‫האדונית והרוכל‪ /‬ש"י עגנון‬

‫אמצעי עיצוב‬

‫המצגת נערכה ע"י שירי אופיר‬

‫כל הזכויות שמורות לוויסקול לימודים מקוונים בע"מ‬
 ‫תיאורי נוף‬

‫אפיון הדמות באמצעות תיאורי נוף‪ :‬תיאורי הנוף משקפים את המתחולל‬

‫בנפש הגיבור‪.‬‬

‫כאשר הרוכל מאבד לראשונה את דרכו בלילה ביער‪ ,‬התיאור משקף את‬
‫בדידותו ואת חוסר האונים שלו‪ .‬אז מופיעה נקודת אור‪ ,‬המנחה אותו לקראת‬
‫ביתה של האדונית הזרה‪ .‬דווקא אותה זרות‪ ,‬המרחק והסוד קוסמים לו‬
‫ומפתים אותו להישאר‪.‬‬
 ‫משמעות הסביבה והנוף‬
‫תיאור ביתה של האדונית משמש כרמז מקדם לקראת העתיד לקרות‪" :‬קרני‬
‫החיות שבכתלים נתעטפו אדים וריח כריח בשר חי נדף מהן‪ – "..‬תיאור הבא‬
‫לרמוז שגורל היהודי יהיה כגורלם של בעלי הקרניים התלויות על הקיר; והריח‬
‫מרמז על שחיטתו הצפויה של הרוכל על ידי האדונית‪.‬‬
‫בסוף הסיפור מתואר‪" :‬הלילה ליל חורף היה‪ .‬הארץ הייתה מלאת שלגים‬
‫והשמים היו קרושים ועכורים‪ .‬הביט לשמים ולא ראה שביב אור‪ ,‬הביט לארץ‬
‫ולא מצא את רגליו‪ .‬ראה את עצמו פתאום כאילו הוא שבוי בשדה יער בין שלג‬
‫זה שמתכסה בשלג חדש‪ .‬ואף הוא עצמו מתכסה והולך‪"...‬‬
‫הגיבור נמצא בחשכה‪ .‬סביבו קור ושלג‪ .‬הוא חש שבוי בידי האדונית‪ .‬הקרבה‬
‫אליה מביאה אותו לידי אובדנו‪ .‬בשלב זה אין הוא רואה אפילו שביב אור‬
‫ותקווה‪.‬‬
 ‫החלום‬

‫חלומו של הרוכל משקף את פחדיו ואת תחושותיו לגבי העתיד להתרחש‪.‬‬

‫בחלום מופיעים הנושאים המרכזיים של הסיפור‪ :‬הסכין‪ ,‬צורה של אבן‬

‫(=צלב)‪ ,‬הנהפכת לצורה של קרח ומסמלת את הנצרות‪.‬‬

‫הכלבה‪ ,‬הנועצת את שיניה בגרונו‪ ,‬מסמלת את האדונית הגויה‪ ,‬שמדמה את‬

‫עצמה לכלבה‪.‬‬
 ‫מוטיב הסכין‬
‫מוטיב זה חוזר על עצמו פעמים רבות ביצירה‪ -‬כאמצעי לאפיון הדמויות‪.‬‬
‫הרוכל מוכר לאדונית סכין של ציידים‪ ,‬כבר בפגישתם הראשונה‪.‬‬
‫בשיחתם הראשונה מספרת האדונית על בעלה ומזכירה את הסכין‪" :‬מה‬
‫אכפת לך באיזו מיתה נהרג‪ ,‬אם חיה רעה אכלתהו אם נשחט בסכין‪ – "..‬ובכך‬
‫רומזת על כוונתה‪" :‬הלוא אף אתה מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהם אדם‪".‬‬
‫הסכין מסמלת את הרצון לרצוח‪ ,‬הטבוע במהותו של הגוי כלפי היהודי‪.‬‬
‫אולם הסכין אף מסמלת את אשמתו של העם היהודי‪ ,‬שהעניק לגויים את‬
‫האמצעים לשוחטו‪ :‬הוא זה שמכר להם את הסכין; הוא זה שרצה בקרבתם‪,‬‬
‫החניף להם וניסה להיטמע בתוכם‪.‬‬
 ‫מוטיב החיה‬
‫מוטיב זה מאפיין בעיקר את האדונית הגויה‪ .‬היא מדומה לחיה‪ ,‬לכלבה‪ ,‬הנועצת את‬
‫שיניה בגרונו של הרוכל ומוצצת את דמו‪ ,‬ובמותה מתוארת גופתה כנבלה שהעופות‬
‫טורפים אותה‪.‬‬

