‫‪- 

•  -----------------------------------------‬‬

‫כרמי שלי‬
‫מחקרים באגדה ובפרשנותה‬
‫מוגשים‬
‫לפרופ’ כרמי הורוביץ‬

‫‪- •  -----------------------------------------‬‬

‫בעריכת‬
‫נחם אילן‪ ,‬אברהם גרוסמן‪ ,‬ארנון עצמון‪ ,‬‬
‫מיכאל שמידמן‪ ,‬יוסף תבורי‬

‫‪Boston‬‬
‫‪2012‬‬
‫‪ -----------------------------------‬רתסא תליגמל ירופיס שרדמ לש ותולשלתשהל ‪”:‬ןטשה אוה ןמה אוה“ ‪-----------------------------------‬‬

‫“הוא המן הוא השטן”‪ :‬להשתלשלותו של מדרש סיפורי‬

‫למגילת אסתר‬
‫ארנון עצמון‬

‫א‪ .‬מבוא — המדרש המאוחר הניאו‪-‬קלאסי‬

‫כבר מראשית חכמת ישראל ניסו חוקרי מדרשי האגדה לתחום ולהגדיר טיפוסים וסוגים שונים‬
‫של מדרשים מקראיים‪ .‬אחת ההבחנות היסודיות שעלתה היא זו המבחינה בין מדרשים פרשניים‬
‫ממוקדי פסוקים‪ ,‬לבין מדרשים סיפוריים ממוקדי עניין‪ .‬בעוד שהמדרשים מהסוג הראשון מכילים‬
‫דרשות קצרות על פסוקי המקרא‪ ,‬המדרשים מהסוג השני מספרים מחדש את הסיפור המקראי‬
‫(מקרא משוכתב)‪ .‬בדרך כלל מקובל לראות במדרשים הפרשניים מדרשים קדומים‪-‬קלאסיים‪,‬‬
‫ובמדרשים הסיפוריים מדרשים מאוחרים‪ .‬במקום אחר הרחבתי בעניינו של טיפוס שלישי של‬
‫מדרש שאותו כיניתי ‘המדרש המאוחר הניאו‪-‬קלאסי׳‪ 1.‬כוונתי בכינוי זה היא לטיפוס מדרשי‬
‫מאוחר אף יותר‪ ,‬המתאפיין בשיבה תבניתית לסגנון הפרשני הקלאסי הקדום‪ .‬עורך מדרש כזה‬
‫עושה לעתים שימוש בחומרים שכבר עוצבו בסגנון הסיפורי המאוחר‪ ,‬ומעצבם חזרה לתבנית‬
‫הקלאסית הקדומה‪ .‬במונח ‘תבנית קלאסית קדומה׳ כוונתי בעיקר להיבט הסידורי של הצמדת‬
‫החומר המדרשי כפרשנות צמודה לפסוקים‪ .‬אחת הדוגמאות המובהקות למדרש כזה מהווה מדרש‬
‫אסתר רבה ב‪ 2.‬באותו מקום עמדתי על שימושו של עורך אסתר רבה ב במדרש פרקי דרבי אליעזר‪.‬‬
‫במאמר זה אני מבקש להראות שימוש נוסף שעשה עורך אסתר רבה ב במדרש סיפורי‬
‫על מגילת אסתר‪ .‬מקורו המדויק של מדרש סיפורי זה אינו ידוע לנו‪ ,‬אך חלקים ממנו השתמרו‬
‫בחיבורים נוספים‪ 3.‬עורך המדרש השתמש בחומר סיפורי זה‪ ,‬חומר מאוחר יחסית‪ ,‬ושילב אותו‬
‫בתוך המארג הפסיאודו‪-‬פרשני שלו‪ .‬הוא קטע את הסיפור השלם למקטעים והתאימם לפסוקים‬

‫ראו‪ :‬א׳ עצמון‪”‘ ,‬מעשה אסתר” בפרקי דר׳ אליעזר ובמדרש אסת”ר ב׳‪ :‬לביסוסה של זיקה בין מקבילות בספרות‬ ‫‪ 1‬‬

‫חז”ל”‪ ,‬תרביץ‪ ,‬עה (תשס״ו)‪ ,‬עמ׳‪A. Atzmon, ‘Old Wine in New Flasks: The Story of Late Neo- ;329-343 ‬‬
‫‪Classical Midrash’, European Journal of Jewish Studies, 3/2 (2009), 183–203‬‬
‫חלקו השני והמאוחר של מדרש אסתר רבה (פרשיות ז‪-‬י לפי הדפוסים המקובלים)‪ .‬על אודות חלוקת המדרש ראה‪:‬‬ ‫‪ 2‬‬

‫י׳ תבורי‪‘ ,‬החלוקה לפרשיות במדרש אסתר רבה׳‪ ,‬תעודה‪ ,‬יא [תשנ״ו]‪ ,‬עמ׳‪ ,)191-194 ‬וכן במאמרו של לרנר המובא‬
‫להלן‪.‬‬
‫במאמר ארוך ומפורט עשה מ”ב לרנר ניסיון מעניין לשחזור מדרשי אסתר השונים‪ .‬בין השאר הוא עסק גם במדרש‬ ‫‪ 3‬‬

‫הסיפורי שאעסוק בו כאן‪ .‬איני משוכנע בכל פרטי השחזור‪ ,‬אבל נעזרתי בשפע המידע‪ ,‬רב הערך‪ ,‬המובא במאמר‪.‬‬
‫ראו‪M. B. Lerner, “The Works of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim”, in: S. Safrai et al. :‬‬
‫‪(eds.), The Literature of the Sages, II, Assen 2006, pp. 191-192‬‬

‫— ‪— 161‬‬
‫‪ ----------------------------------------------------------------------------‬ןומצע ןונרא  ‪----------------------------------------------------------------------------‬‬

‫הרלוונטיים‪ .‬האתגר שמציב מארג זה למעיין הוא שיחזור המקור הסיפורי השלם כמעין הרכבת‬
‫פאזל‪ ,‬וזאת אנסה לעשות תוך השוואה לחיבורים נוספים שבהם השתמר המקור הסיפורי‪.‬‬

‫ב‪ .‬תיאור כללי של המדרש הסיפורי אודות המן והשטן‬

‫מגילת אסתר שונה ובעלת אופי ייחודי ביחס לשאר ספרי התנ”ך‪ .‬סימן לכך ניתן לראות‬
‫בעושר ובריבוי הפירושים המדרשיים שחוברו עליה‪ 4.‬יש לשער שריבוי המדרשים על מגילת‬
‫אסתר נבע הן מתוכנה וסגנונה העממיים והאקטואליים לחיי היהודי בנכר‪ ,‬והן ממקומה המרכזי‬
‫בכינוסים ובשיח הציבורי סביב פורים ו”שבת‪-‬זכור”‪ 5.‬אחד מהמדרשים המקיפים‪ ,‬ואולי המקיף‬
‫ביותר‪ ,‬על מגילת אסתר שהגיע לידינו הוא המדרש המכונה בדרך כלל “אסתר‪-‬רבה‪ ”.‬המייחד‬
‫את מדרש אסתר רבה הוא עירוב הסגנונות המרכיבים אותו‪ .‬מתחילתו‪ ,‬מקבלים רושם של מדרש‬
‫קלאסי — דהיינו דרשות פרשניות קצרות כדרכם של מדרשי ההלכה ומדרש בראשית רבה‪ .‬ואולם‬
‫בשלב מסוים מתרבים סימני איחור — דרשות סיפוריות ארוכות בסגנון המקרא המשוכתב‪ .‬מצב‬
‫דברים זה גרם תחילה ערפול‪ ,‬ובסופו של דבר הוביל למסקנה שהמדרש הוא הרכבה של שני‬
‫חיבורים‪ .‬החלק הראשון הקדום‪ ,‬הכולל את פרשות –ו‪ ,‬מכסה את שני פרקי המגילה הראשונים‪.‬‬
‫ואילו החלק השני המאוחר‪ ,‬הכולל את פרשות –י‪ ,‬מכסה באופן רופף למדי את שאר פרקי המגילה‪.‬‬
‫יוצא שהמדרש הקדום לא מגיע אפילו להופעת המן ולתחילת העלילה העיקרית של המגילה‪.‬‬
‫למרבה האירוניה‪ ,‬רוב המדרש עוסק בתיאור הארמון והמשתאות של אחשורוש‪ .‬יש גם להניח‬
‫שזו אולי הסיבה ליצירתם של שפע מדרשים אחרים‪ ,‬העוסקים בעיקר בחלק המרכזי של עלילת‬
‫המגילה‪ .‬אחד ממדרשים אלה הוא המדרש הסיפורי שבמוקד דיוננו‪ .‬מדרש זה שימש‪ ,‬בין השאר‪,‬‬
‫את עורכו המאוחר של מדרש אסתר רבה ב‪ ,‬את עורך מדרש אבא גוריון ואת עורך המדרש שמכונה‬
‫“פנים אחרות” נוסח א‪6.‬‬

‫המדרש הסיפורי הנדון מתרכז בגרעין העלילה של מגילת אסתר‪ ,‬ומציג התרחשות‬ ‫ ‬
‫אינטנסיבית במיוחד בין שלושת קודקודי העלילה — המן‪ ,‬מרדכי והמלך אחשורוש‪ .‬כל ההתרחשות‬
‫“אם ַעל ַה ֶּמלֶ ְך טוֹ ב יִ ָּכ ֵתב לְ ַא ְ ּב ָדם”; ג ‪“ — 13‬וּלְ ַא ֵ ּבד ֶאת ָּכל ַה ְ ּיהו ִּדים‬
‫נובעת מהפסוקים הבאים‪ :‬ג ‪ִ — 9‬‬
‫ְ‬
‫“ב ַּליְ לָ ה ַההוּא נָ ְד ָדה ׁ ְשנַ ת ַה ֶּמלֶ ך‪”.‬‬
‫ִמ ַ ּנ ַער וְ ַעד זָ ֵקן”; ד ‪“ — 1‬ו ָּמ ְרדֳּ כַ י יָ ַדע”; ו ‪ּ ַ — 1‬‬

‫ ראו לדוגמה דברי פטון‪To a somewhat later date than the two Targums belong a series of :‬״‬ ‫‪ 4‬‬

‫‪Midrashes on the book of Esther that, for number and extent, are without parallel in the case‬‬
‫‪ (L. B. Paton, The International Critical Commentary on the Book‬״‪of any other book of the OT‬‬
‫)‪of Esther, Edinburgh 1976, p. 102‬‬
‫ על קריאת המגילה בפורים בימי חז”ל ראה‪ :‬י׳ תבורי‪ ,‬מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים‬ ‫‪ 5‬‬

‫תש״ס‪ ,‬עמ׳‪.336-354 ‬‬
‫המדרש מתועד באופן חלקי גם בקטע גניזה מהספרייה הבריטית ;‪MS British Library OR 5559A, fol. 39‬‬ ‫‪ 6‬‬

‫באגדת אסתר עמ׳‪ ;38-40 ,33-34 ‬במדרש מג״א שנדפס בקושטא ברע״ט‪ ,‬במסגרת ״קובץ ספרים רבים״‪ ,‬ופורסם‬
‫על ידי ח״מ הורוביץ באגדת האגדות‪ ,‬ברלין תרמ״א‪ ,‬ומאוחר יותר ע״י י״ד אייזנשטיין‪ ,‬באוצר מדרשים‪ ,‬ניו‪-‬יורק‬
‫תרע״ה‪.‬‬

‫— ‪— 162‬‬
‫‪ -----------------------------------‬רתסא תליגמל ירופיס שרדמ לש ותולשלתשהל ‪”:‬ןטשה אוה ןמה אוה“ ‪-----------------------------------‬‬

