Professional Documents
Culture Documents
תמלול השיעורים המקוונים - סופי על אמת!
תמלול השיעורים המקוונים - סופי על אמת!
תמלול השיעורים המקוונים - סופי על אמת!
מדר
דיני עבודה
תמלול השיעורים
המקוונים
פרופ' הילה שמיר ופרופ' גיא מונדלק
1
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
2
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
תוכן
יחידה - 1הממד ההסכמי19 ................................................................................................................
מבוא 19 ............... ................................ ................................ ................................ ................................ ................................
המימד ההסכמי 19 ............................... ................................ ................................ ................................ ................................
ייחודו של חוזה העבודה 20 .................... ................................ ................................ ................................ ................................
עיקרי הדיון במימד ההסכמי 21 .............. ................................ ................................ ................................ ................................
כיצד נראה חוזה עבודה? 21 .................... ................................ ................................ ................................ ................................
מקורות חוזה העבודה 22 ....................... ................................ ................................ ................................ ................................
חוזה העבודה – מבט נוסף ,מלמעלה 23 .................................... ................................ ................................ ................................
חוזה העבודה -לסיכום 25 ..................... ................................ ................................ ................................ ................................
תוכנו ההסכמי של חוזה העבודה 25 ......................................... ................................ ................................ ................................
הסכמות מפורשות והסכמות מכללא 25 ................................... ................................ ................................ ................................
פרשת ההסתדרות נ' תה"ל 26 ................. ................................ ................................ ................................ ................................
הכלל לעניין פיטורים 27 ......................... ................................ ................................ ................................ ................................
הפררוגטיבה הניהולית 28 ...................... ................................ ................................ ................................ ................................
נוהג 29 ................ ................................ ................................ ................................ ................................ ................................
פרשנות על פי חוק החוזים 30 ................. ................................ ................................ ................................ ................................
היררכיה הפוכה לפרשנות ( – )1פס"ד מרים זוהר נ' הבימה 31 .................................... ................................ ................................
היררכה הפוכה לפרשנות ( – )2פס"ד שלום עמר נ' אסיפון 31 ...................................... ................................ ................................
היררכיה הפוכה לפרשנות (32 .............. ................................ ................................ ................................ ................................ )3
עילות בטלות נוספות 33 ......................... ................................ ................................ ................................ ................................
תוכנו ההסכמי של חוזה העבודה -סיכום 34 ............................. ................................ ................................ ................................
חוזה העבודה כחוזה יחס 34 ................... ................................ ................................ ................................ ................................
הרוויזיה בחוזה העבודה 35 .................... ................................ ................................ ................................ ................................
מהי מידת ההסכמה הנדרשת? – פס"ד יוחנן גולן 37 .................. ................................ ................................ ................................
הדגמת עיקרון הרוויזיה 37 .................... ................................ ................................ ................................ ................................
תוקפו של כתב הוויתור – קנטי נ' דיגיטל אקוויפמנט 39 ............. ................................ ................................ ................................
שינוי חד-צדדי – מה קורה כאשר אין הסכמה בין הצדדים? 40 ................................... ................................ ................................
פרשת מילפלדר – שינוי חד-צדדי בערוץ החוזי 41 ...................... ................................ ................................ ................................
פרשת גנני – שינוי חד-צדדי – הערוץ הקנייני 43 ........................ ................................ ................................ ................................
גישה חוזית או קניינית? מתי איישם את הלכת מילפלדר ומתי את הלכת גנני? 44 .......... ................................ ................................
פרשת רמת"א 46 ................................... ................................ ................................ ................................ ................................
מהם מקרים של הרעה מוחשית בזכויות העובד? 48 ................... ................................ ................................ ................................
לסיכום סוגיית השינוי החד-צדדי 49 ....................................... ................................ ................................ ................................
אפשרויות תגובה עבור המעסיק במקרה שהעובד סרב להצעת המעסיק לרוויזיה 49 ...................................... ................................
סיכום – על חשיבות השוק כמוסד מסדיר 50 ............................ ................................ ................................ ................................
הסדר הכבילה שנדון בבג"ץ – עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל 51 ........................... ................................ ................................
חשיבות ויתרון כוח השוק – התנהגות מונופסוניסטית של מעסיקים 52 ........................ ................................ ................................
חשיבות ויתרון כוח השוק – הלקח 53 ...................................... ................................ ................................ ................................
יחידה - 2מגבלות ציבוריות על חוזה העבודה 53 .......................................................................................
מבוא 53 ............... ................................ ................................ ................................ ................................ ................................
פרשת אוניברסיטת ת"א 55 .................... ................................ ................................ ................................ ................................
תום לב לעומת תקנת הציבור 56 ............. ................................ ................................ ................................ ................................
3
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אז מה ההבדל בין הנגזרת של תום הלב לנגזרת של תקנת הציבור? 56 .......................... ................................ ................................
תום לב 57 ............ ................................ ................................ ................................ ................................ ................................
תמות עיקריות בפסיקה הנוגעות לעקרון תום הלב 58 ................ ................................ ................................ ................................
חובת גילוי המידע 58 ............................. ................................ ................................ ................................ ................................
תכליות חובת הגילוי 59 ......................... ................................ ................................ ................................ ................................
גישת הטלת החובה על המחזיק במידע – נג 4-30 /איסטרוניקס נ' גרפונקל 60 ............... ................................ ................................
פס"ד סופר נ' אורט ישראל – פיטורים ממקום עבודה קודם מסיבות מקצועיות 60 ........................................ ................................
פס"ד ארביב – על מועמדת לעבודה אין חובה לגלות על הריון בשלב התחלתי 61 ........... ................................ ................................
איך מסבירים את ההבדל בין פס"ד סופר נ' אורט לבין פס"ד ארביב? 61 ...................... ................................ ................................
הגנה בפני פיטורין 62 ............................. ................................ ................................ ................................ ................................
חלוקת הפסיקה לשלושה תתי-שלבים 63 ................................. ................................ ................................ ................................
שלב ראשון -קבלה לעבודה 63 ................ ................................ ................................ ................................ ................................
שלב שני -יחסי עבודה בשלב בו כבר ישנו קשר עבודה מתמשך 63 ............................... ................................ ................................
שלב שלישי -עובדים שכבר מועסקים במשך זמן רב 64 .............. ................................ ................................ ................................
התפתחויות החל משנת – 2002שקילת הדברים בלב פתוח ובנפש חפצה 64 .................. ................................ ................................
הגנה על כבוד העובד – סביבת העסקה פוגענית והתעמרות בעבודה 65 ......................... ................................ ................................
תחקיר עובדי אמזון 67 .......................... ................................ ................................ ................................ ................................
תקנת הציבור 68 ................................... ................................ ................................ ................................ ................................
הנגזרות הקונקרטיות של תקנת הציבור -פס״ד גדעון גדות נ׳ מפעל הפיס 68 ................ ................................ ................................
פרשנות מצמצמת – ס׳ 29לחוק יסודות התקציב 69 .................. ................................ ................................ ................................
תקנת הציבור וזכויות חוקתיות 71 .......... ................................ ................................ ................................ ................................
חופש העיסוק – פרשת פרומר – הגבלה על עיסוק במקום עבודה אחר 72 ...................... ................................ ................................
זכות העובד לפרטיות -פס"ד איסקוב – כניסה לחשבון המייל של העובדת 72 ............... ................................ ................................
חופש הביטוי והמצפון 72 ....................... ................................ ................................ ................................ ................................
מדיה חברתית – הגבלות על ביטוי ודעה מחוץ ובזמן העבודה (חושפי שחיתויות) 72 ....................................... ................................
הזכות לשוויון 73 .................................. ................................ ................................ ................................ ................................
איזון חוקתי :הזכות לפרטיות 73 ............ ................................ ................................ ................................ ................................
דוגמא :פיקוח מרחוק 74 ....................... ................................ ................................ ................................ ................................
מידע גנטי 74 ........................................ ................................ ................................ ................................ ................................
מעקב ,ניטור ופיקוח – עובדי אמאזון 75 .................................. ................................ ................................ ................................
אינטליגציה מלאכותית בשירות מנהלי משאבי אנוש 75 ............. ................................ ................................ ................................
סינרגיה בין האדם למכונה 76 ................. ................................ ................................ ................................ ................................
שיקולים ניהוליים לפגיעה בפרטיות 77 .................................... ................................ ................................ ................................
שיקולים להגנת הפרטיות 78 .................. ................................ ................................ ................................ ................................
המקורות הנורמטיביים לאיזון המשפטי 79 .............................. ................................ ................................ ................................
עקרונות יסוד בפרטיות -יישום 80 ........................................................................................................
הלכת איסקוב 80 .................................. ................................ ................................ ................................ ................................
הבחנה בין סוגי דוא"ל 81 ....................... ................................ ................................ ................................ ................................
עקרונות יסוד בפרטיות – יישום -ההסתדרות נ' עיריית קלנסווה 83 ............................ ................................ ................................
יישומי פרטיות נוספים -התקדמות הפסיקה 85 ........................ ................................ ................................ ................................
השימוש בפוליגרף 85 ............................. ................................ ................................ ................................ ................................
סוגיות רפואיות 85 ................................ ................................ ................................ ................................ ................................
איכון מידע 85 ...................................... ................................ ................................ ................................ ................................
4
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
5
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חוק שיווי זכויות האישה וחוק עבודת נשים 114........................ ................................ ................................ ................................
חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז114..................... ................................ 1997-
ס' 33י' לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז( 1957-תיקון מס' 6תשס"א114............. ................................ ................................ )2001-
חוק פיצויי פיטורין וחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות 114........................... ................................ ................................
חוקי איסור אפליה 114 ........................................................................................................................
גלי החקיקה בחוקי איסור האפליה 115.................................... ................................ ................................ ................................
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח115....................... ................................ ................................ ................................ 1988-
החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח115.......................... ................................ ................................ ................................ 1998-
חוקי הבטיחות וגהות 116 .....................................................................................................................
פקודת הבטיחות בעבודה [במקור משנת ]1946הנוסח החדש משנת 116................ ................................ ................................ 1970
חוק ארגון הפיקוח על העבודה תשי"ד116........................ ................................ ................................ ................................ 1954-
קבוצות עובדים מיוחדות (נשים ,נוער ,מהגרי עבודה) 116 ............................................................................
ענפים מיוחדים (עובדי חברות כוח אדם ,קבלני שירותים ,עובדי מדינה)117 ....................................................
חברות כוח אדם :חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו117............. ................................ ................................ 1996-
קבלני שירותים :חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה תשע"ב117.................... ................................ ................................ 2011-
הנחות יסוד ביחס לחקיקת המגן 117 ......................................................................................................
ההנחה הראשונה – חקיקת המגן מייצרת כללים ברורים 118...................................... ................................ ................................
ההנחה השנייה -חוקי המגן מיטיבים עם העובדים 119.............. ................................ ................................ ................................
ההנחה השלישית – חקיקת המגן היא קוגנטית 120.................... ................................ ................................ ................................
ההנחה הרביעית -חוקי המגן אכיפים 121................................ ................................ ................................ ................................
חקיקת מגן -בעד ונגד :האם חוקי המגן מיטיבים עם העובדים? 121 ..............................................................
חופש החוזים ויעילות 122....................... ................................ ................................ ................................ ................................
השלכות חלוקתיות 123.......................... ................................ ................................ ................................ ................................
חקיקת מגן אוניברסלית לעומת חקיקת מגן סלקטיבית 125........................................ ................................ ................................
חוקי מגן -סיכום 128............................. ................................ ................................ ................................ ................................
מהותה של קוגנטיות -נוקשות וריכוך הקוגנטיות של חקיקת המגן 129........................ ................................ ................................
מהי קוגנטיות? 129................................ ................................ ................................ ................................ ................................
יישום הלכת הקוגנטיות – פרשת צ'יבוטרו 130.......................... ................................ ................................ ................................
האם הלכת הקוגנטיות היא באמת אבסולוטית? 132.................. ................................ ................................ ................................
"ריכוך" הקוגנטיות של חוקי המגן ע"י הכפפתה לעקרון תום הלב 132.......................... ................................ ................................
פרשת שמואלי 132................................. ................................ ................................ ................................ ................................
הלכת הקוגנטיות -סיכום 134................. ................................ ................................ ................................ ................................
שני אלמנטים נוספים שמאתגרים את הקוגנטיות; פשרות ואכיפה 135......................... ................................ ................................
יחידה – 4אכיפת זכויות עובדים 136 ......................................................................................................
הצגת בעיית האכיפה 136........................ ................................ ................................ ................................ ................................
הבסיס לאכיפה אפקטיבית 136............... ................................ ................................ ................................ ................................
משתנים מרכזיים באכיפת זכויות עובדים 137........................... ................................ ................................ ................................
שחקנים 138.......... ................................ ................................ ................................ ................................ ................................
מהן רמות הציות לחוקי המגן? 139.......... ................................ ................................ ................................ ................................
נתוני אכיפה – פעולות המנהל 140............ ................................ ................................ ................................ ................................
נתוני אכיפה – פעולות אכיפה לפי חוקים 141............................ ................................ ................................ ................................
נתוני אכיפה :פעולות אכיפה – שכר מינימום 142....................... ................................ ................................ ................................
אכיפה פרטית – על-ידי עובד.ת 142.......... ................................ ................................ ................................ ................................
6
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
7
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מהו שכר? סעיף 3לחוק שכר מינימום 177................................ ................................ ................................ ................................
קוגנטיות שכר המינימום 178.................. ................................ ................................ ................................ ................................
פעולות אכיפה – שכר מינימום 180.......... ................................ ................................ ................................ ................................
כלים לעידוד אכיפה בחוק 181................. ................................ ................................ ................................ ................................
הסדר נפרד :נוער ובעלי מוגבלויות 182..................................... ................................ ................................ ................................
הסדר נפרד :בעלי מוגבלות 183................ ................................ ................................ ................................ ................................
סוגיות מיוחדות :הטיפ ,הקנס והפרמיה 183............................. ................................ ................................ ................................
הלכת קיס – שכר מינימום 184................ ................................ ................................ ................................ ................................
פרמיה 188............ ................................ ................................ ................................ ................................ ................................
פס"ד עגיב – המגן 188............................ ................................ ................................ ................................ ................................
קנס 189............... ................................ ................................ ................................ ................................ ................................
ניכויים מהשכר – סעיף 25לחוק הגנת השכר 189....................... ................................ ................................ ................................
הלכת נטרודן 190................................... ................................ ................................ ................................ ................................
חוק שכר מינימום -סיכום 190................ ................................ ................................ ................................ ................................
הסדרת זמן :חוק שעות עבודה ומנוחה 191 ...............................................................................................
תכליות החוק 191.................................. ................................ ................................ ................................ ................................
חוק שעות עבודה ומנוחה – היכרות כללית 191.......................... ................................ ................................ ................................
תכליות החוק 192.................................. ................................ ................................ ................................ ................................
האם חוק שעות עבודה ומנוחה מותאם לשוק העבודה כיום? 194................................. ................................ ................................
ניסיונות להגמשת החוק – הצעת חוק הסדרי עבודה גמישים התשעם זאת194...................................... ................................ 2017-
דו"ח הוועדה לקידום תחום התעסוקה לקראת 195............ ................................ ................................ ................................ 2030
אסדרת שעות עבודה ויום מנוחה שבועי בחוק 196...................... ................................ ................................ ................................
שעות נוספות 196................................... ................................ ................................ ................................ ................................
יום המנוחה השבועי 197......................... ................................ ................................ ................................ ................................
גמול שעות נוספות 198........................... ................................ ................................ ................................ ................................
גמול שעות נוספות – עבודה בלילה 199..................................... ................................ ................................ ................................
גמול העסקה במנוחה שבועית 200............ ................................ ................................ ................................ ................................
פס"ד אוריינט קולור – ספירת השעות לחישוב שעות נוספות נעשית על בסיס יומי 200.................................... ................................
סיכום ביניים 200.................................. ................................ ................................ ................................ ................................
הוכחות שעות נוספות 201....................... ................................ ................................ ................................ ................................
שעות נוספות מול שעות עודפות 202......................................... ................................ ................................ ................................
איסור תשלום גלובלי – סעיף 5לחוק הגנת השכר 203................ ................................ ................................ ................................
איסור שכר גלובלי -הפסיקה 203............ ................................ ................................ ................................ ................................
הלכת למפל 204..................................... ................................ ................................ ................................ ................................
חריגים לאיסור של שכר גלובלי 205......................................... ................................ ................................ ................................
פס"ד דוד אלון 205................................ ................................ ................................ ................................ ................................
סעיף 30לחוק שעות עבודה -חריגים 206.................................. ................................ ................................ ................................
החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה – חריג האמון האישי וחריג הפיקוח 206................ ................................ ................................
סעיף (30א)( - )5חריג האמון האישי – פס"ד אגרון 207................ ................................ ................................ ................................
סעיף (30א)( - )6חריג הפיקוח – פס"ד אגרון ופס"ד גלוטן 208...................................... ................................ ................................
פרשת גלוטן – שעות נוספות אצל עובדות סיעוד 209................... ................................ ................................ ................................
התפתחויות לאחר פרשת גלוטן 212.......... ................................ ................................ ................................ ................................
פס"ד אבי מור – תחולת הלכת גלוטן במקרים של עובדים ישראלים 213....................... ................................ ................................
8
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
9
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
10
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
11
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
12
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
13
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שביתה – ההגנות שהדין מעניק לעובדים השובתים ולארגון העובדים 417..................... ................................ ................................
תכלית השביתה בתקופות שונות בחיי ההסכם הקיבוצי 418........................................ ................................ ................................
זכות השביתה בפסיקה 418..................... ................................ ................................ ................................ ................................
הבחנה בין שלוש שאלות יסוד 420........... ................................ ................................ ................................ ................................
ההגנות על זכות השביתה -חקיקה 421.................................... ................................ ................................ ................................
הגנה מפני תביעה בנזיקין 423................. ................................ ................................ ................................ ................................
מתי ההגנות לא חלות? 424..................... ................................ ................................ ................................ ................................
שביתה -הגדרה 425............................... ................................ ................................ ................................ ................................
.1סירוב קיבוצי – פס"ד המתמחים 426................................... ................................ ................................ ................................
.2מתואם – פס"ד קוקה 427................... ................................ ................................ ................................ ................................
.3לבצע עבודה – פס"ד מכתשים 428........................................ ................................ ................................ ................................
.4כנגד המעסיק ולא כנגד המדינה – פס"ד חטיב 428................. ................................ ................................ ................................
.5בעניין של תנאי או יחסי העבודה – פס"ד ארגון המורים העל יסודיים 428................. ................................ ................................
השביתה הפוליטית מול השביתה הכלכלית 429......................... ................................ ................................ ................................
שביתה פוליטית – פס"ד חטיב 430........... ................................ ................................ ................................ ................................
שביתה מעין פוליטית 430....................... ................................ ................................ ................................ ................................
פס"ד שירותי תברואה ופס"ד ארגון המורים 431....................... ................................ ................................ ................................
מגבלות על השביתה – שביתה בלתי לגיטימית וצווי מניעה 432.................................... ................................ ................................
שביתה בלתי לגיטימית 433..................... ................................ ................................ ................................ ................................
"כללי המשחק" לשביתה לגיטימית – מהי שביתה בלתי-לגיטימית? 433....................... ................................ ................................
צווי מניעה 436...................................... ................................ ................................ ................................ ................................
שלטון צווי המניעה? 437......................... ................................ ................................ ................................ ................................
דרכי מעסיק להתמודד עם שביתה 437..................................... ................................ ................................ ................................
סדר הדיון בשביתה 439.......................... ................................ ................................ ................................ ................................
יחידה – 12אינטגרציה של שלושת מימדי משפט העבודה 440 .....................................................................
היררכיית הנורמות 441.......................... ................................ ................................ ................................ ................................
היררכיית הנורמות של דיני העבודה 444................................... ................................ ................................ ................................
תיאום בין נורמות באותה רמת אסדרה 445.............................. ................................ ................................ ................................
סתירה בין הסכמים קיבוציים 445........... ................................ ................................ ................................ ................................
נורמות שמקורן ברמות שונות 446........... ................................ ................................ ................................ ................................
תיאום בין רמת אסדרה 447.................... ................................ ................................ ................................ ................................
פס"ד קמיל נ' בזק 449............................ ................................ ................................ ................................ ................................
בין הסכם קיבוצי לחוזה אישי – סעיף 22לחוק הסדרים קיבוציים – "הוראה מונעת" 450.............................. ................................
פס"ד עיריית ת"א נ' ירוחם תבור 452....................................... ................................ ................................ ................................
פס"ד גולדפרב נ' התעשייה האווירית – הוראה מונעת בהסכם הקיבוצי מסיגה את הקבלני 454....................... ................................
"חוזה הבכירים" 455............................. ................................ ................................ ................................ ................................
פס"ד רובין נ' אפקון 457......................... ................................ ................................ ................................ ................................
פס"ד אופנר נ' שערי צדק 459.................. ................................ ................................ ................................ ................................
שאלת הסף – על מי חלים דיני העבודה? 461............................. ................................ ................................ ................................
מטרות חוזה העבודה הטיפוסי (462................................ ................................ ................................ ................................ )SER
התמורות שהביאו לירידה במעמדו של ה463................... ................................ ................................ ................................ SER -
בין גמישות לביטחון 464......................... ................................ ................................ ................................ ................................
פירוק קשר העבודה הסטנדרטי (466............................... ................................ ................................ ................................ )SER
14
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
15
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
16
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
17
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
18
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מבוא
בשיעור הראשון של הקורס ,הכרנו את שלושת המימדים של דיני העבודה ,החוזי ,הרגולטיבי והקיבוצי .ביחידה זו
ננסה לבודד את כ"א מהמימדים ,להבין את הגיונם הפנימי ואת המטען הערכי שעליהם הם מבוססים .לא נגיע
לנקודה שבה יש דרך אחת מועדפת להסדרת שוק העבודה ,אלא נדבר על חסרונות ,יתרונות ,נרצה להעלות שאלות
אמפיריות לגבי השפעת כ"א מהמימדים על קשר העבודה ,על המעסיק ,על העבודה עצמה ,על החברה ועל הכלכלה.
נרצה גם לבחון את מערכת הערכים של המשפט ,אבל גם את מערכת הערכים שלנו .במדינה דמוקרטית אנו רואים
שיש תמהיל של שלושת המימדים ונרצה כל אחת ואחד מאתנו לבחון באופן נורמטיבי ,איפה אנחנו נמצאים ביחס
לשאלה מהי הדרך הראויה שבה צריך להסדיר את שוק העבודה.
המימד ההסכמי
את המסע שלנו אנו נתחיל במימד ההסכמי.
מדוע אנו משתמשים בממד ההסכמי כנקודת המוצא? מבחינת המשפט ,בבסיס קשר העבודה נמצא חוזה העבודה.
זו הנחת היסוד.
זו איננה בחירה מובנת מאליה ,כי לעבודה יש המון משמעויות .כפי שנראה בדיון בפסה"ד דניה סיבוס ,ניתן היה
לומר שהזכות לעבוד ומולה הזכות לקניין ,הן זכויות חוקתיות ,ולכן שער הכניסה צריך להיות זה של זכויות האדם.
אף על פי כן ,הגישה המקובלת בדין הקיים היא שבבסיס נמצא קשר חוזי.
19
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שיקול נוסף להתחיל בממד החוזי ,הוא העובדה שהממד החוזי הוא המימד הכי מוכר לנו ,למעשה יש לנו קשר ישיר
ורציף למה שלמדנו בקורס בדיני חוזים .הוא גם הממד הפשוט והקל ביותר להבנה ,כי מטרת דיני החוזים היא
לכאורה לספק שורה של כללים פרוצדורליים בעיקרם ,ופשוטים ,שמשאירים את עיקר העבודה ליד הנעלמה,
לכוחות השוק ,ולכן להסכמת הצדדים.
אם נקודת המוצא שלנו היא המימד ההסכמי ,האם בכלל יש הבדל בין חוזה עבודה לכל חוזה אחר? ניתן לסבור
שחוזה הוא חוזה וחוזה העובדה הוא ככל חוזה אחר .דיני החוזים הם מספיק גמישים כדי להתאים את עצמם
לסוגים שונים של חוזים ולכן מהבחינה המשפטית ,אין הבדל בין חוזה עבודה לכל חוזה אחר.
טענה אחרת גורסת שחוזה העבודה שונה מחוזים אחרים וזאת משני טעמים:
א .בשל מערך הכוחות הא-סימטרי בין העובד לבין המעסיק .כפי שנראה ,הזכות הקניינית היא בצד של
המעסיק ,בעוד שהעובד הוא שחקן חוזי בלבד .ההון הפיננסי מקבל את הבכורה על פני ההון האנושי .את
הביטוי העיקרי לכך ,נראה בצידוקים להתערבות בספרה החוזית ,בין אם על דרך של מושגים כמו תום לב
ותקנת הציבור בחוק החוזים עצמו ,ובין אם זה בחוקי המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי .את כל אלה נכיר
בהמשך הקורס .עם זאת ,הסוגיות הללו יופיעו גם בדיון ביחידה הזו.
ב .חוזה העבודה הוא דוגמא מובהקת למה שנקרא "חוזה יחס" .זה מחייב את ההתאמה של דיני החוזים,
שפיתוחים הדומיננטי הוא בעסקאות מסחריות מפורטות יותר .טענה זו תהיה במוקד הדיון במהלך יחידה
זו.
20
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
על רקע נקודת המוצא החוזית ,ביחידה זו נרצה להתייחס לנושאים הבאים:
מה מייחד את חוזה העבודה -
מה תוכנו של חוזה העבודה -
מהי הפררוגטיבה הניהולית -
השלכת היותו של חוזה עבודה חוזה יחס -
כיצד משתנה חוזה העבודה (ונכיר את מושג הרוויזיה) -
מהם היתרונות והחסרונות של הסדרת השוק" ,היד הנעלמה" ,בהקשר של שוק העבודה. -
עם זאת ,אם אנו מסתכלים כאן על איך שנראה חוזה עבודה בפועל ,אנו רואים שזהו חוזה מאד שלדי.
21
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
גם כאשר יש חוזה כתוב ,אנו רואים שמדובר בחוזה קצר יחסית ,מציינים בו את גובה השכר ,הגדרת תפקיד כללית,
אבל אנו לא רואים בו פירוט שנותן ביטוי למלוא המורכבות שבקשר בין עובד ומעסיק.
במקום לחפש את המסמך שנקרא "חוזה עבודה" יש לחשוב על חוזה העבודה כמכלול ההסכמות שבין עובד
למעסיק .במכלול זה ,נמצאות כל התשובות לשאלות שירצו הצדדים לשאול לגבי מערכת היחסים שביניהם ,אפילו
אם זה לא כתוב ואפילו אם לא נתנו דעתם לכך ולעתים אפילו אם לא רצו בתשובות שהחוזה או דיני החוזים
מפיקים עבורם.
א .מקורות פנימיים לחוזה – מהצד האחד יש לנו נורמות הסכמיות ,הן פנימיות לחוזה ,הן מושתתות על אומד
דעת הצדדים ,בין אלה נקבעו במפורש ובין אם אלה תניות מכללא.
22
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ב .מקורות חיצוניים לחוזה – בצד השני ,יש מערכת של נורמות חיצוניות .אלה כוללות נורמות שמופנמות
לתוך החוזה מתוך המימד הרגולטיבי והמימד הקיבוצי של דיני העבודה; חוקי המגן ,צווי הרחבה,
הסכמים קיבוציים .וכך ,חלק מחוזה העבודה של כל עובד ועובדת הוא הזכות לחופשת לידה ,גם אם זו לא
הוסכמה במפורש או מכללא בין הצדדים ואפילו אם שני הצדדים לא רוצים בכך! כך גם לדוגמא ,שכר
שנקבע בהסכם קיבוצי (נכיר בהמשך הקורס את סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים ,שמכניס את ההוראות
האישיות מההסכם הקיבוצי לתוך חוזה העבודה) .בדומה ,נכיר גם את המוסד המשפטי של צו ההרחבה.
וכך למשל ,מכוח צו הרחבה חלה חובה על כלל המעסיקים במשק להפריש לקרן פנסיה עבור העובדים .גם
חובה זו הופכת להיות חלק אינטגרלי מחוזה העבודה.
ג .תשתית מבנית – לבסוף ,כפי שנראה בהמשך ,בבסיס כל אלה יש תשתית משפטית מבנית ,שמעצבת את
אופי החוזה ובליבה – הקצאת הכוח הניהולי למעסיק.
כעת נתבונן על ההסכמה בין הצדדים במבט נוסף .התרשים הבא מראה את אותו מיכל קיבול ,אבל הפעם במבט
מלמעלה .אנו רואים מרחב גדול שצבוע בצבע אפור וזה המרחב החוזי .לכל שאלה משפטית שיש לנו לגבי קשר
העבודה יש תשובה במרחב הזה .העובדה שאנו אומרים שבבסיס קשר העבודה נמצא חוזה העבודה ,אומרת שבראש
ובראשונה הכל פתוח למו"מ ולכן יש כאן מרחב הסכמי מאד גדול.
23
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אבל ,במרחב ההסכמי ישנם גם אזורים מופקעים ,למשל הנורמות החיצוניות הקוגנטיות.
יכולות להיות מעט נורמות מופקעות ,למשל ,בחוזה עבודה שלא חל עליו הסכם עבודה קיבוצי ,עדיין יחולו עליו
חוקי המגן .לכן לעובד תהיה זכות קוגנטית לחופשה שנתית ,לשכר מינימום וכו' – ואלה זכויות שאינן פתוחות
למו"מ.
עובד שכן חל עליו הסכם קיבוצי ,ישנן יותר נורמות קוגנטיות שמפקיעות את מרחב המו"מ ,כתוצאה מכך ,היכולת
לנהל מו"מ אישי מצטמצמת ,אבל ההבדל פה הוא הבדל של מידה ולא הבדל מושגי.
א .לכל עובד באשר הוא עובד – יש חוזה אישי .יש כאן מתח בין המונח הפופולרי "עובדים בחוזים אישיים",
לבין המונח המשפטי .כשמדברים על עובדים בחוזים אישיים בשפת היומיום ,אנו מדברים על עובדים שלא
חל עליהם הסכם קיבוצי .אבל מבחינה משפטית ,יש לזכור שלכל עובד ,מעצם העובדה שהוא נכנס לחוזה
עבודה ,יש חוזה אישי עם המעסיק והחוזה הוא בבסיס הקשר שבין העובד למעסיקו.
ב .הנייר עליו כתוב חוזה העבודה איננו החוזה! הוא ראייה שמעידה על קיומו של חוזה .החוזה המהותי כולל
את כל הנורמות שחלות על הצדדים .כזכור ,אין חובה שחוזה העבודה יהיה בכתב .שימו לב שבחוק הודעה
לעובד ולמועמד עבודה ,ישנה חובה להודיע לעובד על תנאי ההעסקה .בתמונה ניתן לראות דוגמא לאיך
שתיראה שבלונה להודעה לעובד .בחוק מפורטת רשימה של נושאים שצריכים להיות כלולים בהודעה ,אבל
זו לא חובת כתב של חוזה העבודה .למשל ,אנו יודעים מחוזה מקרקעין ,שאם דרישת הכתב לא מתמלאת,
הדבר פוגם בעצם קיומו של החוזה .לעומת זאת ,כאשר הדרישה הרגולטיבית להודיע לעובד על תנאי
ההעסקה לא מתקיימת ,הדבר מקים פגיעה בהוראות החוק וניתן לתבוע את המעסיק בתביעה אזרחית או
להשית עליו קנס מנהלי .אבל מעבר לכך ,ההודעה פשוט כוללת מספר נושאים עיקריים שחשוב שהעובד
יכיר .היא לא מתיימרת לפרט ולהבהיר את מכלול הנורמות שחלות על היחסים בין העובד למעסיק .זוהי
חובת יידוע ,שמבטיחה שהעובד יידע את הפרטים העיקריים ,היא לא החוזה עצמו.
24
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ננסה עתה להבין כיצד לפענח את תוכן המימד ההסכמי של החוזה ומהן ההנחות המשפטיות והחברתיות אשר
מסייעות להבין את תוכן ההסכמה שבין העובד לבין המעסיק.
נתחיל במובן מאליו ,וזו ההסכמה המפורשת .לאחר מכן ,נעבור להסכמות שהן פחות ברורות; הסכמה מכללא,
ברירות מחדל דיספוזיטיביות ,ברירת מחדל מבנית והיא הקצאת הפררוגטיבה הניהולית ,הנוהג ,פרשנות חוזה
העבודה ולבסוף ,נתייחס להתערבות בתוכן החוזה על פי דיני החוזים.
גם כאשר החוזה כתוב ,ראינו שהוא כולל מעט מאד; זה יכול להיות השכר שהוסכם עליו בתום ראיון העבודה ,אולי
הגדרת תפקיד בקווים כלליים ,למשל "עורכת דין במחלקה המסחרית במשרד" .אולי הטבות מסוימות ,קרן
25
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
השתלמות ,זכות לרכב בליסינג .לפעמים מבקש אחד הצדדים להכניס הוראה מפורשת; לדוגמא ,חובת העובד לנסוע
לחו"ל בהתראה קצרה או חובת המעסיק לאפשר עבודה מהבית באופן חלקי.
בעת כריתת החוזה ,הצדדים מסכימים על עיקר הדברים ,אבל על מרבית הדברים הם שותקים .ברוב המקרים,
לא המעסיק ולא העובד שואלים שאלות כמו "מה יקרה אם יהיה צריך להתחיל את העבודה מעט מאוחר יותר או
מוקדם יותר?"" ,מה יקרה אם סיימת את המשימות שקיבלתי והלכתי הביתה?" או אם ביליתי שעה ארוכה בפינת
הקפה ולא הספקתי את מה שצריך? או ,האם אני אתוגמל על עבודה מעל ומעבר ,ואם כן ,לפי אילו מדדים?
זה לא יעיל מבחינת הצדדים לשבת ולשאול את כל השאלות האלה .מקום העבודה ישתנה ,העיסוק ישתנה ,הניהול
ישתנה ,האנשים ישתנו .ההסכמה הפשוטה היא "הסכמנו על העיקר ,בוא נצא לדרך" .שתיקת הצדדים לא מעידה
על כך שאין מסוימות או גמירת דעת ,יש גמירת דעת מובהקת שלא להיכנס לפרטים הקטנים.
מרבית ההסדרים במקום העבודה מוחלים על מכלול העובדים .כאשר יש שתיקה ,זו לא פעם מלמדת על כך
שהצדדים מסכימים על מה שמקובל .בין אם עובר לכריתת החוזה ובין אם שנים לתוך קשר העבודה ,מה שמקובל
ולא נאמר לגביו דבר – הופך להיות הרבה פעמים חלק מההתקשרות החוזית .זהו הנוהג .אנחנו נחזור אליו.
מעבר למה שהוסכם בין הצדדים במפורש או מכללא ,יש לצרף גם ברירות מחדל חוזיות .כדרכן של ברירות מחדל,
אלה אמורות לשרת את הצדדים לחוזה ע"י קביעת תוכן שמתאים למרבית החוזים מהסוג הזה ובכך לייתר את
הצורך במו"מ.
אנו יודעים שיש בחוק החוזים דוגמאות רבות לברירות מחדל שכאלה ,ובעיקר בפרק ה' בחוק החוזים ,לדוגמא
"קיום בבינוניות".
ברירת המחדל בחוק החוזים פחות מתאימה לחוזה העבודה .עם זאת ,ניתן לזהות פסיקה שעוסקת בברירת המחדל
החוזית בחוזה העבודה.
המעסיק שולח את העובדים לביתם ואומר להם שימשיך לשלם להם את שכרם .העובדים אומרים שהם רוצים
עבודה בעין ,כלומר להגיע למקום העבודה ולבצע את העבודה בפועל .השאלה שביה"ד ניצב מולה היא האם חובת
המעסיק בדיני העבודה היא לשלם לעובדים שכר ,או שהחובה היא לתת לעובדים עבודה ולשלם להם שכר?
נדמה שדי ברור לנו מדוע זו איננה שאלה שהצדדים לקשר העבודה דנים בה כשהם מתקשרים בחוזה .זו איננה
סיטואציה שכיחה שמי שנכנס לקשר עבודה מעלה אותה כאפשרות ומנהל לגביה מו"מ.
הגישה האחת מתייחסת לחוזה העבודה כחוזה כלכלי ,מסחרי – עבודה תמורת שכר .גישה שנייה רואה בעבודה
משהו שהוא מעבר לשכר .עבודה היא מקום שאליו אנשים מגיעים כדי לפתח את עצמם ,להרגיש תחושת ערך ,לצאת
מהבית .בהיעדר התייחסות כתובה בחוזה ,בית הדין היה צריך לזהות מהי ברירת המחדל בחוזה העבודה.
26
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בית הדין קבע שחובת המעסיק היא אך ורק לשלם שכר ,למעט מקרים בהם התגמול של העובד נמדד גם בהיקף
שעות העבודה ,למשל מלצר ,שמשלמים לו לפי משמרות ,או אם התגמול הוא על פי ניסיון מצטבר מביצוע העבודה,
ולדוגמא רופאה מנתחת.
אך ברירת המחדל שקובע ביה"ד היא שעובד זכאי רק לשכר ולא לעבודה בעין .פסיקת ביה"ד במקרה הזה אינה
מובנת מאליה ,וברירת מחדל איננה עניין טכני ,בוודאי לא כשמדובר בקשר חברתי טעון כמו קשר העבודה.
פרופ' מונדלק שואל :מדוע יש לעצב את קשר העבודה כקשר שהוא בראש ובראשונה מסחרי ולא כקשר בין אישי?
דווקא משום שהסיטואציה שהולידה את פסק הדין הזה היתה כל כך חריגה ,עובדים שלא מוכנים להסתפק בכסף
ובאמת רוצים להגיע לעבודה ,היה ניתן להדגיש את ההיבטים הלא מסחריים של חוזה העבודה .לא היה בכך כדי
לייצר איזה תקדים קשה במיוחד על עולם העסקים .יש לציין שבפסיקה מאוחרת יותר ,ביה"ד ריכך מעט את גישתו
והותיר את ברירת המחדל עמומה יותר ,אבל זה עוזר לנו להבין את הרעיון של ברירת המחדל.
כלומר ,בהיעדר התניה אחרת בחוזה העבודה ,זו ברירת המחדל .במהלך הקורס עוד נחזור לברירת המחדל הזו
ונשאל לגבי הרציונל שלה ,במהלך הקורס נכיר גם התניות רבות על אותה ברירת מחדל ,מכוח עיקרון תום הלב,
מכוח חוקי המגן ומכוח הסכמים קיבוציים.
ראשית ,רבים אינם מודעים לכך שזוהי ברירת המחדל וחושבים שעובדים בישראל מוגנים בפני פיטורים ולא כך.
אם עובד טוען כנגד פיטורים ,עליו להראות את הטעם שחורג מברירת המחדל של .EAWבהיעדר התניה ,חלה
ברירת המחדל והמעסיק רשאי לפטר את העובד מכל סיבה.
שנית ,וזה מהכיוון ההפוך :אין לקבל את ברירת המחדל הזו כמובנת מאליה .במדינות הקונטיננט ,האירופאיות,
הכלל לגבי פיטורים הוא שאין לפטר עובד ,אלא מסיבה מוצדקת וזהו כלל קוגנטי ,לא רק ברירת מחדל!
27
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
גם כאן ,כמו בפרשת טל ניתן לראות כיצד ברירות מחדל חוזיות מכניסות לתוך חוזה העבודה הנחות ערכיות
ו"מנרמלות" את ההבנה שלנו לגבי קשר העבודה כאילו מדובר באיזה סדרי טבע ,ולא כך.
הפררוגטיבה הניהולית
ברירת המחדל החשובה ביותר היא ברירת המחדל המבנית ,לפיה בחוזה העבודה המעסיק הוא הבעלים ולכן יש
לו את הזכות הקניינית.
הדרך שבה הדין ממשיג את הזכות הקניינית תואמת גישה מקובלת ,אם כי לא בלעדית ,בכתיבה על זכות הקניין
בספרות הליברלית .זוהי זכות מלאה ,שנותנת לבעלים לעשות בגורמי הייצור כרצונו .כשאנו אומרים "גורמי ייצור",
הכוונה לקרקע (נדל"ן) ,מכונות וכוח העבודה.
מזכות הקניין נגזר הכוח הניהולי או הפררוגטיבה הניהולית .כשם שהמעסיק יכול להחליף מכונה ישנה בחדשה,
כך הוא יכול להחליף עובדים ותיקים בעובדים חדשים ,לקבוע להם סדרי משמרות ,לקבוע להם את השכר ,לקבוע
את נהלי העבודה.
את ההנמקה המקובלת לכוח זה ניתן לראות במאמרו של גיא דוידוב "על הפררוגטיבה של המעסיק" .הנמקה זו,
הממקמת את הפררוגטיבה הניהולית במשפט הפרטי ,מכוננת את המבנה הא-סימטרי של קשר העבודה .המעסיק
הוא הבעלים ואילו העובד הוא דמות חוזית בלבד.
28
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
יש המתייחסים לכך שהמעסיק הוא ה "Contract maker" -בעוד שהעובד הוא ה ."Contract taker" -אין בכך כדי
לומר שהעובד תמיד חלש ושהמעסיק חזק .הדגש הוא בכך שהמעסיק הוא בעל הזכות המשפטית החזקה יותר.
ניתן לראות בפסיקה גם התייחסות שממסגרת באופן מעט שונה את הפררוגטיבה הניהולית; המשנה לנשיא אלישבע
ברק הסבירה בפרשת דב אורן נ' דניה סיבוס ,שלמעסיק זכות הקניין החוקתית ,אך ממולה לעובד זכות לעבוד.
הצבה של שני הצדדים במישור החוקתי נועדה להשיג איזשהו סוג של איזון ביניהם והשופטת ברק גם מדגישה את
הדבר כשהיא מתייחסת לשתי הזכויות כאל זכויות חברתיות.
ההצגה הזו ,מאפשרת למשל להכניס מרכיב של אחריות ,שנלווית לכוח הניהולי .המעסיק לא רק רשאי להפעיל
כוח על העובדים ,על גורמי הייצור ,אלא הוא גם אחראי לשלומם של העובדים כבני אדם .עם זאת ,ספק אם ההצגה
הזו מקובלת ושכיחה בפסיקה .מקובל יותר לחשוב שיש הבדל בין הזכות לקניין ,ובעיקר הכוח שהיא מקנה ,ובין
הזכות לעבוד של העובדים.
לכ ן ,הפררוגטיבה הניהולית בווריאציה הפרטית שלה משמשת כנקודת מוצא .לכאורה ,ברירת המחדל המבנית
מצביעה על כך שהמעסיק רשאי לעשות כרצונו בעובדים ,אבל ההסכמה החוזית מגבילה אותו .עד כמה יש הגבלה
חוזית שכזו? מה היקפה? בכך אנו נדון בקטע הבא.
נוהג
אבל בינתיים ,נעבור לנוהג כמקור עצמאי לקביעת תוכן החוזה .הנוהג הוא חלק אינטגרלי ממה שמעצב את תוכן
חוזה העבודה .לעתים הנוהג מתעצב ברמה האישית ,כך למשל אנו נראה בקטע הבא את פרשת יוחנן גולן ,שם
העובד עוזב בכל יום את העבודה שעה לפני סיום יום העבודה הפורמלי וכך נוצר ,הלכה למעשה ,סוג של נוהג
שמכתיב את תוכן חוזה העבודה.
29
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לעתים הנוהג יהיה נוהג קבוצתי .ראינו כבר ששתיקה בין הצדדים במהלך הכניסה לקשר העבודה מעידה בד"כ על
קבלת "מה שנהוג" במקום העבודה ועם הזמן מתפתח נוהג במקום העבודה ,שגרה שהכל מבינים אותה ,ללא עוררין.
דוגמא לטענה של נוהג ניתן לראות בפסק הדין של שמחה כהן נ' פלסטיין פוסט ,שם נטען שיש נוהג שלפיו בין אם
העובד מתפטר ובין אם הוא מפוטר ,הוא מקבל פיצויי פיטורים וזאת בניגוד להוראות של חוק פיצויי פיטורים
שקובע שפיצויי פיטורים יינתנו אך ורק לעובדים שמפוטרים.
בית הדין הכיר באפשרות שאכן יהיה נוהג קבוצתי מסוג זה ,עם זאת ,הוא דחה את הטענה לקיומו של נוהג במקרה
הספציפי .מי שטוען לנוהג מהסוג הזה ,עליו להוכיח אותו ובלי ההוכחה לא ניתן יהיה לטעון שהדבר מהווה חלק
אינטגרלי מחוזה העבודה.
לכן ,מאחר והעובד לא הוכיח שכל מי שהתפטר קיבל פיצויי פיטורים ,לא עלה בידו להוכיח את הנוהג.
לבסוף ,על -מנת להבין את תוכנו של המימד ההסכמי בחוזה העבודה ,יש גם לעשות שימוש בכלי פרשנות .חוק
החוזים מעניק לנו סולם היררכי של מקורות לפרשנות והשלמת החוזה .סעיף 26לחוק החוזים קובע שפרטים שלא
נקבעו בחוזה יושלמו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ואם לא ,אז לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג ,והגישה
היא שמתחילים במוקד הסובייקטיבי ורק אחר כך מתרחקים לאובייקטיבי.
בוודאי ישנם פסקי דין שעוסקים בחוזה העבודה שפועלים בדיוק לפי ההיררכיה הזו .אבל ,נרצה להצביע גם על
גישה אחרת שהיסודות שלה לא נאמרים במפורש בפסיקה ,אבל לפיה מתחילים דווקא באובייקטיבי,
והאובייקטיבי גובר על הסובייקטיבי.
30
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ניקח דוגמא אחת :פסק הדין בעניין מרים זוהר נ' הבימה .שם הגיע בית הדין למסקנה שישנה בעיה פרשנית .היתה
טעות הדדית של הצדדים בעת הסכמה נקודתית לעניין הסדרי נסיעות .מרים זוהר קיבלה הטבה של נסיעות במונית
עקב מחלה וטענה שההטבה ניתנה מעתה ואילך ,בעוד שהבימה הבינו שההטבה מוגבלת כל עוד היא משתתפת
בהצגה מסוימת.
בית הדין פונה ושואל מהו ההקשר התעשייתי והוא מתייחס להקשר התעשייתי כאל הכלי הפרשני העיקרי שיש
בדיני העבודה .בית הדין מחפש ראשית את ההקשר התעשייתי ברמת המדינה; האם יש משהו שמקובל לכלל
העובדים במדינה? לא .האם ניתן לאתר הקשר תעשייתי ברמה הענפית? גם לא .האם אפשר לאתר הקשר תעשייתי
אצל המעסיק ,הבימה? אין .ורק בסוף מגיעים לשאלה מהו ההקשר התעשייתי האינדיבידואלי.
כלומר ,הדרך להגיע למסקנה של טעות הדדית עברה מההקשר התעשייתי שהוא הרחוק ביותר מהצדדים ורק בסוף
מגיעים לאומד דעת הצדדים עצמם .וזה בהיפוך להיררכיה שבסעיף 26לחוק החוזים.
עמדת המיעוט נוקטת בכללי הפרשנות הרגילים; קובעת שהצדדים לקחו על עצמם סיכונים מסוימים ,בד"כ העובד
הוא זה שייהנה מההסכם על שכר נטו ,אבל במקרה הזה ,מה לעשות ,הוא הפסיד.
לעומת זאת ,עמדת הרוב אומרת שיש לעשות סוג של פרשנות תכליתית; ההטבה במס נועדה להיטיב עם תושבי
הנגב ,ולכן מן הראוי שהעובד תושב הנגב הוא זה שייהנה מההטבה .ההטבה היא ליחידים ולא לעסקים.
31
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם נסכם ,הגישה האובייקטיבית של גישת מרים זוהר והפרשנות התכליתית בפרשת שלום עמר אינן בהכרח
מעידות על הניתוח הפרשני של כל פסקי הדין בבית הדין לעבודה ,אבל התופעה הזו של פרשנות לטובת העובד היא
מעניינת וניתן להציע לה שני הסברים;
א .הסבר ראייתי – לעובדים קשה יותר להוכיח את תוכן חוזה העבודה ,או ההנחה היא שמנסח החוזה הוא
המעסיק וזו מטה את הכף לטובת העובד ,כפי שקבוע בסעיף 25ג' לחוק החוזים.
ב .הסבר של ניסיון לעזור לעובדים עם כוח שוק מוגבל – כשאנחנו פונים להסתכל על מה מקובל ,מרבית
העובדים שאנו עוזרים להם ,הם למעשה העובדים החלשים יותר בשוק .אילו היה מדובר בעובד חזק ,יש
להניח שהוא היה דואג לעצמו לחוזה שמיטיב עמו ,הוא היה דורש סטייה מברירת המחדל וגם היה דואג
לציין את זה במפורש .לעומת זאת ,לעובדים חלשים קשה יותר לנהל מו"מ בשוק ולכן כשאנו פונים לנורמות
שחלות על כלל העובדים ,אנו דוחפים מעט את העובד החלש כלפי מעלה ומביאים אותו לנורמה המקובלת
32
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ברמה הכלל-ארצית או הענפית .דחיפה שכזו יכול שתיעשה באופן נסתר ,דרך בחירת כללי הפרשנות
המתאימים.
נדגיש ששני פסקי הדין לא בהכרח מצביעים על עובדים שהיינו מיד חושבים עליהם כעל חלשים ,אבל חולשת העובד
נובעת בין היתר מחוסר היכולת להבין את מלוא המשמעות של ההסכמה ,היעדר הבנה של הניסוח או חוסר היכולת
"לבקש מהבוס" ניסוח מיטיב או מדויק יותר ,כי זה ייחשב כסוג של כפיות טובה.
לעומת זאת ,למעסיק יש בד"כ הבנה משפטית טובה יותר ,יכולת לערוך הקצאת סיכונים טובה יותר ויכולת לשלוט
על תנאי ההסכמה ואף ליהנות מעמימות.
חולשה היא לא פונקציה של היצע וביקוש ,אלא של ההקשר החברתי שבו נעשה חוזה העבודה.
בשקף האחרון נדבר קצת על מה שאין .אחת הדרכים להשפיע על תוכן חוזה העבודה היא דרך עילות הפגמים
בכריתת חוזה .בפרשת מרים זוהר נ' הבימה ראינו דיון באפשרות של טעות הדדית .אבל אין פסיקה ענפה בנושא
הזה של פגמים בכריתת חוזה ,והכי מעניין זה שאין כמעט פסיקה שעוסקת בעילות של כפייה ועושק.
זהו ממצא מעניין ,שכן בחוזה העבודה ,עם חוסר הסימטריה בין הצדדים שמאפיין אותו ,האם באמת אין כפייה
ועושק? נשמע מעט לא הגיוני.
כמובן שקשה להסביר את מה שאין בפסיקה ויותר קל להסביר את מה שיש בה .אז מה שפרופ' מונדלק יאמר עכשיו
זה ספקולטיבי :י כול להיות שעורכי הדין לא טענו לעילות האלה בבית הדין ,אבל יכול להיות גם שבית הדין לא
רוצה להיכנס למאטריה של כפייה ועושק .כי חוזה העבודה ,מעצם טיבו ,יש בו משהו מנצל .מהות חוזה העבודה
היא שהעובד מוסר את זמנו ואת כוח העבודה שלו ומעמיד את עצמו לשליטת הפררוגטיבה הניהולית.
על אף שישנן מגבלות רבות על הפררוגטיבה הניהולית ,מהות חוזה העבודה בבסיסו היא כזו של התמסרות של
האחד לאחר .לכן ,אם נתחיל להשתמש בכלים של כפייה ועושק ,נמצא את עצמנו במדרון חלקלק .בפועל ,העילות
האלה נשארו בצד והן אינן מהוות חלק אינטגרלי מהשיח במימד ההסכמי.
דוגמא נוספת לעילת התערבות חוזית שנעשה בה שימוש מצומצם מאד היא זו של חוק החוזים האחידים .הסכם
קיבוצי מוחרג מחוק החוזים האחידים והחוזה האישי לא .גם זה לא מובן מאליו ,הרבה מחוזי העבודה האישיים
33
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נעשים על גבי תבנית קבועה ולכן ניתן לחשוב על מצבים רבים שבהם ניתן להחיל את חוק החוזים האחידים על כל
עילות ההתערבות שבחוק.
ישנה פסיקה מועטה שמתייחסת לכך וגם זה כלי שכמעט שלא נעשה בו שימוש בעולם העבודה בדין הישראלי.
כך למשל בקביעת ברירות המחדל החוזיות ,במיוחד בהגדרת הפררוגטיבה הניהולית וגם בפרשנות החוזה .כדאי
לחשוב באופן ביקורתי גם על הדברים שמוצגים בפסיקה כמובנים מאליהם ,שכן לא פעם הם משקפים בחירות
ערכיות.
חוזה יחס איננו סיווג משפטי ,אלא מאפיין חברתי של התקשרויות חוזיות מסוימות ,הכולל ארבעה מרכיבים:
.1החוזה מגדיר את רצון הצדדים לקיים מערכת יחסים ,אך במכוון לא מפרט את מלוא פרטיה .הצדדים
מסכימים שהפרטים יוגדרו וישתנו מעת לעת.
.2הגדרת הנורמות ,תוך כדי קיומן – הנורמות מוגדרות במהלך הביצוע כתהליך דינאמי ואין רגע מסוים שבו
קובעים את הנורמות.
34
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.3משך זמן בלתי-מוגדר – שבד"כ מלווה בהסכמה כלשהי לגבי סיום מערכת היחסים .בחוזה העבודה,
הכניסה לחוזה מאד קלה ,אינה מלווה בחובת כתב ולכל היותר המעביד מחויב לשלוח לעובד את תנאיה
הבסיסיים של ההתקשרות .אולם ,סיום קשר העבודה כרוך במערך מורכב של דינים ,אליו נגיע בהמשך
הקורס.
.4מנגנון כופה שאינו תלוי רק בנורמות המשפטיות – הכוונה כאן היא למנגנון חוץ-משפטי שמחבר בין
הצדדים .חשבו למשל על חוזה נישואין ,דוגמא קלאסית לחוזה יחס ,הוא מושתת קודם כל על אהבה .חוזה
מסחרי מושתת קודם כל על הערך הכלכלי וחוזה העבודה מושתת על סוג של סימביוזה בין העובד למעסיק;
העובד זקוק למקור הפרנסה ואילו המעסיק צריך את כוח העבודה של העובד .הדבר הזה מחייב לא רק
הסכמה מכאנית ,אלא גם צורך ביחס מכבד ,בראש גדול ,יחסי אמון וכיו"ב ביטויים שיאפשרו שיתוף
פעולה .לא ניתן להבין את הקשר הזה אך ורק כקשר שבו הצדדים מקיימים חובות משפטיות.
מה המשמעות של חוזה העבודה כחוזה יחס? ביחידה הקודמת ראינו כיצד ניתן להבין את התוכן ההסכמי של חוזה
העבודה והבחינה נעשתה ביחס לרגע זמן נתון .עם זאת ,בחוזה יחס ,הצדדים הסכימו מלכתחילה שלא לסגור את
כל הפרטים מראש ולאפשר לחוזה להשתנות כל הזמן.
מהפסיקה אנו למדים שבין הצדדים לחוזה העבודה יש חוזה אחד ויחיד שמתמשך כל הזמן ומשתנה תדיר .לכן
נחשוב על ההסכם של מרים זוהר עם הבימה בעניין הסדר הנסיעות – לא מדובר בחוזה נפרד שהוא לווין לחוזה
העיקרי ,אלא מדובר בהסכמה שהיא חלק אינטגרלי מחוזה העבודה בין הצדדים.
הדימוי המקובל בפסיקה הוא של עץ .כשהצדדים נכנסים לחוזה העבודה ,אנו יכולים לראות סוג של גזע ,שמגדיר
מספר הסכמות מצומצם .מהגזע הזה צומחים ענפים; ענף של שכר ,ענף של הטבות ,הגדרת תפקיד ,תרבות ארגונית.
הצמיחה לא חייבת להיות כל הזמן לטובת העובד דווקא ,אבל היא כל הזמן מצמיחה את העץ כלפי מעלה .נחשוב
על הצדדים לעסקת קומבינציה במקרקעין; אם יש סכסוך 5שנים אחרי תחילת ביצוע החוזה ,בתי המשפט אומרים
לנו שהם חוזרים לבחון את הקצאת הסיכונים של הצדדים כפי שזו משתקפת מהחוזה בעת כריתתו .לעומת זאת,
בחוזה העבודה ,מה שאנחנו עושים זה שאנחנו רוצים לבחון את הצמרת של העץ .הצמרת היא היכן שהחוזה השתנה
ומה שאנחנו מסתכלים זה איפה העץ נמצא ביום שבו נוצר הסכסוך .מה שאנו רוצים לראות זה את הצמרת ולא
את הגזע שהוא עתיק.
35
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
תהליך השינוי המתמיד שמתרחש בתוכן החוזה נקרא "רוויזיה" ,מלשון .revisionהשאלה החשובה היא כיצד
להבין איך מתחוללת הרוויזיה? כיצד צומחים הענפים בחוזה העבודה? הכלל החוזי הבסיסי חל כאן .מאחר וחוזה
העבודה מקורו בהסכמה בין הצדדים ,אז גם שינוי ייעשה בהסכמה.
36
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אין כאן הצעה וקיבול .גם שתיקה תספיק על-מנת להצביע על הסכמה וגם להמשיך כאילו הכל כרגיל למרות
השינוי ,מצביע על הסכמה.
כפי שראינו ביוחנן גולן – אפילו למחות ואז להמשיך לפרק זמן ארוך ,מספר חודשים ,יתפרש כהסכמה.
בעניין גולן ,בית הדין קובע שבמקור חוזה העבודה דרש שיוחנן גולן יישאר במקום העבודה מספר קבוע של שעות.
גולן היה מסיים לפני הזמן ולכן היה נוהג לצאת שעה מוקדם יותר .בהתנהגות שלו הוא הציעה שינוי ,בשתיקה -
המעסיק הוא קיבל את השינוי.
כמובן שאם יוחנן גולן היה עושה את זה בסתר ומתחמק בדלת האחורית ,לא היינו יכולים לייחס למעסיק הסכמה,
אבל משעה שהמעסיק ידע על כך – התחוללה רוויזיה.
בפסה"ד יש דוגמא לרוויזיה שנייה; המעסיק עכשיו בא ואומר שמעתה ואילך העובד יישאר את מלוא שעות
העבודה .המעסיק לא יכול לומר "ככה קבענו בעבר" ,כי הוא בעצם היה אומר "בואו נחזור לגזע" בעוד שהגזע
השתנה בינתיים והחוזה עבר כבר רוויזיה.
לכן ,מה שאומר המעסיק זה ש"מעתה ואילך אני דורש שתישאר את מלוא השעות" .יוחנן גולן מסרב ,אבל בית
הדין קובע שהסירוב לא תופס ,מפני שיוחנן גולן המשיך להגיע לעבודה במשך 9חודשים ונשאר כפי שדרש המעסיק.
כלומר ,במקרה זה המעסיק הציע שינוי והפעם מפורשות ואילו העובד ,למרות שהתלונן ,בהתנהגות שלו ,הוא קיבל
את ההצעה לרוויזיה .עצם העובדה שהוא התלונן ,או קיטר ,או הגיע חמוץ לעבודה ,לא משנה את זה שבהתנהגות
– הוא קיבל את ההצעה.
לסיכום :התנהגות חוזרת ונשנית של צד אחד לחוזה ,כאשר הצד השני לחוזה אינו מתנגד לה באופן פעיל – מחוללת
רוויזיה בתוכן החוזה.
37
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אופציה שכיחה; כשהמעסיק מציע רוויזיה שמרעה את מצבו של העובד ,למשל להפחית משכרו ,או במקרה של
יוחנן גולן לומר לו שהוא ירוויח את אותו שכר ,אבל הוא יצטרך להישאר עם כל העובדים עד לשעה .17:00במקרה
זה ,המעסיק צריך לקבל את הסכמת העובד .במקרה זה העובד ממשיך להגיע במשך 9חודשים לפי דרישת המעסיק
חרף התקוממותו ובית הדין קובע שהתנהגות חוזרת ונשנית גרמה לכך שהרוויזיה התקבלה ו"ננעצה".
זה בסדר אם עובד נשאר חודש ומנסה לשנות את רוע הגזירה ,לבקש להיפגש עם המנהל ,מבקש לעשות משהו בנדון.
זכות העובד היא להיאבק ולהתעקש ,אבל בשלב מסוים ,העובד צריך לעשות משהו אקטיבי כדי לשנות את רוע
הגזירה ,למשל לתבוע זכות חוזית בבית הדין ולומר שיש לו זכות לצאת בכל יום ב .16:00 -הבעיה היא שהעובד
הזה חושש מפיטורין .לכן ,רק עובד עם כוח שוק ,שיודע שהמעסיק זקוק לו ואין לו תחליף או שיודע שימצא
עבודה אחרת בקלות ,יוכל באמת להתנגד להצעה המרעה את מצבו.
עובד ללא כוח שוק כזה ,לא יתנגד ,כמו יוחנן גולן ,ויקבל את רוע הגזירה.
יש כאן לקח חשוב :שימו לב שלדיני הרוויזיה אין תפקיד חיוני במיוחד בהגנה על העובד .צריך לחשוב עליהם
כעל כללי תנועה ,משהו ניטרלי ,הם מכוונים את כוחות השוק ,שיכתיבו את התוצאה בסופו של דבר.
נעבור לדוגמא הבאה :כשהמעסיק רוצה להציע הצעה לטובת העובד .לכאורה אין בעיה עם זה ,למשל אם המעסיק
רו צה להציע לעובד שכר גבוה יותר והעובד שותק ,אז הוא יקבל את ההטבה .אבל כאן ,דווקא בגלל האופי הלא
פורמלי של הרוויזיה ,מעסיקים צריכים לשים לב היטב להשלכות .למשל ,בארגונים גדולים קורה לא פעם שמנהלי
שטח אוהבים להיות נינוחים ופתוחים עם העובדים בצוות ,בניגוד לעמדה של מחלקת משאבי האנוש .אם מנהלי
השטח אישרו לעובדים להגיע בשעה מאוחרת או לבחור בשעות עבודה גמישות ,הרי שההסדר הזה יהפוך להיות
זכות חוזית של העובד.
ככל שהארגון בכללותו אינו רוצה בהסדר שכזה או שהדבר מעורר בעיות במחלקות אחרות שבהן לא נתנו את
הגמישות הזו – החזרת המצב לקדמותו תחייב הצעה לרוויזיה.
ההיתר לעבוד באופן גמיש הופך להיות חלק אינטגרלי מההתחייבויות ההדדיות של העובד והמעסיק ולא סתם
מעשה נדיבות של המעסיק.
למעשה ,אין נדיבות בקשר בין עובד למעסיק – מה שיש לנו זו מערכת של זכויות וחובות.
38
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אופציה שלישית :כשהעובד מציע הצעה לרעת המעסיק .כפי שראינו בפרשת יוחנן גולן ,שם העובד יצא שעה מוקדם
יותר ,גם העובד יכול הציע הצעה שלרעת המעסיק .זה לא משנה מדוע המעסיק לא הגיב לכך ,האם שכח את החוזה
המקורי או שלא נעים לו כי הם חברים מהצבא ...עצם שתיקת המנהל מהווה הסכמה שמשמעה שהתחוללה רוויזיה.
בדומה ,כשהעובד מציע הצעה שמיטיבה עם המעסיק ,למשל לעבוד מהר יותר ,לסגור פיגורים ,לבצע מטלה חריגה
כמו הרמת משאות כבדים וכיו"ב .כמובן שלא די באיזו הסכמה חד-פעמית של העובד כדי לחולל רוויזיה ,אלא זו
נדיבות .אבל הסכמה שיטתית שחוזרת ונשנית תהפוך את נכונות העובד למחויבות חוזית.
לסיכום:
כפי שחוזה נכרת בהסכמה ,כך גם שינוי נעשה בהסכמה .תהליך ההסכמה הוא לא פורמלי והסכמה יכולה לנבוע
מאילוצי שוק (עובד שיודע שלא תהיה לו עבודה אחרת ,או מעסיק שנכנע לעובד מהטעם שהוא יודע שהעובד חיוני
לו) .הסכמה יכולה להיות בהתנהגות ,יכולה להיות בשתיקה ולמעשה הדין מאפשר לרוויזיה להתחולל בקלות
ובכך מעניק ביטוי לכוונת הצדדים שנכנסו לחוזה היחס .זו היתה גמירת הדעת שלהם.
מעניין לשים לב בהקשר זה לנושא של סיום קשר העבודה ולסוגיה של מה שנקרא לעתים "כתב ויתור תביעות".
הסי טואציה השכיחה בסיום עבודה היא שהמעסיק עורך חשבון של מה שמגיע לעובד ומתנה את העברת הכספים
בכך שהעובד יחתום כי אין לו כל תביעה נוספת.
מדוע הנושא קשור לענייננו? ניתן לחשוב על כתב ויתור התביעות כעל הרוויזיה האחרונה של החוזה ערב סיומו.
לאחר הסכמה זו ,החוזה ימצה את עצמו.
א .כתב הוויתור אינו ברור או חד-משמעי -ונובע מכך שרצוי ואף הכרחי שהסכם כזה יהיה בכתב.
ב .כתב הוויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו .הדרישה הזו היא עם רף גבוה – לא די בהעברת
מידע לעובד ,אלא יש לוודא שהעובד הבין.
ג .העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם כתב הוויתור – לכן ,לא מספיק לכתוב סכום
כולל שעליו מסכים העובד ,אלא צריך לפרט כל רכיב בהסכמה.
ה .לאחר חתימת כתב הוויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.
39
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הנקודה האחרונה הזו בסעיף ה' היא זו שמביאה את הסטייה המשמעותית ביותר מדיני החוזים הרגילים .פשרה
אמורה להביא לסיומו של קונפליקט ,המו"מ ,בדיקת העובדות ,שקלול הסיכויים והסיכונים ,כל אלה צריכים
להיעשות לפני הסכם הפשרה ,שמביא לסופיות חוזית .לעומת זאת ,בהסכם על ויתור תביעות בתום העבודה ,בית
הדין מאפשר לעובד לפתוח את ההסכם ולתבוע ,גם אם התגלו לו דברים חדשים לאחר החתימה!
ראינו אם כן ,כיצד משתנה העבודה כחוזה יחס כל העת ולכן בכל שלב שבו תתעורר מחלוקת ,נבחן את תוכן החוזה
בעזרת הכלים שלמדנו בקטע הקודם ,אך ביחס לנקודת הזמן שבה התעוררה המחלוקת ,כפי שלמדנו בקטע הזה.
אבל מה קורה כאשר אין הסכמה? על כך בקטע הבא.
בדיון הקודם ראינו כיצד חוזה העבודה משתנה כל הזמן .הרוויזיה מתרחשת על בסיס ההסכמה בין הצדדים ,בין
אם זו מפורשת ובין אם נלמד עליה מהתנהגות ואף משתיקה.
40
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ניתן לזהות בפסיקה שני ערוצי מענה לשאלה הזו ובקטע הזה נרצה להבין את שני הערוצים וליישב ביניהם .נפנה
קודם כל לשורה התחתונה :פס"ד בג"ץ בעניין מילפרלדר ,מציע נקודת השקפה חוזית שמחייבת הסכמה ביחס
לכל שינוי .פסה"ד של בית הדין הארצי בפרשת גנני ,מציע נקודת מבט קניינית ,לפיה המעסיק רשאי לעשות
שימוש בפררוגטיבה הניהולית שלו ,על-מנת לחולל כל שינוי שירצה בתנאי ההעסקה .אנחנו נציע כאן דרך לגשר
ב ין שני הערוצים האלה ,שתלויה בשאלה האם השינוי הוא במסגרת אומד דעת הצדדים או חורג מאומד דעת
הצדדים בעת השינוי.
המקרה הזה עבר מספר גלגולים מבית הדין האזורי לבית הדין הארצי ומשם הגיע כעתירה כנגד בית הדין לעבודה
לבג"ץ .התרשים מתאר את עיקרי הניתוח בכל אחת מהערכאות.
41
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מוסכם על הכל ,שבעבר היה הסכם קיבוצי שקבע שלכבאים יהיו 36שעות מנוחה .להזכירנו ,נורמות מהסכם קיבוצי
נכנסות כפי שאמרנו לתוך מסגרת חוזה העבודה האישי ולכן נעסוק בהן היום גם במסגרת הדיון החוזי.
כמו כן ,הוסכם שהצדדים הסכימו לקצר את המנוחה מ 36 -שעות ל 25 -שעות וכשם שחוזה עבודה אישי נשען על
הסכמה בין עובד למעסיק וראינו שכך הוא משתנה כרוויזיה ,גם הסכם קיבוצי נשען על הסכם בין ארגון עובדים
לבין המעסיק ויכול להשתנות בהסכמה בין הצדדים להסכם הקיבוצי .העיקרון הוא אותו עיקרון :מי שקובע את
ההסדר בדרך מסוימת ,יכול לשנות אותו באותה דרך.
היכן מתחילה הבעיה? כשהמעסיק החליט שלא ליישם את ההסכם החדש ומחליט להעניק לעובדים 36שעות
מנוחה .בית הדין האזורי ראה בכך סוג של מתנת חסד לעובדים .בית הדין הארצי ובג"ץ פעלו לפי מה שלמדנו עד
עכשיו – התנהגות חוזרת ונשנית של המעסיק שהעובדים לא התנגדו לה ,חוללה רוויזיה .לכן הרוויזיה הפכה לתנאי
מכללא של חוזה ההתקשרות בין כל כבאי למעסיק.
אז העץ צומח; הוא היה בהתחלה 36שעות ,אח"כ 25שעות ואז הוא שוב 36שעות כי היתה רוויזיה.
כאשר המעסיק רצה ,לאחר זמן רב ,לעבור ל 25 -שעות מנוחה ,כאן התפצלו שלוש הערכאות במענה שלהן;
בית הדין האזורי אמר שהעובדים קיבלו מתנת חסד של 36שעות בעבר ,עכשיו הם לא יקבלו יותר מתנה. -
ממילא לא היתה להם זכות משפטית.
בית הדין הארצי בערעור קבע שיש לעובדים זכות משפטית ל 36 -שעות ,כי נעשתה רוויזיה .אבל ,קובע -
שלמעסיק ישנה פררוגטיבה ניהולית שמעניקה לו את הכוח לשנות את תנאי ההעסקה באופן חד-צדדי .זו
העמדה שהוא יבטא מאוחר יותר בפרשת גנני.
בג"ץ כשעתרו נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה ,קבע שלעובדים יש זכות ל 36 -שעות וכי רוויזיה בחוזה -
עבודה מחייבת הסכמה .הלכה זו נכונה לפי בג"ץ לכל רוויזיה ,למעט כמה מקרים חריגים ,שהשופט ברק,
כתוארו אז ,מדגים שהם בעצם לא סוטים מהעיקרון ,למשל אם הצדדים הסכימו שלמעסיק יש זכות לשנות
באופן חד-צדדי את החוזה בין הצדדים.
זו הלכת מילפלדר בבג"ץ :שינוי בממד ההסכמי של חוזה העבודה מחייב את הסכמת הצדדים.
42
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זמן קצר לאחר פרשת מילפלדר ,נדונה פרשת גנני בבית הדין לעבודה והיא לא מזכירה בכלל את בג"ץ מילפלדר.
גנני היה מזכיר מושב אמירים ,עובד מוערך למדי ,אבל באחד הימים מתחלף יו"ר הוועד ,אין ביניהם כימיה טובה
ואז מתחיל הקונפליקט – סיטואציה טיפוסית ביחסי עבודה .בית הדין מונה הוראות חדשות שגנני מקבל עכשיו,
למשל ,ריכוז ענף הקייט במושב אמירים ,לדווח לממונים כל שבוע ,לעבוד בשעות קבועות ולא כפי שהיה רגיל וגם
להשאיר למושב את הרכב שקיבל כשלא עשה בו שימוש.
בית הדין מכיר בכך שהיה שינוי ,אבל הוא מגמד את השינוי; הוא בודק כל אחד מרכיבי השינוי בנפרד ובודק אם
היה סביר.
העניין הוא שכ"א מהשינויים הוא הגיוני וסביר בפני עצמו ,אבל בתמונה הכללית ,לקחו מנהל טוב והפכו אותו
לעובד זוטר ,מן פיון קטן כזה שצריך למלא הוראות וחובות.
בנוסף ,אמנם לא פגעו בשכר של גנני ,אבל הוסיפו לו עוד עבודה של ניהול ענף הקייט ,שהוא מאד משמעותי במושב
אמירים ומי שצריך לבצע עוד עבודה בתמורה לאותו שכר שהרוויח בעבר ,ניתן בקלות לומר ששכרו נפגע.
עמדת בית הדין הארצי לעבודה היא שלמעסיק יש פררוגטיבה ניהולית לשנות את תנאי ההעסקה ולכן הוא יכול
לשנות אותם באופן חד-צדדי.
יש לשים לב ,שלהבדיל מהלכת הרוויזיה שמתייחסת להצעת רוויזיה שמתייחסת להצעת העובד או של המעסיק
ויש סימטריה – הלכת גנני היא חד-צדדית .למעסיק ורק למעסיק יש את הפררוגטיבה הניהולית שמכוחה הוא
יכול לנהל את העסק שלו ולבצע שינויים בחוזה העבודה .לעובד אין כוח מקביל.
43
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
גישה חוזית או קניינ ית? מתי איישם את הלכת מילפלדר ומתי את הלכת גנני?
לכאורה ,שתי ההלכות הן אבסולוטיות .האחת ,חוזית ומצריכה הסכמה ואילו השנייה קניינית ומעניקה כוח רק
לצד אחד.
במשך שנים שתי ההלכות לא הופיעו באותו פסק דין וניכר היה שכשבית הדין רוצה לאשר שינוי הוא נוקט בגישה
הקנ יינית ובמקרים אחרים ,כשהוא לא רוצה לאשר שינוי ,הוא מציב דרישה להסכמה הדדית ,אפילו אם זה ברף
ההסכמה הנמוך כפי שראינו.
אם מבקשים מרופא במחלקה הפנימית בבית החולים לעבוד במחלקת קורונה בעת המגיפה ,יתכן מאד שהדבר הוא
חלק מהגדרת התפקיד .במקרה כזה ,האינטואיציה תומכת בגישה הקניינית; בית חולים רשאי לנייד עובד ממקום
למקום לפי צרכי התחלואה.
לעומת זאת ,אם ימנעו מהרופא לעסוק ברפואה וישלחו אותו לתייק ניירת ,נראה שנדרוש את עיקרון ההסכמה של
הגישה החוזית.
הסברנו שהפררוגטיבה הניהולית היא סוג של ברירת מחדל מבנית בחוזה העבודה ,אבל ברור לנו שהיא לא
מעניקה למעסיק חופש בלתי-מוגבל .בעת כריתת החוזה ,או הגזע לפי הדימוי של בית הדין לעבודה ,הצדדים
מסכימים במפורש או מכללא ,על מגבלות שחלות על הפררוגטיבה הניהולית.
כאשר קובעים שפלונית תהיה רופאה בבי"ח ,ברור שהיא לא תהיה מועסקת בתיוק ונשאר מרחב גדול יותר
לפררוגטיבה הניהולית בעיסוק הרפואי של אותה רופאה.
במילים אחרות ,הצדדים לחוזה מסכימים במפורש או מכללא ,להשאיר למעסיק מתחם שבו הוא יכול לנהל את
העסק ולהפעיל את הפררוגטיבה הניהולית והם גם מסכימים ,במפורש או מכללא ,להגביל את כוחה של
44
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הפררוגטיבה הניהולית ולכן מה שעולה בקנה אחד עם אומד דעת הצדדים בעבר – רשאי המעסיק לחולל בו שינוי
חד-צדדי .לעומת זאת ,מה שחורג מאומד דעת הצדדים בעבר ,נדרשת הסכמה של הצדדים לשינוי.
בנוגע לדוגמא שהזכרנו קודם ,לנייד רופאה ממחלקה למחלקה זה במסגרת אומד דעת הצדדים ולכן חלק
מהפררוגטיבה הניהולית והמעסיק רשאי לעשות זאת חד-צדדית.
לעומת זאת ,לשלוח את הרופאה לתייק ניירת ,חורג מאומד דעת הצדדים ולכן נדרשת הסכמה של העובדת לכך.
התיחום של מה מותר ומה אסור למעסיק במסגרת הפררוגטיבה הניהולית ,יכול להשתנות במהלך חיי החוזה .כך
למשל ,ראינו את הנוהג הקבוצתי בפרשת פלסטיין פוסט.
אם העברת רופאה ממחלקה למחלקה נעשתה תמיד אך ורק בהסכמה מפורשת ואולי גם בתוספת שכר ,אז סטייה
מהעיקרון הזה תחייב הסכמה של שני הצדדים.
אם תמיד מעבירים רופאים ממחלקה למחלקה ,אז זה חלק מהפררוגטיבה הניהולית.
תמיד אנו בוחנים את השינוי החד-צדדי ביחס לתוכן החוזה בערב השינוי .כפי שאמרנו ,בחוזה יחס אנחנו לא
חוזרים לראשית ההתקשרות החוזית ,לגזע ,אלא בוחנים מה אירע מאז.
זאת ועוד ,כפי שניתן לראות בפסה"ד של בית הדין האזורי בעניין פריטיקו ,אין שבלונות או כללים ברורים לגבי
מתי נדרשת הסכמה ומתי לא.
במקרה של פריטיקו ,שלח המעסיק את העובד ממקום עבודה אחד לאחר .ברור לנו שהעברת העובד ממפעל בחיפה
למפעל בבאר שבע ,זו חריגה מאומד דעת הצדדים ולכן מחייבת הסכמה .לעומת זאת ,העברת עובד מצד אחד של
הרח' הראשי בחיפה לצד השני של הרחוב הראשי בחיפה ,יכולה להיעשות באופן חד-צדדי .המקרים שבאמצע הם
קשים יותר.
45
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
התשובה המשפטית לכאורה ברורה; הכל תלוי בנסיבות העניין ...אבל מה שפס"ד פריטיקו אומר לנו ,זה שנסיבות
העניין זה לא רק קביעה אריתמטית כמה קילומטרים ניתן להזיז את מקום העבודה במסגרת אומד דעת הצדדים.
התשובה לשאלה חייבת להבין את הצדדים ,את הצרכים שלהם ולאתר תשובה שנכונה לצדדים הקונקרטיים
לחוזה ולא איזו תשובה אבסטרקטית ,כללית.
חלק מהמקרים שמובאים בפני בית הדין קלים ולרובנו תהיה הסכמה לגביהם .כך למשל נראה שהמקרה של סוהא
סרג'י ,שהוא מקרה יחסית קל .המעסיק ביקש שהיא תתחיל את יום העבודה רבע שעה עד חצי שעה מאוחר יותר
בשל שינויים במשמרות וזאת ללא כל שינוי בסך שעות העבודה והתובעת לא הצליחה להוכיח בבית הדין שיש פה
פגיעה משמעותית בתפקיד ,בשכר או בנוחיות האישית והיא גם לא מנסה לעשות זאת בפני המעסיק .יתכן שחצי
שעה היתה משמעותית אם היו כאן הנתונים של פרשת פריטיקו .אילו היא היתה אם יחידנית שצריכה גם לפזר את
הילדים במוסדות החינוך והיא לא תוכל לעמוד בגזירה הלכאורה שולית של להתחיל חצי שעה מאוחר יותר.
אז אלה הן אמות המידה .לפי אמות המידה האלה לטעמו של מונדלק ,פסה"ד של בית הדין לעבודה בעניין גנני הוא
שגוי .השינוי שחל ביחס לעבודתו של גנני היה לדעתו מרחיק לכת וחייב הסכמה .מכלול השינויים היה לדעתו
משמעותי הרבה יותר מהיקף שעות המנוחה של הכבאים שאף סוכם קודם לכן בהסכם קיבוצי.
הפגיעה האישית וגם הכלכלית בגנני היתה כזו שהיה צריך לטעמו של מונדלק לקבוע שהיא פגיעה משמעותית שלא
היתה כלולה במסגרת אומד דעת הצדדים ולא סתם היתה במסגרתו.
בצד המקרים בהם הנסיבות האישיות של הצדדים יכולים להכתיב את התוצאה ,ניתן דוגמא נוספת שבה הכרעה
מחייבת נקיטת עמדה עקרונית הרבה יותר והדוגמא הזו תסכם לנו חלק גדול מהנושאים שלמדנו עד עכשיו וזאת
במסגרת פרשת רמת"א.
פרשת רמת"א
בפסק הדין החשוב בעניין רמת"א ,מפעל ששייך לתעשייה האווירית ,נדונה שאלת זכויות העובדים עת התעשייה
האווירית רוצה להפריד את המפעל ולתאגד אותו כמפעל נפרד שאינו שייך עוד לתעשייה האווירית – רמת"א בע"מ.
46
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפרשה זו עלו שאלות רבות ונעסוק כעת רק באחת מהן .על-מנת לפשט ,חוזה העבודה הוא בין העובד לבין התעשייה
האווירית .כאשר מפרידים את רמת"א לרמת"א בע"מ ,החברה החדשה תיכנס בנעלי התעשייה האווירית למול
העובדים.
לכאורה ,אין בעיה ,העובדים ימשיכו להגיע לאותו מפעל ,לבצע את אותה עבודה ,עם אותם חברים לעבודה.
לכאורה ,אין פגיעה בזכויות ,אבל כן צריך להניח שזהות הצד לחוזה היא קריטית עבור הצדדים.
השופט מצא – חלק מהפררוגטיבה הניהולית היא יכולת המעסיק למכור את המפעל ללא הסכמת העובדים .הוא
מניח שהעובדים מסכימים מכללא .לדידו השינוי שייווצר בפירוק והפרטת חלק מרמת״א הוא במסגרת אומד דעת
הצדדים ואינו מחייב החלטה נפרדת.
השופט אור – ״לדעתי פררוגטיבת המעסיק אינה משתרעת על העברה כזו של זכויות העובדים וחובותיהם .דבר
אחד הוא להעניק כוח למעביד לבצע שינויים ,כולל מבניים בעסקו ,לרבות מכירת העסקת ללא הסכמת העובדים,
אבל דבר אחר לראות בהם כמסכימים מראש להעברת מכלול היחסים החוזיים בינם לבין מעבידם למעביד אחר,
ע״פ שיקול דעתו הבלעדי של המעביד״.
כלומר ,אור אומר במונחים שלנו שהשינוי הכרוך בהחלפת צד לחוזה חורג מאומד דעת הצדדים ומחייב את הסכמת
שני הצדדים.
נקודה אחרונה לסיום – ניתן לשאול מה זה בעצם משנה ,הרי למעסיק בסוף יש את הכוח לעשות את השינוי ואם
לעובד זה לא נראה הוא יתפטר או יפוטר .אז ראשית זה נכון ,לא ניתן לתלות בשיח זה על זכויות חוזיות ציפיות
אופרטיביות רבות מדי.
התחום החוזי לא מעניק הגנה משמעותית לעובדים ,הוא בעיקר מסדיר את כוחות השוק ,אשר כוחו משמעותי
בתחום זה ,הרבה יותר מהכלל המשפטי .אבל זה כן משנה כאשר העובדים מוגנים מפיטורין (רמת״א ושירותי
הכבאות למשל) .שנית ,חוק פיצויי פיטורין קובע שפיצויים מגיעים רק לעובד שפוטר ולא שהתפטר ,אלא אם ,לפי
ס׳ (11א) ,הוא התפטר בגלל הרעה בתנאיו ,אז תיחשב ההתפטרות כפיטורין.
נלמד גם שהמשמעות של הסעיף הזה הולכת ופוחתת בגלל הפרשות פיצויי פיטורין כחלק מקרנות הפנסיה אשר
העובדים מקבלים בסיום עבודתם בים אם פוטרו או התפטרו .אי לכך הדיון הזה הופך פחות רלוונטי.
47
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עובד שהתפטר עקב כך שהעבירו את מקום עבודתו מחיפה לבאר שבע ,זכאי לקבל פיצויי פיטורין .עובד שהתפטר
כי העבירו את החנות בה עבד מעבר לכביש ,רשאי כמובן להתפטר ,אבל הוא לא יקבל פיצויי פיטורין בדין מפוטר.
היה עובד בכיסא גלגלים ובחנות הסמוכה החדשה אין אפשרות להתנייד על כיסא הגלגלים ,אז בוודאי שיהיה זכאי
להתפטר בדין מפוטר.
דיני החוזים כשלעצמם אינם מנגנון הגנה .היה ויש חוק מגן ,הממד הרגולטיבי שנלמד עליו בהמשך ,או הסכם
קיבוצי ,שנלמד עליו בהמשך.
דיני החוזים כשלעצמם הם פחות משמעותיים .כמובן שאילו יוחנן גולן היה מתעקש ותובע תוספת שכר בבית הדין
ולא רק מתלונן ,הוא היה מקבל תוספת שכר של שעה ביום או משהו דומה .הוא גם היה מקבל את זה לאחר כמה
שנים של התדיינויות וכנראה שהיה מאבד את עבודתו תוך זמן קצר.
לכן ,גם אם מבחינה משפטית טענתו היתה צודקת ,מבחינה פרקטית אין לה משמעות.
בעבר היו פסקי דין רבים בנושא זה ,סביב הזכות לפיצויי פיטורין לפי סעיף 11א' ,אבל המשמעות של ההסדר של
הסעיף הולכת ופוחתת כפי שנראה בהמשך הקורס.
כיום ע ובדים רבים מפרישים מדי חודש כסף לפיצויי פיטורין כחלק מההפרשה לקרן הפנסיה ועובדים רבים יקבלו
את הסכום שנצבר בין אם התפטרו או פוטרו.
48
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
היה והדרישות הן במסגרת אומד דעת הצדדים ,אין מדובר בהצעה לרוויזיה ,אלא בשימוש לגיטימי בפררוגטיבה
הניהולית .העובד כמובן יכול להתפטר ,אבל בהתפטרות הזו אין משום התפטרות בדין מפוטר לפי סעיף 11א' .העובד
כמובן גם רשאי לבקש מהמעסיק לשקול מחדש והוא יכול לשקול.
היה והדרישות חורגות מאומד דעת הצדדים ,כאן אנו פונים לצד האדום של התרשים – אם העובד מקבל את השינוי,
בין אם בהסכמה מפורשת ובין אם בהתנהגות שמביעה את הקבלה – מתחוללת רוויזיה בחוזה .גם אם העובד מביע
מורת רוח ,אין הדבר עולה כדי התנגדות לרוויזיה.
אפשרויות תגו בה עבור המעסיק במקרה שהעובד סרב להצעת המעסיק לרוויזיה
היה והעובד מסרב להצעת המעסיק לרוויזיה יש למעסיק מספר אפשרויות תגובה:
א .הוא יכול לחזור בו מההצעה .יש להניח שזה יקרה כאשר לעובד יש כוח רב יותר במו"מ השוקי ,למשל עובד
עם מיומנויות ייחודיות.
ב .המעביד יכול לפטר את העובד הסרבן .יש להניח שזה יקרה במצב שלעובד אין שום יתרון שוק.
49
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ג .המעסיק יכול להתעלם מסירוב העובד ולפעול באופן חד-צדדי .במקרה כזה העובד יכול לפנות לבית הדין
ולתבוע את קיום זכויותיו .הלכה למעשה ,העובד יעשה זאת רק כשהוא מוגן מפני פיטורין .אם הוא לא
מוגן ,סביר להניח שתביעה כזו תתרחש אגב הליכי פיטורין או התפטרות .העובד גם יכול להחליט להתפטר
בדין מפוטר לפי סעיף 11א' ולא להמתין להחלטת המעסיק ואז לתבוע את זכויותיו.
עם זאת ,ראינו התאמות מסוימות לכך שמדובר בחוזה א-סימטרי והתאמות מסוימות לכך שמדובר בחוזה יחס.
לטענת תומכי גישת השוק ,הסדרה רגולטיבית דוגמת חוק פיצויי פיטורים או הסדרה קיבוצית ,דוגמת ההגנה בפני
פיטורים בהסכם קיבוצי ,שראינו בפרשת מילפלדר – אלו הם מוסדות שמשבשים את השוק ,הם פוגעים ביעילות
שלו.
לעומת זאת ,יש שיטענו שהסדרה חוזית מייצרת אי-שוויון ,היא הופכת את העבודה למצרך כמו כל מצרך אחר.
היא לא מכירה בערך הייחודי של העבודה .המבקרים את המימד ההסכמי ירצו לראות צמצום של המרחב שבו
מתקיים מו"מ בין העובד למעסיק והגדלה של ההתערבות החיצונית ,בין אם היא קיבוצית ובין אם היא רגולטיבית.
אז לסיום היחידה ,נתייחס לטענת המבקרים שרוצים להרחיב את ההתערבות הציבורית ולהזכיר שגם על פי
גישתם ,בלי המימד ההסכמי קשה לחשוב על רעיונות של חירות ועל העצמת העובדים ,שכן המימד ההסכמי אולי
איננו מספיק ,אבל הוא תנאי הכרחי.
50
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המקרה הראשון שנדבר עליו ,הוא זה של הסדר הכבילה שנדון בבג"ץ .הסדר הכבילה מתייחס לעובדים זרים ,מהגרי
העבודה ,שישראל פתחה את שעריה בפניהם בשנת 1993ומהר מאד פיתחה את הסדר הכבילה שקשר בין הויזה
שהעובד מקבל לעבוד בישראל ,לבין אישור העסקה אצל מעסיק מסוים .כלומר ,העובד אינו מוזמן לעבוד בשוק
העבודה הישראלי ,אלא הוא מוזמן לעבוד אצל מעסיק ספציפי.
ההשלכה של הסדר הכבילה היא שברגע שמסתיימת העבודה אצל המעסיק הספציפי ,פוקעת גם הויזה ומרגע
זה העובד הופך להיות מה שנקרא "שוהה שלא כדין" או "בלתי מתועד" .יכולות להיות כמה סיבות להפסקת
עבודה; למשל ,עובדת סיעודית שהמעסיקה שלה נפטרה ,או קבלן בניין שביקש אישור להעסיק 100עובדים וגילה
שהוא צריך רק ,90אז הוא אמר לעשרה הנותרים "אני לא צריך אתכם ,לכו".
הכבילה חלה גם במצב של הפרות של זכויות של העובדים .למשל ,מעסיק שמחליט שלא לשלם לעובד את שכרו.
במצב כזה ,אם העובד יקום ויילך ,הוא הופך להיות שוהה בלתי-חוקי .הוא יכול לתבוע את המעסיק ,אבל בינתיים
הוא מסתכן בגירוש בשל אובדן הויזה .כמו כן ,אם עובד בחברת בנייה שחברה אחרת רוצה להציע לו שכר יותר
גבוה כי הוא עובד מעולה ,הסדר הכבילה ימנע ממנו לעזוב את המעסיק הראשון כי הוא יאבד את הויזה.
לכן ,יש להדגיש – העובד לא השתלב בשוק העבודה ,כי שוק מתאפיין בריבוי עובדים וריבוי מעסיקים .בסיטואציה
הזו יש ריבוי של עובדים ,אבל העובד כבול למעסיק האחד .ואכן ,בג"ץ קבע שהסדר הכבילה הוא בלתי-חוקתי כי
הוא פוגע בחירות האדם ופוגע בעקרונות השוק .אנו רואים כאן ששלילת כוח השוק מהעובדים היא שלילה שפוגעת
ביכולת שלהם "לשחק את שוק" ,ליהנות מיתרונותיו.
על אף שהעובדים הזרים נתפסים כמאד מוחלשים בגלל תנאי ההעסקה הקשים ,שפה ,זרות וכו' ,יש לשים לב
שלעתים הם עובדים מאד מבוקשים .הסדר הכבילה שולל מהם את כוח השוק שיש להם.
העתירה הוגשה ע"י עמותת קו לעובד ונקודת המוצא היתה הגנה על זכויות העובדים .אבל גם גופים כלכליים
ובראשם בנק ישראל ,התנגדו להסדר הכבילה בטענה שהוא מוזיל את עלות ההעסקה של העובדים הזרים ,הוא
51
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פוגע בכוח המיקוח שלהם וכך נפגעים גם העובדים המקומיים ,הישראלים ,בגלל תחרות קשה יותר .למעסיקים
הישראלים עוד יותר משתלם להעסיק עובדים זרים מאשר עובדים ישראלים.
החיבור פה בין אינ טרסים כלכליים שהם בבסיס החשיבה של דיני חוזים ,לבין האינטרסים של זכויות אדם ,הוא
חיבור מעניין שהוביל לתוצאה ששיפרה באופן חלקי את מבנה ההעסקה של עובדים זרים בישראל ואת זכויותיהם.
לצערנו ,על אף פסק הדין ,להסדר הכבילה עדיין נותרו ביטויים מוחשיים רבים בדיני ההגירה והסדרי ההעסקה של
מהגרי עבודה.
נעבור לדוגמא השנייה :כאן נתייחס למה שנקרא "הסכמי ."Anti-Poachingזוהי תופעה שמדגימה את
הבעייתיות שבשלילת המימד ההסכמי והיא ניכרת במקום שיש למעסיקים יכולת לפעול באופן מתואם על-מנת
להחליש את כוח השוק של העובדים.
בשנים האחרונות התברר שנחתמו שורה של הסכמים בין חברות-ענק בעמק הסיליקון ,שבהם שתיים-שלוש חברות
הסכימו שהן לא יתחרו על העובדים של החברות השכנות .בהמשך נלמד מה המשמעות של תניות בחוזה העבודה
בין העובד למעסיק שמגבילות את חופש העיסוק של העובד .אבל שימו לב שמה שיש כאן אלה הגבלות בהסכמים
בין החברות ,שאומרות "אנחנו לא נגנוב לכם עובדים".
במספר תובענות ייצוגיות שהוגשו העובדים קיבלו פיצוי מאד גדול בשל כך שהסכמים כאלה פוגעים בעצם בכוח
השוק של העובדים ומרעים את זכויותיהם .אז כאן מדובר בעובדים שהם אולי ההיפוך המוחלט של העובדים
הקודמים מהדוגמא הקודמת מבחינת כוחות השוק .מצבם של העובדים הזרים תחת הסדר הכבילה קשה הרבה
יותר ממצבם של עובדי הייטק בכירים בעמק הסיליקון.
52
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בהסדר הכבילה ,המדינה שללה מהעובדים את כוח השוק שלהם וכבלה אותם למעסיק אחד .בהסכמים של Anti-
,Poachingהמעסיקים עצמם ארגנו לעצמם מעין "כבילה עצמאית" ,כתוצאה משלילת האפשרות של העובדים
לנצל את כוח השוק שלהם ולעבור ממעסיק למעסיק כדי לשפר את זכויותיהם.
הוויכוח הוא מה צריך להיות הנתח של המימד ההסכמי ,מתוך כלל שלושת המימדים בהסדרת קשר העבודה ,אבל
לא על החיוניות של המימד ההסכמי למערך הכולל.
מבוא
יחידה זו תמשיך את הדיון בממד ההסכמי ,שכן המסגרת הנורמטיבית שלנו תישאר בחוק החוזים .עם זאת ,בדיון
שלנו עכשיו נפנה את תשומת הלב להוראות בדבר חובת תום הלב ובאיסור על חוזים שנוגדים את תקנת הציבור.
שני סעיפי "שסתום" מאפשרים לבית הדין פיקוח רגולטיבי ,שמגביל את הממד ההסכמי .ראינו שהמימד ההסכמי
עוסק במגוון של נושאים שלא מוסדרים על-ידי חוקי מגן או הסדרים קיבוציים .ראינו דוגמאות לגבי העברת תפקיד,
שכר ,תגמולים ,העברת עובד ממקום עבודה אחד לאחר ,שינוי בסדרי משמרות .המרכיב המרכזי במימד ההסכמי
היה זה של דיני השינוי או הרוויזיה ,שם שאלנו כיצד משתנה חוזה העבודה בין העובד למעסיק באופן דינאמי.
הכלי המרכזי שהסתכלנו עליו היה חוק החוזים ,אבל דילגנו על שני עקרונות בדיני החוזים:
מה שנרצה לעשות ביחידה זו זה לייחד את הדיון בשני הסעיפים האלה .אנו נמצאים כאן בנקודה של מפנה .מבחינה
גיאומטרית ,אנחנו עדיין נמצאים בעמודה של המימד ההסכמי .אבל כידוע ,תום לב ותקנת הציבור הם "שסתומים"
שמכניסים ערכים ציבוריים ונורמטיביים למרחב החוזי .לכן ,בפרק הזה אנו נראה כיצד מכניסים מגבלות ציבוריות
לתוך המימד ההסכמי ובפועל ,אנחנו כבר עוברים לדיון במימד הרגולטיבי.
במקום שנגזור הגבלות ציבוריות מחוקי מגן ,למשל מחוק שכר מינימום או מחוק שעות עבודה ומנוחה ,אנו נעיין
בשורה ארוכה של נושאים ,ש"הקולב המשפטי" שלהם הוא זה של הוא תום הלב ותקנת הציבור .המונח "מגבלות
ציבוריות" העדפה ציבורית על פני ההעדפות של הפרטים להסכם .בעוד שחקיקת המגן תיתן רשימה ארוכה של
הסדרים פרטניים שמפקיעים את מרחב המו"מ של הצדדים ,תום לב ותקנת הציבור משמשים כסוג של שסתום
שדרכו אפשר להכניס באופן דינאמי שורה ארוכה של תכנים.
בשביל לראות איך זה עובד ולקבל תמונה ממבט על ,אנו נתחיל בדיון על פסק דין אונ' ת"א .בהמשך אנו נבודד את
תקנת הציבור ותום לב ונעיין בכל אחד מהם בנפרד.
54
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקרה של אונ' ת"א ,האוניברסיטה רוצה לשנות את האופן שבו היא משתמשת במבחנים כדי לקדם עובדים .עיקר
פסק הדין ,שהוא פס"ד קיבוצי ,עוסק בשאלה האם ארגון העובדים של האוניברסיטה יכול לשבות בנושא זה והחלק
הראשון של פסה"ד הושמט מהמקראה שלנו כי אינו מעניין לענייננו .לאחר החלק הקצר הזה של פסק הדין ,מגיע
אוביטר ארוך ,המתפרש על פני כמה עשרות עמודים ,העוסק בשאלה כללית ,של מה מותר ומה אסור לעשות לעניין
שימוש במבחנים במקום העבודה .חלקו הגדול של האוביטר הזה בכלל לא קשור למבחנים שרצו לעשות באונ' ת"א.
הוא לא רלוונטי לסכסוך הספציפי ,זו איזושהי דיסרטציה כללית ,איזשהו טקסט בוק לעניין הזה של מבחנים,
שמופיע בפעם הראשונה בפסיקה של ביה"ד הארצי .פסה"ד נותן דיון מעניין לגבי ההבחנה שלמדנו ביחידה
הקודמת ,של המימד ההסכמי ,לבין העיסוק שלנו ביחידה הנוכחית.
האוניברסיטה רוצה לשנות את המבחנים שהיא רוצה לעשות בהם שימוש ,כך שהיינו יכולים לטפל בסוגייה הזו לפי
דיני הרוויזיה .אנו רוצים לשאול איזה מן שינוי האוני׳ מנסה לחולל .כך למשל ,אילו בעבר היו שולחים את העובדים
למבחנים במכון חיצוני ,דוגמת מכון פילת ועכשיו רוצים לשלוח אותם למכון שעושה את אותו דבר ,מכון מתחרה,
ניתן לומר שזהו שינוי שהוא במסגרת אומד דעת הצדדים ,שהרי אין שינוי מהותי של ממש ,אין עילה לסכסוך
קיבוצי וודאי שאין עילה שתאפשר לאדם להתפטר בדין מפוטר.
אבל שונה הדבר ,אם עד כה קידמו עובדים למשל לפי מידת ההיכרות שלהם עם נושאים טכניים בעבודתם ופתאום
אומרים להם שיקדמו עובדים לפי מי שיודע לדבר שפה שלישית .כאן אנחנו פוגעים באינטרסים ההסתמכות,
באינטרס הציפייה של הצדדים ,כאן יש חריגה מאומד דעת הצדדים וכאן מדובר בהצעה לרוויזיה.
את כל זאת אנו מכירים ,אך מה חדש בפסק הדין הזה? פסק הדין מדבר גם על סוג אחר של מגבלות ואלה הן
המגבלות הציבוריות .ישנם מבחנים שפשוט אי אפשר לעשות בהם שימוש וההגבלה הזו חלה גם על עובדים שבכלל
לא התקבלו עדיין לעבודה באוניברסיטה ,שנושא הרוויזיה בכלל לא רלוונטי להם.
השאלה הרלוונטית היא באילו מבחנים בכלל ניתן לעשות שימוש במקום העבודה ,ללא תלות באומד דעת הצדדים
והסכמתם לרוויזיה .בעניין הזה ,בית הדין אומר שנקודת המוצא היא הפררוגטיבה הניהולית שהכרנו .כלומר,
המעסיק יכול להחליט באיזה מבחן הוא רוצה לעשות שימוש .את הפררוגטיבה הזו ניתן להגביל ע"י מו"מ אישי,
55
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שזה כמעט לא רלוונטי לעניין של סוג המבחנים ,אבל אפשר גם להגביל אותה ,ע״י משא ומתן קיבוצי .בנוסף ,יש
גם מגבלות בחוקים .למשל ,אסור לעשות שימוש במבחנים שמפלים נשים לעומת גברים .יש להיות מודעים לכך
שלחלק מהמבחנים ,שאנו מאד רגילים אליהם ,יש הטיות .ישנה גם אפשרות שיחסי העבודה יוסדרו בהסכמים
קיבוציים ואז ביחד עם ארגון העובדים יצטרכו לתאם את סוג המבחנים לקידום.
כל זה פשוט .אבל ביה״ד בפסה"ד מוסיף ,שניתן לגזור גם מגבלות מכוח תום לב ותקנת הציבור .צריך לשים לב
שהנגזרות שביה"ד מציע מרחיקות אותנו מהמובן המילוני או האינטואיטיבי של תום לב ותקנת הציבור.
תום לב – המגבלות שבית הדין גוזר מעקרון תום הלב ,הן שיש להבטיח שהמבחן יהיה מהימן ותקף .אם המעסיק
רוצה לקדם עובדים על בסיס אמביציה ,אין בעיה ,רק צריך לוודא שהמבחן יכול לסנן את העובדים עם הכי הרבה
אמביציה .אם רוצים עובדים שיוכלו לעשות עבודת צוות ,אותו דבר ,רק להשתמש במבחן מתאים .למעסיק יש
מרחב בחירה מאד גדול ,הוא רק צריך לוודא שהמבחן שהוא בחר בו מהימן ותקף לאותה מטרה המוצהרת .מה
הקשר בכלל בין תום לב לבין מהימנות ותקפות? אחת הפורמולציות של תום לב שלמדנו בשנה א' בדיני חוזים ,היא
ש״פיך ולבך שווים הם״ .כלומר ,אם המעסיק מצהיר שהוא משתמש במבחן כדי להחליט מיהם העובדים הכי
אמביציוזיים ,חשוב שיישען על מבחן שבודק אמביציה .אם המעסיק מחפש עבודת צוות ,חשוב שיבחן עבודת צוות.
המעסיק יכול להחליט על הכישורים הדרושים לו ,אבל את מה שיבחן צריך להתאים למבחן המתאים.
תקנת הציבור -יש לוודא שאל מול זכות הקניין והפררוגטיבה הניהולית ישנה גם הגנה ושמירה על פרטיות
העובד .לכן ,לא ראוי לעשות שימוש במבחנים שבהם הפגיעה בפרטיות היא מעל ומעבר לנדרש .יתכן שמבחן הוא
מהימן ותקף ,אבל הוא ייפסל משום שהוא נכנס לנבכי נשמתו של העובד .למשל ,אם מופיעה בו שאלה כמו "לאיזו
מפלגה הצבעת בבחירות האחרונות?" בימה"ש יקבע שהמבחן פסול כי הוא נוגד את תקנת הציבור .מה הקשר בין
תקנת הציבור לפרטיות? מהלכת קסטנבאום אנו למדים שתקנת הציבור הפכה להיות שסתום שדרכו אנו
מכניסים זכויות חוקתיות לתוך המתחם החוזי.
56
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כדי לחדד את זה ,נחשוב על מכונה שקוראת מחשבות .מבחינת המעסיק ,מכונה כזו יכולה להיות כלי עזר נהדר.
אם המכונה עובדת במהימנות של ,50%למשל מכונה שמבוססת על גרפולוגיה ,השימוש בה ייפסל בגלל עקרון תום
הלב .זה לא כלי מהימן ולא תקף .לעומת זאת ,אם המכונה יודעת לקרוא מחשבות במהימנות של ,100%היא בוודאי
עונה על הדרישה שנגזרת מתום לב ,אבל יש חשש מאד גדול מפני פגיעה בפרטיות ,ולכן השימוש בה ייפסל מכוח
תקנת הציבור.
איזו משתי המגבלות קשה יותר? ראויה יותר? זו שאלה לא פשוטה .מצד אחד ,המגבלה שנגזרת מתום הלב היא
מגבלה מאד פשוטה ואנו משאירים מרחב תמרון מאד גדול למעסיק .המעסיק יבחר מהן אמות המידה הנדרשות
לקידום ,הוא יבחר את המבחן המהימן והתקף לשם כך .יחד עם זאת ,צריך לחשוב עד כמה באמת נדרשת אותה
מגבלה .עד כמה מעסיקים רוצים לבחור מבחנים שאינם מהימנים ותקפים?
אם אני מעסיק ואני בוחר להעסיק אנשים על פי קריאה בקפה ,או כל מבחן אחר שאין לו מהימנות ותקפות ,אז
מאד יכול להיות שאני כמנהל משאבי אנוש אכשל בתפקידי ,כי המבחן לא משיג את מטרתו הנדרשת .למעסיק יש
אינטרס במבחן מהימן ותקף .אנחנו רוצים לשאול ,האם נדרשת באמת נורמה משפטית קוגנטית כדי להבטיח
שימוש במבחנים מהימנים ותקפים? או שאולי כאן זה מקרה שהשוק יכול לעשות הסדרה טובה לא פחות?
לעומת זאת ,ההלכה ביחס לתקנת הציבור נראית פולשנית יותר למרחב הפררוגטיבה של המעסיק ולמרחב המו"מ
בין הצדדים .אבל כאן ,יש להביא בחשבון שלמעסיק יש אינטרס מובהק לפגוע בפרטיות העובד ולאסוף עליו
אינפורמציה ,ולכן דווקא כאן יש צידוק גדול יותר להתערבות ציבורית במימד ההסכמי.
בהמשך היחידה אנו נראה מהם היישומים הקונקרטיים שאנו יכולים לאתר בפסיקה ביחס לתום לב וביחס לתקנת
הציבור .כמו כן ,נבחן בסופה של יחידה זו את השימוש ההולך וגובר בשני המושגים האלו כדי לפתח את דיני העבודה
הקוגנטיים ,תופעה שנתייחס אליה בהמשך כאל "משפוט קשר העבודה".
תום לב
אין צורך להכביר במילים על חשיבות עקרון תום הלב במערכת המשפט בישראל .במקטע זה נרצה לבחון מהן
הנגזרות הקונקרטיות של עקרון תום הלב בפסיקה על חוזי עבודה .במסגרת התשובה לשאלה זו ,תנו דעתכם לשאלה
האם יש הבדל בין עיקרון תום הלב כשהוא מיושם בקשר העבודה ,לבין השימוש בעקרון תום הלב בדיני החוזים
הכלליים?
לא פעם ,אנו רואים שביה״ד לעבודה יוצק תוכן למושג תום הלב בהתאם לנוסחאות כלליות שאנו כבר מכירים.
לדוגמא" ,פיך וליבך שווים הם" ועוד .הנוסחה הזו מסבירה את הדרישה לשימוש במבחנים תקפים ומהימנים.
57
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המעסיק רשאי לבחור כל אמת מידה שירצה לגיוס עובדים ולקידומם ,אבל עקרון תום הלב מחייב שיפעל על פי
הקריטריונים שפרסם לעובדים ולמועמדי העבודה .לא ראוי שהוא יצהיר שהוא מגייס על בסיס אינטלקט וישתמש
במבחנים שמחפשים אישיות חברתית נעימה.
בפסקי דין אחרים מדגישים את חובת הצדדים לחוזה לשתף פעולה זה עם זו ,כדי לסייע להם להגשים את מטרות
החוזה ,כמו שאמר ביהמ"ש העליון בפרשת אקזימין .למשל ,שאלה שעדיין פתוחה ,היא האם יש חובה לתת לעובד
מכתב המלצה עם תום עבודתו? מה שברור ,זה שצריך לתת לעובד שפוטר איזושהי אסמכתא מתאימה שאתה הוא
יוכל לגשת לביטוח הלאומי על מנת לדרוש דמי אבטלה .לעתים יש התייחסויות לכך שבין עובד למעסיק יש יחסי
אמון מיוחדים ולכן גם חובת תום לב מוגברת .למרות ההתבטאות הזו ,קשה לאתר את פסק הדין שמדגים שרף
מקובל של תום לב היה מצביע על תוצאה אחת ,בעוד שרף של נאמנות ותום לב מוגבר יניב תוצאה אחרת .נראה
שזו בעיקר התבטאות רטורית שמטרתה להדגיש את חשיבות תום הלב ,אבל זה לא עניין של הבדלי מידה ברורים.
מידע בשוק העבודה הוא הכרחי לשני הצדדים ,אבל הוא גם משאב שיש ביחס אליו חוסר סימטריה .כל צד יודע
לגבי עצמו מידע שהצד השני לא יודע .מצד אחד ,העובד מודע ליכולותיו וגם למגבלותיו .המעסיק מודע ,או שיכול
לדעת ,כל מה שנוגע למידע לגבי פרקטיקות בארגון ,למשל מדיניות שכר והטבות מעבר לשכר הספציפי שנקבע
58
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לעובד ,פערי שכר בין גברים לנשים ,צפי לגבי משמרות נוספות בתקופות החגים ,הסיכוי שהעסק יירכש בעתיד
והעובדים יוותרו ללא עבודה ועוד כהנה וכהנה.
את הדין הכללי לעניין חובת גילוי בעת מו"מ ובעת בקיום החוזה אנו מכירים מפסיקה בדיני חוזים העוסקת ישירות
בתום לב וגם מדיני הטעות וההטעיה .לצורך ההדגמה כאן ,נתמקד בחובת הגילוי סביב ראיון העבודה .כלומר ,נרצה
לבחון מהי חובת הגילוי של העובד ושל המעסיק כאשר מועמד מחפש עבודה .המשבצת הנורמטיבית מן הסתם
בהקשר הזה היא חובת תום הלב לפי ס׳ 12לחוק החוזים.
.1לעודד את הצד שבידיו נמצא מירב המידע לגלות את מה שהוא יודע ממילא ובכך להקטין את עלויות
החיפוש לצד השני.
.2לעודד את הצד שהמידע חשוב לו להשקיע בחיפוש ולדרוש את המידע שבאמת קריטי עבורו.
לעתים שתי ההכוונות האלה יכולות ליצור תוצאה מנוגדת .למשל ,האם עובד צריך להציג למעביד בראיון את כל
הסיבות מדוע הוא לא עובד טוב? או שאנחנו רוצים להטיל את החובה דווקא על המעסיק ,שאם זה באמת חשוב
לו ,שיטרח וישאל ויברר ויתקשר לממליצים ויבדוק האם יש סיבה לא לקחת את העובד? בפסיקה ניתן לראות ביטוי
לשתי הגישות גם יחד ואין הכרעה חד משמעית לטובת אחת מהן.
59
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
גישת הטלת החובה על המחזיק במידע – נג 4-30 /איסטרוניקס נ' גרפונקל
גישה אחת מטילה את החובה על המחזיק במידע וכך למשל בפרשת איסטרוניקס נ' גרפונקל .שם אומר בית הדין
כי על המעסיק ועל העובד כאחד חובה לגלות אחד לשני את כל המידע שחשוב לעבודה ,לרבות כל החסרונות
הידועים שיכולים להשפיע על החלטת הצד השני בעת ההתקשרות.
זוהי דרישה לא פשוטה .האם אנו מצפים מצד המעסיק להתריע בפני מועמד לעבודה שידוע לו שמנהל הצוות ניחן
בקשיי תקשורת ורבים לא שרדו בעבודה במחיצתו? בעייתית עוד יותר הנוסחה המוצעת בפס"ד איסטרוניקס ביחד
למועמד לעבודה .לפי פסק הדין הזה ,מועמד צריך להגיע עם רשימת המגרעות שיש לו ...זו לא בדיוק אסטרטגיה
מנצחת כדי לשרוד ראיון קבלה לעבודה.
פס"ד סופר נ' אורט ישראל – פיטורים ממקום עבודה קודם מסיבות מקצועיות
נדגים כיצד העיקרון שדיברנו עליו קודם בפס"ד איסטרוניקס עובד.
בפס"ד סופר נ' אורט ישראל ,התראיין מורה לעבודה ברשת "אורט" ,אבל הוא לא נשאל על ידי המראיין מדוע
הפסיק את עבודתו כמורה במקום הקודם .אפשר לצפות שאם רשת "אורט" מראיינת מורה שלימד במקום אחר,
ישאלו את המורה למה הוא עזב ,מדוע הוא הפסיק ללמד שם .זו גישה שהיתה מטילה את כובד המשקל על הצד
שחפץ במידע.
אבל ,בית הדין קבע שעל העובד היה לגלות שסיבת הפסקת העבודה הקודמת היתה סיבה פדגוגית ,כלומר בעיה
באיכות ההוראה ולכן הטיל את חובת העברת המידע על המחזיק באינפורמציה ,כלומר על העובד ולא על מי שאולי
נרצה לתמרץ לבדוק את המידע ,כלומר המעסיק.
60
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פס"ד ארביב – על מועמדת לעבודה אין חובה לגלות על הריון בשלב התחלתי
אל מול שורת פסקי דין שמטילים אחריות כבדה על עובדים לגלות את מגרעותיהם בעת הריאיון ,יש גם פסיקה
הפוכה .הדוגמא המובהקת היא זו של פס"ד ארביב .בית הדין לעבודה קובע שעל מועמדת שנמצאת בשלבי הריון
התחלתיים ,שעדיין אינם נראים לעין במעמד ההריון ,לא מוטלת החובה לספר על הריונה ,ככל שהמידע אינו חיוני
לעבודה עצמה.
מתי זה חיוני לעבודה? למשל ,אם העובדת מתראיינת לפרויקט שאמור להימשך רק על פני 3-4חודשים והעבודה
עצמה תיפול על חופשת הלידה ,במקרה זה היא צריכה לדווח .דוגמא נוספת ,אם היא צריכה לעבוד עם מצברים של
מכונית ומכוח חקיקת בטיחות ובריאות בעבודה יש איסור על נשים בהריון לעבוד עם מצברים מסיבות של בטיחות.
אבל אם העובדת מתראיינת לתפקיד פקידותי או ניהולי ,חופשת הלידה אמנם מהווה בעיה שאתה המעסיק יצטרך
להתמודד ,אבל זו בעיה שתקפה ביחס לכל עובדת שהוא מעסיק ולכן הדבר לא רלוונטי להחלטה בעת קבלה לעבודה
או לא צריך להיות רלוונטי ,ואין על העובדת חובה מכוח עקרון תום הלב לדווח על כך.
איך מסבירים את ההבדל בין פס"ד סופר נ' אורט ל בין פס"ד ארביב ?
יש נן שתי אפשרויות; האחת היא שיש לנו שתי הכוונות שונות לחובת הגילוי ולא תמיד הפסיקה של בית הדין היא
עקבית .אפשרות אחרת ,היא שבפרשת ארביב יש הגנה על הפרטיות ומפני ההפליה המובהקת בשוק העבודה של
נשים בהריון בכל מה שנוגע למציאת עבודה ולכן ההגנה שפורשים עליהן היא רחבה יותר.
בעיני פרופ' מונדלק ההסבר השני שובה את הלב ,אבל הוא לא בהכרח מספק נוסחה אחידה לכל מקרה .ניקח
לדוגמא פסק דין שבו עובד שיקר לגבי גילו.
למה הוא עשה את זה? אחרי שהוא נוכח לדעת שאף אחד לא מעוניין להעסיק עובד מזדקן בגילו .מדובר על אדם
בתחילת שנות החמישים בחייו .לאחר ראיונות עבודה רבים ,ברגע שהוא שיקר לגבי הגיל ,הוא מיד התקבל לעבודה.
ובכל זאת סבר בית הדין שהיתה בכך הטעיה וחוסר תום לב מצדו .ככל הנראה ההבדל בין ארביב לבין המקרה הזה
61
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מתייחס להבדל שבין שתיקה שלא תסגיר את המידע שהמעסיק כל כך רוצה לדעת ,לבין שקר מפורש שמטעה את
המעסיקים ,שבאופן תדיר מפלים עובדים ותיקים כמו שהם מפלים נשים בהריון.
אפשר להתווכח אם ההבדל המוסרי בין שני המקרים כל כך גדול ,בעיקר כאשר לגיל לא היתה רלוונטיות לתפקיד
המוצע ,כשם שלהריון לא היתה רלוונטיות לתפקיד המוצע .יש שיגידו שיש הבדל גדול בין לשקר לבין לשתוק ואולי
אחרים יסתפקו בהסבר הראשון שהציע פרופ' מונדלק ,לפיו הפסיקה לא בהכרח עקבית ונשענת על עקרונות שונים
לגבי היקף חובת הגילוי.
ביחידות הבאות נראה דוגמאות נוספות לגבי חובת הגילוי ,למשל שימוש בעקרון תום הלב המחייב מעסיק לגלות
מידע לארגון עובדים במסגרת יחסי עבודה קיבוציים.
ביחידה הקודמת הכרנו את ברירת המחדל החוזית לגבי פיטורין – ,employment at willלפיה ניתן לפטר מכל
סיבה ,בין אם טובה או רעה ,ואף ללא סיבה כלל וניתן להתנות על ברירת המחדל.
בעבר ,מרבית כוח העבודה בישראל היה מכוסה בהסכמים קיבוציים שכללו הגנות מפני פיטורין מסוגים שונים.
הסטנדרט היה שאין לפטר עובד אלא מסיבה מוצדקת ,כי החריג היה הדומיננטי .כפי שנראה בהמשך הקורס ,היקף
ההגנה הקיבוצית פחת מאמצע שנות ה ,80-פחות עובדים מכוסים ע"י הסכמים קיבוציים ,חלק מההסכמים
הקיבוציים נותנים הגנה פחותה בפני פיטורין ועדיין ,יש עובדים רבים שחושבים וסבורים בטעות שיש להם הגנה
62
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מפני פיטורין מסיבה לא מוצדקת וזו תחושת הצדק שלהם .הלכה למעשה ,מה שיש להם בממד ההסכמי זו ברירת
המחדל של .employment at willמאמצע שנות ה ,90 -עם ירידת הכיסוי הקיבוצי ,אנו רואים שורה של פסקי דין
של עובדים שפוטרו ומגיעים לביה״ד בטענה שפוטרו מסיבה לא מוצדקת ,למרות שזה בכלל לא רלוונטי לדין או
לברירת המחדל.
ביה״ד היה יכול להגיד שבהעדר הסכם קיבוצי ,כל מה שיש לעובד זה את ברירת המחדל ,פלוס הגנות ספציפיות
בחוקי מגן ,למשל איסור על פיטורין מפלים או איסור על פיטורי עובדת בהריון .אבל ביה״ד בחר לגשת לזה בצורה
אחרת והוא השתמש בכלי העומד לרשותו ,אותו כלי גמיש ,שנקרא עקרון תום הלב .בדיון זה אנו נמצאים במשבצת
של תום לב ביישום הוראות החוזה ,כלומר סעיף 39לחוק החוזים.
ואכן בית הדין התחיל לפתח דוקטרינה שעוסקת בהגנה בפני פיטורין שלא כדין בשתי דרכים שונות:
ראשית ,בית הדין טיפל באופן נקודתי בסיטואציות מסוימות של פיטורין שבהן נקבע ששיקולי המעסיק לפיטורין
עלו כדי חוסר תום לב וכך הם הפכו לפיטורין שלא כדין.
.1קבלה לעבודה
.3עובדים שמועסקים מזה זמן רב והמעסיק מתייחס אליהם כאילו הם עובדים זמניים
בית הדין קבע שיש לתת לעובד הזדמנות להוכיח את עצמו ולהגן על אינטרס ההסתמכות של העובד .יש לתת
הזדמנות אמיתית במקום העבודה החדש וזה מכוח עקרון תום הלב.
שלב שני -יחסי עבודה בשלב בו כבר ישנו קשר עבודה מתמשך
כאן מדובר ביחסי עבודה בשלב בו כבר יש קשר עבודה מתמשך .בית הדין קובע בשורה של פסקי דין שפיטורי
עובדים ,למשל רגע לפני שמבשילה לעובד זכות או הטבה כספית כלשהי ,למשל בונוס על מכירה גדולה שהוא עשה
או הבשלה של אופציות ,אם עושים את זה ברגע האחרון הפיטורין אינם בתום לב.
63
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אלה מקרים בהם המעסיק מבקש להתייחס לעובד שמועסק זמן רב כאילו הוא סוג של איזשהו עובד זמני שרק
התחיל את עבודתו.
ביה״ד קבע שאין מניעה מלפטר אחרי 14שנים ,אבל לא ראוי לשקול שיקולים ולהתייחס אליה כאילו היא עובדת
זמנית שמועסקת שם רק כמה חודשים מאז שהתחיל הפרויקט האחרון .מאז סיום הדוקטורט שלה ועד היום14 ,
שנים היא הקדישה את כולה למכון ויצמן ואת זה חובת תם הלב מחייבת להביא בחשבון.
בשנת 2002ביה״ד מתחיל לנקוט בגישה מעט שונה במובנים של צדק פרוצדורלי .אל מול הפיתוח של נסיבות בהן
פסק בית הדין שמבחינה מהותית יש חוסר תום לב ,נפתח ערוך אחר ,שהפך להיות הדומיננטי והוא למעשה כמעט
ביטל את הפסיקה המקורית.
מדובר בגישה פרוצדורלית ,שמתמקדת לא בעיתוי הפיטורין כי אם באופן שבו מתבצע הליך הפיטורין ופיתוחה של
דרישת פעולה בהתאם לכללי הצדק הטבעי ובכלל זה ,הליכי טיעון ושימוע ,הנמקה ,זמן היערכות ושקילת הדברים
בלב פתוח ונפש חפצה.
64
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המשמעות היא שכאשר רוצים לפטר עובד ,לא אומרים לו שמתכוונים לפטרו ,אלא צריך להודיע לו ששוקלים את
המשך העסקתו .צריך לתת נימוק לסיבה לכך ,צריך לקבוע מועד לשימוע שבו יוכל לטעון את טענותיו כנגד
הפיטורין ועל המעסיק להקשיב לעובד בלב פתוח ובנפש חפצה ,שזוהי לתת הסבר לשקילה המחודשת ולהעניק לו
הזדמנות לטעון את טענותיו ועל המעסיק להקשיב לעובד בלב פתוח ובנפש חפצה ,שזוהי משמעות עקרון תום הלב.
לא נותנים את ההחלטה מיד בסוף ישיבת השימוע ,אלא שוקלים את הדברים ,בוחנים אלטרנטיבות ורק בסוף
מחליטים .חובת השימוע היא כיום אולי ההלכה החשובה ביותר לגבי דיני הפיטורין .בפסקי דין שעוסקים בפיטורין
מועלות הרבה טענות על כך שלא קוימה חובת השימוע או שהיא לא קוימה בצורה תקנית .אבל ,חשוב להדגיש
שככל שבית הדין עוסק יותר בחובת השימוע ,כך הוא עוסק פחות בשאלה של פיטורין כדין או שלא כדין על בסיס
המהות ,כלומר באילו נסיבות ראוי או מותר לפטר עובדים.
בשנות ה 90 -יש התייחסות בחוק ובפסיקה כנגד הטרדה מינית באופן כללי וביחסי עבודה בפרט .הטרדה מינית
בעבודה היא התנהגות פסולה שקשורה למינו ,למיניותו או לנטייתו המינית של אדם .לחוק זה השפעות
משמעותיות על עולם דיני העבודה .אבל בצד האיסור על הטרדה מינית ,התעוררה השאלה של התייחסות מבזה
שאינה קשורה למינו או מיניותו של אותו אדם .היא יכולה להיות קשורה למשל למוצא ,לאום ,גיל .היא יכולה
למשל לבוא לידי ביטוי בהתנהגות מבזה שנובעת מיחסי היררכיה בין המעסיק לעובד ,מהתנהגות אדונית של
המעסיק ומהתנהגות ניהולית שאינה מקובלת.
ביה״ד מסביר ״לדעתנו ,עילת ההתעמרות בעבודה ,עילת תביעה אשר למצער יונקת את כוחה מעקרון תום הלב בו
מחויבים כל הצדדים ליחסי העבודה ,היא רקמה פתוחה אשר תופסת ברשתה קשת של אירועים ומצבים של פגיעות
קשות שגורמות לעובד פגיעה בכבודו ויוצרות סביבו סביבת עבודה עוינת .לשיטתנו ,המבחן שבגדרו בוחנים האם
בפנינו התעמרות בעבודה או לא ,הוא מבחן אובייקטיבי בהתאם לכללי התנהגות הרווחים ומקובלים של מקום
עבודה סביר ,וככלל מעשה ההתעמרות צריך להיות אקטיבי .המעסיק הסביר אינו יכול לנקוט במדיניות של עצימת
עיניים נוכח סביבת עבודה לא תקינה .אחריות המעסיק למנוע התעמרות על ידי מי מהמנהלים ,הממונים או
העובדים כמו ביחס להטרדה מינית ".שוב ממשיך ומסביר בית הדין שעל מעסיק לפעול בהגינות ,בסבירות ובתום
לב ולמנוע התעמרות קבוצתית ,למנוע התעמרות בפרט .על המעסיק לפעול ביעילות ובמהירות אחרת יצטרך
המעסיק לשאת באחריות למחדלו תוך תשלום פיצויים בגין נזקי ההתעמרות״.
65
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
את מושג ההתעמרות בעבודה פיתח ביה״ד לעבודה החל בפסיקה שמצא התעמרות ביחסים שבין אשת רה״מ לשעבר
לבין עובדי ועובדות משק הבית שהיו נתונים לפיקוחה .זהות הצדדים בהליכים האלה הביאה נראות מאד גדולה
לפיתוח של מושג ההתעמרות בעבודה ומאז ניתנו פסקי דין נוספים שהצביעו על יחס מתעמר של מעסיק כלפי
עובדיו .לצד הפסיקה ,ישנן הצעות חוק לעניין התעמרות בעבודה ,אבל אלה תקועות כבר שנים .לעיל ישנה דוגמא
אחת להצעת חוק ,אולי הצעת החוק העדכנית בתחום .בינתיים ,ההלכה של בית הדין מתפתחת בצילן של אותן
הצעות חוק ,גם תוך התייחסות להצעות החוק הללו.
ההצעה שלעיל מפרטת שורה של התנהגויות במקום העבודה שעולות כדי התעמרות .בית הדין הדגיש בפסיקתו
שאין לפרק כל אירוע בעבודה לרסיסים עד כדי שהיער יילך כליל לאיבוד ,אלא צריך להרכיב מהפרטים את המכלול
השלם של ההתנהלות במקום העבודה .כלומר ,אנו מדברים על סיטואציות שבהן יש צבר של אירועים פוגעניים
קשים ,שנמשכים על פני תקופה ושיוצרים מסה קריטית של אירועים.
הקושי בהעברת הצעת החוק נעוץ בכך שיחסי עבודה ,מעצם טיבם ,בנויים על היררכיה ולא על שוויון בין הצדדים.
קשה מאד להגיע להסכמה כיצד מפרידים בין פרקטיקות פוגעניות לבין ניהול שהוא לא נעים או יחסי היררכיה,
שמעצם טיבם אינם נוחים לעובדים רבים.
האם כל צעקה ,התבטאות מעליבה או חוסר פירגון עולים כדי התעמרות? האם הסטנדרט הראוי הוא של התייחסות
חיובית או סטנדרט של מניעת התנהגויות פוגעניות ביותר? מהי בעצם הדרישה? עד כמה דיני העבודה צריכים
להיכנס למערכת היחסים שבין העובד למעסיק ולהגדיר מהו הטוב ומה הוא הרע?
66
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
התחקיר של הניו יורק טיימס מצא שעובדים בכירים מחויבים לסטנדרטים של תחרות בלתי-פוסקת בינם לבין
עצמם ,לרבות הלשנות ,לרבות חובה לענות על מיילים 24/7ומיד .עובדים רבים דיווחו על בכי במסדרונות ההנהלה
של אמזון.
על הטענות האלה השיבה האחראית על גיוס העובדים הבכירים ,שמי שרוצה להגיע גבוה ,צריך להתמודד וכי ברור
שהעבודה הזו לא מתאימה לכולם .פרופ' מונדלק שואל אותנו מה דעתנו; האם זו התעמרות? שיטת ניהול שמסירה
את הכפפות ומתנערת מהתדמית של ניהול משאבי אנוש שמחפשים את טובת העובדים ,אלא פשוט כנה עם
העובדים? או שאולי צריך להעביר קו גבול בין מה שראוי ולא ראוי באמצעים קוגנטיים? לאן אנחנו צריכים לקחת
את הנושא הזה של התעמרות בעבודה?
67
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אנו לא מסיימים לגמרי עם תום לב במהלך הקורס ,בהמשך הקורס נכיר יישומים נוספים של המונח .הקשר אחד
חשוב יעלה כבר ביחידה הבאה וגם בהמשך הקורס ,כשנבחן האם עקרון תום הלב גובר על עקרון הקוגנטיות
שבבסיס הממד הרגולטיבי של דיני העבודה .הקשר אחר יעסוק בהשלכות של חובת תום הלב בקביעת חובות המו"מ
הקיבוצי בין מעסיק לבין ארגון עובדים יציג .כפי שנראה ,השאלות שהעסיקו אותנו ביחידה זו לגבי ההיקף הראוי
של חובת תום הלב ילוו אותנו גם ביישומים אלה ובהמשך.
תקנת הציבור
ישנה הבחנה די ברורה בין עקרון תום הלב לתקנת הציבור .בעוד שעקרון תום הלב מתמקד במערכת היחסים בין
שני הצדדים ,כשאנחנו חושבים שצד אחד נהג בחוסר תום לב כלפי הצד השני .לעומת זאת ,סעיף 30לחוק החוזים
עוסק בחוזה בלתי חוקי או נוגד את תקנת הציבור וזה סעיף שמגן על צד שלישי בפני התנהגות של הצדדים לחוזה
ויכול להיות שהצדדים לחוזה נוהגים באופן מצוין זה כלפי זה והבעיה שלנו היא בפגיעה בצד השלישי.
בפסיקה יש לעתים בלבול או שילוב בין השניים .ראינו למשל את הנושא של התעמרות בעבודה ששילב גם תום לב
וגם התייחסות לכבוד העובד .ועדיין אנחנו רוצים לחשוב שישנה הבחנה בין שתי הסיטואציות.
פס״ד גדעון גדות נ׳ מפעל הפיס הוא חריג ,אבל הוא מדגים היטב את הרעיון של הגנה על הציבור דרך תקנת הציבור
ולאחר מכן נעבור ליישומים השכיחים יותר.
בפסק הדין בעניין גדעון גדות ,היו שלושה בכירים שקיבלו הטבות פנסיה חריגות בכל קנה מידה אפשרי ממה
שמקובל בציבור .מי שהעניק להם את זה היה הדירקטוריון של מפעל הפיס .אין כאן בעיה ביחסים בין הצדדים.
לימים ,כאשר התחלף הדירקטוריון והבינו את גודל החריגה מאמות המידה המקובלות ,טענו שעל אף שהצדדים
לחוזה פעלו בהסכמה מלאה ,יש לראות בחוזה כחוזה בטל משום שהוא נוגד את תקנת הציבור .ביה״ד האזורי
והארצי לאחריו קיבל את הטענה ופסק הדין עורר הדים רבים .התחושה לאחר פסק הדין היתה שמדובר במשהו
מאד מהפכני ,אבל נקדים ונאמר שבסופו של דבר מאז ועד היום לא רואים את התפיסה שממשיכה את החשיבה
68
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הרחבה שפסק הדין הציע .אבל כדי להבין מה היה כל חתרני או פוטנציאלית חתרני בפסק הדין ,ננסה לחשוב מה
פסק הדין עשה.
דרך אחת מצמצמת לפרש את פסק הדין קשורה לסעיף 29לחוק יסודות התקציב ,העוסק בתנאי העסקה ושכר
בגופים מתוקצבים.
סעיף 29לחוק יסודות התקציב עוסק בסיטואציה הבאה; נניח שרשות מקומית ,שהיא גוף מתוקצב מתקציב
המדינה רוצה להשיג עובדים מצוינים ולשם כך היא מציעה הטבות שכר מפליגות .העובדים שמחים לקבל אותן.
המעסיק שמח כי הוא יכול לקבל עובדים טובים וגם לקנות "שקט תעשייתי" ,שהוא מצרך מבוקש אצל מעסיקים.
69
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כתוצאה מההליכים האלה ,בהם שני הצדדים לחוזה מאד שמחים בחלקם ,יש רשויות שנקלעו למשברים כלכליים
חמורים ואז יש איזושהי ציפייה שתקציב המדינה ,כלומר משרד האוצר ,ישחרר כספים שבאו ממשלמי המיסים
כדי להציל את הרשות .ישנה הנחה שהתקציב הציבורי הוא מאד אלסטי וסעיף 29בא לומר שלא ניתן לתת מעבר
למה שמקובל לתת בשירות המדינה ואם רוצים ,אז צריך לקבל אישור של הממונה על השכר במשרד האוצר.
למעשה ,אנו יכולים לחשוב על סעיף 29לחוק יסודות התקציב כביטוי סטטוטורי לרעיון של תקנת הציבור ,כלומר,
התערבות בהסכמות בין הצדדים על מנת להגן על התקציב הציבורי .מפעל הפיס אינו גוף מתוקצב שסעיף זה חל
עליו ,אפשר אפילו לומר שהוא גוף מתקצב ,הוא מקבל זיכיון לנהל מפעל הגרלות והימורים חוקי בישראל ,ואז יש
ציפייה שחלק מהכספים או מרביתם יופנו לתמוך בתשתיות כמו הקמת אשכולות פיס ברשויות המקומיות.
אבל הבעיה כאן היא בדיוק כמו הבעיה בסעיף ;29מה קורה אם מתברר שאת כספי ההגרלות ,במקום לתמוך
בהקמת אשכולות פיס ,מעבירים כדי לתמוך בפנסיה המוגזמת של הבכירים של מפעל הפיס? מכיוון שסעיף 29לא
חל ,ניתן לומר שכל מה שפסק הדין בעניין מפעל הפיס עשה ,זה להחיל את הלוגיקה של סעיף ,29אבל אז ,אם זה
הסיפור ,אז זה סיפור שהוא בסה"כ עם השפעות מאד מצומצמות ,שכן לא ברור על אילו גופים נוספים צריך להחיל
את הדין הזה ,כי הרי על רוב הגופים יחול סעיף 29ישירות.
אבל ישנן גם פרשנויות יותר רחבות למה שבית הדין ניסה לעשות .ניתן למשל לחשוב שפסק הדין ניסה להציג
פרופוזיציה לגבי אי שוויון בישראל ,שהוא מהגבוהים במערב .אם משווים את אי השוויון לזה שקיים במדינות ה-
, OECDישראל סובלת מאי שוויון קשה .זה לא רק עוני ,זו בעיה של פער בין אלה שיש להם מעט לבין אלה שיש
להם המון .מי שיש להם המון ,בעצם מתרחקים משאר האוכלוסייה וחיים בעולם כלכלי מושלם שאינו מחובר לזה
של שאר האוכלוסייה .פנסיות חריגות ,כמו שניתנו במפעל הפיס ,הן דוגמא לאחד הכלים שמרחיקים את האליטה
משאר הציבור ואלה אח"כ האנשים שהם מקבלי ההחלטות ,הם המנהלים במשק .יש פה קשר מבחינת הממד
הפוליטי ולכן מבחינת תקנת הציבור אנו רוצים לטפל בבעיה שהיא לא בעיה שקשורה לאלסטיות של התקציב
הציבורי ,אלא היא בעיה אחרת של אי-שוויון קשה בישראל .לא רק בחברה הישראלית ,אלא גם בשוק העבודה
הישראלי .פערי השכר בין אלה שמשתכרים הרבה לבין אלה שמשתכרים מעט הם גבוהים מדי .ואכן לאחר פסק
הדין ,משרדי עורכי דין רבים הוציאו חוזרים לחברות שהם מייצגים ,שעסקו בניתוח פסק הדין ומה השלכותיו לגבי
שכר הבכירים בחברות פרטיות .האם יש לצפות שדרך פס"ד מפעל הפיס אנו צפויים לראות שבית הדין לעבודה
יתערב בשכר הבכירים במשק גם בסקטור הפרטי והציבורי?
אז כאמור ,אפשר להירגע ,לא ראינו התפתחות כזו מאז .יתכן שזה מגמד במובן מסוים את השלכות פסק הדין,
אולי זה פס"ד שהוא נלווה לסעיף 29לחוק יסודות התקציב ,אבל זה לא מפחית מערכו או מחשיבותו לגבי
הפוטנציאל של החשיבה שהדין אולי צריך להתערב בספירה הפרטית כדי לקדם איזושהי תפיסה של צדק חלוקתי
ושוויון ,וזה כמובן שנוי במחלוקת .זו דוגמא קלאסית שמספרת סיפור שבו הצדדים לחוזה היו בקשר מצוין ,אך
מי שנפגע הוא צד ג' ,הציבור.
ללא ספק ,השימוש השכיח ביותר בהקשר החוקתי ,כשאנו חושבים על תקנת הציבור כסוג של שסתום ,זה שסתום
שמכניס זכויות חוקתיות ,כשהדגש העיקרי הוא ,שזכויות חוקתיות נכנסות לחוזה העבודה תמיד בזוגות.
70
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אנחנו יכולים לדבר כאן על ארכיטקטורה של זכויות אדם במקום העבודה ,המורכבת מכמה יסודות .קודם כל
השסתום שמכניס את זכויות האדם לקשר החוזה הוא השסתום של סעיף ,30כפי שכבר למדנו ,תחולת זכויות
האדם בקשר החוזי היא תחולה עקיפה ,שמתאימה את הזכויות להקשר.
שנית ,הזכויות נכנסות גם בצד של המעסיק וגם בצד של העובדים .ה"חוקתיזציה" של קשר העבודה איננה רק
רשימת זכויות עובדים .את שני צדי המאזניים יש לאזן תוך אמות מידה של סבירות ומידתיות .צריך לזכור שלא
מדובר כאן באיזון טבעי או טכני ,אלא בהפעלת שיקול דעת שיפוטי שביסודו קביעה ערכית.
באיזון בין הזכויות יש להביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי ,ולמרות שלעתים שוכחים זאת ,תקנת הציבור
יוצאת מנקודת מוצא של האינטרס הציבורי ולא רק של שני הצדדים לחוזה.
לבסוף ,כמו הלכות תום הלב ,התוצאה של האיזון היא קוגנטית וצריך להדגיש שלא נכון לומר שהזכויות החוקתיות
של העובד הן קוגנטיות ,מה שקוגנטי זה האיזון שקובע בית הדין בין זכויות העובד לבין זכויות המעסיק ואז אנו
יכולים לבחון את כל התרשים הזה כמכלול.
מצד אחד אנו מציבים את זכויות המעסיק; זכות הקניין שמוכרת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ,מזה אנו מכירים
גם את הפררוגטיבה הניהולית שנגזרת .במקרים רבים יתכן שהמעסיק יחייב את העובד בהסדרים שפוגעים בזכויות
אדם באופן חוזי ואנו יודעים שניתן משקל חוקתי גם לחופש החוזים.
מהצד השני ,אנו מציבים את זכויות העובד ונראה סיטואציות שונות שבהן מוצבת בכל פעם זכות חוקתית אחרת
שבאה להגן על העובד .הנושאים השכיחים הם האיזון בין זכויות המעסיק לבין חופש העיסוק של העובד ,הזכות
71
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לפרטיות ,חופש הביטוי והמצפון והזכות לשוויון .ניתן מספר דוגמאות ולאחר מכן המקטעים הבאים יתעמקו בכל
אחד מהנושאים הללו.
בפרשת פרומר ,נדון המעמד של תניה שמגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר תום עבודתו .כך למשל ,תניה
שכזו תקבע שעם תום העסקתו של העובד במקום העבודה ,תהיה הסיבה אשר תהיה ,לא יעבוד העובד בעסק מתחרה
או אולי אפילו לא יעבוד בעסק אחר בענף או באזור הגיאוגרפי ואפשר גם לחשוב על תניות גורפות שאוסרות על
עובד לעבוד בעיסוק שלו במשך תקופה ארוכה.
בעוד שהאיזון ביחס לתניות האלה היה מוטה מאוד לטובת המעסיק עד לשנת ,1999הלכת פרומר הגבילה באופן
משמעותי את משקלן של זכויות המעסיק וקבעה שניתן להגביל את חופש העיסוק של העובד אך ורק אם יש
למעסיק אינטרס לגיטימי -וגם אז ,ההגבלה חייבת להיות מידתית.
האינטרס הלגיטימי יכול לכלול שמירה על סודות מסחריים או עלויות הכשרת עובדים שעלולות לרדת לטמיון ,או
מקרים שבהם נתנו לעובד תמורה מיוחדת בשל כך שהסכים להגביל את חופש העיסוק .וגם במקרים האלה ,פירשה
הפסיקה בצמצום את כל המקרים וקבעה שעל ההגבלה להיות מידתית מבחינת משך ההגבלה ,תחום העיסוק
המוגבל והתחום הגיאוגרפי בו תחול ההגבלה .פסק דין זה גרם לשינוי מאד משמעותי באופן יישום הדין לגבי תניות
הגבלת העיסוק ,שכיום נאכפות רק לעתים רחוקות.
פס״ד איסקוב מדגים את האיזון של זכויות המעסיק מול זכות העובד לפרטיות .במקרה זה התעוררה השאלה
האם מעסיק יכול להיכנס לחשבון המייל של העובדת ולעיין בתכתובות שהיא ניהלה .מהצד האחד ,זכות הקניין
של המעסיק ומהצד השני ניצבת הזכות לפרטיות של העובדת ,אותה ארכיטקטורה.
בית הדין מאזן ביניהן ,מבחין בין תיבת דואר אישית לעומת תיבת דואר עסקית .מעבר לכך ,מציג בית הדין את
עקרונות היסוד לגבי הגנה על פרטיות בעבודה; פגיעה בפרטיות תותר רק אם ישנה הסכמה מדעת של העובד ,יש
חשיבות לשקיפות לגבי היקף ואופן הפגיעה ,כמו גם לשמירה על צמידות מטרה ,כלומר אם אוספים מידע לצורך
אחד ,לא ניתן להשתמש במידע לצורך אחר .גם מבחינה מהותית ,פגיעה תותר ,אפילו אם היתה הסכמה מדעת,
ובתנאי שהיא לתכלית ראויה ומידתית .ולבסוף יש גם להבטיח שמירה על דיני אבטחת מידע .אז יש לנו עוד פעם
איזון ,הארכיטקטורה הכללית היא אותה ארכיטקטורה ,מה שמביא אותנו לדוגמא הבאה.
בתחום של חופש הביטוי והמצפון – ישנה פסיקה מועטה .כך למשל ,במקטע שמרחיב בנושא נראה פסיקה שעוסקת
בהגבלה של חופש הביטוי של עיתונאים ,שאז בית הדין שומר לא רק על זכות העובד להתבטא ,אלא גם על זכות
הציבור לדעת .הדבר קשור היטב למסגרת המושגית של תקנת הציבור.
מדיה חברתית – הגבלות על ביטוי ודעה מחוץ ובזמן העבודה (חושפי שחיתויות)
דוגמא אחרת היא של פסקי דין שעוסקים בשימוש שעושים עובדים במדיה החברתית מחוץ לשעות העבודה והאם
מותר למעסיק להגביל את התבטאויות העובדים בזמנם הפנוי ועל הפלטפורמות האישיות שלהם במדיה החברתית.
72
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
האיזון בהקשרים האלה נוטה יותר לטובת העובדים כשמדובר באינטרס ציבורי כגון זכות הציבור לדעת .כך גם
בהקשר של הגנה על חושפי שחיתויות .אבל ההגנה שמקנה הדין כיום לעובדים בהקשר של חופש הביטוי היא
חלשה הרבה יותר מאשר ההגנה שאנו רואים לגבי זכויות אחרות ובעיקר כשזה עוסק בשאלות של ביטוי ומצפון
אישי.
הזכות לשוויון
אנו עוברים לדוגמא האחרונה ובה לא נרחיב עכשיו; יש את האיזון בין זכויות המעסיק לבין הזכות לשוויון .בהקשר
זה יש חקיקה ופסיקה מאד ענפה ונקדיש לה יחידה שלמה בהמשך כשנדבר על דיני איסור הפליה והבטחת שוויון
הזדמנויות בהמשך הקורס.
בבימה"ש התעוררה מחלוקת עד כמה צים יכולה לעשות שימוש במידע שהיא אספה וצים העלתה את הטענה שברגע
שאדם נכנס למקום העבודה ,הוא מאפסן בצד את זכותו לפרטיות .המחוזי דחה את הטענה והעדיף את גישתו של
ביהמ"ש העליון ,לפיה אדם הולך כשנמצאות בתרמילו זכויות האדם ,גם בספירה הפרטית.
אמנם ,החלת זכויות חוקתיות היא עקיפה ,אבל עובד ודאי לא מפקיד את תרמילו כשהוא נכנס למקום העבודה.
מה שהמעסיק צריך לעשות זה להראות אינטרס ראוי ורלוונטי ,למשל ביטחון מידע ,ניצול זמן יעיל של העובדים,
יכולת להעריך ביצועים וכו'.
יש סיבות לגיטימיות לפגיעה בפרטיות העובדים ,אבל אי אפשר לטעון "טענה יחפה" לפיה למעביד יש זכות קניין
ומותר לו לעשות הכל ,מבלי שהוא צריך לתת נימוק.
שאלות של פרטיות תמיד קיימות במקום העבודה .העובדת נדרשת למסור את פרטיה האישיים בעת הקבלה לעבודה
ולו אפילו לצרכי ניכויי מס .העובדת נמצאת תחת פיקוח מתמיד כדי להבטיח שהיא תעבוד כמו שצריך .כך היה על
פס הייצור בבית החרושת של המאה ה 19 -וכך גם היום בסביבת open spaceמשרדית.
נרצה להדגים את אתגרי הפרטיות דווקא עכשיו ,בעת שאנו נמצאים במה שמכונה בספרות "המהפכה התעשייתית
הרביעית" ,מהפכת הסייבר שמאפשרת שימוש נרחב ברובוטיקה ,איסוף מידע ,שימוש בכלים של אינטליגנציה
מלאכותית ,ביטול הבדלי זמן ומקום על-ידי שימוש במציאות רבודה ופיתוח רכיבי סייבר נוספים ,כדוגמת
"האינטרנט של הדברים" שנמצאים בכל מקום סביבנו ,אם זה בלבוש או במכשירי היומיום שבהם אנו עושים
שימוש.
73
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מגיפת הקורונה חידדה עוד יותר את האפשרות לשלוט ולפקח מרחוק באמצעות מצלמות או תוכנות שמשתלטות
על המחשבים של העובדים בכל זמן נתון.
מידע גנטי
איסוף מידע יכול גם להיעשות ע"י פיתוחים רפואיים ,לדוגמא ריצוף DNAשמאפשר מידע רב על עובדים ומועמדים
לעבודה .יתכן ומידע רב אינו רלוונטי למעסיק ,כגון רגישות לאספרגוס ,אבל גם בבדיקה פשוטה יחסית ,שעלותה
כיום בשוק נמוכה ,יוכל המעסיק לקבל מידע רלוונטי ,דוגמת פחד קהל ,חרדה ,דיכאון...
אלה כמובן אינדיקציות לסיכון ללקות באלה והיכולת של הפרט תלויה כמובן גם בסוציאליזציה וסיכונים גנטיים
גם הם סטטיסטיים בלבד.
יחד עם זאת ,השימוש במאפיינים הגנטיים הוא בעייתי ,בין היתר משום שהוא מתבסס על תכונות שמייחסים
לעובד ,ללא התייחסות לאפשרות של העובד להתגבר ולהיות ייחודי ולעובד אין שליטה על המידע הזה ואין לו
אפשרות לשפר את סיכוייו בשוק העבודה.
74
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נחזור למידע ולאפשרויות מעקב וניטור לאחר מידע ,כשהפעם אנו מדברים על איסוף מידע שאינו עוד תחום למידע
ויזואלי .העובד עצמו הופך להיות מקור מתמיד למידע ודוגמא בולטת לכך היא הצמיד של אמאזון ,שבעת הקלטת
השיעור טרם נכנסה לפעולה מלאה ,אבל רכיבים מהצמיד הזה ,מההמצאה הזו ,קיימים כבר ונעשה בהם שימוש.
העובד במחסני אמאזון מקבל הוראות ליקוט שמכוונות אותו במחסנים הגדולים ,מתזמנות כל פעולה במספר
השניות הנדרש לכך ורושמות את האיחורים המצטברים.
המידע גם מאפשר את שיפור האלגוריתם שמכוון את העובדים לאיסוף ,גם מאפשר פיתוח שיטות איסוף חדשות,
מקנה אפשרות למעסיק לייעל את העסק ופוטנציאלית גם לייצר הסדר נוח יותר לעובד .הצמיד בגירסתו המלאה
גם משפיע ישירות על העובד ,דרך הפעלת זמזם שמתריע על איחורים ומייצר תחושת לחץ כרונית שתעודד את
העובד לשפר את ביצועיו והכל ברמה של מדידת שניות.
הגבולות של היישום הזה לא ידועים מראש כשמתחילים לעשות בו שימוש ,משום שהכלים של אינטליגנציה
מלאכותית מרחיבות את יכולת היישום מעת לעת.
75
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ריבוי הכלים מסוג זה מייצרים סינרגיה חדשה בין האדם למכונה במקום העבודה ומי שמכיר את הסרט המופתי
של צ'אפלין "זמנים מודרניים" ,ודאי זוכר את הדימוי הוויזואלי של צ'אפלין מתמזג לו ככה בין גלגלי השיניים.
במעבר מפס הייצור למקום העבודה המודרני ,ההתמזגות באה לידי ביטוי בכך שהעובד כל הזמן מרושת ומהווה כל
הזמן מקור למידע .הצמיד מהווה אביזר שמוביל ומנחה את העובד וכך אפשר לראות את העובד כחלק אינטגרלי
מהמיכון של מקום העבודה.
דוגמא יפה לכך היא השתלה תת-עורית של צ'יפ ,RFIDשנמצא על מוצרים שונים לדוגמא מוצרי לבוש כמו ג'ינסים
שמאפשר שמירת מידע על המוצר לצורכי ספירת מלאי .השתלה תת-עורית של הצ'יפ לא כואבת במיוחד ועם תום
העבודה ניתן להסירו .אבל בצ'יפ ניתן לשמור מידע על נוכחות ,פעילות ,אזורים בארגון שבהם מותר לעובד להיכנס
וכאלה שבהם הוא חסום ואף שימוש כאמצעי תשלום בקפיטריה של הארגון.
הצ'יפ כמובן הולך עם העובד הביתה בסוף יום העבודה ומלווה אותו בכל רגע ,כאשר בחירת המעסיק היא כיצד
לעשות שימוש בצ'יפ ,לאילו מטרות ובאילו שעות.
די בדוגמאות האלה כדי להבליט את האתגר הגדול של ההגנה על הפרטיות במקום העבודה.
כפי שהסברנו במקטע הקודם ,להגבלות מכוח תקנת הציבור על פגיעה בזכויות בעבודה ישנה חשיבות מיוחדת ,שכן
תמריצי השוק אינם פועלים כנגד הפגיעה ,אלא דווקא מתמרצים שימוש הולך וגובר בטכנולוגיה חדשה שהשלכותיה
פוגעניות.
76
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נסתכל על האינטרסים של המעסיק בעניין הזה .למעסיק שורה של אינטרסים ,שתומכים בפגיעה ניהולית בפרטיות.
כך למשל ,מעסיק שרוצה לשמור על סודות מסחריים צריך לוודא שאין דליפת מידע מתוך הארגון דרך העובדים או
דרך מערכת המחשוב עליה הם עובדים .בדומה ,יש להבטיח כנגד פעילות של העובדים שעלולה לגרום לפגיעה
באבטחת המידע של הארגון.
כפי שאמרנו ,יש כבר סינרגיה מלאה בין העובד לבין הטכנולוגיה באופן שמקשה להפריד ביניהם והמעסיק רוצה
לפקח כל הזמן על העובדים .המעסיק רוצה למנוע ביצועים לא ראויים או לשפר את יעילות העבודה ,הוא לא רוצה
שהעובדים ישוטטו באינטרנט במהלך העבודה ,הוא רוצה שהעובדים "יגדילו ראש" ,הוא רוצה לעודד שיתוף
פעולה בין עובדים ,לנטרל התנהגויות שפוגעות בתפוקה כמו גסות רוח כלפי לקוחות .לכל השיקולים האלה יש
חשיבות יתרה בעת המעבר לעבודה מרחוק ,בין אם זה עבודה מהבית או במרכזי עבודה משותפים או אולי של
סוכנים שלא נמצאים בחצרים של הארגון.
הפגיעה בפרטיות גם יכולה להיות חיונית לשמירה על העובדים עצמם ,למשל על-מנת למנוע הטרדה מינית או
התעמרות בעבודה .אז ישנה חשיבות למעסיק שגוררת את הפגיעה בפרטיות.
אל מול היתרונות הניהוליים שישנם ,ישנם גם חסרונות ואלה כוללים כמובן קודם כל את העלויות הדרושות לניטור
ולפיקוח ,אבל גם את החשש שאמצעי ניטור ומעקב יגרמו לדה-מורליזציה בקרב העובדים.
היתרונות של טכנולוגיה חדשה טמונים בדיוק במקום שבו הם יכולים להקל על סעיף העלויות .העלויות הראשונות
של טכנולוגיה חדשה הן גבוהות ,לרבות עקומת הלמידה של השימוש בה ,אבל כאן ישנה הוזלה משמעותית של
עלויות ביחס לאמצעי מעקב בהם נעשה שימוש בעבר.
יותר מכך ,אמצעי המעקב אינם בהכרח גלויים ,לא תמיד העובדים יידעו שנשתלו אמצעים שמאפשרים מעקב ולכן
מבחינת ההקשר התעשייתי ,הפוטנציאל של חדירה לפרטיות גדול יותר מאי פעם.
77
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
גם אם העובדים מודעים למעקב ,הם לא מודעים במדויק לסוג המידע שנאסף עליהם ויותר מכך ,הם לא מודעים
לסוג המידע שניתן להפיק כאשר מצליבים מקורות מידע שונים.
למעסיק לא פעם יש אפשרות לניתוח מידע על העובדים באמצעות שימוש בביג דאטה ,באופן שיקנה לו מידע שאפילו
העובדים לא יודעים על עצמם .אז איפה העובדים בסיפור הזה?
קודם כל ,הזכות לפרטיות היא זכות עמומה משהו ויש לה כמה רמות ואפיונים שונים .ניתן לחשוב עליה כעל שלמות
הגוף ומעין זירה אליה לא חודרים" ,חוני המעגל" שכזה .ברמה הכי מינימלית ,לפי פרשנות אמריקאית ,אנו חושבים
על האדם כסוג של אי שאסור להיכנס לאי שלו ולקחת ממנו מידע שהוא לא רוצה לשחרר.
כקפיצת מדרגה ,ניתן לחשוב על פרטיות כעל מידע שנובע מכבוד האדם .זו גישה יותר מרחיבה ששמה את הדגש על
כך שחלק מהמידע אודות האדם הוא מידע אינטימי ,בוודאי מידע על קשרים ביניאישיים או על מיניות.
עוד קפיצה ,שמבטאת מדיניות אירופאית :פרטיות כשליטה של אדם על מה שאחרים יודעים עליו .לאדם יש זכות
לשלוט על האופן שבו הוא מוצג בפני כל .זכותי להציג את עצמי בדרך אחת בבית ובדרך אחרת בעבודה .זכותי למדר
מידע מסוים .מה שחשוב זה לא האופן שבו מגינים על האי שלי ,אלא זיהוי הכלים שנדרשים כדי להבטיח שאוכל
לשמור את השליטה על הזהות שלי.
מעבר לרצון בפרטיות ,ישנם רבים ואולי אפילו כולנו ,שגם רוצים לוותר על חלקים ממתחם הפרטיות שלנו .יש את
מי שנהנה להשתתף בתכניות ריאליטי ולחשוף את עצמו לעיני כל .אחרים ,מפתחים קהילה ומעגל חברים דרך מדיה
חברתית שמשתפת תמונות ,סיפורים מהחיים האישיים של כל אחד ואחת .זה אמצעי לביטוי ולסוציאליזציה.
78
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אנחנו לפעמים רוצים שחברות מסחריות ימקדו את השיווק שלהם כך שיגיעו אלינו עם הצעות מסחר מפתות,
שמותאמות לפרופיל הצריכה האישי שלי .המחשבה שכ"א מאתנו הוא אי שחסום מאחרים היא לא תמיד נוחה או
אטרקטיבית ולכן אנחנו מודעים לזה שאדם יכול להסכים לוותר על פרטיות ואז אנחנו לא נראה בכך פגיעה.
אבל אז ,חשוב להבין שכשאנחנו מדברים על הסכמה ,זו לא צריכה להיות הסכמה רפה ,אלא הסכמה מדעת.
אנשים צריכים להיות מודעים לכך שהם פותחים את חייהם בפני אחרים באופן מוחלט או חלקי ותוך כדי מודעות
לכל ההשלכות שנובעות מכך .הסכמה מדעת אמורה גם להתייחס להבנה של משמעות איסוף המידע שמתרחש
עכשיו ,מה המשמעות לעתיד ,כיצד יצליבו את המידע הזה ,כיצד ירכשו את המידע הזה כל מי שיהיה מוכן לשלם
עבורו.
גם אם ישנה הסכמה מדעת ,לאחר שהבינו את כל זה ,קשה לפרטים לנטר את איסוף המידע שמתרחש לגביהם
ולהבין ולדעת מה עושים עם המידע הזה .יותר קל לראות פגיעה שהיא פיזית ,למשל ,עובדת שגילתה פתאום יום
אחד מצלמת מעקב בתוך המשרד .אבל קשה הרבה יותר לעקוב אחרי מגוון שיטות המעקב שאינן גלויות לעובד
והשימוש בנתונים שנאספים שאינו ידוע לעובד ולעתים אפילו לא למעסיק שאוסף אותן .על כל אלה אנו רוצים
לחשוב כשאנו רוצים להבין את האיזון המשפטי הקיים.
.1ח"י כבוה"א וחירותו – מעגן את זכויות היסוד ,לרבות זכות הקניין של המעסיק ולרבות פרטיות של העובד.
.2חוק הגנת הפרטיות – חוק ברמה נורמטיבית פחותה ,אבל נותן רמת פירוט גבוהה יותר של הזכות לפרטיות.
הוא קובע את גבולות הפגיעה בפרטיות .בישראל הוא חוק יחסית מיושן.
.3הוראות מנהליות של הרגולטור העיקרי בתחום – הרשות להגנת הפרטיות .בין ההנחיות הקיימות ישנן
הנחיות פורמליות ,כדוגמת הנחיות רשם מאגרי המידע לגבי שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה או
הנחיות ביחס להליכי קבלה ופעילות מכוני מיון .בהקשרים אחרים ,הרשות הפיקה מדריכים ,דוגמת
המדריך ביחס להגנה על מידע אישי במקום העבודה.
79
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.4בתחום של פרטיות ובעיקר מכיוון שהדין בישראל מעט מיושן ,ישנה חשיבות עצומה לרגולציה של האיחוד
האירופאי מ , 2018 -שהיא מהווה כיום את הסמן הקיצוני והחשוב ביותר בעולם להגנה על פרטיות – זה
ה.European General Data Protection Regulation 2018 – GDPR -
הלכת איסקוב
על אף המקורות הנורמטיביים ,עיקר האיזון בהקשר של יחסי העבודה בכל הנוגע לקניין למול פרטיות ,נעשה
בפסיקה .פסק הדין המוביל בתחום הוא בעניין איסקוב ואח' ,שם נדונו בערעור שני מקרים של כניסת המעסיק
לתוך תיבת הדואר האלקטרוני של העובדת.
במסגרת הניתוח של הסוגיה הפרטנית ,מונה הנשיאה נילי ארד שורה של קריטריונים שהם חיוניים לאיזון בין
זכויות המעסיק והעובד בכל הקשור לפרטיות.
ראשית ,ישנה הכרה בזכויות משני הצדדים וזאת בהתאם לארכיטקטורה הכללית של הטמעת זכויות האדם ,כפי
שהוצג קודם לכן .האיזון בין הזכויות הוא משני הצדדים וזה איזון חוקתי אופקי.
שנית ,יש להביא בחשבון שמקום העבודה נמצא באמצע הרצף בין רשות הפרט לבין רשות האחר לבין רשות
ציבורית .הסיווג של מקום העבודה הוא מורכב.
פגיעה בפרטיות מחייבת הסכמה מדעת ולא די בהסכמה רגילה מהסוג שראינו בהקשר של דיני הרוויזיה .הסכמה
מדעת מחייבת תשומת לב לפערי הכוחות ולהבדלים באינטרסים של המעסיק והעובדים כפי שהוצגו בשקפים
הקודמים.
80
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עקרון התכלית הראויה :מעסיק רשאי לפגוע בפרטיות אך ורק לשם תכלית ראויה .למשל ,הגברת התפוקה .צריך
לשים לב שיש כאן מרחב מאד משמעותי של הכרה באינטרסים של המעסיק.
עיקרון צמידות המטרה – כפי שמופיע בסעיף 2.9בחוק הגנת הפרטיות ,כלומר ,אם אוספים מידע לצורך מטרה
אחת ,זה לא אומר שאפשר להתשמש במידע לצורך מטרה אחרת מזו שהוצהר לגביה.
מידתיות – האיזון צריך להקפיד על מידתיות לפי מבחני המשנה .אנחנו רוצים לראות האם ישנה התאמה בין
האמצעי למטרה ,האם נבחר אמצעי שפגיעתו מינימלית ,האם קיים יחס ראוי בין התועלת מהאמצעי שנבחר לבין
היקף הפגיעה בפרטיות.
דרישת השקיפות – כל מה שנעשה על-מנת לפגוע בפרטיות ,צריך להיות ברור ,ידוע וגלוי.
ביישום של עקרונות אלה לעובדות המקרים שנידונו בעובדות המקרים בפסה"ד בעניין איסקוב ,כאמור ערעור על
שני פסקי דין אזוריים שהגיעו לתוצאות שונות ,אנחנו נתמקד בסיפור של איסקוב.
תביעה של עובדת על פיטורין מחמת הריון ,שם המעסיק ניסה להתגונן על-ידי זה שהוא שלף מיילים שהיא שלחה,
שבהם היא שלחה קורות חיים לעבודות אחרות .כלומר ,הוא ניסה להראות שהפיטורין לא היו על רק הריון ,אלא
על רקע חוסר אמון.
על רקע כל העקרונות שבית הדין מפרט ,הוא ממליץ לפתח מדיניות כוללת וברורה בתוך הארגון לכל הסוגיות של
פרטיות ובין היתר הוא ממליץ למנות נאמני פרטיות בתוך מקום העבודה .אלה הם בעלי מקצוע בתוך מקום
העבודה שיסייעו למעסיק לגבש מדיניות ויבטיחו שזכויות העובדים נשמרות.
כאן נציין ,שמאז ,2018עת נחקק ה GDPR -האירופאי ,מחייבים על פי הרגולציה האירופאית מינוי אחראי פרטיות
בארגונים .גם בארץ בשנתיים-שלוש האחרונות הולכת ומתפתחת פרקטיקה של ממוני פרטיות – Data Protection
– Officersשמתפקידם לגבש מדיניות פרטיות בארגון ,בהתאם להוראות הדינים הרלוונטיים ,ישראלי /אירופאי
/סיני /ברזילאי ועוד ,הכל לפי המיקום של המפעל והלקוחות.
ממונה פרטיות מעביר גם הדרכות למחלקות השונות וכמובן לא רק למחלקת משאבי אנוש ,אלא גם למחלקות
פיתוח מוצר ושיווק .הממונה גם אחראי על אכיפה פנימית ועל מענה לפניות פרטניות בנושאי פרטיות.
אנחנו צריכים לזכור שככל שמדובר בהסכמה מדעת ,אנחנו נמצאים בסיטואציה של חוזה א-סימטרי ,עם היררכיה
ואנחנו רוצים לחשוב מה המשמעות של קבלת הסכמה בסיטואציות השונות .אם אנחנו עולים לרזולוציה גבוהה
יותר ,אנו רואים שבית הדין נותן הנחיות קונקרטיות ומבחין בין סוגי תיבות שונים .יש תיבת דואר אלקטרוני
אישית ,יש עסקית ובאמצע יש את המעורבת.
81
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ככל שהמאפיינים של הדואר האלקטרוני אישיים יותר ,כך ההגנה על הפרטיות גבוהה יותר .כך למשל ,מעסיק
יכול לנטר כעניין שבשגרה תיבת דואר אלקטרוני עסקית שעובדים רבים יכולים להיכנס ולענות בה על פניות
הציבור ,אבל הוא לא יכול ,אלא בנסיבות מאד נדירות ותחת תנאים מאד מגבילים ,להיכנס לתיבת הדואר האישי
דוגמת ג'ימייל.
לסיכום ,ההלכה המבחינה בין סוגי תיבות הדואר ,נעשתה בצורה מאד מפורטת ובהירה בפסק הדין וקל מאד
לעקוב אחריו.
האיזון של פס"ד איסקוב מספק איזושהי הנחייה מדויקת ,אבל צריך לשים לב שכל ההנחיה הזו עוסקת בשאלה
מאד ממוקדת וזו שאלה של פרטיות עובדים במייל.
מי שצריך את הדין המדויק לעניין קריאת מיילים – פס"ד איסקוב הוא הכתובת.
82
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אבל לכל יתר המקרים ,פסק הדין הוא חשוב כי הוא מציב עקרונות יסוד בצורה ברורה ,אבל הוא לא נותן לנו
תשובה מיידית לגבי מה הדין על מעקב אחרי ההיסטוריה בדפדפן למשל ,הוא לא נותן לנו תשובה על תחומים
אחרים של פרטיות.
למרות האינטרס הלגיטימי של המעסיק ,אין בכך כדי לוותר על הפרטיות ועל העקרונות שדיברנו עליהם עד עכשיו;
החובה שהעובדים ייתנו הסכמה מדעת ,לאחר שהובהר להם מה המשמעות של שימוש במידע ביומטרי .ראו כיצד
בית הדין מאפיין את ההסכמה מדעת ,ראו את ההתייחסות הפרטנית והמעמיקה בנושא.
83
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הסכמה שכזו שונה בתכלית ממושג ההסכמה שראינו בהקשר של דיני הרוויזיה הכלליים.
נחזור למגוון הנקודות שעולות מפרשת קלאנסווה; שאלה נוספת שעלתה שם ושעדיין אין לה פתרון חד משמעי,
היא האם הסכמה של ארגון עובדים לוויתור על פרטיות יכולה להמיר את הצורך בהסכמה של הפרט .בד"כ
הסכמה קיבוצית ממירה הסכמות אינדיבידואליות ,אבל לא בטוח שנרצה לשמור על גישה זו גם כשמדובר בזכויות
יסוד של הפרט.
היבט ייחודי נוסף שעולה כאן ושפרופ' מונדלק רוצה להדגיש אותו ,הוא הצורך לשמור על העיקרון של privacy by
,designשהוא עיקרון חיוני לפי ה.GDPR -
יש להימנע ממצב שבו אנו רואים בטכנולוגיה כסוג של "מכונה מהאלים" שבהכרח פוגעת בפרטיות ושאין לנו דרך
לשלוט בטכנולוגיה או למזער את הפגיעה בפרטיות.
העיקרון הוא שאת נושא הפרטיות צריך להכניס כבר לתוך ה design -של המכשור הטכנולוגי בו עושים שימוש.
למשל ,בהקשר של נתונים ביומטריים ,יש הבחנה בין שימוש במידע ביומטרי שנשמר באופן עקרוני בכרטיס העובד,
לבין השימוש במידע ביומטרי שנשמר במאגר שגם אם נבטיח אותו ,הוא עדיין יהיה חשוף לפריצה ולזליגת מידע.
זו היתה דוגמא לפסק דין עקרוני שמיישם את אותם עקרונות יסוד שראינו בפרשת איסקוב.
84
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
השימוש בפוליגרף
למשל ,על השימוש במבחנים באופן כללי למדנו במקטע הראשון כשדיברנו על פסק הדין שעסק באוניברסיטת תל
אביב .בפסיקה שעסקה בגרפולוגיה ובפוליגרף הדגיש בית הדין את הצורך במידתיות .עיקרון זה ניתן לייחס גם
למבחנים אחרים לקבלה או לקידום ,לדוגמא ראיונות פסיכולוגיים .אי אפשר לבקש חוו"ד אישיותית כוללת ,אלא
נדרש לדייק את השאלות שמפנים אל בעלי המקצוע ולוודא שאין דרכים אחרות שניתן להשיג את המידע באופן
פחות פולשני.
מעבר לכך ,כפי שציינו במקטע הראשון של יחידה זו ,יש כאן גם בעיה של מהימנות לגבי חלק מהכלים האלה,
שיכולה לפגוע בשימוש באותם מבחנים .זה בעיקר נכון לגרפולוגיה וגם לגבי פוליגרף.
סוגיות רפואיות
בדיקות רפואיות – מיעוט של פסיקה בעניין ועדיין הגישה המקובלת היא שבקשה לבדיקה רפואית תיעשה רק אם
יש צורך ברור שמשרת אינטרס לגיטימי .היקף הבדיקה צריך להיות מידתי ובהסכמה מדעת והבטחת המידע
הרפואי ,כמו גם הגבלת הנגישות לו .לא כל עובד בארגון צריך להגיע למידע רפואי על העובד.
לגבי שימוש במידע גנטי ,אותו הזכרנו בתחילת המקטע הזה ,יש הסדרים ייחודיים בחוק מידע גנטי ,בסעיף 29
שאוסר על המעסיק לדרוש מידע גנטי מהעובד.
ישנן סוגיות רפואיות שעוד לא קיבלו מענה מפורש בישראל ,כמו למשל הלגיטימיות של בדיקות שתן לגילוי סמים
ובאילו נסיבות הן מותרות ,האם ניתן לעשות בדיקות רנדומליות.
פרופ' מונדלק סבור שהעקרונות שנפרשו בפנינו בפרשת איסקוב יתאימו גם לעיצוב הכלים המתאימים בהקשר הזה.
יש לנו את ארגז הכלים ויש לנו כעו"ד לעתיד את הכלים כיצד לטעון את הדברים האלה בפני בית הדין.
איכון מידע
סוגיה אחרת היא איכון ב אמצעות איתוראן ברכב של החברה או על בסיס נתונים שהתקבלו מחברת סלולר
באמצעות הטלפון הסלולרי שניתן לעובד.
בעבר היתה פסיקה לפיה מעסיק שחשד שעובדיו לא נמצאים במקום בו הם אמורים להיות ,רשאי היה לבקש
מאיתוראן דיווח על מיקום הרכב ואז להתייחס לפער בין דיווח העובדים לבין המידע שהתקבל.
אבל בהמשך בפס"ד בעניין פישר תעשיות ,המשיך בית הדין את הגישה הכללית שהכרנו כאן ששמה דגש על מידתיות
ומגבילה את זכויות המעסיק ככל שאלה פוגעות בפרטיות.
בקשת המעסיק מחברת סלולר צומצמה למינימום הנדרש על-מנת לברר את האמת ביחס לטענות שהועלו בתיק.
ישנה הכרה הולכת וגדלה לעיקרון צמידות המטרה ,לפיה מתן טלפון סלולרי לעובד או נגישות לרכב חברה ,אינם
מהווים פתח לכל שימוש במידע שהמעסיק רוצה להשיג בדרך זו.
85
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מצלמות מעקב
יש לנו גם פסיקה לעניין שימוש במצלמות מעקב בעבודה ,שורה של פסקי דין שמתייחסים לסוגיה הזו ,עם
התייחסות מגבילה להיקף השימוש במצלמות מעקב.
מקרה אחד למשל ,עובדת בחנות שמגלה פתאום יום אחד מצלמה שעוקבת אחריה .היא עוקרת את המצלמה ולכן
מפטרים אותה ...בית הדין האזורי קובע שהפיטורין היו שלא כדין.
לעומת זאת ,מקום שבו מצלמות היו מוצבות ברשות הכלל ,כלומר בכניסה וביציאה ממקום העבודה ,העובדת
התלוננה על כך ובית הדין קבע שאין הגנה מיוחדת על פרטיות העובד כשמדובר ברשות הציבור.
יש להניח ששונה היה הדין אילו היה מדובר במצלמות בחדר הלבשה או שירותים.
לסיכום
בסך הכל אנו עובדים עם כלים שמתחילים להיות מאד ברורים .מעבר לעקרונות שהזכרנו ,חשוב גם להבין שיש
צורך להכין תכנית פרטיות מסודרת ,ליידע את העובדים ואם נוסיף הערה פרקטית לאלה שהולכים לייצג
מעסיקים; אם מכינים תכנית מוקפדת וזהירה אבל לא מיישמים אותה ,צריך לזכור שבעצם התכנית תעבור
רוויזיה ...התנהגות חוזרת ונשנית של העובדים שמניחים שהם אינם באמת מחויבים לעקרונות שהתכנית קבעה,
למשל ,אמרו להם שאסור לעשות שימוש אישי ,אבל לאף אחד לא אכפת וכולם עושים שימוש אישי באינטרנט
במהלך העבודה והמעסיק לא אוכף את המדיניות שלו ,אז הנורמה החדשה לא תהיה הנורמה שנקבעה במדיניות,
אלא הנורמה שעברה רוויזיה לטובת העובדים.
כאן גם ניתן להצביע על עקרון תום הלב – פיך ולבך שווים הם .בית הדין מעניק למעסיקים מרחב תמרון רחב מאד
לקדם את האינטרסים העסקיים שלהם ,אבל הוא מקפיד על שקיפות ,על הסכמה מדעת ועל התייחסות שוויונית
ומכבדת לכלל העובדים.
86
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חופש העיסוק
במסגרת הבחינה של איזוני זכויות תחת הכותרת של תקנת הציבור ,נבחן עכשיו את הדין ביחס להיקף ההגנה על
חופש העיסוק של עובדים .גם כאן נראה את אותה הארכיטקטורה הבסיסית של איזון אופקי בין זכויות יסוד
חוקתיות.
פסק הדין המוביל בהקשר הזה הוא פס״ד פרומר נ' רדגארד שעוסק בתניות חוזיות שמגבילות את העובד לעבוד
בעסק מתחרה ,ואולי אפילו בעסק שאיננו מתחרה ,לאחר סיום העסקתו .במקרה כזה ,הטיעון של המעסיק בנוגע
לחופש החוזים הוא ברור; העובד חתם על חוזה ולכן חוזים יש לקיים .הצד הקנייני מתבטא בכך שלא פעם יהיה
חשש של המעסיק הוא שהעובד ייקח סוג של קניין רוחני ויעביר אותו למעסיק האחר.
מהצד של העובד ,יש לנו את הזכות לחופש העיסוק .זכות זו נשמעת כמו זכות מאד חברתית לטובת העובדים אבל
צריך לזכור שהפסיקה ציינה לא פעם שחופש העיסוק זו הזכות להעסיק ולא הזכות לעבוד.
נציין במאמר מוסגר ,שראינו ביחידה הקודמת את פסק הדין דב אורן נ' דניה סיבוס ,שם המשנה לנשיא ברק
התייחסה לחופש העיסוק גם כזכות העובד לעבוד ,אבל ההתייחסות הזו היא פחות שכיחה ,היא אינה מקובלת
וחופש העיסוק ,בגדול ,הוא הזכות לכלכלה חופשית.
באופן כללי ,ההצטלבות בין זכויות עובדים לבין חופש העיסוק מופיע בצורה הכי ברורה בהקשר של תניות
שמגבילות את חופש העיסוק של העובד ,כמו בפרשת פרומר ,ולכן את עיקר הדיון נקדיש לחופש העיסוק שמוגבל
לאחר תום העבודה ובסוף נפנה לדיון קצר בהגבלת חופש העיסוק במהלך העבודה.
87
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.1המסלול החוזי
.2המסלול הקנייני
המסלול החוזי – כיצד אנו מתייחסים לחוזים שיש בהם תניה שמגבילה את חופש העיסוק באופן מפורש? מאז
ראשית שנות התשעים הכירו בתי המשפט בכך שצריך לאזן בין זכות הקניין וחופש החוזים וקבעו הסדרים בהקדם.
לפיכך ,נרצה לשאול בהקשר זה האם יש צורך בתניה מפורשת בחוזה? באילו נסיבות נאכוף אותה? והאם נאכוף
אותה באופן מלא?
המסלול הקנייני -מתייחס לכך שדיני הקניין הרוחני מעניקים את זכות הקניין על ההיבטים שקשורים לעבודה
למעסיק .זו ההקצאה הראשונית ולכן השאלה העיקרית עוסקת בהקצאת זכויות הקניין ובהגנה עליה לאחר מכן,
ללא קשר לשאלת קיומה של תניה חוזית ולכן זה גם לא מוגבל בזמן כמו תניות חוזיות.
ישנם היבטים בהם שני המסלולים רלוונטיים ,למשל עובד שמעביר ידע מסחרי ממעסיק אחד למעסיק אחר .אבל
יתכנו גם מקרים שבהם ההיבטים הקנייניים חשובים פחות ,ולדוגמא סיטואציה שבה העובד ,שעבר הכשרה בעלות
מאד גבוהה ,גם אם אין לו איזה סוד מסחרי בידיו ,היתה השקעה כלכלית של המעסיק והמעסיק לא רוצה לאבד
את העובד לאחר מכן כשכל ההשקעה שלו תרד לטמיון.
