‫ב ‪ u‬באוֹר פניך‬

‫מבוא לסדר‬
‫ט"ו בשבט‬

‫סדר ט"ו בשבט‬

‫ט"ו בשבט הוא חג שכולו ארץ ישראל וגאולה‪ .‬הפירות שנשתבחה בהם הארץ הם הם‬
‫וּפ ְריְ כֶ ם ִתּ ְשׂאוּ לְ ַע ִמּי יִ ְשׂ ָר ֵאל כִּ י‬
‫סימן הגאולה כדברי הנביא "'וְ ַא ֶתּם ָה ֵרי יִ ְשׂ ָר ֵאל ַענְ ְפּכֶ ם ִתּ ֵתּנוּ ֶ‬
‫ֵק ְרבוּ לָ בוֹא' )יחזקאל לו ח(‪ ,‬ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה" )סנהדרין צח א(‪ .‬על כן ננסה‬
‫לעמוד מעט על גודל עניינה של ארץ ישראל‪ .‬וביסוד הדברים עלינו לדעת‪ ,‬שהשכינה היא‬
‫אימנו‪ ,‬היא מקור חיינו‪ .‬וכשם שהיא השורש והמקור לנשמה‪ ,‬כן היא השורש והמקור אף‬
‫לגוף האיש הישראלי‪ .‬כי עם ישראל כולו‪ ,‬משורש הנשמה ועד הגוף‪ ,‬חצוב מאור הקודש‪,‬‬
‫אור השכינה‪ .‬כמאמר חז"ל שאדם הראשון הוצבר עפרו ממקום המקדש‪.‬‬
‫השכינה העליונה הרוחנית‪ ,‬היא הממשיכה שפע בנשמותינו‪ .‬וכדי להזין את גופנו‪ ,‬היא‬
‫מתלבשת במימד החומרי‪ ,‬בארץ ישראל הקדושה‪ ,‬והיא נותנת כוחה בה‪ ,‬לגדל פירות‬
‫מתוקים‪ ,‬בשביל לזון בהם את גופם של ישראל‪ .‬כתינוק‪ ,‬שבתחילה נוצר מתוך גופה של‬
‫אמו‪ ,‬ולאחר צאתו ממנה יונק חלב אם למחייתו‪ .‬כן ישראל‪ ,‬הוצברו מעפרה הקדוש של‬
‫אדמת ארץ ישראל )בסוד העיבור(‪ ,‬ולאחר לידתם‪ ,‬ניזונים מתנובתה‪ ,‬תנובת ארץ חלב ודבש‪,‬‬
‫כחלב אם‪ ,‬המזין את בנה במזון קדוש וזך‪ .‬זו המעלה הגדולה של אכילת פירות ארץ ישראל‬
‫דווקא‪ ,‬כמשה רבנו‪ ,‬שלא ינק מן המצרית‪ ,‬וכן זוכים בני א־ל חי‪ ,‬נשמות דור גאולה‪ ,‬לשבת‬
‫יה ִשׂישׂוּ ִא ָתּהּ‬ ‫רוּשׁ ִַלם וְ גִ ילוּ ָבהּ כָּ ל א ֲֹה ֶב ָ‬
‫"שׂ ְמחוּ ֶאת יְ ָ‬‫בארץ חיים‪ ,‬ולאכול ולשבוע מטובה‪ִ .‬‬
‫יה לְ ַמ ַען ָתּמֹצּוּ וְ ִה ְת ַענַּ גְ ֶתּם‬
‫וּשׂ ַב ְע ֶתּם ִמשֹּׁד ַתּנְ ֻח ֶמ ָ‬
‫יה‪ .‬לְ ַמ ַען ִתּינְ קוּ ְ‬
‫ָמשׂוֹשׂ כָּ ל ַה ִמּ ְת ַא ְבּלִ ים ָעלֶ ָ‬
‫בוֹדהּ"‪.‬‬
‫ִמזִּ יז כְּ ָ‬
‫סדר ט"ו בשבט ‪ u‬ג‬

‫נשכיל בזאת‪ ,‬שאכילת פירות ארץ ישראל‪ ,‬אור גדול בה‪ ,‬ובברכה בכוונה‪ ,‬מעורר האדם‬
‫את הרוחניות שבמאכל‪ .‬וכך‪ ,‬באכילת פירות הארץ בברכה‪ ,‬זוכים אנו לדבוק בקדושת‬
‫השכינה‪ ,‬בחיבור חומר ורוח יחדיו‪ ,‬בפירות הטוב הא־להי‪ ,‬הגדלים בארץ ישראל‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬מה טוב ומה נעים לקחת לשולחן הסדר דווקא מפירות הגדלים בארץ ישראל‪ ,‬ולא‬
‫מפירות מיובשים המיובאים מארצות הגויים‪ .‬כי קדושת הארץ חקוקה בפירות‪ ,‬וכפי‬
‫שמתבטא הדבר בהלכה‪ ,‬בדיני תרומות ומעשרות‪ .‬אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' א־‬
‫להיו‪.‬‬

