‫יוהנה המן‬

‫הפסל והיסטוריון הפיסול יוהנה המן נולד בשנת ‪ 1954‬בלימה‪ .‬דודה חואן מנואל אוגרטה אל לוא ' ספורו (‪)1911-2004‬‬
‫היה אחד הציירים והמחנכים הבולטים בפרו של אמצע המאה העשרים‪ .‬בין השנים ‪ 1971-1976‬למד המן בבית הספר‬
‫אסקואלה דה ארטס פלרטסטיקאס‪ ,‬פונטיפיקיה אוניברסידאד חתול פליליקה דל פררי (פוק)‪ ,‬בלימה‪ ,‬עם הפסל האיטלקי‬
‫אנה מקגנו (‪ ;)1918-2001‬הצייר האוסטרי אדולפו וינטרניץ (‪ ,)1906-1993‬שהקים את בית הספר; והציירת המופשטת‬
‫הפרואנית ג 'וליה נבארטה (נ' ‪ .)1938‬בתחילת הקריירה שלה זכתה המן בתחרויות פיסול בוועדות דתיות‪ :‬בשנת ‪1974‬‬
‫למשכן כנסיית אדוננו מורוחואי ב טארמה‪ ,‬פרו‪ ,‬ובשנת ‪ 1979‬עבור צלב העץ בגובה כמעט עשרה מטרים לקפלה של פוק‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1977‬נולד להמן ילדה הראשון והיחיד עם בעלה‪ ,‬הצייר ריקרדו וויסה רבגליאטי (נ ' ‪ ,)1954‬אירוע חיים שעיצב‬
‫את תערוכת היחיד הראשונה שלה‪ ,‬ב גלר ווגה פווארום בלימה בשנת ‪ .1983‬פסלים בתערוכה טענו את סגנונו הבוגר של‬
‫המן‪ .‬בהתבסס על בדיקה שיטתית של האנטומיה האנושית מהחיים ובחדרי המתים של לימונואו‪ ,‬נראה כי גופותיה‬
‫המקוטעות הופנו כלפי חוץ או הופשטו משרירים‪ .‬גם בשנת ‪ 1983‬ייצג האמן את פרו בביאנאל דה סן חואן דל גרבאדו‬
‫‪.‬לטינואמריקנו ובהוואנה בתערוכה ארטה יובן פרואנו‬

‫במחצית השנייה של ‪ ,1990‬החל בתערוכת ‪ 1997‬קוארפו בלסאנדו‪ ,‬הדמויות של המן הפכו נטורליסטיות יותר‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫היא המשיכה להציג גופים אנושיים תחת לחץ קיצוני‪ ,‬המשקף אולי את ההקרבה העצמית הטמונה הן באמונה הדתית והן‬
‫בחיי הנשים‪ .‬בתחילת שנות ה ‪ 2000-‬נכלל המן בתערוכות היסטוריות שסקרו אמנות שהופקה במהלך הסכסוך הפנימי של‬
‫פרו (‪ ,)1980-2000‬כולל לה ג 'נראצ' י דל אוצ 'נטה‪ :‬לוס אוואגוס דה לה ויולנסיה (‪ )2004‬ואורבה אי ארטה‪ :‬אימג'‬
‫ינריוס דה לימה אן טרנספורמאצ ' י‪ ,)2006( 1980-2005 ,‬שהדגישה את ההשלכות החברתיות של עבודתה‪ .‬המן החל‬
‫ללמד בפוקפ בשנת ‪ ,1984‬תחילה כמדריך נלווה ומאוחר יותר כפרופסור לפיסול לפני שהפך ליושב ראש המחלקה‬
‫לאמנות‪ .‬בתפקידה האקדמי ארגנה מספר סימפוזיונים ופרסומים על תולדות הפיסול והמרחב הציבורי בפרו‪ ,‬כולל כרך‬
‫המוקדש למקגנו‪ .‬בשנת ‪ 2005‬קיבלה תואר שני במדעי הרוח מפוקפ ובשנת ‪ 2011‬דוקטורט מאוניברסיטת ברצלונה עם‬
‫עבודת הדוקטורט "מונומנטוס פ' פלבליקוס ואספסיוס אורבנוס דה לימה‪".1919-1930 ,‬בשנת ‪ 2015‬פרסמה לגו וונגה‪:‬‬
‫אל סנטנריו אי סוס מונומנטוס‪ ,‬לימה‪ .1919-1930 ,‬את עבודותיה ניתן למצוא באוספי מוזיאון דה ארטה דה לימה ופוק‬
‫‪.‬ובאוספים פרטיים רבים‪ .‬היא נפטרה בשנת ‪2017‬‬

