‫אבי המאמינים‬

‫דמותו בראי ההגות לדורותיה‬

‫אגי המאמינים‬ ‫א‪1‬רהם‬
‫דמותו בראי ההגות לדורותיה‬

‫עורכים‬

‫משה חלמיש • חנה כשר • יוחנן סילמן‬

‫הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬רמת־גן‬

 ‫הספר יוצא לאור בסיוע‪:‬‬

‫הקתדרה לפילוסופיה יהודית ואתיקה ע׳׳ש אלטר וחיה שניווייס‬

‫הקרן ע״ש יוסף וסיל מייזר‬
‫הוועדה לקידום המחקר‪ ,‬אוניברסיטת בר״אילן‬
‫הקתדרה לחקר הקבלה עי׳ש הרב ד״ר א׳ שפרן‬

‫הדפסה שנייה‬
‫תשס׳׳ג — ‪2003‬‬

‫עיצוב העטיפה‪ :‬יצחק ביבס‬

‫ציור העטיפה‪ :‬״אברהם״‪ ,‬פיליפ רטנר‪ ,‬מוזיאון התנ״ך הישראלי‬

‫מסת״ב ‪ISBN 965-226-255-2‬‬

‫©‬
‫כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬רמת־גן‬

‫אין להעתיק ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני‪ ,‬מגנטי‬
‫או מכני)לרבות צילום‪ ,‬מיזעור והקלטה( ללא אישור בכתב מהמו״ל‬

‫נדפס בישראל — תשס״ב‬

‫דפוס ׳דף־נוי׳ בע״מ‪ ,‬ירושלים‬
 ‫תוכן העניינים‬

‫‪9‬‬ ‫פתח דבר‬

‫אביעזר רביצקי‬
‫‪11‬‬ ‫מבוא — העקדה והברית‪ :‬אברהם ובניו בהגות היהודית‬

‫העת העתיקה‬
‫אוריאל סימון‬
‫‪41‬‬ ‫אברהם המקראי — ברכת הניגודים‬
‫אדולפו רויטמן‬
‫‪47‬‬ ‫יהודית ה ‪ — 9-6‬מקור נשכח על ראשית חייו של אברהם‬
‫מיכאל מאך‬
‫‪59‬‬ ‫אברהם‪ ,‬הלומד הנצחי‪ ,‬לפי פילון‬
‫נעם זהר‬
‫‪71‬‬ ‫דמותו של אברהם וקולה של שרה במדרש בראשית רבה‬
‫מרסל דיבואה‬
‫‪87‬‬ ‫דמותו של אברהם בנצרות‬
‫ראובן פיירסטון‬
‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‪ :‬היבטים בפרשנות השיעית לניסיון העקדה‬
‫‪93‬‬
‫ימי הביניים‬
‫לאור מסורות היהדות‪ ,‬הנצרות והאסלאם הסוני‬
‫אליעזר שלוסברג‬
‫‪115‬‬ ‫למקומה של עקדת יצחק בפולמוסו של רס״ג נגד האסלאם‬
‫יוחנן סילמן‬
‫‪131‬‬ ‫דמותו של אברהם בספר הכוזרי בהקשריה השיטתיים‬
‫מאשה טורנר‬
‫‪143‬‬ ‫אברהם אבינו בהגותו של רמב״ם‬
‫רות בן־ מאיר‬
‫‪155‬‬ ‫אברהם בהגותו של רמב״ן‬
 ‫מיכאל צבי נהוראי‬
‫‪167‬‬ ‫עקדת יצחק כמוטיב מנחה בתודעתו הדתית של ר׳ חסדאי קרשקש‬
‫שאול רגב‬
‫מדרגת נבואתו של אברהם על פי רמבי׳ם‪ ,‬אברבנאל ור׳ אליעזר אשכנזי ‪177‬‬

‫העת החדשה‬
‫רפאל שוח״ט‬
‫אמונתו של אברהם אבינו בבית מדרשו של הגר״א‪:‬‬
‫‪193‬‬ ‫אמונה שכלית מול אמונה התגלותית‬
‫יהוידע עמיר‬
‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‪:‬‬
‫‪205‬‬ ‫אברהם ומשה במשנתו של רנ׳׳ק‬
‫יהודה גלמן‬
‫‪229‬‬ ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬
‫אהרן שאר־ י שוב‬
‫‪247‬‬ ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫‪265‬‬ ‫רבקה הורביץ‬

‫מנדלסון ושד׳׳ל והמודלים של דת בני נח ודת אברהם בהגותם‬
‫אפרים מאיר‬
‫פרשת עקדת יצחק במחשבתו הדיאלוגית של‬
‫‪281‬‬ ‫מרדכי מרטין בובר — בין קירקגור לחסידות‬
‫רון מרגולין‬
‫אברהם הרואה‪ :‬פירושו של מרדכי מרטין בובר‬
‫‪295‬‬ ‫לניסיונותיו של אברהם ומקורותיו הרעיוניים והחסידיים‬
‫אבינועם רוזנק‬
‫‪311‬‬ ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי לאור יחסו לאברהם ול״אבות״‬
‫חנה פשר‬
‫‪331‬‬ ‫״הבט נא השמימה״ — על ההגות היהודית בעקבות המדרשים‬

‫‪347‬‬ ‫זאב הרוי‬

‫ליבוביץ על האדם האברהמי‪ ,‬אמונה וניהיליזם‬
‫יאודה)ליאון( אשכנזי זי׳ל‬
‫‪353‬‬ ‫עקדת יצחק באור חדש‬
‫כל ה ה י ס ט ו ר י ה הגדולה מ ב ר י א ת העולם עד ר ד ת אבותינו למצרים‪,‬‬
‫אינה א ל א הרקע והמסגרת להצגת דמותו של אברהם״אבינו‪ ,‬שהוא‬
‫‪,‬‬
‫ה א ד ם ה מ א מ י ן ה ר א ש ו ן עליו מ ע י ד ה ה ת ו ר ה ב מ פ ו ר ש ‪ :‬״ ו ה א מ י ן ב ה ״‬
‫)טו‪/‬ו(‪ ,‬ו א ש ר מ מ נ ו מ ת ח י ל ה ה כ ר ת א ל ו ה י ם ע ל ־ י ד י ה א ד ם ‪.‬‬
‫ד ב ר ז ה כ ב ר ה ב ח י נ ו ו ח ש ו בו ר ב ו ת י נ ו ב ע ל י ה מ ד ר ש ‪ ,‬ה ל ו ק ח י ם א ת‬
‫ה פ ס ו ק ה א מ ו ר על א ד ם ־ ה ר א ש ו ן ‪ :‬״ ו י ב ר א א ל ה י ם א ת ה א ד ם ״ )א‪/‬כז(‬
‫ודורשים עליו‪ :‬׳בזכות א ב ר ה ם ש ה ו א ה א ד ם הגדול בענקים‪.,‬‬
‫כינוי ז ה ״ ה א ד ם ה ג ד ו ל ב ע נ ק י ם ״ )יהושע‪ ,‬יד‪/‬טו(‪ ,‬א מ ו ר ב מ ק ר א‬
‫על א ב י מ ש פ ח ת ה ע נ ק י ם שהיו מ מ י ס ד י חברון ה ק ד מ ו נ י ם ‪ ,‬ונקראו‬
‫כ ך מ ש ו ם ה י ו ת ם ר מ י ־ ק ו מ ה ובעלי מ י ד ו ת גוף ג ד ו ל ו ת מ ן ה מ ק ו ב ל ‪,‬‬
‫ו ה מ ד ר ש מ י ס ב ב י ט ו י ז ה על א ב ר ה ם ־ א ב י נ ו מ ש ו ם מ י ד ו ת ה ר ו ח שלו‪,‬‬
‫ומשום היותו גם הוא מתושבי חברון הקדמונים‪...‬‬
‫‪...‬ולפי ש א י ן ע נ י נ ה ש ל ה ת ו ר ה א ל א ה א מ ו נ ה ‪ ,‬כ ל ו מ ר ה כ ר ת ה א ד ם‬
‫‪,,‬‬
‫שהוא‬ ‫א ת מ ע מ ד ו לפני ה‪ .,‬ב מ ו ב ן ז ה ניתן ל ו מ ר על ח ו מ ש ״ ב ר א ש י ת‬
‫׳ספר א ב ר ה ם ‪/‬‬
‫עוד מ ע י ד ה ה ת ו ר ה על א ב ר ה ם בחוזרו מ מ ע ש ה העקידה‪ ,‬ובמפורש‬
‫‪,,‬‬
‫)כב‪/‬יב(‪ ,‬ו כ א ל ף‬ ‫מפי הגבורה‪ :‬״כי ע ת ה ידעתי כי־יךא א ל ה י ם אתה‬
‫‪,‬‬
‫־‪ -‬״ א ב ר ה ם‬ ‫ש נ י ם מ א ו ח ר י ו ת ר מ ע י ד עליו ישעיהו ה נ ב י א ב ש ם ־ ה‬
‫א ן ז ב י ״ )מא‪/‬וז(‪.‬‬
‫ל א נ א מ ר על ש ו ם א י ש י ו ת‬ ‫ר א ו י ל צ י י ן כ י ת ו א ר נ כ ב ד ז ה ש ל אוהב״ה׳‪,‬‬
‫אחרת במקרא‪.‬‬

‫פרופ‪ ,‬ישעיהו ליבוביץ‪,‬‬

‫שבע שנים של ש י ח ו ת על פ ר ש ת השבוע‪,‬‬
‫י ר ו ש ל י ם ת ש ״ ס ‪ ,‬ע מ ‪ ,53 ,‬פ ת י ח ה ל פ ר ש ת ״ ל ך ל ך ״‬
‫אברהם אבי המאמינים‬
‫דמותו בראי ההגות לדורותיה‬
 ‫רבר‬ ‫פתח‬

‫קובץ זה כולל מבחר מאמרים המבוססים על הרצאות שנישאו בכינוס שיוחד לעיון‬
‫באמונתו של אברהם ונערך באוניברסיטת בר־אילן בשנת תשנ״ז‪ .‬בהרצאות הוצגה דמותו‬
‫של אברהם באספקלריה של השקפות עולם מגוונות‪ .‬המדרש כינהו ״ראש אמנה״)שהש״ר‬
‫ד(‪ ,‬ואכן הוא נעשה ל״ראש לכל בעלי אמונה״)ר״י אלאשקר‪ ,‬מרכבת המשנה לאבות‬
‫ו ט( — היהודים‪ ,‬הנוצרים והמוסלמים‪ .‬בדומה לכך גם נתפרש כינויו האחר‪ :‬״ולפי‬
‫שהיה אברהם ראש להם ]= לאבות[ וראש האמונה והיחוד לכך קראו הכתוב ׳ראש צורים׳‬
‫)במד׳ כג ‪(9‬״ )רבנו בחיי בפירושו על אתר(‪ .‬ואכן‪ ,‬מאז צרו אותו כראש וראשון למתבוננים‬
‫בעלי הראייה המיסטית מחד גיסא ולאנשי התבונה התאולוגית והראיה הרציונלית מאידך‬
‫גיסא‪ .‬בין כך ובין כך תקוותנו כי האספקלריות שלפנינו תהיינה מאירות‪.‬‬
‫תודתנו נתונה לכל מי שסייע בידינו להוציא את הקובץ לאור‪ :‬לכותבים‪ ,‬שליטשו‬
‫את הרצאותיהם בהתאם להנחיותיהם של הקוראים־המבקרים אשר יבורכו באלמוניותם ן‬
‫לעורך הלשוני מר אברהם בן־אמתי‪ ,‬ששקד על ניכוש קוצים והעיר הערות מלומדות‪.‬‬
‫תודתנו להוצאת אוניברסיטת בר־אילן על עובדיה‪ ,‬ובמיוחד למנהלת לשעבר גב׳ מרים‬
‫דרורי‪ ,‬למנהלת הנוכחית גב׳ מרגלית אבישר ולגב׳ ענת גל על עזרתן הממושכת והברוכה;‬
‫למי שסייעו ותרמו לעריכת הכינוס‪ :‬פרופ׳ יהודה פרידלנדר אשר כיהן כרקטור‪ ,‬ופרופ׳‬
‫רות רייכלברג הריקנית דאז‪ ,‬ולקתדראות ולקרנות אשר במימונן ספר זה רואה אור‪ .‬לכל‬
‫אחד מהם ייאמר‪ :‬״ףתן לך את בךכת אברהם״)בר׳ כח ‪.(4‬‬

‫העורכים‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫מבוא‬
‫העקדה והברית‪ :‬אביהם ובניו בהגות היהודית‬

‫האב ובניינו‬
‫״אברהם אבי המאמינים״ — האומנם? האם אין כינוי זה של אברהם העברי מטה‬
‫מראש את כף המאזניים לצדה של התפיסה הנוצרית)הפאולינית( בשאלת דמותו של אבי‬
‫האומה ובשאלת מהותם של החיים הדתיים ? האם אין הוא מעניק בכורה לאמונות ודעות‪,‬‬
‫להשקפות והרגשות‪ ,‬על פני המעשים והפעולות‪ ,‬על פני אורחות החיים וההתחייבות‬
‫הדתית הממשית? במילים אחרות‪ :‬האם אברהם הוא אבי המאמינים)״והאמין בה׳ ויחשבה‬
‫לו לצדקה״( או אבי המקיימים )״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬
‫ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״(?‬
‫קולה של שאלה זו מהדהד שוב ושוב בין דפיו של ספר זה‪ .‬כבר במאמר הפותח‬
‫הדגיש אוריאל סימון‪ ,‬כי לפי פשוטו של מקרא אברהם איננו אבי האמונה באל אחד‪ .‬ספר‬
‫בראשית רואה את אמונת הייחוד כנחלתם של בני הדורות שקדמו לאברהם )ובראשם‬
‫אדם ונח(‪ ,‬ואיננו מייחס להם שום תופעה של עבודת אלילים‪ , .‬לעומת זאת הספר מדגיש‬
‫מאוד את חטאם של בני הדורות הראשונים ואת השחתת דרכם‪ .‬מורשתו של אברהם לא‬
‫הוצגה אפוא כניגודה של האלילות‪ ,‬אלא בניגודם הישיר של החמס והחטא‪ .‬במקביל לכך‬
‫גם הדרך שהנחיל אברהם לבניו עומדת כולה על חיובים ו״מצוות עשה״‪ :‬לך לך‪ ,‬קח‬
‫נא‪ ,‬צדקה ומשפט‪ ,‬ברית מילה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬דמותו של אברהם אבינו כמנתץ אלילים‪ ,‬או כפילוסוף מונותאיסטי החוקר‬
‫את סודות הבריאה‪ ,‬היא בעיקרה יצירתם המדרשית של חז״ל ושל מחברי הספרות‬
‫האפוקליפטית והספרות ההלניסטית היהודית‪ .‬אולם יצירה מדרשית זו לא דחקה מפניה‬
‫את דמותו המקראית של אברהם‪ .‬יתר על כן‪ :‬גם בעת העתיקה וגם בימי הביניים התקיימה‬
‫נטייה גלויה של חכמי ישראל לשים דגש חזק על המעשה הדתי בחיי אברהם‪ ,‬או‪ ,‬לפחות‪,‬‬
‫לצייר את מפעלו כחיבור אורגני בין עיון למעשה‪ .‬במקרים רבים נעשה הדבר ביודעין‬
‫מתוך מגמה פולמוסית מכוונת‪ :‬תחילה כנגד היהודים המתייוונים ויחסם אל המצוות‪,‬‬
‫ולאחר מכן כנגד ההשקפה הנוצרית שהנמיכה את קומתו של אברהם בעל המעשה וברית‬

‫ראו באחרונה י׳ ליבס‪ ,‬תורת היצירה של ספר יצירה‪ ,‬תל אביב תשס״א‪ ,‬עמי ‪.80‬‬ ‫‪1‬‬

‫]‪[11‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫הבשר מפני קומתו של אברהם איש האמונה והבשורה‪ 2.‬הנה כי כן‪ ,‬בתקופות שונות נדרשו‬
‫המחברים היהודים לחזור ולבסס את התפיסה המסורתית שקבעה את זהותם העצמית‪.‬‬
‫לאמור‪ :‬האב המקראי הפרדיגמטי איננו אביו של פאולוס‪ ,‬כי אם אביו של רבי עקיבא;‬
‫אברהם העברי לא הניח את המסד לדוגמות של הכנסייה‪ ,‬אלא לתרי״ג מצוותיה של‬
‫היהדות‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬כלום אפשר להעמיד מספר ציוויים הרואיים‪ ,‬חד־פעמיים‪ ,‬כפי שנצטווה אברהם‪,‬‬
‫בתור אב־טיפוס של חיי תורה ומצוות‪ ,‬בתור דגם קדמון של סיני? אם ״אומתנו בני‬
‫ישראל אינה אומה אלא בתורותיה״‪ 3,‬תורה שבכתב ותורה שבעל־פה‪ ,‬האומנם אפשר‬
‫לראות באברהם את אביה של אומה זו? אנו עומדים כאן בפני קושי ידוע ומוכר בתולדות‬
‫התרבות‪ :‬האם סיפורי קדומים עילאיים מסוגלים לשמש פרדיגמה ואב־טיפוס עבור תופעה‬
‫היסטורית קיבוצית וממוסדת? באיזה מובן יש בכוחם להניח תשתית נורמטיבית לדורות?‬
‫במילים אחרות‪ :‬אם אב משמעו גם מופת לחיקוי‪ ,‬אם הבנים קרואים להלך בדרכי האבות‪,‬‬
‫האם הסיפור האברהמי מציג דרך כזאת ליהודי ההיסטורי הראלי‪ ,‬בניין אב לבני ישראל‬
‫ולתורת משה?‬
‫שאלה זו ניתנת להמחשה אקטואלית בעקבות הקריאה בכתביו של ישעיהו ליבוביץ‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬כפי שכתב זאב הרוי בספר שלפנינו‪ ,‬ליבוביץ מצא בדמותו של אברהם‬
‫אבינו את הביטוי הצרוף של אהבת השם ועבודת השם לשמה‪ .‬״עמידתו של העברי‬
‫הראשון בנסיון העקידה״ ‪ 4‬הייתה בעיניו הגילום המובהק של הנאמנות לצו הדתי‪ ,‬צו‬
‫תובעני וטוטלי שאמור לבטל מפניו עולם ומלואו ולשלול את כל ערכי האדם‪ ,‬מחשבותיו‬
‫והרגשותיו‪ .‬אין פלא אפוא כי ליבוביץ הציב את הסמל של העקדה אל מול הסמל של‬
‫הצלב‪ ,‬כביטוי עמוק של הפער בין שתי דתות יריבות‪ .‬בסיפור העקדה‪ ,‬סמלה של הדת‬
‫היהודית התאוצנטרית‪ ,‬האדם נכון להקריב את בנו ואת ערכיו לשם עבודת האל; ואילו‬
‫בסיפור הצליבה‪ ,‬סמלה של הדת הנוצרית האנתרופוצנטרית‪ ,‬האל הוא שאמור להקריב‬
‫את בנו למען האדם‪ .‬משמע‪ ,‬לא רק שאברהם )או יצחק( איננו בבחינת ״פרוטו־ישוע״‪,‬‬
‫כפי הסברה הנוצרית‪ ,‬אלא‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אברהם אבינו הוא שמגלם את האידאל הדתי היהודי‬
‫הספציפי במלוא ייחודו‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬מצד שני‪ ,‬הרי ישעיהו ליבוביץ הוא האיש ששקד ללא לאות‪ ,‬יותר מכל הוגה‬
‫אחר‪ ,‬להדגיש דווקא את אופייה המוסדי והתקנתי של דת ישראל‪ :‬לא דת של ״המומנטים‬
‫החגיגיים בחיים‪ ,‬שאינם אלא מומנטים חולפים״‪ ,‬אלא ״דת של השיגרה האפורה של‬
‫מעשי יום־יום וחיי יום־יום״‪ ,‬דת של החיים הפרוזאיים‪ ,‬שעשתה את המצוות המעשיות‬
‫ל״אינסטיטוציות״ שלה‪ .‬וכך כתב ליבוביץ במאמר המכונן של משנתו הדתית )״מצוות‬
‫מעשיות״(‪:‬‬
‫האינסטיטוציות האלה — המצוות המעשיות — הן הן לגבי היהדות הדת עצמה‪,‬‬
‫ואין היא קיימת כלל מחוץ לאינסטיטוציות הללו‪ ...‬אין דת ההלכה להוטה אחרי‬

‫ד׳ רוקח‪ ,‬״הפולמוס בין יהודים לנוצרים על הבהירה״‪ ,‬בתוך ש׳ אלמוג ומי הד )עורכים(‪ ,‬רעיון‬ ‫‪2‬‬
‫הבחירה בישראל ובעמים‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬עמי ‪ 83‬ואילך‪.‬‬
‫רב סעדיה גאון‪ ,‬אמונות ודעות ג‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫י׳ ליבוביץ‪ ,‬״הרמב״ם — האדם האברהמי״‪ ,‬בטרם ריא )תשט״ו(‪ ,‬עמי ‪.21‬‬ ‫‪4‬‬

‫]‪[12‬‬
 ‫מבוא‬

‫הגילויים האפיזוריים של חריגה משיגרה יום־יום‪ ,‬אחרי המומנטים החגיגיים בחיים‬

‫‪ ...‬ההלכה אינה סומכת על ההתעוררות של החוויה הדתית ואינה מחשיבה את‬
‫הדחף הנפשי המביא לידי מעשים יוצאים מן הכלל‪ .‬היא שואפת להעמיד את‬
‫המעשה הדתי — גם את גילוייו העליונים — על הנוהג הקבוע של עשיית חובה‬
‫‪5‬‬
‫‪ ...‬מצוות מעשיות כאורח־חיים‪ ,‬כצורה קבועה ופרמאננטית של קיום האדם‪.‬‬
‫האם הפרדיגמה של היהדות אמורה אפוא להתגלם בדרך חיים ״קבועה ומתמדת״‪ ,‬בחיים‬
‫פרוזאיים לפי תורת משה ומוסדותיה של ההלכה‪ ,‬או שמא במחווה ״אברהמית״ חריגה‬
‫של ״גבורה אמונית עילאית״ מחוץ לחיי תורה ומצוות? כלום מקרה הוא‪ ,‬כי למרות‬
‫המרחק הגדול שבין דת ההלכה לדתו של קירקגור יכול היה גם האחרון לעשות את‬
‫אברהם של העקדה לסמל הנעלה של אמונתו הנוצרית?‪ 6‬כמובן‪ ,‬ליבוביץ עצמו היה דוחה‬
‫מעליו את הקושיות האלה‪ .‬שהרי מנקודת ראותו היהדות אינה עומדת על תוכן ומהות‬
‫אלא על עצם המחווה של הציות וההיענות לצו‪ ,‬על עצם המחויבות הדתית והעמידה‬
‫לפני ה׳‪ .‬אשר על כן‪ ,‬אף כי אברהם לא קיים תרי״ג ואף כי דרך החיים של היהודי הראלי‬
‫אינה כוללת עקדה‪ ,‬הרי עצם המחווה התאוצנטרית המשותפת לשניהם היא שעושה את‬
‫העקדה לדגם מכונן של עבודת השם בכל דור‪ ,‬והיא שעושה כל מצווה ומצווה ל״אחד‬
‫משישים לעקידה״‪ 7 .‬עם זאת עדיין הספק עומד בעינו‪ ,‬האומנם בזאת נסגר הפער בין‬
‫״אינסטיטוציה״ להרואיקה‪ ,‬בין ״פרוגרמה״ ממוסדת למעשה יחידאי‪ .‬על אחת כמה וכמה‬
‫לגבי הרוב המכריע של חכמי ישראל הנדונים בספר זה‪ ,‬שלא ניאותו להעמיד את התוכן‬
‫היהודי כולו על ההתחייבות הדתית לבדה‪.‬‬
‫זה הוא הפער שחז״ל ניסו למלא בדברי אגדה‪ :‬״מצינו שעשה אברהם אבינו את‬
‫כל התורה כלה עד שלא נתנה״ )קידושין ד‪ ,‬יד(; ״קיים אברהם אבינו אפילו עירובי‬
‫תבשילין‪ ,‬שנאמר ]וישמר משמרתי מצותי חקותי[ ותורתי‪ ,‬אחת תורה שבכתב ואחת תורה‬
‫שבעל פה״ )יומא כח ע״ב(‪ 8.‬חכמים שרטטו אפוא את קלסתר פניו של אברהם העברי‬
‫כאחד משלומי אמוני ישראל בדורות המאוחרים‪ .‬הווי אומר‪ :‬כשם שהבנים נדרשים להלך‬
‫בדרכי אביהם‪ ,‬כן גם דמותו של האב נבנית מחדש לפי דמותם של הבנים‪ .‬כשם שהאומה‬
‫איננה אומה מבלי התורה הכתובה והמסורה‪ ,‬כך גם האב איננו אב מבלי התורה הכתובה‬
‫והמסורה‪ .‬רק כך יוכל האב לחרוג מן הביוגרפיה הפרטית שלו ולצאת אל ההיסטוריה‬
‫הקיבוצית הממשית של האומה‪.‬‬

‫הנ״ל‪ ,‬יהדות‪ ,‬עם יהודי ומדינת ישראל‪ ,‬ירושלים תשל״ו‪ ,‬עמי ‪ .22-14‬ליבוביץ כתב זאת סמוך‬ ‫‪5‬‬
‫לדבריו הנ״ל על העקדה מול הצלב י השוו הנ״ל‪ ,‬אמונה‪ ,‬היסטוריה וערכים‪ ,‬ירושלים תשמ״ב‪,‬‬
‫עמי ‪.58‬‬
‫א׳ שגיא )שוייצר(‪ ,‬״נסיון העקידה — עיון משווה בהגותם של קירקגור וליבוביץ״‪ ,‬דעת ‪23‬‬ ‫‪6‬‬
‫)תשמ״ט(‪ ,‬עמי ‪.124‬‬
‫י׳ ליבוביץ‪ ,‬יהדות‪ ,‬עם יהודי ומדינת ישראל‪ ,‬ירושלים תשל״ו‪ ,‬עמי ‪.330 ,23‬‬ ‫‪7‬‬
‫למקבילות ראו א״א אורבך‪ ,‬חז״ל‪ :‬אמונות ודעות‪ ,‬ירושלים תשל״א‪ ,‬עמי ‪.283-281‬‬ ‫‪8‬‬

‫]‪[13‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫אבי המייחדים‬
‫ברם רוב ההוגים הדתיים לא נענו למסורת אגדית זו ולא קיבלו אותה כפשוטה‪ .‬כפי‬
‫שניווכח לדעת קצתם בחרו להתעלם ממנה‪ ,‬קצתם העניקו לה משמעות סימבולית או‬
‫טיפולוגית‪ ,‬וקצתם העדיפו לנטרל אותה באמצעות פירוש ספיריטואלי‪ .‬אלו ואלו נדרשו‬
‫אפוא להציע גישות חדשות כדי לאתר את מקומו של אברהם בנקודת הראשית של‬
‫ההיסטוריה‪ .‬מחברי המאמרים בספר שלפנינו נגעו בהשקפות אלה מכיוונים שונים‪ .‬אנסה‬
‫להקדים לדבריהם מתווה של ההשקפות המסורתיות השונות שפותחו בשאלה זו‪ ,‬תוך‬
‫הסתמכות על הניסוחים השיטתיים של ההוגים היהודים בימי הביניים‪.‬‬
‫הגישה האחת‪ ,‬שדובריה הראשיים היו הרמב״ם ותלמידיו‪ ,‬הכתירה את אברהם בתור‬
‫אבי האנושות המונותאיסטית — ״אב המוץ גויים״ — אך לא בתור האב המייסד של דת‬
‫המצוות ועם הבחירה‪ .‬לפי השקפה זו אברהם הוא ״עמודו של עולם״ ומורה דרך בכוח‬
‫לכל באי עולם; הוא מייצג את האפשרות התאורטית של זיקה אנושית אוניברסלית אל‬
‫‪9‬‬
‫האלוהים שלא באמצעות חוקים ומשפטים סדורים וללא קשר אורגני לעדה או אומה‪.‬‬
‫אברהם הגיע אל אלוהיו בדרך החקירה והתבונה; והרי התבונה מעצם טבעה איננה‬
‫פרטיקולרית אלא כללית‪ ,‬אינה ישראלית אלא אנושית‪ .‬לפיכך לא די שאברהם אינו‬
‫מחוקק ואינו חי חיי חוק‪ ,‬אלא אף הציוויים המוגדרים שנצטווה בהם — שהצטיירו‬
‫במסורת כיסודות מכוננים של עם ישראל — לא נדונו בכתבי הרמב״ם בהקשר של‬
‫הייחוד העברי‪ ,‬אלא בראש ובראשונה בזיקה לשליחותו האוניברסלית של אברהם‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬לגבי עקדת יצחק‪ ,‬שלא הובלטה בדברי הרמב״ם כנקודת ראשית בתולדות‬
‫ישראל אלא בתולדות הפצתה של האמונה המונותאיסטית בקרב האנושות‪ :‬״ובאמת היה‬
‫ראוי שיהיה זה העניץ על יד אברהם וביצחק‪ ,‬רצוני לומר — העקידה‪ ,‬כי אברהם אבינו‬
‫הוא אשר התחיל להודיע היחוד ולקים הנבואה ולהשאיר זה הדעת אחריו תמיד ולמשוך‬
‫בני אדם אליו״‪ 10.‬ועוד יותר מזה ניכר הדבר לגבי מסעו של אברהם לארץ כנען; לפי‬
‫הרמב״ם לא נועד המסע לייסד עדה אתנית גדורה ולייחד לה גבולות‪ ,‬אלא‪ ,‬אדרבה‪,‬‬
‫להתפשט ולהתרחב על פני כל באי עולם‪:‬‬
‫]אברהם[ התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה‬
‫אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד‪ ,‬והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר‬
‫ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען‪ ,‬והוא קורא‪ ,‬שנאמר‪ :‬״ויקרא שם בשם‬
‫ה׳ אל עולם״‪ .‬וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו‪ ,‬היה מודיע‬
‫לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת‪ ,‬עד שנתקבצו אליו אלפים‬
‫‪11‬‬
‫ורבבות‪ ,‬והם אנשי בית אברהם‪.‬‬
‫הדרמה האנושית הגדולה שאפפה את עלייתו של אברהם לארץ כנען הזניחה אפוא‬
‫לחלוטין את היסוד השבטי או ״הלאומי״‪ .‬אברהם עשה את ה א ח לנקודת ציר במהלך‬

‫ד׳ הרטמן‪ ,‬הרמב״ם‪ :‬הלכה ופילוסופיה‪ ,‬תל אביב תש״ם‪ ,‬עמי ‪.62-58‬‬ ‫‪9‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬מורה הנבוכים ג‪ ,‬כד )בתרגומו של ר׳ שמואל אבן תבון‪ ,‬מהדורת יהודה אבן שמואל‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫ירושלים תשמ״ז; וכן להלן בכל הציטוטים(‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות עכו״ם א‪ ,‬ג‪ .‬ההדגשות במובאה זו ובמובאות שלהלן נוספו על ידי)א״ר(‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫]‪[14‬‬
 ‫מבוא‬

‫ייעודי כלל־אנושי‪ ,‬מ ע ב ר לגדרים ש ל קרבת דם ו מ ו צ א עם‪ .‬כדי ל ה ב ל י ט א ת מ ג מ ת ו‬

‫ה מ י ו ח ד ת ש ל ה ר מ ב ״ ם ד י ל ה ע מ י ד מ ו ל ה א ת ה ג י ש ה ה ח ל ו פ י ת ש נ ק ט ר׳ י ה ו ד ה ה ל ו י‬
‫באותה ש א ל ה ע צ מ ה ואת ה ת פ ק י ד המנוגד שהועיד הוא ל מ פ ג ש ה א ב ר ה מ י עם א ‪ p‬כנען‬
‫— ל א ת פ ק י ד ש ל ה ר ח ב ה ו ה פ צ ה א ל א ש ל ה ב ד ל ה ובררה בין ה ב ר י ו ת ‪ ,‬בין ע ם ה ס ג ו ל ה‬
‫) ה פ ו ט נ צ י א ל י ( ובין ה ק ל י פ ה ה א נ ו ש י ת ה כ ל ל י ת ‪:‬‬

‫כ ך ה י ה א ב ר ה ם ס ג ו ל ת ע ב ר ו ת ל מ י ד ו ‪ ,‬ו ע ל כ ן נקרא ע ב ר י ‪ . . .‬ש כ ן נ פ ל ו ל ו ב י ר ו ש ה‬

‫א ר צ ו ת ה א ק ל י מ י ם ה נ ו ח י ם ‪ ,‬ש ב א מ צ ע י ת ן נ מ צ א ה ארץ ח מ ד ה ‪ ,‬ארץ כ נ ע ן ‪ . . .‬ו ס ג ו ל ת‬
‫א ב ר ה ם מ ב י ן בניו ה י ה י צ ח ק ‪ ,‬ו ל כ ן ש י ל ח א ב ר ה ם א ת כ ל בניו ה א ח ר י ם מ ן ה א ר ץ‬
‫ה מ י ו ח ד ת ה ה י א ‪ ,‬א ר ץ כנען‪ ,‬ו א ו ת ה י ח ד ל י צ ח ק ‪ .‬ו ס ג ו ל ת י צ ח ק ה י ה י ע ק ב ‪ ,‬ו ל כ ן‬
‫‪,2‬‬
‫ה ו ר ח ק ע ש ו א ח י ו מ ן ה א ‪ p‬ה ה י א ‪ ,‬כי י ע ק ב ל ב ד ו נ מ צ א ראוי ל ה ‪.‬‬

‫כ מ ו ב ן ‪ ,‬ה מ ר ח ק בין א ב ר ה ם ש ל ר י ה ״ ל ל א ב ר ה ם ש ל ה ר מ ב ״ ם אינו מ צ ט מ צ ם ל ש א ל ה‬

‫‪13‬‬
‫כך‪ ,‬ל מ ש ל ‪ ,‬ל פ י ר י ה ״ ל ג י ל ה א ב ר ה ם‬ ‫זו‪ .‬ה ו א מ ש ת ר ע ע ל פ נ י ש ד ו ת ר ח ב י ם בהרבה‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ואילו לפי‬ ‫את אלוהיו בדרך של התנסות נבואית על־שכלית‪ ,‬״בחוש‪ ,‬לא לפי היקש״;‬
‫ה ר מ ב ״ ם השיג אברהם א ת אלוהיו בדרך ש ל חקירה ש כ ל י ת ו ב ד ע ת אנושית‪ ,‬״ ה ת ח י ל‬
‫‪,5‬‬
‫לפי‬ ‫ל ח ש ו ב ביום ו ב ל י ל ה ‪ ...‬ע ד ש ה ש י ג דרך ה א מ ת ו ה ב י ן ק ו ה צ ד ק מ ת ב ו נ ת ו ה נ כ ו נ ה ״ ‪.‬‬
‫ר י ה ״ ל נ ו ע ד א ב ר ה ם ע ם א ל ו ה י ו ב ע ק ב ו ת י ז מ ה ע ל י ו נ ה וגילוי ש מ י מ י ש פ נ ה כ ל פ י מ ט ה ‪,‬‬
‫ואילו לפי ה ר מ ב ״ ם אברהם הוא היוזם האוטונומי‪ ,‬הוא אשר ח י פ ש אחר אלוהיו בכוונו‬
‫א ת פ נ י ו כ ל פ י מ ע ל ה ‪ .‬י ת ר ה מ ז א ת ‪ :‬א ב ר ה ם ש ל ר י ה ״ ל איננו פררץ דרך ואיננו מ ה פ כ ן ‪.‬‬
‫הוא מייצג חוליה אורגנית ברצף ש ל מסורת אבות ו ש ל ה ה ת ג ל ו ת ה מ ת מ ש כ ת מ א ז אדם‬
‫ה ר א ש ו ן ‪ .‬מ ה ש י ד ע ה ו א כ ב ר י ד ע ו א ח ר י ם לפניו‪ ,‬ו ה ר ב ה מ מ ה ש ל י מ ד ה ו א כ ב ר ק ד מ ו‬
‫ו ל י מ ד ו ה ו א ב ו ת י ו זקניו‪ :‬ה ו א ״ ה י ה ת ל מ י ד ל א ב י אביו‪ ,‬ל ע ב ר ‪ .‬ג ד ו ל ה מ ז א ת ‪ ,‬ה ו א ה כ י ר‬
‫‪,6‬‬
‫אברהם צמח‬ ‫גם א ת נ ח ‪ ,‬כי ה ע נ י ן ה א ל ו ה י נ מ ש ך א צ ל ם מ א ב ו ת א ב ו ת א ל בני ב נ י ם ״ ‪.‬‬
‫א פ ו א צ מ י ח ה ט ב ע י ת מ ת ו ך מ ו ר ש ת ז א ת ‪ .‬א ך ל א כן ה י י ת ה ד ר כ ו ש ל א ב ר ה ם ש ל ה ר מ ב ״ ם ‪.‬‬
‫אברהם זה היה ה מ ה פ כ ן הגדול‪ ,‬ה א י ש שקרא תיגר ע ל מסורת אבות ויצא לנתץ א ת כל‬
‫ת ר ב ו ת ה א ד ם ב ת זמנו? ״ ל א ה י ה ל ו מ ל מ ד ו ל א מ ו ד י ע דבר‪ ,‬א ל א מ ו ש ק ע ב א ו ר כ ש ד י ם‬
‫‪,7‬‬
‫אברהם הוא‬ ‫בין ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם ה ט פ ש י ם ‪ ,‬ו א ב י ו ו א מ ו ו כ ל ה ע ם ה ם ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם ״ ‪.‬‬

‫ריה״ל‪ ,‬ספר הכהרי א‪ ,‬צה )בתרגומו של יהודה אבן שמואל‪ ,‬תל אביב תשל״ג; וכן להלן‬ ‫‪12‬‬
‫תמיד(‪ .‬השוו שם‪ ,‬ב‪ ,‬יד‪.‬‬
‫חנה כשר‪ ,‬״ההתמקדות ביחיד או ביחד‪ :‬עיון משווה בין ר׳ יהודה הלוי ובין הרמב״ם״‪ ,‬עיון‬ ‫‪13‬‬
‫ל ז ) ת ש מ ״ ט ( ‪ ,‬עמי ‪ ;247-238‬עמירה ערן‪ ,‬״תפישת ה׳חרם׳ אצל הרמב״ם וריה״ל״‪ ,‬טורא ר‬
‫)תשנ״ד(‪ ,‬עמי ‪.145-117‬‬
‫הכוזרי ד‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪14‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות עכו״ם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫הכוזרי א‪ ,‬צה‪.‬‬ ‫‪16‬‬
‫ראו בראשית רבה‪ ,‬פרשה סא‪ :‬״אב לא למדו ורב לא היה לו״‪ .‬לשורשי המחלוקת בספרות חז״ל‬ ‫‪17‬‬
‫ראו אורבך‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ .282-281‬על היקפה של המחלוקת בין ריה״ל לרמב״ם ראו א׳ רביצקי‪,‬‬
‫״על דמות המנהיג במחשבה היהודית״‪ ,‬בתוך דמות המנהיג הריאלי והאידיאלי‪ ,‬פרסומי חוג‬
‫בית הנשיא לתנ״ך ולמקורות ישראל‪ ,1 ,‬ירושלים תשנ״ה‪ ,‬עמי ‪.44-42‬‬

‫]‪[15‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫הדגם ש ל ה א ד ם האוטונומי‪ ,‬ה מ ע צ ב את ע צ מ ו מ ח ד ש ללא ת ל ו ת ב ח ב ר ה או במורשה‪.‬‬

‫ה נ ה כי כן‪ ,‬גם ה פ ע ר ש ע מ ד נ ו ע ל י ו ל מ ע ל ה ‪ ,‬בין מ ש י מ ת ה צ מ צ ו ם ו ה ה ב ד ל ה ש א ל י ה‬
‫ק ר א ר י ה ״ ל א ת א ב ר ה ם ובין מ ש י מ ת ה ה פ צ ה ו ה ה ר ח ב ה ש א ל י ה ק ר א א ו ת ו ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬גם‬
‫פער זה הוא פועל יוצא ש ל ה ה ב ד ל י ם העקרוניים שבין שתי השיטות‪.‬‬
‫א ו ל ם ‪ ,‬ב א ו פ ן פ ר ד ו ק ס ל י ‪ ,‬בעניין מ כ ר י ע א ח ד שני ה ח כ מ י ם מ ש י ק י ם ז ה ל ז ה ב ד ע ו ת י ה ם ‪.‬‬
‫ש נ י ה ם כ א ח ד אינם מ צ י ג י ם א ת א ב ר ה ם ה ע ב ר י כ א ב ה מ ו ב ה ק ש ל ה א ו מ ה ה י ש ר א ל י ת ‪.‬‬
‫מנקודת ראותו ש ל ריה״ל אברהם אמנם נחל והנחיל‪ ,‬ל מ ד ולימד‪ ,‬אולם הוא לא חולל את‬
‫״ ס ג ו ל ת י ש ר א ל ״ וגם ל א פ ת ח א ת ת ו ל ד ו ת ע ם י ש ר א ל ‪ .‬מ צ ד א ח ד ‪ ,‬ס ג ו ל ת י ש ר א ל ש ל כ ל‬
‫י ח י ד ו י ח י ד ה י א עניין ישותי‪ ,‬ט ב ו ע מ ל י ד ה ‪ ,‬ש מ ו צ א ו כ ב ר ב א ד ם ה ר א ש ו ן ) ק ו ד ם ל א ב ר ה ם (‬
‫ו ה ו א מ ו נ ח ל מ ד ו ר לדור‪ .‬מ צ ד שני‪ ,‬ת ו ל ד ו ת י ו ה ק י ב ו צ י ו ת ש ל ע ם י ש ר א ל ל א נ פ ת ח ו א ל א‬
‫כ א ש ר ה ס ג ו ל ה ה א י ש י ת ה ח ל ה מ ת פ ש ט ת מ י ח י ד י ם א ל ע ד ה ש ל מ ה ‪ ,‬היינו ב ק ר ב בני י ע ק ב‬
‫וצאצאיהם )לאחר אברהם(‪ .‬אברהם הוא אפוא חוליה ב ש ל ש ל ת ‪ ,‬והוא אפוף מ כ ל עבר‬
‫‪18‬‬
‫א ך ה ו א איננו ה מ ח ו ל ל‬ ‫בייחוד העברי‪ .‬הוא הוא ה א ד ם ה ש ל ם ‪ ,‬״בחיר אנשי הסגולה״‪,‬‬
‫הקדמון של הסגולה או ש ל עם הסגולה‪.‬‬
‫ו ה נ ה ‪ ,‬מ ן ה כ י ו ו ן ה מ נ ו ג ד ‪ ,‬גם ה ר מ ב ״ ם ל א ר א ה א ת א ב ר ה ם כ מ י י ס ד ש ל ע ם י ש ר א ל ‪ ,‬ה ג ם‬
‫ש א ף הוא רומם אותו ע ד פסגת המין האנושי‪ .‬כאמור‪ ,‬אברהם ה ר מ ב ״ מ י יצא להפיץ א ת‬
‫ה א מ ת ה א ל ו ה י ת ב ק ר ב כ ל ב א י ע ו ל ם ‪ ,‬ו ה ו א נזקק ל ש ם כ ך רק ל ט י ע ו נ י ם ש כ ל י י ם ב ע ל י ת ו ק ף‬
‫אוניברסלי‪ .‬א י ל ו ע ל ה ה ד ב ר ב י ד ו ה י ה א ב ר ה ם ז ו כ ה ל ר א ו ת ב מ י מ ו ש ו ה מ ל א ש ל ה י י ע ו ד‬
‫‪19‬‬
‫ואמנם‬ ‫ה מ ש י ח י )הרמב״מי(‪ :‬״ולא יהיה עסק כ ל העולם אלא ל ד ע ת א ת ה׳ בלבד״‪.‬‬
‫ת ח י ל ה נראה היה שדרכו ש ל אברהם צ ו ל ח ת ‪ :‬״והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב‬
‫‪20‬‬
‫ויש לדייק ה י ט ב בדברי‬ ‫ובנלוים אליהם‪ ,‬ונעשית בעולם א ו מ ה ש ה י א יודעת א ת ה׳״‪.‬‬
‫ה ר מ ב ״ ם ‪ :‬״ א ו מ ה ״ י ו ד ע ת ז א ת א י נ נ ה ״ כ ל ה ע ו ל ם ״ ‪ ,‬א ך גם איננה ״ י ש ר א ל ״ ‪ .‬ה י י ת ה זו ע ד ה‬
‫רוחנית‪ ,‬ש ל א ה ו ש ת ת ה ע ל ח ו ק ו מ ב נ ה פ ו ל י ט י א ל א ע ל ש כ נ ו ע פ י ל ו ס ו פ י מ ו נ ו ת א י ס ט י ‪ .‬והרי‬
‫ה ר מ ב ״ ם י ד ע ה י ט ב ‪ ,‬כי י ד ה ש ל ה ת ב ו נ ה ת ק צ ר ב ב ו א ה ל ג ב ש ס ב י ב ה ק ה י ל ה מ ו צ ק ה ל א ו ר ך‬
‫י מ י ם ‪ .‬הרי ה פ י ל ו ס ו פ י ה ‪ ,‬מ ע צ ם ט י ב ה ‪ ,‬נ ד ו נ ה ל כ י ש ל ו ן ה י ס ט ו ר י פ ו ל י ט י ; ל ש ם ה צ ל ח ה‬
‫‪21‬‬
‫מ ד י נ י ת א ר ו כ ת ט ו ו ח י ש צ ו ר ך ב ח ו ק ו מ ח ו ק ק ‪ ,‬ב מ י ת ו ס וסיפור‪.‬‬
‫ל פ י כ ך ‪ ,‬כ א ש ר ״ א ו מ ה ״ זו ק ר ס ה ר ו ח נ י ת ת ח ת ע ו ל ו ש ל ה ש ע ב ו ד ב מ צ ר י ם ‪ ,‬כ א ש ר ב נ י ה‬
‫‪22‬‬
‫ו כ מ ע ט ק ט הייתה אמונת הייחוד נעקרת מלבם‪,‬‬ ‫״ נ ת ע ר ב ו בגויים ו ל מ ד ו מ מ ע ש י ה ם ״‬
‫נדרשה ה ה ש ג ח ה העליונה לכונן דגם אחר ש ל מנהיגות ודפוס אחר ש ל עם‪ .‬המנהיג ה ח ד ש‬

‫הכוזרי ב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫רמב״ם‪ ,‬הלכות מלכים ומלחמותיהם יב‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪19‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות עכו״ם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫ד׳ הרטמן‪ ,‬״פילוסופיה והלכה כשתי דרכים להתמודדות עם עבודה זרה במשנת הרמב״ם״‪,‬‬ ‫‪21‬‬
‫ספר היובל לשלמה פינס )מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ז ]תשמ״ח[(‪ ,‬ח״ב‪ ,‬עמי ‪;333-319‬‬
‫מאשה טורנר‪ ,‬״אברהם אבינו במורה הנבוכים על רקע המסופר במקרא ובמדרשים״‪ ,‬דעת ‪37‬‬
‫)תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪) 190-185‬ומאמרה בספר זה(; ‪L. Kaplan, "Maimonides on the Singularity‬‬
‫‪of the Jewish People", Daat 15 (1985), pp. v-xxvii; H. Kreisel, Maimonides' Political‬‬
‫‪29-33‬‬ ‫‪.Thought,‬‬ ‫‪New York 1999,‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬איגרת לרבי עובדיה הגר‪ ,‬אגרות הרמב״ם‪ ,‬מהדורת י׳ שילת‪ ,‬ירושלים תשנ״ז‪ ,‬עמי ‪.238‬‬ ‫‪22‬‬

‫]‪[16‬‬
 ‫מבוא‬

‫ה ו א מ ש ה ‪ ,‬ו ה ע ם ה ח ד ש נקרא י ש ר א ל ‪ .‬ו א מ נ ם ה ר מ ב ״ ם ק י ש ר א ת ה מ נ ה י ג ו א ת ה ע ם ב ק ש ר‬

‫כה אמיץ‪ ,‬עד כי קודם לשליחותו של מ ש ה נמנע הרמב״ם מלקרוא את שם ״ישראל״ על‬
‫ק ה י ל ת בני י ע ק ב ‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת ‪ ,‬״ כ י ו ן ש נ ת נ ב א מ ש ה ‪ ,‬ו ב ח ר ה ׳ ב י ש ר א ל ל נ ח ל ה ‪ ,‬ה כ ת י ר ן‬
‫‪23‬‬
‫במילים אחרות‪ :‬אברהם‪ ,‬מייחד האלוהים‪ ,‬הוא אבי‬ ‫ב מ צ ו ו ת והודיעם דרך עבודתו״‪.‬‬
‫ה מ א מ י נ י ם ־ ה י ו ד ע י ם ‪ ,‬א ו ל ם רק מ ש ה ‪ ,‬ה מ ח ו ק ק ‪ ,‬ה ו א א ב י ה ם ש ל בני י ש ר א ל ‪ ,‬ה מ צ ו ו י ם ‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫ש כ ן רק נ ב ו א ת מ ש ה ה י א ש נ ע ש ת ה ת ו ר ה ‪ ,‬ורק ת ו ר ת מ ש ה ה י א ש כ ו נ נ ה עם‪.‬‬
‫ה נ ה כ י כן‪ ,‬ה ר מ ב ״ ם ל א מ ת ח ק ו י ש י ר ורציף בין ב ר י ת א ב ר ה ם ל ב ר י ת סיני‪ .‬ש ה ר י‬
‫ל ט ע מ ו זו א ו נ י ב ר ס ל י ת וזו פ ר ט י ק ו ל ר י ת ‪ ,‬זו פ י ל ו ס ו פ י ת וזו מ ד י נ י ת ‪ ,‬ו ש ת י ה ן ה ו פ ר ד ו זו‬
‫מ ז ו ע ל ידי ש ב ר ה י ס ט ו ר י ע מ ו ק ‪ .‬אין פ ל א א פ ו א ‪ ,‬כי כ ש ם ש ה ר מ ב ״ ם ה ד ג י ש א ת ה צ ד‬
‫ה א ו נ י ב ר ס ל י ש ל ה צ י ו ו י י ם ש נ י ד ו נ ו ל מ ע ל ה — ע ק ד ת י צ ח ק ו ה ה ל י כ ה ל א ח — כן ר א ה‬
‫ל נ כ ו ן ל ע ש ו ת ז א ת א פ י ל ו ב י ח ס ל צ ו ש ל ב ר י ת ה מ י ל ה ‪ .‬ב נ י ג ו ד ל ה ו ג י ם י ה ו ד י ם א ח ר י ם )ראו‬
‫להלן( לא ת פ ס ה ר מ ב ״ ם א ת ברית ה מ י ל ה כ ה ט ר מ ה ש ל תורת מ ש ה או כגילום ת מ צ י ת י‬
‫‪25‬‬
‫ל פ י ה ש ק פ ת ו ל א נ ו ע ד א ו ת ה ב ר י ת ל ג ד ו ר א ת בני י ש ר א ל ל ב ד ם ‪,‬‬ ‫ש ל תרי״ג מצוות‪.‬‬
‫א ל א ל כ ל ו ל ת ח ת י ו א ת כ ל ע ד ת ה מ י י ח ד י ם בני א ב ר ה ם ‪ :‬״ ש י ה י ה ל א נ ש י ז א ת ה א מ ו נ ה‬
‫כ ל ם — רצוני ל ו מ ר ‪ :‬מ א מ י נ י י ח ו ד ה ש ם — א ו ת א ח ד ג ש מ י ש י ק ב צ ם ‪ ...‬ה י א ה ב ר י ת‬
‫‪26‬‬
‫סיפורו ש ל אברהם הנימול הראשון‬ ‫אשר כרת אברהם אבינו על אמונת יחוד השם״‪.‬‬
‫ו ס י פ ו ר ו ש ל א ב ר ה ם ה מ י י ח ד ה ר א ש ו ן ק ש ו ר י ם א פ ו א י ח ד י ו ב ק ש ר פנימי‪ ,‬ו ה ם גם א מ ו ר י ם‬
‫ל ע מ ו ד ולהתקיים לדורות‪.‬‬
‫ה ע נ י י ן ל א ה י ס ס ה ר מ ב ״ ם ל ה ס י ק מ ת פ י ס ה זו מ ס ק נ ה ה ל כ ת י ת ק ו נ ק ר ט י ת‬ ‫למרבה‬
‫ב י ח ס ל מ ע מ ד ה ה ד ת י ש ל ה מ י ל ה ה מ ו ס ל מ י ת ‪ .‬א מ נ ם כן‪ ,‬ה ר מ ב ״ ם ח ז ר ת ח י ל ה ע ל ה ה ל כ ה‬
‫ה ת ל מ ו ד י ת ש ה ו צ י א ה א ת בני י ש מ ע א ל ובני ע ש ו מ כ ל ל ז ר ע א ב ר ה ם ה מ ח ו י ב י ם ב מ י ל ה ‪.‬‬
‫אולם הוא לא עצר בכך‪ ,‬אלא סלל ל ע צ מ ו נתיב עוקף על מנת ל ש ו ב ולהכניס ב כ ל ל‬
‫זה א ת ה מ ו ס ל מ י ם מייחדי האל‪ .‬כלשונו‪ :‬״אמרו חכמים‪ ,‬שבני קטורה ש ה ם זרעו ש ל‬
‫א ב ר ה ם ש ב א א ח ר י ש מ ע א ל ו י צ ח ק ‪ ,‬ח י י ב י ן ב מ י ל ה ‪ .‬ו ה ו א י ל ו נ ת ע ר ב ו ה י ו ם בני י ש מ ע א ל‬
‫‪27‬‬
‫הרמב״ם פיתח כאן ל מ ע ש ה מושג הלכתי‬ ‫בבני קטורה‪ ,‬יתחייבו ה כ ל במילה בשמיני״‪.‬‬
‫ח ד ש ‪ ,‬קטגוריה מ ר ח י ב ה ומכנסת )אינקלוסיבית( שהכשירה א ת ה מ י ל ה ה מ ו ס ל מ י ת ו ה פ כ ה‬
‫‪28‬‬
‫הלא דבר הוא‪ :‬מ ה שהובא במקור התלמודי‬ ‫אותה למצווה דתית ולסמל מונותאיסטי‪.‬‬

‫וכל זאת‪ ,‬״משמרו את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו״‪ .‬אברהם הוא מקור ההבטחה‪ ,‬אך‬ ‫‪23‬‬
‫משה הוא מקור החוק‪.‬‬
‫ראו קפלן)לעיל הערה ‪ ,(21‬עמי ‪ ,xix‬על דברי הרמב״ם באיגרתו לעובדיה הגר ״אברהם אבינו‬ ‫‪24‬‬
‫הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו ]שאינם מזרעו[ ולכל מי שיתגייר״‪.‬‬
‫אולם ראו דבריו בהלכות מתנות עניים י‪ ,‬א‪ :‬״הצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו״‪.‬‬
‫אין לקרוא בדברי הרמב״ם ״ושלמות זאת התורה וקיומה לא תשלם כי אם במילה״; יש לקרוא‬ ‫‪25‬‬
‫״ושלמות זאת התורה וקיומה לא תשלם כי אם במילה בהיותה בימי הקטנות״‪ .‬וכבר העירו רבים‬
‫על שיבוש זה‪.‬‬
‫מו״נ ג‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪26‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות מלכים י‪ ,‬ח‪ .‬הרמב״ם הוסיף ״ואין נהרגין עליה״‪ ,‬היינו אם לא‬ ‫‪27‬‬
‫מלו‪ ,‬שהרי אינה נמנית כאחת משבע מצוות בני נח‪.‬‬
‫‪J. Stern, Problems and Parables of Law: Maimonides and Nahmanides on Reasons‬‬ ‫‪28‬‬

‫]‪[17‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬
‫‪29‬‬
‫מה‬ ‫כ ד ע ת י ח י ד ) מ ע מ ד ם ה מ י ו ח ד ש ל בני ק ט ו ר ה ( ה צ י ג ע ת ה ה ר מ ב ״ ם כ ד ע ת ״ ה כ מ י ם ״ ‪.‬‬
‫ש נ א מ ר ב ת ל מ ו ד ע ל בני ק ט ו ר ה ל ב ד ם ה ת פ ש ט ע ת ה ב ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ג ם ע ל בני י ש מ ע א ל ‪.‬‬
‫הווי א ו מ ר ‪ :‬י ש מ ע א ל עצמו‪ ,‬ש ל א ה ל ך בדרכי אביו‪ ,‬נ ד ח ה והורחק מ ב י ת א ב ר ה ם ; אולם‬
‫צאצאיו ש ל י ש מ ע א ל ‪ ,‬״אנשי זאת האמונה״‪ ,‬חזרו ונכללו ב״ברית אשר כרת אברהם על‬
‫‪30‬‬
‫ה ם נ ו פ ל י ם מ י ש ר א ל ב א ש ר ל ק י ו ם ה ה ל כ ת י ש ל ה ב ר י ת )אינם מ ל י ם‬ ‫אמונת יחוד השם״‪.‬‬
‫ביום ה ש מ י נ י ( ‪ ,‬א ך ה ם ״ מ ת ק ב צ י ם ״ ע מ ם ב א ש ר ל ה י ב ט ה א מ ו נ ת י ש ל ה ב ר י ת ‪.‬‬
‫כ ל ו ם צריך ל ו מ ר ‪ ,‬כי ג ם ב נ ק ו ד ה זו מ ג מ ת פ נ י ו ש ל ה ר מ ב ״ ם נ י ת נ ת ל ח י ד ו ד ב א מ צ ע ו ת‬
‫השוואה לדברי ריה״ל? כצפוי הדגיש ריה״ל תחילה את ההיבט הישראלי הייחודי של‬
‫מ צ ו ו ת המילה‪ ,‬ב א ש ר היא מ ר ו מ מ ת א ת עם הסגולה מ כ ל העמים ו מ ח ב ר ת אותו א ל ״העניין‬
‫ה א ל ו ה י ״ ‪ .‬א ו ל ם ה ו א ה ו ס י ף ו ח י ד ד ז א ת ב כ ך ש ד ח ה מ ר א ש כ ל ניסיון ל ה ע נ י ק ל מ י ל ה‬
‫ה מ ו ס ל מ י ת מ ע מ ד ד ת י כ ל ש ה ו א ו ע ר ך סגולי‪ .‬מ נ ק ו ד ת ר א ו ת ו ש ל ר י ה ״ ל נ ו ה ג מ ו ס ל מ י‬
‫ז ה איננו ש ו נ ה מ ן ה נ ו ה ג ה נ ו צ ר י ל ק י י ם יום מ נ ו ח ה ביום ר א ש ו ן ב ש ב ו ע ‪ .‬ז ה ו ז ה אינם‬
‫א ל א ח י ק ו י י ם ריקים‪ .‬כ ל ש ו נ ו ש ל ס פ ר ה כ ו ז ר י ע ל מ צ ו ו ת ה מ י ל ה ‪:‬‬

‫אמר הכוזרי‪ :‬ב א מ ת קבלתם עליכם את המצוה הזאת כראוי‪ ...‬וכל אומה אחרת‬
‫ש ה ש ת ד ל ה ל ה ד מ ו ת א ל י כ ם ל א ע ל ה ב י ד ה כי א ם ה צ ע ר ‪ ,‬ל א ה ה נ א ה ‪ :‬זו א י נ ה מ ג י ע ה‬
‫כ י א ם ל מ י ש ח ו ש ב ע ל ה ס ב ה א ש ר ב ג ל ל ה ה ו א ס ו ב ל צ ע ר זה‪.‬‬
‫א מ ר ה ח ב ר ‪ :‬וכן ב ש א ר ה ה ד מ י ו ת ‪ ,‬ל א י כ ל ה כ ל א ו מ ה ל ה ד מ ו ת א ל י נ ו ב ש ו ם דבר‪.‬‬
‫ה ל א ת ר א ה א ו ת ן ה א ו מ ו ת א ש ר ק ב ע ו ל ע צ מ ן יום ל מ נ ו ח ה ‪ ,‬ב מ ק ו ם ש ב ת ‪ ,‬כ ל ו ם י כ ל ו‬
‫‪3,‬‬
‫ל ח ק ו ת נ ו א ם ל א כ א ש ר ת ח ק י נ ה צ ו ר ו ת ה צ ל מ י ם א ת צ ו ר ו ת בני ה א ד ם ה ח י י ם ?‬

‫ד ב ר י ה ם ש ל ר י ה ״ ל ו ה ר מ ב ״ ם ב ש א ל ה זו יוצרים א פ ו א מ ק ב י ל ה ניגודית‪ .‬ל ע ו מ ת ר י ה ״ ל ‪,‬‬

‫‪32‬‬
‫ועשה‬ ‫ש ב י ט ל כליל א ת מ ש ק ל ה ש ל ה מ י ל ה המוסלמית‪ ,‬בא הרמב״ם בהלכות מלכים‬
‫אותה ל מ צ ו ו ה אלוהית מחייבת‪ .‬ל ע ו מ ת ריה״ל‪ ,‬שדן א ת הנוצרים והמוסלמים ברותחין‪,‬‬

‫‪for the Law, New York 1998, pp. 93-98; M. Kellner, Maimonides on Judaism and the‬‬
‫‪Jewish People, New York 1991, pp. 81-88; D. Novak, "The Treatment of Islam and‬‬
‫‪Muslims in the Legal Writings of Maimonides", in W. Brinner and S. Ricks, Studies in‬‬
‫‪ ; Islamic and Judaic Traditions, Atlanta 1986, pp. 233-250‬א׳ שלוסברג‪ ,‬״יחס הרמב״ם‬
‫לאסלאם״‪ ,‬פעמים מ ב )תש״ן(‪ ,‬עמי ‪.60-38‬‬
‫‪ 29‬הגמרא ייחסה זאת לר׳ יוסי בר אבין או לר׳ יוסי בר חנינא )סנהדרין נט ע״ב(‪ .‬הרמב״ם הכתיר‬
‫זאת במילים ״אמרו חכמים״‪ .‬השוו לדבריו בהלכות מלכים יב‪ ,‬ב‪ :‬״אמרו חכמים‪ :‬אין בין‬
‫העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד״; והרי אף זו היא דעת יחיד‪ ,‬שנמסרה‬
‫בגמרא מפי שמואל )ברכות לד ע״ב(‪ .‬ר׳ יצחק אברבנאל מתח ביקורת על שינוי מכליל זה של‬
‫התלמוד‬ ‫‪.‬דברי‬
‫‪Hannah Kasher, "Maimonides' View of Circumcision as a Factor Uniting the Jewish 30‬‬
‫‪and Muslims Communities", in R. Nettler(ed.), Modern Perspectives on Muslim-Jewish‬‬
‫‪Relations, London 1995, pp. 103-108‬‬
‫‪ 31‬הכוזרי ג‪ ,‬ז‪-‬ח‪ .‬והשוו שם א‪ ,‬קטו; ב‪ ,‬לד‪.‬‬
‫‪ 32‬בהלכות נדרים ט‪ ,‬כא‪-‬כב ובהלכות מילה ג‪ ,‬ח המילה נדונה בהקשר המייחד את עם ישראל‪.‬‬
‫ראו שטרן )לעיל הערה ‪ ,(28‬עמי ‪ 177‬הערה ‪.25‬‬

‫]‪[18‬‬
 ‫מבוא‬

‫ו ב כ פ י פ ה א ח ת ‪ ,‬ב א ה ר מ ב ״ ם ו ה ב ח י ן ברורות בין ה נ ו צ ר י ם מ א מ י נ י ה ש י ל ו ש ) ״ ב נ י ע ש ו ״ ( ‪,‬‬

‫שיצאו סופית מ כ ל ל זרע אברהם‪ ,‬ובין ה מ ו ס ל מ י ם מאמיני ה י י ח ו ד ) ״ ב נ י ישמעאל״(‪ ,‬שחזרו‬
‫ו נ כ נ ס ו ב כ ל ל ז ר ע א ב ר ה ם ה מ ח ו י ב י ם ב מ י ל ה ‪ .‬כ מ ו ב ן ‪ ,‬גם ה ב ד ל י ם א ל ה נ ו ב ע י ם מ ח י ל ו ק י‬
‫ד ע ו ת ש י ט ת י י ם בין ש נ י ה ח כ מ י ם ‪.‬‬
‫״ א ב המון גויים״‪ ,‬אבי ה א נ ו ש ו ת‬ ‫של הרמב״ם הוא‬ ‫אברהם‬ ‫ש ל דבר‪,‬‬ ‫סיכומו‬
‫ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ת ‪ ,‬ל א רק ב א מ ו נ ה ש ה א מ י ן א ל א א ף בציוויים ש ק י י ם ‪ :‬ב מ י ל ה ‪ ,‬ב ע ק ד ה ‪ ,‬ב מ ס ע‬
‫א ל ה א ר ץ ‪ ,‬ו א י ן צריך ל ו מ ר ב ע ש ו ת צ ד ק ה ו מ ש פ ט ‪ .‬א ו ל ם א ם א ב ר ה ם ה ו א א ב י ה מ י י ח ד י ם ‪,‬‬
‫מ ש ה הוא המייסד ש ל ה א ו מ ה הישראלית‪ .‬וזוהי אכן אומה ח ד ש ה ונבדלת‪ .‬תן דעתך‪:‬‬
‫א ו מ ה י ש ר א ל י ת זו‪ ,‬ג ם כ א ש ר ה י א מ ק י י מ ת א ת ה צ י ו ו י י ם ש נ צ ט ו ו ה א ב ר ה ם ‪ ,‬א י נ ה ע ו ש ה‬
‫ז א ת מ פ נ י ב ר י ת א ב ר ה ם ) ה א ו נ י ב ר ס ל י ת ( א ל א רק מ פ נ י ח ו ק ת מ ש ה ) ה פ ר ט י ק ו ל ר י ת ( ‪ :‬״ כ ל‬
‫מ ה ש א נ ו נזהרים מ מ נ ו א ו ע ו ש י ם א ו ת ו ה י ו ם ‪ ,‬אין א נ ו ע ו ש י ם ז א ת א ל א מ פ נ י צ ו ו י ה ׳ ע ל‬
‫ידי מ ש ה ‪ ,‬ל א מ פ נ י ש ה ׳ צ ו ה ב כ ך ל נ ב י א י ם ש ק ד מ ו ה ו ״ ‪ .‬ו ז א ת א פ י ל ו ב י ח ס ל ב ר י ת ה מ י ל ה ‪:‬‬
‫״ א י ן א נ ו מ ל י ם ב ג ל ל ש א ב ר ה ם מ ל א ת ע צ מ ו ו א ת א נ ש י ביתו‪ ,‬א ל א מ פ נ י ש ה ׳ צ ו ו נ ו ע ל‬
‫‪33‬‬
‫כ א מ ו ר ‪ :‬מ פ ע ל ו ש ל אברהם נבנה‬ ‫ידי מ ש ה ל ה י מ ו ל כ מ ו ש מ ל א ב ר ה ם ע ל י ו ה ש ל ו ם ״ !‬
‫ע ל ט י ע ו נ י ם פ י ל ו ס ו פ י י ם ו ס מ ל י ם ת א ו ל ו ג י י ם ‪ .‬רק ת ו ר ת מ ש ה נ ב נ ת ה ע ל ח ו ק י ם ו מ ש פ ט י ם‬
‫שמחייבים לדורות‪.‬‬
‫ל א מ ת ו ש ל דבר סיפורו ש ל ה ר מ ב ״ ם על תולדותיו ש ל אברהם — לנוכח תולדות מ ש ה‬
‫ו י ש ר א ל — ה ו א ב מ י ד ה ר ב ה גם ס י פ ו ר כ י ש ל ו נ ה ש ל ה א ו ט ו פ י ה ה מ ש י ח י ת ה מ ו פ ש ט ת ‪,‬‬
‫זו ש מ ב ק ש ת ל ק צ ר ד ר כ י ם — ל ד ל ג ע ל ה פ ו ל י ט י ק ה ‪ ,‬ע ל ה מ ש פ ט ו ע ל ה א ח ו ו ה ה ק י ו מ י ת‬
‫) ה מ ש פ ח ת י ת ‪ ,‬ה א ת נ י ת ( בין א י ש ל א ח י ו ‪ ,‬ו ל ה ב י א ל ע ו ל ם ג א ו ל ה ב א מ צ ע ו ת ה ת ב ו נ ה ו ה א ח ו ו ה‬
‫ה א ו נ י ב ר ס ל י ת ‪ .‬ייתכן‪ ,‬א פ י ל ו ‪ ,‬ש ג ם ה א ת ו ס ש ל ה כ י ש ל ו ן ה ו א י ס ו ד ה כ ר ח י ב ד ר כ ה ש ל‬
‫ה ת ב ו נ ה ‪ ,‬כ א ש ר זו נ ד ר ש ת ל ע מ ו ד ע ל ט ב ע ו ה מ מ ש י ש ל ה א ד ם ‪ .‬אין פ ל א א פ ו א ‪ ,‬כי כ א ש ר‬
‫ה ר מ ב ״ ם בא לצייר א ת ימות ה מ ש י ח הוא מ ה פ ך א ת הסדר ש ל הסיפור ה מ ק ר א י ‪ :‬הוא‬
‫פ ו ת ח ב ד ג ם ר א ל י ש ל ת י ק ו ן מדיני‪ ,‬ח ב ר ת י ו ה ל כ ת י ‪ ,‬ל פ י ה ד ג ם ש ה ת ו ו ה מ ש ה ל ע ם י ש ר א ל ‪,‬‬
‫ו ה ו א מ ס י י ם ב ד ג ם א ו ט ו פ י ש ל ג א ו ל ה ת ב ו נ י ת אוניברסלית‪ ,‬ע ל ־ מ ד י נ י ת ‪ ,‬ל פ י ה ד ג ם ש ה ת ו ו ה‬
‫‪34‬‬
‫א ב ר ה ם ל כ ל ב א י עולם‪.‬‬

‫ברית אברהם וברית סיני‬

‫ג י ש ה רעיונית א ח ר ת כ ל פ י ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ר א ת ה א ו ת ו כ א ב ה מ מ ש י ש ל ה ה י ס ט ו ר י ה‬
‫היהודית ו ש ל ד ת המצוות‪ .‬תולדות ישראל לא נ פ ת ח ו באדם הראשון או בבני יעקב‬
‫)ריה״ל(‪ .‬ה ן ג ם ל א נ פ ת ח ו ב מ ש ה רבנו ו י צ י א ת מ צ ר י ם ) ר מ ב ״ ם ( ‪ .‬נ ק ו ד ת ה ר א ש י ת ה י א‬
‫אברהם העברי‪ :‬מ ע ש י ו היו גילום תמציתי ש ל כל התורה כולה‪ ,‬ותולדותיו היו הגרעין‬
‫הסגולי ש ל כל מ ה שיבוא א ח ר י ו ) א ף אם לא ״ ע ש ה אברהם אבינו א ת כל התורה כולה״‪,‬‬
‫ל פ י פ ש ו ט ה ש ל מ ש נ ה ( ‪ .‬ש ו ר ש י ה ש ל ג י ש ה זו מ ו פ י ע י ם כ ב ר ב ס פ ר ו ת ח ז ״ ל ‪ ,‬ה י א גם‬

‫רמב״ם‪ ,‬פירוש המשנה‪ ,‬חולין ז‪ ,‬ו)בתרגום י׳ קאפח‪ ,‬ירושלים תשכ״ז‪ ,‬עמי קמ(‪.‬‬ ‫‪33‬‬
‫א׳ רביצקי‪ ,‬״כפי כוח האדם‪ :‬ימות המשיח במשנת הרמב״ם״‪ ,‬בתוך צ׳ ברם )עורך(‪ ,‬משיחיות‬ ‫‪34‬‬
‫ואסכטולוגיה‪ ,‬ירושלים תשמ״ד‪ ,‬עמי ‪ .220-191‬נדפס מ ח ד ש בספרי‪ ,‬על דעת המקום‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״א‪ ,‬עמי ‪.79-75‬‬

‫]‪[19‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬
‫‪36‬‬ ‫‪35‬‬
‫אולם היא הגיעה לידי ביטוי שיטתי בכתביהם‬ ‫וקבלה‪,‬‬ ‫פ ו ת ח ה לימים בכתבי הגות‬
‫ש ל ר׳ ח ס ד א י ק ר ש ק ש ו ת ל מ י ד י ו ‪ ,‬ל ק ר א ת סוף ה מ א ה ה־‪ 14‬ו ב מ ה ל ך ה מ א ה ה־‪.15‬‬
‫לפי חכמים א ל ה מפעליו הגדולים ש ל אברהם העברי‪ ,‬ובראשם ברית ה ב ש ר ועקדת‬
‫יצחק‪ ,‬הם הם הפרדיגמה ה מ ו ב ה ק ת ש ל היהדות המאוחרת‪ .‬לא היו אלה מ ע ש י ם הרואיים‬
‫ח ר י ג י ם ‪ ,‬ח ד ־ פ ע מ י י ם ‪ .‬גם ל א ה י ו א ל ה ס מ ל י ם א ו נ י ב ר ס ל י י ם ש ל א מ ו נ ת ה י י ח ו ד ‪ .‬ה י ו א ל ה‬
‫מ ע ש י ם בני קיום ש נ ו ע ד ו ל ע מ ו ד ל ד ו ר ו ת ו ל כ ו נ ן ב ה ת מ ד ה א ת ד ת מ ש ה ו י ש ר א ל ‪ .‬ב ר י ת‬
‫המילה ש מ ל אברהם את בשרו מ ק פ ל ת בתוכה באופן סמלי — או אפילו ישותי — את‬
‫כ ל מ צ ו ו ת ה ת ו ר ה ‪ .‬ה ע ק ד ה ש ע ק ד א ב ר ה ם א ת בנו ע ל ג ב י ה מ ז ב ח מ ג ל מ ת ב ת ו כ ה א ת‬
‫הקרבן העליון שאליו עשוי להיתבע כל איש יהודי בכל תולדות ישראל‪ .‬אפילו המקום‬
‫ש נ ו ע ד ל ע ק ד ה ‪ ,‬ה ר ה מ ו ר י ה ‪ ,‬מ י י צ ג בריכוז ע ל י ו ן א ת ה ס ג ו ל ו ת ש א ר ץ ה ק ו ד ש כ ו ל ה ע ת י ד ה‬
‫‪37‬‬
‫ל ה ש פ י ע ע ל בניה‪.‬‬
‫א פ ת ח ב מ ע מ ד ה א ו ל ט י מ ט י ב י ש ל ברית המילה‪ .‬ברית אברהם אמנם נכרתה ת ח י ל ה‬
‫ב א מ צ ע ו ת ק י ו מ ה ש ל מ צ ו ו ה י ח י ד ה זו‪ .‬א ו ל ם ‪ ,‬כ פ י ש נ י ו ו כ ח ל ד ע ת ‪ ,‬זו ק י פ ל ה ב ת ו כ ה‬
‫כ מ כ ל ו ל א ח ד א ת כל ה ע ב ו ד ה ה ד ת י ת הרצויה‪ ,‬ומכיוון ש נ ע ש ת ה בכלי ההולדה‪ ,‬היא‬
‫גם ס י מ ל ה ב א ח ת א ת ר צ י פ ו ת ה ד ו ר ו ת ו א ת ה ע ת י ד ה ה י ס ט ו ר י ‪ .‬ל י מ י ם ר צ ה ה ק ב ״ ה ל ז כ ו ת‬
‫א ת ישראל‪ ,‬ואזי נ ת פ צ ל ה ה מ צ ו ו ה ה ב ו ד ד ת לתרי״ג ה מ צ ו ו ת אשר בתורה ש ב כ ת ב ; ואלה‬
‫‪38‬‬
‫לפי התורה‬ ‫ה ו ס י פ ו ו נ ס ת ע פ ו א ח ר כ ך ל ״ ע נ פ י ה ם ו ע נ פ י ע נ פ י ה ם ‪ ,‬ע ם ה פ ל ג ת ריבוים״‬
‫ש ב ע ל ־ פ ה ו ה מ י ד ו ת ש ה י א ד ו ר ש ת ב ה ן ‪ .‬כך ה ו ל כ ת ד ת א ב ר ה ם ו נ ו ב ע ת מ ן ה מ ק ו ר ב כ ל‬
‫ד ו ר ודור‪ ,‬כ א ש ר ש פ ע ש ל דינים ו ה ל כ ו ת מ ו ס י ף ל פ כ ו ת מ מ נ ה ל פ י ה ש א ל ו ת ה מ ת ח ד ש ו ת‬
‫ב כ ל יום ת מ י ד ‪ .‬ה ו ו י א ו מ ר ‪ :‬ב ר י ת ה מ י ל ה איננה מ צ ו ו ה ב ו ד ד ת א ח ת ; ה י א ה ש ו ר ש ה י ש ו ת י‬
‫) ה א ו נ ט ו ל ו ג י ( ש ל ה ת ו ר ה כ ו ל ה ‪ ,‬ו ה י א א ו צ ר ת ב ת ו כ ה א ת ברית סיני‪ .‬ב ה ת א מ ה ל כ ך ‪ :‬גם‬
‫א ב ר ה ם א ב י נ ו איננו ע ב ר י ב ו ד ד אחדי‪ ,‬ה ו א ה ד ג ם ה מ י י ס ד ש ל כ ל ש ו מ ר י ה ת ו ר ה כ ו ל ם‬
‫והוא מגלם באישיותו את כלל ישראל‪.‬‬
‫ל מ ר ב ה ה ע נ י י ן נ ז ק ק ק ר ש ק ש ל מ ט פ ו ר ה ק ו ס מ ו ל ו ג י ת ב ב ו א ו ל ה מ ח י ש ז י ק ה זו ש ב י ן‬
‫ה א ח ד ו ת לריבוי‪ ,‬א ו בין ה א ב ל ב נ י ם ‪ .‬ל פ י ת מ ו נ ת ה ע ו ל ם ש ל ה פ י ז י ק ה ה א ר י ס ט ו ט ל י ת ה ע ו ל ם‬
‫ה ש מ י מ י בנוי מ ע ר כ ת ג ל ג ל י ם ק ו נ צ נ ט ר י י ם ‪ ,‬ש כ ו ל ם ס ו ב ב י ם ב ת נ ו ע ה מ ע ג ל י ת מ ת מ ד ת ‪ .‬כ ל‬
‫ג ל ג ל מ ק י ף ב ת נ ו ע ת ו א ת מ ש נ ה ו ‪ ,‬ו כ ו ל ם י ח ד י ו נתונים ב ת ו ך ג ל ג ל מ ק י ף ע ל י ו ן ) ״ ה ג ל ג ל‬
‫היומי״( ש ס ו ב ב את כולם ומתווה בכך את הגבול האחרון של היקום‪ .‬״הגלגל היומי״‬

‫כגון ר׳ יהודה בן ברזילי מברצלונה‪ ,‬פרוש ספר יצירה‪ ,‬ברלין תרמ״ה‪ ,‬עמי ‪.59‬‬ ‫‪35‬‬
‫כגון ספר הזוהר‪ ,‬חלק ג‪ ,‬ויקרא‪ ,‬יג ע״ב‪ :‬״כל מאן דנטיר האי ברית כאלו נטיר אורייתא כלה‬ ‫‪36‬‬
‫ומאי דמשקר בהאי כאלו משקר באורייתא כלה‪ .‬תא חזי‪ :‬אברהם עד לא אתגזר הא לא אתמר‬
‫דאיהו נטיר אורייתא‪ ,‬כיון דאתגזר מה כתיב‪ :‬עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי‬
‫מצותי חקותי ותורתי‪ ,‬וכלא בגין דאתגזר אתרשים ביה רשימא קדישא ונטיר ליה כדקא יאות‬
‫סליק ליה כאלו נטיר אורייתא כלה״‪.‬‬
‫ז׳ הרוי‪ ,‬״ר׳ חסדאי קרשקש על ייחודה של ארץ־ישראל״‪ ,‬בתוך מ׳ חלמיש וא׳ רביצקי)עורכים(‪,‬‬ ‫‪37‬‬
‫א ח ישראל בהגות היהודית בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬עמי ‪.158-157‬‬
‫חסדאי קרשקש‪ ,‬אור ה׳‪ ,‬הקדמה )מהדורת פישר‪ ,‬ירושלים תש״ן‪ ,‬עמי ג(‪ .‬ראו א׳ שביד‪,‬‬ ‫‪38‬‬
‫הפילוסופיה הדתית של ר׳ חסדאי קרשקש‪ ,‬ירושלים תשל״א‪ ,‬עמי ‪ ;65‬א׳ רביצקי‪ ,‬דרשת הפסח‬
‫לר׳ חסדאי קרשקש ומחקרים במשנתו הפילוסופית‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬עמי ‪.113-112‬‬

‫]‪[20‬‬
 ‫מבוא‬

‫ניחן אפוא ב ש ת י מ ע ל ו ת ‪ :‬הוא עליון על כולם והוא מקיף א ת כולם‪ .‬והנה‪ ,‬לפי קרשקש‪,‬‬
‫ז ה ה ו א גם ה י ח ס ש ב י ן א ב ר ה ם ו מ צ ו ו ת ו ה י ח י ד ה ו ב י ן בני א ב ר ה ם ו מ צ ו ו ת י ה ם ה מ ר ו ב ו ת ‪.‬‬
‫א ב ר ה ם ה י ה מ ע ו ל ה מ כ ו ל ם ‪ ,‬ו ל כ ן גם ב ר י ת ו ה י ח י ד ה כ ל ל ה ב ה י נ ף א ח ד א ת כ ל ה מ צ ו ו ת‬
‫כ ו ל ן ‪ .‬ו כ ך כ ת ב ר׳ ח ס ד א י ק ר ש ק ש ‪:‬‬

‫א ח ד היה אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬אשר בזולת תורה קדמתו‪ ,‬בן ש ל ש שנים מיום ש ע מ ד‬
‫ע ל ד ע ת ו ‪ ,‬ה כ י ר א ת בוראו‪ ,‬ו ק ר ב רבים ל ע ב ו ד ת ו ‪ . . . .‬ו ה נ ה ל ה פ ל ג ת ח ש י ב ו ת ו נ כ ר ת‬
‫ע מ ו ברית ב מ צ ו ה אחת‪ ,‬והיא ה מ י ל ה ; והיה די בה לגדל מעלתו‪ ,‬להיות ה ח ש ו ב ‪ ,‬לפי‬
‫ח ש י ב ו ת ו י ה י ה ב ו די ל פ ע ל ו ת מ ע ט ו ת ‪ ,‬ל א י צ ט ר ך ל פ ע ל ו ת רבות‪ .‬כ מ ו ה ע נ י ן ב ג ל ג ל‬
‫ה י ו מ י ע ם יתר ה ג ל ג ל י ם ‪ ,‬כי ה ו א י ה י ה די ב ו ב ת נ ו ע ה א ח ת ל ה ש י ג ש ל מ ו ת ו ‪ ,‬ש ה י א‬
‫ה ש פ ע ת ט ו ב ו ; ויתר ה ג ל ג ל י ם ‪ ,‬ל ה י ו ת ם ל מ ט ה מ מ נ ו ב ח ש י ב ו ת ‪ ,‬י צ ט ר כ ו ל ת נ ו ע ו ת‬
‫רבות‪ .‬ו ל ז ה ה י ה מ ן ה ה כ ר ח ‪ ,‬כ א ש ר גזר ח ס ד ו י ת ב ר ך ו י ת ע ל ה ל ש ו מ נ ו א נ ח נ ו ק ה ל‬
‫‪39‬‬
‫״רצה‬ ‫ע ד ת י ש ר א ל ש ל מ י ם ‪ ,‬ל ה ר ב ו ת לנו ה פ ע ל ו ת ‪ .‬כ מ א מ ר רבי ח נ נ י ה ב ן ע ק ש י א ‪:‬‬
‫‪40‬‬
‫ה ק ב ״ ה לזכות את ישראל‪ ,‬לפיכך הרבה להם תורה ומצוות״‪.‬‬

‫כ מ ו ב ס ו ג י ו ת ר ב ו ת א ח ר ו ת ק ר ש ק ש נ ר א ה כ א ן כ מ י ש ב א ב מ ג ע ק ר ו ב ע ם רעיון נ ו צ ר י ; א ך‬
‫ש ו ב ‪ ,‬כ מ ו ב ס ו ג י ו ת ר ב ו ת א ח ר ו ת ‪ ,‬ה ו א גם נ ח ל ץ מ מ נ ו ו ח ו ז ר ו פ ו נ ה כ נ ג ד ו ‪ .‬מ צ ד א ח ד ה ע ל ה‬
‫ק ר ש ק ש ע ל נס ד ג ם ש ל ק י ו ם א נ ו ש י ד ג ו ל ה מ ת נ ש א מ ע ל ו מ ע ב ר ל ח י י ם ש ל ת ו ר ה ו מ צ ו ו ת ;‬
‫״ ל ג ד ל מ ע ל ת ו ו ל פ י ח ש י ב ו ת ו י ה י ה די ב ו ל פ ע ל ו ת מ ע ט ו ת ״ ! וזהו‪ ,‬כ מ ו ב ן ‪ ,‬ד ג ם ב ע י י ת י‬
‫מ א ו ד מנקודת ראותה ש ל המסורת היהודית ההלכתית‪ .‬הוא נושא עמו סכנה אנטינומית‬
‫מ מ ש י ת כלפי דת המצוות‪ .‬אולם מ צ ד שני דומה ש ק ר ש ק ש ביקש להפוך ב א מ צ ע ו ת ו את‬
‫ה ק ע ר ה ה נ ו צ ר י ת ע ל פ י ה ‪ .‬ל ע ו מ ת פ א ו ל ו ס ‪ ,‬ש י צ א ל ה ש י ג ״ ח י ר ו ת מ ן ה מ צ ו ו ת ״ ע ל ידי‬
‫ביטולה ש ל ברית הבשר‪ ,‬בא ק ר ש ק ש ורומם א ת אברהם אשר ״בזולת תורה ק ד מ ת ו ״‬
‫קיים ד ו ו ק א א ת ב ר י ת ה ב ש ר ‪ .‬ל ע ו מ ת הנוצרי‪ ,‬ש ה פ ך א ת ב ר י ת ה מ י ל ה ל פ ר ה ־ פ י ג ו ר צ י ה‬
‫‪4,‬‬
‫ולא עוד‪,‬‬ ‫ש ל ה צ ל ב ‪ ,‬בא ק ר ש ק ש ו ע ש ה א ת ברית ה מ י ל ה לפרה־פיגורציה ש ל התורה‪.‬‬
‫א ל א ש ג ם מ ו ש ג י ה ז כ ו ת ו ״ ה ח ס ד ״ — ה ח ס ד ה א ל ו ה י ש נ ג ל ה ב ע ו ל ם רק ל א ח ר ב ר י ת‬
‫א ב ר ה ם — אינם נ ק ש ר י ם ע ו ד ב ב י ט ו ל ה מ צ ו ו ת א ל א ד ו ו ק א בריבוי ה מ צ ו ו ת ו ה ס ת ע פ ו ת ן‬
‫ל א ו ר ך ה ד ו ר ו ת ‪ ,‬״ כ א ש ר גזר ח ס ד ו י ת ב ר ך ‪ ...‬ל ה ר ב ו ת ל נ ו ה פ ע ל ו ת ‪ ...‬ל ז כ ו ת א ת י ש ר א ל ״ ‪.‬‬
‫ק ר ש ק ש ע ק ב א פ ו א א ח ר י מ ה ל ך ה מ ח ש ב ה הנוצרי‪ ,‬א ך ס ו פ ו ש ח ו ל ל ב ו מ פ נ ה ד י א ל ק ט י‬
‫והחזיר את ה מ ט ע ן הנוצרי אל מקורו היהודי‪ :‬מן ה צ ל ב אל המילה‪ ,‬מן ה ח ס ד והישועה‬
‫‪42‬‬
‫אל הזכות והמצווה‪.‬‬

‫מכות ג‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪39‬‬

‫אור ה׳‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ב‪.‬‬ ‫‪40‬‬
‫מה גם‪ ,‬שבניגוד לאמונה הנוצרית השלמות אינה תוצאה של פרוגרס מן הישן אל החדש‪ :‬היא‬ ‫‪41‬‬
‫התגלמה כבר במקור הקדמון‪ ,‬בדגם האברהמי‪ ,‬ומה שבא אחר כך נדרש רק להיותנו ״למטה‬
‫ממנו בחשיבות״‪.‬‬
‫לדיאלקטיקה כזו בהתייחסותו של קרשקש למוטיבים נוצריים ראו מאמרו של דניאל לסקר‬ ‫‪42‬‬
‫״החטא הקדמון וכפרתו לפי חסדאי קרשקש״‪ ,‬דעת ‪) 20‬תשמ״ח(‪ ,‬עמי ‪ .135-127‬והשוו א׳‬
‫גרוס‪ ,‬״טעמי מצוות מילה — זרמים והשפעות היסטוריות בימי־הביניים״‪ ,‬דעת ‪) 21‬תשמ״ח(‪,‬‬
‫עמי ‪ .34-33‬בשני העשורים האחרונים למדנו הרבה על נוכחותם של רעיונות מן הסכולסטיקה‬
‫הנוצרית בכתבי קרשקש‪ .‬המאמר שפתח את המחקר בתחום זה היה מאמרו של ש׳ פינס‪,‬‬

‫]‪[21‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫יתר ע ל כ ן ‪ :‬ד ו מ ה ש י ש ל ק ר ו א א ת ה מ ט פ ו ר ה ה ק ו ס מ ו ל ו ג י ת ה נ ז כ ר ת ל א ו ר ת א ו ר י ה‬
‫א ס ט ר ו נ ו מ י ת ש ר ו ו ח ה ב י מ י ה ב י נ י י ם ‪ ,‬ו א ש ר ל פ י ה ת נ ו ע ת ה ג ל ג ל ה מ ק י ף ה י א גם ה מ ק ו ר‬
‫ל ת נ ו ע ת ם ש ל כ ל ה ג ל ג ל י ם ה פ נ י מ י י ם ) כ ך ל מ ש ל ס ב ר ו א ל ־ ב י ט ר ו ג ׳ י ו ה ר מ ב ״ ם ( ‪ .‬רק ג ל ג ל ז ה‬
‫מונע במישרין בידי האל‪ ,‬ב ע צ מ ה יתרה ובמהירות גבוהה‪ ,‬בעוד ש כ ל התנועות הקוסמיות‬
‫‪43‬‬
‫ו א ם כך ה ד ב ר ‪ ,‬י ש ל צ ע ו ד צ ע ד נוסף ב ע ק ב ו ת‬ ‫ה א ח ר ו ת מ ו ש פ ע ו ת מ כ ו ח ו ו מ ת ו ו כ ו ת ע ל ידו‪.‬‬
‫ה מ ט פ ו ר ה ש ל ק ר ש ק ש ‪ :‬כפי שתנועת הגלגל העליון היא מקור דינמי לכל מ ה ש ב א תחתיו‪,‬‬
‫כ ן גם ב ר י ת א ב ר ה ם ה י א כ ו ח מ נ י ע ל כ ל ה ע ב ו ד ה ה ד ת י ת ש ב א ה א ח ר י ו ‪ .‬ה י א ה י א ה ת מ צ י ת‬
‫הדינמית ש ל תורת מ ש ה ושל כל מ ה שעתיד להסתעף מ מ נ ה ברבות הימים‪ ,‬בכתב ובעל־‬
‫פה‪.‬‬
‫מ כ ל מ ק ו ם ‪ ,‬ב נ י ג ו ד ק ו ט ב י ל ת ו ר ת ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ב ר י ת א ב ר ה ם א צ ר ה ב ק ר ב ה א ת ב ר י ת סיני‪.‬‬
‫כ א מ ו ר ‪ ,‬רעיון ז ה ג ו פ ו איננו ח י ד ו ש ו ש ל ק ר ש ק ש ‪ .‬ש ו ר ש י ו ב ס פ ר ו ת ח ז ״ ל ו ע נ פ י ו ב ה ג ו ת‬
‫י מ י ה ב י נ י י ם ‪ ,‬מ ה גם ש ר ׳ נסים גירונדי‪ ,‬רבו ה מ ו ב ה ק ש ל ק ר ש ק ש ‪ ,‬כ ב ר ה ש ו ו ה מ פ ו ר ש ו ת‬
‫בין ש ת י ה ב ר י ת ו ת ‪ :‬״ כ י ו ן ד ב ת ו ר ה כ ו ל ה כ ת י ב ברית‪ ,‬ו ב מ י ל ה נ מ י כ ת י ב ברית‪ ,‬מ צ ו ת ה‬
‫‪44‬‬
‫אולם ק ר ש ק ש הוא שנתן לרעיון זה תנופה‬ ‫]של המילה[ שקולה כנגד כל המצות״‪.‬‬
‫מ ח ש ב ת י ת ש י ט ת י ת ‪ .‬ו א מ נ ם ה ו א ל א ה ס ת פ ק ב ק י ו מ ה ש ל ז י ק ה מ י ל ו ל י ת א ו פ ו ר מ ל י ת בין‬
‫ש ת י ה ב ר י ת ו ת ; ה ו א ב י ק ש ל כ ר ו ך א ו ת ן זו ב ז ו גם מ ב ח י נ ה ס ו ב ס ט נ צ י א ל י ת ‪ ,‬ל ה ע מ י ד א ת‬
‫ה ת ו ר ה ע ל ה מ י ל ה גם מ ב ח י נ ת ה ת ו כ ן ו ה מ ה ו ת ‪.‬‬
‫כ י צ ד ? גם ה ת ו ר ה וגם ה מ י ל ה נ ו ע ד ו ל מ ט ר ה ע ל י ו נ ה א ח ת ‪ :‬ל ג ב ו ר ע ל ה ת א ו ו ה ‪ ,‬ל ה ר ח י ק‬
‫מן החומריות‪ ,‬ולשחרר בכך את ישראל מן הנפילה שנגרמה בעטיו של ה ח ט א הקדמון‪.‬‬
‫ק ר ש ק ש נדרש ב ה ק ש ר זה ל מ א מ ר ה ת ל מ ו ד י ״ מ ש ב א נ ח ש על חוה ה ט י ל בה זוהמא‪ ,‬ישראל‬
‫‪45‬‬
‫אולם לגבי דידו מ ה ל ך זה של טיהור אדם וחוה‬ ‫ש ע מ ד ו ע ל ה ר סיני פ ס ק ה ז ו ה מ ת ן ״ ‪.‬‬
‫ותיקונם ל א נ פ ת ח בהר סיני; הוא ה כ ה שורש עמוק כבר באור כשדים ובאלוני מ מ ר א ‪.‬‬
‫אין ס פ ק ‪ ,‬ה י ר ו ש ה ה א ו נ י ב ר ס ל י ת ש ל ז ו ה מ ת ה ח ט א פ ג ע ה גם ב ב נ י י ש ר א ל ‪ ,‬ב ה י ו ת ם בני‬
‫א ד ם ה ר א ש ו ן ‪ .‬א ו ל ם ב ה י ו ת ם גם בני א ב ר ה ם ה ע ב ר י י ש ל א ל י ד ם ל נ ק ו ת א ת ה ז ו ה מ ה‬
‫ולהפקיע את הירושה ב א מ צ ע ו ת הברית הפרטיקולרית‪ ,‬הברית ה ח ק ו ק ה בבשרם‪ .‬כלשונו‬
‫של קרשקש‪:‬‬

‫כ א ש ר ז ר ח ה ש מ ש ו ש ל א ב ר ה ם ‪ . . .‬ה י ה ראוי ש י ב י א ה ו ה ש ״ י ב ב ר י ת ח ד ש כ ד י ל ה פ ס י ק‬
‫ז ו ה מ ת בניו ו נ פ ש ו ת ביתו‪ ,‬ו ש י י ח ד ו ב א ו ת ב ר י ת ק ד ש ב כ ל י ב ע צ מ ו ש ב א מ צ ע ו ת ו י ש ל ם‬
‫קיום המין ונצחותו‪ .‬ושיהיה הרשם הזה בכללם‪ ,‬כאילו הקריבו מ ד מ ם ומבשרם‪,‬‬
‫‪46‬‬
‫מ כ ל י ת ו ל ד ת ם ‪ ...‬ל ה י ו ת ה ת א ו ה ה נ ש ו א ה ב א ב ר ה ז ה ה ח ז ק ה ש ב ת א ו ו ת ‪.‬‬

‫״הסכולאסטיקה שאחרי תומאם אקווינאס ומשנתם של חסדאי קרשקש ושל קודמיו״‪ ,‬דברי‬
‫האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים א)תשכ״ו(‪ ,‬חוברת יא)נדפס מ ח ד ש בספרו בין מחשבת‬
‫ישראל למחשבת העמים‪ ,‬ירושלים תשל״ז‪ ,‬עמי ‪.(222-178‬‬
‫כל גלגל מונע למעשה הנעה כפולה‪ :‬אחת מכוחו ואחת מכוח הגלגל העליון‪.‬‬ ‫‪43‬‬
‫ר״ן על מסכת נדרים‪ ,‬לא ע״ב‪.‬‬ ‫‪44‬‬
‫שבת קמו ע״א‪.‬‬ ‫‪45‬‬
‫אור ה׳ ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו ) ע מ י קעג(‪ .‬ראו גם שם ב‪ ,‬ו‪ ,‬ב )עמי רסא(‪ :‬״המילה‪ ,‬שקרב מדמה ומבשרה‬ ‫‪46‬‬
‫לשם״‪.‬‬

‫]‪[22‬‬
 ‫מבוא‬

‫ה מ ח ב ר היטיב לחדור בדבריו אל ה מ ע מ ק י ם הקיומיים של מ ע ש ה המילה‪ ,‬מ ע ש ה ש מ ע ל ה‬

‫ב ת ו ד ע ת נ ו א ת ה ס מ ל י ם ה ע ז י ם ו ה ס ו ע ר י ם ב י ו ת ר ש ל ה ו ו י י ת ה א ד ם ‪ :‬דם‪ ,‬קרבן‪ ,‬מיניות‪,‬‬
‫הולדה‪ .‬ל פ י כ ך אין כ מ ו מ צ ו ו ת ה מ י ל ה כדי ל ע מ ו ד ולהתייצב מ ו ל ס מ ל י ם עזים אחרים‬
‫ש ל ה ת ו ד ע ה ה א נ ו ש י ת )או האירופית(‪ :‬ה ח ט א ה ק ד מ ו ן ו ״ ה ז ו ה מ ה ״ ה א ו נ ט ו ל ו ג י ה ש ד ב ק ה‬
‫באדם‪ .‬ואם כך הוא ה ד ב ר ביחס ל מ צ ו ו ת המילה‪ ,‬על א ח ת כ מ ה ו כ מ ה ביחס ל מ ת ן תורה‪.‬‬
‫שכן מ ה ו מתן תורה אם לא שיאו ש ל ה מ א ב ק בנפילה האוניברסלית ו ש ל מ ו ת ו ה כ ו ל ל ת ש ל‬
‫הטיהור מ ן ה ח ט א ? ״כי לפי מ ה שיראה‪ ,‬שהיה ח ט א אדם וחוה מרי גדול ב ש ר ש הראשון‬
‫‪ ...‬ו ל ז ה ה י ה מ ו כ ן ה מ י ן ב כ ל ל ו א ל ה ה פ ס ד ו ה א ב ד ו ן ‪ ,‬ו כ א ש ר ה י ה מ ח ס ד ע ל י ו ן ל ש ו מ נ ו‬
‫‪48‬‬ ‫‪47‬‬
‫חותמם של מושגיה התאולוגיים‬ ‫הנה פ ס ק ה הזוהמא הזאת״‪.‬‬ ‫ש ל מ י ם בנתינת תורתו‬
‫ש ל ה נ צ ר ו ת ניכר כ א ן ב ע ל י ל ב ד ב ר י ו ש ל ה פ י ל ו ס ו ף ה י ה ו ד י ‪ :‬ח ט א ק ד מ ו ן ‪ ,‬״ ח ס ד ע ל י ו ן ״ ‪,‬‬
‫‪49‬‬
‫ו ה ו א ג ם נ פ ת ל ע מ ם נ פ ת ו ל י א ל ו ה י ם חיים‪.‬‬ ‫״ברית ח ד ש ״ ‪ ,‬הקרבה ״ מ ד מ ם ומבשרם״‪.‬‬
‫וכל ז א ת ע ל מ נ ת ל ה צ י ב ב מ ו ק ד ההיסטוריה ה ג ו א ל ת )מן ה ח ט א ( את ברית אברהם ותורת‬
‫מ ש ה ה א ח ו ז ו ת זו בזו‪.‬‬
‫ק ר ש ק ש ה ו ס י ף ו ט ו ו ה ח ו ט י ם רעיוניים א ח ר י ם כ ד י ל א ר ו ג א ת ש ת י ה ב ר י ת ו ת י ח ד י ו‬
‫ולחברן בתוכן ובמהות‪ .‬כיוון ש ה ן מרחיקות את נאמניהן מן החומר‪ ,‬הן מ פ ק י ע ו ת אותם‬
‫‪50‬‬
‫ומנחילות להם חיי נצח בהישארות‬ ‫מן ה ט ב ע ומן הגורל‪ ,‬מ צ י ל ו ת אותם מ ב א ר שחת‬
‫הנפש‪ .‬שתיהן כ א ח ת מזכות אפוא את ישראל ב״יתרון ה ש ג ח ה ״ ‪ ,‬מ ע ב ר ל ה ש ג ח ה הכללית‬
‫ה ש ו פ ע ת ע ל מין ה א ד ם ‪ .‬תלמידיו ש ל ק ר ש ק ש ה ח ר ו ה ח ז י ק ו אחריו‪ ,‬ב ה ת א מ צ ם לקשור‬
‫ק י ש ו ר י ם ח ד ש י ם בין ה מ י ל ה ל ת ו ר ה ‪ .‬ח י ד ו ש י ה ם ש ל שניים מ ה ם ‪ ,‬מ ת ת י ה ו ה י צ ה ר י ו י ו ס ף‬
‫א ל ב ו ‪ ,‬מ ע ו ר ר י ם עניין מ י ו ח ד ‪.‬‬
‫ל פ י ה פ י ר ו ש ל ת ו ר ה ש ל ר׳ מ ת ת י ה ו ה י צ ה ר י ) ג נ ו ז ב כ ת ב יד( ת ו ר ת א ב ר ה ם ו ת ו ר ת מ ש ה‬
‫מייעדות ייעוד א ח ד ומצוות צו אחד‪ .‬שתיהן נועדו לתקן א ת ה מ צ ב ה ט ב ע י ולהשלים א ת‬
‫ה ב ר י א ה ‪ .‬כ י צ ד ? מ צ ד א ח ד ‪ ,‬ה ב ו ר א ט ב ע ב א ד ם ת א ו ו ה מ י נ י ת יתרה‪ ,‬ש א י ל ו ל א כ ן ה י ה ה כ ו ח‬
‫ה ש כ ל י ש ל ה א ד ם ג ו ב ר עליו‪ ,‬מ כ ו ו ן א ו ת ו א ל ה ת ח ו ם ה ר ו ח נ י ב ל ב ד ו מ ו נ ע ב ע ד ו מ ל ע ס ו ק‬
‫ב פ ר י ה ורביה‪ .‬מ צ ד שני‪ ,‬כ ו ח ת א ו ו ה ז ה מ א י י ם ע ת ה ל ג ב ו ר ע ל ה א ד ם ב כ י ו ו ן ה פ ו ך ‪ ,‬ל ה ב י א‬
‫אותו לידי ה ת מ כ ר ו ת א ל העולם ה ג ש מ י ולמנוע אותו מ ל ע ס ו ק ב פ ע י ל ו ת רוחנית‪ .‬לפיכך‬
‫ב א ה מ צ ו ו ת ה מ י ל ה ויצרה א ת האיזון‪ :‬היא מ מ ע ט ת א ת התאווה‪ ,‬אך אינה מ ב ט ל ת אותה‬
‫כליל‪ .‬ה ו ו י א ו מ ר ‪ :‬ה ב ר י א ה ה ט ב ע י ת איננה מ י י צ ג ת א ת ה ש ל מ ו ת ה א נ ו ש י ת ! ה ש ל מ ו ת נ ו צ ר ת‬
‫ע ל י ד י צירוף ש ל ב ר י א ה ו מ צ ו ו ה ‪ ,‬ש ל ט ב ע וברית‪ ,‬ש ל יצירה א ל ו ה י ת ״ ט ב ע י ת ״ ו פ ע י ל ו ת‬
‫‪51‬‬
‫ו ה נ ה ‪ ,‬ל פ י ה ש ק פ ת ו ש ל ה י צ ה ר י ע י ק ר ו ן ז ה ה ו א גם ה ע י ק ר ו ן‬ ‫אנושית ״מלאכותית״‪.‬‬

‫השוו למעלה‪ ,‬מובאה מן ההקדמה לאור ה׳)צוינה לעיל בהערה ‪ : (40‬״כאשר גזר חסדו יתברך‬ ‫‪47‬‬
‫ויתעלה לשומנו אנחנו קהל עדת ישראל שלמים‪ ,‬להרבות לנו הפעלות״‪.‬‬
‫אור ה׳ ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו ) ע מ י קעג(‪.‬‬ ‫‪48‬‬
‫ראו במאמרו הנזכר של דניאל לסקר )לעיל הערה ‪ ,(42‬עמי ‪.128‬‬ ‫‪49‬‬
‫על תפקידה המגונן של המילה בספרות המדרש ובספר הזוהר ראו י׳ ליבס‪ ,‬סוד האמונה‬ ‫‪50‬‬
‫השבתאית‪ ,‬ירושלים תשנ״ה‪ ,‬עמי ‪.443‬‬
‫אין להתעלם מן האפשרות שגם היצהרי אמר את דברו בהקשר פולמוסי עם הנצרות‪ .‬הלא‬ ‫‪51‬‬
‫דבר הוא‪ :‬שלמות האדם תושג על ידי התערבות פעילה במעשה הבריאה דרך חירות‪ ,‬לא דרך‬
‫החסד‪ .‬ובהקשר הספציפי של תאוות המין התערבות זו אמורה לחתור לריסון ואיזון)באמצעות‬
‫המילה(‪ ,‬ולא לפרישות נזירית‪ :‬אדרבה‪ ,‬הבורא טבע באדם תאווה יתרה כדי להתחכם מראש‬

‫]‪[23‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫שעליו נוסד מתן תורה‪ .‬דת ה מ צ ו ו ת נועדה להשלים את הבריאה‪ ,‬להחדיר את הבחירה‬
‫החופשית אל המציאות ההכרחית ולמהול את ה ט ב ע בפעילות אנושית מתקנת‪.‬‬

‫ו ה ו א ה ס ו ד ש נ ג ל ה ל א ב ר ה ם א ב י נ ו מ א ת ו ית׳‪ ,‬ש ה ע נ י ן ה ט ב ע י י ה י ה נ ש ל ם ב ע נ י ן‬
‫מלאכותי‪ ,‬ו ש ל א היה א פ ש ר שיהיה ה פ ו ע ל ש י ע ש ה ויתקן הענין ה ט ב ע י מונח ב ט ב ע‬
‫ה ד ב ר י ם ‪ ,‬כ ל ו מ ר ש י ש י ם ה ש ״ י ה כ ה ה מ ת א ו ה ב א ו פ ן ש ל א י נ צ ח ה ו ה כ ח ה ש כ ל י וגם‬
‫ה ו א ל א י נ צ ח ה כ ח ה ש כ ל י ‪ .‬כ י מ א ח ר ש ג ז ר ה ח כ מ ת ו ית׳ ב ז א ת ה ב ר י א ה ‪ ,‬ה נ ה ה ו א‬
‫יודע ועד שענייננו ישתלם כשעניין מלאכותיי יתקן הענין ה ט ב ע י ‪ . . . " .‬ועוד שהענין‬
‫ה מ ל א כ ו ת י ‪ ,‬ה ו א בחיריי‪ ,‬ו א ם י ב ט ל ה א פ ש ר י ו ת ו ה ב ח י ר ה כ מ ו ש ס ב ר ו ה פ י ל ו ס ו פ י ם‬
‫ה ק ד מ ו נ י ם ‪ ,‬י מ ש ך מ ז ה ח ר ב ן ה מ צ י א ו ת ‪ ... .‬ונתן א ב ר ה ם ה ש ו ר ש ו ה י ס ו ד ש ה ו א‬
‫ה מ י ל ה ‪ ,‬ש ה ו א ב א ב ר ש ב ו ש ו ר ש כ ל ה ת א ו ו ת ‪ ,‬ל ה ח ל י ש ו ו ל מ ז ג ו ‪ ,‬ו ה ב ט י ח ו ]ה׳[‬
‫ב מ ק ו ב ץ ש ל ם ]עם י ש ר א ל [ י צ א מ מ נ ו ‪ ,‬ראוי ל ק ב ל ה ת ו ר ה ש ה ו א ה ע נ י ן ה מ ל א כ ו ת י י‬
‫‪53‬‬
‫ה ש ל ם ה מ ש ל י ם המין האנושי‪.‬‬

‫ל א נ ח ה ד ע ת ו ש ל ה י צ ה ר י ‪ ,‬ע ד ש ע מ ד ויצר ה ק ב ל ה בין י ״ ג ה מ ו פ ע י ם ש ל ה מ ו נ ח ברית ב ס י פ ו ר‬

‫ת ו ל ד ו ת י ו ש ל א ב ר ה ם ובין י ״ ג ה ע י ק ר י ם ש ל ד ת מ ש ה ) ל פ י ה ר מ ב ״ ם ( ‪ ,‬ש ה ר י א ל ו ו א ל ו‬
‫‪54‬‬
‫למרבה האירוניה‪ ,‬דווקא ה ר מ ב ״ ם‬ ‫מ כ ו ו נ י ם ל ד ב ר א ח ד ו כ ו ל ם מ י ו ס ד י ם ע ל עיקרון א ח ד ‪.‬‬
‫בעל העיקרים נזקק לי״ג ה מ ו פ ע י ם ש ל ״הברית״ ב מ ג מ ה א ח ר ת לגמרי‪ .‬שהרי כך כ ת ב‬
‫ה ר מ ב ״ ם ב ה ל כ ו ת מ י ל ה ‪ :‬״ ב א ו ר א ה כ מ ה ח מ ו ר ה מ י ל ה ‪ ,‬ש ל א נ ת ל ה ל מ ש ה רבינו ע ל י ה‬
‫א פ י ל ו ש ע ה א ח ת ‪ ,‬א ע ״ פ ש ה י ה בדרך‪ .‬ו כ ל מ צ ו ת ה ת ו ר ה נ כ ר ת ו ע ל י ה ן ש ל ש ב ר י ת ו ת ‪...‬‬
‫‪55‬‬
‫ל א מ ו ר ‪ :‬גם ב ה ק ש ר ז ה‬ ‫ו ע ל ה מ י ל ה נ כ ר ת ו ש ל ו ש ע ש ר ה ב ר י ת ו ת ע ם א ב ר ה ם אבינו״‪.‬‬

‫נגד סכנתה של רוחניות יתרה‪ ,‬שתביא להשחתת עולם‪ .‬במקום אחר הראיתי‪ ,‬כי היצהרי ניהל‬
‫שיג ושיח עם הסכולסטיקה בשאלת החירות‪ .‬ראו מאמרי ״התפיסה הפרדוקסאלית של חופש־‬
‫הבחירה במשנתו של ר׳ מתתיהו היצהרי״‪ ,‬בתוך אביעזר רביצקי)עורך(‪ ,‬מרומי לירושלים‪ :‬ספר‬
‫הזיכרון ליוסף ברוך סרמוניטה )מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יד(‪ ,‬תשנ״ח‪ ,‬עמי ‪.256-239‬‬
‫אין לראות זאת בהכרח כסתירה של דברי הרמב״ם במו״נ ב‪ ,‬מט‪ ,‬שלפיהם מצוות המילה לא‬ ‫‪52‬‬
‫נועדה ״להשלים חסרון הבריאה״‪ .‬הרמב״ם דחה שם את סברתם של רס״ג ואחרים‪ ,‬שהמילה‬
‫נועדה להשלים את הבריאה מבחינה גופנית‪ .‬הוא לא דחה את האפשרות שהיא נועדה להשלים‬
‫את הבריאה מבחינה רוחנית‪.‬‬
‫מתתיהו היצהרי‪ ,‬פירוש לבראשית ושמות‪ ,‬כ״י פרמה ‪) 3465‬ס׳ ‪ 13973‬במכון לתצלומי כתבי‬ ‫‪53‬‬
‫יד עבריים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים(‪ ,‬דף ‪ : 29‬תוקן לפי כתב יד המצוי‬
‫בידי פרופ׳ מאיר בניהו)שמסרו לי באדיבותו(‪ ,‬דפים ל‪-‬לא‪.‬‬
‫תלמיד אחר של קרשקש‪ ,‬ר׳ אברהם בר ליאון‪ ,‬כתב כעין הדברים האלה‪ :‬״כמו ששמעו אבותינו‬ ‫‪54‬‬
‫ז״ל בהר סיני אנכי ולא יהיה מפי הגבורה‪ ,‬שהן עיקר ושורש התורה ‪ ...‬כן שמע אותם ג״כ‬
‫אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬כי אין הבדל בין אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מ א ‪ p‬מצרים ובין אני‬
‫ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים״‪ .‬אולם בהמשך דבריו נטה אחרי פשוטה של משנה‪ ,‬שלפיה‬
‫אברהם גם קיים בפועל את התורה כולה‪ .‬ראו ש׳ רוזנברג‪ ,‬״ארבעה טורים לר׳ אברהם בר׳‬
‫יהודה תלמידו של דון חסדאי קרשקש״‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ג )תשמ״ד(‪ ,‬עמי‬
‫‪.597‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות מילה ג‪ ,‬ט‪ .‬האם רמז הרמב״ם לעדיפותו של אברהם על משה בהיענות למצוות‬ ‫‪55‬‬
‫המילה ?‬

‫]‪[24‬‬
 ‫מבוא‬

‫הבחין הרמב״ם בין אברהם למשה‪ ,‬ובין ברית אברהם לברית סיני‪ .‬אולם ר׳ מתתיהו‬
‫היצהרי דבק בתורת רבו‪.‬‬
‫תלמיד אחר‪ ,‬ר׳ יוסף אלבו‪ ,‬הוסיף גם הוא נופך חדש לתורתו של ר׳ חסדאי קרשקש‪.‬‬
‫לדבריו דווקא מאחר שאין ערובה לשלמותם הדתית של ישראל בכל דור‪ ,‬ולכן לכאורה‬
‫גם אין ערובה להשראת ההשגחה עליהם בכל עת‪ ,‬דווקא משום כך נדרשת מצווה מיוחדת‬
‫שתהא טבועה בגופם ותבטיח ללא עוררין את זהותם ועתידם‪ .‬ומשעה שברית אברהם‬
‫נחקקת באיש ישראל הוא כאילו נושא בגופו באופן דטרמיניסטי אות של חיים ותקווה‪:‬‬
‫גזרה החכמה העליונה לכרות ברית מתמיד עם אברהם ועם זרעו‪ ,‬שיהיו הם עמו‬
‫וחבל נחלתו ‪ ...‬כי אנחנו היום דומים לחולה שהוא קרוב למות וכל האנשים‬
‫אומרים עליו שאין בו כח לחיות‪ ,‬כי כל עוד שנראה בו דבר מן החיות נשאר לא‬
‫נתיאש שלא יחיה מחלי זה ‪ ...‬הנה כאשר נראה אות הברית הזה נשאר ומתמיד‬
‫בנו‪ ,‬המורה על הקשר שיש בין הענין האלהי ובין האמה‪ ,‬נדע בודאי שעדין יש‬
‫בנו כח לחיות‪ ,‬ושעל ידי הקשר הזה תשוב האמה לקדמותה ולאיתנה ולהדבק‬
‫‪56‬‬
‫בענין האלהות‪ ,‬כאשר היתה בחזון בתחלה‪.‬‬
‫הווי אומר‪ :‬הברית שכרת אברהם העברי בעבר היא שמייצגת את החיוניות היהודית‬
‫בהווה והיא שמסמנת את התקווה היהודית לעתיד‪ .‬כאמור‪ ,‬להבדיל מן התפיסה המימונית‪,‬‬
‫אברהם הוא האב המחולל של אומה היסטורית ותורה פרטיקולרית‪ ,‬לא רק של אמונה‬
‫ודעת אוניברסלית‪ .‬על אחת כמה וכמה שבניגוד לדעה הנוצרית הדרך אל הישועה עוברת‬
‫דרך ״ברית מתמיד עם אברהם ועם זרעו‪ ,‬שיהיו הם עמו וחבל נחלתו״‪.‬‬

‫בין העקדה לקידוש השם‬

‫המרחק בין דמויותיו הנבדלות של אברהם אבינו ניכר ביתר שאת ביחס לעקדת יצחק‪.‬‬
‫חכמי הדורות עמדו נפעמים מול הגבורה הדתית שהתגלתה במעשה; רבים מהם גם עמדו‬
‫תוהים מול הבעייתיות המוסרית שעולה מן הציווי)״שהוא צווי זר מאד בעיני אלהים‬
‫ואדם״(‪ 57.‬הם הגיבו אפוא כלפי הסיפור בדרכים שונות‪ ,‬מקצה אל קצה‪ ,‬התמודדו עמו‬
‫רעיונית וגם שרטטו תמונות עזות ומגוונות של האב העוקד והבן הנעקד‪ .‬יצירה פרשנית‬
‫זו תידון בהרחבה בפרקים שונים של הספר שלפנינו‪ .‬כאן‪ ,‬במבוא לספר‪ ,‬אוסיף למקד‬
‫את המבט בשאלת ציר אחת‪ :‬מה בין האב לבניו? האם תולדותיו של אברהם הן גם‬
‫הגרעין הסגולי לתולדותיהם של ישראל? והרי כאשר אנו פונים לעקדת יצחק שאלה‬
‫זו נעשית רגישה ונוקבת עד התהום‪ .‬היא פוגעת בעצבים חשופים‪ .‬האם העקדה היא‬
‫מעשה טיפולוגי או מעשה סימבולי? האם היא מציגה חזות ממשית של קורות היהודים‬
‫לעתיד לבוא‪ ,‬או שהיא מספרת סיפור עילאי‪ ,‬חד־פעמי‪ ,‬סיפור שאין לו המשכים ואין לו‬
‫ממשיכים? האם יש לראות בה דגם נורמטיבי‪ ,‬ביטוי חי של התביעה הדתית הטוטלית‬

‫יוסף אלבו‪ ,‬ספר העיקרים ד‪ ,‬מו‪ .‬למקבילות ראו גרום )לעיל הערה ‪ ,(42‬עמי ‪.38-32‬‬ ‫‪56‬‬
‫י צ ח ק ע ר א מ ה ‪ ,‬ע ק י ד ת י צ ח ק ‪ ,‬מ ה ד ו ר ת ח ״ י פ א ל ק ) ד ״ צ א ‪ P‬י ש ר א ל ‪ ,‬ל ל א תאריך(‪ ,‬ש ע ר כא‪ ,‬ד ף‬ ‫‪57‬‬
‫קע ע״א‪.‬‬

‫]‪[25‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫מ כ ל זרע א ב ר ה ם ו י צ ח ק ‪ ,‬א ו ש מ א י ש ל ר א ו ת ב ה מ ק ר ה ג ב ו ל ‪ ,‬ציור ה י פ ו ת ט י ש ל פ ס ג ת‬

‫האמונה הדתית?‬
‫ה ג י ש ה הראשונה‪ ,‬הטיפולוגית‪ ,‬הגיעה לידי ביטוי חריף ב ע ת ו ת מ ש ב ר ק ש ו ת ב ת ו ל ד ו ת‬
‫ישראל‪ ,‬ל מ ן ה ע ת העתיקה ועד לזמן ה ז ה ‪ :‬ה ח ל מ ז ע ק ת ה ש ל אם הבנים בגזרות אנטיוכוס‬
‫)לפי המדרש( ״אברהם‪ ,‬אל תזוח ד ע ת ך ! אתה ע ק ד ת מ ז ב ח אחד‪ ,‬ואני עקדתי ש ב ע ה‬
‫‪58‬‬
‫ד ר ך ק י נ ו ת ו פ י ו ט י ם מ י מ י הביניים‪ ,‬רובם ב א ר צ ו ת א ש כ נ ז ו מ י ע ו ט ם ב א ‪p‬‬ ‫מזבחות״;‬
‫ספרד‪ ,‬שביכו א ת מותם ש ל אלפים ורבבות מישראל על קידוש ה ש ם והאירו את מאורעות‬
‫ז מ נ ם ב א ס פ ק ל ר י ה ש ל ה ס י פ ו ר ה ק ד מ ו ן ‪ :‬״ נ ע ק ד ב ה ר מ ו ר א ב י ו כ פ ת ו ‪ ...‬נ ח נ ו ב ל י ע ק ד‬
‫‪59‬‬
‫״ כ מ ה נעקדים נהרגים ע ל ק ד ו ש ת ה ש ם ש ע ש ו‬ ‫נ ש ח ט מ א ה ב ת ו ״ — נ ו כ ח גזרות ת ת נ ״ ו ;‬
‫‪60‬‬
‫ועד‬ ‫יותר מ א ב ר ה ם ו י צ ח ק ‪ ,‬כ מ ו ש ש מ ע נ ו ב א ז נ נ ו וראינו ב ע י נ י נ ו ״ — נ ו כ ח ג ז ר ו ת ק נ ״ א ;‬
‫ה ד ר ש ו ת ש נ י ש א ו ב ג ט ו ו ר ש ה ב ד ם ל ב ו ש ל ה א ד מ ו ״ ר מ פ י א ס צ נ ה ‪ ,‬ר׳ ק ל ו נ י מ ו ס ש פ י ר א ‪:‬‬
‫״ ל א א צ ל א ב ר ה ם ו י צ ח ק ל ב ד ה י ה הנסיון‪ ,‬רק ] = א ל א [ גם א ח ר ה ד ב ר י ם ה א ל ה ‪ ,‬ש כ ל א ו ת ם‬
‫‪6,‬‬
‫ש ו ב ו ש ו ב ח ז ר ו ה ו פ י ע הרעיון‪ ,‬ש כ ל מ ע ש ה ש ל‬ ‫הנהרגים תשלום מ ע ש ה ה ע ק ד ה הוא״‪.‬‬
‫הקרבה ומסירות נ פ ש מ ש י ב את הבנים ההרוגים אל חיקו ש ל אברהם אביהם‪ ,‬והוא כעין‬
‫‪62‬‬
‫ש ו ב ו ש ו ב ניעור ה ס י פ ו ר ה מ ק ר א י ל ח י י ם‬ ‫חזרה מאוחרת על הדפוס של מ ע ש ה העקדה‪.‬‬
‫)או ל מ ו ו ת ( ב ע ט י י ם ש ל מ ע ש י ר צ ח ו ק י ד ו ש ה ש ם ‪.‬‬
‫ה ג י ש ה ה א ח ר ת ‪ ,‬ש ר א ת ה ב ע ק ד ה מ ע ש ה ה י פ ו ת ט י חורג‪ ,‬ה ג י ע ה ל י ד י ב י ט ו י ב ה י ר ב ע י ק ר‬
‫ב ש ע ו ת ש ל ה ר ה ו ר י ם פ י ל ו ס ו פ י י ם ו ב י ק ו ר ת מ ו ס ר י ת ‪ .‬ניצניה מ צ ו י י ם כ ב ר ב ס פ ר ו ת ה מ ד ר ש ‪:‬‬
‫״ ל א צ ו י ת י ל י פ ת ח ש י ק ר י ב א ת ב ת ו ‪ ,‬ו ל א ד ב ר ת י ל מ ל ך מ ו א ב ש י ק ר י ב א ת בנו‪ ,‬ו ל א ע ל ת ה‬
‫‪63‬‬
‫היא התנסחה בבהירות בכתביהם ש ל הוגים‬ ‫ע ל ל ב י ל ו מ ר ל א ב ר ה ם ש י ש ח ו ט א ת בנו״‪.‬‬
‫א ח ד י ם בימי הביניים‪ ,‬ש י צ א ו ח ו צ ץ נגד פרשנות ה ע ק ד ה על דרך ה פ ש ט — ״כי אברהם‬
‫‪64‬‬
‫— או‬ ‫מ פ ל י ג ה ת י מ ה ‪ ,‬א י ך י צ ו ו נ ו ה ש ם ל ע ש ו ת ת ו ע ב ה כ ז א ת ״ )ר׳ י ו ס ף א ב ן כספי(‬
‫הזהירו מפני הפיכת ה ע ק ד ה לדגם נורמטיבי של דת ישראל‪ :‬״אל יאמר אדם‪ ,‬אלו יצוה‬
‫ה ש ״ י א ו ת י ל ע ק ו ד א ת בני ז ה ל פ נ י ו ה י י ת י ע ו ש ה כ א ב ר ה ם א ב י נ ו ‪ ...‬כי ע ק י ד ת ה ב נ י ם‬
‫‪65‬‬
‫תפיסות‬ ‫ו ש ח י ט ו ת ם א י נ ה נ ר צ י ת ל פ נ י ו ית׳‪ ,‬רק ה ה כ נ ע ה ו ה ה ש ת ע ב ד ״ ) ר ׳ י צ ח ק ע ר א מ ה ( ‪.‬‬
‫א ל ה ו ד ו מ י ה ן ש ל ח ו א ת ש ל ו ח ו ת י ה ן ע ד ד ר ש ו ת ח ס י ד י ו ת ב ו ד ד ו ת ב מ א ה ה־‪ 19‬ו ע ד עיוניו‬

‫איכה רבה‪ ,‬פ״א )מהדורת בובר‪ ,‬דף מג(‪.‬‬ ‫‪58‬‬

‫ר׳ אליעזר בר׳ נתן)ראב״ן(‪ ,‬״סליחה״‪ ,‬לפי א״מ הברמן‪ ,‬ספר גזירות אשכנז וצרפת‪ ,‬ירושלים‬ ‫‪59‬‬
‫תש״ו‪ ,‬עמי פו‪.‬‬
‫מתתיהו היצהרי‪ ,‬פירוש לבראשית ושמות )לעיל הערה ‪ ,(53‬דף ‪ 41‬ע״ב‪.‬‬ ‫‪60‬‬
‫קלונימום שפירא‪ ,‬אש קודש‪ ,‬ירושלים תש״ך‪ ,‬עמי עא‪-‬עד‪ .‬וראו מ׳ פייקאד‪ ,‬חסידות פולין‪,‬‬ ‫‪61‬‬
‫ירושלים תש״ן‪ ,‬עמי ‪.395‬‬
‫א׳ רביצקי‪ ,‬״מבוא״‪ ,‬בתוך י׳ גפני וא׳ רביצקי)עורכים(‪ ,‬קדושת החיים וחירוף הנפש‪ ,‬ירושלים‬ ‫‪62‬‬
‫תשנ״ג‪ ,‬עמי ‪.10‬‬
‫בר״ר נ ו ) מ ה ד ו ר ת תאודור ואלבק‪ ,‬ברלין וירושלים תרס״ג‪-‬תרצ״ו‪ ,‬ח״ב‪ ,‬עמי ‪ ;(604‬תענית ד‬ ‫‪63‬‬
‫ע״ב‪.‬‬
‫יוסף אבן כספי‪ ,‬גביע כסף‪ ,‬ניו יורק תשמ״ב‪ ,‬עמי לב‪ .‬וראו חנה כשר‪ ,‬״איך יצוונו ה׳ לעשות‬ ‫‪64‬‬
‫תועבה כזאת״‪ ,‬עט הדעת א )תשנ״ז(‪ ,‬עמי ‪.42‬‬
‫עראמה‪ ,‬עקידת יצחק‪ ,‬דף קעג ע״ב‪.‬‬ ‫‪65‬‬

‫]‪[26‬‬
 ‫מבוא‬

‫ש ל מ ר ט י ן בדבר‪ ,‬ש ה פ כ ו א ת ש א ל ת ה ע ק ד ה מ ב ע י ה ש ל ציווי ה א ל ל ב ע י ה ש ל ש מ י ע ת‬

‫‪66‬‬
‫האדם‪.‬‬
‫ו ה נ ה גם ב ס ו ג י ה זו‪ ,‬כ מ ו כ ק ו ד מ ו ת י ה ‪ ,‬ש ת י ה ת פ י ס ו ת ה ג י ע ו ל י ד י ג י ב ו ש ש י ט ת י ב כ ת ב י ה ם‬
‫ש ל ג ד ו ל י ה ה ו ג י ם ה י ה ו ד י ם ב י מ י ה ב י נ י י ם ‪ .‬א ו ל ם ב פ ע ם ה ז א ת ה ב ד ל י ה ד ע ו ת אינם ח ו צ י ם‬
‫רק בין פ י ל ו ס ו ף ל מ ש נ ה ו ‪ ,‬גם ל א רק בין ש ת י א ס כ ו ל ו ת רעיוניות‪ ,‬א ל א ב מ י ד ה ר ב ה בין ש נ י‬
‫אזורי ת ר ב ו ת ‪ :‬בין ק ה י ל ו ת ה י ה ו ד י ם ב א ר צ ו ת ה א ס ל א ם ל ק ה י ל ו ת ר ב ו ת ב א ר צ ו ת ה נ צ ר ו ת ‪.‬‬
‫ש כ ן ב ש נ י אזורי ת ר ב ו ת א ל ה ה ת פ ת ח ו ג י ש ו ת ש ו נ ו ת ב ש א ל ו ת ש ל ק י ד ו ש ה ש ם ו ש מ י ר ת‬
‫הנפש‪ ,‬כ ל שכן ב ש א ל ה ש ל הקרבה אקטיבית של הבנים ב ש ע ת השמד‪ ,‬ו מ ט ב ע הדברים‬
‫ה ב ד ל י ם עקרוניים א ל ה נ ת נ ו א ת א ו ת ו ת י ה ם גם ב ד י מ ו י י ה ע ק ד ה ‪.‬‬
‫מ ה ם ה ב ד ל י ם עקרוניים א ל ה ? כ פ י ש ל מ ד נ ו מ ח ק ר ת ו ל ד ו ת י ש ר א ל ב י מ י ה ב י נ י י ם ‪ ,‬רבני‬
‫ארצות ה א ס ל א ם נקטו ע מ ד ה מ צ מ צ מ ת כלפי החיוב ההלכתי ל מ ו ת על קידוש השם‪ .‬הם‬
‫ה ג ב י ל ו כ כ ל ה א פ ש ר א ת ה י ק פ ו ש ל ה ח י ו ב ‪ ,‬וגם א ס ר ו ל ח ר ו ג מ ע ב ר ל ג ב ו ל ה ל כ ת י ז ה‬
‫ולמסור את ה נ פ ש לפנים משורת הדין‪ .‬הרמב״ם‪ ,‬ל מ ש ל ‪ ,‬ראה ב מ ע ש ה כזה עברה חמורה‪,‬‬
‫‪67‬‬
‫ל א כן ס ב ר ו‬ ‫ח ט א ש ל איבוד ל ד ע ת ושפיכות דמים )״דמו בראשו‪ ,‬והוא מ ת ח י ב בנפשו״(‪.‬‬
‫רבנים רבים ב א ר צ ו ת ה נ צ ר ו ת ‪ .‬ה ם נ ק ט ו ב ש א ל ה זו ע מ ד ה מ ר ח י ב ה ‪ ,‬ה ם ק ר א ו ל נ א מ נ י ה ם‬
‫לנהוג מידת חסידות ולמסור את נפשם הרבה מעבר לדרישותיה של ה ה ל כ ה הפורמלית‪.‬‬
‫ה ה ב ד ל בין ג י ש ה זו ל ק ו ד מ ת ה ניכר ע ו ד י ו ת ר נ ו כ ח ה ע ו ב ד ה ‪ ,‬ש י ה ו ד י ם ר ב י ם ב א ר צ ו ת‬
‫‪68‬‬
‫הרחיקו לכת במעשי ההקרבה וההרג‪ :‬הם‬ ‫א ש כ נ ז ) ו י ה ו ד י ם מ ע ט י ם בספרד ובפורטוגל(‬
‫לא המתינו לרודפיהם אלא נקטו פ ע ו ל ה אקטיבית וקיפחו בידיהם א ת חייהם וחיי בניהם‬
‫‪69‬‬
‫מ י ו ת ר ל ו מ ר ‪ ,‬כי פ ע ו ל ה כ ז ו ה י י ת ה זרה ו ר ח ו ק ה בעיני ה ר ו ב ה מ כ ר י ע ש ל‬ ‫ובנותיהם‪.‬‬
‫יהודי ארצות האסלאם‪.‬‬
‫גם ד ר כ י ה ת ג ו ב ה כ ל פ י ת ו פ ע ו ת א ק ט ו א ל י ו ת ש ל ה מ ר ת ד ת מ א ו נ ס נ ב ד ל ו מ א ו ד ב ש נ י‬
‫אזורי ה ת ר ב ו ת ‪ .‬כ מ ו ב ן ‪ ,‬גם רבני א ר צ ו ת ה א ס ל א ם ר א ו א ת ה ה מ ר ה כ ע ב ר ה ח מ ו ר ה ‪ ,‬א ך ע ם‬

‫‪ 66‬ראו מאמריהם של יהודה גלמן‪ ,‬אפרים מאיר ורון מרגולין בקובץ זה‪ .‬והשוו‪J. 1. Gellman,‬‬
‫‪ ,‬בתוך ד׳‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫‪A‬‬
‫סטטמן וא׳ שגיא )עורכים(‪ ,‬בין דת למוסר‪ ,‬רמת גן תשנ״ד‪ ,‬עמי ‪ ;39-23‬א׳ שגיא‪ ,‬״העקדה‪:‬‬
‫בעיית הציות או בעיית השמיעה‪ ,‬בין קירקגור לבובר״‪ ,‬עיון ל ז ) ת ש מ ״ ה ‪ /‬מ ״ ט ( ‪ ,‬עמי ‪.262-248‬‬
‫‪ 67‬רמב״ם‪ ,‬איגרת השמד‪ ,‬מהדורת י׳ שילת‪ ,‬ח״א‪ ,‬ירושלים תשמ״ז‪ ,‬עמי נב‪ .‬והשוו הלכות יסודי‬
‫התורה ה‪ ,‬א‪ :‬ה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 68‬ע׳ שוחט‪ ,‬״קידוש השם בהגותם של מגורשי ספרד ומקובלי צפת״‪ ,‬בתוך‪ :‬העיר והקהילה‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״ח‪ ,‬עמי ‪ ; 146-131‬א׳ גרוס‪ ,‬״על התסמונת האשכנזית של קידוש השם בפורטוגל‬
‫בשנת ‪1497‬״‪ ,‬תרביץ סד )תשנ״ה(‪ ,‬עמי ‪.114-83‬‬
‫‪H. Soloveitchik, "Religious Law and Change: The Medieval Ashkenazic Example", AJS‬‬ ‫‪69‬‬
‫‪ , 2 0 5 - 2 2 1.Review12 (1987), pp‬׳ י״י יובל‪ ,‬שני גויים בבטנך‪ :‬יהודים ונוצרים — דימויים‬
‫הדדיים‪ ,‬תל אביב ‪ ,2000‬עמי ‪ ; 218-151‬א׳ גרוסמן‪ ,‬״שורשיו של קידוש השם באשכנז הקדומה״‪,‬‬
‫קדושת החיים וחירוף הנפש )לעיל הערה ‪ ,(62‬עמי ‪ : 130-99‬הנ״ל‪ ,‬״קידוש השם במאות הי״א‬
‫והי״ב‪ :‬בין אשכנז לארצות האסלאם״‪ ,‬פעמים ‪) 75‬תשנ״ח(‪ ,‬עמי ‪ ;44-27‬הנ״ל‪ ,‬״בין ‪1012‬‬
‫ל־‪ :1096‬הרקע התרבותי והחברתי לקידוש השם בתתנ״ו״‪ ,‬בתוך י׳ עסיס ואחרים )עורכים(‪,‬‬
‫יהודים מול הצלב‪ ,‬ירושלים תש״ס‪ ,‬עמי ‪ ;73-55‬י״מ תא־שמע‪ ,‬״התאבדות ורצח הזולת על‬
‫קידוש השם‪ :‬לשאלת מקומה של האגדה במסורת הפסיקה האשכנזית״‪ ,‬עמי ‪.156-150‬‬

‫]‪[27‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫ז א ת ה ם ראו ב ה ע ב ר ה ב ת כ פ ר ה ‪ .‬ל פ י כ ך ‪ ,‬כ א ש ר נ א ל צ ו ל ע מ ו ד נ ו כ ח מ ע ש י ה מ ר ה ה מ ו נ י י ם‬

‫ש ל בני ה ק ה י ל ו ת ‪ ,‬ה ם פ ת ח ו ב פ נ י ה א נ ו ס י ם א ת ש ע ר י ה ת ש ו ב ה ו ח י ב ר ו ע ב ו ר ם א י ג ר ו ת‬
‫נ ח מ ה ועידוד‪ .‬ל א כן נהגו אחיהם‪ ,‬מורי הדרך ש ל קהילות ישראל בארצות הנצרות‪ :‬אלה‬
‫ת פ ס ו א ת ה ה מ ר ה כ ב ג י ד ה מ ח פ י ר ה ב כ נ ס ת י ש ר א ל ו ב א ל ו ה י י ש ר א ל ; גם א ם ה מ ע ש ה נ ע ש ה‬
‫‪70‬‬
‫החוקרים חלוקים‬ ‫ב כ פ י י ה ‪ ,‬ב ש ע ת ה ש מ ד ‪ ,‬ה ו א ה י ה ב ע י נ י ה ם ה פ ר ת ב ר י ת ש א י ן ל ה תקנה‪.‬‬
‫ב ד ע ו ת י ה ם ב א ש ר ל ג ו ר מ י ם ל ה י ו ו צ ר ו ת ם ש ל ה ב ד ל י ם א ל ה בין ש ת י ה ק ה י ל ו ת ‪ ,‬ל ש ו ר ש י ה ם‬
‫ו ל מ נ י ע י ה ם ‪ .‬א ו ל ם רובם כ כ ו ל ם מ כ י ר י ם ב ת ו ק פ ה ש ל ה ב ח נ ה זו בין ש נ י אזורי ה ת ר ב ו ת‬
‫וכן בין ה ג י ש ו ת ה ש ו נ ו ת ש ה ת פ ת ח ו ב ה ן כ ל פ י ק י ד ו ש ה ש ם ו ה מ ר ת ה ד ת ‪.‬‬
‫עקדת יצחק היא סיפורה של הנכונות הדתית האולטימטיבית להקרבה ולקרבן עד‬
‫כ ל ו ת ‪ .‬ה ד ע ת נותנת‪ ,‬כ י ד ר כ י ה ע י צ ו ב ש ל ה ס י פ ו ר ה ק ד מ ו ן ו פ ר ש נ ו ת ו ל א ו ר ך ה ד ו ר ו ת‬
‫ה ו ש פ ע ו ה ר ב ה מ ן ה א י ד א ל י ם ה ד ת י י ם ש ל ה כ ו ת ב י ם ו מ ן ה ה ת נ ס ו ת ה ה י ס ט ו ר י ת ש ל בני‬
‫ע ד ת ם בפרשיות ש ל חיים ומוות‪ ,‬ש מ ד ואונס‪ ,‬מסירות נ פ ש ושמירת הנפש‪.‬‬
‫שלום שפיגל הראה‪ ,‬בשעתו‪ ,‬כיצד הטראומה של מסעי הצלב והתפיסה האשכנזית‬
‫של קידוש ה ש ם המריצו את ה ת פ ש ט ו ת ו ש ל דימוי אגדי מפתיע של העקדה‪ .‬לפי דימוי‬
‫ז ה א כ ן נ ז ב ח י צ ח ק ו נ ש ח ט ב פ ו ע ל ‪ ,‬ורק ל א ח ר מ כ ן ק ם ל ת ח י י ה ב ד ר ך נם‪ .‬ש ה ר י רק ב ד ר ך‬
‫זו‪ ,‬רק כ א ש ר ה ע ק ד ה ב כ ו ח נ ע ש ת ה ע ק ד ה ב פ ו ע ל ‪ ,‬י כ ו ל ה י ה י צ ח ק ל ה פ ו ך בעיני בני ה ז מ ן‬
‫ל פ ר ד י ג מ ה מ מ ש י ת ע ב ו ר מ ק ד ש י ה ש ם ‪ ,‬רק כ ך י כ ל ו מ ש ו ר ר י ם ו מ ק ו נ נ י ם ל ה פ כ ו ל ד ג ם ק ד מ ו ן‬
‫‪7,‬‬
‫שולמית‬ ‫ש ל א ח י ה ם ‪ ,‬א ש ר ״ ע ק ד ו ע ק ד ו ת י ה ם ‪ ,‬גם ה כ י נ ו מ ט ב ח ו ת י ה ם ‪ ,‬כ מ ו י צ ח ק א ב י ה ם ״ ‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫ה י א ה ב ח י נ ה בין ד ר כ ם ש ל פ י י ט נ י ם ב ס פ ר ד‬ ‫א ל י צ ו ר צ ע ד ה ב א ח ר ו נ ה צ ע ד נוסף ב כ י ו ו ן זה‪.‬‬
‫ה מ ו ס ל מ י ת ב מ א ה ה־‪ ,12‬ש צ י י ר ו א ת א ב ר ה ם ו י צ ח ק כ ש ה ם ה ו ל כ י ם ל ע ק ד ה ב צ ע ר ו ב ב כ י‬
‫‪73‬‬
‫— ״ ר ח מ י ה ם נ כ מ ר ו ו י ז ב כ ב ד ם ; ש פ כ ו נ פ ש ם ע ם ד מ ע ם ה מ א ד ם ״ ) מ ש ה א ב ן עזרא(‬
‫— ובין דרכם ש ל פייטנים אשכנזים ב א ו ת ה תקופה‪ ,‬ש ב ח ר ו לתאר דווקא א ת ש מ ח ת‬
‫לבם ש ל ה א ב העוקד והבן הנעקד ההולכים שניהם יחדיו לקראת ייעודם הדתי‪ :‬״ ש מ ח‬
‫‪74‬‬
‫ה א ב ב ז ב י ח ה כ ע ל מ ש ת ה ב נ ו ; ע ל ץ ה ב ן ב ק ר ב נ ו כ ב ח ת ו נ ת א פ ר י ו נ ו ״ ) ב נ י מ י ן בר זרח(‪.‬‬
‫אליצור תלתה א ת הדימוי האשכנזי ש ל ה ע ק ד ה בחוויה ה ט ר א ו מ ט י ת של מסעי ה צ ל ב‬
‫ו ב צ ו ר ך ה ד ו ח ק ש ל ה פ י י ט ן ל ע ו ד ד א ת בני ע ד ת ו ל ע מ ו ד ב מ ב ח ן נ ו כ ח ע ק ד ו ת מ מ ש י ו ת‬
‫ש ה ת ר ח ש ו ב ז מ נ ם ו ב מ ק ו מ ם ‪ .‬ו ה ד י ן ע מ ה ‪ .‬א ך נראה‪ ,‬ש ה ה ב ד ל בין ד י מ ו י י ה ע ק ד ה ב ש נ י‬
‫אזורי ה ת ר ב ו ת ק ש ו ר ק ש ר א מ י ץ גם ב ת פ י ס ו ת נ ב ד ל ו ת ש ל ק י ד ו ש ה ש ם ו ב א י ד א ל י ם ד ת י י ם‬
‫נבדלים ש ה ת פ ת ח ו בספרד ה מ ו ס ל מ י ת ובאשכנז הנוצרית‪.‬‬

‫ח׳ סולוביצ׳יק‪ ,‬״בין חבל ערב לחבל אדום״‪ ,‬קדושת החיים וחירוף הנפש )לעיל הערה ‪,(62‬‬ ‫‪70‬‬
‫עמי ‪.152-149‬‬
‫ר׳ אפרים מבונא‪ ,‬בתוך א״מ הברמן‪ ,‬ספר גזירות אשכנז וצרפת‪ ,‬ירושלים תש״ו‪ ,‬עמי לא‪-‬לב;‬ ‫‪71‬‬
‫ש׳ שפיגל‪ ,‬״מאגדות העקדה‪ :‬פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר׳ אפרים מבונא״‪ ,‬ספר היובל‬
‫לכבוד אלכסנדר מרקם‪ ,‬ניו יורק תש״י‪ ,‬עמי תפב‪.‬‬
‫ש׳ אליצור‪ ,‬״עקדת יצחק‪ :‬בבכי או בשמחה ? השפעת מסעי הצלב על הסיפור המקראי בפיוטים״‪,‬‬ ‫‪72‬‬
‫עט הדעת א )תשנ״ז(‪ ,‬עמי ‪.35-15‬‬
‫משה אבן עזרא‪ ,‬שירי הקדש‪ ,‬מהדורת ש׳ ברנשטיין‪ ,‬תל אביב תשי״ז‪ ,‬עמי ריב‪.‬‬ ‫‪73‬‬
‫ד׳ גולדשמידט )מהדיר(‪ .‬מחזור לימים הנוראים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬ירושלים תש״ל‪ ,‬עמי ‪.288‬‬ ‫‪74‬‬

‫]‪[28‬‬
 ‫מבוא‬

‫האם נוכל להצביע על קווי אופי דומים גם בקרב ההוגים היהודים בימי הביניים ?‪ 75‬כפי‬
‫שאפשר היה לשער‪ ,‬הגישה השלטת בקרב הוגים יהודים בסביבה המוסלמית לא נטתה‬
‫לראות בעקדת יצחק סיפור טיפולוגי או פרדיגמה לדורות‪ .‬העקדה הייתה להם משל וסמל‬
‫על הדבקות הדתית בשיאה‪ ,‬סיפור היפותטי חורג שאינו נושא עמו הוראת פעולה עבור‬
‫היהודי ההיסטורי‪ .‬לעומת זאת חכמי ישראל באזור התרבות הנוצרי נחלקו בפירושיהם‬
‫בסוגיה זו‪ ,‬וגילו פנים שונים בסיפור העקדה‪ :‬החל בהכחשה של עצם ממשותו ואפשריותו‬
‫וער העמדתו כאב־טיפום מובהק של דת משה ותולדות ישראל‪ ,‬הגילום הקיבוצי הסמלי‬
‫של הנכונות היהודית למסור נפשות על קידוש השם בכל דור ודור‪.‬‬

‫העקדה כמשל‬
‫כדי להדגים את הגישה הראשונה‪ ,‬הלא־טיפולוגית‪ ,‬אפנה תחילה אל חכמים יהודים‬
‫בספרד המוסלמית‪ ,‬בני אסכולות שונות במאה ה־‪ .11‬מהם אעבור אל ראש המדברים‪,‬‬
‫הרמב״ם בן המאה ה־‪ ,12‬ואל תלמידיו ופרשניו‪.‬‬
‫ר׳ בחיי אבן פקודה‪ ,‬חכם שהיה נתון תחת השפעתה של מיסטיקה מוסלמית‪ ,‬נקט‬
‫עמדה מורכבת בעניין זה‪ .‬כידוע הציב ר׳ בחיי במוקד החיים הדתיים את המחשבה ואת‬
‫ההפנמה‪ .‬הוא הנחה את הקורא כיצד לזכך בהדרגה את כוונת הלב ולהתקדם צעד אחר‬
‫צעד לקראת הדרגה העליונה של אהבת השם‪ .‬״צריך אתה לדעת שכל מצוה ומעלה‪,‬‬
‫מושכלת או כתובה או מקובלת‪ ,‬אינם אלא מעלות ותחנות שבהן תתרומם אל הענין הזה‪,‬‬
‫והוא פסגתן ותכליתן — אין דרגה למעלה ממנו ואין מעלה אחריו״‪ 76.‬למעלה מזה‪ :‬גם‬
‫דרגה רוממה זו עצמה‪ ,‬אהבת השם‪ ,‬אינה עשויה חטיבה אחת; גם היא בנויה כסולם‬
‫עלייה‪ ,‬גבוה מעל גבוה‪ ,‬ובנקודת השיא הרחוקה ביותר ניצבת עקדת יצחק‪ .‬הנכונות‬
‫לעקדה מייצגת אפוא־ את הפסגה של סולם העלייה ושל תהליך ההפנמה‪ :‬היא ״הדרגה‬
‫העליונה מדרגות אהבת השם יתעלה‪ ,‬וכמוה לא תתכן מכל אדם‪ ,‬לפי שהיא למעלה מן‬
‫‪77‬‬
‫היכולת האנושית‪ ,‬כי הטבע יתנגד לזה וירחיקהו״‪.‬‬
‫למרבה העניין ר׳ בחיי אינו מציב פסגה זו בתוך הרצף של החיים הדתיים‪ .‬היא חורגת‬
‫מעבר להם‪ :‬האדם הראלי נדרש לאבד את ממונו לשם שמים‪ ,‬והוא מסוגל להיענות לכך‬
‫מכוח רצונו ובחירתו‪ .‬אדם זה עלול להידרש לסבול ייסורי גוף לשם שמים‪ ,‬ויש בכוחו‬
‫להיענות גם לכך מכוח הכרעתו החופשית‪ .‬לעומת זאת האדם האידאלי יהיה נכון למסור‬
‫את נפשו על אמונתו ואהבתו‪ .‬אך להבדיל מכל המעלות הקודמות‪ ,‬זו האחרונה איננה‬
‫מידה אנושית טבעית וחופשית‪ .‬היא תלויה כולה בסייעתא דשמיא‪ ,‬ואינה נתונה ברשות‬
‫האדם‪ .‬ועל כולם עלתה דרגתו המיוחדת של אברהם‪ ,‬כפי שהתגלתה ב״פרשת יצחק״‪,‬‬

‫לאמור‪ :‬לא עוד הבחנה בתחום הפיוט והרגש‪ ,‬בין דימויים של צער או שמחה בדרך אל העקדה‪,‬‬ ‫‪75‬‬
‫אלא הבחנה בתחום העיון והסמל‪ ,‬בין פרשנות היפותטית לפרשנות נורמטיבית של משמעות‬
‫העקרה‪.‬‬
‫בחיי בן יוסף אבן פקודה‪ ,‬תורת חובות הלבבות‪ ,‬בתרגום י׳ קאפח‪ ,‬ירושלים וניו יורק ‪,1984‬‬ ‫‪76‬‬
‫שער אהבת השם‪ ,‬פרק רביעי‪ ,‬עמי רצז‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עמי שג‪.‬‬ ‫‪77‬‬

‫]‪[29‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫ד ר ג ה ע ל ־ ט ב ע י ת ב ע ל י ל ‪ .‬א ם נ ח ד ד א ת ה ד ב ר י ם ‪ ,‬נ ו כ ל ל ו מ ר ‪ ,‬כ י ר׳ ב ח י י ע ש ה א ת ה ע ק ד ה‬

‫לנקודת שיא גבולית ש ל הקיום האנושי‪ ,‬ואולי הרחיק אותה אל מעבר לגבול‪.‬‬
‫ל מ ע ן ה א מ ת ‪ ,‬ה ת מ ו נ ה נ ר א י ת מ ו ר כ ב ת יותר כ א ש ר ר׳ ב ח י י כורך א ת א ב ר ה ם ב צ ו ו ת א‬
‫ע ם גיבורי כ ו ח א ח ר י ם ‪ ,‬כ מ ו ד נ י א ל ב ג ו ב ה א ר י ו ת ‪ ,‬ח נ נ י ה ‪ ,‬מ י ש א ל ו ע ז ר י ה ב כ ב ש ן ה א ש ‪,‬‬
‫ו ע ש ר ה ה ר ו ג י מ ל כ ו ת ‪ .‬ו ה ו א ח ת ם א ת ד ב ר ו ‪ :‬״ ו מ י ש ע מ ד ב א ה ב ה א ש ר ב י כ ו ל ת ר ו ב בני א ד ם‬
‫ל ע מ ו ד ב מ צ ו ת ה ונשתדל בה ו ה ת מ י ד עליה‪ ,‬י א מ צ ה ו ה ש ם ויעזרהו על ה א ה ב ה ה ט ה ו ר ה‬
‫‪78‬‬
‫אשר ת ה י ה מ ת ו ך ר ו מ מ ו ת וגדול ל ש ם יתרומם ויתהדר‪ ,‬שהיא ל מ ע ל ה מיכולת אנוש״‪.‬‬
‫ב מ ו ב ן ז ה אין ה ב ד ל מ ה ו ת י בין ה ע ו ק ד ל נ ע ק ד ‪ ,‬בין ק י ד ו ש ה ש ם ה פ ס י ב י ) ש ל ה נ ה ר ג י ם (‬
‫לקידוש ה ש ם ה א ק ט י ב י )של ההורגים(‪ .‬מ כ ל מקום‪ ,‬ה מ א מ ץ הדתי ה מ מ ש י ש ל היהודי‬
‫א מ ו ר ל ה ת כ ו ו ן כ ל פ י ד ר ג ת ה א ה ב ה ה ר א ל י ת ‪ ,‬ב ג ד ר ה ט ב ע ‪ ,‬זו ש נ מ ס ר ה ב י ד י א ד ם ו ל א ב י ד י‬
‫ש מ י ם ; מ ה גם ש א ה ב ה זו ב ש י א ה א י נ ה מ ת ב ט א ת ב פ ע ו ל ה ‪ ,‬א ל א ב ה פ נ מ ה ‪ .‬ס ו ף ד ב ר ‪ ,‬ע ק ד ת‬
‫י צ ח ק איננה נ ת פ ס ת כ ת ב י ע ה ר א ל י ת א ו כ ד ג ם ט י פ ו ל ו ג י ש ל ת ו ל ד ו ת י ש ר א ל ל ע ת י ד ל ב ו א ‪.‬‬
‫מ ע ש ה ה א ב איננו ס י מ ן ל ב נ י ם ל ע ו ר ר ם ל פ ע ו ל ה ‪.‬‬
‫ר׳ יונה א ב ן ג ׳ נ א ח ‪ ,‬ה מ ד ק ד ק ה י ה ו ד י ה ג ד ו ל ב ס פ ר ד ש ל ה מ א ה ה־‪ ,11‬ה צ י ג ה י ב ט א ח ר‬
‫ש ל ה ה ת מ ו ד ד ו ת ה י ה ו ד י ת ע ם ה ע ק ד ה ב א ז ו ר ה ת ר ב ו ת ה מ ו ס ל מ י ‪ .‬מ נ ק ו ד ת ר א ו ת ו ל א רק‬
‫ש ה ע ק ד ה איננה פ ר ד י ג מ ה ל ע ת י ד ‪ ,‬א ל א ש ג ם ב ע ב ר ה י א ל א נ ד ר ש ה ו ל א ע ל ת ה ע ל ל ב ‪.‬‬
‫א ב ר ה ם ל א נ ת ב ע כ ל ל ל פ ע ו ל ת ה ק ר ב ה מ מ ש י ת ‪ ,‬א ל א רק ל מ ע ש ה ס מ ל י ש ל ה ע ל א ה ‪.‬‬
‫א ו ל ם ה ו א ט ע ה ב ה ב נ ת ו ‪ ,‬ו ל א ז י ה ה נ כ ו נ ה א ת רצונו ה א מ ת י ש ל א ל ו ה י ו ‪ .‬ה ו א ה ל ך א ח ר י‬
‫הציווי הגלוי‪ ,‬שנועד להמון‪ ,‬ולא ע מ ד על הכוונה הסמויה‪ ,‬שנועדה לבן העלייה‪ .‬לפיכך‬
‫ב א ה הקריאה העליונה — ״אל ת ש ל ח ידך אל הנער״ — ש ל א נועדה לשנות א ת הציווי‬
‫המקורי אלא ל ה ע מ י ד ו ע ל מכונו ועל כוונתו הראשונית‪ .‬כלשונו הנועזת ש ל אבן ג׳נאח‪:‬‬

‫]האל[ דבר אליו בדבור מ ש ת ת ף לשני ענינים‪ :‬א ח ד מ ה ם מ ה שיבינהו ה ה מ ו ן והשני‬

‫מ ה ש י ב י נ ו ה ו ה י ח י ד י ם ; ה ו א מ ה ש א מ ר ל ו ‪ :‬״ ו ה ע ל ה ו ש ם ל ע ו ל ה ״ ‪ ,‬ענינו ה ה מ ו נ י‬
‫הוא הנראה מ פ ש ט הכתוב‪ ,‬ר״ל והקריבהו קרבן; ותהיה ה ל מ ד על הדרך הזה‪,‬‬
‫ה ל מ ד ה ב א ה ע ל ה פ ע ו ל י ם ‪ ,‬ו ה י א כ מ ו ל מ ד ״ ו י ע ל ה ו ל ע ל ה ת ח ת בנו״‪ .‬א ב ל ענינו‬
‫היחידי ]ליחידים[ הוא שיהיה ענינו‪ :‬ו ה ע ל ה ו שם ע ל א ח ד ההרים ת ח ת ]חלף[‬
‫ע ו ל ה ‪ ...‬א ל א ש ה ו א ענין נ ס ת ר ל א ה ר ג י ש ב ו א ב ר ה ם ע ל י ו ה ש ל ו ם ‪ ,‬א ב ל ה ר ג י ש‬
‫‪79‬‬
‫בענינו ה נ ג ל ה ‪.‬‬

‫ה ר ע י ו ן גופו‪ ,‬ש א ב ר ה ם ל א נ צ ט ו ו ה ל ש ח ו ט א ת ב נ ו א ל א ל ה ע ל ו ת ו ה ה ר ה ‪ ,‬ה ו פ י ע כ ב ר‬

‫‪80‬‬
‫א ל י ע ז ר ש ל ו ס ב ר ג ‪ ,‬ב מ א מ ר ו ב ס פ ר זה‪ ,‬ע מ ד ע ל מ ק ו מ ו ש ל רעיון ז ה‬ ‫ב מ ד ר ש ב ר א ש י ת רבה‪.‬‬
‫בפולמוס היהודי נגד האסלאם‪ .‬המוסלמים ביקשו ל מ צ ו א בסיפור ה ע ק ד ה אישור לטענתם‪,‬‬
‫כי ה א ל ע ש ו י ל ח ז ו ר ב ו מ מ צ ו ו ת ו א ו מ ת ו ר ת ו ה ר א ש ו נ ה ‪ :‬כ ש ם ש ה א ל ש י נ ה א ת צ ו ה ע ק ד ה‬
‫הראשון והמירו באחרון כן יכול היה ל ה ח ל י ף א ת תורת מ ש ה ולהמירה בתורת מ ח מ ד ‪ .‬הווי‬

‫שד‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬עמי‬ ‫‪78‬‬

‫ג׳נאח‪ ,‬ספר הרקמה‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬עמי נח‪-‬נט‪.‬‬ ‫יונה אבן‬ ‫‪79‬‬
‫יב )מהדורת תיאודור ואלבק‪ ,‬ח״ב‪ ,‬עמי ‪ .(604-603‬למקורות נוספים ראו מאמרו של‬ ‫בר״ר נו‪,‬‬ ‫‪80‬‬
‫בספר זה‪ ,‬הערה ‪.37‬‬ ‫שלוסברג‬

‫]‪[30‬‬
 ‫מבוא‬

‫א ו מ ר ‪ ,‬ל א רק ש ת ו ר ת ה י ה ו ד י ם מ כ י ל ה ב ת ו כ ה ס ת י ר ו ת פ נ י מ י ו ת ‪ ,‬א ל א ה י א ע צ מ ה מ ע י ד ה‬
‫ע ל א פ ש ר ו ת ח י ל ו פ ה ‪ .‬מ ו ב ן כי ה ו ג י ם ו פ ר ש נ י ם י ה ו ד י ם נ א ל צ ו ל ה ת מ ו ד ד י ש י ר ו ת ע ם ט ע נ ה‬
‫זו‪ .‬ו א מ נ ם כ ב ר ר ב ס ע ד י ה ג א ו ן ט ע ן כ נ ג ד ה ‪ ,‬כי ה צ ו ה א ל ו ה י ה מ ק ו ר י ה ת כ ו ו ן רק ל מ ע ש ה‬
‫ס מ ל י ש ל ה ע ל א ה ל ה ר ‪ .‬אין ס פ ק ש ג ם א ב ן ג ׳ נ א ח ב י ק ש ל ד ח ו ת מ ע ל י ו א ת ה ט י ע ו ן ה מ ו ס ל מ י‬
‫‪81‬‬
‫אולם יש ל ע מ ו ד ע ל ה ח י ד ו ד ה מ י ו ח ד ש ה ו פ י ע בדבריו‪ .‬שכן רס״ג מ צ ד ו יצא‬ ‫)והנוצרי(‪.‬‬
‫ל ג ו נ ן ע ל א ב ר ה ם מ פ נ י ״ ה ט ע ו ת ״ ‪ .‬ל ד ב ר י ו ה צ ו ה א ל ו ה י ה י ה מ ע ו ר פ ל ל כ ת ח י ל ה ‪ ,‬ו ל כ ן נערך‬
‫אברהם לקראת ה א פ ש ר ו ת ה ק ש ה ש ל הקרבה ושחיטה‪ .‬ואילו אבן ג׳נאח מצדו יצא דווקא‬
‫להדגיש את הטעות‪ .‬לדבריו הצו האלוהי הראשוני היה אמנם דו־משמעי‪ .‬אולם לא היו‬
‫אלה שתי מ ש מ ע ו י ו ת שקולות‪ ,‬ודאי לא שתי מ ש מ ע ו י ו ת לגיטימיות‪ .‬היה זה פירוש מ ו ט ע ה‬
‫‪82‬‬
‫אברהם הבין תחילה ״ מ ה שיבינהו ההמון״‪ ,‬להבדיל מ מ ה שיבינוהו‬ ‫מול פירוש אמתי‪:‬‬
‫״היחידים״‪ .‬אבן ג׳נאח ש ל ל אפוא ישירות את התפיסה הראליסטית )״ההמונית״( של‬
‫ה ע ק ד ה ‪ ,‬ו ד ח ה א ו ת ה מ פ נ י ת פ י ס ה ס מ ל נ י ת ב ל ת י מ ת פ ש ר ת ‪ .‬כ א ן א פ י ל ו מ ח ש ב ת ה א ב אינה‬
‫סימן לבנים‪.‬‬
‫ה א ם א פ ש ר ל ש ב ץ גם א ת ה ר מ ב ״ ם ו ת ל מ י ד י ו ב ת ו ך מ ס ו ר ת ז ו ? ראוי ל ע מ ו ד ע ל ש ל ו ש ה‬
‫ה ד ג ש י ם ה מ ו פ י ע י ם ב ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ‪ .‬ר א ש י ת ‪ ,‬ה ע ק ד ה אינה עניין י ה ו ד י א ל א כ ל ל ־ א נ ו ש י ‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬ה ע ק ד ה א י נ ה עניין ל פ ע ו ל ה א ל א ל א מ ו נ ה ‪ .‬ש ל י ש י ת ‪ ,‬ה ע ק ד ה א י נ ה א ב ־ ט י פ ו ס א ל א‬
‫ק צ ה גבולי‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬ה ה י ב ט האוניברסלי‪ .‬כפי שנוכחנו ל ד ע ת ל מ ע ל ה ‪ ,‬ה ר מ ב ״ ם לא ראה א ת ע ק ד ת‬
‫יצחק כמאורע פנימי בדברי ימי ישראל‪ .‬ה ע ק ד ה הייתה בעיניו נקודת ראשית בתולדות‬
‫ה פ צ ת ה ש ל א מ ו נ ת ה י י ח ו ד ב ק ר ב ה א נ ו ש ו ת ‪ .‬כ ב ר מ נ ק ו ד ת מ ב ט זו ה ע ק ד ה א י נ ה מ ת א י מ ה‬
‫ל ש מ ש דגם נורמטיבי או אבן פינה בתולדות קידוש ה ש ם )כפי ש נ ת פ ס ה באשכנז(‪ ,‬שהרי‬
‫מצוות קידוש ה ש ם אינה מ ש ו ת פ ת לכל באי עולם‪ ,‬אלא היא מ י י ח ד ת את ישראל מ כ ל‬
‫ה ע מ י ם ‪ :‬״ כ ל ב י ת י ש ר א ל מ צ ו ו י ן ע ל ק ד ו ש ה ש ם ה ג ד ו ל ה ז ה ‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ :‬ו נ ק ד ש ת י ב ת ו ך בני‬
‫‪83‬‬
‫ראוי לדייק בדברי ה ר מ ב ״ ם בספר מ ש נ ה תורה‪ :‬ארבעת הפרקים הראשונים ש ל‬ ‫ישראל״‪.‬‬
‫ה ס פ ר ע ו ס ק י ם ב י ס ו ד ו ת י ה ש ל א מ ו נ ת ה י י ח ו ד ‪ ,‬ו ל כ ן אין ב ה ם א ל א ע ו ל ם א ו נ י ב ר ס ל י ו א ד ם‬
‫אוניברסלי‪ .‬ל פ ת ע מ ח ו ל ל ה מ ח ב ר תפנית ח ד ה אל ה ת ח ו ם הפרטיקולרי‪ ,‬כדי לדון ב מ צ ו ו ת‬
‫ק י ד ו ש ה ש ם ‪ ,‬ה מ י ו ח ד ת ל י ש ר א ל ) ״ ו נ ק ד ש ת י ב ת ו ך בני י ש ר א ל ״ ( ‪ .‬ו ה נ ה ‪ ,‬ל א ח ר ש נ י פ ר ק י ם‬
‫ש ו ב חוזר ה ר מ ב ״ ם ח ל י ל ה ופונה א ל ה ת ח ו ם האוניברסלי‪ ,‬היינו א ל ה נ ב ו א ה בתור ת ו פ ע ה‬
‫אנושית כללית‪ .‬הסדר הוא אפוא‪ :‬ייחוד האל‪ ,‬קידוש השם‪ ,‬נבואה‪ .‬היכן היה ח כ ם אשכנזי‬
‫מ מ ק ם א ת ה ע ק ד ה ? ל ל א ס פ ק ב ה ק ש ר ה ש נ י ‪ ,‬ש ל ק י ד ו ש ה ש ם )בידי י ש ר א ל ( ‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת ‪,‬‬
‫באיזה הקשר מיקם הרמב״ם את העקדה ? דווקא בהקשר הראשון של אמונת ה י י ח ו ד ) ל כ ל‬

‫כלשונו של אבן ג׳נאח‪ :‬״ידחה בו מעלינו ערבוב מי שמחייב אותנו בו המרת הרת״ )ספר‬ ‫‪81‬‬
‫הרקמה‪ ,‬עמי נח(‪ .‬אבן ג׳נאח הגיב אפוא כלפי אחת מן הדתות המתחרות או כלפי שתיהן כאחת‪.‬‬
‫לא אכניס ראשי בוויכוח בין החוקרים‪ ,‬האם רס״ג עצמו כיוון את טענתו כלפי האסלאם‪ ,‬כלפי‬
‫הנצרות‪ ,‬או כלפי שתיהן כאחת‪.‬‬
‫וזאת אף על פי שהאל ידע מראש כי אברהם יטעה בהבנת הציווי — ״וכבר קדמה דעת האלהים‬ ‫‪82‬‬
‫יתברך‪ ,‬כי זה הענין ההמוני הוא אשר יקדים אליו״ — וגם גמל לו אחר כך על ״סבלו״‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬ההנחה שהאל מצווה לשחוט היא הבנה ״המונית״‪.‬‬
‫הלכות יסודי התורה ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪83‬‬

‫]‪[31‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫ה א ד ם ( ו ב ה ק ש ר ה ש ל י ש י ש ל ת ו פ ע ת ה נ ב ו א ה ) ב כ ל ה א ד ם ( ‪ .‬ש ה ר י כך כ ת ב ה ר מ ב ״ ם ב ס פ ר‬
‫מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם ‪ :‬״ ו ב א מ ת ה י ה ראוי ש י ה י ה ז ה ה ע נ י ן ע ל י ד א ב ר ה ם ו ב י צ ח ק ‪ ,‬רצוני ל ו מ ר‬
‫— העקידה‪ ,‬כי אברהם אבינו הוא אשר ה ת ח י ל להודיע ה י ח ו ד ולקיים הנבואה ו ל ה ש א י ר‬
‫‪84‬‬
‫אמור מ ע ת ה ‪ :‬עקדת יצחק היא סמל‬ ‫ז ה ה ד ע ת א ח ר י ו ת מ י ד ו ל מ ש ו ך בני א ד ם אליו״‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫ש ל ה א מ ו נ ה ) ל כ ל ב א י עולם(‪ ,‬ל א אבץ פ י נ ה ל נ ו ר מ ו ת ש ל ה ה ל כ ה ) ל כ ל ב י ת ישראל(‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬ה ה י ב ט ה ת ו ד ע ת י ‪ .‬ה ר מ ב ״ ם כ ל ל א ת ה ד י ו ן ב ע ק ד ה ב ת ו ך בירור מ ק י ף ש ל מ ו ש ג‬
‫הניסיון ה ד ת י ‪ .‬ב מ ו ב ן זה‪ ,‬ש א ל ת ה ע ק ד ה אינה א ל א מ ק ר ה פ ר ט י ש ל ס ו ג י ה ת א ו ל ו ג י ת‬
‫כ ו ל ל ת ‪ ,‬וגם ה נ י ס י ו ן ש נ ת נ ס ה בו א ב ר ה ם ד ו מ ה ע ק ר ו נ י ת ל כ ל מ ע ש ה ניסיון א ח ר ה מ ו פ י ע‬
‫ב מ ק ר א ‪ :‬״אין הכונה גוף ה מ ע ש ה ההוא‪ ,‬א ב ל הכונה שיהיה מ ש ל ‪ ,‬ש י ל מ ד ו מ מ נ ו וילכו‬
‫א ח ר י ו ״ ‪ .‬ל א מ ו ר ‪ :‬ל א ה ס י פ ו ר ה ס פ צ י פ י עיקר א ל א ה ה ו ר א ה ‪ ,‬ה ד ו ג מ ה ‪ ,‬ה ס מ ל ל ד ו ר ו ת ‪ .‬ע ד‬
‫כ א ן דין א ח ד ה ו א ל ע ק ד ה ו ל כ ל ניסיון א ח ר ‪ .‬א ו ל ם ב ק ר י א ה ז ה י ר ה מ ת ב ר ר ‪ ,‬כי בעניין ז ה‬
‫ע צ מ ו ה ע ק ד ה גם מ ת י י ח ד ת ב י י ח ו ד ס פ צ י פ י ‪ :‬״ כ ל נסיון ש ב א ב ת ו ר ה ״ נ ו ע ד ל ל מ ד בני א ד ם‬
‫‪86‬‬
‫ל ע ו מ ת ז א ת ‪ ,‬הניסיון ש ל ה ע ק ד ה ל א‬ ‫״ מ ה שצריך להם לעשותו ומה שראוי להאמינו״‪.‬‬
‫נ ו ע ד ל ל מ ד מ ה ש צ ר י ך ל ע ש ו ת ו א ל א רק מ ה ש ר א ו י ל ה א מ י נ ו ‪:‬‬

‫כ מ ו ש נ מ ש כ ו אחר דעותיו ה א מ ת י ו ת ]של אברהם[‪ ,‬המועילות‪ ,‬ה נ ש מ ע ו ת ממנו‪ ,‬כן‬

‫צריך ש י מ ש כ ו א ח ר ה ד ע ו ת ה נ ל ק ח ו ת מ פ ע ו ל ו ת י ו ; ו כ ל ש כ ן ז א ת ה פ ע ו ל ה ] ה ע ק ד ה [‬
‫אשר אימת בה פינת אמונת הנבואה והודיענו בה תכלית יראת ה ש ם ואהבתו להיכן‬
‫‪87‬‬
‫היא מגעת‪.‬‬

‫פ ע ו ל ת ה ע ק ד ה אינה ע ו מ ד ת אפוא ברשות ע צ מ ה ‪ .‬ערכה מ ת ג ל ם בהבנה הנגזרת מ מ נ ה‬

‫ב ד ב ר כ ו ח ה ה א ד י ר ש ל ה א מ ו נ ה ‪ .‬אין צריך ל ו מ ר ‪ ,‬כי ת פ י ס ה זו ר ח ו ק ה כ ר ח ו ק מ ז ר ח מ מ ע ר ב‬
‫מן ה ת פ י ס ה הנורמטיבית או ה פ ר ד י ג מ ט י ת ש ל ה ע ק ד ה ‪ .‬בניגוד לחוויה ה ע ז ה ש ל יהודים‬
‫רבים ב א ר צ ו ת א ש כ נ ז ‪ ,‬ה ע ק ד ה ב כ ו ח מ ע ו ל ם ל א נ ו ע ד ה ל ה פ ו ך ע ק ד ה ב פ ו ע ל ‪ .‬ה י א ל א‬
‫נ ו ע ד ה ל ב ש ר א ת ה ג ו ר ל ה י ה ו ד י א ו ל ה צ י ב ב פ נ י זרע א ב ר ה ם ת ב י ע ה ד ת י ת ק ו נ ק ר ט י ת ‪.‬‬
‫יש לראות בה מ ש ל ו ס מ ל ע ל ה ד ב ק ו ת ה ד ת י ת ועל הוודאות הפנימית ש ל ה מ א מ י ן ‪ .‬״אין‬
‫ה כ ו נ ה ג ו ף ה מ ע ש ה ה ה ו א ״ ‪ ,‬א ל א רק ״ ה ד ע ו ת ה נ ל ק ח ו ת מ פ ע ו ל ו ת י ו ״ ‪.‬‬
‫ש ל י ש י ת ‪ ,‬ה ה י ב ט ש ל ה ג ב ו ל י ו ת ‪ .‬גם ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬כ מ ו ר׳ ב ח י י א ב ן פ ק ו ד ה לפניו‪ ,‬ה ר ח י ק‬
‫א ת מ ע ש ה ה ע ק ד ה מ ן ה ה י ס ט ו ר י ה ו מ ן ה ט י פ ו ל ו ג י ה ע ל ידי ש ה ט ע י ם א ת ה ק י צ ו נ י ו ת ש ל‬
‫ה מ ע ש ה ‪ ,‬קיצוניות בלתי מ ש ו ע ר ת ש מ ח י י ב ת התגברות על־אנושית כ מ ע ט על ט ב ע ה א ד ם ;‬

‫מורה הנבוכים ג‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪84‬‬

‫מעניין לציין‪ ,‬כי גם כאשר הרמב״ם משמיע הד לאגדה על אברהם וכבשן האש‪ ,‬הסכנה נשקפת‬ ‫‪85‬‬
‫לאברהם בשל עליונותו הפילוסופית או התאולוגית‪ :‬״כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות‬
‫על בני אור כשדים ‪ ...‬כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו‪ ,‬ונעשה לו נס ויצא לחרך׳‬
‫)הלכות עכו״ם א‪ ,‬ג(‪ .‬לסוקרטס היהודי ארבה אפוא אותה סכנה כמו לסוקרטס היווני‪ ,‬אולם‬
‫רק הוא היה ראוי להינצל בדרך נם‪.‬‬
‫מו״נ ב‪ ,‬כד‪ .‬והשוו שם ג‪ ,‬נ‪ :‬״כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה‪,‬‬ ‫‪86‬‬
‫אם לאמת דעת שהוא פנה מפנות התורה או לתקון מעשה מן המעשים״‪.‬‬
‫מו״נ ב‪ ,‬כד‪ .‬בקטע קודם באותו פרק אין לקרוא ״כדי שיתפרסם לבני אדם מה ראוי לעשותו״‪,‬‬ ‫‪87‬‬
‫אלא ״מה מוטל על בני האדם״‪ .‬ראו תרגומי פינס‪ ,‬קאפח ואחרים‪.‬‬

‫]‪[32‬‬
 ‫מבוא‬

‫ה ע ק ד ה היא סיפור שיא‪ ,‬ק צ ה גבול עילאי‪ :‬״הוא מ ו פ ל ג מ כ ל מ ה ש א פ ש ר שיבוא במציאות‪,‬‬

‫‪88‬‬
‫רבים מ ת ל מ י ד י ה ר מ ב ״ ם ו פ ר ש נ י ו ב י מ י‬ ‫מ מ ה ש ל א י ד ו מ ה ש ט ב ע בני א ד ם י ט ה אליו״‪.‬‬
‫הביניים ה ר ח י ק ו ל כ ת ב כ י ו ו ן זה‪ .‬ל פ י ה ב נ ת ם ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ב ה ד ג י ש ו א ת א ו פ י ו ה ר ד י ק ל י ש ל‬
‫ה ס י פ ו ר הנורא‪ ,‬ה כ ח י ש ל מ ע ש ה א ת ע צ ם מ מ ש ו ת ו ו א פ ש ר י ו ת ו ‪ .‬ה ח כ מ י ם ה מ י מ ו נ י י ם פ י ת ח ו‬
‫ט ע נ ה זו בכיוונים שונים‪ .‬ק צ ת ם י י ח ס ו ל ר מ ב ״ ם ה ש ק פ ה נסתרת‪ ,‬ש ה ע ק ד ה כ ו ל ה ‪ ,‬מ ר א ש י ת ה‬
‫ו ע ד ס ו פ ה ‪ ,‬ל א ה י י ת ה א ל א פרי ה ד מ י ו ן ו ה ח ז ו ן ה נ ב ו א י ‪ .‬ה י א ל א ה ת ר ח ש ה ב מ צ י א ו ת ‪ ,‬א ל א‬
‫בתודעתו של אברהם )״במראה הנבואה״(‪ .‬כלום לא כתב הרמב״ם‪ ,‬״כי כל מי ש ב א בו‬
‫כתוב ש ד ב ר ע מ ו מלאך‪ ,‬או ב א ה ו דבר מ ה א ל ו ה ‪ ,‬ש ז ה לא יהיה בשום פנים אלא בחלום‬
‫‪89‬‬
‫ו ה ר י ס י פ ו ר ה ע ק ד ה ה ו א ס י פ ו ר מ ו ב ה ק מ ע י ן זה‪ ,‬ת ח י ל ת ו ב ״ ד ב ר‬ ‫או במראה הנבואה״?‬
‫מ ה א ל ו ה ״ ו ס ו פ ו ״ ש ד ב ר ע מ ו מ ל א ך ״ ! כ פ י ש ט ע ן א ח ד מ פ ר ש נ י ה מ ו ר ה ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬ר׳‬
‫ז ר ח י ה ב ן ש א ל ת י א ל ח ן ) ב ר צ ל ו נ ה ורומי‪ ,‬ה מ א ה ה ־ ‪: ( 1 3‬‬

‫כן נוכל לומר בעקידה‪ ,‬ש ה י א כ פ ש ו ט ה לפי ד ע ת ה ה מ ו ן וגם להרבה ח כ מ י ם שרוצים‬

‫להאמינה כ פ ש ו ט ה ‪ ,‬ונוכל ג״כ לומר שהיתה במראה הנבואה ל מ ח פ ש י ם ע ל סודות‬
‫ה נ ב ו א ה ו ל י ו ד ע י ם ל כ ס ו ת ם מ ן ה ה מ ו ן ‪ ...‬א ב ל מ ה ש ה ו א ק ר ו ב מ א ד ל ה ט ע ו ת רב‬
‫ה מ ע י י נ י ם ‪ ...‬ה י ו ת ו ] ה ר מ ב ״ ם [ מ ס ד ר ה ד ב ר י ם ו מ א ר י ך ב ה ם כ ל כ ך כ א ל ו ה ע נ י ן‬
‫יהיה בפעל‪ ,‬ולא ירגישו כי ל א יוכל ה מ ס פ ר לספר הדברים ה ה ם ו ה פ ל ג ת פעולותיו‬
‫‪90‬‬
‫ו ל ב א ר כוונתו‪ ,‬א ל א עם א ר י כ ו ת ד ב ר י ם וספורים‪ ,‬כ ש א ר ענינים נ מ צ א י ם ‪.‬‬

‫ה ו ו י א ו מ ר ‪ :‬ל פ י ה ב נ ת ו ש ל ר׳ ז ר ח י ה ‪ ,‬ד ו ו ק א מ כ י ו ו ן ש ה ע ק ד ה ל א ב א ה ל ה ו ר ו ת דרך א ל א‬

‫ל ס מ ן א ת ה ג ב ו ל ה ק י צ ו ן נ ד ר ש ה ר מ ב ״ ם לצייר ג ב ו ל ז ה ב צ ב ע י ם ח י י ם ועזים‪ .‬כ ת ו צ א ה‬
‫מ כ ך ש ג ו רבים ו ט ו ב י ם ו ד י מ ו ל ר א ו ת ב ע ק ד ה א י ר ו ע ש ל מ מ ש ‪ .‬א ך ט ע ו ת ב י ד ם ‪ :‬ה י א‬
‫ה ת ר ח ש ה רק ב ת ו ד ע ת ה נ ב י א ‪ .‬ר׳ ז ר ח י ה א מ ר א ת ד ב ר ו ת ו ך כ ד י ו י כ ו ח ישיר ע ם ה פ י ר ו ש‬
‫‪91‬‬
‫אך הוויכוח לא הוכרע‪ ,‬והוא ש ב וחזר על‬ ‫החלופי‪ ,‬הראליסטי‪ ,‬ש ל סיפור העקדה‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫והנה‪ ,‬במקביל לכך‪ ,‬באו ח כ מ י ם אחרים וייחסו‬ ‫ע צ מ ו ב ג ל ג ו ל י ם שונים ל א ו ר ך הדורות‪.‬‬
‫ל ר מ ב ״ ם ה ש ק פ ו ת נ ו ע ז ו ת א ח ר ו ת )בעיקר ב פ ר ו ב נ ס ו ב ס פ ר ד ש ל ה מ א ה ה־‪ .(14‬ר׳ מ ש ה‬
‫נרבוני ור׳ ש מ ו א ל מ ל ו נ י ל ‪ ,‬ש נ י ה פ ר ש נ י ם ה ר ד י ק ל י י ם ש ל ס פ ר ה מ ו ר ה ‪ ,‬מ צ א ו ב ח י ב ו ר ו‬
‫הפילוסופי ש ל הרמב״ם אינטרפרטציה פוליטית מ ו ב ה ק ת לסיפור העקדה‪ .‬לאמור‪ ,‬ה א ב‬
‫ובנו אכן הלכו יחדיו אל ההר ועלו אליו בפועל‪ ,‬אך סוף ה מ ע ש ה היה ב מ ח ש ב ה ת ח י ל ה ‪:‬‬
‫הם לא עלו ע ל מ נ ת ל ע ק ו ד ולהיעקד‪ ,‬אלא כדי לפרסם ברבים א ת כ ו ח ה וגודלה ש ל‬
‫‪93‬‬
‫חכם מימוני‬ ‫ה א מ ו נ ה ה ח ד ש ה ‪ .‬היה זה אפוא מ ע ש ה חינוכי ופוליטי‪ ,‬לא מ ע ש ה פולחני‪.‬‬

‫מו״נ שם‪.‬‬ ‫‪88‬‬

‫מו״נ ב‪ ,‬מא‪ .‬והשוו שם ב‪ ,‬מב‪.‬‬ ‫‪89‬‬
‫ר׳ זרחיה בן שאלתיאל חן‪ ,‬איגרת להלל בן שמואל‪ ,‬אוצר נחמד ב )תרי״ז(‪ ,‬עמי ‪.137‬‬ ‫‪90‬‬
‫בר הפלוגתא שלו היה המימוניסט המתון ר׳ הלל בן שמאל מווירונה‪.‬‬ ‫‪91‬‬
‫ראו למשל את תגובתו המאוחרת של ר׳ יצחק אברבנאל ואת חרדתו פן יתפרשו דברי הרמב״ם‬ ‫‪92‬‬
‫ברוחו של הביאור הרדיקלי הנזכר לסיפור העקדה‪ :‬פירוש למו״נ ב‪ ,‬מב )מורה הנבוכים‪ ,‬מהד׳‬
‫ורשה תרל״ב‪ ,‬דף פח ע״א(‪.‬‬
‫משה נרבוני‪ ,‬פירוש למו״נ ב‪ ,‬כד)באור לספר מורה הנבוכים‪ ,‬מהדורת י׳ גולדנטאל‪ ,‬וינה ‪,1832‬‬ ‫‪93‬‬
‫דף סא ע״א(; שמואל מלוניל‪ ,‬פירוש למו״נ ב‪ ,‬כד )כ״י וטיקן נאופיטי ‪ ,17‬ס׳ ‪ 625‬במכון‬
‫לתצלומי כתבי יד עבריים בבית הספרים הלאומי‪ ,‬דף ‪ 61‬ע״א(‪ .‬לשונו האזוטרית והחמקנית של‬

‫]‪[33‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫א ח ר ‪ ,‬ר׳ י ו ס ף אבץ כ ס פ י ‪ ,‬ה פ ל י ג א ף ה ו א ב ס ב ר ה מ ש ל ו ‪ .‬ל ד ב ר י ו ‪ ,‬ד מ י ו נ ו ש ל א ב ר ה ם ה ו א‬

‫ש ה ט ע ה ו ל ה א מ י ן כ א י ל ו נ צ ט ו ו ה ל ה ק ר י ב א ת בנו‪ ,‬א ך ל ב ס ו ף ה ת ע ש ת א ב ר ה ם ו ה ש כ י ל‬
‫‪94‬‬
‫ל ש מ ו ע ל ש כ ל ו ) ״ ה מ ל א ך ״ ( ולא לדמיונו‪.‬‬
‫לפנינו אפוא ל פ ח ו ת ש ל ו ש גישות פרשניות שכולן ה כ ח י ש ו א ת פ ש ו ט ה ו מ מ ש ו ת ה ש ל‬
‫ע ק ד ת י צ ח ק ‪ :‬ה ע ק ד ה כמראה הנבואה‪ ,‬ה ע ק ד ה כ מ ע ש ה פוליטי‪ ,‬צו ה ע ק ד ה כפרי הדמיון‪.‬‬
‫ת פ י ס ו ת א ל ה אינן מ ש ק פ ו ת ב ה כ ר ח א ת ד ע ת ו ה כ מ ו ס ה ש ל ה ר מ ב ״ ם ‪ .‬ברם ה ן מ ב ה י ר ו ת‬
‫י פ ה א ת ד ר כ י מ ח ש ב ת ם ש ל בני ה א ס כ ו ל ה ה מ י מ ו נ י ת ו א ת ח ו ס ר ה נ ח ת ש ל ה ם נ ו כ ח ס י פ ו ר‬
‫ה ע ק ד ה כ פ ש ו ט ו ‪ .‬ח כ מ י ם א ל ה נכנסו בכל פ ת ח ובכל סדק ש פ ת ח להם המורה ע ל מ נ ת‬
‫להרחיק את הסיפור הגבולי ולדחותו ככל האפשר אל מעבר לגבול‪.‬‬
‫לענייננו ח ש ו ב ל ה ד ג י ש ‪ ,‬כי כ ל א ר ב ע ת ה ח כ מ י ם ש נ ז כ ר ו כ א ן ח י ו ו פ ע ל ו ב א ר צ ו ת‬
‫ה נ צ ר ו ת ‪ .‬ל פ ח ו ת ש ל ו ש ה מ ה ם ג ל ו מ ב י ת ם ‪ ,‬ו ל פ ח ו ת שניים מ ה ם ס ב ל ו מ ר ד י פ ו ת ד ת ו ח י ו‬
‫‪95‬‬
‫ה ם ‪ ,‬כ מ ו רבים מ ח ב ר י ה ם ל ד ע ה ‪ ,‬מ פ ר י כ י ם‬ ‫חיי נדודים ותלאה עקב דבקות באמונתם‪.‬‬
‫א ת דעתם ש ל אותם היסטוריונים דגולים שציירו את המימוניים הרדיקליים בדמותם ש ל‬
‫״ ח צ ר נ י ם א ר י ס ט ו ק ר ט י י ם ״ ‪ ,‬פ ר ג מ ט י י ם ‪ ,‬ש ה ק ל ו ר א ש ב מ צ ו ו ת ו ז ל ז ל ו ב ה ל כ ו ת ‪ .‬מ ש ה נרבוני‬
‫הנזכר‪ ,‬ש כ ל ת ן פ י ל ו ס ו פ י מ ו ב ה ק ‪ ,‬א ף ה ע י ד ב ל ש ו ן ש ל ה ע ר צ ה ו ה ז ד ה ו ת ע ל ק י ד ו ש ה ש ם‬
‫ש ל י ה ו ד י ם רבים‪ ,‬א ח י ם ל א מ ו נ ה ו ל ע י ו ן ‪:‬‬

‫ר א י ת י מ ה ר ד פ ת ה כ ל י ו ן ל ק ב ו צ י ם רבים נ ב ח ר י ם מ ב נ י ע מ נ ו ‪ ,‬מ ע ו ט ר י ה ח כ מ ה ה ע י ו נ י ת‬
‫ה מ ו צ י א י ם מ י ם חיים‪ ,‬ק ה ל ו ת מ א ח ד ו ת יותר מ י ״ ד ‪ ,‬ה י ת ה ב ה ם י ד ה׳‪ ,‬ש א ל ם ה א ל‬
‫וגזרה ח כ מ ת ו גזרה ברצונו הקדום ל ה ב י א ם ת ח ת כסא ה כ ב ו ד ל ה ת ע נ ג מזיו האור‬
‫העליון ה מ ק י ף כל‪ .‬ומסרו ע צ מ ם ח כ מ י פרובינציה וגדוליהם‪ ,‬כקטון כגדול‪ ,‬ע ל‬
‫‪96‬‬
‫ק ד ו ש ש ם ‪ ,‬ב ח ר ו ה מ ו ת ע ל ה ח י י ם ‪ ,‬ונתן ל ה ם ה ח י י ם ה א מ ת י י ם ‪ ,‬י ה י ש ם ה ׳ מבורך‪.‬‬

‫ה פ ר ש נ ו ת ה ש כ ל ת נ י ת לסיפור ה ע ק ד ה לא נגזרה אפוא מן ה מ צ י א ו ת ההיסטורית או מאזור‬

‫התרבות‪ .‬ע מ ד ת ם ש ל חכמים אלה נקבעה בעיקר לפי ה ש ק פ ת ם הפילוסופית‪ ,‬לפי שיטתם‬
‫ב פ ע נ ו ח ס ו ד ו ת ה מ ו ר ה ‪ ,‬ו ב מ י ד ה ר ב ה גם ב ה ת א ם ל ה כ ר ת ם ה מ ו ס ר י ת ) כ ד ב ר י יוסף כ ס פ י ‪:‬‬

‫נרבוני חיברה למעשה יחדיו את שתי הגישות הנזכרות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬העקדה כמראה הנבואה‪:‬‬
‫״ואתה יודע כי מלאך ה׳ דבר עם אברהם בשעת העקדה״‪ .‬מצד שני‪ ,‬העקדה כמעשה פוליטי‪:‬‬
‫״המאמרים ההם נאמרים להמון ודברה התורה עמהם כפי מה שיאות להם‪ ,‬והבן אמרו ]של‬
‫הרמב״ם[‪ :‬ובאמת היה ראוי שיהיה זה הענין על יד אברהם ויצחק‪ ,‬ר״ל העקדה ‪ ...‬ולכן לא תפלא‬
‫על היותה אחר מהלך ימים וארכו המעשים ונקשרו בזמנים״‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬שמואל מלוניל לא‬
‫הותיר ספק בקריאתו את מעשה העקדה כמעשה ראליסטי‪ ,‬אך פוליטי‪ .‬אני עוסק עתה בהכנתה‬
‫של מהדורה מוערת של פירושו למו״נ‪ ,‬ושם יפורטו ויבוארו דבריו גם בסוגיה זו‪.‬‬
‫יוסף אבן כספי‪ ,‬גביע כסף‪ ,‬ניו יורק תשמ״ב‪ ,‬עמי ל‪-‬לב )כשר‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,64‬עמי ‪.(46‬‬ ‫‪94‬‬
‫ראו גתית הולצמן‪ ,‬תורת הנפש והשכל בהגותו של ר׳ משה נרבוני‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה‬ ‫‪95‬‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬תשנ״ז‪ ,‬עמי ‪ : 12-8‬חנה כשר‪ ,‬מבוא למהדורתה לספרו של יוסף אבן כספי‪,‬‬
‫שולחן כסף‪ ,‬ירושלים תשנ״ו‪ ,‬עמי ‪.13-12‬‬
‫כ״י פריס ‪ ,1341‬דף ‪ 66‬ע״ב )לפי הולצמן שם‪ ,‬עמי ‪ .(12‬אולם ראו ‪Narboni‬״ ‪B. Septimus,‬‬ ‫‪96‬‬
‫‪and Shem Tov on Martyrdom", in I. Twersky (ed.), Studies in Medieval Jewish History‬‬
‫‪447-455‬‬ ‫‪.and‬‬ ‫‪Literature, II, Cambridge Mass. 1984,‬‬ ‫‪pp‬‬

‫]‪[34‬‬
 ‫מבוא‬

‫״ א י ך י צ ו ו נ ו ה ש ם ל ע ש ו ת ת ו ע ב ה כ ז א ת ? ״ ( ‪ 9 7 .‬והרי א פ י ל ו ע ד ו ת ו ה נ ר ג ש ת ש ל ה נ ר ב ו נ י‬
‫על חורבן הקהילות‪ ,‬ה מ ב ט א ת התפעמות ממסירות הנפש הדתית ומדבקות האמונה עד‬
‫כלות‪ ,‬לא נ ט ש ה אף לרגע את סולם הערכים האינטלקטואלי ש ל ה מ ח ב ר )מקדשי ה ש ם‬
‫ה י ו ״ מ ע ו ט ר י ה ח כ מ ה ה ע י ו נ י ת ״ ( ו א ת ע ו ל ם ה מ ו ש ג י ם ה פ י ל ו ס ו פ י ו ה ת א ו ל ו ג י ש ה י ה נר‬
‫ל ר ג ל י ו ) ״ ח כ מ ת ו גזרה ברצונו הקדום״(‪.‬‬

‫עקדת יצחק וישראל‬

‫ברם ג ז ר ו ת ה ש מ ד ו ה ג י ל ו י י ם ש ל ק י ד ו ש ה ש ם ב א ר צ ו ת ה נ צ ר ו ת ה צ מ י ח ו גם ת פ י ס ה מ נ ו ג ד ת ‪.‬‬
‫ת פ י ס ה זו ה פ י ח ה ח י י ם ב ס י פ ו ר ה מ ק ר א י ו מ ת ח ה ק ו מ ח ב ר ישיר בין ה ע ק ד ה ה ק ד מ ו נ י ת‬
‫) ה ה י פ ו ת ט י ת ( ל ע ק ר ו ת ש ב ה ו ו ה ) ה ר א ל י ו ת ( ‪ .‬מ נ ק ו ד ת ר א ו ת זו ע ק ד ת י צ ח ק איננה מ ע ש ה‬
‫ח ד ־ פ ע מ י ‪ ,‬חריג‪ ,‬ש ת ב ע מ ן ה א ב ו ה ב ן כ ו ח ו ת נ פ ש ע ל ־ ט ב ע י י ם ‪ .‬א ד ר ב ה ‪ ,‬ה י א מ ס מ ל ת‬
‫ת ב י ע ה חיה לדורות‪ ,‬וזאת הן מ ב ח י נ ת הציווי ה א ל ו ה י הן מ ב ח י נ ת ההיענות ה א נ ו ש י ת !‬
‫ה ע ק ד ה איננה מ צ ט י י ר ת א פ ו א כ ד ר י ש ה ש ה י א ״ ל מ ע ל ה מ י כ ו ל ת א נ ו ש ״ ) ב ח י י א ב ן פ ק ו ד ה (‬
‫או בגדר ״ מ ה שימאנהו ה ט ב ע ״ ) ר מ ב ״ ם ( ‪ .‬על א ח ת כ מ ה ו כ מ ה שאין לראות בה מיתוס‬
‫על־היסטורי‪ .‬אדרבה‪ ,‬היא מייצגת את ט ב ע ה של התביעה הדתית ש ל קידוש ה ש ם והיא‬
‫מ ת ר ח ש ת בגופה של ההיסטוריה‪.‬‬
‫כבר הזכרתי ל מ ע ל ה את קולה החותך של העקדה‪ ,‬כפי ש ע ל ה מפיוטים וקינות של‬
‫יהודי אשכנז נוכח גזרות תתנ״ו‪ .‬באחרונה ע מ ד ישראל יובל על מ ק ו מ ה ש ל פ ר ש ת ה ע ק ד ה‬
‫‪98‬‬
‫א ו ל ם ‪ ,‬כ צ פ ו י ‪ ,‬רק ב ה ג ו ת ה י ה ו ד י ת ה ס פ ר ד י ת ה ג י ע ה ז ע ק ה‬ ‫ב כ ר ו נ י ק ו ת ש כ ת ב ו בני ה ז מ ן ‪.‬‬
‫זו ל י ד י ג י ב ו ש רעיוני‪ .‬א פ נ ה א פ ו א ש ו ב א ל ר׳ ח ס ד א י ק ר ש ק ש ‪ ,‬ר א ש ה מ ב ק ר י ם ש ל ת ו ר ת‬
‫ה מ ו ר ה ב א ז ו ר ת ר ב ו ת זה‪ .‬פ ע י ל ו ת ו ה ס פ ר ו ת י ת ש ל ק ר ש ק ש נ ע ר כ ה ב ע י ק ר ל א ח ר גזרות‬
‫ק נ ״ א ‪ ,‬ש ב ה ן נ ר צ ח גם בנו י ח י ד ו ע ל ק י ד ו ש ה ש ם ‪ .‬ל פ י כ ך ה ת ב ו נ נ ו ת ו ב ע ק ד ה ) ו ה מ ס ו ר ת‬
‫ש י ו ח ס ה לו( מ צ י ג ה צירוף מ ר ת ק ש ל ה ש ק פ ה עקרונית‪ ,‬ה ס ת כ ל ו ת ה י ס ט ו ר י ת ו ת ג ו ב ה א י ש י ת‬
‫ביוגרפית‪.‬‬
‫ל פ י ה ש ק פ ת ו ש ל ק ר ש ק ש ב ס פ ר אור ה ׳ ע ק ד ת י צ ח ק ה י י ת ה מ ע ש ה ס מ ל י ש ל ה ק ר ב ה‬
‫ק ו ל ק ט י ב י ת ‪ ,‬״ ק ר ב ן כ ו ל ל כ ל ל ה א ו מ ה ״ ‪ .‬ל א י צ ח ק ל ב ד ו ה ו ע ל ה ע ל ג ב י ה מ ז ב ח א ל א גם‬
‫‪99‬‬
‫רק כ ך נ ת ע ל ת ה‬ ‫כ ל ז ר ע ו א ח ר י ו ‪ ,‬״ כ א ל ו כ ב ר ה ק ר י ב ל ש ם ]את[ י צ ח ק ו כ ל י ו צ א י ירכו״‪.‬‬
‫ה א ו מ ה ו ה ג י ע ה ל ק ר ב ה א י נ ט י מ י ת ע ם א ל ו ה י ה ‪ :‬רק כ ך ה ו פ ק ע ו ב נ י ה מ י ד י ה ט ב ע ה ע י ו ו ר‬
‫) ״ מ ש פ ט י ה כ ו כ ב י ם ״ ( וניתנו ת ח ת ה ה ש ג ח ה ה א ל ו ה י ת ה י ש י ר ה ‪ .‬נ ש א ל ת ה ש א ל ה ‪ :‬ה א ם‬
‫ה ת כ ו ו ן ק ר ש ק ש רק ל מ ע ש ה ה ת ע ל ו ת ח ד ־ פ ע מ י ‪ ,‬ל ה ג ב ה ת מ ד ר ג ה י ש ו ת י ת ) א ו נ ט ו ל ו ג י ה (‬
‫ש ל ז ר ע ו ש ל י צ ח ק ב א מ צ ע ו ת ה ע ק ד ה ‪ ,‬א ו ש מ א ה ת כ ו ו ן גם ל ד ו ג מ ה ל ד ו ר ו ת ‪ ,‬ל פ ר ד י ג מ ה‬
‫מ כ ו נ נ ת ש ל ד ת מ ש ה ו ת ו ל ד ו ת י ש ר א ל ‪ .‬ה א ם מ ע ש ה ה א ב רק ר ו מ ם א ת ה ב נ י ם ‪ ,‬א ו ש מ א‬
‫ה י ה גם ס י מ ן ל ב נ י ם ? ה ע י ו ן ב ס פ ר אור ה ׳ ל ב ד ו מ כ ו ו ן ל ק ר א ת ה פ י ר ו ש ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ה מ מ ת ן ‪.‬‬
‫שכן ה מ ח ב ר הציג שם את קרבנות ה ת מ י ד ב מ ק ד ש בתור מ ע ש ה סמלי ש ל חזרה ו ה נ צ ח ה‬

‫לעיל הערה ‪.64‬‬ ‫‪97‬‬

‫יובל‪ ,‬שני גויים בבטנך )לעיל הערה ‪ ,(69‬עמי ‪.175-171‬‬ ‫‪98‬‬
‫קרשקש‪ ,‬אור ה׳ ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו ) מ ה ד ו ר ת פישר‪ ,‬עמי קער(‪.‬‬ ‫‪99‬‬

‫]‪[35‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬

‫ש ל ה ע ק ד ה ‪ :‬ק ר ב נ ו ת ה ת מ י ד ‪ ,‬״ ש ה ם י ו צ א י ירך ה א י ל ״ ‪ ,‬מ ו ב א י ם ש ו ב ו ש ו ב ב י ד י י ש ר א ל ‪,‬‬

‫״ ש ה ם י ו צ א י ירך י צ ח ק ״ ‪ .‬א ש ר ע ל כ ן ״ כ א ל ו ה י ו ה ת מ י ד י ן ה א ל ו ת מ ו ר ת כ ל ל י ש ר א ל ‪,‬‬
‫ו ב ה ק ר י ב ם ‪ ,‬י ק ר ב ו כ ל ם ל ע ב ו ד ת ה ש ם י ת ב ר ך ״ ‪ .‬ד י מ ו י ז ה מ ת ר כ ז בזיכרון ו כ פ ר ה ‪ ,‬ה ו א‬
‫עוסק ב מ ע ש ה ש ל עידון‪ ,‬ל א במסירות נפש ש ל מ מ ש ‪ .‬נראה א פ ו א ש ה ו א ת ו מ ך בפירוש‬
‫הראשון‪ ,‬המתון‪ ,‬בדבר מ ש מ ע ו ת ה ש ל ה ע ק ד ה לדורות‪.‬‬
‫א ו ל ם ל א כ ך ה ת פ ר ש ו ד ב ר י ק ר ש ק ש ב מ ס ו ר ת ה מ א ו ח ר ת ‪ .‬ל פ י מ ס ו ר ת זו א כ ן ה ק ר י ב‬
‫א ב ר ה ם ב ע ק ד ה א ח ת א ת כ ל בניו א ח ר י ו ‪ ,‬א ו ל ם ה ו א ל א ע ש ה ז א ת כ מ ע ש ה ס מ ל י א ל א‬
‫כ ס י מ ו ן מ מ ש י ש ל ה ד ו ר ו ת ש י ב ו א ו ‪ .‬י צ ח ק ל א ה י ה רק ק ר ב ן פ ו ט נ צ י א ל י ‪ ,‬א ל א גם ג י ל ו ם‬
‫קיבוצי של כל הקרבנות האקטואליים בעתיד‪ .‬וממנו ואילך הנכונות ה מ ת מ ד ת לעקדה‬
‫היא היא אבן ה ב ו ח ן ש ל ה ז ה ו ת היהודית‪ .‬וכך נמסר ב ש מ ו ב ד ר ש ה ע ל ו מ ת שם ש נ י ש א ה‬
‫בדור גירוש ספרד‪:‬‬

‫ו ה נ ה ה ר ב ר׳ ח ס ד א י א מ ר ‪ ,‬כי נ ח ש ב ז ה ה פ ע ל ל א ב ר ה ם ‪ ,‬כי ב ה ק ר י ב ו בנו ע ״ ג‬

‫ה מ ז ב ח ה ק ר י ב כ ל ה ד ו ר ו ת ה ב א י ם מ מ נ ו ‪ ,‬כי כ ב ר נ א מ ר ״ כ י ב י צ ח ק יקרא ל ך זרע״‪,‬‬
‫ו ל כ ן ה י ה ז ה כ א ל ו ה ק ר י ב כ ל י ש ר א ל ה ע ת י ד י ן ל ה י ו ת ‪ .‬ו כ א ל ו ה ו ר ה לנו ג ״ כ כי‬
‫כ ל ה ר ו צ ה ל ה י ו ת מ ז ר ע א ב ר ה ם ראוי ש י פ ר ד נ פ ש ו ל ת ת ה ‪ ,‬ו ע ל ידי ק ד ו ש ת ה ש ״ י‬
‫כשיבוא ע ת וזמן‪ ,‬ואם לא יהיה כן לא יהיה מזרע אברהם‪ .‬ולכן כל הצדיקים ואנשי‬
‫ה מ ע ל ה נ ת נ ו ע צ מ ם ע ״ י ק ד ו ש ת ה ש ״ י ‪ ,‬ל ה ו ר ו ת כי ה ם מ ז ר ע א ב ר ה ם ו י צ ח ק ‪ .‬ו ר א ו י‬
‫ל כ ל א י ש מ ב נ י י ש ר א ל ש י ח ש ו ב כי א ח ר ש ה ו א מ ז ר ע א ב ר ה ם ‪ ,‬ש י כ י ן ה א ב ל ה ר ו ג‬
‫א ת ה ב ן ‪ ,‬ו ה ב ן י ה י ה נ ע ק ד ו ע ו ק ד א ת א ב י ו ‪ ,‬כ מ ו ש ע ש ה א ב ר ה ם ל ע ש ו ת רצון א ב י ו‬
‫‪100‬‬
‫שבשמים‪.‬‬

‫האומנם יצאו דברים אלה מ פ י ו ש ל ק ר ש ק ש ? מרק ספרסטיין‪ ,‬שפרסם את הדרשה‪ ,‬הראה‬

‫כי ה נ ס י ב ו ת ה ה י ס ט ו ר י ו ת ת ו מ כ ו ת ב ה נ ח ה זו‪ .‬ע ת ה י ש ל ה ו ס י ף ו ל ש א ו ל ‪ :‬ה א ם גם מ ב ח י נ ת‬
‫ת ו כ ן ה ד ב ר י ם א פ ש ר ל ר א ו ת ב ה ם פ י ר ו ש ל ג י ט י מ י ל ד ב ר י ם ש כ ת ב ק ר ש ק ש ב ס פ ר אור ה ׳ ? א ו‬
‫בניסוח עדיף‪ :‬ה א ם אפשר לראות בהם הכנה לקראת מ ה ש כ ת ב קרשקש לימים בספר‬
‫‪,01‬‬
‫לדעתי‬ ‫אור ה ׳ ? ) ש ה ר י ס פ ר אור ה ׳ נ ח ת ם ק ר ו ב ל ע ש ר י ם ש נ ה ל א ח ר גזרות ק נ ״ א ( ‪.‬‬
‫הדבר אפשרי בהחלט‪ .‬כאמור‪ ,‬קרבנות התמיד נועדו לתמורה ולכפרה‪ ,‬חלף העקדה‪,‬‬
‫אך כלום יש לנו בזמן הזה כפרה ש ה י א כ מ ו ת ה ? האם מ ש ע ה ש ח ר ב הבית וגלה ה ת מ י ד‬
‫‪102‬‬
‫ל פ י ניסיונו ה ט ר ג י ש ל ק ר ש ק ש ה ת ש ו ב ה ח י ו ב י ת‬ ‫לא ש ב ה ה ע ק ד ה ל מ ע מ ד ה הקדמון?‬

‫‪M. Saperstein, "A Sermon on the Akedah from the Generation of the Expulsion and 100‬‬
‫‪its Implication for 1391", in A. Mirsky, A. Grossman & Y. Kaplan (eds.), Exile and‬‬
‫‪Diaspora: Studies in the History of the Jewish People Presented to Professor Haim‬‬
‫‪Beinart, Jerusalem 1991, Vol. I, p. 121‬‬
‫‪ 101‬כפי שהראה ספרסטיין)שם‪ ,‬עמי ‪ ,(114‬יש בסיס מוצק להניח כי כבר בשנת ‪ 1393‬הגיב אחד‬
‫מעמיתיו של קרשקש )פרופיאט דוראן( לדברים שצוטטו אחר כך בדרשה המאוחרת‪ .‬ואם כך‬
‫הדבר‪ ,‬הדברים הללו נאמרו סמוך מאוד למות בנו של קרשקש על קידוש השם בשנת ‪.1391‬‬
‫ספר אור ה׳ נחתם בשנת ‪.1410‬‬
‫‪ 102‬גם בדרשה הנ״ל מדור הגירוש שני הרעיונות דרים בכפיפה אחת‪ :‬מצד אחד הנכונות לעקדה‬
‫ממשית כסימנו של זרע אברהם )במיוחס לקרשקש(‪ ,‬ומצד שני קרבנות התמיד כתמורה סמלית‬

‫]‪[36‬‬
 ‫מבוא‬

‫ב ע ל י ל ‪ .‬ש ה ר י ל פ י ה כ ר ת ו נ ד ר ש ו ה ו א ו ב נ ו ב ג ו פ ם לניסיון ה ע ק ד ה ו ג ם י כ ל ו ל ו ‪ :‬״ ב נ י יחידי‪,‬‬

‫‪103‬‬
‫ש ה ת מ י ם ה ע ל י ת י ו ל ע ו ל ה ‪ ,‬א צ ד י ק ע ל י ה ד י ן ו א ת נ ח ם ל ט ו ב ח ל ק ו ו ל נ ע י מ ת גורלו״‪.‬‬
‫י י ת כ ן א פ ו א ‪ ,‬ש ח ו ט א ח ד מ ק ש ר בין מ ה ש מ צ א נ ו ב ד ר ש ה ע ל א ב ר ה ם ‪ ,‬א ש ר ״ כ א ל ו ה ק ר י ב‬
‫כ ל י ש ר א ל ה ע ת י ד י ן ל ה י ו ת ״ ‪ ,‬ו ב י ן מ ה ש מ צ א נ ו ע ל א ב ר ה ם ב ס פ ר א ו ר ה׳‪ ,‬״ כ א ל ו כ ב ר‬
‫ה ק ר י ב ל ש ם ]את[ י צ ח ק ו כ ל י ו צ א י ירכו״‪ .‬ע ם ז א ת ‪ ,‬ב ר ח ו ק ה י מ י ם מ ג ז ר ו ת ק נ ״ א נ ת ר כ כ ו‬
‫ה ד ב ר י ם ו ל ב ש ו גוון פ י ל ו ס ו פ י ו ס י מ ב ו ל י יותר‪.‬‬
‫עמדנו על שתי ע מ ד ו ת עקרוניות ומנוגדות ב ש א ל ת ה ע ק ד ה וקידוש ה ש ם כפי ש ה ת פ ת ח ו‬
‫ב י מ י ה ב י נ י י ם ‪ :‬ה א ח ת ב ק ר ב י ה ו ד י א ר צ ו ת ה א ס ל א ם ‪ ,‬ו ה א ח ר ת ב ק ר ב רבים מ י ה ו ד י א ר צ ו ת‬
‫ה נ צ ר ו ת ‪ .‬א ו ל ם ד ר כ ה ש ל ה ר ו ח ל י צ ו ר ח י ב ו ר י ם מ פ ת י ע י ם ‪ ,‬א פ י ל ו פ ר ד ו ק ס ל י י ם ‪ ,‬בין כיווני‬
‫מ ח ש ב ה נ ב ד ל י ם ‪ .‬ח י ב ו ר רעיוני כ ז ה ה ת ר ח ש ב ע ו ל מ ו ש ל ר׳ מ ת ת י ה ו ה י צ ה ר י ‪ ,‬ת ל מ י ד ו ש ל‬
‫ק ר ש ק ש ‪ ,‬ו ב ע ו ל מ ו ש ל ר׳ י צ ח ק א ב ר ב נ א ל ‪ ,‬ש ר א ה ע צ מ ו ת ל מ י ד ו ש ל ה ר מ ב ״ ם ‪.‬‬
‫ל א ח ר ג ז ר ו ת ק נ ״ א ת ה ה ר׳ מ ת ת י ה ו ה י צ ה ר י ‪ ,‬ב מ ה ז כ ו א ב ר ה ם ו י צ ח ק ש ד ו ו ק א מ ע ש ה‬
‫גבורתם הוא ש נ ת ע ל ה לגבהים כ א ל ה בליטורגיה היהודית ובזיכרון ההיסטורי‪ :‬והרי ״ כ מ ה‬
‫נ ע ק ד י ם ו נ ה ר ג י ם ע ל ק ד ו ש ת ה ש ם ש ע ש ו יותר מ א ב ר ה ם ו י צ ח ק ‪ ,‬כ מ ו ש ש מ ע נ ו ב א ז נ נ ו‬
‫וראינו בעינינו״‪ .‬ה ת מ י ה ה ו ה ז ע ק ה ע צ מ ן אינן ח ד ש ו ת ‪ .‬כ א מ ו ר ל מ ע ל ה ‪ ,‬ק ו ל ן ה ד ה ד ב ר ב י ם‬
‫מ א ז ה מ ד ר ש י ם ע ל גזרות אנטיוכום ועד הפיוטים ע ל מסעי הצלב‪ .‬אולם ל מ ר ב ה העניין‬
‫ביקש היצהרי להחניק את כאבו דווקא לאור פרשנותו של הרמב״ם ל מ ע ש ה ה ע ק ד ה !‬
‫הוא הפליג אפוא בקריאה סמלנית של הסיפור המקראי‪:‬‬

‫כי ה כ ו ו נ ה ב ע ק י ד ה ו ש ו ר ש ה ה ו א ל ע ש ו ת כ ל ה כ ח ו ת ח ו מ ר י ו ת ה ק ד ש ל ש ע ב ו ד ה כ ה‬
‫השכלי‪ ,‬והוא לעבור לש״י תמיד‪ ,‬והיא הכוונה התכליתית במציאות העולם ה ש פ ל‬
‫‪ ...‬ו ה י א כ ו ו נ ת נ ו ״ ו ע ק י ד ת י צ ח ק ה י ו ם ל ז ר ע ו ת ז כ ו ר ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר א ת ה ל מ ע ן ח ס ד ך‬
‫הכינות חומר יצחק והקדשתו לעבודתיך להכין חומר הנמשכים אחריהם מזרעם‬
‫‪ ...‬ל ע ו ר ר לנו מ ה ש ע ש ה א ב ר ה ם ל ב נ ו ה נ כ ס ף ‪ ,‬ו י צ ח ק מ ה ש ס ב ל ‪ ,‬ל ה ו ר ו ת ל נ ו‬
‫ש נ ה ב ל כ ל ה מ צ י א ו ת ו נ ש י ם כ ל מ ג מ ת נ ו ל ע ב ו ד ת ה ש ״ י ‪ ,‬בין ש י ו ע י ל בין שיזיק‪ ,‬כי‬
‫ל א י ש ו ע ר ה ז ק ג ד ו ל יותר מ מ ו ת י צ ח ק ב ח י י א ב ר ה ם ‪ .‬ו ה י א כ ו ו נ ת ה ר ״ מ ] ה ר מ ב ״ ם [ ‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫לא ש נ ת פ ל ל שיזכור ]השם[ מ צ ו ת אביו ]של יצחק[‪ .‬ולזה הותרו כל הספקות‪.‬‬

‫ה ו ו י א ו מ ר ‪ :‬י ש ר א ל אינם מ ז כ י ר י ם ב ת פ י ל ת ם ו ב ש ו פ ר ם א ת ע ק ד ת י צ ח ק כ פ ש ו ט ה ‪ .‬ה ם‬

‫מזכירים את ע ק ד ת החומר‪ ,‬א ת ה ק ד ש ת החיים ל ע ב ו ד ת השם‪ ,‬שהיא ע ק ד ת ם ה א מ ת י ת‬
‫ב כ ל יום ת מ י ד ‪ .‬והרי‪ ,‬כ פ י ש כ ת ב ב ש ע ת ו י צ ח ק ט ב ר ס ק י ‪ ,‬״ ה ו א ח י ד ו ש ו ש ל ה ר מ ב ״ ם ‪:‬‬
‫ק י ד ו ש ה ש ם ל א ע ל ידי מ ס י ר ת ע צ מ ו ל מ י ת ה ‪ ,‬א ל א ע ל ידי מ ס י ר ו ת ל א ו ר ח ח י י ם ע י ל א י‬

‫לעקדה)כדברי קרשקש בספרו(‪ .‬מצד אחד‪ ,‬כאמור‪ ,‬״כאלו הורה לנו ]אברהם[ ג״כ כי כל הרוצה‬
‫להיות מזרע אברהם ראוי שיפרד נפשו לחתה״‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬״ובעבור שהיו בזה הקרבן ]בעקדה[‬
‫ב׳ כבשים‪ ,‬והם אברהם ויצחק‪ ...‬צוה השם ית׳ שיקריבו ישראל שני תמידין כהלכתן‪ ...‬ובזמן‬
‫שבוטל התמיד בוטל זכות אבות מהגן בעדינו״)ספרסטיין‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ .(120-119‬גם כאן אפוא‬
‫הממד הראלי והממד הסימבולי עולים בקנה אחד‪.‬‬
‫‪ 103‬חסדאי קרשקש‪ ,‬״כתב אל קהילות אביגנון״‪ ,‬בתוך מהדורת מ׳ וינר לספר שבט יהודה‪ ,‬הנובר‬
‫‪ ,1924‬עמי ‪ ;129‬י׳ בער‪ ,‬תולדות היהודים בספרד הנוצרית‪ ,‬תל אביב תשי״ט‪ ,‬עמי ‪.289‬‬
‫‪ 104‬מתתיהו היצהרי‪ ,‬פירוש לבראשית ושמות‪ ,‬כ״י פרמה ‪) 3465‬לעיל הערה ‪ ,(53‬דף ‪ 41‬ע״ב‪.‬‬

‫]‪[37‬‬
 ‫אביעזר רביצקי‬
‫‪105‬‬
‫היצהרי ניסה אפוא‬ ‫‪ ...‬ק י ד ו ש ה ש ם ע ל ידי ה ת ע ס ק ו ת מ י ר ב י ת ב ד ב ר י ם ש ב ק ד ו ש ה ״ ‪.‬‬
‫ל ס ג ו ר א ת ה פ ע ר ה ג ד ו ל בין ע ו ל מ ו ש ל ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬מ ח ב ר א י ג ר ת ה ש מ ד ‪ ,‬ל ע ו ל מ ם ו ה ת נ ס ו ת ם‬
‫ה מ מ ש י ת ש ל י ה ו ד י ם רבים ב א ר צ ו ת ה נ צ ר ו ת ‪ .‬ל י מ י ם ח ז ר ר׳ י צ ח ק א ב ר ב נ א ל ו ה ח ר ה ה ח ז י ק‬
‫א ח ר י ו ב מ א מ ץ יצירתי ז ה ל ג ש ר ע ל פני ה נ י ג ו ד י ם ‪:‬‬

‫ו כ ב ר ה ע י ר ר ב ח ס ד א י ז ״ ל ‪ ...‬ש ז ה ה י ה ב א מ ת ת כ ל י ת ה ע ק י ד ה ‪ ...‬כיון ש ב ה ק ר ב ת ו‬
‫נ ק ר ב נ ו כ ל נ ו ב מ צ י א ו ת כ ח נ י ‪ ,‬ו ר א ו י ש נ ז כ ה גם א נ ח נ ו ב ש כ ר א ו ת ו ה פ ו ע ל ה נ כ ב ד ‪,‬‬
‫א ף ש ל א נ ג מ ר ה פ ו ע ל ו ל א נ ש ח ט י צ ח ק ‪ ...‬א ב ל כ ב ר נ ש ל ם ה ת ו ע ל ת המכווץ ב א ו ת ו‬
‫קרבן אחר שהגיע יצחק לתכלית האחרון מ ן החיות ושכבר ה פ ש י ט מעליו כל‬
‫כ ח ו ת ג ו פ ו ו י ח ש ב ה ל ת ה ו ‪ ,‬ו נ ת ג ב ר ש כ ל ו ‪ ,‬א ש ר ה כ י ר ה י ו ת ו נ צ ח י ב ל א ס פ ק ‪ .‬כי‬
‫ב ז ה ה ש י ג מ ה ת ו ע ל ת ל ש ל מ ו ת נ פ ש ו ‪ ,‬יותר מ ש נ ש ח ט ‪ ,‬כיון ש א ל ו נ ש ח ט ל א ה י ה‬
‫‪106‬‬
‫מ ר ג י ש ב ש ל מ ו ת ש ה ש י ג כלל‪.‬‬

‫א ב ר ב נ א ל ל א ד י י ק ב כ ו ו נ ת ו ש ל ק ר ש ק ש ‪ ,‬כ ש ם ש ה י צ ה ר י ל פ נ י ו ל א דייק ב כ ו ו נ ת ו ש ל‬
‫הרמב״ם‪ .‬אולם שניהם כ א ח ד ביקשו להוליך א ת רבותיהם אל אותו מקום‪ ,‬שבו הניגודים‬
‫‪107‬‬
‫מ ת א ח ד י ם ב ש ו ר ש ם ו ב ו ה ו פ כ ת ה ע ק ד ה ל מ ב ח נ ם ה ת ו ב ע נ י ש ל החיים‪.‬‬

‫‪ 105‬י׳ טברסקי‪ ,‬״היבטים של קדושה במשנת הרמב״ם״‪ ,‬קדושת החיים וחירוף הנפש )לעיל הערה‬
‫‪ ,(62‬עמי ‪.170‬‬
‫‪ 106‬יצחק אברבנאל‪ ,‬פירוש לתורה‪ ,‬א ח ישראל )ללא ציון זמן(‪ ,‬בראשית‪ ,‬וירא‪ ,‬דף נא ע״ב‪.‬‬
‫‪ 107‬במבוא זה לא עסקתי בחטיבה פרשנית חשובה שבה נעשה אברהם לאביהם של מקיימי המצוות‬
‫בקיימו את המצוות באורח ספיריטואלי‪ .‬סוגיה זו נדונה בקצת מן המאמרים בספר זה ונחקרה‬
‫בהרחבה אצל ‪A. Green, Devotion and Commandment: The Faith of Avraham in the‬‬
‫‪1989‬‬ ‫‪Hasidic Imagination,‬‬ ‫‪Cincinnati‬‬

‫]‪[38‬‬
‫העת העתיקה‬
 ‫אוריאל סימון‬

‫אברהם המקראי — ברכת הניגודים‬

‫מ ה ל א ב ר ה ם ה מ ק ר א י ב א כ ס נ י ה ש ל פ י ל ו ס ו פ י ם ? ה ו א י ה י ה כ א ן זר ל א י ן ע ר ו ך יותר מ א ש ר‬
‫מ ש ה רבנו ב ב י ת מ ד ר ש ו ש ל ר׳ ע ק י ב א ) מ נ ח ו ת כ ט ע ״ ב ( ‪ .‬כ ל ה מ א מ ר י ם ה מ ל ו מ ד י ם‬
‫ש מ כ ו נ ס י ם כ א ן ח ו ר ג י ם ה ר ח ק מ ע ב ר ל א ו פ ק ו ה ר ו ח נ י ו ה א י נ ט ל ק ט ו א ל י ‪ ,‬ו ס פ ק רב א ם ת ת י י ש ב‬
‫עליו דעתו ל מ ש מ ע ה ט ע נ ה הכנה‪ ,‬ש כ ל מ ה שעתיד להיאמר כאן במסגרת קובץ זה אכן‬
‫חוזר אליו‪.‬‬
‫ל פ י כ ך ל א נביא אותו לכאן‪ ,‬א ל ה א ק ד מ י ה ‪ ,‬א ל א נ ש ח ר א ת פניו ב מ ח ו ז ו ת ה מ ק ר א ‪ .‬כך נוכל‬
‫להקדים לדיונים בפנים הרבות ש ל ב ש ה ד מ ו ת ו ש ל אברהם העברי במרוצת הדורות — ה ח ל‬
‫במדרשים ש ל חז״ל‪ ,‬א ב ו ת הכנסייה ו ח כ מ י ה א ס ל א ם ‪ ,‬דרך ה מ ד ר ש י ם הפילוסופיים וכלה‬
‫ב ״ מ ד ר ש ה ח ד ש ״ בן זמננו — א ת ה פ ג י ש ה עם ה א י ש אברהם‪ ,‬כפי ש ה ו א מצטייר לחוקר‬
‫מ ק ר א ש כ מ ו ת י ‪ ,‬ה מ ב ק ש ל ק ר ו א א ת ה מ ק ר א כ פ ש ו ט ו ‪ .‬אין צריך ל ו מ ר ש ז ה ו ״ פ ש ט ח ד ש ״ ‪,‬‬
‫הן מ ב ח י נ ת נקודת ה ר א ו ת ו ה צ ג ת ה ש א ל ו ת והן מ ב ח י נ ת דרך הקריאה‪ ,‬ש ה י א ספרותית מ כ א ן‬
‫והיסטורית מכאן‪ .‬ספרותית — להזכירנו ש ל כ ל ה ה פ ש ט ו ת ו ה ה מ ש ג ו ת ק ד מ ו סיפורים על‬
‫קורותיו ונפתוליו ש ל א ד ם ; והיסטורית — לא במובן ש ל ההיסטוריוגרפיה ה מ ד ע י ת‬
‫החותרת אחר אברהם ההיסטורי‪ ,‬אלא במובן של ההיסטוריוגרפיה המקראית המציבה‬
‫את אברהם במקום מוגדר בדור העשרים לאדם הראשון‪ ,‬ובדור העשירי לנח‪ ,‬ובדור‬
‫ה ש י ש י ל פ נ י מ ש ה רבנו‪ .‬ב ה ת א ם ל כ ך אין ל י י ח ס ל א ב ר ה ם א ת מ ה ש י ו ח ד ל א ד ם ו ל נ ח ‪,‬‬
‫כפי שאין להשליך עליו א ת מ ה ש ע ת י ד ל ה ת ג ל ו ת ב א מ צ ע ו ת מ ש ה נביא המצוות‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫על אף נטיית לבם ה ח ז ק ה של שומרי תורה ומצוות לאמץ את הגישה הא־היסטורית ש ל‬
‫התנאים והאמוראים‪ ,‬ה מ ת א ר ת א ת ה א ב ו ת כמקיימים את כל המצוות‪ ,‬הכירו כ מ ע ט כל‬
‫פרשני ה פ ש ט ה מ ו ב ה ק י ם בימי ה ב י נ י י ם ) ה ח ל ברב סעדיה גאון וכלה בדון יצחק אברבנאל‪,‬‬
‫פ ר ט ל י ו צ א מ ן ה כ ל ל ה י ח י ד י ר׳ י ו ס ף ב כ ו ר שור( ש א ב י ה ע ב ר י ם ל א זו ב ל ב ד ש ל א קיים‬
‫‪1‬‬
‫ע י ר ו ב ת ב ש י ל י ן ‪ ,‬א ל א ל א ש מ ר ש ב ת ‪ ,‬ל א צ ם ביום כ י פ ו ר ו ל א ה ק פ י ד ע ל מ א כ ל ו ת אסורים‪.‬‬
‫ה כ ו ל י ו ד ע י ם ש ה ת ו ר ה פ ו ת ח ת ב א ד ם ו ל א ב א ב ר ה ם ‪ ,‬א ך ל א ת מ י ד מ ד ג י ש י ם די ה צ ו ר ך א ת‬
‫ה ח ש י ב ו ת העקרונית ש ל ה ע ו ב ד ה הזאת‪ .‬ואכן ל ה ו פ ע ת ו זו ה מ א ו ח ר ת ש ל אבינו הראשון‬
‫על בימת ההיסטוריה יש ל פ ח ו ת שלוש השלכות רבות מ ש ק ל ‪:‬‬

‫ראו מאמרי ״הפרשנות הפשטית של ההיסטוריה המקראית‪ :‬בין היסטוריות‪ ,‬דוגמטיות‬ ‫‪1‬‬
‫וביניימיות״‪ ,‬תהלה למשה‪ :‬מחקרים במקרא ובמדעי היהדות מוגשים למשה גרינברג‪ ,‬וינונה‬
‫לייק‪ ,‬אינדיאנה ‪ ,1997‬עמי *‪.204*-171‬‬

‫]‪[41‬‬
 ‫אוריאל סימון‬

‫א ב ר ה ם איננו א ב י ה א נ ו ש ו ת ‪ ,‬א ל א א ב י ה א ו מ ה ; ו ב נ י ג ו ד ל א ד ם ו ה ו ה ה ו א ל א נ ב ר א בידי‬

‫ה ב ו ר א ‪ ,‬א ל א נ ב ח ר ע ל ידו‪ .‬מ ש מ ע ה ש ל ע ו ב ד ה זו ה ו א ‪ ,‬ש ה י י ח ו ד ש ל ו אינו ג נ ט י א ל א‬
‫ייעודי‪ .‬ע ל מ נ ת ל ה ת ח י ל ה ת ח ל ה ח ד ש ה ע ל י ו ל ה ת נ ת ק מ ה ו ר י ו ־ מ ו ל י ד י ו ה ת נ ת ק ו ת א ת נ י ת ‪,‬‬
‫טריטוריאלית וערכית‪ .‬אך מ ב ח י נ ה גנטית הוא היה ונשאר ״בן ת ר ח ״ ו ״ א ח י נחור״‪.‬‬
‫א ב ר ה ם גם איננו א ב י ה א מ ו נ ה ב א ל א ח ד ‪ ,‬ו א ף ל א ב ע ל ה ב ר י ת ה ר א ש ו ן ש ל ה ב ו ר א ;‬
‫ק ד מ ו ה ו ב כ ך א ד ם ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ו ב ע י ק ר נ ח ‪ .‬ה א נ ו ש ו ת ה ר ב ת ה ל ח ט ו א — ה ח ל ב א כ י ל ת פרי‬
‫ע ץ ה ד ע ת ‪ ,‬דרך ר צ ח א ח ב י ד י קין‪ ,‬ה נ ק מ נ ו ת ה ר צ ח נ י ת ש ל ל מ ך ו ה ח מ ס ש ל דור ה מ ב ו ל ‪,‬‬
‫ו כ ל ה ב ח ט א ש ל דור ה פ ל ג ה — א ך ש ו ם ע ב ו ד ת א ל י ל י ם איננה נ ז כ ר ת ב ד ו ר ו ת ש ק ד מ ו‬
‫‪2‬‬
‫ד ר ך ה א מ ו נ ה ש א ב י ה א ו מ ה צריך ל ע צ ב ה ו ל ה נ ח י ל ה ל צ א צ א י ו‬ ‫לאברהם ובדורו שלו‪.‬‬
‫מ ו צ ג ת כ א נ ט י ת ז ה ל ח ט א ו ל א ל א ל י ל ו ת ‪ ,‬ו ה י י ח ו ד ש ל ה אינו ע ו מ ד ע ל איסורים ) פ ר ט ל ״ א ל‬
‫ת ש ל ח י ד ך א ל ה נ ע ר ו א ל ת ע ש ל ו מ א ו מ ה ״ — בר׳ כ ב ‪ (12‬א ל א ע ל מ צ ו ו ת ע ש ה — ל ך‬
‫לך‪ ,‬ע ש י י ת צ ד ק ה ו מ ש פ ט ו ב ר י ת מ י ל ה ‪ .‬ל ב ר י ת ש כ ר ת ה ׳ ע ם ה א נ ו ש ו ת ב ד מ ו ת ו ש ל נ ח‬
‫נוספת עכשיו ברית מ י ו ח ד ת שה׳ כורת עם הגוי ה ח ד ש העתיד לקום מזרעו ש ל אברהם‪.‬‬
‫א ב ר ה ם איננו גם ה צ ד י ק ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ש כ ן ק ד מ ו ה ו ב כ ך ח נ ו ך ו ב ע י ק ר נ ח ‪ .‬צ ד ק ת ו ש ל נ ח ה י א‬
‫ב ג ד ר ע ו ב ד ה מ ו ג מ ר ת — ״ נ ח א י ש צ ד י ק ת מ י ם ה י ה בדיריתיו‪ ,‬א ת ה א ל ה י ם ה ת ה ל ך ] ב ל ש ו ן‬
‫עבר[ נ ח ״ )ו ‪ — (9‬א ש ר ב ז כ ו ת ה ה ו א מ צ י ל מ כ ל י ה א ת ע צ מ ו ו א ת ביתו‪ ,‬ו מ ב ט י ח א ת‬
‫ע ת י ד ה א נ ו ש ו ת ‪ .‬ו א י ל ו צ ד ק ת ו ש ל א ב ר ה ם ה י א ב ג ד ר א ת ג ר ו מ ש י מ ה — ״וירא ה ׳ א ל‬
‫א ב ר ם ו י א מ ר א ל י ו ‪ :‬אני א ל ש ד י ‪ ,‬ה ת ה ל ך ] ב ל ש ו ן ציווי[ ל פ נ י ו ה י ה ת מ י ם ״ )יז ‪ — (1‬א ש ר‬
‫מ כ ו ח ה ת ת ע ל ה דרך ה א מ ו נ ה מ ע ל ה א ח ר מ ע ל ה ‪ .‬מ ב ח נ ו ש ל נח היה ל ה י ש מ ר מן ה ש ח י ת ו ת‬
‫ש ל בני דורו‪ ,‬ל ה א מ י ן ש ש ע ת ע ו נ ש ם ה ג י ע ה ‪ ,‬ו ל ב נ ו ת ב י ב ש ה ס פ י נ ה ל ל א מ פ ר ש ‪ ,‬מ ש ו ט‬
‫והגה שתהיה ל מ פ ל ט ל מ ש פ ח ו ת האדם והחי‪ .‬ואילו אברהם לא נועד להציל מ ש ו א ה‬
‫ו מ מ ו ו ת ‪ ,‬א ל א ל ה ת ו ו ת ל ב נ י ו ו ל ב י ת ו א ח ר י ו דרך ח י י ם ‪ ,‬ש ע ו צ ב ה ו ח ו ש ל ה בניסיון א ח ר‬
‫ניסיון — מ ן ה ה ל י כ ה ל א ‪ p‬כ נ ע ן ) י ב ‪ ,(1‬דרך ה ה ל י כ ה ל ה ר ה מ ו ר י ה ) כ ב ‪ ,(2‬ו ע ד ל ה ל י כ ת‬
‫ע ב ד ו לחרן ל ה ב י א מ ש ם אישה לבנו יצחק )״לא ת ק ח א ש ה לבני מ ב נ ו ת הכנעני‪ ,‬אשר‬
‫א נ כ י י ו ש ב ב ק ר ב ו ‪ .‬כי א ל א ר צ י ו א ל מ ו ל ד ת י ת ל ך ‪ ,‬ו ל ק ח ת א ש ה ל ב נ י ל י צ ח ק ״ — כ ד‬
‫‪.(4-3‬‬
‫ד י ו ק נ ו ש ל א ב ר ה ם איננו מ ע ו צ ב ב ת ו ר ה כ ד מ ו ת א י ד א ל י ת ‪ ,‬א ל א כ ד מ ו ת ראלית‪ .‬ל מ ב ק ש י ם‬
‫ש ל מ ו ת על־אנושית במקרא ק ש ה ל ק ב ל זאת‪ ,‬כפי ש ק ש ה להם ל ה ו ד ו ת באופי ה ל א ־ ה ל כ ת י‬
‫של ״יהדותו״‪ .‬אך לפי פ ש ו ט ם ש ל הכתובים קנה אברהם את הישגיו המוסריים והאמוניים‬
‫תוך מ א ב ק ק ש ה עם חולשותיו‪ ,‬שכן לא ת מ י ד עלה בידו לנהוג על פי הערכים והנורמות‬
‫שלו עצמו‪.‬‬
‫כך ב א ה בעקבות ההתנתקות ההרואית מארצו‪ ,‬מ מ ו ל ד ת ו ומבית אביו וההליכה ל א ‪p‬‬

‫רק מסיפור בריחת יעקב מבית לבן )בר׳ לא( עולה‪ ,‬שבמשפחת אברהם אכן עבדו אלוהים‬ ‫‪2‬‬
‫אחרים‪ .‬לבן‪ ,‬המחפש את התרפים שגנבה רחל‪ ,‬מאשים את יעקב ״למה גנבת את א ל ה י ״ ) פ ס ׳‬
‫‪ ,(30‬וכאשר הם כורתים ברית ביניהם הוא אומר‪ :‬״אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו״‬
‫)פס׳ ‪ .(53‬מה שנאמר כאן בעקיפין‪ ,‬כמעין השלכה לאחור‪ ,‬נאמר במישרין ובמודגש מפי יהושע‪,‬‬
‫״בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם‪ ,‬תרח אבי אברהם ואבי נחור‪ ,‬ויעבדו אלהים אחרים״)כד‬
‫‪ ,(2‬והומחש בצורה סיפורית באגדת חכמים על אברהם בחנות הצלמים של תרח )בראשית רבה‬
‫לח(‪.‬‬

‫]‪[42‬‬
 ‫אברהם המקראי — ברכת הניגודים‬

‫בלתי נודעת‪ ,‬אשר יראוה לו מן השמים‪ ,‬הירידה מצרימה ב ש ע ת הרעב‪ ,‬ללא צו וללא‬
‫ה ר ש א ה ‪ .‬ורק ל ע ת ז ק נ ת ו מ ב ש י ל ה ב ל ב ו ה ה כ ר ה ש א ס ו ר ב ש ו ם פ נ י ם ל ה ח ז י ר א ת י צ ח ק‬
‫ל ח ר ן ‪ ,‬א פ י ל ו א ם כ ת ו צ א ה מ ד ב ק ו ת ז ו ב י י ע ו ד ייוותר נ ו ש א ה י י ע ו ד ב ל א א י ש ה ‪ :‬״ ו א ם ל א‬
‫ת א ב ה ה א ש ה ל ל כ ת א ח ר י ך ‪ ,‬ו נ ק י ת מ ש ב ע ת י ז א ת ‪ ,‬רק א ת בני ל א ת ש ב ש מ ה ״ ) כ ד ‪.(8‬‬
‫כך מתוארת ב צ ד ה ה י ח ל צ ו ת ה א מ י צ ה ל ה צ ל ת ל ו ט מ י ד שוביו‪ ,‬כ ש ה ו א מ ש ל י ך את‬
‫נ פ ש ו מ נ ג ד ב מ ר ד ף א ח ר א ר ב ע ת ה מ ל כ י ם ב ר א ש ג ד ו ד זעיר ש ל ל ו ח מ י ם ‪ ,‬גם ה פ ק ר ת ש ר ה‬
‫‪3‬‬
‫א ש ת ו ל ג ו ר ל ה ‪ ,‬ח ס ר ת מ ג ן ו ג ו א ל ב א ‪ p‬זרה‪ ,‬כ ד י ל ה צ י ל א ת ח י י ו ה ו א מ מ ו ו ת א פ ש ר י ‪.‬‬
‫ו כ ך ק ד מ ה ל ס י ר ו ב ה א צ י ל י ל י ה נ ו ת מ ן ה ר כ ו ש ש נ פ ד ה ב מ ל ח מ ה — ״הרימיתי ידי א ל‬
‫ה׳‪ ,‬א ל עליון‪ ,‬קינה ש מ י ם ו א ח ‪ ,‬א ם מ ח ו ט ו ע ד ש ר ו ך נעל‪ ,‬ו א ם א ק ח מ כ ל א ש ר לך‪ ,‬ו ל א‬
‫ת א מ ר ‪ :‬אני ה ע ש ר ת י א ת א ב ר ם ״ )יד ‪ — (22‬ה נ כ ו נ ו ת ה ת מ ו ה ה ל ק ב ל ר כ ו ש ר ב מ י ד י‬
‫פ ר ע ה ל ו ק ח א ש ת ו ‪ :‬״ ו ל א ב ד ם ה י ט י ב ב ע ב ו ר ה ‪ ,‬ו י ה י ל ו צ א ן ו ב ק ר ו ח מ ר י ם ‪ ,‬ו ע ב ד י ם ושפחית‬
‫ואתנית ו ג מ ל י ם ״ )יב ‪.(16‬‬
‫ל א ת מ י ד ק ו ד מ ת ה ח ו ל ש ה ל ה ת ג ב ר ו ת ‪ ,‬ש כ ן מ צ י נ ו גם ת י א ו ר י ם ש ל נ פ י ל ה מ ו ס ר י ת‬
‫ח ו ז ר ת ) ב מ צ ר י ם ובגרר(‪ .‬י ת ר ה מ ז ו ‪ ,‬ב צ ד ה ח ו ל ש ה ה מ ו ס ר י ת מ ת ו א ר ת גם ח ו ל ש ה א מ ו נ י ת ‪:‬‬
‫ה ׳ מ ב ט י ח ל ו ״ א ל תירא א ב ר ם ‪ ,‬א נ כ י מ ג ן לך‪ ,‬ש כ ר ך ה ר ב ה מ א ד ״ ‪ ,‬ו ה ו א ע ו נ ה ב מ ר י ר ו ת ‪:‬‬
‫״ מ ה ת ת ן לי ו א נ כ י ה ו ל ך ערירי ו ב ן מ ש ק ב י ת י ה ו א ד מ ש ק א ל י ע ז ר ? ! ״ ) ט ו ‪ .(2-1‬ו כ א ש ר‬
‫ה ו א מ ת ב ש ר ש י י ו ו ל ד ל ו בן מ ש ר ה ה ר י ה ו צ ו ח ק ו א ו מ ר ב ל ב ו ‪ :‬״ ה ל ב ן מ א ה ש נ ה לולד?‬
‫ו א ם ש ר ה ה ב ת ת ש ע י ם ש נ ה ת ל ד ? ״ ו א ו מ ר ב ק ו ל ר ם ‪ :‬״ ל ו י ש מ ע א ל י ח י ה ל פ נ י ך ״ )יז‬
‫‪.(18-17‬‬
‫אמור מ ע ת ה ‪ :‬גדולתו ש ל אברהם אינה בהיעדר ש ל ח ו ל ש ת ד ע ת ו ח ו ל ש ת אופי‪ ,‬אלא‬
‫ב מ א ב ק ה מ ת מ י ד ל ג ב ו ר ע ל ח ו ל ש ו ת י ו ו מ ג ב ל ו ת י ו ‪ .‬ו א י ן ל כ ך ב י ט ו י ב ו ט ה יותר מ א ש ר ה צ ו‬
‫ל ק ר ו א ל ב נ ו א ש ר י ו ו ל ד ל ו י צ ח ק כ ד י ל ה נ צ י ח א ת ה ע ו ב ד ה ‪ ,‬ש ה ו א נ ו ל ד ל א ח ר ש ש נ י הוריו‬
‫נואשו מ מ נ ו ו צ ח ק ו ל מ ש מ ע הבשורה האלוהית ע ל לידתו‪.‬‬
‫ה מ א ב ק ההרואי הזה ש ל אברהם בחולשותיו היה כה נחוץ מפני ש ה ה ב ט ח ה ״ואעשך‬
‫ל ג ו י ג ד ו ל ״ )יב ‪ (2‬נ י ת נ ת ל א ד ם ח ס ר בנים ו מ ח ו ס ר א ח ‪ .‬ש ר י א ש ת ו ע ק ר ה ‪ ,‬ה ו א נ ט ו ע‬
‫ב ח ר ן ‪ ,‬ו ע ל י ו ל ל כ ת ל א ח ה מ ו ב ט ח ת ‪ ,‬ש א י נ ה ריקה כ ל ל ו ע י ק ר — ״ ו ה כ נ ע נ י א ז ב א ר ץ ״‬
‫) ש ם ‪ .(6‬מ ה ש א צ ל ע מ י ם א ח ר י ם ה ו א ב ג ד ר נתון ״ ט ב ע י ״ ‪ ,‬י ש י ג א ב ר ה ם א ך ורק כ פ ר י‬

‫רד״ק מהפך בזכותו של אברהם‪ :‬״כי אם היה יודע זה מתחלה ]שהמצרים יחמדו את אשתו‬ ‫‪3‬‬
‫היפה[ לא היה בדעתו לבא מצרים‪ ,‬אלא היה סובל הרעב ולא שיפקיר את אשתו‪ ...‬ומזה פחד‬
‫אברם‪ ,‬ולא סמך על הבטחת האל שהבטיחהו‪ ,‬כי אמר‪ :‬שמא יגרום החטא‪ ,‬וכן פחד יעקב אבינו‬
‫אחר הבטחת האל‪ ,‬וכן ראוי לכל צדיק שלא יסמוך במקום סכנה על הנס‪ ,‬וישמור עצמו בכל‬
‫תחבולה אשר יוכל‪ ,‬ועל זה אמר שלמה‪ :‬׳אשרי אדם מ פ ח ד תמיד׳ )משלי כח ‪(14‬״ )ביאורו‬
‫לבראשית יב ‪ .(12‬ואילו רמב״ן‪ ,‬שפירוש רד״ק לבראשית היה מונח לפניו‪ ,‬חולק עליו‪ :‬״ודע‬
‫כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה‪ ,‬שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן‬
‫יהרגוהו‪ .‬והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו‪ ,‬כי יש באלוהים כח‬
‫לעזור ולהציל‪ .‬גם יציאתו מן ה א ח שנצטווה עליה בתחילה‪ ,‬מפני הרעב עון אשר חטא‪ ,‬כי‬
‫האלוהים ברעב יפדנו ממות‪ .‬ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות ב א ח מצרים ביד פרעה‪.‬‬
‫במקום ה מ ש פ ט ]ר״ל העונש של ישראל[ שמה הרשע והחטא ]של אברהם[״ )ביאורו לבראשית‬
‫יב ‪.(10‬‬

‫]‪[43‬‬
 ‫אוריאל סימון‬

‫הצירוף ה ק ש ה ש ל ה ה י ש מ ע ו ת המידית לצווי ה׳ עם ה א מ ו נ ה ארוכת־הנשימה ש ה ה ב ט ח ו ת‬

‫ה א ל ו ה י ו ת יתקיימו ברבות הימים‪ .‬בניגוד מ ש ו ו ע לנחור אחיו‪ ,‬שנשאר בארצו ו ב מ ו ל ד ת ו‬
‫ו ז כ ה ש ם ע ד מ ה ר ה ל ש נ י ם ־ ע ש ר בנים‪ ,‬י צ ח ק נ ו ל ד ב נ ס א ח ר י ע ש ר י ם ו ח מ ש ש נ ו ת ה מ ת נ ה‬
‫ו א י ל ו ה א ‪ p‬ה מ ו ב ט ח ת ל א ת י נ ת ן לו‪ ,‬א ל א רק ל צ א צ א י ו ב ע ת י ד ה ר ח ו ק מ א ו ד — ״ ו ד ו ר‬
‫ר ב י ע י י ש ו ב ו ה נ ה ״ ) ט ו ‪.(16‬‬
‫אברהם אכן מקיים כל מ ה שה׳ מצווה אותו במהירות מ ו פ ל א ה ‪ :‬הולך מחרן ״כאשר‬
‫ד ב ר א ל י ו ה ׳ ״ )יב ‪ ,(4‬מ ל א ת ע צ מ ו ו א ת ב נ ו ו כ ל א נ ש י ב י ת ו ב ע צ ם ה י ו ם ש ב ו נ צ ט ו ו ה‬
‫‪ p‬לקראת ש ל ו ש ת עוברי‬ ‫ע ל כך‪ ,‬מ ש כ י ם הן לגירוש י ש מ ע א ל והן ל ע ק ד ת י צ ח ק ‪ ,‬ואף‬
‫ה א ו ר ח להכניסם ב צ ל קורתו‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת אין ה׳ מקיים א ת ה ב ט ח ו ת י ו לאלתר‪ ,‬ו א מ ו נ ת‬
‫אברהם מ ו ע מ ד ת במבחן ק ש ה מנשוא — הצורך לקבל ב ה ש ל מ ה את העיכוב ה מ ת מ ש ך‬
‫ללא סוף ולהמתין בפסיביות‪ .‬ו ד ו מ ה ש ה י כ ו ל ת ש ל אברהם לחיות ב מ ת ח הגדול שבין‬
‫א ק ט י ב י ז ם ו פ ס י ב י ז ם ‪ ,‬בין פ ע ל ת נ ו ת כ מ ו ־ צ י ו נ י ת ו צ י פ י י ה כ מ ו ־ ח ר ד י ת ‪ ,‬ה י א ה ה י ש ג ה ג ד ו ל‬
‫ביותר שלו‪ .‬ואכן איך היינו מ צ ל י ח י ם ל ה ת נ ע ר מ ע פ ר אחרי אלפיים שנות ג ל ו ת ל ל א‬
‫ה מ ו ר ש ת ה א ב ר ה מ י ת ה מ צ ר פ ת א ת שני הניגודים — ההיענות המידית לצו עם סבלנות‬
‫•‬

‫אין ק ץ ל נ ו כ ח ה ת מ ה מ ה ו ת ה י ש ו ע ה ה מ ו ב ט ח ת ?‬
‫ניגוד נוסף הוא הצירוף ש ל שני ייעודים שאנו מ ת ק ש י ם מ א ו ד לאזן ביניהם‪ :‬הייעוד‬
‫ה ״ ל א ו מ י ׳ ‪ , ,‬״ ו א ע ש ך ל ג ו י ג ד ו ל ו א ב ר כ ך ו א ג ד ל ה ש מ ך ״ )יב ‪ ,(2‬ו ה י י ע ו ד ה כ ל ל ־ א נ ו ש י ‪,‬‬
‫״ ו נ כ ר כ ו ב ך כ ל מ ש פ ח ת ה א ד מ ה ״ ) ש ם ‪ .(3‬מ ש מ ע ו ת ו ש ל ה צ י ר ו ף ה ז ה ה י א א ל ־ נ כ ו ן‬
‫ש ה ת כ ל י ת האחרונה ש ל ה ש ג ש ו ג ה ל א ו מ י אינה לגבור ע ל עמים אחרים‪ ,‬אלא ל ש ת ף אותם‬
‫בברכה‪.‬‬
‫בנוסף לשני צירופי הניגודים ה א ל ה ‪ ,‬ש ה ו ט ל ו עליו מ ג ב ו ה — ה א ח ד כגזרת גורל‬
‫והשני כצו מ פ ו ר ש — עומדים חיי אברהם בסימן ש ל ש ל ו ש ה ניגודים אחרים ש ע ל ה‬
‫בידו לצרפם זה לזה מ כ ו ח רוחב דעתו ועצמתו המוסרית־דתית‪.‬‬
‫הניגוד הראשון הוא‪ ,‬ב מ ו נ ח י ה ע ג ה ה פ ו ל י ט י ת שלנו‪ ,‬הניגוד שבין ״ א ה ב ת ה א ‪ p‬״ מ כ א ן‬
‫ו ״ ר ד י פ ת ש ל ו ם ״ מ כ א ן ‪ .‬אבינו‪ ,‬ה מ כ ו נ ן א ת אחיזתנו ב א ‪ p‬כנען כ א ח ו ז ת עולם ב א מ צ ע ו ת‬
‫ה ה ל י כ ה ל א ‪ p‬הבחירה‪ ,‬ה ק מ ת מ ז ב ח ו ת לה׳‪ ,‬חפירת בארות‪ ,‬קניית מ ע ר ת ה מ כ פ ל ה כ א ח ו ז ת‬
‫קבר ו ה ה ת ה ל כ ו ת ב א ‪ p‬לאורכה ולרוחבה‪ ,‬הוא ה א י ש האומר ללוט בן אחיו הנלווה אליו‬
‫) א ש ר ל א ה ו ב ט ח ל ו מ ע י ק ר א ש ו ם ח ל ק ו נ ח ל ה ב א ^ ‪ :‬״ א ל נ א ת ה י מ ר י ב ה ביני ובי‪3‬יך‬
‫ו ב י ן רעי ו ב י ן רעיך‪ ,‬כ י א נ ש י ם א ח י ם א נ ח נ ו ‪ .‬ה ל א כ ל ה א ‪ p‬ל פ נ י ך ‪ ,‬ה פ ר ד נא מ ע ל י ‪ ,‬א ם‬
‫ה ש מ א ל ו א י מ נ ה ‪ ,‬ו א ם ה י מ י ן ו א ש מ א י ל ה ״ )יג ‪.(9-8‬‬
‫הניגוד השני הוא‪ ,‬במונחי ה ע ג ה התאולוגית שלנו‪ ,‬הניגוד שבין ״ביקורתיות״ מ כ א ן‬
‫ו ״ ק ב ל ת דין ע י ו ו ר ת ״ מ כ א ן ‪ .‬מ ת ו ך ב י ט ח ו ן ג מ ו ר ב ש י פ ו ט ה מ ו ס ר י ה ע צ מ י ש ל ו ה ר י ה ו מ ט י ח‬
‫כ ל פ י ב ו ר א ו ״ ח ל ל ה ל ך מעשית כ ד ב ר ה ז ה ל ה מ י ת צ ד י ק ע ם ר ש ע ‪ ,‬ו ה י ה כ צ ד י ק כ ר ש ע ‪,‬‬
‫ח ל ל ה ל ך • השיפט כ ל ה א ‪ p‬ל א ! ע ש ה מ ש פ ט ? ״ ) י ה ‪ .(25‬ו מ ת ו ך נ א מ נ ו ת ש ל מ ה ה ו א נ א ל ם‬
‫דום כ א ש ר ה׳ מ צ ו ו ה אותו ל ה ע ל ו ת א ת בנו יחידו לעולה‪ ,‬תוך סתירה גמורה ל ה ב ט ח ת ו‬
‫ה ח ג י ג י ת ״ כ י ב י צ ח ק י ק ר א ל ך ז ר ע ״ ) כ א ‪ ! (12‬ש ת י ק ת ו ב ת ש ל ו ש ת ה י מ י ם מ ע י ד ה ע ל י ו ‪,‬‬
‫ש ה ו א מ ב י ן ש נ ד ר ש מ מ נ ו ל ה ק ר י ב ל א רק א ת ב נ ו א ל א ג ם א ת ה ב נ ת ו ו א ת כ ו ח ה ש י פ ו ט‬
‫שלו‪.‬‬
‫ע ד כ מ ה ק ש ה הצירוף ה ז ה ש ל ביקורתיות ו ק ב ל ת דין תעיד ה ע ו ב ד ה ש ה צ י ב ו ר ברובו‬
‫נ ח ל ק ל ש נ י י ם — בין א ל ה ה מ ע ר י צ י ם א ת א ב ר ה ם ה נ ל ח ם ל מ ע ן מ ש פ ט צ ד ק ב ס ד ו ם ) ע ל‬

‫]‪[44‬‬
 ‫אברהם המקראי — ברכת הניגודים‬

‫ס מ ך ה ה נ ח ה ה ע ו ב ד ת י ת ה מ ו ט ע י ת ש י ש ש ם ל פ ח ו ת ע ש ר ה צדיקים(‪ ,‬ובין א ל ה המעריצים‬

‫את אברהם המקיים את הצו מ ת ו ן הכרה עמוקה בעליונות ש ל דבר ה א ל על כל ע ר ן‬
‫אנושי‪ ,‬כולל ה צ ו המוסרי הבסיסי לא לרצוח )על ס מ ך ה ה נ ח ה ה ע ו ב ד ת י ת ה מ ו ט ע י ת ‪,‬‬
‫ש ה ׳ א כ ן י ת ב ע מ מ נ ו ל מ מ ש א ת ה צ ו ה נ ו ר א הזה(‪ .‬ב ש נ י ה ס י פ ו ר י ם מ ת ב ר ר ל א ח ר מ ע ש ה‬
‫ש ה פ ע ר בין ה מ ו ס ר ה א נ ו ש י ו ה מ ו ס ר ה א ל ו ה י ה י ה מ ד ו מ ה ‪ ,‬א ך ב ש ע ת מ ע ש ה ה י י ת ה ע מ י ד ת ו‬
‫ש ל אברהם לפני בוראו שונה ל ח ל ו ט י ן בשני האירועים‪ .‬והתורה מ צ י ב ה בפנינו א ת שתי‬
‫העמידות המנוגדות האלה כשלמות דיאלקטית‪ ,‬שאברהם הצליח לממשה‪ ,‬מפני שהשכיל‬
‫ל ה ב ח י ן מ ת י צריך ל ה ש מ י ע ק ו ל ב ב י ק ו ר ת י ו ת ו מ ת י צריך ל ק ב ל א ת ה ד י ן ב א ל ם ‪.‬‬
‫ה נ י ג ו ד ה ש ל י ש י ה ו א ‪ ,‬ב מ ו נ ח י ם ש ל ימינו‪ ,‬בין ״ מ ח ו י ב ו ת ד ת י ת ״ מ כ א ן ו ״ מ ח ו י ב ו ת‬
‫א נ ו ש י ת ״ מ כ א ן ‪ ,‬בין מ ח ו י ב ו ת ו ש ל א ב ר ה ם כ ל פ י ה ׳ א ל ו ה י ו ו ב י ן מ ח ו י ב ו ת ו כ ל פ י י צ ח ק‬
‫בנו‪ .‬ה א ו מ נ ם ה ג י ע א ב ר ה ם ב פ ר ש ת ה ע ק ד ה ל ה י ש ג ו ה ד ת י ה נ ע ל ה ב י ו ת ר כ ע ב ד ה ׳ ב מ ח י ר‬
‫של התכחשות לאנושיותו כאב לבנו?‬
‫אברהם מ ב י ע א ת מסירותו ה ש ל מ ה ל א ל ו ה י ם ב א מ צ ע ו ת מ י ל ת ה נ ו כ ח ו ת ״הנני״ )כב‬
‫‪ .(2‬ע ו ד ב ט ר ם י ש מ ע מ ה ש ה ו א ק ר ו א ל ע ש ו ת ה ר י ה ו מ כ ר י ז ע ל נ ו כ ח ו ת ו ה מ ל א ה ל פ נ י ו‬
‫— ה נ ה אני ל פ נ י ך ב כ ל נ פ ש י ו ב כ ל מ א ו ד י ‪ .‬א ף ע ל פ י ש מ ח ו י ב ו ת ט ו ט ל י ת זו א י נ ה מ ו ת י ר ה‬
‫מ ק ו ם ל מ ח ו י ב ו ת א ח ר ת ‪ ,‬אין א ב ר ה ם נ מ נ ע מ ל ה ש י ב ב ח י ו ב ע ל פ נ י י ת ו ה מ ה ו ס ס ת ש ל י צ ח ק ‪,‬‬
‫ה מ ב ק ש להיכנס ע מ ו בדברים ב מ ע ל ה הר המוריה‪ ,‬והריהו מ ע ו ד ד אותו לדבר ב א מ צ ע ו ת‬
‫א ו ת ה מ י ל ת ״ ה נ נ י ״ ע צ מ ה ‪ ,‬ו ב ת ו ס פ ת ש ל מ י ל ת ה ח י ב ה ״ ב נ י ״ ) ש ם ‪ .(7‬מ י ש ה ו ל ך ל ה ק ר י ב‬
‫א ת בנו ב מ צ ו ו ת א ל ו ה י ו אינו ר ש א י ‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬ל ה כ ר י ז ע ל נ ו כ ח ו ת ו ה מ ל א ה כ ל פ י בנו‪,‬‬
‫שכן מ ש ת מ ע ת מ מ נ ה בעליל הנכונות ל מ ל א את כל אשר י ש א ל ממנו‪ .‬אף על פי כן‬
‫מכניס אברהם א ת ע צ מ ו ל מ ת ח הנורא ש ב מ ח ו י ב ו ת כפולה ואף מנוגדת‪ ,‬משום שמובן‬
‫מאליו בעבורו ש ה ו א מ מ ש י ך להיות אביו ש ל הנער ע ד לרגע ש ב ו יילקח מעמו‪ .‬הקרבן‬
‫ה נ ד ר ש ה ו א כ ל כ ך א י ו ם מ פ נ י ש י צ ח ק ה ו א אכן‪ ,‬כ מ א מ ר ה א ל ו ה י ם ‪ ,‬״ ב נ ך י ח י ד ך א ש ר‬
‫א ה ב ת ״ ) ש ם ‪ .(2‬א ה ב ת ו ה ש ל מ ה ש ל א ב ר ה ם ל י צ ח ק מ ת ב ט א ת ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬ב כ ך ש ה ו א נ ע נ ה‬
‫לו ב״הנני״ בדיוק כפי שנענה קודם לכך ל־ה׳‪ .‬ת ש ו ב ת אברהם על ש א ל ת ו הנוקבת של‬
‫ה י ל ד א י נ ה מ ע נ י י נ נ ו כ א ן ‪ ,‬ו ח ש ו ב ה ל נ ו רק ה ע ו ב ד ה ש ב ע ק ב ו ת י ה ח ז ר ו ה א ב ו ה ב ן ל ל כ ת‬
‫יחדיו‪ ,‬ו ש ב ה ג י ע ם א ל ה מ ק ו ם לא גילה הנער שום ה ת נ ג ד ו ת ל ע ק ד ת ו בידי אביו‪ .‬כשהניף‬
‫א ב ר ה ם א ת ה מ א כ ל ת ע ל צ ו ו א ר בנו‪ ,‬ק ר א ו ל ו ב ש נ י ת מ ן ה ש מ י ם ב ש מ ו ‪ ,‬ו ה ו א נ ע נ ה ש ו ב‬
‫ב ״ ה נ נ י ״ ‪ ,‬ה מ א ש ר מ ח ד ש גם ב ד י ב ו ר פ ה א ת מ ח ו י ב ו ת ו ה ש ל מ ה כ ל פ י ה א ל ו ה י ם ‪ .‬א ב ר ה ם ל א‬
‫יכול היה להתיר ב ע צ מ ו א ת הקונפליקט ש ב מ ח ו י ב ו ת הכפולה‪ ,‬אך ה מ ל א ך גאל אותו מ מ נ ו‬
‫ב א ס ר ו ע ל י ו ב מ פ ג י ע ל ש ל ו ח י ד בנער‪ .‬מ ע ת ה אין ה ״ ה נ נ י ״ כ ל פ י ש מ י א מ נ ו ג ד ל ״ ה נ נ י ״‬
‫כ ל פ י בנו‪ ,‬ש כ ן ה ת ב ר ר ש ל א מ ת ו ש ל ד ב ר א י ן ה ׳ ח פ ץ ב ק ר ב ן בנים‪ ,‬ו ה ו א א ף מ צ ו ו ה ע ל‬
‫א ב ר ה ם ב ת ו ק ף רב ל ה י מ נ ע מ מ נ ו ‪ .‬א ח ר י ש א ב ר ה ם ה כ ר י ע ל ט ו ב ת ה מ ח ו י ב ו ת ה ד ת י ת ‪ ,‬נתן‬
‫‪4‬‬
‫מלאך ה׳ תוקף אלוהי למחויבות האנושית‪.‬‬
‫א ם א מ נ ם י ש מ מ ש ו ת פ ש ט י ת ב ד ב ר י ם ש א מ ר נ ו ב ז ה ‪ ,‬אזי ב ר כ ת א ב ר ה ם ל צ א צ א י ו‬

‫תפיסה דומה למדי פיתח אריה סימון‪ ,‬אדם בצלם‪ :‬חינוך הומניסטי ולימוד המקרא‪ ,‬תל אביב‬ ‫‪4‬‬
‫תשנ״א‪ ,‬עמי ‪.97-95‬‬

‫]‪[45‬‬
 ‫אוריאל סימון‬

‫לדורותיהם היא‪ ,‬ב מ י ד ה רבה‪ ,‬ברכת הניגודים‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬ה י כ ו ל ת ה מ ו פ ל א ה לצרף כ ו ח ו ת‬
‫נ פ ש ק ו ט ב י י ם ו ע ר כ י ם מ נ ו ג ד י ם ל ש ל מ ו ת ד י א ל ק ט י ת ‪ ,‬ה ת ו א מ ת ה ן א ת ריבוי ה פ נ י ם ש ב ה ו ו י ה‬
‫האנושית והן את התביעה המקראית לגבור ע ל הניגודים ו ל ח ש ל מ ה ם תורת חיים דתית־‬
‫מוסרית‪.‬‬

‫]‪[46‬‬
 ‫אדולפו ר ו י ט מ ן‬

‫יהודית ה ‪ — 9-6‬מקור נשכח על ראשית חייו של אברהם׳‬

‫א‬
‫מהסיפור המקראי ק ש ה ל ל מ ו ד פרטים על ראשית חייו ש ל אברהם‪ ,‬כלומר על פרק הזמן‬
‫ש מ א ז ל י ד ת ו ו ע ד ש א ל ו ה י ם נ ג ל ה א ל י ו ) ב ר ׳ י ב ‪ .(1‬אין מ ו צ א י ם ב מ ק ר א כ ל ה ת י י ח ס ו ת‬
‫לשנותיו ה ר א ש ו נ ו ת ש ל אברהם אבינו‪ ,‬מ ל ב ד מ ס פ ר פרטים ה מ ו פ י ע י ם בספר ב ר א ש י ת לגבי‬
‫מ ש פ ח ת ו ש ל א ב ה א ו מ ה ) י א ‪ ,(32,30-26‬ה ס י פ ו ר ה ל ק ו נ י ע ל י צ י א ת ו מ א ו ר כ ש ד י ם ב ע ק ב ו ת‬
‫י ז מ ת ת ר ח א ב י ו ) פ ס ׳ ‪ ,(31‬א ו ב י ז מ ת א ל ו ה י ם ) ט ו ‪ ] 7‬נ ח ׳ ט ‪ ;[7‬ה ש ו ו ה י ה ו ׳ כ ד ‪ ,(3‬ו כ ן‬
‫ה ה ו ד ע ה ב ס פ ר י ה ו ש ע כי ״ ב ע ב ר הנהר י ש ב ו אבותיכם מ ע ו ל ם ‪ ,‬תרח אבי אברהם ואבי נחור‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫ו י ע ב ד ו א ל ה י ם א ח ר י ם ״ ) כ ד ‪.(2‬‬
‫ח ו ס ר ה מ י ד ע ב נ ו ש א ה ז ה ‪ ,‬א ו ח ו ס ר ה ע נ י י ן בו‪ ,‬ש ה י ו א ו ל י מ ק ו ב ל י ם ע ל ה ס ו פ ר י ם‬
‫ה מ ק ר א י י ם ו ק ו ר א י ה ם ‪ ,‬ה ש ת נ ו ב א ו פ ן ק י צ ו נ י ל א ח ר ג ל ו ת ב ב ל ‪ .‬נ ר א ה כי ה ד ו ר ו ת ה מ א ו ח ר י ם ‪,‬‬
‫כחלק מן ה מ ג מ ה הכללית לפרש ולהרחיב את ה ט ק ס ט המקראי‪ 3,‬השתוקקו ללמוד עוד על‬
‫עברו הבלתי נודע ש ל אברהם ולמצוא פתרונות לשאלותיהם‪ :‬מי היה אברהם בטרם נבחר‬
‫בידי אלוהים? מ ה הייתה הסיבה לבחירתו? האם ידע א ת אלוהים לפני ה ה ת ג ל ו ת‬
‫ש ב ב ר א ש י ת י ב ‪ ? 1‬ו א ם כן‪ ,‬כ י צ ר ג י ל ה א ו ת ו ? מ ד ו ע ע ז ב א ב ר ה ם ע ם מ ש פ ח ת ו א ת א ו ר ? ו ע ו ד‬

‫‪1‬‬ ‫זה הוא גרסה מעובדת של פרק ה מתוך עבודת הדוקטור שלי על המבנה והמשמעות של‬ ‫מאמר‬

‫)‪(G. Vermes, Scripture and Tradition in Judaism, 2nd. rev. ed., Leiden 1973, p. 67‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ורמס‬
‫מוסיף לרשימה זו את ישעיהו כט ‪) 22‬גרסת השבעים לפסוק זה שונה במקצת(‪ ,‬ששם נאמר‪ :‬״לבן‬
‫כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם״‪ .‬מקומו של פסוק זה ברשימה‪ ,‬כך לפחות דומה‬
‫שסובר ורמס‪ ,‬מפני שהמילים ״אשר פדה את אברהם״ כאן מרמזות על סיפורים מאוחרים יותר‪,‬‬
‫המספרים על האופן שבו ניצל אברהם מהכבשן באור בידי אלוהים‪ .‬אולם לדעת סנדמל‬
‫)‪S. Sandmel, Philo's Place in Judaism — A Study of Conceptions of Abraham in Jewish‬‬
‫‪ (Literature, enl. New York 1971, p. 30‬המילים הללו הן ‪"a very late gloss based on‬‬
‫"‪material subsequently developed elaborately in rabbinic writings‬‬
‫על הפרשנות הקדומה למקרא ראה ח׳ מאק‪ ,‬הפרשנות הקדומה למקרא‪ ,‬משרד הבטחון תשנ״ג; א׳‬ ‫‪3‬‬
‫שנאן‪ ,‬עולמה של ספרות האגדה‪ ,‬משרד הבטחון תשמ״ז‪ :‬קוגל וגריר‪M. Fishbane, Biblical :‬‬
‫‪1986‬‬ ‫‪Interpretation in Ancient Israel,‬‬ ‫‪Oxfo‬‬

‫]‪[47‬‬
 ‫אדולפו רויטמן‬

‫ש א ל ו ת כ י ו צ א ב א ל ה ‪ .‬כ ת ו צ א ה מ כ ך נוצרו ב ת ק ו פ ת ב י ת ש נ י מ ס ו ר ו ת מ ד ר ש י ו ת ר ב ו ת ש נ ו ע ד ו‬
‫‪4‬‬
‫ל מ ל א את ה ״ ה ס ר ״ במקרא על מ ו צ א ו של אברהם‪.‬‬
‫ר א י ו ת ל פ י ת ו ח י ם מ ד ר ש י י ם א ל ו מ ת ק ו פ ת ב י ת ש נ י ש ר ד ו ב מ ק ו ר ו ת ה מ ש ת ר ע י ם ע ל פני‬
‫ת ק ו פ ה ש ל כ מ ע ט ‪ 400‬ש נ ה — מ ש נ ת ‪ 200‬ל פ ה ״ ם ו ע ד ל ש נ ת ‪ 200‬ל ס ה ״ נ ‪ ( 1 ) :‬י ו ב ל ו ת ) י א‬
‫)‪Praeparatio Evangelica‬‬ ‫‪14‬‬ ‫—‬ ‫ודו־אופולמוס‬
‫)‪De Abrahamo, 68-88; De Migratione‬‬ ‫)‪9.18.2;9.17.2-9);(4‬‬
‫‪ (5););(Abraham/, 176ff.; De somniis, 1, 41 ff.‬י ו ס פ ו ס פ ל ב י ו ס ) ק ד מ ו נ י ו ת א ז א ‪ -‬ב‬
‫)‪(6‬‬ ‫פ ס א ו ד ו ־ פ י ל ו ן ) פ ר ק י ם ו ‪ -‬ז ( ; ) ‪ ( 7‬ח ז ו ן א ב ר ה ם )פרקים א‪-‬ח(‪ .‬א ג ד ו ת א ל ו נ פ ו צ ו ב י מ י‬
‫ק ד ם ‪ ,‬ו מ א ו ח ר יותר מ צ א ו א ת מ ק ו מ ן ‪ ,‬ע ל ת ו ס פ ו ת י ה ן ה ר ב ו ת ו ה מ ג ו ו נ ו ת ‪ ,‬ב ס פ ר ו ת ה י ה ו ד י ת ‪,‬‬
‫הנוצרית ואף המוסלמית‪ 5.‬עם זאת אף במקרים כאלה אפשר היה ל ח ש ו ף באותן מסורות‬
‫‪6‬‬
‫מ פ ו ת ח ו ת מ ו ט י ב י ם ע ת י ק י ם ביותר‪.‬‬
‫רוב המסורות ע ל מ ו צ א ו ש ל אברהם זכו להתייחסות‪ ,‬אם ח ל ק י ת ואם מ ע מ י ק ה ‪ .‬אך‬
‫ל מ ר ב ה ה ה פ ת ע ה זכו המסורות בספר יהודית להתייחסות מזערית‪ ,‬על אף היותן קדומות‬
‫ולעתים אף מ י ו ח ד ו ת במינן‪ 7.‬ה ס י ב ה לכך אינה ברורה‪ .‬ייתכן ש ה ד ב ר נעוץ בכך‪ ,‬ש ה מ ס ו ר ת‬
‫ב ס פ ר י ה ו ד י ת ק צ ר ה מ א ו ד י ח ס י ת ל מ ס ו ר ו ת ב מ ק ו ר ו ת כ מ ו ס פ ר ה י ו ב ל ו ת ויוספום‪ .‬כ מ ו כ ן‬
‫י י ת כ ן ש ה ע ו ב ד ה ש ש מ ו ש ל א ב ר ה ם אינו מ ו פ י ע ב מ פ ו ר ש ב ס פ ר י ה ו ד י ת ת ר מ ה א ף ה י א ל ח ו ס ר‬
‫‪8‬‬
‫תשומת הלב מצד המלומדים‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫לקביעה זו טוען ויינגרין במאמרו על המילה ״הוצאתיך״)בר׳ טו ‪ ,(1‬שעצם השימוש‬

‫במילה זו מלמד על קיומה של מסורת פרשנית על יציאת אברהם מאור כבר בתקופת המקרא‪ .‬על‬
‫כך ראה ‪ in Genesis 15:7", in P. Ackroyd & B. Lindars (eds.),‬הוצאתיך" ‪J. Weingreen,‬‬
‫‪ . Words and Meanings, Cambridge Univ. Press 1968, pp. 209-215‬אך להערכתי אין ויינגרין‬
‫מוכיח זאת במקרה הנידון‪ .‬לפירוש מוצלח יותר ראה פישביין)לעיל הערה ‪ ,(3‬עמי ‪ 376‬הערה ‪.145‬‬
‫אני סבור‪ ,‬בניגוד לדעתו‪ ,‬שמקורן של רוב המסורות החיצוניות בדבר מוצאו של אברהם הוא‬
‫בלבד‬ ‫בית שני; ובהתאם לכך יש להסבירן בהתחשב באותה מסגרת היסטורית‬
‫‪L. Ginzberg, The Legends of the Jews, Engl, transl., Philadelphia‬‬ ‫‪5‬‬ ‫על אגדות אלו ראה‬
‫‪1909-1938, vol. 1, pp. 185-217; vol. 5, pp. 207-218‬‬
‫‪.95-67‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪w. L. Knox, "Abraham and the Quest for G‬‬ ‫‪o‬‬ ‫‪d‬‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪7‬‬ ‫נוקם‬
‫‪ ,(HTR 28 [1935], pp. 55-60‬שעסקו ברוב המסורות המתייחסות לראשית חייו של אברהם‪ ,‬לא‬
‫הזכירו את החומר המדרשי המצוי בספר יהודית‪ .‬למקרה יוצא דופן ראה קוגל וגריר‪ ,‬עמי ‪.90-85‬‬
‫אחרים‪ ,‬כמו סנדמל )לעיל הערה ‪ (2‬ולורד )‪J. R. Lord, Abraham — A Study in Ancient‬‬
‫‪ ,(Jewish and Christian Interpretation, Ph. D. diss., Duke University, 1968‬שסקרו את כל‬
‫המסורות המתייחסות לאברהם בספרות היהודית הקדומה‪ ,‬עסקו בין היתר גם באלה שבספר‬
‫יהודית‪ ,‬אך בלא ניתוח או הערות מעמיקים‪ .‬לאחרונה ראה ‪D. A. De Silva, "Why Did God‬‬
‫‪Choose Abraham?", Bible Review 16, 3 (2000), pp. 17-21, 42-44‬‬
‫כפי שיסתבר בהמשך המאמר שמו של אברהם אכן איננו מוזכר מפורשות ביהודית‪ ,‬משום ששיטת‬ ‫‪8‬‬
‫המחבר לאורך כל היחידה הספרותית שבה משוקעת המסורת על אברהם היא להימנע בעקיבות‬
‫מלהזכיר שמות פרטיים‪ .‬אולם מאחר שברור לחלוטין מתוכן הדברים ביהודית ה ‪ 9-6‬שמדובר על‬
‫אב האומה‪ ,‬אני מרשה לעצמי מכאן והלאה להתייחס אל אותן המסורות המיוחסות אל כלל ישראל‬
‫כאילו הן מכוונות אל אברהם‪.‬‬

‫]‪[48‬‬
 ‫יהודית ה ‪ — 9-6‬מקור נשכח על ראשית חייו של אברהם‬

‫לאור האמור לעיל מן הראוי לבוא ולתקן את המעוות ולעסוק באותן מסורות מדרשיות‬
‫‪9‬‬
‫ר א ש י ת אני מ ת כ ו ו ן ל א פ י י ן א ת ה מ ס ו ר ו ת ה ל ל ו‬ ‫נ ש כ ח ו ת על אברהם שבספר יהודית‪.‬‬
‫מ ב ח י נ ה ס פ ר ו ת י ת ב ר ו ח ה מ ח ק ר ה ד י א כ ר ו נ י ; ו ש נ י ת ברצוני ל ה ש ו ו ת א ת ת ו כ נ ן ש ל מ ס ו ר ו ת‬
‫א ל ו ע ם ה מ י ד ע ע ל מ ו צ א ו ש ל א ב ר ה ם ה מ צ ו י ב מ ק ר א ו ב מ ק ו ר ו ת א ח ר י ם מ ת ק ו פ ת ב י ת שני‪.‬‬

