכה ממדרי׳ עליונה יו תר כר‪ .‬וי״לי®‪ ,‬דהנה בע״ח שם‬
‫בהג״ה מ״ק מבי׳ האד״ז״®‪ ,‬דמבחי׳ נה״י דע״ק נעשה בחי׳ מל׳ דא״א‪ .‬ולפ״ז י״ל‪ ,‬דעם היות‬
‫דמל׳ מו שר ש ת ברדל״א‪ ,‬היינו בחי׳ חיצוניות‪ ,‬ו שר ש התפשטותה הוא מבחי׳ הפנימיות‬
‫)וצ״ל ע״ד מ״ש בסוף הבי׳ דשבת שבתוך^‪ ,‬ועמשי״ל ד״ה פדה בשלום עד״ר־־(‪.‬‬

‫שצויינו בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪ (86‬ראה לקו״ת מסעי צ‪ ,‬ג‪ .‬שה״ש כז‪ ,‬ג‪ .‬אוה״ת לך לך‬
‫ה״ד תרפט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (87‬כ״ש‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וכ״ש‪.‬‬
‫‪ (88‬שצ״ל‪ :‬אוצ״ל‪ :‬צ״ל‪.‬‬
‫‪ (89‬בםה״מ תרפ״ג ותש״ז הנ״ל‪ :‬וממוצא דבר יובן בעומק‬
‫יותר‪ ,‬דהאור העליון הזה שע״י נעשית ספי' המל' מנקודה‬
‫פרצוף‪ ,‬הוא במדרי' עליונה יותר מכמו ששרש המל' הוא‬
‫ברדל״א‪ .‬וביאור דבר זה הוא ממ״ש בע״ח בהגהות לשער א״א‬
‫פ״ב‪ :‬והנה המלכות דא״א לא היתה ניכרת‪ ,‬כי לא הי' באריך‬
‫רק ט״ס מן הכתר עד היסוד‪ ,‬כי רדל״א הוא בחי' עתיק )וע'‬
‫בשער זה פי״א(‪ ,‬ונשאר א״א בבחי' ט״ס בלבד‪ ,‬אבל מן האור‬
‫של התפשטות נה״י דע״י המתלבשין בא״א‪ ,‬משם נעשה בחי'‬
‫המל' דא״א‪ ,‬ונשלמו בו י״ס‪ ,‬ובזה תבין איך לעולם בחי' המל'‬
‫גדולה מהזכר העליון ממנה‪ .‬הרי דע״ה שאצי' ספי' המל' הוא‬
‫מרדל״א‪ ,‬אמנם בכדי שתהי' ניכרת‪ ,‬הוא ע״י התפשטות נה״י‬
‫דעתיק דוקא‪.‬‬
‫‪ (90‬בהג״ה מ״ק מבי׳ האד״ז‪ = :‬בהגהה ]המתחיל[ מ״ק נ=‬
‫מהדורא קמא[ מביאור האדרא זוטא‪.‬‬
‫‪ (91‬לקו״ת דרושים ליוה״כ עא‪ ,‬ג־ ד )ושם‪ ,‬שיש בחי'‬
‫שלמעלה מרדל״א‪ :‬״גם בחי' רישא עילאה הנקרא רדל״א‬
‫וקדה״ק‪ ,‬אינו אלא שבו מלובש אור א״ם ממש הנקרא עתיקא‬
‫קדישא״; ״עיקר עתיקא הוא הא״ס״ המלובש ברדל״א(‪.‬‬
‫‪ (92‬עד״ר‪ :‬אוצ״ל‪ :‬העת״ר )לקמן פשע״ד )ח״ג ס״ע א׳מא‬
‫מעביר להתלבשות‪ ,‬שבו' ימי החול הארת המל' הוא בבחי'‬
‫התלבשות בהפרסא‪ ,‬שבא בהתעלמות בהתלבשות זו‪ ,‬משא״ב‬
‫בשבת‪ ,‬אם שהוא ג״כ ע״י הפרסא‪ ,‬אמנם הוא דרך מעביר‬
‫הפרסא בלבד‪ ,‬והיינו מפני ששרש ההמשכה היא מדרי'‬
‫עליונה יותר שהוא בהי' עתיק‪.‬‬
‫‪ (75‬ראה חולין קח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (76‬רה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (77‬ע' רעו ואילך‪.‬‬
‫‪ (78‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״ב ע' תתמג ואילך‪.‬‬
‫‪ (79‬ע״ב‪.‬‬
‫‪ y (80‬תתמד‪.‬‬
‫‪ (81‬שה״ש ז‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ת שה״ש מג‪ ,‬ג‪ .‬אוה״ת חנוכה‬
‫שג‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (82‬בסה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה ‪ :1‬וצ״ל כיוון ששרש‬
‫המל' הוא ממדרי' עליונה כזו‪ ,‬א״כ למה היא נאצלה בבחי'‬
‫נקודה דוקא‪ ,‬הלא כל גילוי אור עליון ביותר הוא בא‬
‫בהתפשטות והתרחבות ביותר‪ ,‬וא״כ ספי' המל' דשרשה מבחי'‬
‫רדל״א‪ ,‬מפני מה היא נאצלה בבחי' נקודה‪ .‬אך הענין הוא‪,‬‬
‫דהיא הנותנת‪ ,‬מפני ששרש המל' הוא מרדל״א‪ ,‬ורדל״א היא‬
‫בחי' נפלאה ביותר שאינו בחי' ידיעה בעצמה ‪ . .‬לכן גם האצי'‬
‫מזה באה בבחי' נקודה העלמית שאין בה בחי' התפשטות כלל‪.‬‬
‫‪ (83‬סידור עם דא״ח לט‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (84‬צ״ל‪ :‬אוצ״ל‪ :‬צ״ל ההמשכה‪.‬‬
‫‪ (85‬ראה פרי עץ חיים שער העמידה פי״ד‪ .‬מקומות‬
 ‫וישלח יעקב‬ ‫רפו‬

‫ובמ״א^־ מבו׳ ע״פ מאה״ז פקודי דרכ״ט ע״א‪ ,‬בגין דהוו ממה דא שתאר מנהור א דזיווא‬
‫עילאה‪ ,‬דהתפ שטות ו ה תג לו ת דבחי׳ המל׳ הוא ע״י יחוד וחיבור הע״ם‪ ,‬שעי״ז‪94‬‬
‫היחודים שורה מבחי׳ עצמות אוא״ם כ ו ‪ /‬וכמ״ש מזה בלק״ת בהבי׳ דוהניף־י‪ ,‬שזהו מבחי׳‬
‫א״ם שלימותא דכולהו®®‪ ,‬והוא בחי׳ התכללות הב׳ דתיקוך® שמבחי׳ עקודים‪ ,‬ובשרשו‬ ‫ריב‬
‫מבחי׳«־ פנימיות ועצמות א״ס כו׳‪ ,‬וכמ״ ש מזה באורך בתו״ח ד״ה ויהי כל הארץ שפה‬
‫אחתי®)וכמו״ב ביחוד זו״נ נמ שך אור עליון יותר‪ ,‬והוא בחי׳ בעטרה שעטרה לו אמו ביום‬
‫חתונתו כו׳״י<'‪ ,‬שזהו שר ש ומקור המל׳ כר‪ ,‬כמ״ש במ״א ‘״ ‘(‪ .‬ומבו׳ שם־״י משל ע״ז‪ ,‬כמו‬
‫המלך כא שר הוא בשמחה גדול ה בחתונת בנו וכדומה‪ ,‬הנה אז בא בנפשו אור וגילוי‬
‫בתום׳ מרובה מאד‪ ,‬עד שבאין כל כחות נפ שו בגילוי גדול‪ ,‬ועיקר הגילוי הוא כאשר‬
‫מתגלה לכל כקטן כג דו ל‪ ,‬גם לפחותי הערך שאינם מבינים כלל גדול ת המלך וחכמתו‪,‬‬
‫ובמה יתגלה אליהם‪ ,‬היינו במה שמספר לפניהם סיפורי מע שיות ודברים הרבה לפי ערכם‪,‬‬
‫ובזה מלובשים ענינים רמים ונשגבים‪ ,‬ו הגם שהם אינם מבינים‪ ,‬מפני ההלבשה וההעלמה‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬ה״ז גי לוי ע״י הדבור כר‪ .‬ומובן מזה ב׳ דברים‪ ,‬הא׳‪ ,‬שמחמת ריבוי ותום׳ אור בא‬
‫לידי גילוי יו תר מדאי‪ ,‬ועוד יובן‪ ,‬ש הגי לוי יותר מדאי הנעשה מזה‪ ,‬א״א שיבוא בבחי׳‬
‫התגלות הפנימיות‪ ,‬רק בבחי׳ הדבור‪ ,‬שהוא לבוש חיצוני בלבד )ובזה יש דוקא ענינים‬
‫רמים מבחי׳ הפנימיות שלמעלה מ בגילוי השכל כר(‪ .‬ו הנ מ של מזה‪ ,‬דמחמת בחי׳ הריבוי‬
‫והתוספות מבחי׳ אור פשוט דעצמות אוא״ם שע״י היחודים דאצי׳‪ ,‬הוא בא לידי גילוי‬
‫יותר מדאי‪ ,‬ו הגילוי הוא להיות בחי׳ המל׳‪ ,‬הנק׳ עולם הדבור כר^״•‪ ,‬ובזה דוקא*»■ מבחי׳‬
‫פנימיות ועצמו׳ א״ם‪ ,‬ויתגלה לעתיד‪ ,‬דונג ל ה כבוד ה׳ כו׳=״ ‘‪ .‬י״ל־״* דנקוד ת המל׳ הוא‬
‫בחי׳ אין שנ אצל באצי׳‪ ,‬דהנה‪ ,‬אצי׳ הוא בחי׳ יש נאצל‪ ,‬וג ם בבחי׳ חכ׳ כתי׳י״י והחכ׳ מאין‬
‫תמצא ליש‪ ,‬ומל׳ היא בחי׳ אין‪ .‬והגם דחכ׳ הוא יו״ד דש׳ הוי׳‪ ,‬בחי׳ נקודה לבד‪ ,‬מבו׳ ג״כ‬
‫דנקודת היו״ד היא מ״מ בציור אות‪ ,‬אבל נקודה דכתר היא נקודה בלי ציור כלל כרי״‘‪.‬‬
‫וכמו״כ י״ל בבחי׳ מל׳‪ ,‬מפני שר שה בבחי׳ לא ידע כר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬ובמ״א מבר״״ ‘‪ ,‬דבחי׳ מ״ה‬
‫דחכ׳ הוא בחי׳ אין דכתר שנמצא בין הנאצלים כר‪ ,‬דמ״מ הוא בחי׳ אין וביטול שע״י‬
‫החכ׳‪ ,‬וכמו בבחי׳ ראי׳ דחכ׳‪ ,‬ואין דנ קו ד ת המל׳ הוא בחי׳ העדר ואין בעצם‪ ,‬ו היינו בחי׳‬
‫מהות ביטול כר‪ .‬ובחי׳ ההתפשטות ו ה ה תגלו ת הוא מבחי׳ עצמות א״ם ב״ה כר‪ ,‬כנ״ל(‪.‬‬

‫‪ (99‬נח עב‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (100‬שה״ש ג‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (101‬ראה סה״מ תרנ״ט ע׳ טו ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ ( 102‬אוה״ת תצוה שם )ע׳ א׳תריא(‪.‬‬
‫‪ (103‬ראה פרדס שער כג )שער ערכי הכינויים( מערכת‬
‫דבור‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (104‬ובזה דוקא‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ובזה דוקא יש‪.‬‬
‫‪ (105‬ישעי׳ מ‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ ( 106‬י״ל‪ :‬אוצ״ל‪ :‬וי״ל‪.‬‬
‫‪ (107‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (108‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי מטות ע׳ א׳תשפא‪.‬‬
‫םה״מ תר״ס ע׳ נ‪ .‬תרס״ח ע׳ קכג‪ .‬פר״ת ס״ע מ ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 109‬ראה םה״מ תרל״ז ח״ב ע׳ תפ ואילך‪ .‬תרס״ד ס״ע צד‬
‫ואילך‪.‬‬
‫ואילך(‪ .‬ושם )בביאור המדריגה הד בעליית המלכות לעת״ל‪,‬‬
‫שיהי׳ הגילוי גם במל׳ שבמל‪ /‬שבשביל זה צ״ל שרש‬
‫ההמשכה ממדריגה גבוה יותר(‪ :‬ויש לומר שתהי' ההמשכה‬
‫מבחינת פנימיות עתיק היינו בחי' הא״ם שנמצא בבחי׳ רדל״א‬
‫שזהו עיקר בחי׳ עתיק כו‪ /‬וכמ״ש בהביאור דשבת שבתון(‪.‬‬
‫‪ (93‬אוה״ת תצוה שבהערה ‪) 1‬ם״ע א׳תרי ואילך(‪.‬‬
‫‪ (94‬שעי״ז‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שע״י‪.‬‬
‫‪ (95‬אמור לז‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫‪ (96‬ראה תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (97‬התכללות הב׳ דתיקון‪ :‬ב׳ אופנים בהתכללות‪:‬‬
‫א( שסובלים זה את זה‪ .‬ב( שמקבלים זה מזה )ראה לקו״ת‬
‫אמור שם‪ .‬תו״ח דלקמן בפנים‪ .‬וראה לקמן פרנ״ט ואילך)ח״ג‬
‫ע׳ תשכא ואילך((‪.‬‬
‫‪ (98‬ובשרשו מבחי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ושרשו מבחי׳‪ .‬או‪ :‬ובשרשו‬
‫הוא מבחי׳‪.‬‬
 ‫רפז‬ ‫ש״פ וישלח‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫וע״ב״״ זהו בחי׳ קימה בבחי׳ מ ל‪ /‬והיינו שבמל׳ מאיר מבחי׳ או״פ ועצמי דאוא״ס ב״ה‪.‬‬
‫וזהו ג״ב מה שההקמה היא ע״י יעקב‪ ,‬להיותו בחי׳ ב רי ח״' התיכון בו׳׳״‪ ,‬ה״ה‬
‫מ מ שיך מבחי׳ פנימי׳ הכתר‪ ,‬שהו״ע הברכה מלעילא להיות אתפ שטותא דהאי נקודה‬
‫כו׳י=»‪ ,‬וכמ שי״ת לקמן‪.‬‬

‫גם י״ל‪ ,‬דבחי׳ נקודה זהו בחי׳ המל׳ כמו שמתלבשת בבי״ע‪ ,‬דכל פרצופה היא בבחי׳‬
‫נקודה לגבי כמו שהיא באצי׳ כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬במאו״א*״ כ׳ דאבן הוא י׳ דאד׳‪ ,‬וידוע דש׳‬
‫אד׳ הוא בחי׳ נקודת המל׳ היורדת לברי׳ כו׳=״‪ .‬והענין הוא®״‪ ,‬דלהיות שאין ערך ברי׳‬
‫לגבי אצי׳‪ ,‬גם לבחי׳ המל׳ דאצי׳‪ ,‬שהיא מדה א׳ ממדות דאצי׳ בבחי׳ האלקו׳ כו׳‪ ,‬ע״כ‬
‫בהכרח שיתעלם אורה להיות רק כנקודה א׳ בלבד‪ ,‬ואז יכול להיות המשכה ושפע מבחי׳‬
‫המל׳ להתהוות נבראי׳ בע״ג‪ .‬וזשארז״לל ” בענין מיעוט הירח‪ ,‬לכי ומעטי א״ע®״‪ ,‬כי כדי‬
‫שתהא המל׳ בחי׳ ר א שי" לשועלים״־* בבי״ע להיות הנבראי׳ בבחי׳ גבול‪ ,‬הוצרך להיות‬
‫בחי׳ מיעוט וצמצום אור בעצמותה לגמרי‪ ,‬עד שאינה רק בבחי׳ נקודה א׳ לבד‪ ,‬והוא הנק׳‬
‫מולד הלבנהי־*‪ ,‬ואז תהי׳ מקור ורא ש לבי״ע כו׳‪ .‬וע״כ‪ ,‬גם כמו שנ ע שי ת בבחי׳ פרצוף‬
‫בבי״ע‪ ,‬ה״ז נחשב רק כמו נקודה לגבי אצי׳ כו׳‪ .‬והנה בזה יש ב׳ מדרי׳‪ ,‬הא׳‪ ,‬עצם בחי׳‬
‫המל׳‪ ,‬והיא הנקודה דמל׳ שבוקעת ו שוברת את הפרסא ויורד ת בראש הברי׳‪ ,‬שנע שית‬
‫בחי׳ עתיק לברי׳‪ ,‬וכמ״ש בע״ח שעמ״ז פ״ א־־*)וי״ ל דז״שי־* ואראה את אד׳ יושב על כסא‬
‫ריג‬ ‫כו׳‪ ,‬דכסה״ס־* הוא כח״ב״־* דברי׳״־׳‪ ,‬שבתוכה התלבשו׳ בחי׳ נקוד ת המל׳‪ ,‬שזהו ש׳ אד׳‬
‫כו׳(‪ ,‬וג ם בחי׳ זו מסתתרת בברי׳‪ ,‬כמ״ש בע״ח שם‪ ,‬והב׳‪ ,‬בחי׳ התפשטו׳ הארתה הוא שבא‬
‫בבחי׳ התלבשו׳ ממש בבי״ע‪ ,‬בבחי׳ התלבשו׳ כח הפועל בנפעל כו׳‪ ,‬דבחי׳ זו באה בבחי׳‬
‫העלם והסתר בלבושי׳ דבי״ע כר‪.‬‬

‫ויעקב עשה מצבה‪ ,‬כלים‪ .‬במאו״א‪ ,‬אבן נקודה‪ ,‬מצבה פרצוף‪ .‬נקוד ת המל׳‪ ,‬בחי׳‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫כתר מ ל׳)ו ש ר ש ה מעתיק‪ ,‬וי״ל שזהו בחי׳ אין שנ אצל באצי׳(‪ ,‬ועשאה מצבה‪,‬‬
‫בחי׳ ה תגלו ת המל׳‪ ,‬ע״י המשכת אור ע ליון)י ״ ל מבחי׳ פנימיות עתיק‪ ,‬או בד״כ מ שר ש‬
‫ומקור המל׳(‪ ,‬והו״ע הקימה דמל׳‪ .‬גם י״ל‪ ,‬דאבן חוא בחי׳ מל׳ כמו שהיא בבי״ע‪ ,‬ובזה‬
‫גו פ א י ש ב׳ מדרי׳‪ ,‬הא׳‪ ,‬נקודת׳־* הבוקעת הפרסא ונ ע שי ת ראש הבריאה‪ ,‬והב׳‪ ,‬התפשטות‬
‫הארתה המתלבש בבי״ע‪.‬‬

‫‪ (118‬א״ע‪ = :‬את עצמך‪.‬‬
‫‪ (119‬ע״פ אבות פ״ד מט״ו‪.‬‬
‫‪ (120‬ראה עץ חיים שער מז)שער סדר אבי״ע( פ״ד‪ .‬לקו״ת‬
‫שה״ש ח‪ ,‬ריש ע״ג‪.‬‬
‫‪ (121‬ראה גם תו״א יתרו קט‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (122‬בע״ח שעמ״ז פ״א‪ = :‬בעץ חיים שער מז פ״א)כ״ה בעץ‬
‫חיים דפוס שקלאוו‪ ,‬תק״ם‪ .‬בדפוסים שלפנינו‪ :‬פ״ו(‪.‬‬
‫‪ (123‬ישעי' ו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (124‬דכסה״ב‪ = :‬דכסא הכבוד‪.‬‬
‫‪ (125‬כח״ב‪ = :‬כתר חכמה בינה‪.‬‬
‫‪ (126‬ראה עץ חיים שער מו)שער כסא הכבוד( פ״א‪ .‬פ״ד‪.‬‬
‫‪ ( 127‬נקודת‪ :‬אוצ״ל‪ :‬נקודת המל'‪.‬‬
‫‪ (110‬כנ״ל)ע׳ רפה( ד״לכן נק׳ זה קימה לגבי המל‪ /‬להיות‬
‫שזהו ע״י המשכת אור עליון כר״‪.‬‬
‫‪ (111‬ע״ם תרומה כו‪ ,‬כח‪ .‬ויקהל לו‪ ,‬לג‪.‬‬
‫‪ (112‬ראה זח״ב נא‪ ,‬ב‪ .‬קעה‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת שה״ש יג‪ ,‬סע״א‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (113‬זהר ויקהל הנ״ל ‪ y‬רפה‪.‬‬
‫‪ (114‬מערכת א סעיף ד‪ .‬הובא בספר החקירה שבהערה ‪.70‬‬
‫‪ (115‬ראה מקדש מלך לזח״א א‪ ,‬א‪ .‬הובא בלקו״ת אמור‬
‫לב‪ ,‬ב‪ .‬דרושים לשמע״צ צב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (116‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א‬
‫ע' רצג‪ .‬ביאורי הזהר להצ״צ ח״א ע׳ תקיד‪ .‬םה״מ תרס״ט ע׳‬
‫קעט‪.‬‬
‫‪ (117‬חולין ס‪ ,‬ב‪.‬‬
 ‫וישלח יעקב‬ ‫רפח‬

‫קי( ו ה נ ה בעבודה י״ל‪ ,‬שז״ע־־■ פעולת נה״א בנה״ב בבחי׳ כפי׳ בפועל ממש‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לא‬
‫מה שפעל בעבודתו שלא ירצה בעניני׳ החומרי׳‪ ,‬כ״א מה שכופה א״ע בכפי׳‬
‫בפועל כו׳‪ .‬גם י״ל‪ ,‬שז״ע מצות מעשי׳ בלי שום כוונ ה ורצון פנימי‪ ,‬כ״א רק הקיום בפו״מ‬
‫כו׳‪ .‬וענין הנקודה‪ ,‬י״ל שזהו בחי׳ נקוד ת הלב‪ ,‬בחי׳ כנס״י‪ ,‬כמו שהיא בבחי׳ קטנות‪ ,‬דהיינו‬
‫בבחי׳ אמונה לבד‪ ,‬דע״ה שי ש בזה תוקף גדול‪ ,‬וכמו ויאמן העם ’־»‪ ,‬דבזכות האמונה נג אלו‬
‫כו׳״^י‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין בזה ה תגלו׳ אור‪ ,‬וכמ״ש בתו״א ד״ה זכור דעמלקי^י‪ .‬והרחבת הדעת‬
‫בעבודת ה׳‪ ,‬זהו הקמת המל׳‪ ,‬והו״ע הגאולה כו׳‪.‬‬

‫גם י״ל‪ ,‬דהתלב שות הארת המל׳ בבחי׳ כח הפועל בנפעל‪ ,‬ה״ז בבחי׳ העלם והסתר‪ ,‬שאין‬
‫האלקו׳ נראה ונגלה‪ ,‬שזהו לא רק מן ההתעלמו׳ דהאור האלקי‪ ,‬כנ״ל בענין מיעוט‬
‫הירח‪ ,‬כ״א מה שמתעלם ע״י הלבושי׳ דבי״ע כו׳‪ ,‬וכמו בעולם התחתון‪ ,‬שאין האלקו׳‬
‫נראה ונגל ה כלל‪ ,‬דע״ה שבכ״ד־־! י ש אור וחיות אלקי‪ ,‬ה״ז בבחי׳ הסתר לג מרי כר‪ ,‬שזהו‬
‫מצד התגברו׳ היש דעולם התחתון כר‪ .‬דבדוגמא כזאת בנפש הוא בהתלבשו׳ הנה״א‬
‫בנה״ב בחי׳^״ הסתר‪ ,‬שהכחות דנה״ב מתגברי׳ ומעלימי׳ ומסתירי׳ על הנה״א‪ ,‬דאז נק׳‬
‫נש״י בש׳ אסתר כו׳י«‪ .‬וכידוע דלפעמים נק׳ כנס״י בשם רחל־־י‪ ,‬ולפעמים בשם אםתר'«‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬כ שי ש התגלו׳ אור הנפש‪ ,‬שר צונו להכלל באוא״ס‪ ,‬שר שו ומקורו‪ ,‬נק׳ בשם רחל‪,‬‬
‫וכמו כרחל לפני גוזזי׳ נאלמהי־׳‪ ,‬דפי׳ נאלמה הוא ל׳ שתיקה־־׳‪ ,‬שהו״ע הביטול כר‪ ,‬וכמו‬
‫כצאן טבחה־־׳‪ ,‬שפו שטת צוארה ל ש חי ט ה״׳ ברצון פשוט‪ ,‬וכ״ה בכאו״א מישראל‪ ,‬שיהי׳‬
‫רצונו להבטל ולהכלל באורו ית׳ למהוי א׳ בא׳ כר‪ ,‬וכל זמן שהוא בהתגלו׳ ובהתלהבות‬
‫נק׳ בחי׳ רחל כר‪ .‬אבל בעת שאין הדבר בהתגלר‪ ,‬נק׳ בחי׳ אסתר כר‪ .‬ו הגם שי ש רצון זה‬
‫בכאו״א מישראל‪ ,‬אלא שמוסתר ונעלם׳*׳ כר‪ ,‬וההסתר הוא מהנה״ב‪ ,‬וכמ״ ש־י׳ כ שו שנה‬
‫בין החוחי׳‪ ,‬שהחוחים הם המונעים ומסתירי׳ את ה שו שנ ה‪ ,‬והם כל עניני העולם ומעשה‬
‫העוה״ז הנעשי׳ בכל לב ונפש‪ ,‬דבאמת צ״ל עשיית הדברי׳ הגשמי׳ בלא לב ולב כר־*׳‪,‬‬
‫שבכ״ד צ״ל כוונ ה אלקי׳‪ ,‬וע״ה שמוכרח אל הגשמי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אצ״ל בזה תאוה הג שמי׳‬
‫והחומרי׳‪ ,‬כ״א לקבל חיות מהאלקו׳ שבזה כר‪ .‬וכן בעסק מו״מ צ״ל בכוונה לש״ש‪ ,‬בכדי‬
‫שיוכל לעסוק בתר ולקיים מצות כר‪ ,‬וצריך לידע שהעיקר הוא ברכת ה׳ אשר היא תעשיר‬
‫כר**׳‪ ,‬וממילא לא יהי׳ מוטרד כ״כ בהעסק‪ ,‬באופן שלא יהי׳ לו מניעה ועכוב לתפלה בזמנה‬
‫ולעסק התר עכ״פ פ״א שחרית ופ״א ערבית כר־*׳‪ .‬אבל כאשר הדברים הג ש מי׳ נעשי׳ בכל‬

‫‪ (137‬ישעי׳ נג‪ ,‬ז)שם‪ :‬וכרחל(‪.‬‬
‫‪ ( 138‬ראה תיב״ע עה״פ‪.‬‬
‫‪ ( 139‬תהלים מד‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ (140‬ראה קה״ר פ״ג‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ (141‬אלא שמוסתר ונעלם‪ :‬בסה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה‬
‫‪ :1‬מ״מ ה״ז מוסתר ונעלם‪.‬‬
‫‪ (142‬שה״ש ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (143‬ע״פ לשון הכתוב ‪ -‬דברי הימים־א יב‪ ,‬לג וכפי׳‬
‫ויק״ר פכ״ה‪ ,‬ב ‪ -‬הובא בפרש״י שם‪ .‬וראה גם לקו״ת שלח מב‪,‬‬
‫ריש ע״ד‪.‬‬
‫‪ ( 144‬ע״פ משלי י‪ ,‬כב‪ .‬וראה לעיל פפ״ב )ע׳ רז(‪.‬‬
‫‪ (145‬מנחות צט‪ ,‬ב‪ .‬הלכות תלמוד תורה לאדה״ז פ״ג ס״ד‪.‬‬
‫וראה לעיל שם‪.‬‬
‫‪ (128‬שז״ע‪ :‬מדריגה הב‪ /‬התפשטות הארת המל׳ שבא‬
‫בהתלבשות ממש בבי״ע)שבסוף פק״ט(‪.‬‬
‫‪ (129‬שמות ד‪ ,‬לא‪.‬‬
‫‪ (130‬ילקוט שמעוני בשלח רמז רמ‪.‬‬
‫‪ (131‬תצוה פד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (132‬דע״ה שבכ״ד‪ = :‬דעם היות שבכל דבר‪.‬‬
‫‪ ( 133‬בחי׳‪ :‬בםה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה ‪ :1‬בבחי׳‪.‬‬
‫‪ (134‬הבא לקמן)עד סוף הפרק( הוא ע״פ לשון התו״א‬
‫שבהערה ‪) 1‬הובא לקמן בסוף הפרק‪ :‬״זהו מהדרוש ותוסף‬
‫אסתר״(‪.‬‬
‫‪ (135‬ראה ב״ר פע״א‪ ,‬ב‪ .‬שמו״ר פ״כ‪ ,‬א‪ .‬זח״ב כט‪ ,‬ב‪ .‬תניא‬
‫פמ״ה)סד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (136‬ראה שמו״ר פ״ל‪ ,‬ד‪.‬‬
 ‫רפט‬ ‫ש״פ וישלח‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ריד‬ ‫לב ונפ ש‪ ,‬ה״ה נק׳ חוחים‪ ,‬ומסתירים בחי׳ זו מל ה תגלו׳ כר‪ .‬והוא כמ״ש באגה״ק סי׳ ד׳‪ 6‬״‪,‬‬
‫דמפני שהלבי ש בחי׳ פנימי׳ נ קוד ת לבבו בזלעו״ז כו׳‪ ,‬והיא בחי׳ ערלה המכסה על הברית‬
‫)י״ל הכוונ ה על מ״ש בתו״א פ׳ תשא ד״ה שמאלו תחת ל ר א שי"'( ונקוד ה הפנימי׳ שבלב‬
‫כו׳«י'‪ .‬ועמ״ש בלק״ת ד״ה וידבר בו׳ במד״ס באוה״מ«'‪ ,‬ושם‪ ,‬דההתלבשו׳ וההסתר הוא‬
‫בכדי שעי״ז יהי׳ בירור הנה״ב)דכמו״ב הו״ע התלבשות המל׳ מה שמסתתרת בבי״ע‪ ,‬הוא‬
‫ע״י נוג ה ד בי״ ע)ד ה תג ברו׳ הי שות הוא מנוג ה כו׳‪ ,‬ועמ״ש בלק״ת בהבי׳ דר א שי המטות״־'(‬
‫ו הכוונ ה הוא בכדי לברר כו׳(‪ ,‬והוא ע״י התפלה ברשפי אש וצמאון וצעקת הלב כו׳)ו הנ ה‬
‫מ שנת״ל‪ ,‬זהו מהדרו ש ותוסף א ס תר'־'‪ ,‬דמבו׳ שם שההסתר הוא על בחי׳ פנימי׳ הלב‪ ,‬וכ״נ‬
‫הכוונה בדרו ש במד״ס הנ״ל^־'‪ ,‬והבירור הוא ע״י רשפי אש וצעקת הלב בתפלה‪ ,‬שהו״ע‬
‫הת שו׳ כו׳‪ ,‬וי״ל שזהו להפריד הרע כ״כ עד שהטוב יתעלה באצי׳ כו׳‪ ,‬וע״ש בהביאור־־'‪.‬‬
‫אמנם כמו״ב הוא גם בחיצוני׳ הלב שמסתתרת בנה״ב‪ ,‬שהוא לצורך הבירור ע״י העבודה‬
‫בבחי׳ ה שג ת אלקו׳ והתעוררו׳ אהוי״ר כאו״א לפי מדריג תו כו׳(‪ .‬והנקודה י״ל שזהו‬
‫המשכת הארה מלמע׳ לעורר את הרצון‪ ,‬וכמו עד יערה עלינו רוח ממרוםי־'‪ ,‬וכמו‬
‫ההתעוררו׳ שבא פתאום על נפ שו כו׳‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת ד״ה אדם כי יקריב יעו״ש‪.155‬‬

‫ובעבודה י״ל דוג מ ת ענין ההתלבשות הוא הכפי׳ בפועל‪ ,‬ו הנקודה היא נקוד ת‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫הלב בבחי׳ אמונה‪ .‬גם י״ל‪ ,‬התלבשות היא התעלמות הנה״א בנה״ב‪ ,‬בחי׳ אסתר‪,‬‬
‫רחל בחי׳ ה תגלות הרצון לאלקות‪ ,‬ואסתר הוא כשהנה״ב מסתיר‪ .‬והוא בכדי שיהי׳ הבירור‬
‫ע״י תפלה‪ .‬והנקודה י״ל שהיא האתעדל״ע לעורר האתעדל״ת‪.‬‬

‫י״ל‪ ,‬ע״פ מ״ש במ״א״־' בענין ותפול לפני רג ליוי־'‪ ,‬שבזה״ג כנס״י היא בבחי׳‬ ‫קיא( ו ע ו ד‬
‫נפילה‪ ,‬והו״ע סוכת דוד הנופלת כו׳״־'‪ .‬כי הנה במ״ת כתי׳״־' פב״פ דבר ה׳‬
‫עמכם‪ ,‬שהי׳ הקב״ה עם כנס״י בבחי׳ פב״פ‪ ,‬וכן הי׳ כ״ז״״' ביהמק״ד‪ .‬ובחי׳ פנים של הנפש‬
‫הוא ה תג לו׳ הכחות פנימי׳ שלה‪ ,‬דהיינו התגלו׳ החיות ש ל ה)ו כ מו עד שיאדימו פניו'־'‪,‬‬
‫ש מ תגל ה בזה החיות פנימי כו׳(‪ ,‬ומה שהוא רצונה וחפצה האמיתי כו׳‪ ,‬וכמו שבפנים הוא‬
‫עיקר גי לוי חיות הנפש וגי לוי כל החושים ראי׳ ושמיעה כו׳‪ ,‬משא״ב מה ש אינו כ״כ חפץ‬

‫הנפש מצ״ע הוא בבחי' אור כו׳‪.‬‬ ‫‪ (146‬קה‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (149‬במדבר ב‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (150‬פב‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (151‬תו״א מגילת אסתר שבהערה ‪.1‬‬
‫‪ (152‬לקו״ת במדבר שם‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (153‬לקו״ת שם ג‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (154‬ישעי' לב‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (155‬לקו״ת ויקרא ב‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ (156‬אוה״ת מגילת אסתר שבהערה ‪ . 1‬ובשינויים ‪ -‬לקו״ת‬
‫תצא מ‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (157‬אסתר ח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (158‬עמוס ט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (159‬ואתחנן ה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (160‬כ״ז‪ = :‬כל זמן‪.‬‬
‫‪ (161‬ראה פרי עץ חיים שער השופר פ״א‪.‬‬
‫הענינים הוא ירידה ושבירה גדולה לגבי מהות הנפש‪ ,‬שהרי‬
‫‪ ( 147‬פה‪ ,‬סע״ד‪ .‬וז״ל‪ :‬״ברית הוא ענין התקשרות‪,‬‬
‫ובקדושה הוא ענין התקשרות נפשו בשרשו וחיותו‪ ,‬ובהפך‬
‫זלע״ז‪ ,‬הוא ההתקשרות בתאוות עוה״ז ותענוגות בנ״א״‪.‬‬
‫‪ (148‬עכ״ל אגה״ק שם‪ .‬וראה סה״מ תרפ״ג ותש״ז‬
‫שבהערה ‪ :1‬שהביאור בזה הוא כמ״ש בתו״א ד״ה שמאלי תחת‬
‫לראשי‪ ,‬שענין הברית הוא התקשרות עצמי׳‪ ,‬וכמו עד״מ ששני‬
‫אוהבים נאמנים כורתים ברית זל״ז‪ ,‬הרי מתחלה היו ג״כ‬
‫אוהבים‪ ,‬שה״ה כורתים ברית זל״ז‪ ,‬ורק הברית הוא התקשרות‬
‫עצמית שלמע' מטו״ד‪ ,‬שגם אם יהי' איזה דבר שיסתיר‬
‫אהבתם‪ ,‬הנה זהו״ע הברית שהוא ההתקשרות עצמי שלמע'‬
‫מטו״ד‪ ,‬ששום דבר לא יפריד אהבתם‪ ,‬שכמו״כ הוא הברית‬
‫דקדושה‪ ,‬שהוא ההתקשרות עצמי דנשמות לאלקות‪ ,‬וישנו גם‬
‫הברית בלעו״ז‪ ,‬והוא בהנה״ב בההתקשרות עצמי' שלו לעניני‬
‫עוה״ז‪ ,‬שהנה״ב הוא ארצי ובהמי בעצם מהותו‪ ,‬שכל אלו‬
 ‫וישלח יעקב‬ ‫רצ‬

‫ורצון הנפש‪ ,‬אלא על צד ההכרח‪ ,‬או אגב ג ר ר א ובקרירות‪ ,‬הם בחי׳ אחורי׳ של הנפש‪,‬‬
‫שאין שם אלא חיות מועט‪ .‬כך הנה בזמן בהמ״ק הי׳ כללו׳ נפ שו ת י שר אל בטבעם נמשכים‬
‫לעבודת ה׳‪ ,‬לאה׳ אותו‪«2‬י ולדבקה ב^® ‘ מרצונ ם והפצם האמיתי‪ ,‬שזה הוא עיקר חיות‬
‫הנפש‪ ,‬וצרכי עוה״ז לא הי׳ אצלם כ״א ע״צ*®* ההכרח ודרך עראי וקרירות‪ ,‬שלא הי׳ חיות‬
‫הנפש בזה אלא דבר מועט‪ ,‬ונק׳ בחי׳ זו ידך בעורף אויבך כו׳®^*‪ ,‬וכמ״ש במ״א־־י‪ .‬והי׳‬
‫אצלם בחי׳ ראי׳ ושמיעה באלקו׳‪ ,‬וכמו של ש פעמים בשנה יראה כו׳י® ‘‪ ,‬דכשם שבא‬
‫ליראות כך בא לראות®־־‪ ,‬שראו ממש גי לוי אוא״ם בבהמ״ק‪ ,‬ועי״ז הי׳ עבודתם כל השנה‬
‫בבחי׳ ראיית המהות דאלקו׳‪ ,‬בעין השכל דבלבא®־•‪ ,‬בבחי׳ התאמתות ממש כו׳‪ ,‬שעי״ז הוא‬
‫הביטול בבחי׳ השתחוואה‪ ,‬שהו״ע ביטול פנימי ממ ש כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״־י‪ .‬ובחי׳ שמיעה‬
‫דבזמן בהמ״ק הי׳ זה בבחי׳ ה שג ה פנימי׳ בעצם הענין האלקי‪ ,‬ולא בבחי׳‬ ‫הו״ע השגה‬
‫תפיסת ההשגה לבד‪ ,‬כ״א מה שתופס ו מ שיג עצם הענין האלקי ה מו שג כר‪ ,‬שז״ע ה תגלו׳‬
‫כח השמיעה כר‪ ,‬דבה שגה זו מאיר האור מן המוח אל הלב‪ ,‬שיהי׳ לבו חפץ באמת באלקו׳‬
‫לדבקה בו‪ ,‬ולא רק מצד הכרח השכל שמכריח את הלב לאה׳ מצד ההשגה‪ ,‬כ״א שהלב‬ ‫רטו‬
‫עצמה חפצה באמת כר‪ ,‬מפני שמאיר ו מו רג ש בה האור האלקי כר‪ .‬וז״ע התגלו׳ הכחות‬
‫פנימי׳ של הנפש וחפצה האמיתי באלקר‪ ,‬וממילא כל עניני עוה״ז הן כדבר טפל לגמרי‬
‫כר‪ .‬משא״כ בזה״ג הוא להיפך ממש‪ ,‬כי טבע נפ ש האדם להמשך אחר צרכי גו פו ועניני‬
‫עוה״ז‪ ,‬ואפי׳ מה שעושה טוב וסור מרע® ’־‪ ,‬ומעורר את האה׳ לה׳ לדבקה בו ובתורתו‪ ,‬הוא‬
‫מצד יגיעת הנפש‪ ,‬ש מייג ע א״ע בעמל ויגי ע ה להתבונן בגדול ת ה׳ להטות לבבו‪ ,‬ונק׳‬
‫לעשותה לאה׳®־־‪ ,‬שהיא הע שוי׳ רק ע״י התבוננו׳‪ ,‬לא שהלב חפץ בעצמה‪ ,‬כ״א מצד הכרח‬
‫ה שג ת המוח כר‪ ,‬וכמ״ש בתו״א בד״ה זכור דעמלק® ’־‪ .‬ונק׳ בחי׳ זו אחור‪ ,‬וכמ״ש*־־ כי פנו‬
‫אלי עורף‪ ,‬פי׳־י־‪ ,‬דאפי׳ מה שפנו אלי‪ ,‬הוא בבחי׳ עורף‪ ,‬שהוא בבחי׳ חיצוני׳ ואחורי׳‪,‬‬
‫שאינו אלא היות מועט כר‪ .‬וז״ש־ל־ אני י שנ ה בגלותא‪ ,‬שכמו בשינה שמתעלמי׳ הכחות‬
‫דראי׳ ושמיעה‪ ,‬כמו״ב בזה״ג‪ ,‬בחי׳ ראי׳ הוא בבחי׳ העלם לג מרי כ ר )רק בנ שמות‬
‫הגבוהות‪ ,‬והן נ שמו׳ דאצי׳‪ ,‬שהן בבחי׳ בני חורין כריל־(‪ ,‬וגם בחי׳ שמיעה הוא בבחי׳‬
‫חיצוני׳‪ ,‬היינו בבחי׳ תפיסת ההשגה לבד‪ ,‬ד ה שג ה זאת אינה מאירה בלב‪ ,‬רק צריכי׳‬
‫להביאה אל הלב כו׳‪ ,‬ומה שבא אל הלב הוא בחי׳ הארה לבד מן ההשגה כר‪ .‬וע״ה שזה‬
‫פועל התעוררו׳ הלב‪ ,‬ה״ז בבחי׳ חיצוני׳ לבד כר‪ ,‬וממילא א״ז פועל כ״כ הביטול בחיצוני׳‬
‫וג ש מי׳ העולם‪ ,‬כ״א בבחי׳ ביטול היש בלבד‪ ,‬ובפרט לאחר התפלה שחולפת ועוברת האה׳‬
‫כ ר־־־) ו י ש בזה כמה חילוקי מדרי׳ בהעבודה בעת התפלה והר שימו הנ שארת מזה על כל‬

