‫קסם של אמת‬

‫הקוסם עמד מול שערי העץ העתיקים המובילים לחצר הארמון‪ .‬לאדם המסתכל מהצד‪ ,‬היה נראה‪,‬‬
‫מסתבר‪ ,‬שהאיש מסתכל על הגילופים היפים של הדלתות‪ ,‬שתיארו את קורות "המלחמה הגדולה"‬
‫(המלחמה מול השדים ששלטו עד אז בעולם בני האדם‪ ),‬בצורה מקוצרת‪ ,‬שבעקבותיה נבנה הארמון‬
‫לפני יותר מאלף שנה‪ .‬אך‪  ‬כיון שהאיש היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬קוסם‪ ,‬ההתבוננות שלו כללה עוד דברים מלבד‬
‫הסתכלות רגילה‪.‬‬
‫"השער מנוטרל‪ ",‬אמר הקוסם לאדם שעמד מימינו‪ ,‬שמילא כרגע את תפקיד "שר הצבא החלופי"‬
‫לאחר שקודמו נהרג בקרבות‪" .‬האמת‪ ",‬הוא המשיך באיטיות‪" ,‬זה כמעט היה קל מדאי‪ .‬מלבד קסם‬
‫נעילה בסיסי וכמה קללות פשוטות‪ ,‬השער חסר כל הגנה‪ ".‬‬
‫שר הצבא השתהה וליטף את זקנו באיטיות‪" .‬ואין סיכוי שפספסת משהו?" הוא שאל‪.‬‬
‫הקוסם הניד בראשו‪.‬‬
‫"אם כך‪ ",‬אמר שר הצבא‪" ,‬אני מניח שכדאי שנכנס‪ ,‬אנחנו מקווים שעד הזריחה המלך יהיה כבר‬
‫בידיים שלנו‪".‬‬
‫‪ ‬הקוסם ידע שהוא חושב את אותם מחשבות כמוהו‪  ,‬מה יקרה שהיום הזה סוף סוף יגמר‪ .‬אם הכל‬
‫יתנהל כפי התוכנית‪ ,‬והם יצליחו לתפוס את המלך עוד היום‪ ,‬משמעות הדבר היא הרבה יותר מניצחון‬
‫בקרב‪ .‬זה יהיה סוף של מרד עקוב מדם‪ .‬מרד שנמשך כבר כמעט שמונה שנים‪ .‬מרד שבו מתו יותר‬
‫ממחצית הממלכה‪ .‬‬
‫אבל יותר מזה‪ ,‬זה יהיה סוף המלכות של סיסרא‪ ,‬המלך הרשע ביותר שעמד אי פעם בראש ממלכת‬
‫חצור‪.‬‬
‫הכל התחיל לפני עשר שנים‪ ,‬בהפיכה‪.‬‬
‫הפיכות‪ ,‬כמובן‪ ,‬היו דבר רגיל בחצור‪ ,‬כיון שזו היתה הממלכה המשגשגת ביותר בקדמה‪ ,‬היבשת‬
‫המזרחית‪ ,‬היתה מלחמה גדולה על השליטה בה‪ .‬מי ששלט בחצור‪ ,‬שלט בעצם בכל היבשת‪ ,‬כיון‬
‫שמשאביה הרשו לה ביטחון כלכלי מופרז ויכולות סחיטה כלפי שאר הממלכות‪.‬‬
‫אז הפיכות אכן היו נפוצות בחצור‪ ,‬כמעט כל שנה היתה הפיכה או נסיון הפיכה‪ ,‬אבל שום דבר לא‬
‫הכין את אנשי הממלכה להפיכה שקרתה לפני עשר שנים…‬
‫קול עבה קטע את מחשבותיו באחת‪" .‬המפקד‪ ,‬החיילים מחכים לפקודות!" אמר הקול‪.‬‬
‫הקוסם הסתובב לכיוון הקול‪ ,‬זה היה חייל‪ ,‬מותיקי המורדים‪ ,‬למען האמת‪ .‬הוא אפילו זיהה אותו‪.‬‬
‫"אני לא מפקד‪ ",‬אמר הקוסם בקול נוקשה‪ ,‬אולי קצת יותר ממה שהתכון‪" ,‬אני חייל בדיוק כמוך‪ ".‬‬
‫פניו של החייל נותרו חתומות‪.‬‬
‫הקוסם המשיך‪" ,‬בכל מקרה‪ ,‬אני עומד עכשיו לפתוח את הדלת‪ .‬ניטרלתי את הקסמים שהגנו על‬
‫הדלת‪ ,‬אבל אין לדעת אילו הפתעות הם הכינו לנו בפנים‪ .‬לכן לאחר שאני אפתח את הדלת‪ ,‬אתם‬
‫צריכים להיות בכוננות לכל דבר שלא יפרוץ מהחצר בפנים‪" .‬‬
‫החייל הצדיע‪" .‬בסדר גמור המפקד!"‬
‫הקוסם גילגל את עיניו‪ ,‬והניד בראשו‪" .‬אני לא המפקד‪ .‬המפקד היחיד הוא שר הצבא‪ ,‬וגם אני כפוף‬
‫אליו‪".‬‬
‫הוא הביט לאחוריו‪ ,‬שם עמד שר הצבא ודיבר עם כמה חיילים‪.‬‬
‫החייל השתהה לרגע‪ ,‬אולי כדי לראות אם הקוסם מנסה אותו‪ .‬משראה שהוא רציני‪ ,‬מלמל כמה‬
‫מילות התנצלות וחזר בריצה לכיוון שאר החיילים‪.‬‬
‫הקוסם הסתכל עליו‪ .‬הוא שנא את הכבוד שכולם רחשו לו‪ .‬הוא היה שמח להתחלף עם כל אחד‬
‫מהחיילים האחרים‪ ,‬אף אם בשל כך היה צריך לוותר על כוחות הקסם שלו‪ .‬אך הוא ידע שהוא קריטי‬
‫למלחמה הזאת‪ .‬אם לא הוא‪ ,‬מזמן המורדים היו מפסידים‪ .‬וזה שהמורדים ינצחו‪ ,‬מספיק חשוב כדי‬
‫שהוא יסבול את כל גינוני הכבוד כלפיו‪.‬‬
‫הקוסם חזר להתמקד בדלת‪ ,‬הוא וידא בפעם האחרונה שהוא לא פספס שום לחש הגנה או קללה‪.‬‬
‫הוא ידע שאם הוא פספס‪ ,‬התוצאה עלולה להיות הרסנית‪.‬‬
‫אבל לא‪ ,‬היה שם רק לחש נעילה בסיסי ושתי קללות פשוטות שהוא ניטרל‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬דלת עץ‬
‫רגילה לחלוטין‪.‬‬
‫"על החיים ועל המוות‪ ",‬הוא מלמל לעצמו‪ .‬הוא ניגש אל הדלת והניח את ידו עליה‪ ,‬הוא עצם את עיניו‬
‫ונשם שתי נשימות עמוקות‪.‬‬
‫קליק!‬
‫קול נקישת המנעול בישר לו שפתיחת הדלת עבדה‪ .‬הוא פקח את עיניו‪ .‬שום קללה לא הופעלה‪ .‬הוא‬
‫נשאר בן אדם‪ ,‬שום מכת ברק לא פגעה בו‪ ,‬ושום חמור מתפוצץ לא נחת עליו‪( .‬אל תצחקו‪ ,‬זו קללה‬
‫קטלנית‪).‬‬
 ‫הוא הביט מאחוריו‪ .‬החיילים היו בכוננות‪ ,‬למקרה שמשהו יצא מהחצר לכיוונם‪ .‬הם עמדו בשלוש‬
‫שורות של שבעה חיילים כל אחת אם חרבות שלופות ומגנים מורמים‪ .‬שני הקשתים שנותרו להם‬
