‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebre wb ooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫ןרוהח‬ ‫‪■V‬‬
‫ורבינו‬ ‫מ מ ו ל ח טהוד קודש׳ הבדל חד מן קמייא‪ .‬עיד יקדיש ג«ון קדמון‬
‫אליעזר שמו׳ בן רבינו יהודה פי׳ קלונימם מטגנצא‪,‬‬
‫‪3‬בדו של חקדוש וטדוד דבי״ו ^ לו ל ח ל!ח ‪^0‬ל *‪ 2c‬ל אט בחבמח ״בעל‬
‫הצוואות מספר י החסידים״ ובשמי כן היא ״מעשל ריקח״ "ונעתק‬
‫מכתיבת יד על קלף ישן נושן׳ וב׳ד׳ות הספר וענינו הצגני אל מיל עין הקורא‬
‫‪t‬‬ ‫בהקדמת הספר‬ ‫‪.‬‬

‫־ מחירי כתר אחד^‬

‫‪JK‬‬ ‫‪-------------------------------‬‬
‫המוציא לאור חיי ם הי ר ש פ רונ ג דו ק ^ א ^‬
‫•ו‬

‫סאניק‪.‬‬
‫תרע״ב‬ ‫•‬ ‫שנת‬
‫נדפוח ה רי מ נ ח ם ט ע נ ד י ל מ ו ש ע ל נ״•‪.‬‬
‫‪ ,‬־י‪-‬ייי‬

‫^‪Verlag CHAIM HIRSCHPRUNG, DUKLA.‬‬

‫‪Druck V. M. Muschel Sanok.‬‬

‫‪Nachdruck strengst verboten.‬‬
 ‫הקדמת‬
‫חותני הרב תאון תדול הפפורסים‬
‫כש״ת מוד‪.‬׳ דוד צבי ץעהמאן יחי׳ ראב״דק דוקלא^‬
‫ה ס פ ר הזה היה מוכח בכת״י הגאון המובהק ר׳ אפרים זלמן מרגליות זצ״לה״ת‬
‫ומובא בקפרו ראש אפרים בפר* סבואה ‪ p‬׳ ל״נו ק״ק ק״א והוא מקרו‬
‫לדפוק כמו שכחב כאן בהקדמהו ומחמח איזה קיבה שלא כודע לכו לא הדפיקו‬
‫אוסו והקפר הזה הסגלגל מאז עד עסה שבא לידי וחמל עליו חסכי הרב המופלג‬
‫בסורה ויראה כ״ש מ׳ חיים הירשפרונג יחי׳ והוציאו לאור וזכוס בע״המח יגן‬
‫‪.‬‬ ‫עליו בזה ובבא א״ק ‪:‬‬

‫קול‬ ‫קפר‬ ‫הזה הי׳ סחס יד הגאון חוסכי זקיכי בעל המחבר‬ ‫ו ה ס פ ר הקדוש‬
‫הכ״ל זצלה״ה והי׳ כס״י‬ ‫הגאון‬ ‫הרמ״ז על כדריס׳ בכס״י‬ ‫׳‬
‫ישן משן אשר הי' קשה לקרוחו והעסיק אוחו סלמידי המופלג וכו׳ כמר יהודא‬
‫לנדא יחי׳ ואח״ב הגיה אוסו חלמידי המופלג וכו׳ כמר חיים יצחק וויעטשנער‬
‫יחי׳ וחסכי הרב כ״ש מ׳ חיים הירשפונג יחי׳ מקרו לביס הדפוק וזכוח ב״ה‬
‫יגן עליהם‪ .‬וחסכי יחי׳ ירוה כחס אצל י״ח שיחי' ה״ה הילדים כמר פנחס יחי'‬
‫והילדה מרח חי׳ גאלדא חחי' ויה״ר שהוא וזנחו בחי מרח לאה חחי'‬
‫יזכי לגדלם ברוג עושר גדולה וכבוד עד מאה ועשרים שכה אמן ‪:‬‬
‫באע״חח הצעיר דוד צבי זעהמאן‪. .‬‬
‫א מ ר המוציא"־־לאור מחמס שכשאר הכייר חלק אציין פה הערה שאמרסי‬
‫בכדה ד׳ ק״ה ע״ב דרש״י פירש שם דרישא ברואה דם‬ ‫‘‬
‫מחמת חשמיש אחי כישב״ג והחרק׳ השיגו עליו דבזה גם לרבי בעיכן ג״פ ע״ש‬
‫ולדעתי נס רשי' מודה לזה אך כווכחו לשיעחו ביבמות כ״ו דה״ה בגירושין לרני‬
‫אקורה להכשא ב״ב פעמים וא״כ כאן דמבואר דאע״ג שכחגרשה ב״פ תכשא לג׳‬
‫לשעחס דחולקי שס וקוברין‬ ‫כרבי רק כרשב״ג והחוש׳‬ ‫ע״כ לא אחי‬
‫אי בכה״ג‬ ‫ג״כ אמכם י״לע‬ ‫דבגימשין מותרת להכשא לכן מוקי הרישא כרבי‬
‫דכתגישה מכח אוכק דראייח דם מחמת תשמיש אי הוחזקת שתאקר להכקא ואכ״מ‬
‫לבאר זה וגם זה כתבחי רק למען יזכר שמי על הקפד הקדוש הזה ‪:‬‬
‫ועיין בסופו שהדפםתי ג' הערות מחות;יי הרב יחי^ וע״ז גאע׳הח‬
‫כ׳ אלול תרע״ב דוסלא נאום חייט ה י ר ש פ ח נ ג חתן הגאון הגדול‬
‫ח ד צבי זעהמאן ראכ‪-‬ד דק״ק דוקלא ‪t‬‬