‫ב‬
‫י ה ו ד י ת ה ‪ 9-6‬ה ו א ח ל ק מ י ח י ד ה ס פ ר ו ת י ת ג ד ו ל ה ב ה ר ב ה ‪ ,‬נ א ו ם א ח י א ו ר ) ה ‪ .(21-5‬נ א ו ם ז ה‬
‫מ ש ו ב ץ במקום א ס ט ר ט ג י ב מ ב נ ה החיבור‪ ,‬מ י ד אחרי פרקי ה מ ב ו א ) א ‪ -‬ד ( ובראשית הסצנה‬
‫‪10‬‬
‫ה פ ו ת ח ת א ת ה ע ל י ל ה ה מ ר כ ז י ת ‪ :‬ה מ פ ג ש בין א ח י א ו ר ל א ו ל ו פ ר נ א )ה ‪ — 1‬ו ‪.(10‬‬
‫מסופר‪ ,‬ש ל א ח ר שנודע למצביא אולופרנא‪ ,‬הנמצא בראש מ ס ע כיבוש‪ ,‬שבני בתוליה‬
‫אינם מוכנים ל ה י כ נ ע ל צ ב א אשור‪ ,‬ה ו א כ ו ע ס מ א ו ד ע ל ״ ח ו צ פ ת ם ״ ש ל בני ישראל‪ .‬ק ש ה לו‬
‫להבין א ת עקשנותם‪ ,‬בעיקר ל א ח ר הכניעה המהירה ש ל יושבי חוף הים‪ .‬הוא מכנם אפוא‬
‫את סגניו ו מ ב ק ש מ ה ם פרטים ע ל ה מ ו ר ד ה ב ל ת י צפוי‪ .‬ברגע ד ר מ ט י זה ש ל ה ע ל י ל ה יוצא‬
‫‪11‬‬
‫ל פ ת ע מ ק ר ב ה נ ש א ל י ם א ח י א ו ר ‪ ,‬ר א ש כ ל בני ע מ ו ן ‪ ,‬ו נ ו ש א נ א ו ם ב ת ש ו ב ה ל ש א ל ו ת י ו ‪.‬‬
‫אחיאור בוחר לנסח את תשובתו במסגרת ספרותית מוגדרת ה י ט ב ‪ :‬סקירה היסטורית‪.‬‬
‫הסקירה דנה בתקופות המרכזיות של תולדות האומה‪ .‬היא מקנה עדיפות לתנועות‬
‫הגאוגרפיות ש ל העם‪ ,‬ומתאפיינת בהיעדר ש מ ו ת פרטיים; הגיבור הראשי ש ל הסקירה הוא‬
‫‪ . ( l a b q oo xo‬ה י א מ ת ח ל ק ת ל ש ל ו ש ה ח ל ק י ם ‪ :‬ת ק ו פ ת ה א ב ו ת ‪ ,‬ע ד ה כ י ב ו ש‬ ‫ה ז ה ״ ) ; < ‪6‬‬ ‫״העם‬
‫ו ה ה ת נ ח ל ו ת ב א ‪ p‬י ש ר א ל )‪ ,(16-6‬ת ק ו פ ת ה ש ו פ ט י ם ו ה מ ל כ י ם ) ‪ p i 8 - 1 7‬ו ת ק ו פ ת ח ו ר ב ן‬
‫הבית‪ ,‬ה ג ל ו ת ו ש י ב ת ציון)‪18‬ג‪ .(19-‬ה י ח י ד ה שלנו)‪ (9-6‬פ ו ת ח ת א ת ה ח ל ק הראשון‪ ,‬ת ק ו פ ת‬
‫‪12‬‬
‫האבות‪.‬‬
‫פ ת י ח ה ש ל סקירה היסטורית ש ל עם ישראל בתקופת האבות מקובלת וידועה ממקורות‬
‫‪13‬‬
‫א מ נ ם אין זו ה ד ר ך ה י ח י ד ה ‪ .‬ב מ ק ר י ם א ח ר י ם ה ס ק י ר ו ת פ ו ת ח ו ת ב ה ו צ א ת ע ם י ש ר א ל‬ ‫אחרים‪.‬‬

‫‪9‬‬ ‫הקיים ביוונית בתוך תרגום השבעים‪ ,‬נתחבר במקורו בעברית‬ ‫רוב החוקרים ספר יהודית‪,‬‬
‫ב א ‪ p‬ישראל‪ ,‬כנראה בסוף המאה השנייה או בראשית המאה הראשונה לפה״ם‪ .‬על כך ראה‬
‫‪E. Schiirer, The History of the Jewish People in the Age ofJesus Christ [175 B.C. — A.D.,‬‬
‫‪135], ed. and rev. by G. Vermes, F. Millar & M. Goodman, Edinburgh 1986, vol. 3/1,‬‬
‫‪ ;pp. 218-219‬מור‪ ,‬עמי ‪ ;70-67‬אנסלין‪ ,‬עמי ‪.31-26‬‬
‫‪.67-64‬‬ ‫‪10‬‬
‫‪Achior in the Book of Judith — His‬״ ‪A. Roitman,‬‬ ‫‪11‬‬
‫‪Role and Significance", in J.C. VanderKam (ed.), "No One Spoke III of Her"— Essays‬‬
‫‪on Judith, Atlanta, Ga. 1992, pp. 31-45‬‬
‫כינוי היחידה ״תקופת האבות״ עשוי להטעות במקצת‪ ,‬משום שהסקירה אינה מתייחסת לכלל‬ ‫‪12‬‬
‫האבות‪ ,‬אלא אך ורק למסורות הנוגעות לאברהם‪ .‬ובכל זאת יש מקום לכנות את תקופת אברהם‬
‫כאן בשם הכללי יותר‪ ,‬כי ממיקום היחידה במבנה הספרותי של הסקירה כולה עולה בבירור‪ ,‬שהיא‬
‫מייצגת את כל תקופת האבות‪.‬‬
‫השווה למשל דב׳ כו ‪ ;5‬יהו׳ כד ‪ ;2‬נחמיה ט ‪ ;7‬מעשה השליחים ז ‪.2‬‬ ‫‪13‬‬

‫]‪[49‬‬
 ‫אדולפו רויטמן‬

‫ממצרים‪ ,4 .‬ואפילו הסקירות הנפתחות בתקופת האבות לא תמיד מתחילות בסיפורו של‬
‫אברהם; אפשר להתחיל גם ביעקב‪ 15.‬אולם ישנן תכונות אחרות לפתיחת הסקירה בספר‬
‫יהודית המייחדות אותה מכל השאר‪ (1):‬מלבד המקרה כאן ביהודית רק בנחמיה ט ‪8-7‬‬
‫קיימת תופעה זו‪ ,‬שתקופת אברהם מייצגת את כל תקופת האבות‪ .‬במקרים אחרים מוזכרים‬
‫אבות נוספים‪ ,‬אף כי אברהם מודגש ביתר שאת‪ (2)16.‬לעומת מה שמקובל בסקירות אחרות‬
‫בסקירה הזאת אין זכר למוטיבים או לסיפורים הקשורים באופן טבעי לתולדות אברהם‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬אין התייחסות למוטיב הברית בין אברהם לאלוהים‪ ,‬או לסיפור עקדת יצחק‪(3) 17 .‬‬
‫העיסוק הבלעדי בתקופת ראשית חיי אברהם — הכוונה לפרק הזמן שבין לידת אברהם‬
‫להתגלות האל בבראשית יב ‪ — 1‬הוא נדיר ביותר‪ .‬הספרות המקראית אינה עוסקת‬
‫בהרחבה באותה תקופה בחיי אברהם‪ ,‬לא בספר בראשית ולא במרבית הסקירות‬
‫‪18‬‬
‫ההיסטוריות‪.‬‬
‫ההערות הצורניות הללו מלמדות אפוא בעליל‪ ,‬שהסקירה מייחסת חשיבות מיוחדת‬
‫לתקופת אברהם‪ ,‬ובכלל זה לשנות חייו הראשונות של אב האומה‪ .‬העדפה זו עולה אף היא‬
‫כמסקנה מהעיון המדוקדק במסורות הייחודיות הכלולות באותה יחידה ספרותית‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬לאחר העיסוק בסוגיה הצורנית‪ ,‬הגיע הרגע להתבונן מקרוב בתוכן היחידה‬
‫‪19‬‬
‫עצמה‪:‬‬
‫העם הזה הם ילידי‪ 20‬כשדים‪.‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ 7‬א‪ .‬ויגורו בתחילה בארם נהריים‪,‬‬
‫‪23‬‬
‫ב‪ .‬כי לא אבו ללכת אחרי אלוהי אבותם‪ ,‬אשר היו‪ 22‬באור כשדים‪.‬‬

‫‪ 14‬השווה שופ ׳ ו ‪ ; 8‬מל״ב יז ‪ ; 7‬הושע ב ‪ ; 7‬יא ‪ ; 1‬יב ‪ : 10‬יג ‪ ; 4‬עמוס ב ‪ : 10‬ג ‪ : 1‬ט ‪ ; 7‬מיכה ו ‪ ; 4‬ז ‪. 15‬‬
‫‪ 15‬למשל‪ ,‬ראה דב׳ כו ‪ ; 5‬שמ״א יב ‪.8‬‬
‫‪ 16‬על הדגשת אברהם ראה יהו׳ כד ‪ ; 3-2‬מעשה השליחים ז ‪ : 8-2‬חזון עזרא ג ‪ . 15-13‬על הזכרת אבות‬
‫נוספים ראה דב׳ כו ‪ ; 5‬יהו׳ כד ‪ ; 4-3‬חכמת שלמה י ‪ ; 12-10‬חזון עזרא ג ‪ ; 16‬מעשה השליחים ז ‪,8‬‬
‫‪) 15-14 ,12‬יעקב(; תה׳ קה ‪ ;22-17‬מעשה השליחים ז ‪ ; 14-9‬חכמת שלמה י ‪) 14-13‬יוסף(‪ .‬דרך‬
‫אגב‪ ,‬יש דוגמה הפוכה‪ ,‬הממעיטה בחשיבותו של אברהם )חכמת שלמה י ‪.(5‬‬
‫‪ 17‬על הברית השווה נחמיה ט ‪ ; 8‬תה׳ קה ‪ ; 9‬חזון עזרא ג ‪ ; 15‬מעשה השליחים ז ‪ .8‬על מוטיב העקדה‬
‫השווה חכמת שלמה י ‪.5‬‬
‫‪ 18‬למקרים יוצאי דופן עיין יהו׳ כד ‪ 3-2‬ומעשה השליחים ו ‪.4-2‬‬
‫‪ 19‬אם לא צוין אחרת‪ ,‬התרגום העברי לפי גרינץ‪ .‬הטקסט היווני לפי‪R. Hanhardt (ed.), ludith,‬‬
‫‪1979‬‬ ‫‪Septuaginta, Vetus Testamentum Graecum, vol. VIII, 4,‬‬
‫‪ 20‬המילה ביוונית היא ‪ .dnoyovoi‬היא מופיעה פעמים ספורות בתרגום השבעים‪ .‬עיין שמ״ב כא ‪, 11‬‬
‫‪ ;22‬דה״ב כ ‪ ;6‬חכמת שלמה ז ‪ : 1‬מכבים ד יח ‪.1‬‬
‫^‪eaoTtoxapig‬‬ ‫‪ 21‬במקור‬
‫‪ . d y e v o v r o‬לפי התרגום של גרינץ המילים הללו מתייחסות ל״אלוהי אבותם״‪ ,‬אך‬ ‫‪01‬‬ ‫ביוונית כתוב‬ ‫‪22‬‬
‫קיימות אפשרויות אחרות‪ .‬למשל‪ ,‬אנסלין מתרגם כאן"‪ ,"who were bom‬כי לדעתו המילים האלו‬
‫מכוונות למילה ״אבותם״‪ .‬בכתבי יד אחדים ביוונית)גם בסורית ובוולגטה( נוספה למילים אלו‬
‫המילה ‪ jfcvSo^oi‬וכך נולדה הגרסה ״אשר היו נערצים״‪ ,‬המוסבת בבירור על האלים‪.‬‬
‫‪ 23‬במקור ‪ ,!£v yti xaXSaitov‬אולם אין שום דופי בתרגום הזה‪ ,‬משום שבתרגום השבעים תמיד‬
‫נמסרות המילים ״אור כשדים״ במילים ״ א ‪ p‬הכשרים״‪.‬‬

‫]‪[50‬‬
 ‫יהודית ה ‪ — 9-6‬מקור נשכח על ראשית חייו של אברהם‬

‫‪ 8‬א‪ .‬ויצאו‪ 24‬מדרך אבותם‬

‫ב‪ .‬וישתחוו לאלוהי השמים‪ ,‬האלוהים אשר ידעו‪,‬‬
‫ג‪ .‬ויגרשום‪ 25‬מלפני אלוהיהם‬
‫ד‪ .‬וינוסו אל ארם נהריים‬
‫ה‪ .‬ויגורו שם ימים רבים‬
‫‪ 9‬א‪ .‬ויאמר להם אלוהיהם‬
‫ב‪ .‬לצאת מ א ‪ p‬מגוריהם וללכת ארצה כנען‬
‫ג‪ .‬וישבו שם‬
‫ד‪ .‬וירבו בכסף וזהב ובמקנה רב מאוד‪.‬‬
‫פסוקי היחידה הזו‪ ,‬העוסקת בתקופה של ייסוד האומה‪ ,‬נחלקים על פי תוכנם לשלוש‬
‫קבוצות‪ :‬פס׳ ‪ — 6‬המוצא האתני; פס׳ ‪ — 8-7‬ראשית האמונה ותוצאותיה; פס׳ ‪9‬‬
‫— התגלות והגירה‪ .‬אם מעיינים היטב בתוכנן של שלוש הקבוצות הללו‪ ,‬מסתבר‪ ,‬שיש בהן‬
‫חומר פרשני רב ומגוון‪ :‬פיתוחים פרשניים‪ ,‬תיקונים‪ ,‬השמטות ותוספות חיצוניות לסיפור‬
‫המקראי המקורי‪.‬‬
‫בפסוק ‪ 6‬נפתחת סקירתו של אחיאור בכלל‪ ,‬והיחידה הנידונה בפרט‪ ,‬בהצגת המוצא‬
‫האתני של אברהם‪ :‬״העם הזה הם ילידי כשדים״‪ 26 .‬מבחינה תמטית גרסה זו אינה עולה‬
‫בקנה אחד עם שושלת היוחסין של אברהם בספר בראשית‪ 27.‬אולם על אף היותה גרסה זרה‬
‫למקרא‪ 28‬אין זו מסורת חיצונית אמתית המשוללת כל בסיס בכתובים‪ .‬כי אף על פי שלא‬
‫נאמר במפורש במקרא שאברהם היה ממוצא כשדי‪ ,‬אפשר היה להגיע למסקנה זו על רקע‬
‫האמור בתורה‪ ,‬שאברהם יצא עם משפחתו מ״אור כשדים״)יא ‪ .(31‬לפיכך ניתן לאפיין את‬
‫‪29‬‬
‫המסורת של פסוק ‪ 6‬כפיתוח פרשני יותר מאשר כמסורת חיצונית ממש‪.‬‬
‫פסוק ‪ ,9‬לעומת זאת‪ ,‬דומה מאוד לסיפור המקראי‪ ,‬להוציא שתי סטיות ״קלות״‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫נאמר כי אברהם‪ ,‬לאחר ששמע את צו אלוהים ״לצאת מארץ מגוריהם וללכת ארצה כנען״‬
‫)‪9‬ב(‪ ,‬ציית מיד והתיישב בארץ ישראל‪ :‬״וישבו שם״)‪9‬ג(‪ .‬גרסה זו איננה מתיישבת לגמרי‬
‫עם המסופר בתורה‪ .‬לפי ספר בראשית מילא אברהם אחר ציוויו של אלוהים ועזב את‬
‫מסופוטמיה )בר׳ יב ‪ ,(5-4‬אולם לא השתקע בכנען באופן קבוע )‪ (9-6‬עד לאחר שובו‬
‫ממצרים )שם יג ‪ 30.(12‬כמו כן מסופר בספרנו על אברהם‪ :‬״וירבו בכסף וזהב ובמקנה רב‬

‫‪.87‬‬ ‫‪24‬‬
‫סביר להניח‪ ,‬שיש כאן שינוי בנושא; המגרשים הם הכשרים‬ ‫‪25.‬‬
‫‪A. Roitman, '"This people are descendants of C h a l d e a n s ' : 2 6‬‬
‫‪(Judith 5:6): Its Literary Form and Historical Setting", JBL 113/2 (1994), pp. 245-263‬‬
‫‪ 27‬לפי התורה נחשבו הכשרים לילידי כשיד בן־נחור‪ ,‬אחיו של אברהם )בר׳ כב ‪ .(22‬כלומר לאור‬
‫המסורת המקראית היו יוצאי חלציו של אברהם לכל היותר ״קרובי מ ש פ ח ה ״ של הכשרים‪ ,‬אבל‬
‫בשום פנים ואופן לא ״ילידיהם״‪.‬‬
‫‪ 28‬בשום מקום במקרא לא נאמר במפורש שאברהם‪ ,‬ומכאן ישראל‪ ,‬היו ממוצא כשדי‪.‬‬
‫‪ 29‬על הרקע החברתי והסיבות ההיסטוריות לפיתוח פרשני זה ראה רויטמן)לעיל הערה ‪ ,(26‬עמי‬
‫‪.262-254‬‬
‫‪ p‬כנען״‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬

‫]‪[51‬‬
 ‫אדולפו רויטמן‬

‫מאוד״)‪9‬ד(‪ .‬על פי המידע הזה נראה כאילו אברהם התעשר בכנען‪ .‬אולם לפי גרסת המקרא‬
‫)בר׳ יב ‪ ; 16‬יג ‪ (2-1‬צבר אברהם את עושרו במצרים‪ ,‬ולא בכנען‪ .‬כלומר הגרסה שבפסוק ‪9‬‬
‫״כמעט״ זהה לגרסה המקראית‪ .‬ההבדל ביניהן נעוץ בעובדה‪ ,‬שהושמט סיפור ירידת‬
‫אברהם למצרים )בר׳ יב ‪ .(20-10‬בעקבות השמטה זו נוצרו מעין שתי ״עובדות הדשות״‪:‬‬
‫הראשונה‪ ,‬שאברהם השתקע בכנען מיד בהגיעו לארץ‪ ,‬מבלי לרדת ל א ‪ p‬זרה; והשנייה‪,‬‬
‫שאברהם התעשר בארץ ישראל‪ .‬אם הפירוש נכון‪ ,‬אזי ניתן לאפיין את המסורת של פסוק ‪9‬‬
‫‪31‬‬
‫כסיכום מתוקן ומגמתי של בראשית יב ‪ — 4‬יג ‪.12‬‬
‫בהשוואה לפסוקים ‪ 9 ,6‬נבדלים מהם פסוקים ‪ 8 ,7‬בבירור מבחינה תוכנית‪ .‬לעומת‬
‫הפיתוח הפרשני בפסוק ‪ 6‬והסיכום המתוקן והמגמתי בפסוק ‪ 9‬פסוקים ‪ 8,7‬מכילים מסורות‬
‫חיצוניות אמתיות בנוגע למוצאו של אברהם‪ ,‬שאין להן כל יסוד בכתובים‪ .‬תחילה אעסוק‬
‫בפרטי המסורת של פסוק ‪.7‬‬
‫פסוק ‪ 7‬מורכב משני חלקים‪ .‬ב־‪7‬א נאמר‪ ,‬כי אברהם שהה תחילה בארם נהריים; וב־‪7‬ב‬
‫נותן המחבר את הסיבה לכך‪ :‬״כי לא אבו ללכת אחרי אלוהי אבותם‪ ,‬אשר היו באור‬
‫כשדים״‪ .‬שני חלקי הפסוק מוסרים מידע חדש על ראשית חייו של אברהם‪ ,‬שאינו מצוי‬
‫בתורה‪.‬‬
‫ב־‪7‬א השינוי לעומת הגרסה המקראית הוא קטן לכאורה‪ .‬נאמר כאן ״ויגורו‬
‫)‪ (7tap(p^aav‬בתחילה בארם נהריים״‪ ,‬בניגוד לאמור בבראשית יא ‪ ,31‬כי אברהם‬
‫ומשפחתו ״ישבו״ בחרן‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי גרסת יהודית הייתה הישיבה בארם נהריים ארעית‪,‬‬
‫ואילו על פי ספר בראשית הייתה זו ישיבה של קבע‪ 32.‬ב־‪7‬ב אין כל שינוי או תיקון של‬
‫הטקסט המקראי‪ ,‬אלא שאנו מוצאים תוספת מדרשית ברורה‪ ,‬המציעה הסבר דתי ליציאתם‬
‫הבלתי מובנת של אברהם ומשפחתו בבראשית יא ‪ .31‬המילים ״כי לא אבו ללכת אחרי‬

‫‪ 31‬הבנה זו של פסקה ‪ 9‬סותרת את תפיסת אנסלין‪ ,‬הטוען)בעמי ‪it is idle to try to guessthe"(88‬‬
‫‪ ,‬וגם את פירושו של מור‪v. 9 is not a" :‬‬ ‫"‬ ‫‪r‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪o‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪(other than‬‬
‫)עמי ‪.(159‬‬ ‫"‬ ‫‪'contradiction‬‬
‫אני משער‪ ,‬לעומתם‪ ,‬שההשמטה‪ ,‬והשינויים שבאו בעקבותיה‪ ,‬נעשו במכוון בידי המחבר ברי‬
‫ללמד מספר עקרונות‪ .‬ראשית‪ ,‬הסופר ״דילג״ על ישיבתו הארעית של אברהם בכנען ועל ירידתו‬
‫הבעייתית למצרים ברצותו לנקות את אב האומה מכל דופי ולצייר אותו כבעל אמונה מושלם‪,‬‬
‫המציית בנאמנות לדברי אלוהים ומתיישב ישיבה של קבע ב א ‪ p‬ישראל מרגע שדרכה רגלו על‬
‫אדמתה‪ .‬שנית‪ ,‬המחבר יוצר את הרושם שאברהם התעשר בכנען ולא במצרים כדי ללמד‪ ,‬שהיהודי‬
‫הראשון זכה בגמול חומרי על אמונתו ועל ישיבתו ישיבה של קבע בישראל‪ .‬על הסיבות לתיקון‬
‫המגמתי הזה ראה בהמשך המאמר‪.‬‬
‫‪ 32‬גרינץ )עמי ‪ (110‬שם לב‪ ,‬ובצדק‪ ,‬לעובדה‪ ,‬כי מחבר הסקירה ההיסטורית מבחין בעקיבות בין‬
‫ישיבה זמנית ב א ‪ p‬זרה )‪ ;7tapa>K^aav‬פס׳ ‪ (10 ,9 ,8 ,7‬ובין ישיבה של קבע בארץ ישראל‬
‫‪ :(Kattp^aav‬פס׳ ‪ .(19 ,16 ,15 ,9‬השווה גם ‪E. Zenger, "Das Buch Judith", in Historische‬‬
‫‪und Legendarische Erzahlungen: Judische Schriften aus Hellenistisch Romischer Zeit, 1.6,‬‬
‫‪ .Gutersloh 1981, p. 471‬לעומת זאת טעה מור)עמי ‪ ,(159‬באמרו עליהן‪two words both meaning":‬‬
‫' ‪ . ' " s e t t l e d‬גם שגה סוביגו )& ‪L. Soubigou, "Judith", in L. Pirot‬‬ ‫‪in a nonpermanent se‬‬
‫‪ ,‬בראותו את המילים הללו‬ ‫(‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6.A.‬‬
‫כנרדפות‪.‬‬

‫]‪[52‬‬
 ‫יהודית ה ‪ — 9-6‬מקור נשכח על ראשית חייו של אברהם‬

‫אלוהי אבותם״ רומזות כנראה על כך‪ ,‬שאברהם עזב את אור מרצונו‪ ,‬משום שלא הסכים‬
‫לעבוד אלילים‪ 33.‬מסורת חיצונית זו מניחה‪ ,‬אף שאין הדבר נאמר במפורש‪ ,‬כי עוד בטרם‬
‫נגלה לו אלוהים‪ ,‬כמסופר בפסוק ‪) 9‬בבראשית יב ‪ ,(1‬האמין אברהם באלוהים‪ .‬שאם לא כן‬
‫אין להסבר הזה כל משמעות‪ ,‬ואין הוא עומד במבחן ההיגיון‪ .‬יש גם לשים לב לשינוי הדק‬
‫הנוסף בהשוואה לגרסה המקראית‪ :‬לפי התורה הייתה יזמת היציאה מאור של תרח)בר׳ יא‬
‫‪ ,(31‬או של אלוהים)טו ‪] 7‬נח׳ ט ‪ ; [7‬יהו׳ כב ‪ ,(3‬ואילו בספר יהודית נרמז‪ ,‬כי אברהם עצמו‬
‫החליט לעזוב את אור‪.‬‬
‫הסיבה הניתנת בפסוק ‪7‬ב ליציאת אברהם מאור רבת משמעות כשהיא לעצמה‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫זהו הסבר חיצוני ביחס לספר בראשית‪ .‬בתורה אין כל רמז התומך בסברה‪ ,‬שאברהם עזב‬
‫בשל התנגדותו לעבודת אלילים‪ .‬אולם אם צודק גרינץ בפירושו‪ ,‬שקיים בגרסת יהושע כד‬
‫קשר סיבתי בין יציאת אברהם מעבר הנהר )פס׳ ‪ (3‬לבין ״ויעבדו אלהים אחרים״ בעבר‬
‫הנהר)פס׳ ‪ 34,(2‬הרי פירוש הדבר‪ ,‬כי המסורת שבספר יהודית איננה לגמרי ״חיצונית״; היא‬
‫‪35‬‬
‫רק מבטאת במפורש את המשתמע מספר יהושע‪.‬‬
‫גם את פסוק ‪ 8‬ניתן לחלק לשני חלקים עיקריים‪8 .‬א‪-‬ד מוסר על הטרנספורמציה‬
‫הרוחנית שעבר אברהם עוד באור‪ ,‬ועל תוצאותיה החמורות; ואילו ‪8‬ה מלמד אותנו‪ ,‬כי‬
‫אברהם שהה בארם נהריים זמן רב‪.‬‬
‫בחלקו הראשון של הפסוק מובאות מסורות מדרשיות מיוחדות במינן על ראשית חייו‬
‫של אברהם‪:‬‬
‫א‪ .‬״התגיירותו״ של אברהם )‪8‬א‪-‬ב(‪ :‬בספר בראשית לא נרמז כלל‪ ,‬כי באור נהגה עבודת‬
‫אלילים‪ ,‬לכן לא ראה המחבר המקראי חובה לעצמו להסביר את המקור של אמונת אברהם‬
‫על רקע הסביבה הפוליתאיסטית שבה הוא חי‪ .‬המחבר הניח כמובן מאליו‪ ,‬שאבי ישראל‬
‫האמין באלוהים מאז ומעולם‪ .‬המסורת שבפסוק ‪ 8‬יוצאת מנקודת מבט שונה בתכלית‪.‬‬
‫בדומה לפסוק ‪ 7‬גם מסורת זו מניחה את קיומה של סביבה פוליתאיסטית באור‪ 36.‬אך בניגוד‬
‫למסורת שבפסוק ‪ ,7‬שאינה טורחת כלל לציין את מקור אמונתו של אברהם‪ ,‬נראה‬
‫שהמסורת שבפסוק ‪ 8‬מפרשת את אמונת אברהם באלוהים כתוצאה של תהליך דתי־רוחני‪,‬‬
‫המורכב משלושה שלבים‪ .‬התהליך הזה מזכיר מאוד את השינויים האופייניים לאדם‬

‫‪ 33‬למשמעות הפולחנית של המילים ״ללכת אחרי אלוהי אבותם״ ראה שוס׳ ב ‪ ; 19,12‬מל״א יח ‪;21‬‬
‫הושע יא ‪.10‬‬
‫‪ 34‬ראה י״מ גרינץ‪ ,‬ייחודו וקדמותו של ספר בראשית‪ ,‬ירושלים תשמ״ג‪ ,‬עמי ‪.72‬‬
‫‪ 35‬השווה גם דברי קוגל וגריר‪ ,‬עמי ‪ .80‬דרך אגב‪ ,‬למיטב ידיעתי המסורת המדרשית של ‪7‬ב אינה‬
‫מצויה בספרות היהודית הקדומה‪ .‬אינני מכיר כל מקור עתיק הגורם‪ ,‬שאברהם עזב את אור‬
‫בעקבות התנגדותו לעבודת אלילים‪ .‬ואולם מעניין לציין‪ ,‬כי אגדה דומה במקצת לזו על אברהם‬
‫מצויה אצל סטרבון)‪ (Geographica, 16.2.35‬על משה‪ .‬על כך השווה ‪M. Stem, Greek and‬‬
‫‪ .‬אני מודה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0.Lat‬‬
‫לד״ר ד׳ סתרן‪ ,‬אשר הפנה את תשומת לבי למקור זה‪.‬‬
‫‪ 36‬פירוש המילים ״דרך אבותם״ הוא מנהגים פולחניים )השווה מל״ב טז ‪ ,(3‬ובהקשר הספרותי‬
‫שלפנינו יש להבינן כעבודת אלילים‪ .‬דרך אגב‪ ,‬במחשבה של תקופת בית שני הייתה מקובלת‬
‫ההנחה‪ ,‬כי הפוליתאיזם היה נפוץ בתקופת אברהם‪ .‬השווה יובלות יא; קדמוניות א ז א)§ ‪;(155‬‬
‫פסאודו־פילון ו ‪ ; 4-2‬חזון אברהם א ואילך‪.‬‬

‫]‪[53‬‬
 ‫אדולפו רויטמן‬

‫הממיר את דתו‪ (1):‬חוויה דתית)״האלוהים אשר ידעו״(‪ (2),‬ניתוק מהעבר)״ויצאו מדרך‬

‫‪37‬‬
‫אבותם״(‪ (3),‬אימוץ זהות דתית חדשה )״וישתחוו לאלוהי השמים״(‪.‬‬
‫מסורת זו‪ ,‬המפרשת את המעבר של אברהם מעבודת אלילים למונותאיזם כתהליך‬
‫הדומה להמרת דת‪ ,‬קרובה מאוד למה שאנו מוצאים ביובלות)יא ‪ .(17-16‬שני המקורות‬
‫מצביעים‪ ,‬כנראה‪ ,‬על אותו תהליך דתי‪ ,‬ואפילו על אותם שלבים‪ (1):‬״ויחל הנער לדעת את‬
‫שגגת הארץ‪ ,‬כי שגו הכול אחרי הפסילים ואחרי החטא‪ ,‬וילמדהו אביו כתוב‪ ,‬והוא בן‬
‫שבועיים שנים״‪ (2) .‬״וייפרד מאביו‪] ,‬מיראה[ פן ישתחווה עמו לאלילים״‪ (3).‬״ויחל‬
‫להתפלל אל בורא הכול‪ ,‬כי יצילהו משגגת בני־האדם‪ ,‬וכי לא יפול גורלו ]ללכת[ אחרי‬
‫‪38‬‬
‫החטא והתועבה״‪.‬‬
‫ב‪ .‬גירוש אברהם ומנוסחו)‪8‬ג‪-‬ד(‪ :‬שתי המסורות‪ ,‬התלויות זו בזו‪ ,‬מסבירות את הגורם‪,‬‬
‫שאינו מוזכר במקרא‪ ,‬לכך שאברהם ומשפחתו עזבו את אור כשדים ועברו לחרן)בר׳ יא‬
‫‪ .(31‬לפי גרסת ספר יהודית נאלץ אברהם לעזוב את אור מחמת העוינות של הכשרים כלפי‬
‫אמונתו החדשה‪ .‬ככל הנראה הזדעזעו הכשרים מהתנהגותו של אברהם‪ ,‬כלומר מכפירתו‬
‫במנהגי האבות)״ויצאו מדרך אבותם״‪8 ,‬א(‪ ,‬ומהפגנת זהותו הדתית החדשה )בפומבי?(‬
‫)״וישתחוו לאלוהי השמים״‪8 ,‬ב(‪.‬‬
‫לשני מוטיבים מדרשיים אלו כמעט אין מקבילה בספרות היהודית של תקופת בית שני‪.‬‬

‫‪A. D. Nock, Conversion: The Old and the New in Religion from‬‬ ‫‪37‬‬ ‫על המרת הדת בכלל ראה‬
‫‪Alexander the Great to Augustine of Hippo, Oxford University Press 1933 (repr. 1965),‬‬
‫‪pp. 1-16; L. R. Rambo, s.v. "Conversion", in M. Eliade (ed.), The Encyclopedia of‬‬
‫‪ .Religion, New York 1987, vol. 4, pp. 73-79‬על המרת הדת ביהדות העתיקה ראה ‪Sh. J. D.‬‬
‫‪Cohen, "Conversion to Judaism in Historical Perspective — From Biblical Israel to‬‬
‫‪Postbiblical Judaism", CJ 36 (1983), pp. 31-45‬‬
‫‪38‬‬ ‫אם לא מצוין אחרת‪ ,‬התרגום לפי א׳ כהנא)עורך(‪ ,‬הספרים החיצונים‪ ,‬שני כרכים‪ ,‬ירושלים תש״ל‬
‫)הודפס מחדש בהוצאת מקור‪ .(1978 ,‬השווה גם יובלות כ ‪ ; 10-7‬כא ‪ .8-3‬לפי ביקרמן)‪E. J.‬‬
‫‪(Bickerman, The Jews in the Greek Age, London & Cambridge, Mass. 1988, p. 289‬‬
‫יובלות יב ‪ 18-16‬מצביע על גרסה חלופית לגילוי אלוהים בידי אברהם )באמצעות תצפית‬
‫בכוכבים(‪ .‬עובדה מעניינת מאוד היא‪ ,‬כי קיימת גרסה מפותחת להמרת הדת של אברהם‪ ,‬מעבודת‬
‫אלילים למונותאיזם‪ ,‬בחזון אברהם )פרקים א‪-‬ו(‪ ,‬ומסופר בה גם‪ ,‬כי אברהם גילה את האמונה‬
‫האמתית בעקבות הרהורים בטבע )פרק ז(‪ .‬מעניין‪ ,‬שגם במקורות חז״ל )בראשית רבה לח‪ ,‬יג‬
‫ומקבילות( משולבת הגרסה הנטורליסטית בגרסה האיקונוקלסטית‪ ,‬באופן שלא ניתן להפריד בין‬
‫השתיים‪ .‬בפסאודו־פילון אין הסבר לאמונתו של אברהם‪ :‬היא מובנת מאליה‪ .‬פילון ויוספום )ראה‬
‫גם פסאודו־אופולמוס‪ :‬אורפיקה ]נוסה ארוך[‪ ,‬פס׳ ‪] 31-25‬אברהם?[( מזכירים את המרת דתו של‬
‫אברהם‪ ,‬אך אינם מדגישים את המעבר מפוליתאיזם למונותאיזם‪ ,‬אלא מאסטרולוגיה או‬
‫אסטרונומיה‪ ,‬או דרכן‪ ,‬למונותאיזם‪ .‬בנושא זה ראה נוקס)לעיל הערה ‪ ,(7‬עמי ‪S. Sandmel,; 60-55‬‬
‫‪Abraham's‬‬ ‫‪Knowledge of the Existence of God", HTR 44 (1951), pp.‬‬
‫)‪,(1968‬‬ ‫‪99‬‬
‫בראשית‪,‬‬ ‫‪ . 1 4 3 - 1 5 6‬למקבילות בספרות חז״ל ראה מדרש הגדול‪ ,‬מהדורת מ׳ מרגליות‪ ,‬ספר‬
‫ירושלים ‪ ,1975, 4‬א‪ ,‬עמי ‪.204‬‬

‫]‪[54‬‬
 ‫יהודית ה ‪ — 9-6‬מקור נשכח על ראשית חייו של אברהם‬

‫למיטב ידיעתי הגרסה הקרובה ביותר למסורת של ספר יהודית על גירוש אברהם מאור ועל‬
‫‪39‬‬
‫מנוסתו מצויה אצל יוספוס‪.‬‬
‫יוספוס מציע שלוש סיבות לעזיבת אברהם‪:‬‬
‫)א( ״ומשום ששנא תרח את ארץ כשדים מתוך אבלו על הרן‪ ,‬עברו כולם לחרן שבארם‬
‫‪40‬‬
‫נהריים ‪ ,‬׳)קדמוניות א ו ה ]§ ‪.([ 152‬‬
‫)ב( ״ובגלל העניינים האלה ]הכוונה לטיעונים של אברהם להוכחת קיומו של האל[ היו‬
‫אנשי אור כשדים ושאר תושבי ארם נהריים רבים עמו‪ ,‬ועל־כן עלה במחשבתו לנדוד‪,‬‬
‫‪41‬‬
‫והיתה לו א ‪ p‬כנען)לנחלה( ברצונו ובעזרתו של אלוהים״)שם א ז א ]§ ‪.([157‬‬
‫)ג( ״אני הבאתי הנה את אברהם‪ ,‬שגורש על־ידי קרוביו מארם נהריים‪ ,‬ואני זכיתי את אביך‬
‫‪42‬‬
‫בעשירות‪ ,‬וגם לך עתיד אני לצפון חלק‪ ,‬שלא יגרע מחלקם״)שם א יט ב ]§ ‪.([281‬‬
‫לדעתי דווקא המסורת האחרונה‪ ,‬הנחשבת שולית‪ ,‬ואשר על פי רוב אינה זוכה‬
‫להתייחסות‪ ,‬מעידה — בניגוד לשתי גרסותיו האחרות של יוספוס — על העובדה‪,‬‬

‫ביובלות אין כל רמז לכך שאברהם גורש מאור או שאולץ לעזוב את העיר עם משפחתו‪ .‬הגם‬ ‫‪39‬‬
‫שמסופר כאן על שרפת בית האלילים בידי אברהם )יב ‪ ,(14-12‬אין בספר היובלות שום ניסיון‬
‫לקשור מעשה זה עם עזיבתו של אברהם‪ .‬ההפך הוא הנכון‪ .‬הטקסט דומה לגרסה המקראית‪ :‬״ויצא‬
‫תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען״)‪ .(15‬ואפילו נאמר‪ ,‬כי אברהם שאל‬
‫את אלוהים ״האשוב אל אור כשדים‪ ,‬אשר ביקשו פני לשוב אליהם?״)פס׳ ‪ ,(21‬כאילו ברצונו‬
‫להגיד‪ ,‬שהכשרים התגעגעו אליו מאוד‪ ,‬והוא חסר להם מאוד‪ .‬אולם השווה קוגל־גריר‪ ,‬עמי ‪.87‬‬
‫אם לא מצוין אחרת‪ ,‬התרגום לפי א׳ שליט‪ ,‬יוסף בן מתתיהו‪ ,‬קדמוניות היהודים‪ ,‬שני כרכים‪,‬‬ ‫‪40‬‬
‫ירושלים תשמ״ה‪ .‬מור )עמי ‪ (159‬וסוביגו)]לעיל הערה ‪ ,[32‬עמי ‪ (525‬מביאים את המקור הזה‬
‫כמקבילה למסורת ביהודית ה ‪ .8‬אולם לדעתי אין כל קשר בין קטע זה ובין הגירוש הכפוי המתואר‬
‫בספר יהודית‪.‬‬
‫גרינץ)עמי ‪ (111‬מביא מסורת זו כמקבילה למסורת בספר יהודית‪ .‬אולם כאשר בוחנים היטב את‬ ‫‪41‬‬
‫גרסתו של יוספוס‪ ,‬נראה בבירור‪ ,‬כי הגם שהיא קרובה לה הרבה יותר מאשר זו המובאת לעיל‪,‬‬
‫עדיין היא שונה מהמסורת בספר יהודית‪ .‬לא נאמר כאן שאברהם גורש מאור‪ ,‬אלא ש״עלה‬
‫במחשבתו״);<‪ (50Km&aa‬להגר‪ ,‬אם בשל פרגמטיות ואם מ ט ע מ י נוחות‪ .‬מצד שני יש לציין‪ ,‬כי‬
‫לפי הגרסה המרכזית של יוספוס דעותיו של אברהם‪ ,‬ולא התנהגותו)כבספר יהודית(‪ ,‬הן שעוררו‬
‫את חמתם של הכשרים‪ .‬לבסוף‪ ,‬קיימת הקבלה מעניינת מאוד בין גרסת יוספום ליציאת אברהם‬
‫מאור ובין גרסתו לעזיבתו של נח את מקום מושבו‪ :‬״ואילו נח התמרמר על מעלליהם ולא קיבל‬
‫ברצון את מזימותיהם‪ ,‬והיה הולך ומשדלם להיטיב את מחשבותיהם ומעשיהם‪ .‬וכיוון שראה‪,‬‬
‫שאינם חוזרים למוטב‪ ,‬אלא שנשתעבדו לכוח התענוג שבעבירה‪ ,‬ופחד‪ ,‬שמא יהרגוהו‪ ,‬אותו ואת‬
‫נשיו ובניו ונשיהם של אלה‪ ,‬עמד ויצא את ה א ^ ׳ )קדמוניות א ג א ]§‪ .([74‬לדעת רפפורט‬
‫)‪— (S. Rappaport, Agada und Exegese bei Flavius Josephus, Vienna 1930, p. 102 n. 83‬‬
‫‪"Jos. will seine beiden Helden auf Kosten seiner Zeitgenossen erhohen und macht sie zu‬‬
‫‪Marty rem ihres Glaubens. Erstimmt darin mitder Agada iiberein(vgl. Koh. r. 3,15; Lev.‬‬
‫")‪r. 27, 5‬‬
‫‪ ( * a a u v o ^ s v o v ) 4 2‬בידי שכניו‪ ,‬ואילו על פי)ב(‬

‫]‪[55‬‬
 ‫אדולפו רויטמן‬

‫שיוספוס הכיר מסורת על גירוש אברהם מאור בידי הכשרים‪ .‬ולהערכתי אפוא המקור הזה‬
‫‪43‬‬
‫הוא המקבילה העתיקה האמתית היחידה למסורת המצויה בספר יהודית‪.‬‬
‫השוואה בין הפיתוחים המדרשיים שבפסוקים ‪ 8 ,7‬מגלה‪ ,‬כי שניהם עוסקים באותו‬
‫נושא‪ ,‬ראשית חייו של אברהם באור ויציאתו משם‪ ,‬וכי אותו מידע ספציפי חוזר על עצמו‪.‬‬
‫ראשית‪7 ,‬א גורס ״ויגורו בתחילה בארם נהריים״‪ ,‬ואילו ‪8‬ד‪-‬ה חוזר על אותו מידע‪ :‬״וינוסו‬
‫אל ארם נהריים ויגורו שם ימים רבים״‪ 44.‬שנית‪7 ,‬ב אומר‪ ,‬כי אברהם לא הלך אחרי ״אלוהי‬
‫אבותם״‪ ,‬ואילו ‪8‬א שוב מוסר לנו‪ ,‬כי אברהם עזב את ״דרך אבותם״‪ ,‬כלומר את עבודת‬
‫האלילים‪ .‬האם לא די היה לומר זאת פעם אחת? לשם מה החזרות המיותרות הללו?‬
‫יצוין גם‪ ,‬כי המסורות שבפסוקים אלה נבדלות זו מזו בנקודת המבט שלהן‪ ,‬ומבחינת‬
‫תוכנן הן אף מנוגדות זו לזו‪ .‬ראשית‪ ,‬המסורת של ‪8‬א‪-‬ב מתייחסת רק באופן כללי לכך‪,‬‬
‫שאברהם דחה את עבודת האלילים)״ויצאו מדרך אבותם״(‪ ,‬ולעומת זאת יש לה עניין רב‬
‫בתיאור הפרטים של קבלתו את המונותאיזם )״וישתחוו לאלוהי השמים‪ ,‬האלוהים אשר‬
‫ידעו״(‪ .‬המסורת של ‪7‬ב‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬שותקת ביחס למוצא של אמונת אברהם‪ ,‬אך מדגישה‬
‫במפורש את דחייתו את הפוליתאיזם)״כי לא אבו ללכת אחרי אלוהי אבותם״(‪ .‬שנית‪ ,‬לפי‬
‫‪7‬ב דומה שאברהם עזב את אור מרצונו‪ ,‬ואילו ‪8‬ג‪-‬ד מצהיר חד־משמעית‪ ,‬שאב האומה‬
‫גורש מעירו ונמלט לארם נהריים בגלל עוינותם וחוסר סובלנותם של בני עירו‪.‬‬
‫למיטב ידיעתי מור הוא החוקר היחיד שהצביע לפניי על הכפילות שבפסוקים‪ 45 .‬הוא‬
‫מסביר את התופעה הספרותית הזו בכך‪ ,‬ש־‪in any event, v.8 is best understoodas"3‬‬
‫‪ "46.parenthetical expression, if not an actual gloss‬אך הסברו איננו הסבר משכנע‪.‬‬
‫הפסוקים בהחלט מותירים את הרושם‪ ,‬שהם מתייחסים לאותו נושא‪ ,‬אף כי בדרך שונה‪.‬‬
‫ואולם העובדה שהובאה לעיל‪ ,‬שהמידע שבפסוקים חוזר על עצמו בחלקו‪ ,‬ואף סותר את‬
‫עצמו‪ ,‬מצביעה על הסבר אחר‪ .‬כמו כן‪ ,‬לדעתי‪ ,‬פסוק ‪ 8‬אינו נראה ^"‪,"an actual gloss‬‬
‫שהוסיף מאוחר יותר עורך או מעתיק‪ .‬דעתי מבוססת על כך‪ ,‬שלא ניתן להבין את הפסוק‬
‫ללא הרקע של הפסוקים הקודמים‪ .‬ראשית‪ ,‬הנושא הסתמי של הפעלים של ‪8‬א‪-‬ב‪ ,‬ד‪-‬ה נרמז‬
‫במילים ״העם הזה״‪ ,‬שהוזכרו בפסוק ‪ .6‬באופן דומה נושא הפועל של ‪8‬ג נרמז במילה‬
‫״כשדים״‪ ,‬המופיעה בפסוק ‪7‬ב‪ .‬שנית‪ ,‬אין בפסוק ‪ 8‬התייחסות מפורשת למקום‬

‫‪ 43‬דומה‪ ,‬שהמוטיב הקדום ביותר היה גירוש אברהם מאור‪ .‬אם הדבר נכון‪ ,‬אזי נשאלת השאלה‪:‬‬
‫מדוע שינה יוספום‪ ,‬שהכיר גרסה זו‪ ,‬את המוטיב המקורי בגרסתו המרכזית לעזיבת אברהם את‬
‫אור ? מן הסתם סבור היה יוספום‪ ,‬שתיאור אבי העם היהודי כנרדף בידי גויים חסרי סובלנות דתית‬
‫יהיה בלתי הולם‪ ,‬ולכן העדיף לתאר את אברהם כמי שבחר מרצונו החופשי לעזוב את אור‪ .‬אם כך‪,‬‬
‫מדוע השתמש במוטיב הגירוש ב־)ג( ? הייתכן כי לא שם לב לסתירה ? אין בידי תשובה לכך‪.‬‬
‫‪ 44‬מבחינת התוכן אין הבדל מהותי בין ‪7‬א ובין ‪8‬ה‪ ,‬המקביל לו‪ .‬אולם קיים שוני בין שני הקטעים‬
‫מבחינת מיקומם במבנה הטקסט ומבחינת תפקידיהם ביחס לפסוקים שהם מצויים בהם‪7 .‬א נמצא‬
‫בראש פס׳ ‪ 7‬ומהווה מסר עיקרי של הפסוק‪ ,‬ואילו ‪8‬ה משני‪ ,‬והוא מובא בסוף הפסוק בתור‬
‫השלמת מידע בלבד‪.‬‬
‫‪ 45‬לכפילות זו משמעות רבה יותר לאור העובדה‪ ,‬כי ספר יהודית הוא יצירה שפרטיה נבחנו ביסודיות‬
‫בידי מחברה‪.‬‬
‫‪ 46‬מור‪ ,‬עמי ‪ . 159‬השווה גם ‪J. C. Dancy, The Shorter Books of the Apocrypha, Cambridge‬‬
‫‪87‬‬ ‫‪.University‬‬ ‫‪Press 1972,‬‬

‫]‪[56‬‬
 ‫יהודית ה ‪ — 9-6‬מקור נשכח על ראשית חייו של אברהם‬

‫ההתרחשות‪ ,‬מפני שהפסוק מניח‪ ,‬כאמור בפסוק ‪7‬ב‪ ,‬שאברהם גר תחילה ב״אור כשדים״‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬המקוריות של פסוק ‪ 8‬באה לידי ביטוי גם בעובדה‪ ,‬שהוא משתלב היטב במבנה‬
‫‪47‬‬
‫הספר‪ ,‬וממלא בו תפקיד חשוב ביותר‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אם לא ניתן לראות בפסוק ‪ 8‬לא "‪ "a parenthetical expression‬ולא"‪anactual‬‬
‫‪ ,"gloss‬הרי שהסבר אחר לתופעה זו עשוי להיות‪ ,‬שפסוק ‪ 8‬משקף מסורת מדרשית‬
‫חלופית עצמאית על יציאת אברהם מאור‪ ,‬מסורת שכבר נודעה בזמן חיבור ספר יהודית‪,‬‬
‫והסופר שילב אותה בסקירת אהיאור בהתאם לתכנית הקומפוזיציה שלו‪ ,‬ואף צירף אותה‬
‫‪48‬‬
‫למסורת המופיעה בפסוק ‪.7‬‬

‫ג‬
‫מבין העדויות על הפיתוחים המדרשיים של עניין ראשית חייו של אברהם‪ ,‬ששרדו‬
‫במקורות של תקופת בית שני‪ ,‬עסק מאמר זה במסורות המצויות בספר יהודית )ה ‪.(9-6‬‬
‫מסתבר‪ ,‬שניתן למיין מסורות אלו לפי אמת מידה אובייקטיבית‪ ,‬אם נמצא בהן חומר מדרשי‬
‫חיצוני למסופר על אברהם בספר בראשית אם לאו‪ .‬לפי זה עולה‪ ,‬שבפסוקים ‪ 9,6‬אין חומר‬
‫כזה‪ .‬פסוק ‪ 6‬מכיל כעין פיתוח פרשני‪ ,‬המבוסס על האמור בבראשית יא ‪ ,31‬ואילו פסוק ‪9‬‬
‫נראה כסיכום מתוקן ומגמתי של בראשית יב ‪ — 1‬יג ‪.12‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בפסוקים ‪ 8,7‬ניתן למצוא מסורות חיצוניות אמתיות‪ .‬העיון בהם העלה‪,‬‬
‫שפיתוחים מדרשיים אלה קדומים‪ ,‬ולעתים אף מיוחדים במינם בהשוואה למקורות אחרים‬
‫מתקופת בית שני‪ .‬את המסורת המספרת כי אברהם עזב את אור בשל התנגדותו לעבודת‬
‫האלילים )‪7‬ב( לא ניתן למצוא במקום אחר בספרות היהודית הקדומה‪ .‬המסורת על‬
‫התגיירותו של אברהם)‪8‬א‪-‬ב( היא אחת העדויות העתיקות ביותר בספרות של תקופת בית‬
‫שני‪ ,‬לצד יובלות יא ‪ . 17-16‬לגרסה שאברהם גורש מאור)‪8‬ג( ונמלט לארם נהריים)‪8‬ד( אין‬
‫מקבילה קרובה יותר מאשר זו שבקדמוניות)א יט ב ]§ ‪ ([281‬של יוספוס‪ .‬כמו כן‪ ,‬על רקע‬
‫הכפילויות ביניהן הועלתה השערה‪ ,‬שהמסורות המצויות בפסוקים ‪ 8 ,7‬הן גרסאות‬
‫חלופיות עצמאיות לסיפור על ראשית חייו של אברהם‪ .‬הסברה היא‪ ,‬כי פסוק ‪ 8‬הוסף בידי‬
‫מחבר ספר יהודית עצמו‪ ,‬לצד אגדה קיימת בפסוק ‪.7‬‬
‫לבסוף נשאלת השאלה‪ :‬למה טרח המחבר כה רבות לשכתב את תקופת ראשית חיי‬
‫אברהם באמצעות תיקונים‪ ,‬הוספות והשמטות? דומה שהסיבה מקורה ברצון הסופר‬
‫להאדיר את דמותו של אברהם‪ .‬שכן‪ ,‬לפי אותה ״גרסה חדשה״ נמצאנו למדים עתה‪,‬‬
‫שאברהם היה כבר בשנותיו הראשונות באור מאמין גדול‪ ,‬שמרד באלילות הסובבת אותו‪,‬‬
‫שהיה מוכן לסבול כקדוש מעונה למען אמונתו‪ ,‬שציית בקפדנות לדברי האל ושזכה לשכר‬
‫אלוהי‪ .‬מטרתו הסופית של המחבר‪ ,‬כך נראה‪ ,‬הייתה להעלות את דמות אברהם ושנותיו‬

‫האנלוגיה בין אחיאור לאברהם אפשרית אך ורק על בסים המסורות שבפסוק ‪ : 8‬האמונה באלוהים‬ ‫‪47‬‬
‫)ה ‪8‬ב ‪ / /‬יד ‪ ,(10‬גירוש בשל אמונה )ה ‪8‬ג ‪ / /‬י ‪ ,(11‬והמרת הדת )ה ‪8‬א‪-‬ב ‪ / /‬יד ‪ .(10‬על‬
‫האנלוגיה עצמה ראה רויטמן)לעיל הערה ‪ ,(11‬עמי ‪.40-39‬‬
‫סיבת ההוספה מקורה‪ ,‬כך אני סבור‪ ,‬ברצונו של המחבר שמסורת אברהם תשמש דגם לדמויות‬ ‫‪48‬‬
‫אחיאור ויהודית‪.‬‬

‫]‪[57‬‬
 ‫אדולפו רויטמן‬

‫הראשונות כאב־טיפוס של היהודי האידאלי לכל הדורות‪ ,‬בהתאם לכלל בניסוחו המאוחר‪:‬‬
‫‪49‬‬
‫״מעשי אבות סימן לבנים״‪.‬‬

‫קיצורים‬

‫אנסלין = ‪M. Enslin & S. Zeitlin, The Book of Judith, Leiden 1972‬‬
‫‪).‬גרינץ = י״מ גרינץ‪ ,‬ספר יהודית‪ ,‬הדפסה שנייה‪ ,‬ירושלים ‪1957) 1986‬‬
‫מור = ‪C. Moore, Judith, Anchor Bible, 40, Garden City, NY 1985‬‬
‫קוגל וגריר = ‪J. L. Kugel & R. A. Greer, Early Biblical Interpretation, Philadelphia 1986‬‬

‫על כך ראה גם רויטמן)לעיל הערה ‪ ,(1‬עמי ‪.139-137‬‬ ‫‪49‬‬

‫]‪[58‬‬
 ‫מיכאל מאך‬

‫אברהם‪ ,‬הלומד הנצחי‪ ,‬לפי פילון‬

‫א‬
‫״אמונתו של אברהם״ היא כותרת בעלת משמעות מיוחדת לאלה המתעסקים בתקופה‬
‫ההלניסטית־רומית‪ .‬מהספרות של אותה תקופה אנו זוכרים תחילה את הפולמוס של‬
‫פאולוס על משמעות אמונתו של אברהם‪ 1.‬ייתכן שבודדים יזכרו גם את דברי יוחנן המטביל‬
‫באוונגליונים‪ .‬אך גם כאן‪ ,‬כמו במקרים רבים אחרים‪ ,‬יש לקבוע שהנצרות הקדומה‬
‫הסתמכה על המסורת היהודית אף כאשר הקשר המידי לא נראה להוגים המאוחרים‪ :‬אם‬
‫אברהם שימש בנצרות הקדומה כדמות להגדרת הזהות היהודית‪ verusIsrael,2,‬ניתן להניח‬
‫ששימוש זה נובע ממסורת יהודית‪.‬‬
‫ואכן מסתבר שאברהם בולט בספרות היהודית האפולוגטית לפעמים יותר מאשר משה‪,‬‬
‫וייתכן שדמותו של אברהם מילאה תפקיד גם במיסיון היהודי‪ 3 .‬בספרות זו מתואר אברהם‬
‫בצורות שונות‪ :‬בהיותו אחד מצאצאי הענקים ‪ 4‬המציא את האסטרולוגיה‪ ,‬וכך אפשר לעולם‬
‫המלומד את קיום המדע‪ 5 .‬בו בזמן הוא נחשב כמי שחדל מעבודת הכוכבים ומן‬
‫הפוליתאיזם‪ .‬הוא הגיע בכוחות עצמו להכרה באחדות האל‪ ,‬וכך התקבל על ידי האל‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫על האיגרת אל הגלטיים ראה את מאמרו של ממזל דיבואה להלן בכרך זה; והשווה עוד מתי‬ ‫לדיון‬
‫ולוקס ג‬ ‫‪.‬ג‬
‫‪"Verus Israel: Towards a Clarification of a Jewish Factor in Early Christian‬‬ ‫ראה במאמרי ‪2‬‬
‫‪. Self-definition", Israel Oriental Studies 14 (1994), pp. 143-171‬והספרות שם‬
‫‪3‬‬ ‫לא כאן המקום להיכנס למחלוקת המחודשת בשאלת קיום מיסיון יהודי בעת העתיקה‪ .‬ראה‬
‫באחרונה גישתו הביקורתית של מ׳ גודמן‪M. Goodman, Mission and Conversion: :‬‬
‫‪ .Proselytizing in the Religious History of the Roman Empire, Oxford 1994‬וחשוב יותר‬
‫לענייננו ‪G. Mayer, "Aspekte des Abrahambildes in der hellenistisch-jiidischen‬‬
‫‪Literatur", Evangelische Theologie 32 (1972), pp. 118-127‬‬
‫‪A.-M. Denis, Fragmentapseudepigraphorum quae‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪supersunt graeca una cum historicum et auctorum judaeorum hellenistarum fragmentis‬‬
‫‪coll. et ordinavit, Leiden 1970(Pseudepigrapha Veteris Testamenti Graece, 3), pp. 203 f.‬‬
‫‪fragm. 1,11. 4-7‬‬
‫כן הוא אצל פסאודו־פילון‪ ,‬קדמוניות המקרא יח ‪.5‬‬ ‫‪5‬‬

‫]‪[59‬‬
 ‫מיכאל מאך‬

‫באגדות כאלה מתקשר אברהם לאמונה מונותאיסטית ‪ 6‬אשר שמרה על אופיו הפרסונלי של‬
‫האל בלי להפכו ‪ deus ex machinal.1‬בקיצור‪ ,‬אברהם משמש כנציג הבולט של‬
‫המונותאיזם היהודי‪ ,‬וזאת במיוחד בספרות היהודית ההלניסטית‪ ,‬אך גם בספרות ארץ־‬
‫ישראלית כמו ספר היובלות‪.‬‬
‫ברם תפקידיו של אברהם אינם מוגבלים למסגרת המפגש התרבותי בין ישראל ובין‬
‫העולם ההלניסטי‪ .‬ספר היובלות יא‪-‬טו מתעד לראשונה את המסורת שלפיה ניפץ אברהם‬
‫את פסלי אלוהי אביו‪ .‬בעקבות הכרתו בייחוד האל אברהם מתפלל וזוכה להתגלות‪ .‬אך‬
‫אותו טקסט מנצל את אברהם לא רק להצגת המונותאיזם‪ ,‬אלא גם — ואולי חשוב יותר‬
‫בעיני המחבר — להבלטת הצורך לקיים את מצוות המילה; לאמור‪ ,‬אברהם מילא תפקיד‬
‫גם בפולמוס הפנים־יהודי בין ה״שמרנים״ המיוצגים על ידי ספר היובלות למתייוונים של‬
‫‪8‬‬
‫אותה תקופה‪.‬‬
‫ואילו בגרסאות השונות של צוואת אברהם‪ 9 ,‬השייכות לעולם הספרות המושפעת מן‬
‫המחשבה האפוקליפטית‪ ,‬תיאור מותו של אברהם מקביל במידה רבה למדרשים המאוחרים‬
‫על פטירת משה‪ 10.‬מדת הקרבה יכולה ללמד על השינוי שחל בהגדרה העצמית של ישראל‪:‬‬
‫מה שהיה נכון לגבי אברהם בתקופה ההלניסטית־רומית יוחס למשה בתקופת האמוראים‬
‫ומאוחר יותר‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬נציג המונותאיזם הנודד בדרכו לארץ ישראל ומתעסק בגיור‬
‫זרים‪ ,‬הלוא הוא אברהם‪ ,‬מפנה את מקומו לנציג התפיסה ההלכתית‪ ,‬זו שבאה מסיני‪ ,‬הרי‬
‫הוא משה‪ .‬בספרות היהודית לפני המשנה אנו למדים על שימוש נפוץ בדמותו של אברהם‬
‫ברבדים שונים של תרבות ישראל‪ ,‬בין שמדובר באפולוגטיקה כלפי חוץ‪ ,‬בין בפולמוס‬
‫‪12‬‬
‫הפנימי‪ 11‬ובין בספרות מוסר וצוואות‪.‬‬

‫המונותאיזם היהודיות בתקופה ההלניסטית הן מגוונות ובעייתיות‪ ,‬אך לא כאן המקום ‪6‬‬ ‫תפיסות‬

‫‪7‬‬
‫‪E. Schwarz, Identitat durch Abgrenzung. Abgrenzungsprozesse in Israel im 2.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ראה‬
‫‪vorchristlichen Jahrhundert und ihre traditionsgeschichtlichen Voraussetzungen. Zugleich‬‬
‫‪ein Beitrag zur Erforschung des Jubilaenbuches, Frankfurt-M. & Bern 1982 (EH.R.‬‬
‫)‪23, 162‬‬
‫‪F. Schmidt, Le Testament grec d'Abraham, Introduction, edition critique des deux‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ראה‬
‫)‪recensions grecques, traduction, Tubingen 1986 (TSAJ 11‬‬
‫‪S.E. Loewenstamm, "The Testament of Abraham and the Texts Concerning the‬‬ ‫‪10‬‬ ‫השווה‬
‫‪Death of Moses", Studies on the Testament of Abraham, ed. by G.W.E. Nickelsburg,‬‬
‫‪Missoula, Mont. 1976 (SBL.SCS 6), pp. 219-225; idem, "The Death of Moses", ibid.,‬‬
‫‪pp.185-217‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫אסף חומר רב‪ ,‬אם כי האוסף המרשים אינו נידון דיו בקשר לזרמים שונים ומטרות שונות ‪12‬‬ ‫זנדמל‬
‫של המחברים‪S. Sandmel, "Philo's Place in Judaism: A Study of Conceptions of :‬‬
‫‪.Abraham in Jewish Literature", HUCA 25 (1954), pp. 209-237; 26 (1955), pp. 133-151‬‬
‫הספר של ‪ R.A. Harrisville III‬אינו מוסיף דיון של ממש לצד היהודי‪The Figure of Abraham:‬‬
‫‪in the Epistles of St. Paul: In the Footsteps of Abraham, San Francisco 1992, pp. 77-88‬‬

‫]‪[60‬‬
 ‫אברהם‪ ,‬הלומד הנצחי‪ ,‬לפי פילון‬

‫כאשר פאולום נזקק לאמונתו של אברהם כדי להפוך הגדרה עצמית ביולוגית־לאומית־‬
‫דתית של היהדות להגדרה א־לאומית חווייתית מופנמת‪ ,‬הוא משתמש באלמנטים יהודיים‬
‫קיימים‪ .‬כך הוא יכול לטעון שבני אברהם משרה ״החופשייה״ הם אזרחי ירושלים‬
‫השמימית‪ ,‬דהינו הנוצרים‪ ,‬ואילו בני הגר הם תושבי ירושלים הארצית )אל הגלטיים ד(‪.‬‬
‫מדברי יוחנן המטביל מסתבר‪ ,‬שגם בנצרות הקדומה פאולום אינו היחיד המשתמש‬
‫באברהם אבינו‪.‬‬
‫בדרך מהגדרה תרבותית־דתית אחת לשנייה נהוג לייחס ליהדות ההלניסטית ‪ ' 3‬את‬
‫תפקיד הגשר אשר דרכו התקבלו מסורות ישראל בעולם ההלניסטי והכינו את הקרקע‬
‫להפצת הנצרות‪ .‬הדמות הבולטת המאפשרת לנו לדבר על יהדות הלניסטית בכלל היא‬
‫הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני‪ .‬אברהם הוא אחת מדמויות המפתח במסגרת‬
‫ההגדרה העצמית שלו‪ .‬אמנם משה ממלא את התפקיד הראשי‪ ,‬אך אברהם אינו נופל‬
‫בהרבה מ״מחבר התורה״‪ ,4 .‬אמונתו וחווייתו הדתית של אברהם)‪(te1a‬׳‪(15Tucmc; Kai suae‬‬
‫זוכות לפירושים שונים בדברי פילון‪.‬‬

‫ב‬
‫ברם הבנת האמונה הזאת טומנת בחובה בעיות ואף סתירות‪ .‬קודם כול‪ ,‬המילה היוונית‬
‫;<‪ 7riGT1‬מציינת אצל פילון דבר מוכח או דבר שיש להוכיח; ‪ 16‬זאת בניגוד למשמעות המילה‬
‫בתרגום השבעים — שם היא מתרגמת על פי רוב מילים הגזורות מן השורש א‪-‬מ‪-‬ן‪ .‬מי‬
‫שמצוי בדיכוטומיה הפאולינית של ״אמונה״)‪ (£1c(<m‬מול ״מעשה״ מכיר את הניסיון של‬
‫התאולוג הנוצרי להגדיר ״אמונה״ שלא כמעשה אדם‪ 17.‬בהקשר זה פאולוס מצטט את‬

‫‪ 13‬כאן עלינו להזכיר במיוחד את פסאודו־אריסטיאם‪ ,‬פסאודו־אורפאוס ואריסטובולוס‪ ,‬שאצל כולם‬

‫ניכרת ה מ ג מ ה להתקרב לעולם היווני‪ ,‬במיוחד לחלק הפילוסופי שבו‪ .‬על כך ראה י׳ עמיר‪,‬‬
‫״הפגישה בין אמונת היחיד הישראלית לבין המונותיאיזם הפילוסופי כנושא היסוד של היהדות‬
‫ההלניסטית״‪ ,‬דעת יג)תשמ״ד(‪ ,‬עמי ‪.27-13‬‬
‫‪ 14‬ראה י׳ עמיר‪ ,‬״משה כמחבר התורה אצל פילון״‪ ,‬דברי האקדמיה הישראלית‪ ,‬כרך ב‪ ,‬מחברת ‪,5‬‬
‫‪ ,1980‬עמי ‪.103-83‬‬
‫‪ 15‬קשה למצוא תרגום עברי ^‪ ;euae'Peia‬הביטוי יראת שמים אינו הולם מ מ ש — אך ישמש לנו‬
‫לעתים בלית ברירה‪ ,‬מה גם שהוא הנפוץ בתרגום העברי של דברי פילון)ראה להלן הערה ‪.(18‬‬
‫‪ 16‬ראה ‪D.M. Hay, "Pistis as 'Ground for Faith' in Hellenized Judaism and Paul",JBL 108‬‬
‫‪,(1989),‬‬ ‫‪pp. 461-476, esp. 464-468; C. Spicq, Theological Lexicon of the New Testament‬‬
‫‪ .1-111, Peabody, Ma‬ה ד י ו ן ש ל ‪ D . R . Lindsay‬א י נ ו מ ו ס י ף ל ב ע י ה ה נ י ד ו נ ה כ א ן מ מ ש ‪ ,‬ש ה ר י‬
‫ל י נ ד ס י ה ו ל ך ב ע ק ב ו ת ה ע ר ו ת א ח ד ו ת ש ל ‪ Schurer‬מ ב ל י ל ה כ י ר א ת ה מ ח ק ר י ם ה א ח ר י ם‬
‫ה נ ז כ ר י ם כ א ן ‪Josephus and Faith. niaTic; and IIIOTEOEIV as Faith Terminoloy in the :‬‬
‫‪Writings of Flavius Josephus and in the New Testament, Leiden 1993 (AG AJU 19), esp.‬‬
‫״ ‪pp. 53-73,‬‬ ‫"‬ ‫‪n‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪K‬‬ ‫;‬
‫‪ 17‬סקירה על המחקר ניתנת אצל ‪H. Raisanen, Paul and the Law, Philadelphia 1986‬‬
‫=(‪ .‬באחרונה ראה ‪J.D.G. Dunn, The Theology of Paul the‬‬ ‫‪162-177.Tubingen1983), pp‬‬
‫‪ .‬לדברים עקרוניים על ההבדל‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9.Aposte‬‬
‫בהבנת המושג אמונה בין יהדות לנצרות ראה ד׳ פלוסר‪ ,‬״פתח דבר‪ :‬הנצרות בעיני היהודי״‪ ,‬יהדות‬
‫ומקורות הנצרות‪ :‬מחקרים ומסות‪ ,‬תל אביב תשל״ט‪ ,‬עמי ‪.27-13‬‬

‫]‪[61‬‬
 ‫מיכאל מ א ך‬

‫בראשית טו ‪ 6‬״והאמין ]אברהם[ בה׳ ויחשבה לו צדקה״‪ .‬על רקע דברי פאולוס אלה‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם אמונה כזו היא בחזקת יזמה אנושית‪ ,‬מתנת חסד של האל או שמא‬
‫תגובת החסד האלוהי על מעשה אנושי? דבריו של פילון תומכים בכל הרבדים השונים‬
‫האלה‪ :‬ככל שיקרא את הטקסט המקראי מן הזווית האנושית הוא ידגיש כי האמונה היא‬
‫מידה טובה‪ ,‬אך ככל שידון במהותה של אמונה עצמה הוא יקשור אותה להתגלות האלוהית‬
‫כחלק מן התהליך האנושי שבו מתפתחת האמונה‪.‬‬
‫& ‪ ( v‬היא המעלה העליונה והיחידה‪.‬‬ ‫ראשית מציין פילון‪ ,‬כי האמונה‪/‬האמון ב ״ ק י י ם ״ ) ‪6‬‬
‫שהרי אמון בנברא‪ ,‬במעמד חברתי וכיוצא באלה הוא אמון בדברים מתחלפים‪ ,‬ולכן אין‬
‫הוא יציב‪ .‬יציב באמת הוא רק האל‪ ,‬ה״קיים״‪.‬‬
‫בסוף חיבורו ״על אברהם״ פילון חוזר לבראשית טו ‪ 18,6‬שעליו הסתמך פאולוס‪:‬‬
‫אך יש גם שבח כתוב עליו ]על אברהם[‪ ,‬שעדותו באמרי־אל )‪(7/101£‬ןזק‪%‬‬
‫;<‪ (papTupT!eei‬ביד משה‪ ,‬המבהיר‪ ,‬כי הוא ״האמין באלוהים״ — דבר שאמירתו‬
‫קצרה מאוד‪ ,‬אך קיומו במעשים חשוב ביותר‪ .‬במה זולתו צריך להאמין ? )על אברהם‬
‫‪.(263-262‬‬

‫פילון מונה מספר דברים שאל לו לאדם להסתמך עליהם‪ ,‬ומגיע למסקנה‪:‬‬
‫הברכה האמיתית והיציבה היחידה היא אפוא האמונה באלוהים )‪7upd<; esov‬‬
‫‪ — (;*71(0x1‬נחמה בחיים‪ ,‬מילוי תקוות טובות‪ ,‬סעדר צרות ושפע ברכות‪ ,‬אי־ידיעת‬
‫רשע וידיעת יראת־שמים )^‪ ,(YVWOK; goospeia‬נחלת האושר‪ ,‬ומכל הבחינות‬
‫תיקון הנפש הנשענת והנסמכת על עילת־הכול‪ ,‬על מי שיכול הכול אך רוצה רק‬
‫בטוב ביותר‪ ...‬בעוד אלה האצים אל אלוהים דרך הלכותיהן של המידות הטובות‬
‫מישירים לכת בכביש בטוח בלא מכשולים‪ .‬ולפיכך ניתן לומר בלא כזב‪ ,‬כי מי שנותן‬
‫אמון באלה אינו מאמין באלוהים‪ ,‬ומי שאינו מאמין בהם נותן אמון באלוהים)שם‬
‫‪.(269-268‬‬

‫לאור האלטרנטיבה של פאולוס קטע זה אינו ברור לגמרי‪ :‬ראשית‪ idoztq ,‬נדרשת כאן‬
‫במובן היווני־ההלניסטי כאמון‪ ,‬הסתמכות על מ)י(שהו וכיוצא באלה‪ ,‬אך לא במובן של‬
‫״להניח ולקבל על עצמו״‪ .‬עד כאן פילון ופאולוס תואמים‪ .‬אך כאשר פילון רואה באמונו‬
‫של אברהם דבר שעבורו יש לשבח את אבי האומה)‪ ,(262‬ומעמיד את אמונו);<‪7UGTIC; 7!po‬‬
‫‪ (Gsov‬מול אמון מוטעה של בני אדם‪ ,‬הרי שכאן מדובר במעשה אדם המתבצע במתכוון‪,‬‬
‫ניתן לשליטת רצון הפרט ומובן מאליו לאיש הלומד‪ ,‬אשר מודע לכיליונן של טובות‬
‫אחרות‪ ,‬כגון מעמד חברתי; הרי למי ניתן להעניק אמון כזה‪ ,‬על מי אפשר לסמוך ? אך אותו‬

‫ב ר א ש י ת ט ו ‪ 6‬מ צ ו ט ט ג ם ב א ל ג ו ר י ו ת ה ח ו ק י ם ג ‪ ,228‬כ ו ל ל ה מ ח צ י ת ה ש נ י י ה ש ל ה פ ס ו ק ‪ .‬ל צ ו ר ך‬ ‫‪18‬‬

‫מ א מ ר זה ה ש ת ד ל ת י ל צ ט ט מ ד ב ר י פילון ל פ י התרגום ה ע ב ר י ) כ כ ל ש ז ה קיים( כדי ש ה ק ו ר א יוכל‬
‫לזהות א ת ה ט ק ס ט י ם בהקשריהם‪ ,‬וזאת גם כ א ש ר כותב שורות א ל ה היה מתרגם בצורה שונה‪:‬‬
‫פ י ל ו ן ה א ל כ ס נ ד ר ו נ י ‪ ,‬כ ת ב י ם ‪ ,‬כ ר כ י ם א ‪ -‬ב ב ע ר י כ ת ס ו ז א ן ד נ י א ל ־ נ ט ף ‪ ,‬כ ר ך ד ב ע ר י כ ת י׳ ע מ י ר ) כ ר ך‬
‫ג טרם יצא לאור(‪ ,‬ירושלים תשמ״ו‪-‬תשנ״ז‪ .‬ש א ר התרגומים באחריות כ ו ת ב שורות אלה‪.‬‬

‫]‪[62‬‬
 ‫אברהם‪ ,‬הלומד הנצחי‪ ,‬לפי פילון‬

‫אמון)אותה ;<‪ (7uaT1‬הוא בד בבד גם ידיעת ״יראת שמים״);<‪ ,(7va»a1^ etiaepeia‬ומציין‬

‫דרך שעל האדם ללכת בה לקראת האל‪ .‬תפיסה כזו זרה לפאולום במידה רבה‪.‬‬
‫בטקסט אחר פילון נע בכיוון דומה‪ .‬הוא חתר על השלישיות הידועות מכתביו‪ ,‬אנוש‪-‬חנוך‪-‬‬
‫נח)תקווה‪-‬חרטה‪-‬צדק( ואברהם‪-‬יצחק‪-‬יעקב)לימוד‪-‬כישרון טבעי‪-‬אימונים‪ .(19‬על אברהם‬
‫הוא מעיר‪:‬‬
‫אשר הגיע מאמונה תפלה לשלמות מקבל כשכר את האמון באל )‪ 7tpo<; 06ov‬ף‬
‫‪ ... (7ti0T1g‬כי המסתמך על האל באמת הכיר שאין אמון בשאר הדברים הברואים‬
‫ומתחלפים )על שכר ועונש ‪.(28-27‬‬
‫כפל משמעות כזה בשימושי המילה ;<‪ 7ucm‬אינו זר לפאולוס‪ ,‬אך תפיסתו של פילון שונה‬
‫עקרונית‪ .‬כי אליבא דפילון אמון ואמונה הם מעשי אדם הנובעים מהכרה ומוליכים אליה‪.‬‬
‫ביתר דיוק‪ :‬מן האמונה ב״קיים״ נובעת ההכרה ביציבותו ובהיעדר השינוי שבו‪ .‬על כן ניתן‬
‫‪20‬‬
‫להסתמך עליו‪.‬‬
‫לפעמים נראה כאילו פילון מתקרב להבנתו של פאולוס קצת יותר‪ .‬כך הוא אומר על‬
‫אברהם‪:‬‬
‫אותה תשוקה לידיעת הקיים אשר מילאה אותו התחזקה על ידי גילויים אלוהיים‬
‫אשר זכה בהם‪ .‬מובל על ידם‪] ...‬אברהם חוקר[‪ ...‬לכן נאמר עליו תחילה כי האמין‬
‫לאל)בר׳ טו ‪ ,(6‬שהרי לו האמונה בראשונה כי קיים גורם יציב ובלתי מתערער‪...‬‬
‫לאחר שזכה באמונה‪/‬אמון‪ ,‬המידה הבטוחה מכולן‪ ,‬זכה גם בכל האחרות )על‬
‫‪21‬‬
‫המידות הטובות ‪.(216 215‬‬
‫כאן ההתגלות)‪1‬נ<זע‪6£‬סףק* ‪ (\oy\a‬היא תגובת האל על תשוקתו של אברהם לדעת את‬
‫‪23‬‬
‫ה״קיים״‪ 22 .‬האמונה‪/‬האמון בקיומו הם תוצאת החקירה‪ ,‬ועם זאת המידה הנשגבה מכולן‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הרצון להבין נוצר מתוך אמונה וזכה לחיזוקים על ידי ההתגלות‪ .‬הן‬
‫האמונה הראשונה הן הניסיון ללמוד הם מעשים ביזמתו של האדם‪ .‬אך החיזוק הוא בבחינת‬
‫תגובת האל‪ .‬רצף זה לא נשמר תמיד בכתבי פילון‪ .‬במקום אחר נשמעים דבריו כאילו הוא‬
‫מייחס את האמון‪/‬האמונה לגמרי לחסדו של הבורא‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬

‫‪) Hay‬לעיל הערה ‪ ,(16‬עמי ‪ 464‬הערה ‪ ,11‬מונה ‪ 12‬קטעים שבהם משמעות המילה ‪ nianq‬היא‬ ‫‪20‬‬
‫אמון באל‪ ,‬ועוד ‪ 15‬שבהם הוא מתרגם "‪cognitive belief in God‬״‪ ,‬רובם קשורים לדמותו של‬

‫‪C. Moller, Die biblische Tradition als Weg zur Gottesschau: Eine Hermeneutik des‬‬ ‫‪22‬‬ ‫ראה‬
‫‪ .Judentums bei Philon von Alexandrien, Diss. Tubingen 1976‬נכון קבע ‪ A. Mendelson‬את‬
‫ההבדל בין התפיסה הסטואית לתפיסת פילון‪"For Philo it was God who bestowed wisdom:‬‬
‫"‪ : on those bom into the highest category‬אלא שלפי פילון קודם רצונו של האדם לתהליך‬
‫ההתגלות‪.Secular Education in Philo of Alexandria, Cincinnati 1982 (MHUC 7), p. 52 :‬‬
‫‪23‬‬

‫]‪[63‬‬
 ‫מיכאל מ א ך‬

‫הראשון מבין השלושה ]אברהם[ אשר פנה מאמונה תפלה לאמת ובז לתעתועי‬
‫האסטרולוגיה הכשדית בעקבות הופעה)‪ ((pavxaala‬נשגבה יותר‪ ,‬שאליה נמשך‪...‬‬
‫נהפך מסופיסט לחכם‪) ...‬על שכר ועונש ‪.(58‬‬
‫תפיסתו של פילון מתאפיינת ביחס הדדי אשר בין אמונה המובילה לידיעת ״יראת האל״‬
‫);<‪ (yvwgk; euae(3eia‬ובין תשובת הפרט מן ״התעתוע הסופיסטי״ אל האמת האלוהית‬
‫לרצון של אותו פרט להבין את עצם קיומו של האל‪ .‬אמונה זאת נתמכת על ידי האל‪.‬‬
‫במידה מסוימת מותר להשוות תפיסה מיוחדת זו לתפילתו של אנזלמוס איש קנטרברי‬
‫)‪ ,Proslogion‬פרק ראשון(‪ :‬מחד גיסא האמונה בקיים היחיד היא המידה הטובה מכולן‬
‫המביאה עמה את יתר המידות )בין שנרכשה ובין שהוענקה(‪ ,‬ומאידך גיסא היא תלויה‬
‫תלות מסוימת בהתגלות האלוהית‪ .‬התנועה היא מעגלית‪ :‬מתוך רצונו חוקר אברהם וזוכה‬
‫לגילוי אלוה‪ .‬על בסיס זה הוא מוכן להמשיך את חקירתו‪ ,‬זוכה לגמול על כך באמונה‪/‬אמון‬
‫— כך הוא ימשיך לחקור את קיומו של הקיים‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬ב״הגירת אברהם״ ‪ 44‬הבהיר‬
‫פילון את התהליך גם מבחינה לשונית באופן ברור יותר‪ :‬כאן ה־^׳ק״ד)אמונה‪/‬אמון(‬
‫הופכת לגמול על ה־;<‪)8>.711‬תקווה(‪ .‬במילים אחרות‪ :‬האמונה האנושית בקיומו של האל‬
‫זקוקה להתגלויותיו לשם חיזוק‪ ,‬אך גם לשם הבנה טובה יותר‪.‬‬
‫בניגוד לפאולוס פילון אינו רואה בכך אלטרנטיבה או סתירה‪ ,‬אלא דיאלקטיקה)ולצורך‬
‫העניין דיאלקטיקה פילוסופית־דתית(‪ :‬אמונה באל משולבת במאמץ הנמשך מצד האדם‪,‬‬
‫מאמץ המביא לידי ביטחון לקראת האל‪ ,‬ומכאן לידי ‪ 7rtox1<; rcpdq 0 8 o v‬במקום ‪Titanq‬‬
‫‪ .0800‬בהתאם לתפיסה זו פילון יכול להבליט את האספקט האנושי במעשה האמונה‪,‬‬
‫ולקרוא לו ״מעשה צדק״)מי יורש קנייני אלוה ‪.(94‬‬

‫ג‬
‫רעיונות אלה קשורים בדברי פילון ישירות לפירושיו את נדודי אברהם‪ .‬עם כל הזהירות‬
‫הנדרשת עומד תלמידו של פילון לפני הניסיון לראות את ההבדל בינו לפאולוס בהבנתם את‬
‫סיפורי אברהם המקראיים‪ :‬פאולוס ציטט את בראשית טו ‪ 6‬במקומות המרכזיים מפני‬
‫שצדקתו של אברהם ניתנת לו לפני המצווה הראשונה שהצטווה‪ ,‬הרי היא מצוות ברית‬
‫מילה‪ .‬ברור שניתן לפרש את הצו האלוהי בבראשית כאחד הצווים שנצטווה אברהם לפי‬
‫שעה )ולאו דווקא לדורות(‪ .‬עבור פילון הפנייה הראשונה של האל אל אברהם‪ ,‬״לך לך‬
‫מארצך ממולדתך״‪ ,‬לא הפכה אמנם למצווה לכלל ישראל לדורות‪ ,‬אבל הייתה ליותר מצו‬
‫לשעה בלבד‪ :‬הפקודה לצאת מן הסביבה המוכרת יש בה לפחות רמז לדרכו הראויה של‬
‫הפילוסוף‪ .‬מכל מקום פירש פילון את דרכו של אברהם‪ ,‬האדם הלומד‪ ,‬ובכך את דרכו של‬
‫כל פילוסוף אמתי‪.‬‬
‫כבר הזכרנו את החלוקה הפילונית אשר לפיה אברהם מסמל את הלומד‪ ,‬יצחק את‬
‫&‪ .(GAr|xf‬חלוקה‬ ‫המידה של האדם השמח בחלקו‪ ,‬ואילו יעקב את ה מ ת א מ ץ ) ה מ ת א מ ן ‪0 | < ; ,‬‬
‫זו יסודה בדברי אריסטו באתיקה הניקומאכית‪ 24 .‬בתשובה לשאלה כיצד יכול החכם לזכות‬

‫החלוקה מופיעה אצל פילון מדי פעם — לדוגמה על אברהם ‪ ; 52‬על הזיווג לשם השכלה ‪ : 36‬על‬ ‫‪24‬‬
‫שינוי השמות ‪ ; 12‬וראה גם זנדמל)לעיל הערה ‪ ,(12‬עמי ‪ 263‬והערה ‪ 207‬שם‪,‬־ ‪N. Cohen, Philo‬‬

‫]‪[64‬‬
 ‫אברהם‪ ,‬הלומד הנצחי‪ ,‬לפי פילון‬

‫באושר משיב הפילוסוף‪ :‬על ידי ‪ fiaGETov, d711axov‬ו־ע‪16‬ןדא‪) &0‬או על ידי ‪,Geld !ioipa‬‬
‫שם‪ ,‬א ‪ ,(10,1099b‬או‪ ,‬במקום אחר‪ ,‬על ידי ‪) (puaio 815axr1, e0oq‬י ‪ ;(10,1179b‬אם כי‬
‫אריסטו אופטימי פחות מפילון לסיכויי החינוך‪ .‬לשון אחרת‪ :‬אליבא דפילון אברהם הוא‬
‫דגם ומופת לאחת הדרכים אל האושר‪ ,‬ליתר דיוק הוא האב־טיפום של האדם הלומד‪ .‬אלא‬
‫שדרכו של אברהם איננה דרך של פילוסוף השואף לאושרו‪ ,‬כי אם דרכו של אדם המתקרב‬
‫לאלוה‪ .‬נדודי אברהם במקרא הם הבסיס לתפיסה זו‪.‬‬
‫מובן מאליו שלצורך פירושיו אלה פילון נזקק לשיטה האלגוריסטית‪ .‬כך נהפך אבי‬
‫השבט הנודד עם משפחתו לאיש החכם אשר נפשו אינה נעה מ א ‪ p‬לארץ אלא לכיוון ביתו‬
‫האמתי‪ ,‬הוא נפשו של אותו אדם עצמו‪.‬‬
‫תיאור פרשנותו האלגוריסטית של פילון מציב לפני פרשניו מספר בעיות מתודיות‪.‬‬
‫הפירושים על אודות אברהם מפוזרים בדרך כלל בין כתביו של פילון‪ ,‬ורק בשני חיבורים‬
‫— על נדודי אברהם; על הזיווג לשם השכלה — עוקב הדרשן ביתר עקיבות אחרי‬
‫התפתחויות פנימיות של גיבורו‪ .‬כל שאר הצירופים הם שחזור ושילוב מובאות פילוניות‬
‫של הקורא המודרני‪ .‬בעיקרו של דבר היה צריך לנסות להצדיק את הצירופים המאוחרים‬
‫מדי פעם‪ .‬ללא ספק מקשה מצב זה על קבלת התמונה השיטתית של זנדמל‪ ,‬המציע חמישה‬
‫שלבים בהתפתחותו הפנימית של אברהם‪ .‬אך מידה מסוימת של צירופי קטעים ניתן‬
‫להצדיק אם אלה הולמים את דברי פילון במקומות שבהם הוא מתייחס אל סיפורי אברהם‬
‫ברצף‪.‬‬
‫קושי נוסף נעוץ בשיטתו של פילון כאשר ההבדל בין אלגוריסטיקה ופירוש על פי‬
‫ה״פשט״ אינו תמיד נהיר‪ ,‬או ששני הפירושים באים זה אחר זה‪ ".‬אך גם כאן נוצרת בסופו‬
‫של דבר תמונה אחידה באופן יחסי‪.‬‬

‫ד‬
‫מבין חמשת השלבים שציין זנדמל רק שניים אכן בולטים‪ .‬אברהם עובר עם אביו תרח מאור‬
‫כשדים )לפי פילון רק;<\‪<; XaX5aicov yf‬ף! ‪ ,6716‬על אברהם ‪ (72; 67‬לחרן‪ ,‬ומשם לארץ‬
‫כנען‪ .‬התפתחותו הפנימית של אברהם החכם מתוארת במקום אחר על בסיס שתי נשותיו‪,‬‬
‫הגר ושרה‪ .‬אך תיאור שני זה שייך פחות לענייננו כאן‪ ,‬כי אין בו קשר ישיר למושג ‪; niaxiq‬‬
‫‪26‬‬
‫לכן נגביל את הדיון כאן לפירושי פילון לנדודי אברהם‪.‬‬

‫‪Judaeus: His Universe of Discourse, Frankfurt/M. e.a. 1995 (Beitrage zur Erforschung‬‬
‫‪des Alten Testaments und des antiken Judentums 24), pp. 313-314‬‬
‫‪Y. Amir, "Authority and Interpretation of Scripture in‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪ ,‬ועתה‬
‫‪the Writings of Philo", in M. J. Mulder (ed.), Mikra: Text, Translation, Reading and‬‬
‫‪Interpretation of the Hebrew Bible in Ancient Judaism and Early Christianity, Assen,‬‬
‫‪ ; Maastrich & Philadelphia 1988 (CRJNTII/1), pp. 421-453, esp. 448-452‬ובעברית כמה‬
‫קווים כלליים במאמרו של י׳ עמיר‪ ,‬״האלגוריסטיקה של פילון ביחסה לאלגוריה החומרית״‪,‬‬
‫סכוליה ‪ ,(1970) 6‬עמי ‪.45-35‬‬
‫על תפקידיהן של שתי הנשים בפרשנותו של פילון ועל ההשכלה הכללית ראה בין היתר י׳‬ ‫‪26‬‬
‫כהךישר‪ ,‬״מעמד ההשכלה הכללית ביהדות‪ :‬עמדתו של פילון״‪ ,‬דברי הקונגרס העולמי השמיני‬

‫]‪[65‬‬
 ‫מיכאל מ א ך‬

‫אברהם מופיע אצל פילון )כמו במקומות אחרים( באסטרולוג כשדי )על המידות‬
‫הטובות ‪ 27; (215-211‬אך פילון אינו רואה בכך רק מעלה של מי שנתן למדע את ההבנה של‬
‫מהלכי הכוכבים‪ ,‬אלא קושר את העיסוק בגרמי השמים לעבודת הכוכבים‪ .‬יציאתו של‬
‫אברהם מתוך האסטרולוגיה ‪ 28‬היא אפוא יציאה מן הטעות התאולוגית‪ .‬אברהם מודע לכך‬
‫שלא יוכל לעזוב את האמונה השגויה כל עוד הוא חי בין עובדי הכוכבים‪ ,‬אבל הוא זקוק‬
‫‪ ,iepo<; Xoyoq ;214,87u6s1aaa<; KaxaX817re1‬על אברהם ‪ (71‬שתגרום‬ ‫‪6‬‬
‫‪29‬‬
‫ליציאתו‪.‬‬
‫משמעות מיוחדת נועדת למהלך פרשני אופייני לפילון‪ :‬היציאה מ א ‪ p‬הכשרים הופכת‬
‫לתהליך נפשי פנימי‪ 30,‬שהרי‬
‫‪ai‬‬ ‫‪ ...‬בידעו כי אם יישאר בקרב תרמיות האמונה הפוליתאיסטית)ט‪710?0)680‬‬
‫‪<; ... dmciTai‬ף‪ (56£‬תישאר בתוכו ותמנע ממנו לגלות את האחד הנצחי היחיד‪ ,‬אבי‬
‫הכול‪ ,‬המוחשים והמושכלים; בעוד שאם יצא תצא אותה רמייה מדעתו ותתחלף‬
‫האמונה השגויה באמת )על המידות הטובות ‪.(214‬‬
‫האמונה דורשת הבנה אשר ראשיתה ביכולת החשיבה של הפרט)על השכר והעונש ‪.(28‬‬
‫פירושי פילון אינם נראים רחוקים מן האגדה הנ״ל בספר היובלות‪ .‬הבנתו של אברהם‬
‫מתוארת כמעין התקדמות מן ההסתכלות בקוסמוס להכרה בקיום הבורא העומד מאחורי‬
‫הבריאה‪ ,‬ומכאן להכרה בהשגחה של אותו בורא)על השכר והעונש ‪ .(42-41‬פילון חוזר על‬
‫תאוריה זו שוב בקשר ליציאת אברהם מן האסטרולוגיה)אור כשדים( קודם הגיעו ל״חרן״‪,‬‬
‫כלומר להבנה החושנית )שהרי השם חרן‪ ,‬כך מבין פילון‪ ,‬נגזר מחור‪ ,‬הפתחים שדרכם‬
‫הרשמים החושיים נכנסים לגוף האדם והוא מכיר בעולם אשר מחוצה לו ‪ .( 3,‬הפנייה מן‬
‫הכוכבים אל החושים היא אפוא מעין נטישה של חקר הטבע על מנת להגיע לחקר ה״אני״‬

‫למדעי היהדות)תשמ״א(‪ ,‬חטיבה ג‪ ,‬ירושלים תשמ״ב עמי ‪ =] 72-69‬אומה ותולדותיה‪ ,‬ירושלים‬

‫עמי ‪ ;[54-51‬מנדלסון)לעיל הערה‪Philo's ,philosophical' turn to ;(221983,‬״ ‪M. Mach,‬‬
‫‪'religion'", in U. Bianchi (ed.), The Notion of "Religion" in Comparative Research,‬‬
‫‪Selected Proceedings of the XVII AHR Congress, Roma 1994 (Storia delle Religioni‬‬
‫‪8), pp. 448-452‬‬
‫‪27‬‬ ‫ה״כלדאים״ )כשדים( נזכרים פעמים רבות כ״אסטרולוגים״ בכתבי פילון — ראה לדוגמה על‬
‫‪,‬החלומות א ‪ ; 53‬על אברהם ‪ .88-68‬לתיאור דומה של משמעות היציאה של אברהם ראה גם זנדמל‬
‫עמי ‪.226-225‬‬
‫)‪212‬‬ ‫!)‪28‬מדע זה נקרא כאן ״מתמטיקה״‬
‫‪S. Sandmel, "Abraham's Knowledge of the Existence of God", //7%tf44(1951),‬‬ ‫ראה גם ‪29‬‬
‫‪ .pp. 137-139‬נעמי כהן ראתה בהתאמה בין פילון ליוספום כאן רמז למסורת מדרשית עתיקה יותר‬
‫)לעיל הערה ‪ ,24‬עמי ‪.("Endnote I: Abraham as a Philosopher" : 303-299‬‬
‫‪E‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪R‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪Goodenough‬‬
‫‪M‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ Freudenthal‬כהבנה חושנית המובילה לידיעת אפסות האדם‪Die Erkenntnislehre Philos von:‬‬
‫‪, Alexandrien, Berlin 1891, pp. 9-10‬׳ תוספת אחרונה זו נראית מיותרת־מה‪.‬‬

‫]‪[66‬‬
 ‫אברהם‪ ,‬הלומד הנצחי‪ ,‬לפי פילון‬

‫של הפילוסוף עצמו)על נדודי אברהם ‪ ickmt .(195-177‬מובנת באן תחילה בידיעת דבר‬
‫בטוח בעקבות למידת הטבע‪ .‬הפנייה אל ה״אני״ של הפילוסוף ‪ 32‬מביאה לחיזוק האמונה‬
‫שכבר הייתה תוצאה של חקר הטבע ולהבנה עמוקה יותר‪ .‬תפיסת ה״אמונה״ כ״מתנת חסד״‬
‫מאת האל תואמת את התאולוגיה הפאולינית; אך לדעת פילון קודם לאמונה זו אמון‬
‫רציונלי בקיומו‪ .‬של ה״קיים״ האלוהי‪.‬‬
‫הדיאלקטיקה הפילונית יוצרת תחושת חיים קרובה לזו של המיסיונר הנוצרי‪ ,‬וזאת‬
‫דווקא ברגע שבו גם הדרשן האלכסנדרוני חוזר לרצף הפסוקים מבראשית טו‪ 33.‬שוב‬
‫מפרש פילון את יציאתו של אברהם מארץ הכשרים ל א ‪ p‬החכמה בשאיפתו להגיע לידיעת‬
‫הבורא ומנהיג העולם‪ .‬אך בהגיעו לפסוק ‪ ,8‬לשאלה שבה אברהם מביע את ספקותיו‬
‫באמינות ההבטחה‪ ,‬פילון ממהר להסביר כי אין כאן ספק של ממש אלא שאלת החכם‬
‫המבקש לדעת כיצד יוכל לזכות בחכמה‪ .‬התשובה האלוהית מגלה את עצם ההבנה‬
‫הפילונית‪ :‬״קחה לי״)טו ‪ (9‬מבשר עתה לא על צו אלוהי להקריב קרבנות אלא ״תבין כי‬
‫נפשך‪ ,‬לשונך וחושיך הם בגדר הלוואה מאת הבורא״)מי יורש קנייני אלוה‪ 102 ,‬ואילך(‪.‬‬
‫תפנית זו מגלה את כוונת הפילוסופיה הפילונית בשורשיה‪ :‬היא אתיקה‪ ,‬אך ככזאת היא‬
‫נשארת קשורה ותלויה בגילוי אלוהי שקדם להבנת הפילוסוף‪ .‬חכמה ומידה טובה הן בעצם‬
‫זהות‪ .‬כמו למשל ב־על שינוי השמות ‪:71‬‬
‫כי האל קרא לשותפות במידה הטובה למי שמקודם עמל בהבנת טבע השמים‪,‬‬
‫המכונה על ידי כמה אנשים ״אסטרולוג״‪ ,‬והוא ]האל[ הפכו לחכם והעניק לו את‬
‫השם אברהם‪.‬‬
‫אתיקה זאת אינה הרהור אנושי על אודות פעולה אנושית במידה המתאימה‪ ,‬אלא מאמץ‬
‫רוחני להבין את המידה ההולמת את מעמדו של הנברא מול קונו כך שהאדם יהיה מסוגל‬
‫לבצע את רצון הבורא‪ .‬מידה טובה כזו היא‪ ,‬לדעת פילון‪ ,‬חכמה‪ ,‬שהרי‬
‫כך גם דרשו ]כמה מן הקדמונים שבין הפילוסופים[ שבפילוסופיה תתייחסנה‬
‫הפיסיקה והלוגיקה לאתיקה שעל ידיה האופי ]של האדם[ משתלם בשאיפתו בד‬
‫בבד לרכישתו ושימושו במידה הטובה‪ .‬את זאת מלמדנו הוא אשר לפי המילה קיבל‬
‫שם חדש — אך באמת פנה מפילוסופיית הטבע לפילוסופיה האתית ועבר‬
‫מהסתכלות בעולם לידיעת הבורא‪ ,‬וכך רכש ״יראת שמים״)‪ ,(6uae|3e1a‬הנשגבת‬
‫מבין הטובות )על שינוי השמות ‪.(76-75‬‬
‫ברור שפילוסופיה זו היא פילוסופיה ״דתית״ בכל המובנים‪ .‬כבר לפני שנים העיר יהושע‬
‫עמיר על מידת ההסוואה ה״רציונלית״ להגותו ה״אי־רציונלית״ של פילון‪ 34.‬ניתן להסביר‬
‫‪ 32‬כך גם על החלומות א ‪ ; 60-52‬מי יורש קנייני אלוה ‪ : 289‬על אברהם ‪ .75-71‬ב־על החלומות א ‪57‬‬
‫קשורה הבנת ה״אני״ לאמרה היוונית הידועה ‪ .yvfi-u aeautov‬על כך ראה י׳ כהן־ישר‪ ,‬״הכר את‬
‫עצמך‪ :‬סוד כוונתו של פילון האלכסנדרוני״‪ ,‬בתוך א׳ גרינבוים וא׳ עברי)עורכים(‪ ,‬הגות ומעשה‪:‬‬
‫ספר זכרון ל־ש׳ ראבידוביץ‪ ,‬תל אביב ‪ ,1983‬עמי ‪.21-17‬‬
‫‪ 33‬מי יורש קנייני אלוה ‪ 90‬ואילך‪ :‬פאולוס נוהג לצטט רק את בראשית טו ‪ ,6‬ולא את ההמשך‪.‬‬
‫‪ 34‬י׳ עמיר‪ ,‬״הסוואה ראציונאלית להגות איראציונאלית אצל פילון״‪ ,‬אשל באר שבע א)תשל״ו(‪ ,‬עמי‬
‫‪ .77-68‬פרוידנתל)לעיל הערה ‪ ,(31‬עמי ‪ ,13‬אפיין את השינוי יפה‪ :‬מן האמרה הסטואית ‪iuxta‬‬
‫‪ naturam vivere‬נהייתה האמרה ‪iuxta deum vivere.‬‬

‫]‪[67‬‬
 ‫מיכאל מ א ך‬

‫את המהלך כהכרחי כמסגרת הגותו של פילון‪ :‬מאחר שהאל זוהה כ״יש״‪ ,‬כלומר הוא‬
‫הקיים היחיד שקיומו יציב ואמתי‪ ,‬הרי הוא בהכרח גם היחיד שחל עליו שם התואר ;<‪to‬״‪.7‬‬
‫‪/,;>7UGTI‬ההוכחה‪ ,‬הבסיס להנחה בטוחה‪ ,‬חייבת אפוא להתבסס על האל‪ .‬פילון לומד זאת‬
‫)כדרכו( מפסוק‪ .‬דברים לב ‪) 4‬״אל אמונה ואין עול״( תורגם בנוסח השבעים ;‪Qeoq kiotoc‬‬
‫)על שינוי השמות ‪.(182‬‬
‫מובן מאליו שפילון משתמש כאן לצורך הבנת מהות האל בתאוריה היוונית הפילוסופית‬
‫על אודות ה״יש״ האמתי מול עולם התופעות)העולם המוחשי‪ ,‬ה־;<‪01‬ף‪ ,(1100‬או;<‪K0a|i0‬‬
‫‪;>16‬ף‪ ,0100‬כלשונו(‪ 35.‬המושג היווני לציון ה״יש״‪ ,TO OV ,‬נשא כבר מזמן גם את התואר‬
‫‪) ;>0e1o‬אלוהי(‪ .‬על בסים הנאמר בשמות ג ‪ 14‬מרבה פילון להשתמש בצורה הזכרית של‬

‫ההתנהגות האנושית ההולמת היא אפוא הניסיון להתקרב לבסיס בטוח זה של ידיעה‬
‫יציבה‪ 36.‬כאן שורש הדיאלקטיקה הפילונית‪ :‬שהרי את היש‪/‬הקיים ניתן להסיק במחשבה‪,‬‬
‫אך לא ניתן ללמוד על מהות קיומו אלא רק על עצם הקיום‪ .‬בניגוד למספר פירושים שבהם‬
‫טוען פילון כי די בהסתכלות בטבע כדי ללמד את האדם על קיומו של הבורא‪ ,‬מסתבר‬
‫מהבנת המונח ^‪ ,71iax1‬שפילון רואה צורך גם בהתגלות הקיים מול האדם‪.‬‬
‫במידה שהאל הוא הבסיס היחיד לידיעה יציבה מיותר לציין‪ ,‬שכל השכלה כללית‬
‫הופכת למעין סופיסטיקה‪ .‬בהתאם לכך פילון מכנה את ישמעאל )״איש שומע אל״(‬
‫;<ןו‪101‬ק<‪ 37.00‬אם כי אין בכך כדי לוותר על הצורך באותה השכלה כללית‪ :‬אברהם חייב‬
‫ליצור את ישמעאל עם הגר )היא ההשכלה הכללית בפירושו של פילון( לפני שיצליח‬
‫להוליד את המידה הטובה באמת‪ ,‬הרי היא יצחק‪ .‬השכלה כללית היא אפוא תנאי בל יעבור‬
‫גם לחכם האמחי כדי להשיג חכמה — אך אין בה עצם החכמה ואין בה הבטחה שבעלה‬
‫יגיע לחכמה האמתית‪ 38 .‬וכן מדע הכשדים אינו שלילי כשלעצמו‪ ,‬אלא מעין מבוא לחכמה‪.‬‬
‫כך פילון מוכן לראות בכשרים ״אנשי שמים״‪ ,‬כלומר אנשים המנסים להבין את גרמי‬
‫השמים‪ ,‬מסלולם ופשר תנועותיהם‪ .‬אנשים כאלה אכן יצאו מן העולם המוחשי ומבקשים‬
‫חכמה מעבר לגורמים ארציים‪ .‬על כך פילון אף משבח אותם‪ 39.‬יציאתם של הכשרים מעולם‬
‫החומר הולמת במידה מסוימת את יציאתו של אברהם עצמו; אך הוא ממשיך בדרך‪ ,‬ועל כן‬
‫יהפוך מ״איש השמים״ ל״איש אלוהים״ אשר חלקו באל )על הענקים ‪.(64-60‬‬
‫״איש האלוהים״ הוא ידיד האל‪ ,‬ובהיותו כזה מסוגל לעשות את רצון קונו‪ .‬אפיון זה‬
‫מתאים ביותר לדמותו של משה אליבא דפילון‪ ,‬אבל במידה מסוימת הוא הולם גם את‬

‫מכאן הצורך הפילוסופי לחיבור כמו ״על שהאל הוא ללא שינוי״‪.‬‬ ‫‪35‬‬
‫או במילים של"‪Philo writes as though the supreme result of having faith (subjective:Hay‬‬ ‫‪36‬‬
‫‪pistis) is that it enables a person to 'stand firm' and thus become like God or almost like‬‬

‫השווה על הכרובים ‪ 8‬ואילך; על הבריחה והמציאה ‪ .211-208‬לנושא זה קשור תיאור ההשכלה‬ ‫‪37‬‬
‫הכללית‪ ,‬הרי היא הגר בלשון הכתוב‪ ,‬מול המידה הטובה‪-‬החכמה‪ ,‬היא שרה‪ .‬התיאור ניתן במיוחד‬
‫בעל הזיווג לשם השכלה‪ :‬ראה גם לעיל הערה ‪.26‬‬
‫השווה לדוגמה אלגוריות החוקים ג ‪ :245-244‬על הכרובים ‪ 10-4‬וכן על החלומות א ‪ ; 188‬על‬ ‫‪38‬‬
‫הבריחה והמציאה ‪.211-208‬‬
‫וראה גם על שינוי השמות ‪.68‬‬ ‫‪39‬‬

‫]‪[68‬‬
 ‫אברהם‪ ,‬הלומד הנצחי‪ ,‬לפי פילון‬

‫דמותו של אברהם‪ 40.‬לכן פילון יכול לומר על אברהם‪:‬‬

‫ואילו אברהם החכם‪ ,‬עם שהוא עומד‪ ,‬בא אל קרבת האלוהים העומד‪ .‬שכן נאמר‪:‬‬
‫׳עודנו עומד לפני ה׳ ויקרב אברהם ויאמר׳)בר׳ יח ‪) (23-22‬על צאצאי קין ‪.(27‬‬
‫מי שאמונתו כה יציבה שהוא מתקרב לבסיס האמונה ביציבות זו קרוב הוא לאל עד כדי כך‪,‬‬
‫שהוא בעצם בן אלמוות‪ 4, .‬מבראשית כה ‪) 8‬נוסח השבעים( לומד פילון על אברהם שנאסף‬
‫אל עמו )‪ ,(7tpd<; TOV kaov auxou‬אלא שפילון מבין את התיבה האחרונה )‪(aoxoO‬‬
‫כמכוונת אל האל‪ ,‬לאמור אברהם נאסף אל עם־האל‪ ,‬הוא הפמליה של מעלה )על קרבנות‬
‫הבל וקין ‪.(5‬‬
‫‪42‬‬
‫השינוי העיקרי שחל בחיי אברהם מתואר‪ ,‬לדעת פילון‪ ,‬בשינוי שמו מאברם לאברהם‪.‬‬
‫משמעות השינוי היא‪ ,‬שאברהם )כמו יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬יוסף ומשה( הופך ל״חוק חי״‬
‫);<‪ voj!o<;ep\j/uxo).43‬במילים אחרות‪ ,‬הוא מקיים את ה״חוק״ עוד לפני מעמד הר סיני כי‬
‫הוא חי את חיי החוק‪ .‬פילון ער לאמביוולנטיות הכרוכה באמרה זו‪ ,‬ולכן הוא מיד מגביל את‬
‫תוקפה‪ :‬יש אומרים שאברהם חי חיים נאמנים לחוק‪ ,‬אך הוא‪ ,‬פילון‪ ,‬רצה להראות שחיי‬
‫אבי האומה הם בעצמם חוק ו״מסורת בלתי כתובה״‪ aypacpcx;vonoO).44‬אך אברהם כזה‬
‫אינו עוד דמות אגדית מתקופה רחוקה בתולדות העם‪ ,‬אלא מופת פילוסופי לכל הלומדים‪.‬‬
‫נכון הדבר‪ :‬משה מסמל את הפסגה הגבוהה הן בהבנה הן בקרבה לאל‪ .‬מבחינה זו שיא‬
‫ההישג שאברהם יכול היה להגיע אליו הוא מעין נקודת התחלה למשה )על צאצאי קין‬
‫‪ 45.( 174‬אך למרומים כאלה האדם המצוי יתקשה להגיע‪ .‬לאותו אדם המבקש להתקרב לאל‬
‫על ידי הלימוד ישמש אברהם כמורה דרך הפותח אותה ככל שהיחיד יהיה מסוגל ללכת‬
‫בעקבותיו‪ 46 .‬גם הוא לא יישאר בלי קרבה אל האל‪ ,‬וגם הוא יכול לצפות לחיזוק ״אמונתו״‬
‫מידי הבורא‪.‬‬

‫על הגירת אברהם ‪ ;130-128‬וראה ד׳ וינסטון‪ ,‬״החכם בתורתו של פילון״‪ ,‬דעת יא)תשמ״ג(‪ ,‬עמי‬ ‫‪40‬‬
‫‪) 18-9‬כאן עמי ‪ .(13‬משה החכם עומד בין האל ובין האדם‪ ,‬לאמור לפי מידותיו הוא קרוב לאל אך‬
‫נשאר בן תמותה‪ :‬על החלומות ב ‪ .233-230‬על משה כ־‪ av9pc07to<;0600‬ראה ‪H. Leisegang, Der‬‬
‫‪80 .Heilige Geist, Leipzig & Berlin 1919 (= Darmstadt 1967),‬‬
‫על שינוי השמות ‪ : 187-181‬השווה על החלומות ב ‪ ;222-219‬על בלילת הלשונות ‪ .32-31‬פירוש‬ ‫‪41‬‬
‫שונה )ומשונה( ניתן לרצונו של אברהם להיפרד מהחלק החולף שלו בעל הכרובים ‪.31‬‬
‫פירוש זה שכיח אצל פילון‪ ,‬כן לדוגמה על אברהם ‪ ; 83-81‬על הענקים ‪ ; 64-62‬מי יורש קנייני אלוה‬ ‫‪42‬‬
‫‪ .127-126‬הקטע בעל הענקים בולט בקרבתו לדברי פאולום באל הגלטיים ד‪ :‬אברהם רשום עתה‬
‫כאזרח במדינת האידאות‪.‬‬
‫ראה ‪W. Richardson, "The Philonic Patriarchs as Nopo<; Env!/uxo<;", Studia Patristica, vol.‬‬ ‫‪43‬‬
‫‪ :‬וכן וינסטון)לעיל הערה ‪ ,(40‬עמי ‪.11‬‬ ‫‪515-525‬‬ ‫‪.1, Berlin 1957 (TU 63),‬‬ ‫‪PP‬‬
‫במיוחד בעל אברהם ‪ .276-275‬הביטוי ‪ &ypa(po<; vopoq‬נידון פעמים אחדות בספרות המחקר‪.‬‬ ‫‪44‬‬
‫ראה באחרונה נ׳ כהן)לעיל הערה ‪ ,(24‬עמי ‪ .319-315‬דיונה כאן מתבסס על מאמרה הקודם‪:‬‬
‫׳״אגרפום נומוס׳ בכתבי פילון‪ :‬בדיקה מחודשת״‪ ,‬דעת ‪) 15‬תשמ״ה(‪ ,‬עמי ‪ .20-5‬נראה שפילון‬
‫מתכוון כאן להבנה בסיסית ועיקרית של החוקים‪ ,‬ופחות למסורת שבעל־פה‪ .‬אך‪ ,‬כמו תמיד אצל‬
‫פילון‪ ,‬נשאלת השאלה מה גודל ההשפעה של השפה היוונית‪ ,‬המעוותת את כוונותיו ה״יהודיות״‪.‬‬
‫ראה וינסטון)לעיל הערה ‪ ,(40‬עמי ‪.14‬‬ ‫‪45‬‬
‫כך גם מנדלסון)לעיל הערה ‪ ,(22‬עמי ‪.65‬‬ ‫‪46‬‬

‫]‪[69‬‬
 ‫מיכאל מ א ך‬

‫נדמה שלפנינו אחד המקרים שבהם פילון משחק — במידה גדולה של מודעות‬
‫— במשמעויות של מושג הבאות לו מן הרקע הכפול שלו‪ :‬המילה היוונית‪ ,71lax1<;,‬נתנה‬
‫לו משמעות אחת; העובדה שיהודי מצרים השתמשו באותה מילה כדי לתרגם מילה עברית‬
‫אחרת‪ ,‬היא ״אמונה״‪ ,‬סיפקה לו גוון חדש‪ .‬בדיאלקטיקה בין שתי המשמעויות מפתח‬
‫הפילוםוף‪-‬דרשן לא רק תפיסה של הפעולה האנושית הנדרשת מול הבורא‪ ,‬אלא גם תורה‬
‫שלמה על ידיעתו של האדם את האל ועל התנאים הבסיסיים הנדרשים לכך‪.‬‬

‫]‪[70‬‬
 ‫נעם זהר‬

‫דמותו של אברהם וקולה של שדה‬

‫במדרש בראשית רבה‬

‫פתיחה‬
‫הברכה הראשונה של תפילת העמידה פותחת בפנייה ל״אלוהי אברהם‪ ,‬אלוהי יצחק ואלוהי‬
‫יעקב״‪ ,‬וחותמת באברהם לבדו‪ .‬אין ספק‪ ,‬שדמותו של אברהם אבינו היא דמות מרכזית‬
‫במחשבתם הדתית של חז״ל‪ ,‬אך אמרותיהם בעניין זה פזורות במקורות שונים ונמסרות מפי‬
‫חכמים רבים‪ .‬במאמרי אתמקד בספר אחד מספרות האגדה של חז״ל‪ ,‬מדרש בראשית רבה‪,‬‬
‫אשר בו מלוקטות ומשובצות‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬רבות מן האמרות על אודות אברהם‪ .‬כיוון‬
‫שמן הנמנע להקיף במאמר אחד את מלוא החומר על אברהם אבינו במדרש זה‪ ,‬בחרתי)גם‬
‫מתוך דבקות בעקרון השוויון בין המינים( לבחון קטעים הנוגעים ליחסיו עם שרה אמנו‪.‬‬
‫נושא עיוננו כאן הוא אפוא דמותם של בני הזוג‪ ,‬אברהם ושרה‪ ,‬במדרש בראשית רבה‪.‬‬
‫ועדיין יש מקום לשאול‪ ,‬האם יש צידוק לבירור מקיף על נושא כלשהו בבראשית רבה ?‬
‫והלא רבים מן הדברים שבחיבור זה נמסרים בשם חכמים שונים‪ ,‬ואף החומר המובא בסתם‬
‫בוודאי מקורו גם הוא בדברי חכמים רבים‪ .‬היש טעם‪ ,‬אם כן‪ ,‬להתחקות על ״דמות״ של‬
‫אברהם או שרה במדרש כמכלול‪ ,‬או שמא עלינו להבין‪ ,‬שיש כאן דמויות מגוונות שרק‬
‫נתאספו כבמקרה תחת קורת גג אחת?‬
‫למזער אפשר להשיב‪ ,‬כי על כל פנים הרי לפנינו טקסט שנתקבל במסורת‪ ,‬הועתק ופורש‬
‫כחטיבה ספרותית אחת‪ .‬בדיעבד‪ ,‬באספקלריה של אלף וחמש מאות שנה‪ ,‬ניתן אפוא‬
‫להתייחס אל בראשית רבה כאל יחידת משמעות שלמה‪.‬‬
‫תשובה זו יש לה תוקף כשלעצמה‪ ,‬אולם אין להסתפק בה בלבד‪ .‬הרי החיבור בראשית‬
‫רבה לא נתהווה מאליו; פעלה בו יד עורך ומסדר‪ .‬ממש כשם שבעל ויקרא רבה בחר לסדר‬
‫דרשות ענייניות ארוכות‪ ,‬הנוגעות רק בנקודה אחת בפרשה שבתורה אשר עליה נסדרו‪ ,‬כך‬

‫תודתי לד״ר אהרן שמש ולקורא מטעם המערכת על הערותיהם המועילות‪.‬‬ ‫*‬
‫כל ההבאות מבראשית רבה הן ממהדורת תיאודור‪-‬אלבק‪ ,‬המצוינת להלן; ההפניה היא לפרשה‬
‫ולעמוד‪ .‬העתקתי את נוסח כי״ל שהביאוהו כיסוד למהדורתם‪ ,‬אלא שלנוהות הקריאה של מי‬
‫שאינו בקי מילאתי לעתים את הכתיב)פרט לציטוטים מן המקרא( והוספתי סימני פיסוק‪ .‬הרוצה‬
‫לבדוק את הנוסח במדויק אל יסמוך על העתקתי כאן‪ ,‬אלא יעיין שם בפנים ובשינויי הנוסחאות‪.‬‬
‫קיצורים‪ :‬בר״ר = בראשית רבה; מ״י = מנחת יהודה‪.‬‬

‫]‪[71‬‬
 ‫נעם זהר‬

‫בחר לעומתו בעל בראשית רבה לעקוב אחרי סדר הפסוקים בפרוטרוט; ובאמצעים שונים‬
‫יש בידנו‪ ,‬תדיר‪ ,‬להתחקות אחר מעשיו של העורך‪ .‬אמנם לגבי עצם בחירת החומר המדרשי‬
‫היכולת לעשות זאת מצטמצמת אם נקבל את קביעתו של אלבק‪ ,‬כי ״מסדר הב״ר דרכו‬
‫לקבץ את כל מה שידוע לו לכל פסוק באגדה ובהלכה״‪ '.‬אכן קביעה זו היא מסוג הקביעות‬
‫שקשה לבררן‪ ,‬מפני שבכל מקום שיימצא חומר אגדי שבעל בר״ר לא הביאו יהיה מקום‬
‫לתהות אם בחר שלא להביאו — ואם כן‪ ,‬יש בכך ביטוי למגמת עריכה — או שמא לא‬
‫ידעו‪ .‬אך על כל פנים ניכרות טביעות אצבעותיו של העורך באופן סידור החומר וקישורו‬
‫לכתובים‪ ,‬ובייחוד בהכפלות המרובות של חומר זהה או דומה על פסוקים שונים; וכן‬
‫בבנייתן של הפרשיות‪ ,‬בייחוד בחומר המעוצב על פי הדפוס המיוחד של הפתיהתא וביחס‬
‫‪2‬‬
‫בינו לבין חומר אחר‪.‬‬
‫על פי האמור הייתה הנחת העבודה שלי‪ ,‬שיש ויש מקום לברר נושא בבראשית רבה‬
‫כמכלול‪ .‬מתוך נאמנות לגישה זו הקפדתי לצמצם את ההשוואות וההנגדות למעגל הפנימי‬
‫של בר״ר בלבד‪ ,‬ולא הבאתי ממדרשים אחרים אלא במקומות מועטים‪ ,‬ואף זאת רק בתור‬
‫פירושים קדומים לבר״ר )ולא כחומר המשמש בזכות עצמו מושא לדיון כאן(‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫הגישה של הסתכלות מקפת בחיבור ״בראשית רבה״ ננקטת כאן כהנחת עבודה; עם זאת לא‬
‫אמנע מלעמוד גם על ראיות התומכות בה‪ .‬במקום שיש להסתייע בייחוד בהתהקות אחרי‬
‫העריכה על ידי מעשה ההכפלות או הפתיחתות אעשה כן לפי דרכי; ולפי העניין אצביע על‬
‫הדברים לעתים בגוף דבריי ולעתים בהערות‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬צדקתה של גישה וו‬
‫— המדגישה את חקר ספרות חז״ל בתור מכלולים ספרותיים — תיבחן לא רק על פי‬
‫שיקולים תאורטיים‪ ,‬אלא גם)ואולי בעיקר( על ידי כוחם ההרמנויטי המצטבר של מאמצים‬
‫‪3‬‬
‫מקומיים‪ ,‬כגון זה המובא בעמודים שלהלן‪.‬‬

‫ח׳ אלבק‪ ,‬מבוא ומפתחות למדרש בראשית רבא‪ ,‬הדפסה שנייה עם תיקונים‪ ,‬ירושלים תשנ״ו‬ ‫‪1‬‬
‫)נדפס בסוף כרך ג של מהדורת תיאודור‪-‬אלבק לבראשית רבה(‪ ,‬עמי ‪ . 1‬אמנם במה שמובא בהערה‬
‫‪ 2‬שם יש כבר יסוד לפקפק קצת בקביעתו זו‪.‬‬
‫על ההכפלות והפתיחתות בבראשית רבה ראה אלבק‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ .19-2‬על התופעה הספרותית של‬ ‫‪2‬‬
‫הפתיחתא ועל משמעותה עמדו כבר רבים וטובים; בייחוד נחלקו החוקרים האם ואימתי‬
‫הפתיחתא מתעדת דרשה שבעל־פה‪ ,‬או שמא היא מתחילתה יצירה ספרותית שבכתב‪ .‬ראה רשימת‬
‫ספרות אצל ‪R.S. Sarason, "The Petihtot in Leviticus Rabbah: 'Oral Homilies'or'Redactional‬‬
‫‪ ; Constructions'?", JJS 33 (1982), pp. 557-558 nn. 2-3‬וכן ראה דיון נוסף אצל ‪A. Shinan,‬‬
‫‪."Sermons, Targums, and the Reading from Scriptures in the Ancient Synagogue", in L.I‬‬
‫‪ .‬גם הסוברים‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4.Levin‬‬
‫שרבות מן הפתיחתות מקורן בדרשות שבעל־פה מטעימים כי עורכיהם של ספרי המדרש )כגון‬
‫ויקרא רבה או בראשית רבה( עיצבו והתאימו את הפתיחתות לפי ההקשר והעניין בתוך הספר‪.‬‬
‫משום כך אין לענייננו נפקא מינה מאותה מחלוקת‪ :‬על כל פנים‪ ,‬דפוס הפתיחתא הוא אמצעי‬
‫ספרותי חשוב המצביע על מוקד של תשומת הלב הדרשנית; ויש לקבל את הערתו המיוחדת של א׳‬
‫גולדברג‪ ,‬״סדר הפתיחתות במדרש תנחומא״‪ ,‬בתוך ש״י פרידמן)עורך(‪ ,‬ספר הזכרון לרבי שאול‬
‫ליברמן‪ ,‬ניו־יורק וירושלים תשנ״ג‪ ,‬עמי ‪ 86‬הערה ‪ 1‬על חשיבות הפתיחתות בבר״ר‪ .‬להלן‬
‫התייחסתי‪ ,‬לפי העניין‪ ,‬למשמעותן של פתיחתות כמטעימות מוטיב מסוים בפרשות של בר״ר‪.‬‬
‫במקומות אחרים השתדלתי לעיין מתוך גישה דומה בפרשה של המכילתא דר״י ובפרק שבמשנה‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫ראה נ׳ זהר‪ ,‬״החיים והמתים בתהלוכת הגאולה‪ :‬עריכה ומשמעות במכילתא דר׳ ישמעאל״‪,‬‬

‫]‪[72‬‬
 ‫דמותו של אברהם וקולה של שרה במדרש בראשית רבה‬

‫א‪ .‬שרה באשת מופת‪ :‬צניעות וקרבת אלוהים‬

‫דמותה של שרה משורטטת במדרש בראשית רבה בשני קווים עיקריים‪ .‬הקו האחד צפוי‬
‫למדי)בעולם המסורתי( לגבי דמותה של אשת מופת‪ ,‬ועניינו הדגשת צניעותה ‪ 4‬ותומתה‬
‫המופלגות של שרה אמנו‪ .‬הקו השני מתאר את שרה כבעלת קרבת אלוהים מיוחדת‪ ,‬אשר‬
‫קולה נשמע הן בנבואה והן בתפילה‪ .‬דיוני כאן יתייחס לשני הקווים‪ ,‬וכן לנקודות מפגש‬
‫רבות עניין שביניהם‪ .‬בנקודות אלו משתקפת‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ ,‬תמונה מפתיעה של היחס‬
‫בין אברהם לשרה‪ ,‬בייחוד כאשר שרה נקלעת)במצרים ובגרר( לסכנה של התעללות מינית‬
‫ונחלצת ממנה‪ ,‬על פי המדרש‪ ,‬לא בתפילתו של אברהם אלא בתפילתה שלה‪.‬‬
‫נפתח בקו הדמות הראשון של שרה‪ ,‬קו ה״צניעות״‪ .‬בקטע אחד)שנדון בו עוד להלן( אף‬
‫נאמר‪ ,‬ש״שרה היתה צנועה יותר מדאי״)נג‪ ,‬עמי ‪ .(564‬ובמקום שבו המדרש תולה את‬
‫פקידתה של שרה בכך שלזכותה עמדו ״מצוות ומעשים טובים״‪ ,‬נסמכה לכך אמרה זו‪ 5‬כעין‬
‫ביאור‪:‬‬
‫אמר ר׳ יצחק‪ :‬כתיב ״ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא‪ ,‬ונקתה ונזרעה זרע״)במי‬
‫ה ‪ ,(28‬וזו נכנסה לבית פרעה ויצתה טהורה‪ ,‬לאבימלך ויצתה טהורה — אינו דין‬
‫שתפקד? >נג‪ ,‬עמי ‪.(560‬‬
‫הדברים מוצגים כקל וחומר‪ :‬אישה שנחשדה כסוטה ונמצאה טהורה‪ ,‬מובטח לה בשכרה‬
‫שתלד; ‪ 6‬קל וחומר לשרה‪ ,‬שתומתה עמדה במבחנים קשים במיוחד‪ .‬המבחן ששרה עמדה‬
‫בו מואר בבהירות נוספת בסעיף העוקב )נג‪ ,‬עמי ‪ :(561‬׳״ותהר ותלד שרה לאברהם׳‬
‫— מלמד שלא גינבה זרע ממקום אחר״‪ 7 .‬משמעות הדברים היא‪ ,‬שהפיתוי להתרצות‬
‫לחיזוריו של אבימלך לא היה בעל צביון מיני בלבד )בתוספת העצמה המלכותית(‪ .‬היה‬

‫מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ר)תשמ״ה(‪ ,‬עמי ‪N. Zohar, "Women, Men and ;236-223‬‬
‫‪Religious Status: Deciphering a Chapter in Mishnah", in H. Basser & S. Fishbane‬‬
‫‪33-54‬‬ ‫‪.(eds.),‬‬ ‫‪Approaches to Ancient Judaism, IV, Atlanta 1993,‬‬
‫הכוונה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לצניעות במובן ש ל כ ב י ש ת המיניות‪ ,‬בייחוד ה נ ש י ת )ולא במובן ש ל ״ענווה״‬ ‫‪4‬‬
‫כבעברית המודרנית(‪.‬‬
‫ב ס ע י ף ה ר א ש ו ן ש ל פ ר ש ה נג מ ו ב א ו ת פ ת י ח ת ו ת ר ב ו ת ע ל ״ ו ה ׳ פ ק ד א ת ש ר ה ״ ‪ .‬רובן מ ת ר כ ז ו ת‬ ‫‪5‬‬
‫ב ס ו פ ו ש ל ה פ ס ו ק ) ״ כ א ש ר אמר‪ ...‬כ א ש ר דבר״( ו ב א ו ת ל ה ט ע י ם א ת ה פ ק י ד ה כ ת ו צ א ה ש ל נ א מ נ ו ת‬
‫ה א ל ‪ ,‬ה מ ק י י ם א ת ה ב ט ח ת ו ‪ .‬א ו ל ם ב נ פ ר ד מ ס ד ר ת ה פ ת י ח ת ו ת מ ו ב א ת ל ב ס ו ף ד ר ש ה ש ל ר׳ א ח א ‪,‬‬
‫ב ע ל פקדונות הוא‪ ...‬ש ר ה ה פ ק י ד ה אצלו מ צ ו ו ת ו מ ע ש י ם טובים‪ ,‬החזיר ל ה מ צ ו ו ת‬ ‫״הקב״ה‬
‫ו מ ע ש י ם ט ו ב י ם ״ — ו ל כ ך נ ס מ כ י ם ד ב ר י ר׳ י צ ח ק ה מ ו ב א י ם בפנים‪.‬‬
‫ר ע י ו ן ז ה א י נ ו ח י ד ו ש ש ל ר׳ י צ ח ק ‪ .‬כ ד ר ך ב ע ל י ה מ ד ר ש ד ע ת ו ב צ י ט ו ט ה פ ס ו ק ה י א ע ל ה ב י א ו ר ה י ד ו ע‬ ‫‪6‬‬
‫ל״נזרעה זרע״‪ ,‬״ ש א ם היתה עקרה — נ פ ק ד ת ״ )ספרי במדבר‪ ,‬פיסקא י ט ‪ :‬ברכות לא ע ״ ב ‪:‬‬
‫י ר ו ש ל מ י ס ו ט ה ג‪ ,‬י ח ע ״ ד ( ‪.‬‬
‫אין הכוונה כ א ן ל ״ ג נ ב ה ״ ב מ ו ב ן ש ל נ ט י ל ת הזרע מ ג ב ר א ח ר ש ל א ברצונו‪ :‬ה פ ו ע ל גנב מציין כ א ן‬ ‫‪7‬‬
‫א ת ה ה ע ר מ ה ע ל ה ב ע ל ) נ ר א ה כי לפירוש גנב כאן במובן ש ל עשייה בסתר מכוון מ ״ י בהפניותיו‬
‫כאן(‪ .‬א פ ש ר גם‪ ,‬ש י ש ב נ ט י ל ת זרע מ מ ק ו ם א ח ר מ ש ו ם ״ ג נ ב ה ״ ב מ ו ב ן ש ל פ ג י ע ה בקניין ה א י ש ו ת‬
‫ש ל הבעל‪ ,‬שרק לו מ ו ט ל ״לזרוע״ ב א ש ת ו ‪ :‬ו ש מ א יש לבאר כך את גרסת כי״ל‪ ,‬״גונבה״)כלומר‪,‬‬
‫ש ה א י ש ה ה י א מ ו ש א ה ג נ ב ה ‪ :‬ר ע י ו ן כ ז ה ר מ ו ז ‪ ,‬א ו ל י ‪ ,‬ב ת ו ס פ ת א ע ב ו ד ה ז ר ה ו‪ ,‬ז(‪.‬‬

‫]‪[73‬‬
 ‫נעם זהר‬

‫לשרה מקום לחשוב‪ ,‬שהיא לא ילדה עד כה עקב חסרון כלשהו בזרעו של אברהם‪ 8 ,‬ולנצל‬
‫את הילקחה לבית המלך כדי לנסות לזכות בהיריון; אולם היא שמרה אמונים לאישה‪,‬‬
‫והקב״ה גמל לה על צדקתה‪.‬‬
‫את הקו האחר בדמותה של שרה ניתן לבטא בתואר כעין ״אשת אלהים״‪ .‬קו זה מופיע‬
‫בקטע מדרשי ידוע‪ ,‬אשר מציב את שרה כשותפה מלאה במפעל הדתי־החברתי של הפצת‬
‫אמונת הייחוד‪:‬‬
‫״ואת הנפש אשר עשו״‪ ...‬ויאמר ״שעשה״! למה ״שעשו״? אמר ר׳ חוניה‪ :‬אברהם‬
‫היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים )לט‪ ,‬עמי ‪.(379-378‬‬
‫מפעל זה מיוחם בפשט המקרא לאברהם בלבד‪ :‬הוא זה החוזר ו״קורא בשם ה״׳‪ .‬כאן‬
‫במדרש‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬יש לשרה תפקיד ברור משלה‪ :‬אמנם זהו תפקיד נשי מובהק‪ ,‬אך הוא‬
‫מקביל לגמרי לתפקידו הגברי של אברהם — היא פונה לבנות מינה כשם שהוא פונה לבני‬
‫מינו‪.‬‬
‫קטע אחר מצביע על ייחודה של שרה בין הנשים במעמדה לפני האל‪:‬‬
‫ר׳ יהודה בר סימון‪ ,‬ר׳ יוחנן בשם ר׳ אלעזר בר׳ שמעון‪ :‬מעולם לא נזקק הקב״ה‬
‫להשיח עם האשה אלא עם אותה הצדקת ]=שרה[‪ ,‬אף היא על ידי עילה‪ .‬ר׳ אבא בר‬
‫כהנא בשם ר׳ ביריי‪ :‬כמה כירכורין כירכר בשביל להשיח עימה! )מה‪ ,‬עמי‬
‫‪.(496-495‬‬
‫בניגוד להסתייגות הנשמעת‪ ,‬אולי‪ ,‬בהערה ״אף היא על ידי עילה״‪ ,‬מטעימה האמרה‬
‫האחרונה כי הקדוש ברוך הוא השתדל במיוחד כדי לדבר עם שרה‪ ,‬אף כי בדרך כלל אין לו‬
‫‪9‬‬
‫קרבה כזאת עם אישה‪.‬‬
‫מסתבר לומר‪ ,‬שקרבתה של שרה לאלוהים היא שהכשירה אותה להיות נושאת דברו‬
‫במקביל לאברהם‪ .‬אך באמת מצאנו בבראשית רבה יותר מזה‪ ,‬שרוח הקודש המדברת‬
‫בשרה גרמה לראותה לא רק כשווה לאברהם‪ ,‬אלא אף במדריכה אותו‪ .‬על הפסוק ״וישמע‬
‫אברם לקול שרי״)בר׳ טז ‪ (2‬נמסר‪ :‬״ר׳ יוסי אומר‪ :‬לקול רוח הקדש‪ .‬המ״ד‪ ,‬׳ועתה שמע‬
‫לקול דברי ה״)שמ״א טו ‪(1‬״ )מה‪ ,‬עמי ‪ .(449‬מדרש זה‪ ,‬המסתייע במובאה רחוקה מספר‬
‫שמואל‪ ,‬מכוון בעליל כנגד אפשרות פרשנית אחרת‪ ,‬המסתייעת במובאה מספר בראשית‬
‫עצמו‪ .‬הרי בעונשו של אדם הראשון נאמר‪ ,‬״כי שמעת לקול אשתך״)בר׳ ג׳ ‪ — (17‬ובשם‬
‫חכמים נמסר בבר״ר‪:‬‬
‫התחילה מיללת עליו בקולה‪ ,‬הה״ד ״ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך״ — ״לדברי‬
‫אשתך״ אין כתיב כאן‪ ,‬אלא ״לקול אשתך״)כ‪ ,‬עמי ‪.(191‬‬
‫על רקע זה ניכרת עוד יותר המגמה המכוונת בדרשת ר׳ יוסי‪ .‬השפעתה של חוה הייתה לא‬

‫בעניין זה נחלקו תנאים‪ :‬ראה בר״ר מוז‪ ,‬עמי ‪.447‬‬ ‫‪8‬‬

‫קטע זה נכפל בבראשית רבה כמה פעמים; וכן הוא מצוי בירושלמי סוטה )ראש פרק ז‪ ,‬בא ע״ב‪:‬‬ ‫‪9‬‬
‫ובבר״ר כ‪ ,‬עמי ‪ 188‬וש״נ‪ ,‬וראה דברי מ״י שם(‪ .‬יש בו אמירה כללית על ריחוקה של האישה מחד‬
‫גיסא‪ ,‬ושבחה של שרה‪ ,‬השונה בזה מכל הנשים‪ ,‬מאידך גיסא‪.‬‬

‫]‪[74‬‬
 ‫דמותו של אברהם וקולה של שרה במדרש בראשית רבה‬

‫באמצעות תוכן אמירתה‪ ,‬אלא בבכייה — לא ״דברי״ אלא ״קול״‪ .‬והנה‪ ,‬אצל שרה כתובה‬
‫אותה לשון ממש כמו אצל חוה‪ ,‬אולם ר׳ יוסי מסמיך את מדרשו למקרא שבו כתוב‬
‫בצמידות ״לקול דברי״‪ ,‬כאילו בא לומר‪ :‬״קולה״ של שרה אינו קול יללה כקולה של חוה‪,‬‬
‫אלא קול דברים ]של נבואה[ כקולו של שמואל‪.‬‬
‫בעל בר״ר השתמש בניגוד זה בבואו לבאר את השבח הכוללני שבדברי אבימלך‬
‫לאברהם‪ ,‬״אלהים עמך בכל אשר אתה עשה״)בר׳ כא ‪ .(22‬שבח זה נדרש כביטוי למסקנת‬
‫אומות העולם‪ ,‬המנוגדת לספקות שהטילו באברהם בתחילה‪ .‬מכיוון שתוכן הספקות)ואף‬
‫עצם קיומם( אינו נזכר כלל במקרא‪ ,‬יש לראות בהם השתקפות של ספקות אשר בעל‬
‫המדרש עצמו חש צורך להעלותם ולהשיב עליהם‪ 10.‬בין היתר אמור שם‪:‬‬
‫לפי שהיו אומות העולם אומרים‪ ...:‬אילו היה צדיק‪ ,‬היה שומע לקול אשתו?! וכיון‬
‫שנאמר לו ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״)בר׳ כא ‪ ,(12‬אמרו לו‪ :‬״אלהים‬
‫עמך בכל אשר אתה עשה״ )נד‪ ,‬עמי ‪.(577‬‬
‫לשון ההאשמה‪ ,‬שאברהם ״שומע לקול אשתו״‪ ,‬מכוונת בעליל כלפי התוכחה לאדם‪ ,‬״כי‬
‫שמעת לקול אשתך״‪ ,‬וכלפי הלשון הדומה האמורה באברם‪ ,‬כאשר לקח לו את הגר בדבר‬
‫שרי‪ ".‬הנגדה מפורשת בין אדם לאברהם בנקודה זאת נמסרה בקובץ מדרשי מאוחר יותר‬
‫בשם רב‪:‬‬
‫רב אמר‪ :‬את מוצא‪ ,‬יש ששומע ומפסיד ויש ששומע ומשתכר‪ .‬כאי זה צד? אדם‬
‫הראשון שמע לאשתו והפסיד‪ ,‬מנין‪ ,‬שנאמר ״ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך״‬
‫וגו׳‪ ...‬יש ששמע לאשתו והשתכר‪ ,‬זה אברהם‪ ,‬שנאמר ״וישמע אברם לקול שרי״‬
‫‪,2‬‬
‫)דב״ר‪ ,‬מהד׳ ליברמן‪ ,‬ראה ה; והשווה פסדר״ב יד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫פעולתו של אברהם בלקחו לו את שפחתו לאישה עלולה להיתפס כהוכחה‪ ,‬שאין הוא צדיק‪.‬‬
‫זיווגו עם שרה לא עשה פרות עד כה; אולם ביזמתה להיבנות בעקיפין‪ ,‬על ידי נתינת‬
‫שפחתה בחיקו של אברהם‪ ,‬אפשר היה למצוא טעם לפגם‪ .‬שמא עדיף היה לשמור אמונים‬

‫הרעיון‪ ,‬ש מ ת נ ג ד י ו ה ח ר י פ י ם ביותר ש ל א ב ר ה ם חודרים ב ה ם מ ק ט ר ו ג י ה ם ש ה י ו ל ה ם נגרו‪ ,‬ה ו א‬ ‫‪10‬‬

‫מ ו ט י ב ה פ ת י ח ת א ש ל פ ר ש ה נ ד ‪ :‬״ ב ר צ ו ת ה ׳ ד ר כ י א י ש ‪ ,‬ג ם א ו י ב י ו י ש ל י ם א ת ו ״ ) מ ש ׳ ט ז ‪ (7‬ו כ ו ׳ ) ע מ י‬
‫‪.(575‬‬
‫בכך סרות הקושיות ש נ ת ל ב ט ו בהן המפרשים בזיהוי אותה ״ ש מ י ע ה בקול ש ר ה ״ שכנגדה ה ו ט ח ו‬ ‫‪11‬‬
‫ה ס פ ק ו ת ) ר א ה ה ד י ו ן א צ ל מ ״ י ב ע מ י ‪ .(577‬ש מ י ע ה ״ ל ק ו ל ש ר ה ״ ל א נ א מ ר ה א ל א כ א ן ‪ ,‬ו ה י א ש ד ר ש‬
‫א ו ת ה ר׳ י ו ס י ל ש ב ח ‪ :‬ו ע י י ן ע ו ד ב פ נ י ם ב ס מ ו ך ו ב ה ע ר ה ה ב א ה ‪.‬‬
‫ה פ ס ו ק ה מ ו ב א כ א ן ע ל ידי רב מ כ ו ו ן בבירור ל מ ה ש ב י א ר ת י ‪ :‬מ ד ו ב ר ב ל ק י ח ת ה ש ל הגר מ ת ח י ל ה ‪.‬‬ ‫‪12‬‬
‫א כ ן ה ע ו ר ך ש ל ד ב ״ ר ש י ב ץ ש ם ‪ ,‬ל ה ס ב ר ת ד ב ר י רב‪ ,‬מ ש ל י ם ש ל א מ ו ר א י ם א ח ר י ם ‪ :‬ו ה מ ש ל ש ל ר׳‬
‫ש מ ו א ל בר נ ח מ נ י מ ש ת מ ע ע ל ג י ר ו ש ה ש ל ה ג ר ) מ מ ש כ כ מ ה מ מ פ ר ש י בר״ר(‪ .‬ב פ ס ד ר ״ כ נ מ צ א ת‬
‫דרשה סתמאית ומשוכללת יותר)עם הנגדה מרובעת(‪ ,‬ובה אכן מ צ ו ט ט הפסוק האחר‪ ,‬״כל אשר‬
‫ת א מ ר א ל י ך ש ר ה ש מ ע ב ק ו ל ה ״ ) ב ר ׳ כ א ‪ ,(12‬ה א מ ו ר ב א מ ת ב ג י ר ו ש ‪ .‬א ו ל ם ב כ ל ז ה י ש ד ו ח ק מ צ ד‬
‫אחר‪ :‬במקום שה׳ מצווהו בפירוש ל ש מ ו ע בקולה מ ה הרבותא בכך? בכל אופן‪ ,‬כאן בבר״ר אי‬
‫א פ ש ר ל פ ר ש כן‪ ,‬ש ה ר י פ ק פ ו ק י ה ן ש ל א ו מ ו ת ה ע ו ל ם מ ו צ ג י ם ק ו ד ם לציווי ה׳ ש י ש מ ע ב ק ו ל שרה‪,‬‬
‫ש נ א מ ר בגירוש הגר‪.‬‬

‫]‪[75‬‬
 ‫נעם זהר‬

‫לקשר האינטימי עם שרה‪ ,‬השותפה הרוחנית‪ ,‬ולא להתחבר עם הגר במאמץ להתגבר על‬
‫העקרות ?‪ 13‬לעומת פקפוק זה ניתן לבסוף אישור אלוהי כולל לשיקול אשר)על פי המדרש(‬
‫הנחה את אברהם מלכתחילה — סמכותה של שרה כדוברת ברוח הקודש‪ :‬״כל אשר תאמר‬
‫אליך שרה שמע בקולה״‪.‬‬
‫המעמד המיוחד המוקנה לשרה בפסוק זה משמש גם לביאור השם שרה‪ ,‬מלשון שררה‪.‬‬
‫על שינוי שמה משרי לשרה מצינו בבר״ר‪:‬‬
‫״אשת חיל עטרת בעלה״ )מש׳ יב ‪ — (4‬אמר ר׳ אחא‪ ,‬בעלה נתעטר בה והיא לא‬
‫נתעטרה בבעלה‪ .‬רבנן אמרין‪ ,‬מרתה דבעלה‪ ,‬בכל מקום האיש גוזר‪ ,‬ברם הכא‬
‫]=אולם כאן[ ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״ )מז‪ ,‬עמי ‪.(470‬‬
‫לשתי הדעות יש לשרה עדיפות על אברהם‪ .‬אלא שר׳ אחא מגדיר את ההפרש לא במונחים‬
‫של סמכות‪ ,‬כי אם במונחי כבוד או חשיבות‪ :‬״בעלה נתעטר בה״‪ ,‬כלומר בעטרה‪ ,‬בכבוד‪,‬‬
‫זכה בעקבות הזיווג אברהם‪ ,‬לא שרה‪ .‬ואילו חכמים מצביעים בפירוש על יחסי הסמכות‬
‫הייחודיים)ש״אומות העולם״ הטילו בהם דופי( הכרוכים ב״קולה״ המחייב של שרה‪ .‬לפי‬
‫דברי ר׳ יוסי)שבהם אוחז כמסתבר גם בעל בר״ר( קולה זה הוא קול רוח הקודש; סמכותה‬
‫יוצאת הדופן של שרה כלפי בעלה כרוכה אפוא בקרבתה הייחודית לה׳‪ ,‬שנזכרה לעיל‪.‬‬
‫שני מאמרים אלו על יתרונה של שרה נכפלים להלן )נב‪ ,‬עמי ‪ (547‬בהקשר של‬
‫המאורעות בבית אבימלך‪ .‬נפנה עתה לעיין באותה פרשה)ובפרשה הדומה לה‪ ,‬של הירידה‬
‫למצרים(‪ ,‬הנוגעת‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬בנקודות עיקריות בדמויותיהם של אברהם ושרה ובמה‬
‫שביניהם‪.‬‬

‫ב‪ .‬אברהם ושרה בירידה למצרים‪ 14‬ובגדר‬

‫כאמור נכפל זוג המאמרים על אודות יתרונה של שרה גם בפרשה נב )העוסקת בנסיעה‬
‫לגרר‪ ,‬שבה נלקחה שרה לבית אבימלך(‪ ,‬אלא שקישורם המדרשי לכתוב אינו ברור כל‬
‫צורכו‪:‬‬

‫‪ 13‬אכן חכמים הסיקו מענייננו‪ ,‬שאדם אינו רשאי להתמיד מעבר לעשר שנים בנישואין שאין‬
‫מתקיימת עמם פרייה ורבייה‪ :‬ראה תוספתא יבמות ח‪ ,‬ה‪ ,‬וכאן בבר״ר)מה‪ ,‬עמי ‪ .(449‬בעל שכל‬
‫טוב שילב טיעון זה בדברי קולה של שרה‪ :‬״ברוח הקודש היתה מדברת‪ ,‬שלא יבטל מפריה‬
‫ורביה״‪.‬‬
‫‪ 14‬על הטיפול המדרשי בפרשת אברהם ושרה במצרים כתבה בהעמקה — מתוך גישה שונה — מ״ר‬
‫ניהוף‪ ,‬״החשיבה האסוציאטיבית במדרש‪ :‬דוגמת הפירוש של סיפור אברהם ושרה במצרים״‪,‬‬
‫תרביץ סב‪ ,‬ג)תשנ״ג(‪ ,‬עמי ‪) 359-339‬ושם בעמי ‪ 339‬הערה ‪ 1‬סקירת ספרות קודמת על פרשה זו(‪.‬‬
‫ניהוף מבקשת בעיקר להטעים את המשמעות העולה מדברי המדרש כאשר סומכים אותם‬
‫למקראות גופם‪ ,‬דבר המדגיש לא אחת דווקא את המתח שבין הפשט למדרש‪ :‬וכן נקטה ״גישה‬
‫המשתמשת במודל הפרוידיאני לניתוח טכסטים פרשניים־אסוציאטיביים״)עמי ‪ .(339‬אולם כיוון‬
‫שאף היא מצרפת את ההיגדים המדרשיים יחדיו כמכלול‪ ,‬יש בדבריה תרומה גם למבוקש בשיטתי‬
‫כאן; ראה להלן הערה ‪.25‬‬

‫]‪[76‬‬
 ‫דמותו של אברהם וקולה של שרה במדרש בראשית רבה‬

‫״והיא בעולת בעל״ — אמר ר׳ אחא‪ :‬בעלה נתעטר בה‪ ,‬והיא לא נהעטדה בבעלה‪.‬‬
‫רבנן אמרין‪ :‬מרתה דבעלה‪ .‬בכל מקום האיש גוזר‪ ,‬ברם הכא ]=אולם כאן[ ״כל אשר‬
‫תאמר אליך שרה שמע בקולה״ )נב‪ ,‬עמי ‪.(547‬‬
‫כמוסבר במ״י נסמכת הדרשה כפי הנראה על הכתיב החסר‪ :‬המילה בעלת נדרשת כאילו‬
‫־‬ ‫‪x‬‬ ‫‪:‬‬

‫נהגתה בפתח — הפך ממשמעות הביטוי כהגייתו במקרא‪ 15.‬דרשה דו‪ ,‬שיש להגדירה‬
‫כמאולצת)או על כל פנים כמאומצת(‪ ,‬איננה מאת ר׳ אחא עצמו‪ ,‬שזיקת דבריו היא דווקא‬
‫לפסוק ״אשת חיל עטרת בעלה ‪ ,‬׳)הפותח את זוג המאמרים בהופעתו הראשונה‪ .(16‬העורך‬
‫הוא שבחר להצמיד את המאמרים )גם( לכאן‪ ,‬ובחירה זו נראית תמוהה לא רק במישור‬
‫הלשוני אלא גם במישור הענייני‪ :‬״מדתה דבעלה ‪ ,,‬מתאים מאוד כביאור לקריאת שמה‬
‫‪17‬‬
‫״שרה״‪ ,‬ואילו בענייננו אין לכאורה סימן כלשהו ליתרונה של שרה על אברהם‪.‬‬
‫אדרבה‪ ,‬בשתי הפרשות המקבילות )במצרים ובגרר( מתקבל דווקא הרושם ההפוך‪,‬‬
‫שאברהם הוא היוזם והמכוון את התנהגותה של שרה‪ .‬אמנם בפעם הראשונה אברהם פונה‬
‫לשרה בלשון תחינה‪ :‬״אמרי נא אחותי את‪ ,‬למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך״)בר׳‬
‫יב ‪ .(13‬אולם הסגנון וההנמקה משווים לדבריו אופי של ״בקשה שאי אפשר לסרב לה״‪ :‬אם‬
‫‪18‬‬
‫לא תשתף פעולה התוצאה תהיה ״והרגו אותי ואותך יחיו״)שם ‪.(13‬‬

‫א מ נ ם ה ב י ט ו י ב ע ו ל ת ב ע ל נ ד י ר י ח ס י ת ‪ ,‬א ך ה ו א נ מ צ א ע ו ד ב מ ק ו ם א ח ד ב מ ק ר א ) ד ב ר י ם כ ב ‪(22‬‬ ‫‪15‬‬

‫והוראתו ש ם ברורה‪ :‬א ש ת איש‪ .‬גם בלשון ח כ מ י ם מ ש מ ש הביטוי בהוראה זאת‪ ,‬כגון בברייתא‬
‫ה מ ו ב א ת ב י ר ו ש ל מ י ש ב ו ע ו ת ) פ ר ק ד‪ ,‬ל ה ע ״ ב ( ה מ נ ג י ד ה בין ״ א ל מ נ ה ‪ ,‬׳ ל ״ ב ע ו ל ת ב ע ל ״ ; או גם‬
‫ב ד ר ש ה מן ״ ב ע ו ל ת ב ע ל ״ ה א מ ו ר כאן ב א ב י מ ל ך על יצירת קשר אישות על ידי ביאה )ירושלמי‬
‫ק י ד ו ש י ן פ ר ק א‪ ,‬נ ח ע ״ ב — ר‪ ,‬א ב ה ו ב ש ם ר׳ א ל ע ז ר ; ו ק ר ו ב ל ז ה ב ב ב ל י ק י ד ו ש י ן ט ע ״ ב ‪ ,‬ר‪ ,‬א ב ה ו‬
‫ב ש ם ר׳ י ו ח נ ן ( ‪ .‬ב כ ל מ ג ו ו ן ה מ ד ר ש י ם ע ל ״ ב ע ו ל ת ב ע ל ״ ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ל א מ צ א נ ו ד ר ש ה‬
‫״ מ ה פ כ ת ״ כזאת‪ ,‬כאילו נאמר ״בעלת״ בפתח‪.‬‬
‫ה פ ס ו ק מ ש מ ש ש ם ‪ ,‬ל מ ע ש ה ‪ ,‬פ ת י ח ה ל פ ר ש ה ) מ ז ‪ ,‬ע מ י ‪ ; (470‬מ ש ק ל י ת ר י ש ל ד ב ר ‪ ,‬ש ב ע ל ב ר ״ ר‬ ‫‪16‬‬
‫סידר בראש שתי פרשות פתיחתות על שרה מפסוקים שבראשם הלשון ״ א ש ת ח י ל ״ ) ה ש ו ו ה להלן‬
‫ה ע ר ה ‪.(33‬‬
‫כ ב ר ע מ ד א ל ב ק ) ל ע י ל ה ע ר ה ‪ (2‬ע ל ה כ פ ל ה ז ו ב מ ס ג ר ת ד י ו נ ו ע ל ״ ה כ פ ו ל י ם ב ב ״ ר ״ >עמ׳ ‪,11-2‬‬ ‫‪17‬‬
‫ו ל ע נ י י נ נ ו ב ע מ י ‪ .(10-9‬א ל ב ק מ צ ב י ע ע ל כ ך ‪ ,‬ש מ ל ש ו ן ד ר ש ת ו ש ל ר ‪ ,‬א ח א מ ו כ ח כ י מ ק ו מ ה ה ע י ק ר י‬
‫ל ע י ל עם ה פ ס ו ק ״ א ש ת ח י ל ע ט ר ת ב ע ל ה ״ ; א ל א ש ה ו א קובע‪ ,‬כי ה ד ר ש ה ה א ח ר ת ) ״ מ ר ת ה ד ב ע ל ה ״ (‬
‫קביעה התואמת מבחינה טכנית את הביטוי לאחר‬ ‫כאן‪ ,‬כמדרש ל ״ ב ע ל ת בעל״ —‬ ‫מקומה‬
‫ה ״ מ ה פ ך ״ הדרשני‪ ,‬א ך אינה מ ת ח ש ב ת ב ד ו ח ק ש ב ד ר ש ה וכן לא ב ה ק ש ר הענייני‪ .‬א ל ב ק מצרף‪ ,‬ע ל‬
‫כן‪ ,‬א ת ה מ ק ר ה שלפנינו ל ש ר ש ר ת ש ל ד ו ג מ א ו ת ‪ ,‬ש ב ה ן ה ק ו ש י ש ב ד ר ש ה ה מ ו כ פ ל ת מ ו ס ב ר ע ל ידי‬
‫הקביעה ש ״ מ ק ו מ ה ״ באתר האחר‪ .‬אכן יש להעיר‪ ,‬ש ״ ה ס ב ר ״ זה מניח היווצרותן של הכפלות על‬
‫ידי א ש ג ר ה מכנית או מעתיקים טועים‪ ,‬וזאת בניגוד ל מ ג מ ת ו ) ה נ כ ו נ ה ( ש ל א ל ב ק ב ר א ש ד ב ר י ו ) ש ם‬
‫ב ע מ י ‪ ,8-2‬ו ב י י ח ו ד ב ה ע ר ה ‪ 3‬ש ב ע מ י ‪ ,(3-2‬ש ה ר א ה כ י ה ה כ פ ל ה ה י א א ו מ נ ו ת ם ה מ ק ו ר י ת ש ל מ ס ד ר י‬
‫ה מ ד ר ש ‪ .‬ל ה ל ן א צ י ע ה ס ב ר ענייני ל ה כ פ ל ה ה מ ו ק ש ה כאן‪.‬‬
‫צביונם זה ש ל דברי א ב ר ה ם ניכר בייחוד ב ש ת י המילים האחרונות‪ ,‬״ואותך יחיו״‪ .‬הרי האסון‬ ‫‪18‬‬
‫הצפוי‪ ,‬אשר לשם מניעתו מ ת ב ק ש ת שרה להסתיר את היותה נשואה‪ ,‬אמור במילים הקודמות לבדן‬
‫— ״והרגו אותי״‪ :‬ודאי אין זה גרוע‪ ,‬ש ש ר ה תחיה‪ .‬כוונתה ש ל ה ת ו ס פ ת היא אפוא ליצור ל ח ץ‬
‫ר ג ש י ‪ :‬״ א נ י א י ה ר ג ) ב ג ל ל ך ‪ ( . . .‬ו א י ל ו א ת ת י ש א ר י ב ח י י ם •״‬

‫]‪[77‬‬
 ‫נעם זהר‬

‫הציפייה שכדי להציל את אברהם תיאות שרה להימסר בידי בעלי העצמה המקומיים‬
‫שיחמדוה איננה מנוסחת אמנם בפירוש‪ ,‬אך היא משתמעת בבירור מן הבקשה להציג עצמה‬
‫כאחותו ולא כאשתו‪ .‬בפעם השנייה‪ ,‬בבואם לגרר‪ ,‬אברהם כבר איננו פונה לשרה‪ ,‬אלא‬
‫פועל מיד‪ :‬״ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחיתי הוא״)בר׳ כ ‪ ;(2‬״אל שרה״ פירושו כאן‬
‫״על שרה״‪ 19,‬דהיינו‪ ,‬הוא אמר לאחרים שהיא אחותו‪ .‬ואכן בר״ר מעיר על כך‪ :‬״על כורחה‪,‬‬
‫בלא טובתה״ — וכפי שפירש רש״י על אתר‪ ,‬״כאן לא נטל רשות אלא על כורחה שלא‬
‫בטובתה‪ ,‬לפי שכבר לוקחה לבית פרעה על ידי כן״‪ .‬אברהם ידע ששרה לא תסכים הפעם‪,‬‬
‫והחליט באופן חד־צדדי לחזור ולהציגה כפנויה כדי להציל את נפשו‪.‬‬
‫אכן חובה לציין‪ ,‬שהבנתו של רש״י לדברי בראשית רבה מתאימה בפשטות רק לנוסחתם‬
‫של חלק מכתבי היד‪ .‬שכן בכמה כתבי יד בא לפני ההערה המדרשית ציטוט של הפסוק‬
‫כולו‪ :‬״ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחיתי הוא‪ ,‬וישלח אבימלך מלך גרר ויקה את שרה׳‬
‫— על כורחה‪ ,‬בלא טובתה״‪ .‬לפי זה סביר יותר להבין‪ ,‬שלא אברהם אלא אבימלך הוא‬
‫הפועל על כורחה של שרה‪.‬‬
‫כאן יש מקום להערה מתודולוגית הנוגעת ליחס שבין עדויות הנוסח ובין הפרשנות‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו השינוי בין עדי הנוסח אינו אלא באורך הציטוט מן המקרא; ובכגון זה‬
‫קשה מאוד לסמוך על הסופרים מעתיקי כתבי היד שלא שינו ממה שמצאו לפניהם‪ ,‬בין‬
‫להאריך ובין לקצר‪ .‬יש שהסופר מוצא לפניו ציטוט של ראש הפסוק ומשלימו‪ ,‬ויש להפך‪,‬‬
‫שהוא מקצר וכותב וגו׳)ופעמים שאינו כותב כן‪ ,‬או שהמעתיק שלאחריו שומט וגו׳ וכיוצא‬
‫בזה(‪ .‬משום כך לגבי אורך הציטוט אין מקום לבירורה של ״נוסחה מקורית״‪ 20.‬ההבדלים‬
‫באורך הציטוט רק מסבים את תשומת לבנו לכך‪ ,‬שייתכנו שני פירושים לדברי בר״ר כאן;‬
‫והנוסח הולך אחרי הפירוש‪ .‬מה שעלינו לשאול אפוא הוא‪ :‬איזה משני הפירושים סביר‬
‫יותר?‬
‫אם ההערה המדרשית מוסבת על מעשי אבימלך‪ ,‬מסתבר כי כוונתה אינה אלא לטהר את‬
‫שרה מחשד‪ ,‬שמא הלכה אליו ברצון‪ .‬קושי אחד בהערה כזאת הוא‪ :‬מדוע צריך לאמרה‬
‫— וכי היה מקום לסבור ששרה הלכה מרצונה ? ועוד יש להקשות‪ ,‬אם בכל אופן סבור בעל‬
‫בר״ר שראוי להגן כך על כבודה של שרה‪ ,‬מדוע לא העיר כך גם לעיל על הפסוק ״ותקח‬
‫האשה בית פרעה״ )בר׳ יב ‪ 21?(15‬לכן נראה לענ״ד שיש לקיים את פירוש ר ש ״ י כא ן‪22.‬‬
‫אברהם פעל באופן חד־צדדי‪ ,‬על כורחה של שרה‪ ,‬והודיע שהיא אחותו‪.‬‬
‫לפי זה המדרש מטעים בפירוש את העולה בכל אופן מן המקרא‪ :‬בשתי הפרשיות‬

‫כך פירשו רס״ג‪ ,‬ראב״ע ושאר מפרשים‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫ב מ ק ר ה דנן רבים עדי ה נ ו ס ח לשני ה צ ד ד י ם ‪ .‬צ י ט ו ט ו ש ל ה פ ס ו ק ה מ ל א מ ת ו ע ד בשני אבות־הענפים‪,‬‬ ‫‪20‬‬
‫כ ת ב י י ד ו‪ ,‬פ ‪ ,‬ו כ ן ב כ י ״ ח ) ל ש ר ט ו ט א י ל ן ה נ ו ס ח י ם ר א ה א ל ב ק ‪ ,‬ע מ י ‪ .(137‬ל ע ו מ ת ז א ת ה צ י ט ו ט ה ק צ ר‬
‫מ צ ו י ג ם ה ו א ב ע ד י נ ו ס ח ה ש י י כ י ם ל ש נ י ה ע נ פ י ם ) ל ‪ ,‬ג‪ ,‬א ‪ ,‬כ ( ‪ .‬א ו ל ם כ א מ ו ר א י ן ה ה כ ר ע ה כ א ן ת ל ו י ה‬
‫בעיקר בעדי הנוסח‪ ,‬ו מ ה גם ש מ ו כ ח כי נ ח ל ק ו בזה כבר רש״י ו ב ע ל הילקוט‪.‬‬
‫ע ל ד ר כ ו ש ל ב ר ״ ר ל כ פ ו ל ד ר ש ו ת י ו ב כ ג ו ן ז ה ר א ה ב ד ב ר י א ל ב ק ש צ ו י נ ו ל ע י ל ב ה ע ר ה ‪ .2‬י ש ל צ י י ן ‪,‬‬ ‫‪21‬‬
‫ש ל פ נ י נ ו ל א רק עניין ד ו מ ה א ל א גם ל ש ו ן ד ו מ ה ‪ ,‬ו י ק ח ‪ /‬ו ת ו ק ח ‪.‬‬
‫ו כ מ ו ה ו הבין גם ב ע ל ל ק ח ט ו ב ‪ :‬א מ נ ם ב ע ל ילקוט ש מ ע ו נ י א ח ז בפירוש ה ש נ י ) ר א ה ב ה ע ר ת מ ״ י‬ ‫‪22‬‬
‫ב ע מ י ‪.(544‬‬

‫]‪[78‬‬
 ‫דמותו של א ב ר ה ם וקולה של שרה במדרש בראשית רבה‬

‫)במצרים ובגרר( אברהם הביא לידי כך‪ ,‬ששרה תימסר לאיש אחר‪ .‬יש בכך מעץ תמונת־ראי‬
‫לעניין שנידון לעיל‪ ,‬כאשר שרה הביאה לידי כך‪ ,‬שאברהם יהיה עם אישה אחרת)=הגר(‪.‬‬
‫שם היוזמת והקובעת היא שרה )״וישמע אברם לקול שרי״(‪ ,‬וכאן היוזם והקובע הוא‬
‫אברהם‪ .‬מתוך כך שבה ועולה במשנה־תוקף קושייתנו על בעל בראשית רבה‪ ,‬שהביא גם‬
‫כאן את זוג המאמרים המבטאים את יתרונה של שרה‪ :‬וכי אפשר לומר כאן‪ ,‬ששרה היא‬
‫״מדתה דבעלה״?‬
‫אם נניח שבעל המדרש מודע לקושי זה‪ ,‬יש לראות את הכפלת המאמרים לכאן כהערה‬
‫המכוונת דווקא להעלות ספק לגבי זיהויו של הגיבור העיקרי בפרשיות אלו‪ .‬חיזוק לרעיון‬
‫זה יש למצוא בדרשתו של ר׳ פינחס בשם ר׳ ראובן‪ ,‬המובאת בבר״ר על הירידה למצרים‪:‬‬
‫שני בני אדם היו עיקר‪ ,‬ועשו עצמם טפילה ]ונעשו טפילה[‪ :‬אברהם וברק‪ .‬ברק ]היה‬
‫עיקר‪ ...‬ועשה עצמו טפילה[‪ ,‬״ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי״)שופ׳ ד ‪...(8‬‬
‫ונעשה טפילה‪ ,‬״ותשר דבורה וברק בן אבינועם״)שם ה ‪ .(1‬אברהם היה עיקר‪...‬‬
‫]ועשה עצמו טפילה‪ ,‬״אמרי נא אחותי את‪ ,‬למען ייטב לי בעבורך״)בר׳ יב ‪,[(13‬‬
‫ונעשה טפילה‪ ,‬״ולאברהם היטיב בעבורה״)שם ‪) (16‬מ‪ ,‬עמי ‪".(384‬‬
‫מדרש זה נראה כהבעת ביקורת על כך‪ ,‬שבני אדם ש״היו עיקר עשו עצמם טפילה״‪ .‬קשה‬
‫להניח‪ ,‬שהוא מכוון ל״בני אדם״ סתם‪ ,‬ואינו מכוון בייחוד לגבר שעשה עצמו טפלה ביחס‬
‫לאישה — מה גם‪ ,‬שמוטיב זה עולה בפירוש בהתראתה של דבורה לברק‪ :‬״לא תהיה‬
‫תפארתך על הדרך אשר אתה הולך‪ ,‬כי ביד אשה ימכיר ה׳ את סיסרא״)שופ׳ ד ‪ .(9‬בהקשר‬
‫הרחב יותר של בראשית רבה יש כאן אמירה פרדוקסלית‪ .‬ראינו לעיל כיצד דוחה המדרש‬
‫את תמיהתן של ״אומות העולם״ על כך שאברהם שמע לקול אשתו‪ :‬קולה של שרה היה‬
‫ברוח הקודש‪ ,‬והקב״ה חזר ואישר שראוי היה לאברהם לקבל את מרותה‪ .‬מדוע אם כן מלין‬
‫הדרשן על אברהם ״שעשה עצמו טפילה״ לשרה‪ ,‬ודווקא במקום שבו מתקבל הרושם‬
‫ההפוך‪ ,‬שהוא היוזם והקובע לה?‬
‫התשובה לכך כלולה‪ ,‬כמובן‪ ,‬בדברי המדרש עצמם‪ .‬אמנם אברהם הוא היוזם‪ ,‬אבל תוכן‬
‫היזמה הוא הפקדת גורלו בידי אשתו‪ :‬הוא ״עושה עצמו טפלה״ בבקשו אותה להגן עליו‪,‬‬
‫״למען ייטב לי בעבורך ]וחיתה נפשי בגללך[״‪ .‬במקום להגן על אשתו‪ 24‬הוא מבקש ממנה‬
‫להימסר ולהגן עליו‪ .‬יש בכך משהו בלתי הולם‪ ,‬או‪ ,‬בלשונה של דבורה‪ ,‬חוסר ״תפארת״‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬בניגוד לרושם החיצוני גם כאן שרה היא גיבורת הסיפור‪ ,‬ולכך כיוון העורך בשבצו‬
‫גם כאן את האמירה ״בעלה נתעטר בה‪ ,‬והיא לא נתעטרה בבעלה״‪ 25 .‬גם אם נכונה‬

‫ב ה ב א ת דברי ה מ ד ר ש כאן ה ל כ ת י ב ע ק ב ו ת תיאודור‪ ,‬ו ה ש ל מ ת י עוד לגבי ברק ואברהם גם י ה ד‬ ‫‪23‬‬

‫ה מ ש ו ל ש ש ל ״ ה י ה עיקר‪ ...‬ו ע ש ה ע צ מ ו טפילה‪ ...‬ו נ ע ש ה ט פ י ל ה ״ ‪ ,‬ש ה ו א הנכון‪ ,‬כ פ י‬ ‫לדפוס‬
‫שייווכח המעיין בנוסחאות השונות ובגוף הדרשה‪.‬‬
‫ה מ ד ר ש הרגיש‪ ,‬כמובן‪ ,‬בתמיהה על אברהם ש ל א פ ע ל להגנתה ש ל שרה‪ ,‬והתאמץ להקהות את‬ ‫‪24‬‬
‫ח ר י פ ו ת ה ב ס י פ ו ר ע ל כ ך ש ה ו א נ י ס ה ל ה ס ת י ר ה ‪ :‬״ נ ת נ ה ב ת י ב ה ו נ ע ל ב פ נ י ה ״ ו כ ו ׳ ) מ ‪ ,‬ע מ י ‪.(385-384‬‬
‫ע ל ה ת מ י ה ה ג ו פ ה ר א ה ב ה ר ח ב ה ע ו ד ל ה ל ן ב ס ע י ף ד‪.‬‬
‫כ ד ב ר י ה ה ק ו ל ע י ם ש ל נ י ה ו ף ) ל ע י ל ה ע ר ה ‪ , 14‬ע מ י ‪ : (351‬״ ‪ . . .‬ש ר ה ה י ת ה ‪ ,‬מ ב ח י נ ה מ ו ס ר י ת ‪ ,‬ג י ב ו ר ת‬ ‫‪25‬‬
‫הסיפור — כדברי פרשן אחר בבר״ר‪ :‬׳בעלה נתעטר בה‪ ,‬והיא לא נתעטרה בבעלה׳״‪.‬‬

‫]‪[79‬‬
 ‫נעם זהר‬

‫ההשערה‪ ,‬שנרמז כאן קישור לכתוב על ידי הדרשה המאולצת ״בעלת בעל‪ ...‬מרתה‬
‫דבעלה״ — עלה בידנו שקישור דחוק זה איננו הסיבה להבאת הדברים כאן‪ .‬אדרבה‪,‬‬
‫הקישור הדחוק נובע מהחלטה עניינית של העורך לאמץ הסתכלות המהופכת מן הרושם‬
‫החיצוני; והיפוך זה גופו מתבטא יפה בניגוד שבין פשט הכתוב )״בעולת בעל״( ובין‬
‫‪26‬‬
‫הדרשה )״מרתה דבעלה״(‪.‬‬
‫אמנם ייתכן לשאול‪ ,‬מה היה לו לאברהם לעשות? האם יכול היה‪ ,‬כגר ותושב‪ ,‬להתייצב‬
‫ולהגן על אשתו מפני מלך מצרים או מלך גרר? בעולמו של המדרש תשובה אחת לכך‬
‫נראית ברורה‪ .‬גם אם לא היה לאל ידו לאחוז בחרב להגנת אשתו‪ 27,‬בוודאי היה יכול לאחוז‬
‫ב״נשק״ של התפילה; ואכן לפי בראשית רבה תשועתה של שרה בשתי הפרשיות באה על‬
‫ידי תפילה לה׳‪ .‬נפנה אפוא עתה לבדוק את פעילותו של אברהם בתחום זה של התפילה‪.‬‬

‫ג‪ .‬אברהם כמתפלל‬

‫בפרשייה של גרר מביא בעל בר״ר אמרה זו‪ :‬׳״ויתפלל אברהם אל האלהים׳)בר׳ כ ‪(17‬‬
‫— אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא‪ ,‬מתחילת הספר ועד כאן לא נאמר כלשון הזה‪ ,‬כיון שנתפלל‬
‫אבינו אברהם הותר אותו הקשר״)נב‪ ,‬עמי ‪ .(553‬אין כוונתו לומר‪ ,‬שתופעה של תפילה לא‬
‫נזכרה עד כה — הלא אברהם עצמו התחנן באריכות ובמסירות על אנשי סדום — אלא‬
‫לדרוש את הופעתה הראשונה של לשון ״ויתפלל״‪ ,‬ולהדגיש מתוך כך את גדולתו‬
‫וראשוניותו של אברהם אבינו בתחום התפילה‪.‬‬
‫אולם תפילתו זו של אברהם באה לאחר ששרה הושבה בשלום; באצילות רוחו הוא‬
‫מוחל לאבימלך ומתפלל בעדו‪ 28.‬על רקע זה יש לתמוה‪ ,‬מפני מה שתק אברהם ולא התפלל‬
‫על שרה להצילה? והנה‪ ,‬על פי בראשית רבה שרה היא המתפללת ונושעת בתפילתה‪:‬‬
‫כל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת‪ :‬רבון כל העולמים‪ ,‬אברהם יצא‬
‫בהבטחה ואני יצאתי באמנה; אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה?! אמר לה‬
‫הקב״ה‪ ,‬כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה וכו׳ )מ‪ ,‬עמי ‪ = 389‬נב‪ ,‬עמי‬
‫‪29‬‬
‫‪533‬־‪.(5 34‬‬

‫השווה לעיל בראש סעיף ב ובהערה ‪ ; 17‬בדרך זו יש לחתור‪ ,‬לדעתי‪ ,‬להבין את מרבית ההכפלות‬ ‫‪26‬‬
‫המוקשות שבבר״ר‪ .‬ובכלל יש לומר‪ ,‬שדרשות המתרחקות מאוד מפשט המקרא‪ ,‬והנתלות‬
‫במנגנונים לשוניים דחוקים ו״יצירתיים״‪ ,‬אינן מתבארות כל צורכן רק בסקירתם ובתיעודם של‬
‫מנגנונים אלו‪ ,‬ואף לא בתאוריה כללית על תפיסת התורה של חז״ל )כגון אצל י׳ היינמן‪ ,‬דרכי‬
‫האגדה‪ ,‬ירושלים ‪ .(1970‬כל אלו חשובים הם‪ ,‬אך יש להשלימם ככל שידנו משגת בהצבעה על‬
‫הטעם שהביא את הדרשן לפנות לכיוון זה; ובמקום שנוכל‪ ,‬גם על הזיקה האמנותית שבין התוכן‬
‫לצורה‪ ,‬דהיינו בין הרעיון למנגנון הדרשה‪ .‬והשווה "‪Women...‬״ ‪) Zohar,‬לעיל הערה ‪ ,(3‬עמי‬
‫‪ ,45-43‬ושם עמי ‪ 50‬הערה ‪.27‬‬
‫על שאלת ״האופציה הצבאית״ ראה עוד להלן בסעיף ד‪.‬‬ ‫‪27‬‬
‫כדברי המשנה‪ ,‬בבא קמא ח‪ ,‬ז‪ :‬״ומנין שלא יהא המוחל אכזרי? שנאמר‪ ,‬׳ויתפלל אברהם אל‬ ‫‪28‬‬
‫האלהים וירפא אלהים את אבימלך׳״‪.‬‬
‫הכפלתה של דרשה זו כרוכה כאן גם במדרש של גזרה שווה‪ ,‬שכן בשתי הפרשות נאמר ״על דבר‬ ‫‪29‬‬
‫שרי)שרה( אשת אברהם״‪ ,‬ביטוי הנדרש בכמה פנים‪ .‬לענייננו חשוב מדרשו של הביטוי דבר שרה‬
‫כמתייחס לתפילתה של שרה‪.‬‬

‫]‪[80‬‬
 ‫דמותו של אברהם וקולה של שרה במדרש בראשית רבה‬

‫מה טיבה של הנגדה זו בין ״הבטחה״ ל״אמנה״? נראה לאחוז בביאור הדברים כפי שבאו‬
‫בהרחבה בתנחומא‪:‬‬
‫אף היא אמרה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬אברהם בא עמך בהבטחה מפני שאמרת לו ״ואברכה‬
‫מברכיך״‪ ,‬ולא הייתי יודעת כלום‪ ,‬אלא כיון שאמר לי שאמרת לו ״לך לך״‬
‫— האמנתי לדבריך‪ .‬ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי‪ ,‬יבוא רשע זה‬
‫ויתעולל בי? עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוננו בדבריך!‬
‫)תנחומא בובר לך לך ה(‪.‬‬
‫אברהם ושרה יצאו שניהם לדרך )״אברהם יצא‪ ...‬ואני יצאתי״(‪ ,‬השאירו מאחור את בני‬
‫משפחתם והפכו לנודדים חסרי מגן‪ .‬אולם עבור אברהם נלוותה לכך הבטחה מפורשת מאת‬
‫ה׳ להיטיב עם מיטיביו ולהעניש את המתנכלים לו‪ :‬״ואברכה מברכיך‪ ,‬ומקללך אאר״)בר׳‬
‫יב ‪ 30;(3‬ואילו שרה נענתה לציווי ״לך לך״‪ ,‬האמינה בה׳ ויצאה לנדודים ללא כל הבטחת‬
‫הגנה‪ .‬ההצבעה על ניגוד זה היא הבסיס לתלונתה של שרה על כך‪ ,‬שאברהם ניצל ואילו היא‬
‫נתונה במלכודת‪ :‬״אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה?!״ ‪ 3,‬כלומר‪ ,‬האם ייתכן‬
‫שאברהם‪ ,‬שפעל על פי הבטחה מפורשת‪ ,‬הוא הזוכה עתה להגנה‪ ,‬ואילו אני‪ ,‬שיצאתי לדרך‬
‫ולסכנותיה באמונה בלבד — בלי לבקש הבטחה — לא אזכה להגנתך ?‬
‫תפילתה של שרה נענתה‪ ,‬והיא נחלצה בשלום‪ .‬אך הסמיכות לאמור על תפילתו של‬
‫אברהם מדגישה את התמיהה‪ ,‬מפני מה לא התפלל גם הוא‪ 32,‬בין לבסוף‪ ,‬בשעה שאשתו‬
‫״נתונה בסירה״‪ ,‬ובין בתחילה‪ ,‬בהשלכת יהבו על ה׳ במקום לבקש ששרה תגן עליו במסירת‬
‫עצמה?‬
‫יש להדגיש‪ ,‬כי תמיהה זו מוסבת בייחוד כלפי המדרש ולא כלפי המקרא‪ .‬הן בעלי‬
‫המדרש‪ ,‬ולא המקרא‪ ,‬הם המספרים לנו כי שרה התפללה ונושעה בתפילתה‪ .‬וכי לא מצאו‬
‫מקום לדרוש‪ ,‬שגם אברהם התפלל‪ ,‬כעין מה שהשלימו על הפסוק ״ויעתר יצחק לה׳ לנוכח‬
‫אשתו״ — ״מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן״)סג‪ ,‬עמי ‪ ? (681‬נראה אפוא‪,‬‬
‫שבעל בר״ר מבקש דווקא לשרטט לנו את יתרונה של שרה גם בעניין זה‪ :‬״בעלה נתעטר בה‬
‫והיא לא נתעטרה בבעלה״‪ .‬שרה היא אם כן גיבורת הסיפור לא רק בכך‪ ,‬שהיא מוסרת‬
‫עצמה כדי להגן על אברהם‪ ,‬אלא גם בכך‪ ,‬שהיא ולא אברהם פועלת בכוח התפילה להיחלץ‬
‫מן הצרה‪ ,‬ומזכה גם אותו בהצלחה )״ולאברהם היטיב בעבורה״(‪.‬‬
‫כדי להשלים את התמונה בעניין זה של התפילה יש לראות את דיונו של בראשית רבה‬
‫בעקרותה של שרה‪ .‬על הפסוק ״ותאמר שרי אל אברהם חמסי עליך״)בר׳ טז ‪ (5‬מובאים‬
‫שני משלים של ר׳ ברכיה בשם ר׳ יהודה )מה‪ ,‬עמי ‪ .(452-451‬עיקרם של המשלים הוא‬
‫אחד‪ :‬שני בני אדם נתונים בצרה זהה‪ ,‬והאחד מבקש מן המלך ישועה — אך רק בעבור‬
‫עצמו ולא בעבור חברו‪ .‬בנמשל מאשימה שרה את אברהם על שאמר לה׳ ״ואנכי הולך‬
‫ערירי‪ ...‬הן לי לא נתת זרע״)בר׳ טו ‪ ,(3-2‬ולא אמר ״הולכים אנו ערירים‪ ...‬הן לנו לא נתת‬

‫על הבטחה זו נדרש בבר״ר‪ :‬״החמיר הקב״ה בכבוד הצדיק יותר מבכבודו״ )לט‪ ,‬עמי ‪.(377‬‬ ‫‪30‬‬
‫סירה כאן משמעה מלכודת‪ ,‬מקום מוקף וסגור )ראה ‪M. Jastrow, A Dictionary of the‬‬ ‫‪31‬‬
‫‪ ,‬ערך סירה ‪ ,11‬עמי ‪ ,(987‬כמו להלן בבר״ר‪ ,‬בשבייתו של לוט‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪Targumim e‬‬
‫״כך עשו ללוט‪ ,‬נתנוהו בסירה ונטלוהו עמהם״ )מא‪ ,‬עמי ‪ .(413‬וראה להלן הערה ‪.37‬‬
‫בתנחומא‪ ,‬לפני מה שהובא בפנים‪ ,‬נאמר רק ש״התחיל אברהם לבכות״‪.‬‬ ‫‪32‬‬

‫]‪[81‬‬
 ‫נעם זהר‬

‫זרע״‪ .‬פנייתו של אברהם לה׳ נענתה במונחים הצרים שבהם הובעה‪ :‬הוא זכה לבן‬
‫)ישמעאל(‪ ,‬אך שרה נשארה עקרה‪ .‬תלונתה היא‪ ,‬שאילו ביקש גם עליה‪ ,‬״כמה ריהב לך כן‬
‫יהב לי ]=כשם שנתן לך‪ ,‬כך היה נותן לי[״ )שם‪ ,‬עמי ‪.(452‬‬
‫תוקפה של תלונה זו נשען לא רק על האמור במקרא )להלן(‪ ,‬שיצחק התפלל לנוכח‬
‫עקרותה של אשתו רבקה‪ .‬הוא נשען גם — ואולי בייחוד — על האמור במדרש בראשית‬
‫רבה עצמו‪ ,‬הסודר על הפסוק ״ואברכך והיה ברכה״ )בר׳ יב ‪ (2‬כמה דרשות המתארות‪,‬‬
‫כיצד הביא אברהם אבינו ברכה רבה לעולם‪ .‬בין היתר נאמר שם‪ ,‬״אברהם היה מתפלל‬
‫לעקרות והן נפקדות‪ ,‬על החולים ומתרפאים״)לס‪ ,‬עמי ‪ .(376‬מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא התפלל על‬
‫אשתו העקרה ותיפקד?‬
‫להשלמת התמונה נזכיר‪ ,‬כי בעלי המדרש ראו צורך גדול להתמודד עם הקושי‬
‫שבעוברת עקרותן של האימהות)ושל האבות(‪ .‬כבר הזכרנו לעיל את הטענות המיוחסות‬
‫ל״אומות העולם״‪ ,‬אשר מטילות דופי בצדקתו של אברהם; בראשן באה הטענה‪ :‬״אילו‬
‫היה צדיק‪ ,‬לא היה מוליד?״)נד‪ ,‬עמי ‪ .(577‬כיוצא בזה המדרש שם טענה בפי הגר‪ :‬״שרי‬
‫גברתי אין סתרה בגלויה‪ ,‬נראית צדקת ואינה‪ ,‬אילו היתה צדקת — ראו כמה שנים לא‬
‫עיברה!״)מה‪ ,‬עמי ‪ 33.(451‬לגבי אברהם לא נמסר הסבר לעצם העיכוב; אלא רק ״כיון‬
‫שהוליד — אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה״)שם‪ ,‬עמי ‪ .(577‬אולם לגבי שרה‬
‫)ושאר האמהות( מקדים בראשית רבה לדברי הגר קובץ של תשובות לשאלה ״ולמה‬
‫נתעקרו אמהות?״‪ .‬לענייננו חשובה התשובה הראשונה‪ :‬״שהקב״ה מתאוה לתפילתן‬
‫ולשיחתן״ )שם‪ ,‬עמי ‪ .(450‬מכאן למדנו‪ ,‬שלפי מדרש זה התפללה שרה עד שנושעה‬
‫מעקרותה‪ :‬גם כאן אפוא‪ ,‬כמו במצרים ובגרר‪ ,‬היא נושעה בתפילתה מבלי שאברהם התפלל‬
‫עליה‪.‬‬

‫ד‪ .‬סיכום‪ :‬מחשבות על קולה של שרה וגבורתו של אברהם‬

‫סקירת המקורות שבבראשית רבה לגבי אברהם ושרה לא נעשתה במאמר זה באופן שקול‪.‬‬
‫הרוב הגדול של החומר על אברהם לא נידון כלל‪ ,‬ואילו לגבי שרה מה שנידון כאן הוא חלק‬
‫גדול ממה שנמצא במדרש‪ .‬ממילא מובן‪ ,‬שדמותו של אברהם אבינו יוצאת מקופחת‪ ,‬שהרי‬
‫לא הובא כאן אפילו מקצת שבחו שבמדרש בר״ר‪ .‬מחשבות הסיכום שלהלן אינן מוסבות‬
‫אפוא אלא על דמותם של אבינו ואמנו הראשונים‪ ,‬כפי שהיא מצטיירת מתוך מה שמצוי‬
‫בבר״ר על היחס בין שרה לאברהם‪.‬‬
‫כפי שתוארה בסעיף א‪ ,‬בדמותה של שרה מודגשים שני קווים‪ :‬צניעות וקרבת אלוהים‪.‬‬
‫שני קווים אלו מתחברים יחדיו במאורעות שעברו עליה במצרים ובגרר‪ :‬שרה נחלצת‬
‫מסכנה של התעללות מינית בכוח תפילתה‪ .‬אם ״קולה״ של שרה בסעיף א ציין קרבת‬
‫אלוהים במשמעות של נבואה — הדיבור האלוהי לאדם — הרי שכאן מופיע צדו האחר‬

‫שאלה זו — ובייחוד הקושי שבניגוד בין עקרותה הממושכת של שרה לבין הריונה ולידתה של‬ ‫‪33‬‬
‫הגר‪ ,‬המתוארים כמידיים — היא המוטיב של פרשה מה‪ .‬פתיחתה של הפרשה בפסוק ״אשת חיל‬
‫מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה״‪ ,‬כאשר מכרה נדרש על ההיריון‪ :‬דווקא אשת המופת הריונה‬
‫מתעכב מ ח מ ת מעלתה הרוחנית‪ .‬למדרש הביטוי אשת חיל על שרה השווה גם לעיל בפנים בסעיף‬
‫א ובהערה ‪.16‬‬

‫]‪[82‬‬
 ‫דמותו של אברהם וקולה של שרה במדרש בראשית רבה‬

‫של המטבע‪ ,‬צד התפילה‪ .‬״קולה״ של שרה הוא גם מופת של הדיבור האנושי‪ ,‬שהאלוהים‬
‫נכסף לשמעו‪ ,‬כמבואר בהמשך הדברים שהזכרנו בסעיף הקודם‪ :‬״שהקב״ה מתאווה‬
‫לתפילתן ולשיחתן‪ ...‬השמיעיני את קולך)שה״ש ב ‪(14‬״ )מה‪ ,‬עמי ‪ ;(450‬הקב״ה ואברהם‬
‫מקשיבים שניהם לקולה של שרה‪.‬‬
‫אברהם זוכה לשבח על שהוא מכיר במעלת רוח הקודש שבדברי שרה‪ ,‬ובניגוד למקובל‬
‫הוא ״שומע לקול אשתו״‪ .‬אולם יש שהוא אומר לה מה לעשות; ומעניין לראות‪ ,‬שיש בכלל‬
‫זה גם מעשים הנוגדים את נטייתה שלה לצניעות‪ .‬רמזנו לעיל על המסופר בפרשה נג‪ ,‬ששם‬
‫נדרש לשון הריבוי בפסוק ״הניקה בנים שרה״ — והרי לא היה לה אלא בן אחד?‬
‫שרה היתה צנועה יותר מדאי‪ .‬אמר לה אבינו אברהם‪ :‬אין זו שעת הצניעות‪ ,‬אלא גלי‬
‫את דדייך כדי שיידעו הכל שהתחיל הקב״ה עושה ניסים‪ .‬גילתה‪ 34‬את דדיה והיו‬
‫נובעים חלב כשני מעיינות‪ ,‬היו מטרונות באות ומניקות את בניהן‪) ...‬נג‪ ,‬עמי ‪.(564‬‬
‫שרה מתבקשת לוותר על צניעותה כדי לקדש שם שמים בעולם‪ .‬החלטה זו של אברהם‪,‬‬
‫ופעולתה של שרה בהתאם‪ ,‬נדרשות בבירור לשבח‪ ,‬והנשים ובניהן מתקרבים מתוך כך‬
‫לאלוהי האמת‪ .‬מבחינת קווי אופייה של שרה ניתן לומר‪ ,‬ששרה ״אשת האלוהים״‪,‬‬
‫ה״מגיירת את הנשים״‪ ,‬גוברת — בעידודו של אברהם — על שרה הצנועה למופת‪.‬‬
‫גם בבואם למצרים ולגרר מבקש אברהם משרה לוותר על צניעותה — אך לא למען‬
‫קידוש השם‪ ,‬אלא כדי להגן על חייו‪ .‬עמדנו לעיל על דברי ר׳ פינחס )בשם ר׳ ראובן(‪,‬‬
‫שמשתמעת בהם ביקורת על כך שאברהם ״עשה עצמו טפילה״ והטיל על שרה את מחיר‬
‫ההתמודדות עם המלך‪ .‬האם ביקורת זאת מוצדקת? ר׳ פינחס משווה את אברהם לברק‪,‬‬
‫שהפסיד את ״תפארתו״ כגיבור מלחמה כאשר ״עשה עצמו טפילה״ לדבורה‪ .‬אולם האם‬
‫עמדה לפני אברהם אפשרות לפעול בדרך דומה לזו של ברק ולהיאבק בגבורה נגד מלכים‬
‫‪35‬‬
‫רבי כוח ?‬
‫ראשית יש לשים לב‪ ,‬שבהקשר המקראי גופו אין הצעה מעין זו פורחת באוויר‪ ,‬אלא יש‬
‫לה על מה שתסמוך‪ .‬הן בפרק יד מסופר על אברהם שיצא לרדוף אחרי ארבעה מלכים‪ ,‬הכה‬
‫אותם ושחרר את לוט בן אחיו‪ .‬ואשר למדרש‪ ,‬בבראשית רבה שם )מב‪ ,‬עמי ‪ (418‬נמסרו‬
‫כמה וכמה דרשות המפליגות בתיאור כוחו וגבורתו של אברהם במלחמה‪ ,‬בין מחמת עצמו‬
‫ובין מחמת הקב״ה המסייע לו‪ .‬דרשות אלו נסדרו על מילות המקרא ״ויכם וירדפם״)בר׳ יד‬
‫‪ ;(15‬בראשן דרשת ר׳ פינחס עצמו‪ ,‬״רדופיו של אברהם אבינו — הרוגים היו״ ]כלומר‪,‬‬
‫אלו שאברהם רדף אחריהם נחשבו בהרוגים‪ ,‬שאין להם תקווה להינצל[‪ ,‬ובסופן מחלוקת‬
‫על פסיעותיו הכבירות של אברהם‪ ,‬אם היו של שלושה מילין או של מיל אחד‪.‬‬
‫ייתכן מאוד‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהיו חכמים — כגון ר׳ פינחס — אשר ראו מקום להלין על‬
‫אברהם על שנמנע מעימות ישיר עם פרעה או אבימלך‪ .‬אמנם אברהם מצביע בפירוש על‬
‫סכנת המוות האורבת לו)״והרגו אותי‪...‬״(‪ ,‬ומסתבר ש״אופציה צבאית״ נחשבה בעיניו‬

‫ב כ י ״ ל ״ ג י ל ה ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ב ר ה ם ל א רק א מ ר ל ה א ל א ה ו ש י ט ידו ו ב ע צ מ ו ג י ל ה א ת ד ד י ה ‪ :‬ותיקנתי‬ ‫‪34‬‬

‫לפי שאר עדי הנוסח‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬ע צ ם הציפייה כי הגבר ה ו א שיילחם בעד א ש ת ו — והרמיזה כי אם לא יילחם ת ו ש ח ת‬ ‫‪35‬‬
‫״ ת פ א ר ת ו ״ — מ נ י ח ה ח ל ו ק ת תפקידים מ ו ג ד ר ת מ א ו ד בין המינים‪.‬‬

‫]‪[83‬‬
 ‫נ ע • זהר‬

‫חסרת סיכוי‪ .‬אך הלא בצאתו להצלת לוט אמר אברהם )לפי ר׳ נחמיה( ״אצא ואפול על‬
‫קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא!״ )מב‪ ,‬עמי ‪ — 36(416‬ומדוע לא יצא בנכונות דומה‬
‫‪37‬‬
‫להצלת אשתו?‬
‫ייתכן‪ ,‬כמובן‪ ,‬לדון בשאלה זאת מבחינה נורמטיבית‪ :‬האם ראוי היה לאברהם לשים‬
‫נפשו בכפו להצלת שרה ? או‪ ,‬מן הצד האחר‪ :‬האם נכון היה לשרה להימסר לבית המלך כדי‬
‫להציל את אברהם? מנקודת ראות הלכתית התשובה היא‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ברורה‪ :‬גילוי עריות‬
‫)ובכללו איסור אשת איש( הוא משלוש העברות שעליהן נאמר ״ייהרג ולא יעבור״‬
‫)סנהדרין עד ע״א(‪ 38.‬אבל באמת אין הדבר פשוט כל כך‪ .‬סוגיית הגמרא )שם ע״ב( מעלה‬
‫לדיון שאלה דומה לגבי אסתר‪ ,‬והעניין סבוך ושנוי במחלוקות גדולות בין הראשונים‪.‬‬
‫לענייננו די לציין‪ ,‬כי בעלי התוספות גורסים דווקא ״ייהרג ולא יעבור״ ולא ״תיהרג״‪,‬‬
‫‪39‬‬
‫וסבורים כי אישה איננה חייבת ליהרג כדי להימנע מהשתתפות סבילה ביחסי מין אסורים‪.‬‬
‫אפשר לטעון‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהמדרש איננו חפץ לנקוט עמדה המאשימה את אברהם על מה‬
‫שעשה לנוכח הסכנה‪ 40.‬אולם בכל זה אין‪ ,‬כמובן‪ ,‬דבר כלשהו שימנע מאברהם להתפלל‬
‫בעד שרה מראש‪ ,‬שלא תילכד; ומשנלכדה‪ ,‬שתיחלץ בשלום‪ .‬מדוע מקפיד המדרש לשרטט‬
‫את אברהם כאן כחסר אונים לחלוטין‪ ,‬ואת שרה בלבד כמי שמביאה לעצמה הצלה‬
‫בתפילתה ?‬
‫אין בידי תשובה מבוררת לשאלה זו; אך לא אמנע מלהציע השערה‪ ,‬המיוסדת על‬
‫ראייתה של הספרות המדרשית כמכוונת לא רק כלפי המקרא הנדרש והמתבאר‪ ,‬אלא גם‬
‫כלפי הציבור היהודי והתנסויותיו ההיסטוריות‪ .‬השערתי היא‪ ,‬שבאה כאן לידי ביטוי‬

‫ר׳ יהודה ור׳ נחמיה נחלקו בפירוש הביטוי ״וירק את חניכיו״ )בר׳ יד ‪ ,(14‬אך דבריהם נראים‬ ‫‪36‬‬
‫כמשלימים אלו לאלו‪ .‬לפי ר׳ יהודה משתקפים כאן לא דבריו האמיצים של אברהם )כשיטת ר׳‬
‫נחמיה(‪ ,‬אלא דבריהם של הלוחמים הפוטנציאליים‪ .‬״חניכיו״ של אברהם התנגדו ליציאה לקרב‪,‬‬
‫בטענה ״חמישה מלכים לא יכלו להם‪ ,‬ואנו יכולים לעמוד בהם?!״ )שם(‪.‬‬
‫ייתכן שבעל המדרש כיוון להשוואה זו כאשר שיבץ מילה)נדירה( זהה בתיאור מצבם של שרה‬ ‫‪37‬‬
‫ושל לוט; שניהם לכודים ב״סירה״ )והשווה לעיל הערה ‪.(31‬‬
‫כך נוקט בענייננו א״א הלוי‪ ,‬שערי האגדה‪ ,‬מהדורה חדשה‪ ,‬תל אביב תשמ״ב‪ ,‬הכותב)בעמי ‪:(97‬‬ ‫‪38‬‬
‫״מעשה אברהם כאן סותר ומכחיש את ההלכה המפורשת ואת ההכרה המוסרית האלמנטארית‪,‬‬
‫שאין פיקוח נפש דוחה גילוי עריות״‪.‬‬
‫ראה תוספות סנהדרין עד ע״ב‪ ,‬ד״ה ״והא אסתר״‪ ,‬וכתובות ג ע״ב‪ ,‬ד״ה ״ולדרוש״‪ .‬לדיון הלכתי‬ ‫‪39‬‬
‫היסטורי מקיף ראה י׳ בלידשטיין‪ ,‬״מעמדן האישי של נשים אנוסות ושבויות״‪ ,‬שנתון המשפט‬
‫העברי ג‪-‬ד )תשל״ו‪/‬תשל״ז(‪ ,‬עמי ‪ ;116-35‬וראה גם מ״ע פרידמן‪ ,‬״המחזיר גרושתו משנישאת‬
‫וטומאת הסוטה והאנוסה״‪ ,‬בתוך ש״י פרידמן)עורך(‪ ,‬ספר הזכרון לרבי שאול ליברמן‪ ,‬ניו־יורק‬
‫וירושלים תשנ״ג‪ ,‬עמי ‪.218-211‬‬
‫אולם רמב״ן נוקט עמדה כזאת‪ :‬״ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה‪ ,‬שהביא אשתו‬ ‫‪40‬‬
‫הצדקת במכשול עוון מפני פחדו כי יהרגוהו‪ ,‬והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל‬
‫אשר לו כי יש באלהים כח לעזור ולהציל״ )פירוש התורה לבראשית יב ‪ .(10‬אמנם רמב״ן אינו‬
‫אומר‪ ,‬שהיה לאברהם ליהרג ולא לגרום לשרה להיכשל בעוון; הטענה לגבי הביטחון בה׳ קרובה‪,‬‬
‫במידת מה‪ ,‬לטענה לגבי תפילה‪ .‬רד״ק)פירוש התורה שם לפס׳ ‪ (12‬חולק על רמב״ן בדיוק בנקודה‬
‫זאת‪ ,‬בצטטו את ההלכה שאין לסמוך במקום סכנה על הנס )בבלי פסחים ח ע״ב ועוד(‪.‬‬

‫]‪[84‬‬
 ‫דמותו של א ב ר ה ם וקולה של שרה במדרש בראשית רבה‬

‫תחושה עמוקה של אי־נוהות בקרב הגברים היהודים מפאת קוצר ידם מלהושיע את‬
‫נשותיהם מאונס‪ :‬לא אחת נאלצו הם להשלים בחוסר אונים עם מאורעות ממין זה‪.‬‬
‫הדיון המדרשי איננו מוסב‪ ,‬לפי זה‪ ,‬על היחס בין אברהם ושרה בלבד‪ ,‬אלא על היחס בין‬
‫גברים לנשים בקהילה‪ ,‬החיה תדיר במצב דומה לזה של האבות והאימהות בימי נדודיהם‪:‬‬
‫כמיעוט חסר הגנה‪ .‬נקל היה לדמות את אברהם אבינו כמושיע את שרה בכוח תפילתו‪ ,‬או‬
‫אולי אפילו כמביס את פרעה ואבימלך בגבורתו‪ .‬הרי הגברים היהודים לא היו אדישים‬
‫לגורל נשותיהם‪ ,‬ואם לא היה לאל ידם להושיען בגבורת מלחמה‪ ,‬ודאי שזעקו בתפילה‬
‫לקדוש ברוך הוא שיצילן‪ .‬בעלי המדרש עודדו‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬את שומעי לקחם להשתדל לפדות‬
‫את הנשים‪ ,‬ובייחוד להרבות בתפילה; אך הם גם ידעו‪ ,‬שאי אפשר לבטוח בהשתדלותם‬
‫ובתפילתם שיצליחו‪ .‬אדרבה‪ ,‬פעמים שהגברים עצמם נושעים מכוחה של האישה שבעל‬
‫העצמה חומד אותה‪ ,‬כמו בפרדיגמה של אסתר‪ .‬אילו תואר אברהם כמושיע את שרה בכוחו‬
‫*‬ ‫‪T‬‬

‫ובתפילתו‪ ,‬היה מוצב בכך דגם מתסכל ומייאש לבניו שבכל דור ודור‪ .‬לפי השערתי‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫חוסר האונים של אברהם במדרש הוא בבואה לחוסר האונים ולמבוכה של הגברים בעלי‬
‫המדרש ושומעיהם‪.‬‬
‫למבוכה גברית זו נלווית הכרה בעצמה הנשית‪ .‬אם האישה זוכה להינצל‪ ,‬בא הדבר‬
‫י‬ ‫‪T‬‬

‫בכוחה שלה — כוח רוחני המשלב צניעות עם קרבת אלוהים‪ .‬המדרשים על שרה אמנו‪,‬‬
‫אשר קולה הוא גם קול רוח הקודש וגם קול התפילה שהאל מתאווה לשמעו‪ ,‬נעשו מוקד‬
‫לאפיון אידאלי של האישה‪ ,‬שבכוחה להעניק לגבר הגנה יותר משיש בכוחו להעניק לה‪.‬‬

‫]‪[85‬‬
 ‫מרסל דיבואה‬

‫דמותו של אברהם בנצרות‬

‫מספר הפעמים שבהן מוזכר אברהם בברית החדשה מרשים‪ 72:‬פעמים‪ .‬אזכורי משה רבים‬
‫יותר‪ 80 ,‬במספר‪ -,‬אך רובם עוסקים ב״תורת משה״ או ב״משה והנביאים״‪ ,‬כלומר בדברי‬
‫משה‪ ,‬כתביו והוראתו‪ ,‬ואילו הפסוקים המזכירים את אברהם מציינים אחת מתכונותיו‬
‫ואת הזיקה ההיסטורית אליו‪.‬‬
‫אברהם נוכח בברית החדשה בתוקף תפקידו כאבי העם הנבחר‪ .‬בהתאם להבטחת האל‬
‫צאצאיו של אברהם הם העתידים לרשת את הברכות שניתנו לו‪ .‬כתבי הברית החדשה‬
‫מעידים על מודעותה הבהירה של הכנסייה השליחית בדבר קישורה אל מה שפאולוס כינה‬
‫״השורש הקדוש״‪ ,‬לאמור האבות‪ .‬ניתן להבחין בשני רבדים שבהם מתבטאת מודעות זו‪.‬‬
‫ברובד הראשון מצויים הביטויים החוזרים על ביטויי התנ״ך והקהילה היהודית דאז‬
‫כלשונם‪ .‬ההמשכיות מתבטאת בעצם השימוש הטבעי שעושים מי שקיבלו את ״הבשורה‬
‫הטובה״ בביטויים אלה‪ .‬ניתן למצוא בכך עדות לתקופה שבה עדיין לא התקיימה הפרדה‬
‫בין הקהילה היהודית לקהילה הנוצרית‪ ,‬ולכן לא מופיעה הבעייתיות שבהשתייכות לזרעו‬
‫של אברהם‪ .‬בהמשך נעיין ברובד השני‪ ,‬שבו מוענקות משמעויות תאולוגיות לדמותו של‬
‫אברהם ולתפקידו בהתאם לתפיסה הנוצרית‪ .‬בעיון בכתובים השייכים לרובד הראשון‬
‫נבקש למצוא הדרגתיות המאפשרת מעבר מהמשכיות לחידוש‪.‬‬

‫‪ . 1‬הנוסח המסורתי ״אלוהי אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב״ )שמות ג ‪ (15‬מושם בפי ישוע בסיפור‬
‫על הדיון עם הצדוקים על אודות תחיית המתים‪ .‬סיפור זה נכלל כנראה בנוסח הראשוני‬
‫ללימודי הדת)מתי כב ‪ ; 32‬מרקוס יב ‪ ; 26‬לוקס כ ‪ .(37‬ישוע מסתמך על השכנוע המשותף‬
‫בכך שאבות האומה חיים‪ :‬אלוהי אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב אינו אלוהי המתים אלא אלוהי‬
‫החיים‪ .‬בהמשך מופיע הביטוי פעמיים בנאומים הקדומים במעשי השליחים‪ :‬בנאומו‬
‫של פטרום מתחת ל״שער שלמה״)ג ‪ (13‬ובנאומו של כיפא )ח ‪ .(32‬כתובים אלה הם‬
‫שלבים מרכזיים ב״בשורה״‪ ,‬והשימוש בנוסח של ספר שמות נעשה בטבעיות‪ ,‬וללא‬
‫חריגה מפרשנות המקובלת על הקהילה היהודית‪.‬‬
‫‪ .2‬בקבוצת כתבי הברית החדשה המבטאים תחושת השתייכות לאברהם מבלי לחרוג‬
‫מן האופק של ישראל ניתן לכלול אף את כל הכתובים המזכירים ברגשות שמחה‪ ,‬אמון‪,‬‬
‫תודה וגאווה — שאותם מבטאת אף הספרות היהודית דאז — את האירועים המרכזיים‬
‫בחיי אברהם‪ ,‬בחירתו‪ ,‬ההבטחות שקיבל והברית‪ .‬יש לציין שאין אנו מוצאים כאן אזכור‬
‫מפורש למסורת הקהילה היהודית־נוצרית הקדומה‪ ,‬כפי שזו מתבטאת בבשורה על פי‬

‫]‪[87‬‬
 ‫מרסל דיבואה‬

‫מרקוס ובכתובים המשותפים למתי וללוקס‪ .‬ידוע‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התפקיד שממלא נושא‬
‫זה בתאולוגיה של פאולום‪.‬‬
‫בנאומו של סטפנוס ברורה כוונתו לכבד את אברהם‪ :‬״אלוהי הכבוד נראה לאברהם‬
‫אבינו״ )מעשי השליחים ז ‪ .(2‬כוונה זו מתבטאת שלא במישרין במקום נוסף במעשי‬
‫השליחים‪ ,‬בנאומו של פטרום‪ :‬״אתם בני הנביאים ובני הברית אשר כרת אלוהים עם‬
‫אבותיכם באמרו‪...‬״)ג ‪ .(25‬השליח מבקש להזכיר לשומעיו את מעלתם של בני ישראל‪,‬‬
‫אשר נקראו ראשונים לזכות בברכה המובטחת‪ :‬מעלה זו מבוססת על מעלת ייעודו של‬
‫אברהם‪ .‬כמו כן ״ההבטחה שניתנה לאבותינו״ מוזכרת בנאומו של פאולוס באנטיוכיה‬
‫)ח ‪.(41-16‬‬
‫בין עשרת אזכורי אברהם והאבות המצויים ב״בשורה הטובה״ על פי לוקס מצויים‬
‫שניים אשר עניינם ההבטחה שניתנה לאברהם והברית שנכרתה עמו‪ .‬שני האזכורים‬
‫מופיעים בקטעים השיריים הכלולים בתיאור ילדותו של ישוע ב״בשורה הטובה״‪ .‬מקובל‬
‫להניח‪ ,‬ששני פרקי בשורת הילדות נכתבו בידי לוקס עצמו בהתאם למקורות שבעל־פה‪.‬‬
‫הקטע הראשון מצוי בשירת מרים‪ ,‬״תמך בישראל עבדו‪ ,‬בזכרו את רחמיו‪ ,‬כמו שדיבר‬
‫לאבותינו‪ ,‬לאברהם ולזרעו עד עולם״ )לוקס א ‪ ,(55-54‬והקטע השני בשירת זכריה‪:‬‬
‫״לעשות חסד עם אבותינו ולזכור את ברית קדשו‪ ,‬את השבועה אשר נשבע לאברהם‬
‫אבינו״)שם ‪.(72-71‬‬
‫לבסוף‪ ,‬באיגרת אל העברים ו ‪ ,15-13‬בין דברי העידוד לנמנעים‪ ,‬מוזכרות ההבטחה‬
‫והברכה לאברהם‪ ,‬וכמו כן הגשמתן הראשונה בהולדת יצחק‪.‬‬
‫מדיון קצר זה באזכורי אברהם עולה המסקנה‪ ,‬כי הקשר ההיסטורי המפורש לאברהם‬
‫ולהבטחה שניתנה לו ממלא תפקיד חשוב ביותר בדרשות ובאפולוגטיקה של הקהילות‬
‫ההלניסטיות ובהוראתו של פאולוס‪.‬‬
‫‪ .3‬העיון בכינויים ״אברהם אבינו״‪ ,‬״אבותינו״‪ ,‬״בני אברהם״ מביא למסקנה דומה‪] .‬איננו‬
‫מתייחסים כאן לקטעים הפולמוסיים בדבר צאצאיו האמתיים של אברהם‪ ,‬כגון מתי ג ‪[.9‬‬
‫כך עולה מעיון בתשובת ישוע לזכי‪ ,‬ראש המוכסים‪ ,‬חוטא אשר השתוקק להכיר את ישוע‬
‫ואשר זכה לארחו בביתו‪ :‬״היום היתה תשועה לבית הזה‪ ,‬כי בן אברהם גם הוא״ )לוקס‬
‫יט ‪ .(9‬מהותית לתשועה היא השושלת אשר ראשיתה באברהם‪ ,‬שכן התשועה משמעה‬
‫נטילת חלק בברכות שהובטחו לאברהם ולזרעו‪ .‬זו תפיסת היהדות דאז‪ ,‬כפי שמעידים‬
‫הספרים החיצוניים‪ ,‬ובמיוחד ספר היובלים‪ ,‬ומקורות חז״ל כגון פרקי אבות ובראשית‬
‫רבה‪ .‬הדגשת קשרו ההיסטורי של ישוע לאברהם בולטת בתיאור תולדותיו)מתי א ‪,2 ,1‬‬
‫‪ ; 17‬לוקס ג ‪ ,(34‬אם כי פאולוס הוא היחיד המבהיר את המשמעות התאולוגית של קשר‬
‫זה‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬ברור כי הדורות הראשונים של הנוצרים היו מודעים היטב למעמדם כיורשי‬
‫הבחירה‪ ,‬ההבטחה והברכות שניתנו לאברהם‪ .‬הנוצרים קוראים לאלוהי אברהם‪ ,‬מכנים‬
‫את אברהם ״אב״‪ ,‬רואים עצמם כבניו‪ ,‬מזכירים את ההבטחה ואת הברית‪ ,‬המבססות‬
‫את גדולתו בכתבי הקודש‪ ,‬מהללים את אמונתו‪ ,‬מקווים לזכות ולקבל את המורשת‬
‫שהובטחה לו ולמצוא מקום בצדו במלכות שמים‪.‬‬
‫אך החל מראשית צמיחתה של הכנסייה ומעת שנתקבלו לחיקה הפגנים הפכה‬
‫ההמשכיות הזו לשאלה עקרונית ומכרעת‪ .‬כיצד יכולים בני הכנסייה שאינם מזרע אברהם‪,‬‬
‫שאינם שייכים לעמו‪ ,‬שלא נעשתה בהם ברית ולא ניתנה להם התורה‪ ,‬לרשת את ההבטחה‬

‫]‪[88‬‬
 ‫דמותו של א ב ר ה • בנצרות‬

‫שקיבל אברהם וליטול חלק כהשלמתה בישוע? מכוח מה יכולים הם לראות באברהם‬
‫את אביהם? ומנגד‪ ,‬מה באשר לצאצאיו הרבים של אברהם אשר התרחקו ממורשתו אשר‬
‫מצאה השלמה בישוע? מהי אמת המידה הקובעת השתייכות לגיטימית לצאצאי אברהם‪,‬‬
‫וכיצד נקבעת זכות נטילת החלק בטובות שהובטחו לאב ולזרעו? האם השתנתה אמת‬
‫המידה ועמה אף טבעו של העם היורש את הבחירה האלוהית? אם כך‪ ,‬האומנם נותר‬
‫עם האלוהים בזהותו? האם הנו יחיד? האם מדובר בהמשכיות העם שמקורו באברהם‬
‫על פי ההבטחה?‬
‫השאלות נשאלו‪ ,‬ואברהם מילא תפקיד מרכזי בפתרונן אפילו לפני פאולום‪ .‬למעשה‬
‫כבר בראשית הופעתה נדרשים הדבקים ב״בשורה הטובה״ להתמודד עם ביטחון היתר‬
‫והאקסקלוסיביות של סובביהם‪ .‬על כך אנו למדים מסיפור דרשותיו של יוחנן המטביל‪,‬‬
‫המהווה נקודת מוצא מקובלת להוראת הדת של השליחים‪ .‬הסיפור מובא בבשורה על‬
‫פי מתי ג ‪ 10-7‬ועל פי לוקס ג ‪ .9-7‬הדמיון הרב בין שני הכתובים מעיד שלפנינו מקור‬
‫כתוב קדום‪ ,‬אשר לא הושפע מעיונו של פאולוס‪ .‬״ואל תחשבו בלבבכם לאמור‪ ,‬׳אברהם‬
‫הוא אבינו׳‪ ,‬כי אני אומר לכם שמן האבנים האלה יכול אלוהים להקים בנים לאברהם״‪.‬‬
‫ההקשר מבהיר את כוונת הנאמר‪ .‬מדובר בקריאה לחזרה בתשובה לקראת מלכות‬
‫שמים הממשמשת ובאה‪ .‬היטב הולמת לכוונת הדרשה אזהרה מפני ביטחון שווא‪ :‬הנה‬
‫באים ימים גורליים ולא די יהיה בייחוס אבות‪ ,‬בכבוד ובזכויות יתר אנושיות‪ .‬כל אחד‬
‫יישפט על פי מידת נאמנותו הוא‪ .‬לאחריות האישית של כל אדם תואמת חירותו העליונה‬
‫של האל‪ .‬אמנם עדיין אין מדובר בשושלת של אברהם שאיננה על פי הזרע והחוק‪,‬‬
‫ואף אין התייחסות מפורשת לכניסתם של הפגנים לחיק אלוהים כמי שעתידים ליטול‬
‫חלק בברכה המובטחת לאברהם‪ .‬עם זאת ניתן ביטוי לעיקרון‪ ,‬והחלה הכנת הלבבות‪:‬‬
‫מחד גיסא לא די בהיותו של אדם צאצא של אברהם על פי המוצא‪ ,‬ומאידך גיסא ״מן‬
‫האבנים האלה יכול אלוהים להקים בנים לאברהם״‪ .‬עם זאת נשמרת ההנחה‪ ,‬כי הישועה‬
‫המובטחת לאברהם חלה רק על בניו‪ ,‬כדברים שאומר ישוע לנוכח אמונתו של שר המאה‬
‫מכפר נחום‪ :‬״ואני אומר לכם‪ ,‬רבים יבואו ממזרח וממערב ויסבו עם אברהם‪ ,‬יצחק‬
‫ויעקב במלכות שמים‪ ,‬אבל בני המלכות יגורשו אל החושך החיצון״ )מתי ח ‪;12-11‬‬
‫לוקס יג ‪.(28‬‬
‫למרות חשיבותן של ההתייחסויות לאברהם שעמדנו עליהן כאן‪ ,‬אין המדובר אלא‬
‫באזכורים בודדים שאינם חורגים באופן משמעותי מהנתון המקראי ומהמסורת‪ .‬פאולום‬
‫הוא שהעניק משמעויות תאולוגיות לדמותו של אברהם‪ .‬הוא עושה זאת דרך עיונו‬
‫באברהם במסגרת תולדות הישועה ובהאירו את ההתאמה שבין ההבטחה להתגשמותה‪.‬‬
‫פאולום איננו עוסק בפרטי מוצאו של ישוע ואף איננו מתעניין באברהם ״על פי הבשר״‪,‬‬
‫כלומר בפרטי חייו ותווי אישיותו‪ .‬פאולוס מתרכז בעיקר‪ ,‬שהוא עבורו קריאת האל‬
‫והבטחתו מחד גיסא‪ ,‬והאמונה שבה נענה להן אברהם ואשר בשלה נושע מאידך גיסא‪ .‬זו‬
‫תמצית משמעותה הדתית של דמות אברהם‪ ,‬וככזו היא תופסת מקום מרכזי בתאולוגיה‬
‫של פאולוס‪ .‬אך אם כך‪ ,‬כיצד להסביר כי‪ ,‬לבד מיוצא מן הכלל אחד‪ ,‬אברהם איננו מוזכר‬
‫כלל בכתביו של פאולוס‪ ,‬להוציא שתי האיגרות אל הגלטיים ואל הרומיים? ההסבר‬
‫פשוט‪ .‬שתי האיגרות הללו הן המקומות שבהם מפתח פאולוס את תפיסתו בדבר תולדות‬
‫הישועה‪ ,‬בפנותו אל קהל מסוים‪ .‬באיגרות אל הקולוסיים ואל האפסיים פונה פאולוס‬
‫לקהילות נוצריות אשר מרבית חבריהן אינם יהודים במוצאם‪ ,‬ועל כן הוא כותב מנקודת‬

‫]‪[89‬‬
 ‫מרסל דיבואה‬

‫מבט כללית ואיננו מתייחס לנתונים היסטוריים הזרים לנוצרים שאליהם הוא פונה‪ .‬הפרק‬
‫השלישי באיגרת אל הגלטיים והפרק הרביעי באיגרת אל הרומיים פונים לקהל שונה‪.‬‬
‫הבה נעיין בהם‪.‬‬
‫בשני הפרקים הללו פאולוס מביע את התנגדותו לנטייה לראות במעשים שבהתאם‬
‫לתורה ובקיום מצוות תנאי הכרחי להצדקה ולישועה‪ .‬פאולום מבקש להראות שההצדקה‬
‫והישועה הן בראש ובראשונה חסד‪ ,‬בחירה לשמה‪ ,‬שאין מאומה מאלצה‪ ,‬אשר האדם אמור‬
‫לענות עליהן באמונתו באל‪ ,‬בקבלת דברו ובהיפתחות לפעולת האל בתוכו ועליו‪ .‬ההצדקה‬
‫בדרך האמונה קשורה הדוקות לתפיסת עם־האלוהים על פי פאולוס‪ :‬לאוניברסליות של‬
‫העם‪ ,‬להמשכיותו ההיסטורית ולאחדותו בהתאם לכוונות האל‪ .‬דמותו של אברהם משמשת‬
‫חוליה מרכזית בביסוס תפיסה זו‪ .‬פאולוס מראה‪ ,‬שכבר בסיפור אברהם אין הצדקת‬
‫האל מותנית בברית ובקיום תורה ומצוות )שעדיין לא ניתנו(‪ ,‬אלא באמונה ורק באמונה‬
‫בהבטחת האל‪ .‬כבר מלכתחילה מופיעה‪ ,‬אם כן‪ ,‬משמעותה האוניברסלית של ההמשכיות‬
‫המובטחת לאברהם‪.‬‬
‫עבודות רבות הוקדשו לנושאי הצדקה על סמך אמונה‪ ,‬תאולוגיית עם־האלוהים‬
‫והמאבק ב״מתייהדים״‪ .‬ברצוני רק לציין את קיומו של אברהם בסינתזה שיצר פאולום‬
‫ובמיוחד על פי האיגרת אל הגלטיים פרק ג והאיגרת ״אל הרומיים״ פרק ד‪ .‬על פי‬
‫פאולוס ההבטחה שניתנה לאברהם היא נקודת מוצא לתולדות הישועה‪ ,‬והבטחה זו‬
‫עתידה להתמלא בישוע‪ .‬אברהם נבחר על מנת לקבל את ההבטחה‪ ,‬שהינה מתת חסד‪,‬‬
‫ולקבלה באמונה‪ .‬את מושא ההבטחה מוצא פאולוס בבראשית יב ‪ ,3‬״ונברכו בך כל‬
‫משפחת האדמה״‪ ,‬ובדומה לו יה ‪ ,18‬״ונכרכו בו כל גויי הארץ״ )השווה אל הגלטיים‬
‫ג ‪ ;8‬אל הרומיים ד ‪ .(7‬זו הבשורה הטובה שבישר האל לאברהם‪ .‬ו״אברהם האמין‬
‫באלוהים״ )אל הגלטיים ג ‪ ;6‬אל הרומיים ד ‪ ,(3‬הוא האמין‪ ,‬בניגוד לכל מה שניתן‬
‫היה לצפות‪ ,‬בהבטחה אשר הגשמתה הראשונה עתידה הייתה להיות הולדתו הנסית של‬
‫יצחק‪ ,‬בן ההבטחה‪ ,‬המסמל את כל צאצאיו של אברהם )אל הרומיים ד ‪ .(21-17‬זו‬
‫האמונה אשר על פי בראשית טו ‪ 6‬״נחשבה לו צדקה״ )אל הגלטיים ג ‪ ; 6‬אל הרומיים‬
‫ד ‪.(9‬‬
‫אברהם‪ ,‬המקבל באמונה את ההבטחה‪ ,‬זוכה בחסד האל ובברכתו‪ .‬בקבלו באמונה‬
‫את קריאת האל נעשה אברהם צדיק מובהק‪ .‬אברהם זוכה בברכה שלפיה צאצאיו יירשו‬
‫עולם‪ ,‬וזה לא בשל מעשה מצווה או מעלה אנושית‪ ,‬אלא הודות לאמונתו‪ ,‬שהיא עצמה‬
‫מתת חסד‪ .‬מתת חסד היא שבשלה אברהם נעשה ל״אבי אומות רבות״‪ ,‬״אב כולנו״ )אל‬
‫הרומיים ד ‪ ,18-13‬השווה בראשית יז ‪ .(4‬בהתאם לדברי בראשית כב ‪ 18‬פאולוס מדגיש‬
‫כי ההבטחה‪ ,‬הברכה והבחירה שמקבל אברהם מיועדות לאומות כולן‪ .‬מכאן שהבסיס‬
‫לאבהותו של אברהם הוא ההבטחה והאמונה‪ .‬המדובר בנתון יסודי בעל ערך מתמיד‬
‫ואוניברסלי‪ ,‬בדומה להשלמת ההבטחה בישוע )אל הגלטיים ג ‪ .(29-15‬בפולמוס שהוא‬
‫מנהל פאולוס מדגיש את קדימות המערך הזה‪ :‬הבסיס לצדקת אברהם ולאבהותו איננו‬
‫יכול להיות תורה וברית מילה‪ ,‬שהרי נמצא צדיק ונאמר עליו שהנו אבי האומות קודם‬
‫לקבלת סימן ברית המילה )אל הרומיים ד ‪ ,(12-10‬ודורות רבים קודם למתן תורה‪.‬‬
‫בשל טבע אבהותו של אברהם יורשים עמו כל בעלי האמונה את הברכה ואת ההבטחה‬
‫האלוהית ללא קשר לברית המילה )אל הגלטיים ג ‪ ;22 ,18 ,14 ,9‬אל הרומיים ד ‪13-11‬‬
‫‪ .(16‬מאחר שאמונת אברהם נחשבה צדק קודם לקבלת סימן ברית המילה‪ ,‬הרי שנעשה‬

‫]‪[90‬‬
 ‫דמותו של אברהם בנצרות‬

‫אבי המאמינים כולם‪ ,‬אלה שנימולו ואף אלה שלא נימולו‪ .‬אברהם הוא אבי כל מי אשר‬
‫כמוהו מאמין בהבטחת האל)אל הרומיים ד ‪ .(12-10‬בדרך זו נקראו הגויים כולם אל ישוע‬
‫המשיח‪ ,‬נתבשרו על כניסתם לעם־האלוהים‪ ,‬הוכנו מראש כבר בעת ההבטחה שניתנה‬
‫לאברהם )אל הגלטיים ג ‪.(14 ,8‬‬
‫מאז אברהם‪ ,‬גם מבין אלה שנימולו‪ ,‬רק מי שהולכים בעקבות אמונתו הם צאצאיו‬
‫האמתיים‪ ,‬צאצאיו בהתאם להבטחה‪ .‬פאולוס מדגיש זאת במשל הנושא חותם של המסורת‬
‫הרבנית על אודות שתי נשותיו של אברהם )אל הגלטיים ד ‪ .(31-21‬שני בנים לאברהם‪,‬‬
‫ישמעאל ויצחק; האחד בהתאם לגוף והשני בהתאם להבטחת האל‪ ,‬ורק השני יורש את‬
‫הטובות המובטחות‪ .‬כך הדבר גם לגבי כל צאצאיו‪ .‬לא קשרי הדם הם החשובים‪ ,‬אלא‬
‫מי שנהפך או נעשה לצאצאו בהתאם לאמונתו‪ .‬והדבקים בישוע הם צאצאי אברהם‪ ,‬הם‬
‫היורשים בהתאם להבטחה את ברכת האל )אל הגלטיים ג ‪ ;29‬ד ‪ ;31‬והשווה ד ‪.(7‬‬
‫כי אותה אמונה מזכה הן בהבטחה והן בהתגשמותה‪ .‬כך מבין פאולום את מלוא‬
‫גדולת ייעודו של אברהם‪ .‬העקרונות המכתיבים את ההצדקה על ידי ישוע פועלים כבר‬
‫בקורותיו של אברהם‪ :‬האמונה עונה לתכנית החסד; התכנית היא אוניברסלית‪ ,‬ומבטאת‬
‫את יחידות כוונותיו של האל ואת המשכיות פעולותיו בקרב בני האדם‪ .‬להבטחה שניתנה‬
‫לאברהם ולהשלמתה בישוע אפיון משותף‪ ,‬והוא כוללות ומוחלטות‪.‬‬
‫התפקיד שמייחס פאולוס לאברהם הוא מיוחד במינו‪ .‬אין הוא תפקיד נבואי‪ ,‬פיגורטיבי‬
‫או טיפולוגי‪ .‬מדובר בתפקיד היסטורי‪ ,‬במובן של תולדות הישועה‪ ,‬ולכן בתפקיד בעל‬
‫משמעות תמידית‪ .‬זו הסיבה לכך שפאולוס דורש שכל המאמינים בישוע יהיו צאצאי‬
‫אברהם‪ .‬כדי שהדבקים בישוע ייטלו חלק בברכה המובטחת על המאמינים לרשת את‬
‫ההבטחה שניתנה לאברהם‪ ,‬כלומר להימנות עם צאצאיו‪ ,‬לאו דווקא על פי הדם‪ ,‬אך‬
‫לבטח על פי ההבטחה הודות לאמונה‪.‬‬
‫אסיים בנושא נוסף המוצא דרכו מהמסורת היהודית למסורת הנוצרית‪ ,‬והוא שבחי‬
‫סגולותיו הטובות של אברהם‪ .‬בין סגולותיו הטובות נזכיר את הצייתנות‪ ,‬והיא מושא‬
‫לקילוס בספר בן סירא מד‪-‬נ ובספר היובלים; היא מוזכרת גם ביוחנן ח ‪ 40-39‬וביעקב‬
‫ב ‪ .23-21‬אמונת אברהם‪ ,‬הזוכה לשבחים ולמשלים בספרות החיצונית ובמדרשים‪ ,‬היא‬
‫מושא להלל אף באיגרות אל הגלטיים ואל הרומיים‪ .‬״ובאין סיבה לתקווה הוא האמין‬
‫וקיווה כי יהיה לאב המון גויים‪ ,‬כפי שנאמר‪ :‬׳כה יהיה זרעך‪ .‬אמונתו לא נתרופפה גם‬
‫כאשר בהיותו בן מאה שנים חשב על תשישות גופו ועל עקרותה של שרה‪ .‬הוא לא‬
‫חדל מאמונה ולא פקפק בהבטחת אלוהים‪ ,‬אלא התחזק באמונתו ונתן כבוד לאלוהים‪,‬‬
‫בהיותו בטוח לחלוטין כי את אשר הבטיח יוכל גם לקיים‪ .‬לכן נחשבה לו זאת לצדקה״‬
‫)אל הרומיים ד ‪ .(22-18‬עם זאת‪ ,‬כוונתו של פאולוס איננה לשבח את אברהם האיש‪,‬‬
‫אלא למצוא בו הוכחה למעמדה המרכזי של האמונה בהנהגת העולם‪.‬‬
‫האיגרת אל העברים היא החיבור היחיד בברית החדשה העוסק בשבחי אמונת אבות‬
‫האומה בחינת עידוד וזירוז לקוראים‪ ,‬בלי שום כוונה פולמוסית‪ .‬מבין הדוגמאות הנמנות‬
‫בפרק ט‪ ,‬אשר בולטת בו השפעה תנ״כית ופילונית‪ ,‬אמונת אברהם מתוארת בפסוקים‬
‫מלאי פיוט; ״מתוך אמונה ציית אברהם‪ ,‬בהיקראו לצאת אל מקום שהיה עתיד לקבל‬
‫לנחלה‪ ,‬והוא יצא מבלי לדעת לאן ילך‪ .‬מתוך אמונה התגורר ב א ‪ p‬המובטחת כגר בארץ‬
‫זרה‪ ,‬בשבתו באוהלים עם יצחק ויעקב אשר ירשו עמו‪ ...‬מתוך אמונה הקריב אברהם‬
‫את יצחק כאשר נוסה; הוא שקיבל את ההבטחות הקריב את יחידו‪ ,‬הוא שנאמר לו‬

‫]‪[91‬‬
 ‫מרסל דיבואה‬

‫׳כי ביצחק ייקרא לך זרע׳‪ ,‬בחשבו בלבו כי האלוהים יכול להקים אפילו מעם המתים״‬
‫)‪ .(19-8‬אמנם בפסוקים אלה מדובר באברהם‪ ,‬אך ייחודו בתולדות הישועה מפנה מקום‬
‫לשבח ולעידוד להמשיך וללכת בדרכו‪.‬‬
‫תווי פניו האנושיים של אברהם נראים דלים בפרטים קונקרטיים‪ ,‬אך עשירים במשמעות‬
‫דתית‪ .‬קשה לקורא להעלות את דמותו בדמיון‪ ,‬אך הוא קרוב מאוד למאמינים בחינת אביהם‬
‫הרוחני‪ ,‬המייצג את ראשית הבחירה והדבקות‪ .‬עצם טשטוש תווי פניו האינדיבידואליים‬
‫מלא משמעות ומלמד‪ ,‬שלא ייחודו האנושי הוא העיקר‪ ,‬אלא פעולת האל שהוא מעיד‬
‫עליה באמונתו‪ .‬אברהם המאמין נעשה נושא כלים‪ ,‬כלי קיבול ומכשיר‪ .‬לא פעליו שלו‬
‫הם החשובים‪ ,‬אלא מה שעשה האל בו ודרכו‪ :‬בחירה‪ ,‬הבטחה וברכות המיועדות דרכו‬
‫לכל בני האדם‪.‬‬
‫אברהם איננו סמל בלבד ואף לא נביא גרידא‪ .‬אברהם הוא איש החסד‪ ,‬ובו ראשית‬
‫החסד השריר והקיים לעולם ועד‪ .‬גדולתו איננה גדולת אישיות דגולה‪ ,‬ומשמעותה נמצאת‬
‫רק בהבנת תפקידו של אברהם במערך כוונות האל‪.‬‬
‫אלה הנושאים העיקריים הקשורים לאברהם בתאולוגיה הנוצרית‪ .‬אברהם הוא ראשון‬
‫המאמינים‪ ,‬אבי אמונותינו‪ ,‬ועל כן אבי כל האומות הנקראות להאמין‪ .‬אברהם הוא יורש‬
‫הבטחות האל‪ ,‬ורק צאצאיו על פי האמונה ייטלו חלק בירושה זו‪ .‬אברהם ראה בהשלמת‬
‫ההבטחה את אור האל‪ ,‬וההולכים בדרכו יסבו עמו למשתה מלכות האלוהים‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫בקרבן שנאות להקריב אברהם מסמל את הקרבת המשיח אשר האל באהבתו העניק‬
‫לעולם‪ .‬אלה נושאים תנ״כיים אשר הנוצרים‪ ,‬אשר גדלו על דפי התנ״ך והבשורה הטובה‪,‬‬
‫לא חדלו למצוא בהם השראה‪.‬‬

‫]‪[92‬‬
 ‫ראובן פ י י ר ט ט ו ן‬

‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫היבטים בפרשנות השיעית לניסיון העקדה‬
‫לאור מסורות היהדות‪ ,‬הנצרות והאסלאם הסוני‬

‫כתבי הקודש מכילים בקרבם טקסטים מסוימים הפורטים אצל הוגים על מיתר מחשבתי‬
‫משותף‪ ,‬החוצה גבולות דתיים‪ ,‬אתניים והיסטוריים‪ .‬אולם אף בשעה שדבר מעין זה‬
‫מתרחש נוטה הייחודיות הטמונה בשיטות דתיות שונות לגרום לטקסטים אלו להתפרש‬
‫במושגים ייחודיים ואף בלעדיים‪ .‬בעולם היריבות התוך־דתית והבין־דתית נשמעות‬
‫הצהרות וטענות פולמוסיות ביחס לטקסטים אלו מתוך ידיעה שקהל המאזינים ייצור את‬
‫הזיקה‪ ,‬במודע או שלא במודע‪ ,‬בינן לבין פרשנות הנובעת מתפיסת עולם מתחרה‪ .‬הצהרות‬
‫פולמוסיות סוגסטיביות מצויות בסגנונות רבים של ספרות דתית‪ ,‬כולל אלו הממוקמים‬
‫מחוץ למה שמוגדר בדרך כלל ״פולמוסיות דתית״‪ ,‬הנוטה‪ ,‬בטבעה‪ ,‬להיות הרבה יותר‬
‫בוטה ופחות סוגסטיבית‪.‬‬
‫אין מקום שבולטת בו מגמת ההצהרות הפולמוסיות יותר מאשר בתיאור עקדת בנו של‬
‫אברהם בניסיון להעלותו כקרבן‪ ,‬ניסיון אשר נמנע ברגע האחרון‪ .‬עלילה רבת עצמה זו‬
‫מנוצלת בידי היהדות‪ ,‬הנצרות והאסלאם כאחד לחיזוק הייחודיות העצמית של כל אחד‬
‫מהם‪ 1 .‬המסורות הפרשניות של דתות אלו מודות כי הדמויות הראשיות בסיפור‪,‬‬
‫המאופיינות בנכונות יוצאת דופן לקיים את הציווי האלוהי כפשוטו‪ ,‬לעתים תוך ייסורים‬
‫אישיים‪ ,‬ניחנו במידות תרומיות כה נעלות עד כי הזכויות בגינן נזקפות לטובת צאצאיהן‪.‬‬
‫ברם צאצאים בני מזל אלו משתייכים‪ ,‬לדעת כל אחד מהפירושים הדתיים של אותו אירוע‪,‬‬
‫למאמינים הרשמיים של אותה מערכת דתית‪ .‬השקפה משותפת זו ניתנת להסתכם כמשוואה‬
‫בת שלושה מרכיבים — מצוינות‪ ,‬זכות ותמורה‪ :‬מעשים חריגים של מצוינות אישית‪,‬‬

‫חובה נעימה היא לי להודות לפרום׳ מחמוד איוב ולפרוס׳ איתן קולברג על הערותיהם לטיוטה‬ ‫*‬
‫מוקדמת של מאמר זה‪ .‬עם זאת‪ ,‬מוטלת‪ ,‬כמובן‪ ,‬על המחבר האחריות לאי־דיוקים העלולים‬
‫להופיע במאמר‪ .‬נוסח ראשון של המאמר פורסם באנגלית ב־‪Journal of the American‬‬
‫תחת הכותרת "‪Merit, Mimesis and Martyrdom".‬‬ ‫)‪(1998‬‬ ‫‪66 Academy of Religion‬‬
‫הפרשנות האסלאמית הספציפית לעלילה זו‪ ,‬המקורות המשוערים והגלגולים הספרותיים של‬ ‫‪1‬‬
‫המסורות השונות העסיקו מלומדים במהלך מאה השנים האחרונות‪ ,‬ואף קודם לכן‪ .‬לעיון‬
‫במחקרים העכשוויים העוסקים בנושא ראה קלדר י‪ ,‬פיירסטון ‪. 1990‬‬

‫]‪[93‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

‫המתממשים לעתים באמצעות סבל)אם כי אין זה תנאי הכרחי(‪ ,‬מובילים להיווצרותה של‬
‫זכות אלוהית כלפי המאמין‪ 2 .‬זכות זו מצטברת בעיקרה כמשאב‪ ,‬ונאגרת לטובת צאצאי‬
‫המאמין‪ .‬צאצאים אלו זוכים לתמורה בזכות הזדהותם עם המערכת הדתית‪ ,‬המוקירה‬
‫מלכתחילה את המעשה‪.‬‬
‫עניינו של מחקר זה בבדיקה משווה של חלק מהדרכים הקלסיות שבאמצעותן יישמו‬
‫גישות דתיות את המשוואה ביחס לקרבנו של אברהם‪ .‬אף שהעיון בתאוריית הקרבן נותר‪,‬‬
‫ובצדק‪ ,‬בעל עניין רב למחקר האקדמי המתמקד בחקר הדתות‪ ,‬אין הוא משמש מטרה‬
‫במאמר זה‪ .‬תאוריית הקרבן‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬אינה מענייננו‪ 3.‬המטרה העומדת לנגד עינינו היא‬
‫ניתוח האופנים השונים אשר באמצעותם מעבדים מבעים דתיים קרובים אך עצמאיים את‬
‫כתבי הקודש‪ .‬דגש מיוחד יוקדש במחקר הנוכחי לדרך שבה מתארות פרשנויות שיעיות‬
‫מסוימות את מעשה ההקרבה של אברהם במושגים הלקוחים מההיסטוריה או המטא־‬
‫היסטוריה השיעית המקודשת‪.‬‬
‫השאלה המרכזית היא‪ ,‬כיצד רעיונות שמקורם בכתבי הקודש ואשר מוסכמים על הכול‬
‫מנוצלים בידי מסורות דתיות כדי לקדם ולהעצים את ייחודיותן על חשבון ה״אחר״? יתר‬
‫על כן‪ ,‬הסוגיות העומדות בבסיס רעיונות אלו‪ ,‬אשר מהן שואבים הם את חשיבותם‪,‬‬
‫משותפות למסורות דתיות שונות‪ .‬סוגיות של ״שאילה״‪ ,‬״השפעה״‪ ,‬או ״השראה״ אינן‬
‫רלוונטיות לחקירה מעין זו‪ ,‬מכיוון שחסידי ההשקפות הדתיות אשר ייבחנו כאן היו‬
‫מעורבים בשיח פנים־דתי ובין־דתי‪ ,‬באופן ישיר או באופן עקיף‪ ,‬בו־זמנית או בתקופות‬
‫שונות‪ .‬שיח זה כלל סוגיות כמו זכות אבות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‪ ,‬שהיו מושגים משותפים‬
‫למרות העובדה שכל מסורת‪ ,‬ולעתים אף זרמים שונים בתוך כל מסורת‪ ,‬פיתחו דגשים‬
‫וניואנסים ייחודיים‪.‬‬
‫תיאור עלילת מעשה ההקרבה של אברהם מצוי בקוראן בסורה ‪ .113-99 ,37‬תיאור זה‬
‫מקביל לסיפור המקראי בבראשית כב‪ .‬שני התיאורים מכילים בקרבם רעיונות משותפים‪,‬‬
‫אם כי קיימים גם הבדלים רבים ביניהם‪ .‬עדיין יש מקום נרחב לעיון מלומד בקשרים‬
‫הספרותיים‪ ,‬ההיסטוריים והתאולוגיים שבין שתי הגרסאות בכתבי הקודש לניסיון העקדה‪,‬‬
‫כמו גם למסורות הפרשניות שנוצרו בתגובה לגרסאות אלו‪ .‬המאפיין הבולט מידית בגרסת‬
‫הקוראן נעוץ בחוסר הרצון לחשוף את זהותו של הקרבן המיועד לשחיטה‪ .‬שמות שני בניו‬
‫של אברהם‪ ,‬ישמעאל ויצחק‪ ,‬אינם נמסרים במהלך תיאור העלילה‪.‬‬
‫מן הראוי לציין כבר בתחילת דברינו‪ ,‬כי אף על פי שהתיאור המקראי לפרשת העקדה‬
‫קודם לתיאור המופיע בקוראן באלף וחמש מאות שנה לערך‪ ,‬לא ניתן להסיק בוודאות כי‬
‫הגרסה המאוחרת תלויה ישירות בקודמתה‪ .‬במקום אחר טענתי‪ ,‬בהתבססי על שיקולים‬
‫ספרותיים‪ ,‬היסטוריים ופולחניים‪ ,‬בזכות קיומו של תיאור טרום־מקראי של פרשת העקדה‪,‬‬
‫אשר לפיו ישמעאל‪ ,‬ולא יצחק‪ ,‬נועד להיות הקרבן)פיירסטון ‪ .(2000‬שחזור זה תואם‪,‬‬
‫לפחות ביחס לסוגיית זהות הבן המיועד לעולה‪ ,‬מסורות פרשנות אסלאמיות המציבות‬
‫את ישמעאל בתפקיד זה‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אף כי ייתכן שהמסורת שמצאה את מקומה בקוראן‬
‫התפתחה במנותק מהסיפור המקראי‪ ,‬הרי ברגע שנעשתה חלק בלתי נפרד מהקוראן היא‬
‫עמדה תחת עיניהם הבוחנות והביקורתיות של יהודים ונוצרים כאחד‪ ,‬הדבקים באמונתם‬

‫ע ל ט ב ע ו ה ג ו א ל ש ל ה ס ב ל ר א ה א י ו ב ‪.1988‬‬ ‫‪2‬‬
‫סקירה וביקורת ש ל תאוריות הקרבן‪ ,‬ה ק ל ס י ו ת ובנות זמננו‪ ,‬מ צ ו י ו ת א צ ל ה כ ט ‪ ,‬סטרנסקי ומילבנק‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫]‪[94‬‬
 ‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫בדבר המקור האלוהי והייחודי של התיאור המקראי‪ .‬פרשנים מוסלמים נאלצו‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫ליישב את הפערים‪ ,‬הברורים מאליהם והעדינים כאחד‪ ,‬שנתגלעו בין דיוקנאות התיאורים‬
‫בשני כתבי הקודש‪.‬‬
‫ההבדלים בין התיאורים משתרעים על פני טווח רחב של נושאים החל מסמיכות‬
‫הפרשיות ותפקיד המספר‪ ,‬הדיאלוג שבין האב לבנו‪ ,‬טיב הקשר ביניהם‪ ,‬וכלה במעורבות‬
‫האלוהית ובתגובות האנושיות לציווי האלוהי‪ .‬סוגיות נוספות העולות לדיון הן תפקיד‬
‫המשרתים‪ ,‬הסכין‪ ,‬עקדת הקרבן המיועד‪ ,‬אופייה של התקשורת האלוהית‪ ,‬המלאכים‪,‬‬
‫סוגיית הניסיון וההמשך הדורי‪ ,‬הזבח הפודה‪ ,‬תפקיד הברכה‪ ,‬השכר וכן הלאה‪ .‬התשובות‬
‫הפרשניות הניתנות לתיאורים השונים בכתבי הקודש במסורות הדתיות של היהדות‪,‬‬
‫הנצרות והאסלאם משקפות מספר סדרי עדיפויות שונים — תאולוגיים‪ ,‬היסטוריים‬
‫ופולמוסיים‪.‬‬

‫זיהוי הקרבן המיועד‬

‫נושא הדיון העיקרי בפרשנות המוסלמית הינו זיהויו של הקרבן המיועד‪ ,‬זיהוי המהווה‬
‫בעיה ייחודית לאסלאם משתי סיבות עיקריות‪ .‬ראשית‪ ,‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬הקוראן אינו מציין‬
‫במפורש את מי מבין בניו ניסה אברהם להעלות לעולה‪ .‬הסיבה השנייה לבעייתיות זיהויו‬
‫של הקרבן היא העובדה‪ ,‬כי העמים הערביים מייחסים את שורשיהם לישמעאל המקראי‪.‬‬
‫היהדות אינה נתקלת בשום קושי בבואה לזהות את הקרבן המיועד לעולה‪ .‬יצחק‪ ,‬אחד‬
‫משלושת האבות הקדמונים של העם היהודי‪ ,‬מאוזכר בשמו חמש פעמים לאורך התיאור‬
‫הקצר שבבראשית כב‪ .‬המסורת היהודית מייחסת זכות גדולה ליצחק‪ ,‬כמו גם לאברהם‪ ,‬על‬
‫עמידתם בניסיון)ורמס ‪ .(1973‬הנצרות הייתה ברורה אף היא ביחס לזהות הקרבן המיועד‪.‬‬
‫זאת משום שבדומה ליהדות ייחסה אף היא קדושה לכתוב בברית הישנה‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫הנצרות ראתה עצמה כיורשתו של יצחק — אם כי יותר במובן הרוחני מאשר הביולוגי‪.‬‬
‫ירושה רוחנית זו הקנתה לה בעיניה מעמד של יורשת מיוחסת )אל הרומיים ט ‪ ; 9-6‬אל‬
‫הגלטיים ד ‪ .(31-21‬כאשר חפצה הנצרות להדגים את עליונותה על פני קרובת משפחתה‬
‫הדתית הבוגרת‪ ,‬שימש רעיון ההקרבה המוחלטת של ישו כהוכחה לשלמות המעשה על פני‬
‫מעשה החסידות החלקי המופיע בבראשית כב‪ .‬כך משמש מעשה כמעט־ההקרבה של יצחק‬
‫דגם מקדים לצליבה של ישו‪ .‬ישו מחליף את יצחק‪ ,‬ומביא לכלל שלמות את תפקידו כקרבן‬
‫‪4‬‬
‫)אל העברים יא ‪ ;19-17‬ורמס ‪ ,1973‬סווטנם(‪.‬‬
‫מדוע‪ ,‬ניתן לשאול‪ ,‬משמשת ההקרבה המוחלטת של ישו עדות לעליונות דתית?‬
‫התשובה מצויה‪ ,‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬במושג הדתי של זכות הנקנית בגין מעשי צדק‪ ,‬כולל אלו‬
‫המשולבים בייסורים‪ .‬מושג הזכות הוא ערך המשותף ליהדות‪ ,‬לנצרות ולאסלאם‪ .‬ביהדות‪,‬‬
‫שבה התפתח המושג טרם לידת הנצרות‪ ,‬הוא מוגדר באמצעות הביטוי זכות אבות)ראש‬
‫השנה יא ע״ב(‪ ,‬הקשור בייחוד לכפרה‪ ,‬דהיינו מחילה על ידי אחר)קדושין ‪ ,1972‬עמי ‪, 15‬‬
‫‪ .(319-318‬״זכות אבות״ ממצה את רעיון ההשפעה המגוננת של זכות הקדמונים על‬
‫הדורות העתידיים של העם היהודי‪ .‬בהתאם לגישה זו מבטיחה צדקתם של הראשונים מידה‬

‫על התהליך הפרשני מהיהדות הרבנית לנצרות ראה לוינסון‪ ,‬עמי ‪ .213-173‬על האיקונוגרפיה של‬ ‫‪4‬‬
‫הקשר ראה ברגמן תשמ״ב; ‪.1995‬‬

‫]‪[95‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

‫של הגנה אלוהית לצאצאיהם‪ ,‬משום שזכותם היא ברכה המצטברת לזרעם‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫נכונותו של אברהם להקריב את בנו היא‪ ,‬לדעת פרשנים יהודים מוקדמים‪ ,‬הסיבה לקריעת‬
‫ים סוף בידי האל כדי לאפשר לבני ישראל להשתחרר מכבלי העבדות של מצרים‪ .‬במדרש‬
‫מוקדם מהמאה השלישית נאמר‪ :‬״ר׳ בנאה אומר בזכות מצוה שעשה אביהם אברהם אני‬
‫אקרע להם את הים‪ ,‬שנאמר ׳ויבקע עצי עולה׳)בר׳ כב‪ (3 ,‬וכתיב ׳ויבקעו המים׳)שמי יד‬
‫‪(21‬״ )מכילתא דר״י בשלח ג(‪ .‬ביטוי בולט יותר לרעיון זה מצוי בהמשכו של המדרש‪:‬‬
‫ר׳ יוסי הגלילי אומר‪ :‬כשנכנסו ישראל לים כבר הר המוריה נעקר ממקומו ומזבחו‬
‫של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו ויצחק כאילו עקוד ונתון על המזבח‬
‫ואברהם כאלו פשט ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו‪ ,‬שנאמר‪ :‬״וישלח אברהם‬
‫את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו״‪ .‬אמר המקום למשה‪ :‬משה‪ ,‬בני נתונים‬
‫בצרה והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומאריך בתפילה? אמר לפניו‪ :‬ומה בידי‬
‫לעשות? א״ל‪ :‬״ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים״ וגו׳‪.‬‬
‫השכר העומד לטובת אברהם וצאצאיו בזכות נכונותו להקריב את בנו יחידו מאוזכר‬
‫במסורת היהודית עד ימינו אנו כדי להביא למחילת עוונות‪ .‬דבר זה בולט בפיוטים לראש‬
‫השנה וליום כיפור‪ ,‬אולם מוטיב זה מופיע בתפילות היום־יומיות‪ ,‬ולראשונה אוזכר ביחס‬
‫לפסח )מאנס(‪ .‬לזכות העקדה עצמה כה גדולה‪ ,‬עד כי היא נתפסת בספרות הרבנית כגורם‬
‫להצלת עם ישראל מסבל ומכאוב במהלך ההיסטוריה )לוינסון‪ ,‬עמי ‪.(181‬‬

‫סכמת הזכות היהודית‬

‫אברהם‬ ‫האב‪:‬‬
‫יצחק‬ ‫הקרבן המיועד‪/‬הבן‪:‬‬
‫העם היהודי)צאצאי אברהם ויצחק(‬ ‫מוטב הזכות‪:‬‬

‫בנצרות מצטמצם המושג הכללי של זכות ומתמקד בייחוד באישיותו של ישו‪ ,‬אף‬
‫שזכותם של קדושים אחרים עשויה להצטבר למען הדורות העתידיים‪ .‬אולם ישו הוא‬
‫המעניק מחילה למאמינים בו בזכות צדקתו‪ ,‬עמידתו כנגד הייסורים וההקרבה האישית‬
‫המוחלטת של חייו במותו על הצלב‪ .‬פאולום ביטא רעיון זה באיגרתו אל הגלטיים באמרו‪:‬‬
‫״כדי שבישוע המשיח תגיע ברכת אברהם אל הגויים למען ננחל על ידי האמונה את הרוח‬
‫המובטחת״)ג ‪ .(14‬אולם פאולוס ממשיך ואומר שהרחבת הזכות טומנת בחובה צמצום‪,‬‬
‫משום שאלו הדוחים את מעמדו האלוהי של ישו)דהיינו היהודים( יידחו מהברכה הנזקפת‬
‫למאמינים בזכות מעשה ההקרבה של הצלוב )שם ד ‪ \(31-21‬במילים אחרות‪ ,‬הרעיון‬
‫הנוצרי גורם כי הזכות הנזקפת בגין המעשה המושלם של הקרבה וסבל עולה לאין ערוך על‬
‫הזכות של המעשה החלקי)סווטנם‪ ,‬עמי ‪ .(191-190 ,187-186 ,177-176‬ישו עולה על‬
‫יצחק‪ ,‬והברכה הבאה בזכותו תשרה רק על ״צאצאיו הרוחניים״‪ ,‬המאמינים בו כ״אביהם״‬
‫‪6‬‬
‫ישו‪.‬‬
‫השווה לפרננדז‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫על הטיפולוגיה הנוצרית שבה מיוצג ישו לא רק על ידי יצחק אלא גם על ידי האיל המוקרב לעולה‬ ‫‪6‬‬
‫ראה ברגמן ‪ ,1995‬עמי ‪ 134‬והמקורות המצוינים שם‪.‬‬

‫]‪[96‬‬
 ‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫אסוציאציית הזהות הנוצרית‬

‫אלוהים‬ ‫האב‪:‬‬
‫ישו‬ ‫הקרבן הממשי‪/‬הבן‪:‬‬
‫נוצרים )המאמינים בתפקיד הגואל של ישו(‬ ‫מוטב הזכות‪:‬‬

‫המקבילות שבין סיפור העקדה שבבראשית והצליבה של ישו לא נעלמו מעיניהם של‬
‫יהודים ונוצרים כאחד‪ ,‬החל מהימים הראשונים של המגע והחיכוך ביניהם‪ .‬הקשרים‬
‫המובנים מאליהם הובילו ליצירת חומר פרשני אשר נכתב או שימש‪ ,‬בין היתר‪ ,‬למטרות‬
‫פולמוסיות )ברוק‪ ,‬דניאלו‪ ,‬היוורר(‪ 7.‬פרשנויות אלו עשויות היו להתעטף בדמות דרשות‬
‫שבהן נטענו טענות מנוסחות בקפידה ביחס לאמור בכתבי הקודש‪ ,‬או ללבוש אופי עלילתי‬
‫שבו נארגו הקשרים בצורה מוסווית‪ .‬נראה שהצורה הספרותית האחרונה הייתה מועדפת‬
‫על התרבויות השמיות‪ ,‬בשלוש הגרסאות הדתיות — היהודית‪ ,‬הנוצרית והמוסלמית‬
‫— וספרות פרשנית עלילתית רבה התפתחה סביב הסיפור המקראי של מעשה העקדה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬הנטייה הפולמוסית לא הצטמצמה למסורת היהודית והנוצרית‪ .‬גם‬
‫המוסלמים חשו צורך לחשוף את האמת המוחלטת המצויה במסורת הדתית שלהם בתגובה‬
‫לתביעת הבלעדיות הדתית של בני דודיהם המונותאיסטים‪ .‬משום כך הפך סיפור העקדה‬
‫לנקודת ייחוס שממנה נוצר חומר פולמוסי‪ .‬אין בכוונתי לטעון כי פרשת העקדה הייתה‬
‫טקסט אסלאמי מרכזי שנועד למטרות פולמוסיות‪ .‬נראה‪ ,‬דווקא‪ ,‬כי ההפך הוא הנכון‪ .‬עם‬
‫זאת אופיו הייחודי של הסיפור‪ ,‬הגרסאות השונות המצויות בתנ״ך ובקוראן והקשרים‬
‫המשפחתיים המשותפים ליהודים ולערבים הרימו את תרומתם להיווצרות פרשנויות‬
‫מתחרות לסיפור זה‪.‬‬
‫תפיסת העולם הגנאלוגית‪ ,‬המשותפת למאמיני המקרא )יהודים ונוצרים( ולמוסלמים‬
‫כאחד‪ ,‬גורסת כי מקורם של היהודים ביצחק‪ ,‬בעוד ששורשי הערבים‪ ,‬או לפחות שורשי‬
‫השושלת הערבית שהחוליה האחרונה בה היא הנביא מוחמד וחסידיו‪ ,‬נעוצים בישמעאל‬
‫)ברוקלמן‪ ,‬רנץ‪ ,‬קסקל‪ ,‬דגורן‪ ,‬מונטגומרי(‪ .‬בין שהתכוונה הפרשנות הקוראנית של סיפור‬
‫העקדה לייעד לישמעאל את תפקיד הקרבן המיועד ובין שלא התכוונה לכך‪ ,‬ההשלכות‬
‫הפולמוסיות של הסיפור הקוראני העמום הינן ניכרות‪ .‬מיהו הזכאי לשכר האלוהי בתמורה‬
‫להיענות לציווי ההקרבה? האם זהו יצחק‪ ,‬ואזי השכר הנובע ממעשה זה נזקף לזכות‬
‫צאצאיו היהודים )או צאצאיו הרוחניים‪ ,‬הנוצרים(? או האם היה זה ישמעאל‪ ,‬ובעבור‬
‫נכונותו להקרבה עצמית זוכים צאצאיו הערבים לאשראי אלוהי ?‬
‫כפי שצוין לעיל‪ ,‬ובניגוד בולט לגרסה שבספר בראשית‪ ,‬לא מצוינת בשום מקום‬
‫בקוראן‪ ,‬במסגרת תיאור מעשה העקדה‪ ,‬זהותו של הקרבן המיועד‪ .‬אמנם נכון כי השם יצחק‬
‫מופיע בפסוק ‪ ,112‬אולם התייחסות זו מעורפלת במובהק‪ ,‬ומספר המלומדים המוסלמים‬
‫המסורתיים המפרשים אותה כבאה להורות שישמעאל נועד להיות הקרבן איננו נופל‬
‫ממספרם של אלו הטוענים שניתן ללמוד ממנה שהיה זה דווקא יצחק‪ .‬שני טיעונים בזכות‬
‫זיהויו של ישמעאל כקרבן המיועד ראויים לאזכור‪ :‬ראשית‪ ,‬פסוק ‪ 112‬הוא בשורה על‬

‫דיווים וצ׳ילטון מאמצים גישה ייחודית ביחס לקביעת זמנם והשפעתם של המוטיבים העוסקים‬ ‫‪7‬‬
‫בהקרבה )דיוויס וצ׳ילטון; דיוויס(‪ .‬גישה זו הופרכה בהצלחה בידי היוורד וורמס ‪.1996‬‬

‫]‪[97‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

‫הולדתו הקרובה ש ל יצחק‪ ,‬שהוענק לאברהם בשכר נכונותו להקריב את בנו הבכור‪,‬‬
‫ישמעאל‪ .‬ושנית‪ ,‬לאור ה ע ו ב ד ה שאלוהים ה ב ט י ח זרע ליצחק‪ ,‬כאמור בקוראן)‪ ,(71,11‬לא‬
‫‪XXIII,‬‬ ‫‪86-85).8‬‬ ‫ניתן לזהות את יצחק כקרבן המיועד )טברי ‪,1984‬‬
‫השאלה בדבר זהות הקרבן המיועד הטרידה בבירור מלומדים מוסלמים מוקדמים‪,‬‬
‫ומספר דורות נדרשו כדי ליישב את הסוגיה‪ .‬במהלך תקופה זו‪ ,‬שארכה כמאתיים שנה‪,‬‬
‫התפתחו שתי אסכולות חשיבה‪ .‬הראשונה‪ ,‬שאכנה אותה הגישה ה״מקראית״‪ ,‬ראתה‬
‫ביצחק את הקרבן המיועד ובירושלים או סביבותיה את מקום ההתרחשות‪ .‬האסכולה‬
‫השנייה‪ ,‬או הגישה ה״ערבית״‪ ,‬התייחסה לישמעאל כאל הקרבן המיועד‪ ,‬ומיקמה את‬
‫העלילה בסביבות מכה‪ .‬ההיסטוריון והגאוגרף בן המאה העשירית עלי אבן אל־חוסיין‬
‫אל־מסעודי מסכם את שתי העמדות הללו בחיבורו‪ :‬״אם הזבח נערך בחיג׳אז ]האזור בערב‬
‫הסעודית שבו מצויה מכה[‪ ,‬היה זה ישמעאל‪ ,‬משום שיצחק מעולם לא הגיע לחיג׳אז‪ .‬אם‬
‫הזבח נערך בסוריה ]המינוח הערבי המקובל לאזור הכולל את ירושלים[‪ ,‬אזי היה זה יצחק‪,‬‬
‫משום שישמעאל לא נכנס לסוריה לאחר שנלקח משם״ )מסעודי‪.(58 ,1 ,‬‬
‫השאלה בדבר זהותו של הקרבן המיועד הטרידה פרשנים מוסלמים כבר בתקופות‬
‫מוקדמות‪ ,‬ורק מעטים נמנעו מלנקוט עמדה בזכות בן זה או אחר‪ .‬חלק הארי של הדיון‬
‫בשאלה זו איננו בעל אופי פולמוסי גלוי אלא הוא מתמקד בסוגיות טקסטואליות‪,‬‬
‫היסטוריות וגאוגרפיות העשויות להשפיע על כוונת הכתוב )פיירסטון ‪ ,1990‬עמי‬
‫‪ .(151-135‬עם זאת חלק מהדיון היה בוודאי בעל גוונים פולמוסיים‪ .‬הוא היה עשוי להיות‬
‫פשטני‪ ,‬כהצהרתו של אחמד אבן מוחמד אל־ת׳עלבי)נפטר ב־‪ (1306‬״היהודים טוענים‬
‫שהיה זה יצחק‪ ,‬אולם היהודים משקרים״‪ ,‬או של ראדי אל־דין אבו עלי אל־פאדי אבן‬
‫אל־חסן אל־טברסי)נפטר ב־‪ 9:(1158‬״ההוכחה של אלו האומרים שהיה זה יצחק היא‬
‫שהנוצרים והיהודים סבורים כך‪ .‬התשובה לכך היא שהסכמתם אינה הוכחה ועמדתם אינה‬
‫‪.(XXIII,‬‬ ‫מקובלת״)‪75‬‬
‫עמדה פולמוסית אנטי־מקראית מפורטת מצויה בפירושו של עמאד אל־דין אבן כת׳יר‬
‫)נפטר ב־‪:(1373‬‬
‫נער זה הוא ישמעאל‪ .‬הוא הבכור שעל הולדתו התבשר אברהם בהתגלות האלוהית‪.‬‬
‫המוסלמים ואנשי הספר מודים כי היה גדול מיצחק‪ .‬אולם‪ ,‬בספרם‪ ,‬נולד ישמעאל‬
‫בהיות אברהם בן שמונים ושש שנים‪ ,‬בעוד שיצחק נולד כאשר היה אברהם בן‬
‫תשעים ותשע שנים‪ .‬לטענתם ציווה אלוהים על אברהם להקריב את בנו יחידו‪ ,‬אולם‬
‫לפי גרסה אחרת ]הוא ציווה עליו להקריב[ את בנו הבכור‪ .‬בכחש ובמרמה‪ ,‬תוך‬
‫הוצאת דיבה‪ ,‬הם מציגים את יצחק וכופים אותו על הכתוב‪ .‬אולם דבר זה הוא מן‬
‫הנמנע‪ ,‬משום שזה סותר את ספרם שלהם‪ .‬פירוש דחוק זה ניתן על ידם מפני שיצחק‬
‫הוא אביהם בעוד שישמעאל הוא אבי הערבים‪ .‬עינם צרה בהם‪ ,‬ולפיכך הוסיפוהו‬
‫ועיוותו את הכתוב ״בנך יחידך״ במשמעות ״שאין לך בלתו״‪ .‬אולם ]אברהם[ נטל‬

‫ט י ע ו ן מ ש כ נ ע יותר יגרום כי ה ק ש ר ש ל י ש מ ע א ל לייסוד ה ב ע ב ה בידי א ב ר ה ם ח י י ב ל ה ק ב י ל ל ק ש ר‬ ‫‪8‬‬

‫ש ל ו עם הקרבן המיועד‪ ,‬ש כ ן שני ה מ ע ש י ם ה ת ר ח ש ו ב א ו ת ו אזור )פינקל(‪.‬‬
‫ל ד ע ת פרופ׳ קולברג מ ת ק ב ל יותר ע ל ה ד ע ת כי ש מ ו היה אל־טבריסי‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫]‪[98‬‬
 ‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫את ישמעאל ואמו למכה‪ 10,‬כך שפירושם הוא עיוות שאינו נטול פניות‪ .‬זאת משום‬
‫ש״בנך יחידך״ יכול להתייחם רק לאחד שאין מבלעדיו אחר‪) ...‬אבן כת׳יר‪ ,‬תפסיר‪,‬‬
‫‪.(14 ,IV‬‬
‫אבן כת׳יר מוסיף ומציין כי אף שמספר מלומדים מוסלמים‪ ,‬הסבורים כי יצחק היה הקרבן‬
‫המיועד‪ ,‬מייחסים את מקור הסמכות של דעה זו למלוויו של הנביא‪ ,‬הרי שלדעתו שורשיה‬
‫של גישה זו נעוצים בחכמי ״עם הספר״‪ ,‬שדעותיהם נשאבו לתוך האסלאם ללא ראיות‬
‫מספקות‪ :‬״התיאור כי היה זה יצחק הגיע מכעב אל־אחבאר‪ ..‬כל האמירות הללו‪ ,‬ואללה‬
‫יודע היטב‪ ,‬נלקחו מכעב אל־אחבאר‪ .‬ובכן‪ ,‬כאשר התאסלם בימי הח׳ליף עומר‪ ,‬הוא החל‬
‫למסור לעומר מסורות על סמכות ספריו העתיקים‪ .‬ייתכן שעומר האזין לו והתיר לאחרים‬
‫להאזין למקורותיו ולמסור את הידוע לו על סמכותו ]של כעב[‪ ,‬הן המושחתים והן הטובים‪.‬‬
‫כעת אומה אסלאמית זו אינה זקוקה למילה אחת ממסורות אלו שהיו ברשותו‪...‬״)שם‪IV, ,‬‬
‫‪.(17‬‬
‫בספר ההיסטוריה שחיבר מייחם אבן כת׳יר את מקור הטענה‪ ,‬שהקרבן המיועד היה‬
‫יצחק‪ ,‬לספרות המזויפת הידועה בשם א?זךאיליאת‪ ,‬״המעשיות של בני־ישראל״‪":‬‬
‫הבסיס לדעה שהיה זה יצחק הם הסיפורים של בני ישראל‪ .‬אולם ספריהם מלאים‬
‫עיוותים‪ .‬הדבר נכון בייחוד במקרה זה‪ .‬לדעתם ציווה אללה על אברהם להקריב את‬
‫בנו יחידו‪ ,‬אולם בגרסה העברית בנו הבכור היה יצחק‪ .‬להציב את יצחק כאן ]כקרבן‬
‫המיועד[ הינו שיבוץ ללא היגיון‪ ,‬שקר וכזב‪ ,‬משום שהוא לא הבן היחיד ואף לא‬
‫הבכור‪ .‬ליתר דיוק זהו ישמעאל )אבן כת׳ר ‪ ,1,1982‬עמי ‪.(323‬‬
‫אבן כת׳יר הוא אחד התומכים הנלהבים בטענה שגיבור פרשת העקדה הוא ישמעאל‪,‬‬
‫והמוקיע הקולני ביותר של העמדה הגורסת בזכות יצחק‪ .‬במהלך טיעוניו הוא מצטט סיפור‬
‫פולמוסי המופיע גם אצל פרשנים רבים נוספים‪ .‬העלילה מתרחשת בחצרו של הח׳ליף‬
‫האומיי עומר אבן עבד אל־עזיז)שלט ‪ ,(720-717‬שנחשב בעיני היסטוריונים מוסלמים‬
‫מאוחרים כח׳ליף האדוק ביותר בשושלת האומיית‪ .‬המספר טוען כי שאל את הח׳ליף מי‪,‬‬
‫לדעתו‪ ,‬היה הקרבן המיועד של מעשה העקדה‪:‬‬
‫עומר ענה לו‪ :‬״מעולם לא חשבתי על עניין זה קודם לכן‪ ,‬אולם סבורני כדבריך״‪ .‬אז‬
‫הוא שלח לקרוא לאדם שהיה עמו בסוריה‪ ,2.‬היה זה יהודי שהמיר דתו לאסלאם‬
‫והפך למוסלמי אדוק‪ .‬התברר כי היה אחד מחכמי היהודים )עולמא(‪ .‬אזי החליט‬
‫עומר אבן עבד אל־עזיז לשאלו בעניין זה‪ .‬מוחמר אבן כעב אל־?ןךט׳י אמר‪ :‬״הייתי‬
‫עם עומר אבן עבד אל־עזיז כאשר שאל‪ :‬׳מי מבין שני בניו של אברהם הצטווה הוא‬
‫להקריב?׳ הוא ענה‪ :‬׳ישמעאל‪ .‬ובאללה‪ ,‬הו ח׳ליף‪ ,‬היהודים יודעים זאת‪ .‬ברם‪ ,‬עינם‬
‫צרה באומה הערבית משום שאביהם היה זה שהצטווה ]להיות מוקרב[ ואליו מיוחס‬

‫דהיינו‪ ,‬אף על פי שאברהם הביא את ישמעאל למכה הוא לא נישל אותו‪ .‬יצחק‪ ,‬לפיכך‪ ,‬אינו בנו‬ ‫‪10‬‬
‫יחידו של אברהם‪.‬‬
‫על האסראיליאת ראה גולדציהר‪ ,‬גויטיין‪ ,‬ויידה‪ ,‬וניובי‪.‬‬ ‫‪11‬‬
‫עומר שלט בדמשק‪.‬‬ ‫‪12‬‬

‫]‪[99‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

‫חסד היענותו‪ .‬אולם הם מכחישים זאת וטוענים כי היה זה יצחק משום שאביהם הוא‬
‫‪ ; X X I I I ,‬ת׳עלבי‪ ,‬עמי ‪;92‬‬ ‫‪85-84‬‬ ‫יצחק׳״ )טברי ‪ ,1 ,1969‬עמי ‪,1984 ;299‬‬
‫זמח׳שרי‪ ,III ,‬עמי ‪ ; 350‬טברסי‪ ,XXIII ,‬עמי ‪ ; 85‬אבן כת׳יר‪ ,‬תפסיר‪ ,IV ,‬עמי ‪; 18‬‬
‫‪ ,1,1982‬עמי ‪ ;236-235‬חנבלי‪ ,1 ,‬עמי ‪.(40-1‬‬
‫מסורת פופולרית זו מבטאת בצורה ברורה את האמונה האסלאמית כי חסד הנזקף לזכות‬
‫הקדמונים מניב רווחים לצאצאיהם בדורות מאוחרים‪ ,‬רעיון שעל חשיבותו ביהדות‬
‫ובנצרות כבר עמדנו לעיל‪ .‬מסורת אסלאמית נפוצה אחרת מעמידה במרכז השפעתה של‬
‫זכות זו את הנביא מוחמד‪ ,‬אשר‪ ,‬בניגוד לאחרים‪ ,‬הינו מוטב הזכות של שני קרבנות‬
‫מיועדים‪ ,‬ולא של אחד בלבד‪:‬‬
‫היינו עם מעאוויה אבן אבי סופיאן‪ 13‬כאשר אמרו‪ :‬״האם היה קרבן הזבח המיועד‬
‫ישמעאל או יצחק ?״ הוא ענה‪ :‬״הגעתם למישהו היודע היטב את העניין י היינו עם‬
‫מבשר האל כאשר קרב פלוני ואמר‪ :‬׳הו מבשר האל‪ ,‬שנה עבורי ]את החכמה[‬
‫שאללה העניק לך‪ ,‬הו בנם של שני הקרבנות המיועדים׳)אבן ד׳ביחיין(‪ .‬הוא צחק‪.‬‬
‫אזי אמרתי לו ׳הו‪ ,‬מנהיג המאמינים‪ ,‬מיהם שני הקרבנות המיועדים?׳ הוא ענה‪:‬‬
‫זמזם‪ ,4 ,‬הוא נשבע לאללה שאם יסייעו‬
‫י‬ ‫אל־מטלב הצטווה לחפור את‬ ‫‪x‬‬ ‫כאשר עבד‬
‫בידו‪ ,‬הוא יקריב את אחד מבניו‪ .‬הגורל ]החץ[ נפל על עבדאללה‪ 15.‬אולם דודיו מצד‬
‫אמו מנעו זאת ממנו‪ ,‬באמרם ׳פדה את בנך במאה גמלים •׳‪ ,‬וכך הוא פדה אותו‬
‫במאה גמלים‪ .‬ישמעאל היה השני״)טברי ‪ ,1,1969‬עמי ‪ ,XXIII ,1984 ; 199‬עמי‬
‫‪ ; 85‬ת׳עלבי‪ ,‬עמי ‪ ; 92‬זמח׳שרי‪ ,III ,‬עמי ‪ ; 350‬טברסי‪ ,XXIII ,‬עמי ‪ ; 75‬אבן כת׳יר‪,‬‬
‫תפסיר‪ ,IV ,‬עמי ‪ ; 18‬חנבלי ‪ ,1‬עמי ‪.(41‬‬
‫סיפור זה מייצג מקצת מרצף המסורות האסלאמיות בדבר הכוונה להקריב את אבי מוחמר‪,‬‬
‫עבדאללה‪ ,‬כוונה שסוכלה בידי דודיו‪ 16.‬כל הגרסאות קשורות למקום המקודש במכה‪,‬‬
‫ובאופן ברור מקבילות לזיקה המקראית המאוחרת הקושרת בין עקדתו של יצחק ובין‬
‫ירושלים )דהי״ב ג ‪ .(1‬מסורת זו מייחסת מעמד מיוחד למוחמד‪ ,‬בהיותו המוטב של זכות‬
‫כפולה‪ .‬הוא נבחר באמצעות חסד אלוהי‪ ,‬שואב זכות עצומה באמצעות נכונות ההקרבה של‬
‫שני אבותיו‪ ,‬ישמעאל ואביו עבדאללה‪ ,‬שנענו לציווי אלוהי בסביבות המקום הקדוש מכה‪.‬‬
‫ככזה משמש מוחמר צומת שבו מתחברות שתי מסורות‪ :‬אחת שמקורה בסביבה המקראית‬
‫הדתית‪ ,‬והאחרת הנובעת מהדת הערבית הטרום־אסלאמית‪ ,‬הקשורה למרכז הפולחני‬
‫שבמכה‪.‬‬
‫ההקבלה בין כמעט־ההקרבה של בנו של אברהם ובין כמעט־ההקרבה של בנו של עבד‬
‫אל־מטלב יוצרת סדרה של קווים משותפים בין מייסדיה של הדת המקראית למייסדי‬

‫אחד ממלווי הנביא‪ ,‬אשר היה לימים לח׳ליף הראשון בשושלת האומיית‪.‬‬ ‫‪13‬‬
‫הבאר הקדושה במכה‪.‬‬ ‫‪14‬‬
‫עבדאללה היה אביו של מוחמד‪ ,‬ועבד אל־מטלב היה סבו‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫המקור הנגיש ביותר לתיעוד אירועים אלו הוא הסירה‪ ,‬הביוגרפיה של מוחמר )אבן הישאם(‪,‬‬ ‫‪16‬‬
‫שתורגמה לאנגלית בידי גיום)‪ .(Gillaume‬גרסאות אחרות המתארות את כריית הזמזם מצויות שם‬
‫בעמי ‪ 62‬ואילך‪ 142 ,‬ואילך‪.‬‬

‫]‪[100‬‬
 ‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫האסלאם‪ .‬אם מקביל תפקידו של עבד אל־מטלב לזה של אברהם‪ ,‬אדי עבדאללה מקביל‬
‫ליצחק‪ .‬מוחמד‪ ,‬אם כן‪ ,‬עשוי לגלם את חלקו של יעקב במסורת המקראית‪ ,‬וככזה מוהמד‬
‫הוא ״ישראל״ המוסלמי‪ .‬בדיוק כפי שיעקב הוא הדמות שממנה צמחה האומה השבטית של‬
‫ישראל‪ ,‬מוחמר הוא הדמות שסביבה התפתחה ה״אומה״‪ ,‬הקהילה האסלאמית‪.‬‬

‫אסוציאציות הזהות הסוניות‬

‫הגישה ה״ערבית״ )‪(2#‬‬ ‫הגישה ה ״ערבית״ )‪(1 #‬‬ ‫הגישה ה ״מקראית״‬
‫עבד אל־מטלב‬ ‫אברהם‬ ‫אברהם‬ ‫האב‪:‬‬
‫עבדאללה‬ ‫ישמעאל‬ ‫הקרבן הממשי‪/‬הבן‪ :‬יצחק‬
‫מוחמר‪ ,‬וממנו המוסלמים‬ ‫האומות הערביות‪/‬‬ ‫בעיית זיהוי‬ ‫מוטב הזכות‪:‬‬
‫כולם‬ ‫מוסלמים‬