‫לקמן פקפ״ב )ח״ב ע׳ תקיא(‪.‬‬ ‫‪ ( 162‬עקב י‪ ,‬יב )ושם‪ :‬ולאהבה(‪.‬‬

‫‪ (171‬ראה תו״א משפטים עה‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (172‬וסור מרע‪ :‬כ״ה גם באוה״ת מגילת אסתר שם‪.‬‬
‫ובלקו״ת תצא שם‪ :‬וסר מרע‪.‬‬
‫‪ (173‬פד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (174‬ירמי׳ ב‪ ,‬כז‪.‬‬
‫‪ (175‬ראה גם לקו״ת אחרי כו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (176‬שה״ש ה‪ ,‬ב‪ .‬זח״ג צה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (177‬ראה גם לקמן פשס״ח )ח״ג ‪ y‬א׳כא(‪ .‬םה״מ תרס״ח‬
‫‪ y‬רסג‪ .‬עת״ר ‪ y‬שבג‪ .‬ע׳ תמג‪ .‬עטר״ת ע׳ שפד‪.‬‬
‫‪ ( 163‬שם יא‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (164‬ע״צ‪ = :‬על צד‪.‬‬
‫‪ (165‬ויחי מט‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (166‬ראה תו״א ויחי מה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ ( 167‬משפטים כג‪ ,‬יז‪ .‬תשא לד‪ ,‬כג‪ .‬פ' ראה טז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ ( 168‬חגיגה ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (169‬ראה זח״ב )רע״מ( קטז‪ ,‬ב‪ .‬נתבאר במאמרי אדמו״ר‬
‫הזקן הקצרים ע׳ שפו‪ .‬וראה לקמן ח״ה ‪ 7‬וא׳קצח‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ ( 170‬ראה לקו״ת ברכה צח‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ תרל״ג ח״ב ‪ y‬תסד‪.‬‬
 ‫רצא‬ ‫ש״פ וישלח‪ ,‬ה׳תער״ג‬

‫היום כו׳‪ ,‬וכמ״ ש במ״א» ”(‪ .‬ובחי׳ זו נק׳ נפילה לגבי מהות הנפש‪ ,‬שמצ״ע‪ ,‬לפי מקור חוצבה‪,‬‬
‫ראוי להיו ת בטבעה כשלהבת העולה מאלי׳יי ‘ לדבקה בו‪ ,‬אלא כ״ז הוא לפי שנפלה וירדה‬
‫בסתר המדריגה תחת ממשלת הגוף והנה״ב‪ ,‬והיא אצלם במאסר ובגלו ת בו‪/‬‬

‫והנה‪ ,‬ה׳ מתיר אסורים״* ‘ וסומך נופלים>»*‪ ,‬שסומך את נ ש״י להקימם מנפילתם לשוב אל‬
‫ה׳ להיות בבחי׳ פב״פ‪ ,‬וההמשכה היא ע״י המצות‪ ,‬שהן רצה״ע‪ ,‬ה״ה מעוררי׳ את‬
‫הרצון בנפ ש בבחי׳ אה״ר‪ ,‬שזהו בד״ב התגלו׳ עצם הנפש‪ ,‬ועי״ז יהי׳ ה תגלו׳ בחי׳ הכהות‬
‫פנימי׳ הנ״ל‪ ,‬להיות עיקר ענינו וכל חפצו ור צונו באלקו׳ בו‪ /‬אמנם‪ ,‬ארז״ל** ‘ אם י שר אל‬
‫עושין ת שו׳ נגאלין‪ ,‬דהכח מלמע׳ שע״י המצות‪ ,‬זה מספיק בנ שמו׳ גבוהות‪ ,‬דמ״מ מאיר‬
‫בהם אור הנפש‪ ,‬ומתפעל מהאור המאיר ע״י המצות כר‪ ,‬אבל בנשמו׳ שמבחי׳ עקביים‪,‬‬
‫הרי מצד הסתר הנה״ב‪ ,‬אין האור דמצות נ רג ש בהם להיות מתפעלים מזה‪ ,‬ו כ מ״ ש״ ‘ ואני‬
‫בער ולא אדע‪ ,‬שאינו יודע ו מרגי ש כר‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב** ‘ ‪ ,‬וע״כ צריך תשו׳ דוקא‪ ,‬שהו״ע‬
‫התעוררו׳ ר״ר** ‘ על הנפש להקימה מנפילתה‪ ,‬וכמ״ש״*' השיבנו כו׳ חדש ימינו כקדם כר‪.‬‬
‫וההתעוררו׳ על התשר‪ ,‬י״ל שזהו מבחי׳ נקודת המל׳ שיורד ת לבי״ע כר‪ .‬וכ״ז הוא בבחי׳‬
‫המל׳ כ מו שיורד ת לבי״ע‪ ,‬דבד״כ היא בבחי׳ נקודה לבד לגבי כמו שהיא באצי׳ כ ר ) ר ק‬
‫שבזה גופ א יש ב׳ מדרי׳‪ ,‬עצם נקודת המל׳‪ ,‬ובחי׳ התפשטו׳ הארתה כר‪ ,‬כנ״ל״ “(‪.‬‬

‫ועוי״ל‪ ,‬דהנה בזה״ב הי׳ גילוי בחי׳ הפנים‪ ,‬היינו החפץ לאלקות‪ ,‬וראי׳ דחכ׳‪,‬‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫ושמיעה היינו ה שגה פנימיות‪ ,‬ובזה״ג הפנימיות בהעלם‪ ,‬והאהבה באה ע״י‬
‫יגיעת ה שגה‪ ,‬שהיא אהבה העשוי׳‪ .‬וזה נק׳ נפילה‪ .‬וה׳ סומך נופלים‪ ,‬ע״י מצות‪ ,‬ובנשמות‬
‫דעקביים ע״י התשובה‪ .‬וההתעוררות על ת שו׳ י״ל שזהו מנקוד ת המל׳‪.‬‬

‫רטז‬ ‫יעקב הקים בחי׳ המל׳‪ ,‬שעשאה מצבה‪ ,‬בבחי׳ פרצוף כר‪ ,‬ו היינו בחי׳ המל׳‬ ‫א מנ ם‬ ‫קיב(‬
‫כמו שהיא למע׳ מהתלבשו׳ בעולמו׳ כר‪ .‬דהנה‪ ,‬מה שמתלבש בעולמו׳ הוא‬
‫בחי׳ הארה לבד‪ ,‬אבל עצם המל׳ היא למע׳ מהתלבשר‪ ,‬ונק׳ סובב לגבי בי״ע־־י‪ ,‬וכמ״שי* ‘‬
‫כי נ שגב שמו‪ ,‬דבחי׳ שמו עצמו הוא נ שגב ומרומם מהעולמר‪ ,‬ורק הודו וזיוו הוא על‬
‫ארץ ו שמים כר״* ‘‪ .‬וז״ש״״ ‘ )י ר מי׳ י׳ י׳( אלקי׳ חיים ומלך עולם‪ ,‬פי׳ מה שהוא אלקי׳ חיים‪,‬‬
‫שנמ שך מ מנו חיות להיות מתלבש בכל נברא בפנימיותו ממש‪ ,‬ולכן אלקי׳ ל׳ רבים ‘ ״‪,‬‬
‫ע״ש ריבוי התחלקו׳ החיות לכל נברא כנודע‪ ,‬ה״ז רק מבחי׳ מלך עולם‪ ,‬היינו בחי׳ המל׳‪,‬‬
‫שהארה מבחי׳ מל׳ נמ שך להיות בבחי׳ התלבשו׳ כר‪ ,‬אבל שמו עצמו הוא נשגב‪ ,‬וכמו‬

‫‪ = (185‬רחמים רבים‪.‬‬ ‫‪ (178‬ראה תו״א שבהערה ‪ .166‬תצוה פג‪ ,‬ד‪ .‬לקו״ת בהר מ‪,‬‬
‫‪ (186‬איכה ה‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫א‪ .‬דרושים לשמע״צ פו‪ ,‬ד‪ .‬לקמן פרנ״ב )ח״ג ‪ 7‬תשב(‪ .‬ח״ו ע׳‬
‫‪ (187‬ספק״ט )ע׳ רפז(‪.‬‬ ‫וא׳שסה‪.‬‬
‫‪ (188‬ראה תו״א ויקהל קיד‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (179‬ע״פ רש״י בהעלותך ח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (189‬תהלים קמח‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪ (180‬תהלים קמו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (190‬ח״ש ‪ ..‬בבי״ע כר‪ :‬לשון לקו״ת אמור לא‪ ,‬ג ‪ -‬עם‬ ‫‪ (181‬נוסח תפילת העמידה‪.‬‬
‫הוספות ושינויים כף‪.‬‬ ‫‪ (182‬סנהדרין צז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (191‬פרש״י וירא כ‪ ,‬יג‪ .‬וישלח לה‪ ,‬ז‪ .‬וראה תו״א וארא נו‪,‬‬ ‫‪ (183‬תהלים עג‪ ,‬כב‪.‬‬
‫סע״א ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (184‬פמ״ו)סו‪ ,‬סע״א(‪.‬‬
 ‫וישלח יעקב‬ ‫רצב‬

‫במלכותא דארעא־«> אין המלך נתפס ב אנ שי המדינה כר‪ ,‬וחוקי המלך‪ ,‬שזהו חיות וקיום‬
‫העם‪ ,‬ה״ז רק הארה כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪,193‬‬

‫ובזה יובן ענין ד׳ רבתי דאחד*־ ‘‪ ,‬שרו מז לבחי׳ מל׳ כנודע‪ .‬וא״כ צ״ל מש״א אח״כ‬
‫בשכמל״ריי‪ ,‬הלא כבר נרמז ענין מלכו תו ית׳ בד׳ רבתי דאחד‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬כי‬
‫הד׳ רבתי רומז על בחי׳ עצם מדת מל׳ ית׳‪ ,‬שהוא למע׳ מהתלבשו׳ בבי״ע‪ ,‬ולכן הד׳ סטרין‪,‬‬
‫מזרח מערב צפון דרום'»'‪ ,‬הם בטלי׳ שם במציאו׳ כר‪ ,‬וכנודע‪ ,‬שזה שהיש תופס מקום‪,‬‬
‫זהו לגבי האור האלקי שבא בבחי׳ התלבשו׳ בעולמו׳ כר‪ ,‬אבל לגבי בחי׳ סובב‪ ,‬אין היש‬
‫תופס מקום כלל‪ ,‬והכל בטל במציאו׳ כר‪ .‬ומש״א בשכמל״ו‪ ,‬זהו ההארה דמל׳ שבאה בבחי׳‬
‫התלבשו׳ בבי״ע כר‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬ד׳ רבתי הוא בחי׳ ג ד לו ת הדבור‪ ,‬והוא כח ה ד בו ר״ ‘‪ .‬וכידועי® ‘ דאותי׳ הדבור‬
‫הקבועים ב פ ה״ ‘ ‪ ,‬הם רק המשכה ו ה תגלו׳ מהאותי׳ הרוחני׳ שבנפש‪ ,‬שהן הכ״ב‬
‫אותי׳ שבנפש הכלולין בעצמותו‪ ,‬וזה עיקר בחי׳ כח הדבור שי שנו באדם גם בשעה ש אינו‬
‫מדבר כר‪ .‬וכמו״ב הוא בבחי׳ דבור העליון‪ ,‬הם כ״ב אותי׳‪ ,‬שהן כ״ב מיני המ שכות ו ה תגלו׳‬
‫חיות שונו ת זמ״ז״״‪ ,‬שהם מחי׳ את כל העולמו׳״״‪ ,‬וכמ״ש ‘ ״ ואתה מחי׳ את כולם‪ ,‬אתה‬
‫הן האותי׳ מא׳ עד תי״ו‪ ,‬וה׳ מוצאות כו ״ ״‪ .‬ויש בהם ב׳ מדרי׳‪ ,‬בחי׳ כח הדבור‪ ,‬ו ה תגלו׳‬
‫הדבור‪ ,‬והן בחי׳ חומר וצורה‪ ,‬וכמ״ש באגה״ק סי׳ ה׳ ד״ה ויעש דוד שם*״‪ ,‬דחומר האותי׳‬
‫הוא חיצוני׳ הבל הלב‪ ,‬שנע שה קול‪ ,‬ונחלק לכ״ב הברות כר‪ ,‬ו צור ת האותי׳ הוא בחי׳ כח‬
‫הדבור שבנפש כר‪ .‬וידוע דצורה וחומר הן בחי׳ אור וכלי*״‪ ,‬דחומר האותי׳ הן בחי׳ כלים‪,‬‬
‫שמהם נתהווה חומרי׳ העולם ומציאותו‪ ,‬שז״ע בדבר ה׳ שמים נ ע שו כר*״‪ ,‬וצורת האותי׳‬
‫הוא בחי׳ האור‪ ,‬שזה פועל הביטול בנבראי׳ כר‪ ,‬וכמ״ש בתו״א ד״ה מזוזה מי מי ף״‪ .‬ומבו׳‬
‫במ״א ’ ״‪ ,‬שזהו מה שהחכ׳ תעוז לחכם יו תר מעשרה שליטים שבעיר*״‪ ,‬שהן הע״מ‪,209‬‬
‫להיות מציאו׳ העולמר‪ ,‬והחכ׳ תעוז כר‪ ,‬להיות בחי׳ הביטול כר‪ ,‬והוא בחי׳ הביטול‬
‫שמבחי׳ חפץ ורצון ה׳‪ ,‬שלמעלה מהביטול שע״פ ה שגה כ ר)ו כ מ ״ ש במ״א״״ בענין ב׳ בחי׳‬
‫חיות‪ ,‬שמבחי׳ בינה ומבחי׳ חכ׳ כר(‪ .‬וז״ע מה שהד׳ רבתי הוא הביטול דיחו״ע כו׳‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫ונמצא‪ ,‬דד׳ רבתי הוא בחי׳ גי לוי האור‪ ,‬ושיהי׳ ביטול בעולמו׳ כו׳‪.‬‬

‫‪ (202‬ראה זהר ח״א טו‪ ,‬ב‪ .‬ח״ב רסא‪ ,‬א‪ .‬תניא שעהיוה״א‬
‫פ״ב‪.‬‬
‫‪ (203‬קז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (204‬ראה סידור עם דא״ח עג‪ ,‬ג ואילך‪ .‬סה״מ תרט״ו ע'‬
‫לח‪ .‬תרנ״ו ע׳ שכב‪ .‬תרפ״ב ע' שפח‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (205‬תהלים לג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (206‬מקץ מא‪ ,‬ד‪ .‬מב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (207‬ראה סה״מ תרס״ג ח״א ע׳ קו ואילך‪.‬‬
‫‪ (208‬קהלת ז‪ ,‬יט )בשינוי(‪.‬‬
‫‪ = (209‬העשרה מאמרות )ראה קה״ר עה״פ‪ .‬וראה לעיל‬
‫פ״ו)ע׳ יג(‪ .‬לקמן פרמ״ה )ח״ג ע׳ תרעט(‪ .‬סה״מ תרע״ח ע'‬
‫קעה(‪.‬‬
‫‪ (210‬ראה סה״מ תרס״ג שם ע׳ קי ואילך‪.‬‬
‫‪ (192‬ע״ם ברכות נח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 193‬ראה לקו״ת שם‪.‬‬
‫‪ ( 194‬ואתחנן ו‪ ,‬ד‪ .‬מסורה גדולה ואתחנן שם‪ .‬זהר ח״א יב‪,‬‬
‫א‪ .‬ח״ג רלו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 195‬פסחים נו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 196‬ראה ברכות יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 197‬ראה אמרי בינה שער הק״ש פס״ו)צד‪ ,‬ב(‪ .‬פס״ז)צה‪,‬‬
‫ג(‪ .‬פס״ח ואילך )צו‪ ,‬א ואילך(‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי‬
‫ואתחנן ‪ 7‬רלב ואילך‪.‬‬
‫‪ (198‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת חנוכה שבהערה ‪ . 1‬וראה‬
‫המשך תרס״ו ‪ 7‬תקפט ואילך שכנראה‪ ,‬מיוסד‪ ,‬על אוה״ת שם‪.‬‬
‫‪ ( 199‬ראה ספר יצירה פ״ב מ״ג‪.‬‬
‫‪ (200‬ראה תניא שעהיוה״א פ״א‪ .‬פי״א־יב‪.‬‬
‫‪ (201‬נחמי׳ ט‪ ,‬ו‪.‬‬
 ‫רצג‬ ‫ש״פ וישלח‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫ד׳ הוא מל׳ דלת‪ ,‬שהמל׳ היא הדלת והפתח שבה וע״י הוא ההמשכה ו ה ה תגלו׳‬ ‫והנה‬
‫ומבו׳ במ״א‪>2‬־‬ ‫מאצי׳ לבי״ע‪ ,‬ע״י פתיחת הדלת‪ ,‬וכן ההעלאה מבי״ע לאצי׳‬
‫בענין דכל השערים הי׳ להם דלתות‪ ,‬לבד פתחו של אולם שלא הי׳ לו דלתותי ‘^‪ ,‬כי הנה‬
‫השערים הם שערי ההשפעה כר‪ ,‬והדלתות הם לסגור השער כו׳‪ ,‬כי לפעמים נסגרים‬
‫השערים־ג^‪ ,‬לפי מעשה התחתוני׳ כר‪ ,‬אבל פתח האולם לא הי׳ לו־י^ דלתות‪ ,‬שתמיד הי׳‬
‫פתוח‪ ,‬לפי שהוא רומז לההשפעה היו צ א ה״־ תמיד בלי הפסק ובלי מעצור כר‪ ,‬שזהו‬
‫ההמשכה מבחי׳ עצמו׳ אוא״ם שלמע׳ מם׳ ההשתל׳ כר‪ .‬והענין הוא בבחי׳ המל׳ שנק׳ דלת‪,‬‬
‫ריז‬ ‫שלפעמים נסגר כר‪ ,‬והו״ע כהדין טיקלא דאסתחרת קמי׳ כר**־‪ ,‬וכמ״ש במ״אי'‪ ,2‬וי״ל‬
‫דהדלת הוא בחי׳ מל׳ שבמל׳‪ ,‬שזהו בחי׳ המסר והפרסא כר‪ ,‬וכמ״ש הפרד״ם״־־ בערך‬
‫פרוכת‪ ,‬שזהו בחי׳ תחתונה שבמל׳ כר‪ .‬אך ענין ד׳ רבתי‪ ,‬י״ל שזהו כענין ההמשכה דפתחו‬
‫של אולם‪ ,‬והיינו המשכת בחי׳ עצמו׳ אוא״ם‪ ,‬והוא שהמסך והפרסא לא יסתירו‪ ,‬ויהי׳‬
‫גי לוי אוא״ם כר‪ ,‬והו״ע הביטול דבחי׳ רצון וחפץ ה״^־‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬רק דפתחו של אולם הוא‬
‫הגילוי בבחי׳ א״ם ובבחי׳ בל״ג‪ ,‬והד׳ רבתי‪ ,‬שהוא הגילוי דמל׳‪ ,‬י״ל שזהו מה שבא בבחי׳‬
‫או״פ ובבחי׳ מדה ו שיעור כר‪ .‬ובעבודה^ “ הו״ע כל המאריך בא׳«־>‪ ,‬דהיינו להאריך‬
‫ולהרחיב דעתו ובעומק לבו עד מקום שיד שכלו מגעת‪ ,‬איך ש אני ה׳ לא שניתי^־־ ממש‬
‫כמו קודם ברה״ע‪ ,‬כי גם עתה בשמים ממעל ובארץ מתחת אין עודי “‪ ,‬כי כולא קמי׳ כלא‬
‫ממש חשיבי־ “‪ ,‬כי רק הודו וזיוו לבד על הארץ ושמיםי«>‪ ,‬ואי לזאת הכל בטלים אצלו‬
‫ית׳‪ ,‬ואליו תכסוף נפ ש כל חי כר‪ ,‬שע״י כ״ז יהי׳ בבחי׳ רצון לה׳ לבדו‪ ,‬וכמ״ש® “ מי לי‬
‫בשמים כר‪ ,‬וכמ״ש בתו״א בד״ה זכור דעמלקי־־‪.‬‬

‫ו ז ״ ע הקמת המל׳‪ ,‬שעשאה בבחי׳ פרצוף‪ ,‬להיות המל׳ בבחי׳ גי לוי אור‪ ,‬וה״ז היפך מ הגל‬
‫שעשה לבן‪ ,‬שרצה להיות בחי׳ העלם והסתר לגמרי כר‪ ,‬ויעקב‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הקים בחי׳‬
‫המל׳ להיות מנקודה פרצוף‪ ,‬שז״ע המצבה‪ ,‬להיות בחי׳ המל׳ כמו שהיא באצי׳‪ ,‬שהיא בחי׳‬
‫גי לוי אור‪ ,‬ולהיות בה וע״י גילוי אלקר בעולמו׳‪ ,‬שיהי׳ היחוד והביטול דה׳ אחד כו׳‪.‬‬
‫ועמ״ש הש״ך עה״תי®‪ ,‬ד הג ל בגימט׳ ה׳ אחד«^־‪ ,‬דכאשר יש היחוד דה׳ אחד‪ ,‬אין הגל‬
‫והפרסא מפסיק כלל כר‪ .‬וזה הי׳ עבודתו בבית לבן‪ ,‬להמשיך גי לוי אוא״ם מבחי׳ לובן‬
‫העליוף־^‪ ,‬ולהיות קימת המל׳‪ ,‬שתהי׳ כמו שהיא באצי׳‪ ,‬שמאיר בה גילוי אור‪ ,‬ובה וע״י‬
‫נ מ שך הגילוי גם בבי״ע‪ ,‬להיות בהם בחי׳ הביטול‪ ,‬וכנ״ל שז״ע צורת האותי׳‪ ,‬שמהם‬

‫‪ (220‬שער כג)שער ערכי הכינויים( פרק יז‪ .‬וראה הגהות‬
‫לד״ה פתח אליהו שבתו״א תרנ״ח ‪ y‬צה‪ .‬םה״מ תרנ״ט ‪ y‬מה‪.‬‬
‫עת״ר ע׳ רנט‪.‬‬
‫‪ (221‬תהלים קלה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (222‬הבא לקמן הוא ע״פ לשון התו״א דלקמן בסוף הקטע‪.‬‬
‫‪ (223‬מלאכי ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (224‬ע״פ ואתחנן ד‪ ,‬לט‪.‬‬
‫‪ (225‬ע״פ דניאל ד‪ ,‬לב‪ .‬זח״א יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (226‬תהלים עג‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ (227‬תצוה פד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (228‬וז״ל‪ :‬הג״ל סודו ט״ל עם הכולל שסודו הוי׳ אחד‪.‬‬
‫‪ (229‬ראה לעיל פק״ז)ע׳ רעו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (211‬והנה ‪ ..‬ובלי מעצור כר‪ :‬לשון אוה״ת חנוכה שכח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ואתחנן ח״ו ‪ y‬ב׳רפ ואילך‪.‬‬
‫‪ (212‬ראה לקו״ש חט״ז ‪ y 447‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (213‬לקו״ת שה״ש לד‪ ,‬סע״ד ואילך‪.‬‬
‫‪ (214‬מדות פ״ב מ״ג‪.‬‬
‫‪ (215‬נסגרים השערים‪ :‬בלקו״ת שם‪ :‬השערים נסגרים‪.‬‬
‫‪ (216‬לו‪ :‬שם‪ :‬בו‪.‬‬
‫‪ (217‬היוצאה‪ :‬שם‪ :‬היוצאת‪.‬‬
‫‪ (218‬זח״א קט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (219‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״א ‪ y‬ט ואילך‪.‬‬
‫ביאורי הזהר להצ״צ ח״א ס״ע לא ואילך‪ .‬םה״מ תרי״ד ‪ y‬א‬
‫ואילך‪ .‬וראה גם לקמן ח״ו ‪ y‬וא׳תכט ואילך‪ .‬םה״מ תש״ד ‪y‬‬
‫‪ 27‬ואילך‪.‬‬
 ‫וישלח יעקב‬ ‫רצד‬

‫בנבראי׳ הוא צורת הנבראי׳ שמבחי׳ חפץ ה׳ כ ו‪ /‬שהו״ע הביטול שבנבראי׳ כר‪ .‬ובאמת‬
‫המשיך במל׳ בחי׳ או״פ ועצמי שלמע׳ מבחי׳ הגי לוי הנ״ל‪ ,‬וכמשי״ת לקמףג‪.2‬‬

‫שג מר עבודתו בבית לבן‪ ,‬הלך לברר את ע ש ר ^‪ /‬וזהו וישלח יעקב מלאכים אל‬ ‫ו אחר‬
‫עשו אחיו כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬הבירורי׳ דיעקב הי׳ בדרך מלמעלמ״ט‪ ,‬ע״י גי לוי אור עליון‪,‬‬
‫ולהיות דעיקר עבודתו אצל לבן הי׳ להמשיך אורות עליוני׳ מבחי׳ לובן העליוף׳^‪ ,‬שהו״ע‬
‫עקודים נקודים וברודיס^^^‪ ,‬שהן עולמו׳ בי״ע הכללי׳‪ ,‬עד שהמ שיך האור בבחי׳ מל׳‪,‬‬
‫והקים בחי׳ המל׳ להיות הגילוי גם למטה כו׳‪ ,‬וגם ה מ שיך ההמשכה דתו״מ‪ ,‬שזהו המשכה‬
‫מבחי׳ פנימי׳ ועצמי׳ אוא״ם ב״ה‪ ,‬שע״י כ״ז יכול להיות הבירור בכל הדברים התחתונים‬
‫כו׳‪ ,‬וכמ שנת״ל פק״חי^^ שהבירור הוא בכה אור עליון דוק א כו׳‪ ,‬וע״כ‪ ,‬כא שר גמר עבודתו‬
‫הנ״ל‪ ,‬הי׳ ביכולתו לברר את ע שו שלמטה כו׳‪ .‬וזהו שמודיע לו מה שעשה בבית לבן‪,‬‬
‫היינר^^‪ ,‬שכבר המשיך כל האורות ו הגילוי׳ העליוני׳‪ ,‬וג ם המשיך בחי׳ התו״מ‪ ,‬וביכולתו‬
‫לבררו כו׳‪ .‬וזהו הסדר‪ ,‬שתחלה הי׳ צ״ל אצל לבן‪ ,‬ל ה מ שיך כל ההמשכות הנ״ל‪ ,‬ואח״כ‬
‫הבירור דע שו כו׳‪ .‬וז״ש עם לבן גר תי ותרי״ג מצות שמרתי‪ ,‬והיינו דבכח זה יהי׳ הבירור‬
‫כו׳‪ .‬ולפמשנת״לי^־ דעבודתו בבית לבן הי׳ גם ענין הבירורי׳‪ ,‬הי׳ צ״ל ג״כ תחלה העבודה‬
‫אצל לבן‪ ,‬שהוא בחי׳ כח״ב דתהו‪ ,‬ואח״כ הבירור דע שו‪ ,‬שהוא בחי׳ ז״א דתהויי־‪ .‬והגם‬
‫דבהבירורי׳ דעכשיו‪ ,‬הרי הבירור דכח״ב יהי׳ לעתיד דוקא‪ ,‬כנוד ע ומבו׳ במ״א״^״‪ ,‬הנה זהו‬
‫בהבירור בדרך מלמטלמ״ע‪ ,‬אבל גבי יעקב שהי׳ הבירור בדרך מלמעלמ״ט‪ ,‬הי׳ תחלה‬
‫הבירור דכח״ב כו׳‪ .‬וזהו וישלח יעקב מלאכים כו׳‪ ,‬דאחר שהמ שיך כל האורות וההמשכות‬
‫העליוני׳‪ ,‬ובירר בחי׳ כח״ב דתהו‪ ,‬הלך אח״כ לברר את עשו‪ ,‬וע״ז הוא שמודיע לו מה‬ ‫ריח‬
‫שעשה בבית לבן‪ ,‬ואו׳ עם לבן גר תי ותרי״ג מצות שמרתי‪ ,‬שבכח זה י ש ביכולתו לבררו‬
‫כו׳‪.‬‬

‫אמנם יעקב עשה מצבה‪ ,‬שהמ שיך בחי׳ המל׳ כמו שהיא באצי׳‪ .‬והו״ע ד׳ רבתי‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫דאחד‪ ,‬יחו״ע‪ ,‬ובשכמל״ו‪ ,‬יחו״ת‪ ,‬והוא בחי׳ חומר האותיות‪ ,‬מקור המציאות‪,‬‬
‫וצורת האותיות‪ ,‬להיות ביטול‪ ,‬והחכ׳ תעוז לחכם‪ .‬דלת‪ ,‬ע״ד פתחו של היכל‪ ,‬והו״ע כל‬
‫המאריך באחד‪ .‬וז״ע הקמת המל׳‪ .‬ואחר הבירור בבית לבן‪ ,‬בא לברר את עשו‪ .‬וזהו וישלח‬
‫יעקב מלאכים‪.‬‬

‫זו ‪ 7 -‬רפג ואילך[(‪) .‬ב( לפי שהבירורים דיעקב היו בדרך‬ ‫‪ (230‬פקי״ד ) ‪ 7‬רחצ ואילך(‪.‬‬
‫מלמעלה למטה ‪7‬׳י גילוי אור עליון ‪ -‬כ״מ שם ם״ע ריז‬ ‫‪ (231‬ראה אוה״ת וישלח רלא‪ ,‬א‪ .‬ד״ה וכל בניך תשמ״א‬
‫]בהוצאה זו ‪ -‬עמוד זה[״‪.‬‬ ‫שבהערה ‪.4‬‬
‫‪ (233‬ויצא לא‪ ,‬י‪ .‬שם‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪ (232‬בד״ה וכל בניך שם הערה ‪ , 19‬שבהמשך תער״ב כאן‬
‫‪ 7 (234‬רפג‪.‬‬ ‫״משמע‪ ,‬דבזה גופא ]שבשביל הבירור דעשו הוצרך להמשיך‬
‫‪ (235‬ראה תו״א ותו״ח ד״ה וישלח יעקב מלאכים‪.‬‬ ‫מבחי' לובן העליון[ שני ענינים‪) :‬א( שבכדי שיוכל להיות‬
‫‪ (236‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי דברים ח״א ‪ 7‬ג‬ ‫הבירור דק״נ ]איזה בירור שיהי'‪ ,‬הן הבירור שבדרך מלמעלה‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫למטה והן הבירור שבדרך מלמטה למעלה[ צריכה להיות‬
‫תחלה המשכת אור עליון‪ ,‬כמבואר שם פק״ח ) ‪ 7‬רט ]בהוצאה‬
‫רצה‬

‫ב ס״ד‪ .‬ש״ פ וי ש ב‪ ,‬כ׳ כ ס לו‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫פ ד ה > בשלום נפשי מקרב לי‪ ,‬כי ברבים היו עמדי^‪ ,‬וארז״ל^ אמר הקב״ה כל העוסק בתו׳‬
‫וגמ״ח ומתפלל עם הצבור כאלו פדאני אותי ואת בנייי מבין האומות‪ ,‬ופרש״יג‬
‫דבתו׳ כתי׳® וכל נתיבותי׳ שלום‪ ,‬וגמ״ח מביא שלום בין איש לרעהו‪ ,‬ומתפלל עם הציבור‬
‫זהו כי ברבים היו עמדי׳‪ .‬וצ״ל מהו״ע הפדי׳ למע׳‪ ,‬דהפדי׳ בנש״י ניחא‪ ,‬אבל מה שייר‬
‫ענין הפדי׳ למעלה‪ .‬גם צ״ל מה שהפדי׳ היא דוקא ע״י ג׳ עניני׳ אלו דתו׳ וגמ״ח ותפלה‬
‫בצבור‪ ,‬ולא תפלה סתם‪ .‬ולהבין זה ילה״ק משנת״ל® בענין ויקח יעקב אבן וירימה מצבה®‪,‬‬
‫שזהו הקמת המל׳ מבחי׳ נקודה לעשותה פרצוף‪ .‬ונת׳״> דבחי׳ נקודה זהו כמו שהמל׳‬
‫יור ד ת ומתלבשת בבי״ע כו׳‪ ,‬ועשאה פרצוף‪ ,‬שז הו״ כמו שהיא באצי׳‪ ,‬שנק׳ סובב לגבי‬
‫בי״ע כו׳®*‪ .‬והו״ע ד׳ רבתי דאחד® ‘ ‪ ,‬שזהו בחי׳ כח הדבור‪ ,‬והו״ע בחי׳ צורת האותי׳‪ ,‬שמזה‬
‫נ מ שך הביטול בעולמו׳‪ ,‬והו״ע הצורה שבנבראי׳ שמבחי׳ חפץ ה׳״‪ ,‬דכמו״ב בבחי׳ מל׳ זהו‬
‫בחי׳ כח הדבור‪ ,‬שמזה נעשה הביטול בנבראי׳ כו׳®'‪.‬‬

‫קיג( ו ה נ ה הפרד״ס® ‘ ערך מצבה כ׳‪ ,‬כי המל׳ בהיותה מיוחדת עם הת״ת נק׳ מצבה‪ ,‬ולכן‬
‫שייך זה ליעקב שהוא ת״ת‪ .‬וכ״ה בזהר פ׳ נח דע״ב ב׳‪ ,‬ע״פ״ והאבן הזאת‬
‫אשר שמתי מצבה‪ ,‬מאי מצבה‪ ,‬דהוה נפילה ואוקים לה‪ ,‬ויצוק שמן על ראשה®׳‪ ,‬דהא‬
‫ביעקב תליא מלתא למעבד יתיר מבני עלמא‪ ,‬ומבאר שם®* שז״ע ושלמה ישב כו׳ ותכון‬
‫מלכו תו מאד״®‪ ,‬דהיינו דהוה קיימא סיהרא באשלמותא‪ ,‬כמ״ש בזח״א דרמ״ג סע״א‪,‬‬
‫והקימה באופן כזה זהו ע״י יעקב דוקא‪ ,‬וכמשי״ת•®‪.‬‬

‫והנה®® ענין דקיימא סיהרא באשלמותא הוא‪ ,‬שמאיר האור בכל המל׳‪ ,‬גם בה״ם®®‬
‫האחרונו׳‪ ,‬ואז מאיר האור בגילוי גם בבי״ע כו׳‪ .‬דהנה‪ ,‬הע״ם נחלקי׳ לב׳ מדרי׳‬

‫‪ (13‬ואתחנן ו‪ ,‬ד‪ .‬מסורה גדולה ואתחנן שם‪ .‬זהר ח״א יב‪,‬‬
‫א‪ .‬ח״ג רלו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 14‬תהלים קלה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ ( 15‬לעיל פקי״ב )ס״ע רצא ואילך(‪.‬‬
‫‪ (16‬שער כג) שער ערכי הכינויים( פרק יג‪ .‬הובא באוה״ת‬
‫ויקהל ‪ 7‬ב׳קג‪.‬‬
‫‪ (17‬ויצא כה‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (18‬שם‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ (19‬בזהר שם‪.‬‬
‫‪ (20‬מלכים־א ב‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (21‬בפרק הבא ) ‪ 7‬רחצ ואילך(‪.‬‬
‫‪ (22‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה סידור עם דא״ח שבהערה ‪. 1‬‬
‫פירוש המלות פמ״ח )כט‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬סה״מ תרנ״ד ‪ 7‬קלד‪.‬‬
‫תרנ״ד ‪ 7‬קלד‪ .‬עת״ר ‪ 7‬שכא‪ 7 .‬תלט‪ .‬ספר הערכים־חב״ד‬
‫ח״ג ערך אור הלבנה ‪ 7‬שב ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ = (23‬בה׳ ספירות‪.‬‬
‫‪ ( 1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה על‪ :‬ד״ה ישיש כגיבור‬
‫בסידור עם דא״ח קפב‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ד״ה נר חנוכה בתו״א מקץ‬
‫מב‪ ,‬א ואילך ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫המשך ר״ה תרפ״ג ותש״ז פי״א־טו)סה״מ תרפ״ג ע׳ קד‬
‫ואילך‪ .‬תש״ז ‪ 149 7‬ואילך( כנראה‪ ,‬מיוסדים על מאמר זה‪.‬‬
‫‪ (2‬תהלים נה‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ (3‬ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (4‬אותי ואת בניי‪ :‬בברכות שם‪ :‬לי ולבני‪.‬‬
‫‪ (5‬ד״ה פדה בשלום ‪ -‬ברכות שם‪.‬‬
‫‪ (6‬משלי ג‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ (7‬ראה פרש״י שם ‪ -‬ד״ה כי ברבים היו עמדי‪ .‬וראה‬
‫פרש״י על הרי״ף ברכות שם ‪ -‬ד״ה מצוי בבהכ״נ‪.‬‬
‫‪ (8‬פק״ט ) ‪ 7‬רפד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (9‬ויצא לא‪ ,‬מה‪.‬‬
‫‪ ( 10‬שם ) ‪ 7‬רפז(‪.‬‬
‫‪ ( 11‬שזהו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬זהו‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ראה תו״א ויקהל קיד‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
 ‫פדה בשלום‬ ‫רצו‬

‫כללי׳‪ ,‬והן ה״ס עליונות‪ ,‬וה״ם תחתונות‪ ,‬ו היינו כח״ב ודעת הכולל פנימי׳ חו״ג*־‪ ,‬ות״ת‬
‫הכולל חיצוני׳ חו״ג ונה״י־־‪ .‬דהנה‪ ,‬הת״ת יש לה שני מציאו׳‪ ,‬הא׳‪ ,‬מציאו׳ עצמה‪ ,‬שלמע׳‬
‫מהתכללו׳ חו״ג‪ ,‬והב׳‪ ,‬מה שכולל ת חו״ג‪ ,‬וכמ״ש הפרד״ס שע״א פ״ב־^‪ ,‬והו״ע משה מלגאו‬
‫ויעקב מלבר כו׳ ^ ובד״פ«^ זהו ב׳ מיני התכללו׳ שי ש בת״ת‪ ,‬הא׳‪ ,‬ההתכללו׳ דחו״ג‬
‫שנו תני ם מקום זל״ז‪ ,‬והיינו רק מה שסובלי׳ זא״ז‪ ,‬והב׳‪ ,‬ההתכללו׳ שמקבלי׳ זמ״ז‪ ,‬עד מבלי‬ ‫ריט‬
‫אשר ימצא ראש וסוף כו׳־־‪ ,‬כידוע ומבו׳ במ״א״^‪ ,‬ובבחי׳ זו הת״ת הוא כמו הדעת כו׳‪,‬‬
‫והתכללו׳ הא׳ הנ״ל זהו בחי׳ חיצוני׳ הת״ת כו׳‪ .‬ונמצא‪ ,‬דה״ם עליונו׳ זהו בד״כ בחי׳ פנימי׳‬
‫הספי׳‪ ,‬וה״ס התחתונו׳ זהו חיצוניו תו כו‪ /‬וכשם שי ש ב׳ מדרי׳ אלו בהע״ם בכלל‪ ,‬כמו״ב‬
‫הוא בכל ספי׳ בפרט‪ ,‬דה״ם העליונו׳ הן הפנימי׳ שבה‪ ,‬וה״ם התחתונו׳ הן החיצוני׳ שבה‬
‫כו׳‪ .‬וכמו״ב בחי׳ המל׳ נחלקת לה״ם עליונו׳‪ ,‬שזהו בחי׳ הפנימי׳‪ ,‬וה״ם ת ח תונו׳ הן בד״כ‬
‫בחי׳ חיצוני׳ המל׳ כו׳‪ .‬וענין דקיימא סיהרא בא שלמותא הוא שיהי׳ האור בבחי׳ חיצוני׳‬
‫המל׳ כמו בהפנימי׳‪ ,‬ואז יהי׳ הגילוי בבי״ע בבחי׳ גי לוי אור ממש כו‪ /‬והוא עד״מ כמו‬
‫הלבנה^‪ ,‬שנודע שמתחלקת לב׳ חצאין‪ ,‬חצי העליון שכנגד השמש ושמאירה תמיד‬
‫מהשמש‪ ,‬והחצי הב׳ ש כנג ד חלל העולם‪ ,‬פעמים מאירה ופעמי׳ אינה מאירה‪ ,‬דבסוף‬
‫החדש‪ ,‬חצי כדור התחתון ח שוך מפני ריחוקה מהשמש*־‪ ,‬ובתחלת החדש‪ ,‬אז מולד‬
‫הלבנה‪ ,‬שמתחיל להאיר גם חצי הכדור התחתון‪ ,‬והולכת ומאירה יותר‪ ,‬עד שבאמצע‬
‫החדש מאיר כל חצי הכדור התחתון‪ ,‬ונק׳ מילוי הלבנה‪ .‬ו הדוג מא מזה למע׳ בבחי׳ מל׳‪,‬‬
‫דה״ם הר א שונו׳ שלה מאירים תמיד מבחי׳ ז״א‪ ,‬והן למע׳ מבחי׳ התלבשות בבי״ע כו׳‪,‬‬
‫אמנם בחי׳ המל׳ המתלבשת ומתפ שטת בבי״ע הוא בחי׳ ה״ם האחרונות שבה‪ ,‬וכדוג מת‬
‫חצי כדור התחתון שבלבנה ש כנג ד חלל העולם כו׳‪ ,‬וכמו בלבנה‪ ,‬דאין החלק הזה מאיר‬
‫בשלמו׳ רק בחצי החדש‪ ,‬כמו״כ הוא בבחי׳ המל׳‪ ,‬בחצי התחתון שמתפשט בבי״ע‪ ,‬אין‬
‫האור מאיר רק בצמצום והעלם ג דו ל בבחי׳ אחורים וחיצוני׳ לבד כו׳‪ ,‬דג ם שמחי׳ כל‬
‫העולמו׳‪ ,‬הרי החיות בא רק מבחי׳ חיצוני׳ האור‪ ,‬ש אינו מאיר שם אור הפנימי׳ כו׳‪ .‬וענין‬
‫דקיימא סיהרא באשלמותא הוא‪ ,‬שכל הי״ם דמל׳ מאירים‪ ,‬גם הה״ס האחרונו׳‪ ,‬מאיר‬
‫בבחי׳ גי לוי אור ממ ש־־‪ ,‬לא רק אור מצומצם‪ ,‬וגם ההשפעה שמשפעת המל׳ לבי״ע בא‬
‫בבחי׳ פנימי׳‪ ,‬לא בבחי׳ אחורי׳ וחיצוני׳ לבד כו׳‪ ,‬וכמ״ש כ״ז בסי׳־־ בפי׳ י שי שי־ כגבור‬
‫לרוץ אורח כו׳‪.‬‬