‫תערוכות יחיד נבחרות‬

‫ג ' והאנה המן‪ ,‬גלר אוראטה פ פסטרום‪ ,‬לימה ‪1983‬‬

‫יוהנה המן‪ :‬אסקולטורס אי דיבוג ' וס‪ ,‬גלר אורתה דה לה מוניציפלידד דה מירפלורס‪ ,‬לימה ‪1991‬‬

‫אנטול ליגיקה (‪ ,)1983-1991‬קאסה דה ניקול דוס ריברה אל וויחו‪ ,‬ביאנל ‪ 1‬איברואמריקנה דה לימה ‪1997‬‬

‫קוארפו‪ ,‬פרותיגיל רפוג ' יו‪ ,‬גלר אורתה דה לה מוניציפלידד דה מירפלורס‪ ,‬לימה ‪2000‬‬

‫ג 'והאנה המן‪ :‬אנטול לומינגיקה‪ ,1977-2015 ,‬גלר אורתה נבט קררצ' יגר אספנטוסו‪ ,‬לימה ‪2016‬‬
‫ביבליוגרפיה נבחרת‬

163-67 :)1983 ‫ (יולי–ספטמבר‬18 ‫"הואסו הוטמרו‬.‫ אל פרפיל דה לו אינטקטו‬:‫ "ג' והאנה המן‬.‫ פיטה‬,‫ג ' ארק‬.

1997 ,‫ פונטיפיקיה אוניברסידאד חתול ניליקה דל פר‬:‫ לימה‬.‫ אסקולטורות‬:‫יוהנה המן‬.

2014 ,‫ פורמה אימגן‬:‫ לימה‬.‫ זה נודו סוטיל‬:‫ג ' והאנה המן‬.

2016 ,‫ מכון התרבות פרואנו נורטאמריקנו‬:‫ לימה‬.1977-2015 ,‫ אנטול נונגיקה‬:‫ ג ' והאנה המן‬.'‫ שרון ואח‬,‫לרנר‬.

:‫ מקסיקו‬.‫ אמריקה הלטינית‬,‫ אפריקה‬,‫ אירופה‬,‫ ארצות הברית‬,‫ פסלים בפלדה; אסיה‬50 :‫ אנטרוויסטות‬.‫ גיירמו‬,‫מאק ליאן‬
2009 ,‫פונדאצ 'י ג' קולוויקו תרבותי‬. /// Johanna Hamann