‫המדרש כולל עלילה המורכבת מחמש מערכות‪ .‬במערכה הראשונה המן משכנע את‬
‫אחשורוש להרוג את היהודים; במערכה השנייה המן פוגש את הילדים המעודדים את מרדכי‪,‬‬
‫ומחליט לפגוע בהם תחילה; במערכה השלישית השטן משכנע את הקב”ה להרוג את היהודים;‬
‫במערכה הרביעית מרדכי מכנס את הילדים והם זועקים אל ה׳; ובמערכה החמישית המן מתחיל‬
‫לטפל בתינוקות‪ ,‬וזעקתם משפיעה על ה׳ המתחיל בישועת ישראל‪ .‬שלוש המערכות הראשונות‬
‫מוצגות ברצף‪ ,‬צמוד לפסוק “אם על המלך טוב יכתב לאבדם‪ ”.‬המערכה הרביעית נובעת ככל‬
‫הנראה מהפסוק “ומרדכי ידע… ויזעק זעקה גדולה ומרה” (ד ‪ .)1‬המערכה החמישית מתרחשת בין‬
‫עשיית העץ על ידי המן (ה ‪ )14‬לבין נדידת שנתו של אחשורוש (ו ‪ .)1‬מערכה זו מסבירה מה קרה‬
‫בין שתי הפרשיות‪ ,‬בין תחושת המן שהוא יכול לעשות כרצונו בעולם לבין מפלתו לפני מרדכי‪.‬‬
‫להלן יובא הסיפור לפי הנוסח שלו במדרש אסתר רבה‪ 7.‬לנוחות הדיון נחלק את הסיפור‬
‫למרכיביו לפי פסקאות‪:‬‬

‫פיסקה א — ניסיונותיו של המן לשכנע את אחשורוש ואומות העולם לאבד את‬

‫ישראל (אסת”ר ז‪:‬יג)‪:‬‬

‫אמר ריש לקיש‪ :‬בשעה שאמר המן הרשע לאחשורוש‪ :‬בא ונאבד ישראל מן העולם‪ ,‬אמר לו אחשורוש‪:‬‬
‫לא יכלת להון בדיל דאלההון לא שביק לון כל עיקר‪ .‬תא חזי מה עבד לון למלכין קדמאי דהוון קומינן‬
‫דהוו פשטין ידיהון עליהון‪ .‬הוו מלכיא רברביא וגיבריא טפי מיננא‪ ,‬וכל מאן דאתי עליהון למיבדינהו‬
‫מן עלמא ודיעץ עליהון מיבטיל מן עלמא והוי למתל ולשועי לכל דרי עלמא‪ ,‬ואנן דלא מעלינן כותיהו‬
‫על אחת כמה וכמה‪ .‬שביק לך מלמללא תוב לפתגמא דנא‪.‬‬

‫ואף על פי כן הוה המן רשיעא מטרח על אחשורורש על פתגמא דנא כל שעתא ושעתא ומיַ עצו עצות‬
‫רעות על ישראל‪ .‬אמר לו אחשורוש‪ :‬הואיל וכן‪ ,‬נמלך בחכמים ובחרטומים‪.‬‬

‫מיד שלח וקבץ את כל חכמי ֻאמוֹ ת העולם‪ .‬באו ֻּכלָ ם לפניו‪ .‬אמר להם אחשורוש‪ :‬רצונכם שנאבד אומה‬
‫זו מן העולם? אמרו לו ֻּכלָ ם בבת אחת‪ִ :‬מי הוּא זֶ ה וְ ֵאי זֶ ה הוּא ֲא ׁ ֶשר ְמלָ אוֹ לִ בּ וֹ לַ ֲעשׂ וֹ ת ֵּכן [אסתר ז‪:‬ה]‬
‫ורוצה להכשילך בדבר זה? שאם אתה מאבד ישראל מן העולם‪ ,‬אין העולם מתקיים אלא בזכות התורה‬
‫יתי יוֹ ָמם וָ לָ יְ לָ ה ֻח ּקוֹ ת ׁ ָש ַמיִ ם וָ ָא ֶרץ לֹא ָשׂ ְמ ִּתי [ירמיהו לג‪:‬כה]…‬
‫שניתנה להם לישראל‪ ,‬הה״ד ִאם לֹא ְב ִר ִ‬
‫לֵ ך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל‪ ,‬מה עלתה בידם כמו פרעה וסנחריב‪.‬‬
‫מיד אמר לון המן‪ :‬אותו אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם כבר הוא זקן‬
‫ואינו יכול לעשות כלום‪ ,‬שהרי עלה נבוכדנצר והחריב ביתו ושרף היכלו והגלה את ישראל לבבל ופזרן‬
‫ֹאמר ּו לֹא יִ ְר ֶאה ָ ּי ּה וְ לֹא יָ ִבין ֱאל ֵֹהי יַ ֲעקֹב [תהלים‬
‫בין האומות‪ ,‬והיכן כחו וגבורתו? שכבר הזקין שנאמר וַ ּי ְ‬
‫צד‪:‬ז]‪ .‬כיון שאמר להם כענין הזה מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות ישראל וכתבו אגרות וחתמו‪.‬‬

‫וכן כתבו באותן אגרות‪ :‬שלום לכם עד אין חקר‪ּ ִ .‬יוָ ַדע לכם שאדם אחד יש בינינו‪ ,‬ולא ממקומנו הוא‬
‫אלא מזרע המלוכה הוא ומזרעו של עמלק ומגדולי הדור הוא והמן שמו‪ ,‬ושאל ממנו שאלה קטנה‬
‫וקלה‪ ,‬על עם אחד אשר יש בינינו‪ ,‬נבזה לכל העמים ודעתם גסה עליהם חפצים ברעתינו‪ ,‬וקללת‬

‫הטקסט מוצג על פי המהדורה המדעית של מדרש אסתר רבה שבהכנה (מהדירים‪ :‬י׳ תבורי וא׳ עצמון)‪ .‬ראה דברים‬ ‫‪ 7‬‬

‫ראשוניים אודות המהדורה‪ :‬א׳ עצמון‪“ ,‬שחזור נוסח המדרש על פי מקבילות‪-‬מקורות‪ :‬פרדיגמה חדשה לבעיה‬
‫ישנה”‪JSIJ, 9 (2010), n. 29 http://www.biu.ac.il/JS/JSIJ/9-2010/Atzmon.pdf ,‬‬

‫— ‪— 163‬‬
‫‪ ----------------------------------------------------------------------------‬ןומצע ןונרא  ‪----------------------------------------------------------------------------‬‬

‫המלך שגורה בפיהם‪ .‬ומהו קללה שמקללין אותנו? י״י ֶמלֶ ְך עוֹ לָ ם וָ ֶעד ָא ְבד ּו גוֹ יִ ם ֵמ ַא ְרצוֹ [תהלים‬
‫י‪:‬טז]… באו וראו מאותו עני פרעה‪ .‬מה עשו? כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב‬
‫הארץ וזן אותן בשני רעבון והאכילם כל טוב שבארצו‪ ,‬פלטרין היו לו לבנות והיו בונין שם‪ .‬ובכל זאת‬
‫לא היה יכול להם‪ ,‬ולא עוד אלא שבאו בעלילה ואמרו לו‪ :‬לזבוח לאלהינו נלך דרך שלשת ימים ואחר‬
‫כך נשוב‪ .‬אם רצונך השאילנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים‬
‫שלהם וטענו כל אחד ואחד כמה חמורים שלהם לאין מספר עד שנצלו את מצרים הה״ד וַ יְ נַ צְּ ל ּו ֶאת‬
‫ִמ ְצ ָריִ ם [שמות‪ ,‬יב‪:‬לו] וברחו להם‪ .‬כיון ששמע פרעה שהיו בורחים הלך אחריהם להשיב את ממונו‪.‬‬
‫מה עשו לו? היה עמהם איש אחד ושמו משה בן עמרם‪ ,‬ובכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו‬
‫את הים עד שנחרב ונכנסו ֻּכלָ ם ביבשה בתוך הים‪ ,‬ועברו ֻּכלָ ם ואיני יודע במה עברו ובמה יבשו המים‪.‬‬
‫כיון שראה פרעה נכנס אחריהם להחזיר את ממונו‪ ,‬ואיני יודע במה דחפוהו בתוך הים ונטבע הוא‬
‫וכל חילו בים‪ ,‬ולא זכרו הטובה שעשה להם‪ .‬הלא תשמעו שהם כפויי טובה‪ .‬ועוד מה עשו לעמלק‬
‫אבי אבא בשעה שבא עליהם למלחמה שנאמר וַ ָ ּיבֹא ֲע ָמלֵ ק וַ ִ ּי ָּל ֶחם ִעם יִ ְשׂ ָר ֵאל ִ ּב ְר ִפ ִידים [שם יז‪:‬ח]‪.‬‬
‫ומהיכן בא עמלק? אמר ר׳ כרוספדאי בשם ר׳ יוחנן‪ :‬שבא מאצל בלעם הרשע… מה עשה אותו משה‪,‬‬
‫פרנס שלהם? היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו‪ ,‬והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים… באו‬
‫על סיחון ועוג גבורי ארצנו שאין כל בריה היתה יכולה לעמוד לפניהם‪ ,‬ואיני יודע במה הרגום‪ .‬באו‬
‫עליהם מלכי ִמ ְדיָ ן ואיני יודע במה הרגן… באו עליהם סיסרא והמונו ואיני יודע מה עשו לו לנחל קישון‬
‫שגרפם ושטפם והשליכם לים הגדול… והיה להם מלך ראשון שאול שמו‪ ,‬והלך ונלחם בארץ אבי אבא‬
‫עמלק והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד… ואחר זאת היה להם מלך אחד דוד בן ישי שמו‪ ,‬והיה‬
‫משחית ומכלה את כל המלכיות ולא היה חומל עליהם… ועמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד‬
‫וקרא שמו בית המקדש‪ ,‬ואיני יודע מה היה להם בתוכו… ובא נבוכדנצר ושרף אותו בית שלהם והגלם‬
‫מעל אדמתם והביאם ביניהם ועדיין לא שינו מעשיהם המכוערין‪ .‬ואע״פ שהם בגלות בינינו‪ ,‬מלעיגין‬
‫אותנו ואת אמונת אלהינו‪ .‬ועכשו הסכמנו ֻּכלָ נ ּו והפלנו גורלות עליהם לאבדם מן העולם‪ ,‬ובאי זה זמן‬
‫יתכן לנו לכלותם‪ .‬ונפל עליהם הגורל בחדש אדר בי״ג בו‪ .‬ועכשו‪ ,‬כשיגיעו אליכם האגרות הללו‪ ,‬תהיו‬
‫מזומנים לאותו היום לְ ַה ׁ ְש ִמיד לַ ֲהרֹג וּלְ ַא ֵ ּבד ָּכל ַה ְ ּיהו ִּדים שביניכם ִמ ַ ּנ ַער וְ ַעד זָ ֵקן ַטף וְ נָ ׁ ִשים ְ ּביוֹ ם ֶא ָחד‬
‫ולא תשאירו מהם שריד ופליט‪.‬‬

‫פיסקה זו מתארת את ניסיונות השכנוע של המן להשמדת היהודים‪ .‬בתחילה ניסיונות אלה נדחים‬
‫על רקע הלקח ההיסטורי‪ ,‬אך לבסוף מצליח המן לשכנע את אחשורוש לשלוח את האיגרות‪ .‬לאחר‬
‫מכן מתוארות באריכות האיגרות הכוללות האשמות אנטישמיות קלאסיות כנגד היהודים‪ ,‬ותיאור‬
‫ארסי וציני של תולדותיהם‪8.‬‬