‫וזהו דבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא‪ ,‬לפי שהי׳ דור ט״ו לאברהם־־‪ ,‬הי׳ אז זמן‬
‫מילוי הלבנה‪ ,‬שהי׳ מאיר האור בכל הי״ם דמל׳‪ ,‬עד שגם למטה הי׳ גילוי אוא״ם‬

‫‪ (30‬ראה םה״מ תרס״ט ע׳ קסו‪ .‬אעת״ר שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ = (24‬ה' ספירות עליונות ‪ -‬כתר חכמה בינה ]ג׳ ספירות[‬
‫‪ (31‬ראה לקו״ת דרושים לר״ה סב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ודעת הכולל פנימיות חסד וגבורה ]ב׳ ספירות[‪.‬‬
‫‪ (32‬שכל הי״ס דמל׳ מאירים‪ ,‬גם הה״ס האחחנו‪ /‬מאיר בבחי׳‬ ‫‪ = (25‬ה' ספירות תחתונות ‪ -‬תפארת הכולל חיצוניות‬
‫גילוי אור ממש‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שכל הי״ס דמל'‪ ,‬גם הה״ס האחרונות‪,‬‬ ‫חסד וגבורה נב' ספירות[ ונצח הוד יסוד נג' ספירות[‪.‬‬
‫מאירים בבחי׳ גילוי אור ממש‪ .‬ובסה״מ תרפ״ג ותש״ז‬ ‫‪ = (26‬שעי א נשער עשר ולא תשע[ פרק ב‪ .‬וראה גם‬
‫שבהערה ‪ :1‬שגם בה״ם התחתונות מאיר האור בבחי׳ גילוי‬ ‫סה״מ אעת״ר ע׳ קו‪.‬‬
‫ממש כמו בה״ס עליונות‪.‬‬ ‫‪ (27‬ראה תקו״ז תיקון יג )כט‪ ,‬א(‪ .‬לקו״ת פינחס עח‪ ,‬ג‬
‫‪ (33‬סידור עם דא״ח שבהערה ‪. 1‬‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (34‬תהלים יט‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ = (28‬ובדרך פרט‪.‬‬
‫‪ (35‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬כו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (29‬ע״פ קהלת ג‪ ,‬יא‪.‬‬
 ‫רצז‬ ‫ש״פ וישב‪ ,‬כ׳ כסלו‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ממש‪ .‬וכמו בבהמ״ק‪ ,‬שהי׳ גי לוי אוא״ס ממש בבהמ״ק‪ ,‬ועי״ז הי׳ הגילוי גם בעולם‪,‬‬
‫וכ מ שנ ת״ל פקי״א«=‪ ,‬דכללו׳ העבודה הי׳ אז בבחי׳ ראי׳ ושמיעה‪ ,‬שהי׳ האור מאיר בגילוי‬
‫בנפשם כו׳‪ .‬וכנוד ע־־ בג׳ זמנים דשלמו׳‪ ,‬אדם דוד משיח‪ ,‬שהן ר״ת אדם®־‪ ,‬דאדה״ר־^ קודם‬
‫החטא הי׳ גי לוי אוא״ם למטה‪ ,‬וכדאי׳ במד״ר ש ה״ ש״י) ע״ פ « באתי לגני( עיקר שכינה‬
‫בתחתוני׳ הי׳ כר‪ ,‬והי׳ אדה״ר מביט מסוף העולם ועד סופו־* בהאור שנברא ביום ראשון‪,‬‬
‫שזהו גי לוי בחי׳ עצמו׳ אוא״ם ב״ה‪ ,‬דביום הראשון בגימט׳ כתר כר‪ ,‬כנודע־י‪ .‬וכמו לעתיד‪,‬‬
‫שיהי׳ גי לוי אוא״ם למטה‪ ,‬וכמ״שי® ונגל ה כבוד ה׳ וראו כל בשר כר‪ ,‬כי עין בעין יראו־®‪,‬‬
‫בבחי׳ גי לוי ממש כר‪ .‬וכן הי׳ בבהמ״ק‪ ,‬שראו ממש גי לוי אוא״ם למטה כו׳־י‪.‬‬

‫דכ״ז הוא אינו־® ע״פ ס׳ השתל׳ ע״פ מא׳ קו המדה‪ ,‬דכללו׳ האור הוא אור מצומצם‪,‬‬
‫ומתצמצם ומתמעט ממדרי׳ למדרי׳‪ ,‬עד שלמטה אינו מאיר גי לוי אור‪ .‬והיינו‪ ,‬דמה‬
‫שיכול להיות הגילוי בבי״ע‪ ,‬הוא רק בחי׳ המציאו׳ דאלקר‪ ,‬דגם במלאכים דברי׳ שיודעים‬
‫ו מ שיגים אלקות‪ ,‬וכידוע ומבו׳ במ״א־® בענין עולם הברי׳‪ ,‬שהוא יש הראשון שנברא‬
‫מהאין האלקי‪ ,‬שמאיר שם גי לוי האין כר‪ ,‬ואימא עילאה מקננ א בכורסיא־®‪ ,‬ש מו שג שם‬
‫האור כר‪ ,‬הרי כ״ז הוא בחי׳ המציאו׳ לבד‪ ,‬לא גי לוי המהות ממש‪ ,‬דמבחי׳ גי לוי המהות‬
‫רה‬ ‫אא״ל מציאו׳ הנבראי׳‪ ,‬כ״א מבחי׳ המציאו׳ כר‪ .‬וכ״ ש למטה‪ ,‬שהאור האלקי הוא בבחי׳‬
‫העלם והסתר‪ .‬רק נש״י יש להם ה שגה באלקר‪ ,‬ו היינו מפני שבעצם מהותם הם אלקר‪,‬‬
‫כנודע״־‪ ,‬ע״כ גם למטה בתכלית ההעלמות וההסתרים י ש להם ה שגה באלקר‪ .‬וג״ז הוא‬
‫בבחי׳ ידיעת המציאו׳ לבד‪ ,‬אבל מהות אלקר אינו מו שג לנבראי׳‪ .‬ואפי׳ בנ שמו׳ דאצי׳‪,‬‬
‫כ תי׳־־ וראי ת את אחורי כר‪ ,‬וכמ״ש באגה״ק בקו״א ד״ה להבין מ״ש בפ ע״ ח־־)ו מו בן שם‪,‬‬
‫שזהו בחי׳ המציאו׳‪ ,‬ופני‪ ,‬שהוא בחי׳ המהות‪ ,‬לא יראו כ ר־־‪ .‬ובאגה״ק ד״ה עוטה אור־־‬
‫משמע‪ ,‬דור אי ת את אחורי זהו מהות בחי׳ אחורי׳ דחכ׳‪ ,‬והו״ע נובלות חשמ״ע®־ כר‪ ,‬וע״ש‬
‫בד״ה להבין מ״ש בפע״ח־־ בענין המצות ולימוד הלכות וסודות המצוה כר(‪ .‬ונ ש מו׳ בג״ע‬
‫ש מ שיגים מהות הזיו כר‪ ,‬זהו זיו תורתן ועבודתן־־‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת ד״ה במד״ם־־‪ ,‬שע״י‬
‫ה תר נ מ שך בחי׳ מהות אלקר‪ ,‬והיא הנותנת כח לצדיקים שיוכלו לקבל את האור‪ ,‬וכמ״ש‬

‫‪ (44‬ישעי' מ‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪ (36‬ע׳ רצ‪.‬‬

‫‪ (45‬שם נב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה גם לקמן ח״ד ס״ע ותתקלה ואילך‪.‬‬
‫‪ (47‬דכ״ז הוא אינו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬דכ״ז אינו‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה לעיל פל״ה )ע׳ עז(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (49‬תקוני זהר ת״ו)כג‪ ,‬א(‪ .‬עץ חיים שער מז)שער סדר‬
‫אבי״ע( פ״ג‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רכז‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫ולאדמו״ר הצ״צ ח״א ע׳ תקמו ואילך‪.‬‬
‫‪ (51‬תשא לג‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ (52‬קנו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (53‬סימן יט )קכז‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬
‫‪ = (54‬חכמה של מעלה )ב״ר פי״ז‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪ (55‬קנה‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה תניא פל״ט )נב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ = (57‬במדבר סיני)במדבר ב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה תו״א ויחי מר‪ ,‬סע״ד‪ .‬םה״מ תרל״ז ח״ב ‪ y‬תכו‬
‫ואילך‪ .‬תרס״ג ח״ב ע' רנח ואילך‪ .‬אעת״ר ס״ע רח ואילך‪.‬‬
‫תרע״ח ע׳ רלז‪ .‬שיחת מוצש״ק כא כסלו שנה זו)ספר השיחות‬
‫תורת שלום ‪.(y 187‬‬
‫‪ (38‬תוספות השלם )פירושי התורה לבעלי התוספות(‬
‫שמות ב‪ ,‬י‪ .‬רקאנטי בראשית א‪ ,‬כו‪ .‬ספר הפליאה)פרעמישלא‪,‬‬
‫תרמ״ד( ס‪ ,‬ד‪ .‬ספר הגלגולים פ״א‪ .‬פס״ב‪ .‬ספר הליקוטים‬
‫להאריז״ל אחרי טז‪ ,‬א‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רטו‪,‬‬
‫סע״ד‪.‬‬
‫‪ (39‬דאדה״ר‪ :‬אוצ״ל‪ :‬דבזמן אדה״ר‪.‬‬
‫‪ (40‬פ״ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (41‬שה״ש ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (42‬חגיגה יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (43‬לקו״ת דרושים לשמע״צ פה‪ ,‬ד בשם מגלה עמוקות‪.‬‬
‫וראה אוה״ת בראשית ח״ג תצב‪ ,‬א‪ .‬תצד‪ ,‬א ואילך‪ .‬לעיל פמ״ח‬
‫)ס״ע קט(‪ .‬פק״ו ) ‪ 7‬ערה(‪.‬‬
 ‫פדה בשלום‬ ‫רחצ‬

‫בסש״ב פל״ו«=‪ .‬אבל מה שנ מ שך בעולמו׳ ע״פ ם׳ השתל׳‪ ,‬הוא בחי׳ המציאו׳ לבד דאלקו׳‬
‫כו׳‪ .‬ובבהמ״ק הרי ראו ממש מהות אלקו׳ למטה‪ ,‬וכמ״ש™ יראה כל זכורך בו׳‪ .‬וכל‬
‫ההמשכו׳ והגילוי׳ למטה‪ ,‬הכל הוא ע״י בחי׳ המל׳‪ ,‬ולהיות שהי׳ אז קיימא סיהרא‬
‫באשלמותא‪ ,‬שהי׳ הגילוי גם בה״ס אחרונו׳ דמל׳‪ ,‬שזהו ג״ב לא ע״פ סדר השתל׳ כו׳‪,‬‬
‫דע״פ סדר השתל׳ הוא שרק בה״ם העליונות יאיר בחי׳ פנימי׳ האור‪ ,‬אבל בה״ם האחרונו׳‬
‫יהי׳ רק בחי׳ אור מצומצם‪ ,‬ו היינו בחי׳ חיצוני׳ האור לבד‪ ,‬שבא בבחי׳ צמצומים והעלמו׳‪,‬‬
‫בכדי שיהי׳ מציאו׳ י ש כו׳‪ ,‬ורק מבחי׳ אוא״ם שלמע׳ מהשתל׳ נ מ שך האור ו הגילוי באופן‬
‫כזה שגם חיצוני׳ המל׳ היא כמו הפנימי׳‪ ,‬ע״כ הי׳ גם למטה גילוי מהות אלקו׳ ממש כו‪/‬‬

‫והפרדס כ׳ מצבה יחוד ת״ת ומל׳‪ .‬והו״ע דקיימא סיהרא באשלמותא‪ .‬דע״ם‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫נחלקות‪ ,‬ה״ם עליונות‪ ,‬בחי׳ פנימיות‪ ,‬וה״ס תחתונות‪ ,‬חיצוניות‪ .‬ב׳ מציאות‬
‫בת״ת‪ .‬וכן במל׳‪ ,‬פנימיות‪ ,‬המאירה תמיד מז״א‪ ,‬וחיצוניות‪ ,‬המתלבשת בבי״ע בחי׳ העלם‪.‬‬
‫וקיימא סיהרא בא שלמותא הוא‪ ,‬שגם בהחיצוניות יאיר האור‪ ,‬ויהי׳ הגילוי למטה‪ ,‬וכמו‬
‫קודם החטא‪ ,‬וכמו לעתיד‪ ,‬וכן הי׳ בבהמק״ד‪ .‬דעכשיו רק גי לוי המציאות‪ ,‬דג ם בנ שמות‬
‫הגבוחות כתי׳ ופני‪ ,‬בחי׳ המהות‪ ,‬לא יראה״«‪ ,‬ו הגילוי הנ״ל הוא בחי׳ גילוי המהות‪.‬‬

‫קיד( ו ש ר ש המשכה זו היא מבחי׳ פנימי׳ ועצמי׳ אוא״ם שלמע׳ מע׳ מבחי׳ השתל׳ כו׳‪,‬‬
‫דבחי׳ חיצוני׳ דאוא״ס‪ ,‬שי ש לזה שייכו׳ לס׳ השתל׳‪ ,‬הרי ההמשכה היא בם׳‬
‫והדרג ה כו׳) שז הו המדידה ברצון דברה״ע‪ ,‬ש שיער בעצמו להאיר במדה וגבול להיות‬
‫ההמשכה בם׳ והדרגה כו׳(‪ ,‬רק מבחי׳ פנימי׳ אוא״ם‪ ,‬ש אינו שייך להשתל׳ כלל‪ ,‬משם נמ שך‬
‫שיהי׳ הגילוי שלא בס׳ והדרג ה דמא׳ קו המדה כו׳‪ .‬וז״שיי י שי ש כגבור לרוץ אורח■®‪,‬‬
‫די שי ש בגימט׳ כתר “‪ ,‬וי שי ש הוא ב״פ יש^®‪ ,‬שהן ב׳ חצאי הכתר‪ ,‬דמבחי׳ מחצה העליון‪,‬‬
‫שזהו פנימי׳ הכתר‪ ,‬משם דוקא הוא שר ש ההמשכה הזאת‪ ,‬להיות גילוי מהות אלקו׳ עד‬
‫למטה מטה כו׳‪.‬‬

‫וז״ש הזהר “ דהא ביעקב תליא מלתא‪ ,‬דהנה‪ ,‬יעקב הוא בחי׳ הת״ת שעולה עד הכתר “‪,‬‬
‫וידוע דהיינו בחי׳ פנימי׳ הכתר דוקא “‪ ,‬וזהו בחי׳ בריח התיכון המבריח מן הקצה‬
‫אל הקצה “‪ .‬וידוע דקו האמצעי חלוק מב׳ הקוין דימין ושמאל בב׳ דברים‪ ,‬הא׳‪ ,‬שמבריח‬
‫מן קצה העליון ביותר‪ ,‬למע׳ מב׳ ה קוץ‪ ,‬ד שר שן ג״כ בכתר‪ ,‬אך רק בבחי׳ חיצוני׳ הכתר‪,‬‬
‫אבל קו האמצעי שר ש המ שכתו מבחי׳ פנימי׳ הכתר כו׳‪ ,‬ומבריח עד קצה התחתון ביותר‪,‬‬ ‫רכא‬
‫דהיינו בחי׳ המל׳‪ ,‬סוכ״ד “ דאצי׳‪ .‬דהנה‪ ,‬חו״ב‪ ,‬הרי בינה רק עד הוד אתפשטת “‪ ,‬ויסוד‬

‫הע״ח‪ .‬הקצרים ע' תקעט‪.‬‬ ‫מו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(58‬‬

‫‪ (66‬ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי עו‪ ,‬ב‪ .‬תו״ח נח סה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫משפטים כג‪ ,‬יז‪ .‬תשא לד‪ ,‬כג‪ .‬פ' ראה טז‪ ,‬טז‪,‬‬ ‫‪(59‬‬
‫אוה״ת פינחס ‪ y‬א׳קכו‪.‬‬ ‫יראה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬יראו‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫‪ (67‬ע״פ תרומה כו‪ ,‬כח‪ .‬ויקהל לו‪ ,‬לג‪ .‬וראה זח״ב נא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ראה םה״מ תר״ם ח״ב ע׳ תרח ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(61‬‬
‫קעה‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת שה״ש יג‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫רמ״ז לזח״א ט‪ ,‬א‪ .‬מאורי אור אות י סעיף לד‪.‬‬ ‫‪(62‬‬
‫‪ = (68‬סופא דכל דרגין‪.‬‬ ‫ראה גם אוה״ת בהעלותך ד תיח‪.‬‬ ‫‪(63‬‬
‫‪ (69‬ראה זח״ג )רע״מ( רכג‪ ,‬ב‪ .‬וראה אמרי בינה שער‬ ‫‪ (64‬הנ״ל רפקי״ג ) ‪ 7‬רצה(‪.‬‬
‫התפילין פקמ״ז )קפז‪ ,‬ג ואילך(‪ .‬ביאורי הזהר לאדמו״ר‬ ‫‪ (65‬ראה זח״ב קעה‪ ,‬א)הובא בלקו״ת שה״ש מז‪ ,‬ד(‪ .‬שערי‬
‫האמצעי קיד‪ ,‬ג‪ .‬ולאדמו״ר להצ״צ ח״א ע׳ רפ ואילך‪.‬‬ ‫אורה להר״י גיקטליא שער ה )סג‪ ,‬ב‪ .‬סה‪ ,‬א ‪ -‬בהוצאת‬
‫ווארשא‪ ,‬תרמ״ג(‪ .‬מאמרי אדה״ז פרשיות ח״ב ע׳ תרמה בשם‬
‫רצט‬ ‫ש״פ וישב‪ ,‬כ׳ כסלו‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫אבא ארוך״ ’‪ ,‬שנ מ שך עד יסוד ז״א‪ ,‬אבל קו האמצעי מבריח עד בחי׳ ה מ ל‪ /‬סדכ״ד‪ «8‬ד א צי‪/‬‬
‫ובבחי׳ ה א חרונו׳ שבה כו׳‪ .‬והב׳‪ ,‬דאופן ההמשכה הוא דכללו׳ הקו היא כמהות א׳ ממש‪,‬‬
‫ולא כמו הב׳ קוין‪ ,‬כמו ח ח״]״ מימיףי‪ ,‬הרי החסד הוא מהות אחר מבחי׳ החכ׳‪ ,‬וכן בג״ה״ ’‬
‫משמאל כו׳״י‪ ,‬משא״כ דת״ייי‪ ,‬כולם הם מהות א׳ ממש כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א ב או ר חי‪ ,‬והיינו‬
‫שהדעת ממ שיך מבחי׳ פנימי׳ הכתר‪ ,‬ואותה ההמשכה ממש הוא שנ מ שך בבחי׳ ת״ת ויסוד‬
‫כו׳‪ .‬וב׳ הדברי׳ הא בהא תליא‪ ,‬דלפי שההמשכה היא מבחי׳ פנימי׳ הכתר דוקא‪ ,‬ע״כ אינה‬
‫משתנית‪ ,‬ונ מ ש ך בחי׳ המהות ממש בכל המדרי׳ כו׳‪.‬‬

‫וזהו מ״ ש הפרד״ח® דמצבה הוא בחי׳ המל׳ בהיותה מיוחדת עם הת״ת‪ ,‬דהנה‪ ,‬ע״פ ס׳‬
‫השתל׳‪ ,‬המל׳ מקבלת מבחי׳ נה״י דז״א‪ ,‬והיינו מבחי׳ חיצוני׳ המדות‪ ,‬דנה״י הן לבר‬
‫מגופא״י כו׳‪ ,‬וכמו הדבור‪ ,‬שמקבל רק מחיצוני׳ המדות‪ ,‬שהרי בתוקף ההתפעלות אינו‬
‫יכולי׳ ” לדבר כו׳‪ .‬אמנם יחוד ת״ת ומל׳ הוא‪ ,‬שנ מ שך במל׳ בחי׳ עצמו׳ המדות כו׳‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בלק״ת ד״ה וכי תבאו ונטעתם כו׳יי‪ ,‬וכ מדי הדבור שמדבר דברי חול להדבור שמדבר‬
‫דברי חכ׳ כר‪ ,‬כך ע״מ״« נק׳ מלין דהדיוטא*״‪ ,‬לפי שמאיר בהם רק בחי׳ נה״י כו׳‪ ,‬אבל‬
‫עה״ח* נ מ שך בהם מבחי׳ פנימי׳ חכ׳ ורצונו ית׳ כר‪ ,‬וזהו יחו׳ ת״ת ומל׳‪ ,‬וכמא׳״״ ו ה ת״ ח*‬
‫זו מ״ת כר‪ .‬ובשרש זהו בחי׳ יחוד פנימי דאו״א‪ ,‬והו״ע יחוד שמשא וסיהרא״י‪ ,‬להיות‬
‫המשכת או״ח כר‪ ,‬וידוע דיחוד פנימי דאו״א הוא שנ מ שך מבחי׳ פנימי׳ הכתר דוקא‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א««‪ .‬וזהו שנ מ שך במל׳ ע״י הת״ת דוקא כר‪ .‬וזהו ויצוק שמן על ראשה״ ‘‬
‫)דעז״א בזהח״ דהא ביעקב תליא כר(‪ ,‬י״ל‪ ,‬דהיינו בחי׳ שמן הטובי״‪ ,‬שזהו בחי׳ ג״ר דעתיק‬
‫כר‪ ,‬וכמ״ ש במ״א««‪ ,‬ועי״ז המשיך בחי׳ גילוי העצמו׳ גם בבחי׳ מל׳‪ ,‬להיות הגילוי בבי״ע‬
‫כו׳‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬תכלית כוונ ת יעקב הי׳ להמשיך שג ם למטה בבי״ע יהי׳ איהו וחיוהי‬
‫וגהמוהי חח»‪ ,‬כמו שהוא באצי׳‪ ,‬שזהו ג״כ תכלית הכוונה במ״ת‪ ,‬שני תנ ה התו׳‬
‫למטה בהלכו׳ גשמי׳‪ ,‬ולהיות מו שגי׳ בשכל גשמי‪ ,‬היינו שכל הטבעי כר‪ ,‬שע״י שלומד‬
‫ההלכה ומבין אותה בשכלו הטבעי‪ ,‬נעשה השכל הטבעי כלי לחכמתו ית׳‪ .‬וכן במעשה‬

‫‪ (78‬קדושים כט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (79‬בלקו״ת שם‪ :‬וכמו עד״מ שיש הפרש באדם בין דבור‬
‫שמדבר דברי חול כר‪.‬‬
‫‪ = (80‬עשרה מאמרות‪.‬‬
‫‪ (81‬ראה זח״ג קמט‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת אחרי כה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ = (82‬עשרת הדברות‪.‬‬
‫‪ (83‬ברכות נח‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ = (84‬והתפארת)דברי הימים־א כט‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫‪ (85‬ראה גם םה״מ תרנ״ד ס״ע קלה‪.‬‬
‫‪ (86‬ראה לקו״ת אמור לג‪ ,‬ג‪ .‬סה״מ תרנ״ט ע׳ קצד‪.‬‬
‫‪ (87‬תהלים קלג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (88‬ראה אוה״ת נצבים ‪ y‬א׳רעט‪ .‬וראה לקמן פר״ד )ח״ב‬
‫‪ y‬תקעא ואילך(‪.‬‬
‫‪ (89‬תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬םע״ב(‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה עץ חיים שער הכללים פ״י‪ .‬שער כט )שער‬
‫הנסירה( פ״ח‪ .‬וראה ביאורי הזהר שם‪.‬‬
‫‪ = (71‬חכמה חסד נצח‪.‬‬
‫‪ (72‬ראה זח״ג )רע״מ( קנג‪ ,‬ב‪ .‬פרדס שער ו )שער סדר‬
‫עמידתן( פ״א‪ .‬עץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫בד קודש פ״ב)אגרות־קודש אדמו״ר האמצעי ‪ y‬רמה ואילך(‪.‬‬
‫‪ = (73‬בינה גבורה הוד‪.‬‬
‫‪ = (74‬דעת תפארת יסוד‪.‬‬
‫‪ (75‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי שלח ם״ע א׳קמג ואילך‪.‬‬
‫םה״מ תרנ״א ע' קפד ואילך‪.‬‬
‫‪ (76‬ראה עץ חיים שער טז)שער הולדת או״א וזו״ן( רפ״ד‪.‬‬
‫לקו״ת מסעי צ‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (77‬יכולי׳‪ :‬אוצ״ל )כמ״ש בםה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה‬
‫‪ :(1‬יכול‪.‬‬
 ‫פדה בשלום‬ ‫ש‬

‫המצות‪ ,‬וכמו במצות צדקה וגמ״ח‪ ,‬נעשה היד ג ש מי כלי לאוא״ם ב״ה״־‪ ,‬כמו חסד דרועא‬
‫ימינא« שהיא כלי לאוא״ס‪ ,‬כמו״כ הוא היד הגשמי הנו תנ ת צדקה‪ .‬ובהתגלו׳ יהי׳ כן‬
‫לעתי׳‪ ,‬דאז יהי׳ היד ג ש מי כמו חסד דאצי׳ ממש^^‪ .‬וזהו ע״י העבודה דעכשיו בנתינת‬
‫הצדקה‪ ,‬דבאמת גם עכ שיו כ״ה‪ ,‬רק שזהו בהעלם‪ ,‬ולעתיד יהי׳ בגילוי כו׳‪ .‬וכן המדות‬
‫טבעי׳ נעשי׳ עי״ז כלי לאלקו׳‪ ,‬וכמו הנותן צדקה לעני כו׳ והמפייסו כו׳׳®‪ ,‬שהעיקר הוא‬
‫המדה שבלב‪ ,‬שיתן בעין יפה*־‪ ,‬שגם בעבודת הצדקה שהיא בדרך כפי׳*־‪ ,‬צריכה להיות‬
‫הנתינה בעין יפה דוקא‪ ,‬וכמו ולא ירע לבבך כו׳*־‪ ,‬ועי״ז נעשה המדה טבעי׳ כלי לאלקו׳‬
‫כו׳‪ .‬וכל המצות הן בכה המעשה דו ק א)וי ש מצות שהן חובת הלבבות‪ ,‬ג״כ הכוונה בהן‬
‫שיהיו גם בכחות הטבעי׳‪ ,‬וכמו ואהבת כו׳ בכל לבבך׳־‪ ,‬בשני יצריך*־‪ ,‬דעיקר מצות האה׳‬
‫היא שגם הלב הטבעי יתעורר באה׳‪ ,‬וכמו לבי־־ ובשרי י רננו כו׳״״ס ונתלבשו בדברים‬
‫ג שמי׳ דוקא‪ ,‬כמו ציצית בצמר הג ש מי ותפילין בקלף הג ש מי כו׳‪ ,‬דתכלית הכוונה בכ״ז‬
‫הוא‪ ,‬שתהא התלבשו׳ והתאחדו׳ אוא״ם ב״ה ממש בחכ׳ וחסד שלמטה במעהמ״צ•־׳ שהן‬
‫בכה המעשה דוקא כנ״ל‪ ,‬ובעשייתן בג ש מי׳ בדברים הגשמי׳ כו׳‪ ,‬שזה הי׳ המשכת מרע״ה‪,‬‬
‫שגם למטה יהי׳ היחוד בבחי׳ איהו וחיוהי וגר מו הי חד־־ ממש כמו למע׳ כו׳‪ ,‬וכמ״ש בתו״א‬ ‫רכב‬
‫ד״ה משה ידבר־״׳‪.‬‬

‫והנה־״׳ נודע דהתחלת יחו״ע דמ״תי״י הי׳ מהאבות‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת מהאריז״ל בפ׳ לך‬
‫לך־״׳‪ ,‬אמנם־״׳ עיקר התחלת היחוד הי׳ ע״י יעקב‪ ,‬וכדאי׳ במד״ד פ׳ בחוקותי׳״׳‬
‫ע״פ־״> וזכרתי את בריתי יעקב‪ ,‬הה״ד־״׳ ליעקב אשר פדה את אברהם‪ ,‬משל לא׳ כו׳ וראה‬
‫שעתיד להוליד בת שתהא נ שאת למלך כו׳‪ ,‬כך אברהם כו׳ כדאי הוא להנצל בשביל יעקב‬
‫כו׳‪ .‬ומבו׳ במ״א״״ ביאור זה‪ ,‬דהנה‪ ,‬קודם כל מצוה או מרי ם״׳ לשם יחוד קוב״ה ושכינתי׳‪,‬‬
‫ד שכינתי׳ הוא בחי׳ מל׳‪ ,‬ובד״ב הוא בחי׳ ממכ״ע כו׳‪ ,‬וקוב״ה זהו בחי׳ סוכ״ע שקדו ש‬
‫ומובדל כו׳‪ ,‬ויחוד קוב״ה ו שכינתי׳ הוא שיהי׳ גילוי בחי׳ סוכ״ע בממכ״ע בו׳־״‪ ,‬וז״ע יחוד‬
‫שהוא המשכת הדעת‪ ,‬ד א ל דעות ה׳־״‪ ,‬ד״ע וד״ת‪ ,‬והיחוד הוא שג ם בד״ת יהי׳ מו שג כמו‬

‫בהערה ‪.106‬‬ ‫‪ (90‬ראה תניא פכ״ג‪.‬‬

‫‪ = (104‬יחוד עליון דמתן תורה‪.‬‬
‫‪ (105‬בתחילתו‪.‬‬
‫‪ (106‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת בהעלותך ע' שלז ואילך‪.‬‬
‫ם״ע ‪ 4‬ואילך)קה״ת‪ ,‬תשנ״ז(‪ .‬םה״מ תרל״ט ה״ב ‪ y‬תכט ואילך‪.‬‬
‫‪ (107‬ויק״ר פל״ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (108‬בחוקותי כו‪ ,‬מב‪.‬‬
‫‪ (109‬ישעי׳ כט‪ ,‬כב )ושם‪ :‬אל בית יעקב‪ .‬וב״הערות‬
‫ותיקונים״ לתניא ספל״ב‪ ,‬ד״בכמה מדרז״ל)סנה' יט‪ ,‬ב‪ .‬ועוד(‬
‫מוכח דהכוונה ליעקב עצמו״(‪.‬‬
‫‪ (110‬ראה אוה״ת שם ע׳ ‪ 4‬ואילך‪ .‬םה״מ תרל״ט שם‪.‬‬
‫‪ (111‬ראה פרי עץ חיים שער הזמירות ספ״ה‪ .‬ספר‬
‫הליקוטים להאריז״ל פ' ראה טו‪ ,‬ח‪ .‬לקו״ת ואתחנן ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫דרושים לר״ה נה‪ ,‬ג‪ .‬המשך תרס״ו ם״ע ד ואילך‪ .‬ד״ה שמח‬
‫תשמח תשמ״א )םה״מ מלוקט ה״ב ע' פב‪ .‬בהוצאה החדשה ‪-‬‬
‫ה״ד ע' רמה(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (112‬ראה תניא פמ״א )נז‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬לקו״ת שם‪.‬‬
‫‪ (113‬שמואל־א ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫קל ואילך‪ y .‬תיח ואילך‪ .‬לעיל פמ״ז)ע׳ קח(‪ .‬מקומות שצויינו‬
‫‪ (91‬תקו״ז שם )יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (92‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן הנחות הר״ם ע׳ נז‪ .‬םה״מ‬
‫תרמ״ב ע׳ שיב‪ .‬ע׳ שכט‪ .‬אגרות־קודש אדמו״ר מהורש״ב ח״א‬
‫‪ y‬צז‪ .‬לקמן ח״ה ‪ 7‬וא׳קו‪.‬‬
‫‪ (93‬ב״ב ט‪ ,‬ב‬
‫‪ (94‬ראה רמב״ם הל' מתנות עניים פ״י ה״ד‪.‬‬
‫‪ (95‬ראה בית יוסף לטור יו״ד סרמ״ח)ד״ה כל אדם(‪ .‬וראה‬
‫םה״מ תרל״ד ע' פו ואילך‪.‬‬
‫‪ (96‬פ' ראה טו‪ ,‬י‪ .‬וראה השגות הרמב״ן לספר המצוות‬
‫ל״ת יז‪.‬‬
‫‪ (97‬ואתחנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (98‬משנה ברכות נד‪ ,‬א‪ .‬ספרי ופרש״י עה״פ‪.‬‬
‫‪ (99‬תהלים פד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (100‬ראה גם סה״מ תרצ״א ‪ y‬סב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ = ( 101‬במעשה המצות‪.‬‬
‫‪ (102‬יתרו סז‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫‪ (103‬ראה אוה״ת חיי שרה קכו‪ ,‬א ואילך‪ .‬םה״מ תרמ״ב ‪y‬‬
 ‫שא‬ ‫ש״פ וישב‪ .‬כ׳ כסלו‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫שהוא בד״ע‪ ,‬איך שכולא קכל״ח כו׳ ‘ ״‪ .‬ויחוד זה התחיל מיעקב‪ ,‬דכתיב®״ שמאלו תחת‬
‫לראשי וי מינו תחבקני‪ ,‬שאברהם הי׳ בבחי׳ וי מינו תחבקני‪ ,‬ויצחק הי׳ בבחי׳ שמאלו תחת‬
‫לראשי‪ ,‬שכ״ז הוא בבחי׳ מקיף‪ ,‬שזהו הכנת היחוד‪ ,‬אבל בכדי שיו מ שך למטה בבחי׳‬
‫פנימי׳‪ ,‬שז״ע היחוד‪ ,‬הי׳ ההתחלה מיעקב‪ ,‬לפי שיעקב אותי׳ יבקע® “‪ ,‬וכ מ״ שי״ אז יבקע‬
‫כשחר אורך‪ ,‬שיעקב התחיל לבקוע את החשך להיות גי לוי בחי׳ ד״ע למטה כו׳‪ .‬וזהו‬
‫שהלך יעקב ל חר ף״‪ ,‬בחי׳ עלמא דפרודא® “‪ ,‬להמשיך שם האור ו הגילוי כו׳‪ ,‬וגם ע״י‬
‫הבירורי׳ שבירר והעלה למע׳‪ ,‬המשיך עי״ז גילוי אוא״ם למטה כו׳)ו כ מו קודם מ״ת הי׳‬
‫צ״ל תחלה שעבוד מצרים‪ ,‬שעי״ז העלו ניצוצו׳ הרבה‪ ,‬וכמ״ש״®• וג ם ערב רב כו׳ “ ‘‪ ,‬וע״י‬
‫תוקף הבירור שלהם במצרים הי׳ מ״ת‪ ,‬להיות תומ״צ בג שמי׳ כו׳‪ ,‬וכמ״ש בתו״א ד״ה לך‬
‫לך® “‪ ,‬כמו״ב ביעקב הי׳ צ״ל היציאה לחרן‪ ,‬בחי׳ נחר גרוני® “‪ ,‬שזהו בחי׳ גלות‪ ,‬ועמ״ש‬
‫בתו״א ד״ה לכן אמורי “ ובהגהות ל שם־ “‪ ,‬ובירר שם בירור רב בצאן לבן‪ ,‬ועי״ז המשיך‬
‫להיות גי לוי אוא״ם למטה כו׳(‪.‬‬

‫ו שר ש ההמשכה היא דוקא מבחי׳ פנימיות אוא״ם‪ ,‬ולכן הוא ע״י יעקב‪ ,‬ת״ת‪,‬‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫עולה עד פנימיות הכתר‪ ,‬קצה העליון‪ ,‬ומבריח עד המל׳‪ ,‬קצה התחתון ביותר‪,‬‬
‫ובכל הקו בשוה‪ ,‬וזהו יחוד ת״ת ומל׳‪ ,‬ו שר שו מיחוד פנימי דאו״א‪ .‬וזהו ויצוק שמן‪ ,‬י״ל‬
‫ג״ר דעתיק‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬המשבה דתורה הוא שג ם בבי״ע יהי׳ איהו וחיוהי וגר מו הי‬
‫חד‪ ,‬דההלכה המו שג ת היא מהות ח״ע‪ ,‬ובמצות‪ ,‬הרי כה היד הנו תנ ת צדקה‪ ,‬וכן המדות‪,‬‬
‫נעשים כלים‪ ,‬ולעתיד יהי׳ בהתגלות‪ .‬וזהו שהמ שיך משה‪ .‬וההתחלה היא שהמ שיך יעקב‪,‬‬
‫יעקב יבקע‪ ,‬וזהו שהלך לחרן‪ ,‬וע״י הבירורים המשיך פנימיו ת א״ם ב״ה‪.‬‬

‫קט ‪ 0‬ו ה נ ה בכדי שתהי׳ ההמשכה‪ ,‬צ״ל תחלה ההעלאה למעלה‪ ,‬וזהו שבהתחלת הילוכו‬
‫כתי׳® “ ויקה מאבני המקום וישם מרא שו תיו‪ ,‬דאבני המקום הן בחי׳ אותי׳‬
‫דדבר ה׳ שנע שו מקור לעולמו׳‪ ,‬דבריבוי השתל׳ נעשה עלמא דפרודא לגמרי כו׳‪ ,‬וישם‬
‫מר א שו תיו‪ ,‬היינו שהעלה אותם לבחי׳ החב׳‪ ,‬שזהו מה שנ ע שו אבן א׳ל “‪ ,‬בחי׳ י׳ דש׳ ה׳‪,‬‬
‫בחי׳ חב׳ כו׳‪ ,‬והיינו שהעלה אותם מן הפירוד אל היחוד כ״כ להיות בבחי׳ ביטול אמיתי‬
‫דחכ׳ כו׳‪ .‬ואח״ב ויחלום כו׳® “‪ ,‬שהובטח מלמע׳ בכל ההמ שכות העליונו׳‪ ,‬וכתי׳® “ והנה‬
‫אנכי עמך ושמרתיך‪ ,‬בעבודת הבירורי׳ כו׳‪ ,‬וה שיבותיך אל האדמה הזאת® “ ‪ ,‬דהיינו בבחי׳‬
‫המשכת האור ו הגילוי עד למטה מטה ממש כו׳‪ .‬וזהו ויקה את האבן אשר שם‬
‫רכג‬ ‫מראשותיו®'‪ ,‬בבחי׳ העלאה מלמטלמ״ע‪ ,‬וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה®*‪ ,‬בבחי׳‬

‫‪ (122‬יא‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (123‬תהלים סט‪ ,‬ד‪ .‬ראה לקוטי תורה להאריז״ל פ׳ וישב‪.‬‬
‫תו״א ויצא שם‪ ,‬ג־ד‪ .‬כב‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (124‬וארא נז‪ ,‬ג‪ .‬נח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (125‬ראה אוה״ת וארא ע׳ קעח‪.‬‬
‫‪ ( 126‬ויצא כח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (127‬תנחומא ויצא א‪ .‬חולין צא‪ ,‬א‪ .‬פרש״י ויצא שם‪.‬‬
‫‪ (128‬ויצא שם‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (129‬שם‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (114‬קמי׳ כלא חשיבי כי)ע״פ דניאל ד‪ ,‬לב‪ .‬זח״א יא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (115‬שה״ש ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (116‬ראה עץ חיים שער הכללים פ״י‪ .‬סידור עם דא״ח‬
‫רנה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (117‬ישעי׳ נח‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (118‬ויצא כח‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (119‬ראה תו״א ויצא כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (120‬בא יב‪ ,‬לח‪.‬‬
‫‪ (121‬ראה כנפי יונה ח״ג סנ״ו‪ .‬הובא במגלה עמוקות אופן‬
‫נח‪ .‬תו״א בא ם‪ ,‬ג‪ .‬םה״מ תרפ״ט ע׳ רפז‪ .‬וש״נ‪.‬‬
 ‫פדה בשלום‬ ‫שב‬

‫המשכת האור מלמעלמ״ט‪ ,‬להיות הגילוי גם למטה כו׳‪ ,‬וכמ״ש כ״ז בתו״א ד״הסגי ויצא‬
‫ב או ר ד׳‘‪.‬‬