‫סגולת סדר ט"ו בשבט‬

‫אכן‪ ,‬פירות ארץ ישראל הם ביטוי של קדושת הארץ‪ .‬כי כשם שבמובן הגשמי האדמה היא‬
‫המגדלת את פירות‪ ,‬ונותנת את כוחה בם‪ ,‬כן ברובד הרוחני של האדמה‪ ,‬קדושת הארץ היא‬
‫זו שמוטבעת בפירות הארץ‪ .‬דבר זה אנו מוצאים בדין הקדימה בברכות על הפירות‬
‫שנשתבחה בהם ארץ ישראל‪ .‬שככל שהפרי הוזכר קרוב יותר ל'ארץ'‪ - ,‬הוא קודם בברכה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬קדושת ישראל וקדושת השכינה היא אחת‪ ,‬וממילא נבין שיש קשר פנימי בין‬
‫הפירות ובין עם ישראל‪ .‬במובן זה‪ ,‬האיש הישראלי מקביל אל הפירות שנשתבחה בהם ארץ‬
‫ישראל‪ .‬כי אנו גידוליה של השכינה‪ ,‬וגם הפירות הם גידולים של השכינה‪ ,‬על ידי התלבשותה‬
‫בוּאתֹה"‬
‫אשׁית ְתּ ָ‬
‫בארץ החומרית‪ .‬ולכן נמשלו ישראל לחיטה‪ ,‬כאומרו "ק ֶֹדשׁ יִ ְשׂ ָר ֵאל לַ ה' ֵר ִ‬
‫)ירמיה ב ג(‪ ,‬וכן נמשלו ישראל לגפן ולתאנה ולרימון‪ ,‬וכן לזית ולתמר‪ .‬ויש לנו להתבונן‬
‫בסגולה אחת מכל פרי‪ ,‬כדי ללמוד ממנו דרך ה' הראויה לאיש ישראל‪.‬‬
‫ומכאן נבין את המשמעות העמוקה של סדר ט"ו בשבט‪ .‬עניין דומה מצינו בפירוש‬
‫בגמרא‪ ,‬בהוראת חכמים לקחת בליל ראש השנה ירקות ופירות לסימן טוב לתחילת השנה‪.‬‬
‫ועומק העניין הוא‪ ,‬כי בסגולת הנברא הגשמי לעורר את שורשו הרוחני‪ ,‬על ידי איש ישראל‬
‫המכוון בו‪ .‬כי הנבראים התחתונים הם כקצה חבל אל שורשם הרוחני‪ ,‬כמו שמצינו במראות‬
‫הנבואה‪ ,‬שנצטווה הנביא לקחת דבר גשמי‪ ,‬ולבטא בו עומק רוחני‪ .‬ואיש ישראל‪ ,‬המחבר‬
‫בנשמתו וגופו את כל העולמות‪ ,‬יכול לאחוז בפרי התחתון‪ ,‬ולעורר באמצעותו את שורשו‬
‫העליון‪ ,‬כאיש האוחז קצה חבל ומנענעו‪ ,‬ועל ידי כך מתנועע השורש‪ .‬זה כוחם של הפירות‬
‫התחתונים‪ ,‬להוות אמצעי חיבור בין האדם ובין השורשים העליונים‪ ,‬אם אך יבוא בקדושה‬
‫ובטהרה אל הסדר‪ ,‬לכוון ולהתפלל בעת אכילת הפירות‪ .‬זהו עניין הסימנים בראש השנה‪,‬‬
‫וכוחו יפה גם לסדר ט"ו בשבט‪ .‬וצריך לדעת שהכל הולך אחר הכוונה‪ ,‬כי רחמנא ליבא בעי‪.‬‬
‫וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים‪.‬‬
 ‫ד ‪ u‬באוֹר פניך‬

‫עת רצון הוא סדר ט"ו בשבט‪ ,‬בזמן התעוררות סגולת הפירות‪ ,‬לברך עליהם בכוונה‪,‬‬
‫ללמוד מהמימד הפנימי שבהם‪ ,‬ולהתפלל לפני ה'‪ ,‬לזכות לקבל שפעת אור וברכה‪ ,‬מהשורש‬
‫הרוחני המתעורר בעת הזאת‪ .‬כי נשמת האדם היא כגרעין‪ ,‬ובדרך הישר‪ ,‬דרך התורה‪ ,‬זוכה‬
‫האדם לגדל גרעין זה להיות פרי יפה תואר לברכה‪.‬‬