‫אין זה מפתיע כי מושג הזכות המיוחם לקדמונים‪ ,‬הצוברים רווח או מעמד לצאצאיהם‪,‬‬
‫נהפך לסוגיה מרכזית בתקופה האסלאמית הקדומה‪ ,‬שבה מצא את עצמו האסלאם במאבק‬
‫רוחני עם ״עמי הספר״‪ ,‬היהודים והנוצרים‪ .‬בעוד שליהודים ולנוצרים כאחד התברר‪ ,‬בצורה‬
‫שאינה משתמעת לשתי פנים‪ ,‬לקראת סוף הכיבושים המוסלמיים המוקדמים‪ ,‬כי התרבות‬
‫הדתית החדשה של האסלאם זכתה בהתמודדות בשדה הקרב‪ ,‬עדיין יכלו מאמיני שתי‬
‫הדתות הוותיקות לטעון לעליונות רוחנית‪ .‬הן היהדות והן הנצרות היו דתות עתיקות‬
‫ומבוססות‪ ,‬ושתיהן טענו לכתר אריכות הימים כמו גם לעליונות הרוחנית‪ .‬ככלות הכול‪,‬‬
‫האישים הגדולים והקדושים של שתי הדתות הללו‪ ,‬כדוגמת אברהם ומשה‪ ,‬ישו ויוחנן‬
‫המטביל‪ ,‬רובם ככולם דמויות ידועות בספרות האסלאמית‪ ,‬לא היו מוסלמים אלא יהודים‬
‫)או בני ישראל( ונוצרים‪ .‬האסלאם השיב מלחמה לא רק באמצעות ״הישגי־על״ בכל תחום‬
‫אנושי כמעט‪ ,‬שהרי במאה התשיעית הוא השתווה לקודמיו ואף עלה עליהם לא רק‬
‫בהישגים הצבאיים אלא גם בהישגים האינטלקטואליים‪ ,‬התרבותיים והמדעיים‪ .‬עיקר‬
‫מאבקו של האסלאם התמצה בניתוק הקשרים הדתיים עם שתי הדתות ובתלות גוברת‬
‫והולכת במורשתו הדתית המתפתחת‪ .‬המחשבה האסלאמית לא הסתפקה בהתבטאות‬
‫המפורשת של הקוראן כנגד טענות הייחום היהודיות והנוצריות )סורה ‪ :(67 ,3‬״הלא‬
‫אברהם לא היה יהודי ולא היה נוצרי אך היה יחניף׳ מסור ומתנגד לעובדי האלילים״‪.‬‬
‫מנהיגי דת מוסלמים היו נחושים‪ ,‬כבר במאה התשיעית לספירה‪ ,‬לשרש לחלוטין ״מעשיות‬
‫יהודיות זרות״ )אסראיל?את( מקנון הספרות האסלאמית המקובלת )גולדציהר‪ ,‬גויטיין‪,‬‬
‫ויידה‪ ,‬ניוביי(‪.‬‬
‫לא יהיה זה אפוא בגדר הפתעה לגלות‪ ,‬כי בערך באותה תקופה החלה לשליט בקרב‬
‫לומדים וסופרים מוסלמים הגישה ה״ערבית׳׳‪ ,‬אשר זיהתה את ישמעאל כקרבן המיועד‪.‬‬
‫השפעתה של אסכולה זו הייתה כה גדולה‪ ,‬עד כי מרבית המוסלמים כיום אינם יודעים כי‬
‫מקורות פרשנות אסלאמיים קדומים ייחסו תפקיד זה ליצחק‪ .‬מאז ראשית המאה העשירית‪,‬‬
‫ללא ספק‪ ,‬סברו רוב המוסלמים כי הקרבן המיועד היה ישמעאל‪ ,‬וכי מעשה העקדה התרחש‬
‫בסביבות מכה )פיירסטון ‪.(1989‬‬

‫]‪[101‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

‫הפרדיגמה השיעית‬
‫הדיכוטומיה המקובלת יצחק ‪ /‬סוריה — ישמעאל ‪ /‬מכה מצויה במקורות פרשניים רבים‬
‫המשקפים אסכולות הלכתיות ואינטלקטואליות של האסלאם הסוני‪ .‬שינוי מעניין ניתן‬
‫למצוא בגרסה השיעית לסיפור העקדה‪ .‬אף שעמדותיהם המנומקות של הפרשנים השיעים‬
‫נוטות לצדד באסכולה ה״ערבית״ )ישמעאל ‪ /‬מכה(‪ ,‬משמרות מספר פרשנויות שיעיות‬
‫מוקדמות את המסורות העתיקות‪ ,‬אשר לפיהן הובא יצחק למכה בלוויית אברהם ושרה כדי‬
‫לקיים את מצוות העלייה לרגל של החג׳‪ .‬לפי מסורות אלו נקרא אברהם‪ ,‬תוך התגלות‬
‫נבואית‪ ,‬להקריב את יצחק במכה או בקרבתה במהלך העלייה לרגל‪ .‬למרות ההקבלה‬
‫השכיחה בין הקרבת הזבח בחג׳ בן ימינו ובין כמעט־ההקרבה של ישמעאל בציות לציווי‬
‫האלוהי‪ ,‬הרי שרק המקורות השיעיים מעניקים בסיס עקבי ומפורש להקבלה זו באמצעות‬
‫הפרשנות הסיפורית לעלילה הקוראנית על קרבנו של אברהם)‪ ,7.(113-99,37‬מדוע יצחק‪,‬‬
‫ולא ישמעאל‪ ,‬קשור למכה במקורות שיעיים רבים‪ ,‬ומדוע המקורות הסוניים מתעלמים‬
‫מההקשר הברור שבין ההקרבה של אברהם ובין הזבח הפולחני החשוב במהלך הרגל?‬
‫שאלות אלו מעולם לא זכו למענה‪ .‬ניתן לשפוך קצת אור על נושא זה באמצעות בחינת‬
‫הטקסטים לאור הפולמוסים הדתיים הפנימיים באסלאם המוקדם‪.‬‬
‫מקורם של הפלגים אשר נודעו לבסוף כשיעיים נעוץ בשיעת עלי‪ ,‬סיעת עלי‪ .‬קבוצות‬
‫אלו האמינו כי עלי‪ ,‬בעל קרבת הדם הגדולה ביותר למוחמד‪ 18 ,‬ראוי היה להיבחר לרשת את‬
‫כיסאו בהנהגת אומת המוסלמים‪ .‬הוא נדחה הלוך ושוב עד למותו של הח׳ליף השלישי‪,‬‬
‫עתמאן‪ ,‬וכאשר התמנה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬נתקל בהתנגדות מעאוויה‪ ,‬בן דודו של עתמאן‬
‫ונציב סוריה רב הכוח‪ .‬מלחמה פרצה בין שני האנשים ותומכיהם‪ .‬כאשר הסכים עלי ליישב‬
‫את הסכסוך על ידי בוררות פרש פלג חשוב מתומכיו‪ ,‬שדחה את הפשרה‪ .‬חסידי פלג זה אף‬
‫לקחו נשק בידיהם והתקוממו נגד עלי‪ .‬הוא דיכא את המרידה אולם לא את תנועתם‪ ,‬ואחד‬
‫מהם התנקש בחייו בשנת ‪ .661‬מעאוויה‪ ,‬נציב סוריה‪ ,‬שמוקדם יותר התנגד לעלי‪ ,‬מיהר‬
‫למלא את החלל שנוצר בעקבות רצף המשברים ותפס את השלטון בהניחו את היסודות‬
‫לשושלת הח׳ליפים האומיים ששלטו במהלך המאה העוקבת‪ .‬רבים מחסידיו של עלי נותרו‬
‫נאמנים לו גם לאחר מותו ושימרו אף את נאמנותם למשפחתו בעלת קרבת הדם הגדולה‬
‫ביותר למוחמד‪ .‬הם האמינו כי מוחמר התכוון שעלי יירש אותו‪ ,‬ואף הוסיפו וטענו כי‬
‫הצהיר על כך מפורשות בדרשה שנאמרה זמן קצר לפני מותו‪ .‬הם נותרו אדוקים קנאים‬
‫לתורתו‪ ,‬ובאופן פוליטי‪ ,‬ולעתים אף צבאי‪ ,‬התנגדו לכל הח׳ליפים ששלטו בהמיטם על‬
‫עצמם רדיפות וגזרות מידי השליטים‪.‬‬
‫לאחר מותו של עלי פנתה ה״שיעה״ לבניו‪ ,‬חסן וחוסיין‪ .‬חסן נותר מחוץ לתגרה עד‬
‫למותו בשנת ‪ ,669‬אולם אחיו חוסיין הסכים לתבוע את הזכות לח׳ליפות לאחר מות מתנגדו‬
‫המרד‪ ,‬אולם הוא דוכא בידי בנו של \מעאוויה‪,‬י‬
‫י‬ ‫עלי‪\ ,‬מעאוויה‪ .‬ה״שיעה״ הניפה את נם‬
‫י‬ ‫של‬

‫מסורות סוניות מקשרות אף הן בין אברהם ובין העלייה לרגל‪ ,‬אולם אף על פי שהן מפרטות לעתים‬ ‫‪17‬‬
‫כיצד חנך אברהם באופן טקסי את תחנות ה ח ג ‪ /‬אין הן מתארות אותו כמנסה להקריב את בנו‪ .‬רק‬
‫מעטות מהן מציינות כי הוא העלה קרבן מסוג שהוא )פיירסטון ‪ ,1990‬עמי ‪ ; 103-98‬והשווה‬
‫לקלדר‪ ,‬עמי ‪.(380‬‬
‫למוחמד לא היו בנים‪ ,‬אולם עלי היה הן בן דודו מצד אביו והן חתנו‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫]‪[102‬‬
 ‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫יאזיד‪ ,‬שטבח את חוסיין ואת חסידיו בקרב כרבלא)היום בעיראק( בשנת ‪ .680‬מות חוסיין‪,‬‬
‫בנו של עלי ונכדו של מוחמד‪ ,‬מצוין עד היום כיום אבל ונחשב בעיני השיעים כאירוע‬
‫הטרגי ביותר בשרשרת של מות קדושים שחוו השיעים במהלך הדורות)קולברג ‪ ,1983‬עמי‬
‫‪ .(121‬האסלאם השיעי‪ ,‬למרות היותו מיעוט בעולם האסלאמי‪ ,‬היה תמיד בר פלוגתא חריף‬
‫של האסלאם הסוני‪ .‬כתוצאה מהתנגדותם לממסד האסלאמי ומההתקוממויות האלימות‪,‬‬
‫שאותן הובילו פלגים אקטיביסטיים‪ ,‬סבלו השיעים מרדיפות השלטונות הסוניים‪ .‬האסלאם‬
‫השיעי מתייחם לעלי ובניו‪ ,‬כמו גם ליורשיהם‪ ,‬כמנהיגים החוקיים של העולם המוסלמי‪.‬‬
‫אישיותם לבשה משמעות מיוחדת וחסידיהם התייחסו אליהם כ״ישרי הדרך״‪ ,‬או‬
‫ה״מהדים״ של הקהילה‪ .‬מנהיגים אלו הם ה״אמאמים״‪ ,‬ובהקשר השיעי משמעותו של‬
‫מושג זה היא מנהיגים המודרכים ממרום המשופעים בירושת)אל־ווציה( מנהיגות ממרום‪,‬‬
‫ניחנים בידע שמימי‪ ,‬ומוגנים‪ ,‬בחסד האל‪ ,‬מטעות ומחטא )רובין; קולברג ‪ .(1979‬עלי‬
‫וצאצאיו מוקפים בהילה גואלת ומשיחית‪ ,‬ובייחוד האמאם האחרון בשושלת‪ ,‬אשר לבש‬
‫קיום חומרי בטרם נעלם‪ .‬השיעים מצפים להתגלותו המשיחית של אימאם אחרון זה‪,‬‬
‫ה״מהדי״ ״ישר הדרך״‪ ,‬או ה״קאים״‪ ,‬אשר יופיע ממקום מחבואו לשלטון בתקופה זוהרת‬
‫וישיב את העולם לדרך הישר )אמיר‪-‬מואזי‪ ,‬עמי ‪.(123-99‬‬
‫תיאור אופייני של המסורות השיעיות לסיפור העקדה שבו יצחק הוא הקרבן המיועד‬
‫‪ , I I ,‬עמי ‪ ; 225-224‬טברסי‪ ,XXIII ,‬עמי ‪ ; 77‬בחראני‪ ,IV ,‬עמי ‪30-28‬‬ ‫מופיע להלן)קמי‪2 ,‬‬
‫‪,9‬‬
‫]שתי גרסאות[; מג׳לסי‪ ,XII ,‬עמי ‪] 127-125‬שתי גרסאות[(‪:‬‬
‫ביום התרווי׳ה‪ 20‬בא)המלאך( גבריאל לאברהם ואמר לו‪ :‬״שתה את המים״)איךתןי‬
‫או תך״וה מן אל־מא׳(‪ .‬משום כך נקרא ]היום[ תרווי׳ה‪] 2, .‬גבריאל לקח אותו אז‬
‫למינה‪ ,‬ולאחר מכן לערפה )שתיהן תחנות של החג׳(‪ ,‬ושם לימד אותו גבריאל את‬
‫הפעולות הפולחניות הקשורות לעלייה לרגל‪ ,‬והם המשיכו בטקסים נוספים של‬
‫‪22‬‬
‫החג׳ עד שאברהם הצטווה או ראה בחלום מחזה שבו נדרש להקריב את בנו יצחק‪.‬‬
‫בנקודה זו מובא ציטוט או פרפרזה של הפסוק בקוראן ‪ 102,37‬שבו אברהם מספר‬

‫מג׳לסי ובחראני הם מקורות מאוחרים המצטטים את המסורת הקדומה‪ ,‬המצויה אצל ק ו מ י ) כ ל‬ ‫‪19‬‬
‫המסורות שלהם מיוחסות לאבו עבדאללה(‪ ,‬שנוצרה לא יאוחר מהמאה התשיעית‪ .‬המסורת‬
‫המצויה אצל טברסי איננה מיוחסת למחבר ספציפי‪.‬‬
‫השורה הבאה מספקת אטימולוגיה עממית למילה תרוויה‪ .‬השורות שאחריה‪ ,‬המתארות את‬ ‫‪20‬‬
‫העלייה לרגל של אברהם תחת הדרכתו האלוהית של גבריאל‪ ,‬מספקות אטימולוגיות עממיות‬
‫לשמותיהם של אתרי עלייה ומושגים נוספים‪ ,‬כדוגמת ערפה‪ ,‬מוזדליפה ועוד‪.‬‬
‫אצל טברסי המלאך גבריאל אינו מופיע‪ .‬אברהם פשוט עורך את העלייה לרגל למכה לאחר‬ ‫‪21‬‬
‫ההתגלות שהתרחשה במה שהטקסט הערבי הימי־ביניימי מכנה סוריה)דהיינו סביבות ירושלים(‪.‬‬
‫הציווי‪/‬החיזיון התרחש באל־משער אל־חראם אצל קמי ובחראני‪ .‬טברסי אינו מוסר את המיקום‪,‬‬ ‫‪22‬‬
‫אולם לפי גרסתו מספר אברהם ליצחק על הציווי באל־ג׳מרה אל־ווסטא‪ .‬קמי ובחראני ‪ 1#‬אף הם‬
‫מקשרים את תחילת רצף פעולות ההקרבה באל־ג׳מרה אל־ווסטא‪ ,‬אחד מעמודי האבן‪ ,‬המייצגים‬
‫את השטן‪ ,‬הנרגמים כחלק מטקס החג׳‪.‬‬

‫]‪[103‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

‫לבנו על הציווי האלוהי ומבקש את תגובתו‪ .‬הנער עונה‪ [:‬״אבי‪ ,‬עשה את אשר‬
‫‪23‬‬
‫צווית‪ ,‬ותמצאני‪ ,‬אם ירצה אלוהים‪ ,‬מן המאריכים רוחם״ )שם(‪.‬‬
‫איש זקן)שיח( מתקרב ואומר‪ :‬״מה מעשיך עם ילד זה?״ ‪ 24‬הוא עונה‪ :‬״ברצוני‬
‫להעלותו לעולה״‪] .‬האיש הזקן[ אומר‪ :‬״חם וחלילה)סבחאן אללה(‪ ,‬האם תקריב‬
‫כהרף עין את הנער אשר לא המרה את פי האל?״ ]אברהם[ ענה‪ :‬״כן‪ ,‬שכן האל‬
‫ציווני להקריבו״‪] .‬האיש הזקן[ אומר‪ :‬״אולם אלוהיך אסר עליך להקריבו‪ .‬היה זה‬
‫השטן אשר ציווה זאת עליך בחלומך״‪] .‬אברהם משיב‪ [:‬״הס! הדיבור ששמעתי‬
‫הגיע בוודאות אליי‪ .‬לא ראית בעיניך‪ .‬בשם אלוהים‪ ,‬לא אדבר עמך ]עוד[״‪ .‬אז היה‬
‫נחוש בדעתו להקריב את הקרבן‪ .‬אולם האיש הזקן אמר‪ :‬״הו‪ ,‬אברהם‪ ,‬הינך מנהיג‬
‫)אמאם( שבדיות הולכים בעקבותיו‪ .‬אם תקריב את בנך‪ ,‬הבריות יקריבו את‬
‫ילדיהם״‪ .‬אולם ]אברהם[ סירב לדבר עמו‪ .‬אברהם ניגש לנער לשחטו‪ .‬״וכאשר היו‬
‫שניהם תמימים״ )קוראן ‪ (37 ,103‬לציווי האל אמר הנער‪ :‬״אבי‪ ,‬הסתר פניי‪ ,‬וחזק‬
‫את אסוריי״‪ .‬אברהם השיב‪ :‬״בני‪ ,‬הכבלים העם ברגיל חלק מ]כל[ קרבן‪ ,‬אך היום‪,‬‬
‫‪25‬‬
‫בשם אלוהים‪ ,‬לא אכבול אותך בהם״‪.‬‬
‫]אברהם[ הניח אותו ערוך על פניו‪ 26,‬הניף את המאכלת ונתנה על צווארי הנער‪ .‬הוא‬
‫נשא את עיניו למרום‪ ,‬נשען על הנער ]כדי למשוך את הסכין לרוחב צווארו[‪ .‬אולם‬
‫‪28‬‬
‫גבריאל הפך את הסכין ]על צדה הקהה[‪ 27.‬איל ]או כבש[ הובא מ]הר[ ת׳ביר‬
‫‪29‬‬
‫לפדות את הנער‪] .‬אברהם[ אז שמע קריאה ממרום שבאה מסביבות מסגד ח׳יף‪:‬‬
‫״אברהם! כבר קיימת את החזון! אכן כזאת נגמול את עושי הטוב‪ ,‬אכן זה הוא‬
‫הניסיון הגלוי״ )קוראן ‪.(106-104 ,37 6‬‬
‫]מסורות מאוחרות יותר )בחראני‪ ,IV ,‬עמי ‪ ;30-29‬מג׳לסי‪ ,XII ,‬עמי ‪(127‬‬

‫קמי וטברסי ‪ 1#‬מוסיפים בנקודה זו‪ :‬״שניהם מסרו עצמם לציווי ה א ל ״ ) ו א ס ל מ א לאמר אללה(‪.‬‬ ‫‪23‬‬
‫פסוקי קוראן המשולבים בעלילה מסומנים בכתב מודגש‪.‬‬
‫תיאור השתלשלות האירוע עם הזקן המאתגר את אברהם מופיע בצורה דומה להפליא במקורות‬ ‫‪24‬‬
‫השונים‪ .‬רק אצל טברסי ‪ 1 #‬קיים תיאור מפותח פחות‪.‬‬
‫רעיון זה מקביל לפרשנות היהודית של העלילה‪ ,‬אולם עם תוצאה שונה‪ ,‬הנובעת ממנהגים‬ ‫‪25‬‬
‫פולחניים וטקסיים שונים‪ .‬הוא מציג לפי הנוסח האסלאמי את המסירות המוחלטת של אברהם‬
‫ויצחק לציווי האלוהי‪ ,‬שבן אברהם אינו צריך לכבול את בנו)השווה למקורות היהודיים‪ :‬תנחומא‬
‫וירא כג; מדרש ויושע‪ ,‬אייזנשטיין‪ ,‬עמי ‪ ; 147‬פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬פרק לא; פסיקתא רבתי מ‪,‬־‬
‫ועוד(‪ .‬קטע זה מופיע אצל בחראני ‪ 1 #‬לפני העימות עם הזקן‪.‬‬
‫בחראני ‪ :1#‬באל־ג׳מרא אל־ווסטא‪ .‬אף אל־מג׳לסי מזהה את מקום האירוע שם‪ .‬קמי‪ ,‬בחראני ‪,2#‬‬ ‫‪26‬‬
‫מג׳לסי ‪ :1#‬הוא הניח אותו על אוכף החמור )או כיסוי האוכף ]מג׳לסי‪ ,‬כרך ‪ ,12‬עמי ‪.([128‬‬
‫לפי כמה גרסאות אברהם הופך את הסכין לצדה הנכון ומנסה שוב מספר פעמים אולם הוא מוכשל‬ ‫‪27‬‬
‫שוב ושוב על ידי גבריאל )בחראני ‪ ;1#‬מג׳לסי כרך ‪ ,12‬עמי ‪.(128‬‬
‫אחד ההרים הגבוהים באזור מכה‪ ,‬המצוי בין מכה וערפה )יאקות‪ ,2 ,‬עמי ‪.(85‬‬ ‫‪28‬‬
‫ממוקם בקרבת מקום במינה‪ .‬נראה כי ח׳יף היה מקום בעל קדושה עוד בתקופה הקדם־אסלאמית‪.‬‬ ‫‪29‬‬
‫אל־בח׳ארי מתייחם למקום זה בהקשר לשבט באנו־כנענה‪ ,‬ששם נשבע להם שבט קורייש ממכה‬
‫שבועת ברית בתקופה הקדם־אסלאמית )בח׳ארי‪ ,‬צחיח‪ :‬חג׳‪ ,‬פרק ‪ 659# 44‬וג׳יהאד‪ ,‬פרק ‪180‬‬
‫‪ .(291#‬אל־ח׳יף זוכה להערצה בשיר מאת מווהב אבן ריאה אבו אניס )אבן השאם‪ ,2 ,‬עמי‬
‫‪ ;325‬גיום‪ ,‬עמי ‪ .(508‬המסגד נבנה באותו מקום מאוחר יותר )השווה ליאקות‪ ,2 ,‬עמי ‪.(271‬‬

‫]‪[104‬‬
 ‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫מוסיפות‪ [:‬הזקן הרשע‪ 30‬עזב ובא אל הזקנה בכעבה שבלב העמק‪ .‬הוא אמר ]לה[‪:‬‬
‫״מיהו הזקן שכרגע ראיתי ]‪ :2#‬במינה[?״ והוא תיאר לה את אברהם‪ .‬היא ענתה‪:‬‬
‫״הרי זהו אישי״‪ .‬הוא אמר‪ :‬״ומי המשרת שראיתי עמו ?״ והוא תיאר ]את בנו[‪ .‬היא‬
‫ענתה‪ :‬״זהו בני״‪ .‬אמר‪ :‬״ובכן‪ ,‬ראיתיו מניח את בנו ולוקח את המאכלת לשחטו״‪.‬‬
‫אמרה‪ :‬״לא ייתכן‪ ,‬ידעתי את אברהם כרב חסד מכל הבריות‪ .‬כיצד יכולת לראותו‬
‫מקריב את בנו?״ ענה ואמר‪ :‬״בשם אלוהי השמים והארץ‪ ,‬ואלוהי הבית הזה‪ ,‬ראיתיו‬
‫עוקדו ומניף את המאכלת לשחטו״‪ .‬ותשאל‪ :‬״מדוע ?״ השיב לה‪ :‬״הוא טען כי האל‬
‫ציווה עליו להקריבו״‪ .‬ענתה‪ :‬״אמת היא כי הוא מציית לאל״‪] .‬המספר[ אמר‪ :‬כאשר‬
‫סיימה את תחנות העלייה לרגל היא נחרדה פן אירע דבר לבנה‪ .‬היא נחפזה למינה‬
‫כשידיה על ראשה ופיה ממלמל‪ :‬״אלוהי! אל תענישני על מעשיי לאמו של‬
‫‪3,‬‬
‫ישמעאל״‪.‬‬
‫]בחראני ‪ 1 #‬מוסיף‪ [:‬כששבה שרה ונאמר לה את שאירע‪ ,‬היא הלכה לבנה‪ ,‬הביטה‪,‬‬
‫וראתה את סימן המאכלת המוטבע על צווארו‪ .‬היא התלוננה במרירות ומחלה תקפה‬
‫‪32‬‬
‫אותה והמיתה אותה‪.‬‬
‫התיאור דלעיל מרחיב ומפרט את גרסת הקוראן לסיפור העקדה בצורה דרמטית‪ .‬ניתן‬
‫לעסוק בהרחבה במטרת התיאור‪ ,‬בשיטתו הפרשנית ובקשרים הספרותיים בינו ובין‬
‫הגרסאות הסוניות והיהודיות‪ .‬ההערות שיובאו כאן יצטמצמו בהכרח לזיקה השיעית‬
‫הייחודית בין יצחק לעלייה לרגל המוסלמית‪.‬‬
‫הרצון למקם את המעשה במרכז הפולחני המקודש במכה או בסביבתו ברור‪ .‬אברהם‬
‫היה ידוע בקרב המאמינים בתנ״ך כמייסדם של מרכזים דתיים במקומות מקראיים‬
‫מקודשים כדוגמת שכם‪ ,‬חברון‪ ,‬באר שבע וכדומה)בר׳ יב ‪ ; 9-6‬יג ‪ ; 18 ,4-3‬כא; כב‪-‬כג(‪.‬‬
‫היה זה אך טבעי להרחיב את היקף פעילותו של אברהם על מנת להעניק ייחוס קדום‪,‬‬
‫מונותאיסטי אותנטי‪ ,‬למרכז הדתי הפולחני‪ ,‬הפגני לשעבר‪ ,‬במכה‪ .‬לפי המקור המקראי‬
‫שצוין לעיל)דהי״ב ג ‪ (1‬מיקום האירוע של מעשה העקדה‪ ,‬א ‪ p‬המוריה‪ ,‬היה לא אחר‬
‫מאשר ירושלים‪ ,‬מרכז הפולחן המקראי‪ .‬פרשנים יהודים ונוצרים מאוחרים יותר סיפקו‬
‫טיעונים נוספים לזהות הר המוריה כירושלים)גינצברג‪ ,V ,‬עמי ‪ 253‬הערה ‪ .(253‬אולם אף‬
‫בקרב מאמיני המקרא לא שררה תמימות דעים ביחס לכינון ירושלים כאתר קדוש בידי‬
‫אברהם‪ .‬כך למשל השומרונים‪ ,‬שלא היו מוטרדים מההוכחה שבדברי הימים‪ ,‬יצרו את‬
‫הזיקה שבין מוריה ובין ההר המקודש שלהם בצפון‪ ,‬הר גרזים )פינקל‪ ,‬עמי ‪; 159-158‬‬
‫לוינסון‪ ,‬עמי ‪.(118-114‬‬

‫אצל בהראני ‪ 2#‬ומג׳לסי ‪ 1#‬מופיע ה ״ ש ט ך )אבלים(‪.‬‬ ‫‪30‬‬

‫הקטע של הזקן‪/‬השטן המופיע לפני אברהם ואם הנער מצוי גם במספר גרסאות שונות במסורות‬ ‫‪31‬‬
‫סוניות)טברי ‪ ,1969‬עמי ‪ ,XXIII ,1984 ;304-303 ,294-292‬עמי ‪ ;82‬ת׳עלבי‪ ,‬עמי ‪ ;95-94‬אבן‬
‫אל־את׳יר‪ ,1 ,‬עמי ‪ ; 110-109‬אבן כתייר‪ ,‬תפסיר‪ ,4 ,‬עמי ‪ : 15‬ועוד(‪ ,‬ובמדרשים יהודיים)בר״ר נו‪,‬‬
‫ד; תנחומא וירא כב; ספר הישר‪ ,‬עמי ‪ : 1‬מדרש ויושע קמז; עוד(‪ .‬הרעיון כי שרה חשה אשם על‬
‫התנהגותה להגר שנים רבות קודם לכן אינו מופיע בתיאורים מוסלמיים אחרים‪ ,‬והוא נראה ייחודי‬
‫למסורת השיעית‪.‬‬
‫רעיון זה מופיע גם בפירושים אחרים המוזכרים אצל מג׳לסי)כרך ‪ , 12‬עמי ‪ .(128‬השווה לגרסאות‬ ‫‪32‬‬
‫היהודיות לאירוע זה‪ :‬פדר״א לב; ייק״ר כב‪ ,‬ב; ספר הישר‪ ,‬עמי ‪ :64-63‬ועוד‪.‬‬

‫]‪[105‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

‫בהתחשב באופייה של הפרשנות ובאמצעי התקשורת בעל־פה שבאמצעותם התפתחה‬

‫הפרשנות הקדם־מודרנית‪ ,‬הרי זה אך טבעי וצפוי שמיקומים ישתנו ביחס לאזור שבו‬
‫התפתחו פרשנויות חדשות‪ .‬עניין זה אוזכר פעמים רבות במחקרים העוסקים באפוס‬
‫שבעל־פה ובספרות עממית )פיירסטון ‪ ,1990‬עמי ‪ .(21-15‬משום כך אין פלא שמקום‬
‫היענותו של אברהם לציווי האלוהי‪ ,‬לדעת הערבים שחיו בסביבת המרכז הפולחני המקודש‬
‫במכה — בין שהיו אלה יהודים‪ ,‬נוצרים‪ ,‬חסידי המסורות הערביות הקדומות או מוסלמים‬
‫— השתנה בהתאם למסורת המקומית ומוקם באחד או יותר מהאתרים המקודשים‬
‫המצויים שם‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬המשמעות ההגיונית ביותר והמתבקשת של זבח קדום בסביבתה של מכה‬
‫הינה במסגרת הפולחן הקדום של העלייה לרגל‪ .‬מנחות זבח היו תופעות ידועות בערב‬
‫הקדם־אסלאמית‪ ,‬כולל קרבנות שנזבחו כחלק מהפולחנים השבטיים השונים במהלך‬
‫העלייה לרגל‪ .‬אולם קרבנות פולחניים הופסקו עם כינונו של האסלאם מלבד טקס הזביחה‬
‫במינה )מחוץ למכה( הקשור לעלייה לרגל האסלאמית )פיטרס‪ ,‬עמי ‪ ; 30‬ונסינק‪ ,‬עמי‬
‫‪ .(100-99‬היה זה אפוא טקס הזבח של העלייה לרגל הקדומה למכה וסביבותיה אשר שימש‬
‫אמצעי לגישור על פערי הזמן והמקום לצורך יצירת זיקה שבין ניסיון העקדה של אברהם‬
‫וערב‪.‬‬
‫אולם השאלה המעניינת יותר קשורה לזיקה שיוצרת המסורת השיעית בין הזבח במכה‬
‫לבין יצחק‪ ,‬למרות העובדה‪ ,‬שאינה שנויה במחלוקת‪ ,‬שזיקה זו סותרת את ההיגיון הפשוט‪,‬‬
‫הגורס שאילו יצחק היה הקרבן המיועד אזי העלילה הייתה אמורה להתרחש בסוריה‬
‫)ירושלים(‪ ,‬ואם גיבור העלילה הוא ישמעאל אזי מיקום ההתרחשויות הוא מכה‪ .‬ההצבה‪,‬‬
‫הבלתי הגיונית בעליל‪ ,‬של יצחק במכה חייבת להיות קשורה לאחד מעמודי התווך של‬
‫השקפת העולם השיעית‪ :‬תחושת רדיפה בידי הממסד הסוני ה״חילוני״ וחסר הלגיטימיות‪.‬‬
‫למרות העובדה כי לא הייתה בנמצא ״סיעת עלי״ רשמית עד לאמצע שנות החמישים של‬
‫המאה השביעית נטו השיעים לאתר את הרדיפות נגדם כבר במשבר המנהיגות הראשון‬
‫ובמאבקי הירושה שהתפתחו בעקבות מותו של הנביא מוחמד ב־‪ .632‬כתגובה לרדיפות‬
‫בידי הממסד הסוני נקטה החברה השיעית אמצעי הגנה ושמירה כבר במאה השמינית‪,‬‬
‫כדוגמת מדיניות התקיה‪ ,‬או דוקטרינת הסתרת הכוונות וההשתייכות הדתית‪ ,‬שנועדה‬
‫לשמש כהגנה מפני מסעות הדיכוי של הח׳ליפות הסונית כנגד השיעים )מומן‪ ,‬עמי ‪.(39‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬במהלך תקופת הרדיפות נגד השיעים‪ ,‬בשנים הראשונות של המאה‬
‫השמינית‪ ,‬החלה אוכלוסייה חדשה של איראנים‪ ,‬שקודם לכן נחשבו בעלי מעמד נמוך‬
‫במבנה החברתי הלא פורמלי של האסלאם המוקדם‪ ,‬להירתם לעניין השיעי‪ 33.‬כבר במחצית‬
‫המאה השמינית היו ארבעה מבין חמשת התאולוגים הבולטים של השיעה האמאמית‬
‫ממוצא אתני פרסי‪ .‬כתביהם של כמה פרסים שהמירו דתם לאסלאם השיעי בתקופה זו חזו‪,‬‬
‫כי עם בואו של המהדי המשיח יהיו מלוויו ממוצא לא ערבי)עג׳ם(‪ ,‬והם יילחמו בערבים‬
‫כדי לנקום את העוול שנעשה לאמאמים )ארג׳ומאנד‪ ,‬עמי ‪ .(500-498‬אמנם ייתכן כי יהיה‬
‫זה מוקדם לקבוע שהתנועה בכללותה הפכה להיות לא ערבית מבחינה אתנית בתקופה זו‪.‬‬
‫אולם סביר להניח שבקרב התנועה השיעית‪ ,‬הכוללת חלקים איראניים ניכרים‪ ,‬נמצאו הדים‬
‫חזקים יותר למסורת האסלאמית המוקדמת‪ ,‬שקבעה כי גיבור העקדה היה יצחק הלא ערבי‪,‬‬

‫היה זה מוכתאר אל־ת׳קפי אשר החל לקבץ מוסלמים לא ערביים בבופה )מומן‪ ,‬עמי ‪.(36-35‬‬ ‫‪33‬‬

‫]‪[106‬‬
 ‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫מאשר למסורת הערבית‪ ,‬שהעדיפה על פניו את ישמעאל‪ .‬ככלות הכול היה זה הממסד‬
‫הערבי של הח׳ליפות‪ ,‬אומיית או עבאסית‪ ,‬אשר ייצג את המנצח העושק‪ ,‬הן של השיעה והן‬
‫של האיראנים המובסים של השושלת הסאסאנית המפוארת‪.‬‬
‫אסוציאציית הזהות השיעית המוקדמת‬
‫אברהם‬ ‫האב‪:‬‬
‫יצחק‬ ‫הקרבן הממשי‪/‬הבן‪:‬‬
‫המוסלמים השיעים‬ ‫מוטב הזכות‪:‬‬

‫מסורת שיעית שנייה בוחנת את קרבנו של אברהם לאור מות הקדושים של חוסיין‪ .‬לפי‬
‫תיאור פופולרי זה‪ 34‬כאשר האל מצווה על אברהם להקריב את הכבש תחת בנו‪ ,‬מתאכזב‬
‫אברהם‪ .‬הוא קיווה‬
‫כי לא יצטווה להקריב את הכבש תחת בנו על מנת שלבו ידאב ככאב אב שהקריב‬
‫בפועל את בנו האהוב מכול במו ידיו‪ .‬כך יזכה במעלת השכר הגבוהה ביותר‪ ,‬הנקנית‬
‫בייסורים‪ .‬אז אמר לו אלוה‪ :‬״אברהם‪ ,‬מי מבין ברואיי יקר לך מכול ?״ ענה אברהם‪:‬‬
‫״אדוני‪ ,‬לא יצרת בריאה היקרה יותר מאשר האהוב)חביבוקה(‪ ,‬מוחמר״‪ .‬אז שאלו‬
‫אללה‪ :‬״אברהם‪ ,‬האם הוא יקר לך )בנו של מוחמד או בנך( אף ממך?״ הוא ענה‬
‫״הוא יקר לי אף ממני״‪] .‬אללה[ שאל‪ :‬״מי יקר לך יותר — בנו או בנך ?״ ]אברהם[‬
‫ענה‪ :‬״אף בנו״‪] .‬אללה[ שאל‪ :‬״האם הריגתו השגויה של בנו בידי אויביו כואבת‬
‫ללבך יותר מאשר הקרבתו של בנך בידך כציות לדברי?״ הוא ענה‪ :‬״אדוני‪ ,‬הריגתו‬
‫השגויה בידי אויביו כואבת לי יותר״‪] .‬אללה[ אמר‪ :‬״אברהם‪ ,‬חבורת אנשים‬
‫הטוענת כי היא קהילת מוחמד תהרוג בעוולה ובאכזריות את בנו חוסיין אחריו‪ ,‬כפי‬
‫שנשחט הכבש‪ .‬ועל זאת הם יעוררו את כעסי עליהם ]ובנוסח אחר‪ :‬את זעמי[‪ .‬מלא‬
‫יגון ולבו הלום כאב נשא אברהם קולו בבכי‪ 35.‬אז אללה אמר לו‪ :‬״אברהם‪ ,‬פדיתי‬
‫את הצער שהיה לך אילו היית מקריב את בנך במו ידיך בצער שאתה חש על‬
‫אל־חוסיין ומותו‪] :‬ולכן[ הריני מעניק לך את מעלת השכר הגבוהה ביותר עבור‬
‫ייסוריך״‪ .‬זוהי משמעות ההצהרה ]של אללה[ )קוראן ‪ :(107 ,37‬״ונפדנו בזבח‬
‫נכבד״ )השווה גם איוב ‪ ,1988‬עמי ‪.(236-235 ,33-32‬‬
‫מסורת זו לוקחת את הפרדיגמה של קרבן אברהם‪ ,‬מיישמת אותו לתיאור הבסיסי של‬
‫האסלאם השיעי‪ ,‬ובאמצעות חידוש ייחודי משווה את מות הקדושים של חוסיין לפדיון‬
‫תמורת בנו של אברהם‪ ,‬הלא הוא ד׳ביח עט׳ים‪ ,‬או ״הזבח הנכבד״ שבסורה ‪ .107,37‬יגונו‬
‫של אברהם על מותו העתידי של חוסיין זוכה להוקרה אלוהית‪ ,‬ומעניק לו את הזכות בפני‬
‫האל כאילו ביצע בפועל את הקרבת בנו‪.‬‬

‫שניתן בסמכותו של אל־פךל אבן שאך׳אן‪ ,‬אשר שמע אותו מאל־רד׳אי)אבן באבוויה ‪,1,1970‬‬ ‫‪34‬‬
‫עמי ‪ ,1971 ;166‬עמי ‪ ;59-58‬בחראני‪ ,IV ,‬עמי ‪ ;30‬מג׳לסי‪ ,XII ,‬עמי ‪ .(125-124‬אני מודה‬
‫לפרוס׳ קולברג על המקורות לאבן באבוויה‪.‬‬
‫במקורות שיעיים נוסף לאברהם נודע לדמויות נבואיות אחרות‪ ,‬כדוגמת אדם‪ ,‬נח‪ ,‬משה וישו על‬ ‫‪35‬‬
‫מות הקדושים העתידי של חוסיין‪ ,‬וכולם התאבלו על גורלו)איוב ‪ ,1988‬עמי ‪.(36-27‬‬

‫]‪[107‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

‫אסוציאציית הזהות השיעית המאוחרת‬

‫אברהם‬ ‫האב‪:‬‬
‫הקרבן הממשי‪/‬הבן‪ :‬ישמעאל‬
‫כבש‪/‬חוסיין‬ ‫הזבח הגואל‪:‬‬
‫המוסלמים השיעים‬ ‫מוטב הזכות‪:‬‬

‫בנו הנעקד של אברהם על פי מסורת פרשנית זו הוא ישמעאל ולא יצחק‪ ,‬אולם מדובר‬
‫במסורת מאוחרת יחסית‪ ,‬שמקורה המוקדם יותר הוא‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬אבן באבוויה‪ ,‬שחי‬
‫במאה העשירית‪ .‬נראה כי מסורת זו התפתחה רק לאחר המעבר שחל באסלאם מזיהוי יצחק‬
‫לישמעאל כקרבן המיועד‪ .‬אבחנה זו נתמכת בדרך שבה הקבצים המאוחרים של אל־‬
‫בחראני ואל־מגליסי ארגנו את המסורות השונות בנושא‪ .‬הם משמרים בנאמנות את התיאור‬
‫השיעי המוקדם שבו יצחק הוא הקרבן המיועד הקשור לחג של מכה‪ .‬עם זאת מופיעים לצד‬
‫תיאור זה הסברים לא תיאוריים מאוחרים‪ ,‬המעידים כי החברה האסלאמית אימצה את‬
‫הדעה המקובלת שישמעאל יכול להיות המועמד היחיד לקרבן המוקרב במכה )בחראני‪,‬‬
‫‪ ,IV‬עמי ‪ ; 32-29‬מג׳לסי‪ ,XII ,‬עמי ‪.(134-130‬‬
‫ההקבלה הפרדיגמטית של המסורת המשווה בין מותו של חוסיין לזבח הפדיון של‬
‫אברהם הייתה מתפרשת כמסורת שיעית מוקדמת רק אילו הקרבן המיועד היה יצחק‪ .‬זיהוי‬
‫הבן כישמעאל מצביע על מקור מאוחר למסורת זו‪ .‬בגרסת מסורת זו המופיעה אצל‬
‫אל־מג׳לסי מוזכר שמו של ישמעאל פעמים רבות יותר מאשר בגרסה המופיעה אצל‬
‫אל־בחראני‪ .‬ייתכן כי במקור‪ ,‬בדומה לקוראן‪ ,‬הותירו פרשנויות אלו את שמו של הקרבן‬
‫המיועד מחוץ לתיאור‪ .‬זיהוי הקרבן המיועד התבצע על ידי השומע או הקורא‪.‬‬
‫ברגע שהפרשנות האסלאמית המזהה את ישמעאל עם הקרבן הפכה לשלטת בעוד‬
‫שזיקתו של יצחק לעלילה נמוגה לאטה‪ ,‬התרופפו גם החיזוקים המטפיזיים אשר קישרו בין‬
‫מעשה הקרבתו לבין הסבל השיעי מידי הח׳ליפות הסונית‪ .‬לפיכך נוצרה פרשנות חדשה‬
‫ומקורית שמטרתה למלא את החלל‪ ,‬וזו הייתה האסוציאציה של תיאור ההקרבה של‬
‫אברהם עם מות הקדושים הטראומטי של חוסיין‪ .‬בשל העובדה כי מותו של חוסיין הפך‬
‫להיות נושא מהותי ודגם בסיסי לייסורים באסלאם השיעי‪ ,‬המעלה העילאית הנזקפת לזכות‬
‫אברהם בסיפור העקדה היא יגונו בעקבות ידיעתו הנבואית כי חוסיין ימות כקדוש מאות‬
‫רבות של שנים בעתיד‪ .‬טבעו הגואל של יגון זה תואם לטבעו הגואל של ״הזבח הנכבד״‬
‫בקוראן ‪ : 10,37‬״ונפדנו בזבח נכבד״‪ .‬יגונו של אברהם על חוסיין הפך אפוא להיות הבסיס‬
‫לשכר שאותו היה מקבל עבור נכונותו להקריב את בנו‪ .‬כפי שהכתוב מתאר זאת האל מודיע‬
‫לאברהם‪ :‬״אברהם‪ ,‬פדיתי את הצער שהיה לך אילו היית מקריב את בנך במו ידיך‪ ,‬בצער‬
‫שאתה חש על אל־חוסיין ומותו; ]ולכן[ הריני מעניק לך את מעלת השכר הגבוהה ביותר‬
‫עבור ייסוריך״‪.‬‬
‫הקשר של מות הקדושים של חוסיין עם איל הפדיון עשוי היה לשמש גם תגובה לתפיסה‬
‫הנוצרית‪ ,‬הרואה בצליבת ישו עקדה מושלמת‪ .‬הפרשנות הנוצרית מחזקת את הפולמוס‬
‫השיעי נגד האסלאם הסוני משום שהשיעים מייצגים את היורשים הרוחניים של חוסיין‬
‫שמת ״מות קדושים״ בדיוק כפי שהנוצרים מייצגים את היורשים הרוחניים של ישו הצלוב‪.‬‬
‫הם יכולים‪ ,‬לפיכך‪ ,‬להתנחם באמונתם ביתרון הייחום הרוחני שלהם על פני יריביהם‬
‫הסונים‪ ,‬בדיוק כפי שהנוצרים מתנחמים בעליונות ייחוסם הרוחני על פני היהודים‪ .‬בדיוק‬
‫כפי שהיהודים יצרו את המונותאיזם אולם סירבו לקבל את מנהיגותו ואת תפקידו הפודה‬

‫]‪[108‬‬
 ‫זכות‪ ,‬חיקוי ומות קדושים‬

‫והמשיחי של ישו‪ ,‬כך גם הסונים יצרו את הביטוי המושלם של מונותאיזם באסלאם אולם‬
‫סירבו להכיר בתפקיד המנהיגות שנפל בחלקה של משפחת עלי ובתפקיד הפודה והמשיחי‬
‫של חוסיין והאמאמים שיבואו בעקבותיו‪ .‬לא רק שהסונים‪/‬יהודים סירבו לקבל את‬
‫הסמכות של הדמות המשיחית של חוסיין‪/‬ישו‪ ,‬הם גם אחראים למותו של הגואל‪ .‬אולם עם‬
‫שובו של המהדי‪ ,‬היורש המודרך בצדק של חוסיין‪ ,‬בקץ הימים‪ ,‬תוכח צדקתם של השיעים‬
‫— במקביל לשובו ולהוכחת צדקתו של ישו כמשיח‪.‬‬

‫ס י כ ו ם א ס ו צ י א צ י ו ת ה ז ה ו ת עם ז כ ו ת ה ע ק ד ה‬
‫שיעית‬ ‫שיעית‬ ‫סונית)‪(2#‬‬ ‫סונית)‪(1 #‬‬ ‫נוצרית‬ ‫יהודית‬ ‫הפרידגמה‬
‫מאוחרת‬ ‫מוקדמת‬
‫אברהם‬ ‫אברהם‬ ‫עבד אל־מטלב‬ ‫אברהם‬ ‫אלוהים‬ ‫אברהם‬ ‫האב‪:‬‬
‫ישמעאל‬ ‫יצחק‬ ‫עבדאללה‬ ‫ישמעאל‬ ‫ישו ]ממשי[‬ ‫יצחק‬ ‫הקרבן‪:‬‬
‫כבש‪/‬חוסיין‬ ‫איל‬ ‫‪ 100‬גמלים‬ ‫איל‬ ‫)ישו(‬ ‫הזבח הגואל‪ :‬איל‬
‫שיעים‬ ‫שיעים‬ ‫מוחמד‬ ‫מוסלמים‬ ‫נוצרים‬ ‫יהודים‬ ‫המוטב‪:‬‬
‫והמוסלמים‬ ‫]ערבים[‬

‫מקורות‬
‫אבן אל־את׳יר‪ ,‬אל־כאמל פי תאריה‪ /‬חמישה כרכים‪ ,‬ליידן ‪. 1877-1867‬‬ ‫אבן אל־את׳יר‬
‫אבו ג׳עפר מ ח מ ד אבן עלי אל־חסיין‪ ,‬אבן באבאוויה‪ ,‬עיון אח׳באר‬ ‫אבן באבאוויה ‪1970‬‬
‫אל־וד׳א‪ ,‬נג׳ף ‪• 1970‬‬
‫אבו ג׳עפר מ ח מ ד אבן עלי אל־חסיין‪ ,‬אבן באבאוויה‪ ,‬אל־ח׳צאל‪ ,‬נג׳ף‬ ‫אבן באבאוויה ‪1971‬‬
‫‪.1971‬‬
‫אל־סירה אל־נבוויה לאבן השאם‪ ,‬בירות‪.‬‬ ‫אבן השאם‬
‫עמאד אל־דין אסמעאיל אבן כת׳יר‪ ,‬תפסיר אל־קוראן אל־עט׳ים‪,‬‬ ‫אבן כת׳יר‪ ,‬תפסיד‬
‫ארבעה כרכים‪ ,‬קהיר‪.‬‬
‫עמאד אל־דין אסמעאיל אבן כת׳יר‪ ,‬קצץ אל־אנביא‪ ,‬בירות ‪.1982‬‬ ‫אבן פת׳יר ‪1982‬‬
‫‪M. Ayoub, Redemptive Suffering in Islam, The Hague 1988‬‬ ‫איוב ‪1988‬‬
‫י״ד אייזנשטיין‪ ,‬אוצר מדרשים‪ ,‬ניו־יורק תרע״ה‪.‬‬ ‫אייזנשטיין‬
‫‪M.A. Amir-Moezzi, The Divine Guide in Early Shi'ism: The‬‬ ‫אמיר־מואזי‬
‫‪ trans, by D. Streight, Albany‬י‪Sources of Esotericism in Islam‬‬
‫‪1994‬‬
‫‪S. A. Arjomand, "The Crisis of the Imamate and the Institution‬‬ ‫ארג׳ומאנד‬
‫‪of Occultation in Twelver Shi^sm: A Sociohistorical Perspective",‬‬
‫‪International Journal of Middle East Studies 28 (1996),‬‬
‫־‪pp. 491 515‬‬
‫אבו עבדאלה מ ח מ ד אבן אסמעאיל‪ ,‬אל־בח׳אוי‪ ,‬צחיח‪ ,‬להור ‪.1979‬‬ ‫בח׳ארי‬
‫‪• %‬־ •‬
‫י‬
‫האשם אבן סלןמאן אבן אסמעאיל אבן עבד אל־ג׳וואד בחראני‪ ,‬אל־‬ ‫בחראני‬
‫בךהאן פי תפסיר אל־קוראן‪ ,‬קם‪.‬‬
‫‪,‬מ׳ ברגמן‪ ,‬״תמונת האיל בציור העקידה ברצפת הפסיפס מבית־אלפא״‬ ‫ברגמן תשמ ״ב‬
‫‪.‬תרביץ נא )תשמ״ב(‪ ,‬עמי ‪309-306‬‬

‫]‪[109‬‬
 ‫ראובן פיירסטון‬

M. Bregman, "The Riddle of the Ram in Genesis Chapter 22: 1995 ‫ברגמן‬
Jewish-Christian Contacts in Late Antiquity", in Frederic Manns
(ed.), The Sacrifice of Isaac in the Three Monotheistic Religions,
Jerusalem 1995, pp. 127-145
S. Brock, "Genesis 22 in Syriac Tradition", in P. Casetti, ‫ברול‬
0. Keel & A. Schenker (eds.), Melanges Dominique Barthelemy,
Gottingen 1981, pp. 2-30
C. Brockelmann, "Arabia", The Encyclopaedia of Islam, Leiden ‫ברוקלמן‬
1913, vol. l,pp. 372-374
,101-89 ‫ עמי‬,(‫תרצ״ה‬/‫ תרביץ ו)תרצ״ד‬,‫ ״איסראיליאת״‬,‫ש״ד גויטיין‬ ‫גויטיין‬
.522-510
1. Goldziher, "Melanges Judeo-Arabes IX: Isra'iliyyatRevue ‫גולדציהר‬
des Etudes Juives 44 (1902), pp. 63-66
A. Guillaume, The Life of Muhammad, Oxford 1955 ‫גיום‬
L. Ginzberg, Legends of the Jews, trans, by Henrietta Szold, ‫גינצברג‬
Philadelphia 1968
R. Dagorn, La Geste d'Ismael d'apres Vonomastique et la ‫דגורן‬
tradition arabes, Paris 1981
P. R. Davies, "Passover and the Dating of the Aqedah", Journal ‫דיוויס‬
of Jewish Studies 30 (1979), pp. 59-67
P. R. Davies & B. D. Chilton, "The Aqedah: A Revised Tradition ‫דיוויס וציילטון‬
History", Catholic Biblical Quarterly 40 (1978), pp. 514-546
J. Danielou, "La Typologie d'Isaacdans le Christianisme Primiti", ‫דניאלו‬
Biblica 28 (1947), pp. 363-393
R. Hayward, "The Present State of Research into the Targumic ‫היוורד‬
Account of the Sacrifice of Isaac", Journal of Semitic Studies 32
(1981), pp. 127-150
R. Hecht, "Studies on Sacrifice, 1970-1980", Religious Studies ‫הכט‬
Review 8 (1982), pp. 253-259
A. J. Wensinck, Muhammad and the Jews of Medina, trans. & ‫ונסיגל‬
edited by W. H. Behn, Berlin2 1982
G. Vajda, "Isra'iliyyat", The Encyclopaedia of Islam (new edition), ‫ויידה‬
vol. 4, Leiden 1978, pp. 211-212
G. Vermes, "Redemption and Genesis XXII: The Binding of Isaac 1973 ‫ורמס‬
and the Sacrifice of Jesus", Scripture and Tradition in Judaism,
Leiden 1973, pp. 193-227
G. Vermes, "New Light on the Sacrifice of Isaac from 4Q225", 1996 ‫ורמס‬
Journal of Jewish Studies 41, 1 (1996), pp. 141-146
‫ ארבעה‬,‫ אל־כשאף עץ חקאק אל־תמיל‬,‫מ ח מ ו ד אבן עמר זמח׳שוי‬ ‫זמחישרי‬
.1966 ‫ קהיר‬,‫כרכים‬
‫ אל־אנס אל־ג׳ליל‬,‫מג׳יר אל־דין עבד אל־רחמאן אבן מ ח מ ד חנבלי‬ ‫חגבלי‬
• -‫־ ו‬
.1973 ‫ עמאן‬,‫ שני כרכים‬,‫בתאוייח׳ אל־?ןךם ואל־ח׳ליל‬
.1969 ‫ ליידן‬,‫ תאו־־יח׳ אל־רסל ואל־מלוך‬,‫ריר אל־טברי‬/‫מ ח מ ד אבן ג‬ 1969 ‫טברי‬

[110]
 ‫ חיקוי ומות קדושים‬,‫זכות‬

,‫ ג׳אמע אל־ביאן עץ תאןויל אי אל־קוראן‬,‫מ ח מ ד אבן ג׳דיר אל־טברי‬ 1984 ‫ט?ךי‬

.1984 ‫בירות‬
‫ מג׳מע אל־ב?אן‬,‫דדי אל־דין אבו עלי אל־פךל אבן אל־חסן אל־טבךסי‬ ‫טברסי‬
‫ י‬1‫־ ־‬
.‫ בירות‬,‫ שלושים חלקים בשישה כרכים‬,‫פי עלום אל קוראן‬
.‫ בירות‬,‫ מעג׳ם אל־בלדאן‬,‫שהאב אל־דין אבן עבדאלה יאקות‬ ‫יאקות‬
J. D. Levenson, The Death and Resurrection of the Beloved Son, ‫לויגסון‬
New Haven 1993
F. Manns, "The Binding of Isaac in Jewish Liturgy", in F. Manns ‫מאנס‬
(ed.), The Sacrifice of Isaac in the Three Monotheistic Religions,
Jerusalem 1995, pp. 59-67
.1957-1956 ‫ טהראן‬,‫ בחאר אל־אנוואר‬,‫מ ח מ ד באקר אל־־מג׳לסי‬ ‫מג׳לסי‬
‫״ו‬
M. Momen, An Introduction to Shi'i Islam, Oxford 1985 ‫מומן‬
J. Montgomery, Arabia and the Bible, with Prolegomenon by G.
Van Beek, New York 1969 ‫מונטגומרי‬
J. Milbank, "Stories of Sacrifice", Modern Theology 12 (1966),
pp. 27-56 ‫מילבנק‬
‫ ירושלים‬,‫ מהדורת ח׳׳ש האראוויץ וי״א רבץ‬,‫מכילתא דרבי ישמעאל‬
.‫תשל״ב‬ ‫מכילתא דר״י‬
,‫ מרוג׳ אל־ד׳הב וומעאדן אל־ג׳וואהר‬,‫ אל־מסעודי‬,‫עלי אבךאל־חסיין‬
.1965 ‫בירות‬ ‫מסעודי‬
‫־ו‬
G. Newby, "Tafsir Isra'iliyat", Journal of the American ‫גיובי‬
Academy of Religion 47 (1979), pp. 685-697
J. Swetnam, Jesus and Isaac, Rome 1981 ‫סווטגם‬
J. Strenski, "Between Theory and Speciality: Sacrifice in the 90s.", ‫סטרנסקי‬
Religious Studies Review 22, 1 (1996), pp. 10-20
.1980 ‫ תל־אביב‬,‫ספר הישר‬ ‫ספר הישר‬
F. E. Peters, The Hajjy Princeton 1994 ‫פיטרס‬
R. Firestone, "Abraham's Son as the Intended Sacrifice (al-dhabih, 1989 ‫פיירסטון‬
Quran 37:99-113): Issues in Quranic Exegesis", Journal of
Semitic Studies 34, 1 (1989), pp. 95-131
R. Firestone, Journeys in Holy Lands: The Evolution of the 1990 ‫פיירסטון‬
Abraham‫׳‬Ishmael Legends in Islamic Exegesis, Albany 1990
R. Firestone, "Comparative Studies in Bible and Qur'an: 2000 ‫פיירסטון‬
A Fresh Look at Genesis 22 in Light of Surah 37", Judaism and
Islam: Boundaries, Communication, and Interaction, Leiden
2000, pp. 169-184
J. Finkel, "Jewish, Christian, and Samaritan Influences on ‫פינהל‬
Arabia", The Macdonald Presentation Volume, Princeton 1933,
pp.147-166
M. P. Fernandez, "The Aqedah in Paul", in F. Manns (ed.), The ‫פרעדז‬
Sacrifice of Isaac in the Three Monothiestic Religions, Jerusalem
1995, pp. 81-94
M. Kaddushin, The Rabbinic Mind, New York 1972 1972 ‫קדושין‬

[111]
 ‫ראובן פיירסטון‬

E. Kohlberg, "The Term muhaddath in Twelver Shiism", Studia 1979 ‫קולברג‬

Orientalia Memoriae D. H. Baneth Dedicata, Jerusalem 1979,
pp. 34-47
G. Kohlberg, "The Evolution of the Shia", Jerusalem Quarterly 27 1983 ‫קולברג‬

N. Calder, "From Midrash to Scripture: The Sacrifice of Abraham ‫קלדר‬

in Early Islamic Tradition", Le Museon 101 (1988), pp. 375-402
‫ שני‬,‫ תפסיר אל־קןמי‬,‫אבול־חסן עלי אבן אבראהים אבן האשם אל־?ןמי‬ ‫לןמי‬
1966 ‫נג׳ף‬ ,‫כרכים‬.
W. Caskel, Ghamarat an-nasab [‫ י‬The Abundance of Kinship "]: ‫קסקל‬
The Genealogical Work of Hisham b. Muhammad al-Kalbi,
Leiden 1966
U. Rubin, "Prophets and Progenitors in the Early Shi'a Tradition", ‫רובין‬
Jerusalem Studies in Arabic and Islam 1 (1979), pp. 41-65
G. Rentz, "Djazirat al‫'־‬Arab", The Encyclopaedia of Islam [new ‫רנץ‬
edition], vol. 1, Leiden 1979, pp. 543-547
.1965 ‫ קהיר‬,‫ עראם אל־מג׳אלס‬,‫אחמד אבן מ ח מ ד אל־ת׳עלבי‬ ‫ת׳עלבי‬

[112]
‫ימי הביניים‬
 ‫אליעזר שלוסברג‬

‫למקומה של עקדת יצחק‬

‫בפולמוסו של רס״ג נגד האסלאם‬

‫הטענה המרכזית שטענו המוסלמים נגד היהודים בימי הביניים הייתה‪ ,‬שתורת מוחמד‬
‫ביטלה את תורת משה ]בערבית נסך‪ 1•[,‬אחת הדרכים המקובלות על המוסלמים להוכחת‬
‫טענה זו הייתה הבלטת הסתירות המצויות‪ ,‬כביכול‪ ,‬בתוך המקרא עצמו על מנת להראות‪,‬‬
‫שכשם שפסוק מאוחר יכול לבטל את קודמו כך ייתכן שתורה מאוחרת מבטלת ומחליפה‬
‫‪2‬‬
‫את קודמתה‪.‬‬
‫הקשרים בין היהדות לאסלאם בנושא עקדת יצחק לא נחקרו עדיין דיים‪ ,‬ולא הוקדשה‬
‫להם במחקר תשומת לב מספקת‪ 3 .‬ובכל זאת‪ ,‬אחת הסתירות המפורסמות שמצאו‬
‫המוסלמים בין פסוקי המקרא קשורה בעקדת יצחק‪ ,‬שהרי ציוויו של הקב״ה לאברהם‬

‫‪1‬‬ ‫לציין‪ ,‬כי על פי הפולמוסנים המוסלמים האסלאם מבטל לא רק את התורה‪ ,‬אלא‬

‫גם את כל הדתות האחרות שקדמו לו‪ .‬על התפתחות המושג נ ס ך בתאולוגיה המוסלמית‬
‫ראה ‪ .J. Wansbrohgh, The Sectarian Milieu, Oxford 1978, pp. 109-110‬על הטענות‬
‫העיקריות של האסלאם נגד היהדות‪ ,‬שחלקן‪ ,‬אגב‪ ,‬חוזר וניעור גם בימינו‪ ,‬ראה ‪M.‬‬
‫‪Steinschneider, Polemische unci apologetische Literatur in arabischer Sprache zwischen‬‬
‫‪Muslime, Christen undJuden, Leipzig 1877 [rep. Hildesheim 1966]; M. Schreiner, "Zur‬‬
‫‪Geschichte der Polemik zwischen Juden und Mohammedanern", ZDMG 42 (1888),‬‬
‫‪ ;pp. 591-675‬א׳ שטראוס‪ ,‬״דרכי הפולמוס האסלאמי״‪ ,‬ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים‬
‫בוינה‪ ,‬ירושלים תש״ו‪ ,‬עמי ‪M. Perlmann, "The Medieval Polemics between ;197-182‬‬
‫‪; Islam and Judaism", Religion in a Religious Age, Cambridge, Mass. 1974, pp. 103-138‬‬
‫]ובתרגום עברי בתוך‪ :‬חוה לצרוס־יפה )עורכת(‪ ,‬סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״ו‪ ,‬עמי ‪Hava Lazarus-Yafeh, Intertwined Worlds: Medieval Islam and ;[153119‬‬
‫)= עולמות שזורים — ביקורת המקרא המוסלמית בימי‬ ‫‪1992‬‬ ‫‪Bible Criticism, Prince‬‬
‫הביניים‪ ,‬ירושלים תשנ״ט(‪.‬‬
‫דרך זו נקטו‪ ,‬למשל‪ ,‬הפילוסוף המוסלמי אבן חזם )פרלמן‪ ,‬הפולמוס‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,1‬עמי ‪,110‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ ,(113-112‬המומר היהודי לאסלאם שמואל‪/‬סמואל המערבי)שם‪ ,‬עמי ‪ (117‬ואבו זכריא יחיא‬
‫אלרקלי)שם‪ ,‬עמי ‪.(121‬‬
‫ראה מה שכתב‪ ,‬למשל‪ ,‬בעניין זה ע׳ יסיף‪ ,‬״דרכי עיון בנושא העקידה״‪ ,‬בתוך הנ״ל )עורך(‪,‬‬ ‫‪3‬‬
‫עקידת יצחק ומחקרים בהתפתחותה של מסורת ספרותית‪ ,‬ירושלים תשל״ח‪ ,‬עמי כד‪.‬‬

‫]‪[115‬‬
 ‫אליעזר שלוסברג‬

‫״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו שם לעלה״ )בר׳ כב ‪ (2‬עומד‬
‫בסתירה להבטחתו המפורשת של הקב״ה לאברהם ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ )שם כא‬
‫‪4‬‬
‫‪ ,(12‬ומבטל אותה‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬ציווי זה עצמו נסתר ונדחה מספר פסוקים מאוחר יותר‪ ,‬כאשר הקב״ה פוקד‬
‫על אברהם האוחז במאכלת‪ :‬״אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה״)שם כב‬
‫‪ .(22‬הבורא מונע‪ ,‬אם כן‪ ,‬מאברהם לקיים את הציווי שהוא עצמו ציווה אותו‪ .‬טענת‬
‫המוסלמים היא‪ ,‬שכשם שה ‪ ,‬ביטל את ציווייו לאברהם כך ייתכן שיבטל גם את מצוות‬
‫התורה לאהד שנתנן‪ .‬המסקנה המתבקשת היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬שתורת מוחמד מבטלת את תורת‬
‫‪5‬‬
‫משה‪.‬‬
‫רב סעדיה גאון)‪ ,(942-882‬שראה עצמו פרנס הממונה על דורו‪ ,‬דן בטענות מוסלמיות‬
‫אלה בחיבוריו‪ 6 .‬פולמוסו נגדן הוא בדרך כלל גלוי וישיר‪ .‬בכך הוא שונה מהפולמוס‬
‫המצוי‪ ,‬למשל‪ ,‬בתרגום הארמי המיוחם ליונתן בן עוזיאל‪ ,‬והמתאפיין בגישה עקיפה‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫גם אם שמו של ישמעאל נזכר בו במפורש‪.‬‬

‫בהערת אגב ייאמר‪ ,‬כי לא רק ציוויו של ה׳ לאברהם עומד במרכזו של הפולמוס היהודי־־‬ ‫‪4‬‬
‫מוסלמי‪ ,‬אלא עצם דמותו של אברהם ו״השתייכותו הדתית״‪ .‬בתורה אברהם מתואר בתור‬
‫״העברי הראשון״‪ ,‬אבי הדת היהודית‪ ,‬ואילו האסלאם מבקש להפקיע אותו לעצמו ומתארו כאחד‬
‫מראשוני המונותאיסטים‪ ,‬וכמניח היסודות לדת המוסלמית‪ :‬״אברהם לא היה יהודי ולא נוצרי‪,‬‬
‫אלא יחניף׳ מוסלמי‪ ,‬ולא היה מהמשתפים״ )ראה סורה אלעמראן‪ ,‬פסוקים ‪ .(66-64‬לדוגמה‬
‫לפולמוס ימי־ביניימי סביב דמותו של אברהם ומעשיו‪ ,‬כפי שהם מסופרים בתורה‪ ,‬ראה ש׳‬
‫שסובר‪ ,‬״מפגשי בראשית‪ :‬בין אברהם למושלי הארצות )על דרך קריאתם של הגאונים ובני‬
‫חוגם בפרשיות לך לך‪ ,‬וירא ועל זיקותיה לפולמוסים עם המוסלמים ועם הקראים(״‪ ,‬ספר היובל‬
‫לרב מרדכי ברויאר‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪ ,‬כרך א‪ ,‬ע מ ‪ .143-129 ,‬אולם הפולמוס בעניין זה אינו נחלת‬
‫ימי הביניים בלבד‪ ,‬והוא נמשך‪ ,‬ובלהט רב‪ ,‬גם בימינו אלה‪ ,‬תוך האשמת היהודים בסילוף‬
‫דמותו המוסרית של אברהם‪ .‬כזה הוא‪ ,‬למשל‪ ,‬המאמר החריף שכתב פיצל צאלח אלח׳ירי‬
‫בכתב־העת המצרי ״אלאסבוע״ תחת הכותרת ״אדוננו אברהם סחר בכבוד נשותיו‪ ...‬כך הם‬
‫טוענים״ )‪.(7.7.1997‬‬
‫על טענה זו ראה עוד אצל שטראוס‪ ,‬דרכי הפולמוס )לעיל הערה ‪ ,(1‬עמי ‪ ,184‬סעיף ‪.5‬‬ ‫‪5‬‬
‫לדמותו של רס״ג בעיני עצמו ולאופן שבו ראה את ייעודו על רקע מציאות ימיו ראה א׳‬ ‫‪6‬‬
‫שלוסברג‪ ,‬״המגמות החברתיות של חיבורי רב סעדיה גאון״‪ ,‬אסופות ו)תשנ״ב(‪ ,‬עמי עא‪-‬פה; ח׳‬
‫‪,‬‬
‫בן־שמאי‪ ,‬״יצירתו הפרשנית וההגותית של רס׳יג‪ :‬מפעלו של מנהיג״‪ ,‬פעמים ‪) 54‬תשנ״ג(‪ ,‬עמ‬
‫‪ .81-63‬על יחסו של רס״ג כלפי האסלאם והמוסלמים ראה מאמרי ״יחסו של רס״ג לאסלאם״‪,‬‬
‫דעת ‪) 25‬תש״ן(‪ ,‬עמי ‪.51-21‬‬
‫דוח׳אן )ראה להלן הערה ‪ ,11‬עמי ‪ (171‬מבקש להבחין בפולמוס היהודי נגד האסלאם בשתי‬ ‫‪7‬‬
‫גישות‪ :‬הגישה הפרשנית‪ ,‬המיוצגת‪ ,‬לדעתו‪ ,‬על ידי רס״ג‪ ,‬והגישה האתנית‪ ,‬המיוצגת על ידי‬
‫פסאודו־יונתן‪ .‬על הפולמוס בתרגום זה‪ ,‬אשר למרות ייחוסו לתנא יונתן בן עוזיאל כולל גם‬
‫התייחסויות מאוחרות לערבים ולאסלאם‪ ,‬ראה עוד א׳ שפירא‪ ,‬״עקבות פולמוס אנטי־מוסלמי‬
‫בתרגום המיוחם ליונתן לפרשת העקדה״‪ ,‬תרביץ נד )תשמ״ה(‪ ,‬עמי ‪R. Hayward, ;296-293‬‬
‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪3.Targum‬‬

‫]‪[116‬‬
 ‫למקומה של עקדת יצחק בפולמוסו של רס״גנגדהאסלאם‬

‫במאמר זה אני מבקש לדון בתשובותיו של רס״ג לטענות הביטול המוסלמיות הנזכרות‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫וכן בפולמוס האנטי־מוסלמי הסמוי המצוי בפירושו של הגאון לפרשה זו‪.‬‬
‫רס״ג איננו מתפלמס כלל בשאלה החשובה‪ ,‬מי היה הבן שאברהם עקד על גבי המזבח‪.‬‬
‫הקוראן‪ ,‬כידוע‪ ,‬אינו נוקב בשמו של הבן הנעקד‪ .‬לדעת מרבית פרשני הקוראן המוסלמים‬
‫היה זה ישמעאל‪ ,‬ולא יצחק‪ ,‬שהועלה לעקדה‪ .‬הם מסתמכים בעיקר על פסוקי קוראן אשר‬
‫בהם מסופר‪ ,‬שאברהם נתבשר על הולדת יצחק רק אחרי העקדה‪ 9 ,‬אך גם על המילים‬
‫״קח נא את בנך את יחידך״‪ ,‬המצביעות‪ ,‬לדעתם‪ ,‬בבירור על כך שיצחק לא היה עדיין‬
‫בעולם בשעת העקדה‪ .‬עם זאת יש פרשנים‪ ,‬ובמיוחד בשלוש המאות הראשונות לאסלאם‪,‬‬
‫וביניהם הפרשן החשוב מחמד אלטברי‪ ,‬בן דורו של רס״ג‪ ,‬המקבלים את הדעה היהודית‬
‫)והנוצרית(‪ ,‬שיצחק היה זה שהועלה על המזבח‪ .‬וכן יש פרשנים שלא נקטו עמדה חד־‬
‫משמעית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬תפסיר אלג׳לאלין)הושלם במאה ה־‪ ,(16‬המפורסם והנפוץ‪ ,‬מביא‬
‫את שתי האפשרויות מבלי להכריע ביניהן‪ 10.‬את מידת ההתלבטות של מקצת פרשני‬
‫קוראן מוסלמים ביטא היטב אלזג׳אג׳‪ ,‬אף הוא בן דורו של רס״ג )נפי ‪ ,(923‬במילים‬
‫‪11‬‬
‫״רק אללה יודע מי מהשניים הוקרב״‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬רס״ג אינו מתייחם במפורש לטענה המוסלמית‪ ,‬שהבן הנעקד היה ישמעאל‪,‬‬
‫דבר המקנה לו מעמד חשוב יותר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בהיררכיה המשפחתית של אברהם ומחזק‬
‫את הקשר שלו עם מייסד הדתות המונותאיסטיות‪ 12.‬את הקושי שמעוררות המילים ״את‬

‫על מקומו של פרק כב בספר בראשית בפולמוס האנטי־מוסלמי של הגאון ראה ‪A. Rippin,‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪"Sa'adya Gaon and Genesis 22: Aspects of Jewish-Muslim Interaction and Polemic \ in‬‬
‫‪W. M. Brinner & S. D. Ricks (eds.), Studies in Islamic and Judaic Traditions, Atlanta‬‬
‫‪ . 3 3 - 4 6.1986,pp‬ריפין עוסק במאמר זה בקשרים שבץ תפסיר רס״ג לסביבתו הערבית‪ ,‬ומתמקד‬
‫בתפסיר )ולא בפירוש הארוך‪ ,‬שהוא עניינו של מאמרי( ובמונחים האסלאמיים שבהם הגאון‬
‫משתמש‪ .‬בשאלת הביטול‪ ,‬העומדת במרכזו של מאמרי‪ ,‬ריפין דן בקיצור )עמי ‪ ,(42-40‬ואף‬
‫זאת בהסתמך על אמונות ודעות בלבד‪ ,‬ומתוך נקודת מבט שונה מזו הנידונה להלן‪.‬‬
‫סורה ‪ ,37‬פסוקים ‪ ; 112-101‬וראה גם שטראוס‪ ,‬דרכי הפולמוס )לעיל הערה ‪ ,(1‬עמי ‪ ,187‬סעיף‬ ‫‪9‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪ 10‬בפירושו על פסוק ‪ 106‬שם‪.‬‬
‫‪ 11‬לסיכום סוגיה זו ראה ‪J. Finkel, "Old Israelitish Traditions in Koran", PAAJR 2‬‬
‫‪(1930/31), pp. 11-16; A. Yunis, "The Sacrifice of Abraham in Islam", in F. Manns‬‬
‫‪.(ed.), The Sacrifice of Isaac in The Three Monotheistic Religions, Jerusalem 1995, pp‬‬
‫‪ ,147-153‬ותגובתו של ‪) H. Noujaim‬שם‪ ,‬עמי ‪ ; 161-159‬תודתי לפרופ׳ חנה כשר‪ ,‬שהסבה את‬
‫תשומת לבי לחיבור זה(‪ .‬סבירה בהחלט נראית השערתו של נוג׳ים‪ ,‬אשר ז׳ק דוח׳אן חזר עליה‬
‫במאמר אחר באותו קובץ )‪J. Doukhan, "The Akedah at the 'Crossroad': Its Significance in‬‬
‫‪ ,‬שהדעה הרווחת במאות הראשונות‬ ‫(‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6.the‬‬
‫לאסלאם הייתה‪ ,‬שהבן הנעקד היה אכן יצחק‪ ,‬ורק מניעים פולמוסיים נגד היהדות והנצרות הם‬
‫שגרמו לשינוי בזהותו‪.‬‬
‫‪ 12‬מסיבה זו מבקשים המוסלמים לחזק את הקשר בין אברהם לישמעאל בדרכים נוספות‪ ,‬דוגמת‬
‫הקביעה שהשניים בנו יחדיו את הכעבה‪ ,‬או הסיפורים על ביקוריו של אברהם אצל בנו והתערבותו‬
‫בחיי נישואיו‪ .‬לעניין האחרון ראה א׳ שוסמן‪ ,‬״מקורו היהודי ומגמתו של סיפור ביקורי אברהם‬
‫אצל ישמעאל״‪ ,‬תרביץ מט)‪ ,(1980‬עמי ‪ ;345-325‬ח׳ בן־שמאי‪ ,‬״סיפורי אברהם בערבית־יהודית‬

‫]‪[117‬‬
 ‫אליעזר שלוסברג‬

‫בנך את יחידך״ — האמורות לכאורה על ישמעאל‪ ,‬אשר רק הוא היה במשך מספר שנים‬
‫בנו היחיד של אברהם‪ ,‬ומשום כך שימשו את הפולמוסנים המוסלמים על מנת להוכיח‬
‫שהבן הנעקד היה ישמעאל — רס״ג פוטר בעקיפין בהסתמכו על המדרש ״ארבעה דברים‬
‫נאמרו לו‪ :‬בן‪ ,‬יחיד‪ ,‬אהוב ויצחק‪ ,‬כדי להראות עד היכן הגיעה צייתנותו של אברהם‪...‬‬
‫קל וחומר מי שיש לו בן אחד‪ ,‬יחיד לאמו‪ ,‬ולכן אמר ׳יחידך״‪ , 3 .‬אולם בדבריו אלה‬
‫של רס״ג אין ניכרת כוונה פולמוסית כלשהי‪ ,‬והם נאמרים על דרך פרשנות הכתובים‬
‫בלבד‪ ,‬דהיינו על מנת להסביר‪ ,‬מדוע האריך הקב״ה בדיבורו לאברהם ולא אמר לו מיד‬
‫״קח נא את יצחק״‪.‬‬
‫עם זאת אפשר אולי לשער‪ ,‬שהמילה הוא שהוסיף רס״ג בתרגומו לפסוק ‪ ,2‬״קח נא את‬
‫בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק״ — כ׳ד׳ אבנך וחידך אלד׳י תחבה הו אסחק )= קח‬
‫את בנך יחידך אשר אתה אוהבו הוא יצחק(‪ ,‬נועדה לצורך פולמוסי‪ .‬באמצעות תוספת זו‬
‫ביקש רס״ג לשלול את האפשרות‪ ,‬שהתארים ״בנך״‪ ,‬״יחידך״ ו״אשר אהבת״ אינם זהים‬
‫לבן‪ ,‬ששמו מפורש בפסוק‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬התואר יחידך‪ ,‬שאותו ביקשו המוסלמים לזהות‬
‫עם ישמעאל‪ ,‬שהיה יחיד בעולם קודם יצחק‪ ,‬מתייחס אף הוא ליצחק‪ ,‬ולא לישמעאל‪.‬‬
‫לדעת דוח׳אן העובדה שרס״ג אינו יוצא בגלוי נגד הטענה המוסלמית‪ ,‬המתבססת על‬
‫המילים ״את יחידך״‪ ,‬מעידה‪ ,‬שהוא לא היה מודע לקיומה של מחלוקת יהודית־מוסלמית‬
‫בעניין זה‪ .‬דבר זה עולה‪ ,‬לדעת דוח׳אן‪ ,‬בקנה אחד עם ההשערה‪ ,‬שבמאות הראשונות‬
‫לאסלאם‪ ,‬ובכלל זה בימיו של הגאון‪ ,‬הדעה הרווחת הייתה‪ ,‬שיצחק הוא שהועלה לעקדה‪,‬‬
‫‪14‬‬
‫ורק מאוחר יותר התהפכו היוצרות ממניעים פולמוסיים‪.‬‬
‫פולמוס עקיף מסתתר‪ ,‬כנראה‪ ,‬גם בדברי רס״ג‪ ,‬כי אין להעלות על הדעת שמעלת‬
‫ישמעאל‪ ,‬אשר נימול בהיותו בן שלוש־עשרה שנה )בר׳ יז ‪ ,(25‬גדולה ממעלתו של‬
‫יצחק‪ ,‬אשר נימול בגיל שמונה ימים‪ ,‬כאשר לא היה יכול למנוע את ביצוע המילה‪.‬‬
‫במהלך דיונו בסיבות לניסיון העקדה הגאון מעלה ארבע ״מעלות״ שהתגלו אגב‬

‫ממקור מוסלמי‪ :‬קטעים חרשים״‪ ,‬חקרי עבר וערב מוגשים ליהושע בלאו‪ ,‬ירושלים תשנ״ג‪ ,‬עמי‬
‫‪.133-111‬‬
‫פירושי רב סעדיה גאון לבראשית‪ ,‬מהדורת מ׳ צוקר‪ ,‬ניו יורק תשמ״ר‪ ,‬עמי ‪ ,140‬ובתרגום‬ ‫‪13‬‬
‫לעברית עמי ‪ .400‬כאמור‪ ,‬הגאון מסתמך על המדרש‪ ,‬שאף הוא התמודד עם הקושי הנזכר‪:‬‬
‫״אמר לו ׳את י ח י ד ך — אמר לו‪ :‬זה יחיד לאמו ת ה יחיד לאמו״ )בר״ר נח‪ ,‬ב(; ובעקבותיו‬
‫פירש‪ ,‬כצפוי‪ ,‬גם רש״י‪ .‬רמב״ן נקט דרך אחרת‪ ,‬ולפיה התואר יחידך מתייחס למעמדו של‬
‫יצחק בבית אברהם‪ ,‬כבנה של גבירת הבית וכבן אשר עתיד לירש את אביו‪ :‬״בעבור היותו‬
‫בן הגבירה‪ ,‬והוא לבדו אשר ייקרא לו זרע‪ ,‬קראו יחידו״‪ .‬זו הייתה‪ ,‬כנראה גם דעתו של ר׳‬
‫יונה מגירונדי‪ ,‬שכתב על ניסיון העקדה‪ :‬״זה ניסיון גדול מאוד‪ ,‬אחר היות לו בן יחיד מאשתו‬
‫הצדקת והחשובה בעיניו״)דרשות ופירושי רבנו יונה גירונדי לחמשה חומשי תורה‪ ,‬מהדורת‬
‫ש׳ ירושלמי‪ ,‬ירושלים תשמ״ח‪ ,‬עמי מא(‪ .‬ר׳ אברהם בן הרמב״ם נקט דרך שלישית‪ ,‬המנסה‬
‫ליישב את הקושי על פי פשוטו שלמקרא‪ ,‬דהיינו יצחק אכן היה יחיד‪ ,‬משום שישמעאל לא‬
‫היה נוכח פיזית באותה עת‪ :‬״וטעם מאמרו ׳יחידך‪ ,‬ואעפ״י שהיה לו ישמעאל‪ ,‬לפי שכבר‬
‫הרחיק את ישמעאל והפריד אותו‪ ,‬והרי הוא כאילו אינו״)פירוש רבינו אברהם בן הרמב״ם ז״ל‬
‫על בראשית ושמות‪ ,‬מהדורת אפרים ויזנברג‪ ,‬לונדון תשי״ח ]י״ל בשנית ללא המקור הערבי‪,‬‬
‫ירושלים תשמ״ד[(‪.‬‬
‫ד ו ח ׳ א ן ) ל ע י ל הערה ‪ ,(11‬עמי ‪.171‬‬ ‫‪14‬‬

‫]‪[118‬‬
 ‫למקומה של עקדת יצחק בפולמוסו של רס״ג נגד האסלאם‬

‫העקדה‪ .‬שתיים מהן של אברהם — הובהר לעולם מדוע זכה להיבחר כידיד ה ‪ /‬וגדל‬
‫שכרו‪ ,‬לפי שלא נמנע מלהקריב את הבן שנולד לו בגיל מאה; השלישית של שרה‬
‫— שהתפרסמה צדקתה‪ ,‬אחר אשר ידעה שאברהם הולך להקריב את בנה יחידה‪ ,‬שאותו‬
‫ילדה בגיל תשעים‪ ,‬ואף על פי כן לא מיחתה בידו;‪ 15‬והתועלת הרביעית הייתה ליצחק‪:‬‬
‫כדי שלא יעלה על לב אדם‪ ,‬שישמעאל מסר את נפשו לה׳ יותר מיצחק‪ ,‬באשר‬
‫נימול בהיותו בן י״ג‪ ,‬מבין כאב ומוכשר לעכב‪ ,‬בעוד שיצחק נימול כשהוא בן‬
‫שמונה ימים ולא הבין כאב ולא יכול למנוע‪ ,‬הועמד יצחק בנסיון גדול משל‬
‫ישמעאל‪ :‬הלה ]נתנסה[ בכאב‪ ,‬וזה מסר נפשו להריגה‪ .‬ואם ישאל אדם בעניין‬
‫הנסיון‪ ,‬לשם מה הוא? נאמר‪ ,‬לשני פנים‪ :‬האחד להודיע לבני האדם‪ 16,‬והשני‬
‫‪,7‬‬
‫להגדיל את השכר‪.‬‬
‫לדעת הגאון נכונותו של יצחק להיעקד מלמדת‪ ,‬שהוא לא רק היה מוכן לסבול את כאב‬
‫המילה‪ ,‬כישמעאל בשעתו‪ ,‬לו היה נימול בהיותו בן י״ג שנה‪ ,‬אלא היה גם מוכן למסור‬
‫את נפשו ליהרג על ציוויי ה׳‪ 18.‬ברי‪ ,‬אם כן‪ ,‬שמעלתו עולה על זו של ישמעאל‪ ,‬והקשר‬
‫בינו ובין אברהם מתחזק על חשבון הקשר של אברהם עם ישמעאל‪.‬‬
‫הפולמוס הישיר שהגאון מנהל עם המוסלמים אגב פרשת העקדה סובב סביב הסתירה‬
‫הראשונה שנזכרה לעיל‪ ,‬ושלפיה ציוויו של הקב״ה ״והעלהו שם לעלה״ עומד בניגוד‬
‫משווע להבטחה ״כי ביצחק יקרא לך זרע״‪ .‬הגם שרס״ג אינו מציין במפורש — כפי‬
‫שהוא עושה ׳בראשית טענתו הבאה — שהוא מכוון את תשובתו זו כלפי מחייבי הביטול‪,‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬שאף היא מכוונת כלפיהם‪ ,‬משום שאין היא שונה במהותה‬
‫מפולמוסו בעניין הציווי השני‪ ,‬המבטל כביכול את קודמו‪.‬‬
‫הגאון דן בסתירה זו בפירושו לספר בראשית‪ ,‬ותשובתו היא‪ ,‬שאין בציווי להקריב‬
‫את יצחק משום ביטול ההבטחה‪ ,‬מכיוון שהקב״ה יכול היה להחיות את יצחק לאחר‬
‫הקרבתו ולקיים בו את כל ההבטחות‪:‬‬

‫דעת רס״ג זו עומדת בניגוד לכמה מדרשי חז״ל‪ ,‬שלפיהם לא ידעה שרה על מטרת הליכתם‬ ‫‪15‬‬
‫של אברהם ויצחק‪ ,‬ומשנודע לה הדבר פרחה נשמתה )תנחומא וירא כב‪ ,‬ועוד(‪.‬‬
‫צוקר )לעיל הערה ‪ (13‬מתרגם תוך הוספת מילים‪ :‬״להודיע )את טיב המתנסה( לעולם״‪ .‬רס״ג‬ ‫‪16‬‬
‫מדגיש תכלית זו של העקדה גם בתרגומו למילים ״עתה ידעתי״ — ״אלאן ערפת אלנאס״‬
‫]= עתה הודעתי לאנשים[; וכן כתב בשמו ראב״ע )בפירושו לפס׳ ‪ :(1‬״והגאון אמר‪ ,‬שמילת‬
‫׳נסה׳ להראות צדקתו לבני אדם‪ ,‬גם מילת ׳ידעתי׳ כטעם ׳הודעתי׳״; ובמילים דומות כתב גם‬
‫בעל ״מדרש החפץ״‪ :‬׳״עתה ידעתי׳ — עניינו ׳הודעתי לבאי עולם אהבתך לי׳״ )מהדורת מ׳‬
‫חבצלת‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬עמי קסא(‪ .‬ראב״ע עצמו דוחה את דעת הגאון בטענה‪ ,‬שבמעמד‬
‫העקדה נכחו רק אברהם ויצחק‪ ,‬ולפיכך אין לה כל ערך פרסומי‪.‬‬
‫רס״ג‪ ,‬בראשית‪ ,‬עמי ‪ ,140‬ובתרגום לעברית עמי ‪.400‬‬ ‫‪17‬‬
‫לדעת ריפין נכונותו של יצחק להיעקד רמתה גם בתרגומו של רם ״ג לפסוק ‪ ,12‬״ולם תצד‬ ‫‪18‬‬
‫אבנך וחידך מני״ )= ולא עצרת את בנך יחידך ממני; ריפין ]הערה ‪ 8‬לעיל[‪ ,‬עמי ‪.(39‬‬
‫לפי דברים אלה כוונת המילים ״ולא חשכת״ היא לא מנעת בעדו כאשר רצה למסור את עצמו‬
‫לעקדה‪.‬‬

‫]‪[119‬‬
 ‫אליעזר שלוסברג‬

‫אם יאמר האומר‪ :‬איך יתכן‪ ,‬שה׳ יבשר הבטחות על יצחק‪ ,‬כאומרו‪ :‬״כי ביצחק‬
‫‪19‬‬
‫יקרא לך זרע״‪ ,‬ואח״כ יצווה להקריבו‪ ,‬והרי זה מאפשר את ביטול ההבטחות?!‬
‫‪20‬‬
‫נאמר לו‪ ,‬כי יכול היה ]ה׳[ להחיותו לאחר מותו‪ ,‬ולקיים בו את כל ההבטחות‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬גם לו היה יצחק מת‪ ,‬עדיין לא היה הדבר מבטל באופן מוחלט את ההבטחה‬
‫הראשונה‪ ,‬לפי שהבורא היה יכול להחיותו ואז לקיים את הבטחתו‪.‬‬
‫אמנם רם״ג רואה אפשרות זו כתאורטית בלבד‪ ,‬אך היא מוזכרת כוודאית אצל חו״ל‪.‬‬
‫בכמה מדרשים מובא‪ ,‬שנשמתו של יצחק אכן פרחה מגופו וחזרה אליו‪:‬‬
‫ר׳ יהודה אומר‪ :‬כיון שהגיע החרב לצואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק‪ ,‬וכיון‬
‫שהשמיע קולו מבין שני הכרובים ״אל תשלח ידך אל הנער״ חזרה נפשו לגופו‬
‫והתירו ועמד יצחק‪ ,‬וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות‪ ,‬ופתח ואמר‪ :‬״ברוך‬
‫‪21‬‬
‫אתה ה׳ מחיה המתים״‪.‬‬
‫במדרש זה נעזרו מאוחר יותר הראשונים על מנת להסביר את תיקונה של ברכת ״מחיה‬
‫המתים״ בתפילת העמידה‪ .‬ר׳ צדקיה הרופא‪ ,‬בעל שבלי הלקט‪ ,‬דן בשאלה מי תיקן את‬
‫נוסח תפילת שמונה עשרה‪ ,‬ומביא אגב כך את המדרש שלפנינו‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬״מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תיקנו להם לישראל תפילה‬
‫על הסדר״ )מגילה יז ע״ב(‪ .‬מצאתי אגדה‪ :‬מאי ״על הסדר״? זה סדר עולם‪ ,‬שכך‬
‫מצעו‪ :‬י״ח ברכות של תפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו‪ ,‬כיון שבאו אנשי‬
‫כנסת הגדולה כללום ותיקנום כסדרן‪ ...‬כשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ונעשה‬

‫‪ 19‬צוקר תרגם‪ :‬״והרי זה מורה‪ ,‬שהבטחות )ה׳( יכולות להיבטל?״‪.‬‬

‫‪ 20‬צוקר‪ ,‬בראשית‪ ,‬עמי ‪ ,141‬ובתרגום לעברית עמי ‪.401‬‬
‫‪ 21‬ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬רמז קא‪ ,‬ד״ה ״ויבן שם אברהם מזבח״‪ .‬וכן הוא במדרש‬
‫התימני מאור האפלה‪ :‬״יצחק פרחה נשמתו ונתחבר למלאכים והוריד לו הקב״ה טל של תחיה‪,‬‬
‫חזרה נשמתו וחיה״ )מהדורת י׳ קאפח‪ ,‬ירושלים תשי״ו‪ ,‬עמי קח‪ ,‬וראה שם בהרחבה ביאור‬
‫העניין(‪ .‬והשווה גם המדרש שלהלן‪ :‬״באותה שעה בכו מלאכי השרת במר נפש‪ ,‬ומה היו‬
‫אומרים? ׳נשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית׳ )יש׳ לג ‪ .(8‬היכן הוא מתן שכרן של‬
‫מכניסי אורחים‪ ,‬האורחין שהיו באין מכל מקום אברהם אבינו מכניסן בתוך ביתו ומאכילן‬
‫ומשקן ומלוון לדרכים‪ ,‬היכן הוא השכר שנטל אברהם ? הפר ברית‪ ,‬הופר אותו ברית שאמרת‬
‫לו ׳כי ביצחק יקרא לך זרע׳‪ ,‬׳ואת בריתי אקים את יצחק׳‪ ,‬והרי המאכלת על צוארו‪ .‬ובכו‬
‫מלאכי השרת ונפלו דמעותיהן על הסכין ועמד הסכין ולא שלט בצוארו של יצחק‪ ,‬מיד פרחה‬
‫נשמתו‪ ,‬אמר לו הקב״ה למיכאל מפני מה אתה עומד‪ ,‬אל תניחהו לשוחטו‪ .‬מיד קרא מיכאל‬
‫ואמר ׳אברהם אברהם׳‪ ...‬אמר לו אברהם למלאך‪ ,‬הקב״ה אמר לי לשוחטו ואתה אמרת לא‬
‫תשחטנו‪ ,‬דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ? מיד‪ :‬׳ויקרא מלאך ה׳ אל אברהם שנית‬
‫בי נשבעתי נאם ה׳ כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך‬
‫אברכך והרבה ארבה את זרעך׳ וגו׳‪ ,‬מיד הניחו וחזרה בו נשמתו ועמד על רגליו וברך ׳ברוך‬
‫מחיה מתים׳״ )י״ד אייזנשטיץ‪ ,‬אוצר המדרשים‪ ,‬ח״א‪ ,‬ישראל תשכ״ט‪ ,‬עמי ‪ .(148-147‬וראה‬
‫עוד מדרש שכל טוב על ספר בראשית ושמות‪ ,‬מהדורת ש׳ בובר‪ ,‬ברלין תר״ס‪ ,‬עמי ‪ ;64‬מדרש‬
‫הגדול‪ ,‬מהדורת מ׳ מרגליות‪ ,‬ירושלים תשל״ה‪ ,‬עמי שנה‪ ,‬שו׳ ‪.16-13‬‬

‫]‪[120‬‬
 ‫למקומה של עקדת יצחק בפולמוסו של רס״ג נגד האסלאם‬

‫דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה‪ ,‬מיד הביא עליו הקב״ה טל והחיה אותו‪,‬‬
‫לפיכך אמר דוד‪ :‬״כטל חרמון שיורד על הררי ציון״ וגו׳)תה׳ קלג ‪ — (3‬כטל‬
‫‪22‬‬
‫שהחיה בו יצחק אבינו‪ .‬מייד פתחו מלאכי השרת ואמרו‪ :‬״בא״י מחיה המתים״‪.‬‬
‫ריבוי המקורות שבהם מובאת הדרשה‪ ,‬שנשמתו של יצחק פרחה ממנו וחזרה אליו‪ ,‬מחזק‬
‫את ההשערה‪ ,‬שהגאון עשוי היה להכיר אותה‪ .‬אולם ברי שהוא לא קיבל אותה כפשוטה‪,‬‬
‫והעדיף לראות בה אפשרות תאורטית בלבד‪ ,‬אשר יש בה כדי לדחות טענה מוסלמית‬
‫בעניין ביטול הבטחת ה׳ לאברהם בדבר יצחק‪.‬‬
‫הסתירה השנייה שהמוסלמים מעלים בהקשר לפרשת העקדה היא בין הציווי ״והעלהו‬
‫שם לעלה״ לציווי המאוחר יותר ״אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה״‪ ,‬המבטל‬
‫את קודמו ומונע את ביצועו‪.‬‬
‫בסתירה זו הגאון דן בשני מקומות‪ :‬בספרו הפילוסופי אמונות ודעות )להלן אמו״ד(‬
‫‪23‬‬
‫ובפירושו לתורה‪.‬‬
‫הפולמוס באמו״ד בעניין עקדת יצחק מובא במסגרת דיון ארוך שהגאון מנהל לדחיית‬
‫טענת הביטול המוסלמית‪ 24 .‬נקודת המוצא של הגאון בפולמוסו נגד המוסלמים על פי‬

‫ספר שבלי הלקט השלם‪ ,‬מהדורת ש׳ בובר‪ ,‬וילנה תרמ״ו)ד״צ ישראל תשל״ו(‪ ,‬דף ט ע״א‪-‬ע״ב‪.‬‬ ‫‪22‬‬
‫המדרש מובא בשמו בקיצור גם בבית יוסף על טור או״ח‪ ,‬סי׳ קיב‪.‬‬
‫הסדר הכרונולוגי שבו חיבר הגאון את חיבוריו עדיין לא נחקר ביסודיות )בכוונתי להקדיש‬ ‫‪23‬‬
‫לסוגיה זו בעתיד מחקר נפרד(‪ .‬להערות כלליות בעניין זה ראה י׳ רצהבי‪ ,‬תפסיר ישעיה לרב‬
‫סעדיה‪ .‬קרית אונו תשנ״ד‪ ,‬עמי ‪ 8‬הערה ‪ :3‬א׳ דותן‪ ,‬אור ראשון בחכמת הלשון‪ :‬ספר צחות‬
‫לשון העברים לרב סעדיה גאון‪ ,‬ירושלים תשנ״ו‪ ,‬ח״א‪ ,‬עמי ‪ .39-38‬מכמה מקומות באמו״ד‬
‫שבהם הגאון מפנה לפירושו לתורה מתברר‪ ,‬שהוא נכתב לאחר הפירוש לבראשית)ראה הנבחר‬
‫באמונות ובדעות‪ ,‬מהדורת הרב יוסף קאפח‪ ,‬ירושלים תש״ל‪ ,‬עמי כג שו׳ ‪ : 7-5‬עמי מ שו׳ ‪: 2‬‬
‫עמי פח שו׳ ‪ ;4-3‬עמי קי שר ‪ :9-8‬עמי קכה שו׳ ‪ .(3‬אולם בפירוש לבראשית מצויות גם‬
‫שתי הפניות לאמו״ד )עמי ‪ 314‬שו׳ ‪ ;13-12‬עמי ‪ 328‬שו׳ ‪ 4‬מלמטה(‪ ,‬המקשות על קביעת‬
‫הסדר שבו נכתבו שני חיבורים אלה‪ .‬למרות זאת דעתנו נוטה‪ ,‬שהפירוש לתורה נכתב לפני‬
‫אמו״ד‪ ,‬וההפניות החריגות הנזכרות בו מלמדות על מנהגו של הגאון לחזור ולהפוך בחיבוריו‬
‫ולהוסיף בהם הערות‪ .‬ומכיוון שאמו״ד נכתב אחרי הפירוש לספר בראשית הסתפק רס״ג בדיונו‬
‫בו בטענת הביטול בדחייה אחת‪ ,‬לפי שכבר האריך בעניין זה במקומו הראוי לו‪ ,‬הלוא הוא‬
‫הפירוש על אתר‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הפירוש לתורה נראה כמקום המתאים יותר להאריך בסוגיה זו‪ ,‬שהרי‬
‫כל הדיון באמו״ד עומד בסימן הקיצור )ראה עדות עצמו בעמי קלט שו׳ ‪ .(15‬על מקומו של‬
‫היסוד הפולמוסי בפירושי הגאון למקרא ראה מאמרי ״מרכזיותו של המקרא בפולמוס היהודי‬
‫בימי־הביניים‪ :‬עיון בפולמוס שבחיבורי רב סעדיה גאון״‪ ,‬טללי אורות — שנתון מכללת ״אורות‬
‫ישראל״‪ ,‬ה )תשנ״ד(‪ ,‬עמי ‪.70-52‬‬
‫‪ 24‬על זהותם של ״מחייבי הביטול״ שרס״ג התפלמס עמם ראה מאמרי ״יחסו של רס״ג לאסלאם״‬
‫)לעיל הערה ‪ ,(6‬עמי ‪) 48-37‬נגד המוסלמים(‪ .‬לדעה שונה ראה‪Saadya Gaon :‬״ ‪D. J. Lasker,‬‬
‫‪,on Christianity and Islam", in D. Frank (ed.), The Jews of Medieval Islam: Community‬‬
‫; הנ״ל‪ ,‬״נגד מי‬ ‫‪165-177‬‬ ‫‪.Society‬‬
‫התפלמס רב סעדיה בדיונו בביטול התורה?״‪ ,‬דעת ‪) 33-32‬תשנ״ד(‪ ,‬עמי ‪) 11-5‬נגד הנוצרים(‪,‬‬
‫ותגובתי‪ :‬״תשובה למאמרו של פרופ׳ דניאל לסקר״‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ .17-13‬בדעה שלישית מחזיקה‬
‫שרה סטרומזה‪ ,‬הסבורה כי ״בדיונו על הביטול לא התכוון סעדיה דווקא לקבוצה זו או אחרת‪,‬‬

‫]‪[121‬‬
 ‫אליעזר שלוסברג‬

‫המאמר השלישי ב״אמונות ודעות ‪ ,,‬היא‪ ,‬שהביטול אינו אפשרי‪ ,‬משום שהוא עומד‬
‫בסתירה להבטחות הנביאים‪ ,‬שהתורה לא תתבטל‪ ,‬לא תוחלף ולא תשתנה‪:‬‬
‫בני ישראל מסרו באופן קולקטיבי‪ 25,‬שמצוות התורה‪ ,‬אמרו להם הנביאים עליהן‪,‬‬
‫שהן לא תתבטלנה‪ .‬ואמרו שמענו זאת דברים מפורשים‪ ,‬אשר אין בהם כל דמיון‬
‫שווא וכל פירוש‪ 26.‬אחר כך עיינתי בספרים ומצאתי ראיות לכך‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬ברבות מן המצוות כתוב ״ברית עולם‪ 27,,,‬וכתוב בהן ״לדרתיכם ‪ 28 ; ,,‬וכץ‬
‫דבר התורה ״תורה צוה לנו משה מורשה ‪) ,,‬דב ‪ ,‬לג ‪;(4‬‬
‫וכן‪ ,‬מכיוון שאומתנו‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬אינה אומה אלא בתורותיה‪ 29,‬ואם הבורא אומר‪,‬‬

‫אלא רצה לדון בנושא בכללו״)ראה מאמרו הנ״ל של לסקר ב״דעת״‪ ,‬עמי ‪ ,11‬סוף הערה ‪.(33‬‬
‫גם הרב קאפה אינו מבחין בעניין זה בין המוסלמים לנוצרים‪ .‬לדעתו כיוון רס״ג דבריו נגד טענת‬
‫ביטול התורה‪ ,‬״כפי שטוענים הנוצרים והמוסלמים‪ ,‬שהתורה כבר בטלה והוחלפה באחרת או‬
‫באחרות״ )אמו״ד‪ ,‬עמי קלב‪ ,‬הערה ‪.(30‬‬
‫‪ 25‬במקור‪ :‬״נקלוא בנו אסראיל נקלא ג׳אמעא״‪ .‬הרב קאפח תרגם‪ :‬״קיבלו בני ישראל קבלה‬
‫מ ו ס כ מ ת ״ ) ע מ י קלא שר ‪ 1‬מלמטה — עמי קלב ש ר ‪ ,(1‬ובאופן דומה תרגם לפניו ר׳ שמואל‬
‫אבן תיכון‪ :‬״כבר קבלו בני ישראל קבלה גמורה״)דפוס קושטא שכ״ב ]ד״צ ירושלים תשל״ב[‪,‬‬
‫ע מ ‪.(73 ,‬‬
‫‪ 26‬כלומר‪ ,‬אי אפשר לבאר את הדברים המפורשים הללו באופץ שונה‪ ,‬שעל פיו ניתץ יהיה להבין‪,‬‬
‫שהתורה אכן עשויה להתבטל או להשתנות‪.‬‬
‫‪ 27‬״ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם״ )שמי לא ‪ ;(16‬״ביום‬
‫השבת ביום השבת יערכנו לפני ה׳ תמיד מאת בני ישראל ברית ע ו ל ם ״ ) ו י ‪ /‬כד ‪.(8‬‬
‫‪ 28‬כגון‪ :‬״ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדרתם״ )שמי ל‬
‫‪ ;(21‬״דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם״ )במי טו‬
‫‪ .(38‬דרך זו של פולמוס נקט גם בן דורו הקראי של רס״ג‪ ,‬יעקוב אלקרקסאני; ראה ‪Ya'qub‬‬
‫‪,1940 Al-Qirqisani, Kitab al-Anwar wal-Maraqib, ed. by L. Nemoy, vol. 2, New York‬‬
‫הביטול‬ ‫‪ . 2 9 3‬אולם בעוד שנקודת המוצא של רם״ג בפולמוסו בעניין הביטול הייתה‪ ,‬שטענת‬
‫מופרכת מיסודה משום שהיא סותרת את הבטחות הנביאים בדבר נצחיותה‪ ,‬נקודת המוצא‬
‫של קרקסאני הייתה‪ ,‬שטענת הביטול סותרת את הודאת האסלאם עצמו‪ ,‬שהתורה היא המקור‬
‫הראשון של ה מ ש פ ט כולו‪ .‬בסוגיה זו ראה עוד ‪H. Ben-Shammai, "The Attitude of Some‬‬
‫‪,Early Karaites towards Islam", in Studies in Medieval Jewish History and Literature‬‬
‫‪ .‬גם פולמוסנים מוסלמים שמים בפי היהודים את הטענה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8.Cambridge& London 1984, p‬‬
‫שטוען רס״ג‪ ,‬ואף הם מצטטים פסוקים‪ ,‬כביכול‪ ,‬שבהם נזכרות נצחיות התורה ומצוותיה; ראה‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬עבד אלג׳באר אלאסדאבאדי‪ ,‬אלמע׳ני פי אבואב אלתוחיד ואלעדל‪ ,‬חלק ‪ ,16‬מצרים‬
‫‪ ,1961‬ע מ ‪Baqillani, Kitab at-Tamhid, ed. by R. J. McCarthy, Beyrouth ; 130 ,123 ,‬־‪Al‬‬
‫‪176.1957,p‬‬
‫‪ 29‬במקור ״בשראיעהא״‪ ,‬הניתן להיתרגם גם ״במצוותיה״‪ .‬תרגום זה אף נראה עדיף על פי ההקשר‪,‬‬
‫שהרי הקטע המצוטט עוסק ב״מצוות התורה״)במקור ״שראיע אלתוריה״(‪ .‬הרב קאפח )בהערה‬
‫‪ (34‬מסביר‪ ,‬שכוונת הגאון בדבריו אלה לתורה שבכתב ולתורה שבע״פ )אם כי אין הוא שולל‬
‫את התרגום ״במצוותיה״(‪ .‬עם זאת יצוין‪ ,‬כי הגאון משתמש במילה הערבית שראיע לתרגום‬
‫המילה העברית תורות; ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬התפסיר לבראשית כו ‪ :5‬״וישמר משמרתי מציתי חקותי‬
‫ותורתי״ — ״וחפט׳ מא אסתחפט׳תה מן רסומי ווצאיאי ושראיע״ )תרגום חמשה חומשי תורה‬

‫]‪[122‬‬
 ‫למקומה של עקדת יצחק בפולמוסו של רס״ג נגד האסלאם‬

‫שהאומה תתקים כל עוד יתקיימו השמים ‪ , p x m‬הרי בהכרח שתורותיה מתקיימות‬

‫כימי השמים ו ה א ^ וזה אמר‪ :1‬״כה אמר ה׳ נתן שמש לאור יומם חקת ירח‬
‫וכוכבים לאור לילה רגע היום ויהמו גליו ה׳ צבאות שמו אם ימשו החקים האלה‬
‫מלפני נאם ה׳ גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים״ )יר׳ לא ‪.(35-34‬‬
‫וראיתי בסוף הנבואות‪ 30,‬שמדבר על שמירת תורת משה עד יום תחיית המתים‬
‫בחרב‬
‫ושליחת אליהו לפניו‪ *,‬הוא ‪T‬אמרו ״זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו ••‬
‫על כל ישראל חקים ומשפטים הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא״ )מלאכי‬
‫‪31‬‬
‫‪.(23-22‬‬
‫ההבטחות המפורשות בתורה ובנביאים הן‪ ,‬אם כן‪ ,‬הערובה הוודאית‪ ,‬לדעת רס״ג‪ ,‬לכך‬
‫שהתורה לא תתבטל‪ ,‬ושמצוותיה לא תוחלפנה ולא תשתנינה‪ .‬בהמשך דבריו הגאון דן‬
‫‪32‬‬
‫בטענות המוסלמיות‪ ,‬ודוחה אותן בדרך ההיגיון והעיון‪.‬‬
‫הדיון בסתירה הנזכרת בין ציווייו של הבורא לאברהם הוא חלק מהתמודדותו של‬
‫רס״ג עם ניסיונם של המוסלמים לבסס את טענת הביטול על סתירות בין פסוקים או‬
‫בין עניינים שונים במקרא‪ 33.‬סתירתנו היא החמישית מבין עשר הסתירות שבהן הגאון‬
‫ח‪:‬‬

‫מה שאמר ה׳ יתעלה לאברהם על יצחק ״והעלהו שם לעלה״‪ ,‬אחר כך אמר ״אל‬
‫תשלח את ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה״ — גם זה איננו ביטול אצלנו ולא‬
‫אצלם‪ ,‬לפי שמי שסובר שהביטול אפשרי אינו סובר כך לפני שהציווי יתקיים פעם‬
‫אחת‪ ,‬על מנת שלא יהיה לשווא‪ .‬אלא אמר לאברהם למסור את בנו לקרבן‪ ,‬וכאשר‬
‫התקיימה המסירה בכך שהראה את האש ואת העצים ולקח את הסכין אמר לו‪:‬‬
‫‪34‬‬
‫״די לך‪ ,‬אינני רוצה ממך יותר מזה״‪.‬‬
‫רוצה לומר‪ ,‬הסתירה המדומה איננה ראיה לאפשרות הביטול‪ ,‬משום שגם אם תתקבל‬
‫האפשרות שהמצוות אכן תתבטלנה‪ ,‬הרי שהדבר אפשרי רק לאחר שהמצווה התבצעה‬
‫לפחות פעם אחת‪ ,‬שאם לא כן ציוויו של הקב״ה נאמר לשווא‪ ,‬דבר שכמובן אינו אפשרי‪.‬‬
‫על פי הנחת יסוד זו ברי שהקב״ה‪ ,‬אשר ידע מראש שציוויו לאברהם לא יבוצע‪ ,‬לא‬

‫בלשון ערבית‪ ,‬מהדורת דירינבורג‪ ,‬פרים תרנ״ג(; וכן תרגם בשמות טו ‪ 28‬ובדניאל ט א‪ :‬״ללכת‬
‫בתורתיו״ — ״לנסיר פי שראיעה״‪ .‬מכיוון שגם אבן תיבון וגם ר״י קאפח תרגמו ״בתורותיה״‪,‬‬
‫ומכיוון ש ה מ ש פ ט האחרון שגור בציבור הרחב בניסוחו זה‪ ,‬השארתיו כך‪ ,‬אף כי‪ ,‬כאמור‪ ,‬יש‬
‫מקום לשקול את התרגום ״במצוותיה״‪.‬‬
‫רס״ג מכנה את הנביא מלאכי בכמה מקומות ״חותם הנבואה״‪ ,‬תואר השמור באסלאם למוחמד‪,‬‬ ‫‪30‬‬
‫על מנת לשלול את האפשרות שמוחמד הוא נביא אמת‪ ,‬שנשלח אחרי חתימת הנבואה בישראל‪.‬‬
‫בעניין זה ראה גם מאמרי ״יחסו של רס״ג לאסלאם״)לעיל הערה ‪ ,(6‬עמי ‪.51-50‬‬
‫אמונות ודעות‪ ,‬עמי קלב‪.‬‬ ‫‪31‬‬
‫לניתוח פולמוסו של הגאון ראה מאמרי על יחסו לאסלאם‪ ,‬עמי ‪.51-41‬‬ ‫‪32‬‬
‫מדברי רס״ג )עמי קלט( עולה‪ ,‬שהפולמוסנים המוסלמים הציגו בפני היהודים סתירות מדומות‬ ‫‪33‬‬
‫רבות‪ ,‬אך הוא מביא לשם הקיצור עשר בלבד‪ .‬לעניין זה ראה בהרחבה פרלמן‪ ,‬הפולמוס )לעיל‬
‫הערה ‪.(1‬‬
‫עמי קמ‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫]‪[123‬‬
 ‫אליעזר שלוסברג‬

‫התכוון כלל למעשה ההקרבה עצמו‪ ,‬אלא רק לגילויי הנכונות להוציאו אל הפועל‪ .‬לשם‬
‫כך הספיקו מעשיו של אברהם שהעידו על נכונותו ועל מוכנותו להקרבת בנו‪ :‬״ויקדו‬
‫אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת‪ ...‬ויבן שם‬
‫אברהם את המזבח ויערך את העצים‪ ...‬וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט‬
‫את בנו״ )פס׳ ‪ .(10-9 ,6‬אך נתגלתה נכונותו זו של אברהם שלח ה׳ את מלאכו למנוע‬
‫ממנו את מעשה השחיטה‪ ,‬שלא נצטווה עליו‪.‬‬
‫בעקבות רס״ג הולך גם ר׳ יונה אבן ג׳נאח‪ ,‬המדקדק הספרדי הגדול‪ ,‬והוא מוסיף‬
‫לפירוש זה ראיה מפסוק אחר במקרא‪:‬‬
‫ויש אצלי בו עוד עניין אחר" נאה‪ ,‬והוא שאומר‪ ,‬כי מן הציווי מה שאינו גזירה‬
‫גמורה וחתימה‪ ,‬אך הרצון בו להתגולל לדבר ההוא בלבד‪ ,‬לא שיהיה הרצון בו‬
‫לגמרו ולהשלימו‪ ,‬ואם ]= אעפ״י[ יהיה לשונו לשון חתימה וגזר דין על מה‬
‫שנוהג בלשון‪ ...‬והדומה לזה מה שאמר האלהים לירמיהו על בכי יונדב בני רכב‬
‫״והשקית אותם יין״ )יר׳ לה ‪ ,(2‬אשר אין עניינו‪ ,‬מבלי ספק‪ ,‬״והשקם״‪ ,‬אך עניינו‬
‫והראה עליהם לשתותו‪ .‬ויהיה עניין ״והעלהו שם לעלה״ על הדרך הזה‪ :‬התגולל‬
‫‪36‬‬
‫לדבר הזה‪ ,‬כלומר החל עשותו‪.‬‬
‫בפירושו לספר בראשית רס״ג מאריך יותר בדחיית הסתירה הנזכרת‪ ,‬ומיישבד‪ ,‬בארבע‬
‫דרכים‪ .‬מהעובדה שהוא מקדים לדבריו את המילים ״וכבר השיבו על זה ארבע תשובות״‬
‫ניתן להסיק‪ ,‬שעוד קודם ימיו התנהל בנושא זה פולמוס בין יהודים למוסלמים‪ ,‬ושאין‬
‫הוא אלא מסכם את תירוצי קודמיו‪.‬‬
‫והרי תשובותיו של הגאון‪:‬‬
‫א‪ .‬הציווי ״והעלהו שם לעלה״ יכול אמנם להתפרש כהוראה להעלות את יצחק לקרבן‪,‬‬
‫אך גם כהוראה להעלותו להר גבוה‪ 37.‬תשובה זו מעוררת את השאלה מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬לקח‬

‫רוצה לומר‪ ,‬זהו ה ת י ר ק השני שריב״ג מביא לסתירה‪ ,‬כביכול‪ ,‬בין ציוויי ה׳‪ .‬התירוץ הראשון‬ ‫‪35‬‬
‫יובא להלן‪ .‬ריב״ג אינו מסתיר את האספקט הפולמוסי של דיונו הלשוני‪ ,‬וזאת כאשר הוא‬
‫משבח את תירוצו הראשון במילים ״זאת היא‪ ,‬יצליחך האלהים‪ ,‬דעתי בו‪ ,‬והוא עניין נאה דק‬
‫ומופלא‪ ...‬ידחה בו מעלינו ערבוב מי שמחייב אותנו בו המרת התורה״)ספר הרקמה‪ ,‬מהדורת‬
‫וילנסקי‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬עמי נח שוי ‪.(18-16‬‬
‫הרקמה‪ ,‬עמי נח שו׳ ‪ — 18‬עמי נט שו׳ ‪ .5‬ראב״ע )בפירושו לפס׳ ‪ (1‬מביא דעה זו בשם‬ ‫‪36‬‬
‫״אחרים״‪ ,‬אך הראיה הלשונית שהוא מביא‪ ,‬ושאיננה אצל רס״ג‪ ,‬מעידה בעליל שכוונתו לריב״ג‪:‬‬
‫״ואחרים אמרו‪ :‬הראה שתעלהו לעולה‪ ,‬כמו ׳והשקית אותם יין׳ ״)יר׳ לה ‪ .(2‬ראב״ע עצמו‬
‫דוחה פירוש זה‪ ,‬וראה עוד לקמן‪.‬‬
‫תשובה זו מעוגנת בבראשית רבה‪ ,‬כאשר אברהם עצמו עורר את הסתירה הנזכרת בין ציווי ה׳‬ ‫‪37‬‬
‫להבטחתו הקודמת‪ :‬״אמר ר׳ אחא‪ :‬אף את לפניך שיחות‪ ,‬אתמול אמרת לי ׳כי ביצחק יקרא‬
‫לך זרע׳‪ ,‬וחזרתה ואמרת לי ׳קח את בנך את יחידך׳‪ ,‬ועכשיו את אומר לי ׳אל תשלח ידך‬
‫אל הנער׳? אמר לו הקב״ה‪ :‬אברהם‪ ,‬׳לא אחלל בריתי׳ )תה׳ פ ט ‪ (35‬׳ואת בריתי אקים את‬
‫יצחק׳)בר׳ יז ‪ .(21‬בשעה שאמרתי לך ׳לך קח נא את בנך׳ וגו׳ ׳ומוצא שפתי לא אשנה׳)תה׳‬
‫שם(‪ .‬כך אמרתי לף‪ :‬לך שחטהו‪ ,‬לא העלהו‪ ,‬אסיקתיניה אחתיה״)מהדורת תיאודור‪-‬אלבק‪ ,‬ברלין‬
‫וירושלים תרס״ג‪-‬תרצ״ו ]ד״צ ירושלים תשכ״ה[‪ ,‬ח״ב‪ ,‬נו‪ ,‬יב‪ ,‬עמי ‪ .(604-603‬ביאור המדרש‬
‫כך הוא‪ :‬לך שחטהו? לא‪ ,‬העלהו‪ ...‬ולא ציוויתי אותך לשחוט אותו‪ ,‬אלא להעלותו‪ ,‬וכאשר‬

‫]‪[124‬‬
 ‫למקומה של עקדת יצחק בפולמוסו של רס״ג נגד ה א ס ל א ם‬

‫עמו אברהם אש‪ ,‬עצים ומאכלת‪ ,‬בידעו מראש שכוונת הבורא היא אך שיטפם עם בנו‬
‫לראש ההר? ותשובת רס״ג‪ :‬אברהם לא ידע מראש מה היא כוונתו האמתית של הבורא‪,‬‬
‫האם להקריב את יצחק בפועל‪ ,‬או אולי רק להעפיל עמו לפסגת ההר‪ .‬משום כך הכין‬
‫אברהם את עצמו לאפשרות הקשה ביותר‪ ,‬שבה ייאלץ להקריב את בנו‪ ,‬ולכן לקח עמו את‬
‫הציוד הדרוש‪ :‬אש‪ ,‬עצים ומאכלת‪ 38.‬הקב״ה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התכוון מלכתחילה לאפשרות‬
‫השנייה בלבד‪ ,‬כלומר להעלותו לראש ההר‪ ,‬ומשהתקיים ציוויו זה הורה לאברהם ״אל‬
‫‪39‬‬
‫תשלח ידך אל הנער״‪.‬‬
‫מחייבי הביטול טענו נגד תשובה זו‪ ,‬שאם אברהם יצא לקיים את ציווי הבורא בלי‬
‫ידיעה ברורה מה מוטל עליו‪ ,‬הרי ייתכן שגם נביאים אחרים ניבאו נבואות שלא היו‬
‫ברורות להם כל צורכן! רס״ג דחה טענה זו באמרו‪ ,‬שאין להסיק מהציווי לאברהם על‬
‫התגלות ה׳ לנביאים האחרים‪ ,‬מכיוון שהקב״ה ערפל את הציווי לאברהם בכוונה תחילה‪,‬‬
‫‪40‬‬
‫שאם לא כן‪ ,‬לא היה בכך כל ניסיון עבורו‪.‬‬
‫תשובתו זו של רס״ג אומצה בידי ר׳ יונה אבן ג׳נאח‪ ,‬אולם הוא מייחס אותה לעצמו‬
‫ואף משבח אותה בפה מלא‪:‬‬
‫אני חושב‪ ,‬שהאל‪ ,‬יתברך ויתעלה‪ ,‬כאשר רצה להראות לברואים סבל אברהם‬
‫ע״ה ולגומלו על סבלו‪ ,‬דיבר אליו בדיבור משתתף לשני עניינים‪ :‬אחד מהם מה‬
‫שיבינוהו ההמון‪ ,‬והשני מה שיבינוהו היחידים‪ ,‬הוא מה שאמר לו ״והעלהו שם‬

‫העלית אותו‪ ,‬הורד אותו‪ .‬לשון מפורט יותר מצוי במדרש שכל טוב‪ :‬״לא אמרתי לך ושחטהו‬
‫שם‪ ,‬אלא ׳והעלהו שם׳‪ ,‬עלייה מ מ ש על מנת לירד‪ ,‬ומכיוון שהעליתו על המזבח ממעל לעצים‬
‫קיימתה )!( הדבר״ )מדרש שכל טוב על ספר בראשית ושמות‪ ,‬חיברו רבינו מנחם ב״ר שלמה‬
‫ז״ל‪ ,‬מהדורת שלמה באבער‪ ,‬ברלין תר״ם‪ ,‬עמי ‪ .(64‬במדרש לקח טוב הלשון ברור אף הוא‪:‬‬
‫׳״והעלהו לי לעלה׳ — להעלאה ולא לזביחה״ )מהדורת ש׳ בובר‪ ,‬וילנה תר״ס ]ד״צ ישראל[‪,‬‬
‫דף מ ט ע״א(‪.‬‬
‫הדילמה שבפניה ניצב אברהם מוצגת בצורה נאה במדרש הגדול לר׳ דוד עדני‪ :‬״איני יודע אם‬ ‫‪38‬‬
‫יעלהו עולה ודאי‪ ,‬או עלייתו לראש המזבח תחת עולה במקום עולה עומדת‪ .‬ולבסוף נתפרש‪,‬‬
‫שעלייתו לראש המזבח היא במקום עולה‪ .‬ואברהם כיוון לעשות רצון יוצרו על כל פנים״ )לעיל‬
‫סוף הערה ‪ ,21‬עמי ש מ ט שו׳ ‪.(20-17‬‬
‫אפשר שלכך התכוון גם הגאון כאשר השתמש לתרגום הפועל והעלהו בפועל הערבי אצעדה‪,‬‬ ‫‪39‬‬
‫אשר לו הוראה קרובה להוראת הטיפוס בהר‪ .‬ראה למשל מקומות נוספים בתרגומו‪ :‬״ויעל יוסף‬
‫ויעלו אתו כל עבדי פרעה״ )בר׳ נ ‪ — (7‬״פצעד יוסף‪ ...‬וצעד מעה ג׳מיע קואד פרעון״; ״עלה‬
‫אל ה׳״ )שמי כד ‪ — (1‬״אצעד אלי אללה״; ״והעם לא יעלו ע מ ו ״ ) ש ם שם ‪ — (2‬״ואלקום‬
‫לא יצעדו מעה״‪ .‬את העלה בהוראה של הקרבת קרבן רס״ג מתרגם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬באמצעות‬
‫פועל ערבי אחר‪ ,‬למשל‪ :‬״ויעלו עלת ויזבחו ז ב ח י ם ״ ) ש מ י כד ‪ — (5‬״וקרבו צואעדא וד׳בחו‬
‫ד׳באיח״; ״וישכימו ממחרת ויעלו עלת״ )לב ‪ — (6‬״פאדלג׳ו באלגדאה וקרבו צואעדא״‪.‬‬
‫לעניין זה ראה עוד ריפין‪ ,‬סעדיה )לעיל הערה ‪ ,(8‬עמי ‪.38‬‬
‫רס״ג‪ ,‬בראשית‪ ,‬עמי ‪ , 141‬ובתרגום לעברית עמי ‪ .401‬והשווה דברי ר״י אברבנאל‪ :‬״ואין להקשות‬ ‫‪40‬‬
‫איך טעה אברהם ולא הבין דבר ה׳‪ ,‬כי מאת ה׳ היתה זאת וכמאמר הנביא )מל״ב ד ‪ (27‬יוה׳‬
‫העלים ממני ולא הגיד לי׳״ )פירוש על התורה‪ ,‬חברו החכם השלם‪ ...‬דון יצחק אברבנאל‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״ד‪ ,‬ספר בראשית‪ ,‬עמי רעג(‪.‬‬

‫]‪[125‬‬
 ‫אליעזר שלוסברג‬

‫לעלה״‪ .‬עניינו ההמוני הוא הנראה מפשט הכתוב‪ ,‬ר״ל‪ ,‬הקריבוהו קרבן‪ ...‬אבל‬
‫עניינו היחידי‪ 41‬הוא שיהיה עניינו והעלהו שם על אחד ההרים תחת עולה‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שארצה ממך העלותו אלי אל ההר כרצותי קרבן שתקריבהו לי‪ 42.‬וקדם לדעת‬
‫אברהם העניין ההמוני‪ ,‬וכבר קדמה דעת האלהים יתברך‪ ...‬וכאשר הגיע אברהם‬
‫אל העניין שרצהו האלהים ממנו‪ ,‬והוא העלותו בנו אל ההר‪ ,‬קראו יתברך מן‬
‫השמים‪ :‬רב לך אברהם‪ ,‬הרפה מן הנער‪ .‬זאת היא‪ ,‬יצליחך האלהים‪ ,‬דעתי בו‬
‫והוא עניין נאה‪ ,‬דק ומופלא‪ ,‬לא הרגיש בו זולתי‪ ,‬נאות לחכמה‪ ,‬מסכים למה‬
‫‪43‬‬
‫שנוהג בו הלשון‪ ,‬ידחה בו מעלינו ערבוב מי שמחייב אותנו בו המרת התורה‪.‬‬
‫אברהם הבין‪ ,‬אם כן‪ ,‬את ציוויו של ה׳ באופן ״ההמוני״ השגוי‪ ,‬אולם משביצע את המוטל‬
‫עליו בהתאם לכוונתו המקורית של ה׳‪ ,‬קרא לו מלאך ה׳ ומנע ממנו את המשך המעשה‬
‫המוטעה‪.‬‬
‫אולם לפירושו זה של הגאון קמו מתנגדים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬דחה אותו ראב״ע‪ ,‬המביאו‬
‫בשם ״אחרים״‪ ,‬וזאת בנימוק העקרוני‪ ,‬שהבורא אכן עשוי לשנות את ציוויו לבני אדם‪:‬‬
‫אחרים אמרו‪ ,‬כי פירוש ״והעלהו שם לעלה״ שיעלהו אל ההר וזאת תיחשב לו‬
‫לעולה‪ .‬ואברהם לא ידע סוד הנבואה וימהר לשחוט אותו‪ ,‬וה׳ אמר לו לא ביקשתי‬
‫זאת‪ ...‬הוצרכו אלה הגאונים לפירושים האלה‪ 44,‬כי יאמרו‪ ,‬לא יתכן אחר שיצווה‬
‫השם מצוה‪ ,‬שיאמר אחר כן לא תעשנה‪ .‬והנה לא שמו על לב הבכורים‪ ,‬שהחליפם‬
‫בלוויים אחר שנה‪ 45.‬ואחר שהכתוב אומר בתחילה ״והאלהים נסה את אברהם״‬
‫סרו כל הטענות והשם ניסהו כדי שיקבל שכר‪.‬‬
‫ראב״ע אינו שולל‪ ,‬אם כן‪ ,‬את טענת הביטול‪ ,‬שהטרידה את ״אלה הגאונים״ והניעה‬
‫אותם להוציא את הפסוק מפשוטו‪ .‬העובדה שה׳ בחר בתחילה את הבכירים לעבודת‬
‫הקודש ואחר כך החליף אותם בלוויים מלמדת‪ ,‬שהבורא אכן עשוי לשנות את דעתו‪.‬‬
‫הרצון למנוע את האפשרות שהבורא שינה את הציווי שציווה את אברהם קודם שהוצא‬
‫אל הפועל אינו‪ ,‬לפיכך‪ ,‬סיבה מספקת לפרש את דברי ה׳ ״והעלהו שם לעלה״ כאילו‬
‫כוונתם להעלות את יצחק לראש ההר בלבד‪.‬‬

‫כלומר העניין המובן ליחידים בלבד‪.‬‬ ‫‪41‬‬

‫רוצה לומר‪ ,‬העלאתו לראש ההר תהיה שקולה בעיניי כאילו הקרבת אותו לי לקרבן‪.‬‬ ‫‪42‬‬
‫הרקמה‪ ,‬עמי נח שו׳ ‪ .18-6‬דברי ריב״ג הובאו בשמו אצל ר׳ זכריה הרופא התימני‪ ,‬בן המאה‬ ‫‪43‬‬
‫ה־‪ ,15‬עם תוספות אחדות‪ :‬״אמר ר׳ יונה‪ :‬אפשר שיאמר לו הקב״ה שישחוט בנו ואח״כ אמר‬
‫׳אל תשלח ידך אל הנער׳‪ ,‬והא כתיב ׳לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם׳)במי כג ‪ ?(19‬והוא‬
‫שהשיב ואמר‪ :‬לא אמר לי ׳ושחטהו׳ אלא אמר ׳והעלהו׳‪ ,‬כלומר העלהו על גבי המזבח בלבד‪,‬‬
‫וכבר עשה זה הדבר‪ ,‬שנאמר ׳וישם אתו על גבי המזבח׳״ )מדרש החפץ‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,16‬עמי‬
‫קסב‪-‬קסג(‪.‬‬
‫כוונתו לפירוש זה ולפירושו של ריב״ג‪ ,‬שנזכר לעיל‪ ,‬ושאף אותו ציטט ראב״ע בשם ״אחרים״‬ ‫‪44‬‬
‫)ראה לעיל הערה ‪.(36‬‬
‫״ולקחת את הלוים לי אני ה׳ תחת כל בכר בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת‬ ‫‪45‬‬
‫בני ישראל״)במי ג ‪ ,41‬וכן פסוק ‪ ;45‬וראה שם ח ‪.(18-17‬‬

‫]‪[126‬‬
 ‫למקומה של עקדת יצחק בפולמוסו של רס״ג נגד האסלאם‬

‫השאלה האמתית שהפרשן צריך להתמודד עמה‪ ,‬לדעת ראב״ע‪ ,‬היא‪ :‬מדוע שינה ה׳‬
‫את ציוויו ומנע מאברהם להקריב את בנו‪ ,‬אף שאין כל מניעה שיעשה זאת? התשובה‪,‬‬
‫לדעתו‪ ,‬פשוטה בתכלית‪ :‬ה׳ ניסה את אברהם על מנת לגמול לו על כך‪ ,‬ומשהוכיח‬
‫אברהם את יכולתו לעמוד בנסיון ממילא לא היה עוד צורך בציווי הראשון‪ ,‬ומשום כך‬
‫הוא בוטל‪.‬‬
‫גם רמב״ם אינו יכול לקבל את דעת רס״ג‪ ,‬משום שהוא חולק על האפשרות שאברהם‬
‫לא עמד בוודאות מוחלטת על כוונת הציווי שנצטווה‪ .‬בהסבירו את מהות הניסיון במקרא‬
‫רמב״ם דן בפרשת העקדה ומדגיש‪ ,‬כי למדנו ממנה שני עניינים גדולים‪.‬‬
‫העניין האחד הוא מידת אהבת ה׳ של אברהם‪ ,‬שהלך להקריב את בנו לא מתוך‬
‫בהילות ובלבול חושים אלא ״מתוך התבוננות ומחשבה נכונה והבחנת אמיתת מצוותו‬
‫יתעלה ואהבתו ויראתו״‪ 46.‬והעניין השני הנלמד מפרשת העקדה הוא ביטחונו המוחלט‬
‫של הנביא במראה הנראה לו‪ ,‬גם אם הוא בחלום‪:‬‬
‫והעניין השני להודיענו‪ ,‬עד כמה אמיתי אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה׳ בחזון‪,‬‬
‫כדי שלא יחשוב אדם‪ ,‬שכיוון שזה בחלום ובמראה‪ ,‬כמו שביארנו‪ ,‬ובאמצעות הכח‬
‫המדמה‪ ,‬אפשר שלא היה מה ששמעוהו או מה שנמשל להם אמת‪ ,‬אלא מעורב בו‬
‫השערה מסויימת‪ .‬לפיכך רצה להשמיענו‪ ,‬שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה‬
‫אמת ונכון אצל הנביא‪ ,‬אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל‪ ,‬ודינו אצלו כדין כל‬
‫הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל‪ .‬והראיה לכך‪ ,‬שהרי חש לשחוט‬
‫את בנו יחידו אשר אהב‪ ,‬כפי שנצטווה‪ ,‬ואף על פי שהיה הציווי הזה בחלום או‬
‫במראה‪ .‬ואילו היה פקפוק אצל הנביאים בחלום הנבואה‪ ,‬או שיהיה להם ספק במה‬
‫שמשיגים במראה הנבואה‪ ,‬או טעות‪ ,‬לא היו ממהרים למה שהטבעים מתנגדים‬
‫‪47‬‬
‫לו‪ ,‬ולא היתה נפשם נענית לעשות המעשה הזה רב הסיכון מספק‪.‬‬
‫דברי רמב״ם אינם מותירים‪ ,‬אם כן‪ ,‬מקום לספק‪ ,‬שאברהם ידע היטב שכוונת ה׳ הייתה‬
‫להעלות את יצחק לקרבן ולא להעלותו לראש ההר‪ ,‬וממילא אין תירוצו של רס״ג אפשרי‬
‫לשיטת רמב״ם‪.‬‬
‫ב‪ .‬בציווי ״והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך״ מסתתר תנאי‪ ,‬ושיעור‬
‫הפסוק‪ :‬״העלהו לעולה אם אומר אליך״‪ .‬להוראת התנאי של המילה אשר רס״ג מוצא‬
‫במקרא דוגמאות נוספות‪ :‬״אשר נשיא יחטא״ )וי׳ ד ‪ 48(22‬ו״את הברכה אשר תשמעו‬
‫אל מצות ה׳ אלהיכם״ )רב׳ יא ‪ 49.(27‬גם על פי תשובה זו‪ ,‬כבק‪1‬ךמתה‪ ,‬לא ידע אברהם‬

‫מורה נבוכים‪ ,‬מהדורת הרב יוסף קאפח‪ ,‬ירושלים תשל״ב‪ ,‬מ‪ ,‬כד‪ ,‬עמי שלא‪.‬‬ ‫‪46‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪ .‬בעקבות רמב״ם הלך ר׳ דוד עדני במדרש הגדול)עמי שנ ש ד ‪ (14-6‬בכתבו‪ :‬׳״וישכם‬ ‫‪47‬‬
‫אברהם בבקר׳ — מגיד הכתוב כוחה שלנבואה‪ ,‬שאף על פי שהיא בחלום הלילה או ביום לאחר‬
‫תרדמה‪ ,‬כל שרואה הנביא הוא דבר על בירורו ואין בו ספק ולא הרהור״ וגו׳‪.‬‬
‫על הוראת התנאי של הפסוק שמר רס״ג בפירושו הקצר‪ ,‬שבו תרגם ״אן אכ׳טא שריף״ )= אם‬ ‫‪48‬‬
‫נשיא יחטא(‪.‬‬
‫בפירושו הקצר רס״ג מתרגם ״פאן קבלתם ו צ א י א ״ ) = אם תקבלו את מצוותיי(‪ .‬שני הפסוקים‬ ‫‪49‬‬
‫האחרונים הובאו גם בידי ר׳ יונה אבן ג׳נאח כדוגמאות לאשר שהוראתה תנאי)ספר השדרים‪,‬‬
‫מהדורת ב״ז בכר‪ ,‬ברלין ת ת ״ ו ]ד״צ ירושלים תשכ״ו[‪ ,‬שרש אש״ר(‪ .‬לפסוק השני ריב״ג מביא‬
‫ראיה מההתניה המפורשת בפסוק שאחריו‪ :‬״והקללה אם לא תשמעו״‪.‬‬

‫]‪[127‬‬
 ‫אליעזר שלוסברג‬

‫בוודאות מראש על כך שיהיה עליו להקריב את בנו לקרבן‪ ,‬אולם בשונה ממנה לא עמדו‬
‫לפניו שתי אפשרויות‪ ,‬להעלות את הבן לראש ההר או להקריבו לעולה‪ .‬הפעם השאלה‬
‫הייתה‪ ,‬האם יורה לו ה׳ לממש את ציוויו אם לאו‪ .‬אברהם לקח עמו את האביזרים‬
‫הנחוצים‪ ,‬האש‪ ,‬העצים והמאכלת‪ ,‬לפי שהתכונן לאפשרות הגרועה ביותר‪ ,‬שהקב״ה אכן‬
‫יממש את תנאו‪ ,‬אולם הקב״ה עצר בעדו בעוד מועד‪.‬‬
‫ג‪ .‬כינוי המושא החבור שבפועל והעלהו איננו מוסב אל יצחק‪ ,‬כפי שחשב אברהם‪,‬‬
‫אלא אל האיל‪ ,‬שהועלה בסופו של דבר על המזבח‪ .‬אף כאן הסתיר הקב״ה מאברהם‬
‫את כוונתו האמתית על מנת שיהיה בכך ניסיון עבורו‪ .‬הראיה שרס״ג מביא לנכונות‬
‫פירוש זה היא‪ ,‬שכאשר מנע הקב״ה מאברהם לשלוח יד אל יצחק‪ ,‬נשא את עיניו וראה‬
‫את האיל‪ ,‬והבין מיד שאליו הייתה הכוונה בציווי הראשון‪ ,‬ולכן הקריב אותו במקום‬
‫‪50‬‬
‫יצחק‪.‬‬
‫ד‪ .‬ציווי שהקב״ה לא אמר עליו שיהיה תקף לעולם אכן ניתן לביטול‪ .‬לפיכך הקב״ה‬
‫יכול לבטל את ציוויו הראשון ולמנוע מאברהם להעלות את יצחק על המזבח‪ ,‬שהרי לא‬
‫קבע שציוויו זה תקף לעולם‪ .‬אולם אין להסיק מכך דבר על ביטולן האפשרי של מצוות‬
‫התורה כולן‪ ,‬שהרי לגביהן ה׳ הבטיח שהן תתקיימנה כל עוד יעמדו השמים ו ה א ‪ p‬על‬
‫מכונם‪ .‬גם ההבטחות לעתיד לבוא הן כמו מצוות התורה‪ ,‬ו״ה׳ שהוא נאמן בהבטחתו‬
‫‪51‬‬
‫לעולם לא יתן שתתבטלנה״‪ ,‬ולפיכך אף הן נצחיות‪.‬‬

‫בחינה מדוקדקת של ארבע התשובות הללו מעלה‪ ,‬כי הן מסודרות בכוונה תחילה על‬
‫פי עצמתן ותרומתן לדחיית הטענה המוסלמית‪ ,‬המבוססת על הסתירה המדומה בין שני‬
‫‪52‬‬
‫ציווייו של הקב״ה‪.‬‬
‫את ״חוזקן״ של תשובות רס״ג יש לבחון לא רק על פי האופן שבו הן מיישבות את‬
‫פשוטם של המקראות‪ ,‬אלא גם על פי הסיוע שהן מעניקות לו בפולמוסו נגד הטענה‬
‫המוסלמית‪.‬‬
‫על פי קריטריון זה ברי‪ ,‬שהתשובה הרביעית היא החזקה מכולן‪ ,‬לפי שהיא שוללת‬
‫לחלוטין את הרלוונטיות של הסתירה הקיימת‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בין שני ציוויי ה׳ בפרק כב‬
‫לפולמוס על אפשרות ביטולה של התורה‪ .‬שלוש הטענות הראשונות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מקבלות‬
‫רלוונטיות זו כאפשרית‪ ,‬אך מנסות לדחות אותה בכך שעל פי פשוטו של מקרא אין כל‬
‫סתירה בין הציוויים השונים‪.‬‬
‫התשובה הראשונה שרס״ג מביא נראית לכאורה רחוקה מפשוטו של מקרא‪ ,‬שהרי‬
‫היא מבקשת להפקיע את הצירוף ״והעלהו‪ ...‬לעלה״ ממשמעותו הבסיסית‪ ,‬דהיינו להקריב‬
‫קרבן‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הפירוש שכוונתו המקורית של ה׳ הייתה רק העלאה על ההר או‬
‫על המזבח‪ ,‬ולא הקרבה‪ ,‬קשה כשלעצמו‪ ,‬שהרי התנהגותו של אברהם )לקיחת האש‪,‬‬
‫העצים והמאכלת( מעידה שהוא עצמו לא הבין את הציווי באופן שרס״ג מנסה להעמידו‪.‬‬

‫רס״ג‪ ,‬בראשית‪ ,‬עמי ‪ ,141‬ובתרגום לעברית עמי ‪.402-401‬‬ ‫‪50‬‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪ ,142-141‬ובתרגום לעברית עמי ‪.402-401‬‬ ‫‪51‬‬
‫בנושא זה ראה בהרחבה מאמרי ״עיונים ברטוריקה של רב סעדיה גאון‪ :‬בדיקת יישומו של‬ ‫‪52‬‬
‫הגאון את כלליו שלו לבניית טיעונים ולסתירתם״‪ ,‬בלשנות עברית ‪) 40‬תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪.66-61‬‬

‫]‪[128‬‬
 ‫למקומה של עקדת יצחק בפולמוסו של רס״ג נגד ה א ס ל א ם‬

‫אולם חמור ממנו הוא הקושי העקרוני שפירוש זה מעלה‪ ,‬ושאף הוא שימש נשק בידי‬
‫המתפלמסים עמו‪ :‬האם ייתכן שנביא איננו מבין את הנבואה הנמסרת לו?‬
‫הגאון אמנם מתרץ את הקשיים הללו‪ ,‬כפי שהראינו לעיל‪ ,‬אך ברור שהקושיות הנזכרות‬
‫מחלישות את טענתו‪.‬‬
‫גם הפירוש השני וגם הפירוש השלישי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מושתתים על ההנחה שאברהם‬
‫אמנם נצטווה להקריב את יצחק לקרבן‪ .‬הפירוש השני מגביל את ביצוע ההקרבה בהוראה‬
‫נוספת‪ ,‬דהיינו ״אם אומר אליך״‪ .‬אולם הוספת מילת התנאי ״אם״ לציווי ״והעלהו״‬
‫איננה מפקיעה את עצם הציווי להקריב את יצחק‪ ,‬ומבחינה זו אין פירוש זה חזק בהרבה‬
‫מקודמו‪ ,‬שהרי אין הוא שולל לחלוטין את הסתירה האפשרית בין ציוויי ה׳ לו הוראה‬
‫כזו אכן הייתה ניתנת‪.‬‬
‫בעיה זו נפתרת באמצעות הפירוש השלישי‪ ,‬שלפיו הציווי המקורי לא היה להקריב‬
‫את יצחק אלא את האיל‪ ,‬שכבר המתין לשחיטתו בהר המוריה‪ ,‬ולכן אין הציווי המאוחר‬
‫סותר הבטחה קודמת בדבר עתידו של יצחק‪ .‬כמו הפירוש הראשון גם ביאור זה מעורר‬
‫את בעיית הבנתו של הנביא את הנבואה המתגלית לו‪ ,‬ואף כאן יהיה התירוץ זהה‪.‬‬
‫התשובה הרביעית היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬החזקה מכולן‪ .‬היא מניחה אמנם שקיימת סתירה‬
‫בין שני ציווייו של הקב״ה‪ ,‬אך דוחה את האפשרות להסיק מכך מסקנות כלשהן באשר‬
‫לאפשרות ביטולה של התורה על ידי תורה אחרת‪ .‬תשובה זו איננה מנסה‪ ,‬לפיכך‪ ,‬להביא‬
‫תירוצים ״מקומיים״ למילה זו או אחרת או להסב כינוי כלשהו על שם עצם שונה מזה‬
‫המשתמע מקריאה ראשונה של הפסוק‪ ,‬אלא תוקפת ישירות את טענת הביטול‪ ,‬ומוכיחה‪,‬‬
‫שאין כל קשר בינה ובין עקדת יצחק‪.‬‬
‫לו הביא רס״ג תשובה זו ראשונה‪ ,‬לא היה עוד מקום לשלוש התשובות האחרות; שהרי‬
‫לאחר שנקבע שהסתירה הקיימת איננה קשורה כלל לטענת הביטול אין עוד צורך לנסות‬
‫להסביר את הפסוקים באופן שלא תיווצר סתירה בין ציווי אחד של הקב״ה למשנהו על‬
‫רקע הפולמוס היהודי־מוסלמי‪ .‬אולם הגאון היה חייב להביא גם את שלוש התשובות‬
‫הראשונות‪ ,‬שהרי בפירוש למקרא עסקינן‪ ,‬וכפרשן שראש מעייניו יישוב פשטי המקראות‬
‫יש חשיבות גם לתשובות אלו‪ ,‬הגם שעבור הפולמוס היהודי־מוסלמי חשיבותן מועטה‪.‬‬

‫]‪[129‬‬
 ‫יוחנן סילמן‬

‫דמותו של אברהם בספר הכוזרי בהקשריה השיטתיים‬

‫דמותו של אברהם בפן הסיפורי‬

‫יחסי גומלין שוררים בין הגורמים הפעילים המופיעים בסיפור המסגרת של ספר הכוזרי‬
‫ובסיפורים הפנימיים המשובצים בו ובין עיקרי מחשבתו העיונית של ריה״ל‪ , .‬דרכי העיצוב‬
‫של דמויות הגיבורים — קווי אופיים‪ ,‬תפקידיהם‪ ,‬תולדותיהם ומרקם היחסים שביניהם‬
‫— מעוגנים בתמטיקה הכללית של הספר‪ .‬אי לכך דמויות הגיבורים ותפיסות יסוד של האל‪,‬‬
‫העולם והאדם זורעות אור אלה על אלה‪.‬‬
‫עיקרו של מחקר זה מוקדש לבירור מרקם היחסים בין דמותו של אברהם ותולדות חייו‬
‫ובין התמטיקה הכללית בספר הכוזרי‪ .‬דגש מיוחד יושם על תיאור דמותו בהגותו המאוחרת‬
‫של דיה״ל‪ ,‬אשר‪ ,‬בהשוואה להגותו המוקדמת‪ ,‬עומדת בסימן של החרפת העימות עם‬
‫הפילוסופיה האריסטוטלית‪ 2 .‬אפתח בהצגת ההקשרים הכלליים שבהם משולבת דמותו של‬
‫אברהם‪ ,‬ובהמשך אתמקד בתיאור דמותו ותולדות חייו‪ ,‬תוך השוואה עם דמויות של‬
‫גיבורים אחרים בעלי כישורים דומים וייעודי חיים מקבילים‪ 3 .‬כמו כן אעמוד על‬
‫השפעותיהם הישירות והעקיפות של גיבורים אלה על תהליכים היסטוריים‪.‬‬
‫העיצוב המגמתי של דמויות הגיבורים מביא‪ ,‬מעצם טיבו‪ ,‬למידה מסוימת של הטמעה‬
‫הדדית‪ ,‬המתבטאת בטשטוש קווי אופיים הייחודיים ובהדגשת המכנה המשותף שביניהם‪.‬‬
‫מכנה משותף זה הולך ומתרחב ככל שהולכים ומתדמים התפקידים שממלאים הגיבורים‪.‬‬
‫הוא כולל דפוסי התנהגות דומים וקווי דמיון בין תהליכים ואירועים מרכזיים בתולדות‬
‫חייהם‪ .‬על בסיסו של מכנה משותף סכמטי זה מכוננים מעגלי השתייכות קיבוציים‬
‫הממשיכים להתעצם‪ ,‬תוך שהם משפיעים על תהליכים היסטוריים מובילים‪ .‬וכך משולבת‬
‫דמותו של אברהם כ״בן אלהים״ במעגל ההשתייכות החיצוני של ״בני האלהים״‪ ,‬וכאב‬
‫ראשון של העם היהודי דמותו משולבת במעגל הפנימי של שלושת אבות האומה‪.‬‬
‫העלילה המרכזית בספר הכוזרי מתחילה בעימות בין חלומו של מלך כוזר‪ ,‬באשר הוא‬

‫ראה א׳ שביד‪ ,‬״המבנה הספרותי של המאמר הראשון מן ׳הכוזרי״׳‪ ,‬תרביץ ל)ניסן תשכ״א(‪ ,‬עמי‬ ‫‪1‬‬
‫‪ ; 257-227‬י׳ סילמן‪ ,‬״הפן הסיפורי של ספר הכוזרי״‪ ,‬דעת ‪) 33-32‬תשנ״ד(‪ ,‬עמי ‪.65-53‬‬
‫י׳ סילמן‪ ,‬בין פילוסוף לנביא‪ ,‬רמת גן תשמ״ה‪ ,‬עמי ‪) 153-151,108-103‬להלן בין פילוסוף לנביא(‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫על יחסי הגומלין בין דמות האל ודמות האדם בספר הכתרי ראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪263‬‬ ‫‪3‬‬
‫ואילך‪.‬‬

‫]‪[131‬‬
 ‫יוחנן סילמן‬

‫מגלם פנייה אלוהית המתכוונת ליחיד בפרטיותו ובגין תוכן ההוראה הכלול בו‪ ,‬ובין דבריו‬
‫של הפילוסוף האריסטוטלי‪ ,‬כפי שהם מוצאים להם ביטוי כבר בסעיף הראשון הפותח את‬
‫הספר‪ .‬בתולדות חייו מסמל מלך כמר את השלבים השונים בתהליך הדרגתי הכרחי‪ ,‬אשר‬
‫בו האנושות בכללותה הולכת ומתקרבת לאל‪ .‬בהתאם לכך בתחילת העלילה משמש המלך‬
‫כוהן בבית מקדש פגני‪ ,‬ובאחריתה הוא מתגייר‪ .‬הפילוסוף המופיע בספר מציג בדבריו את‬
‫דמות האל המספיק לעצמו והמכונס בתוך עצמו‪ ,‬כפי שהיא נובעת מההכרה הרציונלית של‬
‫האל‪ .‬הכרה זו מתגלמת במיטבה‪ ,‬לדעת ריה״ל‪ ,‬בפילוסופיה האריסטוטלית‪.‬‬
‫לאחר דברי הפילוסוף שוב אין ריה״ל יכול להתעלם מן הבעייתיות העקרונית‪ :‬האם‬
‫תיתכן פנייה אלוהית לאדם ? שאלה עקרונית זו חוזרת ומופיעה בתהליכים שבהם יחידים‬
‫או קיבוצים אנושיים מתקרבים לאל‪ .‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬תהליך זה גופו הטביע את חותמו‬
‫על תולדות חייו של אברהם ועיצב את דמותו‪ ,‬ועל ידי כך הוא הפך להיות בחייו ולאחר‬
‫מותו גורם מרכזי בקידומה הכללי של האנושות ליתר קרבה לאל‪.‬‬
‫מצד אחד מוצא עצמו מלך כמר נוכח דרישות אלוהיות המופנות אליו בחלום‪ ,‬דרישות‬
‫שאין להן מקום בדמות האל הפילוסופית‪ .‬דרישות אלו מעמידות אותו מול אל שמגלה בו‬
‫עניין‪ ,‬בפרטיותו ובאורח חייו הממשיים‪ ,‬מול אל החורג מתחומו העצמי ומגלה עניין‬
‫במציאות שמעבר לו‪ .‬מצד שני הוא משתכנע בסבירותם של דברי הפילוסוף האריסטוטלי‪,‬‬
‫המכחישים הן את עצם אפשרות החלום המבטא פנייה אלוהית לאישיותו הייחודית של‬
‫מלך כהר והן את תוכנה של הפנייה‪ ,‬המשקפת את עניינו של האל במציאות שמחוצה לו‪,‬‬
‫המתגלמת בפרטים בני חלוף‪ 4 .‬לאורו של עימות עקרוני זה בין החלום ודברי הפילוסוף‬
‫מנוע המלך מהוצאת מסקנות החלטיות מחלומו‪ ,‬כשהוא מטיל ספק במשמעות‬
‫האובייקטיבית של חלומו‪ ,‬וכן הוא מאמץ לעצמו גישה זהירה גם בהערכת דתות‬
‫היסטוריות‪ ,‬שמקורן בהתנסויות דתיות המתדמות‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לחלומו‪ .‬ברם בעקבות‬
‫ההישנות של חוויית החלום הבלתי אמצעית מגיע הכוזרי להכרה‪ ,‬שבמקביל מוטל עליו‬
‫גם לחזור ולבחון את תקפותן של מסקנות הגותו של הפילוסוף‪.‬‬
‫לדעתו של מלך כתר‪ ,‬המביע בעניין זה את דעתו של ריה״ל בהגותו המאוחרת‪ ,‬ניתן‬
‫להתמודד בהצלחה עם בעייתיות זו רק בעזרת התנסות הגלויה לעיני כול‪ .‬התנסות זו‪,‬‬
‫בדומה לחלום שחלם‪ ,‬תכלול התוועדות אלוהית בלתי אמצעית לאדם‪ ,‬אך בניגוד לו תהיה‬
‫מובחנת כהתרחשות אובייקטיבית שאין להתכחש לה — התרחשות העונה על הדרישה‬
‫‪5‬‬
‫המתודולוגית שתהיה בגדר של ״מופת שנעשה להמונים רבים שראוהו עין בעין״)א‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫זאת בהתאם לעמדתו העקרונית של ריה״ל‪ ,‬בשלב זה בהתפתחות הגותו‪ ,‬שיש להעדיף‬
‫מסקנות אמפיריות מאוששות כהלכה על פני סברות מתקבלות על הדעת‪ ,‬שהן פרי של‬
‫שיקולים ספקולטיביים רציונליסטיים גרידא‪.‬‬
‫במסגרת חיפושו אחרי התגלויות אלוהיות המאוששות כהלכה באמצעות הניסיון פונה‬
‫מלך כוזר בראשונה לנציגי הנצרות והאסלאם‪ .‬אולם קצרה ירם של נציגים אלה מלהמציא‬
‫לו הוכחות משכנעות לעובדת התרחשותן של התגלויות אלוהיות לאדם — הוכחות שכוחן‬

‫וראה א‪ ,‬א; ב‪ ,‬ה־ו‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫המובאות מספר הכוזרי שאובות בדרך כלל)אם לא צוין אחרת( מספר הכוזרי‪ ,‬בתרגומו של י׳ אבן‬ ‫‪5‬‬
‫תיבון‪ ,‬מהדורת א׳ צפרוני‪ ,‬ישראל תשמ״ט‪.‬‬

‫]‪[132‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספר הכוזרי בהקשריה השיטתיים‬

‫יפה להזים את טענות הפילוסוף‪ .‬בסופו של דבר נאלץ המלך לפנות לחבר היהודי‪,‬‬
‫שבמסגרת עלילת הסיפור הוא מייצג בדבריו את היהדות‪ ,‬ואילו בתולדות חייו‪,‬‬
‫בנסיבותיהם‪ ,‬במעשיו ובמניעיו הוא מגלם תהליכים בסיסיים החוזרים ומופיעים בתולדות‬
‫העם היהודי — תהליכים שריה״ל רואה את תחילתם כבר בתולדות חייו של אברהם‬
‫אביהם‪ .‬בעזרת החבר היהודי עולה בידו של מלך כהר לאתר התגלות אלוהית שאין לפקפק‬
‫בה כעדות מהימנה להתרחשות אובייקטיבית‪ ,‬והיא ההתגלות במעמד הר סיני‪ .‬בתיווכה של‬
‫התגלות זו‪ ,‬שזכו לה כל בני העם היהודי‪ ,‬מוצא גם הכוזרי את דרכו ליהדות‪.‬‬
‫מסקנותיה של ההתגלות מן הראוי שישקפו נכונה את מכלול תכניה הממשיים של‬
‫ההתגלות בשעת התרחשותה‪ ,‬ובכללם גם הגורמים הקונקרטיים שלקחו בה חלק‪ 6 .‬בין‬
‫גורמים אלה ניתן מקום מרכזי לגיבורים שזכו אישית לפנייה אלוהית‪ .‬כעדים בלעדיים‬
‫להתרחשותה של ההתגלות האלוהית משמשים הם‪ ,‬במלוא ייחודם האישי‪ ,‬אספקלריה‬
‫הכרחית ובלעדית להכרת האל‪ ,‬ולא רק דובריה המוסמכים‪ .‬ברם ההתגלות האלוהית‬
‫מחוללת שינויים מהפכניים בדמותם של הגיבורים שנוטלים בה חלק באורח בלתי אמצעי‪.‬‬
‫בהתאם לכך שני פנים לאברהם‪ ,‬פן אלוהי ופן אנושי‪ ,‬ושניהם מותנים זה בזה ומזמינים זה‬
‫את זה; כשם שאברהם משתלב בהגדרת האל כ״אלהי אברהם״‪ ,‬כך האל משתלב בדמותו‬
‫של אברהם כ״בן אלהים״‪ .‬נתבונן תחילה בפן הראשון‪ ,‬ואחריו בפן השני‪.‬‬
‫מן הראוי לציון‪ ,‬שבהגותו המוקדמת של ריה״ל נובעת השגת האל)ולו באופן חלקי(‬
‫מהכרה אנושית רציונלית‪ ,‬ומכאן השלכות לגבי הערכת היחסים בין הכרת האל‬
‫האריסטוטלית והכרת האל שיסודה בהתגלות‪ 7,‬וגם לגבי עיצוב דמותו של אברהם‪ ,‬בשלב‬
‫המוקדם בהתפתחות הגותו של ריה״ל‪.‬‬

‫״אלהי אברהם״‬
‫נוכח קלות הראש שמפגין הכוזרי בתגובתו לדבריו הראשונים של החבר על האל)א‪ ,‬יא(‬
‫מציע לו החבר שידמה לעצמו ששוגרו אליו ממלך הודו ‪ 8‬תשורות‪ ,‬שמקורן הוודאי הוא‬
‫מחצרות מלכים‪ ,‬וכן תרופות המפליאות להיטיב עמו‪ ,‬ובהסתמך על טיבן של תשורות‬
‫ותרופות אלה ינסה־נא לשרטט את קווי דמותו של מלך הודו‪ .‬הכוזרי נענה להצעה זו‪,‬‬
‫ובהתאם לכך הוא מתאר את מלך הודו‬
‫בתארים אשר התבררו אצלי לעין ואחבר אליהם אשר היו ספק אצלי והתבררו באלה‬
‫האחרונים )א‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫בהסתמכו על הדברים האלה של הכוזרי מצביע החבר על השלכותיהם השיטתיות לגבי‬
‫הכרת האל‪ ,‬כשהוא נאחז בהם בהסברת דבריו על אפיון האל כאלוהי אברהם יצחק‬
‫ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים‪:‬‬

‫ראה י׳ סילמן‪ ,‬״ארציותה של א ^ ש ר א ל בספר הכחרי״‪ ,‬בתוך מ׳ חלמיש וא׳ רביצקי)עורכים(‪,‬‬ ‫‪6‬‬
‫א ^ ש ר א ל בהגות היהודית בימי־הביניים‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬עמי ‪.86‬‬
‫ראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪.115-111‬‬ ‫‪7‬‬
‫״מלך הודו״ מסמל במשל זה את האל‪ ,‬וכן להלן א‪ ,‬קט‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫]‪[133‬‬
 ‫יוחנן סילמן‬

‫וכן פתחתי לך מלך הכוזר כאשר שאלתני על אמונתי‪ ,‬השיבותיך מה שאבי חיב בו‬
‫וחיבין בו כל קהל ישראל )א‪ ,‬כה(‪.‬‬
‫בדומה לשאר הגורמים הקונקרטיים הנוטלים חלק בהתגלות גם דמויות הגיבורים שהתנסו‬
‫בה הן חלק בלתי נפרד מדמות האל כפי שהוא ניתן להיות מושג על ידי האדם‪ 9 :‬האל מוגדר‬
‫כ״אלוהי אברהם יצחק ויעקב״‪ 10.‬באפיון זה של האל הולך החבר בעקבותיו של משה רבנו‬
‫בשעה שהציג את האל לפני פרעה‪:‬‬
‫אמר החבר‪ :‬ומעין זה השבתיך כאשר שאלתני אתהי ובדומה לזה פתח משה בפתח‬
‫דבריו בדברו אל פרעה כשאמר לו‪ :‬״אלהי העברים שלחני אליך״ — רצונו לומר‪:‬‬
‫אלוהי אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב — כי היה דבר האבות מפורסם אז באומות‪ ,‬ונודע כי‬
‫הענין האלוהי נתחבר עמם והשגיח עליהם ועשה להם נפלאות; ולכן לא אמר משה‬
‫לפרעה‪ » :‬א ל ה י השמים והארץ שלחני אליך<< ולא‪>> :‬בוראי ובוראך שלחני‬
‫״‬
‫א ל י ך « )א‪ ,‬כה(‪.‬‬
‫השקפתו של החבר היא שיש להעדיף תפיסת אל המושתתת על הניסיון החושני הבלתי‬
‫אמצעי על פני תפיסת אל שמקורה בשיקולים מטפיזיים‪ .‬מנקודת מבט תורת־הכרתית אין‬
‫בכוחם של שיקולים אלה להביא לידי ידיעה ודאית — השגת האל על בסיס של שיקולים‬
‫אלה ״נכנסים בה ספקות רבות״)א‪ ,‬יג(‪ .‬במקביל היא חסרת אונים לכונן את הזיקה הנאותה‬
‫של האדם לאל שחייבת להקיף את אישיותו במלאותה הממשית‪.‬‬
‫‪,2‬‬
‫השקפתו זו של החבר מבטאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬את עמדתו של ריה״ל רק בהגותו המאוחרת‪.‬‬
‫ואילו בהגותו המוקדמת‪ ,‬שבה הוא מחשיב את ההתגלות רק כאחד ממקורות השגת‬
‫‪,3‬‬
‫האלוהות על ידי האדם‪ ,‬הוא נמנע מלכלול את שמות האבות בהגדרת האל‪.‬‬

‫אברהם כ״בן אלוהים׳׳‬

‫לדעת ריה״ל בהגותו המאוחרת ההתוועדויות הבלתי אמצעיות של האל לאדם מותנות בפן‬

‫יש להבחין בין האל כשהוא לעצמו‪ ,‬שעקרונית הכרתו על ידי האדם איננה מהאפשר‪ ,‬ובין דימויו‬ ‫‪9‬‬
‫הפתוח להכרת האדם; וראה ד‪ ,‬ג‪ :‬ה‪ ,‬כא‪.‬‬
‫שילובם של שמות האבות בהגדרת האל איננו ממצה את כל המרכיבים הקונקרטיים המופיעים‬ ‫‪10‬‬
‫בניסיון ההתגלותי‪ ,‬וכך במקביל האל נקרא ״יושב הכרובים ויושב ציון ושוכן ירושלים לדמותם‬
‫בשמים‪ ,‬כמו שאמר ׳היושבי בשמים׳ מפני הראות אורו באלה בהראותו בשמים״)ב‪ ,‬נ‪ :‬וכן ד‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫המובאה הזו היא מתרגומו של י׳ אבן שמואל לספר הכוזרי‪ ,‬ירושלים תשל״ג‪ ,‬שנראה כאן‬ ‫‪11‬‬
‫במדוקדק‪ .‬וראה את הערותיו של המתרגם שם‪ .‬כמו כן יש והאל מוגדר כ״אלהי אברהם״ בלבד)ב‪,‬‬
‫נ(‪ .‬כפי שהגרסה שם במקור‪ .‬בהתאם לכך העם היהודי מכונה ״עם אלהי אברהם״)ד‪ ,‬ג(‪ .‬והשווה ד‪,‬‬
‫טז‪.‬‬
‫הגדרת האל שיסודה בהתבוננות בגילויי זיקתו לעולם מופיעה הן בדבריו של הנוצרי)א‪ ,‬ד( והן‬ ‫‪12‬‬
‫בדברי המוסלמי)א‪ ,‬ה(‪ .‬ריה״ל מפרש במאמר הרביעי את טיבם של הספקות הכרוכים בתפיסת‬
‫האל בזיקתו לעולם‪ :‬״שאין מתברר מה הוא‪ ,‬אם הוא אחד או יותר מאחד‪ ,‬אם יודע החלקים אם‬
‫לא״ )ד‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫וראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪.115-111‬‬ ‫‪13‬‬

‫]‪[134‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספר הכוזרי בהקשריה השיטתיים‬

‫אלוהי הטבוע באדם מלידתו‪ ,‬והוא ״הענין אלוהי״)א‪ ,‬צה(‪ 14.‬פן זה מהותי לאדם הראשון‪,‬‬
‫שנברא בצלם האל וכונה בהתאם לכך ״בן האלהים״ )שם(‪ 15,‬ולאלה מצאצאיו שנולדו‬
‫בצלמו והם המכונים ״בני אלהים״ )שם(‪ 16.‬אברהם נחשב בחיר ״בני האלהים״)שם(‪,‬‬
‫״סגולת עבר״)שם( ו״לב הסגולה״)ב‪ ,‬יד(;‪ 17‬בדומה לאדם הראשון — אביהם הקדמון של‬
‫כל ״בני האלהים״ — גם ״בני האלהים״ שהופיעו אחרי אברהם היו כולם מבניו‪ 18,‬וזאת אף‬
‫על פי שלא עלה בידו להנחיל לכל צאצאיו את ״הענין האלוהי״‪ ,‬דבר שעלה בידי בן בנו‬
‫יעקב)א‪ ,‬צה(‪ 19.‬בהתאם לכך השקפתו העקרונית של ריה״ל היא‪ ,‬שייחודם הסגולי של בני‬
‫‪20‬‬
‫ישראל נובע ממעמדם האישי כ״בני אלהים״‪ ,‬ולא מהשתתפותם במעמד הר סיני‪.‬‬

‫על המשמעויות השונות של ״הענין האלוהי״ בשלבים השונים בהתפתחות הגותו של ריה״ל ראה‬ ‫‪14‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.180-172 ,119-115‬‬
‫וכן ב‪ ,‬יד‪ .‬ובהתאם לכך מביא ראב״ע בפירושו ״שיטה אחרת ‪ ,‬׳ לבראשית ו ‪ ,2‬ד״ה בני אלהים‪:‬‬ ‫‪15‬‬
‫״אמר ר׳ יהודה הלוי כי הם בני שת שהיה צדיק״; וזאת בניגוד לדעתו שלו עצמו‪ ,‬שהם ״בני‬
‫השופטים״; וכן בכוזרי ב‪ ,‬יד‪ .‬לפי א‪ ,‬קג‪ :‬ג‪ ,‬ד הפן האלוהי מתבטא בקרבה לדרגת המלאכים‪.‬‬
‫כמדומה שהשימוש בכינוי בן האלהים כרוך גם בפולמוס נגד הנצרות‪ ,‬שגילויים שונים לו בספר‬
‫הכוזרי‪ .‬וראה ד׳ ש ו ו ק ‪ ,‬״ר׳ יהודה הלוי על הנצרות ועל המדע הנסיוני״‪9ajs Review 19(1994),‬‬
‫עמי א‪-‬כד‪ .‬לאור האמור יש אולי גם להבין את המעמד המשיחי שריה״ל מייחם לעם היהודי‪ .‬ברם‬
‫בעיקרו של דבר הכינוי בן האלהים‪ ,‬וכן מעמדו זה של העם היהודי‪ ,‬מעוגנים בהנחותיו‬
‫התאולוגיות הבסיסיות בהגותו המאוחרת)וראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמ ‪ ,(189-187 ,‬ואילו מעמדו‬
‫המשיחי של העם היהודי יסודו בהעדפת הכלל על פני הפרט‪ ,‬העדפה שיסודה בהנחות תאולוגיות‬
‫אלה עצמן‪ .‬וראה ח״ה ב ך ש ש ו ן ‪ ,‬״החברה בהגותו של ריה״ל״‪ ,‬בתוך הקובץ משנתו ההגותית של‬
‫י‪/‬‬
‫רבי יהודה הלוי‪ ,‬ירושלים תשל״ח‪ ,‬עמי ‪ ; 97-73‬י׳ סילמן‪ ,‬״הכלל האנושי בספר הכוזרי״‪ ,‬בתוך‬
‫כהן )עורך(‪ ,‬חברה והסטוריה‪ ,‬ירושלים תש״ם‪ ,‬עמי ‪ ;75-63‬חנה כשר‪ ,‬״התמקדות ביחיד או‬
‫ביחד״‪ ,‬עיון ל ז ) ת מ ו ז תשמ״ח — תשרי תשמ״ט(‪ ,‬עמי ‪ .247-238‬הנחות אלה מן הדין שיידונו‬
‫גם תוך השוואה עם הנחות תאולוגיות נוצריות מקובלות‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫בהגות המוקדמת ״הענין האלוהי״ איננו מותנה במטען תורשתי מסוים )בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי‬ ‫‪16‬‬
‫‪.(135‬‬
‫וכן גם שירי הקדש לרבי יהודה הלוי‪ ,‬מהדורת ירדן‪ ,‬כרך ב‪ ,‬ירושלים תש״ם‪ ,‬עמי ‪ ,338‬בפיוט לפסח‬ ‫‪17‬‬
‫״אלהים מקדם״‪ :‬״צדיק בבטן ידעו ‪ /‬תמכו בימין עזו והושיעו ‪ /‬ברכו והרבה זרעו ‪ /‬כחול אשר על‬
‫שפת הים״‪.‬‬
‫מכאן שרק על בני ישראל חל ״הענין האלוהי״)א‪ ,‬צה‪ ,‬קא־קג; ב‪ ,‬מח(‪ .‬מנקודת מ ב ט זו מתדמה‬ ‫‪18‬‬
‫דמותו של אברהם לדמותו של האדם הראשון‪ :‬כל ״בני האלהים״ הם מבניהם‪ ,‬ואולם חלק מבניהם‬
‫הם בגדר של ״קליפות״)א‪ ,‬צה(‪ .‬ראוי לציון‪ ,‬שבהגות המוקדמת יש לריה״ל דעה אחרת בנידון)בין‬
‫פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪.(180-179 ,146-143‬‬
‫וכן ג‪ ,‬יז‪ .‬מתקבל על הדעת שעדיפות זו של יעקב‪ ,‬בצד מה שהיא יכולה להילמד מדברי הכתובים‬ ‫‪19‬‬
‫עצמם )בר׳ כא‪ ,‬יב(‪ ,‬יכולה גם למלא תפקיד בפולמוס נגד האסלאם‪ .‬עניינה לבטל את האפשרות‬
‫העקרונית שמוחמד זכה להתגלויות אלוהיות)ראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪ .(342-341‬אולם עצם‬
‫הרעיון מצוי כבר בבבלי שבת קמו ע״א‪ ,‬בשם ר׳ אבא בר כהנא‪.‬‬
‫בהתאם לכך בהגותו המאוחרת מקדים ריה״ל את התחלת מתן התורה כבר לאדם הראשון)ראה א‪,‬‬ ‫‪20‬‬
‫פג(‪ .‬ומכאן השלכות לגבי המשמעות של מעמד הר סיני‪ ,‬ובמקביל לגבי מעמדו של משה רבנו‬
‫)ראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪.(285-283‬‬

‫]‪[135‬‬
 ‫יוחנן סילמן‬

‫התוועדויות אלה‪ ,‬כשהן מתרחשות בפועל‪ ,‬כשם שהן מביאות לידי תפיסת אל חדשה כך‬
‫הן מחוללות במקביל שינויים מהותיים באישיותם של אלה שזכו להן‪ ,‬ומקדמים את מעמדם‬
‫במערך הדירוגי הכללי המבטא את מידת זיקתם לאל ואיכותה‪ .‬וכך מי שזוכה ב״ראייה‬
‫הנבואית״‬
‫כמעט שיפרד ממינו וידבק במין מלאכי ותכנס בו רוח אחרת‪ ,‬כמו שאמר‪ :‬״ונהפכת‬
‫‪21‬‬
‫לאיש אחר״)ד‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫המהפך המתחולל באדם בעקבות התנסות בלתי אמצעית בהתגלות אלוהית איננו מתמקד‬
‫במישור ההכרתי לבדו; הוא משפיע גם על מישורי הרגש והרצון‪ .‬בין התנסויות אלה מעלה‬
‫יתרה נודעת להתנסות באמצעות ראיית העין‪ 22.‬באמצעות הראייה בלבד ניתן לאדם להשיג‬
‫קרבה שאין למעלה ממנה לאל‪ ,‬שמתבטאת באהבת אל‪ .‬אהבה זו כובשת את האדם‬
‫במלואו‪ .‬הוא ״חושק בנעבדו‪ ,‬ומוסר נפשו להרגה על אהבתו״)ד‪ ,‬טו(‪ .‬נכונות זו למסירות‬
‫נפש למילוי רצון האל מהווה גילוי מובהק להשגת אל שראויה לאדם‪ ,‬סימן היכר המייחד‬
‫את ״אלהי אברהם״ ומבדילו מ״אלהי אריסטו״‪:‬‬
‫אמר הכוזרי‪ :‬כבר התבאר לי ההפרש בין ״אלהים״ וה׳ והבינותי מה בין אלהי‬
‫אברהם ואלהי אריסטו‪ ,‬שה׳ תכסופנה לו הנפשות בטעם וראיה‪ ,‬ואלהים יטה אליו‬
‫הקשה‪ .‬והטעם ההוא יביא מי שיגיע אליו שימסור נפשו על אהבתו וימות עליה‪,‬‬
‫וההקשה הזאת היא רואה כי רוממותו חובה בעוד שלא תזיק ולא יגיע בעבורה‬
‫צער‪) ...‬ד‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫הדוגמה המובהקת לאדם שמהפך זה התחולל בו הוא אברהם‪ .‬בעקבות הראייה נענה‬
‫אברהם בכל מאודו לדרישות האלוהיות המופנות אליו‪ ,‬והוא נכון אף למעשי הקרבה‬
‫אישיים יוצאי דופן‪:‬‬
‫אמר החבר‪ :‬ובאמת סבל אברהם אור כשדים וגרות והמילה והרחקת ישמעאל‬
‫ועקדת יצחק לשחט אותו‪ ,‬כי ראה מן העניין האלוהי מה שראה‪ ,‬טעם ולא הקשה‪,‬‬
‫וראה שאין דבר ממנו נעלם מחלקי מעשיו‪ ,‬וראה גומל אותו על צדקתו לרגעים‪,‬‬
‫ומורה אותו הדרך הישרה בכל מעשיו‪ ,‬עד שלא היה מקדים או מאחר כי אם‬
‫‪23‬‬
‫ברשותו‪> ...‬ד‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫המקום הניתן לחיי המעשה בתיאור דימויו של אברהם מבטא את השקפתו העקרונית של‬
‫ריה״ל בהגותו המאוחרת‪ ,‬המובעת כבר בסעיף הראשון של הספר‪ ,‬כמסר אלוהי בחלום‬

‫וכן א‪ ,‬צה‪ :‬ב‪ ,‬יד‪ .‬וראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪.252-250 ,186-185‬‬ ‫‪21‬‬
‫ראה ‪Y. Silman, "The Visual Experience in The Kuzari: Ocular Desire", Yearbook for‬‬ ‫‪22‬‬
‫‪117-126.ReligiousAnthropology, Berlin Akademik Verlag 1994,‬‬ ‫‪pp‬‬
‫ראה י׳ אפרת‪ ,‬הפילוסופיה היהודית בימי הכינים‪ ,‬שיטות וסוגיות‪ ,‬ירושלים תשכ״ה‪ ,‬עמי ‪.192‬‬ ‫‪23‬‬
‫העדות על מעשי ההקרבה של אברהם ממלאת תפקיד מרכזי בהפיכתו לדמות מופת בעלת פרסום‬
‫כלל־אנושי‪ ,‬שאין מקום להטיל ספק באמינותה‪ .‬ביטוי לרעיון זה מופיע בפיוטו לשבועות ״אל‬
‫נעלה״‪ :‬״שגב אזרח פלאות ‪ /‬מאור כשדים בנוראות ‪ /‬להיות מופת ואות ‪ /‬הלא זה אוד ‪s‬מצל מאש״‪.‬‬
‫)שירי הקדש לרבי יהודה הלוי‪ ,‬מהדורת ד׳ ירדן‪ ,‬ירושלים תש״ם‪ ,‬עמי ‪.(425‬‬

‫]‪[136‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספר הכוזרי בהקשריה השיטתיים‬

‫למלך כוזר‪ :‬״כוונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשך איננו רצוי״‪ .‬השקפה זו חוזר ריה״ל‬
‫ומעלה במסגרת הפולמוס העקרוני עם הפילוסופיה האריסטוטלית בנוגע לחשיבות חיי‬
‫המעשה‪ .‬כמו כן מעוגנת השקפה זו בעימותו הפולמוסי עם המסורת הפרשנית הנוצרית‪,‬‬
‫‪24‬‬
‫שבה מודגשת אמונתו של אברהם‪ ,‬ולא אורח חייו‪.‬‬

‫היסודות השיטתיים של המכנה המשותף בתולדות חייהם של ״בני האל״‬

‫מנקודת מבט שיטתית צדדי ההתאמה בתולדות חייהם של ״בני האל״ מעוגנים בחמש‬
‫בחינות‪:‬‬
‫)‪ (1‬בהתמודדות בלתי נמנעת בין תפיסות תאולוגיות שונות ומנוגדות‪ ,‬שמקורן בספיקות‬
‫הכרתיות שונות המהותיות ל״בני האל״‪ ,‬אשר באמצעותן מושג האל‪ 25.‬מצד אחד הם‬
‫משיגים את האל בשכל המשותף להם ולכל שאר בני האדם; השגה זו היא אופיינית לשלב‬
‫מוקדם בתהליך התקרבותם לאל‪ .‬מצד שני הם משיגים בחושיהם את האל כפי שהוא מופיע‬
‫בהתגלות‪ ,‬וזאת הודות ל״ענין האלוהי״ שמיוחד להם; השגה אחרונה זו אפשרית רק בשלב‬
‫‪26‬‬
‫מתקדם יותר של התהליך‪.‬‬
‫)‪ (2‬בהשפעתן הישירה והחד־משמעית של ההתגלויות על מלאות אישיותם של הזוכים‬
‫להן‪ ,‬על ייעודיהם‪ ,‬על דרכי תפקודם‪ ,‬ומכאן גם על עיצוב תולדות חייהם‪.‬‬
‫)‪ (3‬בצמצום תוקפם של חוקי הטבע‪ .‬״בני אלהים״ הנתונים להשגחה אלוהית ישירה‬
‫משוחררים מכפיפות בלתי מסויגת לחוקי הטבע‪ ,‬וזאת הן בדברי ימי חייהם כיחידים )א‪,‬‬
‫מא( הן בגיבושם כעדת בני ישראל)א‪ ,‬קט(‪ 27.‬מחד גיסא הפקעה זו מבליטה את ייחודם של‬
‫״בני האלהים״ — את הפן האלוהי שלהם‪ .‬מאידך גיסא היא עצמה מאפשרת להם ל פ ר ח‬
‫את חומות ייחודם ועל ידי כך למלא את ייעודם האלוהי האוניברסלי‪ ,‬ייעוד שמשקף‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬את עניינו הבסיסי של האל במציאות שמחוצה לו‪.‬‬
‫)‪ (4‬בכפיפות לתנאים נסיבתיים דומים שרק הם מאפשרים את התרחשותן של התגלויות‬
‫אלוהיות לאדם‪.‬‬
‫)‪ (5‬במימוש דרישות אלוהיות דומות המועלות בהתגלויות אלה‪ ,‬תוך נכונות לשאת‬
‫בתוצאותיהן הבלתי נמנעות‪.‬‬

‫איגרת פאולוס אל הרומיים ד ‪ ,5-1‬ומכאן הטענה שרק הנוצרים הם בניו האותנטיים של אברהם‬ ‫‪24‬‬
‫)איגרתו אל הגלטיים ג ‪ .(11-6‬והשווה כוזרי א‪ ,‬ד‪ .‬וראה ד׳ רוקח‪ ,‬״הפולמוס בין יהודים לנוצרים‬
‫על הבחירה״‪ ,‬בתוך ש׳ אלמוג ומי הד)עורכים(‪ ,‬רעיון הבחירה בישראל ובעמים‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪,‬‬
‫עמי ‪ 83‬ואילך‪.‬‬
‫ראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪ 18‬ואילך‪.‬‬ ‫‪25‬‬
‫העימות הנ״ל מתבטא ביחסי גומלין בין תפיסות מנוגדות אלה שעומדות ביסוד התקדמותו של‬ ‫‪26‬‬
‫האדם בהשגת האל‪ .‬ואולם ראוי להבחין בין הגותו המוקדמת והמאוחרת של ריה״ל; וראה בין‬
‫פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪.157-154 ,125-123‬‬
‫וכן ב‪ ,‬לב‪-‬לג‪ ,‬נד‪ ,‬סב; ד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪27‬‬

‫]‪[137‬‬
 ‫יוחנן סילמן‬

‫השתלמות ״בני האלהים״ — שלביה ותנאיה‬

‫לאור האמור סיפור חייו של אדם הראשון‪ ,‬וכמוהו סיפורי החיים של אברהם ותולדות בני‬
‫ישראל‪ ,‬עומדים בסימן המפנה המכריע שחל בהשגת האל עם ההתנסות האישית בהתגלות‬
‫האלוהית לאדם‪ .‬בתולדות חייו של אדם הראשון‪ ,‬כמו בתולדות חייו של אברהם‪ ,‬ובדומה‬
‫לתולדות העם היהודי אחריו‪ ,‬ניתן אפוא להבחין בין שתי תקופות שונות‪ ,‬המגלמות שני‬
‫שלבים מוגדרים בהתפתחות זיקתם לאל‪ .‬התקופה הראשונה מאופיינת ביסודה כפגנית‪,‬‬
‫ובשיאה מצליח האדם להגיע באמצעות שכלו להשגת האל האריסטוטלית — להשגת האל‬
‫בבחינת ״אלהים״‪ 28.‬ואילו התקופה השנייה מאופיינת בהשגת אל בבחינת ״השם‬
‫המפורש״‪ ,‬או כאלוהי אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ .‬תנאי הכרחי למעבר מתקופה לתקופה היא‬
‫היזמה של האל המתגלמת בהתגלותו לאדם‪ ,‬שמסוגל להיות נמענה הישיר מצד ״הענין‬
‫‪29‬‬
‫האלוהי״ הטבוע בו‪.‬‬
‫בהתאם לכך האדם הראשון‬
‫לא היה יודע ה׳ לולא דברו עמו וגמולו וענשו ושברא לו חוה מצלעותיו‪ ,‬ונתברר לו‬
‫שהוא בורא העולם‪ ,‬ורמז לו בדבור ובמדות וקרא אותו ה ‪ /‬ולולא זה היה נשאר על‬
‫שם אלהים‪ ,‬שאין מתברר מה הוא‪ ,‬אם הוא אחד או יותר מאחד‪ ,‬אם הוא יודע‬
‫החלקים אם לא )ד‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬בתקופה הראשונה של התפתחותו הרוחנית חתר אברהם להשיג את האל בכוח‬
‫שכלו בלבד‪ ,‬ואת פרות מאמציו אלה העלה בספרו‪ ,‬ספר יצירה )א‪ ,‬כה(‪ 30.‬אולם משזכה‬
‫להתגלות אלוהית השתנה כל מסלול חייו‪ ,‬והוא נטש את ״חכמת הכוכבים״ ו״כל חכמה‬
‫טבעית מספקת״)ד‪ ,‬כז(‪ ,‬והסתייג גם מהשקפת העולם המתוארת בספר יצירה‪ .‬בהתאם לכך‬
‫אחרי שהכוזרי שמע את הרצאתו של החבר על ספר יצירה הוא מקשה‪:‬‬
‫מה הצורך אל אותיות ה׳ ו׳ י׳ או אל מלאך אל גלגל וזולת זה‪ ,‬עם ההודאה בחפץ‬
‫הבורא ובחידוש העולם‪) ...‬ד‪ ,‬כו(‪.‬‬

‫ב‪,‬נד;ד‪,‬ג‪,‬טו‪.‬‬ ‫‪28‬‬
‫לגבי בני אדם שאינם בגדר נבחרים ואינם מתאימים להיות נמענים להתגלות אלוהית היזמה‬ ‫‪29‬‬
‫האלוהית יכולה להתגלם רק בחלומות‪ ,‬כדוגמת חלומו של מלך כוזר‪ .‬תהליך התקדמותם בהשגת‬
‫האל הוא מורכב יותר‪ ,‬והוא חייב לכלול שלב נוסף‪ ,‬שלב המקביל לשלב שבו שרויים הנצרות‬
‫והאסלאם‪ .‬ההתקדמות לקראת השלב הבא מותנית לגביהם במפגש בלתי אמצעי עם בני העם‬
‫היהודי‪ ,‬שמעשי הנסים הפומביים שקובעים את גורלם מעידים על זיקתם הייחודית לאל ומבססים‬
‫על ידי כך את מעמדם כנושאי דבר ההתגלות‪ .‬הכרה זו בייחודו של העם היהודי מופיעה בקצרה‬
‫כבר בדברי החכם הנוצרי)א‪ ,‬ד(‪ ,‬וביתר פירוט בדברי החכם המוסלמי)א‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫בניגוד לאמור בהגותו המוקדמת מסתמך החבר על ספר יצירה)ג‪ ,‬יז(‪ .‬ובהתאם לכך תחולת ״האור‬ ‫‪30‬‬
‫האלהי״ איננה מותנית בנתונים תורשתיים‪ ,‬ותחולה זו עצמה איננה נתפסת כפרי של יזמה אלוהית‪.‬‬
‫ראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪ 179,120,117-116‬הערה ‪ .47‬והשווה לדעת רמב״ם על ספר יצירה‪,‬‬
‫מו״נ חייב יג׳‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות עבודת כוכבים א‪ ,‬ב‪ .‬על פרשנותו של ריה״ל לספר יצירה ראה‬
‫‪R. Jospe, "Early Philosophical Commentaries on The Sefer Yezirah: Some Comments",‬‬
‫‪REJ 149 (1990), pp. 394-402‬‬

‫]‪[138‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספר הכוזרי בהקשריה השיטתיים‬

‫והחבר עונה לו‪:‬‬

‫הטיבות מלך כוזר! זהו האמת והאמונה באמת ועזיבת מה שאין צורך אליו‪ .‬אך שמא‬
‫היה זה העיון מאברהם כשהתבררה האלוהות והאחדות קודם שידבר עמו במחזה‪,‬‬
‫ואחר שדבר עמו הניח כל הקשותיו ושב לבקש רצון האלהים מעמו אחר שלמדו‪,‬‬
‫ואיך הוא הרצון ובאיזה דבר יושג ובאיזה מקום‪) ...‬שם‪ ,‬כז(‪.‬‬
‫במקביל לכך העם היהודי‬
‫עם מה שהאמינו במה שבא בו משה אחר המופתים האלה‪ ,‬נשאר בנפשותם ספק‪,‬‬
‫איך ידבר האלהים עם האדם‪) ...‬א‪ ,‬פז(‪.‬‬
‫וזאת לא‬
‫מסכלותם אבל מחכמתם‪ ,‬מיראתם תחבולות החכמות השמימיות וזולתם )א‪ ,‬מט(‪.‬‬
‫ורק אחרי שהיה עד למעמד הר סיני‪ ,‬והיה עד למופתים שהתרחשו בשלושת ימי הקבלה‪,‬‬
‫שוכנע העם סופית‬
‫כי משה מדבר בו התחלתו מאת הבורא‪ ,‬לא קדמה למשה בו מחשבה ולא עצה‬
‫— שלא תהיה הנבואה‪ ,‬כאשר חשבו הפילוסופים מנפש יזדככו מחשבותיה ותדבק‬
‫בשכל הפועל‪ ...‬ורואה אותו במחשבתו ולא בעיניו ואז יאמר כי הבורא דבר בו)א‪,‬‬
‫‪31‬‬
‫פט(‪.‬‬
‫הגיבורים המתנסים בהתגלות נבואית חייבים לעמוד בתנאים סביבתיים ותרבותיים‪,‬‬
‫וביניהם נודעת חשיבות יתרה למיקומם הגאוגרפי המוגדר‪ .‬וכך כפופה ההתגלות לאברהם‪,‬‬
‫בדומה להתגלות לזרעו‪ ,‬לתנאים גאוגרפיים מוגדרים — היא מחייבת את ההימצאות ב א ‪p‬‬
‫ישראל‪:‬‬
‫העתק אברהם מארצו כאשר הצליח והיה ראוי להדבק בענין האלהי‪ ,‬והיה לב‬
‫הסגולה ההיא‪ ,‬אל המקום אשר בו תגמר השלמתו‪ ,‬כאשר ימצא עובד האדמה אילן‬
‫שפריו טוב במדבר ומעתיקו אל א ‪ p‬נעברת‪ ...‬וכן שבה הנבואה בזרעו בארץ‬
‫‪32‬‬
‫כנען‪)...‬ב‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫תנאי נוסף להתגלות הנבואית‪ ,‬שהיא‪ ,‬כאמור‪ ,‬נחלת ״בני האלוהים״‪ ,‬הוא ידיעת השפה‬
‫העברית‪ ,‬שהיא ״שפת האלוהים״ )ד‪ ,‬כה(‪:‬‬
‫שהיא הלשון אשר דבר בה ה׳ יתברך עם אדם וחוה ובה דברו שניהם‪ ...‬ושהיא לשון‬
‫עבר ובעבורו נקראת עברית‪ ...‬וכבר היה אברהם בארמית באור כשדים‪ ,‬שהארמית‬
‫היא לשון כשדים‪ ,‬והיתה לו העברית לשון מיוחדת לשון הקדש )ב‪ ,‬סח(‪.‬‬

‫סיפור התגיירותו של הכוזרי גם הוא עומד בסימן שלבים אלה בהתפתחות האדם‪ :‬ראה מאמרי‬ ‫‪31‬‬
‫״הפן הסיפורי של ספר הכוזרי״ )לעיל הערה ‪.(1‬‬
‫וכן ב‪ ,‬טז‪ .‬במקביל לכך גם אדם הראשון הורד מגן העדן לארץ ישראל‪ ,‬ועליה נאבקו הבל וקין‪,‬‬ ‫‪32‬‬
‫וזאת כדי שיוכלו להידבק בעניין האלוהי)ב‪ ,‬כ(‪ .‬ברם יחזקאל ודניאל זכו לנבואה בחו״ל‪ ,‬וזאת‬
‫מפני שהתנבאו עבור ארץ ישראל )ב‪ ,‬יד(‪.‬‬

‫]‪[139‬‬
 ‫יוחנן סילמן‬

‫ובמקביל‪:‬‬
‫‪33‬‬
‫לא קרא משה לתורתו זולתי עמו ואנשי לשונו‪)...‬א‪ ,‬קא(‪.‬‬

‫גורלם וייעודם של ״בני האלהים״‬

‫בעקבות התגלויות אלוהיות מתחוללים‪ ,‬כאמור‪ ,‬שינויים במערך ההתייחסויות של ״בני‬
‫האלהים״ למציאות האנושית האוניברסלית‪ .‬תוך שהם מתקרבים לאל ״בני האלהים״‬
‫נפתחים למציאות שמחוצה להם‪ ,‬בדומה לאל‪ ,‬וכך הם הופכים להיות כלים למימוש הרצון‬
‫האלוהי עלי אדמות‪ 34.‬מעמדם זה של הנבחרים כ״כלים״ מזכה אותם בפן אלוהי‪ :‬רצונם‬
‫מזדהה עם רצון האל‪ ,‬ובאמצעותם מתגלית מלכותו של האל בעולם‪ .‬מנקודת מבט זו הם‬
‫מתעלים אף על ״השמש״‪:‬‬
‫אמר הכוזרי‪ :‬כן‪ ,‬מפני גדל מעשיה‪ ,‬מפני שהיא אחר הבורא הסבה בהויה‪ ,‬ובה‬
‫ובעבורה מסתדר הלילה והיום ופרקי השנה והווים המוצאים והצמח והחיים‪,‬‬
‫ובאורה הבהיר תהיה הראות והמראים הנראים‪)...‬ב‪ ,‬נג(‪.‬‬
‫אמר החבר‪ :‬והלא אור הלבבות יותר דק ומעלה מאור הראות והלא היו כל אנשי‬
‫העולם בעורון ובתעות קדם בני ישראל‪ ,‬זולתי היחידים אשר זכרנום‪ ...‬עד שנזדככה‬
‫הקהלה ההיא שהיתה ראויה לחול עליה האור ולעשות לה המופתים הנוראים‬
‫ולשנות להם המנהגים‪ ,‬ונראה עין בעין כי יש לעולם מושל ושומר ומסדר ויוצר‪,‬‬
‫יודע הקטן והגדול שבו וגומל על הטוב ומעניש על הרע‪ ,‬והיתה סיבה להישרת‬
‫הלבבות וכל מי שבא אחריהם לא יוכל לצאת מיסודותיהם‪ ,‬עד ששבו היום כל יושבי‬
‫העולם מודים בחידוש העולם ובקדמות לבורא העולם‪ ,‬ומופתם על זה בני ישראל‬
‫‪35‬‬
‫ומה שנעשה להם ומה שנגזר עליהם )ב‪ ,‬נד(‪.‬‬
‫במשל הזה משתלבים זה בזה מעמדו הייחודי של הגיבור‪ ,‬התפקיד שהוא ממלא ותולדות‬
‫חייו)או לגבי העם היהודי — גורלו במהלך ההיסטוריה(‪ .‬תולדות חייו שזורות באירועים‬
‫מופלאים מפורסמים שאינם עולים בקנה אחד עם החוקיות הטבעית‪ 36.‬הבורא ״מתפאר‬
‫בבשר״)ב‪ ,‬נא( — בעם ישראל — בגלל התפקיד האוניברסלי דמוי ״שמש״ שעם ישראל‬
‫ממלא‪ 37.‬יסודה של זיקה זו בין המעמד האונטולוגי ומילוי ייעודם האוניברסלי הוא‬

‫על היחסים השיטתיים בין העם היהודי‪ ,‬השפה העברית ו א ‪ p‬ישראל ראה בין פילוסוף ונביא‪ ,‬עמי‬ ‫‪33‬‬
‫‪.249-246‬‬
‫על דעתו של ריה״ל בהגותו המוקדמת ראה שם‪ ,‬עמי ‪.137-134‬‬ ‫‪34‬‬
‫‪B.516).‬‬ ‫השווה למשמעות השמש במשל המערה של אפלטון)פוליטיאה ז‪ ,‬ב‬ ‫‪35‬‬
‫בהגותו המוקדמת אין ריה״ל מסתפק בהצבעה על תפקידם של הנוכחים בהתגלות ועל נסיבותיה‬ ‫‪36‬‬
‫בניסיונות הדתיים האותנטיים כפי שהתרחשו לעובדא‪ ,‬בעבר‪ ,‬אלא הוא משתדל להסבירם ואף‬
‫להוכיח את הכרחיותם; זאת במסגרת חוקיות כללית השלטת בתהליך של ההידבקות בעניין‬
‫האלוהי‪ .‬חוקיות זו אנלוגית לחוקיות השלטת בפילוסופיה האריסטוטלית בנוגע להתאמת צורה‬
‫לחומר )ג‪ ,‬כג(‪ .‬ראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪.119-116‬‬
‫מנקודת מ ב ט זו מעלתה של ״השמש״ היא ״מפני שהיא אחר הבורא הסבה בהויה״)ב‪ ,‬נג(; ראה‬ ‫‪37‬‬
‫בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪ .222‬ובדומה לכך גם משה זכה למעלתו רק הודות לתפקיד הסגולי‬

‫]‪[140‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספר הכוזרי בהקשריה השיטתיים‬

‫בהידמותם לאל‪ ,‬שאף הוא מאופיין כאל שעניין לו במציאות שמחוצה לו‪ 38.‬וכך האל מכונה‬
‫אלהי אברהם ]ואלהי יצחק[ כאשר נקרא יושב הכרובים ויושב ציון ושוכן ירושלים‪,‬‬
‫לדמותם בשמים‪ ,‬כמו שאמר ״היושבי בשמים״‪ ,‬מפני הראות אורו באלה בהראותו‬
‫‪39‬‬
‫בשמים‪ ,‬אך במצוע עם ראויים לקבל האור ההוא‪)...‬ב‪ ,‬נ(‪.‬‬
‫מילוי ייעודם של ״בני האלהים״ מותנה בהיווכחות כלל־אנושית בייחודם‪ .‬וכך בפנייתו‬
‫הראשונה לפרעה כלל משה את האבות בהגדרת האל בהסתמכו על פרסומם בקרב אומות‬
‫העולם‪ ,‬הודות לגילויי ההנהגה האלוהית‪ ,‬שהתגלמו ב״נפלאות״ שהורגות מחוקי הטבע‪,‬‬
‫אשר עיצבו את גורלם )א‪ ,‬כה(‪ 40.‬היווכחות זו מותנית בקרבתם הממשית של ״בני‬
‫האלהים״‪ ,‬יחידים או העם היהודי‪ ,‬לבני האדם זולתם‪ .‬מכאן שמילוי ייעודם של ״בני‬
‫האלהים״ כרוך בחיים בשכנותם של אחרים זולתם‪ ,‬וזאת על אף המחיר הכבד שהם נאלצים‬
‫לשלם עבור שכנות זו‪ .‬שכנות זו מותנית בהכרח ב״ירידה״ רבת אנפץ‪ 4, .‬לגבי אברהם‬
‫כרוכה היא ב״סבל באור כשדים״)ד‪ ,‬יז(‪ ,‬שעל פי המסורת המדרשית נבע ממלחמתו הבלתי‬
‫נלאית בעבודת האלילים‪ 42.‬ואילו לגבי העם היהודי מפגש זה מחייב את החיים בגלות‪,‬‬
‫שבהם הוא הולך ומידמה‬
‫לגרגיר הזרע אשר יפול בארץ‪ ,‬והוא משתנה ומתחלף בנראה אל הארץ ואל המים‬
‫ואל הזבל‪ ,‬ולא ישאר לו שום רושם מוחש כפי שידומה למביט אליו‪ ,‬והנה היא אשר‬
‫שנה הארץ והמים אל טבעה ותעתיקם מדרגה אחר מדרגה עד שתדק היסודות‬
‫‪43‬‬
‫ותשיבם אל דמות עצמה‪ ...‬כאשר אמרנו ב״הנה ישכיל עבדי״ ]יש׳ נב ‪) [13‬ד כג(‪.‬‬
‫״ירידה״ זו של העם היהודי לגלות מתבטאת גם בהימנעות מלהוציא מהכוח אל הפועל את‬

‫שמילא בקידום התעלותם של בני ישראל‪ :‬״אבל מעלת משה היתה בעבורם‪ ,‬כי האהבה לא היתה‬
‫כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו״)ב‪ ,‬נו(‪.‬‬
‫על חשיבות ה מ מ ד הרצוני של האדם בתהליך הידבקותו של האדם באל ראה בין פילוסוף לנביא‪,‬‬ ‫‪38‬‬
‫עמי ‪ .234‬על גילויי רעיון זה בשירתו של ריה״ל ראה י׳ רצהבי‪ ,‬״יסודות שאולים בפיוטי יהודה‬
‫הלוי מן השירה והפילוסופיה הערבית״‪ ,‬מולד ז)תשל״ה‪-‬תשל״ו(‪ ,‬עמי ‪.167-165‬‬
‫במקור חסרות המילים ״אלהי יצחק״‪ .‬כך מתקבל על הדעת לאור ההקשר‪ ,‬וכך גם גורס אבן שמואל‬ ‫‪39‬‬
‫בתרגומו‪.‬‬
‫ב‪ ,‬נ‪-‬נו; ד‪ ,‬ג; ה‪ ,‬כ‪ .‬ברם יש אשר ריה״ל טוען‪ ,‬שהאבות לא זכו לנסים ומפאת גדולתם אף לא נזקקו‬ ‫‪40‬‬
‫להם‪ .‬ראה ב‪ ,‬ב‪ ,‬והשווה א‪ ,‬מט‪ ,‬נא‪ .‬וכן השווה ראב״ע בפירושו לשמות ו ‪ ;3‬לג ‪ 12‬ולרמב״ן‬
‫שם ו ‪.3‬‬
‫ומן הראוי לציין‪ ,‬שלדעת ריה״ל ״ירידה״ מתגלמת במקביל בשפלות במישורים שונים של‬ ‫‪41‬‬
‫המציאות האנושית‪ :‬הפוליטי‪ ,‬החברתי‪ ,‬הכלכלי והרוחני‪ .‬בהתאם לתפיסת האדם ההוליסטית שלו‬
‫מישורים אלה כרוכים בהכרח זה בזה‪ .‬וראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪.226‬‬
‫ראה מדרש תנחומא לספר בראשית‪ ,‬לך לך‪ ,‬אות ב‪ .‬מנקודת מ ב ט זו נחשב אברהם גם כ״אב המון‬ ‫‪42‬‬
‫גויים״‪ ,‬וכך בפיוטו לפסח ״אלהים מקדם״‪ :‬״קדוש‪ ,‬קראתו ממרומיך ‪ /‬אב המון גויים יהי שמך ‪/‬‬
‫ויהי כנהר שלומך ‪ / /‬וצדקתך כגלי הים״)שירי הקדש‪ ,‬כרך שני‪ ,‬עמי ‪ .(338‬וכן ״את נתיבי״‪ ,‬שם‪,‬‬
‫ח״ג‪ ,‬עמי ‪.785‬‬
‫בהזכרת פסוק זה יש לראות ביטוי נוסף לעימות עם הפרשנות הנוצרית המקובלת לפסוק זה‪.‬‬ ‫‪43‬‬

‫]‪[141‬‬
 ‫יוחנן סילמן‬

‫כושרו הייחודי והמהותי לזכות בהתגלויות נבואיות‪ ,‬שהן אפשריות רק בארץ ישראל‪.‬‬
‫בדומה לכך גם משה התחייב לעזוב את ״ארמון המלך״ ולחזור ל״מדבר״ כדי להשפיע על‬
‫‪44‬‬
‫״חבריו״ )א‪ ,‬קט(‪.‬‬
‫ברם ל״ירידה״ זו של ״בן האלהים״ יש משמעות דיאלקטית‪ :‬מצד אחד היא כרוכה‬
‫בהתרחקות מהקרבה האידאלית לאל‪ ,‬ואולם מצד שני היא עצמה מגלמת את הרצון האלוהי‬
‫גופו‪ .‬מנקודת מבט זו אין היא רק בגדר של אמצעי להמליך את האל עלי אדמות‪ ,‬אלא היא‬
‫עצמה ביטוי להתקרבותו‪ 45‬של האדם לאל — הידבקות רצונו ברצון האל‪.‬‬
‫]אברהם אחר ש[ראה מן הענין האלהי מה שראה‪ ,‬טעם לא הקשה‪ ,‬וראה שאין דבר‬
‫ממנו נעלם מחלקי מעשיו‪ ,‬וראה גומל אותו על צדקתו לרגעים‪ ,‬ומורה אותו הדרך‬
‫‪46‬‬
‫הישרה בכל מעשיו‪ ,‬עד שלא היה מקדים ומאחר כי אם ברשותו)ד‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫וכך אברהם אחר שזכה שהאל ידבר עמו‬
‫הניח כל הקשותיו ושב לבקש רצון האלהים מעמו אחר שלמדו‪ ,‬ואיך הוא הרצון‬
‫ובאיזה דבר יושגו ובאיזה מקום )ד‪ ,‬כז(‪.‬‬

‫בדומה לכך בסיפור המסגרת נשאר החבר ב א ‪ p‬כוזר ואינו עולה ל א ‪ p‬ישראל כל זמן שלא מילא‬ ‫‪44‬‬
‫את תפקידו ביחס לכוזרי‪ .‬מוטיב זה בסיפור חייו של החבר רומז לעלייתו של ריה״ל ל א ‪ p‬ישראל‬
‫ולטעמיה‪ .‬ראה בין פילוסוף לנביא‪ ,‬עמי ‪ 108‬הערה ‪.282 ,12‬‬
‫קרבה זו מתבטאת באהבה הדדית‪ :‬מצד ״בני האל״ היא מתבטאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬במסירות נפש למילוי‬ ‫‪45‬‬
‫רצון האל ובאהבתו)ד‪ ,‬ד‪ ,‬ה(‪ ,‬ומצד האל היא מתבטאת באהבת אב לבניו — באהבתו את ״בני‬
‫ה א ל ״ ) ב ‪ ,‬נ‪ ,‬נו(‪.‬‬
‫ההידבקות של רצונו של אברהם ברצון האל מתגלמת בהתמסרות מלאה‪ ,‬המתגלית בשאיפה‬ ‫‪46‬‬
‫להעמדת הרצון האלוהי כתכלית בלעדית לכל מעשיו‪ .‬ראוי לציון‪ ,‬שבתפיסה שבה הרצון האלוהי‬
‫איננו מוקד להידבקות‪ ,‬אלא הוא מוצב מול האדם רק כרצון שיש לציית לו‪ ,‬אין גם מקום לשאיפה‬
‫להרחבת רצון האל עד שיתייחס לכל חיי המעשה של האדם‪ .‬והדברים ארוכים‪.‬‬

‫]‪[142‬‬
 ‫מאשה טורנר‬

‫אברהם אבינו בהגותו של דמב׳ים‬

‫אברהם בתודעתם של קוראי המקרא הוא מעין דמות מופת ראשונית של אב‪ ,‬הן לאומה‬
‫הישראלית והן לאנושות‪ ,‬וזאת במובן הממשי והסמלי כאחד‪ .‬אפילו המשמעות‬
‫האטימולוגית של שמותיו המקראיים )אב‪-‬רם‪ ,‬אב‪-‬המון‪-‬גויים( רומזת ומצביעה על כך‪.‬‬
‫בתולדות התרבות האנושית אנו פוגשים ב״תדמיות״ רבות ושונות של אברהם אשר אינן‬
‫אלא פרויקציות של דמות אב אידאלית‪ ,‬המשקפות את ההשקפות והערכים של המדמים‬
‫אותן‪.‬‬
‫בדברים שלהלן ננסה לתאר את דמותו של אברהם כפי שהיא מצטיירת בעיני רמב״ם‪,‬‬
‫ונתבונן ביסודות השונים המרכיבים אותה‪.‬‬

‫אברהם כנביא‬
‫בהגותו של רמב״ם נתפס אברהם אבינו בראש ובראשונה כנביא; נביא המדורג במעלות‬
‫גבוהות ביותר של הנבואה )מעלות ‪ ,(11-8‬דרגה אחת לפני נבואתו של משה‪ ,‬אדון‬
‫‪1‬‬
‫הנביאים‪.‬‬
‫רמב״ם מגדיר את הנבואה כשלמות של השכל‪ ,‬של המידות ושל הכוח המדמה)מו״נ ב‪,‬‬
‫לב‪ ,‬לו(‪ .‬הכתרתו של אברהם בתואר נביא ממצה אפוא למעשה את כל שפע כוחותיו ואת‬
‫אישיותו רבת הפנים‪ ,‬כפי שיתברר להלן‪ .‬למען הדיוק ייאמר פה‪ ,‬שבדברו על הנבואה מציע‬
‫רמב״ם בכתביו שני מודלים‪ ,‬או שני אספקטים של ראייה‪ .‬מצד אחד מובא תיאור סטטי‪,‬‬
‫שהוזכר לעיל‪ ,‬המצביע על הכישורים וההישגים של הזוכה בנבואה; אולם מצד שני מובא‬
‫תיאור דינמי של נביא המבקש קרבת אלוהים ואהבתו‪ ,‬תיאור המתאפיין בפעילות מתמדת‪,‬‬
‫בהתעלות ובהתמסרות טוטלית של משיגי האמת‪ ,‬בדרך של הפעלת המחשבה‪ ,‬התבודדות‬
‫והתייחדות עם האל‪ .‬תיאורים כאלה מובאים במקומות שונים במשנה תורה‪ ,‬וכן במו״נ ג‪,‬‬
‫נא‪ .‬בהלכות תשובה י‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬בדונו בהבדל בין ״העובד מיראה״ ו״העובד מאהבה״‪,‬‬
‫ובהבהירו שהעובד מיראה עובד לשם שכר ומיראת העונש מה שאין כן אצל העובד‬
‫מאהבה‪ ,‬מציין רמב״ם שמעלת הנביאים‪ ,‬ובמיוחד מעלתו של אברהם אבינו‪ ,‬מוגדרת‬
‫כעבודת האל מאהבה‪.‬‬

‫מורה נבוכים‪ ,‬בתרגום הרב י׳ קאפח‪ ,‬ירושלים תשל״ז‪ ,‬ב‪ ,‬מה‪ .‬כל המובאות ממורה נבוכים להלן‬ ‫‪1‬‬
‫מתייחסות למהדורה זו‪.‬‬

‫]‪[143‬‬
 ‫מאשוז טורנר‬

‫אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות‬
‫הכתובות בה‪ ...‬ואנצל מן הקללות‪ ..‬שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה‬
‫מעלת הנביאים‪.‬‬
‫העובד מאהבה‪ ,‬עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה‪ ...‬לא מפני יראת‬
‫הרעה ולא כדי לירוש הטובה — אלא עושה האמת מפני שהיא אמת‪ ,‬וסוף הטובה‬
‫לבוא בגללה‪ .‬ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה‪ .‬והיא מעלת‬
‫‪3‬‬
‫אברהם אבינו שקראו הקב״ה ״אוהבי״‪ 2 ,‬לפי שלא עבד אלא מאהבה״‪.‬‬
‫בהמשך הדברים שם מתייחם רמב״ם לאופי המיוחד של אהבת האל בתיאור עצמתה‬
‫והמרכיב השכלתני שבה‪:‬‬
‫וכיצד היא האהבה הראויה‪ ,‬הוא שיאהב את ה׳ אהבה גדולה יתירה עזה מאוד‪ ,‬עד‬
‫שתהא נפשו קשורה באהבת ה׳ ונמצא שוגה בה תמיד )הלכה ג(‪.‬‬
‫דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב״ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד‪...‬‬
‫ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה‪ ,‬כמו שציוה ואמר ״בכל לבבך ובכל נפשך״‪ .‬אינו‬
‫‪4‬‬
‫אוהב הקב״ה אלא בדעת שידעהו‪ ,‬ועל פי הדעה תהיה האהבה‪) ...‬הלכה ו(‪.‬‬
‫יצוין שבמו״נ ג‪ ,‬נא‪ ,‬בדברו על מעלת הנביא‪ ,‬מדגיש רמב״ם שהנבואה אינה רק ידע של‬
‫״מדעים הכשרתיים‪ ,‬טבעיים ואלוהיים״‪ ,‬אלא שידע זה הוא אך שלב ראשוני ותנאי מוקדם‬
‫להליכה בדרך הנבואה כדרך חיים‪ ,‬דרך של ריכוז מחשבתי בעניינים אלוהיים עד למידה של‬
‫אהבה עזה ודבקות באל‪ ,‬תוך התבודדות והתרחקות מחיי חברה‪:‬‬
‫אבל מי שהעסיק מחשבתו‪ ,‬אחר שלמותו‪ ,‬באלוהיות‪ ,‬ונטה כולו אל ה׳ יתרומם‬
‫ויתהדר‪ ,‬ופנה מכל מה שזולתו‪ ,‬ושם כל פעולות שכלו בחקירת הנמצאים כדי ללמוד‬
‫מהם עליו‪ ...‬זו היא דרגת הנביאים‪.‬‬
‫‪ ...‬וכאשר תשיג את ה׳ ופעולותיו כפי שמחייב השכל‪ ,‬אחר כך תעסוק בהתיחדות‬
‫אליו‪ ,‬ותסעה כלפי קרבתו‪ ,‬ויתעבה המגע בינך ובינו והוא השכל‪ ...‬וכבר בארה‬
‫התורה כי העבודה הזו האחרונה‪ ...‬לא תהיה אלא אחר ההשגה‪ ,‬אמר לאהבה את ה׳‬
‫אלוהיכם‪ ...‬וכבר בארנו כי האהבה כפי ערך ההשגה‪.‬‬
‫‪ ...‬הנה נתבאר כי המטרה אחרי ההשגה‪ ,‬ההתיחדות אליו והפעלת המחשבה‬
‫השכלית בחשקתו תמיד‪ ,‬וזה נעשה יותר בהתבודדות וההתיחדות‪ ,‬ולפיכך מרבה כל‬
‫חסיד להתבודד ולא יפגש עם אדם אלא להכרח‪.‬‬

‫על פי הכתוב בישעיה מא ‪.8‬‬ ‫‪2‬‬

‫גם בהקדמה לפרק חלק‪ ,‬בעריכת מ ״ ד רבינוביץ‪ ,‬עמי קטז‪-‬קיז‪ ,‬מתואר אברהם כעובד מאהבה ולא‬ ‫‪3‬‬
‫מיראה‪ :‬״וזו היא מעלת אברהם אבינו ע״ה שהיה עובד מאהבה‪ ...‬ולפי שידעו החכמים ז״ל שזה‬
‫הענין קשה עד מאד‪ ...‬לפי שאין כל בני אדם משיגין האמת עד שיהיו כמו אברהם אבינו ע״ה ולכן‬
‫התירו להמון‪ ...‬לעשות המצוות לתקות שכר‪ ...‬ומיראת העונש״‪.‬‬
‫השווה ספר המדע‪ ,‬הלכות יסודי התורה ב‪ ,‬ב‪ .‬להשלמת הנושא עיין גם במאמרו של ח׳ קרייסל‪,‬‬ ‫‪4‬‬
‫״אהבת ה׳ ויראתו במשנתו של הרמב״ם״‪ ,‬דעת ‪) 37‬תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪.151-127‬‬

‫]‪[144‬‬
 ‫אברהם אבינו בהגותו של רמב״ם‬

‫בהקשר זה קובע רמב״ם‪ ,‬כי דרגת הנבואה הגבוהה ביותר היא היכולת הכמו־פרדוקסלית‬
‫להתעסק עם בני אדם בענייני יום־יום הכרחיים תוך הישארות תמידית במצב של דבקות‬
‫מחשבתית באל‪ .‬זו היא דרגה נדירה‪ ,‬ורק משה רבנו והאבות זכו לה‪:‬‬
‫אבל שיהא האחד מבני אדם יהיה בידו מהשגת האמת והחשק במה שהשיג‪ ,‬מצב‬
‫שבו יהיה מדבר עם בני אדם ומתעסק בדברים ההכרחיים לגופו‪ ,‬וכל דעתו באותה‬
‫שעה מופנית אליו יתעלה והוא‪ ...‬תמיד בלבו‪ ,‬והוא עם בני אדם בעלהו‪ ...‬הרי דרגה‬
‫זו איני אומר שהיא דרגת כל הנביאים‪ ,‬אלא‪ ...‬דרגת משה רבנו‪ ...‬וזו גם דרגת‬
‫האבות‪ ...‬כי ארבעה אלו נתבארה בהם ההתאחדות בה׳‪ ,‬כלומר השגתו ואהבתו כפי‬
‫שהעידו בכך הכתובים‪ ...‬והיו עם זאת פעמים מתעסקים בהנהגת בני אדם והגדלת‬
‫הממון והטפול ברכוש‪ ,‬וזה לדעתי ראיה שהם בשעת אותם המעשים היו עושים‬
‫אותם באבריהם לא יותר‪ ,‬ודעתם לפניו יתעלה לא תסור‪ ...‬מפני שהיתה תכלית‬
‫סעייתם‪ ...‬המצאת אומה אשר תדע את ה׳ ותעבדהו‪ ...‬והפצת יחוד השם בעולם‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫והנחית בני אדם לאהבתו יתעלה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בהגותו של רמב״ם נתפס אברהם כנביא נעלה בעל שלמויות של השכל‪ ,‬המוסר‬
‫והכוח המדמה‪ ,‬כנביא הדבק באל‪ ,‬אוהבו והוגה בו מתוך התבודדות‪ ,‬בריכוז מחשבתי‬
‫תמידי אך עם היכולת לעסוק בו בזמן בצרכיו החומריים ההכרחיים‪.‬‬
‫תמונה תמציתית זו עולה גם בפרק הנבואה שבהלכות יסודי התורה )ז‪ ,‬א(‪:‬‬
‫ואין הנבואה חלה אלה על חכם‪ ...‬גבור במידותיו‪ ....‬כשיכנס לפרדס וימשך באותן‬
‫העניינים הגדולים הרחוקים‪ ...‬והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים‬
‫במחשכי הזמן‪ ...‬אלא דעתו פנויה תמיד למעלה‪ ,‬קשורה תחת הכסא‪ ...‬מיד רוח‬
‫הקודש שורה עליו‪.‬‬

‫אברהם כפילוסוף‬
‫לפי תפיסתו של רמב״ם השלמות השכלית היא המרכיב הדומיננטי בנבואה)מו״נ ב‪ ,‬לד‪,‬‬
‫לז(‪ .‬הוא מדגיש זאת באמרו‪:‬‬
‫כי אותו אשר הגיע לשלמות העיונית‪ ...‬הוא נביא באמת‪ ,‬וכבר נאמר זה בפירוש‬
‫״ונביא לבב חכמה״)תהלים צ ‪ (12‬אמר כי הנביא באמת הוא לבב חכמה)מו״נ ב‪ ,‬לח‬
‫סוף(‪.‬‬
‫לפיכך מדגיש רמב״ם את הצד השכלתני באישיותו של אברהם‪ ,‬ומתארו כאיש עיון‬
‫וכפילוסוף‪ .‬בעקבות המדרש המתאר את אברהם כמי שהכיר את בוראו בכוחות עצמו‬
‫וכתוצאה מחיפושיו ‪ 6‬מציין רמב״ם‪ ,‬כי באמצעות כישוריו הפילוסופיים גילה אברהם‬
‫בהוכחות עיוניות שיש ריבון לעולם‪:‬‬

‫מו״נ שם‪ ,‬עמי תז‪ .‬להשלמת הנושא ראה א׳ גולדמן‪ ,‬״העבודה המיוחדת במשיגי האמיתות״‪ ,‬בר‬ ‫‪5‬‬
‫אילן ו)תשכ״ח(‪ ,‬עמי ‪.299-287‬‬
‫ילינק‪ ,‬בית המדרש‪ ,‬חדר ב‪ ,‬עמי ‪. 119-118‬‬ ‫‪6‬‬

‫]‪[145‬‬
 ‫מאשוז טורנר‬

‫והראיות הורוהו‪ ,‬כי יש שם אלוה לעולם כולו)מו״נ א‪ ,‬סג(‪.‬‬

‫והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא‬
‫‪7‬‬
‫ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו‪.‬‬
‫בעקבות המדרש® מצביע רמב״ם גם על מקוריותו ועצמיותו של אברהם‪:‬‬
‫ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים‪...‬‬
‫‪9‬‬
‫ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת‪.‬‬
‫אברהם היה מקורי‪ ,‬אבל לא ממש הראשון; הוא גילה בעצמו ללא כל סיוע של מורה ומלמד‬
‫את הרעיון של מציאות האל אדון העולם‪ ,‬אלא שהוא לא היה הראשון שגילה וידע זאת‪,‬‬
‫שהרי קדמו לו בידיעה זו אישים כמו אדם‪ ,‬שת‪ ,‬חנוך‪ ,‬נח‪ ,‬שם ועבר‪ .‬בהשפעת המדרש כותב‬
‫רמב״ם שעד ימיו של אנוש הכירו כולם באל ובייחודו‪ ,‬ורק בימיו התחילה הטעות והסטייה‬
‫מהאמונה הנכונה )ודעת האל האמתית היתה נחלתם של בודדים בלבד(‪:‬‬
‫בימי אנוש טעו בני אדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי הדור ואנוש מן הטועים‬
‫היה‪ ...‬ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל‬
‫אבן‪ ...‬והחכמים מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים‪ ...‬ועל דרך זה היה‬
‫‪,0‬‬
‫העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו‪.‬‬
‫אברהם יצא נגד העולם הפגני שאל תוכו נולד‪ ,‬עולם של בני אדם שהאמינו שהאלוהות‬
‫מצויה בעצמים שונים בעולם‪ ,‬בכוכבים או בגלגליהם‪ ,, .‬טעותם נבעה מבורות ומהיעדר‬
‫חשיבה פילוסופית‪ .‬שיא יכולת החשיבה המופשטת שלהם הגיע לחשוב על האל כעל רוח‬
‫בגלגל‪ ,‬כלומר לראות את הגלגל והכוכבים כגוף ואת האל כרוח בתוך גוף זה‪ :‬״וכל עיונם‬
‫לא עבר את הגלגל וכחותיו״ )מו״נ א‪ ,‬סג(‪.‬‬
‫אברהם פ ‪ p‬את הפרצה הגדולה בהבנה שהאל מצוי מעבר למערכת של הקיום הפיזי‪,‬‬
‫והבין ״שיש עושה זולת השמש״ )שם ג‪ ,‬כט(‪ ,‬שהכוכבים אינם אלים אלא משרתי האל‬
‫כ״גרזן ביד הנגר״ )שם(‪ ,‬וגם שהאל אינו רוח בגלגל אלא נפרד ומנותק ממנו)שם(‪.‬‬
‫וכאשר גדל עמודו של עולם ונתברר לו שיש שם אלוה נבדל לא גוף ולא כח בגוף‪,‬‬
‫ושכל אלה הכוכבים והגלגלים מעשיו)שם(‪.‬‬
‫גם התהייה על סוד מקור התנועה בעולם הביאה את אברהם להכרה באל כמנהיג העולם‪:‬‬
‫והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב‬
‫אותו‪ .‬כי אי אפשר שיסבב את עצמו‪ ...‬וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל‬
‫‪12‬‬
‫והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה ‪ p n‬ממנו וידע שכל העולם טועים‪.‬‬

‫ספר המדע‪ ,‬הלכות עבודה זרה א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫בר״ר סא‪ ,‬צה; שוחר טוב א‪.‬‬ ‫‪8‬‬
‫ספר המדע‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪9‬‬
‫שם‪ ,‬הלכות א‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫שם א‪ ,‬ג; מו״נ ג‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫‪11‬‬
‫ראה לעיל הערה ‪.7‬‬ ‫‪12‬‬

‫]‪[146‬‬
 ‫אברהם אבינו בהגותו של רמב״ם‬

‫לסיכום ייאמר‪ ,‬שעיקר גילויו של אברהם התמצה בהכרה כנבדלות )רוחניות( של האל‬
‫ובהנהגתו את העולם‪ .‬כמו כן השימוש במושגים האריסטוטליים‪ ,‬כמו ״אלוה נבדל״ או‬
‫״מסבב הגלגל״‪ ,‬במובאות שלעיל‪ ,‬מצביע על ״האופי האריסטוטלי״ שבהגותו של אברהם‬
‫בכל הנוגע למונחים ולדרכי הוכחה‪ ,‬ויש להניח שרמב״ם ראה באברהם את אבי השיטה‬
‫האריסטוטלית‪ ,‬שהורישה לעולם עוד לפני זמנו של אריסטו‪.‬‬

‫בריאת העולם בהגותו של אברהם אבינו על פי רמבי׳ם‬

‫נושא בריאת העולם בהגותו של אברהם אבינו מעורר תהיות מסוימות‪ ,‬כפי שיתברר להלן‪.‬‬
‫מצד אחד חוזר רמב״ם ומדגיש שאברהם החזיק באמונת החידוש‪ 13,‬אולם מצד שני פירושיו‬
‫השונים לביטויים ״בשם ה׳ אל עולם״)בר׳ כא ‪ 14(33‬ו״קונה שמים וארץ״)שם יד ‪(22,19‬‬
‫נראים כסותרים אלו את אלו באופן שהם מעלים גם ספקות בעניין אמונת החידוש של‬
‫אברהם‪ .‬הביטויים ״בשם ה׳ אל עולם״ ו״קונה שמים ו א ‪ p‬״ מתפרשים במו״נ ב‪ ,‬יג)ושם ג‪,‬‬
‫כט( כמצביעים על חידוש העולם‪ ,‬ואילו שם ב‪ ,‬ל הם מתפרשים באופן אחר‪.‬‬
‫בסוף ב‪ ,‬ל מפרש רמב״ם ארבעה ביטויים המתארים את היחס שבין האל והשמים‬
‫— ברא‪ ,‬עשה‪ ,‬קנה‪ ,‬אל‪:‬‬
‫אבל המציאות הזו המיוחדת לכללות העולם שהוא השמים והארץ הרי הונח לו‬
‫״ברא״‪ ,‬לפי שהוא לדעתנו המצאה מן ההעדר‪.‬‬
‫ואמר גם ״עשה״ לצורותיהן המיניות אשר נתנו להן‪ ,‬כלומר טבעיהן‪.‬‬
‫ואמר בהם ״קנה״‪ ,‬מפני שהוא יתעלה מושל עליהן כמשול האדון על עבדיו‪ ...‬וכיון‬
‫שלא יהיה אדון אלא אם כן היה לו קנין‪ ,‬וזה נוטה לצד הדעה בקדמות חומר מסויים‬
‫>לפיכך שומשה תיבה ״ברא״ ו״עשה״‪<15‬‬
‫אבל ״אלוהי השמים״ וכן ״אל עולם״ הוא מבחינת שלמותו יתעלה ושלמותם‪ ,‬הרי‬
‫הוא ״אלוהים״ כלומר שופט והם נשפטים ולא בענין משילה‪ ,‬כי זה הוא ענין‬
‫״קונה״‪ ,‬אלא הוא מבחינת השפעתו יתעלה במציאות והשפעתם‪ ,‬הרי הוא האלוה לא‬
‫הם‪ ,‬כלומר השמים‪ ,‬דע זאת‪.‬‬
‫הביטוי קנה מתפרש כ״מושל״ עם נטייה לדעה של קדמות החומר ההיולי‪ ,‬כלומר השקפת‬

‫ראה שם‪ :‬וכן מו״נ ב‪ ,‬כב )סוף(‪ ,‬כג)סוף(; ג‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫יצוין פה כי ״ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם״ הוא פסוק מפתח אצל רמב״ם‪ ,‬והוא משתמש בביטוי‬ ‫‪14‬‬
‫״בשם ה׳ אל עולם״ כפתיחה לכל אחד מחלקי מורה נבוכים‪ ,‬פתיחה אשר באה לרמת‪ ,‬שרמב״ם‬
‫רואה את פעולתו בספריו כהמשך לקריאתו של אברהם לפרסם את אמונת ייחוד ה׳ בעולם‪ .‬ראה‬
‫הערה )‪ (1‬של הרב י׳ קאפח ל״בשם ה׳ אל עולם״ בתרגומו למורה נבוכים בהקדמה‪ ,‬עמי ג‪.‬‬
‫אמנם רמב״ם מציין שהמילים ברא ועשה‪ ,‬המובאות בתורה‪ ,‬תפקידן להוציא מכלל אפשרות את‬ ‫‪15‬‬
‫הדעה בעניין קדמות החומר שהמילה קונה נוטה אליו‪ .‬בהערה זו מחזק רמב״ם את הדעה‬
‫שהשקפת התורה היא השקפת החידוש‪ ,‬אולם אין זאת אומרת שזו גם דעתו על השקפת אברהם‪.‬‬
‫אילו סבר רמב״ם באופן חד־משמעי שהשקפתו של אברהם הייתה השקפת החידוש‪ ,‬לא היה מביא‬
‫את פירושי המילים של קונה ואל‪ ,‬כפי שהביאם במו״נ ב‪ ,‬ל‪.‬‬

‫]‪[147‬‬
 ‫מאשוז טורנר‬

‫אפלטון‪ .‬עניין ה״מושל״‪ ,‬כלומר יחס האל לעולם כיחס השולט לנשלט‪ ,‬מחזק סברה זו‪,‬‬
‫שהרי במו״נ א‪ ,‬ע‪ ,‬בביאור הביטוי רכב‪ ,‬המתפרש שם כשליטה של האל על השמים‪,‬‬
‫במשמעות שהוא נבדל מן הגלגל המקיף אך מסבב אותו ביכולתו ובחפצו‪ ,‬עולה השקפה‬
‫התואמת את ההשקפה האפלטונית בקיום המרכיב הרצוני ביחס של האל לבריאה‪.‬‬
‫הביטוי אל עולם מתפרש כ״שופט״ וכ״משפיע״‪ .‬אפודי בפירושו מבהיר‪ :‬״שהוא‬
‫יתברך עילה פועלת לשמים או לכל הנמצאות‪ ...‬וחלקי השמים ושאר הנמצאות הם עלולים‬
‫ממנו״‪ .‬כלומר‪ ,‬יחס האל לשמים הוא כפי השקפת אריסטו‪ ,‬יחס של עילה לעלול‪.‬‬
‫מכל האמור התברר‪ ,‬שלפי מו״נ ב‪ ,‬ל הביטויים ״קונה שמים ו א ‪ p‬״ ו״בשם ה׳ אל עולם״‬
‫מתפרשים האחד לפי השקפת אפלטון והשני לפי השקפת אריסטו‪ ,‬ולא לפי השקפת‬
‫החידוש; ואילו לפי מו״נ ב‪ ,‬יג שניהם מתפרשים לפי השקפת החידוש‪ .‬כיצד יש להבין‬
‫הבדלים אלה? האם לפנינו סתירה מסוג ״הסתירה השביעית״‪ 16,‬הרומזת שדעת אברהם היא‬
‫כדעתם של אפלטון ואריסטו‪ ,‬ואולי אי־בהירות זו משקפת את ספקנותו של רמב״ם בכל‬
‫‪17‬‬
‫הנוגע לשאלת החידוש‪ ,‬אשר פעמים רבות הוא מעיר ששאלה זו אינה ניתנת להכרעה?‬
‫ואולי מסר הדברים הוא‪ ,‬שהשקפות אריסטו ואפלטון המובאות בהקשר שלפנינו אינן‬
‫מובאות כהשקפות הבאות בעימות עם דעת מאמיני תורת משה‪ ,‬אלא כמקדימות אותה;‬
‫וליתר הבהרה‪ ,‬רמב״ם מבחין ומפריד בין תפקידיהם השונים של אברהם ומשה‪ :‬אברהם‬
‫הוא סולל הדרך למשה הנביא‪ ,‬שלא קם כמוהו‪ ,‬הנביא השליח ונותן התורה האמתית‪.‬‬
‫אברהם מקדים את משה מן הבחינה ש״יסוד הדעה בנבואה קודם לדעה בתורה״)מו״נ ג‪,‬‬
‫מה(; אברהם מתאפיין כפילוסוף ראשוני ומשה כפילוסוף ומחוקק; אברהם בהוכחותיו‬
‫למציאות האל כמנהיג העולם קבע את התשתית לרעיון החידוש שמשה ביסס לאחר מכן‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬רמב״ם רואה את אברהם אבינו כפילוסוף מקורי וראשוני‪ ,‬אשר תרומתו‬
‫העיקרית הייתה בערעור השקפת עובדי הכוכבים ובביסוס האמונה במציאות האל והנהגתו‬
‫את העולם‪ ,‬וזאת על ידי הוכחות פילוסופיות‪.‬‬

‫אברהם כשלם במידות‬

‫במורה נבוכים מתואר אברהם בדרך כלל כשלם בשכלו ובמידותיו)א‪ ,‬טז; ג‪ ,‬מג‪ ,‬נ(‪ ,‬וזאת‬
‫מן הסתם כהתייחסות למרכיבים העיקריים שבכל דמות נבואית‪ 18.‬אולם בכתביו האחרים‬
‫של רמב״ם‪ ,‬כפי שיובהר להלן‪ ,‬ובעיקר במשנה תורה‪ ,‬בולטת ההתמקדות בשלמות מידותיו‬
‫של אברהם‪.‬‬
‫בדברו על ״הדרך הישרה״‪ ,‬כלומר ״המדה הבינונית״ שבכל דעה ודעה‪ 19,‬אשר מן הראוי‬
‫שכל אדם יאמץ לעצמו וירגיל עצמו בה‪ ,‬מעיר רמב״ם שאברהם אבינו לא זו בלבד שהלך‬
‫בדרך זו‪ ,‬אלא הוא היה אבי השיטה והוא זה שלימד דרך זו לבניו‪:‬‬

‫מו״נ‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמי יד‪.‬‬ ‫‪16‬‬

‫שם א‪ ,‬ע א ; ב‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫‪17‬‬
‫הקדמה למסכת אבות‪ ,‬פרק ז‪.‬‬ ‫‪18‬‬
‫ספר המדע‪ ,‬הלכות דעות‪ ,‬א‪ ,‬ד‪ .‬ראה גם הקדמה למסכת אבות‪ ,‬פרק ד‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫]‪[148‬‬
 ‫אברהם אבינו בהגותו של רמב״ם‬

‫הדרך הבינונית שאנו חיבים ללכת בה‪ ,‬נקראת‪ ...‬דרך ה׳‪ ,‬והוא שלימד אברהם אבינו‬
‫‪20‬‬
‫לבניו‪ ,‬שנאמר ״כי ידעתיו למען אשר יצוה״ וגו׳‪.‬‬
‫וכן בענייני צדקה וחסד‪:‬‬
‫חיבין אנו להיזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה‪ ,‬שהצדקה סימן לצדיק זרע‬
‫‪2,‬‬
‫אברהם אבינו‪ ,‬שנאמר ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו‪ ...‬לעשות צדקה״‪.‬‬
‫שכר הלויה מרובה מן הכל‪ ,‬והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה‪,‬‬
‫מאכיל עוברי דרכים‪ ,‬ומשקה אותם ומלוה אותם‪ .‬וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת‬
‫פני שכינה‪ ,‬שנאמר ״וירא שלשה אנשים״‪ .‬וליווים יותר מהכנסתם‪ .‬אמרו חכמים‪ ,‬כל‬
‫‪22‬‬
‫שאינו מלוה כאלו שופך דמים‪.‬‬
‫במובאות שלעיל מצטייר אפוא אברהם כאדם השלם במידותיו‪ ,‬כאדם בעל יכולת מופלגת‬
‫‪23‬‬
‫של אהבה ונתינה‪ ,‬אהבה לאל ואהבה לכל באי עולם‪.‬‬

‫חכם או איש חסד‬

‫האם ניתן להצביע על תכונה או מרכיב אופי דומיננטי המאפיין את דמותו של אברהם ?‬
‫האם זו שלמותו השכלית או אולי שלמותו המוסרית ? והאם ניתן לענות על שאלה מעין זו ?‬
‫על סמך הדברים שהובאו לעיל נוכחנו בקיומם של שני מודלים לדמותו של אברהם‪:‬‬
‫אברהם הפילוסוף השלם בשכלו ואברהם איש המוסר כליל המידות‪ .‬שניות זו מצויה בכתבי‬
‫רמב״ם לא רק לגבי אברהם‪ ,‬אלא לגבי נביאים ואנשי מופת בכלל‪ .‬מצד אחד מצוי המודל‬
‫הדומיננטי‪ ,‬המעמיד את השלמות השכלית בראש ההיררכיה של מרכיבי האישיות; עניין זה‬
‫בולט‪ ,‬למשל‪ ,‬בפרקי הנבואה שבמורה נבוכים)ב‪ ,‬לב‪-‬מח(‪ ,‬ובמיוחד בפרק לח‪ ,‬בהתייחסות‬
‫ל״ונביא לבב חכמה״)תה׳ צ ‪ ,(12‬וכן בסקירה של שלושה־עשר העיקרים שבהקדמה לפרק‬
‫חלק‪ ,‬ביסוד השישי‪ ,‬ובכתבים נוספים‪ .‬מצד שני‪ ,‬בתחילת ההקדמה למסכת אבות מובא‬
‫הרעיון שהחסידות היא המעלה הגבוהה המביאה לידי נבואה‪ ,‬ורעיון זה מקבל את חיזוקו‬
‫מרוח הדברים שבכל פרקי ההקדמה לאבות‪ 24 .‬המודל המדגיש את אידאל השלמות‬
‫המוסרית מצוי גם בסוף מורה נבוכים)ג‪ ,‬סוף נד(‪ ,‬בדרשה הפילוסופית הבנויה על ירמיה ט‬

‫ספר המדע‪ ,‬שם‪ ,‬הלכה ז‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫ספר זרעים‪ ,‬הלכות מתנות עניים י‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪21‬‬
‫ספר שופטים‪ ,‬הלכות אבל יד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪22‬‬
‫בהקשר זה יושם לב לאיגרת ששלח רמב״ם לר׳ יוסף בר׳ יהודה על אודות בנו אברהם)איגרות‬ ‫‪23‬‬
‫הרמב״ם‪ ,‬מהדורת יצחק שילת‪ ,‬ירושלים התשמ״ז‪ ,‬איגרת כו‪ ,‬עמי תכג‪-‬תכד(‪ .‬מהאיגרת משתקפת‬
‫הזיקה הברורה בתודעתו של רמב״ם בין אברהם אבינו ובין אברהם ב נ ו ) מ ן הסתם הוא קרא לו‬
‫בשם זה מתוך הערצה לאברהם האב הראשון(‪ .‬השבחים שרמב״ם מונה בבנו‪ ,‬״כי הוא ענו ושפל‬
‫שבאנשים מצורף אל זה טוב מידותיו והוא בעל שכל דק וטבע נאה״‪ ,‬משקפים גם הם באופן עקיף‬
‫את שלמות המידות של אברהם‪ ,‬אשר הענווה היא ראש להן‪ .‬השווה הלכות דעות ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫בעיקר מהרעיון שהבחירה החופשית שבאדם‪ ,‬המצויה בכוח ״המתעורר״)אחד מ ח מ ש ת חלקי‬ ‫‪24‬‬
‫הנפש שבאדם(‪ ,‬אשר בו מצויות המצוות והעברות‪ ,‬מתייחסת בעיקר למעלות המידות‪ ,‬ובמידה‬
‫חלקית בלבד למעלות השכליות)עיין שם‪ ,‬פרקים א‪ ,‬ב‪ ,‬ח(‪.‬‬

‫]‪[149‬‬
 ‫מאשוז טורנר‬

‫‪ ,23-22‬המעמידה את עשיית החסד המשפט והצדקה בראש כל הערכים‪ ,‬אפילו מעל להישג‬
‫של שלמות השכל‪ .‬אמנם קביעה זו נראית במפתיע כסטייה מן הקו הנקוט בידי רמב״ם‬
‫במורה נבוכים‪ 25,‬אך נראה מדברי רמב״ם‪ ,‬שביודעין ובכוונה הוא התייחס בדרשתו לכל‬
‫המובאה מירמיה‪ ,‬שהרי יכול היה‪ ,‬אילו רצה‪ ,‬לסיים את דרשתו בהתייחסות למילים ״השכל‬
‫וידוע אותי״ ולהימנע מלדרוש את ״חסד משפט וצדקה״‪ ,‬ובכך לחסוך לעצמו את הסתירה‬
‫לכאורה העולה מדבריו בפרק זה‪.‬‬
‫נראה שבדרשה זו אימץ לעצמו רמב״ם את המודל הנבואי של חסד משפט וצדקה‬
‫כערכים מועדפים על חכמה ועיון‪ ,‬כשמן הסתם דמותו של אברהם אבינו משמשת לו‬
‫השראה לכך‪ ,‬כפי שהיא משתקפת בבראשית יח ‪ : 19‬״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו‬
‫ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״‪.‬‬

‫אברהם כמנהיג וכמפרסם את אמונת הייחוד‬

‫עד כה עסקנו במרכיב השכלי ובמרכיב המוסרי כמרכיבי יסוד בתיאור דמותו של אברהם‬
‫כנביא; עתה נתמקד בפן המנהיגותי שבדמותו‪ ,‬פן שאפשר לראותו כפועל יוצא מן המרכיב‬
‫הנבואי של ״הכח המדמה״‪ .‬נוסף לתפקידיו השונים בקבלת הנבואה)מו״נ ב‪ ,‬לו‪ ,‬מא‪ ,‬מב(‬
‫ובמסירתה )שם‪ ,‬מג‪ ,‬מז( ממלא ״הכח המדמה״ תפקיד חשוב בענייני מנהיגות‪ ,‬בהתאם‬
‫לזיקה המשתמעת בין הכוח המדמה ובין הכושר להנהיג מדינות; שהרי לפי מו״נ ב‪ ,‬לז‬
‫מנהיגי מדינות וקוסמים הם אנשים אשר השפע הנבואי שופע על הכוח המדמה שלהם‬
‫בלבד‪ .‬כמו כן קובע רמב״ם)שם‪ ,‬שם( כי מידת השפע המציפה את הנביא או את הפילוסוף‬
‫היא שקובעת אם אותו נביא או פילוסוף ינבא או יהגה רק לעצמו או אם יצא וישפיע על קהל‬
‫רב‪ .‬בהתאם לכל הנאמר לעיל ניתן לראות את סיפור מנהיגותו של אברהם אבינו בתוך‬
‫ההקשר של היותו נביא‪.‬‬
‫יצוין גם שבכל הזדמנות שרמב״ם מדבר על אמונתו של אברהם הוא מתייחם לעובדה‬
‫שאברהם גם עסק בהפצת אמונתו זו‪ ,‬וזאת בעקבות המדרש‪ 26 .‬רמב״ם מתאר את אברהם‬
‫כאדם שאסף אליו אנשים ולימד אותם בענייני מציאות האל‪ ,‬אחדותו‪ ,‬רוחניותו והנהגתו את‬
‫העולם‪:‬‬
‫כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם‪...‬‬
‫ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם‪ ...‬וראוי‬

‫סטייה זו הבינוה פרשנים שונים בדרכים שונות‪ .‬יוליום גוטמן קובע‪ ,‬ש״בשלהי פרק זה מתהפכת‬ ‫‪25‬‬
‫דרך המחשבה במפתיע‪ ...‬והמוסריות שהיתה תחילה כפופה לגמרי להכרה‪ ,‬נעשתה כאן משמעותה‬
‫העמוקה של הכרת האל והמטרה שאליה תביאנו הכרה זו״)״המוטיבים הדתיים בפילוסופיה של‬
‫הרמב״ם״‪ ,‬דת ומדע‪ ,‬ירושלים תשט״ו‪ ,‬עמי ‪ .(96‬אליעזר גולדמן מעיר שיש לראות את ״חסד‬
‫מ ש פ ט וצדקה״ כתוארי פעולה שיש בהם להידמות לאל )״העבודה המיוחדת‪...‬״‪ ,‬לעיל הערה ‪,5‬‬
‫עמי ‪ .(313-303‬ואילו ברוך ק ו ק אינו רואה בדרשה פילוסופית זו סטייה מאידאל החכמה ומדרך‬
‫האמצע של רמב״ם )״הרמב״ם על מושג האידיאל האנושי‪ :‬חסיד או חכם״‪ ,‬מחקרי ירושלים‬
‫במחשבת ישראל ט ‪ :‬ספר היובל לשלמה פינם‪ ,‬כרך ב ]תש״ן[‪ ,‬עמי ‪.(184‬‬
‫למשל בר״ר‪ ,‬פרשיות לח‪ ,‬לט )סימן כד(‪ ,‬מג‪ ,‬מט‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫]‪[150‬‬
 ‫אברהם אבינו בהגותו של רמב״ם‬

‫לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם‪ ...‬ויצא לחדן‪ ,‬והתחיל לעמוד‬
‫ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד‪ ...‬ולו ראוי לעבוד‪.‬‬
‫והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען‬
‫והוא קורא‪ ,‬שנאמר ״ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם״‪ ...‬עד שנתקבצו אליו אלפים‬
‫ורבבות‪ ,‬והם אנשי בית אברהם‪ ...‬ושתל בלבם העיקר הגדול הזה‪ ...‬וחבר בו‬
‫ספרים‪".‬‬
‫רמב״ם מציין שהשפעתו של אברהם הלכה וגברה עד שרוב יושבי תבל בימיו של רמב׳׳ם‬
‫הכירו בגדולתו והסכימו עם דבריו‪:‬‬
‫והיתה תכלית ענינו מה שאנו רואים היום מהסכמת רוב אנשי תבל לרוממו ולהתברך‬
‫‪28‬‬
‫בזכרו‪ ...‬ואין חולק עליו ולא בלתי יודע את גדולתו‪.‬‬
‫עם זאת מעיר רמב״ם‪ ,‬שקריאתו של אברהם לבני אדם הייתה על דרך העיון‪ ,‬הלימוד‬
‫וההדרכה ולא על דרך הנבואה השליחותית‪ ,‬מאחר שעד הופעת משה נבואה כזו לא הייתה‬
‫בנמצא )מו״נ א‪ ,‬סג? ב‪ ,‬לט(‪.‬‬

‫אברהם ומשה‬
‫אברהם ומשה הם דמויות המופת הנערצות ביותר על רמב״ם‪ 29.‬מצד תרומתם הייחודית‬
‫לתרבות האנושית בכלל וליהדות בפרט הרי הם עמודי יסוד לחכמה ולדת‪ 30.‬ועם זאת ניכרת‬
‫בדבריו הבחנה ברורה בין שתי הדמויות‪ 3, .‬שניהם נביאים במעלות הגבוהות ביותר של‬
‫‪33‬‬
‫הנבואה‪ 32 ,‬אולם משה הוא הגדול שבהם‪ ,‬והוא גדול כל הנביאים בהשגה ובמופת‪.‬‬
‫אברהם מסמן את תחילת הדרך שתמצא את השלמתה בעתיד על ידי משה; וליתר הבהרה‪,‬‬
‫אברהם הוא זה שגילה והפיץ את אמונת הייחוד‪ ,‬ואילו משה השלים אותה בתפקידו‬

‫ראה לעיל הערה ‪.7‬‬ ‫‪27‬‬

‫מו״נ ג‪ ,‬כט‪ ,‬עמי שמ‪ .‬רעיון זה עולה בקנה אחד עם דעת רמב״ם‪ ,‬שהפילוסופיה והמדעים מקורם‬ ‫‪28‬‬
‫בעם ישראל )שם‪ ,‬א‪ ,‬עא(‪.‬‬
‫ראה למשל מו״נ ב‪ ,‬יג; מ‪ ,‬בג‪.‬‬ ‫‪29‬‬
‫במו״נ ב‪ ,‬בג הם מכונים ״שני הנביאים אשר הם עמוד תקינות מציאות המין האנושי בדעותיו‬ ‫‪30‬‬
‫ובמקהלותיו״‪ ,‬ובאגרת תחית המתים מכנה רמב״ם את האומה היהודית ״עדת משה ואברהם״‬
‫)איגרות הרמב״ם ]ראה לעיל הערה ‪ ,[23‬עמי שסז(‪.‬‬
‫להרחבת העניין והעמקתו ראה ד׳ הרטמן‪ ,‬הרמב״ם — הלכה ופילוסופיה‪ ,‬תל אביב ‪ ,1979‬עמי‬ ‫‪31‬‬
‫‪ ;64-56‬הנ״ל‪ ,‬״פילוסופיה והלכה כשתי דרכים להתמודדות עם עבודה זרה במשנת הרמב״ם״‪,‬‬
‫מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ז‪ :‬ספר היובל לש׳ פינס במלאת לו שמונים שנה )תשמ״ח(‪,‬‬
‫עמי ‪ ;333-319‬יהודה אבן שמואל‪ ,‬הקדמה למו״נ ח״ב‪ ,‬ירושלים תשי״ט‪ ,‬״יסודות הפילוסופיה‬
‫היהודית על פי הרמב״ם״‪ ,‬עמי ז־יב; ‪L. Kaplan, "Maimonides on the Singularity of the‬‬
‫‪13-16‬‬ ‫‪.Jewish‬‬ ‫‪People", Daat 15 (1985),‬‬ ‫‪pp‬‬
‫מו״נ ב‪ ,‬מה‪.‬‬ ‫‪32‬‬
‫הקדמה למסכת אבות‪ ,‬פרק ז; הקדמה לפרק חלק‪ ,‬היסוד השביעי‪ ,‬ספר המדע‪ ,‬הלכות יסודי‬ ‫‪33‬‬
‫התורה ז‪ ,‬ו; מו״נ‪ ,‬פתיחה‪ ,‬משל הברק; שם ב‪ ,‬לה‪ ,‬מ ה ; ג‪ ,‬נא‪.‬‬

‫]‪[151‬‬
 ‫מאשוז טורנר‬

‫השליחותי במתן מצוות ואכיפתן‪ 34 .‬אברהם הוא פילוסוף מקורי‪ ,‬טבעי ואוניברסלי‪ ,‬אשר‬
‫שיטתו חפה מכל עניין פוליטי‪ ,‬ואילו משה הוא נביא־שליח ומחוקק סמכותי אשר נתן תורת‬
‫אמת)מו״נ ב‪ ,‬לט‪ ,‬מ(‪ .‬תורת משה היא מקור הסמכות הבלבדי של כל המצוות‪ 35 ,‬ואפילו של‬
‫אלה שניתנו לפני זמנו‪ ,‬כמו מצוות המילה ומצוות גיד הנשה‪.‬‬
‫ואלה דברי רמב״ם באיגרת התשובה שלו ליוסף אבן ג׳אבר מבגדד‪:‬‬
‫וזכרת לנו גם כן‪ ,‬שתפשו עלינו באמתו שהמילה אומנם אנחנו נצטוינו בה על ידי‬
‫משה רבנו‪ ,‬לא על ידי אברהם אבינו‪ ...‬זה המאמר מאומרו סכלות גדולה‪ ...‬לפי‬
‫שתרי״ג מצוות שנאמרו למשה מסיני מכללן הן המילה וגיד הנשה‪ ,‬אבל הדבר כמו‬
‫שאמרו ז״ל‪ ,‬נכתב במקומו‪ ,‬ואמנם אנחנו הולכים אחר צווי סיני שקיים לנו אסור גיד‬
‫הנשה המוקדם והמילה המוקדמת‪ ...‬ראוי לשאול אלו הסומים‪ ...‬האם הכתובים שיש‬
‫באותה הפרשה של י״ג בריתות נאמרו לאברהם וכתבם‪ ...‬וכשבא משה רבנו העתיק‬
‫אותם הפסוקים‪ ...‬ומנין היינו אנחנו יודעים‪ ,‬מה שנאמר לאברהם אבינו בעת‬
‫שנצטוה על המילה ? ואמנם נודע לנו זה ממשה מסיני‪ ,‬אם כן עיקר זו המצוה וחיובה‬
‫‪36‬‬
‫ממשה רבנו‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אברהם הוא ״עמודו של עולם״‪ 37‬ומשה ״רבן של כל הנביאים״‪ 38,‬אברהם הוא‬
‫שורש האילן ומשה צמרת פארותיו‪ ,‬אברהם מייצג את התבונה האנושית הטבעית‬
‫האוטונומית ומשה‪ ,‬איש האלוהים‪ ,‬מייצג את החוק ואת אכיפתו‪.‬‬

‫״אב המון גויים״‪ :‬אברהם כמייצג האוניברסליזם‬

‫מכל הנאמר לעיל יוצא‪ ,‬שאברהם מייצג את האוניברסליזם הן מבחינת תוכנה של השקפתו‬
‫והן מבחינת תפקידו ההיסטורי באנושות‪ .‬תמצית תורתו של אברהם היא אמונה באל אחד‬
‫ועשיית צדקה ומשפט‪ ,‬שהם מסרים אוניברסליים ולא פרטיקולריים‪ .‬אברהם הפיץ את‬
‫דעותיו ותורתו לכל באי עולם‪:‬‬
‫והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל‬
‫העולם ולו ראוי לעבוד‪ .‬והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר‪ ...‬וכיון שהיו העם‬
‫מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד‬
‫‪39‬‬
‫שיחזירהו לדרך האמת‪ ,‬עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם‪.‬‬

‫מו״נ א‪ ,‬סג‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫ספר המדע‪ ,‬הלכות יסודי התורה‪ ,‬פרקים ז‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪35‬‬
‫איגרת אל מר יוסף אבן ג׳אבר הבגדדי‪ ,‬איגרות הרמב״ם )לעיל הערה ‪ ,(23‬עמי תי‪-‬תיא‪.‬‬ ‫‪36‬‬
‫הלכות עבודה זרה א‪ ,‬ב; מו״נ ג‪ ,‬כט‪ ,‬עמי שמא; איגרת תימן‪ ,‬עמי קמז‪ .‬בעקבות הז״ל)בבא בתרא‬ ‫‪37‬‬
‫טו( מכנה רמב״ם את אברהם גם בשם ״איתן״)הלכות עבודה זרה א‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫הלכות יסודי התורה ז‪ ,‬ו; הלכות עבודה זרה א‪ ,‬ג‪ .‬רמב״ם מכנה את משה גם ״אביהם של כל‬ ‫‪38‬‬
‫הנביאים״)הקדמה לפרק חלק‪ ,‬היסוד השביעי(‪ ,‬״אדון הנביאים״)״סיד אלנבייך — מו״נ ב‪,‬‬
‫יט(‪ ,‬״אדון החכמים״)״סיד א ל ע א ל מ י ך — שם ג‪ ,‬נד(‪ ,‬וכן ״אדון הראשונים והאחרונים״)הקדמה‬
‫למסכת אבות‪ ,‬סוף פרק ד(‪.‬‬
‫ראה לעיל הערה ‪.7‬‬ ‫‪39‬‬

‫]‪[152‬‬
 ‫אברהם אבינו בהגותו של רמב״ם‬

‫שלא כדעת הז״ל‪ ,‬הסוברים שאברהם אבינו קיים את כל המצוות שבתורה)יומא כח ע״ב(‪,‬‬
‫סובר רמב״ם מן הסתם שעניין קיום המצוות אינו מרכזי כל כך בתפיסתו של אברהם‪ ,‬דבר‬
‫המשקף את האוניברסליזם שלו‪ .‬רמב״ם סובר שבתפיסת האל של אברהם חסר היסוד של‬
‫סמכות מחוקקת‪ 40 ,‬ורק שתי מצוות נוספו על ידו על שבע מצוות שנתחייבו בהן בני נח‬
‫קודם לכן‪ ,‬מצוות מילה ותפילת שחרית‪ 4, .‬יצוין פה כי עניין השלמת משה את תורת אברהם‬
‫על ידי מתן המצוות אינו חד־משמעי‪ .‬ניתן להבין השלמה זו כחלק מהתכנית ההיסטורית‬
‫המקורית‪ ,‬אך ניתן גם להבינה במשמעות של ״בדיעבד״‪ ,‬כפי שיתברר להלן‪ .‬נעיין שוב‬
‫בהלכות עבודה זרה א‪ ,‬ג)סוף(‪:‬‬
‫ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה ‪ /‬עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו‬
‫ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן‪ ...‬וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר‬
‫וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן‪ .‬ומאהבת ה׳ אותנו ומשמרו את השבועה‬
‫לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו‪ .‬כיון שנתנבא משה‬
‫רבינו ובחר ה׳ ישראל לנחלה‪ ,‬הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה‬
‫משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה‪.‬‬
‫הרעיון של בחירת ישראל והכתרתם במצוות מובא כאן כתגובה לטעות ולתעייה של ״בית‬
‫אברהם״ במצרים‪ .‬כמו כן נרמז שעיקר תפקידן של המצוות שניתנו היה עקירת עבודה זרה‬
‫)מו״נ ג‪ ,‬כט(‪ .‬יש מקום לטענה‪ ,‬שאילו הייתה הצלחה רבה יותר בהפצת המסר של אברהם‬
‫לא היה צורך בבחירת עם ישראל ובמתן תורה‪ .‬כך או אחרת מסריו של אברהם מהווים את‬
‫בסיס הקיום של ״אנשי בית אברהם״‪ ,‬בין שבחירת עם ישראל ומתן המצוות הם תכנית‬
‫״מלכתחילה״ ובין שהם מצב של ״בדיעבד״‪ .‬מסריו של אברהם הם בסיס הקיום של‬
‫האנושות ושל עם ישראל‪ .‬אברהם הוא ״עמודו של עולם״‪ ,‬ותורתו היא יסוד ותשתית‬
‫לכל באי עולם‪:‬‬
‫וכן אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬אשר היה עמודו של עולם והוא גילה הסיבה הראשונה בכל‬
‫‪42‬‬
‫העולם‪ ,‬ויסד פנת היחוד לכל בני האדם‪.‬‬

‫אב לגרים‬
‫תפיסתו האוניברסליסטית של רמב״ם וראייתו את אברהם כ״עמודו של עולם״ משתקפות‬
‫בעמדתו ההלכתית בענייני גרים‪ .‬לשם בירור עניין זה נשווה להלן בין מובאה מן המשנה‬
‫ובין מובאה מספרו משנה תורה‪:‬‬

‫הרטמן‪ ,‬הרמב״ם — הלכה ופילוסופיה )לעיל הערה ‪ ,(31‬עמי ‪ 60‬הערה ‪ ;83‬הנ״ל‪ ,‬פילוסופיה‬ ‫‪40‬‬
‫והלכה‪) ...‬שם(‪ ,‬עמי ‪.321‬‬
‫ספר שופטים‪ ,‬הלכות מלכים ט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪41‬‬
‫איגרת תימן‪ ,‬עמי קמז‪.‬‬ ‫‪42‬‬

‫]‪[153‬‬
 ‫מאשוז טורנר‬

‫זרעים‪ ,‬הלכות ביכורים ד‪ ,‬ג‬ ‫משנה ביכורים א‪ ,‬ד‬

‫הגר מביא וקורא‪ ,‬שנאמר לאברהם‪ :‬״אב המון‬ ‫אלו מביאין ולא קורין‪ ,‬הגר מביא ואינו קורא‪,‬‬
‫גויים נתתיך״‪ ,‬הרי הוא אב כל העולם כלו שנכנסין‬ ‫שאינו יכול לומר אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת‬
‫תחת כנפי השכינה‪ .‬ולאברהם היתה השבועה‬ ‫לנו‪ .‬ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא‪.‬‬
‫תחילה שיירשו בניו את את ה א ס ‪ .‬וכן כהנים‬ ‫וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו‪ ,‬אומר אלוהי‬
‫ולוים מביאין וקורין‪ ,‬מפני שיש להן ערי מגרש‪.‬‬ ‫אבות ישראל‪ ,‬וכשהוא בבית הכנסת‪ ,‬אומר אלוהי‬
‫אבותיכם‪ .‬ואם היתה אמו מישראל אומר אלוהי‬
‫אבותינו‪.‬‬

‫ב ה ס ת מ ך ע ל ה י ר ו ש ל מ י ש ם — ב י כ ו ר י ם א‪ ,‬ד ) ג ע ״ ב ( ‪ :‬״ ת נ י ב ש ם ר ב י י ה ו ד ה ‪ ,‬ג ר ע צ מ ו מ ב י א‬

‫ו ק ו ר א ‪ ,‬מ ה ט ע ם ‪ ,‬כ י א ב ה מ ו ן ג ו י י ם נ ת ת י ך ) ע ל פ י ב ר א ש י ת יז ‪ , ( 5 , 4‬ל ש ע ב ר ה י י ת א ב ל א ר ם‬
‫ועכשיו מ כ א ן ואילך אתה אב ל ה מ ו ן גויים״ — פסק ר מ ב ״ ם ש ה ג ר מ ב י א וקורא‪ ,‬ואומר‬
‫״ א ש ר נ ש ב ע ה׳ לאבותינו״‪ ,‬מ א ח ר ש א ב ר ה ם הוא א ב לגרים כ מ ו לישראל‪ .‬ר מ ב ״ ם פסק‬
‫ש ה ג ר א ו מ ר ״ א ל ו ה י א ב ו ת י נ ו ״ ג ם כ ש ה ו א מ ת פ ל ל בינו ל ב י ן ע צ מ ו ו ב ב י ת ה כ נ ס ת ‪.‬‬
‫ע מ ד ת ו זו ש ל ר מ ב ״ ם מ ש ת ק פ ת ג ם מ א י ג ר ת ה ת ש ו ב ו ת ה מ פ ו ר ס מ ת ש ל ו לר׳ ע ו ב ד י ה ה ג ר ‪:‬‬

‫ה ג י ע ו א ל י ש א ל ו ת מ ת א ו ר ב נ א ע ו ב ד י ה ‪ ,‬ה מ ש כ י ל ה מ ב י ן גר צ ד ק ‪ ,‬י ש ל ם ה ׳ פ ע ל ו ‪,‬‬

‫ו ת ה י ה מ ש כ ר ת ו ש ל מ ה מ ע ם ה ׳ א ל ו ה י י ש ר א ל א ש ר ב א ל ח ס ו ת ת ח ת כנפיו‪.‬‬

‫‪ ...‬ע ל ע ס ק י ה ת פ י ל ו ת ‪ . . .‬ה י ש ל ך ל ו מ ר ״ א ל ו ה י נ ו ו א ל ו ה י א ב ו ת י נ ו ״ ‪ . . .‬ו ״ א ש ר‬

‫ה ב ד י ל נ ו ״ ‪ . . .‬וכן כ י ו צ א בעניינים אלו‪...‬‬
‫י ש ל ך ל ו מ ר ה כ ל כ ת ק נ ן ‪ ,‬ו א ל ת ש נ ה דבר‪ ,‬א ל א כ מ ו ש י ת פ ל ל כ ל א ז ר ח מ י ש ר א ל כ ך‬
‫‪43‬‬
‫ראוי ל ך ל ה ת פ ל ל ‪ . . .‬ו ה ו א ה ד י ן ל ש א ר ה ב ר כ ו ת ו ה ת פ י ל ו ת ש ל א ת ש נ ה כלום‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬אברהם אבינו הוא א ח ת מ ש ת י דמויות ה מ ו פ ת ה ח ש ו ב ו ת ביותר במגוון הרב ש ל‬

‫כ ת ב י ר מ ב ״ ם ‪ .‬ניתץ ל ר א ו ת ה כ ד מ ו ת מ כ ו נ נ ת ב ה ג ו ת ו ש ל ר מ ב ״ ם ‪ ,‬א ש ר ז כ ת ה א צ ל ו ל ה ע ר צ ת‬
‫ש י א כ נ ב י א ‪ ,‬כ פ י ל ו ס ו ף ‪ ,‬כ א י ש ח ס ד ו כ ן כ א ב ה מ ו ן גויים‪.‬‬

‫איגרת תשובות אל ר׳ עובדיה הגר‪ ,‬איגרות הרמב״ם‪ ,‬עמי רלג‪-‬רלה‬ ‫‪43‬‬

‫]‪[154‬‬
 ‫רות בן־מאיר‬

‫אברהם בהגותו של רמב׳ץ‬

‫ה מ ו ש ג אמונה‪ ,‬בהופיעו בתורה בפעם הראשונה‪ ,‬מיוחס לאברהם אבינו‪ :‬״והאמין בה׳‬
‫ו י ח ש ב ה ל ו צ ד ק ה ״ ) ב ר ׳ ס ו ‪ .(6‬ו מ ע ת ה נכרך ה ת ו א ר ״ א ב י ה מ א מ י נ י ם ״ ב ש מ ו ש ל א ב ר ה ם ‪,‬‬
‫ופסוקנו הונח כ ע ט ר ה על ראשו‪ .‬כדברי ה מ ד ר ש ‪ :‬״תשורי מ ר א ש א מ נ ה ״ זה אברהם‪ ,‬ש כ ת ו ב‬
‫ב ו ׳ ו ה א מ י ן ב ה ׳ ״ ) ש ה ש ״ ר ד‪ ,‬י ט ( ‪ .‬ו א י ן פ ס ו ק ז ה נ ת פ ס כ כ ת ו ב ה מ ב ט א רק א ת י י ח ו ד ו ש ל‬
‫אברהם א ל א כ מ פ ת ח ל ה ב נ ת כ ל קורותיו‪ ,‬ובו גלום ה ה ס ב ר ל כ ל ה מ ו צ א ו ת אותו מ כ א ן ואילך‪,‬‬
‫כפי שנאמר במכילתא ב ש ל ח ו‪ :‬״וכן את מ ו צ א שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם‬
‫ה ב א אלא בזכות אמונה ש ה א מ י ן בה׳‪ ,‬שנאמר ׳והאמין בה׳ ו י ח ש ב ה לו צדקה׳״‪ .‬בתארים‬
‫ר ב י ם ו מ ג ו ו נ י ם כ ו נ ה א ב ר ה ם א ב י נ ו ב פ י ח כ מ י ה ד ו ר ו ת ‪ :‬״ ר א ש ל כ ל ה צ ד י ק י ם ״ ) ש ה ש ״ ר ד‪,‬‬
‫״יסוד עולם״;‪ 2‬ע ד ש ע מ ד רמב״ן ותיארו ״ ה א י ש שהיה שרש‬ ‫‪1‬‬
‫טו(‪ ,‬״ ע מ ו ד ו ש ל ע ו ל ם ״ ‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫ואולם בניגוד ל ח ז ״ ל ולרוב המפרשים נמנע רמב״ן בעקיבות מ ל ה ז ד ק ק‬ ‫האמונה״‪.‬‬
‫ל פ ס ו ק נ ו בעניין ז ה ‪.‬‬
‫ר מ ב ״ ן ע מ ד א מ נ ם ע ל ח ש י ב ו ת ו ש ל א ב ר ה ם אבינו ו ה י י ח ו ד ש ב א מ ו נ ת ו ‪ ,‬ברם אין ה ו א‬
‫נ ס מ ך ע ל פסוקנו ב ה ב נ ת א מ ו נ ה זו ואין הוא מ י י ח ס לו ח ש י ב ו ת מ י ו ח ד ת ‪ .‬אם כן ש ו מ ה עלינו‬
‫ל ע מ ו ד ע ל הסיבות לכך‪ ,‬ועל ה מ ש מ ע ו ת ה מ י ו ח ד ת ש מ י י ח ס רמב״ן לאמונתו ש ל אברהם‪.‬‬

‫ברצוני להביע בזה את רגשי תודתי לפרום׳ זאב הרוי‪ ,‬אשר הואיל לקרוא את המאמר טרם הגשתו‪.‬‬ ‫*‬
‫רמב״ם‪ ,‬ספר המדע‪ ,‬הלכות עבודת כוכבים א‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫מדרש שוחר טוב לד‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫״כי אלה האנשים איוב וחבריו הם מזרע האיש שהיה שרש האמונה‪ ,‬אוחזים דרכו כמו שכת׳ ׳כי‬ ‫‪3‬‬
‫ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו׳)פרוש רמב״ן לאיוב‪ ,‬כתבי רמב״ן‪ ,‬מהדורת‬
‫ח״ד‪ ,‬שעוועל ירושלים תשכ״ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי כח(‪ .‬וכיוצא בו‪ :‬״כבר פירשתי בתחילת הספר למה‬
‫ייחס הכתוב האיש הזה והזכיר ה מ ש פ ח ה הזאת‪ ,‬בעבור שהיא מ ש פ ח ת האיש היודע דרך אלהיו‬
‫אשר היה שורש לאמונה״)שם‪ ,‬עמי צו(‪ .‬הציטוטים של פירוש רמב״ן הם ממהדורת ח״ד שעוועל‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״ב‪ .‬גם בין אנשי המחקר רווחת הדעה שמקורה של אמונת הייחוד באברהם‪ .‬ראה‬
‫‪H. Winckler, Abraham als Babylonier, Joseph als Aegypter, 1903, p. 25; B. Baentsch,‬‬
‫‪Altorientalischer undisraelitischer Monotheismus, 1906, pp. 50,56; E. Konig, Geschichte‬‬
‫‪der alttestamentlichen Religion, 1924, pp. 122, 238; idem, "The Modern Attack on the‬‬
‫‪ .Historicity of the Religion of the Patriarchs",./(?/? 22 (1931), pp. 119-142‬י׳ קויפמן‪,‬‬
‫תולדות האמונה הישראלית‪ ,‬ירושלים תשכ״ט‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמי ‪) 25‬ועיין שם בהערה ‪ 41‬לפירוט נוסף(‪.‬‬

‫]‪[155‬‬
 ‫רות בן־מאיר‬

‫ה פ ס ו ק ש ה ע מ ד נ ו ב ר א ש עיוננו הציב אתגר פרשני בפני פרשני ה מ ק ר א לדורותיהם‪ ,‬והם‬

‫נחלקו בפירושו הן מן הבחינה הרעיונית הן מבחינת מבנהו התחבירי והסמנטי‪ ,‬כפי‬
‫ש ה י ט י ב ל נ ס ח ר׳ י צ ח ק קארו‪ ,‬ב ע ל ״ ת ו ל ד ו ת י צ ח ק ״ ‪:‬‬

‫‪...‬שאמר ״ ו י ח ש ב ה לו צ ד ק ה ״ מי ח ש ב ה למי ל צ ד ק ה ? אם ה ש ״ י ח ש ב ה לאברהם‬

‫ה ה א מ נ ה ש ה א מ י ן בו לזכות‪ ,‬וכי לא היה ראוי שיאמין באלוהי א מ ן ? ואם הכוונה‬
‫ש ח ש ב ה אברהם ל ש ״ י ל צ ד ק ה ‪ ,‬ו ה ל א כ ל ה ח ס ד י ם ו ה ט ו ב ו ת ש ע ו ש ה ה ק ב ״ ה ל כ ל בני‬
‫‪4‬‬
‫א ד ם ה ו א צ ד ק ה ‪ ,‬״ א ם צ ד ק ת מ ה ת ת ן ל ו ״ ) א י ו ב ל ה ‪.(7 ,‬‬

‫רש״י מפרש את בראשית טו ‪ 6‬בדרכם של חז״ל‪ :‬״הקב״ה ח ש ב ה לאברהם לזכות ולצדקה‬

‫על האמונה ש ה א מ י ן בו״‪ .‬לדעתו לפנינו מ ש פ ט מ ח ו ב ר אשר ה מ ו ש א ש ב ח ל ק ו הראשון‬
‫— ה ק ב ״ ה — הופך לנושא בחלק השני‪ ,‬ו ה א מ ו נ ה ש ה א מ י ן אברהם בה׳ היא ש נ ח ש ב ה לו‬
‫) ל א ב ר ה ם ( ע ל י ד י ה ק ב ״ ה ל צ ד ק ה ‪ .‬ב ד ר ך זו ה ל כ ו גם ר ד ״ ק ‪ 5 ,‬ר מ ב ״ ם ‪ 6 ,‬ס פ ו ר נ ו ‪ 7‬ו א ח ר י ם ) א ם‬
‫כין אין ב י נ י ה ם ת מ י מ ו ת ד ע י ם ב א ש ר ל מ ש מ ע ו ת ה ש ל ה מ י ל ה צ ד ק ה ב ה ק ש ר הנתון(‪ .‬ר מ ב ״ ן‬
‫חולק‪ ,‬כאמור‪ ,‬ע ל הניתוח התחבירי ש מ צ י ע רש״י‪ .‬לדעתו אברהם‪ ,‬ש ה ו א ה נ ו ש א בחלקו‬
‫ה ר א ש ו ן ש ל ה פ ס ו ק ‪ ,‬ה ו א גם נ ו ש א ו ש ל ה ח ל ק ה ש נ י ‪ ,‬ו ה ב ט ח ת ה ׳ ה י א ה נ ח ש ב ת ב ע י נ י‬
‫אברהם חסד וצדקה‪:‬‬

‫והנכון בעיני כי י א מ ר ש ה א מ י ן בה׳ ו ח ש ב כי ב צ ד ק ו ש ל ה ק ב ״ ה יתן לו זרע ע ל כ ל‬

‫פנים ל א ב צ ד ק ת אברהם ובשכרו‪ ,‬אף ע ל פי ש א מ ר לו ״שכרך הרבה מ א ד ״ ‪ ,‬ו מ ע ת ה‬
‫ל א יירא פ ן יגרום ה ח ט א ) ר מ ב ״ ן ע ל אתר(‪.‬‬

‫כ ל ו מ ר אברהם‪ ,‬ש ה א מ י ן בה׳‪ ,‬ח ש ב כי ב צ ד ק ת ו ש ל ה ק ב ״ ה ו ב ח ס ד ו עליו ייתן לו זרע ע ל כ ל‬

‫פנים‪ ,‬ולא כ ש כ ר ע ל מ ע ש י ו ו צ ד ק ת ו שלו‪ .‬ואף ע ל פי ש כ ב ר ה ו ב ט ח לו ״שכרך ה ר ב ה מ א ד ״‬
‫)בר׳ ט ו ‪ ,(1‬ה ר י ש מ ע ת ה ל א יירא ע ו ד פ ן י ג ר מ ו ח ט א י ו ל ה פ ר ת ה ב ט ח ה זו‪ .‬ת פ י ס ה ת ח ב י ר י ת‬
‫זו ה י י ת ה מ ק ו ב ל ת גם ע ל ר׳ י ו ס ף ב כ ו ר שור‪ ,‬ר ל ב ״ ג ‪ ,‬חזקוני‪ ,‬ר״י קארו‪ ,‬ר״י ע ר א מ ה ‪ ,‬ר״י‬
‫א ב ר ב נ א ל ‪ 8‬ו א ח ר י ם ‪ .‬יצוין כ י ר מ ב ״ ן ב פ י ר ו ש ו מ ת י י ח ס א ל ה ב ט ח ת ה׳‪ ,‬ש א ו ת ה ה ע ר י ך א ב ר ה ם‬
‫‪9‬‬
‫כ צ ד ק ה ו א ש ר איננה נ ז כ ר ת ב פ ס ו ק ‪ ,‬ו מ ש ל ב ה ב פ ס ו ק כ מ ו ש א נסתר‪.‬‬
‫ל א זו ב ל ב ד ש ר מ ב ״ ן מ פ ר ש א ת ה כ ת ו ב ב ש ו נ ה מ ר ש ״ י ‪ ,‬א ל א ש כ א ן ‪ ,‬ש ל א כ ד ר כ ו ‪ ,‬ו ח ר ף‬

‫ספר תולדות יצחק‪ ,‬ירושלים תשל״ח‪ ,‬עמי ‪.33‬‬ ‫‪4‬‬

‫״ההאמנה הגמורה שהאמין חשבה לו האל לצדקה וליושר לבב״‪ ,‬פירושי רבי דוד קמחי על התורה‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫ירושלים תש״ל‪ ,‬עמי צ‪.‬‬
‫מו״נ ג‪ ,‬נג‪ ,‬מהדורת י׳ קאפח‪ ,‬ירושלים תשמ״ד‪ ,‬עמי תיב‪.‬‬ ‫‪6‬‬
‫בפירושו לבראשית טו ‪.6‬‬ ‫‪7‬‬
‫ר׳ יוסף בכור שור‪ ,‬פרוש לחמשה חומשי תורה‪ ,‬ירושלים תשל״ח‪ ,‬עמי ‪ : 24‬חמשה חומשי תורה עם‬ ‫‪8‬‬
‫ביאור הרלב״ג‪ ,‬בעריכת ב׳ ברנר וא׳ פריימן‪ ,‬מעלה אדומים תשנ״ג‪ ,‬עמי ‪ ; 215‬פירושי החזקוני על‬
‫התורה‪ ,‬ירושלים תשמ״א‪ ,‬עמי ס‪ :‬ספר תולדות יצחק )לעיל הערה ‪ ,(4‬עמי ‪ ;34‬עקידת יצחק‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״א‪ ,‬עמי קכז; אברבנאל )פירוש על התורה(‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬עמי רח‪.‬‬
‫ואמנם רא״ם מבקרו על כך‪ ,‬ועיין בדבריו שם‪ ,‬מקראות גדולות‪ ,‬ירושלים תשל״ו‪ ,‬דף מד עמי ב‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫]‪[156‬‬
 ‫אברהם בהגותו של רמב״ן‬
‫‪10‬‬
‫הוא תוקף את פירושו באופן נחרץ‬ ‫ה ה ע ר כ ה ה ר ב ה ש ה ו א ר ו ח ש ל ו ו ל פ י ר ו ש ו ב ד ר ך כלל‪,‬‬
‫ועל רקע אידאי־דתי‪:‬‬

‫ואיני מ ב י ן מ ה הזכות הזאת‪ ,‬ל מ ה לא יאמין ב א ל ו ה י א מ ן והוא הנביא בעצמו‪ ,‬ולא‬

‫א י ש א ל ו י כ ז ב ‪ .‬ו מ י ש ה א מ י ן ל ש ח ו ט א ת בנו ה י ח י ד ה א ה ו ב ו ש א ר ה נ ס י ו נ ו ת ‪ ,‬א י ך ל א‬
‫י א מ י ן ב ב ש ו ר ה ט ו ב ה ) פ י ר ו ש ר מ ב ״ ן שם(‪.‬‬

‫ואולם ת מ י ה ת ו ש ל רמב״ן מעוררת ת מ י ה ה היא‪ .‬וכי איזו ט ע נ ה היא ״איך לא י א מ י ן ״ ? !‬

‫שהרי כפי שכבר הסביר רד״ק בפירושו על אתר‪:‬‬

‫ה ה א מ נ ה ה ג מ ו ר ה ש ה א מ י ן ‪ ,‬ח ש ב ה ל ו ה א ל ל צ ד ק ה ו ל י ו ש ר ל ב ב ‪ ,‬כי ה ו א ו א ש ת ו ה י ו‬
‫הולכים ומזקינים ו ה ה ב ט ח ה מ ת א ח ר ת ואף ע ל פי כן האמין‪.‬‬