הדבר ברור כאשר עוסקים ברישום פטנט או בזכויות אחרות שיש להם ביטוי פורמלי .אבל הדין מייחס בעלות
למעסיק גם בקניין רוחני "רך" כדוגמת הסוד המסחרי ,שכולל אפילו קטגוריה שיורית של משהו שנקרא " know
,"howכלומר ההבנה הכללית של איך המערכת הזו עובדת.
לכן ,על אף ההקצאה הברורה בדין של זכויות הקניין על ידע ,תביעה להגן על הסוד המסחרי יכולה להיות מורכבת
גם מצדו של מעסיק שמיומן בהליכים משפטיים.
בשנת 1999עבר חוק עוולות מסחריות ובו סעיף ,6שמגדיר עוולה ייעודית של גזל סוד מסחרי ובכך אין שינוי כ"כ
גדול של הדין ,אבל יש סוג של חיזוק להגנה על סודות מסחריים .ישנה הגדרה מפורשת ומפורטת של העוולה והחוק
גם מעניק אפשרות לתבוע את מי שפגע בסוד המסחרי ,גזל אותו ,לענייננו העובד ,ולתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק
מצד המעסיק.
89
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הפסיקה שקבעה פיצויים על פי סעיף זה אינה רבה ,אבל בוודאי יש לה אפקט שמרתיע עובדים שיש להם גישה
לסודות מסחריים מלהעביר את הסודות האלה ממעסיק למעסיק.
המסלול החוזי
נחזור כעת חזרה לשקף הבסיסי שלנו ונדבר על המסלול החוזי .כאן השינוי הוא מעניין מאד .עד פרשת פרומר
הפסיקה העניקה צווים שמגבילים את העסקתו של עובד בידי מעסיק אחר ביד נדיבה ובפסקי דין מאד קצרים .זה
כמעט היה אוטומטי .בפסיקה בעבר ,בשנות ה 90 -של המאה הקודמת ,ניתן משקל כבד מאד לאינטרס של
המעסיקים ובוודאי לתניות מפורשות בחוזה .בית הדין קבע שתניות כאלה צריכות להיות סבירות בהתחשב בהיקף
ההגבלה מבחינת תחום גיאוגרפי ,תיחום העיסוק ומשך ההגבלה .במידה וההגבלה נמצאה בלתי סבירה ,ביה״ד
התאים אותה לאמות מידה סבירות וככה לא היתה כל סנקציה על הכנסת תניית הגבלת עיסוק בלתי סבירה לחוזה.
למעסיקים היה עניין להכניס תניות בלתי סבירות ,שמרבית העובדים חותמים עליהן ,כי אז העובדים חושבים
שהן באמת מחייבות אותם והם יירתעו מלעבור למעסיק אחר .או אם הם ירצו לעבור למעסיק אחר הם יצטרכו
לפתוח במשא ומתן ואז ידו של המעסיק תהיה על העליונה .בעצם מה שבית הדין עשה זה שהוא ביטל כל תמריץ
למעסיק לכתוב תניות סבירות .הפרקטיקה בעבר היתה להוציא צווים מבלי שהיה בדיוק ברור מדוע יש בכלל צידוק
להוציא צו להגבלת העיסוק ,חוץ מזה שאולי התפתחה איזושהי אופנה להכניס תניות שכאלה .מעסיקים ראו בכך
אמצעי שליטה על העובדים ודרך לכבול את העובדים גם בתנאי העסקה לא טובים .היו מקרים של עובדים שעבדו
בשכר מינימום או שכר נמוך במיוחד ובעיסוקים שלא דרשו שום מיומנות מיוחדת ובוודאי לא חשפו את העובדים
לסודות מסחריים ובכל זאת המעסיקים בחרו לגשת לבית הדין ולכפות על העובדים שלא לעבור לעבוד בעסק
מתחרה .היו מקרים שהתייחסו לעובדות ניקיון בחברה לשירותי קרקע בנתב"ג ואפילו מלצרים ברשת בתי קפה.
הלכת פרומר שינתה את האיזון בשני מובנים; ראשית ,ניתן משקל גדול יותר לחופש העיסוק של העובדים ,כלומר
אנו מטים את הכף לצד של העובדים .ושנית ,נעשה שינוי שמקורותיו הפורמליים פחות ברורים אבל הוא נובע מרוח
90
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הלכת פרומר ,וגם מפסק דין עוקב של ביהמ"ש העליון בפרשת – .AESלאחר שני פסקי דין אלה ,הקפידו בתי הדין
הקפדה יתרה על השאלה האם המעבר של העובד למעסיק אחר אכן פוגע פגיעה משמעותית במעסיק הראשון.
כתוצאה משני התהליכים האלה חלה ירידה ניכרת בנכונות של בית הדין להוציא צווים שמגבילים את חופש העיסוק
של העובדים.
לפני שאנו בכלל מגיעים לבחון את סבירות התניה ,צריך לבדוק אם יש בכלל צידוק לעשות איזון בין הזכויות .לא
די שהמעסיק יגיד "זה כתוב בחוזה ("תניה יחפה") וחוזים יש לקיים" .המעסיק צריך להראות דבר מה נוסף שיצדיק
את זה שהוא הולך לעמוד על קיום התניה בחוזה.
בפס"ד פרומר מונה ביה״ד ארבע אפשרויות להצדקות עבור המעסיק– :
ארבעת האינטרסים האלה שבית הדין מכיר בהם בשלב א' הם מאד רחבים ,זהו שער כניסה מאד גמיש .הלכה
למעשה ,אנו רואים שינוי משמעותי בפרקטיקה השיפוטית שמטה את הכף לטובת חופש העיסוק וזאת על ידי
פרשנות מאד מצמצמת לכל אחד מהמרכיבים בשלב הראשון.
ניקח לדוגמא את האינטרס של הגנה על סוד מסחרי .כאן אנו יכולים להיעזר בחוק עוולות מסחריות גם בכדי להבין
את המסלול החוזי ,משום שבסעיף 5לחוק יש לנו הגדרה לסוד מסחרי.
סוד מסחרי מתייחס למידע עסקי מכל סוג ולכן הוא כולל קניין רוחני פורמלי ,למשל פטנטים ,תוכניות עסקיות,
נוסחאות ושרטוטים ,תוכנות מחשב .אבל ,הוא גם מתייחס למידע "רך" יותר ,שהגבולות שלו פחות ברורים ,כמו
רשימת לקוחות וכמו אותו know howשהזכרנו קודם ,הידע הכללי.
לא די בכך שזה יהיה סוד מסחרי ,יש להראות שהמידע מקנה יתרון עסקי למעסיק וכמובן יש להראות שהמידע
נשמר כסוד.
נדגים את כל אלה דרך סוגייה שצצה פעמים רבות בפסיקה והיא רשימת הלקוחות.
רשימת לקוחות
מעניין שרבות מהתביעות מוגשות נגד אנשי שיווק ,והחרדה היא שאיש שיווק ייקח את רשימת לקוחות ויעביר
לעסקים מתחרים .בעבר ביה״ד קיבל את זה שרשימת לקוחות היא סוד מסחרי כמעט כעניין שבשגרה ,והיה מוציא
צו מניעה שמורה להם שלא לעבוד בעסק מתחרה .אבל מאז הלכת פרומר ,בית הדין נותן דגשים אחרים.
ניתן כמה דוגמאות :נתמקד ברשימת לקוחות .רשימת לקוחות יכולה להוות סוד מסחרי שמגיע כדי זכות קניינית
של בעליה ,אבל רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיג אותה ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף
כלשהו בקבלת רשימה מן המוכן.
92
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
יש רשימה של הלכות בנושא ,למשל :נדרש שהרשימה תהיה סודית .אם היא מונחת על השולחן לעיני כל ,אז היא
לא סודית .רשימה שפורסמה באינטרנט היא לא סודית .רשימת הילדים בגן לא סודית .האם המעסיקים מתחרים
על אותו פלח שוק? אם לא ,אין ערך מסחרי לרשימה .האם יש חשיבות לרשימה או לתנאי ההתקשרות עם
הלקוחות? אם תנאי ההתקשרות משתנים כל העת כך שהכרתם הופכת להיות לא רלוונטית תוך זמן קצר ,אז זה
לא סוד שיש לו ערך מסחרי חשוב.
יש למשל הבדל בין ענף שבו מספר לקוחות גדולים וידועים ,לבין ענף שבו אלפי לקוחות .יש להביא בחשבון את
היקף ההשקעה של המעסיק הראשון באיתור הלקוחות והפיכתם ללקוחות שלו ,ולבסוף ,אין לצאת מראש מהנחה
שעובד שידע והכיר את רשימת הלקוחות לא יכבד את חובתו לשמור על הסודיות של מעסיקו הקודם .אז ראינו
שכל ההלכות האלה מאד מצמצמות את ההגנה על רשימת לקוחות .אולי לפני שנעבור לנושא הבא ,נאמר משהו על
עובדי השיווק .היינו חושבים שלמי שיש אינטרס הכי גדול לקחת מידע ולעבור הלאה ,זה לעובדי מחקר ופיתוח;
המתכנתים ,הממציאות ,המהנדסות ,אלה העובדים עם הכי הרבה ידע ודווקא שם אנו כמעט לא רואים שיש פסיקה
ובעניין זה פרומר הוא פס"ד חריג .והסיבה לכך ,היא שזה שוק של עובדים .את העובדים המצטיינים האלה
המעסיקים צריכים ואם למעסיק ייצא מוניטין שהוא מעסיק שרודף אחרי העובדים גם כשהם עוברים למעסיקים
חדשים בענף שיש בו מעבר תכוף של עובדים ממעסיק למעסיק ,יהיה מאד קשה לאותו מעסיק לגייס עובדים חדשים
ולכן הרבה מהדיון הוא לאו דווקא על המצאות ופיתוחים ,אלא דווקא על דברים נלווים כמו רשימת לקוחות.
נעבור לאינטרס שני שבית הדין מציין וזו הגנה על הכשרה מיוחדת.
במקרים האלה ,המעסיק חושש שהוא ישקיע בהכשרת העובד ,וזה ינייד את הידע שהוא צבר למעסיק אחר .החשש
מובן ,אבל מחקרים מצביעים על כך שלהעברת ידע יש תרומה מאד גדולה לפיתוח כלכלי .במובן זה ,העובדים הם
"נשאים של ידע" והם מעבירים אותו ממעסיק למעסיק .זהו גם אחד הדגשים החשובים ביותר בפרשת פרומר וגם
93
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפרשת AESבביהמ"ש העליון ,שמדגישים את האינטרס הציבורי בהעברת ידע ורק באופן משני את ההגנה
הסוציאלית על העובדים .מהטעם הזה ,בית הדין קבע שלא כל הכשרה מצדיקה הגבלת עיסוק.
יש להבחין בין הכשרה כללית להכשרה ספציפית .הכשרה כללית זה למשל לימוד יישומי מחשב כלליים ואנו
רוצים לעודד מעסיקים להשקיע באופן הזה ואנו מוצאים שבד"כ העלות מתחלקת שווה בשווה בין המעסיקים לבין
העובדים והדבר הזה הוא טוב ,זה משפר את המיומנויות של עובדים לעתיד ,יעזור להם למצוא בהמשך עבודה
אחרת ,הערך הציבורי כאן הוא חשוב ופחות מחייב התערבות של הדין .הבעיות עולות לגבי הכשרה ספציפית ,וזו
הכשרה שמיוחדת לצרכים של מקום עבודה הספציפי .למשל ,היא יכולה להתייחס לרכיב טכני בשרשרת הייצור
שהוא ייחודי לאותו ארגון ,אבל גם אולי לפיתוח עבודת צוות ואינטראקציה טובה בין העובדים על פרויקט מסוים.
עלות הכשרה ספציפית נופלת פעמים רבות על המעסיק ,כי העובד לא יהיה מוכן להשקיע בהכשרה כזאת אם אין
לו ביטחון תעסוקתי .המעסיק לא ירצה להשקיע אם אין לו אפשרות להבטיח שהעובד ירצה להישאר אצלו לאחר
מכן ואלה המקרים שבהם ביה"ד מוכן לבחון את הצידוק לאכיפת תניית הגבלת עיסוק .אבל גם כאן ,ביה"ד בוחן
בקפדנות את הטענה של השקעה מיוחדת .למשל ,עובד שנשלח לקורס מנהלים זוטרים ברשת ,בית הדין קבע
שהעלות השולית של השת תפותו בקורס ,שניתן לאנשים רבים ברשת המסחר הקמעונאית ,היתה זניחה ולכן אין
כאן איזו השקעה מיוחדת של המעסיק שצריך להגן עליה.
יש להניח שאם מדובר בעובד שנשלח ללמוד מיומנויות מיוחדות על סימולטור בחו"ל ולמעסיק יש גם הוצאות
רילוקיישן לעובד ולמשפחתו ,ביה"ד יתייחס אחרת לדרישה שהוא לא יעבור לעבוד לאחר מכן בעסק מתחרה.
אנו רואים גישה דומה גם ביחס לאינטרס השלישי ,תמורה מיוחדת .ובאמת ,מיד לאחר הלכת פרומר ,ניסו
מעסיקים לטעון שישנם עובדים שמשתכרים שכר גבוה ,אלה הגאונים בהייטק שמקבלים בונוסים ואופציות והכל
– ולכן בתמורה ,מוצדק לאכוף מולם תניית הגבלת עיסוק .בית הדין לא קיבל את הגישה הזו והדגיש שלא כל
תוספת שכר והטבה מהווה תמורה מיוחדת.
אז מה כן? בפרשת AESהנשיא ברק נותן דוגמא לתמורה מיוחדת על בסיס הדין הגרמני; למשל ,תשלום מוסכם
על כל התקופה שבה מגבילים את העיסוק של העובד בתחום עיסוקו .דוגמא אחרת מתייחסת למקרה שבו אמרו
94
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לעובד שבתמורה להגבלת העיסוק שבחוזה ,העובד יקבל פיצויי פיטורים בין אם יפוטר ובין אם יתפטר .לאחר
שהתפטר וקיבל את פיצויי הפיטורים ,הוא הפר את התניה ועבר לעבוד אצל המתחרה .גם במקרה הזה ,אמר ביה"ד
שעליו להשיב את התמורה ,אבל לא להגביל את העיסוק .כלומר ,גישה מאד מצמצמת להגבלת עיסוק.
המרכיב הרביעי :הפרת יחסי אמון .דווקא הקטגוריה העמומה ,השיורית הזו ,מחזירה אותנו לאמות המידה של
תום לב והיא מהווה את העיגון המקובל ביותר לאותם מקרים שבית הדין כן קיבל תניה חוזית שמגבילה את חופש
העיסוק.
כך למשל ,בפס"ד שעסק בעובד של חברת נסיעות .חוסר תום הלב של העובד בא לידי ביטוי בכך שהוא פעל בזמן
עבודתו כבעל תפקיד בכיר והקים באותו זמן עסק מתחרה ומשך עובדים לעסק המתחרה שלו .הוא ישב בזמן
העבודה שלו אצל המעסיק שלו אצל המעסיק הראשון ,השתמש ברשימת הלקוחות של המעסיק הראשון ,התקשר
בזמן העבודה לבשר ללקוחות שהוא מתכוון להקים עסק מתחרה ואז גם עסק בלשכנע את חבריו לעזוב יחד אתו
לעסק המתחרה...
יכול להיות שאילו היה עושה את כל זה בשעות הפנאי ולא משתמש בטלפון של המעסיק ועל בסיס רשימת לקוחות
מוכרים בתחום ,היה בית הדין קובע שיש כאן פתח לתחרות רצויה .כך למשל ,עובד שעזב רשת פארם ,לאחר שנשלח
לקורס מנהלים זוטרים ולאחר שהתחיל כבר להכיר את ה know how -הניהולי ,הוא עבר לעבוד בבית מרקחת
פרטי .במקרה זה בית הדין פסק שמדובר בניידות רצויה של עובדים ובתחרות מבורכת.
אנו רואים שיש לנו פה הגבלה של כל האינטרסים וההגבלה הזו ,שצמצמה את מעורבות בית הדין הביאה לכך
ששדולות של מעסיקים טענו כנגד הלכת פרומר על כך שהיא לא מקנה מספיק הגנה לאינטרס של המעסיקים" ,הנה
עוד פעם בית הדין לעבודה בא להגן על העובדים".
זה לא נכון ,כי קודם כל צריך לציין שלא מעט מעסיקים גם הרוויחו מההלכה הזו ,שכן הם אלה ש"סחבו" עובדים
אליהם ולא רק איבדו עובדים לאחרים.
95
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כמו כן ,חשוב להדגיש כי בהשוואה בינלאומית אין בהלכה הישראלית חריג יוצא דופן .יש שונות בין מדינות ,אבל
ישראל נמצאת בטווח של מה שמקובל.
לאור השינוי במגמת הפסיקה מאז הלכת פרומר ,אנחנו כבר 20שנה לאחריה ,מה יכולים לעשות מעסיקים ומה הם
עושים על-מנת למזער סיכונים ופגיעה צפויה?
קודם כל ,מקום שצריך להגן על סודות מקצועיים ,המעסיק צריך לתת את הדעת כיצד מגינים בצורה הטובה ביותר
על סודות; האם ניתן לרשום פטנט? האם אפשר לשים את הסוד בכספת? אבל צריכה להיות איזושהי מחשבה ,בין
היתר גם על מידור של מידע ,שזו אסטרטגיה שיש לה מחיר כבד ,כי הרבה פעמים יש יתרון בכך שעובדים רואים
את המכלול .אבל לעתים ,צריך להבטיח שאין לאף עובד ,או שיש למעט מאד עובדים את המפה הכללית של כל
רכיבי הייצור.
אפשרות אחרת ,במקום להגביל מעבר לעבודה אחרת על-ידי תניה שמגבילה את חופש העיסוק ,אפשר להחתים
עובד על התחייבות לשלם הכשרה אם יעזוב לאחריה .את זה צריך לעשות באופן מדורג; ככל שהעובד יעבוד פחות
לאחר ההכשרה ,תוטל על העובד חלק גדול יותר מהעלות של ההכשרה עצמה וצריך שזה יהיה פרופורציונלי ומידתי
ולהימנע משלוח אדם לאיזה קורס זניח ולהגיד שאם אח"כ הוא יעזוב את העבודה הוא ישלם סכום מאד גדול .את
זה ביה"ד לעבודה לא יקבל.
דרך שלישית היא במקום להעניש עובדים ולאסור עליהם לעבור לעסק מתחרה ,הוא לנסות להציע להם "גזרים"
על-מנת שיישארו במקום העבודה .למשל ,ב ,vesting -תקופת ההבשלה של אופציות ,אומרים לעובד שהוא יקבל
את האופציות אך ורק אם יישאר במקום העבודה 4או 5שנים ובמקרה כזה מייצרים תמריץ לעובד להישאר.
אלה הם דברים אפשריים ,והם משרתים את המטרות של תניות שמגבילות את חופש העיסוק ,ואכן נעשה בהם
שימוש.
96
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לסיום הדיון ,נרצה לפנות לסוגיה נוספת של הגבלת עיסוק ,וזו מתייחסת לאפשרות של עבודה נוספת במהלך עבודתו
של עובד.
בשני המקרים ,המעסיקים ניסו להגביל את עבודת העובדים בערוצים אחרים ובית הדין פסק שתניית איסור
עבודה פרטית כפופה לאותה מערכת איזונים ,אבל האיזון מתבצע באופן שונה .כלומר ,יש יותר תוקף לתניית
איסור עבודה פרטית בזמן העבודה ,משום שאנו לא שוללים מהעובד את היכולת לעבוד ולהשתכר .אבל ,יש מקום
להבחין בין עובד שמועסק באופן מלא ,לבין עובד שמועסק באופן חלקי .יש מקום להבחין בין עיסוק נוסף
שמתחרה ,לבין עיסוק נוסף שלא מתחרה .יש מקום להכיר בהגבלה על עיסוק נוסף כשהיא מפחיתה מהערך
שהעובד נותן אצל המעסיק שלו .למשל ,ניגוד עניינים של איש ציבור ,נניח ,בכיר במשרד האוצר יבקש לעבוד
בעבודה נוספת כמנהל אתר הימורים .אז אנו רוצים לחשוב על המקרים האלה בצורה שונה.
97
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
את שמעון פרנס הגבילו בגלל סוג העיסוק והדימוי הציבורי שזיהה אותו עם התחנה.
בפרשת בצלאל ידם של המרצים היתה על העליונה ,על פי אמות מידה דומות .אמנם הם מזוהים עם צוות ההוראה
של בצלאל ,אבל ככל שבצלאל לא יכולים או לא רוצים להציע להם משרה מלאה ,הם גם לא יכולים להגביל אותם
מלעסוק בתחום המקצועי שלהם ולהתפרנס.
אנו רואים פה מספר עקרונות ,יש פה היגיון בסיסי ,ארכיטקטורה יציבה ,שעוזרת לנו להכריע במקרים שהם מאד
שונים.
כפי שנראה ,אין פסיקה רבה בתחום זה ובסוף המקטע הנוכחי פרופ' מונדלק ינסה להעלות השערה מדוע זה המצב.
אבל במסגרת הפסיקה שישנה ,ניתן לזהות שישנה הגנה חזקה יותר לאיזון זכויות המעסיק מול זכות הציבור לדעת,
על פני איזון זכות המעסיק עם זכות העובד להתבטא על פי מצפונו.
פסק הדין הראשון שהתייחס לעניין הפרטיות ,היה פס"ד פלסטיין פוסט נ' ג'ואנה יחיאל .ג'ואנה יחיאל היתה עורכת
בעיתון ולעיתון היתה בזמנו אוריינטציה פוליטית לכיוון השמאל ולאחר שהתחלפה הבעלות ,העיתון נטה לימין.
98
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשל כך ,על העובדת הוטלו דרישות שונות ממה שהיה מקובל בעבר ,לרבות למשל לשנות את הטרמינולוגיה ,אם
פעם דיברו על "השטחים" ,עכשיו היא היתה צריכה לכתוב "יהודה ושומרון" ,פעם היא בחרה את מי לראיין ועכשיו
היא היתה צריכה לראיין חברים של המו"ל החדש וג'ואנה יחיאל החליטה שהיא לא רוצה להמשיך לעבוד בעיתון
והיא התפטרה.
התביעה שלה היתה לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11א' לחוק פיצויי פיטורים ,כלומר מי שהתפטר בנסיבות שלא
ניתן לדרוש ממנו להמשיך לעבוד.
א .ראשית בית הדין קבע שהשינוי עולה כדי הצעה לרוויזיה בתנאי ההעסקה ,כאשר למעשה ביה"ד לעבודה
אומר שהשינוי חורג מאומד דעת הצדדים ,ובהיעדר הסכמה ג'ואנה יחיאל רשאית להתפטר בדין מפוטר.
ב .בנוסף ,ישנה גם הכרה בכך שחופש הביטוי של העיתונאי הוא בעל מעמד ייחודי ,שכן נלווית לו זכות
הציבור לדעת .פסק הדין ניתן בתקופה שבה סגרו כמה וכמה עיתונים והיה חשש להיעדר פלורליזם של
דעות בעיתונות הישראלית .ואז ,השופטת בביה"ד האזורי קבעה שמדובר בשינוי שאיננו ראוי ובמובן הזה
הדגש היה לא על עצם השינוי ,הרוויזיה ,אלא על ההגבלות שפגעו בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת.
כלומר ,ההבחנה בין שתי ההנמקות האלה היא אותה הבחנה שראינו בתחילת היחידה הזו ,כשדיברנו על פרשת אונ'
ת"א.
בערעור לביה"ד הארצי הטיעון הראשון התקבל ,בעוד שהטיעון השני נדחה .מבחינת התוצאה ,אחת היא ,די היה
בדיני הרוויזיה על -מנת להעניק לה פיצויי פיטורים .אבל מבחינת הארכיטקטורה של הכנסת זכויות לתוך הקשר
החוזי ,מה שאנו רואים זה שהחוזה נותר כפי שאנו מכירים אותו מהמקטעים הקודמים עד עכשיו ,אבל נאמר את
האמת ,המשקל שנתן ביה"ד הארצי לזכות העיתונאית ,לא היה גבוה אל מול המשקל של המוציא לאור ,בעל
הקניין .כמו כן ,ככל שניתן משקל בביה"ד האזורי ,הדבר נבע בעיקר מזכות הציבור לדעת ולא מהרצון של ג'ואנה
יחיאל להתבטא כפי שהיא רוצה .כלומר ,בסה"כ הגנה יחסית חלשה לחופש הביטוי.
איך ממשיך הסיפור הזה? בפסקי דין מינוריים בהמשך ,למשל פסה"ד בעניין העיתונאיות כרמלה מנשה ושלי
יחימוביץ' .רשות השידור החליטה להטיל עליהן הגבלה לפיה במידה וירצו לראיין אותן בכלי תקשורת אחרים ,הן
חייבות לקבל היתר מוקדם מהמעסיק .כלומר ,זה לא לעבוד במקום אחר ,אלא שיראיינו אותן על דעותיהן במקום
עבודה אחר .ביה"ד קבע במקרה הזה שההגבלה היא גורפת מדי משום שפגעה בחופש הביטוי של העובדות ,וגם
כאן נראה שהדגש הוא על זכות הציבור לדעת.
99
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הקשר נוסף שבו אנו יכולים לראות משקל מיוחד שניתן לזכות הציבור לדעת ,הוא זה של חוק חושפי שחיתויות.
אמנם כאן אנו עוסקים בהוראה סטטוטורית שכן יש חוק מפורש ,אבל המאטריה היא המאטריה שרלוונטית לנו
ביחידה הזו .אלה איזונים חוקתיים מכוח תקנת הציבור ולכן הארכיטקטורה נשארת על כנה.
הנושא הזה של חושפי שחיתויות צבר עניין בעיקר בשל חשיפת השחיתות בחברת הענק אנרון בשנת ,2002כאשר
שרון ווטקינס VP ,בחברת אנרון חשפה שחיתויות בתאגיד.
מאז היו עוד מקרים רבים בקנה מידה עולמי ,שהיתה להם נראות משמעותית בהובלת המאבק בשחיתות תאגידית
ושלטונית .מי שהובילה את המאבק של חושפי שחיתויות בישראל היתה מאיה קוך שבתפקידה כגזברית תנובה
היא חשפה פרשיית שחיתות .לאחר שחשפה את הפרשיה ,היא אושפזה בכפייה ע"י פסיכיאטר מחוזי ,שאפילו לא
טרח לבדוק אותה באופן אישי .בהמשך ,מאיה קוך הקימה את עמותת "עוגן" ללוחמה בשחיתות ולהגנה על חושפי
שחיתויות וזה המקום לתת לה כבוד.
חשיבות ההגנה על העובדים היא שלעובדים יש נגישות למידע שאין אותו לאף אחד אחר ,והחוק אכן מעניק הגנה
אקטיבית לחושפי שחיתויות ,במובן זה שלא ניתן לפטר אותם ,אבל זו לא הגנה אבסולוטית והיא תלויה בכמה
איזונים.
קודם כל ,אנו מדברים על מהי בכלל שחיתות -ויש לנו פה הרחבה גדולה יותר לגבי הסקטור הציבורי; לא רק
הפרת חוק ,אלא גם פגיעה בטוהר המידות.
העניין הציבורי מהדהד ברקע והוא חשוב לנו כי אנו עוסקים בתקנת הציבור ולא רק באיזון הזכויות בין הצדדים
עצמם.
נדרש שהתלונה תוגש בתום לב והיא צריכה להיות מוגשת לרשות מוסמכת .פנייה לעיתונות לא מהווה חשיפת
שחיתות שמוגנת על פי החוק .על העובד קודם כל להגיש תלונה בתוך הארגון וככל שיש יותר גופים בתוך הארגון
שיאפשרו זאת ,הציפייה שיפעל בתוך הארגון גבוהה יותר .ככל שיש פחות גורמים שאמונים על ביקורת פנימית ,כך
ייאלץ לפנות החוצה.
100
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם נאמר את האמת ,על אף חשיבות החוק מבחינת ההגנה על חופש הביטוי והאינטרס הציבורי ,בפועל אנו רואים
שהסעד הייחודי שמאפשר להשיב את העובד למקום העבודה במידה והעובד פוטר מיושם מעט מאד והלכה
למעשה ,מרבית חושפי השחיתויות מוצאים את דרכם החוצה.
על אף שישנה חשיבות אדירה להגנה חברתית על חושפי שחיתויות ,מאחר והם מקדמים את האינטרס הציבורי
ואת תקנת הציבור ,היחס של הציבור הוא הרבה פעמים יחס אמביוולנטי ,כי מדובר באנשים שלא פועלים לפי
הנורמה .רוב האנשים מסובבים את הראש כשהם רואים שחיתות ,ואילו כאן מדובר באנשים שמחליטים לצאת
למאבק והרבה פעמים מסמנים אותם כתמוהים ,חולי נפש ,בעייתיים ,לא מסתדרים חברתית וכו' – ואז מתרצים
כך את הפיטורים.
במציאות הזו ,קשה לביה"ד להשיב את העובדים למקום העבודה ,ויתכן גם שחלק מאותם שופטים שבויים באותם
דימויים שליליים .אבל מה שבר ור ,זה שההגנה חסרה מאד ויש להגבירה באופן מובהק ,או ע"י חקיקה ,או ע"י
שינוי מדיניות הפסיקה.
אז עד כאן הקשרים שבהם הדגש היה על זכות הציבור לדעת .האם ישנם הקשרים שבהם הדגש הוא דווקא על
זכות העובד להתבטא? כאן כאמור אין דוגמאות רבות .נצביע על שני מקרים מעניינים שמתייחסים לחופש הביטוי
והמצפון.
פס"ד דניאל בן סימון נ' מגן דוד אדום – סירוב לענוד דרגות
דוגמא אחת היא המקרה של דניאל בן סימון ,שתבע את מגן דוד אדום לאחר שבהסכם קיבוצי נקבע שיעברו לשיטה
שבה יהיו דרגות לעובדי מד"א שעונדים על הכתף כמו דרגות צבאיות.
101
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
העובד התנגד מטעמי מצפון ,פציפיסט ,וביה"ד לעבודה איזן בין זכות הקניין והפררוגטיבה הניהולית לבין חופש
המצפון ופסק לטובת המעסיק .נקבע שהדבר אכן נתון לפררוגטיבה הניהולית.
יש לשים לב שהמדיניות לא היתה כזו שאמרה "מספר על האמה הוא לא ראוי" ,המדיניות היתה מדיניות כללית –
" ,"content neutralכמו שאנו רוצים בחופש הביטוי .יחד עם זאת ,לא ניתנה הכרה למשמעות המיוחדת שהיתה
לקעקוע לאותו אדם.
יש לנו שני מקרים ,שניהם פסיקה של ביה"ד האזורי ,בהם לא היה אינטרס ציבורי מובהק של זכות הציבור לדעת,
אלא רק הביטוי ,המצפון והכבוד של העובד ובהם ביה"ד נטה דווקא לטובת הפררוגטיבה הניהולית.
דין מעורב ניתן גם לראות בפסקי הדין המעטים שעוסקים בביטוי של עובדים מחוץ למסגרת העבודה .כך למשל,
במסגרת מבצע צוק איתן ב ,2014 -הגיעו שני מקרים לבתי דין אזוריים שונים .אלה היו מקרים שהם חלק מגל של
פיטורים של עובדים שהתבטאו או השתתפו בצורות שונות במדיה החברתית.
102
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
להבדיל משני המקרים הקודמים של הקעקוע ושל הדרגות ,הביטוי וההשקפה נמצאים כאן מחוץ לשעות ומסגרת
העבודה .הם במדיה החברתית ,במהלך שעות הפנאי ,אין לעובדים שום דרישה ממקום עבודתם.
במקרה האחד שהגיע לביה"ד האזורי בנצרת ,פסק ביה"ד כנגד המעסיק ,שפיטר בשל התבטאות במדיה החברתית,
בעוד שהמקרה בלוד שהגיע ,שם ביה"ד האזורי בת"א פסק כנגד העובדת ואישר את הפיטורים.
בהיעדר פסיקה תקדימית שעושה סדר בהלכה ,יתכן ששופטים שונים בוחרים איזונים שונים ויתכן שניתן לגזור
מבחנים לאיזון ,כפי שעשינו ביחס לזכויות אחרות .שוב ,הארכיטקטורה דומה.
מהפסיקה עולה שבין השיקולים שיש לשקול ניתן לכלול את תוכן ההתבטאות; האם מדובר בהזדהות עם העם
הפלסטיני בעזה ,או האם מדובר באמירה שצריך להרוג את כל החיילים .אנחנו רוצים להבחין בין דרכי ביטוי שונות
– האם יש הבדל בין כתבה בעיתון לבין פוסט בפייסבוק? פוסט בפייסבוק שגלוי לעיני כל ,או פוסט בפייסבוק שגלוי
רק לקבוצה פרטית? ומה דינו של סימון "לייק" על פוסט של אדם אחר?
אנחנו רוצים לחשוב אולי על הבדלים בין מגזרים ובין סוגי עבודות ,סקטור ציבורי מול פרטי .על עובדי ציבור אנחנו
הרבה פעמים מגבילים יותר ,כדי להבטיח שהעובד יפעל לטובת כלל הציבור .סוג התפקיד ,מעמד העובד וכו'.
כך למשל במקרה של אסרה גארה בעיריית לוד ,נתנו משקל ייחודי לכך שהיא צריכה להנגיש את השירות של הרשות
המקומית למגוון האוכלוסיות בלוד ,כולל ערבים ויהודים בעלי השקפות פוליטיות כאלה ואחרות .לא כך היה
המקרה שהגיע לדיון בנצרת.
שאלות דומות עלו גם בהקשר של מורים ,שהתבטאו בעיתונות .לדוגמא ,מנהל תיכון עירוני בת"א ,ד"ר רם כהן .גם
כאן ,אנו רוצים להבחין בין מקרים שבהם משרד החינוך איים על איש חינוך בשל פעילות במדיה ציבורית מחוץ
למסגרת ההוראה ,לבין מקרים של פיטורים שנבעו מטענה על התבטאויות מורים במהלך הלימודים ,דוגמת הסיפור
המוכר של אדם ורטה בטבעון.
עם זאת ,יש לציין כי תמיכת בית הדין ובתי המשפט לגבי התבטאות במסגרת העבודה וגם מחוצה לה ,נמצאת כיום
ברף די נמוך ,בטח ביחס להגנה שניתנת לזכויות האחרות .מעניין לחשוב לסיכום מדוע דווקא בתחום של חופש
הביטוי והמצפון ,ביה"ד לא עשה את אותה כברת דרך שעשה ביחס לזכויות אחרות.
באופן כללי ,יש מעט פסקי דין שעוסקים בנושאים של חופש הביטוי ,אז אולי אין בעיה ,אולי עובדים חוששים
מלתבוע ,אולי לא היתה לשופטים הזדמנות טובה לפתח הלכה בעניין הזה ,אבל כהשערה של פרופ' מונדלק ,הוא
היה רוצה להציע שהדבר נובע מכך שעובד שנפגעת פרטיותו או שנפגע חופש העיסוק שלו ,נתפס כקורבן חסר אונים.
לעומת זאת ,עובד שמתבטא ונוקט עמדה ממילא גילה שהוא סוכן פעיל לשינוי ולכן יתכן שנכונות ביה"ד תהיה
גדולה יותר לעזור למי שנתפס כקורבן וכתוצאה מכך יש גם אפקט מצנן על עצם הפנייה לביה"ד על-מנת להגן על
חופש הביטוי והמצפון של עובדים.
103
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ראינו כיסוי של מגוון נושאים; פיתוח הגנות בפני התעמרות ופיטורים ,חשיפת מידע בין הצדדים ,הסדרה של זכויות
אדם כמו חופש העיסוק ,ביטוי ,מצפון .אלה תהליכים שהולכים ונהיים משמעותיים יותר בפסיקה החל מאמצע
שנות ה 90 -של המאה הקודמת.
אז ככה :עם חקיקת חוקי היסוד ולאחר מכן עם הפסיקה של העליון בפרשת קסטנבאום ,הדיון החוקתי נכנס לתוך
המתחם החוזי ,לא רק בתחום של דיני העבודה.
בנוסף ,מושג תום הלב שהתפתח עם דיני החוזים ,התעצם עם הפסיקה הכללית של דיני החוזים וניכר גם בתחום
של דיני העבודה .כפי שניסה פרופ' מונדלק לטעון לאורך הדיון ,ההתפתחויות בדיני העבודה אינן חריגות ביחס
להתפתחויות כלליות בדיני החוזים.
אך יש גם הסברים ייחודיים לדיני העבודה; ראשית ,יש לנו ירידה במשקלם של הסכמים קיבוציים .בעבר בישראל
עיקר ההסדר ה היתה במישור הקיבוצי ,מרבית העובדים השתייכו לארגוני עובדים ,מרביתם היו מכוסים על-ידי
הסכמים קיבוציים ולכן ,כובד המשקל של הסדרת קשה העבודה היה במו"מ מתמשך בין העובדים למעסיקים .אבל
מאמצע שנות ה 80 -יש ירידה בתחולה ובהשפעה של ההסכמים וכאן כל ההלכות החדשות נכנסות ובעצם ממלאות
את החלל.
יש גם תכנים שלא הוסדרו באופן קלאסי בהסדרים קיבוציים ובציבוריות הישראלית מתפתחים תכנים שמעולם
לא הוסדרו בהסכמים קיבוציים ,כמו זכויות פרט.
104
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
יש כאן הסטה של כובד המשפט מהסדרה קיבוצית עם דגש מעמדי כלכלי ,לכיוון של הסדרה רגולטיבית עם דגש
על זהות אישית .אם נחשוב למשל על הדוגמא של הגנה על פיטורים ,ניתן לראות שמקום שיורדת ההגנה שניתנה
בעבר בהסכמים קיבוציים ,בית הדין העדיף לפתח דינים שמגינים על העובדים .במקום להתעקש על ברירת המחדל
של Employment at willשהכרנו במימד ההסכמי של דיני העבודה.
.1שפיטות – עצם זה שבכלל מוכנים לדון בקשר העבודה .זהו שלב יחסית טריוויאלי בישראל ,לפחות עד כה.
.2פרקטיקה -עצם הפיכת הנושא לשפיט מביאה לאחר מכן לפרקטיקה .לוקחים את רעיון השפיטות
והופכים אותו למציאות .זה כולל לא רק החלטות של בית הדין ,אלא גם של סוכני משפט בשטח ,כמו
עמותות שמציפות בעיות מסוימות לפתחו של ביה"ד ואז יש הליך חברתי מואץ שיותר עובדים ,יותר
מעסיקים ויותר ארגונים לזכויות אדם מביאים דילמות לבית הדין ומבקשים את הכרעתו.
.3הבחירה של בית הדין או לעתים של המחוקק להעניק הגבלות ציבוריות ,נורמות שמפקיעות את מרחב
המו"מ ההסכמי .כלומר ,נורמות קוגנטיות שיסדירו את היחסים בין הצדדים ולא להשאיר את זה לכוחות
השוק.
אם נסכם ,משפוט מתבטא בפיתוח של נורמה ,שיש בצדה רטוריקה משפטית (אנו מדברים למשל על סבירות,
מידתיות ,תום לב ,תקנת הציבור וכיו"ב) – וזוהי גם נורמה משפטית ברורה שיש בצדה מנגנון אכיפה וסעדים.
יש לנו פה חשיבות של פיתוח הדין הקוגנטי על בסיס סטנדרטים רחבים ולא רק על בסיס כללים ספציפיים
שנקבעו בחקיקת המגן.
יש לנו פה גם מעבר לתורת משפט של ערכים .יש פה הכרעות ערכיות ,כפי שראינו למשל בשינוי האיזון בפרשת
פרומר.
בדיני העבודה אפשר לאפיין את ההליך ולומר שבית הדין מפתח מגילת זכויות העובד ,כמו שאנו מדברים על מגילת
זכויות האדם .כשחושבים על אותה מגילת זכויות העובד וחושבים על תכליות המשפוט ,צריך לתת את הדעת
ליתרונותיו וגם למחיר של המשפוט.
105
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המשפוט נועד להעניק הגנה לעובד ,מתוך תפיסה של הגנה על זכויות האדם ,אבל ראינו שישנם הקשרים בהם
המשפוט דווקא מחזק את זכות הקניין של המעסיק .דוגמא טובה לכך היא סביב הנושאים של ביטוי ומצפון .זוהי
שאלה פתוחה :האם מידת ההגנה שנפרשת באמת תמיד מצדיקה לראות בכך מגילת זכויות עובד? האם היא באמת
תמיד פועלת לטובת העובדים?
המשפוט נועד לעזור לחלש ,אבל הוא מצריך התדיינות משפטית מאד מורכבת שלא פעם מסייעת לעובדים
החזקים ביותר .קשה לחשוב למשל על עובדים שיוכלו להאיר בבית הדין את ההשלכות של טכנולוגיית סייבר
מתקדמת ואינטליגנציה מלאכותית במקום העבודה.
המשפוט נועד לתקן כשלי שוק ,אבל אולי לפעמים הוא מתערב במקום שאין בכך צורך? כך למשל ראינו את
הפסיקה בעניין מבחנים שהם צריכים להיות מהימנים ותקפים והעלינו את השאלה האם השוק לא יכול להסדיר
את זה בעצמו? יש לזכור שלמחוקק וגם לביה"ד יש כוח רגולטורי מצומצם .היכן אנו רוצים להשקיע אותו?
המשפוט נועד לפעמים לקדם סוג של צדק פרוצדורלי ,כמו שראינו לגבי הלכת השימוע בדיון בתום לב .אבל צדק
פרוצדורלי יכול להפוך להיות גם ריטואל .בית הדין המליץ לעשות פרוטוקולים ברורים להגנת הפרטיות ,אבל האם
די בפרוטוקולים הברורים ובשקיפות על-מנת לתת הגנה אמיתית לעובדים ,או שאולי אלה רק מנגנונים לייצר הרבה
ניירת? למשפוט פרוצדורלי יש השלכות חשובות מבחינת תפיסת ההוגנות של העובדים את קשר העבודה ,אבל
לעתים הוא יכול להידרדר לכדי מראית עין בלבד.
באופן כללי ,היינו רוצ ים לשאול עד כמה אנו יכולים להטמיע את רוח החוק ועקרונות אנושיים דרך פיתוח
ביורוקרטיה ארגונית שמושתתת על שפה משפטית ,ועד כמה באמת המשפט יכול להגביר יחסי אמון ויחסי אנושיות
בין הצדדים לקשר העבודה ,ככל שהוא מסתמך על אכיפה דרך התדיינות? עד כמה באמת התדיינות משפטית
מפתחת יחסי אמון?
106
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כאן אנו רוצים לחשוב בכובד ראש אילו סוגים של כללים משפטיים יכול להניע שינוי בתוך הארגון באופן שהשינוי
יחול בחיי היומיום ולא יהיה תלוי בליטיגציה .כיצד גורמים לצדדים לחיות יותר בשלום זה עם זו ,בצילו של המשפט
ושיפתחו יחסים של הדדיות וכבוד?
אין פה כמובן ביקורת על הלכה כזו או אחרת ,אלא נקודות למחשבה ,כאשר אנו מסתכלים על כל ההלכות האלה
במקובץ ועל תהליך שמתרחש כאן – ואלה הם חלק מהאתגרים של רגולציה שנחזור ונדבר עליהם כאשר נפנה
ביחידות הבאות לדון במימד הרגולטיבי.
107
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עד עתה ,ביחידה הקודמת ,עסקנו במגבלות שמקורן בחוזה עצמו או בדיני החוזים – תום לב ותקנת הציבור .אלה
אינן מגבלות צרות או חסרות משמעות .ראינו שהן מניבות שורה של מגבלות ,מכוח עקרון תום הלב ותקנת הציבור,
שאומרות שיש דברים שכלל אינם פתוחים למו"מ חוזי.
אם כן ,כבר בדיון החוזי התחלנו לראות את השפעתן של מגבלות ציבוריות על מתחם המו"מ .ביחידה זו אנחנו
עוברים לדון בחקיקת המגן -אחד המקורות החיצוניים ,המגבלות הציבוריות שמשפיעות על חוזה העבודה ומעצבות
את מתחם המו"מ.
.1הגל הראשון החל מיד עם קום המדינה ובעיקר בשנות ה .50-בתקופה זו עוצבה מסגרת יחסי העבודה בישראל.
חלק ניכר מהחקיקה משנות ה 50-עדיין מעצב את יחסי העבודה.
.2הגל השני התחיל בסוף שנות ה 80-ובתחילת שנות ה .90-הגל הזה כלל הן חקיקה חדשה והן תיקוני חקיקה
לחקיקה קיימת .בשנות ה 90-למעשה ישנה קפיצת מדרגה מבחינת היקף החקיקה שמתייחסת ישירות ליחסים בין
עובדים למעסיקים.
העלייה בהסדרת עולם העבודה באמצעות חקיקה היא חלק משביל נרחב בכלכלה הפוליטית וביחסי העבודה
בישראל שילווה אותנו לכל אורך הקורס .יש מי שקוראים למופע הזה "התחזקות הניאו-ליברליזם" ,אבל בהקשר
שלנו נתמקד בביטויים ביחס ליחסי העבודה וביחס למשטר העבודה בישראל .נעמיק בשינוי הזה בהמשך .בשלב זה
מספיק שנבין שהתחולל שינוי במישורי ההסדרה של עולם העבודה.
108
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חשוב שנבין שהתחולל שינוי במישורי ההסדרה של עולם העבודה .אם פירמידת היררכית הנורמות הקלאסית נראית
כך שבתחתיתה החוזה וההסדרה הפרטית ,ומעליה שכבה צרה יותר של הסדר קיבוצית ובקודקוד נמצאת ההסדרה
הציבורית ובראשה החוק והחוקה ,הרי שבישראל בשנות ה ,90-מרחב ההסדרה הקיבוצית מתכווץ.
דימוי שעון החול שלפנינו משקף את התכווצות המישור הקיבוצי ועליה בהסדרה הציבורית; מגבלות ציבוריות גם
מכוח תום הלב ותקנת הציבור וחקיקת המגן.
109
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מצד שני ,יש לנו עליה בהסדרה הפרטית ,דיני החוזים .חשוב להבין כבר עתה שהמשמעות אינה בהכרח הסדרה
טובה והדוקה יותר של שוק העבודה אלא רק שינוי במנגנון ההסדרה.
תחומים שקודם לכן הוסדרו באמצעות משטר העבודה האוטונומי ,ע"י מו"מ בין עובדים למעסיקים ,מוחלפים עתה
ברגולציה מזן שונה .רגולציה של שוק העבודה על דרך חוקי מגן מדינתיים .ההבדל הוא גם בגוף שמייצר את
הנורמה המסדירה ,וגם כתוצאה מכך בתוכן ההסדרה -תוכן שנובע מפרוצדורות שונות ואינטרסים ותכליות שונות
שבבסיס ההסדרה .לבסוף ,יש לנו הבדל בדרכי האכיפה ובאפקטיביות שלה.
לכן ,עלינו להבין שהדיון המוכר שמתייחס להפרטה שמובילה לדה-רגולציה החל משנות ה 80-וה 90-בישראל ,נראה
קצת אחרת בדיני העבודה .למעשה ,החלשת מעורבות המדינה בשוק היא לא תיאור מדויק של התפתחות בשוק
העבודה .בשוק העבודה התהליך הוא דווקא של התרחבות הרגולציה והמעורבות המדינתית באמצעות חקיקה.
חשוב להבין שזה לא שבעבר לא הייתה הסדרה ,זה לא שעד אז נתנו לשוק החופשי להסדיר את שוק העבודה .להיפך,
היה מערך סבוך מאוד של נורמות שמקורן היה בהסכמים קיבוציים ובמשפט העבודה האוטונומי .תהליכי המשפוט
והרחבת המעורבות של בית הדין לעבודה ,שראינו במסגרת הדיון בתום לב ובתקנת הציבור ושנראה ביחידה הזו
ביחס לחקיקה ולהתערבות של המחוקק ,מהווים מעין "פיצוי" על ירידה במשקל של הסכמים קיבוציים ,אבל
הפיצוי הזה הוא לא החלפה מלאה ,ולדעת הילה ,אנחנו גם לא צריכים להבין אותו כשיפור .במקטע הבא נמפה
את סוגי חקיקת המגן.
זהו חוק חשוב שקובע איך משלמים שכר ,בעיקר בכסף ,אבל לא רק .מתי משלמים שכר (בראשון לחודש ,אבל
תשלום ייחשב הלנת שכר רק לאחר 9ימים ,זו הסיבה שרבים מקבלים שכר ב 9-לחודש) ,מה אפשר לנכות מהשכר
ומה לא.
110
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בנוסף ,החוק קובע בסעיף 17פיצוי על הלנת שכר .זה אולי הפיצוי הדרקוני ביותר במשפט האזרחי 5% -על פיגור
של שבוע בתשלום השכר ,ולאחר מכן על כל שבוע נוסף 10% ,נוספים .הסעד הוא רציני מאד ,על מנת להזכיר
למעסיקים שאנחנו מייחסים חשיבות יתרה לתשלום שכר בזמן.
אבל כאן יש אולי בעיה של אסטרטגיה חקיקתית; שופטים נמנעים מהפעלת האופציה הקשה הזו ,ולכן פונים
לס' 18באותו חוק ,שמאפשר להם להפעיל שיקול דעת ולהפחית ולבטל את גובה הפיצוי .לכן ,במקרים קשים של
זדון והלנה מכוונת אנחנו כן נראה פיצוי על הלנת שכר בבתי הדין ,אבל ברוב המקרים נראה את בתי הדין פונים
לס' 18ומורים על הפחתה.
החוק קובע גם חובת פירוט מידע בתלוש השכר .תיקון 24לחוק הגנת שכר ,שנכנס לתוקף ב ,2009-הוסיף דרישת
פירוט מידע בתלוש השכר (מס' השעות הנוספות שעבד ,מהו שכר המינימום המשתלם במשק ומהו שכרו של העובד
לשעה) .החוק גם שינה את ברירת המחדל לעניין הוכחה וקבע שמעתה חובת ההוכחה לעניין עבודה בשעות נוספות
היא על המעסיק .הוא הוסיף פיצויים בלא הוכחת נזק למעסיק שרק הפר את חובת תלוש השכר ,של עד .₪ 5,000
נחזור לעסוק בכך ביחידה הזו כשנעסוק באסטרטגיות להתמודדות עם בעיית האכיפה.
החוק נחקק ב 1987-ואנו רואים כאן מעבר בין הגלים .קודם לכן ,שכר המינימום נקבע בהסכמים קיבוציים .קביעת
שכר המינימום פתחה את המשפוט החקיקתי של שנות ה 90-ואת אותו שעון החול שדיברנו עליו .החוק הזה עוסק
בשכר בצורה מינימלית ע"י הגדרת רצפה של שכר .אנחנו נעסוק בו בהרחבה ביחידה הבאה ולכן לא נרחיב לגביו
כעת.
מעבר לשני החוקים האלה ,אין כמעט הסדרה ישירה של שכר בישראל .התפיסה היא שחקיקה כזו היא לא
ראויה מתוך הנחה ששכר צריך להיקבע במו"מ אינדיבידואלי או אולי קיבוצי ולא ע"י רגולטור שמרוחק מהשוק.
חריג ייחודי בהקשר הזה הוא חוק תגמול נושא משרה בתאגידים פיננסיים שנחקק ב.2016-
יש שמבקרים את החקיקה הזו בגלל שהיא מתערבת בתחום שבו השוק לכאורה יכול וצריך להסדיר את השכר.
תומכי החוק מצביעים על אי-השוויון העצום ועל פערי ההכנסות שיש בשוק העבודה הישראלי כצידוק להתערבות
שכזו .הוויכוח הזה הוא ביחס לחוק חריג וקיומו מצביע על אחת מהנחות היסוד החזקות ביותר במשפט ביחס לשוק
הקפיטליסטי ,לפיה אין להתערב בשכר במחירים אשר צריכים להיות תוצאה של היצע וביקוש ,ולא של רגולציה.
111
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אלה דוגמאות לחוקים שמבטיחים זכויות סוציאליות וכתוצאה מכך גם משפיעים על מבנה השכר.
מטרת חוק זה היא להבטיח שלעובדים יהיה פנאי ,וכי שעות העבודה יוגבלו .תוצאת לוואי שלו היא תשלום שעות
נוספות ,דבר בעל השלכה משמעותית על השכר .גם בחוק הזה נעמיק ביחידה הבאה.
יש חשיבות להבחנה בין חקיקת שכר לבין החקיקה הסוציאלית .כך למשל ,בפסיקה שקראנו ליחידה זו ,למשל
בהלכת שמואלי ,נראה התייחסות מפורשת של בית הדין לעבודה לכך שהחוק הזה אינו מיועד להעלות שכר.
התשלום עבור שעות נוספות נועד לתמרץ את המעסיק כנגד העסקת יתר.
מטרת החוק היא לתקן את פערי הכוחות בין עובדים למעסיקים וזאת גם מתוך הנחה שיש אינטרס ציבורי
להבטיח לאדם מספר ימי חופש בשנה .מסיבה זו ,החופשה לא ניתנת לצבירה במלואה ,ולא ניתנת לחלוקה .יש
לקחת לפחות 7ימי חופשה רצופים בשנה.
אנו נעסוק בהרחבה בפיטורין ביחידה האחרונה בסמסטר הזה ,ונראה שהיבטים חשובים ומרכזיים של הנושא בכלל
אינם יציר החקיקה ,אלא יציר הפסיקה.
בעבר ההנחה הייתה שאנשים מוגנים מהגנה די מקיפה מפני פיטורים מכוח הסכמים קיבוציים ,אבל עם היחלשות
המערך הקיבוצי (נחשוב שוב על דימוי שעון החול והתכווצות מישור ההסדרה הקיבוצית) ,ישנה התרחבות של
השימוש בעיקרון תום הלב בבתי הדין לעבודה כדי להגן על עובדים מפני פיטורים .במקביל ,ישנה עליה בחוקים
שמגינים מפני פיטורים בשל סיבות מסוימות.
כעת חשוב להבין שישנה חקיקה רבה שמתייחסת לנסיבות בהן אין לפטר עובד מסיבה מבוססת זהות -מגדר,
נטייה מינית ,דת ,השתייכות לאומית ועדתית ועוד.
113
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
החקיקה הזו ,כמו החקיקה האוסרת על פיטורי עובדים בתקופת שירות מילואים ,מתייחדת בכך שהיא מגבילה
כמעט באופן מוחלט פיטורים בתקופות מסוימות -תקופת היריון ושירות מילואים ,וזאת ללא דרישה שהעובדת
תוכיח בכלל את הסיבה לפיטורים.
חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המי דות או במנהל התקין) תשנ"ז 1997 -
סוג אחר של חוק בהקשר הזה ,הוא חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין)
( .)1997החוק הזה הקובע שאסור לפטר עובד שחשף שחיתות במקום העבודה .ההגנה הזו באה להגן על חושפי
שחיתויות ולהפחית את התמריץ השלילי הגדול מאוד שיש לעובדים לחשוף שחיתויות במקום עבודתם.
ס' 33י' לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז ( 1957 -תיקון מס' 6תשס"א )2001 -
תיקון מס' 6לחוק ההסכמים הקיבוציים משנת 2001קבע את סעיף 33י' שמהווה דוגמה נוספת לסוג כזה של
הגנה :הסעיף קובע שאסור לפטר עובד בגלל מעורבותו בהתארגנות עובדים .ההגנה הזו נועדה להבטיח את חירות
ההתארגנות.
114
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סוג אחר של חקיקה היא חקיקת איסור הפליה; זו קטגוריה נוספת ,שבחלקה חופפת את הקטגוריה הקודמת ,כי
גם כאן יש הגנה מפני פיטורים ,אבל כאן החוקים אוסרים באיסור הפליה (לא רק בפיטורים) והבטחת שוויון
הזדמנויות בעבודה .ישנה חקיקה לא מבוטלת בתחום זה ,שעוד נכיר בהמשך.
בשלב זה ,חשוב שנשים לב לגלי החקיקה :אנחנו רואים כאן גל חקיקה ראשון של חקיקה בשנות ה ,50-כמו חוק
עבודת נשים ,שנותן הגנה לנשים סביב נושאים של היריון ולידה .ההגנה הזו מבטאת סוג תפיסה אחת לקידום שוויון
מגדרי .בעוד שבשנות ה 50-החוק ביטא תפיסה פטרנליסטית ,שהזכרנו קודם ,לדוגמה איסור העסקת לילה של
אישה בהיריון או חובה להעניק לה משקה חם בערב ,החוק מאז תוקן למעלה מ 30-פעמים באופן שמבטא תפיסה
של התאמת שוק העבודה לנשים ולהורים בכלל.
כך למשל ,החוק היום עוסק בזכויות הוריות גם לאחר הלידה ,באופן שגם לגברים צומחת שורה מצומצמת של
זכויות מכוח חוק עבודת נשים.
גם אם היו ביטויים מסוימים לאיסור הפליה בגל החקיקה הראשון של שנות ה ,50-עיקר החקיקה הרלוונטית
שייכת לגל החקיקה המאוחר יותר .החוק המרכזי בתחום הוא חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שנחקק ב.1988-
אחת העילות החשובות שלא נכללו בחוק הזה ,מכוסה ע"י חוק אחר שנחקק ב ;1998-חוק שוויון הזדמנויות
לאנשים עם מוגבלויות .חוק מעניין נוסף במסגרת זו הוא חוק שכר שווה לעובדת ולעובד מ .1996-החוק קובע שכר
שווה לעובדות ולעובדים עבור אותו מעסיק ,באותה משרה ,אבל גם מסביר אלמנט חשוב אחר -שכר שווה לעבודות
שוות ערך .על אף שהחוק נחשב מתקדם ביותר ,עדיין ארוכה הדרך מלהגדיר מהי עבודה שוות ערך במשפט
הישראלי.
לבסוף ,נציין גם את החוק למניעת הטרדה מינית ,שהוא חוק ששייך למטריה של הפליה .זה חוק מיוחד ,לא רק
מעצם ההגדרה של הטרדה מינית בו ,אלא כי הוא מתערב בצורה עקיפה בתרבות ארגונית וקובע מנגנון חובת בירור
בתוך מקום העבודה .החוק גם פותח מסלול ייחודי לבירור תלונות בתוך הארגון בפני נציבה למניעת הטרדה מינית,
וזאת בצד האפשרות כמובן לפנות למערכת המשפט .זו שאלה מרתקת האם זו מגמה מבורכת והאם היא אפקטיבית
או לא ,ונדון בה בהמשך.
115
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זן אחר של חוקים הם חוקי הבטיחות והגיהות .אנחנו בכלל לא נעסוק בחקיקה הזו בקורס ,אבל חשוב מאוד להיות
מודעים לחוקים בתחום המאוד חשוב הזה.
לבסוף ,החוק לא רק דואג לשמירה על הסטנדרטים אלא גם מקים את המוסד לבטיחות ולגיהות ,שתפקידו לעודד
העברת אינפורמציה ,ולסייע למעסיקים לשמור על סטנדרטים.
סוג אחר של חקיקה נוגע לקבוצות עובדים מיוחדות ,למשל נשים ,נוער ומהגרי עבודה:
116
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זו חקיקה שעוסקת בקבוצות עובדים מיוחדות ,שנתפסות ככאלה שזקוקות להגנה מיוחדת או להסדרה מיוחדת
ואנו רואים לעיל שלוש דוגמאות.
ענפים מיוחדים (עובדי חברות כוח אדם ,קבלני שירותים ,עובדי מדינה)
זן נוסף נוגע לענפים מיוחדים ,למשל עובדי חברות כוח אדם ועובדי חברות קבלן:
זו חקיקה שעוסקת בצורות ההעסקה שנתפסות כיוצאות דופן או לא שגרתיות ,כמו כאמור חברות כוח אדם
וההעסקה קבלנית.
חברות כוח אדם :חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו 1996 -
חוק העסקת עובדים דרך קבלני כוח אדם עוסק בכל הנושא של השמה וכוח אדם .אנחנו נרחיב על החוק הזה תחת
הנושא מיהו המעסיק ,כשתעלה השאלה האם המעסיק הוא המשתמש בפועל או קבלן כוח האדם שמהווה את
המעסיק החוקי.
קבלני שירותים :חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה תשע"ב 2011 -
חקיקה נוספת וחשובה היא חוק הגברת האכיפה בדיני העבודה מ .2011-זה חוק שנעסוק בו בהמשך יחידה זו ,והוא
מבקש להגביר את אכיפת זכויות העובדים המועסקים באמצעות קבלני שירותים.
לבסוף יש לנו גם חוקים שעוסקים בהעסקת עובדים בשירות המדינה ,אשר נתפסים בראש ובראשונה כחוקים של
מנהל ציבורי ולא כחוקי עבודה ,אבל הם עוסקים בחובות המדינה כמעסיקה ובזכויות העובדים בה.
חשוב לציין שמרבית ההסדרים האלה נמצאים בתקשי"ר (תקנות שירות המדינה) ,המאגד את כל הסדרי העבודה
של עובדים בשירות המדינה שמקורם בחוקים ,הסכמים קיבוציים או בקביעות חד צדדיות של המדינה כמעסיקה.
117
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקטע הזה ובמקטעים הבאים ביחידה הזו ניגע בכל אחת מההנחות האלה ,ונציג לגביהן שורה של סימני שאלה.
ההנחות האלה והשאלות שנעורר יסייעו לנו להבין את כוחו וחולשותיו של המישור הרגולטורי של הסדרת שוק
העבודה.
ניתן לחשוב על היחס בין מגבלות ציבוריות מכוח דיני החוזים ,ובין מגבלות ציבוריות מכוח חוקי המגן דרך ההבחנה
התורת-משפטית הקלאסית בין כללים לסטנדרטים; בעוד שמגבלות ציבוריות מכוח דיני החוזים מייצרות
סטנדרטים עמומים כמו תום לב ותקנת הציבור ,הרי שחוקי המגן אמורים לייצר כללים ברורים.
ראשית ,מבחינת ודאות הדין; בעוד ההנחה היא שהכלל וודאי ובהיר הרי זה שהסטנדרט עמום ונתון לפרשנות.
חשבו למשל על הכלל הברור ביחס לחובת הודעה מוקדמת .החוק קובע חובת הודעת מוקדמת לפיטורים של חודש
ימים לאחר שנת העבודה הראשונה .השוו זאת לדרישת הפיטורים בתום לב שהזכרתם בדיון במגבלות ציבוריות
והעמימות שמאפיינת אותה.
שנית גמישות הכלל המשפטי והתאמתו למקומות העבודה השונים .בעוד שהסטנדרט יכול להיות נתון לפרשנות
והתאמה ,הרי שחקיקה קוגנטית מייצרת כלל ברור .היא לכאורה אינה גמישה ואינה ניתנת להתאמה ,כך היא
מעודדת צפיות ,הסתמכות ואת וודאות הדין עליו דיברנו קודם לכן.
118
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ולבסוף ,הפרדת והתמחות הרשויות .יש כאן משמעות למוסד שמייצר את הכלל; האם זה הבירוקרט בירושלים,
המחוקק בכנסת ,בית הדין לעבודה ,ועד העובדים ,העובד והמעביד במו"מ חוזי וכו' .העדפת מוסד זה או אחר יכול
להיות מושפע מהשאלה עד כמה נדרשת מומחיות ,ומי נרצה שיקבל את ההכרעות הערכיות.
בעוד השאיפה בחקיקה מגן היא לכאורה יצירת כללים ברורים ,וודאיים ונוקשים ,בדיון שלנו בחקיקת מגן אנחנו
נגלה את הקושי שטמון בפרויקט הזה .לנגד עיננו תקרום עור וגידים התובנה של הניתוח הביקורתי למשפט (,)CLS
לפיה ישנה אי -וודאות אינהרנטית בשפה ,וכי גם הכלל הברור ביותר נתון בסופו של יום לפרשנות ואולי להגמשה
במגבלות מסוימת ע"י בית הדין ,ועל-כן ההבחנה בין כללים וסטנדרטים היא לא כ"כ חדה ,כפי שאולי היינו רוצים
לחשוב.
ההנחה השנייה היא שחוקי המגן מיטיבים עם העובדים .נקודת המוצא בה פתחנו את היחידה הזו היא שחקיקת
המגן נועדה להיטיב עם העובדים; היא נובעת מהתובנה שהעבודה אינה מצרך ככל מצרך אחר ,ואין זה ראוי ששכרם
ותנאי עבודתם של עובדים בשוק ייקבעו אך ורק בהתאם להיצע וביקוש כפי שנקבע המחיר של עגבניות או כל מוצר
אחר.
119
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נקודת המוצא המקובלת היא שהסדרי המגן בחקיקה או בפסיקה נועדו להיטיב עם העובדים .הם באים לתקן את
תוצאות פערי הכוחות בין עובדים ומעסיקים בשוק .עם זאת יש לשאול האם ההנחה הזו נכונה; האם התוכן של
הכלל בהכרח תמיד מיטיב עם העובדים ,וגם אם כן ,האם עם כלל העובדים או עם חלקם? אנחנו נרחיב בשאלה הזו
במקטע הבא כאשר נעסוק בדיון הנורמטיבי בעד ונגד חוקי המגן.
הנחת מוצא בדיון בחקיקת מגן היא שבניגוד לממד ההסכמי ,שמאפשר לצדדים לקבוע את ההסדר המוסכם עליהם,
הרי שחקיקת המגן נועדה להפקיע היבטים מסוימים מהמו"מ החוזי .אכן ההלכה הברורה שנשקפת מפסיקת בית
הדין לעבודה ,כפי שראינו למשל בהלכת צ'יבוטרו ,היא שאין להתנות ואין לוותר על זכויות העובד ,מכוח חקיקת
המגן .הפחתה מזכויות העובד תגרור אחריות חד צדדית של המעסיק וגם כי הסכמת העובד לפגיעה בזכויותיו
אינה מעלה ואינה מורידה לעניין אחריות המעסיק להפרה .זהו לכאורה כלל פשוט בסיסי ומחייב ,עם זאת בהמשך
יחידה זו נבחן מגמות של כרסום בכלל הקוגנטי לאחר הלכת שמואלי .נרחיב בזאת בהמשך כשנעסוק בקוגנטיות
חוקי המגן.
120
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ההנחה הרביעית היא שחוקי המגן הם אכיפים .הנחת המוצא שלנו ביחס לכל דבר חוק ,היא שאם החוק נמצא עלי
ספר הרי שהוא אכיף ו מייצר זכויות שניתן לממש .במקטע האחרון ביחידה זו נשאל מה רמת הציות לחקיקת מגן
ואכיפה של זכויות עובדים במקרה של הפרה ,והאם יש הבדל בנורמות מכוח חוקי המגן ובין אלו שנגזרו
מהסטנדרטים של תום לב ותקנת הציבור.
במקטעים הבאים ביחידה זו וביחידה הבאה נמשיך ונעמיק בכל אחת מהנחות היסוד האלה ונמשיך ונעמיק גם
בעיסוקנו בחוקי המגן הספציפיים בהם נעסוק ביחידות הבאות.
121
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקטע הזה אנחנו נעסוק בהנחת היסוד השנייה; האם חקיקת מגן אכן מגינה על העובדים ומיטיבה עימם? חשוב
להבהיר מראש שכמובן לא ניתן לדבר על חקיקת המגן כמכלול אחיד .כל חוק וחוק עומד בפני עצמו ובעל תכליות
שונות ,הרציונלים של טיפול בהפליה שונים מאוד מאלו של בטיחות וגהות .עם זאת ,ישנם קווי מתאר כלליים
דומים לדיון בדבר השפעתם של חוקי המגן ,ואנחנו ננסה להתחקות אחר הרציונלים האלה והטיעונים שנשמעים
במסגרתם.
נתחיל מהטיעון של חופש החוזים ויעילות .טענת הנגד הקלאסית כנגד חקיקת מגן מגיעה מהזווית של טיעוני
יעילות .לגישה הזו ,רגולציה ו"התערבות בשוק" אינה רצויה כי היא פוגעת ביעילות הכלכלית .היא פוגעת גם ברצון
הצדדים ובחופש לכרות חוזים ,ועל-כן לא רק שהיא לא יעילה ,היא גם לא מוסרית .וודאי כך הדבר שמדובר
בחקיקת שכר .הטיעון הזה ודאי מוכר לנו מחוק שכר מינימום .הטענה היא שאם אנחנו נעלה את השכר מעל לשכר
היעיל שנקבע ע"פ כוחות השוק ,הדבר יקטין את הביקוש לעבודה ,יגדיל את היצע העובדים ,ויביא בסופו של דבר
לאבטלה.
זה הטיעון הפשוט אותו ניתן לתרגם כמעט לכל אחד מחוקי המגן .ניקח לדוגמה את חוק חופשה שנתית; החוק
מחייב מעסיק לתת לעובד חופשה שנתית בהתאם לוותק .למעשה החוק מפקיע את אלמנט החופשה ממתחם
המו"מ .אם יש עובד שאינו מעוניין בחופשה ,ומעדיף דווקא שכר גבוה יותר (נחשוב על הדימוי של עובדי ההייטק
שעובדים כל היום וכל יום ולא מנצלים את זכאותם לחופשה) הוא אינו יכול לעשות כן ע"פ החוק.
מאחר שהמעסיק קובע את השער תוך שקלול עלות הזכויות הקוגנטיות להן הוא מחויב -והמשמעות היא שחוק
חופשה שנתית מפחית את שכרו של העובד .כך למשל עובד שיכול להשתכר ₪ 10,000בחודש ,עכשיו ישתכר 9,000
₪בחודש +חופשה שנתית .זו עסקת חבילה ,שבה לעובדים יש מערך של זכויות קוגנטיות ,אבל הם לא יכולים
לבחור ולהתאים את החבילה לצרכים ולרצון של כל עובדת ועובד .אם נרחיב עוד יותר ,הרי שזהו טיעון גנרי כנגד
כל רגולציה שמתערבת בחופש החוזים.
גם למשל חקיקה שמגינה על זכויות צרכנים; אם החוק מחייב את היצרן לספק תעודת אחריות שתכלול פיצוי בגין
מוצר פגום ,התוצאה תהיה העלאת המחיר לכלל הצרכנים ,וגם לחובבי הסיכון מביניהם ,כך שחלק מהצרכנים לא
יוכלו לרכוש את המוצר בשל מחירו הגבוהה .זה הסיפור הפשוט שכמובן שיש ביקורות כנגדו.
טענת הנגד באה ואומרת שלא נכון לדמיין שני צדדים שמנהלים מו"מ כלכלי בשוק עבודה משוכלל .ראשית ,שוק
העבודה רווי בכשלי שנובעים מפערי הכוחות ,כמו בעיות מידע ובעיות פעולה משותפת .שנית ,המו"מ החוזי
מתנהל במסגרת יחסי כוח בין צדדים שאינם שווים .לעובדים יש כוח מיקוח חלש בשל תלותם במעסיקים
למחייתם ולקיומם.
לטענת אי השוויון היבט נוסף -דיני העבודה הקוגנטיים פועלים על רקע כללי המשפט הפרטי ,ובראשם דיני
הקניין ,שהופכים את מקום העבודה לקניינו של המעסיק ומעניקים לו את כוחו העודף בדמות הפררוגטיבה
הניהולית שכבר דיברנו עליה .חקיקה המגן לכן אינה מתערבת יותר מדיני הקניין ,אלא נדרשת על מנת לאזן את
כוחו העודף של המעסיק.
122
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לבסוף ,התרגום של זכויות העובדים למונחים כלכליים חוטא לכך שהעבודה אינה רק מצרך כלכלי וכי ישנם
היבטים של שלמות הנפש ,כבוד האדם וצורכי המשפחה ,שמסבירים את הצורך של אדם להימנע משעות עבודה
בלתי סבירות ,וליהנות מחופשה שנתית ומחופשת הלידה.
אם נחשוב על שלושת הטיעונים האלה כמכלול ,זכויות העובדים הופכות להיות מוצר ציבורי .אם אנחנו מאפשרים
לעובד אחד לוותר על זכותו ,הזכות כמכלול הופכת להיות מטבע עובר לשוכר ,שדווקא העובדים החלשים ידרשו
לוותר עליהן ללא יכולת להתנגד .הטענה שהעובד האחד הסכים ורצה בכך בעוד עובד אחר אולץ לוותר על הזכות,
מתעלמת מפערי הכוחות המבניים בין עובדים למעסיקים ומניחה עולם בו אין מצוקה כלכלית של עובדים ,אין
היררכיה ביחסים בין עובד למעסיק וכתוצאה מכך אין יכולת להגדיר אמות מידה ראויות לחיים בכבוד אנושי,
מעבר למה שכוח המיקוח של הצדדים מכתיב.
השלכות חלוקתיות
במסגרת הדיון הכללי נדגיש את אחד הטיעונים החשובים שמושמעים כנגד חקיקת המגן ,אשר ממוקם דווקא לא
בזירת היעילות ,אלא בזירה החלוקתית .האם אכן חקיקת המגן מביאה לחלוקה מחדש לטובת העובדים? האם
היא מיטיבה עם העובדים?
הטיעון נגד חקיקת המגן במישור הזה הולך כך :חקיקת המגן פוגעת בקבוצות עליהן היא מבקשת להגן .חקיקת
מגן מייקרת את עלות ההעסקה למעסיק ,אבל המעסיק לא נושא בעלות בעצמו ,אלא הוא מגלגל את העלות הנוספת
שמוטלת עליו על העובדים ,למשל בדמות הפחתת שכר או פיטורים .זוהי טענה כנגד חקיקת מגן מהזווית
החלוקתית ,ולא מזווית היעילות.
123
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חקיקת המגן מעלה את עלויות ההעסקה של המעסיק ,בשוק בו המעסיק יוכל להפחית את השכר של העובדים-
הוא יעשה את זה .לכן ,התוצאה החלוקתית תהיה שהעובדים מרוויחים פחות -הם אלה שנושאים בעלות
ההעסקה הנוספת .הטיעון לכן הוא שמנקודת המבט החלוקתית ,הכלכלית גרידא -עובדים נפגעים.
לטענה זו חשיבות מיוחדת ,כי היא טענה שתומכת בטובת העובדים ולא מתנכרת לה .נחשוב על קבוצת לובי
שמתנגדת להעלאת שכר מינימום .לטענה החלוקתית שהצגנו יש כוח ציבורי ופוליטי חזק במיוחד כי יותר קל
להתנגד להעלאת שכר מינימום בטענה שזה יפגע בעובדים עצמם ובעיקר בעובדים החלשים שיפוטרו ,מאשר להציג
טיעון כלכלי שכיח מסוג אחר ,לפיו השוק מקצה הזדמנויות כלכליות וכל אחד משיג את מה שהוא יכול ,ולכן כל
הדיון החלוקתי והדיון על יחסי הכוח הוא שגוי מעיקרו.
הטיעון בדבר גלגול העלויות לעובד הוא טיעון מעט מורכב שכולל כמה מהלכים .בשקף מוצגת השורה התחתונה
שלו ו היא שחקיקת מגן לא בהכרח מביאה לגלגול עלויות לעובדים ,אלא הדבר תלוי בשאלה האם חקיקת המגן
חלה על כל העובדים ,ז"א האם היא אוניברסלית ,או האם היא חלה על חלק מהעובדים ,ז"א ,היא סלקטיבית ,וכן,
אם מקום העבודה מגוון וכולל קבוצות שונות של עובדים ,ז"א מקום עבודה הטרוגני או אם הוא כולל קבוצה אחת
של עובדים ,מה שמכונה מקום עבודה הומוגני.
כדי להבין את הטיעון הזה ,ניקח צעד אחורה ונפרק את הטיעון בדבר גלגול העלויות לעובד ,למרכיביו:
לפי הטענה המתנגדת לחקיקת מגן בנימוק החלוקתי ,יש להבין את חקיקת המגן ככזו שכופה הטבה על הצדדים
ולכן מגדילה את עלות ההעסקה עבור המעסיק .יכול להיות שהשאיפה של המחוקק היא כן להביא לחלוקה מחדש
בין עבודה להון ,כך שהמעסיק הוא זה שיישא בעלות ההטבה ,או לכל הפחות שהעובד והמעביד יחלקו ביניהם את
הנטל ,אבל במציאות מחקרים מראים שכאשר היצע העבודה הוא קשיח יחסית ,העובד הוא שיישא ברוב עלות
ההטבה ,גם אם פורמלית החובה מוטלת על המעסיק.
124
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
איך זה יקרה? ע"פ הניתוח הכלכלי הקלאסי ,שכרם של עובדים נקבע ע"פ היצע וביקוש .השכר מורכב מכסף,
ועלויות מעסיק אחרות כמו ימי חופשה ,אמצעי הגנה להבטחת בטיחות בעבודה ועוד .בהיעדר חקיקת מגן ,ההנחה
הכלכלית היא שעובד יסכים לקבל את שכרו בשווה כסף ,רק אם הוא מעריך את שווי ההטבה כגבוהה יותר,
מאשר סכום הכסף אותו היה מקבל כשכר אילולא קיבל את ההטבה .אבל כאשר ישנה חקיקת מגן ,העובד לא
יכול לנהל על כך מו"מ ,והמעסיק יכול לגלגל עליו את העלות .בהתאם להנחות האלה ,עלות שמושתת על המעסיק
תגולגל הלאה באחת משתי דרכים; או לעובדים עצמם בדמות הפחתת שכר או הפחתת היקף המשרה ופיטורים ,או
שהיא תהיה מגולגלת לצרכנים בדמות העלאת מחירים של טובין ושירותים .זוהי תמצית טענת גלגול העלויות לעובד
שמתנגדת לחקיקת המגן.
השאלה הנשאלת היא האם גלגול עלויות הינו מאפיין הכרחי של מו"מ בשוק העבודה? האם זו תוצאה מתבקשת
מחקיקת המגן? הטיעון שתומך בחקיקת מגן גורס שגלגול עלויות אינו מאפיין אינהרנטי של כל חקיקת מגן -ושזה
יהיה תלוי באיזו חקיקת מגן מדובר ומהם מאפייני מקום העבודה.
125
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לגישה זו ראשית יש להבחין בין חקיקת מגן אוניברסלית שחלה על כלל העובדים לבין חקיקת מגן סלקטיבית,
שחלה על קבוצה אחת ומייקרת את עלות ההעסקה של קבוצה זו ,למשל נשים או בעלי מוגבלות.
חקיקת מגן אוניברסלית היא חקיקה שחלה על כלל העובדים ,למשל חוק חופשה שנתית חל על כולם בלי הבדל דת
גזע או מין .כל עובד באשר הוא זכאי לחופשה שנתית .אם מדובר בחקיקת מגן אוניברסלית נרצה לדעת מה "שוויה"
לעובד .כדי לתמחר את הזכות הזו חשוב להבין ששכר הוא רק מרכיב אחד בחייו של העובד .לעובדים כמובן חשוב
שכרם ,חשוב מאד ,אבל חשובה להם גם איכות החיים (הבריאות ,הבטיחות ,הפנאי ,החיסכון לעתיד ועוד) .על כן,
המו"מ הוא לא רק על השכר החודשי שמספק מקום העבודה ,אלא גם על אורח החיים שהוא מאפשר לעובדים.
על כן ,גלגול עלויות הוא לא דבר שפוגע בעובדים בהכרח; אם סופרים רק תועלת כספית אז הטיעון הזה לעיתים
צודק (הטיעון הכלכלי) אבל אם אנחנו בוחנים מערך ערכים ואינטרסים רחב יותר ,הרי שהדבר פחות ברור.
חקיקת המגן היא במובהק פטרנליסטית -היא קובעת שיש ערכים ציבוריים מעל כסף ,שאנחנו בוחרים לייחד
ולהוציא ממו"מ בשוק .יכול להיות שהדבר יכלול פגיעה כלכלית מסוימת בשל ייקור עלות ההעסקה ,אבל העובד
מקבל זכות שעובדים רבים לא היו יכולים לקבל באמצעות מו"מ ,בשל כוח המיקוח הנמוך שלהם .עובדים רבים
במשק לא היו יכולים לקבל חופשה שנתית בתשלום במסגרת מו"מ אישי ,גם אם היו רוצים בכך מאד .לכן ,בחישובי
התועלת יש לבחון אלמנטים מעבר לאלה הכספיים.
אם כן ,באשר לחקיקת מגן אוניברסלית -לא ניתן להתכחש לגלגול העלויות ,אבל אפשר להתווכח אם הדבר פוגע
בעובדים או לא.
חקיקת מגן סלקטיבית היא חקיקה שחלה על קבוצה מסוימת של עובדים שהמחוקק סבור שהיא זקוקה להגנה,
למשל נשים ,בעלי מוגבלויות ,בעלי דתות שונות וכיוצא בזה .החשש הוא שחקיקת המגן הסלקטיבית מייקרת את
ההעסקה של הקבוצה הזו בלבד ,ופוגעת דווקא בקבוצה עליה החוק מבקש להגן .ההתמודדות עם טיעון גלגול
העלויות הופך מורכב יותר כשמדובר בחוק שאינו אוניברסלי -חוק שלא מגן על כלל העובדים אלא נוגע רק לאותה
קבוצה קטנה .נחשוב למשל על חוק עבודת נשים; טענה הנשמעת בישראל ובעולם היא שהארכת חופשת הלידה
126
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לנשים תוביל מעסיקים שלא להעסיק נשים בגיל הפריון ,מפני שהם יידעו שמשמעות הדבר תהיה חופשות לידה
ארוכות .האם הטענה הזו נכונה?
המענה שפיתחה חוקרת המשפט והכלכלה קריסטין ג'ונס ,העולה במאמר של שרון רבין מרגליות שקראנו בנושא
עריכת התאמות במקום העבודה ,הוא שכשמדובר בשוק עבודה הטרוגני (שיש בו גם גברים וגם נשים) ,המשפט יכול
להתגבר על גלגול העלויות לקבוצה עליה המשפט מבקש להגן ,באמצעות אכיפת חוקי מניעת הפליה.
כך למשל ,אם יש חקיקה המאריכה את חופשת הלידה ,אם ישנה חקיקת מניעת הפליה אפקטיבית ,המעסיק הזה
לא יוכל להפלות נשים לרעה בקבלה לעבודה או בקידום ,כי דיני מניעת האפליה יגנו עליהן .כך ,כאשר ישנה קבוצת
עובדים הטרוגנית ,ניתן לוודא שהעלות תגולגל לכלל העובדים ,מה שיפחית את הפגיעה בקבוצה עליה ביקשנו להגן.
זה נקרא סבסוד צולב.
בדוגמה שנתנו ,הגברים יסבסדו נשים .במצב כזה העלות תגולגל לעובדים ,אבל גם נשים וגם גברים יישאו בעלות,
דבר שיקדם את השוויון המגדרי בין גברים לנשים .אבל ,ולזה צריך לשים לב ,זה לא יקדם צדק חלוקתי בין עבודה
להון ,בין עובדים למעסיקים .לעומת זאת ,אם מדובר במקום עבודה הומוגני ,נניח כזה שיש בו רק נשים ,לא תהיה
בו קבוצת השוואה שלגביה ניתן לעלות טענת אי-שוויון .למעשה ,אין קבוצת עובדים אחרת שתסבסד בסבסוד צולב
את ההטבה ,והעלות כולה תגולגל על העובדות.
גלגול עלויות כזה הוא אחת הסיבות שמנויות בספרות ליצירתם של מה שמכונה "גטאות ורודים" ,כלומר ,תחומים
ממוגדרים ,בהם שכר העובדות נמוך על אף היותן עובדות מצוינות (למשל ,אחיות ,עו"ס ,מורות -תחומים שרוב
העובדות בהם הוא נשים) .גלגול העלויות הוא כמובן לא כל הסיפור של ה"גטאות הוורודים" ,אבל יש האומרים
שניתן להסביר את השכר הנמוך במקצועות האלה ,בין היתר בגלל גלגול העלויות המלא בהיעדר סבסוד צולב.
בשורה התחתונה מה שחשוב להבין ,זה שניתן להניח שחקיקת מגן לא תקדם צדק חלוקתי בין עבודה להון ,אבל
היא כן תייצר חלוקה מחדש בין קבוצות שונות למשל בין גברים ונשים או תקדם אינטרסים אחרים שחשובים
לעובדים ולעובדות ושיש להניח שבשל פערי הכוחות עובדים רבים לא יוכלו לנהל לגביהם מו"מ עצמאי.
127
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זאת וע וד ,בדומה למה שהסברנו ביחס לחקיקה אוניברסלית יש להביא בחשבון גם שלחוקי מגן שנועדו להגן על
קבוצה ספציפית ,חקיקה סלקטיבית ,יש היבט לא רק של תיקון (צדק בדיעבד) אלא של עיצוב פני השוק והחברה,
כי אם אנחנו מצליחים לאכוף באופן אפקטיבי חוקי מניעת אפליה וחוקי מגן ,יש אפשרות שהשילוב ישנה את פני
השוק ,יאפשר השתלבות של נשים בכל חלקי שוק העבודה ויפחית את קיומם של מקומות עבודה הומוגניים.
השאלה שחשוב לכן לשאול לגבי כל חוק מגן ,היא השאלה החלוקתית .מעבר לתכלית חברתית שנראית לנו צודקת
ויפה ,השאלה היא גם איך זה יתורגם במציאות; מי מרוויח ומי מפסיד ,מה החוק רוצה להשיג ,מה המחיר להשיג
את התוצאה הזו ,והאם החוק יכול להשיג את מטרתו במחיר שהוא גובה .לכן חשוב להבין את הסיטואציה של
גלגול עלויות ,מפני שכאן יכולות להיות השלכות שונות על קבוצות עובדים שונות.
במהלך הקורס אנחנו נראה סיטואציות שיאתגרו את ההנחה שחוקי המגן במתכונת הקיימת מסייעים לעובדים,
ונראה כיצד מעסיקים בשוק העבודה מגיבים בעיקר ביחס לחוקים סלקטיביים.
כך למשל ,חקיקת חוק המגן על עובדים שמועסקים דרך חברות כוח אדם ,באמת סייעה במשהו להגנה על
זכויותיהם ,אבל היא בעיקר גרמה לכך שמעסיקים מצאו דרכי העסקה שעקפו את החוק ,ויצרו תצורות העסקה
פוגעניות עוד יותר ונרחיב על כך בהמשך.
דוגמה נוספת :אם חוק פיצויי פיטורים מקנה פיצויים לעובד שפוטר לאחר שנת עבודה ,הדבר יכול למשל לתמרץ
לפטר את העובדים בטרם יועסקו שנה שלמה .ההנחה שאפשר לתקן את כל הבעיות האלו באמצעות הבטחה של
שוויון ומניעת אפליה ,תלויה בשאלה אם המחוקק באמת רוצה להגן על העובדים ,האם ישנם מנגנוני אכיפה
שיאפשרו את יישום החוק .ביחידה הבאה נשאל עד כמה ניתן לאכוף חוקים שנועדו להבטיח שוויון ולקדם את
אותה הסולידריות בין קבוצות עובדים שונות.
לסיכום ,חקיקת המגן לפעמים מיטיבה עם העובדים ,ולפעמים לא .המענה תלוי במס' גורמים; מה אנחנו סופרים
-האם אנחנו סופרים רק כסף או תועלות אחרות לעובדים ,שנית מהו סוג מקום העבודה? האם מדובר בעובדים
בשכר מינימום כך שבין כה לא ניתן להפחית את שכרם (בהנחה ששכר המינימום הוא אכיף)? האם מדובר בשוק
עם היצע עבודה קשיח שמאפשר גלגול עלויות? שלישית ,מהו סוג החקיקה; האם מדובר בחקיקה אוניברסלית
שחלה על כלל העובדים או שמדובר בחקיקה סלקטיבית שחלה על קבוצה מסוימת ,עליה מבקש המחוקק להגן?
לבסוף ,אם מדובר בחקיקה סלקטיבית השפעת חקיקת המגן תהיה תלויה במאפייני שוק העבודה -האם מדובר
בשוק עבודה הומוגני או הטרוגני ,וכן האם יש חקיקה למניעת אפליה אפקטיבית שלא תאפשר גלגול עלויות רק על
הקבוצה המוגנת ,במקום עבודה הטרוגני.
128
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כעת נעבור להעמיק ולבחון מאפיין אחר של חקיקת המגן – הקוגנטיות .במקטע זה ,נציג את עיקרון הקוגנטיות,
עיקרון זה אנו מציגים כעת ביחס לזכויות מכוח חוקי המגן ,אך חשוב לזכור שהוא נכון בעיקרו גם לזכויות מכוח
תום הלב וגם לזכויות מכוח הסכם קיבוצי וצווי הרחבה שנכיר בשלבים מאוחרים יותר של הקורס .העיקרון הבסיסי
של חקיקת המגן הוא עיקרון של קוגנטיות נוקשה.
מהי קוגנטיות?
מהי קוגנטיות? יש לנו כמה עקרונות בסיסיים .ראשית ,אין להתנות ואין לוותר על זכויות העובד מכוח חקיקת
המגן .שנית ,הפחתה מזכויות העובד תגרור אחריות חד-צדדית רק של המעסיק .לבסוף ,הסכמת העובד אינה
מעלה ואינה מורידה לעניין אחריות המעסיק להפרה .זאת אומרת ,שאם היתה התניה או וויתור ,האחריות נופלת
תמיד על המעסיק.
למשל ,אם החוזה קובע שעובד במשרה מלאה יקבל רק ₪ 20לשעה ,זו למשל הפרה בוטה של שכר מינימום שבשנת
2021עומד על ₪ 29.12לשעה .העובד אז יכול לתבוע את כספו בבית הדין למרות שחתם על החוזה ,למרות שהוא
הסכים לשכר הזה אפילו במפורש או בהתנהגות חוזרת ונשנית .ראינו את זה בפרשת צ'יבוטרו שקראנו ביחידה
129
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הזו; הסכמתה של העובדת אינה מעלה ואינה מורידה לעניין האחריות .האחריות היא חד-צדדית וחלה על
המעסיק ,המעסיק הוא זה שאחראי על ידיעת דיני העבודה .זוהי ההנחה המשפטית.
ראינו בקריאה ליחידה זו מס' פסקי-דין שמבהירים איך מתורגמת הקוגנטיות הזו לחיי המעשה ,למשל ,ראינו את
עיקרון הקוגנטיות בפרשת צ'יבוטרו ,שם הוא בא לידי ביטוי בצורה הבאה :מדובר לכאורה במקרה קלאסי אליו
מכוונים חוקי המגן ,מדובר בעובדת שעובדת מעל ל 6-שנים כעובדת מטבח וניקיון במסעדה בבאר שבע .היא עובדת
בתנאים קשים; שבעה ימים בשבוע ,ללא מנוחה ,תמורת שכר נמוך כשיש לה רק חופשה שנתית אחת בת שבועיים.
בסופו של דבר העובדת מתפטרת ,לאחר שבקשתה לחופשה ליומיים בחודש ,שני ימי שבת ,נדחית ע"י המעסיק.
כעת היא תובעת את מה שמגיע לה מכוח חוקי המגן לכל שנות העסקתה .פסק הדין מתייחס לחקיקת מגן
"כלכלית" ,זאת אומרת חקיקת מגן שמגינה על זכויות סוציאליות; תשלום עבור עבודה בשעות נוספות ,ועבור
עבודה ביום המנוחה השבועי ובימי חג.
המעסיק טוען להגנתו שתי טענות הגנה קלאסיות של מעסיקים; ראשית ,הוא שילם לעובדת שכר כולל ,מה שמכונה
"שכר גלובאלי" .זאת אומרת שהשכר שהוא שילם לה מעבר לשכר מינימום גילם בתוכו את כל ההטבות מכוח חוקי
המגן (מה היא תובעת עכשיו?) .שנית ,הוא טוען טענת השתק; העובדת הסכימה ,ולכן היא לא יכולה עכשיו לטעון
כנגד ההסדר משום שחל עליה השתק.
בית הדין דו"חה את שתי הטענות .ראשית בית הדין דו"חה את טענת השכר הגלובאלי והוא מבהיר שזה אסור
לפי חוק.
.1ראשית צ'יבוטרו תובעת סכומים שמגיעים לה בדין עבור שעות נוספות מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה .אם
עכשיו נאמר שהשכר שלה גילם את הכל ,שהיא קיבלה שכר גלובאלי ,הרי שרוקנו מתוכן את הקוגנטיות של חקיקת
המגן .אם התוספות יכולה להיות מגולמת בשכר ,אז כל עובד שיעבוד שעות נוספות לא יקבל על כך תגמול כי
130
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המעסיק יטען שהכל כלול בשכר ...היחידים שיוכלו להרוויח מחקיקה כזו הם אלה שירוויחו שכר מינימום .כל מי
שמשתכר מעבר לכך ,לא יהנה מזכויות המגן.
.2שנית ,המטרה של חוק שעות עבודה ומנוחה היא לא לאפשר לעובד שכר גבוה יותר ,המטרה היא בראש
ובראשונה סוציאלית – להבטיח שהעובדת לא תעבוד שעות רבות מידי .התשלום העודף על עבודה בשעות נוספות
נועד להוות תמריץ שלילי למעסיק ,כך שלא יעסיק את העובדת שעות נוספות .אם נכיר ברעיון של תשלום שכר
גלובא לי ,הדבר יעקר את התמריץ השלילי הזה .לא רק שהמעסיק לא ישלם יותר על העבודה בשעות נוספות ,אלא
להיפך ,שעה שכבר שילם שכר גלובאלי הוא יעדיף לנצל את העובדת עד כמה שניתן בתמורה לתשלום הגלובלי ,ולכן
התמריץ יהיה הפוך מזה של החוק -תמריץ להעסקת יתר .לכן ביטוי קונקרטי להלכת הקוגנטיות וחשיבותה בהקשר
של זמן עבודה ניתן למצוא בסעיף 5לחוק הגנת שכר שכותרתו איסור שכר כולל .לפיו ,השכר שנקבע ייחשב כשכר
רגיל בלבד ,ולא ניתן לכלול בשכר את שעות העבודה והמנוחה.
בית הדין דוחה גם את טענת ההשתק מכוח וויתור .המעסיק טוען שהעובדת הונתה אותו -כל השנים היא שתקה
והוא לתומו חשב שהיא מרוצה ,ופתאום היא תובעת?...
בית הדין דוחה גם את הטענה הזו משני טעמים .ראשית הוא טוען שצ'יבוטרו לא ידעה את זכויותיה ולכן לא וויתרה
עליהן ,ושנית -וחשוב מכך -החוק קוגנטי ולא ניתן לוויתור .גם טענת הוויתור אילו הייתה מתקבלת ,הייתה חותרת
תחת ההיגיון של חוקי המגן .יש להניח שצ'יבוטרו לא תבעה כל השנים האלה מחשש שלא תמצא עבודה אחרת.
אם אנחנו אומרים שלא התפטרה כי ידעה שלא תמצא עבודה אחרת ,אז אנחנו אומרים שהזכויות שלה הן פונקציות
של כוחות היצע וביקוש בשוק ,וזה בדיוק מה שחוקי המגן מבקשים למנוע .חוקי המגן נועדו להפקיע אלמנטים
מתחום המו"מ השוקי שתלוי בכוח המיקוח של עובד מסוים ולומר שיש זכויות לכל עובדת ועובד שאינן תלויות
בהיצע וביקוש .מסיבה זו ,לא ניתן לקבל טענת וויתור ,כי זה בדיוק שולל את ההיגיון של חקיקת המגן .בפרשנות
אחרת ,המשמעות שלה היא שחקיקת המגן תהפוך לחלק ממתחם המו"מ ,חלק מהרובד החוזי.
נוסיף עוד שני דגשים לדיון הזה :ראשית חשוב להדגיש שההלכות האלה חלות על העובדים כולם .למעט שכר
מינימום שזהו חוק שמעצם טבעו חל על העובדים שמשתכרים הכי מעט ,שאר החוקים האוניברסליים חלים על
כולם.
ההנחה שלא ראוי שאדם יעבוד 100שעות בשבוע היא נכונה גם לגבי עובד זוטר וגם לגבי עובד בכיר .כך גם לגבי
חופשת לידה ולגבי הגנה על בטיחות בעבודה ולגבי איסור הפליה .מרבית החוקים האלה לא מגינים רק על עובדים
בשכר נמוך ולא מגינים רק על עובדים חלשים ,מקורם בעקרונות של מדינת הרווחה ודאגה לזכויות ולתנאי חייו של
העובד באשר הוא.
הם לא מושתתים רק על עקרונות של פטרנליזם ,רק של "להציל את העובד מעצמו" ,כשהוא מוכן למכור את
זכויותיו במו"מ .הם באים לקדם עקרונות ציבוריים ,למשל ,הם מבטיחים שבישראל משפחות יבלו ביחד ביום
מנוחה שבועי ,או למשל הרצון לקדם בטיחות בעבודה ,כדי שכבוד האדם לא ייפגע ,וכדי שפרטים ,עניים או עשירים,
לא יהיו לנטל על מערך הבריאות והרווחה.
שנית ,כפי שראינו במקטע הקודם ,אפשר להתווכח על רציות של חוק מגן כזה או אחר .כך בעבר היה חוק שאסר
על עבודת אפייה בלילה; עם הזמן התברר שזה חוק לא חכם והוא בוטל ,אבל כל עוד יש חוקי מגן הם מחייבים את
האיסור על טענת השכר הגלובלי והוויתור .ללא הקוגנטיות אין היגיון בכלי המשפטי הזה.
131
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פרשת שמואלי
ע"מ להדגים את החריג הזה נתייחס לפרשת שמואלי:
זהו פסק הדין הראשון של בית הדין הארצי שהכפיף את חוקי המגן לעיקרון תום הלב ,למרות שיש לציין שבעבר
היו פסקי דין שעשו שימוש בהלכות השתק כדי להשיג תוצאה דומה.
השאלה המשפטית בפס"ד שמואלי היא מה קורה כשיש הסכם שלא תואם את חוק שעות עבודה ומנוחה ,אבל
הוא גם לא מקפח את העובדים בכל ענייני שעות העבודה.
להבנת השאלה והבעייתיות שעלתה בפסק הדין ,יש לחזור לעובדות; מדובר בצלמים ברשות השידור שעבדו רק
ארבעה ימים בשבוע אבל 12שעות ביום ,בהתאם להסכם קיבוצי ללא שקיבלו גמול של שעות נוספות .ההסכם
הקיבוצי נחתם בתקופה שהעובדים במשק הישראלי עבדו שישה ימים בשבוע וכאן מדובר בעובדים שעובדים
ארבעה .על-אף העובדה שמדובר ביום עבודה מאוד ארוך ,העובדים חוו את ההסדר של עבודה במשך ארבעה ימים
132
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשבוע ,שההסכם הקיבוצי הסדיר עבורם כפריבילגיה .הם אפילו נאבקו להמשיך את ההסדר הזה .בשלב מסוים
המעסיק רוצה לשנות את תנאי ההעסקה באופן חד-צדדי ,כך שיתאימו להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
העובדים מתנגדים לשינוי החד צדדי .סיפור הרקע כאן הוא בכלל סכסוך קיבוצי ושאלת אפשרות המעסיק לבצע
שינוי חד-צדדי בחוזה העבודה .בית הדין באותו מקרה סבר שהמעסיק יכול לבצע שינוי חד-צדדי כדי להתאים את
החוזה להוראות החוק.
באותו מקרה עלתה גם השאלה :האם חוק שעות עבודה ומנוחה בכלל חל על העובדים האלה? הצדדים עד אז הניחו
שלא -הם חשבו שהם מוחרגים מתחולת החוק בגלל חריג בסעיף 30לחוק .החריג קובע שעובדים שלא ניתן לפקח
על שעות העבודה שלהם מוחרגים מתחולת החוק .באותו מקרה בית הדין ציין באוביטר שספק אם הנחת הצדדים
שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על הצלמים נכונה .כל זה ברקע הדברים.
העובדים שהפסידו באותו פסק דין נשענו על אימרת האגב של בית הדין שהחוק חל עליהם ,והחליטו לתבוע את
המגיע להם ע"פ חוק שעות עבודה ומנוחה על כל הימים בהם עבדו 12שעות ביום ,גם אם ההסכם הקיבוצי קבע ש-
12שעות זה יום עבודה רגיל ולא שעות נוספות.
העובדים תובעים ודורשים שישלמו להם הפרשות בגין שעות נוספות ,שכן הוראות ההסכם מנוגדות לחוק שעות
עבודה ומנוחה .כל השופטים בבית הדין הארצי סברו שהתביעה של העובדים לא הוגנת .הם קיבלו תמורה נדיבה
בעבור מתכונת העבודה שלהם; הם עבדו רק ארבעה ימים .התמורה באה לידי ביטוי בתנאי עבודה טובים בהרבה
מאלה הנקובים בחוק; הם קיבלו שעתיים הפסקה בתשלום ,הם קיבלו שעות נוספות ביום עבודתם החמישי אם
הם עבדו וכמובן עצם האפשרות לעבוד רק ארבעה ימים בשבוע בזמן שעובדים אחרים במשק מועסקים שישה ימים
בשבוע .נציין בהערת אגב שתביעת העובדים הוגשה ב .1990-זה היה המקרה הראשון שבו ניסו לקדם טענת חוסר
תו"ל של העובדים ,ופסק הדין ניתן ב ,2001-כך שהתיק התנהל כ 11-שנים.
השאלה שמתעוררת היא מה קורה כשיש הסכם שלא תואם את חוק שעות עבודה ומנוחה ,אבל הוא גם לא מקפח
את העובדים בסה"כ .האם הקוגנטיות מחזיקה במצב הזה?
השופט אדלר בדעת הרוב קובע שחוקי המגן הם קוגנטיים ולא ניתן להתנות עליהם ,אבל ,שבמקרים קיצוניים יש
להכפיף את חוקי המגן לעיקרון תום הלב ,וזה המקרה שלפנינו .התביעה של עובדי רשות השידור עולה כדי חוסר
תום לב .השופטת ברק אומרת באותו פס"ד" :נראה לי שכאשר התנהגותו של עובד היא חסרת תו"ל באופן קיצוני,
ייגבר עיקרון תו"ל על ההגנה של משפט העבודה" .ברק מוסיפה שההלכה הזו לא ייחודית לדיני העבודה ,כך למשל,
באמצעות דרישת תום הלב ,התגברו על דרישת הכתב הקוגנטית שבסעיף 8לחוק המקרקעין ,דרישות פורמליות
מחוק מכר דירות ודרישות קוגנטיות ביחס להסכם ממון בין בני זוג .דיני העבודה כאן רק מצטרפים למגמה רחבה
יותר במשפט הפרטי.
למולם ,השופט רבינוביץ ,בדעת מיעוט ,סבור שהצלמים זכאים לשעות הנוספות .הוא אומר שהוא התלבט לא מעט
בעניין הזה ,בעיקר מפני התוצאה הצודקת יותר אליה הגיע חברו הנשיא .הוא הגיע למסקנה שבמקרה הנוכחי יש
להעדיף את ההקפדה על שמירת הוראות חוק מחוקי משפט העבודה המגן על פני שיקול אחר ,גם אם התוצאה
מבחינות מסוימות צודקת פחות .רבינוביץ' אומר שהוא מוכן להבליג על עשיית הצדק במקרה הספציפי כדי להגן
על הצדק לטווח הרחוק ,וזאת על מנת לחזק ולשמר את עיקרון הקוגנטיות.
133
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לגישתו צריך להעדיף את הוודאות ,לעומת הגמישות ,למרות שהתוצאה כאן לא תהיה צודקת ,וזאת על מנת לקדם
תוצאה צודקת בעתיד .הוא לא אומר זאת כך אבל ניתן לומר שלגישת רבינוביץ' זהו מקרה של hard cases make
.bad lawתוצאת דעת הרוב תביא לפגיעה בכלל יסוד של משפט העבודה המגן.
עמדת הרוב בפסק הדין אכן אינה מובנית מאליה; יש להודות שקשה להבין מפסק הדין עצמו מהם אותם מקרים
הזועקים לשמיים ומה יהיה תחומה של ההלכה .האם חוקי המגן קוגנטיים רק ביחס לעובדים חלשים במיוחד? זה
נוגד לחלוטין את רציונל האוניברסליות עליו רק דיברנו .זה הופך את חוקי המגן ל"חוקי עניים" ,דבר שיחליש את
כוחם .האם חוקי המגן קוגנטיים רק כשהעובדים לא מאורגנים? ז"א האם העובדה שהעובדים כאן כן היו מאורגנים
היא זו שגרמה לבית הדין לייחס להם חוסר תום לב? מתי עקרונות הצדק דורשים פגיעה בקוגנטיות?
השופטת ברק אומרת שיש להחיל את העיקרון לפיו לעיתים גוברת דרישת תום הלב על הקוגנטיות ,לעיתים נדירות
ולא לעשות בו קרדום להתגברות על דרישות הקונגטיות .היא אומרת שצריך להתיר לבית הדין שיקול דעת לאותם
מקרים נדירים שדרישת המילוי אחר חוק קוגנטי גורמת עיוות דין למעביד.
אבל מהו עיוות דין? זוהי שאלה שלא תמיד ברור מה התשובה אליה .בהקשר זה יש לתת את הדעת למחירים
הנלווים של הפיכת כלל ברור וודאי לסטנדרט ,אשר את תוכנו ממלאים ממקרה למקרה.
מפסיקה מאוחרת יותר ניתן אולי להסביר את התוצאה בשמואלי ככזו שנובעת מכך שהעובדים באותו המקרה
נאבקו ע"מ להשיג הסכם שחתר תחת חוקי המגן .העובדים בעצם היו שותפים אקטיביים ליצירת החוזה ,הם לא
היו צד פאסיבי .בנוסף ,התמורה שקיבלו הייתה גבוהה; התנאים שקיבלו בתמורה להפרה היו מיטיבים מאד .אבל
התשובה כאן היא לא חד משמעית ,וכתוצאה מכך חוסר תום לב של עובד שמבקש לעמוד על זכויותיו הוא דבר
שמעסיקים מרבים לטעון אותו בתביעות בבית הדין לעבודה .עם זאת בית הדין נעתר להם ,עדיין לעיתים נדירות.
134
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אבל בכל זאת ,יש סדקים בקוגנטיות; הלכת שמואלי שהכירה בהכפפת הקוגנטיות לתום הלב יושמה בדרכים
שונות לאורך השנים; בתחילה בית הדין יישם אותה באופן נדיב יחסית ,כך למשל בפרשת אבו-איסע שלא
התבקשנו לקרוא ,דובר על מקרה של שומר באתר בנייה ,שנקבע בחוזה שהוא שומר ע"פ "חוק השומרים" ,ולכן
הוא לא עובד.
כשהוא תבע את זכויותיו מכוח חוקי המגן ,אמר בית הדין שתביעתו היא חסרת תום לב ,משום שבמשך זמן רב הוא
לא התלונן על סיווגו כמי שאינו עובד ,אך כעבור כמה שנים חזרה הלכת שמואלי לפרופורציה וכיום היא נשמרת
כחריג למקרי קיצון יוצאי דופן וחריגים בלבד .מהפסיקה עולה ,שייתכן שבית הדין יקבל את הטענה הנדירה,
במקרים הנדירים שהעובדים הגישו תביעה בחוסר תו"ל ,אם העובדים הם צד פעיל ואקטיבי ביצירת הסדר שמפר
את חוקי המגן ואם הפיצוי שקיבלו העובדים בתמורה להפרה הוא גדול משמעותית מהמקובל.
אבל חשוב לזכור את ההתרעה של השופט רבינוביץ'; עצם פתיחת האפשרות להכפיף את הלכת הקוגנטיות לעיקרון
תו"ל ,מהווה כלי חדש בארגז הכלים של עו"ד שעוסקים בליטיגציה בנושא זכויות עובדים .היא פותחת פתח לדיון
ערכי לא פשוט ,דווקא בהקשר שבו תביעה על זכויות יסוד צריכה להיות פשוטה ומהירה.
.1פשרות בבית הדין לעבודה :כל אחד שיגיע לבית הדין לעבודה ,יגלה ששופטים בבית הדין מרבים ללחוץ על
הצדדים להגיע לפשרה .מרבית התביעות בבית הדין מסתיימות בפשרה .בהליכים האלה שמתקיימים לא פעם מחוץ
לאולם בית הדין ,בהליכי פשרה וגישור שמקדמת הנהלת בתי המשפט כדי למנוע תורים ועומס במערכת המשפט,
נאלצים העובדים לוותר על חלק מזכויותיהם בשל חוסר ידיעה והבנה של הזכויות ,בגלל חוסר הסימטריה בהון
החברתי שהצדדים מביאים להליך הפשרה ,ובגלל לחץ הזמן של המערכת.
לכאורה ,לא מדובר בפגיעה בעיקרון הקוגנטיות כי ההפרה טרם הוכחה ,ואכן יכול להיות שאפילו עדיף לעובד לקבל
סכום כלשהו עכשיו מהר ולא לנהל הליך ארוך ומורכב .עם זאת ,הלחץ האינטנסיבי לפשרות יכול להביא לכך
שמעסיקים ידעו שאם הפרו את חוקי המגן ,ויגיע המקרה יוצא הדופן שבו העובד יתבע ,יש סיכוי טוב שלא יגיעו
בכלל לחישוב מלוא ההפרה ,שכן בין כה הצדדים יתפשרו .זה לא ריכוך פורמלי של הקוגנטיות אבל בהחלט סוגייה
שיש לתת עליה את הדעת.
.2בעיית האכיפה :ישנם מקרים רבים שבהם תביעות של עובדים לזכויותיהם כלל לא מגיעות לבית הדין; רוב
העובדים לא תובעים .מנגנוני האכיפה המדינתית מאוד חלשים ,כתוצאה מכך רוב ההפרות של דיני העבודה כלל
אינן מגיעות לשלב של אכיפה .בהנחה הזו ובקשיים הנלווים לה ,נעסוק ביחידה הבאה.
135
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
דיברנו ביחידה הקודמת שעסקה בחקיקת המגן על ארבע הנחות יסוד ביחס לחקיקת המגן .באותה יחידה ,אתגרנו
את ההנחות שהכללים ברורים ,מיטיבים עם העובדים וקוגנטיים .את היחידה הזאת נייחד להנחה האחרונה והיא
כי הזכויות הנובעות מחקיקת מגן -אכיפות .נציג את בעיית האכיפה החמורה ,נדבר על בעיה זו הן במבט מקומי
והן במבט בינלאומי ולאחר מכן נעסוק בסוגים שונים של כלי אכיפה ונעמוד על היתרונות והחסרונות של כל אחד
מהם.
חשוב לציין שארבע הנחות היסוד האלה קשורות זו לזו .למעשה ,חלק מהקושי האכיפתי שנדבר עליו במקטע זה
נובע בדיוק מכך שהכללים אינם תמיד ברורים וידועים לעובדים ולמעסיקים ,ושמשום שבטווח הקצר הם לא תמיד
מיטיבים עם העובדים ועלולים להוביל להפחת שכר ולכן הרבה פעמים העובדים מעדיפים פלוס גדול יותר בבנק
בחודש הזה והם חשים שאין להם אינטרס לשמור עליהם ולכן הם לעתים מוותרים עליהם.
ויתור כזה ,כמו שראינו בפרשת שמואלי ,יכול להיתפס ע"י ביה"ד כחוסר תו"ל ולהביא לריכוך הקוגנטיות הנוקשה.
במקטע הזה נראה איך המאפיינים האלה מיתרגמים לבעיית האכיפה וכן נוסיף אלמנטים נוספים שנוגעים לאופן
מיצוי ויישום הזכויות.
ככלל ,כדי שהכללים יהיו אכיפים ,עליהם להיות קלים ליישום ושהן העובדים והן גורמי האכיפה יוכלו לזהות
בקלות הפרות .נשאל ביחידה הזו האם הם אכן קלים? כמו כן ,לשם קידום האכיפה צריכים להיות מנגנונים זמינים
ומהירים להגשת תלונה ותיקון הפרות .גם ביחס לכך נשאל האם הם אכן כאלה? כזכור בפרשת שמואלי אמרנו
שההליך נמשך 11שנים...
במקטע הזה נראה כיצד כל אחד מהמאפיינים האלה מזין את קשיי האכיפה בישראל ובכלל ,והופך את עולם
העבודה לעולם שנראה שונה מאוד עלי ספר ,לעומת חיי המעשה.
136
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חשוב להבהיר שבתחום אכיפת זכויות העובדים קשה לחשוב על פתרון אחד שמתאים לפתרון כל הבעיות .האכיפה
צריכה להיעשות בתוך הקשר משפטי ,כלכלי וחברתי .ישנם כמה משתנים מרכזיים שיש לתת עליהם את הדעת
באכיפת זכויות עובדים.
137
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ראשית ,סוג העבודה ,המיקום והמאפיינים ישפיעו על האכיפה .שנית ,מבנה העסקה וסביבת העבודה – האם
מדובר בהעסקה ישירה ,או בהעסקה דרך חברת כוח אדם או קבלן שירותים (מה שנכנה בהמשך כהעסקה
"משולשת"/עקיפה) .האם זה כוח עבודה מאורגן? כל זה ישפיע על האכיפה.
שלישית ,אוכלוסיית העובדים – האם מדובר בעובדים מקבוצות מוחלשות ופגיעות במיוחד או בעובדים חזקים.
רביעית ,המאטריה בה עוסקת הנורמה המופרת – יש הבדל בין סוגיות של בטיחות וגהות לבין כאלה שעוסקות
בשכר ואפליה .דרכי האכיפה יהיו שונות .כל אחד מהמשתנים האלה ישפיע על הדרך בה עלינו לחשוב על אכיפה.
אכיפת זכויות של מהגרות עבודה ב ענף הסיעוד שעובדות בבית המטופל יהיו שונות בהכרח מאכיפת זכויות דייגים
בלב ים או עו"ד במשרדים פרטיים .ואכיפת חוקי בטיחות וגהות יהיו שונים מאכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה או
חקיקה למניעת אפליה .המשתנים האלה בהכרח משפיעים על אסטרטגיית האכיפה .עם זאת ,אנו נדון במקטע
הזה ברעיונות וטיפולוגיות שיתנו לנו כלים על חשיבה כוללת על בעיית האכיפה בדיני עבודה תוך כמובן שאנו
מסתכנים בהכללות.
שחקנים
כדי להבין את נושא אתגר האכיפה ,חשוב להבין את האינטרסים והתפקיד של השחקנים השונים בשוק העבודה
באכיפה.
נתחיל מהמעסיקים – הם אלו שאמורים לציית לחוק ועלינו לשאול את עצמנו מהו אינטרס המעסיקים להגנה על
זכויות ,האם מדובר בציות לחוק וחשש מסנקציות ,מוניטין ,הזדמנויות עסקיות ,כוחם של העובדים במקום עבודה
מאורגן או שאולי אין לו אינטרס ברור ואז האתגר הוא לייצר להם אינטרס כזה.
חשוב להבין מה מקומם של העובדים – כוח העובדים כיחידים מאוד מוגבל להוביל שינוי וצריך לשאול אם חקיקת
המגן מיטיבה את מצבם (בטווח הקצר או בארוך?) ,ניתן להניח שגם עובדים רבים חוששים להתלונן ולאבד את
עבודתם ,שמא ייצא להם מוניטין רע .ואפילו אם הוא מתלונן איזה כוח יש לו? תביעות אישיות רק לעיתים נדירות
מחוללות שינוי מבני .ותהליך העמידה על זכויות בביה"ד על דרך אכיפה פרטית הוא תהליך מורכב שדורש ידע,
משאבים כלכלים ונפשיים.
138
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שחקן נוסף זה ארגוני חברה אזרחית – אלה יכולים לסייע בהתגברות על חלק מהעלויות והקשיים של הגשת תביעה
פרטנית אבל ליטיגציה פרטנית היא עדין בעלת אפקט מוגבל ומאבקם לעיתים יכול להרגיש סיזיפי .הארגונים האלה
יכולים לקדם גם ליטיגציה עקרונית או שינוי חקיקה ומדיניות דרך לובינג.
ארגוני עובדים ומעסיקים – גוף עם כוח אכיפה משמעותי ומבטיח הרבה יותר ממערכים אחרים .עם זאת כאשר
היום העבודה המאורגנת רלוונטית רק לכשליש העובדים בישראל מה יעשו כל היתר? פעולה אפקטיבית של ארגוני
העובדים תהיה תלויה בכוחם לחולל שינוי רוחבי שיחול גם על עובדים וגם על מעסיקם שאינם מאורגנים.
תיאורטית ,השחקן המרכזי במערך האכיפה הינם גופי אכיפה מדינתיים – אלה חשובים ביותר אבל מאופיינים
בישראל ובמדינות רבות בעולם ,בבעיות מימון ותקצוב מקצועיות והכשרות וחוסר אפקטיביות שאולי נובע מבעיית
התקציב והמקצועיות ואולי נובע מבעיית סדרי עדיפות מדינתיים רחבים יותר שאינם רואים באכיפה יעד מרכזי.
ביה"ד לעבודה – המקום אליו מתנקזות התביעות הפרטניות והקיבוציות ,שסדרי הדין בו ,מהירות הטיפול
בתיקים ,הלחץ שהשופטים מפעילים להגיע לפשרה על פני מיצוי ועמידה על זכויות ,גובה הפיצויים שנקבעים
במסגרתו -כולם כמובן משפיעים על אכיפת זכויות העובדים.
ניקח בחשבון את כל השחקנים האלה כשאנו ממשיכים בדיון שלנו ביחס למנגנונים לאכיפת זכויות עובדים .בהמשך
הדיון שלנו נחשוב על איפה ואיך כל אחד מהם מוצא את מקומו במערכי האכיפה בישראל .לאחר שהצגנו את קווי
המתאר של הדיון נפנה עתה להבין את עומקה של בעיית האכיפה בישראל ועל הקושי לאמוד אותה.
איך נדע אם ישנן הפרות רבות בדיני העבודה? איך נדע את רמת הציות לחוקי המגן?
כדי לאמוד את היקף הציות או הפרה של דיני עבודה יש צורך במידע אמין .כיצד נאסוף מידע כזה? הוא יכול להגיע
מהמדינה (אם הייתה אוספת אותו) ,בעוד המדינה יכולה לאסוף מידע לגבי חלק מהחוקים היא לא עושה זאת עבור
רבים ולגבי אחרים אין לה מידע כזה כלל.
139
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בהתאם ,יש חוקים שקל יותר לאכוף ,למשל הפרשות לפנסיה ,עמידה בדרישות חוק הגנת שכר כמו הנמקות תלוש
או תשלום במועד .זה מידע שקל לאתר ממש באופן טכני .לעומת זאת ,יש חוקים רבים שאין למדינה או לגורם אחר
מידע מרוכז לגבי מידת הציות להם.
לדוגמה ,אין לנו מושג מה היקף האפליה בישראל ואפילו מה היקף ההפרה של חוק שעות עבודה ומנוחה .כדי
לדעת אם חוק שעות עבודה ומנוחה מופר ,עלינו לדעת מה השכר הבסיס של העובדת ,כמה שעות עבדה בחודש ,כמה
השתכרה .בעוד ש נוכל לדעת מהו השכר שלה ומה השכר הבסיס שלה ,וכל זה על בסיס דיווחים לרשויות השונים,
בשום מקום לא נאסף מידע לגבי שעות העבודה שלה בחודש.
דו"ח קו לעובד ניסה לאמוד את היקף הפרת חוק שכר מינימום (חוק אחד גרידא) .גם איסוף מידע זה נעשה על דרך
האומדן .דו"ח קו לעובד "מי שומר על העובדים" משנת 2020מנתח את נתוני אכיפת זכויות העובדים של מנהל
ההסדרה והאכיפה בישראל .הדו"ח מנסה בפרט לעמוד את מידת הציות לחוק אחד ,שכר מינימום ,חישוב נתוני אי
הציות לחוק ,הוא אומדן שמתבסס על סקרי ההוצאות של הלשכה המרכזית של סטטיסטיקה ,הלמ"ס.
החוקרות משתמשות שם בנתון שיש בידי הלמ"ס – שכר שעתי של כלל העובדים השכירים במשק (בני 25ומעלה)
והשוו אותם לשכר המינימום כל שנה.
אומדן כזה הוא בהכרח גס ,גם כי אין לו רגישות סקטוריאלית ,משום שהוא לא לוקח בחשבון את מספר שעות
העבודה של העובדים .ובכל זאת ,הנתונים הגסים מלמדים אותנו על ממצאים מדאיגים; עפ"י נתוני הביטוח
140
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הלאומי משנת 2012חלה עליה באחוזי אי הציות .שיעור שעמד אז על כ 9.5 -אחוזים בשנת 2018כבר נע סביב 11%
בשנת .2020
המשמעות מבחינה מספרית היא ש 400,000 -אלף עובדים לא קיבלו שכר מינימום .במחקר של קו לעובד בדקו
החוקרות את פעילות האכיפה של המנהל מה שנכנה בהמשך "אכיפה ציבורית" .מה שהחוקרות מצאו ,זה
שההתראות והעיצומים שהוטלו על מעסיקים בגין הפרת חוק שכר מינימום בשנת 2018לא עלו על 0.09%
מהמעסיקים במשק ועל 0.05%בשנת .2019
בנוסף ,מצאו שכלל אחוז המעסיקים שננקטו נגדם אמצעי האכיפה על התראות ועיצומים בשנים 2016-18לא
עלה על 1%מכלל המעסיקים במשק בכל אחת מהשנים .אנו יכולים לראות את המספרים האבסולוטיים הנמוכים
בגרף ,שמראה כי הכלי המרכזי בו נעשה שימוש הוא התראה מנהלית וגם השימוש בכלי הזה נמצא במגמת ירידה.
החוקרות בדקו גם את פעילות האכיפה בחוקים שונים ,אולי קצת קשה לראות ,אבל אפילו בגודל הזה ניתן לראות
שישנם מעט חוקים בהם מתבצעת אכיפה כלשהי ולו מעטה .ניתן לראות בצו הרחבה המחייב הפרשה לפנסיה ,חוק
הגנת שכר ,וחוק שעות מנוחה .ויש חוקים רבים שבהם לא מתבצעת אכיפה בכלל למשל חוק שכר מינימום.
141
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם נתעמק בחוק שכר מינימום ,נראה שיש מעט מאוד תלונות עובדים לגביו ,רק 132תלונות הוגשו דבר שיכול
להעיד על מידת האמון הנמוכה של עובדים ברשויות האכיפה .ויש מעט מאוד פעולות אכיפה .בשנת 2019ניתנה
בסך הכל התראה מנהלית אחת ו 77 -עיצומים כספיים בגין הפרת חוק שכר מינימום.
כותבות הדו"ח מסמכות וכותבות שחרף נתוני המלל מצביעים על כך ששיעורי אי הציות לחוק שכר מינ' במשק גדלו
בשנים האחרונות ,שיעור פעולות האכיפה בהן נוקט המנהל כמו גם היקפן והשפעתם של פעולות האכיפה על קבוצות
עובדים מוחלשות בישראל הלך ופחת .אם כן ,הדו"ח של קו לעובד מלמד אותנו גם על הקושי לאמוד את מידת
ההפרה והציות לחקיקת המגן ,על מיעוט פעולות האכיפה שנעשות ע"י גופי האכיפה הציבוריים בישראל וגם על
היקפה הנרחב של ההפרה של חוק שכר מינימום בישראל .כל אלה מלמדים על בעיית האכיפה שקיימת במדינה
ומעלים שאלות על האפקטיביות של חקיקת המגן .במקטע הבא נעבור לבחון את הכלים לאכיפת זכויות עובדים
בישראל ,במגבלותיהם ונשלב בכך מעט התייחסות השוואתית.
נתחיל בדיון שלנו באכיפה פרטית .לכאורה יש לנו בשטח את מערך האכיפה הטוב ביותר – אכיפה אזרחית ע"י
העובד עצמו (עובדים שזה האינטרס שלהם) .העובדים יכולים לדרוש מהמעסיק לממש את זכויותיהם ואם הוא לא
142
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עושה כן אז לפנות לביה"ד .עם זאת ,האכיפה הפרטית הלכה למעשה מוגבלת מאוד .אחוז נמוך יחסית מההפרות
מגיע להתדיינות משפטית וגם התדיינות כזאת מתחילה בדר"כ רק עם סיום יחסי עבודה.
עובדים רבים לא מעוניינים לתבוע במהלך חיי העבודה ואם הם תובעים הדבר יגיע לאחר סיום יחסי העבודה או
הלכה למעשה יביא לסיום העבודה .זכרו שאין משהו בדיני החוזים שמעודד יציבות ביחסי העבודה ,באופן
שמייצר מערכת יחסים של הידברות ותיקון תוך כדי יחסי העבודה.
חקיקת המגן לפעמים מעניקה הגנה מפני פיטורין בגלל תביעה ,אבל גם ברוב חוקי המגן אין לנו מנגנונים מוסדיים
שיבטיחו את שימור היחסים .בכך מובחן הרובד הרגולטורי מהרובד של משפט העבודה הקיבוצי ,שמביא אתו
מנגנוני אכיפה שמאפשרים יציבות של מערכת היחסים תוך כדי הידברות של הצדדים ,תיקון ושיפור .מתוך העולם
של חוקי המגן אין לנו כלים לייצר יציבות כזאת .לכן אם מוגשת תביעה פרטנית היא לרוב תהיה אחרי סיום יחסי
העבודה.
ניימינג -כדי שעובדת תפנה למעסיק שלה ובהמשך לביה"ד עליה ראשית להבין שהתחוללה הפרה .היא צריכה
לדעת את זכויותיה .כפי שנראה כשנקרא את חוקי המגן – זה לא תמיד קל להבין מהן הזכויות.
בליימינג -העובדת צריכה להגיע לשלב הבליימינג (האשמה) ולהבין שההפרה הינה אחריות המעסיק ושהוא זה
שצריך לתקן את דרכיו.
קליימינג -בנוסף העובדת צריכה לעבור שלל משוכות כדי לעמוד על זכויותיה ,להגיש תביעה ,ולשם כך עליה להשיג
ייצוג משפטי או להגיש תביעה בעצמה .עליה לעמוד בנטל ההוכחה וגם זה כפי שנראה לא תמיד קל.
אמנם יש חקיקה שמנסה להקל עליה בכך ,ונדבר על זה בהמשך ,למשל חובת גילוי של מידע מסוים ע"י המעסיק,
העברת נטלי הוכחה ,וכן סדרי דין מקלים והפיצויים ללא הוכחת נזק ,אבל גם בהינתן כל אלה ,רמת נטל ההוכחה
פעמים רבות אינה קלה.
בנוסף ,עליה לשאת בעלות ההתדיינות ,גם תשלום לעו"ד ,אגרות וגם העלות הנפשית בעיסוק בפגיעה ולעיתים
חשיפה לאשמות המעסיק וחשש מפגיעה במוניטין שלה בשוק העבודה .כמובן שעליה גם להתמודד עם חשש כבד
של תלונה ושהגשת התביעה תביא לפיטוריה או להתנכלות לה.
יש חקיקה שמנסה להגן עליה גם בהקשר הזה ,כך למשל בחוק שכר מינימום ,חוק חושפי שחיתויות וחוק הגנת
שכר .למשל ,סעיף 28א לחוק הגנת שכר – קובע ש"המעסיק לא יפגע בשכרו של עובד ,בקידומו ,או בתנאי עבודתו
ולא יפרטו מהעבודה מחמת תביעה שהגיש העובדת או ארגון העובדים.
כאמור בחוק זה בסעיף קודם ,בתום לב לתשלום שכר מולן או לפיצויי הלנת שכר ,או מחמת שסייע העובד בתום
לב לעובד אחר או לארגון העובדים בקשר לתביעה כאמור" .הגנה דומה נותנים סעיף 7א' לחוק שכר מינימום ביחס
לתביעות מכוח חוק שכר מינימום וגם סעיף 2לחוק חושפי שחיתויות ,כשמוגשת תביעה מכוח החוקים הללו העובד
אמור להיות מוגן.
143
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
144
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לזכויותיהם על כן החוק למשל קובע חובות יידוע שכוללות בין היתר חובות פירוט בתשלום על גובה שכר המינימום,
האם חל על העובד שעות עבודה ומנוחה .המחוקק בחר להתמקד בשעות נוספות וחוק שעות עבודה ומנוחה בגלל
ההפרה הנרחבת של החוק הזה ע"י מעסיקים רבים ובגלל הקושי של גורמי אכיפה לזהות את אי הציות הזה.
אם כן ,התיקון קובע חובה לתת לעובד תלוש שכר עם פירוט רב בדבר זכויותיו ומרכיבי השכר .מבנה תלוש השכר
השתנה יש עליו עכשיו הרבה יותר מידע מבעבר ובכלל זה :מידע כאמור על שכר מינימום ,תחולת חוק שעות עבודה
ומנוחה וכמה שעות נוספות עבד העובד ואיך תוגמל על כך .בנוסף ,בעקבות התיקון אי-מתן תלוש שכר הפך להיות
עבירה פלילית ,החוק גם העביר את נט ל ההוכחה לתביעות של שעות נוספות על המעסיק .ראשית ,אם יש תלוש
שכר שאינו מפריד בין השכר לשעות נוספות יש חזקה שמדובר בשכר גלובלי שזהו מבנה תגמול אסור לפי סעיף 5
לחוק הגנת שכר .שנית ,המעסיק צריך לדאוג לרישום שעות נוספות ואם לא עשה זאת נטל ההוכחה עובר אליו.
בנוסף ,החוק מעניק שק"ד רחב לפסוק פיצויים לעובד שלא קיבל תלוש שכר בכלל.
בנוסף ,המחוקק קבע שורת הוראות בחקיקה פרטנית שנועדו להקל על הוכחת הפרות ועל פיצויי במקרה של הפרות
של חוק ספציפי .יש שורה של דברי חקיקה שמייצרים חובת יידוע עובדים בזכויותיהם כך למשל בחוק שכר מינ'
יש חובה לתלות הודעה במקום העבודה ,בחוק למניעת הטרדה מינית יש לתלות תקנון לעניין הטרדה מינית ולספק
הדרכה בנוגע לכך וכמובן חוק הודעה לעובד שנועד לוודא שיותר מידע נמצא בידי העובדים.
חקיקה אחרת עוסקת בהעברת נטלים למעסיק ,כך למשל סעיף 9לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מעביר את הנטל
למעסיק בנסיבות מסוימות כדי להוכיח שלא הייתה אפליה ונדבר על כך ביחידות בהמשך.
בנוסף ,ישנה חקיקה שמבקשת להעביר את נטל ההוכחה ,להקל על נטל ההוכחה ,כך למשל בנוגע לשעות עבודה
ומנוחה ביה"ד פסק שבמקום להוכיח בדיוק את שעות העבודה המדויקות ,די בהוכחת מתכונת עבודה .ביה"ד גם
145
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עושה שימוש בדוקטרינת הנזק הראייתי – מקום שלמעסיק יש את המידע הנדרש כדי להוכיח את תביעת העובד
והוא לא מעביר אותו לביה"ד וכמובן שלא לעובד.
בענף יש בעיה גם של הצבת סטנדרטים לבטיחות וגם של אכיפתם .אבל הילה נתנה את פסק הדין הזה מסיבות
אחרות ,כלומר הילה רוצה שנראה את דרכי ההוכחה של שכר שהעובד שטוען שניתן לו באפור ולכן הוא לא מופיע
בתשלום.
כחלק מהמערב הפרוע הזה בענף הבנייה לא רק חוקי הבטיחות לא נאכפים ,אלא גם ישנה תופעה שחלק מהתשלום
עבור העבודה של מהגרי העבודה ופלסטינים נעשה באופן פורמלי אבל חלק משמעותי מאוד משכרם של עובדים
רבים (לפי טענת העובד) משולם ב"שחור" (במעטפות שמועברות לעובד במזומן באתר הבניה).
הדבר פוגע כמובן בזכויות הסוציאליות של העובדים וזו הסיבה שהסוגייה הגיע לביהמ"ש .באותו מקרה ,דובר על
עובד בניין ,עובד הגירה מסין שנפגע בעבודה ,הוא נפל לתוך פיר מעלית מהקומה הרביעית לשלישית .הוא מועסק
ע"י תאגיד כוח אדם להעסקת עובדים זרים בבניה והמל"ל מכיר בתאונה שלו כתאונת עבודה .עם זאת ,כמו מהגרי
עבודה רבים בענף הבניין ,העובד טוען ששכרו משקף רק שליש מהשכר החודשי הרגיל שלו.
הוא טוען שבאופן לא פורמלי (לא בתלוש) הוא משתכר הרבה יותר .השאלה נוגעת לגובה שכרו לצורך חישוב הפיצוי
שמגיע לו מביטוח לאומי .ביה"ד דחה את תביעתו והסביר שהוא לא הצליח להוכיח את גובה שכרו הגבוה .בעליון
מבקש רון גנג שיכירו בדרכי ההוכחה העומדות לרשותו להראות שקיבל בעצם שכר גבוה יותר הלכה למעשה.
השופטת רוזנפלד עוסקת בשאלה איך נוכיח מה שכרו של רון כשמדובר בעסקה לא פורמלית ולא מתועדת? העובד
טוען למתכונת העסקה אחת והתלוש מדברת אחרת .הילה לא תיכנס לעומק פסה"ד שעוסק בבעיה רווחת בענף
הבניין.
חשוב שנבין את עיקר ההלכה שעולה ממנו :בהסתמך על סעיף 5לחוק הודעה לעובד על המעסיק למסור לעובד
הודעה מסודרת על תנאי העסקתו בתחילת העבודה .דרך אגב ,גם חוק עובדים זרים בסעיף 1ג קובע חובת
התקשרות בחוזה עם עובדים בשפה המובנת לעובד .החוק גם קובע כי נטל ההוכחה אם לא נמסרה ההודעה כדין
הינו על המעסיק.
רוזנפלד מבהירה שהמעסיק לא העביר לעובד הודעה כדין ולא הוכיח מה גובה השכר .לגישתה ,תלוש לא מהווה
הוכחה והיא נכונה להסתמך על עדותו של העובד לגבי מתכונת העבודה ועל מומחה שמספר על מתכונת העבודה
בענף ,כדי לקבוע מה היה שכרו היומי ומשתכנעת ששכרו היה גבוה משמעותית .מה היה קורה אם המעביד כן היה
מוסר הודעה עם השכר הנמוך? הרי שהלכת סוראל לא הייתה מתאימה.
הילה מציינת את זה כי זה אחד המאפיינים של הדין לגבי אכיפה ,הרבה פעמים יש חוק או כלל כדי שנועד להתמודד
עם בעיית האכיפה והמעביד עוקפים אותו ,והבעיה מתעוררת בתצורה מעט אחרת בעתיד.
בנוסף ,לחובות יידוע וזכויות והעברת נטלים ישנה חקיקה שקובעת פיצויים ללא הוכחת נזק וזאת כדי להרתיע -
על עצם ההפרה ,גם בהיעדר נזק ספציפי ,וכדי להקל על העובד שלעיתים מתקשה להוכיח במדויק את נזקו .ניתן
למצוא זאת בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ,בחוק חושפי שחיתויות ,בחוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים
146
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הולמים ,בחוק הגנת שכר וחוק ההסכמים הקיבוציים .בנוסף לאלה ישנם סעדים מיוחדים בדברי חקיקה .למשל
הפיצוי המשמעותי בחוק הגנת שכר.
ניתן להצביע על כיוונים נוספים שמכולם אנו נראה דוגמאות בפסיקה בהמשך השנה וחלק ראינו כבר בקריאה
ליחידה זאת .נתחיל בתובענה ייצוגית – התובענה נועדה לסייע לעובדים לתבוע מקום שבו התביעה של כל עובד
היא קטנה ,אבל יכולה להיות מאוד משמעותית מבחינת ציבור העובדים ,והנושא מאוד מורכב בדיני עבודה בגלל
התחרות שהפורמט הזה מציב לעבודה מאורגנת ונדבר בהמשך.
משפט מנהלי – דיני מכרזים למשל מכרזים לקבלני שירותים וראינו עיסוק בכך בפס"ד שלג לבן ועוד נדבר בו
במקטע שיעסוק באכיפה ציבורית בישראל.
תביעות עובדים במסגרת פירוקים ופשיטת רגל הם עוד דוגמה – למשל עובדים שמגישים בקשה לפירוק המעסיק
בגלל שהוא לא מקיים את זכויות העובדים .התביעה מסיטה את הדיון מביה"ד לעבודה לבית המשפט העוסק
במצבים של חדלות פירעון שם עוסקים רבות במעמד העובדים כנושים ביחס לקבוצות נושים אחרות .כל אלה ביחד
הם אפיקים נוספים שפתוחים לעובדים ושהם יכולים לפתוח ביוזמתם ואמורים לשפר את היכולות של עובדים
לפעול בערוץ של אכיפה פרטית.
גופי אכיפה מרכזיים וחשובים באכיפה הציבורית הם גופים שמפקחים על זכויות עובדים הם המשטרה של זכויות
עובדים .זוהי "המשטרה של זכויות העובדים" .גוף ייחודי ומומחה שתפקידו הוא אכיפת חקיקת המגן ומתוך הבנה
של ייחודיות של עולם העבודה .למשל ,בישראל ישנו גוף שממונה על פיקוח וזהו מינהל ההסדרה ואכיפת חוקי
העבודה שנמצא במשרד העבודה/הרווחה .זהו אגף אכיפה שאחראי על כל חוקי העבודה למעט חוקי בטיחות.
נעסוק בו בהמשך אבל נבין אותו בהקשר עולמי.
147
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
גופי אכיפת זכויות של עובדים מדינתיים לוקים בשלל בעיות משניות שמשותפות למדינות רבות בעולם ILO .מרבה
לעסוק בגופי אכיפה במסגרת כמה אמנות שקיימות בתחום .אמנות שדרך אגב יחסית לאחרות של ה ILO-חתמו
ואשררו מדינות רבות .המרכזית שבהן היא אמנה – 81אמנת הפיקוח על העבודה .במסגרת הפעולה סביב האמנה
הזו – אכיפתה והתאמתה – ה ILO -אפיין כמעט את כל גופי האכיפה המדינתיים בעולם.
קשיים:
בעיית משאבים – גופי אכיפה מאופיינים בהעדר תקנים ,משאבים ושכר נמוך לפקחים .הסטנדרט שהארגון הציע
למדינות מפותחות הוא פקח אחד על כל 10,000עובדים .כדי לעמוד בסטנדרט הזה ישראל צריכה שיופעלו במסגרתי
כ 390-פקחים .עד לפני כעשור היה כמה עשרות פקחים בלבד.
שקיפות – פעמים רבות גופי אכיפה פועלים באופן לא שקוף .ה ILOממליץ על שקיפות בתקנים ,מספר הפקחים,
תקציב ,יעדי האכיפה ,תיעדוף היעדים ופעולות האכיפה הננקטות (קנסות ,כתבי אישום ,הרשעות) .אחת הבעיות
שיש בחקר התחום הזה הוא שיש מעט מידע גלוי שמאפשר ביצוע השוואות סיסטמתיות.
הכשרות – אחד הדגשים של ILOהוא של הכשרה מתאימה של פקחים ופיתוח מערכי הכשרה ולמידה מתמידים
להתאמה לשוק משתנה .תנאי עבודה משתנים וקבוצות עובדים משתנות.
שיתופי פעולה – חשיבות העבודה המשותפת של גופי הפיקוח עם ארגוני עובדים ועם ארגוני חברת אזרחית
ומעסיקים וכן שת"פ עם רשויות נוספות ,למשל המל"ל ומערכת ההגירה ,וזאת כדי להבטיח שמידע שמצוי במערכת
יהיה מוכוון כולו לאיתור ומניעת הפרות.
מודלים מהעולם
148
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ישנן שתי גישות שונות לשאלה איך מתאים לבצע אכיפה בדיני העבודה בעולם:
טיפולוגיה מקובלת של חוקר הכלכלה הפוליטית מייקל פיורה היא הבחנה בין שני מודלים מרכזיים; המודל
האנגלו-סקסי והמודל הפרנקו-לטיני .לכל מודל תפיסה מאוד שונה של תפקיד גורמי האכיפה ,תהליך האכיפה
והסנקציות שמושתות על מעסיקים .נאמר מראש שהמודל הישראלי דומה למודל האנגלו-סקסי.
המודל האנגלו-סקסי -מאפיין את ארה"ב ואנגליה ובכלל מדינות דוברות אנגלית בהכללה .תחת המודל הזה גוף
האכיפה הוא גוף שבעיקרו מגיב לתלונות .זהו גוף ריאקטיבי ולא יוזם .הגוף מתמקד באכיפה נקודתית והרתעה
וכלל ,כשיש תלונה מגיע פקח בודק ,מבצע פעולה מנהלית/פלילית בתקווה שהדבר ייצור הרתעה גם כלפי מעסיקים
אחרים במשק .אבל אנו יודעים שבגלל הבעיה של משאבים מוגבלים ובגלל שמדובר בעיקר בפעולה שמבוססת
תלונות ונקודתית ,יש שאלה עד כמה ההרתעה כאן אפקטיבית ,ושוב צריך לחשוב על אחוז האכיפה הנמוך בישראל
(עליו דיברנו בתחילת היחידה) ,כמה הרתעה זה מייצר?
מבחינת מבנה גוף האכיפה ,במודל האנגלי נראה ריבוי גופי אכיפה מבוזרים בעלי מומחיות בסוגיות שונות .גוף
אכיפה אחד שעוסק באפליה/בבטיחות/באלמנטים שקשורים למהגרי עבודה/ביתר הזכויות .במצב זה החשש הוא
שגוף אכיפה אחד לא רואה את המכלול .למשל יכולים להגיע פקחי משרד האוכלוסין למעסיק בחקלאות שמעסיק
מהגרי עבודה בחקלאות ולראות שתנאי המגורים לא הולמים אבל הם לא יבדקו גם את החשיפה לחומרים כימיים,
את שעות העבודה והתלוש של העובדים .מבחינת כלי האכיפה המרכזיים המודל האנגלי מתמקד בתגובתיות ולכן
גם בענישה נקודתית.
הכלים לכן הם התרעות ,קנסות ,עיצום כספי ,חקירה פלילית ,ועונש נקודתי .את החסרונות העלנו כבר -במודל
מתעוררת בעיה חמורה של אכיפת-חסר וכתוצאה מכך העדר הרתעה .בנוסף ,מכיוון שמדובר באכיפה נקודתית
המעסיק ,הוא יודע שאם ביקרו אצלו היום אז לא יבקרו מחר ,ולכן לא בטוח שיהיה שינוי ארוך-טווח בפרקטיקות
של המעסיק.
המודל פרנקו-לטיני – עומד מנגד ,ומאפיין את צרפת ,ספרד ,ודרום אמריקה .מבחינת התכלית כאן מדובר בתפיסה
שונה שמטרתה הובלת שינוי עומק בפרקטיקות המעסיק – שינוי ארוך טווח .אכיפה פרו-אקטיבית שמתמקדת
בהתאם לסדרי העדיפויות של גוף הפיקוח ,בסקטורים ,בסוגי העסקה שונים שידוע שיש בהם בעיות ושנזקקת
אכיפה .הפקחים אינם מגיבים רק לקריאה נקודתית ,אלא מפתחים מערכות יחסים ארוכות טווח עם עסקים
ודורשים מהם לבנות תוכניות שיעודדו אכיפת זכויות עובדים במקום העבודה.
לכן ,התהליך שמתבצע הוא תהליך של צווים לשינוי ארוך טווח כשהמעסיק נתפס כשותף/פרטנר ולא כאויב של
האכיפה .נקודת המוצא של גוף האכיפה היא שמטרתו לעזור למעסיק ליצור סביבת עבודה שמכבדת זכויות עובדים
ומציית לחוק .בהתאם ,גוף האכיפה הוא ריכוזי שעוסק באכיפת מכלול הזכויות השונות .ההסתכלות היא על מכלול
סביבת העבודה ,תנאי העבודה וזכויות העובדים באופן שמשלב ליווי למעסיקים ומענה ריאקטיבי.
כלי אכיפה חשוב מאוד שנעשה בו שימוש במודל הזה הוא מה שמכונה תוכנית שינוי .פקח העבודה לא רק מגיע
ונותן קנס אלא נותן תוכנית שינוי מעמיקה יותר ומתואמת עם המעסיק ,כאשר אי העמידה בה תוביל לסנקציות
מנהליות .התהליך נושא פני עתיד ,מסתכל לטווח הארוך ומייצרת מערכת יחסים נמשכת שמטרתה שיפור .החיסרון
המשמעותי הוא שמערכות היחסים האלה יכולות להוביל לשחיתות ולרגולטור שבוי .כמו כן ,המודל תלוי מאוד
בשק"ד של הפקח ובניסיון העבודה שלו עם המעסיקים ,בהבנתו את דרכי הפעולה בסקטור או את הבנתו את מבנה
העסקה הקונקרטי.
149
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ראשית ,הכלי המנהלי – כלי של הרתעה וקנסות או כמו שאמרנו שהם מכונים " -עיצומים כספיים" .במסגרת זו,
כשזה רלוונטי ,כלי נוסף שניתן לשעות בו שימוש הוא נטילת רישיון של מעסיק שזקוק לכך ,למשל בישראל חברות
כוח אדם או מי שמעסיק מהגרי עבודה (אלה זקוקים לרישיון לשם כך) .וכלי אכיפה אפקטיבי הוא נטילת הרישיון
כשיש הפרות .החיסרון של הכלי הזה :שיכול להיות ששווה למעסיק לבצע ההפרה אם אין שינוי ארוך טווח .ככל
שמדובר בפיקוח ובקנס נקודתי יכול להשתלם כלכלית להמשיך את ההפרה (אם יידע שהסיכוי לאכיפה חוזרת הוא
נמוך) .נטילת הרישיון שונה במקרה הזה כי היא מהווה איום אפקטיבי אבל זה גם סוג של נשק יום הדין כי זה יכול
להוביל לסגירת העסק מה שגם יכול לפגוע בעובדים הספציפיים שיוותרו ללא הכנסה.
כלי פלילי – כלי של חקירת פלילית כנגד מעסיקים שיכול להסתיים בכתב אישום והרשעה .חיסרון :משאבים
משמעותיים ויש לזכור שרמת ההוכחה במשפט הפלילי זה מעל ספק סביר ואז הנטל הראייתי משמעותי מאוד.
בנוסף ,יש שאלה של התאמת הכלי לזירת יחסי עבודה ,כי הכלי מעורר הרבה התנגדות בקרב מעסיקים שסוברים
שכלי פלילי לא תואם את זוג ההפרה .כתוצאה מכך ,אכן יש שימוש מועט בכלי הפלילי שנשמר לכאורה רק למקרים
החריפים והחמורים ביותר .יש לזכור שהסנקציה כאן היא כזאת שלא בהכרח תפצה העובד שנפגע אלא את הציבור.
בגלל השימוש הנדיר בכלי הזה ,וראינו למשל את הנתונים בהקשר הישראלי (בדו"ח של קו העובד) ,קשה לומר
שהכלי הפלילי באמת מהווה איום משמעותי בשוק העבודה.
מנהלי – תכנית שינוי (מאפיין את המודל הלטיני) – צווים ותוכניות שינוי ארוכות טווח .הכלי דורש מהמעסיק
שינוי ארגוני מעמיק בדפוסי העסקה ומשאבי האנוש ,כשאי עמידה בו תוביל לסנקציות מנהליות או פליליות
בהתאם לחומרת ההפרה .החיסרון :תהליך כזה דורש כוח אדם שמוכשר לכך ,כוח אדם רב וגם מעורר חשש של
יצירת נאמנות של הרגולטור למעסיק ונפילה לבעיה של רגולטור שבוי.
150
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אחרי שהבנו את ההקשר ההשוואתי והבינלאומי ,ביחידה הבאה נבין את האכיפה הציבורית.
מנהל ההסדרה והאכיפה שנע ונד בין משרדי העבודה והרווחה הוא הגוף האמון על אכיפתם של 22חוקי עבודה
וצווי הרחבה לפנסיה והנפקת רישיון והיתרים מכוח 5חוקי עבודה נוספים.
מטרתו היא לשמור על זכויות העובדים ,לצמצם פגיעה באוכלוסיות חלשות ולהסדיר את שוק העבודה בישראל ע"י
מתן רישיונות והיתרים בחוקים שבסמכות המנהל.
אגף אכיפה מנהלית – הוקם בשנת 2012ופועל מכוח החוק להגברת האכיפה על דיני העבודה.
אגף אכיפה פלילית – מטרתו אכיפת חוקי העבודה בקרב מעסיקים שמפרים את חוקי העבודה באופן סדרתי ובוטה
אגף ההסדרה – אחראי על הנפקת רישיונות והיתרים ופיקוח על ביצוע תנאי ההיתר/הרישיון.
פעילות המנהל משלבת אכיפה יזומה ופעולה בהתאם לתלונות .המנהל מוציא דו"חות שנתיים אבל בואו נסתכל
על היבט אחד מהדו"ח משנת .2020אם נעיין בדו"חות ,נראה שהדו"חות לא מאוד ארוכים וכוללים מידע מגוון.
151
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נסתכל על מרכיב אחד והוא הדגשים בפעילות האכיפה ,סדרי העדיפויות .כפי שראינו בפס"ד הום סנטר המדינה
מציבי לעצמה יעדים וסדרי עדיפויות .המנהל מצהיר מדי שנה בדיווח על היעדים שהציב לעצמו באותו שנה ומעניין
לעקוב אחרי אלה ולבדוק האם סדרי העדיפויות משתנים ולבחון את האפקטיביות של האכיפה ביחס לסדרי
האכיפה שהוצבו .למשל אם נסתכל על הדו"ח של 2020הדו"ח מדבר על דגשי אכיפה.
2020הייתה שנה מאוד מאתגרת בגלל הקורונה ,דבר שהוביל לצמצום האכיפה .הדגשים לשנה הזאת היו אכיפת
חוקי העבודה בקרב העובדים באוכלוסיות מוחלשות ובכלל זה :עובדי שמירה וניקיון עובדים בשכר נמוך ועובדים
לא יהודים .במסגרת קבוצה זו האכיפה התמקדה בחוקי שכר וחוקים משפיעי שכר כמו :חוק שכר מינימום ,חוק
שעות עבודה ומנוחה ,חוק הגנת שכר ,תשלומים מתוקף צו הרחבה לפנסיה חובה והחוק להגברת אכיפה של דיני
העבודה .הדו"ח מדבר גם על אכיפה יזומה שמתבצעת בקרב אוכ' פגיעות במיוחד ובכלל זה :עובדי בניה ,שמירה,
אבטחה ,ניקיון.
לאחר שהכרנו את הגוף שמופקד על אכיפת מרבית חוקי העבודה נעבור לעסוק בכלי האכיפה השונים.
152
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אכיפה פלילית
נתחיל מאכיפה פלילית .כאמור ,מנהל ההסדרה והאכיפה בזרוע העבודה יכול לפתוח בחקירה פלילית כנגד
מעסיקים והחקירה יכולה להסתיים בכתב אישום והרשעה .עם זאת ,האכיפה הפלילית בדיני העבודה מעוררת
התנגדות רבה בקרב מעסיקים ובקרב גורמים אחרים שמרגישים שהסנקציה הפלילית חריפה מדי עבור
התוצאות .הפרדוקס הוא שהכלי הכי מרתיע נותר לא אפקטיבי דווקא בגלל רתיעת הרשויות מלהשתמש בו.
למשל בשנת ( 2019בשנת 2020בגלל הקורונה לא הייתה כמעט אכיפה ולכן נעסוק ב ,)2019 -נפתחו 152חקירות
כנגד מעסיקים והוגשו 161כתבי אישום והתקבלו רק 25גזרי דין ,לעומת זאת ניתנו למעלה מ 3000 -התרעות
מנהליות ונגבו עיצומים כספיים מכאלף מעסיקים.
לדעת הילה גם המספרים המנהליים נמוכים אבל הם גבוהים משמעותיים מהכלי הפלילי שהוא ממש מינימלי .יש
לציין ,שגם שכבר מוגש כתב אישום וזה מגיע לביה"ד -אנו רואים בפסיקה חשש מהכתמת המעסיק בכתם של
הרשעה פלילית כך שיש רתיעה מהשימוש בהליך הפלילי לכל אורך הדרך ,גם בביה"ד.
התדירות הנמוכה הנעשית בכלי הזה מביאה להטלת ספק ביחס לאפקטיביות שלו.
החנויות טוענות שיש בתי עסק רבים בישראל שפועלים בשבת ובחרו להיטפל רק אליהן ולכן יש לבטל האישום ,לפי
טענת הגנה מן הצדק .ביה"ד האזורי מקבל את טענת האכיפה הבררנית והמדינה מערערת וזה מגיע לפסד הארצי
153
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שקראנו .המדינה אומרת שיש לה משאבים מוגבלים ,באותה עת היא מדברת על 4פקחים ב 3/4 -משרה ולכן אין
לה ברירה מלבד לקבוע סדרי עדיפויות ולכן בחרה במרכזים מסחריים .לגישתה זו פעולה במתחם הסבירות.
ביה"ד הארצי מקבל את ערעור המדינה וקובע שיש להבחין בין אכיפה חלקית לבררנית ,אכיפה בררנית באמת
פוגעת בשוויון אבל כאן מדבר בחלקית שנובעת ממחסור במשאבים ולכן טענת החנויות נדחית .ביה"ד מבהיר
שטיעון ההגנה מן הצדק לא נועד לסגור חשבון עם רשויות האכיפה אלא להביא לעשיית צדק עם הנאשם.
במקרה הזה ,בעניינן של החנויות ,לא הייתה כל בעיה בהליך ,אכיפה חלקית או מדגמית היא לא בהכרח בררנית.
אכיפה בררנית באמת פוגעת בשוויון ומבחינה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים במצבים דומים לשם השגת מטרה
פסולה או מתוך שרירות .במקרה זה ,האכיפה החלקית של המדינה לא הייתה נגועה בשיקולים זרים או בשרירות
לב ולא הפלתה לרעה אלא פשוט נבעה ממחסור אדיר במשאבים וממדיניות לגיטימית .ביה"ד מוסיף שאכן לא
מוקצים משאבים מספקים לאכיפת החוק ,אבל ההשלכה צריכה להיות הגברת האכיפה ולא ביטול פעולות האכיפה
שכבר מתקיימות .לאחר שראינו את השימוש בכלי הפלילי נעבור לכלי הנפוץ ביותר.
הכלי המנהלי
מכיוון שההליך הפלילי דורש משאבים מרובים ומוביל לאכיפה חלקית מאד ,אנו רואים התרחבות של השימוש
באכיפה המנהלית בישראל.
דבר שבולט במיוחד בחוק להגברת האכיפה בדיני העבודה משנת .2011החוק להגברת האכיפה שנחקק לאחר
המחאה החברתית של 2011העניק כלים חדשים לרשות וניסה לשפר את האכיפה הציבורית בישראל.
החקיקה מעניינת ,כי היא מהווה ניסיון לספק פתרון מעבר לעידוד תביעה ולגופי פיקוח וחקירה דרך שימוש במשפט
המנהלי והתמקדות בחוליות חלשות באכיפה .הילה מציינת שהחוק הביא גם להגדלת מערך האכיפה.
ישראל עדיין לא בסטנדרט של פקח ל 10,000 -אנשים ,אבל החל משנת 2011היה שיפור במשאבים שמופנים לפיקוח
ועלייה בתקנים שמוקצים לכך .לחוק הגברת אכיפה שני חלקים עיקריים :חלק שעוסק באכיפת זכויות עובדים
154
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
באופן כללי וחלק שני שעוסק באכיפה שנוגעת למבנה העסקה בהם ישנן הפרות חוזרות ונשנות (חוליות חלשות
במיוחד במערך האכיפה עובדי קבלן בתחום הניקיון ,שמירה ,וההסעדה .אנו נציג את עיקרי הדברים אבל נעמיק
הדיון בהמשך בשאלת זיהוי המעסיק.
בחלק הראשון מציג החוק את העיצום הכספי ,שהוא חלק ממערך האכיפה המנהלי ומהווה את אחד החידושים
העיקרים בחוק .העיצום הכספי מתבסס על ראיות מנהליות ששונות מהראיות שנדרשות להליך הפלילי .כך למשל,
ניתן להתגמש בדיני הראיות ולהסתמך על עדות שמיעה ,נטל ההוכחה הוא אזרחי ונמוך יותר .נדרש רק שלממונה
יהיה יסוד סביר להניח שהמעסיק הפר הוראות חיקוק ,וכמובן ששימוש בסנקציה המנהלית מסיר את הכתם
הפלילי שליווה את ההליכים בעבר.
הרעיון הוא שמקום שמזהים הפרה כלשהי של זכויות עובדים מכוח חוק/צווי הרחבה יטילו עיצום כספי ובצידו יש
הליך של התרעה מנהלי .כלומר ,יש ניסיון לזוז קצת למודל הפרנקו-לטיני – עבודה עם מעסיקים לשינוי ארוך
טווח ,אבל זוהי תנודה קלה יחסית .במסגרתה ,יש לממונה שק"ד לדרוש קודם כל את התיקון הנדרש ואם המעסיק
לא מציית ,הדבר גורר את העיצום.
כלומר ,יש כאן הליך של עבודה משותפת עם מעסיקים .חשוב להבין שהתוספת החדשה של העיצום לא מגיעה
במקום הסנקציות הפליליות – אלה נותרו כפי שהיו בחקיקה ,אבל עכשיו יש כלי נוסף שניתן להשתמש בו לפני נשק
יום הדין (המשפט הפלילי) .המחשבה היא שצריך לשמור הסנקציה הפלילית למקרי קיצון (הפרה שיטתית ,מכוונת,
היקף פגיעה משמעותי) .בשאר המקרים יש להעדיף לטפל באמצעות הכלי המנהלי ,היינו העיצום הכספי.
155
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
החוק להגברת אכיפה מפנה לתוספות לחוק שכוללות רשימה של עשרות רבות של הפרות של חוקי מגן וצווי הרחבה.
סעיף 3לחוק מבחין בין סוגי הפרות .התוספת השנייה מונה את החוקים השונים שהפרתם מאפשרת הטלת עיצום
כספי ומבחינה בחלקיה השונים בין חומרת ההפרות .להבחנה הזאת יש השלכה לעניין גובה העיצום .חלק א'
לתוספת השנייה מונה הפרות טכניות יחסית למשל אי מתן הודעה ,תליית מודעה ,פרסום הודעה מפלה ומאפשר
הטלת עיצום כספי של 5,100שח .חלק ב' לתוספת השנייה כולל הפרת הוראות שניתן לחרוג מהן רק בהיתר ,למשל
העסקה ביום מנוחה וכן הוראות נוספות שנתפסות חמורות יותר כמו :אי מתן אישור בכתב על תחילתם וסיומם
של יחסי עבודה.
כאן מתאפשר הטלת עיצום של 20,400ש"ח .חלק ג' עוסק בהפרות החמורות ביותר למשל ,הפרת חוק שכר
מינימום ,הלנת שכר ,אי הפרשה לפנסיה ,העסקת נוער לא חוקית ,פגיעה בעובדת בהיריון .העיצום הכספי הוא
35,700ש"ח .הסכומים מתעדכנים מדי שנה ב 1 -בינואר ,בהתאם לעליית המדד.
החוק קובע תעריף מוקטן כשהמעסיק הוא יחיד למשל מעסיק שמעסיק עובדת במשק בית .בסעיף 4קובע החוק
תוספת של 2אחוזים לגובה עיצום כספי בכל יום שבו ההפרה נמשכת .הוא גם קובע הכפלה של העיצום כשמדובר
בהפרה חוזרת .סעיפים 7ו 8 -מעניקים לממונה שק"ד להפחית את סכום העיצום לאחר ששמע את טענות המעסיק.
החוק קובע באופן מפורט את תהליך הטלת העיצום ,למשל סעיפים 5ו 6 -שקובעים חובת מסירה הודעה למעסיק
בדבר הטלת עיצום כספי ומעניקים למעסיק זכות טיעון שניתן לממש 30יום לאחר מסירת ההודעה .העיצום מוטל
רק לאחר מכן .על החלטה זו המעסיק יכול לערער לגוף במשרד העבודה ועל כך ניתן להגיש ערעור לביה"ד.
בסעיף 14החוק קובע הטלת אחריות אישית על נושאי משרה ,כך שלא רק התאגיד חשוף לסנקציות ,אלא גם
מקבלי ההחלטות ונושאי משרה אינדיבידואלים בתוך התאגיד.
156
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מטרת הרחבה זו היא כמובן להרתיע אנשים פרטים ולהגביל את האחריותיות ביחס לזכויות עובדים .סעיף 17
מטיל חובה על פעולה בשקיפות וקובע חובה למדינה לפרסם את העיצומים הכספיים שמוטלים ואכן הרשימה
הזו גלויה לציבור באתר מנהל ההסדרה והאכיפה .מטרת הפומביות היא לאפשר לציבור לזהות מעסיקים מפרים
ולייצר אפקט של ביוש כלפי מעסיק מפר .כמו כן ,ובאופן חשוב ויצירתי גם בהשוואה בינ"ל ,החוק קובע הסדרים
מיוחדים במקרה של קבלני שירותים .כאמור עוד נעמיק בכך כשנעסוק במבנה ההעסקה הקבלני ביחידה שתעסוק
בשאלה מיהו המעסיק .אבל עכשיו נתאר רק כמה מאפיינים.
החוק בתוספת הראשונה מונה שורה של סקטורים בהם רווחת העסקה קבלנית :שמירה ואבטחה ,ניקיון ,הסעדה
(הסעדה -ספקי שירות אוכל לעובדי המעסיק במקום העבודה ,מעין קייטרינג).
החוק קובע לגביהם הסדרים מיוחדים שמביאים להרחבת האחריות לא רק למעסיק הישיר (החברה הקבלנית)
אלא גם למזמין שירות .ז"א "מי שהעבודה מתבצעת בחצריו" ,כך מכנים את זה בדיוני העבודה .למשל ,ביחס
לעובדות הניקיון שמנקות את אולמות האוניברסיטה ,אם יש הפרה לא רק חברת הקבלן (המעסיקה הישירה של
עובדת הניקיון) תהיה אחראית להפרה ,אלא גם מזמינת השירות ,האוניברסיטה ,מי שלכאורה אין לה קשר חוזי
עם העובדת.
אחריותו של מזמין השירות היא במישור גם הפלילי וגם האזרחי אבל היא בכל מקרה משנית לאחריות הקבלן,
המעסיק את העובדים .קודם כל הולכים לקבלן.
האחריות מוגבלת למספר הוראות מצומצם ביותר מזה שמוטלות על המעסיק הישיר ,כשחובות מזמין השירות
מפורטות בתוספות השלישית לחוק.
ולבסוף ,בשלב זה נזכיר רק שהחוק קובע שורה של הגנות למזמין השירות מפני אחריות להפרה .נעמיק שוב בהיבט
הזה של החוק בהמשך .אבל כעת רק נוסיף ונציין ,שהחוק מעניק הגנה למזמין השירות אם הוא העסיק מישהו
שנקרא בודק שכר מוסמך.
157
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מהו בודק שכר? בשל חולשת מערך האכיפה ,החוק מנסה לעודד אכיפה עצמית ובחינה עצמית של מזמיני שירות.
פעולה כזאת של אכיפה עצמית ובדק בית ע"י בודק שכר ,מהווה הגנה מפני סנקציה פלילית ומנהלית בחוק .יצירת
תפקיד בודק השכר הוא חידוש נוסף בחוק שממסד מנגנון בקרה ופיקוח על זכויות עובדים באמצעות בודקי שכר
מוסמכים .כלומר ,המשמעות של בודקים היא בודקים שמקבלים הכרה והסמכה של משרד העבודה ובדקו את
התאמת תנאי העבודה של העובדים בפועל למשפט העבודה עפ"י מסמכים ובדיקות תקופתיות בשטח אצל המעסיק
ומזמין השירות .אישור תקינות של הבודק תשמש הגנה למזמין השירות מפני אחריות של הפרת זכויות עובדי קבלן
אצלו.
כלי נוסף שיש לתת עליו את הדעת במסגרת האכיפה המנהלית הינו הכלי של נטילת רישיון והיתר – הכלי מאפשר
לגופי האכיפה להוציא מהשוק מעסיקים פוגעניים ע"י נטילת היתר הפעולה או הרישיון שלהם .הדבר רלוונטי
כמובן לתחומים שיש בהם צורך לרישיונות והיתרים.
רישוי – אפשרות ליטול רישיון של קבלני חברות כוח אדם .כדי להיות קבלן כוח אדם או קבלן שירותים בענפי
השמירה והניקיון נדרש רישוי מהמדינה וזאת לפי חוק העסקת עובדים דרך קבלני כוח אדם .נטילת הרישיון של
חברת כוח האדם או קבלן בתחומים האלה (קבלן מפר) היא כמובן הרעת גורל עבורו – לכן כלי זה עובד בתווך בין
הכלי המנהלי של העיצום לבין הכלי הפלילי מבחינת החומרה שלו.
מתן היתרים פרטניים – הכלי הזה מאפשר לרשות להפעיל שק"ד ביחס לתחולת הכלל הקוגנטי ביחס למעסיק
ובנסיבות ספציפיות .ההיתרים מאפשרים למעסיק להפר הוראות חוקים מסוימים אבל להפר אותם בהיתר.
לדוגמה פיטורי עובדת בהיריון מכוח חוק עבודת נשים .מעסיק שרוצה לפטר עובדת בהיריון צריך לפנות למשרד
העבודה ולקבל היתר וזה גם ביחס להעסקה חורגת מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה .כלומר ,העסקה חורגת
מהעסקה המותרת בחוק שעות עבודה ומנוחה יכולה להיעשות בנסיבות מסוימות בכפוף להיתר .ביחד ,האמצעים
האלה אמורים לשפר ולייעל את מערך האכיפה בענפים וסיטואציות שמועדים להפרת זכויות.
158
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מדובר בשימוש בכוחה של המדינה כמעצבת סטנדרטים בשוק ,לא דרך חקיקה ורגולציה ואכיפה ,אלא בכובעה
כשחקן שוקי שנקשר בחוזים עם ספקים ונותני שירות במשק .המטרה כאן היא לתמרץ עסקים פרטיים לשמור
על זכויות העובדים באמצעות כללי המכרזים וההיקשרות בחוזים עם המדינה .ישנם מספר אמצעים שמנסים
לעשות שימוש ברציונל הזה:
דוגמה אחת היא חוק עסקאות בגופים ציבוריים – סעיף 2ב' לחוק ,קובע כלל עקרוני לפיו לא יתקשר גוף ציבורי
עם ספק ,אלא אם כן נוכח שעד מועד ההתקשרות לא הורשע ביותר משתי עבירות לפי רשימת חוקים וסעיפים
שמופיעים בחוק (חוק שכר מינימום וחוק עובדים זרים וגם בתוספת השלישית לחוק הגברת אכיפה) וגם כי לא
הוטלו עליו עיצומים כספיים בשל יותר מ 6 -הפרות וכל זה בפרק זמן של שנה או 3השנים האחרונות בהתאם לסעיף
הספציפי.
החקיקה מייצרת סנקציה על מעסיק מפר שלא יוכל לקחת חלק בעסקאות עם גופים ציבוריים – סנקציה כלכלית.
עם זאת ,בהתחשב ברמות האכיפה הנמוכות ,חשוב לשאול מהו הסיכוי של שתי הרשעות ומה כוחה המרתיעה של
חקיקה כזאת הלכה למעשה.
כלי שני בו נעשה שימוש בכוחה של המדינה כשחקן שוקי הוא האיסור על מכרזי הפסד – התפתחות זו היא
התפתחות משולבת של ביהמ"ש והחשב הכללי במשרד האוצר .בפסיקה בתי משפט פסלו החלטות של ועדת מכרזים
שהחליטה לזכות הצעה גירעונית שעל פניה לא מאפשרת לקבלן המציע לשלם לעובדים את זכויותיהם לפיה חוק.
יש דוגמאות רבות לפי הפסיקה במסגרת בתי המשפט לעניינים מנהלים שפוסלים חוזים בהם תשלום שכר העובדים
לפי התשלום הנקוב במכרז לא משאיר רווח שולי לקבלן.
מעניין לראות שהמהלך מכניס שחקנים נוספים :ראשית ,בתי המשפט המנהליים ,שכן אליהם מובאים התיקים,
שנית חברות מתחרות שהפסידו במכרז – בגלל הסירוב שלהם להפר את חוקי העבודה הם הפסידו ולכן "מלשינות".
ההוראות אומצו כמחייבות ברשויות המקומיות .השכר שקבע החשכ"ל מתבסס על עובד שיש לו ותק למעלה משנה.
המתחרים הציעו לספק השירות בשכר גבוה מהשכר השנתי שנקוב במכרז והזוכה הגיש הצעה קרובה מאוד לאותו
שכר.
הזוכה הסביר את הצעתו בכך שלרבים מהעובדים שלו יש ותק של פחות משנה ולכן חלק מרכיבי התשלום שפורטו
בהנחיות בחשכ"ל לא רלוונטית ולכן עלות העסקת העובדים קטנה יותר .בימה"ש המחוזי דחה הטענה בטענה שאין
דרישה מכללא במכרז שלעובדים יהיה ותק של למעלה משנה ולכן החישוב שהציע החברה הזוכה סביר .בימה"ש
העליון מקבל את הערעור וקובע שההצעה הזוכה פסולה .בג"ץ מדבר על דיני המכרזים כאמצעי למניעת הפרות
זכויות עובדים במבט הצופה פני עתיד (אקס-אנטה).
ההפרה עוד לא קרתה והם חותרים למניעה של הפגיעה בטרם תתרחש .בג"ץ קובע שפרשנות אחרת תעודד העסקה
קצרת-טווח בענף ותפגע בעובדים שכוח השוק שלהם לא מאפשר להם להתמקח על תנאי עבודה טובים והוגנים
יותר .בשל הדבר ,הוזכרו הוראות החשכ"ר ואנו נתעכב עליהם לרגע .כדי להתמודד עם תופעת הפרת זכויות
העובדים של קבלני שירותים איתם נקשרת המדינה ,מפרסם החשב הכללי הוראת שעה שעניינה הגנה על זכויות
עובדים המועסקים ע"י קבלני שירותים בתחומי השמירה ,האבטחה והניקיון.
בהוראות נקבע ,בין היתר ,תנאי סף להשתתפות קבלני שירותים במכרזים ,שכר מינימום ועוד .אחד התנאים
שקבועים בהוראות שמציע המכרז ,הוא לצרף להצעתו אישור של יחידת האכיפה בנוגע להפרות של חוקי העבודה
של המציע ,בעלי השליטה בו וחברות אחרות של מי מבעלי השליטה בשלוש השנים האחרונות מהמועד האחרון
להגשת ההצעה.
נדרש גם נוסח מלא וחתום של הצהרת המעביד על עלות השכר ובכלל זה הצהרה כהצעה שלו כוללת את עלות השכר
של המעביר ועלויות נוספות בגין ההסכם ,כולל רווח למתן השירותים המבוקשים במסגרת המכרז.
ההנחה קובעת נסיבות בהן הצעה תיפסל על הסף בגלל הפרת זכויות עובדים בהתבסס על הרשעה בשלוש השנים
האחרונות וגם קבלת קנסות בגין הפרות חוקי העבודה בשנה האחרונה .זה מהלך מעניין מאוד ,אבל יש לזכור
שאישור של יחידת האכיפה לא אומר הרבה .בדיקה של מבקר המדינה את קבלני השירותים בתחום השמירה ב-
( 2008קצת מזמן ,אבל אין סיבה לחשוב שהשתנה) ,מצא שיחידת האכיפה בדקה 77מתוך 386מתאגידי השמירה
כלומר כעשרים אחוזים .במצב דברים זה המבקר אומר קטן הסיכוי שקבלן שירותים ייקנס בשני קנסות בשלוש
שנים.
עוד מצא המבקר ,ש 7 -מתוך 54תאגידי השמירה שביקשו אישור כזה ניתנו אישורים שבועיים כי כן הוטלו עליהם
קנסות בתקופה הרלוונטית .השימוש במדינה כשחקן שוקי הוא אמצעי שהשימוש בו גובר גם בישראל וגם בעולם.
בעולם אנו רואים התרחבות של חקיקה שמכונה באנגלית " – "Procurement Legislationשמכוונת את המדינה
להיקשר עם ספקים שמגינים על זכויות העובדים .זהו כלי שלעתים כוחו מוגבל בגלל מיעוט האכיפה אבל יש לו
פוטנציאל ככל שמערך האכיפה אפקטיבי וכן אפשרות לייצר סטנדרטים בשוק.
160
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כך למשל ,נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מופקדת על קידום שוויון ,וניתנו לה בחוק שלל כלים ייחודיים לשם
כך (אנו נעסוק בכך בהמשך ,תחת הנושא של אפליה) .כך גם הממונה על זכויות עובדים זרים במשרד העבודה –
זוהי יחידה קטנה ודלת תקציב ,שגם בידיה הופקדו סמכויות ייחודיות במטרה לקדם אכיפה ביחס לאוכלוסייה זו.
ישנם גם גופים ברשות האוכלוסין שמופקדים על הפיקוח והאכיפה של חוק עובדים זרים ,וגופים בזרוע אכיפה
שמופקדים על אכיפת חוקי הבטיחות והגהות .לא נרחיב לגביהם ,אבל יש לקחת בחשבון שהקמת גוף ייחודי יכול
לאסוף מידע ייחודי ומשאבים מותאמים להפרות ספציפיות .אבל זה גם יכול לייצר אתגר בגלל ביזור היתר של
סמכויות האכיפה .במצב כזה מתעורר חשש שכל גוף אכיפה יראה רק חלק מהתמונה ולא ידע לעסוק במכלול תנאי
העסקה וסביבת העבודה.
עד כה הסתכלנו על האכיפה הפרטית ועל האכיפה הציבורית ,אבל האם יש חלופות נוספות על מנת לשפר את בעיית
האכיפה?
במקטע זה נעסוק בעוד 4כיוונים חשובים לאכיפת זכויות עובדים שהינם בין הפרטי לציבורי :התארגנות עובדים,
אחריות חברתית של תאגידים – משפט רך ,פרוצדורליזציה של משפט העבודה ואכיפה משותפת Co-
.enforcement
161
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
התארגנות עובדים
נתחיל בהתארגנות עובדים .במישור הקיבוצי ,לארגוני עובדים יש יתרון משמעותי על כל גוף אכיפה אחר .בניגוד
לגופי אכיפה מדינתיים ,הם קרובים לשטח ,יודעים מה קורה ומהן ההפרות שמתבצעות .בנוסף ,בניגוד לעובד
הפרטי שמבקש לעמוד על זכויותיו ,ארגון עובדים לא חושש לסיום יחסי העבודה ,לא סובל באותה צורה מפערי
הכוחות שמקשים על אכיפה פרטית .לכן ,אם יש ועד פעיל בעבודה ,ובהמשך השנה נראה שזה לא תמיד המצב,
אבל אם יש ,אז הארגון יכול לאסוף מידע ,לפתח מומחיות ולקחת את טענות העובד לגבי פגיעה בזכויותיו ולהביאם
למול המעסיק שנדרש עכשיו לפעולה רוחבית ולהתמודדות עם הארגון ולא עם העובד.
נראה בדיוננו במישור הקיבוצי בהמשך שהתארגנות עובדים אפקטיבית לא רק באכיפת זכויות עובדים אלא גם
ביצירת זכויות מעל ומעבר לרצפת הזכויות של חקיקת המגן .עם זאת אנו רואים ירידה בכוחם של ארגוני עובדים
ולכן בעוד סוגיית האכיפה האפקטיבית חשובה מאוד לעידוד עבודה מאורגנת ,הרי שלא ניתן לסמוך עליה בכל
הסקטורים וההקשרים.
162
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במישור ההסכמי ,יש היום יותר מנגנונים של הסדרה עצמית והבטחת אכיפה עצמית .תחת הכותרת של אחריות
חברתית של תאגידים -תאגידים מפתחים קודים עצמאים להגנה על ערכים חברתיים ובהם זכויות עובדים.
זכויות עובדים גם בחצרי המעסיק וגם במורד שרשרות ייצור ואספקה גלובליות ומקומיות .המעסיקים מייצרים
קודים כאלה לעצמם או מצטרפים ליוזמות מרובות שחקנים שמובילים שחקנים שוקיים או ארגוני חברה אזרחית
ולעיתים ארגוני עובדים או אפילו גורמים מדינתיים.
לעתים תאגידים מאמצים תו תקן חברתי ובו מרכיב של זכויות עובדים ואומרים שהם מחויבים לאותן אמות מידה
והם גם מעמידם את עצמם והעובדים לפיקוח וקרדיטציה של מה שמכונה תעשיית האכיפה הפרטית שהתפתחה
לשם כך.
אנו מכנים התפתחויות אלה "משפט רך" מפני שהן וולונטריות ,היינו מייצרות חובה אבל לצידה אין סנקציה
משפטית ברורה ולכן לא ברור מה עומקה של החובה .הסנקציה אמורה להיות רק פגיעה במוניטין התאגידי ,חשש
לנתח השוק שלו ולירידה בהיקף מכירות בגלל חרם צרכני או מודעות הצרכנים.
תאגידים החלו לאמץ קודים כאלה לאחר הליכים משפטיים שביקשו לראות אותם אחראים לעבודות כפיה ,סחר
בבני אדם ותנאי עבודה מח פירים בסדנאות יזע בדרום הגלובלי ,במורד שרשרות האספקה של תאגידים גדולים.
כשגבר החשש של התאגידים שמחוקקים ירחיבו את האחריות שלהם באופן ישיר לאחריות חוזית או נזיקית,
התאגידים החלו לאמץ בעצם את אותה רגולציה רכה.
מחקרים בעולם מלמדים שהשפעת הכלים של אחריות חברתית של תאגידים היא עדיין בשוליים בלבד .התייחסות
התאגידים כתעשייה של ניהול סיכונים שמתמקדת על הגנה על מוניטין ולא בשינוי מוסדי ,היעדרן של סנקציות
במנגנוני אכיפה אפקטיביים ,והעדר הפרספקטיבה של העובדים עצמם בקביעה ועיצוב של הסטנדרטים הופכים
את המערכים האלה פעמים רבות לחסרי שיניים ולא אפקטיביים .יחסי ציבור בלבד.