‫עמדו מאחוריהם‪ ,‬חצים מתוחים בקשתותיהם‪ .‬כולם חיכו בנשימה עצורה‪.‬‬
‫שום צליל לא נשמע‪.‬‬
‫הקוסם התקדם בהיסוס קדימה והציץ מבעד לשער‪.‬‬
‫לא היה שם אף אחד‪ .‬החצר הענקית של הארמון היתה יפיפיה ומטופחת‪ ,‬אבל חסרת חיים לגמרי‪.‬‬
‫שום ציפור לא צייצה‪ ,‬שום כלב לא נבח (על אף שהיה ידוע שהמלכה חובבת גדולה של כלבים)‪ ,‬והכי‬
‫מוזר‪ ,‬אף אדם לא נראה בשטח החצר‪ .‬הקוסם היה בטוח שיחכה להם מארב‪ ,‬או לכל הפחות כח‬
‫התנגדות כלשהו‪ .‬אבל כלום‪ .‬לא היתה שם נפש חיה‪.‬‬
‫הקוסם הסתובב אחורה‪ .‬כל החיילים נדרכו באחת‪.‬‬
‫"השטח פנוי!" הוא צעק‪.‬‬
‫הם ידעו שהמלך יודע שהם כאן‪ ,‬לא היה להם טעם לנסות לשמור על פרופיל נמוך‪ .‬ואולי אפילו מוטב‬
‫שירעישו‪ ,‬ככל שיותר ירעישו‪ ,‬הם יותר יפחדו מהם‪.‬‬
‫החיילים הלכו לכיוונו באיטיות‪ ,‬מביטים כל הזמן לצדדים‪ ,‬כאילו חוששים שיסתערו עליהם‬
‫בפתאומיות‪ .‬מה שגם היה אפשרי‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫"אוקי‪ ",‬פתח הקוסם‪" ,‬מרגע זה אנחנו נכנסים לשטחו של המלך בעצמו‪ ",‬את המילה 'המלך' הוא הגה‬
‫בזלזול מכוון‪ .‬כולם רחשו בדיוק את אותם רגשות כלפיו‪" .‬משמעות הדבר‪ ",‬הוא המשיך‪ ,‬מדגיש כל‬
‫מילה מדבריו‪" ,‬שכל השטח עלול להיות ממולכד‪ .‬בין אם על ידי קסמים‪ ,‬בין אם על ידי מלכודות‪ ,‬ובין‬
‫אם על ידי כל מיני יצורים כאלה או אחרים‪ .‬הכוננות עכשיו צריכה להיות גבוהה פי כמה‪ ,‬מובן?"‬
‫"כן המפקד!" צעקו החיילים‪.‬‬
‫הוא נאנח וגלגל את עיניו‪ ,‬אבל לא תיקן אותם‪ .‬לא היה להם זמן לזה‪.‬‬
‫"ואם מישהו רואה משהו חשוד‪ ",‬הוא המשיך‪" ,‬שיעצור במקומו ויגיד לי‪ .‬אל תנסו לטפל בדברים אם‬
‫אתם לא בטוחים מה הם‪ ,‬מובן?"‬
‫"כן המפקד!"‬
‫"מעולה‪ ,‬לכו אחרי בזהירות‪ ,‬המטרה שלנו היא להגיע לארמון ולמצוא שם את המלך‪".‬‬
‫מבלי לבדוק אם החיילים בעקבותיו‪ ,‬החל הקוסם להתקדם באיטיות לכיוון הארמון‪ .‬הוא לא יכל שלא‬
‫להתפעל מהגודל העצום של החצר‪ ,‬היא היתה כמעט בגודל של שכונה שלמה‪ .‬היא היתה מטופחת‬
‫להפליא‪ ,‬שורות שורות של עצים יפיפיים התמרו ברחבי החצר‪ .‬היו שם ארזי כסף (שהעלים שלהם‬
‫עשויים מכסף טהור)‪ ,‬אלוני יהלומים (שבלוטיהם הם יהלומים עגלים) והיה נדמה לו שהוא ראה כמה‬
‫צפצפות זהב (שעשויים מרישא עד גמירא מזהב צרוף)‪ .‬העושר המופרז היה כמעט מגעיל‪ .‬אנשים‬
‫ברחבי הממלכה רעבו למוות‪ ,‬בזמן שבארמון מגדלים עצי נוי שיכולים לפרנס את כל עניי הממלכה‬
‫ואף יותר מכך‪.‬‬
‫כולם ידעו שהמלך הוא חמדן‪ .‬ראו את זה כבר בתחילת ההפיכה שהוא הוביל‪ .‬כל הבזיזות…‬
‫מההתחלה היה ברור שזה לא הפיכה רגילה‪.‬‬
‫‪  ‬בדרך כלל‪ ,‬ההפיכה מתחילה ונגמרת מהר‪ ,‬המורדים תוקפים את הארמון‪ ,‬ומנסים להשתלט עליו‬
‫ולתפוס את המלך‪ .‬אם הם מצליחים‪ ,‬הם מקבלים את השלטון‪ ,‬ואם לא‪ ,‬טוב… אתם יכולים לנחש מה‬
‫הסוף שלהם‪.‬‬
‫אבל בכל מקרה‪ ,‬תמיד ההפיכות נגמרות בין המורדים לשלטון‪ .‬במקרה הגרוע ביותר‪ ,‬המורדים‬
‫משתלטים על כמה בתים סמוכים לארמון כדי להתבצר שם‪ .‬אף פעם לא תוקפים סתם אזרחים‪.‬‬
‫אבל הפעם זה היה שונה‪.‬‬
‫הוא נזכר הצרחות‪ .‬מכל הכיוונים‪ ,‬כל הבתים שסביבו‪ .‬הוא בכלל לא היה גר בעיר הגדולה‪ ,‬הוא חי‬
‫בעיירה קטנה בקצה הממלכה‪ ,‬שתמיד היתה מחוץ לכל האירועים‪ .‬חיים שלווים ושמחים‪ .‬אף אחד לא‬
‫ציפה לאותו הלילה…‬
‫"המפקד! מצאנו פה משהו חשוד!"‬
‫הקוסם התנער‪ .‬הוא חייב להשאר מרוכז‪ .‬כולם סומכים עליו‪.‬‬
‫"תראו לי אותו‪ ".‬אמר הקוסם‪.‬‬
‫חייל חיוור ניגש אליו בהיסוס‪" ,‬הנה‪ ,‬הכדור השחור ההוא‪ ".‬הוא הצביע ביד רועדת לנקודה מימינם‪.‬‬
‫הקוסם התקדם לעבר הנקודה‪ .‬עכשיו הוא הבין על מה הוא מדבר‪ .‬על הדשא‪ ,‬מימינם‪ ,‬היה מונח‬
‫כדור שחור פשוט‪ .‬הוא היה נראה כעשוי משיש‪ ,‬או סוג כלשהו של אבן חלקה‪ .‬נראה בפשטות כמו‬
‫איזה פסל לנוי‪ ,‬מסוג הדברים שיש הרבה בגינות‪.‬‬
‫"למה זה נראה לכם חשוד?" שאל הקוסם‪.‬‬
‫החייל החיוור נע באי נוחות במקומו‪" .‬חשבנו‪ ,‬פשוט… זה נראה קצת מוזר שיהיה פה פסל לנוי סתם‬
‫באמצע הגינה‪ ,‬לא?"‬
‫"המממ…"‬
‫"המפקד רוצה שנמשיך?"‬
 ‫"לא‪ .‬אני קודם אבדוק את הכדור‪ ,‬יתכן שאתם צודקים בדבריכם‪".‬‬
‫הקוסם הרים את ידו ולחש דבר מה‪ .‬בין רגע התחוור לו עד כמה הם צדקו‪ .‬הוא אפילו לא היה צריך‬
‫לתור אחרי הלחש‪ ,‬הוא מצא אותו מיד‪.‬‬
‫הכדור היה כדור צפיה‪ .‬עם לחש צפיה פועל‪.‬‬