‫פיסקה ב — הילדים מעודדים את מרדכי ומרגיזים את המן (המשך ז‪:‬יג)‪:‬‬

‫ובשעה שנכתבו אותן האגרות ונתנום ביד המן ויצא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו במרדכי שהוא‬
‫הולך לפניהם‪ .‬וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר‪ ,‬ורץ מרדכי אחריהם‪ .‬וכשראה‬
‫המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם‪.‬‬
‫כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם‪ :‬פסוק לי פסוקיך‪ .‬אמר לו‪ַ :‬אל ִּת ָירא ִמ ּ ַפ ַחד ּ ִפ ְתאֹם‬

‫יש לציין שלא רק במדרש זה‪ ,‬אלא גם בתרגום הארמי ובתלמוד הבבלי ניצלו את האפיזודה המקראית הזו‪ ,‬וראו‬ ‫‪ 8‬‬

‫בהמן אב טיפוס לשנאת ישראל בכל הדורות‪ ,‬וניסחו בפירוט את ההאשמות האנטישמיות שליוו את היהדות‪.‬‬

‫— ‪— 164‬‬
‫‪ -----------------------------------‬רתסא תליגמל ירופיס שרדמ לש ותולשלתשהל ‪”:‬ןטשה אוה ןמה אוה“ ‪-----------------------------------‬‬

‫ו ִּמ ׁ ּשוֹ ַאת ְר ׁ ָש ִעים ִּכי ָתבֹא [משלי ג‪:‬כה]‪ .‬פתח השני ואמר‪ :‬אני קריתי היום‪ ,‬ובזה הפסוק עמדתי‬
‫תופר דַּ ְ ּבר ּו ָד ָבר וְ לֹא יָ קוּם ִּכי ִע ָּמנ ּו ֵאל [ישעיהו ח‪:‬י]‪ .‬פתח השלישי ואמר‪:‬‬ ‫מבית הספר עוצ ּו ֵע ָצה וְ ָ‬
‫שא וַ ֲאנִ י ֶא ְסבּ וֹ ל וַ ֲא ַמ ֵּלט [שם מו‪:‬ד]‪ .‬כיון‬
‫יתי וַ ֲאנִ י ֶא ּ ָ ׂ‬
‫וְ ַעד זִ ְקנָ ה ֲאנִ י הוּא וְ ַעד ֵשׂ ָיבה ֲאנִ י ֶא ְסבּ וֹ ל ֲאנִ י ָע ִשׂ ִ‬
‫ששמע מרדכי כך‪ ,‬שחק והיה שמח שמחה גדולה‪ .‬אמר לו המן‪ :‬מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי‬
‫התינוקות הללו? אמר לו‪ :‬על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיָ עצת עלינו‪ .‬מיד‬
‫כעס המן הרשע ואמר‪ :‬אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות‪.‬‬

‫לאחר כתיבת האיגרות יוצאים המן וחבורתו ורואים את מרדכי שואל שלשה ילדים מהו הפסוק‬
‫שלמדו בפרשה‪ 9.‬שלושת הפסוקים שבפי התינוקות כאן הם תשובה למצוקת היהודים‪ .‬הפסוק‬
‫הראשון‪ַ ,‬אל ִּת ָירא ִמ ּ ַפ ַחד ּ ִפ ְתאֹם ו ִּמ ׁ ּשוֹ ַאת ְר ׁ ָש ִעים ִּכי ָתבֹא (משלי ג ‪ ,)25‬מורה להם לא לפחד ממה‬
‫שקרה ואולי גם מוסיף שהשואה תבוא על הרשעים‪ .‬הפסוק השני מכוון להמן‪ ,‬להודיע לו שאין‬
‫סיכום שתכניתו תצא לפועל‪ .‬הפסוק השלישי רומז לטענת המן שאלהיהם של ישראל כבר נזדקן‪:‬‬
‫שא וַ ֲאנִ י ֶא ְסבּ וֹ ל וַ ֲא ַמ ֵּלט (ישעיהו מו‬
‫יתי וַ ֲאנִ י ֶא ּ ָ ׂ‬
‫ַעד זִ ְקנָ ה ֲאנִ י הוּא וְ ַעד ֵשׂ ָיבה ֲאנִ י ֶא ְסבּ וֹ ל ֲאנִ י ָע ִשׂ ִ‬
‫‪ 10.)4‬שלושת הפסוקים שנאמרו על ידי התינוקות מנחמים את מרדכי‪ ,‬וגורמים להמן להכריז שאת‬
‫נקמתו הוא יתחיל באלו התינוקות‪.‬‬

‫פיסקה ג — ניסיון השטן לשכנע את הקב”ה להשמיד את ישראל (ז‪:‬יח)‪:11‬‬

‫אמר ר׳ יצחק נפחא‪ :‬המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל‪ ,‬הה”ד ו ִּב ְמלאת ַה ָ ּי ִמים ָה ֵא ֶּלה ָע ָשׂ ה ַה ֶּמלֶ ְך‬
‫לְ כָ ל ָה ָעם ַה ִ ּנ ְמ ְצ ִאים ְ ּב ׁשו ׁ ַּשן ַה ִ ּב ָירה [אסתר א‪:‬ה]‪ ,‬ואין ״העם״ האמור כאן אלא ישראל הה״ד ַא ׁ ְש ֶר ָ‬
‫יך‬
‫יִ ְשׂ ָר ֵאל ִמי כָ מוֹ ָך ַעם נוֹ ׁ ַשע ַ ּבי״י [דברים לג‪:‬כט]‪ .‬אמר המן לאחשורוש‪ :‬אלהיהם של אלו שונא זִ מה הוא‪,‬‬
‫העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבֹא ּו ֻּכלָ ם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר‬
‫לַ ֲעשׂ וֹ ת ִּכ ְרצוֹ ן ִא ׁיש וָ ִא ׁיש [אסתר א‪:‬ח]‪ .‬כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם‪ :‬לא תלכו‬
‫לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם‬

‫ללמד עליכם קטיגוריא‪ ,‬כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הב”ה‪ .‬ולא שמעו‬
‫לדברי מרדכי והלכו ֻּכלָ ם לבית המשתה‪ .‬אמר ר׳ ישמעאל‪ :‬שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית‬
‫המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו‪ .‬מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הב”ה ואמר לפניו‪:‬‬
‫רבונו של עולם‪ ,‬עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישים לבבם ואמונתם ממך? אם רצונך‪ ,‬אבד‬

‫שאילה בספרים היא מדרכי הניחוש העתיקים‪ .‬אדם‪ ,‬המבקש עצה כיצד לפעול או מה יהיה בעתיד‪ ,‬פותח באקראי‬ ‫‪ 9‬‬

‫ספר קדוש בתרבותו ורואה בטקסט שבדף הנפתח עצה מן השמים שעליו לפענח‪ .‬ביהדות נהגו גם לשאול פי ילד‬
‫איזה פסוק הוא לומד ולראות בפסוק זה מעין נבואה על העתיד‪ .‬ניחוש כזה הותר בהלכה (שו”ע‪ ,‬יו”ד‪ ,‬קעט‪:‬ד‬
‫ברמ”א)‪.‬‬
‫פסוקים אלה הפכו להיות סגולה‪ .‬על פי עדותו של ר׳ יהודה ן׳ שושן‪ ,‬מחכמי ספרד בדורות שלפני הגירוש‪ ,‬שאנשי‬ ‫‪ 10‬‬

‫פרובנס נהגו לומר שלושת הפסוקים האלה אחרי התפילה‪ .‬ר׳ דוד הלוי סגל‪ ,‬מחכמי פולין במאה ה‪ ,17-‬העיד שהוא‬
‫נהג לומר פסוקים אלה כאשר שליח הציבור סיים את תפילת העמידה (ט”ז‪ ,‬או”ח‪ ,‬קלב‪:‬ד)‪ .‬יחיאל מיכל בירך הורה‬
‫לומר פסוקים אלה אחרי תפילת “עלינו” (זכרון ציון‪ ,‬פראג ‪ )1680‬והוראתו התקבלה אצל האשכנזים‪.‬‬
‫המדפיס בווילנא חילק את הסעיפים בצורה שונה ממה שהיה מקובל לפניו‪ .‬שבעה עשר הסעיפים הראשונים חולקו‬ ‫‪ 11‬‬

‫לשלושה עשר סעיפים וכאן הוא חוזר למספור המקובל‪ .‬לכן‪ ,‬סימן יח בא מיד אחרי סימן יג‪ .‬הסימן ״יח״ מופיע‬
‫בדפוס וילנא בין סוגריים ובאותיות שונות מן הציון הרגיל לסעיפים‪.‬‬

‫— ‪— 165‬‬
‫‪ ----------------------------------------------------------------------------‬ןומצע ןונרא  ‪----------------------------------------------------------------------------‬‬

‫אומה זו מן העולם כי אינם באים בתשובה לפניך‪ .‬אמר לו הב”ה‪ :‬תורה מה תהא עליה? אמר לפניו‪:‬‬
‫רבונו של עולם‪ ,‬תסתפק בעליונים‪ ,‬וגם השוה דעתו למחות את ישראל‪ .‬באותה שעה אמר הב”ה‪:‬‬
‫יתה ֵמ ֱאנוֹ ׁש זִ כְ ָרם‬ ‫למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותות ומופתים לכל הקמים עליהם לרעה? ַא ׁ ְש ִ ּב ָ‬
‫[דברים לב‪:‬כו]‪ .‬מיד אמר הב״ה לשטן‪ :‬הבא לי מגִ לָ ה ואכתוב עליה כלייה‪ .‬באותה שעה הלך השטן‬
‫והביא לו מגלה וכתב עליה‪ .‬מיד יצתה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הב״ה‪ ,‬וגם‬
‫מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אם ישראל בטלים מן העולם‪ ,‬אנו‬
‫חוצה ַמלְ ֲאכֵ י ׁ ָשלוֹ ם ַמר יִ ְב ָּכיוּן [ישעיהו לג‪:‬ז]‪.‬‬ ‫למה אנו צריכין בעולם? שנאמר ֵהן ֶא ְר ֶא ָּלם ָצ ֲעק ּו ָ‬
‫כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם שנאמר ַאלְ ִ ּב ׁיש ׁ ָש ַמיִ ם ַק ְדרוּת וְ ַשׂ ק ָא ִשׂ ים ְּכסו ָּתם [שם נ‪:‬ג]‪.‬‬
‫באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם ואמר להם‪ :‬עד‬
‫מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים בצרה שבניכם שרויים בה? כי מלאכי השרת‬
‫וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרד ואתם עומדים מנגד ואינכם‬
‫משגיחים‪ .‬אמרו לו‪ :‬מפני מה? אמר להם‪ :‬מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש‪ ,‬ובעבור זאת נגזרה‬
‫עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם‪ .‬אמרו לו אברהם יצחק ויעקב‪ :‬אם הם עברו על‬
‫דת הב״ה ונחתמה גזרתם‪ ,‬מה אנו יכולים לעשות? חזר אליהו ואמר לו למשה‪ :‬אי רועה נאמן‪ ,‬כמה‬
‫פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזירתם לבלתי השחית שנאמר לוּלֵ י מ ׁ ֶֹשה ְב ִחירוֹ ָע ַמד‬
‫ַ ּב ּ ֶפ ֶרץ לְ ָפנָ יו לְ ָה ׁ ִשיב ֲח ָמתוֹ ֵמ ַה ׁ ְש ִחית [תהלים קו‪:‬כג]‪ ,‬מה תענה על הצרה הזאת ִּכי ָבא ּו ָבנִ ים ַעל ‪3‬‬