‫מ ה גם ש ר מ ב ״ ן ע צ מ ו ‪ ,‬ה ט ו ע ן ב פ י ר ו ש ו ״ ו מ ע ת ה ל א יירא פ ן יגרום ה ח ט א ״ ‪ ,‬מ צ י ע ב ע צ ם‬

‫ד ב ר י ו א ל ה ת ש ו ב ה א פ ש ר י ת ל ש א ל ת ו ״ א י ך ל א י א מ י ן ? ! ״ ‪ .‬ש כ ן כ א ן כ מ ו גם ב מ ק ו מ ו ת‬
‫א ח ר י ם " טוען ר מ ב ״ ן כי ה ה ב ט ח ה לצדיק ״ ת ה י ה ע ל תנאי כפי שכר מעשיו״‪ ,‬ו מ מ י ל א יש‬
‫ה ו ה א מ י נ ה גם ל מ י ש ה ו א ״ ה נ ב י א ב ע צ מ ו ״ ״ א י ך ל א י א מ י ן ״ ‪ ,‬ש ה ר י ל ע ו ל ם קיים ו ע ו מ ד‬
‫ה ח ש ש ש מ א יגרום ה ח ט א ‪ .‬ו ע ל כ ן ר א ו י ו נ כ ו ן ל ז ק ו ף ל ז כ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם א ב י נ ו א ו ת ה א מ ו נ ה‬
‫ש ה א מ י ן כנגד כל הסיכויים‪ ,‬כפי ש פ י ר ש ו — ב ע ק ב ו ת ח ז ״ ל — רש״י‪ ,‬רד״ק ואחרים‪ ,‬והוא‬
‫ראוי ל ג מ ו ל ע ל י ה ‪ ,‬כ ד ב ר י ה מ ד ר ש ‪ .‬ו א י ל ו ד ב ר י ר מ ב ״ ן ש ב ה ם ה ו א מ ג מ ד א מ ו נ ה זו ו מ פ ח י ת‬
‫ב ע ר כ ה ד ו ר ש י ם עיון‪.‬‬
‫אין ל ה נ י ח כ י ר מ ב ״ ן נגרר ל פ י ר ו ש ו ב ע ק ב ו ת מ ת ו ד ה פ ר ש נ י ת פ ו ר מ ל י ת ‪ ,‬ש ע ל פ י ה ה ו א‬
‫מ ח ו י ב ל ת ב נ י ת ת ח ב י ר י ת ה ת ו ב ע ת א ת א ח י ד ו ת הנושא‪ .‬מ ב ד י ק ת פירושיו עולה‪ ,‬כי אין ב ה ם‬
‫ע ק י ב ו ת מבנית בעניין זה‪ .‬יש ש ה ו א מ ק פ י ד על א ח י ד ו ת ה נ ו ש א בשני ח ל ק י הפסוק‪ ,‬ו ל ע ו מ ת‬
‫‪12‬‬
‫ז א ת י ש ש ה ו א ר ו א ה ב מ ו ש א ח ל ק ו ה ר א ש ו ן ש ל ה פ ס ו ק א ת נ ו ש א ו ש ל ה ח ל ק השני‪.‬‬
‫‪,3‬‬
‫שהייתה לנצרות ולפרשנותה‬ ‫החוקרים כבר עמדו לא א ח ת על ה ה ש פ ע ה הדיאלקטית‬

‫פרוש הרמב״ן על התורה‪ ,‬מהדורת ה״ד שעוועל‪ ,‬ירושלים תשכ״ב‪ ,‬הקדמת הרמב״ן לפרושו‬ ‫‪10‬‬
‫לתורה‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי ‪ : 20‬ע״צ מלמד‪ ,‬מפרשי המקרא‪ ,‬ירושלים תשל״ה‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמי ‪ 989‬ואילך‪.‬‬
‫״ויש עליך לשאול שכבר נאמר לו לאברהם ׳כי את כל ה א ‪ p‬אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד‬ ‫‪11‬‬
‫עולם ושמתי את זרעך כעפר ה א ‪ p‬׳ ואיך יאמר עתה ׳ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי׳‬
‫ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת‪ .‬והתשובה‪ ,‬כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם‬
‫בחטאם בשגגה‪ ...‬והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקימה נבואתו וחשב כי חטאיו מנעו הטוב‪,‬‬
‫ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו‪ .‬וכלשון הזה אמרו בב״ר ׳ויירא יעקב‬
‫מאד ויצר לו׳ מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה״)פירוש רמב״ן לבראשית טו ‪ ,2‬ד״ה ויאמר‬
‫אברהם ה׳ מה תתן לי(‪ .‬ועוד ממין זה‪ :‬״וטעם התנאי שלא יגרום החטא‪ ,‬וכן אמרו בב״ר רב הונא‬
‫בשם ר׳ אחא ׳הנה אנכי עמך׳ וכתיב ׳אם יהיה אל׳ עמדי׳ אלא מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם‬
‫הזה״ )שם כט‪ ,‬ד״ה אם יהיה אל׳ עמדי(‪.‬‬
‫עיין בעניין זה בפירושו לבראשית מד ‪ .22‬בדומה לרש״י ובניגוד לדברי ראב״ע הוא שומר על‬ ‫‪12‬‬
‫אחדות הנושא‪ .‬וכן בבראשית לז ‪ ,28‬והפעם בניגוד לרש״י ולרשב״ם‪ .‬ואילו שם מו ‪ 29‬בעוד רש״י‬
‫מקפיד על אחדות הנושא לאורך הפסוק מתחלף הנושא באמצע הפסוק אליבא דרמב״ן‪.‬‬
‫אגב הפולמוס שאפיין את העימות היהודי־נוצרי בתחילתם של ימי הביניים נוצר מגע‬ ‫‪13‬‬

‫]‪[157‬‬
 ‫רות בן־מאיר‬

‫ו ש ל רמב״ץ ב פ ר ט ‪ ' 5 .‬ו א מ נ ם ב ח י נ ת ה ה ק ש ר‬ ‫‪14‬‬

‫על ה פ ר ש נ ו ת ה י ה ו ד י ת ש ל ימי הביניים בכלל‬
‫החברתי־תרבותי אשר ה ע מ י ד א ת רמב״ן לא א ח ת במרכזם ש ל ויכוחים מרים עם הנצרות‬
‫ו ד ו ב ר י ה י ש ב ה כ ד י ל ש פ ו ך אור ו ל י י ש ב ב מ י ד ת מ ה א ת ה ת מ י ה ו ת ש ה ו ע ל ו ל ע י ל ‪ .‬כ י ד ו ע ת ו פ ס‬
‫פסוקנו מקום מרכזי בדבריו ש ל פאולוס הטרסי‪ ,‬אשר ב ה פ צ ת ו את ה ד ת ה ח ד ש ה הכריז‬
‫מ ל ח מ ת ח ר מ ה על ה מ צ ו ו ת ה מ ע ש י ו ת ושמירתן‪ .‬הוא ט ע ן ב ל ה ט שאין בקיום ה מ צ ו ו ת כדי‬
‫ל ז כ ו ת א ת ה א ד ם ב ג א ו ל ת ו ‪ ,‬ורק ה א מ ו נ ה י ש ב ה ‪ ,‬ודי ב ה ‪ ,‬כ ד י ל ה ב י א א ת ה י ש ו ע ה ע ל ה מ א מ י ן ‪.‬‬
‫א ת ט י ע ו נ י ו ה ו א מ ע ג ן ב א מ ו נ ת ו ש ל א ב ר ה ם אבינו‪ ,‬כ א ש ר פ ס ו ק נ ו מ ש מ ש ל ו א ב ן ש ת י י ה ‪:‬‬

‫באין ת ה י ל ת ו ש ל אברהם ב מ ע ש י ם אשר עשה‪ ,‬ולא הם ש נ ח ש ב ו לו לצדקה‪ ,‬כי מ ה‬

‫אמר ה כ ת ו ב ? ! ״והאמין בה׳ ו י ח ש ב ה לו צדקה״‪ .‬המאמין במי שמצדיק את הרשע‬
‫א מ ו נ ת ו ת ח ש ב ל ו צ ד ק ה ‪ . . .‬כ י א מ ו נ ת א ב ר ה ם נ ח ש ב ה ל ו ל צ ד ק ה ו מ ת י נ ח ש ב ה ל ו כן‪,‬‬
‫אחרי ה י מ ו ל ו או טרם ה י מ ו ל ו ? לא אחרי ה י מ ו ל ו כי אם טרם ה י מ ו ל ו ו א ו ת ברית‬
‫ה מ ו ל ו ת נ ש א ל ה י ו ת לו ל ח ו ת ם צ ד ק ת ו ע ק ב א ש ר ה א מ י ן לא ע ל ידי התורה היתה‬
‫ה ה ב ט ח ה ל א ב ר ה ם א ו ל ז ר ע ו ל ה י ו ת י ו ר ש ה ע ו ל ם ‪ ,‬א ל א ע ל ידי צ ד ק ת ה א מ ו נ ה ‪ ) . . .‬א ל‬
‫ה ר ו מ י י ם ‪ ,‬פרק ד(‪.‬‬

‫‪ ...‬כי ב ל ב ב ו י א מ י ן ה א ד ם ו ה י ת ה ל ו ל צ ד ק ה )שם‪ ,‬פ ר ק י(‪.‬‬

‫ע ל רקע אקלים תרבותי־דתי זה ל א ייפלא אם אנו מוצאים בדברי רמב״ן נימה ש ל זלזול‬
‫וחוסר ה ע ר כ ה כ ל פ י ה א מ ו נ ה כפי שזו נ ת פ ס ת בעיני אבות הכנסייה‪ ,‬אמונה כזו שאינה‬
‫ד ו ר ש ת מ ע ש י ם מ ן ה מ א מ י ן ו א י נ ה מ ט י ל ה ע ל י ו ח ו ב ו ת ‪ .‬״ ו ל מ ה ל א י א מ י ן ב א ל ו ה י א מ ן ? •״‪,‬‬

‫אינטלקטואלי הדוק בין ראשי שתי הדתות ורובריהן‪ ,‬והוויכוח הלך והתבסס על הכרת עולמו‬
‫וספרותו של הצד שכנגד‪ ,‬תוך ספיגת השפעה ניכרת‪ .‬ראה ע׳ פונקנשטיין‪ ,‬״התמורות בויכוח הדת‬
‫שבין יהודים לנוצרים במאה הי״ב״‪ ,‬ציון ‪) 33‬תשכ״ח(‪ ,‬עמי ‪ ; 144-125‬חביבה פדיה‪ ,‬״ציור ותמונה‬
‫בפרשנות הקבלית של הרמב״ן״‪ ,‬מחניים ‪) 6‬תשנ״ד(‪ ,‬עמי ‪s.H. Haskins, The ;123-114‬‬
‫‪Renaissance of the Twelfth Century, New York 1970; D. Knowels, The Evolution of‬‬
‫‪Medieval Thought, London 1976; R.L. Benson & G. Constable., Renaissance and‬‬
‫‪1982‬‬ ‫‪Renewal in the Twelfth Century,‬‬ ‫‪Cambridge‬‬
‫‪ 14‬י׳ בער‪ ,‬״רש״י והמציאות ההיסטורית של זמנו״‪ ,‬תרביץ כ)תש״ט(‪ ,‬עמי ‪ ; 332-320‬ח ״ ד בן ששון‪,‬‬
‫״על הפולמוס היהודי־נוצרי״‪ ,‬פרקים בתולדות ישראל בימי הבינים‪ ,‬תל אביב תשכ״ב‪ ,‬עמי ‪29‬‬
‫ואילך; א׳ טויטו‪ ,‬״שיטתו הפרשנית של רשב״ם על רקע המציאות ההיסטורית של זמנו״‪ ,‬עיונים‬
‫במקרא ובתולדות ישראל‪ ,‬ספר יובל לע״צ מלמד‪ ,‬ירושלים תשמ״ב‪ ,‬עמי ‪ ; 74-48‬א׳ גרוסמן‪,‬‬
‫״הפולמוס היהודי־הנוצרי והפרשנות היהודית למקרא בצרפת במאה הי״ב״‪ ,‬ציון נא )תשמ״ו(‪,‬‬
‫עמי ‪ ;60-29‬שרה קמין‪ ,‬בין יהודים לנוצרים בפרשנות המקרא‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪ ,‬עמי ‪;26-12‬‬
‫‪F. Talmage, "R. David Kimhi as Polemicist", HUCA 38 (1967), pp. 213-235‬‬
‫‪S. Pines, "Truth and Falsehood versus Good and Evil", Studies in Maimonides, ed. 15‬‬
‫‪ ; T w e r s k y‬ע׳ פונקנשטיין‪ ,‬״פרשנותו הטיפולוגית של‬ ‫׳‪.1,‬‬ ‫‪155-157.Cambridge1990, pp‬‬
‫ה ר מ ב ״ ך ‪ ,‬ציון ‪) 45‬תש״ם(‪ ,‬עמי ‪ ;45,43‬הנ״ל‪ ,‬סגנונות בפרשנות המקרא בימי הבינים‪ ,‬תל אביב‬
‫תש״ן‪ ,‬עמי ‪ 45‬ואילך; י״ש ליכט‪ ,‬בתוך מ׳ גרינברג)עורך(‪ ,‬פרשנות המקרא היהודית‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״ב‪ ,‬עמי ‪ ;61‬י׳ גוטמן‪ ,‬ספר מגלת המגלה לר׳ אברהם בר חייא‪ ,‬ברלין ‪ ,1924‬עמי ‪ ,13‬ושם‬
‫הערה ‪.1‬‬

‫]‪[158‬‬
 ‫אברהם בהגותו של רמב״ן‬

‫ה ו א מ ת ר י ם ‪ .‬מ ה ר ב ו ת א י ש ב א מ ו נ ת ו זו ש ל א ב ר ה ם ‪ ,‬ה נ ד ר ש ל ה א מ י ן ב ה ב ט ח ת ה ׳ ה מ נ ח מ ת‬
‫ומרגיעה‪ ,‬״ואיך ל א יאמין בבשורה ט ו ב ה ״ ? ! והרי ה ל ב מ מ י ל א נוטה ל א מ צ ה ‪.‬‬
‫ו א ו ל ם ל מ ר ו ת ה ז ד ק ק ו ת ו ש ל ר מ ב ״ ן ב פ י ר ו ש י ו ל ט י ע ו נ י ם פ ו ל מ י י ם ב ט ב ע ם ד ו מ ה כי‬
‫בנתינת ט ע ם לדברי רמב״ן בפסוקנו ועיגונם בצרכים פולמוסיים יש מ ש ו ם ת ש ו ב ה ח ל ק י ת‬
‫בלבד‪ .‬נראה כי פירושו ש ל רמב״ן כאן מ ו ש ת ת ע ל תפיסתו העקרונית והבנתו א ת מ ש מ ע ו ת‬
‫האמונה בכלל ואמונתו ש ל אברהם בפרט‪.‬‬
‫כ י ד ו ע אין ה מ ק ר א מ ת א ר ב מ ה נ ת י י ח ד א ב ר ה ם א ב י נ ו ט ר ם ב ח י ר ת ו ‪ ,‬ו ע ל ש ו ם מ ה נ ב ח ר‬
‫ה ו א מ כ ל ב א י ע ו ל ם ‪ ,‬ט ר ם ה נ י ס י ו נ ו ת ש נ ת נ ס ה ב ה ם ‪ .‬ו א ף א מ נ ם נ ד ר ש ר מ ב ״ ן ל ת מ י ה ה זו‬
‫באמרו‪ :‬״כי מ ה ט ע ם שיאמר לו ה ק ב ״ ה עזוב ארצך ואיטיבה ע מ ך ט ו ב ה ש ל א היתה כמוהו‬
‫בעולם‪ ,‬מ ב ל י שיקדים ש ה י ה א ב ר ה ם ע ו ב ד א ל ו ה ׳ או צדיק ת מ י ם ״ ) פ י ר ו ש ו ל ב ר א ש י ת י ב ‪.(2‬‬
‫ואולם ה מ ד ר ש מ ת א ר מ ה שיכול ל ה ת פ ר ש כתהליך חקירה ק ו נ ט מ פ ל ט י ב י ‪ ,‬ש ב ו היה שרוי‬
‫אברהם‪ ,‬קודם שנגלה אליו הקב״ה‪ ,‬שיש בו כדי להצדיק התגלות זו‪:‬‬

‫אחר שיצא אברהם מן ה מ ע ר ה היה לבו מ ש ו ט ט ביצירת העולם והיה מכוין בכל‬
‫מאורות שבעולם ל ה ש ת ח ו ו ת להן ולעברן ולידע איזה מ ה ן הוא אלוה‪ .‬ראה הלבנה‬
‫שאורה מ ב ה י ק בלילה מסוף העולם ועד סופו ופמליא ש ל ה מרובה‪ ,‬אמר‪ :‬זה הוא‬
‫א ל ו ה ‪ .‬ע ב ד ה כ ל ה ל י ל ה ‪ .‬ב ש ח ר י ת כיון ש ר א ה ז ר י ח ת ה ח מ ה ב ע ת ז ר י ח ת ה ‪ ,‬נ ח ש כ ה‬
‫ה ל ב נ ה ו ת ש ש כ ו ח ה ‪ ,‬א מ ר אין אור ה ל ב נ ה א ל א מ א ו ר ה ח מ ה ‪ ,‬ואין ה ע ו ל ם מתקיים‬
‫אלא על מאורה ש ל ח מ ה ‪ ,‬ו ע ב ד ה ח מ ה כל היום‪ .‬לערבית ש ק ע ה ה ח מ ה ו ת ש ש כ ו ח ה‬
‫‪16‬‬
‫ו י צ א ת ה ל ב נ ה ו ה כ ו כ ב י ם ו ה מ ז ל ו ת ‪ ,‬א מ ר ‪ :‬ב ו ד א י י ש א ד ו ן ו י ש א ל ו ה לאלו‪.‬‬

‫ר מ ב ״ ם הולך ב ע ק ב ו ת מ ד ר ש זה‪ ,‬ו מ ת א ר א ת חקירתו העיונית ש ל אברהם‪ ,‬ה מ ת ב ס ס ת על‬

‫‪17‬‬
‫שהיא בעיניו‬ ‫ספקולציות פילוסופיות וניתוחים קוסמולוגיים‪ ,‬בדרכו א ל ידיעת האמת‪,‬‬
‫אווידנציה שכלית‪:‬‬

‫כ י ו ן ש נ ג מ ל איתץ ז ה ה ת ח י ל ל ש ו ט ט ב ד ע ת ו ‪ ,‬ו ה ו א ק ט ן ‪ ,‬ו ה ת ח י ל ל ח ש ו ב ביום ו ב ל י ל ה‬

‫והיה ת מ ה ‪ :‬היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ? ומי יסבב‬
‫אותו? ל פ י ש א י א פ ש ר ש י ס ב ב את ע צ מ ו ! ולא ה י ה לו מ ל מ ד ולא מ ו ד י ע דבר‪ ,‬אלא‬
‫מ ש ו ק ע ב א ו ר כ ש ד י ם בין ע ו ב ד י ע ב ו ד ה זרה ה ט פ ש י ם ו א ב י ו ו א מ ו ו כ ל ה ע ם ע ו ב ר י‬
‫ע ב ו ד ה זרה והוא ע ו ב ד ע מ ה ם ‪ .‬ולבו מ ש ו ט ט ומבין — ע ד ש ה ש י ג דרך ה א מ ת והבין‬
‫קו ה צ ד ק ותבונתו הנכונה‪ ,‬וידע ש י ש ש ם אלוה א ח ד והוא מנהיג הגלגל‪ ,‬והוא ברא‬
‫‪18‬‬
‫ה כ ל ‪ ,‬ו א י ן ב כ ל ה נ מ צ א א ל ו ה ח ו ץ ממנו‪.‬‬

‫תיאור זה מ ת ב ק ש מ ת פ י ס ת ו ש ל ר מ ב ״ ם א ת דרך העיון ו ה ח ק י ר ה הראויה‪ .‬בהיות ת כ ל י ת‬

‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬

‫על ״ידיעה״ ו״אמונה״ ומה שביניהן במשנתו של רמב״ם ראה א׳ נוריאל‪ ,‬״מושג האמונה אצל‬ ‫‪17‬‬
‫הרמב״ם״‪ ,‬דעת ‪) 2‬תשל״ח(‪ ,‬עמי ‪idem, "Remarks on Maimonides' Epistemology", in; 47-43‬‬
‫‪.S. Pines & Y. Yovel (eds.), Maimonides & Philosophy, Dordrecht 1986, pp. 36-51‬‬
‫הלכות עבודת כוכבים א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫]‪[159‬‬
 ‫רות בן־מאיר‬
‫‪19‬‬
‫מוטל על האדם לאמץ את‬ ‫״ ה ש ג ת ה מ ו ש פ ל ו ת ו י ד י ע ת ה א מ ת י ו ת ע ל בורים״‬ ‫האדם‬
‫ע ק ר ו נ ו ת ה ח ק י ר ה ה מ ד ע י ת כ פ י ש ה ו נ ח ו ג ם ב י ד י א ר י ס ט ו ) ו ב מ ו ב ן ז ה א י ן ה ב ד ל בין ה ד ר ך‬
‫ה ע ו ל ה ל א ל ו ה י א ב ר ה ם ל ז ו ה מ ו ל י כ ה ל א ל ו ה י אריסטו ‪ ( 2 0‬ו ל ר כ ו ש ב א מ צ ע ו ת ם א ת ה א מ ת ו ת ‪.‬‬
‫ואברהם ש ״ ה ש י ג דרך ה א מ ת ״ ״והבין קו ה צ ד ק ״ ״וידע ש י ש שם אלו׳ א ח ד ״ ה ג ש י ם‬
‫בחקירתו העיונית את תכלית הייעוד האנושי‪ ,‬ובכך מ י מ ש ל מ ע ש ה א ת ה ע מ ד ה הדקלרטיבית‬
‫שעליה השתית רמב״ם את הראשונה והבסיסית שבחובותיו ש ל ה מ א מ י ן ‪ :‬״יסוד היסודות‬
‫ועמוד ה ח כ מ ה לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים‬
‫‪21‬‬
‫ו א ‪ p‬ומה שביניהם לא נמצאו אלא מ א מ ת ת המצאו״‪.‬‬
‫ו א ו ל ם מ צ י נ ו ב ח ז ״ ל גם ג ר ס ה א ח ר ת ל מ ד ר ש ה נ ז כ ר ‪:‬‬

‫א מ ר רבי י צ ח ק ‪ :‬מ ש ל ל א ח ד ש ה י ה עובר מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם ‪ ,‬וראה בירה א ח ת דולקת‪.‬‬

‫א מ ר ‪ :‬ת א מ ר ש ה ב י ר ה זו ב ל א מ נ ה י ג י ה צ י ץ ע ל י ו ב ע ל ה ב י ר ה ‪ ,‬א מ ר ל ו ‪ :‬אני ה ו א ב ע ל‬
‫הבירה‪ .‬כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר‪ :‬ת א מ ר שהעולם הזה בלא מנהיג? ה צ ‪p‬‬
‫ע ל י ו ה ק ב ״ ה ו א מ ר ל ו ‪ :‬אני ה ו א ב ע ל ה ע ו ל ם )בר״ר ל ט ‪ ,‬א(‪.‬‬

‫מ ד ר ש זה‪ ,‬ש ל א כ ק ו ד מ ו ‪ ,‬אינו מ ת א ר ת ה ל י ך ש ל ח ק י ר ה פ י ל ו ס ו פ י ת ה מ ת ב ס ס ת ע ל ה ת ע מ ק ו ת‬

‫שכלית‪ ,‬הבודקת את מכלול האפשרויות ושוללת אותן א ח ת לאחת‪ ,‬בדרך ל ה ש ג ת ה א מ ת ;‬
‫ו ש י א ו ש ל ה ת ה ל י ך אינו ב ת ו צ א ה א פ י ס ט מ ו ל ו ג י ת ‪ ,‬ה מ ו ש ת ת ת ע ל ה י ק ש י ם לוגיים ו מ ת נ ס ח ת‬
‫בלשונה הקוגניטיבית של התבונה‪ .‬הפתרון מוצג במדרש בהתגלותו ש ל ״בעל הבירה״‪.‬‬
‫ובכך מ ת ל ב ן השוני שבין מ ד ר ש זה לקודמו‪ ,‬ובין רמב״ם לרמב״ן‪ ,‬ב ת פ י ס ת ע מ י ד ת ו ש ל‬
‫ה מ א מ י ן ל פ נ י א ל ו ה י ו ‪ .‬א מ נ ם גם כ א ן ה ש א ל ה ש א ב ר ה ם מ צ י ג ה י א ב ת ח ו ם ה ע י ו נ י ה פ י ל ו ס ו פ י ‪,‬‬
‫אך ה ת ש ו ב ה עליה מ ד ל ג ת מן ההכרה העיונית אל ה מ פ ג ש הקיומי‪ .‬ההתייחסות ש ל אברהם‬
‫ל א ל ו ה י ו אינה ב ת ח ו ם ה א פ י ס ט מ ו ל ו ג י ; כאן נוצר יחס אונטי ביניהם‪ ,‬יחם שיוגדר מ ע ת ה‬
‫בתור ״אמונה״‪.‬‬
‫ה ת ג ל ו ת זו‪ ,‬ש ע ל י ה מ ד ב ר ה מ ד ר ש ‪ ,‬מ ה ט י ב ה ? ל ט ע מ ו ש ל ר מ ב ״ ן ש ת י פ נ י ם ל ה ‪ .‬מ ח ד‬
‫גיסא היא נתפסת כשכר למאמין‪ ,‬ואברהם אבינו בכלל‪ ,‬כאשר ה א ל מ ת ג ל ה אל ה מ ב ק ש י ם‬
‫אותו‪ ,‬כפי ש א ו מ ר רמב״ן בפירושו ל ב ר א ש י ת יח ‪: 1‬‬

‫ו ז ה גילוי ה ש כ י נ ה א ל י ו ] = א ל א ב ר ה ם [ ל מ ע ל ה ו כ ב ו ד לו‪ ,‬כ ע נ י ן ש נ א מ ר ב מ ש כ ן ו י צ א ו‬

‫ו י ב ר כ ו א ת ה ע ם וירא כ ב ו ד ה ׳ א ל כ ל ה ע ם ‪ ,‬כ י מ פ נ י ה ש ת ד ל ו ת ם ב מ צ ו ת ה מ ש כ ן ז כ ו‬
‫לראיית השכינה‪ .‬ואין גילוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מ צ ו ה או לדיבור כלל‪,‬‬
‫א ל א ג מ ו ל ה מ צ ו ה ה נ ע ש י ת כבר‪ ,‬ו ל ה ו ד י ע כי רצה ה א ל ו ׳ א ת מ ע ש י ה ם ‪ ,‬כענין ש נ א מ ר‬
‫אני ב צ ד ק א ח ז ה פ נ י ך א ש ב ע ה ב ה ק י ץ ת מ ו נ ת ך ‪ . . .‬ו כ ן ה י ה ל א ב ר ה ם ב ר א י י ת ה ש כ י נ ה‬
‫זכות ו ה ב ט ח ה ‪.‬‬

‫מ א י ד ך גיסא צ ו פ נ ת ב ח ו ב ה ה ה ת ג ל ו ת אל אברהם ת ב י ע ה נמרצת‪ ,‬״אני אל שדי‪ ,‬ה ת ה ל ך לפני‬

‫ו ה י ה ת מ י ם ״ )בר׳ יז ‪ .(1‬ו ר מ ב ״ ן מ פ ר ש ז א ת כ ד ר י ש ה ‪:‬‬

‫הקדמת רמב״ם לפרוש המשנה‪ ,‬מהדורת י׳ קאפח‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי כב‪.‬‬ ‫‪19‬‬
‫מ ו ״ נ ) ל ע י ל הערה ‪ (6‬ב‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬עמי קסה‪-‬קע‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫הלכות יסודי התורה א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪21‬‬

‫]‪[160‬‬
 ‫אברהם בהגותו של רמב״ן‬

‫ל ל כ ת ב ד ר ך א ש ר א ו ר ה א ו ת ך ‪ ,‬כ ט ע ם א ח ר י ה ׳ א ל ו ה י כ ם ת ל כ ו ו א ו ת ו תיראו‪ ...‬ו ה ע נ י ן‬

‫בשניהם ל ל כ ת אחרי ה׳ לירא מ מ נ ו ל ב ד ו ו ל ע ש ו ת מ ה שיצוה‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫רמב״ן מדבר על‬ ‫ב ע ו ד ר מ ב ״ ם מ ת א ר ח ת י ר ה עיונית‪ ,‬ח ד ־ ס י ט ר י ת מ ן ה מ א מ י ן א ל אלוהיו‪,‬‬
‫פ ג י ש ה ‪ ,‬ק ש ר דו־כיווני‪ ,‬א ו מ ה ש נ י ת ן ל כ נ ו ת י ח ס ‪ ,‬ז י ק ת ג ו מ ל י ן ‪ ,‬״ ה י ב ח ר ו ת ו ב ח י ר ה גם‬
‫‪23‬‬
‫ש ב ו ה מ א מ י ן יוצא ל ק ר א ת אלוהיו ו מ ק ב ל ע ל ע צ מ ו א־פריורי ל ה ת מ ס ר ה ת מ ס ר ו ת‬ ‫יחד״‪,‬‬
‫ט ו ט ל י ת ל ר צ ו ן ה א ל וציוויו‪ ,‬ו ז ה ה א ח ר ו ן מ ת ג ל ה א ל ה מ א מ י ן ‪ ,‬פ ו נ ה א ל י ו ב ד ב ר י ם ו מ ק י י ם‬
‫ע מ ו ד י א ל ו ג ש ל ק ב ל ה ו ה ד ד י ו ת ‪ ,‬ש ל ק ש ר ח י ו ש ו ק ק ‪ .‬ז י ק ת ג ו מ ל י ן זו‪ ,‬ה מ כ ו נ ה ד ב ק ו ת ב פ י‬
‫רמב״ן‪ ,‬מ ת ו א ר ת ת כ ו פ ו ת בכתביו ו מ ג ל מ ת ל מ ע ש ה א ת החיבור והדיבוק בין ה א ד ם ואלוהיו‪,‬‬
‫‪24‬‬
‫ו כ מ ת ב ק ש מדבריו אין‬ ‫חיבור המתקיים בחיים ה מ מ ש י י ם ואינו בגדר חוויה אקסטטית‪.‬‬
‫הוא מוכן לראות בדברי ה א ל לאברהם הנחיה ערכית מ ו פ ש ט ת וכוללנית כדרך שפירש רש״י‬
‫״והיה תמים‪ ,‬היה שלם בכל הנסיונות״‪ ,‬אלא מסכם כנגדו ״והנכון מ ה שפרשתי״‪ ,‬דהיינו‬
‫לעשות מ ה שיצווה‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫י ש ב ה צ צ ה ז ו ה מ ת ו א ר ת ב מ ד ר ש ‪ ,‬ב מ פ ג ש זה‪ ,‬ד י ל ו ג מ ן ה ה כ ר ה א ל ת ב י ע ת ה מ ע ש ה ‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫אנו פוגשים לראשונה א ת‬ ‫ל ל א כ ל ה כ נ ה מ ו ק ד מ ת ‪ ,‬ל ל א ה ס ב ר י רקע‪ ,‬ש ל א כ ד ר ך ה מ ק ר א ו ת ‪,‬‬
‫אברהם בן ה ש ב ע י ם ו ח מ ש כ א ש ר ה ק ב ״ ה ה מ ת ג ל ה אליו מ צ ו ו ה אותו‪ :‬״לך ל ך ! ״ ת ח י ל ת ה‬
‫ש ל ה א מ ו נ ה ה י א א פ ו א ב מ ע ש ה ‪ ,‬ב נ י ת ו ק ע צ מ ו מ א ר צ ו ‪ ,‬מ ע ב ר ו ‪ ,‬מ כ ל ה מ ו כ ר ו ה י ד ו ע לו‪,‬‬
‫ו ה ל י כ ת ו א ל ‪*.‬רץ א ח ר ת ‪ ,‬״ ה א ח א ש ר א ר א ך ״ ‪ .‬ר מ ב ״ ן ב פ י ר ו ש ו אינו מ צ ט מ צ ם ב ת י א ו ר‬
‫ה מ ה פ ך האישי שעובר אברהם; הוא עומד על התפקיד החברתי אשר מילא‪ ,‬ומתאר את‬
‫פעילותו‪:‬‬

‫אברהם א ש ר נולד בכותא ח ל ק ע ל ד ע ת ה ה מ ו ן שהיו עובדים ה ש מ ש ‪ ,‬ונתן ה מ ל ך‬

‫א ו ת ו ב ב י ת ה ס ו ה ר והיה ע מ ה ם ב ת ו כ ח ו ת ימים רבים שם‪ ,‬א ח ר כך פ ח ד ה מ ל ך‬
‫ש י ש ח י ת ע ל י ו א ר צ ו ויסיר ב נ י ה א ד ם מ א מ ו נ ת ם ו ג ר ש א ו ת ו א ל ק צ ה ארץ כ נ ע ן א ח ר‬
‫ש ל ק ח כ ל ה ו נ ו ) פ י ר ו ש ו ל ב ר א ש י ת יא ‪.(28‬‬

‫אך הוא לא ״ ח ל ק ע ל ה ה מ ו ן ״ בסדרי המדינה ולא את אורחות ה ח ב ר ה ביקש לשנות‪ ,‬אליבא‬

‫ועמדה על כך חנה כשר במאמרה ״משל ארמון המלך ב׳מורה נבוכים׳‪ ,‬כהנחיה לתלמיד״‪AJS ,‬‬ ‫‪22‬‬
‫) ‪ , ( 1 9 8 9‬עמי א‪-‬יט‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪Review‬‬
‫מ״מ בובר‪ ,‬בסוד שיח‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬עמי ‪.9‬‬ ‫‪23‬‬
‫שמות יט ‪ : 6-5‬דברים כא ‪ : 18‬ועוד‪ .‬על משמעותה כפולת הפנים של הדבקות במשנת רמב״ן ראה‬ ‫‪24‬‬
‫ח׳ חונה‪ ,‬״סוד הדבקות אצל ה ר מ ב ״ ך ‪ ,‬סיני יא)תש״ב(‪ ,‬עמי פ‪G. Schoiem, Major Trends in:‬‬
‫‪233‬‬ ‫‪.Jewish‬‬ ‫‪Mysticism, New York 1965,‬‬
‫הד לתפיסה זו אנו מוצאים בדברי בובר‪ ,‬אשר בבואו לתאר את ייחודה של אמונת ישראל הוא‬ ‫‪25‬‬
‫אומר‪ :‬״בישראל נפקעת האמונה בהנהגת האל מספירת הדוגמתיות המוסכמת ונעשית ממשית‬
‫לחלוטין‪ .‬בכל זה מתבטא הריאליזם של האמונה בישראל שאינו מניח לשום עיקר מעיקרי האמונה‬
‫לשהות בספירת הרוח שאין עמה חובת מעשה‪ ...‬ראש דרישתו ]של האל[ היא ההתמכרות הממשית‬
‫לרצונו‪ ,‬ההליכה אחריו הן בספירת המוסר והן מעבר לה״)תורת הנביאים‪ ,‬ירושלים ‪ ,1950‬הקדמה‬
‫למהדורה השנייה(‪.‬‬
‫והשווה בראשית פרק ד‪ ,‬שבו מפורט הרקע לפניית ה׳ אל קין; שם פרק ו‪ ,‬בדברים המקדימים את‬ ‫‪26‬‬
‫פניית ה׳ אל נח; שמות ב‪ ,‬המקדים את התגלות ה׳ אל משה בפרק ג‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬

‫]‪[161‬‬
 ‫רות בן־מאיר‬

‫ד ר מ ב ״ ן ; ו ב ש ו נ ה מ ת פ י ס ת ר מ ב ״ ם אין ה ו א רק ב ג ד ר מ ו ר ה ו מ ד ר י ך ה מ צ ב י ע ע ל דרכים‬
‫הדשות־ישנות בהכרת האלוהות‪:‬‬

‫ש ה י ה ק ו ר א ב ק ו ל ג ד ו ל ש ם ל פ נ י ה מ ז ב ח א ת ש ם ה׳‪ ,‬מ ו ד י ע א ו ת ו ו א ל ו ה ו ת ו ל ב נ י א ד ם ‪,‬‬

‫כי באור כשדים היה מ ל מ ד ם ולא אבו ש מ ו ע ‪ ,‬ו ע ת ה כ ש ב א בארץ ה ז א ת ש ה ו ב ט ח בה‬
‫״ ו א ב ר כ ה מ ב ר כ י ך ״ ה י ה ל מ ו ד ל ל מ ד ו ל פ ר ס ם ה א ל ו ה ו ת ) פ י ר ו ש ו ל ב ר א ש י ת י ב ‪.(8‬‬

‫ל ש י ט ת ו ש ל רמב״ן ניצב אברהם בראש מ ה פ כ ה אשר הסעירה והחרידה את מי שהיו עדים‬

‫‪27‬‬
‫אמונה ה מ ס ת פ ק ת במציאות ה א ל ורואה בו ישות‬ ‫ל ה ‪ .‬ל א ע ו ד ה א מ ו נ ה ה מ ו כ ר ת ב א ל עליון‪,‬‬
‫ומנוכרת‪ .‬שכן אמונתו ש ל אברהם‪ ,‬כאמור‪ ,‬אינה מ צ ט מ צ מ ת ב ת ח ו ם‬ ‫טרנסצנדנטית‬
‫האפיסטמולוגי‪ .‬היא מ ח י י ב ת אותו לצייתנות‪ ,‬ומתורגמת על ידו למעשים‪ .‬היא פורצת מן‬
‫ה כ מ ו ס ‪ ,‬מ מ ה ש ב י ן ה א ד ם ל ע צ מ ו ‪ ,‬א ל ה מ ע ש ה ה ג ל ו י והניכר‪ ,‬מ ן ה ק ו ג נ י צ י ה א ל ה ר א ל י ה ‪.‬‬
‫והיא מ א פ ש ר ת את ה מ פ ג ש האישי‪ ,‬הבלתי אמצעי‪ ,‬והמחייב‪ ,‬עם מי שכונה ע ד כה אל‬
‫‪28‬‬
‫עליון‪.‬‬
‫ו ע ו ד ‪ ,‬ל א זו ב ל ב ד ש ה מ ע ש ה ה ו א מ ר כ י ב ה כ ר ח י ו פ ו ע ל י ו צ א ה מ ח ו י ב מ ן ה א מ ו נ ה ‪ ,‬א ל א‬
‫ש מ ע ש ה ו ש ל א ב ר ה ם — ו ל ע נ י י ן ז ה ש ל ה א ב ו ת כ ו ל ם — י ש לו‪ ,‬ל ד ע ת ר מ ב ״ ן ‪ ,‬מ א פ י י ן נ ו ס ף‬
‫ו מ ש מ ע ו ת מיוחדת‪ .‬אברהם אבינו בעצם מ ע ש י ו מ ע צ ב את ה מ צ י א ו ת וקובע א ת פניה‬
‫‪29‬‬
‫מודגש מאוד‬ ‫ה ע ת י ד י י ם ‪ .‬רעיון זה‪ ,‬ה מ ו ש ת ת ע ל ע ק ר ו נ ו ת ק ב ל י י ם ‪ ,‬ש ע ל י ה ם ל א נ ע מ ו ד כאן‪,‬‬
‫‪30‬‬
‫ב ד ב ר י ר מ ב ״ ן ו מ ב ר י ח א ת פירושו‪.‬‬
‫מ ע ת ה ת ו ב ן גם ה ב י ק ו ר ת ה מ פ ת י ע ה ו ה נ ו ק ב ת ש מ ט י ח ר מ ב ״ ן ב א ב ר ה ם ‪ .‬ח ז ״ ל א ו מ ר י ם ‪:‬‬
‫‪3,‬‬
‫ע ש ר ה נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני ה ק ב ״ ה ‪ ,‬ובכולן נמצא שלם‪.‬‬

‫ו ב י ן ע ש ר ת ה נ י ס י ו נ ו ת ה ל ל ו ש ע מ ד ב ה ם א ב ר ה ם כ ו ל ל י ם ח ז ״ ל א ת ניסיון ה ר ע ב ה מ ת ו א ר‬
‫בפרק יב‪:‬‬

‫מ ה כ ת י ב ב א ב ר ה ם ״ואברכך ו א ג ד ל ה ש מ ך ״ כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא ה ק פ י ד‬

‫ו ל א ק ר א ת ג ר א ל א ״ ו י ה י ר ע ב ב א ‪ p‬וירד א ב ר ה ם מ צ ר י מ ה ל ג ו ר ש ם ״ ) ב ר ״ ר מ ‪ ,‬א(‪.‬‬

‫כמאמר הכתוב ״ומלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון‪ .‬ויברכהו ויאמר‪ :‬ברוך‬ ‫‪27‬‬
‫אברהם לאל עליון״)בר׳ יד ‪.(20-18‬‬
‫ועוד בהרחבה בעניין זה צ׳ שלם‪ ,‬וצדיק באמונתו יחיה‪ ,‬ירושלים תש״ן‪ ,‬עמי ‪.44-43‬‬ ‫‪28‬‬
‫על הקבלה ביצירתו של רמב״ן ראה מ׳ חלמיש‪ ,‬״הרמב״ן כמקובל״)נספח(‪ ,‬בתוך י׳ אונא‪ ,‬רבי‬ ‫‪29‬‬
‫משה בן נחמן הרמב״ן‪ ,‬ירושלים תשל״ז‪ ,‬עמי ‪ ;110-106‬ח׳ חנוך‪ ,‬הרמב״ן כחוקר וכמקובל‪,‬‬
‫ירושלים תשמ״ב‪ ,‬בעיקר עמי ‪ ;53-11‬חביבה פדיה‪ ,‬״ציור ותמונה בפרשנות הקבלית של‬
‫ה ר מ ב ״ ך ‪ ,‬מחניים ‪) 6‬תשנ״ד(‪ ,‬עמי ‪ ; 124-114‬ע׳ פונקנשטיין‪ ,‬סגנונות בפרשנות המקרא )לעיל‬
‫הערה ‪ ,(15‬עמי ‪ ;56-50‬הנ״ל‪ ,‬״פרשנותו הטיפולוגית של הרמב״ך‪ ,‬ציון ‪) 45‬תש״ם(‪ ,‬עמי ‪;35‬‬
‫‪G. Scholem, Origins of the Kabala, Princeton 1983, pp. 383-393; G. Scholem, Major‬‬
‫‪Trends (n. 24 above), pp. 28-29; E. R. Wolfson, "By Way of Truth", AJS Review 14‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‬ ‫;‬
‫מחקרים בספרות הקבלה‪ ,‬תל אביב תשל״ו‪ ,‬עמי ‪.95-88‬‬

‫‪ 31‬אדר״נ‪ ,‬מהדורת ש״ז שכטר‪ ,‬נוסחא א לג‪ ,‬ב עמי ‪ ;94‬מדרש תהלים יח‪ ,‬כה; פדר״א כו; פירוש‬
‫למשנה אבות ה‪ ,‬ג‬ ‫‪.‬רמב״ם‬

‫]‪[162‬‬
 ‫אברהם בהגותו של רמב״ן‬

‫ב ע ו ד ח ז ״ ל ו כ ל ה מ פ ר ש י ם כ ו ל ם מ ע ל י ם ע ל נס א ת צ י י ת נ ו ת ו ו צ ד ק ת ו ש ל א ב ר ה ם ‪ ,‬ש ל א ת ה ה‬
‫ע ל ה א ל ש ה ט ר י ח ו ל א ח ו ע ת ה ה ו א מ ש י א ו ל צ א ת מ מ נ ה ‪ ,‬אלא ב ה כ נ ע ה ו ב ה ש ל מ ה ה ו א יורד‬
‫מצרימה‪ ,‬רמב״ן דן אותו ברותחין‪:‬‬

‫ודע כי אברהם אבינו ח ט א ח ט א ג ד ו ל ב ש ג ג ה ש ה ב י א א ש ת ו ה צ ד ק ת ב מ כ ש ו ל עוון‬

‫מ פ נ י פ ח ד ו פ ן י ה ר ג ו ה ו ‪ ,‬ו ה י ה ל ו ל ב ט ו ח ב ה ׳ ש י צ י ל א ו ת ו ו א ת א ש ת ו ו א ת פ ל א ש ר לו‪,‬‬
‫כי יש ב א ל ו ה י ם כ ח לעזור ולהציל‪ .‬גם יציאתו מן הארץ‪ ,‬ש נ צ ט ו ו ה עליה ב ת ח י ל ה ‪,‬‬
‫מ פ נ י ה ר ע ב ‪ ,‬ע ו ו ן א ש ר ח ט א ‪ ,‬כ י ה א ל ו ה י ם ב ר ע ב י פ ד נ ו מ מ ו ת ‪ .‬ו ע ל ה מ ע ש ה ה ז ה נגזר‬
‫ע ל זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה‪ .‬במקום ה מ ש פ ט ש מ ה ה ר ש ע ו ה ח ט א‬
‫) פ י ר ו ש ו ל ב ר א ש י ת י ב ‪.(10‬‬

‫לאור העובדה‪ ,‬שאף אותם מפרשים ש ב מ ו צ ה ר הולכים בדרך כלל בעקבות רמב״ן‪ ,‬כמו בעל‬
‫ה ט ו ר ה א ר ו ך ו ר ב נ ו ב ח י י ב פ י ר ו ש ו ל ת ו ר ה ‪ ,‬ח ו ל ק י ם ע ל י ו ב ע נ י י ן זה‪ ,‬י ש ל ב ד ו ק ‪ :‬מ ה ר א ה‬
‫רמב״ן לחרוץ מ ש פ ט ק ש ה כל כך על מ ע ש ה ו זה ש ל אברהם‪ ,‬בעוד כל האחרים קושרים‬
‫כתרים ל ר א ש ו ע ל א ו ת ו מ ע ש ה ג ו פ ו ‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫ארץ י ש ר א ל ‪ ,‬ה י ח ס א ל י ה ו ח ו ב ת ה י ש י ב ה ב ה ת ו פ ס י ם מ ק ו ם מ ר כ ז י ב ה ג ו ת ו ש ל ר מ ב ״ ן‬
‫ל א רק ב מ י ש ו ר ה ד ק ל ר ט י ב י א ל א כ מ ח ו י ב ו ת ק ו נ ק ר ט י ת ‪ ,‬ו י ש מ י ש ר א ו א ת ע ל י י ת ו ש ל ו ל א ר ץ‬
‫‪33‬‬
‫ע ל רקע זה ניתן להסביר את ה ע ר כ ת ו ה ש ל י ל י ת והנוקבת ש ל‬ ‫כ מ ע ש ה המתחייב ממשנתו‪.‬‬
‫ר מ ב ״ ן כ ל פ י י ר י ד ת ו ש ל א ב ר ה ם מ ן ה א ח ‪ .‬ו א ו ל ם ד ו מ ה כי ל א ב כ ך ב ל ב ד נ ע ו צ ה ה ס י ב ה‬
‫לביקורתו ה ח ר י פ ה ש ל ה ר מ ב ״ ן כלפי ירידתו ש ל אברהם מצרימה‪ ,‬שהרי ירידתו ש ל יעקב‬
‫ז ו כ ה ל ת מ י כ ה ו ל ע י ד ו ד מ צ ד ה א ל ‪ .‬ד ו מ ה כי ה ה ס ב ר ל מ ש פ ט ה ק ש ה ש ה ו א ח י ח נ ע ו ץ ב ה ב נ ת ו‬
‫ה מ י ו ח ד ת את מ ו ש ג האמונה‪ .‬ה א מ ו נ ה לשיטתו‪ ,‬כפי שאמרנו‪ ,‬אינה הכרה בלבד‪ ,‬אלא נטילת‬
‫א ח ר י ו ת ‪ .‬ו נ ט י ל ת א ח ר י ו ת זו מ ת ב ט א ת ב ה כ ר ע ה ו ב נ כ ו נ ו ת ה מ ו ח ל ט ת ל צ י י ת ל ד ב ר ה ׳ ו ל ה י כ נ ע‬
‫ל צ י ו ו י ו ע ד א ח ר ו ן ה פ ר ט י ם ‪ .‬מ כ א ן ה ב י ק ו ר ת ש ל ר מ ב ״ ן כ ל פ י מ ע ש ה ו ש ל א ב ר ה ם ‪ .‬ל א רק‬
‫ה כ ת ם ה מ ו ס ר י ״ ש ה ב י א א ת א ש ת ו ה צ ד ק ת ב מ כ ש ו ל ע ו ו ן מ פ נ י פ ח ד ו פ ן י ה ר ג ו ה ו ״ ; ל א רק‬
‫הפגם בביטחונו‪ ,‬לפי ש״היה לו לבטוח בה׳ שיציל אותו״ — אלא ״יציאתו מן ה א ח‬
‫ש נ צ ט ו ו ה עליה בתחילה מפני הרעב עוון אשר ח ט א ״ ‪ .‬מאותו רגע ש א ב ר ה ם קיבל על ע צ מ ו‬
‫את עולו ש ל ה ק ב ״ ה ש ו מ ה עליו ל ה י ש מ ע לו בכול‪ ,‬ל ע ש ו ת או לחדול‪ .‬חריגה מ א ו ת ה‬
‫מ ש מ ע ת ‪ ,‬פ ע ו ל ה הנגזרת מ ש י ק ו ל ד ע ת ו הוא‪ ,‬שאין לה גיבוי מ צ ד ה א ל — הרת אסון היא‪,‬‬
‫כ מ ו ש מ ס י י ם ר מ ב ״ ן ‪ :‬״ ו ע ל ה מ ע ש ה ה ז ה נגזר ע ל ז ר ע ו ה ג ל ו ת ב א ח מ צ ר י ם ״ ‪.‬‬
‫לאור זאת יובן מ ע ת ה מ ה ראה ה כ ת ו ב ב ה מ ש ך ‪ ,‬ש ל א כדרכו‪ ,‬לציין ״ויהי רעב בארץ‬
‫מ ל ב ד ה ר ע ב ה ר א ש ו ן א ש ר ה י ה ב י מ י א ב ר ה ם ״ ) ב ר א ש י ת כ ו ‪ .(1‬ל א ב כ ד י ו ל א כ ל א ח ר י ד‬

‫‪ 32‬מ׳ חלמיש‪ ,‬״קווים להערכתה של ארץ ישראל בספרות הקבלה״‪ ,‬בתוך מ׳ חלמיש וא׳ רביצקי‬
‫)עורכים(‪ ,‬א ח ישראל בהגות היהודית בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬עמי ‪ ;221‬חביבה פדיה‪,‬‬
‫״ א ח של רוח ו א ח מ מ ש ‪ :‬ר׳ עזרא‪ ,‬ר׳ עזריאל והרמב״ן״‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ 233‬ואילך; מ׳ אידל‪ ,‬״על א ח‬
‫ישראל במחשבה היהודית המיסטית של ימי הכינים״‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.214-193‬‬
‫‪ 33‬פדיה‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪M. Idel,"Some Conceptions of the Land of Israel in Medieval Jewish; 288‬‬
‫‪Thought", in R. Link-Salinger (ed.), A Straight Path: Studies in Medieval Philosophy‬‬
‫‪124-141.andCulture, Essays in Honor of Arthur Hayman, Washington DC 1988,‬‬

‫]‪[163‬‬
 ‫רות בךמאיר‬

‫מוזכר אירוע זה שוב‪ ,‬בקשר לרעב בימי יצחק‪ ,‬כאשר ה ק ב ״ ה מקדים להתגלות ליצחק‬
‫ומזהירו מ ר ד ת מ צ ר י מ ה ‪ ,‬ל ב ל ישוב ע ל א ו ת ה ט ע ו ת גורלית ש ל אביו‪ ,‬שירד מ צ ר י מ ה מפני‬
‫ה ר ע ב ו ש ל א ע ל פ י הציווי‪ ,‬ו ב כ ך גזר ל מ ע ש ה א ת ג ל ו ת ה ע ם ל מ צ ר י ם ‪ .‬ג ם י ע ק ב נ ק ל ע ל נ ס י ב ו ת‬
‫ד ו מ ו ת ) מ ו ‪ ,(7-1‬ו מ ת ל ב ט מ ה ל ע ש ו ת ‪ .‬ו א ו ל ם ה א ל ה מ ת ג ל ה ל י ע ק ב פ ו ט ר א ו ת ו מ ה י ס ו ס י ו ‪,‬‬
‫מברך אותו ו מ ח ז ק א ת ידיו ברדתו מצרימה‪ ,‬ירידה ש כ מ ו ת ה זוקף ר מ ב ״ ן ל ח ו ב ת ו ש ל‬
‫אברהם‪ .‬כפי שאמרנו‪ ,‬נראה אם כך כי לא בעצם הירידה למצרים נעוץ ה ח ט א ; ה מ ב ח ן הוא‬
‫בציות ה מ ד ו ק ד ק לציווי האלוהי‪ .‬י ע ק ב ע ש ה ע ל פי הדיבור מ ה שנאסר ע ל יצחק‪ ,‬ועל כך‬
‫נענש אברהם‪ ,‬שירד למצרים ש ל א ע ל פי הדיבור‪.‬‬
‫אברהם הוא אב למאמינים‪ ,‬והניסיונות ש ע מ ד בהם מ ש מ ש י ם דוגמה ו מ ו פ ת לכל הבאים‬
‫אחריו‪ ,‬כפי ש ע ו ל ה מדברי ר מ ב ״ ם ‪:‬‬

‫כ י כ ל נסיון ש נ א מ ר ב ת ו ר ה ה ר י מ ט ר ת ו ו ע נ י נ ו ש י ד ע ו בני א ד ם מ ה ש ר א ו י ל ה ם ל ע ש ו ת‬
‫או מ ה שראוי לסבור‪ ,‬ו כ א ל ו ענין הנסיון ש ת י ע ש ה פ ע ו ל ה מ ס ו י מ ת שאין ה מ ט ר ה ע צ ם‬
‫אותה פעולה‪ ,‬אלא ה מ ט ר ה ש ת ה י ה לדוגמא כדי ללמוד מ מ נ ה וללכת בעקבותיה‪...‬‬
‫ו א י ן פ ר ו ש ו ש י ד ע ה ׳ א ת ז ה ‪ ,‬ל פ י ש ה ו א י ד ו ע לפניו‪ ...‬א ב ל פ ר ש ת א ב ר ה ם א ב י נ ו‬
‫ב ע ק י ד ה כ ל ל ה ש נ י ענינים ג ד ו ל י ם ה ם מ י ס ו ד ו ת ה ת ו ר ה ‪ .‬ה ע נ י ן ה א ח ד ה ו א ל ה ו ד י ע נ ו‬
‫ג ב ו ל ה א ה ב ה לה׳ ית׳ והיראה מ מ נ ו לאיזה ג ב ו ל מגעת‪ ...‬ש ב ז ה ה מ ע ש ה א ש ר בו‬
‫י י א מ ר ע ל י ך ב ה ח ל ט ירא א ל ו ׳ ‪ ,‬י ד ע ו כ ל ב נ י ה א ד ם ג ב ו ל י ר א ת ה ׳ מ ה ה ו א ) מ ו ״ נ ג‪ ,‬כד‪,‬‬
‫עמי שכט‪-‬שלא במהדורת קאפח(‪.‬‬

‫ואילו ל ד ע ת רמב״ן לא נועדו הניסיונות ש א ב ר ה ם ע מ ד בהם ל ש מ ש מ ו פ ת לאחרים‪ .‬וגם‬

‫בעניין ז ה ח ו ל ק ה ו א ע ל ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ל ד ב ר י ו ‪:‬‬

‫ענין הנסיון ה ו א ]לדעתי[ בעבור היות מ ע ש ה ה א ד ם רשות מ ו ח ל ט ת בידו‪ .‬אם ירצה‬

‫י ע ש ה ו א ם ל א י ר צ ה ל א י ע ש ה יקרא נסיון מ צ ד ה מ נ ו ס ה ‪ ,‬א ב ל ה מ נ ס ה ית׳ י צ ו ה ב ו‬
‫להוציא הדבר מן ה כ ח אל הפועל‪ ,‬להיות לו שכר מ ע ש ה טוב לא שכר לב טוב בלבד‪.‬‬
‫ו ד ע כי ה׳ צדיק י ב ח ן כ ש ה ו א יודע בצדיק ש י ע ש ה רצונו ו ח פ ץ ל ה צ ד י ק ויצוה אותו‬
‫בנסיון ולא יבחן א ת הרשעים אשר ל א ישמעו‪ .‬והנה כל הנסיונות שבתורה ל ט ו ב ת‬
‫ה מ נ ו ס ה ) פ י ר ו ש ו ל ב ר א ש י ת כ ב ‪.(1‬‬

‫כאן מגלה רמב״ן את דעתו באשר לטיבו ומהותו של ה מ ע ש ה ‪ :‬עצם העשייה היא‬
‫‪34‬‬
‫הקיום הראוי‪ ,‬ה ת כ ל י ת ה א נ ו ש י ת ‪ ,‬אין פ י ר ו ש ה ל ד ע ת א ל א ל ע ש ו ת ‪ .‬אין ה ו א מכיר‬ ‫המהות‪.‬‬
‫בשום א מ ו נ ה ש א י נ ה מ ח י י ב ת א ת ה מ א מ י ן ל פ ע ו ל ה ‪ .‬ה א מ ו נ ה אין ב ה מ מ ש כ ל ע ו ד אין היא‬
‫מ ש פ י ע ה ע ל כ ל ע מ י ד ת ו ש ל ה מ א מ י ן ‪ ,‬ה ן זו ה א י נ ט י מ י ת ש ב י נ ו ל ב י ן ע צ מ ו ו ה ן ז ו ה ב א ה ל י ד י‬
‫ביטוי פ ו מ ב י ‪ ,‬והיא ניזונה מ ן הזיקה ה א ו נ ט י ת בין ה מ א מ י ן לאלוהיו‪ .‬נראה כי ר מ ב ״ ן אינו‬
‫ביותר מ א מ ו נ ה ערטילאית‪ ,‬סתמית‪ ,‬ה מ ת א ר ת ידיעה כ ל ש ה י בדרגת ברירות‬ ‫מתרשם‬
‫מ ע ו ר פ ל ת ‪ .‬אין ל ה ח ש י ב ו ת מ ר ו ב ה כ מ ת א ר ת ה כ ר ה כ ל ש ה י ‪ ,‬או כ ש ה י א ב א ה ל א ש ר ו ל ב ס ס‬
‫מסקנות אשר מ ח ו צ ה לה‪ .‬ה א מ ו נ ה ה נ ח ש ב ת בעיניו היא האמונה ה ת ו ב ע ת מן ה מ א מ י ן נטילת‬
‫אחריות מ ו ח ל ט ת לבחירה שעליו לעשות‪ ,‬מתוך מודעות מ ל א ה למחויבותו‪ ,‬והיא המנתבת‬

‫על גישתו האמפיריציסטית העקרונית של רמב״ן ועל חיוניותה בעיניו של העשייה הקונקרטית‬ ‫‪34‬‬
‫ראה פדיה‪ ,‬״ א ח של רוח ו א ח מ מ ש ״ ) ל ע י ל הערה ‪ ,(32‬עמי ‪.288-287 ,240‬‬

‫]‪[164‬‬
 ‫אברהם בהגותו של רמב״ן‬

‫ו מ ג ד י ר ה א ת ה ו ו י י ת ו ה ק י ו מ י ת ‪ .‬ז ה ו ל ד ע ת רמב״ץ א ו פ י י ה ש ל ה א מ ו נ ה ‪ ,‬ו ב כ ך מ ת א פ י י נ ת‬

‫ו מ ת ב ל ט ת אמונתו של אברהם ועושה אותו ל״שרש האמונה״‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כ י ה צ י ו ת ל צ י ו ו י ש ל ה א ל א י נ ו נ ג ז ר מ מ ו ס ר י ו ת ו ש ל צ י ו ו י זה‪ ,‬ש ה ר י פ ר מ ט ר י ם‬
‫רציונליים ש ל ה ה י ג י ו ן ‪ ,‬ה ס ב י ר ו ת א ו ה מ ו ס ר אינם ר ל ו ו נ ט י י ם ל ג ב י ה א מ ו נ ה ‪ .‬ז ה ו א ו ל י ה ל ק ח‬
‫ש מ ב ק ש ל ל מ ד נ ו ניסיון ה ע ק ד ה ‪ ,‬ה מ ע מ י ד ל מ ב ח ן א ת ה מ א מ י ן ו מ ע ר ע ר ע ל ת ק פ ו ת ן ש ל א מ ו ת‬
‫מידה אלה לגביו‪.‬‬

‫א ״ ר א ח א ‪ :‬ה ת ח י ל א ב ר ה ם ת מ י ה א י ן ה ד ב ר י ם ה ל ל ו א ל א דברים ש ל ת י מ ה א ת מ ו ל‬
‫א מ ר ת ל י ״ כ י ב י צ ח ק יקרא ל ך ז ר ע ״ ע כ ש ו א ת ה א ו מ ר ל י ״ ה ע ל ה ו ש ם ל ע ו ל ה ״ ו כ ב ש ת י‬
‫א ת יצרי ו ל א ה ש ב ת י ך ) ת נ ח ו מ א וירא כג(‪.‬‬

‫ר ״ י א מ ר ‪ :‬א מ ר ל פ נ י ו ר ב ו ן ה ע ו ל ם ב ש ע ה ש א מ ר ת לי ״ ק ח נ א א ת ב נ ך א ת י ח י ד ך ״ ‪ ,‬ה י ה‬
‫ל י מ ה ל ה ש י ב ל ך ‪ ,‬א ת מ ו ל א מ ר ת ״ כ י ב י צ ח ק ״ ו ג ו ׳ ו ע כ ש ו ״ ק ח נא א ת ב נ ך ״ ו ג ו ׳ ו ח ״ ו‬
‫ל א ע ש י ת י כן א ל א כ ב ש ת י ר ח מ י ל ע ש ו ת רצונך )בר״ר נו‪ ,‬טו(‪.‬‬

‫ל מ ר ו ת ה ס ת י ר ה ה ל ו ג י ת א ש ר מ צ י ב ניסיון ה ע ק ד ה ל א נמנע אברהם מ ל צ י י ת ל צ ו האלוהי‪,‬‬

‫ו א ף אין ה ו א מ ב ק ש ל ו ה ס ב ר ‪ .‬גם מ י ד ת ה ס ב י ר ו ת ה מ ת ב ק ש ת ל א י ש ו ש ה ו ה צ ד ק ת ה ש ל‬
‫א מ ו נ ת ו ש ל א ב ר ה ם ב ה ב ט ח ת ה ז ר ע א י נ ה ע ו מ ד ת ב מ ב ח ן ‪ ,‬כ פ י ש מ ע י ד ה כ ת ו ב ‪ :‬״ויפיל א ב ר ה ם‬
‫ע ל פ נ י ו ו י צ ח ק ו י א מ ר ב ל ב ו ‪ ,‬ה ל ב ן מ א ה ש נ ה י ו ל ד ו א ם ש ר ה ה ב ת ת ש ע י ם ת ל ד ״ ) ב ר ׳ יז ‪.(17‬‬
‫ובהתייצב ה מ א מ י ן נוכח אלוהיו מושעים אפילו החמורים שבחוקי המוסר‪ .‬הציווי האלוהי‬
‫מ פ ק י ע א ף א ו ת ם ל ש ע ה ‪ ,‬ו א ב ר ה ם ה מ א מ י ן מ ש ע ה א ו ת ם ו מ ק י פ ם בסוגריים כ ש ה ו א נ ד ר ש‬
‫להקריב את בנו את יחידו‪.‬‬
‫ל א ו ר ז א ת י י ב ח נ ו גם ש נ י ניסיונותיו ש ל א ב ר ה ם ב ה ג ר ‪ ,‬ה ע ו ז ב ת פ ע מ י י ם א ת ביתו‪ .‬ב פ ר ק‬
‫טז בבראשית מתוארת בריחתה מפני שרה ה מ כ ב י ד ה את ידה עליה‪ .‬ואילו בפרק כא ה א ל‬
‫ה מ ת ג ל ה אל אברהם הוא המצווה אותו ל ש מ ו ע בקול שרה אשתו ולגרש את ה א מ ה ואת‬
‫בנה‪ .‬ואף ש ב א י ר ו ע ה ר א ש ו ן ב ר י ח ת ה ש ל הגר פרי י ז מ ת ה ש ל ה היא‪ ,‬מ ט י ל ר מ ב ״ ן א ת מ ל ו א‬
‫כובד האחריות לאירוע ולהוצאותיו על כתפי אברהם ושרה‪:‬‬

‫ח ט א ה א מ נ ו ב ע נ ו י ה ז ה ו ג ם א ב ר ה ם ב ה נ י ח ו ל ע ש ו ת כן‪ ,‬ו ש מ ע ה ׳ א ל ע נ י ה ו נ ת ן ל ה ב ן‬
‫ש י ה א פ ר א א ד ם ל ע נ ו ת ז ר ע א ב ר ה ם ו ש ר ה ב כ ל מ י נ י ה ע י נ ו י ) פ י ר ו ש ו ל ב ר א ש י ת ט ז ‪.(6‬‬

‫ה ע ו ב ד ה ש ב פ ר ק כ א ה ׳ ב ע צ מ ו מ צ ו ו ה ע ל ג י ר ו ש ה ש ל ה ג ר אין ב ה ‪ ,‬ל ד ע ת ו ש ל ה ר מ ב ״ ן ‪ ,‬כ ד י‬

‫ל ה מ ע י ט באחריותו של אברהם לאותה התנהגות בלתי מוסרית אשר גרמה לבריחתה של‬
‫הגר‪ .‬כ ל ל י ה מ ו ס ר מ ח י י ב י ם א ו ת ו ב כ ל עת‪ ,‬כ י ש ל ו נ ו ב מ ב ח נ י ם נ ז ק ף ל ח ו ב ת ו ‪ ,‬ו ה ו א ו ז ר ע ו‬
‫נ ת ב ע י ם ל ת ת א ת ה ד י ן ‪ .‬ו א ו ל ם ה צ י ו ו י ה א ל ו ה י אינו נ ב ח ן בקריטריונים ש ל ט ו ב ורע‪ .‬ה ו א נ י צ ב‬
‫מעבר להם‪ ,‬או ש מ א נאמר מעליהם‪ ,‬ודורש מאברהם במפגיע‪ :‬״כל אשר תאמר אליך שרה‬
‫ש מ ע ב ק ו ל ה ״ ‪ .‬אין ה א מ ו נ ה נ מ ד ד ת ב מ ש מ ע ו ת ה ה מ ו ס ר י ת ־ ה א נ ת ר ו פ ו צ נ ט ר י ת ; ע י ק ר ה ‪ ,‬ת ו כ נ ה‬
‫האמוני הוא תאוצנטרי‪ .‬״יראת ה׳ מ ת ב ט א ת ביכולת ל ב ט ל את כל הערכים האנושיים‬
‫— ה ח ל בסיפוק המאוויים וההדגשים הטבעיים וכלה ביעודים אוניברסליים ואפילו‬
‫‪35‬‬
‫קוסמיים או מטאפיסיים״‪.‬‬

‫י׳ ליבוביץ‪ ,‬יהדות‪ ,‬עם יהודי ומדינת ישראל‪ ,‬ירושלים תשל״ו‪ ,‬עמי ‪.392‬‬ ‫‪35‬‬

‫]‪[165‬‬
 ‫מיכאל צבי נהוראי‬

‫עקדת יצחק פמוטי! מנחה‬

‫!תודעתו הדתית של ר׳ חסדאי קדשקש‬

‫ב מ א מ ר ז ה י י ב ח נ ו ה מ נ י ע י ם ש ל ר׳ ה ס ד א י ק ר ש ק ש )‪ (1410-1340‬ל ה צ י ב א ת ה נ כ ו נ ו ת‬
‫למסירות נפש במרכז החיים הדתיים‪.‬‬

‫שיחייב בזאת ה א ה ב ה ש ת ה י ה בתכלית מ ה ש א פ ש ר מהחוזק‪ ,‬אם לפי התורה אמרו‬

‫בפי ״ ו א ה ב ת א ת ה׳ אלהיך בכל ל ב ב ך ובכל נ פ ש ך ״ ובא הפירוש בו ״אפילו נוטל‬
‫א ת נ פ ש ך ״ — כאילו הכוונה כולה ש כ ל מ ח ש ב ו ת ה א ד ם יפנו א ל התכלית הזה‬
‫‪1‬‬
‫וכר‪.‬‬

‫ע מ ד ה זו מ נ ו ג ד ת ל ע מ ד ת ר מ ב ״ ם ‪ ,‬א ש ר ט ע ן ‪ ,‬ש ח ו ו י י ת ה א ה ב ה ה א ל ו ה י ת ע ל מ כ ל ו ל‬
‫השלכותיה נובעת באופן הכרחי מההתבוננות הפילוסופית במעשה בראשית ובמעשה‬
‫מרכבה‪:‬‬

‫והיאך היא הדרך ל א ה ב ת ו ויראתו? ב ש ע ה שיתבונן האדם ב מ ע ש י ו וברואיו הנפלאים‬

‫ה ג ד ו ל י ם ו י ר א ה מ ה ם ח כ מ ת ו ש א י ן ל ה ע ר ך ו ל א קץ — מ י ד ה ו א א ו ה ב ו מ ש ב ח‬
‫ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד‪ :‬״צמאה נפשי‬
‫‪2‬‬
‫לאלוהים ל א ל חי״‪.‬‬

‫לצורך זה נעמוד על הנחות היסוד ש ל התורה הזאת ש ל רח״ק ונבחן את טיב הראיות‬
‫ה מ ו ב א ו ת ל ב י ס ו ס ה ‪ .‬כ פ י שיתברר‪ ,‬עיקרי ה ה נ ח ו ת ה פ ס י כ ו ל ו ג י ו ת ו ה ת א ו ל ו ג י ו ת ה ק ש ו ר י ם‬
‫ב ד ר י ש ה זו פזורים ע ל פ נ י ח ל ק ניכר ש ל פ ר ק י ס פ ר א ו ר ה ׳ ו ר ו ב ם מ ר ו כ ז י ם ב ה א ר ו ת י ו‬
‫ל מ צ ו ו ת ה מ י ל ה ו ה ע ק ר ה — מ צ ו ו ת ש ב ה ן מ ו ט י ב ה ק ר ב ן ג ל ו י לעין‪ 3 .‬כ מ ו ר ה ה ד ר ך ש ל‬

‫כל מראי המקום וסימוני הדפים בספר אור ה׳ שבמאמר זה הם על פי דפוס פירארא שט״ו‬ ‫*‬
‫)מהדורת צילום‪ ,‬תל־אביב תשכ״ג(‪.‬‬
‫ר׳ הסדאי קרשקש‪ ,‬אור ה׳ ב‪ ,‬ו‪ ,‬א )נו ע״א( ]=מאמר ב‪ ,‬כלל ו‪ ,‬פרק א; דף נו ע״א[‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות יסודי התורה ב‪ ,‬ב )ושם ד‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫שם ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו ) ל ח ע״ב ואילך(; ו‪ ,‬ב )נח ע״א ואילך(‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫]‪[167‬‬
 ‫מיכאל צבי נהוראי‬

‫ה נ ת י ב ה ז ה ר ה ״ ק מ צ י י ן א ת א ב ר ה ם אבינו‪ ,‬א ש ר ל א ה י ה מ ג י ע א ל מ ה ש ה ו א ק ו ר א ״ ת כ ל י ת‬
‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬
‫א ל מ ל א הניסיונות הרבים ש ע מ ד בהם‪.‬‬ ‫השלמות האנושית״‬
‫בספרות ה מ ח ק ר ‪ ,‬ש ה ת מ ק ד ה באחרונה רבות ב מ ש נ ת ו ש ל רח״ק‪ ,‬רואים ב מ ו ט י ב הזה‬
‫מ ש ו ם ס ט י י ה מ מ ס ג ר ת ה ג ו ת ו ה מ ו ק ד מ ת ‪ .‬ס פ ר ו ת זו מ ב ח י נ ה בין ה ג ו ת ו ב ת ק ו פ ת ב ר צ ל ו נ ה —‬
‫ע י ר ש ב ה נ ו ל ד ו ל מ ד ב ב י ת מ ד ר ש ו ש ל ר׳ נסים גירונדי)‪ — (1376-1310‬ובין ה ג ו ת ו ב ת ק ו פ ה‬
‫ש ב ה ש י מ ש רב ב ס ר ג ו ס ה ‪ .‬ה ח ו ק ר י ם סבורים ש ב ת ק ו פ ה א ח ר ו נ ה זו‪ ,‬ש ב ה נגזרו ג ז ר ו ת‬
‫ה ש מ ד ה י ד ו ע ו ת ) ‪ ( 1 3 9 1‬ו ש ב ה ן נ ה ר ג גם בנו ש ל ר ח ״ ק ‪ ,‬ה ת ע ו ר ר ה צ ו ר ך ל ע ו ד ד א ת מ ס י ר ו ת‬
‫ה נ פ ש כדי למנוע המרות דת המוניות‪ 6.‬אפשר שבעקיפין יהא בדברינו ש ל ה ל ן כדי לתמוך‬
‫בפרשנות הזאת‪ .‬כפי שעתיד להתברר ראה רח״ק חובה לעצמו לפעול נמרצות להצגת‬
‫תורתו אך לא לביסוסה‪ ,‬ועובדה זאת יש בה לכאורה כדי לתמוך בדעה‪ ,‬שלאידאליזציה‬
‫ש ל מ ס י ר ו ת ה נ פ ש י ש מ ג מ ה פ ו ל י ט י ת ‪ .‬ו א ו ל ם ע ם ז א ת י ת י י ש ב ו ד ב ר י נ ו ה י ט ב גם ע ל‬
‫י ס ו ד ה ה נ ח ה ‪ ,‬ש ק י י מ ת א ח ד ו ת ש י ט ת י ת ב ס פ ר אור ה ׳ ‪ .‬א י ן ז ה מ ן ה נ מ נ ע ל ו מ ר ‪ ,‬ש ר ח ״ ק‬
‫התכוון לעצב את דמותה ש ל החברה היהודית האידאלית מ ל כ ת ח י ל ה — בבחינת ״זה‬
‫‪7‬‬
‫אפשר‬ ‫כ ל ל ג ד ו ל ב ת ו ר ה ״ — ו ל א ו ד ו ו ק א ש ל זו ה נ ל ח מ ת ע ל ק י ו מ ה ב ש ע ו ת ה ש מ ד ‪.‬‬
‫א ם כן‪ ,‬ש ה ה ת ר ח ש ו י ו ת ה ק ש ו ת ש ב ת ק ו פ ת ה ג ז ר ו ת רק ה צ ד י ק ו ו ע ל כ ן גם ה ק צ י נ ו א ת‬
‫עמדותיו‪.‬‬
‫לאמור לעיל יש להוסיף‪ :‬מן המפורסמות הוא‪ ,‬שניסוחיו ש ל רח״ק מורכבים וקשים;‬
‫ומכאן שהניסיון ש י י ע ש ה להלן‪ ,‬ל ה צ י ע א ת דבריו ב ק ו נ ט ק ס ט שיטתי‪ ,‬הוא ע ל אחריות‬
‫הכותב בלבד‪.‬‬

‫א‬
‫נפתח ונאמר‪ ,‬ש ב ה ג ו ת היהודית ש ל ימי הביניים קיימת הייתה בדרך כ ל ל ת מ י מ ו ת דעים‬
‫ב א ש ר ל ה ג ד ר ת ה ש ל ה ת כ ל י ת ה א נ ו ש י ת ‪ .‬ב ו ו ר י א צ י ו ת ש ו נ ו ת ז ו ה ת ה זו ע ם ה מ צ ב ה נ ב ו א י ‪,‬‬
‫דהיינו עם החוויה הדתית ה א ק ס ט ט י ת ‪ ,‬ש ב ה ת ו ד ע ת ה א ד ם כ מ ו ניתקת מ ה ג ו ף ו מ ת ע ל ה אל‬
‫ע ב ר ה ה י ד ב ק ו ת ב א ל ‪ 8 .‬ל צ ד ה ה ש ג ח ה ה כ ל ל י ת ‪ ,‬ש ב א מ צ ע ו ת ה ג ל ג ל י ם ‪ ,‬זוכים א ל ה ה ש ר ו י י ם‬
‫ב מ צ ב ז ה גם ל ה ש ג ח ה א ל ו ה י ת י ש י ר ה — ל ה ש ג ח ה ש י ש ב ה ‪ ,‬ורק ב ה ‪ ,‬כ ד י ל ה ב ט י ח א ת‬

‫הן רמב״ם הן רח״ק מכנים את מעלת המגיע אל השלמות הדתית בשם שלמות אנושית‪ .‬ראה‬ ‫‪4‬‬
‫מו״נ ג‪ ,‬נם; אור ה׳ ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו ) ל ט ע״א(‪.‬‬
‫ראה אבות ה‪ ,‬ג‪ :‬״עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו״; רמב״ם‪ ,‬הלכות עכו״ם א‪ ,‬ג‪ :‬״ושיבר‬ ‫‪5‬‬
‫הצלמים‪] ...‬ו[כיון שגבר עליהם בראיותיו ביקש המלך להרגו״ וכוי‪.‬‬
‫ראה על כך בהרחבה בדיסרטציה המאלפת של נ׳ אופיר‪ ,‬הרב הסדאי קרשקש כפרשן פילוסופי‬ ‫‪6‬‬
‫למאמרי חז״ל לאור התמורות בהגותו‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשנ״ג‪ ,‬פרק שני‪ ,‬עמי‬
‫‪ 37‬ואילך; שם‪ ,‬פרק שביעי‪ ,‬עמי ‪ 175‬ואילך? וראה גם ‪M. Saperstein, "A Sermon on the‬‬
‫‪Akedah from the Generation of the Expulsion and its Implications for 1391", Exile‬‬
‫‪1991‬‬ ‫‪and Diaspora, ed. A. Mirsky,‬‬ ‫‪Jerusalem‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות יסודי התורה ה‪ ,‬א‪ :‬״שכל בית ישראל מצווים על קדוש השם הגדול הזה‪...‬״‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫ריה״ל‪ ,‬כחרי ד‪ ,‬ג‪ ,‬ט ו ; רמב״ם‪ ,‬הלכות תשובה י‪ ,‬ג‪ :‬מו״נ ג‪ ,‬נא ועוד; רלב״ג‪ ,‬פירוש לספר‬ ‫‪8‬‬
‫איוב‪ ,‬פרקים לה‪-‬לו‪.‬‬

‫]‪[168‬‬
 ‫עקדת יצחק בתודעתו הדתית של רח״ק‬

‫הישארות הנפש בחיי העולם הבא‪ .‬ואכן באשר ל מ ה ו ת ה והגדרתה ש ל התכלית הדתית‬
‫דעתו ש ל רח״ק עולה בקנה א ח ד עם דעותיהם ש ל גדולי ההוגים שקדמוהו‪ 9.‬ואולם לא‬
‫כ ן ב י ח ס ל א מ צ ע י ם ה ע ש ו י י ם ל ה ב י א ל ה ש ג ת ה ‪ .‬ב נ ק ו ד ה ק ר י ט י ת זו נ ט ו ש ה מ ח ל ו ק ת ‪ :‬ר י ה ״ ל‬
‫מצביע על הקיום הקפדני ש ל המצוות‪ ,‬ובעיקר של אלו השמעיות‪ ,‬ואילו רמב״ם מתנה‬
‫‪10‬‬
‫א ת ה ש ג ת ה ש ל ה ת כ ל י ת ה נ ז כ ר ת גם ב ה ש כ ל ה ע י ו נ י ת מ ת א י מ ה ‪.‬‬
‫ו ה נ ה ר ח ״ ק ל ע ו מ ת ם סבור‪ ,‬ש ר ק מ ס י ר ו ת ה נ פ ש ע ש ו י ה ל ה ב י א ל ה ש ג ת ה ת כ ל י ת ה ד ת י ת ‪,‬‬
‫ו כ פ י ש נ ר א ה בעניין ז ה ס מ ך ר ח ״ ק ב ע י ק ר ע ל ה א י נ ט ו א י צ י ה ש ל ו ‪ .‬ה מ ק ר א ו ה ה י ס ט ו ר י ה‬
‫ה י ה ו ד י ת אמנם מעידים ע ל יחידים וקבוצות ש ה ת מ ו ד ד ו עם הניסיונות ש נ כ פ ו עליהם‪ ,‬אך‬
‫רק כ מ צ ו ו ה ש ב ד י ע ב ד ‪ .‬ו א ו ל ם מ ה ש מ ש ת מ ע בבירור מ ד ב ר י ר ח ״ ק ‪ ,‬גם א ם אינו א ו מ ר ז א ת‬
‫במפורש‪ ,‬הוא‪ ,‬שכבר מ ל כ ת ח י ל ה יש מצווה לבחור באורח חיים ש י ש בו מן ה ע מ י ד ה‬
‫בניסיון‪ .‬ל ד ע ת ו רק א ו ר ח ח י י ם כ ז ה ע ש ו י לגרום ל מ ה פ ך נ פ ש י ‪ ,‬ורק מ ה פ ך נ פ ש י ע ש ו י‬
‫להביא בעקבותיו לידי היקבעותן ש ל האמונות והדעות החיוניות ל ה ש ג ת ה ש פ ע האלוהי‪.‬‬

‫ו מ ה ח ל ק ה ז ה גם כ ן ה ע ב ו ד ה ב ק ר ב נ ו ת ‪ ,‬ו ז ה כי ל מ ה ש ה א מ ו נ ו ת י ו ק ב ע ו ב נ פ ש ו ת‬
‫הפעולות — הנה היה מ ה ה ש ג ח ה האלהית לקבוע בנפשינו אמונת‬ ‫בהתמדת‬
‫‪,1‬‬
‫ה ה ש ג ח ה בהישרות רב מ ע ב ו ד ת הקרבנות‪.‬‬

‫יצוין ש ה ש י ק ו ל י ם ה פ ס י כ ו ל ו ג י י ם ו ה ת א ו ל ו ג י י ם הנזכרים ע מ ד ו ב מ ר כ ז ת ו ד ע ת ו ש ל ר ח ״ ק‬
‫ע ו ד ב ת ק ו פ ת ב ר צ ל ו נ ה ‪ ,‬כ פ י ש א נ ו רואים ב ד ר ש ה מ א ל פ ת ש נ כ ת ב ה ב א ו ת ם י מ י ם ‪ :‬מ פ ש ו ט ו‬
‫ש ל ה פ ס ו ק ״ ע ת ה י ד ע ת י כ י ירא א ל ה י ם א ת ה ״ )בר׳ כ ב ‪ (12‬מ ש ת מ ע ל כ א ו ר ה בבירור‪,‬‬
‫ש ב מ ע ש ה ה ע ק ד ה נתן א ב ר ה ם ב י ט ו י ל מ ע ל ת ו ה ק י י מ ת ז ה מ כ ב ר ‪ .‬ו א ו ל ם ר ח ״ ק ל א כ ך‬
‫פ י ר ש ‪ .‬ל ד ע ת ו ל א ה י ה מ ג י ע א ב ר ה ם ל מ ע ל ת ״ירא ה ׳ ״ א ל מ ל י ה מ ה פ ך ה נ פ ש י ש ע ב ר ע ל י ו‬
‫ב ע ק ב ו ת קיום מ צ ו ו ת ה מ י ל ה ו ה ע ק ר ה ‪ .‬ב פ י ר ו ש ו ז ה ה ו א נעזר ב א ר ג ו מ נ ט ת א ו ס ו פ י ‪ ,‬ל א מ ו ר‬
‫ש מ ן ה נ מ נ ע ה ו א ל פ ר ש ש מ ע ל ת ו ה נ ת ו נ ה ש ל א ב ר ה ם נ ו ד ע ה ל א ל ״רק ע ת ה ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר ל א ח ר‬
‫ה ע ק ד ה ‪ .‬ה ב נ ה כזו‪ ,‬לטעינתו‪ ,‬ע ו מ ד ת ב ס ת י ר ה ל ת פ י ס ה ה פ י ל ו ס ו פ י ת ב ד ב ר ה י ד י ע ה ה א ל ו ה י ת‬
‫‪12‬‬
‫וכי יעלה ע ל ה ד ע ת שלפני מ ע ש ה ה ע ק ד ה ל א היה ה א ל מ ו ד ע ל מ ע ל ו ת י ו‬ ‫האינסופית‪.‬‬
‫ש ל א ב ר ה ם ? א ל א כך ה ו א מ צ י ע ל פ ר ש ‪ :‬״ ע ת ה י ד ע ת י ״ וכו׳ — רק ע ת ה ‪ ,‬ל א ח ר מ ע ש ה‬
‫ה ע ק ד ה ‪ ,‬כ ת ו צ א ה מ ה ע מ י ד ה בניסיון‪ ,‬ה ש י ג א ב ר ה ם א ת ה מ ע ל ה ש ל ירא ה ׳ ‪:‬‬

‫ראה אור ה׳ ב‪ ,‬ו‪ ,‬א )נה ע״א‪ :‬ושם נו ע״א(‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫ראה ריה״ל‪ ,‬כוזרי ב‪ ,‬מו ואילך; רמב״ם‪ ,‬מו״נ א‪ ,‬לד; ב‪ ,‬לו‪ :‬שם ג‪ ,‬נא‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫אור ה׳ ב‪ ,‬ו‪ ,‬ב )דף נח ע״א(‪ .‬על הזיקה שבין הייסורים לגמול הטוב כבר העמיד רס״ג‪ :‬״ואומר‬ ‫‪11‬‬
‫אני‪ ,‬ואף גם השלם יתכן שיבואו עליו יסורין כדי ליתן לו שכר על כך‪ ...‬וכאמרו בתורה ׳וידעת‬
‫עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלוהיך מיסרך׳ ואמר בדומה לכך ׳כי את אשר יאהב‬
‫ה׳ יוכיח וכאב את בן ירצה׳ ואם יאמר אדם והרי הוא יכול להטיב להם בכמו הגמול הזה מבלי‬
‫ליסרם? אגו עונים לו בתשובתינו הראשונה אשר בתחילת הבריאה בענין העולם הבא״)אמונות‬
‫ודעות ג‪ ,‬ג ]מהדורת הרב קאפח‪ ,‬עמ קעח[(‪ .‬על ההקבלה הזאת יש מקום להעיר‪ ,‬שדברי רס״ג‬
‫מתיישבים יפה עם תורתו המטפיזית בדבר הבחירה החופשית ועם תורת הצדק שלו — מה‬
‫שאין כן רח״ק‪ ,‬אשר‪ ,‬כידוע שולל אותה‪.‬‬
‫ראה אור ה׳ ב‪ ,‬א‪ ,‬א )כח ע״א(‪.‬‬ ‫‪12‬‬

‫]‪[169‬‬
 ‫מיכאל צבי נהוראי‬

‫מ ה שיראה לי והוא מיוסד על ה ק ד מ ה א ח ת מבוארת ]כח‪ [:‬בפילוסופיה המדינית‪,‬‬

‫ו ה י א ה א ו מ ר ת ש ה מ ע ש י ם יקנו ת כ ו נ ה ו מ ד ה ק ב ו ע ה ב נ פ ש ‪ ,‬ו כ ״ ש ש י ח ז ק ו א ו ת ה א ם‬
‫היתה קנויה בשכבר‪ .‬וכאשר נתיישבה זאת ה ה ק ד מ ה אומר‪ ,‬שאין ספק ש ע ם היות‬
‫א ב ר ה ם ג ם ק ו ד ם מ ע ש ה ה ע ק י ד ה י ר א ת ה ש ם ע ל פ נ י ו — ה נ ה גם א ח ר ה מ ע ש ה‬
‫נתחזקה בנפשו היראה והוסיף בה מדרגה‪ .‬ולזה הוא מבואר ש ל א היתה המדרגה‬
‫ה ז א ת ק נ ו י ה ל ו ק ו ד ם ה מ ע ש ה ‪ . . .‬וזה‪ ,‬ש ק ו ד ם ה מ ע ש ה ה ה ו א ל א ה י ה ב א ו ת ה ה מ ד ר ג ה‬
‫כ ו ו ן ב ה ב א מ ר ו ״ כ י ירא א ל ו ה י ם א ת ה ״ ‪ .‬ו ל ז ה ל א ה י ה א י פ ש ר ש ה י ה נ ו ד ע ל ו ה ד ב ר‬
‫ב ח ל ו ף ש ה י ה א ב ל היה נודע אצלו קודם לכן שיהיה ״ירא א ל ו ה י ם ״ ב מ ה שיבא‬
‫— עם היות ש ל א נמצא עדיין במדרגה ההיא כי ידיעתו ית׳ ב מ ה ש ל א נ מ צ א הוא‬
‫‪13‬‬
‫דבר מ ח ו י י ב בהכרח‪.‬‬

‫מ ן ה ד י ן לציין‪ ,‬ע ם ז א ת ‪ ,‬ש ל א ב כ ל ה ה י ג ד י ם ה ק ש ו ר י ם ב נ ו ש א ה נ י ד ו ן י ש ז כ ר ל ק ו נ ו ו ר ס י ה‬

‫ה ע ש ו י ה ל ה ת ח ו ל ל ב ע ק ב ו ת מ ע ש י מ ס י ר ו ת ה נ פ ש ‪ .‬י ש מ ה ם ה מ צ י י נ י ם רק ז א ת ‪ ,‬ש ב כ ו ח ה‬
‫ש ל מסירות ה נ פ ש להביא לידי שינוי גזרת הכוכבים‪:‬‬

‫ו כ ב ר י ר א ה ש ה מ ע ש ה ה ז ה ש ה י ה ח ס ד ל כ ל א ו מ ת נ ו י ו צ א י ירך י צ ח ק ה י ה ראוי‬
‫ש י ש א ר מ מ נ ו ל ה ם רושם עם ש ב ו עזר גדול ל ה ת מ ד ת י ח ו ד ה׳ ה ה נ ה ג ה ‪ .‬ולזה יראה‬
‫ש ה י ת ה ה כ ו נ ה ב ש נ י ת מ י ד י ן — ת מ י ד ש ל ש ח ר ו ת מ י ד ש ל בין ה ע ר ב י י ם ‪ ,‬ש ה ם‬
‫בעת חלוף הזמנים להורות שזה כפרה לכל ישראל להסירם מהנהגת המשרתים‬
‫ו ל י ח ד ם ב ה נ ה ג ת ה ש ם ית׳ כ א י ל ו ה י ו ה ת מ י ד י ן ה א ל ו ת מ ו ר ת כ ל ל י ש ר א ל ו ב ה ק ר י ב ם‬
‫י ק ר ב ו כ ל ל ם ל ע ב ו ד ת ה ש ם י ת ׳ ‪ .‬ו ל ז ה ה י ו ה ת מ י ד י ן כ ב ש י ם ש ה ם י ו צ א י ירך ה א י ל‬
‫כ מ ו ש ה א ו מ ה ב כ ל ל ה י ו צ א י ירך י צ ח ק ‪ . . .‬ו ה נ ה י ר א ה ש ה כ ו ו נ ה ב ת ק י ע ת ש ו פ ר ש ל‬
‫א י ל ב ר א ש ה ש נ ה ש ה ו א יום ה ד י ן ל פ י מ ה ש ב א ב ק ב ל ה ה י א ז א ת ג ם כ ן ל ה מ ל י ך‬
‫‪,4‬‬
‫עליו מ ל כ ו ת רוכב שמים להתיחדנו בהנהגתו‪.‬‬

‫ואולם אם ל א נרצה להרבות בסתירות עלינו להניח ש כ ל ל ההיגדים מתקשרים ל א ו ת ה‬

‫שיטה‪ ,‬לאמור שאין ה מ ע ר כ ת האסטרלית משתנה ל ט ו ב ה אלא למען זה ש״הקפיץ״ ע צ מ ו‬
‫בסולם ה מ ע ל ו ת הנפשיות‪ .‬ככלל יש לומר‪ ,‬שהרושם ה מ ת ק ב ל מהארותיו ש ל רח״ק ל מ צ ו ו ת‬
‫ה מ י ל ה ‪ ,‬ה ע ק ד ה ‪ ,‬יום ה כ י פ ו ר י ם ו ע ו ד ה ו א ‪ ,‬ש ק י י מ ת א י נ ט ר א ק צ י ה בין ה ט ר נ ס פ ו ר מ צ י ה‬
‫ה פ ס י כ ו ל ו ג י ת ה ע ו ב ר ת ע ל ז ה ה ע ו מ ד בניסיון ובין ע צ מ ת ו ו ט י ב ו ש ל ה ש פ ע ה א ל ו ה י ‪ .‬ו כ ל‬
‫כ ך מ ש מ ע ו ת י ת ה י א א י נ ט ר א ק צ י ה זו ע ד ש א פ ש ר ו מ ו ת ר ל ה נ י ח ‪ ,‬ש ה א מ ר ה ״ צ ד י ק ו ר ע ל ו ״‬
‫מ ת פ ר ש ת ע ל י ד ו ל א מ ו ר ‪ ,‬ש א י ן א ד ם ז ו כ ה ל מ ע ל ת צ ד י ק ו ת א ל א ב כ ו ח ה ״ ר ע ״ ה ב א עליו?‬
‫ש ל ד ע ת ו י ש ל ר ד ו ף א ח ר ״ייסורי א ה ב ה ״ ‪ ,‬מ א ח ר ש י ש ב ה ם כ ד י ל ה ו ל י ד כ מ ת י י ס ר מ ע ל ו ת‬
‫ו מ י ד ו ת ש י ק ב ע ו א ת גורלו‪ ,‬ו א ש ר ל א י ה י ו מ נ ת ח ל ק ו ב ל ע ד י ה ן ‪:‬‬

‫)א( ו ל ז ה י ת א מ ת ש ה מ נ ו ס ה ‪ . . .‬כ ש י ע מ ו ד בנסיונו ה נ ה כ ב ר ק נ ה ש ל מ ו ת ]נוסף[ ע ל‬

‫ש ל מ ו ת ו אשר בבחינתו י ת א מ ת שיהיה נודע ל ה ׳ מ ה ש ל א נודע קודם הנסיון‪ ,‬ל מ ה‬
‫ש ל א היה לו מציאותו‪ ...‬א ב ל קודם הנסיון ה ה ו א לא ידע היותנו אוהבים ]כלומר‬
‫ל א ניתן ל ד ע ת ש א נ ו א ו ה ב י ם [ ל פ י ש ה א מ ת ש ל א ה י י נ ו א ו ה ב י ם א ל א א ח ר ה נ ס י ו ן ‪.‬‬

‫שם ב‪ ,‬א‪ ,‬א )כה ע״ב(‪ .‬ההדגשה שלי >מ״נ(‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫שם ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו ) ל ט ע״ב(; ב‪ ,‬ו‪ ,‬ב )נח ע״א(; וראה גם אופיר )לעיל הערה ‪ ,(6‬עמי ‪ 190‬ואילך‪.‬‬ ‫‪14‬‬

‫]‪[170‬‬
 ‫עקדת יצחק בתודעתו הדתית של רח״ק‬

‫)ב( ‪ ...‬א ב ל ה מ י ו ח ד ו ת ל ז ה ה ח ל ק ה ע ב ו ד ה ה ק ר ב נ ו ת ‪ ,‬ל מ ה ש ב ה ם ר ו ש ם נ פ ל א‬

‫ו ח י ק ו י ה י ו ת ם כ ו פ ר ל נ פ ש ו ת י נ ו כ א י ל ו ב ה ם נ ק ר י ב ע צ מ נ ו ל ע ב ו ד ת ו ו נ ה י ה בעינינו‬
‫כאין וכאפס בנפשותינו וכל שכן מאודנו בערך א ל כבודו‪ .‬ולזה הם אשר ב א מ צ ע ו ת ם‬
‫ישעו ה ע ו ב ד י ם אצילות ש פ ע ו ד ב ק ו ת אור שכינה מ ו ח ש ובלתי מ ו ח ש ע ד ש פ ע מ י ם‬
‫‪15‬‬
‫הרגישו ברדת ה א ש מן השמים‪.‬‬

‫ב‬
‫נ פ נ ה ע ת ה ל מ ט ר ה ה ש נ י י ה ש ל מ א מ ר נ ו — ל ה ע ר כ ת ניסיונותיו ה מ ג ו ו נ י ם ש ל ר ח ״ ק ל ע ג ן‬
‫את תורתו במקרא ובספרות חז״ל‪.‬‬
‫ה נ ח ת ה מ ו צ א ש ל רח״ק היא‪ ,‬ש ״ ה ה ש ג ח ה היותר ש ל מ ה ב כ ל ל אומתנו״ מותנית בקיומה‬ ‫‪.1‬‬
‫ש ל מ צ ו ו ה א ח ת מ י ו ח ד ת — המילה‪ .‬ו מ ה ו ה מ י ו ח ד ש ב מ צ ו ו ה זו? ש כ מ ו ה כ ה ע ל א ת קרבן‬
‫‪16‬‬
‫ומניין ש י ש‬ ‫על גבי ה מ ז ב ח ‪ :‬ש ״ כ א ל ו הקריבו מ ד מ ם ומבשרם מכלי תולדתם אל השם״‪.‬‬
‫ב מ צ ו ו ה זו כ ד י ל ז כ ו ת א ת י ש ר א ל ב ה ש ג ח ה מ י ו ח ד ת ? ע ל כ ך ל ד ע ת ו מ ל מ ד י ם ח ז ״ ל ב נ ו ס ח‬
‫הידוע ש ל ברכת ה מ י ל ה ‪ :‬״ברוך א ת ה ה׳ ו כ ר אשר ק י ד ש ידיד מ ב ט ן וחוק בשארו שם‬
‫ו צ א צ א י ו ח ת ם ב א ו ת ב ר י ת ק ו ד ש ‪ . .‬ע ל כן ב ש כ ר ז א ת א ל ח י ח ל ק נ ו ] מ ל כ נ ו [ צ ו ר נ ו צ ו ה‬
‫ל ה צ י ל י ד י ד ו ת ]זרע ק ד ש [ ש א ת ו מ ש ח ת ל מ ע ן ב ר י ת ו א ש ר ש ם ב ב ש ר נ ו ״ ‪ .‬ב ב ר כ ה זו ר ח ״ ק‬
‫מ ו צ א א ס מ כ ת ה לכך‪ ,‬ש מ ע ש י מסירות נפש שאין מ ה ם חזרה‪ ,‬כגון החיתוך בבשר ה ח י‬
‫והקזת ה ד ם ש ב מ ע ש ה המילה‪ ,‬יש בהם כדי ל ה ט ב י ע בנוגעים בדבר את הנטייה ל ד ב ק ו ת‬
‫דתית כמידה קבועה ולהביא בכך לידי ה ש ג ת התכלית האנושית‪:‬‬

‫והוא מ ב ו א ר ש ה ה צ ל ה מ ה א ב ד ו ן ורדת ש ח ת הוא ב ע צ מ ו ה ה ש א ר ו ת הנצחי‪...‬‬

‫ו ב א מ צ ע ו ת ו ישלם קיום המין ונצחותו ושיהיה הרושם הזה בכללם כ א ל ו הקריבו‬
‫מ ד מ ם ומבשרם מכלי תולדתם א ל השם‪ ...‬ולזה הוא מבואר‪ ,‬ש ה מ צ ו ה ההיא ביחוד‬
‫ה י א ל ה צ י ל י ד י ד ו ת ש א ת ו מ ש ח ת א ש ר היינו מ ו כ נ י ם א ל י ו ב ס י ב ת ה ח ט א ה ר א ש ו ן‬
‫ולזה ביארו ותיקנו זכר ה צ ל ת ה ע ו נ ש ל מ ה שרמזו בזה ש ב ז ו ל ת ז א ת ה מ צ ו ה היינו‬
‫‪,7‬‬
‫מוכנים לו‪.‬‬

‫כ פ י ש א נ ו ר ו א י ם פ י ר ו ש ו ש ל ר ח ״ ק ל ב ר כ ת ה מ י ל ה בנוי ע ל כך‪ ,‬ש ה ״ ש ח ת ״ ה נ ז כ ר ת ב ב ר כ ה‬

‫שם ב‪ ,‬ב‪ ,‬ד )לז ע״ב(; ב‪ ,‬ו‪ ,‬ב )נט ע״א(‪ .‬ההשלמות בסוגריים מרובעים הן שלי)מ״נ(‪ .‬נציין‬ ‫‪15‬‬
‫שלדעת אפלטון טבעם של אוהבים למות על מזבח האהבה )המשתה‪ ,‬תרגם י׳ ליבס‪ ,‬עמי ‪,(100‬‬
‫ואילו רח״ק מביע כאן דעה הפוכה‪ ,‬שהאהבה היא נחלתם של אלה המוכנים למות על מזבחה‪.‬‬
‫שם ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו )לח ע״ב(; וראה לעיל בגוף המאמר‪ ,‬שרח״ק היה מודע לכך שמצוות המילה‪,‬‬ ‫‪16‬‬
‫המשמשת מקור מעורר מרכזי למהפך הנפשי‪ ,‬היא חד־פעמית בחיי הנוגעים בדבר — בדומה‬
‫לעקדה‪ ,‬שהייתה חד־פעמית בחיי הנוגעים בדבר‪ .‬נדרשים אפוא תמרורים נוספים לתכלית זו‪,‬‬
‫ולשם כך נועדו שני התמידין שהיו מקריבים בכל יום במקדש ותקיעת השופר בראש השנה‪,‬‬
‫המזכירים את האיל שקרב על המזבח תחת יצחק‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪ .‬על דבר קיומה של זיקה בין הקרבת הקרבנות להשראת הנבואה ראה ריה״ל‪ ,‬כוזרי‬ ‫‪17‬‬
‫א‪ ,‬ע ט ; ב‪ ,‬כה‪-‬כו‪.‬‬

‫]‪[171‬‬
 ‫מיכאל צבי נהוראי‬

‫סינונימית ל ״ ז ו ה מ ה ״ ש ה ט י ל ה נ ח ש הקדמוני ב ח ו ה ; ונבאר א ת הדברים‪ .‬ב מ ס כ ת ש ב ת‬

‫) ק מ ו ע ״ ב ( נ ד ר ש כ י ה נ ח ש ש ב ס י פ ו ר גן ה ע ד ן ה ז ד ו ו ג ע ם ח ו ה ו ה ט י ל ב ה ״ ז ו ה מ ה ״ ‪ ,‬היינו‬
‫א ת יצר התאווה‪ ,‬וזה לשון ה מ ד ר ש ‪ :‬״ מ ש ב א נ ח ש ע ל ח ו ה ה ט י ל בה זוהמה‪ .‬ישראל‬
‫ש ע מ ד ו ע ל ה ר סיני פ ס ק ה ז ו ה מ ת ו ‪ ,‬א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ש ל א ע מ ד ו ע ל ה ר סיני ל א פ ס ק ה‬
‫זוהמתן״‪ .‬כדי לזהות את ה ש ח ת עם הזוהמה רח״ק קובע‪ ,‬שברכת המילה נוסחה לאורו‬
‫‪18‬‬
‫כ ך גם ה ש ח ת ‪ .‬ע ל י ס ו ד ה‬ ‫ש ל מ ד ר ש זה‪ ,‬ל א מ ו ר ‪ ,‬ש כ ש ם ש ה ז ו ה מ ה מ כ ו ו נ ת ל ת א ו ו ת היצר‬
‫ש ל א נ ל ו ג י ה ז א ת א פ ש ר ל ו ל ר ח ״ ק ל פ ר ש א ת ה א מ ו ר ב ב ר כ ת ה מ י ל ה כ ת פ י ל ה ל ה ׳ ‪ ,‬כי‬
‫יקבל את כריתת הערלה כקרבן וכביכול יצווה על מלאכיו ש״יחדרו״ אל תודעת נשואי‬
‫העניין כדי ל ה ע ל ו ת ה גבוה מ ע ל ל ת ח ו ם ש ל ט ו נ ה ש ל ה ת א ו ו ה החושית‪.‬‬
‫ואולם ברכת ה מ י ל ה נוסחה כפי הנראה ע ל רקע א ח ר לגמרי‪ ,‬ו ק ש ה ל ש ע ר ש ר ח ״ ק ל א‬
‫היה מ ו ד ע לכך‪ .‬לכאורה ה ש ח ת רומזת ל מ ש ח י ת אשר ה כ ה בבכורי מצרים ואשר פ ס ח ע ל‬
‫בכורי י ש ר א ל ‪ ,‬כ א מ ו ר ‪ :‬״ ו ע ב ר ה ׳ ל נ ג ף א ת מ צ ר י ם ו ר א ה א ת ה ד ם ע ל ה מ ש ק ו ף ו ע ל ש ת י‬
‫המזוזית ו פ ס ח ה ׳ ע ל ה פ ת ח ו ל א יתן ה מ ש ח י ת ל ב א א ל ב ת י כ ם ל נ ג ף ״ ) ש מ י י ב ‪ .(23‬ו א ם‬
‫א מ נ ם כ ן כי א ז אין ב ר כ ה זו ר ו מ ז ת ל ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ב ע ו ל ם ה ב א ‪ ,‬כ ט ע נ ת ר ח ״ ק ‪ ,‬א ל א‬
‫‪19‬‬
‫מ כ ל מקום‪ ,‬כך נ מ צ א בפירושו ש ל רבנו חננאל‬ ‫ל ה צ ל ה מ מ ש ח י ת מ מ ש י ב ע ו ל ם הזה‪.‬‬
‫ל ס י פ ו ר ה ת ו ר ה ב ד ב ר ה א י ו ם ע ל ח י י בנו ש ל מ ש ה רבנו ב ש ל א י קיום מ צ ו ו ת ה מ י ל ה ‪ .‬ע ל‬
‫ה פ ס ו ק י ם ״ ו י ה י ב ד ר ך ב מ ל ו ן ו י פ ג ש ה ו ה ׳ ו י ב ק ש ה מ י ת ו ‪ . . .‬ו ת ק ח צ פ ר ה צר ותכרית א ת‬
‫ע ר ל ת ב נ ה ו ת ג ע ל ר ג ל י ו ו ת א מ ר כי ח ת ן ד מ י ם א ת ה ל י ״ ו כ ו ׳ ) ש ם ד ‪ (26-24‬א ו מ ר רבנו‬
‫ח נ נ א ל ‪ :‬״ מ צ א נ ו ש ה מ ל תינוק מ צ י ל ו מ ן ה מ י ת ה ‪ . . .‬ש נ א מ ר ׳ויהי ב ד ר ך ב מ ל ו ן ו י פ ג ש ה ו ה ׳‬
‫‪20‬‬
‫ויבקש ה מ י ת ו ״ — לתינוק‪ ,‬מפני ש נ ת ע צ ל ה ב מ י ל ת ו ולא מ ל ה אותו״‪.‬‬
‫‪ .2‬א מ ר נ ו כי ל ה ע ר כ ת נ ו ה י ה ל ו ל ר ח ״ ק עניין ר ב יותר ב ה פ צ ת ת ו ר ת ו מ א ש ר ב ב י ס ו ס ה ‪ ,‬ו כ י‬
‫ו ד א ו ת ו ב ד ב ר א מ ת ו ת ה ה י א א ־ פ ר י ו ר י ת ו א י נ ט ו א י ט י ב י ת ‪ .‬נ ת ב ו נ ן ־ נ א גם כ א ס מ כ ת ה ה ר ז ה‬
‫ה א מ ו ר ה ל א ש ש א ת ד ע ת ו ‪ ,‬ש כ ב ר נזכרה‪ ,‬כי מ ע ש ה ה ע ק ד ה ה ט ב י ע ב א ב ר ה ם א ת מ ע ל ת‬
‫״ירא א ל ו ה י ם ״ ‪ .‬כ ר א י ה ל כ ך ש מ ע ל ה זו ז י כ ת ה א ת א ב ר ה ם ב ה ש ג ח ה י ת ר ה ו מ י ו ח ד ת ר ח ״ ק‬
‫מ צ י י ן ‪ ,‬ש ל פ נ י מ ע ש ה ה ע ק ד ה א ב ר ה ם א ו מ ר ״ א ל ו ה י ם י ר א ה ״ ו כ ו ׳ ) ב ר ׳ כ ב ‪ ,(8‬ו א י ל ו ל א ח ר י ו ‪,‬‬
‫כ ל ו מ ר ל א ח ר ה ק ר ב ת ה א י ל ת ח ת י צ ח ק ‪ ,‬ה ו א א ו מ ר ״ ה ׳ י ר א ה ״ ו כ ו ׳ ) ש ם ‪ .(14‬מ ש מ ע ‪ ,‬ט ו ע ן‬
‫ר ח ״ ק ‪ ,‬ש ה י ח ס בין ר מ ו ת ה ה ש ג ח ה ש ל פ נ י ה ע ק ד ה ו ש ל א ח ר י ה ד ו מ ה ל י ח ס ש ב י ן ע ר כ י‬
‫ה ק ד ו ש ה ה נ ש ו א י ם ב ש מ ו ת א ל ה י ם ו ה ׳ ) ה ש ם ה מ פ ו ר ש בן ד ׳ א ו ת י ו ת ( ‪:‬‬

‫ולזה ת מ צ א ש כ ש ה ק ר י ב אברהם האיל ת ח ת בנו אשר ש מ ה ו כופר לבנו ותמורה‬

‫א מ ר ״ ה ׳ י ר א ה ״ וכו׳‪ ,‬ר צ ה ב ז ה ש ע ם ה פ ו ע ל ה ז ה ה י ה ר א ו י ש י ה י ה ה ש ם ית׳ ע צ מ ו ת‬
‫הרואה ו ה מ ש ג י ח ולזה נ כ ת ב ב ש ם בן ד׳ ש ה ו א ה ש ם ה מ י ו ח ד ‪ .‬וקודם ה מ ע ש ה זה‬
‫א מ ר ״ א ל ו ה י ם י ר א ה ״ וכו׳‪ ...‬ה ז כ י ר ו ב מ ל ת א ל ו ה י ם ‪ ,‬כי ל א ה י ה מ ו כ ן ע ד י י ן ל ה ש ג ח ה‬
‫‪21‬‬
‫זאת המיוחדת‪.‬‬

‫ראה רמב״ם‪ ,‬מו״נ ב‪ ,‬ל; ג‪ ,‬מט‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫המקרא‪ ,‬כידוע‪ ,‬מתייחם לכלל ישראל כאל בכור ‪ -‬״בני בכורי ישראל״ )שמי ד ‪ .(22‬ראה‬ ‫‪19‬‬
‫בנושא זה בהרחבה ‪J. Levenson, The Death and Resurrection of the Beloved Son, Yale‬‬
‫‪68‬‬ ‫‪.University‬‬ ‫‪1993,‬‬
‫רבנו חננאל בפירושו ליומא פה ע״ב‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫אור ה׳ ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו ) ל ט ע״א(‪.‬‬ ‫‪21‬‬

‫]‪[172‬‬
 ‫עקדת יצחק בתודעתו הדתית של רח״ק‬

‫ע ל ה ה ב ח נ ה ה ז א ת ש ב י ן ש ם א ל ו ה י ם ל ש ם ה מ פ ו ר ש ב ן ד ׳ א ו ת י ו ת כ ב ר ע מ ד ו רבים‬
‫— ר י ה ״ ל ב ס פ ר ה כ ו ז ר י ב ת ח י ל ת ה מ א מ ר ה ש נ י ו ר מ ב ״ ם ב מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם א‪ ,‬ג'‪ ,‬ס ג ו ע ו ד ‪.‬‬
‫ואולם עם זאת יש לזכור שבין הפסוקים ה מ ש מ ש י ם בסים ל א ס מ כ ת ה הנזכרת ש ל רח״ק‬
‫מצוי גם ה פ ס ו ק ״ויקרא אליו מ ל א ך ה׳ מן השמים‪ ...‬ויאמר אל ת ש ל ח ידך אל הנער ואל‬
‫ת ע ש ל ו מ א ו מ ה כ י ע ת ה י ד ע ת י בי ירא א ל ה י ם א ת ה ״ )בר׳ כ ב ‪ ;(12‬ו ד ו ק ‪ ,‬ירא א ל ו ה י ם‬
‫ו ל א ירא ה׳‪.‬‬
‫‪ .3‬ברור מ א ל י ו ‪ ,‬ש ה ת ו ל ה א ת ה ש ג ת ה ת כ ל י ת ה ד ת י ת ב ה ק ר ב ה ה ע צ מ י ת מ צ ו ו ה ב ה כ ר ח‬
‫ל ה ת מ ו ד ד גם ע ם ה מ ס ו ר ת ב ד ב ר ״ ז כ ו ת א ב ו ת ״ ‪ .‬ו ה נ ה ‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬מ ס ו ר ת זו א י נ ה מ ש ת ל ב ת‬
‫ב כ ל ל ה ש י ט ה ‪ ,‬ש כ ן ה ש ג ת ה ת כ ל י ת ה ד ת י ת ה י א עניין א י ש י ה מ ו ת נ ה ב מ י ד ת ה ה ק ר ב ה‬
‫ה ע צ מ י ת ש ל כ ל א ח ד — ו כ י צ ד א פ ש ר ש ק ר ב נ ו ש ל ר א ו ב ן י ז כ ה גם א ת ש מ ע ו ן ? ר ח ״ ק‬
‫מ ת מ ו ד ד עם הקושי הזה‪ ,‬ותשובתו המפתיעה והמופלאה ל כ ש ע צ מ ה מלמדת‪ ,‬שהוא לא‬
‫ר א ה ח ו ב ה ל ע צ מ ו ל ש כ נ ע א ת ה ק ו ר א ב כ ו ח ראיותיו‪ .‬ה ו א מ ע י ר כ י ה ה ב ט ח ה ה א ל ו ה י ת‬
‫״כי ב י צ ח ק יקרא לך זרע״ ניתנה ל א ב ר ה ם לפני מ ע ש ה ה ע ק ד ה ‪ ,‬וכי לכאורה מן הדין היה‬
‫ש ה י א ת י נ ת ן כ ג מ ו ל ל א ח ר מ ע ש ה ו ל א לפניו‪ .‬א ל א ‪ ,‬א ו מ ר ה ו א ‪ ,‬ע ו ב ד ה זו ב א ה ל ל מ ד ‪,‬‬
‫ש ל ה ל כ ה נ צ ט ו ו ה א ב ר ה ם ל ה ע ל ו ת ל ע ו ל ה ל א רק א ת י צ ח ק א ל א גם א ת ז ר ע ו ; ש ״ כ א י ל ו‬
‫כ ב ר ה ק ר י ב ל ש ם ]את[ י צ ח ק ו כ ל י ו צ א י ירכו״‪ .‬ב מ י ל י ם א ח ר ו ת ‪ ,‬ל ד ע ת ו ‪ ,‬גם ה מ ס ו ר ת ב ד ב ר‬
‫״זכות א ב ו ת ״ אינה מוותרת על העיקרון ה מ ט פ י ז י ש ל חיוב מסירות ה נ פ ש ! ל ה ל ן דברי‬
‫רח״ק בנידון‪:‬‬

‫וכבר יראה שהכוונה כולה בעקידה היה גם כן ייחוד ה ה נ ה ג ה ה א ל ו ה י ת אל ה א ו מ ה‬

‫הזאת‪ ,‬וזה שכבר יפלא אחר שהיה הייעוד ה ט ו ב לאברהם נתיחד באומרו‪ :‬״ביצחק‬
‫י ק ר א ל ך ז ר ע ״ א י ך ה י ה מ ק ו ם ל צ ו א ה ה ז א ת ? ו כ ב ר י ח ש ב ש ה י ה ראוי ש ת ק ד ם מ צ ו ת‬
‫העקידה לייעוד הזה ושיחייב הייעוד הזה ליצחק בזכות העקידה‪ .‬אלא שכאשר‬
‫יעויין ב ו י ר א ה ש ה י ה מ ע ש ה ה ע ק י ד ה מ ת י ה ם ל י ע ו ד ה ז ה ו ש ה י ה ראוי ש י ק ד ם ל ה‬
‫ה י ע ו ד ה ז ה ע ל כ ל פנים‪ .‬ו ז ה כ ש ב ח ר ה ש ״ י ב א ב ר ה ם ל ה י ו ת ו א ב ה מ ו ן גוים ו ב י ח ו ד‬
‫שורש ו ה ת ח ל ה לאומה הנבחרת לחלק וחבל נחלתו להיותם מונהגים ממנו בייחוד‬
‫אשר בעבור זה נקראו עם סגולה מ כ ל העמים אשר חלק ה ש ם ל ה ם ש ו פ ט י ם כפי‬
‫מערכות ה ש מ י ם ותנועתם‪ ,‬הנה קרבם כולם לעבודתו והסירם מ ה ה נ ה ג ה ה כ ו ל ל ת‬
‫בקרבן כ ו ל ל כ ל ל ה א ו מ ה ו ה ו א מ ע ש ה ה ע ק ד ה וזה בהקריב ל ש ם יצחק בנו ש ה י ה‬
‫בו ה י ע ו ד ו ה ו א כ א ל ו כ ב ר ה ק ר י ב ל ש ם י צ ח ק ו כ ל י ו צ א י ירכו א ש ר ב מ ע ש ה ה ז ה‬
‫‪22‬‬
‫ה ו ס ר ו מ ה נ ה ג ת ז ו ל ת ו ו נ ת י י ח ד ו ל ה נ ה ג ת ו ית׳‪.‬‬

‫נעיר כ א ן ‪ ,‬ש ב ס פ ר ב י ט ו ל ע י ק ר י ה נ ו צ ר י ם ר ח ״ ק י ו צ א נ ג ד ה ד ו ג מ ה ה נ ו צ ר י ת ש א פ ש ר ש ה א ח ד‬
‫י ח ט א והאל יקצוף על כל העדה‪ .‬אלא‪ ,‬טוען רח״ק‪ ,‬מ מ י ד ת הצדק האלוהי שאיש ב ח ט א ו‬
‫‪23‬‬
‫ניתץ א פ ו א ל ט ע ו ן כ נ ג ד ר ח ״ ק ‪ ,‬ש כ ש ם ש ה ד ע ת נותנת‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬ש א י ן ז ה מ ן ה ד י ן‬ ‫יומת‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לט‬

‫‪D. Lasker ;45-44‬‬ ‫‪23‬‬
‫‪"Chasdai Crescas", in D. Frank & O. Leaman (eds.), History of Jewish Philosophy,‬‬
‫‪New York 1997, p. 401‬‬

‫]‪[173‬‬
 ‫מיכאל צבי נהוראי‬

‫ש ה א ח ד י י ע נ ש מ כ ו ח ו ש ל ה ז ו ל ת כ ן גם אין ז ה מ ן ה ד י ן ש ה א ח ד י י ה נ ה מ ז כ ו י ו ת י ו ש ל‬
‫הזולת‪ .‬ואפשר שעדים אנו כאן לדרשות שונות שנדרשו בנסיכות שונות — ה א ח ת נועדה‬
‫להלהיב את קהל השומעים למעשים שיש בהם מסירות נפש‪ ,‬השנייה נועדה לנסוך ב ק ה ל‬
‫ה ש ו מ ע י ם תקווה ו ב י ט ח ו ן בזכות האבות‪ ,‬ו ה ש ל י ש י ת נועדה ל ה ק ה ו ת א ת שיני הנצרות‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫ועם ז א ת ניתן לומר‪,‬‬ ‫אמנם ת ו פ ע ת הסתירות הפנימיות אינה נדירה בתורתו ש ל קרשקש;‬
‫ש ר ח ״ ק ה ב ח י ן בין ש ל מ ו ת ש ב כ ו ח ל ש ל מ ו ת ש ב פ ו ע ל ‪ :‬ה מ ד ב ר ע ל ז כ ו ת א ב ו ת מ ד ב ר‬
‫א פ ו א רק ע ל כ ך ‪ ,‬ש ב ע ם י ש ר א ל ק י י מ ת נ ט י י ה ל מ ס י ר ו ת נ פ ש — נ ט י י ה מ ו ב נ י ת ה ע ו ב ר ת‬
‫‪25‬‬
‫בירושה‪.‬‬
‫‪ .4‬כ ב ר ה ז כ ר נ ו א ת פ י ר ו ש ו ה פ י ל ו ס ו פ י ש ל ר ח ״ ק ל פ ס ו ק ״ ע ת ה י ד ע ת י ״ ו כ ר ‪ .‬ו ה נ ה ‪,‬‬
‫בהזדמנות אחרת לא נמנע רח״ק מלהציע תאוריה היסטוריוסופיה הבנויה על הדימוי‬
‫ה ע מ מ י ש ל ה א ל — דהיינו אל ה מ ש נ ה דעתו ומכריע ב ה ת א ם לנתונים המשתנים‪ .‬אם‬
‫ע מ ד נ ו נ כ ו נ ה ע ל מ ש מ ע ה ש ל ת א ו ר י ה זו‪ ,‬ה ר י ש ל ד ע ת ו ב מ צ ו ו ת ה מ י ל ה נ י ת ן ב י ט ו י ל מ ח ש ב ה‬
‫השלישית של ה א ל ביחס לאדם‪ .‬ה מ ח ש ב ה הראשונה הייתה שהאדם הראשון‪ ,‬שלא היה‬
‫ילוד אישה‪ ,‬י מ ל א א ת ייעודו‪ .‬ואולם הוא ח ט א והביא בכך לידי ה ט ל ת מום ק ב ו ע בזרע‬
‫של כלל המין האנושי‪ .‬ה מ ח ש ב ה השנייה הייתה להעניק לכלל המין האנושי תורה אשר‬
‫ת ח פ ה ע ל מומו‪ ,‬אלא שרק זרעו ש ל אברהם אבינו נ מ צ א כשר לכך‪ .‬ב מ ח ש ב ה ה ש ל י ש י ת‬
‫ה ו ב ד ל א ב ר ה ם א ב י נ ו מ ש א ר בני ה א ד ם ו ה ו צ ב כ ב נ י י ן ־ א ב ל א ו מ י ב פ נ י ע צ מ ו ע ם ש ה ו ט ל ה‬
‫עליו ועל זרעו מצוות המילה‪ ,‬ה מ ס מ ל ת א ת ה ח ו ב ה למסירות הנפש‪ ,‬בבחינת ״בדמייך‬
‫חיי״‪ .‬ב כ ו ח ה ש ל מ צ ו ו ה זו להכשיר ה כ ש ר ה מ י ו ח ד ת ויתרה הן לקראת חוויית ה ד ב ק ו ת‬
‫ה א ל ו ה י ת ה ן ל ק ר א ת ה ה ש ג ח ה ה מ י ו ח ד ת ו ה י ת ר ה ה מ ו ב ט ח ת ל ע ו ש י רצון ה ׳ ‪:‬‬

‫מ ה שיראה שהיה ח ט א אדם וחוה מרי גדול בשורש הראשון ובצור אשר ממנו‬
‫חוצב המין האנושי בכללו‪ ,‬הנה כבר הטיל בו זוהמה והוא הרושם החזק מן הנטיה‬
‫אל החמריות ולזה היה מוכן המין בכללו אל ההפסד והאבדון‪ .‬וכאשר היה מ ח ס ד‬
‫עליון לשומנו שלמים בנתינת תורתו הנה פסקה ה ז ו ה מ ה ה ז א ת כי ב ה מ ה ה ע ר ו ת אל‬
‫ש י ט ה ה א ד ם א ל ה ש ל מ ו ת ו י כ נ י ע ת א ו ו ת י ו ו י מ י ת יצרו‪ ...‬ו א מ נ ם כ א ש ר ז ר ח ה ש מ ש ו‬
‫ש ל א ב ר ה ם ש ה י ה ב ק צ ה ה מ נ ו ג ד ב י י ח ס א ל א ד ם ‪ ,‬ו ז ה ש ז ה ] א ד ם [ ה י ה יציר כ פ י ו ש ל‬
‫ה ק ב ״ ה והיה מוכן תכלית ההכנה אל ה ש ל מ ו ת מרה והפליג בעול‪ .‬ח ה ]אברהם[‬
‫נוצר בין ע ו ב ד י ע ״ ז ו ה פ ל י ג ב א ה ב ה א ש ר ה י ה ת כ ל י ת ה ש ל מ ו ת ה א נ ו ש י ‪ . . .‬ה נ ה‬
‫ה י ה ראוי ש י ה י ה ש ו ר ש ו ה ת ח ל ה א ל ה מ י ן ו ה נ ב ח ר ה ז ה ‪ .‬ו ל ז ה ה י ה ראוי ש י ב י א ה ו‬
‫ה ש ״ י בברית ח ד ש כדי להפסיק ז ו ה מ ת בניו ונפשות ביתו ו ש י ו ח ד ו ב א ו ת ברית‬
‫ק ד ש בכלי ב ע צ מ ו ו ש ב א מ צ ע ו ת ו ישלם קיום המין ונצחותו ושיהיה הרושם ה ז ה‬
‫בכללם כאלו הקריבו מ ד מ ם ומבשרם מכלי תולדתם אל השם מצורף אל שבו‬
‫רושם מ ה ה ר ח ק ה מ ה ח מ ר י ו ת ו מ ב ט ו ל התאוות להיות ה ת א ו ה ה נ ש ו א ה באבר ההוא‬
‫החזקה שבתאוות‪.‬‬
‫ולזה הוא מבואר ש ה מ צ ו ה ההיא ביחוד היא להציל ידידות ש א ת ו מ ש ח ת אשר‬

‫ראה מאמרי ״דרכי הפולמוס של ר׳ חסדאי קרשקש ויחסו לר׳ לוי בן גרשק״‪ ,‬בתוך מ׳ חלמיש‬ ‫‪24‬‬
‫)עורך(‪ ,‬ספר משה ש ו ח ‪ ,‬רמת גן תשמ״ח‪ ,‬עמי ‪.259-239‬‬
‫וראה יהודה אברבנאל‪ ,‬שיחות על האהבה‪ ,‬מהדורת מ׳ דורמן‪ ,‬ירושלים תשמ״ג‪ ,‬עמי ‪.356‬‬ ‫‪25‬‬

‫]‪[174‬‬
 ‫עקדת יצחק בתודעתו הדתית של רח״ק‬

‫היינו מוכנים אליו בסיבת ה ח ט א הראשון‪ .‬ולזה ביארו ותיקנו זכר ה צ ל ת ה ע ו נ ש‬

‫‪26‬‬
‫ל מ ה ש ר מ ז ו ב ז ה ש ב ז ו ל ת ז א ת ה מ צ ו ה ה י י נ ו מ ו כ נ י ם אליו‪.‬‬

‫‪ .5‬ע ו ד מ ו צ א י ם אנו‪ ,‬ש ר ח ״ ק מ ת י י ח ס ל ע ק ד ת י צ ח ק כ א ל א י ר ו ע ש י ש ב ו ג ם כ ד י ל ל מ ד ע ל‬

‫דבר קיומו ש ל ה ע ו ל ם ה ב א ‪ .‬ל ט ע נ ת ו אילולא מ ו ב ט ח היה אברהם ב ח ל ק ו בעולם ה ב א כי‬
‫א ז ל א ה י ה נ ש מ ע ל פ ק ו ד ה ״ ק ח נא א ת ב נ ך ״ ו כ ר ‪ .‬ל כ א ו ר ה י ש ב ה ע ר ה ה ז א ת כ ד י ל ס ת ו ר‬
‫א ת ה ט י ע ו ן המרכזי ה מ ק ו פ ל בדברים ש ה ו ב א ו לעיל‪ ,‬דהיינו ש ב מ ע ש ה ה ע ק ד ה ניתן ביטוי‬
‫למסירות ה נ פ ש ב מ ו ב נ ה ה א ב ס ו ל ו ט י ‪ .‬שכן אם מ ו ב ט ח י ם היו אברהם ויצחק בנו שיזכו‬
‫ל ח י י ה ע ו ל ם ה ב א ‪ ,‬כ י אז‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬מ ת ע מ ע מ ת ז ו ה ר ה ש ל מ ס י ר ו ת ה נ פ ש ש ל ה ם ‪ .‬ו כ י ל א‬
‫כ ד א י ה ו א ה ע ו ל ם ה ב א ל ו ו ת ר ב ש ב י ל ו ע ל ה ע ו ל ם ה ז ה ? ז א ת ו ע ו ד ‪ ,‬ש א ם א מ נ ם כן‪ ,‬מ ה‬
‫כ ו ח ו ש ל מ ע ש ה ה ע ק ד ה כדי לזכות בו גם א ת הדורות ה ב א י ם ?‬
‫ו א פ ש ר ש ג ם כ א ן עניין ל נ ו ע ם ש ת י ד ר ש ו ת ‪ ,‬ה א ח ת נ ו ע ד ה ל ה ל ל א ת מ ס י ר ו ת ה נ פ ש‬
‫ו ה ש נ י י ה א ת ה מ א מ י נ י ם ב ח י י ה ע ו ל ם ה ב א ‪ .‬נזכור כי ר ח ״ ק ש י מ ש כ מ נ ה י ג ד ת י ‪ ,‬ו כ פ י ה נ ר א ה‬
‫לא ע מ ד ה העקיבות הפילוסופית ב ר א ש דאגותיו‪ .‬ואלו דבריו‪:‬‬

‫אין ספק שהתורה‪ ...‬תחייב ייעוד רוחני ל נ פ ש העובד‪ ...‬וזה מ מ ה ש ה י ה מפורסם‬

‫ל א ב ר ה ם אבינו ובניו ותלמידיו כ מ ו ש ק ב ל מ ש ם ועבר ו נ ת א מ ת א צ ל ו ביעוד בעניין‬
‫ה ע ק י ד ה כ י א ח ר ש ה ו ב ט ח ו א ב ר ה ם ו י צ ח ק ב א מ ר ו כ י ב י צ ח ק י ק ר א ל ך זרע ו א ל מ ל א‬
‫ש ה י ה א פ ש ר ל ש ל ם ל ו ו ל ה ח ל י ף ה ט ו ב ה ה מ ד ו מ ה ב ט ו ב ה א מ י ת י ל א ה י ה עניין ל ה ‪.‬‬
‫ו ה א מ ו נ ה ה ז א ת ה י ת ה ל ה ם מ פ ו ר ס מ ת מ א ד ו ה א ב ו ת הורישוה לבניהם ולכל זרעם‬
‫ולזה היו בני ישראל סובלים ע ב ו ד ת המצרים ה ק ש ה ולא היו עוברים יראתם‪ ,‬שכבר‬
‫י י ח ש ב ש א ם היו ישראל שומעין ל ה ם ועובדים לאלהיכם יקבלום בסבר פנים יפות‬
‫כא׳ מהם‪ ,‬ולהיותם סובלים העניות והדלות לבלתי היות עובדים ליראתם די בזה‬
‫‪27‬‬
‫ראיה שהיו מקוים ג מ ו ל נפשי להיותם נמשכים אחר אמונת אברהם‪.‬‬

‫ע ם ז א ת יש מ ק ו ם גם לטעון‪ ,‬ש ה ש י ק ו ל ב ד ב ר ה ע ו ל ם ה ב א ל א ב ה כ ר ח מ פ ח י ת מ ג ו ד ל‬
‫ה ע ר ך ש ל מ ס י ר ו ת ה נ פ ש ‪ .‬ניתן ל ו מ ר ‪ ,‬ש ע צ ם ה נ כ ו נ ו ת ל ה ק ר י ב א ת ח י י ה ע ו ל ם ה ז ה ע ל‬
‫מזבח האמונה בחיי העולם הבא היא גופה הגדולה שבביטויי מסירות הנפש! לא למותר‬
‫גם להוסיף‪ ,‬ש מ ע ל ת ערכם ש ל מ ק ד ש י ה ש ם בישראל ב מ ה ל ך הדורות אינה נגרעת בעינינו‬
‫בשל אמונתם בחיי העולם הבא‪.‬‬

‫ל ס י כ ו ם ‪ ,‬ב מ א מ ר ז ה ב י ק ש נ ו ל ה ר א ו ת ‪ ,‬כ י ל ד ע ת ר׳ ח ס ד א י ק ר ש ק ש ה א מ צ ע י ה א י ד א ל י‬
‫ל ה ש ג ת התכלית הדתית מ ת מ צ ה במצוות המילה ובשאר המצוות הקרובות ברוחן לעקדת‬
‫יצחק‪ .‬בנושא זה מתגלות פרצות במשנתו ש ל רח״ק‪ ,‬בעקיבות שיטתו ובדרכי אישושה‪.‬‬
‫ה א ם י ש ב כ ך כ ד י ל ה ע י ד ‪ ,‬ש מ ש נ ה זו ה י א א ך ת ג ו ב ה א ר ע י ת ל ה ת ר ח ש ו י ו ת ה ק ש ו ת ש ל‬
‫ש נ ת ק נ ״ א ? ל א ו ד ו ו ק א ‪ .‬י ש רגליים ל ד ב ר ‪ ,‬ש מ ד ו ב ר ב ע מ ד ה ה ש ו מ ר ת ע ל צ ב י ו נ ה ה ב ס י ס י‬
‫גם אם ניסוחיה הולכים ונקבעים בזיקה אל אירועי העתים‪.‬‬

‫אור ה׳ ב‪ ,‬ב‪ ,‬ו ) ל ט ע״א(‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫שם ג‪ ,‬ג‪ ,‬ג ) ע ד ע״א(‪.‬‬ ‫‪27‬‬

‫]‪[175‬‬
 ‫שאול רגב‬

‫מדרגת נבואתו של אברהם‬

‫על פי רמב׳׳ם‪ ,‬אברבנאל ור׳ אליעזר אשכנזי‬

‫א‬
‫ב מ ו ר ה נ ב ו כ י ם ב‪ ,‬ל ב ו א י ל ך ד ן ר מ ב ״ ם ב ה ר ח ב ה ב ת ו פ ע ת ה נ ב ו א ה ‪ 1 .‬ל ש י ט ת ו ה נ ב ו א ה אינה‬
‫כישרון טבעי מ ו ל ד או בחירה אלוהית‪ ,‬אלא ת ו צ א ה ש ל הכנה נפשית שכלית ש ל מי‬
‫שמעוניין בה‪ .‬ל א ח ר הכשרה ר ח ב ה בלוגיקה ובמדעים‪ ,‬בפיזיקה ובמטפיזיקה‪ ,‬ולאחר‬
‫שהגיע לרמה שכלית ג ב ו ה ה ויש לו יכולת ה ש כ ל ה מ ו פ ש ט ת ‪ ,‬והוא בעל כוח מ ד מ ה חזק‪,‬‬
‫יכול ה א ד ם להגיע לרמה כזו ש ת ח ו ל עליו נבואה‪ 2.‬התערבותו ש ל ה א ל ל ד ע ת רמב״ם היא‬
‫שלילית‪ ,‬במניעת הנבואה מ מ י שהכין את ע צ מ ו לה‪ ,‬ולא ב ה ח ל ת ה ש פ ע הנבואי על מי שאינו‬
‫מעוניין ולא הכין את ע צ מ ו לכך‪ .‬מובן שיש כ א ל ה ש ק ל להם להגיע ל מ צ ב ש ל ש ל מ ו ת‬
‫ש כ ל י ת ו ב כ ך ל ה י ו ת מ ו כ ש ר י ם ו מ ו כ נ י ם ל נ ב ו א ה ו א ח ר י ם ש ק ש ה ל ה ם יותר‪ ,‬ו ב כ ך נ מ ד ד ת‬
‫מ ע ל ת ו וקרבתו ש ל האדם לנבואה‪ .‬אילו מהנביאים ש ה ת ח י ל ו להתנבא בגיל צעיר היה להם‬
‫כ י ש ר ו ן רב י ו ת ר ל ה ג י ע ל ש ל מ ו ת ש כ ל י ת ב ז מ ן ק צ ר ביותר‪ .‬ת פ י ס ה ר צ י ו נ ל י ת כ ז ו ש ל ה נ ב ו א ה‬
‫בנויה ביסודה ע ל הפילוסופיה האריסטוטלית‪ ,‬ש ל פ י ה ה א ד ם ש ה ש ל י ם א ת ע צ מ ו ש כ ל י ת‬
‫י כ ו ל ל ה י ד ב ק ב ש כ ל ה פ ו ע ל ו ל ד ל ו ת מ מ נ ו מ ש א ב י י ד ע ש ל א ה י ו ל ו ק ו ד ם לכן‪ 3 .‬ת פ י ס ה זו‬
‫מ ש א י ר ה א ת כ ל ה י‪T‬ז מ ה ב י ד י ה א ד ם ‪,‬י ו א י נ ה מ ו ת י ר ה ב י ד י ה א ל א ל א ל מ נ ו ע א ת ה נ ב י א ה מ ו ע מ ד‬
‫מלהגיע לנבואה בשלבי ההכנה השונים‪.‬‬
‫אברהם הוא א ח ת ה ד ו ג מ א ו ת לנביאים ש ק ד מ ו ל מ ש ה ולמתן תורה ושהגיעו לנבואה‬
‫ב ש ל מ ו ת ם ה ש כ ל י ת מ ת ו ך העניין האישי ש ה י ה ל ה ם ב ח ש י פ ת ה א מ ת ה מ ט פ י ז י ת למרות‬
‫ה ה נ ח ו ת האחרות‪ ,‬ה מ ו ט ע ו ת ‪ ,‬שרווחו בסביבתם‪ .‬הכרתם א ת ה א ל נבעה מ ת ו ך העניין הפנימי‬

‫ביבליוגרפיה שלמה על נושא הנבואה במשנת רמב״ם ימצא הקורא במאמרו של י״י דינסטאג‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫״הנבואה במשנת הרמב״ם״‪ ,‬דעת ‪) 37‬תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪ .228-193‬וראה'‪H. Kreisel, "Maimonides‬‬
‫‪ ;View of Prophecy", Daat 13 (1984), pp. xxi-xxvi‬הנ״ל‪ ,‬״הכם ונביא במשנת הרמב״ם‬
‫ובני הוגו״‪ ,‬אשל באר שבע ג)תשמ״ו(‪.169-149 ,‬‬
‫‪A. Altmann, "Maimonides and Thomas Aquinas: Natural or Divine Prophecy?", AJS‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪Review 3 (1978), pp. 1-19; L. Kaplan, "Maimonides on the Miraculous Element in‬‬
‫‪Prophecy", Harvard Theological Review 70 (1977), pp. 233-256‬‬
‫נ׳ אריאלי‪ ,‬״הנבואה כאתגר של השכל״‪ ,‬דעת ‪) 3-2‬תשל״ה‪-‬תשל״ט(‪ ,‬עמי ‪.65-49‬‬ ‫‪3‬‬

‫]‪[177‬‬
 ‫שאול רגב‬

‫והסקרנות האינטלקטואלית‪ ,‬ולא מתוך חיקוי של התנהגות דתית נפוצה‪ .‬בשיטתו ש ל‬

‫רמב״ם הגיע אברהם למדרגה הנבואית ה ג ב ו ה ה ביותר שיכול להגיע אליה נביא מן‬
‫ה נ ב י א י ם ‪ ,‬ל ה ו צ י א א ת מ ש ה רבנו‪ ,‬ש ר מ ב ״ ם אינו מ ו נ ה א ו ת ו ב ק ט ג ו ר י ה ה ז ו ש ל ה נ ב י א י ם א ל א‬
‫בקטגוריה נפרדת בפני עצמו‪.‬‬
‫ב מ נ ו ת ו א ת מ ד ר ג ו ת ה נ ב ו א ה ‪ 4‬מ צ י י ן ר מ ב ״ ם ‪ ,‬כי נ ב ו א ת ו ש ל א ב ר ה ם א י נ ה ע ו מ ד ת ב מ ד ר ג ה‬
‫א ח ת אלא היא מ ש ת נ ה ו נ מ צ א ת ב כ מ ה מדרגות‪ .‬רמב״ם מביא א ת אברהם כ ד ו ג מ ה לנביא‬
‫בארבע המדרגות הגבוהות של הנבואה‪ ,‬מדרגות שמינית עד אחת־עשרה‪ .‬התפתחות‬
‫נבואתו ש ל אברהם מקבילה ל מ ה ל ך חייו ולמאורעות שקרו לו כפי המסופר במקרא‪ ,‬כך‬
‫ש ה ו א נ מ צ א ב ע ל י י ה מ ת מ ד ת ‪ :‬ה ה ת ג ל ו ת ב ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם נ מ צ א ת ב ש ת י מ ד ר ג ו ת ‪,‬‬
‫השמינית והתשיעית; מראה ש ל ו ש ת המלאכים באלוני ממרא נמצא במדרגה העשירית;‬
‫ודיבור ה מ ל א ך לאברהם ב ש ע ת ה ע ק ד ה נ מ צ א במדרגה ה א ח ת ־ ע ש ר ה ‪ .‬רמב״ם מציין‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫״וזאת אצלי העליונה שבמדרגות הנביאים אשר העידו הספרים בעניניהם״‪.‬‬
‫הוגי ד ע ו ת בימי הביניים ה ת ק ש ו ל ק ב ל א ת התפיסה הרציונליסטית הזו ש ל רמב״ם‬
‫בנבואה ואת הפיכתה ש ל הנבואה לתופעה טבעית ולא אלוהית‪ .‬חלק מפרשניו ש ל רמב״ם‬
‫נ י ס ו ל י י ש ב א ת ה ב ע י ה ב ד ר כ י ם ש ו נ ו ת ת ו ך ניסיון ל ה ב ה י ר א ת כ ו ו נ ת ו ש ל ר מ ב ״ ם ב ד ב ר י ו‬
‫א ל ה והחזרתם ל ת פ י ס ה ה מ ק ו ב ל ת ש ל ה ת ע ר ב ו ת אלוהית בנבואה‪ .‬בדברים ש ל ה ל ן נדון‬
‫‪7‬‬
‫על דברי רמב״ם וביחסם לנבואתו ש ל‬ ‫ב ב י ק ו ר ת ם ש ל א ב ר ב נ א ל ‪ 6‬ור׳ א ל י ע ז ר א ש כ נ ז י‬
‫אברהם‪ .‬שניהם‪ ,‬גם אברבנאל וגם אשכנזי‪ ,‬מכוונים א ת דבריהם ישירות לדברי ר מ ב ״ ם ואף‬
‫מ צ ט ט י ם אותו‪ .‬אברבנאל ב מ ס ג ר ת פירושו למורה הנבוכים‪ ,‬ואשכנזי ב מ ס ג ר ת דרושיו־‬
‫פירושיו לסיפורי המקרא‪ .‬שניהם בוחנים את הרציונליות הקיצונית של רמב״ם ומסתייגים‬
‫מ מ נ ה ‪ .‬רציונליות קיצונית ז א ת אינה נותנת מענה אמתי ל ש א ל ו ת הנוגעות לנושאים‬
‫ה ק ש ו ר י ם ב א ל ו ה ו ת ו ב ק ש ר בין ה א ל ו ה א ד ם ‪ ,‬א ו ב י כ ו ל ת ו ש ל ה א ד ם ל ת פ ו ס ב ח ו ש י ו א ת‬
‫ה צ ו ר ו ת ה ר ו ח נ י ו ת ‪ .‬ה פ ת ר ו נ ו ת ש ה ם מ צ י ע י ם נ ו ט י ם ל כ י ו ו ן ה מ י ס ט י יותר מ ש ה ם נ ו ט י ם ל כ י ו ו ן‬
‫‪8‬‬
‫הרציונלי‪ ,‬ו ב ע צ ם ל ש י ל ו ב ה מ י ס ט י ק ה בדרגות העליונות ביותר ש ל ה מ ח ש ב ה הרציונלית‪.‬‬
‫אברבנאל בהיותו הן פרשן מורה הנבוכים הן פרשן המקרא מנסה ל ה ס י ט א ת דברי‬

‫מו״נ ב‪ ,‬מה‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫על ר׳ יצחק אברבנאל נכתבו כמה מונוגרפיות; חלקן עסקו בעיקר בפן ההיסטורי־מריני שלו‪,‬‬ ‫‪6‬‬
‫ומעטות עסקו בהגותו‪J. Sarachek, Don Isaac Abravanel, New York 1938; B. Netanyahu,.‬‬
‫; א׳ שמואלי‪ ,‬דון‬ ‫‪1982‬‬
‫יצחק אברבנאל וגירוש ספרד‪ ,‬ירושלים תשכ״ג‪ .‬על תפיסת הנבואה ראה בעיקר שם‪ ,‬עמי ‪.112-96‬‬
‫אין בידינו הרבה פרטים עליו ועל הגותו‪ .‬בינתיים ראה אנציקלופדיה עברית‪ ,‬כרך ז‪;416-415 ,‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪ ; Encyclopaedia Judaica, Vol. 3, pp. 725-726‬מ׳ בניהו‪ ,‬יוסף בחירי‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬ע״פ‬
‫מפתח בערכו‪ ,‬ובעיקר עמי שנט; הנ״ל‪ ,‬״מינוי שרי הבריאות בקרימונה בשנת של״ה והמחלוקת‬
‫שבין הרב אליעזר אשכנזי והרב אברהם מנחם פורטו הכהן״‪ ,‬מיכאל א )תשל״ג(‪ ,‬עמי עח‪-‬קמג‪,‬‬
‫ובעיקר פג‪-‬פז‪ .‬וראה הקדמתו של ר״א אשכנזי לספרו ״יוסף לקח״ על מגילת אסתר‪ ,‬וארשא ‪.1837‬‬
‫ראה ש׳ רגב‪ ,‬״המחשבה הרציונאל מיסטית בהגות היהודית במאה ה־ט״ו״‪ ,‬מחקרי ירושלים‬ ‫‪8‬‬
‫במחשבת ישראל ה )תשמ״ו(‪ ,‬עמי ‪.189-155‬‬

‫]‪[178‬‬
 ‫מדרגת נבואתו של אברהם‬
‫‪9‬‬
‫רמב״ם מן הרציונליות הקיצונית ולמתן אותה כדי שתתאים לתפיסתו הפילוסופית־דתית‪.‬‬
‫מ ח ד גיסא ה ו א מ ק ב ל א ת הרציונליות הזו‪ ,‬ו מ א י ד ך גיסא הוא מסתייג מ מ נ ה ומותיר מ ק ו ם‬
‫ר ח ב י ו ת ר ל ה ת ע ר ב ו ת ו ש ל ה א ל ‪ .‬אין ה נ ב י א צריך ל ה י ו ת מ ש כ י ל כ ד י ל ה י ד ב ק ב ש כ ל ה פ ו ע ל‬
‫ו ל ק ב ל ש פ ע נ ב ו א י ‪ ,‬א ל א ה ו א צריך ל ה י ו ת מ ש כ י ל כ ד י ש י ב י ן א ת ה מ ס ר ה א ל ו ה י ה נ מ ס ר לו‪.‬‬
‫אין ה נ ב י א צ ר י ך ל ה י ו ת ש ל ם ב פ י ל ו ס ו פ י ה ה מ ט פ י ז י ת א ו ב ל ו ג י ק ה ל פ נ י ש ה ו א מ ק ב ל נ ב ו א ה ‪.‬‬
‫ה ה ב ד ל בין ה נ ב י א ו ה פ י ל ו ס ו ף ה ו א ה ב ד ל מ ה ו ת י ‪ :‬ה פ י ל ו ס ו ף מ ש כ י ל מ ן ה מ ו ח ש א ל ה מ ו פ ש ט‬
‫‪10‬‬
‫כתיבת‬ ‫ה מ ו ש כ ל ‪ ,‬ואילו הנביא ל ה פ ך — מ ן ה מ ו ש כ ל ה מ ו פ ש ט ה כ ל ל י א ל ה מ ו ח ש הפרטי‪.‬‬
‫שני פירושים כאלה‪ ,‬א ח ד פירוש למקרא ו א ח ד פירוש למו״נ‪ ,‬מ א פ ש ר ת לאברבנאל להסתייג‬
‫ולהצביע על קשיים ושאלות במקום אחד‪ ,‬ולהרצות את תפיסתו במקום אחר ובכך הן‬
‫‪1,‬‬
‫להישאר צמוד למקור המפורש והן לתת תמונה ש ל מ ה של תפיסתו‪.‬‬
‫ר׳ א ל י ע ז ר א ש כ נ ז י מ ת ר ח ק מ ן ה ר צ י ו נ ל י ו ת ש ל ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ו ב ס פ ר ו ה ו א מ ב י א ב פ נ י נ ו ת פ י ס ת‬
‫נ ב ו א ה ה מ ב ו ס ס ת אמנם ע ל דברי רמב״ם‪ ,‬בניסיון ל פ ר ש אותם‪ ,‬א ב ל בפירושו זה ה ו א נפרד‬
‫מ ר מ ב ״ ם ופונה לכיוון ה מ י ס ט י תוך ש ה ו א מ ס ת מ ך פ ע מ י ם ע ל דברי רמב״ן‪ .‬הנבואה לדבריו‬
‫אינה ט ב ע י ת א ל א נסית‪ ,‬ו א ת ה מ מ ד ה ט ב ע י ש ל ה נ ב ו א ה ה ו א מ י י ח ס ל פ ע ו ל ו ת י ו ה פ י ז י ו ת ש ל‬
‫ה נ ב י א ב ש ע ת ק ב ל ת ה נ ב ו א ה ב ת נ א י ם מ ס ו י מ י ם ‪ .‬א ו ל ם ה נ ב י א נ ב ח ר ע ל ידי ה א ל ‪ ,‬ו ב ח י ר ה ז ו‬
‫אינה ת ו צ א ה ש ל הכנתו ה ש כ ל י ת ה מ ו ד ע ת ‪ ,‬ו ה א ל הוא הקובע לאיזו מדרגה נבואית יכול‬
‫הנביא להגיע‪.‬‬
‫ב ש ל ו ש ת המראות שראה אברהם הנמנים לעיל במדרגות הנבואה חלוקים שלושת‬
‫ה ח כ מ י ם ה א ל ה בשאלה‪ ,‬אם ה פ ע ו ל ו ת הפיזיות ש ע ש ה אברהם על פי התיאור המקראי בתוך‬
‫ה מ ר א ה היו פעולות מ מ ש ‪ ,‬או שהיו אלה ח ל ק מן ה ח ל ו ם או ה מ ר א ה הנבואי‪ .‬אם היו‬
‫ב מ צ י א ו ת ‪ ,‬כ י צ ד נ ע ש ה ה ש י ל ו ב ה ז ה בין ה מ ר א ה ה נ ב ו א י ל מ ע ש ה ה פ י ז י ? מ ע ב ר מ ה י ר כ ז ה‬
‫ה ל ו ך ו ש ו ב בין ה מ ר א ה ה נ ב ו א י ו ה מ ע ש ה ה פ י ז י מ צ ב י ע ע ל ר מ ה ג ב ו ה ה ב י ו ת ר ש ל ריכוז‬
‫ויכולת קבלת הנבואה‪ ,‬מ ה ש מ ע מ י ד את אברהם כ מ ע ט במדרגתו של משה‪ .‬רמב״ם מסביר‬
‫א ת ה פ ע ו ל ו ת ה ל ל ו כ ח ל ק מ ן ה מ ר א ה פ ר ט ל ע ק ד ה ‪ ,‬ו ש ם ה ד ב ר י ם אינם מ ו ס ב ר י ם ב ב ה י ר ו ת ;‬
‫ואילו אברבנאל ור״א אשכנזי‪ ,‬כ ל א ח ד בדרכו‪ ,‬מסבירים את ה ש י ל ו ב ש ל ה מ צ י א ו ת ו ה מ ר א ה‬
‫כחלק ממדרגת הנבואה שאליה הגיע אברהם‪.‬‬

‫ראה למשל דבריו בפירושו למו״נ ב‪ ,‬לו‪ ,‬הקדמה ה‪ :‬״וכלל הדברים הוא שהחכמה העיונית איננה‬ ‫‪9‬‬
‫תנאי הכרחית במציאות הנבואה כפי הדת התורני האמתי במהותה‪ .‬והנה הרב המורה קבל‬
‫ההקדמה הזאת לפי שקבל שהיתה הנבואה דבר טבעי ושהיה עניינה ממין החלום‪ ...‬והרב המורה‬
‫אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים יחשוב מחשבות לדבר על ה׳ תועה‪ ...‬כי כאשר גבהו שמים מארץ כן‬
‫גבהו דרכי הרב מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו בענץ הנבואה כי אנחנו לא נאמץ כי הוא דבר‬
‫טבעי כי אם נסיי״‪.‬‬
‫אברבנאל‪ ,‬פירוש למו״נ ב לו‪ ,‬הקדמה ה ; ‪A. J. Reines, Maimonides and Abrabanel on‬‬ ‫‪10‬‬
‫‪Prophecy, Cincinnati 1970, pp. lxiv-lxxx‬‬
‫אברבנאל כתב שני ספרים על הנבואה‪ ,‬אך הם אבדו‪ .‬ה א ח ד הוא ״מחזה שדי״‪ ,‬והשני הוא ״להקת‬ ‫‪11‬‬
‫הנביאים״‪ .‬כפי הנראה הספר השני הוא שחזור של הספר הראשון‪ ,‬שאבד בבריחתו של אברבנאל‬
‫מפורטוגל לספרד‪.‬‬

‫]‪[179‬‬
 ‫שאול רגב‬

‫ב‬
‫‪,2‬‬
‫בסיפורים על אברהם‬ ‫רמב״ם מנתח ומפרש את הסיפור המקראי על פי שיטתו בנבואה‪.‬‬
‫מ ו צ א ר מ ב ״ ם ש ל ו ש ה מקורות עיקריים ל ה ב נ ת הנבואה בכלל ונבואתו ש ל אברהם ב פ ר ט ‪:‬‬
‫‪,3‬‬
‫ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪ ,‬ס י פ ו ר ה כ נ ס ת ה א ו ר ח י ם ־ ה מ ל א כ י ם ב א ל ו נ י מ מ ר א ו ס י פ ו ר ה ע ק ר ה ‪,‬‬
‫בעיקר ה ה ת ג ל ו ת ב ש ע ת ה ע ק ד ה ולא ההתגלות ש ב ה נצטווה ע ל העקדה‪ .‬בהתגלות ש ב ה‬
‫נ צ ט ו ו ה ע ל ה ע ק ד ה כ מ ו ב ה ת ג ל ו י ו ת א ח ר ו ת אין ב ע י ה מ י ו ח ד ת ‪ ,‬כיוון ש מ ד ו ב ר ב ה ת ג ל ו ת‬
‫נ ב ו א י ת ר ג י ל ה ב ח ל ו ם ה נ ב ו א י ‪ .‬ש ל ו ש ת ה ס י פ ו ר י ם ה א ח ר י ם ‪ ,‬ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪ ,‬ה מ ל א כ י ם‬
‫ו ה ע ק ר ה ש מ נ י נ ו ‪ ,‬י ש ב ה ם ב ע י ה מ ס ו י מ ת ‪ ,‬כ י ו ו ן ש ה ס י פ ו ר ע ו ב ר בין ה פ ע י ל ו ת ה נ ב ו א י ת‬
‫ה מ ו ב ה ק ת ‪ ,‬ה ת ג ל ו ת ה ‪ /‬ובין פ ע י ל ו ת פיזית ש ע ו ש ה הנביא בתוך ה ה ת ג ל ו ת הנבואית‪ ,‬כגון‬
‫ל ק י ח ת ה ב ה מ ו ת ו ה צ י פ ו ר ו ב י ת ו ר ן ב מ ר א ה בין ה ב ת ר י ם ‪ ,‬ה כ נ ת ה ס ע ו ד ה ו ע ר י כ ת ה ו ק ב ל ת‬
‫פני ה מ ל א כ י ם באלוני מ מ ר א ‪ ,‬ו ע ק ד ת האיל בסיפור ה ע ק ד ה ‪.‬‬
‫ב מ ו ״ נ ח ״ ב מ א מ ב ד י ל ר מ ב ״ ם בין ה ח ל ו ם הנבואי‪ ,‬ה מ ח ז ה ו מ ר א ה ה נ ב ו א ה — ש ל ו ש‬
‫הדרכים שבהן יכול הנביא לקבל את נבואתו‪ .‬צורת ה מ ר א ה היא הדרך ש ב ה קיבל אברהם‬
‫א ת ה נ ב ו א ה ב ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪ .‬ב צ ו ר ה ז ו ה נ ב י א אינו י ש ן ‪ ,‬א ל א ״ ע נ י ן א י ו ם מ ח ר י ד י ח ו ב ר‬
‫לנביא ב ע ת היקיצה״‪ .‬ה נ ב ו א ה בצורה זו מ ת א פ ש ר ת כ א ש ר ה ש כ ל מ ת ג ב ר ע ל ה כ ו ח ו ת‬
‫ה א ח ר י ם ו ה א ד ם מרוכז כולו ב פ ע י ל ו ת שכלית‪ ,‬ואז הוא מ י ד ב ק ו מ ק ב ל א ת ה מ ס ר הנבואי דרך‬
‫הכוח ה מ ד מ ה שלו‪ .‬באותה ע ת מ ת ב ט ל י ם כוחותיו החושיים‪ ,‬וכל כוחו מ ו ש ק ע בעיון‬
‫ה ש כ ל י ‪ .‬א פ ש ר י גם ש י ל ו ב בין ה ד ר כ י ם ‪ ,‬כ א ש ר ה נ ב י א מ ת ח י ל א ת נ ב ו א ת ו ב ה ק י ץ ‪ ,‬ז ״ א ב מ ר א ה‬
‫הנבואי‪ ,‬ואחר כך נופלת עליו ת ר ד מ ה והוא מ מ ש י ך את הנבואה בחלום‪ .‬כדוגמה לשילוב‬
‫כ ז ה מ ב י א ר מ ב ״ ם א ת ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪ :‬ב ת ח י ל ה נ א מ ר ש ה י ה ז ה ב מ ח ז ה ‪ ,‬ד ה י י נ ו מ ר א ה‬
‫נבואי‪ ,‬ו א ח ר כך נ פ ל ה עליו ת ר ד מ ה גדולה‪ ,‬ואז הנבואה ה מ ש י כ ה בחלום‪ .‬ב כ ל מקרה‪ ,‬אומר‬
‫ה ו פ ע ת ה מ ל א ך היא ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה או בחלום‪ ,‬ואינה ה ו פ ע ה פיזית‪ .‬כל‬ ‫רמב״ם‪,‬‬
‫ה ה ת ק ש ר ו ת בין ה א ד ם ובין ה א ל היא ע ל ידי ה מ ל א ך ‪ ,‬וגם כ א ש ר זה אינו נזכר ב מ פ ו ר ש‬
‫בכתוב ונראה כאילו הייתה ה ת ק ש ר ו ת אלוהית ישירה‪ ,‬בכל מ ק ר ה מ ד ו ב ר ב ה ו פ ע ת ה מ ל א ך ‪.‬‬
‫ל פ י ר מ ב ״ ם כ ל ה מ ס ו פ ר ב ס פ ר ב ר א ש י ת ב ת ח י ל ת פ ר ש ת וירא מ ת ח י ל ת ו ע ד ס ו פ ו ה י ה‬
‫מ ר א ה נבואי ע ל ידי מ ל א ך ; וגם ה ו פ ע ת ש ל ו ש ת ה מ ל א כ י ם בסיפור‪ ,‬ה כ נ ת ה ס ע ו ד ה ו ש י ח ת ו‬
‫של אברהם אתם — הכול היה במראה הנבואי‪:‬‬

‫פעמים יראה איש שידבר ע מ ו ו א ח ״ כ יתבאר לו שזה המדבר מלאך‪ .‬ובכמו זה המין‬
‫מ ן ה נ ב ו א ה יזכור ש ה ו א ראה איש י ע ש ה או י א מ ר א ח ר זה ידע ש ה ו א מ ל א ך ‪ .‬ולזה‬
‫‪,4‬‬
‫בלשון התורה‬ ‫ה ע י ק ר נ ט ה א ח ד מ ן ה ח כ מ י ם ו ג ד ו ל מ ג ד ו ל י ה ם ו ה ו א ר׳ ח י י א ה ג ד ו ל‬
‫וירא א ל י ו ה ׳ ב א ל ו נ י מ מ ר א וגו׳‪ .‬כ י כ א ש ר ה ק ד י ם כ ל ל ו ה ו א ש ה ש ם נ ר א ה א ל י ו‬
‫ה ת ח י ל ל ב א ר א י ך ה י ת ה צ ו ר ת ה ה ר א ו ת ה ה ו א ו א מ ר ש ת ח ל ה ר א ה ש ל ו ש ה א נ ש י ם ורץ‬

‫ש׳ רוזנברג‪ ,‬״על פרשנות המקרא בספר המורה״‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל א )תשמ״א(‪,‬‬ ‫‪12‬‬
‫עמי ‪.157-85‬‬
‫על פן הניסיון של העקדה ראה חנה כשר‪ ,‬״יסורין ללא עוץ)למשמעות הנסיון במורה נבובים(״‪,‬‬ ‫‪13‬‬
‫דעת ‪) 26‬תשנ״א(‪ ,‬עמי ‪.41-35‬‬
‫בר״ר מח‪ ,‬י‪.‬‬ ‫‪14‬‬

‫]‪[180‬‬
 ‫מדרגת נבואתו של אברהם‬

‫ו א מ ר מ א מ ר א ל י ה ם ‪ ,‬ו א מ ר ז ה א ש ר פ י ר ש דה ה פ י ר ו ש ש מ א מ ר א ב ר ה ם ו י א מ ר א ד נ י א ם‬
‫נ א מ צ א ת י חץ ב ע י נ י ך א ל נא ת ע ב ו ר מ ע ל ע ב ד ך ש ה ו א ג ״ כ ס פ ו ר מ ה ש א מ ר ב מ ר א ה‬
‫ה נ ב ו א ה ל א ח ד מ ה ם ו א מ ר ל ג ד ו ל ש ב ה ם א מ ר ‪ .‬והבץ העניץ ה ז ה ע ו ד ב ס ו ד מ ן‬
‫‪15‬‬
‫הסודות‪.‬‬

‫יש ב מ ר א ה הזה לפי ר מ ב ״ ם כלל ופרט‪ ,‬וכך מפרשים זאת גם מפרשיו ש ל רמב״ם ב מ ק ו ם ‪:‬‬
‫ת ח י ל ה נאמר באופן כללי שה׳ נראה אל אברהם‪ ,‬ו א ח ר כך בא סיפור ה מ ע ש ה כיצד נראה‬
‫אליו ה׳ — ש ל ו ש ת המלאכים‪ .‬אברהם פונה אל המלאכים בלשון יחיד מכיוון ש ה ו א מדבר‬
‫אל הגדול שבהם‪ ,‬כדברי המדרש‪ .‬מ כ ל מקום כל המראה באלוני ממרא היה ל ד ע ת רמב״ם‬
‫מראה נבואי ש ל א הייתה בו פעילות פיזית כלל; דהיינו כל הסיפור ש ל הכנסת האורחים‬
‫ו ע ר י כ ת ה ס ע ו ד ה ל א ה י ה מ ע ש ה פיזי‪ ,‬א ל א מ ר א ה נ ב ו א י ‪.‬‬

‫והנה ראיית ה מ ל א כ י ם באלוני מ מ ר א היה ב מ ר א ה הנבואה לא שיהיו אלו הדברים‬

‫נמצאים חוץ לנפש‪ ...‬הנה יתבאר כי אף שבאלוני מ מ ר א ראה אברהם את ה ש ם‬
‫‪,6‬‬
‫ו ש ל ו ש ה אנשים כי זה היה ב מ ר א ה הנבואה‪.‬‬

‫מ ש ל ו ש ת ס י פ ו ר י ה ה ת ג ל ו ת ה ל ל ו ל ו מ ד ר מ ב ״ ם ע ל א ר ב ע מ ד ר ג ו ת ש ו נ ו ת ב נ ב ו א ה ‪ .‬ס י פ ו ר בין‬
‫הבתרים מצויות בו שתי מדרגות נבואה‪ ,‬השמינית והתשיעית‪ .‬המדרגה השמינית היא‬
‫ה מ ד ר ג ה ״ ש י ב ו א ה ו ח ז ו ן ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה ו י ר א ה מ ש ל י ם כ א ב ר ה ם ב מ ר א ה בין ה ב ת ר י ם ״ ;‬
‫לפי זה כל מ ה שקרה שם באותו מראה היה משל‪ ,‬ולא פעולה מ מ ש י ת ש ל אברהם‪ .‬המדרגה‬
‫ה ת ש י ע י ת היא ״ ש י ש מ ע דברים ב מ ר א ה כ מ ו ש ב א באברהם והנה דבר ה׳ אליו ל א מ ר לא‬
‫י י ר ש ך ז ה ״ ; ז ה ו ה מ ש ך ה מ ר א ה ש ל ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪ .‬ה ה ב ד ל בין ש ת י ה מ ד ר ג ו ת ה ל ל ו ה ו א‬
‫ש ב מ ד ר ג ה ה ש מ י נ י ת ה כ ו ל מ ש ל ו א י ן ה נ ב י א ש ו מ ע דיבור‪ ,‬ו א י ל ו ב מ ד ר ג ה ה ת ש י ע י ת ה נ ב י א‬
‫ש ו מ ע גם דיבור‪ .‬ה מ ד ר ג ה ה ע ש י ר י ת ש מ ו נ ה ר מ ב ״ ם ב נ ב ו א ה היא ״שיראה איש אשר ידבר‬
‫ע מ ו ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה כ א ב ר ה ם ג ״ כ ב א ל ו נ י מ מ ר א ו ב י ה ו ש ע ב י ר י ח ו ״ ‪ .‬ב מ ד ר ג ה זו י ש כ ב ר‬
‫זיהוי ש ל ה מ ד ב ר ולא ש מ י ע ת קול ב ע ל מ א ‪ ,‬ו ה מ ד ב ר הוא ה מ ל א ך או המלאכים‪ .‬ה מ ד ר ג ה‬
‫ה א ח ת ־ ע ש ר ה — מ ד ר ג ת הנבואה ה ג ב ו ה ה ביותר להוציא נבואת מ ש ה — היא ״שיראה‬
‫ה מ ל א ך ידבר ע מ ו במראה כאברהם ב ש ע ת העקדה״‪.‬‬
‫כפי שאנו יכולים ל ה ב ח י ן כל המדרגות האחרונות הללו הן מדרגות הנבואה ש ל אברהם‪,‬‬
‫ואברהם הוא ה ד ו ג מ ה היחידה שמביא רמב״ם למדרגות הללו‪ ,‬פרט למדרגה העשירית‪,‬‬
‫ש ב ה מ ש ת ת ף גם י ה ו ש ע ביריחו‪ .‬כ ל ש א ר הנביאים מ ש ת ת פ י ם ב מ ד ר ג ו ת נ מ ו כ ו ת יותר ואינם‬
‫מ ג י ע י ם ל מ ד ר ג ת ו ש ל א ב ר ה ם ‪ .‬גם א ב ר ה ם ע צ מ ו ק ו פ ץ מ ד ר ג ה ל א ח ר ש מ ל א ת ע צ מ ו ‪,‬‬
‫ונבואותיו לאחר מכן הן מן המדרגה העשירית והלאה‪.‬‬

‫מו״נ ב‪ ,‬מב‪ .‬וראה ביקורתו של שפינוזה על תפיסה זו של רמב״ם‪ :‬״ואף שהרמב״ם ואחרים‬ ‫‪15‬‬
‫מחליטים כי מעשה זה ובדומה לכך כל אלה שמסופר בהם על הופעת מלאך כגון אצל מנוח‬
‫ואברהם כשחשב שהוא מקריב את בנו התרחש בחלום ולא היה בפועל שמישהו יכול לראות מלאך‬
‫בהקיץ הם פשוט מפטפטים‪ .‬כי הם לא ביקשו אלא לסחוט מן הכתובים הבלים אריסטוטליים‬
‫והזיות משל עצמם״ )מאמר תיאולוגי־מדיני‪ ,‬תרגם ח׳ וירשובסקי‪ ,‬ירושלים תשכ״ב‪ ,‬עמי ‪.(13‬‬
‫פירוש שם טוב על אתר‪.‬‬ ‫‪16‬‬

‫]‪[181‬‬
 ‫שאול רגב‬

‫ג‬
‫אברבנאל בפירושו למורה נבוכים מ ש ת ד ל ש ל א ל ה ב י ע את תפיסתו הוא לגבי הנושאים‬
‫ה ש ו נ י ם ‪ ,‬א ל א רק מ ע ו ר ר ש א ל ו ת ו ס ת י ר ו ת ש נ ר א ו ב ע י נ י ו ק י י מ ו ת ב ד ב ר י ר מ ב ״ ם ו מ ש ת ד ל‬
‫ליישב אותם; ואילו בפירושו לתורה‪ ,‬שהוא פירוש פילוסופי עצמאי‪ ,‬מביא אברבנאל את‬
‫שיטתו הוא בכל הנוגע לנושאים הללו‪.‬‬
‫בפירושו למורה הנבוכים ש ו א ל אברבנאל על דברי רמב״ם שבפרק מ ב ‪:‬‬

‫יש ל ש א ו ל מאין ראה הרב שר׳ חייא היה מ א מ י ן ש מ ר א י ת אברהם באלוני מ מ ר א היה‬
‫כ ל ל ו פ ר ט בנבואה ו ש ה פ ע ו ל ו ת ה ה ם ל א היו בהקיץ ו ש מ א מ ר אל נא תעבור מ ע ל‬
‫‪,7‬‬
‫עבדך היה במראה הנבואה‪.‬‬

‫א ב ר ב נ א ל מ ב ד י ל בין ש נ י ח ל ק י ה ס י פ ו ר ה מ ק ר א י ‪ :‬ת ח י ל ה ה ו פ ע ת ה׳‪ ,‬ש ה י א ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה‬

‫ש ה י ה ל א ב ר ה ם ב מ ח ז ה ‪ ,‬בדרגה עשירית ש ל ה נ ב ו א ה ; ואחר ביקור ש ל ו ש ת המלאכים‪,‬‬
‫הייתה שונה‪ ,‬וביקור זה היה בהקיץ‪ .‬אברבנאל ע צ מ ו אינו סובר ש ב י א ת‬ ‫שמשימתם‬
‫ה מ ל א כ י ם ה י י ת ה ב מ ר א ה ה נ ב ו א י ‪ ,‬א ך כיוון ש מ ש י מ ת ו ל ה ס ב י ר א ת ה מ ו ר ה ה ו א מ ב י א‬
‫א פ ש ר ו ת כזו כ ד ע ת הסוברים‪ ,‬ובכך מ י י ש ב א ת דברי רמב״ם‪ .‬ל ד ע ת ו אם נרצה ל ק ב ל א ת ד ע ת‬
‫הסוברים ש ה כ ו ל היה מראה נבואי אחד‪ ,‬ש ל ו ש ת המלאכים מסמלים במקרה זה את ש ל ו ש ת‬
‫‪,8‬‬
‫א ו ל ם ל ד ע ת א ב ר ב נ א ל אין ה מ ל א כ י ם ה ל ל ו מ ס מ ל י ם‬ ‫הכוחות‪ :‬השכלי‪ ,‬המדמה‪ ,‬והמשותף‪.‬‬
‫את ה כ ו ח ו ת הללו ואינם ח ל ק מן המראה‪ ,‬אלא סיפור א ח ר ; הם מלאכים מ מ ש ‪ ,‬שתפקידם‬
‫היה לבשר את הולדת הבן ואת ה פ י כ ת סדום‪.‬‬

‫ו א י נ ו נ כ ו ל א צ ל י ‪ ,‬כ י א י ן ז ה מ ע נ י ן ה נ ב ו א ה כ פ י מ ה ש י ס ב ו ר מ מ נ ו ה ר ב כי ה י א ב א ה‬
‫ל א ב ר ה ם ל ב ש ר ב ש ו ר ת בנו ו ה פ י כ ת ס ד ו ם ו ה צ ל ת ל ו ט ‪ ,‬ו ל כ ן נ ר א ו ל ו ה מ ל א כ י ם ה ה ם‬
‫‪,9‬‬
‫בנבואתו ל ד ע ת הרב ל ה ת פ ל ס פ ו ת ה ה ו א שזכרו מ ב ל י צורך‪.‬‬

‫ש ל ו ש ת מ ר א ו ת ה נ ב ו א ה ה ל ל ו מ ו ר כ ב י ם מ פ ע ו ל ו ת מ נ ו ג ד ו ת ‪ .‬ה מ ר א ה ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ב ר י ת בין‬

‫הבתרים‪ ,‬הכריח א ת רמב״ם לחלקו לשתי מדרגות‪ ,‬כאמור‪ ,‬ועל כך ת מ ה אברבנאל ״אם‬
‫ה מ ר א ה ה ז א ת מ ב ת ר י ם ] = ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם [ מ ק ו ש ר ת ו מ ד ו ב ק ת מ ר א ש ה ו ע ד ס ו פ ה א י ך‬
‫יתכן שיהיה ח ל ק ה מ ה מ ד ר ג ה ה ט ׳ כדברי הרב פה״‪ .‬ק ש ה להסביר את שינוי ה מ ד ר ג ה בתוך‬
‫א ו ת ו מ ר א ה נ ב ו א י ‪ .‬ע ל כ ך א ו מ ר א ב ר ב נ א ל ש כ נ ר א ה ה י ו פ ה ש נ י מ ר א ו ת נ ב ו א י י ם ‪ ,‬ו ע ל כן‬
‫הפריד רמב״ם ביניהם והעמידם בשתי מדרגות‪ .‬בפרשת ה ע ק ד ה בא לאברהם מראה נבואי‬
‫ב א מ צ ע פ ע ו ל ת ה ה ק ר ב ה ל פ נ י ש ה ו א ש ו ח ט א ת בנו‪ ,‬ו כ א ש ר ה ו א מ ת ע ו ר ר מ ן ה מ ר א ה ה ז ה‬
‫ה ו א מ ג ל ה ב א ו פ ן פיזי‪ ,‬ל ד ע ת א ב ר ב נ א ל ‪ ,‬א ת ה א י ל ‪ ,‬ו ל א כ פ י ש נ י ת ן ל ה ב י ן מ ד ב ר י ר מ ב ״ ם ‪,‬‬
‫ש ה מ ר א ה הזה כולו היה מראה נבואי אחד‪ ,‬כולל מציאת האיל‪.‬‬

‫ו נ מ ש ך ה ע נ י ן כ ו ל ו ב פ ו ע ל כ מ ו ש ב א ב ס י פ ו ר ע ד ש ל ק ח א ת ה מ א כ ל ת ל ש ח ו ט א ת בנו‪,‬‬
‫ואז ב א ת ה ו ה נ ב ו א ה ויקרא אליו מ ל א ך ה׳ מן ה ש מ י ם וצוהו ש ל א י ש ל ח ידו א ל הנער‪,‬‬

‫ראה פירושו על אתר‪.‬‬ ‫‪17‬‬

‫ראה רוזנברג)לעיל הערה ‪ ,(12‬עמי ‪ 115‬הערה ‪.42‬‬ ‫‪18‬‬
‫פירוש אברבנאל הנ״ל בהערה ‪ ,17‬שם‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫]‪[182‬‬
 ‫מדרגת נבואתו של אברהם‬

‫והקיץ א ב ר ה ם וירא ב פ ו ע ל ו ה נ ה איל א ח ר נ א ח ז ב ס ב ך בקרניו ו י ע ל ה ו ל ע ו ל ה ת ח ת‬

‫בנו‪ ,‬ו ה ת פ ל ל א ז א ב ר ה ם ה ׳ י ר א ה א ש ר י א מ ר ה י ו ם ו כ ו ׳ ו א ז ב א ת ה ו ה נ ב ו א ה פ ע ם‬
‫‪20‬‬
‫א ח ר ת ל ו מ ר ל ו יען א ש ר ע ש י ת וכו׳‪.‬‬

‫ה נ ב ו א ה ל פ י ז ה ב א ה ל א ב ר ה ם ל ס י ר ו ג י ן בין ה פ ע ו ל ו ת ה ש ו נ ו ת ש ה ו א מ ב צ ע ‪ .‬ה מ ר א ה ה ר א ש ו ן‬
‫מ ג י ע ב ד י ו ק ל פ נ י ש ה ו א נ י ג ש ל ש ח ו ט א ת בנו‪ ,‬ו א י ן ז ה מ פ ע ו ל ת ה ד מ י ו ן א ו ה ז י ה ש ה י י ת ה לו‪,‬‬
‫אלא נבואה ש ל מ מ ש ‪ .‬בכך רואה רמב״ם את מדרגתו העליונה של אברהם‪ ,‬שאליה הגיע‬
‫בעקדה‪ ,‬מדרגה קרובה מאוד למדרגתו של משה‪ ,‬שהיה מ ק ב ל את נבואתו בכל ע ת שירצה‪.‬‬
‫א מ נ ם א ב ר ה ם אינו מ ק ב ל ב כ ל ע ת ש י ר צ ה ‪ ,‬א ו ל ם נ ר א ה ש ב מ ק ר י ם מ ס ו י מ י ם ה ו א י כ ו ל ל ק ב ל‬
‫את נ ב ו א ת ו ב מ ר ו ו ח י זמן קצרים שנראה כאילו ב כ ל עת שירצה‪ ,‬ל א ח ר ה ה כ נ ה ה מ ת א י מ ה‬
‫ש ה י י ת ה לו‪ .‬מ ד ר ג ה כ ז ו א פ ש ר י ת ה י א ב א ב ו ת ‪ ,‬ש ל פ י ר מ ב ״ ם ה י ו מ ו כ נ י ם ת מ י ד ו ה י ו ה ו ג י ם‬
‫‪21‬‬
‫באל ת מ י ד ולא הסירו אותו מ מ ח ש ב ת ם ‪.‬‬
‫בפירושו לתורה מבחין אברבנאל בשלוש מדרגות נבואה לפי ה ח ל ת ה ש פ ע האלוהי‪:‬‬
‫‪ .1‬ה ש פ ע ה א ל ו ה י ח ל ע ל ה ש כ ל ב ל ב ד ‪.‬‬
‫‪ .2‬ה ש פ ע ח ל ע ל ה כ ו ח ה ד ב ר י ]=־ ה ש כ ל [ ו ע ל ה כ ו ח ה מ ד מ ה י ח ד ‪.‬‬
‫‪ .3‬ה ש פ ע ח ל רק ע ל ה ח ו ש י ם ‪.‬‬
‫ה מ ד ר ג ה ה ר א ש ו נ ה ה י א מ ד ר ג ת מ ש ה רבנו‪ ,‬ו ה י א מ ד ר ג ה מ י ו ח ד ת ‪ .‬ב מ ד ר ג ה ה ז ו אין ע י ר ו ב‬
‫ש ל ש ו ם כ ו ח מ ן ה כ ו ח ו ת ה א ח ר י ם ‪ ,‬ורק ה כ ו ח ה ש כ ל י ה ו א ה מ ק ב ל א ת ה ש פ ע ישירות‪.‬‬
‫ה מ ד ר ג ה השנייה ה י א מ ד ר ג ת רוב הנביאים‪ ,‬ו ב ה ה ש פ ע ח ל הן ע ל ה כ ו ח הדברי והן ע ל ה כ ו ח‬
‫ה מ ד מ ה ‪ .‬ישנה גם ה מ ד ר ג ה השלישית‪ ,‬ש ב ה ה ש פ ע ח ל ע ל א ח ד ה ח ו ש י ם ללא ה ת ע ר ב ו ת‬
‫שכלית או דמיונית‪ .‬מ ש מ ע ו ת הנבואה במדרגה ה ז א ת היא יכולת מ י ו ח ד ת ש י ש לנביא‬
‫ל ש מ ו ע א ו ל ר א ו ת ד ב ר י ם ש א ח ר י ם אינם י כ ו ל י ם ל ר א ו ת א ו ל ש מ ו ע ‪ .‬ח ו ש י ו ש ל ה נ ב י א נ פ ת ח י ם‬
‫ו ע ו ל י ם ל ר מ ו ת ק ל י ט ה ג ב ו ה ו ת מ א ו ד ‪ ,‬ו ה ו א מ ס ו ג ל ל ק ל ו ט ב ח ו ש י ו ד ב ר י ם ש א ח ר י ם אינם‬
‫מ ס ו ג ל י ם ‪ .‬ב מ ד ר ג ה ה ז ו ‪ ,‬ל ד ע ת א ב ר ב נ א ל ‪ ,‬ה י ו כ ל י ש ר א ל ב מ ע מ ד ה ר סיני ש ב ו י כ ל ו ל ר א ו ת‬
‫ו ל ש מ ו ע ב ר מ ה שאינה ר מ ה רגילה ש ל בני אדם‪ .‬זוהי כ מ ו ב ן דרגה נ מ ו כ ה מ א ו ד ש ל נבואה‪,‬‬
‫א ב ל א י ן זו ה ז י ה ש י כ ו ל ה ל פ ק ו ד א ת מ י ש ח ו מ ו ע ו ל ה א ו ב ע ל י ד מ י ו ן מ פ ו ת ח ‪ .‬ב מ ד ר ג ה ה ז ו‬
‫אין ה פ ע ל ת ה ד מ י ו ן ‪ ,‬א ל א ר א י י ת ד ב ר י ם כ ה ו ו י י ת ם ‪.‬‬
‫ישנו גם שילוב ש ל ה ר מ ו ת השנייה והשלישית‪ ,‬דהיינו הנביא מ ק ב ל א ת ה ש פ ע הנבואי‬
‫בכל ה ח ו ש י ם ובכל הכוחות‪ ,‬ואז נוסף ע ל ה מ ס ר העיוני ש ה ו א מ ק ב ל הוא יכול לראות את‬
‫ה ד ב ר י ם א ו ה מ ל א כ י ם ו כ ד ו ׳ ‪ .‬ה ה ב ד ל בין ה נ ב י א ו ב י ן מ י ש ק י ב ל י כ ו ל ת ר ג ע י ת כ ז ו ה ו א‬
‫בתהליך‪ .‬אצל הנביא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ה ש פ ע הזה ח ל על כל הכוחות — תחילה על ה ש כ ל ואחר על‬
‫ה ד מ י ו ן ורק ל ב ס ו ף ע ל ה ח ו ש י ם ‪ .‬ו א י ל ו א צ ל מ י ש מ ק ב ל ת ו פ ע ה ר ג ע י ת כ ז ו ו א י נ ו נ ח ש ב נ ב י א‬
‫אין ה ש פ ע ח ל ע ל ה ד מ י ו ן א ו ע ל ה ש כ ל ‪ ,‬א ל א רק ע ל ה ח ו ש י ם ‪ .‬כ ד ו ג מ ה ל כ ך מ ב י א א ב ר ב נ א ל‬
‫א ת נ ע ר א ל י ש ע ש ר א ה ר כ ב א ש ו ס ו ס י א ש ) מ ל ״ ב ו ‪ .(17‬ה נ ע ר ר א ה א ת ה מ ר א ה ב ח ו ש י ו‬
‫ב ב י ר ו ר ו ל א ב ד מ י ו נ ו ‪ ,‬ו ה י ה ז ה ל צ ו ר ך ש ע ה ו א י נ ו כ ו ח ש נ ש א ר א צ ל ה ר ו א ה ‪ 2 2 .‬א י ן צריך ל ו מ ר‬
‫ש ה מ ר א ה הזה אינו נ ח ל ת הכלל‪ ,‬א ל א הוא ש מ ו ר ליחידים ש ח ל עליהם ה ש פ ע ה מ י ו ח ד הזה‪.‬‬

‫פירוש אברבנאל למו״נ ב‪ ,‬מה‪ ,‬המדרגה יא‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫מו״נ ג‪ ,‬נא‪.‬‬ ‫‪21‬‬
‫אברבנאל‪ ,‬פירוש לבראשית‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬עמי רלה‪.‬‬ ‫‪22‬‬

‫]‪[183‬‬
 ‫שאול רגב‬

‫לכן ייתכן ש ה א ח ד יראה מ ש ה ו ש א ח ר י ם אינם יכולים לראות‪ ,‬אף שייתכן ש כ ל ה ע ם רואים‬

‫א ת ה מ ר א ה ב ש ו ו ה ‪ ,‬כ מ ו ש ה י ה ה ד ב ר ב מ ע מ ד ה ר סיני‪ ,‬כ א מ ו ר ‪.‬‬
‫בברית בין הבתרים מ ב ח י ן א ב ר ב נ א ל ב ש ת י נ ב ו א ו ת נפרדות‪ .‬ה א ח ת ה י א ה ב ט ח ת הזרע‬
‫ו ה א ר ץ ‪ ,‬ו ה י א מ ת ח י ל ה ב ה ת ג ל ו ת ה ׳ א ל א ב ר ה ם ו ב ד י ב ו ר א ל י ו ‪ ,‬ו ה מ ש כ ה ב מ צ ב ערני‪ ,‬כ א ש ר‬
‫אברהם יוצא ה ח ו צ ה וסופר את הכוכבים‪ .‬אחריה באה הנבואה השנייה‪ ,‬שהיא הברית‬
‫ע צ מ ה ‪ .‬הנבואה הזו מ ת ח י ל ה ב ה ת ג ל ו ת ה׳ מ ח ו ד ש ת ‪ ,‬היא הייתה ביום ו כ ל ל ה את ה ת ג ל ו ת‬
‫ה א ל ל א ב ר ה ם ו א ת ציוויו ל ק ח ת א ת ה ע ג ל ה וכו׳ ולבתר אותם‪ ,‬ואז ראה אברהם ב פ ו ע ל תנור‬
‫ע ש ן ו ל פ י ד א ש עובר בין הבתרים‪ ,‬ובזה נ ש ל מ ה פ ע ו ל ת הברית‪ .‬ל א ח ר שסיים אברהם א ת‬
‫ה פ ע ו ל ה ל ע ת ע ר ב נ פ ל ה ע ל י ו ת ר ד מ ה ו א ז ר א ה מ ר א ה נ ב ו א י שני‪ ,‬ש ב ו מ ג ל ה ל ו ה ׳ א ת ה ע ת י ד‬
‫לקרות — הגלות והגאולה‪.‬‬
‫ה נ ב ו א ה ה ז ו ה י א נ ב ו א ה מ ו ר כ ב ת ‪ ,‬ש ב ה פ ע ל ו י ח ד ה ח ו ש י ם ו ה ש כ ל ע ם כ ו ח ה ד מ י ו ן ‪ .‬אין‬
‫ס פ ק ש ת נ ו ר ה ע ש ן ו ל פ י ד ה א ש ל א ה י ו ד ב ר י ם פ י ז י י ם ש נ ר א ו ב כ ל ה ס ב י ב ה א ל א רק א ב ר ה ם‬
‫ר א ה א ו ת ם ‪ ,‬א ף ש ה ב ה מ ו ת ש ה י ו ש ם ה י ו א מ ת י ו ת ‪ .‬ה ס ב ר כ ז ה שנותץ א ב ר ב נ א ל ל מ ר א ה כ ו ל ו‬
‫ב א ל ה ש י ב ע ל ה ש א ל ה ש ה ק ש ה א ב ר ב נ א ל ע ל ר מ ב ״ ם ‪ :‬ל פ י ה ס ב ר ו ש ל ר מ ב ״ ם ירד א ב ר ה ם‬
‫מ ד ר ג ה ב א מ צ ע ה מ ר א ה ע צ מ ו ‪ ,‬ו א י ל ו ל ש י ט ת ו ש ל א ב ר ב נ א ל אין ה פ ר ש ב מ ד ר ג ת ה נ ב ו א ה‬
‫ה א ח ת ‪ ,‬ו ה י א רק מ כ י ל ה י ס ו ד ו ת ש ו נ י ם ‪ ,‬ו כ ך י ו ר ד ה ש פ ע ע ל ש נ י ה כ ו ח ו ת ב ל ב ד ‪ ,‬ה ש כ ל‬
‫והדמיון‪ ,‬ו ל א ח ר מ כ ן ה ו א גם ע ל ה ח ו ש י ם ‪.‬‬
‫ה מ ר א ה הנבואי באלוני מ מ ר א מ ע ל ה א ת אברהם לדרגה ג ב ו ה ה יותר בנבואה‪ ,‬ל ד ע ת‬
‫אברבנאל‪ .‬המראה הזה היה לאחר שאברהם מל את עצמו‪ .‬מילתו של אברהם חיזקה את‬
‫ה כ נ ת ו ל נ ב ו א ה כ י ו ו ן ש ע ת ה ה ו א א י נ ו ע ר ל ו ה ו א י כ ו ל ל ה ב י ט ב פ נ י ה ש כ י נ ה ב א ו פ ן ישיר‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ל ד ע ת אברבנאל יכול היה אברהם כ מ ו שאר ה א ב ו ת ״להתבונן בשכלי ובגשמי יחד״‪.‬‬
‫ובהמשך הוא אומר‪:‬‬

‫אינו מ ה נ מ נ ע ש י מ צ א איש ש ל ם ב ש כ ל ו כל כך שיספיק ב ע ת ה א ח ת להנהיג דברים‬

‫מ ת ח ל פ י ם ו ב ה י ו ת ו מ ש ק י ף ע ל ה ע נ י נ י ם ה א ל ו ה י י ם י נ ה י ג ג ״ כ ה ג ו ף ועניניו ב ע ת‬
‫‪24‬‬
‫אחת‪.‬‬

‫כ ך מ ת א פ ש ר ל א ב ר ב נ א ל ל ה פ ר י ד בין ה מ ר א ה ה נ ב ו א י ש ה י ה ל א ב ר ה ם ו ב י ן ה מ פ ג ש ע ם‬
‫ש ל ו ש ת ה מ ל א כ י ם ‪ ,‬ו ל ה ס ב י ר א ת ה ו פ ע ת ה מ ל א כ י ם כ ח ל ק נפרד מ ן ה מ ר א ה הנבואי ש ק ד ם לו‪.‬‬
‫מ ד ר ג ת נבואתו ש ל א ב ר ה ם ב ש ל ב זה ש ל חייו‪ ,‬ל א ח ר ש מ ל א ת ע צ מ ו ‪ ,‬כה ג ב ו ה ה שאינו צריך‬
‫להכנות מיוחדות כדי להגיע למראה הנבואי ובה בעת לבצע פעולות בתחום הפיזי מבלי‬
‫ש ה ד ב ר יסיח א ת דעתו ויפסיק א ת נבואתו‪.‬‬

‫אינו רחוק ש ש כ ל א ד ם ש ל ם י פ ע ל שתי פ ע ו ל ו ת להיותו יותר מ ע ו ל ה מ ה כ ח ו ת‬

‫ה ג ש מ י ו ת כ ״ ש ב ה י ו ת ש ת י ה פ ע ל י ו ת ב ל ת י מ נ ג ד ו ת זו ל ז ו ע ם ה י ו ת ן מ ת ח ל פ ו ת ‪ .‬ו ז ה‬
‫ה י ה ענין א ב ר ה ם ו מ ד ר ג ת ש ל מ ו ת ו א ח ר י ש נ מ ו ל ש ה ר ו ש ם ה ה ו א א ש ר ש ם ב ב ש ר ו‬
‫העירו ל ד ב ק ו ב ש ם ה נ כ ב ד ולזה נ א מ ר כ א ן וירא אליו ה׳ באלוני מ מ ר א כי הנה קודם‬
‫זה בהיותו ערל בשר לא היה מגיע אליו רוח נבואה אלא במקום מ י ו ח ד ומוכן‬

‫שם‪ ,‬עמי רלג‪.‬‬ ‫‪23‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫]‪[184‬‬
 ‫מדרגת נבואתו של אברהם‬

‫ובהכנות ידועות ובבטול החושים במראות או בחידות‪ .‬אמנם אחר שנמול היה כ״כ‬
‫ד ב ק ב א ל ו ה י ו ש ב ה י ו ת ו ב א ל ו נ י מ מ ר א מ ק ו ם ע ס ק י ו ו מ ו ש ב ו ‪ . . .‬אז ב א ת ה ו ה נ ב ו א ה יעץ‬
‫‪25‬‬
‫ו ב י ע ן ה ס ב ו ת ה ה ן ש י ע י ק ו כ ל א ד ם מ ה ד ב ק ו ת ל א ה י ו מ פ ס י ק י ם ד ב ק ו ת פרטי‪.‬‬

‫אברבנאל מדגיש בדבריו אלה ו ב ה מ ש ך את העובדה‪ ,‬ש ה מ ר א ה הנבואי והדיבור האלוהי‬

‫באו אל אברהם לסירוגין כפי הצורך תוך כדי פעולותיו האחרות‪ ,‬היות ש ה ו א היה בהכנה‬
‫מ ת מ ד ת ש ל ק ב ל ת ה נ ב ו א ה ו ל א ה י ה צריך ל ה ת ב ו ד ד ו ת ו ל ה כ נ ו ת כ ד י ל ק ב ל ה ‪ .‬מ ד ר ג ה זו ש ל‬
‫נ ב ו א ה ק ר ו ב ה כ מ ע ט ל מ ד ר ג ת ו ש ל מ ש ה ב נ ב ו א ת ו ‪ ,‬א ש ר גם ה ו א ה י ה מ ו כ ן ו ע ו מ ד ל ק ב ל א ת‬
‫ה נ ב ו א ה ה ח ל ב מ ע מ ד ה ר סיני‪ .‬א ב ר ב נ א ל ג ם מ ד ג י ש ש א ב ר ה ם ע ש ה א ת ש ת י ה פ ע ו ל ו ת‬
‫ב מ ק ב י ל ‪ ,‬ו ב מ ק ר ה ז ה ה ו א ‪ p‬ל ק ר א ת ה מ ל א כ י ם ב ע ו ד ו מ ד ב ר ע ם ה׳‪ ,‬ד ה י י נ ו ב ע ו ד ו ב מ ר א ה‬
‫הנבואי‪ .‬פעולותיו הפיזיות ש ל אברהם ופעולותיו השכליות נעשו במקביל‪ ,‬ו ה א ח ת לא‬
‫הפריעה ל א ח ר ת ‪ .‬ר מ ה כזו ש ל פ ע י ל ו ת ו ה ת ב ו ד ד ו ת ש כ ל י ת אינה פ ע ו ל ה נבואית רגילה‪ ,‬אלא‬
‫פ ע י ל ו ת נ ב ו א י ת ב מ ד ר ג ה ה ע ל י ו נ ה ביותר‪ .‬ו מ מ ש י ך א ב ר ב נ א ל ו א ו מ ר ‪:‬‬

‫ש ע ם היות שנעשו כל ה מ ע ש י ם ה א ל ה בפועל ובהקיץ עדין היה אברהם ע ו מ ד‬

‫‪26‬‬
‫ב ה ת ב ו ד ד ו ת ו ו ל א ס ר מ מ נ ו ‪ .‬ו ל ג ו ד ל ה ע נ י ן ה ז ה ו מ ע ל ת ו א מ ר ע ו ד נ ו ע ו מ ד ל פ נ י ה׳‪.‬‬

‫אף שמדרגת ראיית האישים הרוחניים בעיני בשר היא מדרגה נמוכה ואינה נבואית כלל‬
‫ל ד ע ת א ב ר ב נ א ל ‪ ,‬כ א מ ו ר ל ע י ל ‪ ,‬ה נ ה כ א ש ר מ ד ר ג ה זו מ צ ט ר פ ת ל מ ד ר ג ה נ ב ו א י ת ה י א מ ע ל ה‬
‫א ו ת ה ל מ ע ל ה ג ב ו ה ה יותר‪ .‬ב ק ב ל ו א ת ה ש פ ע ה א ל ו ה י ב נ ב ו א ה ש ח ל ע ל ה כ ו ח ה מ ד מ ה ו ע ל‬
‫הכוח השכלי יכול הנביא לראות את האישים ה א ל ה בדמיונו בצורת משל‪ .‬ה פ ע ל ת הדמיון‬
‫ב א ה ב מ ק ר ה ז ה ב מ ק ו ם ה ר א י י ה ה ב ר ו ר ה ש ל ה נ ב י א א ת ה א י ש י ם ‪ .‬כ א ש ר ה ש פ ע ה ז ה ח ל גם‬
‫ע ל ה ח ו ש י ם ה ר י ז ו מ ד ר ג ה ג ב ו ה ה יותר‪ ,‬ו ה נ ב י א אינו צ ר י ך ל ר א ו ת ם ב ד מ י ו נ ו א ל א ה ו א ר ו א ה‬
‫א ו ת ם ב פ ו ע ל ‪ .‬ז ו ה י א מ ע י ן מ ד ר ג ת ביניים ב י ן מ ד ר ג ת ה נ ב ו א ה ‪ ,‬ש ב ה ה ש פ ע ח ל ע ל ש נ י‬
‫ה כ ו ח ו ת ‪ ,‬כ א מ ו ר ‪ ,‬ו ב י ן ה מ ד ר ג ה ה ג ב ו ה ה ביותר‪ ,‬ש ב ה ה ש פ ע ח ל רק ע ל ה כ ו ח ה ש כ ל י ‪ ,‬ו ה י א‬
‫מדרגת משה‪ ,‬כאמור‪ .‬ל ד ע ת אברבנאל עלה אברהם במראה הזה על שאר הנביאים‪ ,‬והגיע‬
‫כ מ ע ט ל מ ד ר ג ה ה ג ב ו ה ה ב י ו ת ר ש ל ה נ ב ו א ה ‪ .‬מ ד ר ג ה ז ו ש ל נ ב ו א ה ה ג י ע א ל י ה א ב ר ה ם גם‬
‫ב מ ר א ה ה ש ל י ש י ‪ ,‬מ ר א ה ה ע ק ד ה ‪ .‬גם ש ם מ ע ו ר ב י ם י ח ד מ ר א ה נ ב ו א י ו פ ע ו ל ה ח ו ש י ת ‪ ,‬מ ה‬
‫ש א ב ר ב נ א ל מ כ נ ה ״נבואה חושית״‪ .‬גם מ ש ה קיבל נבואה חושית‪ ,‬ו ה ה ב ד ל בינו ובין אברהם‬
‫הוא ש א צ ל מ ש ה ה נ ב ו א ה היא מ ה ׳ ישירות‪ ,‬ואילו א צ ל אברהם ה נ ב ו א ה מ ג י ע ה דרך ה מ ל א ך ‪.‬‬
‫ולכן ה מ ל א ך הוא הקורא לאברהם ב א מ צ ע פ ע ו ל ת העקדה‪ ,‬ולא האל‪ .‬קריאת ה מ ל א ך היא‬
‫פעולה נבואית המפסיקה את הפעולה החושית שבה היה עסוק אברהם‪ .‬אחרי קריאת‬
‫ה מ ל א ך ב א ה ש ו ב פ ע ו ל ה ח ו ש י ת ש ל מ צ י א ת האיל והקרבתו‪ ,‬ומיד אחר כך בא דיבור נבואי‬
‫ש ל ה מ ל א ך ‪ .‬ז״א יש כאן מ ע ב ר מ פ ע ו ל ה ח ו ש י ת לנבואית וחוזר ח ל י ל ה במרווחי זמן קצרים‪.‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪25‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪ .‬וראה גם דברי ר׳ שלמה לבית ה ל ו י ) ה מ א ה ה־‪ (16‬״ואולי וירא שני חוזר לשכינה ור״ל‬ ‫‪26‬‬
‫שלא סלק עיניו ועיונו מהביט אל השכינה אע״פ שהיה מתעסק בדבר ההוא וכאלו עין אחד היה לו‬
‫בשכינה ועין אחד בהם״ )דברי שלמה‪ ,‬ויניציאה שנ״ו‪ ,‬דף עו ע״א(‪.‬‬

‫]‪[185‬‬
 ‫שאול רגב‬

‫ד‬

‫ר׳ א ל י ע ז ר א ש כ נ ז י ב ס פ ר ו מ ע ש י ה ׳ ‪ 2 7‬מ ח ל ק א ת מ ד ר ג ו ת ה נ ב ו א ה ל פ י ז מ ן ק ב ל ת ה ‪ ,‬י ו ם א ו‬

‫ל י ל ה ‪ ,‬ו ל פ י צ ו ר ת ק ב ל ת ה — ח י ז י ו ן ‪ ,‬ח ל ו ם א ו מ ר א ה ‪ .‬מ ר א ה נ מ צ א ב מ ד ר ג ה ג ב ו ה ה יותר‬
‫מחיזיון‪ ,‬והיום עולה ע ל הלילה‪ .‬לפי זה‬

‫מדרגת הנבואה נאמרה ל פ ע מ י ם בלשון ראיה ולפעמים בלשון חזיה‪ ,‬ויש מראות‬
‫ל י ל ה ו ח ז י ו ן ל י ל ה ו מ ר א ה ב י ו ם ו ח ז י ו ן ביום‪ .‬ל פ י ש ה ר א י ה ל מ ע ל ה מ ן מ ד ר ג ת ה ח ז י ה‬
‫והחזיה למעלה ממדרגת מראות לילה והמראות למעלה ממדרגת החלום שהוא‬
‫‪28‬‬
‫חלום נבואיי ו ל מ ע ל ה מ מ ד ר ג ת החזיון בלילה‪.‬‬

‫ה מ ד ר ג ה ה ג ב ו ה ה ביותר לפי זה היא מ ד ר ג ת ה מ ר א ה הנבואי ביום‪ ,‬ו מ ע ל י ה נ מ צ א ת מ ד ר ג ת‬

‫מ ש ה ‪ ,‬ש א י נ ה נ כ ל ל ת ב מ ד ר ג ו ת ה נ ב ו א ה ה ר ג י ל ו ת ‪ .‬ה ה ב ד ל בין נ ב ו א ת מ ש ה ל ש א ר ה נ ב י א י ם‬
‫נעוץ באופן ה ב נ ת ם את ה מ ט פ י ז י ק ה ‪ .‬מ ש ה מבין אותה בצורה ישירה‪ ,‬ושאר הנביאים בצורה‬
‫עקיפה‪ .‬הבדלים אלה ל ו מ ד אשכנזי מעלייתם ש ל מ ש ה ‪ ,‬אהרן ושבעים הזקנים ל ה ר ) ש מ ו ת‬
‫כ ד ( ‪ :‬מ ש ה ל ב ד ו ע ל ה א ל ה ׳ ו ה ד י ב ו ר א ל י ו ה י ה ישיר‪ ,‬ו א י ל ו ש א ר ה ע ו ל י ם ע ל ו ב מ ד ר ג ו ת‬
‫‪29‬‬
‫נבואתו של מ ש ה הייתה בהידבקות בשכל‬ ‫שונות אל ההר וקיבלו מ מ ש ה ‪ ,‬ש ה י ה מתווך‪.‬‬
‫ה פ ו ע ל ללא תיווך ש ל הדמיון‪ ,‬נבואתם ש ל שאר הנביאים בעזרת הכוח ה מ ד מ ה ‪.‬‬
‫מ ת ו ך ב ח י נ ה מ ד ו ק ד ק ת ב ד ב ר י ר מ ב ״ ם מ ג י ע גם ר׳ א ל י ע ז ר א ש כ נ ז י ל ה ב נ ת מ ד ר ג ת ה נ ב ו א ה‬
‫ש ל אברהם במראות השונים‪ ,‬שהיא שילוב ש ל מראה נבואי ופעולה פיזית־חושית‪ .‬ר״א‬
‫א ש כ נ ז י אינו ס ו ב ר ש ה נ ב ו א ה ה י א ת ו פ ע ה ט ב ע י ת ‪ ,‬א ל א ה י א ע ל ־ ט ב ע י ת ו ב ג ד ר נס א ל ו ה י ‪.‬‬
‫ה ש ג ת ו ש ל הנביא אינה ת ו צ א ה ש ל יכולתו ה ש כ ל י ת הפיזית‪ ,‬אלא מ צ ב ש ה א ל מביא א ת‬
‫ה נ ב י א א ל י ו ב א ו פ ן ב ל ת י ט ב ע י ‪ .‬ל כ ן גם אין ל ש א ו ל ע ל ה ב נ ת ו א ו ר א י י ת ו ש ל ה נ ב י א מ צ ב י ם‬
‫וגופים ש ל א ייתכן לראותם בחוש‪ .‬ה מ ה ל ך הנבואי כולו על כ ל ה ת ו פ ע ו ת ה מ ת ל ו ו ת אליו‬
‫מוציא א ת הנביא מן ה כ ו ח ו ת הטבעיים ו מ א פ ש ר לו באותה ש ע ה לראות דברים לא טבעיים‪.‬‬
‫על הניסיונות להסביר את מראות הנבואה בצורה ט ב ע י ת אומר אשכנזי‪:‬‬

‫ואני בעניי ת מ ה ע ל כ ל הדרכים ה ל ל ו שירצו בפיהם ל ה ש ו ו ת הענינים אשר אין להם‬

‫אפי׳ דמיון זה לזה מ ר ח ק רב ביניהם‪ .‬כי היאך יביאו ראיה מ ה ט ב ע י ו ת באומרם‬
‫ש ה ח ו ש ל א יקיף רק ב ע ל מ ר ח ק י ם ‪ 3 0‬א ל עניני ה נ ב ו א ה ש ה ם ב כ ל ל ם ל מ ע ל ה מ ן ה ט ב ע‬
‫‪31‬‬
‫ע ל י ו נ ו ת רב‪.‬‬

‫ל ד ע ת אשכנזי יש שני מ צ ב י נבואה כלליים‪ :‬בחלום ובמראה‪ .‬הראשון כולו בחלום‪ ,‬ולכן‬
‫פ ע ו ל ו ת י ו ש ל ה נ ב י א גם ה ן פ ר י ד מ י ו נ ו ו ל א פ ע ו ל ו ת ש ב מ צ י א ו ת ‪ .‬ה נ ב י א אינו נ ר ת ע מ פ ע ו ל ו ת‬

‫מעשי ה׳‪ ,‬ווארשא תרל״א )ר״צ ירושלים תשמ״ז(‪ .‬לספר שני חלקים‪ :‬חלקו הראשון מעשי‬ ‫‪27‬‬
‫בראשית)פרשיות בראשית ונח( ומעשי אבות)ער סוף ספר בראשית(‪ ,‬וחלקו השני מעשי מצרים‬
‫)מתחילת שמות עד סוף בא( ומעשי תורה)פרשת בשלח עד סוף התורה(‪ .‬מספור העמודים נפרד‬
‫לחלק הראשון ולחלק השני‪.‬‬
‫מעשי ה׳‪ ,‬מעשי אבות‪ ,‬דף פד ע״ב‪.‬‬ ‫‪28‬‬
‫מעשי ה׳‪ ,‬מעשי תורה‪ ,‬דף נג ע״א‪-‬ע״ב‪.‬‬ ‫‪29‬‬
‫הכוונה לאפשרות לראות את המלאך בצורה מוחשית‪.‬‬ ‫‪30‬‬
‫מעשי ה׳‪ ,‬מעשי אבות‪ ,‬דף צד ע״א‪.‬‬ ‫‪31‬‬

‫]‪[186‬‬
 ‫מדרגת נבואתו של אברהם‬

‫א ל ו ו ה ן אינן מ ש א י ר ו ת ב ו כ ל ר ו ש ם ‪ ,‬פ ר ט ל ר ו ש ם ה מ ד ע י ש ה ו א א מ ו ר ל ה ס י ק מ ן ה ח ל ו ם ‪ .‬כ ל‬

‫ה פ ע ו ל ו ת הן חלומיות‪ ,‬מ ד ו מ י י נ ו ת ובצורת מ ש ל ‪ .‬גם אם ישנה פ ע ו ל ה ש ה נ ב י א ח ו ל ם א ו ת ה‬
‫כ א י ל ו ה ו א מ ש ת ת ף ב פ ע ו ל ה הזו ה ו א ב ע צ ם יודע שאין זה א ל א חלום‪ ,‬ולכן אין ה ו א ח ו ש ש‬
‫מפניה‪ .‬הידיעה שהנביא מ ק ב ל היא ידיעה תאורטית‪ ,‬שיש להתייחס אליה בעתיד ולא‬
‫בהווה‪ .‬אם יאמרו לנביא בחלום ש ה ב י ת ע ו מ ד ליפול עליו הוא לא יקום ויברח‪ ,‬א ב ל ל א ח ר‬
‫שיתעורר מ ש נ ת ו וייזכר ב ח ל ו ם הוא י ע ש ה פ ע ו ל ו ת ה מ ת א י מ ו ת ל מ ס ר ש ק י ב ל ב ח ל ו ם‬
‫הנבואי‪.‬‬
‫ה מ צ ב השני הוא ה מ ר א ה הנבואי‪ .‬ב מ צ ב זה הנביא מ ש ת ת ף בפועל במראה‪ ,‬והוא מודע‬
‫ו מ ג י ב ל מ ס ר י ם ש נ מ ס ר י ם ל ו ב מ ר א ה ‪ .‬אם‪ ,‬כ ב ד ו ג מ ה ש ל ע י ל ‪ ,‬ה ו א מ ק ב ל מ ס ר ש ה ב י ת ע ו מ ד‬
‫ליפול‪ ,‬הוא מ י ד יקום ויברח מן הבית‪.‬‬

‫א מ נ ם ה מ ר א ה הנבואי לכן יקרא מ ר א ה ש כ ל הדברים ש ה ו א רואה היותם נעשים ודאי‬

‫הם נעשים בפועל‪ .‬ש א ם ראה ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה מ ק ל ש ק ד או א י פ ה בין ה ש מ י ם והארץ‬
‫הנה היה בפועל שם‪ .‬ואם יאמר שהנביא במראה הנבואה הלך ו ע ש ה כך וכך הנה‬
‫ה מ ע ש י ם ה ה ם אין ספק ש נ ע ש ו ב פ ו ע ל ‪" .‬‬

‫כדי להביא את הנביא הרואה מראה נבואי ל מ צ ב זה שהוא פועל בעצמו בתוך המראה‬
‫נ ח ו צ ה פ ע ו ל ה מ ק ד י מ ה ש ל ״ פ ח ד ו ר ת ת ו מ ו ר א ג ד ו ל ״ ה נ ו פ ל י ם ע ל ה נ ב י א ‪ .‬פ ע ו ל ה זו ס ו ת ר ת‬
‫א ת מ צ ב יישוב ה ד ע ת והריכוז ש ה נ ב י א צריך ל ה ם ב ש ע ת הנבואה‪ ,‬ונראה אם כן ש ה ם‬
‫משיגים א ת ה ת ו צ א ה ה ה פ ו כ ה — מ ס י ח י ם א ת ד ע ת ו ש ל הנביא מן הריכוז ש ה ו א ה י ה נתון‬
‫בו‪ .‬ל ד ע ת ר ״ א א ש כ נ ז י פ ע ו ל ה ז ו ה י א פ ע ו ל ה מ ק ד י מ ה ה מ ע י ר ה א ת ה נ ב י א מ ה ז י ו ת י ו ו מ כ נ י ס ה‬
‫א ו ת ו ל מ צ י א ו ת ל פ נ י ש ה ו א א מ ו ר ל פ ע ו ל א ו ל ר א ו ת ד ב ר י ם מ ו ז ר י ם ש א י נ ו רגיל ב ה ם ‪ .‬מ צ ב כ ז ה‬
‫מ ק ה ה א ת ח ו ש י ו ה מ ח ו ד ד י ם ש ל ה נ ב י א וגורם לו ש ל א ל ה ת ע מ ק ב ת ו פ ע ו ת זרות ומוזרות או‬
‫ב ה פ ת ע ו ת שיכולות להיות לו; הנביא הופך במידה מסוימת אפתי לתופעות הללו‪ ,‬ומוכן‬
‫ל ק ב ל אותן כ ת ו פ ע ו ת ט ב ע י ו ת ‪ .‬כך‪ ,‬ל מ ש ל ‪ ,‬א ד ם רגיל אם י ש מ ע פ ת א ו ם אתון מ ד ב ר ת יכול‬
‫ל ה י ו ת מ ו פ ת ע ב צ ו ר ה כ ז ו ש י א ב ד א ת כ ל ה ר י כ ו ז ש ה י ה נ ת ו ן בו‪ ,‬ו א ו ל י י ו ת ר מ ז ה ‪ .‬א ב ל ה פ ח ד‬
‫ה א ו ח ז בנביא ב פ ע ו ל ה ה מ ק ד י מ ה מ ב י א ו ל מ צ ב ש ל כוננות‪ ,‬והוא מוכן ל כ ל ה פ ת ע ה אפשרית‪,‬‬
‫ויכול ל ה ת מ ו ד ד א ת ה כראוי‪ .‬ב ל ע ם ל א ה ו פ ת ע כ ל ל כ א ש ר ש מ ע א ת ה א ת ו ן מדברת‪ ,‬וזה נראה‬
‫לו ט ב ע י ש ה ו א מ ד ב ר עם האתון והיא עונה‪.‬‬

‫ש י ב א לנביאים האיום והרתת ש ה ח כ מ ה ה א ל ו ה י ת גזרה כן כדי ש ע ם היות הדברים‬

‫מ ב ה י ל י ם לא יפלא הנביא ה ה ו א ולא ירחיקם א ב ל יבינם ה ב נ ה ש ל י מ ה ודאי ח ש ו ב ה‬
‫זכה וברורה מאד‪ ,‬לפי שכבר טרם ראותו הדברים המבהילים ה ה ם כבר הגיע אליו‬
‫‪33‬‬
‫ח ר ד ה ורתת ומורא ג ד ו ל ה מ ת י ש י ם כ ח ה ח ו ש י ם כדי ש ל א ירחיקו מ ה ש ל א הורגלו‪.‬‬

‫מ צ ב נבואי כזה אי א פ ש ר ל ו מ ר ש ה ו א מ צ ב ש ל מ ו ד ע ו ת מ ו ח ל ט ת ל כ ל ה ס ו ב ב אותו‪ .‬ל א ח ר‬

‫ש ה נ ב י א מ ת ע ו ר ר מ ן ה מ ר א ה ה נ ב ו א י ה ז ה ע ם כ ל ה פ ע ו ל ו ת ש ע ש ה בו‪ ,‬ה כ ו ל נ ר א ה ל ו כ מ ר א ה‬
‫א ח ד ג ד ו ל ולא כ מ ר א ה ש ה י ו מ ע ו ר ב ו ת בו פ ע ו ל ו ת פיזיות‪ .‬ה ר ת ת ו ה א י מ ה מכניסים א ת הנביא‬
‫לרמה שונה ש ל ה ש ג ה ‪ ,‬שאינה טבעית‪ ,‬והיא מ א פ ש ר ת לו לראות דברים שאינו יכול לראותם‬

‫שם‪ ,‬דף צג ע״א‪.‬‬ ‫‪32‬‬

‫שם‪ ,‬דף צג ע״ב‪.‬‬ ‫‪33‬‬

‫]‪[187‬‬
 ‫שאול רגב‬

‫בחושיו הטבעיים‪ ,‬ולהתייחס אליהם בצורה שונה לפי הזמן והמקום‪ .‬ביקיצתו ש ל הנביא מן‬
‫ה מ ר א ה הנבואי כל ה מ ר א ה ‪ ,‬כולל ה פ ע ו ל ו ת הפיזיות ש ע ש ה ‪ ,‬נכנסים לפרופורציה נכונה‪ ,‬ואז‬
‫הוא מסיק את ה מ ס ק נ ו ת מ מ ה ש ר א ה ועשה‪ ,‬וגם מבין דברים ש ל א יכול היה להבין לפני‬
‫המראה‪.‬‬

‫יתכן שאותו האיום והרתת הבא על הנביא בעת נבואתו ידקדק ח ו ש הראות שלו‬
‫שיראה מ ה שלא יראה אחר אשר לא בא עליו ש פ ע האיום ההוא‪ .‬ועם היות א מ ת‬
‫ש ה ח ו ש ל א י ק י ף רק ב ע ל מ ר ח ק י ם ‪ ,‬ה נ ה ח ו ש ה נ ב י א ה ה ו א ע ״ י א ו ת ו ה א י ו ם ו ה ר ת ת‬
‫ה מ ג י ע א ל י ו י ש י ג ל ר א ו ת ה ג ש ם ה ד ק ע ם ה י ו ת ו ב ל ת י נ ר א ה ל א ח ר י ם ו ג ם יצייר ב ו‬
‫‪34‬‬
‫מרחקים‪.‬‬

‫דיון מ ק ד י ם זה בא ל ה ס ב י ר את סיפור א ב ר ה ם ו ש ל ו ש ת ה מ ל א כ י ם וסיפור ה ע ק ד ה ‪ ,‬ש א ף‬

‫ש ה ה ת ג ל ו ת האלוהית אצלו הייתה בחלום‪ ,‬ה פ ע ו ל ו ת שמתואר ש ע ש ה היו בפועל‪ .‬אברהם‬
‫במראות שלו ע ש ה פעולות פיזיות באופן כזה‪ ,‬דהיינו בתוך ה מ ר א ה הנבואי‪ ,‬ל א ח ר ש ה ו א‬
‫נכנס ל מ צ ב ה נ פ ש י ה מ ת א י ם ‪ .‬בעזרת ה א י מ ה ה ג ד ו ל ה ש נ ו פ ל ת עליו הוא פ ו ע ל באופן ט ב ע י‬
‫ומכניס אורחים ש ה ם מ ל א כ י ם שמופיעים אצלו ואינו מ ו פ ת ע מ ה ו פ ע ת ם ‪ .‬ה ו פ ע ת ה מ ל א ך‬
‫אינה שגרתית והיא יכולה להיות ת ו פ ע ה מ פ ח י ד ה ‪ ,‬ש מ י ע ת קול מ ב ל י יכולת לראות את‬
‫ה מ ד ב ר ‪ ,‬אך הנביא מ צ ל י ח ל ר א ו ת א ת ה מ ל א ך ח ס ר הגוף ב ז מ ן ש א ח ר י ם אינם יכולים‬
‫לראותו‪ .‬ש ל ו ש ת המלאכים שהופיעו לאברהם במראה הנבואה ל ד ע ת ר״א אשכנזי ודאי היו‬
‫אמתיים‪ ,‬והוא ראה אותם בפועל כמלאכים‪ .‬אולם בתוך ה מ צ ב הנפשי ה מ פ ח י ד שבו היה‬
‫נתון מ ת ו ך ה ר ת ת והרעד נראה לו ש ה מ ל א כ י ם המבקרים גם הם צריכים לסעודה‪ ,‬והכין‬
‫בעקבות זאת את הסעודה‪ ,‬שהייתה אמתית ולא פעולה דמיונית של הנביא החולם‪.‬‬

‫ו מ ה ש נ א מ ר כאן ב א ב ר ה ם ש ל ש ה אנשים היו מ ל א כ י ם ובצורת מ ל א כ י ם באו אליו כי‬

‫גם ה מ ל א כ י ם נקראו אישים כ מ ו ש נ א מ ר ו ה א י ש גבריאל‪ ,‬ו מ ח מ ת האיום והרתת‬
‫ל א ב ר ה ם ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה ש ע ל י ו נ א מ ר וירא א ל י ו ה ׳ ה נ ה ל א ה ר ח י ק‬ ‫שהגיע‬
‫‪35‬‬
‫ש ה מ ל א כ י ם יאכלו‪ ,‬ו י ש ת ו ו ל כ ן ע ש ה ל ה ם ה ס ע ו ד ה ה ה י א ‪.‬‬

‫ה פ ע ו ל ו ת ש ע ש ה ‪ ,‬כגון ה כ נ ת ה ס ע ו ד ה ‪ ,‬ודאי אין זה ראוי ל ע ש ו ת ן ל מ ל א ך ‪ ,‬א ש ר מ ה ו ת ו שונה‬

‫מ ן ה א ד ם ‪ .‬אולם בתוך ה מ ר א ה ו ט ש ט ו ש ה ח ו ש י ם ש א ב ר ה ם היה נתון בו ב א ו ת ה ש ע ה הוא לא‬
‫היה מ ו ד ע ל פ ע ו ל ו ת י ו אם הן הגיוניות או ל א א ל א פ ע ל מוכנית‪ ,‬כפי ש ה י ה רגיל ל ע ש ו ת‬
‫ב ה ו פ ע ת אורחים‪ .‬פעולותיו ש ל אברהם ב א מ צ ע ה מ ר א ה הנבואי היו פעולות א מ ת י ו ת ולא‬
‫חלומיות‪ ,‬כשם שהופעתם ש ל המלאכים הייתה בפועל‪.‬‬

‫באופן שיתכן לומר ש ה כ ל היה ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה ולא להכזיב הענינים ולומר ש ל א היו‬

‫ב פ ו ע ל ‪ ,‬א ב ל אין ס פ ק ש ה י ו ב פ ו ע ל ו א ב ר ה ם ‪ p‬א ל ה ב ק ר ו ש ר ה ע ש ת ה ע ו ג ו ת ‪ .‬א ב ל‬
‫מתוך הרתת אשר היה לאברהם מ ח מ ת מראה הנבואה עם היותו מכיר בהם שהיו‬
‫‪36‬‬
‫מ ל א כ י אלוהים לא הרחיק ש ה י ו אוכלים ונתן ל ה ם ל א כ ו ל ואכלו‪.‬‬

‫שם‪ ,‬דף צד ע״א‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪35‬‬
‫שם‪ ,‬דף צג ע״ב‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫]‪[188‬‬
 ‫מדרגת נבואתו של אברהם‬

‫ה מ ל א כ י ם הם ישויות ר ו ח נ י ו ת ) ״ ג ש ם דק בעלי מרחקים״( שאינן נראות בעין ט ב ע י ת רגילה‪,‬‬

‫אך יכולות להיראות לנביא בהיותו במראה הנבואה ובקבלו כוחות על־טבעיים‪ .‬המלאכים‬
‫אינם מ ק ב ל י ם שינוי גופני לפני ה ו פ ע ת ם כדי ש י ה י ה א פ ש ר לראותם בעין אנושית‪ ,‬א ל א הם‬
‫קיימים ב מ צ י א ו ת ם ו ב מ ה ו ת ם ל ל א שינוי‪ .‬השינוי ה ו א ביכולות ה ח ד ש ו ת ה מ ג י ע ו ת לנביא‬
‫‪37‬‬
‫השינוי ח ל‬ ‫בזמן ה נ ב ו א ה ; ״כי מ ר א ה ה נ ב ו א ה ידקדק ה ח ו ש לראות מ ה ש ל א יראה זולתו״‪.‬‬
‫בנביא בתהליך ה מ כ י ל א ת ה פ ח ד ו ה א י מ ה שנופלים עליו‪ ,‬כאמור‪ .‬פ ח ד זה לפי זה אינו פ ח ד‬
‫רגיל‪ ,‬א ל א ת ה ל י ך ש ל שינוי ש ח ל בנביא ו ה ו פ ך א ו ת ו ליצור ב ע ל י כ ו ל ו ת ע ל ־ ט ב ע י ו ת ‪ .‬ב ד‬
‫ב ב ד אין הוא מ א ב ד א ת יכולותיו ומנהגיו האנושיים הרגילים‪ ,‬ולכן פעולותיו הן תערובת‬
‫של התייחסויות למצב ה ח ד ש ולמצב הקודם‪.‬‬

‫ה‬
‫ר׳ י צ ח ק א ב ר ב נ א ל ו ר ״ א א ש כ נ ז י מ ת נ ג ד י ם ל פ ר ש נ ת ו ש ל ר מ ב ״ ם ל ס י פ ו ר ה ה ת ג ל ו ת ה נ ב ו א י ת‬
‫של אברהם‪ .‬אף ש ש ל ו ש ת החכמים הללו בתפיסתם את הנבואה מעמידים את מדרגת‬
‫נ ב ו א ת ו ש ל א ב ר ה ם בין ה מ ד ר ג ו ת ה ג ב ו ה ו ת ביותר‪ ,‬כ ק ר ו ב ה ל מ ד ר ג ת ו ש ל מ ש ה ‪ ,‬ח ל ו ק י ם הם‬
‫ב ת פ י ס ת העיקרון הנבואי‪ .‬אין ס פ ק אצלם שהנביא אינו יכול להיות א ל א א ד ם ש ה ש כ י ל‬
‫ועסק במטפיזיקה ואשר הוציא את שכלו מן הכוח אל הפועל‪ .‬אולם רמב״ם מ צ מ צ ם את‬
‫התערבותו ש ל ה א ל ב ה ש פ ע ת הנבואה והופך אותה לתהליך טבעי‪ ,‬ואילו אברבנאל ואשכנזי‬
‫מ ד ג י ש י ם י ו ת ר א ת ה מ מ ד ה נ ס י ש ב נ ב ו א ה ‪ .‬ה ו ד ו ת ל מ מ ד ה נ ס י ה ם אינם צ ר י כ י ם ל ה ו צ י א א ת‬
‫הסיפור המקראי מ פ ש ו ט ו ולהיקלע ל ש א ל ו ת ק ש ו ת בהבנת הסיפור‪ .‬התערבותו ש ל ה א ל‬
‫ב ה ש פ ע ת הנבואה מ א פ ש ר ת שחרור ש ל הריכוז השכלי לעיסוק בדברים אחרים תוך כדי‬
‫ה מ ר א ה הנבואי‪ .‬ע ל אף ה ש ו נ י בינם ובין ר מ ב ״ ם שניהם מ ד ג י ש י ם ש ה ג י ע ו ל ת פ י ס ה זו מ ת ו ך‬
‫עיון מ ד ו ק ד ק בדברי ר מ ב ״ ם וברמיזותיו השונות‪ .‬הם ב ע צ ם עושים א ת מ ה ש ר מ ב ״ ם דורש‬
‫מהקורא במורה הנבוכים — להשליך פרקיו זה ע ל זה כדי להבינו בצורה מ ו ש ל מ ת ‪.‬‬

‫שם דף צד ע״א‪.‬‬ ‫‪37‬‬

‫]‪[189‬‬
‫העת החדשה‬
 ‫רפאל שוח״ט‬

‫אמונתו של אברהם אבינו בבית מדרשו של הגר׳׳א‪:‬‬

‫אמונה שכלית מול אמונה התגלותית‬

‫אברהם אבינו מתואר בתנ״ך כ א ד ם ה מ א מ י ן באל אחד‪ ,‬אל ה מ ש פ ט והצדק‪ ,‬חרף התרבות‬
‫ה א ל י ל י ת ה ב ל ת י מ ו ס ר י ת ש ל ע מ י כ נ ע ן ‪ .‬ח ז ״ ל ה ע מ י ק ו א ת ה נ י ג ו ד בין ה מ ו נ ו ת א י ס ט ל ע ו ב ד‬
‫ה א ל י ל י ם ב ד ב ר ם ע ל מ ע ש ה ש ב י ר ת א ל י ל י ת ר ח א ב י ו ) ב ר א ש י ת ר ב ה ל ח ‪ ,‬יג(‪ ,‬ו ת י א ר ו א ת‬
‫אברהם כאדם הנאבק עם ה ש א ל ו ת הגורליות ש ל הקיום‪ .‬וכך הפך אברהם להיות חוקר‬
‫ג ד ו ל ה מ ח פ ש א ת א ל ו ה י ו ע ד ש ז ה נ ת ג ל ה אליו‪ .‬מ ק ו ר רעיון ז ה ה ו א ה מ ד ר ש ל פ ר ש ת ל ך‬

‫לו־‬
‫א ״ ר י צ ח ק ‪ ,‬מ ש ל ל א ח ד ש ה י ה ע ו ב ר מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם ו ר א ה בירה ד ו ל ק ת ‪ .‬א מ ר ‪ ,‬ש מ א‬
‫ת א מ ר ש ב י ר ה ז ו ב ל א מ נ ה י ג ? ה צ י ץ ע ל י ו ב ע ל ה ב י ר ה ‪ ,‬א מ ר לו‪ ,‬אני ה ו א ב ע ל ה ב י ר ה ‪.‬‬
‫כך לפי ש ה י ה אבינו אברהם אומר‪ ,‬ת א מ ר ש ה ע ו ל ם הזה ללא מנהיג? הציץ עליו‬
‫ה ק ב ״ ה ו א מ ר לו‪ ,‬אני ה ו א ב ע ל ה ע ו ל ם ) ש ם ל ט ‪ ,‬א(‪.‬‬
‫בימי הביניים ה פ ך תיאור זה להיות ארכיטיפ ש ל אדם ה מ ב ק ש א ת דרכו באמונה‪ .‬מ ד ר ש‬
‫זה הובן ב כ מ ה אופנים‪ ,‬ופירושו שיקף א ת ש י ט ת ה מ פ ר ש ‪ ,‬שרצה לראות ב ד מ ו ת ו ש ל‬
‫אברהם ה ת ג ל מ ו ת ש י ט ת ו באמונה‪ .‬ולכן‪ ,‬לפני שנוכל לדון בתפיסה ש ל בית מ ד ר ש ו ש ל‬
‫הגר״א‪ ,‬נצטרך לתאר בקצרה א ת שורשיה ב ש י ט ו ת שרווחו לפניו‪.‬‬
‫ל פ ח ו ת ש ל ו ש דרכי פרשנות יש ל מ ד ר ש ש ה ו ב א לעיל‪ ,‬והן ל מ ע ש ה ש ל ו ש ש י ט ו ת ש ל‬
‫ח ק ר ה א מ ו נ ה ; ה ח ז י ק ו ב ה ן ר י ה ״ ל ‪ ,‬ר מ ב ״ ם ור׳ ח ס ד א י ק ר ש ק ש ‪ .‬ב ש י ט ו ת י ה ם ש ל ה ו ג י ם‬
‫א ל ו כ ב ר דנו ב ס פ ר זה‪ ,‬א ך א צ י ג ב ק צ ר ה א ת ה נ ק ו ד ו ת ה ח ש ו ב ו ת לענייננו‪.‬‬
‫‪ .1‬א ת ח י ל מ נ ק ו ד ת ה ר א י י ה ה ר צ י ו נ ל י ס ט י ת ש ל ר מ ב ״ ם ‪ .‬ע ל פ י ר מ ב ״ ם ה ת ב ו נ ן א ב ר ה ם‬
‫ב כ ו כ ב י ה ט ב ע ו ה ג י ע ל מ ס ק נ ה ש כ ל י ת ‪ ,‬ש ל א י י ת כ ן ס י ב ו ב ה ג ל ג ל ל ל א מ ס ו ב ב ‪ .‬ט ע נ ה זו‪,‬‬
‫ה מ ו פ י ע ה במורה נבוכים ו ב מ ש נ ה תורה‪ 1,‬ד ו מ ה ביסודה ל ה ו כ ח ה הקוסמולוגית ל מ צ י א ו ת‬
‫האל‪ ,‬הרואה במציאות האלוהית פתרון ל ש ל ש ל ת הסיבתיות ש ב ט ב ע ‪ .‬אברהם נעשה ב ש י ט ה‬
‫זו א ב ־ ט י פ ו ס ל ח ו ק ר א מ ו נ ה ‪ .‬ו כ ך כ ת ב ר מ ב ״ ם ‪ :‬״ ו ה ת ח י ל ] א ב ר ה ם [ ל ח ש ו ב ביום ו ב ל י ל ה‬
‫והיה ת מ ה ‪ :‬היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב‬

‫רמב״ם דן באריכות בעניין זה במו״נ ב‪ ,‬כב‪-‬כה‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫]‪[193‬‬
 ‫רפאל שוח׳׳ט‬
‫‪2‬‬
‫אברהם עסק בשאלות ספקולטיביות לגבי‬ ‫אותו? לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו!״‬
‫ראשית העולם‪ .‬הוא חיפש את הסיבות הראשונות של המציאות‪ ,‬מטרת הפילוסופיה על‬
‫פי אריסטו‪.‬‬
‫ל א ח ר מכן ה ת ח י ל אברהם ל ל מ ד אחרים‪ ,‬והציע לפניהם את הוכחותיו‪ :‬״שהיה אברהם‬
‫מ ל מ ד בני א ד ם ו מ ב א ר ל ה ם ב מ ו פ ת י ם עיוניים ש י ש ל ע ו ל ם א ל ו ה א ח ד ל ב ד ו ו ש ה ו א ברא‬
‫‪3‬‬
‫גם ל א ח ר ש נ ג ל ה א ל י ו ה א ל ה ו א ל י מ ד ל א נ ו ש ו ת א ת ד ר כ ו ב א מ ו נ ה ‪,‬‬ ‫כל מ ה שזולתו״‪.‬‬
‫ע ל י ד י ח ק י ר ו ת ש כ ל י ו ת ‪ .‬ל י מ ו ד ז ה ע ס ק בו א ב ר ה ם ע ל א ף ה ה ת נ ג ד ו ת ש מ ס ב י ב ו ‪ ,‬כ ד ב ר י‬
‫רמב״ם‪:‬‬

‫ו כ א ש ר ג ד ל ע מ ו ד ו ש ל ע ו ל ם ו נ ת ב ר ר ל ו ש י ש ש ם א ל ו ה נ ב ד ל ‪ ,‬ל א גוף ו ל א כ ח‬
‫בגוף‪ ,‬ו ש כ ל אלה הכוכבים והגלגלים מעשיו‪ ...‬ה ח ל לסתור ש י ט ת ם ולבאר ה פ ס ד‬
‫ה ש ק פ ו ת י ה ם ופרסם הפכם‪ ,‬וקרא ב ש ם ה׳ אל עולם‪ ,‬קריאה ה כ ו ל ל ת מ צ י א ו ת ה׳‬
‫‪4‬‬
‫ו ח ד ו ש העולם מ א ת אותו אלוה‪.‬‬

‫‪ .2‬ד ר ך א ח ר ת ה י י ת ה לר׳ ח ס ד א י ק ר ש ק ש ‪ .‬ה מ ח ק ר ה ש כ ל י ה ו א ב ע ל ע ר ך וצריך א ד ם‬

‫ל ה י ע ז ר בו‪ ,‬א ך ב ס ו פ ו ש ל ד ב ר אין ה ו א מ ס ו ג ל ל מ צ ו א א ת ה א ל ע ל ידי ח ק י ר ה ש כ ל י ת ‪.‬‬
‫גם א ב ר ה ם ל א ה י ה מ ג י ע ל א מ ו נ ה א מ ת י ת ב ח ק י ר ו ת י ו א ל מ ל א ה ת ג ל ה א ל י ו ה א ל ‪:‬‬

‫ש א מ ר ו ח ז ״ ל ב מ ד ר ש ‪ :‬מ ש ל ל א ד ם ש ה י ה הולך בדרך מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם וראה בירה‬

‫ד ו ל ק ץ ת [ ‪ ,‬א מ ר ‪ ,‬ת א מ ר ש ה ב י ר ה ה ז א ת ב ל א מ נ ה י ג ? ה צ י ץ ע ל י ו ה ב ״ ה א מ ר אני‬
‫ב ע ל ה ע ו ׳ ן ל ם [ וכו׳‪ ,‬ר ״ ל ש ע ם ה י ו ת ל ו נ ט י ה א ל ה א מ ת ה ו א ל א י צ א מ י ד י כ ל‬
‫‪5‬‬
‫ספק ע ד ש ה ש פ י ע ה׳ אורו והוא הנבואה‪.‬‬

‫הלכות ע״ז א‪ ,‬ג‪ .‬א״א אורבך דן באריכות במדרש זה‪ .‬ראה ספרו הז״ל‪ :‬אמונות ודעות )להלן‬ ‫‪2‬‬
‫חז״ל(‪ ,‬ירושלים תשל״א‪ ,‬עמי ‪ .283-281‬וראה מ׳ טורנר‪ ,‬המפתחת קו זה של רמב״ם במאמרה‬
‫״אברהם אבינו המורה נבוכים על רקע המסופר במקרא ובמדרשים״‪ ,‬דעת ‪) 37‬תשנ״ו(‪ ,‬עמי‬
‫‪ .184-183‬וראה גם "‪,L. Kaplan, "Maimonides on the Singularity of the Jewish People‬‬
‫‪XI.‬‬ ‫דעת ‪ ,(1985) 15‬עמי‬
‫מו״נ ב‪ ,‬לט‪ .‬טורנר טוענת כי רמב״ם עיבד את המדרשים על אברהם והוסיף להם פן רציונלי‪,‬‬ ‫‪3‬‬
‫שנטרל אותם מן הסממנים הנסיים והדגיש את הצד הרציונלי‪ ,‬כגון טענתו שאברהם היה בן‬
‫‪ 40‬כשגילה את האל ולא בן ‪ 3‬כדברי המדרש‪ .‬ראה הלכות ע״ז‪ ,‬א‪ ,‬ג‪ :‬טורנר‪ ,‬עמי ‪ .185‬ראה‬
‫גם ד׳ הרטמן‪ ,‬הרמב״ם‪ :‬הלכה ופילוסופיה‪ ,‬תל־אביב ‪ ,1976‬עמי ‪ 59-58‬הערה ‪.75‬‬
‫מו״נ ג‪ ,‬כט‪ ,‬ועיין שם פרק מה‪ .‬טורנר )לעיל הערה ‪ ,2‬עמי ‪ (190‬טוענת‪ ,‬שלפי רמב״ם חשב‬ ‫‪4‬‬
‫אברהם במושגים אריסטוטליים‪ .‬ובמאמרה בספר זה‪ ,‬״אברהם אבינו בהגותו של רמב״ם״‪ ,‬היא‬
‫כותבת‪ :‬״ויש להניח שרמב״ם ראה באברהם את אבי השיטה האריסטוטלית‪ ,‬שהורישה לעולם‬
‫עוד לפני זמנו של אריסטו״)ראה שם‪ ,‬אחרי ציון הערה ‪ .(12‬ועוד היא כותבת‪ :‬״רמב״ם רואה את‬
‫אברהם אבינו כפילוסוף מקורי וראשוני‪ ,‬אשר תרומתו העיקרית הייתה בערעור השקפת עובדי‬
‫כוכבים ובביסוס האמונה במציאות האל והנהגתו את העולם‪ ,‬וזאת על ידי הוכחות פילוסופיות״‬
‫)שם‪ ,‬אחרי ציון הערה ‪.(17‬‬
‫אור ה׳‪ ,‬פיררא שט״ו‪ ,‬מאמר א‪ ,‬כלל ג‪ ,‬פרק ו‪ ,‬דף כז ע״ב‪ .‬תודתי נתונה לפרופ׳ זאב הרוי‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫שעורר את תשומת לבי למקור זה‪ .‬מעניין שאורבך הבין את פשוטו של מדרש זה לפי פירושו‬
‫של רח״ק )חז״ל‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,2‬עמי ‪ .(281‬הוא מצליח למצוא בכל אופן סיוע לדברי רמב״ם‬

‫]‪[194‬‬
 ‫אמונת אברהם בבית מדרשו של הגר״א‬

‫ר׳ ח ס ד א י ק ר ש ק ש ) ל ה ל ן ר ח ״ ק ( ל א ש ל ל א ת ד ר ך ה ח ק י ר ה ב נ ו ש א ה א מ ו נ ה ‪ ,‬א ך ציין‬

‫את מגבלותיה ו א ת חוסר יכולתה להביא את ה א ד ם לידי אמונה אמתית‪ .‬ללא התגלות‬
‫א ד ם נ ש א ר ב ח ו ש ך ‪ .‬ש י ט ת ו ה י א א פ ו א ש י ט ת ביניים בין ה ת פ י ס ה ה ר צ י ו נ ל י ת ל ת פ י ס ה‬
‫ההתגלותית‪.‬‬
‫‪ .3‬ה ש י ט ה ה ש ל י ש י ת ‪ ,‬ה מ ו צ ג ת ב מ א מ ר ו ש ל י׳ ס י ל מ ן ב ס פ ר זה‪ ,‬ו ש א נ י מ כ נ ה א ו ת ה‬
‫״התגלותית״‪ ,‬היא שיטתו ש ל ריה״ל‪ .‬על פי ריה״ל אמנם עסק אברהם בהיקשים שכליים‪,‬‬
‫א ך ע ז ב ד ר ך זו ל א ח ר ש ז כ ה ל נ ב ו א ה ‪ .‬ר י ה ״ ל ל א ב י ס ס א ת ד ב ר י ו ע ל מ ד ר ש ז ה א ל א נ ע ז ר‬
‫ב מ ד ר ש א ח ר ש ל ח ז ״ ל ‪ ,‬ג ם ה ו א מ פ ר ש ת ל ך לך‪ .‬ע ל ה פ ס ו ק ״ ו י ו צ א א ו ת ו ה ח ו צ ה ‪ ,‬ו י א מ ר‬
‫ה ב ט נ א ה ש מ י מ ה ו ס פ ר ה כ ו כ ב י ם ״ )בר׳ ט ו ‪ (5‬א מ ר ו ח ז ״ ל ‪ :‬״ א מ ר א ב ר ה ם ל פ נ י ה ק ב ״ ה ‪. . .‬‬
‫ר ב ש ״ ע נ ס ת כ ל ת י ב א י צ ט ג נ י נ ו ת ש ל י ואיני ראוי ל ה ו ל י ד בן‪ .‬א מ ר ל י ה ‪ :‬צ א מ א י צ ט ג נ י נ ו ת‬
‫ש ל ך ״ )שבת קנו ע״א(‪.‬‬
‫בכתבי ר מ ב ״ ם ה מ ו נ ח איצטגנינות מציין עיסוק באסטרולוגיה‪ 6.‬על פי זה נוכל לפרש‪,‬‬
‫ש ה ק ב ״ ה אמר לאברהם שלא ל ה ת ח ש ב בדעות האסטרולוגיות האסורות‪ 7.‬ואילו ריה״ל‬
‫ראה במונח איצטגנינות ביטוי לכלל ה מ ח ק ר האנושי בנושאים מטפיזיים‪ ,‬ועל סמך מדרש‬
‫זה הוא א מ ר ‪:‬‬

‫כי הוא השיג מ ה ש ה ש י ג מן הענין האלוקי בחוש‪ ,‬לא לפי הקש‪ ...‬ואיך לא‬
‫ילעג אברהם כ ע ת להיקשיו ההגיוניים ה ק ו ד מ י ם ? ה ל א כן דרשו חכמינו ז ״ ל ‪ :‬צא‬
‫‪8‬‬
‫מאיצטגנינות שלך! זאת אומרת‪ :‬צוהו לעזוב את חכמותיו ההקשיות‪.‬‬

‫ע ל פ י ר י ה ״ ל ע ז ב א ב ר ה ם א ת ד ר ך ה ה ו כ ח ו ת א ח ר ש נ ת ג ל ה א ל י ו ה א ל ‪ ,‬כיוון ש ל מ ד‬
‫ל ה ב י ן ש ד ר ך זו א י נ ה מ ק ר ב ת א ת ה א ד ם ל א מ ו נ ה ‪ .‬ל ע ו מ ת ר ח ״ ק ‪ ,‬ש ר א ה ח ש י ב ו ת ב מ ח ק ר‬
‫הלוגי באמונה כהכנה מקדימה להתגלות‪ ,‬ריה״ל ראה בהתגלות שלילת החקירה האנושית‬
‫ב נ ו ש א י ם מ ט פ י ז י י ם ‪ .‬ע ב ו ר מ י ש ז כ ה ל ה ת ג ל ו ת אין ח ש י ב ו ת ל מ ח ק ר ה א נ ו ש י בענייני א מ ו נ ה ‪.‬‬
‫ואכן הדבר ה ע ו מ ד ביסוד שיטתם ש ל רח״ק וריה״ל הוא מ ק ו מ ה ש ל ההתגלות האלוהית‬
‫כ י ס ו ד ה י ה ד ו ת ‪ .‬ה ם נ ח ל ק ו רק ב ח ש י ב ו ת ה ע י ס ו ק ה מ ט פ י ז י ‪ .‬ר ח ״ ק י י ח ס ל כ ך ח ש י ב ו ת ‪,‬‬
‫אם כי מסויגת‪ ,‬וריה״ל ש ל ל אותה לחלוטין‪ .‬ה ח כ מ ו ת הכלליות ח ש ו ב ו ת על פי ריה״ל‪,‬‬
‫ולכן הוצרכו חברי הסנהדרין להיות בקיאים בהן‪ 9.‬אך הרציונליזם‪ ,‬ה ע ו מ ד ביסוד העיסוק‬
‫‪10‬‬
‫ב מ ט פ י ז י ק ה ‪ ,‬נ ר א ה ל ו נ ט ע זר ש י ר ש נ ו מ ן היוונים‪ .‬ד ת ה י ק ש י ת ‪ ,‬ה מ י ו ס ד ת ע ל ההיגיון‪,‬‬
‫אין ל ה מ ק ו ם א צ ל מ י ש מ ח פ ש א ל ו ה י א מ ת ‪ ,‬כ י אין ה ש כ ל י כ ו ל ל ת פ ו ס א ת ה ע צ מ י ם‬
‫‪,1‬‬
‫הרוחניים כלל‪.‬‬

‫שאברהם מצא את האל דרך חקירותיו ממדרש פסיקתא רבתי פרק לג‪ ,‬וינה תר״ם‪ ,‬קנ ע״א‪,‬‬
‫״ונתחכם מאליו״‪.‬‬
‫ראה איגרת תימן‪ ,‬הוצאת מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשל״ד‪ ,‬עמי קנח‪.‬‬ ‫‪6‬‬
‫שם‪ ,‬עמי קמה‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫כוזרי‪ ,‬מאמר רביעי‪ ,‬יז‪ .‬על היחס שבין תפיסת האל של ריה״ל לתפיסה הרציונליסטית ראה י׳‬ ‫‪8‬‬
‫סילמן‪ ,‬בין פילוסוף לנביא‪ ,‬רמת גן ‪ ,1985‬עמי ‪.164-161‬‬
‫כתרי‪ ,‬מאמר שני‪ ,‬סג‪-‬סד‪.‬‬ ‫‪9‬‬
‫שם‪ ,‬מאמר א‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫כוזרי‪ ,‬מאמר חמישי‪ ,‬יד )ירושלים תשל״ב‪ ,‬עמי קס‪-‬קסא(‪ .‬י׳ סילמן טוען‪ ,‬שעל פי ריה״ל גם‬ ‫‪11‬‬
‫אדם הראשון עבר מתקופת ההשגה הרציונלית לתקופת ההשגה ההתגלותית‪ .‬מעבר זה קיים‬

‫]‪[195‬‬
 ‫רפאל שוח׳׳ט‬

‫דמותו של אברהם בכתבי הגר״א‬

‫ה ו ו י כ ו ח בין ח כ מ י י מ י ה ב י נ י י ם ע ל מ ה ו ת א מ ו נ ת ו ש ל א ב ר ה ם מ צ א א ת מ ק ו מ ו ב ב י ת‬
‫הגר״א‪ .‬בספר יצירה‪ ,‬כ מ ו ב מ ד ר ש בראשית רבה‪ ,‬אברהם אבינו מ ת ו א ר כ א ד ם ש ח ק ר‬
‫א ת ה מ צ י א ו ת ע ד ש נ ג ל ה ע ל י ו ה א ל ‪ .‬ל ע ו מ ת ה מ ד ר ש אין ס פ ר יצירה מ צ י י ן ק ש ר ס י ב ת י‬
‫בין ח ק י ר ו ת י ו ש ל א ב ר ה ם ל ב י ן גילויו ש ל ה א ל ‪ ,‬ו ב כ ל א ו פ ן א ב ר ה ם מ ת ו א ר כ ח ו ק ר ‪.‬‬

‫כ ש ב א אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬ה ב י ט וראה והבין וחקר וחקק ו ח צ ב ו ע ל ת ה בידו הבריאה‬
‫שנאמר ו א ת ה נ פ ש אשר ע ש ו בחרן‪ ,‬מ י ד נגלה עליו אדון ה כ ל יתברך ש מ ו ל ע ד‬
‫‪12‬‬
‫ו ה ו ש י ב ו ב ח י ק ו ו נ ש ק ו ע ל ר א ש ו ו ק ר א ו א ב ר ה ם אוהבי‪ ...‬ו ג י ל ה ל ו א ת סודו‪.‬‬

‫הגר״א ח י ב ב א ת ספר הכוזרי‪ ,‬ה מ ע מ י ד א ת ה ה ת ג ל ו ת במרכז היהדות‪ .‬ה ו א אמר עליו‪:‬‬

‫״ ס פ ר ה כ ו ז ר י ה ו א ק ד ו ש ו ט ה ו ר ‪ .‬עיקרי א מ ו נ ת י ש ר א ל ו ת ו ר ה ת ל ו י י ן בו״‪ 1 3 .‬כ פ ו ע ל י ו צ א‬
‫מ ג י ש ה זו נחותה הפילוסופיה ה ש כ ל ת נ י ת ל ד ע ת הגר״א ביחס לקבלה‪ ,‬ש ב ב ס י ס ה התגלות‪.‬‬

‫א מ ר רבינו ] ה ג ר ״ א [ ש מ מ ק ו ם ש מ ס ת י י ם ה פ י ל ו ס ו פ י א מ ש ם ו ל מ ע ל ה מ ת ח י ל ח כ מ ת‬
‫הקבלה‪ ,‬וממקום שמסתיים קבלת הרמ״ק‪ ,‬מ ש ם ולמעלה מתחיל קבלת האר״י‬
‫‪,4‬‬
‫ז״ל‪.‬‬

‫הגר״א התרצה לגבי פילוסופיה העוסקת בטבע‪ ,‬אך לא לגבי הפילוסופיה הספקולטיבית‬
‫ש ל ה מ ט פ י ז י ק ה ‪ .‬כ ך מ ש ת מ ע מ ע ד ו ת ו ש ל ר׳ י ש ר א ל מ ש ק ל א ב ‪:‬‬

‫ו ע ל ח כ מ ת ה פ י ל ו ס ו פ י ׳ נ ה [ א מ ר ש ל מ ד ה ל ת כ ל י ת ה ‪ ,‬ו ל א ה ו צ י א מ מ נ ה רק ש נ י ד ב ר י ם‬
‫‪15‬‬
‫ט ו ב י ם ו ה ם ש ב ע י ם כ ו ח ו ת ב א ד ם ‪ . . .‬ו ה ש א ר צריך ל ה ש ל י כ ה ה ח ו צ ה ‪.‬‬

‫ב מ ק ו ם א‪1‬זר ה ר א י ת י ‪ ,‬ש י ח ס ו ש ל ה ג ר ״ א ל פ י ל ו ס ו פ י ה ה י ה א מ ב י ו ו ל נ ט י ‪ .‬ה ו א ה ת ק ו מ ם נ ג ד‬

‫ה פ ר ש נ ו ת הרציונליסטית‪ ,‬ש א ו ת ה ייצג ב ר א ש ובראשונה ר מ ב ״ ם ‪:‬‬

‫גם בתפיסה הלאומית והביךלאומית של ריה״ל‪ ,‬הרואה מעבר בלל־אנושי בין העולם הפגני‪,‬‬
‫שבשיאו התפיסה הפילוסופית המוצאת את האל בשם ״אלוהים״‪ ,‬לבין התפיסה ההתגלותית‪,‬‬
‫המשיגה את האל בשם המפורש או כ״אלוהי אברהם״‪ .‬ראה מאמרו של סילמן בספר זה‪ ,‬סביב‬
‫הערה ‪ .28‬ובן בספרו בין פילוסוף לנביא‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,8‬עמי ‪.117-116‬‬
‫ספר יצירה ו‪ ,‬ז‪ ,‬ירושלים תשכ״ב כב ע״א‪ .‬ישנן התייחסויות שונות של הגר״א לדמותו של‬ ‫‪12‬‬
‫אברהם אבינו‪ .‬בספר אדרת אליהו לפרשת וירא אברהם הוא הנפש ושרה היא הגוף‪ .‬זו היא‬
‫פרשנות פסיכולוגית‪ ,‬אבל אני מעוניין באברהם ההיסטורי‪ ,‬ובמיוחד ביחסו של הגר״א ובית‬
‫מדרשו לאברהם אבינו כחוקר מציאות‪ ,‬שחיפש את אלוהיו עד שמצאו‪ .‬על ייחום ספר יצירה‬
‫לאברהם אבינו ראה ‪R. Jospe, "Early Philosophical Commentaries on the Sefer Yetzira:‬‬
‫‪374-376‬‬ ‫‪.Some‬‬ ‫‪Comments", REJ 149, 4 (1990),‬‬ ‫‪pp‬‬
‫תוספת מעשה רב‪ ,‬סי׳ טו‪ ,‬פורסם על ידי ר׳ יעקב ברוידא בספרו בית יעקב‪ ,‬ירושלים תשמ״ד‪.‬‬ ‫‪13‬‬
‫כתר ראש‪ ,‬וולאז׳ין תקע״ט‪ ,‬סי׳ סא‪ .‬רעיון עליונותה של הקבלה על הפילוסופיה נמצא כבר‬ ‫‪14‬‬
‫בכתבי ר׳ משה מבורגוס ור׳ מיכאל בן שבתאי הכהן בלבו מקאנדיה )המאה ה־‪ .(15‬ראה א׳‬
‫רביצקי‪ ,‬על דעת המקום‪-,‬ירושלים ‪ ,1991‬עמי ‪.191-190‬‬
‫הקדמה לפאת השלחן‪ ,‬צפת תקצ״ז)נדפס מ ח ד ש בירושלים תשכ״ה(‪ ,‬עמי ה‪.‬‬ ‫‪15‬‬

‫]‪[196‬‬
 ‫אמונת אברהם בבית מדרשו של הגר״א‬

‫הפילוסופיא ה ט ת ו ]לרמב״ם[ ברוב ל ק ח ה ל פ ר ש הגמרא ה כ ל בדרך הלציי ולעקור‬

‫א ו ת ם מ פ ש ט ן ‪ ,‬ו א נ י איני מ א מ י ן ב ה ם ‪ . . .‬א ל א ש כ ל ה ד ב ר י ם ה ם כ פ ש ט ן א ל א ש י ש‬
‫בהם פנימיות‪ ,‬ולא פנימיות ש ל בעלי פילוסופיא ש ה ם חיצוניות‪ ,‬אלא ש ל בעלי‬
‫‪16‬‬
‫האמת‪.‬‬

‫ועוד ש ם ‪:‬‬

‫והוא ]רמב״ם[ נ מ ש ך אחר הפילוסופיא‪ ,‬ולכן כ ת ב שכשפים ו ש מ ו ת ולחשים ושדים‬

‫ו ק מ י ע ו ת ה כ ל שקר‪ ,‬א ב ל כבר היכו ע ל קדקדו‪ ,‬שהרי מצינו הרבה מ ע ש י ו ת בגמרא‬
‫‪17‬‬
‫ע ל פי ש מ ו ת וכשפים‪.‬‬

‫ו כ ש ה ב י א ר מ ״ א א ת הגדרת רמב״ם ל מ ו נ ח פרדס העיר ה ג ר ״ א ‪ :‬״ א ב ל לא ראו א ת הפרדס‬

‫‪18‬‬
‫מ א ב ק ו ש ל הגר״א נגד הרציונליזם מ ק ב ל א ת ביטויו כאן‬ ‫לא הוא ]רמ״א[ ולא רמב״ם״‪.‬‬
‫ב פ י ר ו ש ו ל ס פ ר יצירה‪ ,‬ו ל א ח ר מ כ ן ב ד ב ר י ת ל מ י ד י ו כ ג ו ן ר׳ מ ״ מ מ ש ק ל א ב ו ת ל מ י ד ו ר׳‬
‫י צ ח ק אייזיק ח ב ר ‪ ,‬ו ב ד ב ר י נ כ ד ה ג ר ״ א ‪ ,‬ר׳ י ע ק ב מ ש ה מ ס ל ו נ י ם ‪.‬‬
‫ה ג ר ״ א כ ת ב ב פ י ר ו ש ו ל ס פ ר י צ י ר ה ‪ :‬״ ז ׳ ל ש ו נ ו ת נ ג ד ז ״ ת ] = ז׳ ת ח ת ו נ ו ת [ ש ע ד כ ה‬
‫ה ב י ט וחקר ועלתה בידו הבריאה במלכות ש ב ה הבריאה״‪ 19.‬כלומר‪ ,‬ש ב ע ת הביטויים‬
‫ה מ ו ז כ ר י ם ל ג ב י ח ק י ר ו ת י ו ש ל א ב ר ה ם ב ס פ ר יצירה ) ה ב י ט ‪ ,‬ר א ה ‪ ,‬ה ב י ן ‪ ,‬ח ק ר ‪ ,‬ח ק ק ‪ ,‬ח צ ב ‪,‬‬
‫ו ע ל ת ה בידו( ה ם כ נ ג ד ז׳ ס פ י ר ו ת ה ת ח ת ו נ ו ת ‪ ,‬ה מ ב ט א ו ת א ת ה ע ו ל ם ה ט ב ע י ‪ 2 0 .‬ניתן ל ה ב י ן‬
‫את דברי הגר״א על אברהם כ ש י ט ת ריה״ל או כ ש י ט ת רח״ק‪ ,‬שאברהם חקר ב מ צ י א ו ת‬
‫ה מ ו ש ג ת עד שגילה א ת מלכות האל‪ ,‬היא ספירת המלכות‪ ,‬שורש הבריאה‪ .‬ומיד אחר כך‪:‬‬
‫״ ו ג י ל ה ל ו א ת ס ו ד ו — ו ה ו א ע ״ ס ] = ע ש ר ספירות[ ה פ נ י מ י ו ת ש ה ו א ל ״ ב ו ה ו א ס ו ד ה ׳‬
‫ליראיו״‪ 2 1 .‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ח ר ש ה ש י ג מ ה ש ה ש י ג ב ח כ מ ת ו ‪ ,‬ג י ל ה ל ו ה א ל מ ה ש ל א י ו ש ג ב ח כ מ ה‬
‫א נ ו ש י ת ‪ .‬פ י ר ו ש ז ה מ ת א י ם גם ל ה ג ד ר ת ה ג ר ״ א ש א ב ר ה ם ה ו א ס פ י ר ת ה ח כ מ ה ‪ :‬״ ד א ב ר ה ם‬
‫ברזא ד ח כ מ ה ויצחק ברזא דתבונה ויעקב ב ת א רדעת״‪ 22.‬אברהם מ כ ו נ ה ח כ מ ה ‪ ,‬היא‬
‫ה ה ש ג ה ה ג ב ו ה ה מן הידיעה הרציונלית‪ ,‬ואילו י צ ח ק מכונה תבונה‪ ,‬או ה ש כ ל ה מ ו ש ג ‪.‬‬
‫ו ע ד י י ן ל א ברור מ ה ח ש ב ה ג ר ״ א ע ל ח ק י ר ו ת י ו ש ל א ב ר ה ם ‪ .‬ב ל י ק ו ט י ו ע ל ס פ ר יצירה‬
‫כ ת ו ב ‪ :‬״ כ ש ב א א ב ר ה ם א ב י נ ו וכוי‪ .‬ז׳ ל ש ו נ ו ת ]כנגד[ ז׳ י מ י ה ב נ י ן ]ז׳ ס פ י ר ו ת ה ת ח ת ו נ ו ת [‬
‫ש ב ה ן מותרנת[ ההסתכלות״‪ 23.‬כלומר‪ ,‬מותר לאדם לחקור בבריאה ע ד כ מ ה שידו מגעת‪,‬‬

‫שו״ע יו״ר סי׳ קעט‪ ,‬ס״ק ג בביאור הגר״א; ובגרסת שקלאב תקס״ו כתוב ״ולא של בעלי‬ ‫‪16‬‬
‫הפילוסופיה שזורקין אותן לאשפה״‪.‬‬
‫בגרסת שקלאב תקס״ו מכונה הפילוסופיה ״הארורה״ וחסרות המילים ״על פי שמות וכשפים״‪.‬‬ ‫‪17‬‬
‫יו״ד סימן רמו סעיף ד‪ ,‬ס״ק יח בביאור הגר״א‪.‬‬ ‫‪18‬‬
‫ספר יצירה עם פירוש הגר״א‪ ,‬ירושלים תשכ״ב‪ ,‬כב ע״א‪.‬‬ ‫‪19‬‬
‫באופן מדויק יותר צריך להבין את דברי הגר״א על פי תורת האר״י‪ .‬ז׳ תחתונות הן שבע ספירות‬ ‫‪20‬‬
‫תחתונות של מלכות דאצילות היורדות ומתלבשות בעולם הבריאה )ראה אדם ישר‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״ד‪ ,‬עמי טו(‪ .‬וכוונת הגר״א היא‪ ,‬שעל ידי החקירה בשורש העולם הטבעי)בריאה יצירה‬
‫ועשייה( השיג אברהם את ז׳ תחתונות של מלכות דאצילות‪ ,‬העומדות בפנימיות עולם הבריאה‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪21‬‬
‫פירוש הגר״א לתקוני זהר‪ ,‬ווילנא תרכ״ז‪ ,‬קיח ע״ב‪.‬‬ ‫‪22‬‬
‫ספר יצירה עם פירוש הגר״א‪ ,‬לעיל הערה ‪.19‬‬ ‫‪23‬‬

‫]‪[197‬‬
 ‫רפאל שוח׳׳ט‬

‫ו ה ו א ת ח ו ם ז׳ ס פ י ר ו ת ה ת ח ת ו נ ו ת ‪ ,‬ת ח ו ם ה ה ש ג ה ה א נ ו ש י ת ; א ך ה ע ו ל ם ה נ ס ת ר ה א ל ו ה י יובן‬
‫רק ע ל ידי ה ת ג ל ו ת א ו ח כ מ ה ה ב א ה ב ה ת ג ל ו ת ‪ .‬א ב ר ה ם ח ק ר בז׳ ס פ י ר ו ת ה ת ח ת ו נ ו ת ‪ ,‬״ ש ב ה ן‬
‫מ ו ת ח ת [ ה ה ס ת כ ל ו ת ״ ‪ ,‬אז נתגלה אליו ה א ל וגילה לו א ת סודו‪ ,‬כלומר כ ש י ט ת רח״ק‬
‫או כ ש י ט ת ריה״ל‪ .‬ושתי אפשרויות לדבר‪ :‬ש א ב ר ה ם ״ ה ב י ט וראה וחקר״ א ת ה מ צ י א ו ת‬
‫ה ט ב ע י ת והמטפיזית‪ ,‬אך לא הצליח להבין ע ד תום את ה מ צ י א ו ת ה מ ט פ י ז י ת ע ד ש ה א ל‬
‫נתגלה אליו וגילה ל ו א ת סודו‪ ,‬כפי ש ס ב ר ר ח ״ ק ; או ש ״ ר א ה ו ה ב י ט וחקר״ ב ט ב ע ו ב מ ד ע י ם‬
‫המדויקים והבין שאין להבין מ ע ב ר ל ח כ מ ו ת אלה ע ד שנתגלה אליו ה א ל וגילה לו את‬
‫סודו‪ ,‬כפי שסבר ריה״ל‪.‬‬
‫ק ש ה ל ה כ ר י ע א ם ה ג ר ״ א פ י ר ש כ ר ח ״ ק א ו כ ר י ה ״ ל ‪ ,‬א ם כי נ ר א ה ש נ ט ה ל כ י ו ו נ ו ש ל‬
‫ר י ה ״ ל ; א ך ברור ש ל א פ י ר ש כ ר מ ב ״ ם ‪ .‬ע ל פ י ה ג ר ״ א ל א ה י ה א ב ר ה ם ר צ י ו נ ל י ס ט ש מ צ א א ת‬
‫א ל ו ה י ו ע ל ידי ח ק י ר ה א נ ו ש י ת ‪ .‬ה ח ק י ר ה מ ו ת ר ת ‪ ,‬א ך ל א ה י א ש ה ב י א ת ו ל ה ש ג ת ה א ל ו ה ו ת ‪.‬‬
‫סובלנותו ש ל הגר״א כלפי ה מ ח ק ר האנושי ע ל אף התנגדותו לרציונליזם עוררה ויכוח‬
‫בין ת ל מ י ד י ת ל מ י ד י ו ‪ ,‬ש נ א ל צ ו ל ע מ ו ד ב פ ח נ ג ד ה ה ש כ ל ה ה י ה ו ד י ת ב ר ו ס י ה ב מ ח צ י ת‬
‫ה ר א ש ו נ ה ש ל ה מ א ה ה־‪ .19‬ו א ף כ י ה ג ר ״ א ה ס ת י י ג מ ן ה פ י ל ו ס ו פ י ה ‪ ,‬ה ו א ת מ ך ב ב י ר ו ר‬
‫‪24‬‬
‫בלימוד ה מ ד ע י ם המדויקים‪ ,‬וחיבר ספר ע ל ח כ מ ת ה ה נ ד ס ה והתכונה בשם אייל משולש‪.‬‬
‫ר׳ י ש ר א ל מ ש ק ל א ב א מ ר מ ש מ ו ‪ :‬״ כ ה א מ ר ] ה ג ר ״ א [ כ ל ה ח כ מ ו ת נ צ ר כ י ם ל ת ו ר ת י נ ו ה ק ׳‬
‫וכלולים בה‪ .‬וידעם כולם לתכליתם‪ .‬והזכירם‪ :‬ח כ מ ת אלגעברא ומשולשים והנדסה ו ח כ מ ת‬
‫‪25‬‬
‫מוסיקא ושיבחה הרבה״‪.‬‬
‫ר׳ ברוך ש י ק מ ש ק ל א ב כ ת ב ב ה ק ד מ ת ו ל ס פ ר א ו ק ל י ד ו ס ‪ ,‬ש ה ו צ י א ל א ו ר ב ח י י ה ג ר ״ א ‪:‬‬
‫״ ש מ ע ת י מ פ י ק ד ו ש ] ה ג ר ״ א [ כי כ פ י מ ה ש י ח ס ר ל א ד ם י ד י ע ו ת מ ש א ר י ה ח כ מ ו ת ל ע ו מ ת‬
‫‪26‬‬
‫זה יחסר לו מ א ה ידות ב ח כ מ ת התורה״‪.‬‬
‫ל ס י כ ו ם ‪ ,‬ה ג ר ״ א ת מ ך ב ל י מ ו ד ה ח כ מ ו ת ‪ ,‬וכן ב ח ק י ר ה ה א נ ו ש י ת ב ע ו ל ם ה ט ב ע ‪ .‬ש י ט ה‬
‫זו מ ו צ א ת א ת ה ת ג ל מ ו ת ה ב ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם אבינו‪ ,‬ש ע ל פ י ס פ ר יצירה ח ק ר ב ט ב ע‬
‫ע ד שנגלה אליו האל‪ .‬ע ל פי הגר״א חקר אברהם ב ט ב ע ע ד שידו השיגה‪ ,‬אך אין ה א ד ם‬
‫מ ס ו ג ל ל ה ש י ג א ת ע ו ל מ ו ש ל ה א ל ו ה ע י ס ו ק ה מ ט פ י ז י אינו מ ס ו ג ל ל ה ב י א א ת ה א ד ם ל א מ ו נ ה‬
‫א מ ת י ת ב א ל ‪ ,‬כ ש י ט ת ר ח ״ ק ו ר י ה ״ ל ‪ .‬ל ל א ה ת ג ל ו ת י ש י ר ה ש ל ה א ל אין י ד י ע ה מ ט פ י ז י ת‬
‫אמתית‪.‬‬

‫דמותו של אברהם בכתבי ר׳ מנחם מענדל משקלאב‬

‫ה י ח ס ה ח י ו ב י ‪ ,‬ו ל פ י כ מ ה ת י א ו ר י ם כ מ ע ט נ ל ה ב ‪ ,‬ש ל ה ג ר ״ א ל ח כ מ ו ת ה כ ל ל י ו ת גרם ל מ ב ו כ ה‬
‫ל א ק ט נ ה ב ק ר ב ת ל מ י ד י ו ‪ ,‬ש נ ש א ר ו ב ר ו ס י ה ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ה מ א ה ה־‪ .19‬כ ב ר‬

‫וילנא והוראדנא תקצ״ד‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫פאת השלחן‪ ,‬ירושלים תשכ״ה‪ ,‬עמי ה‪.‬‬ ‫‪25‬‬
‫הקדמה לספר אוקלירוס‪ ,‬האג תק״ם‪ .‬וראה ‪D. Fishman, "A Polish Rabbi Meets the Berlin‬‬ ‫‪26‬‬
‫; ע׳ אטקם‪,‬‬ ‫‪95-121‬‬ ‫‪.Haskalah‬‬
‫״הגר״א וההשכלה‪ ,‬תדמית ומציאות״‪ ,‬פרקים בתולדות החברה היהודית‪ ,‬ספר היובל ה־‪75‬‬
‫ליעקב כ״ץ‪ ,‬ירושלים תש״ם‪ ,‬עמי רג‪ :‬ר׳ שוח״ט‪ ,‬״הגר״א מוילנא ולימוד החכמות הכלליות״‪,‬‬
‫בד״ד ‪) 2‬תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪.90‬‬

‫]‪[198‬‬
 ‫אמונת אברהם בבית מדרשו של הגר״א‬

‫ב ר א ש י ת ה מ א ה ה־‪ 19‬צ פ ה ר׳ מ נ ח ם מ ע נ ד ל מ ש ק ל א ב א ת ה ע ת י ד ל ק ר ו ת ו כ ת ב ‪ ,‬ש ה ג ר ״ א‬

‫ל מ ד א ת ה ח כ מ ו ת אך ראה אותן שניות ללימוד תורה‪ :‬״מי יוכל ל מ ל ל ולספר קצות‬
‫י ד י ע ו ת י ו ו פ ל א ו ת ח כ מ ת ו ‪ . . .‬וכן ש א ר ח כ מ ו ת ‪ . . .‬כ ו ל ם ה י ו ל א ל ר ק ח ו ת ו ל ט ב ח ו ת ל ח כ מ ת‬
‫‪27‬‬
‫ר׳ מ נ ח ם מ ע נ ד ל שם א ת י ח ס ו ש ל הגר״א ל ח כ מ ו ת ה כ ל ל י ו ת ב ק ו נ ט ק ס ט‬ ‫תורתנו ה ק ד ו ש ה ״ ‪.‬‬
‫מ ו ג ד ר מ ר א ש ‪ ,‬ש י ר ו ת ל י מ ו ד י ה ק ו ד ש ‪ ,‬ש ל א י ו כ ל ו מ ב ק ר י ם א ו מ ש כ י ל י ם ל ה ש ת מ ש בעניין‬
‫זה ל ש י ט ת ם ‪ .‬תיחום עיסוקו ש ל הגר״א ב ח כ מ ו ת הצריך הגדרה ח ד ש ה ש ל ד מ ו ת ו ש ל‬
‫א ב ר ה ם אבינו‪ .‬א ם ל פ י ה מ ד ר ש ו ס פ ר יצירה ח ק ר א ב ר ה ם א ת ה ב ר י א ה ל פ נ י ש ה א ל נ ג ל ה‬
‫אליו‪ ,‬מ ע ת ה י ש ה ג ד ר ה ח ד ש ה ‪ .‬ב כ ת ב י ר׳ מ נ ח ם מ ע נ ד ל מ ש ק ל א ב מ ו פ י ע א ב ר ה ם כ א ד ם‬
‫ה מ נ ס ה ל ה ע מ י ק א ת א מ ו נ ת ו ו ל ל ב נ ה מ ן ה ה ב נ ו ת ה ש י ט ת י ו ת ‪ ,‬ו ל א כ ח ו ק ר ה מ צ י א ו ת גרידא‪:‬‬

‫הרי ב ח כ מ ת ה ש כ ל מ ע ו ר ב ט ו ב ורע ע ד ש א ״ א ] = אי א פ ש ר [ ל ב ר ר כ ל ל ו כ ל ל ‪,‬‬

‫כי מ י י ק ח ה ח ש ך מ ן ה א ו ר ה ג ש מ י ל ה פ ר י ד ם ב כ ד י ש י ה א ה א ו ר ב ה י ר ו ל א י ש א ר‬
‫ב ו ק צ ת ח ש ך ‪ . . .‬רק ב ח ס ד ו ית׳ נ ת ן ל נ ו א ת ה ת ו ר ה ו ה מ צ ו ה ‪ . . .‬ו ה ן ה ן ע צ י ה ח י י ם‬
‫‪28‬‬
‫ו נ ב י ע ת מ ק ו ר ה ח כ מ ה ד ב ו ק ה בהן‪.‬‬

‫ה א ב ו ת חקרו א ת ה א מ ו נ ה ה א ל ו ה י ת ה נ ל מ ד ת מן התורה וביררוה ע ד תום‪ ,‬ש ל א תישאר‬

‫ב י ד ם ״ מ צ ו ו ת א נ ש י ם מ ל ו מ ד ה ״ ‪ ,‬כ כ ס י ל ה ז ה ש א י נ ו ש ו א ל ש ו ם ק ו ש י ה כיוון ש מ ק ב ל א ת‬
‫א מ ו נ ת ו ב צ ו ר ה עיוורת‪.‬‬

‫אך מי ש י ש לו יראת ה׳ בלבבו וחפץ ל מ ל א ו ת ידו להבין התורה והמצוה‪ ...‬שלא‬

‫יהיה אצלו כ מ צ ו ת אנשים מ ל ו מ ד ה והמעורר לזה הוא ראשית ח כ מ ת ו ויראתו שיש‬
‫לו‪ ...‬כ ן י ש בים ה ח כ מ ה תנין ג ד ו ל ו ה ו א ח ל ק ב ל י ק ש ק ש ת ו א י ן ק ו ש י ׳ כלל‪...‬‬
‫ו ה כ ס י ל ב ח ש ך הולך‪ ...‬ו ב א מ ת הרים ה ג ב ו ה י ם ל י ע ל י ם ] ת ה ׳ ק ד ‪ [18‬ל ה י ו ת י ע ל‬
‫ל ע ל ו ת ע ל ה ה ר י ם ‪ .‬ש ל כ ן נ ק ר א ו ה א ב ו ת הרים ש ה ם ע ל ו ע ל ה ה ר י ם ה ג ב ו ה י ם ו ט ח נ ו ן‬
‫ז ה ב ז ה מ ס ב ר א ‪ 2 9‬ו ע ק ר ו ן מ כ ל וכל‪ ,‬א ך ז א ת ה מ ר ג ל י ו ת ט ו ב ה פ ה מ ו צ י א מ ר ג ל י ו ת‬
‫‪30‬‬
‫היתה ע ל צוארו ש ל אברהם אבינו ע״ה‪.‬‬

‫יוצא מדבריו‪ ,‬שבחקירותיו ליבן אברהם א ת ה א מ ו נ ה ש ק י ב ל מ א ת האל‪ ,‬ולא ביססה על‬

‫ה ש כ ל דרך ח ק י ר ו ת ב ב ר י א ה ‪ .‬ר׳ מ נ ח ם מ ע נ ד ל ל א ה ב ה י ר ב א י ז ו דרך בירר א ב ר ה ם א ת‬
‫אמונתו‪ ,‬אך בהוציאו א ת מרכיב הבריאה ו ה ט ב ע מ ן הבירור הוא נטרל א ת היסוד העיקרי‬
‫‪3,‬‬
‫בחקירת ה א מ ו נ ה ש ל ח כ מ י ימי הביניים‪.‬‬

‫הקדמתו למסכת אבות עם פירוש הגר״א‪ ,‬שקלאב תקס״ד‪.‬‬ ‫‪27‬‬

‫ביאורים וליקוטים בסוף ספר מים אדירים‪ ,‬ירושלים תשמ״ז‪ ,‬עמי מז‪.‬‬ ‫‪28‬‬
‫ראה סנהדרין כד ע״א‪ ,‬״עוקר הרים וטוחנן זה בזה״‪.‬‬ ‫‪29‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪30‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬בתארו את אברהם‪ ,‬נתן בפיו את השאלה ״היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד‬ ‫‪31‬‬
‫ולא יהיה לו מ נ ה י ג ? ״ ) מ ו ״ נ ב‪ ,‬לט(‪ .‬ובתארו את הדרך לאהבת האל הוא כתב‪ :‬״והיאך היא‬
‫הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים‪ ,‬ויראה מהם‬
‫חכמתו שאין לה ערך ולא קץ‪ ,‬מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם‬
‫הגדול״ )הלכות יסודי תורה ב‪ ,‬ב(‪ .‬אצל רמב״ם גילוי דרכי האל בטבע איננו רק חלק ממסע‬
‫אינטלקטואלי להגיע לאמונה שכלית‪ ,‬כי אם חלק מחובה דתית של דבקות באל‪.‬‬