‫ובעבודה הו״ע אותי׳ התפלה ואותי׳ ה תו‪ /‬דאותי׳ התפלה הן בבחי׳ העלאה מלמטלמ״ע‪,‬‬
‫דמט״ט קו שר כתרים לקונו מתפלותיהן של י שר א ל־^‪ /‬וכמו הכתר שנע שה‬
‫מאב״ט‪ ,‬כמו״כ הוא בחי׳ הכתר לקונו‪ ,‬שנ ע ש ה מאותי׳ התפלה המתבררים מכתות טבעי׳‬
‫דנה״ב כו׳‪ ,‬ועי״ז הוא ההמשכה אח״כ ע״י אותי׳ התו׳ כו‪ /‬דהנה«>‪ ,‬אי׳ בזהר בהתחלה ד״ד‬
‫ע״א‪ ,‬מאן דמהפך חשוכא לנהורא וטעמא מרירו למתקא‪ ,‬והו״ע התפלה והתרים‪ ,‬שע״י‬
‫התפלה מהפך מרירו למיתקא‪ ,‬כי‪ ,‬מרירו הן ת אוות עוה״ז ו ת ענוגיו‪ ,‬שמושפעים מהיכלות‬
‫הקלי׳‪ ,‬שאין לך דבר למטה שאין לו היכל למע׳ שממנו בא תוצאות הדבר ההוא‬
‫והשפעתו‪ ,‬וכל ת ענוגי עוה״ז‪ ,‬אפי׳ דבר קל‪ ,‬ואפי׳ המסלסל בשערו‪ ,‬הנה החיות ההוא‬
‫נמשך מהיכלות הטומאה־^ ‘ )ועמ״ש באגה״ת פ״ו־^ ‘(‪ ,‬ולכן נ ענ ש יוסף בשבתו בבית‬
‫האסורים י״ב שנה על שהי׳ מסלסל ב שערו כו׳ ’ ־ ‘‪ .‬וצריך להפוך מרירו למתקא‪ ,‬שלא ירצה‬
‫בכל התענוגי׳ האלו‪ ,‬ו ת מורת זה יהי׳ כל תענוג נפשו באלקו׳‪ ,‬וכמו טעמו וראו כי טוב‬
‫ה׳״״ ‘‪ ,‬וכמו אז תתענג על ה׳ כו׳״״ ‘‪ .‬והוא ע״י התבוננו׳ בתפלה מהאור״♦ ‘ וחיות אלקי שבכל‬
‫דבר ודבר המהווה ומחי׳ אותו‪ ,‬ואיך שהעיקר הוא האלקו׳ כר‪ ,‬והיינו‪ ,‬שמתבונן איך‬
‫שבכל התענוגים יש בהם אור וחיות אלקי המחי׳ אותם‪ ,‬דבהתבוננו׳ זאת לא ירצה‬
‫בהתאווה הגשמיות‪ ,‬כ״א בהחיות האלקי שבו‪ ,‬והו״ע מוצא פי׳ ה׳ “* שבהמאכל‪ ,‬שע״ז יחי׳‬
‫האדם כו׳ ‘ ♦ ‘‪ .‬ובפרט כ שמתבונן בפרטי׳ אופן החיות האלקי בכל עולם ועולם ובכל נברא‬
‫ונברא בפרט‪ ,‬ואיך שכללות החיות שבעולם הוא חיות מצומצם ונעלם ביותר‪ ,‬והחיות‬
‫אלקי ש ב עול מו ת״ ‘ הוא בבחי׳ מעלה ו מדרי׳ עליונה יותר ובגלוי ביותר כר‪ ,‬שעי״ז מתקרב‬
‫ומתדבק מאד באלקר‪ ,‬שכל חפצו ור צונו הוא באלקר‪ ,‬ו אינו רוצה בהדברים הג ש מי׳ כר‪.‬‬
‫וביותר כ שיתבונן ב מ״ ש״ ‘ ראה נתתי לפניך את החיים כר‪ ,‬איך שכל התאוות ג ש מי׳ הם‬
‫מות ורע כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א♦* ‘‪ ,‬דמ״ש חיים ומות אין הכוונה בגשמי׳‪ ,‬דחיים הוא בשעת‬
‫שהדבר חי‪ ,‬ומות הוא בפירוד החיות ממנו‪ ,‬דמי הוא פתי שלא ירצה בחיות‪ ,‬רק הכוונה‬
‫שבכל דבר בעת שהוא בחיותו וקיו מו י ש בו חיים ומות‪ ,‬והוא‪ ,‬שהחומרי ו הג ש מי הוא‬
‫בבחי׳ מות‪ ,‬שהרי הוא כלה ונפסד‪ ,‬שג ם בעת חיותו וקיומו ה״ה נפסד‪ ,‬וכמו שהאדם‬
‫מרגי ש בעצמו שגו פו וכחותיו הטבעי׳ נחלשי׳ מזמן לזמן‪ ,‬וחיים הוא החיות הרוחני‪,‬‬

‫‪ (139‬ישעי' נח‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪ (130‬ד״ה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬פ‪/‬‬

‫‪ ( 140‬מהאור‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בהאור‪.‬‬
‫‪ (141‬עקב ח‪ ,‬ג‪ .‬וראה לקוטי תורה להאריז״ל עקב עה״פ‪.‬‬
‫כתר שם טוב סימן קצד‪ .‬לקו״ת צו יג‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ ( 142‬שבעולמות‪ :‬אוצ״ל )כבסה״מ תרפ״ג ותש״ז שבהערה‬
‫‪ :(1‬שבעולמות העליונים‪.‬‬
‫‪ (143‬נצבים ל‪ ,‬טו)בדילוג(‪.‬‬
‫‪ (144‬ראה םה״מ עת״ר דלקמן בפנים‪ .‬וראה לקו״ת תצא‬
‫לה‪ ,‬סע״ג ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי תצא ע׳ תפה‬
‫ואילך‪ .‬אוה״ת תצא ה״ה ע׳ ב׳נד‪ .‬םה״מ תרנ״ו ‪ y‬רנד‪ .‬תרס״ט‬
‫ע׳ קח ואילך‪.‬‬
‫‪ (131‬כא‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ (132‬ראה זח״א לז‪ ,‬ב‪ .‬תו״א שבהערה הבאה‪ .‬םה״מ תש״ח‬
‫ע׳ ‪ .202‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (133‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה תו״א שבהערה ‪. 1‬‬
‫‪ (134‬ע״י התפלה מהפך מרירו למיתקא‪ ,‬ועי״ז מהפך‬
‫חשוכא לנהורא‪ ,‬שיאיר אור ה' מלמעלמ״ט‪ ,‬ע״י התורה‪,‬‬
‫כדלקמן‪.‬‬
‫‪ (135‬ראה זח״ב רסז‪ ,‬א‪ .‬תניא קו״א קנט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (136‬צו‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 137‬ראה תנחומא וישב ח־ט‪ .‬פרש״י וישב לט‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ ( 138‬תהלים לד‪ ,‬ט‪.‬‬
 ‫שג‬ ‫ש״פ וישב‪ .‬כ׳ כסלו‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫שהנ שמ ה היא בבחי׳ קיום‪ ,‬שאין בה הפסדות ח״ו‪ ,‬שג״ז האדם מרגי ש בעצמו שהנשמה‬
‫אין בה הפסדו׳‪ ,‬אדרבה‪ ,‬מתגלה ומתחזקת ביותר מזמן לז מן) ע״י זיכוך ותיקון הכלים‬
‫והסרת החומרי׳ כו׳(‪ ,‬וכ מו״• ימים ידברו ורוב שנים כו׳^»‪ ,‬הרי שזה היפוך מהגוף שנחל ש‬
‫ונפסד מזמן לזמן‪ ,‬וכמ״ש הבחיי"•‪ ,‬שמשעה שנולד מתחיל בו ההפסדו׳‪ ,‬ומצד הנשמה‪,‬‬
‫אדרבה‪ ,‬ימים ידברו כו׳‪ ,‬וזקני ת״ח כ״ז שמזקיני׳ דעתם מיושבת עליהם״•‪ ,‬וכ מ א׳״ ‘ סבא‬
‫דעתוהי סתים כר‪ ,‬שכח שכלו מתחזק ביותר‪ ,‬שבא בשכלו על עניני׳ נעלים ועמוקי׳ שלא‬
‫בא עליהם מקודם‪ ,‬ובכל ענין בעומק ופנימיו ת שבו כר‪ .‬וע״כ‪ ,‬הרוחני׳ נק׳ חיים‪ ,‬והחומרי׳‬
‫נק׳ מות כ ו‪ /‬ורע הוא עוד גרוע מהמות״־•‪ ,‬דמות הוא ההפסדות גם בעת שהחיות בו‪,‬‬
‫דבנמ של היינו גסות וי שו ת ה חו מרי׳) ש הו א הפסולת(‪ ,‬גם כשאין בזה ר ע)ו הי א בחי׳ נוג ה‬
‫בעצם כו׳(‪ ,‬ורע הוא דבר איסור ר״ל‪ ,‬או ת אוו ת היתר למלאות ת אות נפשו‪ ,‬שהן ג״כ רע‪,‬‬
‫כנודע•־•‪ ,‬שזהו עד״מ כמו הג שמי בהפרד ממנו החיות‪ ,‬שנרקב ונפסד ונעשה דבר מיאוס‬
‫ו שי קוץ ממ ש כר‪ ,‬וכמ״ש כ״ז באורך בד״ה תקעו‪ ,‬עת״ר־־•‪ ,‬שע״י אריכו׳ ההתבוננו׳ בזה‪,‬‬
‫רכד‬ ‫שמובן היטב הענין גם בנה״ט‪ ,‬הרי ניטל מהנה״ט ה ת ענוג) ב ל״ א דער גישמאק( מעניני‬
‫העולם‪ ,‬עד שנעשים הדברים נמאסים אצלו‪ ,‬ויהי׳ חפצו ורצונו באלקו׳‪ ,‬ויתענג בזה כר‪.‬‬
‫וז״ע־־• הקרבנו׳־־•‪ ,‬שהי׳ העיקר הקרבת החלב ודם‪ ,‬דחלב הו״ע התענוג‪ ,‬והיינו שהתענוג‬
‫הג שמי נהפך ל עונג אלקי כר‪.‬‬

‫ועי״ז נע שה אתהפכא חשול״ני־•‪ ,‬והיינו‪ ,‬שח שך הג שמי של עוה״ז‪ ,‬מעשה שמים וארץ‪,‬‬
‫שנראים ליש ודבר גשמי‪ ,‬יתהפך לנהורא‪ ,‬להיות בו גילוי אוא״ם‪ ,‬להיות היש בטל‬
‫אליו ית׳‪ ,‬ונגל ה כבוד ה׳״ למטה כמו שהוא ל מ ע‪ /‬והיינו‪ ,‬שע״י דטעים מרירו למתקא‪,‬‬
‫שהיא מלמטלמ״ע‪ ,‬להפוך לבו מתאוות עוה״ז‪ ,‬ולדבקה בו ית׳ בתשוקה וצמאון כר‪ ,‬יאיר‬
‫אור ה׳ מלמעלמ״ט‪ ,‬במקום החשך של עוה״ז‪ ,‬להאיר חלקו בעולם‪ ,‬שלא יהי׳ העולם‬
‫מעלים על אור ה׳ וקדו ש תו‪ ,‬ויהי׳ גילוי אור כר‪ .‬וזהו ההמשכה דתו׳‪ ,‬וכנודע־־• דתו׳ היא‬
‫מלמעלמ״ט‪ ,‬להיות המשכת האור למטה כמו שהוא למע׳ כר‪.‬‬

‫וז״ע־־• ויצוק שמן על ראשה־•‪ ,‬להיות גילוי בחי׳ ח״ע ממש למטה‪ ,‬שהוא בחי׳ תומ״צ‬
‫שמלובשי׳ למטה בדברי׳ גשמי׳‪ ,‬המחליף פרח בחמור׳־•‪ ,‬כשר פסול כר‪ ,‬עכ״ז יהי׳‬
‫בהם גי לוי בחי׳ ח״ע ממש כמו שהוא למע׳‪ .‬וכמארז״ל־־• מה להלן באימה ויראה אף כאן‬
‫כר‪ ,‬פי׳‪ ,‬מה להלן בשעת מ״ת על ה״ם־־•‪ ,‬שהי׳ באימה ויראה‪ ,‬בבחי׳ ביטול אמיתי‪ ,‬שאז‬
‫הי׳ בחי׳ גי לוי בתכלית‪ ,‬ששמעו מפי עצמו׳ המאציל אנכי ה׳ אלקיך כר״־•‪ ,‬אף כאן‪ ,‬היינו‪,‬‬

‫‪ (152‬םה״מ עת״ר ‪ y‬כו ואילך‪.‬‬
‫‪ (153‬ראה לקו״ת שה״ש יב‪ ,‬ב‪ .‬לעיל ספס״ב)ע׳ קנד(‪ .‬לקמן‬
‫פרי״ח )ח״ב ‪ y‬תרו(‪.‬‬
‫‪ = (154‬חשוכא לנהורא‪.‬‬
‫‪ (155‬ראה ביאורי הזהר להצ״צ ח״ב תתקכא‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (156‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה תו״א שבהערה ‪.131‬‬
‫‪ (157‬משנה ב״מ ק‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (158‬ברכות כב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ = (159‬הר סיני‪.‬‬
‫‪ (160‬יתרו כ‪ ,‬ב‪ .‬ואתחנן ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ ( 145‬ראה סה״מ עת״ר דלקמן בפנים‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 146‬איוב לב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ ( 147‬ראה בחיי בראשית א‪ ,‬כח‪ .‬וראה לעיל פנ״ג )ע׳ קכה(‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 148‬ראה קנים בסופה‪ .‬שבת קנב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (149‬זח״ג)אד״ר( קכח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (150‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ב ח״א ‪ y‬צ‪ .‬מאמרי‬
‫אדמו״ר האמצעי ואתחנן ‪ y‬קסא ואילך‪ .‬סה״מ עת״ר שם‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ (151‬ראה תניא פ״ז‪.‬‬
 ‫פדה בשלום‬ ‫דש‬

‫גם כמו שהתו׳ מלובשת למטה בדברי׳ ג ש מי‪ /‬יהי׳ ע״י׳'* גילוי ח״ע ממש כמו שהי׳ אז‬
‫כו׳‪ .‬וז״ע׳®* פותח את ידיךג« ‘ ‪ ,‬א״ת ידיר אלא יודי״ך*® ‘ ‪ ,‬והן ב׳ יודי״ן דהוי׳ ואד׳‪ ,‬בחי׳ ח״ע‬
‫וח״ת כר‪ ,‬והפתיחה דיודי״ף־> הוא‪ ,‬שיהי׳ גי לוי בחי׳ י׳ דהוי׳ ביו״ד ד א ד‪ /‬ד שר ש ההמשכה‬
‫ע״ז הוא מבחי׳ עצמו׳ אוא״ם כר‪ ,‬וזהו ומשביע לכל חי רצוף®׳‪ ,‬דהיינו ההמשכה שבבחי׳‬
‫בל״ג‪ ,‬וכמ״ש במג״ד®®׳ אות יו״ד‪.‬‬

‫וזהו שאחר כל העובדות שלו בבית לבן‪ ,‬כתי׳י ויקה אבן וירימה מצבה‪ ,‬שזהו כללו׳ בחי׳‬
‫ההעלאו׳ וההמשכו׳ שלו להיות גי לוי בחי׳ אוא״ם למטה כר‪ .‬וכל הגילוי׳ האלו זהו‬
‫ע״י הכלים דאצי׳‪ ,‬שהן כלים לאוא״ם‪ ,‬שע״י יהי׳ גי לוי אור כר‪ .‬וה״ז היפך פעולת לבן‪,‬‬
‫שעשה גל‪ ,‬שכוונ תו הי׳ להעלים ולהסתיר כו׳‪ ,‬ו היינו שאחז עצמו בהלבושין המעלימי׳‪,‬‬
‫כנ״ל"> בשם הש״ך עה״תי®׳‪ ,‬ורצה להעלים ביותר כר‪ .‬אבל יעקב עשה מ צ ב ה)ונ כ ל ל בזה‬
‫גם ענין הצקת השמן כו׳‪ ,‬וכמ״ש קודם®®׳ אשר משחת שם מצבה כר(‪ ,‬היינו שהמ שיך בחי׳‬
‫הגילוי בכללו׳ בחי׳ המל׳‪ ,‬ו היינו שלא ע״פ ם׳ ה שתל׳ דע״ס‪ ,‬שהאור מתצמצם ממדרי׳‬
‫למדרי׳‪ ,‬ולמטה אינו מאיר גי לוי אור‪ ,‬ו היינו מפני שכללו׳ האור הוא אור מצומצם כר‪,‬‬
‫ולגבי אור זה יכולי׳ הלבושי׳ להעלי׳ כר‪ ,‬והוא המ שיך מבחי׳ פנימי׳ ועצמו׳ א״ם‪ ,‬שגם‬
‫ההמשכה בע״ם דאצי׳ תהי׳ ההמשכה שלא כפי ם׳ ההשתל׳ כ ר) ע״ ה שזהו במדה ושיעור‬
‫כר(‪ ,‬והוא ההמשכה כפי היח״ע דמ״ת״״ כר‪ ,‬שיהי׳ הגילוי בבחי׳ המל׳ ג ם במדרי׳‬
‫התחתונר‪ ,‬ועי״ז יהי׳ גי לוי בחי׳ מהות אלקר ממש למטה כר‪.‬‬

‫וההעלאה לזה‪ ,‬ויקח מאבני המקום‪ ,‬או תיו ת דבר ה׳‪ ,‬מקור היש‪ ,‬וישם‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫מרא שותיו‪ ,‬שהעלם לבחי׳ חב׳‪ ,‬ביטול אמיתי‪ ,‬ואח״ב וישם אותה מצבה ויצוק‬
‫שמן‪ .‬ובעבודה הוא או תיו ת התפלה המתבררים מנה״ט‪ ,‬והוא דמהפך מרירא‪ ,‬שהן‬
‫התאוות‪ ,‬למיתקא‪ ,‬ע״י ה ה תבוננות בהחיות האלקי שבהם‪ ,‬ובאופן התלבשות החיות‪,‬‬
‫וביותר בענין ראה נתתי לפניך החיים והטוב‪ ,‬שזהו הרוחני והאלקות‪ ,‬והמות הוא הדבר‬
‫הגשמי בעצם‪ ,‬והרע היא התאוה‪ ,‬שעי״ז ניטל מהנה״ב התענוג שלו‪ ,‬וירצה באלקות‪ .‬ועי״ז‬ ‫רכה‬
‫יהי׳ חשוכא לנהורא‪ ,‬דבחשך דעוה״ז יהי׳ גי לוי אור‪ ,‬ע״י אותיות התורה‪ .‬וזהו ויצוק שמן‪.‬‬
‫וזהו פותח את ידיך‪ ,‬יודיך‪ ,‬יו״ד ד ש׳ הוי׳ ביו״ד ד ש׳ אד׳‪ .‬וז״ע וירימה מצבה‪ ,‬העלאה‬
‫והמשכה‪.‬‬

‫קטז( ו ה נ ה מכל הנ״ל מו בן״׳‪ ,‬דמה שהכלים נק׳ ספי׳ ובהירות‪ ,‬זהו בבחי׳ פנימי׳ הכלים‪,‬‬
‫שמגלים את האור כמו שהוא כר‪ .‬דהנה‪ ,‬בחי׳ חיצוני׳ הכלים‪ ,‬הגם שמגלים‬
‫את האור‪ ,‬וכמ שנת״ל פק״ה®®׳ דכל ענין הכלים הוא לגלו ת‪ ,‬דעש״ז נק׳ גופין כו״®‪ ,‬ולא‬

‫‪ (167‬פק״ח ) ‪ 7‬רפד(‪.‬‬ ‫‪ = (161‬על ידה )ע״י התורה(‪.‬‬

‫‪ (168‬שפתי כהן עה״ת לר׳ מרדכי הכהן מצפת )וינציאה‪,‬‬
‫שס״ה( ‪ -‬ויצא לא‪ ,‬מז‪.‬‬
‫‪ ( 169‬ויצא שם‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ = (170‬היחוד עליון דמתן תורה‪.‬‬
‫‪ (171‬כאן מסיים פירוש הג' בספירות)מלשון ״אבן ספיר״(‪,‬‬
‫שהתחיל בפק״ד ואילך ) ‪ 7‬רסט ואילך(‪.‬‬
‫‪ 7 ( 172‬רעא ואילך‪.‬‬
‫‪ (162‬ראה אוה״ת תהלים )יהל אור( ‪ y‬תרפט ואילך‪.‬‬
‫‪ (163‬תהלים קמה‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ (164‬ראה תקו״ז בהקדמה)ז‪ ,‬ב(‪ .‬לקו״ת דרושים לר״ה סד‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪ (165‬ראה תקו״ז שם‪ .‬לקו״ת מטות פה‪ ,‬ד‪ .‬דרושים לר״ה‬
‫שם‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן תק״ע ‪ y‬קמג ואילך‪.‬‬
‫‪ = (166‬במגן דוד נלהרדב״ז[ ‪ -‬הובא באוה״ת )יהל אור(‬
‫שם‪.‬‬
‫שה‬ ‫ש״פ וישב‪ ,‬כ׳ כסלו‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫כמו הלבושי׳ שענינם הוא להסתיר‪ ,‬משא״כ הכלים ענינם הוא לג לו ת כר‪ /‬מ״מ‪ ,‬הרי אופן‬
‫הגילוי הוא שע״י שמסתירים על עצמו׳ ופנימי׳ האור כר‪ .‬וכמ שנת״ל פרק הנ״ל^י• בעניו‬
‫אותי׳ הדבור‪ ,‬שמעלימי׳ על עצם האור‪ ,‬ועי״ז הם מגלים‪ ,‬וכמו״כ הוא בבחי׳ הכלים כו‪/‬‬
‫וזהו שע״י הכלים דע״ם הרי המשכת האור בם׳ ו הדרג ה דהשתל׳‪ ,‬שמתמעט האור כו׳‪ .‬אך‬
‫זהו בבחי׳ חיצוני׳ הכלים‪ ,‬משא״כ בחי׳ פנימי׳ הכלים‪ ,‬באמת מגלים את האור כמו שהוא‬
‫כו׳‪ ,‬וכמו ההמשכה דתו׳‪ ,‬שמהוע״צי׳* האור נ מ שך בכל המדרי׳‪ ,‬עד גם בחי׳ המל׳‪ ,‬ולמטה‬
‫בבי״ע‪ ,‬שזהו מה שהמ שיך יעקב בחי׳ המשכת העצמו׳‪ ,‬ושלא יהי׳ ע״ז שום העלם והסתר‬
‫כלל כו׳‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬דהמשכה זו הוא בבחי׳ הפנימי׳ דע״ס דוקא‪ ,‬וכ מ שנ ת״ל פ קי״ ד״ ‘ בעניו קו‬
‫האמצעי ובחי׳ יחוד פנימי דאו״א כר‪ ,‬והוא ע״י בחי׳ פנימי׳ הכלים דוקא‪ ,‬שאינם בבחי׳‬
‫מהות אחר מהאור )שזהו מה שיש דוג מ א בהכלי שהיא כמו ה אור־״‪ ,‬דמ שו״ז היא כלי‬
‫לקבל את האור כר‪ ,‬שהרי אור וכלים הם רחוקי׳ ומובדלי׳ זמ״ז‪ ,‬ואיך האור מתלבש‬
‫בהכלים כר‪ ,‬אלא שזהו מפני שי ש בכלים שהן בדוג מ ת האור כר‪ ,‬וכמו בהירות חומר‬
‫העין‪ ,‬שבזה הוא כלי לאור הראי׳®׳*‪ ,‬וכמו בזכוכית‪ ,‬הבהירות שבה הוא דוג מ ת האור‪,‬‬
‫שעי״ז היא מקבלת את אור השמש כר‪ ,‬וכמו״כ בכלים י ש מה שהיא בדוג מ ת האור‪ ,‬שזהו‬
‫בחי׳ פני מי׳ הכלי כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א ”•(‪ ,‬ומתאחדת ממש עם האור‪ ,‬היינו עם בחי׳ עצם‬
‫האור שלמע׳ מבחי׳ הארת ה אור) ה מ תל ב ש בחיצוני׳ הכלים כר(‪ ,‬ומגלים ממש את האור‬
‫כר‪ .‬וע״כ כל התהוות י ש מאין הוא מבחי׳ חיצוני׳ הכלים‪ ,‬וכמו התהוות המלאכי׳‪,‬‬
‫ד ה ת הוו ת ם הוא להיות בבחי׳ יש נברא®״‪ ,‬כמ״ש במ״א־י'‪ ,‬ה״ז מבחי׳ חיצוני׳ הכלים‪,‬‬
‫כנודע״«>‪ ,‬אבל מבחי׳ פנימי׳ הכלים לא יהי׳ התהוות י ש מאין‪ ,‬מפני שמאיר בחי׳ עצם‬
‫האור‪ ,‬כ״א מבחי׳ פנימי׳ הכלים נתהוו נ שמו׳ שהן אלקר®■■‪ ,‬כנודע״®■‪ .‬ו היינו‪ ,‬דההמשכה‬
‫ו ה ה ת הוו ת שמבחי׳ פנימי׳ הכלים הוא שעצם האור נ מ שך ומתגלה‪ ,‬מפני שאינם מסתירים‬
‫על האור כר‪ .‬וע״כ‪ ,‬זה שהכלים נק׳ ספי׳‪ ,‬מל׳ אבן ספיר‪ ,‬בבחי׳ ספירו׳ ובהירות‪ ,‬שמגלים‬
‫את האור‪ ,‬זהו דוקא בבחי׳ פנימי׳ הכלים כר‪.‬‬

‫ו ע ״ פ הנ״ל יובן מ״ש פדה בשלום נפשי‪ ,‬דכל העוסק בתו׳ ובגמ״ח ומתפלל עם הצבור‬
‫כאלו פדאני כר‪ .‬דהנה‪ ,‬ענין הפדי׳ שייך בבחי׳ מל׳‪ ,‬ובמדרי׳ אחרונות שבה‪,‬‬
‫שבאים בבחי׳ התלבשו׳ בלבושין דבי״ע‪ ,‬ומתעלם ומסתתר ביותר‪ ,‬וכמ שנת״ל פק״ח■® ‘ ‪,‬‬
‫וע״כ צ״ל הפדי׳‪ ,‬להסיר ההעלמו׳ וההסתרים‪ ,‬ולהיות קימה בבחי׳ המל׳‪ ,‬וכמ שנת״ל‬
‫באורך®®■‪ .‬והנה ידוע®®■ שי ש אופניי®• בירורים‪ ,‬בדרך מלחמה ובדרך מנוחה‪ ,‬דהבירור‬

‫‪ (180‬ראה עץ חיים שער כה)שער העיבורים( פ״א‪ .‬שער מ‬ ‫‪ = (173‬שמהות ועצמות‪.‬‬

‫)שער פנימיות וחיצוניות( דרוש י‪ .‬פרי עץ חיים הקדמה לשער‬
‫השבת פ״ה‪ .‬שער השבת פ״י‪ .‬לקו״ת פ' ראה כו‪ ,‬סע״ג ואילך‪.‬‬
‫ביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי רכז‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ולאדמו״ר‬
‫הצ״צ ח״א ‪ y‬תקמו ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי שם ע׳‬
‫תנו ואילך‪.‬‬
‫‪ (181‬ע׳ רפב‪.‬‬
‫‪ ( 182‬פק״ט ואילך ) ‪ 7‬רפד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (183‬ראה םה״מ תרנ״ט ‪ 7‬קעג ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (184‬אופני‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ב' אופני‪.‬‬
‫‪ y ( 174‬רחצ ואילך‪.‬‬
‫‪ (175‬ראה לקמן פקכ״א)ס״ע שיז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (176‬כנ״ל ספ״ב ) ‪ 7‬ז(‪.‬‬
‫‪ (177‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי פ' ראה ע׳ תנו ואילך‪.‬‬
‫אוה״ת ואתחנן ‪ y‬רפט ואילך‪ .‬םה״מ תרס״ב ‪ y‬רנה‪.‬‬
‫‪ (178‬מקומות שבהערה ‪.50‬‬
‫‪ (179‬ראה מאמרי אדמו״ר האמצעי שם ‪ y‬תנט‪ .‬אוה״ת שם‬
‫ם״ע רצא ואילך‪.‬‬
 ‫פדה בשלום‬ ‫שו‬

‫דתפלה הוא בדרך מלחמה‪ ,‬ד שעת צלותא שעת קרבא=«>‪ ,‬וכמשנת״ל®* ‘ בענין דטעים‬
‫טעמא מרירו למתקא‪ ,‬שכ״ז הוא בדרך מלחמה כו׳‪ ,‬משא״ב הבירור דתו׳ הוא בדרך‬
‫מנוחה‪ ,‬שע״י המשכת האור ו הגילוי נעשה הבירור בדרך ממילא כו׳‪ .‬וזהו כל העוסק בתו׳‬ ‫רכו‬
‫ובגמ״ח‪ ,‬שהן המשכות מלמעלמ״ט‪ ,‬שעי״ז נע שה הפדי׳ בשלום כו׳‪ ,‬וכן המתפלל עם‬
‫הצבור‪ ,‬דתפלת רבים מ מ שי ך גי לוי בחי׳ עצמו׳ אוא״ם‪ ,‬וכ מ ארז״ל"* דצבור בכל השנה‬
‫הוא כמו יחיד בעשי״ת‪ ,‬דממ שיכי׳ בחי׳ עצמו׳ אוא״ם‪ ,‬שעי״ז נע שה ג״כ הבירור בדרך‬
‫ממילא כו׳‪ .‬וזהו פדה ב שלו ם נפשי‪ ,‬שאמר דוד זה על בחינתו««‪ ,‬בחי׳ מל׳י«>‪ ,‬שצריכה‬
‫פדי׳‪ ,‬אמנם הפדי׳ היא בשלום‪ ,‬והיינו ע״י שברבים היו עמדי‪ ,‬שרבים התפללו עבורו״ ’■‪,‬‬
‫וגם‪ ,‬שהוא עצמו כמו רבים נחשב■״•‪ ,‬מפני שהי׳ נשמה כללי׳ ”■‪ ,‬וע״כ הי׳ תפלתו כמו‬
‫תפלת רבים כו‪ /‬וזהו פדה בשלום נפשי‪ ,‬נפ ש דוד ”■‪ ,‬ע״י תו׳ וגמ״ח‪ ,‬שהן המשכו׳‬
‫מלמעלמ״ט‪ ,‬ובפרט פנימי׳ התו׳‪ ,‬שהיא ההמשכה מבחי׳ פנימי׳ ועצמו׳ א״ם כו׳‪ ,‬וע״י תפלת‬
‫רבים‪ ,‬שתפלתו בעצמו הוא כמו תפלת רבים‪ ,‬ועי״ז הוא הפדי׳ בשלום כו׳‪.‬‬

‫וז״ע ספירות ל׳ בהירות‪ ,‬והוא בחי׳ פני מיו ת הכלים‪ ,‬ד חי צוניו ת הכלים הגילוי‬ ‫קיצור‪.‬‬
‫ע״י העלם‪ ,‬ולכן הן מקור העולמות והמלאכים‪ ,‬ופני מיו ת הכלי היא כדוג מ ת‬
‫האור‪ ,‬ומתאחד עם האור‪ ,‬ולכן הן מקור הנשמות‪ ,‬והן בחי׳ ספירות ובהירות‪ ,‬שמגלים את‬
‫האור‪ .‬ובזה יובן מ״ש פדה בשלום נפשי‪ ,‬פדי׳ במל׳‪ ,‬וע״י התורה הפדי׳ והבירור בשלום‪.‬‬

‫כ‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ ( 185‬זהר ‪ -‬הובא בלקו״ת בלק עב‪ ,‬א‪ .‬ר״פ תצא )לד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 190‬ראה פרש״י תהלים עה״פ )הובא באוה״ת תהלים‬ ‫לה‪ ,‬ג(‪ .‬וראה רע״מ בזח״ג רמג‪ ,‬א‪.‬‬
‫)יהל אור( שם(‪ :‬בשביל הרבים שהיו בעזרתי להתפלל עלי‪.‬‬ ‫‪ (186‬פקט״ו )ע׳ שב(‪.‬‬
‫‪ (191‬ראה אוה״ת שם ‪ 7‬רד‪ :‬״כי ברבים היו עמדי‪ ,‬שדוד‬ ‫‪ ( 187‬ר״ה יח‪ ,‬א‪ .‬יבמות מט‪ ,‬ב‪ .‬קה‪ ,‬א‪ :‬״דרשו ה' בהמצאו‪,‬‬
‫אע״פ שהיה יחיד‪ ,‬כיון שכל ישראל תלוים בו ה״ל כמו רבים״‪.‬‬ ‫הא ביחיד הא בצבור‪ ,‬ויחיד אימת ‪ ..‬אלו עשרה ימים שבין‬
‫ושם ‪ 7‬רח‪ :‬״כל ישראל היו תלוים בו לכן כרבים דמי״‪.‬‬ ‫ראש השנה ליום הכפורים״‪ .‬ובאוה״ת תהלים)יהל אור( עה״פ‬
‫‪ (192‬ראה ד״ה פדה בשלום לאדמו״ר האמצעי פי״ב)שערי‬ ‫פדה בשלום ) ‪ 7‬רד‪ 7 .‬רח(‪ :‬״הרי הצבור ממשיכים בכל יום‬
‫תשובה ח״א נו‪ ,‬ד(‪ .‬וראה גם םה״מ תר״ם ‪ 7‬שפ‪.‬‬ ‫מבחי׳ המאיר בעשי״ת״‪.‬‬
‫‪ ( 193‬ד״ה פדה בשלום הנ״ל פי״א )שערי תשובה שם נה‪,‬‬ ‫‪ (188‬ראה אוה״ת שם ‪ 7‬רח‪.‬‬
‫ד(‪.‬‬ ‫‪ ( 189‬ראה פרדס שער כג )שער ערכי הכינויים( בערכו‪.‬‬
‫ערכי הכינויים )לבעל סדר הדורות( בערכו‪ .‬אוה״ת בראשית‬
 ‫שז‬

‫ב ס״ ד‪ .‬ש״ פ מ קץ‪ ,‬ש ב ת ח נו כ ה‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫מאי> חנוכה‪ ,‬דת״ר בכ״ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון‪ ,‬דכשנכנסו יוונים להיכל‬
‫טמאו כל השמנים שבהיכל‪ ,‬וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום‪ ,‬בדקו ומצאו‬
‫פך א׳ של שמן חתום בחותמו של כה״ג‪ ,‬ולא הי׳ בו כדי להדליק אלא יום א׳‪ ,‬ונעשה נס‬
‫והדליקו בו שמונה ימים‪ ,‬לשנח אחרת קבעוהו יו״ט בהלל והודאהץ ופרש״י מאי חנוכה‪,‬‬
‫על איזה נם קבעוהו‪ .‬וצ״ל דלפ״ז הי׳ צ״ל נק׳ חג הנרות‪ ,‬שזה הי׳ עיקר הנם שע״ז קבעוהו‪,‬‬
‫ומפני מה נק׳ חנוכה‪ .‬גם צ״ל מהו״ע שהדליקו בו שמונה ימים‪ ,‬למה במספר הזה דוקא‪.‬‬
‫גם צ״ל^ מפני מה עשו לעיקר את נם הנרות‪ ,‬ולא נס הנצחון‪ ,‬וידוע דהנצחון הי׳ בכ״ד‬
‫כסלוי‪ ,‬ונם הנרות הי׳ בכ״ה‪ ,‬וקבעו את היו״ט בנם הנרות דוקא‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק‬
‫משנת״ל־ דש׳ ספי׳ הוא מל׳ אבן ספיר‪ ,‬והוא ספי׳ ובהירות‪ ,‬שמגלה את האור בלי הסתר‪.‬‬
‫ונת׳® דהיינו בכלים דאצי׳ בבחי׳ פנימי׳ הכלים‪ ,‬דחיצוני׳ הכלים‪ ,‬הגם שמגלים‪ ,‬ה״ז ע״י‬
‫שמסתירים כו׳‪ ,‬ופנימי׳ הכלי הוא מה שהכלי היא בדוגמא אל האור‪ ,‬ומגלה את האור‬
‫כו׳‪.‬‬

‫קיז( ו ה נ ה הפרד״ם שעה״כל ערך אבן הספיר כ׳ בש׳ התיקוני׳“‪ ,‬שהמל׳ נק׳ כן‪ ,‬כאשר‬
‫היא דומה לחב׳ שהוא הנק׳ ספיר‪ ,‬וכדפי׳״ בשער הגוונים״‘ פ״ב״‪ .‬וכ״ה‬
‫במאו״א אות א׳ סעי׳ ה׳״י‪ ,‬אבן ספיר‪ ,‬מל׳‪ ,‬ע״ש קבלתה מאבא עילאה הנק׳ ספיר כו׳ עכ״ל‪.‬‬
‫רכז‬ ‫ובשער הגוונים פ״ב״י כ׳‪ ,‬דגוון החכ׳ הוא גוון הספיר‪ ,‬שהוא פתיחת כל הגוונים מאין‬
‫גוון לגוון‪ ,‬וממנו יתחלקו לגוונים כו׳‪ ,‬וכן החכ׳ מקור כל הפעולות‪ ,‬ע״י השפעתה‬
‫בבינה “‪ ,‬וכמ״שי‘ כולם בחכ׳ עשית‪ ,‬דחכ׳ היא מקור הכל‪ ,‬וזהו כולם בחב׳ ועשית בבינה״‘‪,‬‬
‫דבינה ציירא ציורים כו׳״‘‪ .‬ושםי‘ פ״ה ביאר‪ ,‬שהחב׳ אין בה גוון‪ ,‬וכמ״ש בשם הת״ז־‘‪,‬‬
‫דיו״ד דש׳ הוי׳ לא תפיס בי׳ גוון כלל‪ ,‬הה״ד״‘ אני ה׳ לא שניתי‪ ,‬לא ישתנה בשום גוון‬
‫כלל כו׳‪ ,‬אבל הוא האור שע״י יתגלו הגוונים‪ ,‬והוא משל אל העששיות העשוי׳ גוונים‬
‫גוונים‪ ,‬ובעוד שלא יאיר האור בה‪ ,‬הגוונים מתעלמי׳ ולא נראים‪ ,‬אבל בהאיר אור בה‪,‬‬
‫אז יתראו הגוונים כו׳ “‪ .‬וא״כ‪ ,‬מ״ש בפ״ב״״ שממנה יתחלקו הגוונים‪ ,‬אין הכוונה‬

‫‪ ( 10‬שער י‪.‬‬
‫‪ (11‬עכ״ל הפרדס‪.‬‬
‫‪ (12‬ה׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ד'‪.‬‬
‫‪ ( 13‬הנ״ל‪.‬‬
‫‪ (14‬תהלים קד‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ (15‬זח״ג מג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה זח״א ב‪ ,‬א‪ .‬סה״מ תרנ״ב ע׳ מז ואילך‪ .‬עת״ר ע'‬
‫נא‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (17‬בשער הגוונים‪.‬‬
‫‪ ( 18‬תקו״ז בהקדמה )י‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ ( 19‬מלאכי ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (20‬מ״ש בפ״ב‪ = :‬מה שכתוב בפרדס נשם[‪.‬‬
‫‪ (1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה והי' עקב תרל״ד‬
‫)םה״מ תרל״ד ע' רצא ואילך(‪ .‬מאמר דש״פ קרח תר״ם)םה״מ‬
‫תר״ם ח״א ע׳ רכה ואילך( ‪ -‬כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬שבת כא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה גם מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ג ח״א ע' נז‪ .‬שערי‬
‫אורה שער החנוכה ד״ה בכ״ה בכסלו פנ״ג)כב‪ ,‬א(‪ .‬םהמ״צ‬
‫להצ״צ מצות נ״ח )עא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (4‬מאירי שבת שם‪ .‬מקומות שצויינו בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ (5‬פק״ד ואילך )ע׳ רסט ואילך(‪.‬‬
‫‪ (6‬פקט״ז)ס״ע דש ואילך(‪.‬‬
‫‪ = (7‬שער ערכי הכינוים )שער כג פרק א(‪.‬‬
‫‪ (8‬תקו״ז בהקדמה )י‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ = (9‬וכדפירשנו‪.‬‬
 ‫מאי חנוכה‬ ‫שח‬

