Professional Documents
Culture Documents
Passover
Passover
למה?
משפחתי
למה צריך לזכור את הרגעים הקשים? למה לזכור את העבדות?
למה להרגיש כאילו זה קרה לנו? הרי זה לא קרה לנו וזה קרה מזמן...
לחג
"
מה דעתכם?
פסח
מה יותר קל לכם לזכור? דברים טובים או רעים?
"
בדקו את עצמכם ודו ְק ַא ְ ָ הדבַרְ ּ ָים ִ ש ׁא נ ֶי ֲ ִרוצ ֹה ֶלש ׁכ ִח ְ ֹ ּ ַ
לא ֹ יוצ ֹא ְים ִ לי ִמהמֵחַ ֹ ּ ַ
הוראות
שימוש
"
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו קבעו זמן למפגש רגוע עם הילד או עם הילדה,
עם אבא או עם אימא (או עם כל מי שאוהבים).
כאלו הוא יצא ממצרים ,שנאמר (שמות יג): בחרו מקום שעושה לכם טוב על הלב.
והג ְד ִתַּ ְ ל ָּבנ ְך ִ ְב ָיו ַּם ֹ ּ ההו ַא ּלאמֵר ֹ בע ַּבו ֲר ּזה ֶ השאירו את הטלפונים במצב לא זמין ותנו למילים
לעשות את שלהן.
ש מ ו ת ח ,י ד יש
מי
אנחנו?
כד אי ל תר ום או תי כ שא פש ר, ו ! ם ס ק ו נ ל
הוכח
ני מ כה אמ ית ית כ שא ני ממ לא את
א בל א פעם ולא פעמ נו אותו לא
א ב ל ב מ כ ת כי נ י י ם ,
כל ה נה ר. ו נ מ ר ה – ים
שמות ט ,י יים. ד י
שמ ות ז ,יז
ממני מלו אֹ חופ ניים – נ זרק אל השמ יים. לל אנחנו
בדרך כ יד ביד,
חידות על עשר המכות
ש מו ת ט ,ט
א פועלים ת הברד.
חות במכ
אל א צ מ ח ו ל א מ ש מ ח,
א ני לש י ל ב נ ו כ ו שמות יא ,ה
שמ ות ח ,כח ת ט ,כד אבל
ב ל א ני פו ר ח. שמו
הראשונים שהם
מ אז ש הת חי לו המ כו ת, האחרונה.
א ני כ בד מ א וד מ או ד, שמות ז ,יט; ח ,א; ח ,יג
וש ום ד בר ל א ע וז ר, החושך שלפני כו לם זו כר ים את מ שה ו את פ וע לו,
ב גל לי פר עה ל א מו כן לו ות ר. ש מות ז ,טו הפ כתי לנ חש ,אבל טוב שחז רתי לע צמי ב זמן,
לה יות ל משה מל ווה נ אמן. מכת החושך. א בל א נח נו של וש מכ ות ש דוו קא א הר ן ֹ
ש מו ת י ,טו הב יא ב מק לו.
ָ
“וש ְׂמ ָ ָח ַתְ ָּל ָפ ִני ְ ֵה’ א ָל ֱה ֹיךֶ א ָת ַה ָּ
למה לזכור את
יציאת מצרים? ובנּ ִך ְוב ּת ִך ֶּ וע ְב ַד ְך ָ ְ ּוא ַמ ֲתָך ֶ וה ְל ַוי ֵּ ִ
כדי לעשות! א ׁש ֲר ֶ ב ׁש ִּע ְר ֶָיך וה ְג ַר ֵּוהיְ ַָּתו ָֹם
כשאנחנו זוכרים שהיינו פעם עבדים במצרים ,אנחנו
זוכרים כמה קשה להיות חלש ,כמה רע להיות מנוצל, וה ְא ָל ַמ ְנ ָה ָא ׁש ֲר ֶ בק ְּר ִב ְך.ֶּ .