‫כריח שדה אשר ברכו ה'‬

‫עמוק מכך‪ ,‬נשמות ישראל‪ ,‬הן עצמן פירות‪ ,‬אלו הפירות הגדלים ב"חקל תפוחין קדישין"‪,‬‬
‫השכינה העליונה‪ ,‬שהיא ה" ָשׂ ֶדה ֲא ֶשׁר ֵבּ ֲרכוֹ ה'"‪ .‬זהו הריח הטוב שהריח יצחק מיעקב‪" ,‬וַ יָּ ַרח‬
‫יח ָשׂ ֶדה ֲא ֶשׁר ֵבּ ְרכוֹ ה'" )בראשית כז כז(‪ .‬וכפי‬
‫יח ְבּנִ י כְּ ֵר ַ‬
‫ֹאמר ְר ֵאה ֵר ַ‬
‫יח ְבּגָ ָדיו וַ יְ ָב ְרכֵ הוּ וַ יּ ֶ‬
‫ֶאת ֵר ַ‬
‫שדרשו חז"ל‪ ,‬אפילו ריח בוגדיו היה מלא ברכת ה'‪ .‬זו בחינת סגולת הנשמה‪.‬‬
‫והנשמות‪ ,‬כמו הפירות‪ ,‬צריכות לגדול‪ ,‬להוציא אל הפועל את יופין‪ ,‬מתיקותן וריחן‪ ,‬להאיר‬
‫את העולם‪ ,‬וליהנות את הסובבים אותן‪ ,‬מנהירו דנשמתא המאירה בגוף‪.‬‬
‫על כן בעת שיאחז אדם פרי מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל‪ ,‬ידע כי פרי זה חלון‬
‫הוא אל עצמו‪ ,‬וילמד ממנו לגדול ולצמוח‪ ,‬במתיקות‪ ,‬בריח בשמים טובים‪ ,‬ויתפלל לה'‪,‬‬
‫רוּפה" )יחזקאל מז יב(‪ ,‬לכל מי שיבוא‬ ‫שיזכה לגדול ולצמוח‪ ,‬שיהיה " ִפ ְריוֹ לְ ַמ ֲאכָ ל וְ ָעלֵ הוּ לִ ְת ָ‬
‫במגעו‪ .‬ויתפלל מכל לב לה'‪ ,‬לזכות גם להיות אילן‪ ,‬המגדל פירות‪" ,‬וְ ָהיָ ה כְּ ֵעץ ָשׁתוּל ַעל ַפּלְ גֵ י‬
‫יח" )תהילים א ג(‪.‬‬ ‫ָמיִ ם ֲא ֶשׁר ִפּ ְריוֹ יִ ֵתּן ְבּ ִעתּוֹ וְ ָעלֵ הוּ ‪‬א יִ בּוֹל וְ כֹל ֲא ֶשׁר יַ ֲע ֶשׂה יַ ְצלִ ַ‬
‫לכן נתבונן מעט בשבעת המינים‪ ,‬וננסה לקחת מהם הארות לעבודת האיש הישראלי‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬כבר פסקה הגמרא ש"סימנא מילתא היא" )הוריות יב א(‪ ,‬והזמן הזה‪ ,‬שבו מתעוררת‬
‫הברכה של הפירות‪ ,‬הוא זמן להתפלל גם על הנפשות שלנו‪ ,‬שהן כמו מינים אלו‪ .‬ואף שנושא‬
‫זה רחב ועמוק‪ ,‬כי דברים רבים נכתבו על כל מין ומין משבעת המינים‪ ,‬מאהבת הקיצור‬
‫נציין רק מעט בכל מין ומין‪ ,‬ויהי ה' בעזרנו‪.‬‬
 ‫סדר ט"ו בשבט ‪ u‬ה‬
‫קודם תחילת הסדר יאמר תפילה זו בכוונה‪:‬‬
‫רעה וכל מחשבה שאינה טובה‪ ,‬וישר לב מנהיגינו‬
‫לעשות רצונך בלבב שלם‪ .‬וכל החושבים רעה על‬
‫ארץ ישראל ועל יושביה מהרה הפר עצתם וקלקל‬
‫מחשבותם‪ .‬ובטל כל עצה רעה ומחשבה שאינה‬
‫טובה‪ ,‬וחזק רוחנו להיות נאמנים לך ושלמים‬
‫בארצך‪ ,‬ונקיים דבריך בתמימות ובאמונה‬
‫שׁ ַמע עוֹד‬
‫ישׁ ְב ֶתּם ָבּהּ"‪" .‬א יִ ָ ּ‬ ‫הוֹר ְשׁ ֶתּם ֶאת ָה ָא ֶרץ וִ ַ‬
‫שׁוּעה‬
‫ָח ָמס ְבּ ַא ְר ֵצ‪ ‬שֹׁד וָ ֶשׁ ֶבר ִבּגְ בוּלָ יִ ‪ ,‬וְ ָק ָראת יְ ָ‬
‫וּשׁ ָע ַריִ ‪ְ ‬תּ ִהלָּ ה"‪.‬‬
‫חוֹמ ַֹתיִ ‪ְ ‬‬
‫ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו‪,‬‬
‫שבזכות אכילתנו פירות ארץ הקודש‪ ,‬וברכותינו‬
‫עליהם‪ ,‬תוסיף חיל וכוח בשכינת עוזנו‪ ,‬ולהגביר‬
‫תנובתה ופירותיה‪ ,‬פירות נפש רוח ונשמה‪ ,‬להשפיע‬
‫שפע רב בבניה‪ ,‬להאירם במאור הקודש‪ ,‬בתורה‬
‫ותשובה וקדושה‪ .‬כי פירות הארץ התחתונה‬
‫מושרשות בפירות הארץ העליונה‪ ,‬ובברכתם‬
‫מתעורר השפע בשורשיהם במרומים‪ ,‬לברך‬
‫ירושלים העליונה וירושלים התחתונה‪ ,‬ולהרים‬
‫קרנם של ישראל‪.‬‬
‫ויהי רצון מלפניך שתשמרנו מכל איסור אכילה‬
‫שלא יבוא אל פינו חס ושלום‪ ,‬וזכנו שתהיה כל‬
‫אכילתנו בקדושה ובטהרה‪ ,‬בטוהר הכוונה וזכּות‬
‫הלב‪ ,‬לעבודתך וליראתך‪ ,‬שיהיה לנו כוח לעסק‬
‫תורתך ולשמירת כל מצוותיך באהבה‪ .‬ולא יחסר‬
‫מזוננו לעולם‪ ,‬ונאכל ונשבע מידך הפתוחה ומטוב‬
‫ארצך‪ ,‬ונגמול חסדים וצדקות לעניים וחסרים‪ ,‬ונודה‬
‫לך על הארץ ועל פירותיה ותבואתה‪.‬‬
‫ריבון העולמים‪ ,‬יום זה‪ ,‬שמחת ארץ ישראל הוא‪,‬‬
‫ובו מתעורר אורה וקדושתה‪ ,‬על כן יהמו נא רחמיך‬
‫עלינו‪ ,‬לזכותנו לקיים תרומות ומעשרות מהתורה‪,‬‬
‫הבט משמים וראה חשק לבבנו לקיום מצוותיך‪,‬‬
‫נוֹתי‪ ‬ה'‬ ‫"מה יְּ ִדידוֹת ִמ ְשׁכְּ ֶ‬ ‫מצוות התלויות בארץ‪ַ ,‬‬
‫ְצ ָבאוֹת‪ .‬נִ כְ ְס ָפה וְ גַ ם כָּ לְ ָתה נַ ְפ ִשׁי לְ ַח ְצרוֹת ה'‪ ,‬לִ ִבּי‬
‫וּב ָשׂ ִרי יְ ַרנְּ נוּ ֶאל ֵאל ָחי"‪ .‬אבינו‪ ,‬ידידות אור נפשנו‬
‫ורוחנו‪ ,‬רחם על עדתך וגאלנו‪ ,‬ובנה בית מקדשנו‬
‫ותפארתנו‪ ,‬ושם נעלה ונראה לפניך‪ ,‬ונקיים מצוות‬
‫ביכורים ונטע רבעי‪ ,‬ותרומות ומעשרות ביד כהניך‬
‫ולוויך‪ ,‬ונקריב לפניך קרבנות חובותינו תמידים‬
‫כסדרם ומוספים כהלכתם‪ ,‬יראו עינינו וישמח ליבנו‬
‫בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן‪.‬‬
‫מודים אנחנו לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו‪ ,‬על‬
‫שהעליתנו אל ארץ זבת חלב‪ ,‬ופקדת עמך ישראל‬
‫להביאם אל אדמתם‪ ,‬וברכתנו בברכות שמים וארץ‪,‬‬
‫וקיימת בנו מקרא שכתוב "וְ ַא ֶתּם ָה ֵרי יִ ְשׂ ָר ֵאל‬
‫וּפ ְריְ כֶ ם ִתּ ְשׂאוּ לְ ַע ִמּי יִ ְשׂ ָר ֵאל כִּ י ֵק ְרבוּ‬ ‫ַענְ ְפּכֶ ם ִתּ ֵתּנוּ ֶ‬
‫לָ בוֹא"‪ ,‬כי ארץ ישראל נותנת פרותיה בעין יפה אל‬
‫"וְ ַ‬ ‫בניה השבים לה‪ ,‬ושכינה מחבקת בניה ומתנחמת‬
‫וּפ ְצחוּ ָה ִרים ִרנָּ ה כִּ י‬ ‫בלבבה‪"ָ ,‬רנּוּ ָשׁ ַמיִ ם וְ גִ ילִ י ָא ֶרץ ִ‬
‫נִ ַחם ה' ַעמּוֹ וַ ֲענִ יָּ יו יְ ַר ֵחם‪ְ .‬שׂ ִאי ָס ִביב ֵעינַ יִ ‪ְ ‬וּר ִאי כֻּ לָּ ם‬
‫נִ ְק ְבּצוּ ָבאוּ לָ ‪ַ ‬חי ָאנִ י נְ ֻאם ה' כִּ י כֻ לָּ ם כַּ ֲע ִדי ִתלְ ָבּ ִשׁי‬
‫שׁ ִרים כַּ כַּ לָּ ה"‪.‬‬‫ְוּת ַק ְ ּ‬
‫אבינו אב הרחמן‪ ,‬יהמו נא רחמיך עלינו ותזכנו‬
‫להכיר גודל ניסיך ונפלאותיך בעת הזאת‪ ,‬פקח‬
‫עינינו במאור תורתך והאר לבבנו בדברי נביאך‪,‬‬
‫להביט בפירות הארץ ולראות בהם את גאולת‬
‫שכינתך ועמך‪ ,‬להכיר גודל אהבתך‪ ,‬ועוצם‬
‫נפלאותיך‪ ,‬להודות לך ולשבחך בלבב שלם‪ ,‬לשמוח‬
‫בשמחת גוייך להתהלל עם נחלתך‪" ,‬כִּ י ָפ ָדה ה' ֶאת‬
‫וּבאוּ וְ ִרנְּ נוּ ִב ְמרוֹם ִציּוֹן‬ ‫יַ ֲעקֹב וּגְ ָאלוֹ ִמיַּ ד ָחזָ ק ִמ ֶמּנּוּ‪ָ .‬‬
‫וְ נָ ֲהרוּ ֶאל טוּב ה' ַעל ָדּגָ ן וְ ַעל ִתּירֹשׁ וְ ַעל יִ ְצ ָהר וְ ַעל ְבּנֵ י‬
‫יוֹסיפוּ לְ ַד ֲא ָבה‬ ‫וּב ָקר‪ ,‬וְ ָהיְ ָתה נַ ְפ ָשׁם כְּ גַ ן ָרוֶ ה וְ ‪‬א ִ‬
‫צֹאן ָ‬
‫וּב ֻח ִרים וּזְ ֵקנִ ים יַ ְח ָדּו‪,‬‬
‫עוֹד‪ָ .‬אז ִתּ ְשׂ ַמח ְבּתוּלָ ה ְבּ ָמחוֹל ַ‬
‫וְ ָה ַפכְ ִתּי ֶא ְבלָ ם לְ ָשׂשׂוֹן וְ נִ ַח ְמ ִתּים וְ ִשׂ ַמּ ְח ִתּים ִמיגוֹנָ ם‪.‬‬
‫טוּבי יִ ְשׂ ָבּעוּ נְ ֻאם‬ ‫וְ ִרוֵּ ִיתי נֶ ֶפשׁ ַהכּ ֲֹהנִ ים ָדּ ֶשׁן וְ ַע ִמּי ֶאת ִ‬
‫ה'"‪.‬‬
‫רבון העולמים‪ ,‬בורא עולם בקניין‪ ,‬השלם זה‬
‫הבניין‪ ,‬וברוב רחמיך קיים בנו מקרא שכתוב‬
‫אוֹתם‪ ,‬וּנְ ַט ְע ִתּים ָבּ ָא ֶרץ ַהזֹּאת‬ ‫יהם לְ ֵה ִטיב ָ‬ ‫"וְ ַשׂ ְשׂ ִתּי ֲעלֵ ֶ‬
‫וּבכָ ל נַ ְפ ִשׁי"‪ ,‬כי ביום קדוש זה‬ ‫ֶבּ ֱא ֶמת ְבּכָ ל לִ ִבּי ְ‬
‫מתבטלת קליפת הערלה מעל הארץ‪ ,‬ומתגברת‬
‫אחיזת ישראל בה‪ ,‬על כן תטענו בגבולנו‪ ,‬וקיים בנו‬
‫נבואתך "וּנְ ַט ְע ִתּים ַעל ַא ְד ָמ ָתם וְ ‪‬א יִ נָּ ְתשׁוּ עוֹד ֵמ ַעל‬
‫‪‬הי‪" ,"‬וְ ַשׂ ְמ ִתּי‬ ‫ַא ְד ָמ ָתם ֲא ֶשׁר נָ ַת ִתּי לָ ֶהם ָא ַמר ה' ֱא ֶ‬
‫ְ‬ ‫טוֹבה‪ ,‬וַ ֲה ִשׁב ִֹתים ַעל ָה ָא ֶרץ ַהזֹּאת‬ ‫יהם לְ ָ‬ ‫ֵעינִ י ֲעלֵ ֶ‬
‫וּבנִ ִיתים וְ ‪‬א ֶא ֱהרֹס וּנְ ַט ְע ִתּים וְ ‪‬א ֶאתּוֹשׁ‪ .‬וְ נָ ַת ִתּי לָ ֶהם‬ ‫ְ‬
‫לֵ ב לָ ַד ַעת א ִֹתי כִּ י ֲאנִ י ה' וְ ָהיוּ לִ י לְ ָעם וְ ָאנֹכִ י ֶא ְהיֶ ה‬
‫א‪‬הים כִּ י יָ ֻשׁבוּ ֵאלַ י ְבּכָ ל לִ ָבּם"‪.‬‬
‫לָ ֶהם לֵ ִ‬
‫רחום וחנון‪ ,‬ידיד נפש‪ ,‬אב הרחמן‪ ,‬משוך בניך‬
‫עבדיך אל רצונך‪ ,‬תן לנו לב לדעת את דרכיך‪,‬‬
‫ולהגביר עוז אחיזתנו בארצנו‪ .‬והסר מעלינו כל רוח‬
 ‫ו ‪ u‬באוֹר פניך‬