‫שהגוונים הן מעצמה ומהותה‪ ,‬והיינו שגם היא בחי׳ גוון‪ ,‬וע״כ היא פתיחת ומקור כל‬
‫הגוונים כו׳‪ ,‬וה״ז כמו כלל ופרט‪ ,‬שאין בכלל אלא מה שבפרטים‪ ,‬שהכלל כולל כל הפרטי‪/‬‬
‫רק שהן בו בהעלם ואינם ניכרים‪ ,‬אבל מ״מ ה״ה נמצאים בו בהעלם‪ ,‬וע״כ ממנו נמשכי׳‬
‫ומתגלי׳ כל הפרטי׳‪ ,‬כמו״ב נא׳ בענין החב׳‪ ,‬דלפי שהיא בעצמה בבחי׳ גוון‪ ,‬וכוללת כולם‪,‬‬
‫ע״כ היא פתיחת כל הגוונים כו׳‪ ,‬אין הדבר כן‪ ,‬כי א״ז שהגוונים נמשכי׳ ומתגלי׳ ממנה‪,‬‬
‫רק שעל ידה יתראו כל הגוונים‪ ,‬ע״י האור שלה‪ ,‬וא״כ אדרבה‪ ,‬לפי שהיא בעצם פשוט‬
‫מכל גוון ומובדל מהם‪ ,‬ע״כ יתראו כל הגוונים ע״י‪ .‬וכמו “ שכל הציורים מציירי׳ על גוון‬
‫לבן דוקא‪ ,‬שעליו דוקא ניכרים כל הגוונים‪ ,‬והיינו לפי שהוא פשוט מכל הגוונים “‪ ,‬ע״כ‬
‫כל הגוונים והציורים ניכרים עליו דוקא כו׳‪ ,‬דכל הגוונים‪ ,‬כמו אדום וירוק‪ ,‬יש להם‬
‫קירוב הערך זל״ז‪ ,‬דעומק ירוק נוטה לאדמומית‪ ,‬ועומק אדום נוטה לשחרות‪ ,‬ע״כ אינו‬
‫ניכר בהם הגוונים כ״כ‪ ,‬כ״א בגוון לבן‪ ,‬להיותו מובדל בערך‪ ,‬ניכרים בו כל הגוונים כו׳‪,‬‬
‫כן החב׳ מובדלת היא מכל הספי׳‪ ,‬שהיא בבחי׳ אור פשוט‪ ,‬וע״כ על ידה דוקא נראים כל‬
‫הגוונים כמו שהן בעצם מהותם‪ .‬דמה שהוא בעצמו בבתי׳ גוון‪ ,‬הרי כשמאיר במדרי׳‬
‫אחרת‪ ,‬בהכרח שיש תערובות גוונו)ר״ל גוון של המדרי׳ המאירה( באותה המדרי׳‪ ,‬ואינה‬
‫נראית כמו שהיא באמת)וכמו שהשכל מראה את המדה לא בגוונה האמיתי כמו שהיא‬
‫בעצם‪ ,‬שהיא למעלה מהשכל כו׳(‪ ,‬אבל מה שפשוט מכל גוון‪ ,‬ה״ה מראה אמיתית כל‬
‫הגוונים כו׳‪.‬‬

‫וכ״ה בעבודה‪ ,‬דהעיקר ויסוד כל דבר היא נקודת ההתקשרו׳ בכל לבו ונפשו לה׳ בתפלה‪,‬‬
‫ולא רק מה שחפץ בקירוב ודביקו׳ באלקו׳ מצד הטוב והעילוי באלקו׳‪ ,‬כ״א בבחי׳‬
‫התקשרו׳ וביטול עצמי בעצם נקודת לבו ונפשו שמתקשר בעצם אלקו׳ כו׳)דבד״כ הוא‬
‫הביטול דכח החב׳ שבנפש שלמע׳ מטו״ד(‪ ,‬והעבודה דכל היום בעסק התו׳ וההתעסקו׳‬
‫בהשגת אלקו׳‪ ,‬וקיום המצות בוע״ט‪ ,‬כמו במצות צדקה וגמ״ח וכה״ג‪ ,‬וכן לטור מהרע‬
‫וגם לשנוא את הרע כר‪ ,‬הכל הוא הסתעפות מהנקודה הנ״ל‪ ,‬שהיא היסוד שעלי׳ נבנה‬
‫כל הבנין דקדושה כר‪ ,‬ועי״ז היא עשיית כל דבר כפי אמיתי׳ מהותם באמת‪ .‬דהנה‪ ,‬כאשר‬
‫קיום המצות מסתעף מן ההתבוננו׳ והשגה אלקי׳ והתעוררו׳ אהוי״ר‪ ,‬הרי בהכרח יש‬
‫תערובו׳ המבוקש מההשגה בקיום המצות‪ ,‬דהיינו שעי״ז יהי׳ נדבק באלקו׳ וימשיך גילוי‬
‫אלקר כר‪ .‬וע״ה שג״ז הוא אמת‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב^ והמקיימן באמת הוא האוהב את ה׳‬
‫וחפץ לדבקה בו באמת כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬א״ז עדיין אמיתי׳ קיום המצות כמו שהן מצ״ע מהותם‪,‬‬
‫שהוא רק לקיים רצה״ע כר )ולבד זאת שיוכל להיות בזה טעות ח״ו כשהולכים אחר‬
‫הטעם‪ ,‬וכמ״ש “ הלא שמוע כר‪ ,‬הנה גם האמת בזה א״ז עדיין האמת של המצות כמו שהן‬
‫מצ״ע כר(‪ .‬ורק כאשר העבודה בידיעת והשגת אלקר וקיום המצות בסו״מ וע״ט הוא מצד‬
‫נקודת ההתקשרו׳ לה׳ לבד‪ ,‬אזי נעשי׳ כל הדברי׳ באמיתתן כמו שהן בעצם‪ .‬ובאמת‪ ,‬לגבי‬ ‫רכח‬

‫‪ (24‬פ״ד )ח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (21‬פסחים ו‪ ,‬ב‪ .‬סנהדרין מה‪ ,‬סע״ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬

‫‪ (25‬שמואל־א טו‪ ,‬כב )ושם‪ :‬הנה(‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר‬ ‫‪ (22‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה סה״מ תרל״ד שבהערה ‪ . 1‬וראה‬
‫הזקן אתהלך לאזניא ע׳ קטו‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי נ״ך ‪y‬‬ ‫סה״מ תרמ״ד ע׳ שכג ואילך‪ .‬תרנ״ב ועת״ר שבהערה ‪ . 16‬לקמן‬
‫א ואילך‪ .‬סה״מ תרכ״ז ‪ y‬רנד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ה״ה ‪ y‬וא׳קטז‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה לקו״ת אחרי כח‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫שט‬ ‫ש״פ מקץ ושבת חנוכה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫נקודת הלב‪ ,‬שוה היא ההשגה האלקי׳ עם מצות הצדקה ושנאת הרע כר‪ ,‬כי הוא רק שיהי׳‬
‫כל לבבו אחר ה׳‪ ,‬ואין בתנועה זו לא חכ׳ ולא מעשה כר‪ ,‬והיא יסוד ומקור כולם להיות‬
‫נעשים כולם כפי אמיתי׳ מהותם מצד עצמן כר‪ .‬ולמע׳ זהו בחי׳ החב׳‪ ,‬שמובדלת בערך‪,‬‬
‫שאין בה גוון כלל בעצם‪ ,‬ועל ידה מתראים כל הגווני׳ כמו שהן באמיתי׳ מהותן כר‪.‬‬

‫ומ״מ צ״ל שיהי׳ לזה איזה שייכות אל הגווני׳‪ ,‬שלא יתבטלו הגווני׳ במציאותם בהאיר‬
‫בהם הגוון הפשוט כר‪ .‬וי״ל שזה מ״ש®־ מאין גוון לגוון‪ ,‬והיינו שא״ז כמו פשיטו׳‬
‫העצמו׳ דא״ם שאינו בערך הגוונים כלל‪ ,‬משא״כ בחי׳ החכ׳‪ ,‬ע״ה פשוט‪ ,‬מ״מ יש לה‬
‫שייכות אל הספי׳ כר‪ .‬ועמ״שי־ בשער ם׳ האצי׳ פ״ד בענין החב׳ שהיא בבחי׳ יש מאין‬
‫לגבי הכתר כ׳«^‪ ,‬דאין הכוונה ביש ישות המושג כר‪ ,‬אמנם הכוונה במלת יש‪ ,‬בהבדל אשר‬
‫בין האין והיש‪ ,‬לא ישות גמור‪ ,‬אלא כשולל האין‪ ,‬לא מחייב היש כלל״ )ושםי=‪ ,‬דהיינו‬
‫בבחינתה אל הבינה כר‪ ,‬ועמ״ש מזה בדרוש וככה‪ ,‬רל״ז״י(‪ .‬וכמו״כ י״ל ענין מאין גוון‬
‫לגוון‪ ,‬היינו רק לשלול העדר הגוון לגמרי‪ ,‬אבל לא שהוא בבחי׳ גוון כר‪ .‬ועמ״של^ בשער‬
‫אבי״ע פ״ט בענין רשימה חקיקה כר‪ ,‬דרשימה אין בו תפיסא עדיין‪ ,‬כ״א ההבדל אשר בין‬
‫אינו לישנו‪ ,‬ר״ל כהבדל שבין אין הגמור ליש‪ ,‬דוקא תחלת הישות כר‪ ,‬וזהו בבחי׳ האותי׳‬
‫כמו שהן באצי׳ בכלל‪ ,‬ובחכ׳ בפרט‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת בהוספות ד״ה להבין מ״ש באוצ״ח‬
‫ספ״היי)ובמ״א^י אי׳ דרשימה בא״א^ג(‪ .‬ולפי שענין הרשימו הוא בבחי׳ הכלים‪ ,‬כ׳ בין אין‬
‫הגמור ליש‪ ,‬תחלת הישות‪ .‬ובשער ס׳ האצי׳ כ׳ כשולל האין‪ ,‬לא מחייב היש כלל‪ ,‬והיינו‬
‫בבחי׳ האור כר‪ ,‬ולפ״ז הוא באור החכ׳ השייך להשתל׳ כר‪ .‬וי״ל ג״כ דבחי׳ החב׳ שאין‬
‫לה גוון כלל הוא בחי׳ העליונה דחב׳‪ ,‬שהוא בחי׳ האין דכתר ממש‪ ,‬רק שנמצא בין‬
‫הנאצלי׳)וכ״מ בפלח הרמון סוף שער הגווני׳‪ ,‬דהכוונה היא על בחי׳ העליונה שבחכ׳(‪,‬‬
‫וע״ה שהיא מובדל בערך מהנאצלי׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬להיותה נמצא בין הנאצלי׳‪ ,‬יש לזה שייכות אל‬
‫הנאצלי׳‪ ,‬וע״י יתראו כל הגוונים כמו שהן באמיתי׳ מהותם כר‪ .‬וכמשנת״ל בעבודה בבחי׳‬
‫נקודת ההתקשרות בה׳‪ ,‬שזהו בחי׳ פנימי׳ חב׳‪ ,‬וזהו יסוד העבודה דכל היום בעסק התו׳‬
‫ובקיום המצות בםו״מ וע״ט‪ ,‬להיות כפי אמיתי׳ מהותן מצ״ע כר‪ .‬וכמ״ש במ״א*’ בענין‬
‫פנימי׳ אבא פנימי׳ עתיק־^‪ ,‬דע״ה שזהו בחי׳ פנימי׳ עתיק ממש‪ ,‬מ״מ‪ ,‬להיות שזהו פנימי׳‬
‫אבא‪ ,‬שייך בזה המשכה כר‪.‬‬

‫ק י צו ר‪ .‬בפרדס ובמאו״א אי׳ אבן ספיר מל׳ כשמקבלת מחב׳‪ .‬ובשער הגוונים כ׳ דחב׳‬
‫היא פתיחת כל הגוונים‪ ,‬והוא מפני פשיטותה בלי גוון‪ ,‬ה״ה מראה כל הגוונים‪.‬‬

‫במאמרי אדמו״ר הזקן ענינים ח״ב ע' תקנז ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫תרם״ד ע' מח‪.‬‬
‫‪ = (33‬באריך אנפין‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה ד״ה ולקחתם לכם תער״ב )םה״מ תער״ב ע׳ כה‬
‫ואילך(‪ .‬ועם הוםפות כו׳ ‪ -‬םה״מ תרצ״א ע׳ פב ואילך‪ .‬תרצ״ו‬
‫ע' ‪ .9‬וראה לקמן פקצ״ו)ח״ב ע׳ תקמח ואילך(‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה אוצרות חיים)שער עתיק פ״ד)לח‪ ,‬ב ‪ -‬בהוצאת‬
‫קארעץ‪ ,‬תקמ״ג( בהגהת מהר״ן בשם האריז״ל(‪ .‬רמ״ז לזח״ג‬
‫רעו‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת נצבים מט‪ ,‬ד‪ .‬וש״נ‪ ,‬םה״מ ה׳ש״ת ע׳ ‪ 49‬ואילך‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ (26‬בפרדם שער הגוונים פ״ב שבהתחלת הפרק‪.‬‬
‫‪ (27‬ועמ״ש‪ = :‬ועיין מה שכתוב ]בפרדם[‪ ,‬וראה םה״מ‬
‫תרצ״ב ‪ 7‬פא‪.‬‬
‫‪ (28‬כ׳‪ :‬אולי מיותר‪.‬‬
‫‪ (29‬בפרדם שער םדר האצילות‪ :‬ואפי' מלת יש לא שייך‬
‫בחכמה בערך בחינתה אל הכתר אם לא בערך בחינתה אל‬
‫הבינה‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה שם פכ״ה )םה״מ תרל״ז ח״ב ע' תלו(‪.‬‬
‫‪ (31‬הוםפות לויקרא נד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה ד״ה להבין ענין רשימה חקיקה חציבה עשי׳‬
 ‫מאי חנוכה‬ ‫שי‬

‫וכן בעבודה‪ ,‬יסוד כל דבר הוא נקודת ההתקשרות וביטול העצמי‪ .‬ומ״מ צ״ל דחב׳ יש לה‬
‫שייכות אל הגוונים‪ ,‬וז״ש מאין גוון לגוון‪ ,‬וכמו בין האין והיש‪ ,‬וכמו רשימה בכלים‪ .‬וי״ל‬
‫דהכוונה גם על הבחי׳ עליונה שבחב׳‪ ,‬הואיל ונמצא בין הנאצלים‪.‬‬

‫קיח( ו ע ״ פ הנ״ל י״ל שמתאים עם מ״ש הבחיי ם״פ משפטים־^ בשם הרס״ג‪ ,‬דספיר היא‬
‫אבן יקרה לבנה^‪ ,‬וכ״כי^ הרד״ק־^ בשם גאון שהוא קריסטאל*‪ .‬והעניךג‬
‫הוא‪ ,‬דהנה ידוע דגוון לבן הוא גוון עצמי‪ ,‬דבזה חלוק גוון לבן משארי הגוונים‪ ,‬שאינו‬
‫דבר נוסף על עצמו׳ הדבר כלל‪ ,‬ואינו כמו שאר הגווני׳ דצבע אדום וירוק וכה״ג‪ ,‬שכולם‬
‫הם נוספים על עצמיותם‪ ,‬משא״ב גוון לבן אינו דבר נוסף על עצם הדבר‪ ,‬כ״א הוא הוא‬ ‫רכט‬
‫העצם כר‪ .‬וכמו כל דבר שהוא במראה אדום או ירוק‪ ,‬א״ז שהעצם הוא כך‪ ,‬כ״א הוא‬
‫מאיזה סבה‪ ,‬היינו מצד איזה הרכבה‪ ,‬דמשו״ז נעשה במראה זו‪ ,‬וכמו זכוכית ירוקה או‬
‫אדומה‪ ,‬הרי אין הזכוכי׳ בעצם היא במראה זו‪ ,‬רק שנצבעה כך‪ ,‬וכן האבן הירוק והאדום‪,‬‬
‫אינו שבעצם הוא כן‪ ,‬שהרי אנו רואין אותו במראה אחרת‪ ,‬רק זהו שהמראה בא בו‬
‫בהרכבה כר‪ .‬וכ״ה בעצם הצבע האדום או הירוק ג״כ אינו עצמי‪ ,‬כ״א מורכב מאיזה דבר‬
‫כר‪ ,‬שע״י איזה סיבה נעשה בצבע ומראה זו כר‪ .‬משא״כ דבר הלבן הוא עצמי‪ ,‬שאינו‬
‫מורכב בשום דבר‪ .‬וכמו שבאמת אינו מצוי כלל מציאר גוון שיהי׳ צבעו לבן ממש כמו‬
‫הלבן בעצם‪ ,‬וגוונים הלבנים שנמצאי׳‪ ,‬והיינו צבע הלבן‪ ,‬אינם שוים כלל לעצם לבנוני׳‬
‫כמו שהוא בעצם‪ ,‬שהרי אנ״ר “ פשתן הלבן אין דוגמתו בצבע כלל שיהי׳ צבעו ג״כ לבן‬
‫כמוהו כר)ואפשר דבצבע לבן ג״כ הלבנוני׳ הוא עצמי‪ ,‬רק שיש בו תערובות מין גוון‬
‫אחר שבא בו ע״י הצמיחה או ע״י האדמה‪ ,‬וכמו לבן אדמדם״‪ ,‬שמעורב מראה אדום‬
‫בהלבן‪ ,‬אבל הלבנוני׳ שבו הוא עצמי כר‪ ,‬כי הדוגמא מצבע הלבן למע׳ הוא מדת החסד‪,‬‬
‫שהוא ענף החב׳‪ ,‬ויש בזה התדמו׳ לאוא״ס ב״ה במה שהוא בחי׳ הגילוי‪ ,‬והגילוי הוא‬
‫בבחי׳ בל״ג כר‪ ,‬דמדת הגבר היא מחולקת במה שהיא בחי׳ העדר הגילוי ובחי׳ ההגבלה‬
‫כר‪ ,‬וה״ז כמו דבר נוסף על העצם כר‪ ,‬אבל מדת החסד‪ ,‬עם היותה בחי׳ מדה לבד‪ ,‬ה״ה‬
‫כמו העצם‪ ,‬שהיא בחי׳ הגילוי‪ ,‬והגילוי הוא כמו שהוא‪ ,‬דהיינו בבחי׳ בל״ג כר‪ ,‬וזהו שגם‬
‫בצבע הלבן הלבנוני׳ היא עצמי כר‪ ,‬משא״ב שארי הגוונים‪ ,‬עצם הצבע והגוון הוא מורכב‪,‬‬
‫לא עצמי כר(‪ .‬ולכףי‪ ,‬בכל הגווני׳ יש בהם נטי׳ לכמה מיני מראות משונים‪ ,‬וכמו במראה‬
‫האדום יש בו ריבוי מזיגו׳ והרכבו׳‪ ,‬וכן בירוק שיש בו כמה מיני מזיגות‪ ,‬וכמו שאמרו״‬
‫על ירקרק או אדמדם‪ ,‬ירוק שבירוקין או אדום שבאדומין כר‪ ,‬הרי שיש חילוקי׳ בירוק‬

‫*( )דשם בפרד״ס פ״ב״ בענין הלובן דכתר כ׳ ג״כ שזהו מצד בחינתו אל הספירות‬
‫כו׳(«‪.‬‬

‫‪ -‬ראה לעיל ע׳ יד הערה ‪ 53‬בשוה״ג‪.‬‬ ‫‪ (36‬משפטים כד‪ ,‬י‪.‬‬

‫‪ = (42‬אנו רואים‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה אוה״ת משפטים ע׳ א׳רפו‪ .‬חיי שרה קז‪ ,‬ב‪ .‬ביאורי‬
‫‪ (43‬תזריע יג‪ ,‬מב‪.‬‬ ‫הזהר להצ״צ ח״א ע' עב‪.‬‬
‫‪ (44‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א‬ ‫‪ (38‬בספר השרשים שלו ערך ספר‪.‬‬
‫‪ 7‬תקנו‪ .‬תו״ח בראשית לט‪ ,‬ג‪ .‬עטרת ראש שער יוהכ״פ פ״ה‪.‬‬ ‫‪ (39‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה םה״מ תר״ם שבהערה ‪.1‬‬
‫מאמרי אדמו״ר האמצעי סוכות ע׳ א׳רלו‪.‬‬ ‫‪ (40‬בשער הגוונים הנ״ל בפרק שלפנ״ז‪.‬‬
‫‪ (45‬תזריע שם‪ ,‬מט ובפרש״י‪.‬‬ ‫‪ (41‬על קטע זה כתב רבינו‪ :‬״אצ״ל״)= אין צריך להעתיק(‪.‬‬
 ‫שיא‬ ‫ש״פ מקץ ושבת חנוכה‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫ואדום‪ ,‬והוא בהם הרכבה‪ ,‬וכמו מראה הזהב הוא מראה הירוק ונוטה לאדום “‪ ,‬וכמ״ש"‬
‫וירק את חניכיו‪ ,‬וארז״ל “ שהוריקן בזהב‪ ,‬ופרש״י כמו ואברותי׳ בירקרק חרוץ “‪ ,‬שהוא‬
‫ל׳ ירוק ונוטה לאדום‪ ,‬וכן מראה חלמון ביצה שנוטה לאדום “‪ ,‬ועומק ירוק יש בו‬
‫אדמומיות‪ ,‬ועומק אדום יש בו שחרות‪ ,‬ובד״כ יש בהם ריבוי מיני הרכבות כר)ומ״מ אינו‬
‫פתוך״־‪ ,‬מפני שההרכבה היא מתולדה(‪ ,‬והיינו מפני שבעצם הם מורכבים‪ ,‬ע״כ יש בהם‬
‫הרכבה גם מגוונים ומראות אחרים כו׳‪ .‬משא״כ גוון לבן אין בו נטיות לגוון זולתו‪ ,‬רק‬
‫שיש חילוקים במראה הלובן עצמו‪ ,‬וכמו עזה כשלג וכצמר לבן וסיד ההיכל כו׳>=‪ ,‬שזהו‬
‫דרגות בעצם הלובן‪ ,‬אבל אין בו נטי׳ לגוון אחר‪ ,‬והיינו לפי שהוא גוון פשוט ועצמי כף‪.‬‬

‫והנמשל “ מזה יובן למע׳ בש׳ הוי׳‪ ,‬שנק׳ שם העצם־*‪ ,‬שאינו נוסף על עצמותו כלל‪ .‬והגם‬
‫כי כל השמות אינם נוספים על עצמותו ח״ו‪ ,‬שה״ה עצמו׳ אלקו׳ כו׳‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫דוקא ש׳ הוי׳ נק׳ ש׳ העצם‪ ,‬מפני שאינו דומה לשאר השמות‪ ,‬שהרי גם קודם שנבה״ע‬
‫הי׳ הוא ושמו לבד**‪ ,‬שזהו ש׳ הוי׳** שנק׳ שמו הגדול כר**‪ ,‬דענין הוא ושמו לבד היינו‬
‫שהשם הוא כמו העצם‪ ,‬ואינו דבר נוסף על העצם כר‪ .‬והגם דשארי שמות הי׳ באמת ג״כ‬
‫קודם שנבח״ע‪ ,‬שאינם מחודשי׳ ח״ו‪ ,‬מאחר שהן אלקו׳)ובד״פ גם אצי׳ הוא מחודש ע״י‬
‫הצמצום כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א**(‪ ,‬אך הענין‪ ,‬דשארי השמות הן בכלים**‪ ,‬שהכלים הן בבחי׳‬
‫מציאו׳ דבר‪ ,‬עם היותן אלקו׳ ממש כר‪ ,‬וע״כ אינם עצמי׳‪ ,‬היינו שאינם בבחי׳ גילוי מן‬
‫העצם‪ ,‬מאחר שהן בבחי׳ מציאו׳ דבר כר‪ ,‬וממילא ה״ה בבחי׳ דבר נוסף על העצם כר‪ ,‬וגם‬
‫בעצם מהותם אינם בבחי׳ פשיטר‪ ,‬מאחר שהן בבחי׳ מציאו׳ דבר כו׳)והיינו שאינם‬
‫עצמיים לגבי אוא״ם ב״ה‪ ,‬שאינם בבחי׳ גילוי מן העצם כר‪ ,‬וגם בעצמם אינם עצמי׳ רל‬
‫ופשוטי׳ כו׳(‪ .‬וכן בשרשם באוא״ם שלפה״צ‪ ,‬הן בחי׳ כח הגבול שבא״ם‪ ,‬והן אותי׳ הרשימו‬
‫כו׳«*‪ ,‬דע״ה שזהו בחי׳ א״ם ממש‪ ,‬מ״מ ה״ז נק׳ באין ערוך לגבי א״ם הבל״ג כר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א**‪ ,‬ואינו בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬דע״ה שזהו בחי׳ עצמות א״ס ממש‪ ,‬ומ״מ אינו בבחי׳‬
‫גילוי מן העצם כר‪ .‬וידוע״* דע״י הצמצום נעשו אותי׳ הרשימו בבחי׳ מציאו׳ דבר‪ ,‬שזהו‬
‫התגלו׳ שרש הכלים שנעשה ע״י הצמצום כר‪ ,‬ולפה״צ אינם בבחי׳ מציאו׳ כלל וכלל‪,‬‬
‫ומ״מ אינם בבחי׳ עצמי׳ ופשיטו׳ כר‪ .‬משא״כ בחי׳ האור ה״ה בבחי׳ גילוי מן העצם כר‪.‬‬
‫וגם לפי המבו׳ בדרוש זה>* דבאורות יש ג״כ ע״ם‪ ,‬ובשרשן באוא״ם שלפה״צ הוא מה‬
‫שאוא״ס שיער בעצמו להאיר בבחי׳ מדה וגבול כו׳־*‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי נת״ל פט״ז** שא״ז בחי׳‬

‫ואילך‪ y .‬תתמב ואילך‪ .‬תשא ע' תתקצב ואילך‪ .‬לקמן פר״ה‬
‫)ה״ב ע' תקעג(‪ .‬ח״ד ‪ y‬ותתקפח‪ .‬ה״ה ‪ y‬ותתקצה‪ .‬ח״ו ע'‬
‫וא׳תיד‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה תו״א שמות נ‪ ,‬רע״א‪ .‬אוה״ת שמות ע' יא‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה םה״מ תרס״ח ע' קפ‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה תו״א בא ם‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת בהר מג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (58‬ראה לעיל פ״ט )ע' כ(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה אוה״ת ענינים ע' רסב‪ .‬לעיל פ״י ) ‪ y‬כא ואילך(‪.‬‬
‫‪ (60‬ראה לעיל פי״א )ע' כג(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (61‬פי״ב ואילך )ע' כה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (62‬ראה לעיל פכ״ז)ע' נו ואילך(‪.‬‬
‫‪ y (63‬לג ואילך‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה רא״ש נדה יט‪ ,‬א‪ .‬טושו״ע יו״ד ר״ם קפח‪ .‬שו״ע‬
‫אדה״ז שם ס״ק ד‪.‬‬
‫‪ (47‬לר לך יד‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (48‬נדרים לב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (49‬תהלים סח‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ = (50‬מעורב)ראה נגעים פ״א מ״ב‪ .‬שבועות ו‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם‬
‫הל' טומאת צרעת פ״א ה״ד(‪.‬‬
‫‪ (51‬נגעים שם מ״א‪ .‬רמב״ם שם ה״ב‪.‬‬
‫‪ (52‬כסף משנה הל' ע״ז פ״ב ה״ז‪ .‬פרדס שער יט)שער שם‬
‫בן ד'(‪ .‬מורה נבוכים ח״א פס״א ואילך‪ .‬עיקרים מאמר ב פכ״ח‪.‬‬
‫‪ (53‬פרקי דר״א פ״ג‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה תו״א בשלח סג‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת יתרו ס״ע תתלה‬
 ‫מאי חנוכה‬ ‫שיב‬

‫כח הגבול כו׳‪ ,‬שהרי האורות הן בבחי׳ גילוי ההעלם‪ ,‬וה״ה בבחי׳ פשיטו׳ כו‪ /‬וז״ע דש׳‬
‫הוי׳ הוא ש׳ העצם‪ ,‬והוא בחי׳ האור )גם האורות דע״ם‪ ,‬וכ״ש האור העצמי כו׳(‪ ,‬שהוא‬
‫בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬וכמו העצם שהוא אור פשוט עדיין‪ ,‬ואינו שייך בו גוון‪ ,‬כ״א גוון‬
‫פשוט כמו גוון לבן כו׳‪ .‬דשארי שמות שהן בבחי׳ הכלים‪ ,‬ה״ה בבחי׳ גווני׳ כמו אדום‬
‫וירוק כו׳‪ ,‬אבל ש׳ הוי׳ הואי® בחי׳ האור‪ ,‬הוא בבחי׳ גוון פשוט כו׳‪.‬‬

‫וזהו שהחב׳ נק׳ ספיר‪ ,‬שהוא גוון לבן‪ ,‬להיות דחב׳ הוא בחי׳ האור‪ ,‬שהוא בבחי׳ גילוי‬
‫מן העצם ובבחי׳ אין‪ ,‬ה״ה בבחי׳ פשיטות‪ ,‬שאין בו שום גוון‪ ,‬כ״א בחי׳ גוון פשוט‬
‫ועצמי כו׳‪ .‬וכמ״ש בסש״ב פל״ה בהג״ה®®‪ ,‬דאוא״ם אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין‬
‫זולתו‪ ,‬וזו היא מדרי׳ החב׳ כו׳‪ ,‬והיינו דבחי׳ החב׳‪ ,‬להיות שזהו בחי׳ האור הדבוק באוא״ם‬
‫המאציל‪ ,‬ה״ה בבחי׳ אין ובבחי׳ ביטול דכולא קכל״ח«®‪ ,‬שז״ע אין זולתו כר‪ ,‬ע״כ אינו‬
‫בבחי׳ גוון כלל‪ ,‬כ״א בבחי׳ גוון פשוט כר‪.‬‬

‫ק י צו ר‪ .‬ויתאים למ״ש הבחיי‪ ,‬דספיר היא אבן לבנה‪ ,‬לובן הוא גוון עצמי בלתי מורכב‪,‬‬
‫לכן אין בו בעצם נטי׳ לשום גוון‪ ,‬משא״כ בשארי גוונים‪ .‬והדוגמא לזה‪ ,‬ש׳‬
‫הוי׳‪ ,‬שם העצם‪ ,‬דכל השמות אינן גילוי מן העצם‪ ,‬וגם אינן עצמים ופשוטים‪ ,‬וש׳ הוי׳‬
‫הוא האור‪ ,‬שהוא גילוי מן העצם‪ ,‬והוא עצמי ופשוט‪ .‬וכן חכ׳ הוא בחי׳ האור‪ ,‬שהוא בחי׳‬
‫גילוי מן העצם‪ ,‬והיא בבחי׳ אין ופשיטות‪.‬‬

‫קיט( ו ז הו ג״כ ענין ספיר ל׳ ספירות ובהירות‪ .‬דהנה‪ ,‬האור הוא ג״כ בבחי׳ לבוש‪,‬‬
‫וכמ״שי® עוטה אור כשלמה‪ ,‬ות״י דמתעטף נהורא איך»® טדינא‪ ,‬ובמד״ר אי׳‬
‫שנתעטף בה הקב״ה כשלמה)כ״ה®® בב״ר פ״ג״י‪ ,‬ובשמ״ר פ״נ*’ אי׳ באו״א®׳(‪ ,‬והיינו‪ ,‬דלגבי‬
‫העצמית הוא בחי׳ לבוש לבד‪ ,‬שהרי אינו עצמי‪ ,‬רק גילוי לבד‪ ,‬וכל גילוי הוא בחי׳ לבוש‪.‬‬
‫וכנודעי׳ דאור ושם ולבוש הכל א׳‪ ,‬שהכל הוא הארה כר‪ ,‬ובפרד״ם״ בערך שם‪ ,‬דשם הוא‬
‫לבוש כר‪ ,‬הרי האור הוא בחי׳ לבוש לגבי העצמית כר‪ .‬אמנם‪ ,‬הוא בחי׳ לבוש אור‪ ,‬שאינו‬
‫מעלים ומסתיר כלל על העצמי׳‪ .‬ולא כמו בחי׳ הכלים שהם מעלימים על עצם האור‬
‫שמגלים כר‪ ,‬וגם בחי׳ פנימי׳ הכלים ה״ה בבחי׳ כלים עכ״פ‪ ,‬ואינו מאיר העצמי כמו שהוא‬
‫כר‪ ,‬משא״כ בבחי׳ האור‪ ,‬שאין בזה העלם והסתר כלל‪ ,‬ומגלה עצם האור כמו שהוא כר‪.‬‬

‫והענין הואי׳‪ ,‬כמ״ש®’ והי׳ ה׳ לי לאלקים‪ ,‬דקאי על לעתיד‪ ,‬שאז יהי׳ הוי׳ בבחי׳ אלקים‪,‬‬
‫והיינו כמו שעכשיו גילוי ש׳ הוי׳ הוא ע״י ש׳ אלקים‪ ,‬כמו״כ יהי׳ לעתיד גילוי‬
‫רלא בחי׳ ש׳ ה׳ דלעילא ע״י השם ה׳ דלתתא״‪ ,‬וזהו שההוי׳ דעכשיו יהי׳ לעתיד כמו אלקים‬

‫‪ = (72‬באופן אחר )ושם‪ :‬בשלמה(‪.‬‬ ‫‪ (64‬הוא‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהוא‪.‬‬

‫‪ (73‬ראה גם לקו״ת בהר מא‪ ,‬ג‪ .‬סה״מ תרכ״ט ע׳ קלה‪.‬‬ ‫‪ (65‬מד‪ ,‬םע״ב ואילך‪.‬‬
‫תר״ל ע' סז ואילך‪ .‬תרס״ח ס״ע פא ואילך‪.‬‬ ‫‪ = (66‬קמי׳ כלא חשיבי)ע״פ דניאל ד‪ ,‬לב‪ .‬זח״א יא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (74‬שער כג) שער ערכי הכינויים( פכ״א‪.‬‬ ‫‪ (67‬תהלים קד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (75‬ראה תו״א ויצא כא‪ ,‬ד‪ .‬לקו״ת צו ח‪ ,‬ד‪ .‬ד״ה ואכלתם‬ ‫‪ (68‬איך‪ :‬אוצ״ל‪ :‬היך‪.‬‬
‫אכול‪ ,‬ד״ה תפלה לדוד וד״ה ויהי ביום השמיני ‪ -‬תשמ״ז‪.‬‬ ‫‪ = (69‬כן הוא )כשלמה(‪.‬‬
‫‪ (76‬ויצא כח‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪ (70‬פיסקא ד )ושם‪ :‬מהיכן נבראת האורה‪ ,‬א״ל‪ ,‬מלמד‬
‫‪ (77‬ראה םה״מ תרל״ב ח״ב ע׳ סו‪ .‬תרמ״ב ע׳ קיח‪ .‬תרנ״ד‬ ‫שנתעטף בה הקב״ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם‬
‫ע' קל‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ועד סופו(‪.‬‬
‫‪ (71‬פיסקא א‪.‬‬
‫שיג‬ ‫ש״פ מקץ ושבת חנוכה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫דעכשיו‪ ,‬שבו וע״י יהי׳ גילוי ש׳ ה׳ דלעילא כו‪ /‬אך אופן הגילוי יהי׳ באופן אחר לגמרי‪,‬‬
‫דעכשיו הגילוי הוא ע״י הסתר האור‪ ,‬וכמ״ש®׳ שמש ומגן ה׳ אלקים‪ ,‬דכמו שמגן ונרתק‬
‫השמש ה״ה מסתיר על אור עצם השמש כו׳‪ ,‬כמו״ב ש׳ אלקים‪ ,‬שהן בחי׳ הכלים בכלל‪,‬‬
‫ה״ה מסתירים על האור‪ ,‬שאינו מאיר עצם האור כו׳‪ ,‬אבל כאשר יהי׳ הגילוי ע״י ש׳ ה׳‪,‬‬
‫יהי׳ גילוי בחי׳ עצם האור שלא בבחי׳ הסתר כו׳‪ .‬ומה שתהי׳ ההמשכה ע״י ש׳ הוי׳’׳‪ ,‬הוא‬
‫שיהי׳ בבחי׳ או״פ‪ ,‬ויהי׳ בבחי׳ התלבשות והתגלות בעולמות כו׳‪ ,‬דש׳ הוי׳ דלעילא הוא‬
‫בחי׳ סוכ״ע שבבחי׳ בל״ג‪ ,‬ואינו בא בבחי׳ התלבשות פנימי כו׳‪ ,‬ותכלית הכוונה הוא שיהי׳‬
‫בבחי׳ התלבשות דוקא כו׳)והיינו בבחי׳ גילוי‪ ,‬שז״ע התלבשות‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פמ״ח״® כי‬
‫ההשפעה שהיא בבחי׳ גילוי בעולמות נק׳ בשם הלבשה כו׳‪ ,‬כי הם מלבישים ומשיגים‬
‫ההשפעה שמקבלים כו׳>«‪ .‬וגילוי זה הוא ע״י החב׳‪ ,‬וכמ״ש בלק״ת ד״ה ואהבת פ״ב’«‬
‫ובד״ה ויקח קרח פ״ב«‪ ,‬דאוא״ס הסוכ״ע אינו מאיר בבחי׳ או״פ בשום כלי‪ ,‬כ״א בבחי׳‬
‫החב׳ מאיר בבחי׳ או״פ‪ ,‬מפני שהחב׳ הוא בחי׳ אין‪ ,‬וכנ״ל פקי״חי®‪ ,‬וכ״ש שהוא כן בבחי׳‬
‫האור כו׳‪ .‬ולהיות שהוא בבחי׳ מציאות אור עכ״פ‪ ,‬וכנ״ל שהוא בחי׳ לבוש‪ ,‬ע״כ שייך‬
‫לומר שע״י מתגלה בחי׳ האור העצמי‪ ,‬דהיינו בחי׳ סוכ״ע כו׳‪ .‬ועמ״ש לקמף* בענין אור‬
‫וכח‪ .‬ובפרט לפי המבו׳ בדרוש זה>’ שהאור הוא ג״כ בבחי׳ ע״ס כו׳(‪ .‬וכמו הרחיבי מקום‬
‫אהלו«®‪ ,‬דגם בבחי׳ המל׳ יהי׳ הגילוי בבחי׳ מרחב העצמי דא״ם‪ ,‬וכמו פרזות תשב‬
‫ירושלים כו״»‪ ,‬ומ״מ יהי׳ בבחי׳ התלבשו׳‪ ,‬שז״ע מקום אהלך דוקא כו‪ /‬וזהו ע״י שיהי׳‬
‫הגילוי ע״י ש׳ ה׳ דלתתא‪ ,‬שהוא בחי׳ או״פ‪ ,‬שעי״ז יבוא האור העצמי ג״כ בבחי׳ מדה‬
‫ושיעור באופן שיהי׳ בבחי׳ התלבשו׳ כו׳)וכמו בתו״מ עכשיו‪ ,‬שהן מבחי׳ עצמו׳ א״ם‪ ,‬ומ״מ‬
‫ה״ה בבחי׳ או״פ‪ ,‬בבחי׳ מדה ושיעור כו׳‪ .‬רק שבתו״מ עכשיו הוא בד״ב רק מה שתופס את‬
‫העצם‪ ,‬ואינו בבחי׳ גילוי ממש כו׳««‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב ח״א ספ״ד’»‪ ,‬ועמשית״ל פ׳״’‪ ,‬והיינו‬
‫שבלימוד ההלכה ה״ה תופס במהות בחי׳ ח״ע‪ ,‬אבל אינו מאיר עדיין בבחי׳ גילוי ממש‪,‬‬
‫רק הארה מזה בבחי׳ ידיעת פנימיות התורה כו׳‪ ,‬ומעין זה לנשמות בג״ע‪ ,‬שנהנין מזיו‬
‫תורתן ועבודתן בבחי׳ השגה כו׳>’‪ .‬ולעתיד יהי׳ בבחי׳ גילוי ממש כו׳’«(‪ ,‬אבל הגילוי יהי׳‬
‫בחי׳ עצם האור ממש כו׳‪ ,‬והיינו לפי שהגילוי יהי׳ ע״י ש׳ הוי׳‪ ,‬שחוא בחי׳ לבוש אור‬
‫שמגלה את העצם כו׳‪ .‬וז״ע בחי׳ ספירו׳ ובהירות כו׳‪ .‬ונמצא דעיקר ש׳ ספירה ל׳ בהירות‬
‫הוא בהאור כו׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וז״ע ספירות ובהירות‪ ,‬דהאור הוא בחי׳ לבוש לגבי העצם‪ ,‬והוא לבוש אור‪,‬‬
‫וכמו שלעתיד יהי׳ הוי׳ אלקים‪ ,‬והיינו שיהי׳ הגילוי דש׳ הוי׳ דלעילא ע״י ש׳‬

‫‪ (85‬פש״י ואילך‪ .‬פשכ״ט ואילך )ח״ג ‪ 7‬תתסד ואילך‪7 .‬‬
‫תתקיז ואילך(‪ .‬ח״ו ‪ 7‬וא׳שט ואילך‪.‬‬
‫‪ (86‬ישעי׳ נד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (87‬זכרי׳ ב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (88‬ראה גם לקמן ה״ה ע׳ וא׳קמא‪ .‬ד״ה תקעו תרצ״ד פ״ב‬
‫)םה״מ תשי״א ע׳ ‪.(7‬‬
‫‪ (89‬ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (90‬פ׳‪ :‬ראה פק״פ )ח״ב ע׳ תקד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (91‬ראה לעיל פקי״ג)ע׳ רצז(‪.‬‬
‫‪ (78‬תהלים פד‪ ,‬יב‪ .‬וראה תניא שעהיוה״א פ״ד‪ .‬אוה״ת‬
‫)יהל אור( עה״פ)ס״ע ש ואילך(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ = (79‬ומה שתהי' ההמשכה ]של עצם האור[ ע״י ש׳ הוי׳‬
‫]דלתתא[‪.‬‬
‫‪ (80‬סז‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (81‬עכ״ל אדמו״ר הזקן בתניא שם‪.‬‬
‫‪ (82‬ואתחנן יג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (83‬נג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 7 (84‬שיב‪.‬‬
 ‫מאי חנוכה‬ ‫שיד‬

‫הוי׳ דלתתא‪ ,‬ויהי׳ גילוי האור ובבחי׳ התלבשות פנימי גם בבחי׳ מל‪ /‬וכמו בתו״ט‪ ,‬עכשיו‬
‫בהעלם‪ ,‬יהי׳^־ לעתיד בגילוי‪ .‬ולפ״ז ענין הבהירות הוא בהאור‪.‬‬