‫הקוסם החוויר‪" .‬אתה‪ ",‬הוא פנה לחייל שעמד לידם‪" ,‬תקרא לשר הצבא‪ .‬ואתה‪ ",‬הוא הסתובב‬
‫בחזרה לחייל החיוור‪" ,‬תביא לי את החרב שלך‪".‬‬
‫החייל השני רץ מיד לחפש את שר הצבא‪ .‬החייל החיוור שלף את חרבו והושיט אותה לקוסם‪.‬‬
‫"תודה‪ ".‬הוא ענה בשפה רפה‪ .‬הראש שלו היה עסוק במשמעויות של התגלית‪ .‬איך לכל הרוחות זה‬
‫אפשרי? ואם כן…‬
‫"הקוסם?"‬
‫זה היה שר הצבא‪ ,‬עומד זקוף למולו‪.‬‬
‫"הבנתי שמצאתם משהו חשוב?" שאל שר הצבא‪.‬‬
‫הקוסם הנהן לאיטו‪" .‬רק רגע‪ .‬קודם אנטרל את הכדור‪ ".‬הוא אמר‪.‬‬
‫הקוסם הניח את ידו על להב החרב והטיל עליה לחש חיזוק פשוט‪ .‬אור כחול נוגה התפשט על פני‬
‫החרב‪.‬‬
‫הוא הניף את החרב מעל ראשו‪ .‬אמנם הוא לא היה מוכשר בשימוש החרבות‪ ,‬אבל את הפעולה‬
‫הפשוטה הזו גם הוא ידע לעשות‪.‬‬
‫הוא הנחית אותה בעוצמה על הכדור‪.‬‬
‫קראק‪.‬‬
‫הכדור נחצה לשני חצאים מושלמים‪ .‬עשן שחור הסתלסל מביניהם‪.‬‬
‫הקוסם פנה בחזרה אל שר הצבא‪" .‬אתה יודע מה היה הכדור הזה?" הוא החווה בידו על שני‬
‫החצאים שהעלו עשן לידם‪.‬‬
‫הוא הניד בראשו‪.‬‬
‫"זה היה כדור צפיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כדור שהושתל בו כישוף המאפשר לראות ולשמוע דרכו את כל מה‬
‫שקורה לידו‪".‬‬
‫שר הצבא קימט את מצחו‪" .‬אוקי… אז מה כל כך בעייתי בזה? הרי בכל מקרה הם יודעים שאנחנו‬
‫כאן‪".‬‬
‫הקוסם חיכך את ידיו בעצבנות‪" .‬נכון‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬אבל זה אומר לנו שני דברים‪ .‬דבר ראשון‪ ,‬ככל‬
‫הנראה הם כולם נמצאים בתוך הארמון ומחכים לנו שנגיע‪ .‬זה מסביר למה לא פגשנו אף אחד עד‬
‫עכשיו‪".‬‬
‫שר הצבא הביט בו במבט מהורהר‪" .‬נשמע הגיוני‪ ,‬מה הדבר השני?"‬
‫"הדבר השני‪ ",‬המשיך הקוסם באיטיות‪" ,‬הוא שטעיתי‪".‬‬
‫"טעית במה?" שאל שר הצבא‪.‬‬
‫‪"  ‬טעיתי‪ ",‬ענה הקוסם בלחישה‪" ,‬כשאמרתי שאין להם יותר קוסמים‪".‬‬
‫פיו של שר‪-‬הצבא נפער‪" .‬א‪-‬אתה בטוח?"‬
‫הקוסם הנהן בעגמומיות‪" .‬לחש צפיה מחייב שימוש בקסם כל זמן שמשתמשים בו‪ .‬זה לא כמו לחשי‬
‫נעילה או קללות שאתה מטיל פעם אחת וזהו‪".‬‬
‫"אבל אמרת…"‬
‫"אני יודע מה אמרתי‪ ",‬הוא קטע אותו‪" ,‬ואני באמת לא יודע איך זה הגיוני‪ .‬אבל זאת המציאות‪ ,‬הקסם‬
‫הזה פעל‪ ,‬הרגשתי אותו‪".‬‬
‫שר הצבא ליטף את זקנו‪" .‬אם אתה צודק… זה רע‪ ,‬רע מאוד‪ ".‬‬
‫הקוסם הנהן‪ .‬לא היה לו מה להוסיף‪ .‬הם היו בטוחים שהם חיסלו את כל קוסמי המלך‪ .‬אם הוא צודק‪,‬‬
‫ובאמת יש למלך עוד קוסם‪ ,‬זה יכול להיות ממש רע‪ ,‬הוא זכר את קרב הקוסמים הקודם שהיה לו‪,‬‬
‫שכמעט נגמר במותו…‬
‫שר הצבא נשם נשימה עמוקה‪" .‬טוב‪ ,‬אנחנו רק יכולים לקוות שהוא קוסם חלש יחסית אליך‪ .‬קסם‬
‫צפיה זה קסם מורכב?"‬
‫הקוסם גירד בראשו‪" .‬לא במיוחד‪ ",‬הוא ענה‪" ,‬אבל אי אפשר לדעת איזה עוד דברים הוא מסוגל‬
‫לעשות‪".‬‬
‫"המפקדים‪ ",‬הם שמעו קול מאחוריהם‪" ,‬החיילים מחכים לפקודות‪".‬‬
‫הם הסתובבו לראות מי הדובר‪ .‬זה היה החייל שפנה אליו בהתחלה‪.‬‬
‫שר הצבא נתן הקוסם מבט רב משמעות אחרון‪ ,‬ואז פנה בחזרה לחייל‪.‬‬
‫"תגיד להם שאנחנו ממשיכים‪ ",‬הוא אמר בקול נחוש‪" ,‬בואו נגמור את המלחמה הזאת‪".‬‬
‫הם הגיעו לארמון‪ .‬ארמון זה אולי מילה צנועה למבנה שבו התגורר המלך‪ .‬הארמון היה בגודל עצום‪,‬‬
‫לא פחות ממאה מטר על מאה מטר‪ .‬הוא היה בהתחלה קטן יותר‪ ,‬אבל המלך עשה בו "שיפוצים"‬
‫שניגבו מכיסם של בני הממלכה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
 ‫שני דלתות ענק‪ ,‬עשויות זהב טהור‪ ,‬התמרו למול הקוסם‪ .‬הוא הביט בהם בהשתאות‪ .‬כל דלת היתה‬
‫בגובה של כשמונה מטרים‪ ,‬מעוטרת בפיתוחים יפיפיים‪ .‬אחרי שנגמור עם זה‪ ,‬הוא חשב לעצמו‪ ,‬נוכל‬
‫לפרנס רק עם הדלתות הללו חצי מהממלכה‪.‬‬
‫אבל הוא לא כאן רק כדי להסתכל על היופי של הדלת‪ ,‬הוא צריך לבחון אותה בהסתכלות פנימית‬
‫יותר‪ .‬‬
‫הוא הרים את ידו ולחש את הלחש לאיתור קסמים‪.‬‬
‫לחש נעילה… וזהו‪ .‬זה פשוט לא הגיוני‪ .‬רוצים שנצליח להיכנס? למה?‬
‫הוא בדק עוד פעם‪ .‬כלום‪ .‬מלבד לחש נעילה בסיסי‪ ,‬הדלת היתה חסרת הגנה לגמרי‪.‬‬
‫הקוסם ידע שיש לזה רק משמעות אחת‪ .‬הם כל כך בטוחים שהם עומדים לנצח‪ ,‬ולכן הם רוצים‬
‫שהצליח להכנס‪ .‬וזה ברור שזה קשור לקוסם שלהם‪ .‬אחרת אין סיבה שהם יחשבו שהם יכולים לנצח‪.‬‬