‫]‪[199‬‬
 ‫רפאל שוח׳׳ט‬

‫ר׳ יעקב משה מסלונים ור׳ יצהק אייזיק הבר ודמותו של אברהם‬
‫נראה‪ ,‬ש ה ס ת י י ג ו ת ו ש ל ר׳ מ נ ח ם מ ע נ ד ל ל ג ב י ה ל י מ ו ד י ם ה כ ל ל י י ם ש ל ה ג ר ״ א ל א ה ס פ י ק ה ‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫מ צ ב זה הגביר את‬ ‫והיו בקרב המשכילים מי שניסו ל מ צ ו א בגר״א סיוע לשיטתם‪.‬‬
‫ה צ ו ר ך ל ה ג ן ע ל ד מ ו ת ו ש ל ה ג ר ״ א בעיני ת ל מ י ד י ו ‪ .‬ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ה מ א ה ה־‪19‬‬
‫נוצרו ש ת י ש י ט ו ת בין ת ל מ י ד י ה ג ר ״ א ‪ .‬ה א ח ת ה י א ש י ט ת ו ש ל ר׳ י ע ק ב מ ש ה מ ס ל ו נ י ם ‪,‬‬
‫נכד הגר״א‪ ,‬ש ב מ א ב ק ו ב ה ש כ ל ה ‪ ,‬ש ח ד ר ה לעיר סלונים‪ ,‬ה ד ג י ש א ת ה ת נ ג ד ו ת הגר״א‬
‫לרציונליזם‪ ,‬״ ה ד ע ה ה מ ח ק ר י ת ״ ‪ ,‬א ך ה ו ד י ע ש ה ג ר ״ א ת מ ך ב ל י מ ו ד ה ח כ מ ו ת ה כ ל ל י ו ת א ם‬
‫ה ע י ס ו ק ב ה ן מ ש נ י ל ל י מ ו ד ת ו ר ה ; ו ה ש י ט ה ה ש נ י י ה ה י י ת ה ש ל ר׳ י צ ח ק אייזיק ח ב ר ‪,‬‬
‫ש ב מ א ב ק ו ב ה ש כ ל ה ה ב י ע ה ת נ ג ד ו ת ל א רק לרציונליזם כ י א ם ל כ ל ל ה ח כ מ ו ת ‪.‬‬
‫ש י ט ת ו ש ל ר׳ י ע ק ב מ ש ה מ ס ל ו נ י ם ע ו ל ה מ פ י ר ו ש ו ל ש י ר ה ש י ר י ם ‪ .‬ב פ י ר ו ש ז ה ‪ ,‬ה מ צ ו י‬
‫ב כ ת ב יד‪ ,‬כ ת ב ר׳ י ע ק ב מ ש ה ע ל ה פ ס ו ק ״ כ י ט ו ב י ם ד ו ד י ך מ י י ן ״ ) ש ה ״ ש א ‪:(2‬‬

‫ו כ פ י דרכנו י ר מ ו ז א ל ה ח כ מ ה ה מ ח ק ר י ת ה מ ו ש ג ת א ל ה ש כ ל ‪ . . .‬כי כ מ ו ש ה י י ן פ ו ר ת א‬
‫ס ע י ד ו י ה פ ך ל ד ם ‪ 3 3‬נ כ ב ד א מ נ ם ט ו ב ה ] = ט ו ב א [ מ ש כ ר ו מ ז י ק א ת ה א ד ם ‪ ,‬כ ן יוסיף‬
‫‪34‬‬
‫ד ע ת ה ח ק י ר ה יוסיף מ כ א ו ב כ י צריך ל ה ס כ י ם כ ל ד ע ו ת י ו ע ם ה ת ו ר ה ‪.‬‬

‫ר׳ י ע ק ב מ ש ה נ י ס ה ל ה ב ה י ר ע ו ד א ת ה ב ע י ה ‪:‬‬

‫ג׳ ה ב ד ל י ם ש י ש בין ה ה ש ג ה ש ה י א מ ן ה ק ו ד ם א ל ה מ א ו ח ר ‪ . . .‬ל ה ש ג ה ה א ח ר ת‬

‫ה מ ח ק ר י ת ‪ 3 5 .‬ה א ׳ ה י א ש ה נ ה ה ח ו ק ר ב מ ו פ ת ראי׳ אינו מ ז ו י ן ב ט ע נ ו ת מ ס פ י ק ו ת‬
‫ל א מ ת ד ר ו ש ו ל ר ו ב ה ס פ י ק ו ת ה ק ו ר ו ת ב ו כנז׳ מ ש ״ כ ] = מ ה ש א י ן כן[ כ ש י ש ל ך‬
‫מ ו פ ת מ ו ח ל ט ‪ 3 6‬ו ה ו א ה ה ש ג ה ה א ח ר ת ה ע ל י ו נ ה כי א ״ א ל נ צ ח ו א ב ל ה ו א י נ צ ח א ת‬
‫ש כ נ ג ד ו ב ל י ס פ ק ‪ .‬ה ב ׳ ה ו א ש ה ח ו ק ר ל א י ה י ׳ ה מ ו ש כ ל נקי מ כ ל ס י ג ב ו כי מ י‬
‫י ו ד ע א ו ל י י ש בו ט ע ו ת מ ה ‪ .‬ה ג ׳ ש ה ח ו ק ר אינו ד ב ק כ ״ כ ] = כ ל כך[ בו י ת ׳ כ מ ו‬
‫ש כ ת ב נ ו כ י ל א י ו ש ג ה ד ב ק ו ת ב ש ק ר ‪ ,‬כנז׳ מ ש ״ כ ה מ ש י ג ב נ ב ו א ה מ ן ה ק ו ד ם א ל‬
‫י‪3‬‬
‫ה מ ת א ח ר כנז׳‪.‬‬

‫ראה אטקס‪ ,‬״הגר״א וההשכלה״ )לעיל הערה ‪ ,(26‬עמי קצב‪-‬קצג‪ ,‬וכן מאמרי ״הגר״א והחכמות‬ ‫‪32‬‬
‫הכלליות״)לעיל הערה ‪ ,(26‬עמי ‪.91‬‬
‫כלומר‪ ,‬מעט יין מזין את הגוף ומתערב עם הדם ומועיל לגוף‪ ,‬אך הרבה יין משכר ומזיק לגוף‪.‬‬ ‫‪33‬‬
‫ואף היום רואים תועלת בשתיית יין אדום בכמות מתונה‪ ,‬שהוא מדלל את הדם ומונע סתימת‬
‫עורקים‪.‬‬
‫כ״י אלברג‪ ,‬מונטריאול ‪ ,5‬דף ‪ 1‬ע״ב‪.‬‬ ‫‪34‬‬
‫ההשגה הנבואית היא דדוקטיבית‪ ,‬ומסיקה מסקנות על סמך יסודות שנתקבלו במסורת התגלותית;‬ ‫‪35‬‬
‫ואילו הדעה המחקרית היא ביסודה אינדוקטיבית‪ ,‬ומנסה להסיק דברים בבריאה על סמך ההיגיון‬
‫בלבד‪.‬‬
‫מופת ראיה היא טענה שכלית להסיק דבר מן הטבע על מה שמעבר לטבע‪ .‬מופת מוחלט היא‬ ‫‪36‬‬
‫טענה שבסיסה התגלות‪ ,‬מקור מוחלט‪ ,‬ולא שכל האדם שמסיק מסקנות שונות ככל שהתפיסה‬
‫האנושית מעלה היפותזה חדשה על העולם המטפיזי‪ .‬רי״מ מטיל כאן ספק בעצם העיסוק‬
‫במטפיזיקה שכלתנית‪ .‬טענה זו השמיע כבר ריה״ל )כחרי א‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫שם‪ .‬ראה בבא בתרא טז ע״ב‪ ,‬ששם כתוב ״אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו‬ ‫‪37‬‬

‫]‪[200‬‬
 ‫אמונת אברהם בבית מדרשו של הגר״א‬

‫ה ד ב ר ה ש ל י ש י ש מ נ ה ‪ ,‬ש ה ח ו ק ר אינו ד ב ק כ ל כ ך ב א ל ‪ ,‬ה ו א ר מ ז ד ק ל כ י ו ו ן ש א ל י ו ה ו ל כ ת‬

‫ש י ט ת ה ה ש כ ל ה ל פ י ר׳ י ע ק ב מ ש ה ‪ ,‬ש י ט ה ה מ נ ת ק ת א ת ה ח כ מ ה מ י ר א ת ש מ י ם ‪ .‬ע ל אף‬
‫ה ת נ ג ד ו ת ו ל ה ש כ ל ה ו ל ש י ט ה ה ר צ י ו נ ל י ס ט י ת ל א מ נ ע ר׳ י ע ק ב מ ש ה ש ב ח מ ן ה ג ר ״ א ע ל‬
‫ידיעותיו בחכמות‪ ,‬וכתב בשנת ת ק ״ ע ‪:‬‬

‫ו ח י ד ש ל י מ ו ד י ם ב ח כ מ ת ה ת כ ו נ ה ח י ב ו ר ארוך ו נ ו ג ה ל ו ס ב י ב ל ב א ר כ ל ה מ ז ל ו ת ע ם‬
‫כ ו ח ו ת י ה ם ‪ . . .‬ו כ ל יקר ר א ת ה עינו ו י ס פ ר ה ‪ ,‬ב ח כ מ ת א ל ג ב ר א ל ״ ג כ ל ל י ם ח ד ש י ם ל א‬
‫‪38‬‬
‫נראו כ ה ם לפניכן ב א ח יהודא‪ ...‬ח כ מ ת הדקדוק עם כ ל פרטיהן‪.‬‬

‫ו א ם ב ש נ ת ת ק ״ ע ל א ר א ה ר י ״ מ כ ל ס י ב ה ל ס י י ג א ת דבריו‪ ,‬ב ש נ ת ת ק צ ״ ד ה ו א ה ח ל י ט‬
‫ל ה ב ה י ר א ת ה ס כ נ ו ת ש ב ל י מ ו ד י ח ו ל ‪ :‬״ ל י מ ו ד י ה ח כ מ ו ת גם ה ם ד ר כ י ה ׳ כ נ ״ ל א ל א צ ד י ק י ם‬
‫י ל כ ו בם‪ ,‬כ ל ו מ ר ע ו ש י ם ל י מ ו ד ם ד ר ך ע ץ ה ח י י ם ל ה ל ך דרך ע ל י ה ם ‪ ,‬ו פ ו ש ע י ם י כ ש ל ו‬
‫‪39‬‬
‫ב ר ב ו ת ה י מ י ם ר א ה ר׳ י ע ק ב מ ש ה א ת ה ס כ נ ה‬ ‫בם‪ ,‬ה י י נ ו א ש ר י ב ל ו י מ י ה ם רק בם״‪.‬‬
‫ש ב ה ש ת ק ע ו ת ב ל י מ ו ד י ם א ל ה ‪ ,‬״ א ש ר י ב ל ו י מ י ה ם רק ב ם ״ ‪ ,‬ה מ ע ס י ק י ם א ת ה ל ו מ ד י ם ב כ ל י ם‬
‫הרציונליים ל ש ם ה ב נ ת ה ע ו ל ם ה מ ט פ י ז י ; והתברר לו שהעוסקים ב ד ע ה ה מ ח ק ר י ת ״אינם‬
‫דבקים כ ״ כ בו ית״׳‪.‬‬
‫ע ל א ף ה ת ק פ ו ת י ו ע ל ה ה ש כ ל ה נותר ר׳ י ע ק ב מ ש ה מ ס ל ו נ י ם נ א מ ן ל ת פ י ס ה ה ר א ש ו נ י ת‬
‫ש ל הגר״א‪ ,‬ה ת ו מ כ ת בלימודים הכלליים עם ש ה י א מ ת נ ג ד ת לרציונליזם פילוסופי‪.‬‬
‫ר׳ י צ ח ק אייזיק ח ב ר ‪ ,‬ת ל מ י ד ו ש ל ר׳ מ נ ח ם מ ע נ ד ל מ ש ק ל א ב ‪ ,‬ה י ה ל ו ח ם ג ד ו ל ב ה ש כ ל ה‬
‫ו ב ח כ מ ו ת ה ח י צ ו נ י ו ת ב כ ל ל ‪ .‬ב ג ל ל מ א ב ק י ו ב ה ש כ ל ה ה ו א ה ח ל י ט ש ל א ל ה ב ח י ן בין ש י ט ת‬
‫ה ר צ י ו נ ל י ז ם ו ב י ן ל י מ ו ד ה ח כ מ ו ת ‪ ,‬״ ש א ש ה זרה ה י א ח כ מ ה ח י צ ו נ י ת ‪ ,‬ע ץ ה ד ע ת ט ו ב ורע‬
‫‪40‬‬
‫התנגדותו ל ח כ מ ה החיצונית הגיעה לפעמים לביטויים חריפים‪:‬‬ ‫שהיא היפוך האמונה״‪.‬‬

‫ו כ מ ו ש ח כ מ ה ח י צ ו נ י ת ה ו א ד ב ר ריק‪ ,‬ו ה ע ד ר כ ר ו ך ב ע ק ב ו ‪ ,‬כ י ב ע ת ש י ת ג ל ה ] כ ל ו מ ר‬

‫יוסר[ מ ס ך ה ע י ו ו ר ו ן מ ע י נ י נ ו ל ע ת י ד ל ב ו א ‪ ,‬י ת ג ל ה ב י ט ו ל ו ‪ ,‬ו י ת ב ט ל ה ש ק ר ‪ ,‬ו י ת ג ל ה‬
‫ה א מ ת ‪ ,‬ו ל כ ן גם ה נ מ ש ך א ח ר י ו מ י ת ה כ ר ו ך א ח ר י ו ‪ ,‬ו א י ן ל ו ח י י ם ל ע ו ל ם ה ב א ‪ ,‬כ י‬
‫‪41‬‬
‫א י ן ל ה מ צ י א ו ת ש ם כלל‪.‬‬

‫מ מ ק ו ר א ח ר מ ת ב ר ר ‪ ,‬ש ע י ק ר ט ע נ ת ו ש ל ר י א ״ ח ה י א נ ג ד ה ר צ י ו נ ל י ז ם ‪ ,‬כ מ ו ר׳ י ע ק ב מ ש ה‬
‫מ ס ל ו נ י ם ‪ :‬״ ע ץ ה ד ע ת ט ו ב ורע‪ ,‬ש ה ו א ח כ מ ה ח י צ ו נ י ת ל נ ג ד ה ת ו ר ה ‪ ,‬ל ה ע מ י ד ה כ ל ע ל‬
‫ה ט ב ע ‪ ,‬ו ע ל ה מ ח ק ר ה א נ ו ש י ״ ‪ 4 2 .‬ד ע ת ו ש ל ר י א ״ ח ק ר ו ב ה ל ד ע ת ר׳ י ע ק ב מ ש ה ‪ ,‬ש ה ת נ ג ד‬
‫לרציונליזם הפילוסופי ולא ל מ ד ע י ם המדויקים‪ ,‬אך‪ ,‬כאמור‪ ,‬הוא ה ח ל י ט ש ל א ל ה ב ד י ל‬

‫שכל חולה הרואה אותו מיד נתרפה״‪ .‬ייתכן שהמרגלית הנזכרת היא האבן הטובה‪ .‬ואולי כהמשך‬
‫לפירושו המטפורי של ר׳ מ״מ נוכל לומר‪ ,‬שאברהם ריפא אנשים ממחלתם הרוחנית על ידי‬
‫סברות כאשר בירר להם את אמונתם‪.‬‬
‫כ״י אלברג‪ ,‬דף ‪31‬א‪ ,‬והוא הרחבת הקדמתם של רי״מ ור׳ יהודא לייב לביאורי הגר״א לזוהר‬ ‫‪38‬‬
‫וילנא‪ ,‬תק״ע‪.‬‬
‫דרך הפתח‪ ,‬הקדמתו של רי״מ לספר איל משולש‪ ,‬ווילנא והוראדנא תקצ״ד‪ ,‬ד ע״א‪.‬‬ ‫‪39‬‬
‫ביאורו ״אור תורה״ לספר מעלות התורה‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עמי נ‪.‬‬ ‫‪40‬‬
‫שם‪ ,‬עמי טז‪.‬‬ ‫‪41‬‬
‫שם‪ ,‬עמי סב‪.‬‬ ‫‪42‬‬

‫]‪[201‬‬
 ‫רפאל שוח׳׳ט‬

‫בין ה ד ב ר י ם כ ד י ש ל א ל ת ת נ ש ק ב י ד י יריביו‪ .‬ר י א ״ ה ה ס ב י ר א ת ה ס י ב ה ל כ ך ב ס פ ר ו מ ג ן‬

‫וצינה‪:‬‬

‫הן א מ ת שמצינו ב כ מ ה מגדולי ישראל וצדיקים וחסידים שעסקו בדברים אלה‬

‫] ב ח כ מ ו ת [ ו ל א ה ז י ז ו א ו ת ם מ א מ ו נ ת ם ו י ר א ת ם ה ט ה ו ר ה זיז כ ״ ש ] = כ ל ש כ ן [ א ד ר ב א‬
‫הועיל ב כ מ ה דברים מ ה ש י ד ע ו ל ה ש י ב לאפיקורוס‪ ...‬וגם ר מ ב ״ ם ז״ל א ש ר הרבה‬
‫לחקור דעותיהם וה׳ הצליח בידו שנכנס בשלום ויצא בשלום‪ .‬וכן הרבה מגדולי‬
‫י ש ר א ל כ מ ו ה ו ‪ ,‬א ב ל ר ו ב א ד ר ו ב א מ א ו ת ם א נ ש י ם ש א י ן י ר א ת ם ו צ ד ק ת ם ג ד ו ל יתר‬
‫מ א ו ד ‪ ,‬ה ש ח י ת ו ‪ ,‬ה ת ע י ב ו ‪ ,‬כ י ח ש ו ו פ ק ר ו ב א ל ו ק י ם ח י י ם ו ב ת ו ר ת ו ‪ ,‬ועינינו ה ר ו א ו ת‬
‫בדור הזה ש כ ל מי ש ה ת ח י ל לכנוס בדבריהם ובספריהם יצאו לגמרי וכפרו בגופי‬
‫‪43‬‬
‫תורה הרבה ב מ ח ש ב ה ובמעשה‪.‬‬

‫ה ת נ ג ד ו ת ו ש ל ר י א ״ ח ה י י ת ה אם כן ל ד ע ו ת ה פ י ל ו ס ו פ י ו ת ‪ ,‬ש ר מ ב ״ ם ה צ ל י ח ל ה ת מ ו ד ד א ת ן‬
‫א ב ל רוב ה נ כ נ ס י ם א ל י ה ן י צ א ו ל ת ר ב ו ת ר ע ה ו כ פ ר ו ״ ב ג ו פ י ת ו ר ה ה ר ב ה ״ ‪ .‬ל כ ן ל א ה ז כ י ר‬
‫‪44‬‬
‫ריא״ח א ת ש י ט ת הגר״א ב ש ב ח ה מ ד ע י ם המדויקים‪ ,‬וכינה ה כ ל ״ ח כ מ ה חיצונית״‪.‬‬
‫יחסו של ריא״ח לחכמות ושלילתו את המחקר האנושי הביאוהו לפרש מ ח ד ש את‬
‫ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם אבינו‪ .‬ע ל ד ב ר י ס פ ר יצירה‪ ,‬ש א ב ר ה ם ח ק ר ב ב ר י א ה ‪ ,‬ד ב ר ה מ ע נ י ק‬
‫ל ג י ט י מ י ו ת ל ע י ס ו ק ב ח כ מ ו ת ה כ ל ל י ו ת ‪ ,‬כ ת ב ר׳ י צ ח ק א י י ז י ק ‪:‬‬

‫ר״ל ש ח ק ר ]אברהם[ בחקירות הרבה אחר יחוד ]ה[אלקות‪ ,‬היכן נתאצלו ה ע ש ר‬

‫ס פ י ר ו ת מ א ״ ס ב ״ ה ] = מ א י ן ס ו ף ברוך הוא[‪ ,‬ו ל כ ן א מ ר ב ע ש ר ב ח י ׳ ל ש ו נ ו ת ש צ פ ה‬
‫‪45‬‬
‫ו ה ב י ט ו ר א ה וכו׳ ע ד ו ע ל ת ה כ נ ג ד ע ש ר ספירות‪.‬‬

‫ל ד ב ר י ו ח ק י ר ת א ב ר ה ם ל א נ ו ע ד ה ל מ צ ו א א ת ה א ל ע ל ידי ח ק י ר ו ת ה ט ב ע ‪ ,‬כי א ם ל ה ב י ן‬
‫איך י צ א ו ע ש ר ס פ י ר ו ת מ ן ה א י ן ס ו ף ה א ל ו ה י ‪ .‬גם ר ח ״ ק ו ג ם ר י ה ״ ל ת י א ר ו א ת א ב ר ה ם‬
‫כ ח ו ק ר מ צ י א ו ת גם א ם ב ס ו פ ו ש ל ד ב ר ה ה ת ג ל ו ת ה צ י ע ה ב פ נ י ו א ת ה א מ ת ‪ .‬א ך ע ל פ י‬
‫ר י א ״ ח ל א ה י ה כ ל ניסיון מ צ ד א ב ר ה ם ל ח ק ו ר ע ל פ י ה ש כ ל ‪ .‬ה ו א ה ת ע נ י י ן רק ב ש א ל ה‬
‫ה ק ב ל י ת ה ע י ו נ י ת ‪ ,‬ה י א ך י צ א ו ע ש ר ה ס פ י ר ו ת מ ן ה א י ן סוף‪ .‬ב מ ק ו ם א ח ר ה ס ב י ר ר י א ״ ח‬
‫א ת ד ב ר י ס פ ר יצירה‪ ,‬ש א ב ר ה ם ה י ה ה ר א ש ו ן ש ה א י ר א ת ה ע ו ל ם ב ח כ מ ת ה א ל ו ה ו ת ‪:‬‬

‫שאברהם היה הראשון שבו התחיל חידוש בבריאה‪ ,‬שיצא העולם מ כ ל ל תהו‬
‫ו ה ת ח י ל ל ה א י ר ב ע ו ל ם ע ״ י ח כ מ ת א ל ו ק י ם ש ב ק ר ב ו ‪ ,‬כ מ ו ש נ א מ ר )בר׳ כ א ‪(33‬‬
‫‪46‬‬
‫ויקרא ש ם ב ש ם ה ׳ א ל ע ו ל ם ‪ ,‬ו כ מ ו ש כ ת ו ב ב ס ו ף ס פ ר יצירה‪.‬‬

‫מגן וצינה‪ ,‬בני ברק תשמ״ה‪ ,‬ו ע״ב — ז ע״א‪.‬‬ ‫‪43‬‬

‫וכך עשה בספר אור תורה‪ :‬״והוא כמו שאמרו רבותינו ז״ל )שבת עה ע״א( איזהו חכמה שהיא‬ ‫‪44‬‬
‫לעיני העמים‪ ,‬זו חשבון תקופות כו׳‪ ...,‬שכל חכמי האומות הודו בזה לחשבון העיבור המסור‬
‫בידינו‪ ...‬שאי אפשר לידע דבר זה רק על פי נבואה ורוח הקודש״ )עמי קלט(‪ .‬פשוטו של‬
‫המאמר שבמסכת שבת הוא שיש מצווה ללמוד אסטרונומיה‪ ,‬כי היא חכמה לעיני העמים‪ ,‬אך‬
‫ריא״ח הסביר שהמאמר בא להראות כמה יתרה חכמת התורה על חכמת האומות‪ ,‬שהרי רק‬
‫לנו ניתן סוד העיבור‪.‬‬
‫ספר יצירה עם פירוש הגר״א )לעיל הערה ‪ ,(19‬בפירושו של ריא״ח לפירוש הגר״א‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪45‬‬
‫אור תורה )לעיל הערה ‪ ,(40‬עמי קפב‪.‬‬ ‫‪46‬‬

‫]‪[202‬‬
 ‫אמונת אברהם בבית מדרשו של הגר״א‬

‫אליבא דריא״ח אברהם מ ס מ ל את ה ח כ מ ה האלוהית‪ ,‬ולא את ה ח כ מ ה המחקרית‪.‬‬

‫‪47‬‬
‫אך‬ ‫הגר״א באדרת אליהו דיבר ע ל אברהם כ מ ש ל ל נ ש מ ה ועל שרה כ מ ש ל לגוף‪,‬‬
‫פירושו ש ל ריא״ח שונה במקצת‪.‬‬

‫ש א ב ר ה ם הוא ה נ ש מ ה ושרה א ש ת ו היא התורה ה ח כ מ ה ‪ ,‬ש ה י א ב ת זוגו שנגזר‬

‫ל ו ק ו ד ם יצירתו‪ ,‬ש ה ו א ח ל ק ו בתורה‪ ...‬ו כ ת י ב ו ג ם א מ נ ה א ח ו ת י ב ת א ב י ה י א א ך‬
‫ל א ב ת א מ י ) ב ר ׳ כ ‪ (12‬כי א ב ה נ ש מ ה ש ו ר ש ה ל מ ע ל ה ב ש מ י ם ו א מ ו ה ו א נ פ ש ו‬
‫מ א ח התחתונה‪ ...‬ואם כן ה ח כ מ ה והתורה ש מ ן ה ש מ י ם היא ב ת אביו‬ ‫היסודית‬
‫‪48‬‬
‫ל א ב ת א מ ו כי ה ת ו ר ה נ ת נ ה מ ן ה ש מ י ם ‪.‬‬

‫ר א י י ה זו‪ ,‬ש א ב ר ה ם ה ו א נ צ י ג ה ח כ מ ה ה א ל ו ה י ת מ ו ל ה ח כ מ ה ה ח י צ ו נ י ת ש ל ה ר צ י ו נ ל י ז ם ‪,‬‬

‫ה י א ח י ד ו ש ש ל ר׳ י צ ח ק אייזיק‪ .‬א מ נ ם ניתן ל ר א ו ת ב כ ך גם ה מ ש ך ד ר כ ו ש ל מ ו ר ו ר מ ״ מ‬
‫מ ש ק ל א ב ‪ .‬ר מ ״ מ ל א ר א ה ב א ב ר ה ם ל ו ח ם ב ח כ מ ה ה ח י צ ו נ י ת ‪ ,‬כ מ ו ר׳ י צ ח ק אייזיק‪ ,‬א ך‬
‫כ ב ר צ י י נ ת י ל ע י ל ש י ש ל ר א ו ת ב ו ש ל ב ביניים — א ב ר ה ם אינו ח ו ק ר ש ל ב ר י א ה כי א ם‬
‫ח ו ק ר ב א מ ו נ ה ‪ .‬ר׳ י צ ח ק אייזיק ל ק ח גרעין ז ה ו פ י ת ח א ו ת ו ב כ י ו ו ן ח ד ש ‪ ,‬ש א ב ר ה ם ל א‬
‫רק מ י י צ ג א מ ו נ ה מ ב ו ר ר ת ‪ ,‬כ י א ם ל ו ח ם ב א מ ו נ ה ה מ ח ק ר י ת ‪.‬‬

‫ד ב ר י ר י ״ מ מ ת ו נ י ם מ ד ב ר י ר׳ י צ ח ק אייזיק וענייניים מ ה ם ‪ .‬ל כ ל ה מ ק ו ר ו ת — ה ג ר ״ א ‪,‬‬

‫רמ״מ‪ ,‬רי״א ורי״מ — מ ש ו ת פ ת ש י ט ה ה מ פ ק פ ק ת ביכולתו ש ל ה ש כ ל להבין מטפיזיקה‬
‫ל ל א ב ס י ס ה ת ג ל ו ת י ‪ 4 9 .‬ה ם ר א ו ב ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם א ב י נ ו ה ת ג ל מ ו ת רעיון ז ה ‪ .‬א ב ר ה ם ס י מ ל‬
‫בעיני ר מ ב ״ ם א ת ש י א ה ש ל דרך מ ח ק ר י ת ו ח י פ ו ש א נ ו ש י א ח ר מ צ י א ו ת ה א ל ‪ ,‬ו א י ל ו ב ב י ת‬
‫מדרשו של הגר״א הוא סימל את השיטה הרואה בהתגלות את שורש האמונה‪ ,‬כלומר‬
‫ח כ מ ה שיסודה נבואה‪ .‬אצל הגר״א ה ש ת מ ש אברהם ב ח כ מ ה המחקרית עד אשר נגלה‬
‫א ל י ו ה א ל ‪ ,‬ואז‪ ,‬כ ד ב ר י ח ז ״ ל ‪ ,‬א מ ר ל ו ה א ל ״ צ א מ א י צ ט ג נ י נ ו ת ש ל ך ״ ‪ ,‬כ ש י ט ת ר י ה ״ ל ‪ .‬א ך‬
‫ל פ ר ש נ י ה ג ר ״ א ‪ ,‬כ מ ו ר׳ י צ ח ק אייזיק ח ב ר ‪ ,‬גם ז ה ל א ה ס פ י ק ‪ ,‬ו ה ו א פ י ר ש ש א פ י ל ו ח ק י ר ו ת י ו‬
‫ש ל א ב ר ה ם ה י ו ב ש א ל ת ה ת ה ו ו ת ריבוי ה ס פ י ר ו ת מ ן ה א ח ד ו ת ה א ל ו ה י ת ו ל א ב ש א ל ו ת‬
‫מטפיזיות לגבי קיומו של האל‪ .‬בכך מנע ריא״ח לגיטימציה לעיסוק בחקירות הפילוסופיות‬
‫ש ל יריביו מ ן ה ה ש כ ל ה ה ר ו ס י ת ה ן ב ש א ל ו ת ה מ ט פ י ז י ו ת ו ה ן ב ש א ל ו ת ה ק ש ו ר ו ת ל ע ו ל ם‬
‫הטבע‪.‬‬
‫א ו ת ו ת י ו ש ל ו י כ ו ח ז ה בין ת ל מ י ד י ה ג ר ״ א ע ל ה י ח ס ה נ כ ו ן ל ע י ס ו ק ה ס פ ק ו ל ט י ב י‬
‫ש ל ה ר צ י ו נ ל י ז ם ניכרים ע ד לימינו‪ .‬ע ו ל ם ה י ש י ב ו ת ה ל י ט א י ו ת ע ד י י ן נ ו ה ג ח ש ד נ ו ת בזרם‬
‫הרציונליסטי ב מ ח ש ב ת ישראל‪ ,‬ו מ ת ק ש ה למצוא לגיטימציה ללימודים הכלליים‪ .‬זהו‬
‫ב י ט ו י ל כ ך ש ג ב ר ה ש י ט ת ו ש ל ר י א ״ ח ע ל זו ש ל ר׳ י ע ק ב מ ש ה מ ס ל ו נ י ם ‪.‬‬

‫אדרת אליהו‪ ,‬ירושלים תשמ״ח‪ ,‬עמי ‪.92‬‬ ‫‪47‬‬

‫אור תורה‪ ,‬עמי כט‪.‬‬ ‫‪48‬‬
‫טענה שהושמעה באותו זמן בבית מדרשו של קאנט בגרמניה; ראה ע׳ קנט‪ ,‬הקדמות לכל‬ ‫‪49‬‬
‫מטפיסיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע‪ ,‬בתרגומו של א׳ יערי‪ ,‬ירושלים תרצ״ו‪ ,‬עמי ‪.38-29‬‬
‫וכן בספרו ביקורת התבונה הטהורה‪ ,‬בתרגומו של ש״ה ברגמן‪ ,‬ירושלים תשכ״ו‪ ,‬עמי ‪.326-321‬‬

‫]‪[203‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫אברהם ומשה במשנתו של רנ״ק‬

‫מבוא‬
‫ה ג ו ת ו ש ל רבי נ ח מ ן ק ר ו כ מ ל )‪ (1840-1785‬נ י צ ב ת ע ל ק ו ה ת פ ר ש ב י ן ה מ ח ש ב ה ה י ה ו ד י ת‬
‫ה י מ י ־ ב י נ י י מ י ת ו ב י ן זו ש ל ה ע ת ה ח ד ש ה ‪ .‬ה י א י ו נ ק ת ב מ י ש ר י ן מ ה ג ו י ו ת י ה ם ש ל ר מ ב ״ ן ‪ , ,‬א ב ן‬
‫‪2‬‬
‫ו ב מ י ו ח ד רמב״ם‪ .‬רנ״ק מ צ ה י ר ב מ פ ו ר ש באיגרתו ל ש ד ״ ל — איגרת ש ה י א ה ע ד ו ת‬ ‫עזרא‬
‫ה מ פ ו ר ט ת היחידה שיש בידינו בדבר האופן ש ב ו הבין קרוכמל ע צ מ ו את מ ג מ ת הספר ש ע ל‬
‫כתיבתו ע מ ל כל שנות חייו האחרונות — ע ל כוונתו ל ה ק ד י ש את ספרו ל ה ת מ ו ד ד ו ת עם‬
‫״ ח כ מ ת ה ד ת ״ ו ל ע ש ו ת ז א ת ״ ע ל דרך הרב בספרו ה מ ו ר ״ ה ״ ‪ .‬ועם ז א ת ברור לו ש ה י ד מ ו ת זו‬
‫אינה יכולה להיות אלא ״ ה ד מ ו ת מרחוק״‪ ,‬באשר ״ מ ב ו כ ת הזמן שאנחנו בו״ מ כ ת י ב ה‬
‫‪4‬‬
‫״ ה ב ד ל רב או מ ע ט בעניניהם ובסדורם״‪ 3,‬היינו בתוכני הדיון ובמתודולוגיה ה מ נ ח ה אותו‪.‬‬

‫קרוכמל ראה ברמב״ן‪ ,‬שאותו הוא מכנה ״האיש היקר״‪ ,‬וברמב״ם‪ ,‬הזוכה לכינוי ״הרב״‪ ,‬את‬ ‫‪1‬‬
‫מייצגי שיאו של ״המחזור השלישי״‪ ,‬היינו את מבטאי רוח היהדות ברמה הגבוהה ביותר שהגיעה‬
‫אליה עד לזמנו‪ .‬וראה הורביץ‪ ,‬עמי ‪.287-275‬‬
‫קרוכמל מכנה את אבן עזרא ״ענק״‪ ,‬ומציבו בשורה אחת עם רמב״ם‪ .‬הוא שואל רטורית‪ :‬״מי מכל‬ ‫‪2‬‬
‫אשר החל רוח ה׳ לפעמו להגות בחכמת ישראל‪ ,‬אשר לא ינק לראשונה ממיץ תבונתם של שני‬
‫המעינים הטובים הללו״ )אגרת יג ]האגרת נגד שד״ל[‪ ,‬עמי תמ‪-‬תמא(‪ .‬וראה גוטמן‪ ,‬עמי‬
‫‪ ,278-276‬העומד על כך‪ ,‬שדיונו של קרוכמל בהגותו של אבן עזרא מבטא במידה רבה את תפיסתו‬
‫המטפיזית שלו עצמו‪ .‬וכן ראה ‪Jay M. Harris, "Ibn Ezra in Modern Jewish Perspective",‬‬
‫‪in I. Twersky & J.M. Harris (eds.), Rabbi Abraham Ibn Ezra: Studies in the Writings of‬‬
‫‪143-158.aTwelfth-Century Jewish Polymath, Harvard University, Cambridge 1993,‬‬
‫כתבי נחמן קרוכמל‪ ,‬ערך שמעון ראבידוביץ׳‪ ,‬הוצאת עיינות‪ ,‬ברלין תרפ״ד‪ ,‬אגרת ח‪ ,‬עמי‬ ‫‪3‬‬
‫תכד‪-‬תכו‪ .‬מובאות מספר זה יובאו להלן בגוף המאמר בציון מספר העמוד בלבד‪ .‬אין זה המקום‬
‫להיכנס למלוא המשמעות של יחס מורכב זה; אני מקווה להיזקק אליו בהרחבה במקום אחר‪.‬‬
‫לעניין זה ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬ברנרד שטיינברג‪ ,‬נחמן קרוכמל הרמן כהן והשפעתו של הרמב״ם על‬
‫ההגות היהודית בעת החדשה‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים תשמ״ג‪.‬‬
‫לשאלת מגמותיו החינוכיות של קרוכמל והשתמעויותיהן הדידקטיות והמתודולוגיות ראה אליעזר‬ ‫‪4‬‬

‫]‪[205‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫א ח ד המישורים ה ב ו ל ט י ם ביותר ש ב ה ם מ ת ב ט א שוני זה הוא ש א ל ת מ ע מ ד ה ו מ ק ו מ ה ש ל‬

‫ה ה י ס ט ו ר י ה ‪ .‬ש ה ר י בעיני ר מ ב ״ ם ל א נ ו ד ע ל ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ו ל ה י ס ט ו ר י ו ס ו פ י ה — ל ה ב ד י ל‬
‫מן הזיכרון ההיסטורי הריטואלי ש ל יציאת מצרים‪ ,‬מתן תורה והחורבן — מ ע מ ד ש ל מ מ ש ‪.‬‬
‫לימוד ההיסטוריה לא היה בעיניו מרכיב בתכנית הלימודים ה א מ ו ר ה להכשיר יהודי‬
‫‪5‬‬
‫ה מ ב ו כ ה ש מ ו ל ה ה ו א מ ת י י צ ב ו פ ת ר ו נ ה אינם כ ו ל ל י ם ה ת ח ש ב ו ת ב ה י ס ט ו ר י ה א ו‬ ‫משכיל‪.‬‬
‫ב ה ק ש ר י ם ת ר ב ו ת י י ם ‪ .‬מ א ב ק ו ע ל א מ ת ו ת ד ב ר י ה נ ב ו א ה ח י י ב ל ז ה ו ת בין פ ר ש נ ו ת ה ט ק ס ט ו ב י ן‬
‫״ ה א מ ת ״ ‪ ,‬כ פ י ש ה ו א א ו ח ז ב ה כ פ י ל ו ס ו ף י מ י ־ ב י נ י י מ י ‪ 6 .‬ו א י ל ו בעיני ק ר ו כ מ ל ע מ י ד ה ע ל‬
‫מ ש מ ע ו ת ה ש ל ההיסטוריה בכלל והמודעות לתהליכים ולהקשרים ההיסטוריים הן מרכיבים‬
‫י ס ו ד י י ם ב ת ה ל י ך ה ח י נ ו כ י ו ב ב י ס ו ס ה ש ל ה ב נ ה פ י ל ו ס ו פ י ת ו ד ת י ת כ א ח ת ‪ .‬זהו‪ ,‬ל כ ן ‪ ,‬ה ש ל ב‬
‫הראשון בתהליך החינוכי ה מ ו ר כ ב ש א מ ו ר קורא ספרו לעבור‪ 7.‬קרוכמל פ ו ת ח א ת ספרו‬
‫בדיון ב ח ש י ב ו ת העליונה הנודעת לקריאת מקראות בתוך הקשרם ההיסטורי ה א מ ת י ולכן‬
‫ב ת א ר ו ך נכון ש ל ה ם ‪ ,‬ו מ ק ד י ש ש ו ר ה ש ל ״ ש ע ר י ם ״ ל ד י ו ן ה י ס ט ו ר י מ ק י ף ב ת ו ל ד ו ת ע ם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫אין זה ה מ ק ו ם להיזקק ל מ כ ל ו ל ה ש א ל ו ת הכרוכות ב מ ע מ ד ה ש ל ה ה י ס ט ו ר י ה א צ ל‬
‫‪8‬‬
‫ראוי רק ל ה ע י ר ‪ ,‬ש ה מ מ ד ה ה י ס ט ו ר י ש ל מ ו ר ה נ ב ו כ י ה ז מ ן איננו מ ת מ צ ה ב ד י ו ן‬ ‫קרוכמל‪.‬‬

‫שביד‪ ,‬״בין ׳חכמת התורה על האמת׳ ו׳סוד ייחוד האמונה׳ ל׳פילוסופיה של הדת׳ — משנת ר׳‬
‫נחמן קרוכמל״‪ ,‬עיון כ )טבת תשכ״ט — תשרי תש״ל(‪ ,‬עמי ‪.59-29‬‬
‫וראה למשל מו״נ א‪ ,‬ב‪ .‬וכן ראה זאב הרוי‪ ,‬״הדיבר הראשון ואלהי ההיסטוריה — ריה״ל‬ ‫‪5‬‬
‫ורח״ק מול ראב״ע ורמב״ם״‪ ,‬תרביץ נז‪ ,‬ב )תשמ״ח(‪ ,‬עמי ‪.216-203‬‬
‫רמב״ם מכיר‪ ,‬כמובן‪ ,‬בעובדה שבהקשרים מסוימים יש לקונטקסט התרבותי־ההיסטורי משמעות‪,‬‬ ‫‪6‬‬
‫ושהמציאות עשויה להשתנות במהלך ההיסטוריה‪ .‬כזה הוא הסברו הידוע לקרבנות)מו״נ ג‪ ,‬לב(‪,‬‬
‫וכזו היא הערכתו בדבר השינוי העקרוני ששינתה עליית האסלאם והנצרות את מצב האנושות‬
‫)משנה תורה‪ ,‬שופטים‪ ,‬הלכות מלכים יא‪ ,‬ד(‪ .‬פרשנים וחוקרים עמדו גם על העובדה שתפיסת ימות‬
‫המשיח של רמב״ם היא היסטורית ולא אסכטולוגית)ראה עמוס פונקנשטין‪ ,‬״תפישתו ההיסטורית‬
‫והמשיחית של הרמב״ם״‪ ,‬תדמית ותודעה היסטורית ביהדות ובסביבתה התרבותית‪ ,‬תל אביב‬
‫‪ ,1991‬עמי ‪ .(156-103‬ואולם בכך אין כדי להעניק משמעות כוללת כלשהי להיסטוריה כשלעצמה‪,‬‬
‫ובמיוחד לא לייחס לה תפקיד עקרוני בשינוי תודעת האדם ותרבותו‪ ,‬ולא כל שכן משמעות לגבי‬
‫מושג האמת ושאלת הבנת האמת על ידי האדם‪.‬‬
‫וראה שביד‪ ,‬תרבות‪ ,‬עמי ‪ .68-63‬ויש להסתייג מהנחתו העקרונית של לוז‪ ,‬כי מגמתו המרכזית של‬ ‫‪7‬‬
‫קרוכמל היא התמודדות עם ״הסכנות הנשקפות מן ההיסטוריזם המודרני לתודעה העצמית‬
‫היהודית״)לוז‪ ,‬עמי ‪ .(238‬ניתוח זהיר של קהל היעד המסורתי בעיקרו‪ ,‬שאליו פונה קרוכמל‪ ,‬יעיד‬
‫על כך‪ ,‬שמגמתו של הספר היא הפוכה‪ .‬הוא מבקש לעורר את הקורא לחשיבות ה מ מ ד ההיסטורי‬
‫ולערנות הנדרשת כלפיו‪ .‬קרוכמל גם אינו מבקש ״להוכיח״ את ״נצחיות עם ישראל״ ואת‬
‫״נצחיותה של התורה״ ואת ״רציפות הלימוד והמחקר מזמנם של חז״ל ועד לזמננו״)שם‪ ,‬עמי‬
‫‪ .(243-242‬אלה הן הנחות יסוד מובנות מאליהן בשבילו כבשביל הקורא הפוטנציאלי‪ .‬קרוכמל‬
‫מבקש לשרטט את משמעותה של נצחיות זו של עם ישראל בתוך ההיסטוריה האנושית ולהקנות‬
‫לרצף הלימוד ממד התפתחותי וקונטקסטואלי‪ ,‬שיניח את התשתית לדיון הפילוסופי־הדתי‬
‫ב״חכמת הדת״‪.‬‬
‫מרבית חוקרי משנתו של קרוכמל נזקקו לסוגיית המעמד שנקנה להיסטוריה במונה״ז ולשאלת‬ ‫‪8‬‬
‫השילוב שבין העיון ההיסטורי והעיון בשאלות מטפיזיות ודתיות‪ .‬ראה למשל רוטנשטריך‪ ,‬כרך א‪,‬‬

‫]‪[206‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫ה נ ע ר ך ב ש ע ר י ם ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י י ם ‪ .‬ל א ח ר י ה ם ב א ה ה ח ט י ב ה ש ל דיונים ב מ ק ר א ‪ ,‬ב ה ל כ ה ‪,‬‬

‫ב א ג ד ה ‪ ,‬ב פ י ל ו ס ו פ י ה ה י ה ו ד י ת ה ה ל נ י ס ט י ת ‪ ,‬ב ״ ח כ מ ת ה מ ס כ ן ״ ש ל א ב ן ע ז ר א ו ב ק ב ל ה ‪ .‬וברור‬
‫ש ח ט י ב ת דיונים מ ר כ ז י ת ז ו ק ו נ ה א ת מ ל ו א מ ש מ ע ו ת ה רק מ ת ו ך ק ר י א ת ה ע ל ר ק ע ה ד י ו ן‬
‫ההיסטורי‪ .‬קל ל ע מ ו ד על כך מתוך התבוננות ב מ מ ד הכרונולוגי‪ :‬תיאורו ההיסטורי ה מ פ ו ר ט‬
‫ש ל ר נ ״ ק מ ס ת י י ם ב מ א ה ה ש נ י י ה ל ס פ י ר ה ‪ ,‬ע ם כ י ש ל ו ן מ ר ד בר כ ו כ ב א ‪ 9 .‬ו א י ל ו רק ח ל ק ן ה ק ט ן‬
‫ש ל ה ח ט י ב ו ת הספרותיות המרכזיות‪ ,‬ש ל ה ן מ ו ק ד ש י ם הדיונים ה ט ק ס ט ו א ל י י ם ‪ ,‬הן פרי‬
‫ת ק ו פ ה זו‪ ,‬ו ר ו ב ן ה ן פ ר י ה ת ק ו פ ה ש ל א ח ר י ה ‪ .‬ב מ י ל י ם א ח ר ו ת ‪ ,‬מ ח ד ג י ס א צ ו מ ח ה ד י ו ן‬
‫בטקסטים על רקע הבנת ה ת פ ת ח ו ת ה הכוללת של ההיסטוריה היהודית ע ד לזמן חיבורם;‬
‫מ א י ד ך ג י ס א ה ו א מ ה ו ו ה ה מ ש ך ת י א ו ר ה ש ל ה ת פ ת ח ו ת זו ב מ י ש ו ר ת ר ב ו ת י ־ ד ת י ‪ ,‬ו מ ע נ י ק ל ה‬
‫את משמעותה האמתית‪.‬‬
‫ברור ש ה י ח ס בין ש נ י מ ע ג ל י ד י ו ן א ל ה — ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ו ה ט ק ס ט ו א ל י — נ ש מ ר גם‬
‫ב א ש ר ל מ ע ג ל ה ש ל י ש י ש ל הדיון ב מ ו ר ה נבוכי הזמן‪ ,‬מ ע ג ל ו ש ל הדיון ה פ י ל ו ס ו פ י ב ״ ח כ מ ת‬
‫‪10‬‬
‫היה אמור‬ ‫ה ד ת ״ ג ו פ א ‪ .‬ד י ו ן זה‪ ,‬ש מ מ נ ו ה ס פ י ק ק ר ו כ מ ל ל ח ב ר רק א ת ה ה ק ד מ ה ) ש ע ר טז(‪,‬‬
‫מ צ ד א ח ד ל ה י ס מ ך ע ל מ כ ל ו ל ז ה ש ל דיון ה י ס ט ו ר י ־ ט ק ס ט ו א ל י ו מ צ ד ש נ י ל ה ע נ י ק ל ו א ת‬
‫ה מ מ ד הנוסף והמכריע של משמעות‪ .‬ההיסטוריה היהודית היא הרקע לצמיחתם של‬
‫הגילויים הרוחניים הספרותיים ש ה צ מ י ח ה היהדות; ״ ח כ מ ת ה ד ת ״ מ פ ר ש ת א ת מלוא‬
‫ה מ ש מ ע ו ת שנקנתה ל מ פ ע ל רוחני זה ונותנת בידי היהודי המודרני א ת הכלים ל פ ת ח ״אמונה‬
‫צרופה״ ולהיאבק על תחייתם של עם ישראל ושל היהדות במסגרת התעלותה של האנושות‬
‫אל ״הרוחני המוחלט״‪.‬‬
‫מ ע מ ד ה ה כ ו ל ל ש ל ה ה י ס ט ו ר י ה ב מ ש נ ת ו ש ל רנ״ק קובע‪ ,‬כמובן‪ ,‬גם א ת הכלים ש ב ה ם‬
‫ה ו א מ ת ב ו נ ן ב ש ת י ה ד מ ו י ו ת ה מ ק ר א י ו ת ה מ ר כ ז י ו ת נ ש ו א ו ת דיוננו — א ב ר ה ם ו מ ש ה ‪ .‬ז ו ו י ת‬
‫הראייה העקרונית ש מ מ נ ה הוא מתבונן באישים אלה ואשר מקנה לו את קנה המידה‬
‫להערכת פועלם שונה בהכרח מזו ה מ ש מ ש ת בהגויות הימי־ביניימיות‪ ,‬ו ב מ י ו ח ד בהגותו ש ל‬
‫ר מ ב ״ ם ‪ .‬א י ן ס פ ק ‪ ,‬א מ נ ם ‪ ,‬ש ב ש ב י ל ה ה ג ו ת ה מ ס ו ר ת י ת — זו ש ל ח ז ״ ל ו ז ו ש ל י מ י ה ב י נ י י ם‬
‫— היה זה מובן מ א ל י ו ש א ב ר ה ם ו מ ש ה היו דמויות היסטוריות ראליות‪ .‬ואף על פי כן הן‬
‫נדונו במקרים רבים במישור הטיפולוגי ולאו דווקא ההיסטורי‪ :‬במסורת ה ק ב ל י ת ה א ב ו ת‬
‫הם ב ר א ש ובראשונה ״ ה מ ר כ ב ה ״ ‪ ,‬היינו ספירות ה ח ס ד ‪ ,‬הדין ו ה ר ח מ י ם ; בעיני ר מ ב ״ ם‬
‫אברהם הוא קודם כול מייצגן ה מ ו ב ה ק של ״האמונה השכלית״ ושל ״האמונה מאהבה״‪,‬‬
‫‪11‬‬
‫ו מ ש ה ה ו א ״אדון הנביאים״‪ ,‬היינו מייצגה ש ל ה ש ל מ ו ת ה א נ ו ש י ת ב פ ס ג ת ה ואבי ההלכה‪.‬‬

‫עמי ‪ : 59-53‬לוז; שביד‪ ,‬תולדות‪ ,‬עמי ‪ ; 84-80‬הריס‪ ,‬עמי ‪ .155-103‬את עמדתי בנושא זה אני מפרט‬
‫במאמרי‪ ,‬העומד לראות אור בקרוב‪The Perplexity of our Time — Nachman Krochmal":‬‬
‫‪"and‬‬ ‫‪Modern Jewish Existence‬‬
‫קרוכמל רומז אמנם למסגרת הכללית של תולדות ישראל עד למאה ה־‪)17‬עמי קיב(‪ ,‬אולם אינו‬ ‫‪9‬‬
‫סוקר אותן‪.‬‬
‫קשה לקבוע מה היה המיקום שנועד לדיונו הארוך של קרוכמל על אבן עזרא)שער יז(‪ .‬נראה לומר‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫שהוא היה אמור להשתייך לחטיבה הטקסטואלית‪ .‬מעיד על כך הדמיון בין שער זה לבין השער‬
‫— הקצר הרבה יותר — על פילון האלכסנדרוני‪ .‬וראה הערתה של הורביץ על כך שגם שם ניכר‬
‫דמיון רב בין האופן שבו קרוכמל מציג את פילון לבין כמה מעמדותיו היסודיות )עמי ‪.(273‬‬
‫וראה יעקב לוינגר‪ ,‬הרמב׳׳ם כפילוסוף וכפוסק‪ ,‬ירושלים ‪ ,1989‬עמי ‪ ; 29-28‬חיים קרייסל‪ ,‬״חכם‬ ‫‪11‬‬

‫]‪[207‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫ואילו קרוכמל בוחן דמויות אלה ואת פועלן על רקע התקופה ש ב ה חיו ומתוך ניתוח‬
‫ה ה י ס ט ו ר י ־ ת ר ב ו ת י ש מ מ נ ו צ מ ח ו ‪ .‬נ י ת ו ח ז ה נגזר מ ה ש ק פ ת ו ה כ ו ל ל ת ב ד ב ר‬ ‫ההקשר‬
‫מ ש מ ע ו ת ה של ההיסטוריה של עמים בכלל ושל ההיסטוריה היהודית הייחודית בפרט‪.‬‬
‫נעיין ב ק צ ר ה ב א ח ד י ם מ ה י ב ט י ה ש ל ה ש ק פ ת ו ה ה י ס ט ו ר י ת ש ל ק ר ו כ מ ל ‪.‬‬

‫ההיסטוריה היהודית בהשקפתו של קרוכמל‬

‫‪12‬‬
‫הוא קובע‪ ,‬שהיסוד‬ ‫גישתו ההיסטוריוסופיה ה כ ל ל י ת ש ל ק ר ו כ מ ל היא הגליאנית באופייה‪.‬‬
‫הרוחני הקיים ב א ד ם ה ו פ ך א ת החיים ב מ ס ג ר ת ח ב ר ת י ת לעניין מ ה ו ת י ולא ״מקרי״‪ ,‬כפי‬
‫ש ה ד ב ר א צ ל ב ע ל י ה ח י י ם ‪ .‬פ י ר ו ש ה ד ב ר ‪ ,‬ש ב י ס ו ד כ ל ה ת ק ב צ ו ת ם ש ל בני א ד ם י ח י ד י ם‬
‫ל ח ב ר ה — ה ח ל ב ח ב ר ו ת ה ר א ש ו נ י ו ת ו ע ד ל א ו מ ו ת י ו צ ר ו ת ה ת ר ב ו ת — ע ו מ ד י ס ו ד רוחני‪.‬‬
‫י ס ו ד ז ה ה ו א ה מ ע צ ב א ת ה ת פ ת ח ו ת ה ש ל ח ב ר ה זו‪ ,‬א ת ה ה י ס ט ו ר י ה ש ל ה ‪ ,‬ו ב ר ב ו ת ה י מ י ם ג ם‬
‫‪13‬‬
‫את יצירתה הציביליזטורית‪ ,‬התרבותית והדתית‪.‬‬
‫ב ת פ י ס ה ל א ו מ י ת ־ ה ג ל י א נ י ת זו ש ל ק ר ו כ מ ל ה י ח י ד ה ה ח ב ר ת י ת ה י ס ו ד י ת ה י א ה ע ם ‪ .‬ל כ ל‬
‫עם ״ מ נ ה רוחנית״ ה מ י י ח ד ת אותו‪ ,‬ו ה ט מ ו נ ה בו מ ר א ש י ת התפתחותו‪ .‬היא הסיבה לעלייתו‬
‫ע ל ב מ ת ה ה י ס ט ו ר י ה ‪ ,‬ו ה י א ה כ ו ח ה מ נ י ע א ת כ ל ש ל ב י ח י י ו ו ה מ ת ב ט א ב ה ם ‪ .‬פ ע ו ל ה זו ש ל‬
‫״ ה מ נ ה הרוחנית״ מ ע צ ב ת מ ה ל ך חיים כמו־אורגני ש ל ההיסטוריה ש ל כל עם ובנייה‬
‫הדרגתית ש ל האנושות‪ .‬כל עם עובר ש ל ו ש ה ״ מ ו ע ד י ם ״ בהיסטוריה ש ל ו ‪ :‬הראשון הוא‬
‫מועד ״הגידול והצמיחה״‪ ,‬שבו מתחיל העם להתפתח ולעצב את התשתית למוסדותיו‬
‫החברתיים והתרבותיים‪ ,‬אף ש ה א ת ו ס הרוחני והדתי ש ל ו עדיין אינו יוצא ב מ ל ו א ו מ ן ה כ ו ח‬
‫אל הפועל‪ .‬על בסיס ה ת ש ת י ת שהונחה ב ש ל ב הראשון עובר העם ל ש ל ב ״העוז והמפעל״‪,‬‬
‫שבו הוא מגיע לשיא ארגונו המדיני‪ ,‬הכלכלי והחברתי‪ .‬בשיאו ש ל ש ל ב זה מ ת מ מ ש‬
‫ה פ ו ט נ צ י א ל ה ר ו ח נ י ה ט מ ו ן ב ע ם ‪ ,‬ו ת ר ב ו ת ו מ ו פ י ע ה ב מ ל ו א ה ד ר ה ‪ .‬ב ש י א ה ש ל יצירה‬
‫ת ר ב ו ת י ת זו ע ו מ ד ת ה ד ת ה ל א ו מ י ת ‪ .‬ו א ו ל ם כ ב ר ב ר ג ע י ש י א א ל ה מ ת ח י ל ל ה ת ג ל ו ת ב ה ד ר ג ה‬
‫גם ה כ ו ח ה צ נ ט ר י פ ו ג ל י ו ה מ נ ו ן ‪ ,‬ה ע ת י ד ל ש ח ו ק ב ה ד ר ג ה א ת ח י ש ו ק י ה ח ב ר ה ו ל פ ו ר ר א ת‬

‫ונביא במשנת הרמב״ם ובני חוגו״‪ ,‬אשל באר שבע ג)תשמ״ו(‪ ,‬עמי ‪ .158-149‬יש לומר‪ ,‬שלמעמרו‬
‫של משה במשנת רמב״ם יש גם פן היסטורי‪ ,‬שהוא מרכזי לא פחות מן הפן הטיפולוגי‪ .‬כ״ארון‬
‫הנביאים״ וכמי ש״השיג״ — על פי ניסוחו של רמב״ם ב״שלושה עשר העיקרים״ — יותר ממה‬
‫״מלאכית״‪ ,‬אישיותו ההיסטורית היא‬
‫*‬ ‫וימצא״ ועמד במדרגה‬
‫ש״השיג וישיג כל אדם שנמצא ‪T‬‬
‫הבסיס לאמונה בהיות התורה ״מן השמים״ ובנצחיותה‪ .‬מעמדה של התורה מתבסס על כך ״שכל‬
‫התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה״‪ .‬והשווה מו״נ ב‪ ,‬מ‪ .‬גם שם‬
‫הקריטריון האחרון לבחינת ״אלוהיותה״ של תורה הוא אישיותו של מוסר התורה‪ ,‬היינו השאלה‬
‫אם היה נביא אמת או פלגיאטור‪.‬‬
‫הוויכוח על מידת השפעתו הישירה של הגל על קרוכמל בנקודה זו אינו משנה קביעה זו‪ .‬לגופו של‬ ‫‪12‬‬
‫עניין נראית מאוד קביעתו של הריס‪ ,‬כי רנ״ק ראה בגישות ההיסטוריוסופיות השונות בנות זמנו‬
‫מכלול אחד )הריס‪ ,‬עמי ‪.(125‬‬
‫והשווה לפיתוח המקביל של רעיון אריסטוטלי זה אצל רמב״ם‪ ,‬מו״נ ב‪ ,‬מ‪ .‬ההבדל העקרוני בין‬ ‫‪13‬‬
‫השניים בנקודה זו נעוץ בכך‪ ,‬שרמב״ם מסיק מניתוח זה מסקנות בתחום הסוציולוגיה של החוק‪,‬‬
‫ואילו קרוכמל מציב במרכז את ההיסטוריה התרבותית ומעניק לה משמעות פילוסופית עקרונית‪.‬‬

‫]‪[208‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫תרבותה‪ .‬כ ו ח ו ת א ל ה מ ע צ ב י ם א ת ש ל ב ״ההיתוך והכיליון״‪ ,‬ש ב ס ו פ ו יורד ה ע ם מ ע ל ב מ ת‬

‫ה ה י ס ט ו ר י ה ‪ .‬א ת י צ י ר ת ו ה ת ר ב ו ת י ת ו ה ר ו ח נ י ת ה ו א מ ש א י ר אז ל ע מ י ם ו ל ת ר ב ו י ו ת ש י ק ו מ ו‬
‫אחריו ושיציבו אותה כתשתית להתפתחותם‪.‬‬
‫ח ש ו ב ל ה ד ג י ש ‪ ,‬ש ב א ו ר ח א ו פ י י נ י ל ג י ש ה ה ג ל י א נ י ת ב י ס ו ד ה מ ג ד י ר ה ת פ י ס ה זו ש נ י רגעי‬
‫מ פ ת ח ב ת ו ל ד ו ת י ו ש ל כ ל ע ם ‪ :‬ה ר א ש ו ן ה ו א רגע ה ה ת ה ו ו ת ש ל ו ‪ ,‬ב פ ת ח ה מ ו ע ד ה ר א ש ו ן ‪,‬‬
‫ה ר ג ע ש ב ו נ ט ב ע ב ו א ו פ י ו ה ר ו ח נ י ו ל כ ן גם ג ו ר ל ו ה מ י ו ח ד ‪ .‬כ ל ת ו ל ד ו ת י ו מ ק ו פ ל ו ת ב מ מ ד‬
‫הרוחני המסוים שנאצר ב ה ת ה ו ו ת הראשונית ש ל הגרעין היוצר א ת העם‪ .‬מ צ ד שני ע ו מ ד רגע‬
‫השיא ש ל ש ל ב ״העוז והמפעל״‪ ,‬המייצג את היציאה ש ל פוטנציאל זה במלוא הדרו אל‬
‫ה פ ו ע ל ו א ת פ ע ו ל ת ו ה מ מ ש י ת בעם‪ .‬היצירה הרוחנית פרי ש ל ב ״העוז ו ה מ פ ע ל ״ היא היסוד‬
‫ש ע ת י ד ל ה ש א י ר א ת ר י ש ו מ ו גם ל א ח ר ה ת נ ו ו נ ו ת ה ע ם ו י ר י ד ת ו מ ע ל ב מ ת ה ה י ס ט ו ר י ה‬
‫‪14‬‬
‫ו ל ה ק נ ו ת ל ה ״ נ צ ח י ו ת ״ ע ל ידי פ ע ו ל ת ה ב ה ת ג ב ש ו ת ם ש ל ה ע מ י ם ש י י נ ק ו מ מ נ ה ‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬המנה הרוחנית היא הכוח המניע בכל א ח ד מ ש ל ו ש ה ״מועדים״ אלה‪ .‬ב מ ב ט‬
‫כ ל ל ־ א נ ו ש י י ש לומר‪ ,‬ש ת פ ק י ד ה ש ל כ ל ת ר ב ו ת ל א ו מ י ת ה ו א ל ש מ ש נ ד ב ך בבניין ה א נ ו ש ו ת‬
‫ולקדם אותה אל עבר ״הרוחני ה מ ו ח ל ט ״ ‪ .‬עם קם כ ש ״ ה מ נ ה הרוחנית״ ש ל ו עשויה לתרום‬
‫ל ת ה ל י ך ז ה ; ה ו א ה ו ל ך ו מ ת פ ת ח כ ל ז מ ן ש ״ מ נ ה ״ זו ע ד י י ן ל א ה ג י ע ה ל י ד י מ י מ ו ש מ ל א ; ו ה ו א‬
‫מ ת פ ו ר ר מ ש ו ם ש כ ל ״ מ נ ה ״ כזו ה י א רק ״ ר ו ח נ י פ ר ט י ״ ‪ ,‬היינו ש ל ב ב ד ר ך א ל ״ ה ר ו ח נ י ה כ ל ל י ״‬
‫‪15‬‬
‫ל כ ל צ ע ד ב ד ר ך ד י א ל ק ט י ת ו מ ו ר כ ב ת זו נ ו ד ע ז מ נ ו ש ל ו ‪ .‬כ ש ז מ ן ז ה מ ג י ע ק ם ה ע ם ;‬ ‫המוחלט‪.‬‬
‫כ ש צ ע ד ז ה מ י צ ה א ת ע צ מ ו ‪ ,‬ש ו ב אין ה ר ו ח נ י ה ח ל ק י י כ ו ל ל ק י י ם א ת ה ח ב ר ה ה ל א ו מ י ת וזו‬
‫צ ר י כ ה ל פ נ ו ת א ת מ ק ו מ ה ל ח ב ר ה א ח ר ת ‪ ,‬ש ב י ס ו ד ה ת ע מ ו ד ״ מ נ ה ר ו ח נ י ת ״ מ ת ק ד מ ת יותר‪.‬‬
‫ה ת ח ל פ ו ת זו ש ל ע מ י ם ‪ ,‬ש ל כ ל א ח ד א ו פ י י י ח ו ד י ו ר מ ה י י ח ו ד י ת ‪ ,‬ה י א ה ר י ת מ ו ס ה פ נ י מ י ש ל‬
‫‪16‬‬
‫ההיסטוריה ש ל האנושות והיא הביטוי העליון של ה ה ש ג ח ה האלוהית‪.‬‬
‫בפסגתה ש ל היצירה הרוחנית התרבותית עומדת‪ ,‬לפי קרוכמל‪ ,‬ה ד ת הלאומית‪ .‬הוא‬
‫מ ק ד י ם ‪ ,‬ל כ ן ‪ ,‬ל ד י ו ן ה ה י ס ט ו ר י ו ס ו פ י ו ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ש ל ו דיון ב מ ה ו ת ה ש ל ה ד ת ‪ ,‬ש א ח ד י ם‬
‫מעיקריו חיוניים ל ה ב נ ת מ ש מ ע ו ת ק ב י ע ה זו לגבי ההיסטוריה ש ל עם ישראל‪ ,‬ובתוך כך‬

‫לעניין ההבחנה העקרונית בין ״בכוה״ ל״בפועל״ אצל קרוכמל ראה לוז‪ ,‬עמי ‪.250-249‬‬ ‫‪14‬‬
‫קרוכמל מ ש ת מ ש בשביל פסגת הרוחני‪ ,‬היינו — כפי שנראה להלן — בשביל האל המונותאיסטי‪,‬‬ ‫‪15‬‬
‫במונחים שונים‪ .‬בשער ח הוא מבחין בין ״רוחני פרטי״ ל״רוחני הכללי״)עמי מ(‪ ,‬ואילו באיגרת‬
‫הפולמוס נגד שד״ל הוא מדבר על ״הרוחני המוחלט״ )עמי תלח(‪ .‬יש להעיר שבאורח כללי‬
‫קרוכמל אינו נוהג לדבוק בטרמינולוגיה אחידה ואינו משתמש במונחים השונים כ״טרמינוס‬
‫טכניקום״‪ .‬שימוש הלשון הספציפי‪ ,‬כאן כבהרבה מקרים ונושאים אחרים‪ ,‬הוא חופשי ותלוי‬
‫הקשר‪.‬‬
‫ויש להסתייג מעמדתו של רוטנשטריך‪ ,‬כי ״כמישת״ העמים מצביעה על כך שההיסטוריה אינה‬ ‫‪16‬‬
‫היסטוריה של הרוח‪ ,‬שהרי זו נצחית)שם‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי ‪ .(61‬הרוח הפועלת בהיסטוריה של כל עם‬
‫)למעט עם ישראל( היא ״הרוחני הפרטי״‪ ,‬היינו ״הרוחני המושג לנו בקשורו עם כל הגשמים״‬
‫והאחוז בהם )ראה עמי כט(‪ .‬דווקא משום שהרוח היא המפעילה את ההיסטוריה האנושית‬
‫מתקיימת הדינמיות האורגנית של צמיחה וכמישה‪ .‬הרוחני המוחלט מתבטא בהמשכיות שבין כל‬
‫תרבות ותרבות‪ ,‬המשכיות המבטאת את ״הרוחני המוחלט״ המציין את האנושות כולה‪.‬‬
‫ההיסטוריה של כל עם היא זמנית וחולפת כמו ״הרוחני החלקי״; סך הכול של היסטוריה זו היא‬
‫ההיסטוריה של האנושות‪ ,‬שהיא נצחית כמו ״הרוחני המוחלט״‪.‬‬

‫]‪[209‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫ל ה ב נ ת מ ק ו מ ם ה ע ק ר ו נ י ש ל מ ש ה ו ש ל א ב ר ה ם ב ה י ס ט ו ר י ה זו‪ .‬נעיין ב ה נ ח ו ת ה י ס ו ד ש ל‬
‫קרוכמל באשר ל ד ת בכלל ולמונותאיזם בפרט‪.‬‬
‫בראש ה ש ע ר השישי הוא קובע‪ ,‬ש ״ כ ל אמונת ד ת היא ברוחני״)עמי כט(‪ ,‬ו ש מ ה ו ת ה ש ל‬
‫ה א ל י ל ו ת א י נ ה ע ב ו ד ת ה פ ס י ל י ם ג ו פ ה א ל א ה ד ב ק ו ת ב ר ו ח נ י ח ל ק י ‪ ,‬ש א ו ת ה מ י י צ ג ת ע ב ו ד ה זו‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬ש ר ק מ כ ו ח ה ש ל ק ב י ע ה ז ו ה ו א י ו כ ל ל ה צ י ב ב ש ע ר י ם ה ע ו ק ב י ם א ת ה ד ת כ ב י ט ו י ה‬
‫העליון ו ה ב ש ל ש ל ״המנה הרוחנית״ הלאומית‪ ,‬בבחינת הכוח ה מ ע צ ב את דרכו ש ל העם‪,‬‬
‫‪,7‬‬
‫ייחודו ש ל המונותאיזם ע ל פני ה ד ת ב כ ל ל‬ ‫א ת ה א ת ו ס ש ל ו ו א ת כל גילויי ה ת ר ב ו ת שיעצב‪.‬‬
‫ה ו א ‪ ,‬ש ה מ ו נ ו ת א י ס ט אינו ד ב ק ב ״ ר ו ח נ י פ ר ט י ״ א ל א רק ב ״ ר ו ח נ י ה מ ו ח ל ט ״ ‪ ,‬היינו ב ה ‪ /‬ש ה ו א‬
‫״ ס ב ה כוללת ביחודה כל מיני ה ס ב ו ת ו א מ ת ת מ צ י א ו ת כל היש‪ ,‬שאין א מ ת ת מ צ י א ו ת ו‬
‫‪,8‬‬
‫ד ב ק ו ת זו ה י א ה מ א פ י י ן ה י י ח ו ד י ש ל ע ם י ש ר א ל — ה י י נ ו‬ ‫ו א מ ת ת קיומו א ל א בו״ )שם(‪.‬‬
‫״מנתו הרוחנית״ — והיא הבסיס להבנת ההיסטוריה שלו‪ .‬ואמנם ההיסטוריה ש ל עם‬
‫ישראל אינה שונה מן ההיסטוריה ש ל עמים אחרים‪ ,‬לא בדינמיקה ה מ פ ע י ל ה אותה ולא‬
‫בריתמוס הפנימי ה מ א פ י י ן אותה‪ ,‬אלא בנקודה מ כ ר ע ת אחת‪ ,‬ה נ ק ב ע ת ע ל ידי אופיו‬
‫ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ש ל העם‪ .‬ח ש ו ב להדגיש‪ ,‬שגם תולדות עם ישראל נקבעות ע ל ידי ״ ה מ נ ה‬
‫הרוחנית״ ה מ י ו ח ד ת לעם זה וגם הן נתונות לאותו מ ק צ ב דמוי־אורגני ש ל ש ל ו ש ה מועדים‪,‬‬
‫ה מ ב ט א י ם א ת פ ע ו ל ת ה ש ל ה מ נ ה הרוחנית ה מ י ו ח ד ת לו‪ .‬אלא ש ב ה י ו ת ו דבק ב״רוחני‬
‫ה כ ל ל י ״ ו ל א ב ״ ר ו ח נ י פ ר ט י ״ כ ל ש ה ו א ה ו א אינו א מ ו ר ל כ ל ו ת מ ה ע ו ל ם ; ד י נ ו ל ה י ו ת נ צ ח י כ מ ו‬
‫ה א נ ו ש ו ת ע צ מ ה ‪ .‬מ נ ת ו ה ר ו ח נ י ת א י נ ה ח ל ק י ת ו א י נ ה י כ ו ל ה ל ה י ו ת ש ל ב בבניין ה א נ ו ש ו ת ‪ .‬ה י א‬
‫מייצגת א ת מ ט ר ת ה העליונה ש ל האנושות‪ ,‬את הסינתזה העליונה ש ל כל הרוחניים‬
‫החלקיים‪ ,‬ה מ ת ב ט א י ם בהיסטוריה של העמים האחרים‪ .‬במובן זה ייחודו ה מ ו ח ל ט ש ל עם‬
‫ישראל נעוץ בכך שאין לו אופי רוחני ייחודי‪ .‬אופיו ה ל א ו מ י הוא אופייה הכולל ש ל‬
‫האנושות‪.‬‬
‫ה ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת מ ת נ ה ל ת ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬ת ח ת א ו ת ה ח ו ק י ו ת כ מ ו זו ש ל כ ל ע ם ‪ ,‬א ל א‬
‫ש ח ו ק י ו ת זו מ ת פ ק ד ת באורח שונה ב מ ק ר ה ה מ י ו ח ד שלו‪ .‬גם עליו עוברים ש ל ו ש ת‬
‫ה ״ מ ו ע ד י ם ״ וגם בהיסטוריה שלו מ ש מ ע ו ת ם כרוכה ב ה ו צ א ת פוטנציאל רוחני מן ה כ ו ח אל‬
‫ה פ ו ע ל ‪ .‬ו א ו ל ם ״ ה ה י ת ו ך ו ה כ י ל י ו ן ״ ‪ ,‬ש ה ם מ נ ת ח ל ק ם ש ל כ ל ה ע מ י ם ‪ ,‬אינם ג ו ר מ י ם ל ו ל כ ל ו ת‬
‫מ מ ש ‪ .‬ברגע המשבר‪ ,‬שלגבי כל עם אחר הוא ה מ ש ב ר הסופי המביא לירידתו מ ב מ ת‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬מוצא עם ישראל מתוקף אמונתו המונותאיסטית את הכוח ל ה ת ח י ל מחזור‬
‫חיים ח ד ש ‪ .‬מ ה שלגבי כל עם הוא ״מחזור החיים״ לגבי עם ישראל הוא א ח ד ממחזורי‬
‫החיים‪ ,‬הקשורים זה בזה ו ה מ ת פ ת ח י ם זה מתוך זה‪.‬‬
‫ה ר י ת מ ו ס ה פ נ י מ י ש ל ה ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת ב ת פ י ס ת רנ״ק ה ו א ד י א ל ק ט י ב מ ה ו ת ו ‪.‬‬

‫אין זה המקום לעמוד על מלוא משמעותו של המתח שבין ה מ מ ד האישי־אמוני של הדת לבין‬ ‫‪17‬‬
‫מ ש מ ע ה כתופעה לאומית תרבותית; אני מקווה לעשות זאת במקום אחר‪ .‬ראוי להעיר‪ ,‬עם זאת‪,‬‬
‫שמתח זה נובע מן היחס המורכב שבין גילוייה השונים של הרוח בהוויה האנושית‪ ,‬ושהוא מהווה‬
‫מרכיב יסודי בהבחנה העקרונית שבין דת לפילוסופיה במשנתו של רנ״ק‪ .‬הגעתם של יחידים‬
‫לתובנה פילוסופית־דתית איננה זהה לאופן שבו מתפשטים ״בהמון אומה שלימה הציורים‬
‫והמשפטים התוריים על האופן היותר שלם שאפשר לה בכללותה‪ ,‬ועל היותה בפועל מסודרת‬
‫ונהוגה על פיהם״)אגרת יג ]האגרת נגד שד״ל[‪ ,‬עמי תלה(‪.‬‬
‫ראה שביד‪ ,‬תרבות‪ ,‬עמי ‪.84-81‬‬ ‫‪18‬‬

‫]‪[210‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫מ מ ח ז ו ר למחזור ח ל ה ה ת פ ת ח ו ת רוחנית מ ה ו ת י ת לצד השינויים במישור המדיני‪ ,‬שאינם‬

‫נ ו ג ע י ם לענייננו‪ .‬ש י א ו ה ר ו ח נ י ־ ה ד ת י ש ל ה מ ח ז ו ר ה ר א ש ו ן מ צ ו י ן רק ע ל י ד י ריכוז ה פ ו ל ח ן‬
‫ב ב י ת ה מ ק ד ש ; ש י א ו ש ל ה מ ח ז ו ר ה ש נ י כרוך ב פ ע ו ל ת ה ח כ מ י ם בימי ה ח ש מ ו נ א י ם ‪ :‬שיאו ש ל‬
‫המחזור השלישי נקשר בפעילות ההלכתית‪ ,‬הפרשנית ובמיוחד ההגותית־אמונית של‬
‫רמב״ם ורמב״ן‪ .‬נראה ש ק ר ו כ מ ל רואה א ת דורו כנמצא במשבר‪ ,‬המציין א ת סוף ה מ ח ז ו ר‬
‫‪19‬‬
‫ברור‪,‬‬ ‫ה ש ל י ש י ו ה מ ר מ ז אל ה מ ח ז ו ר הרביעי‪ ,‬שיביא א ת ההיסטוריה היהודית א ל שיאה‪.‬‬
‫א ם כן‪ ,‬ש ה מ ח ז ו ר ה ר א ש ו ן ר ח ו ק מ ל מ צ ו ת א ת מ ש מ ע ו ת ה ה א מ ת י ת ש ל ה ד ב ק ו ת ב ״ ר ו ח נ י‬
‫ה מ ו ח ל ט ״ ‪ .‬ה מ ו נ ו ת א י ז ם נ ו ע ד ל ח ל ח ל א ל כ ל ש כ ב ו ת ה ע ם רק ב מ ח ז ו ר ה ש נ י ‪ ,‬ו ל ה מ ש י ך‬
‫ו ל ה ת פ ת ח לקראת ״עומק מ ח ש ב ת הבינה״ במהלך המחזורים שאחריו‪ .‬יוצא מכך‪ ,‬שבניגוד‬
‫ל ע מ י ם א ח ר י ם רק רגע ה ה ת ח ל ה ש ל ה מ ח ז ו ר ה ר א ש ו ן ה ו א ״ ר ג ע מ פ ת ח ״ א מ ת י ב ת ו ל ד ו ת ע ם‬
‫י ש ר א ל ‪ ,‬ר ג ע ה מ ג ל ם א ת א ו פ י ו ה ר ו ח נ י ה א מ ת י ש ל ה ע ם ‪ .‬ב ש ו ם רגע א ח ר מ ר ג ע י מ ח ז ו ר זה‪,‬‬
‫ואפילו לא ברגע השיא שלו‪ ,‬לא יצא מלוא הפוטנציאל ה ט מ ו ן בעם מן הכוח אל הפועל‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫ר ג ע ־ ש י א כ ז ה נ מ צ א מ ע ב ר ל מ ח ז ו ר זה‪ ,‬ו ה ו א ע ת י ד ל ה ג י ע א ו ל י ב ש י א ו ש ל ה מ ח ז ו ר הרביעי‪.‬‬

‫משה והריתמוס של המהזור הראשון‬

‫קרוכמל סוקר ב ה ר ח ב ה שני ״מחזורים״ ש ל ההיסטוריה היהודית‪ .‬הראשון נ פ ת ח באברהם‬
‫ו מ ס ת י י ם ב ר צ ח ג ד ל י ה ב ן א ח י ק ם ‪ ,‬היינו ב ח י ס ו ל ה ה ס ו פ י ש ל ה י ש ו ת ה מ ד י נ י ת ש ל ת ק ו פ ת‬
‫ה ב י ת ה ר א ש ו ן ‪ .‬ה ש נ י נ פ ת ח ב ג ל ו ת ב ב ל ו מ ס ת י י ם ב מ ר ד בר כ ו כ ב א ‪ ,‬ה י י נ ו ב ש ב ר ה ס ו פ י ש ה י ה‬
‫כ ר ו ך ב מ ר י ד ו ת נ ג ד ה ר ו מ א י ם ו ש ס י מ ל א ת ס ו פ ה ה מ ו ח ל ט ש ל ת ק ו פ ת ה ב י ת ה ש נ י ‪ .‬בין ש נ י‬
‫ה ת י א ו ר י ם ש ו ר ר ה ב ד ל מ ת ו ד ו ל ו ג י רב מ ש מ ע ו ת ‪ .‬ס ק י ר ת ה מ ח ז ו ר ה ש נ י נ ו ש א ת א ו פ י‬
‫היסטוריוגרפי מודרני מ ו ב ה ק ‪ .‬ק ר ו כ מ ל מ ע צ ב אותה ע ל ס מ ך סינתזה ש ל מקורות שונים‪,‬‬
‫כ ג ו ן ס פ ר י י ו ס פ ו ס ו ס פ ר י ה ח ש מ ו נ א י ם ‪ ,‬ה ב ר י ת ה ח ד ש ה ו ע ו ד ‪ .‬ס ק י ר ה זו מ צ י ב ה א ו ת ו כ ר א ש ו ן‬
‫‪21‬‬
‫ל ע ו מ ת זאת בתיאור המחזור הראשון‪ ,‬הכולל את‬ ‫ההיסטוריוגרפים היהודים המודרניים‪.‬‬
‫ת ק ו פ ו ת י ה ם ש ל אברהם ו ש ל מ ש ה ‪ ,‬אין עומדים לרשותו כ מ ע ט מקורות ח ח ־ מ ס ו ר ת י י ם ‪ .‬הוא‬
‫מ ב ס ס א ת ת י א ו ר ו ל מ ע ש ה רק ע ל ה מ י ד ע ה מ צ ו י ב מ ק ר א ‪ .‬א ת ה א ו פ י ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י מ ק נ י ם‬
‫לתיאור אופן הפירוש הניתן למקור ה מ ק ר א י וקני ה מ י ד ה ש מ פ ת ח קרוכמל ל ב ח י נ ת‬
‫ה א י ר ו ע י ם ה מ ת ו א ר י ם בו‪ .‬ק ר ו כ מ ל מ ק פ י ד ל ע ג ן א ת ה ט ק ס ט ה מ ק ר א י ב ת ו ך ק ו נ ט ק ס ט‬

‫‪ 19‬ראה שביד‪ ,‬תולדות‪ ,‬עמי ‪ :190-180‬גוטמן‪ ,‬עמי ‪ .286-283‬אינני מקבל את דעותיהם של הריס ושל‬
‫רוטנשטריך‪ ,‬הגורסים שההתפתחות המהותית נעצרה אחרי המתדור השני‪ ,‬ושבו הושלם בניינו של‬
‫המונותאיזם היהודי‪ .‬התיאור ההיסטורי הנגמר בסוף המחזור השני אינו יכול לשמש ראיה לכאן או‬
‫לכאן‪ ,‬והנימוקים ההיסטוריוסופיים והמטפיזיים המובאים על ידם רחוקים מלשכנע‪ .‬אני מקווה‬
‫להיכנס לעומקו של דיון זה במקום אחר‪ .‬וראה בינתיים עמיר‪ ,‬הערות ‪.30 ,25‬‬
‫‪ 20‬וראה שביד‪ ,‬תולדות; שם מכונה מגמתו הכוללת של קרוכמל ״השלמת היהדות״‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬שגם‬
‫לשיטתם של הרים ושל רוטנשטריך)ראה הערה קודמת( אין המחזור הראשון משלים את מיצוי‬
‫הפוטנציאל המונותאיסטי‪ ,‬ולכן שיאו אינו בבחינת ״נקודת מפתח״‪ .‬זו אמורה להימצא‪ ,‬לדידם‪,‬‬
‫בתקופת החשמונאים‪.‬‬
‫‪ 21‬וראה ‪Margarete Schliiter, "Jiidische Konzeptionen der Neuzeit", Frankfurter‬‬
‫‪175-205.JudaistischeBe it rage 18 (1990),‬‬ ‫‪pp‬‬

‫]‪[211‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫היסטורי ראלי כ כ ל ה א פ ש ר ‪ ,‬ו מ ק פ י ד על תארוך נכון ש ל ה מ ק ר א ו ת השונים גם ב מ ק ו ם ש ב ו‬

‫הדבר מביא אותו להתנגשות עם המסורת‪ .‬תארוך זה מציב את המקראות השונים בתוך‬
‫הרצף ש ל ה ת פ ת ח ו ת ההיסטוריה היהודית‪ ,‬ומשפיע בכך על פירושם ועל מ ש מ ע ו ת ם ‪" .‬‬
‫ה מ ח ז ו ר הראשון‪ ,‬ככל מחזור חיים היסטורי‪ ,‬מ ח ו ל ק ל ש ל ו ש ה מועדים‪ :‬ש ל ב ״הגידול‬
‫ו ה צ מ י ח ה ״ נפתח‪ ,‬כאמור‪ ,‬באברהם ומסתיים במותו ש ל משה‪ ,‬ערב הכניסה ל א ח כנען;‬
‫ש ל ב ״העוז ו ה מ פ ע ל ״ מ ת ח י ל עם הכניסה לארץ וכיבושה ומגיע לשיאו עם מלכות דוד‬
‫ו ש ל מ ה ; ש ל ב ״ההיתוך והכיליון״ מ ת ח י ל עם פילוג ה מ מ ל כ ה ל א ח ר מ ו ת ש ל מ ה ומסתיים‬
‫ב נ ק ו ד ת ה ס י ו ם ש ל מ ח ז ו ר ז ה כ ו ל ו ‪ .‬ל ח ל ו ק ה זו נ ו ד ע ת מ ש מ ע ו ת ע מ ו ק ה לעיוננו‪ ,‬ב א ש ר‬
‫ל מ ע מ ד ם ש ל מ ש ה ושל אברהם‪ .‬נפתח ב״אדון הנביאים״‪ ,‬במשה‪.‬‬
‫כבר מ מ ב ט ראשון אנו למדים‪ ,‬ש ת ק ו פ ת ו ש ל מ ש ה נ ת פ ס ת כאן כסופו ש ל ה מ ו ע ד‬
‫הראשון‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ת ק ו פ ת ו ש ל מ ש ה — היינו יציאת מצרים ודור ה מ ד ב ר ש ז כ ה‬
‫ל מ ע מ ד ה ר סיני ו ל ק ב ל ת ה ״ ת ו ר ה מ ן ה ש מ י ם ״ — א י נ ה נ ת פ ס ת כ ל ע י ק ר כ ש י א ו ש ל ה מ ח ז ו ר ‪.‬‬
‫זה נ מ צ א ל ק ר ו כ מ ל באירועים מ מ י ש ו ר שונה לגמרי‪ :‬ה ק מ ת ה א י מ פ ר י ה האזורית ש ל דוד‬
‫ו ש ל מ ה ‪ ,‬ה ק מ ת ב י ת ה מ ק ד ש ו ר י כ ו ז ה פ ו ל ח ן ב י ר ו ש ל י ם ‪ .‬ניתן‪ ,‬כ מ ו ב ן ‪ ,‬ל י י ח ס ח ל ו ק ה זו‬
‫ל צ ר כ י ם ה ס כ מ ט י י ם ש ל ק ר ו כ מ ל ‪ .‬א ם א ח ר י ה ש י א ח י י ב ת ל ב ו א ה ת ח ל ת ה ה ת פ ו ר ר ו ת ‪ ,‬הרי‬
‫ש ר ק מ ל כ ו ת ש ל מ ה י כ ו ל ה ל ה י ו ת ר ג ע כ ז ה ‪ .‬גם ה ה ת פ ו ר ר ו ת ה ה ד ר ג ת י ת ק ש ו ר ה ל ל א ס פ ק‬
‫לאותם מישורים מדיניים ופולחניים ש ב ה ם תואר שיא ״העוז ו ה מ פ ע ל ״ ש ל המחזור‪ .‬ואולם‬
‫בכך אין כדי ל מ צ ו ת א ת מ ש מ ע ו ת ה כ ר ע ת ו ש ל ק ר ו כ מ ל ש ל א ל ד ב ו ק בזיכרון ה ה י ס ט ו ר י‬
‫ה מ ס ו ר ת י ו ל א ל ר א ו ת ב א י ר ו ע י דורו ש ל מ ש ה א י ר ו ע י ש י א מ י י ס ד י ם ו מ ע צ ב י ם ב ה י ס ט ו ר י ה‬
‫ה י ה ו ד י ת ‪ " .‬קרוכמל בוחר ב מ ו ד ע ש ל א ל ה צ י ב דור זה במרכז ה מ ח ז ו ר הראשון ולא לייחס לו‬
‫מ ש מ ע ו ת מ ר כ ז י ת מ ד י ‪ .‬א ם נזכור ש א פ י ל ו ש י א ו ש ל מ ח ז ו ר ז ה אינו ״ ר ג ע מ פ ת ח ״ ב ת ו ל ד ו ת‬
‫עם ישראל‪ ,‬נוכל ל ע מ ו ד על מלוא מ ש מ ע ו ת העובדה‪ ,‬ש מ ש ה וכל הנכרך בו נתפסים בתיאור‬
‫ה ה י ס ט ו ר י ש ל ק ר ו כ מ ל כ ל א י ו ת ר מ נ ד ב ך א ח ד מ נ י רבים ב ת ו ל ד ו ת ע ם י ש ר א ל ‪ ,‬ו ל א כ ת ש ת י ת‬
‫יסודית ומעצבת‪.‬‬
‫ה ש ק פ ה זו א י נ ה נ י כ ר ת רק מ ן ה מ י ק ו ם ה ש ו ל י י ח ס י ת ש נ י ת ן ל ד ו ר זה‪ ,‬א ל א גם מ ן ה א ו פ ן‬
‫שבו קרוכמל בוחר לתאר את ש ע ב ו ד מצרים‪ ,‬היציאה מ מ נ ה ותקופת הנדודים במדבר‪ .‬נפתח‬
‫באופן ש ב ו הוא מ פ ר ש את מ ש מ ע ו ת הירידה למצרים ו ה ה ש ת ע ב ד ו ת ל ה ‪:‬‬

‫מ ג מ ה זו מתבטאת קודם כול בדיונו של קרוכמל בשאלת תארוך מזמור ״על נהרות בבל״ בפתה‬ ‫‪22‬‬
‫הספר‪ ,‬אולם היא עומדת גם ביסוד הדיונים בתארוך נבואות ישעיהו השני‪ ,‬מגילת אסתר וקהלת‬
‫בשער יא‪ .‬על מגמותיו של קרוכמל בביקורת המקרא ראה שלמה ויסבליט‪ ,‬דרכו של רבי נחמן‬
‫קרוכמל )״מורה נבוכי הזמן״( בפירוש המקרא וההיסטוריה היהודית לשונו וסגנונו‪ ,‬עבודת‬
‫דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת ויטווטרסרנד‪ ,‬יוהנסבורג‪ ,‬דרום אפריקה‪.1981 ,‬‬
‫וראה יוסף חיים ירושלמי‪ ,‬זכור‪ ,‬תרגם ש׳ שביב‪ ,‬ערך א׳ שפירא‪ ,‬תל אביב ‪ ,1988‬עמי ‪.48-21‬‬ ‫‪23‬‬
‫ירושלמי עומד על כך שהזיכרון ההיסטורי המעוצב במקרא והנמשך בתרבות חז״ל מעוגן בשתי‬
‫תקופות בלבד‪ :‬דור יציאת מצרים ומתן תורה ודור חורבן הבית הראשון‪ .‬רנ״ק חורג ממסורת זו‬
‫באורח קיצוני‪ ,‬לא רק בכך שבמקום ״זיכרון היסטורי״ ריטואלי הוא מציב בבסיס ספרו עיון‬
‫היסטוריוגרפי במובנו המודרני‪ ,‬אלא גם בהכרעה שלא לראות בדור יציאת מצרים שיא בהיסטוריה‬
‫היהודית‪.‬‬

‫]‪[212‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫וד׳ אל ד ע ו ת ולו נתכנו עלילות להנהיג ולנהל הקורות אל מ ח ו ז ח פ ץ הרוחני‪.‬‬

‫וההנהגה ההיא סבבה וצותה שתרד ה מ ש פ ח ה הקדושה למצרים ולהתגורר שם זמן‬
‫בגבולותיה‪ ,‬לפי ש ז ה ה ע ם כבר היה אז יותר נ ש ח ת ברוחו ב א מ ו נ ו ת ו מ ע ש י ם מ ן‬
‫ה כ נ ע נ י ‪ . . .‬ו ע ״ ב ה י ה ה ש ם ב ט ו ח ש ל א י ט מ ע ו י ש ר א ל ב ה ם ‪ . . .‬ו ט ע ם שני‪ ,‬ל פ י ש ע ם כ ל‬
‫ת ו ע ב ו ת י ה ה י ת ה מצרים עשירה בבנינים‪ ,‬ב מ ל א כ ו ת ו א ו מ נ ו ת ה ת ו ע ל ת ו ה ה ד ר ורבתי‬
‫בידיעות; והיה מ ח פ ץ ה ה נ ה ג ה העליונה שתתגורר אומתנו בתוכם‪ ,‬בכדי להיות כפי‬
‫ה ה ב ט ח ה ל ג ו י ג ד ו ל ‪ ,‬ה י י נ ו ל א ו מ ה ש ל י מ ה מ ל א ה קנינים ו כ ש ר ו נ ו ת ‪ . . .‬ו ל ז ה רוח ד ׳‬
‫ש ה י ה בתוך ה מ ש פ ח ה ו א ש ר דבר לאבינו הראשון‪ ...‬הוא ה מ ו ש ך ליעקב ב מ ט ה נעם‬
‫למצרים )עמי מב‪-‬מג(‪.‬‬

‫גלות מצרים היא ש ל ב הכרחי בהתהוות האומה‪ .‬מ צ ד א ח ד מצרים הייתה מרכז ציביליזטורי‬
‫ח ש ו ב ‪ ,‬ולבני ישראל ניתנה ה ה ז ד מ נ ו ת ל ה ע ש י ר א ת רוחם ב ת ח ו ם זה‪ .‬מ צ ד שני דווקא‬
‫ה ה ש ח ת ה ה ק י צ ו נ י ת ש ל ה ד ת ו ה ת ר ב ו ת ש ל מ צ ר י ם י צ ר ה פ ע ר ב ל ת י ניתן ל ג י ש ו ר בין ״ ה מ נ ה‬
‫הרוחנית״ ש ל שני העמים‪ .‬פער זה ה ב ט י ח ש ע ם ישראל ההולך ומתהווה מ מ ש פ ח ת אברהם‪,‬‬
‫יצחק ויעקב לא י י ט מ ע בתוך ה ח ב ר ה המצרית אלא ישמור ע ל ייחודו‪.‬‬
‫ק ר ו כ מ ל מ ב ט א רעיון ז ה ב מ ו נ ח י ם ה א ו פ י י נ י י ם מ א ו ד ל ה ש ק פ ת ו ה פ נ ת א י ס ט י ת ‪ ,‬ה ר ו א ה‬
‫בכוח הרוחני ה מ ב ט א את ״ ה ה ש ג ח ה ״ האלוהית‪ ,‬כוח הנובע מתוך האדם ו ה מ ב ט א את‬
‫‪25‬‬ ‫‪24‬‬
‫גרם ל י ר י ד ה‬ ‫הוא פותח אמנם בקביעה ש״ד׳ אל דעות״‬ ‫ע צ מ ת הרוחניות במציאות‪.‬‬
‫למצרים‪ ,‬אך מ פ ר ש א ו ת ה על ידי ה א מ י ר ה ה מ ק ב י ל ה ‪ ,‬ש״רוח ד׳ ש ה י ה בתוך ה מ ש פ ח ה ״‬
‫הניע אותם‪ .‬שני א ל ה מ ב ט א י ם בעיני רנ״ק א ו ת ה דינמיקה ואותו ש ל ט ו ן עקרוני ש ל ״הרוחני‬
‫ה מ ו ח ל ט ״ על ההיסטוריה היהודית‪ .‬״ מ ט ה הנעם״ ש מ ש ך את מ ש פ ח ת יעקב למצרים הוא‬
‫גילוי ש ל מ ה ש ה ג ל כינה ״ ע ר מ ת התבונה״‪ ,‬ה מ ו ל י כ ה א ת ההיסטוריה‪ ,‬ו מ ה ש ב ל ש ו נ ו ה ד ת י ת‬
‫‪26‬‬
‫ש ל קרוכמל נקרא ״ ע צ ת ה ה נ ה ג ה העליונה״‪.‬‬
‫יציאת מצרים היא ה מ ש כ ה הישיר ש ל אותה מ ג מ ה רוחנית ש ע מ ד ה ביסוד הירידה לארץ‬
‫זו ו ה ה ש ת ע ב ד ו ת ‪ .‬ו כ ך מ ת א ר א ו ת ה ק ר ו כ מ ל ‪:‬‬

‫כבר נשלם ויצא לפועל חומריות ה א ו מ ה — אולם הרוחניות שבה‪ ,‬הגם שהיה בכח‬
‫והיא ה מ ע מ ד ת אותם‪ ,‬עדיין לא יצא לאור שלם‪ .‬ובכן בהגיע עת דודים היתה עצת‬

‫וראה אגרת יד‪ ,‬עמי תמר‪ .‬שם מבחין קרוכמל בין ״כחות טבעיים מיכאניקים הפועלים בהכרח״‬ ‫‪24‬‬
‫לבין ״כחות רוחנים פועלי אמת הפועלים ברצון ובהנהגה בלתי האמצעית כ״א מאת השם ב״ה‬
‫לבדו״‪ .‬הכוחות הרוחניים מבטאים את הנהגת האל‪ ,‬וזהים עמה‪ .‬״מחשבת הבינה״ תופסת‪ ,‬שרק‬
‫באמצעותם מתגלה השגחה זו ופועלת במציאות האנושית‪ .‬בהתאם הוא מדבר על יכולת ההמשגה‬
‫וההעלאה הרוחנית של האדם כעל ״כבוד העצם הרוחני החי השוכן בקרבנו‪ ,‬שעליו אנו מברכין‬
‫ברכת אתה חונן ומתפללין חננו מאתך וכו׳״ )אגרת י״ג ]האגרת נגד שד״ל[‪ ,‬עמי תלד(‪ ,‬תוך‬
‫התייחסות ברורה לחזון המרכבה‪ ,‬שבו ראה יחזקאל את ״מראה דמות כבוד ה׳״)יחזקאל א ‪.(28‬‬
‫על פי שמואל א ב ‪.3‬‬ ‫‪25‬‬
‫בהתאם בוחר קרוכמל לכנות את האל בראש ספרו ״קורא הדורות מ ר א ש ״ ) ע ל פי ישעיה מא ‪,(4‬‬ ‫‪26‬‬
‫ומרמז בכך גם להמשכו של הפסוק ״אני ה׳ ראשון ואת אחרונים אני הוא״‪ .‬בהמשך הוא קובע שם‪,‬‬
‫על פי הנאמר בברכת הזמן שלפני קריאת שמע‪ ,‬שאלוהים ״מחליף ומשנה״ את המציאות ואת‬
‫היחס הנגזר אליה בתלמוד התורה‪.‬‬

‫]‪[213‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫ה ה נ ה ג ה ה ע ל י ו נ ה ‪ :‬י צ י א ת ם ל ח י ר ו ת ב כ ה פ ל א י ם רבים כ כ ת ו ב ב ת ו ר ה ‪ .‬ו כ ל ז ה ל א מ ת‬

‫ולהורות‪ ,‬ש ל כ ל מקרי העם הזה‪ ,‬ל ע מ י ד ת ו ו ה צ ל ח ת ו כ מ ו לירידתו ו מ פ ל ת ו — סבה‬
‫רוחנית כוללת‪ ,‬היינו כ ח א ל ק י ה ש ו כ ן בקרבנו‪ ...‬ו ה פ ל א ה ג ד ו ל ה ו א ל ב ד הרוחני‬
‫באמתתו‪ ,‬לפי שהוא ל מ ע ל ה מן ה ט ב ע ה נ מ צ א בעולם החומרים )ועוד יבואר אי״ה‬
‫ב ב א ו ר ע נ י ן נסים נ ג ל י ם ו נ ס י ם נסתרים(‪ .‬ו כ מ ו כ ן ח ז ק ו א מ ץ ה ש ם י ת ע ל ה ק ש ר ה א ו מ ה‬
‫בתתו ל ה ם בדרך נפלא ונעלה מ א ו ד תורות חקים ו מ ש פ ט י ם צדיקים וכוללים‪,‬‬
‫משלימים לפרטי ולקיבוץ באופן היותר שלם שאפשר‪.‬‬
‫‪ ...‬ו מ ש ך מ ו ע ד ה צ מ י ח ה ו ה ג ד ו ל הזה‪ ...‬ת ס ״ ה ש נ ה ‪ ,‬מ ש נ ג ל ה ה ש ם ע ל א ב ר ה ם ע ד מ ו ת‬
‫מ ש ה רועה נאמן ע ״ ה )עמי מג‪-‬מד(‪.‬‬

‫ממצרים מ ב ט א ת את ה ב ש ל ת התנאים הרוחניים‪ ,‬החברתיים‪ ,‬הדמוגרפיים‬ ‫היציאה‬

‫והציביליזטוריים לכדי כך ש ה ע ם יוכל כבר ל ב ט א את מהותו הרוחנית באורח מלא ועצמאי‬
‫יותר‪ .‬כ ד ר כ ו ר ו מ ז רנ״ק ל ת פ י ס ה ז ו ג ם ע ל י ד י ה א ס ו צ י א צ י ה ה מ ק ר א י ת ו ה מ ד ר ש י ת ש ה ו א‬
‫מ ע ו ר ר ע ל ידי ה ב י ט ו י ע ת ד ו ד י ם ‪ ,‬ה ל ק ו ח מ י ח ז ק א ל ט ז ‪ 8‬ו ה מ פ ו ר ש ב מ כ י ל ת א כ מ ת י י ח ס‬
‫‪27‬‬
‫תיאור זה ש ל ה ת פ ת ח ו ת ו ש ל עם‬ ‫ל י צ י א ת מ צ ר י ם ו ל מ ו כ נ ו ת ו ש ל ה ע ם ל ה ת פ ת ח ו ת זו‪.‬‬
‫ישראל ע ד לרגע היציאה ממצרים תואם לגמרי את המתכונת הכללית שרנ״ק מסביר בה את‬
‫התפתחותם התרבותית של עמים‪ .‬ה ת פ ת ח ו ת כזו מתחילה תמיד מן המישור הפרקטי ומן‬
‫הצרכים החומריים ומתעלה תמיד בהדרגה אל עבר הביטויים התרבותיים האסתטיים‪,‬‬
‫ו ה מ ד ע י י ם ו ע ד ל ה ת ג ב ש ו ת ה ש ל ד ת ם ) ע מ י לד(‪ .‬ה י י ח ו ד ש ב ה ת פ ת ח ו ת ז ו‬ ‫המוסריים‬
‫נ ע ו ץ רק ב א ו ת ו א ל מ נ ט ה מ י י ח ד א ת ה ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת ב כ ל ל ‪ ,‬ה י י נ ו ב כ ך ש ה כ ו ח ה מ נ י ע‬
‫א ו ת ה הוא ״הרוחני ה מ ו ח ל ט ״ ולא רוחני חלקי‪ ,‬ה ״ ד ב ו ק ״ ב מ י ד ה זו או א ח ר ת בחומרי‪ .‬גם‬
‫כאן מ ת ב ט א ש ל ט ו נ ו ה מ ו ח ל ט ש ל הרוחני‪ ,‬ולא שרשרת נסיבות חיצונית‪ .‬ב ה ת א ם ק ו ב ע רנ״ק‬
‫שה״פלאים״ המלווים את יציאת מצרים ״ככתוב בתורה״ מבטאים אותו ״כח אלקי השוכן‬
‫בקרבנו״‪ .‬מ ה מ ש מ ע ו ת ה ש ל קביעה זו?‬
‫ק ר ו כ מ ל ל א ז כ ה ‪ ,‬א מ נ ם ‪ ,‬ל נ ס ח ב מ ל ו א ה א ת ת ו ר ת ה נ ם ש ל ו כ פ י ש ה ב ט י ח ב פ ס ק ה זו‪.‬‬
‫ואולם ע ל מ ש מ ע ו ת ה י ח ס בין ״הנסים הגלויים״ ובין ״הנסים הנסתרים״ אנו נרמזים מ ת ו ך‬
‫ה ה ש ו ו א ה ש ה ו א ע ו ר ך בין נ ס י ו ה ג ל ו י י ם ש ל ה מ ח ז ו ר ה ר א ש ו ן ל נ ס י ו ה נ ס ת ר י ם ש ל ה מ ח ז ו ר‬
‫השני‪ ,‬היינו פעולותיו ש ל הרוחני בתוך ההיסטוריה ובתוך ה ה ת ר ח ש ו ת ה ט ב ע י ת ולא בניגוד‬
‫ל ה ) ע מ י נג(‪ .‬מ ה ש ו ו א ה ז ו ו מ ן ה ק ב י ע ה ה נ ח ר צ ת ש ב פ ס ק ה ש ה ב א נ ו ל ע י ל ‪ ,‬ש ״ ה פ ל א ה ג ד ו ל‬
‫הוא לבד הרוחני באמתתו‪ ,‬לפי שהוא למעלה מן ה ט ב ע הנמצא בעולם החומרים״‪ ,‬עולה‬
‫בבירור‪ ,‬ש ה ה ב ד ל ב י ן ה ש נ י י ם ה ו א ה ב ד ל ב ר מ ת ה ת פ י ס ה ה ד ת י ת ש ל ה ע ם ב ל ב ד ‪ .‬ה ״ פ ל א י ם ״‬
‫ה ח י צ ו נ י י ם ‪ ,‬ה נ ת פ ס י ם ב ״ צ י ו ר י ת ח י ל ת ה מ ח ש ב ה ״ כ ח ר י ג ה מ ס ד ר ו ש ל ע ו ל ם ‪ ,‬אינם א ל א ב י ט ו י‬
‫נמוך ל מ ה ש ״ מ ח ש ב ת הבינה״ מבינה כ ה ש ג ח ה האלוהית הפועלת בפעולתו ש ל הרוחני‬
‫‪28‬‬
‫בתוך ה מ ה ל ך הטבעי‪.‬‬

‫הפסוקים הקודמים לפסוק זה מצוטטים במדרש)ראה למשל מכילתא דר״י‪ ,‬בא‪ ,‬פרשה ה( ובהגדה‬ ‫‪27‬‬
‫לפסח כעוסקים במצבו של עם ישראל ערב היציאה ממצרים‪ ,‬ומובן שהם אמורים להיות שגורים‬
‫על לשונו של הקורא‪ .‬על פי הקשר מדרשי זה מדובר בהתפתחות הפיזית והדמוגרפית של העם‬
‫ובהיותו ״עירום״ מן המצוות‪.‬‬
‫על היחס בין תורת הנסים הנסתרים של קרוכמל לזו של רמב״ן ראה הורביץ‪ ,‬עמי ‪ .276-274‬לדעתי‬ ‫‪28‬‬

‫]‪[214‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫על רקע זה מ ת ב א ר ת ה י ט ב לשונו הזהירה והמסויגת מ א ו ד של קרוכמל בכל הנוגע ל מ ה‬

‫שנתפס באורח מסורתי כ״מתן תורה׳‪ /‬הוא מדבר על כך ש ״ ה ש ם ״ חיזק את ע צ מ ת הכוח‬
‫ה מ ל כ ד א ת ה א ו מ ה ע ל ידי כ ך ש ״ נ ת ך ל ה ם ״ ב ד ר ך נ פ ל א ו נ ע ל ה ע ד מ א ו ד ״ ח ו ק י ם מ ע ו ל י ם ‪.‬‬
‫נ ת י נ ה זו מ י ד י ה א ל א י נ ה י כ ו ל ה ל ה י ו ת מ ו ב נ ת א ל א כ ב י ט ו י ציורי ל כ ך ש ״ ה כ ח ה א ל ה י ה ש ו כ ן‬
‫בקרבנו״ עיצב את החוק הלאומי־הדתי ה מ ב ט א ב ש ל מ ו ת ובאופן מעמיק את ״המנה‬
‫הרוחנית״ ש ל העם‪ ,‬היינו א ת דבקותו ״ברוחני ה מ ו ח ל ט ״ ‪ .‬קרוכמל נמנע במופגן מ ל ד ב ר ע ל‬
‫מ ע מ ד ה ר סיני ו מ ת י א ו ר ש ל ״ ה ת ג ל ו ת ״ ‪ ,‬ז ו ל ת ה ת ג ל ו ת ו ש ל ה מ מ ד ה ר ו ח נ י ־ ה ד ת י ב ה י ס ט ו ר י ה‬
‫הלאומית‪ .‬אם בהקשרה ש ל יציאת מצרים הוא דיבר על ״פלאים״ ומיהר לסייג מינוח זה‬
‫ב א ו פ ן ש א ח ר י ו עקבנו‪ ,‬כאן הוא זהיר עוד יותר‪ :‬א ת נתינת ה ח ו ק הוא מ ת א ר כ מ ת ר ח ש ת‬
‫״בדרך נפלא ונעלה מ א ו ד ״ ‪ ,‬היינו מ ת ו ך דינמיקה רוחנית מ ו ב ה ק ת ‪ ,‬ה ת ו א מ ת א ת איכותם ש ל‬
‫החוקים‪ .‬מובן שאין פירוש הדבר‪ ,‬ש ה מ מ ד ה ד ת י ש ל ״ מ ת ן ה ח ו ק ״ נעלם מתיאור זה‪.‬‬
‫אדרבא‪ ,‬זוהי ת מ צ י ת ה ה א מ ת י ת ש ל ״ ע צ ת ה ה נ ה ג ה העליונה״ המכוונת א ת ההיסטוריה ש ל‬
‫העם‪ .‬אלוהים הוא ״הרוחני המוחלט״‪ ,‬ועל פי תפיסתו הפנתאיסטית ש ל קרוכמל שלטונו‬
‫בכלל ובהיסטוריה היהודית במיוחד מ ת ב ט א באופן שבו מתגלה הרוח‬ ‫בהיסטוריה‬
‫ה א נ ו ש י ת ו מ פ ע י ל ה ה י ס ט ו ר י ה זו‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫נעלם כאן; גם‬ ‫ו א ו ל ם ל א רק ה מ מ ד ה מ ס ו ר ת י ש ל ״נס ג ל ו י ״ ‪ ,‬ה מ ת ג ל ם ב מ ע מ ד ה ר סיני‪,‬‬
‫ד מ ו ת ו ש ל מ ש ה א י נ ה נ ז כ ר ת ב ת י א ו ר ז ה כ ל עיקר‪ .‬א מ נ ם ת י ח ו מ ו ש ל ״ מ ו ע ד ה ג י ד ו ל‬
‫ו ה צ מ י ח ה ״ ה ו א מ ה ת ג ל ו ת ה א ל ל א ב ר ה ם ו ע ד ל מ ו ת מ ש ה ‪ ,‬א ו ל ם ע ל פ ו ע ל ו ש ל מ ש ה איננו‬
‫ש ו מ ע י ם דבר בתיאור זה ש ל ה ה י ס ט ו ר י ה היהודית‪ .‬לא הוא גיבורו ש ל הסיפור ש מ ס פ ר‬

‫פירושו של קרוכמל קרוב דווקא לפירושו של רמב״ן בראש ספר איוב‪ ,‬שאותו מזכירה הורביץ‪ ,‬אך‬
‫טוענת שאינו רלוונטי לקרוכמל‪ .‬יש להדגיש‪ ,‬שהוא קובע במפורש‪ ,‬שהמשמעות האמתית של‬
‫אירועים שעליהם ניתן לומר באורח ציורי ״אצבע אלקים ויד ד׳;‪ ...‬נקדש השם בכבודו‪ ,‬בקרובי‬
‫אקדש‪ ,‬בהקדשי בך לעיניהם״ היא ״שיתגלה במקרה יחיד או רבים סדר רוחני נעלה מן מנהג עולם‬
‫בחומריים ומהרגשות הנפש החיונית״)עמי לב(‪ .‬גם בבסיס הדיון הפותח את הספר‪ ,‬בדבר מועד‬
‫חיבורו של מזמור קלז בתהלים‪ ,‬עומדת ההנחה שדווקא כביטוי לעוז הרוח והאמונה האנושית‬
‫זוכה המזמור להיות ״אש לוהט שלהבת יה״ ולפעול ״פעולה קדושה״‪ .‬עוז רוח זה הוא הביטוי‬
‫העליון והעמוק של פעולת ״הרוחני המוחלט״‪ ,‬היינו האל‪ ,‬באדם ובחברה‪ .‬וראה בהרחבה עמיר‪,‬‬
‫עמי ‪.534-530‬‬
‫אופייני הדבר‪ ,‬למשל‪ ,‬שאפילו רמב״ם לא ״עיקר״ מ מ ד זה בפירושו למעמד הר סיני‪ ,‬ובחר במקום‬ ‫‪29‬‬
‫זאת ברעיון הפרובלמטי של ״קול נברא״ שנגלה לעם‪ .‬ראה לוינגר‪ ,‬עמי ‪ ;48-39‬שאול רגב‪,‬‬
‫״התגלות קולקטיבית ומעמד הר סיני אצל הרמב״ם ומפרשיו‪ :‬נרבוני‪ ,‬שם טוב ואברבנאל״‪ ,‬מחקרי‬
‫ירושלים במחשבת ישראל ט)תש״ן( ]ספר פינס‪ ,‬כרך ב[‪ ,‬עמי ‪ .274-251‬ראוי להצביע על הביקורת‬
‫החריפה שמתח ברוך שפינתה על פירוש דה‪ .‬טענתו המרכזית היא‪ ,‬שעל פי פירוש דה מאבד מעמד‬
‫הר סיני את אופיו ההתגלותי‪ .‬״דבר הנראה רחוק מאד מן התבונה ]הוא[ להחליט כי נברא‪ ,‬התלוי‬
‫באלהים באותו אופן כמו יתר הנבראים‪ ,‬יוכל לבטא או להסביר בגופו הוא‪ ,‬באופן ממשי או‬
‫במלים‪ ,‬את מהותו או מציאותו של אלהים״ )ברוך שפינתה‪ ,‬מאמר תיאולוגי מדיני‪ ,‬תרגם ח׳‬
‫וירשובסקי‪ ,‬ירושלים תשכ״ב‪ ,‬עמי ‪ .(13-11‬ביקורת זו‪ ,‬שיש לה מלוא ההצדקה מנקודת מ ב ט ה של‬
‫שיטת רמב״ם‪ ,‬מצביעה נכונה על המחיר הכבד שרמב״ם נאלץ להסכין לו עבור פירושו‪ .‬העובדה‪,‬‬
‫שהוא בחר בכל זאת שלא לנקוט בדרכי הפירוש המקובלות אצלו ולראות במעמד ״נם״ ממשי‪,‬‬
‫מעידה על עצמת המחויבות לזיכרון ההיסטורי של נס זה‪.‬‬

‫]‪[215‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫ק ר ו כ מ ל ‪ ,‬א ל א ה ע ם ‪ ,‬ו ל י ת ר ד י ו ק כ ו ח ה א מ ו נ ה ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ת ה מ פ ע מ ת ב ע ם מ ט ב ע ברייתו‬

‫ה ל א ו מ י ת ־ ה ד ת י ת ‪ .‬מ ו ב ן ש ק ר ו כ מ ל אינו מ ת כ ו ו ן ל ה ט י ל ס פ ק ב ה י ס ט ו ר י ו ת ש ל מ ש ה ‪ .‬ב מ ק ו ם‬
‫אחר הוא אף מ ב י א כ ד ו ג מ ה ל ה ט ל ת ספק קיצונית וחולנית את אלה ה ״ מ ש ת ג ע י ם לספק‬
‫ב מ צ י א ו ת ר ו ע ה נ א מ ן מ ש ה רבנו ע ״ ה ו נ ת י נ ת ת ו ר ה ע ל י ד ו ״ ) ע מ י ט(‪ .‬מ ש ה ש ב ו מ ו פ י ע מ ד י‬
‫‪30‬‬
‫פ ע ם ב מ ו ר ה נ ב ו כ י ה ז מ ן ‪ ,‬ב מ י ו ח ד ב ה ק ש ר ו ש ל ה ד י ו ן ב מ ו ש ג י ה י ס ו ד ש ל ה ה ל כ ה ) ש ע ר יג(‬
‫ו ב נ י ת ו ח מ ש מ ע ו ת ת ו פ ע ת ה נ ב ו א ה ‪ .‬נ ע מ ו ד ב ק צ ר ה ע ל נ י ת ו ח זה‪.‬‬
‫‪3,‬‬
‫כינוי זה מ כ ו ו ן א ל‬ ‫מ ש ה מ כ ו נ ה בידי קרוכמל כ פ ע ם בפעם‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬רועה נאמן‪.‬‬
‫תפקידו הפוליטי ש ל מ ש ה כמנהיג העם‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬הוא מתאים לגמרי לאופן ש ב ו‬
‫ק ר ו כ מ ל מ פ ר ש א ת מ ה ו ת ה ש ל ה נ ב ו א ה בכלל‪ .‬ל ש י ט ת ו ״ צ פ י י ת ה ע ת י ד ״ ש ל הנביא איננה‬
‫אלא התבוננות בהירה ומושכלת‪ ,‬ה מ ב ו ס ס ת על ניתוח ההווה ומגמותיו‪ .‬הוא מ ד מ ה את‬
‫ה נ ב י א ל מ י ש צ ו פ ה מ ר א ש ה ר ג ב ו ה ע ל ה מ ת ר ח ש ו ע ל ה ע ת י ד ‪ ,‬ויכול‪ ,‬ל כ ן ‪ ,‬ל ה ר ח י ק ר א ו ת יותר‬
‫מ ה ע ו מ ד י ם ל מ ר ג ל ו ת ה ה ר ) ע מ י קיז(‪ .‬מ ש מ ע ו ת ה ש ל ע מ י ד ה ז ו ה י א ‪ ,‬ש כ ו ח ה ב ח נ ת ו ש ל‬
‫ה נ ב י א ר ב יותר‪ ,‬ה י י נ ו ש מ ע ל ת ו ה ר ו ח נ י ת נ ע ל ה ע ל זו ש ל י ת ר בני ה ע ם ‪ .‬ר ו ח ב ה ר א י י ה‬
‫ה מ א פ י י ן א ת ה נ ב י א מ ס י י ע ב ה נ ה ג ת ה ע ם א ל ה י י ע ו ד ה ר ו ח נ י ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ה ט ב ו ע בו‪ .‬ו א ו ל ם‬
‫ק ר ו כ מ ל מ ד ג י ש שאין ב כ ך כדי לקרוע א ת ה ״ מ ס ך ״ מ ע ל פני העתיד‪ .‬כ כ ל ש ה נ ב י א מ ת נ ב א‬
‫ל ז מ ן ר ח ו ק י ו ת ר ה ו א י כ ו ל ל ח ז ו ת א ת ה מ צ י א ו ת רק ב א ו ר ח כ ל ל י יותר‪ ,‬ו א י ן ב כ ו ח ו ל ח ז ו ת א ת‬
‫‪32‬‬
‫אופייני ה ו א ה א ו פ ן ש ב ו נזקק קרוכמל ל ד מ ו ת ו ש ל מ ש ה כדי‬ ‫פרטי ה מ צ י א ו ת הצפויה‪.‬‬
‫לבסס ה ש ק פ ה זו‪:‬‬

‫אופייני במיוחד הוא הדיון במונח ״הלכה למשה מסיני״‪ .‬קרוכמל מבקש להוכיח שמונח זה אינו‬ ‫‪30‬‬
‫מבטא את הטענה שדבר ההלכה מקורו במשה עצמו‪ ,‬אלא רק את הטענה שהיא קדומה מאוד‬
‫ושאין לה בסיס מדרשי)ראה עמי ריא‪-‬ריד(‪ .‬באותה רוח הוא מפרש את הרעיון ש״כל מה שתלמיד‬
‫ותיק עתיד לחדש הכל נאמר למשה בסיני״ )עמי רטו‪-‬רטז‪ :‬וראה ירושלמי פאה ב‪ ,‬ד(‪ .‬ה״חדש״‬
‫אינו אלא פיתוח הפוטנציאל הקיים כבר בתורה‪ ,‬אף שכמובן איננו מצוי בה בפועל‪ .‬דיון זה‪ ,‬הנושא‬
‫אופי מחקרי־פילולוגי מובהק‪ ,‬מבקש לנתק בין ההלכה‪ ,‬כפי שהיא ידועה לנו‪ ,‬לבין ייחוסה‬
‫העקרוני למשה ול״מתן תורה״‪.‬‬
‫קרוכמל שואב כינוי זה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬משימוש הלשון במכילתא דר״י)בשלח‪ ,‬מסכתא ויהי‪ ,‬פרשה‬ ‫‪31‬‬
‫ו(‪ ,‬ולאו דווקא מן הכותרת ל״רעיא מהימנא״ שבין חלקי הזהר‪ .‬המדרש מבקש לפרש שם את‬
‫הנאמר בשמות יד ‪ 31‬״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״‪ :‬״אם במשה האמינו קל וחמר בה׳‪ .‬בא זה‬
‫ללמדך שכל מי שמאמין ברועה נאמן כאלו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם‪ .‬כיוצא בדבר‬
‫אתה אומר ׳וידבר העם באלהים ובמשה׳)במדבר כא ‪ .(5‬אם באלהים דברו קל וחומר במשה‪ ,‬אלא‬
‫זה בא ללמדך שכל מי שמדבר ברועה נאמן כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם״‪ .‬שתי‬
‫הסיטואציות שאליהן מתייחם המדרש‪ ,‬זו של חציית ים סוף וזו של המחסור במזון ובמשקה‬
‫במדבר‪ ,‬מתייחסות למשה במנהיגו של העם וכמי שמוביל אותו ביציאת מצרים ובדרך ל א ח‬
‫ישראל‪ .‬סיטואציות אלה קרובות מאוד לאופן שבו מציג קרוכמל את משה‪ ,‬ולכן נוח לו מאוד‬
‫לעורר את האסוציאציה למדרש זה על ידי הכינוי הנדיר של משה המופיע בו‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬למעשה‪ ,‬היסוד העיוני לדחיית הרעיון שדוד ״צפה ברוח הקודש דברי גלות בבל״‪ ,‬רעיון‬ ‫‪32‬‬
‫המונח ביסוד הטענה המסורתית בדבר היותו מחבר מזמור ״על נהרות בבל״‪ .‬גם אם נייחס לדוד‬
‫תכונות נבואיות ו״צפייה למרחוק״ לא יהיה בכך כדי לייחס לו הכרה של בבל כמעצמה כובשת‬
‫פוטנציאלית‪ ,‬ולא כל שכן של הגאוגרפיה הבבלית ושל המציאות הראלית של הגלות‪.‬‬

‫]‪[216‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫והנה אבי הנביאים‪ ,‬שהתורה מעידה עליו ש ל א קם עוד בישראל נביא כמוהו‪ ,‬שר‬
‫ש י ר ת ת ו כ ח ת ו ה נ פ ל א ה ל א י ן ערך‪ ,‬ו ט ו פ ס ו ס ג נ ו ן ל כ ל ת ו כ ח ו ת נ ב י א י ו ת ש א ח ר י ה ‪ ,‬ו כ ל‬
‫עיקר מ ט ר ת ה ה ו ד ע ת העתיד לבא בדורות הבאים‪ ...‬והנה הגם שהיא ב א מ ת מראה‬
‫ב ה י ר ה ל כ ל ה ק ו ר ו ת רעים ו ט ו ב י ם ש ע ב ר ו ו ש י ע ב ר ו ‪ . . .‬ה כ ל ב א ב ד ר ך מ ח ש ב כ ל ל י‬
‫ו צ פ י ה ר ו ח נ י ת ‪ ,‬אין ב ה ש ם וזכרון ל ש ו ם פ ר ט מ פ ר ט י ד ב ר י ק ו ר ו ת י נ ו ) ע מ י קיז(‪.‬‬

‫לכאורה יש בתיאור זה כדי לסתור א ת ה צ מ צ ו ם והתיחום ש ל דמותו ש ל מ ש ה ‪ ,‬שאותם‬

‫פגשנו ע ד כאן‪ ,‬ולקרב א ת ד מ ו ת ו ש ל מ ש ה לזו המצטיירת אצל רמב״ם‪ .‬שהרי מ ש ה מתואר‬
‫כ א ן כ ״ א ב י ה נ ב י א י ם ״ ו כ ״ ט ו פ ס ״ ל נ ב ו א ה ב כ ל ל ‪ .‬ו א ו ל ם ע י ו ן מ ד ו ק ד ק י ע מ י ד נ ו ע ל כך‪,‬‬
‫ש מ ע מ ד פרדיגמטי זה לא בא אלא כדי לבסס א ת ה ה ו כ ח ה שאין בנבואה ראיית עתיד פלאית‪,‬‬
‫א ל א רק ״ מ ח ש ב כ ל ל י ו צ פ י ה ר ו ח נ י ת ״ ‪ .‬ב מ י ל י ם א ח ר ו ת ‪ ,‬ה ה י ס מ כ ו ת ע ל ה מ ע מ ד ה מ ס ו ר ת י‬
‫ה נ ע ל ה ש ל מ ש ה ב א ה כ א ן רק ל צ ר כ י ם ר ט ו ר י י ם ‪ ,‬ה י י נ ו ל י צ י ר ת מ ש ו ו א ה ש ל ״ ק ל ו ח ו מ ר ״ בין‬
‫מ ש ה ובין הנביאים האחרים‪ .‬מ ש ה הוא ״ א ב י הנביאים״‪ ,‬ולכן ה מ ג ב ל ו ת ה ח מ ו ר ו ת ה ח ל ו ת‬
‫על מ ש מ ע ו ת נבואתו ח ל ו ת לא כל שכן על הנביאים האחרים‪.‬‬
‫באותה מידה יש לבחון א ת הצהרתו ש ל קרוכמל בדבר הביטחון ה מ ל א ב״נתינת תורה‬
‫ע ל י ד י ״ מ ש ה ‪ .‬כ ש ה צ ה ר ה זו מ ו פ י ע ה ב ש ע ר ה ר א ש ו ן ש ל מ ו ר ה נ ב ו כ י ה ז מ ן ה י א ע ש ו י ה ל י צ ו ר‬
‫ר ו ש ם ש ל ק ב ל ת ה ר ע י ו ן ש ל מ ת ן ת ו ר ה כ פ ש ו ט ו ‪ .‬ו א ו ל ם ר ו ש ם ז ה ‪ ,‬ה נ ו צ ר ש ם ב מ כ ו ו ן ‪ ,‬אינו‬
‫ה כ ר ח י כ ל עיקר‪ .‬ה ת ו ר ה ״ נ י ת נ ה ״ א מ נ ם ‪ ,‬א ך ל א נ א מ ר ש ה א ל ״ נ ת ן ״ א ו ת ה ; ה י א נ י ת נ ה ״ ע ל‬
‫י ד י ״ מ ש ה ‪ ,‬א ך ב ש ו ם מ ק ו ם ב מ ו ר ה נ ב ו כ י ה ז מ ן א י ן מ ו ז כ ר מ ע מ ד ה ר סיני א ו ע ל י י ת ו ש ל מ ש ה‬
‫ל ה ר ‪ .‬כ ש א נ ו מ צ י ב י ם א מ י ר ה זו ב ה ק ש ר ו ש ל ה ת י א ו ר ה ה י ס ט ו ר י ש ע ק ב נ ו א ח ר י ו ‪ ,‬ה ו א מ צ ט י י ר‬
‫כקובע ש מ ש ה — ״הרועה הנאמן״ — הוא המנהיג המכוון את המהלך ההיסטורי של‬
‫היווצרות ה ח ו ק ונביעתו מרוח ה ע ם ומאמונתו‪ .‬ח ש י ב ו ת תפקידו זה גדולה‪ ,‬אך גם מוגבלת‪.‬‬
‫ה ה י ס ט ו ר י ה ה י א ה ה י ס ט ו ר י ה ה ד ת י ת ש ל ע ם ‪ .‬ה א ת ו ס ה מ ו נ ו ת א י ס ט י מ ו נ ח ב י ס ו ד ה י ס ט ו ר י ה זו‬
‫מראשיתה‪ .‬הוא ה מ ע צ ב אותה והגורם ליציאת מצרים ולגיבוש ה ח ו ק הלאומי־הדתי היהודי‪.‬‬
‫א ת ו ס ז ה א י נ נ ו פ ר י ר ו ח ו ש ל מ ש ה ‪ ,‬מ נ ה י ג ו ש ל ה ע ם ב א ו ת ו ד ו ר ביניים ש ב ס י ו ם ה מ ו ע ד‬
‫ה ר א ש ו ן ; ה ו א קיים ו ע ו מ ד מ א ז ה ו ל ד ת ו ש ל ה ע ם ‪ .‬ל מ ש ה ת פ ק י ד ח ש ו ב ב א ח ד מ ר ג ע י ה ה ר ב י ם‬
‫ש ל ה ת פ ת ח ו ת ה ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת ; הוא אינו ע ו מ ד בערשה‪ ,‬אינו מ ע צ ב א ת מ ה ו ת ה ואף‬
‫אינו מ י י צ ג א ח ת מ פ ס ג ו ת י ה ‪.‬‬
‫ב י ס ו ד ת פ י ס ה ה י ס ט ו ר י ת זו ע ו מ ד ת ה ע ר כ ת ו ש ל ק ר ו כ מ ל א ת ח ש י ב ו ת ה ו א ת מ ע מ ד ה ש ל‬
‫ה ה ל כ ה כ ג י ל ו י ש ל ד ת י ש ר א ל ‪ .‬ב ד ע ת ו ש ל ק ר ו כ מ ל אין ע ו ל ה כ ל ל ה ש א ל ה ‪ ,‬ה א ם י ש ל ק י י ם‬
‫א ת ה ה ל כ ה ע ל ד ק ד ו ק י ה ו ע נ פ י ה ‪ .‬ח י ו ב ז ה מ ו ב ן מ א ל י ו בעיניו ‪ 3 3‬כ מ ו גם ב ע י נ י ה ק ו ר א‬
‫ה פ ו ט נ צ י א ל י ש ה ס פ ר מ כ ו ו ן אליו‪ 3 4 .‬ו א ו ל ם ה ה ל כ ה א י נ ה נ ת פ ס ת כ פ נ ו מ ן ה מ ר כ ז י ש ל ה ק י ו ם‬

‫וראה לוז‪ ,‬עמי ‪ .254‬ל ת מדגיש את עמדתו של קרוכמל‪ ,‬כי העיון ההיסטורי הקונטקסטואלי‬ ‫‪33‬‬
‫וההשקפה ההתפתחותית אינם צריכים להשפיע על סמכותה של ההלכה ועל פרשנותה‪ ,‬ובכך הוא‬
‫שונה באורח עקרוני מן ההוגים הרפורמים‪.‬‬
‫קרוכמל ער‪ ,‬כמובן‪ ,‬לכך שבדורו יש חוגים המבקשים להקל ״במעשה ]המצוות[ מפני העיון‪ ...‬לא‬ ‫‪34‬‬
‫בלבד אצל קצת המעיינים ע״ד פילוסופי או נחשב לפילוסופי‪ ,‬אבל גם אצל קצת הנמשכים אחר‬
‫סודות החכמה המקובלת״)אגרת יג‪ ,‬עמי תלט(‪ .‬בדברים אלה הוא רומז למשכילים הקיצוניים‬
‫ולרפורמים מ ח ד גיסא ולחוגים שבתאיים או חסידיים מסוימים מאידך גיסא‪ .‬בשל כך הוא אף מציע‬

‫]‪[217‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫ה י ה ו ד י ‪ .‬״ ד ע ת א ל ה י ם ״ ‪ ,‬״ ע ב ו ד ת א ל ה י ם ״ ‪ ,‬ה מ ש מ ש ו ת מ ו ק ד ה א מ ו נ ה ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ת ‪ ,‬אינן‬

‫כ ש ל ע צ מ ן קיום מ צ ו ו ת א ל א ״ ה ש ג ו ת ״ בדבר מ צ י א ו ת ה א ל ובדבר י ח ס ה ש ל מ צ י א ו ת זו לחייו‬
‫ש ל ה א ד ם ו ל ח ו ו י י ת ו ה ק י ו מ י ת ‪ .‬רק ל א ח ר ש ה ג ד י ר ש נ י ע מ ו ד י י ס ו ד א ל ה ש ל ה ד ת ק ו ב ע‬
‫קרוכמל‪:‬‬

‫אמנם ה ה ש ג ו ת הללו‪ ...‬צריכים ל ע ב ו ד ה ולשמירה‪ ,‬היינו שיתעוררו אליהם כ ח ו ת‬

‫ה נ פ ש ע״י ה ל מ ו ד בתורה והחנוך ב מ ע ש ה המצוות ומורא ושמירת ה מ ק ד ש והקדשים‬
‫ע ו ד מ ז מ ן ה י ל ד ו ת ) ע מ י ל(‪.‬‬

‫ל מ צ ו ו ת ה מ ע ש י ו ת נודעת ח ש י ב ו ת א י נ ס ט ר ו מ נ ט ל י ת בלבד‪ .‬הן חיוניות‪ ,‬אמנם‪ ,‬ל ק י ו מ ה ש ל‬

‫ה ד ת י ו ת ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ת ‪ ,‬והכרוך ב ה ן זוכה אפילו‪ ,‬באורח מ ו ש א ל ‪ ,‬ל ת ו א ר ק ד ו ש )עמי‬
‫לב‪-‬לג(‪ .‬ק ר ו כ מ ל מ ק ד י ש ל ה ל כ ה א ת א ח ד השערים הארוכים ביותר בספרו‪ ,‬ודן ארוכות‬
‫ב ה ת פ ת ח ו ת ה ו ב ק ט ג ו ר י ו ת ה י ס ו ד י ו ת ש ל ה ‪ 3 5 .‬א ו ל ם ה ע י ס ו ק ב ה ל כ ה אינו ח ל ק מ ״ ח כ מ ת‬
‫ה ד ת ״ ‪ ,‬ש ה י א ת מ צ י ת מ ג מ ת ו ש ל הספר‪ 36,‬א ל א — ב ד ו מ ה ל א ח ד י ם משעריו ש ל מ ה ש ה י ה‬
‫א מ ו ר כ נ ר א ה ל ה י ו ת ה ח ל ק ה ש נ י ש ל מ ו ר ה נ ב ו כ י ה ז מ ן — רק א ח ת מ ה ת ש ת י ו ת‬
‫ה ט ק ס ט ו א ל י ו ת ה מ כ י נ ו ת א ת ה ד י ו ן ב ש א ל ו ת ה י ס ו ד ש ל ״ ח כ מ ה ״ זו‪ .‬ה ה ל כ ה א י נ ה ע ו מ ד ת‬
‫ביסוד הדתיות היהודית‪ ,‬ולא בפסגתה‪ .‬את אלה מאפיינים האמונה באל והחיוב ל ע צ ב את‬
‫מ ל ו א ה ח י י ם ה א י ש י י ם ו ה צ י ב ו ר י י ם ב כ ו ח א מ ו נ ה זו‪ .‬רק מ כ ו ח א מ ו נ ה זו נ ו ב ע ת ה ה ל כ ה ‪ ,‬ורק‬
‫ל ש מ ה היא מתפקדת‪.‬‬
‫מ ש ה ‪ ,‬ה מ נ ה י ג ה פ ו ל י ט י ו ה ד ת י ש ל דור ה מ ד ב ר ומי שמייצג א ת ה פ ן ה ה ל כ ת י ש ל היהדות‪,‬‬
‫אינו י כ ו ל ל ה י ת פ ס ב י ד י ק ר ו כ מ ל כ ד מ ו ת ה ה י ס ט ו ר י ת ה מ ר כ ז י ת ‪ ,‬ש ע ל י ה ה ו א י ש ע י ן א ת ה ב נ ת‬
‫ה ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת ו א ת ה ת ק ו ו ה ל ת ח י י ת ה י ה ד ו ת בימיו‪ 3 7 .‬כ ״ א ד ו ן ה נ ב י א י ם ״ ה ו א ל א ה י ה‬
‫אלא מנהיג העם‪ ,‬ש ח ש י ב ו ת ו זמנית‪ ,‬אם גם רבה ל ש ע ת ה ‪ .‬הנהגתו מ ס מ ל ת א ת ת ח י ל ת חייו‬
‫העצמיים של העם‪ ,‬כמי ש ע ו מ ד ברשות ע צ מ ו וכמי שאורחות חייו וחוקיו מ ש ק פ י ם את‬

‫לכלול חיוב זה בין ״עיקרי היהדות״ המתאימים לדורו)שם(‪ .‬עם זאת נושא זה עולה במונה״ז רק‬
‫באורח שולי ביותר בשער הראשון‪ ,‬כתופעה המציינת מיעוט קטן ובלתי רלוונטי)עמי ט ‪ :‬והשווה‬
‫עמי ו‪ ,‬שבו מגדיר קרוכמל את ה״חרדים״ כ״רבים״ ומתוך כך במשתמע את המשכילים הקיצוניים‬
‫כמיעוט(‪ ,‬וספק עד כמה היא מייצגת היכרות ממשית עם תופעת הרפורמה‪ .‬קרוכמל אינו פונה‬
‫בספרו אל המשכילים הקיצוניים‪ ,‬אלא אל החברה המסורתית המזרח־אירופית‪ .‬הוא אינו נאבק‬
‫ישירות ברפורמה‪ ,‬אלא רק רואה בעצם קיום ״עזיבת המעשה״ סטייה אנטיתטית המעידה על גודל‬
‫הסכנה שבסטיות המאפיינות לדעתו את המחנה החרדי)עמי ט(‪.‬‬
‫וראה ש׳ ביאלובלוצקי‪ ,‬״אם למסורת הפרוש וההלכה״‪ ,‬כנסת ו)תש״א(‪ ,‬עמי ‪.380-345‬‬ ‫‪35‬‬
‫אגרת ח )האגרת לשד״ל(‪ ,‬עמי תכה‪ .‬וראה עמי יא‪ ,‬שבו מגדיר קרוכמל‪ ,‬בעקבות רמב״ם‪ ,‬את‬ ‫‪36‬‬
‫תחומי ״חכמת התורה על האמת״‪ ,‬שהיא מינוח מקביל ל״חכמת הדת״‪.‬‬
‫במיוחד בולט הדבר בהשוואה למעמד שנקנה לאמונה בייחודה החד־פעמי של נבואת משה‬ ‫‪37‬‬
‫בשלושה עשר עיקרי האמונה של רמב״ם‪ .‬שם מ ש מ ש ת אמונה זו עוגן מרכזי לעצם מעמדה של‬
‫התורה ולנצחיותה‪ .‬יש לציין‪ ,‬שיחסו של קרוכמל לעיקרי האמונה הרמב״מיים הוא מורכב‪ .‬מצד‬
‫אחד הוא מגן בלהט על הלגיטימיות שלהם‪ ,‬בבחינת כלי חינוכי וציבורי במאבק כנגד מי שמבקש‬
‫לכפות את האמונה בפשט ״הספור התוריי״ או המסורת‪ .‬מצד שני הוא טוען שקביעת העיקרים‬
‫צריכה להיעשות על פי צורכי כל דור‪ ,‬ושאץ היא מחייבת דורות אחרים )אגרת יג‪ ,‬עמי תלט(‪.‬‬

‫]‪[218‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫מ ה ו ת ו ‪ .‬ואולם כ ל זה אינו א ל א מ י מ ו ש ש ל אופיו ה ה י ס ט ו ר י ־ ה ד ת י ש ל העם‪ ,‬אופי ש ל א ה ו א‬

‫ט ב ע אותו‪ .‬כדי להבין א ת מ ה ל כ ה הכולל ש ל ההיסטוריה היהודית ואף ליטול חלק ש ל מ מ ש‬
‫ב מ א ב ק ע ל ע י צ ו ב ה צריך ק ו ר א מ ו ר ה נ ב ו כ י ה ז מ ן ל ה י ש ע ן ע ל ד מ ו ת ו ש ל מ י ש מ י י צ ג א ת‬
‫גרעינו ה י ס ו ד י ש ל ה מ ו נ ו ת א י ז ם ה י ה ו ד י ו ה נ י צ ב ב ר ג ע ה ת ה ו ו ת ה ש ל ה א ו מ ה — א ב ר ה ם ‪.‬‬

‫‪38‬‬
‫אברהם והמוגותאיזם היהודי‬
‫א ב ר ה ם נזכר ל ר א ש ו נ ה ב מ ו ר ה נ ב ו כ י ה ז מ ן ב מ ו ט ו ש ק ר ו כ מ ל ר ו ש ם ב ר א ש ה ש ע ר ה ח מ י ש י ‪,‬‬
‫שער ״הכוונה והתכלית״‪ .‬זהו ציטוט המדרש ה מ ד מ ה את אברהם שלפני התגלות ה א ל אליו‬
‫למי ש ״ ה י ה עובר מ מ ק ו ם למקום וראה בירה א ח ת דולקת״ והגיע מ ת ו ך ה ס ק ה שכלית‬
‫‪39‬‬
‫מ ד ר ש זה הוא‪ ,‬כידוע‪ ,‬א ח ד מ ש ו ר ת מדרשים המציירים א ת‬ ‫ל ה ב נ ה ש ל ב י ר ה זו י ש מ נ ה י ג ‪.‬‬
‫דמותו של אברהם כאבי האמונה השכלית וכמי שהגיע מדעתו וללא היזקקות להתגלות‬
‫לאמונה באל יחיד‪ .‬במקורם באים מדרשים אלה ל מ ל א את ה ״ ח ס ר ״ בסיפור המקראי‪,‬‬
‫ש א י נ נ ו נותן ש ו ם ט ע ם ל כ ך ש א ל ו ה י ם פ ו נ ה ד ו ו ק א ל א ב ר ה ם ו מ צ ו ו ה ע ל י ו ״ ל ך ל ך ״ ‪ .‬ה מ ד ר ש‬
‫עונה ע ל ת מ י ה ה זו בצורה ברורה ו מ ל א ה ‪ :‬אברהם הגיע ל ה כ ר ת ה א ל ב כ ו ח שכלו‪ ,‬ו ב ת ג ו ב ה‬
‫״הציץ עליו ה ק ב ״ ה ״ והעניק להכרה ה ש כ ל י ת גושפנקה התגלותית־אישית‪.‬‬
‫כדי להבין א ת מ ש מ ע ו ת ה ב א ת ו ש ל מדרש זה כ מ ו ט ו לשער עלינו ל ת ת א ת ה ד ע ת לתפקיד‬
‫ש מ מ ל א שער זה בבניית ה ת ש ת י ת לספר כולו‪ .‬הדיון בשער ״הכוונה והתכלית״ עוסק‬
‫ב ה ו כ ח ת קיומן ש ל ״טביעות אצבעותיה״ ש ל סיבה תכליתית במציאות הטבעית‪ .‬קרוכמל‬
‫מ ב ק ש ל ה ו כ י ח ש א י א פ ש ר ל ה ב י ן א ת ה מ צ י א ו ת רק מ ת ו ך ח י ש ו ף ש ר ש ר ת ש ל ס י ב ו ת פ ו ע ל ו ת ‪.‬‬
‫ל ט ע נ ת ו מי ש מ ב ק ש להבין רציונלית את ה ט ב ע חייב להניח א ת קיומה ש ל סיבה תכליתית‬
‫ל כ ל ה פ ח ו ת ב נ ו ג ע ל ת ו פ ע ת ה ח י י ם ‪ ,‬ש ה ר י א ת ה י ח ס בין ה א ב ר ו ה ת א ה ב ו ד ד י ם ו ב י ן‬
‫האורגניזם ה ש ל ם אין להסביר א ל א ב י ח ס תכליתי‪ .‬ה א ב ר נועד ל ש ר ת א ת קיומו ש ל ה ח י ;‬
‫ה ו א קיים רק מ ת ו ך י ח ם ת כ ל י ת י א ל ה א ו ר ג נ י ז ם ‪ .‬ו א ו ל ם מ ש ה ו כ ח ק י ו מ ה ש ל ס י ב ה ת כ ל י ת י ת‬
‫ב ר ו ב ד מ ס ו י ם ש ל ה מ צ י א ו ת ה ו כ ח ג ם ק י ו מ ו ש ל ב ע ל י ה ש ל ת כ ל י ת זו‪ ,‬ו מ ת ו ך כ ך ג ם ה ו כ ח ה‬
‫‪40‬‬
‫הלגיטימיות ש ל ייחוס תכלית ו ה נ ה ג ה ל מ צ י א ו ת כולה‪.‬‬
‫ח ש י ב ו ת ו ש ל ד י ו ן ז ה כ פ ו ל ה ‪ .‬מ צ ד א ח ד ברור‪ ,‬ש ק ר ו כ מ ל כ פ י ל ו ס ו ף מ ו ד ר נ י ש ו ב אינו י כ ו ל‬
‫להסתפק בקביעה האקסיומטית ש״יסור היסודות ועמוד ה ח כ מ ו ת לידע שיש שם מצוי‬
‫‪41‬‬
‫ה ו א ח י י ב ל ע ג ן א ת א מ ו נ ת ו ב ״ מ צ ו י ה ר א ש ו ן ״ ב ה ת ב ו נ נ ו ת מ ו ש כ ל ת ב ט ב ע ‪ .‬רק א ם‬ ‫ראשון״‪.‬‬

‫על מקומו של אברהם במשנת רמב״ם ראה מאשה טורנר‪ ,‬״אברהם אבינו במורה נבוכים על רקע‬ ‫‪38‬‬
‫המסופר במקרא ובמדרשים״‪ ,‬דעת ‪) 37‬תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪.192-181‬‬
‫בראשית רבה לט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪39‬‬
‫קרוכמל מבקש בדברים אלה להתמודד עם טענותיו העקרוניות של קאנט כנגד ״ההוכחה‬ ‫‪40‬‬
‫הפיסיקותיאולוגית״ )וראה עמנואל קנט‪ ,‬ביקורת התבונה הטהורה‪ ,‬תרגמו ש״ה ברגמן וני‬
‫רוטנשטריך‪ ,‬ירושלים ‪ , 1954‬עמי ‪ .(320-316‬צמצום המבט על תחום החיים נועד להתגבר על חוסר‬
‫היכולת‪ ,‬שעליו הצביע קאנט‪ ,‬״להבין את היחס של גודל־העולם‪ ...‬אל הכל־יכולת; את יחם סדר‬
‫העולם — לחכמה העליונה״‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬ספר המדע א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪41‬‬

‫]‪[219‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫י צ ל י ח ל ה ו כ י ח ש ה ב נ ת ה ט ב ע מ ח י י ב ת ה נ ח ת ה ש ל כ ו ו נ ת מכווץ ה פ ו ע ל ת בו‪ ,‬י ו כ ל ל ב ס ס א ת‬

‫ה ט ע נ ה ש י ש יסוד רציונלי ל א מ ו נ ה ב ״ מ צ ו י ״ ש ה ו א ב ע ל הכוונה הזו‪ .‬ל א פ ח ו ת ח ש ו ב הוא‬
‫צדו השני ש ל המטבע‪ .‬אופייה הפנתאיסטי המובהק ש ל השקפתו הפילוסופית ש ל קרוכמל‬
‫ה י ה י כ ו ל ל ה ע ל ו ת ח ש ד ‪ ,‬ש מ א אין ל מ מ ד ה ד ת י ש ב מ ש נ ת ו מ ע מ ד ש ל מ מ ש ‪ .‬ו א ו ל ם א ם‬
‫מ ת ב ר ר ע ת ה ש ה ה ת ב ו נ נ ו ת ב ט ב ע מ ג ל ה ב פ ו ע ל א ת ה כ ו ו נ ה ה ת כ ל י ת י ת ה פ ו ע ל ת בו‪ ,‬הרי‬
‫ש נ ק נ ה ל ה ש ק פ ת ו ערך ד ת י מ ו ב ה ק ב ה ת ב ו נ נ ו ת ה ח ו ש פ ת ב פ ו ע ל א ת ה נ ה ג ת ה א ל ‪ .‬י ת ר ה‬
‫מזאת‪ ,‬אם ה ו כ ח ש ב ט ב ע נגלית כוונה כזאת‪ ,‬קל וחומר שכך הוא הדבר במישור האנושי‬
‫ה ת ר ב ו ת י ו ה ה י ס ט ו ר י ‪ .‬מ כ א ן ש ה נ ח ת ו ש ל ק ר ו כ מ ל ‪ ,‬ש ה א ל אינו מ ת ע ר ב ב ה י ס ט ו ר י ה ב א ו ר ח‬
‫ישיר ו ש ״ ר ו ח ה ק ו ד ש ״ היא התעוררותו ש ל ה א ד ם ‪ ,‬אין פירושה סילוק ה א ל מ ן הזירה‬
‫ה א נ ו ש י ת בכלל ומן ההיסטוריה בפרט‪ .‬ב כ ל ״ א ת ע ר ו ת א ד ל ת ת א ״ ש ל רוח ה א ד ם ‪ ,‬בכל‬
‫מ ע ש ה היסטורי‪ ,‬מ ת ג ל ה ל א מ ת ו ש ל דבר ״אתערותא דלעילא״‪ .‬אלוהים הוא אכן ״קורא‬
‫ה ד ו ר ו ת מ ר א ש ״ ) ע מ י ה(‪ ,‬ו ה ה ת ב ו נ נ ו ת ב ה י ס ט ו ר י ה ה א נ ו ש י ת ה י א א כ ן ה ת ב ו נ נ ו ת ב מ ע ש י‬
‫האל‪.‬‬
‫כ א מ ו ר ‪ ,‬דיון ז ה מ ו כ ת ר ב צ י ט ו ט ה מ ד ר ש ע ל א ב ר ה ם ה מ ג י ע ל ה כ ר ת ה מ נ ה י ג מ ת ו ך‬
‫ה ה ת ב ו נ נ ו ת ב ס ד ר ה ש ו ר ר ב ע ו ל ם ‪ .‬ב מ ה ל ך ה ד י ו ן ע צ מ ו אין ק ר ו כ מ ל נ ז ק ק י ש י ר ו ת ל ד ב ר י‬
‫מ ד ר ש ידוע זה ואין הוא ח ש צורך לפרשו‪ ,‬כדרך ש ה ו א ע ו ש ה לגבי רבים מ ה מ ד ר ש י ם‬
‫‪42‬‬
‫ועם זאת מ ש מ ע ו ת ציטוטו של ה מ ד ר ש בראש הפרק היא‬ ‫ה מ ו ב א י ם בראשי שערים אחרים‪.‬‬
‫ברורה‪ .‬תוכנה ש ל ה א מ ו נ ה ה ש כ ל י ת ‪ ,‬ש א נ ו צריכים ל ע מ ו ל כדי ל ה ו כ י ח ה ולבססה‪ ,‬ה י ה נהיר‬
‫עקרונית כבר לאברהם‪ .‬גרעינה ש ל התשתית‪ ,‬שקרוכמל מניח ל מ ע ן הסר את ״ מ ב ו כ ת הזמן‬
‫שאנחנו בו״‪ ,‬ז ה ה במובן מסוים לתוכנו היסודי ש ל ה מ ה ל ך ה מ ח ש ב ת י ־ א מ ו נ י ש פ י ת ח‬
‫א ב ר ה ם ע ל פ י מ ד ר ש זה‪ .‬מ ו ב ן ש ק ר ו כ מ ל ע ר ל מ ש מ ע ו ת ה ש ל ה ת ק ד מ ו ת ה ת ו ד ע ה ה א נ ו ש י ת‬
‫ב כ ל ל ו ש ל ה מ ח ש ב ה ה מ ד ע י ת ו ה פ י ל ו ס ו פ י ת ב פ ר ט ‪ ,‬א ו ל ם ה ז י ה ו י בין ה ר ו ב ד ה ר א ש י ת י ה ל א‬
‫מ פ ו ת ח ו ב י ן פ ס ג ת ה י ש ג ה ש ל ה ת פ ת ח ו ת זו ה ו א עניין י ס ו ד י ל מ ח ש ב ה ה ג ל י א נ י ת ‪.‬‬
‫לרמז זה בדבר אמונתו ש ל אברהם ויחסה ל מ צ י א ו ת ה א מ ו נ י ת שלנו לא הייתה נקנית‬
‫מ ש מ ע ו ת ש ל מ מ ש לולא הדיון ה מ פ ו ר ט בו ו ב מ ש פ ח ת ו ב ש ע ר ח‪ ,‬דיון ה פ ו ת ח א ת התיאור‬
‫ההיסטורי של תחילת המחזור הראשון של ההיסטוריה היהודית‪ .‬כאמור לעיל אופיו ש ל‬
‫ת י א ו ר מ ח ז ו ר ז ה נ ק נ ה ל ו ל א ע ל י ד י ה ס י נ ת ז ה ה ב י ק ו ר ת י ת בין מ ק ו ר ו ת ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י י ם‬
‫״חיצוניים״ ו״פנימיים״‪ ,‬אלא ע ל ידי הכיוון הפרשני הניתן למקור היחיד ה ע ו מ ד לרשות‬
‫רנ״ק‪ ,‬ה י י נ ו ל מ ק ר א ‪ .‬ו א מ נ ם כ ש ה ו א ב א ל ת א ר א ת ה ג י ר ת ו ש ל א ב ר ה ם מ א ו ר כ ש ד י ם ו מ ח ר ן‬
‫ל א ח כנען ואת ייחודו כמונותאיסט‪ ,‬הוא מ ב ק ש להקנות לפרטים אלה מסגרת היסטורית‬
‫סבירה‪.‬‬
‫ק ר ו כ מ ל אינו מ ת א ר ה ג י ר ה זו כ ה י ע נ ו ת ל צ ו ח י צ ו נ י ש ל ה א ל ו ל א כ ל ש כ ן כניסיון‪ ,‬כ פ י‬
‫שהיא מתוארת בתורה ומוסברת במסורת המדרשית‪ ,‬אלא מעגן אותה בתוך מסגרת‬
‫משוערת של נדידה גדולה ש ל עמים שמיים מ״פנימיות האסיא״ה״ מערבה‪ .‬את קרבת‬
‫ה מ ו צ א בין ה ע מ י ם ה ש מ י י ם ו ב מ י ו ח ד בין בני עבר מ ב ק ש ק ר ו כ מ ל ל ה ו כ י ח באורח מ ד ע י ע ל‬
‫ידי ב ח י נ ת ה ק ר ב ה ה ל ש ו נ י ת בין ה ש פ ו ת ה ש מ י ו ת ובין ה ״ נ י מ ו ס ״ הנוהג ב ע מ י ם שונים אלה‪.‬‬

‫ראה למשל שערים ב‪-‬ג‪ ,‬המתייחסים כולם למוטו הרשום בראש שער ב‪ ,‬שהוא ציטוט מירושלמי‬ ‫‪42‬‬
‫חגיגה ב‪ ,‬א‪.‬‬

‫]‪[220‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫הדיון בשער זה הוא חלקי ביותר והיה אמור לזכות לעיגון מחקרי מפורט ב״פרקי מ ע ש ה‬
‫‪43‬‬
‫אלא שקרוכמל לא זכה לחברם‪.‬‬ ‫ב ר א ש י ת ״ ‪ ,‬ב ח ל ק ה ש ל י ש י ) ע מ י מא(‪,‬‬
‫ע ל רקע זה נדונה ש א ל ת הרקע לאמונתו ש ל אברהם‪ .‬קרוכמל קובע‪ ,‬כנראה בעקבות‬
‫‪44‬‬
‫שאצל העמים השמיים‬ ‫התפיסה ה ר מ ב ״ מ י ת בדבר קדמותו העקרונית של המונותאיזם‪,‬‬
‫ו ב מ י ו ח ד א צ ל בני ע ב ר ש ר ר ה ״ ש ל י מ ו ת מ ה ״ מ ב ח י נ ה ת ר ב ו ת י ת ‪ .‬ה ו א ק ו ב ע ש ״ נ ש א ר א צ ל ם‬
‫ג ״ כ א י ז ה מ ו ש ג י א מ ו נ ה נקיים ש נ ת ק ב ל ו א צ ל ם מ ן ש ם ״ ‪ .‬ו א י ל ו ת ו ש ב י כ נ ע ן ה א ח ר י ם ‪ ,‬ש ל א‬
‫ה י ו ש מ י י ם ‪ ,‬״ כ ב ר נ ש ח ת ו ה ר ב ה ב ע ״ ז ו ב מ ע ש י ם ו א מ ו נ ו ת ר ע י ם ״ ‪ .‬ע ל ר ק ע ז ה ניכר‪ ,‬כ מ ו ב ן ‪,‬‬
‫ייחודו ש ל אברהם‪ ,‬ש ב ח ר במונותאיזם והחזיק ב ״ מ ו ש ג י ע ב ו ד ה נקיים״ מ מ ש ‪.‬‬
‫ש א ל ת ה א ו פ ן ש ב ו מ צ ט י י ר ת ת ח ת פ ר ש נ ו ת ו ש ל ק ר ו כ מ ל ה כ ר ע ה זו ש ל א ב ר ה ם נ ש א ר ת‬
‫מ ע ו ר פ ל ת ב מ י ד ה רבה‪ .‬ראינו כבר‪ ,‬ש ק ר ו כ מ ל מ צ ט ט ב ה ב ל ט ה א ת ה מ ד ר ש ב ד ב ר ה ג ע ת ו ש ל‬
‫א ב ר ה ם ל ה כ ר ה ה ש כ ל י ת ו ב ד ב ר ה ת ג ל ו ת ה א ל ה מ ש ל י מ ה ה כ ר ה זו‪ .‬כ א ן ה ו א ח ו ז ר ו מ פ ת ח‬
‫מ ס ו ר ת זו‪ ,‬ת ו ך ש ה ו א מ ת י י ח ס ל ה ב ט ח ת ה א ל ״ ל ש ו מ ו ל א ב ה מ ו ן גויים ב מ ע ר ב י ת ד ר ו מ י ת‬
‫א ס י א ״ ה ״ ‪ .‬ו א ו ל ם ד ב ר י ם א ל ה מ ו פ י ע י ם ת ח ת ה כ ו ת ר ת ״ ו ק ב ל ו ח כ מ י נ ו ע ״ ה ״ ‪ ,‬היינו כ מ ס ו ר ת‬
‫שאינה בהכרח תואמת את העובדות ההיסטוריות במובנן החמור והמדוקדק‪ .‬להלן נבקש‬
‫לברר א ת פ ש ר ה ע ו ב ד ה שקרוכמל‪ ,‬שכרגיל אינו נזקק בתיאור ה מ ח ז ו ר הראשון ל מ ס ו ר ו ת‬
‫מ ד ר ש י ו ת מ א ו ח ר ו ת ‪ ,‬מ ת י י ח ס כ א ן א ל מ ס ו ר ת כזו‪ .‬מ כ ל מ ק ו ם נ ר א ה ש ה ס ת י י ג ו ת ו א י נ ה נ ו ג ע ת‬
‫ל ה נ ח ה ש א ב ר ה ם הגיע להכרת ה א ל ״ מ ע צ מ ו ״ ‪ ,‬אלא לתיאורי מ ל ח מ ת ו בפסילים ולתיאור‬
‫ה צ י ו ר י ו ה ב ל ת י ״ נ ק י ״ מ ב ח י נ ה מ ו ש ג י ת ש ל ה ש ל מ ת ה ש ל ה כ ר ה זו ע ל ידי ה ה ת ג ל ו ת‬
‫וההבטחה‪.‬‬
‫ה כ ר ע ת א מ ו נ ה זו ש ל א ב ר ה ם ‪ ,‬ה ד ב ק ב מ ו נ ו ת א י ז ם ו ב ״ ע ב ו ד ה ה נ ק י י ה ״ ה מ צ י י נ ת אותו‪,‬‬
‫היא ה ט ו ב ע ת א ת קלסתר פניו הרוחני ש ל ה ע ם ה ע ת י ד ל צ א ת ממנו‪ .‬כ ל מ ה ש ה ת ר ח ש ל ע ם זה‬
‫מ כ א ן ואילך נגזר עקרונית מ ן ה א ו פ י הרוחני ה מ י ו ח ד ש ה ק נ ת ה לו הרוח ש נ ת ג ל מ ה באברהם‪.‬‬
‫כ א מ ו ר לעיל ל א יציאת מצרים‪ ,‬ל א מ ת ן תורה ולא שום אירוע א ח ר עשויים לזכות ב א ו ת ה‬
‫מ ש מ ע ו ת ראשונית‪ ,‬הנקנית לאמונתו ש ל אברהם‪ .‬הוא‪ ,‬ש ע ל פי ה מ ד ר ש ש צ ו ט ט בראש שער‬
‫ה הכריע הכרעה שכלית שיש ״לבירה״ מנהיג‪ ,‬ט ב ע במו רוחו את האופי הנצחי של העם‬
‫ואת דבקותו ברוחני ה מ ו ח ל ט ‪ .‬גם ההלכה‪ ,‬שמקורה ב ה ת פ ת ח ו ת ה מ ת ח י ל ה בדור המדבר‪,‬‬
‫אינה א ל א א ח ד מ ב י ט ו י י ו ש ל אופי מ ו נ ו ת א י ס ט י זה‪ ,‬ב א ש ר הוא אמור ל ע צ ב חיי עם ולא א ת‬
‫ח י י ו ש ל ה י ח י ד ב ל ב ד ‪ .‬ל מ ש ה ‪ ,‬ש ״ ע ל י ד ו ״ נ י ת נ ה ה ת ו ר ה ‪ ,‬נותר ת פ ק י ד ש ו ל י ל מ ד י ‪.‬‬
‫מ ע מ ד ת ש ת י ת י ז ה ש ל א ב ר ה ם ב ת ו ל ד ו ת ה א ו מ ה ניכר ק ו ד ם כ ו ל ב ה י ס ט ו ר י ה ש ל ה מ ח ז ו ר‬
‫הראשון‪ .‬ק ר ו כ מ ל מ ב ק ש לקשור בין רגע פ ת י ח ת ו ש ל ה מ ח ו ו ר הראשון ובין שיאו ש ל מ ח ו ו ר‬
‫זה‪ ,‬ו מ ב י א ב מ ק ו ם א ח ר א ת ד ב ר י ה מ ד ר ש ‪:‬‬

‫ה ל ב נ ה ב ר א ש ו ן ש ל ניסן מ ת ח ל ת ל ה א י ר ‪ .‬ו כ ל ש ה י א ה ו ל כ ת ו מ א י ר ה ע ד ט ״ ו י מ י ם‬
‫ודסקוס ש ל ה מ ת מ ל א ‪ ,‬ו מ ט ״ ו עד שלושים אור ש ל ה חסר‪ ,‬בל׳ אינה נראית — כך‬

‫על פי הגדרת תחומי ״חכמת התורה״ שבשער ב )עמי י‪-‬יא( כולל מעשה בראשית רק אח‬ ‫‪43‬‬
‫הפילוסופיה של הטבע‪ ,‬אולם על פי הנאמר כאן נראה שתחום הדיון במעשה בראשית היה אמור‬
‫לכלול גם עיונים אנתרופולוגיים וסוציולוגיים‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות עבודת כוכבים א‪ ,‬ב‪ ,‬המהווה הקדמה לסיפור הגעתו של אברהם‬ ‫‪44‬‬
‫מ ח ד ש להכרה המונותאיסטית‪.‬‬

‫]‪[221‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫י ש ר א ל ט ״ ו דור מ ן א ב ר ה ׳ ו ע ד ש ל מ ה ‪ .‬א ב ר ה ׳ ה ת ח י ל ל ה א י ר וכוי‪ ,‬כ י ו ן ש ב א ש ל מ ה‬

‫נתמלא דיסקוס ש ל לבנה‪ ,‬ש נ א מ ׳ ‪ :‬וישב ש ל מ ה ה מ ל ך על כסא ה׳ וכו׳ — הרי נ ת מ ל א‬
‫‪45‬‬
‫ד י ס ק ו ס ש ל ל ב נ ה ‪ .‬ו מ ש ם ה ת ח י ל ו ה מ ל כ י ם פ ו ח ת י ן והולכין‪> ...‬עמ׳ תז(‪.‬‬

‫ה מ ח ז ו ר ה ר א ש ו ן מ ש ר ט ט א ת בניינו ש ל ע ם י ש ר א ל מ א ב ר ה ם ‪ ,‬ש ״ ה ת ח י ל ל ה א י ר ״ ו ש ט ב ע‬
‫באומה את חותם ״הרוחני המוחלט״‪ ,‬עד לשלמה‪ ,‬שבימיו הגיע העם לשיא הפריחה‬
‫״ ה ז מ נ י ת ו ה ר ו ח נ י ת ״ >עמ׳ מז(‪ .‬א ח ר י ש ל מ ה מ ת ח י ל ה ה ה י ד ר ד ר ו ת ‪ ,‬ה מ ו ל י כ ה ב ס ו פ ה א ל‬
‫ה ח ו ר ב ן ו ה ג ל ו ת ‪ .‬ו א ו ל ם ‪ ,‬ע מ ד נ ו ל ע י ל ע ל כך‪ ,‬ש ג ם ש י א ו ש ל ה מ ח ז ו ר ה ר א ש ו ן — ה י י נ ו י מ י‬
‫ש ל מ ה — אינו יכול ל ה י ת פ ס כ מ י מ ו ש מ ל א ש ל ה פ ו ט נ צ י א ל ה א ב ר ה מ י ‪ .‬זה עתיד ל ה מ ש י ך‬
‫ו ל פ ע ו ל ב ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת ב מ ח ז ו ר י ם ה ב א י ם א ח ר י ו פ ע ו ל ה ש ל מ ה ו ג ב ו ה ה י ו ת ר ויותר‪.‬‬
‫י ת ר ה מ ז א ת ‪ ,‬נ ר א ה ש י ש ל ו מ ר ש ק ר ו כ מ ל ר ו א ה ע צ מ ו ע ו מ ד ב פ ת ח ה מ ח ז ו ר ה ר ב י ע י ‪ ,‬היינו‬
‫בנקודה ה ״ א ב ר ה מ י ת ״ ‪ ,‬שעניינה ה מ א ב ק התבוני־השכלי על מ ה ו ת ה ש ל ״אמונה תוריית״‬
‫ועל זיכוכה מ ״ מ ו ש ג י א מ ו נ ה ״ פגומים‪ .‬אם יצלח ה מ א ב ק ש ה ו א מ נ ה ל על כינונה וביסוסה‬
‫ה מ ח ו ד ש ש ל ״ ה א מ ו נ ה ה צ ר ו פ ה ״ היהודית בתנאי ״הזמן שאנחנו בו״‪ ,‬עשוי סוף סוף האור‬
‫ה א ב ר ה מ י ל צ א ת א ל ה פ ו ע ל ו ל ה א י ר ב מ ל ו א עוזו‪.‬‬
‫מ ו ב ן ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬ש ה כ ר ע ה ז ו ל ט ו ב ת ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ו כ נ ג ד ה מ ר כ ז י ו ת ה נ ק נ י ת כ ר ג י ל‬
‫ל מ ש ה — וגם א צ ל מ ו ר ו ר מ ב ״ ם — אינה מ ק ר י ת כ ל עיקר‪ .‬ה פ נ ו מ ן ה ת ש ת י ת י ש ל ה א מ ו נ ה‬
‫ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ת ה ו א ‪ ,‬ב ע י נ י רנ״ק‪ ,‬ה ה כ ר ע ה ה א מ ו נ י ת ל ד ב ו ק ב ״ ר ו ח נ י ה מ ו ח ל ט ״ ו ה ה ת ר ח ק ו ת‬
‫ל א רק מ ן ה ג ש מ י ‪ ,‬א ל א גם מ ן ה ר ו ח נ י ה ח ל ק י ‪ .‬ה כ ר ע ה א מ ו נ י ת זו א י נ ה פ ר י ה ת ג ל ו ת ח י צ ו נ י ת ‪,‬‬
‫א ל א ב י ט ו י ה ה ע ל י ו ן ש ל ״ ר ו ח ה ק ו ד ש ״ ה א ל ו ה י ת ה מ פ ע מ ת ב א ד ם ‪ .‬ה ת ג ל ו ת ה ש ל זו ה י א‬
‫התגלותה ה א מ ת י ת ש ל ״ ה ה נ ה ג ה האלוהית״ בהיסטוריה האנושית‪ .‬אם עם ישראל הוא אכן‬
‫״קהל מחזיקי ה י ח ו ד על ט ה ר ת א מ ת ת ו ״ ) ע מ י כט( ואם מונותאיזם צרוף זה הוא ״מנתו‬
‫ה ר ו ח נ י ת ״ ה מ כ ו נ נ ת א ת ד ר כ ו ה י י ח ו ד י ת ב ה י ס ט ו ר י ה ‪ ,‬הרי ש ה ו א נ ו ב ע מ ה כ ר ע ת ה א מ ו נ ה ש ל‬
‫א ב ר ה ם ו מ ״ ר ו ח ה ק ד ש ״ ש פ י ע מ ה בו‪ .‬ב י ס ו ד ה ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת ע ו מ ד ת ד מ ו ת ו ה ה י ס ט ו ר י ת‬
‫של אברהם‪ ,‬כפי שקרוכמל מ ש ר ט ט אותה‪ ,‬דמות של מי שרקעו ה מ ס ו פ ו ט מ י ־ ה ש מ י הוא‬
‫מ ו נ ו ת א י ס ט י ל מ ח צ ה ‪ .‬ה ב נ ת ר ו ח ה ש ל ה א ו מ ה מ ת ע ש ר ת ב מ י ד ה מ ס ו י מ ת ע ל ידי ה ד מ ו ת‬
‫ה א ג ד י ת ש מ י י ח ס ה מ ד ר ש לאברהם‪ ,‬ד מ ו ת ש ק ר ו כ מ ל מזכיר אך אינו מ א מ ץ ‪ ,‬כ מ י ש ה ג י ע‬
‫מ כ ו ח ש כ ל ו ב ל ב ד ל א מ ו נ ה ב א ל י ח י ד ב ת ו ך ס ב י ב ה פ ו ל י ת א י ס ט י ת מ ו ב ה ק ת ‪ .‬בין כ ך ו ב י ן כ ך‬
‫אברהם הוא‪ ,‬לדידו‪ ,‬ד מ ו ת ה מ פ ת ח של תולדות עם ישראל ושל ה מ א ב ק על ה מ ש ך‬
‫ה ת פ ת ח ו ת ה ו ה ע ל א ת ה לדרגת ״ מ ח ש ב ת ה ב י נ ה ״ במחזור הרביעי‪.‬‬

‫אברהם והפלורליזם המונותאיסטי‬

‫לאברהם נודע בתיאורו ההיסטורי ש ל קרוכמל עוד תפקיד משני‪ ,‬מעבר להיותו אבי ה א ו מ ה‬
‫הישראלית ואבי המונותאיזם היהודי‪ .‬קרוכמל מדגיש‪ ,‬כשהוא מזכיר את ״קבלת ה ח כ מ י ם ״‬

‫הדברים מופיעים בתוך פרגמנט של הערות שההקשר שלו אינו ברור לגמרי‪ .‬ההדגשה שלי)י״ע(‪.‬‬ ‫‪45‬‬
‫הציטוט משמות רבה טו‪ ,‬כו‪ .‬הרעיון נזכר בקצרה)וכן ההפניה למדרש( בתיאור ההיסטורי שבשער‬
‫ח )עמי מז( ללא הזכרת שמו של אברהם‪.‬‬

‫]‪[222‬‬
 ‫אבי ה א ו מ ה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫ב ד ב ר ה ג ע ת ו ש ל א ב ר ה ם ב כ ו ח ש כ ל ו ל ה כ ר ת ה ב ו ר א ‪ ,‬ש א ב ר ה ם מ ו צ ג ב מ ק ר א כ ״ א ב המוץ‬
‫ג ו י י ם ״ ‪ ,‬ה י י נ ו ל א א ב י ה ם ש ל י ש ר א ל ב ל ב ד ‪ .‬ו א מ נ ם מ ה ל ך ה ע נ י י נ י ם ש ב ש ע ר ח אינו נ ו ג ע רק‬
‫ל ע נ ף ש ל בני י צ ח ק ו י ע ק ב ‪ ,‬א ל א ג ם — ו ב ה ר ח ב ה — ל ד ר כ ם ש ל ה ע נ פ י ם ה א ח ר י ם ש ל‬
‫מ ש פ ח ת א ב ר ה ם ‪ ,‬ה י י נ ו ש ל בני י ש מ ע א ל ו ש ל בני ע ש ו ‪ .‬נעייץ ב מ ג מ ו ת י ו ש ל ת י א ו ר ז ה ‪.‬‬
‫ל ש ם כ ך ע ל י נ ו ל ש ו ב ו ל ע י י ן ב ד ב ר י ק ר ו כ מ ל ב ש ע ר ו‪ ,‬ה ד ן ב ד ת ב כ ל ל ו ב מ ו נ ו ת א י ז ם ב פ ר ט ‪.‬‬
‫בראש השער‪ ,‬כשהוא בא לתאר את מהות המונותאיזם‪ ,‬הוא מכנה — אגב אורחא כביכול‬
‫— א ת עם ישראל ״ ק ה ל ראשוני מחזיקי ה י ח ו ד על ט ה ר ת א מ ת ת ו ״ ) ע מ י כט(‪ .‬זוהי הגדרה‬
‫מעניינת ביותר‪ ,‬ב מ י ו ח ד ב א ש ר לסייגים ה ג ל ו מ י ם בה‪ .‬שהרי מ ש ל ו ש ה צ ד ד י ם מ ס ו י ג ת‬
‫י ח י ד ו ת ו ש ל ע ם י ש ר א ל כ ק ה ל מ ו נ ו ת א י ס ט י י ח י ד ‪ .‬ר א ש י ת ‪ ,‬ה מ ד ו ב ר כ א ן ה ו א רק ב י י ח ו ד ה ש ל‬
‫ה ו פ ע ת המונותאיזם כ ת ו פ ע ה ציבורית‪ ,‬היינו כ מ נ ת ו הרוחנית ש ל ״קהל״‪ .‬קרוכמל קובע‬
‫במקום אחר‪ ,‬ש א פ ש ר ב ה ח ל ט לייחס לפילוסופים כיחידים הבנה ״ ב ק צ ת‬ ‫מפורשות‬
‫ה א מ ת י ו ת ה נ ע ל ו ת ב ס ו ד ה א ל ק ו ת ו ב ה ו ד ה נ פ ש ו ב ת ע ו ד ת ה א ד ם ״ ) ע מ י תלה(‪ .‬ואולם לענייננו‬
‫ח ש ו ב י ם ש נ י ה ס י י ג י ם ה א ח ר י ם ‪ .‬ע ם י ש ר א ל נ ת פ ס כ א ן רק כ ר א ש ו ן ‪ ,‬ו ל א כ י ח י ד ‪ .‬מ ש ת מ ע‬
‫מכאן‪ ,‬ש ה ה ג ד ר ה אינה פ ו ס ל ת עקרונית א ת האפשרות‪ ,‬ש ל צ ד עם ישראל יימצאו קהלים‬
‫— ל א כ ל ש כ ן י ח י ד י ם — מ ו נ ו ת א י ס ט י י ם ‪ .‬ו כ ן ‪ ,‬ר א ש ו נ י ו ת ז ו מ ת י י ח ס ת רק ל י י ח ו ד ע ל ט ה ר ת‬
‫אמתתו‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬שנרמזת כאן ה א פ ש ר ו ת לביסוסה של תפיסה‪ ,‬אשר לפיה קהלים‬
‫אחרים ש ק ד מ ו לישראל החזיקו באורח בלתי שלם ובלתי טהור בגישה מונותאיסטית‪.‬‬
‫ע ל א ח ת מ מ ש מ ע ו י ו ת י ה ם ש ל ס י י ג י ם א ל ה י כ ו ל נ ו כ ב ר ל ע מ ו ד ‪ .‬ק ר ו כ מ ל א י נ ו גורם‪ ,‬כ ד ר כ ה‬
‫של המסורת המדרשית‪ ,‬שאמונת אברהם צ מ ח ה ״יש מאין״ ושרקע גידולו הוא אלילי‬
‫מ ו ח ל ט ‪ .‬אדרבא‪ ,‬לפי פרשנותו צ מ ח ה נטייתו לאמונה ״נקייה״ על רקע המציאות התרבותית‬
‫ה ד ת י ת ה מ ס ו פ ו ט מ י ת ‪ .‬רק ע ל ר ק ע ה ה ש ח ת ה ה א ל י ל י ת ב א ר ץ כ נ ע ן ‪ ,‬ש א ל י ה ה י ג ר ‪ ,‬נ י כ ר ה‬
‫ה כ ר ע ת ו ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ת כ ע נ י י ן י ו צ א ד ו פ ן ו ח ר י ג ב מ י ו ח ד ‪ .‬ו א ו ל ם ק ר ו כ מ ל איננו מ ס ת פ ק‬
‫ב ה צ ג ה זו ש ל רקעו ש ל אברהם‪ .‬כאמור‪ ,‬הוא נזקק גם לענף ה י ש מ ע א ל י ולענף ש ל בני עשו‪.‬‬
‫לפני ש א נ ו מעיינים ב פ ר ט י דיונים אלה‪ ,‬ראוי ל ת ת א ת ה ד ע ת לכך‪ ,‬ש ב ש נ י המקרים כרוך‬
‫הדיון בחריגה מ ש מ ע ו ת י ת ביותר מ ן הרצף הכרונולוגי הסביר‪ .‬הדיון ע ל בני י ש מ ע א ל מ ע ר ב‬
‫מסורות הנוגעות לדורות ש ס מ ו ך לדורו ש ל מ ו ח מ ד ‪ ,‬היינו ל מ א ה ה ש ב י ע י ת לספירה‪ ,‬ואילו‬
‫הדיון ע ל ע ש ו מ ת ג ל ג ל ע ד ל ת ק ו פ ת ה א י מ פ ר י ה הרומית‪ ,‬היינו ל פ ח ו ת ע ד ל מ א ה ה ר א ש ו נ ה או‬
‫ה ש נ י י ה לספירה‪ .‬חריגות א ל ה נראות ע ל פניהן ת מ ו ה ו ת ביותר‪ ,‬ב מ י ו ח ד אם אנו נותנים‬
‫דעתנו ל מ ג מ ה ההיסטורית הקפדנית המציינת א ת כתיבתו ש ל קרוכמל ולזהירות המופלגת‬
‫ש נ ק ט בכתיבתו‪ .‬כך‪ ,‬ל מ ש ל ‪ ,‬הוא פ ו ת ח א ת ספרו ב מ א ב ק ע ל ח ש י ב ו ת קריאת מ ק ר א ו ת בתוך‬
‫ה ק ש ר ם ה כ ר ו נ ו ל ו ג י ה נ כ ו ן ו כ נ ג ד נ ט י י ת ה מ ס ו ר ת ״ ל ה ק ד י ם מ ו ע ד ענייני ה כ ת ו ב י ם ״ ‪ .‬י ת ר ה‬
‫מ ז א ת ‪ ,‬כ א מ ו ר לעיל‪ ,‬כ ל עניינו ש ל התיאור ה ה י ס ט ו ר י ש ב פ ר ק י ם ש א נ ו עוסקים ב ה ם ה ו א‬
‫להניח בסים לדיון ה ט ק ס ט ו א ל י והפילוסופי ש ב ה מ ש ך הספר‪ .‬קרוכמל אינו יכול ל ג ש ת לדיון‬
‫הפילולוגי והקונצפטואלי ללא הבנת מ ה ל כ ה ש ל ההיסטוריה‪ ,‬מ ש מ ע ו ת ה והריתמוס הפנימי‬
‫שלה‪ .‬ואילו עתה הוא חורג במודע מ כ ל מ ש מ ע ת היסטורית‪ ,‬הן באשר לרצף הארועים והן‬
‫ב א ש ר ל ה ק ש ר ם ההיסטורי‪ .‬אופייני הדבר‪ ,‬שבסיום תיאור ההיסטוריה ה א ד ו מ י ת ולפני‬
‫ש ה ו א חוזר לתיאור מ ש פ ח ת ו ש ל יעקב אומר קרוכמל ״ונשוב לעניין״‪ .‬ביטוי זה‪ ,‬ה ב א‬
‫להפנות את ת ש ו מ ת לב הקורא לכך שכל ה ק ט ע האחרון חרג לגמרי מן המסגרת ההיסטורית‬
‫והכרונולוגיה ש ל הפרק‪ ,‬מזכיר מ א ו ד את האופן שבו מציין רמב״ם חריגות מ מ ה שהוא‬
‫נושא הדיון העיקרי־לכאורה במורה נבוכים‪ .‬וכידוע‪ ,‬לא פעם הסטייה־לכאורה‪ ,‬ש ב ס י ו מ ה‬

‫]‪[223‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫ב א ו ת מ י ל י ם א ל ה א ו ד ו מ ו ת י ה ן ‪ ,‬ה י א ע י ק ר דבריו‪ 4 6 .‬נ ר א ה ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬ש ג ם כ א ן י ש ל פ ר ש ח ר י ג ו ת‬

‫א ל ה כ מ י ש נ ש ת ל ו ב ד י ו ן ב כ ו ו נ ת מ כ ו ו ן ו כ מ י ש ב א ו ת ל ה א י ר א ת עינינו ב א מ י ר ה ח ש ו ב ה ‪,‬‬
‫‪47‬‬
‫ל א ו ר ה נ ח ה זו נעיין ע ת ה‬ ‫ש ק ר ו כ מ ל ב ו ח ר ש ל א ל א מ ר ה ב מ פ ו ר ש א ל א רק ל ר מ ו ז אליה‪.‬‬
‫ב פ ר ט י דיוניו ש ל ק ר ו כ מ ל ע ל מ ש פ ח ו ת י ה ם ש ל י ש מ ע א ל ו ש ל ע ש ו ‪.‬‬
‫קרוכמל‪ ,‬שעיגן במידה רבה א ת המונותאיזם ש ל אברהם ברקע התרבותי ה ש מ י שלו‪,‬‬
‫ו ב מ י ו ח ד ב ״ מ ו ש ג י ה א מ ו נ ה ״ ש ל ״ ב נ י עבר‪ ...‬ש נ ס ע ו ב ח ל ק ה י ו ת ר מ ע ר ב י ד ר ו מ י ש ל‬
‫א ס י א ״ ה ״ ‪ ,‬מ מ ש י ך ב ק ו ז ה ג ם ל ג ב י ה ע נ פ י ם ה ש ו נ י ם ש ל מ ש פ ח ת ו ש ל א ב ר ה ם ‪ .‬״ ג ם לזרעו‪...‬‬
‫נ ש א ר ו ת מ י ד ‪ ,‬ע ו ד יותר מ ל ש א ר ה ע ב ר י ם ‪ ,‬מ ו ש ג י א מ ו נ ה נקיים‪ ,‬ו ר ח ו ק י ם מ ע ט א ו ה ר ב ה מ ע ״ ז‬
‫‪48‬‬
‫כ ד י ל ב ס ס ק ב י ע ה ע ק ר ו נ י ת זו ה ו א נזקק ת ח י ל ה ל מ ס ו ר ת ה מ ו ס ל מ י ת ב ד ב ר ה י ו ת‬ ‫גמורה״‪.‬‬
‫ה כ ע ב ה ש ב מ כ ה מ ק ד ש מונותאיסטי ״עד שסמוך לבוא מ ח מ ד ה ו ע מ ד בו צלם״‪ ,‬שאותו היה‬
‫צריך נ ב י א ה א ס ל א ם ל ה ס י ר ) ע מ י מ א ( ‪ .‬ק ש ה מ א ו ד ל ה נ י ח ש ק ר ו כ מ ל ר ו א ה ב מ ס ו ר ת ה מ ת א ר ת‬
‫את ה מ צ ב במכה במאה השביעית לספירה עדות היסטורית תקפה מבחינה מדעית על מה‬
‫ש ה ת ר ח ש ב ת ק ו פ ת ה א ב ו ת ‪ .‬ט י ע ו נ ו ש ל ר נ ״ ק ק ו נ ה מ ש מ ע ו ת רק א ם א נ ו מ ק ש ר י ם א ו ת ו‬
‫לתפיסה המוסלמית הכוללת‪ ,‬שלפיה אברהם — ״אבי האמונה״ — היה המוסלמי הראשון‬
‫ו ש ה מ ס ו ר ת ה א ב ר ה מ י ת ש ר ר ה בין ה ע ר ב י ם ע ד ס מ ו ך ל ב ו א ו ש ל מ ו ח מ ד ‪ .‬ל פ י ת פ י ס ה זו‬
‫מ ו ח מ ד אינו א ב י ה א מ ו נ ה ה מ ו ס ל מ י ת ‪ ,‬א ל א רק מ י ש ה ח ז י ר א ת ה ע ר ב י ם א ל ה מ ס ו ר ת‬
‫באמונה‬ ‫החזיקו‬ ‫הנוצרים‪,‬‬ ‫ואחריהם‬ ‫היהודים‪,‬‬ ‫ואילו‬ ‫המונותאיסטית‪.‬‬ ‫המוסלמית‬
‫‪49‬‬
‫אין ס פ ק ש ק ר ו כ מ ל אינו י כ ו ל ל ק ב ל ה ש ק פ ה זו‬ ‫האברהמית באורח חלקי ומשובש‪.‬‬
‫ב מ ל ו א ה ‪ ,‬ו ש ל ג ב י ו מ ו ב ן מ א ל י ו ה ו א ש ״ ה א מ ו נ ה ה ט ה ו ר ה ״ נ ש ת מ ר ה רק א צ ל י צ ח ק ו א צ ל‬
‫זרעו‪ .‬ו ע ם ז א ת נ ר א ה ‪ ,‬ש ד ר ך ״ ק פ י צ ת ה ד ר ך ׳ ה כ ר ו נ ו ל ו ג י ת ‪ ,‬ה ב ל ת י ס ב י ר ה מ כ ל ב ח י נ ה א ח ר ת ‪,‬‬
‫הוא מ ב ק ש לרמוז לקורא‪ ,‬ש י ש ל ק ב ל א ת הרעיון ש ה מ ו נ ו ת א י ז ם ה מ ו ס ל מ י יונק אכן מ ן‬
‫ה מ ס ו ר ת ה א ב ר ה מ י ת ו מ מ מ ש א ו ת ה ‪ ,‬גם א ם ל א ב א ו ר ח מ ל א ו ״ נ ק י ״ ‪.‬‬
‫מ ג מ ה ד ו מ ה ‪ ,‬ו א ף ח ר י פ ה יותר‪ ,‬נ י ת ן ל מ צ ו א ב א ש ר ל ד י ו נ ו ש ל ק ר ו כ מ ל ב ע ש ו ו ב צ א צ א י ו ‪.‬‬
‫הוא מ ת ע ל ם ל ח ל ו ט י ן מן ה ת פ י ס ה המסורתית הרואה ב ע ש ו א ת ס מ ל הרוע‪ ,‬א ת אויבו‬
‫‪50‬‬
‫ומשרטט תמונה היסטורית שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫ה מ ו ש ב ע ש ל ישראל ואף את הסיטרא אחרא‪,‬‬
‫ו כ ך ה ו א מ ת א ר א ת זרעו ש ל י צ ח ק ‪:‬‬

‫ראה מו״נ‪ ,‬״צואת זה המאמר״‪.‬‬ ‫‪46‬‬

‫יש להדגיש‪ ,‬שאף על פי שבדרך כלל אין קרוכמל ״מצפין״ את דבריו כדרך שעשה זאת רמב״ם‪ ,‬גם‬ ‫‪47‬‬
‫הוא קורא לקורא ״להשיב״ את שעריו אלה על אלה ״על דרך צואת הרב״ ולחשוף כך את ״הכוונה‬
‫כולה״‪ ,‬שאיננה יכולה תמיד להתפרש בגלוי)עמי יז(‪ .‬וראה שביד‪ ,‬תולדות‪ ,‬עמי ‪.180-178‬‬
‫והשווה לתפיסה המסורתית המתבטאת‪ ,‬למשל‪ ,‬בדברי רבי אבא בר כהנא )שבת קמו ע״א(‪ :‬״עד‬ ‫‪48‬‬
‫שלושה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו‪ .‬אברהם הוליד את ישמעאל‪ ,‬יצחק הוליד את עשו‪ ,‬יעקב‬
‫הוליד י״ב שלא היה בהן שום דופי״‪.‬‬
‫ראה ‪Karl W. Troeger,"Abraham im Koran", Theologische Versuche 16(1986), pp. 23-36‬‬ ‫‪49‬‬
‫על תחילת השתלשלותה של מסורת פרשנית זו ראה ‪Avemarie Friedrich, "Esaus Hande Jakobs‬‬ ‫‪50‬‬
‫‪Stimme — Edom als Sinnbild Roms in der friihen rabbinischen Literatur", in‬‬
‫‪R. Feldmeier & U. Heckel (eds.), Die Heiden — Juden Christen und das Problem des‬‬
‫‪177-208‬‬ ‫‪.Fremden,‬‬ ‫‪Tubingen 1994,‬‬ ‫‪pp‬‬

‫]‪[224‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫וגם מזרעו נפרדה מ ש פ ח ה א ח ת ש ל א הי׳ ע ב ו ד ת ה נקיה‪ ,‬הגם ש ה ס י ב ה דרכיה מ ש א ר‬

‫מ ש פ ח ו ת זרע אברהם‪ ,‬ה ו א עם אדום ש ה ג י ע לסדרים ונמוסי ה ה נ ה ג ה ב א ח א ח ו ז ה‬
‫איזה זמן קודם לאומתנו‪ ,‬והוא ל ב ד נקרא בכתובים אחינו; וכנראה מ ן הכתובים‪ ,‬לא‬
‫היו להם אלילים גמורים ולא שם אלוה אחר‪ ,‬ו כ ש ש ל ח מ ש ה אליהם‪ ,‬אמר‪ :‬ונצעק אל‬
‫ד׳ — ב ל א קשור אלוקי אבותינו‪ ,‬וזה מ ה שיורה ש ה י ה זה ה ש ם ידוע ל ה ם מ ז מ ן‬
‫האבות‪ .‬וכן נראה ש א מ ר דרך ענוה ופיוס‪ :‬ו י ש ל ח מ ל א ך ויוציאנו ממצרים‪ ...‬ובזמן‬
‫מ א ו ח ר היו בעם הזה חכמים גדולים כמוזכר הרבה בכתובים‪ .‬ונראה עוד שדברו‬
‫בלה״ק בנטות ה ש פ ה מ ע ט לערבית ששכנו בגבולה‪ .‬ויש ראיות גדולות שספר איוב‬
‫ש נ ת ק ב ל בין כ ת ב י ק ד ש נ ו ‪ ,‬ע י ק ר ו ל א ח ד מ ח כ מ י ה ם ה נ ז כ ר י ם ‪ .‬ו ב ז מ ן מ א ו ח ר יותר‬
‫נ ד ב ק ו ר ו ב ם בנו‪ ,‬ו ק צ ת ם נ ט מ ע ו ‪ ,‬ב פ ר ט ס מ ו ך ל ח ו ר ב ן ב י ת ש נ י ב ר ו מ י י ם ה א ו מ ה‬
‫ה מ ו ש ל ת )עמי מא‪-‬מב(‪.‬‬

‫תיאור זה הוא מ א ל ף ביותר הן באשר ל מ ג מ ת ו והן באשר לאופן טווייתם של מסורות‬

‫ועיונים ט ק ס ט ו א ל י י ם שונים ומגוונים ל כ ל ל ת מ ו נ ה א ל ט ר נ ט י ב י ת לזו ה מ א פ י י נ ת א ת ה ת ו ד ע ה‬
‫ה י ה ו ד י ת ה מ ס ו ר ת י ת ‪ .‬כך‪ ,‬ל מ ש ל ‪ ,‬ב ו ח ר ק ר ו כ מ ל ל ה ד ג י ש א ת ה א י ס ו ר ל ת ע ב א ד ו מ י ״ כ י א ח י ך‬
‫ה ו א ״ ) ר ב ׳ כ ג ‪ (8‬ו מ ת ע ל ם מ א מ י ר ו ת ק ש ו ת ב ר ב ד י ו ה מ א ו ח ר י ם ש ל ה מ ק ר א ב י ח ס ל א ד ו ם‬
‫‪51‬‬
‫הוא מ ב ק ש להוכיח שהאדומים הכירו את ה׳ ועבדוהו‬ ‫) ר א ה ל מ ש ל ע ו ׳ א ‪ ,1‬יר׳ מ ט ‪.(8-7‬‬
‫ו ש ה י ח ס ה ע ק ר ו נ י בין י ש ר א ל ל א ד ו ם ה י ה י ח ס ש ל ק ר ב ה ‪ ,‬ו ז א ת ע ל ידי נ י ת ו ח ל ש ו ן ב ק ש ת ו‬
‫ש ל מ ש ה מ ה ם ל ע ב ו ר ב א ר צ ם ב ד ר ך ל א ח ) ב מ י כ ‪ (18-14‬ו ת ו ך ה ת ע ל מ ו ת מ ס י ר ו ב ם ש ל‬
‫ה א ד ו מ י ם ל ב ק ש ה זו ו י צ י א ת ם ל ה י ל ח ם ע ם י ש ר א ל ) ש ם ‪ .(21-20‬ק ר ו כ מ ל ס ו ב ר א ף ש ה י י ת ה‬
‫‪52‬‬
‫מסורת ש ל חז״ל‪ ,‬ש א ו ת ה התכוון לשחזר‪ ,‬ש ס פ ר איוב נכתב בידי ח כ ם אדומי‪.‬‬
‫ח ש ו ב ע ו ד י ו ת ר ה ו א ה א ו פ ן ש ב ו מ ת א ר ק ר ו כ מ ל א ת ת ו ל ד ו ת ה י ח ס בין א ד ו ם ל י ש ר א ל‬
‫ב ת ק ו פ ת ה ב י ת ה ש נ י ‪ .‬ה ו א מ ד ב ר ע ל כך‪ ,‬ש ״ ר ו ב ״ ה א ד ו מ י ם ״ נ ד ב ק ו ״ ב ד ו ר ו ת מ א ו ח ר י ם ב ע ם‬
‫ישראל‪ .‬ברור ש ה ו א מ ר מ ז בכך לגיורם ש ל ה א ד ו מ י ם ב ת ק ו פ ה ה ח ש מ ו נ א י ת ‪ ,‬אולם ב א ו ר ח‬
‫א ו פ י י נ י ה ו א מ ת ע ל ם מ כ ך ש ה י ה ז ה גיור כ פ ו י ‪ .‬ג ם ב ה מ ש ך ס ק י ר ת ו ה ה י ס ט ו ר י ת ב ה ג י ע ו‬
‫לתיאור תקופתו ש ל הורדוס במסגרת הדיון ב מ ו ע ד ״ההיתוך ו ה כ ל י ו ך ש ל המחזור השני‪,‬‬
‫הוא נ ק ט קו זהיר מאוד‪ ,‬הן באשר ל ת ו פ ע ת הגיור הכפוי והן ב א ש ר ל ד מ ו ת ם ש ל אנטיפטרוס‬
‫והורדוס ה א ד ו מ י ם ‪ .‬א ת מ ל כ ו ת אנטיפטרוס הוא הגדיר כ ״ ט ו ב ולא רע כפי ה א פ ש ר י‬

‫‪ 51‬ראוי לציין‪ ,‬שבדיונו של קרובמל על מזמור קלז הוא נמנע מלציין במפורש שדברי הנקמה הקשים‬
‫שבסוף המזמור)פסוקים ‪ (9-7‬מכוונים נגד אדום‪ .‬הוא מציין רק את ״חפץ ותקות הנקמה בשכניהם‬
‫הרעים״‪ ,‬ואף מרמז על כך שגם הללו עתידים היו לחלוק את גורל הגלות)עמי ה(‪ .‬ברור שהוא אינו‬
‫מעוניין לעורר את התודעה האנטי־אדומית אצל הקורא‪.‬‬
‫‪ 52‬וראה רמזיו בנושא זה תוך השוואת ספר איוב לקהלת)עמי קמח(‪ .‬נראה שקרוכמל מרמז שם לספר‬
‫דברי איוב החיצוני)ספרים חיצוניים‪ ,‬מהדורת כהנא‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי תקכ ואילך(‪ ,‬העומד ביסוד כמה‬
‫מתוספות התרגום היווני‪ ,‬ושהשפיע בפרטים מסוימים על מסורות חז״ליות )וראה מבואו של‬
‫כהנא(‪ .‬לפי מסורת זו איוב הוא יובב מלך אדום‪ ,‬שרק האל קראו בשם איוב‪ .‬מעניין לציין שגם אבן‬
‫עזרא גורס שאיוב היה אדומי)ראה פירושו לאיוב א ‪ ,(1‬אם כי הוא מתנגד חריפות לזיהויו של איוב‬
‫עם יובב)ראה פירושו לבראשית לו ‪ .(32‬וראה‪John Day, "How could Job be an Edomite?",‬‬
‫‪392-399.inW.H.M. Beuken (ed.), The Book of Job, Leuven, Belgium 1994,‬‬

‫]‪[225‬‬
 ‫יהוידע עמיר‬

‫ב מ ע מ ד ם ״ ) ע מ י פז(‪ .‬גם ת י א ו ר ת ק ו פ ת ו ש ל ה ו ר ד ו ם ח ו ר ג ל ג מ ר י מ ן ה ת מ ו נ ה ה מ צ ט י י ר ת מ ן‬
‫‪53‬‬
‫קרוכמל משרטט‬ ‫ה מ ק ו ר ו ת היהודיים המסורתיים‪ ,‬ולא כל שכן מ ז ו ש ל ה מ ס ו ר ת הנוצרית‪.‬‬
‫ש ם מ א ז ן ז ה י ר בין ״ ח ס ד י ו ״ ש ל ה ו ר ד ו ס ו ב י ן ״ ר ש ע ו ת י ו נ ג ד ה ע ם ״ ‪ ,‬בין א כ ז ר י ו ת ו ו ה י ו ת ו נכרי‬
‫ל מ ח צ ה ו ב י ן ת ר ו מ ת ו ה ג ד ו ל ה ל ק י ו ם ה י ה ו ד י ב ז מ נ ו ב ש ו ר ה ש ל ת ח ו מ י ם ) ע מ י פ ז ‪ -‬צ ב ( ‪ .‬ברור‬
‫ש ק ו ז ה מ ו ש פ ע ע מ ו ק ו ת מ כ ת ב י י ו ס פ ו ס ‪ ,‬א ו ל ם ה ו א מ מ ש י ך גם א ת ה ה ע ר כ ה ה ע ק ר ו נ י ת ב ד ב ר‬
‫ה ת פ ק י ד ש מ י ל א ה ק ש ר בין א ד ו ם ל י ש ר א ל ב ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת ‪ ,‬ה ע ר כ ה ש א ל י ה ר מ ז ב ש ע ר‬
‫ז‪ ,‬ש ב ו א נ ו דנים‪.‬‬
‫א ם ה ה ת י י ח ס ו ת א ל גיורם ש ל ה א ד ו מ י ם מ ש ל ב ת מ ג מ ת י ו ת ב ר ו ר ה ע ם ה י ס מ כ ו ת ע ל‬
‫מ ק ו ר ו ת ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י י ם מ ו צ ק י ם ‪ ,‬ה ר י ש ק ב י ע ת ו ש ל ק ר ו כ מ ל כי ״ ק צ ת ם ״ ש ל ה א ד ו מ י ם‬
‫נ ט מ ע ו ב״רומיים ה א ו מ ה ה מ ו ש ל ת ״ נראית ח י ד ת י ת לגמרי‪ .‬אנו יודעים‪ ,‬אמנם‪ ,‬ע ל תהליכי‬
‫ה ט מ י ע ה ש ה ת ר ח ש ו בכלל האימפריה הרומית‪ ,‬אולם ק ש ה לאתר מקור היסטורי שיוכל‬
‫ל ה ז י ן ק ב י ע ה ס פ צ י פ י ת זו ל ג ב י ה א ד ו מ י ם ‪ .‬א ת מ ש מ ע ו ת ה י ש ל ח פ ש ‪ ,‬כ כ ל ה נ ר א ה ‪ ,‬ב מ י ש ו ר‬
‫אחר לגמרי‪ ,‬היינו ב מ ג מ ת ו ה כ ו ל ל ת ש ל קרוכמל בתיאור יחסי ישראל‪-‬אדום ו ב מ י ק ו מ ו‬
‫ה ח ר י ג ו ה מ ו ק ש ה ש ל עניין ז ה ב מ ס ג ר ת ת י א ו ר ת ק ו פ ת ה א ב ו ת ‪.‬‬
‫ק ר ו כ מ ל מ ת א ר ב פ ס ק ה ז ו ה י ס ט ו ר י ה א ל ט ר נ ט י ב י ת ש ל ה י ח ס בין י ש ר א ל ל א ד ו ם ‪,‬‬
‫ה י ס ט ו ר י ה ה ע ו מ ד ת ב נ י ג ו ד ק ו ט ב י ל ת פ י ס ה ה מ ס ו ר ת י ת ‪ .‬א י ן ה ו א מ ת י י ח ם ב מ פ ו ר ש ל מ ס ו ר ת זו‬
‫וליחסה השלילי ה מ ו ח ל ט לאדום‪ ,‬אולם מובן שהוא מניח‪ ,‬שהקורא מכיר ה י ט ב את התפיסה‬
‫המסורתית ו ח ש ב מ ת ח שבינה ובין מ ה ש ה ו א מ ו צ א לפניו בספר‪ .‬ה ה ת ע ל מ ו ת ה מ ו פ ג נ ת מן‬
‫ה מ ס ו ר ת רק מ ח ד ד ת ‪ ,‬ל כ ן ‪ ,‬א ת ה נ י ג ו ד בין ש ת י ה ת פ י ס ו ת ו מ צ י ב ה א ת ת י א ו ר ו ש ל ק ר ו כ מ ל‬
‫כאנטיתזה מ ו ב ה ק ת לתיאור המסורתי‪ ,‬אנטיתזה ה נ מ צ א ת באותו מישור אך מייצגת מ ג מ ה‬
‫נ ג ד י ת ‪ .‬מ י ש ו ר מ ש ו ת ף ז ה ה ו א גם ה מ ס ב י ר א ת מ ג מ ת ה ת י א ו ר ‪ ,‬א ת פ ר ט י ו ו א ת מ ש מ ע ו ת ו‬
‫ה כ ו ל ל ת ‪ .‬ש ה ר י ה ת פ י ס ה ה מ ס ו ר ת י ת מ ז ה ה בין ע ש ו ל א ד ו ם ‪ ,‬בין א ד ו ם ל ר ו מ י ו ב י ן ר ו מ י‬
‫ל נ צ ר ו ת ‪ .‬ה י ח ס ה ש ל י ל י ש ל פ ר ש נ י י מ י ה ב י נ י י ם כ ל פ י ע ש ו אינו רק ה מ ש כ ו ש ל ק ו ח ז ״ ל י ‪ ,‬א ל א‬
‫גם ביטוי לאיבה כלפי הנצרות‪.‬‬
‫ק ר ו כ מ ל מ ש ת מ ש ב ז י ה ו י זה‪ ,‬א ף ש א י נ ו מ צ י י נ ו ב מ פ ו ר ש ‪ ,‬כ ד י ל ש ר ט ט י ח ם ע ק ר ו נ י א ח ר‬
‫כ ל פ י ד ת זו‪ .‬ע ש ו — ע ו ד י ו ת ר מ י ש מ ע א ל — מ צ ט י י ר כ מ י ש ה י ה ק ר ו ב ל י ש ר א ל ו ל א מ ו נ ת ו‬
‫ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ת ‪ .‬ה א ד ו מ י ה ו א ״ א ח י נ ו ״ ו י ש ל ו א ף י ד ו ר ג ל בין ס פ ר י ה מ ק ר א ‪ .‬י ת ר ה מ ז א ת ‪ ,‬א ם‬
‫ב ז מ ן ה ת ה ו ו ת ה ש ל ה נ צ ר ו ת ״ נ ט מ ע ו ״ ה א ד ו מ י ם ב ת ו ך רומי‪ ,‬ה ר י ש ה ק י ש ו ר ה מ ס ו ר ת י בין‬
‫אדום לרומי ולנצרות מ ת ק ב ל במלואו‪ ,‬אך באופן מ ה ו פ ך ‪ .‬אם לגבי ה א ס ל א ם נזקק קרוכמל‬
‫לרמז ע ל ה מ ס ו ר ת ה מ ו ס ל מ י ת ‪ ,‬הרי ש כ א ן הוא מ ש ת מ ש דווקא במסורת היהודית האנטי־‬
‫נוצרית‪ .‬ה ו א מ ב ק ש ל ר מ ו ז ש כ מ ו ה א ס ל א ם ג ם ה נ צ ר ו ת ה י א ״ ק ה ל ״ ש ל מ ח ז י ק י ה י י ח ו ד ‪ ,‬א ם‬
‫כי לא ע ל ״ ט ה ר ת אמיתתו״‪ .‬כ מ ו ה א ס ל א ם גם הנצרות נובעת ישירות מ ה כ ר ע ת ה א מ ו נ ה ש ל‬
‫״אב המון הגויים״ אברהם‪.‬‬
‫י ש ל ה ד ג י ש ‪ ,‬ש ה ה י ר ר כ י ה ש ק ר ו כ מ ל מ ש ר ט ט בין ה ד ת ו ת ה י א ח ד ־ מ ש מ ע י ת ‪ .‬ש ל ו ש‬
‫ה ד ת ו ת ה ״ א ב ר ה מ י ו ת ״ ה ן מ ו נ ו ת א י ס ט י ו ת א ו ל ם אינן ש ו ו ת ע ר ך כ ל עיקר‪ .‬ב ת ח ת י ת ה ד ר ו ג‬
‫האסלאם‪ ,‬מעליו בסולם ניצבת הנצרות‪ ,‬ומעליהן המונותאיזם ה א מ ת י היחיד‬ ‫נמצא‬
‫— ה י ה ד ו ת ‪ .‬ו א ו ל ם ל מ ר ו ת ה ב ד ל י ם א ל ה ברור‪ ,‬ש ש ל ו ש ה ד ת ו ת נ ו ש א ו ת ב ח ו ב ן גרעין ש ל‬

‫וראה דניאל ‪ , p i w‬״הורדום במקורות היהודיים״‪ ,‬בתוך מ׳ נאור)עורך(‪ ,‬המלך הוררום ותקופתו‪,‬‬ ‫‪53‬‬
‫ירושלים תשמ״ה‪ ,‬עמי ‪.42-38‬‬

‫]‪[226‬‬
 ‫אבי האומה והאמונה מול אדון הנביאים‬

‫א מ ת ‪ .‬ק ר ו כ מ ל אינו מ י י ח ס גרעין ז ה ל ״ ה ש פ ע ת ה ״ ש ל ה י ה ד ו ת ‪ ,‬כ ד ר כ ו ש ל רעיון ״ ה ד ת ו ת‬

‫ה ב נ ו ת ״ ש ה ת פ ת ח ב מ א ה ה־‪ 19‬ב ה ג ו ת ה י ה ו ד י ת ה ג ר מ נ י ת ‪ .‬ה ו א מ ע ד י ף ל נ ע ו ץ א ת ש ו ר ש ו ש ל‬
‫השיתוף העקרוני שבין הדתות בדמותו ש ל אברהם ולראות בנצרות ובאסלאם דתות‬
‫‪54‬‬
‫כל זה אינו יכול ל ה ת ב ס ס בשום אופן ע ל‬ ‫״ א ב ר ה מ י ו ת ״ מקוריות‪ ,‬אם כי לא ״טהורות״‪.‬‬
‫ד מ ו ת ו ש ל ״ א ד ו ן ה נ ב י א י ם ״ ש ע ל י ד ו נ י ת נ ה ת ו ר ה ל י ש ר א ל ו ה ת ח י ל ה ל ה ת ע צ ב ה ה ל כ ה ‪ .‬רק‬
‫ד מ ו ת ו ש ל אברהם — בין זו ש ל מ י ש פ י ת ח מסורת ש ל ע ב ו ד ה ״נקיה״ מ א ב ו ת י ו ו צ ר פ ה ע ד‬
‫ת ו ם ו ב י ן זו ש ל מ י ש ב ת ו ך מ צ י א ו ת א ל י ל י ת מ ו ש ח ת ת ״ ר א ה ב י ר ה א ח ת ד ו ל ק ת ״ ו ה כ י ר א ת‬
‫בוראו ב כ ו ח ה ש ל ״רוח ה ק ו ד ש ״ ש פ י ע מ ה בו — יכולה ל ש מ ש בעיני קרוכמל בסיס לתפיסה‬
‫דתית יהודית מודרנית‪ ,‬ש ת ת מ ו ד ד עם ״ מ ב ו כ ת הזמן שאנחנו בו״ ותניח את ה ת ש ת י ת‬
‫ל ה מ ש ך ה ת פ ת ח ו ת ה ש ל היסטוריית הנצח ש ל עם ישראל‪.‬‬

‫קיצורים‬

‫‪.‬גוטמן = יוליוס גוטמן‪ ,‬״יסודות המחשבה של רבי נחמן קרוכמל״‪ ,‬כנ‪0‬ת ו)תשי״א(‪ ,‬עמי ‪286-259‬‬
‫הרים = ‪Jay Michael Harris, Nachman Krochmal: Guiding the Perplexed of the Modern Age,‬‬
‫‪New York and London 1991‬‬
‫הורביץ = רבקה הורביץ‪ ,‬׳״גויים ואלוהיו׳ לר׳ נחמן קרוכמל ומקורותיו היהודיים״‪ ,‬מחקרי ירושלים‬
‫במחשבת ישראל ז‪ :‬ספר היובל לשלמה פינס‪ ,‬כרך א )תשמ״ח(‪ ,‬עמי ‪.287-265‬‬
‫לוז = אהוד לוז‪ ,‬״ר׳ נחמן קרוכמל ובעית ההיסטוריזציה של היהדות״‪ ,‬בתוך מ׳ אידל ואחרים)עורכים(‪,‬‬
‫מנחה לשרה‪ :‬מחקרים בפילוסופיה יהודית ובקבלה מוגשים לפרופ׳ שרה הלר וילנסקי‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״ד‪ ,‬עמי ‪.257-238‬‬
‫עמיר = יהוידע עמיר‪ ,‬״על נהרות בבל‪ :‬רנ״ק ומזמור קל״ז״‪ ,‬תרביץ סא‪ ,‬ג‪-‬ד)ניםן‪-‬אלול תשנ״ב(‪ ,‬עמי‬
‫‪.544-527‬‬
‫רוטנשטריך = נתן רוטנשטריך‪ ,‬המחשבה היהודית בעת החדשה‪ ,‬תל אביב תש״ה‪-‬תש״י‪.‬‬
‫שביד‪ ,‬תולדות = אליעזר שביד‪ ,‬תולדות ההגות היהודית בעת החדשה‪ :‬המאה הי״ט‪ ,‬ירושלים ותל אביב‬
‫תשל״ח‪.‬‬
‫שביד‪ ,‬תרבות = אליעזר שביד‪ ,‬לקראת תרבות יהודית מודרנית‪ ,‬תל אביב ‪.1995‬‬

‫וראה דברי רוטנשטריך‪ ,‬העומד על כך ש״רנ״ק איש המסורת‪ ,‬איש המזרח והספרות העברית‪ ,‬הוא‬ ‫‪54‬‬
‫סבלן בתחום הראיה הדתית יותר מבני דורו המערביים‪ ,‬אנשי הרפורמה ותלמידיהם מ מ ש של‬
‫האידאליסטים הגרמניים״ )רוטנשטריך‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמי ‪.(152‬‬

‫]‪[227‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫ר א ש י ת צ מ י ח ת ה ש ל ה ת נ ו ע ה ה ח ס י ד י ת ב מ ח צ י ת ה ש נ י י ה ש ל ה מ א ה ה־‪ ,18‬ב פ ו ד ו ל י ה‬
‫לקראת אמצע‬ ‫שבאוקראינה‪ ,‬ת ח ת ה ש פ ע ת ו ש ל רבי ישראל ב ע ל שם טוב)‪1760-1698‬‬
‫ה מ א ה ה־‪ 19‬ה י י ת ה ה ח ס י ד ו ת ל ד ת י ו ת ד ו מ י נ נ ט י ת א צ ל י ה ו ד י מ ז ר ח א י ר ו פ ה ‪ .‬ל א ו ר ך ה ד ר ך ‪,‬‬
‫מאז היותה תנועת תחייה דתית שולית ומתפתחת ועד להשתלבותה והתבססותה בממסד‬
‫הדתי‪ ,‬ש י מ ש ה ה ח ס י ד ו ת מ ו ק ד מ ש י כ ה למנהיגים בעלי יכולת ה ש פ ע ה ‪ ,‬ויצרה ספרות‬
‫דרשנית עשירה‪ .‬השילוב של מעורבות דתית ישירה ומסר של ש מ ח ה בעבודת ה א ל קסם הן‬
‫‪2‬‬
‫לדמויות רבניות ב ע ל ו ת נטייה ט ב ע י ת לרוחניות והן להמונים הדתיים חסרי ה ה ש כ ל ה ‪.‬‬
‫חקר החסידות מ ת מ ק ד בשחזור ההיסטוריה החסידית ובבחינת ה ת פ ת ח ו ת מגוון סוגיות‬
‫כלליות ב מ ח ש ב ה החסידית‪ .‬כתוצאה מכך בחנו חוקרי ה מ ח ש ב ה החסידית פרשנויות‬
‫חסידיות ל כ ת ב י ה ק ו ד ש כ א מ צ ע י ל ה ב נ ת ה ש ק פ ת ע ו ל מ ו ה ר ח ב ה יותר ש ל היוצר ה ח ס י ד י‬
‫בסוגיה זו או אחרת‪ ,‬כ ש ה ם מ ת ע ל מ י ם מ ה ה ק ש ר ה מ ק ר א י הספציפי‪ .‬כ כ ל ש ה ד ב ר נוגע לתוכן‬
‫הדברים‪ ,‬יכול היה ה מ ח ב ר החסידי להביע א ת ע מ ד ת ו בכל נקודה אחרת ב ט ק ס ט המקראי‪.‬‬
‫ד ו ג מ ה ט ו ב ה ל ת ו פ ע ה זו מ צ ו י ה ב ע ב ו ד ת ה ש ל רבקה ש״ץ־אופנהיימר‪ ,‬ה ח ס י ד ו ת כמיסטיקה‪,‬‬
‫ה מ ת א ר ת באופן מבריק תכנים קוויאטיסטיים שהופיעו בחסידות ה מ ו ק ד מ ת ‪ :‬אף שספר זה‬
‫ג ד ו ש בהתייחסויות ל ד מ ו י ו ת מקראיות אין ה מ ח ב ר ת מציינת כל ד מ ו ת מקראית ב מ פ ת ח‬
‫ה ש מ ו ת ש ל ה ס פ ר ‪ .‬ל מ ח ק ר ה ח ס י ד י נותר ע ד י י ן א פ ו א ל ה ת מ ק ד ב ת צ ו ג ה ה מ ר ה י ב ה ש ל ת כ נ י ם‬
‫ודמויות מקראיים כפי שהספרות החסידית מ ש ר ט ט ת אותם‪.‬‬
‫לאור ה ה צ ל ח ה ה מ ר ש י מ ה ש ל חקר החסידות בשחזור ההיסטוריה החסידית ובאיתור‬
‫עקבות ה ת פ ת ח ו ת ה ש ל ה מ ח ש ב ה ה ח ס י ד י ת הגיעה ה ע ת ל ה ע מ י ק א ת ידיעותינו באפיקים‬
‫אחרים‪ .‬כיוון מ ח ק ר אפשרי א ח ד הוא להעריך‪ ,‬ה א ם ביכולתנו לנתח באורח פורה כתבים‬
‫ח ס י ד י י ם ב מ ו נ ח י ם ש ל ג י ש ו ת א ו פ י י נ י ו ת ל ת כ נ י ם ו ל ד מ ו י ו ת מ ק ר א י ו ת ו ל א רק ב מ ו נ ח י ם ש ל‬
‫סוגיות הנבדלות מן ה ט ק ס ט ‪ .‬מ ח ק ר בכיוון זה עשוי לגלות‪ ,‬באיזו מידה מתייחסת‬

‫‪1‬‬‫החסידות עסק בשאלה האם הבעל שם טוב היה מייסדה של תנועת החסידות‪ ,‬או שמא היה‬ ‫מחקר‬
‫‪.‬מקור ההשראה שלה‪ .‬ראה מ׳ רוסמן‪ ,‬הבעש״ט מ ח ד ש החסידות‪ ,‬ירושלים תש״ס‬
‫‪The‬״ ‪Sh. Ettinger,‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪Hasidic Movement — Reality and Ideals", in G.D. Hundert (ed.), Essential Papers on‬‬
‫‪ .Hasidim, New York 1991, pp. 226-243‬עוד על עניין זה ראה לקמן‪.‬‬

‫]‪[229‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫ה״פרשנות״ החסידית ל ה ק ש ר הספציפי ה מ ק ו מ י כ א מ צ ע י ליצירת תמונה ח ד ש ה ש ל ה ט ק ס ט‬

‫ה מ ק ר א י ה ק ד ו ם ו ל א רק כ ק ר ש ק פ י צ ה לעניינים ב ע ל י ת ח ו ס ה ג ד ר ה נ ר ח ב ‪.‬‬
‫ב ה מ ש ך הדברים ברצוני ל פ ס ו ע צ ע ד צנוע ב מ ש י מ ה ש ל ת י ע ו ד המרקם בעל ״ ה ה ק ש ר‬
‫הספציפי״ המצוי בפרשנות המקראית החסידית‪ .‬בכוונתי ל ע ש ו ת זאת ב א מ צ ע ו ת ה ת מ ק ד ו ת‬
‫ב ד מ ו ת ו ש ל אברהם בדורות הראשונים ש ל ה ח ס י ד ו ת ו ה צ ג ת שני רעיונות המאפיינים את‬
‫ה י ח ס ה ח ס י ד י ל ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ‪ .‬ה צ ע ת י ת ה י ה ‪ ,‬כי ר ע י ו נ ו ת א ל ו מ י י צ ג י ם ה ש ל כ ה ש ל ה ר ק ע‬
‫החברתי־דתי‪ ,‬שבמסגרתו חיו מחברים חסידיים‪ ,‬על ה ד מ ו ת המקראית; ו א ט ע ן ש ה ה ש ל כ ה‬
‫הזאת מ ת א י מ ה במיוחד לאברהם‪ ,‬ולא לדמויות מקראיות אחרות‪.‬‬
‫ה ת ק ו פ ה ש א ת מ ק ד ב ה ת ח ו מ ה ב י ן ש נ ת ‪ ) 1772‬ב ע ר ך ( ו ב י ן א מ צ ע ה מ א ה ה־‪ 3 .19‬ב ש נ ת‬
‫‪ 1772‬ה ט י ל ה ג א ו ן מ ו ו י ל נ ה ח ר ם ע ל ה ח ס י ד ו ת ‪ .‬ח ר ם ז ה ג י ב ש א ת ה ת ו ד ע ה ה ח ב ר ת י ת ־ ד ת י ת‬
‫ש ל ה ח ס י ד י ם בדבר ה ש ת י י כ ו ת ם ל ״ ת נ ו ע ה ״ ה מ ע ו ר ר ת התנגדות‪ .‬לפני כן הייתה ה ת נ ו ע ה‬
‫ק ט נ ה ובלתי מגובשת‪ ,‬וטרם הוגדרה כסכנה לצורה המסורתית ש ל החיים היהודיים‪ .‬שנות‬
‫ה א ר ב ע י ם א ו ה ח מ י ש י ם ש ל ה מ א ה ה־‪ 19‬ה ן ב מ י ד ה ר ב ה צ י ו ן ש ר י ר ו ת י ש ל ז מ ן ‪ ,‬ש ל א ח ר י ו‬
‫ח ד ל ה ע ל פ י ר ו ב ה ה ש ת י י כ ו ת ל ח ס י ד ו ת ו ל ח צ ר מ ס ו י מ ת ל ה י ו ת עניין ל ה ח ל ט ה א י ש י ת ו ה פ כ ה‬
‫להיות ת ו צ א ה ש ל המסורת ה מ ש פ ח ת י ת ; ה מ ע ב ר מ ש ל ב א ח ד ל מ ש נ ה ו היה הדרגתי‪ ,‬אולם‬
‫ב א מ צ ע ה מ א ה ה־‪ 19‬כ ב ר נ י כ ר ח ו ת מ ו ‪ .‬ה ת ק ו פ ה ה מ צ ו י ה ב י ן ש נ י ה ז מ נ י ם ה ל ל ו ה י י ת ה א פ ו א‬
‫זמן שבו ה ה ח ל ט ה להפוך לחסיד ולהתקשר לאדמו״ר מסוים התרחשה לעתים קרובות‬
‫לנוכח התנגדות מאורגנת‪ ,‬מקומית או נרחבת‪ ,‬לחסידות‪.‬‬
‫ברצוני לעסוק בעיקר בשני נושאים ה ב ו ל ט י ם בדיון ה ח ס י ד י באברהם ב ת ק ו פ ה הנידונה‪.‬‬
‫ה ר א ש ו ן ה ו א ה ד ר ך ה מ י ו ח ד ת ש ב ה מ ת א ר י ם ה ח ס י ד י ם א ת א ב ר ה ם ב מ ה ל ך ניסיון ע ק ד ת‬
‫י צ ח ק ‪ 4 .‬ה נ ו ש א ה ש נ י ה ו א ה ע מ ד ה ה ח ס י ד י ת כ ל פ י ה ר ע י ו ן ‪ ,‬כ י א ב ר ה ם קיים א ת ה ת ו ר ה ט ר ם‬
‫נ ת י נ ת ה בסיני‪ .‬ת ח י ל ה א ת ע ד נ ו ש א י ם א ל ו כ פ י ש ה ם מ ו פ י ע י ם ב ת ק ו פ ה ה נ י ד ו נ ה ; ל א ח ר מ כ ן‬
‫אנסה להסביר א ת הרציונל ה ע ו מ ד בבסיס הגישות החסידיות לאברהם‪ ,‬רציונל ששורשיו‬
‫נעוצים‪ ,‬ל פ ח ו ת בחלקם‪ ,‬ב מ צ י א ו ת החברתית־דתית ש ל ה ח ס י ד ו ת ה מ ו ק ד מ ת ‪.‬‬
‫נ ו ש א ק י ו ם ה מ צ ו ו ת ב י ד י א ב ר ה ם נידון ב ש ע ת ו ב י ד י א ר ת ו ר ג ר ץ ‪ .‬גרין‪ ,‬ב צ ד ק רב‪ ,‬ר ו א ה א ת‬
‫הגישה החסידית לנושא זה כ מ ש ק פ ת את השאיפות הרוחניות של החסידות בראשיתה‪.‬‬
‫טענתי ת ה י ה כי הזיקה בין הפרשנויות ב ע ל ו ת הצביון הרוחני ובין ד מ ו ת ו ש ל אברהם‬
‫מ ו ש ת ת ת ע ל מ צ י א ו י ו ת ח ב ר ת י ו ת ־ ד ת י ו ת ש ל ה מ ח ב ר י ם ה ח ס י ד י י ם ‪ .‬ל פ י כ ך א ב ר ה ם ‪ ,‬יותר‬
‫מ ש ה ו א ד ו ג מ ה ל ש א י פ ו ת י ה ם ה ר ו ח נ י ו ת ‪ ,‬הרי ה ו א מ ס מ ל ע ב ו ר ם א ת מ צ ב ם ה ק י ו מ י ‪.‬‬

‫אברהם וניסיון העקדה‬

‫ל פ י ה מ ש מ ע ו ת ה פ ש ו ט ה ש ל ה ט ק ס ט ה מ ק ר א י מ ב ח נ ו ש ל א ב ר ה ם בניסיון ה ע ק ד ה ה י ה ‪ ,‬א ם‬
‫י צ י י ת ל צ י ו ו י ה א ל ו ה י ל ה ק ר י ב א ת בנו‪ .‬ב ע י נ י ה ח ס י ד י ם ‪ ,‬ל ע ו מ ת ז א ת ‪ ,‬ל א ה י י ת ה כ ל ע מ י ד ה‬

‫על המחשבה החסידית בתקופה זו ראה‪Abraham J. Heschel, The Circle of the BaalShem Tov,‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪Chicago 1985; G. Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism, New York 1941‬‬
‫להיבט אחר של הפרשנות החסידית לעקדת יצחק ראה ‪Jerome Geilman, The Fear, The Trembling‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪1994‬‬ ‫‪and the Fire — Kierkegaard and Hasidic Masters on the Bindings of Isaac,‬‬

‫]‪[230‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫ב נ י ס י ו ן ב ע צ ם נ כ ו נ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ל ה ק ר י ב א ת י צ ח ק ‪ .‬ה ם ה נ י ח ו כי א ם ה א ל מ צ ו ו ה ה א ד ם‬
‫י י ע נ ה ב ו ו ד א ו ת ‪ ,‬א ו ל פ ח ו ת צ פ ו י כי י ש י ב ב ח י ו ב ‪ ,‬כ פ י ש ע ש ה א ב ר ה ם ‪.‬‬
‫ד ב ר י ו ש ל ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל מ ו ו י ט ב ס ק ) ‪ ( 1 7 8 8 - 1 7 3 0‬מ י י צ ג י ם א ת ה ה ש ק פ ה ה ר ו ו ח ת ב א ו ת ה‬
‫ת ק ו פ ה ‪ .‬ה ו א כ ו ת ב ‪ :‬״ א פ י ׳ ]אפילו[ כ ל ד ה ו א ם ה ש ״ י ] = ה ש ם יתברך[ ה י ה א ו מ ר ל ו ב ע צ מ ו‬
‫‪5‬‬
‫שיזבח א״ע ]את עצמו[ עבורו והיה יודע ש ה ם דברי ה ש ״ י בוודאי היה ש ו מ ע לו״‪.‬‬
‫ה ח ס י ד י ם ה פ נ ו א ת מ א מ צ י ה ם ל כ י ו ו נ י ם א ח ר י ם ב ש א י פ ה ל פ ע נ ח א ת ת מ צ י ת ניסיון‬
‫ה ע ק ד ה ‪ .‬לרוב הם גילו א ת מ ה ו ת הניסיון ב ע ו ל מ ו הפנימי ש ל אברהם‪ .‬לדידם הייתה ה ע ק ד ה‬
‫מ ב ח ן ל מ ח ש ב ו ת י ו ורגשותיו הפנימיים ביותר ש ל אברהם בהליכתו לקראת הרגע ש ב ו יקריב‬
‫א ת בנו‪.‬‬
‫ה ע ק ד ה י צ ר ה ב ע י נ י ה ו ג י ם ח ס י ד י י ם נ י ג ו ד ח ר י ף בין ת ח ו ש ו ת ה א ה ב ה ש ל א ב ר ה ם ל ב נ ו‬
‫ובין רגשות ה א ה ב ה ו ה ד ב ק ו ת ש ח ש כלפי האל‪ .‬מ ע ר כ ת א ח ת ש ל רגשות גורעת מ ה מ ל א ו ת‬
‫ו ה מ ו ח ל ט ו ת של רעותה‪ .‬שתי המערכות מצויות בעימות לחיים ולמוות‪ ,‬ואברהם עומד‬
‫ב נ י ס י ו ן רק ל א ח ר ש ה ו א מ ש ר ש א ת ר ג ש ו ת י ו כ ל פ י י צ ח ק ל ט ו ב ת ר ג ש ו ת י ו כ ל פ י ה ק ב ״ ה ‪.‬‬
‫א ב ר ה ם ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬מ צ ל י ח ל א י י ן א ת ר ג ש ו ת י ו כ ל פ י י צ ח ק ו א ת ח ל ו מ ו ת י ו ל ע ת י ד ‪ .‬ל ד ע ת‬
‫ה ח ס י ד י ם ל ו ח ש א ב ר ה ם א ה ב ה ו ר ח מ י ם כ ל פ י י צ ח ק ב מ ה ל ך ה ע ק ד ה ה י ה נ כ ש ל בניסיון א ף‬
‫אם ה י ה מ ק ר י ב א ת י צ ח ק !‬
‫ג י ש ה ח ס י ד י ת זו ל נ י ס י ו ן ה ע ק ד ה מ ש ת ק פ ת ה י ט ב ב ה ש מ ט ה ה ש י ט ת י ת ש ה ח ס י ד י ם ע ו ר כ י ם‬
‫לכל אזכור ש ל הרעיון ה מ ד ר ש י כי אברהם בכה ב מ ה ל ך ע ק ד ת יצחק‪ ,‬כגון‪:‬‬

‫‪ ...‬ה ו א ] א ב ר ה ם [ ש ו ל ח י ד ל י ט ו ל א ת ה ס כ י ן ו ע י נ י ו מ ו ר י ד ו ת ד מ ע ו ת ו נ ו פ ל ו ת ד מ ע ו ת‬
‫ל ע י נ י ו ש ל י צ ח ק מ ר ח מ נ ו ת ו ש ל א ב א ו א ע פ ״ כ ] = ו א ף ע ל פ י כן[ ה ל ב ש מ ח ל ע ש ו ת‬
‫‪6‬‬
‫רצון יוצרו‪.‬‬

‫גם ל א ח ר ח י פ ו ש מ ק י ף ש ע ר כ ת י ב פ ר ש נ ו ת ה ח ס י ד י ת ל א מ צ א ת י כ ל ה ת י י ח ס ו ת ל ר ע י ו ן זה‪ .‬א ם‬

‫א כ ן מ ו ז כ ר מ ד ר ש ז ה א צ ל ה ו ג ה ח ס י ד י ‪ ,‬הרי ש ה ו א מ צ ו י מ ח ו ץ ל ק ו נ ס נ ז ו ס ה ח ס י ד י בעניין‬
‫א ב ר ה ם וניסיון ה ע ק ד ה ‪.‬‬
‫ל א רק א ב ר ה ם ה ח ס י ד י א י נ נ ו ב ו כ ה ב ק ש ר ל ב נ ו ‪ .‬ג ם י ע ק ב ה מ ק ר א י מ ת ו א ר ב ח ס י ד ו ת כ מ י‬
‫ש מ ו נ ע מ ע צ מ ו ל ב כ ו ת ב ק ש ר ל ב נ ו ‪ .‬כ א ש ר י ר ד י ע ק ב ל מ צ ר י ם ל פ ג ו ש א ת יוסף‪ ,‬ל א ח ר שנים‬
‫ר ב ו ת ש ל נ י ת ו ק ‪ ,‬מ צ י י ן ה מ ק ר א ״ ו י ב ך ע ל צ ו א ר י ו ״ ) ב ר ׳ מ ו ‪ .(29‬ר ש ״ י מ פ ר ש ש י ו ס ף ב ל ב ד‬
‫ב כ ה ו ל א י ע ק ב ‪ ,‬ש ״ א מ ר ו ר ב ו ת י נ ו ש ה י ה ]יעקב[ ק ו ר א א ת ש מ ע ״ ‪ .‬מ ש מ ו ש ל ר׳ י ע ק ב י צ ח ק‬
‫מ פ ש י ס ח א )‪ ,(1814-1766‬״ ה י ה ו ד י ה ק ד ו ש ״ ‪ ,‬נ א מ ר ש י ע ק ב ק ר א א ז ק ר י א ת ש מ ע מ ש ו ם‬
‫‪7‬‬
‫ש ח ש ש פ ן יינתק מ א ה ב ת ה ש ם מ ח מ ת ״ א ה ב ה ג ש מ י ת ״ ‪ ,‬״ ע ל כ ן ה נ י ח א ו ת ה ב ק ר י א ת ש מ ע ״ ‪.‬‬
‫מוטיב הבכי בעקדה‪ ,‬ה מ א ב ד בפרשנות החסידית כל זיקה לאברהם‪ ,‬ש ב ומופיע בתקופה‬

‫מנחם מנדל מויטבסק‪ ,‬פרי ה א ח ‪ ,‬ירושלים תשנ״א‪ ,‬עמי כא‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫בראשית רבה )מהדורת וילנא תשכ״ג‪ ,‬ללא שם מו״ל( נו‪ ,‬ח‪ .‬נוסחאות מסוימות של מדרש זה‬ ‫‪6‬‬
‫גורסות‪ :‬״ואעפ״כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו״‪ .‬מדרש זה אינו מופיע בכתבי היד של בראשית‬
‫רבה‪ .‬תיאודור ואלבק מציעים כי מדובר באלטרנטיבה מאוחרת למסורת‪ ,‬כי המלאכים בכו בעת‬
‫העקדה‪ .‬אני מודה לזאב גרים‪ ,‬שהעיר את תשומת לבי לנקודה זו‪.‬‬
‫נפלאות חדשות )ללא שם המחבר(‪ ,‬פיעטרקוב תרנ״ט‪ ,‬עמי טו‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫]‪[231‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫ה נ י ד ו נ ה כ ש ה ו א מ י ו ח ס ל א ח ר י ם ה מ מ ר ר י ם ב ב כ י ב ש ע ת ה ע ק ד ה ‪ .‬ר׳ ל ו י י צ ח ק מ ב ר ד י צ ׳ ב‬
‫)‪ 1810-1740‬ל ע ר ך ( ב י י ח ו ד מ ב ס ס א ת פ י ר ו ש ו ע ל ה ר ע י ו ן ה מ ד ר ש י ב ד ב ר ב כ י ה מ ל א כ י ם‬
‫בשעת העקדה‪.‬‬

‫וזהו ש א מ ר ממני כ מ א מ ר ח ז ״ ל ש מ ל א כ י השרת היו בוכים על עקידת יצחק שלא‬

‫י ש ח ט וזהו ש א מ ר ה מ ל א ך ולא ח ש כ ת א ת בנך א ת יחידך מ מ נ י כלומר שאני הוא‬
‫‪8‬‬
‫ה ג ו ר ם ] ל ב י ט ו ל ה ג ז ר ה [ ש ה י י ת י ב ו כ ה ל פ נ י ה ק ב ״ ה ו ז ה ו מ מ נ י ) ב ר א ש י ת ר ב ה נו(‪.‬‬

‫ר׳ ל ו י י צ ח ק מ ב ר ד י צ ׳ ב אינו מ ז כ י ר א ת ה מ ד ר ש ע ל ה ב כ י ש ל א ב ר ה ם ו א י נ ו מ ע י ר ע ל ה י ע ד ר‬
‫הבכי של אברהם‪.‬‬
‫ל ס י כ ו ם ‪ ,‬מ ו צ א י ם א נ ו בין ה ה ו ג י ם ה ח ס י ד י י ם ב ת ק ו פ ה זו ש ת י ק ה נ ח ו ש ה ב י ח ס ל ר ע י ו ן ב כ י ו‬
‫ש ל אברהם ב ע ק ד ה ‪ .‬היעדר ד מ ע ו ת י ו ש ל אברהם מ מ ח י ש את נקודת ה מ ו צ א ש ל היוצרים‬
‫החסידיים בהבנת ה ע ק ד ה ‪ :‬הימצאותם של רגשות כלפי יצחק לא הייתה עולה בקנה א ח ד‬
‫עם המסירות ה מ ו ח ל ט ת ש ל אברהם לאל‪ ,‬והייתה פ ו ג ע ת בה‪.‬‬
‫ע מ ד ה ז ו ע ו מ ד ת ב נ י ג ו ד ב ו ל ט ל פ ר ש נ ו ת ל א ־ ח ס י ד י ת מ ן ה ז מ ן ה ה ו א ‪ .‬ר׳ י ע ק ב קרנץ‬
‫מ ד ו כ נ ה ‪ ,‬״ ה מ ג י ד מ ד ו כ נ ה ״ )‪ ,(1804-1741‬מ ב ס ס א ת ג י ש ת ו ל ע ק ד ה ע ל ב כ י ו ש ל א ב ר ה ם ‪.‬‬
‫הוא כותב‪ ,‬כי ב ש ע ה ש ע ק ד אברהם א ת יצחק ע ל ה מ ז ב ח לא הייתה בו כ ל נטייה ל ה פ ח י ת או‬
‫ל ה מ ע י ט א ת א ה ב ת ו לבנו‪ .‬ל א מ ת ו ש ל דבר‪ ,‬כ א ש ר ש ל ח את ידו ל ק ח ת א ת ה מ א כ ל ת עורר‬
‫אברהם ב ל ב ו א ה ב ה י ו ק ד ת ליצחק‪ ,‬ע ד ״ ש ה י ו עיניו מורידות ד מ ע ה כ נ ח ל ״ ‪ .‬בה ב ע ת ה ל ך‬
‫א ב ר ה ם ב ש מ ח ה ל ע ש ו ת א ת רצון בוראו‪ .‬א ה ב ת ו ש ל א ב ר ה ם ל י צ ח ק הייתה צריכה ל ה י ו ת‬
‫עזה ברגע ה ע ק ד ה ע ל מ נ ת ל ה ע צ י ם א ת מ מ ד הניסיון ש ב מ ע ש ה ‪ .‬הניסיון ל ו ב ש א ת מ ל ו א‬
‫‪9‬‬
‫מ מ ד י ו ע ל ידי ה ד ג ש ת יגונו ש ל א ב ר ה ם ו ד מ ע ו ת י ו ע ל י צ ח ק ‪.‬‬
‫ה ח ס י ד י ם ב א ו ת ה ת ק ו פ ה ל א רק מ ת ע ל מ י ם מ ב כ י ו ש ל א ב ר ה ם א ל א א ף י ו צ א י ם מ ג ד ר ם כ ד י‬
‫ל ה פ ח י ת ו א ף ל ה כ ח י ש ל ג מ ר י ש א ב ר ה ם ח ש א ה ב ה א ו ר ח מ י ם כ ל פ י בנו‪ ,‬א ו ש ה ת ע נ ה ב כ א ב י ם‬
‫ל נ ו כ ח ה ז ב ח ‪ .‬ב ק ו ב ץ ת ו ר ו ת ה מ י ו ח ס ו ת לר׳ ד ב ב ע ר ‪ ,‬״ ה מ ג י ד מ מ ז ר י ץ ׳ ״ ‪ ,‬ת ל מ י ד ו ה ב ו ל ט ש ל‬
‫ה ב ע ל שם טוב‪ ,‬הוא זוקף לזכות אברהם בעקדה את מידת ה״אכזריות״‪ .‬על ת ש ו ב ת אברהם‬
‫ליצחק ״הנני בני״ ה מ ג י ד אומר‪:‬‬

‫ולכך א מ ר יצחק ל א ב ר ה ם ה ל א אבי א ת ה והיינו מ י ד ת ה ח ס ד והיכן הוא ה ר ח מ נ ו ת‬

‫‪10‬‬
‫ש ל ך ו ה ש י ב ו א ב ר ה ם הנני בני פ י ׳ ע ת ה הנני ב מ י ד ת בני פ י ׳ באכזריות‪.‬‬

‫דהיינו‪ ,‬א ב ר ה ם ע ו ט ה ע ל ע צ מ ו ב ש ע ה ז ו א ת מ י ד ת ה ד י ן ‪ ,‬ה מ א פ י י נ ת ב א ו פ ן מ ס ו ר ת י א ת י צ ח ק‬

‫ו ה מ נ ו ג ד ת ל מ י ד ת ה ח ס ד ש ל אברהם‪ .‬שינוי זה מ ת ב ט א באכזריות ש נ ו ק ט אברהם כלפי‬
‫יצחק‪.‬‬
‫ק ש ה ל ד ע ת א ם ה מ ג י ד מ ת כ ו ו ן ל ו מ ר ש מ ע ש ה ו ש ל א ב ר ה ם ל ב ד ו ה ו א אכזרי‪ ,‬א ו ש מ א‬
‫ה ת כ ו ו ן ל כ ל ו ל ב א כ ז ר י ו ת ו ש ל א ב ר ה ם גם א ת ה י ע ד ר ר ג ש ו ת י ו כ ל פ י י צ ח ק ‪ " .‬ברם ב ק ר ב‬

‫לוי יצחק מברדיטשב‪ ,‬קדושת לוי‪ ,‬ורשא תרל״ז‪ ,‬עמי כה‪.‬‬ ‫‪8‬‬
‫יעקב קרנץ‪ ,‬אהל יעקב‪ ,‬ודשא תרפ״ו‪ ,‬קיד ואילך‪.‬‬ ‫‪9‬‬
‫אור תורה‪ ,‬ירושלים תשכ״ז‪ ,‬עמי יח‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫הערה דומה מיוחסת לר׳ אליהו הגאון מווילנה‪ ,‬המתנגד הראשי לתנועה החסידית‪ :‬״לפי שקודם‬ ‫‪11‬‬
‫לכן לא היה אלא רחמן מ א ד שהיה מכניס אורחים וגומל חסדים אבל המידה של אכזריות ולכוף‬

‫]‪[232‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫תלמידי ה מ ג י ד וחסידיו‪ ,‬ש ה ם ה ק ב ו צ ה ב ע ל ת ה ה ש פ ע ה הרבה ביותר בראשית החסידות‪,‬‬

‫הרעיון בדבר ״אכזריותו״ ש ל אברהם מ פ ו ת ח באופן מ פ ו ר ש כהיעדר רגשות אבהיים ש ל‬
‫אברהם כלפי יצחק‪ .‬אדמו״רים חסידיים אלו מתארים בקביעות את אברהם כאדיש מבחינה‬
‫רגשית לגורלו ש ל יצחק‪ ,‬כמי שאינו מתייסר בעקבות העלול להתרחש‪ ,‬ו כ א ח ד שהסיר מלבו‬
‫את א ה ב ת ו לבנו‪.‬‬
‫ב מ ח ש ב ה ה ח ס י ד י ת ניתן ל ר ו ב ל ג ל ו ת ‪ ,‬כ י ת ו ר ה מ ס ו י מ ת מ ת פ ת ח ת ב צ ו ר ו ת מ ג ו ו נ ו ת ב י ד י‬
‫יוצרים שונים ב ע ו ד ה ה כ ו ו נ ה ה ע ו מ ד ת בבסיס התורה ה מ ק ו ר י ת נותרת ע ל כנה‪ .‬דבר מ ע י ן זה‬
‫אירע לתורתו ש ל ה מ ג י ד ב ד ב ר ״אכזריותו״ ש ל א ב ר ה ם בניסיון ה ע ק ד ה ‪ .‬כך נוכל ל ע ק ו ב‬
‫אחרי ה ש ת ל ש ל ו ת ה ש ל תורה זו ב ד ב ר א ד י ש ו ת ו ה ר ג ש י ת ש ל אברהם כ ש ה י א מ פ ל ס ת א ת‬
‫דרכה לאורך ש ו ש ל ת האדמו״רים מ ת ל מ י ד י המגיד‪ .‬להלן ה צ ג ה כרונולוגית ש ל מ ה ל כ ה‬
‫העיקרי‪:‬‬
‫‪ .1‬ר׳ ל ו י י צ ח ק מ ב ר ד י צ ׳ ב ‪ ,‬ת ל מ י ד ו ש ל ה מ ג י ד ‪ ,‬מ ת א ר א ת א ב ר ה ם כ א ו מ ר ל י צ ח ק ‪ :‬״ ד א ת ה‬
‫ח ש ו ב אצלי בשביל אהבת הבורא כ ש ה לשרוף אותך על קידוש שמו״‪.‬‬
‫ב פ י ר ו ש ו ע ל ה ו ר ד ת י צ ח ק מ ן ה מ ז ב ח ב י ד י א ב ר ה ם כ ו ת ב ר׳ ל ו י י צ ח ק ‪:‬‬

‫ו ע ל דרך זה נראה מ ה ש א מ ר יען א ש ר ע ש י ת א ת ה ד ב ר ה ז ה ולא ח ש כ ת ולא נאמר‬

‫מ מ נ י כי ש ם מ ד ב ר ע ל ה ע ל א ה לעקידה כ מ ש מ ע ו ת לשון ע ש י ת את ה ד ב ר הזה‬
‫ו ב ה ע ל א ה אינו צריך ל ה ש מ י ע נ ו כ י א ז ו ו ד א י ע ש ה ל א ה ב ת י ת ״ ש ] = י ת ב ר ך ש מ ו [‬
‫ולא היה שום פנייה א ב ל לעיל מ ד ב ר על הירידה וזה ממני שאפילו הירידה היה‬
‫‪12‬‬
‫גם כן מ מ נ י ב ל י ש ו ם פניה‪.‬‬

‫כ א ש ר א ב ר ה ם מ ו ר י ד א ת י צ ח ק מ ן ה מ ז ב ח ‪ ,‬מ ס ב י ר ר׳ ל ו י י צ ח ק ‪ ,‬ה ו א ע ו ש ה ז א ת רק מ כ ו ח‬
‫הציווי האלוהי‪ ,‬ואין בו כל ת ח ו ש ת ש מ ח ה או הקלה על הצלתו של יצחק מן המאכלת‪.‬‬
‫הניכור הרגשי ש ח ש אברהם כלפי יצחק ה ו א מ ו ח ל ט ‪.‬‬
‫‪ .2‬ר׳ א ל י מ ל ך מ ל י ז ׳ נ ס ק ) ‪ , ( 1 7 8 7 - 1 7 1 7‬ת ל מ י ד א ח ר ש ל ה מ ג י ד ‪ ,‬א ו מ ר כ י א ב ר ה ם י ד ע כ י ל א‬
‫י ק ר י ב א ת בנו‪ .‬ה נ י ס י ו ן נ ו ע ד ל ב ח ו ן ה א ם א ב ר ה ם י ה י ה מ ס ו ג ל ל ה צ י ת א ת ״ א ש ״ ה ד ב ק ו ת ב א ל‬
‫‪,3‬‬
‫כ א י ל ו ע מ ד ל ה ק ר י ב א ת בנו‪ .‬כ ל ה נ י ס י ו ן ה י ה מ ת ו כ נ ן ‪ .‬א י ן כ א ן כ ל ס ב ל ‪.‬‬

‫א״ע ]=את עצמו[ ולקיים מצות הבורא ית׳ עדיין לא היה ניכר בו והיה יכולים לומר שאברהם‬
‫איננו צדיק גמור ח ״ו אבל בעקידה שעשה ג״כ מידת אכזריות שרצה בכל אוות נפשו לקיים‬
‫מצוות הבורא ולשחוט את בנו יחידו אשר בו תלוי כל חיותו א״כ עתה נשלם וניכר שהוא צדיק‬
‫גמור״ )קול אליהו‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ללא תאריך‪ ,‬עמי ט(‪ .‬הגאון מתכוון להשוות את מצבו של אברהם‬
‫לאדם המקיים את מצוות שילוח הקן‪ ,‬שהיא מצווה ״אכזרית״ משום שלעתים‪ ,‬כתוצאה מכך‪,‬‬
‫מטביעה האם את עצמה מעצמת הצער‪ .‬האדם עושה זאת משום שזו מצוות האל‪ ,‬ובכך מדגים‬
‫שאף בשעה שהוא פועל מתוך טוב לב הרי זה נובע מציות לאל ולא רק מתחושות הרחמים‬
‫הטבעיות שלו‪ .‬באופן דומה אברהם מציית לציווי האל בהראותו כי מעשי החסד שלו אף הם‬
‫אינם נקבעים על ידי תחושות הרחמים שלו‪ .‬היוצא מכל האמור אינו כי המקיים מצוות שילוח‬
‫הקן או אברהם אינו נעדר רגשות רחמים בעת ביצוע המעשה; אברהם השתוקק ״בכל נפשו״‬
‫להקריב את הקרבן וגם היו לו רגשות רחמים על בנו‪.‬‬
‫קדושת לוי)לעיל הערה ‪ ,(8‬שם‪.‬‬ ‫‪12‬‬
‫נועם אלימלך‪ ,‬ט ע״ב — י ע״א‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫]‪[233‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫‪ .3‬ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל מ ו ו י ט ב ס ק ‪ ,‬א ף ה ו א ת ל מ י ד ש ל ה מ ג י ד ‪ ,‬מ צ ה י ר כ י א ב ר ה ם ע מ ד ב נ י ס י ו ן ל א‬

‫רק ב ש ל נ כ ו נ ו ת ו ל ה ק ר י ב א ת ב נ ו א ל א גם מ פ נ י ש ל א ה ר ה ר ב ל ב ו ב י ח ס ל ק ר ב ן ה מ מ ש מ ש‬
‫ו ב א ‪ .‬א ב ר ה ם ה א מ י ן כי‬

‫ל א מ ח ש ב ו ת י ו מ ח ש ב ת ה ש ״ י ] = ה ש ם יתברך[ ו ל א ד ר כ י ו ד ר כ ו ו א י נ ו מ ב י ן ד ב ר י ו‬
‫ית׳ ] = י ת ב ר ך [ ו ה נ ה ג ת ו כ ל ל ו כ ל ה ר ע ו ת ה מ ת ד מ י ם מ א ת ו ית׳ ה ם ט ו ב ו ת א מ י ת י י ם ‪. . .‬‬
‫ו כ ל ד ב ר י ו ה נ ר א י ם מ ה ו פ כ י ם ה כ ל א ל מ ק ו ם א׳ ] א ח ד [ ה ו ל ך ו ה ן ה מ ה ב ל י ש ו ם‬
‫‪,4‬‬
‫שנוי ותמורה‪.‬‬

‫‪ .4‬ר ב י י ע ק ב י צ ח ק )‪ ,(1815-1745‬ה ח ו ז ה מ ל ו ב ל י ן ) ר ב ו ה ע י ק ר י ה י ה ר׳ א ל י מ ל ך מ ל י ז ׳ נ ס ק ‪,‬‬

‫ו ב ת ק ו פ ה מ ס ו י מ ת ה מ ג י ד ( ‪ ,‬כ ו ת ב ב ש מ ו ש ל ר׳ ש מ ו א ל ש מ ל ק ׳ ה מ נ י ק ל ש ב ו ר ג ) נ פ י ‪,(1778‬‬
‫ת ל מ י ד ו ש ל ה מ ג י ד ‪ ,‬ש ב ר ג ע ה ע ק ד ה ל א ה י ה קיים כ ל ל י צ ח ק ב ל ב ו ש ל א ב ר ה ם ‪:‬‬

‫א ח ר כ ך כ ש מ ו נ ע ו י ת ב ר ך ל כ א ו ר ה ה י ה ל ו ל ל ק ח ו מ ן ה מ ז ב ח ב ש מ ח ה כיון ש י צ א ידי‬
‫ש מ י ם ‪ .‬ו א ב ר ה ם א ב י נ ו ל א ע ש ה כ ן ל ש מ ו ח ב מ ה ש מ נ ע ו מ ה ק ר ב ה ב ש ב י ל א ה ב ת בנו‪,‬‬
‫א ד ר ב א מ א ד מ א ו ד ה י ה ש מ ח ל ש ו ח ט ו כי א ם כ מ ו ש ש מ ח ל ש ו ח ט ו ל מ ע נ ו י ת ב ר ך כן‬
‫כ ש צ ו ו ה ו יתברך א ל ת ש ל ח ידך ש מ ח ב ע ש ו ת רצונו יתברך ל ה ח י ו ת ו לא היה כ ל ל‬
‫עניין ב נ ו ב ל ב ו רק מ פ נ י ש ה ו א רצונו י ת ב ר ך ל ה ו ר י ד ו מ ע ל ה מ ז ב ח ש ל א ה י ה ל ו ש מ ח ה‬
‫‪,5‬‬
‫מ ה ח ז ר ה ש ח ש כ ו כי אם ל מ ע ן ה ש ם יתברך ש צ ו ה ו כן ולא ל מ ע נ ו ש ה ו א בנו יחידו‪.‬‬

‫‪ .5‬ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל מ ר י מ נ ו ב ) נ פ י ‪ ,(1814‬א ף ה ו א ת ל מ י ד ש ל ר׳ א ל י מ ל ך ‪ ,‬ש ם ב פ י א ב ר ה ם‬

‫‪,6‬‬
‫ד ב ר י ם א ל ו ‪ :‬״ ש ל א יהי׳ ל י רק מ ע ט צ ע ר ו ג ע ג ו ע י ם ע ל בני י ח י ד י ע ד ש י ש כ ח מ ל ב י ״ ‪.‬‬
‫כ א ן א כ ן מ ת ו א ר א ב ר ה ם כ מ י ש מ צ פ ה ל ״ כ א ב ״ ‪ ,‬א ו ל ם ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל נותר נ א מ ן ל ר ו ח‬
‫החסידית המסורתית המוקדמת‪ ,‬המתארת את אברהם כ מ מ ע י ט ואף מזלזל ב ע צ מ ת ה כ א ב‬
‫שיחוש בעקדה‪.‬‬
‫‪ .6‬מ ש מ ו ש ל ר׳ י ע ק ב י צ ח ק מ פ ש י ס ח א ‪ ,‬״ ה י ה ו ד י ה ק ד ו ש ״ ‪ ,‬נ מ ס ר גם כ ן כ י א ב ר ה ם ה י ה‬
‫אדיש מבחינה רגשית לגורלו של יצחק‪ .‬הוא מתייחס למדרש האומר ״ ב ש ע ת עקידת יצחק‬
‫א מ ר א ב ר ה ם א ב י נ ו איני ד ו א ג ע ל א י ב ו ד י מ י ו א ב ל אני ד ו א ג ע ל א י ב ו ד ד מ י ו ״ ‪ , 7 .‬ר׳ י ע ק ב י צ ח ק‬
‫מסביר כי אברהם לא היה מ ו ד א ג מ מ ו ת ו הקרוב ש ל יצחק‪ ,‬״ימיו״‪ ,‬אלא מ ו ט ר ד מ ה ש א ל ה‬
‫ה א ם ד מ ו ש ל י צ ח ק י ה י ה ראוי ל ה ז א ה ע ל ה מ ז ב ח ‪ .‬ה ה ל כ ה ק ו ב ע ת כ י א ם ד מ ו ש ל ב כ ו ר ב ה מ ה‬
‫ה ת ע ר ב ב ע ם ד מ ה ש ל ע ו ל ה ת מ י מ ה ‪ ,‬אין ה ד ם ר א ו י ל ה ז א ה ע ל ה מ ז ב ח ‪ .‬י צ ח ק ה י ה בכור‪,‬‬
‫ו ע מ ד להיות גם עולה ת מ י מ ה ‪ .‬כך עלול היה ד מ ו ל ה פ ו ך לתערובת שאינה מותרת להזאה‪.‬‬
‫‪,8‬‬
‫מאידך גיסא הוא לא ח ש כל ח מ ל ה‬ ‫עניין ז ה ה ט ר י ד א ת א ב ר ה ם ל ל א ה ר ף ב ד ר כ ו ל ע ק ד ה ‪.‬‬
‫ע ל בנו‪ ,‬ש ע מ ד ל ש ח ו ט א ו ת ו ‪.‬‬

‫פרי ‪ , p x n‬עמי כ‪.‬‬ ‫‪14‬‬

‫יעקב יצחק‪ ,‬דברי אמת‪ ,‬ורשא תרמ״ב‪ ,‬ז ע״ב‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫מנחם מנדל מרימנוב‪ ,‬דברי מנחם‪ ,‬קרקוב תרצ״ז‪ ,‬עמי ג‪.‬‬ ‫‪16‬‬
‫לא הצלחתי למצוא מקור למדרש זה בספרות ההלכתית‪ .‬זאב גריס מסר לי כי מדרש לכאורה זה‬ ‫‪17‬‬
‫דומה למימרה עתיקה המופיעה לראשונה בספרו של ר׳ שמעון פרנקפורטר ספר החיים‪ ,‬בתחילת‬
‫המאה ה־‪ .18‬ראה אלעזר בלנקשטיין‪ ,‬משלי ישראל ואומות העולם‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬עמי ‪.62-57‬‬
‫יעקב יצחק‪ ,‬קדושת היהודי‪ ,‬בני ברק תשנ״ז‪ ,‬עמי קטו‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫]‪[234‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫‪ .7‬ג ל ג ו ל ה ה ב א ש ל ה ת ו ר ה ה ח ס י ד י ת מ צ ו י ב ד ב ר י ו ש ל ר׳ ש מ ח ה בונם מ פ ש י ס ח א )נפי‬

‫‪ ,(1827‬ת ל מ י ד ו ש ל ״ ה י ה ו ד י ה ק ד ו ש ״ ‪ .‬נ מ ס ר מ פ י ו כ י ל א ה י ה ה ב ד ל בין ר ג ש ו ת י ו ש ל א ב ר ה ם‬
‫‪19‬‬
‫ב ש ע ה ש ה ל ך ל ה ק ר י ב א ת י צ ח ק ל ב י ן ר ג ש ו ת י ו ב ש ע ה ש ש ח ט א ת האיל‪.‬‬
‫‪ .8‬ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל מ ל ו ב ב י ץ ׳ ) ‪ , ( 1 8 6 6 - 1 7 8 9‬ה ״ צ מ ח צ ד ק ״ ‪ ,‬נ כ ד ו ש ל ר׳ ש נ י א ו ר ז ל מ ן מ ל א ד י‬
‫)‪ (1812-1745‬ת ל מ י ד ה מ ג י ד ‪ ,‬כ ו ת ב ע ל ה ע ק ד ה כי ״ א ך ג ב י נסיון ד א ב ר ה ם צריך ל ו מ ר ש ם‬
‫‪20‬‬
‫ה ע ר ה ז ו ע ו מ ד ת ב מ ר כ ז ה ש ל ה פ ר ש נ ו ת ה ק ב ל י ת ש ל ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל‬ ‫לא היה הצער״‪.‬‬
‫מלובביץ׳ לעקדה‪.‬‬
‫ע ד כה עלה בידי ל מ צ ו א אדמו״ר חסידי א ח ד בלבד המכיר בכאבו של אברהם ומייחד לו‬
‫מ ק ו ם ב ע ק ד ה ‪ .‬ה כ ר ה זו מ צ ו י ה ב כ ת ב י ו ש ל ר׳ י ה ו ד ה ל י ב א י ג ר ) נ פ י ‪ ,(1888‬ד מ ו ת מ א ו ח ר ת‬
‫י ח ס י ת ל ת ק ו פ ה ש א נ ו ע ו ס ק י ם ב ה ‪ .‬ב א ח ת מ ד ר ש ו ת י ו ל ע ק ד ה ה ו א מ ו ד ה בייסוריו ש ל‬
‫‪21‬‬
‫אברהם‪.‬‬
‫ת פ י ס ה זו ע ו מ ד ת ב נ י ג ו ד ברור ל ה ו ג י ם ח ס י ד י י ם א ח ר י ם בני א ו ת ה ת ק ו פ ה ‪ ,‬ה מ ת א ר י ם א צ ל‬
‫‪22‬‬
‫א ב ר ה ם ה י ע ד ר מ ו ח ל ט א ו ח ל ק י ש ל ס ב ל ב מ ה ל ך ניסיון ה ע ק ד ה ‪.‬‬
‫נ י ת ן ל ר א ו ת א ם כן‪ ,‬כ י ה ג י ש ה ה ח ס י ד י ת ה א ו פ י י נ י ת ב מ ה ל ך ה ת ק ו פ ה ל ת י א ו ר ה ת נ ה ג ו ת ו‬
‫ש ל א ב ר ה ם ב ע ק ד ה ש ו א פ ת ל ה ר ח י ק מ א ב ר ה ם ר ג ש כ ל ש ה ו א ל י צ ח ק ‪ ,‬בנו י ח י ד ו ‪ ,‬ש א ו ת ו‬
‫אהב‪.‬‬
‫עקיבותם ש ל הוגים חסידיים ב מ א מ צ י ה ם ל ש ל ו ל רגשות אבהיים מ צ ד אברהם כ ל פ י בנו‬
‫‪23‬‬
‫מ ת ב ט א ת גם בערעור ע ל דברי ה מ ד ר ש ‪ ,‬ש ש ר ה ס ב ל ה מ ה ע ק ד ה ואף מ ת ה מ ע צ מ ת הצער‪.‬‬
‫ה מ ד ר ש ש ל ק מ ן ה ו א א ח ד מ נ י רבים ה מ ב י ע י ם רעיון ז ה ‪ :‬״ ו י ב א א ב ר ה ם ל ס פ ו ד ל ש ר ה ‪ .‬מ ה י כ ן‬
‫בא‪ ...‬מ ה ר ה מ ו ר י ה ו מ ת ה ש ר ה מ א ו ת ו צ ע ר ל פ י כ ך נ ס מ כ ה ע ק י ד ה ל ו י ה י ו ח י י ש ר ה ״ ) ב ר ״ ר נ ח ‪,‬‬
‫ה(‪.‬‬
‫ה ר ב י י ם ה ח ס י ד י י ם בני ה ת ק ו פ ה ה נ י ד ו נ ה מ ת ע ל מ י ם ב ד ר ך כ ל ל מ ה ז י ק ה ש י צ ר ו ח ז ״ ל בין‬
‫ה ע ק ד ה ל מ ו ת ה ש ל ש ר ה ‪ .‬ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם ג ם ב י ח ס ל ח י ב ו ר י ם ה מ כ י ל י ם דיונים מ ק י פ י ם‬
‫ב מ ו ת ה ש ל ש ר ה ‪ ,‬כ ד ו ג מ ת כ ת ב י ו ש ל ר׳ י ע ק ב י ו ס ף מ פ ו ל נ א ה )נפי ‪ (1782‬ור׳ א ל י מ ל ך‬
‫מלידנסק‪.‬‬
‫ב מ ק ר ה ה י ח י ד מ ה ת ק ו פ ה ש א נ ו דנים ב ה ש ה צ ל ח ת י ל מ צ ו א ה ת י י ח ס ו ת ל מ ו ת ה ש ל ש ר ה‬
‫ב ה ק ש ר ל ע ק ד ה נ ע ל ם ל ח ל ו ט י ן ס ב ל ה ש ל ש ר ה ‪ .‬מ ד ו ב ר ב פ י ר ו ש ו ש ל ר׳ י ש ר א ל מ ק ו ז נ י ץ‬
‫)‪ ,(1814-1733‬ח ס י ד ה מ ג י ד ‪ ,‬ה כ ו ת ב כ י ש ר ה מ ת ה ל א מ ״ כ א ב ו פ ח ד ״ א ל א מ ד ב ק ו ת ע צ ו מ ה‬
‫‪24‬‬
‫ו ל ו ה ט ת ברגע שהניף אברהם את המאכלת‪.‬‬

‫אוצר החסידות‪ :‬מדרש שמחה‪ ,‬ירושלים תשמ״ו‪ ,‬עמי לז‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫מנחם מנדל מלובאביץ׳‪ ,‬דרך מצוותיך‪ ,‬ברוקלין תשנ״ג‪ ,‬עמי שעב‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫יהודה ליב איגר‪ ,‬שבט יהודה‪ ,‬לובלין תרפ״ג‪ ,‬עמי סו‪.‬‬ ‫‪21‬‬
‫הכרתו של ר׳ יהודה ליב בסבלו של אברהם עשויה לשקף את קורות חייו האישיים‪ .‬הוא היה נכדו‬ ‫‪22‬‬
‫של הגאון והמתנגד החריף לחסידות ר׳ עקיבא איגר)‪ (1837-1761‬ובנו של מתנגד תקיף לא פחות‪,‬‬
‫ר׳ שלמה איגר )‪ .(1852-1786‬לפי הדיווחים שררו יחסים מתוחים בין ר׳ יהודה ליב לאבותיו‬
‫במהלך המעבר לחסידות ואחריו‪.‬‬
‫לדיון מפורט בנושא ראה ‪J. Gellman, "Hasidic Existentialism?", in Y. Elman & J. S.‬‬ ‫‪23‬‬
‫‪393-417‬‬ ‫‪.Gurock‬‬ ‫‪(eds.), Hazon Nahum, New York 1997,‬‬
‫ישראל מקוזניץ‪ ,‬עבודת ישראל‪ ,‬בני ברק תשל״ג‪ ,‬ז ע״ב‪ .‬פרשנות זו קובעת את זמן מיתתה של שרה‬ ‫‪24‬‬
‫ברגע העקדה עצמה‪ ,‬ולא מאוחר יותר‪.‬‬

‫]‪[235‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫מ ח ב ר י ם ח ס י ד י י ם מ א ו ח ר י ם י ו ת ר ה ו ל כ י ם ב ע ק ב ו ת ד ו ג מ ה זו ו מ ס ב י ר י ם ‪ ,‬כי צ ע ר ה ש ל‬
‫שרה לא היה קשור לרגשותיה כלפי יצחק‪ .‬לחלופין הם מעדיפים תיאורים אחרים ש ל מ ו ת‬
‫‪25‬‬
‫כך מקביל ה ט י פ ו ל ה ח ס י ד י‬ ‫שרה על מנת ל ב ט ל לחלוטין א ת מרכיב ה כ א ב שבסיפור‪.‬‬
‫במותה ש ל שרה לדרך ש ב ה ה ת ע ל מ ו מחברים חסידיים מייחוס סבל לאברהם בעקדת יצחק‪.‬‬

‫קיום התורה בידי אברהם‬

‫רעיון ש נ י ה מ א פ י י ן א ת ה ט י פ ו ל ה ח ס י ד י ב א ב ר ה ם ב א ו ת ה ת ק ו פ ה מ ת י י ח ם ל ד ר ך ש ב ה‬
‫מ ת פ ר ש ק י ו ם ה ת ו ר ה כ ו ל ה ב י ד י א ב ר ה ם ט ר ם נ ת י נ ת ה בסיני‪ .‬ב נ ו ס ח ה מ ק ו ב ל ש ל ה מ ש נ ה‬
‫ב ק י ד ו ש י ן ) ד ‪ ,‬יד( נ א מ ר ‪:‬‬

‫מ צ ע ו ש ע ש ה א ב ר ה ם א ב י נ ו א ת כ ל ה ת ו ר ה כ ו ל ה ע ד ש ל א נתנה‪ ,‬ש נ א מ ר ) ב ר ׳ כ ו ‪:(5‬‬

‫ע ק ב א ש ר ש מ ע א ב ר ה ם ב ק ל י ו י ש מ ר מ ש מ ר ת י מ צ ו ת י ח ק ו ת י ותרתי‪.‬‬

‫ובתלמוד הבבלי נאמר‪:‬‬

‫א מ ר ר ב א ו א ״ ת ] = ו א ם ת א מ ר [ רב א ש י קיים א ב ר ה ם א ב י נ ו א פ י ל ו ע י ר ו ב י ת ב ש י ל י ן‬
‫‪26‬‬
‫ש נ א מ ר ת ו ר ו ת י א ח ת ת ו ר ה ש ב כ ת ב ו א ח ת ת ו ר ה ש ב ע ל פה‪.‬‬

‫ה ח ס י ד י י ם בני ה ת ק ו פ ה ה נ י ד ו נ ה ס י פ ק ו ש ל ו ש צ ו ר ו ת פ ר ש נ ו ת ל ר ע י ו ן זה‪,‬‬ ‫הפרשנים‬

‫כ ש ה מ ש ו ת ף לכולם הוא ה ו צ א ת הרעיון התנאי והאמוראי מידי פשוטו‪ .‬הראשונה קשורה‬
‫להכרה באנלוגיה רוחנית למצוות‪ ,‬השנייה קשורה להרחבת מ ו ש ג ה״מצווה״ מעבר ל מ ע ש י‬
‫ה מ צ ו ו ת ‪ ,‬ו ה ש ל י ש י ת מ ת י י ח ס ת ל א ב ר ה ם כ א ל מי ש ה ג י ע ל ע ו ל מ ו ת רוחניים ב א מ צ ע ו ת‬
‫דבקות‪ ,‬ו מ ש ם השיג א ת ה מ צ ו ו ת שעליו לקיים בעולמו‪ .‬כל הפרשנויות מתאפיינות בקו‬
‫מ ש ו ת ף א ח ד ‪ :‬הן נמנעות מלתאר את אברהם כמקיים א ת המצוות בדרך ש ב ה מקיימים אותן‬
‫יהודים מאמינים‪ ,‬חסידים ומתנגדים כ א ח ד ‪ ,‬בעולם בן זמנה ש ל החסידות‪ .‬ארתור גרץ‬
‫‪27‬‬
‫ברם‬ ‫הראה‪ ,‬כי רעיונות חסידיים אלו שאולים ברובם ממקורות מ ו ק ד מ י ם לחסידות‪.‬‬
‫ה ת מ ק ד ו ת ם ה ב ל ע ד י ת ש ל האדמו״רים החסידיים ברעיונות אלו מרשימה‪.‬‬
‫כל שלוש הפרשנויות נשענות על התפיסה הקבלית‪ ,‬שהחסידים הראשונים אימצוה‪,‬‬
‫קיומה ש ל תורה רוחנית קדמונית ש ק ד מ ה ‪ ,‬כרונולוגית ואונטולוגית‪ ,‬לתורה‬ ‫בדבר‬
‫‪28‬‬
‫כ ך ל מ ש ל מ צ ו י ה ת פ י ס ה זו ב מ א מ ר י ו ש ל ה מ ג י ד מ מ ז ר י ץ ׳ ‪:‬‬ ‫הכתובה‪.‬‬

‫כיון ש ה ת ו ר ה ה י א ק ד ו מ ה ו ה י א ל מ ע ל ה מ ן ה ז מ ן ו ה י א א ח ד ו ת פ ש ו ט ל א ש י י ך ב ה‬

‫עוד בעניין זה ראה מאמרי הנ״ל בהערה ‪.23‬‬ ‫‪25‬‬

‫יומא כח ע״ב‪ .‬מצוות עירוב תבשילין מתייחסת להכנת האוכל לשבת ביו״ט‪ ,‬ומקובל לראותה‬ ‫‪26‬‬
‫כחלק מהתורה שבעל־פה‪ .‬הקפדתו של אברהם על מצווה זו משקפת כיצד קיים הן את התורה‬
‫שבכתב והן את התורה שבעל־פה‪.‬‬
‫‪A. Green, Devotion and Commandment, The Faith of Abraham in the Hasidic‬‬ ‫‪27‬‬
‫‪Imagination, Cincinnati 1989, pp. 23-84‬‬
‫על הרעיון הקבלי בדבר התורה הקדמונית ראה ג׳ שלום‪ ,‬פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה‪,‬‬ ‫‪28‬‬
‫ירושלים תשמ״א‪ ,‬עמי ‪.78 ,44‬‬

‫]‪[236‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫ח ל ק י ם והנה לפי״ז ] = לפי זה[ מ ו כ ר ח ש ב כ ל ח ל ק מ ה ת ו ר ה כלול ב ה כ ל התורה וכל‬

‫ה ע ו ל מ ו ת ג ״ כ ] = ג ם כן[ כ ל ו ל ב ה כ נ ״ ל א ך אין נ ר א ה מ מ נ ה רק פ ר ט י ו ת א ב ל ב ה ע ל ם‬
‫כלול בה הכל‪.‬‬

‫וכן־‬
‫וזהו ל ע ת י ד ל ב א מוציא ה ק ב ״ ה ח מ ה מנרתקה דהיינו שישיגו אותה כ מ ה ש ה י א בלי‬
‫‪29‬‬
‫לבוש‪.‬‬

‫ל ע ת ע ת ה ‪ ,‬כ ל ע ו ד ל ת ו ר ה ״ ל ב ו ש ג ש מ י ״ ‪ ,‬מ ח ו י ב כ ל א ד ם ל ה ע ל ו ת ה ל ע ו ל ם ה ר ו ח נ י ב ע ת קיום‬

‫‪30‬‬
‫המצוות‪.‬‬
‫ר׳ י ע ק ב י ו ס ף מ פ ו ל נ א ה ‪ ,‬ת ל מ י ד ו ש ל ה ב ע ל ש ם ט ו ב ‪ ,‬ה ו ר ה א ף ה ו א כי ה ת ו ר ה ש ק י י ם א ד ם‬
‫הראשון‪ ,‬ואשר תישמר ש ו ב בקץ הימים‪ ,‬היא תורה רוחנית לחלוטין‪ .‬הביטוי ה מ ו ח ש י ש ל‬
‫ה מ צ ו ו ת מ א פ י י ן ת ק ו פ ת ביניים ב ל ב ד ‪:‬‬

‫והנה אם לא ח ט א אדה״ר ]= אדם הראשון[ היה מקיים מ ״ ע ]= מצוות עשה[ ול״ת‬

‫] = ו ל א ת ע ש ה [ ב ג ״ ע ] = ב ג ן עדן[‪ ...‬ע ״ פ ר ו ח נ י מ ש א ״ כ ] = מ ה ש א י ן כן[ א ח ר ה ח ט א‬
‫אז נתגשם ואנו מקיימין המצוות בגשמיות במעשה‪ ,‬וברוחניות ע״פ ה מ ח ש ב ה שהוא‬
‫הנסתר‪ ...‬מ ש א ״ כ לעתיד‪ ...‬גם ה מ צ ו ת י ה י ו ב ר ו ח נ י ו ת כ מ ו א ד ה ״ ר ב ג ״ ע ק ו ד ם‬
‫‪3,‬‬
‫חטאו‪.‬‬

‫ל א ו ר מ ק ו ר ו ת פ ר ד י ג מ ט י י ם א ל ו ע ל י נ ו ל ד ח ו ת א ת ט ע נ ת ו ש ל א ר ת ו ר ג ר ץ ‪ ,‬כ י ה ח ס י ד י ם ניסו‬
‫לרסן א ת היקף ה מ ר ד הרוחני ב א מ צ ע ו ת הימנעותם ה מ ו ח ל ט ת מ ת מ י כ ה ב ״ ט ע נ ה כי ה מ צ ו ו ת‬
‫ה י ו ב מ צ ב ר ו ח נ י מ ו ח ל ט ב ג ן ע ד ן ורק ב ש ל ח ט א ה א ד ם ה ר א ש ו ן ל ב ש ו א ו פ י ג ש מ י ‪ ,‬ו ב ר ע י ו ן‬
‫שרק ברגע מסוים בהיסטוריה הקוסמית‪ ...‬ה פ כ ה התורה ה נ צ ח י ת ל מ ס מ ך מ ש פ ט י ‪ .‬שני‬
‫רעיונות אלו כ א ח ד ‪ ,‬שלרוב ה ו ח ל פ ו זה בזה‪ ,‬חוזים תקופה ש ב ה ה ח ו ק ע צ מ ו יהפוך‬
‫‪32‬‬
‫ל ט ר נ ס צ נ ד נ ט י ו ה ת ו ר ה ת ש ו ב ל מ ע מ ד ה ה מ ק ו ר י ה ׳ ג ב ו ה ׳ כ ט ק ס ט עיוני מ י ס ט י ט ה ו ר ״ ‪.‬‬
‫א ד ר ב ה ‪ ,‬ר ד י ק ל י ז ם ת א ו ל ו ג י זה‪ ,‬כ פ י ש א ט ע ן ‪ ,‬ש י ר ת א ת צ ו ר כ י ה ה ו ג י ם ה ח ס י ד י י ם ‪ ,‬א ם כי‬
‫לא אמור היה להתלוות אליו רדיקליזם פולחני‪.‬‬
‫ב ה ת א ם לכך זיהתה גישה א ח ת ש ל הפרשנות החסידית את המצוות שקיים אברהם‬
‫כ מ ש ת י י כ ו ת ל ג מ ר י ‪ ,‬א ו כ מ ע ט ל ג מ ר י ‪ ,‬ל מ מ ד ה ר ו ח נ י ‪ .‬ג י ש ה זו מ ו פ י ע ה ב א מ ר ו ת י ו ש ל ה מ ג י ד‬
‫ממזריץ׳‪ ,‬האומר על ה א ב ו ת ״שהשיגו את התורה כפי מ ה שהיא הגם שעדין בעת ההיא לא‬
‫נ ת ל ב ש ה ב ל ב ו ש ש ה י א אצלנו ש ה י א כנרתק א ל התורה עצמה״‪ 33.‬קיום התורה בידי אברהם‬
‫‪34‬‬
‫ל א ד ר ש א פ ו א מ ע ש י ם גופניים‪,‬י א ל א ‪T‬כ ל ל ה ש ג ה ש ל מ צ ב ר ו ח נ י פנימי‪.‬‬

‫מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬עמי ‪.234‬‬ ‫‪29‬‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪.235‬‬ ‫‪30‬‬
‫תולדות יעקב יוסף‪ ,‬פתיחה‪ ,‬עמי ז‪.‬‬ ‫‪31‬‬
‫גרין מוסיף וכותב‪ :‬״ההיעדר המוחלט ]בך![ של רעיונות אלו‪ ,‬הרדיקליים יותר‪ ,‬ממקורות חסידיים‬ ‫‪32‬‬
‫נובע ללא ספק מן העובדה כי הם ׳הוכתמו׳ על ידי השימוש הנרחב שעשתה בהם התאולוגיה‬
‫השבתאית״)דבקות ]לעיל הערה ‪ ,[27‬עמי ‪.(51‬‬
‫מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬עמי ‪.235‬‬ ‫‪33‬‬
‫המגיד מקשר בין מושג התורה הקדמונית הרוחנית למאמר חז״ל משום שהמילה בהבראם‬ ‫‪34‬‬

‫]‪[237‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫ב א ו פ ן ד ו מ ה מ כ י ר ג ם ר׳ מ נ ח ם נ ח ו ם מ צ ׳ ר נ ו ב י ל ) ‪ , ( 1 7 8 7 - 1 7 3 0‬ה ס י ד נ ו ס ף ש ל ה מ ג י ד ‪,‬‬
‫בקיומן ש ל שתי תורות‪ .‬הראשונה היא התורה ״ ע ד ש ל א ניתנה״‪ .‬והשנייה היא התורה‬
‫״ ל א ח ר ש נ י ת נ ה ״ ‪ .‬ה ר א ש ו נ ה ה י א ת ו ר ה ״ פ נ י מ י ת ׳ ‪ /‬ו ה א ח ר ו נ ה ת ו ר ה ״ ח י צ ו נ י ת ״ ‪ .‬א ב ר ה ם קיים‬
‫א ת ה ת ו ר ה ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬א ו ל ם ל א א ת ז ו ה א ח ר ו נ ה ‪ .‬מ ש ו ם כ ך נ א מ ר כ י א ב ר ה ם קיים ב ש ל מ ו ת ה‬
‫‪35‬‬
‫ז א ת א ו מ ר ת ‪ ,‬ה ת ו ר ה ש א ב ר ה ם קיים ל א כ ל ל ה פ ע י ל ו ת‬ ‫א ת ״התורה כולה ע ד ש ל א ניתנה״‪.‬‬
‫ג ו פ נ י ת ״ ח י צ ו נ י ת ״ ‪ ,‬א ל א ה י ש ג י ם רוחניים ״ פ נ י מ י י ם ״ ‪.‬‬
‫תפיסה שונה במקצת של המגיד ממזריץ‪ /‬המשתייכת לגישה הפרשנית הראשונה‪,‬‬
‫מכירה ב א פ ש ר ו ת כי א ב ר ה ם קיים ב מ י ש ו ר ה ג ש מ י א ת מ צ ו ו ת התורה ש ט ר ם ניתנה‪ .‬אולם‬
‫ה א ו פ י ה ח ו מ ר י ש ל ה מ י מ ו ש הרוחני ש ל אברהם ה ו א מזערי‪ ,‬ואברהם מ ש י ג א ת הדבקות‪,‬‬
‫שהיא מטרת התורה כולה‪ ,‬ב מ ע ש ה יחיד‪:‬‬