‫קר( וענין הבהירות שבהאור הוא בב׳ דברים‪ ,‬הא׳‪ ,‬מה שהאור בעצם הוא אור בהיר‪,‬‬
‫ולא כמו הכלים שהן בחי׳ העלם בעצם מהותן‪ ,‬וכמשנת״ל פ״טיי‪ ,‬משא״כ‬
‫האור הוא בבחי׳ גילוי בעצם‪ ,‬שהו״ע הבהירות כר‪ .‬גם ענין אור בהיר הוא בחי׳ עצם‬
‫האור‪ ,‬לא כמו שהוא מאיר ע״י הכלים‪ .‬והוא ההפרש בין ש׳ הוי׳ שנא׳ בהאבות לש׳ הוי׳‬
‫רלב דמ״ת כו׳י«‪ ,‬דגבי האבות נא׳ כ״פ הוי׳־י‪ ,‬ומ״מ כתיבתי וארא אל אברהם כו׳ באל שדי ושמי‬
‫ה׳ לא נודעתי להם"‪ ,‬וידוע«« דש׳ שדי הוא בחי׳ הגבול‪ ,‬והו״ע הכלים כר‪ ,‬והיינו‪ ,‬דמה‬
‫שהאיר להאבות הוא האור והגילוי שע״י הכלים‪ ,‬שהן בחי׳ גווני האור"‪ ,‬לא בבחי׳‬
‫פשיטו׳ כר‪ ,‬והוא בחי׳ הארת ש׳ הוי׳ המאיר ע״י ש׳ אלקים כר)ובכ״ד״״* מבר שזהו הנמשך‬
‫בבי״ע‪ ,‬וחוא בחי׳ יחוד ה׳ אלקים דברה״ע‪ ,‬דכתיב*״* בראשית ברא אלקים‪ ,‬והרי ההתהוות‬
‫הוא מש׳ הוי׳‪ ,‬שהוא ל׳ מהווה כו׳">‪ .‬אך כמו״כ י״ל באצי׳‪ ,‬שזהו בחי׳ האור המאיר ע״י‬
‫הכלי‪ ,‬שהרי האבות הי׳ להם גילוי אצי׳‪ ,‬אלא שהי׳ במדרי׳ הנ״ל(‪ .‬אבל במ״ת׳״' לכן אמור‬
‫לבנ״י אני ה׳יי׳י‪ ,‬הוא ש׳ הוי׳ בעצם‪ ,‬בחי׳ האור כמו שהוא בעצם כר*‪ .‬ובד״פ הוא בחי׳‬
‫החכ׳ שלמע׳ מבחי׳ כלים עדיין‪ ,‬והוא בחי׳ גוון לבן הנ״ל‪ ,‬בחי׳ גוון עצמי ופשוט כר‬
‫)ועמ״ש בתו״א ד״ה משה ידבר®״'‪ ,‬ומש״ש בענין ז׳ שמות כר‪ ,‬הן אורות המתלבשי׳ בכלים‪,‬‬
‫כמש״ש בהביאור בהג״ה">‪ ,‬ומשה הוא בבחי׳ עצם החכ׳ כר(‪ ,‬וז״ע אור בהיר כר‪ .‬ולפ״ז‬
‫י״ל ענין הספירו׳ והבהירו׳ שבהאור הוא לגבי האור עצמו‪ ,‬שהוא בבחי׳ בהירר‪ ,‬היינו מה‬
‫שמאיר בגילוי ממש בבחי׳ אור בהיר כמו שהוא בעצמותו כר‪ .‬והב׳‪ ,‬ענין הבהירות‬
‫שבהאור שמגלה את האוא״ם שלמע׳ מאצי׳»״>‪ ,‬וכמו שמגלה המח׳ הנעלמו׳ וההפלאה‬
‫דאוא״ם שנת״ל מפצ״ה עד פק״די״‪ ,‬שהגילוי הוא בבחי׳ בהירות כר‪ ,‬וגם כמשנת״לס״‬
‫בענין והי׳ הוי׳ לי לאלקים כו׳"‪ ,‬שמגלה את הש׳ הוי׳ דלעילא כר‪ .‬וענין הבהירות של‬
‫הכלים הוא רק שמגלים את האור כר‪.‬‬

‫*( )וכמ״ש הפרד״ס־״ ש׳ העצם ר״ל עצם הספירות והוא העצמות המתלבש כו׳(‪.41‬‬

‫‪ (102‬פרדס שער א )שער עשר ולא תשע( פ״ט‪ .‬תניא‬
‫שעהיוה״א רפ״ד‪ .‬וראה זח״ג רנז‪ ,‬סע״ב )בר ‪7‬מ(‪ .‬גינת אגוז‬
‫)להר״י גיקטליא( חלק הראשון שער ההוי' )ד‪ ,‬א ואילך‪ .‬הובא‬
‫בשל״ה בהקדמה ד‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬מורה נבוכים ח״א פס״א‪.‬‬
‫טושו״ע או״ח סימן ה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ ( 103‬במ״ת‪ :‬אוצ״ל‪ :‬במ״ת כתיב‪.‬‬
‫‪ (104‬וארא שם‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (105‬שער יט )שער שם בן ד׳( פ״א‪.‬‬
‫‪ (106‬יתרו סז‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫‪ (107‬סח‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (108‬ראה גם אוה״ת תזריע ‪ 7‬תקכח ואילך‪ .‬םה״מ תרל״ב‬
‫ח״ב ם״ע תנז ואילך‪.‬‬
‫‪ 7 (109‬רמו ואילך‪.‬‬
‫‪ (110‬פקי״ט )ם״ע שיב ואילך(‪.‬‬
‫יהי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬ויהי‪/‬‬ ‫‪(92‬‬
‫ם״ע כ ואילו‪.‬‬ ‫‪(93‬‬
‫ראה אוה״ת וארא ‪ 7‬קכו ואילן‪.‬‬ ‫‪(94‬‬
‫ראה וירא יח‪ ,‬א‪ .‬שם‪ ,‬יז‪ .‬תולדות כו‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬כד‪ .‬ויצא‬ ‫‪(95‬‬
‫כה‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ (96‬וארא ו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (97‬ראה אוה״ת וארא ‪ 7‬קיט‪ 7 .‬ריב‪ .‬םה״מ תרל״ח ‪ 7‬ב‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (98‬ראה אוה״ת שם ‪ 7‬רי ואילך‪ 7 .‬קצג‪ 7 .‬רא‪.‬‬
‫‪ (99‬ראה םה״מ תרנ״ה ‪ 7‬רד ואילך‪ .‬לעיל פפ״ה ) ‪ 7‬ריח(‪.‬‬
‫‪ = (100‬ובכמה דרושים‪ .‬או‪ :‬ובכמה דוכתי)ראה אוה״ת‬
‫שם ‪ 7‬קעא‪ .‬םה״מ שם ואילך‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ (101‬בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫שטו‬ ‫ש״פ מקץ ושבת חנוכה‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ובאמת בענין הכלים יש ג״כ בהירות עצמן‪ ,‬ומה שמגלים את האור‪ .‬דהנה‪ ,‬בסש״ב פ״ך‬
‫וכ״א מבאר ענין יחו״ע>״‪ ,‬שהו״ע דבורו ומחשבתו ית׳ שמיוחדות עמו בתכלית‬
‫היחוד כמו דבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכה חכמתו כר‪ ,‬ומובן‪ ,‬שזהו היחוד בבחי׳‬
‫הכלים דאצי׳‪ ,‬שהן כדוגמת האותי׳ שמיוחדי׳ עם האור‪ ,‬דאיהו וגרמוהי חד כר־״‬
‫)ועמשית״ל פ׳־״(‪ .‬והיחוד דאורות ה״ה למע׳ מהיחוד דכלים‪ ,‬דז״ש־״ איהו וחיוהי חד‬
‫בפ״ע כר״י‪ .‬והוא ההפרש שבין תר למצות‘־״‪ ,‬דאוריי׳ וקוב״ה כו״ח'״ ממש‪ ,‬והמצות נק׳‬
‫אברים‪ ,‬רמ״ח פקודין רמ״ח אבד״מ״י‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פכ״ג«״‪ ,‬דע״ה שהאברים מיוחדי׳‬
‫עם הנפש‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אינו דומה ליהוד הכהות עם הנפש‪ ,‬שהן כהות נפשי׳ ומיוחדי׳ ממש כר‪.‬‬
‫והוא ההפרש בין אחד ליחיד כר‪ ,‬עמ״ש בתו״א ד״ה וארא הא׳־״‪ .‬דכמו״כ הוא בהבירורי׳‬
‫למטה‪ ,‬דע״י המצות הוא שנעשים דברים התחתוני׳ כלים לאלקר‪ ,‬ע״ד כלים דאצי׳‪ ,‬וע״י‬
‫התו׳ היחוד הוא בבחי׳ האורות כר‪ .‬וז״ע הבהירות דהכלים מצ״ע‪ ,‬שהו״ע היחוד שע״י‬
‫המצות שמתייחדים באחד כר‪ .‬ומה שמגלים בהירו׳ האור‪ ,‬היינו בחי׳ פנימי׳ הכלים‪,‬‬
‫שמגלים עצם האור‪ ,‬שהו״ע היחוד שע״י התו׳ כר‪ .‬ובהירות האור הוא בחי׳ עצם האור‬
‫שלמע׳ מבחי׳ הכלים‪ ,‬וכנודע״־־ דבכלים יש ג׳ מדרי׳‪ ,‬פנימי אמצעי חיצון‪ ,‬שהן רת״ס>־>‪,‬‬
‫ובהאור יש ד׳ מדרי׳‪ ,‬והוא האור שלמע׳ מהכלים‪ ,‬בחי׳ אצי׳ שבאצי׳ כו׳)וי״ל שזהו מדרי׳‬
‫עליונה בתו׳ גופא‪ ,‬וכמו תורתו אומנתו־־■ וכה״ג(‪ ,‬ומה שהאור מגלה בחי׳ ש׳ הוי׳‬
‫דלעילא‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כמבר במ״א)בדרוש יו״ט של ר״ה‪ ,‬רס״ו־־׳( בענין ואמת ה׳ לעולם*־׳‪,‬‬
‫דאמיתו׳ דש׳ ה׳ הוא ש׳ ה׳ דלעילא‪ ,‬והוא בחי׳ ד״ע־־■ כמו שהוא בבחי׳ עצמות אוא״ם‬
‫שלמע׳ מאצי׳‪ ,‬שלמע׳ מבחי׳ ד״ע דאצי׳ כר‪ ,‬וז״ע הבהירות שהאור מגלה כר‪.‬‬

‫ו ע ״ פ הנ״ל יובן משארז״ל מאי חנוכה דכשנכנסו כר וכשגברו כר‪ .‬דהנה«־■‪ ,‬חנוכה הוא‬
‫חנו כהי־■‪ ,‬ונודע־־■ דכה הוא בחי׳ כדמותנו‪ ,‬בחי׳ יחו״ת־־■‪ ,‬וכמ״ש״־■ נעשה אדם‬
‫רלג‬ ‫בצלמנו כדמותנו‪ ,‬דצלמנו הוא בחי׳ צורה עצמי׳■־■‪ ,‬והיינו בחי׳ דעה עליונה‪ ,‬שהיא הדעה‬
‫דבחי׳ עצמו׳ אוא״ס‪ ,‬והיא הדעה האמיתי׳ כר‪ ,‬ובדמותנו הוא בחי׳ יחו״ת‪ ,‬שהעולם הוא‬

‫)ח״ג ע׳ תשעח ואילך(‪ .‬ח״ו ע׳ וא׳שצב‪ .‬ד״ה דודי לי ואני לו‬
‫תשכ״ז)םה״מ תשכ״ז ע׳ קצב(‪.‬‬
‫‪ = (121‬ראש תוך סוף‪.‬‬
‫‪ (122‬ראה שבת יא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ y (123‬רצא ואילך‪.‬‬
‫‪ (124‬תהלים קיז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ = (125‬דעת עליון‪.‬‬
‫‪ (1 2 6‬ראה אוה״ת ענינים ‪ y‬קכג‪.‬‬
‫‪ (127‬ראה תקו״ז תיקון יג)כט‪ ,‬רע״א(‪ .‬שבלי הלקט סקפ״ט‪.‬‬
‫ר״ן שבת כא‪ ,‬ב‪ .‬כל בו סמ״ד‪ .‬טואו״ח סעת״ר‪ .‬אבודרהם סדר‬
‫הדלקת נר חנוכה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (128‬לקו״ת מטות פב‪ ,‬סע״א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (129‬ראה אוה״ת מטות ם״ע א׳רנט ואילך‪.‬‬
‫‪ (130‬בראשית א‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (131‬ראה תו״ח תצוה שעד‪ ,‬ב‪ .‬ויקהל תכא‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה‬
‫ולקחתם לכם תער״ב )סה״מ תער״ב ע׳ כב ואילך(‪ .‬לקמן‬
‫פרפ״ט )ח״ג ם״ע תתא ואילך(‪ .‬סה״מ תרצ״א ם״ע יט ואילך‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ (111‬ראה לקמן פק״צ‪ .‬פרצ״ב‪ .‬פרצ״ד )ח״ב ע׳ תקלב‪ .‬ח״ג‬
‫ס״ע תתט ואילך‪ y .‬תתיד(‪ .‬ח״ו ס״ע וא׳תעו‪ .‬םה״מ תרנ״ב ע'‬
‫ט‪ .‬ע׳ יא‪ .‬תרנ״ד ‪ y‬לט‪ y .‬מב‪ .‬המשך תרס״ו ‪ y‬רם‪ .‬תרס״ט‬
‫ס״ע פח ואילך‪ .‬םה״מ תרע״ו ע׳ קיב‪.‬‬
‫‪ (112‬תקו״ז בהקדמה )ג‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (113‬פ׳‪ :‬ראה פקנ״ה )ח״ב ‪ y‬תטו ואילך(‪.‬‬
‫‪ (114‬ראה מקומות שצויינו בהערה הבאה‪ .‬לעיל פכ״ז‪.‬‬
‫לקמן פרק קנג ואילך )ע׳ נז‪ .‬ח״ב ע׳ תי ואילך(‪.‬‬
‫‪ (115‬ראה קיצורים והערות לתניא ע׳ קד ואילך‪ .‬םה״מ‬
‫תרל״ג ח״ב ‪ y‬שמג ואילך‪ .‬תרנ״ג ‪ y‬רכד ואילך‪ .‬םה״מ תרצ״ב‬
‫ס״ע קכא ואילך‪.‬‬
‫‪ = (116‬כולא חד )ראה זהר ח״א כה א‪ .‬ח״ב ם‪ ,‬א‪ .‬תקו״ז‬
‫תיקון ו בתחילתו‪ .‬לקו״ת נצבים מו‪ ,‬א‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ = (117‬אברין דמלכא )ראה תקו״ז תיקון ל)עד‪ ,‬א((‪.‬‬
‫‪ (118‬כח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (119‬נה‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (1 2 0‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן מארז״ל ‪ y‬קצב‪ .‬ביאורי‬
‫הזהר להצ״צ ח״א ע׳ סד‪ .‬אוה״ת ענינים ע׳ צז‪ .‬לקמן פרע״ט‬
 ‫מאי חנוכה‬ ‫שטז‬

‫במציאו׳ יש‪ ,‬רק שבטל לאלקף‪ ,‬שאין זה כפי האמת‪ ,‬דהרי באמת אין שום מציאף‪ ,‬דאני‬
‫הוי׳ לא שניתייי‪ ,‬וכולא קמי׳ כל״ח כר‪ ,‬א״כ ה״ז רק דמיון לבד‪ ,‬ומ״מ הוא כדמותנו‪ ,‬לפי‬
‫שהוא בחי׳ ביטול עכ״פ כר‪ .‬וזשארז״ל־“ כל הנביאים נתנבאו בכה‪ ,‬בחי׳ כדמותנו‪ ,‬ומשה‬
‫נתנבא בזה‪ ,‬בחי׳ גילוי‪ ,‬והיינו בחי׳ האור‪ ,‬שהוא בחי׳ גילוי בבחי׳ בהירות‪ ,‬שהביטול בזה‬
‫הוא בבחי׳ כולא קכל״ח כר‪ .‬וענין חנו כה הוא שיהי׳ הגילוי גם בבחי׳ המל׳‪ ,‬וכמו הרחיבי‬
‫מקום אהלח«‪ ,‬שנת״ל‪ ,‬גם‪ «3‬בבחי׳ מל׳ יהי׳ גילוי אוא״ם‪ ,‬ויהיה הביטול דבחי׳ יחו״ע כר‪,‬‬
‫ובזה הי׳ להם המנוחה מהמלחמה‪ ,‬שז״ע חנ״ו כה כר‪ .‬דהנהי*‘ דמלחמת היוונים הי׳‬
‫מלחמה רוחני׳**•‪ ,‬שבקשו להשכיחם תורתך כר®’*‪ ,‬ולהגביר ח״ו החכמו׳ החיצוני׳‪ ,‬וכמא״גי‬
‫כתבו לכם על קרן השור כו׳‪ .‬וזהו שטמאו כל השמנים כר‪ .‬וכשגברו מלכות בית חשמונאי‬
‫ונצחום‪ ,‬שההתגברו׳ הי׳ בכח מם״נ דוקא‪ ,‬שעי״ז המשיכו בחי׳ עצמו׳ אוא״ם שלמע׳ מם׳‬
‫השתל׳‪ ,‬בדקו ומצאו פך א׳ של שמן חתום בחותמו של כה״ג‪ ,‬בחי׳ א״א«*>‪ ,‬והדליקו בו‬
‫שמונה ימים‪ ,‬היינו ח׳ פעמים‪ ,‬וכנודע**• דז׳ נרות הן ז״פ הוי׳‪ ,‬והן ש׳ הוי׳ דם׳ השתל׳‪,‬‬
‫וח״פ הוי׳ הוא בחי׳ ש׳ הוי׳ דלעילא שלמע׳ מהשתל׳‪ ,‬דיצחק בגימט׳ ח״פ הוי׳‪ ,‬ולעתיד‬
‫יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כו׳״י•‪ ,‬והיינו דלעתיד יהי׳ גילוי ש׳ הוי׳ דלעילא ע״י ש׳ הוי׳‬
‫דלתתא‪ ,‬ויהי׳ בבחי׳ גילוי ממש כר‪ ,‬כנ״ל״••‪ ,‬וזהו שהדליקו בו דוקא שמונה ימים‪ ,‬לפי‬
‫שהמשיכו גילוי בחי׳ ש׳ הוי׳ דלעילא כר‪ .‬וזהו שעשו עיקר מהנם דנרות‪ ,‬להיות שזהו‬
‫ההמשכה שע״י התגברות המם״נ‪ ,‬וזהו עיקר הנצחון שלהם‪ ,‬דבגילוי בחי׳ זו יתפרדו כל‬
‫כר•*•‪ .‬והגילוי הי׳ בבחי׳ מל׳‪ ,‬שעי״ז דוקא הגילוי למטה‪ .‬וזהו שם חנוכה‪ ,‬חנו כה‪ ,‬שהי׳‬
‫הגילוי במל׳‪ ,‬והגילוי הוא מבחי׳ עצמו׳ אוא״ם‪ ,‬שעי״ז הי׳ המנוחה שלהם כר‪ .‬וזהו מאי‬
‫חנוכה‪ ,‬על איזה נם קבעוהו‪ ,‬ואו׳ שהוא על נם הנרות‪ ,‬דהיוונים רצו להתגבר ח״ו על‬
‫התורה‪ ,‬להעלים ולהםתיר כר )וכמו לבן הארמי אובד אבי כר**•‪ ,‬וכמשנת״ל**•(‪.‬‬
‫והחשמונאים התגברו בכח מם״נ שלהם‪ ,‬והמשיכו עי״ז מבחי׳ עצמו׳ אוא״ם‪ ,‬והוא גילוי‬
‫ש׳ ה׳ דלעילא‪ ,‬שיאיר בבחי׳ מל׳‪ ,‬ויהי׳ הגילוי למטה‪ ,‬ועי״ז יתפרדו כר‪ .‬ועש״ז נק׳ חנוכה‪,‬‬
‫חנו כה‪ ,‬שהי׳ הגילוי דבחי׳ עצמו׳ אוא״ם בבחי׳ המל׳‪ ,‬ועי״ז הוא בחי׳ המנוחה כר‪.‬‬

‫קיצור‪ ,‬וענין הבהירות שבאור‪ ,‬הא׳‪ ,‬הוא בהירות עצמו שהוא גילוי‪ ,‬ועוד‪ ,‬גילוי עצם‬
‫האור‪ .‬וזהו יתרון הגילוי דמ״ת על הגילוי דהאבות‪ .‬והב׳‪ ,‬שמגלה האור שלמע׳‬
‫מאצי׳‪ .‬גם בכלים יש בהירות עצמן‪ ,‬והוא הביטול והיחוד שלהם בהאור‪ ,‬והב׳‪ ,‬דפנימיות‬
‫הכלים מגלים עצם האור דאו״פ‪ ,‬והאור מגלה בבחי׳ או״פ האור דא״ם‪ .‬וע״פ הנ״ל ית׳‬
‫ענין חנוכה‪ ,‬חנו כ״ה‪.‬‬

‫‪ = (138‬אריך אנפין)ראה םה״מ תרכ״ט ע׳ יב‪ .‬תרל״ג ח״א‬
‫ע׳ עא‪ .‬ע׳ פה(‪.‬‬
‫‪ ( 139‬ראה אוה״ת חנוכה שכו‪ ,‬ב‪ .‬םה״מ תרכ״ט שם ) ‪ 7‬יד‬
‫ואילך(‪ .‬תרל״ג שם)ע׳ פז(‪ .‬תרנ״ג ותרנ״ט שם‪.‬‬
‫‪ ( 140‬ישעי׳ סג‪ ,‬טז‪ .‬שבת פט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 141‬תהלים צב‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (142‬תבוא כו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (143‬פק״ז ואילך)ע' רעה‪ y .‬רפא ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 132‬ספרי ופרש״י מטות ל‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (133‬גם‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שגם‪.‬‬
‫‪ ( 134‬דהנה דמלחמת‪ :‬אוצ״ל‪ :‬דהנה ידוע‪ .‬או‪ :‬דהנה מלחמת‪.‬‬
‫‪ (135‬ראה סה״מ תרל״ג ח״א ‪ y‬עא‪ .‬תרנ״ג ע׳ קעג‪ .‬תרנ״ח‬
‫ע׳ נח‪ .‬תרנ״ט ‪ y‬קעה ואילך‪ .‬וש״ב‪.‬‬
‫‪ (136‬נוסח ״ועל הנסים״ דחנוכה‪.‬‬
‫‪ ( 137‬ראה ירושלמי חגיגה פ״ב ה״ב‪ .‬מגילת תענית ספ״ב‪.‬‬
‫ב״ר פ״ב‪ ,‬ד‪ .‬פט״ז‪ ,‬ד‪ .‬פמ״ד‪ ,‬יז‪ .‬ועוד‪ .‬וראה תו״א וישב ל‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫שיז‬

‫ב ס״ד‪ .‬ש״ פ וי ג ש‪ ,‬ת ע ר ״ ג‬

‫רלד‬ ‫ולא> יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש כו׳ ולא עמד איש‬
‫אתו כו׳^‪ .‬וצ״ל מפני מה לא יכול להתאפק‪ ,‬הרי פעמי׳ כתי׳^ ויתאפק יוסף‪ ,‬וכאן‬
‫לא יכול להתאפק‪ .‬גם צ״ל מ״ש ולא עמד איש אתו‪ ,‬הרי כבר נא׳ הוציאו כל איש‪ ,‬ומהו‬
‫עוד ולא עמד כו׳‪ .‬ובזהר‘ אי׳ ולא עמד איש אתו‪ ,‬הה״ד= ביום השמיני עצרת תהי׳ לכם‪,‬‬
‫וצ״ל מה שייכות שמע״צ לולא עמד איש כו׳‪ .‬ולהבין כ״ז ילה״ק משנת״ל® בש׳ ספירה‬
‫שהוא ל׳ ספירו׳ ובהירות‪ ,‬ונת״ זה בבחי׳ הכלים הוא* בבחי׳ פנימי׳ הכלים‪ ,‬שאינם‬
‫מסתירי׳ על האור‪ ,‬לפי שאינם בבחי׳ מהות אחר כו׳‪ ,‬והעיקר הוא בבחי׳ האור‪ ,‬שהוא בבחי׳‬
‫אור עצמי ופשוט‪ ,‬ע״כ הוא בבחי׳ בהירות בעצם‪ ,‬וגם שמגלה את האור א״ם שלמע׳ מאצי׳‬
‫בבחי׳ גילוי כמו שהוא‪ ,‬והו״ע הגילוי דלעתיד‪ ,‬שיהי׳ גילוי הוי׳ דלתתא בבחי׳ אלקים‪,‬‬
‫שבו וע״י יהי׳ גילוי ש׳ הוי׳ דלעילא בבחי׳ גילוי ממש כו׳‪.‬‬

‫קרא( ו ה נ ה באמת י״ל דעיקר ענין ספי׳ ובהירות הוא במדרי׳ שלמע׳ מאצי׳‪ ,‬הן מצד‬
‫בחי׳ הכלים והן מצד בחי׳ האורות‪ .‬דהנה*‪ ,‬בבחי׳ הכלים‪ ,‬הרי ידוע דכלים‬
‫דאצי׳ הן כמשל אותי׳ הכתב‪ ,‬והכלים שבכתר הן כמשל אותי׳ החקיקה‪ .‬וההפרש ביניהם‬
‫ידוע‪ ,‬דבאותי׳ הכתב הרי הדיו הוא דבר בפ״ע מהקלף ומכסה עליו‪ ,‬וע״ה שעי״ז מתגלים‬
‫האותי׳)דגילוי האותי׳ הוא מהקלף‪ ,‬וכמארז״ל״• כל אות שאין גויל מוקף לה מד׳ רוחותי׳‬
‫פסולה‪ ,‬הרי מובן מזה שהאות הוא מהקלף דוקא‪ ,‬ולכן צריכים שיהי׳ גויל מוקף לה כו׳ ”(‪,‬‬
‫ה״ז ע״י הכיסוי וההסתר דוקא‪ .‬משא״ב אותי׳ החקיקה אינן דבר בפ״ע‪ ,‬וה״ה מהאב״ט‬
‫עצמו כו׳‪ .‬דהדוגמא מזה למע׳‪ ,‬דהכלים שבאצי׳ הן כמהות אחר מהאור‪ ,‬רק שאינם מהות‬
‫זר ח״ו כמו הכלים דבי״ע‪ ,‬שהם בענין אחר שלא מענין האצי׳ כו׳‪ ,‬משא״כ הכלים דאצי׳‬
‫ה״ה ג״כ אצי׳ כו׳‪ ,‬אבל מ״מ ה״ה בבחי׳ מהות אחר לגבי האור כו׳‪ ,‬וממילא אין עצם האור‬
‫מתלבש בהם כו׳‪ ,‬והכלים מכסים ומעלימים על האור‪ ,‬ועי״ז הם מגלים כו׳‪ ,‬שזהו כן‬
‫בכללו׳ הכלים‪ ,‬גם בבחי׳ הפנימי׳ שלהם‪ ,‬שנת״ל פקט״ד* שזהו מה שהכלי הוא דוגמת‬
‫האור‪ ,‬מ״מ ה״ז כלי ולא אור כו׳‪ .‬וכמו בהירות הזכוכית‪ ,‬שהיא בדומה לבהירות אור‬
‫השמש‪ ,‬וכמו בהירות חומר העין שבדומה לאור הראי׳‪ ,‬הרי מ״מ א״ז בהירות השמש או‬

‫‪ (3‬מקץ מג‪ ,‬לא‪.‬‬
‫‪ (4‬ח״א רח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (5‬פינחס כט‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ (6‬פקי״ט ) ‪ 7‬שיב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (7‬פק״כ )ע׳ שטו(‪.‬‬
‫‪ (8‬הוא‪ :‬אוצ״ל‪ :‬שהוא‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה לקו״ת בחוקותי מו‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬חוקת נט‪ ,‬ג‬
‫ואילך‪ .‬מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״ב ‪ y‬תרפט ואילך‪.‬‬
‫המשך תרס״ו ‪ y‬תרכח ואילך‪.‬‬
‫‪ (10‬מנחות כט‪ ,‬א‪ .‬לד‪ ,‬א‪ .‬וראה לקו״ת שה״ש ה‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ (11‬ראה לקמן סקכ״ג ) ‪ 7‬שכד(‪.‬‬
‫‪ 7 (12‬שה‪.‬‬
‫‪ ( 1‬חלק מהמאמר מיוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על ד״ה להבין שרשי‬
‫הדברים הנ״ל באוה״ת נ״ך ח״ב ע׳ תתקסב ואילך*‪ .‬ס״ע‬
‫תתקסז ואילך‪ .‬ד״ה בזהר פ' חיי שרה באוה״ת חיי שרה קז‬
‫סע״א ואילך; ביאורי הזהר להצ״צ ח״א ס״ע עא ואילך ‪-‬‬
‫כנסמן לקמן בהערות‪.‬‬
‫‪ (2‬ויגש מה‪ ,‬א‪.‬‬
‫♦( עוד מאמרים שמיוסדים‪ ,‬כנראה‪ ,‬על אוה״ת שם‪ :‬ד״ה קול‬
‫דודי תרס״ח )םה״מ תרס״ח ע׳ קנו ואילך(‪ .‬ועם הוספות כר ‪ -‬ד״ה‬
‫משכני תרפ״ד וד״ה קול דודי תש״ח )םה״מ תדפ״ד ע׳ רצ ואילך‪.‬‬
‫תש״ח ע׳ ‪ 117‬ואילך(‪.‬‬
 ‫ולא יכול יוסף‬ ‫שיח‬

‫בהירות אור הראי׳‪ ,‬כ״א רק בהירות החומר לבד‪ ,‬רק שחומר העין ממש ה״ה כמו כל‬
‫חומרי׳ האברי׳‪ ,‬ובענין הבהירות שבו הוא מובדל מכל האברי׳‪ ,‬שבזה הוא בהתדמות אל‬
‫הצורה הרוחני׳ שהוא אור הראי׳‪ ,‬אבל כ״ז הוא בהחומר לבד כו‪ /‬וכמו״כ יובן למע׳‪ ,‬דגם‬
‫מה שהכלי היא בדומה להאור‪ ,‬הכל הוא בחי׳ הכלי‪ ,‬שהוא בבחי׳ נוסף על האור כו׳‪ ,‬וע״כ‪,‬‬
‫בכ״מ שיש נגיעת הכלי‪ ,‬אין האור מתגלה כמו שהוא בעצם ממש כו׳‪ .‬אבל בחי׳ הכלים‬
‫דכתר‪ ,‬שאינן בבחי׳ מהות בפ״ע מהאור‪ ,‬היינו שאינם מהות אחר כלל‪ ,‬הרי אינם מסתירים‬
‫כלל על האור‪ ,‬ומאיר האור כמו שהוא כו׳‪.‬‬

‫והגם דאותי׳ החקיקה ג״כ משחירים על האב״ט^׳‪ ,‬ה״ז רק על הבהקת האבן‪ ,‬לא על עצם‬
‫האב״ט‪ ,‬שהרי אין כאן דבר המכסה על האב״ט‪ ,‬כ״א שמשחיר את הבהקת האב״טיג‪.‬‬
‫דהענין למע׳ הוא‪ ,‬דהנה‪ ,‬בענין ההסתר של הכלים יש ב׳ ענינים**‪ ,‬הא׳‪ ,‬שאין העצמי ממש‬
‫רלה של האור מתלבש בהכלים‪ ,‬כ״א רק חיצוניותו לבד‪ ,‬ובזה לא שהכלי מסתיר על האור‪,‬‬
‫כ״א בדרך גורם לבד‪ ,‬שבכ״מ שבא בבחי׳ התלבשו׳ בכלים‪ ,‬אין העצמו׳ מתלבש כ״א הארה‬
‫כו׳‪ ,‬והב׳‪ ,‬שהאור המתלבש הוא מתעלם ומסתתר ע״י הכלים כו׳‪ .‬והנה‪ ,‬האופן הא׳ יש גם‬
‫באותי׳ החקיקה‪ ,‬להיות שמ״מ ה״ה בבחי׳ כלים‪ ,‬ע״כ אין העצמי׳ ממש מתלבש בזה כו׳‪,‬‬
‫אבל האור המתלבש אינו מתעלם ומסתתר כלל ע״י האותי׳ כו׳‪ .‬וזהו שהאותי׳ משחירים‬
‫רק על הבהקת האב״ט‪ ,‬היינו בחי׳ עצמו׳ האור‪ ,‬אבל האור המתלבש בהם‪ ,‬אין שום דבר‬
‫המכסה ומסתיר כו‪ /‬וזהו ההפרש בין אותי׳ הכתב לאותי׳ החקיקה‪ ,‬דאותי׳ הכתב‪ ,‬דהיינו‬
‫כלים דאצי׳‪ ,‬מכסים ומסתירים על האור המתלבש בתוכם‪ ,‬וכלים שלמעלה מאצי׳ אינם‬
‫מכסים על האורות המתלבשי׳ בתוכם‪ ,‬ומאיר האור כמו שהוא כו‪ /‬ובאמת יש הפרש גם‬
‫מצד בחי׳ העצמו׳‪ ,‬דבכלים שאינם בבחי׳ מהות אחר‪ ,‬אין ההתלבשו׳ רק בחי׳ חיצוני׳ האור‪,‬‬
‫כ״א גם מבחי׳ העצמו׳ כו׳‪ ,‬וע״כ באמת אינו דומה אופן האור המתלבש בכלים שבכתר‬
‫לאופן האור המתלבש בכלים דאצי׳ כו‪ /‬אך ההפרש הזה יש בכלים דאצי׳ גופא בין‬
‫חיצוני׳ הכלים לפנימי׳ הכלים‪ ,‬דבבחי׳ פנימי׳ הכלים‪ ,‬שזהו מה שהכלי היא בדוגמא^'‪,‬‬
‫ג״כ ההתלבשו׳ היא יותר מבחי׳ עצמו׳ האור כו׳‪ .‬אמנם ההפרש הנ״ל הוא בכללו׳ בין‬
‫הכלים דאצי׳ לכלים שבכתר‪ ,‬דכלים דאצי׳ מכסים על האור המתלבש בתוכם‪ ,‬משא״כ‬
‫הכלים שבכתר אינם מכסים כלל על האור המתלבש בתוכם כו׳‪ ,‬ועמ״ש מזה באורך‬
‫בדרוש יו״ט של ר״ה‪ ,‬רס״ו״‪ .‬וע״כ שם הוא עיקר ענין הבהירות שבכלים‪ ,‬שמגלים עצם‬
‫האור כמו שהוא כו‪/‬‬

‫אך בחי׳ הכלים שבכתר‪ ,‬י״ל שזהו בבחי׳ הע״ם הכלולי׳ בכתר‪ ,‬דהיינו שרש הפנימי כו׳‪,‬‬
‫דבבחי׳ אוא״ס ממש‪ ,‬היינו האור שהוא בבחי׳ א״ס ובבחי׳ בל״ג‪ ,‬אינו שייך ענין‬
‫הכלים כלל כו׳‪ ,‬והבהירו׳ דשם הוא רק בבחי׳ האור כו׳‪ ,‬וכמ״ש®‘ אור בהיר הוא בשחקים‪,‬‬
‫שזהו בהירות דבחי׳ עתיק כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א־>‪ ,‬דהבהירות דשם הוא בבחי׳ גילוי העצם‬

‫‪ (17‬שבהערה ‪.9‬‬ ‫‪ = ( 13‬האבן טובה‪.‬‬

‫‪ ( 18‬איוב לז‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪ ( 14‬ראה לקו״ת חוקת‪ ,‬שה״ש‪ ,‬מאמרי אדמו״ר הזקן‬
‫‪ (19‬ראה אוה״ת תזריע ד תקכח ואילך‪ .‬םה״מ תרל״ב ח״ב‬ ‫והמשך תרס״ו שם‪.‬‬
‫ם״ע תנו ואילך‪.‬‬ ‫‪ ( 15‬ראה המשך תרס״ו שם )ם״ע תרל ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 16‬בדוגמא‪ :‬אוצ״ל‪ :‬בדוגמא אל האור‪.‬‬
 ‫שיט‬ ‫ש״פ ועש‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫ממש בו‪ /‬דהנה‪ ,‬האורות דאצי‪ /‬הרי המשכתם הוא ע״י בחי׳ הצמצום והפרסא שבין הכתר‬
‫אל החב׳ בו׳‪ ,‬וע״ה שאינה בבחי׳ פרסא המפסקת‪ ,‬כמשנת״ל פק״ז״־ שאין האור בבחי׳‬
‫מהות אחר ח״ו‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אינו ג״ב בחי׳ מהות האור של המאציל ממש בו׳‪ ,‬ובפרט לגבי האור‬
‫שבבתי׳ א״ם)הגם דהאור דאצי׳ הוא בבחי׳ גילוי ההעלם גם לגבי האור דסוכ״ע כו׳‪1‬־(^‬
‫דהצמצום הוא בבחי׳ סילוק‪ ,‬לא רק בבחי׳ מיעוט לבד כו׳^־‪ ,‬וכמשנת״ל פכ״ז^ דבענין‬
‫הצמצום יש ב׳ דברים‪ ,‬דהיינו בחי׳ מיעוט ובחי׳ סילוק‪ ,‬דלגבי שרשי האורות הוא בבחי׳‬
‫מיעוט לבד‪ ,‬ולגבי האור שבבחי׳ א״ס הוא בבחי׳ סילוק בו׳‪ ,‬וא״ב‪ ,‬ע״ה שאינו בבחי׳ מהות‬
‫אחר ח״ו‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז אור הבא ע״י הצמצום כר‪ ,‬וע״ב א״ז בבחי׳ גילוי מן העצם ממש כר‪,‬‬
‫וממילא גם בחי׳ הבהירות א״ז בבחי׳ בהירות ממש‪ ,‬הן בבחי׳ בחירות חאור בעצם‪ ,‬אינו‬
‫בבחי׳ אור בהיר ממש‪ ,‬מאחר שהוא אור מצומצם כר‪ ,‬וכמו״כ אינו שמגלהי־ ממש את‬
‫האוא״ס‪ ,‬מאחר שבא ע״י צמצום והפסק כר‪.‬‬

‫והגם שנת״ל פקי״ט־־ בענין והי׳ הוי׳ לי לאלקים®׳‪ ,‬שיתגלה הש׳ הוי׳ דלעילא כמו שהוא‪,‬‬
‫דבאמת כן יהי׳ בגילוי דלעתיד‪ ,‬שלא יהי׳ שום כיסוי והסתר כלל‪ ,‬וכמ״ש״ ולא‬
‫יכנף כר‪ ,‬י״ל‪ ,‬שזהו שהגילוי דש׳ הוי׳ דלעילא יהי׳ באופן כזה שיתגלה כמו שהוא‪ ,‬והשם‬
‫הוי׳ דלתתא ודאי יהי׳ בבחי׳ כלי לקבל את האור דש׳ הוי׳ דלעילא כמו שהוא בעצם כר‪,‬‬
‫אבל לא דהש׳ הוי׳ דלתתא מגלה את האור כמו שהוא‪ ,‬כ״א שהש׳ הוי׳ דלעילא יתגלה‬
‫כמו שהוא בעצם‪ ,‬מפני שלעתיד לא יהיו ענין הצמצומי׳*־‪ ,‬וכמו עכשיו בשבת‪ ,‬דכתי׳»‪2‬‬
‫רלו‬ ‫ויכל אלקי׳‪ ,‬שכלו הצמצומי׳ כר‪ ,‬וכמ״ש במ״א״־‪ ,‬ושבת הוא מעין דלעתיד כו׳‘’‪ ,‬וע״כ‪,‬‬
‫לעתיד שלא יהיו הצמצומי׳‪ ,‬יהי׳ גילוי אור העצמי כמו שהוא בעצם ממש כר‪ .‬אבל האור‪,‬‬
‫מאחר שבא ע״י הצמצום‪ ,‬אינו מגלה את האור העצמי כמו שהוא ממש כר‪.‬‬

‫משא״ב בחי׳ האור הא״ם שלמע׳ מאצי׳‪ ,‬מאחר שאינו בא ע״י צמצום כלל‪ ,‬ה״ה בבחי׳‬
‫גילוי מן העצם ממש‪ .‬וע״כ הוא בבחי׳ אור בהיר בעצם‪ ,‬וגם מגלה עצם האור‬
‫כמו שהוא ממש כר‪ ,‬וע״כ עיקר ענין הבהירות הוא בבחי׳ האור שלמע׳ מאצי׳‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וי״ל דעיקר ענין בהירות הוא בבחי׳ הכתר‪ ,‬הן בבחי׳ הכלים‪ ,‬כידוע דכלים‬
‫דאצי׳ הן עד״מ אותיות הכתב‪ ,‬שמעלימים על האור‪ ,‬להיותם מהות אחר‪ ,‬גם‬
‫בחי׳ פנימיות הכלים‪ ,‬וכלים שבכתר עד״מ אותיות החקיקה‪ ,‬דעם היות שמשחירים‪ ,‬היינו‬
‫שבהכלים אינו מתלבש עצמות האור‪ ,‬אבל אינם מעלימים על האור המתלבש בחם‪ .‬וי״ל‬

