‫הפואטיקה‬

‫מאת אריסטו‬
‫(‪ 330‬לפנה"ס‪,‬‬
 ‫‪ ‬פילוסוף יווני בן המאה הרביעית (‪ 384-322‬לפנה"ס)‪.‬‬

‫‪ ‬בגיל ‪ 17‬הצטרף לבית ספר של אפלטון באתונה‪.‬‬

‫‪ ‬הקים בית ספר "הליקאון" שבו עסקו במחקר בפיזיקה‪,‬‬

‫קוסמולוגיה‪ ,‬מתמטיקה ורפואה‪.‬‬

‫‪ ‬היה מחנכו האישי של אלכסנדר מוקדון‪.‬‬

‫היה אריסטו?‬
‫מירבים‪.‬‬
‫‪ ‬כתב בנושאים מדעיים וספרותיים‬
‫‪ ‬מרבית יצירתו אבדה‪ .‬אריסטו הותיר חותם‬
‫‪ ‬כביר על התרבות המערבית‬
‫‪ ‬אחת התיאוריות הספרותיות החשובות ביותר שהגיעו אלינו‬
‫מהזמן העתיק‪.‬‬

‫‪ ‬אריסטו מגדיר בה את מרכיביה העיקריים של הטרגדיה‬

‫ומנתח את מאפייניהם‪.‬‬

‫‪ ‬אריסטו בוחן בה את אופן ארגון האירועים‪ ,‬את בניית‬

‫הדמויות‪ ,‬את השפה‪ ,‬את המופע ואת אופן השפעתה‬
‫על הקהל ואושרו (!)‪.‬‬

‫מהי הפואטיקה‬
‫‪" ‬הפואטיקה" נכתבה זמן קצר לאחר‬
‫תקופת השיא של הטרגיקונים היוונים‬
 ‫"הטרגדיה היא ייצוג אמנותי של פעולה נעלה‬
‫שבוצעה בשלמותה‪ ,‬בעלת שיעור הולם‪,‬‬
‫שלשונה המתובלת ייחודית לכל אחד ואחד‬
‫מהרכיבים שבחלקיה; ייצוג אמנותי של הנפשות‬
‫הפועלות בדרך מעשיהן ולא בדרך של סיפר‪,‬‬
‫אשר באמצעות חמלה ופחד מביא לטיהור‬
‫(קתרזיס) של רגשות אלה‪".‬‬
‫הגדרת הטרגדיה‬

‫אריסטו‪ ,‬פואטיקה‪ ,‬פרק ו'‬

 ‫אריסטו יוצר שתי דרכים לפירוק מבנה הטרגדיה‪:‬‬

‫א‪ .‬מיכלול חלקיה של הטרגדיה (כמו חלקי מנוע)‬

‫ב‪ .‬מהלך הטרגדיה (כיצד היא נפרשת בזמן‬

‫ההתרחשות)‪.‬‬

‫מיכלול הטרגדיה מול מבנה מהלך‬

‫הטרגדיה‬
 ‫(את מה מהעולם מייצגים על הבמה)‬ ‫* מושא הייצוג‬
‫‪ .1‬מארג הסיפור (העלילה)‬
‫‪ .2‬אופי (סך כל התכונות הנפשיות ומוסריות של הדמויות)‬
‫‪ .3‬מחשבה (תכונות אינטלקטואליות המתבטאות באמירות מפורשות של הדמויות)‬

‫(בעזרת אלו כלים המחזאי מייצג העלילה‪ ,‬הדמויות על אופיין‬ ‫* אמצעי הייצוג‬
‫ומחשבתן)‬
‫‪ .1‬סגנון (ההתבטאות באמצעות המילים‪ ,‬בחירתן בהתאם לז'אנר‪ ,‬לדמות המדברת ולמקום‬
‫במחזה)‬
‫‪ .2‬זמרה (הנעימה‪ ,‬הליווי המוסיקלי לדברי המקהלה‪ .‬עפ"י אריסטו זה החשובה שבאמצעי‬
‫מיכלול ‪ 6‬החלקים של הטרגדיה‬ ‫הלוואי של הטרגדיה‪.‬‬
 ‫* אופן הייצוג‬
‫‪ .1‬החיזיון (בלשון שלנו הכוונה כאן למימד של ההפקה הבימתית הקשרו בשחקנים‪,‬‬
‫בתלבושות‪ ,‬במסכות ובתפאורה‪ .‬אריסטו טוען שהמימד הזה הוא הנחות ביותר מבחינה‬
‫אומנותית ושייך לאומנותו של יוצר המסכות והאביזרים יותר מאשר לאומנות המחזאי‪.‬‬

