‫דמות הצבר והשתקפותו בתיאטרון‬

‫חלק ניכר מהבעייתיות של החברה הישראלית בא לידי ביטוי בדמותו של הצבר‪.‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של הצבר המיתולוגי משקפת את תקוותיה‪ ,‬אכזבותיה‬
‫והתפקחותה של החברה הישראלית‪.‬‬

‫דור שלם של צברים גדל והתחנך בידיעה ברורה‪ ,‬שמעמדו כבן הארץ מקנה לו‬
‫מעמד מיוחד שלא היה להוריו‪.‬‬
‫כל מי שסבב את הצברים הבין ואהב אותם – מורים‪ ,‬מחנכים‪ ,‬הורים ‪ -‬עבורם‬
‫היה הצבר התגלמות כל התקוות‪ .‬כך נוצר פולחן הצבר‪ .‬הפולחן הוליד תקוות‬
‫לעתיד – אם רק יעלו הצברים וינהיגו את החברה הישראלית‪ ,‬אם רק יושיעו‬
‫אותה מידי "הזקנים" יפתרו בעיותיה ומצוקותיה של מדינת ישראל‪ .‬והפולחן‪,‬‬
‫ככל פולחן אישיות פינק עד כדי קלקול את הדור הצעיר שנולד בארץ‪ ,‬והתחנך‬
‫בה בתחושה שהוא מגזע עליון‪.‬‬
‫חלק ניכר מהמשבר העובר על החברה הישראלית‪ ,‬נעוץ בכך שאט אט החלה‬
‫חודרת ההכרה כי הצבר המיתולוגי הוא דמות מלאכותית‪ ,‬כי תכונותיו אינן תמיד‬
‫חיוביות‪ ,‬וכי התקוות שתלו בו היו תקוות שווא‪.‬‬

‫הצבר העליון מתאפיין קודם כל שמה שאין בו‪ :‬אין בו פחד‪ ,‬אין בו חולשה‪ ,‬אין‬
‫בו תאוות בצע‪ ,‬אין בו חנופה‪ ,‬ואין בו גלותיות‪.‬‬
‫ומה יש בו? ‪ -‬הוא יליד הארץ‪ ,‬פריה של תקוות דורות‪ ,‬ועומד בניגוד לכל מה‬
‫שהיה בגולה‪ .‬הוא עברי ולא יהודי‪ ,‬והוא עתיד לשים קץ להשפלת אבותיו‪ .‬יש בו‬
‫כוח ובריאות‪ ,‬עבודת כפיים‪ ,‬שיבה אל האדמה‪ ,‬שורשיות‪ ,‬וגם מעט מאיטיותו‬
‫וכבדותו של האיכר‪.‬‬
‫יש לשים לב לפרדוקס – הצבר המיתולוגי האמיץ והעליון גודל וטופח על ידי‬
‫הורים גלותיים ונחותים ממנו‪ .‬זו הסיבה שבספרות ובתיאטרון ההורים כמעט‬
‫ולא קיימים‪ ,‬והצבר גדל ומחונך על ידי הקיבוץ‪ ,‬חברת הנוער‪ ,‬הפלמ"ח ובית‬
‫הספר החקלאי‪.‬‬

‫הצברים הם בדרך כלל מתבגרים תמידיים‪ ,‬ילדותיים ואגוצנטריים‪ .‬פעמים רבות‬

‫הם נהרגים צעירים‪ ,‬וכך אינם צריכים להתבגר‪.‬‬
‫אורי‪ ,‬גיבור המחזה "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר הוא האב טיפוס‬
‫הצברי‪ .‬נער מתבגר‪ ,‬אחוז מבוכה סימפטית‪ .‬הוא חוזר אל קיבוצו "גת העמקים"‬
‫לאחר תקופת לימודים בתיכון החקלאי כדורי‪ .‬מיד כשהוא חוזר למשק ניחתות‬
‫עליו בשורות קשות בתחום המשפחתי – אביו וילי עומד להתגייס לבריגדה‬
‫ולצאת בשירות הישוב היהודי לאיטליה‪ .‬באותה הזדמנות הוא גם נפרד מאשתו‪,‬‬
‫אמו של אורי‪ ,‬רותקה‪ .‬וכך יוצא שאורי שב הביתה‪ ,‬אך הבית מאכזב‪ .‬אורי‬
‫מתפרץ ומתנהג בילדותיות‪ .‬בדיעבד‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬אולי הייתי צריך התגייס‬
‫לפלמ"ח‪.‬‬