‫המשמעות הסמלית מביעה את העולם "החייתי" של הגויים‪ ,‬המתנכל ליהודים ורוצה‬

‫במותם‪ .‬הגויים רואים ביהודי את הפגר‪ ,‬גם בחייו‪ -‬כשם שהלני רואה את הרוכל‬
‫כפגר ואף מכנה אותו בשמות של בע"ח‪:‬‬

‫"נשוק אותי עורבי‪ ,‬נשוק אותי נשרי‪"...‬‬

 ‫מוטיב הסעודה‬
‫דרך הסעודה אנחנו מתוודעים לעזיבת הרוכל את היהדות‪"-‬כדרך קלי עולם‬
‫שבתחילה אין רוצים לעבור עבירה ואחר כך עושים כל עבירות שבעולם‬
‫לתיאבון"‪.‬‬
‫הסעודה מקרבת – אך גם מפרידה בין הרוכל לאדונית‪.‬‬
‫הרוכל אוכל ושותה‪ -‬אולם אין הוא רואה אותה עושה כמוהו‪ .‬הוא סקרן ומנסה‬
‫לגלות את סוד אי‪-‬אכילתה‪ .‬כאשר האדונית אינה מגלה לו את סודה‪ -‬הוא‬
‫מתרחק ממנה‪.‬‬
‫באמצעות מוטיב הסעודה אנו מתוודעים לאנושיותו של הרוכל לעומת‬
‫האדונית‪.‬‬
‫מוטיב הדרך‬
‫הסיפור מתחיל בכך שהרוכל מאבד את דרכו‪.‬‬
‫הדרך מתפרשת בשני אופנים‪:‬‬
‫הרוכל אינו מוצא את דרכו ביער‪.‬‬
‫איבוד אורח החיים היהודי‪.‬‬
‫ברגעי המשבר הרוכל מוצא את דרכו‬
‫מצליח לצאת מבית האדונית וחוזר לנדודיו‪.‬‬
‫שיבה למקורות‪ -‬אל חיק היהדות‪.‬‬
 ‫אירוניה‬
‫האירוניה כלפי הגיבור נוצרת בעיקר באמצעות סגנונו של המספר‪ ,‬למשל כאשר‬
‫הרוכל מנסה לשכנע את האדונית לקנות ממרכולתו‪ :‬אמר לה שמא צריכה את דבר‬
‫מדברים אלה?‪ ...‬הביטי וראי‪ ,‬שמא אף על פי כן? הרי לולאות‪ ,‬והרי טבעות‪,‬‬
‫והרי מטפחות‪ ,‬והרי סדינים וסבון ומיני תמרוקים‪"...‬‬
‫סגנון הדיבור של הרוכל חוזר על עצמו‪ ,‬מייגע וחנפני‪ ,‬הוא שם דגש על נשיותה של‬
‫האדונית‪ ,‬הוא רואה בה אישה יפה שמתעניינת בתמרוקי נשים והיא כלל וכלל אינה‬
‫כזאת‪ .‬הוא מתעלם מהאופן שבו היא מתייחסת אליו‪ ,‬וכל זה עומד בניגוד לבחירתה‬
‫של האדונית‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬בסכין‪.‬‬