‫ַמ ׁ ְש ֵ ּבר וְ כ ַֹח ַאיִ ן לְ לֵ ָדה [ישעיהו לז‪:‬ג]? אמר לו משה‪ :‬כלום יש אדם כשר באותו הדור? אמר לו‪ :‬יש‪,‬‬
‫ושמו מרדכי‪ .‬אמר לו‪ :‬לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן‪ ,‬ונבקש רחמים עליהם‬
‫לפני הב״ה‪ .‬אמר לו‪ :‬רועה נאמן‪ ,‬כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל‪ .‬אמר לו משה‪ :‬אם בטיט היא‬
‫חתומה תפלתנו נשמעת‪ ,‬ואם בדם נחתמת מה שהיה הוא‪ .‬אמר לו‪ :‬בטיט היא חתומה‪ .‬אמר לו משה‬
‫רבנו‪ :‬לך והודיע למרדכי‪ .‬מיד הלך והודיע למרדכי הה״ד ו ָּמ ְרדֳּ כַ י יָ ַדע ֶאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר נַ ֲע ָשׂ ה וַ ִ ּי ְק ַרע‬
‫ָמ ְרדֳּ כַ י ֶאת ְ ּבגָ ָדיו [אסתר ד‪:‬א]‪ .‬כיון שהגידו לאסתר מיד וַ ִּת ְת ַחלְ ַחל ַה ַּמלְ ָּכה ְמאֹד [אסתר ד‪:‬ד]‪ ,‬מהו‬
‫״ותתחלחל״? מלמד שפרסה נדה‪.‬‬

‫כאן עובר המדרש ליחידה האגדית הנראית‪ ,‬לפחות על פי תחילתה‪ ,‬תלושה מההקשר הקודם‪ .‬ר׳‬
‫יצחק נפחא דורש את פסוקי תחילת המגילה העוסקים במשתה אחשורוש כרומזים על מזימה של‬
‫המן להכשיל בה את ישראל בזנות‪ 12.‬המזימה מצליחה‪ ,‬ובעקבות כך השטן מקטרג על ישראל‪.‬‬
‫השטן משכנע את הקב”ה לגזור עליהם כליה‪ ,‬ואף לכתוב זאת במגילה‪ .‬אליהו מנסה לגייס את אבות‬
‫האומה כדי שיושיעו את העם‪ ,‬ומשה רבנו ניאות לעזור‪ .‬משה מוודא שהמגילה חתומה בטיט ולא‬
‫בדם‪ ,‬מוטיב המבוסס ככל הנראה על הדרשה “יכתב לאבדם” (ג ‪“ = )9‬לא בדם‪ ”.‬לאחר מכן משה‬
‫מבקש שאליהו יודיע למרדכי בכדי שהלה יעמוד בתפילה‪ ,‬במקביל אליו‪ .‬כאן בעצם נדרש הפסוק‬
‫בראש פרק ד ‘ומרדכי ידע… ויזעק זעקה גדולה ומרה׳‪ .‬דומה שהיחידה האגדית הזו היא בעצם‬
‫מעין בבואה של היחידה האגדית הראשונה‪ .‬הראשונה עסקה בוויכוח האנושי על השמדת ישראל‪,‬‬
‫ואילו זו עוסקת בוויכוח השמימי באותו נושא‪ .‬שני הסיפורים מהווים תיאורים אלטרנטיביים‬
‫לאותה התרחשות‪ :‬התיאור הראשון ארצי — ויכוח בין המן לאחשורוש וכתיבת האיגרות‪ ,‬והתיאור‬

‫דומה שמוטיב זה בנוי על מה שחז”ל דרשו כעצת בלעם (בבלי סנהדרין קו‪ ,‬א)‪“ :‬הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר‬ ‫‪ 12‬‬

‫יעשה העם הזה לעמך (במדבר כ”ד)‪ ,‬עמך לעם הזה מיבעי ליה! — אמר רבי אבא בר כהנא‪ :‬כאדם שמקלל את עצמו‬
‫ותולה קללתו באחרים‪ ,‬אמר להם‪ :‬אלהיהם של אלו שונא זימה הוא‪ ,‬והם מתאוים לכלי פשתן‪ ,‬בוא ואשיאך עצה‪:‬‬
‫עשה להן קלעים‪ ,‬והושיב בהן זונות”‪.‬‬

‫— ‪— 166‬‬
‫‪ -----------------------------------‬רתסא תליגמל ירופיס שרדמ לש ותולשלתשהל ‪”:‬ןטשה אוה ןמה אוה“ ‪-----------------------------------‬‬

‫השני שמימי — השטן מחליף את המן; המלך האמיתי את אחשורוש;‪ 13‬ומגילת הטיט את האיגרות‪.‬‬
‫הכפילות בתיאור אינה מקרית אלא היא העומדת ביסוד תפישתם של חז”ל את המגילה‪ .‬דווקא‬
‫הסתמיות הארצית האקראית שבה מתנהלים אירועי המגילה נדרשת על ידי חז”ל כמשקפים‬
‫מציאות עליונה שמימית המנוהלת על ידי הקב”ה‪.‬‬

‫פיסקה ד — זעקת התינוקות (אסת”ר ח‪:‬ז)‪:‬‬

‫מה עשה מרדכי? ִק ֵ ּבץ את התינוקות‪ִ ,‬‬

‫וע ָ ּנה אותם מלחם ומים והלבישן ַשׂ ק והושיבם באפר והיו צועקין‬
‫ובוכין ועוסקין בתורה‪.‬‬

‫מרדכי מכנס את התינוקות לצום ולתפילה‪ .‬תפילת מרדכי והתינוקות מהווה המשך הולם הן‬
‫לבקשת אליהו ממרדכי להתפלל (פיסקה ג)‪ ,‬והן להחלטת המן להיפרע תחילה מאלו התינוקות‬
‫(פיסקה ב)‪ .‬אותם תינוקות שהמן החליט להיפרע מהם ראשונים‪ ,‬הם אלה שצריכים להתפלל‪ .‬שתי‬
‫היחידות הסיפוריות המקבילות מגיעות לשיאן בשעת תפילת מרדכי והתינוקות בבית המדרש‪.‬‬
‫לפנינו אם כן שני סיפורים מקבילים שמתנקזים לסוף משותף אחד‪.‬‬

‫פיסקה ה — התינוקות מול המן ומול הקב”ה (אסת”ר ט‪:‬ד)‪:‬‬

‫ומ ָצאוֹ שהיה יושב בבית המדרש והתינוקות יושבים לפניו‬ ‫לאחר שעשה העץ‪ ,‬הלך אצל מרדכי ְ‬
‫ושׂ קים במתניהם ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים‪ .‬ומנה אותם ומצא שם כ”ב אלף תינוקות‪.‬‬ ‫ַ‬
‫השליך עליהם שלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר‪ :‬למחר אהרוג אלו התינוקות תחלה‬
‫ואחר כך אתלה מרדכי‪ .‬והיו אמותיהן מביאות להם לחם ומים ואומרות להם‪ :‬בנינו‪ ,‬אכלו ושתו קודם‬
‫שתמותו למחר‪ ,‬ואל תמותו ברעב‪ .‬מיד היו מניחין ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי מרדכי‪ :‬רבינו‪ ,‬לא‬
‫נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות‪ .‬געו ֻּכלָ ם בבכיה‪ ,‬עד שעלתה שועתם למרום‪ .‬ושמע הב”ה‬
‫קול בכייתם כשתי שעות בלילה‪ .‬באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הב”ה ועמד מכסא דין וישב בכסא‬
‫רחמים ואמר‪ :‬מה קול גדול הזה שאני שומע כגדיים וטלאים? עמד משה רבינו לפני המקום ואמר‪:‬‬
‫רבונו של עולם‪ ,‬לא גדיים וטלאים הם‪ ,‬אלא קטני עמך שהם שרויים בתענית היום‪ ,‬שלשה ימים ושלשה‬
‫לילות‪ ,‬ולמחר רוצה האויב לשוחטם כגדיים וטלאים‪ .‬באותה שעה נטל הב”ה אותן אגרות שגזר עליהם‬
‫שהיו חתומות בחותם של טיט וקרעם‪ ,‬והפיל על אחשורוש בהלה באותה הלילה‪ ,‬הה”ד ַ ּב ַּליְ לָ ה ַההוּא‬
‫נָ ְד ָדה ׁ ְשנַ ת ַה ֶּמלֶ ְך‪.‬‬

‫המן מגיע לביהמ״ד‪ ,‬כובל את התינוקות ומכריז על כוונתו להורגם‪ .‬כאן מתוארת הסיטואציה‬
‫שבה המן בא לממש את זממו בילדים‪ .‬התיאור נראה כמשקף מציאות ריאליסטית כלשהי הידועה‬
‫לדרשן‪ ,‬אך קשה לראות כיצד היא נובעת מהמתואר במגילה למעט האזכור של ״הטף״‪ .‬התיאור‬

‫המלך במגילה הוא הקב”ה — זהו כלל שמשותף כמעט לכל המקורות המדרשיים על המגילה‪ .‬ראה למשל אסת”ר‬ ‫‪ 13‬‬

‫ג‪:‬י — “ר׳ יודן ור׳ לוי בשם ר׳ יוחנן כל מקום שנאמר במגלה זו למלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכל‬
‫מקום שנאמר למלך סתם משמש קדש וחול‪”.‬‬

‫— ‪— 167‬‬
‫‪ ----------------------------------------------------------------------------‬ןומצע ןונרא  ‪----------------------------------------------------------------------------‬‬

‫הוא קשה — האמהות רוצות להאכיל את ילדיהן לפני מותם‪ ,‬ואלה מסרבים‪ .‬התינוקות צמים‬
‫ומתפללים‪ ,‬וקולם מגיע לאוזניו של הקב״ה ומדיר את שנתו‪ .‬הקב״ה שומע את תפילת התינוקות‬
‫וקורע המגילה‪14.‬‬

‫לסיכום‪ :‬המדרש הסיפורי מרחיב‪ ,‬אם כן‪ ,‬את האירועים המתוארים במגילה מפרק ג‪ ,‬ועד‬
‫תחילת פרק ו‪ .‬המדרש מתמקד בציר שבין המן‪-‬המלך‪-‬מרדכי (=השטן‪-‬הקב”ה‪-‬אליהו)‪ ,‬ומתעלם‬
‫כמעט כליל משאר האירועים המתוארים בפרקים אלה‪ ,‬ובעיקר מחלקה של אסתר בהם‪.‬‬

‫ג‪ .‬המדרש הסיפורי בתוך אסתר רבה‬

‫תחילת הסיפור (פסקאות א–ג) משובצת באסת”ר‪ ,‬בפרשה ז סעיפים יג‪-‬יח‪ ,‬כמעין דרשה ארוכה‬
‫שהוצמדה לפסוק “אם על המלך טוב ייכתב לאבדם” (ג ‪ 15.)9‬הקטע ששובץ כאן הוא ארוך למדי‪,‬‬
‫ומכסה את האירועים עד לפסוק “ומרדכי ידע” (ד ‪ .)1‬לאחר מכן מובאות דרשות פרשניות נוספות‬
‫על פסוקי פרק ג‪ 16.‬חלק זה של הסיפור מיוחס לריש לקיש‪ ,‬ומתחיל בתיאור ניסיונות השכנוע של‬
‫המן‪ .‬בתחילה אחשרוש מסרב על רקע ההיסטוריה של קודמיו‪ ,‬ולבסוף נעתר לשתף את חכמי אוה”ע‬
‫בהחלטה‪ .‬גם הם‪ ,‬כמו אחשורוש לפניהם‪ ,‬פוצחים בנאום נרגש על גדולת עם ישראל וחשיבותו‪17.‬‬