‫הקטע הבא מהמחזה מתחיל מיד לאחר שאורי שומע מוילי‪ ,‬אביו‪ ,‬על גיוסו‬
‫הקרוב‪ ,‬ופירוק המשפחה‪:‬‬
 ‫וילי‪ :‬אני מבקש ממך הבנה‪ ,‬אורי‪ ,‬כמו מאדם מבוגר‪ -‬ואתה מתפרץ כמו ילד‪...‬‬
‫אורי‪ :‬אגיד לך מדוע‪ ,‬אם אתה רוצה לדעת‪ .‬שמעת על הפלמ"ח? – יש עוד‬
‫גיוסים בעולם‪ ,‬חוץ מהגיוס שלך‪ .‬במחזור שלנו‪ ,‬כשסיימנו‪ ,‬היו שני‬
‫חלקים של חברה‪ .‬חלק אחד הלך יש לפלמ"ח‪ .‬מספסל הלימודים ישר‬
‫לחטיבה‪ .‬לא הבית ולא המשק ולא המשך לימודים ולא בטיח – ישר!‬
‫וחלק שני חזר הביתה‪ ...‬אני מהחלק השני – מאלה שלא התגייסו‪ .‬מבין?‬
‫שנה או חצי שנה או שנתיים – אמרתי להם שם – אני רוצה להיות בבית‪.‬‬
‫להיות קצת חבר בקיבוץ שלי‪ ,‬אבי‪ ,‬אמי! – כמו תינוק – כמו תינוק‬
‫התנהגתי‪ ......‬אסור להיות רגשן מדי‪ .‬זה הכל! – אבל זה לא בסדר!‬
‫אתה לא יכול לעשות לי את זה! אם מישהו צריך להתגייס זה אני ולא‬
‫(עמוד ‪)20-21‬‬ ‫אתה!‬

‫אפשר להתרשם מדמותו של אורי‪ :‬מצד אחד הוא ילד שמחפש הגנה ואהבה‬
‫אצל אביו‪ ,‬ולא מוצא את מבוקשו‪ ,‬ומן הצד השני – כמי שחונך שהוא צריך להגן‬
‫על המולדת בכל מחיר‪ ,‬קשה לו לקבל את העובדה שאביו נמצא בחזית העשיה‬
‫והוא לא‪ .‬מדובר אם כן בצעיר ילדותי ומפונק‪ ,‬אבל עדיין – אהבת הארץ‬
‫מושרשת בו והוא מוכן לעשות הכל בשבילה כולל להקריב את חייו‪.‬‬

‫בהמשך המחזה מתחזק רושם זה‪ .‬אורי מתאהב במיקה‪ ,‬צעירה ניצולת שואה‪,‬‬
‫שהגיעה לארץ עם ילדי טהרן‪ .‬יחסיהם המתפתחים ממלאים עבור אורי את‬
‫הצורך במשפחתיות חמימה שלא זכה לה אצל הוריו‪ .‬אורי ומיקה מחליטים‬
‫לעבור ולגור ביחד‪ ,‬אבל בדיוק אז נקרא אורי לפעולה חשובה‪ ,‬ממנה לא ישוב‪.‬‬
‫מיקה אינה מוכנה להכנס לחדר משפחה בלי אורי‪ .‬הוא מפציר בה לעשות זאת‪.‬‬

‫אם לא תתרגלי להיות חזקה יותר‪ ,‬מיקה‪ ,‬ולהתעצבן פחות ולהתרגש‬ ‫אורי‪:‬‬
‫פחות – יהיה לך קשה מאוד בארץ הזאת‪.‬‬
‫לא רוצה להיות גיבורה! מספיק לי! במשך שנים – כמו ברזל הייתי‪,‬‬ ‫מיקה‪:‬‬
‫כמו אבן‪ ...‬לא להתרגש מיקה‪ ,‬הייתי אומרת לעצמי‪ ,‬לא להתעצבן‪.‬‬
‫אינני יכולה יותר‪ .‬לא באתי הנה כדי שהכל יתחיל מחדש‪ .‬כבר עברתי‬
‫את הצרות המגיעות לי‪ ,‬ויותר‪ .‬עכשו אני רוצה להיות חלשה‪ ,‬חלשה‪...‬‬
‫את טעית בכתובת‪ ,‬יש לי רושם‪.‬‬ ‫אורי‪:‬‬
‫טעיתי?‬ ‫מיקה‪:‬‬
‫גת העמקים – זוהי כתובת לא נכונה‪.‬‬ ‫אורי‪:‬‬
‫(עמוד ‪)56-57‬‬ ‫אין לי כתובת אחרת‪.‬‬ ‫מיקה‪:‬‬

‫מיקה מפצירה באורי לדחות את ההצעה‪ .‬לא לצאת לפעילות אלא להשאר‬
‫בינתיים בקיבוץ ואיתה‪ .‬אורי מסרב‪.‬‬