בין שתי האפשרויות הללו אנו רואים גם שינויים בממד הרגולטורי שבהם לידי ביטוי בשינוי ברגולציה עצמה וגם
שינויים במנגנוני האכיפה .נעסוק עתה בשני אלה:
163
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בהשוואה לממד ההסכמי ,כמו בממד ההסכמי ,יש כאן הישענות על הרעיון של לגיטימציה חברתית – רצון להשתמש
בנורמו ת ציבוריות של שקיפות ואחריותיות כדי לפתוח את התאגיד לעיני העובדים והציבור .עם זאת ,להבדיל
מהממד ההסכמי שבו מדובר במשפט רך ,במימד הרגולטורי אם המעסיק לא מקיים את ההוראות הפרוצדורליות
תתלווה סנקציה ציבורית או פרטית (בדמות תביעות).
ניתן דוגמאות לכך ,אבל הילה תאמר שיש דוגמאות רבות .נתחיל בדוגמאות מהחקיקה – חוק פיקוח על בטיחות
העבודה עוסק בדרכים שבהן יבטיחו שמירה על זכויות עובדים בכל הנוגע לבטיחות .הסטנדרטים שקובעים מהי
בטיחות נקבעים לפי פקודת הבטיחות בעבודה .הדרך שבה שומרים על זכויות העובדים נקבעת בחוק ארגון הפיקוח.
במסגרת זו ,החקיקה מעודדת מקומות עבודה למנות אחראי בטיחות במקום העבודה שיהיה מופקד על הנושא הזה
ומוסיפה תהליכי תלונה לממונה הבטיחות (מייצרת פרוצדורה במקום העבודה) .דוגמה נוספת ,נמצאת בחוק
למניעה הטרדה מינית .החוק קובע הוראה מהותית לגבי מהי הטרדה מינית ,אבל גם קובע שבמקום עבודה צריך
לפתח הליך שבו יש ממונה על הטרדה מינית שאחראית גם על קבלת תלונות וטיפול בהם וגם על הדרכה והטמעה
של הנושא .החקיקה מייצרת מוסד בפרוצדורה שלמה בתוך מקום העבודה .ראינו ביחידות קודמות שהצעה דומה
קיימת רק ביחס להתעמרות בעבודה .דוגמה שלישית ,חקיקה הנוגעת לעובדי קבלן דיברנו על החוק להגברת אכיפה
אבל לא הזכרנו שהחוק קובע שמזמיני שירות צריכים למנות נציב שיהיה אחראי על פניות של עובדי קבלן
שזכויותיהם אולי נפגעו .גם האפשרות למנות בודק שכר מדגימה מגמה זו היטב.
164
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נעבור לדוגמאות מהפסיקה :ראשית ,פיטורים .ראינו ביחידה שעסקה בחובת תוה"ל את התפתחות הדרישות
הפרוצדורליות ביחס להליכי הפיטורין .ובכלל זה שמירה על כללי הצדק הטבעי ,מתן זכות טיעון ושימוע .גם כאן
רואים מעבר מעיסוק בתכנים לעיסוק בהליך .דוגמה שנייה ,נוגעת לפרטיות ,באותה יחידה גם דיברנו על הזכות
לפרטיות ועסקנו בפס"ד איסקוב.
פס"ד איסקוב -מ לבד הגדרת נורמות מהותיות לגבי הגנת על פרטיות העובדים ,כולל גם המלצה לפתח נהלים
ברורים ביחס לפרטיות העובדים ולהבהיר אותם לעובדים ,להטמיע אותם ולמנות נאמני פרטיות במקום העבודה
שיבטיחו את קיום התוכנית ויגנו על זכויות העובדים במסגרתה.
פניה להליך הפרוצדורלי כדרך לאכיפת זכויות עובדים מעודדות כמה מגמות חשובות שמחדשות ביחס למה שראינו
במקטעים הקודמים בדיון באכיפה הפרטית והציבורית.
ראשית ,הפרוצדורליזציה מעודדת פיתוח הדיאלוג ויצירת שקיפות גם בפיטורין ,בפרטיות ,בהטרדה מינית .אנו
רואים מהלכים שמטרתם לעודד דיאלוג והידברות עם העובדים ופעולה שקופה וברורה .שנית ,פיתוח אחריותיות
– ביחס לנושאים של בטיחות ,הטרדה מינית ופרטיות אנו רואים מגמות שמבקשת להבטיח שהמעסיק מבין את
אחריותו ,מפנים את כוחו ,גם ביחס לאתרים במקום שהעבודה בהם מעדיף לעצום עיניים ,אולי אפילו יש לו אינטרס
ממשית לעצום עיניים.
שלישית ,התמקצעות התהליך הזה מייצר תפקידים חדשים כמו למשל אחראית על הטרדות מיניות ,הליכי שימוע
בטיחות ופרטיות .בעלי תפקידים אלה מתמקצעים בתחום ,לומדים את הסטנדרט בענף ואולי בעולם ועליהם לתת
את הדעת לנעשה במקום העבודה.
לבסוף ,הדבר מעודד הליכי למידה ארגונית ובתקווה שינוי ארגוני ארוך טווח .הארגון לא רק מקיים את חובותיו
כלפי עובד ספציפי ,אלא יכול ללמוד מטעויות ולשנות את דרכיו .כל זה טובה ויפה אבל האם זה אכן כך? האם 4
המטרות באמת מקודמות?
המחקר בתחום מלמד שלעיתים המגמה חותרת תחת עקרונות יסוד של חוקי מגן ועקרון הקוגנטיות .פרוצדורה
פנים-ארגונית יכולה לבוא על חשבון אכיפה חיצונית ולהיות דרך נוחה לארגון לסגור את הדברים מבפנים ,לטאטא
מתחת לשולחן או להפר מבלי שאין עין חיצונית שמפקחת .לכן ,יתכן שמדובר בהחלשת עיקרון הקוגנטיות כשאנו
נותנים לחתול לשמור על השמנת .אם כן ,בעיצוב ופיתוח גישה זו יש לבחון את מקום העבודה באופן ריאלי ,תוך
הבנת מערך הכוחות במקום העבודה וכשאנו ערים לכך שהפרוצדורה יכולה לא רק לייצר ולהגן על זכויות אלא גם
למסמס ולפגוע בהם.
זו אחת הדרכים שנחשבות בעולם למבטיחות בתחום אכיפת זכויות עובדים .גישה זו התפחתה עקב כך שגופי
הפיקוח באכיפה הבינו את מגבלותיהם בהגעה לשטח ובסיוע לעובדים בכלל ובעיקר לעובדים בשכר נמוך ומהגרים
(עובדים בקבוצות מיעוט בשוליים שנוטים להיות חשדניים לגבי הרשויות ולא ששים לשתף פעולה איתן).
165
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
תובנה זו הולידה נכונות לשתף פעולה עם ארגונים שעובדים סומכים עליהם ושקרובים לשטח .מדובר על כן באכיפה
ציבורית תוך שת"פ עם ארגוני חברה אזרחית וארגוני עובדים בהליכי אכיפה ,תוך התבוססות על אמון האוכלוסייה
הרלוונטית בארגונים אלה ובידע המקומי שלהם .המודל זהה קיבל ביטוי באוסטרליה ב Fair Work Act -ובארה"ב
בעיקר ברמה המוניציפלית ,למשל בערים כמו בסיאטל וסן פרנסיסקו .אכן אנו רואים שההתפתחות בעיקר קיימת
במודל האנגלו-סקסי.
ניקח את המקרה האוסטרלי; באוסטרליה החוק הוא חוק שעוסק באכיפת זכויות עובדים ושיצר גוף אכיפה חדש
שמשלב בין מענה לתלונות עובדים (ריאקטיבי) ואכיפה פרו-אקטיבית .האכיפה מתחילה בתהליך לתיקון המצב ע"י
המעסיק ,בדומה למודל הפרנקו-לטיני ,ואם הדבר לא נעשה אז יש פניה לביהמ"ש לנקיטה בסנקציות ,וביניהן
הסכמים אכיפים שכוללים תוכנית לשינוי פרקטיקות העסקה והבטחת ציות עתידי.
166
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מה שמיוחד במהלך הזה ,מעבר לאימוץ המודל הפרנקו-לטיני בהקשר אנגלו-סקסי ,הוא העובדה שהאכיפה
וההסכמים נעשים בשיתוף פעולה עם נציגי עובדים וחברה אזרחית .תהליכי אכיפה אקטיביים נעשים בין היתר
באמצעות מידע מארגוני חברה אזרחית שזוכים לאמון העובדים ועובדים עכשיו בשיתוף פעולה עם גופי האכיפה
להגנה על זכויותיהם.
לסיכום ,ביחידה זו דנו באתגר האכיפה של זכויות העובדים בחקיקת מגן ,דנו בבעיית האכיפה בישראל ובמודלים
שקיימים בעולם .הכרנו את גופי האכיפה בישראל ואת דרכי האכיפה המרכזיות (הפרטית והציבורי) וסיכמנו
בבחינת כיוונים חדשים לאכיפה בין הפרטי לציבורי .הדיון בבעיית האכיפה נועד להעמיק את הבנתנו את כוחה
ומגבלותיה של חקיקת המגן .נמשיך לעסוק בכך בשלושה תחומים ספציפיים :שכר ,זמן ואפליה.
נבקש לבחון את 4ההנחות לגבי עסקת החליפין הבסיסית בקשר העבודה -שכר תמורת זמן עבודה .נחשוב ביחד על
תפקידה של חקיקת המגן בנושאים הבסיסים והתשתיתיים האלה בעולם העבודה .נדון בחשיבותה של חקיקת
המגן ,ונדון גם באתגרי האכיפה ובפער בין המשפט עלי ספר למשפט במציאות ביחס לשכר וזמן בשוק העבודה.
שכר וזמן
דיברנו ביחידות שעסקו במרכיב ההסכמי על כך שבבסיס קשר העבודה נמצא חוזה העבודה ובמסגרתו המעסיק
מחויב בתשלום שכר והעובד מעמיד את זמנו לרשות המעסיק ומספק עבודה .אבל מה העובד נותן? המעסיק הרי
לא קונה את העובד עצמו שהרי אז היה מדובר בעבדות.
מקובל לומר שהמעסיק מש לם על כוח העבודה של העובד אבל איך המעסיק מתמחר כוח זה? כמה הוא ישלם?
עפ"י הניתוח הכלכלי הקלאסי ,התשלום קשור ישירות לתפוקה שולית של העובד .עם זאת ,כדי לחשב את ערך
העבודה של עובד ספציפי יש לבחון מה עשו כל יתר העובדים ולכמת מה הערך שהוסיף אותו עובד ספציפי.
167
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במ קרים מסוימים זה אפשרי ,אבל באחרים זה דבר קשה מאוד לכימות .לכן לרוב המעסיק לא מודד את התפוקה
של עובד מסוים ,אלא משלם לפי שעות עבודה .שעות עבודה מהוות פרוקסי ,אומדנה ,לתפוקה אותה ניתן לתמחר
יותר בקלות .השכר לכן הוא לרוב על בסיס זמן (שעה/חודש) ולא על בסיס התפוקה השולית של העובד .אם כי
במקרים מסוימים ,השכר השעתי בהחלט יכול להיות קשור לתפוקה השולית הממוצעת או המשוערת של העובד.
מן הסתם ,קל יותר להסדיר את קשר העבודה כשהשכר והזמן נמדדים ביחידות קצובות ופשוטות .למשל ,חוק שכר
מינימום קובע ששכר מינימום לשעה הוא 29.12ש"ח .נניח שהעובד עובד 100שעות בחודש ,מה יהיה שכרו? 2,912
ש"ח .זאת בהנחה שלא עבד שעות נוספות ואין לקחת בחשבון תוספות אחרות.
במצב כזה קל מאוד לבצע את התחשיב ,קל להבין אותו ,קל לאכוף אותו וההסדר הזה יכול לענות גם על המטרה
הציבורית – שהיא להבטיח לכל עובד מינימום הכנסה .במציאות הדברים יותר מורכבים ,שכן השכר מורכב
מזכויות מגוונות; שעות נוספות ,תוספות לשכר היסוד ומרכיבים נוספים.
התפיסה הבסיסית בשוק הקפיטליסטי היא שהמחוקק לא צריך להתערב בשכר ושיש לתת למנגנוני השוק
להסדיר את גובה שכרם של העובדים .כתוצאה מכך ,יש מעט מאוד חוקים שמסדירים את גובה השכר ,כפי שכבר
אמרנו .אנו נתמקד היום בחוק שכר מינימום.
הסדרת זמן היא יותר מורכבת משכר ,בעוד שכר ניתן ביחידות אחרות של כסף ,במקרה שלנו שקלים ,הרי שזמן
הוא דבר מגוון ,סובייקטיבי ,יש שעות עבודה ,שעות פנאי ,שעות משפחה ,שבת וחג אז זמן הוא מורכב .מחד ,יש לנו
ממד אובייקטיבי ,שכן שעה זאת שעה ,ששים דקות .אבל מבחינה סובייקטיבית ,זמן לא נחווה בצורה זהה .למשל,
זמן של ילדים שונה משל מבוגרים ,אנו אומרים שהזמן עובר מהר או לאט ושעה יכולה להיות יחידת זמן ארוכה
אם מדובר בסחיבת משאות כבדים בחום או לעבור מהר מאד אם אנחנו צופים בסרט במזגן.
חווית הזמן שלנו היא חוויה שמשלבת היבטים סובייקטיביים ,אובייקטיביים וגם לפעמים היבטים טכנולוגיים.
לעובדים יש לכן חוויות זמן שונות .החוק העיקרי שנסתכל עליו כאן הוא שעות חוק עבודה ומנוחה שמגדיר מהו
168
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
יום עבודה ,מהו שבוע עבודה ,מבחין בין חג ליום חול ,בין זמן עבודה לזמן הפסקה .הדיון יפגיש בין שעות עבודה
ומנוחה לבין חוק שכר מינימום .משום שאי אפשר לדבר על אחד מבלי לדבר על השני כפי שראינו עתה.
כפי שראינו בדיון הכללי בחקיקת מגן ,גם ביחס לחוק שכר מינימום מתקיים דיון במתכונת דומה .הטיעונים בחלק
זה אולי ישמעו לנו מוכרים ,אבל נראה איך הם מתרגמים לדיון הספציפי סביב שאלת הצדקה שכר מינימום ע"י
המחוקק .נראה את המחלוקת הערכית ואת אי ההסכמה בניתוח הכלכלי והאמפירי סביב נושא זה.
.1טענות אידיאולוגיות ,שניתן לכנותן ליברטריאניות ,לפיהן אין מקום להתערבות בשוק ע"י קביעת השכר.
זה לא ראוי שהמחוקק יחליט לקחת כסף מבעלי הקניין ולהעביר אותם בכפייה לעובדים וזאת במנותק
מרצון הצדדים לעסקה .לגישה זו ,יש להניח שהצדדים יודעים הכי טוב כמה שווה העבודה ,להם יש את
המידע המלא ביותר ולכן מה שנעשה בהסכמה במסגרת חוזה העבודה הוא השכר הראוי ,המדויק ,היעיל
והמוסרי.
.2טענות אסטרטגיות – זהו סוג שני של טענות ,לגישה זו גם אם המטרות שהצבנו בבסיס החוק הן ראויות
מבחינה עקרונית ויש לחתור לחלוקה הוגנת בין עבודה להון ,הרי שהתערבות חקיקתית בשכר היא לא
הדרך לעשות כן .יש לתת לשוק להסדיר את עצמו ,המחוקק יכול לאחר מכן בדיעבד לתקן את התוצאה
החלוקתית באמצעות מיסוי וקצבאות שיעבירו עושר מעשירים לעניים באופן נקודתי וממוקד ולא ע"י
התערובת כללית בדיני החוזים שקובעת שכר אחיד (שכר מינימום) .זו הטענה המפורסמת של חוקרי
המשפט והכלכלה קאפלו ושבל מאוניברסיטת הרווארד שטוענים שהתערבות במשפט הפרטי תביא בהכרח
לתוצאה לא יעילה.
.3טיעונים תוצאתניים-חלוקתיים -לבסוף ,כקבוצה נפרדת או כתת קבוצה של כל אחד מסוגי הטענות שכבר
ראינו ,עולות טענות האמפיריות ,התוצאתניות והחלוקתיות ,לפיהן חוק שכר מינימום לא יכול להגשים
את מטרותיו ,משום שיפגע בקבוצה עליה הוא מבקש להגן .הנימוק הזה מוכר לנו מהדיון של גלגול עלויות
ביחידה הקודמת .לפי טיעון זה ,חוק שכר מינימום יביא ראשית לבריחת הון ,החוק "יבריח" מעסיקים
למדינות בהן אין שכר מינימום ,בהן עלויות השכר יכולות להיות נמוכות יותר .שנית ,הטענה היא שהחוק
גורם לאבטלה ,הוא מעלה את עלות העסקה ,מה שיחייב מעסיקים לפטר אם ברצונם לשמור על נתח
רווחים דומים .כתוצאה מכך ,שלישית ,זה יגדיל את אי השוויון והעוני כי האוכלוסייה העובדת אולי
תשתכר יותר ,אבל יהיו יותר מובטלים שיהיה להם קשה יותר להשתלב בשוק העבודה.
169
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
170
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כדי להבין את הטיעונים האלה ,נסתכל על הגרף הכלכלי הבסיסי בדבר היצע וביקוש בשוק העבודה שמסביר את
המנגנון הזה;
גרף ההיצע והביקוש הזה ,מראה לנו את הטיעון הבסיסי ביחס לכך שהחוק יגרום לאבטלה .ציר ה X -הוא ציר
העבודה וציר ה Y -הוא ציר השכר .עקומת ההיצע והביקוש נפגשות בנקודת שיווי המשקל ,נקודת האקוויליבריום.
הטענה הכלכלית הפשוטה היא שכששכר המינימום מעלה את השכר מעבר למה שהשוק קובע ,הביקוש לעובדים
יירד ,כי העובדים יקרים יותר ובמקביל מבחינת ההיצע ,יהיו יותר עובדים שמוכנים לעבוד בשכר מינימום מאשר
תמורת השכר השוקי הקודם .כשהביקוש קטן וההיצע גדל נוצר משולש האבטלה האפור שאנו רואים בגרף .לכן
על פי המודל הבסיסי ,שכר מינימום מייצר אבטלה.
כתוצאה מקביעה או העלאת שכר מינימום מעסיקים ישלמו יותר לכל עובד ולכן יוכלו להעסיק פחות עובדים .לכן,
זה אולי מיטיב עם אלה ששמרו על מקום עבודתם ,אבל זה מגדיל את מספר האנשים שלא ימצאו עבודה בכלל .לפי
גישה זו ,אנו מיטיבים רק עם חלק מהעובדים ,ששכרם עולה ,כאשר עובדים אחרים משלמים את המחיר מכיוון
שהם נפלטים משוק העבודה.
לרוב אלה יהיו העובדים המוחלשים ביותר ,הם יהיו הראשונים שיפטרו .לתופעה זו קוראים בעיית הinsiders-
.outsiders -כלומר ,יש לנו קבוצה שנהנית מהטבת שכר (או בהקשרים אחרים מהגנה בפני פיטורין) ,על חשבון
קבוצה אחרת שנפלטת משוק העבודה .שוב ,הטענה הזאת בוודאי נשמעת מוכרת מהדיון ביחידה הקודמת בה
דיברנו על טיעוני יעילות וטיעוני גלגול עלויות.
הטענה כאן דומה ,חוק שכר מינימום לא יעיל ,קובע שכר גבוה יותר מהמחיר של כוח העבודה בתנאי השוק ותוצאתו
גלגול עלויות על העובדים החלשים .השאלה היא האם שיפור מצבם של חלק מהעובדים על חשבון עובדים אחרים
היא ראויה? – זו שאלה של מדיניות ,האם נוכל להציע עבודה לעובדים האחרים? האם נוכל לספק להם קצבאות
והכשרה? האם אנו סבורים שיש ערך נלווה לכך שעבודה בשכר תבטיח רמת מחייה מסוימת? חשבו על הדיון הכללי
שניהלנו ביחס לגלגול עלויות ונסו ליישם אותו כאן .אין ספק שמדובר בשאלה חברתית ושאלה של מדינתיות ולא
רק בשאלה כלכלית.
.1טענות אידיאולוגיות :לגישה זו ,על מנת להבטיח שכר הוגן וקיום בכבוד ,יש לקבוע שכר מינימום שיבטיח
שהאדם אינו סחורה בשוק .מדובר בתהליך של דה-קומודיפיקציה .שכרו של העובד לא ייקבע רק בהתאם
לכוח המיקוח שלו .חקיקת שכר מינימום לגישה זו ,מתקנת את פערי הכוחות בין עבודה להון שמביאים
לכך שחלק מהעובדי ם ברווח קטן ומבטיחה חלוקה צודקת יותר של ההון וקיום בכבוד .לגישה זו שכר
מינימום נועד להבטיח שאדם עובד יוכל להתקיים מעבודתו בכבוד וכי אדם עובד לא יחיה בעוני ויבטיח
רמת חיים נאותה .בנוסף ,שכר מינימום יביא להקטנת מימדי העוני ומניעת מצב שנקרא "עובדים עניים".
דו"ח מ ימדי העוני והפערים החברתיים של המלל שיוצא מדי שנה בישראל מראה שוב ושוב שיש כאן עוני
לא מבוטל של משפחות עובדות .בנוסף ,חקיקה זו מצמצמת את פערי השכר הגדולים במשק .שלא נבין לא
נכון ,היא לא מייצרת שוויון אבל היא מעלה את רמת השכר של העובדים ברמות השכר הנמוכות ביותר
לרמת שכר שתיתפס כסבירה ומכבדת.
171
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.2טיעונים אסטרטגיים :גם חלוקה מחדש באמצעות מערכת המס והקצבאות כפי שטענו קפלו ושלו לא
באמת יכולה לתקן את הנזק שנובע מאי השוויון שבא לידי ביטוי בכך שהמעסיק נוטל חלק גדול מההון
מבלי להותיר בידי העובדים נתח מספק מהרווחים כדי להבטיח את מחייתם .ההשפעה החלוקתית של
מיסוי לא דומה להשפעה החלוקתית שמחייבת הגדלת חלקם של העובדים במקום העבודה ברווח.
.3טיעונים תוצאתניים-חלוקתיים :ששואלים האם המודל הפשוט שהצגנו קודם לכן לפיו בהכרח יתרחש
גלגול עלויות ואבטלה מרובה תיגרם תוצאה לא יעילה ,האם המודל הזה הכרחי .למשל מודל המונופסון –
האם חוק שכר מינימום יכול דווקא להגביר תעסוקה ולא להפחיתה ,ולהוביל לתשלום שכר יעיל?
לפי התיאוריה הכלכלית ,במצב בו יש מונופסון המעסיקים יקבעו שכר הנמוך מהתפוקה השולית ,כלומר שכר נמוך
מהשכר התחרותי .במקרים בהם המעסיק קובע שכר נמוך מהתפוקה השולית ,העלאת שכר המינימום עד לגובה
של השכר התחרותי יכולה דווקא לעלות את שיעור התעסוקה ואת ביקוש העבודה.
172
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
העלאת שכר המינימום תגדיל את הנכונות של העובדים לעבוד בשכר הגבוה ביותר שהוא השכר היעיל ותתקן את
כשל השוק שיצר המונופסון (הסבר אצל אלן קרונר) .עכשיו נחזור לעסוק בטיעונים החלוקתיים הנוספים מלבד
טיעון השכר היעיל.
לפי התיאוריה של קיינס ,שאתגרה את המודלים הקלאסיים ,התנאים לצמיחה כלכלית ייווצרו ע"י הגדלת כוח
הקנייה של העובדים .היבט של התיאוריה הרחבה שלו על מדיניות מאקרו כלכלית ,היא שהעלאת השכר תגדיל
את כוח הצריכה ,אשר בהמשך יגדיל את הביקוש למוצרים ויגדיל את מספר המועסקים על מנת לענות על הביקוש
המוגדל.
טיעון נוסף מתבסס על מודל דינאמי של השקעה בהון אנושי ובטכנולוגיה .לפי גישה זו ,שכר המינימום מעודד
צמיחה בכך שהוא מעודד את המשק לעבור לתחומי תעסוקה בעלי רווחיות גבוה יותר .העלאת שכר מינימום תוביל
לעידוד עובדים להשקיע עובדים ומעסיקים להשקיע בפיתוח הון אנושי וטכנולוגיה כדי להגדיל את פריונם וזה יביא
בהמשך לעלייה בצמיחה ולכן גם בשיעור התעסוקה.
יצירת תנאים לצמיחה כלכלית ע"י הפניית משאבים מתעשיות עתירות עבודה לתעשיות עתירות טכנולוגיה.
המתנגדים יטענו שסגירת מפעל טקסטיל בדימונה לא תעזור למי שיפוטר מהמפעל והוא לא יהפוך לעובד הייטק,
אין לו עבודה אחרת בדימונה.
האבטלה שלו מוחלטת ואין קשר אינהרנטי בין העלאת שכר מינימום לפיתוח תעשייה עתירת ידע .בעוד זה אולי
יכול להיות נכון במקרה פרטני וחשוב להבין את זה כי אנו צריכים למצוא פתרונות לאותו עובד -מבחינה מאקרו
כלכלית יש לכך דוגמאות .למשל ,תעשיית הטקסטיל בהודו ידועה כתעשייה עם כוח עבודה זול מאוד ,אבל גם עם
התפתחות טכנולוגית איטית שמביאה לאובדן התחרותיות בענף הטקסטיל כשהודו עומדת מול מדינות אחרות.
173
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מחקרים מראים שדווקא כוח העבודה הזול מאט שם את ההתקדמות הטכנולוגית ופוגע באיכות התוצרים .לעומת
זאת ,בווייטנאם שכר העובדים גבוה יותר ,אבל במקביל הדבר מביל להתפתחות טכנולוגית .לכן אם בהודו למשל,
יותר זול לחתוך את הבד ביד ,בווייטנאם עברו לשימוש בחותך בד מתועש בלייזר ,באופן שמאפשר הן פחות בזבוז
של בד והן עבודה מדויקת יותר .כתוצאה מכך ,למרות כוח העבודה הזול בהודו ,בתחרות בין המדינות על משיכת
תאגידי טקסטיל ואופנה -ווייטנאם כרגע מנצחת .דווקא השקעה בהון אנושי והעלאת שכר היא הכרחית כדי
להגביר את התחרותיות והיעילות של ענף הטקסטיל בהודו.
אז לסיכום ,המחקרים בתחום מראים לנו לכל הפחות שפגיעה בעובדים אינה תוצאה הכרחית של שכר מינימום
ושתוצאת חקיקת שכר מינימום תלויה במשתנים רבים .נתונים אמפיריים ממדינות בהן הוחל שכר מינימום
מספרים לנו סיפורים שונים ומראים שישנם מקרים בהם שכר המינימום מגביר את רמת השוויון בין עובדים במשק
ובמקרים אחרים שלא מראים עלייה באבטלה .למשל בישראל בעשור האחרון היו עליות תכופות בשכר המינימום
ועם זאת אין יחס ישיר לעלייה באבטלה .לפני הקורונה ישראל הייתה באחת הרמות השיא של התעסוקה על אף
עליות תכופות בשכר מינימום.
הטענה הרווחת לגבי ההשפעה השלילית/החיובית של שכר מינימום לכן מאוד תלויה במבנה השוק ,בסקטור
הספציפי ,הכוח הארגוני של העובדים ומצב השוק .אבל גם במצב בו החוק פוגע בעובדים וחלקם מאבדים את
עבודתם ,חשוב להבין שהחוק אולי פוגע בקבוצה מסוימת אבל לאו דווקא בקולקטיב העובדים .חוקי שכר מינימום
לא נועדו בהכרח רק לייעל את המשק ,אלא לקדם את האינטרס של אותם עובדים שאלמלא חוק זה היו משתכרים
פחות משכר מינימום -זוהי הקבוצה שחוק שכר מינימום שואף לקדם את האינטרס המצרפי שלה.
העובדה ששכר מינימום גורם לגידול באבטלה לא מלמדת בהכרח שחוק שכר מינימום פוגע בעובדים כקולקטיב.
יתכן שהתועלת המצרפית של כלל העובדים מעליית השכר ,עולה על הפגיעה שסופגים אלה הנדחפים עי חוקי המגן
אל מחוץ למעגל העבודה .הטיעון הזה חוזר לטיעון בגלגול עלויות והערכת העלות של הזכות עבור העובדים .אז אנו
174
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
צריכים להיות ערים לוויכוח על שכר מינימום שהוא ויכוח קלאסי האם חוקי המגן תורמים או פוגעים .להתערבות
בשכר בשוק העבודה בהחלט ייתכנו מחירים אבל לא צריכים לקבל ככזה ראה וקדש את האמירה שהעלאת שכר
מינימום פוגעת דווקא בעובדים שהיא באה להגן עליהם ,אלא יש לבחון האם זו טענה נכונה מבחינה אמפירית או
טיעון פופוליסטי – של מי שמתנגד לחוקי המגן מפני שהם פוגעים בבעלי ההון .יש כאן שילוב של שאלות אמפיריות,
ערכיות ובכל מקרה הדגשה של חשיבות הבחינה הקרובה והקונטקסטואלית של השלכת חוקי מגן במציאות
מורכבת ומשתנה.
אורנה נמיר יו"ר ועדת העבודה והרווחה בהביאה את החוק המקורי לכנסת ב 1987 -הסבירה כי מדובר בהבטחת
זכותו של העובד להתפרנס מעבודתו ולחיות ממנה בכבוד כאדם עובד וגאה ולא כנתמך סעד .ההיסטוריה של ההסדר
הזה מעניינת :הסדרת שכר מינימום החלה מהסדרה קיבוצית .בישראל נחתם לראשונה הסכם קיבוצי שכר
מינימום בשנת .1972
ההסכם זהה נחתם בלשכת התיאום של ארגונים כלכליים לבין ההסתדרות הכללית והוא הורחב בצו הרחבה למשק
כולו .בשל שחיקתו של שכר המינימום במרוצת השנים ועם היחלשות מערך ההסכמים הקיבוציים והיחלשות כוחה
של ההסתדרות ,הוחלט בשנת 1987להעלות את רמת שכר המינימום ולעגן אותו בחוק ,כך שיחול על כלל העובדים
ללא קשר להסכם הקיבוצי.
שכר המינימום בישראל מוגדר כשכר המינימום אותו זכאי עובד לקבל ממעסיקו עבור משרה מלאה או שכר
יומי/לשעה .תיכף ניגע בזה בהתאם למספר ימי/שעות עבודתו.
175
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בישראל בשנת 2021החוק קובע שכר מינימום שעתי של 29.12ש"ח לשעה ושכר מינימום חודשי בסך 5,300ש"ח.
סעיף ,1שהוא סעיף של הגדרות ,קובע שעדכון השכר יעשה ביחס לשכר הממוצע במשק למשרת שכיר .שכר
המינימום מתעדכן בהתאם ל 47.5% -מהשכר הממוצע במשק ב 1 -באפריל בכל שנה .עם זאת ,במציאות ב2018 -
נחקק חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום הוראות שעה) והעלה את שכר המינימום ל 5,300 -שקלים,
סכום הגבוה מסעיף - 1ומאז הוא לא התעדכן.
הסכום הועלה באיזשהו תהליך פוליטי ולא לפי התהליך שקבוע בחוק .אכן ,שכר המינימום בישראל גבוה יחסית
לשכר המינימום במדינות ה .OECD -עם זאת ,יש אחוז גבוה של משתכרי שכר מינימום בישראל והאחוז הזה
עומד על כשלושים אחוזים מהאוכלוסייה העובדת .בהשוואה למדינה המפותחות מדובר בנתון קשה ביותר.
במדינות האלה אחוז משתכרי שכר המינימום מגיע ל 13% -וזה מעיד על הפערים הגדולים בהגנות השכר בישראל
ומסביר את העלייה במספר העובדים העניים בדו"ח העוני השנתי.
ראינו ששכר המינימום בישראל נקבע ביחס לשכר הממוצע לשכיר במשק .יש דיון מדיניות ודיון אקדמי נרחב ביחס
לשאלה איך ראוי לקבוע את שכר המינימום :האם על בסיס ההכנסה הממוצעת .ראינו שעפ"י חוק (למרות שזה לא
כך במציאות ,שכן במציאות זה נסגר בפשרה פוליטית) ,שכר המינימום צריך לעמוד על 47.5%מהשכר הממוצע.
האם זה נמוך מדי? לפי ההסתדרות כן והיא הפעילה לחץ להעלותו ,כפי שנעשה באותה הוראת שעה שלעיל.
סביב המחאה החברתית בישראל עלו הצעות לפיהן שיעור שכר המינימום לא יפחת מ 60% -מהשכר הממוצע .האם
זה ראוי יותר? יש כאלה שטענו שזה גבוה מדי .רעיון אחר ,הוא ללכת על חישוב שמתבסס לא על הכנסה אלא על
בסיס ההוצאה הממוצעת .הרעיון הזה בא לידי ביטוי בקריאה שנקראת "שכר מחייה" ,שמתייחס לגובה ההוצאות
של משפחה שמאפשר קיום בכבוד.
הסכום הזה גבוה יותר משכר מינימום והרעיון הזה מקבל את ביטויו בכמה ערים יקרות בארה"ב ובאירופה ואולי
המובילה ביותר היא לונדון – שם רשויות מקומיות או גופים ציבורים דורשים מקבלנים לשלם שכר מחייה
לעובדיהם כדי להיקשר בחוזים ציבוריים.
ישנן גם שיטות בהן מעודדים חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה לשלם לעובדיהן לפחות שכר מחייה על פי דרישות
דיווח ושקיפות ביחס לכלל עובדי החברה .בישראל הערכה היא ששכר המחייה עומד על ₪ 13,500בחודש.
סכום זה גבוה פי כמה משכר המינימום הנוכחי .כיוון אחר הוא לדרוש ששכר המינימום יוגבל רק לעובדים ללא
ניסיון או בתחילת דרכם כך שלא יתאפשר שעובד יעבוד בשכר מינימום כל חייו .יש נסיינות גדולה בעולם וכן
ביוזמות מקומיות ,בפרטיות בהקשר הזה .אנו מוזמנים לחשוב על האופן בו אנו סבורים שראוי לקבוע את גובה
שכר המינימום .עכשיו נחזור לחוק הישראלי ונבין את האופן שבו הוא עובד.
יש מספר בעיות ולא ניכנס לכולן ,אבל יש להביא בחשבון שישנם עובדים שהמשרה המלאה שלהם כוללת פחות
שעות מאלה המנויות בחוק ,למשל מורים .ככלל ,הגדרה של משרה מלאה היא נושא שתלוי בנוהג תעשייתי וראינו
זאת בפרשת עבאסי.
176
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
יש כאן גם בעיות חישוביות עם קיצור שבוע העבודה במשק ע"י צו ההרחבה שנדבר עליו בהמשך (בחוק שעות עבודה
ומנוחה) ל 182 -שעות וזאת מבלי שחוק שכר מינימום תוקן.
לבסוף ,יש לשים לב שאחת הדרכים השכיחות לעקוף את שכר המינימום היא לקבוע שהעובד עובד בהיקף משרה
פחות למשל 80%משרה ולהעניק לו 80%משכר המינימום -ובפועל להעסיק אותו מספר שעות רב .הסדרים שכאלה
יכולים להיעשות באופן בלתי חוקי ,בתקווה שלא תיספרנה השעות ,או תוך משחקים עם הסדרי חוק שעות עבודה
ומנוחה בהם נדון בהמשך .מה שברור ,זה שהרבה יותר קל לנטר קיום חובת שכר מינימום מקום שהתשלום הוא
שעתי לעומת חלקיות משרה.
עפ"י החוק ,המרכיבים שנכללים בשכר המינימום הם רכיבי השכר הבאים :שכר היסוד ,תוספת יוקר ,תוספת
קבועה שמשתלמת לעובד עקב עבודתו.
החוק קובע שלא יראו בחשבון במסגרת שכר מינימום רכיבים כמו תוספת משפחה ,תוספת ותק ,תוספת בשל עבודה
במשמרות ,פרמיה מדודה/מוסכמת/קבועה/קבוצתית ,משכורת ,13מענקים שנתיים והחזר הוצאות לרבות הוצאות
כלכלה אש"ל ונסיעות שמשלם המעסיק.
התוספות שאינן נכללות לצורך חישוב תשלום שכר המינימום הם בחלקן החזר הוצאות או תמריצים לעבודה
מוגברת .אולם בחלקם הם רכיבי שכר לכל דבר ועניין .התוספות האלה מאוד משמעותיות בעיקר בענפים המוגנים
שבהם גם כך השיעור לציות החוק גבוה יחסית.
177
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סעיף 3ב( )3שעוסק בפרמיה הוא תגובה חקיקתית לתופעה שרווחה בשוק העבודה לפיה חלק מהשכר התבסס על
פרמיות בהתאם לתפוקת העובד ורק באמצעותם השכר של העובד הגיע למינימום .פרמיה לפי תפוקה היה נוהג
שהיה שכיח בענף הטקסטיל ,שם נאמר לעובדים שאם הם מגיעים לתפוקה מסוימת יקבלו בונוס ,עם זאת רק השכר
לאחר הבונוס הגיע לשכר המינימום .התוצאה הייתה שבמקרים רבים נתנו יעדי תפוקה שהיה בלתי אפשרי להגיע
אליהם ולכן עובדים רבים סיימו את החודש עם שכר נמוך משכר המינימום.
בית הדין ובהמשך המחוקק בחוק שכר מינימום ,הוציא את הפרמיה מחוץ לחישוב שכר מינימום ולכן שכר היסוד
לא כולל פרמיות (פרמיות זה רק מעל ומעבר לשכר היסוד המינימלי) .אחת ההשלכות של הוצאת התשלומים
הנלווים מהשכר שמחושב לתוך חוק שכר מינימום ,היא שלעיתים עלות העסקה של עובד גבוהה באופן משמעותי
מגובה שכר המינימום שמופיע בחוק ,שכן היא כוללת תוספות.
התופעה הזאת בולטת בסקטור הציבורי שם הסכמים קיבוציים מעניקים כל מיני תוספות מעל שכר הבסיס וכך יש
עובדים עם שכר נמוך משכר המינימום ועליו משלם המעסיק הציבורי מה שמכונה "השלמה לשכר מינימום" .בנוסף
העובדים מקבלים תשלומים -חלקם יכולים להיות משמעותיים -שאינם נלקחים בחשבון לצורך שכר מינימום.
לכן למרות שהם מקבלים השלמה ,שכרם הלכה למעשה גבוה משמעותית משכר המינימום.
חוק שכר מינימום הוא קוגנטי .עובד לא יכול לוותר על זכותו ולהסכים לקבל שכר נמוך יותר .האחריות לתשלום
שכר מינימום מוטלת כולה על המעסיק .החוק קובע זאת בסעיף ,12שקובע שזכותו של עובד לפי חוק זה אינה
ניתנת להתניה או לוויתור .אילו היה ניתן לנהל מו"מ על השכר ,החוק הזה היה מחמיץ את תכליתו ,כי אם עובד
אחד מוותר ,המעסיק מיד יפעיל לחץ וידרוש מאחרים ויתור דומה כדי להישאר תחרותיים בשוק העבודה ונהיה
מצב של מדרון חלקלק בו החוק יעמוד כאות מתה.
178
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ראינו את הקוגנטיות בפס"ד עמי-עד – שם דובר על מתמחה שעו"ד שמעסיק אותו קובע מראש שהוא לא ישלם
לו כי התמורה של המתמחה היא עצם הלמידה שהוא מקבל כמתמחה .עוה"ד מחתים את המתמחה על מסמך לפיו
המתמחה מסכים מראש לא לקבל כל משכורות .בית הדין דוחה את הרעיון של תמורה חלופית וקובע שהמתמחה
הוא ככל עובד וזכאי לתשלום שכר מינימום .בית הדין גם דוחה את טענת חוסר תום הלב של המתמחה ומבהיר
שהסכמתו אינה מעלה ואינה מורידה .הסכמתו של המתמחה לא מבטלת את זכויותיו עפ"י דין.
שימו לב שזוהי אחת מההפרות של חוקי המגן שעולה לכדי עבירה פלילית .כדי להדגים את חשיבות ההגנה של
שכר מינימום ,קובע המחוקק בסעיף 14שמדובר בעבירה פלילית מסוג אחריות קפידה ושהעונש עליה הוא מאסר
או קנס.
עם זאת ,לעיתים החוק בחיי המעשה שונה מאוד מהחוק עלי ספר .למרות האיתות של המחוקק בדבר הרצינות של
תשלום שכר מינימום ,הלכה למעשה רמות אי הציות לחוק גבוהות וישנה מעט מאוד אכיפה (בהמשך לדיון על
אכיפה).
ביחידה שבנושא אכיפה ,דיברנו על הדו"ח של קו העובד משנת ,2020שניסה לאמוד את הפרת חוק שכר מינימום.
הדו"ח מצא עליה בהפרת חוק שכר מינימום והעריך שב 2018 -כ 11% -מהמעסיקים הפרו את החוק.
ראינו באותו דו"ח גם את פעילות האכיפה המועטה של מנהל ההסדרה והאכיפה ביחס לחוק שכר מינימום .מחקר
אחר בתחום הראה שרמת הציות משתנה ביחס הפוך לגודל העסק .אצל מעסיקים קטנים הציות נמוך יותר .כמו כן
קיימת בעיית ציות חמורה במיוחד לגבי מעסיקים של עובדים שאינם אזרחים ואינם יהודים ,מהגרי עבודה,
פלסטינים ,פלסטינים אזרחי ישראל.
179
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לגבי האוכלוסייה היהודית ,הציות לחוק גבוה יותר וזאת במיוחד לגבי עסקים בינונים וגדולים .הפרה של חוק שכר
מינימום נתפסת כבעייתית במיוחד כי היא מביאה אוכלוסייה עובדת לעוני ומחסור ופוגעת בעובדים החלשים
ביותר .בשל כך ,חוק שכר מינימום עצמו קובע שורה של כללים שמבקשים לסייע בהגברת איכפת החוק .החוק קובע
ראשית חובת יידוע – סעיף 6ב שקובע חובת תליית מודעה במקום בולט לעיניים בה יופיעו בזכויות העובד לפי
החוק .הילה מזכירה שדיברנו שגם בחוק הגנת שכר יש חובת יידוע בתלוש (מהו שכר המינימום השעתי והחודשי).
החוק גם מעניק הגנה מיוחדת למתלוננים במטרה להפחית ככל שניתן את התמריץ השלילי להתלונן .למשל סעיף
7א לחוק שכר מינימום ,מגן על עובד שהתלונן על הפרת החוק מפני פיטורין והפרת תנאים נוספים .בסעיף 28א
קובע הגנה דומה לעובד שהתלונן על הלנת שכרו .לעידוד אכיפה החוק קובע גם העברת נטלים וחזקות .סעיף 7ב
לחוק קובע חזקה לפיה מעסיק לא שילם שכר מינימום אם הוא לא הנפיק תלוש שכר ,לא ביצע רישום נוכחות ,לא
ציין ערך שעת עבודה בתלוש .אז ברגע שהעובד הוכיח אחד מאלה הנטל הוא על המעסיק שיוכיח שאכן שילם .כלי
נוסף לעידוד עובדים לתבוע הוא אמצעי הפיצוי המוגדל – סעיף 8לחוק שכר מינימום מעניק לבית הדין שקד להגדיל
עוד יותר את פיצויי הלנת שכר ,שכזכור הם כבר פיצויים דרקוניים במיוחד .ניתן להגדיל במקרה של הלנת שכר
והפרה של החוק כשהעובד משתכר שכר מינימום.
מנגנון אחרון שנעסוק בו לעידוד אכיפה בחוק נוגע להרחבת אחריות בשלושה מובנים שכבר עסקנו בהם בדיון על
אכיפה .ראשית ,הרחבת אחריות למעסיק בפועל בנסיבות של העסקה דרך חברת כוח אדם .כשדיברנו על אכיפה
180
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
דיברנו על החוק להגברת אכיפה שעוסק בהעסקה קבלנית; זה מבנה אחד של העסקה משולשת .מבנה אחר שנעסוק
בהמשך היא העסקה דרך חברות כוח אדם.
החקיקה מבחינה בין שני סוגי העסקה ואנו עוד נבין ביחידות בהמשך איך זה קורה .בשלב זה ,חשוב להבין שבעוד
שהחוק להגברת אכיפה הרחיב האחריות בנסיבות מסוימות גם למזמין השירות על אף שאינו המעסיק החוזי ,חוק
שכר מינימום מרחיב את האחריות כשמדובר במבנה של העסקה דרך חברת כוח אדם ,וקובע שבנסיבות מסוימות
גם המשתמש בפועל ,המקבילה למזמין השירות (מי שאינו המעסיק החוזי) יהיה אחראי בגין הפרת חוק שכר
המינימום של קבלן כוח אדם .אחריות כזאת קמה למשל כשהעובד דורש בכתב מהקבלן את שכרו ,מסר למעסיק
בפועל הודעה בכתב שדרש זאת מהקבלן והקבלן לא שילם תוך 21יום.
אחריות המעסיק בפועל קמה גם במישור האזרחי לפי סעיף 6א ,גם במישור הפלילי מכוח סעיף 14א ונסתכל על
סעיף 15א לעניין קביעת תקופת ההתיישנות .שנית ,יש הרחבת אחריות לרשות ציבורית שכורתת חוזה עם קבלן
שירותים .החוק בסעיף 15ד דורש מרשות ציבורית לכלול בחוזה שייכרת בינה לבין קבלן שמבצע עבודה עבורה
ומספק לה שירותים ,סעיף שקובע שהפרת הוראת חוק שכר מינימום של הקבלן לגבי עובד -מהווה הפרת חוזה.
לבסוף ,החוק מרחיב אחריות גם לנושאי משרה ספציפיים .למשל ,סעיף 15קובע שאם הפרת החוק נעשית ע"י
181
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
תאגיד ,האחריות מורחבת לכל נושא משרה רלוונטי בתאגיד ,מנהל ,שותף ,למעט שותף מוגבל ,או אפילו פקיד אלא
אם הוכיח שלא ידע או נקט באמצעים סבירים כדי להבטיח ציות לחוק.
על אף ההגנות ,נתוני האכיפה עגומים .זכרו את הדיון שלנו בבעיית האכיפה ואת המגבלות שראינו באכיפה פרטית.
המקרה של חוק שכר מינימום מראה שגם כשהחוק מנסה להקל על תביעה פרטית בעיית האכיפה נותרת בעינה.
החוק הזה מדגיש בפנינו את החשיבות של אכיפה ציבורית ע"י גופי אכיפה מדינתיים או בדרכים אחרות כמו
התארגנות עובדים.
חוק שכר מינימום הוא אוניברסלי וחל על כל מי שעובד בישראל ,מהרגע הראשון שהוא נכנס למקום עבודה ובין
אם הוא אזרח או מהגר עבודה .כאן חשוב לשים לב שאין שכר מינימום שונה למהגרי עבודה/מבקשי
מקלט/פלסטיני ם .ההוראה נכונה בין אם יש אשרת שהיה/עבודה או אין .יש לכך שתי סיבות :ראשית ,דיני עבודה
ככלל חלים על כל מי שעובד בטריטוריה ומבטאים את הנורמה הקהילתית לגבי עבודה במדינה .שנית ,אם תתאפשר
העסקה בשכר נמוך הדבר יתמרץ מעסיקים להעסיק מהגרי עבודה במקום ישראליים.
הקבוצות היחידות ששכר המינימום עבורן הוא שונה ,הן אלה שהחוק קובע זאת מפורשות ואלה הן בני נוער ובעלי
מוגבלות .לעניין קבוצות אלה ,החוק מאפשר יצירת הסדר מיוחד בתקנות מיוחדות .סעיף 16לחוק שכר מינימום
משאיר קביעת שכר מינימום נמוך יותר לנוער בהתאם לשכר שנקבע בתקנות שכר מי נוער עובד וחניכים .ההצדקה
לכך :ראשית ,תפוקה של נוער נמוכה משל מבוגרים .שנית בני נוער אינם זקוקים לפרנסה כמו אדם בוגר .כמובן
ששתי ההנחות לא בהכרח נכונות .שכר המינימום יחול גם עליהם .שני הנימוקים האלה נתמכים בנימוק שלישי
לפיו בעבודת נוער יש מרכיב של הכשרה לחיים ולכן יש ערך עבור בני הנוער .אנו רוצים לעודד מעסיקים לאפשר
לבני נוער לעבוד ועל כן מאפשרים שכר נמוך יותר.
182
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הקבוצה השנייה היא בעלי המוגבלויות .החל משנת 2006שכר המינימום של בעלי מוגבלות שלהם יכולת עבודה
מופחתת -נמוך יותר בהתאם להוראות סעיף 17ב לחוק ותקנות שנקבעו מכוחו .ההנחה בתקנות אלה ,הינה
שלעיתים בעלי מוגבלות הם בעלי תפוקה נמוכה יותר ,אך האם זו לא אפליה? חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם
מוגבלות הרי קובע שאדם עם מוגבלות זכאי להזדמנויות שוות בשוק .איך מיישבים בין הדברים? באמצעות מדרג
של הסדרי חקיקה.
ראשית ,השכר הרגיל הנקוב בחוק שכר מינימום חל על בעלי מוגבלות שתפוקתם אינה נפגעת .עם זאת ,תקנות שכר
מינימום שכר מותאם לעובד עם מוגבלות בעל יכולות מופחתות משנת 2002מאפשר להפחית את השכר של העובד
במדרגות של 10%בהתאם למידת המוגבלות והפגיעה בתפוקה של העובד.
התקנות מאפשרות לאדם עם מוגבלות לפנות ולקבל היתר לעבוד בפחות משכר מינימום .לשם כך מבוצע אבחון
במקום העבודה שקובע את מדרגת השכר המותאמת שתחול על העובד .המחוקק ביקש שליטה על העובדים מתוך
הבנה שבעלי מוגבלות לעתים מתקשים להשתלב בשוק העבודה והפחתה כזאת תהפוך אותם לאטרקטיביים יותר.
יש עדיין כאלה שמבקרים את ההסדר בטענה שזה פוגע בשוויון.
לבסוף ,חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) חל על אנשים עם תפוקה נמוכה מ-
. 20%אלה מוגדרים בקטגוריה נפרדת של משתקמים וחוק מסוים מסדיר את עסקתם ואת תנאיהם ובכלל זה את
שכרם המופחת .חשוב לציין שלגבי שתי הקטגוריות האלה מדובר בהתניות שנמצאות בתוך החקיקה ולכן אין
פגיעה בקוגנטיות אלא יש היתר מכוח חוק.
183
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
טיפ הוא תשלום מהמעסיק או תשלום נפרד שאינו מהווה שכר ולכן על המעסיק לשלם שכר מינימום או לכל הפחות
להשלים את ההכנסה לשכר מינימום אם המלצר לא מגיע אליו במשמרת.
הפסיקה בנושא החלה בתחילת שנות התשעים .המגמה של בית הדין באותה תקופה היתה שלא לאשר כל תשלום
על דרך של טיפים .בית הדין ביצע הבחנה פרוצדורלית ,שבאה לידי ביטוי בהצעות חוק שהוגשו בהמשך שלא עברו
לפיהן אם העובד מקבל אליו את הטיפ מבלי שזה עובר בקופת המעסיק – אז הטיפ הוא שלו ,והמעסיק לא יכול
לטעון שמדובר בחלק מהשכר.
במצב כזה ,מבחינת מס הכנסה ,מדובר בהכנסה של העובד ולכן חובה על העובד לדווח עליה והוא יחויב עליה במס.
בנוסף ,המשמעות היא שהמעסיק לא מפריש הפרשות סוציאליות על הסכומים האלה (עבור פיצויי פיטורין למשל).
מנגד ,עמדת בית הדין הייתה שאם הטיפ נכנס לקופת המעסיק ומשולם לעובד אז הדבר ייחשב שכר ועל בסיס השכר
הזה (כולל הטיפ) יחושבו הזכויות הסוציאליות ופיצוי הפיטורין.
הסוגייה התגלגלה בבית הדין מספר שנים והתפתחו הלכות סותרות לעניין הצורך והמשמעות של העברת הטיפ דרך
קופת המעסיק.
פסה"ד בעניין עומרי קיס נכתב ע"י הנשיא פליטמן וזה נושא מאוד חשוב .סוגיית הטיפים מעוררת מספר שאלות
ואותנו מעניינת לצורך הדיון לשכר מינימום בעיקר השאלה -האם הטיפים נחשבים כחלק מהשכר כחלק מהחובה
של המעסיק לשלם שכר מינימום ,או שמא המעסיק חייב לשלם לפחות שכר מינימום ללא קשר לטיפים שמקבל
העובד מלקוחות?
חשוב להבין שלא ניתן לנתק את החשיבה על שכר מינימום ממערך השכר והביטחון הסוציאלי באופן רחב יותר ,כי
ההכרעה לגבי טיפים משפיעה ישירות על שורה של שאלות נלוות ,למשל האם הטיפים נחשבים כחלק מהשכר לצורך
תשלומים סוציאליים בהם חייב המעסיק כמו דמי חופשה ,מחלה ,הפרשות לקרן פנסיה וכו' .כמו כן ,האם הטיפים
נחשבים כחלק מהשכר לצורך חישוב זכויותיו של העובד למול המוסד לביטוח לאומי בסוגיות כמו דמי אבטלה,
דמי לידה וקצבת תלויים כשהזכויות מחושבות לפי השכר הקודם של העובד לפני האירוע שמזכה בקצבה? לבסוף,
האם לעובד קמה זכות לקבל את כל כספי הטיפים לידיו או שהמעסיק שמעביר את הטיפים דרך קופת המעסיק
רשאי ליטול חלק מהם? אז בואו נדון בשאלות כסדרן.
184
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
העובדות שלנו הן כאלה :עומרי קיס הוא מלצר לשעבר שהגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בדרישה לכלול
את מלוא סכום הטיפים שקיבל ,שרובם לא הופיעו בתלוש -לחישוב דמי האבטלה שלו .העניין שלו אוחד עם זה של
מלצר אחר שהגיש תביעה כנגד המעסיק שלו לשכר מינימום וזכויות נוספות ,לאחר שמרבית הסכומים שקיבל
כטיפים לא נכללו בתלוש השכר שלו .בשני המקרים המעסיקים גם ניכו סכומים מסוימים מהטיפים ,כלומר לא
העבירו אותם באופן מלא לעובדים .הנשיא פליטמן שעמו הסכימו כלל השופטים עושה סדר בטיפים .לשאלה
הראשונה – האם טיפים נחשבים לחלק מהשכר לחוק שכר מינימום קובע בית הדין שכן! הטיפ הוא חלק משכר
העובד .בית הדין קובע זאת כדי להשיב בחיוב גם ליתר השאלות וזאת במטרה להבטיח שהזכויות הסוציאליות של
העובדים יותאמו להכנסה האמיתית שלהם ,כך שגם הטיפים יהוו חלק מהשכר לעניין הזכויות הסוציאליות שלו
ולעניין הדיווח למל"ל .אבל העניינים לא כ"כ פשוטים.
ביקורת שמושמעת על פסק הדין הזה ,היא שבית הדין משמר את התפיסה שנדרשת סימטריה בין מבחן של רישום
בספרים לצורך השאלה של זכויות העובד למול המעסיק -לבין שימוש באותו מבחן לצורך זכויות העובד למול
המל"ל .כך שכל תשלומי הטיפים יוכלו להיחשב גם כחלק מהשכר ,אבל גם לעניין קצבאות וגם לעניין חוק שכר
מינימום .עם זאת ,כתוצאה מכך ,התמריץ למעסיקים לרשום את הטיפים בספרים ,אותו תמריץ שנבע מחשש של
תביעות של מלצרים לשכר מינימום ,נעלם .להיפך ,מעסיק שימנע מרישום הטיפים עכשיו ייהנה מכך שהמלצר
יתקשה מאוד להוכיח את גובה הטיפים שקיבל במזומן לכיסו וזה ישליך גם על יתר הזכויות.
כאמור השאלות הן :האם טיפים נחשבים חלק מהשכר לצורך תשלומים סוציאליים ,האם טיפים נחשבים חלק
מהשכר לצורך חישוב זכויות בביטוח לאומי? בית הדין משיב בחיוב.
185
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
טיפים צריכים להילקח בחשבון לצורך חישובים אלה .עם זאת ,בית הדין מסייג ואומר שהצדדים כן יכולים להתנות
על כך .פסה" ד מעניק היתר למעסיק לחרוג מברירת המחדל (טיפים יחשוב כשכר לכל דבר ועניין) וקובע שמעסיק
רשאי לקבוע על התניה חורגת לגבי אופן השימוש בטיפים.
ביקורות :ביקורת עקרונית יותר – אפשרות ההתניה הזאת מהווה מעין ריכוך של הקוגנטיות של חוקי המגן ובכך
חוקרת תחת המטרה העיקרית של פסה"ד – הגנה על העובדים .פסה"ד מתיר את האפשרות להסכים שהטיפים
ישמשו גם לתשלום חובה החל על מעסיק (למל"ל ,הפרשות לפנסיה וכו') .למעשה ,המעסיקים יכולים לדרוש
מהמלצרים להסכים שכל הסכומים שמעבר לשכר המינימום ישמשו לטובת הוצאות שונות של המעסיק .בהינתן
פערי הכוחות ,ניתן להניח שמעסיקים ידרשו כעת הסדרים ברוח זו ומלצרים יאלצו להסכים.
ביחס לשאלה האם לעובד יש זכות אישית לקבל לידיו את כל הטיפים -משיב בית הדין בשלילה וקובע שמרגע
שהכסף נכנס לקופת המעסיק ,המעסיק יכול לשלם לכל שרשרת השירות מהטיפים .כלומר ,טיפ לא יועבר בהכרח
למלצר ששירת את הלקוח ,או לקופת טיפים שמיועדת לחלוקה בין כל המלצרים ,אלא המעסיק יכול לעשות
שימוש בכספים האלה לטובת תשלום משכורות לעובדים נוספים למשל עובדי מטבח/ניקיון.
ביקורת :האם ההבנה תואמת את ההבנה המשתמעת שבין הלקוחות למסעדה? הרי המסעדה יכולה לכלול את דמי
השירות כחלק ממחיר המנה ואז לקבל גמישות מלאה לגבי אופן השימוש בכספים האלה ,אבל כשהמסעדה מעדיפה
מודל של טיפים נפרדים מהמחיר הנקוב ולכאורה וולונטריים (לפי רצון הסועד) ,נראה שיש קושי בקביעה שמתירה
למסעדה לחלק את הטיפים בין כלל העובדים.
186
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פרופ' גיא דוידוב איחד בין הביקורות השונות והעריך שכתוצאה מפסה"ד ניתן לצפות ,אם כן ,שמעסיקים מעתה
יימנעו מרישום הטיפים בספרים ,מפני שאין להם עכשיו כל תמריץ לעשות את זה .הם יוציאו תלושי שכר למלצרים
על שכר מינימום בלבד ,בהי עדר מידע מסוים על שיעור הטיפים ,וידרשו מהם תשלום מתוך כספי הטיפים שיכסה
את עלות הזכויות הסוציאליות .דוידוב מציע שורה של מהלכים חלופיים בהם ניתן היה לנקוט כדי להתגבר על
הבעיות החריפות בפסה"ד .לגישתו ,ניתן היה למנוע את התוצאות ע"י שמירה על הקוגנטיות וקביעה שהטיפים
במלואם יחשבו כחלק משכרו של המלצר לכל דבר ועניין ,ללא אפשרות להתניה חורגת או העברתם לטובת עובדים
אחרים .שנית ,היה מוטב לקבוע שחלה חובה לרשום את מלוא הטיפים בקופת המעסיק כדי לכלול אותם בתלוש -
ובהיעדר רישום יידרש המעסיק לשלם המעביד שכר מינימום בנוסף ,כמעין סנקציה למעסיק שלא יעשה כן .לבסוף,
ניתן היה לקבוע שהפרת החובה ע"י המעסיק לא תפגע בזכויות העובד לקצבאות על בסיס שכרו המלא.
187
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פרמיה
פרמיה אינה מבוססת שעות .עובד שהכנסתו היא בעיקר בפרמיות כלומר עובד ששכרו מחושב על בסיס אחוז מסוים
מכל עסקה שהוא סוגר נניח ,מתווך ,מוכרת לטלמרקטינג .האם תשלום לפי פרמיות מהווה הפרה של חוק שכר
מינימום בחודש בו העובד לא מגיע לשכר המינימום? עובדים ששכרם מבוסס פרמיה יכולים להרוויח בחודש
מסוים מעט למרות השעות הרבות ולהיפך .האם במצב כזה המעסיק חייב לשלם שכר מינימום בחודש בו משכורתו
נפגעה ,גם אם המעסיק יודע שבחודש הבא העובד ירוויח הרבה יותר?
עם זאת ,בית הדין מבהיר שיש ציפייה שההסדר יהיה כתוב ,ברור ,ומפורש ושהתחשיב יהיה שקוף וידוע לעובד.
עמדת המיעוט של ברק אומרת שתכליתו של חוק שכר מינימום היא להבטיח שלעובד יהיה סכום מסוים בעובר
ושב בסיומו של כל חודש ולכן על המעסיק לשלם שכר מינימום מדי חודש ולא כמקדמה אלא כשכר .לכן ,בכל חודש
על המעסיק לוודא שהעובד משתכר לפחות שכר מינימום .גם כאן ,כמו בעניין התשר ,ניתן לראות את ההסדר הגמיש
שמאפשרות המקדמות כהסדר שמגמיש את הקוגנטיות של החוק ,באופן שיכול לחתור תחתיו או כניסיון להתאים
את חקיקת המגן הנוקשה לצרכיו המשתנים של השוק .עמדותיהם של השופטים מספקים לנו שני נרטיבים שונים
על מהותה של קוגנטיות והצורך בהתאמת הסדרי השכר למסגרות עבודה שונות.
188
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קנס
לבסוף ,נעסוק בהסדר תשלום שאינו תשלום שכר אלא גריעה מהשכר באמצעות קנסות .הקנס הוא כלי בו נעשה
שימוש לא מבוטל בענפים מסוימים במשק.
לעובדים בשכר נמוך ,הדבר יכול להוביל עובדים לשכר נמוך משכר מינימום .קנסות מקובלים בענף השמירה
והאבטחה ,למשל כשעובד מגיע למקום העבודה בלבוש מרושל ,וגם בענף ההובלה למשל נהגים בצי רכב כשהם
עושים תאונות .סעיף 25לחוק הגנת שכר קובע מה ניתן לנכות משכרו של עובד וקובע שניתן לנכות בקנסות רק
אם הקנס הוטל לפי הסכם קיבוצי או חוק ולא סתם כך .הרבה קנסות שמושתים על עובדים אינם כדין .מאידך ,כן
יש היתר להטלת קנסות במסגרת יחסים קיבוציים .נשאלת השאלה ,אם הדבר מעוגן בהסכם קיבוצי האם ניתן
לרדת מתחת לשכר מינימום? אין תשובה ברורה.
189
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חוק הגנת השכר מונה שורה של סכומים שניתן לנכות משכרו של עובד .אנו רואים את הרשימה בשקף .מדובר
בסכומים שמותר לנכות או חובה לנכות מכוח חוק .זה יכול להיות תרומות שהעובד הסכים בכתב שינוכו ,דמי חבר
בארגון עובדים ,דמי טיפול מקצועי לטובת ארגון יציג .זה כולל תשלומים לקופות גמל בתנאים מסוימים חוב לפי
התחייבות בכתב למעסיק ,מקדמות על חשבון שכר עבודה (כמו המקדמה שאדלר דיבר עליה ,רק שכאן היא מוגבלת
בגובה שלושה חודשי שכר) וכן קנס שהוטל לפי הסכם קיבוצי או חוק (נושא דיוננו כרגע) .חוץ מאלה ,אסור לנכות.
לכן ,הרשימה הזאת היא רשימה סגורה ואלה הנסיבות היחידות בהן ניתן לנכות סכומים משכרו של העובד .הדבר
מראה את החשיבות של שכר מינימום.
כאמור ,לפי סעיף 25לחוק הגנת השכר ,ניתן לנכות קנס משכרו של עובד רק אם הוטל מכוח הסכם קיבוצי או חוק
ובכל נסיבות אחרות הדבר אסור .אבל גם כאן הפסיקה מעלה שאלות לגבי סעיף 25לחוק הגנת השכר.
הלכת נטרודן
ראינו את הדיון בכך בהלכת נטרודן .בנסיבות המקרה ,שכרם של עובדים מבוסס בחלקו על פרמיה מותנית (תוספת
שהמעסיק מעניק לעובדים בנסיבות מסוימות) .לרוב ,העובדים מקבלים את הפרמיה ,אבל יש נסיבות בהם היא
נשללת מהם (למשל קנס).
הדיון מגיע לבית הדין בשאלה :האם שלילת הפרמיה המותנית עולה כדי קנס אסור או שמא מדובר בהפחתת
שכר מותרת? בית הדין מקבל את ההבחנה בין קנס שאינו אסור ,אלא אם נקבע בחוק/הסכם קיבוצי ,לבין פרמיה
מותנית שלגישת בית הדין היא מותרת.
על ההבחנה הזאת יש להעיר 2הערות :ככל שקנסות אכן מנוכים בהתאם להוראות סעיף ,25אז השכר לאחר
הקנסות יכול להיות שהוא ירד מתחת לשכר מינימום .שנית ,השימוש בפרמיה מותנית אסור ,שהרי ראינו
שמרבית רכיבי השכר לא נכללים לצורך חישוב שכר המינימום.
אז אם נחבר את שני אלה ביחד ,למה להוציא את הפרמיה המותנית ,שמטרתה לתמרץ עובדים לא לעבור עבירת
משמעת ,אבל כן לאפשר את המנגנון הפוגעני של הטלת קנסות כעניין שבשגרה ובאופן שמוריד את השכר מתחת
לשכר המינימום? האם באמת יש הבדל מהותי בין שתי החלופות?
הדיון בחוק מספק לנו שיעור והדגמה לשתי תובנות מרכזיות של הריאליזם המשפטי .ראשית ,הפער בין החוק
עלי ספר והחוק בחיי המעשה – מה שבטוח זה שאי אפשר ללמוד דיני עבודה ממה שרואים בשטח ,יש פער בין
החוק להתנהגות מעסיקים ועובדים .אנו נמשיך לראות את זה במקטע הבא שיעסוק בשעות עבודה ומנוחה.
שנית ,הדיון הראה את מורכבות הניסיון לייצר תמריצים נכונים לשחקנים בדיני עבודה .הדיון בהלכת קיס
ובהגדרת משרה מלאה מדגימים לנו את התוצאות הבלתי מכוונות של החוק .כעו"ד ומעצבי מדיניות ,חשוב להבין
שהמפגש של כל הוראת חוק למציאות הוא מורכב ועלול להוביל לשלל תוצאות לא מכוונות .כעורכי דין ומעצבי
190
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מדיניות עתידיים ,יש לנו אחריות לחשוב לא רק על המוסר ועל התכלית החברתית בבסיס החוק .כמובן שיש לנו
אחריות לחשוב גם על אלה ,אבל אנו צריכים לחשוב לא רק על תכלית החוק בעולם אוטופי ,אלא על השלכותיו
במציאות .מציאות מורכבת ,מלוכלכת ,שמאופיינת בפערי כוחות חריפים .הדבר נכון בכל תחום ובעיקר בעולם
העבודה .במקטעים הבאים נראה את הסוגיות האלה באות לידי ביטוי בחקיקה שמנסה להסדיר את זמן העבודה;
חוק שעות עבודה ומנוחה.
חוק שעות עבודה ומנוחה עוסק בשני דברים שונים :מסגרת שעות עבודה וימי מנוחה ,ותגמול מיוחד לעבודה
בשעות וימים אלה .קריאת החוק לבדה היא מעטה שכן נושא שעות עבודה ומנוחה מוסדר לא רק בחוק אלא גם
בשורה של הסכמים קיבוציים ,שהורחבו בצווי הרווחה והיתרים שמעניק שר העבודה .לכן ,לצורך הבנת נושא זה
נעסוק לא רק בחוק ובפסיקה אלא גם בצווי הרחבה והיתרים .במקטע זה נעסוק בתכליות החוק ,אבל לצורך הדיון
בתכלית יש להבין את קווי המתאר של החוק ונעמיק בהם גם בהמשך.
צו ההרחבה ,שקיצר את שבוע העבודה ל 42 -שעות ,קבע מסגרת שאורך יום עבודה הוא 8.6שעות ביום ויום אחד
בשבוע 7.6שעות ו 7 -שעות עבודה בלילה .אורך שבוע עבודה הוא 42שעות ואסורה העבודה ביום המנוחה השבועי
של העובד ,כשיום מנוחה זה נקבע לפי דתו.
191
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עבודה מעבר להעסקה בשעות האלה היא אסורה ,אלא אם ניתן היתר של שר העבודה .כיום יש היתר כללי ,שמתיר
עד 12שעות עבודה ביום ועד 16שעות נוספות בשבוע .בנוסף ,ישנם היתרים פרטניים לגבי סקטורים ומקומות
עבודה מסוימים .כל שעה שעובד מועסקים מעבר ל 8.6 -שעות ביום או 42שעות בשבוע דורשת תגמול שעות נוספות
(ש"נ).
תגמול ש"נ הוא 125%בשעתיים הראשונות ולאחר מכן 150%על כל שעה נוספת .לבסוף ,חישוב השעות נעשה
על בסיס יומי .גם אם היום עבדתי 10שעות ומחר אעבוד 5שעות ,המעסיק יצטרך לשלם לי ש"ס בגין עבודתי היום
ועוד נעמיק בזה.
תכליות החוק
מטרה סוציאלית – דה-קומודיפיקציה – הפחתת התלות של העובד בכוח המיקוח שלו לצורך קביעת מסגרת שעות
עבודתו .חוקים מהסוג הזה אנו רואים בכל מדינה מערבית כיום .החוק נועד להבטיח שאנשים לא יעבדו יותר מדי
(פגיעה באיכות החיים של הפרט ,וכחברה ,פגיעה בבריאות ,חיים משפחתיים ,מעורבות פוליטית-חברתית-
קהילתית) .כדי להרתיע להעסיק שעות נוספות ,החוק מייקר תעסוקה זו ,אבל הוא גם אוסר על העסקה במסגרת
עבודה ארוכה במיוחד .עם זאת ,הפסיקה חוזרת ואומרת שזוהי אינה חקיקת שכר ,כלומר תכלית החוק היא לא
להגדיל את שכרו של העובד ,אלא מטרת החוק היא להבטיח שבפועל העובד לא יוכל לעבוד יותר מכפי שהחוק
הגדיר ושלא יעבוד בתשלום נוסף (אמצעי להרתעת מעסיקים).
המטרה השנייה היא דתית/לאומית – החוק נועד להבטיח את אופי השבת בישראל .לכאורה לא רק שבת ,שכן
מדובר בהסכם פלורליסטי ,שכן כל אחד נח לפי דתו .עם זאת ,הלכה למעשה ,החוק נאכף בעיקר בהקשר של שבת
וכן מכתיב את אופי השבת בישראל בגלל הרוב היהודי במדינה .בהקשר זה ,החוק לא מטפל רק ביחסי עובד-מעביד
אלא עוסק בסוגיות רחבות .למשל סעיף 9א(א) לחוק שאוסר על עבודתם של בעלים במפעלו .וסעיף 9א(ב) שמגביל
עבודתו של חבר באגודה שיתופית .פס"ד מעניין הוא פס"ד דיזיין סנטר – החברה נקנסה בשל העסקת עובדים
192
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשבת ופנתה לבג"ץ בטענה שאיסור העסקה ביום מנוחה מכוח חוק שעות עבודה פוגע בחופש העיסוק של העובדים
וכן ביכולתה להתחרות בשוק .היא סבורה שהעובד רשאי לבחור באיזה יום לבחור את יום מנוחתו.
פסה"ד עוסק בתכליות החוק .ברק אומר שיש כאן פגיעה בחופש העיסוק ,אבל כזו שעומדת בדרישת פסקת ההגבלה.
בג"ץ מבהיר שסביר שבקביעת שעות מנוחה תהיה אחידות כדי לקדם תכלית סוציאלית ודתית וסביר שזה יהיה
בשבת .לא מדובר בכפייה דתית ,כי בכל מקרה אם הולכים לקבוע יום אחיד לכולם אז כל יום שיבחר יהיה כפייה.
בחירת יום שבת עולה בקנה אחד עם היות המדינה יהודית ודמוקרטית .השופטת נאור אומרת שהחוק הקוגנטי
מגן על העובדים יותר מאשר דין שהיה מאפשר לעובדים בחירה חופשית של יום המנוחה ,וזאת מן הטעם שבחירה
חופשית הייתה בסופו של דבר בחירה של המעסיק ולא של העובד .פריסתו הרחבה של החוק שחורגת מיחסי עובד-
מעביד ,שבאה לידי ביטוי בפסה"ד ,מלמדת על החשיבות הדתית שניתנת לחוק יחד עם הסדרים אחרים ומהווה כלי
לקידום השבת בישראל.
מטרה שלישית :פיזור אבטלה (סעיף – )13דרך חלוקת העבודה בשכר בחברה .ההנחה היא שאם יש אבטלה ,אך
במקביל אפשר להעסיק עובד 60שעות בשבוע ,הדבר הזה קצת פסול; אולי עדיף שנקטין את שעות העבודה ונתמרץ
להעסיק יותר עובדים ופחות שעות .זה אלמנט אשר עוסקים בו רבות בכל פעם שמציעים לקצר את שבוע העבודה;
משמעותו של קיצור שבוע העבודה – העסקת כל עובד בפחות שעות במקביל להעסקת יותר עובדים .מדובר פה על
שיקולים של צדק חלוקתי למעשה .אנו רואים ביטוי לכך בסעיף 13לחוק :שר העבודה רשאי לאסור העסקה בשעות
נוספות (במקום בו החוק מתיר זאת) אם ראה כי זה נכון ,ע"מ להגביר את התעסוקה .יש לציין שטרם נעשה שימוש
בצו כזה .חוק שעות עבודה הוא עוד אחד מהחוקים שרמות הציות לו נמוכות בשוק העבודה .ישנם סקטורים
שלמים ,ביניהם שיש בהם עובדים חלשים ,אבל גם חזקים (הייטק ,עו"ד) ,שכמעט אין לחוק הזה ביטוי בשטח.
למעשה ,לאור בעיית האכיפה ואי הציות ,החוק הזה כמעט ואינו חוק פעיל במקומות עבודה רבים ,למעט למען
קידום השבת .החוק בא לידי ביטוי בתביעות פרטניות לאחר סיום חיי העבודה ,אבל כמעט שלא מוגשת לאורכם.
מטרה מסדר שני :גמישות למעסיק (ולעובד?) – יש להדגיש שזה לא המצב בכל העולם ,שכן יש מדינות שבהם
החוק מאוד חשוב ,תוך שמירה על שלוש המטרות שציינו עד כה .דוגמה מובהקת היא צרפת ,שהורידה את שבוע
העבודה ל 35 -שעות ,בכפוף להסכמים קיבוציים .תהליכים דומים יש בגרמניה והמגמה היום בהולנד מכוח חקיקת
עבודה והסדרים נוספים היא לעודד משרה וחצי לזוג .חלקיות משרה הופכת להיות אתגר מדיניות כדי לפזר את
האבטלה ולאפשר לכמה שיותר אנשים להיכנס ,ולא באופן חלקי ,לשוק העבודה ולאפשר איזון טוב יותר בין עבודה
למשפחה.
בישראל שעות העבודה הן ארוכות מאוד גם לפי חוק וגם בפועל .ישראל היא אחת המדינות בה עובדים הרבה
מאוד ,גם גברים וגם נשים .בגלל הכריכה של הסוגייה הסוציאלית עם הדתית ,חוק שעות עבודה ומנוחה נתפס כחוק
רגיש מאוד פוליטית .החוק במתכונתו כיום הוא כמעט בנוסח שנחקק בשנות החמישים .היום אנו רואים הסדרי
תעסוקה מגוונים יותר מאותן שנים .הצרכים החברתיים השתנו ,בפרט בגלל הקורונה ,אבל עדיין אין רפורמה
בחוק ,למרות שהוא לא מגן טוב על העובדים -שעובדים הרבה ,וגם לא למעסיקים שמצייתים לחוק -שכן הוא
מעניק מעט מאוד גמישות מבחינת הפררוגטיבה ניהולית.
193
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ניסיונות להגמשת החוק – הצעת חוק הסדרי עבודה גמישים התש עם זאת 2017 -
דוגמה לניסיון לשינוי החוק היא הצעת חוק הסדרי עבודה גמישים מ .2017 -קדמו לה הצעות חוק קודמות ,אבל הן
לא קודמו בהליך חקיקתי .מעניין לדעת ,שדווקא ההצעות קודמו ע"י ארגוני חברה אזרחית ובעיקר ארגוני נשים
כמו שדולת הנשים .הצעת החוק האחרונה מבקשת לאמץ את המודל האנגלי לעניין העסקה גמישה ולתת זכות
לעובד לבקש הסדר עבודה גמיש .הצעת החוק מעניקה לעובד בעל ותק של 6.5חודשים ולעיתים לעובדים מיומם
הראשון ,את הזכות להגיש בקשה מנומקת להסדר העסקה גמיש.
מטרת החוק הוגדרה כדלקמן" :מטרתו של חוק זה לקדם איזון בין חיי העבודה לבין חייהם הפרטיים של העובדים,
כדי לקדם את רווחת העובדים ולהגדיל את שיעור ההשתתפות בתעסוקה ואת היקפי המשרה בקרב כלל
האוכלוסיות ,ובכלל זאת הורים לילדים ואנשים עם מוגבלות".
194
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עפ"י ההצעה ,המעסיק יהיה חייב לדון בבקשה תוך 14ימים ואם הוא בוחר לדחות אותה ,עליו לציין את הטעמים
לכך .אם סירב ,אז הסירוב צריך להיות סביר (כמו עלויות גבוהות ,פגיעה בשירות שמספק המעסיק ,בתנאי עבודה
של עובדים אחרים ועוד) .ההסתדרות של ארגוני העובדים התנגדו להצעת החוק.
הדו"ח יצא בשנת 2020והוא דו"ח מרתק .אחת מהמלצות הועדה נוגעת לחוק שעות עבודה ובפרט לשאלת
הקוגנטיות של חלק מדיני העבודה בכלל .הוועדה קובעת שהיא ממליצה על בחינת מערך חוקי העבודה והגמשתן
כדי לאפשר הסדרי תעסוקה מגוונים וניידות בין מעסיקים שמתאימים לשינויים בשוק העבודה .זאת מתוך הגנה
על עוב דים במתן מענה לאתגרים חדשים בתחום זה הנובעים משינויים בשוק העבודה (הוויכוח בין קוגנטיות
לריכוך) .בנוסף הוועדה קובע באופן ספציפי ביחס לחוק שעות עבודה ,שמדובר בחוק מיושן שזקוק לעדכון דחוף
ובעיקר להגמשה של כלליו והסדריו.
בתוך הוועדה יש דעת מיעוט (הסתייגות) בחלק מהמלצות הועדות ,וזה של אחד מחבריה שי בירן – סמנכ"ל כלכלה
ומדיניות וסגן האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות החדשה .לטעמו ,בשם ההסתדרות ,שיש להיזהר עם הגמשת החוק
כי יש עובדים שייפגעו מהגמשה כזאת ,שכן היא תעצים את כוחם של המעסיקים .החקיקה כבר עכשיו מאפשרת
למעסיקים להתמודד עם סביבה כלכלית דינמית ,למשל סעיפים בחוק שמאפשרים קביעת הסדרים מגוונים יותר
בהסכמים קיבוציים שמקבלים את אישור השר (מה שנקרא "סעיפי הפחתה") .ההסתדרות ,אם כן ,מבקשת לדבר
195
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
על פערי הכוחות בין מעסיקים לעובדים -והגמשת התנאים במישור האישי יכולה לפגוע בעובדים .לעומת זאת,
הגמשת תנאים שאינם במישור האישי ושאינם על בסיס פרטני אלא דווקא במקום מאורגן ,כפי שהחוק מאפשר
עכשיו (דרך סעיפי הפחתה) ,יכולה להבטיח את האיזון שבין גמישות להגנה על זכויות העובדים.
שעות נוספות
שימו לב שמדובר בדיון טכני יותר מהדיונים שקיימנו עד עכשיו .ניקח נשימה עמוקה ונצלול לפרטי החוק.
ביחס לשעות נוספות ,החוק מגדיר מהי מסגרת השעות המקסימליות היומית והשבועית ,מה התגמול עליה וכן
קובע איסור עבודה על מכסת שעות מסוימת .סעיפים 2ו 3 -לחוק ,קובעים שאין להעסיק עובד מעל ומעבר לשעות
מסוימות ביום ושבוע .עם זאת ,קריאת החוק מעט מבלבלת ,מפני שהחוק תוקן במספר צווי הרחבה שהאחרון
שבהם משנת 2018והוראותיו הן הוראות הקובעות לעניין שעות עבודה ולכן נתמקד בו.
צו ההרחבה קיצר את שבוע העבודה במשק וקבע 5ימים לרוב העובדים .במקומות עבודה בהם עובדים 5ימים
בשבוע ,יום עבודה הוא 8.6לעובד במשך 4ימים בשבוע ו 7.6 -שעות ביום הנוסף .החוק קובע שמדובר בתשע שעות,
אבל מכיוון שהייתה בעיה חשבונית ,אנו נדבר על 8.6ו .7.6 -אורך שבוע עבודה מוגבל גם כן – לפי החוק 45שעות
ומתוך צו הרחבה שבוע העבודה התקצר ל 42 -שעות .צו ההרחבה האחרון מוסיף ומבהיר כי שכר שעה מחושב עפי
בסיס של 182שעות לחודש.
196
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הזכרנו את זה כשדיברנו על מהי משרה מלאה בחוק שכר מינימום ,שם ראינו שהחוק קובע 186שעות למשרה מלאה
בעוד צו ההרחבה שקיצר את שבוע העבודה הפחית ל 182 -שעות בחודש .אבל אין התאמה ברורה בין שני החוקים
האלה.
סעיף 6קובע שאין להעסיק עובד בשעות נוספות אלא אם כן מתקיימות נסיבות המנויות בסעיף 10או שהתקבל
היתר מכוח סעיף .11סעיף 11עומד על שורה של נסיבות שמצדיקות מתן היתר וכן כולל תת סעיף סל כללי ,שמדבר
על טעמים הקשורים לצורכי הכלכלה והמשק ,או מטעמים ייחודים הקשורים בצורכי סוג עבודה מסוים ,מקום
עבודה מסוים או ענף מסוים ובהתחשב בטובת העובד.
אם מעסיק רוצה להעסיק שעות נוספות הוא צריך לקבל היתר משר העבודה – היתר מיוחד או כללי בהתאם
לאופיו .ישנו כיום היתר כללי שמאפשר להעסיק עובדים עד 16שעות נוספות בשבוע מקסימום ולא יותר מ12 -
שעות ביום (היתר כללי שחל לגבי כלל המעסיקים במשק ולא צריך לבקש במיוחד) .העסקה במסגרת השעות האלה
מותרת ,אבל היא עדיין העסקה בשעות נוספות ולכן העובדים יהיו זכאים לגמול שעות נוספות.
בשולי הדברים ,יש לציין שבתקופת הקורונה הוצא צו שאיפשר להאריך את מספר השעות הנוספות בהן מותר
להעסיק עובדים וזאת בניגוד לאחת התכליות שציינו קודם ,לפיה צריך לנסות ולפזר את העבודה בין כמה עובדים
מקום שאין עבודה לכולם .זה הקל על המעסיקם בתקופה קשה ואיפשר יותר גמישות תעסוקתית ,אבל לא בטוח
ששירת את האינטרס ציבורי בכללותו .הצו פקע ואינו חל עוד.
197
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
יום המנוחה השבועי כולל 36שעות מנוחה רצופות ,כ 25 -שעות מתוכן הן שעות השבת (או יום המנוחה לפי דתו
של העובד) ,ויתרת 11השעות יכולות להיות לפני כניסת השבת או אחרי צאת השבת בהתאם להסכמת הצדדים.
סעיף 12קובע שלשם העסקת עובד ביום המנוחה השבועי ,גם כאן יש לקבל היתר מיוחד משר העבודה שהחוק
מכווין את שיקוליו ,או לקבל היתר מתוך היתר כללי שניתן עפ"י החלטת ועדת שרים.
ישנם היתרים כלליים שונים שניתנו בענפים ספציפיים למשל בענף הרפתנות .מעסיקים שקיבלו היתר ,רשאים
לדרוש מעובדיהם לעבוד בשבת תוך תשלום גמול עבודה ביום המנוחה השבועי .הם לא חייבים לאפשר לעובדים
לעבוד בשבת ,אלא אם כן מדובר בעובד שמצהיר בפרוצדורה שקבועה בפקודת הראיות שאינו עובד בשבת לפי
מצ וות דתו ושהוא שומר כשרות בביתו ומחוצה לה ואינו נוסע בשבת .מתעוררת השאלה למה רק עובד דתי יכול
להתנגד? למה רק מסיבות דתיות? מה למשל עם סיבות סוציאליות אותן הזכרנו כשדיברנו על תכליות החוק?
יש ניסיון לתקן את החוק גם בהקשר זה ,שטרם צלח .עד כאן מגבלת שעות העבודה מבחינת יום העבודה ועבודה
ביום המנוחה השבועי.
זהו גמול שמשולם לעובדים כאשר הם נדרשים לעבוד מעבר לקבוע בחוק .זהו הפן השני של החוק ,שעוסק בשאלת
התגמול .החוק קובע כי עבור השעתיים הנוספות הראשונות (מעבר ל 8.6 -שעות בשבוע עבודה של 5ימים או מעבר
ל 8 -שעות בשבוע עבודה של 6ימים) ,יקבל העובד שכר של .125%כלומר ,בשעות נוספות השעתיים הראשונות
תהיה העובדת זכאית ל 25% -תוספת על השכר השעתי .בכל שעה מעבר לשעתיים הראשונות התגמול הוא 150%
מהשכר.
198
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הגמול משולם גם בגין עבודה בלילה – אורך משמרת בעבודת לילה הוא 7שעות ,שמעבר להן יש לשלם גמול שעות
נוספות .זאת בשל הקושי שמיוחס לעבודה בלילה .בעבודה בלילה משלמים שעות נוספות החל מהשעה השמינית.
העסקה בלילה הוגבלה לשבוע אחד בלבד מתוך שבועיים ,אלא אם ניתן היתר מיוחד שמאפשר העסקה בלילה
לתקופות ארוכות יותר.
עבור השעתיים הנוספות הראשונות יהיה העובד זכאי ל 150% -ובגין יתר השעות ל .200% -תוספת השעות הנוספות
מחושבת לפי תעריף שבת.
199
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
יש לנו גם גמול העסקה במנוחה שבועית – על המעסיק לשלם לעובד תוספת עבור העסקה במנוחה שבועית .כאן
הגמול מגיע לעובד החל מהשעה הראשונה .העובד מקבל 150%מכוח סעיף .17לכן ,עבור השעתיים הנוספות
הראשונות ,יהיה העובד זכאי ל 150% -ועבור יתר השעות יהיה זכאי ל .200% -תוספת השעות הנוספות מחושבת
לפי תעריף שבת.
חשוב מאד להבין שהחישוב נעשה על בסיס יומי! חישוב השעות הנוספות נעשה על בסיס יומי וזה אחד המרכיבים
הנוקשים ביותר בחוק .חישוב השעות הנוספות נעשה מדי יום ולא על בסיס שבועי או חודשי.
פס"ד אוריינט קולור – ספירת השעות לחישוב שעות נוספות נעשית על בסיס יומי
ראינו זאת בפרשת אוריינט קולור ,בה אנו רואים את הספירה על בסיס יומי .במקרה זה ,ישנה עובדת שעבדה 15
ימים בחודש והיא מעולם לא עבדה מעבר למגבלת השעות הנוספות השבועית.
היא תובעת שעות נוספות והמעסיק טוען "סליחה ,את צריכה לחשב על בסיס שבועי ולא יומי" .בית הדין דוחה את
הטענה ומבהיר שהספירה היא פר יום/נקודתית וזה לטובת העובד.
ההגבלה בדין בזמן פס"ד אוריינט היתה לשמונה שעות עבודה ביום ובית הדין הבהיר שעבודה מעבר ל 8 -שעות
מזכה בגמול שעות נוספות ,גם אם העובדת לא עבדה יותר מאשר מספר השעות השבועיות שבאותה עת היה 47
שעות.
סיכום ביניים
במקטע עד עכשיו ,ראינו שהחוק מגביל את שעות העבודה היומיות והשבועיות ומייקר את שעות העבודה
הנוספות .הייקור הוא ל 125%-בשעתיים הראשונות ול 150% -מעבר לכך .החוק אוסר לחלוטין העסקה ביום
המנוחה השבועי ,אלא אם ניתן היתר .ואם ניתן היתר ,הוא קובע בו שכר שעתי גבוה ,שעליו יהיה זכאי העובד
לשעות נוספות .בנוסף ,החוק קובע מנגנוני הגמשה ריכוזיים דרך מערך היתרים שהשר יכול לספק וכי כרגע ישנו
היתר כללי להעסקה בשעות נוספות והיתרים כללים ומיוחדים להעסקה ביום המנוחה השביעי.
200
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ככלל ,קובעת הפסיקה שיש להוכיח שעות נוספות במדויק ולא על דרך הערכה .עם זאת ,חוק שעות עבודה ומנוחה
וחוק הגנת שכר קובעים שורה של סעיפים שנועדו להטיל את האחריות על רישום שעות עבודה על המעסיק וע"י
כך להקל על הוכחת שעות של העובד .ניסיון להגביר את האכיפה שוב ע"י אכיפה פרטית.
יש לנו ראשית את סעיף 25לחוק שעות עבודה שמטיל על המעסיק את החובה לנהל "פנקס שעות עבודה" בדבר
שעות נוספות ,שעות עבודה ומנוחה שבועית .אם זה לא נעשה באופן דיגיטלי/אלקטרוני ,העובד צריך לחתום בסוף
201
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כל יום עבודה על השעות שעבד .סעיף 26ב(א) לחוק הגנת שכר קובע שאם למעסיק אין רישומי נוכחות מתוך פנקס
שעות העבודה ,נטל ההוכחה הוא על המעסיק להראות שהעובד לא עמד לרשותו בשעות השנויות במחלוקת.
בנוסף ,לפי סעיף 26ב(ג) אם המעסיק לא פירט בתלוש את השעות הנוספות אז יש הנחה שמדובר בשכר כולל שמפר
את סעיף 5לחוק הגנת השכר ויראו בשכר ששולם לעובד שכר רגיל .המשמעות שחישוב השעות הנוספות ותוספות
אחרות ייעשו על בסיס גבוה (אותו שכר כולל) .זהי מן סנקציה כפולה על המעסיק ,שעכשיו ישלם שכר גבוה עבור
כל שעת עבודה ויעניק לעובד את זכויותיו על בסיס שכר זה .אנו נרחיב בהמשך שיעסוק כולו באיסור שכר כולל.
מעבר להקלות נטל ההוכחה בחוק ,היו גם מספר התפתחויות בפסיקה .העיקריות שבהן אומרות שבעוד שככלל על
הצדדים להוכיח את שעות העבודה במדויק ולא על דרך האומדן ,הרי שמתוך הכרה של הקושי של העובד להוכיח,
העובד יכול להוכיח מתכונת עבודה קבועה של שעות נוספות.
אם העובד הוכיח את זה ,אז הנטל עובד למעסיק להוכיח שהעובד נעדר מהעבודה ולא עבד בשעות הנוספות .למרות
כל ההקלות שבחוק ובפסיקה ,עדיין אחד הקשיים המרכזיים שעומדים בפני עובדים הוא הוכחת מלוא השעות
הנוספות שעבדו ,כשהמעסיק מכחיש את כולן או מקצתן .לכן עדיף לנהל בעצמנו את שעות העבודה כדי להתגבר על
הקושי הראייתי הזה.
202
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נבין כעת את אחד ההיבטים החשובים של ההסדרה שנוגעת לשמירה על הקוגנטיות של החוק :איסור תשלום
שכר גלובלי .סעיף 5לחוק הגנת השכר קובע איסור תשלום שכר גלובלי.
החוק קובע שעובד שחוק שעות עבודה ומנוחה חל -ונקבע לו שכר עבודה שכולל תשלום בעד זכויות שונות שמגיעות
לו ,למשל שעות נוספות ,גמול עבודה במנוחה שבועית ,דמי חופשה (בחוק חופשה שנתית) .רואים את השכר שנקבע
כשכר רגיל בלבד.
הסיפא קובעת חריג לפיו ניתן לקבוע אחרת .כלומר ,ניתן לקבוע הסדר שכר כולל רק בהסכם קיבוצי שמאושר
לעניין זה ע"י שר העבודה והרווחה .הסעיף הזה מבקש לאסור לשלם תשלום כולל ,מה שמכונה שכר גלובלי .זוהי
פרקטיקה שלמרות האיסור היא מאוד רווחת בשוק הישראלי.
שכר כולל הוא שכר שאומר לדוגמה ,שבמקום שנאמר ששכר העובד הוא ₪ 8,000פלוס שעות נוספות ותוספות
אחרות שמגיעות לעובד עפי חוק ,המעסיק אומר אתה מקבל ₪ 10,000כולל הכל (שעות נוספות ,נסיעות ,פיצוי
פיטורין ,דמי חופשה) .זה אסור! למרות שהיא רווחת ,חשוב להבין שהיא אינה חוקית.
כשהסוגיות מגיעות לבית הדין ,בית הדין מאוד ברור ומדגיש שחוזה כזה נוגד את הוראות החוק והשכר יתפרש
עי בית הדין כשכר יסוד שעל גביו יש לחשב את התוספות.
ההלכה של בית הדין מאוד ברורה – שכר גלובלי לא יבוא במקום תוספות מכוח חוק ובהן תוספות שעות נוספות.
203
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ראינו את זה בחקיקת מגן כשעסקנו בהלכת צ'יבוטרו .יש כאן סנקציה כפולה למעסיק :העובד יתבע תוספות
שעות נוספות מעל ומעבר לשכר הלכאורה גבוה שקיבל ,כאשר הבסיס לחישוב ה ,150%/125% -יהיה השכר
הגבוה.
במובן הזה הסנקציה היא כפולה :המעסיק יצטרך לשלם מעל ה ₪ 10,000 -גם את החישוב של התוספות ,למשל
שעות נוספות.
הסוגיה הגיעה פעמים רבות לבית הדין ,אבל בתי הדין מבטאים גישה אחת וברורה :החישוב יעשה פריט מול
פריט ולא מכלול מול מכלול .המעסיק חייב לוודא שהעובד מקבל את מלוא זכויותיו על בסיס מדויק ,בהתאם
לעבודה שבוצעה בפועל ולא על בסיס אומדן כללי שמגולם בשכר.
הלכת למפל
בהלכת למפל מדובר על עובד שעובד 8שעות במשמרת לילה .מכוח חוק ,הוא זכאי לתשלום שעות נוספות החל
מהשעה השביעית .המעסיק לא משלם את התוספת הזאת .עם זאת ,מכוח ההסכם הקיבוצי ,המעסיק משלם לעובד
על כל שעה תוספת משמרת לילה של 150%מהשעה הראשונה ועד האחרונה (על כל השמונה שעות).
העובד עכשיו תובע על השעה השמינית בכל משמרת לילה שעבד .לטענת המעסיק ,התוספת כבר כלולה .בית הדין
צריך לפרש את סעיף 18ולהכריע בשאלה מהו שכר רגיל שעל בסיסו צריכות להיות מחושבות השעות הנוספות.
בית הדין מכריע ששכר רגיל ,הינו השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות .לפי סעיף 18שכר רגיל
כולל את כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו .הכרעת בית הדין היא שחישוב זכויות העובדות נבדקות פריט מול
פריט.
204
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
על משמרת הלילה קיבל העובד תוספת בשל עבודת לילה מכוח ההסכם הקיבוצי -ולא גמול שעות נוספות .זהו שכר
היסוד של עובד במשמרת לילה בבית הזיקוק .בנוסף ,על שעות נוספות המעסיק צריך לתת שעות נוספות עפ"י חוק.
תוספת משמרת הלילה ניתנת להתניה כי המקור הוא חוזה .שעות נוספות לעומת זאת אינן ניתנו להתניה כי הן
מכוח חקיקת מגן .לכן ,ניתן במרחב המו"מ לנהל תן וקח אך ורק ביחס לתוספת הלילה מכוח ההסכם הקיבוצי.
לסיכום ,המנטרה היא שהחישוב הוא פריט מול פריט ,תוספת הלילה מכוח חוזה -שונה משעות נוספות מכוח חוק.
כלומר ,אם יש הסכם קיבוצי שאושר ע"י שר העבודה אז השכר הגלובלי תקף .זוהי חריגה שמותרת עפ"י חוק
והסעיפים האלה נקראים סעיפי הפחתה .הם מאפשרים להגמיש את הקוגנטיות של חוקי המגן ,אבל ההגמשה
הזאת לא נעשית בדרך שהעובד והמעביד יכולים להתנות על זה במו"מ אישי ,אלא יש על זה פרוצדורה ובה שני
מנגנוני ביטחון :הסכם קיבוצי ואישור השר לסעיפים האלה .לסעיפי ההפחתה האלה התייחס נציג ההסתדרות
בדו"ח הועדה לקידום תחום התעסוקה לקראת 2030עליו דיברנו .זהו חריג שאינו ממש חריג כי החוק קובע אותו.
205
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הפסיקה מבהירה שזה יכול לפעול רק לטובת העובד .על כן ,זה סוג של חריג נוסף .מי שמקבל שעות נוספות
גלובליות ומקפידים שלא יעבוד מעבר לכך או שיפוצה אם עבד יותר – אז זה חוקי.
כאשר מפצלים את שכר העובדים ששכרם מעל המינימום למרכיב של שכר ולמרכיב של שעות נוספות גלובליות
– המעסיקים קונים בכך את האפשרות להשיג שעות נוספות ,מבלי לחרוג מהעלות שהם תיכננו מראש לאותו
עובד .אם לא יעשו בזה שימוש ,הם עדיין ישלמו את השכר והשעות הגלובליות (לטובת העובד) אם הם כן יעשו
שימוש ,מה טוב ולא תהיה להם עלות נוספות של העסקה בשעות נוספות.
חריג שלישי ואחרון שהוא גם הוא לא ממש חריג נובע מהחוק עצמו – סעיף 30לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע
שורה של חריגים .עובד שנכנס לאחד מחריגי סעיף - 30החוק כולו ,על כל היבטיו -לא חל עליו .החוק לא חל על:
שוטרים ,עובדי מדינה בתפקידים מיוחדים ,יורדי ים ועובדי דייג ,אנשי צוות אוויר; עליהם ההסדר לא חל מכל
מיני סיבות רגולטוריות ,היסטוריות ופרקטיות .סעיף 30קובע חריגים לעיסוקים ספציפיים ,שלהם אין זכות
לשעות נוספות ,מנוחה שבועית וכדומה .נעסוק בחריגים האלה בהמשך.
אם כן ,דיברנו על שכר גלובלי ולמדנו על "חריגיו" (לא בדיוק חריגים) הבודדים והספורים .למרות ההלכה החדה
והברורה ,שוק העבודה כולל לא מעט חוזים גלובליים תוך הפרת החוק .החוק עצמו מחריג שורה של עיסוקים
ונסיבות בעצמו ובהחרגות האלה עוד נעסוק במקטע הבא.
החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה – חריג האמ ון האישי וחריג הפיקוח
חוק שעות עבודה ומנוחה הוא חוק קוגנטי ומחייב .עד עתה נתקלנו בסעיף 5לחוק – סעיף ההפחתה ,שקובע שניתן
לקבוע הסדרים שונים בהסכם קיבוצי שמקבל אישור משר העבודה .זה סוג אחד של גמישות שהחוק מאפשר .הסוג
השני של גמישות הוא מסעיף ,30שם החוק קובע על איזה סוגי עובדים חוק שעות עבודה ומנוחה על כל מרכיביו
לא חל .בחריגים האלה לחוק שעות נעסוק במקטע הזה.
206
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סעיף 30כולל שישה תתי סעיפים שמתארים קבוצות עובדים שמוחרגים כליל מתחולת החוק .נבין כיצד הם פורשו
ע"י בית הדין .הסעיפים הקלים הם .1-4תתי הסעיפים האלה הם חריגים צרים ומדויקים מאוד שעוסקים
במקצועות ובתחומים שהמחוקק סבר שסוג/מתכונת העיסוק לא מתאימים לחוק ולהסדרים שהחוק מציע.
היה אפשר לטעון שעל הקבוצות שמנויות כאן :שוטרים ,עובדי שב"ס ,עובדי מדינה בתפקידם מיוחדים ,יורדי ים
ודיג ,אנשי צוות אוויר שהקבוצה הזה נכנסת בין כה לסעיפים 5ו ,6 -אבל כאן המחוקק לא רצה שתיוותר שאלה
פרשנית וקבע זאת במפורש .סעיפים 5ו 6 -משאירים מקום לשאלה ואלה נקראים חריג האמון האישי וחריג
הפיקוח.
207
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
208
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ישנם מעסיקים שלא רוצים שהעובדים יחתימו כרטיס במקום העבודה ,כי הדבר יוצר אווירה לא נוחה של משטור.
ההנחה היא שאם הם לא יפקחו אז העובדים יהיו יותר נאמנים ,אווירה טובה יותר .אבל יש לשים לב שזאת לא
השאלה הרלוונטית לתחולת חוק שעות העבודה .יש לבדוק האם ניתן לפקח ולא אם פיקחו .בגלל הטכנולוגיה קל
מאוד לנטר פעילות של עובדים וגם בבית.
יכול להיות שניתן לצמצם את הסעיף למינימום כי כמעט על כל עובד ניתן לפקח ,או שאפשרות אחרת היא להרחיבו
ולהחליט שאנו רוצים להוציא יותר עובדים מתחולת החוק כי אולי החוק לא מתאים .בנסיבות המקרה ,בפרשת
אגרון קובע בית הדין שחריג הפיקוח לא מתקיים.
החריג חל כשתנאי העסקה של העובד אינם מאפשרים כל פיקוח וזה לא היה המקרה של עו"ד זיוה כץ כי היא
החתימה כרטיס נוכחות ,עבדה תחת אשתו של אגרון ,במשרד הייתה גם מערכת אינטרקום שאפשרה לשמוע מה
נעשה בחדרים אחרים וכן עוה"ד היתה מגיעה שלוש פעמים בשבוע באופן שניתן בקלות לעקוב אחריו.
גם כאן בית הדין מפגין מגמה לפרשנות מצמצמת ,אבל יש לשים לב שהחריג קיים .המטרה היא להחיל את החוק
על מירב העובדים ולא להוציא מתחולתו קבוצות עובדים רחבות.
שימו לב ,שעובד שכן נופל לאחד מחריגי החוק ומקבל שכר גלובלי -אין בכך בעיה! אין חובה לשלם שעות נוספות
למי שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו ובהתאם הוא מוחרג גם מיתר הסדרי החוק :עבודה ביום המנוחה וכן
הלאה.
הפסיקה ביחס לכך היא לעיתים בעייתית ומעוררת ביקורת למשל ראינו בפס"ד דרורה גיב את המקרה של מיכל
שזיפי (אלה שני הליכים שצורפו יחדיו בגלל שאלה משותפת בנוגע לשכר מינימום) -האם עובד ששכרו משולם על
בסיס עמלות בלבד זכאי לשכר מינימום בתקופות בהן לא היה זכאי לקבל עמלות מעסקאות שביצע (דיברנו על זה).
ביחס לשכר מינימום נקבעה אפשרות קיזוז – אותה מקדמה שבית הדין קיבל (ריכוך הקוגנטיות) .מה שמעניין
אותנו לעניין חוק שעות עבודה התעורר רק אצל מיכל שזיפי; האם עובדת שעבדה כמקדמת מכירות ,עבדה בשביל
אינטרקלאב ושיווקה יחידות נפש במלונות -היא אדונית לזמנה ,עובדת מהבית ,יכולה לקבוע את שעותיה וכל
שכרה מתבסס על עמלה .האם היא זכאית לשעות נוספות כשהיא בוחרת לעבוד שעות נוספות? בית הדין אומר
שלא ,משום שהדבר כן נכנס לחריג הפיקוח של סעיף (30א)(.)6
בית הדין קובע שלא היה דיווח על עבודה בזמן אמת ושבשלב הזה לא ניתן לשחזר אותו .אנו יכולים להבין שפסה"ד
זכה לביקורת רבה ,כי ניתן לחלוק על המסקנה .המעסיק יכול היה לפקח על העובדת .אם הוא לא עשה כן ,הרי
שנטל ההוכחה צריך להיות עליו .זהו פס"ד בעייתי אחד.
מקרה נוסף שהשפיע על עשרות אלפי עובדות פגיעות הוא החרגתן של עובדות הסיעוד ,מהגרות העבודה ,מחוק
שעות עבודה ומנוחה ההלכה המרכזית שקבעה היא בג"ץ ובהמשך דנג"ץ – גלוטן.
פסק הדין עוסק במהגרות עבודה שעוסקות בסיעוד; מדובר במהגרות עבודה שמתגוררות בבית המטופל ,כי הן
חייבות על פי תנאי הוויזה שלהן .הן עובדות בעבודה טיפולית של קשישים סיעודיים שעל מנת להיות זכאים
למטפלת הם צריכים להיות תלויים באדם אחר יומיום ,לפי קביעה רפואית.
209
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ההלכה חלה בעיקר על עובדות סיעוד מהגרות העבודה המתגוררת בבית המטופל גם אם פורמלית היא חלה על
עובדים ישראליים (בגלל הו ויזה שלא נדרשת מישראלים) .הרבה פעמים הסיעודיים מקבלים קצבאות לאותן
מטפלות ולכן גם המל"ל היה מעורב פה.
עלות העסקה של העובדות משליכה גם על היקף ועלות הטיפול שיקבלו המטופלים (הזקנים) .המצב המשפטי לפי
גלוטן :הובעו מספר עמדות סותרות בבית הדין .גישה אחת אמרה שעובדות הסיעוד הן עובדות לכל דבר ועניין ויש
להחיל את החוק והן לא נכנסות לחריגי סעיף .30ולכן יש לבדוק מהן שעות העבודה הנוספות והשעות הנוספות
נקבעות לפי כל מקרה ספציפי ,לאור התפקידים שהעובד עושה הלכה למעשה ,וכל עוד קיימת מתכונת עבודה
שכוללת שעות עבודה אז פשוט צריך לשלם בעדן.
התעוררה תת שאלה שפיצלה את זה לשתי שאלות :האם שעות העבודה של העובדים הסיעודיים הן השעות שבהן
מטפל העובד במטופל בפועל להבדיל מהשעות שהוא מקדיש לפנאי או לשינה ,לבין אלה שסבורים שמדובר בכל
השעות שהעובד מעמיד את עצמו לרשות המעסיק וכל זמן שהעובד לא חופשי ללכת יש לחשבו כשעת עבודה.
הקושי שהתעורר כאן נבע לעיתים מקשיי הוכחת היקף שעות העבודה של העובדות ובית הדין קבע שדי בהוכחת
מתכונת עבודה ולא צריך להוכיח כל שעת עבודה שנעבדה בפועל .עם זאת ,הדבר השליך על עלות העסקה הגבוהה
משמעותית מגובה הגמלה שהמטופלים קיבלו מהמל"ל.
גישה שנייה קבעה שיש להחיל הסדר ייחודי ולהוסיף אחוז מסוים ,למשל 30אחוזים ,כגמול שעות נוספות גלובלי
לשכר העובדות כולן .הקושי כאן נובע מכך שלא היה כל בסיס חוקי לעגן את התוספת הזן ,מאין הגיעו ה30% -
האלה?
הגישה השלישית טענה שהחוק לא חל כי העובדות נכנסות לסעיף אמון אישי ופיקוח .מדובר ביחסי אמון אישי
ולא ניתן לפקח על עבו דתן של עובדות הסיעוד .זהו לא טיעון מובן מאליו כי שוב ושוב שמענו בפסיקה שהחריגים
מיועדים לעובדים חזקים ,כמו באגרון ושעובדות הסיעוד שברובן מהגרות עבודה הן מהעובדות הפגיעות במשק.
210
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זה גם חושף את העובדות לשעות עבודה ארוכות ללא תגמול וללא הוצאה/תמריץ למעסיק להימנע מהעסקתן
מסביב לשעון .העמדות המגוונות מגיעות להכרעת העליון.
בפרשת גלוטן ריבלין מבקש לעשות סדר בריבוי הדעות בבית הדין הארצי .ובדרך אומר כמה דברים מעניינים על
השוק העיקרי והמשני ,על ריכוך הקוגנטיות של חוקי המגן ,על הצורך לקחת בחשבון את הקונטקסט של שוק
העבודה הספציפי בהחלת חוקי המגן ומבקש מהמחוקק לפעול בנושא.
ספציפית ,באופן בעייתי מאוד לראשונה בפסיקה קובע פסה"ד שאולי זה מוצדק לקבוע הסדרי מגן מופחתים
לעובדים הזרים .זוהי אמירה שנוגסת באוניברסליות של חוקי המגן ובקוגנטיות שלהם ביחס לעובדות הסיעוד
מהגדרות העבודה .ריבלין קובע שהעובדות נכנסות לחריגי החוק ושהחוק לא חל עליהן.
עם זאת ,הוא עושה זאת בלב כבד לכאורה ,תוך שהוא אומר שכל אחת מהגישות שהובאה בבית הדין לוקה בקשיים
משפטיים ,חלקם בעלי השלכות רוחב קשות .לגבי העמדה השנייה ,לפיה יש לשלם תוספת כלשהי של כ,30% -
ריבלין מבהיר שגם אם מדובר בפתרון ראוי אין לו מקור חוקי.
ביחס לעמדה הראשונה שקבע ,שעובדות הסיעוד הן ככל העובדות ,קבע ריבלין כי עמדה זו מציבה בעיות קשות גם
בגלל קושי ההוכחה של השעות הנוספות וגם בגלל השאלה האם יש לשלם להן על שעות השינה שלהם גם כאשר
בהן יש השגחה על המטופל.
מחד ,העמדה הזאת היא התואמת ביותר את הפסיקה כפי שהיא כיום ,אבל היא יוצרת קשיים פרקטיים ,כי היא
תפגע במטופלים שילמו לעובדות שכר גבוה יותר ממה שיוכלו לעמוד בו .ביחס לעמדה לפיה החריגים קיימים ,בג"ץ
אומר שהיא לא עולה בקנה אחד עם הפרשנות המסורתית לחריגים האלה ושתכליתן של חוקי המגן בכלל ועם
תכליתו של שעות עבודה ומנוחה כפי שמיושם במקרים הרגילים.
ריבלין קובע שחריג האמון האישי מכוון בדר"כ לעובדים בתפקידי הנהלה ותפקידים בהם קיים חופש פעולה רחב
לעובד ,ואין לוח זמנים שהעובד בא והולך .מדובר בעובדים מועצמים שנזקקים פחות להגנת החוק .בדומה ,חריג
הפיקוח חל כשלא ניתן לפקח על העובדת וזה לא המקרה כאן .על פני הדברים ,קובע ריבלין שהמחוקק לא התכוון
211
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
להחיל את החריגים על קבוצות כמו עובדות הסיעוד ,כי הן כן זקוקות לחוקי העבודה .עם זאת ,יש מקום לסברה
לפיה מתכונת העבודה הייחודית בתחום הסיעוד שאינה עולה כאמור עם הפרשנות הכללית של החוק היא בכל זאת
הכרחית.
הסיטואציה הייחודית של הטיפול מצדיקה לדעתו הגדרת עובדי הסיעוד בגדר החריגים ,שכן תכליתם להוציא
סוגי עבודה שלגביהם יש קושי לקיים את ההסדרים הרגילים הקבועים בחוק וזה המקרה כאן .ריבלין מגיע למסקנה
שהחריגים לא חלים בדיוק כמו שהם ,אבל רוח החריגים מתקיימת.
הוא סבור שכל תשובה אחרת תהיה בעייתית ותסטה מההכרה שהחוק עצמו נותן לה ביטוי ,בדבר הצורך להחריג
תבניות עבודה מסוימות מגדר הוראות כלליות של החוק .מסיבה זו וגם כן ללא עיגון חוקי מפורש ,בג"ץ מחריג
העובדות מתחולת החוק ומסכם בכך שאוכלוסייה שמעסיקה ברגיל את העובדות הסיעודיות (הזקנים) היא
אוכלוסייה מוחלשת במיוחד וכוללת ברובה קשישים ובעלי מוגבלויות ,לרבות מה שהוא מכנה "נכות פיננסית
קשה".
תשלום בגין שעות נוספות יוביל לעלייה ניכרת בעלויות הכרוכות בהעסקת מטפל סיעודי ויש להניח שרבים
מהנזקקים לא יעמדו בעלות העסקתם .ריבלין מסכים לסטות מחוקי המגן ומצדיק זאת בכך שהדבר נדרש לשם
הגנה על האינטרסים של העובדים הזרים עצמם שכן אחרת ייתכן שלא יהיה מי שיעסיק אותן (יקרים מדי).
זו אמירה מאוד בעייתית ,כי ניתן להבין את הסיכון שיש לפגיעה בתשתית של חוקי המן וההגנה האוניברסלית שהם
מספקים דווקא לאוכלוסייה שפגיעה וזקוקה לה במיוחד .אם כן ,בג"ץ מחריג את עובדות הסיעוד וקורא למחוקק
לייצר הסדר חקיקתי מפורש בסוגיה העומדת על הפרק .הסוגייה מגיעה לדיון נוסף ואישר את בג"ץ.
212
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פס"ד אבי מור – תחולת הלכת גלוטן במק רים של עובדים ישראלים
אכן פסיקה מאוחרת יותר – בפס"ד אבי מור – בדקה את תחולת ההלכה במקרים של עובדים ישראלים .האם
ובאיזה אופן יש להחיל את הוראות שעות עבודה ומנוחה על עבודתו של עובד ששימש כמלווה של נכה צה"ל?
מדובר במודל העסקה במשמרות.
מפאת קוצר הזמן ,לא ניכנס להבחנה בין פסקי הדין ולסיטואציית ההעסקה השונה (אבי מור עבד במשמרות ,לא
גר באופן קבוע בבית המטופל ,קיבל שכר על כל שעות עבודתו לא משנה אם ישן שם או לא ,וגם קיבל תעריפים
מוגדלים גם לשעות צהריים ולילה – הוא עבד בתנאים שונים מאד מגלוטן) .בית הדין האזורי קבע שחוק שעות
עבודה ומנוחה חל עליו כי הוא לא גר בבית המטופל ואז זה מגיע לארצי ומתהפך.
דעת הרוב אומרת ששעות עבודה ומנוחה לא חל גם על עובדים ישראליים (אותה פרשנות) -דין אחד חייב להיות
למלווה הנכה ולמטפל הזר הסיעודי אשר בתוכנו .עם זאת ,יש לציין שההשלכות של זה שונות מאוד שכן ישראלים
שעובדים במשמרות בדר"כ עובדים עם נכי צה"ל ולכן זכאים לזכויות טובות ומפליגות.
לכן ,ההחרגה הזאת לא פוגעת בהם באותה צורה .בנוסף ,אין כמעט עובדים ישראליים שמתגוררים בבית המטופל
שההסדר/ההחרגה הזה חל עליהם .מה היה קורה לדעתנו אילו בג"ץ היה פוסק אחרת? האם הייתה נחקקת חקיקה
עם הסדר ייחודי?
בג"ץ החליט לסטות מחקיקת המגן וקרא למחוקק לפעול ,אבל מה האינטרס של המחוקק לפעול כשעובדות
הסיעוד לא מצביעות בבחירות ,והן אינן קבוצת לחץ אפקטיבית? אם בג"ץ היה קובע אחרת ,סביר להניח שהייתה
נוצרת חקיקה הוגנת יותר לקבוצת הסיעוד ,שכן קבוצת הלחץ של הקשישים ובעלי המוגבלות ובני משפחותיהם היו
לוחצים על חברי כנסת לעשות כן .ההחלטה המצערת הזאת של בג"ץ מייצרת הסדר העסקה של עבודה מסביב
לשעון עבור עובדות שהן פגיעות ממילא.
נבחן כיצד מגדירה הפסיקה שעת עבודה ,לצורך חישוב יום עבודה ותשלום שעות נוספות .עפ"י סעיף 1לחוק שעות
עבודה ומנוחה שעות עבודה הן שעות שבהן אדם מעמיד את זמנו לרשות העבודה .החוק מדמיין עובד מסוג מסוים;
עובד שמגיע למקום העבודה ועובד בשעות מסודרות .אבל ,יש סיטואציות שמעוררות את השאלה האם הזמן
המדובר הוא זמן שעומד לרשות המעסיק ומהו זמן שעומד לרשות המעסיק?
ראינו את הדיון בפרשת גלוטן כשריבלין שאל האם יש לשלם לעובדות הסיעוד גם על שעות שינה ,בהן הן זמינות
למעסיק אם הוא זקוק לכך .התשובה הייתה שזו אכן עמדת הפסיקה ,אבל שבנסיבות המקרה הדבר לא אפשרי
משיקולי מדיניות וצדק וקריאת רוחו של חוק שעות עבודה ומנוחה -וכבר דיברנו על הביקורת של הפסיקה.
213
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ניקח 2דוגמאות שהתעוררו בפסיקה :האחת נוגעת לשעות טיסה והשנייה למשמרת לילה .אבל השאלה מתעוררת
בעוד הקשרים וביניהם למשל השאלה של כוננות.
ביחס לעבודת לילה ,הפסיקה מפעילה מבחנים מאוד קונטקסטואליים לעניין מהי שעת עבודה .הפסיקה קבעה
שדרישת המעסיק לנכוח במקום העבודה לא בהכרח תביא את בית הדין להגדיר את כל שעות הלילה כעבודה ,אם
כי זהו שיקול שיחשב בחשבון בין שאר השיקולים.
בנוסף ,הפסיקה אומרת שעצם הפקת התועלת של המעסיק משהות העובד במקום העבודה לא מובילה בהכרח
להכרעה כי מדובר בשעות עבודה ושיש לבחון האם אכן בוצע עבודה ע"י העובד במהלך השעות ששהה במקום
העבודה ,בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ומהות המשרה בה הועסק.
214
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פרשת חנדז'י
בפרשת חנדז'י בית הדין קובע שמדובר בבחינה מהותית שנעשית עפ"י מכלול נסיבות המקרה ,הן מההיבט של
מקום העבודה (מנקודת מבט של המעסיק) והן מנקודת המבט של העובד .לגבי הנקודה הראשונה ,יש לבחון מה
עיקר פעילות העובד ,האם השהות בלילה מגשימה את תכליות מקום העבודה ,מהי התועלת המופקת למעסיק
מאותן שעות שהייה.
מנקודת המבט של העובד אומר בית הדין שיש לבחון בין היתר עד כמה העובד מוגבל לעשות כרצונו במהלך שעות
הלילה ,עד כמה הוא נדרש לשינוי מאורח החיים הרגיל שלו ,האם במהלך שעות השהיה הוא נדרש להפעיל את
כישוריו לשמם שכרו אותו מלכתחילה ובהם הוא עושה שימוש בשעות העבודה הרגילות ,האם נדרש במהלך שעות
השהייה בהשקעת משאבים פיזיים ,קוגניטיביים ונפשיים.
הפסיקה נוטה לראות במשמרות לילה של שומרים שנדרשו להישאר בשעות הלילה באתר השמירה עליו
מופקדים כמי שכן עבדו בשעות האלה .באותו אופן ,נפסק לגבי מאבטחי משלחות בחו"ל שהתאפשר להם לישון
רק כשבגדיהם לגופם וכלי הנשק בהישג יד כי גם בשעות הלילה נדרשו לדריכות ,אחריות וכו' .לכן ,גם שעות
השינה הן שעות עבודה בפועל.
מנגד ,כשעובד נדרש להגיע לאתר מסוים לצורך ביצוע עבודתו המקצועית ונדרש גם ללון אבל לא נדרש לבצע
פעילות בשעות הלילה – שעות השינה לא הוכרו כשעות עבודה (למשל נהגי אגד שעובדים בהסעות לטיולים נאלצים
לישון במקום עבודה ,ונקבע ששעות השינה לא נחשבות כעבודה).
לסיכום ,הניסיון להגדיר מהי שעת עבודה ומה איננה שעת עבודה ,מניח עולם יחסית פשוט ,כשכל מה שלא משתלב
עם הדימוי הזה לא יכול להניב שום תוצאה חד משמעית .לכן המבחנים שלנו כאן הם מאוד קונספטואליים
ומתבססות על הכרעות משפטיות שמעניקות פרשנות קונספטואלית לסיטואציה.
215
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לסיכום ,לאורך הדיון בשני החוקים אתגרנו את 4הנחות היסוד ביחס לכל אחד מהחוקים .ראינו אינטראקציה
אחרת של המחלוקת ביחס לתפקידם של חוקי המגן ,תכליותיהם ותוצאותיהם -והאם הם הלכה למעשה מגינים
על העובדים.
בנוסף ,ביחס לשני החוקים ראינו מגמות של ריכוך הקוגנטיות הנוקשה של חוקי המגן ושאלנו האם הריכוך מוצדק
והאם הוא משרת את תכליות החוק .בנוסף ,ראינו עד כמה מורכבת חקיקת המגן וכמה פרשנות היא מצריכה באופן
שלעיתים מאפשרת הפרת החוק ומחמיר את בעיית האכיפה.
לבסוף ,ראינו ביחד לכל אחד מהחוקים את המנגנונים בחוק להגברת אכיפה ,את המנגנונים בחוקים הספציפיים
ואת ההתנפצות של הניסיון הזה ,למול מציאות של הפרות נרחבות ושל חקיקה .בחרנו שני חוקי מגן לעסוק בהם –
שכר וזמן.
ביחידה הבאה נעסוק בחקיקה מזן נוסף – מניעת אפליה .סוג הדיון רלוונטי אבל לכל חקיקת מגן .עם זאת ,הקשר
בין שכר וזמן מהווה במידה רבה את בסיס קשר העבודה ומעלה שאלות ליבה על מהי עבודה ,כיצד מתגמלים בגינה,
מהו ערכה ואיך ההבחנה בין עבודה לפנאי מעצבת את חיינו כפרטים ,את חיי המשפחתיים ואת החברה בכללותה.
במסגרת הדיון שנערוך כאן ,נתחיל ב 4-המאפיינים של המימד הרגולטיבי שהוצגו ביחידות הקודמות (כללים
ברורים ,קוגנטיים ,מיטיבים עם העובדים ,זכויות אכיפות).
את עיקר הדיון אנחנו נקדיש למרחב הפרשני שיש למושג אפליה ,וזאת על מנת להעמיד במבחן את ההנחה לפיה
חקיקה המגן מעניקה כללים ברורים.
216
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לכאורה יש לנו כלים רגולטיביים שונים ,הדיון בתקנת הציבור התבסס על איזון בין זכויות .דיברנו שם על הרעיון
של ארכיטקטורה שמבצעת איזון אופקי המתחשב באינטרס הציבורי ולא רק בזה של הצדדים עצמם.
הארכיטקטורה השלדית שעיצבנו סייעה במענה למגוון נושאים ,לרבות הגבלות על חופש העיסוק ,שימוש במידע
ביומטרי ,חשיפת שחיתויות ,ואפשר גם להציב על בסיס ארכיטקטורה זו את הזכות לשוויון אל מול זכות הקניין
וחופש החוזים.
לעומת זאת ,כללים רגולטיביים מתאפיינים ברמת דיוק גבוהה יותר ,רמת פירוט גבוהה יותר ,והכרעות ערכיות
שמתבצעות ע"י הכנסת ולעיתים ע"י הרשות המבצעת ולא ע"י הרשות השופטת .למרות ההנגדה הברורה הזו בין
הכללים לבין הסטנדרטים ,בסוף יחידה זו נראה שיש תנועה מתמדת בין שני סוגי הכלים הרגולטיביים.
בדיון על זכויות שנכנסות דרך שסתום של תקנת הציבור ,ראינו איך הארכיטקטורה הבסיסית מייצרת רשימה של
כללים בסיסיים ברזולוציה גבוהה .למשל כזו שהבחינה בין סוגי תיבות דואר אלקטרוני לצורך הגנה על הרף הרצוי
על פרטיות .מהצד השני ראינו בדיון על שכר וזמן שרשת הכללים המפורטים שבחוקי המגן משאירה מרחב פרשני
גדול ומרחב שיקול דעת לא מבוטל ,לדוגמה בשאלת החרגת עובדים משעות חוק עבודה ומנוחה בסעיף (30א) לחוק.
217
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ואכן ,נראה ביחידה זו דיון שיעמיק את האינטראקציה המתמדת בין כללים לבין סטנדרטים על פני הנחה שאלו
שני סוגי כלים שונים ומובדלים .סדר הדיון יכוון אותנו בשלב הראשון להבהיר את הדיון הערכי שבבסיס התחום
של איסור אפליה והבטחת שוויון הזדמנויות .לאחר מכן ,נתאים לדיון הזה את הדיון המשפטי ונבחן כיצד נורמות
משפטיות שונות משקפות תפיסות שונות של שוויון .לבסוף ,נחזור למאפיינים של המימד הרגולטיבי ונבחן את
ההליך המשפטי על רקע הנחות של קוגנטיות של זכויות והיכולת לאכוף אותן.
לכאורה ,יש קונצנזוס נגד אפליה .שוויון זה טוב ,אפליה זה רע .אבל ברגע שנרד לפרטים הקטנים ולהגדרות נראה
שיש מחלוקות מאוד משמעותיות .לכן ,כשאומרים שאנחנו רוצים להתמודד עם בעיית האפליה אנו מגלים
218
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שלאנשים שונים יש התייחסויות שונות לגבי אופן הגדרת הבעיה מלכתחילה .על מנת להבין מה ההבדל בין גישות
שונות למושגים של שוויון ואפליה אנו נתייחס לשאלות הבאות :מהי אפליה? ועד כמה הנוסחאות הרגילות שאנו
מכירים להסברת אפליה מועילות? נרצה להבין מהם הטעמים לאפליה של קבוצות שונות בשוק העבודה? ומה
התפקיד של המשפט ביחס לדפוסים שונים של אפליה בשוק העבודה .בואו נתחיל מהשאלה הבסיסית ,מהי אפליה?
המשפט מתייחס במה שמכונה "הנוסחה האריסטוטלית" -אפליה זו סיטואציה בה מתייחסים לדומים באופן
שונה .הרבה מדברים על ריקנות מושג השוויון בהקשר של איסור אפליה בתעסוקה .האם גברים ונשים הם דומים
או שונים? באופן כללי ,אם נחשוב על ביטויים מוכרים אפשר לומר ש"לכל איש יש שם" ,ואזה זה אומר שלכל אחד
יש שוני מהאחר .מצד שני ,כולנו "נולדנו בצלם ולכן כולנו דומים" .אז יש לנו שוני ויש לנו שוויון.
אריסטו לא השאיר את הנוסחה הזו בצורה כ"כ תמוהה .היתה לו תפיסה שניסתה להסביר מהי אותה עמדת שוויון
כאשר הוא ניסה לדבר על תכלית .כל אקט חלוקתי או כל אקט שבו משווים בין אנשים צריך להתבסס על תכלית
הדברים .כשם שתכלית הזרע היא לצמוח לעץ ,תכלית החליל להפיק מוזיקה ,ולכן את החלילים יש להקצות למי
שיודע לנגן הכי טוב ולא למשל למי שישלם הכי הרבה.
אם ננסה להשתמש ברעיון של התכלית ,נתחיל לראות את מורכבות הבעיה ,שהרי מהי תכלית העבודה? כולנו שווים
וכולנו יכולים לעבוד .העבודה מספקת צורך דומה אצל כולנו .זכות אדם .אבל אפשר לומר גם שלאנשים שונים יהיו
תרומות שונות לתאגיד הכלכלי .ואם מטרתו להפיק רווח ,יכול להיות שהוא יכול להפיק רווח רק מאנשים מסוימים
ולא מאחרים.
219
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם התאגיד ירצה להעסיק רק גברים סתם כך ללא סיבה ,הרי אין שבכך שום קשר לתכלית העבודה -לא לתכלית
התאגיד ולא לתכלית הפרט ,זוהי אפליה פשוטה .אבל אם התאגיד ירצה להעסיק רק נשים ובעיקר כאלה שהן
צעירות ועונות על אידיאל היופי החברתי (שכן הדבר ימשוך לקוחות) -התאגיד יטען את זה כצידוק ,שכן הדבר
עונה על איזושהי תכלית עסקית -שיווקית של התאגיד.
מורכבת עוד יותר ההנחה של התאגיד ,שרווחיותו מותנית בגמישות העובד שעומד לרשות המעסיק .24/7במקרה
זה ,עיקרון השוויון ק ובע שכל מי שיכול להתמסר באופן מלא לצרכי קידום רווחיות המעסיק הוא זה שיקדם את
תכליתו .ולכן מנקודת מבט של העסק ,הכל שונים ויש להצדיק יחס שמבחין בין מי שיכול לתרום לרווחיות של
הארגון ובין מי שלא יכול לתרום.
לעומת זאת ,אם נבחן את תכלית העבודה עבור הגבר והאישה הרי שכן יש להניח שהתכלית עבורם שווה :היא
מתייחסת לצרכים כלכליים ,רגשיים וחברתיים .לכן ,מנקודת המבט של הפרט הכל שווים ויש להתייחס אליהם
באופן שוויוני.
ההעדפות שתיארתי עכשיו לנשים יפות או לעובדים שמחויבים 24/7גורמים להתייחסות לא שוויונית לפרטים
שעבורם תכלית העבודה דומה .המקרה הראשון ברור ,חוסר הרלוונטיות של יופי נשי לעיסוק ברור .אך גם הדרישה
לזמינות 24/7היא בעייתית בשל חלוקת התפקידים החברתית הקיימת בין גברים לנשים כאשר בחברה שלנו עדיין
מניחים על כתפי האישה את עיקר עבודת הרפרודוקציה ,כלומר הדאגה לילדים ,למשפחה ,לטיפול -מילודה ועד
ההורים המזדקנים .כאן הדרישה למחויבות 24/7עדיין מדירה נשים משוק העבודה.
ובפער הזה ,בין תפיסת התכלית של המעסיק לתפיסת התכלית של העובדים נמצא את ההכרעה החברתית
הערכית .האם זו שמה במרכז את תכלית העבודה לעסק או את תכלית העבודה לאדם?
זאת ועוד ,בפער הזה גם טמון ההבדל בין שני דברים -איסור אפליה והבטחת שוויון הזדמנויות .איסור אפליה
מתייחס לכך שאסור לקדם הבחנה שמתנכרת לדמיון ושוויון בין פרטים .לעומת זאת הדרישה המלאה לשוויון
220
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הזדמנויות מתייחסת לכך שאנחנו מקבלים שכולם שונים אבל אנחנו רוצים לשנות את מערך ההזדמנויות ,אנחנו
רוצים לשנות את שוק העבודה ואולי גם את היחסים בתוך התא המשפחתי ,וזאת על מנת להבטיח שלגברים ולנשים
תהיה בחירה שוויונית אמיתית בין מסלולי תעסוקה שונים.
על מנת להבין את עומקו של הפער בין תכלית העבודה עבור המעסיק ובין תכלית העבודה עבור העובד ,נבקש לפנות
ולבחון את הסיבות ליחס שונה ובהמשך לאפליה כאשר היא מתרחשת אצל מעסיקים.
סיבות לאפליה
בואו נדבר על הסיבות לאפליה .אם אנו מקבלים את הטיעון שהנוסחה האריסטוטלית כשלעצמה לא מסייעת הרבה,
היכולת שלנו לסנן הבחנה מותרת מאפליה אסורה צריכה להיות מבוססת על הבנת ההקשר החברתי והסיבות
לאפליה .הקביעה מהי אפליה צריכה להתייחס לתיאוריה חברתית וכלכלית שמגדירה מה והתופעות שאנו רוצים
לגדוע .והספרות מבחינה בין מספר סוגים של אפליה.
)1אפליית הטעמים – זו לכאורה האפליה הבוטה ביותר .למשל ,המעסיק רוצה להעסיק רק גבר ,כי הוא
חושב שאישה ,מעצם היותה אישה ,לא מתאימה לתפקיד .המדובר בטעמים בעד ונגד קבוצות מסוימות.
שיש שיגידו שזו האפליה המטרידה ביותר שכן המעסיק בוחן שיקולים שאינם רציונאליים.
מהם שיקולים רציונאליים בשוק העבודה? למשל היכולת לתת לארגון את התפוקה הגבוהה יותר ,זה מה
שנצפה שהמעסיק ישקול .מדוע מעסיק וודאי בסקטור העסקי שפועל על פי כוחות השוק ורוצה למקסם
את רווחיו ,לא ישקול את אותם שיקולים רציונאליים?
אפשר להבחין בין שני סוגים של טעמים .שיקולי סלידה מקבוצות מסוימות .זה למשל ההסבר לאפליה של
מיעוט ע"י הרוב .או אפליה של להט"ב ע"י הטרוסקסואלים שלא רואים בעין יפה את קיומו של מגוון
מגדרי .או אפליה של מבוגרים או בעלי מוגבלויות ,שיש אנשים שסולדים מכל מי שאינם צעירים בריאים
221
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ויפים .הסבר אחר יכול להתייחס לטעמים נורמטיביים .כך למשל יש להניח שאין הרבה מעסיקים
שסולדים מנשים ,לרוב המנהלים יש קשר לא רע עם נשים .אבל ,הם לא סבורים שאישה צריכה לעבוד,
אלא חושבים שעדיף שהיא תישאר בבית .ניתן למשל גם לסבור מטעמים דתיים שלא ראוי שאישה תבוא
במגע עם גבר במסגרת עבודתה או אולי להיפך.
)2אפליה סטטיסטית -במקרה הזה המעסיק צריך להתמודד ,למשל ,עם מאות מכתבים בתגובה למודעת
דרושים שפרסם .לוקח המון זמן למיין קורות חיים ולכן המעסיק עושה חיתוכים מסוימים .למשל ,תפקיד
שמצריך כוח פיזי רב ,המעסיק יניח שמבחינה סטטיסטית לגברים יש יותר כח פיזי ולכן ימיין רק מקרב
הגברים .המעסיק מודע לכך שאולי יפספס מועמדת טובה ,אבל הרווח מההתייעלות של הליך המיון גדול
מהנזק של אובדן מועמדת שיכולה להישקל למשרה.
יש כלכלנים שמתייחסים לכך כאל שיקול כלכלי רציונאלי של התייעלות ולא אפליה .לעומת זאת יהיו
שיאמרו שאפליה סטטיסטית תפגע במיעוט של הנשים שכן יש להן כח פיזי לבצע את העבודה .משיקולים
סטטיסטיים לא יתייחסו לאותן נשים שיש להן כישורים ייחודיים של כח פיזי .יתרה מזו ,אפשר לראות
איך מהר מאוד הבחנות שמבוססות על עובדות הופכות לעובדות מומצאות ,או לסטריאוטיפים שממזגים
בין אפליה סטטיסטית לאפליית טעמים .למשל ,מעסיקים שלא יבחנו נשים לתפקיד ניהולי על בסיס
ההנחה הלכאורה סטטיסטית לפיה נשים הן רגשניות ולא יכולות לחשוב באופן רציונאלי ולכן לא מתאימות
לניהול.
)3אפליית חוץ שוק – המחלוקת ביחס למהותה של אפליה נהיית עוד יותר מורכבת ביחס למה שנקרא אפליית
חוץ שוק .הכוונה לאפליה שמקורותיה נמצאים מחוץ לשוק העבודה .במקרים אלו ההבחנה בעת הכניסה
לשוק העבודה היא הבחנה רציונאלית ,אך הבעיה היא שהפערים וההבחנות נפערו עוד בשלב מוקדם.
לדוגמה ,אפליית טרום-שוק .ניתן לזהות אפליית טרום-שוק ביחס לפערי ההשכלה .המעסיק מחפש
מועמדים עם מספר רב של שנות השכלה ואיכות השכלה .אולם אנו מוצאים שגם היום יש פערים בין נגישות
להשכלה איכותית בין מזרחים לאשכנזים .לכן ,השיקול הרציונאלי של המעסיק יוביל לכך שיותר אשכנזים
ייקלטו לתפקידים שדורשים השכלה איכותית שכזו.
המעסיק יכול לתמוך בשוויון ולהצביע למפלגה שתביא לחלוקת משאבים שוויונית יותר במערכת החינוך,
אולם הוא סבור שבכל הנוגע למקום העבודה שהוא מנהל ,עליו לשקול אך ורק את מה שיביא לרווחיות
העסק .דוגמה נוספת ,אפליה בצד השוק .כאן אני מתייחס שוב לחלוקת התפקידים בין בני זוג .אם נחזור
לדוגמה הקודמת המעסיק דורש דרישה שהיא רציונאלית מבחינתו; העסקה של עובדים שהמחויבות
שלהם היא בראש ובראשונה למקום העבודה ,ורק באופן משני לתא המשפחתי ולמטלות הבית.
אנו ידועים שגם כיום עיקר נטל עבודת הבית והטיפול נופל על כתפי הנשים .לכן ,הדרישה למחויבות מלאה
אמנם מקדמת את מטרות המעסיק אולם תשאיר נשים רבות מחוץ לשוק העבודה .בולט הדבר בעיקר
בתקופת הריון ולידה ולאחר מכן בתקופת הורות .שוב ,יתכן שהמעסיק שוויוני ופמיניסטי ,אבל הוא סבור
שהשינוי צריך להתחיל בתא המשפחתי ולא במקום העבודה.
222
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לכן ,אם נגדיר אפליה אך ורק על בסיס מה שרציונאלי מבחינת המעסיק ומה שלא ,אין באפליה סטטיסטית
ובאפליית חוץ שוק שום בעיה .אבל אם נגדיר אפליה כבעיה של הדרה חברתית שיטתית שנובעת משוק שאיננו
מכיל את השונות בין הפרטים אז אפליה סטטיסטית ואפליית חוץ שוק כן צריכות להיחשב כבעיה.
רובד נוסף למרחב הפרשני שניתן לתת למושג :בצד "המפלה" ,צד המעסיק ,יש אפליה מודעת ומכוונת לעומת
אפליה בלתי מודעת .בעבר ההתייחסות לאפליה הייתה כבעיה שקשורה למודעות ואף לכוונה .לכן ,אפליה זה משהו
שאנשים "רעים" עושים.
כיום ,אנו רואים מעבר לטיפול הרבה יותר מורכב באפליה שאיננה מודעת .מדובר על אפליה שמקורה גם באנשים
"טובים" ,ערים ,מודעים ,חושבים ורוצים לקדם שוויון אבל משהו בסביבה התרבותית והחברתית גורם להם ,וע"פ
המחקרים גורם לכולנו ,להגיב באופן שונה לכל מה שנוגע לקבלה וקידום בעבודה כאשר עומדים מולנו בני
אוכלוסיות מוחלשות.
אי לכך ,דיני איסור אפליה צריכים לפעול על מנת לשנות הטיות מובנות שנמצאות אצל מרביתנו או כולנו .מחשבה
נוספת שהייתה שכיחה בעבר ,התייחסה לכך שאפליה היא סיטואציה של הבחנה שמתבססת על תכונות קבועות,
בשונה מבחירות חיים .אך גם בידול זה אינו תקף עוד .יתכנו תכונות מולדות שאינן בסיס לאפליה.
ישנם היבטים לגביהם ההבחנה בכלל מוטלת בספק ,כך למשך חוכמה או זהות מגדרית ,האם זה עניין מולד או
חברתי? וישנם נושאים כמו השקפה ,לדוגמה שמאל וימין פוליטי ,ואפילו אימהות ,שלגביהם אנו סבורים בבירור
שאסור להפלות בעטיים ,אבל בכל זאת מדובר בבחירה.
מכל אלה עולה ,שאולי ההבחנות הקלאסיות המקובלות לא מעניקות כלים פשוטים להבחין בין אפליה לבין הבחנה
מותרת .ויש הסבורים כי כל הניסיונות המקובלים נידונו לכישלון .במקום זאת ,יש להסביר אפליה כתהליך חברתי
שמתייחס לקבוצה וכתוצאה מכך לפרטים שמשתייכים לאותה קבוצה ,כאל קבוצה של חריגים או של נחותים,
וכתוצאה מכך יחידי הקבוצה יוותרו מחוץ לשוק העבודה ,או מחוץ לעבודות הטובות והמתגמלות.
למעשה ,אנו מדברים כאן על משטר -זה יכול להיות משטר פטריארכלי ,או אולי משטר גילני שבו העולם שייך
לצעירים ,או משטר לאומני שממוקד בטובת אוכלוסיית הרוב ואילו המיעוט זכאי רק לחסד .משטר הטרו-נורמטיבי
שמתייחס רק ליחסים שבין גבר לאישה בתור הרף שכל החורג ממנו הוא פתולוגי .או משטר של אנשים בריאים
שהעבודה תופנה אליהם על פני אנשים עם מוגבלות ,מה שמכונה בספרות ablismמלשון . ableעל פי גישת המשטר,
הדיון הנוקדני הזה בין מה שנשקל ישירות בשוק העבודה ,לבין מה שנשקל לפני שוק העבודה או בצידו -כל
ההבחנות האלה מטשטשות את האופן השיטתי והכוללני של המשטר.
גם כשזיהינו את מגוון התופעות עליהן ניטש הוויכוח לגבי השאלה אם הן מפלות ,עוד בטרם בכלל התחלנו ללמוד
את הדין הישראלי ,חשוב גם לשים לב לוויכוח נוסף -האם בכלל יש צורך במשפט על מנת לתקן אפליה?
223
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אולם ,יש גם סיבות להניח שהשוק מתקשה לתקן אפליה .כך למשל ,כאשר הטעמים החברתיים מפלים אז השוק
דווקא יעודד אפליית טעמים .למשל ,אם יש ציבור רחב שלא רוצה לראות ערבים בתפקידים ציבוריים ,במקרים
אלה דווקא המעסיק השוויוני ייקנס על ידי השוק ,ייקנס על ידי הפרטים בחברה ולא יתוגמל על ידו.
יהיו גם מעסיקים שיעדיפו לקלוט עובדים הומוגניים על מנת להקל על ניהול ציבור העובדים .כך למשל יהיה יותר
קל לנהל עובדים שהיו יחד ביחידה צבאית מאשר קבוצת עובדים הטרוגנית שבאה מתרבויות שונות .אמנם יש
ממצאים שמעידים על היתרון בגיוון תעסוקתי ,diversity ,כאשר עובדים שונים מביאים נקודות מבט שונות .גישת
השוק מתירה למעסיקים לאלו ממצאים להאמין ולבחור מה שנח להם .כל עוד מעסיקים רבים יבחרו דווקא
בהעסקה הומוגנית השוק לא יתקן אפליה ,אלא ינציח אותה.
יש גם לזכור שמי שרוצה לקדם יעילות שהיא בהגדרתה כלל חברתית ,מצרפית ,לא בהכרח ידגול בגישה שכל מעסיק
במשק יחליט מה טוב עבורו עצמו .כך למשל ,בהיעדר התערבות חיצונית יתכן שגישת השוק לא תאפשר תהליך של
שינוי אותן הטיות מובנות שכולנו מחזיקים בהן.
גישת השוק יכולה לגרום להעצמת אפליה .אם מעסיקים יעדיפו את הגבר בשל מחויבות פחותה בתא המשפחתי
ויתגמלו אותו יותר על כך ,הרי שכשבני הזוג יצטרכו להחליט מי יישאר עם הילד בבית בעת מחלה הם יעדיפו
שהאישה תישאר ,כי בממוצע נשים משתכרות פחות מהגבר ,לכן ההפסד לתא המשפחתי יהיה גדול יותר אם הגבר
יעדר מהעבודה .בדומה ,מזרחים מבתי ספר בפריפריה ידעו שממילא הם לא יקלטו במקומות עבודה יוקרתיים,
הדבר מוריד את התמריץ ללימודים באיכות גבוהה ורק מחריף באופן מעגלי את תמריץ המעסיקים להמשיך לקלוט
אשכנזים לשוק העבודה .אם נקבל את זה שיש למשפט תפקיד חשוב לתקן אפליה בשוק העבודה ,עדיין נותר מרחב
פרשני גדול בהתייחסות לגבי מה בדיוק יהיה תפקיד המשפט.
224
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
תחת המטרייה של דיני השוויון ניתן לתאר 2פרויקטים משפטים שונים שהזכרתי קודם ונחזור לדוגמאות הקודמות
שבהן עשינו שימוש; מקום שמעסיק מעדיף להעסיק גבר על פני אישה בגלל אפליית טעמים (נשים צריכות להישאר
בבית) או אפליה סטטיסטית (נשים לא יכולות להרים משאות כבדים ,או נשים לא יכולות לחשוב באופן רציונאלי),
ניתן להגדיר שהתכלית המשפטית היא למנוע אפליה בין גברים לנשים .במילים אחרות ,הכלל המשפטי צריך
להסיר חסמים שמוצבים בפני נשים להיכנס לשוק העבודה.
אולם ,ישנן סיבות בהן האיסור על אפליה לא יוביל לתוצאה שוויונית ,זאת מפני שהשוק פועל בסביבה שאינה
שוויונית ,או שהשוק מנציח את אי השוויון במקום לתקנו ,או מפני שהשוק איננו ניטרלי בעצמו והוא מייצר את
האפליה .חשבו על הדרישה שמועמדים לעבודה יתחייבו להיות זמינים .24/7דרישה שכזו תשפיע על הרכב כוח
העבודה ,שכן במציאות החברתית הקיימת שבה פועל שוק העבודה פחות נשים יוכלו לענות למחויבות זו.
האם לא צריך להבנות את שוק העבודה מחדש באופן שיהיה מזמין יותר ,מכיל יותר ,ומאפשר את שילובם של נשים
וגברים שהצרכים האישיים שלהם שונים? האם אפשר לדרוש שבמקום תנאי סף של זמינות ,24/7מעסיקים יצטרכו
להעניק לעובדים גמישות בניהול זמן שתאפשר לנשים וגברים כאחד להשתלב בשוק העבודה?
על מנת לחדד את ההבדל בין שני תפקידי המשפט ,חשבו על גבר ואישה שמועמדים לעבודה תובענית בהייטק;
התכלית של איסור אפליה שואלת -האם יש יחס שווה לגבר ולאישה שהם זהים לכל דבר ועניין למעט מינם?
התכלית של שוויון הזדמנויות שואלת -האם אפשר להבנות מחדש את התפקיד כך שלא יצריך זמינות מסביב
לשעון אלא יאפשר לוח זמנים גמיש יותר שיתאים למידות של גברים שונים ,נשים שונות ,ובאופן כללי למגוון של
בנות אדם ובני חווה?
225
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשלב הראשון יש לנו את עיקרון השוויון המופיע כערך הצהרתי בלבד .בלב שלב זה ניתן לראות הצהרה על חשיבות
ערך השוויון ,הצהרה ללא השלכות מעשיות מפורשות .אנו רואים זאת במגילת העצמאות ,וכן באחד החוקים
הראשונים שנחקקו עם קום המדינה -חוק שיווי זכויות האישה בגרסתו המוקדמת.
השלב השני ,שלב ההגנות .מתמקד בעיקר בשוויון מגדרי ,וביטויו המובהק בחוק עבודת נשים .הגנות שבמקור היו
לנשים בלבד הפכו בשלבים מאוחרים יותר להגנות להורים ,לדוגמה חופשת לידה ,על אף שהזכות של האב והאם
226
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אינן דומות כלל ועיקר גם כיום .כמו כן ,ישנן בחוק הגנות שנותרו ייחודיות לנשים ,למשל האיסור לעבוד עם חומרים
מסוכנים כי הם מסוכנים למערכת הרבייה הנשית .גם בתקנות שהוצאו מכוח החוק הוטלה חובה למעסיק לתת
לעובדת במשמרת לילה משקה חם.
יש בהוראות אלה תפיסה בינארית לפיה נשים זקוקות להגנה ובעיקר סביב תפקידן כאם ,ומהטעם הזה גברים לא
זקוקים להגנה דומה .חלק מההבחנות מתבססות על הצד הביולוגי ,אחרות על ההבניה החברתית לפיה לאם תפקיד
שונה משל האב .כמו כן ,יש כאן הנחה לפיה הגנה היא באופן של ,one size fits allולכן כל הנשים זקוקות למשקה
חם דווקא ,בעוד שכל הגברים לא זקוקים למשקה כלל.
לתפיסה זו יש הרבה יתרונות אך היא יכולה להיות גם השלכות שליליות על נשים בשל כך שהיא מייצרת סטיגמה
על האוכלוסייה המוגנת ,ומניחה שללא ההגנות הסטטוטוריות נשים יהיו חלשות מדי מכדי להשתתף בשוק
העבודה .בדומה ,משניתנות הגנות לנשים בתקופת הריון ולידה ,יתכן ויהיו מעסיקים שלא ירצו להעסיק נשים
בתקופת הפוריות כדי "לא להסתבך" עם דרישות הדין ,או שלא לצאת מופסדים בשל הצורך לממש זכויות .לא
נאמר שגישת ההגנות היא שגויה ,אך תדמיינו עולם שבו ההגנות ניתנות לנשים ולגברים כאחד .ברגע שנרחיב את
ההגנה ,נהפוך אותה לאוניברסאלית יותר ,אלמנט הסטיגמה יירד.
השלב השלישי -איסור אפליה ,במונחים שהכרנו במקטע הקודם ,אך לשים לב שהביטוי הסטטוטורי שלה הוא
בלב חוק שמכונה "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה" ,והוא הליבה של דיני השוויון .הביטויים הראשונים לשלב הזה
נמצאים עוד בחוק שירות התעסוקה שנחקק בסוף שנות החמישים ואסר על אפליה בקבלה לעבודה .בשנת 1964
נחקק חוק שכר שווה לעובדת ולעובד שבו ישראל הייתה חלוצה מבחינת חקיקה בהטלת חובות של שוויון של שכר
בין גברים לנשים.
אף על פי כן ,הפסיקה לגבי איסור אפליה הייתה מועטה .ב 1988-התקבל החוק המרכזי והוא "חוק שוויון הזדמנויות
בעבודה" ונדבר עליו בפירוט בהמשך .חוק זה מבטא את התפיסה הקלאסית של איסור אפליה .מקום שיש שני
עובדים שדומים זה לזה בכל ,למשל בהשכלה ,בוותק בשוק העבודה ,בציוני מבחני הקבלה ,אבל יש ביניהם הבדל
בהיבט אחד שמתייחס לקבוצה לגביה יש איסור אפליה ,למשל גבר-אישה ,יהודי-ערבי וכיו"ב -יש להתייחס אליהם
באופן שוויוני ואסור להפלות ביניהם .על אף חוק זה ,ולאחריו חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות ,הפסיקה
שהתווספה הייתה חשובה אך מצומצמת בהיקפה ורק לאחר שנות ה 2000-אנחנו רואים החייאה של הדיון בנושאים
האלו ,כאשר מתווסף לכך רובד שעוסק בתפיסה של שוויון מובנה.
השלב הרביעי – שוויון מובנה השלב הזה כולל אמצעים רגולטיביים מתקדמים יותר שמתערבים יותר בספרת
השוק .הביטוי המובהק של אמצעים אלו הוא בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שנחקק ב ,1998-אם כי
לחלק מהאמצעים כבר היו ייצוגים בדין עוד קודם לכן .בין האמצעים השונים ניתן להצביע למשל על חובת הייצוג
ההולם ,השוואת שכר לעבודה שוות ערך וחובת ההתאמה של מקום העבודה לעובד ,עליהם נרחיב בהמשך.
השלב החמישי -עקרון השוויון כערך על .כאן יש איזושהי סגירת מעגל מהשלב הראשון .אבל החזרה לשוויון כערך
כולל שונה מאוד מהמופע של רעיון זה בתחילת הדרך .בשלב זה אנו מתייחסים לרשימת הלכות משפטיות
שמבססות את השוויון כמושג רחב יותר ,שחורג מגבולות החוקים הספציפיים ,וגם לנושא זה נקדיש מקטע נפרד
בהמשך הדיון.
לאחר סקירת רוחב זו נתמקד בהבנת הדין .נתחיל ברעיון איסור אפליה ,נעבור לשוויון מובנה ולאחר מכן השוויון
כערך על.
227
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
איסור אפליה
במרכז מערכת הדינים שעוסקת בדיני השוויון נמצא חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וסביבו יש התמקדות רעיונית
של אלה שתומכים בהתערבות משפטית לאיסור האפליה .החוק אינו מתערב ושואף להגיע לתוצאה שוויונית,
ומסתפק בעצם ההבטחה שההתייחסות לשווים תהיה שוויונית .עם זאת ,נראה כי גם בחוק זה יש מרחב פרשני
שמאפשר התערבות משפטית רחבה יותר או מצומצמת יותר ונבחן את עמדת הדין בנושאים אלה.
לצורך הדיון ,נתמקד ב"חוק שוויון הזדמנויות בעבודה" ובעיקר בסעיף .2צריך לזכור שיש לחוק שני לוויינים
ששייכים לנושא שלנו .האחד ,חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות .זה לווין עם חשיבות מיוחדת שנתייחס
אליה במקטע הבא .השני ,חוק מידע גנטי ,שאוסר על אפליה בשל מידע גנטי ,זה לווין שחשיבותו טרם התבררה שכן
עדיין הוא לא הופעל.
הליבה של "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה" היא סעיף .2יש בסעיף זה הכרה ברשימה מקיפה של קבוצות
באוכלוסייה עליהן יש להגן מפני אפליה .יש גם הכרה בשלבים שונים בהעסקה כך שהשתרעות החוק היא על
סיטואציות רבות .ויש בחוק גם ביטוי לכך שאפליה יכולה להיות ישירה או עקיפה ונפנה לבחון את ההבחנה בין שני
מושגים אלה .את האופן שבו פועלים לפי ס' 2אפשר להדגים בעזרת פסק הדין בעניין גסטטנר.
פס"ד גסטטנטר
גסטטנר היא חברה שמספקת מכונות צילום למשרדים .היא חיפשה אדם שיעבוד בתפקיד משווק מכונות צילום.
מאחר וחלקן כבדות מאד ,היא פרסמה מודעת דרושים לגברים בלבד .זו דוגמה מובהקת לאפליה סטטיסטית.
כלומר ,אפליה שמתייחסת על ההנחה הנכונה לפיה יותר גברים יכולים להרים משאות כבדים מאשר נשים .לכן,
ניתן להוזיל את עלויות חיפוש מועמד לעבודה ע"י חיתוכים סטטיסטיים .במקרה זה ,אנו מדברים על הליך פלילי
228
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שבו המדינה מגישה כתב אישום בשל כך שיש פרסום של הודעת דרושים שאיננה ניטרלית מבחינה מגדרית .יש
לציין שאין הרבה הליכים פליליים כאלו .ביה"ד פסק שההודעה מפלה.
נעבוד עם התרשים שלהלן; השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם במודעה נעשה שימוש בעילה מפלה? כלומר,
דרישה שמתייחסת להשתייכותו של מועמד עבודה או עובד לקבוצה מסוימת שהיא בין הקבוצות המנויות בסעיף
.2במקרה זה ,דרשו עובד גבר ,ולכן מנעו מועמדות מאישה ,דבר המהווה שימוש בעילה אסורה.
גסטטנר התגוננה בכך שמבחינה סטטיסטית יותר גברים יכולים להרים משאות כבדים והמיקום המשפטי של טענה
זו הוא בסעיף (2ג) .סעיף (2ג) לחוק קובע שאין רואים אפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאופיים או
ממהותם של התפקיד או המשרה .ביה"ד דחה טענה זו והסביר כי אין דבר בתפקיד או במשרה שמחייב דווקא
העסקה של גבר .לכן ,יש במודעה משום אפליה אסורה .זו דוגמה לאפליה ישירה.
למעשה ,ההנחיה המתבקשת לגסטטנר היא לפרסם מחדש את המודעה ולכתוב שלתפקיד של משווק מכונת צילום
נדרש או נדרשת או עובד או עובדת שיכול או יכולה להרים מכונות צילום .במקרה זה ,יתכן מצב שבו ידרשו דרישות
שנחזות כניטרליות והשפעתן תהיה מפלה .חשבו באופן מוקצן; אם במודעת דרושים לעורך דין במחלקה מסחרית
תדרשו עובד או עובדת שגובהם לפחות ,1.80יהיה בכך כדי להדיר את מירב הנשים ולהגדיל את הסיכוי שהגבר
יעמוד בדרישות הסף.
לכן ,גם אם המודעה שאינה מתייחסת לגברים ולנשים תתפרסם ,יש לבחון אותה דרך הפריזמה הזו של סעיף .2
כיצד נעשה זאת? אם יפרסמו מודעה שמחפשים מועמד או מועמדת שיכולים להרים 50ק"ג אנו חוזרים לתחילת
התרשים .האם יש כאן שימוש בעילה מפלה? אנו רואים שבסעיף 2אין הכרה באפליה על בסיס כוח פיזי ,לכן בשלב
הראשון של התרשים אין בעיה .אולם ,החץ בתרשים מפנה אותנו לבחון האם יש לדרישה זו השפעה מפלה .וכאן
נעוצה ההבחנה בין אפליה ישירה לאפליה עקיפה .אפליה ישירה נשענת על הסיווג והעילה שאסורים לפי סעיף (2א).
אפליה עקיפה היא כזו שנשענת על סיווג שלכאורה ניטרלי אך יש לו השפעה מפלה.
229
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ברור שהדרישה שמועמד או מועמדות יוכלו להרים 50ק"ג היא בעלת השפעה מפלה .אך בכך אין די ,אנחנו שוב
חוזרים לסעיף (2ג) וביחד עם סעיף (2ב) אנו בוחנים האם הדרישה רלוונטית לעיסוק ולכן יש לה צידוק .וסביר להניח
שבמקרה כזה יקבע בית הדין שלדרישה יש צידוק כי יש צורך להרים מכונת צילום כבדה .ולכן הדרישה נובעת
מהתפקיד או מהמשרה ,וכך לא תהיה אפליה.
ע"פ הדוגמה הזאת ניתן לראות את חשיבות חוק שוויון הזדמנויות אך גם להכיר במגבלותיו .החלטה דוגמת זו
שבפרשת גסטטנר יכולה לעזור לשילובן של נשים שיכולות להרים משאות כבדים .עבורן החלטה זו מהווה שינוי גם
אם הן קבוצה קטנה .בנוסף ,אם יתחילו להיכנס לעיסוק נשים שיכולות להרים משאות כבדים הדבר יכול לשנות
את התפיסה החברתית של התפקיד ,ואף להראות לנשים שפיתוח כושר פיזי יפתח בפניהן הזדמנויות תעסוקה
נוספות.
אך אם מרבית הנשים ייפלו בשלב הראשוני של הליך המיון שכן לא יוכלו להראות שהן מרימות 50ק"ג ,יכול להיות
שהתיקון שנעשה כאן הוא סימבולי בלבד .הוא לא באמת יעזור לכניסת נשים לתפקיד אלו ,והם גם התפקידים
שיהיו מתגמלים יותר.
אז התפיסה של איסור אפליה מסירה חסמים מסוימים אבל היא לא בהכרח תביא לתוצאה שוויונית .מה באמת
יכול להניע שינוי אמיתי? לשם כך אנו צריכים לשקול גם חלופות מהתחום של שוויון מובנה שנעסוק בו במקטע
הבא .נניח שבית הדין היה דורש שהמעסיק ירכוש מנוף הידראולי שהעלות שלו זניחה ,על מנת שאפשר יהיה לקחת
עגלה שעליה מונח המנוף ,והמנוף ירים ויוריד את מכונת הצילום לגובה השולחן .במקרה זה ,יהיה צריך רק לדחוק
50ק"ג על השולחן ולא להרים את מכונת הצילום .יכולת הרמה של 50ק"ג לא תהיה עוד תנאי מן העניין כמצוין
בסעיף (2ב) ולא יהיה זה תנאי שנדרש לתפקיד או למשרה.
זו דוגמה לשוויון מובנה ,משום שאנחנו לא שואלים האם העובד או העובדת יכולים להתאים את עצמם לתפקיד
(יהיו דרישותיו אשר יהיו) ,אלא אנחנו בוחנים את דרישות התפקיד וחושבים האם ניתן להתאים אותן באופן
שיתאים גם לגברים וגם לנשים .לסיכום ,גם בליבת התפתחות הדין הישראלי" ,חוק שוויון הזדמנויות" סעיף ,2יש
מרחב פרשני שבו ניתן לצמצם או להרחיב את התערבות הדין.
הדין הישראלי הרחיב את ההתערבות שלו בכך שהכיר בקיומה של אפליה עקיפה .אך הדין הישראלי גם מצמצם,
כל עוד אינו דורש התאמה של שוק העבודה לצרכים של עובדים שונים על מנת להעניק להם הזדמנות שווה באמת.
חריג לכך נראה בהמשך בחוק שיווי זכויות לאנשים עם מוגבלות ,אבל החריג הזה לא מיושם במרבית המקרים
שחורגים מסוגיית המוגבלות ,למשל במקרים כמו פרשת גסטטנר.
למשל ,בעבר בארה"ב חברת ,Southwesternבראשית דרכה מיתגה את עצמה כחברת האהבה,Love Airlines ,
האם זה חלק ממהות התפקיד? מאחר וזה היה המיתוג העסקי של החברה ,זה מה שהחברה מכרה ,אפשר להגיד
שזו הבחנה לגיטימית .לגיטימי לעשות שימוש ביופי ,במין ,וזה חלק מההצדקה של סעיף (2ג).
230
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לחילופין ,ניתן גם לומר שמהות התפקיד של דייל או דיילת היא להכיר נהלי חירום ,וככל שיש זמן פנוי לחלק אוכל
ומשקאות ,אבל אין שום קשר להיותם גשר או אישה ,לגיל ,למראה ולכן ,לפי סעיף (2ג) צריך לשלול את הצידוק של
חברת ,Southwesternולקבוע שיש בפרקטיקה של חברת התעופה משום אפליה.
לכן יש פה שאלה ,איפה אנו רוצים לשים את כובד המשקל? על סעיף (2א) שאוסר התנהגות מפלה ,או על סעיף
(2ג) שמצדיק אותה? אגב ,אסרו את הפרקטיקה הזו.
גם בישראל חברת אל על תרמה רבות לפיתוח הפסיקה בתחום .בפרשת עדנה חזין ,שהיתה אחת הפרשיות
הראשונות שעסקו בתחום של אפליה בתעסוקה בבית הדין לעבודה ,עלתה השאלה לגבי מסלול קידום של דיילים
שבו נשים לא יכולות להגיע לדרגה הבכירה ביותר של כלכל ,Purser ,אך הן מקבלות "תוספת יופי" או תוספת
קוסמטיקה שהגברים לא מקבלים.
טענת אל על היתה "נפרד אבל שווה",Separate but equal ,אותה טענה איתה ניסו בארה"ב להצדיק את העובדה
שהלבנים יושבים בחצי הראשון של האוטובוס והשחורים בחצי השני של האוטובוס .בית הדין בישראל קבע שנפרד
הוא לעולם לא שווה .לא יתכן שיהיו מסלולי קידום נפרדים ,ושיש אפליה בכך שאישה בשל כך שהיא אישה לא
תוכל להתקדם לדרגה הבכירה ביותר .זה היה בתחילת שנות ה .'70-שנים לאחר מכן ,מגיעה שאלה דוגמה לבית
הדין ,שהסתיימה בפשרה .במקרה הזה ,אל על קבעה שנשים לא יכולות להיות מנהלות של תחנות בחו"ל ,כי יש
בהן "אווירה של אלימות לטנטית" ,והן לא יכולות להתמודד עם זה טוב כמו גברים .גם כאן ,כמו בפרשת
,Southwesternעלתה השאלה כיצד יש לפרש את סעיף (2ג) .האם אווירת אלימות לטנטית מספקת כדי לומר שיש
צידוק לכך שנשים לא ישרתו בתפקיד?
יש לשים לב שקבלת טיעון שכזה הייתה משאירה גברים אגרסיביים בתפקיד ,ומנציחה את היותו של התפקיד
מקושר עם אלימות .החלטה שכזו ,היתה שוללת מנשים אגרסיביות מלהתקבל לתפקיד ,והיא גם הייתה מסייעת
להדיר נשים וגברים עם סגנון ניהול אחר ,שהיה יכול להיות כלי טרנספורמטיבי שישנה את אופי התפקיד ואת דרך
ביצועו .ההליך הסתיים בפשרה שפתחה את התפקיד לנשים.
231
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
דוגמה נוספת לתרומתה של אל על היא בפרשת רקנט ,שם נידון גיל פרישה שונה לצוות אוויר (נדרשו לפרוש בגיל
,)60בעוד צוותים אחרים פרשו אז בגיל .65בית המשפט העליון (אם כי לא בפה אחד) החליט שיש כאן אפליה בגיל,
וככל שיש חשש שאנשים מעל גיל 60אין להם כח פיזי או מראה נדרש כדי לעבוד במטוס אז צריך לעשות בחינה
פרטנית .אבל גיל פרישה מוקדם על בסיס הנחות סטטיסטיות וסטריאוטיפיות לגבי עובדים שחצו את רף גיל ה60-
מהווה אפליה.
ביהמ"ש העליון ציין שניתן לדרוש מהעובד שיש לו מראה מסודר ,הוא לא צריך להיות יפה .מעבר לכך ,יופי הוא
עניין סובייקטיבי -אנשים לא צריכים להיות צעירים כדי להיות יפים .בדוגמה נוספת בפרשת דנילביץ' נקבע
שהטבות של בני זוג לעובדי אל על כמו כרטיסי טיסה ניתנות רק לזוגות הטרוסקסואליים .בית הדין לעבודה
ובימה"ש העליון קבעו שיש להעניק את אותן הטבות גם לבני זוג מאותו מין ,ואם לא ,מדובר באפליה בשל העדפה
מינית.
אמנם כאן המחלוקת לא הייתה בין היחס בין סעיף (2א) לבין סעיף (2ג) ,אולם המקרה הדגים שוב את ההקשר
החברתי שמעצב את ההחלטות של בתי המשפט ואת היקף האפשרות הפרשנית שיש לבתי המשפט סביב מושג
האפליה .ניתן לראות כי בפסיקה זו ביהמ"ש קבע שיש אפליה ,והסיר חסמים בפני נשים ,הומואים ,מבוגרים .כל
זאת על מנת להבטיח שוויון במקום העבודה.
אך יש להדגיש את מרכיב הבחירה השיפוטית .ניתן היה להישען על מילות החוק ולקבוע שיש צידוק לכך שרק
גברים יהיו מנהלי תחנות ,זה הרי קשור לדרישות התפקיד .או שדיילים צריכים להיות יפים וצעירים ,כי מי ירצה
לטוס אל על עם דיילים זקנים ומכוערים? ...הרי זה שוק תחרותי.
לכן ,בתי המשפט נוקטים עמדה חברתית כאשר הם פוסקים בנושאים אלה .זה לא רק יישום טכני של הוראות
הדין .זאת ועוד ,בתי המשפט מעצבים את התודעה החברתית בפסיקה שלהם .אין להכחיש שבעבר הייתה ציפייה
של נוסעים רבים שדיילים ודיילות יהיו יפים וצעירים ,זו הייתה חלק מחוויית הטיסה .פסיקות של בתי משפט
ברחבי העולם הורו לנוסעים לאפסן את הפנטזיות שלהם במזוודה ולהבין שבמטוס צריך להיות צוות מקצועי ולא
מסלול דוגמנות .בוודאי שגם פרשת דנילביץ' מדגימה סיטואציה שבה בית המשפט לא רק משקף את עמדות
החברה ,אלא מעצב עמדות חברתיות דרך פסיקתו ,תוך נרמול מערכת היחסים בין בני זוג מאותו המין.
שימו לב ששירות צבאי לא מופיע בסעיף (2א) .לכן ,על פני הדברים אין כאן בעיה של אפליה ישירה .אולם עדיין
ניתן לשאול האם יש כאן אפליה עקיפה? ברור לנו שהדרישה לשירות צבאי יכולה להפלות ערבים ,חרדים ,אנשים
עם מוגבלות ,פציפיסטים או כאלו ששוחררו משירות ממגוון סיבות .בית הדין הכיר בכך שקיימת כאן אפליה עקיפה
ולכן בחן את השאלה :האם הדרישה רלוונטית לדרישות התפקיד ומוצדקת? וזאת בהתאם לסעיפים (2ב) ו(2ג).
היו מספר טענות שנטענו .ראשית ,הנימוק הביטחוני .חלק מהמעסיקים אליהם שולחת חברת כח האדם עובדים
הם מעסיקים עם דרישות ביטחוניות מוגברות .אולם ,בית הדין קבע שמאחר ומדובר בחברת כח אדם היא יכולה
לשלוח עובדים ללא שירות צבאי למעסיקים אחרים .מחקרים שנערכו בישראל הראו שנעשה שימוש יתר בנימוק
232
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הבטחוני ,למשל מפעל ששוכן ליד מפעל ששולח קופסאות שימורים לצבא ,טען שאינו מעסיק ערבים מטעמים
ביטחוניים .בית הדין קבע שניתן לקבל נימוק שכזה רק אם הוא אותנטי.
נימוק אחר מתייחס ליכולת תעסוקתית .ההנחה היא שאנשים ששירתו בצבא מביאים בשלות ,בגרות ,יכולת עבודת
צוות .אולם זו הנחה גורפת .לא כולם מביאים את התכונות האלה .יש גם אנשים שלא היו בצבא שמביאים תכונות
שכאלה .זה סוג של אפליה סטטיסטית שלא ברור על אילו הנחות עובדתיות היא נשענת.
יתכן כי לתפקידים מסוימים נדרשים כישורים צבאיים מסוימים .למשל ,היכרות עם שימוש במערכת צבאים
לראיית לילה .ויתכן שלתפקידים אחרים נדרשות תכונות פיקודיות שמתאימות לנושאי תפקידים פיקודיים בצבא.
ביחס למקרים אלה ,יש לבחון את הרלוונטיות של הדרישה לתפקיד ואת הצידוק .אבל ,אלו מקרים שונים מאוד
מהדרישה הגורפת לשירות צבאי.
ולבסוף ,יש להכיר בכך שדרישה לשירות צבאי משמשת לא פעם כאמצעי לאפליה עקיפה שמטרתה להדיר בראש
ובראשונה ערבים .לעיתים הכוונה להדיר את כל מי שלא שירת בצבא על בסיס ההנחה שהם לא תרמו כמו האחרים,
לא משנה אם הם חרדים ,פציפיסטים או אנשים עם מוגבלות.
אולם ,ידוע שהמיקוד בפרקטיקה הוא לא פעם דווקא על הדרה של אוכלוסייה ערבית .ואת הנימוק הזה בית הדין
כמובן לא מקבל .על פי הפסיקה הכללית של בתי המשפט ,כדוגמה פרשת קעדאן ,ניתן לתגמל שירות צבאי בדרכים
מגוונות ,אבל לא ליצור אפליה מתמשכת בין מי ששירת בצבא למי שלא.
233
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
וריאציה נוספת של הדיון הזה עלתה מאוחר יותר בפרשת רכבת ישראל .כאן רכבת ישראל חיפשה עובדים לעבוד
כתצפיתנים .נשמע משהו מאד צבאי אולם הלכה למעשה אלו אנשים שיושבים על כיסא תחת שמשייה במקום שבו
הרכבת עוברת בצומת והם בודקים שהמחסום עולה ויורד כשצריך .לא עבודה מודיעינית .אבל הרכבת ביקשה
דווקא יוצאי צבא בלבד ,ואז היועץ המשפטי הבהיר שהדבר לא עומד בדרישות הדין.
מה עשתה חברת הרכבת? היא המירה את הדרישה לשירות צבאי בשורה של תנאים שניתן לענות עליהם גם על ידי
שירות צבאי .על פני הדברים ,רשימת הדרישות ניטרלית ואפילו ניתן לקשור אותה לתפקיד :א) עבודה בארגון
היררכי .ב) ניסיון של עבודה במשמרות .ג) רצף תעסוקתי של 18חודשים לפחות .במילים אחרות ,הרכבת פשוט
רוצה עובדים עם משמעת עבודה מוכחת.
בואו נחשוב על התנאים האלו .התנאי הראשון הוא קצת מוזר .בכלל לא ברור מה הם רוצים .מטבע הדברים ,מרבית
מקומות העבודה הם היררכיים .אם הכוונה להיררכיה צבאית ,אז כל מי ששירת בצבא יעבור דרישה זו ללא שאלות,
יעמוד בתנאי הסף בקלות .מי שעבד קודם לכן במקדונלדס יצטרך להוכיח שזה ארגון היררכי ולא איזו אחווה
דמוקרטית .באופן דומה ,גם הדרישה לעבודה במשמרות .כל מי ששירת בצבא עשה תורנות מטבח .מה לגבי
מוכרנים בחנות בגדים ,זה גם נחשב למשמרת?
בעייתית במיוחד הדרישה לרצף תעסוקתי .כל מי ששירת בצבא ,שהיא מסגרת כפויה ,עבד ברציפות 18חודשים.
בין היתר מתוך ידיעה שאם לא יעשה זאת ישימו אותו בכלא .לעומת זאת ,אנו יודעים שיש פרקטיקה העסקתית
פוגענית ביחס לצעירים בשוק העבודה ,לפיה מפטרים עובדים אחרי 8או 9חודשים כדי להימנע מתשלום של הטבות
מ סוימות כמו פיצויי פיטורין או דמי הבראה .את הפרקטיקה הזו מכנים בעגה הפופולארית "דלת מסתובבת".
כלומר ,מי שעשה את המינימום בצבא ,הגיע כל יום לעבודה במשרדי הצבא בתל אביב כדי להימנע ממאסר יעבור
234
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
את המשוכה .לעומת זאת ,מי שהועסק ע"י קבלן נצלני ומאוד השתדל לעבוד היטב ופוטר אחרי 8חודשים כי רצו
לחסוך על הגב שלו לא יצליח לעבור את המשוכה הזו.
במקרה הזה ,ההנחה כי שירות צבאי הוא ככל עבודה אחרת היא הנחה בעייתית .בית הדין לא נאות להכיר ברשימה
הזאת .נראה כי בין היתר ,הוא שקל את עמדתו לאור העובדה שבסבב הראשון רכבת ישראל פשוט רצתה להימנע
מלהעסיק ערבים .ניכר כי היה כאן ניסיון יצירתי לעקוף את דרישות הדין.
האם לעולם לא ניתן להכיר בשירות צבאי? ההלכה שעולה מפסקי הדין לא קובעת אמירה כזו ,לא קובעת שלעולם
אסור להסתכל על שירות צבאי .היא דורשת להסתכל על ההקשר הכללי .מה השירות הצבאי נועד לבחון בהקשר
הספציפי וכיצד הוא מתקשר לדרישות התפקיד .אפשר למשל לחשוב על כך שמכירים בשירות צבאי כחלק מהוותק
שמתגמלים עליו ,בתוספת ותק בשירות הציבורי .נושא זה טרם נבחן ,אבל שם ניתן להצדיק את התגמול על שנות
השירות ועל עצם אובדן שנים בשוק העבודה.
על המרחב הפרשני של מידת ההתערבות שמציע "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה" נבקש ללמוד בדיון נוסף ,הוא
יהיה הדיון האחרון ,וזאת על מנת להדגים את האלסטיות שיש בחוק .הפעם נתייחס לרשימת העילות שבסעיף (2א).
בתחילה ,כשנחקק החוק בשנת 1988האיסור היה על בסיס אפליה על בסיס מין ,סטטוס ,הורות .כלומר זה היה
חוק מגדרי .עם הזמן נוספו עילות נוספות ,והרשימה כיום היא די ארוכה.
האם יש ברשימה הזו אפליות מיותרות ,או חסרות? חשבו רגע על אפליה על בסיס מקום מגורים .לא לגמרי ברור
מה הסיבה שהכניסו מקום מגורים .איפה האפליה הזו חופפת או לא חופפת לאפליה על בסיס מוצא ,או אפליה
עדתית? צריך לחשוב היטב מה הסיבה שכל העילות האלו נמצאות .זה לא סל שצריך לשפוך עליו את כל הדברים.
235
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בנוסף ,צריך לשים לב שיש עילות שאנו יודעים שיש לגביהן אפליה אבל הן לא מופיעות בחוק ,למשל יופי ,משקל,
מראה חיצוני ,הפליה בשל אורח חיים -מעשנים ,טבעונים ,אוכלי בשר .האם ניתן להכיר בעילות האלה למרות
שאינן מנויות בחוק?
בפסיקה שישנן התבטאויות שמתייחסות לרשימה שבסעיף (2א) כרשימה פתוחה ,לעומת זאת ,יש פסיקות
שמתייחסות אליה כרשימה סגורה .דוגמה לכך זה פס"ד שהכרנו ביחידה הקודמת על תקנת הציבור ,שם היה עובד
שטען שמפלים אותו מפני שיש לו קעקועים .בית הדין לא קיבל זאת .יתכנו מצבים בהם האפליה היא לא של קבוצה
שבאופן שיטתית מופלית ,אלא הבחנות בין קבוצות עיסוק באותו מקום עבודה .למשל ,טכנאים לא קיבלו תוספת
שכר ואילו המהנדסים כן ,למרות שהיו ביניהם פערי שכר מלכתחילה והמהנדסים קיבלו יותר מהטכנאים.
התחום של דיני איסור אפליה מוקדש לאפליה שיטתית של קבוצות ברורות ומוגדרות בשוק העבודה .בפסק דין
בעניין עליזה נגלר ,בית הדין האזורי מוכן להכיר במצבים בהם כן יכירו באפליה אם יש קשר בין מושג האפליה
לחוסר תום לב קיצוני .במקרים כאלה אפשר לבוא ולומר שאם יש התייחסות מאוד עוינת ,שאינה בתום לב ,כלפי
קבוצה מסוימת ,אולי נהיה מוכנים להתייחס לזה כאל אפליה .צריך לשים לב שזה פסק דין של בית הדין האזורי
שלא נעשה בו שימוש מאז .אבל הוא כן מציע לנו "קולב" חשיבתי שעליו אפשר לתלות הרחבה של העילות שבחוק.