‫ולטוב יזכר את כבוד אמי מורק׳ הצליעה החקידה המפורקמת מרת ר ר א ס א יו כ ב ד‬

‫הי ר ש פ רונג חחי^אשר כל מגמתה וחפצת תיתה רק להדריככי על ברכי‬
‫החויה ‪:‬‬
 ‫ההדמות‬
‫הרב הגאון המפורסים‬
‫מרגליות מבראד‪.‬‬ ‫כש״ת מו״ה אפרים זלמן‬
‫לאור באור‬ ‫רמוני והב טהור המקוים‬ ‫למאהבי המה‬ ‫קראתי‬ ‫אמר אפרים‬
‫בעיר ועיר׳ מדינה‬ ‫אמונה׳ אשר‬ ‫צרק׳ מבקשי‬ ‫רודפי‬ ‫החיים׳‬
‫ומדינה‪ -‬החפצים בתבונה מני אפרים עבדיבם נגש ומשתחוה מרחוק אל מול הדרתבם׳‬
‫ברבר ולהציע לרבים מה‬ ‫א״ע במחויב‬ ‫אלופי ומיודעיי״ ראיתי‬ ‫בצדק אל‬ ‫קורא‬
‫בבה׳ ומה אלי הגיע׳ בהרימי את קולי׳ ואיזרא בראש הומיות׳ וארמנות‬ ‫ראיתי על‬
‫הקריות׳ ובראש בל חוצות אשמיע׳ אצריח אף אריע׳ ואנא ברי׳ קלה וצעיר׳ היבול‬
‫אובל דבר מאומה׳ אף'לד׳שמיע קול ענות גבורד״ ובשפד‪ .‬ברורד״ בנ בל ובנור שחר‬
‫אשים דברתי מעפר אעפצף אמרתי׳ אבטח‬ ‫אעירה אפם בקול ענות חלושד׳ אליבם‬
‫קולי בבואו עם תספר וברוני‬ ‫נשמע‬ ‫אזניכם׳‬ ‫פיבם׳ להטות‬ ‫ירדן המוסר׳ אל‬
‫משרים‬ ‫באמת׳ ובצדק נאמרים׳ מפתח שפתי‬ ‫לבבב ם אל הדברים‬ ‫משלי אפר׳ שימו‬
‫אל מי׳ ארמוני׳ ואשוה באשר יפרש השוחה לצלול במים אדירים׳ ירד תהומות ויעל‬
‫מחצב של סגפורין׳ מראיהן בוערות‬ ‫מרגליות ואבנים יקרות דר וסוחרת׳ לו נגלה‬
‫כזקוקין דנור׳ ובעורין יפרש כנפיו יקחם ישאם על אברתו׳ אל תוך אורות רגתי ירין‬
‫במזל הצומח׳ והי׳ אך שמח קל הוא על פני המים כעוף הפורח׳ ופרח בביתו אחר‬
‫חילק האבנים‪ .‬בשיר ורננים׳ ואז בודד הוא במועדיו בכלי אומנתו בידו׳ לגרד ול שפק‬
‫ולצרוף כבור סיגיהם׳ והסיד את שמלת שבים מעליהם׳ ולהלבישם מחצלות משובצים‬
‫ירד לשערים להראות לעיני העמים ושרים׳ כי טובת‬ ‫באשר אהב׳ אז‬ ‫זהב׳ ויעש‬
‫מראה הם׳ וד׳וא עומד עליהם׳ ינופף ירו ואמרים ל ר ב אל כל הקרב׳ ישפוך רוחן‬
‫משיתהי‬ ‫המים‬ ‫מן‬ ‫רוח חן לאמר הביטו אל ציר חצבתי בועת אפי ביגיע בפי‬
‫למותר‬ ‫שפתים׳ אך‬ ‫והוצאתיו׳ מידי דופיו מד‪ .‬טובו ומה יפיו׳ הנה אף בי דבר‬
‫יקרים המשבילים‬ ‫ובחומק על נתר׳ אחרי בי בל רואיהם■ יכירום ב־ המה פנינים‬
‫יזדדרו׳ כזוד‪.‬ר בעצם השמים לטוד‪.‬ר׳ מרגניתא דלית להון טימא לא משתבחי בי גזא‬
‫בהוד יפים‪ .‬ובד‪.‬ם‬ ‫דצמצמי‪ .‬אולם מאז אחרי הביאם האהלה בפיו ירצד‪ .‬סלה ואחז‬
‫וראשו‬ ‫ומהרהר‬ ‫בהם יושב‬ ‫בי •מאשר יקרו בעיניו‬ ‫ישתונן׳‬ ‫ודליותיו‬ ‫יתבונן׳‬
‫נמלא רעיוניו• לזאת לא יובל להתאפק לב^ הנצבים עליו ויעתר מילון אשר עם‬
‫בנעימים‬ ‫חלקו נתתיו‬ ‫מריח מים יפריח לשבח לפאר ולרומם בי שימן‬ ‫ל בבו ישיח‪.‬‬
‫עליכם‪ .‬אחבירה עליכם במילון ואסברה לעיניכם‬ ‫וכאשר דמיתי כן הוא פי המדבר‬
‫שלא לצורך׳ אולם‬ ‫אנכי ידעתי אפרים כי דבי־־י למשא ולטורח ולא הותרד‪ .‬הברה‬
‫הסיבד׳ אשר הזכרתי׳ הכרע הכדעתני מנדרי להוצאני׳ ועתה אלכה ואשיבה אל מקום•‬
‫לגברי הייתי‪.‬‬ ‫לדבר כלשון עמי׳ הספר היקר הלז׳ העתקתי בימי חורפי׳ כד זוטר‬
‫ובמן^ין‬
 ‫הקדמה‬ ‫*■‬
‫ובמעון אריות התהלכתי נפתילי אלק•״ נפתלת• כין מצ*ק* אדק בקלוז קדישא דפ־ק‬
‫שמה מיום‬ ‫באו‬ ‫נקבצו‬ ‫שכנה נפשי‪ .‬ואהיי שעשועים יום יום בגנז• הטפרים אשר‬
‫דרושים וחכמת‬ ‫כמו רכו ספרי ההידושים ולכל חפציהם‬ ‫הווסדה ועד עתה רבו‬
‫קרב אלי זקן‬ ‫ממשמש בצהרים מתעדן כעדן גן הספרים היקרים‬ ‫ישישים‪ .‬ובהיותי‬
‫אחד שהי׳ ד‪.‬םפר הזה שעשיעיו ודיי׳ מחזיקו סגור כתיבתו‪ .‬כמקים אשר קבע לתפלתו׳‬
‫יהודה‬ ‫לי הספר הזה ואמר אלי ראה זה הדש חיבור קדמון מנכד דכינו‬ ‫והושיט‬
‫מיהור‬ ‫החסיד אשר יצאתי מחלציו‪ .‬הצצתי ‪-‬בו וראיתי שהוא כמעשה רוקח ממולח‬
‫כפי‬ ‫קודשי׳ והמכתב מכתב ישן נושן על קלף ישן‪ .‬ותשורי מחטרא משני קצותיו‪.‬‬
‫דאתא‬ ‫הי׳ מעט מהרבה שנאבדו ונתפזרו כמה הל׳‪ .‬וכמה ידי ממינזמשים בו מקמי‬ ‫הנראה‬
‫לידי והי׳ זה הנשאר לפליטה‪ .‬וד׳כרך חי׳ רשים בזהיל נכד רבינו יהודה החסיד׳ וכן מוכח‬
‫מילון הן הן‬ ‫להעתיק ממנו‬ ‫בכמה מקומות‪ .‬ומאת ד׳ היתה זאת אשר נתן בלבי‬ ‫מתוכו‬
‫הדברים אשר אני נותן לפניכם היום ולהיות כי הוה קשה למגמד בעתיקא ולא כמות שד׳וא‬
‫נכתב הי׳ י נקרא‪ .‬כיא אחרי• הגיורת ויגיעה רבד׳ מלכד בי עלה קמשיניב וד׳דזלי טעות׳ מהא‬
‫ספרא בצידא ילאו דווקנא העירותי בצדק את אחי החריף האבי־ך מ׳ סענדעד זציל אשר‬
‫נקגיף בעודני כאבו בעויד‪ .‬לשילוח ידו הכישור להעתק מגוף הספד כמות שהוא‪ .‬ואחיב‬
‫והייתי כותבו מגיהו זדזדעו בדרך דולבו ננקודש‬ ‫שנית‪.‬‬ ‫עבדתי בקלמסי להעתיק‬
‫הסדר‬ ‫על‬ ‫כמה חדושים מר‪,‬צתם הבאתי בפרי תבואתי וסדרתי ההלכות‬ ‫מצאתי‬
‫איזה]‬ ‫ובניתי ציון ׳במקומות הנצרכים‪ .‬כל שישנו במקרא ובתלמוד וכמעט שעברו‬
‫שנים הגיע שעת הביעור בשנת תקנ״א לפ״ק ונשמו בתים רבים׳ וגם הכית הגדול‬
‫היקרים‬ ‫הספריס‬ ‫הרים‬ ‫מוסדי‬ ‫בערה ותלהגי‬ ‫שמגדלין בו תורה ותפלה נשרף‬
‫פורחת‪ .‬עגמה נפשי כי היית• מתרשל‬ ‫ובכללם נוף הספר הזד‪ .‬גוילין נשרפו׳ ואותיות‬
‫ושיירתי איזד‪.‬ו הל׳ קטנות שלא העתקתי ונם הצוואה של החסיד זצ״ל היתד‪ .‬כתיבה‬
‫לבי‬ ‫לי ד׳‬ ‫ילא נתן‬ ‫שם ודי׳י׳ כתוב בתחילה אלה המצות אשר צוד‪ ,‬זקני כי׳‪.‬‬
‫לדעת ועינים לראות אם הי׳ כפי הגיסחא ד‪.‬נדפם בראש הם׳ חסידים‪ .‬או קצת בענין‬
‫ד‪.‬מחבר ניב׳‬ ‫שם‬ ‫כי‬ ‫רוקח‪.‬‬ ‫לי לבי לקרוא הם׳ ד‪.‬זה בשם מעשד‪,‬‬ ‫אחר ואמר‬
‫זציל כמבואר כמה‬ ‫אליעזר בן הריב״ק‪ .‬כשם ב על הרוקח ה׳ר אליעזר מגארמיזא‬
‫שיסד‬ ‫כיון כ״ם ד‪.‬רוקח סי׳ שניו ינזכתב נעתק מם׳ הכבוד‬ ‫פעמים‪ .‬ונראה שעליו‬
‫אך חוששני‬ ‫כך שמעתי ממ״ו היר אליעזר בן ריביק ז״ל‪.‬‬ ‫מהריי חשיד זציל כו׳‬
‫למ״ש במג״א סי׳ קניו׳ האומר דבר שלא בשם אומרו עובר בלאו אך לא ביאר מד‪.‬ו הלאי‬
‫המניא בזה‬ ‫גם מה שנרשם שם פיק דנדרים לא נמצא שם אך ראיתי כי דברי‬
‫לקוחים מן הילקוט משלי כיב דאיתא שם אמר רשביי כל שאיני אומר דבר בשם‬
‫המגיא‬ ‫סמך‬ ‫אמרו עובר בלאו שג׳ ‪,‬אל תנזל דל ונרשם בצדו נדרים פיא ועיז‬
‫ליתא בנדרים נם^ סדר התנאים ד׳מזכרים שם תמו׳ בעיני אך בתנחומא‬ ‫אך כאמת‬
‫אבל שיאמר דשב״י‬ ‫פ׳ במדבר איתא אריי וכו׳י עליו הכתוב אומר אל תגזל דל‬