‫חיטה‬
‫יקח מיני מזונות ויברך‬
‫ָּברו ְּך אַ ּ ָתה יי אֱ ל ֹהֵ ינ ּו מֶ לֶ ְך הָ עוֹלָ ם‬
‫בּ ו ֵֹרא ִמינֵי ְמזוֹנוֹת‪.‬‬
‫ויאכל כזית‪.‬‬

‫חיטה ‪ -‬האחדות והענווה‬

‫נתבונן ונלמד מעט מהחיטה‪ .‬כידוע‪ ,‬גרעין חיטה אחד‪ ,‬כמעט ואין בו שימוש‪ .‬ניתן רק‬
‫לכסוס אותו‪ .‬ייחודיותה של החיטה מתגלה דווקא באחדות‪ ,‬כשגרעינים רבים מצטרפים‬
‫להיות לקמח‪ .‬ואמנם‪ ,‬כדי לאחד את הגרעינים למהות אחת‪ ,‬צריך כל אחד מהם לעבור‬
‫תהליך של טחינה‪ ,‬לאבד את צורתו הראשונית‪ .‬אי אפשר ללוש גרעינים שלמים‪ .‬ובעבודת‬
‫הנפש עבודה זו היא על ידי מידת הענווה‪ .‬כי האדם צריך להפסיק לחשוב רק על עצמו‪,‬‬
‫ולבטל את מהותו בשכינה ובכלל עם ישראל‪ ,‬וכך יוכל להתגלות בו האור העליון של‬
‫האחדות‪ .‬כי מתוך הענווה יוכל להרגיש שהוא חלק מכל העם‪ ,‬ושכל מהותו היא היותו שביב‬
‫מכנסת ישראל‪ ,‬ובכך יתחברו כל ישראל יחדיו לברכה שלמה‪ .‬הטחינה היא שבירת קשיות‬
‫הנפש ועיקשותה‪ ,‬לרכך את הלב ולפתוח אותו להרגיש את חיי האחר‪ .‬יסוד זה נלמד‬
‫מהחיטה ‪ -‬את כוח האחדות‪ ,‬הבא מתוך הענווה‪.‬‬
‫וכן נשים לב שהמילה 'חטה' היא בגימטריא כ"ב‪ ,‬שהן כ"ב אותיות התורה‪ .‬כי האותיות‬
‫נועדו להצטרף זו לזו‪ .‬לאות אחת אין משמעות‪ .‬אי אפשר לומר דבר עם אות אחת בלבד‪.‬‬
‫זה עניין החיטה וגרעיניה‪ ,‬שנועדו להתאחד יחדיו‪ .‬רק כך תוכל להתגלות השלמות והברכה‬
‫של כל אחד ואחד‪ .‬כל עוד הם עומדים כל אחד בפני עצמו‪ ,‬לא זו בלבד שחסרה הברכה‬
‫הבאה מכולם‪ ,‬אלא שהם גם חסרי משמעות‪ .‬כך גם בעם ישראל‪ ,‬כל אחד צריך לפתוח לבבו‬
‫להרגיש את האחרים‪ ,‬לצרף ולשתף עצמו עם העם כולו‪ ,‬להרגיש את כולם כהוויה אחת‪ .‬רק‬
‫כך אפשר לגלות את האור הגדול‪ .‬כשכל אחד עומד לבדו‪ ,‬גם הוא עצמו חסר‪ .‬ואף הדרך‬
‫לזכות לתורה היא על ידי התכללות‪ ,‬כדברי חכמים "אין התורה נקנית אלא בחבורה" )ברכות‬
‫סג ב(‪.‬‬
‫בזמן אכילת מאכל מחיטה‪ ,‬יתפלל האדם לרכך את‬
‫לבו ולכלול עצמו בעם ישראל ובחבורתו‪ ,‬ויתפלל‬
‫לזכות שה' יאיר לו במאור התורה‪ ,‬כי דעת התורה‬
‫תלויה בטעם דגן‪.‬‬
‫סדר ט"ו בשבט ‪ u‬ז‬