‫את מה מייצגים (מארג הסיפור‪ ,‬אופי‪ ,‬מחשבה)‬

‫בעזרת מה מייצגים – הכלים של המחזאי (סגנון‪ ,‬זימרה)‬

‫מה נוצר – התוצר (החיזיון)‬

‫(המשך)‬ ‫מיכלול ‪ 6‬החלקים של הטרגדיה‬

‫אריסטו טוען שהטרגדיה מציגה מעבר מהצלחה לכישלון של הגיבור‬
‫הטראגי‪.‬‬

‫לטרגדיה מבנה פירמידה בעל ‪ 5‬שלבים אשר הקהל והגיבור עוברים‬

‫בהם במהלך הטרגדיה‪.‬‬

‫אדיפוס עובר ממלך נערץ‪ ,‬בריא וחוקר לאשם‪ ,‬גולה ועיוור‪.‬‬

‫מבנה מהלך הטרגדיה עפ"י אריסטו‬

 ‫‪ .1‬המרטיה (השגיאה הנוראית) אדיפוס החליט לעזוב ולא לחזור לבית הוריו‬
‫לאחר שקיבל נבואת זעם‬

‫‪ .2‬המעשה הנורא אדיפוס הרג את אביו על צומת שלוש הדרכים ונשא את אימו לאישה בתור‬
‫פרס על כך שפתר את חידת הספינקס‪.‬‬

‫‪ .3‬פריפטיה – ההיפוך‪ ,‬המעבר ההיפוך במחזה נעשה ע"י שלושת האנשים הללו‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫טירסיאס ‪ ,‬השליח מקורינטוס והרועה‪.‬‬

‫מבנה הטרגדיה‬ ‫להיפוך ישנם שני צדדים‪:‬‬

‫מפסיק את התקדמות הפעולה‪.‬‬

 ‫‪ ‬כל אחד מהאנשים הללו מוסר אינפורמציה שמשנה ב‪ 180‬מעלות את העלילה והתנהגות‬
‫הגיבורים‪.‬‬

‫היפוך ‪ -1‬אדיפוס ותרסיאס‪.‬‬

‫היפוך ‪ -2‬אדיפוס והשליח מקורינתוס‪.‬‬

‫היפוך ‪ -3‬אדיפוס והרועה‪( .‬שהיה גם העד לרצח וגם המשרת שלא הרגו כתינוק)‬

‫(המשך)‬ ‫מבנה הטרגדיה‬

 ‫אנאגנוריסיס – ההכרה‪ ,‬ההיוודעות המעבר הפתאומי מחוסר ידיעה לידיעה‬ ‫‪.4‬‬
‫כאשר מתברר לאדיפוס שהוא התינוק שנמסר לשליח מקורינתוס ולכן הוא בנם של ליוס ויוקסטה‪.‬‬

‫‪ .5‬פאתוס‪ ,‬קטסטרופה – מחזה הסבל הנורא לפי אריסטו‪ ,‬בלי סבל אין טרגדיה וסבל צריך להיות‬
‫נוכח בצורה מתמדת בטרגדיה‪ .‬ב"אדיפוס המלך" הסבל נמצא כבר מתחילתו בצורת המגפה‪ ,‬הסבל על רצח‬
‫המלך הקודם‪ .‬הסבל הגדול מתרחש כשאדיפוס מבין את אשר ביצע ושייסוריו ילוו אותו עד סוף ימיו‪.‬‬

‫(המשך)‬ ‫מבנה הטרגדיה‬

‫בפרק ט"ו כותב אריסטו הדמות בטרגדיה חייבת להיות בעלת ארבעה‬ ‫‪‬‬
‫היבטים‪:‬‬

‫‪ .1‬הדמות תהיה טובה‬ ‫◦‬

‫‪ .2‬עיקרון ההולמות‬ ‫◦‬

‫‪ .3‬עיקרון הדומוּת‬ ‫◦‬

‫‪ .4‬עיקרון העיקביות‬ ‫◦‬

‫תכונות הגיבור הטראגי עפ"י‬

‫אריסטו‬
 ‫טובה – בדיבור שלה‪ ,‬במעשים שלה (לדוגמא‪ ,‬אדיפוס מכריז שלא‬ ‫‪‬‬
‫ירפה מהחקירה)‬