‫רשויי‬
‫ג‬ ‫’ ׳ '‬ ‫'' המדמה '‬ ‫^‬
‫האומר‬ ‫ובתב‬ ‫משום ר״י כר טבלא כו• צ׳׳ע ומ״מ גם בזה צ״ע מה שה'פך המג״א‬
‫דבר שלא בשם אומרו דמשמע אע*פ שאינו תולה הדבר בעצמו רק מ*חםו‪ ,‬לאחר‬
‫ושם לא נובר רק כל שאינו אומר בשם אומרו דמשמע שתולה בעצמו‪ .‬אך ראיתי‬
‫בם׳' חסידים בי׳ תקפ״ו בשש הם׳ לא תשייג גבול רעיך אשר גבלו הראשונים שלא‬
‫ייחש דבר־ ר׳א לדבר• ר׳׳‘ ודברי רי׳י ל ר ב ר ד״א אמנם בספר• ראיתי שכתב מנין‬
‫למחליף וכו׳׳ לומר על טהור טמא כו׳׳ וכן הוא בילקוט משמע הא לאיד‪ .‬ל א עוכר‬
‫דברי‬ ‫המחליף‬ ‫איתא‬ ‫זוטרתא‬ ‫אך בפשיקתא‬ ‫וגם בם׳ ׳יראים איתא להך גידסא‬
‫עובר‬ ‫חכמים זה כזה וכו׳‪ .‬עובר משום לא תשיג וכן האומר על טהור טמא וכו׳‪.‬‬
‫בארח‬ ‫מתפלא במ״ש הטויז‬ ‫משום לא תגזל ואפשר שזו גירשת סיח ומעודי ה־יתי‬
‫מהר״נ כיץ ז״ל‬ ‫האבודרהם שמביא גמר״ שאינו בשום מקום והגאון‬ ‫םיי תרפ״ד על‬
‫הודה לו איך תולה על הרעת שגדול ההוא רבינו גרשום ב״ר שלמה שהאבודדהם‬
‫על‬ ‫עלה‬ ‫•מעתיק שם דבר־ו ח״ו יזבור שמות אמוראים ויכתוב בשמם מה שלא‬
‫שני‬ ‫לבם‪ .‬והאיר ד׳ עיני ומצאתי שהדברים הדם אמורים בירדשלמי פ״ה דמעשר‬
‫כענין ווידוי מעשר ע״ש ודייק מרתני מעכבות דיל שאם הקדים שיר לש״י מעכב הווידוי‪.‬‬
‫רא•‬ ‫אלמא דבדיעכד נמי לא יצא דאל״ב אין לו לעכב הווידוי‪ .‬ולעיד ג״ב קצת‬
‫ייב אלף חליצי צבא‬ ‫מטה שאמרו במדרש שיר השירים על פשוק כפלח הדמון‬
‫לא הקדים א׳ מהן תש״ר לתש״• כו׳ ונ״ל שזה מרומז בכתוב עבדך נשאו את ראש‬
‫אנשי המלחמה אשר בידינו דהיינו שנשאו תשיר אחר שכבר הי׳ בידם תש״י׳ ל כ ך לא‬
‫המפרם־ט‬ ‫הגאון‬ ‫נעורי‬ ‫נפקד ממנו איש יעד״ז שמעתי זה כביר בשם חר״ז אלוף‬
‫חשיד שבכהונה מ‪,‬רריי א״ויק הנהן דל אב׳יד ד״ק קאריץ שאמד שרומז על מה שאמרו‬
‫ולא נפקד ממנו איש‬ ‫אפ״י סח כו׳ עבירה בידו וחוזר מעורכי מלחמה‪ .‬ולכן אמר‬
‫תפלין‬ ‫דמצות‬ ‫בעבירה וד‪,‬דברים עתיקן‪ .‬וקצת יש לדחות הראי׳ מהמדרש דאע״ג‬
‫יצא מ״מ איסורו עבד בהקדמה זו׳ אלא דלפ״ז יש לפ קפ ק קצת גם כדאי׳ מהירושלמי‬
‫איסודא בהקדמה ואדרבה קצת משמע כן דאל־כ‬ ‫דדילמא הא דמעכב הווידוי משום‬
‫מאי בעי ר״א בר פפא דכיין דלא יצא למה יגרע משאר מצות כיון דכל המצות‬
‫רבו‬ ‫בשה ושם‬ ‫ביר‬ ‫ריביק‬ ‫אבי הרוקח‬ ‫מעכבות ואין כאן מקומו‪ .‬והנה שם‬
‫ריב״ק ב״ר מאיר כמבואר בם•׳ שט״ו׳ ובסי׳ שפיו ומימ א״א לומר שאביו של המחבר‬
‫הריב״ק ב״ד מאיר כדמשמע בחיבור זה סי׳ רמ׳ו )אך דקצת נראה ששם הוא‬ ‫הוא‬
‫שהרוקח העתיק‬ ‫מר‪.‬־וקח לפי שנך הם הדברים בקיצר ביוקח סי׳ ת״ה או להיפך‬
‫ז׳ל‬ ‫האחד אביו‬ ‫ריב״ק הי׳‬ ‫מדברי המחבר( אך ב־־וקח סי־ שכ״ט משמע ששלשה‬
‫ביר‬ ‫שריב״ק‬ ‫ורבינו ריב׳ק שפירא‪ .‬וריב״ק ממגנצא ע״ש ובסי׳ ש״ם ושס״א ונראה‬
‫מאיר היא הריביק משפירא עיש* בתחלת שמ״ג ובסופו זה פי׳ דיב״ק משפירא משמע‬
‫ממגנצא במיש‬ ‫אביו של המחבר נראה שהוא הריביק‬ ‫דאכולד‪ .‬מלתא קאי ושש‬
‫דודי )זה ר׳‬ ‫שמואל‬ ‫אברהם בן ר׳‬ ‫כאן ם־ה ראיתי אני הקטן אליעזר שרבינו‬
‫א כרד‪,‬ם‬
 ‫הקדמה‬ ‫ד‬
‫ברוקח‬ ‫אברהם הי׳ אחיו של דיי החם*ד בנודע( ובן ה;היג אבא מאד• במגנצא )ועיין‬
‫לומר‬ ‫דחיקא לי‬ ‫הזה בקצרה בי‬ ‫לשון המחבר ספר‬ ‫שנקט‬ ‫סי׳ ר״נ ולפעדינ‬
‫שריביק אביו של רוקח הי׳ ניב במננצא( וב״נ ממיש בשי׳ ליא וצוד‪• .‬אבא מורי ל ב ל‬
‫התירה בו׳ מבואר‬ ‫קהל מגנצא וב־נ ממיש בשי׳ רביו אבל ראיתי אבא מורי הריביק‬
‫שאביו של המחבר הוא הריביק ממננצא ולפ׳ז הי׳ הריב״ק ממגנצא חתנו של רבינו‬
‫ברוך הא‬ ‫ביד‬ ‫•ד‪.‬ודד‪ .‬חשיד בדמשמע ברוקח ובאן בשי׳ צ׳ ובשוף שו״ת מד‪.‬ר*ם‬
‫לך תשובה ל ב ל עון ולכל חטאת ישוד הרב ר׳ אליעזר בן רבינו יהודה באשר קיבל‬
‫רבינו‬ ‫מרבינו •ד‪.‬ודד‪ .‬חשיד אב ד«במה בן רבי נו שמואל הקדוש• החשיד הנביא בן‬
‫בתשיובת ■מד‪.‬רש*ל סי׳ ביט‪.‬‬ ‫קלונמם משפירא הזקן בן רבינו יצחק זיל עכ׳ל ועיין‬
‫מהרים‬ ‫בתשו׳‬ ‫במבואר‬ ‫לפרט‪.‬‬ ‫ונראד‪ .‬שד‪.‬רוקח ורבינו המחבר הי׳ בשנת תתקיף‬
‫הנ*ל בתקנות שתקנו במגגצא בשנת תתקיף וחתום שם אליעזר ד‪*,‬ק בן רביני •הודה‬
‫חבירו ובן גילו הרוקח ואבי הרוקח הי׳ גיב רבו‬ ‫ובפי הנראה הי׳ רבינו המחבר‬ ‫ניב‬
‫של ד*‪.‬מחבר‪ /‬וד‪.‬׳׳ נוקים זד‪ .‬לזה בד‪.‬לבה והודיעו קבלת ם זה לזד‪ .‬ובאשר יראד‪ ,‬ד‪,‬רואדי‬
‫ובמה‬ ‫בסגנון א׳ ממש‬ ‫לפעמים בתוב באן עגין שעולה בקגד‪ .‬אחד עם הרוקח ולא‬
‫מעשה‬ ‫שבך הי׳‬ ‫רבדים רםתם לן תנא ר׳ אליעזר בעל הרוקח בא המחבר ופי׳‬
‫בקדושתם‬ ‫יהי׳‬ ‫אינו‬ ‫או‬ ‫לפני אחיו הריביק זיל וסוף דבר בין אם הוא במעשיהו‬
‫עומדים ואין לד‪.‬ר’ד‪.‬ד אחדיר‪,‬ם׳ בי בולו מחמדים‪ .‬והנד‪ .‬השפר הלז במום עמדי קרוב‬
‫אבלי מקיק‬ ‫מויה ‪ .‬אברהם‬ ‫לעשרים שנד‪.‬׳ ומאת ד׳ היתד‪ .‬נבובר‪ .‬שבא הנה הרבני‬
‫קאריץ בעיסק הדפסת ש׳ הרוקח ונפשו חמדה לקוח הם׳ הזה להביאו לבית הדפום‬
‫ונד‪.‬גתי בו עין יפה ומשרת• לו יפה יפה‪ .‬ונתתי‬ ‫ם׳ הרוקח‬ ‫להיות מחובר לטהור‬
‫הלום‬ ‫הביאני‬ ‫אודה ד׳‬ ‫שמחה בלבי בראות• מעש• ידי יציצו ויפריחו כגפן‪ .‬הפעם‬
‫החדקו‬ ‫אשר‬ ‫ביי‬ ‫לב ם אחיני‬ ‫בצדקתם וביושר‬ ‫להיות ממצדיקי הרבים מבטחני‬
‫במלאכת הדפום שלא יר‪.‬י׳ במשיגי גבול מד‪.‬ריא הניל לשדר מערבה שני על מזבח‬
‫הניל אשר טרח בגופו ומאודו מטפס וירד מטפס‬ ‫מד‪.‬ריא‬ ‫הדפום אם לא ברשות‬
‫ועולה וילפתו ארחות דרבם שארות ישראל לא יעשו עולה‪ .‬ועליבם המצוה לחזק‬
‫לכבוד‬ ‫פי המדבר‬ ‫•גון עליבם‪ .‬ויברך מעשה ידבם‬ ‫ידים רפות וכצפרים עפות ד׳‬
‫‪,‬‬ ‫נשמת הקדוש המחבר ‪5‬‬
‫חותם ‪ dv‬א׳ לסהר מעשה רוהח טמולח טהור קודש ונו׳ !‬
‫במתכונתה לא תעשו לכם רבינו אלעזר לפ״ק בראה ‪ .‬י‬
‫הק׳ אפרים זלמן מרגליות מבראד ‪.‬‬
‫חלציו של‬ ‫מיוצא•‬ ‫)נשמט מלעיל קבלה בידינו בי אאיז הגאון מד‪.‬רשיא זיל הי׳‬
‫רבינו •הודד‪ .‬החשיד זציל( ‪:‬‬
 ‫רול‪,‬ח‬ ‫הלכות פסח‬ ‫מעשה‬
‫א( וידבר משה אח מועדי ר• אל ב״י בגמכורי׳ ואומרים כל תלכוס הפקח והעצרה‬
‫י והחג )נראה שי״ל וידבר כו׳ עס מקפר החיבוס עולה אלף חשק׳׳־ו‪ .‬וכן‬
‫עולה ואוונריס כו׳ עס מקפר התיבות( זהו שאמר הכתוב ביחזקאל מ״ה ואת חורחי‬
‫ואת חקתי בכל מועדי ישמרו‪ .‬ואח שבתותי יקדשו וכי אין לשמור את התורה אלא‬
‫במועדים אתמהה אלא החוקים והתורה דורשים בכל מועדי כדתכא בקוף מקכסת‬
‫מגילה משה תיקן להס לישראל שיהי׳ שואלין ודורשין בעכיכי של יום ה׳ הפקח בפקח‬
‫וה' עצרת בעצרת וה׳ חג בחג ‪:‬‬

‫הזה לכס כו׳ דברו אל כל עדת ב״י לאמור‪ .‬בלומר חודש א' דברו‬ ‫ב( החודש‬
‫קודם תרגל לכך קומך לחדשי השנה‪ .‬אצל דברו אל כל עדת ב״י‬
‫כדחכיא בפקחיס דף ו׳ שואלים כו׳ ;‬
‫וידבר משה את מועדי ד׳ מעדי חקר ו׳ על ששה חדשים שלוחי ב״ד יוצאין‬
‫שש־ מועדים תם פקח עצרת ר״ה וי״כ קוכות שמיני עצרת‪ .‬זש״ת‬
‫בהישע ב׳ והשבתי כל משוקה חגה חדשה ושבתה וכל מועדי׳ משושה פקח‪ .‬חגה‬
‫עצרת חדשה ר״ה שבא בחדשה ושבתה יו״כ מועדי׳ קוכוח‪ .‬וכל לרבות שמיני של חג‪:‬‬