‫שעורה‬
‫שעורה ‪ -‬לתקן את הנפש ולשמור על תמימותה‬
‫השעורה טפלה לחיטה‪ ,‬ונכללת עמה‪ .‬את הקשר בין החיטה לשעורה אנו רואים בספירת‬
‫העומר‪ ,‬שמתחילה בקרבן שעורים‪ ,‬ביום הנפת העומר‪ ,‬ומסתיימת בקרבן חיטים‪ ,‬בשבועות‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬הקשר ביניהם הוא הקשר בין האדם לבהמה‪ .‬כי השעורה היא מאכל בהמה‪ ,‬והלחם‬
‫יתי ִע ָמּ‪"‬‬
‫"בּ ֵהמוֹת ָהיִ ִ‬
‫‪ -‬מאכל אדם‪ .‬הבהמה היא ביטוי לכוח התמימות‪ ,‬כדוד המלך שאמר ְ‬
‫)תהילים עג כב(‪ .‬ויש בבהמה גם צד נוסף‪ ,‬שהבהמה היא ביטוי לכוחות הבהמיים שהאדם‬
‫"א ָדם כִּ י יַ ְק ִריב ִמכֶּ ם ָק ְר ָבּן לַ ה' ִמן ַה ְבּ ֵה ָמה" )ויקרא א ב(‪,‬‬
‫צריך לזככם‪ .‬דבר זה רמוז בפסוק ָ‬
‫ורמוז בפסוק‪ ,‬שצריך להקריב 'מכם'‪ ,‬היינו מעצמו‪ ,‬את הצדדים הבהמיים שבו‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫בבהמה יש שני צדדים‪ ,‬יש בבהמה מעלה‪ ,‬שהיא תמימה‪ ,‬בלי דעת‪ ,‬ויש בה כוחות חיים‬
‫חזקים‪ .‬וממנה נלמד‪ ,‬מחד צריך לרסן את הנפש‪ ,‬אך צריך גם לשמור על בריאותה‪ .‬זה עניין‬
‫עבודת ספירת שהיא עבודה על הנפש הבהמית‪ ,‬לזכך אותה ולשמור את תמימותה‪ .‬ושיא‬
‫התמימות בא לישראל בסיום ספירת העומר‪ ,‬בשעה שאמרו "נַ ֲע ֶשׂה וְ נִ ְשׁ ָמע" )שמות כד ז(‪,‬‬
‫כאשר קודם לרצון להבין באה תמימות לב‪ ,‬ללכת אחרי ה' בלי שאלות ולעשות רצונו בלבב‬
‫שלם‪.‬‬
‫נלמד מהשעורה‪ ,‬להיות בתמימות לב‪ ,‬בפשטות‪ .‬ובכך נתכלל בעם ישראל‪ ,‬כמו השעורה‬
‫והחיטה‪ ,‬שאין שימוש לגרעין אחד מהן‪ ,‬וכוחם יפה דווקא בחיבורם יחד‪ .‬והאחדות תלויה‬
‫יתי" )יחזקאל לד לא(‪.‬‬
‫בענווה ותמימות לב‪" .‬וְ ַא ֵתּן צֹאנִ י צֹאן ַמ ְר ִע ִ‬

‫בזמן אכילת מאכל שעורה יתפלל האדם למידת‬

‫התמימות והפשטות‪ ,‬שיישאר כבהמה מול הקב"ה‪,‬‬
‫ולא כמתוחכם שיודע רבות‪ .‬זה חיזוק לאמונה‬
‫וליושר הלב‪.‬‬
 ‫ח ‪ u‬באוֹר פניך‬

‫גפן‬
‫ישתה רביעית יין ויברך‬
‫ָּברו ְּך אַ ּ ָתה יי אֱ ל ֹהֵ ינ ּו מֶ לֶ ְך הָ עוֹלָ ם‬
‫בּ ו ֵֹרא ְּפ ִרי הַ ּגָפֶ ן‪.‬‬