לכן ,ניתן לומר שבאופן כללי פוטנציאל ההרחבה לעילות המנויות בסעיף 2לא לגמרי מומש אבל הוא קיים .לענייננו
הוא שוב מדגים את המרחב הפרשני שיש בליבה של הדין לעניין שוויון בעבודה.
באופן כללי ,ראינו לאורך מקטע זה הן את הכוח לשינוי שיש בחוק שוויון הזדמנויות אבל גם את מגבלותיו .במקטע
הבא נפנה לבחון את החלופה של שוויון מובנה.
236
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקטע הזה נסיט את הדיון מחוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה לחוק שוויון הזדמנויות לבעלי מוגבלויות .הסיבה
למעבר ברורה .באופן הכי פשטני ,ניתן להסביר זאת כך :אנחנו יכולים להסיר את החסמים ולהגיד שצריך לפתוח
משרה גם לבעלי תפקוד מלא וגם לאנשים על כיסא גלגלים .אבל ,אם מקום העבודה לא מותאם לכיסא גלגלים אין
שום משמעות להסרת החסמים האלו .צריך לעשות שינוי במקומות העבודה כדי שאילו יכילו אנשים עם צרכים
מיוחדים ,שיכולים להיות ברמה תפקודית מלאה .למשל ,לאדם עם כיסא גלגלים שעובד כעו"ד אין שום בעיה
לעשות כל מה שאדם עם רגליים בריאות עושה כל עוד שיש רמפה שתעזור לו לעבור ממקום למקום .כיצד משרטט
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הבנה חלופית לדיני השוויון?
בהשוואה לחוק שוויון ה זדמנויות שהכרנו במקטע הקודם ,החוק לגבי אנשים עם מוגבלות מציג כמה מנגנונים
שמדגימים את רעיון השוויון המובנה.
סעיף 8חובת ההתאמה -זהו סעיף שמנוסח בצורה מורכבת אבל בתמציתו אפליה קיימת גם מקום שניתן להתאים
את התפקיד למוגבלות בהתאמה סבירה ,והמעסיק נמנע מלעשות זאת .כלומר ,יש דרישה לשינוי של מקום
העבודה.
סעיף (8ד) הרחבת מעגל המוגנים -גם למשפחה של האדם בעל המוגבלות .הרציונל הוא שהקושי בשוק העבודה
הוא לא רק של אנשים עם מוגבלות אלא גם של כל המערך המשפחתי והטיפולי שמסביבם.
237
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סעיף – 9חובת הייצוג ההולם -מאחר ואנו יודעים שיש בעיה ביישום של חקיקת השוויון ,ולגבי אנשים עם מוגבלות
החשש לחוסר יישום החוק הוא גדול מאוד ,יש גם חובת ייצוג הולם .זו חובה שמכוונת תוצאה .בכל מקום עם 25
עובדים ומעלה בסקטור הציבורי והפרטי.
סעיף -16פיתוח מערך הכשרה -נועד לסייע בהתאמת המיומנויות של אנשים עם מוגבלות לצרכי השוק.
ויש גם טיפול בהיבטים חוץ תעסוקתיים כגון תחבורה ציבורית .החוק מטפל במגוון גדול מאוד של נושאים אשר
הלכו והתווספו לחוק מאז ראשית חקיקתו .גם אם נבחן את החוק בשלביו הראשונים ,היה ברור שההתייחסות
לשוויון בתעסוקה חייבת לבוא בד בבד עם נגישות לתחבורה ציבורית .אין מה לדבר על שוויון בעבודה אם אין
אמצעי תחבורה להגיע לעבודה .ואין מה לקדם שוויון בהנגשת התחבורה אם אין לאדם עם מוגבלות מקום
משמעותי לנסוע אליו .לכן ,הטיפול במרכיבים השונים צריך להיות הוליסטי ומשולב .ביחד ,כל אלה מדגימים היטב
את הרעיון של הבניה מחדש של שוק העבודה על מנת שיתאים לאנשים עם מוגבלות ,וזאת על פני הגישה הצרה
יותר של חוק שוויון הזדמנויות ,שמנסה לוודא שמי שמתאים לעבודה מלכתחילה לא יחסם בשל אפליה .עד כמה
אמצעים שכאלה קיימים גם מחוץ להקשר הייחודי של הבטחת שוויון לאנשים עם מוגבלות?
חובת ההתאמה
לחובת ההתאמה תפקיד חשוב בפסיקה לגבי אנשים עם מוגבלות .שימו לב לניסוח -קודם כל התאמה .התאמת
מקום העבודה ,הציוד ,דרישות התפקיד ,שעות העבודה ,מבדקי קבלה ,הכשרה ,הדרכה ,נהלי העבודה -מבלי
שהדבר יטיל על המעסיק נטל כבד מדי? מהו נטל כבד מדי ,או נטל בלתי סביר? מוסבר באופן הבא.
238
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
צריך להתחשב בין היתר בעלות ההתאמה ,בטיב שלה ,בגודל העסק ובמבנה ,בהיקף הפעילות ,במספר העובדים,
בהרכב כח האדם ובקיומם של מקורות מימון חיצוניים או ממלכתיים לביצוע ההתאמה .שילוב של הוראות אלה
מלמד שההתאמה הנדרשת מצד המעסיק צריכה להיות בגדר הסביר .וצריך לציין שמשרד הכלכלה תומך כלכלית
בהתאמות פיזיות שנדרשות במקום העבודה .המעסיקים יכולים להגיש בקשה ולקבל את ההתאמות הנדרשות.
המטרה היא לאפשר השתלבות של אנשים עם מוגבלויות מבלי שהנטל הכבד ייפול על המעסיק האחד .הגברת
התעסוקה של אנשים עם מוגבלות היא אינטרס ציבורי רחב .הדוגמה הקלאסית שבדר"כ נותנים בהקשר של
התאמות היא של בניית רמפה שתאפשר תנועה במקום העבודה .הלכה למעשה ,ברבים מן המקרים הבעיות הן
דווקא בעיות שקשורות לגמישות זמן ,או להגדרת התפקיד ולהתאמת העיסוק לאדם.
בפסק דין בעניין דה קסטרו נ' מ.ב הזורע ,אדם שחלה בסרטן עבד בעבודת שיווק .העבודה הצריכה אותו לנסוע
ברחבי הארץ שעות ארוכות ומשחלה בסרטן ביקש לעבור לעבוד בעבודה משרדית בחלקיות משרה .בהנחה שיש
עבודה כזו ואפשר לעבוד בחלקיות משרה -זו תהיה התאמה סבירה .יתכן שבכלל אין עבודה משרדית ואז זו לא
התאמה סבירה .הדוגמאות האלה מראות שהמושג של התאמה סבירה צריך להישקל פר כל מקרה.
בפס"ד בעניין שלום רוזנברג הסביר בין הדין הארצי כי זכויות אדם עולות כסף .אתם מכירים את זה בטח מקורסים
קודמים בעניין אליס מילר .ניתן להטיל על המעסיק נטל סביר לאתר התאמה מתאימה .זו יכולה לכלול תפקיד
חליפי שמתאים לעובד ,שבשל מוגבלות לא יכול לעבוד עוד באותה עבודה .אבל מדובר בחובה שמצריכה שני דברים:
להראות מאמץ של המעסיק ,זו לא חובה תוצאתית מוחלטת .החיוב הוא בחובה אקטיבית של השתדלות ושקידה
ראויה .ביה"ד בוחן במקרים שכאלו בפן הדיוני את האופן בו פעל המעסיק לאתר התאמה סבירה .האם באמת
השתדל? לאחר מכן גם בפן התוצאתי .האם התוצאה שדורש העובד באמת היא בגדר נטל סביר?
האם העיקרון הזה חל גם על קבוצות מופלות אחרות שמוזכרות בסעיף 2ל"חוק שוויון הזדמנויות בעבודה" ,כלומר
לא רק על אנשים עם מוגבלות?
בית הדין נתן לרעיון הזה של ההתאמה ביטוי בפסיקה ביחס לאיסור אפליה בשל דת .הוא קבע שמעסיק ,במקרה
זה פארק רעננה ,היה צריך לאפשר לעובד דתי להימנע מלעבוד בשבת ,כי היו עובדים אחרים אצל אותו מעסיק שהיו
מוכנים לקחת משמרות בשבת והם גם רצו בכך כי המשמרת בשבת מביאה הכנסה נוספת.
פסק הדין אמנם לא התבטא במונחים של חובת ההתאמה אבל עדיין אפשר לראות בעובד דתי כאדם עם מוגבלות.
כמובן לא מוגבלות פיזית .המגבלה היא שמדובר בעובד שצרכיו אינם עולים בקנה אחד עם רצון המעסיק שהעובד
יהיה זמין מתי שהמעסיק רוצה ,ולבצע כל עבודה שהמעסיק דורש .לכן ,הדרישה שלא לפטר את העובד מקום
שההתאמה הנדרשת היא סבירה כי יש עובדים אחרים שמוכנים לבצע את העבודה ואפילו ברצון ,מבטאת את
הרעיון של הבניה מחדש של שוק העבודה ,על מנת שיתאים לצרכים של העובד.
לעומת זאת ,בעתירה שבה ניסו לטעון להרחבת חובת ההתאמה גם לנשים דחה בג"ץ את הטענה .שם היה מקרה
שהתייחס למשטרת ישראל ,קורס שנדרש על מנת להתקדם במשטרה .הקורס נערך בתנאי פנימייה במשך חודש.
כלומר ,חוזרים הביתה רק בסופי שבוע .נשים שיוצגו על ידי האגודה לזכויות האזרח טענו שלגברים קל יותר
להשתחרר לחודש מהבית ,בעוד שנשים שנושאות בתפקיד הטיפולי העיקרי מתקשות לעמוד בדרישות הריחוק
שכרוכות בקורס .לכן הן עתרו לקבל התאמה סבירה -שהקורס יופעל במתכונת שתאפשר לצאת בכל יום בשעות
הערב.
239
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בית המשפט העליון לא נכנס לדיון של מה נחשב התאמה סבירה בנסיבות העניין ,אלא המליץ למחוק את העתירה
בטענה שחובת ההתאמה לא חלה על נשים .לטעמי ,יש מקום לקוות שחובת ההתאמה תורחב בפסיקה עתידית
ותוח ל גם על קבוצות נוספות .זה תהליך שחל במדינות אחרות ויש בו חשיבות עליונה לקדם שוויון הזדמנויות
אמיתי בשוק העבודה.
כך למשל ,בקנדה יש חובת התאמה כללית לכל האוכלוסיות שלגביהן יש איסור אפליה .במדינות אחרות אנחנו
רואים התאמה שממוקדת בהסדרת זמן ,לדוגמה -הזכות למשרה חלקים או לזמני עבודה גמישים שמותאמים
לצרכי המשפחה .למשל ,בגרמניה ובהולנד רואים חקיקה שעוסקת בשעות עבודה ,שמאפשר לדרוש משרה חלקית
כדי שזה יתאם את הצרכים ,ובתנאי כמובן שההתאמה כמובן היא התאמה סבירה מנקןדת המבט של המעסיק.
ניתן לטעון כי מיצוי חובת השוויון המובנה מחייבת לשקול חובת התאמה סבירה לכל .כי כל העובדים כולם הם
עובדים עם מוגבלות .האדם האידיאלי בשוק העבודה הוא עובד שנגיש בכל עת ולכל תפקיד .אבל לכולנו יש שיקולים
נוספים שמעידים על כך שאנו לא כ"כ אידיאליים בשוק העבודה .אולי בגלל גיל ,מחלה ,חובות בבית ,השקפה
פוליטית או כל דבר אחר .זה כיוון התפתחות עתידי.
הסבר אחר לייצוג הולם זה תיקון של נזקי העבר .נשים או ערבים לא נבחרו לתפקידים ולכן צריך לפצות את
האוכלוסיות האלו כמכלול .הסבר שלישי זה עניין של ,modelingחשוב להכניס אנשים לתפקידים כדי להראות
לחברי הקבוצה שיש ביכולתם להגיע למקומות האלה .הטעמים השונים מכוונים לדרכי פעולה שונות .לעיתים נרצה
ייצוג הולם בתפקידים הבכירים .לעיתים דווקא בתפקידים בשלב הכניסה .לעיתים נרצה ייצוג הולם דווקא
240
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במוסדות להשכלה גבוהה ,על מנת להעניק לקבוצה יותר כישורים ולהבטיח שהם יוכלו לעשות בכישורים האלו
שימוש כדי להיכנס באופן טבעי ,אורגני ,לשוק העבודה.
בכל מקרה ,האמצעי של ייצוג הולם נתפס כאמצעי זמני עד הגעה למצב של שוויון בפועל .עם זאת ,עד היום לא
ניתן לתת דוגמה לאוכלוסייה שנהנתה מייצוג הולם ושהמחוקק ובתי המשפט הגיעו למסקנה שהגיעו זמנים טובים
ואין לקבוצה עוד צורך באמצעי הזה.
להבדיל משמירת הייחוד של חובת ההתאמה לאנשים עם מוגבלות ,הדין הישראלי כן הרחיב את חובת הייצוג
ההולם למספר אוכלוסיות.
ישנם 3הסדרים עיקריים ובהם חובת ייצוג הולם :בחוק שירות המדינה ובחוק החברות הממשלתיות יש הרחבה
של חובת הייצוג ההולם לקבוצה גדולה של אוכלוסיות אבל תחולת החוק מוגבלת לסקטור הציבורי .חוק שיווי
הזכויות האישה הרחיב את חובת הייצוג ההולם להקשרים שקשורים לתעסוקה ובין היתר לוועדות מכרזים
ולמינויים כאשר בוחנים הוראות אלה ביחד עם הוראות נפרדות שעוסקות בייצוג הולם של נשים בדירקטוריונים,
אנחנו יכולים לראות שההוראות האלה הניעו שינוי של ממש בשיעור הנשים .ייצוג הולם ,אבל עדיין לא שוויוני
לגברי .ושלישי ,חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות ,חל על אוכלוסייה מצומצמת יותר ,אבל חובת הייצוג
ההולם היא הרחבה ביותר מבחינת תחולה; על כל המעסיקים מעל 25עובדים בסקטור העסקי והציבורי כאחד.
השאלה מהי התוצאה הנדרשת על מנת לעמוד באמות המידה של ייצוג הולם לא לגמרי ברורה .עם זאת ,לצערנו,
ישנם מקרי קיצון שמגיעים לבתי המשפט ובהם אין ספק .כך למשל בבג"ץ של שדולת הנשים התברר כי לאחר סיום
עבודתה של אישה יחידה בקרב 7סמנכ"לים גייס הביטוח הלאומי גבר שיחליף אותה .לא מסובך במיוחד.
בהקשר לאנשים עם מוגבלות ,ההוראה שבחוק לייצוג הולם נותרה לא מיושמת למשך זמן רב .היא קיבלה תנופה
מסוימת עת נחתם הסכם קיבוצי ,כלל ארצי ,שהוצא עליו צו הרחבה (מונחים שנכיר בהמשך ,לעת עתה אפשר לומר
שמדובר ביצירת נורמה עם תחולה מחייבת על כלל המעסיקים בישראל) ,והצו הגדיר לראשונה מהו ייצוג הולם
241
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
וקבע כי עלייה בהדרגה ל 3%-מקרב העובדים יחשב לייצוג הולם בהקשר של אנשים עם מוגבלות ,כאשר החובה
הזו חלה על כל מעסיק מעל 100עובדים.
הפסיקה הבהירה בהקשרים שונים כי חובת הייצוג ההולם היא חובה אקטיבית שקוראת גם לאתר מועמדים
מתאימים .זו דוגמה מובהקת להסדר שנבחן בתוצאותיו ,כפי שאלה משתקפות בשיעורי ההשתתפות בשוק העבודה.
כמו כן הבהיר בית הדין שהעדפה של אישה או ערבי במסגרת מילוי חובת הייצוג ההולם אינה אפליה פסולה של
מועמדים מקבוצת הרוב.
זאת ועוד ,המחוקק העניק לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה עם הקמתה את הכח לבקש מבית הדין צו למעביד
שמורה לו לנקוט פעולות כלליות שנוגעות לכל עובדיו או דורשי העבודה ,לשם קיום חובותיו על פי הוראות חקיקה
השוויון .הסמכות הזו שהוקנתה לבית הדין מאפשרת לו להורות על ייצוג הולם כסעד מתקן ,מקום שנמצאה
התנהגות מפלה .סעד רחב זה נותר עד היום אך ורק עלי ספר ועוד לא נעשה בו שימוש מעשי ,אם כי בהליכי גישור
הוא הועלה לדיון ,והייתה הסכמה ,בצילו של משפט ,להכניס אמהות לתוך מקום העבודה כסוג של סעד לייצוג
הולם.
הדוגמה האחרונה שניתן לשוויון מובנה היא זו של שכר שווה עבור עבודה שוות ערך.
נעבור לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד ,סעיף 2קובע את הזכות לשכר שווה לעובדת ולעובד (זהו חוק מגדרי),
שמועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה -בעד אותה העבודה ,עבודה שווה בעיקרה ,או עבודה שוות ערך.
ושכר לעניין זה כולל כל גמול כספי שניתן לעובדים .כמו שראינו את הדואליות שבין סעיף (2א) לבין סעיף (2ג) בחוק
שוויון הזדמנויות ,כך אפשר לראות את זה גם בחוק שכר שווה לעובדת ולעובד .סעיף 6מאפשר להצדיק פערי שכר
שמתחייבים מאופייה או ממהותה של העבודה ,ובכלל זה תפוקת עבודה ,איכות עבודה ,ותק בעבודה ,הכשרה,
השכלה והכל כשאין בכך משום אפליה מטעמי מין.
מדוע אם כן יש בחוק הזה היבט שמדגים לנו שוויון מובנה? הטעם לכך ,וכאן נתמקד בחוק ,זה המונח של שכר
שווה לעבודת שוות ערך.
242
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בסעיף 2יש 3חלופות :שכר שווה על אותה עבודה -זה פשוט .מהי עבודה שווה במהותה? ניתן לראות עוד בראשית
הפסיקה על אפליה ,כשהיה גבר שעבד בבית החרושת עלית ויצא למלחמה ביום כיפור ,1973אישה החליפה אותו.
מס' פעמים ביום היה צריך לעזור לה להחליף איזה רכיב כבד במכונה .הגבר קיבל את השכר שלו ע"פ טבלת שכר
לגברים .האישה תוגמלה ע"פ טבלת שכר לנשים ששילמה פחות .בית הדין לעבודה קבע שיש בכך אפליה אפילו אם
הפער קטן ואמר שעצם ההבחנה בין שכר גברים לנשים פוגעת בכבוד ומפלה.
מהי עבודה שוות ערך? סעיף 2לחוק מתייחס למס' פרמטרים שמאפיינים עיסוק :ידע ,כישורים ,היקף אחריות
ותנאים סביבתיים .על בסיס הפרמטרים האלה אפשר להבין מה הערך שהעבודה הזאת נותנת למעסיק .כמו
בדוגמאות הקודמות התהליך הזה מדגים היטב את המעבר מאבטחה כנגד אפליה להבניה מחדש של השוק.
גישה ששמה מבטחה בשוק תסביר שבדר"כ מי שמשתכר בשכר גבוה מעניק ערך גבוה למעסיק .מי שמשתכר פחות
מעניק ערך פחות .כמו שמחיר של מוצר משקף את ערכו בעיני הצרכן ,כך השכר משקף את ערך העבודה בעיני
המעסיק .אבל מי שמבקר את פועלו של השוק יכול להעלות שאלות לגבי הקשר בין שכר ובין ערך.
כך למשל ,אנו מוצאים שאחד ההסברים המשמעותיים ביותר לפערי השכר בין גברים לנשים הוא זה של סגרגציה
של עיסוק .נשים רבות עובדות בעיסוקים של נשים ,ואילו גברים רבים עובדים בעיסוקים של גברים .עיסוק נחשב
לגברי או נשי כאשר מרבית (בדר"כ מדובר ב )70%-מהעובדים בעיסוק הם בני מין אחד.
אבל הבעיה היא לא רק בסגרגציה אלא גם בשל כך שנמצא שעיסוקים נשיים באופן עקבי מקנים שכר נמוך יותר
מאשר עיסוקים גבריים .גם בעיסוקים הטרוגניים כמו עריכת דין בימינו ,נמצא שתחומים נשיים יותר (למשל ,דיני
משפחה) מעניקים שכר נמוך יותר מתחומים שהם גבריים יותר דוגמת הנפקות בורסאיות .בדומה ,מנהלות משאבי
אנוש משתכרות פחות ממנהלי כספים .ומטריד עוד יותר הוא הממצא שכשעיסוק הופך מגברי או מעורב לנשי ,הדבר
כרוך גם בירידת השכר הממוצע בעיסוק.
במקרים האלו ,לא די בהשוואת שכר בין עובדים ועובדות באותו עיסוק שכן הפערים הם בין עיסוקים ,והשכר
נובע מהטיות מגדריות ,דוגמת הערכת-יתר של כישורים שגברים מביאים וביטול התרומה של נשים לערך .ההוראה
שמשווה שכר בין עבודות שוות ערך היא למעשה הדרך העיקרית להתגבר על ההטיות האלו .למשל ,בדיקה שנעשתה
בעיריית דנבר ,קולורדו בארה"ב במסגרת ניתוח עיסוקים יזום ,גילתה שהערך שנותנים פקחי התנועה לרשות
243
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המקומית שווה לערך שנותנות האחיות בבית החולים העירוני .העיקרון הוא שנותנים ציון למספר תכונות של
העיסוק ואז סוכמים אותם .אם הערך יוצא דומה ,אז יש להניח שגם רמות השכר צריכות להיות דומות .ואם הן
לא ,אז צריך לתקן את השוק ולהבנות אותו מחדש על מנת לעקור את ההטיות המובנות באופן שבו השכר נקבע.
אין שום דמיון כמובן ,בין העיסוק של פקח תנועה לבין העיסוק של אחות .אבל כאשר מחברים את כל המרכיבים,
למשל עבודה בחוץ בתנאים קשים נותן ניקוד גבוה לפקחי תנועה ,מרביתן גברים .עבודה עם הפרשות ועם חולי נתנה
ניקוד גבוה לאחיות ,מרביתן נשים .אבל השכר של הנשים היה נמוך משכר הגברים ,בין היתר כי "נשים דואגות
לאחרים וככה זה בטבע הנשי ,זה מה שנשים יודעות לעשות ממילא".
לסיכום ,החובה להשוות שכר על עבודה שוות ערך מהווה דוגמה מובהקת לשוויון מובנה ,ובדוגמה זו ניתן להדגים
לא רק את היתרון של שוויון מובנה אלא גם את הקשיים בהפעלת מנגנונים של שוויון מובנה; התיקון לקביעות
השכר של השוק בליטיגציה מחייב הערכה של מומחה לגבי הערך שמביאים עיסוקים שונים .אין סיבה להניח שבכל
מקרה המומחה לניתוח עיסוקים חף מההטיות שמכתיבות את קביעת השכר בשוק החופשי .כך למשל ,נמצא
שמומחי שכר העריכו את הערך של Bellboyבמלון יותר מאשר את הערך של חדרנית .שכן בכישורים החדרנית
מביאה את הכישורים שכל אישה מפתחת במשק הבית ,בעוד שהבל בוי צריך ללמוד כישורים חדשים כמובן .זו
כמובן הבחנה מאוד בעייתית אבל היא מדגימה את החיסרון שבהישענות על קביעת שכר רגולטיבית.
מעבר לכך ,הכלי של שכר שווה לעבודה שוות ערך בפרט ,ובכלל תביעות של שכר שווה הן כלי שדורש ליטיגציה
מאוד מורכבת .הדוגמה שניתנה קודם לגבי העובדת והעובד בעלית ב 1973הייתה פשוטה ,כי היה הסכם קיבוצי
כתוב ,ידוע לכל ,והיה בו טבלת שכר גברים וטבלת שכר נשים.
אבל כמעט 50שנים מפסק הדין בעניין עלית ,מהצד החיובי אנחנו לא רואים הסכמים קיבוציים שמבחינים בצורה
כזו בין גברים ונשים .מצד שני ,מהצד השלילי ,אנו רואים פרקטיקות ארגוניות שמפלות בשכר ממשיכות וקיימות,
שהן חלק מהמערך הארגוני.
מספר פסקי הדין לעניין שכר שווה לגברים ולנשים הוא כמעט זניח .ניתן ללמוד מאותם מספר פסקי דין כיצד
נפתחים פערי שכר בין גברים לנשים .זה יכול להיות דרך הטבות שאינן מוסדרות בחוק או בהסכמים קיבוציים,
למשל למי מקצים את השעות הנוספות שמתגמלות יותר? לגברים ,כי הן המפרנס העיקרי .ולא לנשים כי הן צריכות
לעזוב מוקדם כדי לטפל בילדים .זה יכול להיות בשלבים שבהם מפעילים שיקול דעת את מי לקדם ,שאז מתגלה
הערכת היתר לתפקוד גברים לעומת זו של נשים.
בפסק דין אחר נמצא שחנות לממכר מוצאי אלקטרוניקה תיעלה את הנשים למכור במחלקת המוצרים הקטנים
(טוסטר) ואת הגברים למכור במחלקת המוצרים הגדולים (תנור) ,ותגמלה באופן שונה את המוכרים על בסיס
ההנחה שמוכרי מוצרי חשמל גדולים ראויים לשכר גדול.
אין גורם אחד יחידי שמסביר את התפתחותם של פערי שכר .מדובר בשילוב של גורמים שהתוצאה שלהם ברורה.
על מנת לתקן מצב דברים זה ,לא די באיסור על אפליה ,אלא יש צורך בכלים אחרים שמתגברים על פועלו של
השוק ,על מנת להביא לתוצאה שוויונית .הכלים האלה ,כלי השוויון המובנה ,יש בצידם יתרונות אבל הם גם
מאוד קשים ליישום .גם פסק הדין התקדימי בעניין תביעתה של אורית גורן נ' הום סנטר מדגים כיצד גברים ונשים
משתלבים בשוק באופן שונה .ואכן נמצא שגבר ואישה שהתקבלו לאותו תפקיד השתכרו באופן שונה .שכן הגבר
דורש שכר גבוה יותר ,הגבר מעריך יותר את הכישורים שלו עצמו ,ינהל משא ומתן אסרטיבי יותר .לעומתו האישה,
בממוצע ,תתפשר .אם מקבלים את פועלו של השוק ,אז אין סיבה להתנגד לפערים שכאלה .אך גישת השוויון
המובנה דורשת שיש לתקן את העיוותים שהשוק מייצר על מנת להבטיח תוצאה צודקת יותר.
244
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשלב זה של הדיון ,כבר צריך להיות די ברור שהכללים שבחוקי המגן משאירים מרחב פרשני גדול מאוד ובו תחרות
בין תפיסות שונות של שוויון .אבל הטשטוש בין הכלל לסטנדרט מתחדד כשמזהים את השלב ההתפתחותי שבו
עיקרון השוויון הופך להיות עיקרון על ,שמשפיע על המשרה של דיני השוויון.
בחקיקת המגן יש כללים ברורים ,בניגוד להוראות חוק החוזים כמו תקנת הציבור .אנחנו לא סתם אומרים
שבמסגרת תקנת הציבור יש לאזן בין הפררוגטיבה הניהולית לזכות השוויון .אלא ,בחוקי המגן יש מערך סבוך של
חוקים שבליבו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ויש לו לוויינים שונים .חוק עבודת נשים ,חוק שכר שווה לעובדת
ולעובד ,חוק שוויון הזדמנויות לבעלי מוגבלויות ,ניתן להוסיף גם את החוק למניעת הטרדה מינית ,חובות של ייצוג
הולם .אספנו לא מעט פה במקטעים האחרונים ,כך שיש לנו עכשיו רשת של כללים.
יחד עם זאת ,ביה"ד אומר שלא צריך לקרוא את הכללים האלה בצורה מאוד קונקרטית ,אלא יש להסתכל על
עיקרון השוויון כעיקרון על שמחבר ,ותופר ומדביק את כל הכללים הספציפיים .ניתן 3דוגמאות שמאירות את
התהליך הזה:
הדוגמה הראשונה מתייחסת להגנה שמוקנית לנשים בתקופת הריון ולידה -הגנה בפני פיטורין .חוק עבודת נשים
נותן הגנה יוצאת דופן לנשים בתקופה הריון ולידה ,שאוסרת על פיטורין במהלך כל התקופה אלא אם התקבל
אישור מראש משר העבודה ונציגיו.
ההגנה שמקנה החוק ניתנת אך ורק לעובדות שמועסקות לפחות חצי שנה בארגון .מה קורה אם מפטרים את
העובדת 5חודשים לאחר שהחלה לעבוד בארגון? אפשר לטעון שחוק עבודת נשים מאזן בין הפררוגטיבה הניהולית
לבין ההגנה על נשים ,והאיזון שקבע המחוקק קובע שההגנה תינתן אך ורק לעובדת שמועסקת תקופת זמן
מינימאלית .לכן ,אם המעסיק בחר לפטר אותה ,אפילו אם בשל הריונה לאחר 5חודשים בהם עבדה במקום
העבודה ,לכאורה זה תכנון אסטרטגי מותר .אולם ,לא זו דרך בית הדין .בפסק דין בעניינה של ז'קלין יונאי סלים
קבע בית הדין שפיטורי עובדת 5חודשים לאחר תחילת עבודתה ,על מנת להימנע מההגנה שתינתן לה על פי החוק
תוך זמן קצר עלתה כדי חוסר תום לב .כך נכנס הסטנדרט לתוך הכלל.
גישה אחרת שעולה בפסיקה ,סוברת שגם אם חוק עבודת נשים לא חל ,חוק שוויון הזדמנויות ממשיך לחול וקובע
שאסור להפלות בשל הריון או סטטוס הורי .יש לציין ,כי ההגנה שמוענקת באופן זה בחוק שוויון ההזדמנויות אינה
זהה לזו שמוענקת ע"י חוק עבודת נשים .בעוד שההגנה בפני פיטורין בחוק עבודת נשים היא מוחלטת ,אלא אם
ניתן היתר לפיטורין ע"י שר העבודה ,חוק שוויון הזדמנויות מחייב להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההריון לבין
הפיטורין או הפגיעה בתנאי ההעסקה ,וזה כבר מסלול הוכחתי קשה .בפרשת עלמה לוי הבעיה הסתבכה עוד יותר.
במקרה זה ,התעוררה בעיה לגבי פעולת המעסיקה כנגד עובדת שגויסה על מנת להקים ולנהל חברת סטארט אפ
245
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קטנה .ל אחר שהתקבלה לעבודה התברר שהיא בהריון .חוק עבודת נשים לא חל עליה כי לא התחילה לעבוד עדיין.
אבל גם חוק שוויון הזדמנויות לא חל עליה ,כי הוא חל על מקום עבודה עם 6עובדים ומעלה ,ובינתיים עוד אין
עובדים כי עלמה לוי נשכרה על מנת לגייס עובדים .במקרה זה ,בית הדין מכיר באפשרות לעלות עוד מדרגה ופונה
לעיקרון החוקתי של השוויון.
מהלך דומה ניתן לראות גם בפרשת איתנה ניב שם יתכן ועילת התביעה התיישנה לפי חוק שוויון הזדמנויות שיש
בו תקופת התיישנות קצרה ,אבל בית המשפט הכיר בכך שעדיין פתוחה עילה לפי הזכות החוקתית לשוויון ,עליה
אין הוראת התיישנות קצרה .מה שאנחנו רואים בדוגמאות האלה זה שבמקום לדבוק באופן דווקני לכללים
הספציפיים שבחוק עבודת נשים ,יש מגמה של הרחבה ע"י עיקרון השוויון הכללי.
246
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
דוגמה שנייה עולה מפרשת שדולת הנשים .שם אנו רואים כיצד שוויון משמש כדבק שמחבר מספר הוראות
ספציפיות .במקרה הזה ,התעוררה שאלה של תחולת החובה לייצוג הולם ביחס לסמנכ"לים במוסד לביטוח
הלאומי.
במוסד לביטוח לאומי יש דרג מסוים שמכוסה ע"י חובת הייצוג ההולם מכוח סעיף 15לחוק שירות המדינה והחלתו
גם על גופים אחרים .דרג אחר בביטוח הלאומי מכוסה ע"י חובת ייצוג הולם מכוח דין אחר .באמצע נשאר פס צר
שכולל סמנכ"לים ,שלא מכוסה ע"י חובה סטטוטורית מפורשת של ייצוג הולם.
כאשר האישה היחידה שהייתה בדרג הזה סיימה את תפקידה וגייסו גבר במקומה ,שדולת הנשים העלתה טענה של
היעדר ייצוג הולם והמוסד לביטוח לאומי טען שאין חובה שכזו על דרג הסמנכ"לים .המשנה לנשיא חשין אומר
שכשיש הצטברות של הוראות שעוסקות בייצוג הולם לנשים ,ובוודאי כשזה באותו מקום עבודה ,חובת הייצוג
ההולם הופכת לחלק אינטגרלי מחובת השוויון .לכן טענה זו לא תתקבל .ייתכנו הבדלים בעוצמה של החובה כשהיא
מכוח חוק מפורש או כשהיא מכו ח הדוקטרינה הכללית של השוויון .אבל ,עדיין העיקרון הכללי של השוויון עוטף
את החובות הספציפיות ונותן לנו איזשהו ערך כללי .זה מביא אותנו לדוגמה הבאה.
בית הדין אומר שלא תמיד הפגיעה בחוק האחד גוררת בהכרח פגיעה בחוק האחר .כך למשל אם פיטרו עובדת
בהריון כאשר סוגרים את המפעל ולא ביקשו היתר -בהחלט יש פגיעה בחוק עבודת נשים ,אסור לפטר בתקופת
הריון בלי היתר .אולם ברור שאין כאן אפליה שמצדיקה עילת אפליה לפי חוק שוויון הזדמנויות .אם יש פער שכר
בין גבר לאישה ספציפיים במקום עבודה אחד ,זו אולי בעיה שצריך לתקן אותה נקודתית .אולם יתכן שאם נסתכל
על המכלול נראה שנשים וגברים מקבלים את אותו שכר במקום העבודה ואולי אין בעיה של אפליה.
247
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפסקי דין שונים בית הדין ובית המשפט העליון מסמנים שפגיעה בחוק לוויין מעבירה את נטל הראייה למעסיק
להוכיח שאין מדובר באפליה .כך למשל בפרשת אורלי מורי השופטת וירט-ליבנה אומרת שבעיקרון כאשר מפטרים
עובדת בהריון בניגוד לחוק עבודת נשים ,הדבר מקים חזקה שמעבירה את הנטל אל המעסיק להוכיח שאין פה גם
פגיעה מפלה .ואם המעסיק טוען שלא ,הנטל עליו להוכיח שאין פה אפליה .מקרה שהגיע עד לבג"ץ עורר שאלה
דומה ושם דווקא השופטת וירט-ליבנה סברה שחוק שכר שווה וחוק שוויון הזדמנויות מטפלים בנושאים שונים,
ולכן פגיעה בחוק שכר שווה איננה בהכרח מספרת סיפור שקשור לאפליה .יש לבחון כל אחד מאלו בנפרד.
בעוד שבבית הדין הארצי נשמעו עמדות שונות ,בית המשפט העליון קבע שפערי שכר בין גברים לנשים מקימים
חזקה שיש בעיה של אפליה ומעבירים נטל אל המעסיק .אבל לא כל פער שכר הופך אוטומטית לאפליה.
הלכות דומות נקבעו גם בהקשר החוק למניעת הטרדה מינית .הטרדה מינית של עובדת במקום העבודה בהחלט
תרים נטל ראשוני שיועבר למעסיק שיראה שלא הייתה בכך אפליה .אם כי ,זה לא בהכרח אחד לאחד .בכל שלושת
המקרים מגיעים להלכה די דומה .הלכה זו נוקטת בדרך אמצע בין אלה שסבורים שכל פערי שכר ,כל פיטורי עובדת
בהריון ,וכל הטרדה המינית הם בהגדרה ובהכרח גם מקרה של אפליה -ובין אלה שסבורים שהחוקים השונים
מטפלים בבעיות שונות ואין להקיש מהאחד לשני .בית הדין ,ובית המשפט העליון בעצם קבעו איזשהו מסלול ביניים
והכל תחת המטריה של ערך השוויון כערך על.
לגרום לאנשים לגרום לאנשים שמתקרבים לגיל ,60למשל בני ,57לפרוש מרצונם תוך הבטחה לשלם להם פנסיית
גישור עד שיגיעו לגיל הפרישה.
לגברים נתנו 8שנים בהם קיבלו שכר בצורת פנסיית גישור .לעומת זאת ,נשים מגיל 60כבר יכולות להשתמש
בפנסיה שלהם אז הן קיבלו רק 3שנות גישור .הדבר מייצר תמריץ "לעודד" נשים לפרוש ,כי פנסיית הגישור
שלהן תהיה זולה יותר .במסגרת הדיון העלתה בריאות כללית את הטענה שמאחר ונשים הסכימו לפרוש מרצון ,גם
אם בתנאים מיטיבים פחות מגברים ,עצם הסכמתן מייתרת את טענת האפליה.
התיק עבר מבית הדין האזורי לארצי ובשני המקרים נקבע שאמנם ההסכם הקיבוצי מפלה ,אבל קיבלו את הטענה
של בריאות כללית ואמרו עצם ההסכמה מייתרת את הטענה של האפליה .ביהמ"ש העליון לא קיבל עמדה זו ובצדק.
עיקרון הקוגנטיות צריך להיות מאוד ברור .ויתור של אישה על זכותה לשוויון פוגע לא רק בה ,אלא בכל הנשים
במצבה ,במקום העבודה ובשוק העבודה באופן כללי .בעיית הקוגנטיות והמאבק שניהלה איתנה ניב יחד עם
חברותיה במהלך כעשור מצביעים על הקושי הגדול לאכוף את הדין בתחום הזה .ככלל ,כל הדיון של הילה בנושא
אכיפה רלוונטי כאן ,אולם נדגיש כמה היבטים ייחודיים שאליהם מתייחסים בדיני השוויון.
אם ביחידה שעסקה באכיפה הפרדנו בין בעיות בשלבים שונים של ,naming, blaming and clamingנתמקד כאן
בקשיים שנלווים לשלב הליך המשפטי ,הקליימינג .ראשית ,בעיית ההוכחה .בעוד שבחוק עבודת נשים יש מסלול
פשוט שבו נאסר על פיטורי עובדת בהריון ,כל שיש להראות זה שהיו פיטורין ,היא הייתה בהריון ולא נתקבל היתר-
מאוד פשוט .בתביעות אחרות צריך לפרוש תשתית עובדתית ובין היתר להוכיח את הקשר הסיבתי שבין המעשה
(אי קבלה לעבודה ,הימנעות מקידום ,שכר נמוך ,פיטורין) לבין ההשתייכות לקבוצה המופלית.
בעבר היו תביעות מעטות ,אך הן היו קלות מהבחינה הראייתית .כך למשל בפרשת דנילביץ' נפרשה שאלה מרתקת,
ערכית ,קשה ,האם במונח בני זוג הכוונה היא גם לבני זוג מאותו מין .אבל לא הייתה בעיה להראות שהמדיניות
הנהוגה באל על אינה מעניקה הטבות לבני זוג מאותו מין .זה היה גלוי ,ידוע ומוסכם.
249
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ככה גם בפרשת עלית ,שם היה לנו הסכם קיבוצי עם טבלת שכר לגברים וטבלת שכר לנשים .אין פה בעיה ראייתית.
אנו מתייחסים למקרים האלה כאל דור א' של התדיינות על שוויון בעבודה .אבל משנושאים עקרוניים שכאלה
קיבלו מענה ,התברר שבארגונים יש דפוסים מפלים שהרבה יותר קשה להוכיח.
כך למשל ,בהליך שעסק בפערי שכר בעיריית ירושלים ,התובעת הייתה צריכה להוכיח אפליה תוך הוכחת פערי שכר
שנפתחו על פני כשני עשורים .בתקופה הזו היו החלטות על קידום שהיטיבו עם גברים ,היו הסכמים קיבוציים
והתערבות של שר האוצר שביטלו הטבות שתגמלו בעיקר נשים ,ושימרו הטבות שתגמלו בעיקר גברים ,וכן הלאה.
כל אלה חייבו דיון ארוך ויסודי ,הבאת מומחים לניתוח עיסוקים ,איתור תלושי שכר ,איתור החלטות קידום -שנים
רבות אחורנית .הליך שכזה לא היה מתאפשר אם לא היו עורכות דין שלוקחות את זה על עצמן פרו-בונו.
כך גם היה מקרה של אורית גורן ,שנדרשה למידע על רמות השכר של כלל העובדים בחנות וברשת לגביה ניתנה
טענת אפליה .אלה המקרים של התדיינות אפליה דור ב' .הם מקרים שמצריכים התדיינות שבצידה עבודה יסודית
ומוקפדת ,עם המון נתונים שקשה להשיג וכניסה משמעותית לתרבות הארגונית של המקום .כפי שראיתם ביחידה
שעסקה באכיפה ,בעיות האכיפה הן תלויות הקשר.
כדי להדגים את השיטתיות של הקושי באכיפת דיני השוויון ,חשבו על קשיים ייחודיים להוכחת אפליה בשלבים
שונים של קשר העבודה .למשל ,שלב השכירה ,שנחשב לשלב הקשה ביותר .עובדת שלא התקבלה לעבודה ,כיצד
היא תוכיח שלא התקבלה בגלל שהיא אישה? כאן יש לנו פס"ד אחד בעניין שרון פלוטקין .במקרה הזה ,בדרך נס
הגיעה לידי המועמדת לעבודה טופס קורות החיים שלה ,שעליו היה משורבט בכתב יד "לתפקיד מזכירה בלבד",
אבל היא רצתה להתקבל לתפקיד של משווקת.
ברא יון המעסיק הסביר לה שמשווקת זה לא מתאים כי זה מצריך נסיעות אחר הצהריים (נשים וילדים ,אתם
יודעים) .במקרה הזה היה בידה מה שנקרא "אקדח מעשן" ,כשראו את העשן המסתלסל מהאקדח עוד בשלב
השכירה .אבל ברוב רובם של המקרים של אפליה בשכירה אין דרך לדעת ,כי לא יודעים מי היו המועמדים האחרים
250
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לעבודה ,לא יודעים מה היו הפרמטרים שבחנו בעת בחירת העובדים ,וכיצד לכמת היבטים בלתי מדידים שגרמו
למעסיק לקחת את המועמד או את המועמדת ,היבטים כמו מוטיבציה או כישורים בין אישיים.
בשלבים מאוחרים יותר של קשר העבודה יש את הבעיות הרגילות שמאפיינות את המימד הרגולטיבי .לדוגמה,
חוסר נכונות לתבוע כל עוד קשר העבודה נמשך .לתביעות שקשורות למין ,הטרדה מינית או אפליה בשל העדפה
מינית ,או בתביעות אחרות שנושאות אופי אישי ,יתכן והתובעת תרצה להימנע מלתבוע כדי לא להיחשף בפומבי.
עובדים אחרים לא ירצו לתבוע כי הם יחששו שבשעה שהם ירצו להוכיח את הקשר הסיבתי המצביע על אפליה,
"פיטרו אותי כי אני זקן" ,המעסיק ישקיע משאבים להוכיח שהם היו עובדים גרועים וכי לפיטורין אין שום קשר
לאפליה.
במספר תיקונים שנעשו לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ניסו לתת מענה לבעיית האכיפה .דוגמה מובהקת מתייחסת
להוראות שקשורות להליך המשפטי במטרה להגביר נכונות של המופלות והמופלים לתבוע .למשל ,סעיף 6לחוק
שוויון הזדמנויות מעניק הגנה למתלונן על אפליה בפני התנכלות .סעיף 10א מאפשר דיון בדלתיים סגורות וזה
חשוב בעיקר להליכי הטרדה מינית או העדפה מינית .דוגמה אחרת מתייחסת להקלה בנטל הראייה.
למשל ,אם המעסיק פרסם רשימת תנאים לקבלה לעבודה או לקידום והעובד מראה שהוא עמד בהם ,הנטל עובר
למעסיק להראות שהבחירה במועמד אחר לא נובעת מאפליה.
251
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
דוגמה נוספת בחוק להעברת נטלים ,עובדת פוטרה בגיל ,56והראתה שביצעה את העבודה באופן תקין .הדבר מעביר
את הנטל למעסיק להראות שהוא לא פיטר אותה בשל גילה ולא פעם יהיה למעסיק קשה לעמוד בנטל שכזה.
במיוחד חשוב לשים לב לסעיף חדש ,סעיף (9ג) לחוק; כאן צריך להבחין -יש לנו בדין איסור מוחלט לבקש פרופיל
צבאי בראיון עבודה .לגבי כל שאר הנושאים כמו גיל ,מעמד אישי ,מוצא -מותר לשאול.
מה עושה התיקון לחוק? ההשלכה של שאלות מעין אלו זה שהן מעבירות הטל למעסיק להוכיח שהוא לא עשה בהן
שימוש מפלה .כך שמעסיק צריך להיזהר שבעתיים בעת ביצוע ראיונות ,שלא לשאול שאלות שמתייחסות לעילות
אפליה.
הסעדים על אפליה
היבט אחר שקיבל התייחסות בחוק הוא נושא הסעדים על אפליה .בשביל שתובע יהיה מוכן להניע את ההליך
המשפטי צריכה להיות איזושהי הטבה ברורה בסוף הדרך ,אם ההליך יצליח .סעיף ,15יש בצידו הוראות עונשיות
וסנקציות במישור המשפט הפלילי.
סעיף 10מדבר על פיצויים ללא הוכחת נזק ,וגם אפשרות לצו מניעה .הרקע לסעיף זה הוא פסה"ד בעניין שרון
פלוטקין ,אותה עובדת שהתגלגלו לידיה קורות החיים עם הציון "לטובת מזכירה בלבד" .שם מדובר באדם מאוד
252
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מוכשר ,שמצאה עבודה מהר מאוד ,ולכן בית הדין האזורי פסק לה .₪ 3,000זה היה הנזק הכלכלי שנגרם לה
כתוצאה מזה שלא קיבלה את העבודה.
אולם בית הדין הארצי קבע שפסיקה של ₪ 3,000על עובדת שסוף סוף הצליחה להוכיח אפליה בשכירה ,בעצם
מרתיעה עובדים מלהגיש תביעות .על סכום זה לא הולכים לבית הדין .לכן פסקו לה עוד ₪ 50,000ללא הוכחת
נזק כאלמנט הרתעתי .זה דומה לפיצוי לדוגמה שהכרנו ביחידה הקודמת.
החוק אימץ את הרעיון הזה והכניס את הסעיף שמדבר על פיצוי ללא הוכחת נזק .בהתחלה דובר על ,₪ 50,000
כיום הסכום הזה נשאר פתוח לשיקול דעת בית הדין .ע"פ החוק אפשר להוציא צו מניעה לאיסור פיטורי העובדת,
וזה בניגוד לכלל של חוק התרופות על איסור אכיפה של חוזה למתן שירות אישי.
חידוש נוסף בחוק הוא סעיף 18א ואילך שהקים את נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בשנת .2008
לנציבות מספר מטרות :חינוך ומשפט ,כשהמטרה היא לקדם את המאבק באפליה גם על ידי הגשת תביעות
והתכתבות וניסיונות לשנות אבל גם ע"י יי עוץ ,חינוך ,הסברה וקידום החשיבות של שוויון וגיוון תעסוקתי .יש פה
ביטוי לרעיון ששינוי מתחולל לא רק באמצעות סנקציות אלא גם באמצעות הסברה.
לנציבות ניתנו סעדים מיוחדים דוגמת היכולת לדרוש צו מסירת נתונים .כלומר ,אפשרות לפנות למעסיק ולבקש
פרטים מדויקים לגבי התפלגות שכר ונתונים אחרים שיכולים להצביע על אפליה .זו סמכות סטטוטורית שהמעסיק
לא יכול לסרב לה בסקטור הפרטי והציבורי כאחד.
הזכרנו גם קודם לכן את האפשרות לבקש צו כללי מכוח סעיף 18טו שמקנה לנציבות את האפשרות לבקש סעד
ייחודי שיעזור לתקן אפליה גם רטרואקטיבית וגם פרוספקטיבית לגבי התמשכות אפליה ותיקונה בעתיד.
מה יש בצו כללי? צווי עשה ,פיצויים מסוימים ,אין כאן הגדרה מדויקת מה מהות הסעד ולכן הוא סעד מאוד ייחודי
במשפט בכלל ,שמטרתו למצא את הדבר הנכון על מנת לתקן ולמנוע לעתיד.
בצד ליטיגציה ,בשנים האחרונות הנציבות מקדמת שני פרויקטים חשובים; האחד הוא קידום גיוון תעסוקתי תוך
ליווי ארגונים גדולים שרוצים להגדיל את שיעור הנשים ,הערבים ,האתיופים ,אנשים עם מוגבלות או חרדים בקרב
העובדים .זו דוגמה מובהקת של קידום שוויון הזדמנויות שלא על בסיס ענישה על אפליה אלא על בסיס היתרונות
שבגיוון תעסוקתי .דבר נוסף שעושה הנציבות ,זה מחקר מקיף שנקרא "מדד הגיוון" ,המדד בוחן פערי שכר ופערים
בשיעור ההשתתפות של גברים מול נשים ,ערבים מול יהודים ושל עוד קבוצות .הבחינה נעשית בעיסוקים ובענפים
שונים ומאפשרת לראות אם יש פערים ,מתי ישנם פערים והאם הפערים הולכים ומתרחבים או מצטמצמים.
נציג גם פרויקט נוסף שהתחיל בקרב המחוקק ובו הנציבות לוקחת חלק בקידום תיקון לחקיקה לחוק שכר שווה
לעובדת ולעובד .על פי התיקון הזה מ ,2020-על חברות בינוניות וגדולות יש חובה לפרסם את פערי השכר בין
גברים ונשים שמועסקים בחברה ואף ליידע את העובדים ביחס לפערים האלה.
אין פה טענה שכל פער עולה כדי אפליה פסולה ,אבל הרעיון הוא להאיר אינפורמציה שבהעדרה קשה מאוד להעריך
את מצב הדברים ,קשה מאוד להניע ליטיגציה ,וקשה מאוד להגיע למצב שנדע לשאול את השאלות הנכונות לגבי
מה הסיבות לפערים האלה .נקווה שאלו יניעו שינוי ,וניתן לראות שיש עלייה מאוד גדולה בליטיגציה על נושאים
של אפליה כאמור בתחילת היחידה.
253
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עד עכשיו הכרנו את המימד ההסכמי ואת הממד הרגולטיבי ,כפי שניתן לראות בטלה ,שניהם מציבים תסריטים
כמעט הפוכים זה מזה.
הרגולטיבי – מציג תפיסה לפיה הממד ההסכמי לא מספיק ,ע"מ להסדיר את קשר העבודה ,שכן העבודה •
איננה מצרך .חוקי המגן – והמגבלות הציבוריות מכוח תום הלב ותקנת הציבור שלמדנו -נועדו לתקן השוק
/לשנות את פועלו של השוק .מתחם ההסדרה הציבורי מחייב קביעת נורמות קוגנטיות שמשקפות את
תפיסת הציבור בנוגע לחובות וזכויות הצדדים לקשר העבודה.
דיני החוזים מעצבים את השוק להסדרה פרטית בין הצדדים לחוזה ,תפקיד הדין צר שכן הוא בעיקרו •
קובע כללי משחק לפיהם יפעלו הצדדים לחוזה .יש מעט מאוד הסדרים קוגנטיים בדיני החוזים ועל
מרביתם ניתן להתנות ולעצב מחדש על ידי הצדדים.
254
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נקודות השוני
נקודות השוני בין המימדים ,מקרינות על כל הדגשים שלמדנו מהיחידות הקודמות:
דיני החוזים עוסקים בהסדרת המו"מ בעוד שהנורמות הציבוריות מפקיעות את מרחב המו"מ. •
255
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
דיני החוזים התמקדו בסוגיית רוויזיה שמאפשרת שינוי דינאמי (בהתאם להסכמה ,אפילו ברף נמוך של •
הסכמה) ,בעוד חוקי המגן מתמקדים בשאלת איסור הוויתור – קוגנטיות ,לכן כל עניין ההסכמה לא
רלוונטי.
נקודות הדמיון
למרות השוני וההנגדה בין הממדים ,יש גם נקודות דמיון:
בשני המימדים יש התייחסות לכלל חוזה העבודה באופן אחיד :בדיני חוזים מקובל שכוח השוק של כל •
עובד ועובדת יעצבו את תוכן החוזה .מעמד במובן של עובד חזק/חלש – לא רלוונטי לדיני החוזים .גם חוקי
המגן והסדרי תו"ל ותקנ"צ ,חלים על כלל העובדים ואינם מיועדים לעובדים ממעמד חלש בלבד (למעט
חוק שכר מינימום הפונה מעצם טיבו לעובדים בשכר נמוך ,לאו דווקא עובדים מוחלשים ,למשל בעלי תואר
אקדמי הרבה פעמים עובדים תמורת שכר מינימום) ,אך באופן כללי הם חלים באופן אחיד על כלל העובדים
– אז אין משמעות למעמד.
קושי באכיפת זכויות העובדים בשני המימדים – בממד החוזי ,עובד שיתעקש על זכויותיו המשפטיות ,עלול •
במהרה למצוא את עצמו מפוטר .הגנות בחוקי המגן – לרבות הגנות לעובדים שמבקשים לתבוע את
זכויותיהם – קשות לאכיפה גם כן .בחנו את הקשיים שנלווים לכך בשלבים שונים שבין מהפגיעה ועד
מימוש הזכות.
הממד ההסכמי נטוע בשוק שיש בו כשלי שוק רבים .אך התיקון של הממד ההסכמי צריך להביא בחשבון •
כשלי ממשל שהכרנו לאורך הדיון .בדומה ,הפרטת הסדרי העסקה לצדדים לחוזה העבודה ,שיקבעו הכל
עפ"י כוחם היחסי בשוק העבודה ,יכולה להביא לתוצאות חברתיות וכלכליות לא רצויות (אי שוויון למשל).
אך במימד הציבורי ,הניסיון להגיע להסכמה ציבורית בדבר מה נכון וראוי לעשות – מתגלה כקשה. •
הבחירה הציבורית בנורמות קוגנטיות ואוניברסליות נתקלת בבעיות של מחלוקות ערכיות ,היעדר ידע
מקצועי מספק וקשיים לקביעת הסדרים שמותאמים לכל.
האם ניתן להציג מימד נוסף שייקח יתרונות מהצד ההסכמי ויתרונות מהצד הרגולטיבי ויעשה סינתזה ביניהם?
האם ניתן לחשוב על דרך הסדרה שלישית ,שונה לגמרי ,שתתן תוצאות טובות יותר? כאן נכנס המימד הקיבוצי.
256
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ניתן לראות בתרשים ,כיצד המימד הקיבוצי דומה במובנים מסוימים לרגולטיבי ובמובנים מסוימים להסכמי.
דומה לרגולטיבי – בתפיסה הגורסת שעבודה איננה מצרך ויש צורך בדיני עבודה לתיקון תוצרי השוק .תוצרים אלה
יכניסו נורמות קוגנטיות לקשרי העבודה.
מאידך ,משפט העבודה הקיבוצי איננו קובע את הנורמות הסובסטנטיביות ,אלא כמו דיני החוזים הוא קובע אך
ורק "כללי משחק" שמאפשרים לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לקבוע את הנורמות שרצויות להם .ניתן לחשוב
על החוזה הקיבוצי שנמצא בלב המימד הקיבוצי ,ככלי משפטי שתחילתו במו"מ (כמו חוזה) אך סופו כנורמות
סובסטנטיביות ,קוגנטיות (כמו חוקי מגן).
דרך נוספת לחשוב על משפט העבודה הקיבוצי – הוא כסוג של דין מקומי .למשל ,הסכם קיבוצי באל על הוא כמו
ה"חוק המקומי"" ,דיני העבודה המקומיים" של מדינת אל על .או ההסכם הקיבוצי לענף הניקיון זה כמו הדין
המקומי של עולם הניקיון .כלומר ,יש כאן הכרה במה שמכונה –"המחוקק האוטונומי" – במקומות עבודה ובענפים
שונים .והמחוקק האוטונומי יכול להסדיר נורמות מקומיות .לכן ,אחד השמות שנותנים למשפט העבודה הקיבוצי
– הוא "משפט העבודה האוטונומי" .את האוטונומיה מקבלים הצדדים ליחסי העבודה מהמדינה.
למעשה ,המחוקק האוטונומי הוא סוג של מחוקק מיוחד; הוא מחוקק דו ראשי – שיש בו צד אחד של ארגון
העובדים היציג ומצד שני מעסיק או ארגון מעסיקים .אמנם המחוקק האוטונומי מחליט על נורמות שיקבלו תוקף
קוגנטי (וזאת מכוח חוק הסכמים קיבוציים) ,אך להבדיל מהמחוקק שמקבל חוקים בהחלטה רובנית בכנסת,
המחוקק האוטונומי חייב להגיע להסכמה – סוג של קונצנזוס בין שני הצדדים.
המימד הקיבוצי הוא המורכב ביותר במסגרת הקורס והוא גם ייחודי לדיני העבודה ולכן הוא ידרוש דיון מעניין,
מורכב וארוך יותר .במסגרת הקורס הזה שהוא מבואי ,נתמקד ביסודות הראשונים .בהמשך נוכל לקחת קורס
שמתעמק בממד הקיבוצי.
257
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כדי להבין את המימד הקיבוצי ,אנו יכולים להיכנס דרך שני שערים שונים;
.1זכות אדם אישית (לפעול עם אחרים ,לשמירה על כבוד) :לעובדים ולמעסיקים זכות להתארגן בארגון
עובדים או מעסיקים כרצונם .זוהי זכות אדם .ככל זכות אדם ,על המדינה לתמוך ,לכבד ולאפשר מימוש
של זכות האדם ולאפשר להתארגן .לכן אנו יכולים לחשוב על כל הסיפור הזה במונחים של זכויות אדם.
.2טוב ציבורי (כלכלי-חברתי ,דמוקרטי) :המימד הקיבוצי הוא אמצעי אסדרה שהמדינה רוצה בו .המדינה
לא שבעת רצון מהיד הנעלמה ,אך גם מזהה הבעיתיות ברגולציה ,ולכן המדינה רוצה להעניק אוטונומיה
לארגוני עובדים ומעסיקים שמכירים את שוק העובדים ,את צרכיו ,את הבעיות ,הם ערים לדינמיקה
ויכולים להעביר מערכת נורמות דינאמית יותר ושמותאמת לענף ולעיסוק.
בענף המלונאות ניתן לעשות הסכם קיבוצי שמתאים את עצמו לתקופת משבר בענף ,למשל בתקופת מלחמה או
מגפה ,ולאחר מכן ניתן לעשות הסכם קיבוצי נוסף שמתאים לתקופת ההתאוששות .המחוקק לא יכול לעשות
שינויים כאלה ולחוקק ברזולוצייה כזו .כלומר ,אנו חושבים על המימד הקיבוצי כדרך הסדרה שלישית וראויה
להביא לתוצאות חברתיות ,כלכליות פוליטיות נכונות וטובות יותר.
אלה הם שני השערים ולא פעם שתי הדרכים שמובילות לנו מפה יתלכדו ולפעמים מתפצלות ומראות על כיוונים
שונים ונראה שלפעמים נוצר ביניהם מתח מסוים.
יש להבין שכל אחת מהדרכים טובה יותר בלתאר חלק מהתופעות שנכיר .למשל ,אם מפטרים עובד על כך שרצה
להתארגן בארגון עובדים ,נוכל להבין את הדין שהתפתח במובן של הגנה על זכויות אדם .לעומת זאת ,אם נרצה
להבין איך נוצר הסכם קיבוצי שמסדיר פנסיה חובה לכלל העובדים במשק ועל ההסכם הוציאו צו הרחבה ,יהיה
נוח יותר להבין את ההסדר כחלק מתוצרי מנגנון משפט העבודה האוטונומי .כלומר ,המדינה לא רצתה להשאיר
את הפנסיה לשוק החופשי ,המדינה לא רצתה/לא יכלה להעביר חוק שמחייב פנסיה מכל מיני סיבות פוליטיות –
258
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לכן היא העבירה את הכוח לנציגי עובדים ולמעסיקים שקבעו בהסכם קיבוצי את חובת הפרשה לפנסיה לכל עובדת
ועובד.
זכות ההתארגנות היא מהיסודות של הארגון והארגון באמנות מהשנים '87ו '98 -מכיר בזכות ההתארגנות ומגדיר
אותה כחלק מארבע זכויות הליבה שהארגון מקדם (בצד האיסור על עבודה כפויה לרבות העסקת ילדים והזכות
לשוויון) .הזכות גם נמצאת בבסיס מבנה ארגון העבודה הבינ"ל ,שמשקף את הרעיון של יחסי העבודה הקיבוציים
כאמצעי הסדרה.
להבדיל מארגונים בינ"ל אחרים ,כל מדינה שולחת משלחת תלת-צדדית ,מה שנקרא טרי-פרטיזם ,שבה יש נציגות
למדינה ,לארגוני העובדים ,ולארגוני המעסיקים .התפיסה שגובשה בהסכמי ורסאי בשנת 1919גורסת שלשם קידום
שלום ,יציבות עולמית וצדק כלכלי יש להעניק ביטוי למערכת היחסים שבין עובדים ומעסיקים ומההצהרה הזו
נוסד הארגון.
המימד הקיבוצי מייצר כוח מפצה או מאזן כוחות – בין צד ההון לצד העבודה .אם בעלי ההון מאוגדים טבעית ע"י
החזקת מניות ,משפט העבודה הקיבוצי מבטיח שגם העובדים יוכלו להתארגן .עם זאת ,הסוציולוג הגרמני קלאוס
אופה מזכיר לנו שלמרות שאומרים שהתארגנות עובדים מייצרת סימטריה ,היא לא תוכל להביא לסימטריה באופן
מלא ,כי התארגנות של עבודה שונה מהתארגנות של הון.
260
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
התארגנות של בעלי המניות (שהביטוי שלה נחשב כדבר טבעי והכרחי לשוק ,ואפילו אחד האמצעי הטובים לקידום
כלכלה חופשית ,שהוא התאגיד) ,אך לא חושבים על התארגנות של עובדים באותה דרך .התארגנות של עובדים
נתפסת לא פעם כדבר שהוא כמעט לא טבעי.
נחשוב על התארגנות של בעלי ההון .נאמר שיש שלושה בעלי הון וכ"א שם בקופה .₪ 100לשלושתם יש למעשה
מטרה משותפת אחת והיא להגדיל את הקופה .הם לא צריכים להגיע להסכמה בינם לבין עצמם לגבי מה לעשות
עם הכסף שהרוויחו .פונקציית התועלת שלהם פשוטה ואחידה.
לעומת זאת ,התארגנות עובדים – כבר בשלב ההתארגנות מתעוררות מחלוקות קשות (עובד אחד רוצה יותר שעות
כדי לקבל תוספת שעות נוספות ולחסוך כסף ,עובד אחר רוצה פחות שעות בגלל מחויבות בבית ,עובד אחד רוצה
יותר חיסכון פנסיוני ואחר רוצה שכר גבוה יותר כאן ועכשיו וכו').
האינטרסים של העובדים לא ניתנים להשטחה כמו אלה של בעלי ההון .הם צריכים להגיע להסכמה כבר ברגע
ההתארגנות לגבי מה הם רוצים וזה מוביל לסיטואציות קשות .האם להסכים על הורדת שכר לכל העובדים בעת
משבר ,או שאולי יפטרו חלק מהעובדים ואלה שיישארו ישמרו על השכר? לשם כך העובדים צריכים להתכנס ,לדון
ולהפעיל יחסי כוח האחד כלפי השני .לכן ,בשונה מהתפיסה שלנו לגבי בעלי ההון כטבעית וקלה (שם כל אחד רוצה
להגדיל את ערך המנייה שלו) ,התארגנות עובדים נתפסת כמעט כלא טבעית לטבע האנושי .במשך שנים רבות ראו
התארגנות עובדים כמהלך חתרני ,פלילי ,חותר תחת הסדר הציבורי ,ורק במאה העשרים מתחילים לדבר על
התארגנות במונחים של זכויות אדם .אך גם כיום במאה העשרים ואחת ,ההתייחסויות השונות להתארגנות של
בעלי ההון להתארגנות של העובדים לא נעלמות ,לרבות ההתייחסות העוינת ל"מעשה החתרני" של עובדים שרוצים
לפעול במשותף.
יש הבדל משמעותי בפסיקה אם מי שמייצג את העובדים זה ההסתדרות הכללית או הלאומית .אם מי שמופיע
בצד המעסיק הוא מעסיק בודד או ארגון מעסיקים .האם המדינה מופיעה כרגולטור ,כמעסיק או כמייצגת את
עמדת הציבור .אנו צריכים להיות ערים לפוליטיקה של יחסי העבודה הקיבוציים ,שתעזור לנו להעריך את היתרונות
והחסרונות של המימד הקיבוצי.
לימוד יחסי העבודה הקיבוציים חייב להיות רגיש מאוד להקשר מקומי .כשאנו רוצים למשל ללמוד דיני חוזים,
אפשר בקלות לעשות השוואה למדינות אחרות ולבדוק פתרונות שנוצרו במדינות ההן .גם במימד הרגולטיבי ,אפשר
להסתכל על הסדרי שכר מינימום במדינות שונות .אך בהקשר הקיבוצי – ההשוואה למדינות אחרות היא מורכבת
מאד.
261
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ארה"ב מול צרפת – בשתיהן כמות העובדים שחברים בארגוני העובדים היא קטנה מאוד .בעוד שבארה"ב •
פחות מ 10% -מכוסים ע"י הסכמים קיבוציים ,בצרפת 95%מהעובדים מכוסים בהסכמים קיבוציים.
כלומר ,יש כנראה כאן שוני תהומי בתפיסה של מקום יחסי העבודה הקיבוציים בין השתיים.
ארה"ב מול בלגיה – בעוד המו"מ הקיבוצי בארה"ב הוא כמעט באופן בלעדי ברמת המפעל ,והדין מכבד •
החלטת עובדי המפעל להתארגן ,גם אם מתייחס לכך כהימור על עבודתם .בבלגיה התפיסה היא שארגוני
העובדים והמעסיקים הם שותפים חברתיים .המדינה מתמרצת הצטרפות לארגוני העובדים בכך שמעבירה
את הטיפול בדמי האבטלה לארגוני העובדים ולא דרך ביטוח הלאומי – זה מה שנקרא הסדר גנט .המדינה
מסייעת לערוך הסכמים קיבוציים כלל ארציים ,ובמסגרתם נערכים אח"כ הסדרים שמתאימים לענפים
שונים ובמסגרת אלו לאחר מכן נערכים הסכמים קיבוציים ברמת המפעל .זו דוגמא מצוינת להבחנה בין
תפיסה שיוצאת מזכות הפרט לפעול עם אחרים (ארה"ב) אל מול תפיסה שרואה ביחסי עבודה קיבוציים
אמצעי הסדרה מקיף וכולל שמקדמת המדינה.
הסיפור הקיבוצי בכל אחת מהמדינות קשה להשוואה ויש להבין את ההסדר החברתי ופוליטי שבו נוצרו יחסי
העבודה הקיבוציים בישראל .בהמשך יחידה זו נכיר את מונחי היסוד הדרושים כדי לעבור בשער של משפט העבודה
הקיבוצי כזכות אדם ולאחר מכן את השער של יחסי העבודה הקיבוציים כאמצעי הסדרה .לבסוף ,נעשה היכרות
ראשונה עם מערכת יחסי העבודה בישראל.
זכות ההתארגנות
כל א דם להתאגד עם אחרים לאיגודים מקצועיים ,להצטרף לאיגוד מקצועי לפי בחירתו והכל לשם קידום ענייניו
הכלכליים והחברתיים ושמירתם .שום הגבלות לא יוטלו על השימוש בזכות זו ,למעט אלה שנקבעו בחוק.
המופע הכפול הזה של הזכות בשתי האמנות ,מספר סיפור על שני רעיונות שונים שעומדים מאחורי זכות
ההתארגנות .כדי להבין זאת ,יש לשים לב להקשר השונה בו הזכות מופיעה בשתי האמנות:
זכות ההתארגנות במובנה האזרחי נמצאת בצד זכות חירות התנועה ,חופש הביטוי ,חופש המצפון .כאן אנו •
חושבים על התארגנות בדומה לכל התארגנות שבה מספר אנשים פועלים ביחד ועושים ביחד את מה שהם
גם יכולים לעשות לבד .אפשר ללכת לחוג ביחד ,אפשר להקים חברה מסחרית ביחד ,אפשר להתארגן
בארגון עובדים ולנהל מו"מ על שכר .אין הבדל בין הדברים ,העיקרון הוא עיקרון פשוט של חירות.
האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות ,סעיף :22לכל אדם תהיה הזכות לחופש ההתאגדות עם אחרים, •
לרבות הזכות להקים איגודים מקצועיים ולהצטרף אליהם לשם שמירת ענייניו .זו חלק מזכות ההתאגדות
הכללית.
ארגוני עובדים ככל התארגנות אחרת :זכות ההתארגנות במובן האזרחי נמצאת בצד חופש הביטוי, •
המצפון ,חירות התנועה – כאן אנחנו חושבים על התארגנות בדומה לכל התארגנות בה כמה אנשים פועלים
יחד ועושים יחד מה שיכולים לעשות לבד (ללכת לחוג ,להקים חברה ,ארגון עובדים – אין הבדל בין
הדברים ,ההיגיון הוא היגיון של חירות).
מבחן המעשה – הדגש כאן הוא האם הלכה למעשה אני יכול להתארגן ולפעול עם אחרים ,לא משנה •
התוצאה.
הזכות החברתית היא זכות בעלת אופי ייחודי .התארגנות באיגוד עובדים נועדה להשיג תכלית מסוימת •
שזו הזכות להתארגנות ,לא במובן של לחבור לאחרים אלא במובן שעובדים יכולים לפעול על מנת להגיע
להסכם קיבוצי שישפר את תנאי ההעסקה שלהם כעובדים .לכן ,בזכות האזרחית הדגש הוא על מבחן
המעשה ,האם הלכה למעשה אני יכול להתארגן ולפעול יחד עם אנשים אחרים ,לא משנה מה התוצאה.
בעוד שבזכות החברתית ,הדגש הוא על מבחן התוצאה דווקא ,האם ההתארגנות שלי מביאה בצורה
אפקטיבית לתוצאה חברתית ראויה ורצויה.
זכותו של כל אדם להתאגד עם אחרים לאיגודים מקצועיים ,ולהצטרף לאיגוד מקצועי לפי בחירתו ,בכפוף •
לכללי הארגון הנוגע בדבר בלבד ,לשם קידום ענייניו הכלכליים והחברתיים ושמירתם .שום הגבלות לו
יוטלו על זכות זו למעט אלה שנקבעו בחוק.
זכות בעלת אופי ייחודי שנועדה לקדם תכלית מסוימת .התארגנות בארגוני עובדים נועדה להשגת תכלית •
מסוימת – תכלית התארגנות לא במובן של לחבור לאחרים – אלא עובדים יכולים לפעול ע"מ להגיע להסכם
קיבוצי שישפר את תנאי העסקתם כעובדים.
מבחן התוצאה – הדגש כאן הוא על מבחן התוצאה .האם ההתארגנות מביאה באופן אפקטיבי לתוצאה •
חברתית ראויה ורצויה.
264
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אמנה 87
אמנה :87עוסקת בזכות העובדים והמעבידים לכונן ארגונים לפי בחירתם.
הזכות בידי עובדים ומעבידים לכונן ארגונים לפי בחירתם וללא הרשאה קודמת ,להצטרף אליהם ,בכפוף •
לתקנות הארגון.
אמנה 98
אמנה :98קובעת שיש להגן בפני הפליה או כל אמצעי ענישה אחר על מי שרוצה להתארגן בארגון עובדים או
בארגון מעסיקים.
הגנה בפני מעשי הפליה כלפי חופש ההתאגדות וגם ינקטו אמצעים לעודד ולקדם מו"מ מרצון בין מעבידים •
/ארגוני מעבידים ובין ארגוני עובדים.
שתי אמנות אלה ,נחשבות לחלק מאמנות הליבה של ארגון העבודה בינ"ל .האמנות אלה אושררו בדין הישראלי אך
לא נכנסו פורמלית למשפט הישראלי ועיקר השימוש בהן הוא כסוג של השראה /מצפן לפסיקות ביה"ד לעבודה
והדרך בה מפתח את משפט העבודה הקיבוצי.
265
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במישור החוקתי:
זכות ההתארגנות הוכרה כזכות יסוד בפסיקה בבג"ץ אופק .אין לה עיגון מפורש בחוקי היסוד שנחקקו בשנות ה-
,90אך יש התבטאויות שונות של בתי המשפט ,המתייחסים לזכות ההתארגנות כזכות יסוד שאינה מנויה .כך למשל
בבג"ץ בזק שדן בגבולות זכות השביתה.
במישור החוקי:
מאז חקיקת חוקי היסוד לעניין זכויות אדם ,היו מספר ניסיונות לחוקק מס' חוקי יסוד נוספים שעוסקים בזכויות
אדם ,ומעניין לשים לב איפה מכניסים את זכות ההתארגנות בהצעות חוק יסוד:
משרד המשפטים – הכניס את זכות ההתארגנות יחד עם חופש הביטוי :משרד המשפטים הכניס את זכות •
ההתארגנות יחד עם חופש הביטוי ,כלומר סימן אותה כחלק מהזכויות האזרחיות .הדבר נותן ביטוי
לתפיסה הרזה יותר של זכות ההתארגנות כיכולת לחבור לאחרים (מבחן המעשה).
266
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הצעות פרטיות – עם הזכויות החברתיות :היו מס' הצעות חוק פרטיות שניסו להציע את חוק-יסוד :זכויות •
כלכליות וחברתיות ,ואלה כללו גם את זכות ההתארגנות .בהצעות האלה אנו רואים שהמיקום מצביע על
תפיסה לפיה ההתארגנות בארגוני עובדים בעלת מעמד ייחודי ,שמטרתו להביא לתוצאות חברתיות ראויות,
והזכות מופיעה לצד הזכות לבריאות ,לחינוך ולביטחון סוציאלי.
מבחינה מושגית ,אנו רוצים לחשוב על זכות ההתארגנות כעל אגד זכויות שכולל כמה מרכיבים .הזכות של הפרט
להתארגן והזכות שלא להתארגן ,הזכות של הקבוצה להתארגן והזכות להתארגנות אפקטיבית .מעניין לראות
מקרים שבהם הדין עוסק גם מבחינת ההגנה על המימדים השונים וגם ניתן לראות בהמשך איך יהיו קונפליקטים
בתוך אגד הזכויות האלה .נעבור רכיב רכיב.
267
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מחד ,זהו פס"ד שנותן הכרה חשובה לזכות היסוד .מאידך ,משמעותו האופרטיבית שלו מצומצמת – כי מיד אחרי
פסה"ד העבירו תיקון בחקיקה הראשית.
כך אנו רואים שיש היום חקיקה ראשית שפוגעת בזכות להתארגן של שוטרים ,סוהרים ועובדי שב"כ .מעניין
לציין ,שגם אנשי צבא קבע לא יכולים להתארגן בארגון עובדים ,אך כאן הסיבה היא עוד יותר עמוקה ,זה לא רק
ששללו את זכות ההתארגנות ,אלא שהדין קבע שהם בכלל לא עובדים! ...ארגון העבודה הבינ"ל מכיר בהחרגות
מהסוג הזה כשמדובר בכוחות הביטחון ,אך יש מדינות שבהן הקבוצות האלה דווקא כן מאורגנות.
במסגרת ההכרה בזכויות אדם ,על המדינה מוטלת חובה לא רק שלא לפגוע בזכות ,אלא גם להגן על פרטים בשעה
שהם מנסים לממש את זכותם .ההגנה צריכה להיות בפני צדדים שלישיים שיכולים או עלולים לפגוע בזכות האדם
ובמקרה של זכות ההתארגנות ,ברור הצורך כי המעסיקים לא רוצים שהעובדים יתארגנו.
268
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בג"ץ פלאפון
בפרשת פלאפון ,בית הדין לעבודה ,ולאחר מכן גם בג"ץ אישר – עוסקים בהגנה על זכות האדם להתארגן בארגון
עובדים .לא די בכך שלאדם יש זכות להתארגנות ,אלא גם צריך להגן עליו מפני השלכות שליליות דוגמת פיטורין
או הפעלת לחץ שלא להצטרף לארגון.
✓ בג"ץ עמית
לצד ההגנה על הזכות להתארגן ,יש גם הגנה על הזכות שלא להתארגן .כך למשל ,האפיון של ארגון עובדים ע"י
הפסיקה הוא שזה צריך להיות ארגון וולונטרי ,כך שישנה וולונטריות בכניסה – מי שרוצה להיות חבר בארגון יכול
– אבל גם וולונטריות ביציאה ,מי שלא רוצה להיות חבר – רשאי לעזוב .הרעיון של משפט עבודה אוטונומי בא
להבטיח שהמדינה לא כופה התארגנות באיגוד מקצועי.
על פניו ,הקשר בין הזכות להתארגן לזכות שלא להתארגן נראה די טריוויאלי ,כשם שחופש הביטוי אינו מחייב אדם
להתבטא וחופש התנועה לא מונע מאדם להיות סטאטי ,כך גם זכות ההתארגנות היא הבטחה אבל לא חובה.
אבל זה לא כ"כ פשוט .מרכיב זה באגד הזכויות נותר ע"י ארגון העבודה הבינ"ל לעיצוב ולפרשנות ולבחירה של כל
מדינה .אם נציב את הזכות להתארגנות בצד הזכויות החברתיות ולא בצד חירויות אזרחיות – נוכל להבין את מקור
הבעיה.
התארגנות מייצרת סולידריות .כשם שחוק ביטוח בריאות ממלכתי שמבטיח את הזכות לבריאות כופה עלינו
השתתפות במערכת הבריאות הציבורית ,כשם שחוק חינוך ממלכתי מקדם את הזכות לחינוך ע"י כפיית השתתפות
במערכת החינוך ,בצד הזכות להתארגנות תמיד תהיה מערכת מסוימת של כפייה .קבוצה סולידרית ניתן להחזיק
ע"י אידיאולוגיה חזקה שמשותפת לכל החברים ומחויבות אישית של כ"א כלפי הקבוצה – למשל כמו הקיבוץ הקטן
בקבוצת היישוב .כך גם אולי יהיה למשל בהתארגנות של עובדים במפעל קטן ,שבו כולם מכירים את כולם והם
נאבקים ביחד על גורלם.
אך כשמדובר בקבוצה גדולה יותר ,המשפט מצריך לייצר מנגנוני כפייה על מנת להחזיק המערכת הסולידרית
ביחד .ההתארגנות לוקחת את העובדים החלשים והעובדים החזקים ,במקום העבודה ,בענף או במדינה – והיא
מייצרת יחידה סולידרית בה כולם מכניסים את כוח המו"מ שלהם לתוך אותה יחידה .באופן טבעי ,יתכן שחלק
מהעובדים ,אלה עם הכוח החזק יותר ,היו מסתדרים טוב יותר לבדם או בקבוצה נפרדת .אך ברגע שנאפשר לפרטים
לפרוש מהקבוצה הסולידרית ,נשאיר רק את הפרטים החלשים – וניצור מצב שההתארגנות לא תקדם צדק חברתי
או שוויון.
ולכן ,תפקיד המשפט לאפשר את אותה בנייה של מערכת סולידרית ולמנוע מצב שפרטים יפרשו ממנה כשמתאים
להם .אנו נראה מספר דוגמאות בהמשך הדיון כאן וגם ביחידות הבאות .אבל המסר הכללי הוא שהתארגנות עובדים
תמיד כרוכה במידה מסוימת של כפייה חברתית או משפטית שמסדירה אותה על מנת למנוע התפרקות היחידה
הסולידרית – וזו מאזנת בין הזכות שלא להתארגן ,לבין הזכות להתארגנות אפקטיבית.
269
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקרה זה היה מדובר בארגון עובדים שנסמך לאגודת ישראל ,אך מתברר שבארגון זה נשים לא יכולות להתמנות
לתפקידי הנהלה ,ולכן הגננות ,נשים שמיוצגות ע"י הארגון ,לא יכולות להשפיע באופן אפקטיבי על התנהלות
הארגון.
אפשר לומר שזכות ההתארגנות כקבוצה צריכה לאפשר לה לקבוע נהלים שבין היתר תואמים את רוחה של אגודת
ישראל .אך בית הדין לא קיבל זאת וקבע שהדרת נשים שוללת את היותו של ארגון זה כארגון עובדים ,ולכן ההטיה
הייתה לכיוון ההגנה דווקא על זכויות הפרט.
270
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הזכות והחובה לנהל מו"מ קיבוצי – ועד עובדי מנהל ומשק •
הזכות לשבות כאמצעי להפעיל עוצמה לקידום יישוב סכסוכי עבודה קיבוציים – בזק. •
מרכיב האפקטיביות קשור בקשר הדוק לשער הכניסה השני בו נעסוק בהמשך והוא זה של תפיסת ההתארגנות
כאמצעי הסדרה .כבר בראשית הפסיקה בית הדין הכיר בתפיסה החברתית הזו.
במקרה זה ,המדינה התערבה בתוכן של הסכם קיבוצי שקבע זכויות מסוימות במסגרת תביעה שהוגשה בבית הדין
לעבודה .ארגון העובדים טען שיש פגיעה בזכות ההתארגנות אם המדינה מתערבת בהסכם ושוללת את הסדריו.
המדינה טענה שהם לא שוללים את הזכות להתארגנות ,אלא שפשוט הצדדים להסכם הקיבוצי הגיעו להסכם שלא
מקובל עליה ולכן פוסלת אותו.
בית הדין הבהיר שלא ניתן לעשות הפרדה שכזאת .זכות ההתארגנות נועדה ע"מ לקדם מו"מ קיבוצי ,שיש לו
תכלית מסוימת והיא להגיע להסכם הקיבוצי .כלומר ,יש פה תהליך של שרשור; אם אנחנו פוגעים בקצה בהסכם
הקיבוצי ,אז פגענו גם במו"מ ופגענו גם בזכות להתארגנות .גם זכויות נלוות כפי שנראה בהמשך הדיון ,נבנות על
בסיס תפיסת השרשור .כך למשל הזכות למו"מ קיבוצי ,הזכות לאינפורמציה ע"מ להגיע להסכם קיבוצי והזכות
לשביתה – הן כולן חלק מאותה תפיסת ששרשור לפיה הדברים האלה נובעים ואף הכרחיים על מנת לממש את זכות
ההתארגנות.
בין המימד האינדיבידואלי שעוסק בזכות הפרט להתארגן ,ובין מימד האפקטיביות ,ייתכנו מתחים מסוגים שונים
שחוזרים כל הזמן לבעיה של יצירת ושימור מבנים של סולידריות .ניקח שתי דוגמאות מהפסיקה בנושא.
271
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פס"ד פרשת הבכירים בפז – ההסתדרות הכללית נ' אגודת העובדים בחברת פז
במקרה זה ,בחברת פז הייתה התארגנות של כלל העובדים .ההסתדרות הייתה הארגון היציג של העובדים שם,
אבל העובדים הבכירים הרגישו שמצבם יהיה טוב יותר אילו הם יפרשו מהסולידריות וינהלו מו"מ אישי .לכן,
הם הקימו לעצמם את ארגון הבכירים בפז.
מצד אחד ,הטענה שלהם היא טענה של זכות ההתארגנות ,הם רוצים להתארגן ולבחור את ארגון העובדים שמתאים
להם ולא רוצים להיות מיוצגים ע"י ההסתדרות הכללית .הם גם טוענים טענה של זכות קבוצתית – להגדיר לעצמם
את הקבוצה ,של הבכירים בפז ,ומי ייכלל בה .מצד שני ,אם נאפשר את התהליך הזה אנו נפגע במימד אחר של זכות
ההתארגנות ,וזה מימד האפקטיביות.
כי הרי מה יקרה כאן? לאחר פרישת הבכירים שידאגו לעצמם ,יפרשו גם ה"בינוניים" שידאגו לעצמם ויישארו
בהתארגנות הכללית רק עובדים חלשים .בסופו של דבר ,ההתארגנות לא תשיג את מטרתה שבבסיסה רעיון של
סולידריות בין החזקים והחלשים בפז .כתוצאה מכך ,אנחנו נראה קיטוב בין תנאי השכר ותנאי ההעסקה בין
העובדים החזקים לבין העובדים החלשים.
ביה"ד לעבודה פסל את האפשרות של הבכירים לפרוש מתוך מרחב הסולידריות שנוצר בפז וחייב אותם להישאר
מיוצגים ביחד עם שאר העובדים .אנו עוד נלמד את הנושא הזה בפירוט ביחידות הבאות ,אך ככלל ,בית הדין העדיף
ייצוג של יחידת הסולידריות הרחבה ביותר (כלומר כלל העובדים בפז במקרה הזה) והגביל את יכולתם של קבוצות
עובדים לפרוש מהכלל ולייצג עצמם ,והשאיר פתח לעשות זאת ,במסגרת הוראת איזונים – אך ורק אם מדובר
בעובדים עם אינטרס מיוחד .ההלכה מבטאת העדפה של מימד האפקטיביות על המימד האישי.
272
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפרשת צים התייחסו לשלושה סוגים של הסדרי ביטחון ארגוני ,שנמצאים בתוך הסכמים קיבוציים כלומר ,אלה
הסדרים שארגון העובדים הגיע להסכמה עם המעסיק להחיל אותם .במסגרת האיזונים בין מרכיבי הזכות
להתארגנות ,בית הדין בפרשת צים פסל שני סוגים של הסדרי ביטחון ארגוני:
.1הסדר המפעל הסגור X :רק לעובדים שחברים בארגון העובדים – מחייב חברות בארגון העובדים היציג
כתנאי מקדמי בכלל להגיש מועמדות לעבודה במקום העבודה המסוים .למשל הסיפורים על שנות
החמישים ,אם אתה לא חבר בהסתדרות הכללית ,לא יסתכלו עליך כשתגיש מועמדות לאיזושהי עבודה
במפעל של ההסתדרות.
.2הסדר המפעל המאורגן X :רק לעובדים שיצטרפו לארגון העובדים – הסדר דומה להסדר מפעל סגור ,קצת
יותר גמיש – מאפשר גם למי שלא חבר לארגון בעת הקבלה לעבודה ,להצטרף אחרי קבלתו לעבודה לארגון
– אבל הוא חייב להצטרף.
בית הדין פסל את שני ההסדרים האלה .שניהם משקפים את החשש מכוחה הגדול והאימתני של ההסתדרות
הכללית בעבר ,כשהייתה מחוברת למפלגת השלטון ושלטה על המשאבים הכלכליים במשק.
לעומת זאת – בית הדין הכיר בהסדר שלישי שיש לו גם ביטוי בס' 25לחוק הגנת השכר:
מפעל נציגות V :עובדים שאינם חברים ישלמו דמי נציגות – אין חובה שהעובד יהיה חבר בארגון עובדים. •
אבל ,אם הוא נהנה מהטבות ההסכם הקיבוצי הוא צריך לשלם דמי טיפול ארגוני" ,דמי סוכנות – agency
273
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
– "feesאלה בהכרח צריכים להיות נמוכים יותר מדמי החבר כדי לבדל אותם מדמי החבר ,אך הם נועדו
לממן את הפעילות של ארגון העובדים ,שפעל להשגת הסכם הקיבוצי.
סעיף 25לחוק הגנת השכר מכיר באפשרות לנכות דמי חבר ודמי טיפול ארגוני משכר העובד – כל עוד ישנו הסכם
קיבוצי שקובע זאת .זה סעיף שמטפל בדרך של גביית דמי טיפול ארגוני ,אפשר לנכות מהשכר ,אך בעקיפין בית
הדין רואה בכך הכרה של המחוקק בהסדר של מפעל נציגות.
המחוקק ובית הדין גם קובעים איזון עוד יותר מורכב :לצורך הדוגמא ,ארגון העובדים היציג שייצג את כלל
העובדים במפעל ,גובה דמי חבר מהעובדים שמיוצגים על ידו בארגון .העובדים שאינם חברים – "טרמפיסטים
רציונליים" – מהם יגבו דמי טיפול ארגוני .אבל נניח שיש שם גם עובד אידיאולוג שרוצה לתמוך ולהיות חבר בארגון
עובדים אחר ,ואולי אף ביום מן הימים לקוות שיום אחד הארגון האחר יחליף את הארגון הקיים .במקרה הזה,
אומר בית הדין שאם נחייב אותו לשלם גם דמי חבר לארגון האחר וגם דמי טיפול ארגוני – בסופו של דבר הוא
ישלם כפליים ואז הוא יימנע מתשלום דמי החבר ,ולכן פוטרים אותו מדמי טיפול ארגוני.
נתייחס כאן לנתונים אודות דמי חבר ודמי טיפול ארגוני בהסתדרות הכללית.
נניח מקום עבודה שבו ההסתדרות הכללית היא ארגון העובדים היציג; מי שחבר בארגון היציג ,שמנהל -
את המו"מ וחותם על ההסכם הקיבוצי ישלם דמי חבר מלאים ( 0.9%מהשכר עד תקרה מסוימת).
מי שמעדיף לא להיות חבר בארגון עובדים ולא לשלם דמי חבר ,על אף שהוא יהנה מההסכם הקיבוצי, -
ישלם דמי טיפול ארגוני ,דמי נציגות ( 0.75%מהשכר עד תקרה מסוימת).
מי שמעדיף להיות חבר בארגון אחר ,בחירתו תכובד ,הוא ישלם דמי חבר לארגון המתחרה – השיעור -
משתנה מארגון לארגון ,למשל אם הוא יצטרף לארגון שנקרא "כוח לעובדים" ,דמי החבר הם בגובה 0.6%
מהשכר.
כלומר ,יש כאן הסדר שנראה מאוד טכני ,אך הוא משקף איזון ערכי מאד מורכב בין מימד האפקטיביות לבין
המימד של זכות הפרט להתארגן.
274
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
האם כל מי שרוצה להיות מאורגן יכול להיות חבר בארגון עובדים כרצונו ?
חוק ההסכמים הקיבוציים הוא החוק המרכזי עמו נתמודד גם ביחידות הבאות ,בצידו יש את חוק יישוב סכסוכי
עבודה .כשהחוקים האלה נחקקו בסוף שנות ה ,50 -הם טיפלו במציאות שונה בצורה דרסטית לעומת המציאות
היום .הסוגייה של חברות וזכות ההתארגנות הייתה פחות חשובה מטעמים שנראה בהמשך.
החוק לא נתן במשך שנים רבות את דעתו לשאלה – מה קורה כשעובדים רוצים להתארגן .החוק לא עונה על השאלה
האם עובדים בכירים יכולים להתנתק מעובדים חלשים .הרבה מהשאלות שאנחנו רואים כיום הן שאלות שנולדו
כתוצאה ממאבקים בין קבוצות ,שאלות של הגדרת הקבוצה – שאלות שבית הדין לעבודה היה צריך להיות שחקן
יצירתי ופעיל על מנת לפתור אותם ,דרך איזונים של זכויות אדם.
ואכן רוב הדברים נפתרו בפסיקה ,כשחלק מהפסיקה נדדה לחקיקה ,כך למשל:
תיקון מס' 6לחוק הסכמים קיבוציים משנת - 2000נתן הכרה סטטוטורית לזכות להתארגנות כמו גם •
הגנה על העובדים שמתארגנים.
תיקון מס' 7לחוק הסכמים קיבוציים בשנת – 2009מטפל בזכות לנהל מו"מ קיבוצי לעובדים שזה עתה •
התארגנו.
אבל עדיין מרבית השאלות המורכבות יותר נשארו ברמת הדיון הפסיקתי ,שכפי שציינו קודם ,קשה להבין אותו
הרבה פעמים בלוגיקה משפטית וצריך להבין את האינטרסים של הצדדים.
היות שבית הדין היה אקטיביסטי והמחוקק הלך איתו יד ביד ואימץ חלק מהפסיקה ,היינו חושבים שהמצב היום
צריך להיות די פשוט ,כשכל מי שרוצה להתארגן יכול וכל מי שלא רוצה רשאי שלא להתארגן.
275
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שאלת דפיציט הייצוג :אבל אם נסתכל על הנתונים שנאספו בעבר ,כשאנו משווים את הנתונים עבור מי •
מאורגן בארגון עובדים ,חברים ,לבין מי שהיה רוצה להיות מיוצג באופן קיבוצי ,אנחנו מגלים שיש מה
שנקרא "דפציט הייצוג" או דפיציט ההתארגנות.
בעבר עובדים רבים ( )33%דיווחו על רצון להיות מאורגנים ,אך לא היו מאורגנים בפועל -יש אחוז •
משמעותי של עובדים שהיו רוצים ביותר ייצוג קיבוצי ממה שיש להם ,אך סבורים שהוא לא נגיש להם .הם
נותנים כל מיני נימוקים כמו :כי אין לי ועד עובדים במקום העבודה ,אני לא מאמין שיהיה לי כוח להניע
מהלך כזה ,כי לא מקובל שעובדים כמוני מתארגנים וכו'
עולה השאלה ,אם הדין כל כך ברור ,אם יש כזו הגנה על זכות ההתארגנות ,למה הם לא מתארגנים? למה הם לא
מנהלים מו"מ להשגת הסכם קיבוצי? הזכות הרי מובטחת בדין הישראלי.
התשובה תגיע בהמשך ,אבל צריך לציין שהמשפט הכרחי כדי לתמוך בהתארגנות ,אך התארגנות היא לא תהליך
משפטי אלא תהליך חברתי .בית הדין אינו יכול לארגן עובדים ,לא יכול לנהל מו"מ – אלא רק יכול לספק פסיקה
שמסירה חסמים מההתארגנות .ההבנה הזאת תצריך מאיתנו כל הזמן לנסות להבין איך המשפט מייצר ,מכונן,
זכויות ועוסק בפתרון של קונפליקטים חברתיים ,כיצד קבוצות קמות ומתחילות לפעול ביחד ומה הקונפליקטים
שנוצרים תו"כ התהליך הזה -ואיך המשפט מיישב את כל אלה?
הדרך השנייה להבין את יחסי העבודה הקיבוציים ,היא לחשוב על קשר העבודה הקיבוצי כקשר שנועד לקדם איזה
סוג של טוב פוליטי ,חברתי או כלכלי .והדבר מחייב לענות על שאלה שעוררה מחלוקות רבות בעבר וגם כיום :מה
ההשפעות של התארגנות עובדים?
יש הרואים בארגוני עובדים את התגלמות כל הרע – ומוכנים לקבלה ברמה של הכרה בזכות האדם -
להתאגד במועדון חברתי ,זכות העובדים לבלות יחד ,אך בלי כוח משמעותי לבצע שינוי.
276
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשנות ה 80 -של המאה הקודמת ,כתבו שני כלכלנים מאונ' הארוורד ,ריצ'רד פרימן וג'יימס מדהוף את הספר
" ."What the Unions Doשם ניסו לתת תמונה מורכבת שמסבירה מה ארגוני עובדים עושים ,והם חילקו את הדבר
לשתי רובריקות;
מונופול – מחד ,ארגון עושה קרטליזציה של המו"מ מצד העובדים ,לעיתים גם מצד המעסיקים .לא כל •
עובד מנהל מו"מ מול המעסיק ,כמו שמדמיינים בשוק תחרותי ,אלא יש ארגון שמנהל מו"מ בשם כלל
העובדים.
oביטוי לרעיון זה אנו רואים בסעיף )9(3לחוק התחרות הכלכלית ,שמחריג הסדרים קיבוציים
מההגבלות על הסדרים כובלים למרות שבפועל יש כאן מונופוליזציה של כל העובדים ו/או של
המעסיקים .ההחרגה הזו חיונית למערכת של יחסי עבודה קיבוציים משום שבהעדרה ,דיני
התחרות הכלכלית יגברו על יחסי העבודה הקיבוציים .כך למשל ,כאשר יש התארגנות של נותני
שירות שאינם עובדים (למשל פרילנסרים בענפי תקשורת) ,דיני התחרות אוסרים על תיאום השכר
או על מו"מ קיבוצי על תנאי השכר.
קול – – VOICEמהצד השני ,רואים את ארגון העובדים כשופר של העובדים שמתקשים לעמוד ברמה •
האישית על זכויותיהם.
oביטוי משפטי קולע לכך ניתן לראות בחובה לניהול מו"מ עם ארגון עובדים יציג ,כמו שנקבע
בפסיקה ובתיקון 7לחוק הסכמים קיבוציים – סעיף 33ח.1
277
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אלה הם שני הפנים של מה שעושים ארגוני עובדים ויש להדגיש – המונופול והקול מגיעים ממקור אחד – והוא מזה
שמדובר בהתארגנות עצמאית ואוטונומית .לא ניתן להפריד ביניהם.
למשל כמונופול ,יש הנחה שארגון יכול להשתמש בכוחו ע"מ להעלות את השכר או לשפר את זכויות -
העובדים מעל שכר השוק .כאשר המו"מ מתנהל בשם של ארגון עובדים גדול ,אנחנו מסיגים אחורנית את
התחרות השוקית.
אך בצד הטענה על היות המו"מ הקיבוצי "מונופוליסטי" באופיו ולכן משבש את הנחות השוק ,יש לשים -
לב שההליך הקיבוצי גם משכלל את השוק ,למשל על דרך של הגברת העברת האינפורמציה בין הצדדים.
ארגוני העובדים יכולים להעביר לעובדים מידע שהמעסיק מעביר .אך גם להעביר למעסיק מידע על
העדפות וצרכי העובדים.
אחד המחקרים הקלאסיים ,בתקופת הייצור ההמוני בחן את שיטות התגמול לפי מס' מוצרים שעובד
ייצר .מעסיקים נהגו לתגמל את העובדים לפי כמות המוצרים שייצרו ,והמידע שהיה חסר למעסיק ומאד
עניין אותו ,זה כמה מהר העובדים יכולים לעבוד בלי לשבוק .הם הציעו לעובדים פרמיות לקבלת תגמול
(אם תייצר הרבה מוצרים ,תקבל בונוס) ,אך משום שניתן לעשות רוויזיה חוזית בקלות ,המעסיק יכול
לאחר מכן למשוך את הפרמיה חזרה .העובדים אינם טיפשים ומבינים את זה ולכן הם יעדיפו שלא לחשוף
את המידע הזה בפני המעסיק .אם יש ארגון עובדים הוא יכול להגן על העובדים והוא יאפשר לקיים את
278
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שיטת הפרמיות ,אך גם להבטיח שאלה יהיו יציבות והגיוניות לאורך זמן ,וכך הוא מאפשר להעביר מידע
מסודר בין שני הצדדים לטובת שני הצדדים ולשני הכיוונים.
כתוצאה מכך ,לארגוני עובדים ייתכן אפקט כפול שנרצה לבחון מבחינה אמפירית .הם יכולים להגדיל את -
הרווחה המצרפית או הם יכולים לצמצם אותה .הם יכולים לשנות את אופן החלוקה של הרווח המצרפי,
שנובע מפעילות כלכלית במשק .הדבר הזה נמדד בראש ובראשונה ,במה שמכונה "נתח העובדים ברווח"
– –labor shareאם ניקח את הרווח התאגידי ,איזה אחוז ממנו הולך לבעלי ההון ואיזה אחוז ממנו הולך
לעובדים.
על רקע שני אלה ניתן גם לבחון את הדיאלוג בין התומכים למבקרים .המבקרים את ארגוני העובדים -
מדגישים שההיבט המונופוליסטי ,ככל מונופול ,מביא לשיבוש פעילות השוק .העלאת השכר ,בדיוק כפי
שראינו בדיון על שכר מינימום ,כך נטען ,תגרור אבטלה.
התומכים בארגוני עובדים גורסים שארגוני עובדים יכולים לסייע בדיוק במקום בו שכר הוגן גורם -
לתזוזות בשוק העבודה ולבנות עם המעסיקים ועם המדינה תוכניות להכשרה מקצועית ולתיעול עובדים
לסקטורים שיש בהם דרישה לידיים עובדות .כך למשל ארגון הכלכלות המתקדמות ,ה ,OECD -מדגיש
את חשיבות ארגוני העובדים והמעסיקים בעיצוב מחדש של שוק העבודה העתידי – שבו עובדים רבים
יאבדו עבודתם למיכון .אך גם עיסוקים חדשים רבים יתפתחו ויהיה צורך בהכשרה מתאימה לאפשר את
השתלבות העובדים בעיסוקים החדשים.
ברמת הארגון ,המבקרים את ארגוני העובדים מדגישים את העובדה שההסכמים הקיבוציים מביאים -
לנוקשות ארגונית .במונחים שלנו ,ניתן לתאר אותם כריבוי של נורמות קוגנטיות שמפקיעות את מרחב
המו"מ ואז לא ניתן לפטר עובדים בגלל שהוועד מתעקש ,לא ניתן לנייד עובדים או להגיד להם לעשות
דברים אחרים שהם לא במסגרת התפקיד הפורמלי – הנוקשות מקשה על תפעול.
התומכים בפעילותו של האיגוד המקצועי מדגישים כיצד המו"מ הקיבוצי מביא לרציונליזציה של ניהול. -
אנשי האיגוד המקצועי הם אלה שעומדים בצד ושואלים שאלות קשות ,הם אלה שיכולים לזהות חוסר
יעילות פנימי בדרך בה מפעילים את הארגון ,בוודאי בכל מה שנוגע לכוח העבודה .מה שמעניין זה שחלקים
גדולים ממה שלמדנו במימד הרגולטיבי התחילו דווקא ביחסי עבודה קיבוציים .למשל – הלכת השימוע.
גם הליכי גישור לסכסוכים שאנו רגילים לראות בבית הדין לעבודה ,הם תולדה של ניסיון שהצטבר ביישוב
סכסוכים קיבוציים .מטרת הליכים אלה היא לאפשר המשכיות של יחסי העבודה ,שיש בצידה יתרון
כלכלי משמעותי על פני ניתוקם כל אימת שישנו חוסר שביעות רצון של אחד הצדדים.
279
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המקטרגים טוענים שארגוני העובדים מייצרים עלויות חברתיות; הם גורמים לשביתות ,מכריזים על -
סכסוכי עבודה ,הם פועלים כקבוצת לחץ פוליטית שמעודדת מדיניות כלכלית פופוליסטית.
התומכים בארגוני העובדים יסכימו עם ההנחות האלה אך יתארו אותן בצורה שונה – ארגוני העובדים -
מבטאים את כל מעמד העובדים במערכת הפוליטית .זה נכון שהם מפעילים לחץ ,אך יש גופים רבים,
במיוחד של בעלי הון ,שמפעילים לחץ גם הם .ולכן ,זה האמצעי שמכיל את קול העובדים והופך אותו
לאחד השיקולים המשמעותיים בהליך הפוליטי .לשביתות אמנם יש השלכות כלכליות רבות ולעתים קשות
אך שביתות הן גם דרך ביטוי דמוקרטי למאבק של אינטרסים של עובדים שכוחם הפוליטי אינו שקול לזה
של בעלי ההון ולעיתים גם לקידום אינטרסים חברתיים .נכון ששביתות הן קונפליקטואליות – אבל
קונפליקט חברתי אי אפשר לדכא .השביתה ,שמוסדרת ע"י הדין ,מהווה אמצעי שנותן ביטוי לקונפליקט
קיים ,ומקדמת את הדרך לפתרונו.
אלה היו הנחות לגבי צד המונופול וצד הקול ,בסופו של יום חלק מהמחלוקות הן אמפיריות וחלקן ערכיות .האם
השפעת ארגון עובדים מעלה אי שוויון או מצמצמת אי שוויון? האם הסכם קיבוצי במקום עבודה באמת הביא
לצמצום הביקוש ופיטורי חלק מהעובדים? האם הביא להשמות טובות יותר וניוד עובדים במשק? מבחינה ערכית,
גם אם חלק מהעובדים נאלצו לעזוב מקום עבודה ולעבור למקום עבודה אחר – האם בהכרח זה רע? ההסכם
הקיבוצי יכול לשפר את תנאי העבודה של העובדים וגם לייעל את פועלו של השוק .ואם ארגוני עובדים מצמצמים
אי שוויון – האם תמיד זה טוב? נחשוב למשל על טענת המקטרגים שאומרים שההסכמים קיבוציים מביאים להגנה
בפני פיטורים ,הם מורידים את חשש העובדים מחרב הפיטורין ,אבל אז העובדים לא מתאמצים עוד ,וגם לא תהיה
הבחנה בשכר העובדים בין אלה שמתאמצים ומצטיינים לבין אלה שלא .המחקר בתחום הוא רחב וענף .אחד
הדברים שחשוב להדגיש הוא שאנו מוצאים הוא שיחסי העבודה הקיבוציים כשלעצמם אינם משפרים או הורסים
רווחיות של חברה – השאלה היא כיצד עושים שימוש חיובי ביחסי עבודה קיבוציים ובאילו נסיבות יכולים להיות
מנוף חיובי לתאגיד?
מעבר לכך ,ישנה הסכמה שהמחקר חייב להיות רגיש לאופי של מערכת יחסי העבודה .אנו חוזרים לשקף שראינו
קודם על שונות מדינית:
בבלגיה ,מקום בו ההסכמים הקיבוציים מכסים כמעט את כל העובדים במשק ,נראה שאין פערי שכר בין •
עובדים מאורגנים לבין עובדים שאינם מאורגנים .יש צמצום משמעותי של אי שוויון חברתי כתוצאה
מפעילות של ארגוני העובדים ויש חלוקה שוויונית יותר של הרווח בין העובדים לבין בעלי ההון.
לעומת זאת ,בארה"ב יש הבדל בין רמות השכר במקום עבודה מאורגן לבין מקום עבודה שאינו מאורגן. •
מחד ,התארגנות עובדים מעלה את חלקם של העובדים ברווח ומביאה להפחתה בין אי השוויון בין העובדים
לבעלי ההון במפעל המאורגן .מאידך ,נוצר פער ברמות ההכנסה בין מקומות עבודה מאורגנים ללא
מאורגנים – ואז הדבר יוצר אי שוויון.
בעוד שהאפקט הכלל-משקי בבלגיה הוא דומיננטי ,יחסי העבודה המפעליים בארה"ב מניבים תוצאות שונות .לכן,
שקלול הנתונים לגבי מונופול ולגבי קול צריך להיעשות ברגישות גבוהה מאד לאופי של מערכת יחסי העבודה ,וזו
שונה מאד ממדינה למדינה.
280
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.1המדינה
.2העובדים וארגוניהם
.3המעסיקים וארגוניהם
שלוש הקבוצות באינטראקציה מתמדת של מו"מ ,כאשר יש ביניהם סוג של הבנה או אידיאולוגיה משותפת
שמחזיקה אותם יחד .זה לא אומר שהם אוהבים אחד את השני ...ברוב המקרים הם לא ,אך הם נמצאים במצב
שבו יש להם הסכמה על כללי המשחק ,כיצד מיישבים קונפליקטים.
במסגרת המו"מ הדינאמי הזה – שלושת הצדדים מגבשים מערכת של נורמות ,חוקים וכללים .מערכת כזו יכולה
לכלול חוקים פורמליים ,אבל זה לאו דווקא צריך להיות חוק .כשמדובר בחוק ,הרבה מהחוקים שאנחנו רואים
שעברו בתחום של עבודה בכנסת ,התחילו מהדיאלוג התלת צדדי .אך לפעמים הנורמות האלה הן נורמות שנראה
בהסכמים קיבוציים – למשל ,כיצד משלמים שכר בענף הניקיון או בענף הטקסטיל .הן נורמות שהן שונות מענף
לענף ,אך הן הופכות להיות סוג של מוסד מקובע ובאמת צריך לזהות את התולדה שלהם באותו מו"מ תלת צדדי.
.1טכנולוגיה – מערכת יחסי העבודה פעלה באופן שונה כשהיה מדובר בפס ייצור מסוג אחד ,והיא פועלת
באופן אחר כשאנו מדברים על פסי ייצור דיגיטליים שפועלים לאחר מהפכת הסייבר .שונים הדברים
כשאנחנו מדברים על עובדי ייצור או כשאנו מדברים על עובדים בכלכלת ידע ,כאשר שיטות תגמול ותיקות
281
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כבר אינן רלוונטיות – ולכן מערכת יחסי העבודה צריכה להתאים את עצמה כל הזמן לכניסת טכנולוגיה
חדשה.
.2מבנה שווקים – אנו רוצים לחשוב על מבנה שוק ההון או שוק המוצרים .שוק ההון האמריקאי למשל הוא
מאוד מבוזר והוא עובד על תמריצים לטווח קצר ,בעל מניות רוצה תמיד לדעת מאיפה יכול להשיג את
הרווח קצר המועד ולכן הוא בקלות יעזוב מפעל אחד לטובת מפעל אחר .לעומת זאת ,בגרמניה אנו רואים
שוק הון ריכוזי יותר ,עם יותר אלמנטים של יציבות וליד כל חברה גדולה יש גם משקיע מוסדי שמלווה את
החברה לאורך זמן ומחויב לה בצורה שונה מהאופן שבו פועלים בעלי ההון בארה"ב.
איך זה משפיע? אם נחזור למשבר הכלכלי ב 2008 -וגם למשבר הכלכלי העדכני יותר של 2020בעקבות
הקורונה ,אנחנו רואים שהתגובה המיידית בחברות אמריקאיות היתה פיטורים ,המשקיעים רצו לראות
תגובה מהירה .לעומת זאת בגרמניה ,נקטו בגישה שההשקפה שלה היא לטווח הבינוני והארוך – להימנע
מפיטורים עד כמה שניתן ולהשאיר את העובדים במקום העבודה ולמשל לעבור למודל של הפחתת שכר או
לעבור ל 4 -ימי עבודה בשבוע ,מה שנקרא סכמות של .short time workהעיקרון הוא שהעובדים לא
מאבדים את הזיקה שלהם לעבודה ,כי מי שייצא מהשוק – אנחנו יודעים שקשה מאד לחזור אליו .ההסדר
הזה שנעשה בין ארגוני עובדים לארגוני מעסיקים ובתמיכה של המדינה שראתה בכך אינטרס ציבורי שהיא
רצתה לקדם .את ההסכמים הללו לא ניתן היה לייצר באופן מוסדי בארה"ב ,בין היתר בשל הבדלים בשוק
ההון.
.3יחסי עוצמה בחברה – יש הבדלים בדינמיקה בין שלושת הצדדים במו"מ כשיש ממשלה עם אוריינטציה
של שמאל כלכלי או ממשלה ששמה דגש על שותפות חברתית ,לעומת מדיניות ימנית שמרנית יותר שדוגלת
בשוק חופשי .למעשה ,התחרות בין 3המימדים בקורס שלנו היא בין היתר תחרות פוליטית וערכית – לגבי
מה הדרך הנכונה והראויה ביותר להסדיר את שוק העבודה.
זה המודל של מערכת יחסי העבודה והוא נותן לנו מעטפת שאיתה ניתן לנסות להסביר שינויים במערכות יחסים
בין מדינות וגם שינויים בישראל לאורך זמן.
282
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קורפורטיזם VSפלורליזם :כשמנסים לסווג הבחנות בין מערכות יחסי העבודה יש כל מיני הבחנות .נבחר •
אחת שחשובה במיוחד על מנת להבין את הקייס הישראלי וזו הבחנה בין מה שנקרא מערכת יחסי עבודה
קורפורטיסטית לפלורליסטית .ההבחנה הזו קשורה בקשר הדוק ,אם כי לא זהה ,להבחנה בין מה שמכונה
בספרות "וריאציות של קפיטליזם" ,שם מבחינים בין מערכת הסדרה ריכוזית – centrally managed
– economiesדוגמא מובהקת תהיה שוודיה או גרמניה ,לבין מערכת ,liberal market economies
שדוגמא מובהקת שלה תהיה ארה"ב.
oמערכת קורפורטיסטית שואפת להסדרה רחבה של שוק העבודה במו"מ דו צדדי ,בין ארגוני
עובדים מול ארגוני מעסיקים או תלת צדדי ,כשלשני הצדדים מתווספת המדינה .ארגוני העובדים
והמעסיקים נתפסים כשותפים חברתיים – .social partnersההבדל בין הסדרה שכזו לבין זו
שלמדנו במימד הרגולטיבי ,הוא שההסדרים המשקיים נשענים על מו"מ ולא על התהליך
הפוליטי בכנסת .אמנם המו"מ הוא קיבוצי ,אך בכל זאת הוא משקף סוג של תן וקח כלכלי שלא
בא לידי ביטוי במערכת הפוליטית .דוגמא מובהקת היא שכר מינימום ,שלמדנו ביחידה הקודמת,
מבוסס על חוק שכר מינימום משנת ,1987אך גם מלפניו היה בישראל שכר מינימום .אבל שכר
המינימום נקבע באופן קורפרטיסטי במו"מ בין ראשי ההסתדרות ,ראשי ארגוני המעסיקים
ומשרד האוצר ,שקבעו בהסכמים קיבוציים את שכר המינימום .בשני המקרים היה מדובר
בנורמה קוגנטית שחלה על כל העובדים והמעסיקים ,אך המקור שלה היה שונה – אם זה בא
מחוק ,זה מגיע מתן וקח פוליטי בכנסת ,ואם זה בא מהסכם קיבוצי זהו תן וקח שעיקרו כלכלי
בין ארגוני העובדים והמעסיקים.
oנשווה :מערכת יחסי עבודה ליברלית פלורליסטית או מבוזרת ,היא כזו שמתנהלת ע"י קבוצות
עובדים שהתאגדו מלמטה ,דומיננטית ברמת המפעל .רמת התיאום בין מו"מ קיבוצי במפעל
האחד לבין זה שבמפעל האחר היא יחסית נמוכה.
כדי לתת תחושה של ההבדל ,ניתן לחשוב על 2סוגי הסכמים קיבוציים בישראל; מצד אחד הסכם קיבוצי שנעשה
ב 2008 -בין ההסתדרות לבין נשיאות ארגוני המעסיקים ,שבו הייתה הבטחה להפרשת פנסיה לכל עובד ועובדת.
ההסכם הזה הורחב ע"י שר העבודה והוא חל על כל המעסיקים בישראל .המקור ,כאמור ,אינו בכנסת אלא
בשותפים החברתיים וכך היו גם ההסכמים שלמדנו ביחידה על שכר וזמן – שהפחיתו וקיצרו את שבוע העבודה ל-
5ימים ולאחר מכן קיצרו את שעות בשבוע מ 45 -ל 43 -ולאחר מכן ל 42 -שעות בשבוע וזאת במסגרת הסכמים כלל
ארציים.
במקביל – חשבו על אחד המקרים שעליהם נלמד במפורט בהמשך הדיון הקיבוצי ,ההתארגנות של העובדים
בפלאפון .שם העובדים ביקשו להתארגן ולפעול יחד ע"מ שההסתדרות תייצג אותם .לאחר מאבק קשה ומר,
הצדדים הגיעו להסכם קיבוצי אך זה חל אך ורק על עובדי פלאפון – אין לו אפקט ישיר על עובדים במקומות עבודה
אחרים.
במשק .למשל ,כלל ענף הבנייה ,כל הרופאים במערכת הבריאות או לעתים אפילו כלל העובדים במדינה ,כמו
בהסכמי הפנסיה ובהסכמי הזמן .ההסכמים הקיבוציים באמת חלים על ציבור רחב של עובדים.
לעומת זאת ,במערכת הפלורליסטית ההתארגנות באה מלמטה ,מקור העוצמה הוא מהעובדים שחוברים זה לזה
ומשלבים ידיים .הם מנהלים מו"מ מקומי עם מעסיק ,וההסכמים הקיבוציים חלים על הקבוצה שהתארגנה ואך
ורק עליה .ארגון העובדים אינו שותף כלל-חברתי ,אלא הוא הקול והשופר של העובדים במאבק המקומי.
בשני המקרים יש מו"מ ,בשני המקרים זה יסתיים בהסכם קיבוצי ,בשני המקרים הנורמות הן קוגנטיות ,אבל
מדובר בסוגי התארגנות שונים לגמרי .אנחנו נראה ביטוי להבדלים האלה ביחידה הבאה – כשנלמד את ההסדרים
הספציפיים של חוק הסכמים קיבוציים ובפרט נשים לב להבחנה בין הסכם קיבוצי מיוחד לכללי.
284
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם נחשוב על המערכת הקורפורטיסטית בעבר ,היו שם את שלושת הצדדים והם היו בדיאלוג מתמיד ,שבא לידי
ביטוי בהסכמי מסגרת ,למשל כזה שקובע תוספת שכר לכלל העובדים במשק לשנתיים הקרובות .משם נגזר מו"מ
ברמת הענפים השונים שהשלים את הסכמי המסגרת.
באופן טבעי ,ארגון העובדים רצה לתבוע העלאות שכר והמעסיקים לא רצו תחרות בלתי הוגנת ,כלומר שיהיו כאלה
שיוכלו לשלם שכר מופחת .לשם כך ,המדינה פיתחה מנגנון בו הסכמי השכר ותנאי העסקה יחולו על קבוצה רחבה
של עובדים ,מה שישלול את התחרות בין מעסיקים בתוך ישראל .בין היתר השתמשו לצורך כך בצו ההרחבה –
למעשה ההסדרה הריכוזית הזו מעלה את הרצפה הקוגנטית שלגביה אנו לא מחילים את ההיגיון של השוק
החופשי.
תחרות בינ"ל :עדיין היו הרבה מעסיקים בישראל שהיו מוטרדים מהתחרות ממעסיקים בחו"ל .מה המדינה
עשתה? היא הטילה מכסים על מוצרים מחו"ל וכך הבטיחה את התחרותיות מבפנים של המעסיקים בישראל.
מרכיב נוסף שהסביר את יחסי "ה"תן-קח" שנוצר היה שההסתדרות הייתה המעסיקה השנייה בגודלה בישראל.
בשנות ה ,50-60-דרך חברת העובדים ,ההסתדרות פעלה כמעסיק מאוד גדול .צריך להבין מה המשמעות לעסקה
הקורפורטיסטית :המשמעות היא שכל תביעת שכר של ההסתדרות מהמעסיקים ומהמדינה בגלל המבנה הריכוזי
בעצם הפכה להיות גם תביעת שכר כלפי עצמה .וכך נוצר אלמנט מרסן מאוד גדול לתביעות שכר של העובדים.
מסוף שנות ה 80-אנו רואים ירידה במבנה הקורפורטיסטי של מערכת יחסי העבודה בישראל .יש מעבר לשיטה
ליברלית פלורליסטית שמאפיינת מדינות אנגלו-אמריקאיות ,שיטה שבה מו"מ לא מתקיים ברמות השיא ,אין
תיאום מתמשך בין שלושת הצדדים (כל העובדים ,כל המעסיקים והמדינה) ,אלא המו"מ עובר לרמה המפעלית
285
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בסקטור העסקי ולקבוצות עיסוק ספציפיות בסקטור הציבורי .זוהי מערכת שהיא מבוזרת יותר ומכוונת יותר
לרצונות של עובדים במקום מסוים או בעיסוק מסוים ,אבל תהליך נלווה לזה כפי שאנחנו נראה ביחידות הבאות
זה גם תהליך של משפוט של מערכת יחסי העבודה.
ביטוי לשינויים האלה ניתן לראות בין היתר בנתונים אודות שיעור העובדים שחברים בארגוני עובדים ושיעור
העובדים שמכוסים בהסכמים קיבוציים:
בטבלה ניתן לראות נתוני חברות וכיסוי בראשית שנות ה 80 -כשישראל עוד היתה נטועה היטב בתקופה
הקורפורטיסטית ,וב 2016 -כשישראל היא כבר מדינה עם סמלים מובהקים של פלורליזם.
בהשוואה בין מדינתית – יש מדינות ששיעור הכיסוי והחברות גבוהים שניהם ,למשל בלגיה ,שבדיה – ההסבר דומה
למה שהיה בישראל בעבר ,הסדר גאנט ,המדינה מעודדת חברות בארגון עובדים ע"י האצלת סמכויות לארגוני
העובדים .בישראל בעבר זה היה אספקת שירותי בריאות ,כשחוקקו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוחלט
במפורש שלא יכניסו לחוק את הנושא של ביטוח בריאות ושהדבר יישאר בידי ארגוני העובדים.
בשוודיה ובלגיה זה הנושא של הענקת ביטוח דמי אבטלה ,אלה מדינות שמתאימות יותר למודל הקורפורטיסטי –
המדינה מעודדת חברות ודואגת לכיסוי רחב של הסכמים קיבוציים .ארגוני העובדים והמעסיקים הם שותפים
חברתיים וההסכמים הקיבוציים מכסים נושאים כלל חברתיים.
לעומת זאת ,ארה"ב היא דוגמא מובהקת למודל הפלורליסטי עם שיעור התארגנות ושיעור כיסוי נמוך – העובדים
מתקשים להתארגן ברמת המפעל כי המעסיקים מתנגדים ונלחמים בהם! הם יודעים שאם העובדים שלהם יתארגנו
השכר באותו מפעל יהיה גבוה יותר מאשר במפעלים אחרים .לארגוני עובדים ומעסיקים מתייחסת המדינה כאל
קבוצת אינטרסים בהליך הדמוקרטי ולא כאל שותפים חברתיים ממוסדים.
286
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עכשיו נתבונן בתופעות היברידיות :צרפת מציגה את המקרה הקיצוני ביותר ,עם פחות מ 10%מהעובדים שהם
חברים אבל כמעט כל העובדים מכוסים בהסכמים קיבוציים .כנ"ל באוסטריה – יש כיסוי קיבוצי מלא ,כל
המעסיקים חייבים להיות חברים בארגוני מעסיקים שהם צד להסכם הקיבוצי .ניזכר שאמרנו בקטע קודם ,שבכל
מערכת יחסי עבודה יש מימד של כפייה .אז הנה דוגמא מובהקת :באוסטריה הכפייה מגיעה דרך צד המעסיקים
ואז כתוצאה מכך כל העובדים מכוסים בהסכם קיבוצי.
ישראל הייתה בעברה הקורפורטיסטי כמו שוודיה ובלגיה 80% ,מהעובדים היו חברים ,מרבית העובדים מכוסים
בהסכמים קיבוציים .אך לאחר שינויים ,חלה ירידה ניכרת בשיעור העובדים המאורגנים .רק כ 27%-עובדים
מאורגנים (הערכה) .הירידה הייתה פחות תלולה בשיעור הכיסוי ,כי יש עובדים רבים שאינם חברים ובכל זאת
מכוסים ע"י הסכמים קיבוציים (למשל עובדי שמירה וניקיון).
יש כיום ריבוי הסכמים קיבוציים מפעליים – כמו בשיטה הפלורליסטית .למשל הסכמים בענפי הסלולר ,ביטוח,
בנקאות ,אוטובוסים ואפילו הייטק .אך יש עוד שרידים קורפורטיסטים כמו ההסכם הקיבוצי לפנסיה חובה מ-
2008שחל על כלל העובדים ,או הסכמים לקיצור שבוע העבודה ,או הסכמים ענפיים במלונאות ,ניקיון ,תחבורה,
בניין לאחרונה גם בהיסעים.
גם בסקטור הציבורי יש עדיין הסכמים קיבוציים שמקיפים ותופסים חלקים נרחבים מהמרחב הציבורי כולו .לכן
המצב הוא כזה שקשה לשייך את ישראל למודל ברור .אך לנו כמשפטנים ,יש ארגז כלים מגוון .למשל ,חוק
ההסכמים הקיבוציים שנחקק ב 1957-עסק בתקופה אחרת .מאז היו שינויים ,הדין השתנה ,והיום ,כפי שאמרנו,
בית הדין הוסיף בפסיקותיו רבדים על רבדים שמתייחסים בין היתר לזכות ההתארגנות .כך שיש לנו כלים כמו צו
ההרחבה שנשארו מהתקופה הקורפורטיסטית ,מדינות אחרות שמשתמשות בהם שימוש מקיף ,למשל הולנד .מצד
שני יש לנו כלים שדומים יותר למשפט האמריקאי ,למשל הגנה על עובדים שרוצים להתארגן במקום העבודה.
אז מה בעצם קרה כאן? מה הסיבות למעבר הזה מהמודל הקורפורטיסטי למודל שדומה יותר כבר לזה
הפלורליסטי? יש לכך שורה של הסברים.
287
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.1שינויים בהרכב תעשייתי :אלמנט הריכוזיות של ההסכמים הקיבוציים התאים לתקופה מסוימת ,ההרכב
התעשייתי של המשק בעבר התבסס על תעשייה מסורתית שמאפשרת לעשות הסכם קיבוצי שהוא אחיד
באופיו לשורה ארוכה של עיסוקים ועובדים .עם הזמן הכלכלה שינתה את פניה ,יש יותר עובדים שעובדים
בשירותים או בענפים שלא נכנסים לשבלונה פשוטה של עבודה כמו בעבר ,ולכן יותר קשה אולי יותר להגיע
להסדרה אחידה.
.2שינויים בהעדפות עובדים :המודל המסורתי הקורפורטיסטי התבסס בין היתר על כך שהאדם מגיע ועובד
משרה מלאה לתקופה בלתי קצובה במקום עבודה אחד .זה היה מודל גברי ברור .אבל אז נשים התחילו
להיכנס יותר ויותר לשוק העבודה ,והתברר פתאום שהצרכים של גברים ונשים הם שונים .בנוסף ,הצרכים
של עובדים בתעשייה אחת שונים מהצרכים של עובדים בענף אחר .גם עובדים צעירים ,מבוגרים ,ואנשים
עם מוגבלויות רוצים להיכנס .אין יותר הומוגניות של העדפות העובדים וראינו כמה קשה לעובדים לייצר
ארגון שיהיה שופר של כולם .האתגר הארגוני נהיה קשה יותר.
.3שינויים חברתיים :מעבר מסולידריות חברתית לאינדיבידואליזם :אנו חיים בחברה שעברה מתפיסה
כללית של סולידריות חברתית ,אמיתית או מדומינת ,לאינדיבידואליזם .השינויים הערכיים בחברה
הישראלית הם הסבר להתפרקות של המודל הקורפורטיסטי .אבל יש לשים לב שזה גם הופך בכיוון השני
– חלק מהשינוי הערכי בחברה הישראלית נובע גם מההתפרקות של המודל הקורפורטיסטי עצמו ,ביחסי
סובב ומסובב שכאלה.
.4שינויים פוליטיים – 1977ואילך :ההתארגנות שהייתה בעיקרה בהסתדרות הכללית הייתה קשורה בקשר
הדוק לדומיננטיות של מפלגת העבודה בכנסת ובממשלה לדורותיה .מ 1977-עם המהפך הפוליטי הקשר
הסימביוטי בין ההסתדרות לבין המדינה הולך ומשתנה .בשנים הראשונות גם הליכוד תמך במערכת יחסי
העבודה הקורפורטיסטית ,אבל מאמצע שנות ה 80-גם הליכוד וגם העבודה מתנערים מאותה מערכת
מושגית ומוסדית שהקורפורטיזם יצר.
.5גלובליזציה:
.6שינויים בתשתית החברתית-כלכלית של השיטה הקורפורטיסטית :כאן חייבים לשים את האצבע על
חוק ביטוח בריאות ממלכתי ופתיחת שוק הפנסיה לתחרות .כשקמה ההסתדרות ב 1920-המטרה שלה
הייתה לחבר בין הון יהודי בארצות אחרות לבין העובדים היהודים בישראל ולסייע לעובדים היהודים
להתחרות בכוח העבודה הפלסטיני .חלק מהדרכים שבהם פעלה ההסתדרות היתה בדרך של ייצור כלכלה
של מעמד העובדים שמנותקת מכלכלת השוק .אז ההסתדרות הקימה חברת בנייה – סולל בונה ,בנק -
הפועלים ,הוצאת ספרים – עם עובד ,מועדון תרבות -מופת ,קבוצת ספורט -הפועל ,הנוער הלומד והעובד
– והיו שהתייחסו להסתדרות כאל מדינה בתוך מדינה .בשנות ה 80-וה 90-ההיגיון הכלכלי הזה השתנה
והפרויקט של ההסתדרות "להקים את המדינה שבדרך" כבר לא היה רלוונטי .בשנות ה 90-בהדרגה
נמכרים נתחים משמעותיים מאד מחברת העובדים ,אותה יחידה כלכלית שההסתדרות ניהלה בה את כל
עסקיה – נעלמת.
ואז ,אם אנו מסתכלים על הנדבכים שהחזיקו את המערכת הקורפורטיסטית ,למשל הנדבך הפוליטי (הזיקה
למפא"י) גם זו כבר מתחילה להעלם .ואז אנחנו רואים שדווקא אחרי ,1985בשנה שבה לכאורה יש את השיא של
הקורפורטיזם ,הסכמים קיבוציים שמטרתם לעצור את ההיפר-אינפלציה בישראל ,ואלה לאחר מכן מתורגמים
לחוק ההסדרים – היינו חושבים שהשותפות הזו תמשיך ותהיה איתנה ,אבל דווקא שם מתחילה הירידה.
288
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
השיא שלה הוא סביב .'95 – '94אך שנה קודם כבר פותחים את הפנסיות שהיו בבלעדיות בהנהלת ההסתדרות
לתחרות בשוק .ב 1.1.95 -נכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי שניתק את קופות החולים מארגוני העובדים
וההסתדרות הלאומית וההסתדרות הכללית והן מאבדות את מקור התקציב המרכזי העיקרי שהיה להן .כתוצאה
מכך רואים תהליך הדרגתי של התפוררות המערכת הקורפורטיסטית.
מעבר ממו"מ רחב למו"מ מפעלי :לא מעבר טוטאלי אך הדגשים עברו. •
ירידה בשיעור ההתארגנות :מהבחינה המוסדית קודם כל בא לידי ביטוי בירידה בשיעור ההתארגנות .אם •
בעבר הרבה היו חברים בהסתדרות כי רצו ביטוח רפואי וטיפול רפואי – המשמעות של החברות בהסתדרות
משתנה ושיעור החברים יורד באופן מהיר ומשמעותי.
מעבר מהסדרה מעמדית של שוק העבודה להסדרה ע"ב זהות :במקום לדבר על האינטרס של כלל •
העובדים ,אנו רואים התפתחות דיון על קבוצות זהות (מין ,העדפה מינית ,לאום ,גיל – את כל זה ראינו
ביחידה שבה דנו באיסור אפליה ושוויון הזדמנויות ,תחום משפטי שצובר מעמד בד בבד עם הירידה של
המעמד הקיבוצי.
289
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עלייה בפערי השכר בין עובדים מאורגנים ללא-מאורגנים :בדומה לארה"ב ,כפי שהסברנו מקודם. •
עליה באי-שוויון בשוק העבודה בפרט ובחברה הישראלית בכלל :עלייה ברווח של בעלי ההון וירידה בנתח •
הרווח של העובדים ,ה .labor share -כל אלה נמצאו קשורים קשר סיבתי בירידה בריכוזיות של מערכת
יחסי העבודה.
מעבר ממעמד של שותפות חברתית למעמד של קבוצת אינטרסים :השינוי מלווה ביותר ויותר מאבקים, •
גם בין קבוצות עובדים לבין עצמם .במקום מיסוד דיאלוג שמטרתו זיהוי פשרות אפשריות ועמדות
משותפות ,המערכת בנויה היום על קונפליקט.
הגברת התנגדות המעסיקים להתארגנות :בעבר כולם היו מתארגנים ולכן למעסיק לא היה אכפת לאפשר •
את זה .מהרגע שעשו את הניתוק בין הבריאות לבין ארגוני עובדים וברגע שהתארגנויות מפעליות מעלות
את שכר העובדים ,ההתנגדות של המעסיקים נהיית חזקה מאד ומיליטנטית מאוד – והקונפליקט בין
מעסיקים וארגוני עובדים הולך וגדל.
באופן פרדוקסלי ,הקשיים הללו הביאו להתמחות בקרב ארגוני עובדים שלמדו את המלאכה ,לרדת לשטח ולהתחיל
לארגן את העובדים .זו מיומנות שלא הייתה קיימת בעבר ,כי ממילא מרבית העובדים הצטרפו להסתדרות ,ולו
מהטעם שהם רצו בשירותי בריאות .היום אנשים בארגוני עובדים יודעים לרדת לשטח ולדבר עם העובדים
ולהסתכל להם בעיניים .זה לא טריוויאלי.
ה"שחקנים"
לאחר שאפיינו את השינוי הכללי שחל במערכת יחסי העבודה ,נקדיש כמה דקות להציג את השחקנים.
במערכת יחסי העבודה הקיבוצית ישנן שלוש קבוצות של שחקנים וישנה חשיבות להבין מיהן ומהם תפקידן .אם
בדיני חוזים אנחנו יכולים לתת דוגמאות בכיתה על שתי דמויות פיקטיביות ששמן שמעון וראובן או רחל ולאה ולא
באמת מעניין אותנו מיהם שמעון וראובן ,הרי שבתחום של יחסי עבודה קיבוציים הדיון המשפטי משוקע בהליכים
פוליטיים וחברתיים ויש הבדל בין פס"ד שמעורבת בו ההסתדרות הכללית לבין פסק דין שבו מעורב ארגון קטן
יותר כמו כוח לעובדים .יש חשיבות לדעת מהו ההבדל בין מעסיק לבין ארגון מעסיקים.
א .המדינה
ב .עובדים וארגוני העובדים
ג .ארגוני המעסיקים ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.
290
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.1המדינה:
תפקיד הרשויות השונות :המדינה היא גם המחוקק וגם הרשות השופטת וגם המבצעת וכמובן שיש פה א.
תפקידים שיכולים להתמזג זה לתוך זה .בנוסף:
המדינה כמעסיק :המדינה היא גם המעסיק הגדול ביותר במדינה ,ולכן יש לה גם אינטרסים שהם לאו ב.
דווקא של טובת כלל הציבור במובן הכללי ,אלא טובת המעסיק.
הדבר יכול להביא לניגוד אינטרסים בתוך הקודקוד הזה שנקרא המדינה .יש לה כובעים שונים ,לפעמים המדינה
תדבר בקולות שונים ולפעמים הם גם יתנגשו זה בזה .למשל ,אם המדינה רוצה לבצע רפורמה במשק החשמל באופן
שיפגע בזכויות העובדים ,בשכרם ובביטחון התעסוקתי שלהם – האם היא מקבלת החלטות כנציגה הנבחרת של
העם ,של הריבון? או שהיא פועלת כמעסיקה לכל עניין ודבר? או כמי שאחראית על התקציבים? איך אנו יודעים
באופן הזה להפריד בין תפקידי המדינה? זהו חומר למחשבה להמשך.
ההסתדרות הכללית :הארגון הכי חשוב שלנו פה הוא ההסתדרות הכללית .הוא היה מאז ומתמיד הארגון א.
העיקרי בישראל ומרבית העובדים חברים בהסתדרות הכללית .זה ארגון ענקי שמחד שמספק שירותים
חברתיים ,פוליטיים ואידאולוגיים ומאידך הוא גם איגוד מקצועי .אבל ברור שחברות בהסתדרות זה הרבה
יותר מאשר חברות באיגוד מקצועי פרופר.
הסתדרויות נוספות :כשאנחנו מנסים לחשוב מיהם השחקנים הנוספים ,צריך להפריד בין שחקנים נוספים ב.
שהם גם שחקנים מקיפים ,שפונים לציבור רחב של עובדים וגם מספקים אולי שירותים שהם מעבר לשירות
האיגוד המקצועי – לבין איגודים מקצועיים פרופר .בעבר ,בתקופה הקורפורטיסטית היו מספר ארגונים
חברתיים אידיאולוגיים :ההסתדרות הלאומית ,המזרחי ופועלי אגודת ישראל .השחקנית החשובה
שנותרה כאן היום היא ההסתדרות הכללית.
291
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
איגודים מקצועיים :בצד ההסתדרות הכללית קמו מספר איגודים מקצועיים מחוצה לה .עיתונאים; ג.
הסתדרות הרופאים בישראל; ארגוני הסגל האקדמי בכל האוניברסיטאות (מסיבות היסטוריות בכל
אוניברסיטה זה ארגון נפרד); ארגון המורים העל-יסודיים וגם הסתדרות המורים שבעבר היתה חלק
מההסתדרות הכללית והיום היא גוף נפרד .זו רשימה סגורה ,אלה לא דוגמאות – זה מה שהיה.
הצטרפות מס' ארגוני עובדים נוספים :מאז שהתקבל צבע פלורליסטי יותר למערכת אנחנו רואים כניסת ד.
ארגונים חדשים חלקם כלליים כמו כוח לעובדים או מען וחלקם מפעליים ובגזרה מאוד ספציפית כמו
עובדי המחקר במערכת הביטחון ,ארגוני הסגל האקדמי הזוטר שפרשו מארגוני הסגל האקדמי הבכיר ,וגם
ארגון שנקרא "פותחים עתיד" – שהוא ארגון מפעלי שנתייחס לסיפורו בהמשך.
כלומר זו לא רשימה אינסופית של ארגוני עובדים ,זו הרשימה שיש והיא תוכל לשמש כרפרנס כשנגיע לפסקי הדין
הספציפיים.
מבחינה משפטית הוא נתפס כארגון ראשוני – כל רכיביו יונקים חיותם ממקור אחד – חוקת ההסתדרות. •
זו קובעת שבראשה הנהגת ההסתדרות ,זה מוסד פוליטי שנבחר ע"י החברים ומשויך למפלגות הפוליטיות.
מתחת להנהגה יש אגפים .אחד מהם היה חברת העובדים ,כפי שציינו בתקופה הקורפורטיסטית חברת •
העובדים שלטה על רשת ענפה של גופים כלכליים – שהפכו את ההסתדרות גם באופן ישיר ועקיף למעסיקה
השנייה בגודלה אחרי המדינה .אחרי מכירת מפעלי ההסתדרות – הדבר הזה מאבד מחשיבותו.
292
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ישנה שורה של אגפים אחרים ,שהחשוב מביניהם לענייננו נקרא האגף לאיגוד מקצועי שאחראי על כל •
מערכת יחסי העבודה הקיבוצית .כשתחת האגף ישנן שלוש תצורות של ייצוג עובדים:
oועדי העובדים :נמצאים במפעל שבו ההסתדרות היא ארגון העובדים היציג .יש מקומות בהם יש
גם ועד ארצי כשמדובר בגוף תעסוקתי עם מפעלים ברחבי הארץ ,כמו למשל חברת החשמל.
היקף הסמכויות של כל אחד מהאורגנים האלה תלוי בהוראות חוקת ההסתדרות .כאן נדגיש דוגמא אחת ,לקראת
הדיון בהמשך;
חוקת ההסתדרות קבעה שוועדי העובדים לא יכולים לעשות את שני הדברים העיקריים שארגון מקצועי בד"כ
חותר לעשות:
נבין רגע את המשמעות; דווקא האורגנים שנמצאים הכי קרוב לעובדים ,אלה שמכירים את העובדים בצורה שמית,
נשללה מהם הסמכות לעשות את שני הדברים העיקריים שעושה האיגוד המקצועי .במידה והם רוצים לעשות את
אחד משני אלה הם צריכים להביא את המועצה המרחבית או את האיגוד המקצועי על-מנת שהם יחתמו או יכריזו
על השביתה .לכאורה זה קצת מוזר ,היינו חושבים שאולי היינו רוצים לתת את עיקר הכוח ליחידה שהכי קרובה
לעובדים .אבל כאן זו שוב דוגמא מצוינת למה שאמרנו קודם לגבי יחסי עבודה .אם נחזור לרעיון הקורפורטיסטי,
השאיפה היא לריכוז העוצמה ברמות השיא ולא לביזור לקבוצות עובדים קטנות .לכן ,חוקת ההסתדרות עדיין
משקפת את אותה תפיסה .אם כי חלו בה גם קצת שינויים והגמשות עם השנים ,כמו למשל לתת קצת אוטונומיה
לחלק מהאיגודים המקצועיים.
293
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מילה לגבי ארגוני המעסיקים .כאן המצב פחות יציב ,הם היו מאוד מבוזרים בעבר ,אח"כ התפתחה פדרציה של
ארגוני מעסיקים שנקראה נקראה לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים .ואז היו ארגוני מעסיקים שפרשו ממנה,
כך למשל לשכת המסחר – זה ארגון מעסיקים גדול שמבטא עמדה יותר מיליטנטית נגד ארגוני העובדים וגם טען
בלהט נגד בריתות שנעשו בין נשיאות הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית .כתוצאה מכך ,הוא בחר
להתנתק מהפדרציה של לשכת התיאום .לאחר מכן הפדרציה שינתה את שמה לנשיאות הארגונים הכלכליים
וב ,2019-2020פרשו עוד ארגוני מעסיקים ,דווקא בתקופה שהיה להם כל אחד לחוד ובתיאום ביניהם – תפקיד כה
חיוני עם פרוץ מגפת הקורונה .וכך נוצרה נשיאות המעסיקים והעסקים לצד נשיאות הארגונים העסקיים.
בפדרציה החדשה בנשיאות המעסיקים יש לנו את ארגון המעסיקים אולי החזק ביותר – התאחדות התעשיינים.
לא נתעכב על זה יותר ,כי כפי שנראה הבעיות המשפטיות העיקריות מתייחסות לצד העובדים ולא לצד של
המעסיקים ,ההסבר לזה נמצא בדיון לגבי משנתו של קלאוס אופה – על ההבדל בין לוגיקת ההתארגנות של העובדים
לבין לוגיקת ההתארגנות של המעסיקים ,כפי שהוסבר קודם לכן.
אבל כן חשוב להדגיש שללא ארגוני מעסיקים חזקים ,לא ניתן יהיה לעשות מו"מ לקראת הסכם קיבוצי כללי
שיחול על ענף שלם או על כל המדינה .כיום ,ההתפוררות הזו של ארגוני המעסיקים מקשה על פיתוח הסכמים
רחבים לענף או אפילו הסכמים כלל ארציים.
כעת נאפיין 5תתי-מערכות ,זו אינה חלוקה מוגדרת – אלא דרך לנסות לצייר מה יש לנו היום.
עובדי המדינה ,רשויות מקומיות ,המוסד לביטוח לאומי ,שירות התעסוקה :אלו עובדים שיש להם א.
הסכמה אחת רחבה שחלה על כל הסקטור הציבורי ,והתהליך של המעבר מקורפורטיזם לכיוון
הפלורליסטי בא לדי ביטוי בכך שיש יותר ויותר קבוצות עיסוק בתוך הסקטור הציבורי שלגביהן המו"מ
מופרד מהמו"מ הכללי .למשל לעובדים סוציאליים ,לעובדי משרד החוץ וכמובן גם קבוצות עובדים שבכלל
מיוצגות ע"י ארגוני עובדים מחוץ להסתדרות הכללית ,כמו הרופאים שמיוצגים ע"י הר"י ,או המורים
שמיוצגים ע"י ארגון המורים העל-יסודיים והסתדרות המורים.
294
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
החברות הממשלתיות בעיקר סביב תשתיות (נמלים ,חברת החשמל ,רשות שדות התעופה) :שם יש ב.
הסדרה של הסכמים קיבוציים מיוחדים ,כלומר מפעליים ,הם מסדירים את יחסי העבודה באותו מקום
עבודה במנותק מהסקטור הציבורי .יש שם הרבה פעמים מערכת יחסים קשה מאוד בין העובדים לבין
המדינה וגם המעסיקים ,סביב סוגיות שמתייחסות למעמד המונופוליסטי של אותם מקומות עבודה.
א .תעשיה מסורתית :למשל חברת ענק כמו טבע ,שם יש הסדרה של הסכמים קיבוציים מיוחדים .אוסם היא
דוגמא נוספת.
ב .ענפי השירותים :מלונאות ,שמירה ,חקלאות ,בניין ,שם עיקר ההסכמים הם ברמה הענפית .הסכם קיבוצי
שמתייחס לכל הענף.
ג .התארגנויות חדשות :מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי והתפרקות המודל הקורפורטיסטי ,היו
ניסיונות התארגנות לא מעטים ,בשנים הראשונות רובם נכשלו .אך מ 2008-ואילך יש תהליך מואץ של
התארגנויות חדשות במגוון גדול מאוד של מקומות עבודה .כאן אנחנו רואים סוג מיוחד של אתגרים
משפטיים ונרצה לראות בהמשך מה ההתנהלות בהתארגנות ראשונית ומהן האסטרטגיות של הצדדים
במסגרת התהליכים האלה.
יש כאן מסר חשוב – לא ניתן להבין את פסקי הדין במימד הקיבוצי רק על בסיס לימוד משפטי .על אף שהמסגרת
המשפטית היא משותפת ,כל סיפור קיבוצי נטוע בהקשרים חברתיים וכלכליים רחבים יותר .כשתיכנסו לפסקי
הדין ,תפתחו באינטרנט ,קראו על מאבק העובדים בפלאפון או על מאבק העובדים בבתי החולים .אם תבינו על מה
הסכסוך ומה האינטרסים של השחקנים השונים ,תוכלו גם להבין את ההלכה המשפטית.
בכך אנו בעצם מסיימים את הדיון ברקע למימד הקיבוצי .ביחידות הבאות נעבור להבין את ההיבטים המשפטיים.
295
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.1הצדדים :הקביעה המקדמית – מיהם בכלל השחקנים שרשאים לפעול בזירה הייחודית של משפט העבודה
הקיבוצי? מה זה ארגון עובדים /ארגון עובדים יציג /ארגון מעסיקים.
.2ההליך הקיבוצי – מי וכיצד מנהל מו"מ ,כיצד עובדים מתארגנים בהתארגנות ראשונית דוגמת פלאפון,
איך מגיע הסכם קיבוצי ענפי לעולם כמו הסכם הפנסיה ,מה הכוח שנתון לצדדים אם יש אי הסכמה במו"מ
(רמז :שביתה).
.3התוצר – השלב שבו קובעים מה מעמדן של נורמות שעוגנו במו"מ קיבוצי ובעיקר מה מעמדו של ההסכם
הקיבוצי ,בצידו ההסדר הקיבוצי וצו הרחבה.
ביחידה הבאה נתחיל דווקא בשלב השלישי ,ונראה כי הדין לגבי מעמד ההסכם הקיבוצי נותר די יציב .לאחר מכן
נחזור להתחלה ונדון בצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים ולהליך הקיבוצי .לגבי שני אלה – ניתן לאפיין בקווים
גסים תהליך של שינוי בין התקופה הקורפורטיסטית לתקופה הנוכחית.
צדדים :דיני העבודה עסקו בשאלה מי יהיו הצדדים להסכם הקיבוצי? הסדרה נוקשה של כללי הכניסה. •
אנו רואים הסדרה נוקשה של כללי הכניסה למערכת – בפועל המטרה הייתה להבטיח שההסתדרות
הכללית תהיה אחת גדולה וחזקה שמייצגת את כלל העובדים במשק .מרגע שהבטיחו שיש קול אחד שמדבר
בשם העובדים :הדין הותיר אוטונומיה ונקט בגישה של אי התערבות בכל הנוגע להליך המו"מ.
ההליך :אוטונומיה לצדדים למו"מ ביחס לאופן ניהולו ותוכנו .נקט בגישה של אי התערבות במו"מ. •
296
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מרגע שצמצמו את מס' השחקנים שרשאי להשתתף בהליך הקיבוצי ,בית הדין סבר שאין צורך להתערב,
השחקנים הינם חוזרים ולכן מה שאפיין את משפט העבודה הקיבוצי ,זה שהלכה למעשה זה היה משפט עבודה
עם מינימום של כללים משפטיים ,שמשאיר את כל העבודה לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים.
צדדים :הגמשת כללי הכניסה למערכת יחסי העבודה .יש פתאום כניסה של כמה ארגוני עובדים חדשים, •
המערכת נהיית קשובה יותר למימד האינדיבידואלי של זכות ההתארגנות .היא חושבת יותר על מה העובד
רוצה ולא רק על האינטרס הציבורי של משולש יחסי העבודה .המשמעות היא הגמשת הכניסה ,ובד בבד
עם פתיחת השער לריבוי שחקנים:
ההליך :מעבר להסדרה נוקשה וכופה יותר של המו"מ הקיבוצי .יש הסדרה של התארגנות ראשונית של •
עובדים ,כיצד מטפלים ביריבות בין התארגנויות עובדים ,כיצד מנהלים מו"מ קיבוצי ,מה הכללים לגבי
שביתה ואפילו איך מסיימים יחסי עבודה קיבוציים.
כלומר ,ככל שיש תהליך הגמשה בכניסה ,הדין מתערב יותר בתהליך .שימו לב שיש פה סוג של פרדוקס ,או לפחות
לכאורה :בתקופה שמערכת יחסי העבודה תאמה את המודל של "הסדרה מרוכזת" centrally managed -
– economiesשהיא רחוקה יותר לכאורה מהגישה השוקית ,תפקיד המשפט היה מינימלי ,הדגש היה על המו"מ
הקיבוצי .לעומת זאת ,בתקופה בה מערכת יחסי העבודה הפכה להיות דומה יותר למודל הליברלי ,השוקי – תפקיד
המשפט כגורם מסדיר ומתערב – התעצם.
בשתי התקופות :התוצר הוא הסכם קיבוצי אכיף שמוחל באופן רחב.
ביחידה הקודמת עסקנו במבוא למשפט העבודה הקיבוצי ,בהיסטוריה ,בכלכלה הפוליטית ובהבנת מונחי יסוד
העוסקים במישור הקיבוצי ובחירות ההתארגנות .ביחידה הזו וביחידות הקרובות נעבור לעסוק בכלים המשפטיים
שתומכים ומייצרים את מערכת היחסים הקיבוצית.
כדי לעשות זאת ,עלינו להכיר את הכלים המשפטיים הייחודיים של מישור ההסדרה הקיבוצית.
כלים קיבוציים
ההסכם הקיבוצי – על שני סוגיו העיקריים ,הכללי והמיוחד ,נדבר על אופן פעולתו של ההסכם הקיבוצי ,תחולתו
וכוחותיו ,ולבסוף נדבר על כלים קיבוציים נוספים ,ההסדר הקיבוצי וצו ההרחקה.
נזכיר שאנחנו עוסקים עתה במימד הקיבוצי של משפט העבודה ,זהו מימד ייחודי ומרתק שאין שני לו מחוץ לדיני
העבודה .כפי שהטבלה הזו שמלווה אותנו מיחידת השנה מלמדת ,יש כאן זירה עם רציונלים ייחודיים ,שמערבים
בין המימד הרגולטורי למימד החוזי ומייצרים הסדר אחר ושונה לגמרי.
297
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הרציונלים והעקרונות שנלמד כאן יהיו שונים ממה שלמדנו בקורסים ובהקשרים אחרים בעולם המשפט .אם עד
עכשיו היינו בסוג של קורס מתקדם בדיני חוזים או אולי קורס מתקדם ברגולציה ,הרי עכשיו אנחנו עוברים לעולם
חדש ובעיני פרופ' שמיר הוא מופלא ומרתק ,העולם של משפט העבודה הקיבוצי.
נזכור ,כי ברובד הזה של דיני העבודה – מתחם ההסדרה הוא המגזר השלישי ,זאת אומרת שארגוני העובדים
והמעסיקים ,או ארגוני המעסיקים ,הם שמייצרים את הנורמה .חוק ההסכמים הקיבוציים בו אנו נתמקד ביחידה
הזו קובע את כללי המשחק .הצדדים ,באמצעות מו"מ קיבוצי ,הם אלה שקובעים את התוכן הנורמטיבי .התוצר
הוא קוגנטי – כופה ומחייב .במקום בו הוא חל הוא ממש כמו החוק של מקום העבודה.
בסיום היחידה הקודמת דיברנו על תמורות במשפט העבודה הקיבוצי ,שחלו בשני מישורים; בזהות הצדדים
ובאוטונומיה שניתנת להם במסגרת ההליך .מבחינת זהות הצדדים ,בשיא התקופה הקורפורטיסטית ,משפט
העבודה הקיבוצי תפקד כשומר סף .המשפט ובתי הדין הגבילו מאד את הצדדים שהיו יכולים להיכנס בשערי משפט
העבודה הקיבוצי ,כדי לשמר את כוחה של ההסתדרות כמייצגת ריכוזית של קולם של העובדים.
מבחינת ההליך הקיבוצי ,המשפט העניק לצדדים אוטונומיה משמעותית בתהליך המו"מ ובעיצוב הנורמה
הקיבוצית ,לכן אנו קוראים למישור הזה "משפט העבודה האוטונומי".
עם שחיקת הקורפורטיזם ,חלו שינויים בשני המישורי ם האלה; מבחינת זהות הצדדים ישנה מגמה של הגמשה
והכנסת שחקנים רבים ומגוונים יותר לזירה הקיבוצית .מבחינת ההליך ,ניתנה מידה פחותה של אוטונומיה לצדדים
בניהול המו"מ הקיבוצי.
אנחנו נראה מעבר מהליך שמוענקת בו אוטונומיה רחבה לצדדים לקביעת אופן ניהול המו"מ ,קביעת תוכנו – לגישה
מגבילה יותר ,במסגרתה המשפט מתערב הרבה יותר בשלבים שונים ובאופנים שונים של ההליך הקיבוצי .ניהול
המו"מ הקיבוצי וחיי ההסכם הקיבוצי .זה התהליך הדו-כיווני שהכרנו ביחידה הקודמת .בכל הנוגע לכניסה
למערכת הדין התגמש ובכל הנוגע לניהול המו"מ ,להליך ,הדין נהיה נוקשה יותר .ביחידות הבאות נעסוק בשתי
המגמות האלה ונתחיל לראות את ניצניהן כבר ביחידה זו.
ביחידה זו אנו נעסוק בתוצר .חשוב להדגיש שהשינויים הדרמטיים האלה לא שינו את כוחו של התוצר של המו"מ
הקיבוצי שנכיר היום ,שהוא הסכם הקיבוצי .למרות התמורות האלה בשתי התקופות ,התוצר של המו"מ הקיבוצי
מבחינה פורמלית הוא אותו כלי משפטי – הסכם קיבוצי שמוחל באופן רחב .עם זאת ,השינויים האלה משמעותיים
298
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בקביעה מי יכול לחתום על הסכם קיבוצי ,איך מתנהל המו"מ הקיבוצי ומה תחולתו ויציבותו של התוצר הזה –
ההסכם הקיבוצי .את כל זה נלמד ביחידה הזו וגם ביחידות הבאות.
בהתאם לס' 1לחוק הסכמים קיבוציים ,הסכם קיבוצי הוא הסכם שמקיים 4דרישות כשירות קונסטיטוטיביות:
.1הסכם שלו שני צדדים :מצד העובדים הוא נחתם על ידי ארגון עובדים יציג .יש לשים לב להתקיימות דרישת
היציגות ,שעוד נרחיב בה.
.2מצד המעסיקים הוא נחתם על ידי מעסיק או ארגון מעסיקים .נדבר בהרחבה על דרישות הכשירות הראשונה
והשנייה כשנעסוק ביחידה הבאה בצדדים ליחסי העבודה .אז אנחנו נעמיק בשאלה מיהו ארגון עובדים ,מהן
דרישות היציגות ומהו ארגון המעסיקים.
.3מדובר בהסכם שעוסק בנושא תנאי ו/או יחסי עבודה :כלשון הסעיף " -בענייני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו,
תנאי עבודה ,יחסי עבודה ,זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם ,או בחלק מעניינים אלה" .נקרא לכל זה
בקיצור תנאי ו/או יחסי עבודה.
299
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשל דרישת הכשירות הזו ,ההסכם הקיבוצי לא יכול להסדיר כל נושא שבעולם ,אלא אך ורק תנאי ויחסי עבודה
בהתאם להגדרתם בסעיף .1למשל ,אי אפשר לקבוע בהסכם קיבוצי שהחברה תונפק בבורסה ,זה לא עניין של תנאי
ויחסי עבודה .עם זאת ,אפשר להסכים שכשתהיה הנפקה לבורסה ,העובדים יקבלו מניות ,או שלפני שיש הנפקה
יהיה צורך להיוועץ בעובדים .חשוב לזכור שלא ניתן לעגן תניה כך שהיא תהיה בת תוקף הסכמי אם אין לה קשר
ליחסי או תנאי עבודה בהסכם הקיבוצי.
.4ההסכם כתוב והוגש לרישום (סעיפים – )10 ,7סעיף 7קובע את דרישת הכתב ביחס להסכם קיבוצי וגם ביחס לכל
שינוי או הארכה של ההסכם .סעיף 10דן בהליך הרישום.
כדי שיהיה מדובר בהסכם קיבוצי ,כל 4הדרישות האלה צריכות להתמלא .אם אחת מהדרישות לא מתמלאת
ההסכם הוא לא הסכם קיבוצי כהגדרתו בחוק .הסכם של קבוצה שלא התקיימה בו אחת מהדרישות
הקונסטיטוטיביות האלה ,נקרא "הסדר קיבוצי" ועליו לא חל חוק ההסכמים הקיבוציים!
נבין את כל ההשלכות הדרמטיות של זה במקטע האחרון של היחידה הזו .השלכה מרכזית שיש להבין כבר עכשיו,
היא שישנו סימן שאלה על כוחו המשפטי המחייב של ההסדר הקיבוצי ,ולכן לעיתים הוא נתפס כהסדר ג'נטלמני
בלבד .כוחות העל של ההסכם הקיבוצי עליהם נלמד ביחידה הזו ,שמקורם בחוק ההסכמים הקיבוציים ,קמים
300
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לתחייה רק כאשר מתמלאות כל ארבע דרישות הכשירות הקבועות בחוק .רק בהתקיים ארבעתן מדובר בהסכם
קיבוצי.
נעמיק כעת בסעיף 10לחוק :למה ההסכם צריך להיות רשום במרשם פומבי?
נהוג לומר שההסכם הקיבוצי הוא יצור משפטי מעורב :מקצתו חוק ומקצתו חוזה .אמרנו כבר שההסכם הקיבוצי
הופך להיות ה"חוק" של מקום העבודה .ממש כשם שחוק צריך להופיע ברשומות כך שכל אחד יוכל לקרוא בו ,כך
גם הסכם קיבוצי .זאת ,כדי שאדם שירצה לדעת איזה הסכמים קיבוציים חלים עליו ,יוכל לפנות אל המרשם ולעיין
בהם .לכן עקרון הפומביות שחל על החוק חל גם על הסכם קיבוצי.
הרישום של הסכם קיבוצי ייעשה על ידי הממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה (למעשה עכשיו במשרד הכלכלה).
על פי הנוהג והפסיקה ,ההליך אמור להיות טכני בעיקרו.
ס' 10קובע:
← ההגשה צריכה להיות תוך חודשיים ממועד החתימה.
← באופן שנקבע בתקנות הסכמים קיבוציים (רישום) מ1957-
← על פי התקנות ההגשה נעשית לממונה על יחסי העבודה שמשמש כרשם ההסכמים הקיבוציים.
301
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
← כיוון שמדובר בתוצר קוגנטי שהופך להיות החוק של מקום העבודה ,הוא חייב להיות פומבי ,ולכן הממונה
מעמיד את ההסכמים הקיבוציים לעיון הציבור .יש מאגר הסכמים קיבוציים באתר משרד העבודה והרווחה.
מומלץ להיכנס למאגר ולעיין בהסכם קיבוצי אחד או שניים .ראינו כבר בלימודינו חוזה וגם חוק ,כך
שכשמדברים על המימד ההסכמי והרגולטורי ,אנו יודעים איך נראה הכלי המסדיר .לעומת זאת ,הסכם קיבוצי
פחות מוכר לרבים מאתנו וכדאי לראות איך הוא כתוב ומה הוא כולל .כשעושים זאת חשוב לזכור שישנה שונות
גדולה מאד בין סוגים של הסכמים קיבוציים כפי שנראה בהמשך יחידה זו ויוכל להיות שהסכם אחד לא ייראה
כמו הסכם אחר.
במקרה יחסית יוצא דופן ,בשנת ,2014פסל הממונה על יחסי העבודה ,רשם ההסכמים הקיבוציים ,הסכם קיבוצי.
פסה"ד שקראנו בנושא ,עוסק בהרחבה בסמכויות הממונה על יחסי העבודה לעניין רישום הסכם קיבוצי.
באותה פרשה ,לראשונה ,הממונה על יחסי העבודה במשרד הכלכלה כיום ,שכאמור משמש כרשם ההסכמים
הקיבוציים ,סירב לרשום הסכם קיבוצי .בנסיבות המקרה ,דובר על הסכם קיבוצי בין התאחדות תאגידי כוח אדם
זר לבניין ,לבין ההסתדרות הלאומית .הממונה מצא שבהסכם היו הוראות שיש בהן משום אפליה של העובדים
הזרים בענף הבניין ,ובכלל זה אפליה בשכר .למעשה ,ההסכם קבע שכר בסיס נמוך מזה הנקוב בהסכם הקיבוצי
הכללי בענף ,עליו חתומה ההסתדרות הכללית ,ושגם הורחב בצו הרחבה .הממונה מחליט לפסול את הרישום כי
הוא מחריג מהגרי עבודה (עובדים זרים) מהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה מיטיבים בענף הבניין.
ההסתדרות הלאומית ממהרת להגיש הסכם קיבוצי מתוקן ,והפעם ההסתדרות הכללית מתנגדת בטענה שהיא
הארגון היציג ,ולכן לא ניתן לרשום הסכם קיבוצי עליו חתומה הלאומית .הכללית טענה שמדובר בהתארגנות
"מטעם" ,כלומר התארגנות מטעם המעסיק .זאת אומרת ,שהייתה כאן הסכמה בין הארגון למעסיק ,הסכמה
שלא משקפת את רצון העובדים או איזושהי התארגנות אמיתית של העובדים .אנו נלמד על ההיבטים האלה
ביחידות הבאות ועכשיו לא צריך להבין אותן במלואן .מה שחשוב להבין לענייננו ,הוא שביה"ד הארצי בפסה"ד,
דן בסמכויות הממונה ,ושואל האם יש לו סמכות לסרב לרשום הסכם מהסיבה הזו?
אפשר לראות בפסה"ד כי הוא אחד הסממנים של התערבות גוברת של ביה"ד בהליך ובתוצר הקיבוצי ,וצמצום
האוטונומיה המוקנית לצדדים להליך הקיבוצי.
ביה"ד באותו מקרה מאשרר את החלטת הממונה וקובע שביכולתו לסרב לרשום הסכם קיבוצי שיש בו משום
אפליה וכן הסכם קיבוצי מטעם המעסיקים – כלומר ,הסכם שנובע מיוזמת המעסיקים בתחום .הממונה מסרב
לרשום את ההסכם וביה"ד מאשר זאת.
זו פרשייה מרתקת ,כי להסתדרות הלאומית יש פה סיפור אחר לגמרי .היא אומרת שהיא עשתה בהסכם ניסיון
חדשני ,לראשונה בישראל ,לארגן מהגרי עבודה כיחידת מיקוח נפרדת באופן שיוכל לייצג את האינטרסים שלהם
בנפרד ולהגן עליהם טוב יותר .ההסתדרות הכללית מצידה טענה שזו לא הייתה התארגנות עובדים אלא התארגנות
של מעסיקים ,במטרה לפגוע בזכויות העובדים .כך סבר גם הממונה וגם ביה"ד.
302
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הבנו שהסכם צריך להיות רשום .נשים לב שמועד הרישום אינו מועד כניסת ההסכם הקיבוצי לתוקף .לפי סעיף
, 11ההסכם הקיבוצי נכנס לתוקף מהמועד שקבוע בו ,ואם לא קבוע מועד כזה בהסכם אז מיום שנחתם .זאת
אומרת ,שההסכם יכול להיכנס לתוקף גם לפני הרישום שלו ואכן סעיף 10 ,מדבר על הגשה לרישום עד חודשיים
לאחר החתימה.
הכרנו עכשיו את דרישת הרישום .כאמור ,דרישת הכתב והרישום היא הדרישה הרביעית מבין דרישות הכשירות
הקונסטיטוטיביות .בהתקיים 4דרישות הכשירות האלה ,ההסכם הקיבוצי מקבל את הכוחות המיוחדים שמעניק
לו חוק הסכמים קיבוציים ומשפט העבודה הקיבוצי.
העיקרון הבסיסי הוא שחתימת הסכם קיבוצי לא דורשת הסכמה נפרדת של כל עובדת ועובד .קבוצת העובדים
נתפסת כישות שגדולה מסך פרטיה .המשפט מתייחס אל הקבוצה כבעלת קיום עצמאי ,גם אם ההרכב של הפרטים
בה משתנה מעת לעת .לכן ,הסכם קיבוצי אינו בין מעסיק לקבוצת פרטים ,אלא בין מעסיק לקבוצה.
האפשרות של קבוצת עובדים לחתום על הסכם קיבוצי ,מייצרת לא מעט אתגרים .במקטעים הבאים נעסוק
בשלושה היבטים של חוק ההסכמים הקיבוציים שמהווים את הבסיס לייחודו המשפטי וכוחותיו הייחודיים של
ההסכם הקיבוצי .נדון תחילה בהקשר של קשירת עובדים להסכם הקיבוצי .לאחר מכן נשאל מי הקבוצה עליה חל
303
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ההסכם הקיבוצי .לבסוף ,נדבר על היציבות שמעניק חוק הסכמים קיבוציים להסכם הקיבוצי ונראה איך החוק
מבטיח את היציבות ואת ההמשכיות של מערכת יחסי העבודה הקיבוצית ,למרות שההרכב של הקבוצה ,זאת
אומרת הרכב העובדים במקום העבודה ,יכול להשתנות כל הזמן .במקטע הבא נעסוק בסוגייה הראשונה והיא
קשירת העובדים להסכם.
במקטע הקודם ,הכרנו את ההסכם הקיבוצי באופן כללי ואת דרישות הכשירות הקונסטיטוטיביות .במקטע הזה,
נבין את אחד האלמנטים שמייחדים את ההסכם הקיבוצי – אותו היבט שבגינו נאמר שההסכם הקיבוצי מקצתו
חוק ומקצתו חוזה .נעסוק בשני המישורים בהם פועל ההסכם הקיבוצי ונבין את המבנה המשפטי שקושר את
העובדים להסכם הקיבוצי – סעיף 19לחוק ההסכמים הקיבוציים.
סיימנו את המקטע הקודם בכך שהסכם קיבוצי כשמו כן הוא – עוסק בקבוצה של עובדים .שינוי בהרכב הפנימי
של הקבוצה לא גורר שינוי של ההסכם הקיבוצי .למען היציבות והוודאות ,הגוף שמייצג את הקבוצה לא רגיש
לשינויים תכופים בהרכבה .לפיכך ,האינטרס הקבוצתי אינו האינטרס המיידי ,הקונקרטי ,של אלו שעובדים אצל
המעסיק ברגע זה ממש ,אלא של קבוצת העובדים כפי שהיא מיוצגת על ידי הארגון וכפי שיוצגה על ידו בעת
חתימת ההסכם.
הבעיה:
הדבר מעלה את השאלה ,מה קושר את העובדים להסכם? שהרי אם מדובר בחוזה אז נדרשת הסכמת הצדדים,
אבל אם נכנס עובד חדש או קבוצת עובדים חדשה למקום העבודה ,מה קושר אותם להסכם? האם חוק החוזים לא
יכול לעשות זאת? מדוע לא די בחוק החוזים?
חוזה לטובת צד ג' – בדיני החוזים ישנם מנגנונים לחיוב צד ג' לחוזה .כך למשל ,על פי דיני החוזים -
הכלליים ,ניתן לעשות חוזה לטובת צד ג' .אבל חוזה לטובת צד ג' הוא אך ורק חוזה מיטיב .הסכם קיבוצי
לעומת זאת ,מטיל גם חובות :יש בו תקנון משמעת ,ניתן להפחית שכר ,וההסכמה הקיבוצית להפחתה
תייצר את הצורך בהסכמה אינדיבידואלית .בנוסף ,אם אנו זוכרים מהקורס בדיני חוזים ,בחוזה לטובת
צד ג' המוטב יכול לוותר על ההטבה שלו ,ואילו הסכם קיבוצי הוא קוגנטי ,מה שאומר שעובד לא יכול
לוותר על הטבות מכוחו .אם כן ,חוזה לטובת צד ג' לא יכול לעזור לנו.
304
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
דיני השליחות – קונסטרוקציה אפשרית נוספת היא קונסטרוקציה של שליחות .האם שליחות יכולה -
לפתור את הבעיה כאן? אולי היה אפשר לעשות בה שימוש אם ההסכם הקיבוצי היה חל רק על מי שחבר
בארגון העובדים ,אבל המצב המשפטי והעובדתי בישראל הוא שיש הרבה מאוד אנשים שחל עליהם הסכם
קיבוצי מבלי שהם חברים בארגון עובדים ולכן לא יתכן שהאנשים האלה ,שהם לא חברים בארגון,
מסמיכים את הארגון כשלוח.
לכן ,שתי הקונסטרוקציות החוזיות שמציעים לנו דיני החוזים לא יכולות להועיל .מסיבה זו ,נדרש חוק ההסכמים
הקיבוציים.
ס' 19לחוק הסכמים קיבוציים – הוא שקושר את העובד/ת האינדיבידואלי/ת להסכם הקיבוצי.
הסעיף קובע שהסכם קיבוצי וההוראות בו ביחס לתנאי עבודה ,יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד
שעליהם חל ההסכם .זאת אומרת ,שחוק ההסכמים הקיבוציים נותן תוקף נורמטיבי מפורש לקשר שבין העובדים
עצמם להסכם הקיבוצי.
ללא הסעיף הזה ההסכם הקיבוצי לא יכול היה ליצור חובות לעובד ולא יכול היה לחול על מי שאינו חבר בארגון.
סעיף 19מחדיר את ההוראות האישיות מתוך ההסכם הקיבוצי אל תוך חוזה העבודה האישי של כל עובד ועובדת
עליהם חל ההסכם.
305
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.1המישור האובליגטורי (ההסכמי) :המישור האופקי (בכחול בדיאגרמה) – הוא המישור שפועל בין הצדדים
החתומים על ההסכם ,בין ארגון עובדים יציג לבין מעסיק או ארגון מעסיקים .זה נקרא המישור האובליגטורי
או ההסכמי .הצדדים להסכם לקחו על עצמם התחייבויות .זהו המישור המאפיין כל חוזה אחר.
.2המישור הנורמטיבי :ההסכם הקיבוצי מיוחד בשל קיומו של הקשר האנכי (הצהוב בדיאגרמה) – מכונה
המישור הנורמטיבי והוא המישור שמעוגן בסעיף 19לחוק ,לפיו מקור התחולה של ההסכם על כל עובד אינו
בהסכמת העובד ,אלא בהוראה נורמטיבית .במובן זה ,ההסכם הקיבוצי הוא כמו חוק טריטוריאלי – מי שנכנס
לישראל מקבל על עצמו את חוקי מדינת ישראל כמו שמי שנכנס לעבוד בפלאפון מקבל על עצמו את "חוק
פלאפון" שנובע מההסכם הקיבוצי.
לכן ,פעמים רבות אנו נמצא בפסיקה את הביטוי שההסכם הקיבוצי הוא אנדרוגינוס :מקצתו חוזה (אובליגטורי)
ומקצתו חוק (נורמטיבי) .ראינו את ההתייחסות הזו בפס"ד בנק אוצר החייל.
בעוד שתיאורטית מדובר בשני מישורים שונים ומובחנים זה מזה ,פעמים רבות התניות הן קשות לסיווג ולהבחנה
ותיכף נרחיב על זה .לפני שנעשה זאת ,חשוב שנבין את משמעות ההבחנה בין המישור האובליגטורי לבין המישור
הנורמטיבי.
למה ההבחנה בין המישורים משנה לנו בכלל? ההבחנה בין המישורים משמעותית מ 3-סיבות מרכזיות:
א .מישור הפרשנות
ב .מישור זכות התביעה
ג .מישור ההמשכיות של ההוראה במקרה של הפגיעה של ההסכם הקיבוצי
306
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כאשר ביה"ד מפרש את ההסכם הקיבוצי ,נשאלת השאלה אילו כללי פרשנות הוא יפעיל?
הגישה הפרשנית המקובלת היא שהחלק האובליגטורי יפורש כחוזה ,ואילו החלק הנורמטיבי יפורש כחוק .ראינו
זאת בפס"ד בנק אוצר החייל:
בפסה"ד ,שהוא פס"ד ותיק משנת ,1971ביה"ד פירש את סעיף התחולה של ההסכם הקיבוצי שאמר שההסכם "חל
על כל העובדים" .בנסיבות המקרה ,ביה"ד קובע שמדובר בתניה נורמטיבית ולכן יש לפרשה כפי שאנחנו מפרשים
חוק .השאלה רלוונטית כי נרצה לדעת אם תהיה פרשנות סובייקטיבית או אובייקטיבית ,מה יהיו המקורות
הפרשניים? השאלות האלה יוכרעו על בסיס השאלה האם זה נורמטיבי או אובליגטורי.
בפסה"ד אומר הנשיא בר ניב ,שבסופו של דבר ,ההבחנה הזו לא מאוד משנה כי בכל מקרה יחילו פרשנות
תכליתית .פסה"ד מציין חמישה כללים עקרוניים בפרשנות הסכם קיבוצי וביניהם קביעה עקרונית שיש לפרש
את היבטיו הנורמטיביים של ההסכם פרשנות אובייקטיבית ,מתוך זיקה לנוהג בענף ,כאשר המונחים יונקים את
משמעותם מדיני העבודה וממערך העבודה .קראו את פסק להבנת הכללים הפרשניים המוצגים בו.
בנסיבות המקרה ,המקור הפרשני העיקרי עליו נסמך בר ניב ,הינו "הנוהג בישראל והשיטה בישראל בתחום יחסי
העבודה" .להסכם קיבוצי תחולה על בסיס ענפי או תעשייתי ,כך שחלה אותה נורמה על כל העובדים בענף ולא
תחולה מקצועית שתבחין בין עובדים שונים בענף על בסיס מקצועות שונים.
נראה את ההלכה הזו שוב בהמשך כשנדון בהלכת עמישב ,שנעסוק בו בהרחבה במקטע שנעסוק בו בשאלה על מי
חל הסכם קיבוצי.
אם כן ,ההבחנה בין שני המישורים יכולה להשפיע על האופן בו יפורשו התניות בבית הדין.
ההבחנה בין המישורים חשובה גם כדי להשיב על השאלה למי עומדת זכות התביעה .על פי הפסיקה המישורים
נבחנים זה מזה בשאלת זכות התביעה;
פגיעה במישור הנורמטיבי :מציבה לעובד עילת תביעה כנגד המעסיק העובד יוכל לתבוע בגין הפרה במישור הזה
למרות שבנסיבות מסוימות גם הארגון יוכל לאמץ את תביעת היחיד.
פגיעה במישור האובליגטורי :מציבה לארגון העובדים זכות תביעה כנגד המעסיק .אז לארגון קמה זכות תביעה
והוא זה שיגיש בקשת צד לסכסוך קיבוצי ,כך נקראת תביעתו של ארגון העובדים במסגרת ההליך הקיבוצי .העובד
לא יוכל לתבוע.
הדבר גם מיתרגם לסדרי דין שונים ,שמבחינים בין ההליך האינדיבידואלי לקיבוצי ,סעדים שונים בשני סוגי
ההליכים ,השלכות על זכות השביתה ,על המשכיות של הסכמים קיבוציים בענייני רה-ארגון והפרטה ועוד.
307
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
א .פרק הזמן לדיון בסכסוך קיבוצי קצר יותר – הוא נע בין 3-6חודשים לדיון ,בניגוד לדיון אינדיבידואלי
שיכול לקחת גם כמה שנים.
ב .סדרי הדין – דיון בהליך קיבוצי הוא דיון מהיר .הוא דומה לבג"ץ במובן הזה שההליך מבוסס על תצהירים,
עם אפשרות שלא לחקור עדים בכלל.
ג .הבדל מבחינת הסעד – הסעד שיינתן בהליך אינדיבידואלי הוא בדרך כלל סעד פרטני ,בעוד שבהליך קיבוצי
מדובר בסעד שמתמקד בצווי עשה ואל תעשה במישור הקיבוצי.
אנחנו לא עוסקים בקורס בסדרי הדין בבית הדין לעבודה ,אבל ההליך הקיבוצי מעניין ואם הוא מעניין אתכם אתם
מוזמנים לקרוא את תקנות בית הדין לעבודה ,סדר הדין בסכסוך קיבוצי משנת .1969
לבסוף ,ההבחנה בין המישורים רלוונטית גם לשאלת המשכיות הוראות ההסכם הקיבוצי כאשר ההסכם הקיבוצי
מגיע לסיומו או מורחב בצו הרחבה.
אם ההסכם הקיבוצי פוקע ,ההוראות הנורמטיביות נותרות בחוזה העבודה האישי של כל עובדת ועובד ,אבל
ההוראות האובליגטוריות פוקעות.
בנוסף ,צו הרחבה שמרחיב הסכם קיבוצי מרחיב רק תניות נורמטיביות מתוכו .התניות האובליגטוריות אינן
מורחבות מכוח הצו ,נדבר על זה עוד כשנדון בצווי ההרחבה .מסיבות אלה ,ההבחנה בין המישורים היא לכאורה
הבחנה חשובה ומשמעותית לחיי ההסכם הקיבוצי .עם זאת ,לעיתים ההבנה בין המישורים אינה פשוטה בכלל.
308
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
איך נבחין בין תניה אובליגטורית לנורמטיבית בהסכם קיבוצי? ננסה לתרגל את זה באמצעות כמה דוגמאות:
★ מהי תניה שקובעת תוספת שכר? האם היא תניה נורמטיבית או אובליגטורית? הפסיקה אומרת שזו תניה
נורמטיבית מובהקת ,כי היא מסדירה את מערכת היחסים בין המעסיק לעובדים.