‫הלכות הגעלה וליבון‬

‫ד( כל כלי פונשתמשין בו כל ימות השנת‪ .‬ורוצה להשתמש בו בפקח צריך לעתרו‬
‫מעין שנשתמש בו כדאמרינן בע״א דף ע׳יה‪ .‬הלוקח כלי תשמיש מן העכו״ס‬
‫את שדרכו להעביל יעביל להגעיל יגעיל ללבנן באור ילבן‪ .‬השפוד והאקכלה מלבנן‬
‫באור‪ .‬הקכין שפה והיא נוהורת‪ .‬גס איתא שם יורות וקומקמוקין‪ .‬פי׳ יורות קענות‬
‫למחמי חמין זהו קען מאוד מגעילן ברותחין ומעבילין והן שתורין וכל המגעיל צריך‬
‫לראות שלא יהי׳ הכלים בני יומן דאז הוי מתן ע״לפ‪ /‬הורת ר׳ ■האי גאון יורה‬
‫קכוכה מגעילה בתוך יורה גדולה רק שירתחו המים כשיכניק לתוכה וכשר‪ .‬ומכשירין‬
‫כן‪.‬‬ ‫לעשות‬ ‫הוא‬ ‫היורה הגדולה קודם שמגעילין כלים׳ בתוכה ומנהג יפת‬
‫וכשווגעילין כלים יזמין מים צוננים להשליך עליהם ולהדיחם שאם לא ידיחם במים‬
‫צוננים לאלתר יבלעו האיקור‪ .‬לכן צריך להדיחם לאחר הגעלה וכל המגעיל יגעול‬
‫' קודם שיהא זמן איקור חמך ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫שתי׳ מגעיל לקהל‬ ‫ה ( ראיתי אני ה״ק אליעזר שר׳ אברהם בן ר״ש דודי‬
‫כשהיתת יורת גדולת מרותחת ומלאה מיס הי׳ לוקח עצים גדולים לפידי‬
‫אש בוערים או אבנים מלובנים והי׳ משליכן ביורה והי׳ תמים נשפכים לחוץ בקביבות‬
‫במים צוננים וכן‬ ‫׳שפתי היורה ומיד הי׳ שופכין המיס רותחין מן היורה ומדיח‬
‫הנהיג אבא מארי במגנצא וכן עיקר ‪:‬‬

‫כ ל כלי שקיבל חמיצו בחמין צריך להגעיל בכ״ר לפי שתם כלים ראשונים‬ ‫ו(‬
‫שמכשלין בתם ומגעילין הכל ביורה כשירתיח! וכן כלים שמעגנין בתם‬
‫בשומן דינם כמו מבושל׳ כלים גדולים שאינם יכולים לתכניק ביורת כדי להגעיל‬
‫*שפוך עם כלי‬ ‫*שפוך וון הרתיחה עליתם ומן היורה שמרתיחין בו תמים לא‬
‫על הכלים להגעיל אבל כלי שמקבל חמיצו ע״י האש כשפודין שמתקנין רקיקיןמלננו באש ‪:‬‬
‫ז( כלים‬
 ‫רומח‬ ‫הלבות םסח‬ ‫מעשה‬
‫ן( כלים ש»ולח’ן נהס נשר ישל־ס וגיניס צר־כין הגעלה בכלי ראשון‬
‫דדמא משייק שריק משוס חימין איכא לודחש וכי ה*כא דלגבי ציר‬
‫בשר כוריפה לא מ־כי מנוקב כדאיהא בפרק כ״ה ד׳ קי״ב ה״כ לננכין חמץ ג פ ש|‬
‫‪ .‬וכפות כבולעו כך פולעו מה בולעו בכ״ר אף פולשו בכ״ר וכן שפודין קניכע‬
‫המיוחדים ליחן בתוך הדגיס דינו כמבושל‪ .‬קערות צריך להגעיל בכ״ר שפעמיל‬
‫בשאר ימות השנה מכסה המחבת רותחות ש*ש בו לחם או לפעמים שופך י׳‪^.‬‬
‫ביורה אע״פ‬ ‫הקדירה רותחת כינלא שהוא בולע מכ״ר — מחבת ברזל יגעילנה‬
‫שקשורה בשפת ברזל יגעילכה ככ״פ‪ ,‬ואס היא אריכות יד ונהפך כד אחר ביורא^‬
‫שלשין בהם כל השנה מגעילין בכ״ר כדאמריכן בפשחים|•‬ ‫רותחות‪ .‬אגנות של כל'‬
‫ר• ל״א א״ר ב״א א״ר חייא ב״א א׳׳ש כל הכלים שנשתמשו בתם חונץ כגון של עץ‪■^,‬‬
‫ישתונש בהם מצת בפקח חוץ מבית שאור שחימוצה קשה״ לפעוניס שוהה בתם העיקה<‬
‫שם בלילה ובולעת ונתעיקה ע״כ צריך להגעיל בכ״ר״ רחיים של אבן שניוהנן אתי‪.‬‬
‫החרדל צריך הגעלת בכ״ר אס חפץ לטחון בה חרדל לפקח ודווי לבית שאור‬
‫־י ‪,‬‬ ‫שחימולו קשת וכן עריבה מגעיל בכ״ר ‪:‬‬
‫דברים מגעילין החלה ביורת קרנות שמציירין את המצות״ ולדרא וקלי‬ ‫ח( אלו‬
‫בראשונה קודם •‬ ‫קמח יגעיל ביורת‬ ‫נצרים וכן מדת שמודדין בה‬
‫שיפלטו כלים אחרים חימוצם ביורת‪.‬ואח״כ יגעיל כלים אחרים״ דף שונתקנין עליו^‬
‫מלייתא שקורין פשטידא ברעט צריך להגעיל בכ״ר שבולע איקור מן התנור׳■'‬
‫שהוא ראשון וגס הדף שקורין אשילא שנותכין עליו לחם בתנור מגעילו ברותחין ;‬
‫בכ״ר״ ומנהג יפת היא לתקן חדש ״ משוס דתדיר עליו כל השנת ושפוד של עץ ‪:‬‬
‫שלשו )נ״ל שגי״ת וצ״ל סצלי( בו העיקה אין לו תקנת אלא להצניע ‪:‬‬

‫אית‬ ‫ט( ומאני דקוכיא שמציפים בעופרת כונאכי ס׳ח מני דאפקיק הילכתא בין‬
‫בהוא קרטופכא בין ליתא בין יורקי בין אוכוני בין חיורא אקורי מנדייתא ‪:‬‬
‫י( ס כין צריך להגעיל בג״ר כדאיתא בפקח ים שם א״ל רביס לר״א הכי שכיכן ׳‬
‫דפקחא היכי עבדינן כו׳ והלכתא כו׳ ברותחין הילכך מגעולין ברותחין ‪,‬‬
‫בכ״ר‪ .‬בין הקתא ו?ין הקכין והא דאננרכן ■בפ׳ הכל שוחטין ד׳ ח׳ גבי קכין של‬
‫ע״א א״א בישיכת שליבנה באור לאו דווקא נקט ליבנן אלא אגב דאמר ליבן תכין;‬
‫ושחט בה אננר כאן משליבכו באור אבל באונת א״צ תואיל ותאיקור משום שמנונית״‬
‫‪■ ,‬‬ ‫אפי׳ בתגענת מותר ואם לבנו באור אין צריך להגעיל ‪:‬‬
‫י א ( יז ה ר אדם שלא תנוח היורה מרתיחתה כשונטתרין בו את הכלי וכשתמיס‬
‫מרותחין ישקעו בו את הכלי ולא יטביל את הכלי פעונים בתוכו ‪.‬‬
‫פן ינלע גיעולו וכל תכלים שקיבלו חונץ ע״י חמין יגעילם בכ״ר חוץ מכ״ח אשר■‬
‫תכישל ‪3‬ו ישבר או יצניע עד לאחר הפקח אךירחוץ קערותיו וקדירותיו וכפותיו‬
‫ומכיחין במקום המצניע עד לאחר הפקח מנחבת שונצופה בחתיכות נחושת במקום‬
‫שתיתה נקובת אין מכשירין אותה• לפקח ‪:‬‬
‫כ ל דבר שקיבל איקור מן האש מון שפוד שצולין בו וכיוקחין בצק לטחון‬ ‫י ב(‬
‫קביביו וכן אקכלא״ פארדיזא בלע״ז אזנו״ש שצולין עליתם דגים פעמים משימין‬
‫לחפות‬
‫׳‬ ‫רומח‬ ‫ה׳ הגעלה וליבון‬ ‫מעשה‬ ‫‪.‬‬
‫לחפוה עליו בצק וכן כישי של קדרות שהוא של ברזל ‪ 0‬כ‪:‬ס‪:‬ץ עליו בלק ואופין‬
‫עליו מעשה עפקא וקורין שעיכגלא צריך ליכון מיהו אס ה‪:‬עילו בכ״ר כשר וכל‬
‫העולם כוהגין ללבנו משוס דחמץ בפקח במשהו והמתמיד גבי חמץ חבא עליו ברכת‪:‬‬
‫הנשפך מן הכלי שהי׳ בו חמץ‬ ‫ע ( י ש שמגעילין היבותיהס ושולחן רשות ‪ .‬הוא שהרי‬
‫שצוכן היא ואין לבעל המנהג‬ ‫על השלחן או על התיבה זה לא נבלע‬
‫לכקרה ולהקירה בין בתיבת‬ ‫)נשוס אל תעוש סורת אמך‪ .‬ובכ״מ שיודע חמץ דבוק צריך‬
‫‪:‬‬ ‫בין בכליס בין בשלחן בין בכותל‬