‫לבסוף משכנע אותם המן בטיעון שנראה כלקוח מוויכוחים אנטישמיים לאורך ההיסטוריה — “ה׳‬
‫כבר זקן‪ ”.‬לאחר מכן מתוארים באריכות האיגרות הכוללות האשמות אנטישמיות קלאסיות כמו‬
‫הקללות שהיהודים נוהגים לקלל את הגויים‪ ,‬ותיאור ארסי וציני של תולדות ישראל‪ ,‬וציורה ככפוית‬
‫טובה כרונית‪.‬‬
‫הפיסקה הבאה במדרש הסיפורי (פיסקה ד)‪ ,‬המתעדת את כינוס התינוקות לתפילה על ידי‬
‫מרדכי‪ ,‬מובאת באסתר רבה רק בהמשך (בפרשה ח סעיף ז)‪ ,‬על הפסוק “ויעש ככל אשר ציוותה‬
‫עליו אסתר” (ד ‪ 18.)17‬כאמור‪ ,‬קטע זה במדרש מבוסס ככל הנראה על הפסוק “ומרדכי ידע…‬
‫ויזעק זעקה גדולה ומרה” (ד ‪ .)1‬הסיבה שעורך אסת”ר ממקם את הקטע דווקא כאן היא העובדה‬
‫שבאסתר רבה מובאת כאן תפילה נוספת של מרדכי שמקורה בספר יוסיפון‪ .‬בספר יוסיפון תפילת‬
‫מרדכי צמודה לתפילת אסתר ולכניסתה לפני המלך‪ ,‬וכך גם שובצה באסתר רבה‪ .‬עורך אסתר‬
‫רבה ב העדיף להצמיד את תפילת מרדכי והתינוקות מהמדרש הסיפורי לתפילת מרדכי מיוסיפון‪,‬‬

‫יש כאן הקבלה מעניינת לדרך שבה אסתר מופיעה לפני אחשורוש‪ .‬מלך בשר ודם מפויס על ידי מאכל ומשתה אבל‬ ‫‪ 14‬‬

‫הקב״ה מפוייס על ידי תענית ותפילה‪.‬‬

‫המדפיס בווילנא חילק את הסעיפים בצורה שונה ממה שהיה מקובל לפניו‪ .‬שבעה עשר הסעיפים הראשונים חולקו‬ ‫‪ 15‬‬

‫לשלושה עשר סעיפים וכאן הוא חוזר למספור המקובל‪ .‬לכן‪ ,‬סימן יח בא מיד אחרי סימן יג‪.‬‬
‫המטבע “ד”א” המובא בתחילת סעיף יט‪ ,‬שברגיל מורה על חלופה דרשנית‪ ,‬כאן מצביע על תחילת קובץ פרשני‬ ‫‪ 16‬‬

‫שלם‪ .‬קובץ זה נמצא גם במדרש הגניזה‪ ,‬והועתק גם למדרש פנ”א (מהד׳ בובר עמ׳‪.)50-51 ‬‬
‫החכמים משתמשים כפרפראזה בלשון אחשורוש במגילה ‘מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו ליבו׳‪.‬‬ ‫‪ 17‬‬

‫כאן בחר עורך אסתר רבה ב לשלב רצף של דרשות בסגנון קלאסי על כל אותם פסוקים שנדרשו כבר‪ .‬מה שמסייע‬ ‫‪ 18‬‬

‫להבחנה שהעורך עשה כאן שימוש בשני קבצים מקבילים ממקורות שונים היא הכפילות בדרשת ‘ותתחלחל‬
‫המלכה” (ד ‪ )4‬שנמצאת בסוף כל קובץ‪.‬‬

‫— ‪— 168‬‬
‫‪ -----------------------------------‬רתסא תליגמל ירופיס שרדמ לש ותולשלתשהל ‪”:‬ןטשה אוה ןמה אוה“ ‪-----------------------------------‬‬

‫ולכן שיבצה‬ ‫כאן‪19.‬‬

‫הפיסקה הבאה במדרש הסיפורי‪ ,‬המתארת את זעקת התינוקות המחוללת מפנה בשמיים‪,‬‬
‫משובצת באסתר רבה בהמשך (ט‪:‬ד)‪ .‬שם משובצת הפסקה כהרחבה סיפורית המקדימה את הפסוק‬
‫“בלילה ההוא נדדה שנת המלך” (ו ‪ .)1‬שיבוצו של הקטע במקום זה יוצר רושם שהקטע משמש‬
‫מעין דרשה על הפסוק “בלילה ההוא נדדה שנת המלך‪ ”.‬הקב”ה שומע את הבכיה (באמצע הלילה)‬
‫ומחליט לקרוע את האיגרות‪ .‬בהמשך הוא מחליט שגם שנתו של המלך אחשורוש תנדוד באותו‬
‫הלילה‪ .‬כאן אנו מוצאים שוב את כפילות ההתרחשויות — שנתו של אחשורוש נודדת במקביל‬
‫לנדידת שנתו של המלך האמיתי — הקב”ה‪ .‬נקודת המפנה של העלילה במגילה‪ ,‬בהתייחסות‬
‫אחשורוש למרדכי‪ ,‬משקפת נקודת מפנה של הקב”ה בהתייחסותו לעם ישראל‪.‬‬

‫ד‪ .‬המדרש הסיפורי באבא גוריון‬

‫עיקר מרכיבי הסיפור‪ ,‬כפי שמופיעים באסת”ר‪ ,‬נמצאים באופן דומה גם במדרש אבא גוריון‪.‬‬
‫ההבדלים הקיימים בין נוסח המדרש באסת”ר לבין נוסחו בא”ג בדרך כלל מינוריים‪ ,‬אבל‬
‫חשיבותם היא בכך שהם משקפים שיטות עריכה שונות‪ .‬נצביע להלן על ההבדלים העיקריים‬
‫במסגרת שבה משובץ הסיפור ובתוכנו‪.‬‬
‫ההבדל הראשון נוגע למקום שיבוץ תחילת הקובץ‪ .‬הפסקה הראשונה‪ ,‬ניסיונו של המן‬
‫לשכנע את אחשורוש ואומות העולם‪ ,‬אינה מובאת כדרשה בשמו של ריש לקיש‪ ,‬כפי שבאסת”ר‪,‬‬
‫אלא כהמשך לדרשה על דברי המן “ועשרת אלפים ככר‪ ”.‬יותר מזה‪ ,‬באסתר רבה העניין מובא‬
‫צמוד לתחילת הפסוק‪ ,‬מיד אחרי “אם על המלך טוב יכתב לאבדם”‪ ,‬בעוד שבאבא גוריון הוא‬
‫מופיע כהמשך לדיאלוג בין המן ואחשורוש על אודות הסכום הראוי לשלם בשביל היהודים‪ .‬יש‬
‫לציין שבאבא גוריון סדר טענותיו של המן הפוך לסדרן במקרא‪ .‬לפי המקרא‪ ,‬המן אומר “אם על‬
‫המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול” (ג ‪ .)9‬תחילה מבקש המן להשמיד את‬
‫היהודים ואחר כך הוא מציע את מחירם‪ .‬אבל באבא גוריון מובא הדיאלוג על חשבון הכסף לפני‬
‫הדיאלוג שבו מנסה המן לשכנע את אחשורוש‪ .‬חילופי הדברים עצמם מובאים בעברית‪ ,‬ולא‬
‫כארמית כמו באסת”ר‪ .‬הבדל נוסף בפיסקה זו הוא שהשגותיו של אחשורוש נגד דרישת המן‬
‫מורחבות בתיאור המלכים הראשונים שנפלו לפני ישראל‪ ,‬הרחבה המופיעה באסת”ר רק בתוכן‬
‫האגרת‪.‬‬

‫א”ג‬ ‫אסת”ר‬

‫ייתכן שבהמשך המדרש הסיפורי ישנו תיאור כזה או אחר של בחירת העץ והתקנתו של ידי המן עבור מרדכי‪ ,‬ואולי‬ ‫‪ 19‬‬

‫המשך זה הוא המובא באסתר רבה בפרשה ט סעיף ב על הפסוק “ויעש העץ” (ה ‪ .)14‬אולם סביר יותר שאין אזכור‬
‫כזה‪ ,‬שכן מוטיב חמתו של המן על התינוקות והחלטתו להרגם מחליף את המוטיב המקראי של כעסו של המן על‬
‫מרדכי והחלטתו לתלותו על העץ‪.‬‬

‫— ‪— 169‬‬
‫‪ ----------------------------------------------------------------------------‬ןומצע ןונרא  ‪----------------------------------------------------------------------------‬‬

‫אמר ר”ל בשעה שאמר המן הרשע לאחשורוש‬

‫בא ונאבד את ישראל מן העולם‬
‫אמר ליה וכמה אינון… על כל חד וחד יהיבנא‬
‫לך מאה זוזי לחוד קולמוס את יהיב‬
‫א”ל אחשורוש אף אני רוצה לאבדן אלא מה‬ ‫אמר לו אחשורוש לא יכלת להון בדיל דאלההון‬
‫אעשה שאלהיהם גדול הוא‪ ,‬והוא אוהב אותם‬ ‫לא שביק לון כל עיקר‪,‬‬
‫ביותר‪ ,‬וכל העומד עליהם הוא מפילו תחת‬
‫כפות רגליהם‪ ,‬ויש לנו ללמוד‬
‫מפרעה שמלך מסוף העולם ועד סופו…‬
‫בא עמלק זקינך עליהם…‬
‫בא סיסרא עליהם…‬
‫תא חזי מה עביד לון למלכין קמאי דהוון‬
‫ומלכים רבים וגדולים ממנו‬ ‫קומינן דהוון פשטון ידיהון עליהון דהוון מלכיא‬
‫עמדו עליהם‪ ,‬וכלם הפילם וביטלם מן‬ ‫רברביא וגובריא טפי מינן וכל מאן דאתי עליהון‬
‫העולם‪ ,‬והיו חרפה לדורות‪,‬‬ ‫למבדינהו מן עלמא ודיעץ עליהון מיבטל מן‬
‫עלמא והוי למתל לכל דרי עלמא‬

‫ואנו על אחת כמה וכמה‪,‬‬ ‫ואנן דלא מעלינן כותיהו עאכ”ו‬

‫חדל לך מהרעה הזאת‬ ‫שביק לך מלמללא תוב בפתגמא דנא‬

‫בהמשך הפיסקה‪ ,‬לאחר הסכמת חכמי האומות לשלוח אגרות השמדה‪ ,‬מובאות באבא גוריון‬
‫שלוש דרשות על פסוקים ‪ ,11 ,10‬שאינן מצויות באסתר רבה‪ ,‬ורק לאחריהן מובא המשך הסיפור‬
‫המתאר את תוכן האגרות‪.‬‬
‫נוסח פיסקה ג‪ ,‬ניסיון השטן לשכנע את הקב”ה להשמיד את ישראל‪ ,‬דומה בדרך כלל לזה‬
‫שבאסת”ר‪ .‬מעניין לציין רק שהקטע שבו מסרבים האבות להושיע את ישראל אינו מופיע בא”ג‪,‬‬
‫אולי מפני שהעורך הסתייג ממוטיב זה‪.‬‬
‫פיסקה ד‪ ,‬כינוס הילדים וזעקתם‪ ,‬מגלה הבדל חשוב נוסף בין אסת”ר וא”ג‪ .‬באסת”ר נמצאת‬
‫מערכה זאת בזיקה לפסוק “ויעש מרדכי ככל אשר ציוותה עליו אסתר‪ ”.‬אבל באבא גוריון מופיעה‬
‫מערכה זאת צמודה לשלוש המערכות הראשונות ובהקשר זה היא נראית כחלק מתגובתו של‬
‫מרדכי לשמע הגזירה (כלומר בצמידות לפסוק ד‪ .)1‬מיד לאחר מכן‪ ,‬כהמשך לתפילת התינוקות‪,‬‬
‫מובאת בא”ג תפילה של כנסת ישראל להקב”ה‪ .‬גם קטע זה ייחודי ואינו נמצא באסת”ר‪:‬‬
‫מה עשה קבץ כל תינוקות של בית רבן‪ ,‬ועינה אותם מלחם וממים‪ ,‬והלביש שקים עליהם‪ ,‬והיו צועקים‬
‫בבכיה וביללה‪ ,‬באותה שעה אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע כל זמן שאומות העולם עומדים‬
‫עלי‪ ,‬אינם מבקשים ממני לא כסף ולא זהב‪ ,‬אלא לכלותינו מן העולם‪ ,‬שנאמר ואכרות קומת ארזיו‬
‫(ישעיה לז כד)‪ ,‬עמד עלי נבוכדנצר מלך בבל ובקש לכלותי מן העולם‪ ,‬שנאמר אכלני הממני נבוכדנצר‬
‫מלך בבל (נחמיה נא לד)‪ ,‬אימתי הממני בשעה שהעמיד צלם בהיכל‪ ,‬קיבץ עלי שבעים מלכים ודן‬
‫אותי לפניהם‪ ,‬ואמר לי השתחוו לצלם‪ ,‬א״ל חנניה מישאל ועזריה אין אנו משתחוים‪ ,‬אמר להם מפני‬
‫מה‪ ,‬אמרו לו מפני שגזירותיו של הקב״ה קשים מגזירותיך‪ ,‬שאמר לנו לא יהיה לך אלהים אחרים על‬
‫פני (שמות כ ב)‪ ,‬אמר להם ולמה מרדתם בו‪ ,‬אמרו לו לכך באנו לידיך‪ ,‬אמר להם אין אתם מתייראין‬
‫מכבשן האש שלי‪ ,‬אמרו לו וכי אש שלך קשה מאשו של הקב״ה‪ ,‬והלא שש אשות יש לו להקב״ה‪ ,‬יש‬
‫אש אוכלת אש‪ ,‬זה אשו של הקב״ה‪ ,‬שהיא אוכלת אש של מלאכי השרת‪ ,‬ויש אש שמתיירא מאשו‬