‫כי ידוע כי כלל הוא ש כ ל תרי״ג מ צ ו ת הם ענפי התורה והתורה הוא כלל ה מ צ ו ת וכל‬
‫ח ל ק מ ה ת ו ר ה ה י א מ צ ו ה ו ק ו ד ם מ ת ן ת ו ר ה ל א ה י ה ל א ב ר ה ם א ב י נ ו ע ״ ה רק מ צ ו ת‬
‫מ י ל ה והיה בזו ה מ צ ו ה ה ח י ו ת ש כ ל ו ל ב כ ל התורה כולה דרך צ מ צ ו ם ואחר כך בנתינת‬
‫התורה ה י ה ה ת פ ש ט ו ת ע ל כ מ ה ענפים‪ ...‬ולפיכך כ א ש ר קיים מ צ ו ו ת מ י ל ה הבין מ ז ה‬
‫‪36‬‬
‫כל הענפים השייכים להתורה‪.‬‬

‫לפי פירוש זה ה ש ג ת ה ד ב ק ו ת ב א מ צ ע ו ת מ ע ש ה ג ש מ י יחיד כ מ ו ה כקיום התורה כולה‪ ,‬אולם‬

‫ז א ת רק מ ש ו ם ש מ ע ש ה י ח י ד ז ה ה ו א א מ צ ע י ל ב י ט ו י ה ש ל ה ת ו ר ה ה ק ד ו מ ה ה ר ו ח נ י ת ‪ .‬ל פ י כ ך‬
‫‪37‬‬
‫מ ל ב ד מ ע ש ה מ צ ו ו ה ב ו ד ד קיים א ב ר ה ם ת ו ר ה מ ט פ י ז י ת לגמרי‪.‬‬
‫ר׳ י ע ק ב י ו ס ף מ פ ו ל נ א ה כ ו ת ב ‪ ,‬ב ד ו מ ה ל מ ג י ד ‪ ,‬כי א ב ר ה ם ה י ה ב ע ל ד ב ק ו ת ר ב ה כ ל כ ך ע ד‬
‫‪38‬‬
‫כי ב ש ע ה ש ק י י ם כ ל מ צ ו ו ה ‪ ,‬כ ד ו ג מ ת מ צ ו ו ת מ י ל ה ‪ ,‬ה ש ת ו ו ת ה ה ת ו צ א ה ל ק י ו ם ה ת ו ר ה כ ו ל ה ‪.‬‬
‫אף כאן מ ש מ ש מ ע ש ה חומרי בודד מכשיר ל מ י מ ו ש התורה הרוחנית בידי אברהם‪.‬‬
‫ה ג י ש ה הפרשנית השנייה בדבר קיום ה מ צ ו ו ת בידי אברהם קודם מ ת ן תורה מניחה‪ ,‬כי‬
‫א ב ר ה ם קיים א ת כ ל ה ת ו ר ה כ ו ל ה ב א מ צ ע ו ת מ ח ש ב ו ת י ו ה פ נ י מ י ו ת ב ע ו ד ו ש ר ו י ב מ ג ע‬
‫יום־יומי עם העולם‪ .‬זהו הרעיון החסידי ש ל ״עבודה בגשמיות״‪.‬‬
‫ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל מ ו ו י ט ב ס ק א ו מ ר כ י ״ א א ע ״ ה ] = א ב ר ה ם א ב י נ ו ע ל י ו ה ש ל ו ם [ ב מ י ד ה א ח ת‬
‫ש ה י א ה א ה ב ה קיים כ ל ה ת ו ר ה ו א פ י ל ו ע י ר ו ב י ת ב ש י ל י ן ״ ‪ 3 9 .‬ע ל ב ס י ס פ ס ק ה ז ו מ י י ח ס ת ר ב ק ה‬
‫ש״ץ־אופנהיימר לד׳ מ נ ח ם מנדל א ת הגישה הדוגלת בספיריטואליזציה מ ו ח ל ט ת ש ל‬
‫המצוות‪ .‬היא ע ו ש ה זאת ב א מ צ ע ו ת ה ט מ ע ת יראת השמים של אברהם בחזון אחרית הימים‬

‫שבבראשית ב ‪ 4‬מציינת‪ ,‬שהעולם נברא באות ה ) ה ע ר ך המספרי של אות זו הוא ‪ 5‬לציון ח מ ש ת‬

‫חלקי הפה המעורבים ביצירת שפה‪ ,‬והעולם נברא במאמר הקב״ה(‪ .‬לאחר מכן הוא מקשר רעיון‬
‫זה לתורה הלא נבדלת שקדמה לעולם החומרי‪ :‬״כי העולם החומרי היה בתחילת ה מ ח ש ב ה ונקרא‬
‫תורה קדומה‪ ,‬ושם נכללו כל הדיבורים והמחשבות הכל עד אין תכלית״)מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬עמי‬
‫‪.(196‬‬
‫מנחם נחום‪ ,‬מאור עיניים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ללא תאריך‪ ,‬עמי נג‪.‬‬ ‫‪35‬‬
‫דב בער‪ ,‬אור תורה‪ ,‬ירושלים תשכ״ח‪ ,‬עמי טו‪.‬‬ ‫‪36‬‬
‫בעקבות חוט רעיוני זה הולכים הוגים חסידיים מאוחרים‪ .‬ראה גריז‪ ,‬דבקות‪ ,‬עמי ‪ 97‬ואילך‪.‬‬ ‫‪37‬‬
‫תולדות יעקב יוסף‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי ע‪.‬‬ ‫‪38‬‬
‫פרי ה א ח ‪ ,‬עמי ‪.70‬‬ ‫‪39‬‬

‫]‪[238‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫ש ל ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל ‪ ,‬א ש ר ל פ י ו ״ מ צ ו ו ת ב ט ל ו ת ל ע ת י ד ל ב ו א ״ ‪ ,‬ב כ ך ״ ש י ג י ע א ל ש ר ש כ ל‬
‫התורה ו ה מ צ ו ת ש ה ו א אנכי ה׳ אלוהיך א ח ד ו ת פ ש ו ט וא״ם ] = ואין סוף[ ו ב ע מ ד ו שם‬
‫‪40‬‬
‫מ ש מ ע ו ת ה ד ב ר ה י א ‪ ,‬כי ל ע ת י ד ל ב ו א‬ ‫תרפינה כנפי כל ה מ צ ו ת והחוקים וכולם בטלים״‪.‬‬
‫ת ת ב ט ל ה ת ו ר ה ב מ ו ב ן ז ה ש ה ק י ו ם ה מ מ ש י י פ נ ה א ת מ ק ו מ ו ל מ צ י א ו ת רוחנית‪ ,‬ה ש ק ו ל ה‬
‫לקיום התורה כולה‪.‬‬
‫א ו ל ם ל א ו ר ה פ ס ק ה ש ל ה ל ן ה ל ק ו ח ה מ ד ב ר י ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל איני ס ב ו ר כי פ ר ש נ ו ת ה ש ל‬
‫ר ב ק ה ש ״ ץ ־ א ו פ נ ה י י מ ר י כ ו ל ה ל ה י ש א ר ע ל כ נ ה ‪ .‬פ ר ש נ ו ת ח ל ו פ י ת ת ט ע ן כ י ר׳ מ נ ח ם מ נ ד ל‬
‫מבין את קיום ה מ צ ו ו ת בידי אברהם באורח רוחני ל מ ח צ ה בלבד‪ .‬ה מ צ ו ו ת רוחניות בתוכנן‪,‬‬
‫‪41‬‬
‫א ו ל ם ע ד י י ן מ ב ו צ ע ו ת ב פ ו ע ל ב ש ע ה ש א ב ר ה ם ע ו ס ק בענייניו ה ח ו מ ר י י ם ‪:‬‬

‫ו כ ב ר א ר ז ״ ל ] = א מ ר ו ר ב ו ת י נ ו זיכרונם ל ב ר כ ה [ ב כ ל מ ע ש ה ה א ד ם צ ד י ק י ם י ל כ ו‬
‫בם בכוונתם בלתי ל ה ׳ ל ב ד ו ופושעים יכשלו בם ואמרו ע ק ב א ש ר ש מ ע אברהם‬
‫‪42‬‬
‫ש ק י י ם כ ל ה ת ו ר ה ו ה כ ל ב מ ח ש ב ת ו מ ת ו ך מ ע ש י ו בעניני ה ע ו ל ם ‪.‬‬

‫מ ש מ ע ו ת הדבר‪ ,‬כי אברהם השיג דרגת דבקות באל בכל מ ע ש י ו על פני ה א ד מ ה ‪.‬‬
‫ע ל פי ה ג י ש ה הפרשנית ה ש ל י ש י ת ה מ ת י י ח ס ת ל ש מ י ר ת ה מ צ ו ו ת בידי אברהם‪ ,‬שמירה‬
‫ש ה ט ר י מ ה א ת נ ת י נ ת ה ת ו ר ה בסיני‪ ,‬ק י י ם א ב ר ה ם א ת ה ת ו ר ה ב ד ר ך ה מ ו כ ר ת א ם כ י ל א‬
‫באמצעות מסורת שהתקבלה‪ .‬במקום המסורת חושף אברהם את המצוות באמצעות‬
‫ה ש ת ו ק ק ו ת ו ‪ ,‬נ ט ו ל ת ה א נ ו כ י ו ת ‪ ,‬ל ק ר ב ת א ל ו ה י ם ‪ .‬ע מ ד ה זו אנו מ ו צ א י ם ‪ ,‬ל ד ו ג מ ה ‪ ,‬מ ש מ ו ש ל‬
‫ר׳ י ח י א ל מ י כ ל מ ז ל ו צ ׳ ו ב ) ‪ , ( 1 7 8 6 - 1 7 3 1‬ת ל מ י ד ם ש ל ה ב ע ש ״ ט ו ה מ ג י ד מ מ ז ר י ץ ׳ ‪ .‬ר׳ י ח י א ל‬
‫מ י כ ל ט ו ע ן כ י א ב ר ה ם א כ ן קיים א ת כ ל ה ת ו ר ה כ ו ל ה ‪ ,‬ו ז א ת ב א מ צ ע ו ת א ה ב ת ה א ל ‪ :‬ד ר ך‬
‫‪43‬‬
‫ה א ה ב ה י ד ע א ב ר ה ם מ ה ו רצון ה א ל ‪.‬‬
‫רעיון ז ה מ ו פ י ע ב צ ו ר ה ש ו נ ה ב מ ק צ ת ב כ ת ב י ו ש ל ר׳ א ל י מ ל ך מ ל י ז ׳ נ ס ק ‪ .‬ר׳ א ל י מ ל ך מ ת א ר‬
‫את אברהם כיודע את כ ל ה מ צ ו ו ת מ ת ו ך תפיסת ״שורשיהן״ בעולמות העליונים‪.‬‬

‫א י ת א ב ז ו ה ר ה ק ד ו ש ‪ :‬א ת כ ל ) ש מ י כ ‪ (1‬זו א ב ר ה ם ו נ ר א ה ל פ ר ש ד א י ת א ‪ :‬ק י ם א ב ר ה ם‬

‫אבינו עליו ה ש ל ו ם א ת כל התורה כולה ע ד ש ל א ניתנה ולכאורה מהיכן היה יודע‬
‫התורה אך ב א מ ת ש ה י ה אברהם אבינו עליו ה ש ל ו ם מ ק ד ש א ת ע צ מ ו ומדבק ע צ מ ו‬
‫בהבורא ברוך הוא ב ד ב י ק ו ת גדול והיה מ ס ת כ ל ב ע ו ל מ ו ת העליונים תמיד‪ ,‬ע ל ידי זה‬
‫הבין והשיג שלעולם זה שייך מ צ ו ת ציצית דהיינו ש ה ש ו ר ש רוחניות ש ל מ ע ל ה מורה‬
‫ע ל ע ש י י ת מ צ ו ה ז א ת ו ל ע ו ל ם ז ה ש י י ך מ צ ו ו ת ת פ י ל י ן וכן כ ל ע ו ל ם ו ע ו ל ם ה ש י ג ע ל ידי‬
‫‪44‬‬
‫דבקותו‪.‬‬

‫החסידות כמיסטיקה‪ ,‬עמי ‪.57‬‬ ‫‪40‬‬

‫כך הולך ר׳ מנחם מנדל בעקבות תורה אחרת של המגיד‪ :‬״ואמרו רז״ל רצה הקב״ה לזכות את‬ ‫‪41‬‬
‫ישראל‪ ...‬הרבה להם וכו׳ ר״ל כי המצות בעצם המה תרי״ג אבל כאשר מקיים האדם בכל דרכיך‬
‫דעהו יכול לקיים הרבה והרבה פעמים תרי״ג עד אין קץ כי כל מעשיו הם לשם שמיים נמצא שהוא‬
‫מקיים בכל עת ובכל רגע מצות בוראו״)דב בער‪ ,‬אור תורה ]לעיל הערה ‪ ,[36‬עמי קמז(‪.‬‬
‫פרי ה א ח ‪ ,‬עמי עב‪.‬‬ ‫‪42‬‬
‫ישועות מלכו‪ ,‬ירושלים תשל״ד‪ ,‬עמי יט‪.‬‬ ‫‪43‬‬
‫נועם אלימלך‪ ,‬עמי מג‪.‬‬ ‫‪44‬‬

‫]‪[239‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫ר׳ א ל י מ ל ך מ מ ש י ך ו א ו מ ר ‪ ,‬כי ב י מ י נ ו ה פ ו ך ה ס ד ר ‪ .‬ס ד ר ה ש ת ל ש ל ו ת ה ד ב ר י ם כיום ה ו א מ ק י ו ם‬

‫‪45‬‬
‫ה מ ס ל ו ל ש ה ל ך בו אברהם ה ח ל ב א ה ב ה ע מ ו ק ה‬ ‫ה מ צ ו ו ת ל ח ש י פ ת שורשיהן הרוחניים‪.‬‬
‫ל א ל ‪ ,‬ו ה מ ש י ך ב ב י ט ו י ה ש ל א ה ב ה זו ב ה ת נ ה ג ו ת ה א ר צ י ת ‪.‬‬
‫כל ש ל ו ש ה ג י ש ו ת לקיום ה מ צ ו ו ת בידי אברהם ד ו ח ו ת את זיהוי קיומן בידי אברהם קודם‬
‫מתן תורה באופן חומרי בלבד‪ .‬ל ד ע ת הפרשנות הראשונה ה מ צ ו ו ת ש ל אברהם היו רוחניות‬
‫לחלוטין‪ ,‬או כ מ ע ט ל ח ל ו ט י ן ; ל ד ע ת הפרשנות השנייה הן היו בנות לוויה רוחניות פנימיות‬
‫לחייו הארציים והיום־יומיים ש ל א ב ר ה ם ; ל ד ע ת הפרשנות ה ש ל י ש י ת היה לקיום ה מ צ ו ו ת‬
‫ב י ד י א ב ר ה ם מ מ ד מ ו ח ש י ‪ ,‬א ך ה י ה ז ה רק ב י ט ו י ח י צ ו נ י ל מ ק ו ר ר ו ח נ י ג ב ו ה ש מ מ נ ו ה ן נ ב ע ו ‪,‬‬
‫‪46‬‬
‫ואליו הגיע אברהם‪.‬‬

‫ההקשר החברתיידתי של החסידות‬

‫ב ס ע י ף ז ה ברצוני ל ה ת מ ק ד ב פ ש ר ה ח ש י ב ו ת ש מ י י ח ס ת ה ח ס י ד ו ת ל ש נ י ה ר ע י ו נ ו ת ה מ א פ י י נ י ם‬
‫א ת ד ר ך ט י פ ו ל ה ב א ב ר ה ם ‪ :‬ניסיון ה ע ק ד ה ו ק י ו ם ה מ צ ו ו ת ל פ נ י מ ת ן ת ו ר ה ‪ .‬א ו ל ם ר א ש י ת י ש‬
‫להתייחס לתפיסת משמעותם של כתבי הקודש בחסידות‪.‬‬
‫פרשנים חסידיים לתנ״ך ראו א ת ה כ ת ו ב כ ב ע ל מ ש מ ע ו י ו ת שונות הנוצרות בזמנים שונים‬
‫ובתנאים משתנים‪ .‬באופן מסורתי נהוג היה לייחס לכתוב מ ש מ ע ו ת פשוטה‪ ,‬״ פ ש ט ״ ‪,‬‬
‫כ ש מ ת ח ת י ה רבדים ש ל מ ש מ ע ו י ו ת שאינן פ ש ט ; ואילו הוגים חסידיים התייחסו לכתוב‬
‫כ מ כ י ל מ ש מ ע ו י ו ת מ ר ו ב ו ת ה מ צ ו י ו ת כ ו ל ן ב א ו ת ה ״ ר מ ה ״ ‪ .‬ה ש ל כ ו ת ע מ ד ה זו ל א ה ת מ צ ו‬
‫ביכולת להסיק לקחים מן המקרא לתקופה או לאדם מסוימים‪ .‬ה״ציונים״ הטקסטואליים‬
‫כפי שהם נשאו משמעויות שונות לכל תקופה ומקום‪ .‬ההוגים החסידיים הפיקו את‬
‫ה מ ש מ ע ו ת ה ע כ ש ו ו י ת מ ת ו ך ה כ ת ו ב ב מ ג ו ו ן דרכים‪ ,‬ל ר ב ו ת ש י מ ו ש י ם ק ב ל י י ם ‪ ,‬פ ר ש נ ו ת‬
‫ה מ ש מ ע ו ת ה ״ פ ש ו ט ה ״ וה״מקורית״ ו ש י מ ו ש באסוציאציות מילוליות‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬י ח י ד ת‬
‫ה פ ר ש נ ו ת ע ש ו י ה ה י י ת ה ל כ ל ו ל מ ב ח י נ ת ם ל א רק פ ר ק א ו פ ס ו ק א ל א א ף ש ר ש ר ת מ י ל י ם ‪,‬‬
‫מילה בודדת או אות ש ה ו צ א ו מתוך ה ה ק ש ר הסמנטי והתחבירי המקורי שלהן‪ .‬ה מ ש מ ע ו ת‬
‫ה ״ מ ק ו ר י ת ״ ש ל ה כ ת ו ב ע ל א ד ם ‪ ,‬נ ח ‪ ,‬א ב ר ה ם ו ש ר ה ה ת י י ח ס ה א ז ישירות‪ ,‬ל פ י כ ך ‪ ,‬ל מ צ י א ו ת‬
‫א ח ר ת ולאנשים שונים‪ .‬הכותבים החסידיים ה ק ד י ש ו ע צ מ ם ל ה ב נ ת מ ש מ ע ו ת ה ט ק ס ט עבורם‬
‫בזמנם שלהם‪ .‬עליהם דיבר הכתוב בדיוק כפי שדיבר ע ל האישיות ההיסטורית אברהם‪.‬‬
‫ב מ ק ב י ל ‪ ,‬ע י ק ר ו ן ה ר מ נ ו י ט י ש ה י ה ל ה ם ה י ה ה ר ע י ו ן ‪ ,‬כי ב כ ל ז מ ן י כ ו ל א ד ם ל ק י י ם כ ל‬
‫מ צ ו ו ה ‪ .‬ו ה ר י י ש מ צ ו ו ת ש ח ל ו ת ל כ א ו ר ה רק ב ש ע ה ש ה מ ק ד ש ע ו מ ד ע ל כ נ ו א ו רק ב א ר ץ‬
‫י ש ר א ל ? א ף ע ל פ י כ ן מ צ ו ו ת א ל ו ב נ ו ת קיום גם ב ז מ נ י ם ו מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם ‪ ,‬ב ד ר כ י ם ח ד ש ו ת ‪,‬‬

‫הרעיון כי אברהם היה מסוגל לדעת בעצמו מהו רצון האל מגבש את הבסיס לגישות חסידיות‬ ‫‪45‬‬
‫מאוחרות שהפכו את אברהם לפרדיגמה של קיום ״עברה לשמה״‪ ,‬מעשה עברה שהחוטא יודע כי‬
‫הוא תואם את הרצון האלוהי‪ .‬כך מופיע אברהם בכתביו של ר׳ צדוק מלובלין‪ .‬ראה ר׳ צדוק‬
‫מלובלין‪ ,‬תקנת השבץ‪ ,‬בני ברק תשכ״ו‪ .‬אברהם‪ ,‬לפיכך‪ ,‬מקיים את התורה במשמעות של ציות‬
‫לרצון האלוהי‪ ,‬ולא חשוב כיצד יתגלגל‪.‬‬
‫לדוגמאות נוספות של הפרשנות החסידית על קיום המצוות בידי אברהם ההולכות באותו קו‬ ‫‪46‬‬
‫ראה גרץ‪ ,‬דבקות‪ ,‬חלק שני‪.‬‬

‫]‪[240‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫ה ת ו א מ ו ת א ת אופן קיומן בו במקום‪ ,‬לרוב באורח רוחני ל ח ל ו ט י ן בחייו הפנימיים ש ל‬

‫האדם‪.‬‬
‫עקרון ה ה ב נ ה רבת הפנים ש ל ה כ ת ו ב המקראי ו ש ל ה מ צ ו ו ת מופיע כבר בימיה הראשונים‬
‫ש ל החסידות‪ .‬בכתר שם טוב‪ ,‬אוסף אמרות ה מ י ו ח ס ו ת באורח מסורתי ל ב ע ש ״ ט ‪ ,‬אנו‬
‫מ ו צ א י ם רעיון ד ו מ ה ‪:‬‬

‫כ מ ו ש ל י מ ד ה ב ע ש ״ ט ז ל ה ״ ה ] = זכרו ל ח י י ה ע ו ל ם ה ב א [ ש כ ל ה מ צ ו ת ה ם נ צ ח י ו ת‬
‫ב ש כ ל א ף ש ב פ ו ע ל ה ם ב ז מ ן ו ב מ ע ש ה ב ש כ ל ה ם ת מ י ד נ צ ח י י ם כי ה ת ו ר ה ה י א א ל ק ו ת ו‬
‫ו א ל ו ק ו ת ו נ צ ח י ו ת כ מ ו ש א ו מ ר י ם כ ל ת ל מ י ד י ה ב ע ש ״ ט ז ״ ל ב ש מ ו ש כ ל ה ת ו ר ה צריך‬
‫‪47‬‬
‫ל ה מ צ א ת מ י ד ב כ ל זמן‪.‬‬

‫ס פ ר ה ח ס י ד ו ת ה ר א ש ו ן ש ה ו ד פ ס ‪ ,‬ת ו ל ד ו ת י ע ק ב י ו ס ף ‪ ,‬נ כ ת ב ב י ד י ר׳ י ע ק ב י ו ס ף מ פ ו ל נ א ה ‪,‬‬

‫מ ח ס י ד י ו ה ע י ק ר י י ם ש ל ה ב ע ש ״ ט ‪ .‬ה מ ח ב ר מ ב ס ס א ת ס פ ר ו ע ל ע י ק ר ו ן זה‪ .‬ב ה ק ד מ ה מ צ ה י ר ר׳‬
‫י ע ק ב י ו ס ף ‪ ,‬כי מ ט ר ת ו ה י א ״ ל ב א ר ב ע ז ״ ה ת ר י ״ ג מ צ ו ו ת ה נ ״ ל א י ך ש ה ם ב כ ל ז מ ן ו ה ם ב כ ל‬
‫א ד ם ״ ‪ .‬ה ו א מ ק ד י ש א ת ס פ ר ו ל מ ט ר ה זו‪ .‬ב נ ו ס ף מ י י ש ם ר׳ י ע ק ב י ו ס ף ל א ו ר ך כ ת ב י ו א ת ד ר ך‬
‫מ ח ש ב ת ו ע ל ס י פ ו ר י ה מ ק ר א ‪ .‬ל ד ו ג מ ה ‪ ,‬ב כ ת ב ו ע ל י ע ק ב ה ש ו ל ח מ ת נ ו ת ל ע ש ו ש ו א ל ר׳ י ע ק ב‬
‫י ו ס ף ‪ :‬״ ה ת ו ר ה נ ק ר א ת ת מ י מ ה ו ה י א נ צ ח י ו ל ״ ל ] = ו ל מ ה לי[ ס י פ ו ר מ ע ש ה ז ה ל ד ו ר ו ת ו ע ו ד‬
‫ד ב ר ש ה ו א א ח ד ו ת ע ״ כ ] = ע ל כן[ ה ו א נ מ צ א ב כ ל א ׳ מ י ש ר א ל ש ה ם א ח ד ו ת א׳ ו א ״ כ ] = ו א ם‬
‫כן[ א י ך ס י פ ו ר מ ע ש ה ה ת ו ר ה ש ה י א א ח ד ו ׳ א י ך נ מ צ א ב כ ל א׳ מ י ש ר א ל ש י ה י ׳ נ מ צ א ב ו מ ע ש ה‬
‫‪48‬‬
‫זה בשילוח יעקב לעשו?״‬
‫ע י ק ר ו ן פ ר ש נ י ז ה מ ו פ י ע גם ב כ ת ב י ם ה מ י ו ח ס י ם ל מ ג י ד מ מ ז ר י ץ ׳ ‪ .‬כ ך ‪ ,‬ל מ ש ל ‪ ,‬ב ה ע ר ה‬
‫ל ב י ט ו י ״ נ ש י מ ד י ן ״ ) ב מ י ל א ‪ ,(9‬ש מ ש מ ע ו ת ו ה פ ש ו ט ה ה י א ה נ ש י ם ש ל מ ד י ן ‪ ,‬א נ ו מ ו צ א י ם ‪:‬‬
‫״ כ י גם בנו נ מ צ א נ ש י מ ד י ן ‪ .‬כ י ה נ ה ה ת ו ר ה ה י א ת מ י ד י ת ב כ ל ד ו ר ו ד ו ר ו ג ם ה י ו ם י ש נ ש י‬
‫‪49‬‬
‫מדין״‪.‬‬
‫כ ש ר ע י ו נ ו ת מ ו ק ד מ י ם א ל ו ע ו מ ד י ם ב ר ק ע ה י ה מ ו ק ד עניינם ה ת מ י ד י ש ל ה א ד מ ו ״ ר י ם‬
‫החסידיים ה מ ש מ ע ו ת העכשווית ש ל ה ט ק ס ט המקראי עבורם ועבור חסידיהם הקרובים‪.‬‬
‫עניין ו ס ק ר נ ו ת מ ו ע ט י ם ה י ו ל ה ם ב א י ש י ו ת ו ש ל א ב ר ה ם כ פ י ג ו ר ה ה י ס ט ו ר י ת כ פ י ש ה י א מ ו צ ג ת‬
‫במקרא‪ .‬״אברהם״ היה לגביהם שם בעל התייחסות משתנה הכולל התייחסות אליהם‪,‬‬
‫ו ה ס י פ ו ר י ם ע ל א ב ר ה ם ה י ו גם ס י פ ו ר י ם ע ל י ה ם ‪.‬‬
‫מ ה הייתה אפוא חשיבות הרעיונות שתועדו לעיל עבור ההוגים החסידיים בתקופה‬
‫הנידונה? רעיונות אלו ש י ק פ ו ל ל א ספק מ ו ט י ב י ם רחבים יותר ש א ל י ה ם נדרשו הוגים‬
‫חסידיים שוב ושוב‪ .‬מ ח י ק ת רגשותיו ש ל אברהם כלפי יצחק אופיינית ל א י ד א ל החסידי‬
‫‪50‬‬
‫זה מ ש מ ש דוגמה בולטת למדי‬ ‫בדבר ״ביטול היש״ ש ל האינדיבידואל ב ע מ ד ו לפני האל‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪7‬‬ ‫קיג‬

‫ת ו ל ד ו ת י ע ק ב יוסף‪ ,‬כרך א‪ ,‬ע מ י צ‪.‬‬ ‫‪48‬‬
‫‪ 49.‬מ ג י ד ד ב ר י ו ל י ע ק ב ‪ ,‬ע מ י ‪ .13‬ה פ י ר ו ש ה מ ו ב א אינו ק ש ו ר כ ל ל ל נ ש ו ת מ ד י ן ה ה י ס ט ו ר י ו ת‬
‫‪ — Basic Paradigms in‬׳‪R. Elior, 1"Yesh' and 'Ayin‬‬ ‫‪50‬‬ ‫ראה‬
‫‪Hasidic Thought", Proceedings of the First International Conference on Hasidic Thought,‬‬
‫‪Dedicated to the Memory of Joseph Weiss, London 1992, pp. 168-179‬‬

‫]‪[241‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫לנטיות הקוויאטיסטיות בחסידות המוקדמת‪ .‬רעיון התורה הרוחנית משקף את המוטיב‬

‫בדבר קיומו של ממד ״פנימי״ לתורה‪.‬‬
‫אולם תהיה זו תמימות להאמין‪ ,‬כי שני הרעיונות הללו לא היו בעלי משמעות אישית‬
‫ייחודית נוספת להוגים החסידיים בני התקופה‪ .‬זאת משום שרעיונות אלו מתייחסים ישירות‬
‫להקשר החברתי־דתי של הוגים אלו במידה כזאת שאיננו יכולים להתעלם ממנה‪ .‬ברצוני‬
‫לטעון‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהעיסוק הרעיוני של האדמו״רים החסידיים באברהם היה בעל ערך מעבר‬
‫למשמעותו הכללית‪ ,‬והוא התייחס להקשר המקומי של התנאים החברתיים־פסיכולוגיים‬
‫של החסידות‪ .‬קיימת אפוא זיקה סינרגטית בין האידאולוגיה החסידית ורגישויותיה לבין‬
‫מצבם האישי של חסידיה‪.‬‬
‫באילו דרכים יכלו החסידים לראות את השתקפות דמותם ב״אברהם״? למעשה בשתי‬
‫דרכים‪ .‬ראשית‪ ,‬החסידים כקבוצה השתייכו לכת שולית יחסית‪ ,‬אשר סבלה מהתנגדות‬
‫ורדיפות מצד הרוב‪ .‬שנית‪ ,‬כיחידים נטשו רבים מבין האדמו״רים או שומעי לקחם‬
‫הקרובים את המסורות והמנהגים של משפחותיהם‪ ,‬ואף את בתיהם‪ ,‬ודבקו באורחות חיים‬
‫שהעמידו אותם בעימות‪ ,‬לעתים די נוקב‪ ,‬עם משפחותיהם‪.‬‬
‫בתקופה שבה מתמקד ענייננו פיתחו החסידים תודעה חריפה בדבר היותם תנועה‬
‫מבודדת ובדלנית‪ .‬עדה רפפורט־אלברט מתארת תקופה זו כדלהלן‪:‬‬
‫ניסיונות המתנגדים לגרש את החסידים מהקהילה היהודית יצרו תחושה חדה של‬
‫חיץ בין עולם החסידים ״מלגו״ והקהילה העוינת ״מלבר״‪ ,‬וחוללו בכך תודעה‬
‫‪51‬‬
‫חדשה של החסידות כתנועה‪.‬‬
‫כמו כן ציין עמנואל אטקם במחקר מקורי‪ ,‬כי ״האינטליגנציה הלמדנית״ היא זו אשר כוננה‬
‫בעיקרה את התנועה החדשה ‪) 5 2‬בסוף התקופה הנידונה נחלש תוקפה של טענה זו‪ ,‬אך‬
‫בתחילתה זהו המצב השכיח(; לפיכך‪ ,‬טוען אטקס‪ ,‬מנתה החסידות בראשיתה מספר‬
‫מועט של אנשים‪.‬‬
‫משום כך יכלו החסידים כקבוצה להזדהות עם אברהם‪ ,‬שעליו אמרו חז״ל‪:‬‬
‫כתב בו ויגד לאברהם העברי)בר׳ יד ‪ (13‬מהו העברי‪ .‬שכל העולם כולו לעבר אחד‬
‫והוא היה לעבר אחד )פסיקתא רבתי לג(‪.‬‬
‫אף במצבי החיים האישיים שלהם היו החסידים הראשונים שרויים במצבים הדומים לאלו‬
‫של אברהם‪ ,‬אשר עזב את ביתו מתוך התנגדות לאמונות בית אביו ומנהגיו‪ ,‬ופנה לעבר‬
‫עתיד בלתי ידוע‪ .‬תמונת מצב זו אפיינה רבים מבין האדמו״רים החסידיים או חסידיהם‬
‫הקרובים‪ ,‬אשר הצטרפו לתנועה כשהם מתמודדים עם התנגדות וגינוי חריפים מצד בני‬
‫משפחותיהם הקרובים‪ .‬אקלים הדעות בן אותה תקופה אילץ את האנשים שהצטרפו‬
‫לחסידות לחוות בידוד אישי‪ .‬עדה רפפורט־אלברט מתארת היטב ממד זה של התקופה‪:‬‬

‫‪A. Rapaport-Albert, "Hasidism after 1772 — Structural Continuity and Change", in‬‬ ‫‪51‬‬
‫‪idem (ed.), Hasidism Reappraised, London 1996, p. 134‬‬
‫;‪I. Etkes, "The Study of Hasidism — Past Trends and New Directions", ibid., p. 452‬‬ ‫‪52‬‬
‫— ‪idem, "Hasidism as a Movement — The First Stage", in B. Safran, (ed.), Hasidism‬‬
‫‪Continuity and Change, Cambridge, Mass. 1988, pp. 1-26‬‬

‫]‪[242‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫מ ע ש ה ה ה מ ר ה ל ח ס י ד ו ת ב ת ק ו פ ה ש ל א ח ר פ ר ו ץ ה מ ח ל ו ק ת ע ם ה מ ת נ ג ד י ם ה י ה כרוך‬
‫בשינוי מ ו ד ע ו ת ש ד ר ש בידוד מ ו ח ל ט של ״המומר״ מסביבתו הישנה ואימוץ זהות‬
‫‪53‬‬
‫חדשה‪.‬‬

‫תופעות של חסידי אדמו״רים גדולים הנוטשים את נשותיהם וילדיהם מאחור‪ ,‬לעתים‬

‫ל פ ר ק י ז מ ן מ מ ו ש כ י ם ‪ ,‬ו מ צ ט ר פ י ם א ל א ד מ ו ״ ר ב ע י י ר ה מ ר ו ח ק ת ‪ ,‬ל א ה י ו ח י ז י ו ן נדיר‪ .‬א ח ת‬
‫ה ט ע נ ו ת ש ל ה ה ש כ ל ה כ נ ג ד ה ח ס י ד י ם ה י י ת ה ‪ ,‬כ י ה ם ת ו ר מ י ם ב ד ר ך זו ל ה ת פ ו ר ר ו ת ה מ ש פ ח ה‬
‫ה י ה ו ד י ת ‪ .‬ניתן ל ה נ י ח כ י ה מ ב ק ר י ם נ ט ו ל ה ק צ י ן א ת ט ע נ ו ת י ה ם ‪ ,‬א ך ה ת ו פ ע ה מ ת ו ע ד ת ה י ט ב‬
‫הן בידי היסטוריונים והן במסורת החסידית‪.‬‬
‫בתקופה הנידונה חיו אפוא אדמו״רים חסידיים או חסידיהם הקרובים בבידוד יחסי‬
‫מ ה ס ב י ב ה ש ג ד ל ו בה‪ ,‬ולעתים אף התנכרו לנשותיהם ולבניהם‪ .‬ככל ש ח ל ף הזמן ה ש ת נ ו פני‬
‫הדברים‪ ,‬כפי ש מ ת א ר ת ע ד ה רפפורט־אלברט‪:‬‬

‫עם ההתייצבות‪ ,‬ב א מ צ ע ו ת הירושה‪ ,‬ש ל קהילת החסידים במסגרת חצר ]הצדיק[‬
‫לאורך ת ק ו פ ה ש ל מ ס פ ר דורות‪ ,‬ה פ כ ה ה ז ה ו ת ה ח ס י ד י ת ש ל אלו שביקרו בתכיפות‬
‫ה ש ו נ ו ת ל ה י ו ת ת ו צ ר ש ל ת ח ו ש ת ה מ ש כ י ו ת יותר מ א ש ר ה ת ב ד ל ו ת‬ ‫בחצרות‬
‫וטרנספורמציה ש ל ה מ ו ד ע ו ת ‪ .‬ה מ ע ש ה הרצוני ש ל מ ע ב ר ל ח ס י ד ו ת על ידי יחידים‬
‫הומר בזיקה מורשת לחסידות אצל מ ש פ ח ו ת ש ל מ ו ת ואף אוכלוסיות ש ל מ ו ת‬
‫במחוזות‪ ,‬אשר ה פ כ ו להיות משויכים בעזרת המסורת לאזור ה ש פ ע ה ש ל ש ו ש ל ת‬
‫‪54‬‬
‫מנהיגים מסוימת‪.‬‬

‫א ם נ ח ז ו ר ל ס ו ג י ה ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬ה ת נ ה ג ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ב ע ק ד ה ‪ ,‬רצוני ל ט ע ו ן כי ב ת ק ו פ ה‬
‫הנידונה ש י מ ש ה מ ח י ק ת רגשותיו ש ל אברהם כלפי יצחק בבואה ישרה או מ ה ו פ כ ת לצורך‬
‫של האדמו״רים החסידיים או חסידיהם לדכא את תחושותיהם כלפי מ ש פ ח ו ת י ה ם ובייחוד‬
‫כ ל פ י א ב ו ת י ה ם ) ל א ו ר ה ה ק ש ר הפטריארכלי ש ל הקשרים הדתיים(‪ .‬היה עליהם ל ע מ ו ד איתן‬
‫ולא להיכנע ל ל ח צ י הקשרים המשפחתיים‪ .‬בעשותם כך הם יוכיחו את אהבתם ל א ל ואת‬
‫מסירותם לדברו‪ .‬ההיפוך הוא בסדר הדורות — צמצום הרגשות של ה א ב והאם המקראיים‬
‫כביכול כלפי הבן מייצג את הצורך של הבנים החסידים לדכא את רגשותיהם כלפי הוריהם‬
‫כמו גם כלפי בניהם ונשותיהם‪.‬‬
‫ט ע נ ה ד ו מ ה בדבר שיקוף או היפוך דומים ש ל יחסי א ב ו ת ובנים מ ו ב א ת א צ ל רונלד גרץ‬
‫ב נ י ת ו ח ש ה ו א ע ו ר ך ל ח י ב ו ר ו ש ל ק י ר ק ג ו ר ע ל ה ע ק ד ה ‪ ,‬ח י ל ו ר ע ד ה ‪ .‬גרין ט ו ע ן ל ק י ו מ ו ש ל‬
‫מ ס ר ס ו ד י ב י צ י ר ת ו ש ל קירקגור‪ ,‬מ ס ר ש א פ ש ר ש ק י ר ק ג ו ר ע צ מ ו ל א ה י ה מ ו ד ע ל ו ו ה ת כ ו ו ן‬
‫א ל י ו ב א ו פ ן ב ל ת י מ ו ד ע ב ל ב ד ‪ .‬מ ס ר ס ו ד י ז ה ק ש ו ר ל י ח ס י ם ש ב י ן סרן ק י ר ק ג ו ר ה ב ן ו ב י ן א ב י ו‬
‫מ י כ א ל פ ט ר ס ו ן ק י ר ק ג ו ר ‪ .‬ל ד ע ת גרין ת פ א ו ר ת י ח ס י א ב ‪ -‬ב ן ש ב ע ק ד ה א י נ ה רק ת י ר ו ץ ע ב ו ר‬
‫ק י ר ק ג ו ר ל כ ת ו ב ע ל י ח ס י ו ע ם א ב י ו ‪ ,‬א ל א ה י א נ ו ג ע ת ל מ ה ו ת ה מ ס ר ע ב ו ר קירקגור‪ .‬מ ס ר ז ה‬
‫ק ש ו ר ל ע ו ב ד ה ‪ ,‬כי א ב י ו ש ל סרן ק י ר ק ג ו ר ח ש ע צ מ ו מ ק ו ל ל ע ל ח ט א ש ע ש ה ‪ ,‬וכי ב נ ו ג ד ל ת ח ת‬
‫ע נ נ ת ה פ ו ר ע נ ו ת ‪ .‬ה ע ק ד ה ‪ ,‬ט ו ע ן ג ר ץ ‪ ,‬ה פ כ ה ל מ ט פ ו ר ה ע ב ו ר סרן ק י ר ק ג ו ר ב פ ת ר ו ן מ ע ר כ ת‬
‫יחסיו עם אביו‪:‬‬

‫רפפורט־אלברט )לעיל הערה ‪ ,(51‬עמי ‪.133‬‬ ‫‪53‬‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪.138-137‬‬ ‫‪54‬‬

‫]‪[243‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫בין ש י ח ס י ם ו ה י פ ו כ י ם ס פ צ י פ י י ם א ל ו ה י ו מ ו ד ע י ם ל ק י ר ק ג ו ר ו ב י ן ש ל א ‪ . . .‬ה ע ו ב ד ה כי‬

‫בחר בעלילה מקראית ש ב ה אותם תכנים מ מ ל א י ם תפקיד ו ש ב ה מ ע ר כ ת הקשרים‬
‫ה מ ת ו ח ה בין א ב ל ב ן ה י א מ ר כ ז י ת רק מ ח ז ק ת א ת ט ע נ ת י ‪ ,‬כי מ ס ו ר ת מ ש פ ח ת י ת זו ש ל‬
‫‪55‬‬
‫ח ט א מ כ ו נ נ ת א ת ה מ ס ר ה ס ו ד י ש ל ס פ ר זה‪.‬‬

‫מובן ש ה ה ו ג י ם החסידיים לא היו הראשונים ש ע ס ק ו באברהם‪ .‬ואין ב ד ע ת י לרמוז כי ה מ ס ר‬

‫ה ח ב ו י ב כ ת ב י ה ם קשור ל ח ט א י אבותיהם‪ .‬עם ז א ת ברצוני להציע‪ ,‬כי קיים ״מסר ח ב ו י ״‬
‫בעיסוק ש ל ה ם באברהם‪ ,‬מסר הקשור לנסיבות חייהם האישיות והחברתיות ונוגע בייחוד‬
‫לקשריהם עם אבותיהם ואמהותיהם‪.‬‬
‫מ ו ח פ ס י כ ו א נ ל י ט י י ו ת ר מ מ נ י ע ש ו י ל ה ר ח י ק ל כ ת ב ק ו מ ח ש ב ה ז ה ו ל ט ע ו ן ‪ ,‬כי ה ח ס י ד י ם‬
‫ה י ו ב ע ל י צ ו ר ך ב ל ת י מ ו ד ע ל ה ת כ ח ש ל ר ג ש ו ת ה א ה ב ה ש ח ש ו כ ל פ י ה ם בני מ ש פ ח ו ת י ה ם כ ד י‬
‫להתגונן בפני רגשות ה א ש ם הלא־מודעים ש ח ש ו בעקבות התנתקותם ממסורת אבותיהם‪.‬‬
‫העיסוק ה מ ת מ י ד ש ל החסידים שלנו באיון רגשותיו ש ל אברהם כלפי בנו ו ב מ ש מ ע ו ת ו‬
‫ל ג ב י ה ם ח ר י ף י ו ת ר ב ה י ו ת ו ב נ י ג ו ד ב ר ו ר ל ת ב י ע ת ם ל ״ א ה ב ת י ש ר א ל ״ ‪ .‬כך‪ ,‬ל מ ש ל ‪ ,‬נ א מ ר‬
‫ב ש מ ו ש ל ר׳ י ע ק ב י צ ח ק מ פ ש י ס ח א ‪ ,‬א ש ר ת י א ר א ת י ע ק ב כ מ ג ן ב פ נ י ה ס כ נ ה ש י ח ו ש א ה ב ה‬
‫כ ל פ י בנו‪ ,‬כ י ״ ה מ ב ח ן ל כ ל א י ש י ש ר א ל א ם ה ו א ב א מ ת מ א ו ה ב י ו ית׳ ה ו א ע ל י ד י א ה ב ת‬
‫‪56‬‬
‫ה א ה ב ה ליהודי אחר‬ ‫י ש ר א ל ש א ם יש בו א ה ב ת ישראל הרי זה סימן ש י ש בו א ה ב ת ה״׳‪.‬‬
‫א י נ ה מ נ ו ג ד ת א פ ו א ל א ה ב ת ה א ל מ ב ח י נ ה מ ו ס ר י ת ‪ ,‬א ל א ה י א ת נ א י ב ל י ע ב ו ר ל כ ך ‪ .‬כ א ן אין‬
‫הדברים אמורים ב א ה ב ה מ ש פ ח ת י ת ‪.‬‬
‫א פ נ ה כ ע ת ל מ ש מ ע ו ת ט י ב ו ש ל קיום התורה בידי אברהם א צ ל ההוגים החסידיים‪ .‬א פ ת ח‬
‫בפרשנות ה ח ס י ד י ת לציווי ה א ל ו ה י ל א ב ר ה ם לעזוב א ת ארצו ו א ת בית אביו‪ .‬פרשנות‬
‫מ ק ו ב ל ת ל מ ד י ג ו ר ס ת ‪ ,‬כי א ב ר ה ם ה צ ט ו ו ה ל ע ז ו ב א ת ״ א ר צ י ו ת ו ״ ל מ ע ן ה ת ח ל ה ר ו ח נ י ת‬
‫ח ד ש ה ‪ .‬ב ר ם ל ר ע י ו ן ז ה נ ל ו ו י ת ה ד ג ש ה ש ל ה צ ו ר ך ש ל א ב ר ה ם ל ה ת נ ת ק מ מ ש פ ח ת ו ‪ .‬רעיון ז ה‬
‫מ פ ו ר ש ב כ מ ה כ ת ב י ם ח ס י ד י י ם ‪ ,‬כ מ ו ב ב ן פ ו ר ת י ו ס ף ש ל ר׳ י ע ק ב י ו ס ף מ פ ו ל נ א ה ‪ ,‬ס פ ר ש נ ד פ ס‬
‫ע ו ד ב ח י י ה מ ח ב ר )‪ .(1781‬ש ם מ ז ה ה ה מ ח ב ר א ת ח ו מ ר י ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ע ם ה ט ב ע ש י ר ש‬
‫‪57‬‬
‫מ א ב י ו ו מ ת א ר א ת א ב ר ה ם כ נ ק ר א ל ה ת ע ל ו ת מ ע ל ט ב ע זה‪.‬‬
‫מ א ו ח ר יותר כ ת ב ר׳ ק ל ו נ י מ ו ס ק ל מ ן א פ ש ט י י ן מ ק ר ק ו ב )נפי ‪ ,(1823‬א ש ר ה צ ט ר ף לר׳‬
‫אלימלך ולחסידים ע ל רקע התנגדות חברתית ג ד ו ל ה ‪:‬‬

‫כ י ה נ ה ה ש ״ י ר א ה ג ו ד ל ה ש ת ו ק ק ו ת ו ש ל א ב י נ ו א ב ר ה ם איך ח ש ק ה נ פ ש ו ל ע ב ו ד א ת‬
‫ה ש ״ י ב א מ ת ולהשיג ה ש ג ו ת גדולות ה ש ג ת אלוקותו ית״ש ולבוא לידי הזדככות גדול‬
‫ע ד ש י ה י ה נ פ ש ו ק ש ו ר ה ב א ו ר א ״ ס ב ״ ה ] = אין ס ו ף ברוך ה ו א [ ו ר א ה ח כ מ ת ו י ת ״ ש‬
‫ש ק ש ה ע ל י ו ל ב א ל י ד י מ ד ר ג ה זו ב ה י ו ת ו ב ב י ת ו א צ ל בני מ ד י נ ת ו ו מ ש פ ח ת ו ו ב י ת א ב י ו‬
‫ע ״ כ צ ו ה לו ה ש ״ י ש י ת ר ח ק מ ש ם אל ארץ א ח ר ת ויבקש מ ק ו ם אשר מ ש ם יוכל בנקל‬
‫‪$8‬‬
‫לבא לידי ה ה ז ד כ כ ו ת להשיג רוממות ה א ל ית״ש‪.‬‬

‫‪R. Green, "Deciphering Fear and Trembling's Secret Message", Religious Studies 22‬‬ ‫‪55‬‬
‫‪(1986), p. 110‬‬
‫קדושת היהודי)לעיל הערה ‪ ,(18‬עמי קם‪.‬‬ ‫‪56‬‬
‫יעקב יוסף מפולנאה‪ ,‬בן פורת יוסף‪ ,‬פיעטרקוב תרמ״ג‪ ,‬עמי כה‪-‬כז‪.‬‬ ‫‪57‬‬
‫ר׳ קלונימוס קלמן אפשטיין‪ ,‬מאור ושמש‪ ,‬ירושלים תשנ״ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי עב‪.‬‬ ‫‪58‬‬

‫]‪[244‬‬
 ‫דמותו של אברהם בספרות החסידית‬

‫ה א ם א נ ו א מ ו ר י ם ל ד מ י י ן כ י ה צ ה ר ה דו‪ ,‬ב מ ו ד ע א ו ש ל א ב מ ו ד ע ‪ ,‬א י נ ה ק ש ו ר ה ל ה צ ט ר פ ו ת ו‬

‫של ה מ ח ב ר לחסידות‪ ,‬הצטרפות שהייתה כרוכה בהתנגדות גדולה‪ ,‬שבסופו של דבר גרמה‬
‫‪59‬‬
‫י ה י ה דה מ ן ה ת מ י מ ו ת ל ס ב ו ר כך‪.‬‬ ‫לעדיבתו א ת קרקוב?‬
‫ב א ו פ ן ד ו מ ה מ ד ב ר ב נ ו ש ל ר׳ א ל י מ ל ך מליד׳נסק‪ ,‬אליעדר‪ ,‬ע ל דכות ה ע ק ד ה ש ל א ב ר ה ם‬
‫ו י צ ח ק ‪ ,‬ו מ ו ס י ף ‪ :‬״ כ ן ידכו כ ל ע ו ב ד י ה ש ם א ש ר י ש ל ה ם מ ת נ ג ד י ם ו ע ו מ ד י ם ע ל י ה ם ב ש ק ר י ם‬
‫‪60‬‬
‫אליעדר‪ ,‬א ש ר ל א ס ב ל א י ש י ת מ ה ת נ ג ד ו ת מ ש פ ח ת ו ‪ ,‬נ ו ג ע כ א ן ב ע ק י פ י ן‬ ‫ודברי ריבות״‪.‬‬
‫ב ה ת נ ג ד ו ת ל ח ס י ד ו ת כ ת נ ו ע ה ו ל ה ת נ ג ד ו ת לאביו‪ ,‬ועורך ה ש ו ו א ה ‪ ,‬מוסווית ל מ ח צ ה ‪ ,‬בין‬
‫״ מ ת נ ג ד י ו ״ ש ל ו ובין א ל ו ש א ב ר ה ם ע מ ד ב פ נ י ה ם ‪.‬‬
‫ל ש ם מ ה עדבו ה ח ס י ד י ם א ת מ ש פ ח ו ת י ה ם ? ע ב ו ר מ ה ה ם ס ב ל ו א ת ע ו י נ ו ת רוב ה ק ה י ל ה‬
‫ה י ה ו ד י ת ? ל א ה י ה דה ע ב ו ר ש מ י ר ת ה ת ו ר ה ה ״ ח י צ ו נ י ת ״ ; ה ר י מ ש פ ח ו ת י ה ם ש מ ר ו א ת‬
‫ה מ צ ו ו ת באדיקות‪ ,‬ולעתים אף היו א ל ה מ ש פ ח ו ת רבניות מפורסמות‪ .‬אלא החסידים היו‬
‫נושאי דגלה ש ל תורה ״פנימית״‪ ,‬תורת ח ס ד ואהבה‪ ,‬ששורשיה ושאיפותיה בדבקות‪.‬‬
‫המורכבת מאדמו״רים‬ ‫פ נ י מ י ת דו ה י י ת ה ב ר ו ב ה מ י ו ע ד ת ל ק ב ו צ ה ק ט נ ה ‪,‬‬ ‫תורה‬
‫ו מ ח ס י ד י ה ם ה ק ר ו ב י ם ‪ .‬ד ב ר דה נ כ ו ן א ף ע ב ו ר ה פ ר ש נ ו ת ש צ ו י נ ה ל ע י ל ‪ ,‬ש ב ה קיים א ב ר ה ם א ת‬
‫ה ת ו ר ה ב מ ח ש ב ה ב ע ו ד ו שרוי ב ע י ס ו ק י ו ה י ו ם ־ י ו מ י י ם ‪ ,‬ש כ ן ע ב ו ד ה ב ג ש מ י ו ת ה י י ת ה א ו ר‬
‫‪61‬‬
‫תורותיו של ה ב ע ש ״ ט ‪ ,‬שהיו אנטי־סגפניות‬ ‫החיים ש ל קדושים‪ .‬היא לא נועדה להמונים‪.‬‬
‫י ח ס י ת ‪ ,‬ה פ כ ו א ת ה י ה ד ו ת ה מ י ס ט י ת ל נ ג י ש ה יותר מ ב ע ב ר ע ד ש נ י ת ן ה י ה ל ה ג ד י ר א ת‬
‫ה ח ס י ד ו ת כ ת נ ו ע ה ‪ ,‬א ו ל ם ה ן ל א ה י ו נ ג י ש ו ת דיין ע ל מ נ ת ל ט ש ט ש א ת ה ג ב ו ל ו ת ה מ פ ר י ד י ם‬
‫בין בני ה מ ע ל ה ה מ ע ט י ם ‪ ,‬ה מ ס ו ג ל י ם ל ה ת ע ס ק ב ע ב ו ד ה רוחנית‪ ,‬ובין ההמונים‪ ,‬ש ל א יסכינו‬
‫‪62‬‬
‫ה ח ס י ד י ם ש ל נ ו ע ס ק ו ל פ י כ ך ב ע י ס ו ק ר ו ח נ י מ י ו ח ד ש ה ע מ י ד א ו ת ם ב נ י ג ו ד לדמנם‬ ‫לכך‪.‬‬
‫ותקופתם‪ .‬בדיוק כמו אברהם‪.‬‬
‫כ א ן ט מ ו נ ה א פ ו א ע ב ו ר ה ח ס י ד י ם ח ש י ב ו ת ה ר ע י ו ן כ י א ב ר ה ם עדב א ת ב י ת א ב י ו ו א מ ו ל ש ם‬
‫שמירת תורה פנימית‪ ,‬לא חיצונית‪ .‬התייחסותם לאברהם היא התייחסות מ ו ב ל ע ת אל עצמם‪.‬‬
‫הם יכלו ל ה ש ל י ך על אברהם א ת מ צ ב ם האישי ש ל נטישת מסורות ה א ב ל ט ו ב ת תורה‬
‫פנימית ש א ב ר ה ם ידע‪.‬‬
‫ל ס י כ ו ם ‪ ,‬אני מ צ י ע כי א ב ר ה ם — כ פ י ש ת ו א ר ב ד ו ר ו ת ה מ ו ק ד מ י ם ש ל ה ח ס י ד ו ת — ש י מ ש‬
‫פרדיגמה לחסידים הראשונים לנטישתם את משפחותיהם ובמיוחד את בית אביהם ואמם‬

‫המסורת החסידית מספרת כי ר׳ קלונימוס קלמן עדב את קרקוב לליד׳נסק לשלושה־עשר שבועות‪,‬‬ ‫‪59‬‬
‫בעידודה של אשתו‪ ,‬לאחר שפגש את ר׳ אלימלך‪ .‬בשובו הוא סבל מהתנגדות עצומה‪ ,‬שהגיעה‬
‫לשיאה בהוצאת כתב חרם שכפה עליו לעדוב את קרקוב לעולמים‪ .‬ראה מאור ושמש‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי‬
‫סט ואילך‪.‬‬
‫נועם אלימלך‪ ,‬אגרת הקודש‪ ,‬עמי קיא‪.‬‬ ‫‪60‬‬
‫עוד על סוגיה דו ראה ש״ץ־אופנהיימר‪ ,‬החסידות כמיסטיקה‪ ,‬עמי ‪.53-52‬‬ ‫‪61‬‬
‫על השפעת התורה האנטי־סגפנית של הבעש״ט ראה מ׳ רוסמן‪ ,‬הבעש״ט מ ח ד ש החסידות)לעיל‬ ‫‪62‬‬
‫הערה ‪ ,(1‬עמי ‪ .232-230 ,57-47‬על ההבחנה בין בני המעלה הנבחנים לבין ההמונים בחסידות‬
‫המוקדמת ראה ‪S. Dresner, The Zaddik — The Doctrine of the Zaddik According to the‬‬
‫‪1960‬‬ ‫‪Writings of Rabbi Yaakov Yosef of Polnoye,‬‬ ‫‪London‬‬

‫]‪[245‬‬
 ‫יהודה גלמן‬

‫ל מ ע ן תורה פנימית ש א ל י ה נקראו‪ .‬בהסיקי ז א ת ה צ ג ת י ד ו ג מ ה ש ל פרשנות חסידית שעלינו‬

‫‪63‬‬
‫לראותה כתלוית הקשר‪ ,‬ו כ מ י ו ע ד ת ליצירת דיוקן עכשווי ש ל ד מ ו ת מ ק ר א י ת מוכרת‪.‬‬

‫ברצוני להודות לידידיה גלמן על עזרתו‪ .‬כמו כן נתונה תודתי לזאב גריס על הערותיו המועילות‬ ‫‪63‬‬
‫ולמשה חלמיש עבור עזרתו‪ .‬המאמר הופיע באנגלית ב־‪ ,Harvard Theological Review‬ותורגם‬
‫לעברית בידי דוד ענקי‪.‬‬

‫]‪[246‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫א‪ .‬מבוא‬
‫בין ה ש י ט ו ת ה ג ד ו ל ו ת ב ה ג ו ת ה י ה ו ד י ת ב מ א ה ה־‪ 19‬ה מ ב ק ש ו ת ל ת א ר א ת מ ה ו ת ה י ה ד ו ת‬
‫‪2‬‬
‫מתגלה‬ ‫ב ו ל ט ת ה ג ו ת ו ש ל ה ר ב ־ ה פ י ל ו ס ו ף ש מ ו א ל ה י ר ש ‪ , .‬בספריו‪ ,‬ב ד ר ש ו ת י ו ו ב נ א ו מ י ו‬
‫הירש כהוגה ה מ ת מ ו ד ד עם ההיסטוריוסופיה ההגלית‪ ,‬אלא שבניגוד ל ה ג ל הוא רואה‬
‫ביהדות דת אבסולוטית‪ .‬לפני שנדון בפרטי ספרו העיקרי על פילוסופיית ה ד ת ש ל היהודים‬
‫‪3‬‬
‫נתייחס בקיצור לתאו־פילוסופיה ש ל הגל ו ל ע מ ד ת ו כלפי היהדות‪.‬‬

‫‪ ; 1889-1815‬כיהן כרב הראשי בלוקסמבורג בשנים ‪ ; 1866-1843‬מאז ‪ 1866‬רב רפורמי בארצות‬ ‫‪1‬‬
‫הברית‪ .‬על הירש ראה במיוחד הפרקים אצל י׳ גוטמן‪ ,‬הפילוסופיה של היהדות‪ ,‬ירושלים תשכ״ג;‬
‫מ׳ וינר‪ ,‬הדת היהודית בתקופת האמנציפאציה‪ ,‬ירושלים תשל״ד; מ״ה גראופה‪ ,‬היהדות המודרנית‬
‫בהתהוותה‪ 300 ,‬שנות מחשבת ישראל בגרמניה‪ ,‬ירושלים ותל־אביב תש״ן; נ׳ רוטנשטרייך‪,‬‬
‫המחשבה היהודית בעת החדשה‪ ,‬תל־אביב תש״ה‪-‬תש״י; א׳ שביד‪ ,‬תולדות ההגות היהודית‬
‫בעת החדשה‪ ,‬המאה התשע־עשרה‪ ,‬ירושלים תשל״ח‪.‬‬
‫חיבורו העיקרי יצא לאור בשנת ‪ 1842‬ככרך הראשון של ספרו ‪Das System der religiosen‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪Anschauungen der Juden und sein Verhiiltnis zum Heidenthum, Christenthum und‬‬
‫‪zur absoluten Philosophic — Fur Theologen aller Konfessionen sowie fur gebildete‬‬
‫‪Nichttheologen dargestellt und mit den erlauterten Beweisstellen aus der heiligen‬‬
‫‪ .Schrift, den Talmudim und Midraschim versehen‬הכרך היחיד הזה הופיע בשם ‪Die‬‬
‫‪) Religionsphilosophie der Juden‬להלן ״החיבור הגדול״(‪ .‬שטיינטל טוען שכל המפעל אמור‬
‫היה להכיל שלושה כרכים; ראה ‪H. Steinthal, "Ein judischer Religionsphilosoph unseres‬‬
‫‪Jahrhunderts", Allgemeine Zeitung des Judenthums, Berlin,'15.3.1895, Vol. LIX, No.‬‬
‫‪ . 1 2 7.11,p‬ואילו לפי שפם התכוון הירש לכתוב תשעה כרכים; ראה ‪H.J. Schoeps, Geschichte‬‬
‫‪ .der jiidischen Religionsphilosophie in der Neuzeit, I, Berlin 1935, p. 96 n.2‬בץ הכתבים‬
‫האחרים שנתייחס אליהם בהמשך‪Die Humanitat als Religion, in Vortragen gehalten in :‬‬
‫‪der Loge zu Luxemburg, Trier 1845; Systematischer Katechismus der israelitischen‬‬
‫‪Religion, auf Beschlufi des Vorstandes der israelitischen Gemeinde zu Luxemburg,‬‬
‫‪1856‬‬ ‫‪Luxemburg‬‬
‫מאמרי על ״הגל והיהדות״ עומד לצאת לאור בקרוב בספר ״השרשים הפילוסופיים של‬ ‫‪3‬‬
‫האנטישמיות״‪ .‬על נושא זה נערך יום עיק באוניברסיטת בר־אילן ביום ג בתמוז תשנ״ו‪ .‬במאמרי‬
‫אני ק באריכות בשאלה‪ ,‬האם שינה הגל את עמדתו כלפי היהדות במשך השנים‪.‬‬

‫]‪[247‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫אליבא דהגל‪ ,‬כל תהליך הוויית העולם)‪ (WeltprozeB‬הוא התפרסות עצמית של הרוח‪.‬‬
‫הפילוסופיה‪ ,‬שמתחקה אחריה )‪ ,(nach-denken‬מגלה חוק דיאלקטי טריניטרי‪ ,‬דהיינו בן‬
‫שלושה שלבים‪ ,‬העוסקים בשלוש הממלכות של הפילוסופיה‪ :‬הלוגיקה‪ ,‬הדנה בממלכת‬
‫התבונה)ההיות־כשהוא־לעצמו‪Sein ,‬־‪ ;(An-sich‬הפילוסופיה של הטבע‪ ,‬הדנה בממלכת‬
‫הטבע )ההיות־בנמצא‪ :(Anderssein ,‬ופילוסופיית הרוח‪ ,‬הדנה בממלכת הרוח )ההיות־‬
‫בשביל־עצמו‪ .(An-und-fur-sich-Sein ,‬בכל התחומים האלה שולטות תת־חלוקות על‬
‫פי המתכונת המשולשת‪ .‬דוגמה לכך אפשר למצוא בפילוסופיית הרוח‪ ,‬שמתארת את‬
‫התפתחותן של הרוח הסובייקטיבית‪ ,‬הרוח האובייקטיבית והרוח המוחלטת; וזו האחרונה‬
‫מתפתחת באופן דיאלקטי בתולדות האמנות‪ ,‬הדת והפילוסופיה‪ .‬באמנות מתגלה האין־‬
‫סופי בסופי‪ ,‬בדת חוזרת הרוח באופן הדרגתי לפנימיותה בדמות סמלית ובפילוסופיה‬
‫היא באה לעצמה; זאת אומרת‪ ,‬מה שניתן לראות באמנות ולהרגיש או לדמות בדת ניתן‬
‫להכיר בצורה טהורה בחשיבה הפילוסופית‪ .‬בשלב זה הרוח מושלמת‪ ,‬נטולה סתירות‪,‬‬
‫ואין ניגודים בין מחשבה להוויה‪ ,‬בין דימוי למציאות‪ ,‬בין האיךסופי לסופי‪ ,‬בין נושא‬
‫למושא‪ .‬התהליך מוביל‪ ,‬דרך דתות הטבע והדתות של האינדיבידואליות הרוחנית)היהדות‬
‫כדת השגב‪ ,‬דת היופי של יוון ודת התועלתיות או השכל של רומא(‪ ,‬למפגש בין הדת‬
‫המוחלטת )הפרוטסטנטיות הגרמנית בתקופתו של הגל( ובין הפילוסופיה‪ .‬בהרצאות על‬
‫הפילוסופיה של הדת ‪ 4‬הגל מתאר את היהדות כשלב מסוים בהתפתחות הרוח וממתן בזה‬
‫‪5‬‬
‫את עמדתו האנטי־יהודית המובהקת‪ ,‬כפי שזו עולה בכתבים התאולוגיים המוקדמים‪.‬‬
‫דעתו השלילית על היהדות כ״דת עבדים״ משתקפת גם בהרצאותיו שהרצה באוניברסיטת‬
‫ברלין מאז ‪ 1818‬עד מותו‪ 6 .‬דת השגב‪ ,‬שיש בה הניגוד בין אל ועולם מכאן ובין אל ואדם‬
‫מכאן‪ ,‬מתנגדת לשיטה ההגלית הדוגלת בשילוב בין הניגודים‪ .‬ה״אין־סופיות הרעה״‬
‫של היהדות הסותרת את ״האיךםופיות הטובה״ ‪ 7‬של דוגמת האינקרנציה הנוצרית באה‬
‫לביטוי גם בדמותו של אברהם‪ ,‬״האב האמתי של היהודים״‪ 8 .‬לפי הגל כבר מעשהו‬
‫הראשון‪ ,‬עזיבת ארצו ומשפחתו‪ ,‬נחשב ״ניתוק שקורע את חבלי חיי השותפות והאהבה‪,‬‬
‫את שלמות היחסים‪ ,‬שאפיינו עד אז את זיקתו לאדם ולטבע; הוא דחה את היחסים היפים‬
‫האלה של נעוריו‪ ...‬והיה לזר עלי אדמות‪ ...‬האל הקנא שלו ושל צאצאיו החשיב את עצמו‬
‫אל יחיד‪ ,‬ורק לאומה היחידה הזאת יש אלוה״‪ 9 .‬הגל מזכיר את ״מרכיב הבלעדיות״ הזה‬
‫גם בהרצאותיו על הפילוסופיה של ההיסטוריה‪ 10‬ובהרצאותיו על הפילוסופיה של הדת‪".‬‬

‫‪G.W.F. Hegel, Vorlesungen uber die Philosophic der Religion, Ed. Suhrkamp,‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪Frankfort 0/M 1969, Vol. XVII‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שם‪ ,‬כרך א‬
‫‪ 6.‬שם‪ ,‬כרכים יב‪ ,‬יח‪ ,‬יט‪ ,‬כ‬
‫‪S.S. Schwarzschild, "The Religious Stake in Modern Philosophy of Infinity",‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ראה על זה‬
‫‪in Annual of Bar-Ilan University: Studies in Judaica and Humanities, XXII-XXIII,‬‬
‫‪Ramat Gan 1987, pp. 63-88‬‬
‫לעיל הערה ‪ ,4‬עמי ‪.274‬‬ ‫‪8‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪9‬‬
‫‪ 10‬שם‪ ,‬כרך יב‪ ,‬עמי ‪.241‬‬
‫‪ 11‬שם‪ ,‬כרך מ‪ ,‬עמי ‪.72‬‬

‫]‪[248‬‬
 ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬
‫‪,,‬‬
‫ב‪ .‬מקומו של אברהם במבנה של ״פילוסופיית הדת של היהודים‬
‫)״החיבור הגדול‪(,,‬‬
‫כהסידו של הגל שמואל הירש משתדל לשלול את האנטי־יהדות של ״פילוסוף המדינה‬
‫הפרוסית״ בכלל‪ ,‬ואת תפיסת הדמות המעוותת של אברהם בפרט‪ .‬לפי הירש אברהם הוא‬
‫הנציג המושלם של ״הדתיות הפעילה״‪ .‬דתיות זו היא אחד המרכיבים של פילוסופיית הדת‬
‫של היהודים‪ ,‬שמטרתה לדון בכל התוכן של המודעות הדתית מבחינה פילוסופית‪ .‬בעזרת‬
‫הלוגיקה‪ ,‬שהיא אחת הדיסציפלינות שלה‪ ,‬מתארת פילוסופיית הדת של היהודים את‬
‫התפתחות הרוח כשהיא־לעצמה‪ .‬הדיסציפלינה השנייה‪ ,‬פילוסופיית הטבע‪ ,‬מתארת את‬
‫הרוח בהיותה בנמצא‪ ,‬והדיסציפלינה השלישית‪ ,‬פילוסופיית הרוח )או פילוסופיית הדת‬
‫במובן המצומצם(‪ ,‬מתארת את הרוח בהיותה בשביל־עצמה; זאת אומרת‪ ,‬פילוסופיית‬
‫הדת מותנית בלוגיקה ובפילוסופיית הטבע‪ .‬במובנה המצומצם פילוסופיית הדת מתחלקת‬
‫לשלושה תחומים‪ :‬אפולוגטיקה‪ ,‬פילוסופיית הדת העיונית ופילוסופיית הדת המעשית‪.‬‬
‫הללו מתארות את הדת כפי שהתפתחה ממצבה כדת פעילה כשהיא־לעצמה‪ ,‬כדת סבילה‬
‫של האלילות וכדת פעילה של אברהם‪ ,‬שנחשב כדגם של הדת האמתית‪ .‬דת זו מתבטאת‬
‫באופן קולקטיבי בעם ישראל כדת אינטנסיבית ומתעלה בתקופה המשיחית בעזרת הנצרות‬
‫כדת אקסטנסיבית‪ ,‬לדת מוחלטת‪ .‬ניתן לתאר את ההתפתחות הזאת בסכמה הבנויה )א(‬
‫על ההקדמה ו)ב( על ששת הפרקים של ״החיבור הגדול״‪ .‬תיאור זה בא להראות את‬
‫מקומו של אברהם בהתפתחות הדת‪.‬‬
‫הירש פותח בדיון על הדתיות הפעילה כשהיא־לעצמה‪ ,‬שלפיה האדם חופשי מטבעו‪.‬‬
‫כשהאדם מוציא את החירות מן הכוח אל הפועל הוא מגשים את מהותו ובזה הוא הופך‬
‫להיות אדם דתי‪ ,‬מפני שמהותה של הדת זהה למהותו של האדם ועקרון החירות זהה‬
‫להכל־יכול‪ ,‬לאלוהים‪ .‬כך הירש מבין את בריאתו של האדם בצלם ובדמות של אלוהים;‬
‫בניגוד לרמב״ם‪ ,‬למשל‪ ,‬שמפרש בעקבות אריסטו את בראשית א ‪ 27 ,26‬על תבונתו של‬
‫האדם‪ .‬לפי הדתיות הפעילה האדם יכול לחטוא ולפי האלילות הוא חייב לחטוא‪ ,‬ובזה‬
‫היא כופרת בדתיות הפעילה והופכת לדתיות סבילה‪ .‬תולדותיה הן תולדות הדת )למעט‬
‫היהדות והנצרות( ותולדות הפילוסופיה)עד לשקיעתה ברומא(‪ ,‬שבניגוד להגל אינן מגלות‬
‫את התפתחותה הדיאלקטית של הרוח‪ ,‬אלא‪ ,‬להפך‪ ,‬את השמדתה העצמית‪.‬‬
‫הפילוסופיה האלילית — להבדיל מן הפילוסופיה המודרנית מאז דקרט‪ ,‬שמביעה‬
‫את עקרון הרפורמציה בבהירות פילוסופית ‪ — ,2‬גססה מפני שרק הגיעה לרעיונות‪ ,‬אבל‬
‫לא לרעיון המובהק של האמת היחידה האחת‪ ,‬לחירות כמטרת חיינו‪ .‬הכול משרת את‬
‫הערך העליון הזה‪ .‬אלוהים הוא חופשי‪ ,‬והוא רוצה שגם האדם יהיה יצור חופשי‪ ,‬השולט‬
‫על יצריו הטבעיים והופכם למשרתיו‪ .‬אברהם‪ 13‬הוא הראשון שהגשים את הרעיון הזה‪,‬‬
‫על פי ירושלמי ברכות ט‪ ,‬ה‪ :‬״אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב‪ ,‬שנאמר ומצאת את‬
‫לבבו ]לפי פירושו של הירש ״שני לבבות״( נאמן לפניך״‪ .‬הוא יצא מן הדתיות הסבילה‬
‫והגיע להכרת האל היחיד‪ ,‬ובמשך חייו — לשלמות החיים הדתיים‪ .‬אלה ניתנים לחלוקה‬
‫לשלושה שלבים‪ :‬הדתיות האקסטנסיבית‪ ,‬הדתיות האינטנסיבית וצירופן בדתיות אמתית‬

‫״ ה ח י ב ו ר ה ג ד ו ל ״ ‪ ,‬ע מ י ‪.793‬‬ ‫‪12‬‬

‫שם‪ ,‬פרק שלישי‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫]‪[249‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫ספמת הפילוסופיה של הדת‬

‫)א( לפי ההקדמה‬

‫הרוח בשביל עצמה‬ ‫הרוח בנמצא‬ ‫הרוח כשהיא־לעצמה‬

‫)פילוסופיית הרוח = פילוסופיית הדת(‬ ‫)פילוסופיית הטבע(‬ ‫)לוגיקה(‬

‫התוכן‬ ‫התחומים‬

‫הדתיות הסבילה‬ ‫אפולוגטיקה‪ ,‬פילוסופיית‬

‫הדת העיונית‪ ,‬פילוסופיית‬
‫הדת המעשית‬
‫הדתיות הפעילה‬

‫אברהם‬
‫)גילוי מחדש של ה א מ ת‬
‫בידי יחיד(‬

‫הפילוסופיה של ההתגלות‬

‫‪r‬‬ ‫‪1‬‬
‫תורת המשיח‬ ‫חינוך של כל האנושות‬ ‫חינוך של עם אחד‬
‫)הנצרות(‬ ‫)המקרא(‬

‫)ב( לפי גוף הספר‬

‫הדתיות האקסטנסיבית‬ ‫הדתיות האינטנסיבית‬ ‫הדתיות הפעילה והסבילה‬

‫‪1‬‬
‫הנצרות‬ ‫ההתגלות בישראל‬ ‫הדתיות הפעילה‬ ‫הדתיות הפעילה הדתיות הסבילה‬
‫)פרק ‪(5‬‬ ‫)פרק ‪(4‬‬ ‫אברהם‬ ‫או האלילות‬ ‫כשהיא לעצמה‬
‫)פרק ‪(3‬‬ ‫בדיאלקטיקה‬ ‫והכפירה בה‬
‫שלה המובילה‬ ‫)פרק ‪(1‬‬
‫להשמדה עצמית‬
‫הדתיות המוחלטת‬ ‫)פרק ‪(2‬‬
‫תורת המשיח‬
‫)פרק ‪(6‬‬

‫]‪[250‬‬
 ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫א ו מ מ ש י ת ‪ .‬ה ש ל ב ה ר א ש ו ן מ ס ת י י ם ב מ ח ז ה ש ל ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם )בר׳ טו(‪ ,‬ה ש נ י ב ס י פ ו ר‬

‫ע ל ב ר י ת ה מ י ל ה )בר׳ יז( ו ה ש ל י ש י ב ע ק ד ת י צ ח ק )בר׳ כב(‪ .‬ה פ ע י ל ו ת ה א ק ס ט נ ס י ב י ת‬
‫‪ ••IV‬ה ב ר כ ה ‪ .‬וקרי ב י ה ב ר י כ ה ‪.‬‬
‫מ ת ב ט א ת בפרסום האמת‪ .‬על זה נאמר בבראשית רבה ל ט ‪ :‬״והי‬
‫מ ה ב ר י כ ה זו מ ט ה ר ת א ת ה ט מ א י ם א ף א ת מ ק ר ב ר ח ו ק י ם ו מ ט ה ר ם ל א ב י ה ם ש ב ש מ י ם ‪.‬‬
‫א מ ר רבי ברכיה כבר כ ת ו ב ואברכך‪ .‬מ ה ת ל מ ו ד ל א מ ר והיה ברכה? א ל א א מ ר לו ע ד‬
‫כ א ן ה י י ת י ז ק ו ק ל ב ר ך א ת ע ו ל מ י מ י כ ן ו א י ל ך הרי ה ב ר כ ו ת מ ס ו ר ו ת ל ך ל מ א ן ד ח ז י ל ך‬
‫ל מ ב ר כ א בריך״‪ .‬ה ד ת י ו ת האינטנסיבית ש ל אברהם מ ת ר כ ז ת בחינוך מ ש פ ח ת ו ‪ .‬בזה אברהם‬
‫מ ת ג ל ה כ א ב ה מ ו ן גויים ל פ י ה פ י ר ו ש ב מ ס כ ת ש ב ת ק ה ע ״ א ‪ :‬״ א ב ‪ ,‬ב ח ו ר ‪ ,‬ה מ ו ן ח ב י ב ‪ ,‬מ ל ך‬
‫‪14‬‬
‫הביטוי הנעלה ביותר של ה ה ת פ ת ח ו ת הדתית ש ל אברהם הוא העקדה‪,‬‬ ‫ותיק‪ ,‬נ א מ ן ״ ‪.‬‬
‫ל א מ ו ר ה ש ג ת ה ח י ר ו ת ה מ ו ח ל ט ת ע ל ידי ה ת ג ב ר ו ת ע ל כ ל ה ר ג ש ו ת ה ט ב ע י י ם ‪ .‬ה ע ק ד ה‬
‫ה י א ב ח ז ק ת ה ש מ ד ת ה א ל י ל ו ת ‪ ,‬ב ה ת א ם ל ב ר א ש י ת ר ב ה נ ו ‪ :‬״ ר ב י ח פ נ י בר י צ ח ק א מ ר כ ל‬
‫מ ה ש ה י ה א ב ר ה ם א ב י נ ו ע ו ק ד א ת י צ ח ק בנו מ ל מ ט ן ה י ה ה ק ב ״ ה כ ו ב ש ש ר י ה ם ש ל‬
‫אומות העולם מ ל מ ע ל ך ‪ .‬ב א ח ת מהערותיו לדתיות ה מ ו ח ל ט ת ש ל אברהם הירש מדגיש‪,‬‬
‫ש ה י ה ד ו ת מעריכה את אברהם ב ד ו מ ה ל ה ע ר כ ה שמעריכה הכנסייה א ת ישו‪ ,‬ועל כך יש‬
‫ל ש ב ח אותה‪ .‬הוא מ צ ט ט באריכות את פירושו של הרב אלשיך כדי ל ש א ו ב ממנו חיזוק‬
‫דבריו‪ ,‬ש מ ת א י מ י ם גם ל מ ה ש נ א מ ר ב ב ר א ש י ת ר ב ה נ ו ‪:‬‬

‫ו י ש א א ב ר ה ם א ת עיניו וירא ו ה נ ה א י ל א ח ר ‪ .‬מ ה ו א ח ר ? א מ ר רבי יודן ב ר ס י מ ו ן‬

‫א ח ר כ ל ה מ ע ש י ם ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות וסופן ליגאל בקרנו‬
‫ש ל איל‪ ,‬ה ה ״ ד ו ה ׳ א ל ה י ם ב ש ו פ ר י ת ק ע ‪ .‬א מ ר רבי ח נ י נ ה בר רבי י צ ח ק כ ל י מ ו ת‬
‫השנה ישראל נאחזים בעברות ומסתבכים בצרות ובראש השנה הן נוטלין שופר‬
‫ו ת ו ק ע י ן ב ו ונזכרין ל פ נ י ה ק ב ״ ה ו ה ו א מ ו ח ל ל ה ן ‪ ,‬ו ס ו פ ן ל י ג א ל בקרניו ש ל א י ל‬
‫ש נ א מ ר ו ה ׳ א ל ה י ם ב ש ו פ ר י ת ק ע ‪ .‬ו י ע ל י ה ו ל ע ו ל ה ת ח ת בנו ר ב י י ו ח נ ן א מ ר י ה י ה‬
‫רצון ל פ נ י ך ה ׳ א ל ה י נ ו ב ש ע ה ש י ה י ו בניו ש ל י צ ח ק ב א י ם ל י ד י ע ב י ר ו ת ו מ ע ש י ם‬
‫‪,5‬‬
‫רעים ת ה י נזכר ל ה ם א ו ת ה ה ע ק י ד ה ו ת ת מ ל א ע ל י ה ם ר ח מ י ם ‪.‬‬

‫בדתיות ה מ ו ח ל ט ת שלו אברהם מדגים את האחדות של הדתיות האינטנסיבית של היהדות‬

‫ו ה ד ת י ו ת ה א ק ס ט נ ס י ב י ת ש ל ה נ צ ר ו ת ה א מ ת י ת ) ש ל י ש ו ‪ ,‬ב א ו ו נ ג ל י ו נ י ם ש ל מ ת י ויוחנן(‪,‬‬
‫בניגוד לנצרות ש ל פאולוס‪ ,‬ב ע ל ת הגישה האנטינומיסטית והד‪1‬גמה ש ל ה ח ט א הקדמון‬
‫‪,6‬‬
‫שלו‪.‬‬
‫הנצרות האמתית‪ ,‬ה מ ל מ ד ת א ת חירותו של האדם‪ ,‬באה למודעותה בפילוסופיה‬
‫ה מ ו ד ר נ י ת מ א ז ד ק ר ט ‪ .‬א ל י ב א ד ה י ר ש י ש רק ש ת י פ י ל ו ס ו פ י ו ת ‪ :‬ה פ י ל ו ס ו פ י ה ה א ל י ל י ת ‪,‬‬
‫ה נ מ ש כ ת מן הקדם־סוקרטיים ע ד ל ש ק י ע ת ה ש ל הפילוסופיה היוונית ה ע ת י ק ה )הנאו־‬
‫פ ל ט ו נ י ז ם ו ה ס כ ו ל ס ט י ק ה ב י מ י ה ב י נ י י ם אינם נ ח ש ב י ם ל פ י ל ו ס ו פ י ו ת ‪ ,‬א ל א ל פ ר ש נ ו ת ל כ ת ב י‬
‫אפלטון ואריסטו(‪ ,‬והפילוסופיה האמתית‪ ,‬היא פילוסופיית ה ה ת ג ל ו ת ב ע ת ה ח ד ש ה ‪ ,‬מ ד ק ר ט‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪.501‬‬ ‫‪14‬‬

‫ראה שם‪ ,‬עמי ‪.528-523‬‬ ‫‪15‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ .754‬על עמדתו של הירש כלפי הנצרות ראה י׳ פליישמן‪ ,‬בעיית הנצרות במחשבה‬ ‫‪16‬‬
‫היהודית ממנדלסזון עד רחנצווייג‪ ,‬ירושלים תשכ״ד‪ ,‬עמי ‪.92-78‬‬

‫]‪[251‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫עד הגל‪ .‬בניגוד לפילוסופיה האלילית העתיקה הפילוסופיה המודרנית מרימה על נס‬
‫את הרעיון שהירותו של האל היא ייעודו של האדם‪ .‬זוהי גם הדרישה של הפילוסופיה‬
‫ההגלית‪ ,‬התופסת את עצמה כתולדה וכהצטברות של כל תולדות הפילוסופיה‪ .‬לכן יש‬
‫להעריך אותה כמו הדרישה השנייה‪ ,‬שכל תולדות האנושות הן חינוך האדם לחירות‪ ,‬אך‬
‫היא הוכיחה את עצמה כתכנית העומדת בניגוד לעיקרון שלה‪ 17,‬ולכן הירש מכנה אותה‬
‫״אלילות מעודנת״‪ 18.‬רק הפיוס של העולם עם ישראל יגשים את הדתיות המוחלטת‪,‬‬
‫ברוח הדברים של שמות רבת טו‪ ,‬שהירש מצטט אותו כדי להביע את חזונו‪:‬‬
‫לעתיד יהיו גדולי מלכות רואין קטן מישראל ומתאוין לכרוע לפניו בשביל השם‬
‫הכתוב על כל אחד ואחד שנאמר ״כה אמר ה׳ לבזה נפש למתעב גוי‪ ,‬לעבד‬
‫מושלים‪ ,‬מלכים יראו וקמו״)יש׳ מט ‪ .(7‬משל לעץ נאה שהיה נתון בבית המרחץ‪,‬‬
‫נכנס פרוסביטוס לרחוץ הוא וכל עבדיו ודשו את העץ וכל הפגאנים וכן כל אחד‬
‫ואחד מהן מתאוה לפסוע עליו‪ .‬לאחר ימים שלח פרוטמו שלו לאותה מדינה‬
‫שיעשה לו איקונין ולא מצא עץ חוץ מאותו שהיה במרחץ‪ .‬אמרו האומנים לשלטון‬
‫אם מבקש אתה להעמיד האיקונין הבא את העץ שיש במרחץ שאין לך טוב ממנו‪.‬‬
‫הביאוהו ותקנו אותו כראוי ונתן ביד צייר וצייר את האיקונין עליו והעמידוהו‬
‫בתוך הפלטון‪ .‬בא השלטון וכרע לפניה וכן דוכוס וכן אפרכוס וכן הפרופיסטון וכן‬
‫הלגיונום וכן דימום וכן כולם‪ .‬אמרו להן אותן האומנין אתמול הייתן מדיישין את‬
‫העץ הזה במרחץ ועכשיו אתם משתחוים לפניו‪ .‬אמרו להם אין אנו כורעים לפניו‬
‫בשבילו אלא בשביל פרוטמו של מלך שהיא חקוקה עליו‪ .‬כן אומרים המלכים עד‬
‫עכשיו היינו עושים בישראל מה שאי אפשר‪ ,‬שנאמר ״לבזה נפש למתעב גוי״‪.‬‬
‫ועכשיו לישראל אנו משתחוים‪ .‬אמר להם הקב״ה הן בשביל שמי שכתוב עליהם‬
‫שנאמר ״למען ה׳ אשר נאמן״ )יש׳ שם( וכן משה אומר ״וראו כל עמי הארץ כי‬
‫שם ה׳ נקרא עליך״ )דב׳ כה ‪.(10‬‬

‫באותה תקופה משיחית‪ ,‬טוען הירש‪ ,‬לא יהיה עם ישראל מובדל מאומות העולם‪,‬‬
‫לא מבחינת המחשבה ולא מבחינת אורח החיים‪ ,‬אלא מבחינת העבודה הפולחנית‪,‬‬
‫שעם ישראל מבצעה באופן בלתי אמצעי‪ ,‬ואילו אומות העולם באופן אמצעי‪ .‬״אומות‬
‫העולם יביאו את ישראל לירושלים‪ ,‬לא כדי להקים שם מדינה‪ ...‬אלא‪ ...‬את הפולחן‬
‫הלאומי היהודי‪ ...‬כסמל המקצוע היהודי הלאומי‪ ...‬פילוסופיית הדת או האידאה של‬
‫החירות מילאה את תפקידה; היא הוכיחה כיצד החירות מתממשת בעולם למרות החטא‬
‫האפשרי״‪ 19.‬הדתיות של אברהם‪ ,‬שהייתה לדגם של דתיותו של עם ישראל‪ ,‬תהיה בתקופה‬
‫המשיחית לדתיות כלל־עולמית מוחלטת‪.‬‬

‫על זה כותב יצחק יוליוס גוטמן‪ :‬״אב־העיקרון הפרוטסטנטי מביא לידי התחלה של פילוסופיה‪,‬‬ ‫‪17‬‬
‫העולה במידה יתירה על אותה של ימי קדם ושנתנוונה בימי־הביניים באסכולסטיקה‪ :‬עם ריקארט‬
‫מתחילה הפילוסופיה של החירות‪ .‬אולם סתירותיה של התודעה הדתית נדבקות גם לתודעה‬
‫הפילוסופית‪ ,‬והפילוסופיה הדיאלקטית של היגל‪ ,‬היוצאה מהן‪ ,‬מסובכת בהן למעשה‪ ,‬עם כל‬
‫גילויו שגילה את המיתודה האמיתית״)הפילוסופיה של היהדות‪ ,‬ירושלים תשכ״ג‪ ,‬עמי ‪.(289-288‬‬
‫״החיבור הגדול״‪ ,‬עמי ‪.98‬‬ ‫‪18‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.882‬‬ ‫‪19‬‬

‫]‪[252‬‬
 ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫ג‪ .‬ביקורת והערכה‬

‫לשם הערכת הגותו של הירש ניתן לאמץ — בהסתייגות מסוימת — את דבריו של‬
‫פקנהיים‪No writer other than Samuel Hirsch combined a deep commitmentto":‬‬
‫‪"20•Judaismwith a most profound involvement with Hegelianism‬ראינו שהמבנה‬
‫והטרמינולוגיה של הפילוסופיה ההגלית הם הדגם העיקרי‪ 21‬של ״פילוסופיית הדת של‬
‫היהודים׳‪ /‬אך תוכנה סותר את הגותו של הגל בכמה נושאים‪:‬‬
‫‪ .1‬הגל רואה בדת השגב היהודית רק שלב קדום בהתפתחות הדת‪ ,‬אשר מגיעה לשיאה‬
‫בדת הנוצרית המוחלטת‪ ,‬המזדהה עם הפילוסופיה שלו‪ .‬בזה הוא מחזק את העמדה של‬
‫התאולוגיה הנוצרית הקלטית‪ .‬ואילו לפי הירש הדת היהודית נבדלת מן האלילות בכך‬
‫שהיא אינה מתפתחת‪ ,‬שכן אברהם כבר הגיע לשלמות הדתית‪.‬‬
‫‪ .2‬בניגוד להגל הירש תופס את התפתחותה של האלילות כביטול עצמה‪ ,‬ולא — כמו‬
‫הגל — כפיתוח עצמה; לאמור‪ ,‬אין כאן פיתוח האמת‪ ,‬אלא השמדת השקר‪.‬‬
‫‪ .3‬הנצרות היא רק שליח של היהדות‪ 22,‬ולא — כמו אצל הגל — שיא הדתיות‪.‬‬
‫‪ .4‬אליבא דהגל האל הוא הרוח המוחלטת שמתפרסת בכוליות ההוויה; לעומת זאת‬
‫אליבא דהירש היא ביטוי למהות האדם‪ .‬הגל מתאר את האל של היהדות כנשגב על‬
‫עמו שהוא עם של עבדים‪ ,‬ואילו הירש מדגיש את האל היהודי ככורת בריתות עם עמו‪.‬‬

‫‪E. Fackenheim, "Samuel Hirsch and Hegel: A Study of Hirsch's Religionsphilosophie‬‬ ‫‪20‬‬
‫‪der Juden (1842)", in A. Altmann (ed.), Studies in Nineteenth-Century‬‬ ‫‪Jewish‬‬
‫‪Intellectual History, Cambridge, Mass. 1964, p. 178‬‬
‫ה י ר ש ה ו ש פ ע ג ם מ ה ו ג י ם א ח ר י ם ח ס י ד י ה א י ד א ל י ז ם הגרמני‪ ,‬א ף ש ה ד ג ם ה ע י ק ר י ל פ י ל ו ס ו פ י י ת‬ ‫‪21‬‬
‫ה ד ת ש ל ו ה ו א ה ג ל ; ר א ה פ ק נ ה י י ם ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ 179‬ה ע ר ה ‪ .14‬ש פ ם ה צ ב י ע ע ל ה ש פ ע ת ו ש ל‬
‫שלעג‪ -,‬ר א ה ס פ ר ו ) ל ע י ל ה ע ר ה ‪ ,(2‬ע מ י ‪ 128‬ה ע ר ה ‪ ; 1‬ו ר א ה גם שם‪ ,‬ע מ י ‪ 107‬ה ע ר ה ‪.7‬‬
‫ש ל א כ מ ו ה ג ל ורוזנצווייג ל א ד ן ה י ר ש ב פ י ל ו ס ו פ י י ת ה ד ת ש ל ו ב א ס ל א ם ; ר א ה פ ק נ ה י י ם ) ל ע י ל‬ ‫‪22‬‬
‫ה ע ר ה ‪ ,(20‬ע מ י ‪ 182‬ה ע ר ה ‪ .20‬עניין ה ז י ק ה ש ל ר ה נ צ ו ו י י ג א ל ה י ר ש ב ש א ל ת ת פ ק י ד ן ה מ ש ו ת ף ש ל‬
‫ה י ה ד ו ת ו ה נ צ ר ו ת ד ו ר ש דיון מ י ו ח ד ‪ ,‬ש א י ן כ א ן מ ק ו מ ו ‪ .‬רק נ צ ב י ע ע ל כך ש ה מ ש ל ש ל רוזנצווייג‬
‫ע ל ״ א ש וקרניים ה י ו צ א ו ת מ מ נ ה ״ מ ז כ י ר לנו א ת ה י ח ס בין ה נ צ ר ו ת כ ד ת א ק ס ט נ ס י ב י ת ל י ה ד ו ת‬
‫כ ד ת א י נ ט נ ס י ב י ת ו א ח ד ו ת ן ב ד ת ה מ ו ח ל ט ת ‪ .‬ה א ם ש נ י ה ו ג י ם א ל ה מ ד ב ר י ם ע ל ‪partnership-‬‬
‫‪ ?theology‬ר ה נ צ ו ו י י ג ק ר א א ת ״ ה ח י ב ו ר ה ג ד ו ל ״ ש ל ה י ר ש כ ב ר ב ש נ ת ‪ .1913‬ב מ כ ת ב ו א ל מ ר ט י ן‬
‫ב ו ב ר ב־‪ 21‬ב מ א י ‪ 1924‬ר ח נ צ ו ו י י ג מ כ נ ה א ת ה י ר ש ״ ה פ ל א ג י א ט ו ר ה מ ו ק ד ם ש ל י ״ ‪ ,‬ו א ו מ ר כ י מ צ א‬
‫א צ ל ו א ת ״ ה ר ע י ו ן ש ה י ה ב ש ב י ל י ה צ ל ה ״ ‪ ,‬ל א מ ו ר ‪extra ecciesiam nulla salus nisi Judaeis in‬‬
‫‪ ) religione eorum‬ח ו ץ ל כ נ ס י י ה אין ת ש ו ע ה א ל א ל י ה ו ד י ם ב ד ת ם ( ‪ .‬ל א נ ו כ ל ל ק ב ל א ת ״ ה כ ו ו נ ה‬
‫ש ל פראנץ רחנצווייג שם כאילו קיבל ש מ ו א ל הירש א ת הרעיון מלודוויג ש ט י י נ ה י י ם ״ ) ר א ה ע ל‬
‫כ ך ר ב ק ה הורביץ‪ ,‬פ ר א נ ץ רוזנצווייג‪ :‬מ ב ח ר א ג ר ו ת ו ק ט ע י י ו מ ן ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ת ש מ ״ ז ‪ ,‬ע מ י ‪.(321‬‬
‫ל ד ע ת נ ו ה ו א מ ו ש פ ע מ ס פ ר ו ש ל פורמשטכר)‪ ,Die Religion des Geistes ,(Formstecher‬ש י צ א‬
‫ל א ו ר ש נ ה ל פ נ י ״ ה ח י ב ו ר ה ג ד ו ל ״ ש ל הירש‪ .‬ע מ ד ת ו ש ל ש ט י י נ ה י י ם כ ל פ י ה נ צ ר ו ת מ נ ו ג ד ת ל ח ל ו ט י ן‬
‫ל ע מ ד ת ם ש ל ה י ר ש ורוזנצווייג‪ .‬ה ח י ד ו ש י ם ש ל ש נ י ה ם ב ש א ל ת ה ש ו ו י ו ן ש ה ם מ ע נ י ק י ם ל נ צ ר ו ת ל צ ד‬
‫ה י ה ד ו ת ב ו ל ט י ם ב מ י ו ח ד ב ר ק ע ה ה ג ו ת ה י ה ו ד י ת ה ״ ק ל ס י ת ״ ‪ ,‬ע ם כ ל ה ה ב ד ל י ם ביניהם‪ .‬ג ם א ד ו א ר ד‬
‫ש ט ר א ו ס ה ז כ י ר עניין ז ה ו צ י ט ו ט ל ט י נ י ז ה ב ש מ ו ש ל ר ת נ צ ו ו י י ג ב מ כ ת ב ל ב ו ב ר מ י ו ם ‪ 26‬ב א ו ג ו ס ט‬
‫‪ ,1924‬ה מ ו פ י ע ב ‪ :‬מ ״ מ בובר‪ ,‬ח י ל ו פ י אגרות‪ ,‬כרך ב‪ ,‬ירושלים ת ש ״ ן ‪ ,‬ע מ י ‪.188‬‬

‫]‪[253‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫‪ .5‬ה ה י ס ט ו ר י ו ס ו פ י ה ה ה ג ל י ת ה י א ד ט ר מ י נ י ס ט י ת ; א צ ל ה י ר ש מ ו ש ג ה ח י ר ו ת ה ו א רעיון‬
‫מנחה של ״פילוסופיית ה ד ת של היהודים״‪.‬‬
‫‪ .6‬ה י ר ש ע ו מ ד ע ל ה ר צ י ו נ ל י ו ת ש ל ה ד ת י ו ת ה א מ ת י ת ה מ ק ר א י ת ‪ ,‬ה ז ה ה ל פ י ל ו ס ו פ י ה ‪ ,‬כ ש י א‬
‫פ י ל ו ס ו פ י י ת ה ר ו ח ה מ ו ח ל ט ת ; א ל י ב א ד ה ג ל ד ת י ו ת זו מ ת פ ת ח ת ב ת ו ל ד ו ת ה ר ו ח ‪.‬‬
‫ע ו ד נותר ל נ ו ל ה ע י ר כ מ ה ה ע ר ו ת ב י ק ו ר ת י ו ת ע ל ״ ה י ה ד ו ת נ ו ס ח ה י ר ש ״ ‪ .‬ה א ם ב א מ ת‬
‫מ ד ו ב ר כ א ן ע ל ״ מ ח ו י ב ו ת ע מ ו ק ה ל י ה ד ו ת ״ ) ‪ ?(deep commitment to J u d a i s m‬פ ק נ ה י י ם‬
‫ע צ מ ו מתקן את הסגנון ש ל ו כ ש ה ו א מבקר את מ ו ש ג ה א ל ש ל הירש במילים אלו‪:‬‬
‫"‪Hirsch... shared the conviction of his philosophical contemporaries, for whom‬‬
‫‪a religion accepting God radically other than man was of necessity a mere‬‬
‫‪'positive' religion, blindly authoritarian, devoid of spirituality, and destructive‬‬
‫‪of human freedom. But this is a conviction which has long been abandoned by‬‬
‫‪ "23.present-day religious thinkers‬ב י ק ו ר ת ח ר י פ ה י ו ת ר ע ל ה ״ פ י ל ו ס ו פ י ז ם ״ ש ל ה י ר ש‬
‫כ ב ר מ ת ח בן ד ו ר ו ש ל מ ה ל ו י ש ט י י נ ה י י ם ‪ ,‬ש ב ע י נ י ו ^ ‪ ) H e g e l i n g‬ה ג ל ו ן ‪ ,‬פ י ל ו ס ו פ ו ן ‪ ,‬פ י ל ו ס ו ף‬
‫קטן( הירש שייך לחבורה ש ל ״התאופילוסופים היהודים״‪ ,‬כ מ ו פילון‪ ,‬אריסטובולוס‪,‬‬
‫ש פ י נ ת ה ‪ ,‬מנדלסזון ופורמשטכר‪ ,‬שכולם — ע ל אף כ ל ה ה ב ד ל י ם ביניהם — זיהו את‬
‫ה פ י ל ו ס ו פ י ה ע ם ה ה ת ג ל ו ת ו ש ל ל ו א ת ה א ל ה י ה ו ד י ‪ ,‬ש ב ש ל ה י ו ת ו ‪ extra nos‬ה ו א ‪totaliter‬‬
‫‪ 2 4 .aliter‬א מ נ ם ה י ר ש ש ו ל ל א ת ה פ נ ת א י ז ם ש ל הגל‪ 2 5 ,‬א ב ל גם ה ו א מ פ ת ח מ ו ש ג א ל‬
‫אימננטי הזהה למהותו של האדם‪ .‬לאפיונה מוקדשים מ א ה העמודים הראשונים של‬
‫״החיבור הגדול״‪ .‬לפי הדיונים ה א ל ה ״החיים הדתיים הם לא פ ח ו ת ולא יותר מ ח י י ה א ד ם‬
‫ש מ ת א י מ י ם ל ע צ מ ם ובאים לידי מ ו ד ע ו ת עצמית״‪ 26.‬כאן ה ד ת ה ו פ כ ת לאנתרופולוגיה או‬
‫להומניות‪ ,‬לפי הכותרת הראשית ״ההומניות כדת״ של הנאומים שהרצה הירש בפני‬
‫ל ש כ ת הבונים החופשיים בלוקסמבורג‪ 27.‬יש לזכור ש״פילוסופיית ה ד ת ש ל היהודים״‬
‫ה ו פ י ע ה ב ש נ ת ‪ ,1842‬ז א ת א ו מ ר ת ש נ ה ל פ נ י ה ו פ ע ת ה ש ל ״ מ ה ו ת ה נ צ ר ו ת ״ ש ל פ ו י ר ב ך ‪,‬‬
‫שמגדיר א ת ה ד ת ״כהתייחסות ש ל ה א ד ם כלפי עצמו‪ ,‬או — ביתר דיוק — כ ה ת י י ח ס ו ת‬
‫ל מ ה ו ת ו כ מ ה ו ת א ח ר ת ״ ‪ .‬ו ב ר ו ח ה ד ב ר י ם ה א ל ה כ ו ת ב ה י ר ש ב פ ו ל מ ו ס ו נ ג ד ה ה ג ל י א נ י ברונו‬
‫באואר‪ :‬״פוירבך אמר דבר ח ש ו ב מ א ו ד ‪ :‬התאולוגיה היא אנתרופולוגיה‪ — .‬כתב היד‬
‫‪28‬‬
‫ש ל פילוסופיית ה ד ת שלי היה בידי ה מ ו ״ ל לפני ש ש מ ע ת י ד ב ר ־ מ ה מפוירבך״‪.‬‬

‫‪ 23‬פקנהיים )לעיל הערה ‪ ,(20‬עמי ‪.201‬‬

‫‪ 24‬ראה ספרי ‪The Theology of Salomon Ludwig Steinheim, Leiden 1986, pp. 74-79‬‬
‫‪ 25‬״החיבור הגדול״‪ ,‬עמי ‪.45‬‬
‫‪ 26‬שם‪ ,‬עמי ‪Das religiose Leben ist zunachst nichts mehr und nichts minder, als das" :33‬‬
‫‪"Leben des Menschen, welches sich selbst gemaB ist und sich selbst gemaB macht‬‬
‫‪ 27‬ראה ספרו ‪ ,Die Humanitat als Religion‬הנזכר לעיל בהערה ‪ .2‬בעמי ‪ i‬הוא כותב‪:‬‬
‫‪Religion ist Anthropologic, ist die Lehre vom innersten Wesen des Menschen und der‬‬
‫והאנושות״(‪.‬‬ ‫)״הדת היא אנתרופולוגיה‪ :‬היא תורת מהותה של פנימיות האדם‬ ‫‪"M‬‬
‫‪ 28‬ראה שפם )לעיל הערה ‪ ,(2‬עמי ‪ .105‬וראה ‪N. Rotenstreich, Jewish Philosophy in Modern‬‬
‫‪Times: From Mendelssohn to Rosenzweig, New York, Chicago & San Francisco 1968,‬‬
‫‪p. 124: "This humanizing theology, which Hirsch believed to be the essence of religion,‬‬
‫‪is in fact nothing but anthropology, and was used by Feuerbach to deny existence to‬‬
‫‪God, except as an idealized object of human conciousness, the outward projection of‬‬

‫]‪[254‬‬
 ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫נמצאנו למדים שאברהם‪ ,‬אליבא דהירש‪ ,‬הוא האידאל של הדתיות האנתרופולוגית‬

‫הזאת‪ ,‬המתגשמת בתקופה המשיחית בכל האנושות ותוכנה הוא ״שחרור העצמי הנצחי‬
‫של האדם והאנושות‪ ,‬כחיים של האנושות בחירות״‪ 29.‬את הדתיות הזאת‪ 30‬הירש מגלה‬
‫בספרות היהודית לדורותיה על פי הפרשנות הפילוסופית המיוחדת שלו‪.‬‬
‫נסיים בשאלה‪ :‬האם הפרשנות הזאת משקפת את דעתו האמתית של הירש‪ ,‬או שמא‬
‫יש להבינה ^‪ emancipation and the art of writing‬ברוח ספרו של ליאו שטראוס על‬
‫‪ ? Persecution and the Art of writing‬לשון אחר‪ :‬האם ״החיבור הגדול״ משנת ‪1842‬‬
‫ו־‪ Die Humanitat als Religion‬משנת ‪ ,1854‬שנכתבו בשביל קהל רחב של יהודים‬
‫וגויים‪ ,‬מסתירים את המחשבה האמתית של הירש? אם רק השאיפה לאמנציפציה עומדת‬
‫מאחורי הסגנון והתוכן של השיטה‪ ,‬או שמא ‪) Zeitgeists‬רוח הזמן( היא המחייבת‬
‫להציג את מהות היהדות ברוח האידאליזם הגרמני?‬
‫מתברר שהירש אכן היה משוכנע‪ ,‬שהדת היהודית ואנתרופולוגיה אמתית הן שמות‬
‫נרדפים‪ .‬״מורה־דרך לדת הישראלית״‪ 31,‬שנכתב אך ורק למען תלמידים יהודים המכינים‬
‫עצמם לבר־מצווה )לפי הירש ‪ ,(Confirmations‬מוכיח זאת‪ .‬כאן הוא מציג את ניסיון‬
‫לבנו וחיינו כמקור היחיד של הדת‪ 32,‬דעה שמתאימה למורליזם בספרים אחרים‪ ,‬להגותו‬
‫‪33‬‬
‫המאוחרת ולפעילותו כרב רפורמי בעשרים שנות חייו האחרונות בארצות הברית‪.‬‬

‫‪man's inward nature... We can therefore say that for Hirsch the religious relation is‬‬
‫‪that between man as he is and the endless task of perfecting his innate capacity of‬‬
‫‪ ."freedom‬פקנהיים מסתייג מזה‪ .‬ראה מ א מ ר ו ) ל ע י ל הערה ‪ ,(20‬עמי ‪ .195‬ואילו שביד מגיע‬
‫למסקנה‪ ,‬שאליבא דהירש ״ההתגלות היא במובן זה מאורע על־טבעי ]ההדגשה שלי‪ ,‬אש״י[‪,‬‬
‫המכוון את האנושות אל העתיד הראוי והיא מקוימת בנס — נס קיומו של העם היהודי הנאמן‬
‫לה״ )א׳ שביד‪ ,‬״התגלות ותבונה במשנתו של שמואל הירש״‪ ,‬בתוך מ׳ חלמיש ומי ‪p m‬‬
‫]עורכים[‪ ,‬התגלות אמונה תבונה‪ ,‬רמת גן תשל״ו‪ ,‬עמי ‪ .(118-113‬שביד מתבסס רק על ״החיבור‬
‫הגדול״‪ .‬גם בספרו ״תולדות ההגות היהודית בעת החדשה‪ ,‬המאה התשע־עשרה״ )ירושלים‬
‫תשל״ח( מציג שביד את הירש כמי שבמרכז השקפתו ניצבת הדת‪ ,‬ולא הפילוסופיה‪ .‬הדיון‬
‫שלנו‪ ,‬המתייחם גם לכתבים האחרים של הירש‪ ,‬מגיע למסקנה אחרת ומדגיש‪ ,‬שהירש ממלא‬
‫את מושג ההתגלות בתוכן אנתרופולוגי־אימננטי; אין כאן אירוע על־טבעי‪ .‬לחיזוק הדברים‬
‫האלה ראה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את המובאות שבהערות ‪ 27-26‬לעיל ואת דברי הפתיחה לנספח של‬
‫מאמרנו זה‪.‬‬
‫״החיבור הגדול״‪ ,‬עמי ‪.521‬‬ ‫‪29‬‬
‫על דגמים אחרים של דתיותו של אברהם ראה‪ ,‬למשל‪K.-J. Kuschel, Streit um Abraham ,‬‬ ‫‪30‬‬
‫—‪ .‬קושל‬ ‫‪1994‬‬
‫מתאר את הגישות השונות כלפי אברהם ביהדות‪ ,‬בנצרות ובאסלאם‪ .‬וראה את ביקורתי על ספר‬
‫זה‪Mitteilungsblatt des Irgun Olei Merkas Europa, No. 110, Juli 1995, p. 6 :‬‬
‫ראה לעיל סוף הערה ‪ .2‬בפרק ו של הספר הראשון הוא דן בדמותו של אברהם‪ .‬התרגום שלנו‬ ‫‪31‬‬
‫לפרק זה מוצע בנספח למאמר זה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.95‬‬ ‫‪32‬‬
‫אמנם הולצר נוטה לדעה‪ ,‬שהירש כנראה ״נאלץ לסגל לשיטתו רעיונות שאינו מאמין בהן‪...‬‬ ‫‪33‬‬
‫אנו לא יכולים להניח כמובן מאליו‪ ,‬שבמאה בתר אמנציפציונית‪ ...‬יכלו הוגים להביע את‬
‫דעותיהם בצורה ג ל ו י ה ״ ) א ׳ הולצר‪ ,‬הגות הנקראת על פי סופה‪ ,‬מושג ההתגלות במשנתו של‬

‫]‪[255‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫לסיכום‪ ,‬בפילוסופיית הדת של שמואל הירש אברהם אבינו מתואר כאנתרופולוג ‪par‬‬

‫ש מ ו א ל ה י ר ש ‪ ,‬ע ב ו ד ת גמר‪ ,‬ה א ו נ י ב ר ס י ט ה ה ע ב ר י ת בירושלים‪ ,‬ת ש נ ״ ב ‪ ,‬ע מ י ‪ ;46‬ר א ה ג ם ‪J.‬‬

‫‪Petuchowsky, "Manuals and Catechisms of the Jewish Religion in the Early Period‬‬
‫‪of Emancipation", in Studies... [n. 20 above], pp. 47-64‬‬
‫כיוון ש ה צ ב ע נ ו ‪ ,‬מ צ ד א ח ד ‪ ,‬ע ל ה ז י ק ה בין פ ו י ר ב ך ל ה י ר ש ‪ ,‬ש ״ ח י ב ו ר ו ה ג ד ו ל ״ ה ו פ י ע ב־‪,1842‬‬ ‫‪34‬‬
‫ש נ ה ל פ נ י ה ו פ ע ת ״ מ ה ו ת ה נ צ ר ו ת ״ ש ל פוירבך‪ ,‬מ ן ה ר א ו י להזכיר‪ ,‬מ צ ד שני‪ ,‬ש ק י ר ק ג ו ר מ ת א ר‬
‫ב א ו ת ה ש נ ה )‪ (1843‬ב ח י ב ו ר ו ״ ח י ל ו ר ע ד ה ״ א ת ח י י א ב ר ה ם כ מ ו ש ת ת י ם ע ל ב ס י ם דתי‪ ,‬ו ל א ע ל‬
‫ב ס י ס אתי‪.‬‬

‫]‪[256‬‬
 ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫נספח‬

‫תרגום מתוך‬
‫מורה־דין שיטתי של הדת הישראלית‬

‫ס פ ר ר א ש ו ן ‪ ,‬פ ר ק ש י ש י ) ע מ י ‪(46-32‬‬

‫חיי אברהם — דוגמה לכול‬

‫דברי פתיחה לתרגום‬

‫שמואל הירש כתב את מורה הדרך )ראה הערות ‪ 32-31‬בגוף המאמר( כדי שישמש ספר‬
‫עזר למורים ולתלמידים לקראת טקסי בר־מצווה‪ .‬מורה הדרך מורכב מחמישה ספרים‪,‬‬
‫שדנים בהיסטוריה‪ ,‬בהתגלות‪ ,‬בעיקרי האמונה‪ ,‬בתפילה‪ ,‬בשבת ובחגים ובאורח החיים‬
‫היהודי‪ .‬ברוח הדברים שלו ב״חיבור הגדול״ הוא מבסס את התפיסה שלו בדבר היהדות‬
‫ההומניסטית על הרבה מובאות‪ ,‬שרוב רובן מן המקרא ומיעוטן מספרות חז״ל‪ .‬תפיסתו‬
‫זו באה לביטוי באופן תמציתי במבוא למורה הדרך‪ .‬שם הוא כותב‪ :‬״‪ .1‬אין הדת בשביל‬
‫האדם בבחינת משהו חיצוני וזר שנכפה עליו‪ ,‬אלא צורך של לב האדם והיא טמונה‬
‫בתוכו במלואה‪ .‬לכן עלינו רק ללמוד לקרוא את שפת לבנו כדי לגלות את כל תורת הדת;‬
‫‪ .2‬היהדות‪ ,‬כפי שהיא נתונה לנו במקרא בדרך תורה ומוסר‪ ,‬היא ממש אך ורק אותה‬
‫הדת של הלב‪ ,‬ורק בה היא כלולה״ )עמי ‪ .(ii‬כלפי הספרות התלמודית־ההלכתית הוא‬
‫נוקט עמדה ביקורתית מאוד‪ :‬עלינו להינתק בגלוי מן הדתיות החיצונית־המשפטית הזאת‬
‫)ראה שם‪ ,‬עמי ‪ ,(140-139‬אף שהייתה מוצדקת בימי חז״ל‪ .‬דוגמה קיצונית לרפורמות‬
‫שלו היא השבת‪ ,‬שלדעתו ראוי לחגוג ביום ראשון‪ .‬כבר בוועידת הרבנים בברסלאו ב־‬
‫‪ 1846‬הוא ביקש לדון בהצעה הזאת )עמי ‪ ,(141‬והוא בעצמו הגשים אותה כשכיהן כרב‬
‫רפורמי בארצות הברית‪.‬‬
‫ברוח הדברים האלה מתואר אברהם כדגם לדתיות הומניסטית ממקורות היהדות‪.‬‬
‫ביקורת חריפה על מורה הדרך הזה כתב שטיין‪ :‬״הכותרת של הספר הזה היא השגיאה‬
‫היחידה שלו‪ .‬יש למחוק את המלה ׳הישראלית׳ ולכתוב במקומה ׳נוסח הירש׳‪ ...‬אני מתנגד‬
‫למורה דרך זה של הדת הישראלית״)‪H. Stein, Allgemeine Zeitung des Judentums,‬‬
‫‪ ; 1 8 5 6,35.No‬וראה שפס‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,2‬עמי ‪.(132‬‬

‫התרגום‬
‫אברהם חי בקרב עובדי האלילים‪ ,‬ורק הוא שב והכיר את האמת; האם נוכל לשער מה‬
‫תיחשב בעיניו חובתו הראשונה?‬

‫]‪[257‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫היא מטרת החיים‪ ,‬אלא‬ ‫לתקן את מידות בני האדם‪ :‬להסביר להם שלא הפקת הנאה‬
‫הארצי‪ ,‬שבו ושבזולתו‪,‬‬ ‫העשייה היצירתית? שרק מי שרואה בעידון המתמיד של היסוד‬
‫והוא אדון הכול‪ .‬לפיכך‬ ‫את מטרת חייו‪ ,‬אמנם יגיע אל ייעודו; שיש בנמצא רק אל אחד‪,‬‬
‫נגד האלילות‪.‬‬ ‫מספרת האגדה‪ ,‬שכבר ב א ‪ p‬מולדתו נלחם אברהם בכל מקום‬
‫האם תיקנו בני האדם במולדתו של אברהם את מידותיהם ?‬
‫לא‪ .‬מכתבי הקודש ומן ההיסטוריה אנו למדים‪ ,‬כי בני־האדם שמעבר לנהר )הפרת(‬
‫נשארו עובדי אלילים‪.‬‬
‫כאשר ראה אברהם שלמרות מאמציו הוסיפו בני האדם לראות בהפקת הנאה את מטרת‬
‫חייהם‪ ,‬מה חש ומה עשה?‬
‫מסתמא חש צער עמוק על כך‪ .‬ודאי התפלל והתחנן לאלוהים שיואיל לפתוח את‬
‫לב האדם להכרת האמת‪ .‬מסתבר‪ ,‬שבשעת תפילה ותחנון כזאת קרא אליו קול פנימי‪,‬‬
‫שהכיר בו את קול האלוהים‪ :‬״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל ה א ‪ p‬אשר‬
‫אראך‪ .‬ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה‪ .‬ואברכה מברכיך ומקללך‬
‫אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה״)בר׳ יב ‪.(3-1‬‬
‫כיצד הבין אברהם את הדברים האלה?‬
‫נתברר לו כי נצטווה לצאת ל א ‪ p‬נכרייה‪ ,‬אשר שם לבם של האנשים נכון יותר לקבל‬
‫את האמת׳‪ ,‬שם יוכל להיות לברכה אמתית לבני האדם‪ .‬משם גם תתפשט האמת על פני‬
‫העולם כולו‪ ,‬ובדרך זו יהיה הוא לברכה לכל משפחות האדמה‪ .‬בזכותו ילמדו כל אומות‬
‫העולם להכיר את המטרה האמתית של החיים וללכת לקראתה‪.‬‬
‫האם התגשמה תקוותו זו של אברהם?‬
‫לא‪ .‬הכתוב אומר ״והכנעני אז בארץ״ )שם‪ ,‬פסוק ‪ .(6‬כשהגיע אברהם ארצה מצא‬
‫שם את הכנעני‪ ,‬ולפי כתבי הקודש היה זה עם נהנתני בהרבה מן העם אשר יצא מתוכו‪.‬‬
‫הכנענים שמעו אפוא בקולו במידה פחותה מששמעו בקולו בני ארץ מולדתו‪.‬‬
‫מה עשה אברהם אחרי כן?‬
‫יש להניח שמרוב צער על כך שב והתפלל לאלוהים‪ .‬תוך כדי תפילה כזאת‪ ,‬שעלתה‬
‫מחדרי לבבו‪ ,‬זכה להתגלות‪ :‬״לזרעך אתן את הארץ הזאת״ )שם‪ ,‬פסוק ‪ .(7‬עתה סבר‬
‫אברהם‪ ,‬כי היטיב להבין את טעם יציאתו מארץ מולדתו‪.‬‬
‫כיצד הבין עתה את הטעם הזה?‬
‫לא כדי לתקן את הכנעני יצא מ א ‪ p‬מולדתו; הרי הכנעני נפל בנכונותו לקבל את‬
‫האמת אף מבני א ‪ p‬מולדתו‪ .‬אלא — כך הבין — האלוהים הוציאו משם כדי שזרעו‬
‫ובני משפחתו‪ ,‬ובראש וראשונה לוט בן אחיו‪ ,‬לא יוסיפו לחיות בקרב קרוביהם הנהנתנים‪.‬‬
‫ב א ‪ p‬מולדתו היה לוט עלול בנקל להתייחס אל הנהנתנות כאל מטרת החיים‪ .‬לפיכך‬
‫צריך היה זרעו של אברהם ללמוד ב א ‪ p‬נכרייה‪ ,‬הרחק מכל בני האדם‪ ,‬לתרגם את מטרת‬
‫החיים לעשייה יצירתית‪ .‬אז תתפשט האמת מזרעו לכל מקום‪.‬‬
‫האם התגשמה תקווה זו של אברהם?‬
‫לא‪ .‬גם לוט החשיב כמטרת החיים עושר והנאה‪ .‬הכתוב מספר‪ ,‬שבזכות אברהם‬
‫התעשר לוט בצאן‪ ,‬בבקר ובאוהלים‪ ,‬ולא נשאה אותם ה א ‪ p‬לשבת יחדיו‪ ,‬ו פ ‪ p‬ריב‬
‫בין רועי שניהם‪ .‬אילו ראה לוט בעשייה על פי רצון האל את מטרת החיים‪ ,‬ודאי היה‬
‫מעדיף לוותר על חלק מעושרו מאשר להיפרד מאברהם‪ .‬אבל לוט הניח לריב להתגלגל‪.‬‬
‫וכאשר הציע אברהם כי ייפרדו איש מעל אחיו‪ ,‬בחר לו לוט את מקומות המרעה הטובים‬

‫]‪[258‬‬
 ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫ביותר‪ ,‬ואף לא נרתע משכנותם של אנשי סדום הרעים והחטאים‪ .‬הוא העדיף את שכנותם‬
‫על פני ירידה מנכסיו‪.‬‬
‫מה עשה אברהם אחר הדברים האלה?‬
‫מן הסתם פנה בדאבון לבו אל האלוהים‪ .‬והנה דבר האלוהים אליו לאמור‪ :‬״שא נא‬
‫עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה‪ .‬כי את כל הארץ אשר‬
‫אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם‪ .‬ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש‬
‫למנות את עפר ה א ‪ p‬גם זרעך ימנה‪ .‬קום התהלך ב א ‪ p‬לארכה ולרחבה כי לך אתננה״‬
‫)שם יג ‪.(17-14‬‬
‫כיצד היה בכוחה של התגלות זו לעודד את אברהם ?‬
‫אברהם קיווה שלוט‪ ,‬לכשיראה מקרוב את פניו המכוערות של הרע‪ ,‬יתקן את דרכו‪,‬‬
‫ישוב אל אברהם ויאחז בידיו במטרה האמתית של החיים‪ .‬בדרך זו עדיין יהיו הוא וזרעו‬
‫לברכה לכל העולם‪.‬‬
‫האם לא נתגלתה ללוט אפסיותו של העושר?‬
‫אמנם כן‪ .‬בלילה אחד לא זו בלבד שלקח ממנו האויב את כל רכושו‪ ,‬אלא הוא עצמו‬
‫נפל בשבי ונמכר לעבד‪.‬‬
‫האם לא הראו גם ללוט את תפארת החיים על פי רצון האל?‬
‫אכן כן‪ .‬הגם שאברהם נעלב עמוקות על ידו‪ ,‬לא היסס אפילו רגע אלא שם נפשו‬
‫בכפו וחש לעזרתו כדי להצילו‪ ,‬אותו ואת בני ביתו‪.‬‬
‫האם נתגשמה תקוותו של אברהם שלוט ישוב מדרכו?‬
‫לא‪ .‬למרות כל הניסיונות האלה שב לוט לסדום‪.‬‬
‫שמא היטיבו אנשי סדום דרכיהם?‬
‫לא‪ .‬הכתוב מספר שמלך סדום אמר לאברהם‪ :‬״תן לי הנפש והרכש קח לך״)יד ‪.(21‬‬
‫סבור היה‪ ,‬שאברהם יצא למלחמה רק כדי לשלול שלל‪ ,‬כי בעיניו עושר והנאה הם ערך‬
‫עליון‪.‬‬
‫ומלכי־צדק‪ ,‬אולי הוא הכיר את האמת?‬
‫לא‪ .‬הלה לא עבד אלא לאל עליון)פסוקים ‪ ,(20-19‬אך לא ״לה׳ אל עליון״ )פ׳ ‪.(22‬‬
‫הוא לא הכיר את האלוהים שהוא אדון על הכול‪ ,‬האל שהאדם הוא בחזקת צלמו אך‬
‫ורק כשהוא מעמיד לנגד עיניו את השליטה והעידון של היסודות הארציים כמטרת חייו‪.‬‬
‫כך ראה אברהם כי עד עתה נכזבו כל תקוותיו‪ .‬עדיין לא הכתה האמת שרשים אף לא‬
‫באיש אחד‪.‬‬
‫מה עשה אברהם אחר כך?‬
‫הוא התפלל לאלוהים שסוף־םוף יעלה בידו למצוא לבבות שיהו נכונים לקבלת האמת‪.‬‬
‫והנה דבר האלוהים אליו‪ :‬״אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד״ )טו ‪.(1‬‬
‫במענה לטענתו שאין מי שיוכל לרשת אותו ולהמשיך כראוי את שאיפתו זכה אברהם‬
‫להתגלות נוספת‪ :‬הוא יזכה לבן משלו‪ ,‬וזה יירש את שאיפתו‪ ,‬וזרעו יהיה ככוכבי השמים‪.‬‬
‫עתה נתעודד אברהם שוב‪ .‬כעת‪ ,‬כך סבר‪ ,‬הוא מבין את גורלו־הוא‪ ,‬והרהר בלבו‪ :‬אלוהים‬
‫הביא אותי ל א ‪ p‬נכר כדי שאחנך את בני היוצא ממעיי לאמת‪ ,‬על מנת שממנו תתפשט‬
‫ברכת האמת על פני העולם כולו‪.‬‬
‫אחרי כל הניסיונות האלה שעברו על אברהם ודאי מלא לבו חששות על מה שעלול‬
‫לקרות לצאצאיו‪ ,‬לא כן?‬

‫]‪[259‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫הניסיון לימדו עד כמה מתקשים בני האדם לראות בעשייה היצירתית את מטרת חייהם‪,‬‬
‫שכן הם רואים שוב ושוב בעושר ובהנאתנות את הערך העליון של חייהם‪ .‬לא ייפלא‬
‫אפוא שחשש‪ ,‬כי גם צאצאיו ילכו בדרך זו‪ .‬לפיכך התפלל‪ :‬״ה׳ במה אדע כי אירשנה״‬
‫>טו ‪ .(8‬לאמור‪ ,‬איך אוכל להיות בטוח שצאצאיי יהיו ראויים לרשת את ה א ‪ p‬הזאת‪,‬‬
‫א ‪ p‬הנועדת למגורים ארציים ולמרכז האמת‪ ,‬אשר ממנו אמורה זו לצאת לכל העמים ?‬
‫איך אדע שישמרו צאצאיי אמונים לאמת ולא יבגדו בה?‬
‫כיצד שיכך האלוהים את חששותיו של אברהם?‬
‫אחרי שאברהם הקריב קרבן סמלי נפלה עליו תרדמת חלום‪ ,‬והוא זכה להודעה זו‪:‬‬
‫״ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה‪ .‬וגם את‬
‫הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‪ .‬ואתה תבוא אל אבותיך בשלום‬
‫תקבר בשיבה טובה‪ .‬ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה״ )‪.(15-13‬‬
‫באיזה מובן היה בהודעה זו כי להרגיע את חששותיו של אברהם?‬
‫אמר אלוהים‪ :‬גלוי וידוע שצאצאיך יצטרכו לעמוד בייסורים קשים‪ .‬והיה אם יראי‬
‫אלוהים המה‪ ,‬יהיו הייסורים בשבילם רק בבחינת מבחן‪ .‬ייסוריהם באים להראות ‪,‬קבל‬
‫עולם‪ ,‬שאף הסבל הקשה ביותר אין בכוחו להביא את האדם לידי רוע ולידי בגידה‬
‫באלוהים אם ברצונו לשמור אמונים לאל‪ ,‬לאמת‪ ,‬לטוב ולצדק‪ .‬והיה אם לא היו בניך‬
‫יראי אלוהים‪ ,‬אף על פי כן לא יהיה גורלם כגורל האמורי‪ .‬את האמורי‪ ,‬את כל העמים‪,‬‬
‫אם ירצו לבגוד באלוהים‪ ,‬האלוהים מניח להם‪ .‬הוא מניח להם לחטוא באין מפריע עד‬
‫שתימלא סאת חטאתם‪ ,‬עד אשר יאבדו מחמת גודש חטאתם‪ .‬ברם אין האלוהים מניח‬
‫לזרע אברהם להוסיף ולחטוא עוד ועוד‪ ,‬שכן ייעודם לקיים בשביל העולם את האמת‬
‫ולפרסם אותה ; לפיכך הוא מכביד את ידו עליהם בעונשים הולכים וגוברים; הוא מייסר‬
‫אותם כאשר מייסר אב את בנו‪ ,‬עד שזרע אברהם ישוב בלבב שלם אל עבודת האמת‬
‫ואל האלוהים ואל החיים על פי רצון האל‪.‬‬
‫״בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקלו‪.‬‬
‫כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע‬
‫להם״ )דב׳ ד ‪.(31-30‬‬
‫״וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסרך״ )שם ח ‪.(8‬‬
‫״והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי‪.‬‬
‫אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו‬
‫את עונם‪ .‬וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר‪...‬‬
‫ואף גם זאת בהיותם ב א ‪ p‬איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם‬
‫כי אני ה׳ אלהיכם״ )וי׳ כו ‪.(44-40‬‬
‫״ואני זאת בריתי אותם אמר ה׳ רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו‬
‫מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם״)יש׳ נט ‪.(21‬‬
‫״חסדי ה׳ אזכיר תהלת ה׳ כעל כל אשר גמלנו ה׳ ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם‬
‫כרחמיו וכרב חסדיו‪ .‬ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע‪ .‬בכל צרתם‬
‫לא צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם‪.‬‬
‫והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם״ )שם סג ‪.(10-7‬‬
‫״כי אתך אני נאם ה׳ להושיעך כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך‬
‫לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך״ )יר׳ ל ‪.(11‬‬

‫]‪[260‬‬
 ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫״אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ה׳ גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל‬
‫\‬ ‫‪I‬‬ ‫‪v.‬‬ ‫‪S.‬‬ ‫‪T‬‬

‫הימים״ )שם לא ‪.(35‬‬

‫״דק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם״ )עמי‬
‫ג ‪.(2‬‬
‫למי הובטח הבן הזה?‬
‫לאברם‪ ,‬אך לא לשרי‪ .‬לפיכך ויתרה שרי על שלה והניעה את אבדם שיישא לאשה‬
‫את הגר שפחתה‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר ראתה הגר שהבן אשר ייוולד לה יהיה לברכה לעולם‪,‬‬
‫גבה לבה והחלה מזלזלת בכבוד שרי‪ .‬ברם‪ ,‬הכיצד תהיה אשה גאוותנית כזאת אמו של‬
‫הבן ההוא? לכן ביקש אברהם לשבור את גאוותה של הגר‪ .‬אז אמרה הגר‪ :‬אם אינכם‬
‫עושים את רצוני‪ ,‬הריני מענישה אתכם‪ ,‬ולא יהיה לכם הבן הזה‪ .‬היא ברחה משניהם‪,‬‬
‫עד שפנה אליה מלאך ה׳ באמרו ״שפחת שרי״ ופקח את עיניה‪ .‬ויאמר לה שבנה ״יהיה‬
‫פרא אדם ידו בכל ויד כל בו״)בר׳ טז ‪ ,(12‬הווי אומר‪ ,‬בנה לא יהיה ברכה לעולם כל‬
‫עיקר‪.‬‬
‫איזו מצווה נחשבה בעיני אברהם כחשובה ביותר אחרי לידת ישמעאל?‬
‫שיחנך את בנו כך שהלה יראה בעשייה על פי רצון האלוהים — היינו השליטה על‬
‫כל היסודות הארציים ועידונם — את המטרה היחידה של החיים‪.‬‬
‫מתי‪ ,‬כמשוער‪ ,‬הכיר אברהם ששוב נכזבה תוחלתו?‬
‫כאשר הגיע ישמעאל לגיל מצוות‪ ,‬כשמלאו לו י״ג שנה‪ .‬שוב התפלל אברם לאלוהים‪.‬‬
‫ויהי דבר האלוהים אליו לאמור‪ :‬״התהלך לפני והיה תמים‪ ...‬אני הנה בריתי אתך והיית‬
‫לאב המון גוים״ )יז ‪ .(4 ,1‬משום כך לא יהיה שמו עוד אברם‪ ,‬כפי שהיה עד עתה‪ ,‬אלא‬
‫יהיה אברהם‪ .‬והיה אליו דבר האלוהים עוד‪ :‬״והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך‬
‫אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך״ )‪ .(7‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שהכיר עתה ששרי — ששמה יהיה מעתה שרה — תלד לו בן אשר עמו יקים האלוהים‬
‫את בריתו ״לברית עלם לזרעו אחריו״)‪.(19‬‬
‫רק עתה התברר לו כיצד צריכים צאצאיו למלא את תפקידם; כיצד עליו לפעול כדי‬
‫להיות לברכה וכדי שיתברכו בו ״כל משפחות האדמה״‪ .‬הוא וזרעו צריכים להיות אב‬
‫לעולם‪ .‬אב אמת יחנך את בניו בשמשו להם דוגמה יותר משיחנך אותם באמצעות מילים‪,‬‬
‫שהרי ילדיו רואים אותו תדיר על כן ישתדל שכל אחד ממעשיו ישמש דוגמה‪ .‬רק כך‬
‫יוכלו בני אברהם למלא את תפקידם‪ ,‬כשכל מעשיהם ומוצא פיהם יהיו דוגמה לחיים‬
‫על פי רצון האלוהים באמת‪.‬‬
‫צא ולמד‪ ,‬מה טיבה ומהותה של הדתיות האמתית לעומת הדתיות האלילית השקרית‪.‬‬
‫הלוא הדתיות השקרית אומרת‪ :‬הנאתנות היא הערך העליון; אין האדם יכול לשלוט‬
‫עד תום ביצר הנהנתנות‪ .‬לעומתה אומרת הדתיות האמתית‪ :‬הנאתנות היא מטרת חיי‬
‫בעלי חיים‪ ,‬אך לא מטרת חיי האדם‪ .‬מטרת חיי האדם מתבטאת בשליטתה על היסודות‬
‫הארציים ובעידונם המתמיד‪ .‬לכך נוצר האדם‪ .‬אין האדם צריך להשתעבד לתענוגים;‬
‫לעולם יוכל לרסן את החיה שבתוכו‪ .‬ברם אין בכוחן של מילים ליישב את הסכסוך‬
‫הזה‪ ,‬כי אם במעשים בלבד‪ .‬רק אם נחיה באמת לפי מה שמוטל עלינו; רק אם באמת‬
‫נשלוט תמיד על היסודות הארציים ונעדן אותם; רק אם באמת יהא כל אחד ממעשינו‬
‫דוגמה לחיים בצלם האלוהים — רק אז נוכיח שהאדם אכן מסוגל לחיות תמיד בצלם‬
‫האלוהים‪.‬‬

‫]‪[261‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫מה אות הברית הזה שבין אלוהים ובין זרעו של אברהם?‬

‫ברית המילה‪.‬‬
‫מה משמעותה?‬
‫כפי שמלמדת ההיסטוריה‪ ,‬מלו גם עמים אחרים בעולם העתיק את בניהם‪ .‬אבל אצלם‬
‫הייתה למילה משמעות אחרת לגמרי‪ .‬העמים הללו עבדו גם לאלילים שלפי אמונתם‬
‫לא ביקשו אלא להמיתם‪ .‬כדי לפייסם הקריבו להם קרבנות אדם; לימים רק הטילו מום‬
‫בגופם‪ ,‬וברבות הימים חשבו לפדות עצמם מחרון אפם של האלילים הללו על ידי המילה‪.‬‬
‫אצל העמים האלה הייתה המילה אפוא בבחינת מתנה שהוגשה לאל רע על מנת לשכך‬
‫את חמתו‪ .‬ברם בני אברהם לא ראו בה אלא אות ברית בבשרם לברית עולם )בר׳ יז‬
‫‪ ,(13‬וכשם שאי־אפשר להסיר את האות הזה‪ ,‬וכשם שאינו סר ממנו אף לא לרגע אחד‪,‬‬
‫כן מוטל עלינו‪ ,‬בזכות דוגמתנו‪ ,‬להיות אב לעולם‪ ,‬וכן צריך כל אחד ממעשינו להיות‬
‫עשייה בצלם אלוהים ולא נהנתנות חייתית‪ .‬וכל זה למען יראה העולם‪ ,‬כי אכן מסוגל‬
‫האדם לחיות בצלם אלוהים‪.‬‬
‫מדוע ניתן אות זה רק לאנשים‪ ,‬ולא גם לנשים?‬
‫אין תפקידן של הנשים לשמש‪ ,‬על ידי מעשיהן‪ ,‬דוגמה לעולם‪ ,‬כי אם רק בביתן‬
‫פנימה‪ .‬את התפקיד הישראלי כלפי העולם יכולים למלא רק הגברים‪.‬‬
‫לאיזה ניסיון נחשף אברהם לאחר מכן?‬
‫לניסיון של יוהרה דתית‪ .‬הוא היה עלול לדמיין לעצמו‪ ,‬כי מי שנצטווה לשמש דוגמה‬
‫לעולם יהיה גם טוב יותר וגם אהוב יותר בעיני האלוהים משאר בני אדם‪ .‬אילו האמין‬
‫האיש הישראלי‪ ,‬כי משום שנצטווה להראות לעולם על ידי דוגמתו‪ ,‬כיצד יכול האדם‬
‫לשלוט על היסוד הארצי שבו בלי להיצמד לנהנתנות ולעצלות‪ ,‬הרי הוא טוב יותר ואהוב‬
‫יותר בעיני האלוהים משאר בני האדם‪ ,‬הרי היה דווקא חדל מלמלא את המוטל עליו?‬
‫שכן יוהרה זו מבטלת כל יראת שמים‪.‬‬
‫״אל תאמר בלבבך בהרף ה׳ אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה׳ לרשת‬
‫את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה ה׳ מורישם מפניך‪ ...‬ולמען הקים את הדבר אשר‬
‫נשבע ה׳ לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב‪ .‬וידעת כי לא בצדקתך ה׳ אלהיך נתן לך את‬
‫הארץ הטובה הזאת לרשתה כי עם קשה ערף אתה‪ .‬זכר אל תשכח את אשר הקצפת את‬
‫ה׳ אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד באכם עד המקום הזה ממרים‬
‫הייתם עם ה׳״)דב׳ ט ‪.(7-4‬‬
‫האם הועמד אברהם במבחן אם דבקה בו היוהרה הדתית הזאת?‬
‫אמנם כן‪ .‬ביום מן הימים‪ ,‬כחום היום‪ ,‬הראה לו האלוהים מרחוק שלושה נכרים‪ .‬אילו‬
‫החשיב אברהם את עצמו טוב יותר ואהוב יותר בעיני האלוהים משאר בני אדם‪ ,‬היה‬
‫אומר לכל היותר‪ :‬אם מבקשים נכרים אלה להיות אורחיי‪ ,‬יבואו נא אליי‪ .‬במקום זה‬
‫‪ p‬לקראתם וביקש בענווה שיואילו בחסדם כי רב להיכנס לביתו‪ .‬וכאשר ניאותו לכך‬
‫היה כה מאושר‪ ,‬שמיהר להכין להם מאכלים מן היפים והטובים ביותר‪ .‬הרי לך הוכחה‪,‬‬
‫שאברהם לא החשיב את עצמו טוב יותר משאר בני אדם‪ ,‬גם לא אחרי שנצטווה להיות‬
‫לאב לעולם‪ .‬והוא זכה בגמול מאת האלוהים‪ :‬שלושת האנשים הללו ידעו מה שהבטיח‬
‫לו אלוהים‪ .‬אברהם ראה אפוא שאמנם אהב האלוהים את הנכרים הללו‪.‬‬
‫האם לא נבחן אברהם פעם נוספת אם דבקה בו יוהרה דתית?‬
‫אמנם כן‪ .‬שלושת האנשים קמו ופנו אל פני סדום‪ .‬אז אמר אלוהים‪ :‬״המכסה אני‬

‫]‪[262‬‬
 ‫הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש‬

‫מאברהם אשר אני עשה‪ .‬ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ובברכו בו כל גויי ‪. p x n‬‬
‫כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה‬
‫ומשפט למען הביא ה׳ על אברהם את אשר־דבר עליו״)בר׳ יח ‪ .(19-17‬הכתוב אומר‬
‫אפוא שהודיע אלוהים לאברהם מה עתיד הוא לעשות לסדום‪ ,‬כדי שילמדו בני ביתו של‬
‫אברהם — גם על ידי דוגמתו גם על ידי אופן קבלתו את ההודעה הזאת — לשמור‬
‫את דרך ה׳ ולעשות צדק ומשפט‪ ,‬כדי שיתברכו בו כל עמי ה א ^‬
‫וכאשר הודיע אלוהים לאברהם שעתידה סדום להיחרב בגלל חטאיה‪ ,‬התפלל אברהם‬
‫בעבורה‪ ,‬לפי שהיה סבור שמא יימצאו אף בסדום צדיקים רבים‪ .‬אם כן‪ ,‬מעולם לא שכח‬
‫אברהם‪ ,‬שבקרב כל אומות העולם עשויים להימצא צדיקים ויראי שמים‪.‬‬
‫״כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה‬
‫טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה׳ צבאות״ )מלאכי א ‪.(11‬‬
‫״כל הכופר בעבודה זרה״ — מי שאינו מאמין שההנאה היא מטרת החיים — ״נקרא‬
‫יהודי״)מגילה יג ע״א(‪.‬‬
‫״מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול‪ ,‬שנאמר ׳אשר יעשה‬
‫אתם האדם וחי בהם; כהנים‪ ,‬לויים וישראלים לא נאמר‪ ,‬אלא ׳האדם׳‪ .‬הא למדת שאפילו‬
‫עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול״ )סנהדרין נט ע״א; ראה בפירוט יתר‬
‫ספרי אחרי מות יג‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫מה היה הניסיון הגדול שעמד בו אברהם?‬
‫אמר לו אלוהים‪ :‬״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל א ‪p‬‬
‫המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך״)בר׳ כב ‪.(2‬‬
‫האם איים האל על אברהם בעונש אט לא יקריב את בנו‪ ,‬או הובטח לו שכר אם יקריב‬
‫אותו?‬
‫לא זה ולא זה‪ ,‬שכן הקרבן לא היה אמור להיות קרבן אלילי‪ .‬עובדי אלילים הקריבו‬
‫קרבנות אם מחמת פחד‪ ,‬כדי לשכך את חרון אפה של אלוהות העוינת את האדם‪ ,‬ואם‬
‫על מנת לקבל שכר‪ ,‬כדי לשקוע בתוך חיי האלוהות‪ .‬אברהם לא הקריב את הקרבן מתוך‬
‫פחד ולא מתוך תקווה לקבל שכר‪ ,‬כי אם מפני אהבתו את אלוהים ומפני שלא ידע דבר‬
‫שהוא נעלה מלעשות את רצון האלוהים‪.‬‬
‫״אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין‬
‫את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם״ )משנה אבות א‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫לו עמדה לפניו הבררה אם להקריב את עצמו או את בנו‪ ,‬במה היה בוחר אברהם ?‬
‫האב מבכר להקריב את חייו הוא‪ ,‬ולא את חיי בנו‪ .‬אלוהים דרש את הדבר הקשה‬
‫ביותר‪.‬‬
‫מדוע לא נצטווה להקריב את בנו לאלתר?‬
‫להקריב את בנו תוך כדי התרגשות ראשונה‪ ,‬הרי זה היה קל יותר יחסית‪ .‬אלוהים‬
‫דרש את הקשה ביותר‪ .‬ניתנה לאברהם שהות של שלושה ימים כדי שיהרהר בדבר באין‬
‫מפריע‪ ,‬ואף על פי כן לא שב מהחלטתו לשמוע בקול אלוהים‪.‬‬
‫האם לא קרה דבר שהיה עשוי לזעזעו?‬
‫אמנם כן‪ .‬יצחק שאל‪ :‬״איה השה לעולה ?״ ברם גם שאלה זו לא היה בכוחה להשיבו‬
‫מהחלטתו‪.‬‬
‫האומנם דורש האלוהים קרבנות אדם ?‬

‫]‪[263‬‬
 ‫אהרן שאר־ישוב‬

‫לא‪ .‬אין האלוהים דורש כל קרבן‪ *,‬אבל האלוהים דורש את הנכונות להקריב קרבן‪.‬‬
‫בל נשכח שהכול נתון מיד האלוהים‪ ,‬ולכן חובה עלינו להיות מוכנים בכל רגע לוותר על‬
‫הכול לשם עבודה לאלוהים ולשם עבודה לאמת‪ .‬לפיכך הניח אלוהים לאברהם לבצע‬
‫את מעשה הקרבן עד שלא הייתה חסרה בו אלא תנועת יד קלה שעלולה לגזור את פתיל‬
‫חייו של יצחק‪ .‬אלוהים הניח לאברהם לבנות את המזבח‪ ,‬לערוך את העצים‪ ,‬לעקוד את‬
‫יצחק‪ ,‬לשים אותו על המזבח ממעל לעצים ולקחת בידו את המאכלת‪ .‬רק עתה השמיע‬
‫לו שאין האלוהים חפץ בקרבן‪ ,‬אלא רק בנכונות להקריב קרבן‪ .‬ושכרו‪ ,‬יען אשר שמע‬
‫בקול האלוהים‪ ,‬שיתברכו בזרעו כל גויי הארץ‪.‬‬
‫אל תאמר ״כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה‪ .‬וזכרת את ה׳ אלהיך כי הוא הנתן‬
‫לך כח לעשות חיל״ )רב׳ ח ‪.(18-17‬‬
‫לפי כל המסופר בכתובים מה אפוא משמעותם של חיי אברהם ?‬
‫בדברי הכתוב משתקפת בבואה של חיי כל אדם ואדם‪ .‬אף שרדף אברהם אחרי הטוב‬
‫בלבד‪ ,‬הרי בתחילה לא התגשמו תקוותיו הנכספות‪ .‬ברם כל תוחלת נכזבה הניעה אותו‬
‫להעמיק ולהתבונן בנפשו פנימה‪ .‬כך החל להבין טוב יותר את ייעוד חייו וכיצד צריך‬
‫למלא אותו‪ .‬באמצעות גורל חייו חינך אותו אלוהים לדרגה גבוהה יותר של הכרת האל‪.‬‬
‫זו גם משמעותו של גורל חיי כל אדם‪ .‬באמצעות שמחה וצער‪ ,‬הצלחה וכישלון‪ ,‬רוצה‬
‫האלוהים לחנך אותנו לקראת הבנה טובה יותר של תפקיד חיינו‪ .‬לפיכך כל חיינו אינם‬
‫אלא בית ספר שבו האלוהים הוא אבינו‪ ,‬מורנו ומחנכנו‪ .‬קורות חיינו אינן אלא דפי‬
‫הספר שמתוכן אנו צריכים ללמוד במידה הולכת וגוברת את תפקיד חיינו‪.‬‬
‫״אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו״)תה׳ צד ‪.(12‬‬
‫״מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו‪ .‬כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את‬
‫בן ירצה״ )מש׳ ג ‪.(12-11‬‬
‫״מי זה אמר ותהי ה׳ לא צוה‪ .‬מפי עליון לא תצא הרעות והטוב‪ .‬מה יתאונן אדם חי‬
‫גבר על חטאו‪ .‬נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה׳״ )איכה ג ‪.(40-37‬‬

‫תפרק החמישי‪ ,‬שכותרתו ״האלילות״‪ ,‬הירש דן באריכות בטעמי הקרבנות ומבליט את ביקורת‬ ‫*‬
‫הנביאים על מערכת הקרבנות‪.‬‬

‫]‪[264‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫מנדלסון ושד״ל והמודלים של דת בני ‪ m‬ודת אברהם בהגותם‬

‫מוקדש לידידי דוד פלוסר ז״ל‬

‫הרבינו לשוחח על שד״ל ומנדלסון‪,‬‬
‫שאת שניהם הוא אהב‬

‫בראשית ימי ההשכלה התעניינו שני הוגים חשובים בדת הראשיתית‪ ,‬מנדלסון ושד״ל‪ .‬לגבי‬
‫הראשון היא קשורה אל האנושות כולה ונרמזת במקרא על ידי נח או אדם הראשון‪ ,‬וקרויה‬
‫דת טבעית או דת אבות; לגבי השני היא קשורה עם ראשית עם ישראל‪ ,‬והיא דת אברהם‬
‫אבינו‪ .‬שד״ל הכיר יפה את כתבי מנדלסון‪ ,‬ומבחינות רבות הוא תלמידו ומבקרו‪ 1 .‬שד״ל‬
‫כמעט שלא הזכיר את נח‪ ,‬ומשהזכירו פירש אותו בשונה ממנדלסון; ואילו מנדלסון לא‬
‫הרחיב את הדיבור על אברהם‪ .‬הציר שעליו סובבת הגותו של מנדלסון הוא הדת הטבעית‬
‫ודת משה‪ ,‬והציר של שד״ל — דת אברהם ודת משה‪ .‬נראה כי פיתוח דת אברהם במשנת‬
‫שד״ל בא מתוך עיונים במשנתו של מנדלסון‪ .‬אליבא דשד״ל דת אברהם הפשוטה‬
‫והקדמונית מושתתת על אמונה באחדות הבורא‪ ,‬עשיית צדק בין איש לרעהו‪ ,‬שכר ועונש‪,‬‬
‫השגחה והישארות הנפש — בדומה לעקרונות שמנדלסון קבע לגבי הדת הטבעית‪ :‬שד״ל‪,‬‬
‫כמו מנדלסון‪ ,‬ראה את הדת בלי מבנים מטפיזיים מסובכים‪ .‬אמנם על פי דעתו של שד״ל‬
‫הדת היא בעיקר דת שבלב ואילו לפי מנדלסון הדת היא דת שכלית‪ ,‬אך התוכן לגבי מהות‬
‫הדת דומה אצל שניהם‪ .‬שד״ל דומה למנדלסון בראייתו כי משה לא חידש דבר בדת בענייני‬
‫אמונה‪ ,‬וכן שאין היהדות מתבססת על עיקרים‪ .‬שניהם מדגישים את האספקט המוסרי־‬
‫המעשי של הדת בבחינת ״לא המדרש עיקר אלא המעשה״‪ 2 .‬שניהם ראו את היהדות כדת‬

‫הדבר נידון במקצת בדבריו של נ׳ דוטנשטרייך‪ ,‬המחשבה היהודית בזמן החדש‪ ,‬ב‪ ,‬תל אביב תש״י‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫עמי ‪ : 32‬וראה מ״ד קאסוטו‪ ,‬בערך ״ש״ד לוצאטו״ של ‪ Encyclopedia Judaica‬הגרמנית‪ ,‬כרך‬
‫עשירי‪ ,‬ברלין ‪ ,1927‬עמי ‪ ; 1254-1250‬מ״ע הרטום‪ ,‬בהקדמתו לכתבים של שד״ל‪ ,‬ירושלים ‪,1976‬‬
‫עמי ‪ ; 20‬י׳ היינמן‪ ,‬טעמי המצוות בספרות ישראל‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשט״ז‪ ,‬עמי ‪.72‬‬
‫ראה רבקה הורביץ‪ ,‬״מוטיבים השכלתיים ואנטי־השכלתיים במשנת שד״ל״‪ ,‬אשל באר שבע ב‪,‬‬ ‫‪2‬‬
‫)תש״ם(‪ ,‬עמי ‪ .310-287‬המובאה על חשיבות המעשה שם‪ ,‬עמי ‪ ; 302‬המקור לדברי שד״ל‪ ,‬מחקרי‬
‫היהדות‪ ,‬ב‪ ,‬עמי ‪ .243‬לדברי שד״ל יש קשר עם דברי מנרלסון שביהדות העיקר ״עשה ולא‬
‫האמן!״‪ ,‬כתבי משה מנדלסון‪ ,‬ירושלים‪ ,‬כתבים קטנים בעניני יהודים ויהדות‪ ,‬תל אביב תש״ז‪ ,‬עמי‬
‫‪ ; 102‬וכן גם בירושלים‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ : 122‬״אין התורה מצוה מחשבה אלא מעשים״‪ .‬באורתודוקסיה‬
‫בזמן החדש יש הדגשה של המצווה‪ ,‬הצד המעשי שבדת‪ ,‬ובזה בוודאי מנדלסון פותח את העידן‬

‫]‪[265‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫המחייבת את קהילת יעקב בלבד‪ ,‬ומכאן שאין היא מעוניינת בעשיית נפשות‪ 3.‬אך הם שונים‬
‫זה מזה בכך שאצל שד״ל המוסר ביהדות מרכזי מאוד‪ ,‬ומידת החמלה‪ ,‬שהיא יסוד בדת‬
‫משה‪ ,‬מוצגת כיסוד מוסר כללי של האנושות; אצל מנדלסון‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬יסוד המוסר‬
‫והטוב קיים וחשוב‪ ,‬אך יסוד החמלה שולי‪.‬‬

‫פרטים ביוגרפיים והשפעות‬

‫נקודת המוצא של משה מנדלסון )‪ 4,( 1786-1729‬הפילוסוף היהודי הנודע של דור‬
‫ההשכלה‪ ,‬הייתה מתוך נושאים כגון אסתטיקה‪ ,‬שפה והישארות הנפש‪ ,‬נושאים שעמדו‬
‫בזמנו ברומו של העולם הנאור‪ ,‬והם קשורים גם בענייני אמונה ובדת טבעית‪ .‬מנדלסון שאב‬
‫עיקרי מחשבה לביסוס דעותיו על מציאות האל או על הישארות הנפש הן ממקורות היהדות‬
‫והן מן המשכילים מאנגליה‪ ,‬מגרמניה ומצרפת‪ .‬הוא התעניין ביהדות אבל לא רק במה‬
‫שמייחד אותה‪ ,‬כי אם גם במה שמשותף בין בני האדם‪ .‬שלוותו הרוחנית נקטעה בשנת‬
‫‪ ,1769‬כאשר הדיאקונוס מציריך‪ ,‬יוהן קספר לפטר )‪ ,(Lavater‬תרגם חלקים מהספר‬
‫פלינגסיס של שרל בונה מצרפתית לגרמנית על מנת לשלחם לאדון משה מנדלסון בברלין‪.‬‬
‫עם הדברים שלח לפטר פנייה פומבית למנדלסון לסתור את דברי שרל בונה או לקבל את‬
‫הוכחותיו‪ ,‬לעזוב את דת אבותיו ולהתנצר‪ .‬מצבו של מנדלסון‪ ,‬שהאמין בהשכלה‬
‫ובאוניברסליזם והיה קרוב לחברה המשכילה הבין־דתית‪ ,‬המתבססת על התבונה‪ ,‬נעשה‬
‫מסובך ביותר‪ :‬הוא הוכרח לתת דין וחשבון פומבי על יהדותו! ואמנם בתשובתו ללפטר‬
‫הוא מהלך על חבל דק‪ ,‬ואם ימעד — חייו וחיי קהילתו בסכנה‪ .‬אין הוא מתקיף פומבית את‬
‫הנצרות‪ .‬ואף על פי שהיא חשוכה בעיניו‪ ,‬מבקש הוא במעמד זה להראות את חשיבותה של‬
‫‪5‬‬
‫היהדות ולהצהיר ברבים על אמונתו ועל ייחודה‪.‬‬
‫לדבריו של מנדלסון על היהדות ולהצגת עמדתו לגביה בתשובתו ללפטר הייתה‬
‫חשיבות דתית ראשונה במעלה לדורו ולדורות הבאים אחריו‪ .‬שד״ל‪ ,‬כמו רבים מפרשני‬
‫מנדלסון‪ ,‬דן בחשיבותה של תשובה זו לעמנו‪ .‬מתשובת מנדלסון ללפטר וכן מכתבים‬
‫אחרים שלו ניתן ללמוד‪ ,‬כי מנדלסון סבר שהאוניברסליזם שההשכלה דוגלת בו מצוי‬
‫דווקא ביהדות ולא בנצרות‪ .‬הוא מאמין שאכן קיימת דת טבעית־תבונית־אוניברסלית‪ ,‬והיא‬
‫‪6‬‬
‫דת בני נח‪.‬‬
‫במכתבו ללפטר מנדלסון מבחין בין דת אוניברסלית‪ ,‬דת בני נח‪ ,‬המחייבת את האנושות‬

‫החדש‪ .‬המעשה ששוב אינו מובן מעצמו מודגש בידי הוגי הדורות‪ .‬הדבר מצוי במשנתם של‬
‫מנדלסון‪ ,‬שד״ל‪ ,‬רש״ר הירש‪ ,‬יצחק ברויאר‪ ,‬הרב סולובייצ׳יק‪ ,‬י׳ ליבוביץ ואחרים‪.‬‬
‫על היעדר עניין בגיור ראה שד״ל‪ ,‬״שיעורים בתיאולוגיה מוסרית יהודית״‪ ,‬סעיף מד‪ ,‬בתוך כתבים‪,‬‬ ‫‪3‬‬
‫ההדיר מ״ע הרטום‪ ,‬כרך א‪ ,‬ירושלים ‪ ,1976‬עמי ‪ ; 128‬מנדלסון‪ ,‬פולמוס לפאטר‪ ,‬בתוך מנדלסון‪,‬‬
‫כתבים‪ ,‬עמי ‪.180‬‬
‫כמבוא כללי על מנדלסון ראה הביוגרפיה של אלכסנדר אלטמן‪A. Altmann, Moses :‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪1973‬‬ ‫‪Mendelssohn: A Biographical Study,‬‬ ‫‪Philadelphia‬‬
‫על יחסו השלילי של מנדלסון לנצרות ראה מכתבו אל יורש העצר מבראונשוויג־וופנביטל‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫מנדלסון‪ ,‬כתבים‪ ,‬עמי ‪ 216‬ואילך‪.‬‬
‫לימים המשיך את דעתו אליה בן אמוזג‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫]‪[266‬‬
 ‫מנדלסון ושד״ל — דת בני נח ודת אברהם בהגותם‬

‫כולה‪ ,‬ובין דת התגלות‪ ,‬שהיא היהדות‪ ,‬ה מ ח י י ב ת את אומתנו בלבד‪ .‬הוא מ ס ת מ ך על הכתוב‬
‫״תורה צוה לנו מ ש ה ‪ ,‬מ ו ר ש ה ק ה ל ת יעקב״‪ ,‬ומוסיף ו מ פ ר ש ‪ :‬״כל שאר אומות העולם‪...‬‬
‫נ צ ט ו ו ב ד ב ר א ל ה י ם ל ה ח ז י ק ב ח ו ק ה ט ב ע ו ב ד ת א ב ו ת ‪ .‬בני א ד ם ה נ ו ה ג י ם ב ח י י ה ם ע ל פ י ד ת זו‬
‫‪7‬‬
‫ש ל ה ט ב ע ו ה ת ב ו נ ה ‪ ,‬קרויים ח ס י ד י א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ו י ש ל ה ם ח ל ק ל ע ו ל ם ה ב א ״ ‪.‬‬
‫ב ת ש ו ב ת ו זו ל ל פ ט ר פ י ר ט מ נ ד ל ס ו ן ב ה ע ר ה א ת ה מ ק ו ר ו ת מ ן ה ת ל מ ו ד ו מ כ ת ב י ר מ ב ״ ם ‪.‬‬
‫ה ו א מ ו נ ה א ת ש ב ע מ צ ו ו ת ב נ י נח‪ ,‬ו כ ו ת ב ‪ :‬״ ש ב ע מ צ ו ו ת בני נ ח ה כ ו ל ל ו ת ב ע ר ך ]כך ב ת ר ג ו ם ‪,‬‬
‫ר״ה[ א ת ה ח ו ק י ם ש ל מ ש פ ט ה ט ב ע ‪ :‬א י ס ו ר ע ב ו ד ה זרה‪ ,‬ק ל ל ת ה ש ם ‪ ,‬ש פ י כ ו ת ד מ י ם ‪ ,‬גילוי‬
‫‪8‬‬
‫עריות‪ ,‬גזל‪ ,‬הדיינים ע ש ו ת מ ש פ ט צדק‪ .‬ש ש א ל ה ניתנו ע ל פי ה מ ק ו ב ל ל א ד ם ה ר א ש ו ן ״ ‪.‬‬
‫י ש ק ש ר בין ה ש ק פ ת ש ד ״ ל ‪ ,‬ש ח י ב פ ד ו א ה ב א מ צ ע ה מ א ה ה־‪ ,19‬ובין ה ש ק פ ת מ נ ד ל ס ו ן ‪,‬‬
‫ש ח י ב ב ר ל י ן כ ש ל ו ש ה ד ו ר ו ת לפניו‪ .‬ש מ ו א ל ד ו ד ל ו צ א ט ו ) ‪ ( 1 8 6 5 - 1 8 0 0‬ה י ה ד מ ו ת מ ר כ ז י ת‬
‫בקרב יהדות איטליה‪ ,‬מ ש כ י ל ורומנטיקן‪ ,‬ח כ ם ב ח כ מ ת ישראל ש ע מ ד בקשרי מכתבים עם‬
‫ח כ מ י א ש כ נ ז ו ח כ מ י מ ר כ ז א י ר ו פ ה ‪ .‬כ מ נ ד ל ס ו ן ה י ה גם ש ד ״ ל ב ע ל י ד י ע ו ת ב כ י ו ו נ י ם ר ב י ם ש ל‬
‫ה ש כ ל ה יהודית וכללית‪ ,‬אך בעיקרו לא היה פילוסוף‪ ,‬אלא ח כ ם ב ח כ מ ת ישראל והוגה‬
‫דעות‪ .‬ה ת ח ו מ י ם היהודיים ש ש ד ״ ל התעניין בהם הם שירה‪ ,‬תפילה‪ ,‬פרשנות המקרא‪,‬‬
‫מדרש‪ ,‬תרגום אונקלוס‪ ,‬פילולוגיה‪ ,‬ה ש פ ה העברית‪ ,‬מוסר‪ ,‬שירת ספרד‪ ,‬ועוד ועוד; הוא‬
‫היה איש הרגש‪ ,‬ובכל נושא שעסק בו ט ב ע בו מ ש ה ו מגישתו האמוציונלית‪ .‬מ ט ר ה ח ש ו ב ה‬
‫ב ח י י ו ה י י ת ה ל ה ר א ו ת ל ב נ י ע מ ו א ת מ כ מ נ י א ו צ ר ו ת י ה ם ‪ ,‬ש ה ו א כ ה א ה ב ם ‪ .‬מ ג י ל ‪ 29‬ש י מ ש‬
‫מורה בסמינר לרבנים ב פ ד ו א ה ‪ .‬הוא נולד בטריאסט‪ ,‬שהייתה ת ח ת ש ל ט ו ן אוסטרי ודיברו‬
‫ב ה גם ג ר מ נ י ת ‪ .‬ח ל ק מ מ ו ר י ו ה י ו מ ת ל מ י ד י ח ו ג מ ש כ י ל י מ נ ד ל ס ו ן מ ב ר ל י ן ‪ .‬כ מ ש כ י ל ו מ נ ה י ג‬
‫קהילה כתב‪ ,‬כ מ ו מנדלסון‪ ,‬תרגום ופירוש לתורה‪ .‬ש ד ״ ל ה מ ש י ך את המסורת ההגותית שגם‬
‫מ נ ד ל ס ו ן ה ת ע נ י י ן ב ה ‪ ,‬כ ג ו ן ה ג ו ת ם ש ל ר׳ ס ע ד י ה ג א ו ן ‪ ,‬ר׳ י ה ו ד ה ה ל ו י ‪ ,‬ר׳ ח ס ד א י ק ר ש ק ש‬
‫ואברבנאל‪ .‬הוא שותף להסתייגויותיו של מנדלסון מ ר מ ב ״ ם ; אלא שמנדלסון מתון בדבריו‬
‫ע ל ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ו א י ל ו ש ד ״ ל ה י ה פ ו ל מ ו ס ן ב ע ל מ ז ג ח ם ‪ .‬ה ה ב ד ל י ם בין מ נ ד ל ס ו ן ו ש ד ״ ל ניכרים‬
‫בהערכות היסטוריות שונות‪ .‬ל מ ש ל ‪ ,‬ש ד ״ ל היה צהוב לשפינוזה‪ 9,‬ואילו מנדלסון‪ ,‬אף‬
‫ש ה ת נ ג ד ל ו ב ס ו ף י מ י ו ב פ ו ל מ ו ס ע ם י ע ק ו ב י בעניין ל ס י נ ג גם ה ו ש פ ע מ מ נ ו ‪ ,‬כ פ י ש ג ו ט מ ן‬
‫‪10‬‬
‫ה ו כ י ח ; ש ד ״ ל ה ת פ ל מ ס עם ה ק ב ל ה ועם רמב״ן וכתב ספר ויכוח על ח כ מ ת הקבלה‪,‬‬

‫מנרלסון‪ ,‬כתבים‪ ,‬עמי ‪.181-180‬‬ ‫‪7‬‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪ 181‬הערה ‪ .4‬ויש שם עוד מקורות שמנרלסון מצטט‪ ,‬כגון נשמת חיים של מנשה בן‬ ‫‪8‬‬
‫ישראל‪ ,‬הזוהר‪ ,‬הכוזרי ור׳ יעקב עמדן‪ •,‬ראה שם‪ .‬על השוני בין הדת הטבעית לשבע מצוות בני נח‬
‫ראה ‪M. Fox, "Law and Ethics in Modern Jewish Philosophy", PAAJR43 (1976), pp. 1-13‬‬
‫ראה רבקה הורביץ‪ ,‬״שד״ל ושפינוזה״‪ ,‬בתוך א׳ יסעור‪ ,‬ז׳ לוי ומי שטראום )עורכים(‪ ,‬ברוך‬ ‫‪9‬‬
‫שפינתה‪ 300 ,‬שנה למותו‪ ,‬חיפה תשל״ח‪ ,‬עמי ‪ .186-167‬על מנדלסון ושפינוזה ראה י׳ גוטמן‪,‬‬
‫״׳ירושלים׳ למנדלסון ו׳המסכת התיאולוגית־מדינית לשפינוזה׳״ בתוך דת ומדע‪ ,‬ירושלים‬
‫תשל״ט‪ ,‬עמי ‪ .217-192‬וראה במאמר של ליבשיץ המצוטט להלן בהערה ‪ ,24‬שבו כותב המחבר כי‬
‫מנדלסון ראה קשר בין הקבלה‪ ,‬הפנתאיזם ושפינוזה‪.‬‬
‫שד״ל מתקיף את הקבלה‪ ,‬למשל ב״אפיסטולריו״)להלן הערה ‪ .(13‬בעמי ‪ 1029‬שם הוא כותב כי‬ ‫‪10‬‬
‫הנוצרים טובים מהמקובלים‪ ,‬כי הנוצרים יוצרים דברים טובים‪ ,‬ואילו המקובלים נוטים להרוס את‬
‫בית הכנסת‪ :‬בעמי ‪ 1036‬שם הוא כותב כי המקובלים אויביו‪ ,‬שכן הם נגד הדת הלא־מיסטית ונגד‬
‫פשט הכתוב‪.‬‬

‫]‪[267‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫מנדלסון ל ע ו מ ת ו ה י ה מעריץ גדול ש ל רמב״ן‪ ,‬ש ה י ה מקור עיקרי לפירושיו ע ל התורה‪ ,‬ולא‬
‫‪11‬‬
‫הסתייג מן הקבלה‪ ,‬אלא מן הפרנקיסטים‪.‬‬
‫בטרם נולד ש ד ״ ל כבר תורגם ספרו ש ל מנדלסון ״ירושלים״ לאיטלקית)‪ .(1790‬בבית‬
‫א ב י ו מ צ א ש ד ״ ל ה ת ע נ י י נ ו ת ב כ ת ב י מ נ ד ל ס ו ן ‪ .‬ב ה י ו ת ו ב ן ‪ 14‬ק נ ה ל ע צ מ ו גם א ת ה ס פ ר י ם‬
‫הפילוסופיים ש ל מנדלסון ב ש פ ה הגרמנית‪ ,‬ותרגם ל ע צ מ ו חלקים מהם‪ .‬אחדים ממוריו‬
‫^ ‪ p‬וייזל‪ .‬מ ו ר ו סגרי‬ ‫בבית הספר בטריאסט הכירו אישית את מנדלסון או את נפתלי‬
‫‪,2‬‬
‫מעמיתיו של מנדלסון‬ ‫)‪ ,(Segri‬ש ה י ה א ח ר כ ך ג ם ח ו ת נ ו ‪ ,‬ה י ה ח ב ר ו ש ל ה י ר ץ ה ו מ ב ר ג ‪,‬‬
‫בביאור המקרא‪ .‬בפירושו לתורה צ י ט ט ש ד ״ ל הרבה מן הביאור של מנדלסון‪ ,‬ואף כתב‬
‫ל ב י א ו ר ה מ פ ו ר ס ם פ י ר ו ש מ ש ל ו ‪ ,‬ה ק ר ו י ״ ה מ ש ת ד ל ״ ‪ .‬י ש ״ ר מ ג ו ר צ י ה ‪ ,‬ר׳ י צ ח ק ש מ ו א ל רג׳יו‪,‬‬
‫היה ידידו ומיטיבו ש ל ש ד ״ ל ומעריץ גדול ש ל מנדלסון‪ .‬באיגרותיו‪ ,‬בכתביו ובמאמריו ש ל‬
‫ש ד ״ ל נזכרים רבים מ ס פ ר י מ נ ד ל ס ו ן ‪ :‬פ י י ד ו ן ‪ ,‬ת ש ו ב ת מ נ ד ל ס ו ן ל ל פ ט ר ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬ד ב ר י ו ע ל‬
‫ה א ס ת ט י ק ה ו פ י ר ו ש ו ל ת ו ר ה ‪ .‬ש ד ״ ל ק ר א א ת ה ב י ו ג ר פ י ה ש ל מ נ ד ל ס ו ן ש כ ת ב קייזרלינג‪,‬‬
‫ו ה ת כ ת ב ע ם ה מ ח ב ר ‪ .‬ביוני ‪ 1862‬ב י ט א ש ד ״ ל א ת ה ע ר צ ת ו ה ג ד ו ל ה ל מ נ ד ל ס ו ן ב מ כ ת ב א ל‬
‫‪,3‬‬
‫שד״ל‬ ‫קייזרלינג בזו ה ל ש ו ן ‪ :‬״ א ת ה ה כ ר ת ל י א ת ה א י ש ש ה כ ר ת י ו ה ע ר צ ת י מ י מ י י ל ד ו ת י ״ ‪.‬‬
‫ר א ה א ת ע צ מ ו כ ״ מ נ ד ל ס ו ן ש ל בני א י ט ל י ה ״ ‪ ,‬א ך ה י ה ל א ו מ י י ו ת ר מ מ נ ד ל ס ו ן ‪ ,‬ו ב ע י ק ר ה י ה‬
‫פ ר ט י ק ו ל ר י ס ט יותר‪ ,‬ו נ ט ה ל ה פ ר ד ו ת ח ד ו ת בין ה י ה ד ו ת ל א נ ו ש ו ת ‪ .‬ג י ש ת ו ש ל ש ד ״ ל ל ה ש כ ל ה‬
‫ה י י ת ה מ ו ר כ ב ת מ ז ו ש ל מ נ ד ל ס ו ן ; ב ג ל ל ריבוי ה ג ו ו נ י ם ב א י ש י ו ת ו י ש ח ו ס ר ע ק י ב ו ת ב ד ב ר י ו‬
‫ש ל שד״ל‪ ,‬וכאילו נכתבו דבריו קונטרסים קונטרסים‪.‬‬
‫ספק אם ש ד ״ ל הכיר ברובד אוניברסלי רציונלי ל כ ל הדתות‪ ,‬ואם הכיר כ מ ו מנדלסון‬
‫ב ח ש י ב ו ת ו ש ל ה מ ו נ ו ת א י ז ם ל ג ב י כ ל ל ה א נ ו ש ו ת ‪ .‬אין ה ו א מ ד ב ר ע ל ד ת א נ ו ש י ת כ ל ל י ת‬
‫ש י כ ו ל ה ל ה ו ש י ע א ת ה א נ ו ש ו ת ‪ .‬י ס ו ד ה ד ת ש ע ל י ו נותן ש ד ״ ל א ת ד ע ת ו ה ו א ל א ו מ י ‪ ,‬ו ק ש ו ר ע ם‬
‫ה א ב ר מ י ז מ ו ס ; יסוד ה ד ת לפי מנדלסון הוא אנושי‪ ,‬וקשור עם אדם הראשון‪ .‬ש ד ״ ל ה ד ג י ש‬
‫גם א ת ה ה ב ד ל בין ה י ה ד ו ת ליוונות‪ ,‬ו א ף ט ב ע א ת מ ט ב ע ו ת ה ל ש ו ן א ט י צ י ז מ ו ס ו י ו ד א י ז מ ו ס ‪.‬‬
‫הוא ביקש להבליט את ייחודה של היהדות ואת תרומתה בתחום הרגש והרחמים והחוקים‬
‫הסוציאליים‪ ,‬ל ע ו מ ת ה ח י פ ו ש השכלי־התועלתני ש ל היוונות‪ .‬כ ש ש ד ״ ל מ ד ב ר ע ל הרובד‬
‫האוניברסלי הוא קושר אותו עם הרגש ועם ה ח מ ל ה ‪ ,‬שהיא לדעתו מידה ראשיתית של‬
‫ה א ד ם ‪ .‬הוא מ ו צ א ל ח מ ל ה ביטוי ב מ צ ו ו ת שונות ה מ ד ג י ש ו ת אותה‪ ,‬ו מ צ ד שני הוא מ ר א ה כי‬
‫‪,4‬‬
‫ל ד ע ת ו מן ה ח מ ל ה נוצר המוסר‪ ,‬תיקון המידות‪ ,‬ש ה ו א‬ ‫אין זו מ י ד ה נ ע ל ה א צ ל היוונים‪.‬‬

‫‪ 11‬על עירוב עמדות לא רציונליות ורציונליות בתקופת מנדלסון ראה גם א׳ אבךחן‪ ,‬״על שני טקסטים‬
‫משיחיים בראשית עידן ההשכלה״‪ ,‬דעת ‪ ,(1995) 35‬עמי ‪ .97-87‬מדובר ברפאל הלוי ובנפתלי‬
‫על‬ ‫אולמאן‪ ,‬תלמידי וולף ולייבניץ‪ ,‬שעסקו בחישובי קץ וקבעו את תאריך הקץ לשנת ‪.1783‬‬
‫הקבלה‪ ,‬לייבניץ ומנדלסון ראה המאמר של ליבשיץ המצוטט להלן בהערה ‪ : 24‬ו כ ן ‪Allison P .‬‬
‫‪1995‬‬ ‫& ‪Coudert, Leibniz and the Kabbalah, Dordrecht‬‬
‫‪ 12‬על ‪ p v i‬הומברג ראה אלטמן‪ ,‬ביוגרפיה )לעיל הערה ‪ ,(4‬עמי ‪.360-359‬‬
‫‪ 13‬המכתב נכתב בצרפתית ונדפס באוסף מכתביו הלועזיים של שד״ל ‪2‬־‪Epistolario ltaliano‬‬
‫‪1004‬‬ ‫‪.Francese‬‬ ‫‪Latino, Padova 1890,‬‬
‫‪ 14‬ראה שמואל דוד לוצאטו‪ ,‬יסודי התורה‪ ,‬מהדורת א״ז אשכולי‪ .‬על עניין החמלה ראה שם‪ ,‬עמי‬
‫כז‪ :‬על החמלה וההשגחה שם‪ ,‬עמי צ‪ .‬על חשיבות האברמיזמוס ראה אגרות שד״ל‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמי‬
‫‪ 633‬שם נזכר בפירוש האברמיזמוס? וראה גם כרך ז‪ ,‬עמי ‪ ; 1031-1030‬וכן י׳ קלויזנר‪ ,‬הסטוריה‬

‫]‪[268‬‬
 ‫מנדלסון ושד״ל — דת בני נח ודת אברהם בהגותם‬

‫יסוד משותף לכל בני אדם‪ .‬שד״ל לא תמיד עקיב בדעותיו‪ :‬יש שהוא דורש חיי מוסר‬
‫תבוניים‪ ,‬ואז הוא קרוב יותר למנדלסון; ויש שהוא דורש חיי מוסר המתבססים על הרגש‬
‫ולא על השכל‪ ,‬ואז בולט הבדל בין השניים‪.‬‬

‫הדת הראשיתית‬
‫הדת הראשיתית היא נושא חשוב בהשכלה ואצל הדאיסטים‪ ,5 .‬היא מצויה גם‬
‫באוטוביוגרפיה של שלמה מימון‪ ,6 ,‬וזהו גם נושא המקרב את הגותם של שד״ל ומנדלסון‪.‬‬
‫שניהם תמימי דעים‪ ,‬כי לפני התגלות התורה הייתה דת ראשיתית‪ .‬מבחינת מנדלסון זוהי‬
‫הדת הטבעית האנושית ובה שבע מצוות בני נח‪ ,‬ומבחינת שד״ל זו דת אברהם‪ .‬שד״ל מדבר‬
‫על אברמיזמוס‪ ,‬ומנדלסון על עקרונות מוסריים תאולוגיים הכרחיים לפני קבלת התורה‪.‬‬
‫מנדלסון מציין כי ידיעת האל הייתה צריכה להילמד לכלל העם לפני קבלת התורה כתנאי‬
‫הכרחי לקבלת התורה‪ .‬הוא שאל ״למי יכלו הקולות והלפידים וקול השופר ההולך וחזק‬
‫להוכיח את תורות הישועה הנצחיות הללו?״‪ ,7 ,‬והשיב‪ :‬לא לנבער ולא לסופיסט‪ .‬מכאן‬
‫ניתן ללמוד‪ ,‬שאף על פי שלדעתו האמתות הנצחיות הן תבוניות וניתנות לפיתוח מתוך מה‬
‫שמצוי בתוך לבו של האדם‪ ,‬בכל זאת הן ניתנות גם להילמד! מנדלסון מספר לנו ש״אולי‬
‫גם לומד בימי ההכנה״‪ ,‬כלומר בשלושת ימי ההגבלה שלפני מתן תורה‪.‬‬

‫השפעת מנדלסון על שדי׳ל‬

‫כאמור‪ ,‬משנתו של שד״ל מורכבת מכמה וכמה רבדים‪ ,‬ורק אחד מהם קשור להגותו של‬
‫מנדלסון‪ .‬הקטעים בכתבי שד״ל הדנים במשנתו של מנדלסון מפוזרים בכמה מקומות;‬
‫העיקריים שבהם הם שניים‪ :‬האחד נמצא בסעיפים הראשונים של ״יסודי התורה״‪ ,‬ובו‬
‫שד״ל מתמודד עם הגות מנדלסון ורומז לתורתו בלי להזכיר את שמו; והשני נמצא‬
‫בנספח ל״תאולוגיה יהודית דוגמטית״‪ ,‬הכתוב איטלקית‪ ,‬ושם מסעיף ‪ 44‬עד סעיף ‪50‬‬
‫‪,8‬‬
‫הוא מבקר את תורתו של מנדלסון ומזכיר את שמו וקטעים מדבריו בפרוטרוט‪.‬‬
‫את הערכתו הגדולה למנדלסון כבר הביע שד״ל בשיר נעורים שלו ״על הערים‬
‫הנדחות״‪ ,9 .‬בשיר זה שד״ל מכנה את מנדלסון ״איש האלהים״‪ ,‬״יקר בדורו‪ ,‬יחיד בעמו״‪,‬‬

‫של הספרות העברית החדשה‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשי״ב‪ ,‬עמי ‪ .99‬על היעדר ההערכה למידת החמלה‬
‫ביוון ראה י׳ היינמן‪ ,‬טעמי המצוות בספרות ישראל‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשט״ז‪ ,‬עמי ‪ .74‬היינמן גם‬
‫סובר כי מנדלסון הושפע מוולף‪ ,‬שסבר כי כל מעשינו אינם מכוונים אלא לאושר‪ .‬והוא מביא‬
‫את דברי מנדלסון מן הביאור לבמדבר טו ‪.31‬‬
‫‪E. Casirer, The Philosophy of the Enlightenment, Boston 1965, pp. 160-190‬‬ ‫‪15‬‬
‫בספר חיי שלמה מימון‪ ,‬כתוב בידי עצמו‪ ,‬תל אביב תש״ב‪ ,‬עמי ‪ 240‬מתוארת דת האבות בדרך זו‪:‬‬ ‫‪16‬‬
‫״כשהיתה עדיין דת טבעית‪ ,‬כזו של האבות הנוסעים בעדר‪ ,‬לפני שיסודתה ביחודו של אל בלתי‬
‫מושג בשכל‪ ,‬תחת רבוי האלים של האלילות המובנים לכל״‪.‬‬
‫כתבי מנדלסון‪ ,‬עמי ‪.100‬‬ ‫‪17‬‬
‫‪Lezioni di Teologia Dogmatica Israelitica, Append ice, Trieste 1864, §§ 44-50‬‬ ‫‪18‬‬
‫‪ p‬משובב נתיבות‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬

‫]‪[269‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫ו ה ו א נ ע ‪ p‬ע ל י ו כ מ י שנותץ ״ כ ב ו ד ל א ל ה י י ש ר א ל ל ה ג ד י ל ת ו ר ה ו ל ה א ד י ר ה ‪ . . .‬ל ח ז ק ח ר צ ו ב ו ת‬

‫אלהים ויתדות משכנו‪ ...‬להביא ב ל ב יעקב יראת ה׳ ואהבתו‪ ,‬ולנטוע בנפשם אמונת דבריו״‪.‬‬
‫א ב ל ש ד ״ ל ביקר בחריפות א ת הדור השני‪ ,‬ש ל היהודים בברלין ו א ת א ל ה ש ב ה מ ב ו ר ג ‪,‬‬
‫ש ה ק י מ ו א ת ה ה י כ ל ‪ ,‬ה ו א ב י ת ה כ נ ס ת ה ר פ ו ר מ י ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ש נ ב נ ה ב ש נ ת ‪ .1818‬ש ד ״ ל מ ד ג י ש‬
‫א ת ה פ ע ר בין ה ד ו ר ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ד ו ר ו ש ל מ נ ד ל ס ו ן ‪ ,‬ו ב י ן ה ד ו ר ש א ח ר י ו ‪ .‬ה ו א ע ד ל פ ר ו ב ל מ ט י ק ה‬
‫ש ל ה ה ת ב ו ל ל ו ת ש ל ה מ א ה ה־‪ ,19‬ו ל ב ו מ ר ע ל י ו ‪ .‬י ש ל ו א מ ו נ ה א י ת נ ה ב א ל ו ה י י ש ר א ל ‪ ,‬א ל ו ה י‬
‫הצדק‪ ,‬ה א ה ב ה והרחמים‪ ,‬והוא צועק צעקה גדולה בראותו את ה ת מ ו ט ט ו ת הדת והחברה‬
‫ה י ה ו ד י ת בדורו‪.‬‬
‫כ א מ ו ר ‪ ,‬ד מ י ו ן מ ע נ י י ן בין ה ש ק פ ת ש ד ״ ל ע ל ה ד ת ה ר א ש י ת י ת ובין ד ע ת מ נ ד ל ס ו ן י ש‬
‫ל מ צ ו א בדפים הראשונים ש ל ״יסודי התורה״‪:‬‬

‫ה ד ת היתה לבני ישראל ל מ ו ר ש ה מ א ב ו ת ם אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ולא ל מ ד ו אותה‬

‫מ מ ש ה ‪ ,‬כי ה נ ה מ ש ה ב ב ו א ו א ל י ה ם א מ ר ל ה ם ‪ :‬ה ׳ א ל ה י א ב ו ת י כ ם א ל ה י א ב ר ה ם א ל ה י‬
‫יצחק ו א ל ה י יעקב ש ל ח נ י אליכם‪ .‬ו מ ה היתה ה ד ת ההיא ? מ ש ה לא הודיע ענינה‬
‫ב פ י ר ו ש ‪ ,‬כ י ל א ה ו צ ר ך ל ב א ר א ו ת ה ל ב נ י דורו‪ ,‬כ י כ ב ר י ד ע ו ה ; א ך ל ת ו ע ל ת ה ד ו ר ו ת‬
‫ה ב א י ם שים ל פ נ י נ ו ת כ ו נ ת ה ב כ ת ב ו ק ו ר ו ת א ב ר ה ם י צ ח ק ו י ע ק ב ובניו‪ .‬מ ת ו ך ס י פ ו ר‬
‫קורותיהם אנחנו רואים כי היו מאמינים ב א ל י ח י ד ק ו נ ה ש מ י ם ו א ר ץ ‪ ,‬ש ו פ ט‬
‫כ ל ה א ר ץ ] ה ה ד ג ש ה במקור[‪ ,‬מגן ליראיו ו מ ש ל ם להם שכר טוב‪ ,‬ו מ ש י ב לעושי‬
‫ה ר ע ה כ מ ע ש ה י ד י ה ם ‪ .‬מ ש ם א נ ח נ ו רואים ש ה י ו מ א מ י נ י ם ב א ו ת ו ת ו ב מ ו פ ת י ם ‪,‬‬
‫ובמלאכים‪ ,‬ובנבואה‪ ,‬ו ש ה י ו נותנים לבם באיזה מקום יהיו נקברים)נראה מ ז ה שהיו‬
‫מ א מ י נ י ם ב ה ש א ר ת ה נ פ ש ו ב ת ח י י ת המתים(‪ .‬אנחנו רואים אותם מ ת פ ל ל י ם ל א ל ב ע ת‬
‫צ ר ת ם ‪ ,‬ו ג ם ב ע ד א ח ר י ם ) א ב ר ה ם ב ע ד א ב י מ ל ך ( ‪ ,‬ו ה י ו נודרים ל ו נדרים‪ ,‬ו ב ע ת ה צ ל ת ם‬
‫היו מודים לו ומקריבים לפניו קרבנות‪ .‬דרך ה׳ ש ה י ה אברהם מ צ ו ו ה א ת בניו ו א ת‬
‫ב י ת ו א ח ר י ו ה י א ‪ :‬ל ע ש ו ת צ ד ק ה ו מ ש פ ט )בר׳ י ח ‪.(19‬‬
‫ואחר שאברהם בתבונתו וביושר לבבו עזב אלילי אבותיו והאמין ב א ל יחיד‪ ,‬בחר בו‬
‫ה ׳ ו נ ג ל ה ל ו ‪ ,‬ו ב ר ך א ו ת ו ‪ ,‬ל מ ע ן א ש ר י צ ו ה א ת בניו ו א ת ב י ת ו א ח ר י ו ו ש מ ר ו ד ר ך ה ׳ ‪,‬‬
‫כלומר לא בחר בו בעבור עצמו בלבד‪ ,‬אלא כדי שיהיה לאב לעם קדוש‪ .‬וכדי שלא‬
‫יתערב זרעו ב ש א ר ה ע מ י ם עובדי אלילים‪ ,‬צוהו על ה מ י ל ה ‪ ,‬וזו ל ב ד ה היתה ב ד ת‬
‫‪20‬‬
‫ההיא‪ ,‬מצוה מן השמים‪.‬‬

‫לפני ש נ פ ר ש ק ט ע זה מ״יסודי התורה״ עלינו לחזור למונח דת אבות‪ ,‬ש ב ו ה ש ת מ ש‬

‫מנדלסון ב מ כ ת ב ו ל ל פ ט ר שהוזכר לעיל‪ ,‬הקשור עם ה ד ת הטבעית‪.‬‬
‫ב ב ק ש ו נ י ס ו ח י ה ו ד י ל ד ת ה ט ב ע י ת ה ג י ע מ נ ד ל ס ו ן ל ש ב ע מ צ ו ו ת בני נ ח ; ו א ף א ם ה ד ב ר י ם‬

‫השלום״‪ ,‬שפירושו)על פי יש׳ נח ‪ (12‬כי אין בנמצא אדם הממלא ללא דופי אחר הדרישות‬
‫המוסריות והדתיות‪ .‬״נתיבות השלום״ הנזכרות הן רמז לפירושו של מנדלסון לתורה‪ ,‬הקרוי‬
‫נתיבות שלום‪ .‬השיר פורסם בספר כנור נעים‪ ,‬חלק ב‪ ,‬פאדובה תרל״ט )‪ ,(1879‬עמי ‪.160-159‬‬
‫המקורות המקראיים של השיר נחקרו בידי נעמי זהר‪ ,‬״שד״ל על מנדלסון והשכלת ברלין בפרודיה‬
‫׳על הערים הנדחות׳״‪ ,‬דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות‪ ,‬ירושלים ‪ ,1990‬חטיבה‬
‫ג‪ ,‬עמי ‪.71-65‬‬
‫שד״ל‪ ,‬יסודי התורה‪ ,‬מהדורת א׳ אשכולי‪ ,‬עמי כג‪-‬כד‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫]‪[270‬‬
 ‫מנדלסון ושד״ל — דת בני נח ודת אברהם בהגותם‬

‫ה כ ל ו ל י ם ב ש ב ע מ צ ו ו ת ב נ י נ ח אינם ד ו מ י ם מ מ ש ל א ל ה ש ב ד ת ה ט ב ע י ת ‪ ,‬מ ק צ ת ד מ י ו ן יש‪.‬‬

‫כ פ י ש ר א י נ ו כ י נ ה מ נ ד ל ס ו ן א ת ה ד ת ה ט ב ע י ת ב מ כ ת ב ו ל ל פ ט ר גם ״ ד ת א ב ו ת ״ ‪ .‬פ י ר ו ש ל מ ט ב ע‬
‫ל ש ו ן ז ה מ ת ב ר ר רק מ ת ו ך עיון ב פ י ר ו ש ו ש ל מ נ ד ל ס ו ן ל ת ו ר ה ‪ .‬אין ה ד ת ה ט ב ע י ת ד ת‬
‫ב מ ש מ ע ו ת לוגית בלבד אלא דת של ראשית האנושות‪ ,‬דת של אדם הראשון‪ .‬ב״אור‬
‫לנתיבה״‪ ,‬הקדמתו של מנדלסון לתורה‪ ,‬כשהוא מתאר את ראשית האנושות בצורה‬
‫אידילית־אידאלית טוען מנדלסון‪ ,‬כי אדם הראשון ו ח ו ה דיברו לשון הקודש‪ .‬״ולא נשאר‬
‫ה ל ש ו ן ה ה ו א ה ק ו ד ש על זהרו ו צ ח ו ת ו ונעימתו כי אם ביד עבר אבי פלג וזרעו שהיו שומרים‬
‫את ה מ צ ו ת אשר צוה ה׳ על האדם וחוה אשר ש מ ע ו את ה מ צ ו ת ההן מ פ י הגבורה ללה״ק‬
‫מסרו אותן לבניהם ובניהם לבניהם בלשון ההוא‪ .‬וכן נראה ש ה י ו ספורי בראשית נודעים‬
‫‪21‬‬
‫מנדלסון מ ק ב י ל א ת סיפור‬ ‫ל א ד ם ו ח ו ה מ פ י ה ש ם ונמסרים ע ל פ ה דור א ח ר דור ע ד עבר״‪.‬‬
‫א ד ם ה ר א ש ו ן ל מ ע מ ד ה ר סיני‪ ,‬ו כ ו ת ב ״ א ש ר ש מ ע ו א ת ה מ צ ו ו ת ה ה ן מ פ י ה ג ב ו ר ה ״ ‪ .‬ה ו א ב ו נ ה‬
‫א ת ה ג ו ת ו ע ל זיכרון ה י ס ט ו ר י ק ד ו ם ב י ו ת ר ש ל ה א נ ו ש ו ת ‪ ,‬א ש ר ב ו ש מ ע ו א ב ו ת ה א נ ו ש ו ת מ פ י‬
‫ה ׳ א ת ה ד ת ה ט ב ע י ת ‪ .‬א ב ו ת ה א נ ו ש ו ת ה ם בעיניו ש ל מ נ ד ל ס ו ן ה ה ו מ נ י ס ט י ם ה ק ד ו מ י ם‬
‫ו ה ח ש ו ב י ם ‪ ,‬ו ה ם א ף קרויים ״ א ב ו ת ק ד ו ש י ם ״ ‪ .‬א י ן ה כ ו ו נ ה ש ל ו ב כ י נ ו י ה ז ה ל א ב ר ה ם ‪ ,‬י צ ח ק‬
‫ויעקב‪ ,‬כפי שבדרך כלל מ ק ו ב ל להניח‪ ,‬אלא כוונתו לדורות הראשונים ש ל העולם‪ .‬בפירושו‬
‫לתורה לבראשית ב ‪ 4‬כתב מנדלסון‪:‬‬

‫יתכן שהיתה הפרשה הראשונה מן ״בראשית״ עד ״לעשות״ מקובלת ליחידי סגולה‬

‫מימות האבות הקדושים‪ ,‬ואפשר שתהי׳ מימות אדם ושת‪ ,‬מסורה על פה מן האבות‬
‫אל הבנים‪ ,‬ובה היו הקדושים ההם שונים לבניהם ותלמידיהם סוד מ ע ש ׳ בראשית‬
‫ו ח ר ו ש ה ע ו ל ם ‪ ,‬ו מ מ נ ה נ ת פ ר ס מ ה ה א מ ו נ ה ה ה י א ב כ ל ק צ ו י ארץ ל כ ל ע ם ו ל ש ו ן ‪ ,‬ע ד‬
‫ש ל א ת מ צ א א ו מ ה ולשון‪ ,‬שלא תהי׳ לה ידיעה ק צ ת או רמז מן הפנה ההיא‪ ,‬ואולם‬
‫נ ש ת ב ש ה קבלה ההיא בקצתם ע״י הבלי ה מ ת ח כ מ י ם וכזבי המשוררים אשר שתו‬
‫ב ש מ י ם פיהם‪ ,‬ו ב ד ו מ ל ב ם דברים אשר לא כן ל ה מ ש י ך א ת לב ה ה מ ו ן אשר לא נגה‬
‫ע ל י ה ם אור תורת ה׳‪ ,‬וערבבו ה א מ ת עם ה ש ק ר ולא נשאר להם כי אם רמזים מ ע ט י ם‬
‫‪22‬‬
‫כאור המתנוצץ באישון לילה ואפילה‪.‬‬

‫ק ט ע ז ה מ י ו ח ד מ א ו ד ו מ ע נ י י ן ביותר‪ ,‬מ נ ו ס ח ה י ט ב ב ע ב ר י ת ה מ ג ו ב ש ת ו ה ט ו ב ה ש ל מ נ ד ל ס ו ן ‪,‬‬

‫‪23‬‬
‫בקטע זה מ ב ט א מנדלסון את הערצתו‬ ‫אך לצערי כ מ ע ט ש ל א ש מ י ם ל ב לדבריו ב״ביאור״‪.‬‬
‫לאבות הקדושים ולידיעת המונותאיזם בימים העתיקים ההם‪ ,‬וכן ה ש ק פ ה היסטורית‬
‫‪24‬‬
‫ד ב ר י ו ש ם ‪ ,‬ה מ כ ו ו נ י ם נ ג ד רעיון ה ק ד מ ה ש ל‬ ‫פסימית‪ ,‬החוזרת בדרך אחרת ב״ירושלים״‪.‬‬

‫ההקדמה לספר נתיבות שלום )קרויה אור לנתיבה(‪ ,‬בהוצאת הביאור‪ ,‬ודין ‪ ,1846‬עמי ‪.xi-x‬‬ ‫‪21‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪22‬‬
‫יש לשים לב כי הקטע מבראשית המובא כאן גם מראה את ההשפעה של רמב״ן על מנדלסון‬ ‫‪23‬‬
‫בשימוש במונחים מקובל וקבלה‪ .‬על חשיבות מטבע לשון זה אצל רמב״ן עמד מ׳ אידל‪ :‬ראה‬
‫מאמרו "‪No !Cabbalistic Tradition", in I. Twersky (ed.), Rabbi Moses Nahmanides‬‬
‫‪.(Ramban): Exploration in His Religious and Literary Virtuosity, Cambridge 1983, p. 52‬‬
‫הקטע מבראשית שהבאתי נדון גם בספרו החדש של דוד סורקין‪D. Sorkin, Moses :‬‬
‫‪83 .Mendelssohn and the Religion of the Enlightenment, Berkeley 1996,‬‬
‫כתבי מנדלסון‪ ,‬עמי ‪ .98‬שם כתב‪ :‬״אני כשאני לעצמי אין לי כל מושג מחנוך המין האנושי‪ ,‬שידידי‬ ‫‪24‬‬

‫]‪[271‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫לסינג‪ ,‬מפורסמים מאוד‪ .‬דבריו בהקדמה ובפירוש לתורה מסבירים למה התכוון מנדלסון‬
‫במכתבו ללפטר בדברו על דת אבות‪ .‬נראה כי האמין שהאבות הקדושים‪ ,‬היינו אדם ושת‬
‫אבות האנושות‪ ,‬לימדו את בניהם את סוד מעשה בראשית‪ ,‬כלומר את הדת הטבעית‪ .‬אפשר‬
‫שהדברים קשורים עם הנאמר ב׳יכוזרי״ שיש לראות התחלה אחת לאנושות‪ ,‬שאין אומה‬
‫״החולקת בדבר השבוע הידוע לכלנו‪ ,‬המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום שבת׳‪ 25 /‬מכאן‬
‫שקיימת מודעות אוניברסלית לבריאת העולם; וכי ״קביעת השבוע נמסרה להם בקבלה‬
‫מאביהם הראשון״‪ .‬יש להוסיף כי גישתו ההיסטוריוסופית של מנדלסון‪ ,‬הרואה את ראשית‬
‫האנושות כמצב אידאלי והיא פסימית לגבי המשך הדורות‪ ,‬מצויה לרוב בקבלה והיא‬
‫‪26‬‬
‫קרובה לדעת רמב״ן‪ ,‬שמנדלסון הוקירו ביותר‪.‬‬

‫המנוח לסינג צייר לו בנפשו‪ ...‬באים ומדמים את הגוף הקבוצי‪ ,‬את המין האנושי כאיש יחיד‪,‬‬
‫וסוברים כי ההשגחה כביכול שלחה אותו לכאן לבי־רב‪ ,‬כדי שיחונך התינוק ויהיה לאיש‪ .‬לאמתו‬
‫של דבר הרי המין האנושי בכל הדורות כמעט — אם ניתן להשתמש בהשאלה זו — תינוק‪ ,‬גדול‬
‫ושב הוא כאחד‪ ,‬אך במקומות שונים ובחלקי עולם שונים‪ .‬כאן הוא תינוק בעריסתו‪ ,‬יונק שדי‬
‫אמו‪ ...‬שם הוא גבר בגבורתו‪ ...‬ובמקום אחר הוא מתהלך על משענתו‪ ,‬ושוב אין שנים בפיו‪ .‬אין‬
‫התקדמות אלא ליחיד‪ ...‬התקדמותו של הכלל‪ ,‬של כל המין האנושי‪ ,‬והשתלמותו הבלתי פוסקת‬
‫מדור לדור‪ ,‬זאת כמדומני לא היתה מתכליתה של ההשגחה״‪ .‬מנדלסון חשב שרעיון ההתפתחות‬
‫כפי שפורש על ידי לסינג הוא אנטי־יהודי ופרו נוצרי‪ .‬מנדלסון התנגד לביקורתו הקשה של לסינג‬
‫על ראשית עם ישראל‪ ,‬כפי שהבהיר יפה ה ‪ ,‬ליבשיץ‪H. Liebeschutz, 44Mendelssohn und :‬‬
‫‪Lessing in ihrer Stellung zur Geschichte", in S. Stein & R. Loewe (eds.), Studies in Jewish‬‬
‫‪167-182..ReligiousIntellectual History, Presented to A. Altmann, Alabama 1979,‬‬
‫מאמר זה מסביר יפה את ההבדל בין הגישה הביקורתית־היסטורית של לסינג‪ ,‬הרואה את הנצרות‬
‫כהתפתחות חיובית מן היהדות ״הפרימיטיבית״‪ ,‬ובין מנדלסון‪ ,‬המתמודד עם דעה זו‪ .‬ראה גם ד׳‬
‫‪ , p r w‬״ההתפתחות של המין האנושי במשנתו של מנדלסון‪ :‬פרק בתולדותיו של הרעיון‬
‫המשיחי״‪ ,‬דעת ‪ ,(1989) 22‬עמי ‪ ; 121-109‬וכן אבן ח ן ) ל ע י ל הערה ‪.(11‬‬
‫אפשר ששד״ל לא היה מודע לוויכוח כין מנדלסון ובין לסינג‪ .‬אך גם שד״ל‪ ,‬כמו מנדלסון‪ ,‬לא‬
‫האמין בקדמה‪ .‬ראה דבריו בהקדמה א׳ ובהקדמה ב׳ ליסודי תורה‪ ,‬במהדורת אשכולי‪ ,‬שם הוא‬
‫שואל‪ :‬האם ההשכלה הצליחה למעט רציחות‪ ,‬גנבות‪ ,‬עניות ודלות? וראה מאמרי הנ״ל בהערה ‪,2‬‬
‫״מוטיבים השכלתיים ואנטי השכלתיים״‪ ,‬עמי ‪.293‬‬
‫‪ 25‬ר׳ יהודה הלוי‪ ,‬הכוזרי א‪ ,‬נה‪-‬נח‪ ,‬מהדורת אבן שמואל‪ ,‬עמי יח‪.‬‬
‫‪ 26‬מנדלסון כותב על רמב״ן‪ ,‬ומרבה להסתמך עליו‪ .‬בהקדמה לביאור לתורה ״אור לנתיבה״ )ווין‬
‫‪ ,(1846‬עמי ‪ ,26‬מנדלסון כותב ״מי הוא כמו הרמב״ן אשר הפליא לעשות בפירושו לתורה‪ ,‬לשונו‬
‫ממתקים וכל דבריו מחמדים״‪ .‬לעומת זאת היה שד״ל נגד רמב״ן לפי דברי אליה בן אמוזג‪,‬‬
‫ולא מצאתי את המקור‪ .‬בן אמוזג כותב )טעם לשד‪ ,‬ליוורנו ‪ ,1863‬הקדמה‪ ,‬עמי ‪ :(vii‬״]לא[‬
‫חסת כל כבודם של מרן ]ר׳ נסים[ והרמב״ן אשר הצגת ככלי ריק וכתנין בלעת לא חמלת‪...‬‬
‫עשיתו כעובד אלילים וקראת עליו המשא אשר חזה ירמיה על עובדי פסל ובתועבות אבותיהם‬
‫הלכו״‪ .‬וכן שם‪ ,‬עמי ‪ .201‬לדעת בן אמוזג התלמוד והקבלה עולים בקנה אחד‪ ,‬ואין זו‬
‫דעת שד״ל‪ .‬ועוד כתב בן אמוזג‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ : 19‬״האינך רואה אחי שהנוגע בחכמי הקבלה‪ ,‬נוגע גם‬
‫בחכמי המשנה ושלשוא ייגעו החוקרים האלה להפריד בין הדבקים״‪ .‬אמנם יש להזכיר כי שד״ל‬
‫התעניין בפיוטי רמב״ן; ראה אגרות שד״ל‪ ,‬חלק ו‪ ,‬עמי ‪ .801‬כאמור‪ ,‬מנדלסון אינו נ ה ק נגד‬
‫הקבלה‪ ,‬רק נגד השבתאות והפרנקיסטים‪ .‬הוא קרוב יותר לקבלה כלייבניץ מכאן וכר׳ יעקב עמדן‬
‫מכאן; הוא קרא את ״ מ ט פ ח ת ספרים״ של עמדן‪ ,‬וגם חשב ששפינוזה הושפע מהקבלה‪ .‬על‬

‫]‪[272‬‬
 ‫מנדלסון ושד״ל — דת בני נח ודת אברהם בהגותם‬

‫ע ו ב ד ה ה י א כי ש ד ״ ל ‪ ,‬ה מ ב ק ר ה י ד ו ע ש ל ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ק ר ו ב כ א ן ל ג י ש ת ו ש ל ה ר ב ה ג ד ו ל ‪,‬‬

‫בהדגישו את אברהם כראש המונותאיזם היהודי‪ .‬לדעתו של ש ד ״ ל האמונה בייחוד השם‬
‫ה ח ל ה עם אברהם אבינו ו ה ש ת ר ש ה ב מ ש פ ח ת ו ‪ .‬ש ד ״ ל אף אופטימי לגבי החינוך שחינך‬
‫אברהם א ת הדורות ה ב א י ם אחריו ל צ ד ק ה ו ל מ ש פ ט ו ל א מ ו נ ה בה׳‪ .‬בעניין החינוך ש ל‬
‫א ב ר ה ם ו צ א צ א י ו ח ש ב ש ד ״ ל כ י צ א צ א י ו י ד ע ו א ת ד ר ך ה׳‪ ,‬ו כ י ה ח י נ ו ך ש ל א ב ר ה ם ל ב נ י ו‬
‫הצליח‪ .‬הוא כ ת ב ‪ :‬״ ה ד ת היתה לבני ישראל למורשה מ א ב ו ת ם אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ולא‬
‫ל מ ד ו א ו ת ה מ מ ש ה ‪ ,‬כי ה נ ה מ ש ה ב ב ו א ו א ל י ה ם א מ ר ל ה ם ‪ :‬ה ׳ א ל ה י א ב ו ת י כ ם א ל ה י א ב ר ה ם‬
‫‪27‬‬
‫בפירושו לתורה הוא כותב ״הנה לא יימלט הדבר‬ ‫יצחק ואלהי ישראל שלחני אליכם״‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫וכן ״כי עדיין היה לבם דבק באלהי אבותם‪,‬‬ ‫מהיות ישראל כבר ידעו השם ההוא״‪,‬‬
‫‪29‬‬
‫אמנם זקוקים הם‪,‬‬ ‫ו מ א מ י נ י ם ה י ו ב מ ה ש ה י ה ב ק ב ל ה א צ ל ם כי פ ק ו ד י פ ק ו ד א ו ת ם א ל ה י ם ״ ‪.‬‬
‫בני י ש ר א ל ‪ ,‬ל ת ו ר ה מ פ ו ר ט ת י ו ת ר מ ז ו ‪ ,‬״ ש ד ת א ב ר ה ם ה י ת ה ד י ה כ ל ז מ ן ש ל א ה י ו א ל א‬
‫מ ש פ ח ה אחת‪ ,‬אך כ א ש ר נהיו לגוי גדול והגיע זמן להביאם אל הארץ אשר נשבע ה׳‬
‫‪30‬‬
‫ל א ב ו ת ם ‪ . . .‬נתן ל ה ם ה ת ו ר ה ה ז א ת א ש ר ש ם מ ש ה ל פ נ י בני י ש ר א ל ״ ‪.‬‬
‫מנדלסון‪ ,‬ל ע ו מ ת זאת‪ ,‬מ ק ב ל א ת ד ע ת רמב״ם ויוסף ג׳יקטיליה‪ ,‬ומניח כמותם כי חינוך‬
‫א ב ר ה ם ל ב י ת ו ל א ה צ ל י ח ‪ .‬א פ ש ר ש ה מ ק ו ר ל ר ע י ו ן ב ד ב ר י ה נ ב י א י ח ז ק א ל ‪ ,‬ש א י נ ו נזכר כ א ן ‪,‬‬
‫א ך מ נ ד ל ס ו ן מ ב י א ו ב פ י ר ו ש ו ל ש מ ו ת י ב ‪ .40‬ב י ח ז ק א ל כ ‪ 8-6‬נ א מ ר ‪ :‬״ ב י ו ם ה ה ו א נ ש א ת י ל ה ם‬
‫להוציאם מארץ מצרים ל א ‪ p‬אשר תרתי ל ה ם זבת ח ל ב ודבש‪ ...‬ואמר אליהם איש שקוצי‬
‫ע י נ י ו ה ש ל י כ ו ו ב ג ל ו ל י מ צ ר י ם א ל ת ט מ א ו ‪ ,‬אני ה ׳ א ל ה י כ ם ‪ .‬ו י מ ר ו ב י ו ל א א ב ו ל ש מ ו ע‬
‫אלי‪...‬״; ומכאן ה מ ד ר ש ה א ו מ ר ‪ :‬״וכן א ת ה מוצא בישראל‪ ,‬כשהיו במצרים היו עובדי‬
‫‪31‬‬
‫אסמכתא‬ ‫ע ב ו ד ה ז ר ה ״ ) ש מ ״ ר ט ז ( ‪ .‬מ נ ד ל ס ו ן ב פ י ר ו ש ו מ צ ט ט א ת ד ע ת ר׳ י ו ס ף ג ׳ י ק ט י ל י ה ‪.‬‬
‫ל ד ע ת ו מ נ ד ל ס ו ן מ ו צ א ב ש מ ו ת ג ‪ ,13‬ב ח ש ש ש מ ב י ע מ ש ה ב ד ב ר י ו א ל ה א ל ‪ :‬״ ה נ ה אנכי ב א‬
‫אל בני ישראל‪ ,‬ו א מ ר ת י ל ה ם א ל ה י א ב ת י כ ם ש ל ח נ י אליכם‪ ,‬ו א מ ר ו לי מ ה ש מ ו ? מ ה א מ ר‬
‫א ל ה ם ?״ ו כ ך כ ת ב מ נ ד ל ס ו ן ב פ י ר ו ש ו ל פ ס ו ק ‪ :‬״ כ י ב ר ב ו ת י מ י ה ג ל ו ת ו ה ש י ע ב ו ד ל י ש ר א ל‬
‫כ מ ע ט נשתכחו מ ה ם ה ש מ ו ת הקדושים וחזרו להיות כשאר הגוים המחזיקים בצבא השמים‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫ו א י ל ו ש ד ״ ל ט ו ע ן כי מ ש ה ‪ ,‬ב ה י ו ת ו ב מ ד י ן ‪ ,‬ל א‬ ‫כ א י ל ו א י ן א ל ו ה זולתם[ ח ו ץ מ ש ב ט לוי״‪.‬‬
‫ירע א ת ה מ צ ב ל א ש ו ר ו ‪.‬‬

‫מנדלסון והקבלה כתבתי שני מאמרים‪ (1):‬״פירוש מנדלסון לשם הויה‪ :‬הנצחי״‪ ,‬מדעי היהדות‬
‫‪) 37‬תשנ״ז(‪ ,‬עמי ‪ 204‬ואילך‪ .‬מנדלסון שם מושפע מר׳ יוסף ג׳יקטיליה; )‪Kabbalah in" (2‬‬
‫‪the Writings of Mendelssohn and the Berlin Circle of Maskilim", Leo Baeck Institute‬‬
‫‪.Year‬‬ ‫‪Book XLV, 2000, pp. 14 ff‬‬
‫יסודי התורה‪ ,‬עמי כה‪.‬‬ ‫‪27‬‬
‫ראה פירוש שד״ל על חמשה חומשי תורה‪ ,‬תל אביב תשכ״ו‪ ,‬עמי ‪ ,221‬שמות ג ‪ .13‬שד״ל מבקש‬ ‫‪28‬‬
‫להראות את צדקת ישראל‪ ,‬והוא טוען כי במדין דאג משה ושאל את האל מה אם ישראל ישאלו‬
‫״מה שמו״? אבל באמת ישראל לא שאלו כלל ״מה שמו״‪ ,‬״הם לא אמרו לו כדבר הרע הזה״‪.‬‬
‫שם בפירוש‪ ,‬עמי ‪.222‬‬ ‫‪29‬‬
‫יסודי התורה‪ ,‬עמי כז‪ .‬רמב״ם לעומת זאת סובר במורה נבוכים ח״א סג כי תורת אברהם‪ ,‬שהיא‬ ‫‪30‬‬
‫תורה בלי מצוות‪ ,‬התמוטטה‪ .‬בפרק זה מנגיד רמב״ם את אברהם ומשה‪.‬‬
‫הביאור לשמות ג ‪ ;3‬וכן רבקה הורביץ‪ ,‬״פירוש מנדלסון לשם הויה‪ :‬הנצחי״)לעיל הערה ‪,(26‬‬ ‫‪31‬‬
‫עמי ‪.207‬‬
‫טענות דומות לאלו נמצא אצל רמב״ם במורה הנבוכים ח״א סג‪ ,‬וכן בדברי ר׳ יוסף ג׳יקטיליה‪ ,‬גנת‬ ‫‪32‬‬

‫]‪[273‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫עיקרי הדת לפי שד׳׳ל‬

‫עיקרי ה ד ת לפי ש ד ״ ל הם ש ל ו ש ה ‪ :‬אמונה בייחוד השם‪ ,‬ב ה ש ג ח ה ובהישארות הנפש‪.‬‬
‫עיקרים א ל ה מ י י ח ס ש ד ״ ל ב״יסודי תורה״ ל א מ ו נ ת אברהם‪ ,‬ש ה י א יסוד ה א מ ו נ ה ש ל עם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫א ב ר ה ם ה י ה ה ר א ש ו ן ש ה כ י ר ב ת ב ו נ ת ו א ת ב ו ר א ה ע ו ל ם ‪ ,‬ו ז ה ו עניין ״ י ח ו ד ה ש ם ״ ‪ ,‬א ש ר‬
‫ש ד ״ ל מ ב ס ס ‪ ,‬כ מ ו רבים אחרים‪ ,‬ע ל ה מ ד ר ש י ם ה מ פ ו ר ס מ י ם כי אברהם אבינו ש ב ר א ת‬
‫האלילים של תרח והכיר את האלוהים‪ .‬אך ש ד ״ ל מ ב ק ש להוכיח את ״יחוד ה ש ם ״ מן‬
‫המקרא עצמו‪ .‬ה ע ד ו ת ש ה ו א סומך עליה ק ש ה במקצת‪ ,‬ואינה ח ד ־ מ ש מ ע י ת ‪ .‬ב״יסודי תורה״‬
‫כ ו ת ב ש ד ״ ל ‪ :‬״ מ ת ו ך סיפור קורותיהם אנחנו רואים כי היו מ א מ י נ י ם ב א ל י ח י ד ק ו נ ה‬
‫‪33‬‬
‫אולם האמונה ב״אל קונה שמים וארץ״ מיוחסת במקרא פעם א ח ת‬ ‫וארץ״‪.‬‬ ‫שמים‬
‫ל מ ל כ י צ ד ק ‪ ,‬כ כ ת ו ב ״ א ל ע ל י ו ן קינה ש מ י ם ו א ‪ p‬״ )בר׳ י ד ‪ ,(19‬ו ב פ ע ם ה ש נ י י ה ה י א מ י ו ח ס ת‬
‫ל א ב ר ם ‪ ,‬כ כ ת ו ב ) ש ם י ד ‪ (22‬״ ה ר מ ת י י ד י א ל ה ׳ א ל ע ל י ו ן ק נ ה ש מ י ם ו א ר ץ ״ ‪ .‬י ש ל ה נ י ח כ י‬
‫ש ד ״ ל בדבריו ב״יסודי תורה״ מתכוון לדברי אברם‪ ,‬ה מ ז ה ה א ת אל עליון עם שם הוויה‪ ,‬אם‬
‫כי לא פירש זאת בדבריו‪ .‬אמנם בפירושו לתורה מ ב ק ש ש ד ״ ל ל ה ד ג י ש ש ה א מ ו נ ה‬
‫המונותאיסטית מקורה באברהם ובו בלבד‪ ,‬והוא רומז לכך שמלכיצדק היה עובד עבודה‬
‫זרה‪ .‬ו כ ך ה ו א כ ו ת ב ‪ :‬״ מ ל כ י צ ד ק ה י ה כ ה ן ל א ל ע ל י ו ן ש ה י ה ג ד ו ל מ ש א ר א ל ה ו ת ‪ ,‬כ מ ו ש ה י ה‬
‫‪34‬‬
‫יופיטר א צ ל היונים והרומים‪ ,‬ואין ראיה מ ז ה ש ל א היה מ ו ד ה בע״ז״‪.‬‬
‫ש ד ״ ל רואה את אברהם כאבי העם היהודי‪ ,‬אבי המונותאיזם והחינוך המוסרי היהודי‪.‬‬
‫וברוח זו הוא מ פ ר ש א ת ד ת ה א ב ו ת כ ד ת ישראל בלבד‪ .‬דרכו ש ל מנדלסון אוניברסלית הרבה‬
‫יותר‪ .‬ה ו א ר ו א ה א ת א ב ו ת ה א נ ו ש ו ת כ מ א מ י נ י ם ב א ל י ח י ד ‪ .‬י ש ש ה ו א מ ז ה ה א ת א י ס ו ר ע ב ו ד ה‬
‫זרה ע ם ה א מ ו נ ה באלוהים‪ ,‬כי א מ ו נ ה זו ח ש ו ב ה ל ד ע ת ו ל א ו מ ו ת כולן‪ .‬ל ע ו מ ת ו ש ד ״ ל ‪ ,‬ש ע ל‬
‫פי ת פ י ס ת ו הוא מ ב ק ש ל ה פ ר י ד יותר בין ה י ה ד ו ת ובין העולם‪ ,‬מזכיר א ת ה ה ל כ ה ה ק ו ב ע ת כי‬
‫א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ל א נ צ ט ו ו ע ל א י ס ו ר ע ב ו ד ה זרה‪ ,‬א ל א רק ע ל ח מ ם ‪ .‬ו ה ו א מ ב י א ה ו כ ח ו ת מ ס פ ר י‬
‫הנביאים‪:‬‬

‫אגוז‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עמי נה‪ .‬ג׳יקטיליה מובא בדברי מנדלסון על שמות ג ‪ ,13‬נתיבות שלום‪,‬‬
‫הביאור‪ ,‬כרך ג‪ ,‬דף יא ע״ב‪ .‬בשמות יב ‪ 40‬מנדלסון עומד)בהשפעת רמב״ן( על ההבדל שבין ברית‬
‫בין הבתרים‪ ,‬שבה מדובר על גלות של ארבע מאות שנה‪ ,‬לבין הפסוק בשמות ״מושב בני ישראל‬
‫במצרים ארבע מאות ושלושים שנה״‪ ,‬ומפרש ש״מן הידוע שבני ישראל היו במצרים רעים וחטאים‬
‫מאוד וביטלו את המילה״‪ ,‬והוא מ צ ט ט את יחזקאל כ ומוסיף ״ובעבור זה נתאחר גלותם ‪ 30‬שנה‪,‬‬
‫שלא היו ראויים להיגאל״‪ ,‬אלא שקיבל צעקתם‪ .‬ובמכילתא על שמות יד ‪ 29‬״ובני ישראל הלכו‬
‫ביבשה בתוך הים״ כתוב‪ :‬״והיו מלאכי השרת תמהים לומר בני אדם שעבדו עבודה זרה מהלכין‬
‫ביבשה בתוך הים‪ .‬ומנין שאף הים נתמלא חימה עליהם‪ ,‬שנאמר והים להם חומה‪ ,‬אל תקרי חומה‬
‫אלא חימה‪ ,‬ומי גרם להם להנצל? ׳מימינם ומשמאלם׳ מימינם — בזכות התורה שעתידין לקבל‬
‫מימינם שנאמר מימינו אשדת למו‪ ,‬ומשמאלם זו תפלה >ר״ל תפילין< ד״א מימינם זו מזחה‬
‫שעתידין ישראל לעשות‪ ,‬ומשמאלם זו תפילין״‪ .‬וראה דברי רמב״ם בהלכות עכו״ם א‪ ,‬ג‪ :‬״עד‬
‫שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהם ]של המצרים[ ולעבוד כוכבים כמותם‪p n ,‬‬
‫מ ש ב ט לוי״‪ .‬וראה גם יהו׳ כד ‪ . 14‬שד״ל בפירושו לשמות יב ‪ 40‬כותב‪ :‬״דעת רמב״ן ודון יצחק כי‬
‫ל׳ שנה נוספו עליהם בדבר חטאתם במצרים״‪.‬‬
‫ראה יסודי התורה‪ ,‬מהדורת אשכולי עמי כה‪ .‬ההדגשה במקור‪.‬‬ ‫‪33‬‬
‫פירוש שד״ל על התורה‪ ,‬עמי ‪.67‬‬ ‫‪34‬‬

‫]‪[274‬‬
 ‫מנדלסון ושד״ל — דת בני נח ודת אברהם בהגותם‬

‫חרם הכנענים היה הוראה מ א ת ה ‪ /‬ואינו מביא מסקנה בדבר עמים אחרים וזמנים‬
‫אחרים‪ .‬הכנענים ע צ מ ם לא היו נושא לחרם ב ש ל דעותיהם‪ ,‬אלא ב ש ל מ ע ש י ה ם‬
‫ה מ ת ו ע ב י ם ) ו י ׳ י ח ‪ .(28-24‬ע ל כ ל פ נ י ם א ב ר ה ם כ ר ת ב ר י ת ־ י ד י ד י ם ע ם ע ו ב ד ־ ה א ל י ל י ם‬
‫א ב י מ ל ך ‪ ,‬ו ד ו ד ו ש ל מ ה ה י ו י ד י ד י ם ש ל מ ל ך צור‪ ,‬ו א י ן ב כ ת ב י ה ק ו ד ש מ ל ה א ח ת נ ג ד‬
‫ז א ת ‪ .‬אין ה נ ב י א י ם ת ו ב ע י ם ב ש ו ם מ ק ו ם א ת ה א ו מ ו ת ע ל ע ו ו ן ע ב ו ד ת ־ ה א ל י ל י ם ‪ ,‬א ל א‬
‫רק ע ל ע י ו ו ת ה ד י ן ו ש נ א ת ה ב ר י ו ת ‪ .‬ה א ר ץ נ ש ח ת ה ל פ נ י ה א ל ה י ם ב י מ י נ ח ל א מ ש ו ם‬
‫‪5‬נ‬
‫ש ה י ו בני א ד ם ע ו ב ד י א ל י ל י ם ‪ ,‬א ל א מ ש ו ם ש ה י ו א נ ש י ח מ ס ו ר ש ע ‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫מנדלסון‬ ‫ש ד ״ ל מ ד ג י ש א פ ו א א ת המוסר‪ ,‬ומנדלסון מ ד ג י ש א ת אמונת הייחוד ואת המוסר‪.‬‬
‫כ ו ת ב ב פ י ר ו ש ו ל ש מ ו ת כ ‪ ,2‬ד ״ ה ״ א נ כ י ״ ‪ ,‬כ י ״ א י ן ב ן נ ח א ס ו ר ב ש י ת ו ף כ ל ז מ ן ש ל א ה ו צ י א‬
‫ע צ מ ו מ ר ש ו ת ו ש ל א ל ע ל י ו ן ״ ; ד ב ר ז ה אינו ת ו א ם א ת ד ע ת ו ש ל ש ד ״ ל ‪ .‬ה ה ב ד ל בין מ נ ד ל ס ו ן‬
‫ל ש ד ״ ל מ ע מ י ק כ ש א נ ו רואים כי א ת מ צ ו ו ת ה מ י ל ה קשר ש ד ״ ל עם המונותאיזם‪ ,‬כסימן‬
‫ל ה פ ר ד ה בין י ש ר א ל ל ע מ י ם ‪ ,‬ב ה ד ג י ש ו א ת ה פ ר ט י ק ו ל ר י ז ם ה י ה ו ד י ו א ת ה מ י י ח ד א ת י ש ר א ל ‪.‬‬
‫ש ד ״ ל מ ד ג י ש ב ה ק ש ר י ם ש ו נ י ם א ת ה ה פ ר ד ה בין י ש ר א ל ו ה ע ו ל ם ‪ .‬ו כ ך ה ו א כ ת ב ‪ :‬״ ו א ח ר‬
‫ש א ב ר ה ם בתבונתו וביושר ל ב ב ו ע ז ב אלילי אבותיו ו ה א מ י ן ב א ל יחיד‪ ,‬ב ח ר ה׳ בו ונגלה לו‬
‫ו ב ר ך אותו‪ ...‬ש י ה י ה ל א ב ל ע ם ק ד ו ש ‪ .‬ו כ ד י ש ל א י ת ע ר ב ז ר ע ו ב ש א ר ה ע מ י ם ע ו ב ד י ה א ל י ל י ם‬
‫‪37‬‬
‫אפשר מתוך רדיפה אחרי ה פ ש ט הוא מפרש ״את הנפש אשר עשו״)בר׳‬ ‫צוהו על המילה״‪.‬‬
‫י ב ‪ (5‬ל פ י ר ש ״ י ע ל ע נ י י ן ״ ע ב ד י ם ש ק נ ו ״ ‪ .‬ב א ו ת ו מ ק ו ם מ נ ד ל ס ו ן מ צ י ע ‪ ,‬כ מ ו ר ש ״ י ‪ ,‬גם פ ש ט‬
‫‪38‬‬
‫א פ ש ר כ י כ ב ן ה מ א ה ה־‪ ,19‬כ מ ו ה ו כ ר נ ״ ק‬ ‫ו ג ם ד ר ש — ש ע ש י י ת נ פ ש ו ת ר ו מ ז ת לגיור‪.‬‬
‫וכרש״ר הירש‪ ,‬ש ד ״ ל דורש על ה ה פ ר ד ה מן ה א ו מ ו ת ועל סכנת ההתבוללות‪ ,‬ויש בזה רמז‬
‫‪39‬‬
‫אקטואלי‪.‬‬
‫א ם ק ו ר א י ם א ת ש ד ״ ל ב ד י י ק נ ו ת נ ר א ה ‪ ,‬כ י ל ד ע ת ו ד ת א ב ר ה ם ה י א גם ר א ש י ת ה ה י פ ר ד ו ת‬
‫ש ל ע ם י ש ר א ל מ א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ע ו ב ד י ע ב ו ד ה זרה‪ .‬ש ד ״ ל מ ק ו ו ה ש ל ע ת י ד ל ב ו א י א מ י נ ו ה כ ו ל‬
‫באל‪ ,‬אבל הוא קושר את ידיעת ה א ל ואת מצוות המילה ל ח ט י ב ה אחת‪ ,‬המפרידה את‬
‫אברהם ובניו מ א ו מ ו ת העולם‪ .‬ל ע ו מ ת ו מנדלסון האוניברסליסט מרחיב את ת ח ו ל ת אמונת‬
‫ה י י ח ו ד ע ל כ ל ל ה א נ ו ש ו ת ‪ .‬מ נ ד ל ס ו ן ה ש ת י י ך ל ח ב ר ה מ ש כ י ל י ת ש ה י ו ב ה גם א נ ש י ם מ א ו מ ו ת‬
‫ה ע ו ל ם ‪ ,‬ה ת ע נ י י ן ב י ס ו ד ו ת ה ד ת י י ם ה ק י י מ י ם ב כ ל א ד ם ‪ ,‬ו כ ת ב ב ג ר מ נ י ת ב נ ו ש א י ם ב ע ל י עניין‬
‫ב י ן ־ ד ת י כ ג ו ן ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ‪ .‬ל מ ו ש ג ח ס י ד י א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ח ש י ב ו ת ר א ל י ת עבורו‪ ,‬ו ה ו א‬
‫מ מ ל א תפקיד ח ש ו ב בהגותו; מ ה שאין כן בהגותו ש ל שד״ל‪ ,‬שלא היה מקום בפדואה‬

‫ראה שיעורים בתאולוגיה מוסרית־יהורית )סעיף מג(‪ ,‬שר״ל‪ ,‬כתבים‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי ‪.128‬‬ ‫‪35‬‬
‫ראה למשל את פירושו של מנדלסון לחטא אדם הראשון‪ .‬בניגוד לדעת רמב״ם קובע מנרלסון כי‬ ‫‪36‬‬
‫גם הטוב וגם הרע מן המושכלות‪ ,‬וידיעת הטוב והרע היא ידיעת האלוהים )בר׳ ב ‪.(9‬‬
‫יסודי התורה‪ ,‬עמי כו‪.‬‬ ‫‪37‬‬
‫פירוש שד״ל לתורה‪ ,‬עמי ‪ .61‬וראה פירוש מנדלסון לפסוק זה‪ ,‬וכן את דבריו של אדוארד ברויאר‬ ‫‪38‬‬
‫בדיונו בנדון בספרו ‪E. Breuer, The Limits of Enlightenment, Cambridge, Ma 1996,‬‬
‫‪ .pp. 2l6ff‬לדעת רנ״ק ההתבוללות והמותרות הן ראשית הירידה; ראה מורה נבוכי הזמן‪ ,‬וולתאם‬
‫תשכ״א‪ ,‬עמי לו‪-‬לז‪.‬‬
‫לשד״ל‪ ,‬בניגוד למנדלסון‪ ,‬אין עניין בחברה כללית או ניטרלית‪ .‬אולם הנצרות נראית לו באור די‬ ‫‪39‬‬
‫חיובי‪ .‬וראה הערה ‪ 10‬לעיל‪ ,‬שם כתב כי הנוצרים טובים מן המקובלים‪.‬‬

‫]‪[275‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫ל ח ב ר ה כללית משכילית‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מנדלסון כ מ ש כ י ל רואה ב ד ת הנוצרית ד ת נמוכה שאינה‬

‫מ ג ש י מ ה א ת ח ז ו ן ה ה ש כ ל ה ‪ ,‬ו א י ל ו ל ש ד ״ ל ה נ צ ר ו ת מ צ ט י י ר ת ב א ו ר די ח י ו ב י ‪.‬‬
‫א ב ל ‪ ,‬כ א מ ו ר ‪ ,‬א מ ו נ ת א ב ר ה ם ש ל ש ד ״ ל ד ו מ ה ב ת ו כ נ ה ל ד ת ה ט ב ע י ת ש ל מ נ ד ל ס ו ן ‪ .‬גם א ם‬
‫א צ ל מ נ ד ל ס ו ן זו ד ת א נ ו ש י ת ו א צ ל ש ד ״ ל זו ד ת י ש ר א ל ‪ ,‬ע י ק ר י ה ד ת ה ם א מ ו נ ה ב א ל י ח י ד ‪,‬‬
‫ב ש כ ר ו ע ו נ ש ‪ ,‬כ ל ו מ ר ב ה ש ג ח ה ‪ ,‬ו ב ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ‪ .‬עניין ה ה ש ג ח ה מ ו כ ח מ ן ה פ ס ו ק ״ ש ו פ ט‬
‫כ ל ה א ק ״ ) ב ר ׳ י ה ‪ .(26‬צ י ט ו ט ז ה ל ק ו ח מ ן ה ו ו י כ ו ח ש ל א ב ר ה ם ע ם ה א ל ב ד ב ר ח ט א ת ס ד ו ם ‪.‬‬
‫מ כ א ן מ ו כ ח כי א מ ו נ ת ו ש ל א ב ר ה ם ה י א כי ה ׳ ש ו פ ט צ ד ק ‪ .‬ה א מ ו נ ה ב ה ש ג ח ה ה י א ע י ק ר ח ש ו ב‬
‫מ א ו ד גם ב ה ג ו ת מנדלסון וגם ב ה ג ו ת שד״ל‪ .‬שניהם מכירים כי ה א ל הוא א ב רחמן הנותן‬
‫ש כ ר ל ט ו ב י ם ו ע ו נ ש ל ר ע י ם ו ל ח ט א י ם ‪ .‬ה כ ר ה ז ו מ ק ו ב ל ת מ א ו ד גם ב מ ח ש ב ה ש ל ה ד א י ס ט י ם ‪,‬‬
‫ו ה י א ח ש ו ב ה מ א ו ד ב פ י ר ו ש ו ש ל מ נ ד ל ס ו ן ל ת ו ר ה ; ה ו א מ ו צ א ל ה ס י מ ו כ י ן גם ב ד ב ר י‬
‫‪40‬‬
‫א ב ל ה ע ו ב ד ה כ י י ש צ ד י ק ורע לו‪ ,‬וכי אין ש כ ר ל צ ד י ק ב ע ו ל ם ה ז ה ‪ ,‬ה ו ל י כ ה ל א מ ו נ ה‬ ‫רמב״ן‪.‬‬
‫בהישארות הנפש‪ .‬האמונה בחיים ש ל א ח ר המוות הייתה ח ש ו ב ה מ א ו ד בדורו של מנדלסון‬
‫ו ב ד ו ר ו ש ל ש ד ״ ל ‪ ,‬ו ל א ב כ ד י ה י ה ס פ ר ו ש ל מ נ ד ל ס ו ן ״ פ י י ד ו ן ״ ‪ ,‬ה ד ן ב ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ‪ ,‬רב‬
‫מכר‪.‬‬
‫אף א ת עניין ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ב י ק ש ש ד ״ ל לייחס ל א מ ו נ ת א ב ר ה ם אבינו‪ ,‬א ב ל לא נ מ צ א‬
‫פ ס ו ק ב מ ק ר א ל ס מ ו ך ע ל י ו ‪ .‬גם ח ז ״ ל ל א מ צ א ו ב מ ק ר א א ס מ כ ת ו ת ש ל מ מ ש ל א מ ו נ ה‬
‫בהישארות הנפש‪ ,‬והם דרשו דרשות שונות שלא על פי פ ש ט הכתוב‪ .‬שד״ל לומד את הדבר‬
‫בדרך מקורית מסיפור קבורת שרה‪ .‬לדעתו הישארות הנפש נ ל מ ד ת מהדקדוקים שנקט‬
‫א ב ר ה ם ב ק נ י י ת מ ע ר ת ה ק ב ר ע ב ו ר ש ר ה ‪ .‬נ ר א ה ש ה ו א מ נ י ח כי כ ל ה ט ו ר ח ש ט ר ח א ב ר ה ם‬
‫ב ק נ י י ת ה מ ע ר ה כ נ ח ל ת ק ב ר מ י ו ח ד ת נ ב ע מ ן ה א מ ו נ ה ב ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ‪ .‬ה ע ו ב ד ה ש א מ ו נ ה זו‬
‫ל א הוזכרה בתורה ב מ פ ו ר ט אינה מ ו כ י ח ה ש ל א ה א מ י נ ו בה‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬ש ח ש ב ו ה כעניין‬
‫ה מ ו ב ן מ ע צ מ ו ‪ .‬ש ד ״ ל ק ו ש ר א ו ת ה ל ת ח י י ת ה מ ת י ם ‪ ,‬ו א פ ש ר א ו ל י ש ר א ה ק ש ר בין ה א מ ו נ ה‬
‫בחיים אחרי המוות לאמונה הזאת כפי שהייתה מ ק ו ב ל ת אצל המצרים‪.‬‬
‫ש ד ״ ל ח ו ז ר ל ד ו ן ב א מ ו נ ה ב ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ב כ ת ב י ם ש ו נ י ם ; ו מ ע נ י י ן כי ה ה ו כ ח ו ת‬
‫ש מ נ ד ל ס ו ן מ פ ת ח ב ״ פ י י ד ו ן ״ ל א ש כ נ ע ו א ו ת ו ‪ .‬כ א ש ר דן ע ם א ב י ו ב נ ו ש א ז ה ב צ ע י ר ו ת ו ‪ ,‬ב ש נ ת‬
‫‪ ,1824‬א מ ר ל ו א ב י ו כ י ק ר א א ת ״ פ י י ד ו ן ״ ש ל מ נ ד ל ס ו ן ״ ו ל א מ צ א ב ו ש ו ם ר א י ה ב ר ו ר ה‬
‫ו ח ו ת כ ת ״ ) ל ה י ש א ר ו ת הנפש(‪ ,‬וכי ה ו א מ ק ב ל א ת ה א מ ו נ ה הזו ״כדבר ה מ ק ו ב ל מן הנביאים‪...‬‬
‫ו ה מ ס ת י י ע ב פ ס ו ק י ם כ ג ו ן מ ה ש כ ת ו ב ב ת ה ל י ם ) כ ה ‪ (13‬׳ נ פ ש ו ב ט ו ב ת ל י ן ו ז ר ע ו יירש‬
‫‪41‬‬
‫ניתן ל ה נ י ח כי ״ ב ט ו ב ת ל י ן ״ נ ת פ ר ש ע ל ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ‪ .‬א פ ש ר ל ש ע ר כ י ח ש ו ב‬ ‫ארץ׳״‪.‬‬
‫ל ש ד ״ ל ל ב ס ס א ת ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ע ל מ ק ו ר ו ת י ה ו ד י י ם ו ל א יווניים‪ ,‬ו ז א ת א ו ל י מ ש ו ם‬
‫התנגדותו לאטיציזמוס‪ .‬אולי משום כך ביטא התנגדות למנדלסון‪ ,‬שביסס את האמונה‬
‫ב ה י ש א ר ו ת ה נ פ ש ע ל ס ו ק ר ט ס ‪ ,‬ו מ כ א ן ש א י ן ה ב ד ל ב א מ ו נ ה זו בין י ה ו ד י ם ובין א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ‪.‬‬
‫ש ד ״ ל א מ נ ם איננו א ו מ ר ז א ת ב פ י ר ו ש ‪ ,‬א ל א י ש ל ו ת פ י ס ה א ח ר ת ש ל ה נ פ ש ‪ ,‬ה נ ס מ כ ת ע ל ד ב ר י‬
‫אבן גבירול ועל היות ה נ ש מ ה ח ו מ ר וצורה‪ .‬וכך ש ד ״ ל מ פ ר ש את הישארות ה נ פ ש במובן‬
‫‪42‬‬
‫מ צ ד אחר ש ל העניין ש ד ״ ל מסכים עם‬ ‫מ ג ש י ם יותר‪ ,‬ב ד ב ר ו ע ל א מ ו נ ה ״ ב ג ש ם ר ו ח נ י ד ק ״ ‪.‬‬

‫על ההשגחה על פי מנדלסון ורמב״ן ראה מנדלסון‪ ,‬פירושו לשמות יג ‪ ; 16‬והדברים ארוכים‪.‬‬ ‫‪40‬‬
‫שד״ל‪ ,‬פרקי חיים‪ ,‬בעריכת מ׳ א׳ שולוואס‪ ,‬ניו יורק תשי״א‪ ,‬עמי ‪.50‬‬ ‫‪41‬‬
‫שד״ל‪ ,‬כתבים‪ ,‬א‪ ,‬עמי ‪ .129‬הדברים מתבססים על הכוזרי ה‪ ,‬יב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪42‬‬

‫]‪[276‬‬
 ‫מנדלסון ושד״ל — דת בני נח ודת אברהם בהגותם‬

‫מנדלסון ומתנגד לדעתו של רמב״ם‪ ,‬שלפיו הישארות הנפש היא התחברות ההכרה ש ל‬
‫האדם עם ה ש כ ל הפועל‪ ,‬התבונה האלוהית הנצחית‪ .‬לכן לדעתו ש ל רמב״ם השוני‬
‫ה א י נ ד י ב י ד ו א ל י בין ר א ו ב ן ו ש מ ע ו ן איננו ר ל ו ו נ ט י ו א י נ ו נ צ ח י ; ו א י ל ו ש ד ״ ל ‪ ,‬ו כ מ ו ה ו מ נ ד ל ס ו ן ‪,‬‬
‫‪43‬‬
‫מדגיש את הישארות ה נ פ ש האינדיבידואלית‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ב ד ת אברהם ש ל ש ד ״ ל כלולים אותם עיקרים כ מ ו א ל ה הכלולים ב ד ת ה ט ב ע י ת‬
‫ש ל מ נ ד ל ס ו ן ‪ .‬א ב ל ש ד ״ ל ה מ ש כ י ל ו ה ר ו מ נ ט י ק ן מ ק ב ל א ת ד ת ה ה ש כ ל ה ו מ ו ס י ף ע ל י ה עניינים‬
‫הלקוחים מן ה מ ח ש ב ה הרומנטית‪ .‬לכן נמצא אצלו אמונה באותות ובמופתים‪ ,‬במלאכים‬
‫ובנבואה‪ .‬ש ד ״ ל מ ע ר ב ב ב מ ו ד ע מוטיבים משכיליים עם מוטיבים אנטי־משכיליים ב ד ת‬
‫אברהם‪ .‬ולכן אף כי ישנה קרבה ג ד ו ל ה בין ש ד ״ ל ומנדלסון ושניהם מ ש ת י ת י ם א ת ה י ה ד ו ת‬
‫ע ל ד ת ט ב ע י ת פ ש ו ט ה ‪ ,‬ד ת א ב ו ת ‪ ,‬קיים מ ר ח ק ג ד ו ל ב י נ י ה ם ‪.‬‬
‫לפני שנבהיר את טענותיו ש ל ש ד ״ ל נגד מנדלסון נביא עוד מ ש ה ו מדברי מנדלסון‪.‬‬
‫מנדלסון‪ ,‬מתוך ה ש ק פ ת עולמו ומכורח ה ש ע ה בוויכוחו עם לפטר‪ ,‬שינה את מ ש מ ע ו ת דת‬
‫א ב ו ת ו א ת ת ח ו ל ת ש ב ע מ צ ו ו ת בני נ ח ‪ .‬ל ד י ד ו ד ת א ב ו ת זו ד ת ש ה ח ל ה ע ם א ד ם ‪ ,‬ו ה י א ח ל ה ע ל‬
‫כל ה מ י ן האנושי‪ .‬ה ו א מ נ י ח כי כל בן ת מ ו ת ה יכול ל ת פ ו ס עקרונות אלה‪ ,‬וכל אדם שיכיר‬
‫ב ע נ י י נ י ם ב ס י ס י י ם א ל ו ו י ק ב ל א ת ש ב ע מ צ ו ו ת בני נ ח י ו כ ל ל ז כ ו ת ב ח י י ע ו ל ם ה ב א ‪ .‬א נ ו ש י ו ת‬
‫זו ח ש ו ב ה ל מ נ ד ל ס ו ן ע ד מ א ו ד ‪ .‬מ נ ד ל ס ו ן נ ו ע ץ ב נ י ד ו ן ב ר ב י י ע ק ב ע מ ד ן ‪ ,‬ו א ף ש ע מ ד ן ל א ת מ ך‬
‫‪44‬‬
‫א ב ל כ ע ש ר ש נ י ם א ח ר י כן‪ ,‬כ ש כ ת ב א ת ״ י ר ו ש ל י ם ״ ‪,‬‬ ‫ב ד ע ת ו ה מ ש י ך מ נ ד ל ס ו ן ל ה ח ז י ק בה‪.‬‬
‫ש ו ב ל א ה ז כ י ר א ת מ צ ו ו ת בני נ ח ‪ .‬אז כ ת ב ‪:‬‬

‫מ ד ת ה ט ו ב ש ל א ל ה י ם ר ב ה ה י א ‪ ,‬ל פ י ד ע ה זו‪ ,‬ע ד כ ד י ל ג ל ו ת ל ב נ י א ד ם א ת ה א מ ת ו ת‬

‫ש ב ה ן ת ל ו י א ש ר ם ב ע ו ל ם ‪ ,‬א ך אין מ ד ת ג ב ו ר ת ו א ו מ ד ת ט ו ב ו מ ס פ י ק ה כ ד י ל ה ק נ ו ת‬
‫ל ה ם ל ע צ מ ם א ת ה כ ו ח ו ת ל ג ל ו ת ן ‪ .‬מ ל ב ד ז א ת א ת ה ע ו ש ה ל פ י ד ע ה זו א ת צ ו ר ך‬
‫ה ה ת ג ל ו ת ש ל מ ע ל ה מ ן ה ט ב ע ג ד ו ל ו כ ו ל ל י ו ת ר מ ן ה ה ת ג ל ו ת ע צ מ ה ‪ . . .‬ל מ ה נגזר ע ל‬
‫ר ו ב ו ] ש ל ה ע ו ל ם [ ל ח י ו ת ב ל י ה ת ג ל ו ת א מ ת ‪ ,‬ל מ ה נגזר ע ל ה ה ו ד י ם ש ב מ ז ר ח ה ע ו ל ם‬
‫ובמערבו ל ח כ ו ת ע ד אשר ייטב בעיני האירופים ל ש ל ו ח אליהם מ נ ח מ י ם ־ מ ס פ ר‬
‫והבשורה בפיהם‪ ,‬ש ב ל ע ד י ה אי־אפשר להם להיות אנשים טובים ומאושרים‪ ...‬לפי‬
‫מ ו ש ג י ה י ה ד ו ת ה א מ ת י ת מזומנים כל יושבי־ארץ לחיי אושר‪ ,‬ו ה א מ צ ע י ם ל ה ג י ע אליו‬
‫מצויים ורחבים באנושות עצמה‪ ,‬שופעים ביד נדיבה כאמצעים לשבור את הרעב‬
‫‪45‬‬
‫ולספק צרכים טבעיים אחרים‪.‬‬

‫על התקפת שר״ל את האמונה של רמב״ם בהישארות הנפש ועל יחסו לאבן גבירול ראה במאמרי‬ ‫‪43‬‬
‫הנזכר לעיל בהערה ‪ ,2‬עמי ‪ 306‬ואילך‪ .‬מפתיע כי שד״ל‪ ,‬אף על פי שהוא מתנגד לקבלה‪ ,‬מציע‬
‫גישה מגשימה יותר‪ .‬שד״ל סבר שיש קרבה בינו לשניאור זק״ש‪ ,‬שהיה מעוניין באבן גבירול‪ ,‬מפני‬
‫שחשוב היה לו מאוד עניין הישארות הנפש הפרטית‪ ,‬והוא התנגד בחריפות לרמב״ם בנושא זה‪,‬‬
‫וחשב שדברי זק״ש קרובים לצורות רוחניות‪ :‬אך אחר כך ראה שטעה והתייאש‪ .‬ראה מאמרי‬
‫״שד״ל ושפינהה״‪ ,‬עמי ‪ .176‬וראה גם אגרות שד״ל‪ ,‬עמי ‪ 1196‬ואילך‪ .‬גם רש״ר הירש בפירושו‬
‫לתורה )בר׳ ו ‪ (6‬כותב על ההגשמה בלא התנגדות‪ ,‬ואף הוא לא היה חסיד של הקבלה‪.‬‬
‫על עמדן ומנדלסון ראה מכתבי מנדלסון‪ ,‬וכן המאמר של י׳ גוטמן הנ״ל בהערה ‪ ,9‬עמי ‪ : 201‬ת׳‬ ‫‪44‬‬
‫דרייפוס‪ ,‬יחסו של משה מנדלסזון אל ר׳ יעקב עמדין‪ ,‬בתוך מ׳ חלמיש ומי שוורץ )עורכים(‪,‬‬
‫התגלות‪ ,‬אמונה‪ ,‬תבונה‪ ,‬רמת גן ‪ ,1976‬עמי ‪.112-99‬‬
‫מנדלסון‪ ,‬כתבים‪ ,‬עמי ‪.96‬‬ ‫‪45‬‬

‫]‪[277‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫בדברים א ל ה מ ט י ף מנדלסון ב ה ת ל ה ב ו ת לאוניברסליות יהודית‪ ,‬ולכך ש א ל ו ה י עם ישראל‬

‫מ ר ח ם ע ל כל בריותיו; אך א ת ה ק ש ר בין עם י ש ר א ל כ ע ד מרכזי ל א מ ת ו ת ה׳ ובין ה ד ת‬
‫ה ט ב ע י ת ה ז א ת ל א ה ב ל י ט מ נ ד ל ס ו ן ‪ ,‬כ א י ל ו א י ן ק ש ר א ו ר ג נ י בין ש נ י ה ח ל ק י ם ש ל ת ו ר ת ו ‪ .‬מ ה‬
‫ש ח ש ו ב לענייננו הוא‪ ,‬ש מ נ ד ל ס ו ן אינו מ ק ב ל א ת ה כ ת ו ב ב מ ש נ ה תורה ש ל רמב״ם‪ .‬אמנם‬
‫יודעים היום כי ה ט ק ס ט מעוות כנראה‪ ,‬וכי ד ע ת רמב״ם הייתה כנראה קרובה ל ד ע ת‬
‫מ נ ד ל ס ו ן ‪ .‬ב ה ל כ ו ת מ ל כ י ם )ח‪ ,‬יא( כ ת ו ב ‪ :‬״ כ ל ה מ ק ב ל ש ב ע מ צ ו ת ו נ ז ה ר ל ע ש ו ת ן ה ר י ז ה‬
‫מחסידי אומות העולם‪ ,‬ויש לו חלק לעולם הבא‪ .‬והוא שיקבל אותן מפני שצוה בהן הקב״ה‬
‫בתורה והודיענו ע ל ידי מ ש ה רבינו שבני נח מ ק ו ד ם נ צ ט ו ו בהן‪ .‬א ב ל אם ע ש א ן מ פ נ י ה כ ר ע‬
‫ד ע ת א י ן ז ה גר ת ו ש ב ו א י נ ו מ ח ס י ד י א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ו ל א מ ח כ מ י ה ם ״ ‪ .‬ה ט ק ס ט ה ז ה מ ש ו ב ש‬
‫כנראה‪ ,‬והדברים הנכונים הם ״ א ל א מ ח כ מ י ה ם ״ ‪ ,‬ופירשו זאת לומר שגם ח כ מ י אומות‬
‫‪46‬‬
‫העולם יש ל ה ם ח ל ק בעולם הבא‪ .‬מ כ א ן עולה‪ ,‬ש ד ע ת מנדלסון אינה שונה מזו ש ל רמב״ם‪.‬‬
‫מנדלסון ה ת נ ג ד לרעיון‪ ,‬שרק בן נח השייך לפריפריה ש ל עם ישראל ומכיר א ת ה מ ק ר א יוכל‬
‫ל ה י ו ת ח ס י ד א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ; מ ה גם ש ד ע ה זו ש ל ר מ ב ״ ם אין ל ה מ ק ו ר ב ת ל מ ו ד ‪ .‬ל ד ע ת ו ש ל‬
‫מ נ ד ל ס ו ן — וזו נ ק ו ד ה מ ר כ ז י ת ב ו ו י כ ו ח ו ע ם ה נ צ ר ו ת — אין ה י ה ד ו ת מ ג ב י ל ה א ת ה א ו ש ר‬
‫ה נ צ ח י ליהודים בלבד‪ .‬ד ע ת ו ה ה ו מ נ י ס ט י ת ט ו ע נ ת כי כ ל א ד ם ב א ש ר ה ו א אדם‪ ,‬אם יקבל ע ל‬
‫ע צ מ ו א ת ש ב ע מ צ ו ו ת בני נ ח ‪ ,‬כ ל ו מ ר א מ ו נ ה ב א ל י ח י ד ו ח ו ק י מ ו ס ר ‪ ,‬י י ו ו ש ע ו י ז כ ה ל ח י י ע ו ל ם‬
‫ה ב א ‪ .‬עניין ז ה ה י ה ח ש ו ב ל מ נ ד ל ס ו ן ביותר‪ ,‬ו ה ו א ל ח ם ע ל י ו ב ח י ר ו ף נ פ ש ‪ .‬כ מ ו כ ן ה י ה ח ש ו ב‬
‫לו להראות בוויכוחיו עם הנוצרים את עדיפות היהדות‪ .‬הנצרות טוענת ש י ש ו ע ת ה א ד ם‬
‫מותנית ב א מ ו נ ה בישו‪ ,‬ובכך היא ד ת ה מ ג ב י ל ה א ת אושרו ש ל ה א ד ם ו מ צ מ צ מ ת א ת סיכוייו‬
‫להגיע ל א מ ו נ ה ולישועה‪ ,‬בהיותו תלוי כ מ ב ש ר י ם ; מנדלסון ט ע ן ל ע ו מ ת הנוצרים ט ע נ ו ת‬
‫ברוח ה ה ש כ ל ה ‪ ,‬שאין צורך במבשרים‪ ,‬שכן כ ל אדם בתבונתו יכול להגיע ל א מ ת ולזכות‬
‫בישועה‪ .‬התפיסה האוניברסלית הזאת של היהדות‪ ,‬כפי שמנדלסון מפרש אותה‪ ,‬מרחיבה‬
‫‪47‬‬
‫א ת ה א פ ש ר ו ת לישועה לאנושות כולה‪.‬‬
‫שד״ל‪ ,‬שתפיסתו הייתה לאומית‪ ,‬לא דאג לאנושות הגדולה והרחבה‪ .‬הוא היה משכיל‬
‫יהודי ש ח י בתוך העולם היהודי כ ש ל ו ש ה דורות אחרי מנדלסון‪ ,‬וביקש לעצור את‬
‫ה ה ת ב ו ל ל ו ת ש א י י מ ה ע ל ה י ה ד ו ת ‪ .‬ל ד ע ת ו א ם י ת ב ד ל ו בני ה ע ם ה י ה ו ד י ‪ ,‬י ק י י מ ו מ צ ו ו ת ו י נ ק ט ו‬
‫ע מ ד ה משכילית מתונה‪ ,‬יוכלו ל מ ל א את ייעודם‪.‬‬

‫ראה את דברי זאב הרוי המעניינים בתשובתו להרצאתו של מרווין פוקס‪M. Fox, Philosophy:‬״‬ ‫‪46‬‬
‫‪and Religious Values in Modern Jewish Thought", Response of Warren Zeev Harvey, in‬‬
‫‪90.,V^.J.Katzfed.),The Role of Religion in Modern Jewish History, New York 1975,‬‬
‫מסביר שם כי דעתו של פוקס‪ ,‬המפרש את רמב״ם כמקובל‪ ,‬מתבססת על נוסח משובש‪ ,‬וכי יש‬
‫לקרוא בהלכות מלכים ח‪ ,‬יא אלא ולא לא‪ .‬לפי הנוסח המתוקן רמב״ם מבדיל בין חסידי אומות‬
‫העולם‪ ,‬המקבלים את מצוות בני נח‪ ,‬ובין חכמיהם‪ ,‬המקבלים אותן רק על פי התבונה‪ .‬ונראה כי גם‬
‫לאלה וגם לאלה יש חלק בעולם הבא‪ .‬לחכמים ישתייכו אנשים כמו אריסטו או אלפרבי‪ .‬לשון‬
‫אחר‪ ,‬אין ויכוח בין מנדלסון ורמב״ם‪ ,‬אלא קיימת הסכמה ביניהם‪ .‬זאב הרוי קושר דעה זו של‬
‫רמב״ם גם עם דעתו של הרב קוק)אגרות‪ ,‬חלק א‪ ,‬ירושלים תשכ״ב‪ ,‬עמי ‪ .(100-99‬וראה גם את‬
‫דעתו של אויג׳ין קורן‪ ,‬ה מ פ ת ח את הפרובלמטיקה של העניין‪Gentiles, The World .‬״ ‪E. Korn,‬‬
‫‪to Come, and Judaism: The Odyssey of a Rabbinic Text5', Modern Judaism 14 (1994),‬‬
‫‪265-287 .pp‬‬
‫מנדלסון‪ ,‬כתבים‪ ,‬עמי יח‪.‬‬ ‫‪47‬‬

‫]‪[278‬‬
 ‫מנדלסון ושד״ל — דת בני נח ודת אברהם בהגותם‬

‫טענות שדי׳ל נגד מנדלסון‬

‫לפי ד ע ת ש ד ״ ל היה מנדלסון קיצוני מדי בתפיסת האוניברסליות‪ .‬שד״ל‪ ,‬כפי שהוא מ ע י ד‬
‫ע ל ע צ מ ו ‪ ,‬ס פ ג ב מ ת י נ ו ת יותר א ת ה י ס ו ד ו ת ה ה ש כ ל ת י י ם ‪ .‬א ת ע צ מ ו ח ש ב כ ״ ב ע ל מ ע ר כ ה‬
‫‪48‬‬
‫ש ד ״ ל סבר כי דעותיו ש ל מנדלסון הוליכו‬ ‫ש י ט ת י ת יותר ו כ ו ל ל ת י ו ת ר מ א ש ר מ נ ד ל ס ו ן ״ ‪.‬‬
‫אותו לסתירות פנימיות‪ ,‬וכי הוא היה מסונוור מהפילוסופיה ה ד א י ס ט י ת הפופולרית ש ל‬
‫דורו‪ .‬ו א י ל ו ה ו א ע צ מ ו ‪ ,‬ל ע ו מ ת מ נ ד ל ס ו ן ‪ ,‬ע ק י ב יותר‪.‬‬
‫ל ד ע ת ש ד ״ ל ה ט ע נ ה ש ל מנדלסון‪ ,‬ש א פ ש ר להשיג א מ ת ו ת נצחיות כגון ה א מ ו נ ה באל‬
‫י ח י ד רק ב ד ר ך ה ש כ ל ‪ ,‬י ו צ ר ת ה פ ר ד ה ק י צ ו נ י ת מ ד י בין ה ד ת ה ש כ ל י ת ה ט ב ע י ת ו ב י ן ה ד ת‬
‫היהודית‪ ,‬שהיא נ ח ל ת עם ישראל בלבד‪ ,‬ואותה הוא מגדיר כ ח ו ק ה היסטורית‪ .‬ש ד ״ ל טוען‬
‫לעומתו כי א מ ת ו ת אלה יכולות אמנם להיות מ ו ש ג ו ת בכוח התבונה‪ ,‬אבל הן יכולות להיות‬
‫‪49‬‬
‫נ ר כ ש ו ת גם ב ד ר ך א ח ר ת ‪.‬‬
‫ת פ י ס ת מ נ ד ל ס ו ן ה ו ש פ ע ה מ ה ה ש ק פ ה ה פ י ל ו ס ו פ י ת ש ל ל י י ב נ י ץ ‪ ,‬ה מ פ ר י ד ה בין ה א מ ת‬
‫ה ש כ ל י ת ל א מ ת ה ה י ס ט ו ר י ת ‪ ,‬א ו בין ת ב ו נ ת ה א ל ורצון ה א ל ‪.‬‬
‫נ ו ס ף ל ה פ ר ד ה זו ט ע ן מ נ ד ל ס ו ן כי א מ ת ו ת נ צ ח י ו ת ניתן ל ל מ ו ד מ ן ה ט ב ע ‪ ,‬ב ב ח י נ ת‬
‫‪50‬‬
‫רעיון ז ה מ ר כ ז י ב י ו ת ר ב ה ג ו ת ו ש ל‬ ‫״ ה ש מ י ם מספרים כבוד אל״‪ ,‬אך לא מן הכתובים‪.‬‬
‫מנדלסון‪ ,‬ה מ נ ס ה ל ה ר א ו ת כי אין שום יתרון ליהודי מ ב ח י נ ת ה ק ר ב ה אל ה א ל וכי כל אדם‬
‫בעל תבונה יכול להתקרב אל ה א ל ויכול לזכות בחיי עולם הבא‪ .‬ל ד ע ת מנדלסון ישראל‬
‫ואומות העולם מצויים באותה מדרגה‪ .‬ש ד ״ ל מתנגד לאוניברסליזם ש ל מנדלסון‪ ,‬שנראה לו‬
‫קיצוני מדי‪ ,‬ו ט ו ע ן ש א מ ת ו ת נ צ ח י ו ת ניתן ל ל מ ו ד גם ב כ ו ח התבונה וגם ע ל ידי המקרא‪ .‬יתרה‬
‫מ ז ו ‪ ,‬ש ד ״ ל ‪ ,‬ש ה ק ד י ש א ת רוב ח י י ו ל ה ו ר א ת ה מ ק ר א ו פ י ר ו ש ו ‪ ,‬ט ו ע ן ש י ש ב מ ק ר א י ס ו ד ו ת‬
‫נ צ ח י י ם ש ה מ ק ר א מ ל מ ד אותנו‪ ,‬ו י ס ו ד ו ת א ל ו מ ע נ י ק י ם ל ע ם י ש ר א ל יתרון מ ס ו י ם ‪.‬‬
‫בדברי ש ד ״ ל הרומנטיקן ניתן גם ל מ צ ו א ט ע נ ה עקרונית יותר נגד תוכנה ה ש כ ל ת נ י ש ל‬
‫ה ד ת הטבעית‪ .‬מתוך התבוננות ב פ ש ו ט י העם ובכושר קליטתם ח ש ב שד״ל‪ ,‬כי ה ד ת‬
‫ה ט ב ע י ת ש ה צ י ע מ נ ד ל ס ו ן ק ש ה מ ד י ו א י נ ה נ י ת נ ת ל ה ש ג ה ע ב ו ר ‪ 99%‬ש ל ה מ י ן ה א נ ו ש י ‪ ,‬ו ה י א‬
‫מ ת א י מ ה רק ל א ל י ט ה ק ט נ ה ב י ו ת ר ש ל ה ו ג י ם ח ש ו ב י ם מ א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ‪ ,‬כ ג ו ן ש ׳ ק ל ר ק‬
‫ב א נ ג ל י ה ‪ ,‬ת ל מ י ד ו ש ל לייבניץ‪ .‬ת ו כ נ ה ה ש כ ל ת נ י ש ל ה ד ת ה ט ב ע י ת ק ש ה ל ע ו ל ם ה ג ד ו ל ‪.‬‬
‫ש ד ״ ל ס ב ר ע ו ד כי א י ן ע ר ו ב ה ש ב כ ל מ ק ו ם י ל מ ד ו א ו ת ם ע ק ר ו נ ו ת ש ל ה ד ת ה ט ב ע י ת ;‬
‫כלומר‪ ,‬האנלוגיה לגאומטרייה ה ע ו מ ד ת מאחורי הדברים ש ל מנדלסון אינה מ ק ו ב ל ת ע ל‬
‫ד ע ת ש ד ״ ל ‪ .‬י ו צ א א פ ו א ‪ ,‬ל פ י ש ד ״ ל ‪ ,‬כי ה ד ת ה ת ב ו נ י ת ה ט ב ע י ת א י נ ה ב ה כ ר ח ש ו ו ה ב כ ל‬
‫מ ק ו ם ‪ .‬ו א ם כך‪ ,‬ש ו ב ל א ת ה י ה ד ת ט ב ע י ת א ח י ד ה ו א ו נ י ב ר ס ל י ת ‪.‬‬
‫ה א מ י ן בנסים‪ ,‬ו ה ת נ ג ד ל י ח ס ו ה א מ ב י ו ו ל נ ט י ש ל מ נ ד ל ס ו ן ל נ ס י ם ו ל ט ע נ ת ו‬ ‫שד״ל‬
‫‪51‬‬
‫ש ד ״ ל סבר כנגדו כי יש ל ל מ ו ד מ ן‬ ‫ב ״ י ר ו ש ל י ם ״ ‪ ,‬ש א י ן ה נ ס י ם י כ ו ל י ם ל ה ו כ י ח ש ו ם דבר‪.‬‬
‫ה נ ס י ם ד ב ר מ ה ‪ ,‬ו כ י אין ה פ ר ד ה ק י צ ו נ י ת כ ל כ ך בין ה נ ב ו א ה והנם‪ .‬ש ד ״ ל ל א ח ק ר ב ע ק י ב ו ת‬

‫ביקורת באיטלקית‪,Lezioni di Teologia Dogmatica Israelitica, Appendice (1864) Trieste ,‬‬ ‫‪48‬‬
‫סעיף ‪ 44‬ואילך‪.‬‬
‫מנרלסון‪ ,‬כתבים‪ ,‬עמי ‪ ; 101‬שר״ל‪ ,‬שם‪ ,‬סעיף ‪.48‬‬ ‫‪49‬‬
‫מנדלסון‪ ,‬כתבים‪ ,‬עמי ‪.130‬‬ ‫‪50‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ 134‬ואילך‪.‬‬ ‫‪51‬‬

‫]‪[279‬‬
 ‫רבקה הורביץ‬

‫א ת דברי מנדלסון ע ל הנס ולא ידע ש ל מ נ ד ל ס ו ן ישנן כ מ ה ו כ מ ה ד ע ו ת על הנס‪ ,‬וברובן הן‬

‫‪52‬‬
‫ח י ו ב י ו ת ‪ .‬ה ו א ה ס ת מ ך ע ל מ א מ ר מ ס ו י ם א ח ד ב ״ י ר ו ש ל י ם ״ ‪ ,‬ו ע ל י ו העיר‪.‬‬
‫נקודה ח ש ו ב ה אחרונה שנעמוד עליה היא‪ ,‬ש ש ד ״ ל ראה בדברי מנדלסון ב״ירושלים״‬
‫סכנה לתקפותן האבסולוטית והנצחית ש ל המצוות‪ .‬בסוף הספר‪ ,‬כ ש ה ו א מ ב ק ש לדאוג‬
‫ל ה פ ר ד ת ה ד ת ו ה מ ד י נ ה ‪ ,‬מ נ ד ל ס ו ן ט ו ע ן כי ב ת ח י ל ה ה י ו ה ד ת ו ה מ ד י נ ה ח ט י ב ה א ח ת ‪ ,‬ורק‬
‫א ח ר י ה ח ו ר ב ן נ ת פ ר ק ה ז ה ו ת זו‪ .‬ו א מ נ ם מ נ ד ל ס ו ן ה ק פ י ד ב ק י ו ם ה מ צ ו ו ת ו ל א ה ת י ר ל ה ע ל ו ת‬
‫לדיון את ש א ל ת ה נ א מ נ ו ת להלכה‪ ,‬אך עם כל זה דבריו א ל ה ב״ירושלים״‪ ,‬ש מ ט ר ת ם ה פ ר ד ת‬
‫ה ד ת והמדינה‪ ,‬מתארים ה ת פ ת ח ו ת ה ל כ ה הקרובה ל ד ע ת שפינוזה‪ .‬ש ד ״ ל רואה בדברי‬
‫מנדלסון חוסר עקיבות‪ .‬הוא מ ר א ה כי מדבריו ניתן היה ל ל מ ו ד ש א פ ש ר ל ה ט י ל ספק בתוקף‬
‫המצוות‪ ,‬שכן עולות מ ה ם כ מ ה ש א ל ו ת מביכות‪ :‬האם כל מ ה שאנו מקיימים היום נובע‬
‫מהתורה‪ ,‬או אולי התורה מימי בית ראשון שונה מזו ש ל ת ק ו פ ת ח ז ״ ל ? האם א פ ש ר שהוסקו‬
‫ש ג ו י ו ת ו מ נ ה ג י ם מ ו ט ע י ם ? כ מ ו כן א פ ש ר ל ש א ו ל ‪ ,‬א י ז ה ח ל ק מ ה ת ו ר ה ש י י ך ל ד ת‬ ‫דעות‬
‫ה ע ת י ק ה ש ל היהודים בארצם ש א ב ד עליה כלח‪ ,‬ואיזה שייך ל ד ת ש ל ימינו?‬
‫ההיסטוריון היהודי מרקוס יוסט‪ ,‬שהיה א ח ד הדוברים של התנועה הרפורמית ב מ א ה‬
‫ה־‪ ,19‬כ ת ב ב י ק ו ר ת ע ל מ נ ד ל ס ו ן ב ס פ ר ו ע ל ת ו ל ד ו ת י ש ר א ל ‪ ,‬ו ש ד ״ ל ה ס כ י ם ל ד ב ר י ו ש ל י ו ס ט‬
‫‪53‬‬
‫ו ח ש ב ש ה ם מבוססים‪.‬‬

‫ה י ח ס י ם בין ש ד ״ ל ו מ נ ד ל ס ו ן מ ו ר כ ב י ם מ א ו ד ‪ .‬נ ר א ה ש ש ד ״ ל ה כ י ר ה י ט ב א ת מ נ ד ל ס ו ן ‪ ,‬א ך י ש‬

‫ש ה ה ש ק פ ו ת ש ל מנדלסון כל כך הרגיזו א ת שד״ל‪ ,‬ע ד ש ה צ י ע בבדיחות ה ד ע ת ל ת ת‬
‫ל מ נ ד ל ס ו ן ע ו ד ח מ ש ־ ע ש ר ה שנים מ ח י י ו ע ל מ נ ת ש י פ ר ש א ת תורתו כראוי‪ .‬מ ד ו ע ח מ ש ־ ע ש ר ה‬
‫ש נ ה ד ו ו ק א ? ק ש ה ל ד ע ת ‪ .‬א ו ל י ב ג ל ל ח מ ש ־ ע ש ר ה ה ש נ י ם ש נ י ת נ ו ל ח ז ק י ה ו ה מ ל ך ‪ .‬ברור ה ו א‬
‫כי ת ו ר ת מ נ ד ל ס ו ן ח ש ו ב ה ב ע י נ י ש ד ״ ל ‪ ,‬א ך ל פ י ד ע ת ו י ש ל ת ק נ ה ‪.‬‬

‫קיצורים‬
‫כתבי משה מנדלסון‪ ,‬ם׳ ראשון‪ :‬כתבים קטנים בעניני יהודים ויהדות‪,‬‬ ‫מנדלסון‪ ,‬כתבים‬
‫תל־אביב תש״ז‪.‬‬
‫אגרות שד״ל‪ ,‬בעריכת ש׳ א׳ גראבער‪ ,‬פרזמישל ‪.1882‬‬ ‫שד״ל‪ ,‬איגרות‬
‫יסודי התורה‪ ,‬הכין לדפוס עם תוספות וביאורים א״ז אשכולי‪ ,‬מוסד‬ ‫שד״ל‪ ,‬יסודי התורה‬
‫הרב קוק תש״ז‪.‬‬
‫שמואל דוד לוצאטו‪ ,‬כתבים‪ ,‬ההדיר מ׳ ע׳ הרטום‪ ,‬ירושלים ‪1976‬‬ ‫שד׳׳ל‪ ,‬כתבים‬
‫)ספריית דורות(‪.‬‬
‫ש״ד לוצאטו‪ ,‬פירוש על חמישה חומשי תורה‪ ,‬תל־אביב תשכ״ו‪.‬‬ ‫שד״ל‪ ,‬פירוש על התורה‬

‫‪A. Altmann, "Moses Mendelssohn on Miracles",‬‬ ‫‪52‬‬ ‫בה; ראה‬

‫‪ .Hommage a Georges Vajda, Louvain 1980, pp. 463-477‬מדבריו של אלטמן במאמר זה‬
‫המובא יוצא‪ ,‬שאין מנדלסון עקיב בנושא זה‪ .‬וראה דבריו של דוד סורקין בספרו שהוזכר לעיל‬
‫בהערה ‪ ,23‬עמי ‪ .63-62‬חשוב לראות‪ ,‬כי מנדלסון הושפע מגישת רמב״ן‪ ,‬וכי הוא מקבל את‬
‫‪.‬המושג נס נסתר ונס ע ל ה ‪ ,‬ועל כך הוא מדבר בפירושו לשמות יג‪ ,‬טז‬
‫‪I. M. Jost, Geschichte der Israeliten, vol. IX,‬‬ ‫‪53‬‬ ‫ר בספר‬
‫‪Berlin 1828, pp. 58-79‬‬

‫]‪[280‬‬
 ‫אפרים מאיר‬

‫פרשת עקדת יצחק‬

‫גמחשגתו הדיאלוגית של מרדכי מרטץ ביבר‬
‫בין קירקגור לחסידות‬

‫במאמר זה אתמקד בפרשנותו הפילוסופית של מרדכי מרטין בובר לסיפור עקדת יצחק‬
‫שבמקרא‪ .‬תחילה אמקם את דבריו במכלול הגותו הדיאלוגית ואראה שההתנגדות למשנתו‬
‫של סרן קירקגור עוברת כחוט השני בתפיסתו את סיפור העקדה‪ .‬ולבסוף אצביע על מספר‬
‫מקורות השראה חסידיים אפשריים לתפיסה זו‪.‬‬

‫א‪ .‬בין בובר לקירקגור בפירוש העקדה‬

‫עוד בהיותו סטודנט‪ ,‬כותב בובר ב״קטעים אוטוביוגרפיים״‪ 1 ,‬נתוודע לקירקגור‬
‫)‪ ,(1855-1813‬וההסכמה ואי ההסכמה עם הפילוסוף הפכו לחלק מקיומו‪ .‬הוא הסכים‬
‫עם קירקגור שהאדם מגדיר ומבין את עצמו ביחס לאל‪ ,‬אך לא יכול לקבל את העמדה‬
‫כי הוויתור על העולם הוא תנאי ליצירת קשר עם האל‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫בספר ״ליקוי האור האלוהי״ )‪ ,(1953‬החוקר את יחסי הגומלין בין דת ופילוסופיה‪,‬‬
‫מקדיש בובר פרק לנושא זה תחת הכותרת ״על הדחייה אחת של המוסרי״‪ 3.‬בפרק זה‬
‫הוא מזכיר שהספר הראשון שקרא מאת קירקגור היה ״חיל ורעדה״‪ .‬בחיבור זה כותב‬
‫קירקגור על הניסיון שהתנסה בו אברהם כדוגמה ל״הדחייה טיליאולוגית של המוסרי״‪.‬‬
‫תוקף ההתחייבות המוסרית הודחה בשם מה שעולה עליה‪ ,‬והרע ביותר לפי כללי החברה‬
‫הופך לטוב גמור ברגע שבו האל‪ ,‬הקובע את סדר הטוב והרע‪ ,‬מצווה על היחיד‪ .‬וכך‬
‫הופך המוסר מדבר מוחלט לעניין יחסי‪ ,‬כאשר החובה מוגדרת כ״ביטוי לרצונו של האל״‪.‬‬
‫בובר עומד על נקודת הראות הקיומית והאישית של קירקגור‪ :‬אברהם‪ ,‬בחיר ה׳‪ ,‬נדרש‬

‫ראה ‪M. Buber, Begegnung: Autobiographische Fragmente, Stuttgart I960, pp. 49-50‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪[= P.A. Schilpp & M. Friedman (eds.), The Philosophy of Martin Buber{ The Library‬‬
‫‪[34‬‬ ‫‪.of‬‬ ‫‪Living Philosophers, XII), London 167, p‬‬
‫מ ״ מ בובר‪ ,‬״ליקוי האור האלוהי״‪ ,‬פני אדם‪ :‬בחינות באנתרופולוגיה פילוסופית‪ ,‬ירושלים תשכ״ב‪,‬‬ ‫‪2‬‬
‫עמי ‪.322-219‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.315-311‬‬ ‫‪3‬‬

‫]‪[281‬‬
 ‫אפרים מאיר‬

‫ל צ ל ו ל בעיניים ע צ ו מ ו ת ב א ב ס ו ר ד ‪ ,‬ע ל מ נ ת ל ה פ ו ך ל ״ י ה י ד ״ ‪ .‬קירקגור ה ב י ע פ ע ם א ת‬

‫מ ש א ל ת ו שיחקקו ע ל מ צ ב ת קברו א ת המילים ״אותו יחיד״‪ .‬הוא ח ש ב שבעודו מ צ ט ו ו ה‬
‫ל ה ק ר י ב א ת בנו‪ ,‬ה א מ י ן א ב ר ה ם ב כ ל ז א ת ש ל א י א ב ד ו ‪ .‬ב א ו פ ן ד ו מ ה ה ת י ר קירקגור ע צ מ ו‬
‫א ת ק ש ר ה א י ר ו ס י ן ש ל ו ע ם רגינה א ו ל ס ן ‪ ,‬ש כ נ ג ד ק ש ר ז ה ״ נ י צ ב ה מ ח א ה א ל ו ה י ת ״ ‪ ,‬ו ח ש ב‬
‫שיוכל לשמרו במישור אחר‪.‬‬
‫ו ב כ ל ז א ת ‪ ,‬מ מ ש י ך בובר‪ ,‬ב א ו ת ה ש נ ה ש ב ה כ ת ב קירקגור א ת ״ ח י ל ו ר ע ד ה ״ ‪ ,‬ה ו א‬
‫‪4‬‬
‫ר ש ם ‪ :‬״ א י ל ו ב ע ל א מ ו נ ה הייתי‪ ,‬ה י י ת י נ ש א ר א צ ל ה ״ ‪.‬‬
‫ב פ ר ש נ ו ת ה ק י ו מ י ת ש ל קירקגור ״ כ ל ה ס ב ר מ פ ו ר ש יותר ל ג ב י ה מ כ ו ו ן ב ו ב י צ ח ק י כ ו ל‬
‫ה י ח י ד ל י ת ן ל ע צ מ ו ב ל ב ד ״ ‪ .‬ה ו א ע צ מ ו ח ש ב ש ה י ה ע ל י ו ל ה ק ר י ב א ת ה ק ש ר ע ם רגינה כ ד י‬
‫ל ה פ ו ך ליחיד‪ 5.‬קירקגור מ ש ו ו ה א ת ה א ב ר ה ם ש ל ו עם אגממנון‪ ,‬ש נ ת ב ע בידי ״ ה כ ל ל י ״‬
‫להקריב א ת איפיגניה‪ .‬אגממנון ״נשאר בגבולות המוסר״‪ ,‬ואילו אברהם‪ ,‬היחיד‪ ,‬״אביר‬
‫האמונה‪ ,‬עובר עליו״‪.‬‬
‫כ א ן מ ו ת ח ב ו ב ר ב י ק ו ר ת ח ר י פ ה ע ל קירקגור‪ .‬ב ע ו ד קירקגור מ נ י ח ש ה א ל ה ו א ז ה‬
‫ש ת ו ב ע א ת ה ק ר ב ן ‪ ,‬א ו מ ר ב ו ב ר ש ה ד ב ר איננו מ ו ב ן מ א ל י ו כ ל ל ‪ .‬ל ד ע ת ו ב ע י י ת ו ש ל א ב ר ה ם‬
‫אינה בעיה ש ל הכרעה אלא ש ל שמיעה‪ 6,‬והוא מציין ש פ ע ו ל ה אסורה כגון מ פ ק ד העם‬
‫מ י ו ח ס ת פ ע ם ל א ל ) ש מ ״ ב כ ד ‪ (1‬ו פ ע ם ל ש ט ן ) ד ה י ״ א כ א ‪ .(1‬ה ו א מ ו ס י ף ע ו ד ש ב ס פ ר‬
‫מ י כ ה ו ‪ 7‬א ד ם ש ו ק ל ל ר צ ו ת א ת ה א ל ב א מ צ ע ו ת ה ק ר ב ת בכורו‪ ,‬א ך ה מ ו ל ך מ ח ק ה א ת‬
‫ק ו ל ו ש ל ה א ל ‪ .‬ע ל ס מ ך פ ס ו ק י ם א ל ו ט ו ע ן ב ו ב ר ש ה א ל איננו מ ב ק ש מ ה א ד ם א ל א ל ה י ו ת‬
‫מוסרי‪ ,‬כדברי הנביא ״כי אם ע ש ו ת מ ש פ ט ו א ה ב ת ח ס ד ״ ו ״ ה צ נ ע ל כ ת עם אלהיך״ )שם‬
‫‪ .(8‬ב ו ב ר מ מ ש י ך ו ש ו א ל ‪ :‬מ י ה ו א ה מ ד ב ר א ל א ב ר ה ם ? ה א ל ‪ ,‬ה מ ו ח ל ט ה א מ ת י ‪ ,‬א ו ה מ ו ל ך ‪,‬‬
‫ה מ ו ח ל ט ה כ ו ז ב ? ב ת ק ו פ ה ש ב ה ה ו כ ר ז ע ל מ ו ת ו ש ל ה א ל ‪ ,‬אין ק ו ל ט י ם ע ו ד ‪ ,‬ל פ י בובר‪ ,‬א ת‬
‫ה מ ו ח ל ט ו ל א ניתן ע ו ד ל ג ר ש א ת ה מ ו ח ל ט ה כ ו ז ב ‪ ,‬ה ת ו ב ע א ת ה ק ר ב ן ו א ת ה י ק ר ביותר‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫א ת ה ע ר כ ת ה מ ו ס ר א צ ל ב ו ב ר כ נ מ צ א מ ע ל ל צ ו ה ד ת י ניתן ל פ ר ש כ ת ג ו ב ה ש ל ו ל נ א צ י ז ם ‪.‬‬
‫ב מ א מ ר שתיארתי מנגיד בובר את הקריאה הנוצרית־קירקגוריאנית ש ל פ ר ש ת ה ע ק ד ה‬
‫ל ק ר י א ה ה י ה ו ד י ת ש ל פרקזה זו‪ .‬ב ק ר י א ה ה ר א ש ו נ ה ה א ת י ה ו א י ח ס י — ע ק ד ת י צ ח ק ה ו פ כ ת‬
‫להקרבת יצחק‪ .‬ידוע שבפרשנות התאולוגית הנוצרית יצחק הוא הפרוטו־ישו‪ ,‬שהקרבתו‬
‫ת ב י א א ת ה ג א ו ל ה ‪ 8 .‬א ו ל ם ב פ ר ש נ ו ת ה ש נ י י ה ‪ ,‬ה י ה ו ד י ת ‪ ,‬ה א ת י ש ז ו ר ב ד ת י ‪ .‬ה א ל ב ו ד ק רק‬
‫א ת ה נ כ ו נ ו ת ה פ נ י מ י ת ש ל א ב ר ה ם ו א ת מ ס י ר ו ת נ פ ש ו ‪ .‬ה ו א מ ס ת פ ק ב נ כ ו נ ו ת זו‪ ,‬ואיננו‬
‫מרשה לבצע את ה מ ע ש ה עצמו‪ .‬את הרצח של אדם על מנת להשיג דבר אחר מכנה‬
‫בובר ״עבודה זרה״‪.‬‬