‫מה שאומר‪ ,‬שהוא שוב טעה‪ .‬זה לא קוסם חלש‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬היה לו תחושה שזה קוסם חזק יותר ממה שהוא פגש אי פעם‪.‬‬

‫"אני פותח את הדלת‪ ,‬להיות בכוננות!"‪  ‬‬

‫"כן המפקד!" צעקו החיילים‪.‬‬
‫קליק!‬
‫הדלת נפתחה בכל חריקה‪ .‬בגלל כובדן העצום של הדלתות‪ ,‬נדרשו עזרה של חמישה חיילים לפתוח‬
‫אותן לרווחה‪ .‬כמו בפעם הקודמת‪ ,‬הם חיכו לבדוק שאף אחד לא יוצא לתקוף אותם‪ ,‬ולאט לאט החלו‬
‫להתקדם בהיסוס‪.‬‬
‫בפנים נחשף אולם כניסה ענק‪ ,‬מואר כולו בלפידים‪ .‬כשהקוסם התקדם‪ ,‬הוא שם לב שיש משהו‬
‫במרכז האולם הגדול‪.‬‬
‫הוא צמצם את עיניו‪" .‬רק רגע…"‪ ‬‬
‫באמצע האולם היה תלוי שלד‪ ,‬ידיו אזוקות לתקרה ורגליו מרחפות באוויר‪.‬‬
‫"אה!" הקוסם לא הצליח לעצור את הצעקה שבקעה מפיו‪.‬‬
‫כל החיילים מאחוריו נעצרו בבת אחת‪.‬‬
‫"מ‪-‬מה זה?" הוא שמע חייל לוחש מאחוריו‪.‬‬
‫הקוסם הרגיש את הרעד בגופו‪ .‬אבל הוא ידע שאסור שהם ידעו שהוא מפחד‪ ,‬כולם סומכים עליו‪.‬‬
‫"זה מסר‪ ",‬הוא אמר בקול יציב‪ ,‬עד כמה שהצליח‪" ,‬הם רוצים להזהיר אותנו‪ ,‬שזה יהיה הסוף שלנו‬
‫אם נמשיך‪".‬‬
‫רחש עבר בין שורות החיילים‪.‬‬
‫שר הצבא עמד לידו והסתובב לכיוון החיילים‪.‬‬
‫"אוקי‪ ",‬הוא פתח‪ ,‬מתעלם לחלוטין מהשלד התלוי‪ ,‬מראה לכולם שהוא לא מפחד ממנו כלל‪" ,‬הקרב‬
‫עוד מעט כנראה עומד להיות הקרב המכריע שלנו‪ ,‬ואנחנו עומדים לנצח בו‪ .‬כולם זוכרים את‬
‫הטכניקה שעליה התאמנו?"‬
‫"כן המפקד!"‬
‫"וכולם מוכנים למסור את נפשם למען ניצחוננו?"‬
‫"כן המפקד!"‬
‫"אם כך‪ ",‬הוא אמר בחצי חיוך‪" ,‬בואו נלך לנצח‪".‬‬
‫הם חצו את האולם‪ ,‬משתדלים לא להביט בשלד הנראה כצופה עליהם בעיניו החלולות‪.‬‬
‫בקצה האולם‪ ,‬היתמר גרם מדרגות לולייניות שהובילו לקומה הבאה‪ ,‬ככל הנראה למעונו הרשמי של‬
‫המלך‪.‬‬
‫הקוסם היה בטוח שיש פה גם מעלית קסם או משהו כזה‪ ,‬כיון שלפי הסיפורים על גודל בטנו של‬
‫המלך‪ ,‬קשה להאמין שרגליו יוכלו לסחוב אותו במעלה המדרגות הלוליניות‪ ,‬אבל לא היה להם זמן‬
‫להתחיל לחפש אותה‪ .‬מה גם שהיה יתרון במדרגות‪ ,‬שאיתם הם יוכלו לעלות כולם ביחד‪.‬‬
‫"נראה שכדאי שאתה תוביל‪ ",‬לחש לו שר הצבא באוזנו‪.‬‬
‫הקוסם הנהן והחל לעלות במעלה המדרגות‪ .‬הוא חש את ידיו מעקצצות בעצבנות‪ .‬מבלי משים‪,‬‬
‫להבות כחולות החלו לרצד בכף ידו‪.‬‬
‫להבות כחולות…‬
‫‪  ‬תוך כדי שהוא עולה במדרגות‪ ,‬לכיוון המלך‪ ,‬אויבם המושבע‪ .‬החלו לצוף בראשו הזכרונות‬
‫מההפיכה‪.‬‬
‫הוא שמע את הצרחות‪ .‬הוא נזכר בלהבות הכחולות שאפפו את הכפר‪ ,‬את החיילים שפשוט על‬
‫הבתים‪ .‬קוסמים שהרגו את מי שהתנגד‪" .‬הלילה השחור" הם קראו לו‪.‬‬
‫המלך לא רק רצה לקבל את השלטון על הממלכה‪ .‬הוא רצה לדכא את הנתינים‪ ,‬להחדיר לכולם שהם‬
‫עבדים ותו לא‪ .‬הפשיטות על הכפרים‪ ,‬שהתחזו לסתם שודדים‪ ,‬למרות שכולם ידעו שהם בשליחות‬
 ‫המלך‪ .‬המיסים המטורפים‪ .‬אנשים החלו לרעוב למוות‪ .‬אבל למלך לא היה אכפת‪ .‬הוא אפילו לא‬
‫הסתיר זאת‪" .‬עבדים לפעמים מתים למען אדונם‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬כך עובדת המערכת‪ ,‬כך סובב הגלגל‪.‬‬
‫אני יודע שלפעמים זה לא פשוט‪ .‬אבל זו המציאות‪".‬‬
‫ואט אט החל להתארגן המרד‪ .‬אנשים שאיבדו את משפחותיהם‪ .‬אנשים שרצו צדק‪ .‬אנשים שלא‬
‫פחדו למות למען טובת הכלל‪ .‬‬
‫והם נלחמו‪ .‬רבים מתו‪ ,‬רבים כל כך…‬
‫"הקוסם!"‬
‫הוא פקח את עיניו באחת‪ .‬כדור אש כחול היה מונח בתוך ידו‪ ,‬גיצי אש הסתחררו סביבו‪ ,‬כמו מעין‬
‫טורנדו קטן של אש‪ .‬הוא הבין מה קרה‪ ,‬מרוב כעס‪ ,‬הוא כמעט איבד שליטה בקסם‪.‬‬
‫"הקוסם! הכל בסדר?"‬
‫זה היה שר הצבא‪ ,‬הוא הסתכל עליו בפרצוף מודאג‪.‬‬
‫הקוסם נשם נשימה עמוקה‪" .‬אני… כן הכל בסדר‪ .‬סתם ריחפתי במחשבות‪".‬‬
‫שר הצבא חייך חיוך קלוש‪ ,‬שלא הסתיר שהוא עדיין מודאג‪.‬‬
‫"בסדר… רק תזכור שנגד הקוסם שלהם‪ ,‬מי שזה לא יהיה‪ ,‬אתה צריך להיות ממוקד לגמרי‪ .‬כל עוד‬
‫לא ניצחנו את הקוסם‪ ,‬הקרב לא נגמר‪ .‬תזכור את זה‪".‬‬
‫הקוסם הנהן באישור‪ .‬הוא ידע את זה כמובן‪ .‬גם פלוגה קטנה של חיילים יכולים בקלות להפסיד‬
‫לקוסם‪ .‬אם הקוסם ההוא ינצח אותו… לא‪ ,‬אסור לא להפסיד בקרב הזה‪.‬‬
‫לפני שהוא הספיק ללחוץ את ידו ידו של שר הצבא לחיצה אחרונה‪ ,‬הם כבר מצאו את עצמם בסוף‬
‫המדרגות‪ ,‬אל מול הדלת המובילה למעונו הרשמי של המלך‪.‬‬
‫הקוסם כבר פשט את ידו כדי לבדוק את ההגנות שלה‪.‬‬