‫הולמות – התאמה בין המאפיינים האובייקטיבים של חיים (גיל‪ ,‬מין‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫מעמד) לבין תווי האישיות‪.‬‬

‫הדומות – הדימיון בין הדמות שעל הבמה לבין מה שהקהל מכיר‬ ‫‪‬‬
‫מחייו‪( .‬שמלך יפעל וידבר כמלך)‬

‫העיקביות – כל האירועים והתכונות של הדמות חייבות להיות תואמות כל המחזה האחד את‬ ‫‪‬‬
‫השני‪.‬‬

‫היבטים בדמות‬
 ‫‪ ‬הגיבור הטרגי הרצוי‬

‫‪ ‬מוכרח לעבור מהצלחה לאי הצלחה‬

‫‪ ‬אדם שאינו מושלם אבל באופן בסיסי בעל אופי טוב‬

‫‪ ‬נפילתו לא מתרחשת בגלל פחיתות או רשעות‬

‫‪ ‬נפילתו באה כתוצאה מטעות שנובעת מאופיו (המרטייה‪,‬‬

‫הטראגי‬ ‫הגיבור‬
‫קרובות בגלל עודף‬ ‫תכונות‬
‫לעיתים‬ ‫טעות טרגית) וטעות בשיפוט‪.‬‬
‫בתכונה טובה‪.‬‬
 ‫הדמות הטראגית חייבת לפעול על פי ההכרח‬

‫או על פי ההסתברות‪ .‬מה שחייבת לעשות הדמות‬

‫על פי המרכיבים הבונים אותה ועל פי מה שהגיוני שיקרה‬

‫(אריסטו)‬ ‫לדמות כזאת בעולם‪.‬‬

‫הדמות הטראגית‬
 ‫‪ .1‬העלילה חייבת להיות שלמה (ראשית‪ ,‬אמצע‪ ,‬סיום)‬

‫‪ .2‬האירועים בעלילה חייבים לנבוע בהכרח מהאירוע‬

‫הקודם‪.‬‬

‫‪ .3‬האירוע בטרגדיה נובע מהקודם אך יוצר דבר חדש‪.‬‬

‫‪ .4‬הסיום חייב לא להיות מיקרי‪.‬‬

‫‪ .5‬אורך הטרגדיה נקבע על פי טבע‬

‫ברור‪.‬העלילה בטרגדיה‬
‫שיהיהשל‬
‫מאפיינים‬
‫העניין על מנת‬
‫אחדות העלילה – הייצוג האמנותי צריך להיות של פעולה‬ ‫•‬
‫שלמה‪.‬‬
‫מהפך – העלילה חייבת לתאר מעבר ממצב אחד למצב‬ ‫•‬
‫הפוך על פי חוקי ההסתברות וההכרח‪.‬‬
‫זיהוי – בעלילה חייב להיות רגע של מעבר מאי‪-‬ידיעה‬ ‫•‬
‫לידיעה‪.‬‬
‫סיבוך והתרה – העלילה חייבת להכיל אירועים הנשזרים‬ ‫•‬
‫זה בזה עד שמצליחים להתירם‪.‬‬

‫מרכיבים בסיסיים בעלילה‬

 ‫‪ ‬קתרזיס – זיכוך (נשימה לרווחה)‬

‫מושג שבאה לטהר זיכוך והיטהרות שעובר הצופה‬

‫במהלך הצפייה בטרגדיה‪.‬‬

‫התהליך להשגת הקתארזיס מתחיל בטעות שמבצע‬

‫הגיבור (ההמרטיה)‪ ,‬הצופה מרחם על הגיבור‬

‫הסובל‪ ,‬מזדהה איתו וסובל יחד איתו‪ .‬למעשה‪,‬‬

‫הקתארזיס‬
‫הצופה מתבונן פנימה לתוך נפשו שלו ומפחד מגורל‬

‫דומה לעצמו‪ .‬לכן‪ ,‬כאשר הגיבור נענש על הבמה ‪-‬‬

 ‫"הטרגדיה והקומדיה [‪ ]...‬נבדלות זו מזו בהבדל זה‪ ,‬שהרי‬
‫הקומדיה שואפת לייצג אנשים פחותים מאלה החיים כיום‪,‬‬
‫בעוד שהטרגדיה שואפת לייצג אנשים נעלים מהם‪".‬‬

‫(אריסטו‪" ,‬הפואטיקה" פרק ב')‬

‫סוף ‪....‬‬

‫הטרגדיה והקומדיה‬