‫כך כתב קירקגור ביומנו בשנת ‪ ; 1843‬ראה מ״מ בובר‪ ,‬״השאלה שהיחיד נשאל״‪ ,‬בסוד שיה‪:‬‬ ‫‪4‬‬
‫על האדם ועמידתו נוכח ההוויה‪ ,‬ירושלים תשמ״א‪ ,‬עמי ‪.177‬‬
‫לעומתו כותב בובר שבתנ״ך טיב הקרבן הוא ברור ומפורט‪ :‬מדובר במצווה להקריב ״את בנך‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫את יחידך‪ ,‬אשר אהבת‪ ,‬את יצחק״‪.‬‬
‫ראה א׳ שגיא‪ ,‬״העקדה‪ :‬בעיית הציות או בעיית השמיעה‪ ,‬בין קירקגור לבובר״‪ ,‬עיון לז‬ ‫‪6‬‬
‫)תשמ״ח‪-‬מ״ט(‪ ,‬עמי ‪.262-248‬‬
‫אני מודה לרבקה הורביץ על הערה זו‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫באיקונוגרפיה הנוצרית של ימי הביניים יצחק הוא ישו ורבקה היא אמו של ישו‪ ,‬מרים הבתולה‪,‬‬ ‫‪8‬‬
‫המסמלת את הכנסייה‪ .‬ראה ‪Encyclopaedia Judaica, Vol. 9, Jerusalem 1972, col.. 7‬‬

‫]‪[282‬‬
 ‫פרשת עקדת יצחק במחשבתו הדיאלוגית של בובר‬

‫על פי בובר יצחק הוא המשכיותו ש ל אברהם‪ ,‬וההיבט ה מ ש פ ח ת י ־ ח ב ר ת י מוערך‬

‫כראוי‪ .‬א ף ש ב ת ו ל ד ו ת ע מ נ ו ר א ו ר ב י ם א ת ע צ מ ם ב ד מ ו ת י צ ח ק ה נ ע ק ד ו מ ת ו ע ל ק י ד ו ש‬
‫ה׳ כ ש ד מ ו ת זו ע ו מ ד ת לפניהם‪ ,‬ואף שישנן פרשנויות יהודיות ש ע ל פיהן מ ת י צ ח ק‬
‫‪9‬‬
‫הפרשנות היהודית הבובריאנית מנוגדת להשקפות אלו ושונה לחלוטין מהפרשנות‬ ‫ממש‪,‬‬
‫הנוצרית הקירקגוריאנית‪ .‬בפרשנות הנוצרית ח פ ץ אברהם להשתייך לאלוהים בלבד‪,‬‬
‫ו ה מ ע ש ה ה א ת י איננו ז ה ש מ כ ר י ע ‪ .‬ה מ ח ש ב ה ה ד י א ל ו ג י ת ש ל בובר‪ ,‬ש ב ה ה י ח ס א נ י ‪ -‬א ת ה‬
‫מ ו ב י ל ל י ח ס א נ י ־ א ת ה נ צ ח י ‪ ,‬מ נ ו ג ד ת ב ה כ ר ח ל מ ח ש ב ה ה ק י ו מ י ת ש ל קירקגור‪ ,‬ה ר ו צ ה‬
‫ב״בכיר ה ‪ ,‬״ — ביחיד ה מ ו צ ב לפני ה א ל — ה מ ת ר ח ק מ כ ל קשר סוציאלי‪ .‬ב מ ח ש ב ת ו‬
‫ש ל קירקגור ה ק ש ר ש ל ה פ ר ט עם ה א ל מתכונן ה ו ד ו ת לניתוק מ ה כ ל ל י ם ה מ א ח ד י ם א ת‬
‫‪10‬‬
‫ה מ ו ש פ ע ת מהגנוסיס‪ ,‬שאינו מעריך‬ ‫בני ה א ד ם ב ח ב ר ה ‪ .‬מ ד ו ב ר ב ע ב ו ד ת ה ׳ ״ א ק ו ס מ י ת ״ ‪,‬‬
‫‪1,‬‬
‫מובן כצו הקורא להתנתק מ כ ל קשר‪ ,‬קשר‬ ‫דיו א ת ה ע ו ל ם ‪ .‬ב ח ש י ב ה זו ה צ ו ״ ל ך ל ך ״‬
‫‪,2‬‬
‫א ך ל פ י ב ו ב ר א ל ו ה י ם אינו מ ת ח ר ה ב א ד ם ואיננו א ל ק נ א י‬ ‫עם עולם ה א ב ו ת והבנים‪.‬‬
‫הדורש התייחסות בלעדית‪ ,‬אלא הוא אל המעוניין באדם וביצירת חברה בין־אנושית‪.‬‬
‫רבקה הורביץ‪ ,‬בספרה ע ל ה ת ה ו ו ת הספר ״אני ואתה״‪ ,‬מ ש ו ו ה א ת מ ח ש ב ת ו ש ל בובר‬
‫‪13‬‬
‫ל ד ב ר י ב ו ב ר י ו צ ר ק י ר ק ג ו ר פ ע ר בין ה א ל ל ע ו ל ם ‪ :‬״ א ת ה ״ ניתן ל ו מ ר‬ ‫ל מ ח ש ב ת קירקגור‪.‬‬
‫ל א ל ב ל ב ד ו י ש ל ב ח ו ר בין ה א ל ל ב ר י א ת ו ‪ ,‬ו ב כ ך אין י ח ס ב ד ב ר י ם א ל ו ל ע ו ל ם ‪ .‬ב ו ב ר‬
‫ע צ מ ו ‪ ,‬ש ה פ ר י ד בין א נ י ‪ -‬א ת ה ל ב י ן אני‪-‬לז‪ ,‬ל א ח ש ב ש ה ט ב ע כ ש ל ע צ מ ו מ פ ר י ע ל י ח ס ע ם‬
‫האל‪ ,‬בתנאי שהזיקה ל ט ב ע היא אותנטית‪ ,‬כלומר זיקה ש ל אני‪-‬אתה‪ .‬אך הוא מסכים‬
‫ע ם ק י ר ק ג ו ר ש ה י ח ס אני‪-‬לז ל ט ב ע מ י י צ ג ה י ב ט ט ר ג י ש ל ה ח י י ם ש א י נ נ ו מ ו ב י ל ל י ח ס ע ם‬
‫האתה הנצחי‪.‬‬
‫ה ה נ ג ד ה ש ה ע ל י ת י בין ה פ ר ש נ ו ת ה נ ו צ ר י ת ל ע ק ד ה ל ז ו ה י ה ו ד י ת ‪ ,‬בין ה ק ר ב ה מ מ ש ו ב י ן‬
‫ה ת ק ר ב ו ת א ד ם ל א ל ל ל א ניתוק מ ה ז ו ל ת ו מ ה ע ו ל ם ‪ ,‬מ ק ב ל ת א י ש ו ר מ ת ו ך ע י ו ן ב ס פ ר ו ש ל‬
‫‪14‬‬
‫גם כ א ן ה ו א מ ת י י ח ם ב מ פ ו ר ש ל ד ר כ ו‬ ‫ב ו ב ר ״ ב ע י י ת ה א ד ם ‪ :‬עיונים ב ת ו ל ד ו ת י ה ״ )‪.( 1948‬‬
‫ש ל קירקגור‪ .‬ב ס פ ר ז ה ה ו א ח ו ז ר ע ל ד ב ר י ו מ ש נ ת ‪ 1936‬ש פ ו ר ס מ ו ת ח ת ה כ ו ת ר ת ״ ה ש א ל ה‬
‫‪15‬‬
‫וגורס ש ג ו ר מ י ם ש ו נ י ם ה ב י א ו א ת ה ב ע י ה ה א נ ת ר ו פ ו ל ו ג י ת ל ב ש ל ו ת ה ‪.‬‬ ‫ש ה י ח י ד נשאל״‪,‬‬
‫במישור הסוציולוגי ישנה התפוררות ש ל צורות חיים אורגניות ישנות כ מ ו ה מ ש פ ח ה ‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫שם‪ ,‬טור ‪ .5‬על הבנת העקדה כשחיטה מ מ ש ראה ש׳ שפיגל‪ ,‬״מאגדות העקדה‪ :‬פיוט על שחיטח‬
‫‪,‬יצחק ותחייתו לר׳ אפרים מבונא״‪ ,‬ספר היובל לאלכסנדר מארכס‪ ,‬חלק עברי‪ ,‬ניו יורק ‪1950‬‬
‫עמי תעא‪-‬תקמז‪.‬‬
‫‪ 10.‬״ ה ש א ל ה ״ ) ל ע י ל הערה ‪ ,(4‬עמי ‪171‬‬
‫‪11‬‬ ‫בר׳ יב ‪ ; 1‬כב ‪.2‬‬
‫‪ 12.‬״השאלה״‪ ,‬עמי ‪159‬‬
‫‪Rivka Horwitz, Buber's Way to "I and Thou ": The Development of Martin Buber's‬‬ ‫‪13‬‬ ‫ראה‬
‫‪Thought and his "Religion as Presence" Lectures, Philadelphia 1988, pp. 213-215‬‬
‫‪ =] M. Buber, Das Problem des Menschen, Heidelberg 1948, pp. 81 ff. 14‬מ ״ מ בובר‪ ,‬״בעיית‬
‫האדם‪ ,‬עיונים בתולדותיה״‪ ,‬פני אדם )לעיל הערה ‪ ,(2‬עמי ‪.[113-1‬‬
‫‪ .Die Frage an den Einzelnen, Berlin 1936 15‬על המאמר )״השאלה״‪ ,‬עמי ‪ (210-153‬ועל תגובתו‬
‫של א׳ שווייצר ראה ‪P. Vermes, Buber on God and The Perfect Man (The Littman Library‬‬
‫‪of Jewish Civilization), London & Washington 1994, pp. 36-37‬‬

‫]‪[283‬‬
 ‫אפרים מאיר‬

‫אגודת אומנים והקהילה הכפרית או העירונית‪ .‬צורות חברתיות חדשות כמו איגוד מקצועי‬
‫או מפלגה לא הצליחו להחזיר את הביטחון שאבד‪ .‬במישור הפסיכולוגי מפגר האדם‬
‫המודרני אחר יציר כפיו הטכנולוגיה‪ ,‬הכלכלה והמדיניות‪ ,‬והם יצאו מכלל שליטתו‪.‬‬
‫בהמשך מנתח בובר את האנתרופולוגיה של מרטין היידגר ושל הסוציולוג מקס שלר‪,‬‬
‫המושתתת על הפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל‪ .‬אולם הוסרל כתב‪ :‬״האנושות בכלל היא‬
‫לפי מהותה היות־אדם בתוך קבוצות־אדם מלוכדת מבחינה תורשתית וחברתית״‪ .‬משפט‬
‫זה מנוגד למחקר האנתרופולוגי של היידגר ושלר‪ .‬מובן שבובר עצמו‪ ,‬כהוסרל‪ ,‬מתוך‬
‫מחשבתו הדיאלוגית אינו יכול לתפוס את האדם כפרט נבדל‪ ,‬והוא תופס אותו כיש זיקתי‪.‬‬
‫בהקשר זה סובר בובר שקירקגור תרם עמוקות לאווירה האינדיבידואליסטית של העת‬
‫החדשה‪ .‬ההוגה ״היחיד והבודד״ חשב על האמונה כ״יחס אל מה שמאמינים בו‪ ,‬יחס חיוני‬
‫המקיף את כל החיים כולם״‪ .‬האנתרופולוגיה שלו מוגדרת כ״אנתרופולוגיה תאולוגית״‪,‬‬
‫שבה האדם הוא יש בזיקה אל המוחלט; והאנתרופולוגיה הפילוסופית העכשווית פרשה‬
‫מההנחה התאולוגית‪.‬‬
‫בובר טוען כי היידגר חילן את היחיד של קירקגור‪ 16.‬וכך בדיונו בהיידגר‪ 17‬ישנה‬
‫התמודדות עם קירקגור וביקורת על השקפותיו‪ .‬הוא מציין שעבור קירקגור חשוב שהאדם‬
‫ידבר רק עם אלוהים ועם נפשו אם ברצונו להיעשות יחיד‪ 18.‬אין כאן מערכה מונולוגית‬
‫אלא מערכה פתוחה‪ ,‬גם אם היא פתוחה לאל בלבד‪ .‬האדם של קירקגור פורש מזיקה‬
‫לזולת כדי להיעשות יחיד דרך זיקתו למוחלט‪ .‬קירקגור עצמו נתן את הדוגמה כשפרש‬
‫מארוסתו‪ ,‬פרשה שהפכה לנושא בחיבוריו וביומניו‪.‬‬
‫במקום אחר בספר ״בעיית האדם״ ‪ 19‬כותב בובר שהיחס כלפי אנשים אחרים חשוד‬
‫בעיני קירקגור‪ ,‬מכיוון שיחם זה עלול למנוע יחס אל אלוהים‪ ,‬שהוא עבורו היחס המהותי‬
‫היחידי‪ .‬וכך טוען בובר‪ ,‬כי משלושת הוגי הבדידות אשר לנצרות‪ ,‬אוגוסטינוס‪ ,‬פסקל‬
‫‪20‬‬
‫וקירקגור‪ ,‬הראשון מושפע מן הגנוסיס והשלישי נוגע בהנחותיו הבסיסיות בגנוסיס‪.‬‬
‫בובר רואה את האנתרופולוגיה הבריאה לא באינדיבידואליזם ולא בקולקטיביזם‪.‬‬
‫״עובדת־היסוד של הקיום האנושי הוא אדם־עם־אדם״‪ 21.‬הקטגוריה הבראשיתית במציאות‬
‫האנושית היא ״ספירת הביניים״‪ 22.‬ו׳ החיבור‪ ,‬המוזנחת כל כך אצל הפילוסופים‪ ,‬הוערכה‬
‫מחדש אצלו‪ ,‬והוא מזכיר לאנתרופולוגיה הפילוסופית את הנתון הנשכח ביותר ואולי גם‬
‫המורחק ביותר‪ :‬מה שמתרחש בין )‪ (zwischen‬שני ישים‪ .‬הנתון הזה הוא ההופך את‬
‫‪23‬‬
‫האדם לאדם‪ .‬במעמדו הדו־שיחי של האדם מתממשת הפגישה‪.‬‬

‫״בעיית האדם״ )לעיל הערה ‪ ,(14‬עמי ‪.76‬‬ ‫‪16‬‬

‫שם‪ ,‬פרק ז‪.‬‬ ‫‪17‬‬
‫ראה ״השאלה״‪ ,‬עמי ‪ ,168‬שבו מ צ ט ט בובר את קירקגור‪ :‬״לעולם יהא נזהר כל אחד מלהתערב‬ ‫‪18‬‬
‫עם ׳האחרים׳‪ ,‬לעולם יהא מדבר דיבור של יש עם אלהים או עם נפשו בלבד״‪.‬‬
‫״בעיית האדם״‪ ,‬פרק י‪.‬‬ ‫‪19‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ .82‬ב״השאלה״‪ ,‬עמי ‪ ,155‬כותב בובר שלימין אוגוסטינוס עמדה אמו‪ ,‬בצד פסקל‬ ‫‪20‬‬
‫אחותו‪ ,‬אך קירקגור ויתר על רגינה אולסן כמייצגת את העולם‪.‬‬
‫״בעיית האדם״‪ ,‬עמי ‪.110‬‬ ‫‪21‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.111‬‬ ‫‪22‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.113‬‬ ‫‪23‬‬

‫]‪[284‬‬
 ‫פרשת עקדת יצחק במחשבתו הדיאלוגית של בובר‬

‫ב פ ר ש נ ו ת ו ש ל ב ו ב ר ל ע ק ד ת י צ ח ק י ש יותר מ א ש ר ה ת נ ג ד ו ת לקירקגור‪ .‬דרך ה ב י ק ו ר ת‬

‫‪24‬‬
‫ללא מעשים הנובעים‬ ‫ע ל קירקגור הוא מ ת ר ח ק מ ת פ י ס ת ה א ד ם ה ד ת י ללא ״ ה ג ש מ ה ״ ‪,‬‬
‫ל ד ע ת ו מ כ ל ע מ ד ה א ת י ת ‪ .‬ב ו ב ר פ י ת ח ג י ש ה ב י ק ו ר ת י ת כ ל פ י קירקגור‪ ,‬ו ה ט ע י ם ש ה י ח ס‬
‫ל א ת ה ה נ צ ח י מ ת ר ח ש ביחס אני‪-‬אתה אנושי‪ .‬לכן ב ע ק ד ת י צ ח ק נוסח בובר לא ייתכן‬
‫שיהיה צו אלוהי המורה על הקרבה‪ ,‬צו המאפיין א ת עובדי האלילים‪ .‬ל ד ע ת ו סיפור‬
‫ה ע ק ד ה מ ע י ד ע ל בעיית ה ש מ י ע ה ‪ :‬אברהם נדרש להכריע אם א ת קול ה א ל הוא ש ו מ ע‬
‫א ו א ת ק ו ל ה מ ו ל ך ‪ ,‬ו א ב ר ה ם ע מ ד בניסיון ב כ ך ש ל א ה ק ר י ב א ת בנו‪ ,‬צ ע ד ש נ ב ע מ ה ב נ ת‬
‫הדרישה האלוהית לקשר אנושי־חברתי‪.‬‬

‫ב‪ .‬מקורות השראה חסידיים אפשריים לתפיסת ביבר‬

‫כ י ד ו ע ה י ו ו ת ה ה ח ס י ד ו ת מ ע י י ן ח י ל מ ח ש ב ו ת י ו ה ק י ו מ י ו ת ־ ח ב ר ת י ו ת ש ל בובר‪ .‬ל ה ל ן א נ ת ח‬
‫ש ת י ג י ש ו ת ‪ ,‬זו ש ל ר׳ א ל י מ ל ך מ ל י ז ׳ נ ס ק )‪ ,(1787-1717‬ב ע ל ״ נ ו ע ם א ל י מ ל ך ״ ‪ ,‬וזו ש ל ר׳‬
‫מ ר ד כ י י ו ס ף מ א י ז ב י צ א )‪ ,(1854-1802‬ב ע ל ״ מ י ה ש י ל ו ח ״ ‪ ,‬ג י ש ו ת ש א פ ש ר ש ה י ו מ ק ו ר‬
‫ה ש ר א ה ל ד ב ר י בובר‪ .‬נ כ ו ן ש מ ד ו ב ר ב ש נ י מ ק ו ר ו ת ב ל ב ד מ ת ו ך ק ש ת ר ח ב ה ש ל ד ע ו ת‬
‫בחסידות‪ ,‬אך במקורות אלו — בניגוד מ ו ח ל ט לקירקגור — הנקודה ה מ כ ר ע ת היא‬
‫‪25‬‬
‫וכן א צ ל‬ ‫ש א ב ר ה ם איננו מ ק ר י ב א ת בנו‪ .‬כ י ד ו ע מ צ ו י י ם גם מ ק ו מ ו ת ב מ ד ר ש ו ב ת ל מ ו ד‬
‫‪26‬‬
‫ש מ ה ם ע ו ל ה ‪ ,‬ש ה א ל איננו מ ע ו נ י י ן ב ה ק ר ב ה ‪ .‬א ך א נ ת ח‬ ‫הוגים שונים ד ו ג מ ת אבן כספי‬
‫כאן את המקורות החסידיים משום שבובר חפץ בהחייאת המסר ש ל החסידות‪ .‬עבור‬
‫‪27‬‬
‫שלו‪ ,‬ש ב ו אל ה מ ב ק ש קרבן אדם‬ ‫בובר הייתה ה ח ס י ד ו ת קרובה ל״הומניזם האמונתי״‬
‫אינו א ל א ח ק י י ן ש ל ה א ל ה א מ ת י ‪ ,‬ה ד ו ר ש א מ ו נ ה ש ב ס י ס ה ה ו א ה ו מ נ י ו ת צ ר ו פ ה ‪.‬‬

‫‪ .1‬ר׳ אלימלך מליז׳נסק‬

‫פ ר ש נ ו ת ו ש ל ר׳ א ל י מ ל ך מ ל י ז ׳ נ ס ק ל ע ק ד ה ש ז ו ר ה ב ת ו ר ת ה צ ד י ק ו ת ש ל ו ‪ .‬נ ת מ ק ד כ א ן רק‬
‫‪28‬‬
‫ש ב ו מ פ ו ר ש ת פ ר ש ה זו ה ו א מ ע ל ה א ת‬ ‫ב נ ו ג ע לענייננו‪ .‬ב מ ק ו ם א ח ד ב ״ נ ו ע ם א ל י מ ל ך ״‬

‫ראה מ״מ בובר‪ ,‬״רוח ישראל בפני המציאות הנוכחית״ ]‪ ,[1939‬תעודה ויעוד‪ ,‬כרך שני‪ :‬עם‬ ‫‪24‬‬
‫ועולם‪ ,‬מאמרים על עניני השעה‪ ,‬ירושלים תשמ״ד‪ ,‬עמי ‪.105‬‬
‫ראה למשל‪ ,‬תענית ד ע״ב‪ ,‬בפירוש על הפסוק מירמיה )יט ‪ (5‬״אשר לא צויתי ולא דברתי ולא‬ ‫‪25‬‬
‫עלתה על לבי״ ‪ :‬״ ׳אשר לא צויתי׳ — זה בנו של מישע מלך מואב‪ ,‬שנאמר ויקח את בנו‬
‫הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה )מל״ב ג ‪ .(27‬׳ולא דברתי׳ — זה יפתח‪ .‬׳ולא עלתה‬
‫על לבי׳ — זה יצחק בן אברהם״‪ .‬וראה עוד בר״ר נו)תאודור‪-‬אלבק‪ ,‬ירושלים תשכ״ה‪ ,‬עמי‬
‫‪.(604‬‬
‫חנה כשר‪ ,‬׳״איך יצוונו ה׳ לעשות תועבה כזאת י ?׳ ביקורת עקידת יצחק על פי ר׳ יוסף אבן‬ ‫‪26‬‬
‫כספי״‪ ,‬עט הדעת‪ ,‬חוברת ראשונה )תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪.47-38‬‬
‫ראה ‪.M. Buber, "Glaubiger Humanismus", Nachlese, Heidelberg 1965, pp. 113-120‬‬ ‫‪27‬‬
‫גם בנאום זה‪ ,‬שבובר נאם באמסטרדם בשנת ‪ 1963‬לרגל קבלת פרס ארסמוס‪ ,‬מבקר הוא את‬
‫קירקגור )עמי ‪ (118‬משום שהלז העמיד את מצב המפגש על היחס בין האדם לאל בלבד‪ ,‬ואילו‬
‫פוירבך נפל בטעות ההפוכה כאשר צמצם את המפגש לביךאנושי בלבד‪.‬‬
‫נועם אלימלך‪ ,‬קראקא תרנ״ו‪ ,‬הדפסה ראשונה ‪ ; 1788‬מהדורה מדעית של ג׳ נגאל‪ ,‬ירושלים‬ ‫‪28‬‬
‫‪.1978‬‬

‫]‪[285‬‬
 ‫אפרים מאיר‬

‫סוגיית תפילת הצדיק שהוא בבחינת ״צדיק יסוד עולם״‪ .‬אברהם כ ד מ ו ת הצדיק מילא‬
‫א ת ה צ ו האלוהי בכך ש ה ל ך עם בנו לעקדו‪ ,‬עם זאת ידע הוא את כוח התפילה‪ ,‬ש ע ל‬
‫ידה יישאר יצחק בחיים ולא תהיה הקרבה‪ .‬ואלו הם דבריו‪:‬‬

‫ו כ ש ה ל ך א ב ר ה ם ל ש ח ו ט א ת בנו ה י ה ה ו ל ך ב ש מ ח ה ר ב ה ב ה ת ל ה ב ו ת ג ד ו ל ל ע ש ו ת‬
‫רצונו ש ל מ ק ו ם ‪ ,‬א ך א ף ־ ע ל ־ פ י ־ כ ן ה י ה ר ו צ ה ב ז ה ש י ש א ר חי‪ ,‬ו כ ו ו נ ת ו ה י ה ל ה ת פ ל ל‬
‫ל ה ב ו ר א י ת ב ר ך ש מ ו ש י ש א ר חי‪ ,‬כ ד א י ת א ב מ ד ר ש ‪ .‬״ ו י ר א א ת ה מ ק ו ם ״ ‪ ,‬פ י ר ו ש ‪:‬‬
‫שראה יעקב עתיד לצאת ממנו‪ ,‬דגבי יעקב כתיב‪ :‬״וישכב במקום ההוא״‪ ,‬וזהו‬
‫שאמר‪ :‬״ונשתחווה ונשובה אליכם״‪ ,‬והיאך אמר ״ונשובה״ הא הלך לעקוד אותו?‬
‫‪29‬‬
‫א ל א ש ס מ ך ו ב ט ח ע צ מ ו ע ל ת פ י ל ת ו ש י ש א ר חי‪.‬‬

‫ז א ת ו ע ו ד ‪ ,‬ל פ י ר׳ א ל י מ ל ך ‪ ,‬כ ל ה נ י ס י ו ן ש ל א ב ר ה ם ה י ה ב מ מ ד ה כ ו ו נ ה ו ה מ ח ש ב ה ‪ .‬ה צ ד י ק‬

‫‪30‬‬
‫וכך כאשר יצחק מבין‬ ‫ה ו א מ ב ט ל ד י נ י ם ‪ :‬״ ה ק ד ו ש ברוך ה ו א גוזר ו ה צ ד י ק מ ב ט ל ״ ‪.‬‬
‫ש ה נ י ס י ו ן כ ו ל ו איננו א ל א ב כ ו ו נ ת ה ל ב ב ל ב ד ה ו א ד ו ר ש מ א ב י ו ל ה פ ס י ק ל ה ת נ ה ג ״ כ א י ל ו ״‬
‫ה ו א ב א ל ש ח ט ו ב א מ ת ‪ .‬א ב ר ה ם ע ו נ ה ל ד ב ר י ם א ל ו ש ד ר ג ת בנו צ ר י כ ה כ ו ו נ ה י ת ר ה ‪ :‬א ב ר ה ם‬
‫הוא המייצג א ת ספירת חסד‪ ,‬ה א ה ב ה ‪ ,‬ובנו יצחק א ת מ י ד ת גבורה‪ ,‬הדין והיראה )פחד‬
‫י צ ח ק ( ‪ .‬י צ ח ק מ צ ו ו ה ל ע ש ו ת א ת רצון ה א ל ‪ :‬א פ ר ו ח י י ב ל ה י ו ת צ ב ו ר ע ל ג ב י ה מ ז ב ח ‪.‬‬
‫כ א ש ר י ב ו א י צ ח ק ל ש ל מ ו ת כ ו ו נ ה זו‪ ,‬ש ה ו א ש ו כ ב מ מ ש מ ב ח י נ ה פ י ז י ת ע ל ה מ ז ב ח ‪ ,‬י ו כ ל ו‬
‫‪31‬‬
‫רק א ז י ר א ה ל ו א ל ו ה י ם ל א ב ר ה ם ש ה‬ ‫ה ד ו ר ו ת ה ב א י ם א ח ר י ו ל ה י ב נ ו ת ו ל ה ת ח י ו ת מכך‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫ע ם ה ש ל מ ת ה ת ה ל י ך נ ש מ ע י ם ד ב ר י ה א ל ״ ע ת ה ידעתי‪...‬״‪ ,‬כ כ ת ו ב‬ ‫ל ע ו ל ה ת ח ת בנו‪.‬‬
‫בנועם אלימלך‪:‬‬

‫״ויאמר הנה ה א ש והעצים ואיה ה ש ה לעולה‪ .‬ויאמר אברהם אלוהים יראה לו‬
‫ה ש ה ל ע ו ל ה בני״‪ .‬כ ב ר ד ק ד ק ו ק מ א י ‪ :‬מ ד ו ע מ י י ח ם ה ע ק י ד ה ל א ב ר ה ם ו ל א ל י צ ח ק ?‬
‫ו נ ר א ה ל פ ר ש ‪ :‬ד ה נ ה ב א מ ת א ב ר ה ם ו י צ ח ק י ד ע ו ש ל א ה י ה ד ע ת ה ק ד ו ש ברוך ה ו א‬
‫לשוחטו‪ ,‬ואברהם שהיה מ ד ת ו מ ד ת חסד‪ ,‬הלך בבטחונו שישובו שניהם‪ .‬כמו‬
‫ש כ ת ו ב ‪ :‬״ ו נ ש ת ח ו ו ה ו נ ש ו ב ה א ל י כ ם ״ ‪ ,‬רק ש א ף ע ל פ י כ ן ה י ו ה ו ל כ י ם ב מ ס י ר ת נ פ ש ם‬
‫כ א ל ו ל ש ח ו ט א ו ת ו ב א מ ת ‪ ,‬ו ז ה ו ‪ :‬״וירא א ת ה מ ק ו ם מ ר ח ו ק ״ ‪ ,‬פ י ר ו ש ״ ה מ ק ו ם ״ ר מ ז‬
‫הגם ש ה י ה רואה שיצא מ מ נ ו יעקב ש נ א מ ר בו‪ :‬״ויפגע במקום״‪ ,‬אף על פי כן היה‬
‫מרחיק מ ל ב ו ה מ ח ש ב ה ז א ת מ ח מ ת ש ה י ה הולך ב ש ל מ ו ת כנ״ל‪ ,‬וזה ש א מ ר יצחק‬
‫״הנה ה א ש והעצים״‪ ,‬רצה לומר‪ :‬מ א ח ר ש ע ש י ת עבודתך וכוונתך כ ש ל י מ ו ת כראוי‬
‫ל פ י מ ד ת ך ‪ ,‬״ ו א י ה ה ש ה ל ע ו ל ה ״ ‪ ,‬ר צ ה ל ו מ ר ‪ :‬ה י כ ן ה ש ה ש ה י ה ראוי ל ה י ו ת מ ו כ ן‬
‫כבר? ״ויאמר אברהם אלוהים יראה לו״ וכר‪ ,‬דהנה יצחק הלך במדתו — מ ד ת‬
‫ג ב ו ר ה — ו ה י ה ר ו צ ה ש י ה א א פ ר ו צ ב ו ר ל ע ו ל ם ‪ ,‬ו א מ ר ל ו א ב ר ה ם אז י ר א ה ה ש ה‬
‫כ א ש ר י ה י ה ״ ל ע ו ל ה בני״‪ ,‬ר צ ה ל ו מ ר ‪ :‬ל פ י מ ד ת ך ש א ת ה ה ו ל ך ב ג ב ו ר ה ל א י ר א ה‬

‫שם‪ ,‬לז ע״א‪.‬‬ ‫‪29‬‬

‫שם‪ ,‬טו ע״ג‪-‬ע״ד‪.‬‬ ‫‪30‬‬
‫שם‪ ,‬סח ע״א‪-‬ע״ב‪ ,‬וראה ויק״ר לו‪ ,‬ה‪ :‬״ורבנין אמי רואין אפרו של יצחק כאילו הוא צבור‬ ‫‪31‬‬
‫על גבי המזבח״‪.‬‬
‫נועם אלימלך‪ ,‬ט ע״ג — י ע״ב‪.‬‬ ‫‪32‬‬

‫]‪[286‬‬
 ‫פרשת עקדת יצחק במחשבתו הדיאלוגית של בובר‬

‫השה עד שתעלה על גבי המזבח לעולה‪ ,‬אז יגמור מהשבותך שיהיה אפרך צבור‬
‫לעולם‪ ,‬וההכרח לעקוד אותך על גבי המזבח ותפשוט צווארך‪ ,‬ולכן מייחס הכתוב‬
‫העקידה לאברהם מחמת שהוא השיאו ליצחק שיעשה עבודתו בהתגברות גדול‬
‫יותר ממה שהיה במחשבת יצחק מתחילה‪ ,‬ועקידת יצחק ברחמים יזכור לנו אמן‬
‫‪33‬‬
‫כן יהי רצון‪.‬‬
‫ראינו שר׳ אלימלך מפרש את העקדה כסיפור שבו עיקר הניסיון היה בכוונה‪ ,‬בעוד‬
‫אברהם ויצחק יודעים מראש שמעשה ההקרבה לא יתרחש‪ ,‬ושאין האל רוצה בקרבן‬
‫זה‪ .‬פירושו של ר׳ אלימלך‪ ,‬המציג תפיסה של העקדה שבה ההקרבה ממש אינה תופסת‬
‫מקום כלל‪ ,‬מקביל למחשבתו הדיאלוגית של בובר‪ ,‬שבה זה שדורש ביצוע הקרבת אדם‬
‫אינו יכול להיות זהה לאל‪ ,‬ועדותו חבויה ביצירת חברה אנושית אותנטית‪.‬‬

‫‪ .2‬ר ‪ ,‬מרדכי יוסף מאיזביצא‬

‫המקור השני שבו נעסוק הוא הספר ״מי השילוח״ ‪ 34‬לר׳ מרדכי יוסף מאיזביצא‪ .‬יהודה‬
‫‪35‬‬
‫גלמן הקדיש לפרשנות החסידית של הרבי מאיזביצא מאמר בקובץ ״בין דת למוסר״‪.‬‬
‫במאמר זה הוא כותב‪Antedating Kierkegaard, the Izbicer introduces themes" :‬‬
‫‪with which readers of the Danish philosopher would be quite familiar from their‬‬
‫‪ . " r e a d i n g‬ובכל זאת הוא ממשיך‪These themes however",:‬‬ ‫‪of Fe‬‬
‫‪"36.areabsorbed into a world of thought totally unknown to Kierkegaard‬גלמן‬
‫מנסה להראות עד כמה קרובה תפיסתו של ר׳ מרדכי יוסף לזו של קירקגור‪ .‬ברצוני‬
‫להראות בהמשך — מבלי לשלול קרבה מסוימת לקירקגור — שר׳ מרדכי יוסף קרוב‬
‫יותר לבובר מאשר לפילוסוף הדני‪.‬‬
‫וכך כתוב ב״מי השילוח״‪:‬‬
‫ואלהים נסה את אברהם‪ .‬ענין נסיון של העקידה היה גדול האמונה שהיה לאברהם‬
‫אבינו בהש״י ]=השם יתברך[‪ ,‬כי אף שאמר לו כה יהיה זרעך‪ ,‬ונאמר לו את בריתי‬
‫אקים את יצחק‪ ,‬ועכשיו כשאמר לו העלהו לעולה עכ״ז ]=עם כל זה[ האמין‬
‫בדברים הראשונים כמו מקודם ולא נפלו אצלו‪ ,‬וזאת האמונה אין בשכל האדם‬
‫להשיג‪ ,‬והנה באמת לא היה לאברהם דיבר מפורש מהש״י שישחוט את בנו‪ ,‬ע״כ‬
‫]=על כן[ לא נאמר וה׳ נסה רק והאלהים נסה‪ ,‬היינו שהיה אליו דבר באספקלריה‬
‫דלא נהרא ]זוה״ק בראשית קב ע״ב[‪ .‬וע״ז ]=על זה[ נאמר והאלהים לשון תקופות‪,‬‬
‫וע״ז לא נקרא הנסיון ע״ש ]=על שם[ יצחק כי יצחק האמין לאברהם כי מה׳ הוא‬
‫ואינו נסיון כל כך‪ ,‬רק לאברהם היה נסיון לפי שלא היה אצלו הדיבר מפורש‪,‬‬
‫ואם היה לו שום נגיעה כאב לבן אז היה מכריחו לרחם עליו‪ ,‬כי באמת מאת ה׳‬
‫היה שלא ישחטו והנסיון היה רק למראה עיני אברהם‪ ,‬וזה שאמר בתפילתו על‬

‫שם‪ ,‬ט ע״ג‪-‬ע״ד‪.‬‬ ‫‪33‬‬

‫כל ההפניות הן על פי מהדורת בני ברק תשנ״ה בשני כרכים‪.‬‬ ‫‪34‬‬
‫"‪, J. I. Gellman, "A Hasidic Interpretation of the Binding of Isaac: Rabbi Leiner of Izbica‬‬ ‫‪35‬‬
‫בתוך א׳ שגיא וד׳ סטטמן)עורכים(‪ ,‬בין דת למוסר‪ ,‬רמת גן תשנ״ד‪ ,‬עמי ‪.XXIII-XXXIX‬‬
‫‪.XXIII‬‬ ‫‪36‬‬ ‫עמי‬

‫]‪[287‬‬
 ‫אפרים מאיר‬

‫ס ד ו ם ו א נ ו כ י ע פ ר ו א פ ר ‪ ,‬ע פ ר מ ו ר ה ע ל מ ע ש ה ש א י נ ו מ ב ו ר ר ת ו צ ר י כ ה ל ת י ק ו ן כי‬
‫מ ה ע פ ר י ו כ ל ל צ מ ו ח ‪ ,‬ו א פ ר היינו ד ב ר ש נ א ב ד ו ח ״ ו ] = ח ם ו ש ל ו ם [ א ם ה י ה ש ו ח ט ו‬
‫ל א ה י ה ל ו תיקון‪ ,‬ו כ ן ב א נ ש י ס ד ו ם א ם י פ ע ו ל ב ת פ י ל ת ו ש י ח י ו ו ב א ם י ה י ו ע ו ד‬
‫ב ר ש ע ם אז י ה י ה כ א פ ר ש א י ן ל ו צ מ י ח ה ‪ ,‬ו ה ש ״ י ה ר א ה ל ו ש ת פ י ל ת ו ל א ה י ת ה ל מ ג ן‬
‫ע ל י ה ם כ ד א י ת א ב כ ת ב י ה א ר ״ י ז ״ ל ] ש ע ר ה פ ס ו ק י ם ‪ ,‬פ ר ש ת ש מ ו ת [ כי מ ה ם נ ו ל ד‬
‫דור ה מ ד ב ר ‪.‬‬
‫ע ת ה י ד ע ת י כי ירא א ל ה י ם א ת ה ‪ .‬ה ה פ ר ש ש ב י ן י ר א ת ה ׳ ל י ר א ת א ל ה י ם ‪ ,‬י ר א ת‬
‫אלהים הוא מ ה שימנע אדם את ע צ מ ו מ ל ע ש ו ת דבר כגון אכילה וכדומה‪ ,‬הוא‬
‫מ ח מ ת שאינו כ ש ל י מ ו ת ועוד נמצא בהאדם חסרון ויצמצם את ע צ מ ו כפי הבנתו‬
‫ז א ת יקרא י ר א ת ה א ל ה י ם ‪ .‬ו י ר א ת ה ׳ היינו אף ש ה א ד ם מ ב י ן ב ע צ מ ו ש מ ו ת ר ל ו‬
‫ל ע ש ו ת ה ד ב ר ה ז ה כ י נ פ ש ו מ ז ו כ ך מ ז ה ה ח ס ר ו ן רק ש א ס ו ר ל ו מ צ ד ה ש ״ י ‪ ,‬כי‬
‫ה ש ״ י צ ו ה פ ק ו ד י ם ישרים ל כ ל נ פ ש ו ל פ י ש י ש א ד ם ש א י ן ע ו ד מ ז ו כ ך ב ז ה ‪ ,‬ע ל כ ן‬
‫ל א ה ת י ר ה ש ״ י א ת ז ה ה ד ב ר כי ה ו א אינו ש ו ה ב כ ל ו ה א ד ם מ ח ו י ב ל ס ב ו ל איסור‬
‫‪7‬ג‬
‫ע ב ו ר ח ב י ר ו ‪ ,‬ז א ת י ק ר א י ר א ת ה׳‪.‬‬

‫א ב ר ה ם נקרא ״ירא א ל ה י ם ״ מ כ י ו ו ן ש ה ו א איננו ב ש ל מ ו ת ו ה ו א מ צ ו י ב ת ה ל י ך ש ל ניסיון‪,‬‬

‫‪38‬‬
‫ש ל זיכוך ע צ מ י ל ק ר א ת ה א מ ת ‪ .‬ורק כ ש ה ו א ע ו מ ד בניסיון נ א מ ר ש ה ו א ״ירא א ל ה י ם ״ ‪.‬‬
‫דרישת ה א ל לעקוד את יצחק היא היפוכה של ה ב ט ח ת ו הקודמת‪ ,‬שיצחק יהיה ה מ מ ש י ך‬
‫ל א ב ר ה ם ‪ .‬ניסיונו א ם כ ך מ ת ב ט א ב ז ה ‪ ,‬ש ה ו א איננו י ו ד ע מ ה ה א ל ר ו צ ה מ מ נ ו ‪ .‬ע ל א ב ר ה ם‬
‫‪39‬‬
‫א ת מ ה ש נ א מ ר ל ו ״ ב א ס פ ק ל ר י א ד ל א נ ה ר א ״ ‪ .‬גם ב פ ר ש ת ס ד ו ם ה י י ת ה ת פ י ל ת ו‬ ‫לברר‬
‫ש ל א ב ר ה ם ב ג ד ר בירור‪ .‬ה ו א ח י י ב ל פ ע ו ל מ ת ו ך א י ־ ב ה י ר ו ת ‪ .‬ה ס כ נ ה ה י א ש א ב ר ה ם י ש ל ה‬
‫את ע צ מ ו ויטה ל פ ע ו ל לפי האינטרסים האישיים שלו‪ .‬ב מ ה ל ך הבירור מזכך אברהם א ת‬

‫מי השילוח‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬עמי כט‪.‬‬ ‫‪37‬‬

‫בניגוד למושג זה עומד המושג ירא ה׳‪ ,‬מושג הרומז על אליטיזם שהוא אנטי־נומיסטי רק‬ ‫‪38‬‬
‫לכאורה‪ .‬האיש השלם הולך בכל זאת בדרך הנורמות‪ ,‬מפני שאחרים לא הגיעו לאותה שלמות‪.‬‬
‫אני חולק כאן על רחל אליאור‪ ,‬הכותבת על ה״אנרכיזם״ שנובע לדעתה מדברי הרבי מאיזביצא‪:‬‬
‫ראה את מאמרה ״תמורות במחשבה הדתית בחסידות פולין‪ :‬בין ׳יראה׳ ויאהבה׳ ל׳עומק׳ ו׳גוון׳״‪,‬‬
‫תרביץ סב‪ ,‬ג )תשנ״ג(‪ ,‬עמי ‪ .410‬נכון שר׳ מרדכי יוסף במשנתו המקורית פורץ את צמצום‬
‫״לבוש״ התורה והמצוות בחיפושו אחר בירור רצון האל‪ ,‬אך הדגשתו את ההבנה העמוקה של‬
‫רצון האל אינה עושה את משנתו לאנרכיסטית או לאנטי־נומיסטית בחינת ״עת לעשות לה׳‬
‫הפרו תורתך״‪ .‬מי שמבין את הרצון הנסתר של האל איננו רשאי לזלזל ברצונו הגלוי‪ .‬בקיום‬
‫מצוות התורה יש לכוון לרצונו של האל‪ :‬ב״גוון״ ישנה הכוונה ל״עומק״‪ .‬ומ״יראה״ צומחת‬
‫ה״אהבה״; ראה מי השילוח‪ ,‬פרשת יתרו‪ ,‬עמי נ‪-‬נא‪ ,‬ד״ה ״ואשא אתכם״‪ .‬היהודי שמגיע לעומק‬
‫עדיין מוגבל הוא מבחינת מעשיו‪ .‬וראה י׳ מאיר‪ ,‬״מעמד המצוות בהגותו של ר׳ מרדכי יוסף‬
‫ליינער מאיזביצא״‪ ,‬משלב‪ ,‬גיליון לה )חורף תש״ס(‪ ,‬עמי ‪.52-27‬‬
‫‪ 39‬מושג הבירור הוא מרכזי במשנתו התאוצנטרית של ר׳ מרדכי יוסף‪ .‬ראה ‪M. M. Faierstein,‬‬
‫‪All is in the Hands of Heaven: The Teachings of Rabbi Mordecai Joseph Leiner of‬‬
‫‪ .‬במשנה זו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0,43-44.Izbic‬‬
‫המצוות ממלאות בכל זאת תפקיד כל עוד הבירור לא תם‪ ,‬לאחר מכן תפקידן משתנה )שם‪,‬‬
‫עמי ‪.(56-50‬‬

‫]‪[288‬‬
 ‫פרשת עקדת יצחק במחשבתו הדיאלוגית של בובר‬

‫עצמו‪ ,‬עד שמעשהו נעשה רק לשם שמים ובהתאם לרצונו של האל‪ ,‬המנחה אותו באופן‬
‫פרדוקסלי לאורך כל הדרך‪ .‬הניסיון רק היה ״למראה עיני אברהם״‪ .‬כאן מצויה הקבלה‬
‫ברורה לקירקגור‪ ,‬שהגיבור הדתי חייב לפענח את רצון האל‪ ,‬אך בכך מסתיימת ההקבלה‪.‬‬
‫האם אברהם בראי ר׳ מרדכי יוסף‪ ,‬אף על פי שיש לו סיבות טובות שלא להקריב את‬
‫בנו‪ ,‬חייב לקפוץ מהמעגל האתי למעגל הדתי? גלמן טוען שכן‪ .‬וכך הוא כותב‪The" :‬‬
‫‪existentialist interpretation may be thought to be an anachronistic reading of‬‬
‫‪ "40.Kierkegaard into the Rabbi from lzbica‬חששותיו מוצדקים‪ .‬ברור הרי שעולמו‬
‫של ר׳ מרדכי יוסף שונה לחלוטין מזה של קירקגור‪ :‬בסופו של דבר אצל הרבי מאיזביצא‬
‫יצחק הועלה על המזבח ונעקד‪ ,‬אך לא הוקרב‪ .‬״אביר האמונה״ של ר׳ מרדכי יוסף איננו‬
‫זה העוזב את הבהירות של כללי האתיקה על מנת לצלול‪ ,‬בבדידות קיומית מוחלטת‪,‬‬
‫לאי־הבהירות של הדת‪.‬‬
‫בנקודה זו חולק אני על גלמן‪ :‬אברהם איננו צריך לבחור כאן באופן דילמטי בין‬
‫האתי לדתי כדי להיות אותנטי; עליו להבחין בין הברור ללא ברור‪ .‬הוא בא דווקא‬
‫לבהירות ומניעת טעות לאחר שזיכך את עצמו‪ ,‬לאחר שהתפשט מכל אינטרס אפשרי‬
‫ומכל אשליה‪ ,‬כדי שיוכל ללכת רק על פי רצונו של האל‪ .‬סילוק כל אשליה עצמית מקביל‬
‫שוב להסבר הקירקגוריאני לניסיונו של אברהם‪ .‬אך בסופו של דבר התמונה המצטיירת‬
‫מתוך ״מי השילוח״ היא‪ ,‬שאברהם הדטרמיניסט והטלאולוגי‪ ,‬שעבורו הכול בידי שמים‬
‫— אף יראת שמים‪ 41,‬בא למעשה שאי־אפשר למנוע‪ ,‬והוא מאשר באופן זה את רצונו‬
‫של האל‪ .‬נכון שאברהם זה אינו מתנהג לפי דיאונטולוגיה‪ ,‬לפי איזשהו צו קטגורי‪,‬‬
‫אך מאידך גיסא אין הוא מקריב את בנו‪ .‬הבנתי את דברי ר׳ מרדכי יוסף על העקדה‬
‫שונה גם מהבנתה של רבקה ש״ץ‪ ,‬שטענה כי אברהם נכשל בניסיון בכך שרצה לשחוט‬
‫‪42‬‬
‫את בנו‪ ,‬ורק לאחר התערבותו של האל הוא הבין את טעותו‪.‬‬
‫בחלק השני של ״מי השילוח״ כתוב‪:‬‬
‫עיקר הנסיון מהעקידה מחמת שהיה מפורש לפניו הלאו לא תרצח‪ ,‬ומה גם לשחוט‬
‫את בנו‪ ,‬כי בפשיטות היה בנקל לפני אברהם אבינו לקיים מצוות הש״י בכל נפשו‬
‫אף להעלות עצמו‪ ,‬ורק כאן שאיתא בזוה״ק )וירא קכ ע״ב( שזה המאמר היה לו‬
‫באספקלריא דלא נהרא‪ ,‬היינו שלא נאמר לו מאמר מפורש‪ ,‬והיה נבוך בלבו והיה‬
‫יכול לפשוט הספק לכל צד‪ ,‬שבאם היה לו קצת נגיעה ליצחק כאהבת אב לבן‬

‫ג ל מ ן ) ל ע י ל הערה ‪ ,(35‬עמי ‪.XXXIII‬‬ ‫‪40‬‬

‫מי השילוח‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬עמי כז‪ ,‬ד״ה ״ותכחש שרה״‪ :‬״ותכחש שרה לאמר לא צחקתי‪ .‬עומק‬ ‫‪41‬‬
‫הענין בזה‪ ,‬כי מה דאיתא בגמ׳ ]ברכות לג ע״ב[ הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים הוא רק‬
‫לפי גבול תפיסת שכל האדם‪ ,‬אבל באמת הכל בידי שמים ואף יראת שמים ורק בעולם הזה‬
‫מסתיר הש״י דרכו״‪ .‬בהקשר זה כותב פיירשטיין על השגחה מוחלטת )‪(absolute providence‬‬
‫במשנתו של ר׳ מרדכי יוסף; ‪M. M. Faierstein, "The Deterministic Theology of Rabbi‬‬
‫‪Mordecai Joseph Leiner of Izbica", Proceedings of the Rabbinical Assembly, Vol. LI,‬‬
‫‪191‬‬ ‫‪.Washington‬‬ ‫‪D.C. 1989,‬‬
‫רבקה ש״ץ‪ ,‬״אוטונומיה של הרוח ותורת משה‪ :‬עיונים בתורת הרבי מרדכי יוסף מאיזביצא״‪,‬‬ ‫‪42‬‬
‫מולד כא )תשכ״ג‪-‬כ״ד(‪ ,‬עמי ‪.559‬‬

‫]‪[289‬‬
 ‫אפרים מאיר‬

‫היה פ ו ש ט ל ע צ מ ו ש ל א יעלהו ש ע מ ד ו כנגדו מ ח ש ב ו ת ודעות שונות והיה נבוך‬

‫ב ה ם ו כ ד א י ת א ב מ ד ר ש ) מ ד ר ש ר ב ה ‪ ,‬וירא נו‪ ,‬ט ו ( ה י ה ל ו מ ה ל ה ש י ב א ת מ ו ל א מ ר ת‬
‫כ י ב י צ ח ק ו ג ו ׳ ו ע כ ש י ו ק ח נ א א ת בנך וגו׳ ו ח ס ו ש ל ו ם ל א ע ש י ת י כ ך א ל א כ ב ש ת י‬
‫‪43‬‬
‫ר ח מ י ל ע ש ו ת רצונך‪ ,‬ו ז ה ה י ה ע י ק ר הנסיון‪.‬‬

‫ל פ י ק ט ע ז ה ניסיונו ש ל א ב ר ה ם ה י ה ב ט י ה ו ר כ ו ו נ ו ת י ו ו ת ו ל א ‪ .‬ע ב ו ר ר׳ מ ר ד כ י יוסף‬

‫לא הצו הקטגורי הקאנטי הוא זה שחשוב‪ ,‬אלא ההבנה של החוקיות הרוחנית בעולם‬
‫דרך ה כ ר ע ה אוטונומית‪ .‬אולם ב מ ק ר ה זה אי־אפשר ל ה ת ע ל ם — ובובר ודאי ש ל א היה‬
‫מתעלם — מניצחונה הסופי של האתיקה‪ ,‬כפי שאסביר בהמשך‪.‬‬
‫ב ה ס ב ר ת א ו ל ו ג י ‪ ,‬ש ל פ י ג ל מ ן אינו ע ו מ ד ב ה כ ר ח ב ס ת י ר ה ל ה ס ב ר ה ק י ו מ י ‪ ,‬א ב ר ה ם ל א‬
‫ה י ה ב ט ו ח ש ה ׳ ה ו א ז ה ש ד י ב ר ; ה ו א מ ת נ ת ק מ ה ר ג ש ו ת י ו ה א ב ה י ו ת ‪ ,‬ו ב א דרך ה ה ר ג ש ה‬
‫ה א ב ה י ת ה ח ז ק ה ב י ו ת ר ל ״ ע ב ר ה ל ש מ ה ״ ‪ :‬אין ה ו א מ ק ר י ב א ת בנו‪ .‬כ א ן ‪ ,‬ל ה ב ד י ל מקירקגור‪,‬‬
‫י ד ה ש ל ה א ת י ק ה ע ל ה ע ל י ו נ ה ‪ .‬ה י צ ר ה א ב ה י ש ל א ב ר ה ם כ ל ־ כ ך ח ש ו ב עבורו‪ ,‬ש א ד ם י כ ו ל‬
‫ואפילו חייב לעבור על מצווה כדי להתנהג בצורה שאנו מכנים ״אתית״‪ .‬בניגוד לדברי‬
‫ג ל מ ן ‪ ,‬ה מ צ י י ן ש ג ם י ע ל ב ה ר ג ה א ת ס י ס ר א ב א ה ל י ד י ״ ע ב ר ה ל ש מ ה ״ ‪ ,‬אני ט ו ע ן ש כ א ן‬
‫״ ע ב ר ת ו ״ ש ל א ב ר ה ם איננה מ צ ב י ע ה ע ל נ כ ו נ ו ת ו ל ה ר ו ג א ת בנו א ל א ע ל נ כ ו נ ו ת ו ש ל א‬
‫ל ש מ ו ע ב ק ו ל ו ש ל ה א ל ‪ ,‬ו ב ד ר ך מ פ ו ת ל ת זו‪ ,‬ב ב י צ ו ע מ ע ש ה ״ א ת י ״ ‪ ,‬ה ו א ל מ ע ש ה מ מ ל א‬
‫א ת רצונו ש ל ה א ל ו ל א מ פ ר א ו ת ו ‪.‬‬
‫כ ש ם ש ב פ ר ש נ ו ת ו ש ל ר׳ מ ר ד כ י י ו ס ף ז מ ר י ד ר ך ת ש ו ק ת ו ל א י ש ה ה מ ד י נ י ת ב א ב ס ו פ ו‬
‫ש ל ד ב ר ל ע ש י י ת רצון ה א ל ‪ ,‬ו ז א ת ל א ח ר ש ז י כ ך א ת ע צ מ ו מ כ ל ת ש ו ק ה ו מ י צ ר רע‪ ,‬כ ך גם‬
‫אברהם מנתק את ע צ מ ו מ כ ל ״נגיעה״ אבהית לבנו ומכל רחמים עליו עד שאיננו יכול‬
‫א ל א ל ה פ ע י ל א ת ר ג ש ו ת י ו ה א ב ה י י ם ה ח ז ק י ם ביותר‪ ,‬ו ה ו א מ א ש ר ב צ ו ר ה זו א ת רצונו ש ל‬
‫האל‪ .‬כ ל מ א מ צ י ו ש ל אברהם מ ת מ ק ד י ם בניתוק מנטיותיו ה ט ב ע י ו ת ע ד ל א ו ת ה נקודה‬
‫ש ב ה ה ו א מ ר ג י ש ש א י נ ו י כ ו ל א ל א ל ל כ ת א ח ר י ה ן ‪ .‬ה ל י כ ה זו ה י א ה ס י מ ן ה א ל ו ה י ל כ ך ‪,‬‬
‫שהדברים היו מוכרחים ל ה ת ר ח ש כפי ש ה ת ר ח ש ו ‪.‬‬
‫ה ה ב ד ל ה ע צ ו ם בין ג י ש ה זו ל ג י ש ת ו ש ל קירקגור ה ו א ש א ב ר ה ם מ ג י ע כ א ן ל ה כ ר ע ה‬
‫ש ל א ל ש ח ו ט א ת בנו‪ ,‬מ ע ש ה ש א ב ר ה ם מ א מ י ן כ י ה ו א רצונו ש ל ה א ל ‪ .‬כ פ י ש ג ל מ ן מ צ י י ן ‪,‬‬
‫ה מ ל א ך ה מ ו נ ע מ א ב ר ה ם ל ש ח ו ט א ת בנו ה ו א ה ש ת ק פ ו ת ה ר ג ש ת ו ה פ נ י מ י ת ש ל א ב ר ה ם ‪,‬‬
‫ש א י נ ו י כ ו ל ל ה ת כ ח ש ל ר ח מ י ו ה א ב ה י י ם ‪ .‬א ך י ש ל ה ו ס י ף ש א ב ר ה ם ע ו מ ד בניסיון ל א רק‬
‫מכיוון ש י ש בו היטהרות פנימית‪ ,‬אלא מכיוון שלא בא ל מ ע ש ה ה ש ח י ט ה ‪ .‬כאן פעורה‬
‫ת ה ו ם בין ר׳ מ ר ד כ י י ו ס ף לקירקגור‪ .‬א צ ל קירקגור‪ ,‬כ מ ו א צ ל לותר‪ ,‬י ש נ ה ח ש י ב ו ת ל ב י ט ח ו ן‬
‫ש ל ״איש האמונה״‪ .‬מתוך חוסר ביטחון גמור קופץ המאמין לאמונה ה ב ט ו ח ה שבה‬
‫ה ח ס ד ה א ל ו ה י ל ב ד ו גואל‪ .‬ב ה ש ק פ ת ו ש ל קירקגור נ ד ח ה ה א ת י כ ש ב א י ם לאמונה‪ .‬בצורה‬
‫ד ו מ ה רואה לותר את ה א פ ש ר ו ת ש ל עברה בתחום שבין אדם לחברו על מ נ ת ל צ א ת לידי‬
‫ח ו ב ה ב מ י ש ו ר ה י ח ס בין א ד ם ל מ ק ו ם ‪ .‬א ב ר ה ם ‪ ,‬א צ ל לותר‪ ,‬ש י ק ר ב ה י ו ת ו ב מ צ ר י ם בעניין‬
‫אשתו‪ ,‬והוויתור על לוח א ח ד הוא זה ה מ ב י א לאישורו ש ל ה ל ו ח השני‪.‬‬
‫אולם ב ״ מ י ה ש י ל ו ח ״ הדברים שונים לחלוטין‪ .‬יש כאן זיכוך פנימי ה מ ב י א לטיהור‬
‫ע צ מ י ו ל א י ־ ה ק ר ב ה ‪ .‬אין מ ד ו ב ר כ א ן ב ו ו י ת ו ר ע ל ה ס פ ר ה ה ב ר ו ר ה ש ל ה א ת י ק ה כ ד י ל ה ג י ע‬
‫ל מ י ש ו ר ה ל א ברור ו ה ג ב ו ה י ו ת ר ש ל ה ד ת ‪ .‬א ד ר ב ה ‪ ,‬ק ב ל ת ה מ י ש ו ר ה א ת י ‪ ,‬א ו ב מ י נ ו ח ו ש ל‬

‫מי השילוח‪ ,‬כרך שני‪ ,‬עמי יט‪.‬‬ ‫‪43‬‬

‫]‪[290‬‬
 ‫פרשת עקדת יצחק במחשבתו הדיאלוגית של בובר‬

‫ר׳ מ ר ד כ י י ו ס ף ה פ ע ל ת ה ״ נ ג י ע ה ״ ‪ ,‬ה י א ב ד י ע ב ד ה ת נ א י ל א י ש ו ר רצון ה א ל ‪ .‬נכון ש ב מ ק ו מ ו ת‬

‫אחרים בספר ״מי השילוח״ מצויות דוגמאות לעברות בתחום המוסר שדווקא הן אלו‬
‫ה מ א ש ר ו ת א ת רצונו ש ל ה א ל ‪ .‬א ך ב מ ק ר ה ס פ צ י פ י ז ה ש ל א ב ר ה ם מ ע ש ה א י ־ ה ה ק ר ב ה‬
‫ה ו א ה מ ע ש ה ה ד ת י ה מ ב ט א א ת רצונו ה מ ב ו ר ר ש ל ה א ד ם ו א ת רצונו ה ס ו פ י ש ל ה א ל ‪.‬‬
‫ב כ ך נ ב ד ל ר׳ מ ר ד כ י י ו ס ף מ ק י ר ק ג ו ר ‪ ,‬ה ר ו א ה ב י צ ח ק פ ר ו ט ו ־ י ש ו ‪ ,‬ו ק ר ו ב יותר ל ד ר כ ו ש ל‬
‫בובר‪.‬‬
‫ר׳ מ ר ד כ י י ו ס ף מ ב ל י ט א ת ח ש י ב ו ת ה מ ע ש ה מ ת ו ך ח ו פ ש מ ח ש ב ה ו פ ע ו ל ה ‪ ,‬ה מ א ש ר ו ת א ת‬
‫ה ח ל ט ת ה א ל ‪ .‬אינני ח ו ש ב ש ב ח י ר ה ו ח ו פ ש ה ר צ ו ן מ י ו ת ר י ם ו ב ג ד ר א ש ל י ה ב א ס פ ק ל ר י ה ש ל‬
‫‪44‬‬
‫א ב ר ה ם ב ת פ י ס ת ר׳ מ ר ד כ י י ו ס ף איננו מ ע ו נ י י ן ב מ ל כ ו ת ה ט ר ו נ ו מ י ת‬ ‫הדטרמיניזם האלוהי‪.‬‬
‫ש ל ה א ל ‪ ,‬ב מ ח י ק ת ה א נ ת ר ו פ ו צ נ ט ר י ו ת ש ל ה א נ י כ מ ו א צ ל קירקגור‪ .‬ה ר ג ש ו ת י ו ה ק י ו מ י ו ת ‪,‬‬
‫ה א י ש י ו ת ו ה א ו ט ו נ ו מ י ו ת מ ק ב ל ו ת א י ש ו ר מ ל מ ע ל ה ‪ .‬ע ו ב ד ה זו איננה מ ו ב ל ט ת ד י ה א צ ל‬
‫ג ל מ ן ‪ ,‬ה ק ו ר א ל ע נ י ו ת ד ע ת י א ת קירקגור מ ת ו ך ״ מ י ה ש י ל ו ח ״ ‪ .‬ה מ ע ש ה ש א נ ח נ ו מ א פ י י נ י ם‬
‫כ ״ א ת י ״ ‪ ,‬אי ה ק ר ב ת ה ב ן ‪ ,‬א ו ת ה ה כ ר ע ה ש ל א ב ר ה ם ‪ ,‬ה ו א ה מ ע ש ה ה ד ת י ‪ .‬א ב ר ה ם מ ו כ ר ח‬
‫ה י ה ש ל א ל ש ח ו ט א ת בנו‪ ,‬ו ב ז ה ה ו א ע ו ב ר ע ל צ ו ה א ל ש נ ת ג ל ה ל ו ב צ ו ר ה ב ל ת י ברורה‬
‫ו ה ו א פ ו ע ל ל פ י רצונו ה מ ב ו ר ר ‪.‬‬
‫לשונו ה ח ר י פ ה ש ל בובר ע ל הפנייה לאברהם כפנייה ש ל א ח ד מ״קופי ה מ ו ח ל ט ״ ‪,‬‬
‫כ מ ו גם ה ת נ ג ד ו ת ו ה ע ז ה ל ת פ י ס ת ו ש ל קירקגור א ת א ב ר ה ם כ ע ו ב ר א ת ג ב ו ל ו ת ה מ ו ס ר ‪,‬‬
‫מובנת מ ת ו ך תפיסתו א ת הדתי כאתי במהותו‪ ,‬ע מ ד ה הרחוקה מרחק רב מ ע מ ד ת ו ש ל‬
‫‪45‬‬
‫קירקגור ו מ ד ר כ ו ש ל י׳ ל י ב ו ב י ץ ‪ ,‬ה מ נ ת ק י ם א ת ה א ת י מ ה ד ת י ‪.‬‬
‫א ל י ב א ד ק י ר ק ג ו ר א ב ר ה ם איננו י כ ו ל ל ה י ג א ל ב ל י ה א מ ו נ ה ‪ .‬ל ל א גורם ז ה ה כ ו ל ה ו א‬
‫ב ב ח י נ ת ״ פ י ת ו י ה י צ ר ״ ו ״ א ב ר ה ם נ י ד ו ן ל א ב ד ן ״ ‪ .‬ע ל פ י ה ר ב י מ א י ז ב י צ א ‪ ,‬ו ב ע ק ב ו ת י ו בובר‪,‬‬
‫מ ע ש ה א י ה ה ק ר ב ה ה ו א ב ג ד ר מ ע ש ה דתי‪ .‬ש נ י ה ם ס ו ב ר י ם ש ד ו ו ק א מ ע ש ה א י ה ה ק ר ב ה ה ו א‬
‫ז ה ש ה ו פ ך א ת א ב ר ה ם לגיבור‪ .‬א ו ל ם ע ב ו ר ב ו ב ר א ב ר ה ם ה ו א גיבור מ כ י ו ו ן ש מ י ש ד י ב ר‬
‫א ל י ו ה י ה רק מ י ש ח י ק ה א ת ה א ל ‪ ,‬ו א י ל ו א צ ל ר׳ מ ר ד כ י יוסף א ב ר ה ם ג י ב ו ר מ כ י ו ו ן ש ב י ר ר‬
‫א ת ה מ צ ב ה ל א נהיר‪ ,‬ט י ה ר א ת כ ו ו נ ו ת י ו ו א ת ע צ מ ו ‪ ,‬ע ד ש ה ב י ן ש ה ר ג ש ו ת י ו ה א ב ה י ו ת‬
‫ה פ נ י מ י ו ת ת ו א מ ו ת א ת רצונו ה ח י צ ו נ י ש ל ה א ל ‪ .‬א צ ל קירקגור ה צ ו ה א ל ו ה י נ מ צ א מ ע ל‬
‫ל כ ל ל י ה א ת י ק ה ‪ .‬ל ע ו מ ת ו מ ע מ י ד ב ו ב ר א ת ה א ת י ק ה מ ע ל ל כ ל צו‪ .‬ו א י ל ו ר׳ מ ר ד כ י יוסף‬
‫מ ב ט ל א ת ה ד ו א ל י ו ת בין רצון ה א ל ל ר צ ו ן ה א ד ם ‪ ,‬ו ב י ט ו ל ז ה מ ת ר ח ש ב ה כ ר ע ה ה א ו ט ו נ ו מ י ת‬
‫ש ל ה א ד ם ‪ .‬אי ה ה ק ר ב ה א צ ל ר׳ מ ר ד כ י יוסף‪ ,‬כ א ק ט ה נ ע ש ה ב ה ת א ם ל ר צ ו ן ה א ל ‪ ,‬מ ק ב ל ת‬
‫פ י ר ו ש א ת י מ ו ב ה ק ב מ ש נ ת בובר‪.‬‬

‫רחל אליאור טוענת שבחירה וחופש רצון הם אשליה אצל ר׳ מרדכי יוסף מאיזביצא‪ ,‬ושמדובר‬ ‫‪44‬‬
‫כאן בהפחתת חשיבות העשייה האנושית‪ .‬ראה במאמרה הנ״ל בהערה ‪ ,38‬עמי ‪ .411-410‬נראה לי‬
‫כי בהשקפתו של ר׳ מרדכי יוסף ישנה משמעות רבה לעשיית האדם מפני שההכרעה האוטונומית‬
‫היא בבחינת אישור הדטרמיניזם האלוהי‪.‬‬
‫אני מסכים עם זאב לוי במאמרו ״סרן קירקגור ומרטין בובר על טוב ורע ועל החטא הקדמון״‪,‬‬ ‫‪45‬‬
‫עלי שיח ‪) 18-17‬תשמ״ג(‪ ,‬עמי ‪ ,209‬הערה ‪ .39‬זאב לוי טוען שהשקפתו הפילוסופית והדתית‬
‫של י׳ ליבוביץ רחוקה בתכלית הריחוק ממחשבתו הקיומית של בובר‪ ,‬וכי ליבוביץ ״מעמיד‬
‫את תפיסת היהדות שלו על הפסוק ׳קרבת אלהים לי טוב׳״‪.‬‬

‫]‪[291‬‬
 ‫אפרים מאיר‬

‫ג‪ .‬אחרית דבר‬

‫כאשר ש א ב בובר השראה מהחסידות‪ ,‬ש ש י מ ש ה עבורו מודל חי לדו־שיח‪ ,‬ש י מ ש לו‬
‫קירקגור כ א נ ט י ־ מ ו ד ל ‪ .‬ב א ו פ ן כ ל ל י מ ס כ י ם ב ו ב ר ע ם קירקגור ש ה א ד ם איננו ס ו ל י פ ס י ס ט י ‪,‬‬
‫שהוא מסוגל להתייחס‪ ,‬אך היחס שקירקגור מדבר עליו הוא בלעדי ודוחק ה צ ד ה את‬
‫ש א ר ה ז י ק ו ת ל מ מ ל כ ת ח ו ס ר ה מ ה ו ת ‪ 4 6 .‬ב ו ב ר איננו מ ע ו נ י י ן ל ס ל ק א ת ה מ ו ש א ש ל ה א ה ב ה‬
‫כ פ י שקירקגור מ ו כ ן לעשות‪ 4 7 .‬ה ו א מ נ ג י ד א ת קירקגור לישו‪ ,‬ש ב ת ש ו ב ת ו ל ש א ל ה מ ה היא‬
‫המצווה הגדולה מכול עונה‪ :‬״ ו א ה ב ת את ה ״ ׳ ובעת ובעונה א ח ת ״ואהבת לרעך כמוך״‪.48.‬‬
‫אין מ ג ע ע ם ה ב ו ר א א ל א ד ר ך ב ר י א ת ו ‪ ,‬וניתן ל ג ש ת א ל י ו רק ד ר ך ה ״ ר ג י נ ו ת ״ ו ל א ב ו ו י ת ו ר‬
‫עליהן‪ 49.‬מ א ו ת ה סיבה שלותר לא ראה ש י ח ס ו א ל קתרינה היה מ י ו ח ד ויתר קירקגור ע ל‬
‫רגינה ש ל ו ‪ .‬ב ע י נ י ב ו ב ר ל א ל ק ח ו ש נ י ה א ח ר ו נ י ם א ת ה ע ו ל ם ברצינות‪ .‬ל ד ע ת ו אין מ ג ע ע ם‬
‫ה א י נ ס ו פ י א ל א ד ר ך ״ ה ס ו פ י ו ת ש נ ת מ ל א ה ״ ‪ 5 0 .‬ק י ר ק ג ו ר גורס ש ה א י ש ה מ צ ו י ה ״ ב ס מ י כ ו ת‬
‫מ ס ו כ נ ת ל ס ו פ י ו ת ״ ‪ 5 1 ,‬ו מ ב ח י נ ה זו ה י א מ כ ש י ל ה א ו ת ו ב ד ר כ ו א ל ה מ ו ח ל ט ‪ .‬ו א י ל ו ב ו ב ר‬
‫מ ר א ה כ י א י ן ג י ש ה ל א ל א ל א דרך ה א ד ם ‪ ,‬ו ב ש פ ה צ י ו ר י ת יותר‪ ,‬א י ן ״ ה נ נ י ״ ל א ל )בר׳ כ ב‬
‫‪52‬‬
‫‪ (1‬ל ל א ״ ה נ נ י ב נ י ״ ) ש ם ‪ .(8‬ב מ א מ ר ״ ה ד ו ־ ש י ח בין ה א ל ה י ם ל א ד ם ב מ ק ר א ״ )‪( 1951‬‬
‫מ כ נ ה ב ו ב ר א ת ה מ ק ר א ס פ ר ש ב ו מ ש ת ק ף ה ״ ד ו ־ ש י ח בין ש מ י ם ו א ^ ו ב ו ע ב ר ו ת ה ן‬
‫עברות ואין זה מ ש נ ה אם היה זה יעקב אבינו שעברן‪ 53‬או דוד המלך‪ ,‬ש א מ ר ״ ח ט א ת י‬
‫ל ה ״ ׳ ‪ 5 4 .‬ל פ י ז ה ח ו ס ר מ ו ס ר י ו ת איננו י כ ו ל ל ק ר ב א ת א ב ר ה ם א ל ה א ל ‪.‬‬
‫מנהיגי המקרא מאופיינים לפי בובר לא בהישגיהם ההיסטוריים‪ ,‬אלא בכישלונם או‬
‫ביכולתם להיות בדו־שיח‪ 55.‬דמויות כיהושע ו ש ל מ ה לא דיברו א ל לבו‪ .‬ל ט ע מ ו היו דמויות‬
‫א ל ו ש ר ו י ו ת יתר ע ל ה מ י ד ה ב ה י ס ט ו ר י ה ה כ ל ל י ת ‪ :‬ה א ח ד כ כ ו ב ש א ר צ ו ת ו ה ש נ י כ מ ל ך‬
‫מ מ ל כ י קדם‪ .‬בפרשנותו התפיסה המקראית מדגישה את הנבחרים‪ ,‬ש ה ם לעתים קרובות‬
‫ח ל ש י ם ו נ ח ו ת י ם ‪ ,‬כ מ צ ו ו י ם ל פ ע ו ל ל פ י ד ב ר ה׳‪ ,‬ש ל א נ ע ש ה ל א ב ח י ל ו ל א ב כ ו ח כ י א ם‬
‫״ ב ר ו ח י ״ ‪ .‬ה מ ק ר א איננו ה י ס ט ו ר י ה ש ל מ נ צ ח י ם ‪ ,‬א ל א ד ו ־ ש י ח בין א ל ו ה י ם ל א ד ם ‪ .‬מ מ ב ט‬
‫זה אברהם הוא דגם ש ל איש דיאלוגי‪ ,‬א ח ד ה א ב ו ת שמולידים עם ה מ י ו ע ד לתקן א ת‬
‫העולם ולהיות שרוי ברשותו של אלוהים — עם ישראל כחלוצי המוסריות בעולם‪.‬‬
‫נ ו כ ל ל ס כ ם ו ל ו מ ר ש ל פ י ב ו ב ר ה א ת י ק ה ה י א זו ה מ י י ס ד ת א ת ה ח ב ר ה ו מ כ ו נ נ ת א ת‬

‫״השאלה״‪ ,‬עמי ‪.168‬‬ ‫‪46‬‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪.170‬‬ ‫‪47‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.169-168‬‬ ‫‪48‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.171-170‬‬ ‫‪49‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ .183‬ב״השאלה״‪ ,‬עמי ‪ ,175‬מ צ ט ט בובר את קירקגור שכתב בשנת ‪ 1853‬שהאתי הוא‬ ‫‪50‬‬
‫״הדבר היחידי שבו מתחבר האלוהים עם האדם״‪ :‬אם נכון דבר זה‪ ,‬טוען בובר‪ ,‬אסור לדבר‬
‫רק עם האל או עם נפשך שלך‪.‬‬
‫״השאלה״‪ ,‬עמי ‪.181‬‬ ‫‪51‬‬
‫בתוך מ״מ בובר‪ ,‬תעודה ויעוד‪ ,‬כרך ראשון‪ :‬מאמרים על ענייני היהדות‪ ,‬ירושלים תשמ״ד‪ ,‬עמי‬ ‫‪52‬‬
‫‪.252-244‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.247‬‬ ‫‪53‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.249-248‬‬ ‫‪54‬‬
‫״מנהיגים שבמקרא״ ]‪ ,[1928‬שם‪ ,‬עמי ‪.168-157‬‬ ‫‪55‬‬

‫]‪[292‬‬
 ‫פרשת עקדת יצחק במחשבתו הדיאלוגית של בובר‬

‫האדם כאדם‪ .‬בעקבות קאנט הוא מגדיר ומבין את האדם כיצור אתי ששומה עליו לממש‬
‫את ייעודו‪ :‬הוא ‪ ,zoon politicon‬אדם בחברה‪ .‬בחיים החסידיים ראה בובר אב־טיפוס‬
‫לחיים דיאלוגיים‪ ,‬של התייחסות אדם לחברו בתוך חברה אינטנסיבית הנרקמת סביב‬
‫מוקד האל‪ 56.‬לא העולם של הישות‪ ,‬של המצוי)‪ ,(Sein, what is‬מעניין את בובר‪ ,‬אלא‬
‫העולם של הרצוי)‪ .(Sollen, what ought to be‬הבחנה זו‪ ,‬המוכרת לנו מאז יום ובוודאי‬
‫מאז הדואליזם הקאנטי‪ ,‬חשובה לבובר‪ ,‬הרואה את מהותו של האדם במימוש ייעודו‬
‫האתי‪ .‬האדם הבובריאני איננו הקוגיטו הקרטזיאני ולא היש הצובר עצמה של ניטשה‬
‫או היחיד לפני האל של קירקגור‪ ,‬אלא הוא היש הזיקתי שציותו לקול ההטרונומי איננו‬
‫מבטל את מוסריותו‪ ,‬אלא מחזק אותה‪.‬‬
‫בהומניזם זה‪ ,‬הדוגל באידאת האנושות המאוחדת או באנושיות‪ ,‬הצו האלוהי קשור‬
‫בהכרח למוסריות‪ .‬מבחינה אפיסטמולוגית אנו ״מכירים״ את האל רק דרך האתיקה‪ .‬גישה‬
‫זו היא גישה יהודית ידועה להכרת המציאות הנשגבת‪ .‬לפי בובר צריך היה אברהם לצעוק‬
‫‪57‬‬
‫אל עבר השמים ״השופט כל ה א ‪ p‬לא יעשה משפט״‪ .‬ויצחק ״כמעט הועלה לעולה״‪,‬‬
‫אך האב לא הקריב את בנו האהוב‪ .‬אברהם היה גם זה שביקש רחמים על סדום‪ ,‬וגדולתו‬
‫הייתה בהיענותו ופתיחותו לדו־שיח‪.‬‬
‫בספר יחזקאל כתוב ״אחד היה אברהם״)לג ‪ ,(24‬אך לאברהם האחד פנים רבות‪ .‬ברי‬
‫שבכתביו של בובר ייעוד אברהם להוליד ״את האדם הדו־שיחי״ ‪ 58‬ולגלות את המשמעות‬
‫של הטרנס־היסטורי בהיסטוריה‪ .‬בפרספקטיבה זו‪ ,‬בהתאם להרמנויטיקה הבובריאנית‪,‬‬
‫אברהם מוכרח היה להיות אדם מוסרי‪ ,‬יש זיקתי למופת‪.‬‬

‫אצל בובר חברה ודתיות מחוברות זו לזו‪ .‬כך הוא נמלט מתפיסת הדת כגטו בהצביעו על חשיבות‬ ‫‪56‬‬
‫העם ומתפיסת העם בלי הכוונה לאלוהים; ראה י׳ עמיר‪ ,‬״הרעיון הלאומי אצל מ ״ מ בובר״‪,‬‬
‫בתוך ד׳ הרדן )עורך(‪ ,‬מקורות‪ :‬המחשבה הלאומית היהודית בת־זמננו‪ ,‬ד‪ ,‬ירושלים תשל״א‪,‬‬
‫עמי ‪ .32-13‬בחסידות ההיבט החברתי והגישה החיובית כלפי הזולת היו חשובים‪ ,‬כפי שעולה‬
‫למשל מהספר כתונת פסים מאת ר׳ יעקב יוסף מפולנאה‪ ,‬יז ע״א )מהדורת ג׳ נגאל‪ ,‬ירושלים‬
‫תשמ״ה‪ ,‬עמי ‪ :(115‬״‪ ...‬שלא לדבר בגנות וטומאת שום נברא‪ ,‬אפילו בגמל ושאר בהמות‬
‫טמאות פתח בסימני טהרה‪ ,‬כך ראוי להם לפתוח בזכות וטהרה לכל אדם‪ ,‬שידין כל אדם לכף‬
‫זכות כמו בהיכל זכות‪...‬״‪ .‬וראה גם א״י גרין‪ ,‬בקשו פני‪ ,‬קראו בשמי‪ :‬אמונתו של מחפש‪ ,‬תל־‬
‫אביב תשנ״ז‪ ,‬עמי ‪ ;35-33‬מ׳ רוטנברג‪ ,‬פסיכולוגיה יהודית וחסידות‪ :‬הפסיכולוגיה שמאחורי‬
‫התיאולוגיה‪ ,‬תל־אביב תשנ״ו‪.‬‬
‫״מנהיגים שבמקרא״‪ ,‬עמי ‪.163‬‬ ‫‪57‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.166‬‬ ‫‪58‬‬

‫]‪[293‬‬
 ‫רון מרגולין‬

‫אברהם הרואה‪:‬‬
‫פירושו של מרדכי מרטין בובר לניסיונותיו של אברהם‬
‫ומקורותיו הרעיוניים והחסידיים‬

‫״שליחותו של אברהם״ הוא מאמרו המרכזי של בובר על דמותו של אברהם‪ , .‬בובר‬

‫נשען על המחקר הארכאולוגי העדכני בזמנו‪ ,‬וביקש לתפוס את אברהם כ״אישיות חיה״‪,‬‬
‫המשתקפת לדעתו מתוך אחדותם הפנימית של הסיפורים עליו‪ .‬כידוע התנגד בובר לתורת‬
‫המקורות וטען כי לסיפור המקראי אופי אחיד‪ ,‬ואותו כינה ״הספירה של האיחוד המקראי‬
‫הקדום‪ ,‬כלומר הספירה התנ״כית‪ ,‬הקאנונית‪ ,‬קודם לחיבורו של התנ״ך״‪ 2 .‬במאמרו עסק‬
‫בובר בשלושה היבטים של הסיפור על אברהם‪ :‬אברהם בחינת מוצאו של העם‪ ,‬אברהם‬
‫כמי שמתווה בראשונה את תפקיד העם‪ ,‬ואברהם כאבי הנבואה‪ .‬עניינו העיקרי של בובר‬
‫הוא בהיבט השלישי‪ ,‬כפי שמשתקף משמו של המאמר בגרמנית‪."Abraham der Seher":‬‬
‫על מרכזיות תפיסתו של אברהם כנביא בפרשנות המקרא של בובר עמד עקיבא‬
‫ארנסט סימון‪ 3.‬סימון הצביע על כך‪ ,‬שמגמת ההדגשה של הנבואה אצל בובר מקורה‬
‫בנטייתו הטבעית להדגיש את יחסי אני‪-‬אתה שבחיי הדת בכלל ובמקרא בפרט‪ ,‬וזאת‬
‫כחלק מביסוסה והאדרתה של הפילוסופיה הדיאלוגית שלו‪ ,‬שהושפעה‪ ,‬כידוע‪ ,‬מן‬
‫האקזיסטנציאליזם של קירקגור‪ .‬לטענת סימון עניינו של בובר באברהם הנביא ולא‬
‫באברהם אבינו מבטא את העדפתו את הנבואה על פני המסורת והתורה‪.‬‬
‫בובר אכן היה מעוניין בהיבט הנבואי ולפיכך הדיאלוגי של אברהם‪ .‬השאלה היא‪ ,‬מהם‬
‫המקורות היהודיים שהשפיעו על תפיסתו של בובר את אברהם כרואה וכנביא‪ .‬במאמר‬
‫זה אצביע על קשרים פנימיים בין תפיסתו של בובר ובין מקורות חסידיים‪ ,‬קבליים‪,‬‬
‫הגותיים ומדרשיים‪ .‬גישה זו‪ ,‬החושפת מקורות יהודיים המונחים בבסיס פרשנותו של‬

‫תודתי נתונה לפרופ׳ זאב גריס שקרא את המאמר והעשירו בהערותיו ולד״ר אבריאל בר־לבב‬ ‫*‬
‫על עצותיו הטובות‪.‬‬
‫ראה מ״מ בובר‪ ,‬דרכו של מקרא‪ :‬עיונים בדפוסי סגנון בתנ״ך‪ ,‬ירושלים תשל״ה‪ ,‬עמי ‪.81-65‬‬ ‫‪1‬‬
‫המאמר מורכב מארבע הרצאות שנישאו בשנת ‪.1938‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.67‬‬ ‫‪2‬‬
‫ע״א סימון‪ ,‬״מרטין בובר ואמונת ישראל״‪ ,‬עיון‪ ,‬רבעון פילוסופי‪ ,‬ט‪ ,‬א )תשי״ה(‪ ,‬עמי ‪;56-19‬‬ ‫‪3‬‬
‫נדפס גם בספרו יעדים‪ ,‬צמתים‪ ,‬נתיבים‪ ,‬תל אביב תשמ״ה‪ ,‬עמי ‪ ,142-85‬במיוחד ‪.103-88‬‬

‫]‪[295‬‬
 ‫רון מרגולין‬

‫בובר לדמותו של אברהם בפרט‪ ,‬חושפת למעשה היבט מוזנח בחקר הגותו של ברבר‬
‫בכלל‪ ,‬ופותחת לפיכך פתח חדש להבנת מקומו בהגות היהודית החדשה‪.‬‬

‫א‬
‫למה התכוון בובר בדברו על אברהם הרואה ? בשונה מן ההיבט המסורתי‪ ,‬המדגיש את‬
‫ניסיונותיו של אברהם‪ ,‬בובר הדגיש את ההתגלויות שבין ניסיון לניסיון‪ .‬נאמן לשיטה‬
‫המשותפת לו ולרוזנצווייג הוא חיפש את המילה המנחה העוברת כחוט השני בתיאורי‬
‫‪T‬‬

‫ההתגלויות השונות‪ ,‬ומצא מילה זו בשורש ראה‪ .‬השורש ראה מופיע בכל אחת משבע‬
‫ההתגלויות בהקשרים שונים‪.‬‬
‫בהתגלויות הראשונות בבראשית פרקים יב ו־יג הראייה היא ראייה חזונית של הארץ‬
‫שבה תתגשם הברכה‪ .‬בהתגלות שבפרק טו אברהם ״נדחף החוצה״ בלשונו של בובר‪.‬‬
‫במקום אחר הוא עמד על כך שמדובר במעבר מן החלום )המחזה( אל ראייה פיזית‪:‬‬
‫״ויוצא אתו החוצה ויאמר‪ :‬הבט נא השמימה וספיר הכוכבים אם תוכל לספיר אתם״‬
‫)בר׳ טו ‪ .(5‬בובר התנגד לפירושו של בנו יעקב‪ ,‬שטען שכל פרק טו הוא פרק חזוני‪,‬‬
‫כלומר מתארע בחלום‪ .‬לטענתו של בובר מתוך החלום יוצא אברהם לשדה‪ .‬״קשר של‬
‫לשוךנופל־על־לשון מקשר בין ׳ויוצא אתו החוצה׳ שבפסוק ‪ 5‬ל׳אשר יצא ממעיך׳ של‬
‫פסוק ‪4‬״‪ .‬לפיכך כשאברהם ער לחלוטין ומביט בכוכבים הוא רואה בהווה את העתיד‪,‬‬
‫שבו יהיו צאצאיו ככוכבים לרוב‪ ,‬ולכן אז הוא יכול להאמין ב ה ‪ /‬לפיכך גם ברית בין‬
‫הבתרים היא מציאותית‪ ,‬והתרדמה שנופלת על אברהם היא רק שיתוק החושים‪ .‬ובמצב‬
‫זה של שיתוק החושים‪ ,‬הדומה לישעיה כט ‪ 10‬וליונה א ‪ ,5‬מתבשר אברהם על שעבוד‬
‫‪4‬‬
‫מצרים ויציאת מצרים‪.‬‬
‫לדעת בובר התפתחות משמעותית בעומקו של מוטיב הראייה וההתגלות חלה במפגש‬
‫עם המלאכים‪ ,‬משום שלאחריו מגיע הדו־שיח בין אלוהים לאברהם לשיאו בקריאתו של‬
‫אברהם ״השיפט כל ה א ‪ p‬לא יעשה משפט״‪ .‬התגלות זו מכשירה את אברהם למלא את‬
‫תפקיד הנביא המתווך בין שמים ו א ^ כפי שעולה מדברי אלוהים לאבימלך בחלום‬
‫המתואר אחר כך‪ .‬הפן השני של הנבואה‪ ,‬הוא הראייה הנבואית‪ ,‬יושג בשלמותו בעקדה‪.‬‬
‫פתיחתו של סיפור העקדה ״לך לך אל א ‪ p‬המיריה״ מרמזת על הראייה כמטרתו‪ ,‬שהרי‬
‫בסוף הסיפור אנו למדים שהשם מוריה משמעו ״בהר ה׳ יראה״‪ ,‬זאת אומרת בהר שבו‬
‫ייראה אלוהים‪ .‬כאן מתגלה לדעת בובר המילה המנחה ראה בכל עומקה וחשיבותה‪.‬‬
‫בובר אומר‪:‬‬

‫‪...‬אלוהים רואה את האדם והאדם רואה את אלוהים‪ .‬אלוהים רואה את אברהם‪...‬‬

‫ואברהם רואה את אלוהים במבט מעשהו ומכיר אותו‪ ,‬כמו שיכיר אותו משה‬
‫בראית כבודו מאחור במידת הרחום והחנון‪ .‬כבר היללה השפחה המצרית את‬
‫האלוהים שרואה אותה ושהיא ״רואה אחריו״; אבל עתה מתגלית לפנינו במישרין‬
‫הראייה ההדדית שבין אלוהים לאדם‪ ...‬אלוהים רואה את המציאות הפנימית ביותר‬
‫של נשמת האדם‪ ,‬עם שהוא מעלה אותה מקרבו בנסותו אותו‪ ,‬והאדם רואה את‬

‫מ״מ בובר‪ ,‬״מבעיות ספר בראשית״‪ ,‬דרכו של מקרא‪ ,‬עמי ‪.312-311‬‬ ‫‪4‬‬

‫]‪[296‬‬
 ‫אברהם הרואה‪ :‬פירושו של בובר ומקורותיו‬

‫דרך אלוהים‪ ,‬שבה רשאי הוא ללכת בעקבותיו‪ .‬האדם רואה‪ ,‬והוא גם רואה שהוא‬
‫נראה‪ ...‬עכשיו כשעומדים אנו עם אברהם בסוף דרכו‪ ,‬מצטרפים לעינינו האותות‬
‫של כל הסיפורים האלה על הראייה לביטוי יסודי כביר אחד‪ ,‬שדווקא מפני עיקריותו‬
‫אין המקרא רוצה להביעו בפירוש‪ ,‬אלא נותן לנו לקוראו בין השיטין‪ :‬אברהם‬
‫‪5‬‬
‫הרואה‪.‬‬
‫באחרונה הבחינה פדיה בין שני סוגים עיקריים של עניינים הנוגעים לראיית האל‪ 6 .‬הסוג‬
‫הראשון משקף מקורות שבהם ראיית האל או מלאכו או מראות הקשורים בו אינה כרוכה‬
‫בקונפליקט עז‪ .‬הסוג השני קשור יותר לעיצוב הנבואי הקלסי‪ ,‬הנוטה לדחות את אפשרות‬
‫ראיית האל‪ .‬מבחינה זו ענייני הראייה שבובר דן בהם לגבי אברהם שייכים לסוג הראשון‪,‬‬
‫אך אין בכך די כדי לסייע לנו להבין את דבריו של בובר על ראייתו של אברהם‪ .‬איזו‬
‫מין ראייה זו? ראייה חזונית או ממשית‪ ,‬ראייה סובייקטיבית או אובייקטיבית? או שמא‬
‫מדובר בתופעה שלפחות מבחינת ההיגיון השגור בידינו ניתן לכנותה פרדוקסלית‪ ,‬ראייה‬
‫שהיא בעת ובעונה אחת סובייקטיבית ואובייקטיבית?‬
‫במאמרו ״בן דורנו והמקרא״ מציג בובר שלושה אופנים להבנת ההתגלות בהר סיני‬
‫‪7‬‬
‫מצד בן דורנו‪:‬‬
‫‪ .1‬תיאור ההתגלות‪ ,‬שירד אלוהים באש ובקולות רעמים ודיבר אל העם‪ ,‬יכול להיתפס‬
‫בבחינת דיבור של השאלה‪ ,‬שנועד לתאר מאורע ״רוחני״ שלא ניתן לתארו אלא בהשאלה‪.‬‬
‫בובר טוען שביאור כזה‪ ,‬שהינו למעשה על דרך המשל‪ ,‬מפקיע את הסיפור מהוויית‬
‫המקרא‪ ,‬מבטלו בחינת מעשה שאירע‪ ,‬ומתאים רק לדיון מודרני בתולדות התרבות או‬
‫בסוגיות אסתטיות‪ ,‬ולכן לא ניתן להסתפק בו‪.‬‬
‫‪ .2‬הבנת ההתגלות כמאורע ״שלמעלה מדרך הטבע״‪ ,‬ולפיכך הפיכתו לדבר שאינו ניתן‬
‫להבנה‪ .‬גישה זו מנוגדת לדעת בובר לרוחו של בן דורנו‪ ,‬האמון על ״דרך הטבע״; ולפיכך‬
‫המנסה לאחוז גם במקרא ובוחר בדרך זו נאלץ לגזור את חייו לשניים ללא תקנה‪ .‬זו‬
‫הדרך המובילה לטענת בובר אל הדת התלושה‪ ,‬המונעת כל אפשרות של מגע אישי עם‬
‫ההתגלות‪.‬‬
‫‪ .3‬דרך ההבנה השלישית‪ ,‬שהיא דרכו של בובר עצמו‪ ,‬מאפשרת לבן זמננו למצוא פתח‬
‫להתגלות שבמקרא מבלי שיתכחש למציאות‪ :‬אפשר שסיפור ההתגלות הוא תוצר של‬
‫מאורע טבעי שאירע בעולם החושים‪ ,‬אלא שבני ישראל ראו מאורע זה כהתגלות האל‬
‫אליהם‪ ,‬וכך שימרו אותו לדורות בזיכרון נלהב‪ .‬אין אלה תעתועי הלב‪ ,‬אלא חזותם‬
‫של מאורעות שבדרך הטבע הם נושאיה של ההתגלות‪ .‬וכך אומר בובר‪ :‬״התגלות באה‬
‫ונהייתה בכל מקום שעד של מאורע עומד בו ורואה מבשרו את תוכה של התגלות זו‪,‬‬
‫מה שמבקש הקול המהלך בקרב מאורע זה להגיד באוזני העד‪ .‬מה אמירה מבקש הוא‬
‫‪8‬‬
‫להשמיע בתוך חייו״‪.‬‬

‫דרכו של מקרא‪ ,‬עמי ‪.81-80‬‬ ‫‪5‬‬

‫חביבה פדיה‪ ,‬״ראייה נפילה שירה‪ ,‬השתוקקות ראיית האל במסתורין היהודי הקדום״‪ ,‬בתוך‬ ‫‪6‬‬
‫מ׳ בניהו)עורך(‪ ,‬אסופות ט )תשנ״ה(‪ ,‬עמי רלז‪-‬רעז‪ ,‬ובמיוחד רלט‪.‬‬
‫בובר‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ ,58-41‬ובמיוחד ‪.48-47‬‬ ‫‪7‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.48‬‬ ‫‪8‬‬

‫]‪[297‬‬
 ‫רון מרגולין‬

‫כדי להבין את תפיסתו של בובר את אברהם הרואה אני מציע לקשור בין דבריו‬
‫על ההתגלות בסיני ובין פירושיו על אברהם הרואה‪ .‬ראיית האל אין משמעה דמיון‪,‬‬
‫אך גם אין היא זהה לראייתם של אנשים אחרים‪ .‬נדמה לי שבנקודה זו מתקרב בובר‬
‫לתפיסתם של חז״ל בדבריהם על שלושת המלאכים שנגלו לאברהם‪ :‬״אברהם גדול‬
‫הדור היה‪ ,‬וכתוב בו‪ :‬והוא עומד עליהם‪ .‬ושמא תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו? לא‬
‫נדמו לו אלא לערביים״‪ 9.‬חז״ל לומדים על מחילת כבוד מצדם של גדולי הדור‪ ,‬משום‬
‫שלדעתם לעיני אברהם נגלו למעשה ערביים נודדים במדבר כפי שהיינו רואים אנו לו‬
‫היינו שם‪ ,‬והוא לא חם על כבודו ועמד ושירתם‪ .‬מכאן אתה למד שלשיטתם רק בעיני‬
‫רוחו‪ ,‬בפנימיותו‪ ,‬הבין אברהם שנגלו אליו מלאכים‪.‬‬
‫במדרגה הגבוהה ביותר של קרבת אלוהים רואה אברהם באמצעות מראות שגרתיים‬
‫כביכול חזונות נעלים‪ .‬הניסיונות חושפים את המציאות הפנימית של אברהם‪ .‬ככל‬
‫שפנימיותו של אברהם נחשפת‪ ,‬הוא נראה יותר לאלוהים‪ .‬כלומר מהותו הפנימית נחשפת‪,‬‬
‫ואז גם הוא יכול לראות את מה שאלו שחיים בחיצוניות בלבד אינם יכולים לראות‪.‬‬
‫המונחים שבהם משתמש ויקטור טרנר יכולים לסייע לנו בהבנת העניין‪ .‬טרנר מדבר‬
‫על המעבר בין המובנה והבלתי מובנה‪ ,‬ומרחיב את מושג הלימינליות‪ 10.‬ה״ראייה״ של‬
‫אברהם קשורה ב״הליכה״ וב״יציאה״‪ ,‬המאפיינות את מצבי הלימינליות‪ ,‬שהם למעשה‬
‫שלבי מעבר‪ .‬אברהם יוצא החוצה ומביט בשמים; הוא הולך להר המוריה‪ ,‬ההר שבו‬
‫נראה אליו האלוהים‪ ,, .‬נראה שבובר תופס את מצבי הראייה של אברהם כמבטאים את‬
‫המעבר לממד חיים אחר‪ ,‬ממד הניזון יותר מחוויותיו הפנימיות של האדם מאשר מהסדר‬
‫החיצון של העולם‪ .‬תפיסה זו מאפיינת את תפיסתו הדיאלוגית של בובר‪ ,‬והיא מניחה‬
‫שההתגלות היא התרחשות פנימית‪ ,2 .‬את מה שנראה מבחינה חיצונית כ א ^ כשמים‪,‬‬
‫כאורחים ערביים‪ ,‬אברהם רואה כעדות לתוכן פנימי‪ .‬ה א ‪ p‬היא הארץ המובטחת‪ ,‬העפר‬
‫הוא זרעו העתידי‪ ,‬הכוכבים בשמים הם כמספר צאצאיו של אברהם‪ ,‬הערביים אינם‬
‫אלא מלאכי ה ‪ /‬וההר שאליו מגיע אברהם עם בנו מתגלה כמקום קדוש שבו נראה לו‬
‫אלוהים בדמות מלאך המונע את העקדה‪ .‬לו הסתתרנו שם לא היינו רואים את המלאך‬
‫ולא היינו שומעים את קולו‪ ,‬ולא היינו מבינים לפיכך שהאיל שנאחז בסבך בקרניו נועד‬
‫להיות עולה במקום יצחק‪ .‬לנו נראה היה הכול בכישלונו של אברהם‪ ,‬שלא היה בו‬
‫אומץ הלב לבצע את שיגיון רוחו להקריב את יצחק בנו‪ .‬האם משמעות הדבר‪ ,‬שכל זה‬
‫אירע בעולמו הדמיוני הסובייקטיבי של אברהם ? אין לי ספק שעל שאלה זו היה משיב‬

‫קידושין לב ע״ב‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫ראה ‪V. Turner, The Ritual Process, Chicago 1969; idem, Dramas, Fields and Metaphors‬‬ ‫‪10‬‬
‫‪93-127.SymbolicAction in Human Society, Ithaca & London 1974,‬‬ ‫‪pp‬‬
‫אני מודה לפרום ׳ איתמר גרינולד שהסב את תשומת לבי לקרבה שבין מצב הלימינליות שתיאר‬ ‫‪11‬‬
‫טרנר‪ ,‬הקשור בהליכה וביציאה‪ ,‬ובין ראייתו של אברהם‪ ,‬שעליה עמד בובר‪ .‬וראה להלן ליד‬
‫ציון הערה ‪.17‬‬
‫חביבה פדיה הצביעה על השפעת תורת הדיאלוג של בובר על טרנר לאור עדותו של ט ת ר‬ ‫‪12‬‬
‫עצמו בכתביו; ראה מאמרה ״להתפתחותו של הדגם החברתי־דתי־כלכלי בחסידות‪ :‬הפדיון‪,‬‬
‫החבורה והעלייה לרגל״‪ ,‬בתוך מ׳ בן־ששון )עורך(‪ ,‬דת וכלכלה‪ :‬יחסי גומלין — ירושלים‬
‫תשנ״ה‪ ,‬עמי ‪ 325‬הערה ‪.43‬‬

‫]‪[298‬‬
 ‫אברהם הרואה‪ :‬פירושו של בובר ומקורותיו‬

‫ב ו ב ר ב ש ל י ל ה ‪ .‬ל ש י ט ת ו ה ת ר ח ש ש ם מ ש ה ו א מ ת י ‪ .‬ל א ה י ה ז ה רפיון כ ו ח ו ש ל א ב ר ה ם ‪,‬‬

‫אלא ל ה פ ך ‪ :‬הריכוז ה מ ו ח ל ט ש ל אברהם במעשיו מתוך דבקות מ ל א ה באלוהיו אפשר‬
‫לו להבין א ת כל מ ה שקרה סביבו כפי שהבין אותו‪ .‬כשם ש א ב ר ה ם היה ב ט ו ח בקול‬
‫ה מ צ ו ו ה א ו ת ו ל ה ק ר י ב א ת בנו‪ ,‬כ ך ה י ה ב ט ו ח ב מ ר א ה ה מ ל א ך ש א ס ר ע ל י ו ל ש ח ו ט א ת‬
‫הבן‪ .‬אלוהים גילה לאברהם ש ה ו א מעוניין בכוונת הלב‪ ,‬במסירות הנפש‪ ,‬ולא בקרבן‬
‫ה ב ן ‪ .‬ג י ל ו י ז ה נ ג ל ה ל א ב ר ה ם ל א רק ב ש מ י ע ה א ל א ב ר א י י ה ב ה י ר ה ‪ .‬ה מ פ ג ש ה א מ ת י ע ם‬
‫ה א ל מ ת א פ ש ר במקום ש נ ח ש פ ת כוונת ה ל ב האמתית‪ .‬ש ל ו ש ה היבטים שונים ש ל ה פ נ מ ה‬
‫ד ת י ת מ ת מ ז ג י ם ב ״ ר א י י ת ו ״ ש ל א ב ר ה ם ל א ו ר פ ר ש נ ו ת ו ש ל ב ו ב ר ‪ (1) :‬ה פ נ מ ה ב ב ח י נ ת‬
‫ה ת ע מ ק ו ת ו ה כ ר ה ב ח ו ו י ו ת פ א ר ה ־ נ ו ר מ ל י ו ת ש מ ק ו ר ן ב מ י ש ו ר י ם ע מ ו ק י ם יותר ש ל נ פ ש‬
‫ה א ד ם ‪ ,‬כפי ש ע ו ל ה מחזיונותיו ש ל אברהם‪ ,‬ראיית ה מ ל א כ י ם וראיית ה א ל ו ה י ם ש ל ו ; ) ‪( 2‬‬
‫הפנמה אקזיסטנציאלית‪ ,‬בבחינת הדגשה והעדפה מכוונת של ה מ ת ר ח ש בעולמו הפנימי‬
‫ש ל ה א ד ם על פני ה ה ת ר ח ש ו ת ה ח י צ ו נ י ת ; ) ‪ ( 3‬ה פ נ מ ה התכוונותית הניכרת בכך‪ ,‬שהכוונה‬
‫‪13‬‬
‫שתי האחרונות ב א ו ת לידי‬ ‫ה פ נ י מ י ת ה י א ה מ ק נ ה א ת ה מ ש מ ע ו ת ל מ ע ש י ם החיצוניים‪.‬‬
‫ביטוי ב ע צ מ ת הכוונה הפנימית שמאחורי מעשיו ש ל אברהם‪ ,‬בלכתו להר המוריה‪.‬‬

‫ב‬
‫ש א ל ת נ ו היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ה א ם יכולים אנו ל ה צ ב י ע ע ל מקורות יהודיים פנימיים שיכלו ל ה ש פ י ע‬
‫על עיצוב פרשנותו של בובר לדמותו של אברהם ? שני מפעלים גדולים היו לבובר בתחום‬
‫ה י ה ד ו ת ‪ ,‬ה א ח ד ב ת ח ו ם פ ר ש נ ו ת ה מ ק ר א ו ת ר ג ו מ ו ל ג ר מ נ י ת ‪ ,‬ב ש י ת ו ף רוזנצווייג‪ ,‬ו ה ש נ י‬
‫ב ת ח ו ם החסידות‪ .‬ט ב ע י הדבר‪ ,‬ש ב ח פ ש נ ו אחר מקורות יהודיים ש ה ש פ י ע ו על פרשנותו‬
‫למקרא נפנה ל ת ח ו ם השני‪ ,‬החסידות‪ ,‬ולפיכך לאוסף המקורות החסידיים שליקט ואסף‬
‫ב ס פ ר א ו ר הגנוז‪ 1 4 .‬י כ ו ל י ם אנו ל ה י ו ת ס מ ו כ י ם ו ב ט ו ח י ם ש מ ק ו ר ו ת א ל ה ‪ ,‬ה מ ש ק פ י ם א ת‬
‫בחירתו האישית‪ ,‬היו מוכרים לו היטב‪ .‬כדי לבחון א ת מקוריותם ש ל הקטעים מ ו ט ל‬
‫ע ל י נ ו ל ה ש ו ו ת ם גם ל ס פ ר ו ת ה ח ס י ד י ת ה מ ק ו ר י ת ש מ מ נ ה נ ל ק ט ו ‪ .‬ע י ו ן ר א ש ו נ י ב ס י פ ו ר י‬
‫ה ח ס י ד ו ת ש ב ח ר בובר להביא ב״אור הגנוז״ עלול להיות מאכזב‪ .‬ההתייחסויות הישירות‬
‫ב א ו ס ף ל ע ק ד ה ו ל ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ה ן מ ע ט ו ת ‪ ,‬ו ק ש ה ע ו ד יותר ל מ צ ו א ה ת י י ח ס ו ת י ש י ר ה‬
‫ל ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם כ ר ו א ה ב ר א י י ה פ נ י מ י ת ‪ .‬רק ה ת ב ו נ נ ו ת ב מ ב ח ר ה ג ד ו ל ש א ס ף ב ו ב ר ש ל א‬
‫מתוך חיפוש חומרים המתייחסים במישרין לדמותו של אברהם יכולה להוביל למסקנות‬
‫מ ש מ ע ו ת י ו ת יותר‪ .‬מ ת ב ר ר ש נ י ת ן ל מ צ ו א ב ע ש ר ו ת סיפורי ח ס י ד י ם ש ב ו ב ר ל י ק ט מ ע י ן‬
‫א ב נ י בניין ר ע י ו נ י ו ת ש ב ה ן ה ש ת מ ש ל צ ו ר ך בניית פ ר ש נ ו ת ו ל ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ‪ .‬ה ש ו ו א ת‬
‫ה נ ו ס ח י ם ש ל ב ו ב ר ע ם ה מ ק ו ר ו ת ה ח ס י ד י י ם ש מ ה ם ל י ק ט א ת סיפוריו א ף מ ח ז ק ת ל ע ת י ם‬
‫א ת ה ב נ ת ה ק ש ר ש ב י ן מ ק ו ר ו ת א ל ה ל ת פ י ס ת ו ש ל בובר‪.‬‬
‫ניתן ל ה צ ב י ע ל פ ח ו ת ע ל ש ל ו ש ה מ ו ט י ב י ם ה מ ו פ י ע י ם ב ס י פ ו ר י ה ח ס י ד ו ת ש ל ב ו ב ר‬

‫לדיון מפורט בהפנמות הדתיות שבמקורות היהדות ראה ר׳ מרגולין‪ ,‬הפנמת חיי הדת והמחשבה‬ ‫‪13‬‬
‫בדורותיה הראשונים של החסידות‪ :‬מקורותיה ובסיסיה האפיסטמולוגיים‪ ,‬עבודת דוקטור‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשנ״ט‪ ,‬עמי ‪.211-81‬‬
‫מ׳׳מ בובר‪ ,‬אור הגנוז‪ :‬סיפורי חסידים‪ ,‬ירושלים תשי׳׳ז)ההפניות במאמר זה הן למהדורה זו(‪.‬‬ ‫‪14‬‬

‫]‪[299‬‬
 ‫רון מרגולין‬

‫ה מ ש ת ל ב י ם בפרשנותו לסיפורי אברהם והמקבילים להיבטי ה ה פ נ מ ה שתוארו קודם לכן‪:‬‬

‫מ ו ט י ב הראייה‪ ,‬מ ו ט י ב הפנימיות וההסתרה‪ ,‬ו מ ו ט י ב הכוונה ה א מ ת י ת וההדדיות‪.‬‬

‫‪ .1‬מוטיב הראייה‬
‫ס י פ ו ר י ח ס י ד ו ת רבים ע ו ס ק י ם ב כ ו ח ה ר א י י ה ה מ י ו ח ד ש ל מ ו ר י ה ח ס י ד ו ת ‪ .‬עניינו ה מ י ו ח ד‬
‫של בובר ב מ ו ט י ב זה נחשף בסיפור ״הוויכוח״‪ ,‬ש מ ו ב א להלן תוך השוואתו למקור בספר‬
‫ס י פ ו ר י ם נוראים‪.‬‬

‫״הוויכוח״‬ ‫״ר׳ נחמן מהורודנקא והבעש׳׳ט״‬

‫‪16‬‬ ‫‪15‬‬
‫עפ ״י המסופר באור הגנוז‬ ‫עפ״י המסופר בספר סיפורים נוראים‬

‫פעם אחת ישב הבעש״ט על שולחנו ומסביב לו‬
‫תלמידיו‪ ,‬וביניהם רבי נחמן מהורודנקי‪ ,‬שבנו‬
‫נשא את נכדתו של הבעש״ט והיא ילדה לו‬
‫בן שנקרא אף הוא בשם נחמן‪ ,‬הוא רבי נחמן‬
‫מברסלב‪.‬‬
‫‪...‬הנה שמעתי מנאמני רוח אשר פעם אחת‬
‫דרש לתלמידיו בענין כוונת המקווה הנדפס כעת‬
‫בסידור אדמו״ר הזקן‪ .‬ותלמידיו היו גאוני א ‪p‬‬
‫בנגלה ונסתר‪.‬‬

‫אמר הבעש״ט‪ :‬״הגיעה העת לגלות לכם מעט‬
‫מכוונות המקווה״‪ ,‬החריש שעה קלה ואחר כך‬
‫העלה לפניהם בדברים עזים את עיקר הכוונות‬
‫ושרשן‪ .‬לבסוף הפשיל את ראשו לאחור מתוך‬
‫שתיקה ועל פניו הופיעו אותן קרני הוד‪ ,‬שהיו‬
‫מעידות לפני התלמידים כי רבם זכה לעליית‬
‫נשמה‪ .‬לא נראתה בו שום תנועה של חיות‪ .‬עמדו‬
‫התלמידים מכסאותיהם בלב רותת והביטו בו‪,‬‬
‫כי שעה זו היתה אחת מן העתים שניתן להם‬
‫לראות את רבם ראייה אמיתית‪ .‬גם רבי נחמן רצה‬
‫לקום ממקומו‪ ,‬אבל לא יכול‪ ,‬כי אחזוהו חבלי‬
‫שינה‪ .‬היה מתבייש מפני חבריו והתאמץ לגרש‬
‫את השינה‪ ,‬אבל היא גברה עליו ונרדם‪ .‬בחלומו‬
‫נסע ובא לעיר אחת‪ ,‬שברחובותיה נוהרים אנשים‬
‫אל בית אחד גדול‪ .‬הלך עמהם ובא עד הפתח‪ ,‬ולא‬
‫יכול להיכנס פנימה‪ ,‬כי הבית היה מלא ורב הדחק‪,‬‬
‫אלא ששמע מ ב ח ק קולו של דרשן‪ ,‬ולא ידע מי‬
‫הוא כי לא יכול לראות את פניו‪ ,‬אבל דבריו היו‪,‬‬
‫כפי שניכר מתוך סיום הדרשה‪ ,‬תורה שונה מתורת‬
‫האר״י‪ ,‬וכך גם אמר בפירוש בסוף דבריו שלא‬
‫כהאר״י ז״ל‪ .‬והנה נרתע הקהל לצדדין ופינה דרך‪.‬‬
‫בא האר״י ופסע מן הפתח לקראת הבימה‪ ,‬ובעברו‬
‫ואמרו לו‪ :‬״רבנו הנה בכתבי האריז״ל כתיב‬
‫הכוונות באופן אחר מכוונות אשר אדונינו מגלה‬
‫לנו״‪ .‬וכאשר שמע דיבור זה מפיהם תיכף השליך‬
‫ראשו לאחוריו ופניו נעשה לפיד אש ועיניו‬
‫בולטות כדרכו בהפשטות הגשם‪ ,‬בעת עליתו‬
‫בעולמות העליונים‪ .‬ונפל על תלמידיו פ ח ד ורעדה‬
‫גדולה‪ .‬ובקצה השולחן ישב ר׳ נחמן הרעדנקער‬
‫כי היה צעיר שבתלמידים‪ .‬והנה על ר׳ נחמן הנ״ל‬
‫נפל תרדימה גדולה עד שאין יכולים בשום אופן‬
‫להתאפק מלישן‪ .‬והיצר לו מזה מאוד כי זה באמת‬
‫בזיון גדול שהבעש״ט עוסק בעליות נשמה וכל‬
‫תלמידיו יושבים בפחד ורעדה והוא ירדם אצל‬
‫השולחן הטהור‪ .‬ופתח בידיו בחוזק את עיניו אבל‬
‫כל זה לא הועיל לו כ״א שנרדם וישן בתרדימה‬
‫גדולה‪ .‬ובתוך שנתו חלם לו איך שהוא הולך ב ח ח‬
‫ורואה עם רב רצים במהירות גדול‪ .‬ו ‪ p‬גם הוא‬
‫אחריהם ושאל אותם‪ :‬״מהו מרוצתם ?״ ואמרו לו‬
‫בחפזון גדול‪ :‬״וכי אינו ידוע לך שרבינו הקדוש‬
‫ידרוש מיד?״ ושאל אותם‪ :‬״מי הוא הרב אשר‬
‫בעבורו הוא החרדה הגדול הזאת?״ ומצד החפזון‬
‫הגדול לא ענהו על זה כלל‪ .‬והלך אחריהם עד‬
‫שבא לבית גדול ומהודר מאוד עד שמעולם לא‬

‫יעקב קידנר‪ ,‬סיפורים נוראים‪ ,‬הוצאה ביקורתית מאת ג׳ נגאל‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪ ,‬עמי ‪.37-36‬‬ ‫‪15‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.92‬‬ ‫‪16‬‬

‫]‪[300‬‬
 ‫של בובר ומקורותיו‬ ‫אברהם הרואה‪ :‬פיו‬

‫נגע כמעט בגופו של רבי נחמן‪ .‬הקהל שנדחק‬
‫לבוא אחריו משך עמו את רבי נחמן פנימה‪ ,‬והנה‬
‫עמד לפני הבימה‪ .‬נשא את עיניו וראה שהדרשן‬
‫הוא רבו‪ ,‬שלא הכירו בקולו‪ .‬סמוך לו נערך‬
‫עתה הוויכוח‪ .‬האר״י והבעש״ט הביאו לחיזוק‬
‫דבריהם מאמרים שונים מספר הזוהר הקדוש‪,‬‬
‫ונגלו סתירות בין מאמר למאמר ושוב נתיישבו‪,‬‬
‫וכך עלו שתי להבות הוויכוח כאש אחת עד לב‬
‫השמים‪ ,‬ולא נראה שום פתח הכרעה ביניהם‪.‬‬
‫לבסוף הסכימו שניהם לשאול במתיבתא דרקיעא‪.‬‬
‫עשו ביחד את הייחודים לעליית הנשמה‪ ,‬ובן רגע‬
‫אירע מה שאירע‪ ,‬והנה אמר האר״י‪ :‬״הלכה כדברי‬
‫הבעש״ט״‪.‬‬
‫כאן הקיץ רבי נחמן‪ .‬לעיניו זקף שוב הבעש״ט‬
‫את ראשו ואמר אליו‪ :‬״ואותך לקחתי להיות לי‬
‫לעד נאמן״‪.‬‬
‫ראה הידור כזה‪ .‬והבית מלא מפה לפה אנשים‬
‫אשר לפי ראות פניהם הם גדולי עולם‪ .‬ובבית הזה‬
‫הרעש יותר גדול מבחוץ‪ .‬ושמע שהכל אומרים‬
‫בפחד ושמחה גדולה‪ :‬״תיכף ידרוש לנו רבינו‬
‫הקדוש רזי דאורייתא״‪ .‬ובתוך כך בא הבעש״ט‬
‫והתחיל לדרוש הדרוש הזה בכוונות המקוה‪ .‬ועמד‬
‫לנגדו איש רך בשנים וסתר את דברי הבעש״ט‪.‬‬
‫ושאל‪ :‬״מי הוא זה?״ ואמרו‪ :‬שהוא האריז״ל‪.‬‬
‫ונמשך הפילפול זמן רב עד ששמע איך שהאריז״ל‬
‫הודה לדברי הבעש״ט‪ .‬ובתוך כך הקיץ ר׳ נחמן‬
‫משנתו‪ .‬ותיכף ישב הבעש״ט ואמר‪ :‬״נחמן אני‬
‫לקחתי אותך לעד בדבר הזה‪ .‬תעיד עם מי הדין‬
‫האם לא הודה לי האריז״ל?״ ואח״כ סיים הדרוש‬
‫והלך לו‪ .‬נביטה נא האיש הקדוש הלזה לא הסתיר‬
‫לפניו גשם העוה״ז כי במעט רגע הפשיט א״ע‬
‫מחזוי דהאי עלמא‪ ,‬כי הגשם חלף הלך לו ונתעלה‬
‫ברום המעלות עליונים במתיבתא דרקיע‪...‬‬

‫ה ש ו ו א ת ש נ י ה נ ו ס ח י ם מ ג ל ה ‪ ,‬ש ה ש י נ ו י ה ע י ק ר י ש ה כ נ י ס ב ו ב ר נ ו ג ע ל מ ו ט י ב ה ר א י י ה ‪ .‬זו‬
‫ת ו ס פ ת פרשנית ש ל ה מ ס פ ר ה מ ת י י ח ם ל מ צ ב ה א ק ס ט ט י שאליו נכנס ה ב ע ש ״ ט ‪ .‬בובר הוסיף‬
‫ש ם ש ה ת ל מ י ד י ם ראו א ו ת ה ש ע ה א ת רבם ראייה א מ ת י ת ; ב נ ו ס ח ה מ ק ו ר י נ א מ ר ש ה ב ע ש ״ ט‬
‫״ ה ש ל י ך ר א ש ו ל א ח ו ר י ו ו פ נ י ו נ ע ש ה ל פ י ד א ש ועיניו ב ו ל ט ו ת כ ד ר כ ו ב ה פ ש ט ו ת ה ג ש ם‬
‫בעת עליתו בעולמות העליונים״‪.‬‬
‫ב ו ב ר ש מ ר ע ל מ ו ט י ב ה ה ל י כ ה ה מ א פ י י ן א ת ת ח י ל ת ת י א ו ר ה ח ל ו ם ש ל ר׳ נ ח מ ן ב מ ק ו ר ‪,‬‬
‫ו א ף ה ד ג י ש ו ע ל י ד י ת ו ס פ ת ה מ צ י י נ ת שר׳ נ ח מ ן נ ס ע ב פ ת ח ח ל ו מ ו ל ע י ר א ח ר ת ‪ .‬ה נ ס י ע ה ‪,‬‬
‫ה ר י צ ה ו ה ה ל י כ ה ש ל ר׳ נ ח מ ן מ ז כ י ר ו ת א ת מ ו ט י ב ה ה ל י כ ה ש א פ י י ן א ת סיפורי א ב ר ה ם‬
‫‪17‬‬
‫והוזכר קודם לכן כמאפיין א ת מ צ ב י הלימינליות‪.‬‬
‫ע ו ב ד ה ב ו ל ט ת היא ש ש ת י הגרסאות‪ ,‬ה מ ק ו ר י ת ו ה מ ע ו ב ד ת ‪ ,‬כ ו ל ל ו ת בסופן א ת מ ו ט י ב‬
‫ה ע ד ו ת ‪ .‬ה ב ע ש ״ ט ל ק ח ע מ ו א ת ר׳ נ ח מ ן מ ה ו ר ו ד נ ק ה כ ע ד ל ה ת נ ס ו ת ה פ נ י מ י ת ש ח ו ו ה ‪.‬‬
‫ה ס י ו ם ש ל בובר‪ ,‬ה כ ו ל ל א ת דברי ה ב ע ש ״ ט ״ ו א ו ת ך ל ק ח ת י ל ה י ו ת ל י ל ע ד נ א מ ן ״ ‪ ,‬ז ה ה‬
‫כ מ ע ט ל ג מ ר י ל נ ו ס ח ה מ ק ו ר י ‪ :‬״ ו ת י כ ף י ש ב ה ב ע ש ״ ט ו א מ ר ‪ :‬׳ נ ח מ ן אני ל ק ח ת י א ו ת ך ל ע ד‬
‫בדבר הזה‪ .‬ת ע י ד עם מי הדין ה א ם לא ה ו ד ה לי האריז״ל?״׳ מזהים אנו כאן א ת ה מ ו ט י ב‬
‫ש ב ו ב ר ה ש ת מ ש ב ו ב מ א מ ר ו ״ ב ן דורנו ו ה מ ק ר א ״ ‪ ,‬ב ד ב ר ו ע ל ה ע ד ו ת ה פ נ י מ י ת ש מ א פ ש ר ת‬
‫‪,8‬‬
‫את ההתגלות‪.‬‬
‫ב ו ב ר ה ע ד י ף ל ד ב ר ע ל ה ת ל מ י ד י ם ש ר א ו א ת רבם ר א י י ה פ נ י מ י ת ב מ ק ו ם ה נ ו ס ח ה ח ס י ד י ‪,‬‬
‫ה מ פ ר ש את חווייתו ש ל ה ב ע ש ״ ט כ ה ת פ ש ט ו ת הגשמיות‪ .‬התערבותו ש ל בובר רבת‬
‫מ ש מ ע ו ת ‪ .‬ע ל פ י ע ד ו ת ו ש ל ר׳ נ ח מ ן ב א ו ת ה ש ע ה ש ה ת ל מ י ד י ם ר א ו א ת ה ב ע ש ״ ט מ ת פ ש ט‬

‫תיאור המעבר המאפיין את חלומו של ר׳ נחמן מדגיש את קרבתו הפנומנולוגית למצבי המעבר‬ ‫‪17‬‬
‫שבסיפורי אברהם‪ .‬ראה לעיל הערה ‪.11‬‬
‫ראה לעיל הערה ‪.8‬‬ ‫‪18‬‬

‫]‪[301‬‬
 ‫רון מרגולין‬

‫מ ג ש מ י ו ת ועולה ל ע ו ל מ ו ת עליונים נגלה לו ה מ ר א ה הפנימי ש ל ה ה ת ג ל ו ת ש ב ה נועד‬

‫ה ב ע ש ״ ט עם האר״י‪ ,‬כ ש ז ה האחרון מ ו ד ה בפניו שכוונות ה מ ק ו ו ה שלו הן הנכונות‪ .‬בובר‬
‫ב ח ר ל מ ע ש ה ב ע ד ו ת ו ש ל ר׳ נ ח מ ן ‪ ,‬ש ה י א ח ל ק א י נ ט ג ר ל י מ ן ה ס י פ ו ר ה מ ק ו ר י ‪ ,‬ו ה ע ד י פ ה‬
‫ע ל פ נ י פ ר ש נ ו ת ו ש ל ה מ ס פ ר ה ח ס י ד י ‪ ,‬ו ל כ ן נ ק ט ל ש ו ן זו ש ל ראייה‪ .‬ע ל פ י ה ס י פ ו ר‬
‫ה מ ק ו ר י מ ה ש ר א ו כ ל ל ה ת ל מ י ד י ם ש צ פ ו ב ר ב ם ה י ה ש ו נ ה מ מ ה ש ר א ה ר׳ נ ח מ ן ‪ ,‬ש א ו ת ו‬
‫ל ק ח ה ב ע ש ״ ט לעדות‪ ,‬שהרי כלל התלמידים ע מ ד ו מן ה צ ד נרעשים ונפחדים ב ח ש ב ם‬
‫ש ה ב ע ש ״ ט מ ת פ ש ט מ ג ש מ י ו ת ‪ .‬ר׳ נ ח מ ן ‪ ,‬ש נ ב ח ר ל ר א ו ת מ ר א ה ק ר ו ב י ו ת ר ל ה ת ר ח ש ו ת‬
‫ה א מ ת י ת ש ל ה ב ע ש ״ ט ‪ ,‬זכה לראות בחלומו א ת הוויכוח‪ .‬האם מ ה שקרה ל ב ע ש ״ ט באותו‬
‫ר ג ע ה י ה ה ו ו י כ ו ח ? ל א ב ה כ ר ח ‪ ,‬א ך ז ה ה מ ר א ה ש נ ג ל ה לר׳ נ ח מ ן ב פ נ י מ י ו ת ו ב ז מ ן ע ל י י ת‬
‫ה נ ש מ ה ש ל ה ב ע ש ״ ט ‪ .‬ב ו ב ר ‪ ,‬ש ל א ר א ה ע צ מ ו רק כ מ ה ד י ר א ל א כ ע ו ר ך ו כ פ ר ש ן ‪ ,‬ה ע ד י ף‬
‫לציין ש ה ת ל מ י ד י ם ראו א ת ה ב ע ש ״ ט ראייה א מ ת י ת ב ע ת ש ח ו ו ה עליית נ ש מ ה ‪ ,‬ולא נ ק ט‬
‫ב מ ו נ ח ה ת פ ש ט ו ת ה ג ש מ י ו ת ‪ ,‬ש י ש ב ו ר מ ז ל ע מ ד ה ש ל י ל י ת כ ל פ י ה ע ו ל ם ה ג ש מ י ‪ .‬ע מ ד ה זו‪,‬‬
‫ל ט ע נ ת בובר‪ ,‬א פ י י נ ה ז ר מ י ם מ ס ו י מ י ם ב ח ס י ד ו ת ‪ ,‬ו ל א א פ י י נ ה א ת ש י ט ת ה ב ע ש ״ ט ורבים‬
‫‪,9‬‬
‫מממשיכיו‪.‬‬
‫ה ת ו ס פ ת ש ל ב ו ב ר ע ל ה ר א י י ה א י נ נ ה שרירותית‪ ,‬א ל א נ ש ע נ ת ע ל מ ס פ ר רב ו מ ג ו ו ן ש ל‬
‫סיפורי ח ס י ד י ם ה ד נ י ם ב כ ו ח ה ר א י י ה ה מ י ו ח ד ש ל מ ו ר י ה ח ס י ד ו ת ‪ .‬ל ה ל ן ש ל ו ש ד ו ג מ א ו ת‬
‫ה מ ת י י ח ס ו ת ל ה י ב ט י ם שונים ש ל הראייה ה מ י ס ט י ת האופייניים לעולם החסידות‪.‬‬
‫ס י פ ו ר ע ל ר׳ י ח י א ל מ י כ ל מ ז ל ו ט צ ׳ ו ב מ י י צ ג א ת ה ס י פ ו ר י ם ה מ ש ק פ י ם א ת כ ו ח ה ר א י י ה‬
‫ה א ו ק ו ל ט י ש י ו ח ס ל צ ד י ק י ם רבים‪ ,‬ש ר א ו ל מ ר ח ק י ם ו ח ד ר ו ב כ ו ח מ ב ט ם ל נ ב כ י נ ש מ ת ם ש ל‬
‫העומדים לפניהם‪ ,‬כשהם חושפים את מהותם האמתית‪:‬‬

‫מ ע ש ה ו ש ה ה רבי י ח י א ל מ י כ ל ב ע י ר א ח ת ‪ ,‬ש ע ד י ן ל א ה י ה ש ם מ ע ו ל ם ‪ .‬ב א ו נ כ ב ד י‬

‫ה ע י ר ל ה ק ב י ל א ת פניו‪ .‬ה ב י ט ה צ ד י ק ז מ ן רב ב מ צ ח ו ש ל כ ל א ח ד ו א ח ד ו ה ג י ד ל ו‬
‫א ת ה פ ג מ י ם ש ב נ פ ש ו ו ה ו ר ה ל ו א ת ה ד ר ך ל ר פ א ו ת ה ‪ .‬נ ת פ ר ס ם בין ה ב ר י ו ת ‪ ,‬ש ש ו ה ה‬
‫כאן צדיק א ח ד הבקי ב ח כ מ ת הפרצוף ורואה ע ל מ צ ח ו ש ל אדם א ת כ ל תכונותיו‪.‬‬
‫נמלכו האנשים ש ב א ו אחר כך לבקר אצלו ו ה ח ל ו מורידים א ת כובעיהם ומכסים‬
‫ע ל פ נ י ה ם ע ד ל ח ו ט מ ם ‪ .‬״ ט ו ע י ם א ת ם ״ ‪ ,‬א מ ר ל ה ם רבי מ י כ ל ‪ .‬״ ע י ן ה ח ו ד ר ת מ ב ע ד‬
‫‪20‬‬
‫ל ב ש ר ח ו ד ר ת גם מ ב ע ד ל כ ו ב ע ״ ‪.‬‬

‫‪M. Buber, "Replies to My Critics", in P. A. Schilpp & M. Friedman (eds.), The‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ראה‬
‫‪Philosophy of Martin Buber, London 1967, pp. 732-737‬‬
‫אור הגנוז‪ ,‬עמי ‪ ,141‬על פי קהל חסידים חדש‪ .‬הסיפורים על בקיאותו של ר׳ יחיאל מיכל‬ ‫‪20‬‬
‫בחכמת הפרצוף הם כדוגמת המסופר על האר״י‪ .‬ראה ספר תולדות האר״י‪ ,‬מהד׳ מ׳ בניהו‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״ז‪ ,‬עמי ‪ .359 ,328 ,326 ,264 ,262 ,251‬על תורת הפרצוף בספר הזהר ראה זהר‬
‫ח״ב חטיבת רזא דרזין ע ע״א — עב ע״ב‪ .‬על הרישום במצחו של אדם ותורת הגלגולים ראה‬
‫תיקוני זהר‪ ,‬תיקון ע‪ ,‬מהד׳ ר׳ מרגליות‪ ,‬ירושלים תשל״ח‪ ,‬קכו ע״א‪ .‬לדעת ז׳ גרים מקורותיו של‬
‫רעיון הרישום על המצח במקרא ובמדרש‪ .‬הכתוב ביחזקאל ט ‪ 6-4‬על המלאך שנתבע להתוות‬
‫תיו על מצחות האנשים כדי להבחין בין צדיק ורשע נידון בהרחבה במדרש‪ .‬ראה תנחומא‬
‫)ורשא( משפטים ז? תזריע ט‪ .‬במסורת החסידית מסופר על מספר צדיקים נוספים שראו את‬
‫חטאיהם של חוטאים רשומים על מצחם‪ .‬ראה ג׳ נגאל‪ ,‬הסיפורת החסידית‪ ,‬ירושלים ‪,1981‬‬

‫]‪[302‬‬
 ‫אברהם הרואה‪ :‬פירושו של בובר ומקורותיו‬

‫ה י ב ט א ח ר ש ל ר א י י ה מ י ס ט י ת מ ו ב ה ק ת ‪ ,‬ב ע ל ת גוון עיוני יותר‪ ,‬מ ש ה ק ף ב ס י פ ו ר ש ל ה ל ן ‪:‬‬

‫ב י מ י ם ש ל פ נ י פ ט י ר ת ו ש א ל רבי ש נ י א ו ר ז ל מ ן מ ל א ד י א ת נ כ ד ו ‪ :‬ה א ם ר ו א ה א ת ה‬
‫מ ש ה ו ? ה ב י ט ה ל ה ב ת י מ ה ו ן ‪ .‬אני‪ ,‬א מ ר הרב‪ ,‬איני ר ו א ה ע ו ד א ל א א ת ה א י ן ה א ל ו ה י‬
‫‪2,‬‬
‫המחיה את הכול‪.‬‬

‫היבט שלישי ש ל כוח הראייה הצדיקי הוא ה ה י ב ט ההתכוונותי־חזוני‪ ,‬המיוצג בסיפור‬

‫שלפנינו‪:‬‬

‫כ ש ה ת א ר ח רבי י ע ק ב י צ ח ק ] ה ח ו ז ה מ ל ו ב ל י ן [ א צ ל נ כ ד ו ש ל ה ב ע ל ש ם ט ו ב ‪ ,‬רבי‬
‫ברוך‪ ,‬ע מ ד ה א י ש ה ג א ה ו ה מ ו פ ל א ‪ ,‬ש א מ ר ע ל ע צ מ ו כי רצונו ל ה י ו ת ה מ ש ג י ח ע ל‬
‫הצדיקים‪ ,‬ו ה ע ל ה את אורחו ע ל מרכבתו כדי לנסוע ע מ ו אל הנהר לטבול‪ .‬בדרך‬
‫ה י ה ר׳ ברוך מ י י ח ד י י ח ו ד י ם ‪ ,‬ו ה נ ו ף נ ש ת נ ה ב ש ל כוונותיו‪ .‬כ ש י ר ד ו מ ן ה מ ר כ ב ה ‪,‬‬
‫ש א ל ‪ :‬״ מ ה רואה ה ח ו ז ה ? ״ ה ש י ב רבי יעקב י צ ח ק ‪ :‬״ א ת ש ד ו ת ה א ‪ p‬ה ק ד ו ש ה ״ ‪.‬‬
‫כ ש ח צ ו א ת ה ג ב ע ה ה מ ב ד י ל ה בין ה ר ח ו ב ו ה ב ר י כ ה ‪ ,‬ש א ל רבי ב ר ו ך ‪ :‬״ מ ה מ ר י ח‬
‫ה ח ו ז ה ? ״ ה ש י ב ‪ :‬״ א ת ריח ה ר ה ב י ת ״ ‪ .‬כ ש ט ב ל ו בנהר‪ ,‬ש א ל נ כ ד ו ש ל ה ב ע ל ש ם‬
‫‪22‬‬
‫ט ו ב ‪ :‬״ מ ה ח ש ה ח ו ז ה ? ״ ע נ ה ר ב י י ע ק ב י צ ח ק ‪ :‬״ א ת נ ה ר ה א פ ר ס מ ו ן ש ל גן ע ד ן ״ ‪.‬‬

‫למרות ה ה ב ד ל י ם הברורים שבין הראיות השונות מ ש ו ת פ ת לכולם ההכרה בקיומה ש ל‬

‫‪23‬‬
‫ר א י י ה ע ל ־ ח ו ש י ת ‪ ,‬זו ש נ ח ו ו י ת ב ״ ע י ן ש א י נ ה ע י ן ״ ‪ ,‬כ פ י ש נ י ס ח ז א ת ב ע ל ח ו ב ו ת ה ל ב ב ו ת ‪.‬‬
‫סיפורי ה ח ס י ד ו ת ח ו ש פ י ם בפנינו תרבות ש ב מ ר כ ז ה ע ו מ ד ת העין השלישית‪ .‬בובר מ פ ר ש‬
‫את הישנותו ש ל השורש ראה בסיפורי אברהם כ מ ר מ ז ת ל מ ש מ ע ו ת העל־חושית‪ ,‬ברוח‬
‫ס י פ ו ר י ה ח ס י ד ו ת ע ל כ ו ח ה ר א י י ה ש ל ה צ ד י ק י ם ‪ .‬ה ש י ל ו ב בין מ ו ט י ב ז ה ל ש נ י ה מ ו ט י ב י ם‬
‫ה א ח ר י ם י ר ח י ב א ת ה ב נ ת נ ו ל ג ב י ט י ב ה ר א י י ה ש ל א ב ר ה ם ע ל פ י בובר‪.‬‬

‫‪ .2‬מוטיב הפנימיות וההסתרה‬

‫ב ס י פ ו ר י ח ס י ד ו ת רבים נ י כ ר ת ה מ ו ד ע ו ת ה ר ב ה ל כ ך ש מ ח ש ב ו ת ה א ד ם מ ע צ ב ו ת א ת ת ו ד ע ת ו‬
‫ה א י ש י ת ‪ .‬י ד ו ע מ א מ ר ו ש ל ה ב ע ש ״ ט ‪ ,‬ש מ ק ו ר ו ‪ ,‬כ נ ר א ה ‪ ,‬ב ס פ ר מ ג י ד מ י ש ר י ם לר׳ י ו ס ף ק א ר ו ‪:‬‬
‫״ ב מ ק ו ם ש א ד ם ח ו ש ב ש ם ה ו א נמצא״‪ 24.‬סיפורים ודרשות ש ל צדיקים שונים מעידים ע ל‬

‫עמי ‪ 160‬והערה ‪ 33‬שם‪ .‬על תחיית העניין בחכמת הפרצוף )הפיזיונומיה( באירופה במחצית‬
‫השנייה של המאה ה־‪ 18‬ראה ז׳ גרים‪ ,‬ספר סופר וסיפור בראשית החסידות‪ ,‬תל אביב תשנ״ב‪,‬‬
‫עמי ‪ 135‬הערה ‪ .11‬ראה גם ההפניה שם אל ‪G. Tytler, Physiognomy in the European Novel:‬‬
‫‪1982‬‬ ‫‪.Faces‬‬ ‫‪and Fortunes, Princeton,‬‬ ‫‪N.J‬‬
‫‪ 21‬שם‪ ,‬עמי ‪ ,247‬על פי הספרים שבחי הרב ובית רבי‪.‬‬
‫‪ 22‬שם‪ ,‬עמי ‪ 261‬על פי סדר הדורות החדש‪ .‬בהוצאה הגרמנית של סיפורי החסידים תרגם בובר‬
‫את הכינוי החוזה ‪) Der Seher‬ראה ‪M. Buber, Die Chassidischen Biicher, Berlin 1927,‬‬
‫״שליחותו‬ ‫‪ . ( 4 7 1 - 4 7 5‬כינוי זה הוא העניק‪ ,‬כאמור‪ ,‬לאברהם בנוסח הגרמני של המאמר‬
‫של אברהם״‪.‬‬
‫‪ 23‬בחיי אבן פקודה‪ ,‬ספר חובות הלבבות‪ ,‬תרגם ר׳ יהודה אבן תיבון‪ ,‬שער חשבון הנפש‪ ,‬פרק‬
‫שלישי‪ ,‬סוף החשבון העשירי‪.‬‬
‫‪ 24‬ראה ר׳ אליאור‪ ,‬״ר׳ יוסף קארו ור׳ ישראל בעל שם טוב״‪ ,‬תרביץ סה )תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪.691-689‬‬

‫]‪[303‬‬
 ‫רון מרגולין‬

‫ה כ ר ה בכך‪ ,‬ש ע ו ל מ ו ה פ נ י מ י ש ל ה י ח י ד ה ו א ש מ ע צ ב ל מ ע ש ה א ת ה א ו פ ן ש ב ו ה ו א מ ב י ן‬
‫את העולם‪.‬‬
‫נ כ ד ו ש ל ה ב ע ש ״ ט רבי מ ש ה ח י י ם א פ ר י ם ס י פ ר ‪:‬‬

‫ד ב ר ז ה ש מ ע ת י מ פ י ז ק נ י ‪ :‬מ ע ש ה ב מ נ ג ן ש נ י ג ן בכינור ב מ ת י ק ו ת ר ב ה כ ל כך‪,‬‬

‫עד שכל השומעים התחילו מרקדים‪ ,‬וכל מי שאזנו ש מ ע ה את הקול נמשך אחר‬
‫ה מ ח ו ל ‪ .‬ו ה נ ה ב א ח ר ש ‪ ,‬ש ל א י ד ע כ ל ו ם בנגינה‪ ,‬ו מ ה ש ר א ה נ ר א ה ל ו ב ה ש ת ו ל ל ו ת‬
‫‪25‬‬
‫ש ל מ ט ו ר פ י ם ‪ ,‬ב ל י ט ע ם וענין‪.‬‬

‫מ י ש א י נ ו ר ו א ה ו ש ו מ ע א ת ה ת מ ו נ ו ת ו ה ק ו ל ו ת ה פ נ י מ י י ם איננו י כ ו ל ל ה ב י ן כ ל ל א ת‬
‫מ ש מ ע ו ת ם ש ל ה מ ע ש י ם החיצוניים‪ .‬כשם שתיארתי את תגובתנו אילו התבוננו מן ה צ ד‬
‫במעשיו של אברהם ללא ידיעת מ ש מ ע ו ת ם הפנימית עבור אברהם‪ ,‬כך התבונן ברוקדים‬
‫החירש שבסיפור‪ .‬העיקר הוא ה מ ש מ ע ו ת ש ל הדברים ש ה א ד ם רואה ושומע‪ ,‬לפיכך‬
‫ה ח ו ש י ם ה ם ח י י ש נ י ם ש מ ו ב נ ם נ ק ב ע ב ס ו פ ו ש ל ד ב ר ע ל ידי ע ו ל מ ו ה פ נ י מ י ש ל כ ל י ח י ד‬
‫ו י ח י ד ‪ .‬מ ה ש נ ר א ה ו נ ש מ ע ל א ח ד י כ ו ל ל ה י ר א ו ת ו ל ה י ש מ ע ב א ו פ ן ש ו נ ה ל ח ל ו ט י ן ע ל ידי‬
‫השני‪.‬‬
‫פירושו ש ל רבי פ נ ח ס מקוריץ‪ ,‬שיובא להלן‪ ,‬מ ע י ד כיצד מ י י ש מ ת ה מ ח ש ב ה ה ח ס י ד י ת‬
‫א ת ה ע ק ר ו נ ו ת ה א ל ה ב ב ו א ה ל פ ר ש א ת ה מ פ ג ש בין א ב ר ה ם ל מ ל א כ י ם ‪ .‬ה ה ש ו ו א ה בין‬
‫ה מ ק ו ר ל נ ו ס ח ש ל ב ו ב ר ח ו ש פ ת ב מ ק ר ה ז ה מ ג מ ו ת ס פ ר ו ת י ו ת ש ל בובר‪ ,‬ש מ ט ש ט ש ו ת‬
‫ב מ י ד ת מ ה א ת ה ע צ מ ה הרעיונית המקורית‪.‬‬

‫״המלאך ששב״‬ ‫שלושת המלאכים‬

‫‪27‬‬
‫עפ ״י המסופר באור הגנוז‬ ‫עפ ״י הדרוש בספר וצוה ה כ ה ן "‬

‫שאל הרבי מאוסטרהא לרבי פנחס‪ :‬״המלאך שבא‬ ‫בפסוק למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן‬
‫לבשר את לידת יצחק אומר לאברהם‪ :‬׳שוב אשוב‬ ‫ויוקשה הלא לא מצינו במקרא ששב המלאך אל‬
‫אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך׳‪ .‬היכן‬ ‫אברהם בעת לידת שרה את יצחק‪ .‬ואמר הוא ד״ל‬
‫כתוב ששב אליו המלאך?״ השיב רבי פנחס‪:‬‬ ‫עפ ״י מה דאיתא בזוהר שהשלשה אנשים שנגלו‬
‫״יודע אתה ששלושת האבות הם שלוש בחינות‬ ‫לאברהם היו השלשה נשמות מאברהם יצחק יעקב‬
‫של מלאכים‪ .‬וזה הוא שאמר המלאך‪ :‬בבחינת‬ ‫וזה המלאך המבשר לידת יצחק זה היה הנשמה‬
‫בן של שרה אשתך שוב אשוב א ל י ך ‪/‬‬ ‫של יצחק‪ .‬ח ה שאמר המלאך לאברהם עתה אני‬
‫מלאך אבל למועד אשוב אליך ואהיה לשרה בן‪.‬‬

‫בובר ט ש ט ש א ת הפירוש הקוריצאי‪ ,‬ה מ ז ה ה את ה מ ל א כ י ם עם ש ל ו ש נשמות‪ ,‬ש א ח ת‬

‫מהן היא נשמתו של אברהם עצמו והשתיים האחרות של צאצאיו‪ .‬המקור שבספר ״וצוה‬
‫ה כ ה ן ״ מ ת ב ס ס ע ל ה כ ת ו ב ב ז ו ה ר פ ר ש ת ו י ר א ‪ :‬״ ו י ש א עיניו וירא ו ה נ ה ש ל ש ה א נ ש י ם‬

‫אור הגנוז‪ ,‬עמי ‪ ,75‬על פי דגל מחנה אפרים לר׳ משה חיים אפרים מסאדילקוב‪.‬‬ ‫‪25‬‬
‫אהרן שמואל הכהן‪ ,‬וצוה הכהן‪ ,‬מהדורת המוסד להוצאת ספרי מוסר וחסידות ירושלים‪ ,‬על‬ ‫‪26‬‬
‫פי ההוצאה הראשונה‪ ,‬שדה לבן תקפ׳יג‪ ,‬עמ ‪ ,‬לח‪.‬‬
‫אור הגנוז‪ ,‬עמי ‪ ,136‬על פי הספר וצוה הכהן‪.‬‬ ‫‪27‬‬

‫]‪[304‬‬
 ‫אברהם הרואה‪ :‬פירושו של בובר ומקורותיו‬

‫נ צ ב י ם עליו‪ .‬מ א ן אינון ש ל ש ה א נ ש י ם ‪ .‬א ל י ן א ב ר ה ם י צ ח ק ו י ע ק ב ‪ ,‬ד ק י י מ י ע ל י ה ד ה א י‬

‫ד ר ג א ו מ נ י י ה ו יניק ו א ה ז ך ‪.‬‬
‫בזוהר ש ל ו ש ת ה מ ל א כ י ם מ ס מ ל י ם א ת הספירות חסד‪ ,‬גבורה ותפארת‪ ,‬המכונות גם‬
‫א ב ר ה ם ‪ ,‬י צ ח ק ו י ע ק ב ‪ .‬ר׳ פ נ ח ס מ ק ו ר י ץ ק ר א א ת ה ז ו ה ר ק ר י א ה פ ס י כ ו ל ו ג י ת ‪ .‬ב ד ו מ ה ל מ ס ו ר ת‬
‫החסידית המאוחרת‪ ,‬שמופיעה ל מ ש ל בספרי החוזה מלובלין בשם המגיד מ מ ז ר י ץ ‪ /‬הוא‬
‫מפרש את הספירות — המכונות בלשון האלגוריה הזוהרית אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב —‬
‫כ נ ש מ ו ת מ מ ש ו ל א כ מ י ד ו ת ק ב ל י ו ת ‪ .‬ה פ י ר ו ש ש ל ר׳ פ נ ח ס ‪ ,‬ש ה מ ל א ך ה ו א נ ש מ ת ו ש ל י צ ח ק ‪,‬‬
‫רומז ע ל כך שלידת יצחק מ י מ ש ה בעולם הזה את נשמתו‪ ,‬שנגלתה לאברהם כ מ ל א ך טרם‬
‫נולד‪ .‬ב ו ב ר נ מ נ ע מ ש י מ ו ש ב מ ו נ ח נ ש מ ה ‪ ,‬ו ה ע ד י ף ל ה ש ת מ ש ב ב י ט ו י ״ מ ל א ך ב ב ח י נ ת א ד ם ״ ‪.‬‬
‫ב מ ק ר ה ז ה רצונו ש ל ב ו ב ר ל ש מ ו ר ע ל מ מ ש ו ת ם ש ל ה ת י א ו ר י ם ה מ ק ר א י י ם ו ה י מ נ ע ו ת ו‬
‫מ ש י מ ו ש במונח נשמה‪ ,‬המניח קיומה של נשמה פרטית טרם לידת האדם‪ ,‬מ ט ש ט ש י ם‬
‫‪28‬‬
‫פירוש זה מ ע י ד יותר מ א ש ר‬ ‫א ת מ ש מ ע ו ת ו ה מ ל א ה ש ל פ י ר ו ש ו ש ל ר׳ פ נ ח ס מקוריץ‪.‬‬
‫הנוסח הבובריאני על הבנת פגישתו של אברהם עם המלאכים כ מ ש ק פ ת תהליכי מ ח ש ב ה‬
‫פ נ י מ י י ם ‪ .‬ב מ ל א ך ש נ ר א ה כ א ח ד ה א ד ם ה ב ח י ן א ב ר ה ם ב נ ש מ ת בנו ש י י ו ו ל ד לו‪ .‬ל מ ר ו ת‬
‫ה ש י נ ו י ב נ ו ס ח ש ל ב ו ב ר ה ן ר׳ פ נ ח ס ו ה ן ב ו ב ר מ ד ב ר י ם ע ל ר א י י ה א י ד א י ת ב מ ה ו ת ה ‪,‬‬
‫ה מ ת ב צ ע ת בפנימיותו של אברהם‪.‬‬
‫ל א רק ה ה כ ר ה ב א ו פ י י ם ה ס ו ב י י ק ט י ב י ש ל ת ה ל י כ י ה ת פ י ס ה ע ו ל ה מ ן ה ס פ ר ו ת ה ח ס י ד י ת ;‬
‫אופיינית לה גם ה ד ג ש ת מרכזיותם וחשיבותם ש ל מאבקים נפשיים ה מ ת ח ו ל ל י ם בנפשו‬
‫ש ל אדם וערנות לתוכנם‪.‬‬

‫ש א ל ו ל ו ל ה ר ב י מ ל ו ב ל י ן ‪ :‬״ ל מ ה נ א מ ר ת ח י ל ה ׳ ו י ש ל ח א ב ר ה ם א ת ידו׳‪ ,‬ו א ח ר כ ך‬

‫כ ת ו ב ׳ ו י ק ח א ת ה מ א כ ל ת ׳ ? כ ל ו ם אין ה מ א מ ר ה ר א ש ו ן מ י ו ת ר ? ״ ה ש י ב ‪ :‬״ א ב ר ה ם‬
‫ק י ד ש א ת כ ל כ ו ח ו ת י ו ואיבריו‪ ,‬ש ל א י ע ש ו ד ב ר נ ג ד רצון ה ש ם י ת ב ר ך ‪ .‬ו כ א ן כ ש צ י ו ה‬
‫ל ו ה ש ם ש י ק ר י ב א ת בנו‪ ,‬ס ב ו ר ה י ה ש ה כ ו ו נ ה ה י א ש י ש ח ט א ו ת ו ‪ .‬א ב ל כיון ש כ ו ח ו ת י ו‬
‫ו א י ב ר י ו נ ת ק ד ש ו ‪ ,‬ש ל א ל ע ש ו ת ד ב ר נ ג ד רצון ה ש ם ‪ ,‬ס י ר ב ה י ד ו ש ל א ב ר ה ם ל צ י י ת‬
‫ו ל ק ח ת א ת ה מ א כ ל ת ‪ ,‬כ י הרי ז ה ל א ה י ה רצונו ש ל ה ש ם ‪ .‬ו ל כ ן ב ת ו ק ף ת מ י מ ו ת ו‬
‫ה ת ג ב ר א ב ר ה ם ע צ מ ו ע ל ה י ד ש ל ו ו ש ל ח א ו ת ה ‪ ,‬היינו ע ש ה א ו ת ה ש ל י ח ‪ .‬ו מ ש ע ש ה‬
‫‪29‬‬
‫כך ל ק ח ה את המאכלת״‪.‬‬

‫ז ה מ ו ד ג ש ה ו ו י כ ו ח ה פ נ י מ י ה מ ת ח ו ל ל ב ת ו ך א ב ר ה ם ‪ .‬ה מ א ב ק ה ו א בין ה ב נ ת ו ש ל‬ ‫בסיפור‬

‫שעליו ל מ ל א א ת מ ה ש נ ש מ ע לו כצו אלוהי‪ ,‬ובין כוחותיו וגופו‪ ,‬ש ה ת ק ד ש ו ב מ ה ל ך‬ ‫אברהם‪,‬‬
‫ידי א ו ר ח ח י י ו ו ל פ י כ ך ה ם מ ק ו ש ר י ם ב מ י ש ר י ן ל ר צ ו ן ה א ל ‪ ,‬ש א י נ ו מ ע ו נ י י ן ל מ ע ש ה‬ ‫חייו על‬
‫ה ב ן ‪ .‬ה י ד ע ה א מ ת י נ ר כ ש ע ל ידי מ ע ש י ם ש ל ק ד ו ש ה ‪ ,‬ו ה ו א ז ה ה ל צ י ו ו י י ה מ ו ס ר‬ ‫בעקדת‬
‫״ ו ה א ל ה ק ד ו ש נ ק ד ש ב צ ד ק ה ״ ‪ ,‬ו צ י ו ו י ה ע ק ד ה מ נ ו ג ד לו‪ .‬ל ו ל א י י ח ס נ ו ל א ב ר ה ם‬ ‫האלוהי‬
‫מ ו ס ר י ת ‪ ,‬הרי נ כ ו נ ו ת ו ל ע ק ו ד א ת בנו ל א ה י ה ב ה ר ב ו ת א ‪ .‬ה ר י ה י ו ל פ נ י ו ו א ח ר י ו‬ ‫שלמות‬

‫בשונה מבובר‪ ,‬הנאמן יותר למקרא‪ ,‬שואב ר׳ פנחס מקוריץ את ההשראה לפירושו ממדרש יצירת‬ ‫‪28‬‬
‫הוולד של חז״ל‪ .‬ראה תנחומא פקודי ג; וכן ל׳ גינצבורג‪ ,‬אגדות היהודים‪ ,‬רמת גן תשכ״ו‪ ,‬כרך‬
‫א‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמי ‪ 176-174‬הערות ‪.20-19‬‬
‫אור הגנוז‪ ,‬עמי ‪ ,267‬על פי מבשר טוב‪.‬‬ ‫‪29‬‬

‫]‪[305‬‬
 ‫רון מרגולין‬

‫א ב ו ת ש ה ע ד י פ ו א ת קידום ענייניהם האישיים ע ל חיי בניהם‪ .‬אברהם נ ח ש ף ל ח ל ו ט י ן בפני‬

‫ה א ל מ ש ו ם ש ה מ א ב ק ש ב ת ו כ ו ה י ה מ א ב ק א מ ת בין ציוויי ה ק ד ו ש ה המוסרית‪ ,‬ש ב א מ צ ע ו ת ם‬
‫קידש א ת כל כוחותיו‪ ,‬ובין הקול האלוהי ה מ נ ח ה אותו‪ .‬לולא נאבק אברהם בתוך ע צ מ ו‬
‫לא הייתה זו מסירות נפש‪ ,‬ולא היה זוכה ל ה ת ג ל ו ת האל‪ ,‬ש ה ב ה י ר לו א ת מטרתו‪ ,‬אסר‬
‫ע ל י ו ל ש ח ו ט א ת בנו‪ ,‬ו א פ ש ר ל ו ל ש ו ב ל ח י ו ת ב ש ל מ ו ת מ ו ס ר י ת פ נ י מ י ת ‪.‬‬

‫‪ .3‬מוטיב הכוונה האמתית וההדדיות‬

‫כזכור‪ ,‬ב ד ב ר י ו ע ל ה ע ק ד ה א מ ר ב ו ב ר ‪ :‬״ א ל ו ה י ם ר ו א ה א ת ה מ צ י א ו ת ה פ נ י מ י ת ב י ו ת ר ש ל‬
‫נ ש מ ת האדם‪ ...‬ו ה א ד ם רואה א ת דרך אלוהים‪ ,‬ש ב ה רשאי הוא ל ל כ ת בעקבותיו״‪ 30.‬זהו‬
‫ל מ ע ש ה מ ו ט י ב ה ה ד ד י ו ת שבין כוונת ה ל ב ש ל ה א ד ם ל ה ת ג ל ו ת ה א ל או ה א ר ת פניו כלפי‬
‫האדם‪ ,‬ה ח מ ר ת ונשנית בספרות החסידית‪.‬‬

‫עליו יד ה׳״ אמר ה ב ע ל שם ט ו ב ‪ :‬המנגן יפה‬ ‫״והיה כנגן המנגן ותהי‬ ‫על הכתוב‬
‫פ נ י ו ת ו ה ו א מ ת פ א ר ב ק ו ל נגינתו‪ .‬ל א כ ן ה כ ל י‬ ‫שהוא מנגן יש לו כ מ ה‬ ‫הרי ב ש ע ה‬
‫ש ו ם פ נ י י ה ‪ .‬ו ז ה ו פ י ר ו ש כנגן ה מ נ ג ן ‪ :‬א ם י כ ו ל‬ ‫בו‪ :‬ד ו מ ם הוא ואין בו‬ ‫שהוא מנגן‬
‫‪31‬‬
‫כ מ ו ה כ ל י ‪ ,‬ת ה י ה ע ל י ו י ד ה׳‪.‬‬ ‫בלי שום פנייה‪ ,‬מ מ ש‬ ‫המנגן לנגן‬

‫כ כ ל ש א ד ם נקי מ פ נ י ו ת ‪ ,‬ע ו ש ה ש ל א ע ל מ נ ת ל ק ב ל פ ר ם ו כ ו ו נ ת ל ב ו ט ה ו ר ה ‪ ,‬ז ו כ ה ה ו א‬

‫ל ח ס ד מ מ ע ל ‪ .‬ס י פ ו ר י ח ס י ד ו ת רבים מ ו ק ד ש י ם ל מ ו ט י ב ז ה ש ל ה ה ד ד י ו ת בין ה כ ו ו נ ה ה א מ ת י ת‬
‫להיענות משמים‪ .‬בסיפור ״ ה ה צ ל ה ״ ש ה ב י א בובר באור הגנוז ע ל פי המקור בספר ת פ א ר ת‬
‫צדיקים מ ש ת ק פ ת מ ג מ ה זו באופן מובהק‪.‬‬

‫׳׳ההצלה״‬ ‫נסיעת רבי אלעזר מאמשטרדם לא ״י‬

‫‪33‬‬ ‫‪32‬‬
‫עפ ״י המסופר באור הגנוז‬ ‫עפ״י תפארת צדיקים‬

‫סיפר רבי בונם‪ :‬רבי אלעזר מאמשטרדם נסע בים‬
‫ל א ח הקדושה‪ .‬בליל ראש השנה נתחוללה סערה‬
‫וכמעט שטבעה הספינה‪ .‬לפני עלות השחר ציוה‬
‫רבי אלעזר על אנשיו לעלות על מכסה הספינה‬
‫ולתקוע בשופר עם נצנוץ אור ראשון‪ .‬מיד שככה‬
‫הסערה‪.‬‬
‫‪...‬בעת שנסע הרהג״ק הר׳ אלעזר רוקח האבד״ק‬
‫אמשטרדם זצוק״ל ל א ‪ p‬הקדושה‪ ,‬אז בליל ראש‬
‫השנה הטיל ה׳ רוח סערה גדולה על הים וכל‬
‫אנשיה חגו ונעו כשיכור‪ .‬והספינה נעשה בה‬
‫נקבים ובאו בה המים‪ .‬והיו כולם בסכנה גדולה‬
‫ועמלו כולם בכל כחם לשאוב ממנה המים‪ ,‬אבל‬

‫ראה לעיל הערה ‪.5‬‬ ‫‪30‬‬

‫אור הגנוז‪ ,‬עמי ‪ ,74-73‬על פי תפארת עוזיאל הנקרא גם עץ הדעת טוב לר׳ עחיאל מייזלש‪.‬‬ ‫‪31‬‬
‫בובר דייק בהעתקת המאמר מתוך ספרו של ר׳ עוזיאל מייזלש‪ ,‬אך ייחסו משום מה לבעש״ט‬
‫במקום למגיד ר׳ דב בער ממזריץ׳ כבמסורת החסידית‪ .‬דיון מפורט במאמר לשם הבנת דרכו‬
‫הרוחנית של המגיד ממזריץ׳ ראה מרגולין‪ ,‬הפנמת חיי הדת )לעיל הערה ‪ ,(13‬עמי ‪.253-250‬‬
‫שלמה גבריאל רחנטל‪ ,‬תפארת צדיקים‪ ,‬מהדורת ג׳ נגאל‪ ,‬ירושלים תשנ״ו‪ ,‬עמי ‪ .181-180‬ראה‬ ‫‪32‬‬
‫י׳ ברטל‪ ,‬״עלית ר׳ אלעזר מאמשטרדם ל א ח ישראל בשנת תק״א )‪(1740‬״‪ ,‬בספרו גלות ב א ^‬
‫ישוב א ח ישראל בטרם ציונות‪ ,‬ירושלים ‪ ,1994‬עמי ‪] .40-23‬פורסם לראשונה במחקרים על‬
‫תולדות יהדות הולנד ד )תשמ״ה(‪ ,‬עמי ‪[.25-7‬‬
‫אור הגנת‪ ,‬עמי ‪ ,410‬על פי הספרים תפארת צדיקים ושמחת ישראל בשם ספר עשרה מאמרות‬ ‫‪33‬‬
‫לר׳ משה מסאכאטשוב‪.‬‬

‫]‪[306‬‬
 ‫אברהם הרואה‪ :‬פירושו של בובר ומקורותיו‬

‫כל חכמתם התבלעה‪ .‬והיתה צעקה גדולה‪ ,‬אך‬

‫אחד היה שישב כל העת ההוא בחדרו מתבודד‬
‫ותפוש ברעיונות קדושים‪ ,‬ולא ידע ולא שמע‬
‫מכל אשר נעשה‪ .‬והשני אנשים שנסעו אתו‬
‫לשמשו‪ ,‬אשר ידעו היטב את גודל קדושת רבינו‪,‬‬
‫ואשר בתפלתו הקדושה יוכל להושיע הספינה‬
‫הזו מצרתה‪ ,‬באו כפעם בפעם אל חדרו לספר לו‬
‫המצוקה‪ .‬אבל כאשר ראו שהוא תפוש ברעיוניו‬
‫הקדושים נפל עליהם פחד ולא יכלו לגשת אליו‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אחר אשר באו מים עד נפש‪ ,‬וכולם התעתדו‬
‫לקראת המות המר והנורא הזה‪ ,‬שמו נפשם בכפם‬
‫ובאו לחדרו ונגעו בו וכאשר התעורר ושאל מה‬
‫רצונם‪ ,‬אז צעקו בבכיה גדולה‪ :‬״רבעו‪ ,‬למה אתם‬
‫מחשים ? הלא בצרה גדולה אנחנו ועוד מעט תרד‬
‫הספינה‪ ,‬וכל אשר בה‪ ,‬למצולת הים ‪ / ,‬אז ענה‬
‫רבינו בהתלהבות‪ :‬״אם כן הדבר הוא אני פוקד‬
‫עליכם שתזמינו עצמכם בזריזות רב שברגע שיאיר‬
‫עמוד השחר תעמדו אצלי הכן בשופר ונתקע‬
‫לקיים מצות היום״‪ .‬וכן היה‪ .‬אמנם כאשר תקע‬
‫רבינו מורנו הרב ר׳ אלעזר בהשופר אז עבר רוח‬
‫אלקים וישוכו המים‪ .‬ויקם סערה לדממה ויחשו‬
‫גליהם‪ .‬ויודו כולם לה׳ חסדו‪.‬‬
‫ואמר על זה הגה״ק רבעו ר׳ בונם מפרשיסחא‬
‫אבל אל נא תהיו סבורים‪ ,‬הוסיף הרבי‪ ,‬שבכוונתו‬ ‫זי״ע לתלמידיו הגאונים הקדושים‪ :‬״אל תחשבו‬
‫של רבי אלעזר היה להציל את הספינה‪ .‬אלא ברי‬ ‫בנפשכם שרבינו אלעזר כיון בתקיעת שופר הזה‬
‫היה לו‪ ,‬שהספינה טובעת‪ ,‬ורצה לקיים עוד‪ ,‬הוא‬ ‫לסגולה שיעמוד הרוח סערה‪ .‬לא כן הדבר‪ ,‬רק‬
‫ואנשיו‪ ,‬לפני מותם‪ ,‬מצווה אחת קדושה זו של‬ ‫הענין הוא דכאשר שמע הר׳ אלעזר זצוק״ל‬
‫תקיעת שופר‪ .‬אילו היה מתכוון לנס לא היה הדבר‬ ‫מאנשיו שבצרה גדולה המה‪ ,‬ושאי אפשר עוד‬
‫מצליח בידו‪.‬‬ ‫בדרך הטבע להמלט מן מר המות‪ ,‬חשב והשתוקק‬
‫בלבו אולי מכה עוד לקיים את המצוה הקדושה‬
‫הזו קודם המיתה‪ .‬ועל כן פקד שברגע שיאיר עמוד‬
‫השחר יעמדו אצלו בשופר‪ ,‬אך מגודל קדושתו‬
‫פעלה המצוה שיחלוף הרוח סערה וניצולו כולם‬
‫בזכותו‪ .‬והבן את גודל קדושתו ומסירת נפשו‬
‫להש״י ותורתו הקדושה‪.‬‬

‫ה ה ש ו א ה בין ה נ ו ס ח ה מ ק ו צ ר ש ל ב ו ב ר ו ב י ן ה מ ק ו ר ה מ ל א מ ד ג י ש ה א ת עניינו ש ל ב ו ב ר‬
‫ב נ ק ו ד ה ה ה ת כ ו ו נ ו ת י ת ‪ ,‬ו מ ע י ד ה ע ד כ מ ה ה י ה ח ש ו ב ל ו ה י ב ט זה‪ .‬ה ס י פ ו ר ה מ פ ר ט א ת‬
‫ה ס כ נ ה ש ה נ ו ס ע י ם נ ק ל ע ו א ל י ה ו ה מ ת א ר א ת ר׳ א ל ע ז ר כ ש ק ו ע ב ע ו ל מ ו ת רעיוניים ת ו ך‬
‫ניתוק מ ן ה מ ת ר ח ש ס ב י ב ו ה י ה ט פ ל בעיני בובר‪ ,‬ו א ו ל י א ף פ ח ו ת ראוי בעיניו‪ .‬ו א ו ל י‬
‫יש לומר‪ ,‬ש כ ש ם שבובר העדיף ש ל א לתאר א ת ה ב ע ש ״ ט כ מ ת פ ש ט מגשמיות‪ ,‬כן היה‬
‫מעוניין במקרה זה להסתיר אותו צ ד באישיותו ש ל ר‪ ,‬אלעזר ה מ ע י ד על ניתוקו מן העולם‬
‫הזה‪.‬‬

‫]‪[307‬‬
 ‫רון מרגולין‬

‫הראייה הפנימית‪ ,‬בבחינת מ ע ב ר אל עולם אחר‪ ,‬בלתי מובנה‪ ,‬היא ה פ ת ח להבנתו ש ל‬

‫בובר את הראייה בסיפורי אברהם‪ .‬מסירות ה נ פ ש ש ל אברהם חייבת ל ה י מ ד ד במונחים‬
‫ש ל מ א ב ק פ נ י מ י אדיר‪ ,‬ש כ ו ל ו ת מ י מ ו ת ו ה ת כ ו ו נ ו ת פ נ י מ י ת ל ע ש י י ת ה ד ב ר ה נ כ ו ן ב י ו ת ר‬
‫שנדרש מ א ד ם לעשותו‪ .‬כ כ ל שכוונת ה ל ב ישרה יותר וחסרת פניות כן מ ג י ע ה הראייה‬
‫הפנימית לעומקים יוצאי דופן‪ ,‬ע ד ש ה י א ה ו פ כ ת ראייה הדדית‪ ,‬ש ב ה נראה ל א ב ר ה ם בהר‬
‫ה מ ו ר י ה ה א ל ה ר ו צ ה ב כ ו ו נ ת ל ב ו ו ב מ ס י ר ו ת ו ‪ ,‬ו ל א ב ע ק ד ת בנו‪.‬‬

‫ג‬
‫המסורות על הוויכוח הפנימי שהתחולל בנפשו של אברהם ראשיתן במדרשי האגדה של‬
‫חז״ל‪:‬‬

‫ב א ל ו ס מ א ל א צ ל א ב י נ ו א ב ר ה ם א מ ר ל ו ‪ :‬ס ב א ס ב א א ו ב ד ת ל ב ך ‪ ,‬בן ש נ ת ן ל ך‬
‫ל מ א ה ש נ ה א ת ה ו ל ך ל ש ח ט ו ? א מ ר ל ו ‪ :‬ע ל מ נ ת כן‪ .‬א מ ר ל ו ‪ :‬ו א ם מ נ ס ה א ו ת ך‬
‫י ו ת ר מ כ ן א ת י כ ל ל ע מ ד ? ״ ה נ ס ה ד ב ר א ל י ך ת ל א ה ״ ‪ .‬א מ ר ל ו ‪ :‬ויתר ע ל כ ן ‪ .‬א מ ר‬
‫ל ו ‪ :‬ל מ ח ר א ו מ ר ל ך ‪ :‬ש ו פ ך דם‪ ,‬א ת ח י ב ש ש פ כ ת ד מ ו ש ל בנך‪ .‬א מ ר ל ו ‪ :‬ע ל מ נ ת‬
‫כ ן ‪34‬‬

‫ב מ ד ר ש מ נ ס ה ס מ א ל ל ע ר ע ר א ת ב י ט ח ו נ ו ש ל א ב ר ה ם ב מ ע ש ה ו ע ל ידי ג י ו ס ם ש ל ט י ע ו נ י ם‬
‫שכליים מובהקים המוצגים ב מ ד ר ש כפיתוייו ש ל השטן‪ .‬על פי ה מ ד ר ש ה ת מ ו ד ד אברהם‬
‫עם כל הטיעונים הנתפסים לכאורה בטיעוני השכל‪ ,‬ובהם הטיעון ש ד ע ת ו ה ש ת ב ש ה עליו‬
‫ו ש ה ו א ע ו ב ר ע ל איסור ש פ י כ ת ד מ י ם ‪ .‬ה ת מ ו ד ד ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ב מ ד ר ש ב א ה ל ה צ ב י ע‬
‫ע ל התהליך הפנימי שעבר‪ ,‬ועל כך ש מ ע ש ה ה ע ק ד ה הוא פרייה ש ל כוונה פנימית‬
‫מ ו ד ע ת ו ע מ ו ק ה ‪ .‬ב ה ג ו ת ה י ה ו ד י ת ב י מ י הביניים ה ו פ ך מ ד ר ש ז ה ל א ח ת מ א ב נ י ה ב נ י י ן ש ל‬
‫האלגוריזציה ש ל העקרה להתמודדות פנימית שבין ה ש כ ל והדמיון‪ .‬רמב״ם בפרשנותו‬
‫‪35‬‬
‫על ה מ ד ר ש מבראשית רבה דלעיל‪ ,‬ואומר‪:‬‬ ‫ל ע ק ד ה מ ר כ י ב מ ד ר ש נוסף‬

‫ה ש ט ן ר צ ה ל ה כ ש י ל א ב ר ה ם א ב י נ ו ע ד ש ל א י א ב ה ל ע ק ו ד א ת י צ ח ק ‪ ,‬וכן ר צ ה ל ה כ ש י ל‬
‫א ת י צ ח ק ש ל א י מ ש ך א ח ר רצון אביו‪ ,‬וזכרו ע ו ד בענין ה ז ה ר ״ ל ב ע ק ד ה ‪ ,‬א מ ר ב א‬
‫ס מ א ל א צ ל א ב ר ה ם א ב י נ ו א מ ר ל ו מ ה ס ב א ה ו ב ד ת ל ב ך וכוי‪ ,‬ה נ ה כ ב ר ה ת ב א ר ל ך‬
‫ש ס מ א ל ה ו א ה ש ט ן ‪ ,‬ו ז ה ה ש ם גם כן ל ע נ י ן כ מ ו ש ש ם ה נ ח ש לענין‪ ,‬ו א מ ר ו ב ב ו א ו‬
‫‪36‬‬
‫ל ה ש י א א ת ח ו ה ה י ה ס מ א ל ר ו כ ב ע ל י ו ו ה ק ב ״ ה ש ו ח ק ע ל ג מ ל ורוכבו‪.‬‬

‫בר״ר נו‪ ,‬ר‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫״מה עשה סמאל לקח כת שלו וירד וראה כל הבריות ולא מצא בהם חכם להרע כנחש שנא׳‬ ‫‪35‬‬
‫׳והנחש היה ערום׳‪ ,‬והיתה דמותו כעין גמל ועלה ורכב עליו והיתה התורה צועקת כעת במרום‬
‫תמריא רכון העולמים תשחק לסוס ולרוכבו‪ .‬משל למה הדבר דומה? לאדם שיש בו רוח רעה‪,‬‬
‫כל מעשים שהוא עושה וכל מה שמדבר אינו מדעתו אלא מדעת רוח רעה שיש בו‪ .‬כך הנחש‬
‫כל מעשים שעשה‪ ,‬לא דבר אלא מרעתו של ס מ א ל ״ ) י ל ק ו ט שמעוני‪ ,‬פר׳ בראשית‪ ,‬רמז כה(‪.‬‬
‫מו״נ ח״ב ל‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫]‪[308‬‬
 ‫אברהם הרואה‪ :‬פירושו של בובר ומקורותיו‬

‫ופירש אפודי‪:‬‬

‫ה נ ח ש ה י ה ה כ ח ה מ ד מ ה ‪ ,‬ונקרא כץ ב ע ב ו ר ה י ו ת ו מ י ו ח ד ל מ נ ח ש י ם ו ל ק ו ס מ י ם ‪ ,‬ו ה י ה‬
‫כשיעור גמל כלומר ש ה ג מ ל צורה גדולה ו פ ח ו ת ה ככה זה ה כ ח הוא גדול ו פ ח ו ת‬
‫ש מ ר כ י ב ו ב ו ד א צ ו ר ו ת אין מ צ י א ו ת להם‪ ...‬ו ז ה ה כ ח ה מ ת ע ו ר ר נקרא ס מ א ל ל פ י‬
‫שהוא מ ס מ א ה א ד ם ומעוותו מהדרך הנכונה‪ ,‬ושני אלו ה כ ח ו ת הם הסבות הגדולות‬
‫ל ה ש ת מ ש ב מ פ ו ר ס מ ו ת ו ל ד ר ו ש ה ת ע נ ו ג י ם ‪ .‬ו ה ק ב ״ ה ש ו ח ק ע ל ג מ ל ורוכבו‪ .‬ר ״ ל‬
‫ש ה ש כ ל ה א מ ת י מ ל ע י ג ו מ ש ח ק ע ל א ל ו ה פ ע ו ל ו ת ה ג ו פ נ י ו ת א ש ר אין ב ה ם ש ל מ ו ת‬
‫‪37‬‬
‫ה נ פ ש כלל‪.‬‬

‫ו ב א ו פ ן ד ו מ ה מ פ ר ש ב א ו ת ו מ ק ו ם ה פ ר ש ן ש ם ט ו ב ב ן ר׳ יוסף‪.‬‬
‫רמב״ם ומפרשיו העמידו את הוויכוח הפנימי ש ה ת ח ו ל ל בקרב אברהם על ה מ א ב ק‬
‫ש ב י ן ה ש כ ל י ל ד מ י ו נ י ‪ .‬ר׳ א ב ר ה ם א ב ו ל ע פ י ה ב פ י ר ו ש ו ל ע ק ד ה ב ס פ ר ו ח י י ה נ פ ש ה מ ש י ך‬
‫א ת ש י ט ת פ ר ש נ י ו ה ק י צ ו נ י י ם ש ל ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ו ב ר א ש ם ר׳ ז ר ח י ה ב ן ש א ל ת י א ל ח ן ‪ .‬א ב ו ל ע פ י ה‬
‫טוען ש מ ע ש ה ה ע ק ד ה הוא כעין שיג ושיח פנימי ש ב ו מנסה האדם ל ה ש ל י ט את שכלו‬
‫ע ל ד מ י ו נ ו ‪ ,‬ו ב ה ת א ם ל ש י ט ת ו ה ת נ ס ו ת פ נ י מ י ת זו ה י א ב ס י ס ו ת נ א י ל ר א י י ה נ ב ו א י ת ‪ .‬א י ד ל‬
‫טוען שמעיון בספרי אבולעפיה אפשר להסיק‪ ,‬שאפילו טענתו של הדמיון ש ש פ י כ ת הדם‬
‫ה י א מ צ ו ו ה כ פ ש ו ט ה איננה פ י ר ו ש נכון ש ל ה פ ס ו ק ‪ .‬מ י ש א י נ ו מ ש ל י ם ע צ מ ו ‪ ,‬ד ה י י נ ו א ת‬
‫ש כ ל ו ‪ ,‬ה ו א ה ר ו צ ח ה א מ ת י ‪ ,‬כיוון ש ה ו א מ ש מ י ד א ת צ ל ם א ל ו ה י ם ‪ .‬א ו ל ם מ י ש ע מ ד בניסיון‬
‫ודמיונו נ מ צ א ב ש ל י ט ת השכל‪ ,‬עליו נאמר‪ :‬״יומר ש ה ב ש ה הנקרא איל וזה י ש ח ט לקרבן‬
‫‪38‬‬
‫ו ז ה י נ צ ל ויזכר ל ט ו ב ה ו י צ ח ק ב ל ב ו ז ה ה מ נ צ ח ״ ‪.‬‬
‫פרשנותו ש ל בובר לסיפורי אברהם ולעקדה אינה אלגורית בפרשנותם ש ל ר מ ב ״ ם‬
‫ובני דורו‪ .‬א ת מ ק ו מ ה ש ל ה א ל ג ו ר י ה מ ח ל י פ ה א צ ל ב ו ב ר ה ש י ט ה ה ס פ ר ו ת י ת ‪ ,‬ב מ ק ר ה ז ה‬
‫ה ה ת מ ק ד ו ת בשורש ראה כמילה מ נ ח ה בהבנת דמותו ש ל אברהם בתורה‪ .‬למרות זאת‬
‫מ ש ו ת פ ת להוגי ימי הביניים‪ ,‬לסופרי ה ח ס י ד ו ת ולבובר ה ד ג ש ת ה מ א ב ק הפנימי ה מ ס ת ת ר‬
‫מאחורי סיפור ה ע ק ד ה כ מ פ ת ח ל ה ב נ ת מ ש מ ע ו ת ו ‪.‬‬
‫במסורות החסידיות שבובר ה ו ש פ ע מ ה ן יש ה מ ש ך ושינוי ביחס למסורת הפרשנית‬
‫ה פ י ל ו ס ו פ י ת ‪ ,‬ה ר ו א ה ב ע ק ד ה ד ג ם ש ל ניסיון פ נ י מ י מ ו ב ה ק ‪ ,‬ש ב מ ר כ ז ו ה מ א ב ק בין ה ד מ י ו נ י‬
‫ל ש כ ל י א מ ת י ‪ .‬ב מ ס ו ר ו ת ה ח ס י ד י ו ת ח ל ש י נ ו י ב מ ה ו ת ה ש כ ל ו ה ד מ י ו ן ‪ .‬ל א רק ה י צ ר י ם‬
‫והתאוות הם תוצריו ש ל הדמיון; כל תפיסתנו ה ח ו ש י ת היא דמיונית ביסודה‪ .‬ה מ מ ש ו ת‬
‫ה א מ ת י ת מ צ ו י ה מ ע ב ר ל ח ו ש י ם ‪ ,‬ה מ ו ת נ י ם ב מ צ י א ו ת ה פ י ז י ת ה ס פ צ י פ י ת ש ב ה אנו מ ת ק י י מ י ם ‪.‬‬
‫מ ו ר י ה ח ס י ד ו ת ‪ ,‬ש א ת ס י פ ו ר י ה ם ל י ק ט ב ו ב ר ו מ ה ם ה ו ש פ ע רבות‪ ,‬ה ו ש פ ע ו ב מ י ש ר י ן גם‬
‫מן הספרות ה מ ד ר ש י ת והקבלית לסוגיה‪ .‬ע ל רקע ה ד ו ג מ א ו ת מ ן ה מ ד ר ש ו מ ר מ ב ״ ם ו ע ד‬
‫החסידות יכולה פרשנותו של בובר על אברהם הרואה להיתפס מעתה‪ ,‬ולו במידה מסוימת‪,‬‬
‫כענף מודרני באותה פרשנות יהודית מן ה מ ד ר ש ועד החסידות הפונה אל התהליכים‬
‫הפנימיים ש ב נ פ ש האדם‪.‬‬

‫שם‪ ,‬על אתר‪.‬‬ ‫‪37‬‬

‫מ׳ אירל‪ ,‬אברהם אבולעפיה‪ :‬לשון‪ ,‬תורה והרמנויטיקה‪ ,‬ירושלים תשנ״ר‪ ,‬עמי ‪.73-70‬‬ ‫‪38‬‬

‫]‪[309‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬

‫לאוד יחסו לאברהם ול״אבות״‬

‫א‬
‫והאלהים נסה את אברהם‬
‫ויאמר אליו‪ :‬אברהם‬
‫הנני‪.‬‬ ‫ויאמר‪:‬‬
‫ק ח נא א ת ב נ ך‬ ‫ויאמר‪:‬‬
‫את יחידך‬
‫אשר אהבת‬
‫את יצחק‬
‫ולך לך אל א ח המריה‬
‫והעלהו שם לעלה‬
‫ע ל א ח ד ה ה ר י ם א ש ר א מ ר א ל י ך ) ב ר א ש י ת כ ב ‪.(2-1‬‬

‫ח י ת ו ך ה מ י ל י ם ש ל ד ב ר ה א ל ו ה י ם סוגר א ט א ט א ת מ ע ג ל ה ס פ ק ש ה ו ת י ר ל א ב ר ה ם פ ת ח‬
‫תקווה להיחלץ מהניסיון הקשה‪ ,‬והמדרש מיטיב להבליט זאת‪:‬‬

‫ר׳ י ה ו ד ה א ו מ י ב א ו ת ה ה ל י ל ה נ ג ל ה ה ב ״ ה ע ל י ו‬
‫ו א מ י ל ו ‪ :‬א ב ר ה ם ‪ ,‬ק ח נא א ת בנך‪,‬‬
‫ואברהם חס על יצחק‪.‬‬
‫א מ י ל פ נ י ו ‪ :‬רבון כ ל ה ע ו ל מ י ם ל א י ז ה ב ן א ת ה גוזר אלי‪ ,‬ל ב ן ה ע ר ל א ו ל ב ן ה מ י ל ה ?‬
‫אמי לו‪ :‬את יחידך‪.‬‬
‫אמי לו‪ :‬זה יחיד ל א מ ו וזה יחיד לאמו‪.‬‬
‫אמי לו‪ :‬אשר אהבת‪.‬‬

‫תודתי נתונה לפרום׳ אביעזר רביצקי‪ ,‬שהואיל לעבור על גרסה ראשונית של מאמר זה ולהעיר‬ ‫*‬
‫הערות מועילות‪ .‬מאמר זה נכתב לפני שיצאו לאור שלושת כרכי שמונה קבצים — מכתב יד‬
‫קדשו‪ ,‬ירושלים תשנ״ט )ללא ציון שם העורך(‪ .‬בהגהה ניסיתי לשלב את המקורות הרלוונטיים‪,‬‬
‫אך המסקנות ההגותיות שעשויות לצמוח בפרסום שמונה קבצים אינן באות לידי ביטוי במאמר‬
‫זה‪.‬‬

‫]‪[311‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫א מ י ל ו ‪ :‬ש נ י ה ם אני א ה ב ‪.‬‬

‫אמי לו‪ :‬א ת יצחק‪.‬‬
‫והעלהו שם לעולה‪.‬‬
‫א מ י ל ו ‪ :‬רבון כ ל ה ע ו ל מ י ם ב א י ז ה ה ר א מ ר ת ל י ?‬
‫אמי לו‪ :‬בכל מקום שתראה א ת כבודי ע ו מ ד וממתין לך שם‪.‬‬
‫ואומי‪ :‬זה ה ו א הר המוריה‪...1‬‬

‫ט י ב ו ש ל אירוע ז ה ט ר ד א ת מ נ ו ח ת ם ש ל פ ר ש נ י ם י ה ו ד י ם ונוצרים ל א ו ר ך כ ל י מ י ה ש ל‬
‫פ ר ש נ ו ת ה מ ק ר א ‪ .‬ה י צ י ר ה ה ה ר מ נ ו י ט י ת ל א ח ד ל ה ל נ ס ו ת ו ל ת ה ו ת מ ה ט מ ו ן ב א ו ת ו צו‪,‬‬
‫באותה חוויה והתמסרות שמתוארות בפסוקים באופן כה תמציתי‪.‬‬
‫ב מ א מ ר זה א ב ק ש ל ה צ ב י ע ע ל פרשנותו ש ל הראי״ה קוק ל ע ק ד ת יצחק‪ .‬אולם דומני‪,‬‬
‫ש ב י א ו ר ג י ש ת ו ש ל ה ר ב ק ו ק ל ע ק ד ה ח ו ש ף מ ע ר ך ת ו ב נ ה מ ק י ף ‪ ,‬ש ה ו א ה ר ב ה יותר מ ב י א ו ר‬
‫פ ר ט נ י ל מ ע ש ה ה ע ק ד ה ‪ .‬ה ע י ו ן ל ה ל ן ד ו מ ה ל מ ש ח ק ב ח ו ל י ו ת ה ק ש ו ר ו ת זו לזו‪ ,‬א ש ר ב ר ג ע‬
‫שנוטלים את א ח ת החוליות ומושכים אותה כלפי מ ע ל ה מ ש ת ל ש ל ו ת אחריה ונפרשות‬
‫ש א ר ה ח ו ל י ו ת המרכיבות א ת ה מ ע ר כ ת כולה‪ .‬דינמיקה זו נכונה ל כ ל פרשנות ש ל הוגה‬
‫שיטתי‪ ,‬ו ב ה ק ש ר זה היא נכונה אף ב מ ש נ ת ו ש ל הרב קוק‪.‬‬
‫ברצוני ל ה ר א ו ת ‪ ,‬ש ח ש י פ ת פ י ר ו ש ו ה י י ח ו ד י ש ל ה ר ב ק ו ק ל מ ע ש ה ה ע ק ד ה ת ו כ ל ל ל מ ד נ ו‬
‫ל א רק ע ל מ ע מ ד ו ש ל א ב ר ה ם ו ח ש י ב ו ת ו ש ל א י ר ו ע ה ע ק ד ה ב ע י נ י ה ר ב ק ו ק ; א ד ר ב ה ‪ ,‬ניתן‬
‫ל ח ש ו ף ד ר ך ס ו ג י ה זו א ת ה מ ב נ ה ה מ ר כ ז י ש ל מ ש נ ת ו ה ה ג ו ת י ת ו ה מ ט א ־ ה ל כ ת י ת א ש ר ד ר כ ה‬
‫ניתן ל א ר ג ן א ת מ כ ל ו ל כ ת ב י ו ‪ .‬מ ע מ ד ן ש ל ה מ צ ו ו ת ב כ ל ל ו ט י ב ו ש ל ע ו ב ד ה א ל ו ה י ם ב פ ר ט‬
‫ב מ ש נ ת ו מ ק ב ל י ם ה נ ה ר ה ל א ו ר דיוננו‪.‬‬

‫ב‬
‫‪2‬‬
‫י ה ו ד ה ג ל מ ן ב ס פ ר ו ‪ The Fear, the Trembling and the Fire‬מ ב א ר ב ה ר ח ב ה א ת‬
‫ע מ ד ת ו ש ל ה ר ב ק ו ק ב י ח ס ל ע ק ד ה ‪ .‬פ י ר ו ש ו ה ר מ ו נ י ו מ ע ו ג ן ה י ט ב ב כ ת ב י ו ש ל ה ר ב קוק‪,‬‬
‫א ך אני מ ב ק ש ל ה ו ס י ף ל ו נ ד ב ך ש ע ש ו י ל ש נ ו ת א ת נ ק ו ד ת ה ה ש ק פ ה ו א ת דרך ה ק ר י א ה‬
‫ש ל המקורות שנדונו‪.‬‬
‫ב מ ש פ ט א ח ד אסכם ואומר‪ :‬גלמן השקיף על פירושו ש ל הרב קוק מנקודת מ ב ט‬
‫ד י א ל ק ט י ת ה ג ל י א נ י ת ‪ ,‬ו ל א ו ר ה פ י ר ש ו ב י א ר א ת מ ק ו ר ו ת י ו ; ו א י ל ו אני מ ת כ ו ו ן ל ה צ י ב מ ו ד ל‬
‫שלינגיאני ועל פיו להורות מ ד ו ע ה מ ו ד ל ההגליאני — שיש לו ה ד בכתבי הרב קוק‬
‫— חלקי בלבד‪ .‬נוסח אחר‪ :‬דומני ש ה מ ו ד ל ההגליאני באירוע זה מ ח ט י א את ל ב לבו‬
‫ש ל אירוע ה ע ק ד ה מ ב ח י נ ת מ ש נ ת ו ש ל הרב קוק‪.‬‬
‫גלמן מ צ י ב א ת פירושו ש ל הרב קוק כסינתזה ש ל שני מוקדים המנוגדים זה לזה‪.‬‬
‫המוקד ה א ח ד הגליאני‪ :‬עליונותה ומופשטותה של ה א מ ת הפילוסופית ביחס ל א מ ת הדתית‪.‬‬

‫פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬מהדורת היגר־חורב‪ ,‬ניו־יורק תש״ח‪ ,‬פרק ל‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪J. I. Gellman, The Fear, the Trembling and the Fire: Kierkegard and Hasidic Masters‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪on the Binding of Isaac, University Press of America, Lanham, New York & London‬‬
‫‪ , pp. 99-120‬ל ה ל ן גלמן‪,‬קירקגור(‪. ( 1 9 9 4‬‬

‫]‪[312‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬

‫ה ע מ ד ה השנייה קירקגוריאנית‪ :‬זיהוי האמונה כפנומן שאין ע ו ל מ ה ש ל הפילוסופיה יכול‬

‫לתפסו ולדעתו‪ .‬ב מ ה דברים אמורים?‬
‫מ ש נ ת ה ג ל ר ו א ה א ת ה ד ת כ נ י ס י ו ן ל י י צ ו ג ת מ ו נ ת י נ מ ו ך ש ל א מ ת א ל ו ה י ת ‪ .‬א מ ת זו מ ג י ע ה‬
‫‪3‬‬
‫הדת‪ ,‬בשל ה מ ח ש ב ה‬ ‫ל י ד י נ י ס ו ח מ ו פ ש ט ו מ ד ו י ק ב מ ס ג ר ת ה ש ל ה פ י ל ו ס ו פ י ה גרידא‪.‬‬
‫ה ד י מ ו י י ת — ש א י נ ה ח ו ש ש ת מ ת י א ו ר י ם מ ו ח ש י י ם ו ר ג ש י י ם — אינה מ צ ל י ח ה ל ח ד ו ר‬
‫ל א ו ת ה א מ ת א ל ו ה י ת ה מ ת פ ת ח ת ב מ ס ג ר ת ה ש ל ה פ י ל ו ס ו פ י ה ‪ .‬רק ה פ י ל ו ס ו פ י ה ‪ ,‬ל ש י ט ת ו‬
‫של הגל‪ ,‬ה צ ל י ח ה להתגבר על הניגודים והסתירות ב ש ל ביטול ה ש פ ה הדתית הנמוכה‬
‫‪4‬‬
‫וההמונית‪.‬‬
‫ל ע ו מ ת ז א ת קירקגור‪ ,‬ב ת י א ו ר ו ש ל ג ל מ ן ‪ ,‬ר ו א ה א ת ה ח ו ו י ה ה ד ת י ת כ ר מ ה ה כ ר ת י ת‬
‫ש א י נ ה נ י ת נ ת ל ת ר ג ו ם ב מ ו נ ח י ם פ י ל ו ס ו פ י י ם ‪ .‬ל ב ל ב ה ש ל ה ח ו ו י ה ה ד ת י ת אינו ״ מ ת פ ת ח ״‬
‫פילוסופית‪ ,‬ואינו נ ק ל ט כ ל ל א צ ל מ י שאינו נוטל ב ה ח ל ק ; ודבר אין בינה ובין ה ה כ ר ה‬
‫ה א י נ ט ל ק ט ו א ל י ת ה ת ו פ ס ת א ו ת ה ‪ .‬ע ל כן — מ צ ט ט ג ל מ ן א ת קירקגור ‪— 5‬‬

‫‪Even though one were capable of converting the whole content of faith‬‬
‫‪into the form of a concept, it does not follow that one has adequately‬‬
‫‪concieved faith and understands how one got into it or how it got into‬‬
‫‪one‬‬

‫ה ל ה ט ה ד ת י ה ב ל ת י נ כ ב ש ש ל א ב ר ה ם נ ח ש ף ‪ ,‬ל ש י ט ת קירקגור‪ ,‬ב א ק ט ה א מ ו נ ה ‪ ,‬א ק ט‬

‫שאינו ניתן לתרגום פילוסופי‪ .‬האבסורד הפילוסופי השלילי ש ל ביטול האתיקה‪ ,‬ל ש י ט ת‬
‫‪6‬‬
‫ה ג ל ‪ ,‬ה ו א ה ו א מ ע ש ה ה ג ב ו ר ה ש ל ה מ א מ י ן ל ש י ט ת ו ש ל קירקגור‪.‬‬
‫ג ל מ ן מ ע צ ב א ת פרשנותו ש ל הרב קוק לנוכח שני ה ק ט ב י ם דלעיל‪ .‬ה א מ ת הקרירה‬
‫ו ה מ ו פ ש ט ת ש ל ה ג ל מ צ ד א ח ד ו ה ל ה ט ה א מ ו נ י ה פ ו ח ג ב ו ל ו ת ש ל ק י ר ק ג ו ר מ צ ד שני‪ .‬ה ר ב‬
‫קוק‪ ,‬ל א ו ר ה צ ג ת ד ב ר י ם זו‪ ,‬מ ו ר ה ע ל רגע ה ע ק ד ה כ ס י נ ת ז ה ה ג ל י א נ י ת ט י פ ו ס י ת א ש ר ב ה‬
‫ת ז ה מ כ א ן ו א נ ט י ת ז ה מ כ א ן מ ש ת ל ב ו ת ל ס י נ ת ז ה ג ב ו ה ה יותר מ ש נ י ה ק ט ב י ם ה ר א ש ו נ י י ם ‪.‬‬
‫ה כ י צ ד ? מ ח ד ג י ס א ה מ ס ו ר ת ה י ה ו ד י ת ‪ ,‬ו ה ר ב ק ו ק ב כ ל ל זה‪ ,‬כ ד ב ר י ג ל מ ן ‪ ,‬מ ת א ר י ם א ת גילוי‬
‫הרעיון המונותאיסטי בידי אברהם כ א ק ט פילוסופי אנטי־אלילי מובהק‪ 7.‬מאידך גיסא‬
‫ה ר ב ק ו ק )תוך כ ד י ה י פ ו ך מ ש מ ע ו ת ה מ ד ר ש ‪ ( 8‬מ צ ב י ע ע ל ה ע ב ר ה א ל י ל י ש ל א ב ר ה ם ב פ ר ט‬
‫ושל עם ישראל במצרים בכלל‪ 9‬כנקודת זכות לעיצוב האמונה הישראלית‪ .‬מ ת ח זה נפתר‬
‫ב ה ס ב ר ו ש ל ג ל מ ן ע ל נ ק ל ה ‪ .‬א ק ט ה ע ק ד ה ה ו א אירוע‪ ,‬ש מ ת פ ק י ד ו ל מ צ ו א ב מ ס ג ר ת ה א מ ו נ ה‬
‫המונותאיסטית־מוסרית אפיק ביטוי מ ח ו ד ש ל ל ה ט דתי חיובי‪ ,‬ה מ צ ו י ב ש ו ר ש ה ש ל ע ב ו ד ת‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪.101‬‬ ‫‪3‬‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪.103-102‬‬ ‫‪4‬‬
‫מצוטט שם‪ ,‬עמי ‪.104-103‬‬ ‫‪5‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.104‬‬ ‫‪6‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ ; 105‬בראשית רבה )וילנא תרס״ט( לט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫שם לט‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪8‬‬
‫הראי״ה קוק‪ ,‬עולת ראי״ה‪ ,‬ב‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עמי רסא‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫]‪[313‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬
‫‪,,‬‬ ‫‪,0‬‬
‫המסוגלת להביא‬ ‫ה ה ת ח י י ב ו ת ה ד ת י ת )האלילית(‪ ,‬שאינה יודעת גבולות‪,‬‬ ‫האלילים‪.‬‬
‫א ד ם ל מ ס י ר ו ת נ פ ש ש ל ת ש ו ק ה ו ב י ט ו ל ע צ מ י מ ו ח ל ט ‪ ,‬ש י מ ש ה י ע ד ע ר כ י בניסיון ה ע ק ד ה ‪.‬‬
‫מ ו ד ע ו ת ו ש ל א ב ר ה ם כי א כ ן ז ה ו ר ג ע ה ע ו ל ה ע ל כ ל ח ו ו י ה ר ו ח נ י ת ־ פ י ל ו ס ו פ י ת קונוונציונלית‪,‬‬
‫‪,2‬‬
‫״ראיית‬ ‫מודגשת‪ ,‬לאור גלמן‪ ,‬בפרשנותו ש ל הרב קוק ע ל בקיעת עצי ה ע ו ל ה הייחודיים‪,‬‬
‫‪,4‬‬ ‫‪,3‬‬
‫הסינתזה — שהיא מטרתה הסופית של‬ ‫ועקדת הבן ב ל ה ט ללא פשרות‪.‬‬ ‫המקום״‬
‫ה ע ק ד ה — דורשת א ת אימוץ ק ו ט ב ל ה י ט ו ת ה ש ל ה א מ ו נ ה ה א ל י ל י ת ) א ו הקירקגוריאנית(‬
‫א ך ל ל א ויתור ע ל ה ה כ ר ה ה ד ת י ת ה א י נ ט ל ק ט ו א ל י ת ו ה מ ו ס ר י ת ‪ .‬ה ב י ו ג ר פ י ה ה א ל י ל י ת ש ל‬
‫אברהם‪ ,‬המכירה ל ה ט דתי אלילי מהו‪ ,‬הופכת לנקודת זכות כאשר היא מ ש ת ל ב ת עם כוח‬
‫ה פ ש ט ה פילוסופי ועמדה מוסרית מאוזנת‪ .‬קריאת ה מ ל א ך ״אל ת ש ל ח ידך אל הנער״ היא‬
‫ה ו ר א ה ד ת י ת ס י נ ת ט י ת ח ד ש ה ‪ .‬ל א ו ר ס י נ ת ז ה זו אין נ י ג ו ד בין ״ א ה ב ת ה א ב ״ ש ל א ב ר ה ם‬
‫‪,5‬‬
‫ל ב נ ו ״ ל ב י ן א ה ב ת ה ׳ ״ ‪ .‬א ב ר ה ם ל ו מ ד ‪ ,‬ש א ה ב ת א ב א ת בנו נ ח ש ב ת ״ ל ב ת א ש ק ד ש ״ ‪.‬‬
‫מ מ י ל א אין א ב ר ה ם ה ע ו ל ה ל ה ר כ א ב ר ה ם ה י ו ר ד מ מ נ ו ‪ .‬ז ה ה א ח ר ו ן ‪ ,‬ש נ ט ש א ת ה נ ע ר י ם‬
‫ב ת ח ת י ת ה ה ר כ מ י ש ח ו ש ב ש י ש ל נ ט ו ש א ת חיי העולם הזה ל מ ע ן א ה ב ת האלוהים‪ ,‬חוזר‬
‫‪,6‬‬
‫— ע מ ד ה סינתטית‪.‬‬ ‫א ל נעריו מ ת ו ך נ ק ו ד ת מ ב ט מ ו ר כ ב ת יותר‬
‫א כ ן ניתן ל פ ר ש א ת א י ר ו ע ה ע ק ד ה ב צ ו ר ה זו‪ .‬א ו ל ם דומני‪ ,‬ש א י ן ב ת י א ו ר ז ה כ ד י ל מ צ ו ת‬
‫א ת ה מ ת ח ה ר ו ח נ י ש ט מ ו ן ב א י ש י ו ת ו ‪ ,‬ב ה ג ו ת ו ו ב פ ר ש נ ו ת ו ש ל ה ר ב קוק‪ .‬ה מ ו ד ל ה ד י א ל ק ט י‬
‫ה ה ג ל י א נ י ‪ ,‬ש ה ו א ה ב ס י ס ל פ י ר ו ש ו ש ל ג ל מ ן ‪ ,‬מ צ ר ף א ת שני ה מ ו ט י ב י ם ה נ ת ו נ י ם ל כ ל ל‬
‫מ ע ר ך מ ו ס ר י ה ר מ ו נ י ו ח ס ר ק ו נ פ ל י ק ט י ם ‪ ,‬ה מ ו כ ר לנו ב ח י י נ ו ה י ו ם ־ י ו מ י י ם ‪ .‬ו ל א ה י א ‪.‬‬
‫מ ש נ ת הרב קוק נעה בדיאלקטיקה שונה‪ .‬היא אינה מוותרת ע ל הקטבים בגלל הכרת‬
‫מקורם המטפיזי‪ .‬ב ד ב ב ד היא אינה מגיעה לידי מיצוי ומימוש סינתטי כ ה פשוט‪ .‬הרב‬
‫קוק מ כ י ר ב כ ך ש ה ת כ ל י ת ה מ ט פ י ז י ת אינה מ ו ש ג ת ב א ו פ ן מ י ד י כ א ן ו ע כ ש י ו ‪ ,‬א ך ה ו א ר ו א ה‬
‫ב ס י פ ו ר א ב ר ה ם ת י א ו ר א ר כ י ט י פ י ; תיאור‪ ,‬ש ע ו ל ה ב ק נ ה א ח ד ע ם ״ ת ו ר ת א ח ד ו ת ה ה פ כ י ם ״‬
‫מ ב י ת מ ד ר ש ו ש ל פרידריך שלינג‪.‬‬

‫‪ 10‬הראי״ה קוק‪ ,‬אורות האמונה‪ ,‬בעריכת מ׳ גורביץ‪ ,‬ירושלים תשמ״ה‪ ,‬עמי ‪ ;77‬ערפילי טוהר‪,‬‬
‫ירושלים תשמ״ג‪ ,‬עמי לב; וראה גלמן‪ ,‬קירקגור‪ ,‬עמי ‪.108-106‬‬
‫‪ 11‬הראי״ה קוק‪ ,‬אגרות‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשמ״א‪ ,‬עמי מג‪.‬‬
‫‪ 12‬עולת ראיה‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשמ״ה‪ ,‬עמי פז‪.‬‬
‫‪ 13‬עולת ראיה‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 14‬שם‪ ,‬עמי צא‪.‬‬
‫‪ 15‬שם‪ ,‬עמי צג; גלמן‪ ,‬קירקגור‪ ,‬עמי ‪ . 114‬ניסוח זה מזכיר את פרשנותו הייחודית של ר׳ מרדכי יוסף‬
‫ליינר האדמו״ר מאיזביצא על העקדה‪ ,‬אך גם מורה על ההבדל בתפיסה שבין שתי הגישות‪ .‬אצל‬
‫הרב קוק הגילוי של המלאך הוא הטרונומי והוא מורה על חשיבות התחושה הרגשית‪ ,‬האישית‪,‬‬
‫האינדיבידואלית והאוטונומית‪ .‬אצל הרבי מאיזביצא הטיעון חריף יותר‪ :‬הגילוי האלוהי אינו‬
‫אלא התחושה הבלתי נכבשת של האינדיבידואום‪ ,‬הרגשי‪ ,‬האוטונומי שאינו מוכן ואינו מסוגל‬
‫לכפוף עצמו להוראה ההטרונומית‪ ,‬וממילא מדובר ברצון ה׳‪ .‬וראו גלמן‪ ,‬קירקגור‪ ,‬עמי ‪; 43-23‬‬
‫‪Jerome I. Gellman, "A Hasidic Intepretation of the Binding of Isaac: Rabbi Leiner of‬‬
‫‪ ,"izbica‬בתוך‪ :‬בין דת למוסר‪ ,‬בעריכת ד׳ סטטמן וא׳ שגיא‪ ,‬רמת גן תשנ״ד‪ ,‬החלק האנגלי‪,‬‬
‫‪ 16‬גלמן‪ ,‬עמי ‪.115‬‬

‫]‪[314‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬

‫אין ב כ ו ו נ ת י ל ט ע ו ן ש ה ר ב ק ו ק ה ח ז י ק ד ו ו ק א ב ת ו ר ת ״ א ח ד ו ה ה ה פ כ י ם ״ ש ל ש ל י נ ג ו ב כ ך‬
‫‪,7‬‬
‫י ת ר ע ל כן‪ ,‬מ ב נ י ם‬ ‫ה ו ש פ ע דווקא מ ש ד ה הפילוסופיה ולא מ ש ד ה ה ק ב ל ה או החסידות‪.‬‬
‫‪,8‬‬
‫ד י א ל ק ט י י ם ד ו מ י ם ל מ ש נ ו ת ה פ י ל ו ס ו פ י ו ת ניתן ל מ צ ו א ב ש ד ה ה ק ב ל י ‪ ,‬ה ל ו ר י א נ י ו ה ח ס י ד י ‪.‬‬
‫כ כ ל ל ‪ ,‬ל ד ע ת י ‪ .‬ב ש א ל ת ״ מ ק ו ר ו ת י ו ״ ש ל ה ר ב קוק ל א ניתן ל מ צ ו א ת ש ו ב ה נ ח ר צ ת א ח ת‬
‫) מ ה גם ש ל א מ ן ה נ מ נ ע ‪ ,‬ש ע מ ד ו ת פ י ל ו ס ו פ י ו ת מ ו ד ר נ י ו ת ה ג ל י א נ י ו ת ו ש ל י נ ג י א נ י ו ת ה ו ש פ ע ו‬
‫מ מ ו ד ל י ם ק ב ל י י ם ( ‪ .‬א ו ל ם ע צ ם ה א פ ש ר ו ת ש נ ו צ ר ה ז י ק ה בין ה ר ב ק ו ק ל מ ש נ ת ש ל י נ ג ד ו ר ש ת‬
‫ב ח י נ ה ק ר ו ב ה יותר‪.‬‬
‫ה ר ב ק ו ק ה כ י ר א ת מ ש נ ת ש ל י נ ג — כ מ ו גם א ת ת ו ל ד ו ת ה פ י ל ו ס ו פ י ה ה ח ד ש ה — מ ס פ ר ו‬
‫‪,9‬‬
‫ס פ ר דה‪ ,‬ה י ה ע ב ו ר ה ר ב ק ו ק ח ל ו ן ל ה ש כ ל ה ה פ י ל ו ס ו פ י ת ה כ ל ל י ת‬ ‫של פאביוס מיעזעס‪.‬‬
‫והוא ש י מ ש לו מתווך נוח ל מ ש נ ת שלינג‪ ,‬ב ש ל הסגנון הקבלי ש ב ו מובעים הרעיונות‬
‫הפילוסופיים הנדונים‪.‬‬
‫י י ח ו ד ה ש ל ת ו ר ה זו‪ ,‬ש א י ן ה י א ע ו ס ק ת ב מ ת ח ש ב י ן ה נ י ג ו ד י ם בניסיון ל א ח ד ם ל ר מ ה‬
‫ח ד ש ה ה ג ב ו ה ה מ ה ם ‪ .‬ע י ק ר מ ט ר ת ה ניסיון ל ה ס ב י ר א ת פ ש ר ה נ י ג ו ד י ם ה מ ת ר ו צ צ י ם ב מ צ י א ו ת‬

‫בסוגיה זו דנו רבים‪ ,‬ואביא רק את בני הפלוגתא המובהקים בנושא זה‪ :‬הפרשנות בפרספקטיבה‬ ‫‪17‬‬
‫הקבלית ומתוך מגמה להעמיד הכול על פרספקטיבה זו בלבד נעשתה בשנים האחרונות במאמריו‬
‫של י׳ אביב״י‪ ,‬״היסטוריה צורך גבוה״‪ ,‬ספר היובל לרב מרדכי ברויאר‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪ ,‬עמי‬
‫‪ ; 771-709‬הנ״ל‪ ,‬״מקור האורות — שמונה קבצים מאת הרב ר׳ אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״ט‪ ,‬ג כרכים״‪ ,‬צהר — כתב עת תורני‪ ,‬גליון א )סתיו תש״ם(‪ ,‬עמי ‪ .111-93‬וכן ראו הרב‬
‫י״ל אשכנזי‪ ,‬״שימוש במושגים קבליים במשנתו של הרב קוק״‪ ,‬יובל אורות‪ ,‬בעריכת ב׳ איש־‬
‫שלום וש׳ רוזנברג‪ ,‬ירושלים תשמ״ח‪ ,‬עמי ‪ ;122-115‬י׳ בן־שלמה‪ ,‬״קבלת האר״י ותורת הרב‬
‫קוק״‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל י)תשנ״ב(‪ ,‬עמי ‪ .457-449‬לעומת זאת המגמה הרואה‬
‫את הפן הפילוסופי כחשוב בהבנת משנתו של הרב קוק יוצגה במחקריהם של נ׳ רוטנשטרייך‪,‬‬
‫המחשבה היהודית בעת החדשה‪ ,‬ב‪ ,‬תל אביב ‪ ,1966‬עמי ‪ ;276-252‬א׳ גולדמן‪ ,‬״זיקתו של הרב‬
‫קוק למחשבה האירופית״‪ ,‬מחקרים ועיונים‪ :‬הגות יהודית בעבר ובהווה‪ ,‬בעריכת ד׳ סטטמן‬
‫וא׳ שגיא‪ ,‬ירושלים תשנ״ז‪ ;224-217 ,‬ש״ה ברגמן‪ ,‬״תורת ההתפתחות במשנתו של הרב קוק״‪,‬‬
‫אנשים ודרכים‪ ,‬ירושלים תשכ״ז‪ ,‬עמי ‪ .358-350‬בנימין איש־שלום‪ ,‬לאחר פולמוסו של יוסף‬
‫אביב״י כנגד ספרו הרב קוק — בין רציונאליזם למיסטיקה‪ ,‬תל אביב תש״ן‪ ,‬השיב לו במאמר‬
‫״בין הרב קוק לשפינוזה וגיתה — יסודות מודרניים ומסורתיים בהגותו של הרב קוק״‪ ,‬מחקרי‬
‫ירושלים במחשבת ישראל יב )תשנ״ו(‪ ,‬עמי ‪.556-525‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬המהר״ל מפרג ור׳ צדוק הכהן מלובלין‪ .‬וראו עמירה ליוור‪ ,‬יסודות פרדוכסליים בכתבי‬ ‫‪18‬‬
‫ר׳ צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬עבודה לשם קבלת תואר מוסמך‪ ,‬טורו קולג׳‪ ,‬ירושלים תשנ״ג; א׳‬
‫שגיא‪ ,‬אלו ואלו‪ :‬משמעותו של השיח ההלכתי‪ ,‬תל־אביב ‪ ,1996‬עמי ‪ ;140-126‬רחל אליאור‪,‬‬
‫אחדות ההפכים‪ :‬התיאוסופיה המיסטית של חב״ד‪ ,‬ירושלים תשנ״ג‪.‬‬
‫פ׳ מיעזעס‪ ,‬קורות הפילוסופיה החדשה‪ ,‬לייפציג תרמ״ז‪ .‬וראו גולדמן‪ ,‬״זיקתו של הרב קוק״‬ ‫‪19‬‬
‫)לעיל הערה ‪ ,(17‬עמי ‪ ; 221-220‬הנ״ל‪ ,‬״התגבשות השקפותיו המרכזיות של הרב קוק — הכתבים‬
‫מהשנים תרס״ו‪-‬תרס״ט״‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ ,196‬הערה ‪ .15‬בהקשר זה יש לציין את קשריו של הרב‬
‫קוק עם שמואל אלכסנדרוב‪ ,‬המקורב למשנת שלינג‪ .‬הקשרים בין אלכסנדרוב לבין הרב קוק‬
‫מתועדים במספר מקומות באגרות הרב קוק‪ .‬זיקתם זה לזה ראויה למחקר נפרד‪ .‬ראו א׳ לוז‪,‬‬
‫״ספיריטואליזם ואנרכיזם דתי במשנתו של הרב שמואל אלכסנדרוב״‪ ,‬דעת ‪) 7‬קיץ תשמ״א(‪,‬‬
‫עמי ‪.138-121‬‬

‫]‪[315‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫ב ז י ק ה ל מ ק ו ר ם ה א ל ו ה י ‪ .‬נ ו ס ח א ח ר ‪ :‬ל ש י ט ת ו ה מ צ י א ו ת ס פ ו ג ה ניגודים‪ .‬א ל ה אינם ע ת י ד י ם‬

‫ל ה י פ ת ר א ו ל ה י ע ל ם ב א י ז ו ס י נ ת ז ה ע ת י ד י ת ‪ .‬ה ם אינם ח ז י ו ן ת ע ת ו ע י ם א נ ו ש י ‪ ,‬א ל א ח ש י פ ת‬
‫גוונים ש ו נ י ם ו מ נ ו ג ד י ם ה ט ב ו ע י ם ב ״ מ ו ח ל ט ״ ‪ .‬א מ נ ם נ ב י ע ת ם ש ל ה נ י ג ו ד י ם מ א ו ת ו ״ מ ו ח ל ט ״‬
‫‪20‬‬
‫א ך מ ק ו ר ז ה — ״ ה מ ו ח ל ט ״ — מ ע נ י ק גם א ת ה כ ו ח‬ ‫הופכת את ת ח ו ש ת הסתירה למדומה‪,‬‬
‫ל ק י י ם א ת ה ה מ ש כ י ו ת ו ה א י ז ו ן בין ה כ ו ח ו ת ה מ נ ו ג ד י ם ש ב מ צ י א ו ת ‪ .‬ה נ י ג ו ד י ם א י נ ם נ ב ל ע י ם‬
‫בסינתזה‪ ,‬א ל א נובעים מ מ נ ה ומשתוקקים אליה באופן מ ת מ י ד ‪ .‬יוצא אפוא‪ ,‬ש ה מ צ י א ו ת‬
‫מ ב ט א ת א ת ״ ה מ ו ח ל ט ״ בתוך ניגודיה‪ .‬הניגודים מ ת א ח ד י ם ב ״ מ ו ח ל ט ״ ‪ ,‬ש ה ו א מקורם;‬
‫אך ב מ צ י א ו ת הם מופיעים כניגודים‪ ,‬שאינם מ ת פ ש ר י ם זה עם זה מ כ ו ל וכול‪ .‬ה ד ו א ל י ו ת‬
‫ה נ י ג ו ד י ת ב מ צ י א ו ת — בין ״ ה כ ו ח ה מ ו ש ך ״ ל ב י ן ״ ה כ ו ח ה ד ו ח ה ״ ‪ ,‬בין ה כ ו ח ה מ ת פ ש ט ל ב י ן‬
‫‪21‬‬
‫בין ה כ ו ח ה צ נ ט ר י פ ו ג ל י ל ב י ן ה צ נ ט ר י פ ט ל י‬ ‫ה מ כ ו ו ץ ו ה מ צ מ צ ם ‪ ,‬בין ה ז כ ר ל ב י ן ה נ ק ב ה ‪,‬‬
‫‪22‬‬
‫— הם תוצאת האצלה של ״המוחלט״‪.‬‬
‫א ם כן‪ ,‬ה נ י ג ו ד בין מ ש נ ת ה ג ל ל מ ש נ ת ש ל י נ ג כ פ ו ל ‪ :‬ה ן מ ב ח י נ ת ה י ח ס ל ק ט ב י ם ו ה ן‬
‫מבחינת ״ ה מ ו ח ל ט ״ שאליו שואפים בתהליך הדיאלקטי‪.‬‬
‫)א( מ ב ח י נ ת ה י ח ס ל ק ט ב י ם ה ג י ש ה ה ה ג ל י א נ י ת י ו צ ר ת ד י א ל ק ט י ק ה ה מ ב ל י ע ה א ת ה ת ז ה‬
‫והאנטיתזה לכדי סינתזה ח ד ש ה ‪ .‬הקטבים כ ש ל ע צ מ ם מאבדים את תפקידם ל א ח ר יצירתה‬
‫ש ל הסינתזה‪ .‬ל ע ו מ ת זאת הסינתזה ש ל ש ל י ע נובעת מכפילות פולרית המגיעה לסינתזה‬
‫ש ל א ח ד ו ת ‪ .‬א ך א ח ד ו ת זו א י נ ה מ ב ט ל ת א ת ה ק ט ב י ם ה מ נ ו ג ד י ם ‪ .‬ה נ י ג ו ד מ ק י י ם א ת ה א ח ד ו ת ‪.‬‬
‫שני ה ק ט ב י ם חצובים מ מ ק ו ר א ח ד ושואפים ל א ח ד ו ת ‪ ,‬שאינה נ ש ל מ ת לעולם‪.‬‬
‫)ב( מ ב ח י נ ת ט י ב ו ש ל ״ ה מ ו ח ל ט ״ ה ע מ ד ה ה ה ג ל י א נ י ת י ו צ ר ת א ת ה ס י נ ת ז ה מ ת ו ך נ י ג ו ד י ם‬
‫בני ק י י מ א ‪ ,‬ש ה ם ש ל ב י ם נ מ ו כ י ם ו ח ו ל פ י ם ‪ .‬ג ם ה ס י נ ת ז ה ה נ ו כ ח י ת ז מ נ י ת ‪ ,‬ו ה י א ע ת י ד ה‬
‫ל ה ש ת כ ל ל נוכח מהלך דיאלקטי עתידי‪ ,‬שיהפוך א ת הסינתזה ל ק ו ט ב א ח ד ה ע ו מ ד כנגד‬
‫א נ ט י ת ז ה ח ד ש ה ‪ ,‬ו ח ו ז ר ח ל י ל ה ‪ .‬ב ש י ט ה זו אין נ ק ו ד ת ״ מ ו ח ל ט ״ ע ל י ו נ ה ש ל א ו ר ה מ ש ו ו י ם‬
‫את טיבם של הניגודים במציאות‪ .‬ל ע ו מ ת זאת ש ל י ע עוסק ב ״ מ ו ח ל ט ״ מטפיזי‪ ,‬ש ה ו א‬
‫מ ק ו ר ם ו ה ו א ת כ ל י ת ם ש ל ניגודים בני ק י י מ א ה מ ב ט א י ם פ ן ח ל ק י ב א ו ת ו ״ מ ו ח ל ט ״ ‪ ,‬ש ל ג ב י ו‬
‫הניגודים מ ת א ח ד י ם ללא סתירה‪.‬‬
‫תיאורו ש ל גלמן‪ ,‬כאמור‪ ,‬נוצק בתבנית הגליאנית קלסית‪ .‬בתיאורו שלבים ה ת פ ת ח ו ת י י ם‬
‫נ מ ו כ י ם ש ל פ י ל ו ס ו פ י ה מ ו נ ו ת א י ס ט י ת ‪ ,‬מ ו פ ש ט ת וקרירה מ כ א ן ו ל ה ט ד ת י ב ע ל מ ח ו י ב ו ת‬
‫ט ו ט ל י ת ו ב י ט ו י א ל י ל י מ כ א ן מ צ ט ר פ י ם ל ת י א ו ר ע ב ד ה׳‪ .‬ע ב ד ז ה י כ ו ל ל ע ק ו ד א ת ה א י ל‬
‫ב א ו ת ו ל ה ט ש ל א ב ה מ ק ר י ב א ת בנו‪ ,‬כיוון ש מ כ י ר ה ו א ב ה ר מ ו נ י ה ש ב י ן א ה ב ת ה ׳ ל א ה ב ת‬
‫כל חי‪.‬‬
‫א ו ל ם ניתן ל מ צ ו א ש ל ב א ח ר ‪ ,‬ג ב ו ה יותר מ ב ח י נ ת ח ו ו י י ת ד ב ק ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ב א ק ט‬
‫ה ע ק ד ה ‪ .‬ש ל ב ש א י נ ו מ ב ט א רק ע צ מ ה ש ל ל ה ט א ל י ל י א ל א ד ב ק ו ת ב א ו ת ו מ ק ו ר מ ט פ י ז י‬

‫כלשונו של מיעזעם‪ :‬״רק השכל ההמוני‪ ,‬במשפט נמהר וכתב‪ ,‬וגם רוב הפילוסופים ע״ד ]=על‬ ‫‪20‬‬
‫דרך[ ההגיון והמופת הנקנה להם במשפטים שכליים מפרידים בין הדבקים‪ ...‬כאילו המחשבה‬
‫וההיות‪ ,‬הרוחני והמתישה‪ ,‬העצם והתואר‪ ,‬המה שני ענינים מחולפים זמ״ז ]=זה מזה[ או‬
‫כניגודים עומדים במערכה‪...‬״)מיעזעם‪ ,‬קורות הפילוסופיה החדשה‪ ,‬עמי ‪.(143‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.148-147‬‬ ‫‪21‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪.150‬‬ ‫‪22‬‬

‫]‪[316‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬

‫שממנו נובעת פריצת הגדר המוסרי־האלילי מכאן וההוראה האנליטית־פילוסופית־מוסרית‬

‫‪23‬‬
‫בעליונים‬ ‫מכאן‪ .‬לפי מודל זה מ ע ש ה העקדה חושף את כוחה ש ל הדבקות המיסטית‬
‫ל ד ל ג מ ע ב ר ל ה ב ח נ ו ת בין ה ט ו ב ו ה ר ע ה ר ג י ל י ם ‪.‬‬
‫ל ש ו ן א ח ר ‪ :‬א ם רוצים ל ה ב י ן א ת מ י ד ת ה ח י ר ו ת ו א ת מ ו ח ל ט ו ת ם ש ל מ ו ש ג י ה ט ו ב‬
‫ו ה ר ע ה ר ג י ל י ם )הנראים כ ס ו ב י י ק ט י ב י י ם ( ‪ ,‬צריכים ל ה ג י ע א ל ה ר מ ה ה ע ל י ו נ ה ש מ מ נ ה ה ם‬
‫‪24‬‬
‫מתרחש‬ ‫נ ו ב ע י ם ‪ .‬ב ר מ ה זו‪ ,‬ש ב ה ה א ד ם מ ת ר ו מ ם ל כ א ו ר ה ל נ ק ו ד ת מ ב ט ו ש ל א ל ו ה י ם ‪,‬‬
‫דבר והיפוכו‪ :‬מ צ ד א ח ד האדם מכיר את השורש ה מ ו ח ל ט של מושגי ה ט ו ב והרע ש מ מ נ ה‬
‫נ ו ב ע ו ת ה מ ע ר כ ו ת ה מ ו ס ר י ו ת ה ר ג י ל ו ת ) ב נ י ג ו ד ל ע מ ד ת קירקגור‪ ,‬ש ה מ צ ב ה א מ ו נ י — ה ג ב ו ה‬
‫‪25‬‬
‫מ צ ד שני ה נ פ ש ה מ ג י ע ה לידי הכרה אלוהית עליונה כזאת‬ ‫— אינו ק ש ו ר ל מ צ ב האתי(‪.‬‬
‫תיראה ל פ ע מ י ם כנוהגת בניגוד למערכות המוסר הרגילות )לכאורה כ״איש ה א מ ו נ ה ״‬
‫‪26‬‬
‫רק ה ת ר ו מ מ ו ת כ ז א ת ע ש ו י ה ל פ ת ח א ת מ ל ו א‬ ‫ה ק י ר ק ג ו ר י א נ י ה נ ו ט ש א ת ה מ צ ב האתי(‪.‬‬
‫ה פ ו ט נ צ י א ל ה ט מ ו ן ב כ ל א ד ם ו ב ה ו ו י ה ב כ ל ל ‪ .‬וזה ל ש ו נ ו ש ל ה ר ב ק ו ק ‪:‬‬

‫נקל להבין‪ ,‬שההתקרבות האופיית אל ה ח פ ץ ה ט ו ב הגמור ו ה ח פ ש י ה מ ו ח ל ט‬

‫‪27‬‬
‫היא מגלה את האור שבנשמות‬ ‫ש ל ה א ל ה ו ת היא ה מ פ ת ח ת א ת ה ה ו י ה כולה‪.‬‬
‫ה פ ר ט י ו ת ‪ . . .‬ה ד ב ק ו ת ה א ל ה י ת ב א ה ב ה ה מ ת ג ל ה ב ח י י ה י ח י ד ויותר מ ז ה ב ח י י ה צ ב ו ר‬
‫המורשתיים היא הערובה היותר ב ט ו ח ה אל ה ש כ ל ו ל ש ל ה ח פ ץ הפרטי שיהיה‬
‫נוהה בכל מהותיותו אל הטוב האלהי‪.‬‬
‫ו א ע ״ פ ש ה מ ו ס ר ה מ ע ש י י ו צ א ה ו א בתור ת ו צ א ה מ ה ה ת ר ו מ מ ו ת א ל ה ע נ י ן ה א ל ה י ‪,‬‬
‫מ ״ מ ] = מ כ ל מ ק ו ם [ ע צ מ ו ת ענינו‪ ...‬ש ה ו א נ ע ל ה מ כ ל מ ו ס ר ‪ ,‬ו א י ן ש ו ם פ ל א א ם ת ה י ה‬
‫מ ת ל ב ט ת ה נ ט י ה ה י ו צ א ת מ ת ו ך ה כ ר ה ו א ה ב ה א ל ה י ת רק ב פ ע ו ל ו ת ש ה ן ה פ כ י ו ת‬
‫מ ה מ ו ס ר ה מ ו ס כ ם ‪ :‬א ב ל ה ן ה ן רק ה ת ג ל י ו ת א ר ע י ו ת ‪ ,‬ו ה ת ו כ ן ה ת ד י ר י ש ב ח י י ם מ ת ג ל ם‬
‫‪28‬‬
‫ד ו ק א ב נ ו ע ם ה מ ו ס ר ״ ד ר כ י ה דרכי נ ו ע ם ו כ ל נ ת י ב ו ת י ה ש ל ו ן ם [ ״ ‪.‬‬

‫‪ 23‬על טיבה של דבקות מיסטית זו ככלל ראו י׳ דן‪ ,‬על הקדושה‪ ,‬ירושלים תשנ״ז‪ ,‬פרק שלישי‬
‫ופרק שישי‪.‬‬
‫‪ 24‬נקודת מ ב ט זו היא למעשה תשוקת ההיסטוריוסוף בכלל והרב קוק בפרט‪ .‬ראו איש־שלום‪ ,‬הרב‬
‫קוק‪ ,‬עמי ‪ •, 106‬א׳ רביצקי‪ ,‬הקץ המגולה ומדינת היהודים — משיחיות‪ ,‬ציונות ורדיקליזם דתי‪,‬‬
‫תל אביב תשנ״ג‪ ,‬עמי ‪ ,163‬והפנייתו לי׳ ברויאר‪ ,‬״דברים לזכרו של הרב הראשי‪ ,‬הרב אברהם‬
‫יצחק הכהן קוק זצ״ל״‪ ,‬יצחק ברויאר‪ :‬עיונים במשנתו‪ ,‬בעריכת רבקה הורביץ‪ ,‬רמת גן תשמ״ח‪,‬‬
‫עמי ‪.188‬‬
‫‪ 25‬הקרע והתהום בין שתי המערכות הללו‪ ,‬כפי שהורה אבי שגיא‪ ,‬הוא עיקר בעייתו של איש‬
‫האמונה של קירקגור )ולא שמא התחלף קול אלוהים בקולו של השטן כטענת סרטר וואהל(‪.‬‬
‫ראו א׳ שגיא‪ ,‬קירקגור — דת ואקסיסטנציה‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪ ,‬עמי ‪ :174-173‬ז״פ סרטר‪,‬‬
‫האקסיסטנציאליזם הוא הומניזם‪ ,‬תרגם וערך י׳ גולומב‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עמי ‪Jean Wahl,; 17‬‬
‫‪ .‬וראו בהקשר זה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪8.Philosophiesof‬‬
‫ש״ה ברגמן‪ ,‬הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר‪ ,‬ירושלים תשל״ג‪ ,‬עמי ‪.99-96‬‬
‫‪ 26‬זהו אותו ״ויתור אינסופי״ של ״אביר האמונה״‪ .‬ראו ס׳ קירקגור‪ ,‬חיל ורעדה‪ ,‬תרגם א׳ לוין‪,‬‬
‫ירושלים תשמ״ו‪ ,‬עמי ‪.36-34‬‬
‫‪ 27‬כל ההדגשות במאמר זה הן שלי)א״ר(‪.‬‬
‫‪ 28‬הראי״ה קוק‪ ,‬אגרות הראיה‪ ,‬ב‪ ,‬עמי מב‪.‬‬

‫]‪[317‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫ה ע ק ד ה היא אירוע א ק ס ט ט י ש ב ו מ ת ב ט ל ת הנורמה המוסרית בגלל חוויית ד ב ק ו ת באלוהי‬

‫— ש ה ו א מקור המוסר — על מ נ ת ל א פ ש ר את עיגונה ה מ ח ו ד ש והאובייקטיבי ש ל‬
‫ה נ ו ר מ ה ‪ .‬ה י ו צ א מ ד ב ר נ ו ‪ :‬א ק ט ״ ה ע ק ד ה ״ ה י ה צו‪ ,‬א ך ל א נ ו ר מ ה מ ו ס ר י ת ק ב ו ע ה ‪.‬‬
‫הקורא הביקורתי חש‪ ,‬שדבריי לעיל מובנים מילולית אך מוקשים מ ב ח י נ ת תוכנם‪ .‬מ ה‬
‫פ י ר ו ש ם ש ל מ ו ס ר ו א י ־ מ ו ס ר ה ד ר י ם ב כ פ י פ ה א ח ת ? כ י צ ד ניתן ל ה ב י ן — מ ע ב ר ל ה ב נ ת‬
‫הנקרא — אותה ה ת ר ו מ מ ו ת מעבר ל ״ ט ו ב ״ ול״רע״ ? אכן מנקודת מ ב ט ו ש ל הרב קוק‬
‫ניתן ל ה ג י ע ל נ ק ו ד ה ש ב ה ניגודים מ ו ח ל ט י ם וברורים י ש ת ל ב ו ב ר מ ה ע ל י ו נ ה ‪ ,‬ש ב ה ל א‬
‫נ מ צ א ה ב ד ל ב י נ י ה ם ; ו ל א ח ר מ כ ן ניתן ל ש ו ב ו ל ק י י ם א ת ה נ י ג ו ד י ם ה ל ל ו ו ח ו ז ר ח ל י ל ה ‪.‬‬
‫ת נ ו ע ה זו — מ ת ח ו ש ת ה נ י ג ו ד י ם מ צ ד א ח ד א ל ת ח ו ש ת א ק ס ט ז ה ה מ ש ל ב ת ב י נ י ה ם ל ב ל י‬
‫הכר מ צ ד שני — מ ת ו א ר ת באופן חווייתי ואינטלקטואלי בכתביו‪ .‬מ ו ד ל זה מנסה ל ש ל ב‬
‫ק ט ב י ם ה מ ו ב נ י ם ה י ט ב ל ק ו ר א ‪ ,‬א ך פ ש ר ה מ צ ב ה א ק ס ט ט י ש ל ה ש י ל ו ב ל ו ט ב ע ר פ ל גם‬
‫א ם ה ו א מ ת ו א ר ב י ד י ה ר ב קוק ב מ ק ו מ ו ת רבים‪ .‬ע ל א ף ה ק ו ש י ל ד ע ת מ ה ט י ב ו ה מ ד ו י ק‬
‫ש ל מ פ ג ש ז ה ב א ו ת ו ״ מ ו ח ל ט ״ ‪ ,‬ה נ ב נ ה ע ל י ס ו ד ו ת ה ק ט ב י ם ‪ ,‬ס ב ו ר נ י ש מ ן ה ר א ו י ל ש י ם לב‪,‬‬
‫ש ה ק ט ב י ם המתרוצצים ב מ ש נ ת ו — מבחינתו — לא נשארו קטבים חופשיים‪ .‬הניגודים‬
‫— שניתן להבינם בנקל — הפכו במשנתו ל ח ל ק ממערך אחדותי הן מ ה ב ח י נ ה החווייתית‬
‫והן מהבחינה התאורטית‪.‬‬

‫ג‬
‫קריאת כתביו ש ל הרב קוק לאור מ ו ד ל ״ א ח ד ו ת ה ה פ כ י ם ״ ח ו ש פ ת שני טיפוסי אופי‬
‫מ נ ו ג ד י ם ה מ ת ר ו צ צ י ם בו ז מ נ י ת בין כ ת ב י ו ‪ .‬ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ה ע ו ק ד א ת בנו י ו צ ר ת ש י ל ו ב‬
‫ס י נ ת ט י בין ה ה פ כ י ם ‪ ,‬ש י ל ו ב ש ה ו א ת מ ו נ ת ראי ש ל ח ז ו נ ו ה מ ט א ־ ה ל כ ת י ‪.‬‬
‫מ ה ם ה ק ט ב י ם היוצרים א ת ד מ ו ת ו ש ל אברהם ?‬
‫בניתוח זה לא אציב א ת הסוגיה ה א ת י ת המתאפיינת ב ל ה ט דתי אלילי מכאן ו ב מ ו פ ש ט‬
‫ה א ת י ) ה ה ג ל י א נ י ( מ כ א ן ‪ ,‬כ ב נ י ת ו ח ו ש ל ג ל מ ן ‪ .‬ב מ ס ג ר ת זו אני מ ב ק ש ל ה צ י ב א ת ש א ל ת ה י ח ס‬
‫בין ה מ צ ו ה ל מ צ ו ו ה ‪ ,‬ה י ח י ד מ ו ל ה מ מ ס ד ה ד ת י ‪ ,‬ה א י נ ד י ב י ד ו א ו ם נ ו כ ח ה ח ב ר ה ו ה ח ו ק ‪ .‬כ א ן‬
‫ע ו ל ה ה מ ת ח בין ה ה ט ר ו נ ו מ י ל א ו ט ו נ ו מ י ; ה ה כ ר ע ה ה א מ ו נ י ת ל ע צ ב ח י י א מ ו נ ה ה מ י ו ס ד י ם‬
‫ע ל חוק ו ד ת הנתונים לי מבחוץ‪ ,‬מ ו ל ה ע מ ד ה הרליגיוזית )״דתיותית״ בלשונו ש ל מרטין‬
‫בובר ‪ ( 2 9‬ה מ ת ח ד ש ת ת ד י ר נ ו כ ח ה ח ו ו י ה ה ק י ו מ י ת ה פ נ י מ י ת ו ה א י נ ד י ב י ד ו א ל י ת ‪.‬‬
‫ו א כ ן ניתן ל א ת ר ב כ ת ב י ו ש ל ה ר ב ק ו ק ש ת י ד מ ו י ו ת מ ה ו פ כ ו ת ‪ .‬מ צ ד א ח ד ה ר ב ק ו ק כ א י ש‬
‫ה ה ל כ ה ‪ :‬אישיותו הפסיקתית מ ת ג ל ה כ ד מ ו ת קפדנית‪ ,‬חמורה ומחמירה‪ .‬הרב קוק ב מ ק ו מ ו ת‬
‫רבים מ ו ר ה ע ל ח ש י ב ו ת ו ו מ ר כ ז י ו ת ו ש ל ע ו ל ם ה ח ו ק י ם ‪ ,‬ה צ ו ו י ם ו ה ג ד ר י ם כ מ ס ג ר ת ש א י ן‬
‫ל ו ו ת ר ע ל י ה ו א י ן ל ה ק ל ב ה כ ה ו א זה‪ .‬ל ד י ד ו כ א ש ר מ ש ו ו י ם בין ה ת ו ע ל ת ש ל רליגיוזיות‬
‫דתית נ ל ה ב ת ובין החוקים‪ ,‬הנורמות ודקדוקי מצוות‪ ,‬יש להעדיף את האחרונים על‬
‫הראשונה‪ 30.‬ל ש י ט ת ו ש מ י ר ת החוקים ו ה מ צ ו ו ת היא הבסיס שראוי לכונן ע ל גביו זיקה‬

‫מ׳ בובר‪ ,‬״דתיות יהודית״‪ ,‬תעודה ויעוד‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תש״ך‪ ,‬עמי ‪.79-70‬‬ ‫‪29‬‬
‫הראי״ה קוק‪ ,‬חזון הגאולה‪ :‬על תהית עם ישראל ובנין ה א ח ‪ ,‬ירושלים תש״א‪ ,‬עמי קי‪ ,‬ד״ה‬ ‫‪30‬‬
‫״עצמותה של האומה הישראלית״‪.‬‬

‫]‪[318‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬
‫‪3,‬‬
‫עולם‬ ‫בין א ל ו ה י ם ו ב י ן י ש ר א ל ‪ .‬זו ה מ ס ג ר ת א ש ר ב ה ע ל י ש ר א ל ל ע צ ב א ת א ו ר ח ו ת ח י י ו ‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫של ישראל ומוציאו מן הכוח אל‬ ‫המצוות וההלכה הוא ה מ ב ט א את ייחודו המטפיזי‬
‫‪33‬‬
‫ל ד י ד ו מ ס ג ר ת זו ע ד י פ ה מ ת ו פ ע ו ת ש ל ה ת ל ה ב ו ת ו ה ש ת פ כ ו ת ה נ פ ש ב ש ל ר ג ש ו ת‬ ‫הפועל‪.‬‬
‫דתיים ל ו ה ט י ם ועזים‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫טוען הרב קוק‪ ,‬ש א ו ת ם מ ‪ p‬ו ה ת ל ה ב ו ת ש מ ש ק י ע אדם בצבירת‬ ‫בספרו ד ע ת כהן‬
‫מ מ ו ן ו ש מ י ר ת ו ראוי ל ו ל א ד ם ש י ש ק י ע ב ר ד י פ ה א ח ר ה מ צ ו ו ת ו ד ק ד ו ק י ה ן ‪ .‬ו א כ ן ה ו א‬
‫‪35‬‬
‫א ך יותר מ כ ך ‪ :‬ה ע ו ק ב א ח ר פ ע י ל ו ת ו ר ו א ה ‪,‬‬ ‫ה ק פ י ד ע ל ע צ מ ו כ ל כ מ ה ש ה י ה יכול‪.‬‬
‫כ י א כ ן ע ו ל ם ה ה ל כ ה מ י ל א א ת מ ר ב זמנו‪ ,‬ו ל א ב ש ל ח ו ב ו ת ה ק ה י ל ה ה מ ו ט ל ו ת עליו‪.‬‬
‫ה ע י ס ו ק ה ה ל כ ת י ה י ה ע ב ו ר ו ב ב ח י נ ת ש ל י ח ו ת ש ה ת ב ט א ה בכינון מ פ ע ל י ם ה ל כ ת י י ם ) מ ע ב ר‬
‫ל כ ת י ב ת ו ה פ ס י ק ת י ת ו ה פ ר ש נ י ת ל ת ל מ ו ד ( — כ ״ ה ל כ ה ב ר ו ר ה ״ ‪ ,‬״בירור ה ל כ ה ״ ו ״ ב א ר‬
‫‪3‬‬ ‫‪36‬‬
‫כמקיים צו אלוהיי‬ ‫א ל י ה ו ״ — ש ה ו א ה ת מ ס ר ל כ ת י ב ת ם מ ת ו ך ת ח ו ש ה ש ל יצירתיות;‬

‫התבטאויות בדבר מרכזיותה של ההלכה המבטאת את ייחודו של עם ישראל מובאות כמקומות‬ ‫‪31‬‬
‫רבים בביטויים חדים‪ .‬לדוגמה ראה מאמרו ״אפיקים בנגב״ בדברו כנגד ההתבטלות התרבותית‬
‫של סופרים בישראל מול אומות העולם‪ ,‬אוצרות הראי״ה‪ ,‬ב‪ ,‬בעריכת מ״י צוריאל‪ ,‬תל אביב‬
‫תשמ״ח‪ ,‬עמי ‪ ,764‬ד״ה ״כן קישוטים יפים״‪ .‬אכן לדידו של הרב קוק מעלת האומה הן ביחס‬
‫ליחיד והן ביחס לציבור היא התורה‪ ,‬בחוקיה ומשפטיה )הראי״ה קוק‪ ,‬שבת ה א ח ‪ ,‬ירושלים‬
‫תשמ״ה‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמי כ(‪ .‬וכן דבריו בעין איה‪ ,‬ברכות א‪ ,‬ירושלים תשמ״ז‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמי כא‪-‬כב(‬
‫ד״ה ״עבודת ישראל הכללית והפרטית״‪.‬‬
‫על טיב ייחודו של ישראל במשנת הרב קוק ראו א׳ גולדמן‪ ,‬״התגבשות השקפותיו המרכזיות‬ ‫‪32‬‬
‫של הרב קוק״‪ ,‬מחקרים ועיונים )לעיל הערה ‪ ,(17‬עמי ‪ .214-208‬סגולה זו מתבטאת בעולם‬
‫המצוות‪ ,‬אך איננה תלויה בו‪ .‬כלשונו‪ :‬״טבע הנשמה הכללית של כנסת ישראל הוא אלהיותה‪.‬‬
‫לא בחירתה גרמה לה את יתרונה האלהי‪ ,‬לא מצד מעשיה הפרטיים‪ ,‬לא בצדקתה ויישר לבבה‬
‫באה אל מעלתה‪ :‬תכונת גזעה‪ ,‬הגופי והרוחני‪ ,‬עשתה לה את חילה ואת עוזה באלהים‪ ,‬אשר‬
‫לא בבחירה לקחה אותו ולא תוכל כל קלקלה של בחירה לאבדו״ )שבת ה א ח ‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמי‬
‫טז(‪.‬‬
‫לדיון מקיף על מעמדן של המצוות וזיקתן לסגולת ישראל ראו א׳ רוזנק‪ ,‬הפילוסופיה של ההלכה‬ ‫‪33‬‬
‫במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״ח‪ ,‬עמי ‪ 46‬ואילך‪.‬‬
‫הראי״ה קוק‪ ,‬דעת כהן‪ ,‬ירושלים תשנ״ג‪ ,‬תשובה קטז‪ ,‬עמי רב‪.‬‬ ‫‪34‬‬
‫נריה גוטל )״קדושת שביעית כפירות נכרים וכפירות ׳היתר המכירה׳״‪ ,‬סיני קד‪ ,‬א‪-‬ו ]ירושלים‬ ‫‪35‬‬
‫תשמ״ט[‪ ,‬עמי יז‪-‬כו( מורה כיצד הקפיד הרב קוק על עצמו ועל יחידים אחרים בקדושת שביעית‪,‬‬
‫בפרות היתר המכירה ובפרות נכרים‪ ,‬בניגוד להיתר שנתן ל״כלל״‪ .‬ניתן לתת כמה סיבות למגמה‬
‫מוגבלת זו‪ ,‬ועל כך אני מקווה להרחיב במסגרת אחרת‪ .‬על כל פנים‪ ,‬נמצא ביטויים רבים שבהם‬
‫הרב קוק מורה ל״כלל״ על החשיבות של ההקפדה על כל תג בהלכה; וכך דבריו בעניין הלכות‬
‫גיטין‪ :‬״‪...‬יבא ויכנס ויחדור לתוך הלב ע״י המון דקדוקי גיטין‪ ...‬אל ירך לבבכם‪ ,‬אם תראו‬
‫המונים של דיני דינים‪ ,‬אשר כולם הם דקדוקי סופרים‪ ,‬בנויים על פי שרשי התלמוד‪ ,‬שהוא‬
‫אוצר הרוח הלאומי‪ ,‬הכללי‪...‬״ )אוצרות הראי״ה‪ ,‬ב‪ ,‬עמי ‪.(711‬‬
‫א׳ הכהן‪ ,‬״תורת א ח ישראל בבית מדרשו של הראי״ה קוק״‪ ,‬עלון שבות־בוגרים ז)תשנ״ה(‪,‬‬ ‫‪36‬‬
‫עמי ‪ .118-117‬וראו הראי״ה קוק‪ ,‬הרצאת הרב‪ ,‬ירושלים תרפ״א‪ ,‬עמי א‪.‬‬
‫הרב צבי יהודה קוק‪ ,‬התורה הגואלת‪ ,‬ירושלים תשמ״ג‪ ,‬עמי לט‪ :‬״‪...‬פעם אחת אמר‪ :‬אתם‬ ‫‪37‬‬

‫]‪[319‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬
‫‪38‬‬
‫ה מ ו ר ה ל ו ל כ ו נ ן א ת ״בנין ה ת ו ר ה ל ד ו ר ו ת ״ ‪.‬‬
‫מ צ ד ש נ י ה ר ב ק ו ק מ ע ל ה ב כ ת י ב ת ו ה ה ג ו ת י ת ע ל נס א ת ד מ ו ת ו ש ל ה צ ד י ק ו ״ ק ד ו ש‬
‫ה ד ו מ י ה ״ ‪ .‬מצטיירת בזה ד מ ו ת ה מ ת נ ג ד ת בכל נימי נ פ ש ה ל ד מ ו ת ה ה ל כ ת י ת ה מ ת ו א ר ת‬
‫לעיל‪ .‬כאן החוק‪ ,‬הנורמה‪ ,‬הדקדוק ו ה ה ג ב ל ה מאיימים לחנוק את נפשו הסוערת ש ל‬
‫‪40‬‬ ‫‪39‬‬
‫״עבודה מצומצמת״‪,‬‬ ‫ההלכה‪ ,‬הצו והנורמה הופכים לכבלים ש ל השכל‪,‬‬ ‫ה ר ב קוק‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫והירידה אליה היא בבחינת‬ ‫״ריקנות פ ר ט י ת ״ ; ״התורה הנגלית״ עלולה לפגוע בו‪',‬‬
‫‪42‬‬
‫פ ן ז ה ב א י ש י ו ת ו ש ל ה ר ב ק ו ק אינו מ ח פ ש א ת ה נ א מ נ ו ת‬ ‫ה ש פ ל ה ל״דקדוקים קטנים״‪.‬‬
‫ה ק ה י ל ת י ת ‪ ,‬א ל א א ת ה ה ת ב ט א ו ת ה א י נ ד י ב י ד ו א ל י ת ? ויותר מ כ ך ‪ ,‬א ף א ת ס ו ל ם ה ע ר כ י ם‬
‫‪43‬‬
‫ב ע מ ד ה זו אין ש מ ץ מ א ו ת ה ה ז ד ק ק ו ת ל מ ע ר כ ו ת ה ח ו ק י ם ו ה מ צ ו ו ת ‪.‬‬ ‫ה מ ת א י ם לאישיותו‪.‬‬
‫ונהפוך ה ו א ‪ :‬חירותו ש ל ה א ד ם סובלת ו מ ד ו כ א ת מפני ״ ש ט ף החיובים‪ ...‬לימודים ודקדוקים‬
‫‪44‬‬
‫ל א י ן ת כ ל י ת ‪ ,‬ס י ב ו כ י רעיונות‪ ,‬ו ה ו צ א ת פ ל פ ו ל י ם מ ד י י ק נ ו ת ש ל א ו ת י ו ת ו ת י ב ו ת ״ ‪.‬‬
‫ל מ ע ש ה ש ת י ה ד מ ו י ו ת ה מ ת ר ו צ צ ו ת ב כ ת ב י ו ש ל ה ר ב ק ו ק הינן ה ד מ ו ת ״ ה ד ת י ת ״ ־‬
‫‪45‬‬
‫או‪,‬‬ ‫הלכתית מ כ א ן ו ה ד מ ו ת ה״דתיותית״־רליגיוזית מכאן‪ ,‬ש נ מ צ א ת בכתבי מרטין בובר;‬
‫במושגיו ש ל עקיבא ארנסט סימון‪ ,‬ד מ ו ת דתית ק ת ו ל י ת ) ה ל כ ת י ת ( מ ח ד גיסא‪ ,‬ו ד מ ו ת דתית‬
‫‪46‬‬
‫ל ש ו ן א ח ר ‪ :‬א ל ה ת י א ו ר י ם ש ל ד מ ו י ו ת ט י פ ו ל ו ג י ו ת ‪ ,‬ש א כ ן אינן‬ ‫פ ר ו ט ס ט נ ט י ת מ א י ד ך גיסא‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫שתי דמויות אלה‪ ,‬המתרוצצות‬ ‫מ ת י י ש ב ו ת זו ע ם זו א ל א מ ו צ י א ו ת א י ש ה א ת א ח ו ת ה ‪.‬‬

‫אינכם מבינים מה זה‪ .‬בדורות הבאים ידעו‪ .‬׳זה בנין התורה לדורות׳‪ .‬שלוש פעמים אמר לי‬
‫זאת‪ ...‬ענין הלכה ברורה זה ענין של צו‪ ...‬וזה מעין הצו שהיה בראש מילין‪ ...‬אמנם יש חילוק‬
‫׳ראש מילין׳ קצר — וזה לא״‪ .‬וכן דברי הרב א׳ שטרן‪ ,‬״בנין התורה לדורות ב׳בירור הלכה׳״‪,‬‬
‫ברורים בהלכות הראי״ה‪ ,‬בעריכת הרב מ׳ נריה‪ ,‬הרב א׳ שטרן והרב נ׳ גוטל‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪,‬‬
‫עמי ‪ .564-563‬וראו לקוטי הראי״ה‪ ,‬כפר הרא״ה תשנ״ה‪ ,‬עמי ‪.347‬‬
‫ח׳ ליפשיץ‪ ,‬שבחי הראי״ה‪ ,‬ירושלים תשל״ט‪ ,‬עמי קנ‪ :‬לקוטי הראי״ה‪ ,‬א‪ ,‬עמי ‪ ;347-346‬הרצ״י‬ ‫‪38‬‬
‫קוק‪ ,‬הלכה ברורה‪ ,‬פסחים‪ ,‬א‪ ,‬הקדמה‪ :‬הרצאת הרב‪ ,‬שם‪.‬‬
‫הראי״ה קוק‪ ,‬שמונה קבצים מכתב יד קדשו‪ ,‬ירושלים תשנ״ט‪ ,‬כרך א‪ ,‬קובץ ב‪ ,‬עמי שו‪ ,‬פיס׳‬ ‫‪39‬‬
‫לה; ערפילי טוהר‪ ,‬עמי יז‪.‬‬
‫שמונה קבצים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬קובץ ג‪ ,‬עמי צט‪ ,‬פיס׳ רעא; אורות הקודש‪ ,‬ירושלים תשנ״ד‪ ,‬ד‪ ,‬עמי‬ ‫‪40‬‬
‫תקטו‪.‬‬
‫שמונה קבצים‪ ,‬כרך א‪ ,‬קובץ א‪ ,‬עמי קלא‪ ,‬פיס׳ שפט‪ :‬אורות הקודש‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלים תשמ״ה‪ ,‬עמי‬ ‫‪41‬‬
‫קכח‪.‬‬
‫שמונה קבצים‪ ,‬שם‪ ,‬עמי צג‪ ,‬פיס׳ רמח; אורות הקודש‪ ,‬ג‪ ,‬עמי קכג‪.‬‬ ‫‪42‬‬
‫שמונה קבצים‪ ,‬כרך ג‪ ,‬קובץ ו‪ ,‬עמי יז‪ ,‬פיס׳ מ ; אורות הקודש‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשמ״ה‪ ,‬עמי צא‪-‬צב‪.‬‬ ‫‪43‬‬
‫וראו עוד שמונה קבצים‪ ,‬כרך א‪ ,‬קובץ ב‪ ,‬עמי שיח‪ ,‬פיס׳ עז‪ :‬ערפילי טוהר‪ ,‬עמי לא‪-‬לב‪.‬‬
‫שמונה קבצים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬קובץ ג‪ ,‬עמי קה‪ ,‬סעיף רצ; אורות הקודש‪ ,‬ד‪ ,‬עמי תב‪.‬‬ ‫‪44‬‬
‫לעיל הערה ‪ .29‬לניתוח רחב של ההקשר הסוציולוגי־תרבותי של מתח זה ראו א׳ רוזנק‪ ,‬״אנרכיזם‪,‬‬ ‫‪45‬‬
‫סגירות ומה שביניהם לאור פרשנות סוציו־תרבותית״‪ ,‬עין טובה‪ :‬דו שיח ופולמוס בתרבות‬
‫ישראל — ספר היובל לטובה אילן‪ ,‬בעריכת מ׳ אילן‪ ,‬ישראל תשנ״ט‪ ,‬עמי ‪.547-530‬‬
‫ע״א סימון‪ ,‬האם עוד יהודים אנחנו? תל אביב תשמ״ג‪ ,‬עמי ‪.45-7‬‬ ‫‪46‬‬
‫מתח זה עולה יפה בדברי נחום אריאלי‪ :‬״יש לרב קוק משנה ייחודית‪ ...‬למרבה הפרדוקס‪ ,‬משנה‬ ‫‪47‬‬
‫זו אינה תואמת את דמותו של הרב קוק האיש‪ ...‬לכן אני גורס שהרב קוק חי בשני עולמות‬
‫והיה דמות טרגית אמיתית‪ .‬עגנון אמר לי פעם שגדולתו היתה שהיה אדם שבור‪ ...‬הרב קוק‬

‫]‪[320‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬

‫בכתביו‪ ,‬מקנות פשר למערך מורכב ומגוון ש ל מתחים הפרושים ע ל סוגיות שונות במשנתו‪.‬‬
‫הדפום הפורמלי והמצוותי מ ח ד והרליגיחי האינדיבידואלי מאידך מתרוצצים ביחסו של‬
‫‪48‬‬
‫ה ר ב ק ו ק ל ס ו ג י ו ת ה י ח י ד ו ה צ י ב ו ר ‪ ,‬פ ר ט י ק ו ל ר י ז ם ו א ו נ י ב ר ס ל י ז ם ‪ ,‬ח י ר ו ת ו נ ו ר מ ה ועוד‪.‬‬
‫על‬ ‫כארכיטיפ —‬ ‫ברגע ה ע ק ד ה ‪ ,‬לאור הרב קוק‪ ,‬מ צ ל י ח ל ה ת ג ב ר —‬ ‫אברהם‬
‫אותו מ ת ח דיכוטומי‪ .‬לראשונה נוצרת סינתזה עליונה‪ ,‬ש ב ה ה צ ו ההטרונומי ו ה ת ש ו ק ה‬
‫האינדיבידואלית מ ת מ ז ג י ם זה בזה לבלי הכר‪ .‬ה נ ה כי כן מ ת ו א ר ת ת ח ו ש ת ו ש ל אברהם‬
‫ה ה ו ל ך ל ע ק ד ה ב א ו פ ן ש ו נ ה ל ח ל ו ט י ן מ א ו ת ו מ ד ר ש ש ב ו פ ת ח נ ו דברינו‪.‬‬
‫צ א ו ח ש ו ב ‪ ,‬ל ו ה י י ת ה ד מ ו ת ו ש ל ״ א י ש ה ה ל כ ה ״ ה ח מ ו ר מ ת נ ס ה בניסיון ה ע ק ד ה ‪,‬‬
‫היינו מ ק ב ל י ם תיאור ש ל אברהם כ פ י ש ע ו ל ה מ כ ת ב י ו ש ל י ש ע י ה ו ליבוביץ‪ .‬אברהם ה י ה‬
‫מ ת נ ס ה ו מ צ ל י ח ל א ב ג ל ל ח ש ק ו ו ה ז ד ה ו ת ו ע ם ה צ ו ה מ ו ר ה ל ו ל ע ק ו ד א ת בנו‪ ,‬א ל א ל ה פ ך ‪.‬‬
‫אי ההזדהות‪ ,‬ת ח ו ש ת הכניעה‪ ,‬ק ב ל ת המרות‪ ,‬ה ה כ ר ע ה ל ה י ש מ ע לצו ולו גם הגרוע ביותר‬
‫מבחינת האינטרסים הפרטיים ש ל האדם‪ ,‬הם הם המורים על עצמתו האמונית ש ל האדם‬
‫‪49‬‬
‫ושעבודו ה מ ו ח ל ט לאלוהים‪.‬‬
‫ל ע ו מ ת ז א ת ‪ ,‬ל ו ה י י ת ה ד מ ו ת ו ש ל א י ש ה ד ת י ו ת ה ר ל י ג י ח י נ ב ח נ ת ב נ י ס י ו ן ה ע ק ד ה ‪ ,‬היינו‬
‫‪50‬‬
‫ואף על הפיתוי העז לראות בצו‬ ‫ש ו מ ע י ם ע ל ל ב ט י ו ש ל ה מ א מ י ן ‪ ,‬ע ל ייסוריו ה מ ו ס ר י י ם‬

‫חי בספירה רוחנית הגותית‪ ...‬אך אילו היה בא אליו מישהו בשאלה‪ ...‬היה מפנה את השואל‬
‫מניה וביה אל ההלכה ולא אל משנתו ההגותית‪...‬״ )״הרב קוק‪ :‬משני צירי המתרס״‪ ,‬עמדה ‪12‬‬
‫] ת מ ה תשמ״ז[‪ ,‬עמי ‪.(14-12‬‬
‫לדיון רחב בנושא זה ראו רתנק‪ ,‬הפילוסופיה של ההלכה )לעיל הערה ‪ ,(33‬פרק א‪.‬‬ ‫‪48‬‬
‫וכך לשון ליבוביץ‪ :‬״כאן נעלמה כל הבחינה התועלתנית שביראת ה׳‪ :‬היראה שהביאה את‬ ‫‪49‬‬
‫אברהם אבינו למעשהו — להשכים בבוקר‪ ...‬לשים עליו את עצי העולה וללכת עמו אל המקום‬
‫אשר אמר לו האלהים — אינה באה מציפיה לטובה הצפונה במעשה זה‪ ,‬או מ ח ש ש לרעה‬
‫הנגרמת ע״י הימנעות ממנו — אם ׳טובה׳ וירעה׳ מוגדרת בקטיגוריות של הנאת האדם וסבלו‪.‬‬
‫שום רעה העשויה לפגוע באברהם לא תשווה במה שנגרם לו ע״י מילוי הצו של ׳קח נא‪...‬׳ ושום‬
‫טובה לא תצמח לו ממנו‪ .‬אדרבא‪ :‬במקרה זה אין יראת ה׳ מתבטאת אלא ביכלתו של אברהם‬
‫לבטל את כל הערכים האנושיים — החל בסיפוק המאוויים וההדגשים הטבעיים וכלה בייעודים‬
‫אוניוורסאליים‪ ,‬ואפילו קוסמיים או מטאפיסיים )שהרי ׳קח נא׳ זה מ ב ט ל גם את ברית בין‬
‫הבתרים!(״ )י׳ ליבוביץ‪ ,‬יהדות‪ ,‬עם יהודי ומדינת ישראל‪ ,‬ירושלים ותל אביב תשל״ה‪ ,‬עמי‬
‫‪.(392-391‬‬
‫בהתלבטויותיו של מרטין בובר נוכח הכרעתו של קירקגור לעבור מהתחום האתי אל התחום‬ ‫‪50‬‬
‫האמוני ולדחות את המוסרי‪ .‬במשנה דתית זו‪ ,‬טוען בובר‪ ,‬לא ייתכן מעשה הנובע מעולם האמונה‬
‫שאינו עולה בקנה אחד עם הפנימיות המוסרית של המאמין‪) .‬ואכן‪ ,‬לדידו‪ ,‬הציוד להעלות את‬
‫הבן לעולה לא הגיע לידי מימוש ולעולם לא היה מגיע לידי מימוש‪ (.‬וראו מ׳ בובר‪ ,‬״ליקוי‬
‫האור האלוהי״‪ ,‬פני אדם‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עמי ‪ :315-313‬ברגמן‪ ,‬הפילוסופיה הדיאלוגית‪ ,‬עמי‬
‫‪ ; 108-104‬א׳ כהן‪ ,‬משנתו החינוכית של מרטין בובר‪ ,‬תל אביב תשל״ו‪ ,‬עמי ‪ .183-180‬תיאור‬
‫ספרותי ההולם גישה זו נמצא דווקא אצל קירקגור בתחילת ספרו חיל ורעדה‪ .‬וכך לשונו‪ :‬״היה‬
‫זה מוקדם בבוקר‪ ,‬אברהם השכים לקום‪ ,‬חבק לשרה‪ ...‬ושרה נשקה ליצחק‪ ,‬יצחק אשר הסיר‬
‫את חרפתה‪ ,‬אשר היה גאוותה‪ ...‬כך רכבו בשקט‪ ...‬ומבטו של אברהם נעוץ בקרקע‪ ...‬דומם‬
‫הניח את עצי המערכה‪ ,‬עקד את יצחק‪ ,‬דומם הוציא את המאכלת — אז ראו עיניו את האיל‬
‫אשר הכין לו האלוהים‪ .‬ואברהם הקריב את האיל ושב לביתו‪ ...‬מאותו יום ואילך קפצה זקנה‬

‫]‪[321‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫ה א ל ו ה י ה א ב ס ו ר ד י א ת ל ח י ש ת ו ש ל ה ש ט ן ) ו ה מ ד ר ש יוצר א ת ה ד י א ל ו ג בין א ב ר ה ם ו ב י ן‬
‫‪51‬‬
‫ה ש ט ן ב ה ק ש ר זה(‪.‬‬
‫א ו ל ם ש נ י ה ק ט ב י ם ה ל ל ו מ ח ט י א י ם א ת ה ד ר ך ש ב ה ב ח ר ה ר ב ק ו ק ל ת א ר א ת ניסיון‬
‫ה ע ק ד ה ‪ .‬לדידו כל ע צ מ ת ו ש ל הניסיון בכך ש מ ע ש ה ה ע ק ד ה ‪ ,‬ה ה י ש מ ע ו ת לצו האל‪ ,‬נ ע ש ה‬
‫ב א ו פ ן ח ו פ ש י ‪ ,‬ל ל א כ ל ע כ ב ה פ נ י מ י ת ‪ ,‬מ ת ו ך רצון מ ו ח ל ט ‪ .‬א ב ר ה ם אינו ה מ א מ י ן ה מ י ו ס ר ‪,‬‬
‫ה מ ת ל ב ט ‪ ,‬ה נ ק ר ע בין א ה ב ת ו ל ב י ן צ ו ה א ל ‪ .‬ה ו א אינו ד מ ו ת ה ר ו א י ת ה מ כ ר י ע ה ל ה י ש מ ע ל צ ו‬
‫ה א ל כ מ י ש מ ק ב ל ה ו ר א ה ה ט ר ו נ ו מ י ת ה ז ר ה לו‪ .‬ב כ ת ב י ה ר ב ק ו ק ב כ ל ת י א ו ר ע ק ד ת י צ ח ק‬
‫אין ו ל ו מ ש פ ט א ח ד ה מ ו ר ה ע ל ל ב ט י ם א י נ ד י ב י ד ו א ל י ס ט י י ם א נ ט י ־ ה ט ר ו נ ו מ י י ם ה ח ו ל פ י ם‬
‫‪52‬‬
‫בראשו ש ל אברהם‪ .‬ונהפוך הוא‪ ,‬צו ה א ל ע ו ל ה בקנה א ח ד עם חירותו ורצונו החופשי‬
‫ש ל אברהם‪ .‬האירוע ש ל ה ע ק ד ה בבחינת אלוהים הוא ח ש י פ ת פנימיותו ה ע מ ו ק ה ש ל‬
‫אברהם לעיני כול‪ .‬כלשונו‪:‬‬

‫א ב ל יודע ת ע ל ו מ ו ת ב״ה אשר לפניו נגלו כל מצפונים‪ ,‬הנה הוא רצה להוציא‬
‫לאור ההויה א ת כל אור הקודש‪ ,‬א ת כל ה נ צ ח והשיגוב‪ ,‬ה ט מ ו ן והגנוז ב נ ש מ ת ו‬
‫ה ג ד ו ל ה ש ל אברהם‪ ,‬לצרך זה הופיע עליו רצון ח פ ש י מ ח ל ט בלתי מ ק ו ש ר בשום‬
‫ה כ ר ח פנימי או חיצוני‪ ,‬כדי שעצמיותו הפנימית הבלתי תלויה תופיע כאן בהדר‬
‫‪53‬‬
‫ג א ו ן ע ז ה ‪ .‬ו ז ה ו י ס ו ד ה נ ס י ו ן ברום ג ו ב ה ו ‪ .‬״ ו ה א ל ה י ם נ י ס ה א ת א ב ר ה ם ״ ‪.‬‬

‫ה מ ג מ ה המורה ע ל ה ה ז ד ה ו ת ש ל אברהם עם ה צ ו הניתן לו רמוזה אף בפנייה ש ל האלוהים‬

‫‪54‬‬
‫ק ר י א ה זו ח ו ש פ ת ל פ נ י נ ו א ת ״ ה א ו פ י‬ ‫א ל י ו ב ש מ ו ) ״ ו י א מ ר א ל י ו ‪ :‬א ב ר ה ם ‪ .‬ו י א מ ר ‪ :‬הנני״(‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫הרצוני‪ ,‬ה ח ו פ ש י ש ל ע נ ק ע ו ל ם ז ה ״ ‪.‬‬
‫ניסיון ה ע ק ד ה ‪ ,‬ל ד י ד ו ש ל ה ר ב ק ו ק ‪ ,‬י ו צ ר ריכוז רוחני מ ק ס י מ ל י מ צ ד ו ש ל א ב ר ה ם ‪.‬‬
‫לשון א ח ר ‪ :‬הניסיון מ מ מ ש או מוציא מ ה כ ו ח אל ה פ ו ע ל א ת הרובד האותנטי ביותר ש ל‬

‫על אברהם‪ .‬הוא לא יכל לשכוח שאלוהים רצה זאת ממנו‪...‬״)חיל ורעדה‪ ,‬עמי ‪ .(11-10‬וכן‬
‫ראו שם‪ ,‬עמי ‪.12‬‬
‫ה ה לשון המדרש‪ :‬״ויקח את שני נעריו עמו אמר עד שאקרבנו ישמרו הם את הכלים קדמו‬ ‫‪51‬‬
‫השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן א״ל לאן אתה הולך‪ ,‬א״ל להתפלל א״ל ומי שהולך להתפלל‬
‫למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו‪ ,‬א״ל שמא נשהא יום או יומים ונשחט ונאפה ונאכל‪,‬‬
‫א״ל זקן לא שם הייתי כשאמר לך הקב״ה קח את בנך חקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה‬
‫שנה‪ ...‬מה עשה השטן אמר לאברהם ואלי דבר יגונב וגו׳)איוב ד( כך שמעתי מאחורי הפרגוד‬
‫השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר ליה כך ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין‬
‫לו‪...‬״)מדרש תנחומא ]מהדורת ורשא תרל״ה[‪ ,‬ירושלים תשי״ח‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬סימן כב(‪ .‬וראו‬
‫נחמה ליבוביץ‪ ,‬עיונים בספר בראשית‪ ,‬ירושלים תשל״ה‪ ,‬עמי ‪ .139-137‬לשם הרחבת הדיון‬
‫על מדרש זה ומקורו)בספר היובלים( ופרישת המחלוקת בדבר הקשר בין עמדה זו לעמדתו‬
‫של קירקגור ראו ברגמן‪ ,‬הפילוסופיה הדיאלוגית )לעיל הערה ‪ ,(25‬עמי ‪ .98-96‬וראו הערה ‪25‬‬
‫לעיל‪.‬‬
‫חופש זה נובע מהמצב שאברהם נתון בו ומנקודת השקפתו‪ ,‬אשר‪ ,‬כאמור‪ ,‬מחקה כביכול את‬ ‫‪52‬‬
‫נקודת מבטו של אלוהים‪ .‬וראו לעיל הערה ‪ ,25‬וכן אגרות‪ ,‬ב‪ ,‬עמי מא‪-‬מג‪.‬‬
‫עולת ראיה‪ ,‬א‪ ,‬עמי פה‪.‬‬ ‫‪53‬‬
‫בראשית כב ‪.1‬‬ ‫‪54‬‬
‫עולת ראיה‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪55‬‬

‫]‪[322‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬

‫א ב ר ה ם ) א ב י ה א ו מ ה ( ‪ ,‬ה מ ב ט א ב א ו פ ן ה ב ה י ר ב י ו ת ר א ת א י ש י ו ת ו ה ח ו פ ש י ת ‪ .‬מ ס י ב ה זו‬

‫רגע ל פ נ י ה ע ל י י ה א ל ה ה ר מ ש א י ר א ב ר ה ם א ת נעריו ע ם ה ח מ ו ר ‪ .‬״ ח מ ו ר ״ ‪ ,‬ש ה ו א מ ל ש ו ן‬
‫‪56‬‬
‫מ צ ב המנוגד ל מ צ ב שבו נכחו אברהם ויצחק‪ ,‬ש״העולם החמרי לא תפס אצלם‬ ‫״חומר״‪,‬‬
‫‪57‬‬
‫כלל את מקומו״‪.‬‬
‫ה ד פ ו ם ה נ פ ש י ה מ ו צ ג כ א ן ‪ ,‬ה מ ו ר ה ע ל ה ת א מ ה מ ל א ה בין ה ע ו ל ם ה פ נ י מ י ש ל א ב ר ה ם‬
‫ל צ ו ה ה ט ר ו נ ו מ י ש ל ה א ל ‪ ,‬נ מ צ א א ף ב א ו פ ן ש ב ה מ ת ו א ר ת ה ז י ק ה ש ב י ן י צ ח ק ו ב י ן אביו‪.‬‬
‫ושוב‪ :‬איש ה ה ל כ ה הליבוביצ׳י היה מדגיש את המשבר‪ ,‬קבלת המרות והגזרה שהיה‬
‫‪58‬‬
‫ל ע ו מ ת ו איש הדתיות הרליגיוזי‬ ‫צריך י צ ח ק ל ק ב ל ב ה ל י כ ת ו א ח ר א ב י ו כ ש ה מ א כ ל ת בידו‪.‬‬
‫היה חושף את לבטיו של יצחק‪ ,‬את פ ח ד ו ופלצותו מאירוע ה ש ח י ט ה המתקרב; את השבר‬
‫‪59‬‬
‫ל ע ו מ ת זאת הרב קוק‬ ‫בין ד מ ו ת ה א ב ה א ה ו ב ל ב י ן ד מ ו ת ה ש ו ח ט ה נ כ ג ע ל צ ו ה א ב ס ו ר ד י ‪.‬‬
‫מ ו ר ה ע ל ה ה ר מ ו נ י ה ה ש ל מ ה בין ה א ב ל ב נ ו ‪:‬‬

‫נ ת מ ז ג ו כ א ן ה נ ש מ ו ת י ח ד י ו ‪ ,‬ב א י ח ו ד גמור‪ ,‬א ח ד ו ת ה ר צ ו ן ו א ח ד ו ת ה י ד י ע ה ‪ ,‬בעינים‬

‫צ ו פ ו ת ל מ ל א ד ב ר ה ׳ ב פ ל י א ו ת ה ו ד ו ‪ ,‬ב ל א ש ו ם ה פ ר ש כ ל ל ‪ ,‬בין נ פ ש ל נ פ ש ‪ ,‬ו ב י ן‬
‫מ פ ע ל ל מ פ ע ל ‪ .‬ה נ ש מ ו ת ש ק ו ע ו ת ש ת י ה ן ‪ ,‬ל ל כ ת ל מ ל א ד ב ר ה ׳ ורצונו‪ .‬״ ו י ל כ ו ש נ י ה ם‬
‫‪60‬‬
‫יחדיו״‪.‬‬

‫ל ש ם ה ש ו ו א ה ‪ :‬ב ת י א ו ר י ו ש ל ה ר ב קוק אין זכר ל ה ת ח ב ט ו י ו ת ה נ פ ש ש נ מ צ א ב כ ת ב י ה ר ב‬

‫סולובייצ׳יק בדבר ט י ב ה של ה ה ב ט ח ה האלוהית‪ ,‬שהרי‬

‫״ א ת מ ו ל א מ ר ת ל י כ י ב י צ ח ק יקרא ל ך זרע ו א ת מ ו ל א מ ר ת ל י ק ח נא א ת בנך א ת‬

‫י ח י ד ך ו ה ע ל ה ו ש ם ל ע ו ל ה ״ וכו׳‪ .‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ה ד ר מ ה ה נ ש ג ב ה ש ל ה ע ק י ד ה מ ש ת ק פ ת‬
‫ל א רק ב א ק ט ש ל מ ס י ר ת נ פ ש ש ל א ב ו ב נ ו ו ב ה ע ל א ת י צ ח ק ל ק ר ב ן ע ל ג ב י ה מ ז ב ח ‪,‬‬
‫‪61‬‬
‫אלא גם בלבטי נ פ ש ו ש ל אברהם‪.‬‬

‫פירוש ה״חמור״ כ״חומר״ נמצא בכתבי המהר״ל במקומות רבים‪ .‬הדבר קשור למכלול שיטתו‬ ‫‪56‬‬
‫האריסטוטלית של המהר״ל‪ ,‬והדבר נוגע אף בסוגייתנו‪ .‬ראה המהר״ל‪ ,‬דרך החיים‪ ,‬קראקא ‪,1589‬‬
‫פרק ב‪ ,‬עמי צא; שם‪ ,‬פרק ג‪ ,‬עמי קנב‪ :‬שם‪ ,‬פרק ו‪ ,‬עמי רפח‪ :‬נצח ישראל‪ ,‬פראג ‪ ,1600‬עמי‬
‫נ‪ ,‬ועוד הרבה‪ .‬וראו ב׳ גרום‪ ,‬נצח ישראל‪ ,‬תל אביב תשל״ד‪ ,‬עמי ‪ ; 192‬ע׳ פונקנשטיין‪ ,‬תדמית‬
‫ותודעה היסטורית ביהדות ובסביבתה התרבותית‪ ,‬תל אביב תשנ״א‪ ,‬עמי ‪ .285‬להשוואה טובה‬
‫לתורת אחדות ההפכים בין הרב קוק ובין המהר״ל בנושא זה ראו אגרות‪ ,‬א‪ ,‬עמי שסט־שע‪.‬‬
‫עולת ראיה‪ ,‬א‪ ,‬עמי פח‪.‬‬ ‫‪57‬‬
‫ראו י׳ ליבוביץ‪ ,‬״המשבר כמהותה של היהדות״‪ ,‬אמונה‪ ,‬היסטוריה וערכים‪ ,‬ירושלים תשמ״ב‪,‬‬ ‫‪58‬‬
‫עמי ‪.58‬‬
‫תיאור ספרותי יפה להתלבטות זו נמצא בפתח ספרו של קירקגור חיל ורעדה‪ .‬אברהם מתואר‬ ‫‪59‬‬
‫כמי שמניח ידו על ראשו של יצחק‪ .‬יצחק מרכין ראשו לקבל ברכה‪ .‬״מבטו של אברהם רך‬
‫ודיבורו מעודד‪ .‬ואולם דעתו של יצחק קצרה מהבן ונפשו מאנה להתעודד‪ .‬הוא התרפק על‬
‫ברכי אברהם‪ ,‬נפל לרגליו בתחינה‪ ,‬הוא ביקש על חייו הצעירים‪ ,‬על תקוות עתידו היפה‪ ,‬לנגד‬
‫עיניו עברו השמחות בבית אברהם‪ ...‬העצב והבדידות‪ ...‬אז הפנה אברהם את פניו ממנו לרגע‪,‬‬
‫וכאשר ראהו יצחק שנית‪ ,‬והנה שונו פניו‪ ,‬מבטו פרא‪ ,‬ומראהו נורא‪ .‬הוא אחז ליצחק בגרונו‪,‬‬
‫השליך אותו אל האדמה‪...‬״ )חיל ורעדה‪ ,‬עמי ‪.(10-9‬‬
‫עולת ראיה‪ ,‬א‪ ,‬עמי צ‪.‬‬ ‫‪60‬‬
‫הרי״ד סולובייצ׳יק‪ ,‬איש ההלכה‪ :‬גלוי ונסתר‪ ,‬ירושלים תשל״ט‪ ,‬עמי ‪ 15‬הערה ‪.5‬‬ ‫‪61‬‬