‫גפן ‪ -‬שותפות במעשה ה'‬

‫"יַ יִ ן יְ ַשׂ ַמּח לְ ַבב ֱאנוֹשׁ" )תהילים קד טו(‪ .‬ביין יש כוח גדול לפעול על האדם‪ ,‬כמו שאנו רואים‪,‬‬
‫שהיין פותח לבבות ומשמח אנשים‪ ,‬וזאת מצד מעלתו וכוחו הגדול‪ .‬לכן יש בו ברכה‬
‫מיוחדת‪ .‬וכן אנו רואים שהיין קודם לכל הפירות‪ ,‬אך הלחם והמזונות קודמים לו‪ .‬ונבין את‬
‫עומק העניין‪ ,‬כי כל הפירות הם מוגמרים ומוכנים למאכל‪ ,‬מלבד הלחם והיין‪ ,‬שצריכים את‬
‫מעשה האדם‪ .‬בחיטה ובגפן דווקא מופיע שיתוף פעולה בין הקב"ה לאדם‪ ,‬המשפיע‬
‫והמקבל שפועלים יחדיו‪ .‬ונבין שיש שלוש דרגות בקשר בין הקב"ה וישראל‪ .‬אדון ועבדים‪,‬‬
‫אב ובנים ואיש ואישה‪ .‬הבנים והעבדים מקבלים שפע מוכן מלמעלה‪ ,‬כאב הנותן לילדיו‬
‫מאכל ומשקה‪ .‬אך בקשר בין איש לאישה מתגלה דבר עליון מאוד‪ ,‬שהוא שותפות‪ .‬הבעל‬
‫משפיע גרעין בלתי מפותח באישה‪ ,‬והיא מפתחת אותו לכלל ולד‪ .‬בלי מעשה האישה‪ ,‬אין‬
‫מעשה האיש מאומה‪ .‬זוהי מעלת הקשר של איש ואישה‪ ,‬שיש להם שותפות ביצירה שלמה‪.‬‬
‫זהו האור המיוחד שמתגלה בלחם וביין‪ ,‬שאינם באים מוכנים מלמעלה‪ ,‬אלא האדם שותף‬
‫לקב"ה בהם‪ .‬אמנם יש כאן שתי מדרגות‪ .‬כי בחיטה ובשעורה השותפות היא עמוקה מאוד‪,‬‬
‫כי באמת אין כמעט משמעות לחיטה ולשעורה בלי לעשותם לחם ומיני מזונות‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬הענבים ראויים למאכל מצד עצמם‪ ,‬אין בהם חיסרון‪ .‬מעשה האדם נועד רק להפוך‬
‫אותם למוצר משובח עוד יותר‪ .‬נמצא שעיקר כוחו של האדם ושותפותו לקב"ה מתגלים‬
‫בחיטה ובשעורה‪ .‬ולכן הברכות המשובחות ביותר והראשונות לכולן הן עליהן‪' ,‬המוציא'‬
‫ו'מזונות'‪ .‬לאחריהן באה הגפן‪ ,‬שיש בה שותפות‪ ,‬אך לא משמעותית כמו בחיטה ובשעורה‪.‬‬
‫ולאחריהן שאר הפירות‪.‬‬

‫בזמן אכילת הגפן יתפלל האדם לשמחה בלבבו‪,‬‬

‫לעבודת ה' מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬ומתוך קירוב‬
‫דעת בינו ובין חבריו‪ .‬וכן יתפלל להשגת סתרי‬
‫תורה‪ ,‬שנמשלו ליין‪ ,‬בסוד הפנימיות היוצאת חוצה‪,‬‬
‫כי נכנס יין יצא סוד‪.‬‬
‫סדר ט"ו בשבט ‪ u‬ט‬

‫זית‬
‫יקח זית ויברך‬
‫ָּברו ְּך אַ ּ ָתה יי אֱ ל ֹהֵ ינ ּו מֶ לֶ ְך הָ עוֹלָ ם‬
‫בּ ו ֵֹרא ְּפ ִרי הָ עֵ ץ‪.‬‬

‫זית ‪ -‬לרומם את החומר להיות אור‬

‫ידוע שבשמן יש עניין גבוה מאוד‪ ,‬אף יותר מהיין‪ .‬וכמו שמצינו בכהנים‪ ,‬שאסור להם‬
‫לשתות יין‪ ,‬ומבאר הזוהר שהכהנים שייכים לבחינה עליונה מהיין‪ ,‬שהיא השמן‪ ,‬כאומרו‬
‫דּוֹתיו" )תהילים קלג ב(‪ .‬ובכל‬
‫"כַּ ֶשּׁ ֶמן ַהטּוֹב ַעל ָהרֹאשׁ י ֵֹרד ַעל ַהזָּ ָקן זְ ַקן ַא ֲהרֹן ֶשׁיּ ֵֹרד ַעל ִפּי ִמ ָ‬
‫זאת אנו רואים שברכתו של היין משובחת משל הזמן‪ ,‬וכן הוא קודם לברכה‪.‬‬
‫וביאור העניין הוא‪ ,‬שבאמת השמן הוא עליון מאוד‪ ,‬אך הוא עלה כל כך עד שיצא מכלל‬
‫אכילה‪ ,‬ועלה לכלל אור‪ .‬יתר הפירות‪ ,‬השימוש היחיד שלהם הוא באכילה‪ .‬רק לשמן יש עוד‬
‫שימוש ‪ -‬להאיר‪ .‬והאור ודאי גבוה מן האכילה‪ .‬האכילה‪ ,‬כידוע‪ ,‬נועדה להעלות את החומר‪.‬‬
‫כי כשהאדם אוכל‪ ,‬גופו נבנה‪ ,‬ומכוחות גופו הוא לומד תורה‪ ,‬ואז נמצא שה'מאכל' עלה‬
‫להיות 'מלאך'‪ .‬נמצא שתכלית האכילה היא עילוי רוחני לנבראים‪ .‬אולם בשמן הדבר בא‬
‫בדרך עליונה יותר‪ ,‬שמיד נעשה החומר לאור‪ ,‬אפילו בלי אכילתו‪ .‬והיינו שניתן להרים את‬
‫החומר עצמו לעילא‪ .‬לכן הזית יצא מכלל סדר המאכלים‪ ,‬ומעלת השמן אינה באכילתו‪,‬‬
‫ולכן לא מצינו עילוי בברכה על אכילתו‪ .‬כי באכילתו הוא טפל למאכלים אחרים‪ ,‬ואינו כמו‬
‫היין‪ ,‬שנועד לשתייה‪ .‬ולכן אף על פי שברכתו 'שהכול'‪ ,‬אין הדבר מעיד על ירידה ופחיתות‪,‬‬
‫אלא אדרבא‪ ,‬שעלה כל כך למעלה‪ ,‬עד שאין מעלתו ניכרת במאכל ובברכה‪ ,‬אלא במישורים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫מהזית אנו למדים לשאוף לגובהי מרומים‪ .‬לצאת למושגים חדשים של קדושה‪ .‬כי הזית‬
‫בקע את מושגי האכילה‪ ,‬שהם דרך העילוי הגופני‪ ,‬ועלה לאור רוחני‪ .‬כך האדם‪ ,‬יכול לצאת‬
‫משעבוד אל החומר‪ ,‬ולהאיר את אור הנשמה שבקרבו‪.‬‬

‫בזמן אכילת הזית יתפלל האדם שיאיר לבבו במסירות נפש‪ ,‬כשמן למאור‪ ,‬ויתפלל‬
‫שייפקחו עיניו להבין ולהשכיל ולהשיג בתורה‪ ,‬כי האור הוא ההשגה‪ ,‬והוא בחינת‬
‫השמן‪ .‬וכן יתפלל לחידוש המקדש‪ ,‬להדלקת המנורה ולהקרבת הנסכים‪ .‬ויתפלל‬
‫לזכות להאיר את העולם כולו באור קדושת ה'‪ ,‬המאירה בנשמותינו‪.‬‬
 ‫י ‪ u‬באוֹר פניך‬