‫‪ (25‬ס״ע שיב ואילך‪.‬‬ ‫‪ y (20‬רעז‪.‬‬

‫‪ (26‬ויצא כה‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪ (21‬ראה לעיל פ״ז‪ .‬פי״א‪ .‬פכ״ח)ע׳ יד ואילך‪ y .‬כג ואילד‪.‬‬
‫‪ (27‬ישעי' ל‪ ,‬כ‪ .‬וראה תניא פל״ו)מו‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ע׳ נח ואילך(‪.‬‬
‫( ראה המשך תרס״ו ע׳ ל ואילך‪ .‬לקמן ח״ד ‪ y‬ותתקל‪.‬‬ ‫‪2 8‬‬ ‫‪ (22‬ראה עץ חיים שער א )דרוש עגולים ויושר( ענף ב‪.‬‬
‫‪ (29‬בראשית ב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫אוצרות חיים ומבוא שערים בתחלתם‪ .‬לקו״ת הוספות לויקרא‬
‫‪ (30‬ראה לקו״ת בהר מב‪ ,‬ג‪ .‬בלק עב‪ ,‬א‪ .‬פינחס עט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪2 8‬‬ ‫ד״ה להבין מ״ש באוצ״ח בתחלתו)נא‪ ,‬ג(‪ .‬םה״מ תש״ב‬
‫שה״ש לב‪ ,‬א‪ .‬מקומות שצויינו בהערה ‪ .28‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ה ח״ב ‪ y‬תשמב‪.‬‬ ‫‪ y (23‬נו ואילך‪.‬‬
‫אוה״ת ואתחנן ע' קעו‪ .‬לקמן ה״ה ע' וא׳קכז ואילך‪ .‬סה״מ‬ ‫‪ (24‬אינו שמגלה‪ :‬אוצ״ל‪ :‬אינו מגלה‪ .‬או‪ :‬אינו אור‬
‫תךע״ח ע׳ שכו ואילך‪.‬‬ ‫שמגלה‪.‬‬
 ‫ולא יכול יוסף‬ ‫שב‬

‫דזהו בהע״ם הכלולים בכתר‪ .‬ועצם הכתר בחי׳־ג אור‪ ,‬אור בהיר‪ ,‬גילוי העצם‪ ,‬דאורות‬
‫דאצי׳ הן ע״י צמצום‪ ,‬א״כ אינו אור בהיר ממש‪ ,‬ואינו מגלה ממש האוא״ם‪ .‬ולעתיד יהי׳‬
‫גילוי ש׳ הוי׳ דלעילא ממש‪ ,‬זהו שמלמעלה יהי׳ ההתגלות באופן כזה‪ .‬ואור הא״ס שאינו‬
‫ע״י צמצום‪ ,‬ה״ז אור בהיר ממש‪ ,‬ומגלה עצם האור‪.‬‬

‫קרב( ו ה ג ם דלכאו׳ מה שייך באוא״ס שמגלה דבר‪ ,‬הרי הכל הוא בחי׳ עצמו׳ אוא״ס‬
‫כו׳‪ .‬הענין הוא־^‪ ,‬דהנה‪ ,‬יש בחי׳ לבושין גם למע׳ מאצי׳‪ ,‬וכמ״ש‘^ הוד והדר‬
‫לבשת‪ ,‬ואח״כ כתי׳־^ עוטה אור כשלמה‪ ,‬דעוטה אור הוא בחי׳ אור האצי׳‪ ,‬כנ״ל פרק‬
‫הנ״ל־־‪ ,‬וא״כ‪ ,‬מ״ש קודם לזה הוד והדר לבשת‪ ,‬היינו במדרי׳ שלמע׳ מאצי׳‪ ,‬והוא בבחי׳‬
‫הכתר כו׳‪ .‬דהנה ידוע דכתר יש בו ג״כ פנימי׳ וחיצוני׳־^‪ ,‬דכל אור‪ ,‬גם שאין בו התחלקו׳‬
‫מדרי׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יש בו פנימי׳ וחיצוני׳)שהוא עצם האור והתפשטו׳ האור(‪ ,‬וכמ״ש במ״א‪.37‬‬
‫וכן בבחי׳ הכתר יש בחי׳ פנימי׳ וחיצוני׳‪ ,‬והן בחי׳ עתיק ואריחי‪ .‬וז״ע בחי׳ הוד והדר כר‪,‬‬
‫כי‪ ,‬הוד פירושו זיו‪ ,‬כמו ונתת מהודך עליו**‪ ,‬וכמו כסה שמים הודו כרי*‪ .‬אמנם‪ ,‬ענין‬
‫ההוד הוא בחי׳ זיו ואור עצמי‪ .‬וזהו ההפרש בין הוד להדר‪ ,‬דהוד הוא עצם האור‪ ,‬והדר‬
‫הוא התגלו׳ ההוד‪ ,‬וכמו הדר כבוד הודך כו׳״י‪ .‬וכמו במשה אי׳ ברע״מ פנחס דרכ״ג**‪,‬‬
‫ונתן ההוד למשה‪ ,‬וביהושע הי׳ בבחי׳ הדר‪ ,‬וכדאי׳ בילקוט פ׳ ברכה**‪ ,‬ניתן ההוד למשה‪,‬‬
‫וההדר ליהושע‪ ,‬שנא׳** בכור שורו הדר לו כר‪ ,‬וכתי׳י* ונתת מהודך עליו‪ ,‬מהודך ולא כל‬
‫הודך**‪ ,‬והיינו שההוד הוא העצם‪ ,‬וההדר הוא ההתגלו׳ כר‪ .‬וכמו עד״מ באדם‪ ,‬ענין ההוד‬
‫הוא שזיו הוד פניו יאיר ויתקבל בלב כאו״א בלא טו״ד‪ ,‬לפי שהוא עצם ההוד והיופי‬
‫שאינו בא מאיזה פרטים‪ ,‬וע״כ אינו שייך בו טעם וידיעה‪ ,‬וע״כ מתקבל בלב כאו״א כר‪,‬‬
‫משא״כ ההידור הוא שמהודר בפרטי׳ שלו‪ ,‬וכמו פרי עץ הדר**‪ ,‬שצ״ל מהודר בכל הפרטי׳‬
‫שבו‪ ,‬עד שבין כולם הוא הדר‪ ,‬וכן והדרת פני זקן**‪ ,‬שצריכי׳ להדרו ולפארו בפרטי עניני‬
‫כבודו כרי*‪ ,‬כי ההידור הוא שבא בפרט דוקא‪ ,‬וההוד הוא בד״כ לפי שהוא העצם כר‪.‬‬

‫וזהו מ״ש גבי שלמה ויתן עליו הוד מלכות)דה״י א׳ כ״ט כ״ה(‪ ,‬ופי׳ במצ״ד**‪ ,‬שהי׳ נראה‬
‫בעיני כל אשר הוא הגון וראוי למלוכה מפאת עצמו‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דהנה ידוע דאין‬
‫מלך בלא עם**‪ ,‬א״כ‪ ,‬בחי׳ ההתנשאו׳ אינו נמשך ומסתעף רק מן העם שמנשאין אותו‬
‫עליהם ועושין אותו למלך‪ ,‬כמו שום תשים עליך מלך״*‪ ,‬והוא בבתר מל׳ שנותנים בראשו‬

‫‪ (41‬עמוד ב‪.‬‬ ‫בחי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬הוא בחי‪/‬‬ ‫‪(32‬‬

‫‪ (42‬רמז תתקנט‪ .‬הובא באוה״ת תהלים)יהל אור( ע׳ שצב‪.‬‬ ‫בהבא לקמן ‪ -‬ראה אוה״ת נ״ך שבהערה ‪. 1‬‬ ‫‪(33‬‬
‫‪ (43‬ברכה לג‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫תהלים קד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫‪ (44‬ב״ב עה‪ ,‬א‪ .‬פרש״י פינחס שם‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(35‬‬
‫‪ (45‬אמור כג‪ ,‬מ‪ .‬וראה סוכה לא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ראה עץ חיים שער מב )שער דרושי אבי״ע( פ״א‪.‬‬ ‫‪(36‬‬
‫‪ (46‬קדושים יט‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (47‬ראה רמב״ם הל׳ ת״ת פ״ו ה״א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה םה״מ תרס״ב ע׳ שכב‪ .‬אעת״ר ע׳ נ‪ .‬ד״ה הנה ידוע‬
‫‪ = (48‬במצודת דוד )עה״פ(‪.‬‬ ‫דירידת הנשמה בגוף תער״ב )םה״מ תער״ב ע׳ קנא‪ .‬ע׳ קנז‪.‬‬
‫‪ (49‬בחיי וישב לח‪ ,‬ל‪ .‬שם ר״פ בלק‪ .‬תניא שעהיוה״א רפ״ז‬ ‫ספר השיחות תורת שלום ע׳ ‪ . 147‬ע׳ ‪.(152‬‬
‫)פא‪ ,‬ב(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (38‬פינחס כז‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ (50‬שופטים יז‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪ (39‬חבקוק ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (40‬תהלים קמה‪ ,‬ה‪.‬‬
 ‫שכא‬ ‫ש״פ ריגש‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫ומשתחוים לו‪ ,‬שמקבלי׳ עול מלכותו עליהם כו‪ /‬ובלא זה לא הי׳ לו יתרון על שאר אדם‬
‫רלז‬ ‫זולתו כו׳‪ .‬ולמה כשנעשה מלך אימתו גדולה מאלי׳‪ ,‬שאינה צריכה התבוננות בזה שהוא‬
‫מלך וקבלו עליהם מלכותו‪ ,‬ולא משום יראת העונש‪ ,‬כ״א שמאליו וממילא נופל אימתו‬
‫ופחדו על כאו״א‪ ,‬והוא מפני ההתנשאו׳ שלו‪ ,‬ודוקא מפני ההתנשאו׳ עצמי שבו)שנק׳‬
‫יראת הרוממו׳ כו׳(‪ .‬וכנראה בחוש ההפרש בין יראת המלך ליראת השר>=‪ ,‬דיראת השר‬
‫הוא רק מצד ההשתררות שהוא מושל עליהם‪ ,‬אבל יראת המלך אינה מצד ההשתררו׳‪,‬‬
‫כ״א מצד התנשאו׳ עצמו‪ ,‬ולכן היראה באה בדרך ממילא)אז מיא פארלירט זעך(‪ ,‬והיינו‬
‫שההתנשאות נעשי׳ בו עצמי וטכעי‪ ,‬כאלו בעצם הוא נכדל כערך מכל העם‪ ,‬ומרומם‬
‫ומנושא בעצם כו׳‪ ,‬עד שכל המורד בו חייב מיתה^= כמורד באלקי׳‪ ,‬וכמ״ש “ ברך נבות‬
‫אלקי׳ ומלך כו׳‪ .‬דכ״ז אא״ל רק מפני ההכתרה של העם שקבלו אותו למלך‪ ,‬דע״ה שעי״ז‬
‫יהי׳ בו ההתנשאו׳ עליהם‪ ,‬ה״ז רק התנשאו׳ על עם הנק׳ השתררות כו׳‪ ,‬דמהתנשאו׳ זאת‬
‫לא הי׳ היראה והביטול בדרך ממילא כו׳‪ ,‬אבל ענין התנשאו׳ העצמי‪ ,‬שנעשה בעצם‬
‫מרומם ומנושא‪ ,‬ושעי״ז תהי׳ היראה ממילא‪ ,‬לא תהי׳ זאת מההכתרה לבד כו׳‪ .‬אך הענין‬
‫הוא‪ ,‬דכאשר קבלוהו למלך‪ ,‬נמשך בו ממדת מל׳ דלעילא בכתר מל׳ שלו‪ ,‬ועי״ז הוא‬
‫ההתנשאו׳ עצמי שלו‪ ,‬כי נעשה מלך בעצם מצ״ע כו׳)ובאמת בעצם יש בו כח המלוכה‬
‫בהעלם גם קודם שמכתירי׳ אותו»‪ ,‬שהוא נשמה כללי׳ בעצם‪ ,‬ויש בו ענין ההתנשאות‬
‫בעצם כו׳‪ ,‬וכמ״ש במ״א==‪ ,‬והוא מה שיש בו בהעלם מבחי׳ מל׳ דלעילא‪ ,‬וע״י ההכתרה‬
‫מתגלה בו הכה נעלם שבו כו׳(‪ ,‬וכל המורד בו כאלו מורד במל׳ דלעילא‪ ,‬שנק׳ אלקים‬
‫חיים ומלך עולם כו׳«=‪ .‬ולפ״ז יובן במל׳ דלעילא‪ ,‬בבחי׳ התנשאו׳ אלקי׳‪ ,‬שא״ז רק מה‬
‫שנמשך ונלקח מעם נפרד‪ ,‬יש מאין‪ ,‬וכמו צבא השמים שמשתחוים כו׳‪ ,‬שהרי אין ערוך‬
‫לו כלל שזה יעשה התנשאו׳ כו׳‪ ,‬כ״א נק׳ המלך המרומם לבדו"‪ ,‬שההתנשאו׳ היא בבחי׳‬
‫התנשאו׳ עצמי דוקא‪ .‬ומה שהוא מתנשא להיות מלך על עם‪ ,‬הוא עולם הברי׳ והיצי׳‪,‬‬
‫שז״ש מלכותך מכ״ע*=‪ ,‬הוא בחי׳ לבוש וצמצום גדול‪ ,‬וכמ״שי־ ה׳ מלך גאות לבש‪ ,‬דגאות‬
‫זו היא אצלו בבחי׳ לבוש לבד‪ ,‬שמצמצם עצמו כבי׳ להיות מלך על עם‪ ,‬ולקבל מהם כתר‬
‫מל׳‪ ,‬וכמו ויתנו לך כתר מלוכה “‪ ,‬בבחי׳ ביטול היש שלהם כו‪ /‬אבל כמו שהוא בעצמו‪,‬‬
‫הוא בבחי׳ המלך המרומם או המלך הקדוש«‪ ,‬בחי׳ רוממו׳ וקדושת עצמי כו׳‪ .‬וזהו הנק׳‬
‫כבוד מל׳‪ ,‬וכמו ככוד מלכותך יאמרו “‪ ,‬ככוד מלכותך העצמי דוקא‪ ,‬בבחי׳ התנשאו׳ עצמי‬
‫כו‪ /‬והנה‪ ,‬בענין כתר מל׳‪ ,‬שזהו בחי׳ ההתנשאו׳ והרוממו׳ בכלל‪ ,‬יש כזה ג״כ כד״פ “ כ׳‬
‫מיני ההתנשאות הנ״ל‪ ,‬והן ב׳ מדרי׳ בכתר מל׳ “‪ ,‬הא׳‪ ,‬הכתר מל׳ שהשרים והעם נותנים‬
‫על ראש המלך‪ ,‬שעי״ז נעשה מלך עליהם בבחי׳ התנשאו׳ והשתררות עליהם כו׳‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬

‫‪ = (58‬מלכות כל עולמים )תהלים קמה‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫רפז‬ ‫‪y‬‬ ‫רב ואילך‪ .‬תרפ״ה‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ (51‬ראה גם םה״מ תרס״ה‬
‫‪ (59‬תהלים צג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬תש״ט ע׳ ‪ 138‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (60‬פיוט ויאתיו כל לעבדך )מוסף לימים נוראים אחר‬ ‫‪ (52‬ראה סנהדרין מט‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל׳ מלכים פ״ג ה״ח‪.‬‬
‫ובכן צדיקים(‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר הזקן פרשיות ח״ב ע׳‬ ‫‪ (53‬מלכים־א כא‪ ,‬יג‪.‬‬
‫תתה‪ .‬ע' תתח‪ .‬שער היחוד פמ״ח )קמב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ (54‬ראה גם עטרת ראש שער ר״ה פ״ו ואילך)ו‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (61‬תפלת העמידה לעשי״ת)ברכות יב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫םה״מ תרס״ה ‪ y‬ב ואילך‪ .‬תש״ג ע׳ ‪ 7‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (62‬תהלים קמה‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪ (55‬ראה םה״מ תרנ״ז ‪ y‬רטו‪ .‬הובא לקמן ח״ה ע׳ וא׳קעג‪.‬‬
‫‪ = (63‬בדרך פרט‪.‬‬ ‫‪ (56‬ירמי' י‪ ,‬י‪ .‬ברכת יוצר‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה לקמן פרל״ו)ח״ג ‪ y‬תרנז(‪.‬‬ ‫‪ (57‬ברכת יוצר‪.‬‬
 ‫ולא יכול יוסף‬ ‫שכב‬

‫והב׳‪ ,‬כתר מל׳ שיש בו מצד ירושה מאבותיו‪ ,‬שהכתר שהי׳ על ראש אביו‪ ,‬ילבש גם הוא‬
‫ממילא‪ ,‬והו״ע שהכתר הולמתו “‪ ,‬וזהו בחי׳ התנשאו׳ עצמי‪ ,‬שמצ״ע ראוי הוא למלוכה‪,‬‬
‫שז״ע שהכתר הולמתו כו׳‪ .‬וזהו ג״כ ענין הוד מלכות־®‪ ,‬שראוי בעצם לרוממו׳ זו‪ ,‬וא״צ‬
‫להסכמה מזולתו כלל וכלל‪ ,‬להיותו מלך בעצם בבחי׳ רוממו׳ העצמי בו״®‪ .‬וז״ש גבי‬
‫שלמה®® ויתן עליו הוד מלכות‪ ,‬שכולם הכירו שהוא הגון למלוכה מצ״ע‪ ,‬מצד עצם ענין‬
‫ההתנשאו׳ שבו‪ ,‬שבא לו מבחי׳ מל׳ דלעילא כר‪.‬‬

‫וזהו ההפרש®® בין הוד מל׳ להדר מל׳®®‪ ,‬דהוד מל׳ הוא מצד העצם‪ ,‬והדר מל׳ הוא שבא‬
‫מן העם‪ ,‬והיינו בחי׳ התפשטו׳ ההתנשאו׳ על העם‪ ,‬וכמו ברוב עם הדרת מלך״׳‪,‬‬
‫דההדור בא מן העם‪ ,‬וברוב עם דוקא הדרת מלך כר‪ .‬דהוד מל׳ אינו תלוי ברוב עם‪ ,‬שגם‬
‫במיעוט עם‪ ,‬וגם בלא עם‪ ,‬כמו שהמלך בהיכלו יושב על כסא מלכותו‪ ,‬יכול להיות הוד‬
‫רלח מלך בעצם‪ ,‬וכמו מלך ביופיו תחזינה כר״‪ .‬אבל הדרת מלך הוא ברוב עם דוקא‪ ,‬דהיינו‬
‫בריבוי התפשטו׳‪ ,‬דכל מה שירבה העם יותר‪ ,‬יותר יהי׳ בזה הדרת מלך כר‪ .‬וביותר כאשר‬
‫הריבוי עם הוא ממינים שונים ומחולקים זמ״ז דוקא‪ ,‬דכאשר הם ממין א׳‪ ,‬הגם שהן‬
‫בריבוי‪ ,‬אין בזה הידור כ״כ‪ ,‬כ״א כאשר מחולקים בריבוי מינים שונים״‪ .‬וכמו חיל המלך‪,‬‬
‫כשהוא ממין א׳‪ ,‬גם אם ירבה כחול הים‪ ,‬א״ז הדרת מלך עדיין‪ ,‬רק אם יהיו חלוקים בכמה‬
‫מינים‪ ,‬וכמו חיל הרוכבים בכמה מיני כלי זיין‪ ,‬אלו בחרבות ואלו בקשתות וחצים‪ ,‬וכן‬
‫בחיל הרגליים‪ ,‬ומחולקים במלבושיהם ובתכונתם‪ ,‬וכאו״א עובד את המלך כפי ענינו‪ ,‬ולא‬
‫ישנו את תפקידם‪ ,‬וכאשר יבאו ויתקבצו כולם לכבוד המלך‪ ,‬זה בכך וזה בכך‪ ,‬אז הוא‬
‫דוקא הדרת מלך כר‪ .‬והיינו כנ״ל דהוד מלך הוא דבר עצמי שאין בזה התחלקו׳ כלל‪,‬‬
‫והדר מלך הו״ע התפשטו׳ והתגלו׳ המלוכה‪ ,‬וכל התפשטו׳ יש בה התחלקו׳‪ ,‬וההתכללו׳‬
‫מכמה מיני התחלקו׳ בזה הוא דוקא ההידור כר‪ .‬והדוגמא מזה במלכותא דלעילא‪ ,‬במ״ש״‬
‫וכבוד הדר מלכותו®®‪ ,‬שהוא בחי׳ התפשטו׳ מלכותו ית׳ בבחי׳ התנשאו׳ על עם‪ ,‬שכא‬
‫בריבוי פרטים‪ ,‬וכמש״א״ מלך מהולל בתשבחות‪ ,‬במיני תשבחות רבות בנשמו׳ ומלאכים‬
‫בכאו״א לפי מדריגתו‪ ,‬וכמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו״‪ ,‬שהן נשמו׳ ומלאכי׳‬
‫כר״‪ .‬ויש בזה כמה חילוקי מדרי׳‪ ,‬וכמו מחנה מיכאל באה׳®׳‪ ,‬ויש בו ק״פ אלף מחנות״‪,‬‬
‫ומלאך גבריאל ביראה כר®׳‪ ,‬וכן בנשמר‪ ,‬זה עובד באה׳ וזה ביראה כר‪ ,‬וכידוע בענין ז׳‬
‫נרות דמנורה כר®׳‪ ,‬שיש בזה מדרי׳ רבות מאד עד אין שיעור כר‪ .‬ובהתאסף כולם יחד‪,‬‬
‫שבטי ישראל למטה‪ ,‬ומלאכים למע׳‪ ,‬לפאר ליוצרם כר‪ ,‬והיינו בכ״י בעת התפלה‪ ,‬שכאו״א‬

‫ואילך‪.‬‬ ‫‪ (65‬ע״ז מד‪ ,‬םע״א‪ .‬וראה גם סנהדרין כא‪ ,‬ריש ע״ב‬

‫‪ (73‬תהלים קמה‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (74‬ברכת ברוך שאמר‪.‬‬
‫‪ (75‬ראה פרי עץ חיים שער הזמירות פ״ד‪ .‬מאמרי אדמו״ר‬
‫הזקן אתהלך לאזניא ע׳ רטו‪ .‬סידור עם דא״ח מב‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫פירוש המלות פק״ח )סט‪ ,‬ד(‪ .‬פקי״ג )עב‪ ,‬ד(‪ .‬פקי״ד )עג‪ ,‬א‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ (76‬ראה לקו״ת במדבר י‪ ,‬א‪ .‬יא‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (77‬ראה זח״ג קנד‪ ,‬א‪ .‬קנה‪ ,‬א‪ .‬לקמן פשל״ג‪ .‬פשס״ט)ח״ג‬
‫ע׳ תתקכז‪ .‬ע׳ א׳כז(‪ .‬סה״מ ה׳ש״ת ע' ‪ .40‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (78‬ראה תו״א מקץ לג‪ ,‬ג‪ .‬לקו״ת בהעלותך כט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ובפרש״י‪.‬‬
‫‪ (66‬דברי הימים־א כט‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ (67‬ראה לקו״ש ח״ל ע׳ ‪ .100‬ס״ע ‪ 101‬ואילך‪ .‬חכ״ז ע׳ ‪256‬‬
‫הערה ‪.37‬‬
‫‪ (68‬ראה פרל״ו‪ .‬פשנ״ג)ח״ג ע׳ תרנח‪ .‬ע׳ תתקעט ואילך(‪.‬‬
‫ח״ה ע' וא׳קעב‪.‬‬
‫‪ (69‬לשון הכתוב ‪ -‬דניאל יא‪ ,‬כ־כא‪.‬‬
‫‪ (70‬משלי יד‪ ,‬כח )ושם‪ :‬ברב(‪.‬‬
‫‪ (71‬ישעי׳ לג‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ (72‬ראה מאמרי אדמו״ר הזקן כתובים ח״א ס״ע קעז‬
 ‫שכג‬ ‫ש״פ ויגש‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫מהלל ומשבח להקב״ה כפי מהותו ומדריגתו כו‪ /‬זהו בחי׳ הדרת מלך כו‪ /‬וכ״ז הוא בבחי׳‬
‫התפשטו׳ האור‪ ,‬אבל בבחי׳ עצמו׳ אוא״ס כתי׳״ נורא תהלות‪ ,‬שיראים להללו כו׳״«‪ ,‬ולך‬
‫דומי׳ תהלה'»‪ ,‬בבחי׳ ביטול בתכלית‪ ,‬שאין בזה חילוקי מדרי׳ כלל כו׳‪ ,‬לפי שזהו בהעצם‬
‫שאין שם מדרי׳ כלל‪ ,‬וכן בהביטול אין התחלקו׳ כלל כו׳‪ ,‬והוא בחי׳ הוד מל׳ כו׳)וזהו‬
‫ג״כ מה שהוד הוא ל׳ הודאה־®‪ ,‬שאינו שייך בו הילול ושבח‪ ,‬כ״א הודאה לבד‪ ,‬וכמ״ש‪»5‬‬
‫ועתה כו׳ מודים אנחנו לך‪ ,‬לעצמותד®‪ ,‬ומהללים רק לשם תפארתך‪ ,‬בחי׳ אור וזיו ובבחי׳‬
‫התפשטו׳ כו׳(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬ובה״ע דכתיב הוד והדר לבשת‪ ,‬הוד עצם האור‪ ,‬והדר התגלות ההוד‪ ,‬וכמו הוד‬
‫פני אדם הוא מכללות העצמית‪ ,‬והדר הוא שמהודר בהפרטים‪ .‬וכמו״כ הוד‬
‫מלכות הוא שהוא מלך בעצם‪ ,‬שנמשך מבחי׳ מל׳ דלעילא‪ ,‬ובא לו מאבותיו‪ ,‬דהכתר‬
‫הולמתו‪ ,‬והו״ע התנשאות עצמו‪ ,‬ומזה הוא עיקר יראת המלך‪ ,‬וע״כ ישנו גם בלא עם‪,‬‬
‫והדר מלכות הוא ההכתרה וקבלת המלוכה‪ ,‬והו״ע התנשאות על עם‪ ,‬וע״כ ברוב עם הדרת‬
‫מלך‪ .‬וכמו״כ למעלה‪ ,‬ה׳ מלך גאות לבש‪ ,‬בבחי׳ התנשאות על העולמות‪ ,‬וההילול‬
‫דמלאכים ונשמות הוא הדר מלכותו ית׳‪ .‬ובחי׳ המלך המרומם‪ ,‬שעז״נ נורא תהלותי®‪ ,‬וזהו‬
‫ג״כ הוד ל׳ הודאה‪.‬‬

‫קךג( ו ב ז ה יובן®® ג״כ ענין הוד והדר לבשתי®‪ ,‬שהן ב׳ מדרי׳ שבכתר‪ ,‬דהוד הוא בחי׳‬
‫עתיק‪ ,‬שזהו בחי׳ פנימי׳ הכתר‪ ,‬בחי׳ עצמות אוא״ם שלמע׳ מבחי׳ התפשטו׳‬
‫וגילוי‪ ,‬אדרבה‪ ,‬נק׳ עתיק מל׳®® ויעתק משם‪ ,‬בבחי׳ העתקה והבדלה כו׳‪ .‬והדר זהו התגלו׳‬
‫רלט‬ ‫ההוד‪ ,‬והוא בחי׳ א״א‪ ,‬שהוא בחי׳ לבוש שבו וע״י מאיר בחי׳ עתיק כו׳‪ .‬ובבחי׳ זו שייך‬
‫לשבחו ולפארו ית׳ בבחי׳ ידיעת השלילה‪ ,‬שעי״ז יודעים ההפלאה דאוא״ס כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל‬
‫פק״אי®‪ ,‬משא״כ בבחי׳ פנימי׳ הכתר שמובדל בערך‪ ,‬אינו שייך גם ידיעת השלילה כו׳‪.‬‬
‫וגבי משיח כתי׳»® הוד והדר תשוה עליו‪ ,‬דהנה נודע®® דמשיח זכה ליחידה‪ ,‬בחי׳ פנימי׳‬
‫עתיק‪ ,‬וז״ש״® ונחה עליו רוח ה׳‪ ,‬רוחא דעתיקא כו׳>®‪ ,‬ונודע ג״כ דלימוד התו׳ דמשיח יהי׳‬
‫בבחי׳ פנימי׳ התו׳ שישפיע לכללו׳ ישראל‪ ,‬ואופן הלימוד יהי׳ בבחי׳ ראיית המהות כו׳‪,‬‬
‫וכמ״ש במ״א־®‪ ,‬וזהו הוד והדר תשוה עליו‪ ,‬הוד לעצמותו‪ ,‬שיהי׳ בבחי׳ ומדרי׳ פנימי׳‬
‫הכתר‪ ,‬והדר‪ ,‬מה שיהי׳ יכול לגלות בחי׳ ההוד כו׳‪ .‬וזהו״ע הוד והדר לבשת‪ ,‬דהוד הוא‬
‫בחי׳ האור העצמי‪ ,‬וג״ז נק׳ לבוש‪ ,‬להיות שזהו ג״כ רק בחי׳ אוא״ם‪ ,‬ולא העצמי כו׳‪ ,‬וכל‬
‫אור הוא בחי׳ לבוש לגבי העצם‪ ,‬דהיינו רק גילוי מן העצם‪ ,‬שמגלה את העצם‪ ,‬אבל אינו‬

‫‪ (87‬ע׳ רסב ואילך‪.‬‬ ‫בשלח טו‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪(79‬‬

‫‪ (88‬תחלים כא‪ ,‬ו‪ .‬במד״ר פי״ד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ראה רש״י עה״ם‪ .‬וראה תו״א בשלח סג‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת‬ ‫‪(80‬‬
‫‪ (89‬ראה ספר ארבע מאות שקל להאריז״ל ) ‪ 7‬רמא ‪-‬‬ ‫‪ y‬תקמח‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫בשלח‬
‫בהוצאת ירושלים‪ ,‬תשמ״ה(‪ .‬רמ״ז לזהר ח״ב מ‪ ,‬ב‪ .‬ח״ג רם‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫תחלים סח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(81‬‬
‫םה״מ תרל״ה ח״א ‪ 7‬רסו‪ .‬תרח״ץ ‪ 7‬ר‪ .‬תרצ״ט ‪ .207 7‬וראה‬ ‫אוה״ת נ״ך שבהערה ‪ 7 ) 1‬תתקמט ואילך(‪.‬‬ ‫‪(82‬‬
‫לקו״ש חכ״ז ‪ 256 7‬הערה ‪.36‬‬ ‫דברי הימים־א כט‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(83‬‬
‫‪ (90‬ישעי׳ יא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ראה אוה״ת בראשית ח״ה תתקלח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(84‬‬
‫‪ (91‬ראה זח״ג)אד״ר( קל‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫תהלות‪ :‬אוצ״ל‪ :‬תהלות‪ ,‬הוא הוד מלכותו‪ ,‬וזהו ג״כ‪.‬‬ ‫‪(85‬‬
‫‪ (92‬ראה לקו״ת צו יז‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫לך לך יב‪ ,‬ח‪ .‬תולדות כו‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪(86‬‬
 ‫ולא יכול יוסף‬ ‫שכד‬

‫בחי׳ העצם גופא כו׳‪ ,‬ומה שמגלה הוא רק בחי׳ מציאו׳ העצם‪ ,‬וכמ״ש במ״א« בענין אור‬
‫וזיו השמש‪ ,‬דגוף מאור השמש‪ ,‬להיותו עצמי‪ ,‬ה״ה מובדל לגמרי מן האור‪ ,‬ואין האור‬
‫מגלה מהות העצם‪ ,‬כ״א מציאותו כו׳‪ ,‬ועד״ז יובן בכללו׳ בחי׳ אוא״ם‪ ,‬להיותו רק בחי׳‬
‫גילוי לבד‪ ,‬ה״ה בבחי׳ לבוש כו׳‪ .‬ומ״מ ה״ה בבחי׳ גילוי העצם‪ ,‬דהיינו‪ ,‬דמה שיכול‬
‫להתגלו׳ מן העצם‪ ,‬ה״ז מתגלה ע״י האור‪ ,‬דהרי האור הוא מעין המאור ממשיי‪ ,‬ומה‬
‫שאפשר להתגלו׳ מן המאור‪ ,‬מתגלה ע״י האור כו‪ /‬וזהו לגבי העצמו׳‪ ,‬שגם ההוד הוא‬
‫בחי׳ לבוש‪ ,‬אבל במדרי׳ דאוא״ם‪ ,‬ה״ז בחי׳ אור עצמי כו׳‪ .‬אמנם‪ ,‬בחי׳ ההדר‪ ,‬בחי׳ חיצוני׳‬
‫הכתר‪ ,‬שזהו בחי׳ התפשטו׳ ההוד‪ ,‬ה״ז בחי׳ לבוש לבד כו׳‪ .‬אך גם בחי׳ זו ה״ה בבחי׳ גילוי‬
‫העצם ממש‪ ,‬ואין בזה שום העלם כלל‪ ,‬שהרי אין המשכה זו באה ע״י איזה צמצום והפסק‪,‬‬
‫כ״א בבחי׳ גילוי מן העצם לבד‪ ,‬וא״כ אין בזה שום העלם כר‪ ,‬ונק׳ לבוש אור*»‪ ,‬שמגלה‬
‫ממש את האור כר‪ .‬וע״כ עיקר ענין הספירו׳ והבהירות הוא באוא״ם שלמע׳ מאצי׳‪ ,‬והיינו‬
‫בבחי׳ האור שבבחי׳ א״ם ובל״ג‪ ,‬שהוא בבחי׳ גילוי מן העצם ממש‪ ,‬דכל מה שיכול להיות‬
‫בבחי׳ התגלו׳ מהעצם‪ ,‬ה״ז בא בגילוי ממש כר‪ ,‬והו״ע אור בהיר דעתיק שמאיר ומתגלה‬
‫ע״י בחי׳ א״א כו׳‪.19‬‬
‫ולפ״ז י״ל פי׳ ד׳ בש׳ ספירה®^‪ ,‬ל׳ ספרי®‪ ,‬כמו זה ספר תולדות®^‪ ,‬ספר הבריתי®‪ .‬דהנה‪ ,‬במ״ב‬
‫פ״ב״״> דמגילה אי׳‪ ,‬עד שתהא כתובה אשורית על הספר‪ ,‬מבר דפי׳ ספר היינו‬
‫קלף■״‘‪ .‬והענין‪ ,‬דהנה ארז״ל״י כל אות שאין גויל מוקף לה מד׳ רוחותי׳ פסולה‪ ,‬הרי‬
‫שהעיקר הוא הקלף‪ ,‬והיינו כי הדיו הוא רק משחיר את הקלף‪ ,‬אבל עיקר האות הוא‬
‫מהקלף‪ ,‬רק שע״י הדיו מתגלה האות מהקלף‪ .‬והענין הוא^״‘‪ ,‬דע״ה״‘ שתמונת האות הוא‬
‫רק מהדיו‪ ,‬הרי בלתי הקלף הנושאו וסובלו‪ ,‬לא הי׳ ממנו שום תמונה כלל‪ ,‬ולכן כל אות‬
‫שאינו מוקף גויל פסול‪ ,‬וא״כ‪ ,‬הרי הדיו רק משחיר את הקלף בכדי שהקלף יגלה את‬
‫האות‪ ,‬ועיקר מקור האות הוא מהקלף כר‪ .‬וא״כ צ״ל שיש אותי׳ בהקלף גם מה שאין הדיו‬
‫משחיר ומגלה‪ ,‬ומתגלה רק מצ״ע כר‪ .‬והנמשל מזה הוא‪ ,‬שהקלף הלבן זהו בחי׳ אור הא״ס‬
‫הפשוט בתה״פי״' כר‪ ,‬והאותי׳ הן הע״ם‪ ,‬שהן בחי׳ אורות וכלים־״'‪ ,‬והמגלים את האור הן‬
‫הכלים‪ ,‬אבל שרש המשכת האור מהאוא״ם הפשוט‪ ,‬וזהו כמו עד״מ הקלף הלבן שנושא‬
‫וסובל האותיות כר‪ ,‬כמו״ב גילוי בחי׳ האור הוא מאוא״ם ב״ה‪ .‬רק שי״ל שזהו בחי׳ או״פ‪,‬‬
‫והיינו מה שאוא״ס שיער בעצמו להאיר בבחי׳ מדה וגבול כר״״י‪ ,‬דבחי׳ זו אינו בבחי׳ גילוי‬
‫מן העצם ממש)שהרי ענינו הוא להאיר‪ ,‬והוא ע״י הצמצום כר(‪ ,‬וכ״ש שע״י הכלים אין‬
‫האור מתגלה כמו שהוא ממש כר‪ .‬אמנם כמו״כ יש גילוים מבחי׳ אוא״ם הפשוט שלא ע״י‬

‫וראה גם ד״ה כי תשא תשכ״ו‪ .‬ד״ה וספרתם לכם תש״ל‪.‬‬ ‫‪ (93‬ראה םה״מ תרס״ד ע׳ לא‪ .‬וראה לעיל פל״ח ) ‪ 7‬פד(‪.‬‬
‫‪ (98‬בראשית ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (94‬ראה תניא אגה״ק ם״כ)קל‪ ,‬סע״א ואילך(‪ .‬םה״מ תרנ״ו‬
‫‪ (99‬משפטים כד‪ ,‬ז‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ 7‬רנו ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ = (100‬במשנה ב פרק ב )יז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (95‬ראה לעיל פקי״ט ) ‪ 7‬שיב(‪.‬‬
‫‪ (101‬רש״י מגילה שם‪.‬‬ ‫‪ (96‬נוסף על ג׳ הפירושים דלעיל‪ :‬פירוש א׳ ‪ -‬לשון מספר‬
‫‪ (102‬ראה לקו״ת שה״ש ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫)פפ״ג ואילך ) ‪ 7‬ריג ואילך((‪ .‬פירוש ב׳ ‪ -‬לשון סיפור)פצ״א‬
‫‪ = (103‬דעם היות‪.‬‬ ‫ואילך ) ‪ 7‬רלה ואילך((‪ .‬פירוש ג׳ ‪ -‬לשון אבן ספיר)פק״ד ) ‪7‬‬
‫‪ = (104‬בתכלית הפשיטות‪.‬‬ ‫רסט ואילך( פקט״ז)ס״ע דש ואילך(‪ .‬פקי״ט ) ‪ 7‬שיב ואילך((‪.‬‬
‫‪ (105‬ראה לעיל פי״ב ואילך ) ‪ 7‬כה ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (97‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה ד״ה בזהר פ' חיי שךה שבהערה‬
‫‪ (106‬ראה לעיל פט״ז ) ‪ 7‬לד(‪ .‬פכ״ז ) ‪ 7‬נו ואילך(‪.‬‬ ‫‪ .1‬וראה אוה״ת תשא ‪ 7‬א׳תתכג‪ .‬םה״מ תרל״ח ‪ 7‬סה ואילך‪.‬‬
 ‫שכה‬ ‫ש״פ ויגש‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫רמ‬ ‫הכלים‪ ,‬דבחי׳ זו היא בבחי׳ ספר‪ ,‬היינו בבחי׳ ספירו׳ ובהירות ממש‪ ,‬שהוא בבחי׳ גילוי מן‬
‫העצם ממש כו‪ /‬וזהו משארז״ל’״■ שהתו׳ ניתנה באש שחורה ע״ג אש לבנה‪ ,‬דכללו׳ עניו‬
‫אש הוא בחי׳ האור‪ ,‬וכמשנת״ל פצ״א«״>‪ ,‬ואש שחורה הן הע״ם דאצי׳‪ ,‬שהגילוי הוא ע״י‬
‫הכלים כו׳)וגם י״ל שהאור נק׳ ג״כ אש שחורה‪ ,‬מפני שבא ע״י הצמצום‪ ,‬שהוא ג״כ‬
‫בדוגמת כלי כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פצ״די״ס‪ ,‬וזהו ספירה מל׳ ספור והגדה כו׳״״‪ ,‬ואש לבנה הוא‬
‫בחי׳ האור והגילוי דעצמו׳ אוא״ס הפשוט בתכלית‪ ,‬והו״ע ספירה מל׳ ספיר״י וספ ‪ n‬״ כו׳‬
‫)ובד״פ בתורה י״ל שזהו בחי׳ חיצוני׳ ופנימי׳ שבתו׳‪ ,‬או בחי׳ רזין דרזין כו׳‪ .‬גם י״ל שז״ע‬
‫מ״ע ומל״ת כו׳(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וכמו ב׳ המדרי׳ בכתר מל׳‪ ,‬כ״ה בבחי׳ כתר‪ ,‬הוד בחי׳ עתיק‪ ,‬והדר בחי׳ אריך‪,‬‬
‫שע״י מאיר הארת עתיק‪ ,‬ושייך בזה ידיעת ההפלאה‪ ,‬משא״כ בעתיק‪ .‬ומשיח‬
‫יגלה עצם בחי׳ ההוד‪ .‬ובחי׳ הוד הוא ג״כ לבוש לגבי העצמות‪ ,‬אמנם זהו עצם האור‪,‬‬
‫והדר הוא רק התגלות ההוד‪ ,‬אך מגלה כל מה שמאיר ומתלבש בו‪ .‬ועפ״ז י״ל ספירה ל׳‬
‫ספר‪ ,‬וכמו האותיות שמעצם הקלף‪ ,‬כמו״כ הגילוים מעצמות אוא״ס הו״ע ספיר וספר‪.‬‬