‫— ‪— 170‬‬
‫‪ -----------------------------------‬רתסא תליגמל ירופיס שרדמ לש ותולשלתשהל ‪”:‬ןטשה אוה ןמה אוה“ ‪-----------------------------------‬‬

‫של הקב״ה‪ ,‬שבשעה שהפיל חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ירד גבריאל וצינן את האש‪ ,‬ולא היה‬
‫לכבשן האש רשות להבעיר‪ ,‬ויש אש שאוכלת ושותה‪ ,‬זה אשו של אליהו‪ ,‬שנאמר ואת המים אשר‬
‫בתעלה לחכה ויש אש שותה ואינה אוכלת‪ ,‬זה אישו של חמה‪ ,‬ויש אש אוכלת ואינו שותה זה אש שלנו‪,‬‬
‫ויש אש לא אוכלת ולא שותה‪ ,‬זה אש של מלאכי השרת‪ ,‬ולא עוד אלא שאש שלך אינה אלא לפי שעה‪,‬‬
‫אבל אשו של הקב״ה אדם נכוה בה לעולמי עולמים‪ ,‬ולא עוד שאין מניחין נשמתו לצאת אלא מטרפת‬
‫בתוכו‪ ,‬וכשאדם מרחיק ממנו ארבע מאות ושלשים פרסאות הוא נכוה בה‪ ,‬ועוד ז׳ מדורים יש בגיהנם‪,‬‬
‫וכל מדור ומדור עומקו מאה ריבוא פרסאות‪ ,‬והתחתון שבהם ארקא שמו‪ ,‬והוא חציו אש וחציו ברד‪,‬‬
‫וכשדנים בו הרשע‪ ,‬מוציאין אותו מאש לברד ומברד לאש‪ ,‬ועוד מדה אחרת יש בו‪ ,‬יש עקרב אחד שיש‬
‫בו תשע מאות ותשעים ותשע חליות‪ ,‬ועל כל חוליא וחוליא יש לו תשע מאות וצ״ט חביות של דם‪ ,‬וכל‬
‫חבית וחבית יש בו תשע מאות וצ״ט לוגין‪ ,‬ואדם שכופר בהקב״ה ומשתחווה לצלם דנין אותו בכולם‪,‬‬
‫ואנו היאך נשתחוה לצלמא דדהבא‪ ,‬ואילולי אותן צדיקים שקדשו את שמך‪ ,‬כבר אבדנו מהעולם‪,‬‬
‫ועכשיו עמד עלינו המן הרשע‪ ,‬וביקש לעקור את הגפן‪ ,‬ולא גזר להניח מחצה או שליש או רביע‪ ,‬אלא‬
‫את הגפן כולה‪ ,‬שנאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן‬

‫קטע זה‪ ,‬שבמוקדו תפילתם של חנניה מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש‪ ,‬נמצא בקטע גניזה‬
‫‪ MS Oxford-Bodleian 2851 (e. 77),‬במסגרת מה שנראה כפתיחתא‪ ,‬על הפסוק “בלילה ההוא‬
‫נדדה שנת המלך”‪:‬‬
‫בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו׳ זו היא שנאמרה ברוח הקדש על ידי דוד מלך ישראל הרכבת אנוש‬
‫לראשנו באנו וגו׳ כנגד מי אמרו לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל <?>רה כנסת ישראל לפני הקב”ה…‬

‫דומה שעורך א״ג צירף את הדרשה הקדומה‪ ,‬הפתיחתא‪ ,‬לקובץ הסיפורי‪ ,‬תוך עיבודה‪.‬‬
‫הפיסקה הבאה במדרש הסיפורי‪ ,‬פסקה ה‪ ,‬כניסת המן לבית המדרש‪ ,‬זעקת התינוקות וביטול הגזירה‪,‬‬
‫מובאת בא״ג בהמשך‪ ,‬לאחר הדרשות על הקמת העץ (בדומה לאסתר רבה)‪ .‬בסיומו של המדרש מובאת‬
‫דרשה על חשיבות תפילת ילדים‪ ,‬וכן צרור פסוקים המהווים כעין סיום דרשני חגיגי לקטע כולו‪:‬‬

‫א”ג‬ ‫אסת”ר (ט‪:‬ד)‬

‫מיד הלך לבית המדרש ומצאו לו למרדכי יושב‬ ‫לאחר שעשה העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה‬
‫וראשי התינוקת מפולשין באפר ושקים‬ ‫יושב בבית המדרש והתינוקות יושבים לפניו‬
‫במתניהם…‬ ‫ושקים במתניהם…‬
‫באותה שעה נתגלגלו רחמים של הקב”ה‬ ‫באותה שעה נטל הקב”ה אותן אגרות שגזר עליהם‬
‫ושיבר החותמות וקרע האיגרות‬ ‫שהיו חתומות בחותם של טיט וקרעם‬
‫וגידע קרן רשע והשיב מחשבתו הרעה בראשו‬ ‫והפיל על אחשורוש בהלה באותו לילה הה”ד‬
‫והרים קרן ישראל והצמיח להם ישועה אמר‬ ‫בלילה ההוא וגו׳‬
‫ר׳ חלבו אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם‬
‫של תינוקת של בית רבן ואף מחשבתו של המן‬
‫הרשע לא ביטלה אלא בשבילם שנאמר מפי‬
‫עוללים ויונקים יסדת עוז… וששו עליונים ושמחו‬
‫תחתונים והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם‬
‫שנאמר יודוך עמים אלהים יודוך עמים כולם‬
‫דרשת ר׳ חלבו נמצאת גם היא בקטע הגניזה שהוזכר לעיל‪:‬‬

‫— ‪— 171‬‬
‫‪ ----------------------------------------------------------------------------‬ןומצע ןונרא  ‪----------------------------------------------------------------------------‬‬

‫וקרע את האיגרות והרים והרים קרן של ישראל והפר ע<?> והשיב עצתו ומחשבתו‪ .‬א ר חלבו מיום שחרב‬
‫בית המקדש אין העולם מתקיים אלא בשביל תינוקת של בית רבן ואף מחשבתו של המן לא בטלה אלא‬
‫בשבילם שנ מפי עוללים ויונקים ואומר סורו ממני כל כל פעלי און כי שמע י׳י קול בכיי באותה השעה ששו‬
‫העליונים התחתונים והעליונים וחזרו והודו לו למי שאמר והיה העולם שנ׳ יודוך יי כל מלכי ארץ‬

‫לסיכום‪ :‬עורכי אסת״ר וא״ג עשו שימוש‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬בקובץ אגדי‪-‬סיפורי על חלק מעלילת‬
‫המגילה‪ .‬עורך אסת״ר הסתפק בקיטוע הקובץ ובהצמדת הפסקאות למקומן‪ ,‬כדרשות לפסוקים‪.‬‬
‫עורך א״ג‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הפגין רמה גבוהה יותר של התערבות עריכתית בטקסט‪ ,‬ושילב במהלך הרצף‬
‫של הקובץ דרשות נוספות‪ ,‬שמקורן באותו מדרש קדום שנשתמר בקטע הגניזה באוקספורד ‪.77e‬‬

‫ה‪ .‬המדרש הסיפורי בספר הזכרונות‬

‫המדרש הסיפורי הגיע לידינו בווריאציה מעט שונה ובאופן חלקי גם בקובץ הראשון של קבצי “פנים‬
‫אחרים לאסתר” שפרסם בובר (עמ׳ ‪ )48-46‬מכ”י אוקספורד ‪ 20.155‬באופן מלא יותר תועד המדרש‬
‫ב׳ספר הזכרונות׳ לר׳ אלעזר בן אשר הלוי (מהד׳ יסיף‪ ,‬פרקים ‪ ,13-12‬עמ׳‪ .)278-277 ‬חיבור זה אקלקטי‬
‫ומבוסס על מקורות רבים‪ .‬בין השאר כולל ר׳ אלעזר הלוי מספר קטעים על מגילת אסתר‪ .‬חלק מהקטעים‬
‫מקורם בהעתקת ירחמאל של ספר יוסיפון‪ ,‬וחלקם נראים כשאובים ממקור אחר‪ 21.‬קשה לדעת אם ר׳‬
‫אלעזר הלוי (מאה ה‪ 14-‬באשכנז) העתיק את הקטעים מירחמאל (מאה ה‪ 11-‬איטליה) או ממקור(ות)‬
‫אחר(ים)‪ 22.‬מעניין שהקטעים המדרשיים המובאים בספר הזכרונות נמצאים בצורה עצמאית‪ ,‬לא כחלק‬
‫מספר הזכרונות‪ ,‬בכ”י נוסף (קיימברידג׳ ‪ ,2661‬עמ׳‪ .)40-34 ‬שם הקטעים משובצים בין פרודיות לפורים‪.‬‬
‫הקטע כולל את היחידות שיסיף כינה אותן ‪ 13-12‬בספר הזכרונות‪ .‬הקטע הוא העתק מדויק (במגבלות‬
‫של שינויי נוסחאות) של ספר הזכרונות‪ .‬ייתכן שהמלקט של כ”י ‪ 2661‬העתיק מספר הזכרונות וייתכן‬
‫שהוא עצמו‪ ,‬או אביו‪ ,‬היה המקור של ספר הזכרונות‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הוא מהווה עד נוסח לספר הזכרונות‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬מבנה המדרש כאן דומה לזה שבאסת”ר ובא”ג (יותר לא”ג)‪ ,‬אך ישנם הבדלים רבים בתוכנו‪.‬‬
‫ההבדל העיקרי הוא שהמדרש כאן פותח בתיאור “אגרת המן”‪ ,‬ולא בהתדיינות בין המן‬
‫לאחשורוש שקדמה לה‪ .‬ואולם‪ ,‬האגרת עצמה כוללת חילופי דברים בין המן לבין אוה”ע‪ ,‬המקבילים‬
‫לחילופי הדברים שתוארו במדרש שבאסת”ר ובא”ג‪ .‬לאחר האגרת מובאת כותרת‪“ ,‬פתשגן הכתב”‪,‬‬
‫ולאחריה המשך המדרש הסיפורי (פיסקאות ב–ד)‪.‬‬
‫להלן המדרש הסיפורי לפי כ”י קיימברידג׳ ‪ ,2661‬מחולק לפיסקאות‪:‬‬
‫פיסקה א — “אגרת המן הראשונה”‪ :‬אגרת זו מקבילה במידה מסוימת לפניית המן לאחשורוש במדרש‬