‫תמר‬
‫תמר ‪ -‬צדיק כתמר יפרח‬
‫בתמר אנו מוצאים מעלה מיוחדת‪ ,‬שמענפיו לוקחים לנטילת לולב‪ ,‬ובזה‪ ,‬גם ענפי התמר‬
‫מקבלים משמעות של מצווה גדולה וחביבה‪ .‬בדרך כלל אין משמעות כל כך לעץ עצמו‪,‬‬
‫אלא לפרי‪ ,‬אך בתמר מתגלה מעלת העץ‪ .‬ומעלה זו שבתמר רומזת על אור נעלם‪ ,‬שהיה‬
‫בזמן הבריאה‪ ,‬אז טעם העץ היה צריך להיות כטעם הפרי‪ ,‬והיינו שגם בעץ תהיה משמעות‪.‬‬
‫"צ ִדּיק כַּ ָתּ ָמר יִ ְפ ָרח" )תהילים צב יג(‪ ,‬שצריך להבין מהי 'פריחת' הצדיק‪.‬‬
‫בזה נבין את הכתוב ַ‬
‫ובאמת כתוב "אוֹר זָ ֻר ַע לַ ַצּ ִדּיק" )תהילים צז יא(‪ ,‬והזוהר לומד שאור זה הוא האור הגנוז‪ ,‬והוא‬
‫נגנז בנשמת הצדיקים‪ ,‬שהם מגלים את האור הגנוז‪ .‬נמצא שהאור הגנוז הוא זרוע כמו גרעין‬
‫"צ ִדּיק כַּ ָתּ ָמר יִ ְפ ָרח"‪ ,‬היינו שהוא‬
‫בנשמת הצדיקים‪ ,‬והצדיק מפריח ומגלה אור זה‪ .‬נמצא ש ַ‬
‫מגלה את האור הגנוז‪ .‬וזה כוונת 'כַּ ָתּ ָמר'‪ ,‬כי בתמר רמוז האור הגנוז‪ ,‬אור בריאת העולם‪ ,‬שבו‬
‫היה טעם העץ כטעם הפרי‪ ,‬והייתה משמעות גם לענפים‪ ,‬כעניין הלולב‪ ,‬שהוא ענף אך הוא‬
‫ממש הלב‪' ,‬לו‪-‬לב'‪ ,‬בחינת הפרי‪.‬‬
‫והמיוחד שבלולב‪ ,‬כמו בעץ התמר עצמו‪ ,‬הוא שהוא מיתמר ועולה למעלה ביושר‪ .‬זו‬
‫מעלת הצדיק‪ ,‬שכולל שני ערכים ‪ -‬ישרות‪ ,‬ותנועה תמידית כלפי מעלה‪ .‬אין הוא מתפזר‬
‫לכיוונים רבים כמו יתר העצים‪ .‬כי בכל העצים ענפיהם מתפזרים אנה ואנה‪ ,‬ואינם עולים‬
‫ישר למעלה‪ .‬מה שאין כן התמר‪ .‬ובאמת יש בו שתי מעלות‪ .‬האחת‪ ,‬שאין בו ענפים נפרדים‪,‬‬
‫אלא כולו גזע אחד‪ .‬וזה מצביע על האחדות‪ ,‬שאינו מתפצל‪ ,‬אלא שומר על האחדות‪ .‬ועל‬
‫זה דרשו חכמים את ישראל כתמר ‪" -‬מה תמר זה אין לו אלא לב אחד‪ ,‬אף ישראל אין להם‬
‫אלא לב אחד לאביהם שבשמים" )סוכה מה ב(‪ .‬והמעלה השנייה היא שהתמר מיתמר ועולה‬
‫למעלה ביושר‪ .‬וזה מעיד על הקשר העצום לה'‪ ,‬שאינו פונה ימינה ושמאלה‪ ,‬אלא תמיד‬
‫דבוק בה'‪ ,‬בלי פירוד כלל‪ .‬ובאמת שורשם של שני הערכים הללו הוא אחד‪ .‬כי היכולת להיות‬
‫תמיד ישר עם ה'‪ ,‬נובעת מהאחדות בתוך ישראל‪ .‬מכוח האחדות מתגלה הלב האחד‪ ,‬ואז‬
‫עולים לה'‪ .‬והוא עניין התום והיושר‪ ,‬שהתום הוא אחדות עם כל ישראל‪ ,‬בלב אחד‪ ,‬וממילא‬
‫בא היושר‪ ,‬שהוא העלייה לה' בלי סטייה ימין ושמאל‪ .‬ותמ"ר הוא תם וישר‪.‬‬
‫וזה מה שצריך האדם ללמוד מהתמר‪ ,‬להיות תם וישר‪ ,‬ולשים דעתו לקדש גם את בחינת‬
‫הענפים‪ ,‬ולא רק את הפירות‪ .‬והיינו שישים לב לכל צדדי החיים‪ ,‬ללכת בהם בדרך ה' באמת‬
‫ובתמים‪ ,‬ובכך לקדש את כל חייו‪ ,‬להיות צדיק במעשיו וחסיד בדרכיו‪.‬‬

‫בזמן אכילת התמר יתפלל האדם להיות תם וישר‪,‬‬

‫שואף תמיד לה' יתברך‪ ,‬עולה למעלה בלי לסטות‬
‫כלל‪ ,‬ושיהיה לו לב אחד עם כל ישראל‪.‬‬
‫סדר ט"ו בשבט ‪ u‬יא‬