‫ואז הוא שם לב‪ .‬הדלת היתה פתוחה‪.‬‬
‫מבעד לדלת נשמע קול שגרם להם לקפוא‪ .‬קול של בכי‪.‬‬
‫"די‪ ,‬די‪ ".‬נשמע קול נשי‪" ,‬עוד מעט הם יגיעו והכל יגמר‪".‬‬
‫קולות הבכי התחזקו‪.‬‬
‫הקוסם הסתכל על שר הצבא בהפתעה‪ ,‬שהחזיר מבט מופתע כמוהו‪.‬‬
‫"להיכנס?" שאל הקוסם בחיתוך שפתיים‪ .‬הוא הרגיש את האדרנלין שוצף בגופו‪ ,‬אבל הוא הבין‬
‫שמשהו פה לא כשורה‪ ,‬אולי כדאי להם לחכות להבין מה קורה כאן‪.‬‬
‫שר הצבא נענע בראשו‪ .‬ומיד‪ ,‬כמו על פי סימן‪ ,‬נשמעה חבטה עזה‪ .‬קולות הבכי פסקו‪.‬‬
‫הקול הנשי צווח‪" ,‬עוד מעט הם יגיעו‪ ,‬אתה רוצה שככה יראו אותך?"‪ ‬‬
‫יפחה אחת נשמעה‪ ,‬ואז‪ ,‬שקט‪.‬‬
‫"עכשיו!" צעק שר הצבא‪.‬‬
‫בבת אחת נכנסו כולם דרך הדלת והסתדרו במערך תקיפה‪ ,‬מוכנים לכל מה שיבוא‪ .‬אבל הם בהחלט‬
‫לא ציפו למראה שנגלה בפניהם מעבר לדלת‪.‬‬
‫המלך‪ ,‬יושב על כסא המלכות‪ ,‬פניו לוטות בתוך ידיו‪ ,‬ויפחות עדינות נשמעו בוקעים מביניהם‪ .‬לידו‪ ,‬על‬
‫כסא נמוך יותר‪ ,‬שהיה בהחלט פחות מהודר מהכסא של המלך‪ ,‬ישבה המלכה‪ ,‬או לפחות כך הם‬
‫הניחו‪ .‬הם אף פעם לא ראו את המלכה‪ ,‬כיוון שהיא אף פעם לא הראתה את פניה מחוץ לארמון‪ .‬היו‬
‫שאמרו שהיא ביישנית‪ ,‬היו שאמרו שבילדותה הוטלה עליה קללת זנב‪ .‬איך שלא יהיה‪ ,‬אף אחד לא‬
‫ידע איך היא באמת נראית‪ .‬אבל עכשיו היה די ברור שזאת היא‪ .‬באופן מוזר‪ ,‬המלכה לא נראתה‬
‫מפוחדת כלל‪ .‬היא נראתה אדישה‪ ,‬כמעט משועממת‪ .‬היא הביטה בציפורניה‪ ,‬והתעלמה לחלוטין‬
‫מכניסתם לחדר‪ .‬‬
‫והכי מוזר‪ ,‬לא היה שום סימן לחיילים‪ .‬כלום‪.‬‬
‫לפני שהקוסם הספיק לחשוב מה לכל הרוחות קורה כאן‪ ,‬שר הצבא כבר פעל‪" .‬זה נגמר‪ ",‬הוא אמר‪,‬‬
‫תוך שהוא שולף את חרבו ומניף אותה לכיוון המלך‪" ,‬שלטון הדמים שלך נגמר‪ .‬היכנע או מות!"‬
‫המלך הציץ לרגע מבין ידיו ואז… פרץ בבכי‪.‬‬
‫שר הצבא פער את פיו בהפתעה‪ ,‬אבל לפני שהוא חשב על משהו לומר‪ ,‬המלכה קמה‪ .‬בפעם‬
‫הראשונה היא הביטה לכיוון החיילים‪.‬‬
‫"זה לא יפה מה שאתם עושים‪ ",‬היא אמרה‪ ,‬קולה רך כמשי‪" ,‬תראו איך אתם מפחידים את בעלי‪,‬‬
‫מאז שנכנסתם לארמון הוא לא מפסיק לבכות‪".‬‬
‫בכיו של המלך התגבר‪.‬‬
‫"אני מציעה‪ ",‬היא המשיכה‪ ,‬סורקת את הפרצופים הנדהמים של החיילים‪" ,‬שתלכו עכשיו‪ ,‬ונוכל כולנו‬
‫להמשיך לחיות את חיינו בשקט ושלווה‪".‬‬
‫זה גרם לשר הצבא להתעשת‪ .‬הוא כיוון את חרבו לכיוונה של המלכה‪ .‬‬
‫"לא תבלבלי אותנו בדיבורים הסרק שלך‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬שלטונכם הנורא תם‪ .‬בואו אחרינו בכניעה‪ ,‬או‬
‫ש…"‬
‫"או שמה?"‬
 ‫הבכי של המלך המשיך להתגבר ‪.‬‬
‫שר הצבא התעלם ממנה והחל להתקדם לכיוון המלך‪ ,‬אבל המלכה הלכה גם היא ועמדה ביניהם‪.‬‬
‫"זוזי מדרכי‪ ,‬אישה‪ ".‬הוא סינן בזעם‪.‬‬
‫היא חייכה‪" ,‬או שמה?"‬
‫זה היה הקש ששבר את גב הגמל‪ .‬שר הצבא התפרץ בזעקת זעם לכיוונה‪ ,‬חרבו מוכנה להכות‪ .‬אבל‬
‫רגע לפני שהוא הגיע אליה היא הרימה את ידה‪.‬‬
‫שר הצבא נעצר במקומו‪ ,‬חרבו נפלה בקול קרקוש על הרצפה המעוצבת‪.‬‬
‫היא הרימה יותר גבוה את ידה‪ .‬לאט לאט החל שר הצבא לעלות באויר‪ ,‬תוך שהוא אוחז בגרונו‬
‫ומשתנק‪.‬‬
‫"פתאום אתה לא כל כך מאיים‪ ,‬מה?" היא צחקה ברשעות‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בתנועה חדה‪ ,‬היא הניפה את ידה בבת אחת מעל לראשה‪ ,‬והטיחה אותו בתקרה‪ .‬נשמע קול‬
‫ריסוק‪ ,‬וגניחת כאב‪ .‬ואז המלכה הורידה את ידה בבת אחת‪ .‬שר הצבא הוטח בעוצמה הרצפה‪ ,‬ועוד‬
‫קול ריסוק‪ ,‬חזק יותר מקודם‪ ,‬נשמע בחלל החדר‪ .‬לרגע שמעו את גניחות הכאב החלושות של שר‬
‫הצבא‪ ,‬ואז‪ ,‬דממה‪.‬‬
‫הקוסם הביט בגופו הרצוץ של שר הצבא וניסה לשמור על עשתנותיו‪ .‬זה לא יכול להיות‪ ,‬לא יכול‬
‫להיות שהוא פשוט…‬
‫"מת‪ ".‬הוא שמע את המלכה אומרת‪" ,‬אם למישהו היתה תקווה‪ ,‬אז לא‪ .‬הוא לא חי‪".‬‬
‫הוא הרים את מבטו אל המלכה‪ .‬היא עמדה בדיוק באותו מקום‪ ,‬והסתכלה בשעמום על צפורניה‪ .‬הוא‬
‫הרגיש את הזעם גואה בו‪ .‬היא פשוט רצחה ברגע זה מישהו‪ ,‬והיא אפילו לו ממצמצת‪.‬‬
‫הוא הרים את ידו‪ ,‬תוך רגע כדור אש מושלם עמד בתוכה‪ .‬הוא הניף את ידו‪ ,‬והשליך עליה בעוצמה‬
‫את כדור האש‪.‬‬
‫היא אפילו לא הסתכלה‪ .‬רגע לפני שהכדור האש פגע בה‪ ,‬היא הרימה את ידה כנגדו והוא פשוט‬
‫התפוגג‪ .‬‬
‫מה?‬