וז ְכ ָר ַתְ ָּכי ִּעב ֶד ֶ הי ִָית ָבמ ְּצ ִר ְי ָם ִ
כמה מורכב להיות הזר .והיום כשאנחנו בני חורין ,ויש לנו
היכולת לעשות מה שאנחנו בוחרים ,אנחנו אחראים
לשיחה
ככה זה בחיים". אֹור ַח ַא ְלמֹונִ י.
ְּברֹאׁש ַה ֻּׁש ְל ָחן ָמקֹום ָּכבֹוד ְל ֵ טֹור ָדנִ י.
ְל ַג ֵּבי ִענְ יָ ן ֶא ָחד ְ
נִ ְג ַמר ַה ֵּס ֶדרַ ,ה ַּליְ ָלה ָע ָלה ִּומי ֲע ַדיִ ן לא ָּבא?... ָּכל ָׁשנָ ה הּוא ֵמ ִכין ֻׁש ְל ַחן ֵס ֶדר ָּגדּוׁש ַּכ ֲה ָל ָכה,
קטע מתוך השיר "מיליארד סינים".
מילים :ז'אק לנדסמן ,תרגום :יהונתן גפן. ָא ַרז ַא ְלמֹונִ י ֶאת ֲח ָפ ָציו וְ ִה ְתּכֹונֵ ן ִלנְ ס ַֹע ִעם ַה ִזר ָיחה ּבֹוחר ֶאת ַהּיַ יִ ן ֲה ִכי יָ ָקר ְּומ ַמ ֵּלא ֶאת ַה ָּג ִב ַיע.
ֵ
מה דעתכם?
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. ככה זה בחיים? או שכ ָמה ַר ָּבה ְּב ִלּבֹו ָה ַא ְכ ָז ָבה. הּוא ַאף נִ ְׁש ַאר ֵער ַעד ַה ְז ִר ָיחה
פל הוליא תיול אחד יכול לה
עמים? וְ ִהּנֵ ה נִ ֶּצ ֶבת ְליַ ד ַה ֶּד ֶלת ָּכל ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ַאְך ֵא ִלּיָ הּו לא ָּבא ,הּוא ָּפׁשּוט לא ַמ ִּג ַיע.
טֹובה?"
נּוכל ִל ְגמֹל ְלָך ָ
"איְך ַ
ֵ "אנִ י ַחּיָ ב ִל ְפּגֹׁש ֶאת ֵא ִלּיָ הּו ַהּנָ ִביא",
ֲ
"ּתֹודה ַר ָּבה!"
ָ ִח ְּבקּוהּו ְּבא ֶֹׁשר: ּגֹוע
נֹותן לֹו ַמ ְר ַ
ָה ִענְ יָ ן לא ֵ
ִּב ְּקׁשּו ְלהֹודֹות ֶּפה ֶא ָחד הּוא נִ ַּגׁש ֶאל ָה ַרב ֵע ָצה ְל ָה ִביא
ציירו מיהו
"אְך ֵא ִלּיָ הּו ַהּנָ ִביא לא ָּבא"
ַ אֹומר לֹו – ִלנְ ס ַֹע.
נֹותן לֹו ְּכת ֶֹבת וְ ֵ
ְּוכבֹוד ָה ַרב ֵ
ַא ְלמֹונִ י ָא ַמר ָעצּוב וְ נִ ְפ ַחד. עּוע
הּוא ַמ ִּג ַיע ְל ַביִ ת יָ ָׁשן וְ ָר ַ
אליהו שלכם? כּותָך ַהּכֹל נִ ְׁש ַּתּנָ ה,
"א ָבל ִּב ְז ְ
ֲ נִ ְכנַ ס ַּב ַּׁש ַער ֶה ָחלּוד,
לא ָח ַל ְמנּו ַעל ֵליל ֵס ֶדר ָּכ ֶזה ֲח ִג ִיגי וַ ֲא ִב ִיבי - רּוע
ַה ַחּלֹון ָׁשבּורַ ,הּוִ ילֹון ָק ַ
את ָלנּו ַחג ְּב ַמ ָּתנָ ה
ֵה ֵב ָ "ה ַל ְכ ָּת ְל ִאּבּוד?"