‫]‪[323‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫ל א כ ך א צ ל ה ר ב קוק‪ .‬א צ ל ו ל א נ מ צ א א ת ״ י ס ו ד י ה ת ו ד ע ה ש ל א י ש ה א ל ק י ם ״ ) כ א צ ל‬
‫סולובייצ׳יק‪ ,‬שם( או ש מ ץ מ ה ת ח ב ט ו י ו ת י ו המוסריות ש ל קירקגור נוכח צו ה א מ ו נ ה ) ב ח י ל‬
‫‪62‬‬
‫ורעדה(‪.‬‬
‫בפירושו ש ל הרב קוק ל ע ק ד ה דמותו ש ל אברהם ׳׳הדבק״ מ ב א ר ת ע ת ה אופק רחב‬
‫הרבה יותר מ מ ס ג ר ת ו ש ל הסיפור גרידא‪ .‬ה ח ו ו י ה ה א ק ס ט ט י ת ש ל אברהם מ ס מ ל ת א ת‬
‫ה נ ת י ב ה מ ט פ י ז י ה מ פ ש ר בין ה ק ט ב י ם ה מ ת ר ו צ צ י ם ב כ ת ב י ו ‪ ,‬ו ה ו א א ף מ ו ר ה ע ל נ ח י צ ו ת ם‬
‫ש ל ה ק ט ב י ם כ ש ל ע צ מ ם ‪ .‬ה מ ת ח בין ה ד פ ו ם ה ה ל כ ת י ה ח מ ו ר ל ב י ן ד פ ו ס ״ ק ד ו ש ה ד ו מ י ה ״‬
‫מ ק ב ל א ת י י ש ו ב ו ע ל י ד י ה א ו פ ן ש ב ו נ ע נ ה א ב ר ה ם לניסיון‪ .‬נ ח ש ף כ א ן ה ק ש ר ה ע מ ו ק‬
‫בין פ נ י מ י ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ‪ ,‬רצונו ה ח ו פ ש י ‪ ,‬ה א ו ת נ ט י ו ת ה מ ו ח ל ט ת ) ה מ ת ב ט א ת ב ת ש ו ק ת‬
‫״ ק ד ו ש ה ד ו מ י ה ״ ( ובין ה ה ו ר א ה האלוהית‪ ,‬ה צ ו ו ה ח ו ק הגוזר ע ל ה ק ר ב ת הבן‪ .‬מ ע ת ה‬
‫חירותו ופנימיותו ש ל ״ ק ד ו ש ה ד ו מ י ה ״ מ ת מ מ ש ו ת ב א ק ט ש ל הציות לצו‪ .‬שני הקצוות‪,‬‬
‫הפורמלי־מצוותי והרליגיוזי־דתיותי‪ ,‬מ ת א ח ד י ם ב ד מ ו ת א ח ת ‪:‬‬
‫‪%‬‬

‫כאן עלתה הקדושה האלהית‪ ,‬שהאירה בנשמות הנאצלות הללו‪ ,‬הטהורות בטוהר‬
‫ק ו ד ש ק ד ש י ם ‪ ,‬ב מ ע ל ה כ ״ כ ] = כ ל כך[ מ ו פ ל א ה ‪ ,‬ע ד ש ל א ה ו ר ג ש כ ל ל ב מ פ ע ל‬
‫ה נ ש ג ב ה ז ה ‪ ,‬ש י ש כ א ן א י ז ה ד ב ר נ ג ד ט ב ע ו ש ל א ד ם ‪ ,‬ש צ ר י ך ל ה ל ח ם נגדו‪ ,‬א ל א‬
‫ש כ ל ז ה מ ת א י ם גם א ל ה ט ב ע ה ח ק ו ק ‪ ,‬מ פ נ י ש כ ל מ י ד ה ו מ ש ק ל מ י ו ח ד ו מ פ ו ר ט‬
‫נ ת ב ט ל ו ל ג ב י אור ה א ב ו ק ה ש ל ל ב ת א ש ק ו ד ש א ש ר ב נ ש מ ת א ל ח י א ש ר ב ק ר ב ו ‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫״וישם אותו ע ל ה מ ז ב ח מ מ ע ל לעצים״‪.‬‬

‫ב ע ו ל מ ו ש ל ה ר ב ק ו ק ש ת י ה ד מ ו י ו ת ה מ ת ר ו צ צ ו ת אינן א ל א ד מ ו ת א ח ת ש ת ש ו ק ת ח י ר ו ת ה ‪,‬‬
‫ט ב ע ה וציור ע ו ל מ ה הפנימי מ ת ב ט א י ם ב ח ו ק ה ח ר ו ת ע ל ה ל ו ח ו ת ‪ .‬אברהם‪ ,‬כארכיטיפ‪,‬‬
‫מ ב ט א מ ו ד ל ראשוני ש מ מ נ ו ח צ ו ב ה דמותה ש ל ה א ו מ ה כולה‪ .‬בדמותו מ ת מ מ ש ת ה ה ת א מ ה‬
‫בין ה ה ט ר ו נ ו מ י ו ב י ן ה א ו ט ו נ ו מ י ‪ .‬ד מ ו ת זו ט ו ע נ ת ‪ ,‬ש נ י ת ן ל ט ש ט ש א ת ה א ב ח נ ה בין ד ת‬
‫לדתיות‪.‬‬
‫ה ר ג ע ה א ק ס ט ט י ש ל א ב ר ה ם ‪ ,‬ה מ ב ט ל א ת מ ו ש ג י ה ט ו ב ו ה ר ע ‪ ,‬אינו מ ת מ י ד ‪ .‬ה צ ו ה א נ ט י ־‬
‫מוסרי מ פ ג י ש את אברהם עם מקור הציווי ההטרונומי המצוותי־מוסרי‪ ,‬כ ש ה פ ג י ש ה נעשית‬
‫ע ל רקע חוויה אוטונומית וחופשית‪ .‬הוא מ ב א ר א ת ט י ב ו ומקורו ש ל ה צ ו המוסרי והופכו‬
‫לאובייקטיבי‪ .‬הוא מ ש י ב א ת אברהם ל מ ע ר כ ת המוסרית בקריאת ה מ ל א ך ״ א ל ת ש ל ח ידך‬
‫אל הנער״‪ ,‬ו א ק ט ה ע ק ד ה ש ל האיל נ ע ש ה ע ת ה באותה חירות אותנטית כבתחילה‪ .‬המוסר‬
‫ההטרונומי והקונוונציונלי חוזר ותופס את מקומו‪ ,‬אך ה פ ע ם מנקודת מ ב ט ח ד ש ה ‪ .‬ישנו‬
‫ש י ל ו ב ד י א ל ק ט י בין ד מ ו ת ו ש ל א י ש ה ה ל כ ה ה נ כ נ ע ל צ ו ו ב י ן ד מ ו ת ו ש ל ק ד ו ש ה ד ו מ י י ה‬
‫ה מ ש ת ו ק ק ל ח י ר ו ת ‪ .‬ו ל א ו ר ז ה ניתן ל ש ו ב ו ל ק ר ו א א ת פ י ר ו ש ו ש ל ה ר ב ק ו ק ע ל ה פ ס ו ק‬
‫״ ו י ע ל ה ו ל ע ו ל ה ת ח ת בנו״‪ ,‬ש ל ש י ט ת י אינו ע ו ס ק רק ב ג י ל ו י ש א י ן ס ת י ר ה בין ל ה ט ד ת י ש ל‬
‫א ה ב ת א ל ובין א ה ב ת א ב ל ב נ ו ו ת י ע ו ל ה ל ק ר ב ן איל‪ .‬ל ד ע ת י ניתן ל ק ר ו א ז א ת כ ר ג ע ש י א‬
‫ש ב ו מערך מוסרי מצוותי ופולחני הופך ל א ק ט אוטונומי‪ ,‬ח ו פ ש י ואותנטי‪ .‬הרב קוק מורה‬
‫ב פ י ר ו ש ו ע ל ק ש ר ע מ ו ק בין ה פ ע י ל ו ת ה פ ו ל ח נ י ת ו ב י ן א י ש י ו ת ו ה א ק ס ט ט י ת ש ל א ב ר ה ם ‪,‬‬

‫ראה לעיל הערה ‪.26‬‬ ‫‪62‬‬

‫עולת ראיה‪ ,‬א‪ ,‬עמי צא‪.‬‬ ‫‪63‬‬

‫]‪[324‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬

‫שמייצג את תחילתה ש ל המחויבות הנורמטיבית כלפי האלוהים‪ .‬וכך לשונו של הרב‬

‫קוק‪:‬‬

‫וישא אברהם א ת עניו‪ :‬ח ש ב ק ד ו ש ת נשמתו‪ ,‬שצריך הוא ל ח פ ש א מ ה נושא‪ ,‬שיהיה‬

‫בתור כלי להכיל בתוכו א ת האור הגדול‪ ,‬אשר הוא ח ש ב מ ל א נפשו הרוממה‪,‬‬
‫ה ס פ ו ג ה א ו ש ר ח י י ם א ל ה י י ם ‪ . . .‬וירא ו ה נ ה איל‪ ...‬ר א ה ו ה ש י ג ‪ ,‬ש ה א י ל ה ז ה נ ת א ח ר‬
‫בדרך מ ה ל כ ו הטבעי‪ ...‬ל ה מ צ א בתור נושא ממשי‪ ,‬להכיל על ידו בהקרבתו א ת‬
‫כ ל ה א ו ר ו ה ע ד ן ה א ל ה י י ‪ ,‬ברום מ ע ל ת ה ד ב ק ו ת ה ס ו ע ר ת ו ה ט ה ו ר ה ‪. . .‬‬
‫ויעלהו לעולה ת ח ת בנו‪ :‬ככל אותו החזון וככל אותו עז ה א ה ב ה האלהית‪ ,‬אשר‬
‫ה ת ל ק ח ה ב ל ב ב ו ‪ ,‬ב ה י ו ת ו מ ו כ ן ל פ ע ל ה ק ר ב ת בנו‪ ,‬ב א ו ת ה ה מ ר ה ע צ מ ה ה ע ל ה א ת‬
‫האיל‪ .‬ל א פ ע ל עליו השינוי הזה‪ ,‬ה ח ל ו ף ש ל יצחק באיל‪ ,‬לקרר בכל ד ה ו א ת כ ל‬
‫‪64‬‬
‫אותו אור הגבורה וגובה ה נ ש מ ה הפנימית‪ ,‬ה מ צ ט ר פ ת אל פ ע ו ל ת ההקרבה‪...‬‬

‫א כ ן א ב ר ה ם ח ו ז ר א ל נ ע ר י ו ש נ ט ש ל פ נ י כן‪ ,‬ו א ל ״ ה ח מ ו ר ״ ‪ 6 5 ,‬א ך מ נ ק ו ד ת מ ב ט ח ד ש ה ‪,‬‬

‫המעגנת באור ח ד ש את המוסר ההטרונומי־מצוותי ש ל העולם הזה בחירותו האותנטית‬
‫של ״קדוש הדומיה״ ללא מתח‪.‬‬

‫ד‬
‫פ ר ש נ ו ת ה ע ק ד ה ש ל ה ר ב ק ו ק א י נ ה נ ש א ר ת ג ד ו ר ה רק ב מ ה ל ך ה ס י פ ו ר ה מ ק ר א י ‪ .‬ל ש י ט ת ו‬
‫אישיותו של אברהם מ ש מ ש ת מיתוס‪ ,‬ה מ ב ט א א ת נקודת ה מ ו צ א של החוק המקראי‬
‫ו א ת נקודת ה ת כ ל י ת ש ל איש ה ה ל כ ה ‪ .‬ה מ ש נ ה ה מ ט א ־ ה ל כ ת י ת ש ל הרב קוק מיוסדת ע ל‬
‫ה א פ ש ר ו ת ה ת א ו ר ט י ת ל ה ג י ע ל א ו ת ה ס י נ ת ז ה ע ל י ו נ ה ש ל ה ש ל מ ה בין א ו ט ו נ ו מ י ו ה ט ר ו נ ו מ י ‪,‬‬
‫ח י ר ו ת ו נ ו ר מ ה ‪ ,‬צ י ו ו י ו א ו ת נ ט י ו ת ‪ ,‬כ פ י ש ה ת מ מ ש ב ד מ ו ת ו ש ל א ב ר ה ם ‪ .‬ה נ ה כ י כן‪ ,‬א ב ר ה ם‬
‫ב פ ר ט ואבות ה א ו מ ה בכלל הופכים ב מ ש נ ת הרב קוק למקורות ה ש ר א ה נורמטיביים‪ .‬על‬
‫בסיס ה מ ו ד ל השלינגיאני — שיסודו בתהליך ה ה א צ ל ה הנאו־פלטוני והקבלי — ההכרה‬
‫ב ח ש י ב ו ת ה ש ל ה ז י ק ה בין ע נ פ י ה ע ץ ל ש ו ר ש י ו ‪ ) 6 6‬א ו בין י ש ר א ל ל א ב ו ת י ו ( י ו צ ר ת ז י ק ה‬
‫אף ברמה ההלכתית‪.‬‬
‫א ם כן‪ ,‬ה ל י כ ה ב ע ק ב ו ת צ ע ד י ה ם ה נ ו ר מ ט י ב י י ם ש ל א ב ו ת ה א ו מ ה מ ק ב ל ת ע ת ה מ ש נ ה‬
‫תוקף‪ .‬מ ע ת ה דורש הרב קוק ל ה ת ח ק ו ת א ח ר הנורמות ש ל מי ש ה ש כ י ל ו ל ב ט א ב מ ע ש י ה ם‬
‫א ת ת מ ו נ ת ה ע ו ל ם ה פ נ י מ י ת ‪ ,‬ה א ו ת נ ט י ת ו ה ט ב ע י ת ‪ .‬ה ת ח ק ו ת ז ו ת ב ט י ח א ו ת ה ה ת א מ ה בין‬
‫מ ו ש ג ״ ה ח ו ק ״ ל מ ו ש ג ״החירות״‪ .‬מ כ א ן ואילך ת ע ו ד ת ישראל צריכה לינוק מ א ב ו ת ה א ו מ ה ‪.‬‬
‫לדידו ש ל הרב קוק זו הסיבה ש ב ג ל ל ה האריכה התורה בסיפורי ה א ב ו ת ‪:‬‬

‫כדי להורות כ מ ה נשגב הוא האידיאל של תעודת ישראל‪ ,‬האריכה התורה בספור‬
‫פ ר ט י ה א ב ו ת ‪ ,‬ב ש י ד ו כ י ה ם ו א ו פ נ י ה ש ת ל ש ל ו ת ם ‪ ,‬ל ה ו ר ו ת ל נ ו ע ד כ מ ה ראוי ש י ה י ו‬
‫ח ב י ב י ם ו ק ד ו ש י ם ל נ ו ה א מ צ ע י ם ה י ו ת ר ר ח ו ק י ם ש ל ת ע ו ד ת ישראל‪ ...‬ו ע ת ה ‪ ,‬ע ד כ מ ה‬

‫שם‪ ,‬עמי צג‪-‬צד‪.‬‬ ‫‪64‬‬

‫לעיל הערות ‪.57-56‬‬ ‫‪65‬‬
‫ראו ש׳ רחנברג‪ ,‬הטוב והרע בהגות היהודית‪ ,‬תל אביב תשמ״ה‪ ,‬עמי ‪.68‬‬ ‫‪66‬‬

‫]‪[325‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫נשגב ואדיר הוא תכלית מציאות תעודתנו הלאומית‪ ,‬עד שגם הדברים הרחוקים‬
‫]קרי מ ע ש ה א ב ו ת [ ש ג ר מ ו ל מ צ י א ו ת ה ‪ ,‬ו ש ה ש ת ת פ ו ב ה ‪ ,‬ה ם ח ש ו ב י ם ל ה י ו ת ת ו ר ה‬
‫ש ל מ ה ‪ .‬ו כ מ ה ג ד ו ל י ם ד ב ר י ח ז ״ ל ‪ :‬״ י פ ה ש י ח ת ן ש ל ע ב ד י א ב ו ת יותר מ ת ו ר ת ן ש ל‬
‫‪67‬‬
‫בנים״‪...‬‬

‫מ ת ו ך א מ ר ה א ח ר ו נ ה זו ניתן ל ה ב י ן ‪ ,‬כ י צ ד ה א ב ו ת ו ס י פ ו ר ח י י ה ם י ו צ א י ם מ ג ד ר ת י א ו ר‬
‫היסטורי ונכנסים לגדר פרדיגמה התנהגותית‪ .‬יחם זה כלפי ה א ב ו ת מ ו ש ר ש א צ ל הרב‬
‫ק ו ק ב ר מ ו ת ש ו נ ו ת ש ל ע ו ל ם ה ה ל כ ה ‪ .‬ו א ם נ ר צ ה ניתן ל ו מ ר ‪ ,‬ש כ א ן ט מ ו ן ה ה י ג י ו ן מ א ח ו ר י‬
‫‪68‬‬
‫תורת הפסיקה ש ב מ ש נ ת ו בדבר ח ש י ב ו ת ״הראשונים״ ומיעוט מ ש ק ל ם ש ל ״אחרונים״‪.‬‬
‫ה ד ב ק ו ת בפרדיגמה הנורמטיבית ש ל אבות ה א ו מ ה או הראשונים יוצרת מ ו ד ל הלכתי‬
‫פ ו נ ד מ נ ט ל י ס ט י ‪ .‬כ ל ז ה ע ל ב ס י ס ה ב נ ת ה ק ש ר ה ע מ ו ק בין ה ש ו ר ש י ם ) ה א ב ו ת ( ל ע נ פ י ם‬
‫)ישראל(‪.‬‬
‫ביטוי לכך נמצא בדיונו ש ל הרב קוק ב ה ל כ ו ת אבלות‪ .‬הדיון נסב על ש א ל ה שהתעוררה‬
‫בדבר שרפת מתים‪ .‬הרב קוק ד ו ח ה מכול וכול את ״ מ ג מ ת ה ח י ד ו ש ״ ש ל שרפת גופות‪,‬‬
‫וטיעונו‪:‬‬

‫מ א ח ר ש נ ת נ ה ת ו ר ה צ ו ר ה זו ל ג נ י ז ת ה ג ו ף ‪ ,‬אי א פ ש ר ל נ ו ל ה ח ל י ף א ו ת ה ב צ ו ר ה‬
‫אחרת‪ ,‬כ מ ו כל מצוות התורה שהתורה נתנה להן צביון ותואר מיוחד‪ ,‬שאסור‬
‫ל נ ו ל ב ד ו ת מ ל ב צ ו ר ה א ח ר ת מ מ ה ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה ‪ .‬ו א פ י ל ו כ ש י ש רק א י ז ה ה ו כ ח ה‬
‫ב ת ו ר ה ע ל צ ו ר ה מ י ו ח ד ת ש ל מ צ ו ה אפי׳]לו[ כ ש א י ן ה ד ב ר כ ״ כ ] = כ ל כך[ מ פ ו ר ש ‪,‬‬
‫א י א פ ש ר ל ה ח ל י ף א ו ת ה ב צ ו ר ה אחרת‪ ...‬ו ז ה ו כ ל ל ג ד ו ל ב מ צ ו ו ת ‪ ,‬ש א י א פ ש ר ל ש נ ו ת‬
‫‪69‬‬
‫א ת צ ו ר ת ן ו ל ה ח ל י פ ן ב צ ו ר ה א ח ר ת ש ל א כ ה צ ו ר ה ש נ ת נ ה תורה‪.‬‬

‫דוגמה נוספת שניתן לראות בה את חשיבות התנ״ך מ ה ב ח י נ ה ה ה ל כ ת י ת נמצא ב מ א מ ר ו‬

‫‪70‬‬
‫וענייניה ה ם דיני‬ ‫״ ה ל כ ה ו מ ע ש ה ״ ‪ .‬ה מ א מ ר ה ו א ת ש ו ב ה ה ע ו ס ק ת בדיני א ‪ p‬ישראל‪,‬‬
‫ר כ י ש ת ק ר ק ע ו ת ‪ ,‬״ ש י ב ת צ י ו ן ״ כ ע י ק ר א מ ו נ ה ‪ ,‬ו ה ק ש ר בין ה ש י ב ה ובין ה מ ש י ח ‪ .‬ה ר ב ק ו ק‬
‫מ ת מ ו ד ד ע ם ש א ל ו ת א ל ה כ מ ע ט א ך ורק מ ת ו ך ש י מ ו ש ב צ י ט ט ו ת מ ת ו ך ת נ ״ ך )סגנון ח ר י ג‬
‫ביחס לספרות השו״ת(‪ .‬אף באיגרותיו נמצא שימוש רחב ב צ י ט ט ו ת מקראיות ה מ ש מ ש ו ת‬

‫״תעודת ישראל ולאומיותו״‪ ,‬אוצרות הראי״ה ב‪ ,‬עמי ‪.712‬‬ ‫‪67‬‬

‫על ההשלכות של כלל זה על דרכי פסיקתו ומשנתו המטא־הלכתית של הרב קוק ראו רוזנק‪,‬‬ ‫‪68‬‬
‫פילוסופיה‪ ,‬פרק ב‪.‬‬
‫דעת כהן‪ ,‬תשובה קצז‪ ,‬עמי שעט‪ ,‬טור ב )תרצ״ה(‪ .‬לא ברור לי אם הרב קוק היה מפעיל אותו‬ ‫‪69‬‬
‫כלל פונדמנטליסטי ביחס לסוגיית קבורה בארון; וראו דיונו ההלכתי ומקורותיו המחקריים של‬
‫פסח שינדלר‪ ,‬״תשובה בענין קבורה בארון בארץ ישראל״‪ ,‬בתוך‪ :‬תשובות ועד ההלכה של‬
‫כנסת הרבנים בישראל‪ ,‬כרך ה‪ ,‬ירושלים תשנ״ה‪ ,‬עמי ‪.168-161‬‬
‫יש חשיבות לכך‪ ,‬שמדובר בסוגיה העוסקת ב א ח ישראל‪ .‬א ח ישראל במשנתו המטא־הלכתית‬ ‫‪70‬‬
‫היא לא רק מושא הלכתי הדורש שימוש במקורות ייחודיים )בהקשר הזה תנ״ך‪ ,‬ובמקומות‬
‫אחרים תלמוד ירושלמי(‪ .‬יתר ע ל ‪ «P‬א ח ישראל מורה על רמת תובנה הלכתית הגבוהה מתורת‬
‫הגלות )הבבלית(‪ .‬וראו רוזנק‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬פרק ב‪ :‬א׳ שביי‪ .‬מ י ל ד ת ו א ח יעודה‪ ,‬תל־אביב‬
‫תשל״ט‪ ,‬עמי ‪.203-186‬‬

‫]‪[326‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬
‫‪71‬‬
‫אין בכוונתי ל ט ע ו ן כי כך סגנון פסיקתו ש ל הרב קוק ב כ ל תשובותיו‪.‬‬ ‫להדרכה נורמטיבית‪.‬‬
‫אך הימצאותם ש ל ביטויים כ א ל ה בתשובותיו אינה מקרית‪ ,‬והיא עולה בקנה א ח ד עם‬
‫משנתו בכלל ועם שיטתו ה מ ט א ־ ה ל כ ת י ת בפרט‪.‬‬
‫ה נ ה כי כן‪ ,‬נ מ צ א ל כ ך ה ד א ף ב מ ש נ ת ו ה ח י נ ו כ י ת ‪ :‬ה ר ב ק ו ק — ב נ י ג ו ד ל מ ק ו ב ל‬
‫ב׳יישיבה המרכזית ה ע ו ל מ י ת ‪ ,‬׳ ) ש ה ק י ם‬ ‫‪72‬‬
‫ב י ש י ב ו ת א ש כ נ ז — ה ע ל ה א ת קרן ל י מ ו ד י ה ת נ ״ ך‬
‫‪73‬‬
‫ל א ו ר ה מ ו ד ל ה א מ ו ר ניתן‬ ‫בירושלים( ו ע ש א ם ח ל ק אינטגרלי ש ל תכנית הלימודים‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫ש צ י ר ו ף ל י מ ו ד י ה ת נ ״ ך נ ב ע מ ע מ ד ה ע ק ר ו נ י ת ב ד ב ר ה ח י ב ו ר ה ה כ ר ח י בין ע ו ל מ ו‬ ‫לומר‪,‬‬
‫ש ל ה ת ל מ י ד ה ח כ ם ה ה ל כ ת י כ א ן ו ע כ ש י ו ) = ע נ פ י ם ( ובין ש ו ר ש י ה ה ר א ש ו נ י י ם ש ל ה ה ל כ ה ‪,‬‬
‫הנמצאים בתנ״ך‪ ,‬במדרשים ובתלמודים‪ .‬מ ו ש ג היצירתיות מ ש נ ה כאן את פניו ל מ ב נ ה‬
‫‪75‬‬
‫ח ש י ב ה שנדרש לדינמיקה פונדמנטליסטית רסטורטיבית‪.‬‬

‫אגרות‪ ,‬א‪ ,‬אגרת תקט‪,‬״ אגרות‪ ,‬ב‪ ,‬תקנה‪ .‬וראו א״י ברומברג‪ ,‬״הרב באגרותיו״‪ ,‬הראי״ה‪ ,‬בעריכת‬ ‫‪71‬‬
‫י׳ רפאל‪ ,‬ירושלים תשכ״ו‪ ,‬עמי נב‪-‬נח‪.‬‬
‫מרדכי ברויאר מורה על האבחנה בין ישיבות ספרד ובין אשכנז בנקודה זו‪ .‬במאמרו ״המקרא‬ ‫‪72‬‬
‫בתוכנית הלימודים של הישיבה ‪ / ,‬מחקרים במקרא ובחינוך מוגשים לפרופ׳ משה א מ ד ‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ״ו‪ ,‬עמי ‪ 235-223‬מורה ברויאר כיצד לימודי המקרא היו חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים‬
‫של הישיבות הספרדיות‪ ,‬ואף מצביע על המצב הירוד של לימודי המקרא באשכנז ועל הניסיונות‬
‫לשיקומם‪ .‬הנה כי כן הכנסת לימודי התנ״ך לישיבה בידי הרב קוק אינה עניין של מה בכך‪.‬‬
‫מקורות מקבילים המבקרים את המגמה האשכנזית הפורשת מלימודי התנ״ך והדורשים את‬
‫הרחבת השינון התנ״כי נמצא אצל השל״ה‪ ,‬עמוד התורה‪ ,‬פרק נר מצוה‪ :‬״הנער‪ ,‬כשיתחיל‬
‫ללמוד מקרא לא יזה עד גמר תורה ונביאים וכתובים‪...‬״; הרב יוסף תאומים‪ ,‬פתיחת ״פרי‬
‫מגדים״ על השולחן ערוך‪ ,‬או״ח; רבי יעקב עמדן‪ ,‬ברכת שמים‪ ,‬סוף פרק ״עלית דרך א ק ״ ‪,‬‬
‫ירושלים תשכ״ט‪ ,‬עמי צה‪ ,‬טור א ]עמי ‪ .[189‬וכן המהר״ל בפירושו לאגדות הש״ס‪ ,‬חלק א‪,‬‬
‫ירושלים תשי״ח‪ ,‬הקדמה‪ ,‬ע מ ‪ .16-13 ,‬לאור דברי הרב קוק לומדים אנו שבישיבתו הייתה‬
‫בקיאות בתנ״ך לאחד מתנאי הקבלה‪ ,‬וזה לשונו במאמרי הראי״ה‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשמ״ד‪ ,‬עמי‬
‫‪ : 63‬״ואין צריך לומר שהוא צריך לדעת את התנ״ך ידיעה יסודית כללית ותוכן כל ספר ופרטי‬
‫פרקיו״)וראו צבי ירון‪ ,‬משנתו של הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשמ״ה‪ ,‬עמ ‪ ;(211-210 ,‬אך לא מצאתי‬
‫עדות שאכן כך התקבלו תלמידים לישיבה הלכה למעשה‪.‬‬
‫כלשונו‪ :‬״תורה שבכתב ילמדו בישיבה בשום שכל עומק הפשט‪ ...‬בסיוע כל הידיעות המביאות‬ ‫‪73‬‬
‫לחקר עומקה של תורה וקדושתה ולהבנת הרוח העליון והפנימי של כתבי הקודש כולם‪...‬״‬
‫)מאמרי הראי״ה‪ ,‬א‪ ,‬עמי ‪] 64‬ניר יורק תרפ״ד[(‪ .‬דרך זו יושמה הלכה למעשה‪ .‬וראו מ׳ ברויאר‪,‬‬
‫מחקרים במקרא ובחינוך‪ ,‬ע מ ‪ .229 ,225-224 ,‬וכן ראו מ׳ אליאב‪ ,‬החינוך היהודי בגרמניה בימי‬
‫ההשכלה והאימנציפציה‪ ,‬ירושלים תשכ״א‪ ,‬עמי ‪ .30‬יש עניין בהשוואת סוגיה זו לניתוחו של‬
‫רש״ר הירש‪ ,‬אגרות צפון‪ ,‬אגרת יח‪ .‬וראו ר׳ חיים מוולוז׳ין‪ ,‬כתר ראש‪ ,‬נכתב בידי אשכנזי אשר‬
‫בן צבי הירש הכהן‪ ,‬ספר אורחות חיים‪ ,‬ירושלים תשמ״ו‪ ,‬סעיף נח; ע׳ אטקס‪ ,‬יחיד בדורו‪:‬‬
‫הגאון מווילנה — דמות ודימוי‪ ,‬ירושלים תשנ״ח‪ ,‬עמי ‪ ;69‬ש׳ שטמפפר‪ ,‬הישיבה הליטאית‬
‫בהתהוותה‪ ,‬ירושלים תשנ״ה‪ ,‬עמי ‪ 48‬והערה ‪.99‬‬
‫מובן שניתן לתת לכך אף הסברים אחרים‪ .‬אולם היכולת לארגן חלקים שונים של הגותו ומפעליו‬ ‫‪74‬‬
‫תחת היגיון אחד יש לה עדיפות על האופציה המספקת הסברים פזורים לתופעות שונות‪ .‬וראו‬
‫רוזנק‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬מבוא‪ ,‬חלק ‪.IV‬‬
‫עמדה זו קשורה ליסודות המחשבה המטא־הלכתית של הרב קוק‪ .‬היא מלווה את תכנית הלימודים‬ ‫‪75‬‬
‫של ישיבתו ואת הדרכתו בעיצוב חכמי ההלכה המבטאים את ״תורת א ‪ p‬ישראל — הנבואית״‪.‬‬

‫]‪[327‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫ט ע נ ת י זו צ ר י כ ה ס י ו ג כ י ו ו ן ש ל א ניתן‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬ל כ נ ס א ת כ ל ב י ט ו י י ו ש ל ה ר ב ק ו ק ת ח ת‬

‫מ ב נ ה רסטורטיבי נוכח התבטאויותיו ש ל הרב קוק ב ש ב ח ההתפתחות‪ 76.‬זאת ועוד‪ ,‬מ ו ש ג‬
‫״ ה ה ת ג ל ו ת ה מ ת מ ד ת ״ ש ש ל ו ם רוזנברג נ י ס ח ו ב ס פ ר ו ל א ב ש מ י ם היא ‪ 7 7‬מ ו ר ה ‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬א ת‬
‫ה מ ג מ ה ה מ ה ו פ כ ת לדבריי‪ .‬ל ש י ט ת ו ה ה ת ג ל ו ת מ ש ו ל ב ת ב ה ת פ ת ח ו ת ה ה י ס ט ו ר י ת ‪ 7 8‬ב כ ל ל‬
‫ו ב ח י ד ו ש ת ו ר ה ש ב ע ל ־ פ ה ע ל ידי ח כ מ י ה ה ל כ ה ו ב נ ו ה ג ה מ ח ו ד ש ש י ש ר א ל מ ק ב ל י ם ע ל‬
‫ע צ מ ם ב פ ר ט ‪ .‬ל כ א ו ר ה א י ן בין ז ה ו ב י ן מ ב נ ה פ ו נ ד מ נ ט ל י ס ט י ו ר ס ט ו ר ט י ב י ו ל א כ ל ו ם ‪.‬‬
‫ו מ ש פ ט ה מ צ ו ט ט מ פ י ה ר ב ק ו ק ‪ ,‬כ ג ו ן ״ ח ב י ב י ן ד ב ר י ס ו פ ר י ם יותר מ ד ב ר י תורה״‪ 7 9 ,‬י ו כ י ח ‪.‬‬
‫ולא היא‪.‬‬
‫ה ד ק ב ד ב ר ר ו א ה ‪ ,‬כי אין מ ו ש ג ה ה ת פ ת ח ו ת ל ש י ט ת ו ש ל ה ר ב ק ו ק י כ ו ל ל ח ו ל א ל א ב ה ת נ י ה‬
‫א ח ת בסיסית‪ :‬ההתגלות ה מ ת מ ד ת של ההיסטוריה והעם מותנית בכך שאיננה סותרת את‬
‫ההתגלות ה מ ת מ ד ת של התורה או ״הכתוב״‪ 80.‬לשון אחר‪ :‬סמכותו של הענף מותנית‬
‫ב ק י ש ו ר ו ל ש ו ר ש י ה ע ץ ‪ .‬ב ד ב ב ד ה פ ו ט נ צ י א ל ה ט מ ו ן ב ש ו ר ש נ ח ש ף ע ל ידי ה ת פ ת ח ו ת ם ש ל‬
‫ה פ ר ש נ ו ת ו ש ל מ נ ה ג י ה ע ם ‪ .‬ה מ ת ח בין ה ת פ ת ח ו ת ו צ מ י ח ה ל ב י ן ד י נ מ י ק ה ר ס ט ו ר ט י ב י ת ־‬
‫פ ו נ ד מ נ ט ל י ס ט י ת הוא מ ת ח מ ד ו מ ה ‪ ,‬והוא נובע‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬מ א י ה ה ב נ ה ש ל ה ק ש ר ה ע מ ו ק‬

‫יש עדיין להבהיר מה בין ״ההלכה הנבואית״ לבין שאר ביטוייו ביחס לנבואה‪ ,‬אך מסגרת זו‬
‫צרה מהכיל דיון זה‪ .‬לגבי הדרכתו את לומדיו והחשיבות הרבה שהוא ראה בקישור ההלכה אל‬
‫״מקורותיה״ ראו דבריו‪ :‬״אך דרכים חדשים הננו חייבים לסול‪ ,‬שהם הס הנם באמת הדרכים‬
‫היותר ישנים‪ ,‬שבהם הלכו רבותינו הראשונים‪ ,‬ביחוד אותם שעמדו לישראל בעת צרתם הרוחנית‬
‫והחומרית‪ ,‬ויאירו להם את דרכם באור תורתם‪ ,‬צדקתם וחכמתם גם יחד‪ .‬ואם הדרכים הללו‬
‫נשתכחו כמעט והננו מוכרחים לשוב וליסדם״)אגרות‪ ,‬א‪ ,‬עמי קפח ]יפו תרס״ח[(‪ .‬לדידו אין‬
‫חידוש ללא דבקות בישן‪ ,‬וכך דבריו לבנו הרב צבי יהודה קוק‪ :‬״אע״פ שאין קץ למעלת ומדת‬
‫ההתבוננות ואיכות ההבנה‪ ,‬שהוא יסוד ההשתדלות להשתלמות תמידית‪ ,‬אפילו בדברים הישנים‬
‫שכבר קלטה ה א ת ן יפה‪ ...‬וכל עיקר חולי הדור תלוי בזה‪ ,‬שהם סוברים שדברים שנתישנו אין‬
‫צורך לחזור עליהם ולהשכילם יפה‪ .‬והם מבקשים חדש באפם ישן‪ ,‬ולא ימצא להם בשום אופן‪,‬‬
‫כי ה ח ד ש לא יבוסס כ ״ א כאשר יצא ממקור הישן‪ ,‬שיהיה בכל יום‪ ...‬וזה הדבר מגיע לכל‬
‫הלימודים כולם״)אגרות‪ ,‬א‪ ,‬אגרת כט‪ ,‬עמי כח ]יפו תרס״ו[(‪.‬‬
‫הדינמיקה הדיאלקטית במשנת הרב קוק‪ ,‬הדוחפת את ההיסטוריה‪ ,‬המדע והפילוסופיה באופן‬ ‫‪76‬‬
‫התפתחותי‪ ,‬נדונה בבמות שונות‪ .‬ראו ש׳ רוזנברג‪ ,‬יובל אורות‪ ,‬עמי ‪) 365-364 ,63-61‬ביחס‬
‫להיסטוריה(‪ ,‬ושם‪ ,‬עמי ‪) 104-96‬ביחס לחינוך וללימוד(; י׳ גלמן‪ ,‬״האסתטיקה במשנתו של‬
‫הרב קוק״‪ ,‬יובל אורות‪ ,‬עמי ‪ :168-159‬צ׳ גרונרמן‪ ,‬״האסתיטיקה במשנת הרב קוק״‪ ,‬מבוע‬
‫ט )תשל״א(‪ ,‬עמי ג‪-‬יד )ביחס לממדי האסתטיקה וההשלמה שבציור(; ש׳ אבינרי‪ ,‬״הרב קוק‪:‬‬
‫הדיאלקטיקה שבגאולה״‪ ,‬הרעיון הציוני לגווניו‪ ,‬תל אביב תש״ם‪ ,‬עמי ‪ .226-216‬וראו עוד רוזנק‪,‬‬
‫פילוסופיה‪ ,‬פרק א‪ ,‬הערה ‪.19‬‬
‫ש׳ רתנברג‪ ,‬לא בשמים היא‪ :‬תורה שבעל־פה מסורת וחידוש‪ ,‬אלון שבות תשנ״ז‪ ,‬עמי ‪. 123-115‬‬ ‫‪77‬‬
‫לפרספקטיבה התרבותית ראו שמונה קבצים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬קובץ ה‪ ,‬עמי שטו‪-‬שטז‪ ,‬פיס׳ דלו‪ :‬אורות‬ ‫‪78‬‬
‫הקודש‪ ,‬א‪ ,‬עמי רעב; ולפרספקטיבה ההיסטורית ראו ״אורות התחיה״‪ ,‬אורות‪ ,‬ירושלים תשמ״ב‪,‬‬
‫עמי סב‪.‬‬
‫הראי״ה קוק‪ ,‬אורות התורה‪ ,‬ירושלים תשמ״ה‪ ,‬פרק א‪ ,‬ס״ק ב‪ :‬מתוך ירושלמי עבודה זרה ב‪,‬‬ ‫‪79‬‬
‫ז ) מ א ע״א(‪.‬‬
‫רחנברג‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪.116-115‬‬ ‫‪80‬‬

‫]‪[328‬‬
 ‫הרב קוק כפונדמנטליסט הלכתי‬
‫‪81‬‬
‫ה נ ה כי כן‪ ,‬ל ד ע ת ו ‪ ,‬רוח ה א ו מ ה ו ״ א ו ר ת ו ר ת א מ ת ״ ק ש ו ר י ם‬ ‫ש ב י ן פ ר ו ת י ו ש ל ה ע ץ לגזעו‪.‬‬
‫ז ה ב ז ה ‪ .‬רק ל א ו ר ק ש ר ה ד ו ק כ ז ה ניתן ל ה ב י ן נ י ס ו ח י ם ח ר י פ י ם ה ש מ י ם א ת י ש ר א ל מ ע ל‬
‫ה ת ו ר ה ‪ ,‬כ פ י ש מ צ ט ט ה ר ב קוק א ת ד ב ר י ת נ א ד ב י א ל י ה ו ) פ י ״ ד ( ‪:‬‬

‫ש נ י ד ב ר י ם י ש ב ע ו ל ם ואני א ו ה ב ם ב ל ב ב י א ה ב ה ג מ ו ר ה ו א ל ו ה ן ת ו ר ה ו י ש ר א ל ‪,‬‬
‫א ב ל איני י ו ד ע א י ז ה מ ה ם ק ו ד ם ‪ ,‬א מ ר ת י ל ו ‪ :‬בני‪ ,‬ד ר כ ם ש ל ב נ ״ א ] = ב נ י א ד ם [‬
‫א ו מ ר י ם ה ת ו ר ה ק ד מ ה ש נ א מ ר ‪ :‬״ ה ׳ קנני ר א ש י ת ד ר כ ו ״ ‪ .‬א ב ל אני א ו מ ר ‪ :‬י ש ר א ל‬
‫‪82‬‬
‫קדמו שנאמר‪ :‬״קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתו״‪,‬‬

‫ז י ק ה ז ו בין י ש ר א ל כ א ן ו ע כ ש י ו ו ב י ן ה מ ק ו ר ו ת ה ט ק ס ט ו א ל י י ם ו ה ג נ א ל ו ג י י ם מ ת ב ט א ת א ף‬
‫‪83‬‬
‫ז י ק ה ע מ ו ק ה זו בין ת ו ר ה‬ ‫בחשיבותו ש ל מושג ״כלל ישראל״ בעולמה של ההלכה‪.‬‬
‫שבכתב‪ ,‬ש ה י א ה מ ק ו ר הראשוני ה ק ב ו ע והמוגדר‪ ,‬ובין התורה ש ב ע ל ־ פ ה ‪ ,‬ש ה י א הענף‬
‫ה מ ת פ ת ח ‪ ,‬יוצרת תמונת תשליל החוזרת ו מ ת ה פ כ ת חליפות‪ .‬כתיאורו ש ל הרב קוק‪ :‬״תורה‬
‫ש ב כ ת ב אנו מ ק ב ל י ם ע ״ י הציור היותר עליון ויותר מקיף שבנשמתנו‪ .‬אנו מרגישים בקרבה‬
‫‪84‬‬
‫לשון אחר‪ :‬תורה ש ב כ ת ב‬ ‫א ת ה ב ה ק ת ת פ א ר ת האורה ה ח י ה ה כ ל ל י ת ש ל כל היקום״‪.‬‬
‫כ מ ק ו ר ר א ש ו נ י י ו נ ק ת מ ס פ י ר ת ת פ א ר ת ‪ .‬ז א ת מ ד ר ג ה ג ב ו ה ה יותר‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬מ ד ר ג ת ה ש ל‬
‫תורה שבעל־פה‪ ,‬שהרי‬

‫ב ה ת ג ל ו ת ה נ מ ו כ ה ה י א ת ו ר ה ש ב ע ״ פ מ ת ו ר ה ש ב כ ת ב ‪ .‬כי ה ג ו ר ם ה ר א ש י ל מ צ א א ת‬
‫נתיבתה היא התורה שבכתב‪ .‬ה י ח ש העליון של ה א ו מ ה עם האלוהות העליונה‪ ,‬עם‬
‫‪85‬‬
‫ה מ ג מ ה ש ל ה מ ג מ ו ת ‪ ,‬עם הנצח ו ה ה ו ד שבעולמים‪...‬‬

‫כיוון ש ה ת ו ר ה נ י ת נ ה ב ג ל ל י ש ר א ל ל ש ם י ש ר א ל ״ ב ש ב י ל ס ג ו ל ת ם ״ ‪ ,‬״ נ מ צ א ש ע ל י ו נ ה ת ו ר ה‬
‫‪86‬‬
‫א ו ל ם גם ב מ צ ב עניינים ז ה כ ו ח ה ש ל רוח‬ ‫ש ב ע ״ פ בשרשה מ ש ר ש תורה שבכתב״‪.‬‬
‫ה ה ת פ ת ח ו ת המוקנית ל ח כ מ י תורה ש ב ע ל ־ פ ה מותנה באותו קשר למקור הראשוני שבו‬
‫נ מ צ א ת ת ו ר ה ש ב כ ת ב ‪ .‬זו ג ם זו — ״ ת ו ר ת ה ׳ היא‪ ...‬גם מ ה ש ת ל מ י ד ו ת י ק ע ת י ד ל ח ד ש‬
‫‪87‬‬
‫ה ה ב ד ל בין ה ק ט ב י ם איננו יוצר נ י כ ו ר ; ה נ י ג ו ד י ם ק ש ו ר י ם ז ה‬ ‫ה כ ל נ א מ ר ל מ ש ה מסיני׳׳‪.‬‬
‫בזה‪ ,‬כי מקורם אחד‪.‬‬

‫ראו אגרות‪ ,‬א‪ ,‬עמי קג‪ ,‬קעה‪.‬‬ ‫‪81‬‬

‫הראי׳׳ה קוק‪ ,‬מ ש פ ט כהן‪ ,‬ירושלים תשמ״ה‪ ,‬תשובה קמר‪ ,‬עמי שבז‪ ,‬טור א )סט גלן תרע״ו(‪.‬‬ ‫‪82‬‬
‫זהו דיון רחב בפני עצמו‪ .‬וראו משפט כהן‪ ,‬תשובה קמח‪ ,‬עמי שנט‪ ,‬טור א )סט גלן תרע״ו(;‬ ‫‪83‬‬
‫שבת ה א ח ‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמי קב‪ ,‬ס״ק יד‪ .‬מקבילה הלכתית־הגותית לרעיון זה נמצא אצל ר׳ מאיר‬
‫שמחה הכהן מדווינסק‪ ,‬בעל ה״אור שמח״ ו״משך חכמה״ )משך חכמה‪ ,‬פרשת בשלח‪ ,‬עמי‬
‫סא(‪ .‬וראו י׳ בן־ששון‪ ,‬הגות יהודית במבחן הדורות‪ :‬תוקפה של המציאות בעולמה של ההלכה‪,‬‬
‫ירושלים תשנ״ד‪ ,‬עמי ‪ ;483 ,470-461‬רתנק‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הערה ‪.223‬‬
‫אורות התורה‪ ,‬פרק א‪ ,‬ס״ק א‪.‬‬ ‫‪84‬‬
‫שם‪ ,‬ס״ק ב‪.‬‬ ‫‪85‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪86‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪87‬‬

‫]‪[329‬‬
 ‫אבינועם רוזנק‬

‫ה‬
‫סוף דבר‪ ,‬ה מ ר ת ה מ ו ד ל ה ד י א ל ק ט י ש ל ה ג ל ב ״ ת ו ד ת א ח ד ו ת ה ה פ כ י ם ״ ש ל שלינג מ ש מ ש ת‬
‫מ ו ד ל ש ע ל פ י ו נ י ת ן ל ק ר ו א מ ח ד ש כ ת ב י ם רבים ב מ ש נ ת ו ש ל ה ר ב ק ו ק ‪ .‬ע ל ב ר כ י ו ש ל‬
‫מ ו ד ל זה מ ו ב נ ת ע מ ד ת ו ש ל ה ר ב קוק‪ ,‬ש ה ש י ב ה א ל א ב ו ת ה א ו מ ה ב כ ל ל ו א ל ד מ ו ת ו ש ל‬
‫אברהם בפרט מ ש מ ש ת תמונת עומק לטיבה של המערכת המצוותית כולה‪ .‬לאור שיבה‬
‫ז ו נ י ת ן ל ה ב י ן ‪ ,‬ל ד ע ת י ‪ ,‬א ת ה ה ת א מ ה ה פ נ י מ י ת בין ה ד ת ו ה נ ו ר מ ה ו ב י ן ה א י נ ד י ב י ד ו א ו ם‬
‫וחירותו‪.‬‬
‫התלבטותו של אברהם — כלשון המדרש שבו פתחנו — נוכח צו האל החוזר ומכה‬
‫״ ק ח נא א ת בנך; א ת יחידך; א ש ר א ה ב ת ; א ת י צ ח ק ״ אינה מובנית ב א מ ת ל ש י ט ת ו ש ל‬
‫ה ר ב ק ו ק ‪ .‬ל ב ט י ם א ל ה ה ם רסיס ז נ י ח ה מ ק ב ל ב י ט ו י מ ה ו פ ך ב א ה ב ה ו ב ה ת ל ה ב ו ת ש ל ה א ב‬
‫ה ה ו ל ך ל ע ק ו ד א ת ב נ ו מ ת ו ך ה ש ל מ ה מ ל א ה ‪ ,‬ב ח י ר ו ת מ ו ח ל ט ת ו מ ת ו ך רצון ע ז ל ב ט א‬
‫א ת פנימיותו‪ ,‬ה ע ו ל ה בקנה א ח ד עם ע ק ד ת הבן‪ .‬תיאור כזה ק ש ה ו מ ע ו ר פ ל עבור קורא‬
‫המזדהה עם א ח ד מהצדדים הדיכוטומיים‪ ,‬ה״דתיים״ מכאן או ה״דתיותיים״ מכאן‪ .‬הנה‬
‫כי כן‪ ,‬נוצר מ צ ב פרדוקסלי‪ :‬ה ר ב קוק ה צ י ג תאוריה שנענית ל א ת ג ר ש מ צ י ב י ם שני ה ק ט ב י ם‬
‫התרבותיים הקוטביים; היא רואה ע צ מ ה כאלטרנטיבה עבור שניהם‪ ,‬אך היא מ ו ק ש ה‬
‫ובלתי מ ת ק ב ל ת ע ל ה ד ע ת עבור שתי האלטרנטיבות התרבותיות גם יחד‪ .‬כיצד יכול מ ב נ ה‬
‫ח ש י ב ה קיומי ה מ צ מ י ח ר ח מ י א ב ע ל בנו ל ה ת ג ל ג ל ל א ק ס ט ז ה ״ א ו ת נ ט י ת ״ ה מ ק פ ח ת א ת‬
‫חייו ש ל אהובי‪ ,‬ישאל בובר; וכיצד יכולה ״עבודת ה א ל ״ ה מ כ ב ד ת ע צ מ ה ככזאת להפוך‬
‫להיענות ל ה ד פנימי אותנטי‪ ,‬שבסופו ש ל דבר מרוכז ב א ק ס ט ז ה אישית אגוצנטרית‪ ,‬י ש א ל‬
‫ליבוביץ‪.‬‬

‫]‪[330‬‬
 ‫חנה כשר‬

‫׳׳הבט נא השמימה״‬
‫על ההגות היהודית בעקבות המדרשים‬

‫מ ט ר ת ו ש ל דיון זה היא ל ה צ י ג קו מסוים ה מ ו פ י ע ב מ ש נ ת ם ש ל הוגים שונים בימי הביניים‬

‫ו ב ע ת ה ח ד ש ה כ א ש ר הם דנים באפיון אמונתו ש ל אברהם‪ ,‬אביהם ש ל ה מ א מ י נ י ם ‪ , .‬אברהם‪,‬‬
‫אשר לא ירש א ת ה א מ ו נ ה מאביו ולא קיבלה מסביבתו הגאוגרפית‪ ,‬מוצג כמי שזכה להכיר‬
‫א ת ה י ו ש ב ב ש מ י ם בזכות התבוננותו שלו‪ .‬ח ל ק ם ש ל ההוגים מדגישים כי ה ה ס ת כ ל ו ת כלפי‬
‫מ ע ל ה ב א מ צ ע ו ת כלי התבונה היא הערובה לאמונה הנכונה‪ .‬לדידם ש ל אחרים ההתבוננות‬
‫ב ש מ י ם היא פריצת נתיב ש י ש להמירו ב ה מ ש ך בדרך מ ל ך שונה‪ .‬אלו ואלו מ ס ת מ כ י ם במידה‬
‫רבה על ה מ ד ר ש י ם השונים אשר באו ל פ ר ש א ת כתובי התורה‪.‬‬
‫ב ס פ ר ב ר א ש י ת ) ט ו ‪ ,(6-5‬ק ו ד ם ת י א ו ר כ ר י ת ת ה ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪ ,‬מ ו צ ג ה מ פ ג ש בין‬
‫א ב ר ה ם ובין א ל ו ה י ו כ ד ל ק מ ן ‪:‬‬

‫ויוצא אתו ה ח ו צ ה ‪ ,‬ויאמר‪ :‬ה ב ט נא ה ש מ י מ ה וספר הכוכבים‪ ,‬אם תוכל לספר אתם‪.‬‬
‫ו י א מ ר ל ו ‪ :‬כ ה י ה י ה זרעך‪ .‬ו ה א מ ן ב ה ׳ ‪ ,‬ו י ח ש ב ה ל ו צ ד ק ה ‪.‬‬

‫היעדרם של מקראות המפרטים את ראשיתו של אברהם היה בו מן הסתם כדי ל ש מ ש אתגר‬

‫להסבר דרכו ש ל אברהם אל האמונה‪ .‬בספר יהושע נתפרסמה גנותם ש ל אבות אבותיה ש ל‬
‫ה א ו מ ה העברית‪ :‬״כה אמר ה׳ אלהי ישראל‪ :‬בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם‪ ,‬תרח אבי‬
‫א ב ר ה ם ו א ב י נ ח ו ר ‪ ,‬ו י ע ב ד ו א ל ה י ם א ח ר י ם ״ ) י ה ו ׳ כ ד ‪ .(2‬א ב ר ה ם ה ח ל ל ה א מ י ן ב א ל ו ה ו ת ו‬
‫ה ב ל ע ד י ת ש ל ה׳‪ .‬מכיוון שבתורה ע צ מ ה לא נרמז ה ת ה ל י ך ש ח י ל ץ א ת אברהם מן האלילות‪,‬‬
‫בא ה מ ד ר ש והציע לכך אינטרפרטציות שונות‪ .‬לעתים מוצג אברהם ״הפילוסוף ה ט ב ע י ״‬
‫כ מ י ש ל מ ד ת ו ר ה ו ח כ מ ה מ ת ו ך ג ו פ ו ש ל ו ‪ :‬כ ל י ו ת י ו ה פ כ ו ל ח כ מ י ם ) א ד ר ״ נ נ ו ״ א לג( ו ל ר ב נ י ם‬
‫) ב ר ״ ר ס א ( ת ו ך ש י מ ו ש ב מ ט פ ו ר ה ש ל ש נ י כ ד י מ י ם נ ו ב ע י ם ) ש ם צ ה ; ת נ ח ו מ א ויגש(‪ 2 .‬ו י ש‬
‫אשר אברהם מוצג כמי ש ת ה ה על מ ע מ ד ו של העולם‪ ,‬עד שהשיב לו ה א ל על תהייתו‪:‬‬

‫תורתי לפרוס׳ מ״צ נהוראי‪ ,‬אשר קרא את הנוסח הראשון של הדברים ובהערותיו השיטתיות תרם‬ ‫‪1‬‬
‫לשיפורו‪ .‬היותרת מן הטעון תיקון עליי בלבד‪.‬‬
‫הדעה כי למד מעצמו‪ ,‬מדרכיו‪ ,‬מפרשת ככל הנראה את הדברים כלימוד מהתנסות; ראה דברי‬ ‫‪2‬‬
‫ר׳ לוי במקומות המצוינים כאן‪.‬‬

‫]‪[331‬‬
 ‫חנה כשר‬

‫א מ ר ר׳ י צ ח ק ‪ :‬ל א ח ד ש ה י ה ע ו ב ר מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם ו ר א ה ב י ר ה א ח ת ד ו ל ק ת ‪ ,‬א מ ר ‪:‬‬

‫״תאמר‪ ,‬שבירה היתה בלא מנהיג?״ הציץ בעל הבירה‪ ,‬אמר לו‪ :‬״אני הוא בעל‬
‫הבירה״‪ .‬כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר‪ :‬״תאמר‪ ,‬שהעולם בלי מנהיג?״ הציץ‬
‫הקב״ה‪ ,‬אמר לו‪ :‬״אני הוא המנהיג אדון כל ה ע ו ל ם ״ ) ב ר ״ ר לט(‪.‬‬

‫הסברים אלה ה ת ל כ ד ו לעתים עם ה ת פ י ס ה כי אברהם היה איצטגנין או אסטרולוג‪ ,‬ו ב ש ל ב‬

‫מסוים הוא נ ת ב ק ש ל נ ט ו ש עיסוק זה‪ .‬ה ג י ש ה כי אברהם ביקש ל ח ק ו ר א ת דבר קיומו ש ל‬
‫מנהיג לעולם ונענה ב ה ת ג ל ו ת ה א ל יצרה ה ק ב ל ה עם התפיסה שהוא ה פ ך מ א י ש ח כ מ ת‬
‫הכוכבים לנביא‪ .‬גם סקירת ניסיונותיו לסגוד לכוכבים‪ ,‬ל ש מ ש ולירח ע ד ש ר א ה כי יש‬
‫ל מ ע ל ה מ ה ם ת א מ ה במידה מ ס ו י מ ת א ת תיאור תהליך השתנותו מ מ י ש ה א מ י ן בכל־יכולתם‬
‫של גרמי השמים עד שהגיע להכרת אלוהי האמת‪.‬‬
‫איצטגנינותו של אברהם מוצגת לעתים במדרש כתחום שבו הייתה ה ת מ ח ו ת ו מפורסמת‬
‫ב י ו ת ר ‪ :‬״ א י צ ט ג נ י נ ו ת ה י ת ה ב ל ב ו ש ל א ב ר ה ם אבינו‪ ,‬ש כ ל מ ל כ י מ ז ר ח ו מ ע ר ב מ ש כ י מ י ן‬
‫ל פ ת ח ו ״ ) ב ״ ב טז ע״ב‪ ,‬וראה יומא כח ע״ב(‪ .‬עם זאת הפסוק ״ויוצא אתו החוצה‪ ,‬ויאמר‪:‬‬
‫ה ב ט נא ה ש מ י מ ה ‪ . . .‬״ הוצג ב מ ד ר ש י ם א ח ד י ם כ מ ב ט א ה פ ר כ ה למסקנתו האסטרולוגית ש ל‬
‫‪3‬‬
‫ט ע ו ת ו מ ת פ ר ש ת ל ע ת י ם ) ב מ ״ ר ב( כ נ ו ב ע ת מ ה י ו ת ו צ ו פ ה ב מ ז ל ו מ נ ק ו ד ת ה מ ב ט‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫ה פ י ז י ת ה א ר צ י ת ‪ .‬ל ש ם כ ך ה ו ע ל ה א ב ר ה ם מ ע ל ה ר ק י ע ‪ ,‬כ א ש ר ה ה פ נ י ה ״ ה ב ט נא ה ש מ י מ ה ״‬
‫מ ו צ ג ת כ ד ר י ש ה ל ש י נ ו י ה ז ו ו י ת ו ל ה ת ב ו נ נ ו ת כ ל פ י מ ט ה ‪ .‬ה ס ב ר א ח ר ) ש ב ת ק נ ו ע ״ א ; נדרים‬
‫ל ב ע ״ א ( ה ו א כי א ב ר ה ם ל א נ ש ל ט ב י ד י ה מ ז ל מ כ י ו ו ן ש ״ א י ן מ ז ל ל י ש ר א ל ״ ‪ ,‬ו ל פ י כ ך ה ת י א ו ר‬
‫המקראי ״ויוצא אותו ה ח ו צ ה ״ מ ת פ ר ש באופן מ ו פ ש ט כפניית ה א ל לאברהם‪ :‬״צא‬
‫מ א צ ט ג נ י נ ו ת שלך״‪ .‬מ ד ר ש א ח ר )בר״ר מד( מ פ ר ט ע מ ד ו ת א ח ד ו ת בנושא ז ה ‪:‬‬

‫״ ו י ו צ א א ו ת ו ה ח ו צ ה ״ ‪ . . .‬ב ש ם ר׳ ל ו י ‪ :‬״ ו כ י מ ח ו ץ ל ע ו ל ם ה ו צ י א ו ‪ ,‬ש א מ ר ׳ ו י ו צ א א ו ת ו‬

‫ה ח ו צ ה ׳ ? א ל א ח ו י ל י ה ש ק ק י ש מ י א ‪ . . .‬״ ] = ה ר א ה ל ו ש ב י ל י ש מ י ם [ ‪ .‬ב ש ם ר׳ י ו ח נ ן‬
‫) א מ ר ( ‪ :‬״ ה ע ל ה ו ל מ ע ל ה מ כ י פ ת ה ר ק י ע ‪ .‬ה ו א ד א מ ר ל י ה ‪ :‬׳ ה ב ט נ א ה ש מ י מ ה ׳ ‪ ,‬אין‬
‫׳ ה ב ט ׳ א ל א מ ל מ ע ל ה ל מ ט ה ״ ‪ .‬רבנין א מ י ‪ :‬״נביא א ת ה ואין א ת אסטרולוגים‪ ...‬בימי‬
‫ירמיהו ב ק ש ו ישראל לבוא לידי מ י ד ה זו ולא הניחם הקב״ה‪ ...:‬׳כבר אברהם אביכם‬
‫ביקש לבוא לזו ה מ י ד ה ולא הנחתיו׳״‪.‬‬

‫מ ש מ ע ‪ :‬י ש ) ר ׳ לוי( ה מ פ ר ש א ת ה ה ו צ א ה כ ה ו ר א ת ש ב י ל י ה ר ק י ע ‪ ,‬י ש ) ב ש ם ר׳ י ו ח נ ן ( ה ד ו ר ש‬

‫הפניית ה מ ב ט מ ל מ ע ל ה ל מ ט ה ‪ ,‬ויש)רבנן( ה מ ב ט א קריאה לשנות א ת ״מקצועו״ ש ל אברהם‬
‫מאסטרולוגיה לנבואה‪ ,‬כאשר האסטרולוגיה מוצגת כתחום עיסוק שנאסר על ישראל‪.‬‬
‫ב מ ד ר ש א ח ר ) ת נ ח ו מ א ש ו פ ט י ם יא( מ ו צ ג א י ס ו ר ז ה ת ו ך ה ס ת מ כ ו ת ע ל ה פ ס ו ק ״ ה ב ט נא‬
‫ה ש מ י מ ה ״ כאשר ההתבוננות כלפי מ ט ה מעידה שאברהם ש ו ל ט על מזלו‪.‬‬
‫זיקה מ ס ו י מ ת להכרת ה א ל ו ה ו ת ש ב ש מ י ם ב א ה לידי ביטוי ב מ ד ר ש אליהו זוטא )פרשה‬
‫כה(‪ .‬ב מ ד ר ש זה מ ב ק ש נמרוד מ א ב ר ה ם להכיר באלוהותו‪ ,‬ואברהם מ ע מ י ד אותו ב מ ב ח ן ‪:‬‬

‫אמר לו‪ :‬״אי אתה יודע שאני הוא אדון כל ה מ ע ש י ם ? ח מ ה ולבנה‪ ,‬כוכבים ומזלות‬
‫ובני אדם — מלפני יוצאין‪ ,‬ו א ת ה א ב ד ת את יראתי״‪ .‬ב א ו ת ה ש ע ה נתן ה ק ב ״ ה בינה‬
‫לאברהם‪ ...‬אמר לו‪ :‬״מנהגו ש ל עולם‪ ,‬מיום שנברא העולם ועד עכשיו — ח מ ה‬

‫ראה א״א אורבך‪ ,‬חז״ל‪ ,‬פרקי אמונות ודעות‪ ,‬ירושלים תשכ״ט‪ ,‬עמי ‪.25-24‬‬ ‫‪3‬‬

‫]‪[332‬‬
 ‫׳׳הבט נא השמימה״‬

‫יוצאת ממזרח ושוקעת במערב‪ .‬למחר‪ ,‬צוה אותה שתצא ממערב ותשקע במזרח‪,‬‬
‫ואני מ ע י ד בך שאדון כל ה מ ע ש י ם אתה״‪.‬‬

‫כאן אברהם מ ת א ר את ה ת ו פ ע ה הנוהגת ש ל יציאת ה ש מ ש ושקיעתה‪ .‬נמרוד‪ ,‬ה ט ו ע ן‬

‫לאדנותו על היקום‪ ,‬מ ת ב ק ש להפוך את סדר מ ה ל כ ה ש ל ה ש מ ש כדי שיוכר כאלוה ש ל‬
‫מ מ ש ‪ .‬מ ד ר ש מ א ו ח ר נוסף תולה א ת הכרתו ש ל אברהם את אלוהיו בהתבוננות כלפי חוץ‪,‬‬
‫ובעיקר כלפי מ ע ל ה ‪:‬‬

‫וכשבא ה ש מ ש ויצאו הכוכבים‪ ,‬אמר‪ :‬״אלו הם האלהים״‪ .‬אח״כ כשעלה עמוד‬

‫ה ש ח ר ל א ר א ה ה כ ו כ ב י ם ‪ ,‬א מ ר ‪ :‬״ ל א א ע ב ו ד א ת א ל ו כ י אינם א ל ה י ם ״ ‪ .‬א ח ״ כ ר א ה‬
‫ה ש מ ש ‪ ,‬ראה‪ :‬״זה אלי ואנוהו״‪ .‬כ ש ב א ה ש מ ש אמר‪ :‬״אין זה אלוה״‪ .‬ראה הירח‬
‫‪4‬‬
‫אמר‪ :‬״זה אלי ו א ע ב ו ד אותו״‪ .‬כ ש ה ח ש י ך א מ ר ‪ :‬״אין זה אלוה‪ ,‬יש להם מניע״‪.‬‬

‫ה נ י ס ו ח ״ י ש ל ה ם מ נ י ע ״ ו כ ן נ י ס ו ח י ם נ ו ס פ י ם ב ה מ ש כ ו ש ל ה מ ד ר ש ) ״ ‪ . . .‬א ח ד ו א י ן שני‪ ,‬ו א י נ ו‬

‫ג ו ף ״ ( מ ע ל י ם א ת ה ס ב ר ה ‪ ,‬כ י מ ד ר ש ז ה ה ו א ב ן ה א ל ף ה ש נ י ל ס פ י ר ה ‪ ,‬גם א ם ה ו א נ ש ע ן ב ח ל ק ו‬
‫‪5‬‬
‫על דרשות קדומות‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הוגים מ ת ק ו פ ו ת שונות נאחזו במדרשים אלו תוך כדי אפיון אמונתו ש ל אברהם‪.‬‬
‫ה ש י מ ו ש במדרשים ה ש ת ל ב עם התפיסה כי ההתבוננות בגרמי ה ש מ י ם היא א מ צ ע י להכרת‬
‫האל‪ ,‬ת פ י ס ה ש ל ע ת י ם נ ס מ כ ה ע ל הפסוקים ״ ש א ו מרום עיניכם וראו מ י ברא א ל ה ״ ) י ש ׳ מ‬
‫‪ (26‬א ו ״ כ י א ר א ה ש מ י ך מ ע ש ה א צ ב ע ו ת י ך ‪ . . .‬״ ) ת ה ׳ ח ‪ 6 .(4‬ל ע ת י ם ק ר ו ב ו ת צ ו ט ט ו ש ב ר י‬
‫מדרשים שהוצאו מהקשרם כדי שיותאמו לתפיסת העולם שביקש הוגה מסוים להביע; אך‬
‫כך דרכם ש ל דרשנים‪ ,‬ודרשני ה מ ד ר ש י ם שלפנינו ב כ ל ל זה‪ .‬ל ש ם ה ד ג מ ה יוצגו דבריהם ש ל‬
‫א ר ב ע ה ה ו ג י ם בני י מ י ה ב י נ י י ם ו ש ל ו ש ה מ ן ה ע ת ה ח ד ש ה ש ד נ ו ב נ ו ש א ש ל פ נ י נ ו ‪ .‬כ פ י‬
‫שיתברר‪ ,‬קיימים הבדלים מהותיים ב מ ש מ ע ו ת ההתבוננות ב ש מ י ם כדרך לאמונה‪.‬‬

‫מדע מסופק בדרן נחותה להכרת האל‬

‫‪7‬‬
‫מ צ ט ט בשני הקשרים את דרשת הגמרא ״צא‬ ‫ר׳ י ה ו ד ה ה ל ו י ב ח י ב ו ר ו ״ ה כ ו ז ר י ״‬
‫מ א צ ט ג נ י נ ו ת ש ל ך ״ ) ש ב ת קנו ע ״ א ; נדרים ל ב ע ״ א ( ל פ ס ו ק ״ ו י ו צ א א ו ת ו ה ח ו צ ה ״ ‪:‬‬

‫‪ . . .‬ו ב א מ ת ס ב ל א ב ר ה ם אור כ ש ד י ם ו ה ג ר ו ת ו ה מ י ל ה ו ה ר ח ק ת י ש מ ע א ל ו ע ק י ד ת י צ ח ק‬
‫ל ש ח ו ט אותו‪ ,‬כי ר א ה ) ב מ ק ו ר ‪ :‬ש א ה ד ( מ ן העניין ה א ל ו ה י מ ה שראה ט ע ם לא ה ק ש ה ‪,‬‬
‫וראה שאין דבר מ מ נ ו נעלם מ ח ל ק י מעשיו‪ ,‬וראה גומל אותו ע ל צדקתו לרגעים‪,‬‬
‫ו מ ו ר ה א ו ת ו ה ד ר ך ה י ש ר ה ‪ ,‬ע ד ש ל א ה י ה מ ק ד י ם ו מ א ח ר כי א ם ב ר ש ו ת ו ‪ .‬ו א י ך ל א י ל ע ג‬

‫מעשה אברהם אבינו‪ ,‬בתוך א׳ יעללינק‪ ,‬בית המדרש‪ ,‬ירושלים ‪ ,1938‬חדר ראשון‪ ,‬עמי ‪.26‬‬ ‫‪4‬‬
‫ראה ל׳ גינצבורג‪ ,‬אגדות היהודים‪ ,‬תרגם מ׳ הכהן‪ ,‬רמת גן תשכ״ז‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמי ‪ 155‬הערה'‪.16‬‬ ‫‪5‬‬
‫ראה בעניין זה ש׳ פינם וז׳ הרוי‪ ,‬״לראות הכוכבים והמזלות״‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ג‬ ‫‪6‬‬
‫)תשמ״ד(‪ ,‬עמי ‪.511-509‬‬
‫הציטוטים מן הכוזרי על פי תרגום אבן תבון‪ ,‬ווארשא תר״ם‪ .‬השימוש בתרגום מימי הביניים נעשה‬ ‫‪7‬‬
‫בהנחה‪ ,‬כי תרגום זה עמד בפני ההוגים המאוחרים יותר‪.‬‬

‫]‪[333‬‬
 ‫חנה כשר‬

‫ל ה ק ש ו ת י ו ה ק ו ד מ ו ת ? כ א ש ר דרשו רבותינו ז״ל ב״ויוצא אותו ה ח ו צ ה ״ ״אמר לו‪ :‬צא‬

‫מאצטגנינות שלך״‪ ,‬ר״ל‪ :‬שצוהו לעזוב את כל חכמותיו ההקשיות מ ח כ מ ת הכוכבים‬
‫ו ז ו ל ת ם ‪ ,‬ו י י ד ב ק ב ע ב ו ד ת מ י ש ה ג י ע א ל י ו ב ט ע ם ‪ ,‬כ מ ו ש א מ ר ) ת ה ׳ ל ד ‪ : (9‬״ ט ע מ ו ו ר א ו‬
‫כי ט ו ב ה ׳ ״ )הכוזרי ד‪ ,‬יז(‪.‬‬

‫א מ ר ה כ ו ז ר י ‪ :‬אני ר ו צ ה ע ת ה ש ת ר א ה ל י מ ע ט מ ש י ו ר י ה ח כ מ ו ת ה ט ב ע י ו ת א ש ר א מ ר ת‬
‫שהיו אצלכם‪.‬‬
‫א מ ר ה ח ב ר ‪ :‬מ ה ם ספר יצירה לאברהם אבינו ע״ה‪ ...‬הורה על א ח ד ו ת ו ואלוהותו‪...‬‬
‫א מ ר ה ח ב ר ‪... :‬ואולי ה י ה ז ה ה ע י ו ן ל א ב ר ה ם א ב י נ ו כ ש נ ת ב ר ר ה ל ו ה א ל ו ה ו ת ו ה א ח ד ו ת‬
‫ק ו ד ם ש י ד ב ר ע מ ו ב מ ח ז ה ‪ .‬ו א ח ר ש ד ב ר ע מ ו ‪ ,‬ה נ י ח כ ל ה ק ש ו ת י ו ‪ ,‬ו ש ב ל ב ק ש רצון‬
‫האלוהים מ ע מ ו אחר ש ל מ ד ו ואיך הוא הרצון ובאיזה דבר יושג ובאיזה מקום‪ .‬וכבר‬
‫דרשו רבותינו ב״ויוצא אותו ה ח ו צ ה ״ ‪ ,‬״צא מ א צ ט ג נ י נ ו ת שלך״‪ ,‬ר״ל‪ :‬צ א מ ח כ מ ת‬
‫ו מ כ ל ח כ מ ה ט ב ע י ת מ ס ו פ ק ת ‪ . . .‬ו ח ת י מ ת ה ס פ ר ] ס פ ר יצירה[ ה י א ‪:‬‬ ‫הכוכבים‬
‫״ ו כ ש ה ב י ן אברהם וצר ו ח ק ק וצרף ויצר וחקר ו ח ש ב ו ע ל ת ה בידו — נגלה עליו אדון‬
‫ה כ ל ‪ . . .‬״ )הכוזרי ד‪ ,‬כד‪-‬כז(‪.‬‬

‫בשני ההקשרים מוצא אפוא ה מ ד ר ש ״צא מאצטגנינות שלך״ מ מ ש מ ע ו ת ו ההקשרית‪ .‬שכן‬

‫ב מ ק ו ר ו ה ו א מ ב י ע ה ו ר א ה ש נ י ת נ ה ל א ב ר ה ם ל פ נ י ה ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪ ,‬ו מ ש מ ע ו ת ה ה י י ת ה כ י‬
‫ה א ס ט ר ו ל ו ג י ה א י נ ה ת ק פ ה ל ג ב י א י ר ו ע ב י ו ג ר פ י ) ל י ד ת ה ב ן ( ‪ .‬ר׳ י ה ו ד ה ה ל ו י מ ש ת מ ש ב מ ד ר ש‬
‫זה כדי לומר‪ ,‬כי אברהם עבר מ פ נ ה מ ה ו ת י מ ן העיסוק במדעים המסופקים‪ ,‬המיוצגים ע ל ידי‬
‫‪8‬‬
‫האסטרונומיה‪ ,‬לעבר ההתגלות הוודאית‪.‬‬
‫מ ן ה נ א מ ר ב ק ט ע ה ר א ש ו ן ש ל ע י ל )ד‪ ,‬יז( ק ש ה ל ה ב י ן ‪ ,‬א י מ ת י ה ת ר ח ש ה מ פ נ ה ‪ .‬ע ש ר ת‬
‫הניסיונות ש ע מ ד בהם אברהם — ה ח ל ביציאה מאור כשדים וכלה ב ע ק ד ת יצחק — מוצגים‬
‫כתוצר ש ל זיקה ישירה עם ה א ל ‪ :‬״כי ראה מ ה שראה מן העניין ה א ל ו ה י מ ה שראה ט ע ם לא‬
‫ה ק ש ה ״ ‪ .‬ניתן ה י ה א פ ו א ל ה ס י ק ‪ ,‬כ י א ף ע מ י ד ת ו ש ל א ב ר ה ם ב נ י ס י ו ן ה ר א ש ו ן ה י א כ ת ו צ א ה‬
‫מ ה ת ג ל ו ת א ל ו ה י ת ‪ ,‬מ ן ה ס ת ם ב ל ש ו ן ״ ו י א מ ר ה ׳ א ל א ב ר ם ‪ :‬ל ך ל ך מ א ר צ ך ״ )בר׳ י ב ‪.(1‬‬
‫גיסא‪ ,‬ה ע מ י ד ה בניסיונות ו ה ה ש ג ח ה ה פ ר ט י ת ה מ מ ו ש כ ת גרמו לו כי ״ילעג‬ ‫מאידך‬
‫ל ה ק ש ו ת י ו ה ק ו ד מ ו ת ״ ‪ ,‬ו מ כ א ן מ ש ת מ ע כי ה י צ י א ה מ ן ה א י צ ט ג נ י נ ו ת ו ש א ר ה ח כ מ ו ת ה י י ת ה‬
‫בגדר תהליך מ מ ו ש ך ‪.‬‬
‫ב ה ק ש ר ה ש נ י ) ד ‪ ,‬כד‪-‬כז( ה מ פ נ ה מ ן ה ח כ מ ו ת ה ט ב ע י ו ת )שהורו לו א ת שני העיקרים‬
‫ה ת א ו ל ו ג י ם ה ב ס י ס י י ם ‪ ,‬מ צ י א ו ת ה א ל ו א ח ד ו ת ו ( מ צ ו ט ט מ ס י ו ם ס פ ר יצירה‪ ,‬ו מ ו צ ג כ א י ר ו ע‬
‫א ש ר ח ל ל א ח ר ל י מ ו ד מ מ ו ש ך ‪ :‬״ ו כ ש ה ב י ן א ב ר ה ם אבינו‪ ...‬ו ח ש ב ו ע ל ת ה ב י ד ו ‪ ,‬נ ג ל ה ע ל י ו‬
‫אדון הכל‪...‬״‪ .‬ה ת ג ל ו ת ז א ת ג ר מ ה ל א ב ר ה ם ל ח פ ש א ת הדרך הנכונה לריצוי ה א ל ‪ ,‬כפי‬
‫ש ב י ק ש גם מ ל ך כ ה ר ב פ ת י ח ת הספר‪ .‬כאן מ ו צ ג ת ה ה ת ג ל ו ת או היציאה מן האיצטגנינות‬
‫כציון מ ש מ ע ו ת י בביוגרפיה הרוחנית ש ל אברהם‪ :‬כ ח ת י מ ת העיון ו ה ב ק ש ה ל ד ע ת כיצד‬
‫לרצות את האל‪ .‬ה ה ד ג ש כאן‪ ,‬בשונה מן ה ה ק ש ר הקודם‪ ,‬הוא בעולמו הפנימי ש ל אברהם‬
‫ה ל ו מ ד ‪ ,‬ו ל א ב א י ר ו ע י ח י י ו ה ח י צ ו נ י י ם וניסיונותיו‪.‬‬

‫ראה על כך י׳ סילמן‪ ,‬בין פילוסוף לנביא‪ ,‬רמת גן תשמ״ה‪ :‬ראה ההפניות לסעיפים אלה בעמי ‪,293‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪.294‬‬

‫]‪[334‬‬
 ‫׳׳הבט נא השמימה״‬

‫אמצעי להוכחת חידוש העולם וקיומו של מניע בלתי מתנועע‬

‫ר מ ב ״ ם א ף ה ו א מצייץ כ י א ב ר ה ם ה ג י ע ל ה כ ר ה ב ד ב ר מ צ י א ו ת ה א ל מ ת ו ך ה ת ב ו נ נ ו ת ו ב ש מ י ם ‪,‬‬
‫כשהוא רומז לדברי ה ז ״ ל ‪:‬‬

‫ו ד ע כי ל פ י ד ע ת נ ו א נ ח נ ו ‪ ,‬א נ ו ק ה ל ה א ו מ ר י ם ב ח י ד ו ש ה ע ו ל ם ‪ . . .‬ש א נ ח נ ו נ א מ ר ש י ש‬
‫מ י י ח ד — י י ח ד כ ל ג ל ג ל ב מ ה ש ר צ ה ‪ . . .‬אין ס פ ק כי כ ל ד ב ר מ ה ם ה כ ר ח י ב כ ו ו נ ת‬
‫מכווץ‪ ...‬ו א י ן ר א י ה ‪ ,‬א צ ל י ‪ ,‬ע ל ה כ ו ו נ ה ‪ ,‬יותר ג ד ו ל ה מ ה ת ח ל פ ו ת ת נ ו ע ו ת ה ג ל ג ל י ם‬
‫והיות הכוכב קבוע בגלגלים‪ ,‬ולזה ת מ צ א שהנביאים כלם לקחו הגלגלים והכוכבים‬
‫מ ו פ ת )במקור הערבי‪ :‬דלילא = ראיה( על מ צ י א ו ת ה א ל ו ה בהכרח‪ ,‬ובא בענין‬
‫) ב מ ק ו ר ‪ :‬פ י ה ר י ת י ( א ב ר ה ם מ ב ח י נ ת ו ) ב מ ק ו ר ‪ :‬מץ א ע ת ב א ר ה ( ב כ ו כ ב י ם — מ ה‬
‫שכבר התפרסם‪ ,‬ואמר ישעיהו מעורר על ע ש ו ת הראיה)במקור‪ :‬אלאסתדלאל( בהם‪:‬‬
‫״ ש א ו מ ר ו ם ע י נ י כ ם ו ר א ו מ י ב ר א א ל ה ״ ) י ש ׳ מ ‪ ...(26‬ו א מ ר א ב ר ה ם ‪ :‬״ ה ׳ א ל ה י‬
‫‪9‬‬
‫ה ש מ י ם ״ ) ב ר ׳ כ ד ‪ ) (7‬מ ו ״ נ ב‪ ,‬יט(‪.‬‬

‫כאץ א ב ר ה ם נ מ נ ה ע ם ה נ ב י א י ם א ש ר ״ כ ו ל ם ל ק ח ו ה ג ל ג ל י ם ו ה כ ו כ ב י ם מ ו פ ת ע ל מ צ י א ו ת‬
‫ה א ל ו ה ב ה כ ר ח ״ ‪ ,‬כ א ש ר ה ו א ע צ מ ו ל מ ד מ ן ה ת ו פ ע ו ת ה א ס ט ר ו נ ו מ י ו ת ע ל ק י ו מ ו ש ל בורא‬
‫‪10‬‬
‫אולם יושם אל לב‪ :‬דווקא במשנה תורה )הלכות עבודה‬ ‫לעולם‪ ,‬בניגוד ל ד ע ת אריסטו‪.‬‬
‫זרה א‪ ,‬ג( ל מ ד א ב ר ה ם מ ה ת מ ר ת ס י ב ו ב ה ג ל ג ל ע ל מ צ י א ו ת ה א ל ‪ ,‬ל י מ ו ד ש ה ו א ב ג ד ר ר א י ה‬
‫‪1,‬‬
‫אברהם מוצג במורה‬ ‫א ר י ס ט ו ט ל י ת מ ו ב ה ק ת ) מ ו ״ נ ב‪ ,‬א( ה נ ש ע נ ת ע ל ק ד מ ו ת ה ע ו ל ם ‪.‬‬
‫ה נ ב ו כ י ם כ מ י ש ס י פ ו ר ה ת ב ו נ נ ו ת ו ב כ ו כ ב י ם ה ו א מ ן ה מ פ ו ר ס מ ו ת ) ״ ו ב א בענין א ב ר ה ם‬
‫מבחינתו בכוכבים — מ ה שכבר התפרסם״(‪ ,‬ומן הסתם כוונת רמב״ם למדרשים המציגים‬
‫אותו כאיצטגנין‪ .‬ל מ ע ש ה רמב״ם מ ש ת מ ש במובלע במונח איצטגנינים כמתייחס אל מי‬
‫״ ש י ו ד ע י ן מ ק ו מ ו ת ה כ ו כ ב י ם ו מ ה ל כ ם ו ח ו ק ר י ם ו מ ד ק ד ק י ם ״ ) ה ל כ ו ת ק ד ו ש ה ח ו ד ש א‪ ,‬ו(‪ ,‬קרי‬
‫‪,2‬‬
‫נ ר א ה א פ ו א כי ה ד ר י ש ה ״ צ א מ א י צ ט ג נ י נ ו ת‬ ‫לאסטרונומים ולאו דווקא לאסטרולוגים‪.‬‬
‫ש ל ך ״ ‪ ,‬ש ה ס מ י כ ו ה ח ז ״ ל ל פ ס ו ק ״ ו י ו צ א א ו ת ו ה ח ו צ ה ‪ . . .‬ו י א מ ר ‪ :‬ה ב ט נא ה ש מ י מ ה ״ ‪ ,‬ה י י ת ה‬
‫ע ל ו ל ה ל ע ו ר ר ק ש י י ם ע ל פ י ת פ י ס ת ו ש ל ר מ ב ״ ם ‪ .‬א ם א י צ ט ג נ י נ ו ת מ ש מ ע ה א ס ט ר ו ל ו ג י ה ‪ ,‬הרי‬

‫על פי תרגום אבךתבון‪ ,‬מהדורת אבן שמואל‪ ,‬ירושלים תשמ״ב‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫בהקשר אחר רמב״ם מצרף את אברהם למשה )מו״נ ב‪ ,‬כג( כמשקל נגד לאריסטו בעניין תפיסת‬ ‫‪10‬‬
‫חידוש העולם‪ .‬הוא גם מציין כי אריסטו רק שיער את הנעשה בגרמי השמים)שם שם כב(‪ ,‬אך רק‬
‫בידי משה נמסר הידע הנדרש )שם שם כד(‪.‬‬
‫מסקנתו של אברהם היא אמנם מקיפה‪ ,‬״שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל‬ ‫‪11‬‬
‫ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו״‪ ,‬ונשאלת השאלה אם ״ברא הכל״ משמעה בהכרח חידוש יש‬
‫מאין‪ .‬על השאלה אם מדברי אברהם משתמעת האמונה בחידוש העולם ראה מאשה טורנר‪,‬‬
‫״אברהם אבינו במורה הנבוכים על רקע המסופר במקרא ובמדרשים״‪ ,‬דעת ‪) 37‬תשנ״ו(‪ ,‬עמי‬
‫‪.192-191‬‬
‫גם האמור במדרש בראשית רבה )לט( ״כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר‪ :‬׳תאמר‪ ,‬שהעולם בלי‬ ‫‪12‬‬
‫מנהיג ?׳‪ ,‬הציץ הקב״ה‪ ,‬אמר לו‪ :‬׳אני הוא המנהיג אדון כל העולם׳״ כנראה היה בפני רמב״ם‪ ,‬ואכן‬
‫אף רמב״ם מציג את האל באופן דומה‪ :‬״אלהי העולם אדון כל הארץ‪ ,‬והוא המנהיג״ )הלכות‬
‫יסודי התורה א‪ ,‬ה(‪.‬‬

‫]‪[335‬‬
 ‫חנה כשר‬
‫‪13‬‬
‫אין כ ל ס י ב ה ל ה נ י ח ‪ ,‬כי ה ו א ס ב ר ש א ב ר ה ם‬ ‫ש ע ל פ י י ח ס ו ה ש ל י ל י ש ל ר מ ב ״ ם ל ת ח ו ם זה‬
‫ה ת מ י ד ל ע ס ו ק ב כ ך ע ד ל כ ר י ת ת ה ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪ .‬מ א י ד ך ג י ס א א ם א י צ ט ג נ י נ ו ת מ ש מ ע ו ת ה‬
‫״אסטרונומיה״‪ ,‬כי אז לא יכול היה רמב״ם להיות שותף ל ד ע ה כי אברהם נ ת ב ק ש לעזוב את‬
‫‪,4‬‬
‫מ ד ע זה‪.‬‬
‫עם זאת אף רמב״ם מ ב ק ש לפתור א ת הקושי הנטורליסטי שעורר פ ש ט ו ש ל מקרא‪ :‬כיצד‬
‫ר א ה א ב ר ה ם א ת ה כ ו כ ב י ם ) ב ר ׳ ט ו ‪ (5‬ל פ נ י ב ו א ה ש מ ש ) ש ם ש ם ‪ ?(12‬ב ש נ י ה ק ש ר י ם ב מ ו ר ה‬
‫ה נ ב ו כ י ם )א‪ ,‬ד ; ב‪ ,‬מ ו ( מ ו צ ע ה א י ר ו ע כ ה ת ר ח ש ו ת ״ ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה ״ ‪ ,‬קרי ב ת ו ד ע ת ו ש ל‬
‫אברהם כנביא‪ .‬עם ז א ת ב ה ק ש ר ה ר א ש ו ן מ ו פ ק ע הציווי ״ ה ב ט ״ מ מ ש מ ע ו ת ו ה ח ז ו ת י ת כליל‪,‬‬
‫והכוונה היא מ ו פ ש ט ת ומושגית לחלוטין‪ ,‬ל ״ ה ב ט ת ה ש כ ל והשקפתו״‪ .‬לעומת זאת מן‬
‫ה ה ק ש ר השני מ ש ת מ ע ‪ ,‬כי ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה ראה אברהם בדמיינו א ת ע צ מ ו מתבונן באופן‬
‫חזותי ב ש מ י ם ‪ :‬״ ש ה ו א במראה הנבואה היה רואה ש ה ו צ א מ מ ק ו ם שהיה בו עד שראה‬
‫ה ש מ י ם ״ ‪ .‬בין כ ך ובין כ ך ה ה ת ב ו נ נ ו ת ב ש מ י ם נ ד ר ש ת ב מ ש נ ת ו ש ל ר מ ב ״ ם ב ש ב ח ו ש ל‬
‫אברהם כ ח כ ם וכנביא אשר התבונן בסדריהן ש ל הישויות ה ט ב ע י ו ת העילאיות ביותר‬
‫ולמד מהן על מציאות האל‪.‬‬

‫הכרת הכוכבים בכלים לפעולת האל בעולם‬

‫‪15‬‬
‫ר׳ ש ל מ ה ב ן ח נ ו ך א ל ק ו נ ס ט נ ט י ן ב ח י ב ו ר ו ה א ס ט ר ו ל ו ג י ״ מ ג ל ה ע מ ו ק ו ת ״ ) נ ח ת ם ב־‪(1352‬‬
‫מאפיין באופן שונה את ההתבוננות בשמים כדרך לימוד‪:‬‬

‫‪ ...‬ו א ת ח י ל ב מ ה ש ד ר ש ו ע ל א ב ר ה ם א ב י נ ו ע ״ ה ע ל ה י ו ת ו ר א ש ה א ו מ ה ה מ י ו ח ד ת ‪,‬‬
‫ו ת ח י ל ת ה י ח ס א מ ר ו ע ל י ו ב ב ר א ש י ת ר ב ה ) מ ד ( ‪ :‬׳ ״ ו י ו צ א א ו ת ו ה ח ו צ ה ׳ ) ב ר ׳ ט ו ‪(5‬‬
‫— וכי מ ח ו ץ ל ע ו ל ם ה ו צ י א ו ? כ מ ה ד א ת א מ ר ת ‪ :‬ח ו י לי׳ ש ק ק י ד ר ק י ע א ״ ע ״ כ ‪ .‬אין ס פ ק‬
‫אצל ה מ ש כ י ל שרצו בזה ה מ ש ל לבאר ש ת ח ל ת נבואתו של אברהם היתה כשיצא מן‬
‫החמריים ונתדבק באלהים‪ ,‬והיה זה באמצעות הכוכבים שהם שקקי‬ ‫הדברים‬
‫דרקיעא‪ .‬וזה מ ה שרצו ב א מ ר ם ‪ :‬״ויוצא אותו ה ח ו צ ה ״ — רצו לומר‪ :‬ש ה ו צ י א ו אותו‬
‫מ מ ח י צ ת ו הקודמת‪ ,‬שהוא חומרו‪.‬‬

‫ו ש ו ב ״ ד ב ר ה ׳ א ל א ב ר ם ב מ ח ז ה ״ ) ב ר ׳ ט ו ‪ (1‬מ ת פ ר ש כ א ן ״ ש ת ח י ל ת נ ב ו א ת ו ש ל א ב ר ה ם‬
‫ה י ת ה ״ ‪ ,‬א ף ש ה מ ק ר א מ צ י ג ה ת ג ל ו י ו ת נ ו ס פ ו ת ל א ב ר ה ם ) ב ר ׳ י ב ‪ ; 7 , 1‬י ג ‪ .(14‬ת י א ו ר ה מ ק ו ם‬
‫״ ה ח ו צ ה ״ ) ״ ו י ו צ א אותו החוצה״( נדרש על פי צליל ה מ י ל ה ‪ :‬ה ח ו צ ה = ״ממחיצתו״‪ .‬מ ח י צ ה‬
‫ז א ת מ ז ו ה ה עם החומר‪ ,‬כנראה ב ע ק ב ו ת רמב״ם‪ ,‬ש ק ב ע כי ״ ה ח ו מ ר — מ ח י צ ה ג ד ו ל ה ״‬
‫) מ ו ״ נ ג‪ ,‬ט ‪ ,‬ע ״ פ ת ר ג ו ם א ב ן ת ב ו ן ( ‪ .‬ה ת ה ל י ך ה מ ו צ ג כ א ן ה ו א א פ ו א ז ה ‪ :‬א ב ר ה ם ב י צ ע‬

‫ראה ח׳ קרייסל‪ ,‬״גישתו של הרמב״ם לאסטרולוגיה״‪ ,‬דברי הקונגרס העולמי האחד־עשר למרעי‬ ‫‪13‬‬
‫היהדות‪ ,‬חטיבה ג‪ ,‬כרך שני‪ ,‬ירושלים תשנ״ד‪ ,‬עמי ‪.32-25‬‬
‫לנושא זה ראה צ׳ לנגרמן‪ ,‬״סוגיות אסטרונומיות במשנת הרמב״ם״‪ ,‬דעת ‪) 37‬תשנ״ו(‪ ,‬עמי‬ ‫‪14‬‬
‫‪ ;118-107‬וראה ביבליוגרפיה רלוונטית שם בהערות ‪.7 ,4 ,3‬‬
‫הטקסט מובא על ידי ד׳ ‪ p r w‬כנספח למאמרו ״אסטרולוגיה ומאגיה אסטראלית ב׳מגלה‬ ‫‪15‬‬
‫עמוקות׳ לר׳ שלמה אלקונסטנטיך‪ ,‬מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי טו)תשנ״ג(‪ ,‬עמי ‪.82-62‬‬

‫]‪[336‬‬
 ‫‪I‬‬
‫״הבט נא השמימה״‬

‫התנתקות מן החומריות ודבק באל‪ ,‬כאשר ה א מ צ ע י לכך הם גרמי השמים‪ .‬ההסבר לאופן‬
‫התהליך מוצג בהמשך‪:‬‬

‫ו א ח ר כן נתדבק בעליונים‪ ,‬ו ב א מ צ ע ו ת ם ראה מ ה שראה‪ ,‬כ א ש ר נאמר לו באותו‬

‫ה מ ר א ה ״ ה ב ט נא ה ש מ י מ ה ״ — ו א ז י ד ע ו ה כ י ר כ י פ ע ו ל ו ת ז ה ה ע ו ל ם ה ש פ ל ב א י ם‬
‫מ א ת ו י ת ׳ ב א מ צ ע ו ת ה כ ו כ ב י ם ו ה מ ז ל ו ת ‪ ,‬ו ה ם ״ ג ב ו ר י כ ח ע ו ש י ד ב ר ו ״ ) ת ה ׳ ק ג ‪.(20‬‬

‫ל א ח ר הפרישות מ ן ה ח ו מ ר י ו ת ו ה ד ב ק ו ת ב א ל או בעליונים הגיע אברהם לידי מסקנה כי‬

‫פעולות העולם נעשות ב א מ צ ע ו ת הכוכבים והמזלות‪ .‬לכאורה כבר הופיעה מסקנה זאת‬
‫ד ו מ ה א צ ל ר מ ב ״ ם ב מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם )א‪ ,‬ח ‪ ,‬ע ב ( ו ב מ פ ו ר ט ב א י ג ר ת ע ל ג ז ר ת‬ ‫בלשון‬
‫‪16‬‬
‫א ך י ו ש ם ל ב ל ה ב ד ל ש ב נ י ס ו ח ‪ :‬ר מ ב ״ ם דן ב ה נ ה ג ה ב א מ צ ע ו ת ״ ה כ ו כ ב י ם‬ ‫הכוכבים‪,‬‬
‫ואילו כאן כבר מופיע ה מ ו ט י ב האסטרולוגי‪ :‬את ה״גלגלים״ ממירים‬ ‫והגלגלים״‪,‬‬
‫ה ״ מ ז ל ו ת ״ ‪ .‬ב ה מ ש ך דן אלקונסטנטין בחישוביו האסטרולוגיים ש ל אברהם שגרמו לו‬
‫ל פ ק פ ק ב א פ ש ר ו ת ש י י ו ו ל ד ל ו בן‪ ,‬כ א ש ר ד ב ר י ה מ ד ר ש ה מ י י ח ס י ם ל א ל א ת ה צ י ו ו י ״ צ א‬
‫מאצטגנינות שלך״ מביעים דרישה למפנה מאיצטגנינות א ח ת לאיצטגנינות אחרת‪ ,‬״שיכנס‬
‫ב א צ ט ג נ י נ ו ת ו ית׳״‪ ,‬ו ל א ל פ ר י ש ה מ ת ח ו ם ז ה ב כ ל ל ו ת ו ‪ .‬ל א ח ר ש נ ת ב ר ר ה ל א ב ר ה ם ה א מ ת ח ל ה‬
‫ת מ ו ר ה ב א מ ו נ ת ו ‪ ,‬ו ה י א מ ו ב ע ת ב פ ס ו ק ״ ו ה א מ י ן ב ה ׳ ו י ח ש ב ה ל ו צ ד ק ה ״ ) ב ר ׳ ט ו ‪ :(6‬״ א ז‬
‫ה א מ י ן ב ש ם ‪ ,‬ו ר א ה ש י ה י ה ל ו זרע‪ ,‬ו י ח ש ב ה ל ו א ב ר ה ם ל ש ם צ ד ק ה ש ע ש ה ע מ ו כ ש ה ו צ י א ו‬
‫מ ה ד ע ת ה נ פ ס ד ש ה י ה ב ו ק ו ד ם ל כ ן ״ ‪ .‬א ב ר ה ם ח ז ר ב ו א פ ו א מ ה ב נ ת ו כ י י י ש א ר בערירותו‪,‬‬
‫ה א מ י ן ב ד ב ר ה ש ם ב א ש ר ל ב ן ש י י ו ו ל ד לו‪ ,‬ו ר א ה ב ה כ ר ת ט ו ב ה א ת ה ח ס ד ש נ ע ש ה ל ו ע ל י ד י‬
‫ה א ל ש ה ע מ י ד אותו ע ל טעותו‪ .‬לבסוף מתברר שאברהם גילה כי כוחו רב מ מ ה ששיער‪:‬‬

‫ו ה כ י ר ש כ ח ו ה י ה כ ח כ ל ל י ל י ד ב ק ב כ ל ‪ ,‬כ מ ו ש א מ ר ‪ :‬״ ו ה ׳ ברך א ת א ב ר ה ם ב כ ל ״ ) ב ר ׳‬

‫כ ד ‪ .(1‬ו ד ר ש ו ז ״ ל ״ ב ת ה י ת ה ל ו ל א ב ר ה ם ו ב כ ל ש מ ה ״ ) ב ״ ב ט ז ע ״ ב ( ‪ ,‬ע ל כ ן א מ ר ו‬
‫ש א מ י לו ה ק ב ״ ה ״נביא א ת ה ואין א ת ה אסתרולוגוס״)בר״ר מד(‪ ,‬ולפי ש ה י ה ״ ב כ ל ״‬
‫ח ד ש אותות ומופתים‪...‬‬

‫ע ל ה פ ס ו ק ״ ו ה ׳ ברך א ת א ב ר ה ם ב כ ל ״ ד ר ש ו ח כ מ י ם ‪ ,‬בין ה י ת ר ‪:‬‬

‫אחרים אומרים‪ :‬בת היתה לו לאברהם ובכל ש מ ה ; ר״א ה מ ו ד ע י אומר‪ :‬איצטגנינות‬

‫ה י ת ה ב ל ב ו ש ל אברהם אבינו‪ ,‬ש כ ל מ ל כ י מזרח ו מ ע ר ב מ ש כ י מ י ן ל פ ת ח ו ) ב ״ ב ט ז‬
‫ע״ב(‪.‬‬

‫ה מ י ל ה בכל ש ב פ ס ו ק נדרשה אפוא בידי ח ז ״ ל הן כשם בתו ש ל אברהם והן בכך ש ״ כ ל ״‬

‫‪,7‬‬
‫א ל ק ו נ ס ט נ ט י ן א מ נ ם מ ב י א רק א ת ה ד ר ש ה‬ ‫המלכים מבקשים אותו בשל איצטגנינותו‪.‬‬
‫בדבר ש מ ה ש ל הבת‪ ,‬אך כנראה רומז להקשרם האסטרולוגי של הדברים‪ .‬ב ה מ ש ך מ צ ו ט ט‬
‫גם ק ט ע מ מ ד ר ש א ח ר ‪ ,‬ש ח ל ק מ ה ק ש ר ו כ ד ל ק מ ן ‪:‬‬

‫״ ו י ו צ א א ו ת ו ה ח ו צ ה ״ ‪ . . .‬רבנין א מ י ‪ :‬״ נ ב י א א ת ה ו א י ן א ת א ס ט ר ו ל ו ג ו ס ״ ‪ . . .‬א מ ר ר׳‬

‫איגרות הרמב״ם‪ ,‬מהדורת שילת‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשמ״ח‪ ,‬עמי תפד‪.‬‬ ‫‪16‬‬
‫וראה גם הניסוח בתוספתא קידושין)ליברמן( ה‪ ,‬יז‪ ,‬הדורשת את הפסוק‪ :‬״זו איסתגנינוס שהיתה‬ ‫‪17‬‬
‫בידו של אברהם אבינו שהכל היו באין לפניו״‪.‬‬

‫]‪[337‬‬
 ‫חנה כשר‬

‫לוי‪ ...:‬מ י ש נ ת ו ן ל מ ט ה מ ה ם מ ת י י ר א מ ה ם ‪ ,‬א ב ל א ת ה ש א ת ה ל מ ע ל ה מ ה ם — ד י י ש ם‬

‫]= רמוס א ו ת ם [ ) ב ר ״ ר מד(‪.‬‬

‫א ל ק ו נ ס ט נ ט י ן מ צ ט ט מ ן ה מ ד ר ש ש ל פ נ י נ ו א ת ד ב ר י רבנן ב א מ ר ו ״ נ ב י א א ת ה ו א י ן א ת ה‬
‫א ס ת ר ו ל ו ג ו ם ״ ‪ ,‬כ א ש ר ה ה ש ל כ ה ה מ ע ש י ת ש ל ה ד ב ר י ם מ ש ת מ ע ת מ ד ב ר י ר׳ ל ו י ‪ :‬כ ו ח ו ש ל‬
‫אברהם הוא ל מ ע ל ה מן הכוכבים‪.‬‬
‫ו א ל ק ו נ ס ט נ ט י ן מ צ ר ף ‪ ,‬כ א מ ו ר ל ע י ל ‪ ,‬״ ו ה כ י ר ש כ ח ו ה י ה כ ח כ ל ל י ל י ד ב ק בכל‪ ...‬ו ל פ י‬
‫שהיה ׳בכל׳ ח ד ש אותות ומופתים״‪ .‬כאן מ פ ר ש אלקונסטנטין את מאמרי חז״ל באמצעות‬
‫דבריו ש ל אבן־עזרא‪ ,‬תוך ש ה ו א חורג מ מ ש נ ת ו ש ל פרשן זה ב ה ק ש ר שלפנינו‪ .‬אבן עזרא‬
‫ע צ מ ו ק ב ע ) ב פ י ר ו ש ו ב מ ד ב ר כ ‪ (8‬״ כ י כ א ש ר י ד ע ה ח ל ק א ת ה כ ל ‪ ,‬י ד ב ק ב כ ל ‪ ,‬ו י ח ד ש ב כ ל‬
‫א ו ת ו ת ו מ ו פ ת י ם ״ ‪ .‬ע ם ז א ת ל ש י ט ת ו ש ל א ב ן ע ז ר א ) ש מ ו ת ‪ ,‬ה פ י ר ו ש ה א ר ו ך ‪ ,‬ו ‪ (3‬ל א ה י י ת ה‬
‫יכולת זאת בידי א ב ר ה ם ‪:‬‬

‫והנה ה א ב ו ת לא ה ג י ע ה מ ע ל ת ם ל ד ב ק ה בשם כ מ ש ה ‪ ,‬אשר ידעו ה ש ם פנים בפנים‪ ,‬ע ל‬

‫כן היה יכול מ ש ה ל ש נ ו ת ת ו ל ד ו ת עולם ה ש פ ל ‪ ,‬ו ל ח ד ש אותות ומופתים‪ ,‬ש ל א יכלו‬
‫‪,8‬‬
‫האבות לחדשם‪.‬‬

‫א ב ך ע ז ר א מ פ ר ש א ת דברי ה מ ד ר ש ״צא מאצטגנינות ש ל ך ״ ) ה פ י ר ו ש הארוך‪ ,‬ל ש מ ו ת ו ‪; 3‬‬

‫כ ג ‪ (25‬ל א כ ש י נ ו י ש ל מ ע ר כ ת ה כ ו כ ב י ם ‪ ,‬א ל א כ ה צ ל ה ב מ ס ג ר ת ה מ ע ר כ ת ‪ .‬ב ז כ ו ת י ד י ע ת‬
‫אברהם את האל‪ ,‬דבקותו בו ונטישתו את תאוות העולם שיפר ה א ל את יכולתו הביולוגית‬
‫ש ל אברהם ואפשר לו להוליד‪ ,‬בעוד ש ה מ ע ר כ ת האסטרונומית נשארה כתיקונה‪ .‬לשיטתו‬
‫של אלקונסטנטין ההתבוננות בשמים פירושה הבנת התהליך של ההנהגה האלוהית‬
‫ב א מ צ ע ו ת הכוכבים והמזלות‪ .‬עם ז א ת עבר אברהם תהליך בעל מ ש מ ע ו ת מ ע ש י ת ‪ :‬נתברר לו‬
‫כי י ש ב כ ו ח ה ש ל ד ב ק ו ת כ ו ל ל נ י ת ב א ל ל ה ב י א ל י ד י ש ל י ט ה ע ל ג ר מ י ה ש מ י ם ‪.‬‬

‫פסגת המדעים וראשית הדרן לאמונה‬

‫‪,9‬‬
‫דן באיצטגנינותו ש ל אברהם‬ ‫ר׳ י צ ח ק ע ר א מ ה )‪ (1494-1420‬ב ע ל ״ ע ק ד ת י צ ח ק ״‬
‫ב מ י ש ו ר י ם א ח ד י ם ‪ .‬ה ו א נ ס מ ך ע ל ד ב ר י ה ג מ ר א ״ א י צ ט ג נ י נ ו ת ה י ת ה ב ל ב ו ש ל א ב ר ה ם אבינו‪,‬‬
‫ש כ ל מ ל כ י מזרח ומערב משכימין ל פ ת ח ו ״ ) ב ״ ב טז ע ״ ב ; יומא כח ע״ב(‪ .‬איצטגנינות זאת‬
‫‪20‬‬
‫שכן היא הביאה‬ ‫ה ו א ד ו ר ש ל ש ב ח ב י ח ס ל ד ו ר ו ש ל א ב ר ה ם ) ע ק ד ת י צ ח ק ‪ ,‬ה ש ע ר הרביעי(‪,‬‬
‫אותו ל א מ ו נ ה בסיבה הראשונה‪ ,‬ב ע ו ד שבני דורו נחלקו ל ש ת י אסכולות‪ :‬אפיקורסים־‬
‫אתאיסטים)״שיאמינו שיבוש ההזדמן והכחישו מציאות שום דבר ומנהיג בעולם״( ועובדי‬

‫אבךעזרא עצמו מפרש )בר׳ כד ‪ (1‬כי הברכה ״בכל״ ששרתה על אברהם כללה ״כאורך ימים‬ ‫‪18‬‬
‫ועושר וכבוד ובנים״‪ ,‬ודוחה את הדרש בדבר בתו של אברהם‪ ,‬שכן מבחינה לשונית אילו היה שמה‬
‫בכל היה צורך שייכתב ״וה׳ ברך את אברהם בבכל״)״ודרש‪ :‬׳שבתו היתה שמה בכל׳ צריך להוסיף‬
‫בי״ת משרת״(‪.‬‬
‫ראה שרה א׳ הלר־וילנסקי‪ ,‬ר׳ יצחק עראמה ומשנתו‪ ,‬ירושלים ותל־אביב תשט״ז‪ .‬על התהליך‬ ‫‪19‬‬
‫שעבר אברהם ראה בעיקר עמי ‪.67-65‬‬
‫יצחק עראמה‪ ,‬עקדת יצחק‪ ,‬פרעססבורג ‪ ,1849‬דפים לה‪-‬לו‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫]‪[338‬‬
 ‫׳׳הבט נא השמימה״‬

‫א ל י ל י ם ) ״ ש ה א מ י נ ו בריבוי האלוהות‪ ...‬והם עובדי הצורות והכוכבים והמזלות״(‪ .‬עם ז א ת‬

‫א י צ ט ג נ י נ ו ת זו‪ ,‬ש ה י י ת ה פ ר י צ ת ד ר ך ל ש ע ת ה ‪ ,‬ל א ה י ה ב ה די‪ ,‬ש כ ן ה י א ה ב י א ה א ת א ב ר ה ם‬
‫העולם‬ ‫לקדמות‬ ‫ביחס‬ ‫צדק‬ ‫מלכי‬ ‫של‬ ‫״האריסטוטלית״‬ ‫לתפיסתו‬ ‫שותף‬ ‫להיות‬
‫ו ל ה ש ת ל ש ל ו ת ו ה מ ח ו י ב ת מ ן ה א ל ‪ .‬א ב ר ה ם ״ ג ז ר ל פ י א צ ט ג נ י נ ו ת ו ש ה ו א ערירי ג ב ר מ ט ב ע ו ״‬
‫בעקבות האיצטגנינות‪ ,‬המייצגת א ת ה ח כ מ ה הטבעית‪ .‬היציאה מ ח כ מ ה זאת‪ ,‬ה נ ל מ ד ת מן‬
‫ה מ ד ר ש ״ צ א מ ן ה א צ ט ג נ י נ ו ת ש ל ך ״ ‪ ,‬ה ת ב ט א ה ב א מ ו נ ת ו כי ייוולד לו בן ״ולא ע ל ה מ נ ה ג‬
‫הטבעי״‪ .‬היה בכך משום ה ת א מ ה למפנה התאולוגי ש ח ל באברהם מתפיסת הקדמות‬
‫ה א ר י ס ט ו ט ל י ת ה ד ט ר מ י נ י ס ט י ת ל א מ ו נ ה ב ב ר י א ת ה ע ו ל ם מ ת ו ך רצון‪.‬‬
‫ב ה ק ש ר א ח ר מ פ ר ט ע ר א מ ה א ת ה ת ה ל י ך ש ע ב ר אברהם מן האיצטגנינות דרך ה א מ ו נ ה‬
‫ועד ה א ה ב ה והיראה‪ .‬נקודת ה מ ו צ א ש ל אברהם הייתה נמוכה יחסית‪:‬‬

‫ולזה נ מ צ א ש א ב ר ה ם אבינו נ ת ח ל ף ל כ ל אשר ק ד מ ו ה ו בזה‪ ,‬כי הוא לא בא ב ת ח י ל ה‬

‫ב א ו ת ה ת מ י מ ו ת ש ב א נ ח ‪ ,‬ל ה י ק ר א ב ר א ש י ת ו ״ צ ד י ק ת מ י ם ״ ) ב ר ׳ ו ‪ ,(9‬ש ל א ה י י ת ה‬
‫ב י ד ו א מ ו נ ה זו מ ק ו ב ל ת מ א ב ו ת י ו ‪ ,‬כ י ״ ת ר ח א ב י א ב ר ה ם ו א ב י נ ח ו ר ו י ע ב ד ו א ל ה י ם‬
‫א ח ר י ם ו כ ו ׳ ״ ) י ה ו ׳ כ ד ‪ .(2‬א ב ל ה ו א ה ח ל ב ת ח י ל ת ע נ י נ ו ל ב א ב ת ו ר ת ח ק י ר ה ל ב ט ל‬
‫‪2,‬‬
‫דעות אבותיו הנפסדות )עקדת יצחק‪ ,‬שער טז(‪.‬‬

‫ב ש ב ח ה ת מ י מ ו ת ה ת ח י ל י ת כ ב ר ד ר ש ר׳ י ה ו ד ה ה ל ו י ב כ ו ז ר י ) ה ‪ ,‬א־ב‪ ,‬טז(‪ ,‬ו א י ל ו ר מ ב ״ ם ס ב ר‬

‫כי ה א מ ו נ ה ה נ ו ב ע ת מ ק ב ל ת ה מ ס ו ר ת נ ח ו ת ה מ ן ה ח ק י ר ה )ראה ל ד ו ג מ ה ב מ ש ל ה א ר מ ו ן‬
‫ב מ ו ״ נ ח ״ ג נד(‪ .‬ע ם ז א ת ע ר א מ ה א י נ ו ר ו א ה ב א ס ט ר ו נ ו מ י ה ״ ח כ מ ה מ ס ו פ ק ת ״ כ פ י ש ה ת י י ח ס‬
‫א ל י ה ר׳ י ה ו ד ה ה ל ו י ‪ ,‬א ל א פ ס ג ת ה מ ד ע י ם ‪:‬‬

‫״ מ ש ל ל א ח ד ש ה י ה מ ה ל ך מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם ״ )בר״ר לט(‪ ,‬כי אז ה י ה א ב ר ה ם ה ו ל ך‬

‫מ מ ק ו ם למקום‪ ,‬והוא תואר החקירה והעיון החיפושי אשר יעתק בו מ ד ע ת אל ד ע ת‬
‫ו מ מ ד ר ג ה למדרגה‪ .‬וזה העניין מ ה ח י פ ו ש — הוא אשר ה ע ל ה ו מ א ל ו היסודות‬
‫והמורכבים ההווים והנפסדים א ל עולם הגרמים‪ .‬״וראה בירה ד ו ל ק ת ״ )שם שם(‬
‫והוא אור האצטגנינות הנזכר‪ ,‬ה מ א י ר לכל באי עולם בתבונה ותכונה נפלאה‪ ,‬וראה‬
‫ש ה ם מתנועעים‪ ,‬ו ש ל א יתכן ל ש ו ם מ ת נ ו ע ע ש י ה א ה ו א ה מ נ י ע ל ע צ מ ו ‪ ,‬וגזר ב ד ע ת ו‬
‫ש ח ו י ב ה ש ת ל ש ל ו ת הסיבות ל כ ל ו ת בסיבה אחת‪ ...‬והוא מ ה שגזר מ ב ל י שום ספק‬
‫ש י ש מנהיג יחיד ו מ י ו ח ד לבירה‪ ,‬והוא מ ה שיחייב ש י ו ש פ ע מיד ב ש פ ע האלוהי‬
‫ל ה י ו ת עליו יד ה׳ ל א מ ר ״אני ה ו א ב ע ל ה ב י ר ה ״ )שם שם(‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ :‬ה א מ ת הברור‬
‫‪22‬‬
‫א ת ך ‪ ,‬ו ה ו א ט ע ם ״ ו י א מ ר ה ׳ א ל א ב ר ה ם ‪ :‬ל ך ל ך ‪ . . .‬״ ) ע ק ד ת י צ ח ק ‪ ,‬ש ע ר טז(‪.‬‬

‫ע ר א מ ה מצרף אפוא לתוכנו ש ל ה מ ד ר ש שבו נתגלה לאברהם בעל הבירה את אפיונו ש ל‬

‫אברהם כאסטרונום‪ :‬״הבירה הדולקת״ מ ת א ח ד ת עם ״אור האצטגנינות״‪ .‬האסטרונומיה‬
‫איננה מ ו צ ג ת כ מ ק צ ו ע ו ה מ ו ב ה ק ש ל אברהם‪ ,‬א ל א כ פ ס ג ת ה מ ד ע י ם ‪ .‬הקריטריון ל ר מ ת ה‬
‫הגבוהה הוא מושאי חקירתה‪ :‬היא דנה בישויות נעלות)״העלהו מאלו היסודות והמורכבים‬
‫מ ה ם ההווים הנפסדים אל עולם הגרמים״(‪ .‬בדומה לרמב״ם במשנה תורה מיוחסת כאן‬
‫הכרת ה א ל כמניע ב ל ת י מתנועע‪ ,‬תוך צירוף ה ה ו כ ח ה ה א ר י ס ט ו ט ל י ת מ ן הסיבתיות הסופית‪.‬‬

‫שם קיז ע״א‪.‬‬ ‫‪21‬‬

‫שם קיז ע״ב — קיח ע״א‪.‬‬ ‫‪22‬‬

‫]‪[339‬‬
 ‫חנה כשר‬

‫במקביל למדרש‪ ,‬שלפיו נענה המתבונן בבירה הדולקת וזכה להתגלות הבעלים‪ ,‬אף כאן‬
‫זוכה אברהם ל ש פ ע ה א ל ו ה י ה מ ת ב ט א ב ה ת ג ל ו ת הראשונית אליו תוך כדי ה ט ל ת הציווי ״לך‬
‫ל ך מ א ר צ ך ״ ‪ .‬ה ש ל ב ה ר א ש ו נ י ש ל א ב ר ה ם ‪ ,‬קרי ל י מ ו ד ה א י צ ט ג נ י נ ו ת ‪ ,‬ה ו ב י ל א ו ת ו א פ ו א‬
‫להתגלות האל‪ .‬עם זאת ע ר א מ ה עדיין רואה בכך את ראשיתו של התהליך הדתי ה מ מ ו ש ך ‪:‬‬

‫כי ב ת ח י ל ה ב א ב כ ה ה א צ ט ג נ י נ ו ת ה נ ז כ ר ל ה כ י ר ש י ש מ צ י א ו ת ר א ש ו נ ה ל כ ל ה נ מ צ א ו ת ‪,‬‬
‫ה ו א ה ר א ו י ל ה י ק ר א א ל ו ה י עולם‪ ...‬א ב ל ע ד י י ן ל א נ ת א מ ת ב ל ב ו א ם ה ה ש ג ח ה‬
‫ו ה ה ת ב ו נ נ ו ת הזה‪ ...‬י ת פ ש ט ו בענייני ה א נ ש י ם ו ב ח ל ק י פעולותיהם‪ ...‬עדיין היה‬
‫מ ת ח כ ם ב ת ח ב ו ל ו ת ו ע ר מ ו מ י ו ת אנושיות‪ ...‬ואם שמצינו ש ה י ה קורא ב ש ם ה׳ ב כ ל‬
‫מקום שהיה שם‪ ,‬ומכריז א מ י ת ת מציאותו יתברך — לא נמצא ש ה ת פ ל ל אליו בשום‬
‫צ ר ה מצרותיו‪ ...‬ל פ י ש ע ד י י ן ה ו א ב פ י ל ו ס ו פ י ת ו א ש ר ב כ ח ה א צ ט ג נ י נ ו ת ה ה ו א א ש ר ל א‬
‫נתברר מ מ נ ו ש ה ו א יתברך ברא העולם א ח ר שלא היה ברצון ה מ ו ח ל ט ‪ ,‬שיתחייב מ ז ה‬
‫ש י ה י ה ה ע ו ל ם כ ל ו ב כ ל ל ו ב י ד ו ל ע ש ו ת מ מ נ ו ה י ש ר ב ע י נ י ו ל מ ל א רצון י ר א י ו ) ש ם‬
‫שם(‪.‬‬

‫מן האסטרונומיה ל מ ד אברהם על מציאותו ש ל אלוהי עולם‪ ,‬אך עדיין לא הגיע לכלל‬
‫א מ ו נ ה ב ב ר י א ה י ש מ א י ן ו ב ה ש ג ח ה פ ר ט י ת ‪ .‬גם כ א ן מ ג ל ה ע ר א מ ה ז י ק ה לר׳ י ה ו ד ה הלוי‪,‬‬
‫אשר אף הוא ראה את אמונתו של אברהם ב ה ש ג ח ה הפרטית כתוצר של ה מ פ ג ש האישי עם‬
‫ה א ל )ד‪ ,‬יז(‪ ,‬ו י י ח ס א ת ה א מ ו נ ה ב ב ר י א ת ה ע ו ל ם ל מ י ד ע ש מ ס ר ה נ ב י א )א‪ ,‬מג(‪ .‬ל ע ו מ ת ו ‪,‬‬
‫כ ז כ ו ר ‪ ,‬ר מ ב ״ ם ב מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם מ ד ג י ש כי א ב ר ה ם ל מ ד מ ח כ מ ת ה כ ו כ ב י ם ע ל ה ב ר י א ה י ש‬
‫מ א י ן ) ב ‪ ,‬יט(‪ .‬ע ל פ י ע ר א מ ה ב ר א ש י ת ד ר כ ו — ו כ נ ר א ה ל מ ר ו ת ה ה ת ג ל ו ת — ע ד י י ן ל א ב ט ח‬
‫א ב ר ה ם ב א ל כ כ ל צורכו מ ש ו ם ש נ ש ע ן ע ל מ ס ק נ ו ת י ו העיוניות מן ה א ס ט ר ו נ ו מ י ה ‪ .‬א י ־ ב י ט ח ו ן‬
‫זה בא לידי ביטוי בהתנהגותו הערמומית כדי לשרוד‪ ,‬בטרם ל מ ד להשליך יהבו אל האל‬
‫ו ל ה ת פ ל ל אליו‪ .‬ו א כ ן ל ק ר א ת ס ו פ ו ש ל ה ת ה ל י ך ״ ה ו צ י א א ו ת ו ח ו ץ מ א צ ט ג נ י נ ו ת ש ל ו ‪ ,‬ו א ז‬
‫נאמר ׳והאמין ב ה ״ ‪ /‬ומן ה א מ ו נ ה הגיע אברהם לידי תפילה‪ ,‬ל א ה ב ה וליראה‪ .‬ש י א ה של‬
‫עזיבת האיצטגנינות הוא ב ע ק ד ת י צ ח ק ‪ :‬״הוצרך ה א ל יתברך להוציא אברהם אבינו‬
‫מ א צ ט ג נ י נ ו ת שלו‪ ,‬לצוותו ל ע ל ו ת בנו לעולה‪ ,‬ש י ו ש כ ל מדבריו ב ת ח י ל ה ל ש ו ח ט ו כדי‬
‫‪23‬‬
‫הבנת הצו האלוהי כדרישה‬ ‫ש י פ ר ו ד ע ו ד וינזר מ ה ד ע ת ה פ י ל ו ס ו פ י ״ ) ח ז ו ת ק ש ה ג(‪.‬‬
‫ל ש ח י ט ת הבן ה א ה ו ב היא הפרישה הגמורה מן הדרך הפילוסופית ה מ ס ו מ ל ת באיצטגנינות‪:‬‬
‫ה צ י ו ו י ה ד ת י מ ע ו מ ת ב א ו פ ן ק ו ט ב י מ ו ל ה ת ב ו נ ה ‪ .‬כ א ן ה ק י ט ו ב איננו ב ע י ק ר ו בין מ ק ו ר ו ת‬
‫ה ה כ ר ה ‪ ,‬קרי ה ת ב ו נ ה ו ה ה ת ג ל ו ת ‪ ,‬ש כ ן ה ה ת ג ל ו ת מ ת ר ח ש ת ב ע י צ ו מ ו ש ל ה ת ה ל י ך ‪ .‬ש י א ו ש ל‬
‫אברהם הוא ביראת האלוהים שבו‪.‬‬

‫התבוננות בנבראים ישירים ברצון האל‬

‫ר׳ ש מ ש ו ן ר פ א ל ה י ר ש )‪ (1888-1808‬מ צ י ג א ת ה ה ת ב ו נ נ ו ת ב ש מ י ם כ מ ו ב י ל ה א ת ה א ד ם‬
‫למסקנות שונות מן ה ה ס ת כ ל ו ת ב ט ב ע הנוהג על כדור הארץ‪:‬‬

‫״ ה ב ט נא ה ש מ י מ ה ״ — ש ם ב ש מ י ם א נ ח נ ו ר ו א י ם ה נ ה ג ה א ח ר ת א ש ר ב א ר ץ ‪ .‬ב א ר ץ‬
‫— א י ן א נ ח נ ו ר ו א י ם ב ר י י ה ש נ ב ר א ה ב מ י ש ר י ן ב י ד י ה׳‪ .‬כ ל מ ה ש א נ ח נ ו ר ו א י ם ב א ר ץ ‪,‬‬

‫יצחק עראמה‪ ,‬חזות קשה‪ ,‬למברג ‪) 1868‬ללא עימוד(‪.‬‬ ‫‪23‬‬

‫]‪[340‬‬
 ‫׳׳הבט נא השמימה״‬

‫נ ו ל ד מ נ ב ר א י ם א ח ר י ם ‪ ,‬איננו ב מ י ש ר י ן יציר כ פ י ו ש ל ה ק ב ״ ה ‪ ,‬א ל א ה ש ת ל ש ל מ י צ ו ר י ם‬

‫א ח ר י ם ונגרם מ נ ת ו נ י ם א ח ר י ם ‪ . . .‬ש ם ב ש מ י ם קיים ע ו ל ם ש ו נ ה ‪ . . .‬ש ם ה כ ל נ ב ר א‬
‫ב מ י ש ר י ן מ א ת ה ׳ ) א י ל ו י כ ו ל נ ו ל ר א ו ת א ת ה א ר ץ ב ש ל מ ו ת ה כ כ ו כ ב בין כ ו כ ב י ה ש מ י ם ‪,‬‬
‫ה י י ת ה גם ה י א נ ר א י ת ל ע י נ י נ ו כך(‪ ...‬כ ל ו ם ת ו כ ל ל ס פ ו ר א ו ת ם ? ה ל ל ו ש נ ב ר א ו‬
‫במישרין ב מ א מ ר ״יהי״ ש ל הבורא‪ ,‬רבים הם מ ה ב ר ו א י ם ה מ ו ג ב ל י ם ש ב א ר ץ שנוצרו‬
‫‪24‬‬
‫ב ד ר ך תיווך‪.‬‬

‫ה י ר ש מ ב ח י ן בין מ ע ר כ ת ה כ ו כ ב י ם ) א ש ר כ ד ו ר ה א ר ץ כ י ח י ד ה נ מ נ ה ע מ ם ( ו ב י ן ה י ש ו י ו ת ש ע ל‬
‫כדור הארץ‪ .‬מ ע ר כ ת הכוכבים היא בגדר בריאה בלתי א מ צ ע י ת ש ל האל‪ ,‬ואילו כל היצורים‬
‫המצויים על ה א ד מ ה הם תוצר ש ל ה ש ת ל ש ל ו ת וסיבתיות‪ .‬ההתבוננות בשמים היא ל מ ע ש ה‬
‫הפניית מ ב ט לבריאה הישירה ש ל האל‪ .‬כאן מ ש ל ב הירש א ת דברי ה מ ד ר ש ואומר‪:‬‬

‫״צא מ א צ ט ג נ י נ ו ת ש ל ך ״ ) ש ב ת קנו ע״א( — ה נ ח את החישובים הטבעיים‪ ,‬הארציים‬

‫ושים א ת מעייניך בעולם הכוכבים‪ ....‬כי ה׳ הוציא אותו ה ח ו צ ה — הוא ה ע ל ה אותו‬
‫מ ע ל ה מ צ י א ו ת הארצית ש ל עולם טבעי ה מ ש ו ע ב ד לסיבתיות‪ ,‬שם הראה לו מציאות‬
‫מ ו ח ש י ת ש נ ש ת ל ש ל ה ב מ י ש ר י ן מ ר צ ו ן ה׳‪.‬‬

‫הירש מתייחס לדברי המדרש ״צא מאצטגנינות שלך״ כמתייחסים למתודת המחקר ש ל‬
‫האיצטגנינות‪ ,‬״החישובים הטבעיים‪ ,‬הארציים״‪ ,‬ולא ל מ ו ש א ה המובהק‪ ,‬שהוא ״עולם‬
‫ה כ ו כ ב י ם ״ ש א ב ר ה ם ד ו ו ק א מ ת ב ק ש ל ה ב י ט בו‪ .‬כ ר ק ע ל ד ב ר י ה י ר ש כי ה מ ע ש ה ה א ל ו ה י ש ל‬
‫״ויוצא אותו ה ח ו צ ה ״ מ ש מ ע ו ת ו ״העלה אותו מ ע ל המציאות הארצית״ מצוי ככל הנראה‬
‫ה מ ד ר ש ״ ה ע ל ה ו ל מ ע ל ה מ כ י פ ת ה ר ק י ע ״ ) ב ר ״ ר מ ד ( ‪ .‬א ת ה ה ב ח נ ה בין ה מ צ י א ו ת ה א ר צ י ת‬
‫ל מ צ י א ו ת השמימית‪ ,‬כ א ש ר הקריטריון הוא מ י ד ת היותן בריאה ישירה או עקיפה ש ל האל‪,‬‬
‫מעמיק כאן הירש בעזרת תכונה נלווית‪ :‬העולם ה ט ב ע י של מ ט ה ״ מ ש ו ע ב ד לסיבתיות״ ויש‬
‫בו מ ן ה ד ט ר מ י נ י ז ם ‪ ,‬ו א י ל ו ה ע ו ל ם ה ש מ י מ י ה ו א פרי ה ר צ ו ן ה א ל ו ה י ‪.‬‬
‫ה ה ב ט ה ל ש מ י ם ‪ ,‬ש ל ה נדרש אברהם‪ ,‬איננה מ ו צ ג ת על ידי הירש בהתבוננות ת א ו ר ט י ת‬
‫ל ש מ ה ‪ ,‬והוא מציג את השלכותיה לגבי עתידו הקרוב והרחוק — לידת הבן לעת זקנה‬
‫וגורלו ש ל ה ע ם שיצא מ מ נ ו ‪:‬‬

‫״ כ ה י ה י ה ז ר ע ך ״ ) ב ר ׳ ט ו ‪ — (5‬כ ך י ה י ה ע מ ך ‪ ,‬כ י צ י ר כ פ י ו ש ל ה ק ב ״ ה ‪ ,‬ל ל א כ ל‬

‫נ ת ו נ י ם ט ב ע י י ם ‪ . . .‬י ת ב ט ל מ ה ם ] = מ א ב ר ה ם ו ש ר ה [ כ ל ס י כ ו י א ר צ י ל ש מ ח ת בן‪...‬‬
‫ב מ ס ג ר ת ה ח י ש ו ב י ם ה א ר צ י י ם ‪ . . .‬ורק א ז י ו ל ד ה ב ן ה ר א ש ו ן ל ע ם ה ׳ ‪ . . .‬מ ר א ה ה כ ו כ ב י ם‬
‫מ מ ח י ש גם א ת ק י ו ם י ש ר א ל ה ת ל ו י ב מ י ש ר י ן ב מ א מ ר ה׳‪ ...‬מ ע ל ל כ ל כ ו ח ו ת ה ט ב ע ‪. . .‬‬

‫הירש רואה א פ ו א בהתבוננותו ה נ ד ר ש ת ש ל אברהם ב ש מ י ם הפניית מ ב ט ל ת ו פ ע ו ת ש ה ן פרי‬

‫הרצון ה א ל ו ה י והתערבותו הישירה‪ .‬מסקנתו היישומית ש ל אברהם הייתה לגביו ה ו ל ד ת בנו‬
‫ועתיד ע מ ו ‪ :‬עליו ה ו ט ל ל ה א מ י ן כי אף הם יהיו ב ח ז ק ת ברואים הנתונים ל ה ש ג ח ת ו הישירה‬
‫ו ה ר צ ו נ י ת ש ל ה א ל ‪ .‬א י ן כ א ן רק מ פ נ ה ת א ו ר ט י ש ל ט י ב ה א מ ו נ ה ב א ל ‪ ,‬א ל א ה ת י י ח ס ו ת ב ע ל ת‬
‫השלכות מטא־היסטוריות התואמות את תפיסת עולמו ש ל רש״ר הירש כ א ח ד ממנהיגי‬
‫היהדות החרדית‪.‬‬

‫רש״ר הירש‪ ,‬ספר בראשית )פירוש(‪ ,‬ירושלים תשכ״ז‪ ,‬עמי קעב‪-‬קעג‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫]‪[341‬‬
 ‫חנה כשר‬

‫כוחות טבע נצחיים אן חסרי רצון‬

‫ר׳ מ א י ר ־ ש מ ח ה ה כ ה ן מ ד ו ו י נ ס ק ) ‪ ( 1 9 2 6 - 1 8 4 3‬ב ח י ב ו ר ו ״ מ ש ך ה כ מ ה ״ ‪ ,‬ש ה ו א ק ו ב ץ ד ר ש ו ת‬
‫לפרשיות התורה‪ ,‬מתייחס לנושא שלפנינו בהקשרים מקראיים אחדים‪ .‬ראשית הוא מאפיין‬
‫את ייחודן ש ל מערכות ה ש מ י ם כישויות נצחיות תוך אזכור הסיכון ש ל ט ע ו ת תאולוגית‬
‫ב ע ק ב ו ת א פ י ו ן זה‪ ,‬ש כ ן נ צ ח י ו ת ן — ב ש ו נ ה מ ן ה י ש ו י ו ת ה א ר צ י ו ת ה מ ת כ ל ו ת — ע ל ו ל ה‬
‫להביא לידי אמונה באלוהותן‪:‬‬

‫ו ל ז ה ‪ ,‬ה ג ל ג ל י ם ה ח י י ם ו ק י י מ י ם ל ע ו ל ם — ה ם אינם ב ע ל י ר צ ו ן ל ש נ ו ת מ ה ל כ ם ‪ ,‬ו ל א‬

‫ישנו תפקידם — כדי ש ל א יפול עליהם ה ט ע י ו ת ש ה ם מנהיגים ברצונם‪ ,‬ולתת כבוד‬
‫א ל ו ה י ם ל ה ם ‪ .‬לכן‪ ,‬כיון ש ה ם מ ו כ ר ח י ם — אין ה ט ע י ו ת ב ה ם ‪ ,‬ש ה ל א ר ו א י ם א נ ו‬
‫ש א י נ ם ב ר צ ו נ ם ו מ ש ו ע ב ד י ם ל ע ש ו ת רצון קונם‪ ,‬ש א י נ ם ב ע ל י ב ח י ר ה ל ש נ ו ת ה י ל ו כ ם‬
‫מ מ ע ר ב ל מ ז ר ח או מיום ל ל י ל ה וכיו״ב‪ ,‬ו כ מ ו ש א מ ר אברהם אבינו ב ת ח י ל ת התבוננו‬
‫‪25‬‬
‫ב ט ע י ו ת ה ע ו ״ ג ) י ע ו י ׳ ס ו ף א ל י ה ו זוטא(‪.‬‬

‫ה ג י ש ה ש ה ג ל ג ל י ם חסרי ב ח י ר ה ת ו א מ ת א ת דברי ר מ ב ״ ם ב ה צ ג ת י״ג עיקרי ה א מ ו נ ה ) ה י ס ו ד‬

‫החמישי‪ ,‬פירוש ה מ ש נ ה ‪ ,‬מ ב ו א לפרק חלק(‪ ,‬אולם היא ע ו מ ד ת בניגוד לנאמר במורה‬
‫ה נ ב ו כ י ם ) ח ״ ב ז(‪ .‬ב מ ד ר ש א ל י ה ו ז ו ט א ) פ ר ש ה כ ה ( ה נ ז כ ר כ א ן מ ו צ ג א ב ר ה ם כ מ י ש נ מ ר ו ד‬
‫ה מ ל ך באור כשדים בא אליו בטרוניה ע ל ש ש ב ר א ת פסיליו‪ .‬נמרוד התיימר להיות ״אדון כל‬
‫המעשים״‪ ,‬ואברהם ענה כנגדו כ ש ה ו א מציב בפניו אתגר‪:‬‬

‫אמר לו‪ :‬״מנהגו ש ל עולם‪ ,‬מיום שנברא העולם ועד עכשיו — ח מ ה יוצאת מ מ ז ר ח‬
‫ו ש ו ק ע ת במערב‪ .‬ל מ ח ר ‪ ,‬צוה אותה ש ת צ א מ מ ע ר ב ו ת ש ק ע במזרח‪ ,‬ואני מ ע י ד בך‬
‫שאדון כל המעשים אתה״‪.‬‬

‫ר׳ מ א י ר ־ ש מ ח ה מ ד ו ו י נ ס ק י ו צ א מ נ ק ו ד ת מ ו צ א ש ו נ ה ‪ .‬ל ד י ד ו ה א ל ו ה ו ת ש א ב ר ה ם ב י ט ל‬
‫והפריך לא הייתה של המלך‪ ,‬אלא של גלגלי השמים‪ .‬עם זאת הוא נסמך על ה ה נ ח ה‬
‫האסטרונומית ה ע ו מ ד ת ברקעו ש ל המדרש‪ ,‬כי מסלולם ש ל גרמי ה ש מ י ם קבוע‪ .‬ל ט ע נ ת ו‬
‫ק ב י ע ו ת ז א ת מ ב ט א ת א ת ה י ע ד ר רצונם ה ע צ מ י ‪ ,‬ו ל פ י כ ך אין ל י י ח ס ל ה ם א ל ו ה ו ת ‪ .‬ב א מ צ ע ו ת‬
‫הבנתה ש ל הקביעות ה ש מ י מ י ת הגיע אברהם בראשית דרכו לכפירה ב ע ב ו ד ת הכוכבים‬
‫ו ה מ ז ל ו ת ‪ .‬כזכור‪ ,‬ב מ ד ר ש ה מ ק ו ר י כ פ ר א ב ר ה ם ב כ ו ח ם ש ל פ ס י ל י ה ע ץ ו ה א ב ן ‪.‬‬
‫ר׳ מ א י ר ־ ש מ ח ה מ ד ו ו י נ ס ק מ ד ג י ש ‪ ,‬כ י נ ק ו ד ת ה מ ו צ א ש ל א ב ר ה ם ה י י ת ה ב ת כ ל י ת ה ש פ ל ‪:‬‬
‫‪26‬‬
‫לעומת‬ ‫״ ו ב א ב ר ה ם ה י ת ה ה ז ו ה מ ה מ ה ש ט ע ה בידיעת א ל ו ה ו ת טרם שהכיר א ת בוראו״‪.‬‬
‫זאת האמונה שאליה הגיע אברהם ה ת ב ט א ה בתפיסה מ ו פ ש ט ת לחלוטין של האל‪ :‬״ ש ע מ ד‬
‫אברהם והתבונן‪ ,‬שאינו ח ל ק מ ן הנבראים‪ ,‬ולא כ ה בגשם‪ ,‬ואינו מתואר ואינו מצוייר ואינו‬
‫‪27‬‬
‫ה פ ש ט ה מ ו ח ל ט ת ז א ת א י נ נ ה ק י י מ ת א צ ל ע מ י ם א ח ר י ם גם כ י ו ם ‪ :‬״ ו ע ד ה י ו ם ה ע מ י ם‬ ‫מושג״‪.‬‬
‫מציירים תמונות ומקדשים המוחשים‪ ,‬ואף ה י ש מ ע א ל י ם מקדשים קבר מ ש י ח ם ב מ ע ק א‬

‫מאיר־שמחה הכהן מדווינסק‪ ,‬משך חכמה‪ ,‬מהדורה מתוקנת‪] ,‬חמ״ד[ תשמ״ט‪ ,‬פרשת בראשית‪,‬‬ ‫‪25‬‬
‫עמי ‪.5‬‬
‫שם‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬עמי ‪.21‬‬ ‫‪26‬‬
‫שם‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬עמי ‪.65‬‬ ‫‪27‬‬

‫]‪[342‬‬
 ‫׳׳הבט נא השמימה״‬

‫]=מכה[״‪ 28.‬ב ה מ ש ך הוא מבהיר כיצד הגיע אברהם ל ה פ ש ט ה זאת של מושג האל‪ .‬בשונה‬
‫מדרכם ש ל ישראל ב מ ת ן תורה‪ ,‬שהייתה ״עפ״י ה ה ע ר ה האלהית״‪ ,‬ה מ ת ו ד ה ש ל אברהם‬
‫הייתה ״התבוננות הנמצאים״‪:‬‬

‫‪ . . .‬ע ״ ד ש א מ ר ה נ ב י א ״ ש א ו ]מרום[ ע י נ י כ ם ו ר א ו מ י ב ר א א ל ה ״ ) י ש ׳ מ ‪ ...(26‬ו מ ק י ש ו ר‬

‫הנבדלים‬ ‫השכליים‬ ‫לעולם‬ ‫מהגשמים‬ ‫התבוננות‬ ‫והוא‬ ‫והוויתם‪...‬‬ ‫הטבעים‬
‫ומהעלולים לעילת העילות‪ ,‬כדרך ש ח ק ר אברהם אבינו ע ״ ה ואמר‪ :‬יש מנהיג לבירה‬
‫‪29‬‬
‫ז א ת ) ע ״ פ ב ר ״ ר לט(‪.‬‬
‫א ב ל א ב ר ה ם ה כ י ר א ת ה ט ב ע ו ה ת ב ו נ ן בה‪ ...‬ו ה כ י ר ה י ו צ ר מ ת ו ך ה צ ו ר ה ‪ ,‬ו י ש מ נ ה י ג‬
‫ל ב י ר ה זו‪ ...‬כי ש ם ו ע ב ר י ד ע ו ו מ ת ו ש ל ח י ד ע ו ה ו י ו ת ה נ מ צ א י ם ב ח י ד ו ש מ ה ש ם מ ק ב ל ת‬
‫אדם הראשון‪ ...‬לא כן אברהם‪ ...‬ע ד כי השיג היוצר ה ש ם ה א מ י ת י ש ה ו א בראן ו ח ד ש ן‬
‫‪30‬‬
‫מן האפס וההעדר המוחלט‪.‬‬

‫ר׳ מ א י ר ־ ש מ ח ה מ ד ו ו י נ ס ק ה ש ת מ ש ב מ ד ר ש ש ל פ י ו ל מ ד א ב ר ה ם מ ן ה ב י ר ה ה ד ו ל ק ת ע ל‬
‫קיומו ש ל המנהיג‪ ,‬כאשר הכרת ה א ל מוצגת כלימוד מ ל מ ט ה למעלה‪ ,‬מן הישויות הנמוכות‬
‫והגשמיות לעולם הישויות הרוחניות בתכלית‪ ,‬מן התוצאה אל הסיבה‪ .‬אברהם מאופיין‬
‫כמי ש ל א נעזר ב א מ ו נ ה המסורתית‪ ,‬אך הגיע ב א מ צ ע ו ת התבונה ל מ ס ק נ ה בדבר היות‬
‫הבריאה יש מאין ולאמונה בקיומה ש ל ישות מ ו פ ש ט ת עליונה על הכול‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫הריחוק השמימי של ״החוויה הקוסמית׳‬
‫ר י ״ ד ס ו ל ו ב י י צ ׳ י ק )‪ (1993-1908‬ב ח י ב ו ר ו ה י ד ו ע ״ א י ש ה א מ ו נ ה ה ב ו ד ד ״ מ א פ י י ן א ת ה כ ר ת‬
‫האל באמצעות ההתבוננות בשמים כחוויה קוסמית‪:‬‬

‫ודאי‪ ,‬ה א ל ו ה י ם מ ד ב ר ב א מ צ ע ו ת מ ע ש י ו ‪ :‬״ ה ש מ י ם מספרים כ ב ו ד אל‪ ,‬ו מ ע ש ה ידיו‬

‫מ ג י ע ה ר ק י ע ״ ) ת ה ׳ י ט ‪ ...(2‬א י ל ו ס י פ ו ר ם ש ל ה ש מ י ם ה י ה א י ש י ו מ כ ו ו ן א ל ה א ד ם ‪ ,‬ל א‬
‫היה צורך ב פ ג י ש ה א ח ר ת עם האלוהים‪ .‬מ א ח ר ש ה א ל ו ה י ם ב ח כ מ ת ו הסופית ערך‬
‫ב ש ב י ל ה א ד ם פ ג י ש ה ש ל ח ז ו ן ה ה ת ג ל ו ת ו ה ב ר י ת ‪ ,‬מ ו ת ר ל נ ו ל ה ס י ק כי ב ש ו ר ת ם ש ל‬
‫‪31‬‬
‫ה ש מ י ם ה י א ל כ ל ה י ו ת ר ב ל ת י ברורה‪.‬‬

‫ניתן א מ נ ם ל ה כ י ר א ת ה א ל ו ה י ם ב א מ צ ע ו ת ה ה ת ב ו נ נ ו ת ב ש מ י ם ‪ .‬ס ו ל ו ב י י צ ׳ י ק מ ב ק ש ל ה ו כ י ח‬
‫כ א ן א ת מ ו ג ב ל ו ת ה ש ל ה כ ר ה ז א ת ב א מ צ ע ו ת ט י ע ו ן א ש ר ניתן ל ת א ר ו ב א ו פ ן כ ו ל ל נ י כ ד ל ק מ ן ‪:‬‬
‫‪ . 1‬אלוהים הוא ב ע ל ח כ מ ה אינסופית‪.‬‬
‫‪ ] .2‬מ י ש ה ו א ב ע ל ח כ מ ה א י נ ס ו פ י ת — אינו ע ו ש ה דברים ל ל א צורך[‬

‫תפיסה זאת של האסלאם כדת מוחשית עומדת בניגוד לגישה שהציג רמב״ם‪ ,‬אשר לפיה האסלאם‬ ‫‪28‬‬
‫הוא מונותאיזם מופשט לכל דבר‪ :‬ראה תשובת רמב״ם לר׳ עובדיה הגר‪ ,‬איגרות הרמב״ם‪ ,‬מהדורת‬
‫שילת‪ ,‬ירושלים תשמ״ז‪ ,‬עמי רלח‪ .‬קידוש קבר המשיח הוא בניגוד לתפיסת הקדושה‬
‫הטרנסצנדנטית של ר׳ מאיר־שמחה מדווינסק‪ :‬ראה משך חכמה‪ ,‬פרשת יתרו‪ ,‬עמי ‪ 85‬ועוד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬כי תשא‪ ,‬עמי ‪.118‬‬ ‫‪29‬‬
‫שם‪ ,‬פרשת בחקותי‪ ,‬עמי ‪ .243‬וראה גם פרשת כי תבוא‪ ,‬עמי ‪ ,402‬ופרשת נצבים‪ ,‬עמי ‪.409‬‬ ‫‪30‬‬
‫איש האמונה הבודד‪ ,‬תרגמו צ׳ זינגר וז׳ גוטהולד‪ ,‬ירושלים תשכ״ח‪ ,‬עמי ‪.30‬‬ ‫‪31‬‬

‫]‪[343‬‬
 ‫חנה כשר‬

‫‪ .3‬א ל ו ה י ם נ פ ג ש ע ם ה א ד ם ע ל י ד י ה ת ג ל ו ת ו ב ר י ת נ ו ס ף ל ״ ד י ב ו ר ו ״ מ ת ו ך מ ע ש י ו ברקיע‪.‬‬
‫‪ .4‬ה מ ס ק נ ה ‪ :‬י ש צ ו ר ך ב פ ג י ש ה ע ל י ד י ה ת ג ל ו ת ו ב ר י ת ‪ ,‬ו א י ן ל ה ס ת פ ק ב ה כ ר ת ו ב א מ צ ע ו ת‬
‫ה ה ת ב ו נ נ ו ת ברקיע‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬כי הטיעון מ ש מ ש מ ס ו ו ה לוגי לאקזיסטנציאליזם החווייתי ש ל‬ ‫למעשה‬
‫ס ו ל ו ב י י צ ׳ י ק ‪ ,‬א ש ר אינו ח ש ס י פ ו ק ב ה כ ר ת א ל ו ה י ם מ נ ו כ ר ת מ ס ו ג זה‪ ,‬ו ה ו א מ ב ק ש א ת‬
‫‪32‬‬
‫חוויית הבדידות שלו כאיש האמונה מ ג ו ל מ ת על ידו ב א מ צ ע ו ת מ ה ל ך‬ ‫ה מ פ ג ש שבהתגלות‪.‬‬
‫הביוגרפיה הדתית של אברהם‪:‬‬

‫לפי המסורת שלנו‪ ,‬ח י פ ש אברהם אביר ה א מ ו נ ה וגילה את האלוהים בשמים‬

‫ה מ כ ו כ ב י ם ש ל מ ס ו פ ו ט מ י ה ‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא ח ש בדידות ולא מ צ א מנוח בריעות‬
‫ה א י ל מ ת ע ם ה א ל ו ה י ם א ש ר ד מ ו ת ו ה ש ת ק פ ה ב מ ר ח ב י ם ה ע צ ו מ י ם ש ל ה י ק ו ם ‪ .‬רק‬
‫כ א ש ר נ פ ג ש ע ם ה א ל ו ה י ם ע ל י א ד מ ו ת כ א ב ‪ ,‬א ח ורע — ו ל א רק ב ש ב י ל י ם ה ב ל ת י‬
‫נודעים ש ל היקום — ח ש ש ה ו א נגאל‪ .‬ח כ מ י נ ו א מ ר ו ) ב ר ״ ר נט( כי לפני זמנו ש ל‬
‫א ב ר ה ם ה ש ת ק ף ה ו ד מ ל כ ו ת ה ׳ רק ב ש מ י ם ה מ ר ו ח ק י ם ‪ . . .‬א ב ר ה ם ה ו א ש ״ ה מ ל י ך ״ א ת‬
‫‪33‬‬
‫ה ׳ ל א ל ו ה י ה א ^ ה י י נ ו ‪ :‬ל א ל ו ה י בני אדם‪.‬‬

‫סולובייצ׳יק נסמך אפוא על המסורת אשר לפיה התבוננותו ש ל אברהם בשמים היא‬
‫ש ג י ל ת ה ל ו א ת מ צ י א ו ת ה א ל ו ה י ם ‪ .‬אין ה ו א ש ו ת ף ל ת פ י ס ה כ י ה כ ר ת א ל ו ה י ם ז א ת ה י י ת ה‬
‫בגדר ״ פ ע ו ל ה א י נ ט ל ק ט ו א ל י ת ״ נוסח א ר י ס ט ו ) ב ד ו מ ה ל מ ש ת מ ע מ ן הכוזרי לריה״ל ו מ מ ש נ ה‬
‫תורה לרמב״ם(‪ ,‬אלא ל ד ע ת ו יש לזהותה עם ״החוויה הקוסמית ]ש[היא חלק מ מ ס ו ר ת‬
‫האבות״‪ 34.‬עם ז א ת אף ש ה ח ו ו י ה ה ק ו ס מ י ת ל ג י ט י מ י ת וראויה אין היא מ ס פ ק ת א ת הצורך‬
‫בקשר האישי עם ה ׳ ) ה מ ת ב ט א ב ש מ ו הפרטי המפורש(‪ .‬סולובייצ׳יק ראה את התהוותו ש ל‬
‫קשר זה בהתגלותו ש ל ה׳ אל אברהם‪ .‬התגלות זאת יכולה‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬ל ה ס ת מ ך על ביטויה‬
‫ה מ ק ר א י ב צ י ו ו י ב פ ת י ח ת פ ר ש ת ל ך לך‪ ,‬א ו ב ד ב ר י ה מ ד ר ש ״ ה צ י ץ ב ע ל ה ב י ר ה ״ ) ב ר ״ ר ל ט ( ‪.‬‬
‫כ א ן ס ו ל ו ב י י צ ׳ י ק איננו מ ע מ י ד א ת ה ת ב ו נ ה מ ו ל ה ה ת ג ל ו ת ‪ ,‬א ל א א ת ה ח ו ו י ה ה ד ת י ת‬
‫״המודרנית״ ש ל האדם ה מ ח פ ש א ת אלוהיו ביקום מ ו ל ת ו פ ע ת הנבואה המסורתית ש ל‬
‫פניית ה א ל ה מ ד ב ר עם האדם‪.‬‬

‫ב פ ס ו ק ״ ה ב ט נא ה ש מ י מ ה ו ס פ ר ה כ ו כ ב י ם ״ ) ב ר ׳ ט ו ‪ (5‬אין מ ק ר א י ו צ א מ י ד י פ ש ו ט ו ‪ :‬ה ש מ י ם‬
‫אינם א ל א ח ל ל ם ש ל ה כ ו כ ב י ם ה מ ר ו ב י ם ‪ .‬ב א ה מ ד ר ש ו ב י ק ש ל ה צ י ג א ת ה ה ס ת כ ל ו ת ב ה ם‬
‫ה צ ר י כ ה ל י מ ו ד ו ה מ ע י ד ה ע ל ה ע ת י ד ‪ .‬נ א ח ז ו ב כ ך ה ו ג י ם מ א ו ח ר י ם ו ק ב ע ו כי‬ ‫כחכמה‬
‫ההתבוננות בשמים ק ד מ ה לאמונתו ש ל אברהם‪ ,‬ופירשו את הדבר איש איש על פי השקפתו‪.‬‬
‫האסטרולוגיה‪,‬‬ ‫שונים‪:‬‬ ‫לתחומים‬ ‫כבניין־אב‬ ‫נדרשה‬ ‫מעלה‬ ‫כלפי‬ ‫זאת‬ ‫התבוננות‬

‫ראה בנושא הכרת האל את דיונו של א׳ רביצקי‪ ,‬״הכרה מדעית ודבקות דתית בהגותו של י׳‬ ‫‪32‬‬
‫סולובייצ׳יק‪ :‬בין הרמב״ם לניאו־קאנטיאנים״‪ ,‬חירות על הלוחות‪ ,‬תל־אביב ‪ ,1999‬בפרט עמי‬
‫‪.199‬‬
‫איש האמונה‪ ,‬עמי ‪.31‬‬ ‫‪33‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ 32-31‬הערה ‪ .20‬סולובייצ׳יק דורש בהערה זאת את דברי רמב״ם במשנה תורה כדי‬ ‫‪34‬‬
‫להרחיקו מאריסטו עד כמה שהדבר ניתן‪.‬‬

‫]‪[344‬‬
 ‫׳׳הבט נא השמימה״‬

‫הפילוסופיה המטפיזית והחוויה הדתית‪ .‬הצגת תחומים אלה כסולם‬ ‫האסטרונומיה‪,‬‬

‫ש ב ר א ש ו מ צ ו י ה ה א מ ו נ ה ב א ל יש בה פנים א ח ד ו ת ‪ :‬לעתים היא מ ב ט א ת את חשיבותם‪,‬‬
‫לעתים את מ ע מ ד ם הנחות ביחס לאמונה‪ .‬יש מי שמוסיף ומטעים את הצורך להינתק מן‬
‫ה ש ל ב ו ל ב ע ו ט בסולם ל א ח ר ש נ ע ש ה בו שימוש‪ ,‬ויש מי שסבר כי עיון ב מ ו ש א ה ה ת ב ו נ נ ו ת‬
‫יש בו כדי ל ש מ ש אנלוגיה לדרך ה ה ת נ ה ג ו ת הראויה ש ל ה מ א מ י ן ‪ .‬נראה א פ ו א כי גם אם אין‬
‫לו ל מ ב י ט ב ש מ י ם אלא מ ה שעיניו רואות‪ ,‬טיבו ש ל ה מ ת ג ל ה לפניו ט מ ו ן בעיניו ש ל‬
‫המתבונן‪.‬‬

‫]‪[345‬‬
 ‫זאב הרוי‬

‫ליבוביץ על האדם האברהמי‪ ,‬אמונה וניהיליזם‬

‫ה מ א מ ר ה ק צ ר ו ה מ ד ה י ם ״ ה ר מ ב ״ ם — ה א ד ם ה א ב ר ה מ י ״ ‪ ,‬ש נ כ ת ב ב ש נ ת ‪ ,1955‬ס י מ ן מ פ נ ה‬
‫ברור ב ה ג ו ת ו ה ד ת י ת ש ל י ש ע י ה ו ל י ב ו ב י ץ )‪ .(1994-1903‬ל י ב ו ב י ץ פ י ת ח ב ו א ת ת פ י ס ת ו‬
‫‪1‬‬
‫ה מ י ו ח ד ת ל מ ש נ ת רמב״ם‪ ,‬וגם א ת תפיסתו ה מ י ו ח ד ת ל ״ א מ ו נ ת ו ש ל אברהם אבינו״‪.‬‬
‫ה מ א מ ר נ כ ת ב מ ת ו ך פ ו ל מ ו ס ע ם ל י א ו ש ט ר א ו ס )‪ ,(1973-1899‬ש ש ה ה ב א ‪ p‬ב א ו ת ה ש נ ה‬
‫כפרופסור אורח באוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬מ ס ת ב ר כי דווקא שטראוס‪ ,‬בגישתו‬
‫המדינית המובהקת אל רמב״ם‪ ,‬שימש קטליזטור לפיתוח גישתו הדתית המובהקת של‬
‫‪2‬‬
‫ל י ב ו ב י ץ אליו‪ ,‬ו ג ם ל פ י ת ו ח ד ע ת ו ע ל ״ ה א ד ם ה א ב ר ה מ י ״ ‪.‬‬
‫ש ט ר א ו ס ט ע ן כ י ר מ ב ״ ם ל א ה י ה מ ע ו נ י י ן ב ה ר מ ו נ י ז צ י ה בין פ י ל ו ס ו פ י ה ל ב י ן ד ת ‪ ,‬א ל א‬
‫ה י ה פ י ל ו ס ו ף ש ב ע ק ב ו ת א פ ל ט ו ן ר א ה ב ד ת רק א מ צ ע י מ ד י נ י ל ה ס ד ר ענייני ה ה מ ו ן ‪ .‬ל י ב ו ב י ץ‬
‫ה ס כ י ם ע מ ו כי ר מ ב ״ ם ל א ה י ה מ ע ו נ י י ן ב ה ר מ ו נ י ז צ י ה בין פ י ל ו ס ו פ י ה ל ב י ן ד ת ‪ ,‬ו ג ם ה ס כ י ם‬
‫ע מ ו כי רמב״ם כפר ב ד ת ההמונית‪ ,‬או בלשונו ״הפולקלוריסטית״; א ב ל בניגוד ל ש ט ר א ו ס‬
‫הוא ט ע ן כי ר מ ב ״ ם היה ״הפינומן האדיר ביותר ש ל הכרת־אלהים הדתית־אמונית ביהדות‬
‫מ י מ י ה ת נ ״ ך ו א י ל ך ״ ‪ .‬ה ו א ה ו ס י ף כי ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ל מ ר ו ת מ י ו מ נ ו ת ו ה מ ע ו ל ה ב פ י ל ו ס ו פ י ה ‪ ,‬״ ל א‬
‫היה פילוסוף כלל״ אלא ״נמצא מעבר לפילוסופיה״‪ ,‬שהרי ״הפילוסוף שואף להכרה״ והוא‬

‫בטרם ריא)תשט״ו(‪ ,‬עמי ‪ .22-20‬ראה גם מאמרו ״על הרמב״ם‪ ,‬על אמונה ועל פולקלור״‪ ,‬בטרם‬ ‫‪1‬‬
‫רטו )תשט״ז(‪ ,‬עמי ‪ ,22-21‬שנכתב בתגובה להשגותיו של אהרן ברט‪ ,‬בטרם ריב )תשט״ו(‪,‬‬
‫עמי ‪ ;41‬ריג‪-‬ריר )תשט״ז(‪ ,‬עמי ‪ .41-40‬וראה מאמר הביקורת שלי על ״אמונתו של הרמב״ם״‬
‫לליבוביץ‪ ,‬עיון ל )תשמ״א(‪ ,‬עמי ‪ ;149-141‬וכן מאמרי ״מקורותיו היהודיים של ליבוביץ״‪,‬‬
‫בתוך אבי שגיא )עורך(‪ ,‬ישעיהו ליבוביץ‪ :‬עולמו והגותו‪ ,‬ירושלים ‪ ,1995‬עמי ‪.45-39‬‬
‫שמו של שטראום מהכר פעמיים ב״הרמב״ם — האדם האברהמי״‪ :‬בעמי ‪20‬א — ״בדורנו‬ ‫‪2‬‬
‫הכיר ליאו שטראום שהגילויים השונים של אישיותו ומשנתו של הרמב״ם אינם מצטרפים לדמות‬
‫המקובלת והשגרתית״ וכוי; ובעמי ‪22‬א — ״בניגוד לדעתו של ליאו שטראוס י ״‪ .‬שנת ביקורו של‬
‫שטראום בירושלים הייתה שנה מכרעת בחקר רמב״ם‪ .‬באותה שנה נשא שלמה פינם בירושלים‬
‫הרצאה רחבת יריעה על מורה הנבוכים‪ ,‬ובה נקט את גישתו של שטראום; ראה פינם‪ ,‬״הרצאה‬
‫על מורה הנבוכים לרמב״ם״‪ ,‬עיון מז)תשנ״ח(‪ ,‬עמי ‪ .128-115‬״הרמב״ם — האדם האברהמי״‬
‫כוון בוודאי גם כלפי פינם‪ .‬בשנה ההיא ‪.‬תכננו שטראום ופינם את המהדורה האנגלית החשובה‬
‫של ״מורה הנבוכים״ אשר יצאה בהוצאת האוניברסיטה של שיקגו)‪.(1963‬‬

‫]‪[347‬‬
 ‫זאב הרוי‬

‫״ ש א ף ל ה כ ר ת א ל ו ה י ם ״ ‪ .‬ש ט ר א ו ס ח ש ב כי ה ס ו ד ש ל מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם ה ו א ס ו ד פ י ל ו ס ו פ י ‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫א ב ל ל י ב ו ב י ץ ט ע ן נ ג ד ו כי ס ו ד ו ש ל ה ס פ ר ה ו א ס ו ד דתי‪ ,‬ו ה ו א ה א מ ו נ ה ה א ב ר ה מ י ת ‪.‬‬

‫בין אהבת ה׳ לניהיליזם‬

‫מ ה כה ק ש ה באמונתו ש ל א ב ר ה ם ? ו מ ד ו ע ראה רמב״ם צורך להסתירה מן ה ה מ ו ן ?‬
‫ליבוביץ מסביר כי אמונתו ש ל אברהם היא המונותאיזם הצרוף‪ .‬היא הכרת אלוהים‬
‫ל ש מ ה והדבקות בו לשמה‪ ,‬היא יראה ואהבה‪ ,‬והיא ״טוטליטרית״‪ .‬היא מייחסת מ ש מ ע ו ת‬
‫לאלוהים בלבד‪ ,‬ו ש ו ל ל ת מ ש מ ע ו ת מ כ ל דבר שאינו אלוהים‪ .‬ב ק ט ע נועז ליבוביץ מגדיר‬
‫מהי אמונתו של אברהם‪:‬‬

‫ל נ ו כ ח ג ד ו ל ת ו ו ה ד ר ־ ג א ו נ ו ש ל ה א ל מ ת ב ט ל י ם כ ל ערכי ה א ד ם ו כ ל ה י ש ג י ה א ד ם ‪,‬‬
‫אשר ה ה כ ר ה הפילוסופית אינה אלא א ח ד מהם‪ .‬הרמב״ם מייצג בקיצוניות את‬
‫ה מ ש מ ע ו ת ה ט ו ט ל י ט ר י ת ש ל ה ת ו ד ע ה הדתית‪ ,‬שאינה מ ש א י ר ה מקום לשום ערכים‬
‫א ח ר י ם ‪ :‬א ם א ל ה י ם ה ו א נ מ צ א ‪ ,‬מ ה ע ר ך ו מ ה ט ע ם י ש ב כ ל מ צ י א ו ת א ח ר ת ? ! יתר ע ל‬
‫כ ן ‪ :‬מ ה מ מ ש ו ת ו מ ה ״ מ צ י א ו ת ״ י ש ב ה ? ה מ ח י צ ה ה מ פ ר י ד ה בין ה ת ח ו ש ה ה ד ת י ת‬
‫ב מ ל ו א ־ ע מ ק ה ובין הניהיליזם ה מ ו ח ל ט נעשית כאן ד ק ה מאוד‪ ,‬א ב ל מ ו צ ק ה ואיתנה‬
‫— מ מ ש כ מ ח י צ ה שבין גן־עדן וגיהינום‪ ,‬שאין ביניהם )לפי ה פ ס י ק ת א ]דרב כהנא‪,‬‬
‫כ ח [ ( א ל א ט פ ח ‪ .‬יותר מ א ש ר ב כ ל ד מ ו ת ב י ה ד ו ת ח ו ז ר ת ו מ ת ג ל מ ת ב ר מ ב ״ ם ע מ י ד ת ו‬
‫ש ל ה ע ב ר י ה ר א ש ו ן בנסיון ה ע ק י ד ה ‪ ,‬ש כ ל מ ח ש ב ו ת ה א ד ם ה ר ג ש ו ת ה א ד ם ו ע ר כ י‬
‫ה א ד ם נ ע ש י ם ב ט ל י ם ו מ ב ו ט ל י ם מ פ נ י י ר א ת ה ׳ ו א ה ב ת ה׳‪ .‬ה ר ג ש ה א ב ר ה מ י ת זו‬
‫ה י ת ה ח י ה ב ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ל פ י כ ך י כ ו ל ה י ה ל ה ג י ד ‪ :‬״ כ ל א ד ם ראוי ל ו ל ה י ו ת צ ד י ק כ מ ש ה‬
‫ר ב נ ו ״ ] מ ש נ ה תורה‪ ,‬ה ל כ ו ת ת ש ו ב ה ה‪ ,‬ב[ א ב ל מ י ח י ד י ס ג ו ל ה ש ל ה מ י ן ה א נ ו ש י‬
‫ראה דווקא א ת הנמצאים ״ ב מ ע ל ת אברהם אבינו שקראו ה ק ב ״ ה אוהבו״ ]פירוש‬
‫‪4‬‬
‫למשנה‪ ,‬ה ק ד מ ה ילפרק חלק[‪.‬‬

‫באמונה ש ל אברהם הפילוסופיה מתבטלת‪ ,‬כפי ש מ ת ב ט ל כל דבר אחר שאינו אלוהים‪.‬‬

‫א ם א ל ו ה י ם נ מ צ א ‪ ,‬אין מ ש מ ע ו ת ל כ ל מ צ י א ו ת א ח ר ת ‪ ,‬ו כ ל מ צ י א ו ת א ח ר ת א י נ ה א ל א‬
‫״מציאות״ במרכאות כפולות‪ .‬זוהי התודעה או ה ת ח ו ש ה ש ל ה א ד ם האברהמי‪ .‬אמונתו‬
‫ש ל אברהם‪ ,‬כ מ ו הניהיליזם ה מ ו ח ל ט ‪ ,‬שוללת כל מ ש מ ע ו ת לעולם ומלואו‪ ,‬כולל ה א ד ם‬
‫ו מ ח ש ב ו ת י ו ‪ ,‬ר ג ש ו ת י ו וערכיו‪ .‬ט פ ח ב ל ב ד מ פ ר י ד בין א מ ו נ ה ק ש ה זו ל ב י ן ה נ י ה י ל י ז ם‬
‫ה מ ו ח ל ט ‪ .‬תיאור זה ש ל ליבוביץ לאמונה ה א ב ר ה מ י ת הוא ה ה פ ך מדברי סרטר בספריו‬
‫״ ה ב ח י ל ה ״ ו ״ ה י ש ו ה א י ן ״ ‪ .‬ס ר ט ר ה כ ר י ז כ י א ם א ל ו ה י ם אינו נ מ צ א ‪ ,‬אין מ ש מ ע ו ת ל א ד ם‬
‫א ו ל ע ו ל ם ‪ .‬ל י ב ו ב י ץ ט ו ע ן ‪ :‬רק א ם א ל ו ה י ם אינו נ מ צ א ‪ ,‬י ש מ ש מ ע ו ת ל א ד ם ו ל ע ו ל ם ; א ם‬
‫א ל ו ה י ם נ מ צ א ‪ ,‬אין מ ש מ ע ו ת ל א ד ם ו ל ע ו ל ם ‪.‬‬
‫א ם מ ב ח י נ ה א ח ת ה א מ ו נ ה ה א ב ר ה מ י ת ש ל ל י ב ו ב י ץ נ ו ג ד ת א ת ד ב ר י סרטר‪ ,‬מ ב ח י נ ה‬
‫א ח ר ת ה י א נ ו ג ד ת א ת ד ב ר י ש ד ״ ל ‪ .‬ג ם ש ד ״ ל גרם‪ ,‬כ מ ו ל י ב ו ב י ץ ‪ ,‬כי ה א מ ו נ ה ה י ה ו ד י ת‬

‫״הרמב״ם — האדם האברהמי״‪ ,‬עמי ‪20‬ב‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪21‬א‪ .‬במהדורת מ״ד רבינוביץ לתרגום ר׳ שמואל אבן תבון‪ ,‬הקדמות לפירוש המשנה‬ ‫‪4‬‬
‫)רמב״ם לעם(‪ ,‬ירושלים תשכ״א‪ ,‬האזכור של אברהם נמצא בעמי קטז‪.‬‬

‫]‪[348‬‬
 ‫ליבוביץ על ה א ד ם האברהמי‬

‫היא האמונה האברהמית‪ ,‬או במינוהו ה״אברמיסמוס״‪ .‬אולם הוא זיהה את האמונה של‬
‫אברהם עם ה ח מ ל ה ‪ ,‬ה ח ס ד והרגש האנושי‪ ,‬ולא עם ביטול כל מ ח ש ב ו ת האדם‪ ,‬רגשותיו‬
‫‪5‬‬
‫וערכיו‪.‬‬
‫ה ה ש ו ו א ה ב ד ב ר י ל י ב ו ב י ץ בין א ב ר ה ם א ב י נ ו ל ב י ן מ ש ה רבנו מ פ ת י ע ה ‪ .‬ב נ י ג ו ד ל ד ע ה‬
‫ה מ ק ו ב ל ת ל י ב ו ב י ץ גורס כ א ן ‪ ,‬כ י ל פ י ר מ ב ״ ם מ ע ל ת ו ש ל א ב ר ה ם ג ב ו ה ה מ ז ו ש ל מ ש ה ‪.‬‬
‫ה ו א מ פ נ ה ל ש נ י מ ק ו מ ו ת ב כ ת ב י ר מ ב ״ ם ‪) :‬א( ב פ י ר ו ש ו ל מ ש נ ה ‪ ,‬ב ה ק ד מ ה ל פ ר ק ח ל ק ‪,‬‬
‫רמב״ם מציין כי אברהם היה ״עובד מ א ה ב ה ״ )על פי יש׳ מ א ‪ 8‬״אברהם אוהבי״; ראה‬
‫ב ב ל י ס ו ט ה ל א ע ״ א ( ‪ ,‬ו כ י ז ו מ ע ל ת ם ש ל י ח י ד י ס ג ו ל ה ; )ב( ב מ ש נ ה ת ו ר ה ‪ ,‬ה ל כ ו ת ת ש ו ב ה‬
‫ה‪ ,‬ב ה ו א כ ו ת ב ‪ ,‬כ י ״ כ ל א ד ם ראוי ל ו ל ה י ו ת צ ד י ק כ מ ש ה רבנו״‪ .‬מ ש ת מ ע מ ש נ י ה ט ק ס ט י ם ‪,‬‬
‫ל ד ע ת ליבוביץ‪ ,‬כי כל א ח ד יכול להיות מוסרי כ מ ש ה ‪ ,‬אבל לא כ ל א ח ד יכול להיות אוהב‬
‫ה׳ כאברהם‪ .‬לולא דמסתפינא הייתי מ פ ר ש א ת ליבוביץ כ מ פ ר ש א ת ר מ ב ״ ם כאומר‪ :‬מ ש ה‬
‫מייצג את הדת האקזוטרית‪ ,‬ואברהם את ה ד ת האזוטרית‪ .‬ה ט ק ס ט מן ה ה ק ד מ ה לפרק חלק‬
‫המתייחם ל א ב ר ה ם מצוי בדיון המפורסם שם על ״תורה ל ש מ ה ״ ‪ .‬דיון זה ע ש ה רושם‬
‫‪6‬‬
‫עמוק ע ל ליבוביץ‪ ,‬והוא נדרש אליו פעמים רבות כבר מחיבוריו ההגותיים הראשונים‪.‬‬
‫רמב״ם מסביר בו כי ה ע ב ו ד ה מ א ה ב ה היא ע ב ו ד ת ה׳ לא ל ש ם תקוות ג מ ו ל אלא ״ ל ש מ ה ״ ‪,‬‬
‫ו ה ו א מ ו ס י ף כ י ״ ז ה ה ע נ י ן ק ש ה ע ד מ א ד ״ ו ה ה מ ו ן אינו מ ס ו ג ל ל ה ב י נ ו א ו ל ס ב ל ו ‪ ,‬ו ל כ ן‬
‫נזהרו ה ח כ מ י ם מ ל ב א ר ו בפומבי‪ ,‬ואמרו לגביו ״ ח כ מ י ם היזהרו ב ד ב ר י כ ם ! ״ )משנה א ב ו ת‬
‫א‪ ,‬יא(‪ 7 .‬ה ו ו ה א ו מ ר ‪ :‬ה ה ו ר א ה ה א ז ו ט ר י ת ש ל ר מ ב ״ ם א י נ ה מ ת י י ח ס ת ל ה ש ק פ ה פ י ל ו ס ו פ י ת‬
‫כלשהי‪ ,‬אלא למעלה הדתית הגבוהה של העבודה מאהבה‪ ,‬והיא האמונה האברהמית‪.‬‬
‫ל י ב ו ב י ץ מ ד ג י ש ‪ ,‬כ י ב ד ב ר י ה נ ב י א )יש׳ מ א ‪ (8‬א ל ו ה י ם מ כ נ ה א ת א ב ר ה ם ״ א ו ה ב י ״‬
‫ו ל א ״ א ה ו ב י ״ ‪ .‬ה א ד ם ה א ב ר ה מ י מ ב ק ש ל ה י ו ת א ו ה ב ה׳‪ ,‬ל א א ה ו ב ה׳‪ .‬כ א ש ר ה מ ת ר ג ם‬
‫האנגלי ש ל ״ ה ר מ ב ״ ם — ה א ד ם ה א ב ר ה מ י ״ תרגם ב ט ע ו ת א ת א ו ה ב ו ) ב צ י ר ו ף המילים‬
‫״שקראו ה ק ב ״ ה אוהבו״( ע ל ידי"‪ ,"beloved‬ליבוביץ התרעם שהוא ט ע ה ״באופן חמור״‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הוא הסביר‪ ,‬לא התעניין ב ״ א ה ב ת ו ש ל אלהים לאדם״‪ ,‬שהרי ביטוי כזה היה‬
‫״ ח ס ר מ ש מ ע ו ת ״ ב ש ב י ל ו ‪ .‬ל א ל ו ה י ם א י ן ת א ר י ם ‪ ,‬ו ל כ ן אין ל ת א ר ו כ ״ א ו ה ב ״ א ו ״ ל א א ו ה ב ״ ‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫״ מ ה ש מ ע נ י י ן א ת ה ר מ ב ״ ם ״ ה ו א ״ ש ה א ד ם יירא ו י א ה ב א ת א ל ה י ם ״ ‪.‬‬

‫שמואל דוד לוצאטו‪ ,‬יסודי התורה‪ ,‬א‪ ,‬בתוך מחקרי־היהדות‪ ,‬וורשה תרע״ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמי ‪.10‬‬ ‫‪5‬‬
‫ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬מכתבו של ליבוביץ לגרשם שלום )יולי ‪ ,(1941‬בתוך רציתי לשאול אותך‪ ,‬פרוס׳‬ ‫‪6‬‬
‫ליבוביץ‪ :‬מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ וממנו‪ ,‬ירושלים ‪ ,1999‬עמי ‪ ,257‬שבו העמיד את‬
‫״הפילוסופיה של הרמב״ם״ מול הקבלה‪ ,‬והשווה את דברי רמב״ם בהקדמה לפרק חלק על‬
‫אהבת ה ׳ ) ״ ש ל א כל חכם ולא כל חסיד זוכה לה ואין היא אלא מדרגתו של אברהם אבינו״(‬
‫עם דברי שפינתה על אהבת ה׳ בסוף האתיקה‪omnia praeciarra tam difficilia quam rara :‬‬
‫‪ .sunt‬השווה דבריו במאמרו ״החינוך למצוות״)‪ ,(1943‬בספרו תורה ומצוות בזמן הזה‪ ,‬ירושלים‬
‫תשי״ד‪ ,‬עמי ‪.27‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הקדמות לפירוש המשנה‪ ,‬עמי קטו‪-‬קיז‪ .‬דבריו של רמב״ם )שם‪ ,‬וגם בפירושו לאבות‬ ‫‪7‬‬
‫א‪ ,‬ג( על אנטיגונום איש סוכו‪ ,‬שגילה להמון את הסוד של עבודת ה ׳ ) א ב ו ת א‪ ,‬ג(‪ ,‬מזכירים את‬
‫הביקורת המצויה בספרות הפילוסופית על סוקרטם‪ ,‬שלא נזהר בדבריו‪ ,‬התפלסף עם ההמון‪,‬‬
‫והוצא להורג‪.‬‬
‫‪Judaism 6 (1957), p. 151; 7 (1958), p. 74‬‬ ‫‪8‬‬

‫]‪[349‬‬
 ‫זאב הרוי‬

‫אמונה תאוצנטרית‬
‫תכונה מ ה ו ת י ת לאמונה האברהמית‪ ,‬לפי ליבוביץ‪ ,‬היא התאוצנטריות‪ .‬ה ט ק ס ט ה ר מ ב ״ מ י‬
‫ה ח ש ו ב ביותר מ נ ק ו ד ת ר א ו ת זו ה ו א מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם ג‪ ,‬יג‪ ,‬ט ק ס ט ש ה ש פ י ע ר ב ו ת ע ל‬
‫ש פ י נ ת ה ) א ת י ק ה ‪ ,‬א‪ ,‬מ י ל ו א י ם ( ‪ .‬ב ה ת י י ח ס ל ד ב ר י ר מ ב ״ ם ש ם ל י ב ו ב י ץ ק ו ב ע כי ״ ה נ ק ו ד ה‬
‫ש ב ה הרמב״ם נבדל מ כ ל ש י ט ה פילוסופית ומכל תחושת־עולם אחרת בימי הביניים״ היא‬
‫״ ב י ט ו ל ה א נ ת ר ו פ ו צ נ ט ר י ו ת — ש ל י ל ה מ ו ח ל ט ת ש ל רעיון מ ר כ ז י ו ת ו ש ל ה א ד ם ב ב ר י א ה‬
‫ו ש ל ראיית ה א ד ם כתכלית הבריאה״‪ 9.‬שלילת האנתרופוצנטריות היא התכונה ה מ ש ו ת פ ת‬
‫לתורת התארים האלוהיים של רמב״ם ולמעשהו של אברהם בפרשת העקדה‪:‬‬

‫כל שיטה דתית שלא יכלה להשתחרר מ ה א נ ש ת האל ולא יכלה להתרומם אל‬
‫הכרת ה א ל ה י ם ש ל אברהם אבינו ש ב מ ע מ ד הר־המוריה‪ ...‬צריכה היתה ל ה י פ ג ע‬
‫ק ש ה ע ל ־ י ד י ע מ ד ה ] א נ ט י ־ א נ ת ר ו פ ו צ נ ט ר י ת [ זו‪...‬‬
‫אלהיו של הרמב״ם הוא־הוא ״אלהי אברהם יצחק ויעקב ולא אלהי הפילוסופים״‬
‫) פ ס ק ל ( ‪ ,‬א ב ל גם ל א א ל ה י ה ד ת י ו ת ה פ ו ל ק ל ו ר י ס ט י ת ‪ ,‬ה ע ו ש ה א ת ה א ל ה י ם פ ו נ ק צ י ו נ ר‬
‫ש ל החברה האנושית ה מ מ ל א בשבילה תפקידים ש ל שר־הבריאות‪ ,‬שר־המשפטים‪,‬‬
‫ש ר ־ ה מ ש ט ר ה ‪ ,‬ש ר ־ ה ס ע ד ‪ ,‬ו ש ר ־ ה כ ל כ ל ה ‪ .‬רק ל מ ע ן ה א ל ש ה ו א ״ מ צ ו י א מ ת ״ ו א י נ ו‬
‫ספק צרכיו ש ל ה א ד ם ייתכן ש י ק ח ה א ד ם בידו ״ א ת ה א ש ו א ת ה מ א כ ל ת ״ וילך בלא‬
‫ט ע נ ה ו מ ע נ ה ״ א ל ה מ ק ו ם א ש ר א מ ר ל ו ה א ל ה י ם ״ ל ה ק ר י ב א ת בנו י ח י ד ו ו ל ב ט ל‬
‫ע ל ־ י ד י כ ך ל א רק א ת י ע ו ד ו ה א י ש י א ל א א ף כ ל י ע ו ד י ה ע ת י ד ה כ ר ו כ י ם ב ב ן זה‪.‬‬
‫מ ת י א ו צ נ ט ר י ו ת מ ו ח ל ט ת זו‪ ...‬נ ו ב ע י ם ה ד ב ר י ם ה א ח ר י ם ש ב ה ם ה ט י ל ] ר מ ב ״ ם [‬
‫סערה בעולמה ש ל הדתיות ה ת מ י מ ה ‪ :‬שלילת ה ה ש ג ח ה כטיפול ש מ ט פ ל אלהים‬
‫ב א ד ם ו ה ע מ ד ת ה ע ל ה י ד ב ק ו ת ה א ד ם באלהים‪ ;...‬ראיית ה נ ב ו א ה לא כפונקציה‬
‫ה מ ו ט ל ת ע ל ה א ד ם מ ג ב ו ה ל ת י ק ו ן ענייניו ו ל ה ס ד ר בעיותיו‪ ...‬א ל א כ ת כ ו נ ה נ פ ש י ת‬
‫ש ל ה א ד ם — כ ו ש ר ה כ ר ת א ל ה י ם ; ש ל י ל ת רעיון ת ח י ת ־ ה מ ת י ם ‪ ,‬ה מ ב ט א א ת ש י א‬
‫התרברבותו ש ל ה א ד ם ‪ ,‬ה ע ו ש ה א ת אישיותו מעין אלוה ותובע ל ע צ מ ו נצחיות‪...‬‬
‫ו ה ע מ ד ת ת ח י ת ־ ה מ ת י ם על הרעיון ה מ י ס ט י ש ל ה ת מ ז ג ו ת ה ש כ ל הנקנה ש ל ה א ד ם‬
‫ב ש כ ל ה פ ו ע ל — ז א ת א ו מ ר ת ע ל ה כ ר ת א ל ה י ם ‪ .‬מ כ א ן גם ה נ י ג ו ד ה ק י צ ו נ י ש ב י ן‬
‫מ ש נ ת ו ש ל ה ר מ ב ״ ם ובין כ ל צ ו ר ה ש ל ה ו מ נ י ז ם ‪ . . .‬כ א ן ט ע ה ה ר מ ן כהן‪...‬‬
‫ת ו ר ת ו ש ל ה ר מ ב ״ ם היא‪ ...‬ה מ ו נ ו ת י א י ז ם ה צ ר ו ף ‪ ,‬ל א ״ ה מ ו נ ו ת י א י ז ם ה א ת י ״ ש ל‬
‫ה ל י ב ר ל י ז ם ש ל ה מ א ה ה־‪...19‬‬
‫כל תופעה היסטורית־אנושית וכל חזון היסטורי־אנושי נעשים לרמב״ם ט פ ל‬
‫‪10‬‬
‫ל ג ב י ה ה ו ו י ה ו ה ח ו ו י ה הדתית‪.‬‬

‫האמונה האברהמית התאוצנטרית שוללת אפוא את המרכזיות האגואיסטית של האדם‬

‫המאפיינת הן את ה ד ת הפולקלוריסטית התמימה‪ ,‬הן את ה ד ת הליברלית הנאורה והן את‬
‫ה ה ו מ נ י ז ם ה ח י ל ו נ י ‪ .‬ב א מ ו נ ה ה א ב ר ה מ י ת ה ה ש ג ח ה ו ה נ ב ו א ה אינן מ ת י י ח ס ו ת ל ד א ג ת ו ש ל‬
‫א ל ו ה י ם ל א ד ם ‪ ,‬א ל א ל ה כ ר ת ה א ד ם א ת א ל ו ה י ם ; ת ח י י ת ה מ ת י ם אינה מ ת י י ח ס ת ל ה נ צ ח ה‬

‫״הרמב״ם — האדם האברהמי״‪ ,‬עמי ‪21‬ב‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫שם‪ ,‬עמי ‪21‬ב‪22-‬א‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫]‪[350‬‬
 ‫ליבוביץ על האדם האברהמי‬

‫הגופנית של האדם‪ ,‬אלא לחוויה המיסטית של האדם המכיר את אלוהים ומתמזג בשכל‬
‫ה פ ו ע ל ‪ ,‬כ ל ו מ ר מ ת ב ט ל כ א ד ם ; ו ה מ ו נ ו ת א י ז ם ה צ ר ו ף אינו ״ א ת י ״ ‪ ,‬מ ש ו ם ש מ ג מ ת ו א י נ ה‬
‫פתרון הבעיות המוסריות ש ל האדם‪ ,‬אלא הכרת אלוהים‪.‬‬
‫נ י כ ר ת ב ד ב ר י ל י ב ו ב י ץ א ל ה ה ה ש פ ע ה ש ל ר׳ י ה ו ד ה ה ל ו י ‪ .‬ב נ ק ו ד ה א ח ת ה ו א מ ז ד ה ה ע ם‬
‫ר י ה ״ ל ‪ ,‬ב נ ק ו ד ה א ח ר ת מ ת פ ל מ ס ע מ ו ‪ ,‬ו ש ת י ה נ ק ו ד ו ת מ ת י י ח ס ו ת ל כ ו ז ר י ד‪ ,‬ט ז ‪ .‬ה ה ז ד ה ו ת‬
‫מ ת ב ט א ת ב צ י ט ט ה מ פ ס ק ל ‪ :‬״אלהי אברהם יצחק ויעקב ולא אלהי הפילוסופים״‪ .‬כאשר‬
‫י ע ק ב א ג ו ס ת ה ה ע ל ל י ב ו ב י ץ מ ד ו ע נזקק ל פ ס ק ל ה נ ו צ ר י כ ד י ל ת א ר א ת ה א מ ו נ ה ה א ב ר ה מ י ת‬
‫ו ל א ה ז כ י ר א ת ה נ ו ס ח ה ה ד ו מ ה ש ל ר י ה ״ ל )כוזרי ד‪ ,‬ט ז ; ה ש ו ו ה א‪ ,‬יא‪-‬יג(‪ ,‬ה ו א ה ג י ב ‪:‬‬
‫״ נ ו ס ח ה זו מ ן ה כ ו ז ר י ה י י ת ה י ד ו ע ה ל י מ א ז ילדותי‪ ,‬ש נ י ם ר ב ו ת ל פ נ י ש ש מ ע ת י ע ל פ ס ק ל ״ ‪" .‬‬
‫ה פ ו ל מ ו ס ע ם ר י ה ״ ל מ ת ב ט א ב מ י ל י ם ״רק ל מ ע ן ה א ל ש ה ו א ׳ מ צ ו י א מ ת ׳ ו א י נ ו ס פ ק צרכיו‬
‫ש ל ה א ד ם י י ת כ ן ש י ק ח ה א ד ם ב י ד ו ׳ א ת ה א ש ו א ת ה מ א כ ל ת ׳ ״ ‪ .‬ק ב י ע ה זו ע ו מ ד ת ב נ י ג ו ד‬
‫ג מ ו ר ל ד ב ר י ה מ ל ך ב כ ו ז ר י ד‪ ,‬ט ז ‪ ,‬ש ל פ י ה ם מ י ש מ ב ק ש א ת ה כ ר ת ה א ל ל ש ם ״ ת ו ע ל ו ת‬
‫ג ד ו ל ו ת ״ ) ש ם ד‪ ,‬יג( י ה י ה מ ו כ ן ל מ ס ו ר א ת נ פ ש ו ע ל א ה ב ת ו ‪ ,‬ו א י ל ו מ י ש מ ב ק ש א ת‬
‫ה כ ר ת ה א ל ל א ל ש ם ת ו ע ל ת א ל א רק ל ש ם ה ה כ ר ה ע צ מ ה ‪ ,‬כ מ ו ה פ י ל ו ס ו פ י ם ה ק ו ר א י ם‬
‫לאל ״הסיבה״ או ״העילה״‪ ,‬לא יהיה מוכן למסור את נפשו על אהבתו‪ .‬ליבוביץ כביכול‬
‫ע ו נ ה ל ר י ה ״ ל ב ש ם ר מ ב ״ ם ‪ ,‬כי ד ו ו ק א מ י ש מ כ י ר א ת ה א ל כ ״ מ צ ו י א מ ת ״ ‪ ,‬ו א ה ב ת ו א ל י ו‬
‫אינה ת ל ו י ה ב ד ב ר ‪ ,‬ה ו א ש י ה י ה מ ו כ ן ל ק ח ת ב י ד ו ״ א ת ה א ש ו א ת ה מ א כ ל ת ״ ‪.‬‬
‫ד ב ר י ו ש ל ל י ב ו ב י ץ ע ל ה א ד ם ה א ב ר ה מ י מ ח י י ב י ם ב ע ל י ל ה ש ו ו א ה ע ם ד ב ר י ו ש ל סרן‬
‫ק י ר ק ג ו ר ע ל ה ע ק ד ה ב ס פ ר ו ״ ח י ל ו ר ע ד ה ״ ‪ ,‬ו כ ב ר נ ד ר ש ו מ ח ב ר י ם רבים ל ה ש ו ו א ה זו‪ .‬ה ה ב ד ל‬
‫ה ע י ק ר י בין ל י ב ו ב י ץ ל ק י ר ק ג ו ר צ ו י ן ב א ו פ ן ברור ב י ד י י ע ק ב ל ׳ ה ל ו י ב ד ב ר י ה ת ג ו ב ה ש ל ו‬
‫ל ״ ה ר מ ב ״ ם — ה א ד ם ה א ב ר ה מ י ״ ‪ .‬הלוי העיר כי אמונתו ש ל אברהם ה מ ת ו א ר ת בידי‬
‫ל י ב ו ב י ץ א י נ ה מ ק ב י ל ה ל ״ א מ ו נ ה ״ ש ל קירקגור‪ ,‬א ל א ל ״ ו ו י ת ו ר ע ד ־ א י ן ־ ס ו ף ״ ש ל ו ‪ ,‬כ ל ו מ ר‬
‫לאותו ה ש ל ב שלפי ״חיל ורעדה״ הוא לפני האמונה ונחות ממנה‪ .‬הלוי כתב כך‪:‬‬

‫ישעיהו ליבוביץ ב מ ס ת ו נ״הרמב״ם — ה א ד ם האברהמי״[ דן ב ד מ ו ת ש ל אברהם‬

‫ב ע ק ד ה מן ה צ ד ש ל הוויתור ]עד־איךסוף[ בלבד‪ .‬לפי ליבוביץ ניגש אברהם‬
‫״ ל ה ק ר י ב א ת בנו י ח י ד ו ו ל ב ט ל ע ל ידי כך ל א רק א ת י ע ו ד ו ה א י ש י א ל א א ף כ ל‬
‫יעודי ה ע ת י ד הכרוכים בבן זה״‪ .‬זוהי הקטגוריה ש ל הוויתור ע ד ־ א י ך ס ו ף ‪ ,‬אשר‬
‫א ל י ה ה מ ח ב ר ה פ ס י ד ו נ י מ י ש ל קירקגור‪ ,‬י ו ה א נ ס ד ה ־ ס י ל נ ט י ו ‪ ,‬ט ו ע ן ש ה ו א מ ס ו ג ל‬
‫להגיע ב כ ו ח ו ת עצמו‪ ,‬אך ש מ ע ב ר לכך‪ ,‬הוא מודה‪ ,‬הוא חסר כוח לגשת‪ .‬מ כ א ן‬
‫ההערצה הבלתי מוגבלת שהוא רוחש לאברהם‪ ,‬שהיה כה גדול עד שיכול לבצע‬
‫גם א ת ה ת נ ו ע ה ה ש נ י י ה ‪ ,‬ת נ ו ע ת ה א מ ו נ ה ‪ ,‬ש ב ע ב ו ר ה ה ו א ק י ב ל א ת י צ ח ק ב ח ז ר ה ‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫ו ע מ ו א ת כ ל ה ע ת י ד ש ה ו ו י ת ו ר ] ע ד ־ א י ך ס ו ף [ כ ב ר ביטל‪.‬‬

‫‪ .Judaism 6 (1957), p. 273; 7 (1958), p. 74‬ב״הרמב״ם — האדם האברהמי״‪ ,‬עמי ‪20‬ב‪,‬‬ ‫‪11‬‬
‫ליבוביץ כותב כי בידיעתו בפילוסופיה עלה דמב״ם על כל הוגי הדעות היהודים בימי הביניים‪,‬‬
‫״פרט — אולי — לד׳ יהודה הלוי‪ ,‬שדחה את הפילוסופיה״‪.‬‬
‫‪ .Judaism 6 (1957), p. 360‬הלוי הסתייג מגישתו של ליבוביץ‪ ,‬והטעים כי תפיסת קירקגור‬ ‫‪12‬‬
‫תואמת במדויק את המדרש )בר״ר נו‪ ,‬ב; ופירוש רש״י לבראשית כב ‪ (5‬המבחין בדברי אברהם‬
‫״נלכה עד כה״ )בר׳ כב ‪ (5‬רמז להבטחת ה׳ ״כה יהיה זרעך״)שם טו ‪ ;5‬השווה כא ‪ .(12‬חיזוק‬

‫]‪[351‬‬
 ‫זאב הרוי‬

‫ל פ י קירקגור ו י ת ר א ב ר ה ם ע ר ־ א י ן ־ ס ו ף ע ל י צ ח ק ‪ ,‬א ב ל גם ל א ויתר ע ל י ו ‪ ,‬ו ה א מ י ן כ י‬

‫‪,3‬‬
‫קירקגור תופס אפוא א ת ה א מ ו נ ה כדבר‬ ‫למרות הכול ״אלוהים לא יקח את יצחק״‪.‬‬
‫ה מ ו ח ק את הוויתור עד־אין־סוף‪ .‬לעומתו ליבוביץ רואה את הביטול ש ל כל הייעודים‬
‫כ ת ו צ א ה ש ל ה א מ ו נ ה ו כ מ ב ח נ ה ‪ .‬א ב ר ה ם ש ל קירקגור י כ ו ל ל ל כ ת ל ה ק ר י ב א ת בנו מ ש ו ם‬
‫ש ה א מ י ן שבסוף לא יצטרך להקריבו‪ ,‬בעוד שאברהם ש ל ליבוביץ יכול ל ל כ ת להקריב‬
‫א ת בנו מ ש ו ם ש ב ע י נ י ו ״ כ ל מ ח ש ב ו ת ה א ד ם ה ר ג ש ו ת ה א ד ם ו ע ר כ י ה א ד ם נ ע ש י ם ב ט ל י ם‬
‫ו מ ב ו ט ל י ם מפני יראת ה׳ ו א ה ב ת ה׳״‪ .‬לשון אחר‪ ,‬הוויתור ע ד ־ א י ך ס ו ף ע ל י צ ח ק הוא‬
‫ת ו צ א ה ש ל ה א ה ב ה ע ד ־ א י ך ם ו ף ל א ל ו ה י ם ‪ .‬ברור כי מ נ ק ו ד ת ה ר א ו ת ש ל ל י ב ו ב י ץ ה א מ ו נ ה‬
‫ש ל קירקגור אינה א מ ו נ ה כלל‪.‬‬

‫סיום‬
‫כ ך ת י א ר י ש ע י ה ו ל י ב ו ב י ץ ב ש נ ת ‪ 1955‬א ת ה א מ ו נ ה ה א ב ר ה מ י ת ב ע ז ר ת ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ו ב נ י ג ו ד‬
‫ל ר י ה ״ ל ‪ ,‬ש ד ״ ל ‪ ,‬קירקגור‪ ,‬הרמץ כ ה ן ‪ ,‬ס ר ט ר ו ל י א ו ש ט ר א ו ס ‪ .‬ה מ א מ ר ״ ה ר מ ב ״ ם — ה א ד ם‬
‫ה א ב ר ה מ י ״ נ כ ת ב מ ת ו ך ה ש ר א ה ד ת י ת ג ל ו י ה ל ע י ן ונדירה‪ .‬נ י ת נ ת ה א מ ת ל ה י א מ ר ‪ ,‬ה ו א ס י מ ן‬
‫ל א רק מ פ נ ה ב ה ג ו ת ו ה ד ת י ת ש ל ל י ב ו ב י ץ ‪ ,‬א ל א גם ש י א ‪ .‬כ ל מ ה ש ל י ב ו ב י ץ כ ת ב ל י מ י ם‬
‫על אמונת אברהם ב מ ע ש ה ה ע ק ד ה ועל אמונתו ש ל רמב״ם לא היה אלא פירוש לדברים‬
‫ה נ ו ע ז י ם ש כ ת ב אז ב ש נ ת ‪ .1955‬ל פ ע מ י ם ה פ י ר ו ש י ם ל א ה ו ס י פ ו א ל א גרעו‪ .‬ל י ב ו ב י ץ ל א‬
‫ח ז ר ל נ י ס ו ח י ם ה ח ד י ם ו ה נ ו ק ב י ם ש ל א ו ת ו מ א מ ר ראשוני‪ .‬ש נ ה ל פ נ י מ ו ת ו ה ש ת ת פ ת י ב ד י ו ן‬
‫עם פרופ׳ ליבוביץ‪ ,‬ותוך כדי דבריי צ י ט ט ת י ב ה ט ע מ ה את מ ש פ ט ו ״ ה מ ח י צ ה ה מ פ ר י ד ה‬
‫בין ה ת ח ו ש ה ה ד ת י ת ב מ ל ו א ־ ע מ ק ה ובין ה נ י ה י ל י ז ם ה מ ו ח ל ט ]היא[ מ מ ש כ מ ח י צ ה ש ב י ן‬
‫ג ן ־ ע ד ן וגיהינום‪ ,‬ש א י ן ב י נ י ה ם א ל א ט פ ח ״ ‪ .‬ה פ י ל ו ס ו ף ה ז ק ן ש מ ע א ת ה מ ש פ ט ב ה ק ש ב ה ‪,‬‬
‫ומיד פסק ש ל א כתבו‪ .‬״ניתי ספר ונחזי״‪ ,‬אמרתי‪ .‬למזלי היה לי צילום ש ל ה מ א מ ר בתיקי‬
‫ויכולתי להוכיח לו את הדבר‪ ,‬ולהעלות חיוך על שפתיו‪.‬‬

‫לטיעונו של הלוי נגד ליבוביץ ניתן למצוא באמירת המקרא )שם טו ‪ (6‬״והאמין בה׳״‪ .‬על‬
‫ליבוביץ וקירקגור ראה למשל רן סיגר‪ ,‬״ליבוביץ וקירקגור״‪ ,‬בתוך א׳ כשר וי׳ לוינגר)עורבים(‪,‬‬
‫ספר ישעיהו ליבוביץ‪ ,‬תל־אביב תשל״ז‪ ,‬עמי ‪ ;46-42‬אפרים שמואלי‪ ,‬״תיאולוגיה של הלכה״‪,‬‬
‫בתוך ח׳ בךירוחם וה׳ קוליץ )עורכים(‪ ,‬שלילה לשמה‪ ,‬ירושלים תשמ״ג‪ ,‬עמי ‪ ;172-163‬אבי‬
‫שגיא‪ ,‬״נסיון העקדה — עיון משווה בהגותם של קירקגור וליבוביץ״‪ ,‬דעת ‪) 23‬תשמ״ט(‪ ,‬עמי‬
‫‪ .134-121‬וראה עדינה דודוביץ‪ ,‬מושג האמונה במשנותיהם של הרב יד״ה סולוביצ׳יק ופרופ׳ י׳‬
‫ליבוביץ‪ ,‬עבודת גמר‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תש״ם‪ ,‬עמי ‪ : 131-130‬״על איזו כניעה‬
‫אנושית כותב ליבוביץ כשהוא מורה על אברהם העוקד את בנו‪ ,‬ועמו את כל הערכים האנושיים‬
‫— כעל אידיאל אמוני‪ ,‬שעל כל אדם לשאוף אליו? האם דין כניעה זו כדין ההתבטלות שעליה‬
‫כתב קירקגור?‪ ...‬הכניעה במשנתו של ליבוביץ אינה התרפסות מושפלת וזחילה על גחון של‬
‫יצור בזוי חסר אונים‪ ,‬אלא היא ביטויה הגא והמושלם של החירות״‪.‬‬
‫סרן קירקגור‪ ,‬חיל ורעדה‪ ,‬תרגם איל לוין‪ ,‬ירושלים תשמ״ו‪ ,‬עמי ‪ .34‬השווה עמי ‪ :50‬״בכח‬ ‫‪13‬‬
‫האמונה אברהם לא הסתלק מתביעתו על יצחק״‪.‬‬

‫]‪[352‬‬
 ‫יאודה )ליאון( אשכנזי ז״ל‬

‫עקדת יצחק באור חדש‬

‫בדברים שלהלן מ ב ק ש ה מ ח ב ר להצביע ע ל יסוד מסוים בסיפור ע ק ד ת יצחק מזווית דאייה‬

‫מיוחדת‪ ,‬ולשם הבהרתו וביסוסו נדרש ה מ ח ב ר למקראות ומדרשים נוספים‪.‬‬
‫א ח ת ה ש א ל ו ת המעניינות בנושא שלפנינו היא‪ :‬לשם מ ה נכתב סיפור ע ק ד ת יצחק‬
‫ב ת ו ר ה ? הרי ה מ ע ש ה ע צ מ ו ל א נ ת ב צ ע ‪ ,‬ו ה ק ר ב ת י צ ח ק ל א ה ת ר ח ש ה י‬
‫רבים מסבירים‪ ,‬שכיוון שהניסיון התקיים ד ו מ ה ה ד ב ר כאילו הוקרב הקרבן‪ .‬אולם נראה‬
‫כי יש ל ע מ ו ד ע ל מ ש מ ע ו ת ו ש ל ה מ ו נ ח ניסיון כאן‪ .‬בסיפור שלפנינו מופיעים שני אישים‪:‬‬
‫אברהם ה א ב ויצחק הבן‪ .‬הסיפור כולו דן בכך שאלוהים ניסה א ת אברהם‪ ,‬ככתוב בראש‬
‫הפרק‪ ,‬ואין ה ת י י ח ס ו ת לכך ש ה מ ת נ ס ה ה ו א גם הבן‪ ,‬יצחק‪ .‬נראה א פ ו א ש ע ל פי הסיפור‬
‫ה ד ב ר מ ו ב ן מ א ל י ו ‪ :‬י צ ח ק הסכים מ י ד ל ה י ע ק ד ‪ ,‬ואילו הניסיון ה מ מ ש י עניינו באברהם‪ .‬והרי‬
‫לפנינו שני צדיקים המייצגים ש ת י מידות‪ :‬אברהם ה ו א צדיק לפי מ י ד ת ה ח ס ד ‪ ,‬ולפיכך כל‬
‫הניסיונות ש ע מ ד ב ה ם ו ס ב ל מ ה ם הם מ צ ד מ י ד ת ה ח ס ד ‪ .‬על פי המדרשים‪ ,‬הניסיון ש ל ע ק ד ת‬
‫יצחק הוא הניסיון האחרון בחייו ש ל אברהם‪ ,‬ואין אנו עדים ל ה ת ג ל ו ת אלוהית ל א ח ר מכן‪.‬‬
‫מ כ א ן ואילך מ ת ח י ל ה תקופתו ש ל יצחק‪ .‬ב מ ש ך כל ימי חייו נבחן אברהם כדי לברר אם‬
‫אמנם ה ו א ראוי להיות צדיק המייצג א ת מ י ד ת ה ח ס ד ‪ ,‬והוא ע מ ד בכך‪ .‬בתום כ ל הניסיונות‬
‫ה ל ל ו נ כ ת ב ‪ :‬״ ו ה א ל ה י ם נ ס ה א ת א ב ר ה ם ״ ) ב ר ׳ כ ב ‪.(1‬‬
‫ע ל דרך ה מ ד ר ש נ א מ ר ה הערה ח ש ו ב ה ה מ א י ר ה א ת מ ש מ ע ו ת הדברים‪ :‬״וה׳ נסה א ת‬
‫א ב ר ה ם ״ לא כתוב‪ ,‬א ל א ״ ו ה א ל ה י ם נסה א ת אברהם״‪ .‬המדרש‪ ,‬כדרכו‪ ,‬מתייחם ל ש ם ה׳‬
‫ולשם אלוהים‪ .‬שם ה׳ במקרא מורה על מידת הרחמים‪ ,‬ואילו שם אלוהים מורה ע ל מידת‬
‫ה ד י ן ‪ .‬ש ת י ה מ י ד ו ת ה ל ל ו מ נ ו ג ד ו ת ז ו לזו‪ .‬ל א ח ר ש ה ו ב ר ר ש א ב ר ה ם ה ו א צ ד י ק ב א מ ת מ י ד ה‬
‫ש ל ה ח ס ד ‪ ,‬נותר א פ ו א ל ב ד ו ק אם גם כלפי ״אלהים״‪ ,‬ש ה י א מ י ד ת הדין‪ ,‬אברהם הוא בגדר‬
‫צדיק‪ .‬לפיכך‪ ,‬מ ד ג י ש סיפור ה ע ק ד ה א ת הניסיון ש ל אברהם‪ .‬ואשר ליצחק‪ ,‬באספקלריה ש ל‬
‫מ י ד ת הדין‪ ,‬ש א ו ת ה הוא מייצג‪ ,‬כ א ש ר מ י ד ת הדין דורשת מ מ נ ו להקריב ע צ מ ו כקרבן הוא‬
‫מוכן לכך‪ ,‬ואין בזה קושי כ ש ל ע צ מ ו ‪.‬‬
‫כ ד י ל ה ב ה י ר א ת ה ד ב ר י ם צריך ל פ ר ש א ת ה מ ו נ ח י ם ה ל ל ו ‪ .‬ה ק ב ״ ה כ ב ו ר א נ ק ר א א ל ה י ם ‪,‬‬
‫ו ל כ ן ב ס י פ ו ר מ ע ש ה ב ר א ש י ת )בר׳ א ‪ — 1‬ב ‪ (3‬נ ז כ ר ה ש ם א ל ה י ם ‪ ,‬כ ג ו ן ״ ב ר א ש י ת ב ר א‬

‫הרצאה שהושמעה מפי הרב פרום׳ יאודה אשכנזי)מניטו( ז״ל במסגרת החוג לתנ״ך ע״ש ישי רוץ‪.‬‬ ‫*‬
‫כתב־היד של ההרצאה לא נמצא‪ ,‬לפיכך ניסינו לפענח את הקלטת תוך עריכה קלה‪ .‬השתתפו‬
‫במלאכה זו פרופ׳ חנה כשר וד״ר אריאל )אריק( חלמיש‪.‬‬

‫]‪[353‬‬
 ‫יאודה )ליאון( אשכנזי‬

‫א ל ה י ם ״ ) ש ם א ‪ .(1‬ב י ט ו י ש ג ו ר ה ו א ״ א ל ה י ם ה ו א ] ב ג י מ ט ר י ה [ ה ט ב ע ״ ‪ .‬ה מ ק ו ב ל י ם ה ס ב י ר ו‬
‫מ ש פ ט זה כ ד ל ק מ ן ‪ :‬ע ל פי ההתבוננות בטבע‪ ,‬דרך חוקות ה ט ב ע ‪ ,‬אנו משיגים א ת מ י ד ת הדין‬
‫ה מ ו ח ל ט ש ל ה ב ו ר א ע צ מ ו ‪ .‬ח ו ק ה ט ב ע איננו מ ב ח י ן בין צ ד י ק ל ר ש ע ‪ ,‬ו ז ו מ י ד ת ה ד י ן ה ג מ ו ר ה ‪.‬‬
‫כ ך מ ת פ ק ד ה ע ו ל ם ‪ ,‬כ ך צ ר י ך ל ה י ו ת ‪ .‬זו ה מ י ד ה ה ר א ש ו נ ה ‪ :‬מ י ד ת ה ד י ן ‪.‬‬
‫אולם כ א ש ר מופיע ה א ד ם בעולם‪ ,‬ב ת ח י ל ת הפרק השני ש ל סיפור מ ע ש ה בראשית‪,‬‬
‫נ א מ ר ‪ :‬״ א ל ה ת ו ל ד ו ת ה ש מ י ם ו ה א ‪ p‬בהבראם‪ ,‬ביום ע ש ו ת ה׳ אלהים א ‪ p‬ו ש מ י ם ״ ) ב ר ׳ ב‬
‫‪ .(4‬ב ס פ ר ח ס י ד י ם )סי׳ ת ת ר מ ט ( נ י ת ן ל כ ך ה ה ס ב ר ד ל ק מ ן ‪ :‬כ א ש ר ת ו ל ד ו ת ה א ד ם מ ת ח י ל ו ת‬
‫להופיע‪ ,‬אזי מ ת ג ל ה שם הוי״ה‪ .‬ש ם הוי״ה הוא גילוי מ י ד ת ה ח ס ד כלפי נ פ ש האדם‪ .‬כ ל עוד‬
‫א י ן א ד ם ב ע ו ל ם ‪ ,‬ק י י מ ת רק מ י ד ת ה ד י ן ‪ ,‬י ש נ ם רק ח ו ק י ה ט ב ע ‪ .‬ו ב ק צ ר ה אעיר‪ ,‬כ י י י ת כ ן ש ב כ ך‬
‫ה ה ב ד ל שבין היהדות האורתודוקסית המסורתית לפילוסופיה של שפינתה‪.‬‬ ‫מתבטא‬
‫ב ש י ט ת ו ש ל ש פ י נ ת ה ה א ל ו ה י ם ה ו א ה׳‪ ,‬כ ל ו מ ר ה ט ב ע ה ו א ה א ל ה א מ ת י ‪ .‬ה ט ע ו ת ה י א בכך‬
‫ש ש פ י נ ו ז ה ה פ ך א ת פ נ י ה ד ב ר י ם ‪ ,‬ש כ ן ״ ה ׳ ה ו א ה א ל ה י ם ״ ) מ ל ״ א י ח ‪ .(39‬ב ש ו ם מ ק ו ם ב מ ק ר א‬
‫ל א נ א מ ר כי א ל ו ה י ם הוא ה׳‪ .‬ו ה ה ס ב ר לכך פ ש ו ט ‪ :‬ה׳‪ ,‬ש ה ו א הבורא‪ ,‬מ ת ג ל ה ב א מ צ ע ו ת‬
‫ה ט ב ע ‪ .‬ל ש ו ן א ח ר ‪ :‬ה׳ הוא גם ב ע ל ה מ י ד ה ש ל ה ט ב ע ‪ ,‬מ ה שקרוי ״אלוהים דרך ה ט ב ע ״ ‪.‬‬
‫א ו ל ם ה ט ב ע איננו ה א ל ה א מ ת י ‪ ,‬כ י י ש ב מ י ד ת ״ ה ׳ ״ י ו ת ר מ א ש ר ב מ י ד ת ״ א ל ו ה י ם ״ ‪.‬‬
‫מ כ א ן ש ל א די להיווכח ש א ב ר ה ם אבינו הוא צדיק ע ל פי מ י ד ת ה ח ס ד ‪ .‬מכיוון ש ה א ל הוא‬
‫אחד‪ ,‬קיים בו א י ח ו ד ש ל ה מ י ד ו ת כולן‪ .‬וזאת נדרש גם האדם‪ .‬כ ל עוד לא נודע כי אברהם‬
‫הוא צדיק על פי מ י ד ת הדין‪ ,‬ה מ ב ח ן נמשך‪ .‬והרי פסוק מ ל א הוא בפרשתנו‪ ,‬ש ב ו ה מ ל א ך‬
‫מ צ ו ו ה ל א מ ו ר ‪ :‬״ א ל ת ע ש ל ו מ א ו מ ה כ י ע ת ה י ד ע ת י כ י ירא א ל ה י ם א ת ה ״ ) כ ב ‪ .(12‬ו ב כ ך‬
‫ניתנת ה ת ש ו ב ה ל ש א ל ה לגבי ת כ ל י ת הניסיון ה ז ה ‪ :‬ל ש ם מ ה ‪ ,‬בסופו ש ל דבר‪ ,‬ה א ל ו ה י ם ניסה‬
‫א ת א ב ר ה ם ? כדי ל ד ע ת אם ק י י מ ת בו ה מ י ד ה ש ל ״יראת אלוהים״‪ .‬ד ו ק ‪ :‬ל א נ א מ ר כ א ן ״ירא‬
‫ה״׳‪ ,‬א ל א ״ירא אלהים״‪.‬‬
‫ה ב ה נרחיב א ת הדברים‪ .‬נאמר‪ :‬״ועתה‪ ,‬ישראל‪ ,‬מ ה ה׳ אלהיך ש א ל מ ע מ ך ‪ ,‬כי אם ליראה‬
‫א ת ה ׳ א ל ה י ך ״ ) ד ב ׳ י ‪ .(12‬מ ש מ ע ‪ :‬כ א ש ר ה ׳ מ ת ג ל ה ל ע ו ל ם א ו ל א ד ם ה ר י ז ה ג ם מ ב ח י נ ת‬
‫מ י ד ת א ל ה ח ס ד וגם מ ב ח י נ ת מ י ד ת הדין — ואז הוא נקרא ה ׳ א ל ה י ם ‪ :‬״ ה ‪ ,‬״ ש ה ו א ״אלהים״‪.‬‬
‫אלוהים האמתי‪ ,‬ש ה ו א ה׳‪ ,‬כ א ש ר הוא מ ת ג ל ה דרך מ י ד ת ה א ל ו ה ו ת ש ב ו — אזי הוא מ ת ב ט א‬
‫ב מ י ד ת הדין‪ .‬בפסוק שלפנינו ״ועתה‪ ,‬ישראל‪ ,‬מ ה ה׳ אלהיך ש א ל מעמך‪ ,‬כי אם ליראה א ת‬
‫ה׳ א ל ה י ך ״ — כאלוהים‪ .‬אילו היה כ ת ו ב ״ מ ה ה׳ ש ו א ל מ ע מ ך ״ — אזי ה ה מ ש ך לא היה ״כי‬
‫אם ליראה״‪ ,‬אלא ״כי אם ל א ה ב ה ״ ‪ .‬כי ל ש י ט ת נ ו כיוון ש ה א ל אחד‪ ,‬יש איחוד ש ל כל‬
‫המידות‪ .‬ב מ ק ב י ל הבריאה מ ת י י ח ס ת לבורא בקשר כפול — דרך מ י ד ת ה ח ס ד ודרך מ י ד ת‬
‫הדין‪ .‬ה י ח ס ל מ י ד ת ה ח ס ד מוגדר כ א ה ב ה ‪ ,‬והיחס ל מ י ד ת הדין כיראה‪ .‬הקשר ש ל הבריאה עם‬
‫מ י ד ת ה ח ס ד ו ה א ה ב ה ו ה ק ש ר ש ל הבריאה עם מ י ד ת הדין ה ו א קשר בו־זמני‪ .‬ה א ה ב ה מ ב ט א ת‬
‫את ת ח ו ש ת הקרבה‪ ,‬ואילו היראה את הריחוק שבין הבריאה לבורא‪ .‬ה א ה ב ה והיראה באות‬
‫כ א ח ת ‪ .‬ניתן ל ל מ ו ד ז א ת מ מ ק ו ר ו ת שונים‪ ,‬ו ב פ ר ט מ ן ה פ ס ו ק ה י ד ו ע ״ ש ל ו ם ש ל ו ם ל ר ח ו ק‬
‫ו ל ק ר ו ב א מ ר ה ׳ ״ ) י ש ׳ נז ‪ .(19‬כ א ש ר ה ב ר י א ה ח ש ה ב מ מ ד ש ל ה ר י ח ו ק מ ו פ י ע ה ה י ר א ה ‪,‬‬
‫כ א ש ר היא ח ש ה ב מ מ ד ש ל קירוב מ ו פ י ע ה ה א ה ב ה ‪ .‬א ב ל מ צ ב ש ל שלום הוא ת ח ו ש ו ת ריחוק‬
‫וקירוב ה מ ש מ ש ו ת יחדיו תוך איזון פנימי‪ .‬מ כ א ן ש כ א ש ר קיימות ב ב ת א ח ת א ה ב ה ויראה‪,‬‬
‫ה ש ל ו ם ה ו א א מ ת י ‪ .‬כ א ש ר נ מ צ א ת רק א ה ב ה א ו רק י ר א ה ‪ ,‬ק י י מ ת ס כ נ ה ‪ .‬מ צ ב ז ה אינו‬
‫שלום אמתי‪.‬‬
‫ו ה נ ה ‪ ,‬ה ג מ ר א מ ת י י ח ס ת א ל ה פ ס ו ק ה נ ז כ ר מ ס פ ר ד ב ר י ם ‪ ,‬ו מ ו ס י פ ה ‪ :‬״ א י ן ל ו ל ה ק ד ו ש ברוך‬

‫]‪[354‬‬
 ‫עקדת יצחק באור חדש‬

‫הוא ב ב י ת גנזיו אלא אוצר ש ל יראת ש מ י ם ״ ) ב ר כ ו ה ל ג ע״ב(‪ .‬פירוש ה ד ב ר ‪ :‬כ ל מ ה ש י ש‬

‫ב ע ו ל ם ה ק ב ״ ה נ ו ת ן א ו ת ו ‪ ,‬א ך מ ה ש ה ק ב ״ ה מ ק ב ל מ ן ה ע ו ל ם ה ו א איננו נותץ‪ .‬ה ד ב ר ה י ח י ד‬
‫ש ה ו א מ ק ב ל מ ה ע ו ל ם ‪ ,‬ו ש א ו ת ו ה ו א ל א נתן‪ ,‬ז ה י ר א ת א ל ו ה י ם ‪ .‬ל כ ן ה פ ס ו ק א ו מ ר ״ כ י א ם‬
‫ל י ר א ה ״ ‪ ,‬ש ה ר י כ ל ה ש א ר ז ה ב ב ח י נ ת ״ כ י מ מ ך ה כ ל ו מ י ד ך נ ת נ ו ל ך ״ ) ד ה י ״ א כ ט ‪ .(14‬א נ ו‬
‫מחזירים לבורא את שקיבלנו ממנו‪.‬‬
‫כ א מ ו ר ‪ ,‬י ש פ ר ש נ י ם ה מ ב א ר י ם א ת ניסיון ה ע ק ד ה ‪ ,‬כ י מ ט ר ת ו ל ב ח ו ן א ם א ב ר ה ם ה ו א צ ד י ק‬
‫גם כ ל פ י מ י ד ת ה ד י ן ‪ .‬א ך קיים מ מ ד נ ו ס ף ‪ :‬כ ל ע ו ד ל א נ ו ד ע כ י ל א ב ר ה ם ‪ ,‬ה צ ד י ק ה ר א ש ו ן ‪,‬‬
‫הייתה יראת אלוהים‪ ,‬גם הבורא ע צ מ ו לא ידע מ ה י יראת אלוהים‪ .‬כך מ פ ר ש רמ״ק‪,‬‬
‫ש ב נ ש מ ת הבריאה‪ ,‬בנשמתם ש ל ישראל‪ ,‬בנשמתו ש ל כל אדם — מצויות כל המידות‬
‫שישנן בהוויה עצמה‪ ,‬מ ל ב ד מידה אחת‪ ,‬״יראת אלוהים״‪ .‬זאת היא כוונתה ש ל ה פ ר ש ה‬
‫שלפנינו‪ .‬ב כ ל ה מ צ ו ו ת ש ב ת ו ר ה י ש ש ת י דרגות‪ :‬״לצורך הדיוט״‪ ,‬כדי ל ת ק ן את ה נ פ ש שלנו‪,‬‬
‫כדי ל ת ק ן א ת ה ב ר י א ה כבריאה — זה ה צ ד הנגלה ש ב מ צ ו ו ה ‪ .‬אך קיים גם ה צ ד הנסתר‪,‬‬
‫״ ל צ ו ר ך ג ב ו ה ״ ‪ :‬ה צ ו ר ך ש מ ה ש י ת ר ח ש י ה א ב ד ר ג ה ג ב ו ה ה יותר‪.‬‬
‫ע ל פ י ה ה ב ח נ ה ה ז א ת נ ר א ה ‪ ,‬כ י ניתן ל פ ר ש א ת ב ר א ש י ת כ ב ‪ 12‬ב ה ת א ם ל ט ע מ י ה מ ק ר א ‪,‬‬
‫ה מ צ י ב י ם ט ע ם מ פ ס י ק )רביע( ע ל ה מ י ל ה י ד ע ת י ‪ :‬״ ע ת ה י ד ע ת י ] מ ה י י ר א ת א ל ו ה י ם [ כ י ירא‬
‫א ל ה י ם א ת ה ] כ י ו ו ן ש א ת ה ירא א ל ו ה י ם [ ״ ‪ .‬ל נ י ס י ו ן ה ע ק ד ה ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬ש נ י פ נ י ם ‪ .‬ה ר א ש ו ן כ ל פ י‬
‫אברהם‪ ,‬והשני כביכול לצורך גבוה — כדי שתתגלה יראת אלוהים בעולם‪.‬‬
‫ה מ ד ר ש מ ב א ר א ת סדר ה ה ת ר ח ש ו י ו ת והגורמים המידיים‪ :‬מ ד ו ע ה ק ד ו ש ברוך ה ו א בוחן‬
‫א ת א ב ר ה ם ב מ מ ד ש ל ״יראת א ל ו ה י ם ״ ? אולם בעניין עצמו‪ ,‬ב מ צ ב עצמו‪ ,‬ב ע ו ב ד ה‬
‫כ ש ל ע צ מ ה מ צ ו י רעיון ע מ ו ק יותר‪ :‬מן ה ה כ ר ח היה כי ״יראת אלוהים״ ת ת ג ל ה אי־פעם‬
‫בעולם‪.‬‬
‫במקרא מופיעים ע ש ר ה ש מ ו ת ש ל ה ק ב ״ ה ‪ ,‬ביניהם א ל שדי‪ .‬ה מ ד ר ש מ פ ר ש שם זה‬
‫במסגרת ה מ ש מ ע ו ת ש ל ״יראת אלוהים״‪ ,‬והכיוון הוא מן הבורא אל הבריאה‪ :‬׳״אני אל‬
‫ש ד י ׳ ) ב ר ׳ יז ‪ — (1‬א נ י ה ו א ש א מ ר ת י ל ע ו ל מ י ו ל ש מ י ם דיי ל א ‪ p‬ד י י ״ ) ב ר א ש י ת ר ב ה מר(;‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬מ י ש א מ ר ל א ל ו ה ו ת ו ד י ו ל ע ו ל מ ו די‪ .‬ל ש ו ן א ח ר ‪ :‬קיים ג ב ו ל מ ס ו י ם ‪ ,‬ו ה ק ב ״ ה א ו ס ר ע ל‬
‫עצמו לעבור גבול זה כדי לתת כבוד לעולם‪ .‬בכך מ ת ב ט א ת ל מ ע ש ה ״יראת אלוהים״ ש ל‬
‫ה ב ו ר א בפני הבריאה‪ ,‬כ ב י כ ו ל יראת ה א ד ם ‪ .‬ה ע ו ב ד ה ה מ ע נ י י נ ת היא‪ ,‬כי ב כ ל ה פ ר ש י ו ת בתורה‬
‫ש ב ה ן מתוארים א ב ו ת ה א ו מ ה ה ק ב ״ ה מ ת ג ל ה להם ב ש ם ״ א ל שדי״‪ .‬מכיוון ש ה א ב ו ת גילו‬
‫את מידת ״יראת אלוהים״ מ צ ד ה ש ל הבריאה‪ ,‬גילה ה א ל לעולם את ה מ י ד ה המקבילה ש ל‬
‫״ א ל שדי״‪ ,‬א ת ה כ ב ו ד ש ה ו א מ ג ל ה בפני ה ב ר י א ה ה ח ו פ ש י ת ‪ .‬קיים א פ ו א גבול‪ ,‬אם כי ניתן‬
‫ל ע ב ו ר א ת ה ג ב ו ל ה ז ה בתנאים מ ס ו י מ י ם ‪ ,‬ו ה ג ב ו ל ה ז ה נקרא רקיע‪ .‬מ ש מ ע ‪ :‬קיים רקיע בין‬
‫ה א ל ובין העולם‪ ,‬וכל ע ו ד ה א נ ו ש ו ת ע ו מ ד ת בתהליך ו ב מ ב ח ן ההיסטוריה בעולם הזה‪,‬‬
‫ה ק ב ״ ה אוסר ע ל ע צ מ ו כביכול לעבור את הגבול הזה‪ ,‬ע ל מנת ל א פ ש ר לבריאה את הבחירה‬
‫החופשית‪ ,‬ומתקיימת באלוהות ע צ מ ה מידת ״יראת האלוהים״‪ .‬אולם מידה זאת הופיעה‬
‫בגילוי מ ל מ ע ל ה ל מ ט ה ב ע ק ב ו ת ה ו פ ע ת ה מ ל מ ט ה ל מ ע ל ה ‪ .‬מ י ד ה זו ל א ה ת ג ל ת ה מ ה ב ו ר א‬
‫לאבות עד שאברהם גילה אותה לבורא‪ .‬פ ש ט הפסוק הוא אפוא‪ :‬״עתה ידעתי״ מ ה שרציתי‬
‫ל ד ע ת — מ ה ז א ת יראת אלוהים‪ .‬ז א ת היא ה ת ר ו מ ה ה ח ש ו ב ה ש ל א ב ר ה ם אבינו‪ ,‬ודברים א ל ו‬
‫תואמים את הסברם ש ל הפרשנים על פי ה מ ד ר ש ל מ ש מ ע ו ת ה ש ם א ל שדי‪.‬‬
‫ה ש פ ע ת מ ע ש י ו ש ל אברהם על ה א ל ו ה ו ת אינה מ ו ג ב ל ת לאברהם בלבד‪ .‬זהו כלל בתורת‬
‫הקבלה‪ ,‬ש כ ל מ ה שאנו עושים ל מ ט ה יש לו רושם בשורשו ל מ ע ל ה ‪ .‬כלל זה נוסח בחסידות‬

‫]‪[355‬‬
 ‫יאודה )ליאון( אשכנזי‬

‫בעזרת ה מ ש נ ה ב מ ס כ ת אברה; ״דע מ ה ל מ ע ל ה מ מ ך ׳ — דע‪ :‬מ ה ) ש י ש ( ל מ ע ל ה ) ב א ( ממך‪.‬‬

‫מ ש מ ע ו ת ה ש ל ע ק ד ת יצחק בעולם העליון היא ע ק ד ת מ י ד ת הדין בידי מ י ד ת החסד‪ ,‬שכן‬
‫בסופו ש ל דבר יצחק לא נ ש ח ט ‪ .‬אמנם במישור הארצי בפועל לא נ ש ח ט יצחק‪ ,‬אך במישור‬
‫הסמלי נעקדה מידת הדין בידי מידת ה ח ס ד בעצם הנכונות לביצוע‪.‬‬
‫ב מ ד ר ש מ ו ב א י ם שני תיאורים ש ל הגורמים המידיים לניסיון ה ע ק ד ה ההכרחי‪ .‬כדי‬
‫ל ה ב ה י ר א ת ה ד ב ר י ם ‪ ,‬נ פ ת ח ב פ ס ו ק ה ר א ש ו ן ‪ ,‬״ ו י ה י א ח ר ה ד ב ר י ם ה א ל ה ״ ) כ ב ‪ ,(1‬ו נ ד ו ן‬
‫במדרשים השונים ובפירושו ש ל רש״י בעקבותיהם‪ .‬הצירוף ״ויהי אחר הדברים ה א ל ה ״‬
‫מ ו פ י ע פ ע מ י ם א ח ד ו ת ב מ ק ר א )בר׳ כ ב ‪ ,1‬ל ט ‪ ,7‬מ ‪ ,1‬מ ל ״ א יז ‪ ,17‬כ א ‪ ,(1‬ו ב כ ל א ח ת מ ה ן‬
‫ק י י ם א ו ת ו ק ו ש י פ ר ש נ י ‪ .‬ה ר י נ א מ ר ב ק ה ל ת ) י ב ‪ : (13‬״ ס ו ף ד ב ר ה כ ל נ ש מ ע ״ ‪ .‬א ם א כ ן כ ך ‪ ,‬א ם‬
‫״סוף ה ד ב ר ״ ה כ ל נגמר‪ ,‬הרי אין דבר ש ״ א ח ר הדברים ה א ל ה ״ ‪ .‬לכן אם קיים מ ש ה ו ״ א ח ר‬
‫הדברים האלה״‪ ,‬מ ש מ ע שה״דבר״ שקדם לא נגמר לחלוטין‪ .‬לפיכך הפסוק פותח בפועל‬
‫״ויהי״‪ ,‬וכבר מצויים בידינו שני כללים‪:‬‬

‫)א( ״ כ ל מ ק ו ם ש נ א מ ר ׳ ו י ה י ׳ א י נ ו א ל א ל ש ו ן צ ע ר ״ ) מ ג י ל ה י ע ״ ב ; ב מ ד ב ר ר ב ה י(‪.‬‬
‫)ב( ״ כ ל מ ק ו ם ש נ א מ ר ׳ ו ה י ה ׳ — ש מ ח ה ״ )ויקרא ר ב ה יא(‪.‬‬

‫ה ה ס ב ר ש ל ה מ ק ו ב ל י ם ל מ ד ר ש שלפנינו הוא‪ ,‬כי הצער הוא בכך ש״ויהי״ מורה על‬

‫ה ע ב ר ‪ :‬אם קיים צורך ל ל מ ו ד מ ה ה ת ר ח ש בעבר‪ ,‬ו ה ז מ ן נ מ ש ך — הרי ש מ ה ש ה ת ר ח ש ב ע ב ר‬
‫ל א ה צ ל י ח או ל א ה ו ש ל ם ‪ .‬אכן קיים ה ב ד ל בין ה מ ב נ ה ה נ פ ש י ש ל ה ת ר ב ו ת ה י ה ו ד י ת לבין‬
‫ה מ ב נ ה ה נ פ ש י ש ל ת ר ב ו י ו ת א ח ר ו ת ‪ .‬ל מ ש ל ‪ ,‬ב ת ר ב ו ת יוון ה ע ת י ק ה ה ת ק ו פ ה ה ר א ש ו נ ה ה י א‬
‫״תור ה ז ה ב ״ ‪ ,‬ולאחריה קיימת ירידת דורות‪ .‬מ ע ש ה תיקונו ש ל ה ע ו ל ם כבר ה ת ר ח ש בעבר‪,‬‬
‫ואנחנו נמצאים בעולם מקולקל‪ .‬ל ע ו מ ת זאת‪ ,‬ה מ ש מ ע ו ת ה מ ד ר ש י ת והקבלית ש ל ״ויהי״‬
‫מ ב ח י נ ת ה ע ב ר היא צער‪ ,‬מ א ח ר ש ב ע ב ר הדברים לא זכו ל ה צ ל ח ה ‪ ,‬ו ב ה ו ו ה עדיין נ מ ש כ י ם‬
‫ה מ א מ צ י ם ההיסטוריים כדי להגיע לעולם מושלם‪ .‬כל מ ה ש ה ת ר ח ש בעבר לא הגיע לידי‬
‫תיקון‪ .‬ה ש א י פ ה ש ל ה נ פ ש ה י ה ו ד י ת ב ע ת י ד מ ת ב ט א ת בפסוק ״ מ ה רב ט ו ב ך אשר צ פ נ ת‬
‫ל י ר א י ך ״ ) ת ה ׳ ל א ‪ .(20‬ה ד ב ר י ם מ ת ב ט א י ם ג ם ב ל ו ח ה ז מ נ י ם ה י ה ו ד י ‪ :‬ת ח י ל ת ו ב ע ר ב ו ה מ ש כ ו‬
‫ביום‪ .‬אין פירושו ש ל דבר ש ה א ו ר ה י ה בעבר ואנחנו נפלנו לתוך ח ו ש ך ל ל א תקווה‪ ,‬א ל א‬
‫להפך‪ ,‬אנחנו שרויים בתהליך ש מ ק ר ב אותנו לאור‪ .‬מ ת ח י ל י ם ב ח ו ש ך כדי ל ה ג י ע לאור‪ .‬יתר‬
‫ע ל כן‪ ,‬מ ב ח י נ ה ל ש ו נ י ת ויהי אינו מציין ע ב ר פ ש ו ט ‪ .‬ה מ ב נ ה ש ב ו כ ו ל ל א ת ״וו ה ה י פ ו ך ״ ‪:‬‬
‫״ויהי״ היה מעיקרו ״עתיד״‪ ,‬והפך להיות ״עבר״‪ .‬ובכך הוא מהווה סימן ש ל הצער‪ :‬מ ה‬
‫שהיה אי־פעם בבחינת ״עתיד״ ה פ ך להיות ״עבר״ ולא הצליח — וזה הוא הצער האמתי‪.‬‬
‫מ ע ת ה יתבהר גם ה כ ל ל ה ש נ י ) ב ( ‪ :‬והיה — זה עבר‪ ,‬אך כאן ה ע ב ר ה פ ך לעתיד‪ ,‬וזאת‬
‫ה ש מ ח ה ה א מ ת י ת ‪ .‬ז ה ג ם א ו פ י ה ת ה ל י ך ה ה י ס ט ו ר י ש ל ע ם י ש ר א ל ‪ .‬כ ל ל ז ה איננו רק כ ל ל‬
‫לשוני‪ .‬ל מ י ט ב ידיעתי אין ה ו א מ צ ו י ב כ ל א ו מ ה ולשון פ ר ט לעברית‪ .‬ה מ ק ו ב ל י ם מ פ ר ש י ם‬
‫אפוא את הכלל הזה כך‪ :‬בזהותם ש ל ישראל מצוי כוח ההיפוך‪ ,‬הכוח להפוך קללה לברכה‪,‬‬
‫עבר לעתיד‪ ,‬והיותנו היא מן הכוח הזה‪.‬‬
‫ניתן ל ה ב י א ל כ ך ד ו ג מ ה מ ן ה ב י ט ו י ה י ד ו ע ״ארץ ז ב ת ח ל ב ו ד ב ש ״ ‪ ,‬ה מ ו פ י ע פ ע מ י ם רבות‬
‫במקרא‪ .‬מ ש מ ע ו ת ו ש ל ה נ א מ ר בו מ ת ב א ר ת בגמרא‪ .‬יש בידינו כלל‪ ,‬״היוצא מ ן ה ט מ א‬
‫— ט מ א ‪ ,‬והיוצא מן ה ט ה ו ר — ט ה ו ר ״ ) ב כ ו ר ו ת ז ע״ב(‪ ,‬ולו שני יוצאים מן ה כ ל ל — ה ח ל ב‬
‫והדבש‪ .‬ה ח ל ב בא מ ן הדם‪ ,‬שכן ה ד ם הופך לחלב‪ ,‬אולם הדם ט מ א ‪ ,‬ו ה ח ל ב ט ה ו ר ) ע ל פי‬
‫ש ב ת ק מ ג ע״ב‪ ,‬ק מ ד ע״א(‪ .‬ואילו ה ד ב ש מקורו ב ש ^ ב ד ב ו ר י ם ; ה ש ‪ p‬ט מ א לחלוטין‪ ,‬אבל‬

‫]‪[356‬‬
 ‫עקדת יצחק באור חדש‬

‫ה ד ב ש ה ו א טהור‪ .‬מ כ א ן שקיים כ ו ח מ ס ו י ם כ א ח ה ז א ת ש ה י א ה ו פ כ ת ט מ א ל ט ה ו ר ‪ .‬ז ה ו ה ס ו ד‬

‫של ״ א ח זבת חלב ודבש״‪.‬‬
‫מ ע ת ה נחזור לענייננו‪ .‬עלינו ל ה ב י ן א פ ו א מ ה ו ה צ ע ר ש א י ר ע אחרי ה ד ב ר י ם ש ק ד מ ו ‪ ,‬אילו‬
‫גורמים מידיים מ ת ק ש ר י ם א ל ה י ע ד הסופי‪ ,‬ה ת ג ל ו ת י ר א ת א ל ו ה י ם בעולם‪ ,‬שנזקק‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫ל ה ת מ מ ש בהכרח בחיי אברהם‪ .‬ה ש א ל ה היא אפוא היכן האחיזה של הדברים ב מ ה שקדם‪.‬‬
‫הרי א ב ר ה ם ה י ה צדיק גמור בקנה ה מ י ד ה ש ל ה ח ס ד ‪ ,‬ופתאום צץ ה כ ר ח בניסיון אכזרי כזה‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬לגבי אברהם עצמו‪ ,‬בלא לדבר כרגע על יצחק‪ .‬ה מ ד ר ש מביא בעיקר שני הסברים‪,‬‬
‫ה א ח ד מ ת י י ח ס ל א ב ר ה ם ו ה ש נ י ל י צ ח ק ‪ .‬א ש ר ל א ב ר ה ם ‪ ,‬ה מ ד ר ש ) ב ר ״ ר נה‪ ,‬ב ; ס נ ה ד ר י ן פ ט‬
‫ע ״ ב ( מ ב י א א ת ד ב ר י ה ש ט ן ‪ ,‬כ י ל מ ר ו ת ה ע ו ב ד ה ש א ב ר ה ם ק י ב ל מ ה ׳ ב ן ל ז ק ו נ י ו ו ח ג ג ביום‬
‫ה ג מ ל א ת י צ ח ק ) ב ר ׳ כ א ‪ ,(8‬ה ו א ל א ה ק ר י ב ק ר ב ן ל ה ׳ ‪ .‬ע ל כ ך ע ו נ ה ה ק ב ״ ה ‪ ,‬כ י א מ נ ם א ב ר ה ם‬
‫ח ג ג ב ש ל בנו‪ ,‬א ב ל א ם ה ק ב ״ ה י ש א ל א ת ב נ ו מ מ נ ו ה ו א י י ת ן ל ו א ו ת ו ‪ .‬״ א ח ר ה ד ב ר י ם ה א ל ה ״‬
‫הם א פ ו א דברי ה ש ט ן ‪ ,‬ש ל א ח ר י ה ם בא הניסיון‪ .‬ואילו ביחס ל י צ ח ק ה מ ד ר ש ) ש ם ( מביא א ת‬
‫דברי י ש מ ע א ל ש ט ע ן לירושה‪ ,‬שהרי קיבל על ע צ מ ו א ת ברית ה מ י ל ה בגיל שלוש־עשרה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוא קיבל את זהותו כנימול וכבן אברהם בזכות‪ ,‬ולא כיצחק‪ ,‬הבן השני‪ ,‬שנימול‬
‫בגיל ש מ ו נ ה ימים‪ ,‬וזהותו היא ט ב ע י ת ו כ מ ע ט מ ו ל ד ת ולא נקנתה בזכות‪ .‬לכן י ש מ ע א ל ט ו ע ן‬
‫כי ה ו א הבן ה א מ ת י ‪ ,‬היורש ה א מ ת י ‪ .‬ע ל כך מ ש י ב י צ ח ק ל י ש מ ע א ל כי ה ו א הקריב אבר אחד‪,‬‬
‫ואילו אם ה ק ב ״ ה ש ו א ל א ת נפשו הוא יקריב א ו ת ה ; ״ א ח ר הדברים ה א ל ה ״ הם אפוא דברי‬
‫י צ ח ק ל י ש מ ע א ל ‪ .‬יש ל ה ד ג י ש כי ע ל פי ה מ ד ר ש י צ ח ק מ צ י ע א ת ע צ מ ו כ ק ר ב ן ) א ת י צ ח ק אין‬
‫צורך לנסות(; א ך ב ת ש ו ב ה לדברי ה ש ט ן זה ה ק ב ״ ה ו ל א א ב ר ה ם ש א ו מ ר ״ א ם אני ש ו א ל א ת‬
‫ב נ ו ״ ‪ ,‬ו ל כ ן ע ד י י ן י ש ל נ ס ו ת א ת א ב ר ה ם א ם א כ ן ה ו א ייתן א ת בנו‪.‬‬
‫מ ד ר ש נ ו ס ף ) ס נ ה ד ר י ן ש ם ; ו ר א ה ב ר ״ ר נה‪ ,‬ז ; ר ש ״ י ל ב ר א ש י ת כ ב ‪ (2‬מ ד ג י ש א ת ה מ י ל ה ‪.‬‬
‫נא‪ :‬״ ק ח נא״ — אין נא א ל א ל ש ו ן ב ק ש ה ‪ .‬ה ק ב ״ ה א ו מ ר ל א ב ר ה ם ‪ :‬ב ב ק ש ה מ מ ך ת ע מ ו ד‬
‫ב מ ב ח ן הזה‪ ,‬ש כ ן עליי ל ה ו ד י ע בעולם שלצדיק שלי יש יראת אלוהים‪ .‬טרם הניסיון אברהם‬
‫ה י ה צ ד י ק ש ל מ י ד ת החקזד‪ .‬מ י ד ה ז ו כ ש ל ע צ מ ה מ ב ט א ת ח ס ד ל ל א ג ב ו ל ‪ ,‬ג ם ל ר ש ע י ם ‪ .‬ל כ ן‬
‫א ב ר ה ם ‪ ,‬כ צ ד י ק ה מ י י צ ג מ י ד ה זו‪ ,‬ה ג ן ע ל פ ו ש ע י ס ד ו ם ו ע מ ו ר ה ‪ .‬א ב ל ה ק ד ו ש ב ר ו ך ה ו א ה י ה‬
‫צריך ל ה ס ב י ר לו מ ה זה ח ס ד אמתי‪ ,‬שכן א י ־ א פ ש ר ל ה י ו ת ח ס י ד ש ו ט ה ע ד כדי כך‪ ,‬ל ה י ו ת‬
‫סנגור ש ל פ ו ש ע י ם ב ש י א הרשעות‪.‬‬
‫״הדברים ה א ל ה ״ ש ק ד מ ו לסיפור ה ע ק ד ה הם ביטוי נוסף ל מ י ד ת ה ח ס ד הקיצונית ש ב ה‬
‫נ ה ג אברהם‪ .‬בפרק כ א פ ס ו ק ‪ 32‬כ ת ו ב ״ויכרתו ברית ב ב א ר ש ב ע ״ ‪ ,‬ו ל פ נ י כן )כ ‪(15-14‬‬
‫נ כ ת ב ‪ :‬״ויקח א ב י מ ל ך צ א ן ובקר ועבדים ו ש פ ח ת ‪ ,‬ויתן לאברהם‪ ,‬וישב לו א ת שרה אשתו‪.‬‬
‫ויאמר א ב י מ ל ך ‪ :‬הנה ארצי לפניך‪ ,‬ב ט ו ב בעיניך שב״‪ .‬א ב י מ ל ך אומר ״הנה ארצי לפניך״‪,‬‬
‫מ ש מ ע ה א ח היא ארצו ש ל א ב י מ ל ך ; ואברהם מסכים‪ ,‬על כן ״ויכרתו שניהם ב ר י ת ״ ) כ א‬
‫‪ .(27‬א ב ר ה ם ה ס כ י ם ל כ ך ו כ ר ת ע מ ו ב ר י ת א ף ע ל פ י ש ה א ח ה ו ב ט ח ה ל ו מ א ת ה ק ב ״ ה ‪ .‬ו י ו ש ם‬
‫ל ב ‪ ,‬כ י ב כ ל ה ה ב ט ח ו ת ל א ב ר ה ם ) ל מ ש ל ט ו ‪ (7-4‬ה ב ט ח ת ה א ר ץ ו ה ב ט ח ת ה ז ר ע כ ר ו כ ו ת ז ו‬
‫ב ז ו ‪ .‬ה ק ב ״ ה ה ב ט י ח ל א ב ר ה ם ז ר ע מ י ו ח ד ‪ ,‬״ כ י ב י צ ח ק י ק ר א ל ך ז ר ע ״ ) כ א ‪ ,(12‬ו ה ב ט ח ה ז א ת‬
‫כורכת ע מ ה מ א ל י ה א ת ה ב ט ח ת הארץ‪ .‬ומכיוון שאברהם כ מ ע ט פקפק בנושא זה ש ל‬
‫ה ב ט ח ת ה א ח ‪ ,‬מ י ד ה י ה ע ל י ו ל ע מ ו ד ב נ י ס י ו ן ב י ח ס ל ב נ ו ‪ ,‬ב ע נ י י ן זרעו‪ .‬כ ך מ ת ב א ר ת ס מ י כ ו ת‬
‫הפרשיות של פרשת אבימלך ועקדת יצחק‪.‬‬
‫אולם יש ל ה ב י ן א ת צ ע ד ו ש ל אברהם‪ .‬נראה כי מ ק ו ר ה ש ל נכונות זו ל ה ת פ ש ר ע ל הארץ‬
‫ה מ ו ב ט ח ת ה ו א ב מ י ד ת ה ח ס ד ‪ .‬א ך ח ס ד כ ש ל ע צ מ ו גורם ל ח ו ר ב ן ה ע ו ל ם ‪ ,‬ו ל כ ן ״ א ח ר ה ד ב ר י ם‬

‫]‪[357‬‬
 ‫יאודה )ליאון( אשכנזי‬

‫ה א ל ה ״ ע ל א ב ר ה ם ל ע מ ו ד בניסיון ע ל פי מ י ד ת הדין‪ ,‬מ י ד ת ו ש ל יצחק‪ ,‬כדי ל ה ת ק ר ב ב ה ד ר ג ה‬

‫א ל מ י ד ת ו ש ל יעקב‪ ,‬הצדיק ה א מ ת י ‪ ,‬ש ה י א ה א י ח ו ד בין מ י ד ת הדין ו מ י ד ת ה ח ס ד ‪ ,‬מ י ד ת‬
‫ה א מ ת ‪ .‬וכאשר אברהם ע מ ד ב מ ב ח ן הוא הוכשר ל ש א ת א ת התואר ״אברהם אבינו״ — אביו‬
‫ש ל יצחק ואביו ש ל יעקב‪ .‬ע כ ש י ו ט מ ו ן בו ה כ ו ח ל א י ח ו ד המידות‪ .‬לכן מ ת ו ך ע ש ר ה ניסיונות‬
‫ש מ ו נ ה ה מ ש נ ה ב מ ס כ ת א ב ו ת ה ת ו ר ה מ כ נ ה רק א ת ה נ י ס י ו ן ה ז ה ש ל א ב ר ה ם כ נ י ס י ו ן ‪ ,‬כ י ו ו ן‬
‫ש ה ו א העיקרי‪ ,‬בגלותו א ת אברהם כצדיק א מ ת י ה מ ס ו ג ל ל א י ח ו ד המידות‪ .‬הנכונות ש ל‬
‫א ב ר ה ם ל ה ת פ ש ר ע ל ברית ה א ^ בתור צדיק ח ס ד קיצוני‪ ,‬ה ע מ י ד ה ב ס פ ק א ת יכולתו ל ה י ו ת‬
‫ל א ב ל י צ ח ק — מ י ד ת הדין‪ .‬נכונות זו ל ה ת פ ש ר ע ל ברית ה א ‪ p‬ה ע מ י ד ה בסימן ש א ל ה א ת‬
‫ברית הזרע‪ .‬ה ת ל ו ת בין ש ת י בריתות א ל ה ב א ה לידי ב י ט ו י ב פ ס ו ק ״לזרעך א ת ן א ת ה א ‪p‬‬
‫ה ז א ת ״ ) י ב ‪ ,7‬ו ה ש ו ו ה ט ו ‪ ; 18‬יז ‪ .(8‬מ ל ש ו ן ה כ ת ו ב נ ר א ה ש מ ל כ ת ח י ל ה ל א ה י ה ב ד ע ת ה ק ב ״ ה‬
‫ל ב ק ש א ת ה ש ח י ט ה ‪ ,‬א ת הקרבן עצמו‪ .‬כ ש א ב ר ה ם פונה אל שני נעריו ה ו א אומר ״ ו נ ש ת ח ו ה‬
‫ונשובה אליכם״‪ .‬כלומר‪ ,‬א ב ר ה ם ידע ש י צ ח ק יחזור ח י ולא יוקרב‪ .‬ה מ ד ר ש ק ו ב ע ש א ב ר ה ם‬
‫ידע ברוח הקודש שהוא ישוב עם יצחק‪ .‬אברהם חי בשני עולמות‪ :‬בעולם המציאות‬
‫ה י ו ס ־ י ו מ י ת ש ל ה ע ו ב ד ה ה ה י ס ט ו ר י ת אין ה ו א יודע מ ר א ש ‪ ,‬א ל א ש ה ק ב ״ ה ב י ק ש מ מ נ ו‬
‫ל ה ע ל ו ת א ת יצחק לעולה‪ ,‬והוא מסכים‪ .‬דרך ה א מ ו נ ה הוא יודע ש ז ה בלתי אפשרי‪ .‬אברהם‬
‫מ א מ י ן ב א מ ו נ ה ר ח ו ק ה מ א ו ד ב ב ש ו ר ה ש ב י צ ח ק י י ק ר א ל ו זרע‪ ,‬ש י ה י ה ע ד א ח ר י ת ה י מ י ם‬
‫מ מ ל כ ת כ ו ה נ י ם ו ג ו י ק ד ו ש ‪ ,‬ז ר ע ב ע ל ת פ ק י ד ק ו ס מ י ‪ .‬א ך א מ ו נ ה זו ה י א ר ח ו ק ה ‪ :‬״ ו י ר א א ת‬
‫המקום מרחוק״‪ ,‬הוא רואה את הכול מרחוק‪ ,‬שכן בעולם המציאות יש לעבור הרבה‬
‫מ ה ל כ י ם ו ת ל א ו ת ‪ ,‬ייסורים‪ ,‬ע ו ב ד ו ת ו מ צ ב י ם — ״ניסיונות״‪ .‬ב א מ צ ע ו ת ה א מ ו נ ה ה ו א יודע‬
‫ש י ש ת ק ו ו ה ל א ח ר י ת ו ‪ .‬ה מ ד ר ש ) ר א ה ת נ ח ׳ וירא ל( מ ד י י ק ב ל ש ו ן ה כ ת ו ב ״ ו א נ י ו ה נ ע ר נ ל כ ה‬
‫ע ד כ ה ״ ‪ .‬כיוון ש ב פ ס ו ק ה ק ו ד ם נ כ ת ב ״וירא א ת ה מ ק ו ם מרחוק״‪ ,‬ה י ה צריך ל כ ת ו ב ״נלכה ע ד‬
‫ש ם ״ ‪ ,‬ש כ ן כ ה היא מ י ל ה ה מ צ י י נ ת מ ק ו ם קרוב‪ .‬ה מ ד ר ש מוסיף ש ה מ י ל ה כ ה נ כ ת ב ה כבר‬
‫ביחס לבשורה ע ל ה ו ל ד ת י צ ח ק ‪ :‬״אם תוכל לספור א ת הכוכבים כ ה יהיה זרעך״‪ .‬אברהם‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬אומר לנעריו שעליו ללכת ע ד כה‪ ,‬כלומר לברר א ת מ ש מ ע ו ת הבשורה ״כה יהיה‬
‫ז ר ע ך ״ ‪ ,‬א ם ע ד י י ן ה ו א ז כ א י ל ב ש ו ר ה זו‪ .‬ה פ נ י י ה ש ל א ב ר ה ם ל נ ע ר י ו ב ש ל ב ז ה מ ב ט א ת א ת‬
‫ה ת מ ו ד ד ו ת ו ע ם גילויי ה א ל ו ה ו ת השונים‪ .‬ה א ל ו ה ו ת מ ת ג ל ה ב כ ל א ח ד מ כ ו ח ו ת ה ט ב ע ‪.‬‬
‫האומות הקדומות סגדו כל א ח ת ל א ח ד מכוחות אלו בלבד‪ ,‬זה שהתאים למבנה הנפשי‬
‫שלהן‪ ,‬לזהותן‪ .‬ל מ ע ל ה מזה היא ההכרה ש א ל א ח ד מ א ח ד את כל כוחות הטבע‪ ,‬א ת כל‬
‫ה מ י ד ו ת והערכים‪ .‬לפני ה ב ש ו ר ה ע ל ה ו ל ד ת יצחק‪ ,‬אברם‪ ,‬כביכול‪ ,‬ה א מ י ן באלוהי ה ט ב ע ‪ .‬על‬
‫פ י ה ט ב ע ה ו א ה י ה ע ק ר ‪ .‬ו א י ן מ ד ו ב ר רק ע ל ט ב ע ח ו מ ר י ‪ ,‬א ל א ג ם ע ל ט ב ע ת ר ב ו ת י ‪ .‬ש כ ן א ב ר ם‬
‫ה י ה ה ח ו ל י ה ה א ח ר ו נ ה ש נ ז ק ק ה ל ת ר ב ו ת ארם‪ ,‬ת ר ב ו ת ש ה א מ י נ ה ב א ל ו ה י ם ‪ ,‬א ל ו ה י ה ט ב ע ‪.‬‬
‫ל א ח ר הבשורה ה כ ת ו ב מציין שאברהם האמין בה׳‪ ,‬כלומר האמין שבשורת הזרע תתגשם‬
‫דרך גילוי ע ל ־ ט ב ע י ש ל האלוהות‪ .‬ה ב ש ו ר ה ת ת ג ש ם דרך ח ו ק ו ת ה ט ב ע ‪ ,‬אך לא ע ל פי ח ו ק ו ת‬
‫ה ט ב ע ‪ .‬ב ש ו ר ה ז ו מ א פ י י נ ת ל א רק א ת ה ו ל ד ת י צ ח ק ‪ ,‬א ל א ג ם א ת ה ה י ס ט ו ר י ה ש ל ע ם י ש ר א ל‬
‫שאינה נ ת פ ס ת ע ל ־ פ י ח ו ק ו ת ה ט ב ע ‪ .‬ה מ ד ר ש מ ב ט א רעיון זה בפירוש ע ל ב ר א ש י ת ט ו ‪: 5‬‬
‫׳״ויוצא אותו ה ח ו צ ה ׳ — צ א מאיצטגנינות שלך״‪ .‬ה ע ב ו ד ה ל א ל ה מ ת ג ל ה דרך ה ט ב ע הייתה‬
‫נ ח ל ת ם ש ל ע ב ד אברהם ו ש ל י ש מ ע א ל ‪ .‬ה כ ת ו ב מ כ נ ה א ת י צ ח ק בכינוי ז ה ה לכינוים ש ל‬
‫ה נ ע ר י ם — ש ה ם ל פ י ה מ ס ו ר ת י ש מ ע א ל ו א ל י ע ז ר — נער‪ .‬י ש מ ע א ל ב נ ו ש ל א ב ר ה ם ו א ל י ע ז ר‬
‫ת ל מ י ד ו היו יורשיו ש ל א ב ר ה ם ו מ מ ש י כ י ו ב כ ו ח לולא נולד יצחק‪ .‬נערים א ל ו ה ם דתיים‪,‬‬
‫צדיקים בכוח‪ .‬אולם גילוי ה מ ד ר ג ה ה ז א ת ש ל שם הוי״ה ש ה ו א האלוהים — הוא מ י ו ח ד‬

‫]‪[358‬‬
 ‫עקדת יצחק באור חדש‬

‫ל ע ם ישראל‪ .‬הן אליעזר והן י ש מ ע א ל אינם מסוגלים ל ה ג י ע לכך‪ ,‬אף ש ה ם מסוגלים ל ה ג י ע‬

‫ל א ל ו ה י ם ‪ ,‬ל ה ת ג ל ו ת ד ר ך ש ם ״ א ל ה י ם ״ ‪ .‬א ל י ע ז ר ה ו א מ ו נ ו ת א י ס ט מ ו ש ב ע ‪ .‬אין ל ו א ל א א ל‬
‫אחד‪ .‬גם אלוהי י ש מ ע א ל הוא אלוהי ה ט ב ע ‪ :‬״ א ל ל ה ״ ש ל ה א ס ל א ם ‪ .‬ה מ ו ס ל מ י ם יודעים כי‬
‫ק י י ם רק א ל ו ה א ח ד ‪ ,‬א ך א י ן ה ם י ו ד ע י ם מ י ה ו ‪ .‬ל ש ו ן א ח ר ‪ :‬אין ה ם י ו ד ע י ם מ ה ש מ ו ה פ ר ט י ש ל‬
‫בעל ״תעודת הזהות״‪ ,‬של ההוויה שהיא למעלה מהאלוהות שבטבע‪ .‬ידיעה זאת היא‬
‫מ י ו ח ד ת לזרעו ש ל אברהם דרך י צ ח ק ויעקב וכן ה ל א ה ‪.‬‬
‫כ א ש ר אברהם מ ב ק ש מנעריו ״שבו לכם פה עם ה ח מ ו ר ״ הוא פונה אליהם שיישארו‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬בעולם ה ח ו מ ר ) ״ ח מ ו ר ״ ( ואילו הוא ויצחק ילכו עד כה‪ ,‬מילה המציינת התגלות ש ל‬
‫מ ד ר ג ת ה ׳ ‪ ,‬מ ע ל ה ט ב ע ‪ .‬״ כ ה י ה י ה ז ר ע ך ״ ‪ ,‬״ כ ה ת ב ר כ ו א ת בני י ש ר א ל ״ ‪ ,‬״ כ ה א מ ר ה ׳ ״‬
‫— מ ד ר ג ה ה מ י ו ח ד ת ל ע ם ישראל‪ .‬ה מ ש מ ע ו ת ש ל פנייתו ש ל א ב ר ה ם לנעריו כ ד ו ־ ש י ח בין‬
‫ר מ ו ת שונות ש ל ת פ י ס ת ה א ל נרמזת ב א מ צ ע ו ת גימטרייה‪ :‬״ ש ב ו לכם פ ה ״ — ערך האותיות‬
‫פ ה = ‪ .85‬ח ס ר א ח ד מ ־ ‪ , 8 6‬ש ה ו א ג י מ ט ר י י ה ש ל ה ט ב ע ) ו ש ל ה ש ם א ל ה י ם ( ‪ .‬כ ל ו מ ר ע ד‬
‫ה א ל ו ה ו ת ש ל ה ט ב ע ‪ ,‬ולא עד בכלל‪ .‬ל ע ו מ ת זאת‪ ,‬ערך האותיות כה=‪ ,25‬חסר א ח ד מערך‬
‫אותיות הוי״ה=‪ .26‬כלומר‪ ,‬עד המדרגה הזאת הקרובה להוי״ה‪ ,‬עד ולא עד בכלל‪ .‬הרמז‬
‫לצורך בקריאתן ש ל מילים אלו ב א מ צ ע ו ת גימטרייה טמון באיות המילים כה ופה ש ל א‬
‫כ ד ר ך ב י ט ו י ן ‪ .‬ה ר י ה ן ה י ו צ ר י כ ו ת ל ה י כ ת ב כ ו ‪ ,‬פ ו ‪ ,‬ו א ז ה י ו ע ו ל י ם ע ר כ י ה ן ל כ ד י ‪86 ,26‬‬
‫ב ה ת א מ ה ‪ ,‬כמניין הוי׳׳ה והטבע‪ .‬אולם הערכים ש ל כה ופה נופלים ביחידה א ח ת מערכי‬
‫ש מ ו ת ה א ל — ביטוי ליראת אלוהים בשתי המדרגות‪ ,‬הן במדרגה ש ל ה ט ב ע והן במדרגת‬
‫ה ה ו י ה ‪ .‬ו כ ל ז א ת ל מ ה ? ל ו מ ר ל ך כ י ש ת י ק ד ו ש ו ת א ל ו ‪ ,‬ה ט ב ע י ת ו ה ע ל ־ ט ב ע י ת ‪ ,‬אינן י כ ו ל ו ת‬
‫ל ג ע ת ב ק ד ו ש ת ה ב ו ר א ע צ מ ו ‪ .‬והיא היא יראת אלוהים‪ .‬ו ב כ ך מכירים גם י ש מ ע א ל וגם‬
‫א ל י ע ז ר ב מ ו ש ג י ה ת א ו ל ו ג י ה ש ל ה ם ‪ .‬ב א ס ל א ם מ כ י ר י ם ב ק י ו מ ו ש ל פ ע ר בין ה א ל ה ב ו ר א ו ב י ן‬
‫הבריאה‪ .‬לפי מ ס ו ר ת מ ס ו י מ ת ה י ה אליעזר מ ד מ ש ק גנוסטי‪ ,‬ואף הוא ה א מ י ן ב פ ע ר זה‪ .‬אולם‬
‫אברהם מ צ פ ה להתגלות ש ל האלוהות העל־טבעית‪ ,‬לגעת בעולם הבא בעודו בעולם הזה‪,‬‬
‫מעין מיתה‪ .‬אברהם חווה במקביל הן את ה מ מ ד הטבעי‪ ,‬שבמסגרתו הוא הולך להקריב את‬
‫בנו‪ ,‬ו ה ן א ת ה מ מ ד ה ע ל ־ ט ב ע י ‪ .‬ג ם ע ם י ש ר א ל ח ו ו ה ב ה י ס ט ו ר י ה א ת ש נ י ה מ מ ד י ם ה ל ל ו ‪.‬‬
‫נראה כי לפנינו ח י ד ו ש גמור ב א ו פ י י ה ש ל ה ד ת י ו ת ש ה י י ת ה מ ק ו ב ל ת ב ת ק ו פ ה ה ה י א ‪ :‬סוף‬
‫פ ס ו ק ל ק ר ב נ ו ת אדם‪ .‬וכך א ו מ ר ירמיהו ה נ ב י א )יט ‪ :(5‬״ובנו א ת ב מ ו ת ה ב ע ל ל ש ר ף א ת‬
‫בניהם ב א ש עלות ל ב ע ל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה ע ל לבי״‪ .‬על כך נאמר ב מ ד ר ש‬
‫)בר״ר נו(‪ :‬״ כ ש א מ ר ת י ל ך ׳קח נא א ת בנך׳ ל א א מ ר ת י ׳ ש ח ט ה ו ׳ א ל א ׳והעלהו׳״‪ .‬ב ל ש ו ן‬
‫המקרא כאשר הנושא הוא ״קרבן עולה״ נאמר ״לעשות עולה״‪ ,‬ולא ״להעלות עולה״‪ .‬אילו‬
‫רצה ב א מ ת לשחטו‪ ,‬היה אומר לאברהם ״ועשהו עולה״‪ .‬אבל כאן נכתב ״והעלהו שם‬
‫לעולה״‪ ,‬ולפיכך ה מ ש מ ע ו ת שונה לחלוטין‪ .‬ולכן בתשובה ל ה ס ת מ כ ו ת על ה ע ק ד ה כתקדים‬
‫בעד ה מ ו ל ך אומר ירמיה‪ :‬״אשר לא דברתי ולא ע ל ת ה ע ל לבי״‪ .‬כביכול אמר ה ק ב ״ ה ‪ :‬״אני‬
‫לא ציוויתי ל ש ח ו ט א ת יצחק״‪ .‬ט ע ו ת היא בידכם‪ .‬ה ב נ ת סוגדי ה מ ו ל ך היא ע ל פי דרך‬
‫ה מ ח ש ב ה וההלכה ש ל עובדי עבודה זרה‪ :‬אם אלוהים מ ב ק ש את יצחק‪ ,‬הדרך למלא בקשה‬
‫זו ה י א הקרבתו‪ .‬ואילו מ ש מ ע ו ת ה ה א מ ת י ת ש ל ה ב ק ש ה ש ל הניסיון‪ ,‬ה א ם א ת ה יכול ל ה ג י ע‬
‫ל מ י ד ה ה ז ו ש ל ה ס כ מ ה ל מ ס ו ר א ת בנך‪ .‬ו מ י ד כ ש ה ס כ י ם א מ ר ל ו ה ק ב ״ ה ‪ :‬״ ב נ ך ה ו א ש ל ך ״ ‪.‬‬
‫אלו ש ת י דרכים אפשריות לקרוא ולהבין א ת מ ש מ ע ו ת פ ר ש ת ה ע ק ד ה ‪.‬‬
‫א ס י י ם ב מ ה ש פ ת ח ת י ‪ :‬״ ו י ה י א ח ר ה ד ב ר י ם ה א ל ה ״ — ז ה עניין ה י ח ס ל א ח י ש ר א ל‬
‫והיחס לעם ישראל‪ .‬עם ישראל מ ת ח י ל ביצחק‪ ,‬וכל ה מ ב ח ן ש ל ״ויהי אחר הדברים ה א ל ה ״‬

‫]‪[359‬‬
 ‫יאודה )ליאון( אשכנזי‬

‫ב א א ח ר י ה ב ר י ת ע ם א ב י מ ל ך ‪ .‬ה ק ו ש י נ ע ו ץ ב ע ו ב ד ה ש ה נ ב ו א ה ע ל ה ג ל ו ת ‪ ,‬ב ר י ת בין ה ב ת ר י ם ‪,‬‬

‫ניתנה לאברהם אבינו; מ ד ו ע אפוא לא ה ח ל ה הגלות באברהם‪ ,‬אלא ביעקב ? לפי המהר״ל‪,‬‬
‫בספר גבורות ה׳‪ ,‬ה ב ש ו ר ה ש ל ה א ‪ p‬שייכת ל מ י ש מ ס כ י ם ל ק ב ל עליו עול גלות‪ .‬מי שידע‬
‫א ת ה נ י ס י ו ן ש ל ה ג ל ו ת ‪ ,‬ל ו ש י י כ ת ה א ר ץ ; רק ל ו ‪ .‬מ י ש ל א ח ו ו ה א ת ה נ י ס י ו ן ש ל ה ג ל ו ת א י ן‬
‫ה א ר ץ ש י י כ ת ל ו ‪ .‬ו מ ת ו ך ז ר ע א ב ר ה ם רק ע ם י ש ר א ל ק י ב ל ע ל ע צ מ ו א ת ה נ י ס י ו ן ש ל ה ג ל ו ת ‪.‬‬
‫אילו ירד א ב ר ה ם ל מ צ ר י ם היו יורדים א ת ו גם י ש מ ע א ל ועשו‪ ,‬ואז היו יוצאים מ ה ג ל ו ת גם‬
‫י ש מ ע א ל ו ע ש ו ‪ .‬א ך מ כ י ו ו ן ש ה א ‪ p‬ש י י כ ת רק ל י צ ח ק צ ר י ך ה י ה ל ח כ ו ת ע ד י ע ק ב ש י ר ד‬
‫מ צ ר י מ ה ‪ ,‬כ ד י ל ה ו צ י א א ת י ש מ ע א ל ו א ת ע ש ו מ ב ש ו ר ת הארץ‪ .‬זוהי‪ ,‬לדעתי‪ ,‬מ ש מ ע ו ת ה ק ש ר‬
‫בין ה מ א ו ר ע ו ת ב ס י פ ו ר י א ב ר ה ם ‪.‬‬

‫]‪[360‬‬
 ‫רשימת המשתתפים‬

‫פרופ׳ א ב י ע ז ר ר ב י צ ק י ‪ ,‬החוג למחשבת ישראל‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬

‫פרופי א ו ר י א ל ס י מ ו ן ‪ ,‬המחלקה לתנ״ך‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫ד ״ ר א ד ו ל פ ו ר ו י ט מ ן ‪ ,‬היכל הספר‪ ,‬מוזיאון ישראל‪ ,‬ירושלים‬
‫ד״ ר מ י כ א ל מ א ך ‪ ,‬החוג לפילוסופיה יהודית‪ ,‬אוניברסיטת תל־אביב‬
‫ד״ ר נעם זהר‪ ,‬המחלקה לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫פרופ׳ מ ר ס ל ד י ב ו א ה ‪ ,‬החוג לפילוסופיה‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬
‫פרופ׳ ר א ו ב ן פ י י ר ס ט ו ן ‪ ,‬היברו יוניון קולג׳‪ ,‬לוס אע׳לס‬
‫ד ״ ר א ל י ע ז ר ש ל ו ס ב ר ג ‪ ,‬המחלקה לערבית‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫פ ר ו פ ׳ י ו ח נ ן ס י ל מ ן ‪ ,‬המחלקה לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫ד״ ר מ א ש ה ט ו ר נ ר ‪ ,‬המחלקה לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫ד״ ר ר ו ת ב ן ־ מ א י ר ‪ ,‬ביה״ס לחינוך‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫פרופ׳ מ י כ א ל צבי נ ה ו ר א י ‪ ,‬המחלקה לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫פרופ׳ ש א ו ל רגב‪ ,‬החוג המשולב למדעי היהדות‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫ד ״ ר ר פ א ל ש ו ח ״ ט ‪ ,‬המחלקה לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫ד״ ר י ה ו י ד ע ע מ י ר ‪ ,‬החוג למחשבת ישראל‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬
‫פרופ׳ י ה ו ד ה ג ל מ ן ‪ ,‬המחלקה למחשבת ישראל‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‬
‫ד״ ר א ה ר ן ש א ר ־ י ש ו ב ‪ ,‬המחלקה לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫פרופ׳ ר ב ק ה ה ו ר ב י ץ ‪ ,‬המחלקה למחשבת ישראל‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‬
‫פרופ׳ א פ ר י ם מ א י ר ‪ ,‬המחלקה לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫ד״ ר ר ו ן מ ר ג ו ל י ן ‪ ,‬החוג לפילוסופיה יהודית‪ ,‬אוניברסיטת תל־אביב‬
‫ד״ ר א ב י נ ו ע ם ר ו ז נ ק ‪ ,‬החוג למחשבת ישראל‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬
‫פרופ׳ חנה כ ש ר ‪ ,‬המחלקה לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫פרופ׳ ז א ב ה ר ו י ‪ ,‬החוג למחשבת ישראל‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬
‫יאודה )ליאון( אשכנזי )מניטו( ז״ל‬
Ron Margolin
Abraham the Seer: Martin Buber's Interpretation of
Abraham's Tests and its Hasidic Sources 295

Avinoam Rosenak
R. Kook as a Halakhic Fundamentalist in the light of
his Attitude towards Abraham and the Patriarchs 311

Hannah Kasher
"Look toward Heaven" — on Jewish Thought in the
Footsteps of the Midrashim 331

Warren Z. Harvey
Leibowitz on the Abrahamic Person, Faith and Nihilism 347

Leon Ashkenazi
A New Kabbalistic Midrash on the Binding of Isaac 353
Yohanan Silman
Abraham in the Kuzari in its Systematic Contexts 131

Masha Turner

The Patriarch Abraham in Maimonidean Thought 143

Ruth Ben-Meir
Abraham in Nahmanides' Thought 155

Michael Z. Nehorai
The Binding of Isaac as a Leitmotif in the
Religious Consciousness of R. Hasdai Crescas 167

Shaul Regev
The Level of Abraham's Prophecy according
to Maimonides, Abravanel and R. Eliezer Ashkenazi 177

The Modern Period

Raphael B. Shuchat
Abraham's Faith according to the School of
R. Elijah of Vilna: Intellectual Versus Revelationist Faith 193

Yehoyada Amir
The Father of the Nation and of the Faith
versus the Master of the Prophets in the Teachings
of R. Nahman Krochmal 205

Jerome Gellman
The Figure of Abraham in Hasidic Literature 229

Aharon Shear-Yashuv
Abraham's Religiosity in Samuel Hirsch's
Philosophy of Religion 247

Rivka Horwitz
The Models of the Religion of the Noahides
and the Religion of Abraham in the Thought of
Mendelssohn and Samuel David Luzzato 265

Ephraim Meir
Buber's Dialogical Interpretation of the Binding
of Isaac — between Kierkegaard and Hasidism 281
 CONTENTS

Foreword 9

Aviezer Ravitzki
Introduction — The Binding of Isaac and the Covenant:
Abraham and his Sons in Jewish Thought 11

Antiquity
Uriel Simon
Biblical Abraham — The Blessing of Contrasts 41

Adolfo D. Roitman
Judith 5:6-9 — A Forgotten Source Regarding Abraham's
Early Life 47

Michael Mach
Faith, Practice and Learning — Abraham according to Philo 59

Noam Zohar
The Figure of Abraham and the Voice of Sarah
in Genesis Rabbah 71

Marcel Dubois
The Figure of Abraham in Christianity 87

Reuven Firestone
Merit, Mimesis and Martyrdom: Aspects of
Shi'te Meta-historical Exegesis on Abraham's Sacrifice
in the Light of Jewish, Christian and Sunnite Traditions 93

The Middle Ages

Eliezer Schlossberg
The Binding of Isaac in R. Sa'adia Gaon's
Polemic against Islam 115
 Published with the assistance of:

The Alter and Chaya Schneeweiss Chair in Jewish Philosophy and Ethics
The Joseph and Ceil Mazer Fund
The Committee for the Advancement of Research, Bar-Ilan University
The Chief Rabbi Dr. Alexandre Safran Chair in Research of the Kabbalah

Second Printing - 2003

Cover Design: I. Bibas

Painting on cover: 44 Abraham" Phillip Ratner, The Israel Bible Museum

ISBN 9 6 5 - 2 2 6 - 2 5 5 - 2
©

Copyright Bar-Ilan University, Ramat-Gan

All rights reserved, including those of translation.

No part of this book may be reproduced or utilized in any form or by any means, electronic or
mechanical, including photocopying and recording, or by any information storage and retrieval
system, without permission in writing from the publisher

Printed in Israel, 2002

Daf-Noy Press Ltd., Jerusalem
THE FAITH OF ABRAHAM
In the Light of Interpretation throughout the Ages

Edited by
Moshe Hallamish • Hannah Kasher • Yohanan Silman

/
BAR-ILAN UNIVERSITY PRESS, RAMAT-GAN
 THE FAITH O F ABRAHAM

In the Light of Interpretation throughout the Ages

‫אברהם אבינו‪ ,‬״אבי המאמינים׳‪ /‬טבע את יסוד האמונה המוחלטת מאז‬
‫ומעולם; זהו כתר דמותו משן כל הדורות‪ ,‬בתרבות המונותאיסטית‪ ,‬היהודית‬
‫והכללית; זו גם כותרת אסופת המאמרים שבספר זה‪.‬‬
‫מן הספר עולה דמותו של אברהם‪ ,‬״בחיר אנשי הסגולה׳‪ /‬מוארת במגוון פנים‪,‬‬
‫ומזוויות שונות — לעתים מקוטבות; ובין דפיו מהדהדות שאלות מהותיות על‬
‫תפיסת דמותו‪ :‬האם אברהם אבינו הוא בעיקר אבי המאמינים‪ ,‬אבי האנושות‬
‫המונותאיסטית ־־ ״אב המון גויים״ ו׳׳עמודו של עולם״ או מחוללה של‬
‫אומה היסטורית! מבשרה של זיקה אנושית אוניברסלית לאל או מייסד עם‬
‫הבחירה ודת המצוות‪ ,‬שהנחיל תורה פרטיקולרית וגילם במעשיו — הברית‪,‬‬
‫העקדה‪ ,‬התביעה לצדק ולמשפט — את תמצית התורה כולה! האם אברהם‬
‫הוא סמל לאמונה מוחלטת ודבקות בסמכות האל כציווי פרטיקולרי)העקדה(‬
‫או מורד ומתריס כנגד האל במאבק לצדק ולסדר עולם! והעקדה — שיאה של‬
‫נכונות דתית מוחלטת להקרבה ולקורבן ללא גבולות — פרשנויות רבות לה‪,‬‬
‫מראייתה כמעשה הקרבה ממשי עד לפרשנותה כמעשה סמלי; ועוד כהנה‬
‫סוגיות ומשמעויות נדונות בהרחבה במקבץ המאמרים‪ ,‬המגלים עושר רעיוני‬
‫מרתק‪.‬‬
‫חוקרים רבים חברו בקובץ זה‪ ,‬לגולל בפנינו מפה מורכבת ומרתקת הפורטת‬
‫תפיסות שונות של דמותו של אברהם ושל הסמלים הכרוכים בה‪ .‬המאמרים‬
‫ערוכים בסדר כרונולוגי ומבטאים את השתקפותן של התפיסות בתקופות‬
‫שונות ובזרמים שונים של אותה תקופה; אף מצביעים על השתקפותן לפי‬
‫אזורי תרבות שונים‪.‬‬
‫המחקרים הם מתחומים שונים ומגוונים ־־ מקרא‪ ,‬הגות חז״ל‪ ,‬פילון‬
‫האלכסנדרוני‪ ,‬פילוסופיה יהודית בימי הביניים )ריה״ל‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬קרשקש‪,‬‬
‫רמב״ן‪ ,‬אלבו ואחרים( על גישותיה השונות; קבלה‪ ,‬השכלה וחסידות; הוגים‬
‫בעת החדשה )קירקגור‪ ,‬הירש‪ ,‬בובר‪ ,‬הראי״ה קוק ועוד(; וכן נדונה תפיסת‬
‫דמותו של אברהם בנצרות ובאסלאם‪ ,‬והאינטראקציה של תפיסות אלה בהגות‬
‫היהודית‪.‬‬
‫ספר זה יעניין אנשי מחקר ביהדות‪ ,‬בפילוסופיה ובמדעי הדתות; וכן ציבור‬
‫רחב‪ ,‬משכיל‪ ,‬מתחומי התעניינות שונים‪.‬‬

‫‪0 01100020043 7‬‬

‫ד א נ א ק ו ז ־ ‪110-20043‬‬