‫קךד( ועפ״ז יובן איך ששייך ספי׳ גם בהאור א״ם הבל״ג^״‪ ,‬דלפי הפי׳ דספי׳ הן ל׳‬
‫ספירו׳ ובהירות««‪ ,‬הרי עיקר ענין זה שייך באוא״ם הבל״ג‪ ,‬שהוא בבחי׳‬
‫גילוי מן העצם ממש כו׳‪ ,‬וזהו״ע ספי׳ שבאוא״ס‪ ,‬היינו בבחי׳ התפשטו׳ האור‪ ,‬וכנ״ל‘”‬
‫בענין הוד והדר‪ ,‬דהוד הוא עצם האור‪ ,‬והדר הוא בחינת התפשטו׳ האור‪ ,‬שהוא בחי׳‬
‫לבוש כו׳‪ ,‬אך הוא בחי׳ לבוש אור‪ ,‬שמגלה את העצם‪ ,‬לפי שגם ההתפשטו׳ הוא בבחי׳‬
‫גילוי העצם כו׳‪ ,‬ולהיותו בחי׳ התפשטות‪ ,‬שייך שם ענין ספי׳‪ ,‬דהיינו בחי׳ התגלו׳ האור‪,‬‬
‫שז״ע ספירה כו׳‪ .‬ובפרט לפמשנת״ל פקכ״בי״‪ ,‬דהדר הוא שבא בריבוי פרטי׳‪ ,‬הנה הפרטים‬
‫שבהתפשטות ז״ע הספי׳ כו׳‪ .‬והיינו כידוע בענין אנת הוא חד ולא בחושבף״‪ ,‬דלהיותו‬
‫חד בעצם)דהיינו בחי׳ עתיק(‪ ,‬גם ההתפשטות)שזהו בחי׳ אריך( שבא בריבוי מדרי׳ הוא‬
‫לא בחושבן כו׳‪ ,‬וכמ״ש בבי׳ מאה״ד״ ע״פ«״ ויהיו חיי שרה מאה שנה‪ ,‬והכל הוא בבחי׳‬
‫א״ם‪ ,‬והיינו שהספי׳ הן בבחי׳ אין קץ ושיעור בריבוי שלהם‪ ,‬שז״ע ולא בחושבן כו׳‪ ,‬וגם‬
‫בעצם הן בבחי׳ אין קץ‪ ,‬היינו בבחי׳ א״ם‪ ,‬מאחר שזהו התגלות העצם ממש כו׳‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה נת״ל פק״אי״ בענין ידיעת השלילה‪ ,‬דש׳ חכם באוא״ם הוא רק לשלול‬
‫ההיפך מזה‪ ,‬וא״כ‪ ,‬זהו חכ׳‪ ,‬רק שמושלל לגמרי מבחי׳ החכ׳ דם׳ השתל׳ כו׳‪ ,‬וכן‬
‫שם יכול וכה״ג‪ ,‬ונת׳ שם דכ״ז אינו מדרי׳ באוא״ם‪ ,‬כ״א הוא הפלאת אוא״ם ב״ה בענין‬

‫אלא שהם ספירות אין קץ‪ ,‬בבחי׳ פשיטות ‪ -‬שלהבין זה צ״ל‬
‫תחילה מהו שם ספירה‪.‬‬
‫‪ (114‬פקכ״ב ואילך )ע׳ שב ואילך(‪.‬‬
‫‪ (115‬ע׳ שכב‪.‬‬
‫‪ (116‬תקו״ז בהקדמה )יז‪ ,‬א(‪ .‬ראה לעיל פי״ז שם‪.‬‬
‫‪ (117‬ראה ד״ה בזהר פ׳ חיי שרה שבהערה ‪) 1‬אוה״ת חיי‬
‫שרה קט‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ביאורי הזהר ע׳ עז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (118‬חיי שרה כג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (119‬ע׳ רסב‪.‬‬
‫‪ (107‬תנחומא ר״פ בראשית‪ .‬דב״ר פ״ג‪ ,‬יב‪ .‬רש״י ברכה לג‪,‬‬
‫ב‪ .‬שה״ש ה‪ ,‬טז)ד״ה שחורות(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (108‬ע׳ רלו ואילך‪.‬‬
‫‪ 7 (109‬רמג‪.‬‬
‫‪ (110‬פירוש הב׳ בספירה )ראה לעיל הערה ‪.(96‬‬
‫‪ (111‬פירוש הג'‪.‬‬
‫‪ (112‬פירוש הד׳‪.‬‬
‫‪ (113‬כאן מסיים ביאור הענין שהתחיל בפרק פג)בהמשך‬
‫למשנ״ת בפי״ז)ע׳ לה((‪ ,‬שבאוא״ס הבל״ג שייך ג״כ ספירות‪,‬‬
 ‫ולא יכול יוסף‬ ‫שכו‬

‫החב׳ ובענין היכולת וכה״ג‪ .‬וביאור הענין‪ ,‬י״ל ע״ד מ״ש במ״א״־י ע״פ השיטה שהאורות‬
‫הן פשוטי׳ לגמרי‪ ,‬מה שנק׳ אור החב׳ ואור הבינה כר‪ ,‬א״ז שהאור הוא בבחי׳ חו״ב‪ ,‬דהאור‬
‫בעצם הוא פשוט‪ ,‬ואין לו יחוס אל החב׳ יותר מאל הבינה‪ ,‬רק שהאור הוא הארת המאציל‬
‫ב״ה להאציל ספי׳ החכ׳)שהיא הכלי(‪ ,‬וכשנאצלה ספי׳ החב׳‪ ,‬האור מתלבש בתוכה‬
‫להחיותה‪ ,‬ונק׳ אז אור החכ׳‪ ,‬ע״ש הכלי שעושה תמונה וגוון בהאור כו׳)וג״ז אינו נקנה‬
‫בהאור‪ ,‬רק שנראה כן בהאור‪ ,‬עד״מ המים שמשתנים לפי גוון הכלי כו׳ כנודע׳"'(‪ .‬ולפ״ז‪,‬‬
‫הרי האור המהווה את החכ׳ יכול להוות את הבינה‪ ,‬שמצד פשיטו׳ האור אינו שייך אל‬
‫החכ׳‪ ,‬ויכול להיות שאותו האור עצמו יהווה את הבינה ויתלבש בתוכה כר‪ ,‬רק כאשר‬
‫רמ א כבר נתהווה החב׳ ונתלבש האור בתוכה‪ ,‬ה״ה בבחי׳ חכ׳)היינו שנראה כן כנ״ל(‪ .‬וא״כ‪,‬‬
‫מכ״ש שי״ל כן באוא״ם הבל״ג‪ ,‬שהאור הוא בבחי׳ פשיטו׳ ממש‪ ,‬הרי אינו בגדר בחי׳ חו״ב‬
‫כר‪ ,‬וא״כ‪ ,‬מה שאנו אומרי׳ שהוא מ״מ חכם ויכול )חכם בחכ׳ ויכול בבינה כף‪ ,023‬הרי‬
‫אותו האור ממש שהוא בבחי׳ חכ׳ הוא ג״כ בבחי׳ יכולת וכר‪ ,‬שחרי באוא״ם לא יש בחי׳‬
‫הכלים‪ .‬וזהו שאינם בבחי׳ חיוב‪ ,‬כ״א בבחי׳ שלילה‪ ,‬היינו שאינם בבחי׳ מהות ומציאו׳ דבר‬
‫כלל כר‪ ,‬וא״כ‪ ,‬אותו האור שהוא בבחי׳ חכ׳‪ ,‬הוא ממש גם בבחי׳ היכולת כר‪ .‬וזהו שאינם‬
‫בבחי׳ מדרי׳ באוא״ם‪ ,‬כ״א הפלאת אוא״ם בענין החכ׳ והיכולת כר‪ ,‬והיינו שהאוא״ס שהוא‬
‫מופלא בבחי׳ החכ׳‪ ,‬ה״ה מופלא גם בבחי׳ יכולת וכה״ג‪ ,‬ובעצם הוא בבחי׳ פשיטר העצמו׳‬
‫כמו שהוא כר‪ .‬וז״ע שהספי׳ שבאוא״ם הן בבחי׳ אין קץ‪ ,‬שהן בעצם בבחי׳ א״ם‪ ,‬דענין‬
‫הספי׳ הוא רק התגלו׳ העצמו׳ ממש‪ ,‬וא״כ ה״ה בבחי׳ הפשיטו׳ דאוא״ם ב״ה כר )תוכן‬
‫הענין הנ״ל הוא‪ ,‬דכמו בהאו״פי^•)להשיטה שהוא בבחי׳ פשיטו׳ ממשי^*( קודם שמהווה‬
‫את הכלים‪ ,‬כ״ה בהאור הא״ם גם כמו שאנו אומרים בו שהוא חכם ויכול כר‪ ,‬לפי שאינו‬
‫בא בבחי׳ כלים ובבחי׳ מציאות דבר כר(‪.‬‬

‫קיצור‪ .‬וזהו ששייך ספי׳ גם באור הא״ם‪ ,‬שהו״ע בהירות גילוי העצם‪ ,‬שזהו דוקא‬
‫באוא״ם‪ ,‬ולהיות שזהו התפשטות אור‪ ,‬ע״כ יש שם ספירות‪ ,‬רק שהן עד אין קץ‪,‬‬
‫ובעצם הן בבחי׳ א״ס‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דלהשיטה דהאורות פשוטים לגמרי‪ ,‬הרי האור‬
‫המאציל את החכ׳ יכול להאציל את הבינה‪ ,‬כ״ש שהוא כן באוא״ם הבל״ג‪ ,‬דאוא״ס שהוא‬
‫מופלא בבחי׳ החכ׳ ה״ה מופלא בבחי׳ היכולת וכה״ג‪.‬‬

‫קךה( א מנ ם עדיין צ״ל מ״ש בע״ח־־׳ שיש ע״ס דעיגולים‪ ,‬איך הם מספר עשר‪ ,‬שהרי‬
‫לפמשנת״ל‪ >26‬באוא״ם הבל״ג הן ספי׳ עד אין קץ‪ ,‬וגם הספי׳ עצמן הן‬
‫בבחי׳ אין קץ‪ ,‬ואיך שייך שם מספר ע״ם‪ ,‬ומאחר שהן ע״ם‪ ,‬הרי לכאורה בהכרח לומר‬
‫שהן במדרי׳ מחולקר‪ ,‬דאל״כ אינו שייך מספר עשר כר‪ ,‬ובאמת אינו שייך לו׳ באוא״ם‬

‫‪ ( 123‬ראה פרדס שם‪ .‬וראה אוה״ת יתרו ‪ 7‬תתלה‪.‬‬
‫‪ = (124‬בהאור פנימי‪.‬‬
‫‪ ( 125‬ראה עץ חיים שער א)דרוש עגולים ויושר( ענף ב־ג‬
‫‪ -‬כנ״ל פרק פ ואילך ) ‪ 7‬רא ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 126‬בפרק הקודם ) ‪ 7‬שכה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (120‬ראה םהמ״צ להצ״צ מח‪ ,‬א ואילך‪ .‬וראה ספר‬
‫הערכים־חב״ד ח״ד ערך אורות דספירות ‪ -‬״פשיטותם״‬
‫ו״ציורם״)ע׳ קיג ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (121‬ראה לעיל פצ״ד)ע׳ רמג(‪ .‬וש״נ‪ .‬ספר הערכים שם ‪7‬‬
‫צג ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (122‬ראה פרדס שער ד )שער עצמות וכלים( פ״ד‪.‬‬
 ‫שכז‬ ‫ש״פ ויגש‪ .‬ה׳תער״ג‬
‫שגם מיעוט וריבוי אינו באמת באוא״ם‬ ‫הבל״ג מדרי׳ מחולקו׳ כו‪ /‬וכמשנת״ל פרק‬
‫הבל״ג‪ ,‬וכ״ש שאין התחלקו׳ מדרי‪ /‬וכנ״ל שהן בבחי׳ אין קץ בעצמן כו‪/‬‬

‫אך הענין הוא‪ ,‬דהנה נת״ל פנ״ו«־>‪ ,‬דאור הא״ם‪ ,‬להיותו בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬אינו בד־>‬
‫שום שם כלל‪ ,‬רק כמו שבא בבחי׳ מקיף לעולמו׳ ה״ה נק׳ בש׳ רצון כו׳‪ .‬והנה הרצון‪,‬‬
‫הגם שהוא רק בבחי׳ מקיף לבד‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מאחר שנעשה בבחי׳ מקיף אל האו״פ‪ ,‬ה״ה בבחי׳‬
‫קירוב ושייכות אל האו״פ‪ ,‬והארה ממנו בא בבחי׳ התלבשו׳ בהאו״פ כו׳‪ ,‬רק שאופן‬
‫התלבשותו א״ז שנתפס בהאור לבוא בבחי׳ הגבלה)וכמו האו״פ‪ ,‬שע״י ההתלבשו׳ בהכלי‬
‫ה״ה בבחי׳ תפיסא‪ ,‬שנעשה כמהות הכלי‪ ,‬וכמשנת״ל פי״ד״» בענין ח״ס וחב׳ הגלוי׳‪ ,‬דבחי׳‬
‫חכ׳ הגלוי׳‪ ,‬ע״י התפיסא בכלי נעשה בבחי׳ מהות חכ׳‪ ,‬עד שח״ם היא למעלה מן החכ׳‬
‫לגבה כו׳‪ ,‬ובהאו״מ אינו כן(‪ ,‬אלא שגם בהתלבשותו בהאו״פ ה״ה כמו שהוא בבחי׳ בל״ג‬
‫כו׳‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דהנה נת״ל פ״נ!^‘‪ ,‬דהרצון הוא בבחי׳ מקיף על כל אברי הגוף ועל הכחות‪,‬‬
‫ופועל בהם בשוה‪ ,‬באור המוחין שבראש כמו בכח ההילוך שברגל כו׳‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬הרי‬
‫ברגל הוא בבחי׳ מקיף לבד‪ ,‬משא״ב במוחין‪ ,‬הרי לבד מה שפועל בהם בבחי׳ מקיף)היינו‬
‫שמכריח התגלו׳ אור המוחין כו׳‪ ,‬וכמשנת״ל פנ״א־^*(‪ ,‬ה״ה בא ג״כ בבחי׳ פנימי‪ ,‬שהרצון‬
‫בא בשכל להיות טעם לרצון כו׳‪ .‬וזהו רק בבחי׳ הארת הרצון‪ ,‬דעצם הרצון‪ ,‬הרי אין טעם‬
‫רמב‬ ‫לרצון כו׳^ג■‪ ,‬אבל הארת הרצון בא בבחי׳ טעם לרצון כו׳*״‪ .‬וכמו התורה שהוא פי׳ וביאור‬
‫המצות=^>‪ ,‬דבמצות הן רצה״ע®’*‪ ,‬והתו׳ בא בבחי׳ טעם וביאור אל הרצון כר‪ ,‬ועי״ז יש‬
‫התחלקו׳ בהרצון‪ ,‬וכמו קלות וחמורות‪ ,‬שיש חילוקי׳ בהמצות מצד הטעם כר‪ .‬ובאמת‪,‬‬
‫הרצון גם כמו שמתלבש בהטעם‪ ,‬הוא בעצם בבחי׳ בל״ג‪ ,‬שהרי אין הטעם סיבת הרצון‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬דהרצון דמצות אין סבתם מצד הטעם‪ ,‬כ״א שהן רצון באמת‪ ,‬וע״כ‪ ,‬גם לאחר פי׳‬
‫וביאור המצוה ע״פ התר‪ ,‬הנה כשעושה את המצוה כמו שהיא ע״פ התר‪ ,‬ה״ה מקיים את‬
‫הרצה״ע‪ ,‬ונמשך עי״ז בחי׳ הרצון כר‪ ,‬ובכוונת המצוה לבד או בלימוד טעמה וסודותי'‪,‬‬
‫אינו יוצא כלל‪ ,‬כ״א בקיום המצוה בפו״מי“ )לבד במצות שאפשר לעשותן ע״י אחרים‪,‬‬
‫אין מבטלין ת״ת־«‪ ,‬והיינו במצות שאינן חובת הגוף כר(‪ .‬וכן בעשיית המצוה‪ ,‬לא די‬
‫בכוונת המצוה‪ ,‬כ״א צריך לעשותה בבחי׳ קבעומ״ש דוקא‪ ,‬וכמ״ש בסש״ב פמ״א־נ׳ ב׳‬
‫כוונות בעשיית המצוה כר‪ ,‬דקבעומ״ש הוא מצד הרצון כר‪ ,‬והיינו‪ ,‬דגם כמו שבאה‬
‫המצוה בבחי׳ טעם לרצון‪ ,‬מ״מ ה״ה בבחי׳ רצון באמת כר‪ .‬והיינו‪ ,‬משום דע״ה שמשיג‬

‫‪ (135‬ראה תו״א מגילת אסתר צא‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬מאמרי‬ ‫ע׳ רי‪.‬‬
‫‪(127‬‬
‫אדמו״ר הזקן וםה״מ שבהערה ‪ .138‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ס״ע קלד ואילך‪.‬‬
‫‪(128‬‬
‫‪ (136‬ראה תניא אגה״ק סכ״ט‪.‬‬ ‫אינו בו‪ :‬אוצ״ל‪ :‬אינו שייך בו‪ .‬או‪ :‬אין בו‪.‬‬
‫‪(129‬‬
‫‪ (137‬ראה תניא פל״ח‪.‬‬ ‫ע' ל ואילך‪.‬‬
‫‪(130‬‬
‫‪ (138‬ראה מועד קטן ט‪ ,‬ב‪ .‬הל' תלמוד תורה לאדמו״ר‬ ‫‪ y‬קטז ואילך‪.‬‬
‫‪(131‬‬
‫הזקן פ״ד ס״ג‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר הזקן תקס״ח ח״א ‪ y‬קם‬ ‫‪ y‬קיז ואילך‪.‬‬
‫‪( 132‬‬
‫ואילך‪ .‬םה״מ תרל״ח ע׳ שלד ואילך‪ .‬לקמן פקס״ט )ח״ב ‪y‬‬ ‫ראה יונת אלם )לרמ״ע מפאנו( פ״ב‪ .‬של״ה ד‪ ,‬ב‬ ‫‪(133‬‬
‫תסז(‪ .‬ד״ה ולקחתם לכם תשכ״ז)םה״מ תשכ״ז ע׳ לא ואילך(‪.‬‬ ‫בהגהה‪.‬‬
‫‪ (139‬נו‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (134‬ראה אמרי בינה שער הק״ש פצ״ט )קכה‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬
‫םה״מ עת״ר ע׳ קסט‪ .‬וש״נ‪.‬‬
 ‫ולא יכול יוסף‬ ‫שכח‬

‫את הרצון‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין הרצון נתפס בזה להיות בבחי׳ שכל וטעם‪ ,‬כ״א הוא בבחי׳ רצון באמת‬
‫כו‪ /‬ולכן‪ ,‬מצד הרצון שבמצות‪ ,‬לא יש באמת קלות וחמורות‪ ,‬וכמארז״ל״י■ אל תהי יושב‬
‫ושוקל במצותי׳ ש״ת>י> בו׳)וגם באמת אין הטעם תופס בעצם מהות הרצון‪ ,‬וכמ״ש‬
‫במ״א״* בענין דכסות סומא חייב בציצית״*‪ ,‬וכסות לילה פטור״'‪ ,‬דמצד הטעם יכולים‬
‫לומר טעם להיפך ג״ב‪ ,‬רק מפני שכ״ה הרצון‪ ,‬וכ״ה בכמה מצות שאין הטעם לבדו מספיק‬
‫כו׳‪ ,‬והיינו לפי שענין הטעם הוא רק להיות קצת מושג בהרצון‪ ,‬אבל לא שהרצון נתפס‬
‫בזה כו׳(‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬הרצון שבא בבחי׳ חב׳ להיות בבחי׳ טעם לרצון‪ ,‬זהו בחי׳ התפשטו׳ וגילוי הרצון‬
‫לבד‪ ,‬והיינו בחי׳ המל׳ שבכתר ובחי׳ המדות שבו‪ ,‬וכידוע דבחי׳ מל׳ הו״ע הגילוי‬
‫לבד‪ ,‬וכן ענין המדות הו״ע התפשטו׳ וגילוי כו׳‪ ,‬וכידוע דכל ענין המדות הן לזולתו‪,‬‬
‫שזהו ההפרש בין המוחין אל המדות״*‪ ,‬דמוחין הן לעצמן עדיין‪ ,‬אבל המדות הן אל‬
‫הזולת כו׳‪ .‬וכמו״כ בבחי׳ הכתר‪ ,‬ההתפשטו׳ והגילוי אל הנאצלי׳ הוא בחי׳ מדות ומל׳‬
‫שבכתר‪ ,‬והוא בחי׳ רצון גלוי כו‪ /‬אמנם ידוע שיש בחי׳ חב׳ שבכתר״*‪ ,‬הנק׳ ח״ם‪ ,‬שזהו‬
‫בחי׳ טעם כמום לרצון כו׳‪ ,‬דבחי׳ ח״ם ה״ז למע׳ מן החב׳ והטעם לגבי חב׳ הגלוי׳‪,‬‬
‫וכמשנת״ל באורך״נ*‪ ,‬והוא בבחי׳ המשכה נעלמת כו׳‪ ,‬ונת״ל פצ״ו״*‪ ,‬דענין המשכה‬
‫נעלמת הוא‪ ,‬דעם היותו מושלל מן הגילוי‪ ,‬היינו מן המציאו׳ דחב׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אינו מושלל‬
‫לגמרי מגדר וענין החב׳ כו׳‪ ,‬ונק׳ חב׳ נעלמה בו‪ /‬ובבחי׳ זו מתלבש בחי׳ הרצון הנעלם‬
‫שלמע׳ מבחי׳ רצון הגלוי בחב׳ כו׳‪ ,‬והיינו‪ ,‬דבחי׳ הרצון שהוא למע׳ מן הטעם לגמרי‬
‫בבחי׳ חב׳ הגלוי׳‪ ,‬יש ע״ז טעם בבחי׳ חכ׳ הנעלמה‪ ,‬וכענין שתוק כך עבמ״ח"*‪ ,‬בבחי׳‬
‫הרצון המתלבש בחב׳ הנעלמה שלמע׳ מן הטעם לגבי חכ׳ הגלוי׳ כו׳‪ ,‬דלגבי חב׳ הגלוי׳‬
‫הוא בבחי׳ מקיף לבד‪ ,‬כמו רצון בלא טעם בו׳‪ .‬וכ״ז הוא בבחי׳ הרצון הבא בגילוי‪ ,‬אם‬
‫בבחי׳ גילוי אל הנאצלי׳‪ ,‬שמתלבש בבחי׳ חב׳ הגלוי׳‪ ,‬או בבחי׳ גילוי לעצמו עדיין‪ ,‬שזהו‬
‫בחינת הרצון שמתלבש בח״ם כו׳‪ .‬אמנם‪ ,‬עצם בחי׳ הרצון הנעלם לגמרי שאינו בא בבחי׳‬
‫גילוי כלל‪ ,‬זהו בחי׳ כשב״ב״*‪ ,‬דהיינו בחי׳ פשיטות הרצון שאין טעם לרצון כלל‪ ,‬גם לא‬
‫בחי׳ טעם כמום לרצון‪ ,‬ואינו בא בבחי׳ הגילוי גם לעצמו‪ ,‬כ״א הוא בבחי׳ רצון נעלם לבד‬
‫כו׳‪.‬‬

‫וזהו״ע מ״ש בע״ח־־* בע״ם דעיגולים‪ ,‬די״ל שאין הכוונה שיש ע״ם ממש בבחי׳ האו״מ‪,‬‬
‫כי הוא בבחי׳ א״ס ובל״ג‪ ,‬וגם הספי׳ שבו הן בבחי׳ אין קץ לספירו׳‪ ,‬וכמשנת״ל״*‪,‬‬
‫רמג רק מצד התגלו׳ והתפשטו׳ הרצון בהספי׳‪ ,‬עש״ז אנו אומרים ע״ם בהאו״מ‪ ,‬דבחי׳ הרצון‬
‫הגלוי שמאיר בבחי׳ חב׳ דאצי׳ נק׳ בחי׳ מדות ומל׳ שברצון כו׳ כנ״ל‪ ,‬להיותם בבחי׳‬
‫התפשטו׳ וגילוי כו׳‪ .‬וגם נודע דאו״א מלבישי׳ לזרועות דא״א‪ ,‬היינו בחי׳ חו״ג דאריר‬

‫‪ (145‬ראה םה״מ עת״ר שם‪.‬‬
‫‪ 7 (146‬רב‪.‬‬
‫‪ = (147‬עלה במחשבה)מנחות כט‪ ,‬ב(‪ .‬וראה לעיל פי״ד ) ‪7‬‬
‫ל(‪.‬‬
‫‪ = (148‬כתר שבכתר‪.‬‬
‫‪ (149‬בפרק הקודם והתחלת פרק זה ) ‪ 7‬שכה ואילך(‪.‬‬
‫‪ (140‬תנחומא עקב ב‪ .‬דב״ר פ״ו‪ ,‬ב‪ .‬וראה לעיל פ״ד ) ‪ 7‬ט(‪.‬‬
‫פנ״ב ) ‪ 7‬קכא(‪.‬‬
‫‪ = (141‬של תורה‪.‬‬
‫‪ (142‬ראה לקו״ת שה״ש מא‪ ,‬ג‪ .‬המשך תרס״ו ‪ 7‬תרפה‪.‬‬
‫‪ (143‬מנחות מג‪ ,‬א‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח סי״ח ס״א‪.‬‬
‫‪ (144‬ראה לעיל פמ״ו ) ‪ 7‬קה ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫שכט‬ ‫ש״פ ויגש‪ ,‬ה׳תער״ג‬
‫)ומבינה דאריך נעשה כתר לאו״א(‪ ,‬כמ״ש בע״ח״־י‪ ,‬וע״ב‪ ,‬גם בחי׳ הרצון)היינו בחי׳ האור‬
‫הא״ם( המתלבש באו״א נק׳ מדות כו‪ /‬ומה שמתלבש בבחי׳ ח״ם דאריך‪ ,‬דהיינו בחי׳‬
‫הגילוי לעצמו עדיין‪ ,‬נק׳ בש׳ חב׳‪ .‬והו״ע עיגול החכ׳ ועיגול הבינה וכן עיגול החסד כו‪/‬‬
‫דכ״ז הוא רק ע״ש ההתלבשו׳ לבד כו׳‪ ,‬וגם כמו שמתלבש‪ ,‬ה״ז בבחי׳ א״ם ובבחי׳ פשיטות‪,‬‬
‫כנ״ל‪ .‬אמנם עצם בחי׳ הכתר‪ ,‬זהו בחי׳ כתר שבכתר‪ ,‬שזהו בחי׳ הרצון הנעלם והפשוט‬
‫שאינו בא בבחי׳ גילוי כלל‪ ,‬והוא בבחי׳ פשיטו׳ העצמו׳ כר‪.‬‬

‫קי צו ר‪ ,‬אמנם מ״ש בע״ח ע״ם דעיגולים‪ ,‬הענין הוא‪ ,‬עד״מ הרצון הוא בחי׳ מקיף‪ ,‬ובא‬
‫ג״כ בבחי׳ פנימי בחב׳‪ ,‬ועי״ז בא בהתחלקות‪ ,‬ומ״מ הוא רצון בעצם ובלי‬
‫התחלקות‪ ,‬וכמו הרצון דמצות שבא בטעם בתורה‪ ,‬ומ״מ המצות הן רצון‪ ,‬ואין בהם‬
‫התחלקות דקלות וחמורות‪ ,‬כמו״ב למעלה‪ ,‬בחי׳ מדות שבכתר באים בבחי׳ פנימי בחו״ב‪,‬‬
‫ורצון הנעלם מתלבש בח״ם‪ ,‬ועש״ז נק׳ גם בבחי׳ הכתר חב׳ ומדות‪ ,‬והן בבחי׳ א״ם בעצם‪,‬‬
‫וז״ע ע״ם דעיגולים‪ .‬אך כשב״ב שאינו בא בהתלבשות הוא בבחי׳ פשיטות לגמרי‪.‬‬

‫קרי( ו ע ״ פ כל הנ״ל יובן משנת״ל בתחלת הדרושים* בג׳ פי׳ שבכתר‪ ,‬ל׳ כתר לי זעיר‪,‬‬
‫דענינו שתיקה‪ ,‬ול׳ כתר ועטרה‪ ,‬בחי׳ או״מ‪ ,‬ול׳ מכתיר‪ ,‬שהוא סיבוב כל‬
‫האצי׳ בתוכו‪ ,‬והו״ע תר״ך העמודים כר‪ .‬דהנה‪ ,‬המבואר מכל משנת״ל הוא־=*‪ ,‬שיש ב׳‬
‫מדרי׳ בכלל בהתגלו׳ אוא״ס ב״ה‪ ,‬הא׳‪ ,‬בחי׳ אור הפנימי‪ ,‬שהוא להאיר את העולמו׳ כו׳‪,‬‬
‫ושרשי האורות עד רום המעלות כו׳‪ ,‬והב׳‪ ,‬האור שבבחי׳ א״ס‪ ,‬שהוא בבחי׳ גילוי מן העצם‬
‫כר‪ .‬ובזה גופא יש ב׳ מדרי׳‪ ,‬הא׳‪ ,‬כמו שהוא מובדל מהאו״פ לגמרי‪ ,‬והב׳‪ ,‬כמו שבא בבחי׳‬
‫מקיף לעולמו׳ והשתל׳ כר‪ .‬וזהו ג׳ ענינים הנ״ל שבכתר‪ .‬דענין סיבוב האצי׳ בתוכו‪ ,‬היינו‬
‫בחי׳ שרש האו״פ הכלול בהאור הבל״ג‪ ,‬והוא מה שאוא״ם שיער בעצמו להאיר בבחי׳‬
‫מדה וגבול®״‪ ,‬שנת״ל פכ״ד־י‪ ,‬שזהו בחי׳ מל׳ שבא״ם כר‪ .‬ובחי׳ כתר ועטרה‪ ,‬זהו בהאו״מ‬
‫עצמו‪ ,‬היינו בהאור שבבחי׳ א״ם‪ ,‬רק זהו כמו שבא בבחי׳ מקיף עכ״פ כר‪ .‬ובחי׳ כתר לי‬
‫ושתיקה‪ ,‬הוא כמו שלמעלה גם בבחי׳*״ מקיף לעולמו׳ כר‪.‬‬

‫אמנם י״ל כל אלו הג׳ מדרי׳ הכל בבחי׳ אור הא״ם כמו שבא בבחי׳ מקיף כר)שגם בחי׳‬
‫שתיקה‪ ,‬א״ז בבחי׳ עצמו׳ הכתר ממש‪ ,‬היינו בבחי׳ פנימי׳ הכתר‪ ,‬כ״א בבחי׳ הרצון‬
‫כר(‪ .‬דהנה‪ ,‬אור הא״ם‪ ,‬עם היותו בבחי׳ גילוי מן העצם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ה בא בבחי׳ מקיף‬
‫לעולמו׳‪ ,‬דאז יש לו עכ״פ שייכו׳ לעולמו׳ והשתל׳‪ ,‬שבא בבחי׳ התלבשו׳ בהשתל׳‪ ,‬ומ״מ‬
‫הוא בבחי׳ א״ם כר‪ ,‬וכנ״ל‪ .‬ונת׳®״ שיש בזה ג׳ מדרי׳‪ .‬הא׳‪ ,‬כמו שמתלבש הרצון בחכ׳‬
‫דאצי׳‪ ,‬והוא בחי׳ רצון גלוי כר‪ ,‬והב׳‪ ,‬בחי׳ רצון נעלם שמתלבש בחכ׳ נעלמה‪ ,‬והוא בבחי׳‬
‫מקיף לגבי אצי׳ כר‪ ,‬והג׳‪ ,‬בחי׳ עצם הרצון שאינו בא בגילוי כלל כר‪ .‬וז״ע ג׳ מדרי׳ הנ״ל‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬תר״ך עמודי אור הן מה שנמשך מן הכתר אל הנאצלי׳‪ ,‬והוא בחי׳ רצון הגלוי כר‪,‬‬
‫וכמ״ש הפרד״ם שע״ח פ״ג®״‪ ,‬בשם ר׳ נחוניא בן הקנה בתפלתו‪ ,‬אקראך בתר״ך עמודי‬

‫‪ y (153‬נו ואילך‪.‬‬ ‫‪ (150‬ראה עץ חיים שער יד )שער או״א( פ״א‪ .‬שער טו‬
‫‪ (154‬בבחי׳‪ :‬אוצ״ל‪ :‬מכמו שבא בבחי׳‪ .‬או‪ :‬מבחי'‪.‬‬ ‫)שער הולדת או״א( פ״ו‪ .‬שער כט )שער הנסירה( פ״ו‪,‬‬
‫‪ (155‬בפרק הקודם ) ‪ 7‬שכח(‪.‬‬ ‫‪ ( 151‬פ״א ) ‪ 7‬ב(‪.‬‬
‫‪ = (156‬שער ח פרק ג‪.‬‬ ‫‪ (152‬ראה לעיל פס״ח )ע׳ קסט(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
 ‫ולא יכול יוסף‬ ‫של‬

‫אור שהם ראש מילולך שהם תיקון לרום מעלתך כו׳‪ ,‬ופי׳‪ ,‬אקראך‪ ,‬קריאה והמשכה‪,‬‬
‫שהוא ההשפעה מהכתר‪ ,‬שהם ראש מילולך‪ ,‬פי׳ תחלת התגלו׳ הא״ם כו׳‪ ,‬שהם תיקון כו׳‪,‬‬ ‫רמד‬
‫כענין שהע״ם הם תיקון המאציל כו׳‪ ,‬כמשנת״ל פק״ו ”>‪ ,‬כן פי׳ הפרד״ם שם )ושם‪,‬‬
‫שהתר״ך עמודים יש בהם פנימי וחיצון‪ ,‬ומכו׳ במ״א«־> שזהו בחי׳ או״פ ואו״מ כר‪ ,‬ושם‪,‬‬
‫דאור המקובל להם ממעלה«=■ הוא או״מ כר(‪ ,‬וזהו בחי׳ הרצון הגלוי כר‪ .‬וענין בחי׳ כתר‬
‫ועטרה הוא בחי׳ רצון הנעלם‪ ,‬דעם היותו בא בבחי׳ טעם כמום‪ ,‬מ״מ‪ ,‬ה״ז בבחי׳ מקיף‬
‫לגבי בחי׳ חב׳ דאצי׳ כו׳)ועמ״ש בהבי׳ לד״ה אוסרי לגפף«׳‪ ,‬בענין מקיפי הראש ומקיפי‬
‫הגוף‪ ,‬ג״ר וז״ת■®■‪ ,‬ושם‪ ,‬דכללו׳ כולם מעטרת־®■ כר‪ ,‬י״ל ז״ע המקיף הנ״ל(‪ .‬וענין כתר לי‬
‫זעיר‪ ,‬בחי׳ שתיקה‪ ,‬זהו בחי׳ כשב״כ«■‪ ,‬בחי׳ הרצון הנעלם לגמרי‪ ,‬שז״ע שתיקה שלמע׳‬
‫מבחי׳ גילוי כר‪ .‬וע״ה שכ״ז הוא בבחי׳ מקיף להשתל׳‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בחי׳ זו הוא עצם פשיטו׳‬
‫הרצון כר‪.‬‬

‫וע״פ הנ״ל יובן מ״ש ולא יכול יוסף להתאפק‪ .‬דהנה®®■ אי׳ בפע״חי®■ בכוונת ויעבורי®■‬
‫שאומרי׳ אחר שים שלום®®■‪ ,‬שז״ע בקיעת היסוד‪ ,‬דברכת שים שלום הוא ביסוד‪,‬‬
‫ומפני עוצם האור והגילוי נבקע היסוד‪ ,‬והו״ע גילוי יגמה״ר כר‪ ,‬וכנודע־®■ בכוונת אל‬
‫עליון כר קונה הכל®®■‪ ,‬דקונה הכל הוא בחי׳ יסוד‪ ,‬ומה שאל עליון קונה‪ ,‬הוא גילוי בחי׳‬
‫עצמו׳ אוא״ם ביסוד‪ ,‬שעי״ז נעשה בקיעת היסוד כר‪ .‬וז״ע ולא יכול יוסף להתאפק‪ ,‬דכאשר‬
‫מאיר ביסוד בחי׳ האוא״ם שבבחי׳ בל״ג כר‪ ,‬לא יכול להתאפק‪ ,‬שנבקע היסוד ומאיר האור‬
‫בגילוי כר‪ .‬ויקרא הוציאו כל איש מעלי‪ ,‬ע״ד וכל אדם לא יהי׳ באה״מ®®■‪ ,‬והיינו‪ ,‬שזהו‬
‫גילוי שלמע׳ מכל ההשתל׳ דאו״פ‪ ,‬גם בבחי׳ שרשי האורות כר‪ .‬וענין ולא עמד איש אתו‪,‬‬
‫היינו שהגילוי הוא בנש״י לבד‪ ,‬להיות שהגילוי הוא מבחי׳ עצמו׳ הכתר‪ ,‬בחי׳ עצמו׳‬
‫הרצון כו׳‪ ,‬דהנה‪ ,‬מצד המקיף‪ ,‬הרי כחשכה כאורה כרי®■‪ ,‬וזהו בבחי׳ חיצוני׳ המקיף‪ ,‬אבל‬
‫בפנימי׳ המקיף הכוונה הוא דוקא בנש״י‪ ,‬ולהם הוא דוקא ההמשכה כר‪ ,‬וזהו ולא עמד‪,‬‬
‫ע״ד הוא ולא אחר כר״־■‪ .‬וז״ש בזהר* הה״ד® ביום השמיני עצרת תהי׳ לכם‪ ,‬דאי׳ ע״ז‬
‫במד״ר■־■ הה״ד־־■ יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך‪ ,‬וזהו לכם‪ ,‬בא ונגלגל אני ואתה כר®־־‪.‬‬
‫וזהו ולא יכול יוסף להתאפק‪ ,‬שהי׳ הגילוי מבחי׳ האור שבבחי׳ א״ם ובל״ג‪ ,‬בחי׳ עצמו׳‬
‫המקיף כר‪ ,‬ויקרא הוציאו כר‪ ,‬שזה למעלה מכל סדר השתל׳‪ ,‬ולא עמד איש אתו בהתודע‪,‬‬
‫שהגילוי הוא לנשמות ישראל דוקא‪ ,‬וכמ״ש יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כר‪.‬‬

‫‪ (165‬תשא לד‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ y (157‬ערה‪.‬‬

‫‪ (166‬בתפילת העמידה‪.‬‬
‫‪ (167‬ראה פרי עץ חיים שער העמידה פי״ד‪.‬‬
‫‪ = ( 168‬באהל מועד )אחרי טז‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫‪ ( 169‬תהלים קלט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (170‬הגש״פ פיסקא ויוציאנו‪.‬‬
‫‪ ( 171‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬כג‪ .‬וראה ריש וסוף ד״ה ביום השמע״צ‬
‫עת״ר)םה״מ עת״ר ע׳ מה‪ y .‬ס(‪.‬‬
‫‪ ( 172‬משלי ה‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ (173‬במדב״ר פכ״א‪ ,‬כד‪ .‬וראה סד״ה ביום השמע״צ שנה‬
‫זו)לעיל ע׳ רכב(‪.‬‬
‫‪ (158‬הגהות הצ״צ לפרדס שם ‪ -‬אוה״ת ענינים ע׳ ע‪.‬‬
‫‪ ( 159‬ממעלה‪ :‬באוה״ת ענינים שם‪ :‬מלמעלה‪.‬‬
‫‪ (160‬תו״ח ויחי רלח‪ ,‬ג‪ .‬נדפס עם הגהות ושינויים באוה״ת‬
‫ויחי ח״ז תתתעא‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
‫‪ (161‬ג' ראשונות וז׳ תחתונות‪.‬‬
‫‪ (162‬דכללר כולם מעטרת‪ :‬אוצ״ל )כבתו״ח ואוה״ת שם(‪:‬‬
‫דכללות כולם נמשכים מעטרת‪.‬‬
‫‪ (163‬ראה אוה״ת ויגש ח״ה תתקפו‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ברכה ח״ה‬
‫ע׳ ב׳קסה‪.‬‬
‫‪ (164‬ראה פרי עץ חיים שער העמידה פי״ב‪ .‬שער הסליחות‬
‫פ״א‪ .‬סידור עם דא״ח רנה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫שלא‬ ‫ש״פ ויגש‪ .‬ה׳תער״ג‬

‫קיצור‪ .‬ובכל הנ״ל יובן הג׳ פי׳ בכתר‪ ,‬סיבוב האצי׳ בתוכו‪ ,‬הוא בחי׳ שרשי האורות‬
‫הכלולים באוא״ם‪ ,‬עטרה הוא בחי׳ אור א״ם שבא בבחי׳ מקיף‪ ,‬ושתיקה הוא‬
‫שלמעלה מבחי׳ מקיף‪ .‬ובפרטיות באוא״ס י״ל שזהו בחי׳ רצון הגלוי שמתגלה באצי׳‪,‬‬
‫והו״ע תר״ך עמודי אור‪ ,‬ורצון הנעלם שמתלבש בח״ם‪ ,‬ובבחי׳ מקיף לגבי חב׳ דאצי׳‪,‬‬
‫ועצם פשיטות הרצון‪ .‬וע״פ הנ״ל יובן מ״ש ולא יכול יוסף להתאפק‪ ,‬שע״י הגילוי דאוא״ס‬
‫נבקע היסוד‪ ,‬ולא עמד איש אתו‪ ,‬שהגילוי הוא רק לנש״י‪.‬‬

‫^ —ז‬
‫נסרק לזכות‬
‫מ' בת ד״ל‬
‫מ"מ בן ד״ל‬
‫א׳ בן ד״ל‬
‫מ״ב בן ד״ל‬
‫חשון תשע״ט‬

‫‪ISBN 9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪0-8266‬־‬

‫‪9780826661517‬‬

‫‪9 7 8 0 8 2 6 661517‬‬