★ מהי תניה שקובעת שהצדדים להסכם יקימו ועדה לבחינת ההשפעות של הכנסת טכנולוגיה חדשה על
העובדים? האם זו תניה במישור שבין המעסיק לעובדים או בין המעסיק לארגון העובדים? הפסיקה אומרת
לנו שזו תניה אובליגטורית ,כי היא אינה יוצרת זכות קונקרטית לעובד ,אלא מגדירה דבר מה בין הצדדים
להסכם הקיבוצי :המעסיק וארגון העובדים .התניה הזו לכן לא מייצרת חובה של המעסיק כלפי העובד היחיד
ולעובד גם לא תהיה זכות תביעה מכוחה.
★ מהי תניה שקובעת שבעת פיטורי צמצום האחרון להיכנס הוא הראשון לצאת? זו תניה מקובלת בהסכמים
קיבוציים ,שהמשמעות שלה היא שבמצב של צמצום שמוביל לפיטורין ,העובדים החדשים יפוטרו ראשונים
והעובדים הוותיקים יותר יפוטרו אחרונים .איזה סוג תניה זו? נדמה שזו תניה נורמטיבית בעיקרה .קריטריון
לצמצום העובדים לא יוצר לארגון העובדים היציג זכות קונקרטית .לכאורה הדבר יוצר לעובד זכות ברורה.
בדומה אולי לתניית שכר ,זה מטיל חובה על המעביד וזכות לעובד ביחס למידת ההגנה שיש לעובד מפני
פיטורים.
★ תניה שקובעת שבעת פיטורי צמצום המעסיק יגבש רשימת מפוטרים שתעבור לארגון ויפוטרו רק העובדים
ביחס אליהם הגיעו להסכמה? האם זה יוצר זכויות וחובות לצדדים להסכם או גם לעובדים? במצב כזה,
מבחינת העובד ,הוא כן זכאי להגנה באמצעות הארגון ,אבל ההסדר הזה לא נותן לעובד הגנה ברורה וחד
משמעית ,אלא הגנה בעל אופי פרוצדורלי .בו זמנית יש פה גם התחייבות אובליגטורית לשתף את הארגון
בהחלטות בפיטורי צמצום .לכן ,זו תניה מעורבת בעל ממד אובליגטורי וממד נורמטיבי.
309
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקרים כאלה ביה"ד קובע שהתניות אכן יכולות להיות בעל אופי מעורב .ראינו זאת למשל בפרשת ביה"ח
אלין :ביה"ד עסק בתניה כזו וקבע שמדובר בתניה מעורבת ומרגע שהמעסיק לא קיבל את הסכמת ועד
העובדים ,הרי שנפל פגם בפיטורי העובדת.
עם זאת ,כשחושבים על כל אחת מהדוגמאות כאן לעומק ,ברבות מהן ניתן לאתר אלמנט מעורב :נורמטיבי
ואובליגטורי ,שכן באופן כללי כל הפרה של תניה בהסכם פוגעת גם בהתחייבות של המעסיק לארגון העובדים
בהסכם ולכן פוגעת בכוחו של הארגון .לכן ,על פי גישה זו ניתן לומר שבתניות רבות בהסכם יש ממד אובליגטורי
וממד נורמטיבי.
ניתן לראות בפסיקה שהמבחן הוא מבחן מאוד קונטקסטואלי וביה"ד מפרש את התניה בהתאם לנסיבות ההפרה
ולנסיבות העמידה על הזכות .ראינו את הדיון בכך בפסה"ד בפרשת בנק אוצר החייל וגם בפסה"ד בעניינו של ביה"ח
אלין.
דוגמאות:
★ תניה שקובעת תוספת שכר מסוימת עם עליה בותק – תניה זו ,כפי שכבר אמרנו ,היא בעיקרה נורמטיבית.
אבל בהחלט ניתן למצוא בה גם היבט אובליגטורי ,כי אם המעסיק התחייב לארגון לשלם תוספת שכר והוא
לא עושה את זה אז יש פגיעה גם במישור היחסים עם הארגון ובכוחו של הארגון .אבל עיקרה הוא בכל זאת
במישור הנורמטיבי.
★ מה קורה אם ההנהלה משלמת לכל העובדים תוספת שכר ולא משלמת לעובד אחד תוספת כזו? לכאורה זו
לא בעיה בעלת אופי קיבוצי שמטרידה את ארגון העובדים היציג ,כמי שמייצג את הקבוצה כולה ,זה עניין
פרטי בין העובד לבין מעסיק אחד .הארגון אולי יכול לתת לעובד ייעוץ משפטי ,אבל בבסיסה זו תביעה
אינדיבידואלית ,פגיעה במישור הנורמטיבי ולכן לעובד קמה עילת תביעה.
★ מה אם המעסיק מחליט שלא לשלם את התוספת לסוג מסוים של עובדים? למשל ,לכל העובדים שלא עברו
תהליך מסוים או לכל העובדים שביצעו הפרת משמעת .כאן יכול להיות שאנחנו כבר מגיעים למצב שזה
אינטרס של הארגון והארגון יכול לאמץ את תביעת היחיד – הארגון יכול להפוך את תביעת היחיד או היחידים
לעניין שהוא לא עניין אישי בין עובד אחד למעסיק ,אלא עניין של הקבוצה כולה כנגד המעסיק .לשם כך ,יש
להציג את הפגיעה ככזו שפוגעת בתשתית ההסכמית ובמכלול הזכויות של כלל העובדים.
310
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מתי ההפרה תיחשב כפוגעת בתשתית ההסכמית ובמכלול זכויות העובדים כך שהיא תהפוך
לאובליגטורית?
הפסיקה מבהירה שהמבחן לעולם אינו רק מספרי .לעיתים ,די בפגיעה בעובד אחד .לדוגמא ,נניח שהמעסיק לא
מכנס ועדה פריטטית (ועדה של נציגי העובדים והמעסיק) לפיטורים וזאת בניגוד לקבוע בהסכם קיבוצי .יכול להיות
שיש לנו עובדת שפוטרה והיא לא תרצה לתבוע ,אבל מאוד יכול להיות שלארגון חשוב לתבוע כי הקמת הועדה
הפריטטית היא גם זכות של הארגון וועדות מהסוג הזה מתפתחות ולומדות מדיון לדיון .אי כינוסו של מנגנון קיבוצי
ליישוב סכסוכים ,נתפס כפוגע ברקמת יחסי העבודה במפעל .מנגד ,יכול להיות שההנהלה לא תשלם לקבוצת
עובדים שהיא טוענת שההסכם לא חל עליהם וזה לא יהיה בהכרח עניין קיבוצי (אם הארגון מסכים לכך) .במצב
כזה ,לכל אחד מהעובדים עדיין תהיה אפשרות להגיש תביעה פרטית על עניינו.
חשוב להבין שעל מנת לטעון להפרה במישור האובליגטורי לא מספיק להראות שהתנהגות המעסיק משפיעה על
יותר מעובד אחד ,המבחן לעולם אינו רק מספרי.
יש לשים לב :אותה תניה יכולה להניב בעיות שונות ,שיביאו לסיווגה במישורים שונים .במקטע הזה עסקנו בהבנת
ייחודו של ההסכם הקי בוצי ככלי משפטי שמקצתו חוק ומקצתו חוזה והבנו את שני מישורי הפעולה של ההסכם
הקיבוצי ומשמעויותיהם .במקטע הבא נעבור לעסוק בסוגים שונים של הסכמים קיבוציים ,הסכם קיבוצי כללי
והסכם קיבוצי מיוחד.
עד עכשיו דיברנו על ההסכם הקיבוצי כאילו מדובר בסוג אחד של הסכם ,אבל זה לא מדויק .במקטע זה נכיר 2
סוגים שונים של הסכמים קיבוציים ונלמד על התפקיד ועל המשמעות השונה של כל אחד מסוגי ההסכמים.
311
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סעיף 2לחוק ההסכמים הקיבוציים – ההבחנה בין הסכם כללי להסכם מיוחד
סעיף 2לחוק ההסכמים הקיבוציים מבחין בין 2סוגי הסכמים קיבוציים :כללי ומיוחד.
ככלל ,ישנם שלושה אלמנטים שמבחינים בין סוגי ההסכמים:
לחול רק על עובדי תחום הסלולר של החברה או אולי רק על עובדי החברה באזור גיאוגרפי מסוים .בכל
מקרה הסכם קיבוצי מיוחד לא חורג מגבולות המעסיק האחד .הסכם שחורג מגבולות המעסיק האחד
יהיה הסכם קיבוצי כללי.
← הסכם קיבוצי כללי :הסכם שחל על כל שטח המדינה ,חלק ממנה או על ענפי עבודה מסוימים והוא חורג
ממעסיק אחד .למשל ,הסכם קיבוצי כללי לענף המלונאות או לענף הבניין .אלה שני הסכמים קיבוציים
כלליים שחלים על ענף .תיכף נראה על מי הם חלים בתוך הענף ,אבל בכל מקרה תחולתם רחבה יותר מזו
של מעסיק אחד .הסכם קיבוצי לקיצור שעות העבודה במשק ,שכבר דיברנו עליו ביחס לשעות עבודה
ומנוחה ,או הסכם קיבוצי לביטוח פנסיוני כללי במשק ,גם הוא הסכם קיבוצי כללי .אלה הם הסכמים
קיבוציים כלליים ,בעלי תחולה ארצית רחבה .גם הסכמים ענפיים וגם הסכמים ארציים כאלה הם
הסכמים קיבוציים כלליים כי הם חורגים מגבולותיו של המעסיק האחד.
גבולות התחולה מלמדים אותנו שתחולת ההסכם הקיבוצי בעצם תלויה במידה רבה בזהות המעסיק,
המעסיקים או הארגון שהם צד לו.
← הסכם קיבוצי מיוחד :נחתם בין ארגון עובדים יציג לבין מעסיק או ארגון מעסיקים שמייצג את המעסיק.
אם חותם כאן ארגון מעסיקים הוא חותם רק כמייצגו ושלוחו של המעסיק הספציפי ,היחיד שבשמו הוא
חותם .לכן ,הצד השני להסכם קיבוצי מיוחד תמיד יהיה מבחינה מהותית מעסיק אחד.
← הסכם קיבוצי כללי :נחתם בין ארגון עובדים יציג בענף לבין ארגון מעסיקים .מעסיקים בודדים לא יכולים
לחתום על הסכם קיבוצי כללי .זהו הסממן החיצוני המרכזי שיבחין בין ההסכמים וזהו הבדל חשוב ביותר,
כי לא נרצה לתת למעסיק אחד את הכוח להכתיב תנאים בענף שלם או בכל המדינה .לכן ,רק ארגון
מעסיקים יכול לחתום על הסכם קיבוצי כללי .ההיגיון בהקשר זה הוא שהסכמים בעלי תחולה רחבה לא
ייחתמו על ידי מעסיקים נפרדים ,אלא על ידי מי שמייצג את מגוון האינטרסים של המעסיקים .יש להבין
את הדין לאור ההיגיון הקורפורטיסטי והשאיפה לריכוזיות .המטרה היא שארגון שרואה את מכלול
האינטרסים בתעשייה ולא רק אינטרס צר של מעסיק אחד ,הוא שיחתום על ההסדרה הקיבוצית במישור
הזה.
בתחילת יחידה זו דיברנו על תנאי הכשירות הקונסטיטוטיביים של ההסכם הקיבוצי .במסגרת זו אמרנו ,שמצד
העובדים צריך לחתום ארגון עובדים יציג .יציגות בוחנת את מספר העובדים ביחידת המיקוח הרלוונטית שחברים
בארגון .דרישת היציגות של ארגון העובדים מבססת את ההיגיון הדמוקרטי של ארגון העובדים כגוף שנבחר על ידי
העובדים עצמם.
עד עכשיו ראינו שההסכם הקיבוצי הכללי והמיוחד הם בעלי תחולה שונה; האחד על מעסיק אחד והאחר הוא רחב
יותר .בהתאם ,מבחני היציגות שונים בין הסכם קיבוצי כללי למיוחד .נדון בכך בהרחבה ביחידה הבאה שתעסוק
313
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בצדדים ליחסי העבודה .אבל לשם הבהירות ,אציין כבר עתה שהמבחן להסכם קיבוצי מיוחד הוא מבחן נוקשה
יותר מזה של הסכם קיבוצי כללי.
מבחני היציגות לצ ורך הסכם קיבוצי מיוחד לעומת הסכם קיבוצי כללי
← הסכם קיבוצי מיוחד :מבחן נוקשה יותר מזה של הסכם קיבוצי כללי .כדי שארגון העובדים יהיה יציג
ויוכל לחתום על הסכם קיבוצי מיוחד ,החוק דורש שרוב העובדים המאורגנים ,שהם לא פחות משליש
מכלל העובדים עליהם חל ההסכם ,יהיו חברים בארגון .יש לשים לב ,שזו לא דרישת רוב מתוך כלל
העובדים עליהם חל ההסכם ,אלא רוב העובדים המאורגנים ,וגם שליש מכלל העובדים עליהם חל
ההסכם .אנו מכנים זאת "דרישת הרוב והשליש".
← הסכם קיבוצי כללי :הדרישה רכה הרבה יותר .לשם השגת יציגות עבור הסכם קיבוצי כללי ,על הארגון
להראות שרוב העובדים המאורגנים עליהם חל ההסכם חברים בארגון .רוב העובדים מאורגנים ,זאת
אומרת מקרב העובדים שמאורגנים בקרב ארגון עובדים כלשהו יש רוב לארגון שדורש יציגות .יכול להיות
שמדובר רק בבודדים.
מה לדעתכם הסיבות להבדל בדרישת היציגות בין הסכם קיבוצי כללי לבין הסכם קיבוצי מיוחד?
חשבו על כך על פי ההיגיון הקורפורטיסטי; האם הכלל המשפטי הזה מעודד יצירת הסכמים קיבוציים כלליים?
למה אין דרישת יציגות זהה בין שני ההסכמים? בשלב זה נציג זאת כשאלות ,נשיב על זה ביחידה בה נכיר לעומק
את ארגון העובדים ,את יחידה המיקוח ואת דרישת היציגות .לעת עתה מה שחשוב להבין ,זה שמבחני היציגות
לצורך ההסכמים שונים זה מזה ,כאשר מבחן היציגות להסכם קיבוצי מיוחד נוקשה יותר ומבחן היציגות של
הסכם קיבוצי כללי הוא קל מאוד.
שימו לב שעל אותו המעסיק יכולים לחול הסכמים מסוגים שונים :הסכם קיבוצי כללי ענפי והסכם קיבוצי מיוחד
של מקום העבודה .כמו כן ,יכולים לחול כמה הסכמים כלליים וכמה מיוחדים .לדוגמא :על מהנדס במשרד העבודה
יחול הסכם קיבוצי של מהנדסים בשירות המדינה ,הסכם שחל על העובדים במשרד העבודה וגם הסכם שחל על כל
עובדי המדינה והמגזר הציבורי.
אין להניח שעל עובד או מעסיק חייב לחול רק הסכם קיבוצי אחד .ביחידה בה נדון בהיררכיית הנורמות נראה איך
מיישבים בין הסכמים קיבוציים שונים שחלים על אותו עובד.
314
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
"הסקטור הציבורי" הוא מונח שיש לו מובנים רבים .הוא לא מורכב רק ממעסיק אחד ,אלא כולל מלבד שירות
המדינה גם רשויות מקומיות ומוסדות כמו שירות התעסוקה או המוסד לביטוח לאומי .המדינה נחשבת ביחסי
עבודה קיבוציים כמעסיק אחד .מרבית הרשויות המקומיות חברות במרכז לשלטון מקומי ,אליו הם מתייחסים
קצת כמו אל ארגון מעסיקים .מספר רשויות גדולות כמו ת"א ,ירושלים וחיפה ,לעומת זאת ,נחשבות מעסיקים
נפרדים .המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה ,גם הם מעסיקים נפרדים.
בהסכם פלורלי ,מה שאנחנו רואים זה שמספר מעסיקים או ארגוני מעסיקים חותמים על ההסכם .לכן ,הסכם
כזה לא נופל להגדרה של הסכם קיבוצי מיוחד ,כי חתומים עליו מספר מעסיקים ולא מעסיק אחד ,אבל הוא גם לא
נופל להגדרה של הסכם קיבוצי כללי ,כי אין ארגון מעסיקים של כלל המעסיקים בשירות הציבורי .מכיוון שעל
ההסכם הפלורלי לא חתום מעסיק אחד ולא ארגון מעסיקים ,אז לכאורה לא נתקיימה בו אחת מדרישות הכשירות
הקונסטיטוטיביות ולכן הוא יהיה הסדר קיבוצי ולא הסכם קיבוצי.
אבל ,ביה"ד הכיר בחיוניות של הסדרה רחבה לסקטור הציבורי במערכת יחסי העבודה בישראל ,ועל מנת שלא
לפסול את ההסכם הזה הוא הציג פיתוח חדש :הסכם קיבוצי פלורלי .ביה"ד גם עשה צעד נוסף שתמך בתכלית
של ההסכם הפלורלי – מטרת ההסכם הקיבוצי הפלורלי היא כאמור לקבוע תנאים אחידים לכלל הסקטור
הציבורי .לשם כך ,ביה"ד פסק שהסכם פלורלי הוא למעשה צרור של הסכמים מיוחדים וכלליים ,שמחייב את
כל הצדדים זה כלפי זה .זאת אומרת ,אם ההסתדרות הכללית למשל מייצגת את עובדי עיריית ת"א ,והיא רוצה
לסטות מההסכם של הסקטור הציבורי ,תידרש הסכמה לא רק של עיריית ת"א אלא של כל המעסיקים שהם צד
להסכם .ההסכם הפלורלי ,על פי פסיקת ביה"ד לעבודה קושר את כולם יחד .ביה"ד מכיר בתוקפו של ההסכם
הזה מכוח חשיבה קורפורטיסטית – המטרה היא הסדרה ריכוזית של כל הסקטור הציבורי שלא הייתה מתאפשרת
אחרת .דוגמה להסכם קיבוצי פלורלי הוא הסכם קיבוצי לעובדים הסוציאליים .ההסכם הזה נחתם בין ארגון
העובדים היציג ,ההסתדרות הכללית ,לבין מדינת ישראל כמעסיק בשירות המדינה ,המרכז לשלטון מקומי ,שמייצג
את הרשויות המקומיות ,אבל גם עיריות ירושלים ,ת"א וחיפה שהן לא חברות במרכז לשלטון מקומי והמוסד
לביטוח לאומי שאיננו חלק משירות המדינה .זה לא הסכם קיבוצי כללי ,זה לא הסכם קיבוצי מיוחד ,אלא הסכם
קיבוצי פלורלי .ישנם עשרות בודדות של אזכורים בפסיקה של ההסכם הפלורלי ,זה לא נושא מרכזי ולכן אנחנו לא
נעמיק בסוג ההסכם הזה ,אבל חשוב רק שנדע שהוא קיים ושהוא הוכר בפסיקה כסוג שלישי של הסכם קיבוצי.
ההסכם הקיבוצי המיוחד והכללי הם שני הסכמים מסוגים שונים שאין ביניהם היררכיה ברורה .ההסכם הקיבוצי
הכללי לא גובר על הסכם קיבוצי מיוחד או להיפך .הם חיים זה לצד זה ומשקפים תפיסה שונה של רגולציה של
שוק העבודה:
315
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
← ההסכם הקיבוצי הכללי הוא כלי שמאפיין את מערכת יחסי העבודה הקורפורטיסטית ומאפשר את השגת
מטרותיה של מערכת יחסי העבודה הזו :הסדרה ריכוזית ,ברמות השיא ושאיפה לדאוג לכיסוי רחב של
ההסדרה הקיבוצית .באמצעות ההסכם הקיבוצי הכללי ,ניתן להעניק לשיתופים החברתיים (ארגוני העובדים
והמעסיקים) כוח משמעותי להסדרת היבטים נרחבים של שוק העבודה.
ואכן ,בתקופה הקורפורטיסטית ההעדפה הייתה להסכמים קיבוציים כלליים – הסכמים כלל ארציים, •
ענפיים או פלורליים לסקטור הציבורי.
במסגרת זו ,ההסכם הקיבוצי המיוחד נתפס כמנגנון משלים וחריג שיאפשר התאמות ספציפיות למקומות •
העבודה ששואפים להציע תנאים שונים לעובדיהם מעל ומעבר להסכם הקיבוצי הכללי .בשלב זה לא יפתיע
אותנו לשמוע שבארה"ב ,אחד ממעוזי המערכות המשפטיות הפלורליסטיות ,אין בכלל חיה משפטית כזו,
יש רק הסכמים קיבוציים מיוחדים.
← מערכת יחסי העבודה הפלורליסטית מנגד ,מבטאת העדפה להסדרה מפעלית ,מבוזרת יותר וריכוזית
פחות .למעשה ,אחד מסממני שחיקת הקורפורטיזם בישראל הינה הירידה בחשיבות ובהיקפי ההסכמים
הכלליים ועלייה בשיעורי ההסכמים המיוחדים .ואכן ,התאחדות התעשיינים וארגוני הגג של ארגוני
המעסיקים בישראל ,נקטו במדיניות אקטיבית של אי חידוש חלק מההסכמים הקיבוציים הכלליים
והימנעות מחתימה על חדשים למשך תקופה מסוימת.
במקטע הבא נעסוק בשאלת התחולה של הסכמים קיבוציים ונבין מי הם העובדים עליהם חל הסכם קיבוצי כללי
ומיוחד .חשבו על הרציונל הקורפורטיסטי שדנו בו עתה גם במקטע הבא ,כי הרציונל הזה יהיה מרכזי להבנת
תחולתם השונה של שני סוגי ההסכמים.
הסעיף קובע שהסכם קיבוצי חל על הצדדים להסכם ,מה שמכונה "בעלי ההסכם" .זהו המישור האובליגטורי,
שמחייב את המעסיק שחתום על ההסכם ואת ארגון העובדים .ההסכם חל על המעבידים המיוצגים על ידי ארגון
מעבידים שהוא בעל ההסכם .כאן אין בעיה להשתמש בקונסטרוקציה של שליחות – בהסכם קיבוצי מיוחד ,כפי
שאמרנו ,מדובר במעסיק אחד בלבד אבל אנחנו רואים כאן את הניחוח הקורפורטיסטי.
316
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ההנחה היא שגם מעסיק יחיד שחותם על הסכם קיבוצי מיוחד יהיה מיוצג על ידי ארגון מעסיקים ,או לפחות יכול
להיות מיוצג .לבסוף ,תת סעיף 3קובע על אילו עובדים יחול ההסכם.
הסעיף קובע שההסכם יחול על כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם ,המועסקים על ידי מעביד שהוא בעל
ההסכם או שהוא מיוצג במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם.
מה זה אומר? המשמעות היא שההסכם חל על כל אחד מהעובדים ביחידת המיקוח ,בין אם הוא חבר בארגון
העובדים ובין אם לאו .סעיף )3(15הוא שמייצר את מרב הדילמות המשפטיות בנושא תחולת ההסכם הקיבוצי
המיוחד .הוא מלמד אותנו שההסכם חל על כל העובדים מהסוג הכלול בהסכם ,אבל השאלה המרכזית היא שאלה
פרשנית :אם כן ,מי הם העובדים הכלולים בהסכם?
הפסיקה נתנה פרשנות רחבה מאוד למונח "סוג עובדים" ,כאשר ביה"ד ביקש להכריע על מי חל הסכם קיבוצי קיים.
ראינו בפסיקה שקראנו ביחידה זו ,שביה"ד נותן אוטונומיה לצדדים לקבוע על איזה סוג עובדים ההסכם יחול.
הצדדים יכולים לקבוע שההסכם יחול על כל העובדים חוץ מעל הקופאיות ,או חוץ מעובדים ברמת שכר מסוימת
ומעלה וכיו"ב .זה הרעיון של אוטונומיה .אין מניעה שהצדדים יקבעו הסדרי תחולה שונים .אבל אם ההסכם
הקיבוצי שותק ,ולא קובע הסדרי תחולה ספציפיים ,ההנחה של ביה"ד היא שהוא יחול על כל העובדים.
317
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
את כלל ברירת המחדל הזה ראינו בפרשת בנק אוצר החייל:
הלכת בנק אוצר החייל -כלל ברירת המחדל – ההסכם הקיבוצי חל על כל העובדים
על פי הלכת בנק אוצר החייל ,ברירת המחדל לתחולה של הסכם קיבוצי מיוחד ,היא כל העובדים אצל המעסיק
מעובדת הניקיון ועד המנכ"ל.
הטענה בפס"ד בנק אוצר החייל שהסכם קיבוצי מיוחד חל רק על עובדי בנקאות נדחתה.
← כלל ברירת המחדל שעולה מהפסיקה הוא שאם לא צוין אחרת ,ההסכם חל על כל עובדי המעסיק –
יחידת המיקוח הרחבה ביותר האפשרית.
גם כאן – ההיגיון הוא היגיון קורפורטיסטי .כאשר הסכם קיבוצי מסדיר את העבודה אצל מעסיק ביחס לכל
העובדים ,התכלית הקורפורטיסטית היא שעובדים חלשים וחזקים יהיו חלק מיחידה סולידרית אחת .המטרה
318
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הקורפורטיסטית הינה הסדרה רחבה ככל האפשר .כאשר מדובר בהסכם קיבוצי מיוחד ,השאיפה היא להסדרה
הרחבה ביותר בגבולות המעסיק.
לכן ,נקודת המוצא היא שיחידת המיקוח הרלוונטית היא כלל העובדים .אין הסכם קיבוצי לכל מקצוע ומקצוע,
אלא נערכים הסכמים לגבי כלל העובדים במפעל – כל עובדי המעסיק.
עם זאת ,זהו כלל ברירת המחדל בלבד ועליו הצדדים יכולים להתנות .בבסיס הקורפורטיזם עומדת גם האוטונומיה
לצדדים לקבוע את תוכן ההסכם הקיבוצי .היגיון זה מוצא את ביטויו גם בסעיף )3(15שמאפשר לתחום את ההסכם
הקיבוצי לקבוצות מסוימות של עובדים ,כך שהסכם קיבוצי יכול לומר שהוא חל על כל העובדים למעט המנכ"ל,
או על כל העובדים למעט עובדות הניקיון ,או שהוא חל רק על העובדים המקצועיים בבנק.
לפי הלכת עטיה ,יש אוטונומיה רחבה לצדדים לקביעת סוג העובדים עליהם יחול ההסכם.
בפס"ד תדיראן נ' עטיה משנת ,1982הנשיא בר-ניב פירש את ס' )3(15באופן שמעניק אוטונומיה לצדדים להכריע
על מי יחול ההסכם .באותו מקרה ,סעיף התחולה קובע שההסכם חל רק על עובדי המנהלה .עמדתו היא כי ביה"ד
לא צריך להתערב בתוכנו של ההסכם הקיבוצי.
פסה"ד של בר ניב בפרשת עטיה ,ממש כמו הפסיקה בבנק אוצר החייל ,גם היא משקפת עמדה קורפורטיסטית –
ביה"ד מעניק לצדדים מתחם שק"ד רחב בהליך הקיבוצי ובתוכן המו"מ.
עם זאת ,בר-ניב מבהיר שכל תיחום של עובדים מוגבל במגבלת פגיעה בתקנת הציבור .אם יש הסכם קיבוצי מפלה,
נניח הסכם שחל רק על גברים ומפלה נשים על בסיס שאינו רלוונטי ,אז ביה"ד יכול להתערב בשם תקנת הציבור.
יש לזכור שבמישור הנורמטיבי ,ההסכם הקיבוצי הוא כמו חוק .ולכן ,חלים עליו עקרונות מכוח המשפט הציבורי.
מעבר לתניות שסותרות את תקנת הציבור ,לצדדים להסכם הקיבוצי יש אוטונומיה רחבה מאוד לקבוע על מי יחול
ההסכם.
חשוב מאד להבהיר שהדיון שלנו בשלב זה נוגע לפרשנות הסכם קיבוצי קיים .במקטע הבא נעסוק בצדדים ליחסי
עבודה ונעסוק בצורה מעמיקה בדרישת היציגות ובשאלה מתוך איזו קבוצה נספור את הרוב ואת השליש .נשאל
מה היא יחידת המיקוח הרלוונטית .אז המונח "סוג עובדים" יתפוס בעינינו צורה קצת אחרת .עם זאת ,לצורך
הדיון עתה בשאלת פרשנות התחולה של הסכם קיבוצי קיים ,הכללים הם פשוטים וברורים:
ההסכם חל על כל עובדיו של המעסיק ,שואפים ליחידת המיקוח הרחבה ביותר האפשרית ,אלא אם הצדדים
הסכימו אחרת ביניהם ואלא אם כן זה סותר את תקנת הציבור.
319
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כזכור ,הסכם קיבוצי כללי הוא הסכם שחורג מגבולות המעסיק האחד ויכול להיות בעל תחולה ענפית ,מקצועית
או כלל ארצית .על הסכם זה חתומים ארגון עובדים וארגון מעסיקים והוא מבקש להסדיר באופן רחב את תנאי
ההעסקה בענף ,במקצוע או בארץ כולה.
סעיף 16לחוק ההסכמים הקיבוציים דומה במבנהו לסעיף 15וקובע כי הסכם קיבוצי כללי חל על הצדדים להסכם.
כאמור זהו המישור האובליגטורי הפשוט ,הוא חל על כל המעסיקים הכלולים בהסכם שהיו חברים בארגון
המעסיקים בזמן החתימה או הצטרפו לאחר מכן ,אלא אם הוחרגו ממנו מפורשות.
320
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
למשל ,הסכם קיבוצי לענף הטקסטיל נחתם בין ההסתדרות הכללית והתאחדות התעשיינים .סעיף )2(16אומר לנו
שההסכם יחול על כל המעסיקים בענף הטקסטיל ,שחברים בהתאחדות התעשיינים .המשמעות היא שמעסיק
שמצטרף לארגון מעסיקים מקבל עליו את כל ההסכמים הקיבוציים הכלליים עליו חתם הארגון.
הקונסטרוקציה כאן היא חוזית פשוטה :בעצם הצטרפותם לארגון המעסיקים ,המעסיקים מקבלים עליהם את
תחולת ההסכמים עליהם הארגון חתם.
סעיף )3(16דן במישור הנורמטיבי של ההסכם הקיבוצי ומייצר את האתגר המשמעותי ביותר – הסעיף קובע
שההסכם הקיבוצי הכללי יחול על העובדים של אותם מעסיקים שחברים בארגון המעסיקים ,אלא אם קבעו
הצדדים אחרת ("חוץ מחברים שהוצאו מההסכם במפורש").
בדומה להסכם קיבוצי מיוחד ,ישנה אוטונומיה לצדדים לקבוע על מי ההסכם חל .וכן ,התחולה של ההסכם
הקיבוצי הכללי נקבעת בהתאם לחברות המעסיק בארגון .חברותו של עובד בארגון עובדים לא רלוונטית לעניין
תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי והמיוחד .שאלת החברות בארגון עובדים היא מעניינת כמובן והיא קשורה לשאלה
מיהו ארגון העובדים היציג לצורך ההסכם הקיבוצי הכללי והמיוחד ,כך שהיא נכנסת ברקע ,אבל משהוכחה יציגות
ונחתם הסכם קיבוצי ,ההסכם יחול על כל עובדיהם של מעסיקים שחברים בארגון העובדים שחתום על ההסכם
לצורך הסכם קיבוצי כללי.
כאן חשוב להדגיש – מעסיק שחבר בארגון מעסיקים ,ההסכם יחול על עובדיו ,גם אם הם לא חברים בארגון.
לעומת זאת ,מעסיק שאינו חבר בארגון מעסיקים ,אפילו אם כל העובדים חברים בארגון עובדים ואפילו אם כולם
מסורים לארגון העובדים שלהם ,ההסכם הקיבוצי הכללי לא יחול על העובדים.
אם כן ,עובדים לא יכולים לגרום למעסיק "סרבן" להצטרף לארגון מעסיקים כך שההסכם יחול עליהם .זכות
ההתארגנות של המעסיק היא זכותו .אבל העובדים המאורגנים כן יוכלו להפעיל לחץ ולדרוש מו"מ להסכם קיבוצי
מיוחד.
אפשרות נוספת ,עליה נרחיב בהמשך ,זה שההסכם הקיבוצי הכללי יורחב ויחול על כלל העובדים ,גם אצל מעסיקים
שאינם חברים בארגון המעסיקים.
321
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
תחולת הסכם קיבוצי כללי -העדפה ליחידת מיקוח אחת אצל מעסיק – הלכת עמישב
אנחנו רואים את ההעדפה ליחידת מיקוח אחת רחבה גם בפס"ד עמישב ,אבל מזווית קצת אחרת.
הלכת עמישב – ההעדפה היא סיווג יחידות מיקוח מפעליות ולא מקצועיות. •
כאן עולה השאלה מה קורה כאשר אצל מעסיק אחד ישנם כמה עובדים מכמה ענפים שונים ,כך שיכולה להיות
תחולה של כמה הסכמים קיבוצים כלליים ענפיים שיחולו על חלק מהעובדים?
גם כאן ,משיב ביה"ד מענה קורפורטיסטי – העדפה לתחולה של אותו הסכם קיבוצי על עובדי המעסיק ,בהתאם
לקבוצה שאליה משויכים מספר העובדים הגדול ביותר .בפס"ד עמישב משנת ,2006מתעוררת השאלה לאיזה ענף
שייך המעסיק? זו שאלה על סיווג ,על מנת להבין איזה הסכם קיבוצי כללי וצווי הרחבה שיצאו מכוחו חלים עליו.
בנסיבות המקרה ,השאלה ה יתה האם הוחל על המעסיק צו הרחבה בענף הניקיון והתחזוקה שהיטיב החברה ,או
צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה ,שבנסיבות המקרה היטיב עם העובדת ,למרות שדובר כאמור בעובדת ניקיון.
בחברה הזו מועסקים בסה"כ 5,000עובדים ,מרביתם עוסקים בשמירה ,חלקם בניקיון וחלקם במתן שירותים
אחרים.
המערערת היא עובדת ניקיון שפוטרה והשאלה שמתעוררת היא מהו ההסדר המשפטי החל?
ביה"ד קובע שהחברה משויכת לענף השמירה ,אליו שייכים רוב העובדים ,וצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה
חל על כל עובדיה ,גם על אלה שעובדים בניקיון ושירותים.
ההלכה שעולה מפסה"ד היא שיחידת המיקוח המועדפת ביחסי העבודה בישראל ,היא זו המפעלית או
התעשייתית ולא המקצועית .זו בעצם ורסיה של ההלכה של פס"ד בנק אוצר החייל ,שביטא העדפה רחבה בהקשר
של הסכם קיבוצי מיוחד .בעמישב ,גם בהקשר של הסכם קיבוצי כללי וצווי הרחבה אנו רואים שישנה העדפה
ליחידת מיקוח אחת אצל כל מעסיק ,מן הטעם שאומר ביה"ד שהדבר "יצמצם את התופעה של סכסוכי עבודה
המבוססים על יריבות ותחרות בין שני ארגונים יציגים".
322
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ביה"ד אומר שלצדדים ,היכולת לקבוע את יחידת המיקוח כמו בעטיה ,אבל משזו לא נקבעה ,ביה"ד יקבע ויעדיף
קביעת יחידת מיקוח אחת ,על פי רוב העובדים.
ההסכם החל בנסיבות העניין ,קובע ביה"ד ,הוא ההסכם הקיבוצי שנקבע לגבי קבוצת העובדים הגדולה בחברה.
בנסיבות המקרה ,זהו ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה.
יש לומר שזוהי לא החלטה מובנת מאליה ,כמו שאנו רואים ,ביה"ד בעצמו מתפתל ביחס לשאלה של תחולה כפולה,
שכן על עובד אחד יכול שיחול יותר מהסכם קיבוצי אחד או יותר מצו הרחבה אחד ,אבל ההחלטה כאן היא החלטה
אידיאולוגית ,שמבקשת להרחיב את סירת הסולידריות .כפי שאומר ביה"ד ,מדובר בקבוצת עובדים בלתי
מקצועיים שהמשותף ביניהם גובר בהרבה על השונות.
ביה"ד מבהיר שהיה מכיר בתחולת שני ההסכמים הקיבוציים על העובדת ,אילו הצדדים ליחסי העבודה היו
מסכימים על כך ,אבל בנסיבות המקרה אין הסכמה כזו.
ולכן ,גם מעמישב עולה הלכה שמשקפת היגיון קורפורטיסטי ברור – ההסדרה הרחבה ביותר האפשרית
שמחזקת את הסולידריות של כלל עובדי המעסיק זה עם זה.
במקטע הזה ,ראינו כיצד מזין ההיגיון הקורפורטיסטי את פרשנות סעיפי התחולה של ההסכם הקיבוצי המיוחד
והכללי על ידי ביה"ד לעבודה .הלכות אלה הן הלכות ותיקות אבל הן ממשיכות לחול גם בתקופה הנוכחית ,עם
שחיקת הקורפורטיזם.
כאשר מדובר בפרשנות של הסכם קיבוצי קיים ,לא היה שינוי פסיקתי .אנחנו נראה שינויים ברציונל הקורפורטיסטי
– שאיפה פחותה להסדרה רחבה וכוללת ,נכונות משמעותית יותר של ביה"ד להתערב בהליך ובאוטונומיה של
צדדים ליחסי העבודה בשלבים אחרים בחיים הקיבוציים ובעיקר בשלב ההתארגנות.
במקטע זה ,נבחן מספר מאפיינים שהופכים את ההסכם הקיבוצי ליצור משפטי יציב ,מעין גיבור על-חוזי" ,סופר
הסכם" ,שיכול לשרוד שינויים מגוונים בהרכב קבוצת העובדים ובצדדים ליחסי העבודה.
מערכת יחסי העבודה הקורפורטיסטית ,מבוססת לא רק על רעיון של ריכוזיות והסדרה רחבה ,שראינו במקטע
הקודם ,אלא גם על חתירה ליציבות במערכת יחסי העבודה .במקטע הזה נראה מה הארכיטקטורה המשפטית
שיוצרת את היציבות הזו .ישנם מספר סעיפים בחוק הסכמים קיבוציים שמעודדים ומבטיחים את היציבות
וההמשכיות של ההסכם הקיבוצי .שני הסעיפים המרכזיים בחוק הסכמים קיבוציים שמבטיחים את היציבות
של המערכת הקיבוצית ,הם הסעיפים שעוסקים בנסיבות פקיעתו של הסכם קיבוצי – סעיפים .13-14
ס' :14עוסק בהסכם קיבוצי לתקופה בלתי קצובה .זאת אומרת ,הסכם שלא נקבע בו מועד קבוע לפקיעתו
★ תחולה :קובע שהסכם קיבוצי לתקופה בלתי קצובה ,יבוטל כדין בהודעת אחד הצדדים ,בהתאם לתקופת
ההודעה המוקדמת שנקבעה בהסכם .ואם לא נקבעה תקופת הודעה מוקדמת ,נדרשת הודעה מראש של
חודשיים.
323
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
★ יציבות :הסיפא של הסעיף היא שמעניינת אותנו ,כי היא יוצרת הסדר יציבות .הסעיף קובע שהסכם לתקופה
בלתי מסוימת ,יהיה בר תוקף לפחות למשך שנה אחת .במילים אחרות ,אם לא נקבע אחרת בהסכם ,אז למשך
שנה תמימה לא ניתן לבטלו .זהו הסדר היציבות המרכזי ביחס להסכם קיבוצי לתקופה בלתי קצובה.
ס' :13עוסק בהסכם קיבוצי לתקופה קצובה .זאת אומרת ,הסכם שקבוע בו מראש מועד פקיעתו
★ תחולה :הסעיף קובע שההסכם פוקע בהתאם למועד שקבוע בו .אבל הוא לא פוקע אוטומטית .ההסכם יפקע
רק אם אחד הצדדים הודיע לשני על פקיעתו כדין.
★ יציבות :כלל המשכיות – אם צד לא הודיע על פקיעתו של ההסכם הקיבוצי ,הוא נמשך כהסכם לתקופה בלתי
מסוימת ,לתקופה בלתי קצובה .תוקף ההסכם בשלב הזה הופך להיות "תוקף סטטוטורי" .תוקפו החוזי
לכאורה הסתיים ,אבל בגלל שלא ניתנה הודעה כדין הוא ממשיך לחול מכוח חוק ועתה יש להתייחס אליו
כהסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת .המטרה של כלל ההמשכיות הזה היא למנוע חלל במערכת היחסים
הקיבוצית ,לוודא שככל שניתן שהנורמה הקיבוצית ממשיכה לחול ,אלא אם הצדדים אמרו במפורש וכדין
שאינם מעוניינים בו עוד.
סעיפים 13ו ,14-שעוסקים בתחולה בזמן של ההסכם הקיבוצי ,סוטים מעקרונות בסיסיים בדיני החוזים .חוזה
רגיל ,לתקופה קצובה ,פוקע אוטומטית בתום התקופה הקצובה .ההסכם הקיבוצי לעומת זאת ,יסתיים רק אם
אחד הצדדים ביטל או תו כדין ,ואם לא אז הוא עובר מהתקופה ההסכמית לתקופה הסטטוטורית וממשיך לחול
כהסכם לתקופה בלתי מסוימת.
324
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חוזה רגיל לתקופה בלתי קצובה ,ניתן לסיים בכל רגע מהרגע שנחתם .לעומת זאת ,הסכם קיבוצי לתקופה בלתי
קצובה ,מקבל תקופת חסינות של שנה ,במהלכה לא ניתן להביאו לסיום.
הסעיפים האלה מעידים על רצון של המחוקק ליצור יציבות והמשכיות במערכת היחסים הקיבוצית .עם זאת,
אלה ככל הנראה סעיפים דיספוזיטיביים .אחרי הכל ,אנחנו במערכת הסדרה אוטונומית ולכן ככל הנראה הצדדים
האוטונומיים רשאים להתנות עליהם .יש כאן מרחב תמרון גדול ,אבל ברירת המחדל נועדה להבטיח יציבות
והמשכיות.
השאיפה בהבטחת יציבות המערכת הקיבוצית מופיעה גם במקומות אחרים בחוק הסכמים קיבוציים ולא רק
בסעיפים 13ו .14 -נראה עכשיו עוד כמה מופעים שלה.
.1ס' 5לחוק ההסכמים הקיבוציים – קובע שאובדן יציגות אינו משפיע על כושרו של ההסכם הקיבוצי.
המשמעות היא ,שהסכם קיבוצי ימשיך לחול גם אם הארגון איבד את היציגות .כפי שהסברנו במסגרת הדיון
בדרישת הכשירות של הסכם קיבוצי ,ארגון עובדים חייב להיות יציג כדי לחתום על הסכם קיבוצי .עם זאת,
סעיף 5מלמד אותנו שמרגע שהושגה יציגות וההסכם נחתם ,במהלך חיי ההסכם אין צורך בשמירה על דרישת
הרוב או דרישת הרוב והשליש של עובדים שחברים בארגון .כך שגם אם אבדה היציגות ,ההסכם הקיבוצי
ימשיך לחול עד שיובא לסיומו כדין כפי שנקבע בסעיפים 13ו.14-
325
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.2ס' 6לחוק הסכמים קיבוציים – מבטיח את יציבות ההסכם הקיבוצי דרך הגנה על ארגון העובדים מפני טענת
אי יציגות .הסעיף שכותרתו "סתימת טענת כשרות לאחר חתימה" ,קובע שהגוף היחיד שיכול להעלות טענה
שארגון עובדים שחתם על הסכם קיבוצי אינו יציג לאחר חתימת ההסכם ,הוא ארגון עובדים מתחרה.
המשמעות היא ,שלא הציבור ,לא עובד אינדיבידואלי ולא מעסיק יוכלו לטעון לאחר חתימה שלא נתקיימו כל
תנאי הכשירות הנדרשים לצורך חתימה על הסכם קיבוצי וכי הארגון שחתם אינו ארגון יציג .רק ארגון עובדים
מתחרה יכול להעלות טענה כזו .יש כאן רעיון של השתק מניעות ,בעיקר ביחס למעסיק שהרגע חתם על
ההסכם ,הוא לא יכול לבוא אחר כך ולהגיד שלא הייתה יציגות .נציין שתקנות הסכמים קיבוציים (רישום)
קובעות שטענה נגד כשירות ההסכם צריכה להיות מוגשת על ידי הארגון שטוען כנגד היציגות לממונה על יחסי
העבודה במהירות ועד ה 10-בחודש שלאחר פרסום ההסכם הקיבוצי במרשם ההסכמים הקיבוציים.
.3ס' 18לחוק הסכמים קיבוציים – קובע המשכיות של ההסכם הקיבוצי גם במצב של שינוי בזהות המעסיק.
הסעיף עוסק בסיטואציה שמכונה "העברת עסק מיד ליד" והוא מבטיח את רציפות והמשך תחולת ההסכם
הקיבוצי גם במצב של שינוי בעלים ,למשל אם המפעל נרכש ,מוזג או חולק .הסעיף קובע שכל מעסיק חדש,
ייראה כאילו חל עליו ההסכם הקיבוצי .הסעיף הזה מאפשר המשכיות של ההסכם הקיבוצי ומונע השתחררות
מהסכמים קיבוציים דרך העברת העסק לבעלים אחר או ביצוע איזה שהוא ארגון מחדש של העסק ומבטיח
שכל מי שירצה להביא את ההסכם הקיבוצי לסיום או לשנות אותו ,יהיה מחויב לעשות כן תוך התמודדות עם
כוחו הארגוני של ארגון העובדים.
.4ס' 19לחוק הסכמים קיבוציים – אותו סעיף שעסקנו בו בדיון של שני מישורי הפעולה של ההסכם הקיבוצי.
ס' 19נועץ את ההסכם הקיבוצי בחוזה העבודה של כל עובדת ועובד וקובע המשכיות של התניות הנורמטיביות
בהסכם קיבוצי גם לאחר סיומו .הוראות נורמטיביות נכנסות לחוזה העבודה האישי של כל עובד ועובדת
ומקבלות חיים משל עצמן בחוזה העבודה .לכן ,אם יבוטל ההסכם הקיבוצי אין משמעות הדבר שההוראות
האלה בטלות .כל ניסיון של המעסיק לשנותן ייכנס תחת דיני הרוויזיה .את זה כבר ראינו בדיון במילפילדר.
אם כן ,צרו ר הסעיפים האלה מלמד אותנו שההסכם הקיבוצי אינו חוזה רגיל ,אלא נורמה משפטית שמערכת
המשפט מבקשת להבטיח את היציבות וההמשכיות שלה ומגינה עליה בשלל דרכים ,מניסיונות של המעסיק להביא
לסיומה או לעוקפה.
דוגמה לאופן בו מערכת המשפט ובתי הדין מבטאים את הפרויקט הקורפורטיסטי של הבטחת תחולה רחבה ויציבה
לנורמה הקיבוצית ,ניתן לראות בפס"ד ועד עובדי הדפוס .פס"ד זה מדגים לנו את כוחותיו המיוחדים של ההסכם
הקיבוצי ואת יציבותו.
רקע :באותה פרשה ,דובר בסכסוך קיבוצי שמקורו בשינוע טכנולוגי בענף העיתונות הכתובה וביחסי העבודה בבית
הדפוס בידיעות אחרונות.
השאלה המשפטית :האם סידור העבודה של עובדי מחלקת ההפצה בדפוס הפלה לרעה את העובדים המאורגנים?
326
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עובדות המקרה :מדובר במקרה בו ידיעות אחרונות הביא ב 2004-לסיומם את ההסכמים הקיבוציים המיוחדים
עליהם הוא היה חתום מול ההסתדרות הכללית בבתי הדפוס .הצדדים ניהלו מו"מ להסכם חדש שלא צלח .שנה
לאחר מכן ,ב ,2005-ידיעות גם פרשה מחברותה בהתאחדות התעשיינים -הפעם ,במטרה למנוע תחולת הסכמים
קיבוציים כלליים על מחלקות הדפוס בידיעות .המעסיק כאן בבירור מבקש להתנער ממערכת יחסי העבודה
הקיבוצית בה הוא פועל במישור המיוחד והכללי .לאחר מהלכים אלה ,ב ,2005-ידיעות משנה את סדרי העבודה.
השינוי יושם על בסיס המלצותיה של איזושהי חברת ייעוץ שמצאה "אבטלה סמויה" בין עובדי הדפוס.
בנסיבות המקרה ,יש לנו כאן בעצם שלושה סוגים של הסכמים קיבוציים:
.1הסכם קיבוצי כללי שמכונה "הסכם המוציאים לאור" או "הסכם המו"לים".
.2הסכם קיבוצי כללי בענף הדפוס שבהמשך הוצא עליו צו הרחבה.
.3הסכמים מיוחדים שונים.
בפסה"ד מתעוררת השאלה ביחס לתחולתם של ההסכמים הקיבוציים הכלליים .ההסתדרות טוענת שהשינוי
שבוצע בסדרי העבודה של עובדי הדפוס ,הוא שינוי חד צדדי בסדרי העבודה ,ומייצר חלוקת עבודה לא שוויונית בין
עובדי המחלקה תוך הפליה של העובדים המאורגנים.
לטענתם ,שינוי סדרי העבודה חל רק על העובדים המאורגנים ולא על עובדי הקבלן ,לא על העובדים הזמניים ולא
על העובדים בחוזים אישיים .ולכן ,מדובר בפגיעה בכוח העבודה המאורגן .ההסתדרות ממשיכה וטוענת ,שההסכם
הקיבוצי הכללי בענף הדפוס ממשיך לחול ממספר סיבות :ראשית ,צו ההרחבה הרחיב את הוראותיו של ההסכם
הקיבוצי הכללי בענף הדפוס ולכן הוראותיו חלות גם על מי שאינו חבר בהתאחדות התעשיינים .שנית ,פרישת
הארגון מהתאחדות התעשיינים לא הוכחה באישור רשמי ,לא התנהלה כדין ולכן אינה תקפה .וכי בנוסף ,הפרישה
לא נעשתה במו"מ עם ועד העובדים ,היא נעשתה ללא הודעה מוקדמת .לכן ,לגישתם ממשיך לחול אחד מסעיפי
ההסכם הקיבוצי הכללי ,שקובע ששינוי בהתחלת משמרת ייעשה בתיאום עם ועד העובדים.
ביה"ד הארצי מסביר מהי הנורמה הקיבוצית שחלה בנסיבות המקרה ,אם בכלל ,ומוצא המשכיות ויציבות של
הנורמות הקיבוציות:
הסכם המו"לים (הסכם קיבוצי כללי) :נותר בתוקף על אף התפרקות איגוד המו"לים
א .ביה"ד קובע שההסכם אמנם הוארך רק עד ,1990אבל הצדדים לא הודיעו זה לזה על גמר תוקפו על פי
הוראות סעיף 13לחוק .לכן ,הסכם המו"לים ממשיך לחול.
ב .לכן ,גם העובדה שאיגוד המו"לים חדל כבר מלהיות ארגון מעסיקים מ ,1988-חדל להתקיים ,אין משמע
שההסכם הקיבוצי חדל להתקיים .ביה"ד נעזר בסעיף 5לחוק ,וקובע שאם ארגון העובדים היה מאבד את
יציגותו ,ההסכם הקיבוצי לא היה מאבד מתוקפו .מכאן הוא מקיש גם ביחס לארגון מעסיקים .לפיכך,
התפרקות האיגוד אינה אומרת שההסכם הגיע לסיומו.
327
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ג .ביה"ד קורא גם את סעיף 16וקובע שהתפרקותו של ארגון מעסיקים ,אינה גורעת מתוקפו או מתחולתו
של ההסכם במפעלו של כל אחד מן המעסיקים ,והוא יחול ביחסים שלו עם עובדיו עד שיבוטל כדין ,בהתאם
לפרוצדורה שקבועה בסעיפים 13-14לחוק ההסכמים הקיבוציים ,שניתן גם אותם להחיל בדרך של היקש
ובשינויים המחויבים גם על המעבידים שחל עליהם ההסכם.
הסכם הדפוס (הסכם קיבוצי כללי) :חל על העובדים למרות פרישת המעסיק מארגון המעסיקים
א .ביה"ד מסביר שמדובר בהסכם שנחתם בשנת 1974כהסכם קיבוצי כללי לתעשיית הדפוס והוא חל על כל
המעסיקים החברים בהתאחדות התעשיינים .כמו כן ,הובהר שההסכם הזה אכן הורחב בצו הרחבה
שעודכן מעת לעת .ביה"ד קובע שההסכם חל על עובדי הדפוס שהמעסיקים אותם חברים בהתאחדות
התעשיי נים .בגלל שידיעות אחרונות הייתה חברה גם בהתאחדות התעשיינים וגם באיגוד המו"לים ,שני
ההסכמים חלים על עובדיה.
אם כן ,האם הפרישה מהתאחדות התעשיינים הביאה לביטול הסכם הדפוס? ביה"ד מבהיר שלא .אכן,
ידיעות פרשה מהתאחדות התעשיינים .אבל פרישתו של מעסיק מארגון המעסיקים ,כשלעצמה ,לא
משחררת אותו מתחולת ההסכמים הקיבוציים במפעלו .יש לתת על פרישה כזו הודעה מוקדמת ,ביה"ד
מדבר על חודשיים ,באנלוגיה להודעה מוקדמת על הסכם קיבוצי בס' 14לחוק.
כמו כן ,ישנם קריטריונים שנקבעו בפסיקה להשתחררות מתחולת הסכם קיבוצי כאשר המעסיק פורש
מארגון מעסיקים .לפי הפסיקה ,מעסיק שפרש מארגון צריך לתת הודעה מוקדמת בכתב לארגון העובדים
על ביטול תחולת ההסכם הקיבוצי ולהודיע בכתב לרשם ההסכמים הקיבוציים על ביטול תחולת ההסכם
הקיבוצי על המעסיק הפורש .בנסיבות המקרה ,ידיעות אחרונות לא מסרה להסתדרות או לרשם ההסכמים
הקיבוציים הודעה על ביטול תחולת הסכם הדפוס על עובדיה .בנסיבות אלה ,גם הוראות הסכם הדפוס
נמצאות כבנות תוקף ביחסים שבין ידיעות אחרונות לבין עובדי הדפוס בעיתון.
ב .ביה"ד מוסיף שבכל מקרה חל צו ההרחבה על ההסכם הזה ,שתקף כל עוד הסכם הדפוס תקף.
לסיכום ,ביה"ד פוסק שהסכם המו"לים והסכם הדפוס חלים למרות כל מאמציה של ידיעות אחרונות ,שהמעסיק
נדרש להיוועץ בארגון ולבסוף ,שהעיתון נדרש לקבוע את סידור העבודה בשעות נוספות בתיאום עם ועד העובדים,
להימנע מאפליית העובדים המאורגנים במחלקה ובכל הנוגע לחלוקת המשמרות והשעות הנוספות.
פסה"ד הזה מדגים לנו רבות מהוראות היציבות בחוק הסכמים קיבוציים ואת האופן שבו פרשנותם מובילה ליצירת
המשכיות של הנורמה הקיבוצית ,גם כאשר חלק מהבסיס המוסדי הרלוונטי שהביא ליצירת הנורמה נעלם לחלוטין
מן העולם.
ביחידה זו עד כה למדנו להכיר את ההסכם הקיבוצי ואת ייחודו :את דרישות הכשרות שלו ,שני מישורי הפעולה
שלו – האובליגטורי והנורמטיבי – והקושי להבחין ביניהם ,עובדת היותו "חיה משפטית מעורבת" שמקצתו חוק
ומקצתו חוזה והמשמעויות של כל זה .הכרנו שני סוגים שונים של הסכמים קיבוציים ,מיוחד וכללי ,ודנו בקצרה
גם בהסכם הקיבוצי הפלורלי .ראינו איך ההיגיון הקורפורטיסטי והאידיאולוגיה הסולידריסטית השפיעו על
328
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פרשנות תחולת ההסכם הקיבוצי ,הן מבחינת על מי ההסכם הקיבוצי חל ולבסוף ,מבחינת היציבות של "חוזה העל"
הזה .במקטע הבא והאחרון נכיר שני סוגים שונים נוספים של כלים קיבוציים; ההסדר הקיבוצי וצו ההרחבה.
כזכור לנו מהמקטע הראשון של יחידה זו ,הסדר קיבוצי הוא הסכם שעוסק בקבוצה ,אך לא נתקיימו בו אחת (או
יותר) מדרישות הכשירות הקונסטיטוטיביות של הסכם קיבוצי מכוח ס' 1לחוק ולכן לא חל עליו חוק ההסכמים
הקיבוציים.
משמעות הדבר היא שאין שום דבר שמקשר את העובדים להסדר ,הוראות התחולה ביחס לעובדים ומעסיקים
של חוק ההסכמים גם הן לא רלוונטיות והוראות על תחולה בזמן גם כן לא חלות .כל מה שדנו בו עד כה חל רק על
הסכם קיבוצי ולא על סוגי חוזים אחרים ובכלל זה ההסדר הקיבוצי.
נחזור כאן למבנה הדיון שלנו בתנאי הכשירות הקונסטיטוטיביים ונראה כיצד אי התקיימות כל אחד מהם תהפוך
את הנורמה להסדר קיבוצי:
.1הסכם שמי שחתום עליו אינו ארגון עובדים יציג הוא הסדר קיבוצי
יכול להיות שמי שחותם הוא ארגון עובדים שאינו יציג או אורגן בארגון שאינו מוסמך לחתום ,למשל ועד
עובדים .ראינו בפס"ד פרוטארום :שכאשר הוועד חתום ,המסמך הוא הסדר קיבוצי בלבד.
.2הסדר קיבוצי הוא גם הסכם שמי שחתום עליו אינו הגורם המוסמך מטעם המעסיק ואין לו את הכוחות
המשפטיים לחתום על ההסכם.
.3אם במסמך יש התייחסות למה שאינו תנאי ויחסי עבודה ,למשל אם נחזור לדוגמה שנתנו קודם לכן ,של
הסדרה במסמך של הנפקה בבורסה – הסכמה ביחס לנושאים האלה שאינם בעניין תנאי ויחסי עבודה ,הם לא
חלק מההסכם הקיבוצי .זה לא פוסל את כל ההסכם ,אבל הסעיפים האלה לא ייחשבו הסכם אלא הסדר קיבוצי
בלבד.
.4לבסוף ,אם המסמך לא הוגש לרישום או לא נעשה בכתב ,גם אז מדובר בהסדר קיבוצי ולא בהסכם קיבוצי.
ראינו למשל בפס"ד בי"ח אלין את האמירה של ביה"ד ,שזה לא משנה אם הצדדים התכוונו להגיש לרישום
ושכחו ,או שלא רצו להגיש לרישום כלל .הכוונה אינה משנה .היעדר רישום הופך את ההסכם להסדר קיבוצי.
329
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
★ סוג נוסף של פגם בדרישת הכשירות הוא כאשר אין שני צדדים להסכם :אז קובעת הפסיקה שמדובר בהסדר
קיבוצי חד-צדדי .מתי מצב כזה יכול לקרות?
למשל ,חוקת העבודה לעובדי ההסתדרות – זהו מסמך שמסדיר את תנאי העבודה של העובדים -
בהסתדרות .במצב הזה ההסתדרות היא גם ארגון העובדים וגם המעסיקה .אבל מן הסתם ההסתדרות
לא יכולה לנהל מו"מ עם עצמה .לפיכך ,הפסיקה מגדירה הסכם כזה כהסדר עבודה קיבוצי חד-צדדי .זה
לא הסכם קיבוצי.
אבל אפשר גם לחשוב על מצב שכיח בהרבה – נניח שהמעסיק מפרסם לכלל העובדים שהחל ממועד מסוים -
יסגרו את הקפיטריה במפעל ובמקום העבודה יקבלו כרטיסי "תן-ביס" .גם כאן יש פנייה לקבוצה כולה,
אבל מרבית תנאי הכשירות לא מתקיימים ולכן זה הסדר שמתייחס לקבוצה והוא הסדר קיבוצי חד-צדדי.
עד כה הבנו מהו הסדר קיבוצי .עכשיו נעבור לעסוק בשאלה המרכזית לגבי הכלי המשפטי הזה והיא ,מה תוקפו של
ההסדר הקיבוצי .עד עכשיו הבנו שההסדר הקיבוצי הוא לא הסכם קיבוצי ,ולכן ההוראות שמייחדות את ההסכם
הקיבוצי וביניהן הדואליות הנורמטיבית ,התחולה בזמן ,התחולה הפרסונלית ,הסדרי היציבות -כל אלה לא חלים
עליו.
330
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אז אם כן ,מה תוקפו המשפטי של ההסדר הקיבוצי? בעבר עמדת הפסיקה היתה ברורה;
.1הפסיקה בעבר ראתה בו כהסדר ג'נטלמני בלבד – ולפיה אין להסדר קיבוצי תוקף משפטי ,אלא תוקפו כמו של
הסדר ג'נטלמני בלבד ,מה שאומר שמבחינה משפטית אי אפשר לאכוף אותו .ראינו את העמדה הזו בפס"ד
פרוטארום משנת .1988
בפס"ד זה מדובר בהסדר קיבוצי וביה"ד מבהיר שהוא אפילו לא חוזה .הוא רק הסדר ג'נטלמני – הוא הסכמה בין
הצדדים שנעדרת כל תוקף חוזי מחייב ואכיף .כלומר ,אם צד אחד לא מקיים אותו אין שום דרך משפטית לאכוף
אותו.
← רקע :בפרוטארום נחתם הסכם שמעניק הטבות לעובדים ביחס להחזקת רכב והמעסיק לא מקיים את
ההסדר מהיום הראשון .ההסדר נחתם עם ועד העובדים .למדנו ביחידת המבוא להסכמים קיבוציים,
שבהסתדרות הכללית חלה תורת האורגנים ולכל אורגן בהסתדרות יש כוח וסמכות מכוח חוקת
ההסתדרות .חוקת ההסתדרות קובעת שוועד העובדים איננו רשאי ואיננו מוסמך לחתום על הסכם
קיבוצי .לכן ,אם ועד העובדים בפרוטארום חתם על המסמך ,הוא לא יכול להיות הסכם קיבוצי ,כי זה
לא הגוף המורשה לכך מטעם ארגון העובדים היציג .מסיבה זו מדובר בהסדר קיבוצי.
← עכשיו נשאלת השאלה – מה תוקפו של ההסדר הקיבוצי? בכל זאת ,המעסיק חתם עליו .האם יש לו תוקף
כלשהו?
← ביה"ד קובע שלא .אין לו תוקף של הסכם קיבוצי ,אבל עוד יותר מכך – אפילו אין לו תוקף חוזי .זוהי
הסכמה ג'נטלמנית בלבד .למה? ראשית ,אין להסכם תוקף במישור האובליגטורי ,כי לא התקיימו בו כל
תנאי הכשירות .לא חתם עליו ארגון עובדים יציג .מהסיבה הזו ,גם אין לו תוקף במישור הנורמטיבי – כי
אילו היה מדובר בהסכם שנחתם עם אורגן של ההסתדרות שהינו בעל סמכות לחתום על הסכם קיבוצי,
נניח כמו מועצת הפועלים ,אז היו מתקיימות דרישות הכשירות ,היה מדובר בהסכם קיבוצי והייתה קמה
לעובדים זכות מכוח סעיף – 19זכות שהתגבשה מרגע החתימה וננעצה בחוזה העבודה של כל עובדת ועובד.
אבל בנסיבות המקרה ,סעיף 19וחוק ההסכמים הקיבוציים כולו לא חל .כי לא התקיימו מלוא דרישות
הכשירות.
331
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בנוסף ,מבהיר ביה"ד שאם המעסיק היה מקיים את ההסכם פרק זמן מסוים ,אז היינו אומרים שמדובר
בהתנהגות חוזרת ונשנית של המעסיק שהופכת לענף חדש ומחייב בחוזה העבודה מכוח דיני הרוויזיה.
כלומר ,אם יש תוקף כלשהו להסדר הקיבוצי ,הוא מכוח דיני החוזים ולא מכוח סעיף 19או דיני משפט
העבודה הקיבוצי .אבל מאחר ובמקרה זה המעביד לא קיים את ההיבט הזה של ההסכם מהיום הראשון,
אין להסכם תוקף מכוח דיני הרוויזיה.
← נסביר את הרציונל של המהלך המשפטי הזה בכלכלה הפוליטית של יחסי העבודה בישראל :ההיגיון
מאחורי אי-מתן כוח משפטי להסדר הקיבוצי במישור האובליגטורי והנורמטיבי ,הוא היגיון
קורפורטיסטי .החוק מנסה לעודד את הצדדים לעמוד בדרישות הכשירות .שוב ,זהו עוד ביטוי של הגישה
הקורפורטיסטית .אנחנו רוצים להבטיח הסדרה ריכוזית ,כך שרק ארגון עובדים יציג כפי שהוגדר בחוק
יחתום על הסכמים קיבוציים.
הגישה הזו של ביה"ד בעבר ,של הכל או כלום – או שזה הסכם קיבוצי על כל המשתמע מכך או שההסכם
נעדר כל תוקף מחייב -מתמרצת את הצדדים לתעל את ההסכמות לכדי הסכם קיבוצי.
לכן ,עמדת ביה"ד באותה תקופה היא שההסדר הקיבוצי אפילו איננו חוזה ובמערכת יחסי העבודה
הקיבוצית הקורפורטיסטית ההסכמה צריכה להיעשות בהסכם קיבוצי ואם היא לא נעשית כך ,אז המשפט
מוריד את ההסכמה לרף יותר נמוך מהרף החוזי – זהו רק הסדר ג'נטלמני.
← ספציפית ,יש חשיבות לכך בהקשר של פרוטארום – כי המשמעות היא שביה"ד לא מעניק כוחות מחייבים
להסכמה של הוועד בלבד .בתקופה הקורפורטיסטית המגמה היא ריכוזית כלפי מעלה; הוועדים קרובים
לשטח ,מבוזרים ורבים .במערכת יחסי העבודה שהתפתחה בישראל ,רוצים למנוע מהם לחתום על
הסכמים קיבוציים כי הוועדים לא רואים את התמונה המלאה של שוק העבודה .הם רואים את האינטרס
הממוקד שלהם במקום העבודה הספציפי .הם יכולים להתפרע ולעשות דברים בניגוד למדיניות המוצהרת
של ההסתדרות .ועדים הם בדרך כלל מיליטנטיים יותר .לכן ביה"ד מייצב את כוחה הריכוזי של
ההסתדרות ולא מאפשר שהסכמות עליהם חתום ועד העובדים יחייבו את הצדדים .כלומר ,השיקול להפוך
את זה למסמך שהוא הסדר ג'נטלמני בלבד ,נעוץ באותה חשיבה קורפורטיסטית.
← מה יכול לעשות הועד בפרוטארום? אחרי הכל ,המעסיק חתם אתו על הסכמה כלשהי (הסדר קיבוצי) ואז
הפר אותו .משפטית הועד לא יכול לעשות כלום ,הוא יכול רק לומר שזה לא בסדר .אבל צריך לקחת
בחשבון שבמסגרת יחסי העבודה לפעמים זה לא מעט ,כי המעסיק מאבד את שיתוף הפעולה של הוועד.
כשפרוטארום תצטרך את הסכמת הוועד בפעם הבאה ,היא כנראה לא תקבל אותה .לכן ,עלינו לקחת
בחשבון שאובדן המוניטין והאמון של ההנהלה שחותמת על מסמך ואז לא מקיימת אותו ,יכול להיות הרבה
יותר אפקטיבי מצו עשה או אל תעשה נוזף שמוציא ביה"ד.
332
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.2עם זאת ,כבר בתקופה הקורפורטיסטית ,ועוד יותר מכך בשני העשורים האחרונים ,הפסיקה הכירה בדרכים
שבהן אפשר לתת תוקף משפטי מחייב כלשהו להסדר הקיבוצי:
אופציה שמוזכרת בפס"ד פרוטארום – הצדדים להסדר הקיבוצי העניקו לו בעצמם תוקף חוזי .אם -
הצדדים קובעים בחוזה במפורש ,שלמרות שמדובר בהסדר יש לו תוקף חוזי ,ביה"ד יכבד את הסכמת
הצדדים ויעניק לו תוקף חוזי במישור האובליגטורי .כלומר ,במסגרת האוטונומיה של הצדדים במערכת
יחסי העבודה ,הם יכולים לקבוע שיהיה תוקף חוזי להסדר קיבוצי (מדובר בתוקף חוזי בלבד ולא בהסכם
קיבוצי).
דרך שנייה ,מכוחה ביה"ד הכיר בתוקפו החוזי של ההסדר הקיבוצי היא דרך דיני הרוויזיה .במישור -
הנורמטיבי ,בפרשת פרוטארום ,מסביר ביה"ד שאם ההסדר הקיבוצי שנחתם ,היה מקוים ,הרי שהיה
מדובר בהתנהגות חוזרת ונשנית שננעצת בחוזה העבודה של העובדים .במצב כזה ,העובדים יכולים היו
לטעון שהתחוללה רוויזיה .כזכור ,בפרוטארום הבעיה הייתה שהמעסיק לא קיים את ההסדר מהיום
הראשון ולכן לא התחוללה רוויזיה .אבל האופציה של רוויזיה קיימת ומוכרת.
לסיכום ,לגישה זו לעיתים להסדר הקיבוצי יכול להיות תוקף משפטי מחייב ,שמקורו אינו בממד הקיבוצי
של משפט העבודה ,אלא בממד החוזי.
נראה עכשיו שישנה פסיקה עדכנית יותר .בפסיקה בתקופה הפוסט-קורפורטיסטית ,כלומר בעשר-עשרים
השנה האחרונות ,אנו רואים התבטאויות מסוימות של ביה"ד לעבודה כמו בפרשת ביה"ח אלין ,שמבקשות
לתת להסדר הקיבוצי תוקף משפטי במישור הקיבוצי.
← עובדות המקרה :מדובר בעובדת שפוטרה שלא בהיוועצות עם ועד העובדים ,וזאת בניגוד להוראות
הסכם קיבוצי שקבע חובת היוועצות בוועד במקרה של פיטורים .המעסיק טוען שהוא לא חייב לקיים
את ההיוועצות כי לא מדובר בהסכם אלא בהסדר .למה זה הסדר בלבד? כי לא התקיימה בו אחת
מדרישות הכשירות – ההסכם לא הוגש לרישום.
← השאלה המשפטית :מה תוקפה של ההסכמה בין הצדדים? האם מדובר בהסכם או בהסדר קיבוצי?
ומה מידת החיוב שלו?
333
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
← ההלכה:
בנסיבות המקרה ,כשהפגם שנפל היה דרישת הרישום ,ודרישה זו בלבד ,ביה"ד מבקש לחזק את
ההסדר הקיבוצי.
ביה"ד קובע :במצב שבו מרבית התכולות המהותיות של ההסכם הקיבוצי קיימות ,והדבר היחיד שנעדר ממנו
הוא היבט פורמלי של רישום ,צריך להתייחס להסדר הקיבוצי כפי שמתייחסים להסכם קיבוצי.
ניתן לומר שמדובר במעין "ידועים בציבור" בתחום היחסים הקיבוציים.
שימו לב ,שביה"ד קובע שבנסיבות אלה יש לתת תוקף מחייב להסכם הקיבוצי ,אבל מבחין בין הוראה
אובליגטורית (שאינה אכיפה) לבין הוראה נורמטיבית (שבגינה קמה זכות תביעה) .בנסיבות המקרה ,ביה"ד
מסווג תניה שקובעת חובת היוועצות בוועד העובדים בפיטורים כתניה מעורבת ,בעלת פן נורמטיבי ואובליגטורי.
התניה יוצאת חובה למעסיק להיוועץ בוועד במישור האובליגטורי ומקימה זכות לעובד להיות מפוטר רק בהתאם
להליך שנקבע בהסכם במישור הנורמטיבי.
יכול להיות שאפשר היה להגיע לאותה תוצאה גם בנימוק של דיני הרוויזיה ,אבל ביה"ד לא עושה את זה ,אלא הוא
מדבר על תוקפו של ההסדר הקיבוצי במישור הקיבוצי מכוח חובות תום הלב ,ובכך מחזק את המגמה של הבדיקה
המהותית לשם התגברות על דרישת הכתב והרישום.
בנסיבות המקרה ,לעובדת קמה זכות תביעה עקב ההפרה ונפסקו לה פיצויים.
אבל מה גבולותיה של המגמה הפסיקתית הזו? אילו זכויות קמות מכוחה ואילו סעדים היא מאפשרת? גבולות
ההלכה אינם ברורים .מאז פסה"ד הזה בשנת ,2007לא הייתה לנו פסיקה רבה נוספת שמבהירה זאת.
גם בדיון שלנו בצו ההרחבה נראה את האופן בו הפסיקה מעצבת את המוסדות הקיבוציים האלה ,בהתאם לשינויים
באופייה של מערכת יחסי העבודה.
צו ההרחבה הוא כלי משפטי ייחודי לעולם משפט העבודה הקיבוצי ,שנובע מסעיף 33לחוק הסכמים קיבוציים.
מדובר במצב יוצא דופן וייחודי ,בו הרשות המבצעת לוקחת נורמה שנוצרה במו"מ על ידי הצדדים ליחסי עבודה
במסגרת הסכם קיבוצי כללי ומרחיבה אותה על כל המעסיקים – בענף ,במקצוע או במדינה.
ראינו בפרשת ועד עובדי הדפוס מעסיק שפורש מארגון המעסיקים כי הוא לא רוצה שיחולו עליו ההסכמים
הקיבוציים הכלליים עליהם חתם הארגון .מה עושה צו הרחבה? צו הרחבה לוכד את המעסיקים האלה שברחו.
זהו כלי שלוקח את ההסכם הקיבוצי הכללי (רק הסכם קיבוצי כללי ,לא הסכם קיבוצי מיוחד) ומרחיב אותו גם על
המעסיקים שבחרו לא להיות חברים בארגון המעסיקים.
צו ההרחבה למעשה לא מאפשר תחרות בין מעסיקים מאורגנים למעסיקים שאינם מאורגנים לעניין תנאי העבודה
שמוסדרים בצו ההרחבה .הוא מונע את האפשרות שמעסיקים לא מאורגנים יוכלו ליהנות מיתרון של הפחתת
שכר ותנאי העסקה ביחס למעסיקים המאורגנים.
צו ההרחבה תופס את אותם מעסיקים שמבקשים לצאת מעסקת החבילה הקורפורטיסטית ומכפיף אותם
לעקרונות ההסכמיים .כלומר ,יש כאן אלמנט מובהק מאוד של כפייה על ידי החוק של הנורמות שנוצרו במסגרת
יחסי העבודה הקיבוציים ,גם למעסיקים שלא מעוניינים בכך.
במובן הזה ,על הציר שבין חוזה לחוק ,צו ההרחבה לוקח את הנורמה הקיבוצית ומרחיק אותה מהכיוון החוזי
המבוסס על הסכמה ,אל הכיוון הכופה של החוק.
המאפיינים של צו ההרחבה
.1צו ההרחבה יכול להרחיב רק הסכם קיבוצי כללי – להזכירנו ,הסכם קיבוצי כללי הוא הסכם שחורג מגבולות
המעסיק היחיד וחל לפי סעיף 16לחוק על הצדדים להסכם ,על כל המעסיקים שחברים בארגון המעסיקים ועל
העובדים שמועסקים על ידם.
335
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.2את צו ההרחבה נותן שר העבודה והרווחה (למעשה עתה ,שרת הכלכלה) – לאחר היוועצות עם הצדדים להסכם.
.3ישנה תקופה של שימוע שבה גם צדדים שלישיים יכולים להביע תמיכה או התנגדות.
.5חיי הצו הם כאורך חיי ההסכם הקיבוצי עליו הוא "רוכב" – כלומר ,כל עוד ההסכם הקיבוצי חל ,צו ההרחבה
חל ,אלא אם מבטלים את צו ההרחבה בנפרד.
.6תוקפו של הצו הוא כשל ההסכם הקיבוצי – כאשר ההסכם הקיבוצי פוקע ומגיע לסיומו בכל דרך שהיא ,צו
ההרחבה מאבד מתוקפו אוטומטית ,באותו הרגע .על פי הפסיקה זה אפילו לא אירוע שמצריך רישום.
לכן ,יש להבין את צו ההרחבה כסוג של טפיל ,ששואב את חייו מההסכם הקיבוצי הכללי עליו הוא רוכב .אין לו
חיים משל עצמו בלי ההסכם .כמו כן ,יש לדעת שההסכם הקיבוצי נלקח ומורחב כלשונו.
חשוב לדעת:
.1אין חובה להרחיב את כל ההסכם הקיבוצי
.2אסור לשר/ה לשנות את ההוראות שהוא כן מרחיב
.3צו ההרחבה חייב להיות זהה ולאמץ את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי.
וכעת נרחיב:
אין חובה להרחיב את כל ההסכם הקיבוצי ,למשל לא מרחיבים הוראות שהן בעיקרן אובליגטוריות כי במקום
עבודה לא מאורגן אין את אותם מוסדות שקיימים במקום עבודה מאורגן ,כמו ועדה פריטטית או ועדת מעקב.
מעבר לכך שניתן לא להרחיב את כל ההוראות ,אסור לשר לשנות את ההוראות שהוא כן מרחיב .כלומר ,אם
מרחיבים הוראות לעניין שכר ,אי אפשר לקבוע בצו ההרחבה שכר מופחת ביחס להסכם הקיבוצי .כלומר ,לא ניתן
לייצר בצו ההרחבה נורמה שונה מזו הקבועה בהסכם הקיבוצי .צו ההרחבה חייב להיות זהה ולאמץ את הוראותיו
של ההסכם הקיבוצי.
הרעיון של צו הרחבה הוא רעיון ייחודי כי אין בו את התשתית ההסכמית שיש בחוזה או בהסכם קיבוצי .מצד שני,
הוא גם לא חוק .מעמדו הוא של מעין חקיקת משנה.
ניתן להבין מהתיאור עד כה ,שגם בצו ההרחבה אנו רואים את הרציונל הבסיסי של הקורפורטיזם :צו ההרחבה
מבטא העדפה מדינתית ברורה ,שנורמות בשוק העבודה יפותחו על ידי הצדדים ליחסי עבודה – ארגוני עובדים
וארגוני מעסיקים ,צדדים שקרובים לשטח ומבינים את המצב לעומק ,ושלא ייקבעו על ידי המחוקק.
336
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עם זאת ,המדינה מעוניינת בהסדרה ריכוזית ורחבה ולכן מבקשת לא להשאיר את ההסכמה ברובד ההסכמי
והוולונטרי בלבד ,כך שהדברים לא יהיו תלויים בנכונות של המעסיקים להיות חברים בארגוני מעסיקים .זה בעצם
סוג של רגולציה שמתחילה מלמטה – היא לא באה מהליך פרלמנטרי של הצעות חוק ,אלא מהסכמת הצדדים
ליחסי עבודה שמזוהה על ידי הרגולטור כרעיון טוב ,שיש לאמצו ולתת לו תוקף שדומה לחקיקת משנה.
צו ההרחבה הוא לא המצאה ישראלית .ישנן מדינות שעושות שימוש נרחב בצווי הרחבה – מדינות קורפורטיסטיות.
כך למשל בהולנד יש שיעור נמוך של חברים בארגוני עובדים ,אבל ההסכמים חלים כמעט על כל העובדים במשק
בגלל השימוש האינטנסיבי בצווי הרחבה .עם זאת ,ישנן מדינות שבהן הכלי הזה לא קיים בכלל ,למשל בארה"ב.
כיצד מורחב הסכם קיבוצי בצו? – הרחבה ענפית והרחבה כלל -ארצית
בהרחבה ענפית:
ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בענף מסוים מורחב לכל המעסיקים בענף ,בין אם הם חברים בארגון המעסיקים
ובין אם לא .למשל ,בשנת 2013נחתם הסכם קיבוצי לעובדי ניקיון ,שהורחב בשנת 2014בצו הרחבה לכל המשק.
עכשיו ,הוראות ההסכם הקיבוצי שקבעו תעריף שכר שעתי ,שכר עבודה עבור משרה מלאה ,תוספת ותק ,קרן
השתלמות ,סבסוד מזון במזנון מקום העבודה וכן הלאה ,חלות עתה על כל המעסיקים בענף הניקיון .זו דוגמה
לשימוש בצו הרחבה ברמה הענפית.
בהרחבה כלל-ארצית:
צו הרחבה יכול להיות גם הסדר ברמה הכלל-ארצית ,כך שיחול על כל המעסיקים במשק .דוגמאות בולטות הן
למשל צו ההרחבה בנושא דמי הבראה – כל עובד בישראל זכאי לדמי הבראה .המקור לכך הוא לא חוק ,אלא הסכם
קיבוצי כללי שהוחל עליו צו הרחבה כלל ארצי.
בדומה ,צו ההרחבה שקבע פנסיה חובה; בשנת 2008נחתם הסכם קיבוצי כללי שמחייב הפרשות לפנסיה לכל
עובדת ועובד .על ההסכם הקיבוצי הזה הוצא צו הרחבה .מאז ההסכם עודכן ובהתאם גם צו הרחבה להסכם החדש
עודכן ,אבל אין לנו חוק שעוסק בפנסיה ,רק צו הרחבה.
דוגמה נוספת שדנו בה במסגרת הדיון בחוק שעות עבודה ומנוחה ,הינה קיצור שבוע העבודה בישראל והמעבר
לשבוע עבודה של 5ימי עבודה .גם קיצור שבוע העבודה נעשה בהסכם קיבוצי כללי שהורחב בצו הרחבה.
נראה גם שישנם הסכמים קיבוציים כלליים ,שהצדדים חותמים עליהם מראש מתוך מחשבה שיורחבו ושהם
מציינים במפורש שלא ייכנסו לתוקף אלא אם יורחבו .ראינו את זה בדיון שלנו בנושא הפרטיות במקום העבודה,
וההסכם הקיבוצי שנחתם והוזכר בפרשת איסקוב.
337
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בכל המקרים האלה ,ובמקרים נוספים ,המדינה מבטאת את העמדה לפיה השותפים החברתיים (ארגוני העובדים
והמעסיקים) ,הם המומחים לקביעת הנורמות בנושאים האלה והמדינה מאמצת את הפתרון שהשותפים
החברתיים מגבשים.
אין פסיקה רבה על צווי הרחבה .אבל ,נעסוק כעת בפס"ד אחד שעוסק בתחולה הענפית של צו ההרחבה.
באותו מקרה ,דובר בחברה שעוסקת במלונאות .אותה חברה עסקה גם בבניית המלון אותו תפעלה .נשאלה השאלה,
מהי הנורמה הקיבוצית החלה על העובדים בתקופת בניית המלון? האם זה ההסכם הקיבוצי הכללי בענף
המלונאות? או צו הרחבה בענף הבנייה?
בפסה"ד ביה"ד חוזר על הלכת בנק אוצר החייל שכבר ראינו ,ומבטא העדפה להסכם מפעלי אחד שחל על כל
העובדים .עם זאת ,ביה"ד מחליט שבנסיבות המקרה ,לא ניתן לראות בחברה כבית מלון בתקופת הבנייה .ההכרעה
היא כי ייתכן שמעסיק יסווג בענפים שונים בתקופות שונות אם הוא משנה את עיסוקו :בתהליך הבנייה – ענף
הבנייה ,וכאשר המלון ייפתח – ענף המלונאות .בהתאם יחולו נורמות קיבוציות שונות.
עם השנים ,הולך ופוחת השימוש בצווי הרחבה .היום יש שימוש נמוך יותר בצווי הרחבה ענפיים .עדיין יש חשיבות
לצווי הרחבה כלל ארציים (ראינו :דמי הבראה ,קיצור שעות העבודה השבועיות ,הוצאות נסיעה ,ביטוח פנסיוני –
אלה דברים חשובים מאד ) .אבל כמו שאנו רואים ,צו ההרחבה הוא צו שנולד בארגז הכלים הקורפורטיסטי .הוא
ממשיך ללוות אותנו גם היום אם כי ברמה פחותה ,אבל עדיין יש בו שימוש משמעותי וחשוב.
בכך סיימנו את ההיכרות שלנו עם ההסכם הקיבוצי ועם כלים קיבוציים נוספים .ראינו את הכלים המשפטיים
הייחודיים למשפט העבודה הקיבוצי ואת המאפיינים הייחודיים שמעניק להם חוק הסכמים קיבוציים .לאחר
שהכרנו את התוצר של המו"מ הקיבוצי ,ביחידה הבאה נעבור להכיר את הצדדים למו"מ הקיבוצי; מי יכול לנהל
מו"מ קיבוצי ומי יכול לחתום על הסכם קיבוצי.
338
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חלק :1מבוא
ביחידה זו נעסוק בצדדים ליחסי עבודה קיבוציים .המקטע הראשון יספק לנו מבוא להבנת ההתפתחויות
המשפטיות בתחום.
כזכור לנו מהיחידה הקודמת שעסקה בהסכמים קיבוציים ,סעיף 1לחוק ההסכמים הקיבוציים כולל 4דרישות
כשירות קונסטיטוטיביות מצטברות על מנת שהסכם ייתפס כהסכם קיבוצי:
)1נחתם ע"י ארגון עובד יציג;
)2נחתם ע"י מעסיק ארגון או ארגון מעסיקים;
)3עוסק בנושא תנאי ו/או יחסי עבודה;
.)4כתוב והוגש לרישום (סעיף 7וסעיף .)10
כאמור ,די שאחת מדרישות הכשירות אינה מתקיימת כדי שההסכם לא יקבל את הכוח וההגנות שמעניק לו חוק
ההסכמים הקיבוציים ,ויהיה מדובר בהסדר קיבוצי בלבד ,על כל המשתמע מכך.
ביחידה זו נעסוק בשתי דרישות הכשירות הראשונות ,נלמד מהו ארגון מעסיקים (הדיון בזה יהיה קצר כי אין הרבה
פסיקה ועיסוק משפטי בנושא הזה כיום) ונלמד במקטעים הבאים מהו ארגון עובדים וכן מהם מבחני היציגות
וכיצד הנציגות נספרת בפועל.
ביחידה הקודמת עסקנו בתוצר של המו"מ הקיבוצי ,ההסכם הקיבוצי .ביחידה הזו אנו עוברות לעסוק בצדדים
ליחסי העבודה .נעסוק בשאלה מיהם אותם צדדים שיכולים לבוא בגדרי משפט העבודה האוטונומי .נבקש להבין
339
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
גם התפתחות משפטית זו כחלק מהסיפור הרחב של שינוי מערכת יחסי העבודה הקיבוצית בישראל ושחיקת
הקורפורטיזם.
ביחס לצדדים ליחסי העבודה ,הסיפור בגדול ,כפי שכבר שמענו ביחידות קודמות שעסקו במשפט העבודה הקיבוצי,
הוא ריכוך העמדה ביחס לנקודת הכניסה ליחסים הקיבוציים .בעבר ,בשיא התקופה הקורפורטיסטית ,נקודה
הכניסה ליחסי הקיבוציים הייתה נקודת ההתערבות העיקרית של ביה"ד לעבודה ושל משפט העבודה הקיבוצי.
ביה"ד היווה את שומר הסף ,אך מיעט להתערב בתוכן המו"מ.
אולי זה פרדוקסאלי ,אבל דווקא התקופה הזו אופיינה בהגדרה מינימלית למה הוא ארגון עובדים .גם כללי היציגות
נתפשו כפשוטים וניטרליים .עם זאת ,למרות הפשטות המינימליסטית לכאורה של הדין ,הלכה למעשה הייתה
סגירה כמעט הרמטית של מערכת יחסי העבודה הקיבוצית בפני ארגוני עובדים מחוץ להסתדרות הכללית.
ההסתדרות הכללית נתפשה כדמות העיקרית לצורך ייצוג עובדים במערכת הקורפורטיסטית ,שמתבססת כזכור על
ייצוג ריכוזי של השחקנים ברמות השיא .לשם כך יש צורך בארגון עובדים אחד חזק.
בעב,ר הדין עוצב כדי להבטיח את כוחה ויציבותה של ההסתדרות כמייצגת את קולם של העובדים .ביחידה הזו
נראה את שינוי המגמה; הגמשה בנקודת הכניסה כך שיותר גופים מוכרים כארגוני עובדים .ושוב ,אולי באופן
פרדוקסאלי ,התהליך לווה בפיתוח הסדרה מורכבת של כללי היציגות ואופן הפעלתם.
אולם ,למרות הגברת המעורבות המשפטית ,התוצאה של השינויים היא מתן אפשרות לארגונים חדשים ,מלבד
ההסתדרות ,לקום ולהתחרות על ייצוג עובדים בזירה הקיבוצית .נזכיר כבר עכשיו כי השינויים האלה מתרחשים
בד בבד עם השינויים ביחס להליך הקיבוצי עצמו .השינוי שאנחנו נראה בפסיקה ביחידה הזו הינו הגמשת נקודת
הכניסה ,אך ככל שיש יותר שחקנים וקבוצות בשלב הראשון ,כך מתרחבת ההתערבות של ביה"ד והמחוקק בתוכן
המו"מ .זו התפתחות שנדון בה בהרחבה ביחידה שתעסוק בהליך הקיבוצי וסיום יחסי העבודה הקיבוציים.
340
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם כן ,ביחידה זו נעסוק בהתארגנות עובדים והתארגנות מעסיקים .אבל חשוב לזכור שביחידה שפתחה את הדיון
ביחסי עבודה קיבוציים ,למדנו שאין סימטריה בין שני סוגי ההתארגנות או בין שני סוגי הכוח שהם מייצרים.
לוגיקות מאוד שונות של התארגנות עומדות מאחורי כל אחד מסוגי ההתארגנות.
כזכור ,בעוד התארגנות בעלי הון ,מקדמת תכלית אחת והיא מקסום רווחי התאגיד ,הרי שמנגד התארגנות עובדים
מייצגת מערך אינטרסים מורכב ושונה מאוד .לעובדים יש אינטרסים שונים ומגוונים וקידום האינטרסים של
341
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
העובדים אינו בהכרח מתורגם רק לכסף ,אלא יכול לכלול פעולה לצורך קידום אינטרסים שאינם סחירים ,כמו
שלמות הגוף ,חיי משפחה ,פנאי ועוד.
כמו כן ,התארגנות עובדים נועדה לקדם את העובד האינדיבידואל ,אבל גם את קבוצת העובדים .היא מבוססת על
עקרונות של סולידריות ,ולא רק על עקרונות של רווח .אם כן ,בעוד התארגנות עובדים נועדה לאזן את פערי הכוחות
בין עבודה להון ,ולהעצים את כוחם של העובדים כקבוצה ,תהליך ההתארגנות ,תהליך גיבוש האג'נדה של העובדים
ותהליך המו"מ הם פעמים רבות מורכבים מאוד ,רגישים ,ולכן דורשים יחס משפטי שונה והגנות שונות על מנת
לאפשר את קיומן .את חלק מההגנות ראינו כבר בדיון ביחידה הקודמת על כלים קיבוציים ,ונראה עוד כאלה היום
כשנכיר את ההגדרה של ארגון עובדים ויציגות.
342
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עיקרי ההלכה:
343
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ביתר היחידה נעסוק בארגוני עובדים .אבל לפני שנעסוק בשאלה מהו ארגון עובדים ,נעשה סדר באופן בו השאלות
המשפטיות האלה מתעוררות .אז בואו וניקח דוגמה שכבר הזכרנו בדיון המבוא ביחס לפס"ד הבכירים בפז .נניח
שיש קבוצת עובדים ,במקום עבודה מאורגן וזו מבקשת להתפצל מיחידת מיקוח קיימת ולנהל מו"מ קיבוצי נפרד
עם המעסיק במטרה לחתום על הסכם קיבוצי שיסדיר את תנאי עבודתם.
על מנת לעשות זאת ולבוא בשערי המשפט העבודה הקיבוצי ,עליהם לחתום על הסכם קיבוצי .כבר למדנו ביחידה
הקודמת שהסכם קיבוצי הוא הסכם שחתום עליו ארגון עובדים יציג -זוהי אחת דרישות הכשירות
הקונסטיטוטיביות בסעיף 1לחוק ההסכמים הקיבוציים .המעסיק מצדו ,אם הוא לא מעוניין ביחסים הקיבוציים
החדשים האלה ,פעמים רבות ירצה לטעון שלא מדובר בארגון עובדים ,ושאם יתברר שכן מדובר בארגון עובדים אז
בטח שהוא לא יציג .לכן ,למעסיק אין חובות כלפיו והארגון אינו נכנס בשערי המשפט הקיבוצי.
על מנת להכריע בשאלה זו ,על כן על ביה"ד ראשית להכריע האם מדובר בכלל בארגון עובדים .במקטע הבא נכיר
את מבחני הפסיקה ביחס לשאלה מהו ארגון עובדים ונראה שמדובר במבחנים שמתפתחים באופן קזואיסטי,
ממקרה למקרה ,וכי הדין בתחום הזה התפתח והתגמש מאד ,באופן שאפשר כניסה של ארגונים חדשים לזירת
יחסי העבודה הקיבוציים .ההתפתחות הזו החלישה במידת מה את הבלעדיות של ההסתדרות הכללית שאפיינה
את התקופה הקורפורטיסטית .אולם ,אפילו אם מדובר בארגון עובדים ,על מנת להיכנס בשערי המשפט העבודה
הקיבוצי עליו להראות שהוא ארגון עובדים יציג .לשם כך ,יש צורך להכריע מהי יחידת המיקוח ממנה נספור את
מבחני היציגות בסעיפים 3ו 4-לחוק ההסכמים הקיבוציים; מבחן הרוב או מבחן הרוב והשליש.
במקטעים הבאים נעסוק בשאלות מהו ארגון עובדים ,נכיר את מבחני היציגות ונעסוק בהבנת הגדרת יחידת
המיקוח ומהו אינטרס מיוחד שיאפשר לקבוצת עובדים להתפצל מיחידת המיקוח הכלל מפעלית הרחבה.
אלמנט מכריע לעניין היציגות הינו מהי יחידת המיקוח ממנה תתבצע הספירה .תוכרע ע"פ מדיניות בית הדין
בהגדרת יחידת מיקוח ואינטרס מיוחד.
ראינו בין דרישות הכשירות להסכם קיבוצי שמנויות בסעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים ,שאחת הדרישות היא שצד
להסכם יהיה ארגון עובדים יציג .אך מהו בעצם ארגון עובדים? החוק לא מגדיר מהו ארגון עובדים וזה אחד ממושגי
היסוד בעולם העבודה שאינם מוגדרים בחוק ,אלא הינם יציר הפסיקה .מספר המקרים שהתעוררה השאלה בביה"ד
הוא יחסית קטן ,והשאלה המשפטית המרכזית שעסק בה בית הדין היא דווקא השאלה השנייה – מהו ארגון עובדים
יציג ,בה נעסוק במקטע הבא .עכשיו נעסוק ברשימת המאפיינים שגיבשה הפסיקה להגדרת ארגון עובדים.
"דרישת העל" – להסתכל על המהות של הארגון ועל תכליתו!
344
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כפי שראינו בפס"ד עמית ,בפס"ד גננות חרדיות ובפס"ד מען – ביה"ד מקפיד להבהיר שמדובר ברשימה פתוחה
של מאפיינים ,שמשתנים מעת לעת וממקרה למקרה .לכן חשוב להבין שההגדרות והמאפיינים בהם נעסוק לא
נובעים מאיזו הגדרה ברורה ומובנת מאליה של משמעות המונח ,אלא נבעו ממקרים שאתגרו את הלוגיקה של ארגון
עובדים ודרשו מבית הדין להכריע מי יוכל להיכנס בשערי יחסי העבודה הקיבוציים בישראל.
אם כן ,מהו ארגון עובדים? התשובה לכך בפסיקה מורכבת ממאפיינים שליליים (זאת אומרת ,דברים שלא
צריכים להתקיים) וממאפיינים חיוביים (דברים שכן צריכים להתקיים) .על פי הפסיקה ,לא נדרש רישום כעמותה
והתואר של הארגון לא משנה ,אלא המהות .למה לא נדרש רישום כעמותה? ראינו את זה גם בארגון מעסיקים,
בהקשר הזה זה בין היתר כי ההסתדרות הכללית היא לא עמותה אלא רשומה כאגודה עות'מאנית .כמו הרבה
מהכללים שפיתח בית הדין ,צריך להבין אותם מתוך העניין של בית הדין לייצב את מערכת יחסי העבודה בישראל
כמות שהיא ולפעול למענה.
ראינו את המאפיין השלילי הזה – היעדר צורך להירשם כעמותה או תאגיד גם ביחס לארגון מעסיקים .המאפיינים
השליליים מלמדים אותנו כי המבחן הוא למעשה מהותי ,ולא פורמלי ,ולכן הרישום כעמותה או תאגיד אינו משנה
וכך גם התואר אינו זה שיכריע.
לצד זאת ,ישנם את המאפיינים ה"חיוביים" שגובשו בפסיקה ,שהארגון כן נדרש לעמוד בהם .שימו לב ,שאלו לא
תנאי כשירות קונסטיטוטיביים ,דהיינו אין צורך לבדוק שכל אחד מהמאפיינים מתקיים ,אלא מדובר באיזשהו
ניסיון להגדיר ולאפיין איזושהי תוצאה מסוימת .לכאורה המאפיינים האלה נראים מינימליים ופשוטים ,אך הלכה
למ עשה השילוב ביניהם משקף את המאמץ של ביה"ד לבחון את מהות ותכלית הארגון ,כארגון שמטרתו לייצג
נאמנה את זכויות העובדים במסגרת יחסי העבודה הקיבוצית כמטרת העל.
345
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
האחת ,היא שאכן מדובר בארגון של עובדים ,כלומר מי שמוגדרים כעובדים ע"פ משפט עבודה ,ולא התארגנות של
עצמאים למשל .השנייה ,היא שמי שמאורגן בארגון אינם העובדים הבכירים בהנהלה ,אלא העובדים "הרגילים",
הפשוטים .הסוגייה הזו מתעוררת בעיקר כשעולה חשש שמדובר בארגון שמי שמקים אותו הלכה למעשה אינם
העובדים ,אלא המעסיק -מה שמכונה "ארגון מטעם" או "ועד פנימי" .זהו ארגון שמטרתו למנוע כניסה של ארגון
עובדים אמיתי למפעל .מדובר במעין ארגון עובדים "מתחזה" ,שהמטרה שלו היא לא לשרת את העובדים אלא את
המעסיק.
אבל כיצד נדע שמדובר בארגון עובדים כזה? אחת העדויות לכך ,היא שהארגון מורכב מהעובדים "הרגילים" ,ולא
מעובדים בכירים .הסוגייה עלתה בפרשת עמית וגם בפרשת נותב.
פרשת נותב
בעניין נותב ,ביה"ד נותן משקל מכריע לכך שהארגון הוקם ביוזמה ובהובלה של עובדי הנהלה בכירים .בנותב
דובר על ניסיון התארגנות בחיפה כימיקלים ,עם כניסת ההסתדרות הכללית למקום העבודה ובתחילת הקמפיין
שלה לארגון עובדים ,פתאום הקימה ההנהלה ,בהובלת עובדים בכירים ,ארגון עובדים מטעמה ,מה שמכונה
בפסיקה "ועד פנימי" -ושמו של הארגון היה "נותב" .במסגרת התחרות בין הארגונים ,ההסתדרות ונותב ,עלתה
השאלה האם נותב הוא בכלל ארגון עובדים? האם חברים בו עובדים? הוחלט בפסק הדין כי מנהלים בכירים אינם
חלק מההתארגנות ,אלא אם צוין מפורשות אחרת בהסכם.
חשוב לציין שבישראל אין איסור גורף שעובדי הנהלה יהיו חברים בארגון .בעולם מקובל מאוד שמנהלים אינם
חברים בארגוני עובדים בכלל ,אך יחסי העבודה בארץ התפתחו אחרת .זאת ,בין היתר מפני שבישראל ארגון
העובדים הגדול ,ההסתדרות ,הקים מפעלים על מנת לספק עבודה לחבריו ולבסס משק למה שכונתה "המדינה
שבדרך" .על רקע זה ,גם מנהלים בכירים היו חברים בהסתדרות והועסקו מכוח הסכם קיבוצי .למעשה ,עד היום
קיימים מקומות עבודה מאורגנים ,בהם ההסכם הקיבוצי חל על כל עובדי המפעל ,לרבות מנהליו .זה המצב בענף
הבנקאות כפי שראינו בפס"ד בנק אוצר החייל .עם זאת ,התופעה הזו פוחתת וכיום במרבית מקומות העבודה
המאורגנים ,עובדים בדרג של הנהלה אינם חברים בארגון העובדים וגם ההסכם הקיבוצי מחריג אותם.
פס"ד נותב עוסק במגמה זו וקובע שאין מקום למעורבות של מנהלים בכירים או אפילו מנהלים בדרגי הביניים
בהתארגנות .עם זאת ,ביה"ד מבהיר שעליו לקבוע בכל מקרה ומקרה ע"פ מכלול נסיבותיו מי הם המנהלים
המנועים מלהשתתף במאבק בין שני ארגונים ,ומסרב לקבוע כלל גורף לגבי כלל מקומות העבודה .הוא סבור שיש
להביא בחשבון ולהתחשב לצורך כך בהקשר התעשייתי ,מה מקובל באותו מקום עבודה ובאותו הענף.
פרופ' שמיר ממליצה לנו בחום לצפות בסרטו הדוקומנטרי המעולה של אמיר טאוזינגר "שביתה" ,שנעשה על בסיס
אחד מגלגוליה של פרשה זו .אולי אנו מכירים את הסדרה שנעשתה באותו שם בהמשך.
346
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מאפיין שני של התארגנות עובדים הוא עקרון הוולונטריות .עקרון זה מהווה אף הוא סממן ועדות לשאלה המהותית
והיא :האם הארגון אכן מייצג עובדים ואת האינטרסים שלהם .כאן ,ביה"ד מבקש לדעת שהחברים הצטרפו
לארגון באופן אישי ומרצונם החופשי .החברות צריכה להיות אישית ווולונטרית .כאן הפסיקה מתמקדת בכך שאין
מרכיב של כפייה ,שמי שרוצה להצטרף מצטרף ומי שרוצה לעזוב ,עוזב .גם כאן ,חשש מרכזי הוא מלחץ שהופעל
ע"י המעסיק ,אבל בהחלט יתכנו גם סוגי לחצים אחרים ,למרות שיש לנו הרבה פחות דוגמאות כאלה בפסיקת בית
הדין.
סממן מרכזי וחשוב לבחינת שאלת העל הזו ,שהארגון אכן מייצג עובדים ואת האינטרסים שלהם ,הוא עצמאותו
של הארגון מהמעסיק ומאינטרס של רווחיות .ההנחה היא שלארגון העובדים יש תפקיד אדברסרי מול המעסיק.
אם המעסיק מקים את ארגון העובדים בעצמו ,הוא למעשה חולש על שני צדי המו"מ .הוא יכול למנות ועד שיהיה
לו נוח לנהל עימו מו"מ .ראינו זאת בהלכת נותב ,שם ביה"ד הביע מורת רוח מהעובדה שהמעסיק מוכן לנהל מו"מ
רק עם הארגון החדש נותב ,שקם בהובלת עובדים בכירים ,רק לאחר שחל המאבק של ההסתדרות.
אכן ,ההכרעה בנותב הי יתה שארגון נותב הוא ארגון מטעם ,דהיינו ארגון שאינו באמת של עובדים ,אלא כזה
שלמעביד יש שליטה או השפעה עליו ושהמעביד מתערב בפעולותיו .על כן ,הארגון אינו עצמאי מהאינטרסים של
המעסיק .ביה"ד פוסק שמדובר בארגון שאינו חופשי משליטת המעסיק ומבהיר כי לא צריך להוכיח השפעה
למעשה של המעסיק ,אלא מספיק להראות שישנה אפשרות ממשית שהארגון יושפע במילוי תפקידו כתוצאה
מניגוד עניינים .בנסיבות המקרה ,המעסיק השפיע שלא כדין על התארגנות העמותה .קראו בעיון את פסקה 10
לפסה"ד הזה ופירוט הנסיבות שמביאות את ביה"ד למסקנה הזאת.
פס"ד נוסף בו הסוגייה מתעוררת הוא פס"ד עמית ואנו נרחיב לגביו בהמשך.
מאפיין רביעי שקשור לתכליות אלה ומבקש לבסס את העובדה שהארגון באמת מייצג את דעת העובדים החברים
בו ,הוא דרישה מוסדית שלארגון יהיה תקנון ידוע לכל ושהוא יהיה דמוקרטי ,דבר שיבוא לידי ביטוי בקיום
347
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בחירות .פסיקה מוקדמת דיברה רק על תקנון ידוע לכל ,לא לגבי התערבות בתוכנו .בפרשת עמית ,הוסיפו את
דרישת הדמוקרטיות .בעמית נאמר שדרישת הדמוקרטיות חלשה יותר מדרישות אחרות ,אך אם המנגנון אינו
דמוקרטי חשוב להבין היטב למה הוא אינו כזה .נרחיב ביחס לפס"ד עמית במקטע הבא .בשלב זה נדגים את
הדרישה הזו באמצעות פרשת גננות חרדיות.
זהו פס"ד משנת ,2008בו עסק ביה"ד במקרה שבו שני ארגונים טוענים שהם ארגון העובדים היציג בקרב 443
העובדות ברשת הגנים של אגודת ישראל .מצד אחד ,יש את ארגון גננות חרדיות ומצד שני את הסתדרות המורים
של אגודת ישראל.
ארגון גננות חרדיות היה ארגון עובדים פורץ וחדש ,שביקש הכרה לראשונה כארגון עובדים יציג .שאלה מקדמית
בה דן ביה"ד היתה האם בכלל ניתן להכיר בהסתדרות המורים של אגודת ישראל ,שההתנהלות בה אינה עולה בקנה
אחד עם עקרונות של שוויון והיעדר האפליה ,כארגון עובדים?
ביה"ד מצא שההסתדרות אגודת ישראל אינה ארגון עובדים אותנטי ממספר סיבות; ראשית ,מן הטעם שמדובר
בארגון מפלה .נשים בהסתדרות אגודת ישראל אינן רשאיות להיבחר למוסדות או להשתתף בישיבות המוסד .ביה"ד
מוצא שאי-שיתופן של נשים בכלל ,ובעיקר בארגון עובדים שמורכב כמעט כולו מנשים (מדובר בגננות) ,הוא פגיעה
אנושה בשוויון .פסק הדין מבהיר שתפקידו של ארגון העובדים הוא לייצג נאמנה את כלל חבריו -ולהבטיח ייצוג
שוויוני אפשרי רק אם כל חבר וחברה יוכלו לבחור ולהיבחר ולקחת חלק פעיל במוסדות הארגון.
שנית ,נקבע שהוא לא ארגון עובדים מהטעם שהארגון אינו מקיים בחירות דמוקרטיות .הסתדרות אגודת ישראל
לא קיימה בחירות מאז שנת ,1953כל בעלי התפקידים בה ממונים ואינם נבחרים.
שלישית ,ביה"ד אומר שמדובר בארגון מטעם .בעלי תפקידים בכירים מאוד בהסתדרות אגודת ישראל מכהנים בו
זמנית גם בתפקידים בכירים ברשת הגנים .אחד מחברי הוועד ,למשל ,משמש כאחד ממנהלי רשת הגנים.
ביה"ד מונה עוד שתי סיבות; האחת היא היעדר הצטרפות רצונית לארגון ,כלומר שאין וולונטריות והאחרונה היא
נושא דיוננו במאפיין הזה והוא שאגודת ישראל בכלל לא פעלה למען קידום אינטרסים של עובדים וחתימה על
הסכם קיבוצי.
ביה"ד מכריע לפיכך שהסתדרות אגודת ישראל היא לא ארגון עובדים .מנגד ,ביה"ד קובע כי ארגון גננות חרדיות
הוא כן ארגון עובדים .אמנם אין לו קיום של קבע (מאפיין שנעסוק בו בהמשך) ,אך ביה"ד מבהיר שניתן להקל
בתנאי זה על מנת להכיר בהתארגנויות חדשות .הארגון הוכר כארגון עובדים ,אך נכשל בשאלת היציגות .בנסיבות
המקרה ,הארגון לא עמד בדרישות היציגות בקבועה בסעיף 3לחוק הסכמים קיבוציים.
ראינו אם כן 4דרישות מרכזיות שנועדו לבחון שהארגון הוא אכן ארגון עובדים; שהוא מייצג את העובדים ולא את
המעסיק ,שהעובדים מצטרפים אליו באופן אישי ווולונטרי ושמתנהלות בו בחירות דמוקרטיות ויש בו תקנון ידוע
לכל.
348
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בדומה ,הדבר הוזכר גם ביחס לארגון מעסיקים בפרשת אר .אס .אל אלקטרוניקה (שדיברנו עליה במקטע הקודם).
המסר של ביה"ד הוא שמטרת הצדדים ליחסי העבודה הוא לקיים יחסי עבודה קיבוציים ,לנהל מו"מ ולחתור לקיום
הסכם קיבוצי.
פס"ד מען
את הדיון הזה ראינו בפס"ד מען ,שם נשמעת הטענה שמען אינו ארגון עובדים ,אלא ארגון פוליטי זרוע של מפלגת
דע"ם .ביה"ד דן בכך ואומר שארגון עובדים יכול להיות משויך פוליטית ,כל עוד הדבר שקוף לעובדים וכל עוד
שמטרתו היא לייצג את כל העובדים ולקדם מו"מ קיבוצי ,אין בשיוך הפוליטי של הארגון בעיה.
ביה"ד קובע" :אין עובדת היותו של ארגון עובדים בעל זיקה פוליטית כדי לשלול הכרה בו כארגון עובדים .ואולם,
משהובהר דבר קיומה של זיקה פוליטית ,או באופן דומה של כל אינטרס אחר שאינו נוגע למטרותיו של ארגון
עובדים ,שומה על ביה"ד לבדוק מתוך הזהירות הראויה ,על מנת שלא לפגוע בחופש ההתארגנות ,האם מתקיים בו
התנאי מן התנאים שנקבעו בעניין עמית ,כי מטרתו העיקרית תהא קביעת תנאי העבודה בדרך של מו"מ קיבוצי".
בנסיבות המקרה ,ביה"ד מחליט כי מען אכן פועלים להבטחת זכויות העובדים וחותרים למו"מ קיבוצי ,ולכן הוא
מכיר במען כארגון עובדים.
349
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מערכת יחס י העבודה היא מערכת של "תן ו"קח" .המעסיק צריך כתובת ברורה ,אליה הוא יכול לפנות ,ולכן יש
חשיבות להבטיח יציבות לאורך זמן .קריטריון זה בעייתי לארגון חדש (המכונה בפסיקה לעיתים גם "ארגון פורץ").
כך ,כפי שראינו בגננות חרדיות ,ביה"ד פועל בגישה מקלה לארגון חדש .הפסיקה קובעת שניתן להקל על ארגון
עובדים חדש בתנאי היציבות ,ולהכיר בו כארגון עובדים ,אם הוא מקיים את עיקר התנאים הנדרשים האחרים.
החשש הוא שהוספת תנאי מקדמי של יציבות ,עשוי לגרום להעצמת הקשיים בהתארגנות עובדים חדשה.
חשוב להבין שלא מדובר במבחנים שבוחנים אותם כל פעם מחדש .מהרגע שארגון יוכר כארגון עובדים ,הפסיקה
מכירה בו כסוג של "שחקן חוזר" במערכת יחסי העבודה הקיבוצית .כך שמרגע למשל ש"כוח לעובדים" ו"מען"
הוכרו כארגוני עובדים ,מעכשיו בכל פעם שיגיעו לבית הדין הסוגייה הזו לא תיבחן כל פעם מחדש ,אולי תיבחן
היציגות אך לא השאלה האם מדובר בארגון עובדים .בעבר היה קושי אדיר לעבור את הרף ,כמעט לא הוכרו בישראל
ארגוני עובדים חדשים .המגמה הזו החלה להשתנות בשני העשורים האחרונים.
למעשה ,השינוי החל בפרשת עמית ,שבה קופ"ח מכבי יזמה ארגון עובדים חדש .כפי שראינו בפסק הדין ,הארגון
לא הוכר כארגון עובדים בבג"ץ ,אך פסק הדין של בית הדין הארצי כן הכיר בו ויצר סדק בחומה הזו .למעשה ,עד
סוף שנות התשעים לא היה כמעט אף ארגון שהגיע בפני בית הדין וצלח את כל המאפיינים האלה .אבל מאז כן
הוכרו כמה ארגונים ככאלה ,או שלפחות לא הובעה התנגדות להקמתם.
.3ארגון עובדי המחקר במערכת הביטחון (פס"ד שקראנו ועוד נדון בו בהמשך)
.4ארגון הגננות החרדיות (שהוכר כארגון עובדים ,אבל לא כארגון עובדים יציג)
350
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.5הארגונים "כוח לעובדים" ו"מען" (ההכרה בארגונים כוח לעובדים ומען היא חשובה במיוחד כי לא מדובר
בארגון שמבקש לארגן מפעל אחד או עובדים אצל מעסיק אחד ,אלא ארגונים רוחביים ,ממש כמו
ההסתדרות ,שמבקשים לפעול בענפים שונים ומול מעסיקים מגוונים).
.6פותחים עתיד (זהו ארגון שהוקם בשנת ,2016כארגון מפעלי קלאסי ,שנוצר כדי לארגן אך ורק את עובדי
חברת "פותחים עתיד" ,שזו חברת בת של הסוכנות היהודית).
.3פרשת אמדוקס ופרשת מנורה – באותן פרשות דובר ב"וועדים פנימיים" שהתחילו רק כתגובת נגד לניסיון
ההתארגנות של העובדים בהסתדרות ,קצת כמו בנותב .בהתחלה הם יצאו נגד ההתארגנות ואז הם ביקשו
הכרה כארגון עובדים יציג בעצמם .בית הדין קובע שיש סיבה טובה לחשוש שמדובר בכלי של המעסיק
לסכל התארגנות אותנטית ושהוועד הפנימי ,בנסיבות אותם מקרים ,הוא לא ארגון עובדים מפני שהוא כלל
לא שואף לנהל מו"מ קיבוצי.
.4ארגון אחדות (זוהי פרשה מרתקת שלא ניגע בה מפאת קוצר זמן; שם ניסו עובדים להתארגן בחוזים
אישיים ולא הצליחו).
351
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.5ארגון שממשיך לנסות לקבל הכרה :ארגון מתמחים ברפואה (ארגון מרש"ם ,שכעת נקרא אה"ל),
שניסיונותיו להיות מוכר כארגון עובדים נפרד מההסתדרות הרפואית נכשלו בינתיים בשורה של פסקי דין,
שלא עוסקים דווקא במאפייניו של הארגון הזה כארגון ,אלא בשאלת קיומו של אינטרס מיוחד .על
משמעותו של האינטרס הזה נדבר במקטע האחרון ביחידה הזו.
לסיכום ,הדין הזה נראה פשוט ,מינימלי ,אבל חשוב להבין איך מפעילים אותו ומחילים אותו .בעבר ,היישום של
הדין הוביל להגבלת ההכרה בארגוני עובדים ואילו היום המגמה היא מגמה של הרחבה .בעבר ,הדרך למניעת
תחרות בהסתדרות הייתה על פי הגדרת ארגון עובדים ,אך כיום כבר אין הנחה א-פריורית שלא יתכן שיהיה ארגון
עובדים חדש .אך ההרחבה וההגמשה שמתבצעת היא מכוונת מאוד .ביה"ד מבצע בחינה זהירה של מהות ותכלית
ההתארגנות ומבקש לוודא שהארגון עצמאי מהמעסיק ,מאינטרסים של רווח ,מייצג את העובדים ושמדובר
בהתאגדות לשם מו"מ קיבוצי.
במקטע זה נעמיק בפרשת עמית .זהו אחד מפסקי הדין החשובים ביותר לעניין הגדרת מהותו של ארגון עובדים.
נעסוק בחשיבות הפסיקה בפרשה הזו ונבין את האתגר שיצר ארגון עמית למערכת יחסי העבודה בישראל.
פסק דין עמית היווה קו פרשת מים ביחס להתארגנות עובדים בישראל ועיצב במידה רבה את הרציונל של התפתחות
הדין בישראל מאז סוף שנות ה .90-דרך העיסוק בעמית נחשוב על תפקידו של ארגון עובדים ואתגריו.
פרשת עמית היתה פרשה חשובה מפני שהיא מסמנת עידן חדש בפתיחות של ביה"ד הארצי לעבודה לארגוני
עובדים חדשים לאחר שנחקק חוק בריאות ממלכתי.
באותה פרשה ,ביה"ד הארצי אישר את עמית כארגון עובדים חדש .הוגשה עתירה כנגד ההחלטה הזו לבג"ץ ובפסק
דין דרמטי בג"ץ ביטל את ההכרה וקבע שעמית לא עונה על ההגדרה של ארגון עובדים.
נדבר כעת על הדרמה של הפרשה והמשמעויות שלה על התארגנויות העובדים בישראל .העיתוי של פרשת עמית הוא
לא מקרי ,כיוון שארגון עמית הוקם מיד עם חקיקת חוק בריאות ממלכתי ,כאשר נותק הקשר בין חברות בקופ"ח
ובין חברות בארגון עובדים ,שהיה מקור חברים אדיר להסתדרות הכללית.
ארגון עמית יוצא בקמפיין תקשורתי גדול מיד לאחר ה ,1.1.1995 -כשהחוק נכנס לתוקף .הסיבה לתזמון הזה ,היא
שעם חקיקת חוק בריאות ממלכתי ,קל יותר להקים ארגון עובדים חדש ,קל יותר להקים ארגון עובדים שיתחרה
בהסתדרות .זאת מכיוון שכעת החברות בארגון עובדים אינה קשורה לביטוח הבריאות ,וארגון עובדים מתחרה
שקם לא צריך לדרוש מהעובד לעזוב את קופת החולים שלו.
לכן ,עם חקיקת החוק קל יותר להקים ארגון מתחרה וזה בדיוק מה שקופ"ח מכבי מנסה לעשות עם ארגון עמית,
שככל הנראה מטרתו העיקרית היא להעביר עובדים מקופ"ח כללית לקופ"ח מכבי.
נבין כעת את העמדות השונות בפסקי הדין של בית הדין לעבודה ובג"ץ .כאמור ,הרוב בבית הדין הארצי בחן את
מבחני הפסיקה להכרה בארגון עובדים והחליט להכיר בעמית כארגון עובדים .עמדת הרוב בבית הדין הארצי נדחתה
בבג"ץ ובג"ץ קובע שעמית אינו ארגון עובדים.
352
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עמדת הרוב בבית הדין הארצי מספרת לנו את הקריאה "האופטימית" של הקמת ארגון עמית .הסיפור האופטימי
הוא שפיצול ההשתייכות לביטוח בריאות מהחברות בארגון עובדים מבטיחה את שבירת המונופול של ההסתדרות.
היא מביאה לריבוי קולות והרחבת אפשרות הבחירה לעובדים .כעת תתאפשר תחרות בין ארגוני העובדים ,שתשפר
את ארגוני העובדים ואת הייצוג שהם נותנים לעובדים.
בית הדין הארצי מוצא שארגון עמית עומד במאפיינים להכרה בארגון עובדים ,גם אם פועלו שונה משל ההסתדרות.
העמדה כאן היא ברורה; ההסתדרות אינה המודל היחידי להתארגנות עובדים .בביה"ד הארצי הייתה עמדת מיעוט
שהפכה למעשה לדין החל לאחר שהתקבלה בבג"ץ והיא מספרת סיפור ציני.
בבג"ץ שבעה שופטים מגיעים להחלטה פה אחד שעמית אינו ארגון עובדים .הסיפור הציני הוא שעמית אינו ארגון
עובדים עצמאי שמנותק מאינטרסים של רווחיות ,אלא הארגון הוקם ע"י ההנהלה של קופ"ח מכבי .חברי הנהלה
בכירים במכבי יושבים בו והנהלת מכבי מממנת אותו.
כמו כן ,הארגון הזה אינו דמוקרטי ,שכן לא נערכו בו בחירות ומעבר לכך מטרתו בכלל אינה קידום אינטרסים של
עובדים וניהול מו"מ קיבוצי.
הארגון שואף בעצם לפתוח תחרות עם ההסתדרות ,ע"י הפחתת דמי החבר בארגון עמית ,ביחס לעלות החברות
בהסתדרות .במובן הזה ,הארגון מבקש להיות מעין "מקלט מס" ,שכל תכליתו היא לקדם תחרות ,לא על קולו של
העובד במסגרת יחסי עבודה קיבוציים ,אלא על גיוס חברים לקופת חולים מכבי.
החשש הוא שהארגון מבקש להשתמש בסעיף 25לחוק הגנת שכר ,על מנת להתחרות בהסתדרות .זהו הקשר היחידי
בין עמית לבין ארגון עובדים ולכן הוא איננו ארגון עובדים אותנטי.
353
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
להזכירנו ,סעיף 25לחוק הגנת השכר ,אותו הזכרנו במסגרת הדיון בחוק שכר מינימום ,קובע מה ניתן לנכות משכרו
של עובד.
סעיף (25א) 3וסעיף ס'(25א)(3ב) עוסקים בסוגיה של ניכוי דמי חבר ודמי טיפול ארגוני .כזכור ,ארגון עובדים ממומן
בדמי חבר ,שמשלמים חבריו וגם מדמי טיפול ארגוני בסכום פחות מדמי החבר ,שמשלמים מי שההסכם הקיבוצי
מכסה ,כך שהארגון מייצג אותם אך הם אינם מעוניינים להיות חברים בארגון .הסכם קיבוצי יכול לקבוע שמעביד
ינכ ה במקור את דמי החבר ויעביר זאת לארגון העובדים .לכאורה מדובר בשאלה טכנית ,אך עולה כאן גם בעיה
מהותית.
354
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ביחידה שעסקה במבוא ליחסי העבודה ,דנו בזכות ההתארגנות האפקטיבית .במסגרת זו ,עסקנו בהסדרי ביטחון
ארגוני והוסבר ההיגיון של מפעל נציגות .מפעל נציגות מבטיח שעובדים שאינם חברים ישלמו דמי נציגות על מנת
למנוע את בעיית הטרמפיסט.
כזכור ,בכדי להתגבר על בעיית הטרמפיסט ,החוק מכיר במפעל נציגות וקובע שמותר לנכות משכרו של עובד דמי
טיפול א רגוני .כתוצאה מכך ,חברים בארגון ישלמו דמי חבר .מעובד שאינו חבר בארגון ,יגבו דמי טיפול ארגוני
נמוכים יותר ,ומעובד שחבר בארגון עובדים אחר ,שאינו ארגון העובדים היציג ,יגבו את דמי החבר לטובת הארגון
בו הוא חבר.
השאלה שמתעוררת בעמית ,היא מה קורה אם ארגון העובדים האחר ,המתחרה ,גובה מהעובדים סכום נמוך
משמעותית מדמי הטיפול הארגוני? אז תהיה תחרות בין הארגונים על גובה על דמי הטיפול ודמי החבר .התחרות
הזו אינה בעייתית ,כל עוד מדובר בתחרות אותנטית בין ארגונים שמעוניינים לייצג את העובדים באופן קיבוצי .עם
זאת ,המצב נהיה בעייתי אם הארגון ש"שובר את השוק" וקובע דמי חבר נמוכים מעוניין לקבל את כספי העובדים
כחברים בו ,אך לא מעוניין לספק ייצוג ארגוני אמיתי -וזה החשד של השופטים בפרשת עמית .אם כן ,בג"ץ סבור
שעמית לא תשרת נאמנה את האינטרסים של העובדים ,אלא שהיא נוצרה אך ורק בשל ההיגיון הכלכלי ונועדה
להכניס כספים לקופת מכבי תוך שימוש בסעיף 25לחוק הגנת שכר.
איך התכנית של מכבי תעבוד? בואו נניח שההסכם הקיבוצי נותן תוספת 100שקלים .דמי חבר בהסתדרות הם עד
גבול של ₪ 55ודמי חבר בעמית הם עד גבול של ,₪ 38אבל מקבלים גם ביטוח משלים בקופת חולים מכבי ,ששווי
20שקלים .הלכה למעשה מדובר בתשלום של ₪ 18בלבד.
אם אני חברה בהסתדרות וההסתדרות חתמה על ההסכם הקיבוצי במקום העבודה ,אז אני משלמת ₪ 55ומקבלת
.₪ 100אם ההסתדרות חתמה על הסכם קיבוצי ,אך אני חברה בארגון עובדים עמית ,אז אני אקבל ₪ 100אבל
אשלם רק .₪ 18
355
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אבל שימו לב מה קורה במצב בו אין ארגון יציג ואין הסכם קיבוצי (העמודות משמאל בטבלה) .אם אין הסכם
קיבוצי ואני חברה בהסתדרות ,אני משלמת ₪ 55ולא מקבלת כלום ,כי אין הסכם קיבוצי ואין תוספות .אם אני
חברה בעמית ,אני משלמת ₪ 18ומקבלת .0
חשוב להבהיר ,מכיוון שלעובד היחיד אין שליטה על מה שיעשו העובדים האחרים ,הוא רואה מול עיניו שתי
אפשרויות:
אם כל העובדים יישארו עם ההסתדרות הכללית ,אז עדיף לעובד הבודד שלא לשלם דמי חבר ,זהו "הטרמפיסט
הרציונלי" .אך מה יקרה אם גם עובדים אחרים יחליטו להיות טרמפיסטים? במקרה כזה ,יש חשש ממשי
שההסתדרות תאבד את היציגות ואז העובד הבודד ירצה לצמצם את נזקיו ,ובמקום לשלם דמי חבר להסתדרות
הוא יעדיף את התשלום הקטן יותר לעמית .לכן ,בין אם העובדים האחרים יעזבו את ההסתדרות הכללית ובין אם
לאו ,האסטרטגיה הרציונלית לעובד הבודד היא לא לשלם דמי חבר לכללית.
החשש של בג"ץ בתסריט הציני הוא שעמית יביא אותנו לקוביה הכתומה בטבלה :עובדים יעברו לחברות בעמית
כי זה זול יותר ,אך עמית לא שואפת לספק ייצוג קיבוצי ,ולכן לא יהיה הסכם קיבוצי .במצב כזה ,יחסי העבודה
המאורגנת בישראל יחלשו ויתערערו.
על פי הנתונים כאן ,זו גם לא האופציה היעילה מבחינת כלל העובדים .אפשר לשאול למה אנחנו מניחים כאן שאם
העובדים יעברו לעמית ,לא יהיה הסכם קיבוצי? אולי אפילו יהיה הסכם קיבוצי שיעניק לעובדים ₪ 150במקום
.₪ 100התשובה מונחת בעובדות המקרה; עמית הצהיר עם הקמתו שהוא ארגון עובדים מסוג חדש ,כזה שאינו
רוצה לעסוק ביחסי עבודה קיבוציים ,אלא לייצג את העובדים בדרכים אחרות .זוהי הסיבה הכלכלית שבג"ץ אינו
מכיר בעמית כארגון עובדים .הסיבות המהותיות הן כמובן שלא מדובר בארגון ששואף לקיים מו"מ קיבוצי ,הוא
אינו דמוקרטי והוא אינו של עובדים .הסיבה הכלכלית והסיבה המהותית כאן שלובות כאן זו בזו; עמית שאף
להיות מקלט מס ולא ארגון עובדים ששואף ליחסי עבודה קיבוציים.
עם זאת ,בג"ץ קבע שאם עמית יערכו בחירות דמוקרטיות ,יוציאו את דוכן ההחתמה מסניפי קופ"ח מכבי ויעידו
שבכוונתם לפעול לכינון יחסים קיבוציים ,אז ניתן יהיה להכיר בהם כארגון עובדים .בג"ץ למעשה נתן לעמית
הנחיות מה לעשות וכיצד לפעול ,אך 7חודשים לאחר פסק הדין הם סגרו את משרדיהם .עובדה זו מלמדת אותנו
שהסיפור ה"ציני" כנראה היה מדויק .משנשמט ההיגיון הכלכלי עליו היה מבוסס הארגון ,הוא נסגר.
יציגות
עד עכשיו ראינו מה היו מבחני הפסיקה להתארגנות עובדים והבנו את חשיבות המבחנים כפי שפותחו להגנה על
מערכת יחסי העבודה הקיבוצית בישראל ולמניעת הכרה בארגונים מתחזים ,שכל מטרתם היא לקבל את כספי
החבר של עובדים ,מבלי לספק ייצוג קיבוצי .במקטע הבא נעבור לדון במבחני היציגות.
כעת נעמיק במבחני היציגות להסכם קיבוצי כללי ומיוחד .להזכירנו ,דיברנו על ההבחנה בין 2סוגי ההסכמים
ביחידה שדנה בכלים קיבוציים ,ואז הזכרנו גם את מבחני היציגות השונים .ישנם מבחני יציגות שקשה יותר לעמוד
בהם ביחס להסכם קיבוצי מיוחד ,זאת אומרת הסכם קיבוצי מפעלי ,בגבולות המעסיק האחד .ויש לנו מבחן יציגות
קל מאד להסכם קיבוצי כללי – הסכם שחורג מגבולות המעסיק האחד .עכשיו נבין יותר לעומק את מבחני היציגות
שהזכרנו בעבר.
356
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קביעת היציגות
ספירת היציגות היא כלי מרכזי בו בתי הדין עושים שימוש לעיצוב מערכת יחסי העבודה בישראל ,להגבלת מגמות
פלורליסטיות ושימור עקרונות קורפורטיסטים של ייצוג ריכוזי ורחב ביחסי העבודה בישראל .בתי הדין עושים זאת
דרך פרשנות שהם מעניקים למונח "יחידת המיקוח" ,שמשמעו הוא היחידה שממנה אנו סופרים את העובדים
לצורך בחינת היציגות .מבחני היציגות שונים לצורך הסכם קיבוצי מיוחד וכללי.
כמו כן ,ישנה אפשרות לייפוי כוח ,כך שחבר בארגון עובדים אחד יכול לייפות כוחו של ארגון אחר לייצג אותו
נקודתית ,למרות שאינו חבר בו .רוב העיסוק המשפטי ,כפי שראינו בפסיקה שקראנו במסגרת יחידה זו ,הינו סביב
מבחן השליש .ארגונים צריכים להראות שחברים בהם שליש מכלל העובדים עליהם יחול ההסכם .בדרך כלל
דרישת הרוב אינה מייצרת בעיות.
357
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מהי הסיבה למבחני היציגות השונים? לאור מה שלמדנו על תפקידם של הסכם קיבוצי כללי והסכם קיבוצי מיוחד
במערכת יחסי העבודה בישראל ,למה דרישת היציגות נוקשה יותר ביחס להסכם קיבוצי מיוחד? למה הדין מקל על
יציגות לצורך הסכם קיבוצי כללי? חשבו על זה ונחזור לכך בהמשך .קודם נבין איך עובדים מבחני היציגות.
358
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כדי לבחון יציגות עבור הסכם קיבוצי מיוחד ,אנו צריכים לבדוק איפה מאוגדים רוב העובדים המאורגנים עליהם
חל ההסכם ושזה יהיה לפחות שליש מכלל העובדים עליהם חל ההסכם.
נתחיל מדוגמה קלה :מקום עבודה של 100עובדים 35 ,עובדים הם חברים בהסתדרות הכללית ,יתר 65העובדים
לא חברים בארגון בכלל ,האם הכללית יציגה? התשובה היא כן ,משום שחברים בה מעל שליש מתוך 100העובדים.
העובדים האלה מהווים את רוב העובדים המאורגנים.
ניקח דוגמה קצת יותר מורכבת :באותו מקום עבודה יש 40חברים בהסתדרות הכללית 20 ,חברים בלאומית ,ו30
שאינם מאורגנים כלל .האם יש ארגון עובדים יציג ואם כן מי?
ובכן ,במצב הזה רוב העובדים המאורגנים ( 40מתוך 60חברים בהסתדרות הכללית) .הרוב הזה הוא יותר משליש
מכלל העובדים ביחידת המיקוח ,לכן ההסתדרות הכללית היא ארגון העובדים היציג ולכן רק היא מוסמכת לחתום
על הסכם קיבוצי.
מה יהיה תפקידה של לאומית במפעל הזה? אין לה תפקיד ,היא נעדרת תפקיד ביחסים הקיבוציים .לכן ,עקרון
היציגות משמעו עיקרון של בלעדיות; רק ארגון אחד יכול לנהל מו"מ קיבוצי עבור כל מאה העובדים.
ראינו את הדיון הזה בפרשת אקרשטיין ,שם "כוח לעובדים" ניסו לדרוש שייתנו להם להיות יציגים במפעל בירוחם
ואילו הכללית תהיה יציגה בשני המפעלים האחרים של אקרשטיין .העמדה הזו נדחתה והכלל הוא של כלל של
בלעדיות -רק ארגון אחד יציג פר יחידת מיקוח .לכן שאלת יחידת המיקוח כ"כ חשובה.
ניקח דוגמה שלישית; נניח שיש לנו 25חברים בהסתדרות הכללים 20 ,חברים בהסתדרות הלאומית ו 18חברים
בכוח לעובדים ,האם יש ארגון עובדים יציג? יש לנו כאן בסה"כ 63עובדים מאורגנים ,ביחד מדובר ביותר משליש
מהעובדים עליהם חל ההסכם ,אבל הם מאורגנים בארגונים שונים ולכן עלינו לבחון את היציגות עבור כל ארגון
בנפרד.
במצב כזה אין לנו ארגון אחד שיש לו יותר משליש מהעובדים ביחידת המיקוח .כדי לעמוד במבחן השליש ,היה על
אחד הארגונים לארגן 34חברים .במצב העובדתי הזה גם אין לנו ארגון שמאורגנים בו רוב העובדים עליהם חל
ההסכם .אז רוב העובדים המאורגנים הם חברים בכללית ,אבל המספר הזה לא גדול משליש מכלל העובדים.
המשמעות היא שאין ארגון עובדים יציג ולכן לא ניתן לחתום על הסכם קיבוצי .עבור מצב כזה סעיף 3פותח
אפשרות לייפוי כוח .נניח שחברי ארגון עובדים אחר לא רוצים להיות חברים בהסתדרות הכללית ,אבל כן חשוב
שיחתם הסכם קיבוצי .במצב כזה הם יכולים לייפות את כוחה של הכללית לחתום על ההסכם .ייפוי הכוח יכול
להגיע מכל עובד ,בין אם הוא חבר בארגון עובדים ובין אם לאו .לכן בספירת הקולות לצורך הסכם קיבוצי מיוחד,
אנו נספור גם את החברות בארגון וגם ייפויי כוח אד הוק (אבל אנו לא רואים הרבה שימוש באלה בישראל).
לכן ,אם בענף מסוים יש כעשרת אלפים עובדים 2 ,חברים בכללית וחבר אחד בלאומית ,האם יש לנו ארגון יציג?
כן! הכללית היא הארגון היציג למרות שחברים בה רק 2עובדים מתוך .10,000לכללית במצב הזה יש את רוב
העובדים המאורגנים ,ויש לה כוח משפטי לחתום על הסכם קיבוצי מול ארגון מעסיקים בענף המדובר .עכשיו,
359
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הדוגמה כאן היא כמובן דוגמה פתולוגית – ארגון עובדים בדרך כלל צריך גם כוח מיקוח ("חיילים מאחוריו") .לכן
ארגון עובדים כזה יהיה רשאי מבחינה משפטית לחתום על הסכם קיבוצי ,אבל לא ברור מה יהיה כוחו בשטח .נתנו
את הדוגמה הקיצוני הזו רק כדי להמחיש עד כמה מקל המבחן לצורך הסכם קיבוצי כללי.
נחזור לשאלה שהצבנו קודם :מהי הסיבה למבחני היציגות השונים? יתכנו כאן כמה תשובות :ראשית ,נראה שאולי
הדין משקף את העובדה שהרבה יותר קשה לארגן עובדים כשהם מפוזרים בכל המדינה או אצל מעסיקים שונים
בענף ,בשונה ממקום עבודה בו עובדים מרוכזים שמכירים אחד את השני .אבל חשוב לזכור שהסכם קיבוצי מיוחד
לא חייב להיות קטן ,למשל כל שירות המדינה מוסדר בהסכם קיבוצי מיוחד.
אפשרות שנייה מחזירה אותנו לדיון במערכת יחסי העבודה בישראל .במסגרת יחסי העבודה הקורפורטיסטית,
החוק מעודד הסכמים קיבוציים כלליים .החשיבה הקורפורטיסטית מצדיקה זאת ,כי היא שואפת להסדרה
ריכוזית ורחבה .בהיגיון כזה הסכם קיבוצי כללי הוא הרבה יותר חשוב מאשר הסכם מיוחד .במסגרת הגישה
הריכוזית הקורפורטיסטית ,חשוב שלא יהיה ענף שלא יהיה בו ארגון עובדים יציג -ולכן הקלו מאד בדרישות.
עם זאת ,חשוב לקחת בחשבון שהעובדה שיש כוח משפטי לא מבטיחה הסכם קיבוצי .כאמור ,צריך גם "כוח על
הקרקע" ,גיבוי של העובדים ,שיסכימו לשבות ולהפעיל את כוחם הארגוני אם המעסיקים מסרבים לשתף פעולה.
אבל סעיף 4מבטיח שהבעיה של כוח משפטי לא תהווה מכשול .לכן ,קל מאוד לעבור את המכשול של ייצוגיות
לצורך הסכם קיבוצי כללי או ענפי.
360
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקטע הזה הבנו איך פועל ים מבחני היציגות והבחנו בין מבחני היציגות עבור הסכם קיבוצי מיוחד למבחני
היציגות עבור הסכם קיבוצי כללי .במקטע הבא והאחרון ביחידה זו ,נעסוק בשאלה מתוך איזו יחידה נספור את
הרוב והשלישי ,נעסוק באתגר המשפטי של הגדרת יחידת המיקוח ממנה נספור את היציגות.
השאלה שמעסיקה אותנו במקטע זה ,היא איתור יחידת המיקוח שמהווה את היחידה הרלוונטית לבחינת היציגות
ובהמשך לתחולת ההסכם הקיבוצי .ביחס להסכם קיבוצי כללי לא התעורר דיון מעניין ביחס ליציגות .ככלל,
ההנחה היא שיחידת המיקוח היא כל העובדים אצל המעסיקים המאורגנים בענף או כלל העובדים בשטח המסוים
שמועסקים ע"י מעסיק מאורגן.
הסוגייה הזאת התעוררה בעיקר ביחס להסכם הקיבוצי מיוחד .לצורך דיון זה ,נדרש לערוך הבחנה לא פשוטה.
ביחידה שעסקה בכלים קיבוציים ובהסכם קיבוצי דיברנו על שאלת תחולת ההסכם הקיבוצי על דרך פרשנות הסכם
קיבוצי קיים .דיברנו על עמדת הפסיקה הבסיסית -כלל ברירת המחדל -לפיו אלא אם מוסכם אחרת ע"י הצדדים,
ההסכם יחול על כל העובדים המועסקים ע"י מעסיק מסוים ,וראינו את זה בהלכת בנק אוצר החייל ועטיה שעסקו
בכך.
אבל בשביל לקבוע את יחידת המיקוח ,במצב שאין הסכם קיבוצי קיים ,נוקט ביה"ד בפרשנות שונה לגמרי לגבי
אותו סעיף )3(15בחוק .חשבו על יחידת המיקוח כעל "קביעת גבולות המדינה" .זכרו שאנו מתייחסים לצדדים
להסכם קיבוצי כאל מעין "מחוקק אוטונומי" שקובע את "החוק של מקום העבודה" ,כך שההשוואה ליחידה
מדינית היא במקומה.
ההלכות בדבר יחידת המיקוח מסבירות למה המחוקק יהיה של כל היחידה המדינית ,באנלוגיה המחוקק של
ישראל ,ולא יתאפשר פיצול של מחוקק ,למשל מחוקק של מדינת ת"א .עם זאת ,מרגע שהכרנו בכך שהיחידה
המדינית היא כל מדינת ישראל ,ברור שהמחוקק יכול להעביר חוק שמקנה הטבות מס רק לתושבי הדרום או שקובע
הסדרים מיוחדים רק לתושבי עיירות פיתוח או אפילו חוק שקובע הסדרים מיוחדים לתל אביביים .זה יהיה אותו
מחוקק שמסדיר את ענייני תושבי המדינה.
אז נחזור להקשר של יחסי עבודה קיבוציים .לשם קביעת יחידת המיקוח ביה"ד רוצה לכוון ליחידה הרחבה ביותר,
כך שארגון יציג אחד יפעל למען כלל העובדים אצל המעסיק .אבל ,משנקבע ארגון יציג אחד הוא יכול לנהל מו"מ
עם המעסיק שיקבע הסדרים שחלים על חלק מהעובדים ולא על אחרים.
על אף ההבחנה הזאת ,יש להודות שמתעוררת כאן בעיה מעגלית; חוק הסדרים קיבוציים אומר לנו שמי שיכול
לחתום על הסכם קיבוצי הוא ארגון עובדים יציג .מיהו ארגון עובדים יציג? יציגות נקבעת ביחס למספר העובדים
שיחול עליהם הסכם קיבוצי ,לאחר שנקבע מיהו הארגון היציג ...זוהי הבעיה המעגלית ,ההפניה מסעיף ,3סעיף
הייצוגית ,לסעיף ,15סעיף התחולה – היא לא ברורה .החוק לא מספק תשובה איך לצאת מהמעגל הזה.
לכן ,כדי לדעת מיהו ארגון העובדים היציג אנו צריכים לדעת מהי יחידת המיקוח ,מהי היחידה המדינית? איך
בוחרים את הקולות של מי לספור? למשל ,אם יש ארגון שיש 1,000עובדים ומאתיים מביניהם הם בכירים,
והבכירים רוצים לחתום על הסכם קיבוצי משל עצמם .כדי לבחון יציגות ,האם נספור את החברים רק מקרב
העובדים הבכירים או מקרב כלל העובדים?
361
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם נאפשר לבכירים להתפצל ולהקים ארגון יציג משלהם ביחידת מיקוח נפרדת ,ההסכם הקיבוצי שייחתם יחול
רק עליהם .זו אפשרות שמתיישבת עם לשון החוק .אם לא נאפשר לבכירים להיות יחידת מיקוח נפרדת ,אז יהיה
ארגון יציג אחד גדול שייצג את כולם והוא יוכל לנהל מו"מ כך שההסכם הקיבוצי יחול על כל העובדים או על קבוצה
מתוכם .זו גם אפשרות שמתיישבת עם לשון החוק .אז מהי האפשרות הנכונה?
באותו פס"ד ביה"ד קבע שיחידת המיקוח היא של כל העובדים במפעל ושאין לעובדים הבכירים "אינטרס
מיוחד" ,כי לא די בכך שהבכירים רוצים שכר גבוה יותר כדי לפצל את יחידת המיקוח.
בר ניב מזהיר אותנו -לא יכול להיות שתהיה יחידת מיקוח של עובדי דואר נכנס שמופרדת מיחידת מיקוח של דואר
יוצא .מבחינתו ,הכרה בזכות הבכירים להיות יחידת מיקוח עצמאית תפרום את הסולידריות שבבסיס יחסי
העבודה הקיבוציים.
אז מה כן יהיה אינטרס מיוחד? הנשיא בר ניב הכיר באינטרס מיוחד כדי להתיר את המצב שהיה קיים באותה עת,
ולמעשה קיים גם היום ביחסי העבודה הקיבוציים בישראל ,בו יש לנו כמה מקומות עבודה שבהן מתקיימות זו לצד
זו מספר יחידות מיקוח .כך המצב ביחס לבתי חולים ,עיתונים ,אוניברסיטאות וישנם עוד כמה מקומות כאלה.
בכל אחד מהמקומות יש היסטו ריה קיבוצית של מקום עבודה אחד ,בו מתנהלות זו לצד זו כמה יחידות מיקוח
שונות .אלה כמובן יחידות שפוצלו בהסכמה ,בהסכמה של ההסתדרות ושל המעסיק .ההסתדרות שהכירה או
שנאלצה להכיר באיגודים מקצועיים מתחרים :של סגל אקדמי בכיר ,של רופאים או של עיתונאים .למעשה ,הלכת
הבכירים בפז נועדה לאפשר את מה שהיה קיים ממילא ולמנוע פיצולים נוספים של יחידות המיקוח במקומות
עבודה אחרים .אבל החריג המשפטי שנוסח שם כ"אינטרס מיוחד" היווה את הבסיס לפיתוח ההלכה בתקופה של
עליית הפלורליזם .גם אם ההסבר להלכת הבכירים בפז נעוץ במערכת יחסי העבודה באותה עת ,ליחידת המיקוח
המפעלית ,האחת ,לכלל עובדי המעסיק ,יש כמה יתרונות;
362
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ראשית ,יחידת מיקוח מפעלית מובילה לאחדות בין עובדי המעסיק ולחיזוק כל העובדים .ארגון העובדים פועל
לטובת כל עובדי המעסיק וכוחן של קבוצות העובדים החזקות מסייע בידי קבוצות העובדות החלשות להשיג תנאי
עבודה הוגנים -סולידריות.
שנית ,קיים שותף אחד מטעם העובדים למו"מ קיבוצי וזה דבר שמבטיח לנו ניהול יעיל יותר של המו"מ הקיבוצי.
לבסוף ,זה מגביר את היציבות ביחסי העבודה -זה מפחית את מספר סכסוכי העבודה שנובעים מסכסוכים בין
קבוצות העובדים השונות.
מה קרה להלכת פז? להיגיון הקורפורטיסטי ולרצון לקבוע יחידה סולידרית רחבה בעשורים האחרונים עם שחיקת
הקורפורטיזם? ראינו את התפתחות הדוקטרינה שעוסקת בכך בפסקי הדין שקראנו להיום.
פס"ד ארגון עובדים המחקר במשרד הביטחון – יחידת מיקוח שהצליחה להתפצל
יחידת המיקוח הראשונה שביקשה להתפצל והצליחה היא ארגון עובדי המחקר במשרד הביטחון .בפסה"ד הזה
הבהיר בית הדין כי בנוסף לשיקולי האינטרס המיוחד ,אם המעסיק וארגוני העובדים מגיעים להסכמה על יחידת
המיקוח ,ניתן לכבד ההסכמה הזאת .אך גם אז ישקול בית הדין את טובת מכלול העובדים ולכן יש לנו בעצם שני
כלי עבודה לצורך קביעת יחידת המיקוח:
.1הסכמה
.2העדפת יחידת המיקוח הרחבה ביותר ,למעט במקרים בהם לעובדים יש אינטרס מיוחד
כלי אחד הוא כלי ההסכמה – כלי זה עולה בקנה אחד עם הרעיון של משפט עבודה אוטונומי .אם כל השחקנים
הרלוונטיים (מעסיקים וארגוני עובדים מתחרים) יסכימו על מספר יחידות מיקוח ,בית הדין ישקול את הסכמה
זאת בעת קביעת יחידת המיקוח.
אם אין הסכמה כזאת ,אז בית הדין יקבע יחידת מיקוח עפ"י הכלל שמעדיף את יחידת המיקוח רחבה ביותר,
למעט מקרים בהם לעובדים יש אינטרס מיוחד .אז איך מיישמים את הכללים האלה?
את המקרים של יחידת המיקוח שהתפצלו בהסכמה ניתן לראות דווקא במקום שבו הצדדים לא מגיעים לבית הדין
ולכן גם אין לנו פסקי דין לקרוא .כך למשל ,ארגון הסגל האקדמי הזוטר התפצל מארגון הסגל האקדמי הבכיר עקב
חילוקי דעות בין חברי סגל שמועסקים בהסדרי העסקה מאד שונים זה מזה .פיצול זה לא נבחן בבית הדין ושני
ארגוני הסגל והאוניברסיטאות קיבלו אותו ונראה שמאז הפיצול הדבר נהיה נורמה מקובלת שאינה שנויה
במחלוקת.
לעומת זאת ,כשהצדדים כבר מגיעים לבית הדין ,הרי שלא הסכמה הביאה אותם להתדיינות משפטית אלא
מחלוקת .ניתן לראות מקרה כזה בפרשת הטייסים באל על.
363
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
באותה מקרה ההסתדרות הלאומית ביקשה הכרה בטייסים המועסקים באל על כיחידת מיקוח נפרדת.
ההסתדרות הכל לית היא זו שארגנה את כלל העובדים באל על עד אז .מערכת יחסי העבודה באל על היא ארוכה
ומורכבת .עד לשנת 1982העובדים באל על היו מאורגנים בשמונה ועדי עובדים ,שכולם היו אורגנים של ההסתדרות
הכללית ונחתמו לגביהם הסכמים קיבוציים נפרדים ,שעל כולם חתמה ההסתדרות .הדבר יצר הרבה מאוד חיכוכים
ובעיות והחל משנת 1982נוצר מנגנון ייצוג משותף לכל הארגונים.
המחלוקת בפס"ד היא על אחד מההסכמים הקיבוצים שנחתמו באמצעות מנגנון הייצוג המשותף .בעקבות חילוקי
דעות ותהליכי המו"מ בין הטייסים לקבוצות עובדים אחרות ,רובם המכריע של הטייסים עברו ללאומית (עברו 514
מתוך 518טייסים) .נשים לב שבאותה עת היו באל על בסך הכל 6000עובדים.
עכשיו לאומית טוענת ליציגות בקרב הטייסים .הטענה נשמעת כשיש הסכם קיבוצי בתוקף .אל על מתנגדת ואומרת
שהיא לא יכולה לעבוד עם שני ארגוני עובדים .בית הדין פוסק נגד הלאומית ומכריע שהטייסים לא יכולים
להתפצל מיחידת המיקוח הרחבה של כלל עובדי אל על.
התשתית להנמקת בית הדין ,כפי שראינו ,הוא עיקרון ההסכמה .בצד אי ההסכמה בין ההסתדרות הכללית
והלאומית לגבי יחידת המיקוח ,מוצא בית הדין תימוכין לכך שבעבר נציגות הטייסים שלקחה חלק ממנגנון הייצוג
המשותף ,הסכימה לראות בהסתדרות הכללית כארגון היציג שלה .בית הדין קורא את ההסכמים הקיבוציים
ההיסטוריים באל על ,שנחתמו בהסכמת נציגות הטייסים וגם את ההסכם שחל בזמן העתירה ולומד מהם על
הסכמה הטייסים לכך שתהיה יחידת מיקוח אחת.
בית הדין גם קובע שהוא מעולם לא נתן תוקף לפיצול יחידת מיקוח בתקופת תוקפו של הסכם קיבוצי שהגדיר
יחידת מיקוח בהסכמה ,ומבהיר שנוכח קביעותיה של הפסיקה בדבר בכורתו של כלל ההסכמה ,יש לדחות את
העתירה של ההסתדרות הלאומית לפיצול יחידת המיקוח ולהכרה בטייסים כיחידת מיקוח נפרדת.
364
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אילו היו הצדדים מסכימים לפיצול היחידה ,בית הדין מבהיר שהוא היה מאשר זאת ,אבל לא כך היה .זהו אם כן
החריג הראשון – חריג ההסכמה .בהיעדר הסכמה יש לנו ההעדפה ליחידת המיקוח הרחבה ביותר האפשרית
ותוכר האפשרות לפצל אותה רק במקרה של אינטרס מיוחד.
אינטרס מיוחד
זהו חריג שני ומורכב יותר :הכרה ביחידת מיקוח צרה יותר כשמוכר אינטרס מיוחד לעובדים .הפסיקה בנושא הזה
לא אחידה ,בעוד שפרשת ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון ביטאה פריצה משמעותית בעיקרון של יחידת מיקוח
אחת רחבה לכל עובדי המעסיק ,פסקי דין מאוחרים יותר ,כדוגמת פסקי הדין בפרשות אל על ואקרשטיין – הצביעו
על מגמה מסויגת בהרבה.
ארגון סגל המחקר היה מפסקי הדין הראשונים בו כן הוכרה יחידת מיקוח נפרדת ועוצבו בו העקרונות הכלליים
להכרה באינטרס המיוחד .באותה מקרה 1,500 ,עובדי המחקר של משרד הביטחון ביקשו להתפצל מיחידת המיקוח
הענקית של אלפי עובדי המדינה ולנהל מו"מ נפרד.
לשם בחינת ההכרה ביחידת המיקוח הצרה ,פונה בית הדין לבחינת קיומו של אינטרס מיוחד לעובדי המחקר .בית
הדין ,ראשית ,מכיר בכך שמדובר בארגון עובדים ורק לאחר מכן הדיון עובר לעסוק בשאלות היציגות .שם בית הדין
מפעיל את החריג שפיתח בר ניב בפרשת הבכירים בפז וקובע שלעובדי המחקר במשרד הביטחון יש אינטרס מיוחד
שמצדיק את הפיצול שלהם מיחידת המיקוח הרחבה .בהתאם ,ספירת הקולות נעשית מתוך הקבוצה הקטנה של
עובדי המחקר ומוכרת יציגותו של הארגון.
העקרונות הכלליים שמתחילי ם להתפתח בארגון סגל המחקר ומתבססים בפסיקה מאוחרת יותר הם העקרונות
הבאים:
ככלל ,בית הדין הוא שמרן ומעדיף את הסטטוס קוו .מהטעם הזה בית הדין מאשר את הפרקטיקה של יחידות
מיקוח מפוצלות רק מקום שממילא היו כאלה ומתנגד לפירוקן של יחידות מיקוח מקום שבעבר הדבר לא היה
נהוג בעבר.
שנית ,בית הדין מבקש לבחון מה תהיה ההשפעה של פיצול יחידת מיקוח או יצירתה של יחידת מיקוח צרה ,על
האפקטיביות של הייצוג של העובדים .האם ליחידה הצרה יהיה כוח קיבוצי?
365
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שלישית ,במסגרת היבטים אלה בית הדין בוחן גם את ההשפעה של ההחלטה על יחסי העבודה במפעל או בענף.
האם הפיצול ייצור פילוג ויקשה על ניהול מו"מ עבור העובדים? מה תהיה ההשפעה על קבוצות עובדים שונות
וביניהן הקבוצה המתפצלת ,אבל גם לגבי הקבוצה שמתפצלים ממנה?
לבסוף ,האלמנט החשוב הוא האלמנט הפרקטי – עד כמה ניתן אופרטיבית לנתק את מערכת היחסים הקיימת?
בארגון עובדי המחקר המצב היה קל מאד ,כי עובדי המחקר ניהלו במשך שנים מו"מ נפרד ,השכר שלהם ואופן
הקידום שלהם הוצמד לזה של הסגל האקדמי ,סגל אקדמי שממילא הוכר כבעל אינטרס מיוחד באוניברסיטאות,
העבודה שלהם שונה לחלוטין משל שאר העובדים ,הם עובדים במחקר ופיתוח .לכן בית הדין מגיע למסקנה
שלפיצול לא תהיה השפעה מהותית על עובדים אחרים ושהוא ישפר את מצבם של עובדי המחקר.
מכל הסיבות האלה בית הדין מכיר בעובדים כבעלי אינטרס מיוחד .אלה עקרונות ההלכה הכלליים כפי שהם עולים
מפסיקת בית הדין .עכשיו נפרט את ההלכה הזו ונבין את מרכיביה.
פרשת אקרשטיין
בפסה"ד בפרשת אקרשטיין ובפסיקה נוספת ,מתפתחים עקרונות כלליים שעוצבו בפרשת ארגון עובדי מחקר
להכרה בקיומו של אינטרס מיוחד .בפסיקה הזו בית הדין מבצע ניתוח של מגוון אינטרסים ושוקל את מכלול
מאפייני העסקה בפריזמה של ההקשר התעשייתי המיוחד בכל ענף ובכל מקום עבודה .בחינת הדברים נעשית
משלוש נקודות מבט :של העובדים ,של המעסיק ,אבל גם מנקודת המבט של יחסי העבודה במפעל ובענף.
מנקודת מבטם של העובדים ,בוחן בית הדין האם ישנו אינטרס קהילתי משותף לקבוצה שמבקשת הכרה כיחידת
מיקוח נפרדת? את האינטרס המשותף בית הדין מאתר על רקע מכלול תנאי ומאפייני ההעסקה .עוד מראשית הדרך
בפסיקה ,מבהיר בית הדין שרצון בשכר גבוה לא יהווה אינטרס מיוחד .עצם העובדה שעובדים חזקים רוצים
להתפצל ,כי הם חושבים שכוח המיקוח שלהם יגדל ביחידת מיקוח נפרדת באופן שיגדיל את שכרם – זה לא אינטרס
מיוחד.
366
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בית הדין מבהיר שיש צורך להראות אינטרסים קהילתיים משותפים רחבים יותר של העובדים .כשבית הדין
מחפש את האינטרס המיוחד ,הוא בוחן את ההיסטוריה של המו"מ ושל יחסי העבודה .כאשר ,כפי שכבר אמרנו,
הוא ייטה להעדפת הסטטוס קוו .כפי שכבר ראינו בפרשת עובדי מחקר – שם עובדי המחקר ניהלו במשך שנים
מו"מ נפרד במסגרת ההסתדרות.
אבל מעבר לכך ,בית הדין בוחן אם לעובדים ישנם תנאי עבודה דומים; בית הדין בוחן את מסלולי הקידום ,את
שעות העבודה ,את ההפרשות לפנסיה ,את תנאי העבודה .בית הדין בוחן גם את סוג העיסוק ,האם מדובר במהות
עבודה שונה לחלוטין של קבוצת העובדים שמבקשת להתפצל ובמה היא שונה.
סממן נוסף הוא סביבת עבודה דומה; האם העובדים עובדים באותו מקום? האם יש אתרי עבודה שונים? מהי
הקרבה הגיאוגרפית? במסגרת זו ,בית הדין בוחן גם את היקף הפגיעה בכוח המו"מ של הקבוצות הנותרות ,כך
שלא נבחן רק האינטרס של הקבוצה שמבקשת להתפצל אלא גם של אלה שיוותרו מאחור לאחר הפיצול.
סוגיית סביבת העבודה הדומה והריחוק הגיאוגרפי היו מאד מרכזיות בפרשת אקרשטיין .באותו מקרה" ,כוח
לעובדים" הצליחו לארגן את עובדי מפעל אקרשטיין בירוחם ,אחד מבין שלושת המפעלים של המעסיק .המפעלים
האחרים שלו הם באשדוד ויש לו מפעלים בצפון באזור חצור הגלילית וישנם עובדי מטה שמועסקים בהרצליה.
בירוחם מועסקים 106עובדים מתוך 409עובדי החברה 70 .עובדי המפעל בירוחם הצטרפו לכוח לעובדים בשנת
.2009יש לציין שמדובר במעסיק עם רקע של סירוב להתארגנות עובדים; היו ניסיונות קודמים של ההסתדרות
שכשלו וגם בחוזה האישי של העובדים ,כמו שראינו ,יש תניה שאוסרת התארגנות ,שהיא תניה בלתי חוקית.
המעסיק מסרב לנהל מו"מ עם ארגון כוח לעובדים במטרה להגיע הסכם קיבוצי שיחול רק על המפעל בירוחם .הוא
טוען שהארגון לא יציג כי יחידת המיקוח הרלוונטית היא לא המפעל בירוחם אלא כלל עובדי המעסיק ,ולכוח
לעובדים אין יציגות ביחידת המיקוח הרחבה.
כוח לעובדים מצדם טוענים שיחידת המיקוח הרלוונטית היא רק המפעל בירוחם ,כי זו יחידת מיקוח מפעלית
קלאסית .הם אומרים שהפיצול הוא לא על בסיס מקצועי ,ולא על בסיס בכירות ,לא מדובר אפילו בדיוק באינטרס
מיוחד ,כי הארגון מעוניין לייצג את כל עובדי המפעל בירוחם כיחידה אחת .הארגון טוען שכל הכרעה אחרת תהיה
גזר דין מוות להתארגנויות עובדים ראשוניות ושלילת זכות ההתארגנות ,כי היחידה האורגנית להתארגנות היא
המפעל ,אלה עובדים שמכירים את השני ,הם רואים אחד את השני כל יום ,חשוב להם להיאבק ביחד על התנאים
שלהם.
ככל שיש כאן אינטרס מיוחד מבהיר הארגון ,הרי זה עצם הריחוק הגיאוגרפי בין המפעלים .בית הדין האזורי הכיר
ביחידת מיקוח נפרדת בשל הגורם הגיאוגרפי ,שהצדיק לגישתו את בחינת צרכיו של כל מפעל בנפרד .נקודה
מרכזית בניתוח של בית הדין האזורי הייתה העובדה שאין קשרי עבודה בין עובדי המפעלים השונים וגם את
העובדה שאתר הייצור בירוחם לא מהווה חלק משרשרת הייצור של מוצרים.
פסה"ד ניתן ב 25 -בינואר .2010ב 2 -בפברואר 2010ההסתדרות הכללית מודיעה לאקרשטיין שהיא הארגון היציג
של עובדי החברה בשלושת אתריה .כשבוע לאחר מכן ,יש לנו 203עובדים חברים בהסתדרות .המעסיק מוצא ובודק
שההסתדרות היא הארגון היציג בשלושת האתרים והוא נכון להכיר בה כארגון יציג .החברה מערערת לבית הדין
הארצי במטרה לבטל את פסק הדין האזורי שהכיר ב"כוח לעובדים" כארגון יציג בירוחם.
367
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עמדת ההסתדרות בערעור הייתה שפסק הדין של בית הדין האזורי היה נכון בשעתו ובאמת יש מקום להגמיש
קריטריונים בהכרה של יחידת מיקוח ביחס ליחידת מו"מ ראשונית .אבל שבסוף מרוץ ההתארגנות יש להחיל
את כללי היציגות הרגילים :ארגון עובדים אחד במקום עבודה אחד.
בית הדין הארצי לא שואל ולא בוחן איך ההסתדרות הצליחה "באורח פלא" לארגן העובדים תוך שבוע ,אלא פשוט
מכיר בהסתדרות כארגון העובדים היציג ,בשל העדפת יחידת מיקוח רחבה .בית הדין קובע שבהינתן קיומו של
ארגון יציג אחד לכל עובדי המעסיק ,אי אפשר לומר שלעובדי ירוחם יש אינטרס מיוחד .הוא מוצא אינטרסים
משותפים בכל שלושת המפעלים וקובע שמדובר ביחידה ניהולית ארגונית אחת מבחינת המעסיק ולכן ביחידת
מיקוח אחת .השאלה העקרונית ביחס למשקל של יחידה גיאוגרפית נפרדת נותר פתוח מאז כי בה בית הדין בעצם
עדיין לא הכריע.
מנקודת מבטו של המעסיק ,בית הדין שואף להתאמה בין יחידת המיקוח לבין המבנה הניהולי והארגוני של העסק.
מטרתו היא למנוע פיצול של חטיבה ארגונית אחת למספר יחידות מיקוח .באקרשטיין מבהיר בית הדין ,שככל
שיוכח כי כל סניפיו של המעסיק נמצאים במטה ניהולי וארגוני משותף ,הדבר יהווה שיקול להגדרת המעסיק,
על כל אתריו ,כיחידת מיקוח אחת .הוא השתכנע שכך היה באקרשטיין .בית הדין בוחן זאת ע"י בחינה מדוקדקת
של ניהול העסק ובכלל זה אופן ניהול התקציב ,ניהול משאבי אנוש ,ניהול לוגיסטי ,ניהול מערכות מידע ומחשוב
וכן הלאה.
לבסוף ,בית הדין מביט מעבר למעסיק ולעובדים ,מעבר לצדדים ליחסי העבודה ,אל סוגיית יחסי העבודה במפעל
ושואל האם פיצול יחידת המיקוח תערער את יציבות המפעל? האם היא תפגע במרקם יחסי העבודה? האם ניתן
לפצל אופרטיבית את יחסי העבודה במפעל הזה?
368
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפסיקה שקראנו ליחידה זו ,בית הדין הכיר ביחידת מיקוח נפרדת ביחס לארגון עובדי מחקר וביחס לעובדי בתי
המרקחת והמעבדות במכבי ,אבל הוא לא הכיר ביחידת מיקוח נפרדת לא בפרשת אל על ולא באקרשטיין – שם אנו
רואים את בית הדין ממשיך את הגישה מהתקופה הקורפורטיסטית.
ניתן לראות ,אם כן ,שההתפתחות ההלכתית לא משקפת גישה אחידה וברורה לעניין הצדדים ליחסי העבודה
הקיבוציים.
פסה"ד התמקד במרכיב ההסכמה של הטייסים לייצוג המשותף ,עליו דיברנו קודם לכן ,אבל בית הדין גם מדגיש
באותה פרשה שלעובדי אל על יש אינטרס קהילתי משותף .בית הדין מדבר על כך שהטייסים הם חלק משרשרת
ייצור אחת; הטייסים עובדים ביחד עם צוות קרקע וצוות אוויר ולכן לא ניתן לפצל אותם ליחידה נפרדת.
בנוסף ,בית הדין מעלה את החשש שפיצול יחידת המיקוח באופן שיגשים את חירות ההתארגנות של הטייסים ,יפגע
באפקטיביות של ההתארגנות של כלל העובדים והוא נותן משקל גדול יותר לאינטרס הקבוצתי ותומך בהמשכיות
של יחידת מיקוח אחת.
עם זאת ,הקביעה הזו של בית הדין ביחס לכך שאין אינטרס מיוחד היא לא מובנת מאליה ,כי למה באוניברסיטה
ניתן לפצל בין הסגל האקדמי ,המנהלי והזוטר – ולמה בבית החולים ניתן לפצל בין אחריות ורופאים לעובדים מנהל
ומשק? האם הם לא חלק מיחידת ייצור אחת?
לכן נשמעו ביקורות נוקבות על כך שבית הדין ממשיך ומגן על כוחה של ההסתדרות בפס"ד הטייסים וגם
באקרשטיין .מעניין לבחון את התזה הזאת לאורך השנים .בכל מקרה ,אבל מה שברור הוא שעם שחיקת המערכת
369
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הקורפורטיסטית ,הקריטריונים שמייצרת הפסיקה להכרה באינטרס מיוחד הם גמישים ,אבל בבסיסם נותרת
איזושהי עוינות לפיצול יחידת המיקוח.
פרשת מכבי
הדיון ביחידת המיקוח בפרשת מכבי כן מדגים נסיבות בהם בית הדין מכיר באפשרות לפיצול יחידת המיקוח.
באותה פרשה משנת ,2017דובר במאבקי התארגנות ראשונית של קבוצות עובדים בקופ"ח מכבי .יש שם כמה
יחידות מיקוח שמנסות להתארגן כל אחת בנפרד.
פסה"ד נסוב סביב התארגנות עובדי בתי המרקחת של מכבי (מכבי פארם) וגם התארגנות עובדי המעבדות ( Mega
.)Labבית הדין מחיל את מבחני האינטרס המיוחד ומוצא שגם מכבי פארם וגם מגה לאב מהוות יחידות מיקוח
נפרדות וזאת בעיקר בשל קיומם של אינטרסים מובחנים לעובדי כל אחת מהיחידות ,ששונים משל יתר עובדי
מכבי וכן מתפקודן כיחידות ארגוניות-ניהוליות נפרדות.
בית הדין אמנם קובע שהדבר פחות מובהק במגה לאב ,אבל מביע נכונות להגמשת ההלכה בגלל שמדובר בהתארגנות
ראשונית .לכן ,בפס"ד האחרון לעת עתה בחוליית פסקי הדין האלה שמפתחים את הלכת האינטרס המיוחד ,בית
הדין כן מכיר בייצוגיות של הלאומית ביחס לשתי יחידות המיקוח הנפרדות ופותח את הדרך לעידן של יחסי עבודה
מבוזרים ,מרובי יחידות מיקוח ,במכבי.
אם כן ,ניתן לראות שמבחני האינטרס המיוחד ניזונים מתפיסה אידיאולוגית ביחס לתפקידו הראוי של ארגון
עובדים כמקדם סולידריות במקום העבודה .וכן מתפיסה קורפורטיסטית שמקדמת חירות התארגנות אפקטיבית,
כזאת שאינה מסתפקת בפן הליברלי האינדיבידואלי של חירות ההתארגנות ,אלא מבקשת לקדם את כוחם של
העובדים כקבוצה .סולידריות רחבה ,תוך בחינה ביקורתית של יחסי הכוחות של פיצול יחידת המיקוח ייצור.
זהו תחום משפטי דינאמי מאד ,שאין ספק שעוד צפויות בו התפתחויות בשנים הקרובות .בכך סיימנו את הדיון
בצדדים ליחסי העבודה .הכרנו את הצדדים שיכולים להיכנס בשערי משפט העבודה הקיבוצי ,ראינו מיהו ארגון
מעסיקים ,מהו ארגון עובדים ,ועסקנו במבחני היציגות ובשאלת יחידת המיקוח.
עקבנו אחר תהליך פסיקתי של הרחבת נקודת הכניסה והגדלת מספר השחקנים שמעורבים ביחסי העבודה
הקיבוציים עם שחיקת הקורפורטיזם .ראינו את הגמשת דרישות הכניסה הנוקשות ,אבל גם שהגמשה זאת נעשית
לצד פיתוחם של כללים ברורים מאוד לשאלה מהו ארגון עובדים ואיך נגדיר את יחידת המיקוח באופן שבהחלט
ניתן לזהות בו עקרונות קורפורטיסטים של שאיפה להסדרה ריכוזית ורחבה ברמות השיא והגנה על התארגנות
עובדים אפקטיבית.
התחלנו את הדיון ביחסי ה עבודה הקיבוציים בחלוקה לשלושה שלבים ,וראינו כיצד בכל השלבים הדין שהתפתח
מתאים את עצמו לאופייה של מערכת יחסי העבודה ,ובד בבד גם מכונן את מערכת יחסי העבודה להמשך .ביחידות
הקודמות התחלנו דווקא מהסוף – מעמדו הנורמטיבי הייחודי של ההסכם הקיבוצי ,וגם הכרנו את הלוויינים שלו:
ההסדר הקיבוצי וצו ההרחבה .ראינו כיצד הדין ביחס לאלה נשאר פחות או יותר יציב ,אם כי הוא עבר התאמות
מסוימות ,כפי שראינו למשל לגבי ההלכה שמתייחסת להסדר הקיבוצי.
370
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לאחר מכן ,חזרנו לראשית הדרך והסתכלנו על שלב הכניסה למערכת יחסי העבודה :מהו ארגון עובדים יציג ומיהם
השחקנים שיכולים לקחת חלק במו"מ הקיבוצי? ראינו שהדין נהיה לכאורה תובעני יותר ,מתערב יותר ,אך
תוצאותיו דווקא מכניסות יותר גמישות לגבי השחקנים השותפים במערכת יחסי העבודה וזאת ביחס לעבר
הקורפורטיסטי.
את שארית הדיון נקדיש לשלב האמצעי שעוסק באפיון ההליך הקיבוצי – זהו ההליך שבו פועלים הצדדים ליחסי
העבודה על מנת להגיע לתוצאה המיוחלת של ההסכם הקיבוצי.
.3נפנה להיכרות ראשונית עם יישוב סכסוכי עבודה קיבוציים לרבות השימוש בכלי השביתה.
להבדיל מהתארגנות ראשונית ,חובת המו"מ ויישוב סכסוכי עבודה רלוונטיים לכל סוג של יחסי עבודה
קיבוציים .כפי שאפיינו במבוא ליחסי העבודה ,בעוד שתוצאות הדין המשתנה מאפשרות היום ליותר צדדים
להשתתף ביחסי העבודה הקיבוציים ואין עוד הנחה מקדמית של "הסתדרות אחת גדולה וחזקה" ,ביה"ד נהיה
לשחקן ורגולטור שמתערב הרבה ביותר בכל מה שנוגע להליך במשפט העבודה האוטונומי.
371
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשלב הראשון של הדיון נבחן כיצד מגיעים למצב שבו מתחילים להחיל מערכת אינטראקטיבית של יחסי העבודה
הקיבוציים .בתקופה הקורפורטיסטית השאלה כמעט לא התעוררה כי רוב העובדים היו מאורגנים ועל רובם הוחלה
מערכת של הסכמים קיבוציים .מצב דברים זה היה נגזרת של תמיכת המדינה ביחסי עבודה קיבוציים ,בין היתר
על ידי מתן מונופול להסתדרות לטפל בביטוח בריאות ובפנסיות.
הירידה בשיעורי ההתארגנות והחברות משנות ה 90-הציגה פרקטיקות חדשות שחוק ההסכמים הקיבוציים שנחקק
עוד ב 1957-לא התייחס אליהם .עיקר ההתפתחות בנושא זה היא מה שנקרא כיום "התארגנות ראשונית" –
סיטואציה שתכף נאפיין אותה ואת החלופות השונות שלה .בקווים כלליים ,מדובר בסיטואציה שבה עובדים
חוברים כחברים לארגון עובדים על מנת שזה יהיה ארגון העובדים היציג שלהם והוא ינהל עבורם מו"מ קיבוצי
ביחד עם המעסיק.
הסוגיה של התארגנות ראשונית חשובה כמעט באופן בלעדי להסכמים קיבוציים מיוחדים ולכן עיקר הדיון שלנו
בשלב הראשוני של ההליך הקיבוצי ,מתייחס לרמת המעסיק או המפעל ולקראת מו"מ להסכם קיבוצי מיוחד.
התארגנות ראשונית היא הלכה למעשה התארגנות שצומחת מלמטה .עיקר העוצמה הארגונית מגיעה מהעובדים
עצמם .אך כפי שראינו ביחידת המבוא ,יש גם דפוסים אחרים של ייצוג קיבוצי שבהם עיקר העוצמה מגיעה
מלמעלה ,מהמדינה .נחזור רגע להבחנה שעשינו אז ,ונגדיר סיטואציה של אסדרה כללית ,דוגמת הסכם הפנסיה
הכלל-ארצי או הסדרת שעות העבודה במשק ,לעומת אסדרה מקומית במקום עבודה מסוים.
372
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כללי היציגות לאסדרה כללית דורשים שארגון העובדים היציג ייצג את מירב העובדים המאורגנים .וזהו .ניקח
מצב היפותטי ובו בכל המדינה יש רק 3עובדים שהם מאורגנים :שניים מהם חברים בהסתדרות הכללית ואחד
מהם חבר בהסתדרות הלאומית .הדין עדיין מתיר להסתדרות הכללית לנהל מו"מ קיבוצי ולחתום על הסכם קיבוצי
כלל ארצי ואפילו לבקש שיוציאו עליו צו הרחבה כך שהוא יחול על כל העובדים והמעסיקים במדינה .ברור שאם
מצבת חברים רזה שכזו לא יהיה לארגון כוח במו"מ ,אבל גם חשוב להבין שמבחינה משפטית לארגון העובדים
היציג לא נדרשים כמעט חברים .את עיקר הכוח הוא מקבל מהמדינה.
לעומת זאת ,מה שכן נדרש כאן זה ארגון מעסיקים שיהיה לו אינטרס לנהל מו"מ בשם כלל המעסיקים במדינה.
גם בצד המעסיקים ,אין דרישה של יציגות או של מינימום של חברות .בישראל אין דרישה למינימום של כיסוי של
הסכם קיבוצי בשביל להוציא צו הרחבה.
בעצם ,אנחנו אומרים שארגוני העובדים כאן הם שותפים חברתיים לאסדרה ציבורית ,הם חלק מהמחוקק
האוטונומי .לעומת כל זאת ,על מנת להגיע להסכם קיבוצי מיוחד ,יש צורך בארגון עובדים יציג שמייצג את מירב
העובדים שחברים בארגוני העובדים ,אבל גם לפחות שליש מכוח העבודה עליו יחול ההסכם הקיבוצי ,וכאן יש
חשיבות לאסוף חבר אחר חבר עד שמגיעים לרף המינימלי של השליש .עם קבלת מעמד היציגות ,ארגון העובדים
אחראי כלפי חבריו ואף כלפי כל העובדים ביחידת המיקוח.
סביב התפתחות הפרקטיקה של התארגנות ראשונית ,זו ההתארגנות שבה אוספים חבר-חבר ברמת המפעל או
המעסיק ,ביה"ד לעבודה החל לפתח "דיני חברות" .תחילתו של שדה זה בכללים לגבי קביעת מיהו ארגון עובדים
יציג ,אך המשכו הוא בפיתוח ביה"ד את כללי ההצטרפות כחברים בעת ההתארגנות הראשונית ואף לאחריה.
373
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המופעים הראשונים של התארגנות ראשונית הגיעו מיד לאחר כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי – .1995הכרנו
כבר את פרשת עמית ,שם נעשה ניסיון לבנות מסגרת ארגונית שתעודד פרטים להצטרף אליה כחברים ,אבל בעיקר
מהטעם של הרווח הכלכלי לארגון מחברות ועוד יותר מכך ,הרווח שהיה צפוי לקופ"ח מכבי .לעומת זאת ,באותה
שנה ,מתחילות גם התארגנויות אותנטיות מלמטה ,בהן עובדים מנסים להתארגן על מנת לקדם מו"מ קיבוצי
במקום עבודתם .המקרה הראשון שהגיע לפסיקה היה בעת התארגנות העובדים בחברת ההסעות "מפעלי תחנות
גת תפוז" .במשך כמה שנים לאחר מכן ,היו ניסיונות התארגנות רבים ,אם כי במבחן התוצאה (האם ההתארגנות
הובילה לחתימת הסכם קיבוצי) ,מרבית ההתארגנויות לא צלחו ,זאת על אף שביה"ד פסק בשורה של מקרים באופן
שסייע לעובדים שרוצים להתארגן.
גם מיגונן של החלטות אלה בחוק ההסכמים הקיבוציים במסגרת תיקון מספר 6בשנת ,2000לא הביא לשינוי
בתוצאה המיוחלת .רק סביב 2008מתחילה שורה של הצלחות בהתארגנויות ראשוניות ואלה מתגברות לאחר מכן
ולאחר מתן פסה"ד בעניין פלאפון ב.2012-
צריך לרדת לשטח ,צריך לשוחח עם העובדים ,צריך להסביר ,לשכנע ,להחזיק ביחד קהילה של עובדים
שחוששים ,לפתח בקרב העובדים מיומנויות של מנהיגות ,להעניק הכשרה לקראת מו"מ כלכלי על שכר ותנאי
374
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
העסקה ,ליישב קונפליקטים בין העובדים לבין עצמם ולפעמים גם להגן על העובדים מפני התנכלות של המעסיק.
עם פיתוח ארגז הכלים הזה על ידי ארגוני העובדים ,ולאחר מכן על ידי הסרת מכשולים משפטיים בהובלת ביה"ד
לעבודה ,התחילו לעשות שימוש במונח "התארגנות ראשונית" וזו נהייתה שכיחה הרבה יותר.