‫אורי‪ :‬את מוציאה אותי מהכלים‪ ,‬לפעמים‪ .‬תגידי מה את רוצה‪ .‬דברי ברור‪ ,‬מה‬
‫את רוצה?‬
‫מיקה‪ :‬אני רוצה בית שלא אצטרך עוד לצאת ממנו לעולם‪ .‬אתה מבין? עם‬
‫אבנים כבדות‪ ,‬עם קירות עבים‪ .‬אני רוצה שיהיה לי טוב‪ .‬אני רוצה שקט‪,‬‬
‫לי ולבחור שלי‪ ,‬ולילדים‪ .‬וזהו‪ .‬זה הכל‪ ,‬וזה מעט – משום שפעם רציתי‬
‫הרבה יותר‪...‬‬
‫אורי‪ :‬בקיצור – את רוצה שלא אתגייס‪ .‬את רוצה שאבא שלי יהיה באיטליה‪,‬‬
 ‫ועשרים חברי קיבוץ אחרים בעשרים מקומות אחרים‪ ,‬והחברה שלי‬
‫בגילי בחטיבה ובג'ובים ובבתי הסוהר ומי יודע איפה – ואני באיזה צריף‬
‫מחורבן עם תמונות על הקיר‪ ,‬ווילון – ואחת מעליית הנוער‪(...‬עמוד‪)58‬‬

‫הפער בין הציפיות של שני הצעירים בולט לעיין‪ .‬היא‪ ,‬ניצולת שואה למודת‬
‫מאבקי השרדות‪ ,‬מבקשת למצוא בית ושקט‪ .‬היא רוצה לעשות לביתה‪ .‬הוא‪,‬‬
‫הצבר האמיץ יודע שהמטרות הלאומיות הן אלה שנמצאות כרגע גבוה בסולם‬
‫העדיפויות‪ .‬הוא מגוייס כולו לצרכי החברה והמדינה שבדרך‪ .‬הוא פשוט לא‬
‫מסוגל להשאר כרגע בד' אמותיו‪ ,‬ולא להתגייס למאמץ הכללי‪.‬‬

‫אורי יוצא למשימה‪ .‬מיקה מגלה שהיא בהריון‪ .‬ברגע האחרון היא מחליטה לא‬
‫לבצע הפלה ולשמור על ההריון ‪ .‬זוהי החלטה גורלית שכן אורי לא ישוב משדה‬
‫הקרב‪ ,‬והעובדה שהניח את מיקה בהריון תאפשר לו לשמור על המשכיות‪,‬‬
‫ותבטיח את קיום זרעו אחריו‪.‬‬

‫לאומה הנלחמת על נפשה‪ ,‬נכונותו של בן הארץ להלחם במסירות ובהקרבה‬

‫היא מבחן עליון‪ .‬ואכן – הנוער עמד בהצלחה במבחן זה‪ .‬במלחמות אז (וגם‬
‫היום) מתגלה גבורתם של הצעירים הישראלים‪ .‬אבל גבורה זו אינה עומדת‬
‫להם במאבקים חברתיים‪ .‬לאחר שפשטו את מדי הצבא מעדיפים הצברים‬
‫להתכנס ולעשות לביתם‪ .‬העשייה החברתית והפוליטית של הצעירים‬
‫הישראלים דלה מאוד‪ .‬השכבה החזקה פונה מיד לעסקים‪ ,‬לאקדמיה‪ ,‬ומזניחה‬
‫את הזירה החברתית והפוליטית כמעט לגמרי‪ .‬ואכן‪ ,‬ההצלחה הצבאית והכשלון‬
‫החברתי מסבירים יותר מכל את המזיגה המוזרה של אכזבה וגאוה‪ ,‬המלווים‬
‫את הצבר מרגע שבגר ועמד על רגליו‪.‬‬

‫המיתוס הצברי נסדק עם חלוף השנים‪ .‬אפילו אמונתו בכוחו שלו אבדה‪.‬‬
‫התפתחות זו באה בחלקה בשל התבגרותם של דור הצברים הראשון וכניסתם‬
‫לעמדות של שליטה פוליטית‪ .‬הצברים אם קיימו‪ ,‬וזה בלשון המעטה‪ ,‬את‬
‫ההבטחה הגדולה שהיתה טמונה בהם‪ .‬וכגודל הצפיה – גודל האכזבה‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות מופיע אפילו מונח הצבר במשמעות שלילית‪ .‬כותב פרופסור שלמה‬
‫אבינרי‪:‬‬
‫"האמת היא כי הצבר הוא אחד הטיפוסים המפונקים ביותר שידעה הארץ‪ :‬קשה לתאר דור‬
‫אחר שלו סגדו ההורים בצורה דומה‪ ,‬כפי שסוגדים הורינו לדור ילידי הארץ‪"...‬‬

‫הלך רוח זה מתאפיין על ידי אובדן האמונה שהעתיד טמון בצברים‪ .‬זה אולי‬
‫ההבדל המהותי בין נערי שנות הארבעים והחמישים לבין הנערים ב‪ 30-‬השנים‬
‫האחרונות‪ .‬וכך גם בספרות ובתיאטרון הצבר הטוב והתם שאורי מ"הוא הלך‬
‫בשדות" מהווה לו אב טיפוס עדין מהלך על הבמות‪ ,‬אך הוא הופך למיעוט‪.‬‬
‫לצידו מופיעים צברים נוספים‪ ,‬לא ממש קיבוצניקים‪ ,‬חלקם חלושי דעת‪ ,‬חלקם‬
‫מפונקים ושחצנים‪ ,‬חלקם מעוררי התנגדות‪.‬‬