‫היא הישירה את מבטה אליו ואמרה בקול חסר רגש‪" .‬כיון שאני רחומה‪ ,‬אני אתן לכם הזדמנות‬
‫אחרונה ללכת‪ ,‬אם תישארו…"‬
‫"אז מה?" הוא שאל בקול מתריס‪ ,‬על אף שבתוכו הוא פחד כמו שלא פחד מעולם‪.‬‬
‫"אז‪ ",‬היא המשיכה באיטיות‪" ,‬לא יהיה מי שילך‪".‬‬
‫לרגע היה שקט‪ .‬ואז בבת אחת‪ ,‬כל החיילים רצו לכיוונה של המלכה‪ ,‬חרבותיהם מתנופפות בידיהם‪.‬‬
‫בשניה הראשונה המלכה היתה בהלם‪ ,‬ואז‪ ,‬הבעת זעם עלתה על פניה‪.‬‬
‫טראח!‬
‫פיצוץ ענק העיף את כולם לצדדים‪ .‬מבעד לעשן‪ ,‬הקוסם ראה את החיילים מנסים לקום ולהתארגן‬
‫מחדש‪ .‬הפיצוץ היה די חזק‪ ,‬אבל לא נראה שגרם נזק ממשי‪.‬‬
‫ואז הוא הסתכל על המקום שבו היתה המלכה‪ .‬ורק בקושי הצליח להחניק את הצרחה שאימה לצאת‬
‫מפיו‪.‬‬
‫במקום בו היתה המלכה‪ ,‬עמדה עכשיו דמות שחורה לחלוטין‪ .‬גובהה היה כשלושה מטרים לפחות‪,‬‬
‫ומגבה העליון יצאו שתי כנפיים ענקיות‪ ,‬שחורות גם הן‪ .‬מראשה ביצבצו שתי קרניים אדומות‪,‬‬
‫שהתאימו רק לעינייה‪ ,‬שבלטו גם הן בצבע אדום מחליא‪.‬‬
‫הדמות‪ ,‬הביטה למקום בו שכב וחייכה חיוך שחשף את שיניה המחודדות‪ ,‬שהיו שחורות גם הן‪.‬‬
‫עכשיו הוא הבין למה הם לא ידעו שהמלכה היא קוסמת‪ ,‬כי היא באמת לא היתה סתם קוסמת‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬הוא הבין‪ ,‬היא כלל לא בת אנוש‪.‬‬
‫הוא ראה מספיק ציורים שמתארים את המלחמה הגדולה כדי לזהות שדים‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬עכשיו אתה מזהה אותי אותי?" היא שאלה בלגלוג‪ .‬הקול שלה הפך לחד וצורמני‪ ,‬כאילו בתוך‬
‫הגרון שלה ישנן שתי מתכות שמתחככות זו בזו‪.‬‬
‫מכל צדדיו‪ ,‬הוא ראה את החיילים נסוגים אחורה ועל פניהם נסוכה הבעה של אימה טהורה‪.‬‬
‫היא הסתובבה אליהם‪ ,‬עיניים האדומות נצצו ברשעות‪.‬‬
‫"הו לא‪ ,‬אל תחשבו שאני אשאיר אתכם להשתעמם פה‪ ,‬הכנתי לכם תעסוקה בזמן שאדבר עם‬
‫הקוסם‪".‬‬
‫היא הניפה את ראשה לאחור ופלטה מפיה צליל שכמותו הם לא שמעו מעולם‪ .‬זה היה צליל של סבל‪,‬‬
‫של כאב‪ ,‬של רוע‪ .‬כמו יללה של חתול פצוע‪ ,‬רק פי מאה יותר נורא‪.‬‬
‫ואז זה הפסיק‪ .‬ברגע הראשון הקוסם התנשף בהקלה‪ .‬אבל כשהוא הביט שוב על השדה‪ ,‬הוא הבין‬
‫מה היא עשתה‪.‬‬
‫מכל צד של השדה עמדו שלושה יצורים‪ ,‬הם נראו די דומים לה‪ ,‬אך היו מעט יותר קטנים‪ ,‬ולא היה‬
‫להם כנפיים‪ .‬כל אחד מהם אחז בקלשון בעל שלוש חודים‪ ,‬בצבע אדום‪ ,‬פרצופיהם היו מעוקמים‬
‫בחיוך מעוות‪.‬‬
 ‫הקוסם ידע מה הם‪ ,‬ובכל זאת כמעט התעלף במקום‪ .‬לקראת סופה של המלחמה הגדולה‪( ,‬שבעצם‬
‫היתה מרד בני האדם כנגד שלטונם של השדים ששלטו בהם לפני יותר מאלף שנה)‪ ,‬כשבני האדם‬
‫החלו לנצח את השדים‪ ,‬השדים בייאושם‪ ,‬פיתחו לחש אפל שהופך בני אדם למכונות הרג רצחניות‪,‬‬
‫שמצייתות ליוצר שלהם‪ .‬בזמנו היו קוראים להם…‬
‫"בני שטנים!" רעם קולה של השדה‪" ,‬משימתכם היא להרוג את כל הלוחמים‪ ,‬לא להשאיר נפש חיה!"‬
‫ואז הוסיפה בקול חלש יותר‪" ,‬אני אטפל בקוסם‪".‬‬
‫בני השטנים הנהנו בשמחה‪ .‬נראה היה שאין פקודה שהיתה יותר משמחת אותם‪ .‬הם החלו להתקדם‬
‫לכיוון הלוחמים‪ ,‬שנראו מפוחדים עד אימה‪.‬‬
‫"ואתה‪ ",‬עכשיו פנתה השדה אליו‪" ,‬מה דעתך שנדבר מעט‪".‬‬
‫לפני שהוא הספיק לפתוח את פיו כדי להתנגד‪ ,‬הוא כבר הרגיש כח בלתי נראה שמושך אותו לכיוונה‪.‬‬
‫בהתחלה הוא ניסה להאבק‪ ,‬אבל הוא הבין שעדיף לו לשמור את כוחותיו‪ ,‬גם ככה נראה שסיכויו‬
‫להישאר בחיים אפסיים‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬מה אתה אומר על יצירי כפי?" היא חייכה חיוך עקום והחוותה בידה על בני השטנים‪ ,‬שכבר עמדו‬
‫ממש מול החיילים המפוחדים‪ ,‬ובחנו אותם במבט מזרה אימה‪" .‬כמובן‪ ",‬היא המשיכה‪ " ,‬ניסיתי‬
‫לעשות את זה לכל החיילים שנותרו‪ ,‬אבל למרבה הצער‪ ",‬היא אמרה בקול שהדגיש שאין לה אף‬
‫טיפה של צער‪" ,‬רובם לא שרדו את התהליך‪ .‬אבל כמובן‪ ,‬שישה מהיצורים הללו יכולים לחסל בקלות‬
‫את כל הפלוגה שלך‪ ,‬כך שאין לך מה לדאוג‪ ".‬היא חשפה את שיניה המחודדות וצחקה‪.‬‬
‫"בוודאי אתה שואל איך אני כאן‪ ,‬ולא בכלא שלי?" היא הדגישה את המילה כלא בשנאה גלויה‪.‬‬
‫הוא כמובן ידע שלאחר המלחמה הגדולה‪ ,‬כשהסתיים סוף‪-‬סוף שלטונם של השדים (שלפי הסיפורים‪,‬‬
‫היה אפילו יותר נורא מהשלטון של סיסרא)‪ ,‬השדים‪ ,‬חלשים ומובסים‪ ,‬נכלאו על ידי קסם רב עוצמה‪.‬‬
‫הוא כמובן לא ידע איפה‪ ,‬אבל הוא ידע שיש מישהו שאמור לשמור על הכלא ולבדוק שהקוסם לא‬