‫ראה על אודותיו במאמרו של לרנר (לעיל‪ ,‬הערה ‪.)3‬‬ ‫‪ 20‬‬

‫ראה‪ :‬עלי יסיף‪ ,‬ספר הזכרונות‪ :‬הוא דברי הימים לירחמאל‪ ,‬ח‪ ,14­–11/‬מהדורה ביקורתית בצירוף מבוא‪ ,‬הערות‬ ‫‪ 21‬‬

‫ומקבילות‪ ,‬תל אביב תשס״א‪ ,‬עמ׳‪.267-281 ‬‬

‫בתשובה לשאלתי הביע פרופ׳ ע׳ יסיף‪ ,‬מהדירו של ספר הזכרונות‪ ,‬את ההשערה הבאה‪“ :‬על ההערות המפרידות‬ ‫‪ 22‬‬

‫בין הטקסטים השונים בסה”ז אחראי בעיקר אלעזר הלוי‪ .‬הוא מצא לפניו את נוסח היוסיפון בהעתקת ירחמאל‪,‬‬
‫והוא אשר צירף אליהם את קטעי המדרש‪ .‬ואכן‪ ,‬קטעים אלה (בין עמ׳ ‪ 271‬ל‪ )279 -‬תחומים בין שתי הערות שלו‪,‬‬
‫המתכוונות להפריד בין ההעתקה מן היוסיפון‪ ,‬לבין הקטעים המוכרים פחות‪ ,‬שהעתיקם ממדרשים קטנים שלפניו”‬
‫(דוא”ל מחודש פברואר ‪.)2006‬‬

‫— ‪— 172‬‬
‫‪ -----------------------------------‬רתסא תליגמל ירופיס שרדמ לש ותולשלתשהל ‪”:‬ןטשה אוה ןמה אוה“ ‪-----------------------------------‬‬

‫אסת”ר ובא”ג‪ .‬האגרת כוללת תיאור אנטישמי טיפוסי של היהודים כ”נשר גדול שכנפיו פרושות על‬
‫העולם כלו”‪ ,‬ויש “להכין פחים לנשר… ולעקור זכרה מן העולם‪ ”.‬בהמשך ישנו עיבוד לדרשה קדומה‪,‬‬
‫שבה מוסבר יתרון העצה הנוכחית‪ ,‬להשמיד את כל היהודים‪ ,‬על העצות הקודמות בהיסטוריה‬
‫(פרעה‪ ,‬עשו‪ ,‬עמלק‪ ,‬נבוכדנצר וסנחריב)‪ 23.‬ההסכמה להשמדת היהודים מנומקת בחשש שהם ינהגו‬
‫בכפיות טובה כמו אבותיהם לפניהם‪ .‬הדוגמאות ההיסטוריות המובאות לכך דומות ברוחן‪ ,‬גם אם‬
‫לא בתוכנן המדויק‪ ,‬לאלה הכלולות בדברי המן לפי מדרש א”ג‪ .‬לאחר מכן מובאת אגרת תשובה‬
‫של אומות העולם‪ ,‬שבה הם מסתייגים מהיוזמה מתוך חשש המבוסס על התקדימים ההיסטוריים‪.‬‬
‫הדוגמאות כאן דומות לאלה המובאות במדרש א”ג כעמדת חכמי אוה”ע שנקראו להתייעצות עם‬
‫המן‪ .‬לבסוף מובאת אגרת תשובתו של המן‪ ,‬שבה הוא משכנע את אוה”ע בכך ש”אלוהיהם חלש‬
‫והזקין”‪ ,‬כפי שמלמד החורבן‪ .‬מוטיב זה מובא כלשונו גם במדרש אסת”ר (ולא בא”ג)‪24:‬‬

‫‪2661‬‬ ‫אסת”ר‬

‫חזר המן וכתב להם אלהיהם שאתם מתיראין‬ ‫מיד אמר לון המן‪ ,‬אלוה שטבע פרעה בים ועשה‬
‫ממנו לא היה עושה מלחמותם ולא היה נוקם‬ ‫לישראל נסים וגבורות ששמעתם‬
‫נקמתם אלא בילדותו‪.‬‬
‫אבל עכשו כבר חלש והזקין ואין בו כח לנקום‬ ‫כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום‪ ,‬שכבר עלה‬
‫ואם יש בו כח למה לא הצילם מיד נבוכדנצר‬ ‫נבוכדנצר והחריב ביתו‪ ,‬ושרף את היכלו‪ ,‬והגלה‬
‫שחרב ביתו ושרף היכלו והרג בחוריו‪ .‬ולא היה‬ ‫את ישראל ופזרן בין האומות‪ ,‬והיכן כחו וגבורתו‬
‫בו כח לפניו‪ .‬ואי זה כחו ואי זה גבורתו שנשאר‬ ‫שכבר הזקין‪ ,‬שנא׳ ויאמרו לא יראה יה ולא יבין‬
‫שנשאר בחרבו אל‪ .‬הגלם לארצו והרי הן הם‬ ‫אלהי יעקב‪,‬‬
‫מסורים עכשיו בידינו‪ .‬וכבר בקשנו מהם לישא‬
‫מהם ולהשיא להם ולא היו רוצים והיו מבזין‬
‫אותנו ודנין אותנו כשקצים ורמשים ועוד אם‬
‫זבוב נופל בכוסו של אחד מהם זורקה וחובטה‬
‫בקרקע‪ 25‬אבל אם אנו נוגעים בו זורקין אותו‪.‬‬
‫ואם אנו מבקשים ממנו דבר אחד מהם וחזרנו‬
‫בכל פעם להדביקם בנו ואינם רוצים‪ .‬אלא‬
‫מבזים אותנו ואת מלכותינו‬
‫לכך הסכימה דעתנו ודעת המלך והשרים וה׳‬
‫והחשדרפנים והסגנים לאבדם מן העולם מנער‬
‫ועד זקן טף ונשים ביום אחד שנאמ׳ אמרו לכו‬
‫ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד‪.‬‬
‫ויהי כששמעו האומות כך הסכימו כלם בעצה‬ ‫כיון שאמר להם כן כענין הזה‪ ,‬מיד קבלו דבריו‬
‫אחת על ישראל שנאמ׳ הנה המלכים נועדו‬ ‫והסכימה דעתם לכלות את ישראל‬
‫נועצו יחדו‪.‬‬
‫‪25‬פיסקאות ב‪ ,‬ג בגרסת ספר הזכרונות (וכ”י קיימברידג׳)‪ ,‬דומות למדי לגרסת א”ג‪ ,‬וההבדלים‬
‫ביניהן בדרך כלל מינוריים‪ .‬ישנה תוספת אחת מעניינת בגרסת ספר הזכרונות‪ .‬לפני שמרדכי ריכז‬

‫ראו‪ :‬ויק”ר כז‪:‬יא (מרגליות‪ ,‬עמ׳‪ ‬תרמד); פדר”כ ט‪:‬יא (מנדלבוים‪ ,‬עמ׳‪ ;)158 ‬אסת”ר ז‪:‬כג‪.‬‬ ‫‪ 23‬‬

‫בא”ג הנוסח הוא‪“ :‬א”ל המן אלהיהם שעשה להם כל הנסים עזבם והסתיר פניו מהם ואינו מסתכל בהם…‪ ».‬דומה‬ ‫‪ 24‬‬

‫שהעורך שינה זאת בהשפעת הפסוק “ויאמרו לא יראה יה״‪.‬‬

‫מקורו של מוטיב זה בבבלי מגילה יג ע”ב‪.‬‬ ‫‪ 25‬‬

‫— ‪— 173‬‬
‫‪ ----------------------------------------------------------------------------‬ןומצע ןונרא  ‪----------------------------------------------------------------------------‬‬

‫את התינוקות‪ ,‬הוא עצמו התפלל‪:‬‬

‫וכששמע כך קרע את בגדיו שנאמ׳ ויקרע מרדכי את בגדיו אמ׳ מרדכי לפני הב”ה רבונו של עולם‪.‬‬
‫נשבעת לאבותינו להרבות זרעם ככוכבי השמים ועכשיו נחשבנו כצאן לטבחה זכור לאברהם ליצחק‬
‫ולישראל עבדיך‪.‬‬

‫תפילה זו לקוחה ממדרש פרקי דר״א פ׳ מט‪ .‬מעניין שניסוחה הייחודי של התפילה דומה להפליא‬
‫לתפילת משה לאחר חטא העגל כפי שמנוסחת בפדר״א פרק מד — ‹אמ׳ משה לפני הב״ה רבון כל‬
‫העולמים לא כך נשבעת לנו להרבות זרעכם‪ ,‬כככבי השמים…׳‪.‬‬
‫פיסקה ד פחות או יותר דומה במהלכה למדרשים אסת”ר וא”ג‪ ,‬אך בכל זאת יש בה מספר‬
‫גרסאות ייחודיות‪ .‬להלן טבלה משווה לחלק מהפיסקה‪:‬‬
‫א”ג‬ ‫כ”י קמברידג׳ ‪=( 2661‬ספר‬ ‫אסת”ר‬
‫הזכרונות)‬

‫מיד הלך לבית המדרש ומצאו לו‬
‫למרדכי יושב‪ ,‬וראשי התינוקת‬
‫מפולשין באפר ושקים במתניהם‬
‫וסופדים ובוכים‪,‬‬
‫באותה שעה הלך המן ומצאו‬ ‫לאחר שעשה העץ‪ ,‬הלך אצל‬
‫למרדכי שהיה יושב בראש‬ ‫מרדכי ומצאו שהיה יושב בבית‬
‫התינוקות והם יושבין על האפר‬ ‫המדרש והתינוקות יושבים לפניו‬
‫ושקים במתניהם וסופדין ובוכין‬ ‫ושקים במתניהם ועוסקים בתורה‬
‫והיו צועקים ובוכים‪.‬‬

‫וציוה ומנה אותם ומצאם כ”ב אלף‪,‬‬
‫ונתן קולרין בצואריהן ושלשלות‬
‫ברגליהן‪ ,‬והפקיד עליהם שומרים‪,‬‬
‫ואמר הללו אני שוחט תחלה‪,‬‬
‫ואחר כך אני תולה את מרדכי‪,‬‬
‫ואמותן היו מביאות להם לחם‬
‫ומים‪ ,‬ואומרות להם בנינו‪ ,‬אכלו‬
‫ושתו קודם שתמותו‪ ,‬ומניחים‬
‫ידיהם על ספריהם‪ ,‬ונשבעים בחיי‬
‫מרדכי רבינו‪ ,‬לא נאכל ולא נשתה‪,‬‬
‫אלא בתעניתינו נמות עייפים‪,‬‬
‫ופקדם בשלשלאות של ברזל‬
‫והפקיד עליהם שומרים ואמר הוא‬
‫יהו נשחטין תחלה ואחר כך אני‬
‫תולה מרדכי היהודי‬
‫והיו אמותם מביאין להם לחם ומים‬
‫והיו אומרי’ להם אכלו ושתו בנינו‬
‫קודם שתמותו והם נשבעין בחיי‬
‫מרדכי ומניחים ידיהם על ספריהם‬
‫ואומרים אי אנו אוכלין כלום אלא‬
‫בתעניתנו נמות ‪.‬‬
‫ומנה אותם ומצא שם כ”ב‬
‫אלף תינוקות‪ .‬השליך עליהם‬
‫שלשלאות של ברזל והפקיד‬
‫עליהם שומרים ואמר‪ :‬למחר‬
‫אהרוג אלו התינוקות תחלה ואחר‬
‫כך אתלה מרדכי‪.‬‬
‫והיו אמותיהן מביאות להם לחם‬
‫ומים ואומרות להם‪ :‬בנינו‪ ,‬אכלו‬
‫ושתו קודם שתמותו למחר‪ ,‬ואל‬
‫תמותו ברעב‪ .‬מיד היו מניחין‬
‫ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי‬
‫מרדכי‪ :‬רבינו‪ ,‬לא נאכל ולא נשתה‬
‫אלא מתוך תעניתנו נמות‪.‬‬