‫ד\ בדיקת חמץ וביערו‬

‫י ף ( בם*ק דפקחיס ד׳ י׳ אר״י א׳׳ר המפרש והיוצא בשיירא קודם ל׳ יוס אינו‬
‫זקוק לבער ותוך ל׳ יוס זקוק לבער א״ר הא דאמרת קודם ל׳ יוס‬
‫אין זקוק לבער לא אמין אלא שאין דעהו לחזור הואיל ולא מעא זמן חיובו פעור‬
‫אבל דעהו לחזור אפ״י קודס ל׳ יוס זקוק לבעי* ולמה נקע ל׳ יוס משום שהי׳‬
‫דורשים בה״ל פתח קודם לפחח ל׳ יוס ואס דעהו לחזור זקוק לבער אפ״י קודס ל׳‬
‫שמא יבא לאחר ו׳ שעות ויעבור בבל יראה וא״ר העושה ביתו אוצר שמילאוהו יין‬
‫ואין דר שם קודם ל׳ יום אין זקוק לבער ומבעלו בלבו בליל י״ד אבל תוך ל׳‬
‫יוס צריך לבעי ואס דעתו לפנותו בתוך ל׳ יום צריך לבער שמא יפנה לאחר שש‬
‫ועובר אס ימצא חמץ בביתו ‪:‬‬ ‫•‬
‫ל א יראה לך חמץ יכול יעונין שלא יראה ח״ל לא ימצא לך שלך אי אתה‬
‫רואה אבל אתה רואה של אחרים כגון חמץ של עכו״ס והא דאמרינן שלא יקבל‬
‫פקדוכות מן העכ״וס היינו שישראל קיבל עליו אחריות אס יפקיד שישלם לו נראה כשלו‬
‫וחייב לבער ואס לא קבל עליו אחריות‪ ,‬כגון שיחדו לו קרן זויות לעכו״ס להצניע‬
‫חמצו א״צ לבעי דהא לאו דידי׳ היא אלא של גוי הוא—־ת״ר עכו״ס שנככק‬
‫לחצר ישראל וחמץ בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו זקיק לבער ‪:‬‬
‫בס׳ כל שעה ד׳ ל׳ נכרי שהלוה לישראל על חמצו קודס הפקח אחר‬
‫הפקח מותי בהנאה ומוקי בגמ׳ בשהרהינו אצלו תואיל והוא אצל הגוי‬
‫ומעא זמנו ולא פרעו‪ .‬חמץ של גוי היא ומותר בהנאת‪ ,‬ישראל שהלוה לנכרי על‬
‫חמצו אקור בהנאת וכגון שהרהינו כדמוקי רבא בה׳‪ .‬הלוה נכרי לישראל מעות על חמצו‬
‫והי׳ חמץ של ישראל בבית הגו• אקור ואס אמר ישראל לנכרי עול זה החמץ‬
‫למשכון ואס לא אפדה אותו קודם פקח הרי ״הוא שלך כיון דמעא זמנא ולא‬
‫פדה ישראל החמץ כבר של נכרי הוא וווותר לאחר הפקח לקנות החמץ אס הוא‬
‫רוצה‪ .‬ובלבד שלא תעריס כנגד הנכרי אס לא הרהינו אצלו וחמץ בבית‬
‫ישראל אחר הוא חייב לבערו הואיל וברשות ישראל הוא ישיאל שהלוח לנכרי על‬
‫חמצו ובבית ככרי היא אין חייב לבער דקימ״ל כרבא דאמר מכאן ולהבא הוא‬
‫גובה והואיל והחמץ ברשותו מוסר‪ ,‬המשכיר בית לחבירו אס עד שלא מקר לו‬
‫המפתחות לאותו ששכר הבית מיד שכככק וחל ארבעת עקר חל חובות הבדיקה על המשכיר‬
‫ואס קודס פקח )שמקר לו המפתחות קודס הגעת חובות הבדיקה כל פקח( על השוכר וכן הלכה‬

‫י״ז(‬
 ‫רומה‬ ‫ה׳ בדיקת חמץ וביערו‬ ‫מעשה‬
‫ב ם׳ קמא דפשחיס ד׳ ה׳ תניא אך ביוס הראשון תשביתו שאור מבתיכם ' ‪V,‬‬ ‫יץ(‬
‫בעי״ע הכתוב מדבר שצריך להשבית השאור או אינו אלא בי״יי עצמו ^‬
‫ת״ל לא תשחנו על חמץ דס זבחי וזמן הפקח בתחילת שבע כדאיתא ביומא ואמריכן ■; ‪I‬‬
‫התם דף ר׳ ונבדק נשית כו׳ אר״כ ב״י בשעה שבכי אדם מצויין בבתיהם ואור הכר ‪ -‬ן‬
‫יפה לבדיקה ואין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבכה ולא לאור האבוקה‬
‫מפר שאינו יכול להכניקו בחור שאורו מרובה ואיכו יכול לבדוק בכווב וביום אפי'^‪9,‬‬
‫בכר מחשיך וחיפוש ילפיכן מכר כדאמר ר״ח למדנו ונציאה ממציאה כו׳ יאפי׳ בשל חלב ‪I‬‬
‫אי ‪3‬של שומן אינו יכול לבדוק בעוב שמא ישפוך ודוקא בכר של שעוה יבדוק‪ .‬וכשיקח ‪I‬‬
‫את הכר בידו יברך קודם בא״י אמ״ה אקב״ו על ביעור חמץ פי׳ לבער מן הבית ‪?V‬‬
‫איכו חייב בדיקה‬ ‫והבודק יבדוק בכ״מ שמקתפק השמש חייב בדיקה ואם לאו‬
‫ומעת אם אויר גדול תחתיו וכוח תשמישה צריך לבדוקואל יקל בעיניך לבדוק בכ׳׳מ‬
‫את הבית והחדר ותעלי׳‬ ‫פן יעבור בבל יי־את ובבל ימצא וליל י״ד צריך לכבד‬
‫כי הכיבוד כמו בדיקה‪: .‬‬
‫הדין‬
‫קודם‬
‫ש י ח פ ש חמץ בכל מקום יבעל ויאמר כל חווורז דאיבא בבית‬ ‫יה(‬
‫ברשותא דלא חמיתי ודלא ביערתי ליבעל כעפרא< ומבעל‬
‫זמן איקורו שמא ימצא גליקקא יפה לאחר שאין ברשותו לבעלו יעבור משום^ ‪3‬ל‬
‫יראה ובל ימצא ותיקכו רבנן לבעלן מיד בלילה אחר בדיקתו ויבעל בין בלת״ק‬
‫בין בכל לשון ומה שבדק בליל י״ד אם רוצה לשרוף ישרוף ומת שמשייר לאכילתו‬
‫•כיחכו בציכעא פן יבוא עכבר ויקח ממנו ויצעריך לבדוק בכל הבית כדאי׳ בפ״ק‬
‫דפקחיס וכן עבד אבא מורי הריב״ק עקרף חמצו בליל י״ד באש שבכירה אבל ערב‬
‫פקח לא ישרוף בכירה שאיקור הכאה הוא וזקיכי הר״ר יהודה הי' שורף ליל י״ד‬
‫ואביו רביכו קלוכמוק ואבי אבא רב'כו יהודה הי׳ שורפין לאלתר )אפסי שני׳׳ס הוא וצ״ל‬
‫ואבי רבינו יהודה ואבי אבא ר׳׳ק כו׳ או אפשי שמ״ש ואביו ר״ק קאו אדלעיל שכתב וכן עבד‬
‫אבא מורי הריב״ק כו׳ שידוע שאביו של ר׳ יהודה זקינו של המחבר הנ״ל נקרא ר׳ שמואל‬
‫הנביאה גס צ״ע דמשמע מינ׳׳ש ואביו ר׳׳ק כו׳ בא לחלוק ולא ידעתי החילק בין ליל י״ד לאלתר(‬
‫ומנהג כל ישראל ששורפין ביום י״ד ומה שמוצאין מצכיעין בעיב ולמחרת בחצריס שורפין ולא‬
‫בכירה מפני איקר הכאה ואין חכם חולק בדבר ‪:‬‬
‫י ט ( ו ב י נ ו אליעזר בן רביני קלונמק הזקן הי׳ שורף חמצו בעצי לילבין ובעצי‬
‫הושענות ואנו מתקנין לקולמקין וכן הכהיג חמי ר׳ אליעזר ב״ר‬
‫יעקב הכהן ששיורי מצות מעכבין את הפורעניות ‪:‬‬
‫‪ ( 5‬ב ם׳ אלו עוברין ד׳ מ׳ ה ‪3‬צק שבקדקי עריבה אם כזית במקום אח׳ חייב‬
‫לבער ואס פחות בעל במועיעו החביות שפתוחין בדפכותיתן ומוצא מתם‬
‫ולאחר מכאן קותס בלחם ובצק צריך לעוח בעיע במקום הפחת כדי שיבעל הפת‬
‫מה ‪ ]’3‬שאור לשיאור שיאור שלא בא לכלל חמץ שאור הוא ממש חמץ ‪:‬‬
‫י ש ר א ל שיש לו שכר והי׳ רוצה ליתכו לנכרי ע״מ להחזיר לו אחר‬ ‫כא(‬
‫הפקח אשור ישראל שהפקיד חמצו אצל ככרי אפי׳ קיבל הנכרי אחריות‬
‫עליו או נתנו במתנה ע״מ להחזיר אקור בהכאה דתכיא בתוקפתא ישראל ונכרי‬
‫שתי' בקפיכת וחמץ ביד ישראל מוכרו לנכרי או מתנו במתנה גמירת אם רוצת‬
‫ישראל‬ ‫׳‬
‫ט‬ ‫מע ש ה ד‪',‬בדיקת חמץ וביערו רו מ ה‬
‫ישראל לקנותן אחר הפשח הישות בידו ובלבד שלא יערוס רשאי ישראל לומר לגוי עד‬
‫שאתה לוקח במכה קח במאתיס שמא אצטרך ואקח ממך אח״פ‪ .‬בפקחיס ד׳ ה׳ אר״י‬
‫א״ר רמלו של ככרי שתפקידו אצל ישראל צריך לעשות לו מחילת של י׳ טפחים‬
‫ישראל שתפקיד חמלו אצל חבירו ימכור בשעה ה׳ משוס השבת אבידה ואס לא‬
‫יבער ‪ 3‬שעה ו׳ ושעורים שנתן עליתס מיס צריך למכור מכירת גמורה ואס ישראל‬
‫הוכחנו מן‬ ‫רוצה לקנות מן הנכרי כיון שברשות הנכרי השעורים מותר כאשר‬
‫תתוקפתא ומן הירושלמי וכן הורי רבות' שבשפירא שכר ודגש כל מידי דמערב בין‬
‫חמץ כגון שכר וכותח הבנל' ושכר המדי וחומץ האדומי אקור זה הכלל כ״מ שיש‬
‫חמץ אף בתערובות צריך־ לבער אס יש לאדס דגש או שכר דבש צריך לבער‪ .‬או‬
‫יצניע מפני כשרודין דגש מזויף בקולת׳ שאל לר׳ מכא א״ל חייב אתת לבער‬
‫)מכאן משמע המם מערבין בו קמח וינזלפין על חלות דגה והיי י׳ייז( ואמריכן גירושלמי‬
‫ר״ח בריי׳ ד״ר בחיי ה״ל דגש מזויף גקולת שאל ל״ר מכא א״ל חייג אתת לגער‬
‫מכאן וושמע שדגש או שכר תותים שקורין שמורים ושמין בו דגש אקור ע״כ צריך להצכיע‪:‬‬
‫בם׳ כ״ש ד׳ ל׳ א״ר הלכתא חמץ בזמנו בין נתערב במינו במצה או בי ז‬ ‫כב(‬
‫שלא במינו בתבשיל אחר ביין או בדגש אקור בפקח שלא בזמנו לאח״פ בין‬
‫במינו בין שלא במינו מותר כר״ש‪ /‬והאמר רבא קכקא קנק ר״ש בחמץ ישראל דאקור‬
‫בהנאה‪ ,‬כדמשהו לי׳ לאח״פ ת״מ היכא דאיתא בעיני* חייב לבער ועובר בבל‬
‫בדבש‬ ‫ליתא בעיני׳ כגון שנתערב ל״ק‪.‬ואם מצא גרגורי חטה‬ ‫אבל‬ ‫יראה‬
‫או ביין משליך החמץ לחוץ ומצניע הדגש או היין ומותר לאח״פ מיד דחטת ביין‬
‫לאו מינו היא ולאו כ״ט היא וגזרילן בפקח שאינו מינו אטו מינו לאיקור‪ .‬וצריך‬
‫להעבירו מן העין ‪:‬‬
‫ת רנ גו ל ת שנמצא בת חטה הותר מ״ו הר״ר אליעזר ממיץ ז״ל להצניע‬ ‫‪(J 3‬‬
‫לאח״פ אך חלק עליו אבא מו״ה ריב״ק ורגכא שפירא פן יבא‬
‫לידי אכילת בפקח ואקורה להצניע וכן הלכת ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫^ ף ( א ו ד ו עוברין בפקח משוס ב״י וב״י אע״פ שאינס בעין כגון כותח ושכר‬
‫שאנו מתקנין וחומץ שכותנין בי׳ שעירים כדי להחמיץ החומץ‬
‫ופרוראדאושפי פי' שקורין לייס ומדביקין הרצעכין ב׳ חתיכות ביחד והקופריס‬
‫מדביקין חתיכות של קלפים ביחד ואין אוכלין בשר יגש שמולחין לשנה‪ .‬מפני שלא‬
‫נזהרו לשמור במליחתן מחיטים שנמצאים במלח וטעם נכנקיס בהטת ונותכיס טעם‬
‫בבשר ואס רוצה לשמור לצורך פקח כך צ״ל לצורך י״ט דאמרינן גפ׳ מקום שנהגו‬
‫ר' נ״ג אר״י א״י אקור שיאמר בשר זה לפקח מפני שנראה כמקדיש בהמתו‪.‬‬
‫ואפ״י גשר שחיטת או תרנגולת אקור לומר לפקח בגדים שמכגסין שקורין שטרקא‬
‫ונותנין בבגדים מותר ללבוש הבגדים בפקח כי החמץ נתבטל ואינו בעין‪ .‬קמח יש‬
‫שהעבדנין נותנין בכלי אמרינן בס׳ א״ע ד׳ מ״ה אס הוא כבי שלשה ‪,‬ימים‬
‫שהקמח בכלי אע״פ שלא כחן לתוכו עורות אין חייב לבער ופקק רבא אס נתן‬
‫לתוכו עורות אפי׳ שעה אחת א״צ לבער שבטל תקמח מחמת הריח מחורת חמץ ‪:‬‬
‫חיטי קורדיכתא פי׳ שקשין וכפל עליהם מיס אקורין‪ ,‬וצריך להצניע‬ ‫כ ה(‬
‫חיטיס לצורך פקח לשמרס מן השלג ומן המטר! חמץ שנפלה עליו‬
‫מפולת‬
 ‫רוסח‬ ‫ה׳ בדיקת חמץ וביערי‬ ‫מעשה‬
‫מוס?‬ ‫בלנו‬ ‫בנולד‬ ‫מפולס שאין הכלב יכול לחפש אחריו דהיינו ג׳ נופחים אס‬
‫לאח״פ כדאיחא בפ׳ כ״ש ד׳ ל״א ‪:‬‬
‫‪ ^ ( 1 3‬ץ( בפ״ק דפשחים ד׳ י״ג אפשיקא הלכהא כר׳י׳י דאמר אוכלין כל ארגער‬
‫ה לנ|‬ ‫וחולין כל חמש ושורפי! בהחלח שש דאמריכן אר״כ א״ר‬
‫כר״י וניעמא משיס דאיכא למניעי׳ ביום המעונן וכל שעה שמוסר לאכול מות?‬
‫למכור ומשש ואילן אקור מדאורייסא ובזכוס ביעור חווץ יבער עשו דכסוב גני פס?‬
‫אך ניוס הראשון השביחו וכו׳ ראשון הוא והלא י״ד היא אלא בזכוס סשביס‪9‬‬
‫אני מבער עשו שכסוב בו ויצא היאשון אדמיני וכסוב איך נחפשו עשיו וכחו‪,‬‬
‫וביח עשו לקש ודלקן בהם ואוכלים ולא יהי' שרוד לביס עשו כי ד׳ דבר ‪/ :‬‬
‫ח מין שלוה אדם קודם פעח חייב לפורעו אח״הפ ואין זה נקרא חמץ שעגל;■‬ ‫‪ 3‬ה(‬
‫הפקח הואיל ואינו בעין כדאיחא בע״א ס״ב וכל המלוה>‬ ‫עציו‬
‫ואינו פורע הוי גזל ולוחי• לאדם ליסן לשפחה פשיני או כל דבר בע״פ והיא סקכה־‬
‫מה שצריכה לאכול כל הפקח לשחוח שכר ולאכול חילץ ואינו חושש רק שלא‬
‫שנוח]•'‘‬ ‫בביחו כדאולר בע״א ד׳ ק״ג ‪ .‬אומר אדם לפועליו צאו ואכלו ב־ינר זה‬
‫להם הדינר קודם שיאכלו וישחו ואינו חושש אבל לא יאולר צאו ואכלו ואני פורע‬
‫׳מפני שנראה כשלו ה״נ גבי חמץ צריך ליסן לשפחחו קודם זמן ביעור חמץ ‪V :‬‬
‫אחר‬ ‫לנהר‬ ‫מעשה הי׳ ביהודיאחד שנהן לשפחחו לחם להשליך‬ ‫כט(‬
‫לפני ר״ס‬ ‫ובא מעשה‬ ‫ולקחה מרור עבור הלחם‬ ‫חצוח והלכה‬
‫והח־ר הולרורלישראלהואיל ולא אולר לקנוח וקנחה בעצולה ואין חמץ חופש חליפיו ושרי •‬
‫מחלוסי‬ ‫מקיםשנהגו לעשוח מלאכה בע״פ עושין עד חצוח‪ .‬דכ״ע מודים‬ ‫‪(S‬‬
‫ואילך אקור והעושה מלאכה משילחינן לי׳ והו אמרינן רמ״א‪ .‬כל מלאכא;;‬
‫שהיא לצורך המועד גומרין אוחה ושלא לצורך המועיל אשור ;‬