ׁשֹואלָ :
וְ קֹול ֵ
ִּב ְׁש ִב ֵילנּו ַא ָּתה הּוא ֵא ִלּיָ הּו ַהּנָ ִביא". ַא ְלמֹונִ י ָּפ ַתח ֶאת ַה ֶּפ ֶתק ִמ ְּכבֹוד ָה ַרב
מּוקה,
"אנִ י?" ָׁש ַאל ַא ְלמֹונִ יֶ ,ל ְחיֹו ְס ָ
ֲ "ה ִאם ֶזה ֵּביתֹו ֶׁשל ְּפלֹונִ י?"
וְ ָׁש ַאלַ :
אֹור ַח",
עֹולם לא נִ ְׁש ַּכח ָּכ ֶזה ֵ
"ל ָ ְ ִה ִּביט ָה ִאיׁש ָה ֶא ְביֹון ַּב ִּמ ְכ ָּתב
ַה ֵּלב ֶׁשל ַא ְלמֹונִ י ָה ַלם ְּב ָח ְז ָקה "א ֵכןֶ ,זה ֲאנִ י".
וְ ִהנְ ֵהןָ :
"ע ִׂש ָית ָלנּו ֶאת ַה ַחג ֶּב ֱא ֶמת ָׂש ֵמ ַח".
ָ עּודת ַה ַחג
ִּב ֵּקׁש ָאז ַא ְלמֹונִ י ְל ִה ָּׁש ֵאר ִל ְס ַ
וְ ֵהם נִ ְפ ְרדּו ְל ָׁשלֹום ּמּובןַ ,רק ִאם ֶזה ְּב ֵס ֶדר" הּוא ָהיָ ה ְק ָצת נָ בֹוְך.
"ּכ ַָ
ְּב ִחּבּוק ּונְ ִׁש ָיקה ְּופלֹונִ י ָענָ ה ְּב ַמ ָּבט ְמ ַעט ֻמ ְד ָאג
ֵּומ ָאז וְ ַעד ַהּיֹום אֹור ִחים לא נַ ֲחסְֹך".
"ה ָּׁש ֵארְּ ,ב ְ
ִ
יֹותר לא ִח ָּכה.
ַא ְלמֹונִ י ָע ָׂשה וְ ָע ָׂשה וְ ֵ
יֹומיִ ם ַעד ֶע ֶרב ַה ַחג
וְ ִהּנֵ ה יֵ ׁש עֹוד ַ
עובד ונכתב על פי סיפור מתוך ארכיון הסיפור העממי.
מספרו הסידורי .9796 :הסיפור נרשם על ידי מלכה כהן מפי וְ ַא ְלמֹונִ י ַמ ְמ ִּתין ְּב ֵבית ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה
אביה ומצוי בקובץ הסיפורים שהוציאה מלכה כהן :מפי ֵּובינְ ַתיִ ם ְמ ַת ֵּקן ֶאת ַה ְּד ִל ָיפה ַּב ַּגג
העם :סיפורי-עם מפי עדות ישראל ,כרך , 3החברה לחקר רּוחה.
דֹואג ַל ִּמ ְצ ָר ִכים ַל ֲא ָ
וְ ֵ
הפולקלור 1976 ,סיפור א' :אכן ,הוא ראה את אליהו הנביא.
הּוא ְמ ַסּיֵ ַע ְּב ִסּיּוד ַה ִּקירֹות
ּתֹופר ֶאת ַה ַּמ ָּצ ִעים ַה ְּבלּויִ ים,
ֵ
עֹורְך ֲח ָזרֹות
ַעל ָ'מה נִ ְׁש ַּתּנָ ה' ֵ
הזמנה
ֵּס ֶדר ֵא ֶצל ּדֹוד יַ ֲעקֹב,
לא ְמ ַד ְּל ִגים ַעל ִמ ָּלה ַא ַחת
ַּומ ְמ ִׁש ִיכים ִל ְקרֹא ַּגם ַא ֲח ֵרי ָהא ֶֹכל
זכור ולהיזכר –
לשיחה
גם הזדמנות ל
ליל הסדר הוא
(ּכ ֶׁש ֲאנִ י ְּכ ָבר נִ ְר ָּדם ַעל ַה ַּצ ַּל ַחת).