Die Bildhauerin und Skulpturenhistorikerin Johanna Hamann wurde 1954 in Lima geboren. Ihr
Onkel Juan Manuel Ugarte Eléspuru (1911-2004) war einer der bekanntesten Maler und
Pädagogen Perus Mitte des zwanzigsten Jahrhunderts. Zwischen 1971 und 1976 studierte Hamann
an der Escuela de Artes Plásticas der Pontificia Universidad Católica del Perú (PUCP) in Lima bei der
italienischen Bildhauerin Anna Maccagno (1918-2001), dem österreichischen Maler Adolfo
Winternitz (1906-1993), der die Schule gründete, und der peruanischen abstrakten Malerin Julia
Navarrete (* 1938). Zu Beginn ihrer Karriere gewann Hamann Skulpturenwettbewerbe für religiöse
Aufträge: 1974 für den Tabernakel der Kirche Unseres Herrn von Muruhuay in Tarma, Peru, und
1979 für das fast zehn Fuß hohe Holzkreuz für die PUCP-Kapelle. 1977 bekam Hamann ihr erstes
und einziges Kind mit ihrem Ehemann, dem Maler Ricardo Wiesse Rebagliati (* 1954), ein
Lebensereignis, das ihre erste Einzelausstellung 1983 in der Galería Fórum in Lima prägte.
Skulpturen in der Ausstellung bestätigten Hamanns reifen Stil. Basierend auf einer systematischen
Untersuchung der menschlichen Anatomie aus dem Leben und in den Leichenhallen von Limeño
schienen ihre fragmentierten Körper umgestülpt oder von Muskeln befreit worden zu sein.
Ebenfalls 1983 vertrat der Künstler Peru auf der Biennale de San Juan del Grabado
Latinoamericano und in Havanna auf der Ausstellung Arte joven peruano.

In der zweiten Hälfte der 1990er Jahre, beginnend mit der Ausstellung Cuerpo blasonado 1997,
wurden Hamanns Figuren naturalistischer. Sie fuhr jedoch fort, menschliche Körper unter
extremen Zwängen zu präsentieren, was vielleicht die Selbstaufopferung widerspiegelt, die sowohl
dem religiösen Glauben als auch dem Leben von Frauen innewohnt. In den frühen 2000er Jahren
war Hamann an historischen Ausstellungen beteiligt, die Kunst während des internen Konflikts in
Peru (1980-2000) untersuchten, darunter La generación del ochenta: Los años de la violencia
(2004) und Urbe y arte: Imaginarios de Lima en transformación, 1980-2005 (2006), die die sozialen
Implikationen ihrer Arbeit hervorhoben. Hamann begann 1984 an der PUCP zu unterrichten,
zunächst als Lehrbeauftragter und später als Professor für Bildhauerei, bevor er Vorsitzender der
Kunstabteilung wurde. In ihrer akademischen Funktion organisierte sie mehrere Symposien und
Publikationen zur Geschichte der Skulptur und des öffentlichen Raums in Peru, darunter einen
Maccagno gewidmeten Band. 2005 erwarb sie einen Master in Geisteswissenschaften an der PUCP
und promovierte 2011 an der Universidad de Barcelona mit der Dissertation "Monumentos
públicos en espacios urbanos de Lima, 1919-1930." 2015 veröffentlichte sie Leguía: El centenario y
sus monumentos, Lima, 1919-1930. Ihre Arbeiten befinden sich in den Sammlungen des Museo de
Arte de Lima und PUCP sowie in vielen Privatsammlungen. Sie starb 2017.

Ausgewählte Einzelausstellungen

1983 Johanna Hamann, Galerie Fórum, Lima

1991 Johanna Hamann: Ausbildungen und Ausstellungen, Galería de la Municipalidad de

Miraflores, Lima

1997 Antológica (1983-1991), Casa de Nicolás Ribera El Viejo, 1. Biennale Iberoamericana von Lima

2000 Cuerpo, frágil refugio, Galerie der Gemeinde Miraflores, Lima

2016 Johanna Hamann: Antológica, 1977-2015, Galerie Germán Krüger Espantoso, Lima

Ausgewählte Bibliographie

Jarque, Fietta. "Johanna Hamann: El perfil de lo intacto." Hueso Húmero 18 (Juli-September 1983):
163-67.

Johanna Hamann: Esculturas. Lima: Pontificia Universidad Católica del Perú, 1997.

Johanna Hamann: Es ist nudo sutil. Lima: Forma e Imagen, 2014.

Lerner, Sharon, et al. Johanna Hamann: Antológica, 1977-2015. Lima: Instituto Cultural Peruano
Norteamericano, 2016.
Mac Lean, Guillermo. Entrevistas: 50 Bildhauer aus Stahl; Asien, USA, Europa, Afrika,
Lateinamerika. Mexiko: Fundación Cívico Cultural, 2009. ///