‫והיה כל אחד גולל ספרו ונותנו‬
‫לרבו‪ ,‬ואומרים סבורים היינו‬
‫שבזכות התורה נאריך ימים‪ ,‬שנאמר‬
‫כי היא חייך ואורך ימיך‪ ,‬ועכשיו‬
‫שלא זכינו טול ספרך מידינו‪ ,‬מיד‬
‫צעקו כולם צעקה גדולה ומרה‪,‬‬
‫ואמותיהן גועות כפרות מבחוץ‪,‬‬
‫ובניהם כעגלים מבפנים‪,‬‬
‫עד שעלתה צעקתם וצעקת‬
‫אבות העולם למרום‪ ,‬בסוף ג’‬
‫שעות בלילה נשמעה בכייתם‬
‫לפני הקב”ה‪,‬‬
‫וכל אחד ואחד גולל את ספרו‬
‫ומניחו כנגד לבו‬
‫געו ֻּכלָ ם בבכיה‪ ,‬עד שעלתה‬
‫שועתם למרום‪ .‬ושמע הב”ה קול‬
‫כיון שעברו ארבע שעו[ת] בלילה‬ ‫בכייתם כשתי שעות בלילה‪.‬‬
‫באותה שעה נתגלגלו רחמיו של‬
‫מיד נשמעה בכיתם למרום‬ ‫הב”ה ועמד מכסא דין וישב בכסא‬
‫ותפלתם של אבות אמר הב”ה קול‬ ‫רחמים ואמר‪ :‬מה קול גדול הזה‬

‫— ‪— 174‬‬
‫‪ -----------------------------------‬רתסא תליגמל ירופיס שרדמ לש ותולשלתשהל ‪”:‬ןטשה אוה ןמה אוה“ ‪-----------------------------------‬‬

‫אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה‬
‫רבש”ע קול גדיים וכבשים אנו‬
‫שומעין‪ ,‬באותה שעה עמד משה‬
‫רבינו בבכיה לפני הקב”ה ואמר‪,‬‬
‫רבש”ע גלוי וידוע לפניך שלא‬
‫קול גדיים וכבשים הם‪ ,‬אלא‬
‫קול קטני עמך ישראל ששרויין‬
‫בתענית היום ג’ ימים‪ ,‬ואסורין‬
‫בקולרין ובשלשלת של ברזל‪,‬‬
‫ולמחר עומדין בשחיטה כגדיים‬
‫וכבשים‪ ,‬ולב אויב שמח עליהם‪,‬‬
‫באותה שעה נתגלגלו רחמים של‬
‫הקב”ה‪ ,‬ושיבר החותמות וקרע‬
‫האיגרות‪,‬‬
‫וגידע קרן רשע‪ ,‬והשיב מחשבתו‬
‫הרעה בראשו‪ ,‬והרים קרן ישראל‬
‫והצמיח להם ישועה‪.‬‬
‫אמר ר’ חלבו‪...‬‬
‫גדיים וטלאים אני שומע ואמרו‬
‫מלאכי השרת לפני הב”ה רבונו של‬
‫עולם אבי יתומים ודיין אלמנות‬
‫לא גדיים ולא טלאים הן אלא קטני‬
‫עמך בית ישראל שיושבין בתענית‬
‫היום שלשה ימים ושלשה לילות‬
‫אסורים בחבלים ובשלשלאות של‬
‫ברזל ומחר יהו’ שוחטין כגדיים‬
‫וכטלאים‬
‫ולב אויב שמח‬
‫מיד נתגלגלו רחמיו של הב”ה‬
‫עליהם ושבר את החותמות וקרע‬
‫את השטרות‬
‫והפר עצתו של המן ומחשבנ[!]תיו‬
‫והצמיח ישועה של ישראל ומרדכי‬
‫לקיים מה שנאמ’ וקרני רשעים‬
‫אגדע תרוממנה קרנות צדיק‬
‫שאני שומע כגדיים וטלאים?‬
‫עמד משה רבינו לפני המקום‬
‫ואמר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬לא גדיים‬
‫וטלאים הם‪ ,‬אלא קטני עמך שהם‬
‫שרויים בתענית היום‪ ,‬שלשה ימים‬
‫ושלשה לילות‪ ,‬ולמחר רוצה האויב‬
‫לשוחטם כגדיים וטלאים‪.‬‬
‫באותה שעה נטל הב”ה אותן‬
‫אגרות שגזר עליהם שהיו חתומות‬
‫בחותם של טיט וקרעם‪,‬‬
‫והפיל על אחשורוש בהלה באותה‬
‫הלילה‪ ,‬הה”ד ַ ּב ַּליְ לָ ה ַההוּא נָ ְד ָדה‬
‫ׁ ְשנַ ת ַה ֶּמלֶ ְך‪.‬‬

‫בניגוד לספר הזכרונות‪ ,‬באסת”ר ובא”ג מצוין שהאירוע מתרחש ב”בית המדרש‪ ”.‬בא”ג‬ ‫‪ .1‬‬
‫ובספר הזכרונות פעילות הילדים מצטמצמת ב”סופדים ובוכים”‪ ,‬ואילו באסת”ר אף מצוין‬
‫שהם “עוסקים בתורה וצועקים ובוכים‪ ”.‬יש לציין שהרעיון שיש ספרים לפניהם מצוי בכל‬
‫המקורות‪.‬‬
‫לאחר שהתינוקות נשבעים בהנחת ידיים על ספריהם למות מתוך תענית‪ ,‬מובא בא”ג‪“ :‬והיה‬ ‫‪ .2‬‬
‫כל אחד גולל ספרו ונותנו לרבו‪ ,‬ואומרים סבורים היינו שבזכות התורה נאריך ימים‪ ,‬שנאמר‬
‫כי היא חייך ואורך ימיך‪ ,‬ועכשיו שלא זכינו טול ספרך מידינו‪ ,‬מיד צעקו כולם צעקה גדולה‬
‫ומרה‪ ,‬ואמותיהן גועות כפרות מבחוץ‪ ,‬ובניהם כעגלים מבפנים‪ ”.‬תיאור מסירת הספרים נראה‬
‫בוטה ביותר‪ ,‬ומוצג כהתרסה‪ .‬בספר הזכרונות הסצנה מרוככת יותר‪“ :‬וכל אחד ואחד גולל את‬
‫ספרו ומניחו כנגד לבו”‪.‬‬
‫העיתוי שבו הקב”ה שומע את קול הבכייה באסת”ר הוא‪“ :‬כשתי שעות בלילה”‪ ,‬בא”ג הוא‬ ‫‪ .3‬‬
‫“בסוף ג׳ שעות”‪ ,‬ובספר הזכרונות הוא “כיון שעברו ארבע שעו[ת] בלילה‪”.‬‬
‫גרסת ספר הזיכרונות מיוחדת בעיקר באופן סיומה של האגדה‪ .‬בדומה לא”ג‪ ,‬לאחר החלטת‬ ‫‪ .4‬‬
‫הקב”ה לקרוע את האגרות ישנה סיומת חגיגית קצרה‪ ,‬ואף מקושרת במפורש לפסוק‬
‫מתהלים עה‪:‬יא — “והפר עצתו של המן ומחשבותיו והצמיח ישועה של ישראל ומרדכי לקיים‬
‫מה שנאמ׳ וקרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק‪ ”.‬ואולם‪ ,‬לא מובא כל ההמשך בא”ג‪,‬‬
‫דרשת ר׳ חלבו על חשיבות תפילת התינוקות‪ .‬לאחר מכן מובא המשך ייחודי‪ ,‬הנראה כחלופה‬
‫אגדית לתיאור הוויכוח השמימי שהובא קודם לכן‪:‬‬
‫כתי׳ בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגומ׳ קרא הב”ה לאבות הראשוני[ם] ואמר להם בניכם נתחייבו‬
‫כלייה אמרו לפניו רבונו של עולם מפני מה אמ׳ להם מפני שלא קדשו שמי בימי נבוכד נצר ועשאוני‬

‫— ‪— 175‬‬
 ‫כמו שאין בי כח להציל אמרו לפניו הטוב בעיניך תעשה מהם כיון שראה הב”ה שגברה מדת הדין עמד‬
‫מכסא הדין לכסא הרחמים אמרה פמליא של מעלה לפני הב”ה הלא כל העולם כלו לא בראת אלא‬
‫בשביל תורה שנתת לישראל והכל עומד בשביל זכותן של ישראל שנאמ׳ אם לא בריתי יומם ולילה‬
‫וגומ׳ ואם אתה מאבד אומה זו אנו מה יהא עלינו אמ׳ להם הב”ה לא יפה עשו לפני אמרו לפניו רבונו‬
‫של עולם גלוי וידוע לפניך שמיראה עשו זאת מיד נתמלא הב”ה רחמים על ישראל‬

‫לפי התיאור כאן‪ ,‬הקב״ה עצמו ולא אליהו‪ ,‬הוא המנסה לפעול עבור ביטול גזרת הכליה‪ .‬פמליה של‬
‫מעלה היא זו שמעלה את הטיעון שכל העולם נברא עבור עם ישראל‪ ,‬על פי הפסוק בירמיהו לג‪:‬כה‪.‬‬
‫טיעון זה מופיע באסת״ר ובא״ג בפיהם של אומה״ע בוויכוחן עם המן‪:‬‬
‫ענו כלם בבת אחת‪ :‬מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן‪ ,‬להכשילך בדבר הזה? אם אתה מאבד ישראל‬
‫מן העולם אין העולם מתקיים אלא בזכות התורה שנתנה לישראל שנ׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות‬
‫שמים‬

‫בהמשך התיאור בספר הזכרונות מובאות דרשות נוספות‪ ,‬אבל דומה שאלה כבר לא חלק מהאגדה‬
‫הנדונה כאן‪.‬‬

‫ו‪ .‬סיכום‬

‫במאמר זה חשפנו את אחד המדרשים הסיפוריים העוסק בחלק המרכזי של עלילת המגילה‪.‬‬
‫המדרש הסיפורי הנדון מתרכז בגרעין העלילה‪ ,‬ומציג התרחשות אינטנסיבית במיוחד בין שלושת‬
‫קודקודי העלילה מרדכי‪-‬המן‪-‬אחשורוש‪ .‬המדרש מכיל שני תיאורים אלטרנטיביים לאותה‬
‫התרחשות‪ :‬התיאור הראשון ארצי — ויכוח בין המן לאחשורוש וכתיבת אגרות ההשמדה‪ ,‬והתיאור‬
‫השני שמימי — השטן מחליף את המן; המלך האמיתי את אחשורוש; ומגילת הטיט את האגרות‪.‬‬
‫הכפילות בתיאור אינה מקרית אלא היא העומדת ביסוד תפישתם של חז”ל את המגילה‪ .‬מדרש זה‬
‫שימש‪ ,‬בין השאר‪ ,‬את עורכו המאוחר של מדרש אסתר רבה ב‪ ,‬את עורך מדרש אבא גוריון ואת‬
‫עורך המדרש המכונה ‘פנים אחרות׳ נוסח א וכן את עורך החיבור שהובא בספר הזיכרונות‪ .‬בכל‬
‫אחד מהחיבורים באה לידי ביטוי תפיסת עריכה ייחודית בשיבוץ ובעיבוד מדרש זה‪.‬‬