באילו נסיבות ירצו עובדים להצטרף כחברים לארגון עובדים על מנת להעניק לו את סטטוס היציגות על כל הכוח
המשפטי שטמון בו? אפשר לראות 3סיטואציות ,הן מובחנות זו מזו בשאלה האם כבר חלים הסכמים קיבוציים
במקום העבודה או לא .נדגים כל אחד בנפרד .יש לציין שדווקא שתי האפשרויות הראשונות הן הפחות שכיחות,
בעוד שהשלישית היא השכיחה ביותר.
מדובר בהתארגנות עובדים אשר חל עליהם הסכם קיבוצי ענפי והם אולי נהנים מזכויות של ההסכם ,אך הם אינם
חברים ו/או אין מערכת יחסים קיבוצית במפעל שלהם .אין להם קול ברמה מפעלית ואין מי שייצג אותם ביישוב
מחלוקות יומיומיות.
מאחר והסכמים ענפיים מגדירים מינימום ענפי ,גם יתכן מצב שבו עובדים ירצו ייצוג מקומי על מנת לשפר את
זכויותיהם .ישנם מקרים בהם ההסכם הענפי כל כך מיושן ומינימלי ,שהוא חסר משמעות .במקרה זה ,התארגנות
מפעלית אמנם משלימה את ההסכם הענפי ,אבל למעשה היא דומה להתארגנות במקום שאין בו הסכם קיבוצי כלל
– למשל ,חברת טבע :חל הסכם קיבוצי של ענף הפרמצבטיקה ,ההסכם הוא משנות ה ,70-אבל העובדים בכל אחד
ממפעלי טבע מאורגנים ויש להם ארגון יציג לכל המפעל ,זו בדרך כלל ההסתדרות הכללית ,לפעמים לאומית,
והחשיבות של ההסכם הענפי בענף היא כמעט זניחה לחיי היומיום במפעל.
לעומת זאת ,יש הסכמים קיבוציים ענפיים שהם כן עדכניים אבל הם לא נותנים מענה לייצוג מפעלי .חלק
מההסכמים הענפיים העדכניים הם בענפים בהם עיקר ההעסקה היא דרך קבלני משנה .דווקא כאן יש בעיות
ייחודיות שמסבירות מדוע אין כמעט התארגנות ראשונית בסיטואציות שכאלה.
375
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אפשר לחשוב על התארגנות של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון ,זו הייתה התארגנות שנוהלה על ידי "כוח
לעובדים" .עובדות הניקיון מועסקות על ידי קבלן ניקיון שחל עליו הסכם ענפי של ענף הניקיון ,והעובדות נמצאות
בפועל ומנקות באוניברסיטת בן גוריון .כעיקרון ,תתעורר שאלה מהי בכלל יחידת המיקוח :כלל העובדות אצל
קבלן הניקיון? או אולי יחידה צרה יותר של אלה שמועסקות אך ורק ובבן גוריון? אבל גם אם נפתור את שאלת
יחידת המיקוח ,העובדות יצטרכו לנהל מו"מ עם הקבלן שלא פעם מנוע מלשנות את תנאי המכרז שעל בסיסו קיבל
את פרויקט הניקיון ממזמין השירות (מאוניברסיטת בן גוריון).
היו גם מקרים שבהם מזמיני שירות הפסיקו את ההתקשרות עם הקבלן מחשש שתסיסת ההתארגנות של העובדים
תפגע בשירות שהקבלן מעניק ,או שתייקר את העלות של ההעסקה ויהיה צריך לחדש את חוזה ההעסקה .כך היה
למשל במקרה של בי"ח הדסה שהפסיק את ההתקשרות עם חברת "נס טכנולוגיות" שסיפקה שירותי מחשוב
ועובדיה ניסו להתארגן בארגון עובדים .במקרים שכאלה ,העובדים עלולים להפסיד את עבודתם שתועבר לקבלן
אחר ,וכל מאמץ ההתארגנות יירד לטמיון.
מדובר בהתארגנות עובדים במקום עבודה שחל עליהם הסכם קיבוצי ,אך הם רוצים ביחידת מיקוח נפרדת.
המקרה הפרדיגמטי יהיה של טייסי אל-על שהלכו להתארגן בהסתדרות הלאומית ,בעוד שהארגון היציג של כלל
עובדי אל-על היה ההסתדרות הכללית .ההתארגנות הנפרדת הייתה חלק ממהלך שבו הם טענו לקיומה של יחידת
מיקוח נפרדת שבה הם יוכלו לייצג את עצמם .סיטואציה זו אינה שכיחה שכן ראינו שביה"ד לעבודה אינו ממהר
להכיר בפיצול יחידת המיקוח ולכן מדובר במספר מקרים מוגבל.
376
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מדובר בהתארגנות עובדים אשר לא חל עליהם הסכם קיבוצי בכלל – וזו הסיטואציה השכיחה ביותר .כאן רואים
את עובדי חברת פלאפון ,שבה לא היה ארגון עובדים יציג בעבר והם נאבקים על מנת שיכירו בהסתדרות הכללית
כארגון העובדים היציג שלהם וזאת לאחר הצטרפות של שליש מהעובדים כחברים לארגון .זו תהיה הסיטואציה
העיקרית שבה נתמקד ,אם כי הקשיים שמלווים את תהליך ההתארגנות הראשונית מאפיינים את כל הסיטואציות
כולן.
377
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הקושי בהתארגנות ראשונית נובע קודם כל מהצורך לבנות קהילה ,על רקע כל הבעיות שלמדנו ביחס להתכנסות
של עובדים לקהילה שקולה נשמע דרך השופר של נציג אחד .אבל לא די בכך ,יש גם צורך להתמודד עם מעסיקים
שמגלים התנגדות להתארגנות.
זה לא אומר שבכל התארגנות תהיה התנגדות של המעסיקים ,אם כי יש להניח שבמרבית המקרים אכן תהיה.
העוצמה משתנה ממקרה למקרה .יהיו מעסיקים שגם יראו יתרונות בהתארגנות :למשל חסינות חלקית מכוח חוק
תובענות ייצוגיות בפני הגשת תובענה ייצוגית או האפשרות לעשות הסכם שכר כולל כאמור בסעיף 5לחוק הגנת
השכר ,ועדיין תמיד הליך שכזה מלווה בחרדה גדולה מצד ההנהלה .על רקע רצון העובדים להתארגן ועל רקע חשש
המעסיקים מהתארגנות שכזו ,נתייחס להתפתחות הדין בנושא.
נעבור עכשיו לדין .כבר ב 1995 -כשניסו לראשונה העובדים במפעלי תחנות גת תפוז להתארגן ,פיטר המעסיק את
העובדים שהובילו את ההתארגנות" ,את מוקדי התסיסה" .ולמרות שכבר בפסק הדין הראשון בנושא בית הדין
הורה באופן ברור שפיטורין כאלה מהווים פגיעה אסורה בזכות ההתארגנות ,גם כיום יש התדיינות חוזרת ונשנית
לגבי פיטורי עובדים בעת הליכי התארגנות ראשונית.
אפשר לתאר את ההתפתחות באופן הבא :פרקטיקות פוגעניות כלפי עובדים שמנסים להתארגן מקבלות מענה מצד
בית הדין ומפנות מקום לפרקטיקות חדשות שיכולות לפגוע בעובדים ,אבל עדיין לא זכו להתייחסות מפורשת על
פי הדין ...ובד בבד ,יש גם ניסיון לעקוף איסורים שכבר מוכרים בדין ,אבל בדרכים מתוחכמות יותר .ניסיונות
שכאלה גם הם זוכים להתייחסות מתמשכת בפסיקה .וכך ,תוך כדי מאבק מתמשך בין ארגוני העובדים
והמעסיקים ,נבנה בהדרגה התחום המשפטי של דיני חברות (בצירה .)membership ,אפשר לתאר את ההתפתחות
של דיני החברות בארבעה שלבים כרונולוגיים ,כאשר כל שלב ממשיך גם כאשר חדשים מצטרפים מעליו.
378
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
השלב הראשון שהתחיל כבר במקרה של תחנות גת תפוז הוא זה של הגדרת איסורים על מעסיקים שמנסים לפגוע
בבחירה החופשית של עובדים שרוצים להתארגן .זהו השלב הדומיננטי שגם בתוכו הולך ומתפתח הדין לאורך זמן.
לחלק הזה נקדיש את המקטע הנוכחי.
בהמשך ,במקטע הבא ,מתפתח הדין סביב מחלוקות חוזרות ונשנות אודות האופן שבו יש לחשב את שיעור החברים
ולבחון אם דרישת השליש התקיימה .ועוד ,עם הזמן אנו עדים למעסיקים שמשלימים עם מר גורלם ושמסכימים
שיש לעובדים ארגון יציג ,אבל זאת בידיעה שבמעבר משלב ההתארגנות לשלב המו"מ – ניתן יהיה להשתהות
ולמוסס את ההתארגנות.
הבחירה בהעברת כובד המשקל לשלב זה תתבהר עוד יותר בהמשך ,כשנלמד כיצד החובה למו"מ קיבוצי אינה
כוללת בחובה גם את החובה להגיע לתוצאה מוסכמת .זו חובה פרוצדורלית ,שקשה לאכוף אותה וקשה לבחון מדוע
מו"מ לא מבשיל לכדי הסכם קיבוצי.
השלב הרביעי והאחרון מבחינה כרונולוגית של התפתחות הדין שונה מהאחרים שכן הוא מאופיין בכך שבית הדין
מתחיל להציב יותר מגבלות גם על צד ארגוני העובדים .המשותף לכל השלבים הוא הרצון להבטיח חברות וולונטרית
לכל מי שירצה להצטרף לארגון העובדים.
379
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
האסטרטגיה הכי ברורה היא לפטר את העובדים שמובילים את ההתארגנות ופסק הדין של בית הדין הארצי
בפרשת הוט מסכם את הדין שהתפתח בנושא .תיקון לחוק הסכמים קיבוציים עיגן מפורשות את האיסור על
פיטורין או פגיעה אחרת בזכות העובד להתארגן – וראו לעניין זה את סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים.
הקושי העיקרי בתביעות בעניין זה הוא הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתארגנות לבין הפיטורין כאשר המעסיקים
באופן שיטתי מצביעים על כך שהעובדים שפוטרו פשוט לא היו עובדים טובים .בית הדין מעביר נטל כבד אל
מעסיקים שמפטרים חברי ועד או מפטרים פעילים בהתארגנות אבל יש פסקי דין בהם מעסיקים הרימו את הנטל,
כך שהאיסור על פיטורין בתקופת ההתארגנות איננו גורף ואי-הוודאות מעוררת חשש ממשי אצל עובדים שמנסים
להתארגן.
דרך פחות דראסטית ולעתים יותר קשה להוכחה ,שמטרתה להקשות על עובדים שמנסים להתארגן היא הרעה של
תנאי העסקה ולדוגמא ,מניעת משמרות או מניעת שעות נוספות שמובילה לפגיעה בשכר ,או הקצאה של המשמרות
הכי פחות מבוקשות או כל שיטה אחרת מרומזת יותר מאשר פשוט לפטר את מובילי ההתארגנות .בפרשת
התארגנות מדריכי המדע במכון דוידזון במכון ויצמן ,שם ניכר היה פער גדול בין "האתוס האקדמי" של מכון ויצמן
לבין התנהלות פגומה של המעסיק ,קבע בית הדין לעבודה שגם פגיעה בתנאי ההעסקה עולה כדי פגיעה בזכות
ההתארגנות.
בית הדין לעבודה מתייחס בשלילה גם לסיטואציות בהן המעסיק מנסה להיטיב את תנאי ההעסקה של העובדים
אגב התארגנות .התייחסות זו מכניסה עוד עומק למושג הבחירה שבבסיס דיני החברות ,שכן מה שבית הדין מנסה
לעשות זה לנקות השפעות על מוטיבציה של העובד ,שההשפעות אולי עונות על צורך מיידי ,אך תוך ידיעה של
המעסיק שזה ידכא את הרצון לשפר תנאים לאחר הטווח הקצר .בית הדין מבהיר בפסיקתו שאין מניעה מלשפר
תנאים ,אבל יש להבדי ל ,למשל ,בין תכנית שיפור שנמשכת על פני תקופה מסוימת ומוציאים לפועל פעימה מתוכננת
בהעלאת שכר וזה קורה במהלך ההתארגנות – ואז אין בעיה – להבדיל ממקרים בהם ניכר שמדובר ברעיון ש"צץ"
בעיתוי מושלם ומפתיע מיד לאחר שנודע על התארגנות העובדים...
מרכיב נוסף; בתיקון לחוק להסכמים קיבוציים בשנת 2000נקבע שיש לאפשר לארגון העובדים גישה סבירה
לעובדים במקום העבודה .מרכיב זה בתיקון לחוק לא נבע מפסיקת בית הדין שקדמה לו ,אלא הוא נלמד כתגובה
לפסיקה אמריקאית שקבעה שכשעובדים בקניון רוצים להתארגן ,אסור לארגון העובדים להיכנס לחנות או לשטח
הקניון ואפילו לא למגרש החניה – והכל בשם ההגנה על זכות הקניין .הדבר אילץ את ארגון העובדים לנסות ולגייס
את העובדים מרחוק .הדבר הזה נהיה בעייתי עוד יותר בשל הגישה הבלתי-אמצעית שיש למעסיק לעובדים במהלך
שעות העבודה .נמצא בארה"ב שכינוס העובדים לאסיפות הסברה ע"י המעסיק בזמן העבודה ,כשהם בעצם מהווים
"קהל שבוי" או זימון של העובדים לשיחות "אחד על אחד" – אלה מהווים גורם שמרתיע עובדים רבים מחברות
בארגון העובדים.
בד בבד עם הבטחת נגישות ארגון העובדים למקום העבודה ,יש גם לראות בהלכת פלאפון ,פסק הדין החשוב
והמרכזי ביותר בנושא ,כגורם שמשלים .בבסיס הלכת פלאפון יש את הקביעה שהמעסיק אינו יכול להתערב
בתהליך ההתארגנות וכך נפסלה פרקטיקה של מעסיקים שניסו לשכנע את העובדים באופן קבוצתי או אישי להימנע
מלהתארגן.
ההסברים של המעסיקים היו שונים; החל מ"אנחנו קשובים למה שאתם אומרים לנו ונשתפר בהסדרי ההעסקה"
או "אנחנו נציע לכם יותר ממה שארגון העובדים ישיג במו"מ" או "ארגון העובדים מושחת וייקח את דמי החבר
שלכם ולא יעזור לכם בכלום" ויש גם את "אם תתארגנו ,נסגור את העסק ונעביר אותו לחו"ל ולא תהיה לכם
380
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עבודה" ...בארה"ב השופט השמרן פוזנר קבע כי אין בכך איום ,כי אם רק "העברת מידע" לעובדים ,אינפורמציה...
אבל ברור שיש כאן אפקט מצנן של אמירה שכזו והיא גם הוכחה במחקרים.
כמובן שישנן דרכים נוספות שמשפיעות על שיקול דעת העובדים באופן שלילי והן פסולות .למשל ,בפרשת חיפה
כימיקלים דרום התקשרו המנהלים אל בנות הזוג של העובדים ששבתו כדי לקדם את ההתארגנות ואיימו עליהן
שאם הן לא יחזירו את בני הזוג שלהן בחזרה לעבודה ,הם יתבעו אותן בבימ"ש ,לא משנה על מה ,הם ימצאו על
מה.
בית הדין ציין שגם כאשר המדובר באסטרטגיה פסולה של מנהלים בדרגי ביניים שפועלים לטובת מה שהם חושבים
שהיא טובת הארגון ,ההנהלה הבכירה צריכה לפעול באופן אקטיבי למנוע זאת ולפעול כנגד יוזמות שכאלה.
עם זאת ,חשוב להדגיש שלא כל פרקטיקה שמשפיעה על שיקול דעת העובדים ניתנת לאבחון ולהתייחסות מצד
המשפט .כך למשל ,שיסוי של קבוצת עובדים אחת באחרת זו אסטרטגיה שיכולה להיות מאד אפקטיבית ,בעיקר
אם מודעים לקושי בבניית קהילה סולידרית שמאפיינת את התארגנות העובדים מלמטה .יש המון דרכים לדכא
מוטיבציה ש ל עובדים להתארגן ,גם מבלי לפעול בניגוד לדין .זה דורש קצת יצירתיות של מנהלי ומנהלות משאבי
האנוש או של המנהלים הכלליים ,אבל זה בהחלט אפשרי.
אם נתבונן ברשימת האיסורים שבית הדין פיתח – בלב הרשימה יש את הלכת פלאפון.
הלכת פלאפון
במובן הרחב ביותר ,הלכת פלאפון מבהירה שהזכות להתארגן היא של העובדים ולמעסיק אסור להתערב בה .כמו
כן ,בפסק הדין מונה בית הדין רשימה מפורטת של איסורים ואזהרות ולשם כך אנו מופנים לפסק הדין שמופיע
במקראה שלנו שבו רשימה מפורטת של איסורים על מעסיקים .זו הלכת פלאפון במובנה הרחב וחשוב שנעבור
עליה בקפידה.
381
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במובן הצר ,הלכת פלאפון שוללת את הטענה לפיה זכות ההתארגנות של העובדים שקולה אל מול חופש הביטוי של
המעסיק ואוסרת על המעסיק מלהתבטא כנגד העובדים שמתארגנים וכנגד ארגון העובדים שמנסה לארגן אותם.
האיסור חל על ההנהלה הבכירה או על כל סוכן אחר שכפוף לה ,אם זו הנהלה זוטרה ,אנשי יחסי ציבור וכיו"ב.
על ההנהלה למנוע התבטאויות שכאלה מלכתחילה ולהגיב ולתקן התבטאויות שנאמרו ללא אישור ההנהלה.
האיסור גם מתייחס לשיחות אחד על אחד .הוא מתייחס גם למפגשים עם כלל העובדים ,מה שנקרא "מפגשי קהל
שבוי" וגם לפניות כלליות בתקשורת.
גם כאן ,בית הדין נקט בגישה שרוצה לאפשר חבירה אותנטית של העובדים ורואה בהתערבות המעסיק משום
התערבות שיש לה השפעה לא ראויה על תודעת העובדים .זו הליבה של רעיון דיני החברות.
למי שרוצים להעמיק ולהבין את הבסיס העיוני להלכת פלאפון ,יש מקטע רשות שבו תוסבר ההלכה ביתר פירוט.
לאחרים ,בינתיים ,נתקדם עדיין במסגרת המרכיב הראשון של דיני החברות.
התייחסנו לסיטואציה זו ביחידה הקודמת ,אבל נדגיש כאן כיצד היא משפיעה על ההתארגנות הראשונית .ההסבר
הפשוט להקמת ארגון פנימי הוא שהמעסיק יעדיף ארגון עובדים שהוא כל כולו פנים-ארגוני ושכל כולו ,לרבות
הבכירים שבארגון העובדים ,תלויים במעסיק .כפי שראינו ביחידה הקודמת ,בית הדין מתייחס בהסתייגות ,גם
אם לא אוסר ,לארגון המפעלי ,שכן יש חשש שהארגון הזה יהיה "ארגון מטעם" ,כלומר מטעם המעסיק ,ויפעל
עבורו ולא כקול של העובדים .לחילופין ,יש חשש שהוא יהיה חלש מדי ,בין היתר בגלל אותה תלות מוחלטת
במעסיק.
382
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אבל הסבר נוסף להקמת הארגון הפנימי טמון בדרישת השליש .נניח שיש מקום עבודה שבו חלק מהעובדים רוצים
להתארגן ,בעוד שחלק לא רוצים .אם 34%מהעובדים ביחידת המיקוח יצטרפו כחברים ,הארגון יהיה יציג.
המתנגדים בעצם יצטרכו להשיג 67%תמיכה כדי לגבור על דרישת השליש .לעומת זאת ,אם יש ארגון עובדים
מתחרה וזה הארגון הפנימי ,אז די ב 35% -מהעובדים שיצטרפו לארגון הפנימי כדי להדוף את תהליך ההתארגנות
החיצוני ,כלומר 35%מול ,67%זה הבדל מאד משמעותי.
לכאורה ,להבדיל מרצון המעסיק להדוף את ההתארגנות ,שאת זה בית הדין אסר בקלות ,הרי שלטיעון כי העובדים
בחרו בארגון פנימי יש משקל משמעותי יותר ,כי נזכור שאנו עוסקים בפיתוח דיני החברות האותנטית ,מה העובדים
רוצים.
הבעיה היא איך לדעת איך ומתי אפשר להפריד בין ארגון שהוקם מטעם המעסיק ,נתמך על ידו ונועד להדוף
התארגנות אותנטית ,לבין רצון אותנטי של עובדים שלא רוצים בהתארגנות כלל?
בית הדין פסק שאין בישראל איסור על ארגון מפעלי ,אך יש להיזהר לגבי האותנטיות של ארגון שכזה .באותו
המקרה ,הראיות הצביעו באופן מובהק שמדובר בארגון מטעם המעסיק שנועד למנוע את התארגנות העובדים
בהסתדרות הכללית.
למרות שפרשת "נותב" היתה אמורה לסגור את האופציה של הקמת ארגון חלופי מטעם ,הרי שלאחר פרשת פלאפון
ניתן לראות שישנם מקרים חדשים שבהם עולה השאלה של הקמת ארגון מטעם .כאשר בחומר הקריאה הדגמנו
זאת ע"י המקרה של התארגנות העובדים במנורה מבטחים.
המאפיין של מקרים אלה ,הוא שהמעסיק "נעלמים" מאחורי המסך וההתארגנות נדמית להתארגנות אותנטית
של העובדים .אבל החשד של בית הדין הוביל לבחינה קפדנית של הראיות ולדוגמא ,מה מקורות המימון? מה
המקורות לתמיכה בארגון הפנימי? האם המעסיק הוא לא זה שמושך בחוטים מאחור? ואכן ,במקרה של מנורה
בית הדין פסל התארגנות שכזו.
383
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקרה אחר ,בעניין חברת ההייטק אמדוקס ,בית הדין קבע שלא נמצאה השפעה של המעסיק על ההתארגנות
הפנימית .כך שההלכה אינה על דרך של כלל חד-משמעי כפי שנקבע בהלכת פלאפון ,אלא על דרך של בחינה
פרטנית.
בדור השלישי צריך לשים לב גם למקרה שבו הקמת הארגון המפעלי לא היתה אגב התארגנות של ארגון עובדים
חיצוני ,ובית הדין הכיר בזכות של העובדים להיות מיוצגים על ידי עצמם וכיבד את רצונם לייצוג פנימי .הגם
שבתחילת הדרך ציין כי נפלו פגמים בתחילתו של ארגון "ארגון העובדים" ,הפגמים תוקנו ובמקרה זה לא היתה
תחרות מצד ארגון חיצוני .העובדים רצו באופן אותנטי להיות מיוצגים באופן קיבוצי אל מול המעסיק ובית הדין
כיבד את רצונם לאחר שווידא והבטיח אותו על פי הוראות הדין.
ככלל ,במשפט העבודה הקיבוצי ,הסעד השכיח ביותר הוא של צווי עשה או אל תעשה ,ולדוגמא להימנע מפגיעה
בעובדים .השימוש בצווים אלה שכיח ,שכן בית הדין מנסה להחזיר את המעסיק ואת העובדים לפסים נורמטיביים
של שיתוף פעולה .השילוב בין הסעד לבין אופי הדיון בסכסוכים מעין אלה ,בהם בית הדין פועל כמתווך בין הצדדים,
אמור להשקיט את הרוחות ולאפשר לצדדים לעבור את סף החשדנות והיריבות ולאפשר פיתוח של יחסי עבודה
קיבוציים תקינים.
יש להדגיש ,כי גם במקרים בהם הסכסוך היה קשה ומר ,לא פעם יש מעבר למצב של שיתוף פעולה קיבוצי ודוגמאות
מצוינות לכך הן שתי הפרשיות שלמדנו כרגע; פלאפון ומנורה ,דווקא בהקשר של דין שאוסר על מעסיקים ושבסופו
של יום הן הסתיימו בחתימה על הסכם קיבוצי מקיף.
384
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כך ,בין ההסת דרות לבין פלאפון יש כיום כבר הסכם קיבוצי שלישי ויחסי העבודה הקיבוציים הוטמעו כחלק
מהשגרה הניהולית בחברה .מה שמעניין ,זה שלאחר ההתארגנות בפלאפון ההתארגנויות של העובדים בסלקום
ובפרטנר היו כבר קלות הרבה יותר .גם מבחינת ההבנה של העובדים את משמעות ההתארגנות בארגון עובדים וגם
מבחינת היחס של ההנהלות להתארגנות .וכך ,גם לאחר ההתארגנות במנורה ,גם סקטור הביטוח הלך והתארגן
בהדרגה .אבל התיווך של בית הדין והשימוש בצווים זמניים הוא אפקטיבי הרבה יותר במסגרת מערכת יחסים
קיבוצית קיימת ,כאשר הצדדים כבר מכירים זה את זה וגם תלויים זה בזה .אך לא פעם לא די בכך על מנת להתגבר
על העוינות שמלווה את ההתארגנות הראשונית ולכן הדין מספק ארגז כלים משמעותי יותר.
.1במקרה של פיטורין שאינם כדין ,על אף שהסעד המקובל בדיני עבודה במקרה של פיטורין שלא כדין הוא
פיצוי בלבד ,ונזכיר את סעיף )2(3לחוק החוזים (תרופות) ,כבר בפרשת גת תפוז ,הפעם הראשונה שבית
הדין דן בנושא של התארגנות ראשונית ,נקבע שניתן להעניק סעד של אכיפה בעין ,כלומר השבה של
העובד למקום העבודה בצו בית הדין.
השיקול הוא שגם אם יפצו את העובד היחיד שנפגע בפיצוי כספי ,עדיין נותרת פגיעה קיבוצית רחבה יותר,
שהדרך העיקרית לתקן אותה היא על-ידי השבת העובד למקום עבודתו.
385
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.2עם זאת ,לעתים הניסיון לתעל את הצדדים ליחסים קונסטרוקטיביים ממש לא מספיק ובשל כך הוסיף
המחוקק את סעיף 33יא' רבתי (ב) ,המאפשר להטיל על המעסיק פיצויים לדוגמא בשל פגיעה בזכות
ההתארגנות של העובדים.
פיצויים לדוגמא
אנו רואים כאן את הוראות החוק וכפי שניתן לראות ,הסעיף קובע אמות מידה לשיעור הפיצוי .אמות המידה הללו
פורטו בפסק הדין בעניין נטו מלינדה ,שם הבחין בית הדין בין פגיעות משמעותיות לבין כאלה שאינן משמעותיות,
כמתחייב מלשון החוק.
כך למשל ,המקרה של קצין הביטחון שסילק באלימות את יו"ר הוועד הפועל מהמתחם -הדבר נתפס כחמור .לעומת
זאת ,מקרה של חילופי דברים בין איש ההנהלה לבין חבר בארגון ,לא נתפס כמקרה חמור.
הסיווג משפיע על גובה הפיצוי שניתן להשית על המעסיק .מעבר לכל ,בית הדין שוקל את עיתוי ההפרה -האם
זה בתחילת הדרך של ההתארגנות הראשונית ,כשהיא מאד פגיעה ,או בשלב שההתארגנות כבר הושגה? האם
386
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הפגיעה נעשתה בניגוד להנחיות בית הדין או באזור עמום? דרג העובדים שאחראי להפרה ,השפעת הפגיעה על
ההתארגנות בפועל ,האם הדבר סיכל את ההתארגנות ,גודל המעסיק ,איתנותו הכלכלית של המעסיק ועוד שורה
של פרמטרים.
התקווה וההנחה הן שפיצוי מסוג זה יוכל ,באמצעות הרתעה ,להחזיר את ההתארגנות למקום של מתן אפשרות
לעובדים לעשות בחירה אותנטית.
תצורות אלו הן דינמיות והן יכולות להופיע בעת שהארגון מכריז על היציגות ,והן יכולות גם להגיע בשלבים
מאוחרים יותר כאשר המעסיק טוען שהארגון איבד את ייצוגו בשל פרישת חברים או בשל הצטרפות עובדים חדשים
ליחידת המיקוח ,ואף שינוי יחידת המיקוח כליל.
387
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אז נבחן עכשיו ביתר פירוט אילו סוגי מחלוקות מעלים המעסיקים ביחס לדרישת השליש:
מחלוקת על המונה
388
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ונתחיל במחלוקת על המונה .ארגון העובדים מחפש כיצד להגיע למצב שיש לו שליש מכלל העובדים ביחידת
המיקוח ואז להכריז על היציגות .ביום שמכריזים על יציגות ,המעסיק מחויב להתייחס אל הארגון כיציג ולהיכנס
לתהליך של משא ומתן.
המחלוקות בעניין זה מתייחסות לא פעם לאותנטיות של מספר החברים שמציג ארגון העובדים .יכולה להיות
טענה לפיה מסמכי החברות אינם כשירים .זו טענה שהמעסיק צריך להוכיח ,ובית הדין קבע שניתן להוכיח חברות
על ידי טפסים חתומים אבל גם על ידי הצטרפות בטופס מקוון באינטרנט (למשל בהתארגנות העובדים במכבי) ואף
בשיחה טלפונית עם נציג רשמי של ארגון העובדים (בדרך כלל מוקדנים למיניהם) ,אבל צריך שהשיחה תהיה
מוקלטת.
ישנן התארגנויות שבהן ארגוני העובדים הבטיחו לעובדים שלא יגבו מהם דמי חבר כל עוד לא נחתם הסכם קיבוצי.
שכן העובדים חוששים מלהצטרף ולהתחיל לשלם דמי חבר כשהעתיד לא ידוע להם בכלל .מעסיקים ניסו לטעון
כנגד הפרקטיקה הזו בטענה שהדבר מצביע על כך שההצטרפות אינה רצינית ולא באמת מביעה תמיכה .בית הדין
לעבודה בפסיקתו דחה טענה זו.
כאשר יש ספק ,בית הדין עובר על הטפסים ,לעיתים יוציאו נושא זה לבורר חיצוני שיחליט בדבר היציגות שכן בדבר
מצריך פעולה מהירה ומעמיס מאוד על המשאבים המוגבלים בלאו הכי של בית הדין לעבודה.
אם לאחר מועד הכרזת היציגות פוחת מספר העובדים שהם חברים בארגון ,בית הדין מניח שזו תוצאה של לחץ
שמפעיל המעסיק על העובדים לפרוש מההתארגנות ,ולכן בית הדין מקפיא את סטטוס היציגות בהתאם למועד
ההתארגנות ,וקובע שגם אם הייתה הפחתה לאחר מכן ,הארגון יישאר יציג .אז אלו הן דוגמאות למחלוקות שנעות
סביב השאלה כמה חברים יש ,שאלה שמתייחסת למונה.
מחלוקת על המכנה
אז מהן השאלות שעולות ביחס למכנה?
השאלות האלה רלוונטיות או נוגעות ביחידת המיקוח .מהי יחידת המיקוח הרלוונטית ,ונזכיר זו היחידה שממנה
נעשית הספירה של כלל העובדים המאורגנים ,ולפחות שליש מכלל העובדים.
כאן יש אינטרסים נוגדים גם של ארגון העובדים וגם מבחינת קביעת הדין בנושא הזה.
מבחינת ארגנון העובדים – ככל שיחידת המיקוח קטנה והומוגנית יותר ,כשיש לה קיום ממשי בעולם ,עובדים
שנמצאים פיזית זה לצד זה ,כך יהיה קל יותר להגיע לדרישת השליש .אבל אם הארגון יסתפק אך ורק בלארגן
קבוצה קטנה של עובדים ביחידה קטנה ,יתכן שהכוח שלו לא יהיה אפקטיבי .למשל אם יש מספר יחידות ארגוניות,
יכול להיות שהמעסיק ייקח את היצור מהיחידה שבה הייתה ההתארגנות ויעביר אותו ליחידה שבה אין התארגנות,
מה שיכול לסכל את האפקטיביות של ההתארגנות.
מה המעסיק רוצה? מבחינת המעסיק – ניכר כי יש התייחסות אסטרטגית לשאלה הזו .המעסיק יטען ליחידת
המיקוח הרחבה ביותר ,אם הוא יבין שהדבר יקשה על ארגון העובדים לעמוד בדרישת השליש .מנגד ,יהיו מקרים
שהמעסיק ינסה לטעון דווקא ליחידת מיקוח קטנה מאוד ,על מנת לצמצם את ההשפעה של ייצוג ארגון העובדים
לקבוצת עובדים מוגבלת .והדבר הזה יכול להיות בעיקר אפקטיבי אם המעסיק יוכל בהמשך לעשות מיקור חוץ של
אותה יחידה ,ופשוט להיפטר ממנה.
389
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מה אומר הדין? הדין מעדיף כפי שראיתם ביחידה הקודמת את יחידת המיקוח הרחבה ביותר ,וזאת על מנת
להבטיח אפקטיביות וסולידריות שמקדמת את תכליות ההסכם הקיבוצי ,כלומר שוויון בין קבוצת עובדים גדולה.
אבל ישנם מקרים שבהם בית הדין היה מוכן לצמצם את היקף יחידת המיקוח.
למשל ,בית הדין לעבודה קבע שאפשר להוציא את המנהלים מיחידת המיקוח ,כלומר אם יש 150עובדים -
אבל 10הם מנהלים ,אז צריך להגיע לשליש רק מתוך 140עובדים ,ולא מתוך .150
אפשרות אחרת ,בית הדין הוציא לעיתים קבוצת עובדים שהסדרי העבודה שלהם שונים לחלוטין .כך -
למשל היה בפרשת ההתארגנות של העובדים בויטה פרי גליל ,שם בית הדין לעבודה החריג מיחידת המיקוח
את העובדים שעיסוקם הוא לסדר את מוצרי החברה על המדפים ברשתות המזון ,להבדיל מעובדי הייצור
בבית החרושת .נקבע שהאינטרס שלהם שונה ולכן הוציאו אותם מיחידת המיקוח ואז היה צריך להגיע
לשליש מתוך קבוצה קטנה יותר של עובדים.
אבל אנחנו יודעים שבית הדין לא ממהר לעשות את כל זה מהטעמים ששוחחנו עליהם ביחידות קודמות .ואז בית
הדין מצמצם את המושג הזה של אינטרס מיוחד של חלק מהעובדים .אז למשל ,במכון דוידסון למדע ובמכון ויצמן,
"כוח לעובדים" ניסה לארגן רק את המדריכים שהם היו הרוח החיה ששאפה להתארגנות ,ולהתמקד רק בתנאי
העבודה שלהם .בית הדין לעבודה אמר שלא ניתן לגזור אותם כיחידת מיקוח נפרדת ,שכן האינטרס שלהם אינו
שונה מספיק מזה של שאר העובדים במכון דוידסון בפארק המדע.
או מקרה נוסף שלמדתם ,ההתארגנות של עובדי אקרשטיין ,להזכיר לכם למעסיק יש שלושה מפעלים .בשלב
הראשון של ההתארגנות בית הדין לעבודה היה מוכן להכיר ביחידת מיקוח של העובדים בירוחם ,להבדיל מהדרישה
390
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המקובלת שיחידת המיקוח תהיה כלל העובדים אצל המעסיק ,והנימוק היה שהפריסה הגיאוגרפית של המפעלים
(ירוחם ,אשדוד ,חצור הגלילית) מקשה על ארגון כלל העובדים .בהמשך ,כשארגון עובדים מתחרה -ההסתדרות,
ארגן עובדים גם במפעלים האחרים ,איחד בית הדין את שלושת המפעלים ליחידת מיקוח אחת והכריז על יציגות
של ההסתדרות הכללית.
לענייננו ,פסק הדין החשוב והמוביל בנושא הזה הוא זה שעוסק בהתארגנות העובדים במחסני חשמל .אלקטרה
היא חברת אם של מספר רשתות קמעוניות וכמה מפעלים ,וכשההסתדרות מנסה לארגן את העובדים ברשת מחסני
חשמל ,אחת מרשתות הסחר הקמעונאיות שמנוהלות ע״י אלקטרה ,אלקטרה אומרת שיחידת המיקוח צריכה
להיות כלל העובדים באלקטרה .מבחינת ההסתדרות זה מחסום ,דרישה שהופכת את השליש לכמעט בלתי
אפשרי.
לא רק שארגון עובדים בסניפים של רשת אחת שמתפרסת על פני כל הארץ זה תהליך קשה במיוחד ,הדרישה לארגן
שליש גם בקרב שאר רשתות מוצרי החשמל שבבעלות אלקטרה תחסום הלכה למעשה את היכולת לארגן את
העובדים .בית הדין אכן קובע שבהתארגנות ראשונית יש לאזן בין האינטרס של ארגון העובדים להניע את המהלך,
ולהכיר בקושי של להגיע לדרישת השליש ,ומצד שני לבחון את האינטרס הקהילתי המשותף של כלל העובדים,
וגם את האינטרס התפעולי והניהולי של המעסיק .בית הדין קבע שבהתארגנות הראשונית יש לנהוג בגמישות
ולתת ביטוי לקשיים הייחודיים של ההתארגנות הראשונית ,מתוך חשש שיחידת מיקוח רחבה יותר תגרום
לסיכול ההתארגנות ,וכתוצאה מכך הכירו בהתארגנות העובדים ברשת מוצרי החשמל הספציפית הזו.
אז זה היה הדיון במחלוקות על יציגות .עכשיו ,אנחנו עוברים למחלוקות שזזות קדימה משלב ההתארגנות .למעשה,
ניתן לסמן אסטרטגיית התנגדות חדשה שמקבלת אחיזה משמעותית בפרקטיקה .מעסיקים שלא רוצים להסתבך
בפיטורים או בהרעת תנאים על מנת למנוע חברות ,והם מקבלים את הכרזת היציגות של ארגון העובדים ,הם עכשיו
391
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עם הפנים קדימה לשלב המו״מ .כך למשל התרחש לאחרונה בעת התארגנות העובדים בתנועת הנוער של הצופים.
אך לאחר שנראה שהמעסיק השלים עם ההתארגנות והוא פונה קדימה למו״מ ,מתחיל שלב האטה.
פסק הדין מוקדם יחסית בעניין עובדי סינמטק בירושלים הבהיר כי מרגע שארגון עובדים מכריז על יציגות ,קמה
למעסיק חובה לשאת ולתת עם ארגון העובדים .באותה השנה בה ניתן פסק הדין ,2009 ,גם הוכנס תיקון לחוק
הסכמים קיבוציים שעיגן באופן סטטוטורי את החובה למו״מ עם ארגון העובדים לאחר הכרזת יציגות.
אבל בשלב הזה ייתכנו כל מיני תסריטים .כפי שנראה בהמשך הדיון בהליך הקיבוצי ,למעסיק יש חובת מו״מ אבל
אין חובה להגיע לתוצאה מוסכמת .מותר למעסיק לנהל מו״מ אסרטיבי וקשוח ויתכן בהחלט מצב שבו ארגון
העובדים אמנם זכה לרישיון משפטי לנהל מו״מ ,שכן הגיע לסטטוס של יציגות ,אבל הכוח הארגוני שלו דל מאוד.
וייתכן גם מצב שבו המעסיק מתמהמה בקביעת הפגישות ,עושה "תלך תבוא" ,מציב דרישות שידוע שהן בלתי
אפשריות ומנהל מו״מ לכאורי.
בשתי הסיטואציות יתכן שלעובדים יימאס לאחר זמן מה ,הם לא ירצו עוד לשלם דמי חבר כי זה לא מוביל לשום
מקום .ייתכן מצב שבו חלק מהעובדים ממילא יסיים את עבודתו ,ויגיעו עובדים חדשים ודרישת השליש שנענתה
בהתחלה כבר לא תתקיים ,הזמן לא מיטיב כאן עם העובדים.
על פי הפסיקה ,הארגון נחשב כיציג עת הוא דורש לפתוח במו״מ ואינו צריך להוכיח זאת חדשות לבקרים .המעסיק
מנוע מלהעלות טענה כנגד יציגות הארגון ,אבל האם היציגות מובטחת תמיד? התשובה היא לא .בפרשת צל״פ בית
הדין האזורי פסק כי יש יציבות ארגונית לתקופה של שנה ,שבה הלכה למעשה מנוע המעסיק מלהעלות טענה בדבר
היעדר היציגות .זה נותן זמן ושהות לנהל מו״מ .בבית הדין הארצי נפסק כי אין לתחום את תקופת היציבות
הארגונית במדויק ,ויש לפעול על פי אמות מידה כלליות של תום לב ,הן מצד המעסיק והן מצד ארגון העובדים.
ואם אין מו״מ אפקטיבי ,ובינתיים הארגון איבד מיציגותו -עליו ליידע את המעסיק על כך.
בעוד שפסק הדין בפרשת צל״פ הכיר ביציגות הארגון באותו מקרה ,הוא למעשה פתח פתח לאסטרטגיות התנגדות
שקשה מאוד לשים עליהן את האצבע .כלומר מו״מ מתיש עד אובדן יציגות .כשם שציינתי קודם ,פנייה לבית הדין
מכניסה מרכיב של שיהוי לתהליך ההתארגנות ומקשה עליו .וכך גם ההשפעה של מו״מ איטי ועיקש יכולה להביא
להמתה של הליך ההתארגנות .בשני המקרים מדובר בפעולה שמותרת על פי הדין ,מותר לפנות לערכאות ,ומותר
לנהל מו״מ קשוח .אבל מאחר וברירת המחדל היא שאין לעובדים ייצוג קיבוצי ,כל שיהוי פועל כנגד ההתארגנות
בהגדרה ומחזק את המתנגדים לה.
ואכן ,בשנים האחרונות החל בית הדין לבקר גם פרקטיקות של ארגוני העובדים אותן הוא בוחן בקפידה על פי
אמת מידה הכללית של תום לב.
כך למשל ב 2015 -בעת התארגנות העובדים במקדונלדס קבע בית הדין שהארגון הטעה את העובדים ביחס למעסיק
והכשיר תיקון המידע על ידי המעסיק ללא שזה נדרש לאישור בית הדין כפי שנדרש בהלכת פלאפון.
392
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ב 2020 -בפרשת ההתארגנות בחברת סקובר איפשר בית הדין למעסיק גם לתקן מידע מוטעה שפורסם בתקשורת.
בהתארגנות העובדים בצל״פ ובפסיקה מאוחרת יותר שמתייחסת להתארגנויות כמו זו בתנועת הצופים ,קבע בית
הדין שארגון העובדים מחויב מכוח עקרון תום הלב להודיע למעסיק אם ידוע לו שהוא איבד את היציגות שלו,
ושהעובדים כבר לא תומכים בארגון.
יש פסיקה לאחרונה שמתייחסת למשמעות של הפרות משמעת של עובדים במהלך ההתארגנות .בבחינה של
התבטאויות פסולות והסתה אשר יכשירו פיטורים של עובדים ,הגם אם אלה נובעים מהתנהגות העובד בעת
ההתארגנות.
פסק דין שמדגים היטב מגמה זו מתייחס להתארגנות העובדים בדור אלון .שם עלתה השאלה אם חלוקת מתנות
לעובדים במהלך ההתארגנות מותרת .בית הדין לעבודה מסתייג מהפרקטיקה הזו על בסיס ההנחה כי זו משבשת
את דעת העובדים אשר הצטרפו לארגון העובדים רק בשביל המתנה ולא באמת כתמיכה בארגון.
הטבות לעובדים הן דבר מאוד נזיל ,זה נע בין דוכן גלידות בעת ההחתמה ועד מתנות של ממש .בית הדין מבחין בין
זוטות שלא צפויות להשפיע על שק״ד העובדים או מתנות ממותגות עם הלוגו של ארגון העובדים שמטרתן היא
לייצר סוג של באז סביב ההתארגנות ,לעומת הטבות ששוויין הכלכלי גדול ואינן קשורות להתארגנות העובדים
עצמה .בית הדין גם מסתכל על ההשלכה של פרקטיקות שמשחדות את העובדים להצטרף ואומר שכתוצאה מכך
ייתכן מצב שיפסלו חברות של חלק מהעובדים בעת מחלוקת על היציגות.
393
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כאשר אנחנו בוחנים את ההלכות האלה ניתן לזהות שלושה אדנים מקריים להתערבות בית הדין:
בחלק מהמקרים העוגן להתערבות בית הדין הוא בתקנון או בחוקת ארגון העובדים עצמו ,כך למשל ארגון עובדים
שמגייס עובדים לחברות בניגוד להליך שקבוע בתקנון ,שם אפשר לטעון שהארגון לא עומד בחובותיו עצמו .חובות
שהוא עצמו קבע .כך למשל ,נטען כי כשההסתדרות ניסתה לארגן עובדים בחברת סודה סטרים היא פעלה בניגוד
לתקנון שלה .על פני הדברים ,ההנמקה הזו נראית הנמקה טכנית ופשוטה ,אין בעיה ,אבל צריך לבחון האם המעסיק
הוא השומר המתאים על זכויות העובד ,והמפקח על קיום תקנון ארגון העובדים? כשם שמעסיק לא יכול לתקוף
את כשרות ארגון העובדים לחתום על הסכם קיבוצי לאחר חתימתו ,ראו סעיף 6לחוק ההסכמים הקיבוציים ,אז
ככה גם צריך לבחון האם ראוי שהמעסיק יעלה טענה זו לגבי קיום ההוראות התקנוניות.
ההוראות התקנוניות מתייחסות ליחס בין העובדים לבין הארגון ,הן לא קשורות למעסיק .התופעה הזו מוכרת
בארה״ב ובאנגליה .ומי שקידמה את ההגנה על דמוקרטיה בארגוני העובדים והאפשרות לתקוף פעילות לא
דמוקרטית הייתה מרגרט ת׳אצ׳ר באנגליה וצריך לנסות להבין למה.
המטרה הייתה להעניק שלל עילות משפטיות למעסיקים כדי שיוכלו לתקוף את פעולת ארגון העובדים במהלך
פעולתו.
הנמקה אחרת היא שילוב של עיקרון תום הלב והשמירה על הבחירה האותנטית של עובד אם להתארגן או לא .זה
בעצם המרכיב שיושב בבסיס דיני החברות .גם כאן ההנמקה מסברת את האוזן .עם זאת ,מה המשמעות של בחירה
חופשית של הפרט? הרי זה מחזיר אותנו לגישה של תנאי מעבדה בדין האמריקאי שראינו התייחסות אליה בפרשת
פלאפון .העובד אמור לקבל החלטות נקיות מכל לחץ .אבל יחסי העבודה הקיבוציים מצריכים לבנות קהילה ,קיבוץ,
יש מאין .ויש מתח מובנה בין הרצון לקדש את חירות הפרט וחשיבה עצמאית ,לבין הצורך של ארגון לייצר
סולידריות בין קבוצת עובדים .האם ארגון העובדים צריך להסתפק בכך שיראו לכל עובד שכדאי לו באופן אישי
להתארגן ,או שהארגון יכול גם להראות שיש בכך יתרון קיבוצי ולכונן סולידריות על ידי לחץ הדדי ,לחץ קבוצתי?
אלו שאלות חשובות שצריך לתת להן מענה .המענה הזה הרבה יותר מורכב.
394
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ולבסוף יש את הטיעון שבבסיס דיני החברות יש להבטיח שכל עובד בוחר באופן מושכל וללא כפייה .שוב ,זה
הבייס-ליין של דיני החברות .אבל הבחירה של העובד לעולם לא מתקיימת בתנאי מעבדה .כאשר לצד אחד ,גם אם
אסור לו להתבטא על פי הלכת פלאפון ,יש עדיין את הפררוגטיבה הניהולית ויש את הכוח לקבוע את השכר .ויש
את הכוח להחליט על קידום וגם על פיטורים .לארגון העובדים אין אמצעים דומים .ניתן לסבור שאפשר היה לחשוב
על סוג אחר של תנאי מעבדה ,אבל זה מצריך שינוי בכל דיני העבודה הקיבוציים .תחשבו למשל ,אם יקבעו שכל
העובדים מאורגנים בכל מקום עבודה ,וכך מה שהם צריכים לעשות זה לבחור בארגון העובדים היציג ,אז הם יוכלו
להתארגן על מנת להחליט שהם לא רוצים ייצוג קיבוצי .אבל שימו לב איך שינוי ברירת המחדל תשנה את כל כללי
המשחק כאן.
אז אין בכל הטיעונים האלה והטיעונים שכנגד כדי לשלול את הצורך בפיקוח בית הדין על ארגון העובדים ,הדבר
היחיד שאני טוען זה שצריך להיזהר מלהניח שמדובר בפיקוח סימטרי על ארגון העובדים ועל המעסיק .אלה לא
צדדים סימטריים והסיטואציה איננה סימטרית מלכתחילה.
בפועל ,כפי שהצגנו ביחידת הפתיחה על היחסים הקיבוציים ,ישנם אמצעים שמצביעים על פערי יציגות .כלומר,
עובדים שהיו רוצים ארגון עובדים ,אבל הם בכל זאת לא חברים והם לא מיוצגים על ידי ארגון עובדים.
395
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בראש ובראשונה -סיבה לא משפטית ,התארגנות זה הליך חברתי מורכב .זכות משפטית לא מייצרת -
התארגנות .יש צורך בהליך התארגנות של ממש.
לאחר מכן ,התנגדות המעסיקים הולכת ומשתכללת ככל שהפסיקה נהיית מפורטת יותר וזה לא מקל. -
לבסוף ,יש תחומים ועיסוקים שמאוד קשה לארגן בשל מערכת יחסי העבודה המבוזרת ומפורקת דוגמת -
הסיטואציה של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון איתה פתחתי את הדיון בהתארגנות ראשונית.
היבטים מבניים רבים מקשים על ההתארגנות ועל אף שדיני החברות באים להבטיח רצון אותנטי של
עובדים ,יש עדיין פער גדול בין אותם דינים לבין המציאות.
כאן יש הבדל שיש לתת עליו א הדעת בין הסכם קיבוצי מיוחד לכללי.
הסכם קיבוצי מיוחד ,המו״מ שמתנהל הוא מפעלי .זאת אומרת שהשחקנים רואים לנגד עיניהם את המעסיק
היחיד ותנאי העבודה של עובדיו של אותו מעסיק .אלו האינטרסים בהם הם עוסקים.
לעומת זאת ,ביחס להסכם קיבוצי כללי ,מדובר במו״מ כללי או כלל ארצי שמתנהל בדרך כלל ברמות השיא,
פעמים רבות במעורבות משמעותית של המדינה ,בעיקר אם הצדדים מעוניינים בהרחבתו של ההסכם בצו הרחבה.
לכן המו״מ הכללי להסכם קיבוצי כללי הוא שונה מאוד מבחינת השחקנים שמנהלים אותו והאינטרסים שלנגד
עיניהם.
עם זאת ,הדין למעשה אינו שונה בשני סוגי ההסכמים .מרבית הדיון שלנו היום ומרבית ההתפתחות הפסיקתית
יתייחסו להסכם קיבוצי מיוחד ,אבל הן חלות במידה דומה גם על הסכם קיבוצי כללי .לאחר שנדון במו״מ ,נעבור
במקטע הבא והאחרון ביחידה זו לעסוק בסיום יחסי העבודה הקיבוציים .גם כאן ,למעשה הדיון המשפטי בשני
סוגי ההסכמים הקיבוציים דומה מאוד ,ולכן למעשה מרגע זה נזנח את ההבחנה בין ההסכם הקיבוצי הכללי למיוחד
והדיון שלנו לצורך הדין החל בחיי ההליך הקיבוצי יחול על שני סוגי ההסכמים.
396
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נראה בפסיקה החל מתחילת שנות ה 90-פיתוח של כלים חדשים ,אבל גם שימוש בכלים שהיו קיימים בפסיקה
ובחוק קודם לכן ,אבל לא נעשה בהם שימוש ,כלים שמאפשרים התערבות הולכת וגוברת ביחסים הקיבוציים.
באופן כללי ,השאלה המרכזית בנושא הזה היא האם המעסיק יכול להתנגד לנהל מו״מ קיבוצי עם ארגון עובדים
יציג .שיטות משפט שונות השיבו לשאלה הזו באופן שונה .בקנדה ,התברר למשל שאחרי שעובדים הצליחו להקים
ארגון עובדים יציג ,במקרים רבים הם נתקלו בהתנגדות מעסיקים בשלב המו״מ ולא הצליחו להגיע לשלב של הסכם
קיבוצי ראשון .התחוור שמקום בו מעסיק לא הצליח לטרפד את ההתארגנות בשלב ההתארגנות עצמה ,הוא טרפד
אותה בשלב המו״מ הקיבוצי הראשון .כדי לקדם את חירות ההתארגנות האפקטיבית ,ישנן פרובינציות בקנדה בהן
נקבעה בוררות חובה במו״מ על הסכם קיבוצי ראשון ,ודרך אגב רק בראשון .אין לנו חובה דומה בדין הישראלי.
397
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מהן החובות שחלות על המעסיק ביחס למו״מ קיבוצי? האם ישנה חובה על המעסיק לנהל מו״מ עם ארגון עובדים,
ואם כן ,אז מתי קמה החובה הזו ועל מי היא חלה? במקטע הזה ננסה לפענח מה מוסכם וברור ומה עדיין לא ידוע
ביחס לזכויות שקשורות לניהול מו״מ קיבוצי במהלך יחסי העבודה הקיבוציים.
את מדרג הזכויות המקובל בדיון הזה ,שהוא מדרג אוניברסלי שאינו ייחודי לישראל ,נחלק לכמה סוגי התנהלות,
חובות וזכויות .המדרג נע בין איסור לניהול מו״מ בקצה אחד ועד הזכות להחלטה משותפת בקצה השני ,כאשר
העיסוק המשפטי מתמקד בשתי החוליות האמצעיות ,מתי ישנה חובת ניהול מו״מ ומתי ישנו חופש לנהל מו״מ.
398
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בצידו האחד כאמור נמצא האיסור לניהול מו״מ ובקצה השני נמצאת הדרישה לנהל מו״מ ואף להגיע לתוצאה
מוסכמת .הלכה למעשה דרישה שכזו מקנה לכל צד זכות וטו ביחס לצעד השני .יש שמתייחסים לזה כאל שיטת
ניהול משותפת ( )Co -determinationובמובן מסוים ניתן לכנותה גם שיטה פריטטית ,שבה כל צד תלוי בשיתוף
הפעולה של הצד השני.
באמצע יש לנו שתי דרגות :האחת היא זו שמתירה מו״מ ולא אוסרת ,אבל היא תלויה ברצון הטוב ובנכונות של שני
הצדדים לנהל את המו״מ .זהו חופש המו״מ.
השנייה ,היא שמחייבת מו״מ ,כלומר גם אם אחד הצדדים לא רוצה בכך הוא חייב -יש לו חובה אל מול הזכות של
הצד השני .כפי שנראה בהמשך ,החובה הזו לא מחייבת להגיע לתוצאה מוסכמת ,ויש לה גוונים שונים שנעים בין
חובת גילוי לחובת היוועצות ,לחובה לנהל מו״מ מלא .בצד החובה העיקרית ,נראה גם חובת גילוי להעברת מידע
בין הצדדים.
אם כן ,ארבע הרמות האלה הן רמות ההידברות ברמת הפשטה גבוהה .נעבור עכשיו לבחון מה המצב בדין הישראלי
ביחס לכל אחת מהן.
נתחיל מהאיסור לנהל מו״מ .ישנם נושאים שלא ניתן לנהל עליהם מו״מ כלל ,לדוגמא ישנו איסור ניהול מו״מ על
נורמות שיפרו חקיקה קוגנטית .הסכם קיבוצי לא יכול לקבוע שכר מינימום שנמוך משכר המינימום בחוק ,והוא
לא יכול לייצר הסכם קיבוצי שמלה בין גברים לנשים ,אלו סוג נושאים שמשיקים למאטריה של ס׳ 30לחוק החוזים
ולדיון שערכנו ביחידות מוקדמות בתחילת הקורס בתקנת הציבור .הכלל כאן פשוט :אסור לנהל מו״מ על דברים
שיביאו לתוצאות שנוגדות את תקנת הציבור ,שהן בלתי מוסריות או שהן בלתי חוקיות .זה התחום הקל ביותר
להגדרה.
בקצה השני של מדרג הזכויות עומדת הזכות להחלטה משותפת .הדין הישראלי לא מחייב זאת ,אבל הוא מאפשר
זאת .זאת אומרת שבהסכמים קיבוציים הצדדים האוטונומיים יכולים לקבוע חובה להגיע להסכמה משותפת.
עם זאת ,שימו לב שחובת ההסכמה המשותפת לא נובעת מהחוק אלא תלויה בהסכמת הצדדים להסכם הקיבוצי.
עכשיו הסכמה כזו יכולה להיעשות על כל מיני נושאים ,היא יכולה להיעשות על פיטורי צמצום ,על הורדת שכר,
הכנסת טכנולוגיה חדשה או סגירת המפעל או כל דבר אחר במגבלת החוק ותקנת הציבור .ניתן לקבוע גם דרכי
הכרעה במקרים בהם הצדדים לא מגיעים להסכמה ,כמו פנייה לבוררות שזה דבר מאוד מקובל בהסכמים
קיבוציים.
בין שני הקצוות כאמור נמצאות שתי הקטגוריות שבהן נשקיע את רוב זממנו במקטע זה:
נתחיל מחובת ניהול מו״מ עפ״י פסיקת ביה״ד לעבודה; יש חובה לנהל מו״מ קיבוצי רק על מה שמצוי בס׳ 1לחוק
ההסכמים הקיבוציים :תנאי עבודה ויחסי עבודה.
399
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ניתן לחשוב על זה כך :כל דבר שניתן לעגן בהסכם קיבוצי יש לגביו חובת ניהול מו״מ .חשוב לשים לב שהחובה
הזו היא עמוקה יותר מהיוועצות או מגילוי בלבד ,היא כוללת ציפייה אמיתית לתן וקח .יחד עם זאת ,אין איסור
על ניהול מו״מ קשוח .ולכן בעצם אין כאן חובה להגיע לתוצאות.
ההבחנה בין חובת ניהול מו״מ לחובה צרה ומצומצמת יותר כמו היוועצות היא הנכונות להתפשר .במו״מ הצדדים
באים להידברות ויודעים שעליהם לשנות את עמדותיהם .אפשר לצפות מהצד השני להתגמשות כלשהי .הפסיקה
מדברת על חובת ניהול מו״מ על כל נושא בעל נגיעה משמעותית לעובדים .אז דוגמאות למשל ,זה קיומה של חובת
ניהול מו״מ ביחס לשכר העובדים ,ביחס לתכניות עידוד כמו פרמיות או שיתוף עובדים ברווחים ,סוגיות של קידום
בעבודה ,פנסיה ,ביטוחים מסוגים שונים ,נושאי בטיחות וגהות ,ועוד נושאים של תנאי ויחסי עבודה.
אם כן חובת המו״מ קיימת לגבי תנאי ויחסי העבודה בכל שלב של ההליך הקיבוצי ,בין אם זה בהתארגנות
ראשונית ,בין אם זה במקום עבודה בו יחסי העבודה הקיבוציים קיימים מזה זמן רב ,וגם ביחסי עבודה קיבוציים
ברמה הענפית.
חשוב מאוד לציין בהקשר זה את סעיף 33ח 1לחוק ההסכמים הקיבוציים .זוהי גם ההסדרה החקיקתית היחידה
של הנושא .בתיקון משנת 2009המחוקק חוקק את ס' 33ח 1וקבע חובת ניהול מו"מ עם ארגון עובדים יציג
והתארגנות ראשונית .אנחנו רואים כאן גישה מרוככת לעומת הגישה הקנדית שהזכרתי קודם ,כי החוק קובע חובת
ניהול מו"מ אבל הוא לא קובע חובה להגיע לתוצאות .מטרת התיקון הייתה להבטיח שאחרי שארגון עובדים יוכר
כיציג ,תוגשם חירות ההתארגנות האפקטיבית ותמנע התנגדות של המעסיק ,מעסיק שלפתע נכפה עליו ארגון
עובדים לשבת אתו לניהול מו"מ.
הפסיקה מדברת על חובת קיום מו"מ בתום לב .נרחיב על כך בסיום המקטע הזה כשנדבר על ההבחנה בין תקופות
שונות במו"מ.
400
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בואו נחזור למדרג שלנו .אם כן ,אסור לנהל מו"מ על תחומים שהוצאו ממתחם באופן קוגנטי ,ויש לנו זכות להחלטה
משותפת על מרכיבים שהצדדים עצמם הסכימו שכך יעשה ,ויש לנו חובה לנהל מו"מ על תנאי ויחסי העבודה
כהגדרתם בס' 1לחוק ההסכמים הקיבוציים.
אז מה ביחס לכל היתר? וכשאני אומרת כל היתר אני מכוונת למתחם השיורי הזה שנותר לנו .מתחם שבעצם כולל
כל נושא שאין איסור לנהל עליו מו"מ אבל גם אין חובה לנהל עליו מו"מ .וכל נושא שלא הוחלט שיוסכם עליו
בהסכמה משותפת.
לקטגוריה השיורית הזו נכנסים נושאים מגוונים שמצויים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק.
דוגמאות לנושאים שלגביהם יש למעסיק פררוגטיבה ניהולית ,הם למשל ההחלטה איזה מוצר הוא הולך לייצר
ומה הולך להיות מחירו ,הרכב חברי הנהלת המפעל ,תוכניות השיווק ,תוכניות המו"פ ,מקורות מימון וכדומה.
המאחד את המתחם השיורי הזה זה שמדובר בנושאים שמהווים חלק ממערך ניהול המפעל שמוטלת על ההנהלה
ומצוי בסמכותה .ביחס לנושאים שקשורים לניהול העסק ואין להם נגיעה ישירה או משמעותית לעובדים ,ברור
שאין חובה לנהל מו"מ כי הם לא נכנסים להגדרת תנאי או יחסי העבודה.
אבל האם יש כאן דרישה כלשהי מהמעסיק לגביהם? מה הדין לגבי הנושאים האלה?
או שיש לנו זכות חלשה יותר ,כמו זכות למידע על השינוי או איזושהי זכות ביניים של חובת היוועצות. -
ההיבט המינימלי ביותר הוא חופש מו"מ ,זאת אומרת שאם הצדדים רוצים לנהל מו"מ הם יכולים אבל
אין עליהם חובה בדין לעשות כן .מעל החופש למו"מ יכול להיות שנרצה להכיר בזכות למידע -חובת גילוי.
למשל אם המעסיק הולך לסגור את המפעל בעוד חודש ,האם צריך לגלות על זה לעובדים? חובת גילוי
קובעת דרישה להעברת מידע .לא צריך לקבל את עמדת הצד השני ,לא צריך לשמוע אותו אפילו ובוודאי
שלא צריך לנהל אתו דיון על זה ,או להתפשר לגבי זה ,אבל צריך לעשות דבר אחד וזה ליידע אותו.
עם זאת ,גישת בית הדין מכוונת לכך שעל נושאים שכאלה תתכן גם חובה אינטנסיבית יותר מיידוע וגלוי -
והיא חובת ההיוועצות .חובת ההיוועצות מצריכה שהמעסיק יקשיב לארגון העובדים בלב פתוח ובנפש
חפצה ,אבל לא דורשת העברת הצעות והצעות שכנגד על מנת לקדם מו"מ.
יש להניח שארגון עובדים לא יעלה דרישת היוועצות ביחס לנושא שלא רלוונטי לעובדים בכלל .אבל יכול
להיות שארגון העובדים ידרוש שיקשיבו לו ביחס למשל לטכנולוגיה חדשה שהמעסיק מתכוון להכניס
ושלאחר הכנסתה תהיה לה השפעה ישירה על זכויות העובדים.
ארגון העובדים שמבקש היוועצות רוצה לסמן למעסיק כבר בשלב הראשוני שלשינוי כזה ולטכנולוגיה כזו
תהיה השפעה בעייתית בעתיד על העובדים -אולי על הבריאות שלהם ,אולי על התגמול והשכר שלהם,
אולי על המספר שלהם.
401
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אז מה ההבדל בין גילוי ,היוועצות וחובת ניהול מו"מ? ההבדל הוא הבדל של מידע ,של עוצמה ,ומידת הצורך לקחת
בחשבון את עמדתו של הצד השני .בחובת גילוי אין צורך בכלל לקחת בחשבון את עמדת הצד השני ,צריך לומר לו
מה מתוכנן ,להעביר מידע ותו לא .שימו לב שאם מדובר בארגון עובדים חזק ,יכול להיות שבעצם זה שהמעסיק
חייב ליידע אותו הוא כבר מסתבך .כי עכשיו הארגון יפעיל את כוחו הארגוני וככל שיש לו כוח מו"מ וכוח להפעלת
לחץ בסיטואציה ,הוא יפעיל אותו .מבחינה פורמאלית אבל ,כל שנדרש הוא גילוי.
במסגרת חובת היוועצות ,המעסיק חייב לקבל אינפוט מהצד השני לגבי עמדתו .אין חובה להסכים ,אין חובה לקבל
את עמדת הצד השני ,אבל המעסיק צריך לשמוע בנפש חפצה ובלב פתוח .לעומת זאת אם אנחנו מכריעים שלגבי
נושא מסוים יש חובת ניהול מו"מ ,כאן מדובר לא רק בשמיעת הצד השני אלא כמו שאמרנו קודם לכן בנכונות
להתגמש ולהתפשר ,להגיע לעמק השווה .אולי אין חובה להגיע לתוצאות ,אבל ישנה ציפייה בדין שתופגן נכונות לא
רק לחלוק מידע ,ולא רק לשמוע ,אלא להתייחס לעמדת הצד השני ולהתגמש במסגרת המו"מ בתו"ל.
הדין אינו ברור ביחס לחובה שחלה לגבי סוגיות שחלות בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק ושאין לגביהן חובת
מו"מ ,כלומר סוגיות שחורגות מהגדרת הנושאים ששייכים לתנאי ויחסי העבודה ,אבל הכיוון הוא כיוון של
היוועצות וגילוי.
אנחנו רואים את ההתמודדות עם ההגדרות ביחס למתחם השיורי הזה בפסק דין ועד עובדי מנהל ומשק ובתי
החולים הממשלתיים.
עובדי המנהל והמשק בבתי החולים מהווים יחידת מיקוח נפרדת מהרופאים והאחריות בבתי החולים
הממשלתיים .יחידת המיקוח כוללת עובדי מנהל ,ניקיון ותחזוקה ,ומיוצגת ע"י ההסתדרות הכללית .בנסיבות
המקרה ,ההסתדרות דורשת שינוהל מו"מ עם עובדי המנהל והמשק ביחס לתוספת תקן כ"א.
402
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הטענה של ההסתדרות היא שעומס העבודה האדיר של העובדים פוגע בהם וגם בתנאי האשפוז של החולים .המדינה
אומרת שסוגיית תקני כח האדם היא חלק מהפררוגטיבה הניהולית שלה ,זה לא תנאי ויחסי עבודה כמשמעם
בסעיף 1לחוק ולכן אין לה חובת ניהול מו"מ .לגישתה ,במסגרת האחריות הכוללת של המדינה ומערכת הבריאות,
היא מוסמכת לקבוע באופן חד-צדדי את מצבת כוח האדם והתקנים של עובדי מנהל ומשק .ההסתדרות אומרת
שלא ושמדובר בתנאי ויחסי עבודה -מספר התקנים משפיע על החלוקה בין מספר עובדי המדינה לעובדי חברות
כ"א שעובדים לצידם ומשפיעה גם על חלוקת המשרות בין קבוצות עובדים שונות ומשפיעה על עומס העבודה .זה
משפיע גם על שעות העבודה והסיפוק מעבודה.
בית הדין הארצי לעבודה דן בנושא ומכריע שהמעסיק חייב לנהל מו"מ רק על נושאים שהם חלק אינטגרלי מיחסי
העבודה ,או ,וכאן החידוש -על נושאים שהם בעלי השפעה משמעותית על עובדי המפעל .על פי פסק דין ועד עובדי
מנהל ומשק ,יש להבחין בין נושאים טהורים שנוגעים לפררוגטיבה הניהולית שלגביהם המעסיק יכול להחליט
באופן חד צדדי איך לנהל את עסקו .על הנושאים האלה אין חובה לנהל מו"מ עם העובדים ,אבל לפי פסק הדין
יש חופש מו"מ ולכל הפחות ישנה חובת גילוי.
מן הצד השני ,ישנם נושאים שעוסקים ישירות בתנאי וביחסי עבודה ,עליהם יש חובה לנהל מו"מ .החשיבות של
הלכת ועד עובדי מנהל ומשק היא ביצירת קטגורית ביניים של נושאים מעורבים -אלו כל אותם נושאים
שההחלטות הניהוליות שמתקבלות בעניינם הן בעלות השפעה המשליכה משמעותית על העובדים .הנושאים האלו
הם נושאים שבטווח – בין תנאי ויחסי עבודה מצד אחד לבין הפררוגטיבה הניהולית הטהורה מהצד השני .בית הדין
מבהיר שנושא ייחשב למעורב רק אם הוא נושא ניהולי בעל השפעה או השלכה משמעותית על העובדים .ביחס
לנושאים האלו ,יש חובת גילוי בלבד על עצם ההחלטה ,אבל יש חובה לנהל מו"מ על השלכות והשפעות ההחלטה.
שימו לב שאין חובה להגיע להסכמה לגביהן.
אני אציין שפסיקה מאוחרת יותר של בית הדין בפרשה שלא התבקשנו לקרוא (חברת החשמל) מרחיבה את זכות
העובדים ביחס לעצם קבלת ההחלטה שמצויה במתחם חופש ניהול המו"מ .במקרים מסוימים עד לדרגה של
היוועצות.
403
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לסיכום ,ההלכה שעולה מועד עובדי מנהל ומשק היא שהמעסיק חייב לנהל מו"מ על נושאים שהם חלק אינטגרלי
מיחסי העבודה או שהם בעלי השפעה משמעותית על עובדי המפעל .ביחס לעצם ההחלטה ,חלה חובת גילוי
ופסיקה מאוחרת אומרת לנו אולי אפילו היוועצות ,אבל זה בלבד.
בנסיבות המקרה ,בית הדין מכריע שנושא תקן כ"א הוא נושא מעורב ,זאת אומרת נושא בעל היבט ניהולי והיבט
של יחסי עבודה .נושא תקן כ"א הוא לא חלק מההסכם הקיבוצי הקיים של עובדי מנהל ומשק ,הוא לא חלק מתנאי
ויחסי עבודה ,ולכן לא קיימת חובת ניהול מו"מ על עצם ההחלטה.
כדאי אולי לציין במאמר מוסגר למה תקינת כ"א היא לא נושא של תנאי עבודה ,הרי נראה ששני הדברים קשורים
בקשר הדוק .בפסיקה בית הדין בעבר הובהר שתקינת כ"א היא למעשה קביעה לגבי גודל העסק .השאלה איך
יאיישו תקינה ,למשל האם יכניסו מועמדים מבחוץ או מכרזים פנימיים ,מה קורה כאשר מצמצמים תקינה ואת מי
יפטרו וכיו"ב -אלו הם כן נושאים של תנאי ויחסי עבודה .אבל לא מספר התקנים עצמו .ולכן ,יש זכות היוועצות
על מספר התקנים ככל שארגון העובדים ידרוש ,אבל הזכות למו"מ ומולה חובת המעסיק לנהל מו"מ תהיה רק לגבי
ההשלכות הנובעות ממספר התקנים שיקבע.
גם לגבי נושאים אלו ,חובת המו"מ אינה טומנת בחובה גם את החובה להגיע לתוצאה מוסכמת .לא תמיד קל
להבחין בין היוועצות למו"מ וגם לא תמיד ברור כיצד ליישם את התהליך הדו-שלבי הזה .ראשית היוועצות על מס'
התקנים ולאחר מכן מו"מ על ההשלכות.
אם הרופאים למשל טוענים לעומס בלתי סביר בכלל מגפת הקורונה ושיש צורך בעוד תקנים ,הקשר בין מספר
התקנים לבין העומס קשה להתרה .לעומת זאת בפסק הדין שבו נעשתה ההבחנה הזו מלכתחילה ,שימו לב
שהמעסיק רצה לצמצם את מספר התקנים ולא הייתה שם אינדיקציה לעומס בלתי נסבל .ארגון העובדים בעצם
רק דרש לשמר את מספר התקנים כי כך הוסכם בעבר .כך שהפרדיגמה היא קודם היוועצות ככל שארגון העובדים
ידרוש זאת על דבר מה שצפוי לגרור שינוי בתנאי או יחסי עבודה ,למשל בחירה של טכנולוגיה רובוטית חדשנית.
בשלב זה העובדים יכולים לתאר את החששות שלהם ,להציע תחליפים ,לבקש מידע נוסף על הטכנולוגיה והמעסיק
צריך להקשיב להם בלב פתוח .הוא יכול אם הוא ירצה להסביר את הגישה שלו אבל בזה מתמצה חובת ההיוועצות.
בשלב השני ,משהוכנסו הרובוטים והמעסיק סבור שאפשר עכשיו לפטר חלק מהעובדים שהעבודה שלהם התייתרה,
אז נכנסים הצדדים למו"מ .והמו"מ יכול להיות כנגד הפיטורים ,תוך איום בשביתה .הוא יכול להיות בעד המרת
פיטורים בתוכנית פרישה מרצון או אולי בהגדלת חבילת הזכויות הסוציאליות לעובדים שפוטרו בגלל טכנולוגיה
חדשה .זו כבר דינמיקה שונה לגמרי משלב ההיוועצות.
לסיכום -על מה מוטלת חובת ניהול מו"מ עפ"י ועד עובדי מנהל ומשק?
בית הדין מבהיר שביחס לנושא תקן כוח אדם ,על המעסיק מוטלת חובת ניהול מו"מ ביחס לפיצוי שינתן לעובדים
בעקבות עומס עבודה שיוטל עליהם .הוא חייב לנהל מו"מ ביחס לאיוש תקנים והעסקת עובדי חברות קבלני כוח
אדם .ביחס לתיאור תפקיד של העובדים וגם הוא חייב לנהל מו"מ על הצעות שמגיעות מצד העובדים במטרה לשכנע
את ההנהלה לפעול לשינוי תקן כ"א.
404
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לכאורה אנחנו דנים כאן בשאלה טכנית ,שסיווג נושאי והתאמתו למדרג הסמכויות כמו"מ שנגזרת ממנו .אבל חשוב
לזכור שההכרעה בשאלה אם נושא הוא ניהולי טהור או מעורב ,על מנת לקבוע אם חלה לגביו חובת ניהול מו"מ
היא הכרעה ערכית מאוד חשובה שנוגעת לעיצוב של ארגון העובדים ומידת מעורבותם במקום העבודה.
405
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זו הכרעה שמשקפת את תפיסת עולמו של בית הדין ושל שיטת המשפט ביחס למקומו של העובד במקום העבודה.
בחשיבות שאנחנו מייחסים להשמעת קולם הקיבוצי של העובדים במקום העבודה ,והרי זה ליבת הנושא של
היחסים הקיבוציים.
הנטייה בפסיקה היא להכיר בנושאים כמעורבים ולקבוע חובת גילוי או היוועצות לגבי עצם ההחלטה וחובת מו"מ
על השלכותיה .בהחלט ניתן לשאול האם זו התערבות גדולה מדי מצד בית הדין בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק.
כאשר אתם מגבשים את דעתכם ביחס לכך ,שימו לב שהחובה היא מוגבלת .אמנם ישנה חובת ניהול מו"מ ביחס
לתוצאות ,אבל אין חובה להגיע להסכמה .ביחס להחלטה עצמה נדרשים רק ככל היותר לשמוע את עמדת הארגון.
האיזון אליו מגיע בית הדין מותיר כוח משמעותי בידי המעסיק אבל לא מאפשר לו להתעלם לחלוטין מהעובדים
ועמדותיהם.
אם כן מה הקוד הערכי שעולה בפרשת ועד עובדי מנהל ומשק? מה תפקידו של ארגון העובדים לפי הלכה זו?
המשמעות של הלכה זו היא שלעובדים יש זכות להתעניין בכסף ובתנאי עבודה בלבד.
לדוגמה ,מורים שרוצים לשבות בגלל בטיחות התלמידים לא יוכלו ,אין חובה של המעסיק לנהל איתם מו"מ על זה.
בדומה עם רופאים ,הם יתנגדו להפרטה כי זה יפגע בשכרם ,אז כן ,המעסיק חייב לנהל איתם מו"מ .אבל אם
רופאים יתנגדו להפרטת ביה"ח כי זה יפגע בחולים או באיכות הטיפול ,הדין מעביר מסר ברור -זה לא עניינכם .זה
מצוי בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק .הם יכולים ההתפטר ,אבל לא קמה למעסיק חובת ניהול מו"מ .מה
שאומר שגם העובדים לא יוכלו לשבות בגלל זה.
406
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ההלכה שעולה כאן היא שהעובדים צריכים לדאוג רק לשכר שלהם ולתנאי עבודתם ולא למערכת שבה הם עובדים.
זה המסר שעולה גם מהמסגרת של ניהול מו"מ וגם מההלכות שנראה ביחידה הבאה שמתפתחות במקביל ,ביחס
לשפיטה.
כתוצאה מכך ,ארגוני עובדים מתבקשים לעסוק רק בסוגיות של אינטרסים צרים יחסית שנוגעים לכיסם של
העובדים ותנאי עבודתם ,ונדרשים להדיר רגליהם ולא להשמיע את קולם ולא להפעיל את כוחם ביחס לסוגיות
שנוגעות לסוג מקום העבודה בו הם עובדים וסוג החברה בה כולנו רוצים לחיות.
סיימנו להכיר את מדרג הזכויות ביחס לקיום מו"מ בחיים הקיבוציים .סוגיה זו מלווה גם את הדיון בנושא
השביתה ,כי עובדים יכולים לשבות רק על סוגיות לגביהן ישנה חובת ניהול מו"מ .ראינו עד כמה הסיפור הטכני
לכאורה מהווה הלכה למעשה אמירה ערכית ,חשובה ,ביחס למקומם ,זכויותיהם ותפקידיהם של העובדים במקום
העבודה .במקטע הבא והאחרון ליחידה זו נעסוק בשלב האחרון של החיים הקיבוציים -סיום יחסי העבודה
הקיבוציים.
בשיא התקופה הקורפורטיסטית השאלה שנעסוק בה במקטע הזה לא התעוררה .יחסי העבודה הקיבוציים היו חלק
אינטגרלי ומובן מאליו בניהול בסקטור הציבורי והפרטי .פסה"ד המשמעותי הראשון הוא פס"ד חיפה כימיקלים,
אחד המקרים הבודדים שהגיעו לביה"ד ובו מעסיק מבקש להביא הסכם קיבוצי לסיום בניגוד לרצון ההסתדרות.
במובן זה פסה"ד הוא סממן חשוב להתפוררות מערכת יחסי העבודה הקורפורטיסטית היציבה.
חשוב להבהיר שגם כאן ,כמו בסוגיות אחרות שלמדנו ביחס להליך הקיבוצי ,החוק לא מסדיר את הסוגייה .אמנם
דיברנו ביחידה של הכלים הקיבוציים על הסעיפים שמייצבים את המערכת הקיבוצית ,למשל סעיף 13ו 14 -לחוק
הסכמים קיבוציים .הסעיפים האלה מסדירים את השאלה מתי פוגע ה"ק לתקופה מסוימת ובלתי מסוימת ,אבל
הסעיפים לא מטילים מגבלה של ממש על סיום מוחלט של ה"ק ולקראת הפסקת מערכת היחסים הקיבוצית כולה.
סיום יחסי עבודה קיבוציים – הסכם קיבוצי מיוחד – הלכת חיפה כימיקלים
פס"ד חיפה כימיקלים הוא פסה"ד המרכזי שיש לנו עד היום שעוסק בשאלה מה צריך מעסיק לעשות כדי להביא
הסכם קיבוצי מיוחד לסיום .פסה"ד מעלה שאלה גם מסדר שני והיא מה תפקידו של המשפט וביה"ד כשצד
מעוניין להביא הסכם קיבוצי לסיומו.
בחיפה כימיקלים דובר בהסכם קיבוצי לתקופה מסוימת בהתאם לסעיף 13לחוק הסכמים קיבוציים .הצדדים
קבעו את תוקפו (שנתיים) ואת תקופת ההודעה המוקדמת לפני ביטול ההסכם ( 3חודשים) .הסכסוך מגיע לביה"ד
כשהמעסיק מבקש להביא את ההסכם הקיבוצי לסיומו בהתאם לתנאים המנויים בו .נשאלת השאלה האם הוא
יכול לעשות כן ,יש מחלוקת בין השופט מייבלום באזורי לברק וגולדברג בארצי .המחלוקת הזו משקפת את המתח
שמלווה את כל ההלכה הפסוקה בנושא – עד כמה רחוק וצריך ללכת ביה"ד בכתיבת משפט העבודה הקיבוצי
החדש לשם שימור יחסי עבודה קיבוציים בתקופה של שינוי והתנגדות של מעסיקים.
407
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סיפור המקרה הוא כזה :במפעל חיפה כימיקלים יש הסכם קיבוצי מזה שנים רבות .בטענה לירידה ברווחיות,
המעסיק מבקש להפסיק את כל היחסים הקיבוציים .העובדים פותחים בשביתה והשביתה ארוכה (נמשכת מספר
חודשים) .המעסיק סוגר את שערי המפעל בפני העובדים ,מביא שומרים ומנגד העובדים רוצים להתבצר .בגלל
ההיבט התקדימי ,שני הצדדים מומנו ע"י הארגונים :ההסתדרות מימנה את העובדים מקרן השביתה שלה,
והתאחדות התעשיינים מימנה את התעשיין מקרן השביתה שלה .חיפה כימיקלים נתנו הוראה כדין ,עפ"י החוק
ולפי ההסכם הקיבוצי על פקיעת ההסכם הקיבוצי .ההסתדרות פונה לביה"ד ,בטענה שאמנם ההסכם הקיבוצי
בוטל כדין ,אבל הוא בוטל בחוסר תו"ל והיא מבקשת לבטל את ביטול ההסכם הקיבוצי.
השופט מייבלום באזורי מבטל את הודעת הביטול של חיפה כימיקלים ואומר שזה מכוח סמכותו הטבועה וייחודו
של ביה"ד לעבודה בהתמודדות עם פגיעה במארג הזכויות הקיבוצי שנמשך שנים רבות .מייבלום סבור שביה"ד
יכול לכפות על המעסיק הארכה של הסכם קיבוצי לשנתיים נוספות וזאת מתוך מודעות לפגיעה באוטונומיה של
הצדדים והסטייה מדיני החוזים .המעסיק מערער לארצי .השופטים ברק וגולדברג בביה"ד הארצי דוחים את
הפרופוזיציה להארכה כפויה של ההסכם.
גולדברג בדעת הרוב סבור כי משהובא הסכם קיבוצי לסיום כדין ,ביה"ד לא יכול לעשות דבר .בשל האוטונומיה
של הצדדים להסכם הקיבוצי חשוב לאפשר לצדדים להביאו לסיום .הוא גם חושב שזה אינטרס של ארגון העובדים
במקרים מסוימים ,שהמעסיק יידע שהוא יכול לצאת מהעסק הזה אם ירצה.
גולדברג מוסיף שהעמידה של כימיקלים על זכותם מכוח ההסכם הקיבוצי לא יכולה להתפרש כחוסר תו"ל ולכן
הודעת הביטול תקפה .מה לגישתו יכולים העובדים לעשות? לשבות ,להתנגד -אבל ביה"ד לא יכול להיחלץ לעזרתם
מעבר לכוח הארגוני שלהם.
השופטת ברק בעמדת יחיד מבטאת עמדה מעט שונה שלא מיושמת בנסיבות המקרה .לגישתה ,אם המעסיק מביא
לסיום הסכם קיבוצי בלי לנהל מו"מ קודם לכן ,הוא פועל בחוסר תו"ל .סיום ההסכם הקיבוצי הוא נושא קלאסי
של תנאי ויחסי עבודה ולכן יש חובה לנהל לגביו מו"מ ואת המו"מ כתמיד יש לנהל בתו"ל.
408
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בנסיבות המקרה ,היא מוצאת שהיה ניסיון לנהל מו"מ עם ארגון העובדים ולכן המעסיק עמד בדרישת תוה"ל ולכן
ההסכם הקיבוצי הגיע לסיומו כדין .אבל היא מבהירה שאם לא קוימה חובת המו"מ זה היה יכול לעלות לכדי חוסר
תו"ל .מה יהיה הסעד אם לא נוהל מו"מ? הסעד להוציא צו המורה לצדדים לנהל מו"מ ,אבל ברק לא מרחיבה ולא
אומרת מה היה הסעד על חוסר ניהול מו"מ בתו"ל.
אם כן מהו הדין כשהסכם קיבוצי מובא לסיומו? האם הוראותיו מאבדות כל תוקף? הדין מבחין כאן בין שני
מישוריו השונים של ההסכם; הוראות אובליגטוריות – בין הארגון למעסיק – והן מפסיקות לחול ,היינו מערכת
יחסים שמפסיקה להתקיים.
מנגד ,ההוראות במישור הנורמטיבי/האישיות ממשיכות לחול מכוח סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים .ההוראות
נהיות חלק מחוזה העבודה האישי של כל עובד/ת ,אבל עכשיו עם סיום ההסכם הקיבוצי לא נלווה אליהן כוח
ארגוני.
לפיכך ,ההוראות במישור הנורמטיבי פתוחות לשינוי עפ"י הלכת הרוויזיה ,כי עכשיו תוקפן הוא במישור החוזי
בלבד .דיון זה נכון גם כשמדובר בהסכם קיבוצי כללי אם כי בשינויים קלים .המעסיק האחד שרוצה להביא
להפסקת הסכם קיבוצי כללי צריך לעזוב את ארגון המעסיקים (בוועד עובדי הדפוס) .במקרה כזה ,ביה"ד מקפיד
שזאת תהיה עזיבה אמיתית ,ולא רק ניסיון להתנער מההסכם הקיבוצי .כמו כן ,מטיל ביה"ד את חובת המו"מ
כמו במקרה של סיום הסכם קיבוצי מיוחד .ההבחנה בין הפסקת הוראות האובליגטוריות וההמשכיות של
הנורמטיביות תחול גם במקרה זה.
בכך סיימנו את דיוננו בסיום היחסים הקיבוציים .ראינו שצד יכול להביא הסכם קיבוצי לסיומו בהתאם לדרישות
החוק ולקבוע בה"ק וזאת כל עוד סיום היחסים הקיבוציים נעשה במו"מ שמתקיים בתו"ל .משהובא ההסכם
הקיבוצי לסיומו הוראות אובליגטוריות פוקעות ואילו הנורמטיביות "ננעצות" בחוזה העבודה של כל עובד
אינדיבידואלי ועתה חלים דיני החוזים ,שניתן לשנות אותם בהתאם לדיני הרוויזיה.
409
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לסיכום ,תם דיוננו על ההליך הקיבוצי ועל ניהול מו"מ במסגרת החיים הקיבוציים ,ועכשיו נחלק את היקף הזכות
למו"מ בתקופות שונות בחיי ההסכם הקיבוצי .למעשה ,ביה"ד מקדם עמדה הומוגנית לגבי חובת המו"מ ומבסס
אותה גם על זכות ההתארגנות וגם על חובת תו"ל.
חשוב להדגיש שחובת ניהול מו"מ לא מטילה חובה על המעסיק להיענות לדרישותיו של ארגון העובדים או אפילו
לחתום על הסכם שמעגן את הדרישות האלה .בהעדר הסכמה ,הארגון רשאי לנקוט בצעדים ארגוניים והדרישות
יוכרעו במסגרת מאזן הכוחות בין השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים .על זה נרחיב ביחידה הבאה.
חשבו מה המשמעות שיש חובת ניהול מו"מ ללא חובה להגיע לתוצאות? האם יש לזה כוח? יש לכך כוח מוגבל אבל
לא מבוטל .גישת המחוקק כאן מדגישה את חשיבות הפרוצדורה מתוך אמונה שיצירת פרוצדורה והידברות תביא
גם לתוצאות .כמובן שזה לא תמיד קורה .על רקע התפיסה הזאת ,מה המופעים של חובת המו"מ שראינו לאורך
הדיון?
ראשית ,בהלכת סינמטק ירושלים ביה"ד הכיר בחובת ניהול מו"מ בהתארגנות ראשונית (בשלב הטרום קיבוצי)
וקבע שחובת ניהול מו"מ אינה מוגבלת למעסיק מאורגן .לגישתו ,ההכרה בארגון כארגון עובדים יציג "מקפלת"
בתוכה זכות של הארגון לכינון יחסים קיבוציים עם המעסיק לרבות זכות למו"מ קיבוצי בכל הנושאים לגביהם
ניתן לכרות הסכם קיבוצי.
ביה"ד מנמק זאת בכך שהזכות לניהול מו"מ קיבוצי משמשת כלי להגשמת זכות ההתארגנות האפקטיבית של
העובדים שתעמוד ריקה מתוכן בלעדיה.
410
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זמן קצר לאחר פסיקת ביה"ד ,הועבר תיקון בחוק ההסכמים הקיבוציים שקבע בסעיף 33ח 1את חובת ניהול מו"מ
עם ארגון עובדים יציג .עם זאת ,דנו בתחילת יחידה זו כשעסקנו בהתארגנות ראשונית ,שכיום אחרי הלכת פלאפון,
אחת הדרכים שמעסיקים פיתחו להכשלת התארגנות היא לא בשלב היציגות אלא בשלב המו"מ ,דרך העמדת
פנים לניהול מו"מ קיבוצי בתום לב ,כשלמעשה המעסיק גורר רגליים ואין לו שום כוונה אמיתית לחתום על הסכם
קיבוצי .הגישה הזאת מביאה את הצדדים לפנות לביה"ד על מנת שיפקח על המו"מ ,יבחין בין קשיים הנובעים
מחילוקי דעות לגיטימיים לבין חוסר תו"ל שמטרתו להכשיל את ההתארגנות.
לאחר מכן ,ראינו את הדיון בחובות המו"מ במהלך מערכת היחסים הקיבוציים שם ההלכה מתארת את ההבחנה
בין נושאים שונים .הבחנה זו תקפה גם לשלבים אחרים בהליך הקיבוצי.
נסכם את ההלכה ביחס למהלך חיי ההסכם הקיבוצי :לגבי החלטות ניהוליות -חופש ניהול מו"מ (אין חובת ניהול
מו"מ) אלא יש לכל היותר חובות גילוי והיוועצות לגבי החלטות ניהוליות שהן לא חלק מתנאי יחסי העבודה .ישנה
חובת מו"מ על כל עניין שנוגע לתנאי ויחסי עבודה ,ובי חס לסוגיות מעורבות יש חובת גילוי והיוועצות ביחס לעצם
ההחלטה וחובת ניהול מו"מ על השלכותיה .כאמור ישנה זכות החלטה משותפת בכל מקום שהדבר נקבע בה"ק
בהתאם לרצון הצדדים.
לבסוף ,בשלב סיום מערכת היחסים הקיבוציים ישנה חובת ניהול מו"מ בתו"ל ,אבל אין חובה להגיע לתוצאות.
בכך סיימנו את הדיון שלנו בהליך הקיבוצי ,ראינו במהלך הדיון את הכללים המשתנים לאורך החיים הקיבוציים
וגם את המשמעות האדירה שיש לשורת הכללים הזאת ביחס למהותו ותפקידו של ארגון העובדים במקום העבודה,
ולאפשרות לממש באופן אפקטיבי את חירות ההתארגנות .ביחידה הבאה נעבור לעסוק ב"שיניים" של משפט
העבודה הקיבוצי ,יישוב סכסוכים קיבוציים ובמיוחד כלי השביתה (נשק יום הדין של ארגון העובדים).
ביחידה זו נעסוק בסכסוכים קיבוציים ונראה את הכלים שמשפט העבודה הקיבוצי מעמיד לצדדים על מנת ליישב
את הסכסוכים האלה .במוקד הדיון נמצא את זכות השביתה ,אבל נתחיל את הדיון בהבנת המסגרת של סכסוך
קיבוצי ורק לאחר מכן את רוב היחידה נקדיש לשביתה .בואו נתחיל מהסכסוך הקיבוצי.
411
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
משפט העבודה הקיבוצי מושתת על קיומם של צדדים שפועלים בשיתוף פעולה למען מטרה משותפת ובו זמנית
גם כצדדים אדברסריים ,מנוגדי אינטרסים .בגלל המורכבות הזו של מערכת יחסי העבודה ,יש חשיבות אדירה
לקיומו של מנגנון פתרון סכסוכים .זוהי אחת מהפונקציות החשובות של המשפט בכלל ,ושל דיני העבודה בפרט.
נוכח אופיו הייחודי של משפט העבודה האוטונומי ,יש חשיבות רבה לכך שלצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים יהיו
כלים לפתור את הסכסוכים ביניהם באופן אוטונומי גם כן .מהן התכליות המרכזיות של מנגנון יישוב סכסוכים
בזירה הקיבוצית?
זאת ,בין היתר משום שהתלות ההדדית בין הצדדים היא רבת פנים .המעביד רוצה שלעובדים תהיה מוטיבציה
לעבוד ,שיראו במקום העבודה יותר מרק מקור לתלוש שכר ,שירצו לשפר את מקום העבודה .העובדים רוצים
שהמעסיק לא יראה בהם רק ברגים במערכת .אווירה כזאת ,בית הדין לא יכול לייצר.
ישנם אמצעים שונים לפתרון סכסוכי עבודה במישור האינדיבידואלי והקיבוצי .נתחיל אם כן ,בהבחנה בין סכסוך
קיבוצי לאינדיבידואלי ובין סכסוך כלכלי ומשפטי .הסיווג הכי חשוב לענייננו עכשיו נוגע להבחנה בין סכסוך
משפטי לכלכלי .ההבחנה הזו חשובה כי ניתן לשבות רק על סכסוך כלכלי ולא על סכסוך משפטי.
סכסוך כלכלי הוא סכסוך על זכויות עתידיות שאין לנו קנה מידה משפטי לפתור אותו .למשל ,אם העובדים רוצים
תוספת של 4%והמעסיק מוכן לתת רק .1%למשפט אין מה לומר על זה .זה סכסוך כלכלי .הוא ייקבע בהתאם
לכוח המשא ומתן ,כוח המיקוח ומאזן הכוחות בין הצדדים .במצב כזה ,העובדים יכולים להפעיל את כוחם הארגוני
ולשבות במטרה להפעיל לחץ על המעסיק .כאשר השביתה כאן מהווה כלי במשא ומתן קיבוצי.
סכסוך משפטי ,מנגד ,נוגע לפרשנות או לתחולת חוק או הסכם .למשל ,אם במקום עבודה מאורגן מעסיק לא
מקיים את הוראות ההסכם הקיבוצי ביחס לשעות עבודה ומנוחה ,או ביחס ליום המנוחה השבועי ,אם אתם זוכרים
את הסכסוך במילפלדר .הארגון רוצה שהוא יקיים את הוראות ההסכם .האם העובדים יכולים לשבות במצב כזה?
על פי הדין הקיים ,לא .זהו סכסוך משפטי בדבר זכויות מוגדרות .ההלכה היא שניתן לשבות רק בגין זכויות כלכליות
עתידיות שאין לנו קנה מידה משפטי לענות עליו .אם יש זכות משפטית שניתן לברר ,אז לא ראוי לשבות .אפשר
לתבוע.
כמובן שגם הסיווג בין סכסוך אינדיבידואלי לקיבוצי הוא חשוב .כפי שכבר אמרנו ,כשדיברנו על ההבחנה בין
המישור האובליגטורי לנורמטיבי .ישנם הליכים פרוצדוראליים ומוסדיים שונים לכל אחד.
אז זו המטריצה שלנו ,ובואו נתחיל למלא את הטבלה הזאת כדי למפות את אמצעי יישוב הסכסוכים שפתוחים
בפני הצדדים בכל אחד מהמצבים:
413
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סכסוך אינדיבידואלי-משפטי
אז כאשר מדובר על סכסוך אינדיבידואלי-משפטי ,למשל מקרה של הלנת שכר ,אפליה ,פגיעה בתניה חוזית
מובטחת .סכסוך כזה שעוסק בעובד יחיד צריך להיות מופנה לבית הדין לעבודה .זה האתר העיקרי לפתרון
סכסוכים משפטיים במישור האינדיבידואלי.
סכסוך אינדיבידואלי-כלכלי
כאשר מדובר בסכסוך אינדיבידואלי כלכלי ,אין מנגנון יישוב סכסוכים .הסכסוך מוכרע על ידי כוחות השוק .עובד
ומעסיק מתמקחים על שכר ,הטבות וכיוצא בזה .פניה לבית הדין לא תעזור לאף אחד מהם .כאן ,המנגנון שעומד
לרשותם הוא כוח המיקוח היחסי שלהם והתוצאה תקבע בהתאם לכוחות השוק וכישרון המשא ומתן של הצדדים.
כמובן שפערי הכוחות המובנים בין עובדים למעסיקים במישור הזה היא אחת הסיבות המרכזיות להתפתחות
ארגוני עובדים ויחסי העבודה הקיבוציים ,במטרה לנסות לאזן את פערי הכוחות ולחזק את צד העובדים במשוואה.
סכסוך קיבוצי-משפטי
כאשר מדובר בסכסוך עבודה קיבוצי-משפטי ,הצדדים כמובן יכולים לפנות לבית הדין לעבודה .כזכור ,בית הדין
הוקם למטרות האלה .הרעיון היה "שפיטה במקום שביתה" .בשיעורי המבוא לקורס ,דיברנו על כך שבית הדין
לעבודה מהווה טריבונל מיוחד ,ובו יושבים שופטים לצד נציגי עובדים ומעסיקים ובמסגרתו ישנן פרוצדורות
מיוחדות שיתאימו לאופי המיוחד והנמשך של יחסי העבודה .לפיכך ,ההליך אמור להיות פחות אדוורסרי .למשל,
הצדדים הם לא אחד לאחד נגד השני ,הוא אמור לספק פתרון שיתאים ליחסי העבודה ולא רק כזה שצודק מבחינה
משפטית.
חשבו על כל אותן תכליות שדיברנו עליהן קודם :עיצוב נורמות לעתיד ,שהצדדים יכולים לחיות איתן ,פתרון מהיר,
נגיש ,זול וקל לשימוש .היות שהפניה לבית הדין עדיין יכולה להיות מורכבת ,יקרה ואיטית ,הסכמים קיבוציים
קבעו מנגנונים מיוחדים לפתרון סכסוכים מהיר ופשוט יותר על דרך בוררות .הסכמים קיבוציים כוללים לא מעט
מנגנוני יישוב סכסוכים בתוכם .בעיקר הליכי בוררות ,אבל יש גם וועדות מעקב משותפות ועוד.
סכסוך קיבוצי-כלכלי
לב הדיון שלנו ביחידה זו יהיה על המצב בו מדובר בסכסוך עבודה קיבוצי-כלכלי .איך הצדדים יישבו סכסוך שהוא
כלכלי במהותו ,במישור הקיבוצי .להתמודדות הזו נחקק חוק יישוב סכסוכי עבודה ,שמטרתו לפתח ערוצי יישוב
סכסוכים שמחד הם לא פנייה לבית הדין ,שמסורתית נתפשת כבעייתית לצדדים ליחסי העבודה בגלל שהיא איטית
ויקרה -ומאידך הוא מאפשר להימנע מפנייה מהירה מידי של העובדים לשביתה.
החוק קובע שתי אופציות :אופציה של תיווך ,על ידי הממונה הראשי ליחסי עבודה .האופציה הזאת מוסדרת
בסעיפים 5-14לחוק ואופציה של בוררות ,שמוסדרת בסעיפים .15-37בוררות מתאימה למצב בו ישנה הסכמה של
הצדדים לכך .החוק קובע כללי התנהגות במצב של סכסוך עבודה ,ומייצר אופציות של תיווך ובוררות לצדדים .אבל
המנגנונים האלה אינם כופים .צדדים לא חייבים לפנות אליהם.
ההנחה הבסיסית בחוק היא שארגוני המעסיקים וארגוני העובדים מסדירים את היחסים ביניהם בדרך של
משא-ומתן .אבל בגלל הנזק שיכול להיגרם למעסיק ,לציבור או למדינה ,עקב סכסוך עבודה ,ניתנה בפרק השני
לחוק רשות לממונה הראשי על יחסי העבודה להתערב בסכסוך עבודה על ידי תיווך אם יחליט לעשות כן.
לחילופין ,החוק מאפשר להפנות את הצדדים גם לבוררות .החוק כאמור ,נועד למנוע שביתות ולכן הוא מדבר על
414
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מנגנונים שמתערבים בהקשר של סכסוך כלכלי בנושאי תנאי ויחסי עבודה .כזכור ,אלה אותם אלמנטים עליהם
ישנה חובת ניהול משא-ומתן.
סעיף 2לחוק מגדיר מהו סכסוך עבודה ומגביל אותו לסכסוך בין מעביד לעובדיו או לחלק מהם ,או בין מעסיק או
ארגון מעסיקים לארגון עובדים ,בשורה של נושאים שכוללת כריתה ,חידוש ,שינוי או ביטול של הסכם קיבוצי.
קביעת תנאי עבודה ,קבלת אדם לעבודה או אי קבלתו ,סיום עבודתו ,קביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עובד
ומעביד .כמו שאתם רואים ,ישנה חפיפה בין רשימת הנושאים הזאת לבין רשימת הנושאים המסורתית של תנאי
ויחסי העבודה מסעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים ,אליה התייחסנו כששוחחנו על הזכות למשא ומתן קיבוצי ביחידה
הקודמת.
שימו לב לסעיף 3לחוק .הסעיף קובע שהצדדים בסכסוך עבודה הם המעסיק וארגון העובדים המייצג את רוב
העובדים שהסכסוך נוגע אליהם ,אבל הוא מוסיף שבאין ארגון עובדים ,מדובר בנציגות שנבחרה על ידי רוב
העובדים האלה בין לכל עניין ובין לסכסוך העבודה הנדון .לפי סעיף זה ,החוק מבקש לפתוח דרך ליישוב סכסוכים
קיבוציים גם במקום עבודה לא מאורגן .לכן החוק הזה רלוונטי לא רק לארגון עובדים יציג ,אלא מבקש לחול באופן
רחב יותר ,גם כאשר אין ארגון עובדים יציג במקום העבודה.
כאמור ,התכלית של חוק יישוב סכסוכי עבודה הוא למנוע שביתות .עם זאת ,חשוב להבהיר שהמנגנון הזה כמעט
אינו בשימוש כיום ,ולכן לא נעמיק בו מעבר לאזכור הזה .הסיבות שהוא לא בשימוש מורכבות ,אבל בליבן עומד אי
אמון של הצדדים ליחסים הקיבוציים בממונה ליחסי העבודה ובוועדת הבוררים .לכן ,בסופו של דבר האמצעי
העיקרי כיום ליישוב סכסוכי עבודה קיבוציים-כלכליים הוא השביתה .אם כן ,נעבור עתה להכיר את הכלי הזה.
415
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
משפט העבודה הקיבוצי מעמיד שני כלים חשובים לאיזון כוח המשא-ומתן בין עבודה להון:
ההסכם הקיבוצי -כלי שכבר הכרנו לעומק ביחידות קודמות .זהו תוצר משפטי שנובע מהסכמת הצדדים .1
ליחסי העבודה ,שהוא בעל כוח של חוק במקום העבודה .ההסכם הקיבוצי מאפשר לקשור את העובדים
האינדיבידואלית להסכמה הקיבוצית ומבטיח יציבות באמצעות הארכיטקטורה של חוק ההסכמים
הקיבוציים.
השביתה -הכלי שנעסוק בו עתה .ההסכם הקיבוצי הוא חשוב ביותר ,אבל "השיניים" של העובדים .2
במערכת יחסי העבודה הקיבוציים היא היכולת לשבות .האיום בשביתה הוא כלי חשוב שעומד לטובת
העובדים במשא ומתן קיבוצי ,כלי שנועד לנסות לאזן את כוחו של המעסיק .באמצעות איום השביתה
המתמיד ,או השימוש בכלי השביתה הלכה למעשה ,מקדמים העובדים את מטרותיהם במשא-ומתן .את
השביתה אפשר להבין באמצעות הכלים של שתי התפיסות המובילות לגבי משפט העבודה הקיבוצי .ע"פ
הגישה של זכויות האדם ,השביתה היא נגזרת של זכות ההתארגנות .בלעדיה להתארגנות עובדים אין כוח
אפקטיבי .ע"פ הגישה שרואה במשפט העבודה הקיבוצי כאמצעי הסדרה לשוק העבודה ,השביתה היא
אמצעי קונפליקטואלי ,שגם יכול לזרז יישוב סכסוכים ,ומאפשר לנהל קונפליקט במסגרת כללים משפטיים
שמגדירים את המותר והאסור ,וככל שצריך ,תחת פיקוח בית הדין לעבודה .על השביתה ועל כל הקשיים
הכרוכים בה ,יש גם ערך ציבורי חשוב.
לסיכום הדיון הכללי בסכסוכי עבודה ,נבהיר שהסדרה של זכות השביתה היא חלק ממשפט העבודה האוטונומי.
השביתה היא סעד עצמי שעומד בפני העובדים .בהתאם להבחנות שעשינו על ציר הזמן ,ניתן להשוות בין כללי
המשחק המצומצמים שאפיינו את ההסדרה המשפטית של השביתה בתקופה הקורפורטיסטית ,לעומת התערבות
משפטית גדולה יותר במותר ובאסור בדיני השביתה אם שחיקת הקורפורטיזם.
בהמשך היחידה הזאת ,אנחנו נראה התערבות גוברת של בית הדין בהסדרת התנהגות הצדדים בשביתה .פניה
גוברת ,ומעורבות אינטנסיבית יותר של בית הדין ביישוב סכסוכים קיבוציים .בסוף יחידה זו נעסוק גם בכלי
416
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המשפטי המרכזי בו בית הדין עושה שימוש ביחס לשביתות – צווי המניעה .במקטע הבא נעבור לעסוק באופן בו
המשפט מעצב את זכות השביתה ובהגנות הניתנות לזכות השביתה.
לאחר שבמקטע הקודם הבנו שהשביתה הינה כלי מרכזי שנעשה בו שימוש לפתרון סכסוכים קיבוציים-כלכליים,
במקטע הזה נעמיק בהגדרת הכלי הקיבוצי החשוב הזה ,ונבין מהן ההגנות שמעניק הדין לעובדים השובתים ולארגון
העובדים.
המחוקק הישראלי ,כמו מחוקקים רבים אחרים ,נמנע מלהגדיר את השביתה .הגדרת השביתה מתפתחת בפסיקה
ממקרה למקרה ,וכפי שראינו ביחס להגדרת "ארגון עובדים" ,הדגשים והמרכיבים שלה משקפים את עמדת בית
הדין ביחס לכוחה הראוי של התארגנות עובדים ,מעמדה של חירות התארגנות האפקטיבית ,מקומם וכוחם של
העובדים במקום העבודה ,ותלוי בהתפתחויות בשטח ובמקרים השונים שמגיעים לבית הדין.
אם כן ,מהי שביתה? שביתה היא פעולה מתואמת הנקטת על ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי
שלהם עם המעסיק בעניין כלכלי וכוללת סירוב לבצע עבודה לשם השגת דרישות בקשר לתנאי או יחסי עבודה
שהוצגו למעסיק.
פעולה של עובדים שלא מקיימת את התנאים האלה היא לא שביתה במובנה הקלאסי .אנחנו נראה בהמשך שאולי
ניתן לה שמות אחרים ,כמו שביתה פוליטית או שם אחר .במקטע הבא אנחנו נעסוק בכל אחד מהמרכיבים שאתם
רואים כאן של ההגדרה הזו .במקטע הזה נעשה משהו אחר .אנחנו נתמקד בהבנה של המשמעויות של ההגדרה.
נעסוק בשאלה מה ההשלכות של ההכרעה שכן או לא מדובר בשביתה.
417
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שביתה היא כלי עזר במשא ומתן קיבוצי ,שעובדים יכולים להשתמש בו בשלבים שונים בחיי היחסים
הקיבוציים .בשלב ההתארגנות הראשונית ,נעשה שימוש בשביתה כדי לקם התארגנות – לאכוף על המעסיק קיום
משא ומתן .אומנם ,מכוח סעיף 33ח( )1המעסיק חייב לשבת למשא ומתן בתום לב ,אבל יכול להיות שהמשא ומתן
יתקע ולא יתקדם ,או שיתקל בסירוב של המעסיק ביחס לתנאים מסוימים שחשובים לעובדים .במצב כזה העובדים
יכולים לשבות.
השביתה היא גם כלי במסגרת הסכם קיבוצי קיים .כאשר ישנו הסכם קיבוצי ,השביתה היא לעיתים תגובה לפגיעת
המעסיק בהסכם קיבוצי קיים ,ולעיתים נוקטים בשביתה במטרה ללחוץ את המעסיק ביחס לזכויות עתידיות.
לבסוף ,ראינו שלשביתה גם יש תפקיד בניסיון למנוע סיום יחסי עבודה קיבוציים.
ראינו את זה בפס"ד חיפה כימיקלים – את ההתייחסות לשביתה כתגובה אפשרית של העובדים על ניסיון הבאת
ההסכם הקיבוצי לסיומו על ידי המעסיק.
זכות השביתה נחשבת ככלי מרכזי לאיזון פערי הכוחות בין עבודה להון .כזכור ,החובה לנהל משא ומתן קיבוצי,
שקיימת ביחס לתנאי ויחסי העבודה ,לא כוללת בחובה את החובה להגיע לתוצאות .את החסר הזה ,משלימה הזכות
לשבות .הזכות לשבות היא אמצעי להפעיל לחץ על הצד השני להסכים לדרישות במשא ומתן קיבוצי .במובן זה,
שביתה היא "נשק יום הדין" של משפט העבודה הקיבוצי ,כי היא יכולה לגרום נזק כלכלי אדיר .בהתאם להגיון
הזה ,של ניסיון ליצור סימטריה ,זכות ההשבתה של המעסיק -זאת אומרת היכולת של המעסיק להפסיק עבודה
בכל או חלק מהמפעל שלו כחלק ממאבק ארגוני – היא לא זכות יסוד.
418
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זכות ההשבתה של המעסיק לא נתפשת כזכות יסוד בגלל ההנחה שזכות השביתה נועדה לאזן את הא-סימטריה
בכוח המשא ומתן .אם היה ניתן אותו מעמד לזכות ההשבתה ,הדין לא היה מטפל בא-סימטריה בין עבודה להון.
קיימת אנלוגיה בפסיקה בין דיני שביתה לדיני מלחמה .הציטוט שהבאתי כאן ,מפס"ד מפעלי ים המלח ,שאינו
מופיע ברשימת הקריאה ,מופיע בצורה כזאת או אחרת בפסקי דין רבים“ :ביחסי עבודה לא מדובר במלחמה אלא
במאבק מיוחד במינו .אך גם למלחמה יש כללים אותם חייבים לשמור” .זאת אומרת ,השביתה ,מבהירה לנו
הפסיקה ,היא לא בדיוק מלחמה מעמדית ,אבל היא קרובה לזה .זה מאבק מיוחד בעל כללים מוגדרים .אבל צריך
לקחת בחשבון שבמובן מסוים דיני השביתה הם קצת כמו דיני המלחמה .המצב בשטח פעמים רבות נראה שונה
מאוד מהמשפט עלי ספר .הצדדים במציאות לא בהכרח פועלים בהתאם לדרישות המשפט ,אלא בהתאם לכוחם
היחסי ,ומה שהם יכולים לעשות – לא מה שמותר להם לעשות .כפי שלא ניתן להבין את תופעת המלחמה על פי
קריאת דיני המלחמה ,כך המצב גם בשביתה.
בכל הדיון שנקיים עכשיו ,חשוב להבין שהאפקטיביות של הצד הארגוני לא קשורה בהכרח למידת החוקיות שלו.
למשל ,לפעמים שביתות בלתי לגיטימיות ,אנחנו נדבר בדיוק על מהן במקטע האחרון ליחידה זו ,יכולות להיות
אפקטיביות מאוד .השביתה היא פעילות שמשפיעה על המעסיק ועל העובדים ,אבל יש בה אלמנט פוליטי חשוב.
תמיכת הציבור בצעד הארגוני בו נוקט הארגון ,היא פעמים רבות קריטית ומשפיעה על תוצאות השביתה .לדוגמא,
שביתה של רופאים שמכוונת כנגד הפגיעה בבריאות הציבור ולא כנגד הפחתה בשכרם ,כפי שנראה בהמשך ,היא
אולי לא לגיטימית ,אבל שביתה כזאת תהיה מאוד אפקטיבית אם הציבור יתמוך בה.
מבחינת מעמדה המשפטי ,אין הכרה מפורשת בחקיקה בזכות השביתה .אבל קיימת הסכמה בפסיקה ,כמו
שקראתם שוב ושוב ,במה שקראת לדיון ביחידה הזו ,שמדובר בזכות יסוד .אומנם ישנה מחלוקת ,האם זכות
השביתה היא חלק מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו או לא ,אבל כן ישנה הסכמה שמדובר בנגזרת של זכות
ההתארגנות במובנה הרחב .זאת אומרת ,זוהי זכות חשובה לתמיכה ביכולת של עובדים להתארגנות אפקטיבית.
אבל ,ככל זכות יסוד ,היא לא מוחלטת .צריך לאזן אותה כנגד זכויות אחרות .האינטרס הקנייני של המעסיק,
ואינטרסים ציבוריים שונים .השביתה גם צריכה להיות סבירה ומידתית .מוטלות עליה מגבלות שונות שנדון בהן
במקטע האחרון ביחידה זו.
419
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כאמור ,רוב ההסדרה של השביתה היא לא בחוק ,אלא נובעת מהתפתחות פסיקתית .בית הדין לאט לאט מעצב את
התפקיד שלו ביחס לשביתה ואת מהי שביתה .למשל ,אין קביעה בחוק שבית הדין בכלל רשאי לתת צו מניעה
לעובדים כאשר מדובר בשביתה בלתי לגיטימית .אבל בית הדין החל לעשות זאת ביחס למקרים בהם ועד העובדים
ארגן שבית ה בניגוד לעמדת ההסתדרות .הוא עשה זאת במקרים האלה ,אבל כך כוחו של בית הדין לעשות כן
התקבע ,והתרחב גם כנגד ההסתדרות עצמה .ככל שהדין מתפתח ,בית הדין מוסיף עוד כללים ושסתומים של
שיקול דעת .במסגרת הדין המתפתח כיום ,לבית הדין יש שיקול דעת רחב מאוד איך לטפל בכל מקרה ומקרה.
התפקיד המרכזי הוא ,הלכה למעשה ,של מתווך .הוא לא בדיוק שופט ,שתפקידו אך ורק לפסוק בסכסוך משפטי
קונקרטי .מסיבה זו ,פעמים רבות אנחנו נראה שדיונים סביב שביתה מסתיימים בשלב של צו מניעה זמני .כי בית
הדין מעודד את הצדדים לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמה ,ולא להגיע לשלב הדיון הסופי ,ולפסיקה.
הדיון בנושא השביתה יכול להיות קצת מבלבל ,ולכן כבר עתה ומראש ,נבחין בין שלוש שאלות יסוד שאנחנו נדון
רק בשתיים מתוכן בקורס הזה:
ראשית אנחנו צריכים לשאול :האם מדובר בשביתה? סירוב קיבוצי ,מתואם ,כנגד המעסיק ,לבצע עבודה, .1
בעניין של תנאי ויחסי עבודה .זה יהיה הנושא עליו נדבר במקטע הבא .אם לא מדובר בשביתה ,לא יינתנו
הגנות השביתה .אנחנו נבין מהן ההגנות הניתנות לשביתה במקטע הזה.
שנית ,אם מדובר בשביתה ,אנחנו נשאל האם מדובר בשביתה לגיטימית? אם מדובר בשביתה בלתי .2
לגיטימית ,גדל הסיכוי שבית הדין יוציא צו מניעה -אבל ההגנות שמעניק הדין לשביתה לא יוסרו .כאמור,
נדבר על כך במקטע האחרון ליחידה זו.
420
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לבסוף יש שאלה שלישית בדיון הזה ,שאנחנו לא נעסוק בה כמעט כלל .האם מדובר בשביתה מוגנת? שאלת .3
השביתה המוגנת רלוונטית רק בהקשר של מעסיק ציבורי .אם השביתה לא מוגנת ,אז מוסרות ההגנות
למרות שמדובר בשביתה ,וזאת בהתאם לחוק יישוב סכסוכי עבודה .כאמור ,אנחנו לא נעסוק בזה .אני רק
הכנסתי את זה כאן לדיון כדי שתדעו שיש סוגיה כזו ,למקרה שיום אחד תתקלו בה בפרקטיקה.
עכשיו כשהבנו את השאלות המקדימות ,נתחיל בלהבין מה ההשלכה של סיווג פעולה קיבוצית כשביתה .נעסוק
בהגנות שניתנות לשביתה בחוק הישראלי .השיטה בישראל דומה לזו הבריטית .היא כזו המעניקה הגנות
למשתתפים בשביתה .יש מספר הגנות חשובות מאוד שמעניק החוק הישראלי לזכות השביתה בדברי חקיקה שונים:
הגנה ראשונה :נתחיל מסעיף 19לחוק ההסכמים הקיבוציים .הסעיף קובע שאין לתבוע סעדים בגין שביתה במישור
החוזי .מה זאת אומרת? ד יברנו כבר על חלקים אחרים של הסעיף החשוב הזה ,אבל לא על הסיום שלו ,שרלוונטי
עכשיו לדיון שלנו בשביתה .המשמעות של סיום הסעיף הזה ,שאומר..." :השתתפות בשביתה לא יראו כהפרת
חובה אישית ".היא השעיה של חוזה העבודה האישי בעת שביתה.
421
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זאת אומרת ,הדין קובע שלמרות שהעובדים לא מבצעים עבודה בעת שביתה ,המשפט לא יראה בכך הפרה של
חוזה העבודה ,כי החוזה האישי מושעה .מצד שני ,המשמעות היא שגם למעסיק אין חובה לשלם שכר .החוזה
מושעה במהלך השביתה גם מצד המעסיק ,שלא צריך לקיים את חלקו ולספק שכר ,וגם מצד העובד ,שלא צריך
לקיים את חלקו ו לא צריך להעמיד את כוח עבודתו לרשות המעסיק .הדבר מעניק הגנה לעובדים ,כי המשמעות
היא שהשביתה לא מהווה הפרת חוזה ,ולכן לא ניתן לפטר עובדים עקב שביתה.
הגנה שניה :מצויה בסעיף 44לחוק שירות התעסוקה ,וסעיף 16לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.
נתחיל מסעיף .44סעיף 44לחוק שירות התעסוקה קובע שלשכת שירות התעסוקה לא תשלח עובדים למקום עבודה
שיש בו שביתה או השבתה ,ולא תשלח עובדים שובתים לעבודה כל זמן השביתה או ההשבתה .משמעות הסעיף,
היא שלשכת התעסוקה לא תיתן ידה להחלשת שביתה על ידי שליחת עובדים למפעל בו ישנה שביתה .שימו לב,
שכאן מדובר רק על לשכת שירות התעסוקה המדינתית .ההוראה היא שהמדינה לא תסייע למעסיקים למצוא
עובדים חלופיים.
הגנה שלישית :סעיף 16לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ,הוא הסעיף המקביל בשוק הפרטי .הוא
אמור להבטיח שגם בשוק הפרטי חברות כוח אדם לא יתערבו ולא ישפיעו על שביתות .הדגש גם כאן הוא הטלת
חובה על חברת כוח האדם לא לספק עובדים מחליפים למקום עבודה בשביתה .אלה חובות שמוטלות על שירות
התעסוקה ועל חברות כוח האדם ,ושימו לב ,הן לא מוטלות על המעסיק .נאמר שמצידן השני של הוראות החוק
422
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
האלה ,הפסיקה קבעה שלמעסיק עצמו אסור להעסיק עובדים זמניים חלופיים בשביתה .אנחנו נעסוק בכך בקצרה
במקטע האחרון ביחידה זו.
הגנה רביעית :ההגנה האחרונה שמעניק הדין לעובדים השונים היא זו שקבועה בסעיף 62לפקודת הנזיקין .הסעיף,
שעוסק בגרם הפרת חוזה שלא כדין ,קובע שלא ניתן לתבוע סעדים בדין שביתה במישור של גרם הפרת חוזה – כי
שביתה והשבתה לא נחשבות להפרת חוזה לפי הפקודה .אם כן ,על מנת להגן על מימוש זכות השביתה ,המחוקק
בעצם מעניק פטור מאחריות השובת לנזק שנגרם לצד שלישי ,שאמור לקבל שירות או מוצר מהמעסיק ,ולא מקבל
אותו בגלל השביתה .בואו נרחיב מעט ביחס להגנה הזאת.
הגנות סעיף 19לחוק ההסכמים הקיבוציים וסעיף 62לפקודת הנזיקין הולכות יד ביד .אומנם ,לאור סעיף 19אם
העובדים שובתים הם לא מפרים את החוזה מול המעסיק ,אבל סעיף 62מחזק את הקביעה הזאת בכך שגם לא
מדובר בעוולה נזיקית .זאת אומרת ,הארגון לא גורם להפרת החוזה .לא ניתן לתבוע את הארגון והעובדים בנזיקין
בגלל השביתה .אבל חשוב לשים לב שההגנה הזו מוגבלת במספר דרכים.
423
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אין כאן הגנה כנגד תביעות נזיקיות אחרות ,כמו עוולת הרשלנות או הפרת חובה חקוקה ,השגת גבול ,או עוולות
נזיקיות אחרות! ביחס לעוולת הרשלנות ,הפסיקה הכירה לראשונה בחובת זהירות מושגית של עובדים שובתים
כלפי צד ג' במקרה של שביתה בנמל ים ,שבעקבותיה אונייה נשארה בנמל והדבר גרם נזק רב.
ראיתם יישום של ההלכה הזו בפס"ד שקראתם שעוסק בשביתת המצילים ,פרשת חגי עמנואל .שם ,בית הדין הטיל
אחריות משותפת על העירייה ,המדינה ,וארגון העובדים -לנזקו של הילד שטבע וניזוק בעקבות שביתת המצילים
בגלל רשלנות .באותה פרשה ,וגם בפסיקה נוספת ,בבחינת האחריות של הארגון לנזק ,בית הדין מפתח מבחן
שמתמקד בבחינת אינטגרליות הפעולה של השובתים לשביתה .במקרים בהם בוצעו במסגרת שביתה פעולות שלא
נתפסות על ידי בית הדין כחלק אינטגרלי מהשביתה ,פעולות כמו כליאת המנהל ,חסימת שערים ,עיכוב הוצאת
סחורות וכיו"ב -במצבים האלה נחשפו השובתים לתביעות בנזיקין בגלל הנזק שגרמו בפעולתם .בפרשת חגי
עמנואל ,העניין ,כפי שראיתם ,נידון בבית המשפט המחוזי .הסוגייה לא מגיעה לבתי הדין לעבודה כי לא מדובר
בתביעה בין הצדדים ליחסי העבודה ,אלא מי שתובע הוא משפחתו של הילד שטבע וניזוק.
בפרשת עמנואל ,קובע בית הדין שישנה חובת זהירות מושגית של שובתים כלפי צד ג' ,בגין נזקים שנגרמו לו
במהלך השביתה .בית המשפט מרחיב ,וקובע ששובתים עשויים לחוב ברשלנות גם בגין פעולות שהן אינטגרליות
לשביתה ,כגון עצם הפסקת העבודה ,וזאת במצב בו מדובר במעשים שכוונו לגרימת נזק לצד השלישי ,או מעשים
שהם פשוט בלתי חוקיים .תנאי לפטירת השובתים מאחריות ,מבהיר בית המשפט ,הוא שהשביתה תהיה מידתית.
זאת אומרת ,שישנה פרופורציה בין הנזק שניתן לצפות כי יגרם לצד ג' עקב נקיטת פעולה במסגרת השביתה ,לבין
התועלת הניתנת לצפייה לשובתים מעצם נקיטת הפעולה .בנסיבות המקרה ,בית המשפט בוחן את מידתיות
השביתה ואחריות ההסתדרות ,ומוצא שהפסקת עבודת המצילים בחוף בשעה ,14:00למרות שהייתה אינטגרלית
לשביתה ,הייתה רשלנית ,וכי השביתה הזאת לא הייתה מידתית.
לגישת בית המשפט ,ניתן היה לשבות אחרת .למשל ,רק להפחית את מספר המצילים בחוף ,או להמשיך את עבודת
המצילים רק בשעות העומס .ההכרעה אם כן ,הינה שהעירייה ,ההסתדרות ,והמדינה חבות ברשלנות כלפי התובע
בגין התאונה ביחד ולחוד .שכן רשלנותה של כל אחת מהן לחוד ,הביאה לנזקו של התובע.
הביקורת על הלכות אלה ,הינו החשש לפגיעה באפקטיביות של השביתה ככלי לחץ .החשש הוא שברגע שהשביתה
היא אפקטיבית ,ובאמת לוחצת ,אז יגידו שתהיה רשלנות של הארגון .על אף הפתח שפתח בית הדין לתביעות כנגד
עובדים שובתים ,הפתח הזה כמעט ולא מיושם .אנחנו כמעט לא רואים תביעות של צדדים שלישיים כנגד ארגוני
עובדים .לכן ,פסיקה כזו כמו של חגי עמנואל ,היא עדיין יוצאת דופן.
424
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שביתה -הגדרה
במקטע הקודם ,ראינו את מעמדה של השביתה בפסיקה ובחקיקה ,והתמקדנו בהגנות שמעניק הדין לשביתה .לאחר
שהבנו מה עומד על הפרק ולמה ההגדרה חשובה ,במקטע הזה נעבור לשאלת הסף הראשונה ונבין מהי שביתה.
מהי שביתה?
שביתה לא מוגדרת בחוק ולכן כל מה שנדבר עליו במקטע הזה הוא יציר הפסיקה .ההגדרה שמציעה הפסיקה
באופן מצטבר ,היא שהשביתה היא סירוב קיבוצי ,מתואם ,לבצע עבודה ,כנגד מעסיק ,בעניין של תנאי או יחסי
עבודה .נזכיר שהגדרת השביתה חשובה כדי שנדע האם חלות ההגנות שמעניק משפט העבודה על השביתה ,בהן דנו
במקטע הקודם .עכשיו נעמיק בהבנת כל אחד מהמרכיבים האלה .זכרו שזו לא רשימה סגורה .גם כאן ,יתכנו
מקרים עתידיים שיגיעו לבית הדין שיוסיפו קריטריונים להגדרת השביתה.
הגדרת השביתה (לפי הפסיקה):
סירוב קיבוצי .1
מתואם .2
לבצע עבודה .3
כנגד מעסיק .4
בעניין של תנאי או יחסי העבודה .5
425
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סירוב קיבוצי :אם כן ,ראשית ,השביתה היא אקט קיבוצי .משמעות הדבר שלא מדובר באקט של פרט או קבוצה
של פרטים ,אלא בפעולה שנעשית בשם קבוצת העובדים .פרשיה מרתקת שעסקה בכך הייתה במסגרת מחאת
המתמחים בשנת .2011זהו סכסוך קיבוצי שניתן לומר שנמשך עד היום ,כי המתמחים עדיין מנסים לייצר לעצמם
יחידת כוח נפרדת באמצעות ארגון "מרשם" (שעכשיו כבר נקרא "אוהל" -ארגון המתמחים לרפואה) .אבל לא נדבר
עכשיו על הדבר הזה במסגרת הדיון – אלא נחזור לתחילת הסכסוך הזה ,במסגרת הדיון בפרשת המתמחים פס"ד
שמצוי ברשימת הקריאה.
פס"ד המתמחים:
עובדות המקרה :לפני חתימה על הסכם קיבוצי ולאחר שביתה ארוכה ,מאות מתמחים מגישים מכתבי התפטרות.
ארגון הרופאים (ההסתדרות הרפואית בישראל – הר"י) לא תומך בשביתה .המדינה מצידה ,טוענת שההתפטרות
ההמונית הזאת של המתמחים תביא לקריסת מערכת הבריאות הציבורית .במהלך ההליך נחתם הסכם קיבוצי בין
המדינה לארגון הר"י שקובע תניית שקט תעשייתי בת שמונה שנים .המתמחים מרגישים שהייצוג של הר"י לא
מייצג אותם ,לא מייצג את האינטרסים שלהם ורבים מהם פשוט מתפטרים.
השאלה המשפטית :מה המשמעות של ההתפטרות הזאת? האם זה אקט אינדיבידואלי או קולקטיבי?
זה חשוב במיוחד בגלל שארגון העובדים ,הר"י ,לא תמך בהם ,והמתמחים לא מוכרים באותה העת (גם נכון
להקלטה זו ב ) 2021-כיחידת מיקוח נפרדת .זה פס"ד מורכב ומעניין שלא נספיק לדון בכל ההיבטים שלו במקטע
הזה ,ואני מאוד ממליצה לקרוא בעיון את ההמלצה המעניינת ומעוררת המחלוקת בו.
426
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אז היה פס"ד ראשון ,שלא התבקשתם לקרוא ,שם קבע בית הדין שלא מדובר בהתפטרות בתוקף במשפט העבודה
הפרטי ,אלא בהתפטרות קולקטיבית בלתי לגיטימית .הסיבה לכך ,הסביר בית הדין ,היא שמכתבי ההתפטרות לא
עמדו בדרישות צורניות של הודעה מוקדמת ,לא ביטאו גמירות דעת – דובר בנוסח אחיד שהוכתב למתמחים,
המכתבים לא כללו תאריכים וחסרו בהם עוד דרישות צורניות .כמו-כן ,הוסיף בית הדין ,תכלית המכתבים הייתה
הגשמת מטרות ויעדים במסגרת מאבק ארגוני מתמשך ,שלא על דעת הארגון היציג של הרופאים – הר"י.
לכן ,נקבע שמבחינה מהותית מדובר בשביתה – פעולה קיבוצית ,מתואמת ,שמכוונת לשינוי תנאי של הסכם
קיבוצי חתום .אבל שהפעולה הזו היא נעשתה שלא כדין מפני שהיא לא אושרה על ידי ארגון העובדים היציג .כמו
כן ,לא מדובר בצעד מידתי בגלל הנזק האדיר למערכת הבריאות הציבורית שעלול להיגרם מפעולה זו.
בעקבות פס"ד זה ,מגישים המתמחים מכתבי התפטרות חדשים .הפעם ,הם עמדו במבחנים הצורניים .הם נכתבו
על ידי כל מתמחה ,כללו את כל הפרטים והוגשו בנפרד .אבל השאלה המהותית נותרה בעינה – האם הפעם מדובר
בהתפטרות אותנטית במישור האישי?
בפס"ד שקראתם ,בית הדין הכריע שלא מדובר בהתפטרות אישית ,אלא בהתפטרות קולקטיבית -זאת אומרת
בשביתה .ואם זו שביתה ,אז מוענקות לה הגנות של דיני השביתה ובהן סעיף 19לחוק ההסכמים הקיבוציים וחוזה
העבודה המושעה ,ולכן היא לא מנתקת את יחסי העבודה וההתפטרות היא לא התפטרות אותנטית .בית הדין קובע
שבשונה מהתפטרות אישית במשפט העבודה האינדיבידואלי ,התפטרות קולקטיבית במישור משפט העבודה
הקיבוצי היא צעד ארגוני מסוג של שביתה .כלומר ,התפטרות קולקטיבית שמהווה צעד ארגוני במאבק עובדים
לא מביאה לסיום יחסי העבודה האישיים בין העובדים למעסיק .לכן ,ככל שמדובר בהתפטרות קולקטיבית,
שמשמשת אמצעי לחץ על המעסיק בדרך של הפסקת עבודה ,זו לא התפטרות אותנטית .הוא לא מאפשר למתמחים
להתפטר .מעבר לכך ,מכריע בית הדין כי מרגע שמדובר בשביתה הרי שחלים דיני השביתה .עכשיו אנחנו צריכים
לשאול האם השביתה הזאת היא לגיטימית או לא .בשאלה של לגיטימיות השביתה נדון במקטע הבא .בשלב הזה
חשוב להבין את הנפקות וההשלכות של היותה של הפעולה קיבוצית.
מתואם :עכשיו נעבור למרכיב השני בהגדרה -היות הפעולה מתואמת .על מנת שהפעולה הקיבוצית תחשב שביתה,
היא צריכה להיות מתואמת .התחלנו לראות את הדיון בזה בפס"ד המתמחים .אבל לשם הדגמת המרכיב הזה
בהגדרה ,אני אספר לכם על ההלכה שעולה מפס"ד שלא התבקשתם לקרוא – פס"ד קוקה.
פס"ד קוקה:
עובדות המקרה :יו"ר ועד העובדים ברשות השידור מועמד לדין משמעתי בגין הפלת השידורים .הוא טען שהוא
מחה בשם כל העובדים על הכנסת טכנולוגיה חדשה לרשות השידור .הסוגייה מגיעה עד בית המשפט העליון .בית
המשפט העליון ,בערעור ,קובע כי הפעילות של היו"ר הייתה פעולת יחיד – זה לא היה אקט שהקבוצה אישרה.
השופטים מבהיר ים שתאורטית יכול להיות שרק אחד מהעובדים ישבות ,אבל זה צריך להיות מתואם עם שאר
העובדים ובנסיבות המקרה קוקה פעל לבד.
זוהי דרישת התיאום .ראיתם אותה גם בפרשת המתמחים .שם בית הדין מצא ששליחת מכתבי הפיטורים על ידי
מספר כה גדול של מתמחים בתזמון מסוים מלמדת על פעולה מתואמת ולא על פעולה אינדיבידואלית ,ולכן למד
שזו שביתה.
427
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לבצע עבודה :האלמנט השלישי בהגדרה נוגע לתוכן השביתה .מה עושים העובדים בשביתה? הם צריכים לסרב
לעבוד .השביתה צריכה להשליך על עבודתם .שימו לב – שביתה לא מצריכה שכל העובדים ישבתו כל הזמן ,לא
צריך הפסקת עבודה מלאה .הסירוב יכול להיות סירוב מוחלט לבצע עבודה ,או סירוב חלקי ,כמו שביתת האטה
(שביתה איטלקית) ,שביתת שעות נוספות ,שביתה חוזרת ניידת (שביתה לפי מחלקות) ,יש לנו שביתה חלקית
(מבחינת מספר שעות העבודה או מבחינת הפעולות הנעשות) ,ישנה שביתה שנקראת "שביתת הקפדה" (העובדים
עובדים תוך הקפדת יתר על כל הכללים באופן שפוגע במהלך העבודה) ,יש שביתה תוך הפרת איסור לעבוד (עבודה
למרות שהמעסיק הפסיק את העבודה עקב סכסוך עבודה) ,יש שביתת שבט ,ועוד.
בקיצור ,הדין מאפשר גמישות במידת הפגיעה במעסיק שנוקטים העובדים .אם הדין היה דורש שביתה מלאה
בלבד ,הדבר היה מעניק את זכות השביתה וההגנות למספר מאוד מצומצם של פעולות של עובדים.
מה ביחס להפגנות שמכוונות לדעת הציבור ולאו דווקא נגד המעסיק? למשל מצב בו עובדי משמרת הערב עומדים
עם שלטים בזמן שעובדי משמרת הבוקר עובדים .ראיתם את הדיון הזה בפס"ד מכתשים.
פס"ד מכתשים
הדיון שם התעורר ביחס לעובדים שהפגינו ליד שער המפעל מחוץ לשעות העבודה .בנסיבות המקרה ,בית הדין קובע
שלא מדובר בשביתה ,אלא בהפגנה ,ולכן לא קיימות ההגנות הייחודיות של משפט העבודה לשביתה .עם זאת,
עקב כך גם לא ניתן לומר שהעובדים מפרים את חוזה העבודה ,כי לא הופסקה עבודה .לכן ,בסופו של דבר נערך
שם איזון בין חופש הביטוי וזכות ההפגנה לבין זכות הקניין של המעסיק ,כאשר זכות השביתה לא הייתה חלק
מהאיזון.
כנגד מעסיק :האלמנט הרביעי של הגדרת השביתה ,הוא שאותה פעילות קיבוצית ,מתואמת ,שכוללת סירוב לבצע
עבודה – תהיה כנגד המעסיק .ההדגשה שהפעולה צריכה להיות כנגד המעסיק עלתה בנסיבות בהן עובדים שבתו
כנגד המדינה ,בכובעה כריבון ,ולא בכובעה כמעסיקה .ואז התעוררה השאלה האם פעולה כזו מקבלת את ההגנות
של זכות השביתה? בפס"ד חטיב נקבע ששביתה כנגד המדינה היא שביתה פוליטית .תכף נעמיק בפסיקה ביחס
לכך ,אבל כדי להבין אותה ,בוא נזכיר גם את הקריטריון האחרון בהגדרת השביתה.
בעניין של תנאי או יחסי העבודה :האלמנט החמישי והאחרון הוא שהשביתה התעוררה בגין סכסוך שעוסק בתנאי
ויחסי עבודה .זאת אומרת ,מטרותיה של השביתה הינן השגת יעדים שקשורים לתנאי ויחסי העבודה .כאשר
דיברנו על חובת ניהול משא ומתן ,אמרנו שישנה חובת ניהול משא ומתן רק על אותם נושאים שבהם יכול לעסוק
הסכם קיבוצי על פי סעיף 1לחוק ההסכמים הקיבוציים – נושאים של תנאי ויחסי העבודה.
428
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הפסיקה קובעת שניתן לפתוח בשביתה רק לגבי אותם נושאים שלגביהם קמה חובת ניהול משא ומתן .לכן הדיון
שקיימנו ביחס לפרשת ועד עובדי מנהל ומשק ,והשאלה מהם תנאי ויחסי העבודה ,חלים גם לצורך המרכיב הזה
בהגדרת השביתה .השביתה אם כן ,היא כלי עזר במשא ומתן ,ולכן מותרת אך ורק בגין נושאים שמותר להסכים
עליהם בהסכם קיבוצי ושישנה למעשה חובת ניהול משא ומתן בגינם .אך ורק בשל תנאי ויחסי עבודה בהתאם
להגדרתם בסעיף 1לחוק ההסכמים הקיבוציים.
יש כמובן קשר בין שני המרכיבים האחרונים של ההגדרה :פעולה כנגד המעסיק ובעניין של תנאי או יחסי
העבודה .אז בואו נדון בהם ביחד:
הדיון בשני המרכיבים האחרונים מתעורר ביחד כשעובדים מבקשים להשתמש בכוח השביתה כדי להביע את דעתם
על עניינים שחורגים מתנאי ויחסי העבודה ,ונוגעים לשאלות רחבות יותר ,של מדיניות המדינה בכובעה כריבון.
בישראל הסוגייה התעוררה ביחס לשביתות שמכוונות כנגד מדיניות המדינה בשלל נושאים.
בנסיבות אלה ,כאשר השביתה היא לא כנגד המעסיק והיא לא ביחס לתנאי ויחסי העבודה ,בית הדין הבחין בין
שלושה סוגי שביתות:
שביתה כלכלית – היא כנגד המעסיק בתנאי ויחסי עבודה .זאת שביתה לכל דבר ועניין והיא חוסה תחת .1
הגנות דיני השביתה.
שביתה פוליטית – מן הקצה השני מונחת השביתה הפוליטית .זוהי שביתה כנגד המדינה בכובעה כריבון .2
ולא כמעסיקה ,והיא לא עוסקת בתנאי ויחסי העבודה.
429
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שביתה מעין פוליטית – בין הקצוות ,מונח הפיתוח הפסיקתי של השביתה המעין פוליטית .זוהי שביתה .3
של עובדים נגד הריבון ,אבל בעניין שלו יש השלכה על תנאי ויחסי העבודה.
שביתה פוליטית :דוגמא טובה לדיון בשביתה פוליטית עולה מהפרשה בפס"ד חטיב.
באותו מקרה ,הדרוזים ברמת הגולן שבתו בעקבות חוק רמת הגולן שסיפח את שטח רמת הגולן לישראל .שביתה
מזן זה היא לא נגד המעסיק ,היא לא ביחס לתנאי ויחסי העבודה .הטענה של הדרוזים היא בתחום הפוליטי – היא
לא קשורה ליחסי עבודה .בית הדין קובע שזוהי שביתה פוליטית ,ולכן לא חלות עליה ההגנות או דיני השביתה
בכלל .בשנים האחרונות אנחנו עדים לשביתות נוספות מעין אלה ,שלא הגיעו להתדיינות משפטית .למשל ,שביתת
הנשים ,שמחו על היעדר העברת תקציבים לנושא מניעת אלימות במשפחה ,שביתת האזרחים הערבים שמחו נגד
חוק הלאום .נושאים אלו לא הגיעו להתדיינות ,אבל אין ספק שלא מדובר שם בשביתה במובנה בדיני העבודה .ולכן
העובדים לא יכולים היו להנות מהגנת דיני השביתה ,ובהן למשל ,השעיית חוזה העבודה .בעצם מדובר כאן בשימוש
בשם בלבד .השם מטעה ,כי שביתה פוליטית בעצם היא לא שביתה בכלל.
בין השביתה הפוליטית שאינה שביתה כלל במובנים של דיני העבודה ,לשביתה הכלכלית שהיא כנגד מעסיק ועוסקת
בתנאי ויחסי עבודה ,שבה אנחנו עוסקים בדיוננו עד כה ,עומדת השביתה המעין פוליטית.
השביתה המעין פוליטית היא שביתה שלה שתי מטרות :מחד -להפעיל לחץ על הממשלה ביחס לשינוי מדיניות,
מאידך -מאבק שעניינו הגנה על תנאי עבודתם של עובדים.
430
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כאן בדרך כלל מדובר בעובדים שהם עובדי מדינה ,אבל לא בהכרח ,הם יכולים להיות גם עובדי בזק או עובדי חברת
החשמל .בשל מדיניות הממשלה בנושא מסוים ,למשל חינוך ,בריאות או רווחה ,מדיניות ,תקשורת ,ולא פעם גם
מדיניות הפרטה ,משפיעה ישירות על תנאי ויחסי עבודתם.
המבחן שפיתחה הפסיקה לשם זיהוי סוג השביתה הזה ,הוא מבחן המטרה העיקרית .על מנת לבחון האם
לחקיקה או להליך הפוליטי יש השפעה ברורה ומיידית על תנאי עבודתם של העובדים ,והאם המטרה היא כלכלית
או פוליטית בעיקרה בשביתה ,משתמש בית הדין בבחינת המטרה העיקרית של השביתה .מבחן זה בוחן האם יש
זיקה בין נושא השביתה לבין תנאי ויחסי עבודה.
אם יש השלכה על תנאי ויחסי עבודה ,אז יש חובת ניהול משא ומתן על המעסיק וגם זכות לעובדים לשבות.
ההלכה ביחס לשביתה המעיין פוליטית היא שהיא לגיטימית רק כשביתת מחאה קצרה ,ובכפוף למגבלות .שביתה
כזו היא ,לכן ,שביתה מאד מוגבלת .מידת ההגבלה של השביתה קשורה לקשר בין נושאי השביתה לתנאי ויחסי
העבודה .ככל שהקשר חזק יותר תינתן הגנה נרחבת יותר לזכות השביתה.
אנחנו רואים בפסיקה הכרה בשביתה המעין פוליטית בשלל הקשרים .אני אתן לכם כמה דוגמאות .למשל ,בית
הדין מכיר בשביתה המעיין פוליטית כשעובדי נמלי הים בישראל שובתים על פתיחת הנמלים לתחרות ,וגם כאשר
ההסתדרות הכללית שובתת בתקופת המחאה החברתית של שנת 2011כנגד תנאי ההעסקה של עובדי קבלן במדינה.
כאשר עובדי חברת החשמל שובתים על רקע הפרטת החשמל בישראל .כאשר עובדי בזק שובתים על רקע הרצון
לפתיחת שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות.
בכל המקרים האלה ,מופעל מבחן המטרה העיקרית ,ובית הדין מוצא שמדובר בשביתה מעין פוליטית בלבד ולכן
מגביל את זכות השביתה .ההלכה הזו מבהירה לנו שארגוני העובדים לא יכולים להפעיל את כוחם הארגוני כדי
למנוע את מהלכי ההפרטה או כדי למנוע את הגדלת התחרות .עולה מהם שארגון העובדים יכול בעיקר לייקר
תהליכים ,אבל לא למנוע אותם .בהמשך לדיון שקיימנו ביחידה הקודמת ,ביחס לשאלה על מה יכול ארגון לדרוש
ניהול משא ומתן ,הרי שהמשכה הישיר של אותה הלכה נוגע לשביתות .בנסיבות כאלה ,יכול להיות שזה לא מפתיע
שהתפיסה הציבורית את מאבקם של ועדים היא כסחטנים .הדוקטרינה המשפטית לא מאפשרת להם לנקוט
בצעדים ארגוניים על מנת להתנגד למדיניות ולהתנגד להפרטה ,אלא רק להתמקח על מחירה.
פסקי הדין ברשימת הקריאה שעוסקים בכך הם פרשת עובדי תברואה ופרשת ארגון המורים העל יסודיים .פסה"ד
שביסס את ההלכה הזו הוא פס"ד הדין בעניין עובדי התברואה בעיריית תל אביב .שם העובדים שבתו כנגד הכנסתם
של חברות קבלן פרטיות לפינוי פסולת ,ותגבור עובדי העירייה .המעסיק אמר שהסיבה להכנסת העובדים היא לא
פגיעה בזכויותיהם של העובדים הקיימים.
בית הדין האזורי קבע שהשביתה לא לגיטימית כי לא ניתנה הודעה כדין וכי העירייה פעלה בתום לב במסגרת
הפררוגטיבה הניהולית שלה .הדבר מגיע לארצי ,שקובע שאומנם זוהי אינה שביתה לגיטימית ,אבל העירייה פעלה
באופן לא ראוי כשהפעילה עובדי קבלן לפני שהצדדים הגיעו להסכמה ,ולכן שבסופו של יום העניין כן נוגע לתנאי
ויחסי עבודה.
בית הדין קובע שהכנסת קבלנים פרטיים כדי לבצע עבודה שעד כה בוצעה על ידי עובדי העירייה מהווה איום
ממשי על ארגון העובדים ועל העובדים ,וזאת משלושה טעמים :ראשית ,האפשרות להחליף בהדרגה את העובדים
בעובדי קבלן .שנית ,שיטת העסקת העובדים הקבלנים תועתק למחלקות אחרות של העירייה .ולבסוף ,העסקת
431
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קבלנים פרטיים פוגעת בכוח המיקוח של הארגון כלפי המעסיק .על כן ,מכיר בית הדין בשביתה כמעין פוליטית,
ולא מוציא כנגדה צו מניעה.
לסיכום ,במצב בו מדובר בשביתה כנגד המעסיק שאינה בעניין של יחסי העבודה ,בית הדין יכיר בשביתה ככל שניתן
לייצר זיקה בין נושא השביתה לתנאי ויחסי העבודה .עם זאת ,במקרים בהם לא ניתן לייצר את הזיקה הזאת ,כלל,
השביתה תחשב כשביתה פוליטית.
פס"ד מאוחר יותר שכבר מדגיש יותר את מבחן המטרה העיקרית הוא פס"ד ארגון המורים .שם דובר בהשבתת
מערכת החינוך בשנת .2007השביתה התנהלה במשך 48ימים ,על רקע של תוכנית הרפורמה בחינוך .הצדדים
הסכימו על תוספת שכר ,אבל ישנה מחלוקת לגבי אופן יישום הרפורמה .המורים דרושים החזרת שעות הוראה
וצמצום מספר התלמידים בכיתות .המדינה מתנגדת ,היא אומרת שזו הפררוגטיבה השלטונית שלה ולא נושא
למשא ומתן.
בית הדין הרגיש שהוא נתן לצדדים מספיק זמן ,ומשום שהם לא הגיעו להסכמה ,בית הדין בניגוד לרצונו ,כמו
שקראתם שם ,מתערב ומוציא צווי מניעה נגד השביתה .בלב כבד ,וכנגד דעתו החולקת של נציג העובדים באותו
פס"ד ,מוציא בית הדין צו מניעה לשביתה ,וזאת בשל נסיבותיו המיוחדות ויוצאות הדופן של הסכסוך ,ובעיקר בגלל
הנזק האדיר למערכת החינוך ,ההישגים המשמעותיים שכבר השיגו המורים והיות השביתה מעורבת כלכלית
ופוליטית.
בית הדין עושה שם שימוש במבחן המטרה העיקרית כדי לבחון האם לחקיקה או להליך הפוליטי יש השפעה ברורה
ומיידית על תנאי עבודתם של העובדים ,והאם המטרה היא כלכלית או פוליטית בעיקרה .בית הדין מכריע שבמקרה
זה ,שביתת המורים היא לא שביתה פוליטית ,כי אם מעורבת – מעין פוליטית .בית הדין סבור שישנם היבטים של
המחלוקת שהם לגמרי בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק ,עליהם לא ניתן לשבות .כך הדבר למשל לגבי מספר
שעות ההוראה ,ומספר התלמידים בכיתה .ביחס לנושאים האלה ,אומנם אין חובת משא ומתן ביחס למדיניות
עצמה ,אבל יש חובת ניהול משא ומתן על ההשלכות שלהן על תנאי עבודת המורים ,לרבות לעניין השפעת מספר
התלמידים בכיתה על יכולתם של המורים ללמד .לכן העובדים יכולים לשבות ביחס לנושאים האלה ,לא בגלל עצם
ההחלטה ,אלא בגלל ההשלכה על תנאי ויחסי העבודה .אבל השביתה היא בהכרח מוגבלת
במקטע זה הבנו מהי שביתה ,על כל מרכיביה .נסיים את הדיון בשביתה בדיון בהגבלות על השביתה .השביתה
הבלתי לגיטימית ,וצווי המניעה.
432
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
גם כאשר מדובר בשביתה ,כך שמלוא ההגנות יחולו ,עדיין נשאלת השאלה האם זו שביתה לגיטימית .גם שאלה
זו היא תוצר של התפתחות פסיקתית .מצב בו בית הדין מעוניין לאפשר לעובדים לשבות ולתת להם את מלוא
ההגנות ,אבל מחפש וו להיתלות בו ,דרכו הוא יכול להתערב בשביתה דרך הגבלת היקפה .כאשר בית הדין מכריז
שמדובר בשביתה ,אבל היא שביתה בלתי לגיטימית ,לבית הדין תהיה נטייה חזקה יותר להוציא צווי מניעה ולהטיל
מגבלות על השביתה .חשוב לזכור לכל אורך הדיון שנקיים עכשיו שההגנות חלות גם אם השביתה בלתי לגיטימית.
" כללי המשחק " לשביתה לגיטימית – מהי שביתה בלתי -לגיטימית?
בפסיקה בנושא השביתה הבלתי לגיטימית ,בית הדין מפתח ומעבה את כללי המשחק של הצדדים ליחסי העבודה,
ומעצים את התערבות בית הדין והמשפט ביחסי העבודה הקיבוציים – אותו מאפיין שכבר דיברנו עליו בעבר
כמאפיין של שחיקת הקורפורטיזם בישראל.
433
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם כן ,מהי שביתה בלתי לגיטימית? שביתה הינה לגיטימית ,רק כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
בגין סכסוך כלכלי – ראשית ,השביתה היא ביחס לסכסוך כלכלי .כבר דיברנו על זה שניתן לשבות .1
רק ביחס לסכסוך כלכלי ולא ביחס לסכסוך משפטי.
אינה מפרה תניית שקט תעשייתי – שנית ,השביתה לא מפרה תניית שקט תעשייתי בהסכם .2
קיבוצי .אם הארגון התחייב בהסכם קיבוצי שלא לשבות במהלך תוקפו של ההסכם ,זו תניית שקט
תעשייתי ,והארגון כן שובת ,השביתה אינה לגיטימית ובית הדין יוציא צו מניעה .ישנם שני סוגים
מרכזיים של תניות שקט תעשייתי.
תניית שקת תעשייתי מוחלט – איסור מוחלט לשביתה בתקופת ההסכם .במצב כזה בית הדין
נוטה שלא לקבל תניות בהן ארגון מוותר באופן מוחלט על זכות השביתה שלו בכל נושא ,בגלל
חשש לפגיעה בזכויות העובדים .ולכן בית הדין תמיד ינסה לחפש דרך פרשנית לומר שזו בעצם
לא תניה מוחלטת.
תניית שקט יחסי – קובעת איסור שביתה ביחס לכל הנושאים המכוסים בהסכם הקיבוצי או
חלק מהם .לגבי שקט תעשייתי יחסי ,בית הדין מכיר בכך.
ניתנה הודעה כדין – שלישית ,ההודעה על השביתה צריכה להיות כדין .ההודעה היא כדין כאשר .3
מתקיימים שני תנאים שקבועים בחוק יישוב סכסוכי עבודה.
15ימים מראש ("תקופת צינון") -ההודעה צריכה להינתן 15ימים מראש לפי סעיף 5א לחוק •
ישוב סכסוכי עבודה .התקופה הזאת מכונה "תקופת צינון" .המטרה של דרישת ההודעה
המוקדמת היא לאפשר למעסיק להיערך לקראת השביתה ולנסות למנוע אותה.
הודעה מנציגות או ארגון העובדים -לכן ההודעה צריכה להינתן על ידי ארגון העובדים היציג •
או נציגות העובדים .סעיף 3לחוק ישוב סכסוכי עבודה קובע שבסכסוך עבודה שבין מעביד
לעובדיו או לחלק מהם ,הצדדים לסכסוך הם המעביד וארגון העובדים המייצג את רוב
העובדים שהסכסוך נוגע להם .ובאין ארגון עובדים כאמור ,הנציגות שנבחרה על ידי רוב
העובדים האלה ,בין לכל עניין ,ובין לסכסוך העבודה הנדון.
נציגות העבודה יכולה להודיע על שביתה רק אם אין במקום העבודה ארגון עובדים יציג ,אחרת
רק ארגון עובדים יציג יוכל להודיע .זכרו שלפי חוקת ההסתדרות ,בהסתדרות הכללית
לוועדים אסור להכריז על שביתה ,לאור חוקת ההסתדרות .דוגמא ליישום סעיף ,3היא
שבאחד מהסכסוכים בנמלי הים ,עובדי הנמלים רצו לשבות ,וההסתדרות התנגדה .העובדים
שבתו באמצעות הוועד.
הם נתלו בסעיף לחוק יישוב סכסוכי עבודה ,בו כתוב כאמור שמי שצריך לתת את ההודעה
הוא ארגון העובדים היציג או מי שמייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם .ובמקרה הזה,
הם ניסו לטעון שזה ועד העובדים .בית הדין דחה את פרשנותם ,וקבע שאם יש ארגון עובדים
יציג ,רק ארגון העובדים היציג יכול לתת את ההודעה .לעומת זאת ,כשאין ארגון עובדים יציג,
ורק אז ,נציגות עובדים תוכל לתת את ההודעה .לכן ,הארגון היציג הוא היחיד שיכול להחליט
אם העובדים שובתים .קבוצת עובדים במקום עבודה מאורגן לא יכולה לשבות שביתה
לגיטימית.
434
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שימו לב ששני התנאים צריכים להתקיים .שביתה שלא ניתנה עליה הודעה מראש של 15ימים
או שלא ניתנה על ידי ארגון העובדים היציג (או נציגות העובדים בהיעדר ארגון עובדים) – היא
שביתה בלתי לגיטימית ,שמכונה בפסיקה "שביתה פראית".
פגיעה באינטרסים חוקתיים ומידתיות -לבסוף ,אלמנט מגביל נוסף בהקשר של זכות השביתה, .4
היא פגיעה באינטרסים חוקתיים ומידתיות .בית הדין אומר שהוא יגביל את שביתת העובדים אם
הוא מוצא שהיא פוגעת באינטרס הקנייני של המעסיק או באינטרסים ציבוריים באופן בלתי
מידתי .לעניין האינטרס הקנייני של המעסיק ,חשוב להבין ששביתה היא אקט שמעצם טיבו יש בו
משהו שמטרתו לפגוע במעסיק .זהו ניסיון של העובדים להשפיע על המעסיק ,אולי לא לפגוע בו,
אבל לכופף את רצונו של המעסיק תוך ביצוע פעולה שבאופן ברור פוגעת במעסיק אנושות .לכן,
פעמים רבות שביתה מערבת פגיעה בזכות הקניין של המעסיק .במקרים כאלה ,בית הדין מאזן בין
זכות הקניין לזכות השביתה.
אין כאן נוסחת איזון ברורה ,כאשר מובן מאליו שפגיעה כלשהי במעסיק היא מתבקשת .לכן,
השאלה היא שאלה של מידה וגם שאלה של אינטגרליות .עד כמה מדובר בפעולה הכרחית לסירוב
לבצע עבודה ,ועד כמה היא לא הכרחית למאבק הזה? זו שאלה פרשנית מורכבת.
לצד הדיון בקניין המעסיק ,במקרים רבים בית הדין עוסק גם באיזון בין זכות השביתה של עובדים
לבין זכויות יסוד של הציבור בכללותו .למשל ,כשעובדי משרד הפנים שבתו ,והפסיקו להנפיק
דרכונים ,קבע בית הדין שהדבר פוגע בחופש התנועה ,ובשל כך הגביל בית הדין את השביתה
והוציא צו מניעה .בדומה ,בסכסוך בחברת מקורות ,חברה שעוסקת בהספקת מים (שירות חיוני),
קבע בית הדין שלמרות שמדובר בשביתה לגיטימית בכל היבט אחר שלה ,בכל זאת ניתן להטיל
מגבלות על השביתה בגלל הפגיעה החריפה באינטרס הציבור למים .באותו מקרה ,בית הדין ביצע
איזון ונתן צו זמני שקבע שלא תהיה פגיעה בהספקת המים לאוכלוסייה ,אבל העובדים ימשיכו
לעבוד במתכונת שבת וחג – השאר יכולים לשבות .ישנן מדינות בהן ישנו איסור מוחלט על שביתה
בשירותים חיוניים ,אבל זה לא המצב בישראל .הדבר מגיע לדיון בבית הדין לעבודה שמנסה לאזן
בין הזכויות והאינטרסים מבלי לבטל כליל את זכות השביתה.
ראינו דיון באינטרס הציבור ומידתיות השביתה בפס"ד שכבר הזכרנו קודם לכן בפרשת המתמחים .באותו מקרה,
אחרי שהוכרע שמדובר בשביתה ולא בהתפטרות אינדיבידואלית ,התעוררה השאלה השנייה .האם מדובר בשביתה
לגיטימית? בית הדין מכריע שלא ,ממספר סיבות .ראשית ,בית הדין מבהיר שמדובר בשביתה פראית .ההודעה
ביחס אליה לא ניתנה על ידי ארגון העובדים היציג – כזכור ,הר"י התנגד לעמדת המתמחים .ולכן ,ניתן להוציא
נגד השביתה צו מניעה .שנית ,התפטרות המתמחים אינה חוקית מן הטעם שתכליתה לשנות מתנאי הסכם קיבוצי
חתום כדין ,ומשום שהיא פוגעת בתניית שקט תעשייתי .שלישית ,מבהיר בית הדין ,ששביתת המתמחים היא
שביתה לא מידתית ,שמסכנת חיי אדם ,והפגיעה באינטרס הציבור גם היא מטה את הכף לכיוון הוצאת צו מניעה.
הבנו עד כה את הנסיבות בהן יכול להכריז בית הדין על שביתה כלא לגיטימית .עכשיו נעבור להבין את ההשלכות
של הכרעה כזו .נטיית בית הדין להוציא צו מניעה להפסקת השביתה.
435
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
צווי מניעה
אם בית הדין מכריע שמדובר בשביתה לגיטימית ,כך שנשמרו כללי המשחק ,בדרך כלל הוא לא יוציא צו מניעה.
אם בית הדין מוצא שמדובר בשביתה בלתי לגיטימית ,הדבר יוביל אותו להיות נכון יותר להגביל את זכות השביתה
על ידי הוצאת צו מניעה.
עם זאת ,ההחלטה האם להוציא או לא להוציא צו מניעה מצויה לחלוטין בשיקול דעתו של בית הדין .בהתאם
לנסיבות המקרה ,לעיתים גם כאשר השביתה היא בלתי לגיטימית ,בית הדין בכל זאת ימנע מהוצאת צו מניעה.
לפעמים גם כאשר השביתה לגיטימית ,לפעמים בית הדין כן יוצא צו מניעה.
ראינו את זה בפרשת עובדי תברואה .שם ,אם אתם זוכרים ,דובר בשביתה פראית – היא הפרה את תקופת הצינון
בסעיף 5א בחוק יישוב סכסוכי עבודה ,ובל זאת ,בית הדין לא הגביל אותה.
שימו לב! שביתה יכולה להיות בלתי לגיטימית מבחינה משפטית ומוסרית מאוד מבחינת תוכנה ,ולהיפך!
כך למשל ,אם המעסיק לא שילם שכר לעובדים במשך מפר חודשים והעובדים שובתים ,השביתה היא אולי מוסרית
וראויה ,אבל מבחנה משפטית היא בלתי לגיטימית כי מדובר בסכסוך משפטי ולא כלכלי .לכן צריך לא לתת לרגש
לבלבל אותנו כאן .ש ביתה יכולה להיות מאוד מוצדקת ,ועדיין לא להיות לגיטימית מבחינה משפטית .לא צריך
לייחס למונח "שביתה בלתי לגיטימית” משמעות מעבר למשמעות המשפטית הצרה של שביתה שאינה מקיימת את
אחד הכללים המשפטיים שקובעים מתי ניתן לפתוח בשביתה .בכל מקרה ,בין אם השביתה לגיטימית או לא,
ימשיכו לחול הגנות השביתה.
436
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בית הדין הארצי לעבודה מבטא בפסיקה רטוריקה ,לפיה על המשפט להימנע מהתערבות יתר ביחסי העבודה ,וממה
שהוא מכנה "שלטון צווי המניעה" .הוא חוזר ואומר שתפקידו של בית הדין צריך להיות מוגבל .צריך לתת לעובדים
להפעיל את כוח השביתה שלהם .הרטוריקה הזאת מבטאת את התפיסה הקורפורטיסטית הקלאסית של
אוטונומיה לצדדים.
עם זאת ,נשמעות טענות שכיום ,כמעט כל שביתה תמצא את דרכה לבית הדין לעבודה ,ושמעורבות בית הדין בניהול
סכסוכים קיבוציים ,ובכלל זה הגבלת שביתות על ידי מתן צווי מניעה הפכה אינטנסיבית יותר .נציין מאידך,
שהמעסיקים סבורים שבית הדין לא מוציא מספיק צווי מניעה ,ומאפשר גם שביתות לא אחראיות .אז יש כאן אי-
הסכמה.
אם הטענה בדבר המעורבות הגוברת של בית הדין בשביתה והגבלתה נכונה ,מה לדעתכם המחיר של שלטון צווי
המניעה? חישבו על זה לאור הניתוח שמלווה אותנו ,ביחס לאוטונומיה של יחסי העבודה הקיבוציים ,וכן שחיקת
הקורפורטיזם.
מה יכול לעשות מעסיק שנמצא בסכסוך עבודה ,לא מעוניין להסכים לדרישות הארגון ,אבל גם רוצה למנוע שביתה
או לפחות להפחית את הפגיעה בעסקו עקב שביתה? דרך המלך למעסיק במקרה של סכסוך קיבוצי ושביתה היא
לפנות לבית הדין בבקשה למתן צו מניעה .עם זאת ,בניסיון להתמודד עם כוחו של הארגון באופן מהיר וללא פנייה
לבית הדין ,מעסיקים גם מפתחים אמצעי תגובה לשביתה בסגנון "עזרה עצמית" ( .)self helpשני כלים שהפסיקה
הכירה בהם ,במגבלות ,הם השבתת מגן ודחיית שביתה כחלקית .אין הרבה מאוד דיון משפטי בסוגיות האלה ,ולכן
רק נציג את המושגים לשם היכרות כללית ,בלי דיון בפסיקה.
437
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
א .השבתת מגן – בית הדין הכיר באפשרות של המעסיק לבצע השבתה – השבתת מגן .כאשר עובדים מודיעים
על שביתה ,המעסיק יכול להחליט מצידו לפעול ,ולהשבית את המפעל .האפשרות להשבית ,הוגבלה
בפסיקה רק כתגובה להודעת שביתה .זאת אומרת ,היוזמה לא יכולה להגיע מהמעסיק .כמו כן ,עליה
להיעשות מתוך כורח ,כאקט הגנתי בלבד ,ולא כהשבתת מנע .במילים אחרות ,השבתה של המעסיק מותרת
רק עקב השביתה ,במצב בו עבודת העובדים ,שמבקש המעסיק להשבית ,היא לא אפשרית או הופכת
מיותרת וחסרת תוחלת לאור השביתה .בכל מקרה ,על ההשבתה להיות מידתית לשביתה ולהיעשות בתום
לב .הפסיקה מבהירה שהמעסיק לא יכול להפעיל את ההשבתה כעונש .מטרתה אינה ללמד את העובדים
לקח ,לא להרתיע אותם מפני ביצוע פעולות דומות בעתיד.
ב .דחיית שביתה חלקית – כאן הפסיקה מנהלת דיון חוזי .אתם זוכרים שבשביתה מושעה חוזה העבודה
האינדיבידואלי .בית הדין מפרש שביתה חלקית כהצעה של עובדים לחוזה זמני לעבודה חלקית .בהתאם,
המעסיק מצדו רשאי לקבל או לדחות את ההצעה הזאת .אבל בית הדין מבהיר שההחלטה לדחות את
ההצעה צריכה להיעשות בתום לב ותוך שים לב לשאלות של מידתיות .אם המעסיק דוחה את ההצעה
באופן מידתי ,ובתום לב ,אז העובד לא חייב לעבוד ,אבל מצידו ,המעסיק לא חייב לשלם שכר .הפסיקה
אומרת שזאת לא השבתה ,אלא סירוב לערוך חוזה חדש לעבודה חלקית .אומנם זאת לא השבתה ,אלא
דחיית הצעה לחוזה זמני לעבודה חלקית ,אבל המבחן הפסיקתי שמופעל הוא דומה .מבחן מידתיות שבוחן
את התפעול של מקום העבודה.
חשוב להבין שמעבר לשתי האסטרטגיות האלה ,אין אסטרטגיות פעולה אחרות למעסיק .המעסיק לא יכול לפטר
את העובדים ,ולהעסיק אחרים ,כי חוזה העבודה מושעה .כמו כן ,המעסיק לא רשאי להפעיל את המפעל באמצעים
אחרים – בין אם זה עובדי קבלן ,או שימוש בעובדים חיצוניים ,כמו למשל עובדי הלקוחות שרוצים להוציא סחורה
מהמחסן .כמו כן ,הפסיקה הרחיבה והבהירה שהמעסיק לא יכול לשכור עובדים זמניים או חלופיים לבצע את
עבודת העובדים השובתים ,שכן הדבר יעקר את זכות השביתה ,כי העובד מאבד את מקום עבודתו בגלל השתתפותו
בשביתה .הפסיקה מבהירה שהמנגנון של שביתה בנוי על איזון ,כך שמצד אחד נגרם נזק כלכלי לעובדים – הם
מאבדים שכר ,ומצד שני נגרם נזק כלכלי למעסיק – הפסדים כתוצאה מהשבתת עסקו .מתן אפשרות למעסיק
438
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים מפרה את האיזון הזה ,ויוצרת מצב בו רק העובדים משלמים
את מחיר השביתה .הפתרון היחיד שכנראה פתוח בפני המעסיק במצב הזה הינה האפשרות להעסיק את עובדיו
הקיימים ,שלא שובתים (אם יש כאלה) ,במקום העובדים ששובתים ,ורק למשך תקופת השביתה.
ראשית ,כאשר עובדים מסרבים לעבוד ,עלינו לשאול האם בכלל מדובר בשביתה .זאת אומרת ,האם מדובר בסירוב
קיבוצי ,מתואם ,לבצע עבודה ,כנגד מעסיק ,בעניין תנאי ויחסי עבודה .אם התשובה היא לא ,אז לא מדובר
בשביתה ,ולא חלות ההגנות של משפט העבודה הקיבוצי ,בית הדין יינטה להוציא צו מניעה ,כשמנגד לזכות
הקניינית של המעסיק ,אולי יעמדו זכויות לחופש ביטוי והפגנה ,אבל לא זכות ההתארגנות והשביתה .אם אכן
מדובר בשביתה ,צריך לבחון עכשיו מה המעסיק רוצה.
אם הוא רוצה לתבוע את העובדים על נזקיו ,הוא יכול לעשות כן בנסיבות מסוימות .ראינו שמכוח סעיף 19לחוק
ההסכמים הקיבוציים ומכוח דיני הנזיקין המעסיק לא יכול לתבוע בגין גרם הפרת חוזה ,אבל עדיין פתוחה בפניו
ובפני צדדים שלישיים האפשרות לתבוע בגין עוולת הרשלנות ועוולות נזיקיות אחרות .אם מדובר במעסיק הציבורי,
פתוחות בפניו עוד שורה של דרכים לפעולה שנוגעות להגדרת השביתה כמוגנת או לא .לא עסקנו בזה בקורס ,אז רק
דעו לכם שזאת עוד סוגיה שקיימת כאן.
439
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם המעסיק רוצה למנוע את השביתה ,עליו לפנות לבית הדין ,ולבקש שיוצא צו מניעה כנגד השביתה .כאשר בית
הדין שוקל את הסעד ,הוא יבחן האם מדובר בשביתה לגיטימית או לא .הוא יבדוק האם נשמרו כללי המשחק
המינימליים ,האם מדובר בסכסוך כלכלי ,האם נשמרו הסכמי שקט תעשייתי ,האם ניתנה הודעה כדין ,הוא גם
ישקול את הפגיעה באינטרסים חוקתיים ואת מידתיות השביתה .בית הדין יאזן בין אינטרס הציבור ,האינטרס
הקנייני של המעסיק ,למול זכות השביתה של העובדים .אם מדובר בשביתה לגיטימית ,בית הדין יפעיל את שיקול
דעתו ויינ טה שלא להוציא צו מניעה .אם מדובר בשביתה בלתי לגיטימית ,בית הדין יטה יותר להוציא צווי מניעה,
אבל הכל נמצא במסגרת שיקול דעתו של בית הדין.
סיכום
ביחידה זו הכרנו את עולם סכסוכי העבודה הקיבוציים ואת "השיניים" של משפט העבודה הקיבוצי – השביתה,
שלצידו של ההסכם הקיבוצי ,מהווה את הכלי המשפטי המרכזי שמייחד את משפט העבודה הקיבוצי .ראינו את
התפתחות הדוקטרינה המשפטית סביב השביתה ,וחשבנו על השלכותיה של הדוקטרינה הזאת על חירות
ההתארגנות האפקטיבית .בכך ,סיימנו את דיוננו במשפט העבודה הקיבוצי.
ביחידה הבאה ,נעשה אינטגרציה של שלושת הרבדים של משפט העבודה.
התחלנו את הקורס בפירוק של דיני העבודה לשלושה ממדים ולמדנו כל אחד מהם בנפרד .ראינו את ההנחות
הנורמטיביות בבסיסם והכרנו את ארגז הכלים הייחודי של כל אחד מהם.
440
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מרכיבי משפט העבודה לא מופיעים בנפרד ,אלא הם נטמעים כולם בתוך הקשר ההסכמי שבין העובד למעסיק.
בשיעור זה נפנה לראייה אינטגרטיבית ונבין מה קורה כאשר מקורות נורמטיביים שונים הופכים להיות חלק בלתי
נפרד ממכלול ההתקשרות של יחסי העבודה .מה היחס בין נורמות ממקורות שונים? מה קורה כאשר יש התנגשות
או משלימים זה את זה?
לצורך הדיון נציג את המקורות הנורמטיביים מפרספקטיבה נוספת ונמקם אותם על גבי "פירמידת הנורמות" של
משפט העבודה .ביחידה הזו נעשה שימוש בפירמידה ככלי אינטגרטיבי.
היררכיית הנורמות
441
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
החוקה – בראש הפירמידה ,מעל הכל ברמה הנורמטיבית .אנו יודעים שזכויות היסוד והדיון החוקתי חל •
לא רק ביחסים בין המדינה והפרט אלא גם בין המעסיקים לעובדים.
חקיקת הכנסת (בעיקר חוקי המגן). •
צווי הרחבה – דרג ביניים ,מצד אחד מקורם בהסכם קיבוצי ,אך מכיוון ששר הכלכלה או העבודה מעניק •
להם תוקף נוסף על ידי הוצאת צו ההרחבה ,מעמדם הוא כשל חקיקת משנה.
הסכמים קיבוציים – מבחינת משפט העבודה הישראלי אין הבחנה בין הסכם קיבוצי מיוחד לכללי .כולם •
נמצאים באותו רובד .רובד שכפי שאמרנו מקצתו חוק ומקצתו חוזה ,ולכן הוא ממוקם בין חוק לחוזה
בפירמידה.
רובד חוזי – רובד זה כולל את הנורמות שמעוגנות בחוזה הכתוב ,וגם את אלה שנוצרות מהתנהגות חוזרת •
ונשנית במקום העבודה – בין אם זה הנוהג המסייע לנו להבין את התוכן האמיתי של ההסדר החוזי ,ובין
אם זה ההסדר הקיבוצי שראינו שלפחות בעבר עיקר מעמדו היה במישור החוזי.
יש להדגיש שהכללים שמסדירים את היחס בין המישורים השונים בפירמידה הם לא רק כללים טכניים ,אלא
משקפים בחירות חברתיות וערכיות .לפני שנפנה ללמוד את כללי התיאום ,נסכם תהליכים שראינו לאורך הסמסטר
עד עכשיו.
היחס בין הממדים השונים של משפט העבודה הוא תוצר של מאבק בין תפיסות ערכיות שונות לגבי השאלה מי
ראוי שיסדיר את שוק העבודה .היד הנעלמה (הממד החוזי) ,ארגוני העובדים והמעסיקים (הסוכנים המסדירים את
הממד הקיבוצי) או אולי הרשות המחוקקת והשופטת שמכתיבות את הנורמות המשפטיות בממד הרגולטיבי.
התהליך שליווה את הדיון שלנו עד כה הצביע על כך שבעבר התשובה בישראל הייתה מאוד ברורה – עיקר ההסדרה
הייתה על דרך הסכמים קיבוציים .כתוצאה מכך ,הרבה מהנורמות במרחב המשא ומתן הופקעו על ידי ההסכם
הקיבוצי ,ומרחב המשא ומתן האישי צומצם.
כתוצאה מכך ,בעבר גם היקף הרגולציה בישראל היה יחסית קטן ,ואמנם אחד מהפרויקטים החקיקתיים
הראשונים של הכנסת היה לחוקק חוקי עבודה (חוק שעות עבודה ומנוחה ,חוק עבודת נשים ,חוק חופשה שנתית,
חוק הסכמים קיבוציים וחוק יישוב סכסוכי עבודה) .ביחס למדינות אחרות ,היו בישראל מעט מאוד חוקים.
442
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הרציונל שחל היה שההסדרה של שוק העבודה לא צריכה להיות בחוזה או בחוק ,אלא במשא ומתן אוטונומי בין
ארגוני עובדים ומעסיקים .בדיון על חוקי המגן דיברנו על התהליך ההידראולי של התכווצות המישור הקיבוצי
והתרחבות מישורי ההסדרה הציבוריים והפרטיים .לאורך הקורס העמקנו והרחבנו בכך.
התייחסנו לירידה בהיקף תחולת הסכמים קיבוציים ,ולכן ההתכווצות של הרובד הנ"ל .המלומד קרל פולני כתב
שכאשר יש תהליך הולך ומתעצם של קומודיפיקציה של העבודה (הפיכת העבודה למצרך) ,החברה לא תצליח
להתמודד עם התוצאות החברתיות שנובעות מכך שיבואו לידי ביטוי במדדי עוני ואי שוויון ,ניכור ואובדן
סולידריות.
כתוצאה מכך ,גורס פולני ,תיווצר התנועה הכפולה .כלומר ,בד בבד עם הפרטת קשר העבודה שנובעת מצמצום
תחולת הסכמים קיבוציים ,ובצידה הרחבת משא ומתן שמתנהל על פי כוחות השוק ,ניתן לזהות גם את התנועה
השנייה ,והתנועה השנייה מאופיינת בהליך של הצברה (מלשון ציבורי) שבא לידי ביטוי בהתערבות ציבורית מוגברת
על דרך של רגולציה .זה מביא אותנו לתיאור של התהליך הזה גם על ידי המטפורה של שעון החול.
הרובד האמצעי של הסכמים קיבוציים מצטמק ויש לו דחיסה כלפי מעלה ומטה בו"ז .יותר ויותר עובדים צריכים
לנהל משא ומתן אישי ,אבל באותה עת המחוקק ובית הדין לעבודה נכנסים ומתערבים הרבה יותר מאי פעם .לכן
יש לנו תהליך של הפרטה והצברה בו זמנית.
מהו הביטוי המשפטי של התהליך הזה? הרחבת הספירה הציבורית בתחום של דיני העבודה יכולה לנבוע מאימוץ
הסדרים שבעבר היו בהסכמים קיבוציים והפיכתן לחוק .שכר מינימום הוסדר בעבר בהסכמים קיבוציים כחלק
ממערך הסדרה כולל של השכר אבל מ '87-שכר מינימום מוסדר ברגולציה .עם ירידת כוחם של הסכמים קיבוציים,
הסדרת השכר של עובדים רבים מעל ומעבר לשכר המינימום נותרת לכוחות השוק (משא ומתן אינדיבידואלי) .ולכן
יש גם פערי שכר גדולים יותר .זאת דוגמא להפרטה והצברה שמתרחשים בו זמנית.
עוד דוגמא – כשנחקק חוק הודעה מוקדמת לפני פיטורים והתפטרות ב ,'96-גם כאן ,החוק לקח הסדרים שהיו
בהסכמים קיבוציים והפך אותם להסדר ציבורי .יש גם תחומים רגולטיביים שלמים שבעבר בכלל לא הוסדרו
443
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בהסכמים קיבוציים ובעיקר בולט הדבר בכל מה שנוגע לשוויון הזדמנויות בתעסוקה ,או לזכויות אזרחיות בעבודה
כמו חופש העיסוק וחופש הביטוי .ראינו תהליך דומה של הרחבת הספרה הציבורית אבל הפעם דרך דיני החוזים
וחובת תו"ל ,ולא בדרך של חקיקה .כך למשל ביחס להגבלות על פיטורים .ב 2002-יצא פס"ד של הרמן נ' סונול ,ובו
בית הדין קבע שיש חובת שימוע בכל מקום עבודה ,לכל עובד ,וזאת מכוח עיקרון תו"ל .לפני כן ,עקרון השימוע היה
עיקרון שהופיע בהסכמים קיבוציים .עכשיו הוא עקרון שחל באופן אוניברסלי ורגולטיבי על כלל העובדים.