‫נחלש‪.‬‬
‫בצד השני של החדר‪ ,‬המלך החל להתייפח שוב פעם‪ .‬הפעם בקולות חזקים אפילו יותר‪ .‬השדה‬
‫התעלמה ממנו והמשיכה‪" :‬החולשה שלכם‪ ,‬בני האנוש‪ ,‬היא שאין לכם סבלנות‪ .‬אין לכם ראיה ארוכת‬
‫טווח‪ .‬אנחנו‪ ,‬לעומתכם‪ ,‬יודעים לחכות‪ .‬כמה זמן שצריך‪".‬‬
‫היא השמיעה חרחור קטן של צחוק והמשיכה‪" :‬אז חיכינו‪ ,‬וחיכינו‪ .‬היה לנו זמן‪ ,‬לא מיהרנו לשום‬
‫מקום‪".‬‬
‫"ולאט לאט‪ ,‬הקסם נחלש‪ ,‬הכבלים נרפו‪ ,‬ואתם‪ ",‬היא הצביעה עליו באצבע שחורה‪ ,‬גרומה‪,‬‬
‫"התעלמתם‪ ,‬השתעממתם מלשמור עלינו‪ .‬עד שבסוף היה לנו מספיק כח כדי לפתות קוסם חמדן‬
‫ושוטה שהתקרב מדאי לכלא שלנו‪ .‬גרמנו לו לשחרר אותנו בקלות‪".‬‬
‫היא צחקה שוב את צחוקה המחריד‪ .‬בצד‪ ,‬המלך הגביר את יפחותיו‪.‬‬
‫"א‪-‬אבל…"‪ ,‬הוא נשם נשימה עמוקה והתחילה שוב‪" ,‬אבל אם באמת השתחררתם‪ ,‬איך זה שעוד לא‬
‫התחלתם להלחם בנו?"‬
‫היא הביטה בו במבט של בוז‪" .‬אחרי הפעם הקודמת‪ ,‬הבנו את הטעויות שלנו‪ .‬היינו טיפשים ששלטנו‬
‫בכם בכח‪ .‬הבנו שיש דרך פשוטה בהרבה לשלוט בכם‪".‬‬
‫הבכי של המלך עכשיו הפך להיות ממש הסטרי‪.‬‬
‫"אתה מבין‪ ",‬היא המשיכה‪ ,‬מתעלמת לחלוטין מבכיו של המלך‪" .‬אתם אפילו לא צריכים לדעת‬
‫שאנחנו שולטים בכם‪ ,‬מספיק לשלוט באיש אחד‪ ",‬היא החוותה בידה על המלך‪ ,‬שעכשיו כבר רעד‬
‫בלי שליטה בכסאו מרוב בכי‪" ,‬ואתה יכול להשתלט על ממלכה שלמה‪".‬‬
‫"אתה בטח יודע‪ ",‬היא המשיכה‪" ,‬שכל אחד מאיתנו קשור למידה נפשית רעה אחת‪ .‬אני‪ ",‬היא ניפחה‬
‫את חזה בהדגשה‪" ,‬שדת התאווה!"‬
‫"כל מה שהייתי צריכה‪ ",‬היא המשיכה‪ ",‬זה למצוא אדם אחד‪ ,‬שכבר יש לו נטייה טבעית לתאווה‬
‫וחמדנות‪ ,‬ולהשתלט עליו‪ .‬כל כך פשוט‪ .‬נכון חביבי?" היא פנתה אל המלך‪.‬‬
‫הוא לא ענה‪ ,‬הוא היה מכווץ כולו בכסאו‪ ,‬חיוור כמו סיד‪ ,‬ודמעות שקטות זלגו על לחייו‪.‬‬
‫השדה שירבבה את שפתיה ברוגז קל ואז חזרה אל הקוסם‪.‬‬
‫"נו טוב‪ ,‬אני אטפל בו אחר כך‪ ".‬היא אמרה בבוז גלוי‪ .‬ואז היא פנתה אל הקוסם בחזרה ושפתיה‬
‫התעקלו שוב בחיוך אכזרי‪" ,‬אבל קודם כל‪ ,‬אטפל בך‪".‬‬
‫שינג!‬
‫לפני שהוא הספיק בכלל לחשוב‪ ,‬היא עטה עליו‪ ,‬וטפריה פיספסו אותו במילמטרים ספורים‪.‬‬
‫אינסטינקטיבית‪ ,‬הוא עשה את הדבר הראשון שעלה בדעתו‪ ,‬לחש מגן‪.‬‬
‫בשניה‪ ,‬בועת אנרגיה תכולה הופיעה סביבו‪ ,‬מקיפה אותו כמו אקווריום קטן‪ .‬לרגע השדה נרתעה‬
‫לאחור‪ ,‬ואז בחנה אותו בחיוך‪.‬‬
‫"לחש מגן?" היא שאגה מצחוק‪" ,‬אתה אפילו לא מנסה להילחם?"‬
‫היא הרימה את ידה ולחשה משהו‪ ,‬לרגע הוא חשב שהוא רואה את ידה זוהרת‪ ,‬ואז…‬
‫בום!‬
 ‫קרן שחורה בקעה מידה והוטחה בעוצמה במגן‪ .‬הוא הרגיש איך הוא נהדף אחורנית‪ ,‬איך לאט לאט‬
‫המגן נחלש‪ ,‬איך כוחו נגמר…‬
‫ואז היא הפסיקה‪ .‬לרגע הוא חשב שאולי‪  ‬נגמר לה הכח‪ ,‬אבל אז הוא הביט לכיוונה‪ ,‬וראה איך היא‬
‫מסתכלת עליו‪.‬‬
‫"ראה!" היא החוותה בידה‪" ,‬לפני שאהרוג אותך‪ ,‬אני רוצה שתראה איך חיילך מתים!"‬
‫הוא הסתכל במבט חטוף לכיוון שאר החיילים‪ ,‬וכמעט שצרח‪ ,‬יותר ממחצית כבר שכבו על הרצפה‬
‫ללא ניע‪ ,‬והשאר נאבקו בכוחות אחרונים‪ ,‬עייפים ומובסים‪ .‬‬
‫הוא לא יכול לתת להם למות‪ .‬הוא חייב לנסות לעזור‪ ,‬כמה חסר סיכוי שזה נראה‪.‬‬
‫כאילו קראה את מחשבותיו היא גיחכה‪" .‬הדרך היחידה שתוכל להציל את חיילך היא אם תהרוג אותי‪,‬‬
‫רוצה לנסות? בא!"‬
‫בתנועה חדה היא משכה את ידה לעבר גופה‪ .‬כח מטלטל משך אותו בבת אחת לכיוונה‪.‬‬
‫לא‪ .‬הוא חשב‪ ,‬נאבק בכל כוחו בכח‪.‬‬
‫הכח התגבר‪ ,‬וקול נשמע בראשו‪ .‬בא עכשיו‪.‬‬
‫אני לא…‬
‫בא עכשיו!‬
‫לא…‬
‫עכשיו!!!‬
‫הוא הרגיש איך כח בלתי נראה מנתק את רגליו‪  ‬מהרצפה‪ ,‬איך הוא מתעופף לכיוונה של השדה‬
‫ואז… טראח!‪ ‬‬
‫הוא נחת על הרצפה למרגלותיה בקול חבטה מחליא‪ .‬הכאב היה מעוור‪ .‬הוא לא ידע מה נשבר‪ ,‬אבל‬
‫היה בטוח שזה יותר מאיבר אחד‪ .‬לא שזה משנה‪ ,‬כי בכל מקרה הוא עומד למות עוד רגע‪.‬‬
‫רק שיהיה מהר‪ .‬הוא חשב‪ ,‬עדיין מסנוור מרוב כאב‪.‬‬
‫נראה לך‪ .‬הוא שמע את קולה הלעגני בתוך ראשו‪ .‬עכשיו הוא הבין‪ ,‬היא באמת קראה את מחשבותיו‪.‬‬
‫הוא הרגיש כח זוקף אותו‪ ,‬אבל לא היה אכפת לו‪ ,‬הוא רק חיכה למוות‪.‬‬
‫"אתה חושב שאהרוג אותך?" הוא שמע את קולה במעומעם‪ ,‬כאילו מחיצה של מים מפרידה ביניהם‪.‬‬