‫דין ע״פ שחל בשבת‬

‫י״ד שחל נשבח אמריכן בפ׳ א״ע ד׳ מ״גי שונבערין הכל מלפכי השבת‪.‬‬
‫ובודק ליל י״ג וביום י״ד משייר לעצמו מזון ‪3‬׳ שעודוח ואוכל אכילת>■‬
‫אחח בליל שבח ואחה בשבח ומה שמשייר מאכיל לכלבים או לעורבים ומשכימץ;‬
‫לבהכ״נ וימהרו לצאס •כדי שיאכל לפני ד׳ שעוח‪ .‬ואם רוצה לאכל ג׳ שעודוה‪-‬‬
‫יאכל פירות כדאמר בשוכה פ״ב אס השלימו במיני חרגומי יצא ולא יאכל עוגותי‬
‫מצוח בשעודה ג׳ לפי שאשור לאכול מצה בע״פ כדלקמן‪ .‬ואס הוא בביח המדרש;‬
‫ונזכר ש*ש לו חמץ בביחו מבעל בלבו אחד שבח ואחד י״ני‪ .‬ומוקמינן לה כגון שחל■‬
‫י״ד להיוח נשבח כו׳ ד׳ ז׳ ר׳ שמואל הכהן ואחיו ר׳ מאיר הכהן ואביהם ר׳ יהודה‬
‫שבת משליכן‬ ‫הכתן הי׳ מבערין ליל י״ג ושורפין לאלתי־ ומה שנשאר משעודות‬
‫לכלבים וכן עשה ריב״ק‪ .‬וצריך לזהר לשרוף יום ו׳ לפני חצות כדי שלא ישהה‬
‫לשנה אחרת וכן תנהיג ר' שלמת‪ .‬וכן עמא דבר פעם אחת הי׳ פשח ביום א׳‬
‫לכל קהל מגנצא להביא מיס מן הנהר ליל ו׳ להניחו‬ ‫וצוה אבי מורי הר־ב״ק‬
‫במרתף במקום קור ואפילו מיס בחצרו או נהר אין שואבין ומביאין בשבת משוס‬
‫דאמריכן‬
‫יא‬ ‫רו מ ח‬ ‫דין ע׳פ שחל בשבת‬ ‫מע ש ה‬
‫מד; לשיה ו ל׳שינ‪.‬ש‪:-‬ז ל’ ״‪:‬י‬ ‫'״ש‬ ‫אין •״ש מ‪:‬ץלשדרו ואין‬ ‫דצה‬ ‫אמייכן ‪3‬ריש‬
‫דאשור ע״כ אין מדאין ליל ששי ‪:‬‬ ‫■‬

‫דין אכל ת מצה ועפייתה בע״פ‬

‫בירושלמי פ׳ ע״פ אר״ל האוכל מצת בע״פ כאילו ‪ 3‬א על ארוקתו‬ ‫לב(‬
‫‪3‬ביס חמיו ולוקה ו ד מה ענין ארושה ‪3‬ביה ■חמיו אצל מצה‬
‫אלא לומר לך מת ארישה אשור ל‪3‬וא עלי׳ ‪ 3‬לא יו״ד ברכוס אף מצה אשורה לאכול‬
‫עד שיעשה י׳ ברכות‪ .‬סכי ר״י ‪3‬״‪3 3‬ין מצה ‪3‬ין חמץ אשור לאטל י׳ שיוון ‪3‬שס‬
‫רי‪3‬״ל אמר ר‪3‬י לא הי׳ אכל לא מצת ולא חמץ מצה לא אכל מן תדא דר״י ‪3‬״כ‬
‫ור‪3‬י תלמידו דרי‪3‬״‪ 3‬הי' ולא מתלמידי דר׳ יעק‪3 3‬ן קרשאי הי' אלא ר‪3‬י ‪3‬כור‬
‫הי׳ א״ר מכיר״י א‪ 3‬א ‪3‬כור הי׳ והי׳ אכל א״ר תכחוס לא מן הדא דר׳ אקשכיש‬
‫הוי מן דהו׳ אכל ‪3‬יממא לא אכל ‪3‬לילה‪ .‬ולכן לא אכל ‪3‬יממא כדי שיכנש לאכול מצת ‪ 3‬תאו׳ ‪:‬‬
‫ל ^ ( ע״ם שמוך למכחה תייכו מש׳ שעות למעלה לא יאכל אדם כדי ש־ככש‬
‫לפשח ויאכל ‪ 3‬תאוה ולאחר ש‪3‬ישל חמץ צריך לרחוץ ולשהר עצמו כדאיתא‬
‫‪3‬ר״ה ד׳ ש״ז תכיא ו‪3‬כ‪3‬לתש לא תגע מכאן אילרו חיי‪ 3‬אדסלש ־ר עצילו ‪ 3‬ר‪:‬ל ‪:‬‬