אך הרבה מעבר לחובת שימוע אוניברסלית ,להרבה עובדים אין עוד הגנה מהותית מפני פיטורים ,ולכן מינימום
ציבורי אוניברסלי כלפי מעלה ובצידו הפערים בין עובדים במשק גדלים ,כתוצאה מהבדלים בין עובדים המכוסים
על ידי הסכמים קיבוציים ואלו שצריכים להתמודד בזירה של הממד ההסכמי על פי כוחות השוק בלבד .האם
המקור הנורמטיבי של הנורמה באמת משנה? אפשר להגיד שהמסה נשמרה – פעם כובד המשקל היה בהסכמים
קיבוציים ,היום בחוזה ובחוק .סה"כ אותו דבר .מה זה משנה אם שכר המינימום ,השימוע או ההודעה המוקדמת
נמצאים בהסכם קיבוצי שהוראותיו האישיות קוגנטיות ,או בחוק קוגנטי או בעיקרון כללי של דיני החוזים?
אבל אנו צריכים לחזור ולהסתכל על כל הדרך שעברנו .בכל אחד מהממדים שלמדנו ראינו שיש יתרונות וחסרונות.
ההבדל כפי שכבר ראינו לאורך הקורס הוא לא רק בגוף שמייצר את הנורמה ,אלא גם בתוכן של ההסדרה ובדרכי
האכיפה שלה .לכן ,ההבדלים יכולים להיות במישור המעשי.
האם וכיצד ניתן לאכוף זכויות בעבודה? או אולי במישור ערכי – מי מרוויח ומי מפסיד מדרכי ההסדרה השונות?
לכן ,כאשר אנו רוצים לבחון האם התהליך הזה של שעון החול ,או "התנועה הכפולה" כפי שתיאר זאת פולני ,מיטיב
או מזיק ,אנו צריכים לחשוב בצורה ביקורתית על השאלה מי מסדיר היום בפועל את שוק העבודה ,ומה הרווחנו
ומה הפסדנו כתוצאה מהתהליכים שתיארנו? כדי לסייע בחשיבה אינטגרטיבית על שאלה זו ,נעשה שני מהלכים:
ראשית ,נלמד את מערכת הדינים שמתאמת בין רכיבי משפט העבודה .מערכת דינים זו משקפת עקרונות שלמדנו
עד כה ואנו נעשה בהם סדר .לאחר מכן ,נעשה שימוש בפירמידת הנורמות על מנת לייצר מסגרת מושגית חדשה
שתסייע לנו להתקדם הלאה ולהבין את הדילמות המשפטיות סביב שער הכניסה לקורס שלנו – קיומם של יחסי
עובד ומעסיק.
444
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כאשר אנחנו מסתכלים על פירמידת הנורמות ,אנו צריכים להביא בחשבון שיש לנו שני סוגים של התאמות שנרצה
לבחון .סוג אחד זה כשיש קונפליקטים בין נורמות שונות באותה מדרגה ,והשני הוא מה קורה כאשר יש קונפליקט
בין שתי נורמות בדרגות שונות.
אנו מפעילים כללי תיאום שמתאימים לאותה מדרגה בהיררכיה .כאשר יש לנו חוק מסוים ,לדוגמא חוק עבודת
נשים שקובע שאסור לפטר עובדת במשך שלושים יום לאחר היריון ,חופשת לידה או חל"ת ,ואז משנים את החוק
וקובעים שאסור לפטר במשך 60ימים ,הרי ברור שהתיקון העדכני יגבר על ההסדר המוקדם .בדומה ,אם נבחן
הסדר נורמה שמקורה בחוזה העבודה ,אזי ככול שחוזה העבודה משתנה בתהליך של רביזיה ,כך גם משתנה התוכן
של ההסכם בין העובד לבין המעסיק .הסוגייה מעט פחות אינטואיטיבית כאשר אנו מגיעים להסכם הקיבוצי ,שם
לא תמיד חל ההסדר לפיו נורמה מאוחרת גוברת על נורמה מוקדמת.
לגבי הסכמים קיבוציים יש לנו את ס' 23לחוק הסכמים קיבוציים ,המתייחס לסתירה בין הסכמים וקובע הסדר
ייחודי" :היו חלים על עובד יותר מהסכם קיבוצי אחד ,הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד".
אין היררכיה בין הסכם קיבוצי כללי ומיוחד .מבחינה נורמטיבית ,שניהם הסכמים קיבוציים שיחול •
עליהם סעיף .23
פעמים רבות היחס בין הסכמים קיבוציים הוא אינו יחס של סתירה ,אלא השלמה ,כך שמדובר בהסדרים •
נפרדים לעומת הסדרים הסותרים זה את זה (בהם עוסק סעיף .)23
445
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בואו נבין את ההבחנה בין נורמות סותרות לנורמות משלימות בהסכמים קיבוציים; אם יהיה הסכם קיבוצי אחד
שקובע שיש להביא ב חשבון וותק בעיסוק במקום עבודה קודם לצורך חישוב השכר ,והסכם קיבוצי אחר באותו
מקום עבודה שלא מתחשב בוותק שצברנו במקום עבודה אחר ,במקרה כזה ילכו עם ההוראה שמיטיבה עם העובד.
לא מבטלים הוראה אחת באופן גורף ,אלא בוחנים איזו הוראה מבין ההוראות הסותרות מיטיבה עם העובד.
חייבים להשתמש בסעיף 23בשביל ליישב ביניהם .הרבה פעמים לא מגיעים למצב של סתירה ,ולכן אין צורך
בהסדר של סעיף .23כך למשל ,אם יש הסכם הקובע תוספת על עבודה בשעות נוספות ,והסכם נוסף הקובע תוספת
על עבודה במשמרת לילה ,בית הדין לעבודה יגיד שאין סתירה בין ההסכמים ,שכן שניהם מספקים הטבות שתכליתן
שונה ,ולכן ההסכמים משלימים זה את זה .עניין תוספת הלילה יילקח מההסכם הקיבוצי שמיטיב ביותר עם
העובדים לעניין זה ,ועניין תוספת העבודה בשעות נוספות יילקח מההסכם הקיבוצי שמיטיב ביותר עם העובדים
לעניין של שעות נוספות .ההסדרים יובנו כמשלימים זה את זה ,ולא כסותרים.
סיטואציה אחרת ,מתייחסת לצורך בתיאום בין נורמות שמגיעות מרבדים שונים .כך למשל ,יכול להיות עובד
שעובד מספר שעות נוספות ,ונניח שישנם שלושה מקורות נורמטיביים שמסדירים את התגמול שמגיע לו :חוק שעות
עבודה ומנוחה ,הסכם קיבוצי שתנאיו מטיבים לעומת החוק ,ונניח שבפועל חל הסדר שלישי הנובע מהתנהגות
חוזרת ונשנית של הצדדים – המעסיק מעניק הטבה גלובלית לעובדים על כך שהם עובדים שעות נוספות ,כך שהלכה
למעשה הצדדים לא נוהגים לא לפי החוק או ההסכם הקיבוצי ,אלא הם הגיעו לאיזושהי הבנה חוזית ביניהם.
מהי הנורמה הקובעת את מערך הזכויות של העובד? במקרה הזה אנו רואים שלתוך חוזה העבודה נשאבות נורמות
לגבי תוספת שעות נוספות והן לא אחידות בתוכן שלהן ,והן מגיעות ממקורות שונים :חוק ,הסכם קיבוצי ונוהג.
מה מגיע לעובד? מהו הסכום עבור שעות נוספות?
446
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
447
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לא ניתן לגרוע מזכות שנקבעה לעובד ברמה נורמטיבית גבוהה יותר בפירמידה .כלל זה משקף את עיקרון .1
הקוגנטיות שלמדנו .הסדר חוזי שנמצא בתחתית הפירמידה לא יכול לפגוע בהסכם קיבוצי ,צו הרחבה,
חוק מגן ובטח שלא בחוקה .הכלל כן מוסיף לנו ,שעקרון זה נכון לגבי כל צמד של הסדרים שניקח
מפירמידת הנורמות .כך למשל ,חוק לא יכול לפגוע בחוקה .ואכן היו ניסיונות של ארגוני המעסיקים לעתור
לבג"ץ בטענה שחוק מגן פוגע בזכות הקניין שמקורה בחוקי היסוד ,ובג"ץ קבע שיש פגיעה אך היא מידתית
ולכן עוברת את תנאי פסקת ההגבלה .בדומה ,ראינו שהסכם קיבוצי לא יכול לפגוע בחוק (ראינו זאת בעיקר
בדיני איסור אפליה) .הסכם קיבוצי שפוגע בעיקרון השוויון – ההסכם הקיבוצי נסוג והעקרון החוקתי של
שוויון גובר.
ניתן להוסיף מעל ומעבר לזכויות העובד שנקבעו ברמה גבוהה יותר של היררכיית הנורמות .גם כאן הרעיון .2
הוא טריוויאלי – אם יש לנו חוק שכר מינימום הקובע את השכר המינימלי ,ברור שאפשר להוסיף בחוזה
מעל ומעבר לשכר המינימום .אם חוק חופשה שנתית קובע 12ימי חופשה שנתית לעובד ,ברור שאפשר
לעשות הסכם קיבוצי שייתן לעובד 30ימי חופשה שנתית .אם ברמה החוקתית קובע בית הדין הגנה
מסוימת לפרטיות של העובד ,אין בעיה לתת בהסכם קיבוצי הגנה גבוהה עוד יותר לפרטיות העובד .לכן גם
כאן הכלל השני תקף לכל צמד נורמות שנרצה לקחת מהפירמידה .ואמנם ,יש חריג – הצמד חוזה והסכם
קיבוצי .סעיף 22לחוק הסכמים קיבוציים קובע שיש נסיבות בהן ההסכם הקיבוצי כולל "הוראה מונעת"
שהופכת את ההסכם לכזה שמגביל הסכמות חוזיות מיטיבות .במצב כזה לא ניתן להוסיף בחוזה מעל
ומעבר להסכם הקיבוצי .כלומר בעוד שהכלל הראשון הדגיש שההסכם הקיבוצי הינו רצפה של זכויות,
סעיף 22מאפשר בנסיבות מסוימות שההסכם הקיבוצי יהיה גם תקרה של זכויות ואז כלל 2לא חל (נראה
בהמשך באילו מצבים זה קורה).
את הבחינה הזו עושים בעזרת שני הכללים שלמדנו ,אך תמיד עושים את זה פריט מול פריט ולא מכלול .3
מול מכלול .גם את הרעיון הזה ראינו בפסיקה כשעסקנו בדיון בחוק שעות עבודה ומנוחה באיסור על שכר
גלובלי .בדרך כלל בית הדין ידחה טענה של שעות נוספות גלובליות .בית הדין גם לא יקבל טענה של תוספת
ימי חופשה במקום שעות נוספות .אנו לומדים שיש לקיים את כל אחד מהאזורים המופקעים הקוגנטיים
כלשונו .מבחינה אופרטיבית ,זה אומר שכשאנו משווים את ההסדרים השונים ,נבודד כל נושא ונושא.
למשל ,נבדוק את השכר בחוזה לעומת השכר בהסכם הקיבוצי .לאחר מכן תוספת שעות נוספות בחוזה,
לעומת הזכויות שנקבעו בהסכם הקיבוצי ובחוק .כל סוגייה נבדוק בנפרד .זאת המשמעות של פריט מול
פריט.
הכללים לא לגמרי הרמטיים .הם מסבירים כמעט את כל הפסיקה ,ואולם אנו רואים מדי פעם פסקי דין שמלמדים
שיש מרחב תמרון מסוים .ועוד יותר מכך ,השימוש בכללים יכול להאיר התלבטויות של בית הדין .לדוגמא ,קמיל
נ' בזק.
448
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במקרה זה נערך משא ומתן קיבוצי ,שבו ניתנה לעובדים איזושהי פרמיה מסוימת באופן קבוע .הצדדים להסכם
הקיבוצי קבעו שהיא לא תיכנס לתוך החישוב של שכר היסוד.
לפי חוק שעות עבודה ומנוחה ,חישוב התוספת לשכר עבור שעות נוספות מחושבת על בסיס השכר יחד עם כל
התוספות הקבועות שמתווספות אליו .אי לכך ,היישום הפורמלי של הכלל הראשון שלמדנו ,מחייב שלא יתנו על
הוראות החוק ,ולכן צריך לכלול את אותה פרמיה בקביעת השכר הקובע לתוספת שעות נוספות .אבל בית הדין
לעבודה אומר את הדבר הבא; היה כאן משא ומתן וניתנו לעובדים תוספות .המחיר של התוספת מבחינת המעסיק
אינו רק התשלום הישיר ,אלא לפי תביעת העובדים זה גם תשלום יחסי ביחס לשורה של הסדרים נלווים (שעות
נוספות ,קרן השתלמות ,פנסיה) .ואולם ,במסגרת המשא ומתן המעסיק לא היה מוכן לשלם תוספת כלכלית מעבר
לתוספת שהוסכמה ,ולכן הוסכם בין הצדדים שהתוספת לא תיכנס לבסיס השכר.
אם בית הדין יקבע ש יש להביא בחשבון את התוספת גם לכל התשלומים הנגזרים ממנה ,כמו שעות נוספות,
המעסיק יתעקש בפעם הבאה לא לתת תוספת ,או תוספת נמוכה יותר .בית הדין סבר שמכיוון שההחרגה מחוק
שעות עבודה ומנוחה הייתה חלק ממשא ומתן כלכלי שהצדדים היו מודעים לו ,ושבעצם הם חתרו לקראת שווי
חבילה מסוימת שהמעסיק רצה להעניק לעובדים ,צריך לתת תוקף לרצון הצדדים (ויש בזה היגיון) .סה"כ ,הכל
בא לידי ביטוי בסכום כסף .מצד שני ,ניתן היה לומר שהדרך הנכונה היא לתת תוספת יותר נמוכה ולהתחשב בה
במסגרת הכללים הקוגנטיים ,כך שבסופו של דבר הסכום יהיה זהה .תועלת נוספת הינה הפישוט של תלוש השכר.
בדוגמא זו ,בית הדין נקט ביישום תכליתי המתחקה אחר ההיגיון הכלכלי של הצדדים להסכם.
449
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בין הסכם קיבוצי לחוזה אישי – ס עיף 22לחוק ה סדרים קיבוציים – "הוראה מונעת"
סה"כ ,שלושת הכללים שהצגנו פשוטים וקל לעבוד איתם .אבל חשיבות מיוחדת יש לייחס לצימוד שבין הסכם
קיבוצי לחוזה .מישורים נורמטיביים אלה מייצגים את המתח שבין האינדיבידואלי לקיבוצי ,ולכן טומנים בחובם
הכרעה שהיא לא רק טכנית אלא גם ערכית על כוחה של הקבוצה להגביל את היחיד .וכאן במישור הזה המחוקק
יצר את סעיף 22לחוק הסכמים קיבוציים.
החרגה מהכלל השני ,לפיו ניתן להוסיף מעל ומעבר לזכויות העובד שנקבעו ברמה נורמטיבית גבוהה ,אבל יש
נסיבות בהן הקבוצה יכולה להגביל את הפרט ,דרך קביעת הוראה מונעת .הסעיף אומר שברירת המחדל היא מה
שאמר כלל – 2ניתן להעניק יותר בחוזה האישי לעומת מה שנקבע בהסכם הקיבוצי .החריג זה אם הצדדים להסכם
הקיבוצי הכניסו הוראה מפורשת ומוסכמת שמונעת את זה .הוראה מונעת יכולה לקבוע שלא ניתן להוסיף להסכם
הקיבוצי מעל ומעבר להסכם ,והמחוקק נותן לכך תוקף .מה הרציונל להסדר זה? יש בו היגיון מצד העובדים ומצד
המעסיק כאחד ,אם כי השיקולים שונים.
עובדים – בדרך כלל במשא ומתן קיבוצי יש שני שלבים שאינם תמיד מובחנים זה מזה בצורה חדה ,אבל •
הם כן מעצבים דינמיקה של משא ומתן .בשלב הראשון ,הצדדים נושאים ונותנים על עלות החבילה הכוללת
שהמעסיק ייתן במסגרת ההסכם הקיבוצי לעובדים .העובדים דורשים יותר ,המעסיק רוצה להוסיף להם
פחות ,מנהלים משא ומתן ובסופו של דבר הם סוגרים על תוספת מסוימת שלצורך הדוגמא שוויה 100
יחידות .בשלב השני מתעוררת השאלה איך מחלקים את ה 100-יחידות האלה.
אפשר לחלק אותה באופן אחיד בין העובדים ,או על פי בכירות (שימור עובדים בכירים) .אפשר להחליט
שהעובדים החלשים יקבלו יותר ,כי השכר שלהם לא מספיק למחייתם .ישנן כל מיני דרכים לחלק ,וזהו
הרעיון של משפט העבודה האוטונומי – הצדדים חופשיים להחליט כרצונם .נניח שהמעסיק הסכים לתת
450
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
100יחידות ועכשיו אנו הולכים לפי הכלל ואומרים שאפשר לתת מעל ומעבר למה שההסכם הקיבוצי קובע
במשא ומתן אישי.
בסיטואציה כזו ,יהיו מספר עובדים בכירים בארגון שיגידו שהסכם קיבוצי זה טוב ויפה אבל הם רוצים
יותר לעצמם .הם ינהלו משא ומתן אישי על תנאיהם .העובדים שיעשו זאת יהיו בדרך כלל עובדים בעלי
כוח מיקוח משמעותי כפרטים .במידה וזה אפשרי ,המעסיק צריך לחזות זאת מראש .לכן ,מאחר והוא חזה
את זה מראש ,הוא לא יהיה מוכן להעניק לארגון העובדים 100יחידות ,אלא רק 90יחידות (ישמור 10בצד
למשא ומתן האישי) .המשמעות של הדבר היא שנפרצת הדרך עבור כל העובדים לנהל משא ומתן אישי.
מאחר ועכשיו מחלקים 90יחידות ולא ,100כל עובד מקבל קצת פחות ויש יותר עובדים שמרגישים שמגיע
להם יותר.
המעסיק מבין את הדינמיקה הזו ,אז מלכתחילה הוא לא יסכים ל 90 -אלא ל 80 -יחידות וחוזר חלילה...
ככל וקבוצת האנשים שמנהלים משא ומתן אישי הולכת ומתרחבת ,וככל שההסכם הקיבוצי יחלק פחות
יחידות של כסף ,המעסיק צריך לשמור יותר רזרבות למשא ומתן אישי .בהדרגה יירד כוחו של ההסכם
הקיבוצי ,ואם הדינמיקה הזו תמשיך ,ההסכם הקיבוצי ייתן תוספת מינימלית לעובדים ,וכל עובד ינהל
משא ומתן על תנאיו מעבר לרצפה שההסכם הקיבוצי קבע .מודל זה הינו תיאורטי ,משום שבפועל
הדינמיקה לא כזו שכל עובד במקום עבודה יכול לפנות למעסיק ולבקש לנהל משא ומתן אישי.
ובכל זאת ,מה שמתואר כאן זה חשש חלוקתי אמיתי .לארגון העובדים יש אינטרס לשמר את כל המשא
ומתן הכלכלי תחת המטרייה הקיבוצית ולא לאפשר פריצה של בודדים חזקים מחוץ למסגרת הקיבוצית.
הדבר דומה לניסיון של הבכירים בפז לפרוץ החוצה ולנהל משא ומתן קיבוצי לעצמם .באופן כללי ,ניתן
להגיד שמשא ומתן אישי חותר תחת החוזק של המסגרת הקיבוצית .זה מסביר מדוע ארגון עובדים ירצה
להכניס הוראה מונעת להסכם הקיבוצי ,כלומר הוראה שאוסרת לנהל משא ומתן אישי מעל ומעבר להסכם.
מעסיק – עיקר פסקי הדין בנושא הוראה מונעת לפי סעיף 22עוסקים במעסיק שטען להוראה מסוג זה. •
הרציונל אומר שהמעסיק חושב שאם הוא כבר ניהל משא ומתן קשה והצליח לשמור על הקופה שלא תיפרץ
מול ארגון העובדים תחת איום שביתה ,הוא רוצה לדעת שההסכם הקיבוצי סוגר לו את כל הפינות .הוא
לא רוצה שיבואו אנשים ויבקשו תוספות נוספות .הוא לא רוצה רביזיות בשטח שהעובדים יתחילו לקבל
יותר ואז יטענו שהייתה רביזיה בחוזה האישי שלהם .הוא רוצה למנוע ממנהלים בדרג ביניים להבטיח
הבטחות לעובדים בדבר תוספת שכר .מבחינת המעסיק יש יתרון לדעת שההסכם הקיבוצי סוגר את הכל.
סעיף 22מאפשר אך לא מחייב הכנסת הוראה מונעת .במידה והצדדים לא יכניסו הוראה מונעת ,חופש המשא
ומתן האישי גובר וזכותם של העובדים והמעסיק לנהל משא ומתן אישי מעל ומעבר להסכם.
451
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ירוחם תבור היה מורה בת"א .באותה עת היה נהוג שבמידה ומשלמים בטעות יותר מדי למורים ,הם לא חייבים
להחזיר את הכסף .כלומר ,האחריות על תשלום ביתר בטעות היא על המעסיק .לימים ,ארגון המורים ועיריית ת"א
נכנסו למשא ומתן על מנת לשפר שורה של הסדרי שכר והעסקה בעירייה .במסגרת המשא ומתן ,עמד על הפרק
שינוי הכלל בנוג ע לתשלום יתר בטעות .ארגון המורים הסכים שבמידה ושולם תשלום יתר ,על העובד להחזיר את
הכסף לעירייה .כלומר ,האחריות עוברת מהמעסיק לעובד .ירוחם תבור קיבל תשלום יתר ,והעירייה תובעת חזרה
את התשלום וירוחם אומר שהוא אינו חייב להחזיר את הכסף.
נמקם את הנורמות במדרגות המתאימות; בעבר היה הסכם קיבוצי ,וההסדר בדבר תשלום יתר לא היה מוסדר בו,
אלא בפרקטיקה נהוגה .ההסדר הקיבוצי נמצא באותו מישור יחד עם החוזה האישי ,ואנו אומרים שהנורמה היא
שאין להשיב תשלום ביתר .בהסכם הקיבוצי החדש ,נקבע שיש להשיב תשלום ביתר .מבחינת העובד ,הנורמה
החוזית היא העדיפה ,ולכן הוא לא צריך להחזיר את הכסף (כלל מספר .)2
בנקודה הזו חשוב להדגיש שאין לנו כלל מספר ,4שהוא לכאורה אינטואיטיבי אך לא קיים .כלל 4היה אומר
שמאוחר גובר על מוקדם .כאמור ,כלל זה לא קיים .חוק מאוחר על פני חוק מוקדם – כן .הסדר בחוזה שעבר רביזיה
– כן .הסכם קיבוצי חדש שמבטל הסכם קיבוצי קודם – כן .אבל כאשר אנו מתאמים בין נורמות הנמצאות בדרגות
שונות של ההיררכיה ,אין לנו כלל שמאוחר גובר על מוקדם.
מה שאנו עושים כאן זה ברירת הדין (משב"ל פרטי) .אנחנו בוחרים את הדין המתאים לאותה סיטואציה ,האם זה
הדין החוזי או הדין הקיבוצי? בתוך כל אחד מהדינים ,אנו רוצים לדעת מה אומר הדין בשלב הכי עדכני .בשלב הכי
עדכני במישור החוזי ההסדר הקיים הוא שלא צריך להשיב תשלום ביתר .בשלב הכי עדכני במישור הקיבוצי נקבע
שיש להשיב תשלומים ביתר.
452
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לכן ,על פני הדברים אומר בית הדין ,אנו צריכים כללי התאמה בין הרמות .ניתן להיטיב עם העובד ביחס לנורמה
שנקבעה ברמה נורמטיבית גבוהה יותר ,ולכן לכאורה ירוחם תבור זכאי לומר שהוא לא משיב את מה שהוא קיבל
ביתר ,אלא אם נמצא הוראה מונעת בהסכם הקיבוצי.
איך נראית הוראה מונעת? בעולם אידיאלי ,הוראה מונעת תהיה מנוסחת בצורה שברור ממנה שהיא הוראה מונעת.
אך מאחר והסכמים קיבוציים נחתמים הרבה פעמים ב 4-בבוקר לאחר שבוע של משא ומתן מתיש ,אף אחד לא
באמת יישב ויציין את הדברים בצורה מפורשת ומסודרת .לעיתים קרובות תידרש פרשנות אקס פוסט למשמעות
הוראה בהסכם קיבוצי כי ההוראה עצמה לא בהכרח מציגה עצמה כהוראה מונעת באופן מפורש .בית הדין צריך
לפרש את ההסכם הקיבוצי ואת כוונת הצדדים ,והוא זה שמאתר או מכתיר את ההוראה המונעת .בנסיבות המקרה
הספציפי הזה ,הסכים בית הדין לעבודה להכיר באחד מסעיפי "הואיל ו" כהוראה מונעת.
בהסכם כתוב "הואיל והסכם קיבוצי בא לשנות את הסדרי התשלום כאשר מדובר בתשלום בטעות ביתר" ,במקרה
הזה בית הדין לעבודה אומר שהוא מבין את הסעיף כהוראה מונעת לפי ס' 22לחוק .זו דוגמא מצוינת שבה המעסיק
הוא זה שמתעקש לטעון לקיומה של הוראה מונעת בהסכם הקיבוצי ,וזאת על מנת למנוע מצב שבו בחוזה האישי
יפרצו את המסגרת הקיבוצית עליה עמלו הצדדים במשא ומתן מתמשך .לקח חשוב ברמה הפרקטית – אם עושים
הסכם קיבוצי שמטרתו הבראה ,למשל הסכם שכרוך בהפחתת שכר ,חייבים להכניס הוראה מונעת לפי ס' 22לתוך
ההסכם .אם לא יעשו זאת ,אזי ההסדרים החוזיים המיטיבים באותו מפעל ימשיכו לחול .אם רוצים להוריד את
שכרם של העובדים ,צריך לקבוע שההסכם הקיבוצי אינו מהווה רק רצפה של זכויות ,אלא לצערם של העובדים
תקרה של זכויות.
453
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פס"ד גולדפרב נ' התעשייה האווירית – הוראה מונעת בהסכם הקיבוצי מסיגה את הקבלני
במקרה זה ,התעשייה האווירית התקשרה עם מספר אנשים בהתקשרות שבין מזמין שירות לבין קבלן עצמאי.
ההנחה היא שקבלן עצמאי אינו עובד ,ולכן לא חלים עליו הסכמים קיבוציים או חוקי מגן .מה שיש זה ההתקשרות
החוזית .לקבלנים העצמאיים הציעו תמורה גבוהה ("שכר קבלני") .לימים באו הקבלנים לבית הדין לעבודה וטענו
שהחוזה לא הגדיר אותם נכונה .למעשה ,הם בסטאטוס של עובדים לכל עניין ודבר.
בית הדין לעבודה הפעיל את המבחן לאפיון מיהו עובד ,וקבע שמדובר בעובדים של התעשייה האווירית .מרגע זה,
הסכמים קיבוציים וחוקי מגן חלים על אותם עובדים .נניח שבהסכם הקיבוצי נקבע שכר מסוים – ₪ 10,000ובחוזה
עם הקבלנים (לימים עובדים) נקבע .₪ 15,000בחוזה עם הקבלנים ,אין להם שום תנאים נלווים או תוספות .ה-
₪ 15,000כוללים הכל כולל הכל.
לעומת זאת ,עובדים שההסכם הקיבוצי חל עליהם מקבלים תוספת ביגוד ,משכורת ,13ועוד כל מיני דברים כאלה
ואחרים .אמרנו שהכלל השלישי מורה לנו לעשות את הבחינה פריט מול פריט ולא מכלול מול מכלול .בחוזה נקבע
להם שכר גבוה מהשכר שנקבע בהסכם הקיבוצי.
על פני הדברים ,כלל מספר 2חל ויש ללכת על השכר הגבוה יותר .בחוזה אין תוספות נלוות ,בעוד בהסכם הקיבוצי
יש תוספות .במקרה הזה ,נלך לפי כלל מספר – 1לא ניתן לגרוע בחוזה לעומת מה שהובטח בהסכם קיבוצי.
המשמעות היא שהתגמול יהיה לפי כלל ₪ 15,000 – 2ולפי כלל – 1תוספות נלוות .הרבה מעבר למה שהתעשייה
האווירית התכוונה לשלם להם.
התעשייה האווירית טענה שיש הוראה מונעת בהסכם הקיבוצי .אם יש הוראה מונעת בהסכם הקיבוצי ,זה אומר
שלא נכון לתת להם שכר גבוה יותר בחוזה לעומת זה שנקבע בהסכם הקיבוצי .לכן ,גם אם יהיו זכאים לתנאים
הנלווים של ההסכם הקיבוצי ,אלו יקבעו על בסיס השכר שבהסכם הקיבוצי (ההסכם הקיבוצי הוא לא רק רצפה
454
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אלא גם תקרה) .גם במקרה זה אין שום סעיף בהסכם שכתוב בו "הוראה זו הינה הוראה מונעת כמשמעותה בס'
22לחוק הסכמים קיבוציים" .התעשייה האווירית מנסה כמה אסטרטגיות.
"החברה לא תנהל משא ומתן עם עובד בכל עניין שנוגע להסכם – "....הוראה שבעיקרה היא אובליגטורית .היא
מסדירה את מערכת היחסים שבין המעסיק לבין ארגון העובדים .היא בעצם באה לתת לארגון העובדים יכולת
פיקוח שלא יכניסו עובדים מחוץ להסכם הקיבוצי .בית הדין אומר שלמרות שאופייה של ההוראה הוא במישור
האובליגטורי ,אין בעיה לתת לה גם נפקות במישור הנורמטיבי ,והיא יכולה לשמש כהוראה מונעת החוסמת את
שכרם של הקבלנים לסכום בהסכם הקיבוצי .לסיכום ,הקבלני הגבוה נסוג אחורה ונקבע במקומו את השכר של
ההסכם הקיבוצי .ההסכם הקיבוצי אינו רק הרצפה ,אלא גם התקרה של הזכויות.
455
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בתחילת הקורס אמרנו שהמונח "עובדים בחוזים אישיים" הוא מונח שגוי .שכן לפי דיני עבודה בבסיס קשר העבודה
תמיד יש חוזה אישי בין העובד למעסיק .והחוזה האישי אוסף לתוכו גם הוראות הסכמיות וגם הוראות חיצוניות
שאינן תלויות בהסכמת הצדדים .אז למה אנחנו בעצם מתכוונים כשאנחנו אומרים בשפה הפופולרית "עובדים
בחוזים אישיים"?
יש לנו שלוש סיטואציות שנהוג לדבר עליהם כעל עובדים בחוזים אישיים:
א .עובדים שמועסקים במקום עבודה שאין בו בכלל הסכם קיבוצי .למשל כל העובדים באינטל ()INTEL
מועסקים בחוזים אישיים.
ב .עובדים שמועסקים במקום עבודה שיש בו הסכם קיבוצי אבל הם מוחרגים באופן מלא מההסכם .למשל,
נניח שיהיה בבנק הסכם קיבוצי שיקבע שההסכם יחול על כל העובדים שמועסקים בבנק ,למעט העובדים
בדרגות הניהול הגבוהות .לכן העובדים בדרגות הניהול הגבוהות מוחרגים ולכן הם עובדים בחוזים אישיים.
המשמעות היא שההסכם הקיבוצי לא חל על חוזה העבודה האישי שלהם.
ג .עובדים שעובדים במקום שיש בו הסכם קיבוצי והם לא מוחרגים מההסכם הקיבוצי .כלומר ,ההסכם
הקיבוצי חל עליהם והוא מהווה חלק אינטגרלי בחוזה העבודה האישי שלהם .אבל עם זאת ,כזכור ,בהיעדר
הוראה מונעת ,לפי סעיף 22בחוק הסכם קיבוציים ,הם רשאים לנהל משא ומתן אישי מעל ומעבר למה
שנקבע בהסכם .וכאן אנחנו רואים שהקטגוריה הזו לעיתים מעוררת בעיות.
אנחנו נתייחס כאן למה שמכנים לעתים "חבילת הבכירים" .עובדת בכירה ,שההסכם הקיבוצי חל עליה ,אבל מעבר
למה שנקבע בהסכם היא מנהלת משא ומתן אישי שבמסגרתו היא מקבלת שלל הטבות כמו :רכב חברה ,ואופציות,
ועוד כל מיני דברים שהופכים את חבילת השכר והטבות שלה לחבילה מאוד אטרקטיבית ומאוד שונה מזו
שמקבלים עובדים אחרים .אז עד כאן הכל טוב ויפה .ואנחנו יודעים שבהיעדר הוראה מונעת גם אין בעיה שכן חוזה
אישי יכול להעניק תנאים מעל ומעבר לקבוע בהסכם הקיבוצי.
456
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אבל מה קורה אם במסגרת ההטבות שמקבלת הבכירה היא גם מסכימה במפורש או מכללא להפחתה בחלק
מהזכויות שקבועות בהסכם הקיבוצי? זה במסגרת תן וקח שהיא מקבלת הטבות מחד ומוותר על זכויות מאידך,
האם זה אפשרי?
אז בפועל ההטבה השכיחה ביותר שמסייגים בחבילות בכירים זו הגנה בפני פיטורים .כאשר עובדת מקבלת
הטבות משמעותיות אבל היא לא תהיה זכאית לביטחון התעסוקתי ממנו נהנים יתר העובדים .בעצם מה שחבילת
הבכירים במצב כזה אומרת ,זה "אתם מקבלים חבילת הטבות מצוינות ,כולל כל מה שההסכם הקיבוצי נותן ,פלוס
עוד הרבה ,אבל בתמורה אתם לא תקבלו את ההגנה הארגונית בפני פיטורים שעובדים אחרים כן מקבלים".
הפשט ,בוא נחיל את הכלל השלישי ונבחן את ההסדרים פריט מול פריט ולא מכלול מול מכלול .התשובה הפשוטה
היא שהסדר זה לא תקף שהרי אסור לגרוע מזכות במדרגה נורמטיבית גבוהה יותר .עכשיו ,השאלה הזו הגיעה
בכל מיני וריאציות לבית הדין לעבודה והעלתה שאלות של הוגנות ותום לב .באופן כללי ,הכלל השלישי הוא אכן
ההלכה -אין לגרוע לחוזה אישי מזכויות בהסכם קיבוצי .אבל הדברים בפסיקה מעט מורכבים יותר.
בואו ניקח דוגמא אחת טיפוסית :נסתכל בפס"ד בעניין רובין נ' אפקון .יש בפסה"ד הזה כמה נקודות שהן
במחלוקת .קודם כל ,בהסכם הקיבוצי נקבע שיש תוספת שעות נוספות ואילו בחוזה הבכירים נקבע שיש תוספת
שעות גלובלית .אני מזכיר לכם שתוספת שעות גלובלית מותרת.
זו דוגמא שבית הדין לעבודה אומר שכאן יש שתי הטבות אבל הן חליפיות ,זה לא מצב של קונפליקט .העובד במקרה
הזה ביקש גם את זו וגם את זו .ובית הדין לעבודה אמר אי אפשר ,נלך על פי מה שמיטיב עם העובד -כלל אחד או
כלל ,2זה פחות משנה ,אבל בוודאי שאי אפשר לתבוע כפל הטבה.
457
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשלב השני ,העובד תובע את הרכיבים הבאים :בהסכם הקיבוצי יש תוספת שעות נוספות ושעות נסיעה .ואילו
בחוזה הבכירים יש 25%תוספת בכירים לשכר .בהסכם הקיבוצי יש הסכם הגנה ארגונית בפני פיטורין ובחוזה
הבכירים אין הגנה ארגונית דומה .עכשיו אנחנו צריכים לעשות פריט מול פריט ולא מכלול מול מכלול ,נכון?
אז בית הדין מפרק; הוא אומר שבכל מה שנוגע לתוספות של שכר הולכים לפי חוזה הבכירים ,כי התוספת בחוזה
האישי גדולה יותר מאשר בהסכם הקיבוצי ,זה מיטיב עם העובד ואין הוראה מונעת .בכל מה שנוגע להגנה הארגונית
בפני פיטורים ,בהסכם הקיבוצי יש הגנה ובחוזה האישי אין הגנה .נפעיל את הכלל הראשון ונעניק לעובד את ההגנה
הארגונית ,כי זה מה שמיטיב עם העובד .לא פוגעים בזכות שנקבעה ברמה גבוהה יותר .אז כאן אנחנו רואים בפסק
הדין הזה דוגמא לכך שבית הדין לעבודה מקפיד על הכללים בדיוק כפי שלמדנו ולא מאפשר להחריג את הבכירים
ולו בגלל שהם קיבלו שכר או הטבות יותר נדיבים .אז זו עוד דוגמא טיפוסית.
ועדיין ,יש פסקי דין שניכר בהם כי לעיתים בית הדין מחפש איזשהו "שסתום" כדי להגיע לתוצאה מעט שונה .גם
במקרים האלה בית הדין שומר על המסגרת המושגית הכללית שהצגנו כאן בעזרת שלושת הכללים .אז איך מכניסים
הגמשה כזו? אפשר להצביע על שלוש דרכים עיקריות:
א .כמו במקרה של התעשייה האווירית אפשר לאתר באופן יצירתי הוראה מונעת בהסכם קיבוצי כשזו
תחסום את ההטבות שנתנו מעל ומעבר להסכם אם וכאשר העובדים ינסו לתבוע את זכויותיהם .במקרה
שכזה ,יתכן שלעובד יש מה להפסיד אם יתבע זכויות מעל ומעבר למה שיש בחבילת הבכירים שקיבל.
458
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ב .בדומה ,אפשר לקרוא דרך פרשנות תכליתית החרגות של קבוצות עובדים בכירות מתחולת ההסכם.
ג .יש גם פסקי דין שבהם יש איזשהו ניסיון לאתגר את הדבר הזה ,ומה שאנחנו רואים זה שבחלק מפסקי
הדין בית הדין מקבל את עמדת המעסיק אבל הוא נמנע מלהגיד שזה מפני שניתן לסייג חלק מההטבות של
ההסכם הקיבוצי.
כלומר ,בית הדין מחפש דרך ייחודית תלוית עובדות ספציפיות של כל מקרה ומקרה -אין פה שני מקרים דומים-
שתפתור את הבעיה תוך שימור העיקרון של העליונות הנורמה הקיבוצית.
אז ניקח דוגמא אחת שתדגים את זה וזה מקרה של אופנר נגד שערי צדק.
במקרה הזה ,אנחנו רואים הסכם קיבוצי שקובע לעובדים פנסיה תקציבית .מדובר בעובד בכיר בשערי צדק ,שעל
בסיס החוזה האישי לא קיבל פנסיה תקציבית אלא פנסיה צוברת .אנחנו לא לומדים פה את הנושא הפנסיוני אבל
יש מדרג; בדרך כלל פנסיה תקציבית נחשבת הטובה ביותר ,פחות ממנה הפנסיה הצוברת ופחות ממנה ביטוח
מנהלים.
לכן על פני הדברים ,למרות שמדובר בעובד בכיר שמקבל "חבילת בכירים" מאד נדיבה ,יש כאן ניסיון לסייג את
זכותו לפנסיה תקציבית ולתת לו בחוזה הסדר פנסיוני שנראה טוב פחות משל העובדים האחרים .על פני הדברים,
בית הדין היה צריך לפסול את ההסדר הפנסיוני שבחוזה האישי ,וזאת בשל הכלל :לפיו זכויות העובד נקבעות פריט
מול פריט ולא מכלול מול מכלול ולכן מגיעה לו פנסיה תקציבית .כלומר ,ההסדר הפנסיוני שמיטיב עמו.
אבל בית הדין נותן תשובה אחרת; פסק הדין ניתן בתקופה שבה בית חולים אחר" ,ביקור חולים" בירושלים ,קרס
כלכלית והעובדים שהיו שם עם פנסיה תקציבית איבדו את כל מה שהיה להם מבחינת הביטחון הפנסיוני .שהרי
פנסיה תקציבית היא פנסיה שבמסגרתה לא מפרישים מדי חודש לקופה שרשומה על העובד ,אלא העובד מקבל
זכות לפנסיה בתום עבודתו ,ובינתיים הכסף שוכב אצל המעסיק.
459
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לאור זאת ,בית הדין לעובדה אומר שאילו היה מדובר על פנסיה תקציבית בשירות המדינה ,ואנחנו יכולים לסמוך
על המדינה שהיא תשלם את הפנסיה התקציבית בעתיד ,אזי במקרה הזה ,הסכם הפרטני היה גורע מההסכם
הקיבוצי ,ואז באמת היה מגיע לעובד את ההסדר המיטיב ,של פנסיה התקציבית.
אבל בנסיבות הספציפיות ,כשמדובר במעסיק שהוא לא המדינה ,כמו בי"ח שערי צדק ,אז הניסיון שנלמד מפרשת
ביקור חולים (זמן קצר לפני שניתן פס"ד הנוכחי) ,מלמד שפנסיה תקציבית יכולה להיות גם מסוכנת .ייתכנו נסיבות
בעתיד שאולי דווקא הפנסיה הצוברת ,זאת שנמצא בחשבון על שמו של העובד ,תהיה טובה יותר ,לעומת הפנסיה
התקציבית שיכולה להתפוגג.
לכן ,בית הדין עיקר את הבעייתיות שבהסדר הבכירים ואמר שאין כאן הפרה של העיקרון שלמדנו :פריט מול
פריט ולא מכלול מול מכלול .ומוצא שבנסיבות המקרה דווקא הפנסיה הצוברת יכולה להיחשב הסדר הפנסיוני
שמטיב עם העובד ,ובטח שהיא לא פוגעת בעובד.
לכן ,בית הדין מאשר את חבילת הבכירים כולה ,כולל זה שהעובד רק קיבל פנסיה צוברת ולא תקציבית ,וזאת מן
הטעם שבנסיבות האלה נראה שכל פרטי החבילה מיטיבים עם העובד ,אז כאילו השאלה לא מתעוררת .ויש כמה
פסקי הדין שעושים את הטריק הזה.
בכל זאת נרצה להפנות את תשומת הלב לאוביטר שבפסק דין ,שבו בית הדין לעבודה אומר "כמובן שדעתו של עובד
על עדיפות תוכנית ביטוח אחת על פני אחרת ,אינה קובעת לצורך סעיף .22אולם כאשר מדובר בעובד בכיר אשר
בדק והשווה בין שתי התוכניות ,יש לתת משקל להחלטתו .כאמור ,התנאים שסוכמו עם העובד הם תנאים טובים
יותר מהתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי".
460
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
זאת אומרת ,יש פה אמירה מרומזת ,האם בית הדין לעבודה יקבל בעתיד את הרעיון של חבילת הבכירים ,חבילה
שמעניקה הרבה הטבות ,אבל גורעת אולי בחלק מההסכם הקיבוצי ,כשמדובר בבכיר שידע והשווה והוא נבון
ואינטליגנטי ,שאז נגמיש את כל הכללים? האם אוביטר הזה יכול להתפתח להלכה הפסוקה?
אם כן ,צריך לחשוב אחרת על כל המושג הזה של חבילת הבכירים בפסיקה עתידית .עכשיו זאת תהייה שמונדלק
מניח כאן ,והיא דומה במובן מסוים לשאלה שהוא העלה בקמיל נגד בזק .עד כמה כללי ההתאמה נוקשים או שאולי
בית הדין בכל זאת מתחקה אחר תחשיבי החבילה הכללית? שאלות דומות יעלו גם ביחידה הבאה אגב הדיון בפרשת
כותה .ככלל ,עיקר הפסיקה מתאים לכללי העבודה שהצענו לכם .מצד שני ,יש גם מקרים בהם בית הדין הארצי
מהלך בין הטיפות ובעיקר כאשר מדובר בתחשיבים שהם כלכליים בעיקרם ופחות כאשר מדובר בהסדרים
איכותניים כדוגמת הגנה ארגונית בפני פיטורין או הגנה ארגונית לעובדים.
אם הדיון האינטגרטיבי סייע לנו עד כה לסכם את מה שלמדנו ,כעת נעשה בו שימוש על מנת לצעוד קדימה ולבחון
את מה שיכול להיחשב כשאלת הסף לקורס כולו :על מי חל כל הקורס הזה שנקרא דיני עבודה? בחרנו ללמד את
סוגיית יחסי עובד-מעסיק בסוף הקורס ,מפני שרק עכשיו אחרי שהבנו את שלושת מממדי של עולם העבודה – אנו
יכולים להבין מה המשמעות של הבנת מערכת יחסים כמערכת יחסי עבודה.
מהן הנורמות המגוונות שיחולו? מהם הכוחות השונים שיש לצדדים כאשר הם נכנסים בשערי עולם העבודה?
התשובה הפשוטה לשאלה על מי חלים דיני עבודה היא :כל מקום שבו יש יחסי עובד-מעסיק .בפועל ,התשובה
היא הרבה יותר מורכבת ושאלת סיווג מערכת היחסים אינה פשוטה.
בכדי להבין את התשובה המשפטית ,אנו נתחיל בדיון החוץ-משפטי ונדבר על הסיבות למורכבות הנדרשת בשביל
לבחון את שאלת התקיימותם של יחסי עובד-מעסיק .דיון זה יסייע לנו בהבנת היחידות שנלמד בשבועות הקרובים
ועד לסוף הקורס.
לצורך הדיון אנו נכיר את המושג של "חוזה העבודה הקלאסי" או כפי שמכונה בספרות הלועזית לא פעם ה-
Standard Employment Relationshipאו ה.SER-
461
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מהו בעצם החוזה הטיפוסי? הוא מתאר את חוזה העבודה כפי שהכרנו אותו לפני חמישים או שישים שנים ,בעיקר
לאחר מלחמת העולם השנייה .תקופה שבה יש פריחה לחקיקת המגן ולהסכמים קיבוציים .החוזה הטיפוסי מכונה
גם לעיתים המודל הפורדיסטי – על בסיס מודל ההעסקה במפעלים של פורד .המודל הקלאסי מאותם ימים במובן
מסוים נותר הדין של מדינות מתועשות ורודף את הדין שלנו גם כיום.
עכשיו חשבו על עובד פס ייצור במפעלים של פורד ,מדובר בחוזה בין עובד-מעסיק ,בדר"כ לתקופה בלתי-קצובה
(כלומר ,ימשיך עד שיסתיים) ,בדר"כ זה יהיה במשרה מלאה ,מקום ההעסקה הוא בחצרים של המעסיק ,העובד
משתלב בתוך הארגון ,הוא נכנס לתוך איזושהי היררכיה ארגונית ברורה ,יש נקודות כניסה מעטות ונקודות יציאה
ברורות והאידיאל בשוק העבודה הוא "מקום עבודה לחיים" (נכנסים בגיל צעיר ופורשים בשיבה טובה) ,כאשר
ישנה עליה הדרגתית ומתונה בשכר לאורך השנים.
מאחר והקידום הוא במקום העבודה ,עם תחרות בין העובדים שמועסקים בפנים ,אנו מדמים את זה ל"שוק עבודה
פנימי" .יש קידום בתוך העבודה ,הכשרה מקצועית נעשית בתוך העבודה ויש תפיסה של נאמנות הדדית .המעסיק
מחויב לשלומם של העובדים ,העובדים מחויבים לשלומו של המעסיק (שלומו הכלכלי) ,וזה מייצר סוג של ברית או
סימביוזה בין העובדים למעסיק.
להבטחת הנאמנות של העובדים ,יש לעובדים ביטחון תעסוקתי ,הם יודעים שלא ניתן לפטר אותם אלא מסיבה
מוצדקת או סיבה ראויה .יש להם ביטחון כלכלי ,בדר"כ הסדרי תעסוקה בשוק עבודה פנימי מלווים בכך שהשכר
עולה בהדרגה עם הזמן .העובדים גם מחויבים גם כלפי המעסיק שהלם ,שכן מעבר בין עיסוקים ואף בין מקומות
עבודה באותו תחום עיסוק נחשב כלא נורמטיבי.
במישור הכלל-חברתי:
462
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
צריך להדגיש שה SER -איננו תוצר של תכנון ריכוזי ,זה לא שמישהו ישב ואמר זה המודל העסקתי שצריך
לחשוב עליו .ה SERההתפתח ע"י שילוב של נורמות משפטיות שהסדירו את שוק העבודה ,ואלה תמכו
בהתפתחויות כלכליות וחברתיות .המשפט מעולם לא חייב אותו ,אבל הוא היה חלק מהמערך המוסדי שעיצב
וקיבע את הסטנדרט.
כך למשל ,ראינו כיצד הדין עוסק בשעות נוספות אבל לא בשעות עודפות .המודל שהדין מתייחס אליו הוא של משרה
מלאה ולא של משרה חלקית .בדומה ,הדין בין אם זה חוק או הסכם קיבוצי ,קובע את ימי החופשה השנתית עפ"י
ותק במקום העבודה .ככל שעובדים יותר זמן במקום עבודה אחד ,מספר ימי החופשה גדל .זה מודל שגורס שככל
שהעובד נמצא יותר זמן במקום העבודה שלו ,כך ראוי להגדיל את זכויותיו.
הכשרה והשכלה והתמקצעות בתתי-תחומים הצריכו התאמה פחות סטנדרטית של דפוסי העסקה.
463
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ויתור על תפיסת המדיניות של הבטחת תעסוקה לכל ,גלי אבטלה ,ואובדן עבודה לטכנולוגיה חדשה (לרובוטים
למשל) – גררו תצורות העסקה זמניות בזמן לימודים ,הכשרה מתמשכת לאורך החיים שתאפשר מעברים בין
עבודות.
יש לנו שינויים חברתיים ,למשל ,אינדיבידואליזם הולך וגדל ,שחותר תחת רעיונות של סטנדרטיזציה וסולידריות.
פרטים רוצים ומדברים היום יותר על מימוש עצמי ,על גיוון ,על היעדר מחויבות למקום ספציפי .טעמים אלה ועוד
הובילו לשינויים בדפוס הסטנדרטי והאחיד של העבר .בד בבד ,שינויים בדין הושפעו מירידת המעמד ההגמוני של
ה SER -ואף פתחו אפשרויות חדשות וכוננו אלטרנטיביות ,ודוגמאות רבות לכך אנו נראה ביחידות הבאות.
את השינויים אנו נרצה על רקע המושגים של גמישות וביטחון .נהוג לייחס את הצורך בגמישות למעסיק ואילו את
הצורך בביטחון לעובד .הלכה למעשה שני הצדדים צריכים גם את וגם את זה .אבל בואו נתחיל לפי הסטנדרט.
את הצורך בגמישות ניתן לפרק למושגים הבאים :גמישות המעסיק כוללת קודם כל גמישות בגיוס כוח אדם ,מה
שנקרא גם גמישות מספרית – וזו הגמישות שתעסיק אותנו הכי הרבה ביחידות הבאות .היא מתייחסת לשאלה עד
כמה מעסיק יכול לכווץ ו להרחיב את כוח העבודה שלו ומהן ההשלכות של גיוס עוד עובדים מבחינת ההשקעה בהון
אנושי.
לצד גמישות זו יש גם גמישות בניהול כוח העבודה הקיים – האם ניתן בנקל לשנות את תנאי השכר ואת עלות
ההעסקה? האם אפשר להזניק עובדים מכוננות כשיש להעביר אותם לביצוע עבודה בחירום? או האם אפשר להעביר
עובדים מתפקיד לתפקיד בקלות? ככל שיש פחות גמישות מספרית כך המעסיק ירצה יותר גמישות פנימית ,של
שכר ,זמן ,של תפקוד .או שאם מתאפשר לקחת עובדים לנסיבות מוגבלות ,לזמן קצר או בתנאי העסקה שמשתנים
כל הזמן לפי הצורך והביקוש – הגמישות תבוא לידי ביטוי באופן גיוס העובדים והפסקת העסקתם ,כי זה עניין
שכיח ותכוף.
464
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נדבר קודם על ביטחון העובדים .בראש ובראשונה יש את הצורך בביטחון שתהיה לי עבודה מכל הטעמים שכרוכים
בסיבות שבגללן עבודה חשובה לנו :הכנסה ,כבוד אישי ,ביטחון סוציאלי.
ביטחון תעסוקתי:
ביטחון במקום עבודה – ביטחון זה משנה את אופייו לאורך השנים .דיברנו בעבר על הביטחון בג'וב הספציפי :האדם
נכנס למקום העבודה ופורש ממנו בשיבה טובה .כאן הקשר לחוזה העבודה הטיפוסי ,ה ,SER -הוא ברור .אבל עם
הזמן עוברים לסוגים אחרים של ביטחון ,למשל ביטחון בעיסוק.
ביטחון בעיסוק -כאן אנו מבטיחים שאדם יוכל למצוא עבודה בתחום עיסוקו גם אם יעבור ממקום עבודה אחד
לאחר.
ביטחון בשוק העבודה -יכול להיות ביטחון תעסוקתי בדרך של Employabilityכלומר זו היכולת לפתח מיומנויות
מגוונות שיאפשרו לי למצוא עבודה כלשהי במקומות עבודה שונים ,אבל לאו דווקא באותו מקום עבודה או באותו
העיסוק.
ביטחון בהכנסה:
לצד הביטחון בנגישות לעבודה אפשר גם לפרק את הצורך בביטחון בהכנסה לשני היבטים נוספים:
.1הכנסה מתעסוקה
.2הכנסה מביטחון סוציאלי
465
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כאן מדובר בביטחון העובד שיהיה לו תזרים הכנסה יציב שיאפשר לו להתנהל באופן מסודר ,להחזיר חובות ,לקחת
משכנתא ,לשמור על רמת חיים אחידה לאורך זמן .ההכנסה העיקרית היא ממקום העבודה אבל בתקופות של
אובדן עבודה או חיפוש עבודה מערכת הביטחון הסוציאלי מסייעת ולמשל ע"י דמי אבטלה ,או פיצוי לנפגעי תאונות
עבודה .לביטחון הסוציאלי יש גם חשיבות מיוחדת כאשר רמת הביטחון התעסוקתי יורדת.
בטחון בכבוד:
לבסוף ,יש גם ביטחון בהיבטים פחות מדידים של העבודה ,אלה שאינם מתמצים בהכנסה – זה ביטחון בכבוד.
מדובר על מניעה אפליה ועל מניעת סגמנטציה -כלומר כשיש "קווים נעלמים" שלא מאפשרים לי לעבור מעיסוק
לעיסוק או לעבור לעבודות יוקרתיות יותר .אז אנו רוצים לשאול פה על מוביליות ,כשהמטרה היא להבטיח
הזדמנות להתקדם בשוק העבודה ולא להיתקע באותו המקום .למשל בשל השתייכות קבוצה מופלית .הביטחון
הזה יכלול גם את הצורך למקום עבודה שמכבד את האדם ,ולא מתייחס אליו כאל מצרך.
אם הדגש עד כה היה על גמישות המעסיק וביטחון לעובד צריך לשים לב שכל צד זקוק גם לתמונת הראי של הצד
השני; כך העובדים זקוקים לגמישות בהסדרי ההעסקה על-מנת שיתאימו לאורחות החיים שלהם .בעוד
שהמעסיקים צריכים ביטחון שהם יוכלו לפעול גם בנסיבות של שינויים כלכליים ואירועים בלתי צפויים כמו
מלחמה ,מגפה או משבר בשווקים ברחבי העולם.
החוזה הסטנדרטי העניק ביטחון לשני הצדדים .הבטחה לכוח עבודה יציב למעסיק ומקום עבודה יציב לעובד.
מצד שני ,דפוסי ההעסקה הסטנדרטים העניקו מעט גמישות .גיוס עובדים כשהיה צריך ,היה כרוך בהליכי פיטורין
שהיו הרבה פחות גמישים ממה שהמעסיק היה רוצה .מסגרת שעות העבודה כפי שלמדנו כשהכרנו את חוק שעות
עבו דה ומנוחה לא העניק מידה רבה של גמישות ניהולית .גמישות תפקודית שמאפשרת להעביר עובדים מתפקיד
466
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לתפקיד הייתה כרוכה לעיתים במו"מ קיבוצי לאור המגבלות בהסכמים קיבוציים ,והדוגמה הבולטת לכך היא
השירות הציבורי .את החסרונות הנלווים למודל הסטנדרטי של העבר ניסו לתקן ע"י מודלים של העסקה
"שאיננה סטנדרטית" .בתחילה היא כונתה "לא טיפוסית" ( ,)Atypicalאך ככל שהיא נהייתה שכיחה יותר ,כך
גם החלו להתייחס אל התוכן שלה כאל העסקה פוגענית.
מה הסיבה לכך? צריך להביא כאן בחשבון ,שהתהליכים של הגמשת מסגרות חברתיות נעשים ע"י מי שמחזיק
בכוח ובעוצמה הכלכלית-החברתית ולכן הליכי הגמשה הובלו ע"י המעסיקים .הגמישות שהמעסיקים חיפשו היא
כזאת שמאפשרת בראש ובראשונה גמישות מספרית ,התאמת מספר העובדים לצרכים משתנים בקלות ,וזאת ע"י
מעבר לחלופות של העסקה זמנית.
לפעמים הצורך הוא באיתור נותן שירות מזדמן למשימה תחומה ,למשל מישהו שיכין לוגו או יעצב את אתר
האינטרנט או יתקן חלון שנשבר .לעיתים הגמישות נועדה לעקוף את כל המגבלות של דיני עבודה :להפחית עלויות,
לחתות תחת התכליות שבבסיס הנורמות הקוגנטיות ואל תשכחו את התכליות הללו .דיברנו עליהן בתחילת
הקורס :תיקון כשלי שוק ,התמודדות עם בעיות של אי-שוויון ושל הפיכת העבודה למצרך כלכלי שמתנכר לאנושיות
הנלוות לו.
אז איך מעבירים את קו הגבול בין מטרות ראויות של הגמשה למטרות שחותרות תחת הנורמות הקוגנטיות של
דיני העבודה? האם אנו שואלים כאן שאלה עובדתית? או שאנו מדברים כאן על הכרעה ערכית? ואנו נרצה לבחון
את קו הגבול שהדין מעביר בין המותר לאסור.
מונדלק מסכם :ניתן לזהות שבתקופה הפוסט -פורדיסטית חלה ירידה בביטחון שנלווה להעסקה הסטנדרטית של
העבר ,ובמקום זאת חלה עלייה בגמישות במתכונת שמתאימה למעסיקים .ואלה המרכיבים אשר בהדרגה בונים
הסדרי העסקה שעלולים להיות פוגעניים .כך אנחנו עדים להיווצרות של שוק עבודה מפולח.
467
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ישנם עובדים שעדיין מועסקים בדפוסים שתואמים את חוזה ההעסקה הסטנדרטי ,ובצידם עובדים שהקשר שלהם
עם המעסיק הוא רופף .אלה מועסקים באופן זמני ,בתפקידים מוגבלים ,הם לא משתלבים בארגון ,הם לא מהווים
חלק מקהילת העובדים ,הם לא מוגנים בפני פיטורים ,הם מועסקים ע״י מתווכי העבודה השונים כמו קבלני
שירותים וקבלני כוח אדם ,ולעיתים הם בכלל עובדים כעצמאיים או ״פרילנסרים״ עם חשבוניות .וגם מערכת
הביטחון הסוציאלי מדירה אותם באופן שיטתי ומקשה עליהם לקבל סיוע מהמדינה .אלו הם עובדים שאין מישהו
עם אחריות ישירה כלפיהם במתכונת שהייתה מקובלת בעבר – לא המעסיקים ולא המדינה.
ההבחנה בין חוזה העבודה הסטנדרטי להעסקה בתצורות אלטרנטיביות היא לחלוטין לא פשוטה .למשל ,עובדי
הייטק לא פעם היו עובדים בשוק העבודה הראשוני אבל אין להם שום ציפייה לקריירה שתימשך עשרות שנים
במקום עבודה אחד .מאד יתכן שהם מצפים לעבור ממקום עבודה אחד לאחר ולבנות קריירה של מעברים .בחלק
מהמרכיבים הם דומים ל SER -ובחלק מהמרכיבים הם דומים לעובדים בהעסקה פריפריאלית או לא טיפוסית.
ישנם עובדים שלא מועסקים בחצרים של המעסיק ,אבל הם עדיין נהנים ממאפיינים אחרים של ההעסקה
הסטנדרטית .למשל בתקופת הקורונה ,עובדים רבים עברו לעבוד מהבית וחלקם יישארו עם עבודה מהבית לפחות
באופן חלקי גם לאחר המגיפה.
יש עובדים פריפריאליים שיושבים בביתם בישוב קטן בגליל ועובדים בתקשורת מרחוק עם מעסיקים רבים ברחבי
העולם ונהנים מהעצמאות והיכולת לגדל ירקות אורגניים .לעומתם ,יש עובדים שמועסקים לאורך זמן במקום
עבודה אחד ,אך המעסיק שלהם הוא קבלן שירותים .דוגמה מובהקת לכך היא תחום הניקיון .הריחוק שלהם
מהארגון שנהנה משירותי הניקיון בא לידי ביטוי בכך שהם לא יהיו מכוסים על ידי ההסכם הקיבוצי של שאר
העובדים בארגון .אפילו ברמה הסימבולית ,הם לא פעם יורחקו מהאירועים החברתיים של הארגון ,והם יחשבו
למה שאנחנו מכנים ״העובדים השקופים״" .הקבלן אחראי עליהם ,הם לא שייכים אלינו" ,למרות שהם כאן והם
מנקים.
מהו התפקיד של המשפט בכל התהליך הזה של הפירוק? אז כפי שראינו ,המשפט לא כונן את חוזה העבודה
הסטנדר טי ,אבל הוא תמך וקיבע אותו בתור הנורמה .בדומה ,המשפט לא מייצר את החלופות אבל הנורמה
המשפטית קובעת מה מקובל ומה לא .כשהדין קובע על מי יחולו דיני העבודה ,או אילו דיני עבודה יחולו על סוגי
העסקה שונים ,כך הוא גם מכוון את האסטרטגיות של המעסיקים לגבי האופן שבו ניתן לעשות שימוש בתצורות
תעסוקה שונות.
אז שאלה רלוונטית שאנחנו רוצים לשאול זה מתי הנורמה המשפטית תכפה את מרכיבי ה SER -על הצדדים
לקשר העבודה ומתי היא תאפשר את הגמישות? כפי שראינו ,זו בד״כ תהיה גמישות שהמעסיק רוצה בה .זו שאלה
שתלווה אתכם ביחידות הבאות עד סוף הסמסטר ,וכשנלמד את הדינים לגבי יחסי עובד מעסיק ואת דיני הפיטורים,
חשבו כל הזמן מה הדין מאפשר ומה הדין אוסר? אילו ערכים הדין מקדם? האם הדין מקדם את רצון המעסיק
בגמישות? את הניסיון להוזיל עלויות העסקה? או אולי את הצורך של עובדות ועובדים בחיים מאוזנים של עבודה
ומשפחה? חשבו מתי הדין מתחייב ומתי הוא בחירה אסטרטגית שמשקפת בחירות ערכיות וחשבו באופן ביקורתי
האם הבחירות שבדין בחקיקה ובפסיקה הישראלית נראות לכן ראויות או לא.
468
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
על מנת להדגים את שני המהלכים הללו ניקח דוגמה של מלון בנווה אט״יב ,ישוב בחרמון ,מלון שהוא לצורך הדיון
סניף ברשת מלונות כלל ארצית.
למלון שכזה יש כמה חודשים אינטנסיביים בשנה ,ויש חודשים שהתנועה היא פחות ערה .בוודאי בחודשים שבהם
יש שלג ,ההעסקה היא הרבה יותר אינטנסיבית -יש תפוסה מלאה של חדרים ,נדרשים המון עובדים ,בין היתר
אולי גם מדריכי סקי ,כחלק מהחבילה שמציעים לאנשים שבאים להשתכן במלון זה שהם יקבלו שיעורי סקי במחיר
החבילה.
מה יעשה המלון שאולי בחודש ינואר צריך מאות עובדים ,ובחודשים אחרים צריך הרבה פחות? זו השאלה של
גמישות המעסיק -הגמישות המספרית.
אפשרות אחת היא לעבור לגמישות תפקודית ניהולית וזה לנייד עובדים ממלונות אחרים ,למשל לדרוש מהעובדים
במלון בצפת של הרשת לנסוע לעבוד בנווה אטי״ב בחודשים העמוסים .לא בטוח שעובדים בצפת בדיוק ישמחו ,ולא
בטוח שההסכם הקיבוצי יאפשר את זה .זה יכול להיות בעייתי ,אבל זה אפשרי.
469
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שימו לב ,העובדים מחפשים יציבות שהיא חלק מהביטחון הכללי .הם רוצים העסקה ,ושתהיה קרובה למקום
המגורים ,ולא לקבל התקשרות להיות עובדים עד שהשלג יעלם ואז לחפש את החלטורה הבאה .לכן ,המלון צריך
לאתר כל מיני פתרונות יצירתיים שמתרחקים בדרכים שונות מחוזה העסקה טיפוסי .למשל ,התקשרות לתעסוקה
זמנית עם מנקות מהאזור (ההטיה המגדרית משקפת מציאות ,ניקיון זו בעיקר עבודה ממוגדרת כיום) .ואז המנקות
הזמניות האלה ,הן עובדות לכל עניין ודבר ,אבל ללא ציפייה לביטחון תעסוקתי מסוג כלשהו.
המלון יכול להעסיק עובדי מטבח ,למשל דרך חברת כוח אדם .נניח שהוא פונה בקריית שמונה לחברת כוח אדם
.abcואומר – שלחו לי 20עובדים שיכולים לעבוד במטבח .אנחנו זקוקים לכמה עובדים שעושים הכל -חותכים,
מסדרים ושניים מהם עם תעודות של שף וניסיון במלונאות .האם טבח שנשלח בחורף למלון בחרמון ובקיץ לכינרת
מרוויח מהתיווך הזה של חברת כוח האדם או נפגע? מהם השיקולים שנרצה לשקול?
די כבר בדוגמאות האלו בשביל להצביע על כך שלמעסיק יש כמה אפשרויות של הגמשה .מה היתרון בהעסקה זמנית
על פני העסקה דרך חברות כוח אדם? מה הדין דורש במסגרת האחת ,ומה הוא דורש במסגרת האחרת?
המלון .צריך גם מדריכי סקי בשביל החבילה .איפה הוא ימצא אותם ואיך יעסיק אותם?
אפשרות אחת היא לדבר עם מי שאחראי על הנוי במלון שבתקופת השלג אין לו כמעט עבודה אבל הוא גר בנווה
אטי״ב והוא עושה סקי מעולה ויש לו יכולת עבודה וקשר טוב עם אנשים ולהציע לו להדריך את התיירים .זה סוג
של גמישות ניהולית ,תפקודית.
אפשר לקחת מדריכי סקי ולהציע להם שיעבדו כקבלנים עצמאיים .שלא כמו עובד הנוי שישנה את התפקיד לכמה
חודשים ,הם יוגדרו כקבלנים עצמאיים שכפי שנראה ביחידות הבאות ,הם בכלל לא עובדים מבחינת דיני העבודה,
לכן לא חלים עליהם חוקי העבודה והסכם הקיבוצי .מבחינת המעסיק זה יכול להיות מאוד נוח .אולי אפשר לקחת
אותם כזכיינים ולהגיע איתם להסכמים שונים ,למשל מי שאתם מדריכים משלם לכם ישירות או שתקבלו טיפים
– ולא תקבלו כלום מהמלון.
יש עוד דרך; במקום להתקשר עם אנשים באופן פרטי אפשר להתקשר עם קבלן שירותים .כך למשל ,אפשר
להתקשר בעסקה מסחרית עם קבלן הסעות שיסיע את האורחים מהמלון לאתר הסקי או לטיולים בסביבה .הקבלן
שיש לו נהגים שהוא שולח למועצה המקומית ,לבית הספר באצבע הגליל -ישלח נהגים גם למלון וינהל את כוח
העבודה שלו ,ללא שהמלון יצטרך לדאוג מה קורה עם עובדים כשאין עבודה ,או לחילופין מה קורה לעובדים כשהם
גמורים מעייפות מעודף עבודה .זה הכל בעיה של הקבלן.
ככה אנחנו רואים שחלק מתצורות ההעסקה החלופיות מתמקדות בקבלת שירותים מפרטים מחוץ למסגרת של
יחסי עובד מעסיק .זו השאלה של מיהו עובד .עובד לעומת קבלן עצמאי .בחלק אחר מהמקרים יש העסקה של
עובדים והם עובדים אבל זו העסקה מתווכת ,שבה המעסיק הוא לא המלון אלא ספק שירותים אחר .וזו השאלה
של זיהוי המעסיק .ויש הבחנה בחשיבות האופרטיבית של שתי השאלות האלו.
ביחס לשאלה של מיהו עובד ,בדר״כ מי שמסווג כעובד יהיה זכאי לכל הזכויות שלמדנו עד כה בקורס :מכוח חוזה,
חוק או הסכם קיבוצי .אבל אם מתקשרים עם אדם כנותן שירות ,״פרילנסר״ קבלן עצמאי למשל ,יחולו רק דיני
470
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
החוזים ללא כל המשקל העודף של דיני העבודה -בלי חוקי מגן והסכמים קיבוציים .ותראו בשקף את ההשלכות
שבוחנים למשל העסקה של מדריכת כושר שעובדת במלון.
אם היא עובדת של המלון – חלים עליה כל חוקי העבודה ,וגם ההסכם הקיבוצי של ענף המלונאות .לעומת זאת,
אם היא תהיה מועסקת כפרילנסרית ,כקבלנית עצמאית ,יחולו רק דיני החוזים .יש לשים לב לאטרקציה שיש
למעסיק -אולי הוא היה שמח להעסיק את כל העובדים שלו כקבלנים עצמאיים ,ואז מה קורה לקוגנטיות של חוק
ושל הסכם קיבוצי? אפשר לקרוא לכל העובדים "קבלן עצמאי" ובבת אחת לייתר את כל מה שלמדנו בקורס בדיני
עבודה ...האם הדין יאפשר פירוק מוחלט של חוזה העבודה כפי שהכרנו עד עכשיו? האם ראוי שבית הדין יאפשר
זאת? האם הוא עושה את זה הלכה למעשה? השאלות האלו יעסיקו אותנו ביחידה הבאה.
לעומת זאת ,על נהג שמועסק ע״י מתווכי עבודה ,יחולו אומנם חוקי המגן ,אבל לא יחול ההסכם הקיבוצי של המלון,
אולי אם למתווכי העבודה יש הסכם קיבוצי ,אז יחולו ההסכמים שקיבוציים של מתווכי העבודה .אבל צריך להבין,
שההסכם הקיבוצי של מתווכי העבודה יהיה הרבה יותר חלש מההסכם הקיבוצי של המלון ,וגם יש אחריות מוגבלת
של המלון כלפי נהג ההסעות .הרי המלון אומר שהוא בכלל לא עובד שלי ,אני לא יודע מיהו ...״העובדים השקופים״.
אז שוב ,נרצה לשאול מה קובע הדין בסיטואציה שבה נהג מתקשר עם קבלן הסעות ,אבל מי שנהנה מהשירות שהוא
נותן זה המלון? האם הדין רוצה לאפשר למלון להתנער מחובות של מעסיק ,או דווקא לכפות עליו חובות אלה? מה
יקרה כשיתברר יום אחד שהקבלן נעלם עם שכר העבודה ונסע לחו״ל? מי יהיה אחראי אז לטובתו של העובד? וגם
כאן נרצה לשאול האם הדין יאפשר פירוק של הקשר החוזי בין עובד למעסיק באופן שיהיה בו ריבוי קבלנים ומתווכי
העסקה? האם ראוי שהדין יאפשר? האם הוא עושה את זה הלכה למעשה?
471
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ביחידה המסכמת נאסוף את כל השאלות האלה ונדון בדיני הפיטורים ,שכן הגמישות המספרית שמתייחסת לקלות
שבפיטורים נמצאת בבסיס כל המעבר לשוק עבודה ובו ריבוי תצורות העסקה וירידה בביטחון התעסוקתי של
העובדים.
שער הכניסה לתחולת דיני העבודה שהכרנו עד כה ,הוא עצם קיומם של יחסי עובד-מעסיק .באופן טבעי ,לקיומם
של יחסי עובד-מעסיק יש שני צדדים שתוחמים את שתי היחידות שלפנינו :ראשית ,נותן השירות לאחר צריך להיות
מסווג כ"עובד"; שנית ,מקבל השירות צריך להיות מסווג כ"מעסיק" של העובד.
מדוע כל זה חשוב? כאשר נותן השירות אינו מסווג כעובד ,אך בכל זאת נותן שירות לאחר ,אנו מניחים שהמימד
ההסכמי שאותו הכרנו בתחילת הקורס התקיים .המימד הזה מושתת על חוק החוזים ,ולכן יש להניח שיש הסכמה
חוזית בין הצדדים .אבל המימד הרגולטורי והקיבוצי במקרה הזה לא יתקיימו .אלה חלים רק על עובדים ,וזאת
על-בסיס ההנחה שעובדים זקוקים להגנה של דיני עבודה ייחודיים ,מכל הטעמים שמנינו בתחילת הקורס ביחס
למגבלות המימד ההסכמי -לתקן כשלי שוק ,לצמצם אי-שוויון חברתי וכלכלי ,ולהבטיח שלא יתייחסו לעבודה
כאל מצרך .לעומת זאת ,ההנחה היא שנותני שירותים אחרים אינם זקוקים להגנה שכזו ,והיום נבחן את ההבחנה
הזו ,הצידוקים לה ,והשלכותיה על הדין.
472
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ביחידה הבאה נעסוק בזיהוי המעסיק וניתן לכך פרומו; הבעיות שיתעוררו במקרה הזה יהיו שונות .במקרים בהם
ישנם מספר סוכנים שיכולים להיות המעסיק ,בד"כ אין בעיה עם ההנחה שההעסקה היא של עובד ,אך לא ברור מי
המעסיק .ולכן אנחנו יודעים שהמימד הרגולטיבי והקיבוצי חלים על מערכת היחסים ,אבל הסיטואציות
האופייניות בהן הבעיה מתעוררת היא כזו שעל הגורם האחד חלה מערכת דינים אחת ,ועל גורם שני חלה מערכת
דינים אחרת .למשל ,על הנהנה מהשירות חל הסכם קיבוצי ,בעוד שעל מתווך העבודה ,נניח על קבלן כוח-אדם
שחתם על החוזה עם העובד אין הסכם קיבוצי.
473
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ראשית ,אנו נכיר את המבחן המעורב ,על-פיו מבחינים בין עובד לבין נותן שירותים אחר ובעיקר זה שמכונה
"קבלן עצמאי" .ההנחה היא שעל העובד חלים כל דיני העבודה ,בעוד של הקבלן העצמאי לא חלים דיני העבודה
כלל.
עפ"י הדין ,היותו של אדם עובד היא קביעה שמייחסת לו סטטוס משפטי שנלווים לו זכויות וחובות של דיני
העבודה .בשלב השני ,נראה כיצד קו הגבול בין העובד לקבלן היטשטש בפסיקה ,תהליך שמכונה "שבירת
הסטטוס" .לאחר מכן ,נבחן קטגוריות שנמצאות בתווך בין העובד לבין הקבלן העצמאי .בחלק הרביעי נפנה לבחון
את שאלת הקוגנטיות של הסטטוס ,והאם ניתן להתנות עליו ,ולחילופין לשלול מאדם את הסטטוס בשל שיקולים
כמו חוסר תום-לב .ולבסוף ,נפנה לבחון מה קורה בסיטואציה בה הסטטוס המשפטי הוא של עובד ,בעוד
שהצדדים הניחו ,בטעות או במכוון ,שהיחסים הם בין מקבל שירות לנותן שירות -כלומר קבלן עצמאי? הסיווג
המשפטי האמיתי מתגלה רק בדיעבד .כיצד מתחשבנים לאחור ביחס לפער בין זכויות המחזיק בסטטוס לבין
הזכויות של מי שאיננו עובד?
השאלה הראשונה שנרצה לשאול במסגרת הדיון על יחסי עובד-מעסיק היא "מיהו עובד?" ,להבדיל מקבלן
העצמאי .כפי שנראה בהמשך ,יש קטגוריות נוספות ,אבל ההבחנה הבסיסית היא בין העובד לקבלן העצמאי.
לדוגמה ,שני היא המפיקה של הקורס הווירטואלי שלנו בדיני עבודה .האם שני היא עובדת או קבלנית עצמאית?
האם לשאלה הזו יש בכלל תשובה אחידה? הניחו שהיא מגיעה יום-יום לאוניברסיטה ,פועלת עפ"י לו"ז שנקבע ע"י
474
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המנהלת ביחס לקורסים השונים שהאוניברסיטה מפיקה ,חל עליה הסכם קיבוצי כלשהו ,מפרישים לה כסף לחסכון
הפנסיוני ,היא גם הגישה מועמדות במכרז פנימי להיות יועצת דיגיטל בפקולטה לרפואה.
כעת הניחו סיטואציה אחרת ,בה שני מתקשרת עם מוסדות שונים להשכלה גבוהה ,בוחרת אילו קורסים מעניינים
אותה להפיק ,מה משתלם כלכלית ,מה מעניין אותה במיוחד; היא קובעת את המחיר שהיא גובה ומעלה אותו ככל
שהמוניטין שלה בשוק השתפר .מתי נסווג אותה כעובדת ומתי כקבלנית עצמאית? והאם מבחינה נורמטיבית בכלל
מוצדק לשמר את ההבחנה הזו?
בפס"ד בעניין כותה ,מתארת הנשיאה לבנה את המבחן המעורב לזיהוי עובד; מבחן זה התפתח לאורך השנים:
בתקופת קום המדינה נעשה שימוש במבחן שנקרא "מבחן הפיקוח" ,ולאחר מכן פיתח בית-הדין לעבודה פיתח את
"מבחן ההשתלבות" ,וכיום אנו משתמשים ב"מבחן המעורב" .נבחן בקצרה את שלושת השלבים האלה:
הדרכה :עובד הוא מי שמקבל הדרכה מהמעסיק ,בעוד שקבלן עצמאי הוא מי שמביא אתו את המומחיות -
ולכן לא צריך להדריך אותו.
מידת שיקול הדעת והאוטונומיה לעובד :עובד לא מפעיל את שיקול דעתו ,אלא פשוט מבצע הוראות ,בעוד -
שלקבלן עצמאי יש אוטונומיה כיצד לפעול.
מי רשאי להביא את הקשר לסיום וכיצד? את העובד המעסיק יכול לפטר ,בעוד שאת הקבלן העצמאי לא -
ניתן לפטר אלא רק להביא לסיום ההתקשרות החוזית.
ניהול רישומים ודיווח למפעל :עובד יהיה רשום תחת מצבת כוח-האדם של המפעל ואילו קבלן לא. -
475
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מסגרת שעות העבודה :העובד מועסק בד"כ לאורך שעות עבודה יציבות לאורך זמן ,בעוד שהעסקת הקבלן -
מוגבלת בזמן.
ראשית ,זהו מבחן ארכאי; הוא ניסה לעזור לנו לסווג בין עובד לקבלן עצמאי על-בסיס תבנית של מפעל תעשייתי.
שם העובד משתלב בתוך היררכיה ארגונית ,במסגרת יציבה ,לא מפעיל שיקול ורק מבצע הוראות .המאפיינים
האלה לא מתאימים כיום למגוון רחב של עובדים ,כיום אנו רוצים לחשוב על עובדים כבעלי "ראש גדול" ,ולא היינו
רוצים מבחן שמתייג עובדים רק בתור ממלאי הוראות .הרבה עובדים מועסקים כיום במסגרת שעות גמישה ,מהבית
או במשרה חלקית -ולכן מבחן הפיקוח והשליטה ננטש.
עם זאת ,נותר ממנו הגיון בסיסי שנלקח גם למבחנים העכשוויים; המבחן הזה מתבסס על מאפיינים ולא על כלים
קונסטיטוטיביים ,אנו בודקים האם המאפיינים התקיימו ,ולאחר שאנו שואלים את השאלות הנכונות שהמבחן
מכוון אותנו אליהן ,אנו צריכים לקחת צעד אחד אחורה ולבחון את המכלול .עלינו להביא בחשבון שיתכן כי חלק
מהמאפיינים יצביעו על סיווג אדם כעובד ואילו כמה אחרים יצביעו עליו כעל קבלן עצמאי .זה לא עניין מתמטי .זה
לא שאומרים "שלושה מאפיינים מצביעים על עובד ,שניים על קבלן עצמאי – שלוש זה יותר משתיים אז מדובר
בעובד" ...אין מאפיין אחד שאפשר לשים עליו את האצבע ולומר שהוא המכריע ,ואין נוסחה מתמטית האומרת
ששלושה מאפיינים גוברים על השניים האחרים ומכריעים.
מבחן ההשתלבות
נדון כעת במבחן ההשתלבות ,ומכאן נתחיל לבנות את היסודות למבחן שתקף גם היום .מבחן ההשתלבות בוחן עד
כמה העובד השתלב בארגון ,ויש לו שני פנים:
הפן החיובי :מידת השתלבות העובד הארגון -האם העובד השתלב בארגון? אם כן ,הוא עובד ,אם לא - -
זוהי אינדיקציה לכך שהוא קבלן עצמאי.
476
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הפן השלילי :לעובד אין עסק עצמאי משלו -אם באמת אין לו ,זוהי אינדיקציה לכך שהוא עובד .אם יש -
לו עסק עצמאי – זו אינדיקציה לכך שהוא קבלן עצמאי.
לפן החיובי ולפן השלילי יש רשימת מאפיינים בדיוק כמו במבחן הפיקוח ,ולאף אחד מהם אין משקל מכריע.
הדין מפנה את תשומת ליבנו לבחון את מה שנתפס כרלוונטי ,והמבנה הזה משאיר לבית הדין מרחב גמישות גדול.
לא פעם ,אפשר לתת למקרים לכאורה דומים פתרונות די שונים והכל תלוי בסיטואציה העובדתית .ואכן ,בית הדין
פיתח גם חריגים למאפיינים המקובלים ,והכל כדי להשאיר לעצמו את מלוא מרחב התמרון בשביל להגיע לתוצאה
שאדם הוא עובד או קבלן עצמאי.
הפן החיובי
המבצע מהווה חלק מהמערך הארגוני -ראשית ,הוא מצריך קיומו של מפעל יצרני שאפשר להשתלב בו -
והפסיקה נתנה הגדרה מאוד רחבה למושג הזה ,כך שיכלול כל עסק כלכלי שאפשר להשתלב בו.
סממני עזר:
פעילות "רגילה" המשתלבת בארגון – נרצה לבחון האם העובד מבצע פעילות רגילה במפעל ,שמעידה על -
השתלבות .מהי פעילות רגילה? האם למשל עובדי ניקיון הם חלק מהפעילות הרגילה של המפעל או לא? לא
ברור כיצד לענות על כך.
יש פס"ד הקובע שרופאי משפחה שעובדים מהקליניקה שלהם עם קופ"ח ,אינם חלק מהעבודה הרגילה של
הארגון ,ונשאל האם רפואה היא לא חלק מהעבודה הרגילה של קופ"ח? או שמא אולי היישום של המבחן
הזה נועד להצדיק איזושהי תפיסה כללית שרופאים חיצוניים לא אמורים לקבל את ההגנה של עובדים?
אולי המאפיינים מסבירים לנו מי צריך להיות עובד על בסיס איזושהי אינטואיציה של השופטת לגבי מי
זקוק להגנה של דיני עבודה ומי לא? אך שימו לב כמה המבחנים הללו נזילים.
477
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המבצע מהווה חלק מהמערך הארגוני ובעבר השתמשו בביטוי "עובד שניתן לעשות בו שימושים -
מגוונים" :הרעיון עדיין יציב ,אם כי השפה יותר תקינה .הכוונה היא שעובד זה מישהו שמגיע לעבודה
ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית ,המעסיק יכול להורות לו לעשות כל מיני דברים ,להבדיל מקבלן עצמאי
שלא ניתן לעשות בו שימוש למטרות מגוונות.
גם כאן יש מרחב תמרון גדול לגמישות שיפוטית ,למשל עובדת שצפתה בשידורי ספורט כדי לבחון האם
הייתה פרסומת סמויה שהייתה אסורה באותה עת ,בית הדין קבע שהמעסיק היה יכול ,אם רצה ,להשתמש
בה למטרות מגוונות ,אך בחר להתמקד רק באחת .אז האם אנו שואלים שאלה על הפוטנציאל או על הביצוע
בפועל? לא תמיד ברור.
הפן השלילי
למבצע אין עסק עצמאי משלו :כאן נרצה לבחון האם למבצע אין עסק עצמאי משלו .צריך לזכור שיכול -
להיות מצב שאדם הוא עובד במהלך היום ,וקבלן עצמאי בשעות הערב ,לדוג' מורה בבית ספר בבוקר
(שברור שהוא עובד) המעביר שיעורים פרטיים בערב (ברור שהוא קבלן עצמאי) .היותו עצמאי בערב לא
מטיל צל על עובדת היותו עובד לכל עניין ודבר בבית הספר.
מי נהנה מייעול העבודה ומי נושא בסיכונים? ההנחה היא שהעובד נהנה מההתקשרות כי יש בה סוג של -
יציבות בהכנסה ובתנאי ההעסקה .לעומת זאת ,הקבלן העצמאי חשוף יותר לסיכוני השוק .לכן נרצה
לשאול מי נהנה מהתייעלות העסק? אם זה עובד ,התייעלות העסק תגדיל את רווחיות המעסיק .לעומת
זאת ,התייעלות שתיטיב ישירות עם נותן השירות מעידה על כך שמדובר בקבלן עצמאי.
בעלות על גורמי הייצור (כלים) -אם אני מזמינה אינסטלטור הביתה ,הוא לא יגיע וישאל אותי איפה יש -
כלי עבודה ,יש לו כלי עבודה משלו ,לכן הזמנתי אותו .הא היה צריך להשקיע בעסק על מנת להרוויח ממנו.
לעומת זאת ,אינסטלטור במפעל ישתמש בכלים שעומדים לרשותו במחסן הכלים של המפעל .לכן ,בעלות
478
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
על הכלים נתפסת ככלי עזר חשוב להבחנה בין מי שיש לו עסק עצמאי לבין מי שנשען על עסק אחר .גם
כאן יש מרחב תמרון גדול בפסיקה ,למשל -עובדת ניקיון שמי ששכר את שירותיה אמר לה להביא דלי
ומגב מהבית ,כי הניח שזה יעזור לו לסווג אותה כקבלנית עצמאית וכך יוכל שלא לשלם לה שכר מינימום.
אך ביהמ"ש קבע שזה שהביאה את כלי העבודה שלה מהבית לא יפעל כנגדה ,כיוון שאלו כלי עבודה
הנמצאים בכל בית ,ושאר המאפיינים הצביעו על כך שהיא עובדת לכל דבר ועניין.
אנו מגיעים להחלטות ממש מורכבות ,למשל בית הדין דן בסטטוס של מתקיני הארונות של חברת "רים" שהגיעו
לבתי הלקוחות והתקינו בהם את הארונות שחברת "רים" ייצרה .העובדים האלה הביאו מהבית מברגה חשמלית.
אילו היו מביאים ארגז כלים מאד גדול אז היה אפשר לומר שהם קבלן עצמאי ,אילו היו מביאים סתם מברג אז
אפשר היה לומר שזה כלי שנמצא בכל בית והם עובדים .אז מה עושים עם כלי שהסיווג שלו הוא גבולי כמו מברגה
חשמלית? כל פסקי הדין בנושא זה הם מאוד אינטנסיביים מהבחינה העובדתית ולבית הדין יש מרחב תמרון מאוד
גדול.
אם אתם סבורים שהדבר מייצג סוג של אי ודאות ,הרי שבשלב הבא של התפתחות פסיקתית ,בו אנו עוברים ממבחן
ההשתלבות למבחן המעורב ,נראה שמה שמדאיג את בית הדין זה שדווקא נדרשת לו עוד יותר גמישות כדי להגיע
להחלטה הנכונה.
המבחן המעורב
המבחן המעורב לוקח את מבחן ההשתלבות ,על הפן החיובי והשלילי ,ומוסיף עליו מבחני עזר נוספים שמרחיבים
את שיקול הדעת השיפוטי.
מבחן הקשר האישי :עובד הוא מי שמבצע עבודה באופן אישי ,לעומת קבלן ,שיכול לשלוח מישהו אחר -
שיבצע את העבודה במקומו .גם כאן יש גמישות ,באותו סיפור של "קבלנית הניקיון" ,התברר שכאשר היא
הייתה חולה ,תחושת האחריות לעבודה הביאה אותה לשלוח את הבת שלה לנקות במקומה .בית הדין קבע
שהיעזרות שולית באדם אחר לא שוללת את הסטטוס שלה כעובדת -זהו החריג למאפיין.
סיווג העובד בביטוח לאומי ,במס הכנסה ותשלומי מע"מ :קבלן עצמאי הוא מי שממלא חשבוניות ומשלם -
מע"מ ,ולעומת זאת עובד הוא מי שמנכים לו מס הכנסה במקור .לכאורה ,סוף סוף יש לנו מבחן קל ופשוט
ליישום ,אך גם הוא רק מאפיין ככל האחרים ,כיוון שאם אנו מסווגים אדם בצורה שגויה ,ייתכן שיש כאן
בעיה לא רק של עבריינות ב דיני עבודה אלא גם בעיה של עבריינות מס ,ולכן המבחן הזה לא יכול להיות
מכריע למרות הפשטות היפה שבו.
הסיווג החוזי :מה כתוב בחוזה? יש חוזים שבהם נקבע שבין הצדדים יש קשר בין מזמין עבודה לקבלן -
עצמאי ,וכי הצדדים מסכימים שאין יחסי עובד-מעביד .אם כך הדברים כתובים ,למה לא לכבד אותם?
התשובה בשלב הזה של הקורס צריכה להיות מאד פשוטה :אם דיני עבודה הם קוגנטיים ,לא יתכן שיהיה
ניתן לעקוף את כל מה שלמדנו עד עכשיו ע"י כך שיכתבו בחוזה בנקודת המוצא שאין יחסי עובד-מעסיק,
ולכן זהו מאפיין שלא יכול להכריע את הדיון בפני עצמו .למרות זאת ,מאפיין זה קיבל מעמד חשוב יותר
מכל האחרים ובית הדין קבע שמי שרוצה לטעון כנגד מה שכתוב בחוזה ,עליו הנטל .בד"כ הסיטואציה
היא שאדם מגיע לבית הדין ,טוען שהוא עובד למרות שבחוזה כתוב שאין יחסי עובד-מעסיק ,ולכן על אותו
479
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אדם הנטל המוגבר להוכיח את תביעתו באופן שיסתור את מה שכתוב בחוזה .דוגמה לכך היא הסיווג החוזי
של מנהלות המשפחתונים כפי שראינו בפרשת ורדה דעבול.
במקרה הזה ,בית -הדין בחן שורה של מאפיינים וקבע שחלקם מסמנים שמנהלות המשפחתונים הן עובדות לכל
דבר :הן מקבלות הנחיות מהרשות המקומית ,ההנחיות כוללות הגדרות לימים מתי יש חופשה ,כמות האוכל ,ספק
עד כמה יכלו להנות מהתייעלות העסק; אבל בית הדין איתר גם מאפיינים של קבלן עצמאי ,בין היתר שהעסק
מתנהל בביתן הפרטי.
במצב דברים זה ,נותר סוג של ספק והמאפיינים לא נתנו הכוונה ברורה ,בית הדין קבע שמאחר וכתוב בחוזה שאין
יחסי עובד-מעסיק ,מנהלות המשפחתונים לא הצליחו להרים את הנטל הנדרש .על אף הקביעה ,היא התבררה
לאורך השנים כקביעה קשה מאוד ביחס למנהלות המשפחתונים; בין אם היישום של המאפיינים היה נכון או לא,
מדובר באוכלוסייה שמרוויחה פחות משכר מינימום ,ורחוקה מאוד מהדימוי של הקבלן העצמאי שפועל כשחקן
מסחרי בשוק השירותים.
זאת ועוד ,זו קבוצה שבאמת אין מי שידאג לאינטרסים שלה; המדינה והרשויות המקומיות דואגות להורים
ששולחים את ילדיהם למשפחתונים ,ולוחצים (בצדק מבחינתם) לפקח על המחיר שהם ישלמו עבור השירות מבלי
לפגוע בשירות שהם מקבלים.
את המשחק סכום אפס הזה משלמות מנהלות המשפחתונים עצמן ,שצריכות להסתפק במעט ,מבלי שיש להן
אפשרות לשנות באופן משמעותי את מרכיב ההכנסות או ההוצאות של העסק .הכוח הפוליטי שלהן להבטיח שיגנו
על זכויותיהן קטן ,והוא קטן מהכוח הפוליטי של המשפחות שנזקקות לשירותיהן .במשך שנים נאבקות מנהלות
המשפחתונים ,גם בגיבויו של ארגון העובדים "כוח לעובדים" ,וזאת על אף שהן לא מוגדרות כעובדות ולכן גם
480
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לכאורה אסור להן להתארגן בארגון עובדים .אך למרות יזמות קיבוצית שכזו ,יש להדגיש שקביעת בית הדין
למעשה שללה מהן את מערך ההגנות המובנה בדיני עבודה ,ויש לחשוב האם נכון היה הדבר.
להבדיל מהמקרה של מנהלות המשפחתונים ,שמעורר שאלה קשה מבחינה ערכית ,ישנם מקרים בהם ניתן
לראות שהסיווג במפורש מסווה את תצורת ההעסקה האמיתית של אדם כעובד ,והמטרה שלו היא חד משמעית
להתחמק מהחלת דיני עבודה .מקרים אלו מצריכים מעין "הרמת מסך" כדי לאתר את הפיקציה החוזית.
כזה היה המקרה של העסקת עובדת הניקיון מהדוגמא שהוזכרה קודם לכן ,שהחתימו אותה על חוזה לפיו היא
"מסכימה שהיא קבלנית עצמאית" ,למרות המאפיינים שהעידו במובהק על כך שהיא עובדת .בית הדין הסיר את
הכיסוי מעל הפיקציה ההעסקתית הזו ,ויש לציין שגם אם פסק הדין הזה הוא ישן ,אין בכך כדי למנוע ניסיונות
חוזרים ונשנים לחזור על אותו תרגיל ,תוך ניסיון לתמרן בין כל המאפיינים שקבע בית הדין במבחן המעורב ,על
מנת להתחמק מקביעה של יחסי עובד-מעסיק.
כשאנחנו בוחנים מקרים מסוג זה ,אנחנו רואים שיש דפוסים חשודים ,כך למשל דרישה של מקום עבודה שמועמד
לעבודה "יתאגד" את עצמו ,מה שבית הדין כינה בפסיקתו "חברת אני בע"מ" ,ובפסיקה של בתי משפט היא
מכונה לעיתים "חברת ארנק" .לאחר שאדם הקים "חברה" ,נוצר לכאורה קשר מסחרי בין שתי חברות ,האחת
מספקת שירות מסחרי לאחרת ,כמו בחוזים מסחריים רבים.
לפי חוק החברות ,די בבעל מניות אחד ,ולכן יכול להיות שאדם אחד יקים חברה שמשווקת את כוח העבודה של
בעל החברה .עניין זה נידון בתביעה של בעלי מקצוע כנגד רשות השידור .רשות השידור דרשה מבעלי מקצועות
שונים בהליכי ההפקה להקים חברה מהסוג של "אני בע"מ" .בית הדין לעבודה מצא שחלק מנותני השירות בדפוס
זה אכן עבד אל מול מקבלי שירות שונים ,ולכן הדבר תאם את הדפוס המסחרי שדומה לקבלן עצמאי .אחרים ,עבדו
באופן מלא עבור רשות השידור ,ולא היה כל הבדל בינם לבין כל עובד שמועסק במתכונת ההעסקה הרגילה.
481
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
יש לציין שהשיקולים הרלוונטיים פה הם לא רק הגנה על העובד ,אלא גם על הציבור כצד שלישי :יש למשל
בכירים במשק שמעדיפים "לתאגד" את עצמם (לתאגד את כוח העבודה שלהם) מטעמי מיסוי ,משום שמס החברות
קטן ממס ההכנסה על עובדים .אז אנחנו רואים גם פסיקה של בתי המשפט שמרימים את המסך ואומרים שמדובר
בעובד לכל דבר ,שלא יכול להנות מהטבות פיקטיביות שקשורות לרעיון של חברת "אני בע"מ".
אנו רואים פסקי דין רבים בהם בית הדין עושה פעולה דומה ומסיר את המסווה של כל מיני כינויים כגון :קבלן
עצמאי ,פרילנסר ,יועצים ,שוברי תשלום (רושמים חשבוניות אל מול המשכורת שהם מקבלים) ,יועצים וכו'.
העיקרון החשוב -הסיווג כעובד הוא עניין של סטטוס ,ומה שחשוב הוא מהות הסטטוס ולא רק הכותרת ורק מה
שכתוב בחוזה.
פירוק הסטטוס
המבחן המעורב עוזר לנו להבחין בין שני קטבים :העובד מהצד האחד ,והקבלן העצמאי מהצד השני .היותו של עובד
זה עניין של סטטוס ,בית הדין צריך להכריע בו ,ולכן בית הדין מקדיש הרבה תשומת לב לעיצוב מבחנים אלה ולאופן
הפעלתם .צריך לזכור שסיווג אדם כעובד מביא לכך שיחולו עליו כל דיני העבודה ,ואם יסווגו את נותן השירות
כקבלן עצמאי לא יחולו עליו דיני העבודה כלל .במקטע הנוכחי נחשוב על הדיכוטומיה הזו.
הגדרת הבעייתיות
המבנה הדיכוטומי מייצר בעיה לא פשוטה; בית הדין עושה שימוש במבחן בו מהצד האחד יש עמימות מובנית
ומרחב פרשני גדול מאוד ,ומהצד השני ,השלכותיו הן ברורות וחדות כתער :אם אדם יוכר כעובד יחולו עליו כל
דיני העבודה ,ואם לא יוכר כעובד ,לא יחולו עליו דיני העבודה בכלל .אבל האם באמת ההבדל בין מתקין הארונות
שמביא אתו ארגז כלי עבודה לבין מתקין ארונות שעושה שימוש במברגה חשמלית כל כך ברור שהוא מצדיק
תוצאות דיכוטומיות? האם באמת ניתן לראות במנהלות המשפחתונים דמויות עצמאיות שמחשבות לעצמן את
אפשרויות הרווח עפ"י אסטרטגיות עסקיות שונות ,או שאולי הדברים לא כ"כ ברורים?
יש לזכור שמבחנים אלו לא נועדו לעניין תיאורטי ,הם נועדו להבחין בין אנשים שאנו סבורים שצריכים את ההגנה
של דיני העבודה הקוגנטיים ,את מערך הזכויות החיצוניות שנכנסות לחוזה העבודה ,לבין אנשים שאנו סבורים
שהקשיים אותם ייחסנו לשוק העבודה במהלך הסמסטר לא רלוונטיים עבורם .אך יש מחלוקת ערכית ואמפירית
לגבי מי ראוי שיקבל את ההגנה הזו ומי לא.
482
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ההבחנה של המבחן המעורב היא בין דמות שפוגשת כשלי שוק ,אי-שוויון ,היררכיה ,כפיפות לפררוגטיבה הניהולית,
היא צריכה את הסיוע שיכירו בה כעובד שהוא לא רק מצרך ,או כפי שבית הדין נוהג לומר" ,דמות שהיא לא רק
פיון על לוח משחק".
ממולה ,דמות עם שיקולים מסחריים ,יכולת תכנון ופעולה בשוק ,שמגיעה כשווה לקשר של מתן שירותים .ההבחנה
הזאת היא מאוד קשה; האם נכון לומר שמפיקת קורסים אקדמיים במוסדות רבים לא זקוקה להתערבות שתגן
עליה כשיפסיקו את ההתקשרות איתה בגלל שהיא נכנסה להריון? האם אדם שעובד כיועץ בטיחות פרטי לא צריך
את ההגנה של דיני הבטיחות באתרי בנייה? ומדוע עובדים בכירים ראויים להגנה על זכותם לחופשה שנתית ,בעוד
שמנהלת משפחתונים נחשבת כאיזו עצמאית שיכולה להחליט עבור עצמה מתי היא תצא לחופשות?
על-בסיס הדילמה הזאת ,נבחן שתי נקודות מפנה שנבעו מפסיקת ביהמ"ש העליון .ראשית ,אנו נכיר את האפשרות
של ניסיון לבחון מחדש ולשחק עם קו הגבול הדיכוטומי הזה ,ולאחר מכן נבחן את ההשלכות של הלכת סרוסי,
אליה נהוג להתייחס כאל "פירוק הסטטוס" .אלו הם שני מהלכים הקשורים רעיונית זה בזה.
הפתרון הראשון – הסטת הגבול – בג"צ – 568/93שמואל מור נ' ביה"ד הארצי לעבודה
הסטת הגבול :בפסק-הדין של בג"צ בעניין שמואל מור ,נידון מעמדו של סטודנט שעבד כמשתתף חופשי במשרד
חקירות .כשהיה לו נוח ,הוא לקח תיקים לחקירה ,וכשרצה להתמקד בלימודים הוא לא עשה זאת .איך נסווג אותו?
בדיון התייחסו השופטים למיקום קו הגבול בין הקטגוריות; השופט טל סבר שאם נפעיל את המבחן המעורב ,נדע
מה התוצאה המשפטית .אם התוצאה המשפטית לא נראית נכונה ,על המחוקק לשנות את קו הגבול .לדעתו לשופט
אין תפקיד בהערכת השלכות הסיווג -השופט מפעיל מבחן ,דימוי טכני של המבחן.
483
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לעומתו ,השופטים גולדברג וברק מודים שיישומו מצריך הבנה של תמורות בשוק העבודה ,ולענות על שאלה
ערכית :למי אנחנו רוצים להעניק את ההגנה של דיני העבודה? המחלוקת בין השופטים ברק וגולדברג היא
בקריאת המציאות של שוק העבודה באותה העת.
השופט ברק סבר שהשינויים בשוק העבודה ,ההתרחקות מהמודל של חוזה עבודה סטנדרטי ,מחייבים להרחיב
את הקטגוריה של עובדים שעליהם יחולו דיני העבודה .השופט גולדברג סבר שבשוק העבודה המודרני ,עובדים
רבים יכולים לדאוג לעצמם בתצורות עבודה מגוונות ,ולכן אין בעיה עם פיתוח תצורות העסקה רבות שמוציאות
את נותני השירות מהתחום המוגן של דיני עבודה.
המשותף לגולדברג וברק הוא הכנות השיפוטית ,שהיא לא מתיימרת להציג מבחן טכני ,אלא מודה בפה מלא
שהמבחן הוא בעיקרו ערכי ,ושמרכיבי המבחן המסווג בין עובד לקבלן נועדו לענות על השאלה :את מי היינו רוצים
שדיני העבודה יכסו?
הפתרון השני – שבירת הדיכוטומיה – הלכת סרוסי – דנג"צ 4601/95סרוסי נ' בית הדין לעבודה
שבירת הדיכוטומיה :מענה אחר לבעיית קו הגבול הדיכוטומי ניתן לראות בדיון נוסף בבג"צ סרוסי .במקרה זה,
ממשיך ביהמ"ש העליון את קו המחשבה לפיו יישום המבחן המעורב הוא עניין ערכי שמכוון לתוצאה חברתית
ראויה ולא יישום טכני של מבחן משפטי.
אבל הפעם במקום הסטה של קו הגבול ,מציעה עמדת הרוב בביהמ"ש העליון את האפשרות שיכירו באדם
שמעניק שירות כעובד לצורך זכות מסוימת ,אבל לא בהכרח לאחרת.
סרוסי ,סגן ראש המועצה ,שייך לקטגוריה של אנשים שיש להם מינוי עפ"י דין ,כפי שנראה בהמשך ,הם לא מסווגים
כעובדים .עפ"י הדין שהיה מקובל באותה עת ,לא חלים עליו דיני העבודה .מצד שני ,הוא עבד תקופה מאד ארוכה
ברשות המקומית ,ולכן הוא מבקש דמי אבטלה.
ענף דמי האבטלה בביטוח הלאומי בישראל הוא ענף שמבטח אך ורק עובדים ולא קבלנים עצמאיים .לכן ,מרגע
שנקבע שסרוסי איננו עובד ,התשובה אמורה להיות די פשוטה -לא מגיע לו לקבל דמי אבטלה .אך ביהמ"ש העליון
בעמדת הרוב ,אמר שהשאלה היא לא האם הוא עובד ,אלא שצריך לנסח את השאלה באופן אחר :לצורך ביטוח
דמי אבטלה ,האם יש לראות בו כעובד?
כלומר ,גם אם הקביעה השיפוטית תהיה שלצורך ביטוח דמי אבטלה יש לראות בו כעובד ,אין הדבר משליך על
תחולת ההסכם הקיבוצי ,או על חוק שעות עבודה ומנוחה ,ואפילו לא על ענף אחר בתחום הביטוח הלאומי כדוגמת
נפגעי תאונות עבודה .יתכן שיחולו או שלא ,אך יש לבחון את תחולתן עפ"י התכלית של אותן זכויות כשהדבר
מתעורר בפסיקה.
484
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
להבדיל מהפתרון בבג"צ מור ,אין בהלכת סרוסי הרחבה של הקטגוריה של עובדים ,אלא הרחבה שהיא תלוית
הקשר ותכלית; מה שמנחה את ההחלטה של ביהמ"ש היא התכלית של ביטוח דמי האבטלה לסייע לאנשים שאיבדו
את מקום עבודה ולאפשר להם תקופה שתתן להם שקט כלכלי.
מבחינה חברתית ,אנחנו לא רוצים שאנשים ייקחו את העבודה הראשונה שנקרית בדרכם .מבחינת יעילות אנחנו
רוצים שאדם ימצא את מקום העבודה בו ימצה את מלוא כישוריו -זה טוב לאדם וטוב למשק .דמי האבטלה
מאפשרים תקופת חסד שכזו ,ולעניין הזה לא צריך להיות הבדל גדול אם זה היה עובד או ממונה עפ"י דין.
זה לא אומר שכל אדם ייכנס בדרך הזו לתוך ביטוח אבטלה ,יש לבחון זאת עבור כל מקרה ומקרה .אבל השאלה
שתנחה אותנו היא מה התכלית של ביטוח דמי האבטלה ,ולאור התכלית הזו ,על מי אנחנו חושבים שראוי להרחיב
את תחולת הביטוח.
כנגד פסק הדין הזה ניתן לטעון ,כפי שטענה עמדת המיעוט ,שאין מקום למהלך שכזה ,כיוון שהמחוקק הישראלי
בחר במפורש ובמודע שלא להחיל את דמי האבטלה על מי שאיננו עובד .זהו דיון חשוב ,אבל הרציו החשוב כאן הוא
שפסק-הדין אומר שהקביעה ליחסי עובד-מעביד תמיד תהיה תלוית הקשר ותכלית.
לכאורה ,מהלך זה של פירוק הסטטוס הוא בעייתי ,וזו הייתה הביקורת על הקונספט בעקבות דנג"ץ סרוסי .אם
המבחן המעורב התאפיין בשיקול דעת שהותיר מרחב פרשני רחב בעת יישומו על כל מקרה ומקרה ,הרי אפשר
להגיד שבעקבות פסק-דין סרוסי ,יש עוד יותר אי וודאות.
כלומר ,יהיו הלכות מיהו עובד לעניין אחד ,והלכות שונות מיהו עובד לעניין אחר .בפועל ,הפסיקה נותרה די אחידה,
והשימושים בהלכת סרוסי מוגבלים ,הגם שחשובים .זאת ועוד ,יש כאן לדעת פרופ' מונדלק הגיון בריא שמסייע
לפיתוח הפסיקה .אם ניקח כמה צמדים של זכויות ונשווה ,אנו יכולים לראות שההבחנה היא ברורה
ואינטואיטיבית (ולטעם מונדלק) צודקת.
485
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ניקח דוגמה :מקרה שבו מקבל שירות מודיע לאישה שמועסקת כקבלנית עצמאית שאין לו עוד צורך בשירותיה,
שכן התברר שהיא בהריון .אם הקבלנית העצמאית תתבע על אפליה ועל כך שלא קיבלה תוספות מכוח הסכם
קיבוצי ,האם אנחנו בהכרח רוצים להתייחס באותו האופן לשני הדברים? לא בהכרח.
נראה במקטעים הבאים מהם השיקולים להכרה בדיעבד באופן מלא בסטטוס של עובדת ,אבל יכול להיות
שהשיקולים להחלת הסכם קיבוצי צרים יותר מהשיקולים להטלת אחריות בשל אפליה של אישה בהיריון.
ההגנה על אישה בהיריון נובעת מכך שאנחנו יודעים שיש קושי ממשי לנשים בהריון בשוק העבודה בישראל ,והקושי
הזה אינו תלוי בכלל בסיווגה של האישה בהריון כעובדת או קבלנית .לכן ,התייחסות שלילית להריון בשוק העבודה
צריכה להיות אדישה לסיווג המדויק של ההתקשרות.
דוגמה נוספת :חוק שעות עבודה ומנוחה מטפל בשני נושאים :יום מנוחה שבועי ,ומקסימום שעות העבודה המותר.
לגבי עבודה בשעות נוספות ,אולי נהיה מוכנים להכיר בכך שקבלן עצמאי יכול לעבוד במסגרת שעות שהוא בחר
לעצמו ,מכיוון שקבלן עצמאי עושה בחירות לטובת רווחיות העסק ,בניגוד לעובד שפועל בהתאם להנחיות המעסיק.
לעומת זאת ,ביחס ליום המנוחה השבועי ביום השבתון ,יש עניין שחורג מהגבולות של הגנה על אותו עובד ,וייתכן
שזו נורמה ציבורית כללית ,חברתית שנרצה לקדם .לכן ,אפילו בתוך חוק שעות עבודה ומנוחה ,אנו אולי נראה
גישה רחב וגמישה יותר לעניין תחולת יום השבתון ,לעומת לאפשר לאנשים לעבוד שעות נוספות ושעות רבות אם
הם קבלן עצמאי.
דוגמה שלישית ואחרונה :אפשר גם להבחין בין פיצויי פיטורים ,שזו זכות כלכלית הניתנת לעובד שפוטר ,לבין
חובת ההודעה המוקדמת לפני פיטורים והתפטרות ,וחובת השימוע שמקורן הנורמטיבי היא חובת תום הלב .אמנם
חובת הודעה מוקדמת עוגנה לאחר מכן בחקיקה ,אבל במקור היא מגיעה מעקרון תום הלב .מאחר ועיקרון תום
הלב חל על כל מערכת יחסים חוזית ,אין סיבה לצמצם את החובה רק לעובדים בתחולה צרה .כאן נראה החלה
רחבה לעומת פיצויי פיטורים.
486
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשורה התחתונה ,הפסיקה לא מתפזרת לכל הכיוונים ,אלא יש כאן כלי עבודה שנעשה בו שימוש לעיתים די
רחוקות .השימוש בקונסטרוקציה הזאת של שבירת הסטטוס נעשה על-מנת להרחיב את מעגל הזכאים
בסיטואציות ספציפיות .לדוגמה ,במקרה של אילנה פאר ,שם נקבע שהיא קבלנית עצמאית ,אך לאור העובדה
שהיא עבדה במשך תקופת ארוכה במשרד התמ"ת והיתה תלויה כלכלית במקום העבודה הזה ,והפסקת העסקתה
נבעה מחידלון של המשרד ,בית הדין היה מוכן לפסוק לה פיצויי פיטורים.
הסיבה לכך ,היא הקביעה שתכלית חוק פיצויי פיטורים מתאימה לסיטואציה הזו .לא מכיוון שהיא סווגה
כעובדת -היא לא סווגה כעובדת -אך ניכר שבמקרה זה פסיקת הפיצויים נובעת ,בין היתר ,גם בגלל שבית הדין
סבר שמשרד התמ"ת נהג באופן לא ראוי.
מקרה אחר שמוזכר באותו פסק-דין בעניין ציפורה בשן ,אישה חרדית שהייתה מכינה מדי שבוע חוברת עם מודעות
דרושים למשרדי שירות התעסוקה .בית הדין קבע שהיא היתה קבלנית עצמאית ,אבל משהפסיקו את עבודתה
לאחר 18שנים ,ושזו הייתה עבודתה היחידה שפרנסה את כל משפחתה ,יש לראות בה כמי שזכאית לפיצויי
פיטורים .יש מחלוקת על פסקי הדין האלה; נראה שבמספר פסקי הדין שבהם פסקו בתי הדין עפ"י גישה זו ,יש
שילוב של כמה מרכיבים (זו לא רשימה מדויקת ,ולא בהכרח תנאים מצטברים ,אלא מאפיינים כלליים):
487
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
סיטואציות אלה מחזירות אותנו לרעיון של כנות משפטית ,כזו שממשיכה את גישת ביהמ"ש העליון בבג"צ מור
או סרוסי; כזו שמודה שההכרעה המשפטית נועדה להשיג תוצאה צודקת ,והיא חושפת את תפיסת הצדק של
השופטים -שאיתה כמובן אפשר להתווכח.
אבל לפחות ברור לנו על מה אנחנו מתווכחים; הוויכוח הוא על צדק ,ולא על יישום של מבחן טכני .הפתח שנפתח
לאחר הלכת סרוסי מאפשר ליישם את המבחן המעורב באופן מדויק יותר ,תוך הסטת הגמישות מבעיית הסיווג
לעבר התוצאות והתכלית של פיצויי פיטורים.
להערכת פרופ' מונדלק ,גם בעבר היו נותנים לעובדות האלה ,לאילנה פאר או לציפורה בשן ,פיצויי פיטורין .אבל
היו מגיעים לתוצאה הזו עם איזשהו משחק כזה או עם איזושהי דרך עקומה עם הרכבי המבחן המעורב על-מנת
לקבוע שהן עובדות .והפתח שנפתח לאחר פרשת סרוסי ,מאפשר ליישם את המבחן באופן מדויק יותר ,תוך הסטת
הגמישות מבעיית הסיווג לעבר התכלית והתוצאות של פיצויי פיטורים.
בהמשך נראה גישה דומה גם בהקשר של זיהוי המעסיק ,שם יחילו באופן שחורג מהמבחנים הכלליים פתרונות
שנותנים מענה לפגיעה בזכויות מגן בסיסיות ,הפליה בתעסוקה ופיטורים ללא שימוע בתום לב .גם שם ,ביחידה
הבאה ,נקודת המוצא תהיה תכלית הזכות המשפטית ,על פני דבקות במבחן וקבלת תוצאותיו כ"כזה ראה וקדש".
נתחיל בקטגוריה שהיא לטעמו של פרופ' מונדלק הקטגוריה החשובה ביותר; המשתתף החופשי ,הפרילנסר ,שלפי
תיאור הפסיקה ,זה מי שהמבחן השלילי מתקיים בו ,כלומר ,אין לו עסק עצמאי משלו ,אך המבחן החיובי לא
488
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מתקיים ,כלומר -הוא לא לגמרי השתלב בארגון .בפשטות -כשהוא רוצה עבודה הוא לוקח ,וכשהוא לא רוצה
עבודה הוא לא לוקח.
למשל ,עיתונאי שעובד בעיתון אבל הוא לא מחויב כמו עיתונאים אחרים .כשהוא כותב כתבות הוא מפרסם אותן
תמיד באותו עיתון ,אבל בחודשים אחרים הוא טס לחו"ל ,עושה דברים אחרים או סתם לא רוצה לקחת עבודה.
הה עיתון לא יכול לבנות על אותו עובד כמו שהוא יכול לבנות על עיתונאים אחרים .הפרילנסר לא לגמרי ישתלב
במקרה הזה בתוך העיתון .בעבר ,זו הייתה קטגוריה שאפיינה בעיקר את תחום התקשורת הכתובה והמשודרת ,אך
משנות ה 90-ביהמ"ש הכיר בכך שזוהי קטגוריה שיכולה להיות בכל תחום עבודה.
כך למשל בבג"צ מור ,שהזכרנו קודם ,הדיון היה על מעמדו של סטודנט במשרד חקירות; אין לו עסק חקירות משלו,
אך הוא גם לא משתלב באופן מלא במשרד החקירות ,כי בתקופת מבחנים הוא לא רוצה לקחת תיקים וזה לגמרי
בסדר .אך אי אפשר לבנות עליו במקרים של עומס עבודה ,כשהוא רוצה הוא לוקח עבודה ,וכשלא ירצה -לא חייב.
כך גם שאול צדקא עורר בעיה ,שכן היה קשור לגלי צה"ל ,אך לא היה עובד של התחנה .בצד השירות שנתן לגלי
צה"ל הוא עשה גם דברים נוספים ,גם מבחינת עבודה ,מבחינת לימודים ,מבחינת חופשה ברחבי העולם וכו' .כשהוא
רצה הוא לקח עבודה וכשהוא רצה הוא נעלם לתקופה מסוימת ולעתים אפילו לתקופה ארוכה .לכן המשתתף
החופשי נמצא ברצף שבין קבלן עצמאי לבין עובד.
בפרשת שאול צדקא נ' גלי צה"ל ,בית הדין הדגים שתי גישות להתייחסות למעמדי הביניים הזה; הנשיא אדלר,
בעמדת מיעוט ,קבע שצדקא הוא משתתף חופשי וכי יש להכיר בקטגוריית ביניים .כך למשל סבר הנשיא אדלר
שהגנת שכר ,חובת הודעה מוקדמת ,פיצוי על היעדרה של הודעה מוקדמת ,פיצויי פיטורים למי שעבד תקופה ארוכה
כפרילנסר -אלה זכויות שצריך להעניק למעמד הביניים הזה .המשנה לנשיא ,נילי ארד ,בעמדת הרוב ,העדיפה
להישאר עם שתי קטגוריות :או עובד או קבלן עצמאי ,והיא פסקה שצדקא הוא עובד .כלומר ,הם הגיעו לאותה
תוצאה אך הדרך הייתה שונה; היא הסכימה שיהיו מקרים שבהם יהיה מקום להחיל חלק מזכויות העובד ,גם
על מי שנקבע כקבלן עצמאי -כמו שראינו לגבי אילנה פאר .אבל היא סברה שאין מקום להמשיך ולסבך ולהוסיף
עוד קטגוריה של משתתף חופשי עם מקצת מזכויות העובד.
489
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לאחר פרשת צדקא נעשו מספר ניסיונות להעביר את "חוק המשתתף החופשי" ,שיקבע את משמעות הזכויות של
קטגוריית הביניים ,בדומה לגישה שרווחת במספר מדינות אירופאיות .הצעה זו הונחה שוב ושוב; היא מתייחסת
למשתתף חופשי שעיקר עבודתו היא עבור מזמין שירות אחד ,לפחות 75%מהכנסתו ,והיא מחילה על המשתתף
החופשי את מרבית הזכויות המוענקות לעובד בדיני עבודה -לרבות זכות ההתארגנות הקיבוצית.
ההסבר להצעת החוק קובע כי היא משווה במובנים רבים את מצבו של המשתתף החופשי למצבו של עובד שכיר.
אבל יש לשים לב שההצעה חלה על משתתפים חופשיים שפיתחו תלות כלכלית משמעותית במעסיק אחד ,ובכך
מבדילה אותם מהקבלנים העצמאיים שעובדים מול מספר לקוחות ואף לקוחות רבים .כאמור מדובר בהצעת חוק
והיא משקפת את דעת המיעוט של הנשיא אדלר בפרשת צדקא .נצטרך לראות לאן הנושא הזה של מעמד הפרילנסר
יתגלגל.
490
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קטגוריות ייחודיות
חוץ מהמשתתף החופשי ,ישנן קטגוריות נוספות שהן יותר מובהקות מבחינת הסיווג ,אבל הן גם הרבה יותר
מתוחמות .הגישה המסורתית היתה שכל הקטגוריות האלה הן לא עובדים ,ולכן הם לא נהנים מההסדרים
הייחודיים של דיני העבודה .לכן ,כל הקבוצות האלה הוצאו מתחולת הסדרי דיני עבודה ,ועם זאת ,כשאנו בוחנים
אותן ,כולן "נגועות" בדרך זו או אחרת בשיקולים של דיני עבודה קוגנטיים.
חבר באגודה שיתופית לעומת עובד :אגודה שיתופית ,קואופרטיב ,הופכת את הפירמה הקפיטליסטית על •
ראשה; במקום שהון ישכור עובדים ,אנחנו מדברים על מצב שבו הבעלים הם העובדים והם שוכרים את
ההון .העובדים הם חברים באגודה השיתופית .לכן אנחנו חושבים שלחברים יש את השליטה ,את
הפררוגטיבה הניהולית ,ולכן לכאורה אולי הם אינם זקוקים לדיני העבודה באופן שעובדים זקוקים להם.
עם זאת ,אנחנו רואים שיש חקיקה שמתייחסת מפורשות לאגודה השיתופית ,דוגמת חוק שעות עבודה
ומנוחה.
בעלי סטטוס מכוח דין :שרים ,ח"כים ,שופטים ,נציגי ציבור בבית הדין לעבודה ,אחראים על ביטחון •
במושבים שמונו מכוח חוק שדורש זאת; במקרה הזה ההנחה היא שאין התקשרות חוזית בסיסית -אין
ראיון עבודה ,אין הצעה וקיבול .עם זאת ,על אף שהם נבחרו ע"י ציבור ומונו לתפקיד ,זה לא אומר שאין
שם שום סוג של קונפליקט שדומה לדיני העבודה .אגד הזכויות הרחב של דיני העבודה לא יחול עליהם,
אבל כפי שראינו בפרשת סרוסי ,יתכן ויהיו זכויות שכן נרצה להחיל עפ"י התכלית וההקשר.
491
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חיילים בשירות קבע :אנשי קבע מסווגים כ"לא עובדים" ,למרות שבשורה של פסקי דין הכירו בכך שיש •
בהתקשרות של אנשי קבע עם הצבא גם מרכיבים שמאוד דומים להתקשרות בין עובד למעסיק .בית הדין
פסק שבנסיבות מסוימות הוא יהיה מוכן לבחון את עצם סמכותו לדון בנושא של אנשי קבע ,כי סמכות בית
הדין היא אך ורק ליחסי עובד-מעסיק .עניין זה עדיין שנוי במחלוקת ועוד לא לגמרי מבוצע בפועל ,אבל יש
כאן פתח בעתיד לחשוב עליהם כעל עובדים בהקשר לסעד מסוים .נציין שחיילים בשירות חובה בוודאי
אינם נחשבים עובדים ,שכן הגיוס הוא כפוי .לכן שירות חובה בצבא שייך באופן טבעי לקטגוריה של עבדות,
שהרי המדינה שוללת את חירות הפרט באופן אולי הכי קיצוני שאפשר .עם זאת ,אמנות בינ"ל שמגדירות
את מושג העבדות יש החרגה של שירות חובה בצבא ,מתוך הכרה בלגיטימציה של "צבא העם" ולדרך הזו
של מילוי צרכי ביטחון המדינה וכינונה של סולידריות קהילתית.
נושא משרה ובעלות על חברה :למשל ,חבר דירקטוריון; גם הם לא עובדים -מבחינת סטטוס ,הם שייכים •
לקבוצת בעלי ההון ולא לקבוצת העובדים .בד"כ אין מניעה שמי מהם יהיה גם עובד ,אבל זה מצריך הוכחה
נפרדת ,ולא די בהיותו בעל מניות או בעל עמדה בחברה.
עובד בחברה משפחתית :לקטגוריה הזו שייכים מקרים מגוונים ,למשל -מי שעבד בעסק משפחתי אבל •
התייחסו אליו כאל סתם בן משפחה שעוזר .לימים ,משבר משפחתי (למשל גירושים) מעורר את השאלה
האם הוא היה עובד לכל דבר ועניין שראוי לשכר ולכל הזכויות מכוח דיני העבודה או שזה היה אולי עניין
של "הכל חלק מהמשפחה?" .מהכיוון השני יש מקרים בהם יטשטשו את הסיווג כעובד למטרות מס ,שאז
בדיני המיסים תהיה חשיבות להכרה במעמד כעובד לצורך חיוב מס כדין .המבחן בהקשר הזה בנוי על
המבחן המעורב ,תוך הדגשת ההבדל בין סיטואציות של עזרה מעת לעת שאינה סדירה וללא השתלבות
בעסק ,לבין השתלבות מלאה.
מתנדב :קטגוריה דומה לזו של חברה משפחתית; המתנדב איננו בסטטוס של עובד ,ואף יש הסדרים •
ייחודיים למתנדב ,דוגמת ביטוח למתנדבים במסגרת הביטוח הלאומי .הסכמים קיבוציים או חוקי המגן
לא יחולו עליהם .כמו בעובדים בחברה המשפחתית ,השימוש במבחן המעורב יעבור התאמה ,וינסה להבחין
בין מתנדבים לבין מי שמשתלב באופן מלא בארגון .עם זאת ,לגבי המתנדבים הדגש הוא לעיתים עד כמה
המתנדב תלוי כלכלית בארגון .צריך להבחין בין פנסיונרים שמשתלבים באופן מלא בצוות סיעודי בבית
חולים או במוזיאון ,והם עושים זאת בהתנדבות כיוון שהם לא זקוקים להכנסה ,לעומת מתנדבת שזהו
עיסוקה היחידי וכי היא עושה זאת בהיעדר חלופה אחרת .כך למשל קבע בית הדין בפסק דין שהשלכותיו
היו שנויות במחלוקת והן קשות ומעוררות מחשבה :נשים עם פיגור קל הועסקו כסייעות בגני ילדים על
תקן מתנדבות ,כלומר מעבר לתקן שעבורו היה תקציב ,אבל הן השתלבו באופן מלא בפעילות הגן ,הן היו
עובדות לכל דבר ועניין ,וראויות לכל מערך הזכויות הקוגנטיות של דיני העבודה .כתוצאה מההחלטה שהן
עובדות ולא מתנדבות ,רשת הגנים הפסיקה את פעילותן של הנשים האלה בגנים.
עבודת אסירים :בבג"צ שדות ,אומר השופט זמיר שקשה לחשוב על אסירים שמועסקים במסגרת שירותם •
בכליאה כעל עובדים לכל עניין ודבר ,לדוגמה -מה המשמעות של חוק חופשה שנתית לגבי אסירים כאלה?
צריך לעשות פה איזשהו סוג של התאמה .בג"צ שדות עסק בשאלת שכר המינימום ,וקבע שזה לא מגיע
להם; הגם שאפשר לחלוק על הקביעה הזאת ,יש לשים לב לאופן ההנמקה שבו בג"צ פועל :במקום לשאול
האם יש לסווגם כעובדים או לא ,הוא בוחן אילו זכויות מדיני העבודה צריכות להיות מיושמות עליהם:
איסור אפליה ,איסור הטרדה מינית ,בטיחות ,אולי דברים אחרים כן .ולכן המחלוקת צריכה להתמקד
492
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בתכלית של ההסדרים השונים של דיני העבודה אל מול התכלית של העסקת אסירים בכלא ,ולא על הסיווג
התאורטי כעובד או כקבלן עצמאי; זו גישה שפועלת בדיוק עפ"י ההכוונה של הלכת סרוסי.
א.נשים בזנות וסחר בבני אדם :המחלוקת בנושא הזה הייתה כפולה :ראשית ,הכרה באישה בזנות או •
ב מצב של סחר כעובדת נותנת לגיטימציה למצב של ניצול ,שהרי עובדת זה מצב מקובל ונורמטיבי .שנית,
יש חשש שההכרה בה כעובדת ופסיקת פיצוי עפ"י דיני העבודה תחטיא את הבעיה האמיתית ששייכת
לתחומים אחרים כמו דיני הנזיקין ,ולא לתחום החוזי של דיני העבודה .לעומת זאת ,בית הדין לא רצה
לשלול ממי שפנתה לבית הדין את האפשרות לסעד מהיר ונגיש ,גם אם זה לא הסעד המלא או הפורום
המתאים מבחינה ערכית .לכן ,בית הדין פסק שהן אינן עובדות ,אך ניתן להעניק להן זכויות מסוימות עפ"י
תכליתן בדיני העבודה .ניכר שבית הדין סבור שזה לא הפורום המתאים ,אך גם שזה אינו הזמן או המקום
לשלוח את הקורבן לערכאות אחרות על-מנת להשיג פיצוי כלשהו.
אם נסכם ,ההלכה לגבי הקטגוריות האלה נקטה בדרכים שונות שונות על מנת להימנע מהכרעות דיכוטומיות
פשוטות :עובד או קבלן עצמאי .בחלק מהמקרים התאימו את המבחנים ולאחר מכן בחנו באופן פרטני את מהות
הקשר .בחלק מהמקרים החילו חלק מזכויות העבודה ,אבל לא את האחרות .ולעתים ,הפתרונות הם ייחודיים
ומותאמים לבעיה ,כגון שתי הקטגוריות הכל כך שונות זו מזו; אנשי צבא קבע ונשים שנתונות לסחר.
עד עכשיו ,ראינו התפתחויות על בסיס המבחן הבסיסי שזהו המבחן המעורב ,שמאפשר להחיל את דיני העבודה
בחלקם או בכולם גם על מי שלא מסווגים באופן מסורתי כעובדים .דבר זה התאפשר ע"י זיהוי של פיקציות
העסקתיות ,או הכרה בזכאות של חלק מזכויות העובד על בסיס תכלית הזכויות ,גם במקרים אינדיבידואליים ,וגם
ביחס לקטגוריות מסוימות של מי שלא מסווגים כעובדים .אבל האם אפשר לזהות גם תהליך הפוך של שלילת
זכויות ממי שקבעו שהוא כן בעל סטטוס של עובד? על פני הדברים ,התשובה היא שלילית ,הגדרתו של עובד
כסטטוס ,מעניקה לעובד את מכלול הזכויות מתחום דיני העבודה.
493
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עם זאת ,יש להביא בחשבון שני מצבים :האחד ,הוא זה שכבר הכרנו במהלך הקורס ,ובו בנסיבות מסוימות ,בית
הדין ישקול לסייג זכויות קוגנטיות בשל חוסר תום לב מצד העובד; כך היה בפרשת עזרא שמואלי ,שלמדנו אותה
ביחידת הפתיחה בהקשר של הדיון במימד הרגולטיבי.
גם בהקשר של תביעות להכרה בסטטוס של עובד ,היו פסקי דין בעבר שקבעו שעל אף שהתובע צריך להיות מסווג
כעובד ,יש לדחות תביעה ספציפית שכן התביעה היא בחוסר תום לב .למשל ,העובד תובע זכויות למרות שהוא קיבל
שכר גבוה במיוחד ,שבעצם פיצה על היעדר הזכויות .לסיטואציה הזאת נתייחס במקטע הבא.
פסיקה שכזו התאפיינה בשלילת זכות מסוימת ולא בשלילת הסטטוס כולו ,והשאלה שעולה היא האם ניתן להצביע
על מהלך הפוך מזה שהיה בהלכת סרוסי ,פירוק הסטטוס ופיצול לזכויות נפרדות ,וכאן לזהות סיטואציה שבית
הדין לא רק שולל זכות מסוימת ,אלא ישלול את כל הסטטוס מעיקרו.
הסיטואציות שמתעוררות בבית הדין באות במתכונת הבאה וצריך לחשוב על ההנמקה של בית הדין בהתאם :אדם
הסכים לכך שהוא לא עובד והוא עסק במתכונת חליפית ,נגיד כקבלן עצמאי .בהמשך ,הוא מגיע לבית הדין ותובע
את זכויותיו כעובד .יישום המבחנים מצביע על כך שהסיווג הנכון של הסטטוס היה כשל עובד .אבל ,בית הדין
לעבודה סבור כי לא ראוי להעניק לו יותר ממה שקיבל כבר כעצמאי .האם אפשר לבוא ולהגיד שתום הלב שלו ,או
חוסר תום הלב שלו ,צריך לגבור על הסטטוס הקוגנטי? השאלה הזו עלתה בפרשת כותה ,שם נחלקו השופטים
לעניין הזה כשעמדת הרוב ,כפי שביטאה השופטת דוידוב-מוטולה ,מנתה את השיקולים שתומכים בקוגנטיות של
דיני העבודה.
494
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
495
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בין השיקולים שדוידוב-מוטולה מונה ,זה שבהינתן פערים משמעותיים בין העובד לבין המעסיק בהיבטים של כוח,
שליטה ,מידע ,משאבים ויכולת פיזור סיכונים – יש לנו חשש שהמעסיק ילחץ ויכפה על העובד לוותר על זכויותיו.
ניזכר בקבלנית הניקיון שבעצם הכריחו אותה לחתום על חוזה שהיא "קבלנית ניקיון" .אח"כ יהיה קשה לעובד
להוכיח בביהמ"ש אם אכן הסכים להסדר חליפי או לא .בנוסף ,לעובד חסר ידע על היקף הזכויות המלא שמוקנה
לו כעובד ,לכן הוא לא יכול להעריך באופן רציונלי את המשמעות של ויתור על זכויות .מאד חשוב להדגיש שהוויתור
של האחד יכול לפגוע בציבור בכללותו .למשל ,אם אישה אחת תוותר על זכותה שלא להיות מופלית ,אז לאחר מכן
ידרשו מכל הנשים האחרות לוותר על זכותן לשוויון ,כי זה הופך להיות עניין שוקי .כאן נכנס הגורם הנוסף וזה
שעבודה איננה מצרך ,ודווקא כאן יש מקום לפטרנליזם ,לצורך קידום החירות האישית ,האוטונומיה וכבוד העובד
עצמו.
השיקולים האלה מצביעים על כך שגם ויתור של הפרט לא יכול לרפא את הפגם שבהסרת הקוגנטיות .ראינו זאת
בפס"ד איתנה ניב ,ששם אמרו לא ניתן לוותר על הזכות לשוויון .הדבר יפגע בנשים ככלל ,ולא רק באותה עובדת
באופן ספציפי .מהטעם הזה קבעה עמדת הרוב בפרשת כותה כי אין להכיר בוויתור על הסטטוס בשום מקרה.
לעומת עמדת הרוב ,עמדת הנשיאה לבנה ,עמדת המיעוט ,היתה שבמקרים חריגים יש מקום שלא להכיר בסטטוס
של עובד מטעמים של חוסר תום לב של התובע.
יש לשים לב שהלכה זו היא למעשה סוג של הלכת מניעות שאינה חותרת תחת הסטטוס באופן מהותי ,אבל מונעת
מהעובד להעלות את הטענה הזו בבית הדין .יתכן כי הפער בין עמדת המיעוט לעמדת הרוב במקרה הזה הוא אינו
כ"כ גדול ,הלכה למעשה :פסק הדין שקיבץ שלושה ערעורים ,הדגים מקרה אחד שבו עמדת המיעוט סברה כי בשל
חובת תום הלב יש לאיין את הסטטוס של העובד ,בעוד שעמדת הרוב סברה שבשל עיקרון תום הלב ,לא ראוי לתת
לו פיצוי .כך או כך ,הוא יצא בלי כלום.
את ההלכה בעניין הפיצוי נסביר במקטע הבא ,אבל ניכר שגם אם הדרך של השופטות היתה שונה ,אך התוצאה
אחת היא ,אז האם הדיון הזה היה כל כך חשוב? לדעתו של פרופ' מונלדק היה עדיף להמתין עם הדיון על קוגנטיות
הסטטוס למקרה שבו תהיה נפקות ממשית להבדל .עם זאת ,להערכתו הדיון הזה למעשה פורש את הבסיס לדיון
אחר ,שמעסיק את השופטות והשופטים וזה סיווג תצורות ההעסקה בעולם תעסוקה משתנה .הנשיאה וירט-ליבנה
מתייחסת לכך ואומרת שבעידן הנוכחי אנו עדים לתופעה של מעבר ממודל ההעסקה המסורתי של עובד שכיר ,אל
496
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מודלים של התקשרות מסחרית לקבלת שירותים באמצעות קבלן עצמאי ומשתתף חופשי .המהפכה הטכנולוגית
מאפשרת מצד אחד לבצע את העבודה מרחוק ואף מהבית ,ומצד שני נותנת בידי המעסיקים כלים של שליטה מרחוק
באמצעים דיגיטליים .הגמישות שנדרשת ע"י שני הצדדים ,גם העובד וגם המעסיק ,להגדרת היחסית ביניהם,
מצריכה במקרים המתאימים לכך חופש חוזים נרחב יותר באשר להגדרת מתכונת ההעסקה על ידי הצדדים .לכך,
יש להוסיף את הנגישות למידע שקיימת לעובדים ,מה שמשפר לאין ערוך את הידע ואת ההבנה לגבי צורות
ההעסקה .אז בשביל מה כל הדבר הזה? כותה ,שעל שמו פסק הדין ,היה מורה לריקודי עם ברעננה ...כל הדיון על
טכנולוגיה ועל תצורות העסקה חדשות לא באמת רלוונטיים אליו .למה הן כן רלוונטיים?
העסקת פלטפורמה
פרופ' מונדלק סבור שעל הפרק עומדות צורת ההעסקה החדשות ,דוגמת העסקת פלטפורמה ,שבה חברה מציעה
פלטפורמה בצורת אפליקציה שמחברת לדוגמה בין מסעדנים ,לקוחות ושליחים שמביאים את האוכל מהמסעדה
ללקוח (.)WOLT
יש הסבורים כי מדובר בשותפים לפלטפורמה שדיני העבודה לא חלים עליהם; לפי הגישה הזו ,השליחים לוקחים
חלק בכלכלה השיתופית החדשה ,ששונה באופייה ממסגרות תעסוקה מקובלות .לעומת זאת ,יש הרואים בכך ניסיון
פשוט ,מוכר ,מסורתי לעקוף את דיני העבודה תוך מיצוב השליחים במה שנקרא "כלכלת החלטורה" ,שבה כל
עבודה היא זמנית ,ללא שום מחויבות וללא שום זכויות.
לכן ,את פירות הדיון על חשיבות הקוגנטיות של דיני העבודה בעולם עבודה משתנה ,יש לצפות שנראה בשנים
הבאות ,עת ידון בית הדין במידת הגמישות שהוא מעניק לארגונים להתקשר עם נותני שירות ללא המטען העודף
והקוגנטי שמביאים איתם דיני העבודה.
הגענו לישורת האחרונה של הדיון ,וכפי שצוין במקטע הקודם ,זו מתייחסת לסיטואציה שבה אדם שהועסק באופן
ששונה מיחסי עובד-מעסיק מגיע לביה"ד לעבודה ,טוען להיותו בסטטוס של עובד ותובע את זכויותיו כעובד.
רחלי היא עובדת ניקיון במפעל; המעסיק מציע לה תגמול נמוך מהמקובל ונמוך משכר מינימום ,אך בהיעדר עבודה
אחרת היא מוכנה לעבוד גם בשכר הזה ,בלית ברירה .כדי "להכשיר" את ההעסקה הזאת ,המעסיק קובע שהיא
תהיה קבלנית ניקיון.
עובדת שמבצע ת עבודה דומה לשלה מועסקת לפחות בשכר מינימום ,לצורך הדוגמה נניח שכר מינימום של 5,300
ש"ח .נניח שבמפעל הזה יש הסכם קיבוצי והיא זכאית לכל הזכויות שבחוקי המגן .נניח ששווי כל התוספות
מההסכם הקיבוצי וחוקי המגן מגיע לכ ,%25-אבל למעסיק יש גם עלויות נוספות הכרוכות בהעסקת עובד ,כמו
תשלומי מס ודמי ביטוח לאומי .אי לכך נניח שעלות ההעסקה מגיעה ל %40 -מעל ומעבר לשכר היסוד .זהו לא
מספר מופרך.
לאחר מספר שנים בהן רחל נותנת את השירות כ"קבלנית ניקיון" ,העסק מסיים את ההתקשרות החוזים עמה ,ואז
היא מעלה את הטענה שהיא הייתה עובדת לכל דבר ועניין ,ועם פיטוריה היא זכאית לזכויותיה כעובדת וגם לפיצויי
פיטורים ואולי אף פיצויים בגין הפרת חוזה ,כיוון שהמעסיק לא החיל את פרוצדורת הפיטורים שמתחייבת עפ"י
497
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ההסכם הקיבוצי .היה ויימצא שרחל אכן הועסקה כעובדת ,יהיה מקום לפצות אותה על כך שלא קיבלה ₪ 7,420
לפי המספרים דלעיל .כלומר ,היא הייתה צריכה לקבל 5,300ועוד ,%40צריך לפצות אותה על סך 2,400ש"ח עבור
כל חודש שהיא הועסקה בו ,וגם פיצויי פיטורים .זו דמות אחת שתלווה אותנו.
הדמות השנייה היא של צוללן (זו דוגמא מהפסיקה) ליאור ,שהועסק במעמד של קבלן עצמאי והוא מקבל לצורך
הדיון שכר של 20,000ש"ח .עובד בדרגתו שמועסק באותו מקום עבודה ,מקבל שכר של 10,000ש"ח ,ואז יש תוספות
מכוח הסכם קיבוצי וחוקי מגן ,תשלומי מס הכנסה של המעסיק וביטוח לאומי של המעסיק ,העלות למעסיק גבוהה
ב %40-מעל ומעבר ל 10,000 -השקלים.
ליאור תובע בבית הדין את זכויותיו וטוען שהעסקתו היא הלכה למעשה כשל עובד .בית הדין יקבל את הטענה הזו,
בדוגמה שלנו ,ויקבע כמו במקרה של רחל שגם הוא הועסק בסטטוס של עובד .רחל וליאור ילוו אותנו כרגע.
כעת נחיל את העקרונות שלמדנו ביחידה על היררכיית הנורמות .נזכיר לא ניתן לפגוע בזכויות העובד שנקבעו
ברמה גבוהה יותר בפירמידה ,אבל אפשר כן להוסיף .את הבחינה אנחנו תמיד עושים פריט מול פריט ולא מכלול
מול מכלול.
במקרה הראשון של רחל הדבר די פשוט; השכר החודשי שנקבע נמוך מהשכר המינימלי שקובע החוק ,והחוזה שולל
ממנה את כל הזכויות שיש לעובדת כדוגמתה .ולכן ההלכה בדבר היררכיית הנורמות בדיני העבודה ,מסבירה היטב
שלרחל מגיע שכר גבוה יותר ,ועל בסיס השכר הזה יש לחשב את כל ההטבות הנלוות המגיעות לה.
המקרה השני הוא כבר יותר מורכב; על בסיס אותם עקרונות שמנינו ,לכאורה העובד זכאי לשכר החוזי שהוא גבוה
מהשכר בהסכם הקיבוצי ,כיוון שאמרנו שאפשר להוסיף .ועל השכר הגבוה ,צריך לחשב את כל התנאים הנלווים
ותשלומי המס וכו' -עוד .%40אז לכאורה מגיע לליאור עוד %40מעל ה 20,000 -שהוא כבר קיבל.
498
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
על מנת להבהיר את הבעייתיות בדוגמה הזו ,צריך להוסיף עוד מורכבות :יש מקרים בהם הסיבה להעסקה שלא
כעובד נועדה באופן מובהק כדי לעקוף את דיני העבודה; במקרים אלה המעסיק נהג לא בסדר .אך יש מקרים בהם
הטעמים להעסקה שלא כעובד היא מטעמים אחרים ,אולי המעסיק צריך את הגמישות של קבלת שירותים לאו
דווקא מעובדים ,למשל כשיש תנודות כלכליות ,או בתקופות מסוימות שצריך כוח עזר ,או כשיש צורך בכישורים
מיוחדים שהם לא חלק מהעבודה הרגילה בארגון.
זאת ועוד ,מכיוון שההלכה שקובעת מיהו עובד מבוססת על מבחן שחובק מספר מאפיינים שהשקלול שלהם לא
ודאי ,גם לא תמיד המעסיק ידע מראש איך בית הדין יפסוק בסופו של דבר לגבי תצורת ההעסקה הנכונה .לעיתים
גם יקרה מצב שבו רצו בהתחלה להעסיק אדם כקבלן עצמאי ,ואז הוא נשאר ובהדרגה הוא השתלב ובמשך הזמן
אותו אדם הצטרך באופן קבע והפך להיות עובד ש"אפשר לעשות בו שימושים מגוונים" ,ולאחר שנה-שנתיים נוצרת
מן רוויזיה הדרגתית ,שכבר לא ניתן לסווג אותו יותר כקבלן עצמאי ,אלא מדובר בעובד לכל דבר ועניין.
הבעיה היא ,שבנקודת ההתקשרות מאוד קשה למעסיק ,ובעיקר למעסיק תם-לב ,לדעת איך ייגמר הסיפור הזה
בבית הדין לעבודה .לכן יש להבחין בין כוונות טובות לרעות ,וכפי שציינה השופטת דוידוב-מוטולה בהסבירה את
חשיבות הקוגנטיות ,לעובדים יהיה קשה מאד להוכיח מה באמת קרה שם בזמן החתימה.
לאור כל השיקולים האלה ,האם נכון שהמעסיק ישלם עכשיו %40מעל ומעבר לשכר הקבלני של ה ?₪ 20,000 -או
שמא ראוי לשלול מהעובד תוספת שכזו ,כיוון שהייתה הבנה שסך-כל העלויות של המעסיק יהיו 20,000ש"ח ,ומה
שהוא מנסה לעשות זה לפרוץ את המסגרת התקציבית ולפרוץ את ההבנה שהיתה בין הצדדים?
המקרים האלו הגיעו הרבה פעמים לבית הדין ועל-מנת להתגבר על מגוון המקרים ,פיתח בית הדין לעבודה פתרונות
שונים .במשך 20השנים האחרונות בית הדין שינה את ההלכה לגבי הפתרון הרצוי ,ושינה אותה באופן תכוף.
ההלכות נעו בין גישה הרתעתית ,שמטילה סנקציה על המעסיק בשל הסיווג השגוי ,לבין הגישה החישובית,
שמנסה להתחקות ולאתר מה היה קורה אילו ההתקשרות הייתה נעשית באופן תקני מההתחלה.
499
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פס"ד כותה הוא תוצר של מחלוקת זו שנמשכה על פני כשני עשורים; בית הדין לעבודה בהרכב של 9שופטים (הרכב
נדיר) ,שם לעצמו כמטרה למצוא סוף סוף את הדרך המוסכמת על כלל השופטים בבית הדין הארצי ,ולתת ודאות
לגבי אופן ההתחשבנות בדיעבד.
לצורך פשטות הדיון ,נוותר על הניתוח של הפסיקה הישנה ונצלול מיד לתוך הפתרון של פס"ד כותה .נדגיש ,שלפחות
בזמן ההקלטה שפס"ד כותה הוא הלכה חדשה שאת אופן יישומה נצטרך לבחון בהמשך.
500
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.1בסיס החישוב :ראשית ,בית הדין הבהיר שאת התחשיב עושים עת קובעים שההעסקה היתה בסטטוס של
עובד ,על בסיס השכר שהעובד היה מקבל .כלומר ,בדוגמאות שראינו ,התחשיב של רחל יהיה על בסיס
השכר של ,₪ 5,300כי אי אפשר לתת לה פחות משכר מינימום .ואילו התחשיב של ליאור יהיה על בסיס
השכר הנמוך יותר .₪ 10,000 ,ההנחה היא שאם אדם טוען שהוא הועסק כעובד אז צריך לבחון את השכר
לפי הטענה שלו .השכר שהיה מקבל התובע אילו היה עובד נקרא "השכר החלופי".
א .הנטל להוכיח את השכר החלופי הוא על המעסיק .המעסיק כמובן ינסה לצמצם את בסיס השכר
כדי לצמצם את החוב שלו .אצל רחל למעסיק אין מה להוכיח במקרה הזה כי הוא נתן לה פחות
משכר מינימום .במקרה של ליאור יותר קל למעסיק להוכיח כמה יקבל עובד כדוגמתו כי יש הסכם
קיבוצי שקובע דרגות שכר ברורות.
ב .היה והמעסיק לא מ צליח להוכיח מהו השכר החלופי המתאים ,יוכל בית הדין לפעול על בסיס
השכר החוזה ,הגבוה ,שהיה בין הצדדים.
המרכיב הזה בשלב הראשון מצמצם את הנטל על המעסיק במקרים כדוגמת אלה של ליאור.
נעשה הפוגה תיאורטית :בשלב זה נזכיר את ההבחנה בין השבה לקיזוז :השבה היא סעד שניתן לתת מכוח חוק
החוזים או מכוח עשיית עושר ,אפשר לקשר אותו גם לפעולה בחוסר תום לב .ההשבה יכולה לעלות על הסכום
שנדרש בתביעה המקורית ,ובמקרה כזה תביעת השבה צריכה להיות מוגשת כתביעה נפרדת של המעסיק מול
העובד ,ונטל ההוכחה יהיה על המעסיק.
לעומת זאת ,קיזוז הוא טענה דיונית שמקורה בס' 53לחוק החוזים ,אפשר להעלות אותה במסגרת כתב ההגנה,
אבל הקיזוז מוגבל לגובה התביעה של העובד.
501
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מדוע ההבחנה הזו חשובה? נניח שהמעסיק של ליאור נדרש לשלם לליאור זכויות של עובד על כל השנים שהוא עבד,
המעסיק גם ירצה לטעון שאם ליאור טוען שהוא עובד ,אז שגם יחזיר את הכספים שהוא קיבל ביתר על בסיס
ההנחה השגויה שהוא קבלן עצמאי ולא עובד .אם הטענה היא של השבה ,ניתן להגיש תביעה כנגד ,ויכול להיות
שכל התביעה הזאת של ליאור תיגמר בכך שהוא יצטרך לשלם למעסיק .אם מדובר בקיזוז ,אפשר להעלות זאת
בכתב ההגנה ,אבל אז לכל היותר מה שיקרה הוא שהסכום שליאור יקבל יקוזז ממנו ,ואולי אפילו יתאפס ,אבל
לא ייווצר מצב שבו ליאור יצטרך לשלם למעסיק.
502
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בית הדין נותן לנו סוג של אלגוריתם לחישוב הפיצוי הממוני שמגיע לתובע .זהו אלגוריתם למצב שאדם הועסק
כקבלן ,אבל מתברר בבית הדין שהסטטוס האמיתי שלו היה של עובד.
אם כך ,מדוע שליאור בכלל יטרח לתבוע? אפשרות אחת היא שבאמת עדיף שלא יתבע וזה לגמרי בסדר ,הוא תוגמל
היטב .אפשרות שנייה היא ,שגם אם הוא תוגמל ,יתכן שיש זכויות אחרות שלא נמדדות בכסף ,לדוגמא בגלל
הסיווג השגוי כקבלן הוא לא היה זכאי לדמי אבטלה כשהוא פוטר ,או שאולי הפלו אותו בשל גילו ,והוא רוצה
להיכנס בשער של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה; או אולי הוא לקח חלק בהתאגדות העובדים והתנכלו לו,
והמעסיק מסתתר מאחורי הטענה שהוא ממילא לא עובד ולכן הוא לא יכול להשתתף במסע ההתארגנות.
בשלב השני אנו אומרים שליאור יקבל את ה ₪ 14,000 -שמגיע לו ומהם נקזז את ה ₪ 20,000 -שקיבל ומה שהוא
יישאר זה אפס שקלים.
לו היינו עושים את התחשיב של רחל היינו רואים שהשכר החלופי שלה הוא 7,400שקלים ,היא קיבלה רק 5,000
₪ולכן הנוסחה אומרת שמגיע לה עוד 2,400שקלים על כל חודש שהיא הועסקה וכמובן שלמעסיק לא תהיה כאן
שום טענת קיזוז.
האם שתי הדוגמאות נותנות תחושת צדק? מונדלק חושב שכן ,והיופי של הנוסחה הזו הוא שזו נוסחה די פשוטה,
שמתאימה לסיטואציות מאוד שונות.
503
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשלב השלישי ,בית הדין פוסק פיצוי על מה שנקרא "הנזק הלא-ממוני" .אנו רוצים לחשוב על המרכיב הזה כסוג
של מרכיב שיורי.
הוא כולל פיצוי על היבטים שקשה לכמת בכסף ,למשל חוסר היכולת להתאגד באיגוד מקצועי ,או פגיעה בכבוד
(נניח שאומרים לקבלן "אל תצטרף אלינו למסיבה של הצוות ,אל תצטרף אלינו בחגים" – היעדר שייכות למקום
העבודה) .יש בפיצוי הזה גם מרכיב נוסף שקשור להרתעה של המעסיק .עדיין האחריות על תקינות ההתקשרות
החוזית היא בראש ובראשונה של המעסיק ,ומכל הטעמים שמנינו בעבר להלכת הקוגנטיות ,אנו רוצים להשאיר
אותה כך.
יתכן שישנם גם רכיבים כספיים שקשה לשקלל בנזק הממוני ,לדוגמא שלילת הזכאות לדמי אבטלה בביטוח
הלאומי ,שלא נכנסת בצורה מסודרת לנוסחה שראינו קודם.
בקביעת הפיצוי הלא ממוני בית הדין אומר שיש לשקול מגוון שיקולים; חלקם מתייחסים לאותן זכויות שעובד
הפסיד ,למשל אם נשללה ממנו ההגנה של האיגוד המקצועי ,אבל חלק גדול מהשיקולים מתייחסים לתום ליבם
של הצדדים .בחומר הקריאה יש פירוט ארוך של מגוון השיקולים מתוך פס"ד כותה.
נדגים על המקרה של ליאור ,יש להניח שנרצה להתייחס באופן שונה למצב שבו המעסיק דרש מליאור שהוא יהיה
קבלן עצמאי ולא נתן לו ברירה ,לבין מצב שבו המעסיק ביקש מליאור להיות עובד וליאור סירב ,ואולי אף יזם את
העסקתו כקבלן עצמאי ,וכעת הוא מתכחש ליוזמתו שלו כשהוא מגיש את התביעה בבית הדין.
עדיין האחריות על תקינות החוזה נותרה על המעסיק ,אבל במסגרת המרכיב הלא ממוני ,ניתן לתת ביטוי להבדלים
בין מקרים שאנחנו מטילים את האשם על המעסיק לבין מקרים שבהם רואים בעובד כמי שנושא בחלק
מהאחריות להעסקה הפגומה.
504
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נראה כאן בשקפים המסכמים תניות חוזיות מחוזה עם קבלן עצמאי .ישנם סעיפים ונספחים לחוזה שיכולים להגן
על המעסיק אקס-פוסט.
אנו מתחילים קודם כל בהתחלה של חוזה מפורש בין מקבל שירות לנותן שירות – אפשר לכתוב שהוצע לעובד
להתקשר עם החברה כעובד שכיר והוא בחר להתקשר כעצמאי .הדבר מצביע על כך שהמעסיק לא כפה התקשרות
שכזאת .כמובן שזה זה כתוב לא אומר שזה נכון ...אם היו מציעים לרחלי היא עדיין הייתה מסכימה ,אך זו
אינדיקציה (אחת מיני רבות) ,שכשיפעלו את המבחן המעורב אנו נוכל לדעת האם לסווג את הסיטואציה כעובד או
כקבלן ,או כשאנו מפעילים את האלגוריתם של כותה שאנו נוכל להחליט מה תהיינה התוצאות הממוניות והלא
ממוניות של הפיצוי.
אח"כ החוזה חוזר על אותם עקרונות; שוב הצהרה לפיה אין יחסי עובד-מעסיק אבל יש לשים לב להוראה שבה
כתוב נותן השירותים מתחייב בזאת מפורשות כי יהיה מנוע ומושתק מלטעון בפני גורם כלשהו לרבות ערכאה
משפטית מוסמכת שחלים או חלו במהלך כל תקופת ההסכם יחסי עבודה.
בהלכות משפטיות קודמות תניות כאלה תניות כאלה כונו "תניית גדרון" על שם פס"ד גדרון .ביה"ד הבהיר
שאיסור על נגישות לערכאות גובל בחוסר תו"ל ,כלומר אי אפשר להגיד לאדם אל תפנה לביה"ד ותעמוד על
זכויותיך -ולכן מעמד של סעיף כזה בתוך החוזה הוא מעמד רעוע .לעומת זאת תראו בסוף הפנייה לנספח ב'.
505
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נספח ב' הוא נספח לחוזה שבעצם מציג את השכר החליפי אילו ההתקשרות הייתה מהסוג של עובד-מעסיק .כפי
שראינו הנטל הוא על המעסיק להוכיח מה השכר החליפי ונספח שכזה אמור להקל על ההגנה של המעסיק .הוא גם
יקל על מלאכתו של ביה"ד בשלב הראשון של הלכת כותה ,כי יהיה מאד קל לאתר מהו השכר החליפי.
הוא גם מבהיר לצדדים במו"מ מה גובה החבילה הכלכלית של ההתקשרות – תהיה תצורתה אשר תהיה – כיחסי
עובד-מעסיק או כקבלן-מזמין שירות .היא גם נושאת מחיר למעסיק כי בעצם מה שאנו אומרים זה שים לב יש פה
נספח ב' .הקבלן הזה יצטרך לשאול מה זה הבלגן הזה של נספח ב?
הוא ילך לברר והדבר הזה יחייב להגביר את הדיאלוג ואת הגילוי בין הצדדים.
לכן למעסיק שהוא באמת תם לב ,שהוא באמת חושב שהוא מתקשר עם קבלן עצמאי יש דרך להבטיח את עצמו
מפני השלכות של תביעה מ הסוג הזה כי הוא יוכל לנסח את השכר החליפי ,אבל כאן אנו באמת רוצים לעזור אך
ורק למעסיק תם לב.
506
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מבנה העסקה משולש – ההבחנה בין המעסיק החוזי לבין המשתמש בפועל
נתחיל בהבהרה:
מה ההבדל בעצם בין שאלת מי הוא עובד (בה עסקנו ביחידה הקודמת) לשאלה שנעסוק בה ביחידה הזו :מי הוא
המעסיק?
הסוגייה של זיהוי המעסיק מתעוררת כאשר ישנה מערכת יחסים משולשת ובה יש עובד שחותם על חוזה עבודה
עם מעסיק שנכנה לצורך הדיון הזה" :המעסיק החוזי" .זה סוג של גוף קבלני מתווך ,כמו חברת כוח אדם או קבלן
שירותים .הקבלן הזה חותם על חוזה עם מזמין השירות שמכונה בהקשר הזה" :המשתמש בפועל" .המשתמש
בפועל הוא מי שהלכה למעשה עבורו מבוצעת העבודה.
אז למשל באוניברסיטת תל אביב עובדי השמירה מועסקים דרך קבלן שירותים .קבלן שירותים בענף האבטחה הוא
המעסיק החוזי ,הוא מספק את השירותים לאוניברסיטה ,והאוניברסיטה היא המשתמשת בפועל .במקרים האלה
507
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ברור שהמאבטח הוא עובד ,אבל לפעמים יכולה להתעורר השאלה מי המעסיק שלו? האם קבלן השירותים בתחום
האבטחה ,זאת אומרת המעסיק החוזי? או אולי האוניברסיטה ,שהיא המשתמשת בפועל?
שימו לב שבמצב כזה אנחנו יודעים שמדובר בעובד ולכן ברור שהוא זכאי לכל הזכויות מכוח חקיקת המגן; הוא
יכול להתארגן בהתארגנות עובדים וכו' .כל הדיון שקיימנו בקורס ביחס לזכויות מכוח דיני העבודה עד עכשיו
רלוונטי עבורו .אבל השאלה היא מי יקנה לו אותן? האם המעסיק החוזי או המשתמש בפועל?
אם כן ,השאלה המשפטית שלפנינו בדיון מי הוא מעסיק ,הינה מי חייב לעובדת את הזכויות המגיעות לה .השאלה
היא לא האם מגיעות לה זכויות מכוח דיני העבודה אלא מי המעסיק שחב בזכויות האלה.
במובן מסוים אם כן ,שתי השאלות עוסקות בסיווג .בעוד ביחס למי הוא עובד עסקנו בסיווג בין עובד לעצמאי ,הרי
שבשאלה מיהו מעסיק אנחנו עוסקות בסיטואציה של מבנה העסקה משולש ,מה שמכונה לעיתים "העסקה
עקיפה" או "העסקה מורכבת" ,ושואלות :מיהו בעל האחריות כמעסיק כלפי העובדת?
למה זהות המעסיק בכלל חשובה? נעסוק בזה עוד רגע .אבל לפני כן חשוב שנבין עוד מימד תורת משפטי מעניין
ביחס לדיון בשאלת מיהו מעסיק .בסוגיה של מיהו מעסיק (כמו ביחס לשאלה מי הוא עובד) ,אנחנו רואים ניסיון
של דיני עבודה להתאים את עצמם למציאות משתנה בשוק העבודה ,ולניסיונות של מעסיקים לייצר גמישות
מספרית .בעוד ביחס לשאלה מיהו עובד ,כפי שראינו ,הפתרון שהתפתח היה פתרון פסיקתי-הלכתי בעיקרו ,הרי
ביחס לדין ביחס להעסקה משולשת ,הפתרון הוא פתרון מעורב פסיקתי וחקיקתי.
זו הזדמנות מעניינת לבחון את ההיבט התורת-משפטי של החסרונות והיתרונות של כל אחת מהדרכים האלה .ראינו
בדיון בשאלה מי הוא עובד שההלכה עוצבה בתהליך ארוך שכלל לא מעט אי-וודאות ביחס לסיווגן של מערכות
יחסים חוזיות .עם זאת ,על אף פעם העמימות יתרונה של הדרך הפסיקתית היא שהיא מאפשרת רגישות והתאמה
למקרה קונקרטי ובכלל זה הבנה של ניואנסים במערכת יחסי העבודה המשתנה.
508
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ביחס לשאלה מיהו מעסיק נראה במקטעים הבאים התפתחות הלכתית שנלווה לה ניסיון לייצר פתרון חקיקתי,
לשם חיזוק הוודאות והצפיות .הפתרון החקיקתי באמת יצר וודאות ,אבל בו זמנית הפתרון החד והחלק יצר תגובת-
נגד של מעסיקים שעקפו אותו ועברו למודל העסקה אחר ,שלא מוגדר כהעסקה דרך חברת כוח אדם ,ושלא מכוסה
בחוק .הדבר הזה יצר שלל תוצאות בלתי מכוונות ,מנוגדות לתכלית החוק ,שדרשו שוב את פרשנותו של בית הדין
והתערבויות נוספות של המחוקק.
אז שאלנו קודם למה חשוב לנו לדעת מי המעסיק ,כאשר העובדת בכל מקרה מקבלת את זכויותיה מכוח חקיקת
המגן הקוגנטית .ובכן ,זהות המעסיק חשובה משתי סיבות עיקריות :ראשית ,לצורך הבטחת פיצוי לעובד .חברות
כוח אדם וקבלני שירותים הם בדרך כלל עסקים שפועלים עם מתח רווחים מאוד נמוך וצריכים הון ראשוני מינימלי
כדי לקום .לעתים כל מה שצריך זה משרד וטלפון .לכן ,כאשר נוצרת חבות או נזק ,הגבייה שלה מחברת הקבלן,
מהמעסיק החוזי ,יכולה להיות מאוד מאוד קשה .מנגד ,המשתמש בפועל בפעמים רבות הוא גוף יציב ומבוסס יותר.
הסוגייה הזו מתעוררת גם במקרה של הפרה חוזית וגם במקרה של תביעות נזיקין .ובאמת המציאות מלמדת
שקבלני כוח אדם וקבלני שירותים נוטים להיעלם או לפשוט את הרגל בסמוך למועד תשלום השכר .כך ש א.א.נקיון
נעלמת ,לפעמים היא הופכת ל -א.ב .ניקיון ביום שלמחרת ,אבל כשהיא נעלמת האם העובד עכשיו יכול לדרוש
תשלום ושכרו רק ממנו ,כלומר רק מהמעסיק החוזי ,ואז המשמעות היא כמובן שהוא יצא בחסר .או האם הוא
יכול לתבוע את המשתמש בפועל? נניח מנקה במשרד החינוך ,האם היא תוכל לתבוע את משרד החינוך?
509
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
משרד החינוך מן הסתם יסרב מן הטעם שמערכת היחסים החוזית שלו היא מול הקבלן -והוא כבר שילם לקבלן.
במצב כזה ,אם בית הדין יטיל אחריות חוזית על המשתמש בפועל ,משרד החינוך בדוגמה שלנו ,הוא כמובן היא
יהיה זכאי לחזור אל הקבלן ולדרוש מהקבלן שישלם לו ,אבל עלויות החיפוש והתביעה יהיו על המשתמש בפועל.
כלומר ,באופן אופרטיבי לעובד יהיה קל יותר לתבוע זכויות מהמשתמש בפועל מאשר מהמעסיק החוזי ,זאת
אומרת מאשר מהחברה הקבלנית.
שנית ,זהות המעסיק חשובה גם מפני שישנן זכויות קוגנטיות שתלויות בזהות המעסיק .אמנם חוקי המגן חלים
ללא קשר לזהות המעסיק ,אבל ישנן גם זכויות ,בעיקר אלה במישור הקיבוצי ,שתלויות בזהות המעסיק .מדובר
בזכויות שנגזרות מהסכמים קיבוצים מיוחדים וכלליים וגם מצווי הרחבה ענפיים .זכרו שקראנו פסיקה שעוסקת
בסוגיה קצת שונה ,אבל רלוונטית ,בפרשת כפר הנופש של יגאל תחת הדיון בכלים קיבוציים .אם כן ,זהות המעסיק
חשובה מכיוון שזכויות העובד יכולות להיות שונות אם ישנה תחולה רק לנורמות הקיבוציות שמחייבות את
המעסיק הקבלני.
לבסוף ,זהות המעסיק חשובה לעניין מימוש חירות ההתארגנות האפקטיבית של העובדת ,כי הדבר משפיע על
הגדרת יחידת המיקוח .השאלה מיהו המעסיק חשובה לקביעת יחידת המיקוח וקבוצת הסולידריות ,והיא יכולה
להשפיע על כוח המשא ומתן של העובדת וגם על כוחו של ארגון העובדים.
עכשיו כשלמדנו מה היא העסקה משולשת ולמה קביעת זהות המעסיק חשובה ,נעבור במקטע הבא לעסוק
בהתפתחות מבחני מיהו מעסיק בפסיקה.
במקטע זה נכיר את מבחני " מיהו המעסיק" כפי שהתפתחו בפסיקה ואת השינוי שהתחולל בהם.
מבחני מי המעסיק בפסיקה עברו תמורות משמעותיות ב 20-השנים האחרונות .עד לשנות השמונים המבחן היה
פורמליסטי .נבחנה השאלה הצורנית הפורמלית :מי חתום על החוזה? מכיוון שהעובד כרת חוזה עם המעסיק
החוזי (עם הקבלן) ,ולא עם המשתמש בפועל ,המעסיק החוזי הוא זה שהוכר כמעסיק.
המבחן המורכב נקבע בפסק דין כפר רות בשנת 1992ועומד בלב המבחנים הפסיקתיים עד היום .בפסק הדין
התקדימי בפרשת כפר רות ,קבעה השופטת פורת שהחזקה העובדתית היא שמי שמשתמש בכוח העבודה הוא
המעסיק .עם זאת ,חזקה זו ניתנת לסתירה .המשתמש בפועל יכול לטעון שאינו המעסיק וזאת דרך בחינת שורת
שאלות שבוחנות את זיקת העובד למעסיק .נרחיב בעניינם עוד מעט .החזקה העובדתית של כפר רות לפיה המשתמש
510
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפועל הוא המעסיק החלה להישחק בהלכת שוואב בשנת 2006ובשורה של פסקי דין שהגיעו אחריה ואינם מצויים
ברשימת הקריאה ,לדוגמא הלכות חג'אזי ופרום.
בתקופה הזו ,מפתח בית הדין גם את הלכת המעסיקים-במשותף ,לפיה לעובד יכול להיות יותר ממעסיק אחד
וניתן להטיל אחריות על משתמש בפועל שנגזרת מאחריות המעסיק החוזי.
בשנת 2011בית הדין משכלל ומפתח את הלכת כפר רות בהלכת חסידים .תיכף נסביר למה היה צורך בשכלול הלכת
כפר רות ,אבל לצורך הסקירה הכללית די לומר שבשלב זה בית הדין קובע שאין חזקה עובדתית ביחס ל"מיהו
המעסיק" ושכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו במבחן דו שלבי שנקבע בהלכת חסידים .ראשית יבחנו את מבחני מירב
הזיקות של כפר רות ,אבל למבחני מירב הזיקות מתווספת שאלה מסדר שני והיא השאלה האם העסקה באמצעות
המתווך ,או מה שמכונה שם מיקור חוץ ,הוא לגיטימי או שמא מדובר בפיקציה תעסוקתית? וזאת תוך בחינת
מהות השפעת מבנה העסקה על תנאי ההעסקה של העובד.
אם כן ,בהלכת חסידים שהיא ההלכה הנוהגת גם עתה ,מסביר בית הדין שראשית יש לבחון את מכלול הזיקות
שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ,ולקבוע איזה משקל יש לתת לכל אחת מהן ,ולאיזה צד נוטה המטוטלת .אבל
בשלב נוסף ,על בית הדין לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה ואם מתכונת העסקתו בפועל גורעת או
פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו .המבחן החדש מנוסח בצורה עדכנית בפרשת מנרב ,אליה נגיע בהמשך.
במקביל להתפתחות הפסיקתית וביחס ישיר אליה ,מתחוללת גם התפתחות חקיקתית .בשנת 2000נחקק חוק
העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ,שמבקש להבטיח שהעסקה בצורת ההעסקה הזאת תהיה זמנית
ושוויונית .נרחיב לדבר על כך בהמשך .התוצאה של החקיקה הזו הייתה הפחתה בשימוש בחברות כוח אדם ופניה
נרחבת לצורת העסקה דומה אך שונה; העסקה באמצעות קבלני שירותים.
בשנת 2011עובר החוק להגברת האכיפה בדיני עבודה ,ושם הוסיף המחוקק גם הסדרה של קבלני שירותים .החוק
מרחיב את אחריות המשתמש בפועל בהעסקה קבלנית בסקטורים מסוימים :שמירה ,אבטחה ,ניקיון ,והסעדה,
אבל ללא שינוי בזיהוי המעסיק .זו הייתה ההתפתחות ממעוף הציפור.
511
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לכן ,למרות הקריטריונים הדומים שנראה כאן ,השאלות כאן מתמקדות בשחקנים אחרים .אנחנו מניחות שמדובר
בעובד והשאלה נוגעת לתפקיד החברה הקבלנית למול תפקיד המעסיק בפועל.
בפרשת כפר רות ,מדובר בכפר רות שניהלה כרם והעסיקה עובדים דרך קבלנים ,מה שהיא מכנה בפסק הדין
"ראיסים" .אחד העובדים תובע וטוען לשלל הפרות בתנאי עבודתם .כפר רות טוענת שזה לא קשור אליה ,שהיא לא
המעסיקה ושהקבלנים הראיסים הם המעסיקים של העובד .בפסק דינה ,השופטת פורת קובעת ראשית שהחזקה
העובדתית היא שכפר רות היא המעסיקה ועליה מוטל הנטל להוכיח שאין זה כך.
בנסיבות המקרה ,בית הדין מוצא שכל מה שהקבלנים עשו היה לגייס את העובדים ולהיות צינור לשכר שלהם .כפר
רות הייתה המעסיקה; היא פיקחה על העובדים ,היק קבעה את גובה שכרם ,היא סיפקה להם את הציוד ,היא
פיטרה אותם וכל מה שמעסיק עושה .נקבע כי קשר העבודה האותנטי הוא עם כפר רות .כדי להגיע להכרעה הזו,
מציג בית הדין את מבחן מירב הזיקות .זהו מבחן רב מרכיבים ,כאשר המשקל של כל אחד מהמרכיבים נקבע
בהתאם לנסיבות המקרה ,וההכרעה נעשית בהתאם לתמונה הכללית של מערכת היחסים שמצטיירת.
בית הדין בוחן את הזיקות על ידי הצבת שורה של שאלות שאתם רואים לפניכם .ראשית הוא בוחן כיצד ראו
הצדדים את היחסים ביניהם .אבל לזה הוא מעניק נפקות מצומצמת .השופטת פורת מבהירה ,שמבחן הסיווג החוזי
אפילו לא מעביר את נטל ההוכחה .זו רק עוד שאלה אחת קטנה ,מיני רבות ,שבית הדין מתעניין בה .בגלל החזקה
העובדתית שהמשתמש בפועל הוא המעסיק ,נטל ההוכחה עדיין מוטל על המשתמש בפועל להראות שלא כך
הדבר .אם כן ,העניין הפורמלי לא נזנח כליל אבל הוא מאבד מחשיבותו.
מכאן בית הדין עובר לבחינת מאפייניה המהותיים של מערכת יחסי העבודה :הוא שואל מי אחראי על תנאי
העבודה ,מי קיבל את העובד ,מי קובע את תנאי העבודה והשכר ,מי נותן חופשות ,מי נושא בתשלום השכר ,למרות
שכאמור המבחן הזה אינו חזות הכל ,ובידי מי הכוח לפטר .בית הדין גם שואל איפה בוצעה העבודה? בחצרי
המעסיק החוזי או בחצרי המשתמש בפועל?
512
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בית הדין בוחן מי מפקח על העבודה ,למי מדווח העובד על עבודתו ,מי הלכה למעשה הבוס שלו ביום יום ,מי אומר
לו מה לעשות ,מי בודק שהוא אכן עושה את זה .בית הדין גם בודק את משך העבודה אצל המשתמש .האם העבודה
הייתה פרק זמן ארוך או קצר ,האם היא היתה רציפה .בנוסף ,בית הדין שואל למי הבעלות על הציוד החומרים
וכלי עבודה .ככל שהבעלות היא של המעסיק החוזי אנחנו ניטה לראות אותו כמעסיק .ככל שמדובר בציוד של
המשתמש בפועל ניטה לראות אותו כמעסיק.
בית הדין גם בוחן סוג של מבחן ההשתלבות .הוא בוחן האם למעסיק החוזי יש עסק משלו שבו השתלב העובד והוא
נותן את שירותיו לאחר .בנוסף ,בית הדין גם עסוק בהבחנה בין עיסוק גרעיני לעיסוק פריפריאלי .האם העבודה
שלשמה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש ,או שמא העובד נשכר לביצוע איזה שהוא
פרויקט צדדי ,שדורש מיומנות מיוחדת שלא נדרשת לשם העיסוק העיקרי של מזמין השירות?
ראינו בהלכת כפר רות שהעובד שם עבד בכרמים .זו היתה ליבת העיסוק בנסיבות המקרה ,דבר שהיווה את אחד
המרכיבים שהובילו להכרעה שכפר רות היא המעסיקה.
בית הדין נכון לבחון אלמנטים פורמליים נוספים ,כמו למשל מי ביצע את הדיווח למס הכנסה ,כמרכיב נוסף
שיילקח בחשבון .מכלול המבחנים האלה נלקח בחשבון ובית הדין בוחן באופן מהותי מיהו הלכה למעשה ולא רק
באופן פורמלי המעסיק.
כמו שאתם מבינים הלכת כפר רות נועדה לחשוף פיקציות תעסוקתיות ,ולהבטיח שהבחינה המשפטית לא תהיה
פורמלית בלבד אלא מהותית ,באופן שיחשוף את מהות מערכת היחסים בין הצדדים ואת התלות ,השליטה,
והיחסים הכלכליים האמיתיים .המטרה היא למנוע פיקציות תעסוקתיות באופן שיפטור מעסיקים מאחריות
וזכויות עובדיהם.
אבל ההלכה גם הובילה לתוצאות בלתי מכוונות .פסק הדין הפך להיות "מפת דרכים" למשתמשים בפועל כיצד
להבטיח שלא ייחשבו למעסיקים .כתוצאה מכך ,משתמשים בפועל בנו "קיר אקוסטי" בינם לבין העובדים .לאחר
פסק הדין ,למזמין השירות או המשתמש בפועל יש כל אינטרס שבעולם שלא לדעת דבר וחצי דבר על עובדי הקבלן,
שכן כל עניין שלו בהם ,בין אם זו מתנה לחג ,או היכרות קבועה בשמם ושיפור הציוד בו הם עושים שימוש ,וכן
הלאה ,כל דבר כזה עלול למלא אחר סממני מבחני כפר רות ,ובמבחן הכולל להטות את הכף להכרה בו כמעסיק.
תיכף נראה כיצד הפסיקה הגיבה לתופעת הלוואי הזו בפרשת חסידים.
אבל לפני כן ,בואו נעקוב אחר התפתחויות נוספות שמתחילות באמצע שנות האלפיים בפרשת שוואב ובפרשות
נוספות.
לכן ,האמירה בפסיקה היא שעכשיו אין חזקה עובדתית כלשהי ביחס לשאלת זהות המעסיק .עם זאת ,הלכה
למעשה ,היות שהטוען לכך שהחוזה אינו משקף את המציאות הוא העובד ,היעדר החזקה כן מטילה את הנטל קצת
יותר על העובד .אז זה אומנם זה לא מובהק ,כי האמירה היא שאין כל חזקה שהיא ,אבל הלכה למעשה נדמה
שהנטל שהוטל על העובד כן גבר.
513
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
למה זה קורה? למה נשחקת החזקה? השערה אפשרית היא שהחזקה נשחקת בגלל האתגר שהציבה מדיניות
ההפרטות בפני בית הדין .בעקבות גלים של הפרטות במדינה ,חלק משמעותי מהשירות הציבורי עובר לידי ספקי
שירותים .הם מספקים שירותים ועובדים במדינה אבל אצל קבלנים .לעובדי קבלן שמספקים שירות למדינה יש
אינטרס חזק מאוד להפוך להיות עובדי מדינה ולכן הם תובעים.