‫"הו לא‪ ,‬זה יהיה בזבוז משווע‪ ".‬היא גיחכה‪" ,‬נראה לי שתהיה מוצלח בהרבה כבן שטן‪".‬‬
‫"אל תדאג‪ ",‬היא הוסיפה במתק שפתיים‪" ,‬הכאב יגמר די מהר‪ ,‬בהנחה שתשרוד את התהליך‬
‫כמובן‪".‬‬
‫הקוסם גנח חלושות‪ ,‬הכאב היה נורא‪ ,‬אבל המחשבה שהוא עומד להפוך למכונת הרג בידי‬
‫המרושעת הזאת‪ ,‬היתה גרועה אפילו יותר‪ .‬אבל כבר לא נשאר בו כל להתנגד‪ .‬לא נשאר לו כח‬
‫לכלום‪.‬‬
‫עשן שחור החל להסתלסל מתוך כף ידה שהיתה פשוטה לכיוונו‪" .‬כשהעשן יגיע אליך‪ ,‬התהליך‬
‫יתחיל‪ ".‬היא אמרה‪" ,‬הנה‪ ,‬ממש עוד…"‬
‫שינג!‬
‫המשפט של השדה נקטע באמצע‪ .‬הקוסם הרהר בדעתו‪ .‬אולי התהליך כבר התחיל? הוא חשב‬
‫לעצמו‪ .‬מוזר‪ ,‬אני הרי לא מרגיש שום כאב (כאילו‪ ,‬יותר ממה שהיה עד עכשיו)‪ .‬מצד שני‪ ,‬אולי אני‬
‫כבר מת? אבל אם ככה‪ ,‬למה אני עדיין יכול להרגיש את השברים בגופי? ולשמוע את הצעדים‬
‫שמתקרבים לעברי? ו…‬
‫רגע‪ ,‬מה?‬
‫הקוסם פקח בזהירות את עיניו‪ ,‬מבעד לדמעות הכאב הוא זיהה דמות מטושטשת ששעומדת למולו‪.‬‬
‫זה היה המלך‪.‬‬
‫המלך‪ ,‬חרבו השלופה רועדת בידו‪ ,‬נוטפת דם שחור‪ ,‬עמד‪ ,‬רועד כולו‪ ,‬ובכה בכי תמרורים‪.‬‬
‫למרגלותיו שכבה השדה ללא ניע‪ ,‬וללא…‬
‫"ערפת לה את הראש?" המילים בקעו מפיו של הקוסם‪  .‬הוא היה כל כך המום‪ ,‬שזה הדבר הראשון‬
‫שעלה בידו להגיד‪.‬‬
‫המלך רק הנהן בראשו‪ .‬דמעותיו המשיכו לזלוג באיטיות על פניו‪.‬‬
‫הקוסם הסתכל מאחוריו וראה את החיילים ששרדו מביטים עליהם‪ ,‬מבולבלים לגמרי‪ .‬לבני השטנים‬
‫לא נותר זכר‪.‬‬
‫"אתה… הרגת אותה?"‬
‫המלך שוב הנהן חרישית‪.‬‬
‫"אבל איך…" הקוסם בלע את רוקו‪" ,‬איך הצלחת להתנתק מהשליטה שלה?" הוא שאל‪.‬‬
‫לרגע היה נראה שהמלך שוב יפרוץ בבכי‪ ,‬אבל הוא נשם נשימה עמוקה והתחיל לדבר בקול רועד‪:‬‬
‫"מה ש‪-‬שהשדה אמרה נכון‪ .‬היתה לי כבר לפני כן נטיה לתאווה‪ .‬כשהיא השתלטה עלי‪ ,‬זה לא היה‬
‫כמו אזיקים שכבלו אותי‪ .‬להפך‪ ,‬הרגשתי שאני עושה מה שבא לי‪ ,‬לקח לי הרבה זמן בכלל להבין‬
 ‫שאני נשלט‪ .‬אבל עד אז‪ ,‬השקעתי כל כך עמוק התאווה‪ ,‬שכבר לא הצלחתי לצאת‪ .‬חשבתי שאני לא‬
‫אצא מזה לעולם!"‬
‫הוא פלט יפחה והמשיך‪" ,‬כשהצלחתם להגיע עד לארמון‪ .‬הבנתי שזאת ההזדמנות האחרונה‪ .‬זה‬
‫הסיכוי האחרון שלי להשתחרר‪ .‬למזלי‪ ,‬השדה כנראה לא האמינה שיש לי סיכוי להשתחרר‪ .‬אז גם‬
‫כשנאבקתי בכל כוחי‪ ,‬היא לא יחסה לזה חשיבות‪ .‬אבל לאט לאט הרגשתי איך אני מתנתק מהתאווה‪,‬‬
‫איך אני מצליח להיות בעלים על עצמי‪ .‬ועכשיו‪ ,‬כשראיתי שהיא עומדת להרוג אותך‪ .‬ידעתי שזאת‬
‫ההזדמנות האחרונה‪ .‬גייסתי את כל הכוחות שלי ו…"‬
‫הוא השתתק‪ .‬ניכר עליו שהוא עוצר את דמעותיו בכח‪.‬‬
‫בדיוק באותו רגע הגיעו שאר החיילים שנותרו‪ ,‬הם פנו לקוסם‪" .‬מה קרה?" שאלו החיילים‪" ,‬רגע אחד‬
‫היצורים האלה הרגו אותנו‪ ,‬ופתאום…"‬
‫"הם נעלמו‪ ".‬השלים הקוסם‪" ,‬ככל הנראה עם מות השדה‪ ,‬גם הם איבדו את כוחם‪ .‬והכל בזכות‬
‫המלך!"‬
‫הוא ניסה לעודד את רוחו של המלך‪ .‬אבל במקום להתעודד‪ ,‬המלך רק פרץ שוב בבכי‪ :‬‬
‫"ה‪-‬הכל זה ב‪-‬באשמתי‪ ",‬הוא התייפח‪" ,‬א‪-‬אילו רק לא הייתי נותן ל‪-‬לה לשלוט בי בהתחלה‪ .‬אם לא‬
‫הייתי כל כך חמדן מ‪-‬מלכתחילה!" הוא פרץ בבכי בלתי נשלט‪.‬‬
‫כולם הביטו בו‪ ,‬משותקים‪ .‬עד לפני שעה‪ ,‬המלך היה האדם השנוא עליהם עלי האדמות‪ ,‬מקור הסבל‬
‫שלהם‪ .‬ועכשיו הוא בוכה על כך שלא הצליח למנוע את כל הסבל שלהם מלכתחילה‪.‬‬
‫הקוסם שלח את ידו ואחז בידו של המלך‪ ,‬היא היתה קפואה‪ .‬לאט לאט‪ ,‬החל הקוסם לחמם את ידו‪,‬‬
‫משקיע אנרגיה בזהירות‪ ,‬דוחק החוצה את הצינה הקודרת‪ .‬המלך הפסיק לבכות והביט בו‪.‬‬
‫"אל לך להצטער על מה שכבר קרה‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬גם אדם שכבר נפל‪ ,‬תמיד יש דרך חזרה‪ ,‬תמיד יש‬
‫אפשרות לתקן‪.‬‬
‫"אדם שלא נופל‪ ,‬הוא לא אדם‪ ,‬הוא מלאך‪ .‬אבל בזה האדם נמדד‪ ,‬האם הוא מרים את ידיו‪ ,‬או שהוא‬
‫ממשיך הלאה‪ ,‬ממשיך להלחם‪ .‬ואתה‪ ,‬אדוני המלך‪ ,‬נראה לי שזכית ביושר בתואר "אדם שממשיך‬
‫להלחם"‪ .‬למרות הכל‪ ,‬המשכת להאבק‪ ,‬עד שבסוף ניצחת‪ .‬ורק בזכותך אנחנו עומדים פה עכשיו!"‬
‫כל החיילים הנהנו‪.‬‬
‫"תודה לך‪ ",‬לחש לו המלך‪ ,‬פניו עוד נצצו מדמעות‪ ,‬אך בצדדי פיו החל לבצבץ חיוך קטן‪ .‬‬
‫הוא הרגיש כמו תחושה של קסם‪ .‬אבל לא קסם רגיל‪ .‬לא קסם של קוסמים‪.‬‬
‫קסם של אמת‪.‬‬