‫תאנה‬
‫תאנה ‪ -‬האור המיוחד של כל נשמה‬
‫בתאנה‪ ,‬כל אחד מפירותיה גדל בקצב שלו‪ .‬זהו ביטוי לנשמה הייחודית של כל אחד‪ .‬ודבר‬
‫זה מלמד שאף על פי שיש לכל ישראל נשמה אחת‪ ,‬וצריכים כולנו להתאחד‪ ,‬אין זה מוחק‬
‫את הייחודיות והיופי של כל אחד מישראל‪ .‬יש ערך בכך שכל אחד יכיר את כוחותיו ואת‬
‫נפשו‪ ,‬ויתפתח בקצב האישי שלו‪ .‬בזה‪ ,‬התאנה היא ביטוי למקום שאין בו קנאה‪ .‬כי גדלים‬
‫בה אלו לצד אלו גדולים וקטנים‪ ,‬תאנים מפותחות ותאנים בתחילת דרכן‪.‬‬
‫ועניין זה קשור במעלה המיוחדת שיש לתאנה על פני כל המינים ‪ -‬שאין בה פסולת כלל‪,‬‬
‫רק העוקץ למעלה‪ .‬כמו שאמרו חכמים במדרש )בראשית רבה מו א(‪" :‬אמר ר' יודן מה‬
‫התאנה הזו אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד‪ ,‬העבר אותו ובטל המום‪ ,‬כך אמר הקב"ה‬
‫לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה‪ ,‬העבר אותה ובטל המום‪ִ ' ,‬ה ְת ַהלֵּ ‪ ‬לְ ָפנַ י וֶ ְהיֵ ה ָת ִמים'‬
‫)בראשית יז א("‪ .‬בתכונה זו של התאנה מתגלה‪ ,‬שיש בה מעין המדרגה של קודם החטא‪,‬‬
‫שהיה טוב בלי רע כלל‪ .‬ולכן נבין מה שנאמר באדם וחווה לאחר החטא "וַ יִּ ְת ְפּרוּ ֲעלֵ ה ְת ֵאנָ ה‬
‫וַ יַּ ֲעשׂוּ לָ ֶהם ֲחגֹרֹת" )בראשית ג ז(‪ ,‬שתפרו דווקא עלה תאנה‪ ,‬כי לאחר שנפלו בחטא נתערב‬
‫בהם הרע‪ ,‬רצו להתקרב כמה שיותר אל המציאות המתוקנת‪ ,‬לכן לקחו דווקא מהתאנה‪,‬‬
‫שאין בה פסולת‪ ,‬וממנה עשו בגדים‪ .‬להורות על התיקון העתידי לגופם‪ ,‬שישוב להיות ללא‬
‫פסולת‪.‬‬
‫התאנה מגלה את מדרגת הנשמה של כל אחד מישראל שהיא שלמה בלא פסולת כלל‪,‬‬
‫ואורה המיוחד צריך לצאת אל הפועל בכל צדדיו‪.‬‬

‫בזמן אכילת התאנה יתפלל האדם לגלות את האור‬

‫המיוחד שבו‪ ,‬את קדושת הנשמה שבו‪ ,‬ויתפלל‬
‫לבטל מעצמו כל פסולת וכל קלקול‪ ,‬להיות טהור‬
‫לה' לבדו‪.‬‬
 ‫יב ‪ u‬באוֹר פניך‬

‫רימון‬
‫רימון ‪ -‬כל ישראל ערבין זה לזה‬
‫הרימון מבטא אחדות‪ ,‬שכל הגרעינים מדובקים זה בזה‪ .‬והאחדות שברימון היא החזקה‬
‫ביותר‪ .‬כי כל הגרעינים נמצאים ממש בצמידות רבה‪ .‬ובאמת יש ברימון שני דברים‬
‫מיוחדים‪ .‬האחד הוא האחדות של הגרעינים‪ ,‬שדבוקים אחד בשני יותר מכל הפירות‬
‫האחרים‪ .‬ומאידך‪ ,‬יש בו את הקליפות הקשות והמרות ביותר שסובבות אותו‪ ,‬הן קליפות‬
‫קשות שסובבות את כל הגרעינים כולם‪ ,‬והן קליפות דקות שסובבות את קבוצות הגרעינים‬
‫שבתוך הרימון‪.‬‬
‫ובאמת הרימון הוא כמו התאנה‪ ,‬שכל גרעין נאכל לבדו‪ ,‬והיינו שהוא בחינת ישראל כל‬
‫אחד בעצמו‪ .‬אך הוא מבטא את החשיבות של האחדות גם בזמן שכל אחד עומד לעצמו‪.‬‬
‫"חבוּר ֲע ַצ ִבּים ֶא ְפ ָריִ ם ‪ַ -‬הנַּ ח לוֹ"‬
‫אחדות זו היא ההגנה החשובה מפני כל הקליפות‪ ,‬בסוד ֲ‬
‫)הושע ד יז(‪ .‬אפילו שיש נגד ישראל קליפות קשות ומרות‪ ,‬אינן יכולות לנו אם אנו באחדות‪.‬‬
‫זהו הרימון‪ ,‬שבא לבטא את ערך האחדות שבתוך הפירוד‪ .‬בשונה מהאחדות של המינים‬
‫הקודמים‪ ,‬שבה מתבטלת הצורה הפרטית ומתגלה אור כללי‪ ,‬כמו בלחם וביין‪ ,‬כאן נותר כל‬
‫אחד בצורתו הפרטית‪ ,‬אך הם מצטופפים יחד באהבה‪ ,‬ובכך מנצחים כל קליפה‪ .‬ונבין שזה‬
‫סוד "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" )עירובין יט א(‪ .‬ומלבד הפשט‪ ,‬שיש באמת מצוות‬
‫רבות בכל איש ישראל‪ ,‬מכל מקום אפילו נמצא פושע שאינו עושה שום מצווה‪ ,‬אם יש‬
‫אחדות כמו ברימון‪ ,‬נחשב שהוא מלא מצוות‪ .‬כי האחדות‪ ,‬מזכה את כולם במצוות שכל‬
‫אחד עושה‪ .‬כי האחדות מועילה רק למצוות ולא לעבירות‪ ,‬כי קשר רשעים אינו מן המניין‪,‬‬
‫כנודע בדברי הגמרא בסנהדרין‪ .‬לכן כשישראל באחדות‪ ,‬כל המצוות שעושה כל אחד‬
‫נחשבות כאילו הן של כולם‪ ,‬בחינת 'כל ישראל ערבין זה לזה'‪ .‬וזה רז מאמר חכמים שאפילו‬
‫פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון‪ ,‬היינו דווקא 'כרימון'‪ ,‬שהאחדות שרמוזה בו ממשיכה‬
‫את השפע מכל אחד לכולם‪ ,‬וכל ישראל מתברכים‪.‬‬
‫נמצא שבתאנה וברימון יש הדרכה לנשמות‪ ,‬לכל פרט‪ ,‬כיצד עליו לנהוג‪ .‬מצד אחד צריך‬
‫להכיר במעלתו‪ ,‬לדעת שמצד נשמתו הוא שלם ממש‪ ,‬עולם ומלואו‪ ,‬ולכן אין בו שום פגם‬
‫וחיסרון‪ .‬אך מצד שני‪ ,‬צריך להיזהר שיהיה אור זה בנשמה הפנימית‪ ,‬ולא שייבדל מהעם‬
‫בפועל‪ ,‬אחרת יהיה תאנייה ואנייה חלילה‪ .‬והרימון בא ללמד שצריך להתאחד‪ ,‬גם אם כל‬
‫אחד עומד לעצמו‪ .‬ובכך ננצח כל רע וכל קליפה‪.‬‬

‫בזמן אכילת הרימון יתפלל האדם שיהיה מלא אהבה לישראל והערכה לכל‬
‫אחד ואחד‪ ,‬ולא ישפוט אנשים לפי החיצוניות שלהם‪ ,‬אלא לפי הפנימיות‪.‬‬
‫ויתפלל על עם ישראל‪ ,‬שתתרבה האחדות בתוכנו ובכך ננצח את כל הקליפות‪.‬‬
‫סדר ט"ו בשבט ‪ u‬יג‬