אנחנו רואים תביעות מגוונות של עובדים משירותים שהופרטו; אם אלה אחיות בריאות הציבור ,אם קלדניות בבתי
המשפט ,אם אלה מאבטחים במשרד הביטחון ,אם אלה עובדי מחשוב בעיריות .עובדים תובעים ומבקשים להיות
מוכרים כעובדי מדינה .אבל אם בית הדין יקבל את תביעתם ויראה במדינה כמעסיקה של עובדים אלה ,הדבר
יסתור את המדיניות ,מדיניות ההפרטה ,ויסיג לאחור את ההפרטות לאחר מעשה ,אקס פוסט .ולכן ,בשורה ארוכה
של פסקי דין אנחנו מוצאים את בית הדין מהסס מלהכיר במדינה כמעסיקה .בית הדין חושש מלחייב את המדינה
לקלוט עובדים בהיעדר תקן ,ללא מכרז וללא כתבי מינוי כנדרש בחוק .הדבר מחלחל ומשנה את ההלכה כך
שהחזקה שעמדה בבסיס כפר רות לפי המשתמש החוזי הוא המעסיק -נסוגה.
514
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שנית ,חובות המשתמש בפועל נגזרות מחובותיו של המעסיק החוזי ,כך שלעובד לא ניתנות מלוא זכויות עובדי
המשתמש בפועל ,זאת אומרת ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה שחלים עליהם ,אלא רק הזכויות שמגיעות לו
מכוח העסקתו אצל המשתמש החוזי.
זאת אומרת ,זכויות העובדים נגזרות לא מזכויותיהם תחת מזמין השירות אלא רק מזכויות המינימום שמגיעות
להם כעובדי קבלן.
פרשת שוואב
אנחנו רואים את שתי המגמות האלה של שחיקת החזקה ושל הכרה במעסיקים במשותף בפרשת שוואב .דברת
שוואב עבדה ביחידה לחקר שווקים במשרד החקלאות במשך תשע שנים .היא מועסקת בהתחלה על ידי חברות
ממשלתיות ואחר כך על ידי חברות כוח אדם .כל הזמן המעסיק משתנה .לא היה לשוואב שום קשר חוזי עם
המעסיקים המשתנים האלה ,עם המעסיקים החוזיים ,החברות האלה שהעסיקו אותה .לא קשר אדמיניסטרטיבי,
לא כפיפות בצורת העבודה או לא קשר אחר ,מלבד זה שהשכר שלה היה מגיע כל פעם ממישהו אחר .לבסוף ,שוואב
מפוטרת על ידי מנהל ביחידה ,בגלל קיצוצים תקציביים.
הקבלה שלה לעבודה ,תנאי העבודה שלה ,השכר ,החופשות ,חופשות המחלה שלה ,פיטורים ,קידום ,המעבר למשרה
מלאה ,הדרישה להשתלם כדי לעסוק בתפקיד אחר ,הכוונה ,פיקוח מדעי -הכל נעשה על ידי משרד החקלאות.
אדלר ,בדעת רוב כנגד דעתן החולקות של השופטות וירט לבנה וברק ,קובע בתמצית ,שלמדינה מותר להחליט לבצע
מיקור חוץ והפרטה .בהפרטה ישנו מטבע הדברים פיקוח על השירות המבוצע ,הוא אומר ,אבל זה לא הופך את
515
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המדינה למעסיקה .לגישתו ,אין זה מקומו של בית הדין למנוע את מדיניות ההפרטה של הממשלה .עם זאת ,כן
צריך לשמור על זכויות העובדים בדרך אחרת :דרך הכרה במעסיקים במשותף ,באופן שמטיל אחריות שיורית של
המשתמש בפועל (המדינה) רק כשהקבלן לא מסוגל למלא אחר התחייבויותיו.
ההשלכה של שתי ההתפתחויות שתיארנו עד כה :ביטול החזקה ,והתפתחות דוקטרינת מעסיקים במשותף ,היא
הטיית הכף לטובת העסקה עקיפה ומשולשת .שתי ההתפתחויות האלה פועלות בעיקר לטובת המשתמש בפועל.
הן מקשות על העובד לטעון שהמשתמש בפועל הוא המעסיק ,ומקשות עליו להיפרע ממנו .ההשלכה הזו ,ביחד עם
ההתפתחות שתיארנו קודם לכן ,של בניית קיר אקוסטי בין עובדים למעסיקים ,מובילה את בית הדין בהלכת
חסידים לחשב מסלול מחדש ולייצר את המבחן הדו-שלבי .נעבור עתה להעמיק במילה האחרונה לפחות בשלב זה
בהתפתחות הפסיקה בנושא הזה .הלכת חסידים של השופטת דוידוב-מוטולה משנת .2011
הלכת חסידים במובנים מסוימים ממשיכה את הקו הפסיקתי עד אותו שלב ובמובנים אחרים מתקנת מסלול.
הפסיקה הזו מהווה המשכיות ,שכן השלב הראשון במבחן מיהו המעסיק שהיא מציעה הוא מבחן מירב הזיקות של
כפר רות .שלב זה מכונה בפסק הדין" :מבחן האותנטיות" .השלב הזה נועד לבחון ,בלשונה של דוידוב-מוטולה,
516
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
האם הלבוש הפורמלי בו הולבשה תבנית ההעסקה ,תואם את ההעסקה האמיתית שנרקמה בין הצדדים ,או שמא
יש לפנינו "חוזה למראית עין".
מבחינת אותנטיות התבנית ,כלומר מי מבין השניים הוא המעסיק האמיתי של העובד ,עומדת בלב מבחן
האותנטיות .זכרו שנקודת המוצא כאן היא שאין כל חזקה עובדתית-שהיא ביחס לזהות המעסיק .עד כאן כל זה
חוזר על מה שנעשה עד כה .עם זאת ,השופטת דוידוב-מוטולה בחסידים מוסיפה שלב שני וחשוב לבחינה .היא
מוסיפה את מבחן הלגיטימיות של ההעסקה ,על מנת לבחון שלא מדובר בפיקציה תעסוקתית שחותרת תחת
תכליות דיני העבודה ,ומאפשרת לפגוע בזכויות עובדים.
השופטת בוחנת את שאלת הלגיטימיות דרך התמקדות ,לא בשורת מאפיינים ,אלא בהשלכות שלהם על יחסי
העבודה ,על תנאי העבודה של העובד .היא שואלת האם מתכונת ההעסקה בפועל גורעת או פוגעת בדרך כלשהי
בזכויות העובד? חשוב לציין שהמבחן הזה מוזכר בפסיקה גם קודם ,אבל לא מיושם בדיוק באותו האופן ,ולא הופך
להיות מוקד הדיון וגורם מכריע בו כמו בהלכת חסידים.
על פי הלכת חסידים ,ההבחנה בין מיקור חוץ אותנטי ולגיטימי לבין הסדר פיקטיבי ,תיעשה בהתבסס על כלל
נסיבות העניין ,ותוך העמדת תכליתם של דיני העבודה לנגד עינינו :הגנה על עובדים במסגרת יחסי העבודה.
כאמור ,ההלכה הזו מניעה את המטוטלת מעט לטובה העובד ,ומבקשת להחזיר את הבחינה המהותית ,זו שבוחנת
את ההשלכות ללב הדיון.
לפי השלב השני במבחן חסידים ,זהות המעסיק לא תיקבע אם כך בהתאם להגדרת הצדדים עצמם ,או על בסיס
מבחנים צרים ונקודתיים ,כי אם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה ,לבין ניסיון
להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש ,תוך פגיעה בזכויות העובד.
בעוד שמבחן האותנטיות מוכר לנו מהלכת כפר רות ,הרי שמבחן הלגיטימיות מקבל ביסוס חדש בהלכת חסידים.
אז בואו נעמיק בהבנתו.
517
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
תחת בחינת לגיטימיות ההעסקה ,בוחן בית הדין האם אופן ההעסקה נוגד את תקנת הציבור .האם מודל ההעסקה
הביא לניצול או פגיעה בלתי סבירה בתנאי ההעסקה? הבחינה הזו היא בעלת מימד סובייקטיבי ואובייקטיבי.
במישור הסובייקטיבי :בית הדין בוחן את מידת תום הלב של המשתמש בפועל; האם הייתה לו כוונה להתחמק
מדיני העבודה? אם הייתה לו כוונה לקפח את העובד מזכויותיו?
אבל ,גם אם המבחן הסובייקטיבי מתקיים ,ויש תום לב ,עדיין בית הדין בוחן את המישור האובייקטיבי .במישור
הזה אנחנו שואלים האם יש פגיעה בהשגת תכליות משפט העבודה ,ובהגנה על עובדים .לצורך בחינת הלגיטימיות
של מבנה ההעסקה במישור האובייקטיבי ,בית הדין מפעיל שורה של מבחני עזר .במסגרת מבחני העזר בית הדין
כמובן בוחן פגיעה כלכלית ,שמביאה להפחתת זכויות העובד .למשל ,על ידי החרגתו מצווי הרחבה ומהסכמים
קיבוציים של המשתמש בפועל .אבל מעבר לכך ,ישנם מבחני עזר נוספים שעשויים לסייע בקביעת זהות המעסיק.
בית הדין שואל האם מיקור החוץ פוגע בכבודו של העובד על ידי בידודו ,ופגיעה בתחושת השייכות שלו .האם מיקור
החוץ פוגע באפשרות הקידום ובהתפתחות המקצועית של העובד .האם העובד מפסיד ייצוג ארגוני כתוצאה ממיקור
החוץ?
האם מיקור החוץ פוגע באפשרות של העובד לקיים מערכת יחסים אישית ואנושית מול המעסיק באופן סביר
בהתאם לסוג העיסוק בו מדובר .בית הדין בוחן גם את מימד הזמן .בעת הפעלת המבחנים הוא לוקח בחשבון את
חלוף הזמן ואומר לנו שאחריתה של תבנית העסקה לא בהכרח דומה לראשיתה .יכול להיות שינוי לאורך ההעסקה.
בהחלט יתכן שמסגרת ההעסקה הפורמלית תשתף את המצב לאשורו רק בתחילת הדרך ,ועם הזמן המצב ישתנה
ויהפוך לפיקציה.
518
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שימו לב ששיקול כלכלי בלבד לא פוסל את לגיטימיות ההעסקה .בית הדין מביע הבנה לצורך של המעסיק לקצץ
בעלויות .הוא מוכן לראות בכך אינטרס לגיטימי .אבל ,הוא בוחן את יתר המבחנים גם כן .שימו לב שבעוד שניסינו
לעשות כאן סדר בין המבחנים ,דוידוב-מוטולה גם מסבירה לנו שההבחנה בין סוגי המבחנים היא לא חד משמעית.
לפעמים מבחן אחד יכול להיות גם לבחינת האותנטיות וגם לבחינת הלגיטימיות.
כמו כן ,לא כל מבחן רלוונטי בכל מקרה ,וכמובן שלא יהיה לו אותו משקל בכל מקרה .חשוב אם כן להבין שבסופו
של יום מדובר במבחני עזר שמטרתם לסייע במענה על השאלה המהותית :האם ,בשים לב למכלול הנסיבות ,יש
לפנינו תבנית אותנטית ולגיטימית של העסקה?
כמו כן ,מציינת השופטת שהשימוש במבחני העזר צריך להיעשות בזהירות ובמתינות מבלי לשכוח שעל הפרק ,ועד
גבול מסוים ,עומד גם השיקול של כיבוד הסכמים והחופש של הצדדים לעצב את פעילותם ,חופש החוזים .לבסוף,
היא מזכירה שתתכן הכרה במעסיקים במשותף .ראינו את היישום של מבחני חסידים באופן מלא ומקיף בהלכת
מנרב .בואו נתעכב עליה רגע.
פרשת מנרב
בפרשת מנרב מדובר בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתביעות של עשרה אזרחים אריתראים לזכויות
סוציאליות בגלל סיום עבודה בחברת מיחזור פסולות בשם חן מיחזור .התביעה מוגשת גם כנגד המשתמש בפועל:
חברת מנרב הנדסה ובניין ,שבחצריה העובדים עבדו .בית הדין האזורי קובע שחן מיחזור ומנרב הן לא מעסיקות
במשותף ,אבל כן מחליט להטיל על מנרב אחריות לתשלום זכויותיהם של העובדים מכוח חוקי המגן וצווי הרחבה,
וזאת בעיקר בגלל שבחוזה בין מנרב לבין חן מיחזור לא הוזכרו בכלל זכויות העובדים.
בית הדין קובע שמנרב נהגה בהתעלמות ושוויון נפש מול זכויות העובדים מהם היא קיבלה שירות .הוא מוצא
שהיא גם ידעה על הקשיים הכלכליים של חן מיחזור ,שהיא לא תוכל לעמוד בחובותיה לעובדים ,וגם נוכח חובת
המשתמש בפועל ,שנגזרות מהחוק להגברת האכיפה .החוק להגברת האכיפה אומנם לא חל באותו עניין ,אבל בית
הדין כן נשען על העקרונות העומדים בבסיסו כבסיס להכרעתו .זה דבר מעניין .מנרב מערערת לארצי .התיק מגיע
שוב לדוידוב-מוטולה .היא מיישמת ומחדדת את הלכת חסידים.
בית הדין הארצי מבהיר שהחוק להגברת האכיפה שאנחנו נרחיב לגביו בהמשך ,שמרחיב את אחריות המשתמש
בפועל כאחריות שיורית ונגזרת ,יצר כלי חדש בארגז הכלים שנועד להבטיח את יישומם של חוקי העבודה ואת
הנשמת תכליתו של משפט העבודה .הוא מאפשר הטלת אחריות אזרחית בתנאים מסוימים גם על מי שאינו מעסיק,
וזאת בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה .זאת אומרת ,היא לוקחת גם כן השראה מהחוק .אבל היא דוחה את
עמדת האזורי לפיה על אף שמנרב היא לא מעסיקה במשותף לפי הלכות מי הוא מעסיק ,ניתן להטיל עליה חבות.
בית הדין מוצא שמבחני הפסיקה מלמדים שמנרב וחן מיחזור הן לא מעסיקות במשותף ,רק חן מיחזור היא
המעסיקה .וברגע שמנרב הי א לא המעסיקה ,אי אפשר להטיל עליה אחריות לתשלום זכויות העובדים שאינם
העובדים שלה .אלא אם כן היה חל כאן החוק להגברת האכיפה .אבל אין חולק שבנסיבות המקרה מדובר בעובדי
ייצור בתעשייה ,והחוק לא חל.
אם כן ,בנסיבות האלה בית הדין מפעיל את הלכת חסידים ומוצא שמדובר בהעסקה קבלנית אותנטית ולגיטימית.
ואין לא בהלכה ולא בחוק אפשרות להטיל אחריות על מנרב .בית הדין מרגיש אי נוחות עם ההתעלמות של מנרב
מזכויות העובדים בחוזה עם חברת הקבלן ,ולכן השופטת מוסיפה שיתכן שראוי להשיב על כנה את החזקה
העובדתית מהלכת כפר רות לפיה המשתמש בפועל הוא המעסיק .אבל היא מותירה זאת בצריך עיון.
519
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מומלץ לקרוא את פסק הדין הזה היטב גם לאחר שנסיים את הדיון שלנו בהתפתחויות החקיקתיות ,כי הוא מראה
בצורה יפה ומפורטת איך עושה בית הדין שימוש בחקיקה ובפסיקה לצורך קביעת זהות המעסיק וכולל דיון בהיר
בשאלת ההבחנה בין קבלן שירותים לחברות כוח אדם .הבחנה שלה נקדיש את המקטע הבא.
בית הדין מנסה להלך על חבל דק .מחד ,לאפשר גמישות למעסיק בניהול עסקו ,אבל מאידך גם להבטיח שמודל
ההעסקה שנבחר הוא לגיטימי ולא חותר תחת הגנות משפט העבודה האישי והקיבוצי .אם כן ,ניתן להבין את הלכת
חסידים כתגובה להתפתחויות זוחלות קודמות.
מבחן הלגיטימיות והאותנטיות ובעיקר מבחן הלגיטימיות במישור האובייקטיבי ,מבקש להתמודד עם שתי
השלכות של ההלכות הקודמות .ראשית ,למתן את אפקט ההפרדה שיצרה הלכת כפר רות .כך שעכשיו למשתמשים
בפועל יהיה תמריץ להתעניין בעובדי הקבלן ובזכויותיהם .המסר של הלכת חסידים הוא שהתעלמות מוחלטת
מהשלכות מבנה העסקה על עובדי הקבלן יכולה להעלות כדי חוסר תום לב במבחן הלגיטימיות ובמישור
הסובייקטיבי ,או להביא לתוצאה שמלמדת על פגיעה בזכויות העובדים במישור האובייקטיבי .למעשה הלכת
חסידים אומרת לנו :אם תטפל בעובדי הקבלן ,אם תדאג שתנאיהם לא ייפגעו ,אז לא תתעורר בעיה מבחינת
לגיטימיות מודל העסקה.
520
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם כן ,המבחן הדו -שלבי בחסידים נועד למנוע את המצב הפרדוקסלי שכדי להגן על עובדים מבחני עובד-מעביד
הביאו לכך שמשתמשים בפועל עשו כל שביכולתם כדי להרחיק את עצמם מעובדי הקבלן ,כדי שלא ייחשבו
למעסיקים בעצמם .שנית ,חסידים פותח פתח מחודש לתקיפה או לפחות לבחינה של מדיניות ההפרטות ומיקור
החוץ במדינה .הוא מעביר למדינה מסר ,שבתהליכי ההפרטה היא צריכה לבחון את ההשלכות על זכויות העובדים.
לא רק במבחנים פורמליים אלא במבחנים מהותיים שנוגעים לתנאי העבודה עצמם בין עובדי הקבלן לבין עובדי
המשתמש .סיימנו עכשיו את הדיון במבחני הפסיקה .אבל כפי שציינו בתחילת הדיון בתחום הזה ,היו התפתחויות
משמעותיות גם בתחום החקיקה נעבור לדון בהן במקטע הבא.
בבואו להסדיר את הסוגיה מבחין המחוקק בין שני סוגי העסקה :העסקה משולשת זמנית מטבעה ,במסגרתה
המשתמש בפועל מקבל רק כוח אדם אותה מכנים "חברת כוח אדם" ,לבין העסקה משולשת מזן אחר ,במסגרתה
המשתמש בפועל מבקש לעשות מיקור חוץ של היבט מסוים של עסקו .במצב כזה ,הוא מקבל יותר מאשר כוח
עבודה :הוא רוכש מערך מקיף יותר במסגרת של מיקור חוץ ,שיכול להיות זמני ,או קבוע .הסדר כזה נהוג לכנות:
"קבלן שירותים".
אם כן ,למבחני מיהו המעסיק הפסיקתיים יש להוסיף מורכבות נוספת; אם צלחנו את הבחינה של העסקה אותנטית
ולגיטימית או פיקטיבית (כפר רות וחסידים) ,וקבענו שהמעסיק האותנטי הוא מתווך ההעסקה ,זאת אומרת
המעסיק החוזי (הקבלן) ולא המשתמש בפועל ,עכשיו אנחנו צריכים לבחון איזה סוג מתווך העסקה זה? האם קבלן
שירותים או קבלן כוח אדם -כדי לדעת מה הדין החל על העובד .השקופית שאנו רואים מולנו קצת מפשטת את
521
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הדברים ,כי ראינו בהלכות חסידים ומנרב שקראנו ,שלמעשה בית הדין שואל את עצמו מהו סוג ההעסקה כבר
כשהוא מפעיל את מבחני "מי המעסיק" ,מפני שסיווג מבנה העסקה יכול להשפיע על אופן יישום המבחנים.
אז קראו היטב את האופן בו בית הדין מבצע את הניתוח בפסיקה הזאת .עם זאת ,לצורך המשך הדיון וכדי שיהיה
סדר בדברים ,אנחנו נשתמש במבנה הניתוח המעט פשטני הזה ,לפיו ראשית יש לשאול האם המעסיק הוא המשתמש
בפועל או החברה הקבלנית? ואם מכריעים שהמעסיק הוא החברה הקבלנית אז אנחנו נפנה לשאול באיזה סוג של
חברת קבלן מדובר ,קבלן כוח אדם -שאז יחולו עליו דרישות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ,או קבלן
שירותים -שאז יתכן שיחולו עליו הסדרי החוק להגברת האכיפה -אם מדובר בסקטורים שהחוק מסדיר ,או
הסדרים פרטיקולאריים אחרים מכוח חוק ופסיקה שנעסוק בהם בהמשך ,או כפי שראינו שבית הדין מזכיר במנרב;
מצב בו בית הדין ישאב השראה כלשהי מהחוק להגברת אכיפה במסגרת סל הכלים החדש שהחוק יצר ,גם כשמדובר
בסקטורים שהחוק לא חל עליהם.
אם כן ,איך מבחינים בין חברת כוח אדם לבין קבלן שירותים? חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם נחקק
בשנת .1996בסעיף 1החוק מגדיר מהי חברת כוח אדם .בתיקון מאוחר יותר הוא גם מגדיר מהו קבלן שירותים.
חברת כוח אדם על פי סעיף 1לחוק הוא מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו
לרבות לשכה פרטית כמשמעותה בחוק שירות התעסוקה העוסקת גם במתן שירותי כוח אדם .אותו סעיף הגדרות
קובע גם מהו קבלן שירותים .הוא מבהיר שבמקרה זה מדובר במי שעיסוקו במתן שירות באמצעות עובדיו אצל
זולתו.
מה אנו מבינים מזה? באמת קשה קצת להבין אבל הפסיקה מסייעת לנו להבין את ההבחנה.
522
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשני הקשרים אנחנו מדברים על קשר משולש ,בו יש לנו חברת תיווך ששולחת עובד לעבוד אצל משתמש בפועל
שמכונה בהקשר של קבלני שירותים "מזמין שירות" .עם זאת ,הפסיקה מבהירה שמהות השירות או העבודה
שמספק העובד תהיה שונה כשמדובר בחברת כוח אדם וכשמדובר בקבלן שירותים .כאשר אדם עובד דרך חברת
כוח אדם ,החברה הזו מעבירה למשתמש דבר אחד בלבד :כוח עבודה .על כל שעת עבודה שהיא מעבירה ,היא
מקבלת אחוז מסוים מהשכר שמשתלם לעובד.
סוג כזה של אספקת כוח עבודה נחשב כמתאים לעבודה זמנית במהותה .נניח עובד שיוצא לחופשת מחלה ומחליף
אותו באופן זמני עובד אחר .העובד הזמני של חברת כוח האדם מבצע פונקציה שיכול לבצע עובד קבוע של המשתמש
בפועל ,אבל בגלל שאלות של ניהול כוח אדם ,של צורך בגמישות מספרית ,למשתמש בפועל נוצר איזשהו צורך זמני
בעובד .במצב כזה ,כל הציוד הנדרש לביצוע העבודה כבר מצוי בחצרי המעסיק ,ומה שמגיע בעצם הוא רק עובד
שעכשיו מבצע את העבודה .לעומת זאת ,כאשר מדובר בקבלן שירותים ,הקבלן מבצע שירות שלם ולא רק מספק
כוח עבודה .זאת אומרת ,הוא התחייב לבצע פרויקט מסוים במסגרתו הוא מביא גם עובדים אבל לא רק .הוא
אחראי גם על החומרים ,על הפיקוח ,על תהליכים נוספים ,ובכלל זה הפעלת העובדים ,הנחייתם ,הכשרתם ,הוא
אמור לספק מוצר מוגמר למזמין .אז למשל ,אם קבלן בניין לוקח קבלן שירותים להתאמת החלונות ,אז קבלן
השירותים מביא את העובדים ,אבל הוא יביא גם את הזכוכית .התשלום בדרך כלל יהיה פר פרויקט כאן ,ולא פר
שעת עבודה של עובד .אם כן ,בעוד חברת כוח אדם מספקת רק עובדים ,קבלן שירותים מוציא פונקציות שלמות
מתוך המערכת הארגונית של המשתמש בפועל ,ואחראי לספק למערכת הארגונית את השירותים או את המוצרים
המוגמרים אליהם סוכם.
על פניו ,זאת נראתה הבחנה אולי פשוטה והגיונית ,אבל היא מאד מאד מטושטשת .קחו למשל את הסוגייה של
עובדות ועובדי ניקיון .בזמן הקלטת השיעור הזה אוניברסיטת תל אביב נקשרת עם קבלנים בענף הניקיון לשם
הבטחת ניקיון אוניברסיטה .האם מדובר בקבלן כוח אדם או בקבלן שירותים?
523
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מה הקבלן מביא? הוא מביא עובדים ובעיקר עובדות ,לנקות את החללים באוניברסיטה .האם הוא מביא רק כוח
עבודה? האם הוא חברת כוח אדם? או שמדובר במיקור חוץ -כך שהקבלן מספק שירות מלא? הפסיקה ביחס
לעובדות ניקיון קובעת באופן עקבי שמדובר בקבלן שירותים .אכן ,עובדות הניקיון באמת לובשות חולצה של חברת
הקבלן וחברת הקבלן מספקת להם את ציוד הניקוי ,אבל עדיין יש כאן טשטוש כי פעמים רבות מי שיאמר להן מה
לנקות ביומיום אלה אבות הבית בבניינים השונים כאן באוניברסיטה וצוותם .ומה יקרה אם המשתמש בפועל הוא
זה שקונה את חומרי הניקוי?
הסוגייה הזו מטושטשת בכל מצב בו מדובר בעבודה קבועה שמתנהלת בחצרי המשתמש בפועל ובמתקנים שלו.
חשבו על מיקור חוץ של עובדי תמיכה טכנית ומחשוב במוסדות רבים ,כמו שראינו בפסק דין חסידים .או המקרה
של דוברת שוואב כקלדנית .כמה קל באמת להכריע האם מדובר בחברת כוח אדם או בחברת קבלן? אז ההבחנה
הזו הזאת לא ברורה לגמרי.
בכל זאת ,ההבחנה המקובלת בפסיקה כיום היא שבמקרים של שמירה ,אבטחה ,וניקיון ,פעמים רבות גם צוותי
מחשוב ,מדובר ב"קבלני שירותים" .אבל תמיד ניתן לנסות לתקוף את זה בהתאם למבחנים שראינו.
אולי בגלל שהיא זמנית ,נחשוב למשל על מתאימי החלונות ,או שהיא פריפריאלית לתחום העיסוק שלו ,למשל
עובדות הניקיון באוניברסיטה ,או מפני שהיא שונה במהותה מקצועית מתחום העיסוק שלו .חשבו על חוזה ריטיינר
של איזשהו תאגיד עם משרד עורכי דין .וזו מהות הקושי .לפעמים מבנה העסקה עקיפים הם לגיטימיים ולכן אי
אפשר פשוט להוציא את התופעה הזאת אל מחוץ לחוק .צריך לבחון באופן רגיש האם מבנה ההעסקה אותנטי או
לגיטימי או לא .המחוקק מנסה להבטיח שהעסקה משולשת היא לגיטימית ,אבל כמו שנראה זה לא קל .ככלל כפי
שראינו בשוואב ,בית הדין והמחוקק נדרשים לשאלה האם יש פסול בעובדה שאנשים מועסקים דרך מתווכי עבודה
ולא מקבלים את הזכויות הניתנות להם ישירות ממי שמשתמש בכוח העבודה שלהם .התשובה שהחקיקה והפסיקה
פיתחו ,היא שאם מדובר בהעסקה קצרת-טווח בחברת כוח אדם ,אז אין בכך בעיה ,כל עוד זה באמת זמני .כשמדובר
בקבלני שירותים התשובה מורכבת יותר.
ראיתם את המחלוקת בנושא הזה בין אדלר שחשב שאין כאן פסול אינהרנטי ,ובין ברק שחשבה שמדובר בפגם
יסודי בהלכת שוואב .החקיקה ,כפי שנראה במקטעים הבאים ,נוטה לכיוונו של אדלר .אבל מדובר בסופו של יום
בשאלה ערכית ונורמטיבית עם הרבה מאוד שטחים אפורים עמימות ואי וודאות .למרות ניסיונות החקיקה
להתמודד איתם ,הם דורשים שיקול דעת והכרעות שיפוטיות ,ולא יכולים להיות מוכרעים רק על ידי החוק.
במקטע זה הבנו את ההבחנה בין שני סוגי העסקה קבלנית .במקטע הבא נתעמק באחד מהם :העסקה קבלנית על
ידי חברות כוח אדם .ונבחן את ההתפתחות החקיקתית להסדרת מבנה העסקה הזה.
524
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קבלני כ ו ח אדם
חוסר הוודאות שיצרה הפסיקה לאחר הלכת כפר רות ובעיקר קביעת החזקה שהמשתמש בפועל הוא המעסיק,
יצרה פחד משמעותי בקרב משתמשים בפועל ומזמיני שירותים ,שעובדים שתובעים יימצאו על ידי בית הדין
כעובדים שלהם ולא כעובדי חברת הקבלן .הלחץ של מעסיקים ואי הוודאות שהיא יצרה מצב לא אופטימי גם
לעובדים ,וגם התרחבותה של תופעת ההעסקה דרך קבלני כוח אדם במשק ,התרגמה למאמצים להסדרה חוקית
של המצב.
במקרים כאלה ,הגיוס נעשה על ידי המשתמש ,כמו גם הפיקוח ,הניהול וההכוונה .העבודה נעשית בחצרי המשתמש
בפועל והיא לא קצרת טווח .בנסיבות האלה ,אם העובד מאבד את מקום עבודתו אצל המשתמש בפועל ,יכול להיות
שלחברה לא יהיה מקום אחר להעביר אותו אליו .חברת כוח האדם בעצם רק חותמת על החוזה עם העובד ,מעבירה
לו את השכר ,ומלבד זאת היא חסרת משמעות.
מנגד ,ישנו מודל העסקה אותנטי ,במסגרתו חברת כוח האדם מגייסת ,ואולי גם מכשירה עובדים ,נמצאת בקשר
עם העובדים כשהם עובדים אצל המשתמש ,העבודה היא לפרק זמן קצר וקצוב כדי למלא צורך זמני וחברת כוח
האדם מציבה את העובד עם סיום ההצבה אצל משתמש אחר .מדובר בצורך להעסקה זמנית גם של המעסיק,
שזקוק אולי לגמישות מספרית ,אבל גם אצל עובד שבוחר בצורת ההעסקה הזאת ,אולי בגלל ההתאמה לשלב
525
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בחיים ,אולי כדי להתנסות בעבודות מסוימות ,אולי בגלל הגמישות ,והוא יכול לבחור גם בצורת העסקה קבועה
בהמשך.
מטרות חוק העסקת עובדים ע"י חברות כוח אדם 1996 -
החוק מבקש לזהות את המצב בו חברת כוח האדם היא רק צינור כסף ,ולמנוע זאת .ומנגד ,לאפשר את המודל
האותנטי .זה מה שמבקש לעשות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם .חוק העסקת עובדים דרך קבלני כוח
אדם נועד להתמודד עם תופעת הפיירולינג ( )payrollingוספציפית עם העסקה דרך חברות כוח אדם באופן קבוע.
החוק חל רק על קבלני כוח אדם ,למעט פרק הרישוי ,שחל על חברות קבלן לאחר תיקון שנעשה מ 2010 -ואנחנו
נרחיב על זה בהמשך .החוק מבקש להבטיח העסקה דרך חברת כוח אדם כמודל העסקה לעובדים זמניים לתקופות
קצרות בלבד ,כלומר מודל העסקה אותנטי.
לחוק היו שתי מטרות מובהקות :להגביל את ההעסקה דרך קבלני כוח אדם כאמצעי לעקיפת זכויות עובדים ורצון
להשאיר את השותפים החברתיים ,את מערכת יחסי העבודה הקיבוצית ,כשותפה להסדרה .בנוסף ,לייצר תמריץ
לשחקנים בשוק להסדיר את תנאי העבודה בהסכם קיבוצי.
בשלב הראשון ,החוק נכשל בשתי המטרות .ראשית ,החוק נכשל משום שקבע דרישת השוואת תנאים לעובדי קבלן
לאחר תקופה של שלוש שנים .שלוש שנים היא תקופת העסקה ארוכה מאוד שאפשרה העסקה לא שוויונית .החוק
לכן ,הלכה למעשה ,התיר העסקה זמנית בתנאים לא שווים תקופה ארוכה.
שנית ,החוק קבע שהדרך להתגבר על דרישת השוואת התנאים תהיה חתימה על הסכם קיבוצי .אבל בגלל שפרק
הזמן של 3שנים שקבע החוק היה כל כך ארוך ונדיב ,בעצם לצדדים לא היה תמריץ לחתום על הסכם קיבוצי .הם
לא רצו לאכוף את הסעיף הזה ,ולכן הם לא הסדירו את תנאי עבודתם של עובדי חברות כוח האדם באופן קיבוצי.
אם כן החוק מ 1996-לא משיג את יעדיו אבל הוא עובר תיקון בשנת 2000וזה משפר את המצב.
526
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
נתייחס עתה ראשית לעיקרי החוק כפי שהיו כבר ב 1996-ולאחר מכן נעבור לנעשה בתיקון .2000
ראשית ,החוק קבע חובה לקבל רישיון לעסוק כחברת כוח אדם וכן חובת הפקדת ערבות בנקאית למילוי חובות
חברת כוח האדם כלפי עובדיה .המטרה כאן היא להבטיח שחברת כוח האדם לא תיעלם ללא תשלום זכויות
העובדים ,ושהיא תעמוד בדרישות מינימליות שנקבעו בחוק לצורך קבלת רישיון .החוק גם מאפשר את נטילת
הרישיון מחברה שמתברר שלא עומדת בתנאים האלה .קראו את סעיפים 2עד 10לחוק לעניין זה.
שנית ,החוק קבע איסור גביית תשלום מהעובד על שירותי חברת כוח האדם .החברות בעבר היו מקבלות תשלום
גם מהעובד וגם מהשתמש בפועל .החוק מבקשת להתמודד עם דרישת דמי התיווך ומטיל איסור על גביית דמי תיווך
מעובד .זה בסעיף .11
שלישית ,החוק בסעיף 12קובע דרישת הסכם בכתב .זאת הדרישה היחידה לחוזה עבודה כתוב בעולם דיני העבודה.
לבסוף ,החוק מבקש להתמודד עם פרקטיקה נרחבת במסגרתה חוזים קבעו תניה שאוסרת על קליטת עובד חברת
כוח האדם אצל המשתמש בפועל .סעיף 15לחוק מבטל זאת ,וקובע שתניה כזו בחוזה בטלה.
כל אלה הם סעיפים חשובים מאוד אבל הם לא הצליחו לשנות את הפרקטיקה הרווחת של העסקה בחברות כוח
אדם לתקופות ארוכות .השינוי הדרמטי התחולל לאחר תיקון ,2000בו נעשו שני תיקונים מרכזיים.
התיקון קובע שני עקרונות יסוד :ראשית ,עיקרון של שוויון בין עובדי קבלני כוח אדם לעובדי המשתמש בפועל.
סעיף 13קובע השוואת תנאים בן עובדי המשתמש לעובדי הקבלן מהיום הראשון.
כזכור ,לפני התיקון גם הייתה דרישת השוואת תנאים ,אבל רק לאחר שלוש שנים וגם אז עם כל מיני החרגות.
עכשיו הדרישה פשוטה; צריך להשוות תנאים באופן מלא מהיום הראשון.
לכך נקבע חריג אחד; אם הצדדים ליחסי העבודה יחתמו על הסכם קיבוצי כללי שהשר ירחיב בצו הרחבה ,אז יחולו
על העובדים תנאי ההסכם הקיבוצי ולא תחול דרישת השוואת התנאים .תיכף נחזור לזה.
527
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מהפכה שנייה; עקרון הזמניות .סעיף 12א קובע דרישה מהפכנית ממש .הסעיף מבהיר שהעסקה מעל תשעה
חודשים אצל משתמש אחד תהווה קליטה של עובד חברת כוח האדם אצל המשתמש בפועל .במילים אחרות ,החוק
אומר שהעסקה זמנית היא עד תשעה חודשים .מעבר לכך זה לא זמני ,ולכן העובד יהפוך עומדו של המשתמש בפועל
מיד.
הסעיף מהפכני ,כי הוא קובע את הקביעה הזו באופן קטגורי ,בלי בחינה קונטקסטואלית ובלי הפעלת מבחני
הפסיקה -קביעה חידה וחלקה במטרה לייצר ודאות .הסעיף היה כל כך מהפכני שהמדינה ,שהייתה אחת
המעסיקות הגדולות של עובדי חברת כוח אדם ,הקפיאה אותו שוב ,ושוב ,ושוב ,בחוק ההסדרים ,והוא נכנס לתוקף
רק בשנת .2008
עכשיו נעמיק בכל אחד משני המקומות החשובים האלה ונתחיל מעקרון השוויון.
528
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כאמור ,החוק עתה בסעיף 13דורש השוואת תנאים מהיום הראשון .החוק מבהיר שהדבר כולל תנאים מכוח
הסכמים קיבוציים ,ושאם חלים שני הסכמים קיבוציים ,יחול על עובד הקבלן ההסכם המיטיב מבין השניים.
המשמעות של דרישת השוואת התנאים ,היא שהעסקה דרך חברת כוח אדם לא תוזיל את עלויות ההעסקה כי
מהיום הראשון יש השוואת תנאים .הפנייה לחברות כוח אדם אמורה להחליף רק את עלויות החיפוש של עובד
חדש ,אבל לא להוזיל את עלות ההעסקה.
הסעיף כאמור קובע חריג לדרישת השוואת התנאים ,וכאן נכנסת התכלית השנייה של החוק שדיברנו עליו
בהתחלה; תמרוץ השותפים החברתיים לחתום על הסכם קיבוצי.
סעיף 13ג לחוק קובע שדרישת השוואת התנאים לא תחול אם חלה על חברת כוח האדם הסכם קיבוצי כללי שהוצא
עליו צו הרחבה .זאת אומרת ,הסכם קיבוצי מיוחד לא יספיק .וגם לא הסכם קיבוצי כללי סתם ,אלא רק הסכם
קיבוצי כללי שהוצא עליו צו הרחבה .רק הוא יהווה חריג להשוואת התנאים .מה הסיבה לכך? המחוקק לא רוצה
לשמוט את הבסיס ההסכמי להסדרת תנאי העבודה של עובדי חברות כוח האדם .עמיר פרץ באותה עת ,מקדם
את הסעיף הזה מתוך אמונה שזאת תהיה ההסתדרות הכללית שתצליח לחתום על הסכם קיבוצי כללי ולהוציא
עליו צו הרחבה .בפועל ,לאחר תחרות אינטנסיבית בין ההסתדרות הכללית והלאומית ,שבעיקר דרך אגב חיזרו על
פתחי חברות כוח האדם ופחות עסקו בגיוס עובדים ,נכרת הסכם קיבוצי כללי יוצא דופן בשנת .2004
למה ההסכם נחתם רק לסקטור הפרטי? ההנחה היא שבסקטור הציבורי הסכם קיבוצי שייחתם ,בהכרח יפגע
בזכויות העובדים ביחס למצב של השוואת תנאים .מנגד ,בסקטור הפרטי יכול להיות שתנאי העבודה של עובדים
במשרות בהן מועסקים עובדי חברות כוח אדם ,הם לא תנאים משופרים ויכול להיות שההסכם הקיבוצי כן ישפר
אותם או לפחות יבטיח תנאים הוגנים יותר.
529
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם כן ,כיום סעיף השוואת התנאים סעיף 13א חל הלכה למעשה רק בשירות הציבורי ,ואילו בסקטור הפרטי אין
תחולה לסעיף השוואת התנאים ותנאי העובדים נקבעים בהתאם להסכם הקיבוצי.
אז מה מעניק ההסכם הקיבוצי שנחתם עבור עובדי חברות כוח אדם בסקטור הפרטי? מצער לומר שההסכם מנציח
את מעמדם של עובדי קבלני כוח אדם בענף כעובדים מסוג ב' .אמנם ההסכם קובע תנאי עבודה בסיסיים לטובת
העובדים ,אבל הם לא ממש חורגים מחקיקת המגן .ההסכם סולל נתיב העסקה זול בהשוואה להוראות התיקון
לחוק משנת .2000
סעיף 5להסכם קובע שהעסקה בחברת כוח אדם תהיה אפשרית רק לתכליות זמניות ,ושההסכם חל רק על העסקה
מזן זה .ההסכם מפרט את רשימת התפקידים הזמניים ואת רשימת המשימות הזמניות כדוגמת החלפת עובדת
בחופשת לידה ,החלפת עובד בחופשה ללא תשלום ,תגבור זמני של כוח אדם בגלל צרכים עונתיים ועוד .ההסכם גם
מחריג מתחולתו עובדי מחשוב .העובדים האלה לא נתפסים כעובדי חברת כוח אדם קלאסיים שזקוקים להגנות
שהחוק הזה מציג.
בנוסף ,ההסכם מחריג עובדי סיעוד שגם הם חורגים מתחולת החוק .אני מזמינה אתכם לעיין בהסכם הקיבוצי.
ההסכם הזה מעניין .מעניין לחשוב על מי הוא מבקש להגן? את האינטרסים של מי הוא משרת? וכיצד ומי מוחרג
מתחולתו?
530
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מעסיקים הבינו שהחוק חל רק על חברות כוח אדם ,ולכן עברו להעסיק את העובדים במתכונת העסקה מורכבת
דרך קבלני שירותים .לפני שנעבור לדון במקטע הבא בהסדרת העסקה דרך קבלני שירותים ,שהתפתחה ,אני רוצה
שנתעכב מעט על כמה היבטים חשובים ביישום החוק ,וספציפית בעיקרון הזמניות ובעיקרון השוויון.
עיקרון הזמניות והשוויון ,שנקבעו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ,דרש יישום ופרשנות על ידי בית
הדין .ניגש עכשיו לכמה מהשאלות המרכזיות שהתעוררו ביחס לכל אחד מהעקרונות.
531
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפרשת זוהר גולן בית הדין לעבודה אומר שלא! לדבריו ,המחוקק קבע סף של תשעה חודשים .אחרי תשעה חודשים
מתרחשת הפנמה מלאה .ולכן מבחינה אסטרטגית ,זה לגיטימי לגמרי שהמזמין יחליט ,לקראת התשעה חודשים,
להפסיק את העסקתו של העובד ואין לראות בכך חוסר תום לב .השאלה הזו לא פשוטה .היא מתחדדת מפני שישנה
קביעה שנראית קצת אנלוגית בסעיף 3לחוק פיצויי פיטורים ,והפוכה! אנחנו עוד נעסוק בכך ביחידה האחרונה של
השנה ,אבל נאמר כבר עכשיו שעל פי חוק פיצויי פיטורים עובד זכאי לפיצויי פיטורים אם עבד מעל שנה אצל
המעסיק.
סעיף 3לחוק פיצויי פיטורים קובע ,שאלא אם יוכח אחרת ,יראו פיטורים סמוך לסוף שנת העבודה הראשונה
כאילו נעשו כדי להימנע מחובת תשלום פיצויי הפיטורים .אבל אין לנו סעיף מקביל בחוק העסקת עובדים על ידי
קבלני כוח אדם ,והלכת זוהר גולן אומרת במפורש" :פיטורים בסמוך למועד תשעת החודשים לא ייראו בהכרח
כחסרי תום לב".
אבל זה מעורר תהיות ,האם באמת יש הבדל מהותי בין המקרים? למה זה לא לגיטימי לפטר עובד לקראת סוף שנת
עבודתו הראשונה בשביל להימנע מפיצויי פיטורים ,אבל זה כן לגיטימי לפטר את העובד או להחזירו לחברת כוח
האדם לקראת התשעה חודשים בשביל להימנע מהעסקה ישירה? בכל מקרה ,ההלכה כאן ברורה; אכן ניתן לסיים
העסקת עובד חברת כוח אדם סמוך למועד תשעת החודשים.
פרשת רשות העתיקות נגד חג'אזי – ב העסקה מעל 9חודשים ה משתמש בפועל הוא המעסיק
הפסיקה גם מבהירה שמרגע שנחקק סעיף 12א' ,הבחינה בשאלת "מיהו המעסיק?" היא לא בחינה מהותית
לזיהוי צרכים זמניים של המעסיק ,אלא בחינה שמתמקדת במשך ההעסקה .זאת אומרת ,כל העסקה מעל תשעה
חודשים היא לא העסקה זמנית ,ולכן יש לראות את העובדים כמי שנקלטו אצל המשתמש בפועל.
ראינו את ההלכה הזו בפרשת רשות העתיקות נגד חג'אזי .רשות העתיקות מעסיקה פועלי חפירות דרך חברת כוח
אדם ,חברה שנקראת "בריק" .העובדים עובדים עבור רשות העתיקות יותר מתשעה חודשים ואז מפוטרים על ידי
חברת בריק .הם תובעים בטענה שבריק לא יכולה לפטר אותם כי הם עכשיו עובדי רשות העתיקות .המדינה
מצטרפת לעמדת חברת כוח האדם ,ואומרת" :לא לא! לי יש צורך אותנטי בהעסקה זמנית .הצורך בפועלי חפירות
משתנה ,וצריך לבצע פרשנות תכליתית של החוק שתביא לאי החלתו להעסקה זמנית כמו המצב של פועלי
החפירות".
בית הדין דוחה את עמדת המדינה .הוא מבהיר שהעסקה מעל תשעה חודשים היא לא העסקה ארעית .נקודה.
המחוקק ביקש להגביל את תקופת ההעסקה בחברות כוח אדם .מרגע שנקבע הדבר בחוק ,בית הדין עכשיו לא
פונה לביצוע בחינה מהותית ותכליתית של אותנטיות ולגיטימיות ההעסקה ,אלא מאמץ את האמירה הבהירה
והוודאית בחוק .העסקה מעל תשעה חודשים משמעה שהמשתמש בפועל הוא המעסיק .לכן העובדים בנסיבות
המקרה לא מפוטרים ,כי הם עובדי רשות העתיקות .כמובן שרשות העתיקות יכולה לפטר אותם בהתאם להוראות
הדין ,אבל חברת כוח האדם לא יכולה לעשות את זה ,כי היא לא המעסיקה.
532
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
באותו מקרה ,עובדי חברת אורטל שירותי כוח אדם מאבטחים את מפעלי התעשייה האווירית (תעש) .תקופת
ההעסקה בתעשייה האווירית היא בין 3ל 8-שנים בממוצע .בפסק הדין אין טענה שלמעשה המעסיקה היא תעש.
העובדים חושבים שאורטל היא המעסיקה ,אבל הם טוענים שבעקבות תקופת ההעסקה הארוכה ,יש להשוות את
תנאי ההעסקה שלהם לאלה של עובדי תעש בהתאם לסעיף 13א' ,וזאת מכיוון שההסכם הקיבוצי חל אך ורק על
עובדים זמניים.
אבל אז מתעוררת השאלה אל מי יש להשוות את תנאי המאבטחים עובדי אורטל? היות שאין מאבטחים אחרים
שהם עובדים בתעש ,התשובה אינה ברורה .בית הדין מחזיר את הדיון לאזורי לבחינה עובדתית של השאלה למי
צריך להשוות את העובדים.
בפרשת אורטל ,כאמור ,עולה השאלה למי צריך לבצע את השוואת התנאים שלקבועה בסעיף .מהי קבוצת
ההשוואה ,כשאין אצל המעסיק עובדים פנימיים שמבצעים את אותה העבודה .השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
בפסק הדין דוחה את עמדתו מקורית של בית הדין האזורי .בית הדין האזורי חשב שאי אפשר לבצע השוואת תנאים
כי אין עובדים מקבילים בתחום העיסוק אצל תעש .אבל השופטת מבהירה שלא צריך לחפש עבודה זהה ,אלא די
באותו סוג עבודה וותק עבודה .התשובה איך להשוות את התנאים צריכה להינתן בהתאם למכלול ההסכמים
הקיבוציים ,ההסדרים הקיבוצים ,ההסכמים האישיים ,הנוהגים באותו מקום עבודה .לצורך כך ,היא אומרת ,על
בית הדין לאתר סקטור דומה ככל הניתן מבחינת סוג העבודה ,זאת אומרת מהות המשרה ומאפייני ההעסקה.
גם אם אין סקטור דומה ,אז בית הדין צריך לשקול אם ניתן להיעזר בתנאים שמוענקים לעובדי המשתמש ,גם אם
תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות ,כדי לקבוע אילו תנאי עבודה מוענקים לעובדי קבלן כוח האדם אילו היו מועסקים
על ידי המעסיק בפועל.
פיתוח הוראות חוק ייחודיות לעניין העסקה דרך קבלני כוח אדם
לפני סיום מקטע זה ,חשוב לציין ,שמלבד חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ,ישנם סעיפי חוק ספציפיים
שפזורים בחקיקת המגן ,ומתייחסים להגנות שצריך לתת לעובדי חברת כוח אדם תחת חוקי מגן ספציפיים.
533
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
החקיקה הזו מרחיבה את חבות המשתמש בפועל כלפי עובד חברת כוח האדם גם כאשר הוא אינו המעסיק ,ומקימה
שלל חבויות משניות לחובות המעסיק החוזי שנגזרות ממנה .הרשימה שאתם רואים לפניכם ארוכה ,ולא נוכל לגעת
בכולה .אבל רק לשם הדוגמה ,ראו למשל את סעיף 6א' לחוק שכר מינימום .הסעיף קובע שנסיבות שבהן עובד
חברת כוח אדם שלא קיבל שכר מינימום יוכל לתבוע את המשתמש בפועל לקבלת שכרו ,זאת אם לפני כן הוא דרש
בכתב את השכר מחברת כוח האדם ואם הוא יידע את המשתמש בפועל.
ראו גם הסעיפים בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ,בחוק למניעת הטרדה מינית וחוק עבודת נשים .הסעיפים האלה
מטילים אחריות על המשתמש בפועל להימנע מהתנהגות מפלה ומטרידה למרות שהוא לא המעסיק .עיינו בסעיפי
החוק האלה וה תרשמו מהאופן שבו המחוקק מזהה את הכוח והשליטה שיש למשתמש בפועל על תנאי העבודה
וסביבת העבודה של העובדת ,ועל האחריות שהחוק מטיל עליו בשל כך ,גם כאשר אינו המעסיק.
אם כן ,עיקרון הזמניות ועיקרון השוויון שקבועים בחוק העסקת עובדים דרך קבלני כוח אדם ,שינו מהותית את
מבנה ההעסקה הזה ,והחזירו אותו למסלול הראוי; העסקה זמנית בלבד ,שמבטיחה הגנה על זכויות העובדים.
שימו לב ,שההגנה שניתנת כיום לעובדי חברת כוח אדם בשירות הציבורי היא גדולה יותר ,כי עליהם חלה חובת
השוואת התנאים.
עם זאת עדיין ישנו קושי ביישום עקרון השוואת התנאים לפעמים ,בגלל הקושי במציאת קבוצת ייחוס והשוואה
הולמת ,כמו שראינו באורטל .בסקטור הפרטי לא חלה דרישת השוואת התנאים אלא ההסכם הקיבוצי ,ולכן
עובדי חברות כוח אדם בסקטור הפרטי נהנים מתנאים פחותים בדרך כלל ,אבל כך הדבר רק כשמדובר בהעסקה
זמנית ,כפי שראינו באורטל.
נגענו גם בשאלות שמתעוררות על קצה המזלג ,במטרה להבין את עיקרי ההסדרה .מה שחשוב להבין זה שלמרות
ההשפעה הדרמטית של החוק על עובדי חברות כוח אדם ,אחת מתופעות הלוואי המרכזיות הייתה פנייה של
מעסיקים במשק ,ובכלל זה המדינה ,למבנה העסקה מורכב שאינו מכוסה על ידי החוק; העסקה באמצעות קבלני
שירותים .באתגר הזה נדון במקטע הבא.
534
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קבלני שירותים
במקטע הקודם ,שעסק בחברות כוח אדם ,עסקנו בהשפעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם על מבנה
ההעסקה הזה .ואכן ,בשנת 2008עם כניסתו לתוקף של סעיף 12א' לחוק ,שקבע את דרישת הזמניות לצדה של
דרישת השוויון ,מעסיקים שעד אותה עת עשו שימוש בהעסקה דרך חברות כוח אדם כדי להפחית את עלות
ההעסקה של עובדים ,הפסיקו לעשות בה שימוש .היא הפכה לא יעילה להם.
עם זאת ,הפחתת ההעסקה דרך חברות כוח אדם לא הפחיתה משמעותית את ההעסקה העקיפה ,אלא העבירה את
מזמיני השירותים לעבור מהעסקה דרך חברות כוח אדם להעסקה דרך גוף תיווך אחר שאינו מכוסה בחוק ,היינו
קבלני השירותים .להזכירכם ,קבלני שירותים הם מי שמספקים למזמין השירות מוצר מוגמר ומלא ,לא רק כוח
עבודה אלא מיקור חוץ של פונקציה שלמה ,תהליך שלם בתוך מקום העבודה.
גם כאן ,המדינה כמעסיקה הייתה ממובילות המהלך ,בין היתר בגלל מדיניות ההפרטה ההולכת וגוברת אותה
הזכרנו בתחילת יחידה זו .המעבר להעסקה דרך קבלני שירותים יצר אתגר חדש-ישן; איך אפשר להסדיר את מבנה
ההעסקה כדי להבטיח שהוא לא ישמש כלי לחתירה תחת תכליות משפט העבודה? איך נבחין בין העסקה עקיפה
מוצדקת באמצעות קבלני שירותים ,לכזו שאינה אותנטית ואינה לגיטימית?
בעוד שהעסקה דרך קבלני כוח אדם הופכת להיות מוסדרת כך שהזכויות של העובדים מוגנות בה בצורה יותר
מוקפדת ,העסקה על ידי קבלני שירותים נשארת בשלב זה תחום פרוץ לחלוטין .חוץ מהמבחן הכללי של כפר רות,
שעליו הלבשנו את השלב השני של מבחן הלגיטימיות בהלכת חסידים ,בכל מה שנוגע לעובדים שמועסקים דרך
קבלני שירותים ,באותו שלב לא היתה הסדרה של ממש.
הדבר מעורר תהיות ,במיוחד מכיוון שכפי שהסברנו במקטע השלישי ,לעתים ההבחנה בין קבלן כוח אדם לבין קבלן
שירותים איננה מאד חדה וברורה .האם ישנה הצדקה לפער הרגולטורי בין שתי תבניות ההעסקה?
זהו חוק חשוב ,אבל שימו לב שהוא קצת מוגבל בהשפעתו ,כי הוא מתמקד בסקטורים ספציפיים ולא בכל מבני
ההעסקה .החוק להגברת האכיפה בדיני העבודה נחקק כאמור בשנת .2011הוא מהווה את אחד מתוצריה
המובהקים של מחאת האוהלים באותה שנה .ביחס לאותם סקטורים פגיעים ,החוק מרחיב את אחריות המשתמש
בפועל לזכויות העובד ,אך בניגוד לעובדי חברות כוח אדם ,החוק לא מערער על כך שהקבלן הוא המעסיק.
אזכיר שעסקנו בחוק הזה בדיון שלנו בבעיית האכיפה של חוקי המגן .אז אני ממליצה לחזור על אותו מקטע,
ולקשור בין הדיון שלנו כאן לדיון שלנו שם .במקטע הזה ,אנחנו נדבר על החוק הזה אבל לא רק עליו .אלא גם על
התפתחויות רגולטוריות בחוק וגם בפסיקה ,שמשפיעות על מבנה ההעסקה של קבלני השירותים.
535
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
העסקה ארוכת טווח לאחר חוק העסקת עובדים דרך קבלני כוח אדם
עד כה הזכרנו ,שהצמיחה של ההעסקה דרך קבלני שירותים היא תולדה של הידוק ההסדרה של קבלני כוח אדם.
אבל ההתפתחות הזו היא גם תולדה של סעיף 2לחוק חובת המכרזים .החוק קובע שהמדינה ,כל תאגיד ממשלתי,
מועצה דתית ,או קופת חולים ,לא יתקשרו בחוזה לביצוע העבודה או לרכישת שירותים אלא על פי מכרז פומבי,
הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו .מנהל תקין .אבל הסעיף הזה לוקח מאד ברצינות את האמירה שקבלן
שירותים מספק מוצר מוגמר.
הוא בעצם מתייחס להעסקת עובדים דרך קבלני שירותים באותו אופן שבו הוא מתייחס למכרזים למכירת מוצרים
אחרים ,כמו נניח מכרז לציוד משרדי .אותם כללים חלים ,מה שאומר שישנה בכורה בתהליך המכרז בבחירת הספק
בבחירת ההצעה הזולה ביותר .היחס הזה יוצר בעיה ,כי קבלן שירותים לא בדיוק מוכר רק מוצר .פעמים רבות ,רוב
העלות שלו היא כוח העבודה .הצעה זולה במקרה של קבלן שירותים רומזת פעמים רבות על כך שהקבלן יכול להיות
שהוא פוגע בזכויות העובדים .בעוד שבהחלט אפשר לחשוב שביחס לרכישת ציוד משרדי יש מקום לרגולציה
שמונעת שחיתות ,מבטיחה שהמחיר הנמוך ביותר יהיה פקטור משמעותי במכרז ,הרי שלהפעלת הגיון זהה בהקשר
של קבלני שירותים יש השלכות שליליות קשות על זכויות העובדים בהעסקה קבלנית .אחת המטרות של דיני
העבודה היא למנוע את המרוץ לתחתית ,לייצר איזה שהיא ריצפת זכויות אחידה שתימנע תחרות בין מעסיקים על
דרך פגיעה בזכויות העובדים.
אבל ,כשנותנים משקל מאוד גדול לעלות במכרז לקבלני שירותים ,הדבר מייצר תמריץ מובנה לנסות להוזיל את
העלויות של ההעסקה ולפעמים זה פוגע בזכויות עובדים.
שיטת המכרזים – בעיות שהתעוררו בעת קביעת תנאי המכרז לקבלני שירותים
כשהמדינה הרחיבה את שיטת ההעסקה דרך קבלני שירותים ,וכשמכרזים הפכו גורם מכריע בבחירת הקבלן,
התברר במהרה שזו שיטת העסקה בעייתית מאד .ראשית ,אין שום פיקוח על קבלני שירותים .כן ,באותו שלב,
בניגוד לקבלני כוח אדם שלגביהם חל החוק מ 1996 -ותיקון 2000שכאמור קבע שהם צריכים לקבל רישיון ולהפקיד
ערבות ,לקבלני שירותים באותה העת לא הייתה הוראה דומה .כמו כן ,אין דרישה של שימוש זמני בעבודה קבלנית,
ואין דרישה להשוואת זכויות העובדים לעובדי מזמין השירות .בנוסף ,כמו שראינו בהלכת שלג לבן שלמדנו תחת
נושא בעיית האכיפה ,יש פרקטיקה של מכרזי הפסד .נזכיר מה הוא מכרז הפסד; זהו מכרז שבו קבלן מציע הצעה
שאם הוא היה משלם במסגרתה את כל זכויות העובדים ,הוא היה יוצא ממנה בהפסד כספי.
536
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בהקשרים אחרים ,דיני המכרזים לא מוטרדים ממכרזי הפסד .ההנחה היא שלשחקן השוקי יכולות להיות סיבות
לתת הצעה כזאת .למשל ,במסגרת איזשהו תכנון אסטרטגי של כניסה לשוק ,הוא נכון להפסיד בתחילת הדרך כדי
להתבסס בשוק ולהרוויח בהמשך .אבל כשמדובר על מכרזי הפסד עם קבלני שירותים ,שמספקים בעיקר שעות
עבודה ,למרות שהם לא אמורים כאמור ,כמו קבלני ניקיון ואבטחה ,ההפסד הזה הוא לא הפסד זמני ואסטרטגי.
הוא לא "ירידה לצורך עליה" ,אלא פרקטיקה קבועה שמגולגלת על העובדים על דרך פגיעה בזכויותיהם.
כמו כן ,הלכה וגברה ההבנה ,שאכיפת הזכויות ותצורות ההעסקה של קבלני שירותים היא כושלת לחלוטין
וששכיחות הפרת הזכויות שם גדולה מאד .עם השנים התגלו שלל פרקטיקות בעייתיות; דיווח לא נכון של שעות
עבודה באופן שמפחית שכר ומפחית שעות נוספות ,שלילת זכויות פנסיוניות כשאלה היו ,שלילת זכויות אחרות,
ניכוי נרחב של כל מיני מרכיבים מהשכר -הרבה פעמים שלא כדין ,כדי להבטיח בדיוק את כדאיות העסקה הזאת
לקבלן.
דיברנו על דוגמאות מהסוג הזה כשדיברנו על חוקי המגן .אם תזכרו ,דיברנו על סוגיית הקנסות שמנכים מעובדי
שמירה ,זו תופעה כזאת .בנוסף ,התגלתה איזושהי תופעה של "מיסוך" בין ההתקשרות המסחרית עם המזמין ,לבין
יחסי העבודה בין העובדים לקבלן .כך היה מצב שנניח המזמין היה סוגר עם הקבלן שהוא ישלם שלושים וחמישה
₪לשעה לשעת עבודה של העובד .אבל העובדים היו מקבלים הרבה פחות מכך ,לעיתים אפילו תוך הפרת שכר
מינימום.
אנחנו מדברים כאן על מזמין שירות שלא פעל בעצימת עיניים ,הוא לא היה כמו המעסיק במנרב ,אלא הוא הסדיר
בחוזה המסחרי את זכויות עובדי הקבלן וקבע את התגמול שלהם ,אבל הקבלן זכה במכרז על בסיס תעריף מסוים
של שכר שעתי לעובדים והלכה למעשה הוא לא משלם את זה לעובדים .העובדים היו אמורים להרוויח אבל הם לא
יודעים בכלל כמה הקבלן הבטיח לשלם .לכן ,הם גם לא יכולים לתקוף את אי קיום ההסכם במכרז ,מה גם שבכלל
לא ברור היה באותו שלב על פי דין אם העובדים הם בכלל נחשבים צד מעורב ,או שמא מדובר בהתקשרות מסחרית
בין קבלן לבין מזמין והעובדים בכלל לא יכולים לתבוע אם צד שלישי לא רלוונטי.
537
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בנוסף ,היו בעיות של סיום התקשרות עם קבלן אחד והעברת העבודה לקבלן אחר ,תוך חוסר ודאות לעובדים האם
יישארו אצל מזמין השירות או לא .לפעמים העובדים עברו לקבלן חדש .ביחס לכך ראינו התבטאויות של השופטת
ברק ,שהדבר היחיד שזמני בהעסקה זה קבלני השירותים המתחלפים ,בעוד העובדים נשארים באופן יציב במקום
העבודה כמו שהיה בשוואב .במקרים אחרים ,עובדים איבדו את עבודתם כתוצאה מהעברתם מקבלן לקבלן ,בלי
לקבל פיצויי פיטורים ,בלי כתובת ברורה איפה הם יוכלו להיאבק על זכויותיהם.
התוצאה של כל הבעיות החריפות האלה שצפו ,היתה תהליך של הסדרה של קבלני שירותים .אבל ההסדרה הזאת
נעשתה בשלבים ,באופן הדרגתי וטלאי על טלאי ,וגם עכשיו לא נוצר לנו מערך הסדרה מקיף ,אחיד וברור ,אלא יש
לנו כל מיני טלאים של חקיקה ,פסיקה ,הסכמים קיבוציים ,שחלים על עובדים מסוימים ולא על אחרים .ההסדרה
הזאת מתחילה החל משנת 2005-2006ועד היום.
בחלקה היא דומה להסדרה של קבלני כוח אדם ,ובהיבטים אחרים היא מאד שונה ממנה .אז אנחנו ננסה עכשיו
לעמוד על הדמיון ועל ההבדלים .נציין שאנחנו לא נעבור עליהם בהכרח בסדר כרונולוגי אלא יותר באופן תמאטי.
538
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מה לגבי חתירה להעסקה עקיפה זמנית ולהשוואת תנאים? כאן אנחנו לא רואים התפתחות דומה ובהירה ,כפי
שנעשתה ביחס לחברות כוח אדם בחוק ,אלא ישנה התפתחות פסיקתית שנעשית באופן הדרגתי והיא מרחיבה את
חבות מזמין השירות כלפי עובדי הקבלן ,אם דרך דוקטרינה של מעסיקים במשותף ואם באמצעים אחרים .ראינו
את המגמה הזו בפסק דין שמואלוב וגם במנרב שקראתם ,וראיתם אותה גם בפסיקה בעניין התאמה ונאידורף.
פס"ד שמואלוב
נתחיל בפסק דין שמואלוב .זו היתה תחילת ההתפתחות בפסיקה .פסק הדין הראשון היה פסק דין נטליה שמואלוב.
שם יש לנו עובדת ניקיון ,שעובדת בסניף של בנק הפועלים בתל אביב .העבודה נעשית בחצרים של המעסיק ,כלומר
בסניף הבנק .היא מגיעה לבית הדין בעזרת הקליניקה לזכויות עובדים של האוניברסיטה שלנו .היא תובעת שורה
ארוכה של הפרות זכויות ,החל מפיטורים בתקופת הריון ,דרך זה שהיא לא קיבלה תלוש שכר ,לפעמים היא קיבלה,
לפעמים התלוש היה רשום על שם בעלה (גם בעלה עבד שם כנראה לפעמים) .לא היה ברור מי משלם לה את השכר.
כל מה שהיא ידעה היה מה השם הפרטי של מי שמספק לה את הלבוש לעבודה .היא בכלל לא ידעה בדיוק מי
המעסיק שלה .בסיטואציה הזאת בבירור חלה החבות על הקבלן .אבל פה בית הדין לעבודה פוסק לראשונה
שבסיטואציה של הפרת זכויות בסיסיות דוגמת אלה שמובטחות בחוקי מגן ,צריך להטיל גם אחריות שיורית על
מזמין השירות בסיטואציה שבה מזמין השירות עצם את העיניים ,סובב את הראש ולא טרח לראות את מידת
הפגיעה .למעשה בית הדין מכיר כאן במזמין השירות כ"מעסיק במשותף" .בהתאם להלכה שכבר ראינו בדיון
שלנו בהתפתחות הפסיקתית .חבותו של מזמין השירות ,שימו לב ,היא שיורית; היא קמה רק כאשר הקבלן הפר
את זכויות העובדת ,והיא גם נגזרת ,כלומר היא נגזרת מהזכויות שקמות לעובדת כעובדת קבלן .זכרו שבמנרב קבע
בית-הדין שהכרה באחריות השיורית של המעסיק אפשרית רק אם נקבע שמדובר ב"מעסיק במשותף" ,לפי מבחני
הלכת כפר רות וחסידים ,לפחות במעסיק במשותף לצורך אותו חוק.
אכן ,הדבר הפך לתיקון לחוק פיצויי פיטורים בו סעיף 9א' קובע ,גם ביחס לקבלן שירותים וגם ביחס לקבלן כוח
אדם -שבמקרה שבו ישנם חילופי קבלנים אבל העובד נותר אצל אותו משתמש בפועל ,העובד יהיה זכאי לפיצויי
פיטורים מהקבלן שההתקשרות אתו הסתיימה ,כאילו פוטר .הפסיקה המשיכה והרחיבה את אחריות מזמין
השירות בשורה של סוגיות נוספות.
539
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בית הדין בנסיבות המקרה מבהיר שההלכה שהוא מפתח חלה על כל סוגי העסקה מורכבת :בין אם מדובר בחברת
כוח אדם או קבלן שירותים ומכריע שבנסיבות המקרה חברת החשמל היא מעסיקה במשותף של העובד ,וחובת
השימוע אכן חלה על מזמין השירות -הלא היא חברת החשמל .בית הדין מבהיר שהחובה חלה גם על הקבלן וגם
על המשתמש ,וכי הדרך הנכונה היא שהשימוע יערך במשותף על ידי הקבלן והמשתמש.
אני ממליצה בחום לקרוא בקפידה את פסק הדין היפה הזה ,שמבהיר את המורכבות של ההעסקה המורכבת
והאתגרים המשפטים שהיא מייצרת.
פס"ד נאידורף
הלכה מעניינת נוספת היא הלכת נאידורף .שם יש דיון חשוב של השופטות גליקסמן ודוידוב-מוטולה בהרחבת חבות
המשתמש בפועל .בנסיבות המקרה ,בית הדין מכריע כי מזמין השירות (וגם כאן מדובר בחברת החשמל) אחראי
לשמירה על סביבת עבודה שאין בה אפליה ,ויכולה לקום לו חבות תחת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה .נאידורף
תבעה את חברת החשמל ואת קבלן שירותי האבטחה שאצלו היא עבדה בגלל אפליה בעבודה .היא רצתה לקחת
חלק בהכשרה כמאבטחת ליוויים ,תפקיד אבטחה שהיה מאפשר לה להשתכר שכר גבוה יותר .הבקשה שלה
נדחית שוב ושוב בגלל היותה אישה .כמו כן נאידורף טענה לסביבת עבודה בה היתה חשופה ליחס לעומתי מתמשך
על רקע מינה .זה כלל הערות על המראה החיצוני שלה וכל מיני היבטים נוספים ,כאשר גורמים אחראיים מטעם
חברת החשמל היו מודעים ,ראו את זה ,ולא עשו שום דבר למנוע את ההתנהגות.
יום אחד מתלקח ויכוח סביב נושאים קשורים בינה ובין עובד חברת החשמל שניהל את המתקן בו היא שימשה
כמאבטחת .הוא דורש שהיא תעזוב את המתחם ובהמשך היא מפוטרת גם מהחברה הקבלנית .חברת החשמל טוענת
שיש לדחות את התביעה כנגדה כי היא לא המעסיקה.
בית הדין דן בסוגיה ומבהיר שהימנעות של המעסיק ושל מזמין השירות מלטפל בסביבת עבודה לעומתית על רקע
מין שמקורה בצדדים שלישיים ,עשויה להיחשב כאפליה על פי חוק השוויון .בית הדין מכיר בחברת החשמל
כמעסיקה לצורך חוק שוויון הזדמנויות בעבודה .אנחנו רואות כאן את אותו פירוק שראינו במי הוא עובד -שבירת
הדיכוטומיה .חברת החשמל היא לא המעסיקה לכל דבר ועניין ,אבל היא כן מעסיקה במשותף לצורך חוק שוויון
הזדמנויות בעבודה .ולכן חבה באחריות כלפי עובדת הקבלן רק מכוח חוק זה .אבל תסתכלו שם על המחלוקת בין
השופטות ביחס לחבות חברת החשמל בנוגע לפיצויי הפיטורים ,ועמדתה של דוידוב-מוטולה כי בנסיבות המקרה
אי אפשר לחייב בזה את חברת החשמל ,כי היא מעסיקה רק לצורך חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
התפתחות חשובה מאוד שמעגנת את הרחבת החבות בחקיקה היא החוק להגברת האכיפה מ 2011-אבל בטרם
נעבור אליו ,חשוב לי להדגיש את המקום שבו מצויה התפתחות הפסיקה כרגע .אז ראינו עד כה שהפסיקה ,ותיכף
נראה שגם החקיקה ,מרחיבה את אחריות מזמין השירות בהעסקה קבלנית.
540
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עם זאת ,למרות ההרחבה שראינו והנכונות הגוברת לראות במשתמש מעסיק במשותף ,באופן רחב או לצורך
תכלית חוק ספציפי כזה או אחר ,באופן שמקים לו חבות שיורית ונגזרת ,הדין עדיין חסר את שני המרכיבים
העיקריים שמאפיינים את ההעסקה דרך קבלני כוח אדם; עקרון השוויון ועיקרון הזמניות.
גם לאחר כל ההתפתחויות שראינו בפסיקה ,ושעוד נראה בחקיקה ,עובדי קבלני שירותים יכולים להיות מועסקים
למשך תקופות ארוכות בתנאים פחותים משמעותית מעובדי מזמין השירות ,כאשר בעצם לא נשמרות יותר מזכויות
המינימום שלהם במקום העבודה .המגמה של הטלת אחריות על המזמין הלכה והתפתחה עד שב 2011-היא מגיעה
לסוג של שיא בחקיקת החוק להגברת אכיפה .את החוק פגשנו בשלב מוקדם יותר של הקורס כשעסקנו בעיצומים
כספיים ובהסדרי אכיפה חדשים שהחוק הביא אתו.
החוק מייצר כלים להגברת אכיפה בכל מיני הקשרים של דיני העבודה .אבל יש פה חידוש מיוחד ומשמעותי ביחס
לזכויות עובדים של עובדי קבלני שירותים בסקטורים מסוימים וביחס אליהם החוק מעצים את המגמה שהתחילה
בפסיקת בית הדין החל משנת .2005
541
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שימו לב :על פי החוק ,ההוראות לעניין אחריות מזמין השירות חלות רק על קבלני שירותים בענפים מסוימים
לפי התוספת לחוק .נכון להיום הענפים שמוסדרים על פי החוק הם :ניקיון ,שמירה ,והסעדה .כשמדברים כאן
על הסעדה זו לא הסעדה לקהל הרחב ,אלא לעובדים של הארגון .נניח לקפיטריה של המפעל .אם כן ,מה עושה
חוק הגברת האכיפה בכל מה שנוגע להסדרת אחריות מזמין השירות בענפים האלה? בעניין הזה חשוב מאוד לקרוא
בקפידה מסעיף 25לחוק ואילך .מבנה האחריות שיוצר החוק הוא מורכב .ננסה לפשט אותו.
סעיף 25קובע שחובת מעסיק שהוא קבלן כלפי עובדו לפי הוראות חיקוק שמנויות בתוספת השלישית ולפי הוראות
צווי ההרחבה שמנויות באותו סעיף ,תחול גם על מזמין השירות בעד פרק הזמן שהעובד הועסק במתן השירות
אצלו .כלומר יש לנו כאן עקרון בסיסי וסופר חשוב :לפיו חובת קבלן השירותים תחול גם על מזמין השירות ביחס
לחקיקה מסוימת .אבל ,כפי שמובהר כשקוראים את סעיף 25וכפי שראינו בפסיקה ,זו חובה שיורית בלבד .כלומר,
קודם כל העובד צריך לפנות לקבלן ,ורק לאחר מכן ואם יידע את מזמין השירות ,רק אז נכנסת לתוקף החובה של
מזמין השירות וזו נגזרת מחובתו של הקבלן.
יש בסעיף כמה תנאים כדי שחבות מזמין השירות תיכנס לתוקף :מה שחשוב במיוחד לשים לב אליו הוא סעיף קטן
3ג':
כאשר יש בעיה של העובד מול הקבלן ,הוא צריך ליידע את מזמין השירות ולמזמין השירות יש פרק זמן לתקן את
ההפרה .לכן ,אחריות מזמין השירות היא שיורית לזו של הקבלן ,ויש לו דרכים להגן על עצמו כנגד תביעת עובד
הקבלן.
יש בסעיף כמה תנאים כדי שחבות מזמין השירות תיכנס לתוקף .מה שחשוב במיוחד לשים אליו לב זה סעיף קטן
שלוש :כשיש בעיה של העובד מול הקבלן ,הוא קודם כל צריך לומר לקבלן .לאחר מכן הוא צריך לידע את מזמין
השירות .ולמזמין השרות יש פרק זמן לתקן את ההפרה .לכן אחריות מזמין השירות היא שיורית לזו של הקבלן,
ויש לו דרכים להגן על עצמו כנגד תביעת עובד הקבלן שמנויות בהמשך הסעיף .זה העיקרון הבסיסי.
סעיף 26לחוק הגברת אכיפה – חובת נקיטת אמצעים לפגיעה בזכויות העובדים
סעיף 26קובע במובן מסוים משהו שהוא דומה לרעיון שראינו בחוק למניעת הטרדה מינית והוא שמזמין שירות
חייב לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע פגיעה בזכויות עובדי הקבלן .זאת אומרת ,נדרשת פה עשייה פרו-
אקטיבית יזומה של מזמין השירות .בין היתר ,הוא צריך ליצור פרוצדורה כדי לקבל פניות ותלונות של עובדי
הקבלן ולהבטיח את הטיפול בהן.
מזמין השירות חייב לעשות זאת .אם הוא לא עשה כן ,אז מוסרות ההגנות ומתרחבת אחריותו לפי סעיף .25ההגנות
בסעיף )3(25קובעות שחבות מזמין השירות תקום רק אם העובד יידע אותו על ההפרה ,ניתן למזמין פרק זמן
לתקן את ההפרה .אבל אם המזמין בכלל לא יצר פרוצדורה להגשת תלונות של העובדים שנדרשות בסעיף ,26אז
ההגנה מסעיף )3(25לא תחול ותקום לו אחריות ,גם בלא הודעת עובד על ההפרה.
מעסיק בודק שכר ,שבודק את תלושי עובדי הקבלן ,הדבר מגן עליו חלקית מפני חבות בגין הפרת זכויות .ושוב שימו
לב ,יש כאן מגמה של עידוד בדק בית ,עידוד אכיפה עצמית של המזמין .תופעה שכבר דיברנו עליה כשדיברנו על
מנגנונים חדשים של אכיפה ופרוצדורליזציה של דיני העבודה .אם המזמין עושה בקרה פנימית קבועה בתום לב עם
בודק שכר ,אז החוק מעניק לו הגנה.
שימו לב שוב ,שהחוק קובע שאחריות של מזמין השירות היא בכל מקרה רק שיורית ונגזרת מזו של הקבלן .כמו
כן ,היא מוגבלת למספר הפרות מצומצם ,אלה המנויות בתוספת השלישית לחוק ,שאני מזמינה אתכם לקרוא.
סעיף 28לחוק הגברת אכיפה – אחריות מזמין מוגברת ואף ללא ההגנות שבס' 27
סעיף 28קובע אחריות מוגברת של מזמין השירות בנסיבות מסוימות .בהתקיים הנסיבות הקבועות בסעיף ,למזמין
השירות לא יעמדו ההגנות של סעיף .27במה מדובר? מדובר למשל בהתקשרות חסרה עם הקבלן .מהי התקשרות
חסרה? זו התקשרות שלא פורטו בה בכתב רכיבי השכר שישלם הקבלן לעובדיו וכן עלות השכר המינימאלית.
אנחנו רואים כאן עידוד לשקיפות .המטרה היא שניתן יהיה לראות איך נעשה התחשיב של עלות העבודה.
סיטואציה נוספת שיוצרת אחריות מוגברת היא חוזה הפסד ,עליו דיברנו לפני דקות ספורות .במקרים האלה יש
אחריות מוגברת.
סעיפים 31ו 32 -לחוק הגברת אכיפה – נקיטת צעדים פליליים כלפי התאגיד ומנהלו
ואז גם סעיפים 31ו 32 -לחוק נכנסים לפעולה ,והם מאפשרים לנקוט בצעדים פליליים כלפי התאגיד אבל גם
אחריות פלילית אישית של מנהל התאגיד.
לסיכום ,בסעיפים החשובים האלה יש לנו נקודת מוצא של אחריות שיורית של מזמין השירות .יש לנו חובה לפעולה
פרו-אקטיבית של מזמין השירות ,ויש לנו מערכת של הגנות למזמין השירות מפני תביעות של עובדי קבלן .אבל ,יש
נסיבות מסוימות בהן קמה למזמין השירות אחריות מוגברת .בסך הכל החוק הזה נותן לנו קומפלקס די מורכב של
הסדרים שנצטרך לראות כיצד הם מתורגמים לפעולה בארגונים ספציפיים.
סעיף 46לחוק הגברת אכיפה – "אין בהוראות החוק כדי ליצור יחסי עובד -מעביד" (אך גם לא
לשלול)
מה שחשוב לשים לב אליו מאוד זה סעיף .46סעיף 46מבהיר באופן חד וברור שאין בהוראות חוק זה כדי ליצור
יחסי עבודה בין מזמין שירות לבין עובד של קבלן שמועסק אצלו .סעיף 46באיזשהו מובן מגלה לנו את המהות של
העסקה הזו שעומדת מאחורי חוק הגברת האכיפה .המהות היא זו :מזמין השירות חייב לשאול שאלות ,לברר,
לקבל תלונות ,לפעול בתום לב ,לגלות אחריות ,ולא לעצום עיניים לגורלם של עובדי הקבלן .במובן הזה ,הפסיקה
שהתחילה בבית הדין וחוק והמגמה שהמשיכה בחוק להגברת האכיפה ,מחוללים שינוי של ממש.
543
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הרי כמו שאמרנו אחרי הלכת כפר רות ,מזמיני שירותים למדו לסובב את הראש ולא לשאול דבר .מה שהחוק עכשיו
עושה ,זה לדרוש התנהגות הפוכה :החוק מבהיר למזמין השירות שאם הוא לא יברר ולא יהיה פרו-אקטיבי ,תהיה
עליו אחריות מוגברת.
אבל ,בתמורה לדרישה הזאת ,סעיף 46בא ומבהיר שלמזמין השירות אין סיבה לחשוש .התנהגות כזו לא תפעל
לרעתו לאור המאפיינים של מבחני כפר רות .החוק קובע בבירור שהתנהגות כזו לא תתפרש כהעסקה.
אם כן ,יש כאן הרחבת אחריות מזמין השירות אבל תוך הרחקה של הרעיון של העסקה ישירה .מזמין השירות
הוא לא המעסיק .וזה מרכיב עיקרי וחשוב היום בכל המודל הזה של העסקת עובדי קבלני שירותים.
אבל התהליך לא מתמצה בחוק להגברת האכיפה ,אלא ניתן לראות עשייה גם בזירות נוספות .נתחיל מדיני
המכרזים.
אז דיברנו כבר על דיני המכרזים וראינו את הלכת שלג לבן ,ששוב אני ממליצה לחזור ולעיין בה גם ביחידה הזו.
פסקי דין על מכרזים בדרך כלל נידונים בבתי המשפט הכלליים ולא בבית הדין לעבודה.
מי שמגיש את ההשגות על תוצאות המכרז זה לא עובדים ,אלא המתחרים .כלומר ,קבלן ששומר על זכויות העובדים
והפסיד לקבלן שפוגע בזכויות העובדים .הוא יכול להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים .הוא יכול להתלונן
על כך שחברו הפוגעני הוא זה שזכה במכרז ולא העובדים הם אלה שצריכים לעמוד בחזית .ובאמת יש לנו שורה של
פסקי דין בהם זוכה קבלן פוגעני במכרז ,קבלן מתחרה תובע ,ובית המשפט פוסל את תוצאות המכרז.
אז ראינו בשלג לבן ודיבר נו על כך בשיעור של אכיפה ,שהחשב הכללי במשרד האוצר מזה שנים קבע הוראות לגבי
מכרזים בשירות המדינה ואלה הורחבו לסקטור הציבורי באופן רחב יותר.
מסוים הרי שמדובר בהסכם פסול בין המזמין לבין הקבלן .כלומר ,סביב העולם הזה של מכרזים ,העולם הזה שהוא
עצמו הניב את התופעה הפוגענית של העסקה דרך קבלני שירותים ,פה יש גם ניסיון לעשות את התיקון .לפעמים
אפילו בלי לערב בכלל את העובדים ,אלא פשוט מסתכלים על החולייה הזאת של המכרז ,ומבינים שדרך החולייה
הזאת אפשר לעשות דברים משמעותיים.
כאן בית המשפט ,בהליך פירוק ,קובע שאי אפשר להתנות הליך הבראה בכך שעובדים יוותרו על זכויותיהם.
ושוב ,אנחנו מדברים כאן על סיטואציה מאוד שכיחה של עובדי קבלן ,עובדים במגוון מאוד גדול של עמותות,
שמספקים היום את מרבית שירותי הרווחה המופרטים בישראל.
זירת ההתארגנות
לבסוף ,זירה חשובה נוספת היא זירת ההתארגנות .התארגנות של עובדי קבלן היא התארגנות מאד מסובכת .למשל,
אם עובדים אצל קבלן שירותים ,נניח קבלן ניקיון ,והם מתארגנים ,מיד נוצר תמריץ למזמין השירות להחליף את
הקבלן המאורגן בקבלן אחר .כמובן ,שאם העובדים רוצים להתארגן נגד הקבלן ,הקבלן יגיד ,במידה מסוימת של
צדק ,שהקביעה של שכר העבודה שלהם היא בכלל לא בידיו אלא בידי מזמין השירות .מהסיבות האלה ,יש לנו
דוגמאות מעטות יחסית של התארגנות של עובדי קבלן .היה איזשהו ניסיון של עובדי הניקיון באוניברסיטת בן-
גוריון אבל התארגנות הזאת נכשלה בגלל שהחליפו את הקבלן.
אבל כל ההתארגנויות האלה הן עדיין חריג נדיר שמעיד על הכלל :רוב עובדי הקבלן לא נהנים מהגנת ארגון עובדים.
מלבד הזירות האלה ,ישנם ניסיונות שונים להתנגד לעצם הרעיון של העסקה עקיפה :בשנת 2015הונחה על שולחן
הכנסת הצעת חוק למניעת העסקה במיקור חוץ בשירות הציבורי .הצעת חוק שמבקשת לאסור העסקה רצופה
וקבועה דרך קבלני שירותים .זהו ניסיון להטיל איסור גורף על העסקה קבועה בפורמט הזה ,אבל שימו לב שגם
בהצעת החוק הזו הכניסו חריג! חריג של ידע ומומחיות מיוחדים שיצדיקו את ההעסקה הקבלנית .בכל מקרה,
הצעת החוק הזו לא עברה.
מאבק אחר הוא המאבק של הקואליציה להעסקה ישירה ,שעוסקת בהפעלת לחצים על גופים שונים ,בהן למשל
אוניברסיטאות ,להעסיק באופן ישיר את עובדיהם ובעיקר עובדי הניקיון והשמירה .הקואליציה זכתה לכמה
הצלחות בכמה בתי חולים ואוניברסיטאות בישראל ובמוסדות נוספים פרטיים וציבוריים .בשלב זה ,האוניברסיטה
שלנו לא נמנית עליהם למרות שהמאבק לכך ממשיך גם כאן.
545
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
קואופרטיב הניקיון
גישה אחרת ושונה לחלוטין היא של קואופרטיב הניקיון .קואופרטיב הניקיון מציב אלטרנטיבה שוקית על ידי
העסקת עובדות ניקיון דרך קואופרטיב כשהן בעצם הבעלים של העסק ,באופן שמבטיח תנאי העסקה הוגנים
ומכבדים ובעלות שלהן על העסק .זה גוף קטן שעושה עבודה מדהימה ושווה לעקוב אחריהן.
מצד אחד ,העמדה של ברק לפיה העסקה של עובדים לאורך זמן דרך מתווכי העסקה היא פסולה מיסודה ,ועובדים
צריכים להיות מועסקים באופן ישיר .ומנגד הגישה שביטא אדלר בשוואב ,הגישה היותר רווחת בבית הדין לעבודה,
שזה לגיטימי להעסיק עובדים דרך קבלנים ,אין חובה להעסיק עובדים ישירות ,אבל כן צריך לבדוק שאין פגיעה
בזכויות של עובדים.
הגישה הראשונה היא גישה שקוראת להעסקה ישירה והגישה השנייה היא גישה שקוראת לאכיפה טובה יותר
של זכויות .החוק להגברת האכיפה מאמץ את הגישה השנייה.
החוק מעצים מהלך שהתחיל כמה שנים קודם לכן ,של הבטחת זכויות לעובדי קבלני שירותים בפסיקה ,אבל הוא
נשאר בעמדה שהעסקה קבלנית היא לגיטימית .החוק הזה חשוב ומשמעותי .הוא גורם למזמיני שירותים לא
להתעלם מעובדי הקבלן ,אלא להכיר בהם ולהבין מה הן הבעיות בהן הם נתקלים .מצד שני ,הוויתור על הרעיון של
העסקה ישירה מהווה בעצם ויתור על שני הנדבכים העיקריים של חוק העסקת עובדים דרך קבלני כוח אדם :עקרון
השוואת הזכויות המלא ועיקרון הזמניות.
כלומר ,היום כשמעסיקים עובדי ניקיון דרך קבלני שירותים ,אפשר להעסיק אותם ככה במשך שנים .הם יקבלו את
מה שמגיע להם אולי מכוח הסכם קיבוצי לענף הניקיון ,אבל לא את מה שמגיע לעובדיו של מזמין השירות .אין כאן
שום רעיון של הפנמה או של העסקה ישירה ,או דגש על זמניות.
546
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפועל ,מעבר לחוק להגברת אכיפה ,לאחר מכן כן נעשו מספר הסכמים בהם הפנימו חלק מהעובדים בשירות
הציבורי והעבירו אותם להעסקה ישירה .אבל עדיין ,מדובר במספר יחסית קטן של עובדים .עיקר ההעסקה
ממשיכה במתכונת של העסקה עקיפה דרך קבלנים.
בנוסף לכך ,אנחנו רואים שנחתמו הסכמים קיבוציים בחלק מהענפים ,בעיקר בענפי השמירה והניקיון ,ששם
באמת הועלה קצת שכר העובדים ושיפרו את זכויותיהם ,אפילו זכויות פנסיוניות .אבל עדיין ללא העסקה ישירה.
השאלה היא האם עדיף להתמקד במאבק להעסקה ישירה או להשאיר את המאבק במישור של שימור זכויות ,שיפור
זכויות ,אכיפת זכויות ,בהסכמים קיבוציים? זו שאלה שקשה לכמת אותה.
היא משלבת גם תובנות אמפיריות שאנחנו צריכים לראות על פי מה שמתחולל בשטח ,וגם שאלות ערכיות לגבי
הבסיס לצידוק של העסקה ישירה .מה שכן ברור ,ואתם יכולים לראות את זה בטבלה שלפניכם ,זה שעכשיו שאנחנו
סוגרים את הדיון בשאלה מי המעסיק ,אנחנו יכולים לראות שאנחנו במצב כאוטי.
התרשים הזה מייצג את זה .יש לנו הבדלים משמעותיים בהסדרה המשפטית של העסקתם של עובדי קבלני כוח
אדם בסקטור הציבורי :שם יש לנו חובת רישוי ,שוויון ,עיקרון של זמניות ,ואחריות שיורית של המשתמש ,כלומר
הגנה .זאת לעומת עובדי חברת כוח אדם בסקטור הפרטי ,ובוודאי אל מול עובדי קבלן בתחומי הניקיון והאבטחה,
ולבסוף יתר עובדי הקבלן שעדיין כמעט נעדרים הגנה כליל.
מה קורה אם מדובר למשל בעובד קבלן בשירות הסעות? במקרה כזה אין חובת רישוי וערבות .אין עקרון של
זמניות ,אין עקרון שוויון .כל מה שנשאר לנו זה איזשהו עיקרון כללי שבית הדין לעבודה ביטא בתחילת הדרך ,
בפרשת שמואלוב ,של אחריות שיורית של מזמין השירות על הפרות מהסוג החמור ביותר של חוקי המגן כאשר
מזמין השירות התעלם מהבעיות של עובדי הקבלן.
זה אולי לא כלום ,אבל זה בהחלט לא הרבה .בכל מקרה ,זה עולם תוכן מאוד שונה מהעולם שמסדיר למשל את
תנאי עבודתם של עובדי חברת כוח אדם בסקטור הציבורי ,שם יש השוואת תנאים .בין שני הקצוות האלה ,אנחנו
547
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
רואים רצף של הסדרים ,שבנויים טלאי על טלאי ,שאומרים שאנחנו צריכים להבין את הפוליטיקה של הסדרת
זכויות עובדי קבלן כבר על פני 30שנה.
מה שהתחיל כקבלני כוח אדם ,לאחר מכן עובר לקבלן שירותים .אין כאן איזושהי תובנה בסיסית וקוהרנטית
שתיתן לנו פתרון לדילמה בה נתקענו בפרשת שוואב .האם יש משמעות ויש חשיבות ויש ביסוס מוסרי לדרישה
להעסקה ישירה? או שמא כל מה שצריך עכשיו זה לדאוג ולהבטיח שלא ייפגעו זכויות העובדים?
אז בשלב הראשון ,כשיש לנו מבנה העסקה משולש ,אנחנו נשאל האם המעסיק הוא המשתמש או מתווך ההעסקה.
אם התשובה היא :המשתמש בפועל ,תם סיפורנו .אבל ככל שהתשובה היא :מתווך ההעסקה ,או אולי העסקה
במשותף ,אנחנו נמשיך לשלב שני :ונשאל מה הסיווג של מתווך ההעסקה? האם מדובר בקבלן כוח אדם או בקבלן
שירותים ? האם הקבלן מספק כוח עבודה ,שעות עבודה של העובד לצורך פונקציה קיימת? או שלקבלן יש אחריות
כוללת על פרויקט והוא מספק תוצר או שירות כולל למעסיק? זה חשוב! כי אז יש לנו את השאלה של החלת הדין
הפרטיקולארי על נסיבות המקרה :אם מדובר בקבלן כוח אדם ,חל חוק העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם
מ ,1996שכפי שראינו כולל חובת ערבות ורישוי ,עקרון שוויון ,עיקרון זמניות ועוד .כאן יהיה לנו חשוב מאוד לדעת
מהו בדיוק ענף העבודה ואם מדובר בסקטור הציבורי או פרטי :כדי לדעת האם ישנה חובת השוואת תנאים? או
שמא חל ההסכם הקיבוצי ואם החוק חל בכלל על העובד המדובר.
אם מדובר בקבלן שירותים :יהיה לנו חשוב לדעת איזה סוג שירותים .חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם,
אתם זוכרים ,ב 2010-התווספה לו חובת רישוי בענפי שמירה אבטחה וניקיון .החוק להגברת האכיפה 2011מרחיב
את חבות מזמין השירות בענפים האלה (שמירה ,אבטחה ,ניקיון ,ומוסיף גם את הסעדה) .החוק הזה יכול להקים
אחריות שיורית של מזמין השירות .אם לא מדובר באחד מהשירותים האלה ,אנחנו חוזרים לפסיקה! שגם כן
הקימה איזושהי חבות למזמיני השירות ,בהתאם לנסיבות המקרה ,דרך הדוקטרינה של "מעסיקים במשותף"
שיוצרת אחריות שיורית ,וכן דרך דברי חקיקה הפרטיקולרית .בכך סיימנו את הדיון במי הוא המעסיק .ביחידה
הבאה נעבור לדיון האחרון בקורס.
הגיע הזמן לכנס יחד את כל מרכיבי הקורס .במהלך הקורס ראינו את המרכיבים השונים של משפט העבודה :הממד
ההסכמי ,הרגולטיבי והקיבוצי .בהמשך גם ראינו את האינטראקציה בין שלושת הממדים האלה .כמו כן ,בדקנו
מה הם תנאי הסף על מנת להיכנס לתוך כל החבילה הזאת שנקראת "דיני העבודה" .מתי יש לנו יחסים של עובד
ומעסיק.
הפסקת קשר העבודה היא נקודת זמן קריטית .גם מבחינת העובד והמעסיק וגם מבחינת המשפט.
לכן ,יחידת הסיכום מתבוננת בדיני פיטורים גם כנושא חשוב בפני עצמו ,אבל גם כהזדמנות לעשות אינטגרציה של
כל הנושאים שעלו במהלך הקורס.
548
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשלב הזה אנחנו יכולים לחזור חזרה לתחילת הדיון ולחשוב שוב על המהות של קשר העבודה .כיצד אנחנו רוצים
לחשוב על הקשר הזה? כאן נשלב את מושג האחריות .כך למשל ,בתקופה הפיאודלית בעל האחוזה נהנה מעבודת
הצמית אבל גם היה מוחזק כאחראי להזין אותו ,להלין אותו וגם לדאוג לרווחתו הנפשית ולבידור.
ומי אחראי לעובד? וכיצד כל זה קשור לפיטורים?
התחלנו את הקורס בדיני החוזים ובגישה שוקית ,שגורסת שבשוק כל פרט אחראי לעצמו ולגורלו .כמובן שאפשר
לראות בתוך דיני החוזים עצמם גם ביטויים חליפיים ,דוגמת אלה שמתבקשים מחובת תום הלב .אבל אלה גם
מצביעים על התפיסה לפיה יש מקום להטיל אחריות לא רק על הפרט עצמו אלא גם על המעסיק וגם על המדינה.
המעסיק אחראי משום שהרווח שהוא מפיק מעבודתו של העובד מחייב אחריות מעבר להסכמה החוזית הצרה
לשלם שכר.
המדינה אחראית שכן דרך זכויות בעבודה היא מבטיחה תושבות חברתית ,השתייכות להקהילה ,סטנדרט מינימלי
של תמורה לעבודה וכמובן אמצעי פרנסה וחלוקה של הון .וכאשר עובד מאבד את עבודתו ,המדינה חייבת לתמוך
במי שהפך להיות מובטל .זה הרעיון של תושבות חברתית.
כפי שראינו בתחילת הסמסטר ,התפיסות האלו של אחריות יכולות לנבוע מניתוח כלכלי צר שגורס שיש כשלי שוק,
שאחריות המעסיקים והמדינה היא לתקן אותם ,או אולי מתפיסה רחבה יותר שגורסת שהעבודה קשורה בקשר
הדוק לאנושיות של האדם וזו מטרה ותכלית שראויים להסדרה ציבורית.
כדי להדגים את מקומה של האחריות בפסיקה נפנה לפס"ד של בג"צ בעניין קיבוץ החותרים.
549
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אובדן עבודה וצדק חברתי -בג"ץ קיבוץ החותרים נ' מדינת ישראל
במקרה זה ,קיבוץ החותרים ,אחד הזכיינים בישראל לכריית חול ים ,תקף מכרז שמטרתו הייתה בחינה מחדש של
הזכיינים לכרות חול בחופים .הסיפור העיקרי הוא הבטחת תחרות הוגנת בין חברות שונות ,לאחר שזיכיונות ישנים
לא נבחנו מחדש במשך שנים רבות .סוגיית העבודה היא לכאורה בשולי הסיפור המשפטי .יחד עם זאת ,זה המרכיב
שקיבל ביטוי מעניין בפסה"ד.
במסגרת הדיון אנחנו רואים כמה אינטרסים מעניינים שהעליון ממפה עבורנו:
.1היבטים של תחרות כלכלית -יש הכרה באינטרס הכלכלי של חברות הכרייה שכבר עובדות בשטח וכורות את
החול במשך שנים .ויש את האינטרס המתחרה ,האינטרס להבטחת תחרות הוגנת .מדוע אותם קבלנים מקבלים
את הזיכיון לאורך כל השנים?
.2האינטרס של העובדים שיאבדו את עבודתם כאשר יתחלף הזכיין -זהו סט שני ולכאורה משני .גם כאן ,יש
הכרה באינטרס של העובדים לביטחון ויציבות כלכלית וכאן האינטרס הציבורי משלים את זה האישי .בעוד
שהאינטרס החברתי הכלכלי לגבי הזכיינים היה לקדם תחרות ,האינטרס החברתי ביחס לעובדים נותן ביטוי
לקושי שמלווה את אבדן העבודה עקב חילופי הזכיינים .יש חשש שעובדים שיאבדו את עבודתם לא יתרמו
לפריון המשקי (אלה מונחים כלכליים של טובת הציבור) ואף יכולים להיות נטל על החברה שכן יהיו זקוקים
לקצבאות .יש חשש לפגיעה בזכויות העבודה כזכויות אדם .הדיון של ביהמ"ש העליון נותן בכורה לאינטרס
החברתי על פני הכלכלי הצר של העסק .לעומת זאת ,ביחס לעובדים נוקט העליון גישה אחרת וסבור שלא
יתכן לעשות מכרז שכזה מבלי להבטיח הגנה וזכויות עובדים .אין קביעה של ביהמ"ש שחייבים לתת לאותם
550
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עסקים להמשיך בכרייה ,אבל יש ציפייה של ביהמ"ש לאחריות משותפת של המדינה והמעסיקים לדאוג
לעובדים ,שכן יתכן ששינוי הזיכיונות יפגע במקור ההכנסה שלהם.
ההנחה לפיה למדינה יש אחריות לרווחת העובדים בהקשר של פיטורים ואובדן עבודה איננה מובנת מאליה
והיא אולי חלק מלב המחלוקת לגבי דיני העבודה.
יש כלכלנים ואחרים ,שמתנגדים להתערבות המשפט בהליכי פיטורים .טענה זו יכולה להיות נגזרת של עמדה ניאו-
ליברלית או כלכלה ניאו-קלאסית שגורסות שאין להתערב בחופש החוזים באופן כללי.
אבל יש לה גם ווריאציות אחרות שמזכירות לנו דיונים שכבר ערכנו ,כשדיברנו על חקיקת מגן בדיני עבודה.
א .טיעון אחד לפיו ההגנה מפני פיטורים תגרום דווקא לצמצום כוח העבודה ושיבושים של השוק .למה זה
יקרה? כי מעסיקים יגיבו למגבלות הדין ויירתעו מהעסקת עובדים חדשים ,מחשש שתיפגע גמישותם
הניהולית ושהם "ייתקעו" עם העובדים ולא יוכלו לפטרם במידת הצורך.
ב .יש פה חשש מגלגול עלויות על העובדים ויצירת סטגנציה בשוק העבודה; הגנה דווקא על השכירים
החזקים יותר משום שמעסיקים יחששו לתת הזדמנות לעובדים שלא בטוחים מראש בתרומתם .כך למשל,
נמצא שההגנות בפני פיטורים לאנשים עם מוגבלות בארה"ב הביאו לכך שהיתה ירידה בהיקף העסקתם,
כי מעסיקים אמרו שהם בכלל לא רוצים להיכנס למקום הזה.
למעשה ,יש שמתייחסים להגנות מפני פיטורים במונחים של - insiders outsidersכלומר ,עובדים
פנימיים ,שזוכים להגנה בפני פיטורים ,למול עובדים חדשים או חיצוניים שמועסקים בצורות העסקה לא
טיפוסיות ,כמו העסקה משולשת או כעצמאים והם נודדים בלי ברירה בין מקומות עבודה ,ללא כל יציבות
ובטחון תעסוקתי.
551
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ג .בנוסף ,יש גם חשש שמעסיקים יחפשו דרכי העסקה עוקפות ,וראינו את הדינמיקה הזו בדיון שקיימנו
לגבי מיהו מעסיק ,שם הגנה על עובדי חברות כ"א גרמה להסטה להעסקה דרך קבלני שירותים .מגבלות
על פיטורים ידרבנו התנהגות אסטרטגית וחיפוש אחר דרכי מילוט מדיני העבודה.
.1הנמקה אחת היא שחוזה העבודה כחוזה יחס הוא שלדי וצר שמעניק מסגרת למערכת היחסים אבל לא מפרט
את מלוא תנאיה .הוא לא יכול להעניק הגנה חוזית מספקת לעובדת בשלב זה ,ובהיעדר הסדרה חוזית ,ראוי
שהמשפט יגן על העובדים .ראינו את זה בדיון לגבי הסכמים שנערכים בסוף קשר העבודה ,שם הדין מגיע להגן
על העובד.
.2יעילות -הסדרת הפיטורים הינה דרך להקטנת עלויות עסקה בין העובד לבין המעסיק .הסדרה כזו מהווה
ניסיון לתקן כשל שוק שנוצר בשל היעדר אינפורמציה.
המשפט יכול לייצר ברירת מחדל חוזית שניתן להעריך שהייתה דווקא מקובלת על רוב הצדדים לקשר העבודה
אילו הם היו מקיימים מו"מ.
.3ניתן גם להצדיק דינים שכאלה כמקדמים השקעה משותפת בהון אנושי .הגנות מפני פיטורים מתמרצות את
המעסיק להשקיע בכוח העבודה שלו ולא לסמוך על תחלופה מהירה .מדיניות משאבי אנוש ארוכת טווח.
מבחינת העובד הדבר יוצר תחושת ביטחון ,נאמנות ורצון להשקיע מצד העובד.
אז בעצם יש לנו פה שתי גישות מתחרות .ביטוי לשתי הגישות הללו ניתן לראות כשאנו מסתכלים למשל על
אינדקסים של מוסדות בינ"ל ,שמטרתם להשוות בין מדינות בכל הנוגע למידת ההגנה של הדינים שלהן באופן כללי
ולעניין פיטורים באופן ספציפי.
ניתן לראות בטבלה השוואה בין שני אינדקסים; האחד הוא של הבנק העולמי ,שבוחן עד כמה קל לעשות עסקים
במדינות שונות .השני הוא של ארגון העבודה העולמי ,שבוחן את מידת ההגנה על עובדים והעסקתם ההוגנת.
הבנק העולמי הוא אחד משלושת המוסדות הבינ"ל הכלכליים העיקריים ,שלצדו נמצאת קרן המטבע הבינ"ל וארגון
הסחר העולמי .אינדקס הבנק העולמי בוחן את הדבר מנקודת המבט של המעסיקים; עד כמה קל להקים ולנהל
עסק? מנקודת מבט זו ,הגנה מפני פיטורים נתפסת כנוקשות בירוקרטית ,שפוגעת בגמישות העסקים .האינדקס
שואל למשל על הקושי בשכירת עובדים ,על נוקשות בניהול שעות ,על קושי בפיטורי עובדים ,העלויות שנלוות
לפיטורים .ניתן לראות בגדול שמה שהאינדקס של הבנק העולמי בא לבדוק זה את מידת הגמישות של המעסיק
בשוק העבודה .ההתייחסות כאן היא לכל הסדרה רגולטיבית כאיזשהו סוג של פרמיה שלילית ,שהאינדקס צריך
לשקלל .זה פוגע בקלות עשיית עסקים – .ease of doing businessהעובדים וזכויותיהם הם לא חלק מהמשוואה.
לעומת זאת ,אפשר לראות את הגישה של ארגון העבודה הבינ"ל .נקודת המבט של הארגון ,באופן לא מפתיע,
מתמקדת בעובדים .ואנו רואים שהאינדקס הזה שואל שאלות כמו האם התשלום הוגן? האם העובדים יכולים
להשתתף בתהליכי קבלת החלטות? האם שעות העבודה מאוזנות? האם יש יציבות במקום העבודה? השאלה
הבסיסית היא לא על גמישות ,אלא על הוגנות בהעסקה.
552
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אם אנו מסתכלים על ההסדרים שהבנק העולמי מסתכל עליהם ,אנו רואים שהם אותם הסדרים שארגון העבודה
מסתכל עליהם .יתכן שאותם הסדרים יקבלו פרמיה שלילית אצל הבנק ופרמיה חיובית בארגון העבודה .מה שנתפס
בצד האחד כנוקשות ,יתפרש בצד השני כהוגנות.
המערכת החברתית-כלכלית-פוליטית בישראל ,כמו בכל מדינה אחרת ,לא מצהירה בצורה מפורשת שהיא בעד גישה
מגינה או גישה שכנגד ,זה גם לא 2אפשרויות דיכוטומיות ,זה רצף .להסדרים שונים השפעות על סוגי עובדים שונים.
מה דעתכם? האם אחד מהארגונים צודק והשני טועה? האם אנחנו חייבים לבחור בין גמישות למעסיק לבין הגנה
לעובדים? או שאולי אפשר למצוא משהו שמשלב אינטרסים? בהקשר זה נדבר בהמשך על "."flex security
אלה השאלות שאנו מוזמנים לחשוב עליהן כשנסקור את דיני הפיטורים בהמשך יחידה זו .כיצד אנו מעריכים את
הערכים החברתיים מאחורי מערכת דיני הפיטורים?
חשבו עם איזה עולם ערכים נכנסתם לקורס הזה ,ואילו ערכים אתם רוצים לקחת בסופו .אילו שאלות התבהרו
לכם ובאילו שאלות אתם דווקא מוצאים את עצמכם יותר מבולבלים?
את תחילת הדיון בדיני הפיטורים נקדיש לשאלה של מהם פיטורים שלא כדין ולאחר מכן נדון בסעדים שנגזרים
משאלה זו.
553
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מהם פיטורים?
בשלב הראשון נבהיר משהו שאולי נראה טריוויאלי לגמרי וזה את מושג הפיטורים עצמו .פיטורים הם מונח
שמתייחס לניתוק של קשר העבודה החוזי ביוזמת המעסיק .זה נשמע אולי מובן מאליו ,אבל חשוב להבין בין
פיטורים לכמה סיטואציות שיש להן זיקה להפסקת קשר העבודה.
554
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חוזה לתקופה בלתי קצובה -ברירת המחדל היא העסקה מרצון .employment at will ,זאת בניגוד למדינות בהן
יש כלל קוגנטי שקובע שאין לפטר אלא מסיבה מוצדקת.
לכאורה ,המשמעות של ברירת המחדל היא שהמעסיק רשאי לפטר את העובד מכל סיבה שהיא ,ולכאורה ניתן היה
לחשוב שאין דבר כזה פיטורים שלא כדין בחוזה לתקופה בלתי קצובה ,כי ממילא תמיד מותר לפטר ,משום שזו
ברירת המחדל.
אבל כאן מאחר ומדובר בברירת מחדל חוזית ,חשוב שנראה אם יש מגבלות שבדין .כפי שנראה בהמשך אכן יש צבר
של מגבלות על ברירת המחדל הזאת .אבל עם זאת ,נטען שברירת המחדל נותרה על כנה ונבחן מה ההשלכה של
הקביעה הזו.
555
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
556
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הסבר אחר בא מעולם התוכן החוזי :כאן יש לנו טענה על סימטריה בחוזה העבודה .למשל ,כשם שלא ניתן לכפות
על עובד להמשיך לעבוד ,שהרי הדבר יהיה כמו עבדות וזה ברור מאליו ומוסכם על הכל ,כך גם לא ניתן לכפות על
המעסיק להעסיק את העובד.
הטיעון החוזי לוקה בהיעדר הבחנה בין העילה המהותית לסעד .יתכן שלא ניתן יהיה לכפות על העובד להמשיך
לעבוד ,כי זה כמו עבדות ,אבל אנחנו כן מכירים בסיטואציות שניתן לקבוע שהעובד התפטר והפר את חוזה העבודה.
כמו בחוזה הקצוב ,אמרנו שאם העובד מתפטר בתקופה הקצובה ,הרי שיש בכך הפרת חוזה.
תיתכן גם התפטרות בחוסר תו"ל .נניח סיטואציה שהעובד החליט להתפטר ערב יציאה להנפקה ,כאשר אצל העובד
הזה יש את כל הידע הנדרש להנפקה של החברה .במקרה כזה ,נרצה לבחון אם אולי זו התפטרות בחוסר תום לב.
כמובן שהשאלה היא למה הוא התפטר ,אבל נניח שהעובד החליט ביום הכי קריטי לקראת ההנפקה שהוא רוצה
לחפש את עצמו ולטוס לחוף ים מבודד בהודו ולכן הוא מתפטר .יתכן שייקבע שעיתוי ההתפטרות הספציפי הוא
בחוסר תו"ל.
לכן בשני המקרים (חוזה קצוב והתפטרות בחוסר תו"ל) -לא יכפו על העובד לחזור לעבודה ,אבל עדיין אנו מכירים
בזה שיתכן מצב בו נגביל את יכולתו של העובד להתפטר.
כל הדיון בא להגיד ש ,employment at will -העסקה מרצון ,זו בחירה ערכית .זו בחירה של ברירת מחדל שמצביעה
על חוסר מחויבות הדדית כנקודת מוצא.
בעוד שניתן היה לפתח את מושג האחריות שגורס שנקודת המוצא היא שהצדדים מחויבים לפעול תוך הפנמת
הצרכים אחד של השני ,כמו הלכות תום הלב של בית המשפט העליון בהקשר החוזי המסחרי ולכן ,אל להם לנתק
את קשר העבודה מבלי להתחשב בצד השני ועל הצרכים והאינטרסים שלו.
557
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
במהלך הקורס ראינו מגבלות על פיטורים בהקשרים שונים שבאות מחוקי המגן.
ניתן לחלק אותן לשני סוגים:
א .מגבלות שתלויות בעילת הפיטורים
ב .הגבלות שתלויות תקופה
558
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
559
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כלומר ,היא שידרה הבנה לקושי של העובדים בתקופות האלו להתמודד עם פיטורים ולמצוא עבודה אחרת .יש כאן
רף מאד קשה מבחינת המעסיק לפטר .אם כי זה לא בלתי אפשרי והדבר תלוי בין היתר במדיניות של שר העבודה,
שר הכלכלה ,שר הרווחה וקואליציות שונות וזה משתנה מקדנציה לקדנציה.
בהרבה הסכמים קיבוציים נראה הוראה כללית ,שמדברת על כך שאין לפטר עובדים אלא מסיבה צודקת או סיבה
מספקת וההוראה הזו מתייחסת לעובד שעבר את תקופת הניסיון .מקובל להגדיר תקופת ניסיון לאחריה מקבל
העובד "קביעות" שמקנה הגנה מפני פיטורים ,אם כי זו ודאי לא הגנה אבסולוטית ,אלא רק כזו שמצריכה טעם
מיוחד ולפעמים להפעיל פרוצדורה מיוחדת להליך הפיטורים .נדגיש שלמונח "קביעות" אין משמעות משפטית אחת
והוא גם לא מונח שמוגדר בחוק .זה קצת מפתיע כי אנחנו משתמשים הרבה במונח הזה.
המשמעות של קביעות היא הגנה מסוימת בפני פיטורים והיקף ההגנה תלוי בהסכם קיבוצי.
בעבר ,הוראה כזאת של "אין מפטרים אלא מסיבה מספקת ומוצדקת" הייתה קיימת בכל ההסכמים הקיבוציים
ולכן ניתן לומר שכאשר מרבית העובדים בישראל היו מכוסים על-ידי הסכמים קיבוציים אולי באמת ברירת המחדל
הייתה העסקה מרצון אבל הלכה למעשה ,על מרבית העובדים חל דווקא החריג שאומר שאפשר לפטר רק מסיבה
מספקת.
אבל ,אנחנו יודעים ששיעור הכיסוי של הסכמים קיבוציים כיום נמוך מבעבר ואנחנו יודעים שכיום יש הסכמים
קיבוציים שלא מעניקים הגנה בפני פיטורים.
בנוסף ,יש הסכמים קיבוציים שמעניקים הגנה מפני פיטורים ,אבל בהיעדר ועד עובדים פעיל במקום העבודה ,יהיה
מאוד קשה לעובדים לעמוד על זכויותיהם וצריך להביא את זה בחשבון ,שהמשקל של ההסכמים הקיבוציים בסך
הכל בדיני הפיטורים נמצא בירידה.
560
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
את ההוראה הכללית לעניין הצורך בסיבה מספקת ,משלימות הוראות לעניין סוגי פיטורים שונים .את אלה אנחנו
ממשיכים לראות בהסכמים קיבוציים כיום.
במקראה כללנו כמה דוגמאות מהסכמים קיבוציים והדוגמאות מדגימות התייחסות מוסכמת לסיטואציות שונות.
אפשר לחלק אותן לשני סוגים:
.1מקרים אינדיבידואלים – אלה פיטורים מטעמים של הפרט .למשל ,נראה הסדרים למשל לגבי פיטורי משמעת.
במקרים כאלה ,ההסדרים הרלוונטיים ידברו בד"כ על כך שדיון משמעתי חייב להיעשות תוך כדי שמירה על
כללי צדק טבעי ומתן הזדמנות לעובד להיות מיוצג ע"י ארגון העובדים .יש הסדרים שעוסקים באי התאמה או
במחלה של העובד ,לעיתים באופן ספציפי במחלה תעסוקתית שנבעה מהעבודה עצמה .במקרים כאלה נראה
לעיתים הסדרים שאומרים שהמעסיק צריך לראות האם ניתן לאתר עבודה אחרת לאותם עובדים ,באופן
שתתאים למצבם הבריאותי .במובן הזה ,יש פה הסדר שמאד דומה להיגיון של חובת ההתאמה של חוק שוויון
זכויות לאנשים עם מוגבלות.
.2נסיבות קיבוציות לפיטורים – לעומת המקרים האינדיבידואלים יש לנו נסיבות קיבוציות לפיטורין .למשל,
פיטורי צמצום זו סיטואציה בה המעסיק צריך לצמצם למשל 10%מכוח העבודה .הרבה פעמים בהסכמים
שעוסקים בפיטורי צמצום נראה הליך בו המעסיק מציע רשימה של עובדים שיש לצמצם ,ארגון העובדים מציע
רשימה חליפית .בודקים מי נמצא ב 2 -הרשימות אותם מפטרים ראשונים ולגבי אלו שלא נמצאים ב2 -
הרשימות ,מכאן זה הולך ומתפצל ויהיו הבדלים בין הסכמים .למשל ,זה יכול להיות להחזיר את מה שלא
מוסכם לפררוגטיבה הניהולית והמעסיק יחליט ,או שאפשר להעביר את זה לבוררות או לייצר איזושהי זכות
וטו הדדית וכו' .זה שונה מהסכם להסכם ,כדרכם של הסכמים קיבוציים.
פיטורי רה-ארגון -סגירת מחלקה או מפעל אחד מתוך כמה מפעלים של המעסיק ,וההסדרים השכיחים
מדברים על כך שמעסיק מתחייב לנסות לאתר מקומות עבודה לאותם עובדים שאיבדו עבודתם במחלקה
שנסגרה -אבל במפעלים אחרים של המעסיק .ולהבדיל מצמצום ,במקרה הזה ברור את מי מפטרים ומי
המועמדים לפיטורים ,למשל כל העובדים שעובדים במפעל מסוים או על פס יצור מסוים .לכן כאן השאלה היא
לא קביעת זהות המפוטרים ,אלא ניסיונות למנוע את הפיטורים ולהעביר את העובדים ממקום למקום.
פיטורים כלכליים – כאן מדובר על סגירה טוטאלית של מפעלי המעסיק .במקרה הזה אין מה לעשות כל-כך
בהסכם קיבוצי .ככל שנראה התייחסות לכך בהסכמים קיבוציים ,זה יכול להיות אולי בפורמט של פיצויי
פיטורים מוגדלים ,ניסיון לעזור לעובדים למצוא עבודה אחרת או הכשרה מקצועית ,תכניות סוציאליות וכו'.
ההסדר הזה של פיטורים כלכליים הוא פחות נפוץ בישראל ,אבל כן אפשר למצוא אותו בהסכמים קיבוציים
חדשים שמתבססים על מו"מ קיבוצי במדינות אחרות.
561
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אנחנו רואים את הפסיקה באמצע שנות ה 90 -כשעובדים מגיעים לבית הדין לעבודה וטוענים שפוטרו שלא כדין,
בהתבסס על איזושהי אמונה שבישראל עובדים מוגנים מפני פיטורים .אבל ,ככל שיש ירידה בכיסוי של הסכמים
קיבוציים ,לא כך הדבר .באמצע שנות ה 90 -ביה"ד לעבודה יכול היה לומר שקצרה ידו מלהושיע ,שהרי ברירת
המחדל היא של העסקה מרצון.
במקום זאת ,אנחנו רואים שביה"ד לעבודה מתחיל להשתמש בעקרון תוה"ל כדי לייצר הגנה מסוימת בפני
פיטורים לאותם עובדים.
ראינו שבתחילת הדרך התייחס ביה"ד לסיטואציות שונות ככאלה שנגועות בחוסר תום לב ,מקרים שהתייחסו
לראשית ההעסקה ,למהלך חיי ההעסקה וגם לעובדים ותיקים .אבל בהמשך גם ראינו כיצד ההלכה הדומיננטית
ביותר הפכה להיות זו שמגבילה את הכוח הניהולי לפטר דרך חובת תום לב פרוצדורלית ,כלומר חובת השימוע
(פס"ד סונול) .הפסיקה מדקדקת היום בהליך השימוע ,שהפך להיות רכיב מרכזי בכל התדיינות משפטית אגב
פיטורים.
במקראה יש פסק דין לדוגמא עם הנחיות קריאה וישנו את פסק הדין הזה מעת לעת ,אבל זו הדגמה לפסיקה ענפה
שמדקדקת בכל פרטי ההליך ,כפי שאלה התגבשו לאורך זמן בפסקי דין רבים.
562
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בשיעורים האחרונים ראינו שלעיתים הדבר בהחלט אפשרי ,אבל גם שביה"ד מנסה לעתים לפצות על כך .כמובן
שכשביה"ד קובע שמדובר ב"פיקציות העסקתיות" יחולו הדינים הרגילים.
אבל מה קורה כשביה"ד קובע שמדובר בהעסקה אותנטית שאינה תואמת את מודל ההעסקה הטיפוסי?
.1כשמתקשרים עם נותן שירות במקום להעסיקו כעובד ,פרילנסר או קבלן עצמאי ,ההנחה היא שדיני העבודה
הקוגנטיים לא חלים .לא הגנות שבחוק ולא אלה שבהסכמים קיבוציים .אולי חלק מההגבלות שנובעות מחובת
תום הלב ,כי דיני תום הלב שייכים לכלל דיני החוזים .אבל אם כן ,גם זה יתברר כחלק מהמערך החוזי בבימ"ש
רגיל ולא בביה"ד לעבודה .עם זאת ,ראינו גם מקרים כמו בפרשת צדקא בהם ביה"ד לעבודה קבע שעל אף
שנותן שירות מסווג כקבלן עצמאי או פרילנסר ,יש לשקול בנסיבות מיוחדות להעניק פיצויי פיטורים .זו אמנם
היתה דעת המיעוט של הנשיא אדלר ,אבל יש לה אחיזה היום בפסיקה בפרקטיקה בשטח .זו דוגמה להרחבת
תחולת דיני העבודה.
.2מקרה אחר הוא של העסקת עובדת ,אבל בתצורות של העסקה זמנית עם חוזה מתחדש מעת לעת .במקרים
אלה ,יש להניח שמרבית ההגנות שבחוק כן יחולו .לעומת זאת ,ייתכן שהגנות בהסכמים קיבוציים שמוענקות
אך ורק לעובדים שעברו תקופת זמן מינימלית לא יחולו.
יתרון נוסף שהמעסיק יכול להשיג בהעסקה כזו זה להימנע מפיצויי פיטורים שמוענקים לעובדים שמועסקים
כבר שנה ומעלה .הוא יגיד "אבל מה ,היא בחוזה קצוב ועבדה פה רק כמה חודשים" .בפרשת אסנת ניתאי נ'
בית התפוצות ניתן לראות שביה"ד מתייחס בשלילה לעקיפת ההגנות שבדין ע"י חוזים קצובים שמתחדשים
כל הזמן.
563
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
חוק פיצויי פיטורים גם הוא מנסה לסגור את הפינה של עקיפת החוק ע"י חוזים קצובים ומורה כי גם סיום
תקופה קצובה כמוה כפיטורים ,אבל למרות כל אלה הסגירה הזו היא לא הרמטית.
.3אפשרות שלישית היא להעסיק עובדים דרך קבלנים .במקרה הזה כפי שלמדנו ,יחולו ההגנות של דיני העבודה
מכוח חוק ,אבל יתכן שלא יחולו אלו שבהסכם קיבוצי .למשל ,על עובדת ניקיון באוניברסיטה ,יחולו מגבלות
של ההסכם הענפי לענף הניקיון .שם יש מגבלות רכות על כוח הפיטורים של הקבלן וזאת בניגוד למגבלות
משמעותיות לארגון עובדים חזק יותר שמייצג את הסגל המנהלי ושם זה ההסכם הקיבוצי של עובדי
האוניברסיטה .גם בהקשר הזה ראינו בפרשת הפוטה שביה"ד מנסה לפצות על הנתק שנגרם כתוצאה
מההעסקה הקבלנית וקובע שבהליך השימוע יש מקום לשלב גם את המנהלים בחברה שנהנית בפועל משירותי
העובד ולא רק את מנהלי החברה הקבלנית .אבל כאמור ,זה יישום חלקי של דיני הפיטורים וכמובן שלא את
כולם.
.4לבסוף ,בשירות הציבורי העסקה לא טיפוסית נועדה לא פעם לעקוף מגבלות תקינה או להעניק גמישות גדולה
יותר כשמדובר בעובדים בחוזים אישיים .בפסיקה שלא למדנו ניסה ביה"ד לעבודה להעניק לעובדים האלה
חלק מהזכויות אגב פיטורים ,אבל לא השווה אותם באופן מלא לעובדים שמונו לעבודה בשירות המדינה לפי
חוק שירות המדינה (מינויים) ,שעובדים ב"דרך המלך".
על רקע האמור לעיל ,ניתן היה לסבור שאולי מרוב מגבלות ,כבר לא נכון לקבוע שברירת המחדל היא העסקה מרצון
וזו אכן אמירה שהמשנה לנשיא ברק חזרה עליה בגרסאות שונות במספר פסקי דין.
יכולנו לראות גישה שכזו שעולה מפסק הדין שלה בפרשת אסנת ניתאי נ' בית התפוצות .עם זאת ,עדיין מקובל
בפסיקה להניח שניתן שברירת המחדל בדין הישראלי היא שניתן לפטר מכל סיבה שהיא .היה והעובד טוען
564
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
לפיטורים שלו הם שלא כדין ,על העובד הנטל לשים את האצבע ולהראות מהו החריג הרלוונטי ש"מכתים" את
הפיטורים כפיטורים שלא כדין.
מאחר והדבר מטיל נטל לא פשוט על העובד ,יש חשיבות להקפיד על ברירת המחדל מאד אחד ,אבל גם על ההנמקה
שהעובד מביא לטענתו שהפיטורים אינם כדין.
אנחנו נראה שחלק מהסכומים שעוברים מהמעסיק לעובד בעת פיטורים ולפעמים גם בין העובד למעסיק בעת
התפטרות לא קשורים דווקא ישירות להפרה והתכליות שלהם הן שונות מהתכליות הרגילות של סעדים חוזיים.
המטרה שלהם היא לספק מסגרת של רווחה ,רשת ביטחון סוציאלית לעובדת שפוטרה ולכן נקטע תזרים ההכנסות
שלה.
לכן אנו נזהה כאן גם תכלית חברתית רווחתית ,מה שכינינו בעבר תכלית דה-קומודיפיקטיבית.
בפסיקה שקראנו ליחידה זו ,ראינו שישנם שלושה סוגי סכומים שיכולים לעבור מכיס המעסיק לכיסו של העובד
בעת פיטורים .לכל אחד מסוגי הפיצויים האלה יש מקור שונה וההסדרים לגביו הם שונים ולא חופפים.
כידוע לפי המשפט הפרטי ,בדין הישראלי אי אפשר לפצות פעמיים על אותו נזק .אין דבר כזה כפל פיצוי .עם זאת,
ביחס לפיטורים חשוב להבין שמדובר בשלושה סוגי פיצויים שכל אחד מהם נועד לפצות על היבט שונה של סיום
העסקה ולכן העובד יכול בהחלט להיות זכאי לשלושתם.
נעסוק עכשיו באופן כללי בסוגי הפיצוי שרלוונטיים לסיום יחסי העבודה ובהמשך נעמיק בכל אחד מהם.
565
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
פיצויי פיטורים
זהו פיצוי שמקורו בחוק פיצויי פיטורים .ככלל ,מדובר בסכום שניתן רק לעובד שפוטר ,אם כי גם נראה בהמשך
שישנן סיטואציות של התפטרות שגם בהן ניתן לקבל פיצויי פיטורים .גובה הסכום מוגדר בחוק :חודש עבור כל
שנה של העסקה.
אבל ,למרות שמדובר בחוק קוגנטי אנחנו נראה שבנסיבות מסוימות ישנה אפשרות למעסיק לשלול לעובד את
פיצויי הפיטורים מכוח חוק .בהמשך נדבר בהרחבה על כך שבמקרים רבים הסדר הפיצויים שכיום נראה אחרת
לגמרי ממה ש"אומר החוק" בגלל חריג שקבוע בחוק בסעיף 14שמסדיר הפרשה חודשית קבועה לקרן פיצויים.
תיכף נדבר על זה.
סכום שני מכוח החוק הוא דמי הודעה מוקדמת .במקרה הזה ,מקור הסכום הוא בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים
ולהתפטרות .החוק קובע חובה לצדדים לתת הודעה מוקדמת גם לפני פיטורים וגם לפני התפטרות .כלומר ,החוק
יוצר חובה סימטרית שחלה על שני הצדדים .בראש ובראשונה מדובר על חובה להעברת מידע בין הצדדים ,זאת
אומרת חובה של עשייה .אבל ,החוק מאפשר להמיר את החובה הזו בכסף .כך שאם צד לא רוצה לתת את ההודעה
566
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
המוקדמת לצד השני ,הוא יכול להמיר אותה במה שנקרא "תמורת הודעה מוקדמת" .זאת אומרת שעל התקופה
ש בה לא ניתנה הודעה מוקדמת עליו לשלם לצד השני סכום כסף .בדר"כ הודעה מוקדמת היא עד חודש ולכן
התשלום יהיה עד חודש שכר .גם כאן ,בדומה לפיצויי פיטורים ,יש אפשרות שלא להעניק את התמורה הזאת
כאשר הדבר נופל לאחד החריגים שמנויים בחוק.
סוג הפיצוי השלישי הוא פיצוי בגין הפרת חוזה .זהו הפיצוי החוזי הקלאסי .המקור שלו הוא לא בחקיקת מגן ,אלא
בדיני החוזים הכלליים ,בחוק החוזים תרופות .העובד זכאי לפיצוי כזה רק במצב שבו באמת ישנה הפרת חוזה.
בדר"כ ההפרה תהיה מצד המעסיק ותתבטא במה שכינינו "פיטורים שלא כדין" .אבל ,בהחלט תיתכן גם אפשרות
של התפטרות שלא כדין .לכן ,גם סיטואציה שבה העובד יצטרך לפצות את המעסיק היא אפשרית ,אבל אנחנו נראה
שיש לנו מעט מאוד פסיקה על מצבים כאלה.
במקרה הזה ,שיעור הפיצוי נקבע ע"פ עקרונות כלליים של דיני התרופות .יש אפשרות להקטין את גובה הפיצוי
על פי אותם עקרונות כלליים ,למשל עקרון חובת הקטנת הנזק .במסגרת הפיצויים החוזיים יש לתת גם את הדעת
לסעד האכיפה ,שמשמעותו היא שהעובדת יכולה לדרוש לחזור למקום העבודה .אבל ,זהו סעד נדיר מאוד בדיני
העבודה ונרחיב לגבי הסיבות לכך בהמשך.
לצד הסעדים המרכזיים האלה ,ישנם סעדים נוספים חשובים לעובדים שיכולים להתעורר בנסיבות מסוימות .אם
מדובר במקום עבודה שחל עליו הסכם קיבוצי ,יכול להיות שיש פיצויים מוסכמים במקרה של פיטורים מכוח
ההסכם הקיבוצי .בנוסף ,העובד יכול להיות זכאי לדמי אבטלה .דמי האבטלה ישולמו לעובד שזכאי לכך מהביטוח
הלאומי .זה לא סכום שמגיע מהמעסיק .הם מהווים חלק מחובת הביטוח הלאומי שהמדינה משיתה על כלל
העובדים השכירים במשק .אנחנו לא נעסוק בהם ביחידה הזו ,אבל מי מכם שילמד דיני רווחה בוודאי ירחיב ויעמיק
בהם שם .מה שחשוב להבין זה שזו זכות שמגיעה מהמדינה ולא מהמעסיק.
נעבור כעת לבחון כל אחד משלושת הסעדים המרכזיים בנפרד ,אבל צריך להבין את הסיטואציה בכללותה ולזכור
שיש לבדוק האם לעובד מגיע כל אחד מהפיצויים האלה בנפרד .כי התשלומים האלה יכולים להצטבר ,או לא ,כל
מקרה לפי נסיבותיו.
כעת נעבור להעמיק בהבנת הפיצוי החוזי הממוני .כאמור ,במצב של הפרת חוזה שלא כדין (ולא משנה סוג ההפרה),
אז נדון בסעדים בגין הפרת חוזה .ההפרה יכולה להיות מצד העובד או מצד המעסיק .כך למשל ,מעסיק שפיטר
עובד בניגוד להוראת הסכם קיבוצי או בניגוד לחוק או תוך הפרת זכות הטיעון מכוח עקרון תום הלב -ייחשב כמי
שהפר את חוזה העבודה שלא כדין.
אבל ,כאמור ,בהחלט יתכן גם מצב שבו העובד התפטר שלא כדין .לכן הפיצויים חלים גם על עובדים וגם על
מעסיקים ,אבל ביחס לעובדים יש לנו הכרה מעט מוגבלת יותר.
567
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ככלל ,חישוב הפיצויים החוזיים ייעשה בהתאם לסעיף 10לחוק החוזים תרופות .הסעיף עוסק בפיצויי ציפייה,
שיחושבו בד"כ לפי מועד כריתת החוזה .אבל ,חישוב פיצויי ציפייה לפי מועד כריתת החוזה הוא פחות הגיוני
כשמדובר בחוזה יחס ,שהרי בחוזה יחס הקצאת הסיכונים והסיכויים לא נעשית רק בתחילת החוזה ,אלא אם
נחזור שוב לדימוי מההתחלה בפס"ד מילפלדר ,התהליך נעשה שוב ושוב עם כל ענף חדש שצומח על גזע מערכת
היחסים החוזית .לכן האתגר בדיון שלנו מתחיל בשאלה מה צריך להיות גובה הפיצוי? מהם פיצויי ציפייה?
הקושי כפול .מצד אחד ,תיחום הציפיות ומצד שני דרישת הקטנת הנזק.
לפני שנעמיק בכל אחד מהאתגרים האלה באומדן גובה הפיצוי ,חשוב להזכיר שעל הפיצוי החוזי מכוח חוק החוזים
תרופות ,אפשר להוסיף גם פיצוי על נזק לא ממוני ,כמצוין בחוק החוזים תרופות .לא נעמיק בזה כאן.
כמו כן ,במקרים מסוימים כאשר הדבר קבוע בחוק ,ניתן יהיה להוסיף גם פיצוי ללא הוכחת נזק ,דוגמת הפיצוי
שקבוע בסעיף 10לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה .הסעיף הזה מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק ,עד לתקרה של
.₪ 120,000
יש לנו סעיפי חוק דומים בחקיקה אחרת ,למשל החוק למניעת הטרדה מינית .החקיקה שמאפשרת מתן פיצויים
ללא הוכחת נזק ,מבטאת הכרה בכך שבנסיבות מסוימות הנזק לא ניתן לכימות אך ורק בהפסד כספי .וכן ,היא גם
מחדירה עקרונות עונשיים למשפט הפרטי במטרה להרתיע מעסיקים מהתנהגויות פוגעניות מסוימות שנקובות
בחוק.
בעוד שגובהו המקסימלי של הפיצוי ללא הוכחת נזק נקוב בחוק ,אומדן גובה הפיצוי החוזי הבסיסי בגין פיטורים
שלא כדין הוא מורכב יותר.
נבחן את שני מרכיביו:
568
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
אנו יודעים מסעיף 10לחוק החוזים (תרופות) ,שפיצויים באים להגן על הציפיות הסבירות של צד לחוזה .אבל מהן
הציפיות של עובד שפוטר שלא כדין?
כאשר מדובר בחוזה לתקופה קצובה ,קל לנו לחשב את פיצויי הציפייה .נניח שמדובר בחוזה שקובע שיש להעסיק
את העובד ל 12 -חודשים .כאן גובה פיצויי הציפיה די ברור .לעובד הייתה ציפייה שהוא יועסק עד תום השנה ועל
כך יש לפצותו .אבל הרבה יותר קשה לצפות את הנזק בחוזה לתקופה בלתי קצובה .כאן הרי אין לנו הבטחה של
העסקה עד גיל פרישה .כשברירת המחדל היא שניתן לפטר מכל סיבה שהיא ,אז על כמה שנים נפצה? הרי אין לעובד
זכות קנויה שהוא יגיע לגיל פרישה ואז יסתיים קשר העבודה.
אז יש לבחון את הדבר באופן קונטקסטואלי .ככל שחוסר תוה"ל או ההפרה של המעסיק ברורה יותר ,כך אולי ניתן
לזהות את הציפיות הלגיטימיות של הצדדים.
אבל גם אם היינו יודעים כמה שנים קדימה עלינו לפצות את העובד על נזקו ,עדיין צריך לקחת בחשבון שבדומה
לכל חוזה אחר ,גם בחוזה העבודה מוטלת על הצדדים החובה להקטנת הנזק.
עובד שפוטר שלא כדין לא יכול עכשיו לשבת בבית רגל על רגל ,לומר שלא בא לו לעבוד ,יחכה לתום תקופת
ההתיישנות ואז יתבע פיצוי על כל התקופה שעברה .המשפט לא מתיר זאת.
אבל ,מה המשמעות של חובת הקטנת הנזק כאשר הפיטורים הם שלא כדין? האם זה אומר שהעובד עכשיו חייב
לחפש כל עבודה כמה שיותר מהר מהרגע שהוא פוטר? או שאולי אנו צריכים להגיד שזכותו להיאבק על פיטוריו,
ואם כן ,אז לכמה זמן? חודש? שנה? 10שנים?
569
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בנסיבות של חוזה העבודה ,הפסיקה קבעה שבשל חובת הקטנת הנזק ,יש לנכות מהסכום שנפסק לעובדת את השכר
והתשלומים הנלווים שהיא השתכרה במהלך אותה תקופה ,או שהיא הייתה יכולה להשתכר בשקידה סבירה
באותה תקופה.
פס"ד פניבלוב
באותו מקרה הסביר בית הדין מספר עקרונות בנושא הזה.
ראשית ,אם התובע ביקש אכיפה ,ולכך נתייחס בהמשך למצבים בהם העובד מבקש לחזור למקום העבודה ,במצב
כזה כשביה"ד קובע שהחוזה הופר ופוסק של אכיפה ,אז עקרון הקטנת הנזק לא חל.
אבל ,כשהתובע תובע פיצוי בגין הפרה ולא אכיפה ,וזה לא משנה אם מדובר בחוזה לתקופה קצובה או לתקופה
בלתי-קצובה ,אז חובת הקטנת הנזק כן חלה ,היא כן חלה בכל תביעה ממונית .במשך תקופה מסוימת מאפשר
ביה"ד לעובד להיאבק על עבודתו .אם הוא לא מצליח ,העובד צריך לחפש ברמת שקידה סבירה עבודה אחרת ,אבל
לא כל עבודה ,אלא עבודה שהיא ברמת שכר וברמת סטטוס דומה למה שהיה רגיל לה ,מה שנקרא "עבודה
מתאימה".
עם זאת ,ככל שהזמן עובר יש גם ציפייה שהעובד כן יהיה מוכן להתפשר .בסה"כ יש כאן פסיקה שמתבססת על
היגיון ישר ,אבל חשוב לזהות שטמון פה גם שיפוט ערכי ביחס לשאלה מהי עבודה מתאימה? מה היא שקידה סבירה
לחפש עבודה?
570
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ניקח את המקרה של פניבלוב .פניבלוב הייתה אחות במוסד סיעודי .מובטח לה שהיא תמשיך לעבוד במעון
הגריאטרי בו עבדה במשך 3שנים לאחר קורס שהיא יוצאת ללמוד .כמה חודשים לאחר ששבה מהקורס היא
מפוטרת .היא מגישה תביעה ובעקבות התביעה המעסיק מציע לה לחזור .במסגרת ההליך ,המעסיק מעלה כנגד
העובדת כל מיני טענות סרק של תפקוד לקוי .עקב כך ,העובדת מסרבת לחזור ואז טוען המעסיק שהיא לא מוכנה
להקטין את נזקה ,הרי הוא הציע לה לחזור למקום העבודה...
באותו מקרה ביה"ד מפעיל שיפוט ערכי וקובע שבנסיבות כאלה אין לצפות שהעובדת תסכים לחזור ולעבוד עבור
מעסיק שפגע בה .אבל קחו בחשבון שגם קביעה כזו נתונה למסגרת הכללית לפיה הכל תלוי בנסיבות העניין ,לכן
כדאי לקרוא היטב את פרטי פסק הדין.
שוב ,כמו לגבי אינטרס הציפייה ,גם לגבי חובת הקטנת הנזק אין לנו בדיוק כללים ברורים .יש לנו סטנדרט די
עמום שדורש פרשנות אינטנסיבית קונטקסטואלית של ביהמ"ש.
571
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שימו לב לפער שיש כאן בין ההלכה שאנו מכירים מדיני החוזים ,לפיה אשם בכלל לא אמור להיות סוגיה רלוונטית
בקביעת הפיצוי ,לבין המצב שאנו רואים הלכה למעשה בפסיקה של ביה"ד לעבודה ,שכן משקלל את האשם בגובה
הפיצוי.
בחנו את פסקי הדין שקראתם לשיעור הזה וראו מה הפיצוי שפסק בית הדין ומדוע .האם זה הגיוני בעיניכם?
לסיום הדיון בפיצויים ,נאמר כמה מילים על התפטרות שלא כדין .כאן לכאורה ,הדיון הוא פשוט יותר מפני שנטל
הקטנת הנזק של המעסיק הוא קל יחסית .הוא צריך בסה"כ למצוא עובדת חדשה .יכול להיות שהוא יוכל לנייד
עובד אחר כדי שיכסה על העובדת שהתפטרה ,גם אם ההתפטרות היתה שלא כדין .אולי הוא יכול לגייס עובד חדש.
כדי לזכות בפיצוי ,המעסיק יצטרך להוכיח שהוא ניסה להקטין את נזקו ושהוא לא הצליח למצוא עובד אחר .הוא
צריך להראות שהעובד שהתפטר הוא כל כך ייחודי ,שאף עובד אחר לא יכול היה לבצע את העבודה במקומו.
מהסיבה הזו אנו רואים מעט מאד פסיקה של פיצויים על התפטרות שלא כדין ,ובעיקר נראה פסיקת פיצויים על
פיטורין שלא כדין.
מה עם סעד האכיפה? כאן ההלכה בעבר היתה פשוטה; סעיף )2(3לחוק התרופות קובע שאי אפשר להורות על
אכיפה בעין כשמדובר בחוזה למתן שירות אישי .החשש כאן הוא חשש מעבדות .החוק קובע שסעד האכיפה לא
מתאים ביחסי עבודה ,אנחנו לא נכריח מישהו לעבוד אצל מישהו אחר ,אבל הדבר כן תלוי בפרשנות המונח "שירות
אישי" .ביחס לכך היתה לנו התפתחות פסיקתית מעניינת.
572
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בג"ץ צ ו רי
בשנת 1973ניתן בג"ץ צורי .באותו מקרה ,הפך בג"צ באופן יוצא דופן פסק דין של ביה"ד לעבודה.
ביה"ד לעבודה קבע שאכיפה בדר"כ אינה סעד מתאים בקשר העבודה .אבל הוא הוסיף שיש לדון בכל מקרה לגופו.
התפיסה של ביה"ד היתה שהאיסור לאכוף חוזה למתן שירות אישי בחוק החוזים חלה בעיקר כשמדובר בקשר
עבודה אינטימי ,אולי אצל מעסיק קטן .אבל שזה לא אומר שאי אפשר להחזיר לעבודה אדם שעבד במקום עבודה
גדול .בצורי בג"ץ הפך את ההלכה הזו של בית הדין וקבע שלא ניתן לאכוף את חוזה העבודה בכל מקרה ,כי חוזה
העבודה ,מעצם טיבו ,הוא חוזה למתן שירות אישי.
מאז אותה הלכה היסטורית ונוקשה ,גם ביה"ד וגם בג"ץ נגסו בהלכת צורי וכיום ישנה הסתייגות מההלכה הגורפת
גם בביהמ"ש העליון.
ההסתייגויות מאי התאמת סעד האכיפה בהקשר של יחסי העבודה מופיעות תחילה כשורה של חריגים נקודתיים
שלאט לאט מתרחבים .למשל ,בתחילת הדרך ,הערכאות קובעות שכאשר הפיטורים פוגעים בזכות חוקתית (כמו
הזכות להתארגנות) אפשר להעניק לעובד את סעד האכיפה .כך למשל ,אם הפיטורים מפרים את חירות
ההתארגנות ,במקרים כאלה אם אנחנו ניתן למעסיק את האפשרות לפצות ,משמעות הדבר תהיה שהוא יכול
"לקנות" הפרה של זכות חוקתית .הוא יכול לשבור את ההתארגנות בכסף .ביה"ד פסק כך בעבר גם מבלי שהיה
סעיף חוק ספציפי ,אבל נזכיר עכשיו שכשמדובר בפיטורים שפוגעים בחירות ההתארגנות ,כיום יש לנו את סעיף
33י לחוק הסכמים קיבוציים ,שקובע הסדר חקיקתי מפורש שמעניק לביה"ד את האפשרות להוציא צו מניעה או
צו עשה להשבת העובד לעבודה וזאת על אף האמור בסעיף )2(3לחוק החוזים (תרופות).
בדומה ,נקבע שכאשר הפיטורים נעשים בניגוד לחוק ,ניתן להעניק סעד של אכיפה .כך למשל ,אם מעסיק מפטר
עובדת בהיריון בניגוד לחוק עבודת נשים .גם כאן ,לפעמים ישנו סעיף חוק ספציפי שמאפשר את ההשבה לעבודה,
אבל ביה"ד פוסק כך לעתים גם בהיעדר הוראת חוק .במצבים כאלה נותן בית הדין ביטוי לכך שהפרת החוק היא
חמורה יותר מהפרת חוזה .ולכן במקרים האלה צריך לאפשר השבה של העובד למקום העבודה.
כמו כן ,קבעה הפסיקה כי יכול להיות סעד אכיפה כאשר הפיטורים נעשו בניגוד להוראות שבהסכם קיבוצי .כזכור,
ראינו שבהסכמים קיבוציים ,דווקא הסעד של פיצויים הוא הסעד הנדיר ואילו הסעד המקובל הוא להשתמש בצווי
573
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עשה ואל תעשה .במקרה הזה ,אם העובד פוטר בניגוד להסכם קיבוצי ,הסעד הטבעי יהיה לקיים את הוראות
הקיבוצי ולהחזיר את העובד למקום העבודה.
לבסוף ,נקבע שיתכן סעד של אכיפה שמדובר בעובד מדינה ועובד בשירות הציבורי .לפי ביהמ"ש העליון,
כשמפטרים עובד שלא כדין משירות המדינה ,הרי שהפיטורים בטלים ע"פ המשפט המנהלי ולכן אין כאן ממש
אכיפה והשבה לעבודה ,לפחות לא רק זה ,אלא צריך להבין את המצב המשפטי כמצב של איון של פיטורים בגלל
הפרה של המשפט המנהלי.
עם הזמן ההלכה הזו התרחבה מעבר למדינה גם לגופים דו מהותיים.
ההצטברות של החריגים הקטגוריאליים האלה כרסמה מאד בהלכת צורי .ואכן עם השנים בית הדין הרחיב את
החריגים והביע נכונות גדולה יותר להעניק סעד אכיפה בכל מיני מקרים.
ההלכה בפרשת רבקה אלישע נ' אוניברסיטת ת"א מהווה סיכום וגיבוש של ההלכה והכרסום בהלכת צורי ,לפחות
איפה שהיא עומדת כיום.
באותה פרשה ביה"ד מבהיר מהם השיקולים שיש לבחון כאשר העובדת מבקשת שיאכפו את החוזה שהופר כנגד
המעסיק וישיבו אותה לעבודה.
בהלכות מאוחרות יותר וביניהם פס"ד שלא נתבקשנו לקרוא ,הלכת פונדקי ,מצטרף גם בג"ץ לעמדה הזו.
574
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בפרשת אלישע מונה ביה"ד את השיקולים שיש לשקול לצורך מתן סעד האכיפה:
חומרת הפגם בפיטורים ותום ליבו של המעסיק. •
הערך שנפגע בפיטורים – נרצה למשל לתת משקל מיוחד לפגיעה במישור החוקתי כמו פגיעה בשוויון או •
בזכות התארגנות.
אופיו של המעסיק – בית הדין ייטה לתת סעד של ביתר קלות כשמדובר במעסיק ציבורי או אפילו במעסיק •
דו-מהותי .סעד האכיפה אצל מעסיק פרטי עדיין נדיר מאד.
ההקשר התעשייתי -מהו סוג העבודה? האם ניתן להשיב את מערכת היחסים על כנה? עד כמה זה ריאלי •
להחזיר את אותו אדם למקום העבודה מבחינת מערכת היחסים? יש לזכור שפעמים רבות צו של בי"ד לא
יכול לשקם מערכת יחסי עבודה שאבד בה האמון ובית הדין מבין זאת.
האם חל הסכם קיבוצי? כמו שאמרנו ,אם הפיטורים נעשו בניגוד להסכם קיבוצי ,כן תהיה נטייה חזקה •
יותר לסעד של לאכיפה.
השפעת הסעד על העובד הספציפי ועל יחסי העבודה במקרה הקונקרטי ובנסיבות הספציפיות מקום •
העבודה ,ראו את הדיון באלישע בנושא הזה.
חלוף הזמן – לפעמים התביעות האלה לוקחות זמן רב ,עבר כבר הרבה זמן ,התפקיד אויש מחדש ,השתנו •
הדברים והתפקיד אולי אפילו כבר לא קיים .במקרה כזה ,גם כן יש לשקול את חלוף הזמן כשיקול נגד
אכיפה.
לכן בשורה התחתונה ההלכה כיום אומרת שסעד אכיפה הוא כן סעד שקיים נגד המעסיק .עדיין לא עושים בו
שימוש רב בכלל ובוודאי לא בסקטור הפרטי .אבל בנסיבות מסוימות ,לאור השיקולים שניתנו לנו בפסה"ד בעניין
רבקה אלישע הוא כן צעד אפשרי ונראה אותו יותר אצל מעסיק ציבורי .אצל מעסיק פרטי נעשה בו שימוש בעיקר
במקרים קיצוניים יחסית ,של פגיעה בזכות חוקתית או בחוק מגן.
לבסוף ,יש לציין ,שלהבדיל מאכיפה כנגד מעסיק ביה"ד לא מפעיל את סעד האכיפה כנגד עובד .אנו רואים את זה
למשל בפסק הדין האזורי בעניין אינטל .שם בית הדין לעבודה אמר שגם אם העובדת הפרה את החוזה וגם אם
מדובר בחוסר תו"ל היא תשלם פיצויים ,אבל לא יחייבו אותה לחזור לעבודה בניגוד לרצונה .סעיף )2(3לחוק
החוזים (תרופות) חי וקיים כשההפרה נעשית ע"י העובד.
במקטע זה הכרנו את הסעדים החוזיים ,פיצויי ציפייה שמתוחמים בנטל הקטנת הנזק ואת השימוש הנדיר יחסית,
אבל האפשרי ,בסעד האכיפה.במקטע הבא נעבור להכיר את הפיצויים שקמים מכוח חקיקת המגן.
הצגנו במקטע הקודם את סוגי הסעדים בעת פיטורים והתפטרות והתמקדנו בסעדים החוזיים .עכשיו נפנה לבחון
את הזכויות מכוח חוקי המגן ונוסיף בסוף המקטע גם התייחסות קצרה למרכיבים נוספים בדיני הפיטורים.
575
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.1מבחינת דרישת השנה ,אמנם החוק דורש וותק של לפחות שנה ,אבל בסעיף 3החוק מגדיר חזקה עובדתית
לפיה עובד שפוטר בסמוך לתום שנת העסקתו הראשונה ,אנחנו נראה את הפיטורים שלו כאילו נעשו כדי
להתחמק מתשלום פיצויים ולכן בכל זאת המעסיק יהיה חייב בפיצוי.
.2שנית ,החוק קובע שהפיצויים יינתנו לעובד שפוטר ,אבל החוק גם מונה שורה של נסיבות בהן התפטרות מקנה
זכות לפיצויי פיטורים .החשובה ביותר מבחינתנו עד כה הייתה זו של סעיף 11א ,שלמדנו בתחילת הסמסטר.
עובד שהתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בנסיבות שלא ניתן לצפות שימשיך לעבוד זכאי לפיצויי
פיטורים .מה שמייחד את הסעיף הזה הוא שמדובר בהתפטרות שדומה במהותה לפיטורים ולכן ישנה זכאות
לפיצוי.
576
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
.3החוק קובע גם שורה של חריגים בסעיפים 6א 9-בהם בשל אינטרסים חברתיים רחבים ,עובד שהתפטר עדיין
ייהנה מפיצויי פיטורים מהמעסיק שלו .אם נסתכל בסעיפים האלה ,מרבית הנסיבות המנויות בהם מתייחסות
לצרכים חברתיים חיצוניים ליחסי העבודה .למשל ,מתן הזדמנות להורה לבחור בגידול ילד שזה עתה נולד,
הבטחת הכנסה לאישה שנכנסת למעון לנשים מוכות או לאדם שהתפטר מהעבודה בגלל צורך לטפל בבן משפחה
חולה או במצב בריאותי לקוי שלו עצמו ,וכן מעבר ליישוב בפריפריה .ביחס למצבים האלה עולה השאלה ,האם
ראוי להטיל את העלות שבפיצויי פיטורים על המעסיק ולא על המדינה שהיא זו שרוצה בקידום אותם ערכים
חברתיים? מהי חלוקת הנטל הנכונה לדעתכם בין המעסיק למדינה במקרים כאלה?
.4סעיפים 9ו9א מספקים מענה לפרקטיקות העסקה שפוגעות ברצף התעסוקתי ובהם חילופי קבלנים במקום
העבודה ואי חידוש חוזה לתקופה קצובה .קראו את הסעיפים האלה בעיון ,הם מתקשרים לדיון שלנו ביחידות
שעסקו ביחסי עובד מעסיק ,שם ראינו איך הדין מנסה לספק מענה חלקי לבעיות שנובעות מפרקטיקות חוזיות
שמובילות לשלילת זכויות עובדים .גם חוק פיצויי פיטורים עושה זאת.
מבחינת התשלום ,התשלום של פיצויי פיטורים הוא לכאורה די פשוט :חודש על כל שנת העסקה על פי המשכורת
האחרונה של העובד .החישוב הזה מופיע בסעיף 12לחוק ומפורט בסעיף 4לתקנות פיצויי פיטורים שעוסק בחישוב
הפיצוי.
אם כן מדובר בפיצוי לפי המשכורת האחרונה .למה המשכורת האחרונה? המשכורת הזו נוטה להיות גבוהה יותר
מהמשכורת ההתחלתית ,כי שכר נוהג לעלות עם הזמן ,לא תמיד ,אבל בד"כ.
המטרה כאן אם כן היא לייקר את פיטוריו של עובד וותיק .גם כי הפיטורים גבוהים יותר בגלל הוותק (הוא עבד
יותר שנות עבודה) ,אבל גם השכר שעל בסיסו מחושב הפיצוי יהיה גבוה יותר ,יש כאן הרתעה כפולה.
עם זאת ,התקנות בסעיף 6ו 8 -מציינות שאם היה שינוי בשכרו של העובד בשכר האחרון ,יחושב שכרו כאילו לא
היה בו השינוי או ההפחתה .גם זה מנסה להגן על העובד.
גובה השכר בבסיס החישוב מצוי גם הוא בתקנות האלה.
סעיף 1לתקנות קובע מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים .התקנות קובעות
שהרכיבים האלה כוללים את שכר היסוד ,תוספת וותק ,תוספת יוקר מחייה ותוספת משפחה .תוספות אחרות לא
נחשבות כשכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
ישנה פסיקה נרחבת שעוסקת בשאלה מה נכנס לשכר לצורך הפיצויים ומה לא .הפסיקה הזו קבעה למשל שתוספות
קבועות כן נכללות בשכר לעניין חישוב הזכות ותוספות אחרות לא.
577
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
578
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מעביד שלא חל עליו תקנון המשמעת במסגרת הסכם קיבוצי שחל על הצדדים ,לא יכול סתם כך לנקוט מיוזמתו
צעדים כאלה.
כאן נכנס סעיף ,17שמאפשר שלילה או הפחתת פיצויים במקום שאין בו הסכם קיבוצי שחל על הצדדים .הסעיף
קובע שבמצב כזה ,המעסיק יצטרך לפנות לביה"ד כדי לאשר את שלילת או הפחתת הפיצויים .שימו לב שגם
כשאין הסכם קיבוצי שחל על הצדדים הסעיף עצמו מפנה לביה"ד שיכריע על פי הכללים ההוראות שבהסכם
הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים .הלכה למעשה ,האמירה הזו מפנה לתקנון המשמעת של
התעשייה ,תקנון משנת 1977שחל עד ימינו אנו.
החוק מנסה לקבוע הבדל משמעותי בין מעסיק במקום עבודה מאורגן ,שיכול להחיל את הצעד הזה מבלי לפנות
לבית הדין ,לבין מעסיק במקום עבודה לא מאורגן .מעסיק שחל עליו הסכם קיבוצי ,יכול לפטר עובד מבלי לתת לו
פיצויי פיטורים אם הוא פעל לפי ההסכם ,לפי תקנון המשמעת .לעומת זאת ,מעסיק במקום עבודה לא מאורגן,
למשל מעסיק בהייטק שרוצה לפטר ללא פיצויי פיטורים ,צריך לפנות לבית הדין ולקבל היתר.
זה בתיאוריה .הלכה למעשה ,בדיקת הפסיקה בתחום מעלה שבפועל מעסיקים לא הולכים ומבקשים צו
מבימה"ש מראש שיאפשר להם להפחית פיצויי פיטורים ,אלא פשוט עושים זאת על דעת עצמם גם כאשר לא חל
עליהם הסכם קיבוצי .אז כשהעובד תובע ,המעסיק משתמש בסעיף 17כסוג של טענת הגנה .אבל לרוב עובדים
לא תובעים את המעסיק רק בעילה זו .הם ישלבו את העילה הזו בתביעה נרחבת יותר .יש להניח שעבודים רבים
במשק שפיצויי הפיטורים שלהם נשללים בניגוד לחוק לא תובעים.
579
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שימו לב ,שלמרות שזו פרקטיקה נוהגת ,של שלילת פיצויי פיטורים מבלי לפנות לבית הדין ,זו סטייה מהוראות
החוק שמראה לנו בדיוק את הבעייתיות של יצירת הגמשות מעין אלה בתוך החוק.
הלכת אורבך
ראינו את הדיון בסעיפים האלה בהלכת אורבך .באותו מקרה ,מהנדס נחשד כמי שהתחיל לתכנן עסק מתחרה
בעוד עובד אצל המעסיק .המעסיק מפטר אותו וגם מבקש לשלול לו את פיצויי הפיטורים .ביה"ד באורבך מבחין
בין הפרת החוזה של העובד לבין הזכות לפיצויי פיטורים שמקורה בחוק .הוא מבהיר שהפחתה או שלילה של
פיצויי פיטורים יכולה לבוא רק במסגרת סעיף 16או 17לחוק פיצויי פיטורים.
באותו מקרה לא היה הסכם קיבוצי ועל כן הסעיף הרלוונטי שלנו הוא סעיף .17ביה"ד פונה להסכם הקיבוצי שחל
על המספר הגדול ביותר של עובדים ,אותו תקנון עבודה שהזכרנו קודם ,ומוצא שהתנהגות העובד לא מצדיקה
שלילת פיצויי פיטורים כי בפועל הוא פנה רק ללקוחות פוטנציאליים ולא ללקוחות שהם כבר של המעסיק ולכן
העונש החמור של שלילת פיצויים לא חל .אבל ,מכיוון שהוא פעל באופן לא הולם ביה"ד כן הפחית את פיצויי
הפיטורים ב.15% -
ישנם שני סעיפים נוספים בחוק שמאפשרים הגמשה של פיצויי פיטורים.
סעיף 28מאפשר לשלם שכר שכולל בתוכו מראש את פיצויי הפיטורים ,אבל הדבר הזה מצריך אישור של שר
הכלכלה .שימו לב שהסעיף הזה הוא בניגוד לעקרון שלמדנו בדיון בחוקי המגן לפיו יש איסור על שכר כולל ,גלובלי.
כאן החוק עצמו כן מתיר את זה ,באישור השר (זאת אומרת שיש לנו פה מנגנון הגנה) .השר יכול לאשר מעין שכר
גלובאלי רק לעניין פיצויי פיטורים.
סעיף הגמשה נוסף הוא סעיף 29שמאפשר להגיע לפשרה על פיצויי פיטורים .גם סעיף זה הוא לכאורה בניגוד
להלכות הכלליות שיש לנו לעניין הקוגנטיות .זהו למעשה חוק המגן היחיד שמאפשר לצדדים להתפשר על
הוראותיו ,להגיע לפשרה ,כאשר המגבלה היחידה היא שההסכם לעניין הוויתור על פיצויי הפיטורים יהיה מפורש
ובכתב.
אבל ,הסעיף החשוב ביותר לעניין הסטייה מהעיקרון הפשוט של חובת פיצוי של חודש שכר לכל שנת עבודה של
עובד שפוטר נמצא בסעיף 14לחוק.
581
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מצד אחד ,המעסיק צריך להפריש מדי חודש לפחות 6%לקרן פיצויי פיטורים .זוהי עלות שמועמסת כולה על
המעסיק .במצב דברים כזה ,ההרתעה למעסיק שיחשוב היטב לפני שהוא מפטר עובד וותיק שזכאי לפיצוי של
חודש על כל שנת העסקה על בסיס השכר הגבוה האחרון פוחתת באופן משמעותי ,כי ממילא המעסיק כבר הפריש
סכום נכבד מדי חודש לאורך כל תקופת ההעסקה.
כתוצאה מכך ,העובד נותר עם פחות הגנה בפני פיטורים .אם נשאר גורם הרתעה כאן בכלל ,אז הוא דווקא מופנה
כלפי העובד ,בהתאם להוראות סעיפים 16ו 17 -לחוק שעוסקות בשלילת הזכות לפיצויי פיטורים.
אבל -וזה משמעותי -במרבית המקרים העובד ייהנה מהכספים שנצברו בקרן הפנסיה בין אם פוטר ובין אם
התפטר ,הדבר מקנה לעובד הרבה יותר גמישות ובטחון.
582
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ואכן ההסדר של הפרשה חודשית על חשבון או במקום פיצויי פיטורים ,תוך הענקת הסכום שהופרש לעובד
שפוטר או התפטר ,מרחיבה את התכלית של הגנה סוציאלית לעובד ומטשטשת ואולי אפילו מבטלת את ההבחנה
בין עובד שפוטר לעובד שהתפטר ואת ההרתעה שהיתה טמונה בכך.
כאמור ,בצד תכלית זו בבסיס החוק היתה גם תכלית אחרת ,שביקשה להרתיע מעסיקים מלפטר עובדים ובעיקר
עובדים שמועסקים במשך שנים רבות .הכלל של חודש שכר על כל שנת עבודה הגן על עובדים מבוגרים .הכלל
הזה גיבה את האמירה שנתקלנו בה לאורך הסמסטר בבית הדין ,שלעובדים יש זכות מעין קניינית במקום העבודה.
פרק הזמן הארוך ששהו במקום העבודה העניק להם את הזכות הזו .אבל בהסדר שבו מפרישים מדי חודש ,ובעיקר
כשההפרשות באות במקום פיצויי פיטורים אז התכלית ההרתעתית נחלשת או אפילו נעלמת כליל.
האם לדעתכם איסור אפליה של עובדים מבוגרים יכול להוות תחליף להגנה הזו? תיאורטית ,זה יכול להוות תחליף
חלקי ,אבל כמו שראינו ,הקושי של הוכחת אפליה על בסיס גיל מראה שזה לא יכול להיות תחליף של ממש ,זה לא
יכול להיות תחליף אפקטיבי שירתיע מעסיקים מלפטר עובדים מבוגרים.
לכן יש לתת את הדעת על כך שהרחבת הכיסוי הסוציאלי לציבור גדול של עובדים ,גם אלה שהתפטרו וגם אלה
שפוטרו ,בא ביחד עם צמצום אחריות המעסיק כלפי עובדים מבוגרים וותיקים יותר ומקל על המעסיק עכשיו
לפטר עובדים כאלה מבלי לחשוש מההשלכות הכלכליות של הפיטורים האלה על העסק.
583
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שאלות מסוג זה עלו גם בהקשרים אחרים ,לדוגמא בראשית תקופת הקורונה המדינה קבעה שעובדים שנמצאים
בבידוד ,כלומר עובדים שאינם חולים אלא שרק נמצאים בבידוד לצורכי קטיעת שרשרת ההדבקה ,יקבלו דמי מחלה
מהמעסיקים .בעוד שהמעסיקים טענו ,שאם המדינה רוצה לקדם מטרה חברתית של בידוד לצורכי צמצום
ההדבקות ,מטרה מאד חשובה לכשעצמה ,אז התשלום צריך להיעשות ע"י המדינה ולא ע"י המעסיקים .זכרו
שהשאלה הזו היתה גם בבסיס הדיון בפסה"ד קיבוץ החותרים בו דנו בתחילת יחידה זו ושנחזור אליה בסוף
היחידה.
לסיום הדיון בחוק פיצויי פיטורין ,נשים לב לנקודה נוספת :המעבר לחיסכון לקרן פיצויים מכוח סעיף 14גם
הפחית משמעותית את חשיבות סעיף 11א ,בו עסקנו בהרחבה בתחילת הקורס בדיון החוזי שלנו .כי אם לעובד
ישנה קרן פיטורים שכזו ,אז הוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בין אם פוטר ובין אם התפטר ,וזאת בין אם התפטר
בשל הרעת תנאים מוחשית או מכל סיבה אחרת.
584
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
עם זאת ,החוק בסעיף 6מאפשר לפדות את זכות ההודעה המוקדמת תמורת כסף .תמורת הודעה מוקדמת ,משני
הצדדים ,היא בגובה השכר עם כל התוספות וכל התנאים הנלווים שלהם .לפיכך ,אם עובד מתפטר ללא הודעה
מוקדמת ,הוא יהיה חייב לשלם למעסיק תמורת הודעה מוקדמת.
סעיף 10לחוק מכיר בנסיבות בהן ניתן לפטר או להתפטר ללא הודעה מוקדמת וזאת בדומה לסעיפי שלילת פיצויי
פיטורים שראינו קודם לכן .גם בחוק הזה ניתן לשלול זכות להודעה מוקדמת .הזכות להודעה מוקדמת תישלל
מהמעביד או מהעובד במצב שאין לדרוש מהמעביד להשאיר את העובד הזה במקום העבודה או אין לדרוש מהעובד
לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת .למשל ,כך הדבר במקרה של עובד שגנב מצד אחד ומצד שני מקרים של הטרדה
מינית ,שאי אפשר לבקש מהעובדת להישאר במקום העבודה הפוגעני.
לכן ,מעסיק יוכל לשלול את הזכות מעובד באותן נסיבות בהן עסקנו בסעיפים 16-17לחוק פיצויי פיטורים ומנגד,
חובת ההודעה המוקדמת לא תוטל על עובד בנסיבות בהן אין לדרוש שימשיך לעבוד במקום העבודה.
ראינו את הדיון בתכליות ההודעה המוקדמת בהלכת אורבך שעסקה בשלילת דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
פסק הדין אמנם קדם לחוק הודעה מוקדמת ,אבל הדיון שם ברציונלים של הודעה מוקדמת נותר רלוונטי גם כיום.
585
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
ישנם מקומות עבודה גדולים ,בהם חלק מדמי החבר משמשים ליצירת קרן לעזרה הדדית שיכולה לסייע לעובדים
המפוטרים בהסתגלות בתקופה של מצוקה כלכלית לאחר פיטורים ואובדן מקום העבודה.
מקום שמדובר בפיטורי צמצום ,אפשר להסכים גם על הסכם פרישה מרצון .דוגמת זה שעמד לדיון בגלל ההיבט
המגדרי שלו בפרשת איתנה ניב (שלמדנו ביחידה של אפליה) .הסכם שכזה מאפשר לצמצם את כוח העבודה על ידי
תמריצים לעובדים שיעודדו אותם להתפטר בתנאים מיטיבים .בכך מי שרוצה מתפטר וזה חוסך את עוגמת הנפש
מעובדים אחרים שלא רוצים לעזוב את מקום העבודה ,גם בתנאים הטובים המוצעים להם.
586
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
שצריך לבחון .אין דרך אחת לענות על שאלת האחריות ולכן צריך לחשוב על חלופות ,על היתרונות ועל החסרונות
שלהן.
כך למשל ,בדנמרק היה מהלך עוד בשנות ה 90 -שבו הסכמה בין המדינה לארגוני עובדים והמעסיקים הובילה
לצמצום המגבלות על פיטורים מצד אחד ומצד שני להרחבה ניכרת של הזכות לדמי אבטלה לתקופה ארוכה וכמעט
ללא תנאים.
ההסדר הזה נקרא ,Flexicurityהמהפך הזה ,תחת הכותרת של שילוב שבין בטיחות לגמישות (,)flex+security
הסיט את האחריות לעובדים שאיבדו את עבודתם מהמעסיקים למדינה .תחת ההסדר החדש אליו הם הגיעו ,ניתן
עכשיו בדנמרק לפטר עובדים בקלות יחסית ,אבל עובד שפוטר לא ייוותר ללא מענה וללא רשת ביטחון חברתית.
זו תינתן לו ע"י המדינה .המדינה ומערכת ההסכמים הקיבוציים הן אלה שמבטיחות את העובד גם בתקופות של
מעבר בין עבודות ולא המעסיק .במובן מסוים ,מהווה מודל ה flexicurity -מגמה הפוכה מזו שראינו בחוק פיצויי
פיטורים .חוק פיצויי פיטורים מגלגל את האחריות גם להספקת רשת ביטחון כלכלית וגם לקידום מטרות חברתיות
אחרות -אל המעסיקים.
סיימנו כעת את דיוננו בסעדים בעת פיטורים .נעבור עכשיו לסיכום מהיר של היחידה ושל הקורס.
ביחידה הזו הבנו את המורכבות של מערכת הדינים הזו ועכשיו אנו גם יודעים איך לעבוד אתה בצורה טובה הרבה
יותר.
587
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
מונדלק :אני מסכים שיש כאן נקודות מבט מאד שונות על הדין ,אבל אפשר גם קצת לשים את הוויכוח הזה
בפרספקטיבה ולמשל ע"י השוואת דיני הפיטורים בין מדינות .ראו למשל את אינדקס ההגנה בפני פיטורים של
ארגון ה .OECD -על בסיס שורה של פרמטרים ,הארגון מעניק דירוג לכל מדינה לגבי מידת הגנה שהיא מעניקה
לעובדים מפני פיטורים .כשמסתכלים על ישראל בטבלאות ההשוואתיות ,מידת ההגנה מעט גבוהה מהממוצע .אבל
כשמפרקים את ההשוואה לשלוש קטגוריות – פיטורים אינדיבידואליים ,פיטורים קיבוציים והיכולת להעסיק
עובדים זמניים – אפשר לקבל תמונה יותר מדויקת.
588
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
589
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
בכל מה שנוגע לפיטורים אינדיבידואליים ,למשל אי התאמה ,משמעת ,שינויים בצרכי המעסיק -בישראל יש
הגנה גבוהה יותר מהממוצע של ה .OECD -אנחנו רואים שהיקף ההגנה בישראל יחסית גבוה ,אם כי לא גבוה
כמו בחלק ממדינות אירופה.
אבל ,אם נסתכל מה הניקוד שניתן על סעיפים ספציפיים בשאלון ,שמתייחסים להגנת עובדים קבועים בישראל,
אנחנו רואים שהפרמטר העיקרי שמצביע על הגנה גבוהה מאד הוא זה של פיצויי פיטורים וזה בגלל גובה או שיעור
הפיצויים.
אמרנו שבישראל פיצויי הפיטורים הם חודש בשנה ,ללא הגבלה ,כלומר עובד שעבד 30שנה ומפטרים אותו יזכה
בסכום מאד משמעותי ,בעוד שבמדינות אחרות הסכומים בדרך כלל נמוכים יותר או מוגבלים בתקרה.
אבל אם בזה מתבטאת עיקר ההגנה על העובדים ,אז צריך להביא בחשבון את מה שראינו וזה שיש שינויים בחוק
פיצויי פיטורים שהפחיתו משמעותית את תכלית ההרתעה והרחיבו את תכלית הביטחון הסוציאלי ,שמאפשרת
קבלת פיצויים גם לעובדים שהתפטרו.
ההגנה על עובדים באמצעות הסכמים קיבוציים שהיתה שכיחה בעבר ,פוחתת משתי סיבות :ראשית ירידה
בשיעור הכיסוי של הסכמים קיבוציים ושנית ,היחלשות ההגנה על העובדים בחלק מההסכמים .למשל ,ישנם
הסכמים קיבוציים חדשים ,בהם הרעיון של קביעות בהדרגה נעלם ובד בבד תקופת הניסיון מתארכת .לכן הדירוג
של ישראל ככזו שמספקת הגנה משמעותית לעובדים קבועים ,כנראה צריך להיות מעט פחות מרשים ממה שנדמה
בהתחלה.
590
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
כעת נראה מה קורה כשבוחנים הגנות בפני פיטורים קיבוציים .כאן ישראל כבר לוקה ברמת הגנה נמוכה במיוחד,
ללא שהמדינה מתערבת לפני שקבוצת עובדים מאבדת את עבודתה .התערבות של המדינה לפני שקבוצת עובדים
מאבדת עבודתה .אם חושבים על סגירת מפעלים ,בעיקר בפריפריה ,ההשלכות החברתיות של אובדן עבודה חורגות
בהרבה מהמצוקה של עובד זה או אחר שפוטר .המשבר פוגע במשפחות רבות ובקהילה המקומית כולה.
ישנה הוראה אחת בחוק שירות התעסוקה שמחייבת להתריע בפני פיטורים קיבוציים משמעותיים ,אבל זו הוראת
חוק שלא מקיימים אותה.
גם מנגנוני ההכשרה המקצועית בישראל הם חלשים מאד .כפי שנאמר בשפה המקצועית המאד זהירה בדו"ח
הוועדה לקידום תחום התעסוקה לקראת שנת ,2030הוועדה אומרת "במסגרת עבודת הוועדה עלתה התובנה כי
כיום יש מיצוי חלקי בלבד של פוטנציאל הצמיחה של העובדים בחציון התחתון" .כלומר ,יש כאן הכרה ברורה
שהאוכלוסייה ברמות השכר והסטטוס החברתי הנמוכות יותר פגיעה לחסר באחריות המדינה.
591
דיני עבודה תשפ"ב – פרופ' הילה שמיר – מחברת תמלול השיעורים המקוונים -בעריכת טליה אלקיים סברדלין ודניאל מדר
הילה :אני חושבת שההשוואה שהצגת באמת מאפשרת לנו להתגבר על המחלוקת הראשונית .הקורס כולו עסק
בהצגת שלושה מימדים של דיני העבודה ,שהם ראי של תפיסות מתחרות לגבי שאלות של אוטונומיה ,אחריות ,צדק
חלוקתי ,שוויון וסולידריות .העיסוק בדיני פיטורים מדגים את נקודת המוצא לקורס ,לפיה לממד ההסכמי יש
בכורה .על כן ראינו שבמקומות עבודה לא מאורגנים יש מבנה בסיסי של חוסר סימטריה בין עובדים למעסיקים,
במסגרתה לפררוגטיבה הניהולית יש משקל רב מאד.
היחלשות העבודה המאורגנת וההגנות שסיפקו הסכמים קיבוציים לעובדים במסגרת הליכי פיטורים יצרו את
"אפקט שעון החול" שהזכרנו לאורך הסמסטר .הדבר חיזק מאד את הזירה ההסכמית ,אותה זירה של חוסר
סימטריה ,ומצד שני הביא את ביה"ד ואת המחוקק לייצר נורמות ציבוריות מגינות לעובדים .המדינה ,אם כן,
לקחה את תפקידי ההסכם הקיבוצי באמצעים רגולטוריים ,אבל זכויות לעובדים מכוח פרשנות ביה"ד או חוק עלי
ספר אינן משתוות לכוח הקיבוצי שהיה קיים בעבר.
כי ראינו כבר בדיון שלנו בחוקי מגן ,שקשה מאד לאכוף ולממש זכויות כאלה והן נתקלות במציאות של הפרות ואי
ציות נרחב .ההגנות האלה הן הרבה יותר חלשות מההגנות שיש לעובדים כשיש להם הסכם קיבוצי וכאשר יש להם
ארגון עובדים שנלחם על זכויותיהם.
אם נחזור לשעון החול והיררכיית הנורמות של משפט העבודה ,הרי שדיני הפיטורים מדגימים את הדינמיקה
שתיארנו .הנורמה האמצעית של הממד הקיבוצי הולכת ומצטמקת ונדחסת כלפי מעלה לכיוון של יותר רגולציה
וכלפי מטה לכיוון של יותר שוק.
כתוצאה מכך ,מבחינת ההגנה על העובדים ,מצבם של רבים מהעובדים כיום הוא פחות מוגן ממה שהיה בעבר.
בתהליך הזה גם נוצרת הבחנה עמוקה בין עובדים שעדיין מועסקים במודל הוותיק של העסקה בחוזה לתקופה
בלתי קצובה ,עם הגנה קיבוצית אפקטיבית ויציבות תעסוקתית ומולם הולכת ומתרחבת שורת עובדים נותני
שירותים ,שמועסקים בתצורות העסקה שונות ,עם זכויות מופחתות ,ובהתאם לתפיסה כי הם גם ממילא הגיעו
לעבוד באופן זמני ,אז אולי הם גם לא זקוקים להגנה בפני פיטורים בכלל.
אמנם ההגנות הרגולטיביות הולכות ונערמות זו מעל זו ויוצרות את אותו תל מורכב של זכויות עובדים שתיארנו
ביחידות האחרונות ,אבל ספק עד כמה באמת ההגנות הרגולטיביות מעניקות הגנה משמעותית לעובדי בפני
פיטורים.
מונדלק :זה לא אומר שהתחושה של המעסיקים שנורא קשה לפטר בישראל היא לא נכונה .למעסיקים שצריכים
להתמודד עם אותם תלי תלים של הוראות רגולטיביות זו מטלה לא פשוטה .מעסיקים שומרי חוק צריכים לעבוד
בסביבה ממושפטת יותר ממה שהיתה אי פעם .מעסיקים במקומות עבודה לא מאורגנים חווים היום סביבת עבודה
עם מערך זכויות וחובות הרבה יותר מורכב ממה שהיה להם בעבר .אולם ,הלכה למעשה ,אם הם יודעים להפעיל
נכון את הכללים ,אם הם יודעים לעשות שימוש נכון בהליך השימוע ,כזה שגם מיטיב עם החברה ,ויודעים להימנע
מטעויות קריטיות כמו פיטורי עובדת בהיריון או את מי שמוביל התארגנות עובדים ,אז בסך הכל ניתן לגייס ולפטר
במסגרת רגולטיבית שמאפשרת מרחב תמרון מאד גדול למעסיקים.
זה מאפשר לנו סיום ,שמחבר לנו בין כל חלקי הקורס ומזמין אותנו לשקול תחום מרתק ,גם להמשך הלימודים
האקדמיים בקורסי המשך כאן בפקולטה ,בחוגים אחרים באוניברסיטה וכמובן גם בפרקטיקה המרתקת של דיני
העבודה.
592