‫צריך לעשוק‪3‬ולצות משוש ח‪3‬י‪3‬מצות שכאילר וילשארותס‬ ‫אדש‬ ‫ל ך( כל‬

‫ותא‬ ‫צרורות ‪3‬שמלוסש על שכמש וכי לא הי׳ ‪ 3‬המות להכיח עליהש‬
‫כתו‪ 3‬וגס ער‪ 3‬ר‪ 3‬עלה אתש וצאן ו‪ 3‬קר ולולה שס על שכמש אלא מ שו ס ח‪3‬י‪3‬ות‬
‫ולצוה וכששוחכין החישיס צריך יהודי א׳ לילך ל‪3‬ית הרחיים ‪3‬ש‪3‬יל שימור ’ וכן‬
‫ולשמע פ״ ק דחולין ד׳ ז׳ ‪3‬עכין ר״פ ‪3‬״י אתא ההוא גברא דהוי דרא חשי לפשחא‬
‫אמר לוויא חלק כולי לתאי דתא ‪3‬מצות קא עשיק ‪:‬‬
‫ל ה( בשלה' ‪ 3‬פרק כ״ת ד׳ מ״‪ 3‬אר״י אשה לא תליש אלא כוליס‪ .‬שלנו פי‬
‫שעולדו לילה א׳ ומפרש שעולא ‪ 3‬פ׳ מ* שהי׳ שולא ד׳ צ״ד ‪3‬יומי‬
‫דכישן המיס שדלעיכות חמין שעדיין יולות הגשמים הוא וחמת מהלכות ‪3‬שפולי של‬
‫רקיע לכך כל העולס צוכן ותולעיכות חולין הלכך שוא‪3‬ין ‪3‬לילת‪ .‬והמיס ולצשכן ודוקא‬
‫ולן המיס ומן הכתר שוא‪3‬ין ולא מן ת‪3‬אר‪ .‬ולא ילוש אלא ‪3‬וליס שלנו הלילה אפי׳‬
‫ש‪:‬וא יום ולעיכן יומא דעי‪ 3‬א כולה שולשא וכן תניא אשה לא תלוש ‪3‬חולת ולא‬
‫‪3‬וליס שעולדו ‪3‬שמש ולא ‪3‬יורה כחושת שהוא חש כל שעה‪ .‬כח‪ 3‬א‪3‬י העזרי ע‪3‬רה‬
‫ולשה ‪ 3‬מיס שלא לנו הלילה כראה דמותר‪ .‬ויש ול‪3‬יאין ראי׳ מדר׳ ולתנא ואיכו ראי׳‬
‫ששס שעו ולא ע‪3‬רו וליכא למקכקיכתו שלא לאכול וכ׳׳ל תיכא דלא אפשר שרי ופ״א‬
‫לשו ‪3‬וליס שלא לכו ואקר הר‪ 3‬ר׳ י‪3‬״ק כל הוללות מפני שלא לנו המיס הלילה‬
‫ולא להכות ולתש לפי ש‪3‬ח״תול הי׳ ‪:‬‬
‫ל ך ( אין מתחילין לאפות אלא משבעת שעות ומחלת כהקרבת הפקח בזמן הפקח‬
‫לאחר ז׳ שעות וולחצה כדולשולע בריש פר׳ דתמיד כשחש‪ .‬אף על גב‬
‫דבתוקפתא משמע שאדם יוצא בולצה ישיכת מיהו לכתחלה לא יתחיל לאפות עד ז׳‬
‫ע״פ אכל ולצת לאחר חלות לר׳‬ ‫שעות ומחצת וראיתי ולתא דאמר בשילהי פרק‬
‫אליעזר בן עזרי׳ לא יצא ידי חובתו מ״ש דאתקש מלה לפקח ובמעשה הגאונים‬
‫ראיתי‬
‫‘‬ ‫רו ק ה‬ ‫מ ע ש ה דין אכילת פצה ואפייתה כע״פ‬ ‫יב‬
‫קודם ג׳ שעוס ומיד אפה יוצוס קורס ג׳ שגיות‬ ‫ראיהי יהדדא ביעל חמצו וביערו‬
‫ואקרוס ‪:‬‬
‫לז( ע״פ שחל להיות נשבח אקור לאפוס ‪3 .‬ע״ש אחת משוש מצוה בשעהה ואחת‬
‫משוש לא תשחע על חמץ דש זבחי ונציכו אקורא דאורייסא דהא הוקש׳‬
‫ד׳ ק״ךצלי אש ומצות מה עשייס הפקח אינו‬ ‫ו^צות לפקח נשלהי ־פ׳ בחרא‬
‫לפשח‬ ‫עשיית מצות ואכילהמצות הוקשו כמי‬ ‫אלא מז׳ שעות מנחצה ואילך אף‬
‫כדאמר רנא שש אכל מצת בזמן הזה אחר חצות לר׳ אליעזר בן עזרי׳לא יצא י״ח‬
‫ואקור לאכול מצה מבעוד יוש קודש שיקדש ויאמר הגדת כהלכתה דכתיב בערנ‬
‫תאכלו ונצות ‪:‬‬
‫ל ח ( ב ם״ ק דפקחיש דף י״ג י״ד שחל להיות נשבת מבערין את הכל וכו‪ /‬מנשיירין‬
‫מן העתורות מזון ב׳ קעודות ובירושלמי איתא ואופה לו מצת מגירב‬
‫יא^ע )קצתנראה שנף׳פ היא מ״ש גשם הירושליני שלא נמצא שס כן רק בתוספתא כמבואר‬
‫בפוסקים וכ״כ הוא עצמו לקמן( ופי׳ לעגיודת שלישית והר׳ אפריש אווור )ברוקה ובמרדכי‬
‫כ״כ בשם רא״ס( שאותן ב׳ קעודות יחלוק לג׳ שעודות כ• חייב אדש לאכול ג׳ שעודות‬
‫נשבת‪ .‬אבן יש כוהגין לאפית מצת ולע״ש וי״א מכאן דמותר לאפות מצה כמה ימיש‬
‫מדתכיא גבי חלות תודת‬ ‫שיריק קודם פשח ובלבד שישמור מחמץ‪ .‬ועוד ראי׳‬
‫ואמריכן בפקחיס דף י״ג אין מביאין‬ ‫ורקיקי נזיר עשא; למכור נשוק יוצאין בתש‬
‫לחמי תודת בי״ד‪ .‬ותו תניא בתשופתא יוצאין במצת ישנה מאילו תדיוקיש אכי אומר‬
‫שמיתר לאפות מע״ש‪ .‬מיהו כל הראי׳ האלו כ״ל לדחות דההיא דכל שעה אפשר‬
‫לפרש שעשאן בע״פ אע״ג דאין מביאין מפני החמץ שבתש מיירי שנדר לחוניס לצורך‬
‫סודה‪ .‬וההיא דירושלוני וני ירי בווצה )נראה שים כאן חסמן ומצאתי שס שורות קודס‬
‫לזה כתוב על הירושלמי וז׳ל במצה עשירה היא דאנן בעינן להס עוני‪ /‬ואיתא כל האוכל מצה‬
‫בע׳׳ס כו׳ עכ׳ל ונראה שתיבות אלו הם שייכים לכאן עיין גע׳ל ס׳ ס״א ומ‪-‬׳ש בשם הירושלמי‬
‫כבר כתבתישי׳׳ל התוספתא( ותא דיוצאין במצת ישכה בדיעבד אבל לכתחלה לא דקיונ״ל‬
‫מצות נשעתת בעינן ותונחמיר סע״נ שלא יראת עליו כמשוי ‪:‬‬

‫ל ט( נהגו כל העולם לאפות מצות נשעתת אופין בלילה ראשונה ובלילה שר׳‬
‫אע״ג דאמריכן מותר לאפות מצות נע״ש כשחל י״ד נשבת אף על‬
‫פי שחמץ קייס דתכיא בתושפתא דפקחיש י״ד שחל להיות נשבת ונבערין הכל ונלפני‬
‫תשבת ואופין לו מצה מע״ש‪ .‬תרוונה עהורה ועונאה מבערין כו' האי דכקע תרוונה‬
‫דאיירי בתרומה ות״ה חולין וכו׳‪ .‬מנהג כשי שלא לאפות מצה בעוד שחמץ קייס‬
‫דכתיב לא תשחע על חונץ וכו׳ והינחמיריתברך ולא יר^י׳ לו עורח כי העושק בונצוה'‬
‫אשרי בזה ובבא‪ .‬כשאופין מצות בי״ע יכול לאפות מת שצריך הוא וביתו ולא ירבהו‬
‫בשביל עכו״ס כדאיתא במש׳ יו״ע ‪:‬‬
‫אין לאפות תמצות אפי׳ מעי״נו לליל שני משוס דחביבה מצות בשעתה ויעשקו‬ ‫ט(‬
‫ויאפו בליל שני‪ .‬וכן פשקו תגאוניס‪ .‬ועוד אם תתיר לאפות מע״י לליל‬
‫לפעמיס שיוס ראשון של פשח בא ביום א׳ ייעשו מצוס של פשח בערב שבת‬ ‫שני‬
‫בעוד שחמץ קייס ‪:‬‬