ּדֹודה ֶע ְדנָ ה,
ַּב ֵּס ֶדר ֵא ֶצל ָ
יֵ ׁש ַה ָּג ָדה ִּב ְכ ָלל ַא ֶח ֶרת ִעם ָמ ֵלא ִּג ָיטרֹות,
ְ
אנשים שאיתם
הבים במיוחד ב ִׁש ִירים ֶׁש ִהיא ָּכ ְת ָבה וְ ִרּקּוד ִעם ַח ְר ִצּיֹות.
משפחתי שלכם ם או
מה את מסורת הסדר ה
לדורות הבאים? שמה מתוך ַּב ֵּס ֶדר ֵא ֶצל ָס ְב ָתא ַע ִּל ָיזה
תרצו להעביר
יקֹומן
ֲה ִכי ָק ֶׁשה ִל ְמצֹא ֶאת ָה ֲא ִפ ָ
ֲא ָבל יֵ ׁש ֶאת ָהא ֶֹכל ֲה ִכי ָט ִעים ִמ ֻּכ ָּלם.
ַּב ֵּס ֶדר ֵא ֶצל ַס ָּבא מ ֶֹׁשה
יֵ ׁש ַה ָּגדֹות ְּב ָח ֵמׁש ָׂשפֹות ׁשֹונֹות
ּפֹות ַח
ֶׁש ֶאת ֻּכ ָּלן ֲאנִ י לא ֵמ ִבין וְ ֶאת ֻּכ ָּלן הּוא לא ֵ
ִּכי הּוא ָעסּוק ִּב ְל ַס ֵּפר ַעל ֵאיְך ָהיָ ה ַּפ ַעםְּ ,כ ֶׁשהּוא ָהיָ ה יֶ ֶלד ָק ָטן
ׁשֹוכ ַח
ִּומ ָּכל ַהּיֶ ֶתר הּוא ֵ
אֹוהב,
וַ ֲאנִ י ֲה ִכי ֵ
וְ ֶזה ָק ָרה ַרק ַּפ ַעם ַא ַחת ֵּבינְ ַתיִ ם,
עֹולה ַה ְר ֵּבה
אֹומר ֶׁשזה ֶ
ִּכי ַא ָּבא ֵ
רו צי
י םצי אל הי ז כ ר ב סי פו ר
עֹולה ָלּה ַּב ְּב ִריאּות",
אֹומ ֶרת ֶׁש ֶ"זה ֶ
וְ ִא ָּמא ֶ
ת מ צ רי ם?
עֹוׂשים ֶאת ַה ַחג ֶא ְצ ֵלנּו ַּב ַּביִ ת.
ֶׁש ִ
דֹודה ֶע ְדנָ ה וְ ַס ְב ָּתא ַע ִּל ָיזה,
וְ דֹוד יַ ֲעקֹב ,וְ ַס ָּבא מ ֶֹׁשה וְ ָ
יֹוׁש ִבים ִמ ָּס ִביב ַל ֻּׁש ְל ָחן ַה ָּל ָבן.
חֹוקים וְ ְ
ֻּכ ָּלם ָּב ִאים ִמ ְּמקֹומֹות ְר ִ
ַּב ַה ְת ָח ָלה ֻּכ ָּלם ְמאֹוד ְמנֻ ָּמ ִסים,
ׁשֹוכ ִחים.
ֲא ָבל ַא ֲח ֵרי ַהּכֹוס ַה ְּׁשנִ ּיָ ה ֵהם ְּכ ָבר ְ
מֹוצא ָמה ֶל ֱאכֹל ִּכי א ֶֹכל יֵ ׁש ָהמֹון.
וְ יֵ ׁש ְק ָצת ַח ְר ִצּיֹות ְּוק ָצת ַה ָּג ָדה וְ ָכל ֶא ָחד ֵ
כתיבה :הדס גלבוע ,איור ועיצוב :רֹתם יראקצ'י ,עריכה לשונית :רעות גרוס