‫מא( אין‬
‫יג‬ ‫רו ק ח‬ ‫מ צ ה■ י א פי׳‬ ‫דין א כ י ל ת‬ ‫מע ש ה‬

‫מ א ( אין‪ .‬לשין יוחר מדאי ביחד שאין דרכו של ע ר ללוש הרבה ‪' 3‬חד ואמריכן‬
‫בפ' א״ע ד‪ q‬מ״ח א״ר קבא מליגכאה לפקחא ובן לחלה פי׳ קב של‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אוחה מקום לפשח שלא ילוש יוחר ונדאי כדי לשומרו מן החע^ אר״י הכי נכגי‬
‫יותר מדאי ביחדכל ימוה‬ ‫דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא לפשחא מכאן שאין ללוש‬
‫הפשח וכן כל רבוס* שבמגנצא כהוגין כך אבל ר״ י ב״ר יהודהבביתו ה*׳ לשין שני‬
‫עומרים ביחד ועעס ש‪:‬ו בי חומרא שלהש קולא לפי שביחד _יותר ימהר ומשתמר‬
‫מחימץ ואונרו לפניו מה א דקפיזא קפיזא‪ .‬והשיב הכ״מ בתנור שהוא קען ועיכוב‬
‫הרדי׳ אבל פורנו תכיר שלנו שהם גדולים מותר ללוש ביחד שני עומרים ועוד‬
‫השיט לו א״כ למה מודדין עומר לבד ועומר לבד ולא הועילו כלום אלו שמודדין‬
‫ביחד שכי עומרים וכתיב והעומר עשירית האיפה )והשיב לכך מודדין עוינר לבד כדי‬
‫להזכיר העומר דמצוה( עוונר לבד תכי להזכיר העומר זהו )נכוה )כך כתוב שס והמעיין‬
‫ילאה שיש ניעות שופר ולכן הי‪.‬התי ננ״ל( ואני ראיתי בבית אבא מורי הרב ריב״ק שלשו‬
‫ר עומרים ביחד בחולו ש״מ ואם כך חלוקים הגאונים בין חד לתרי כ״ש ארסם‬
‫שמודדין שלש מדות א״ד שאשר לעשות כן אפי׳ בתנורים ‪:‬‬
‫לחם‬ ‫מ ב וצריך ללוש הע־ש‪ :‬בזריזות שלא יחמיץ דכתיב תאכל עליו מצות‬
‫עוני ואמרינן בפ׳ ע״פ ווה דרכו של עני שאין לו עצים ומתירא פן‬
‫יצערך וממהר ללוש הוא ינשיק ואשתו אופה אף כן הוא משיק ואשתו אופה ויזהר‬
‫בפשהיס‬ ‫שלא תשהה לאחר שמשיר יד־ו מן הע־שה כהילוך אלפים אמה כדאי׳‬
‫•‬ ‫דף מ׳׳ו בנק החרש כו׳ כדי שיהלך כו׳ ‪:‬‬ ‫^‬
‫כשלשין העי שה בע״פ אז נשאר בכלי שלשין בו ונפל מן הכלי לארץ‬
‫או לאחר שלשין בכלי ואינו פנאי לגרר מיד הכלים שדבק בצק‬
‫עליתם גיובהוא שיתן ונים נונכים •בכלי ויבעל כל ה*צק ואומר הכל יהא וזבועל‬
‫כדאי׳ בפ״ק דפשחיס‪ .‬הי׳ יושב בבה״וו ונזכר ש*ש לו חמץ ‪,‬בתוך ביתר או עישה‬
‫מנתיירא פ! יחודץ ונבעלו בלבו אחד שבת ואחד י״ ע‪.‬‬
‫כתן שצריך כדי ‪,‬‬ ‫כ ל עיעת שלשין עוונר יקה חלה וישליך באש וחלת‬
‫ונתנה אם יקח מכל עישה ויצרף שונא יחמיץ ויצרפס יחד כולם בשל‬
‫דרןמ״ל ‪ 3‬פ׳ א״ע כר״א דאוונר השל ונצרפין לחלה א״ר הלכה כר״א דאונר השל‬
‫מצרפין לאחר אפייתו והאידנא דקיונ״ל כר״א דאמר בחלת האור כיון ד?^ין שורפין‬
‫קדשיס ‪ 3‬י״ע כדאונריכן אהא דאין ונדליקין בשמן שריפה בי״ע במש׳ שבת ד׳ כ״ד‬
‫וליכשהותה א״א וונשקראעלי׳ שש אשור לאפותה דהא לאו לאכילה עומדת )לכן לא‬
‫יקרא פס עד שתאפה( ‪:‬‬

‫יצריך לעשוק כ״ש במצות אפי׳ כשהם בתניר לא תגבי׳ ידה מן‬ ‫מה(‬
‫התכיר עד שתגמר לאפות משום חביבות מצוה‪ .‬וצריכה שני כלים‬
‫שמעקפות ‪3‬ו שעחה פכי החררה במים ואחת שמצננת ידי׳ וצריך ליזהר נאיזר‬
‫אפית מצוח שלא יניחם בונפה שיש בה קמח דשמא ישהה במפה וידבק הקמח על‬
‫המצות וגוי ועבד שלא עבל כהלכתן אשור ליגע לעישה דלאו בכי שימור כינהו‬
‫דהילכך כל הפשח אשורין כדכתיב כי כל אוכל כו׳ מן יום ראשון עד יום השביעי‬
‫והס אין כזהרין מן החמץ אע״ג דרשות היא לאכל כל שבער^ ימים חוץ מלילה‬
‫הראשון‬ ‫י‬
 ‫רוקה‬ ‫דין אכילת מצה ואפ״תה בע״®‬ ‫מעשה‬ ‫יד‬
‫)זה צ״צ ינהא דנצקות של נכליס אדם ידולא כרסו כר׳ וכן פס־ןו כל הפוהקיס‬ ‫הראשון‬
‫ונראה דחושש שמא הגיע לכלל שיאור ואנן לא בקיאן( ‪:‬‬

‫‪ SfX‬אילו‬ ‫אם אין לו חנייס יכול לצאה בה׳ מינים כר בש׳ כ״ש‬
‫דברים שאדם יוצא בתם י״ח בפשח בחנויס וגשכיורין ובכושיוין לנשיפון ׳‬
‫מו(‬
‫ובשבולה שועל ואמרינן על־י^ דכהיב לא האכל עליו חיוץ שבעה ימים האכל מצורז‬
‫דברים הגאים לידי חימוץ אדם יוצא בתם י״ח יצאו שאר מיכיס שאין באין לידי חימו! ‪.‬‬
‫לחלע בהמין ואשישה‬ ‫אלא לידי שרחון‪ .‬ועוד אמרינן בד׳ ל״י לחם עוני פרש‬
‫זה לחם גדול כגלישקא שאין דרך עני בכך ויוצאין במצת נא דהיינו שאינו אפי׳‬
‫כל צרכה וכגון שפורשה ומשביה ואין חוטין נמשכין ממנה מצוה תמצויירח אע׳יפ‬
‫שאין עושין לכתחילה ונפני שהידים מחממין דיעבד שרי ודוקא כאוהן עיצים שתס‬
‫כמו ד^ רחב וצייר ב׳ אצבעות אשור אבל בקרונוח שלנו ממהרים ליקח בעי שה‬
‫ואין •יכול להחמי[ ‪:‬‬
‫^ ‪ ( f‬מי פירות אין מחמיצן ותנ״מ שלא נתערב מים עמתם ולא בא שיפה‬
‫מים בעישה ונילושה בין ביין ובין בשמן בין במי פירות או לביצים מותרת‬
‫וכתב אבי העזרי דבביצים מותרת ללוש בלא מים דאין מחמץ ובתשובת כתב שאלי‬
‫את רבי מהו ללוש בפשח בביצים ולא הורה דבר אבל בלילה הראשון לא‪ .‬ו‪3‬שס ר״ת‬
‫שמעתי להיתר )נ״ל לליס ביד ביצים'( ועישה שנילושה במלח אשורה דמליח כרותח‬
‫והי׳ כחמה חמה ‪:‬‬
‫מ ח ( נ ר א ה לי אדם שרוצה לאפות מצה בלילה פשחים או מלייתא בשאר יונים‬
‫מותר לגרוף הגחלים והאפר לחץ דהא דאונר בביצה ד׳ כ״ד אין‬
‫גורפין תנור גי״ש אבל מכבשין תא אונר בש״ם שם׳ ר״ח בי 'ושף קוני׳ דר״נ אם אי‬
‫אפשר לאפות אא״כ יגרוף ונותר משום דהוי צורן אוכל נפש אבל לכבות האודם‬
‫שזה אינו צורך אוכל נפש אשור לכבות ומעשה הי׳ שפוד של ‪ p‬שתי׳ צריך לתחוב‬
‫בו עופות והי׳ ארוך יותר מדאי ואשור י׳ שלמה לחתכו בקבץ ואך< אשור לשיוף‬
‫באור שיקצר משום תיקון כלי וא״ד לחותכו באור גפי שתי נרות דהתם מדליק‬
‫כל‬ ‫ממש כבוי וכבוי אב מלאכת היאואשורכלי א דמילתא‬ ‫כדרכו אגל הכאעביד‬
‫כיבוי שאינו לצורך נפש כגון לתניות נר או להשתפק חלב מן הנר אשור לבדאותו‬
‫כיבוי דתוא אוכל נפש כגון בשיא אגוינרי או קדרת ע״ג גחלים או לי־^שיר גחלת‬
‫מן הנר כדי שיראת ויאכל שרי כדאיתא בביצה ד׳ כ״ב וכן הלכת ;‬

‫סדר ליל פסח‬ ‫■‬

‫ע״פ לא יאכל אדם עד שהחשיך כי הפקח אינו נאכל אלא בלילה לכך‬ ‫מ ט(‬
‫לא יאכל אלא משחשיכת‪ /‬הא לחינא עניא לחם שעונן עליו דברים‬
‫תרבה ד״א מה עני דרכו בפרושה כך אנו בוצעין על הפרושה ורשאי אדם להתחיל‬
‫באיזה מצה שירצה שלשתן חשובין כאחד אבל אונרו חכינים הנזהר תע״ב וונה‬
‫שנהגו לשמן המצות בראשונה ש׳ א׳ ובשני ב׳ ובשלישית ג׳ למדו מן הקופות דאמר‬
‫בפ״ ג׳ דשקלים בג׳ קופות מ״ז שאין תורמין את הלשכה א״ר יושי וכתוב עליו‬
‫אב״ג‬ ‫■‬ ‫'‬
‫טו‬ ‫רומח‬ ‫ספח‬ ‫סלד ליל‬ ‫מעשה‬
‫א״ב״ג לידע איזהו נהימה ראשון שמנוה ‪3‬ראשון וין הלכה ומנהג ומצאה• כהוי‪:‬‬
‫בצפנת פענח שפוישין מצה ראשונה לשניס ויניח חצי התת המפה ו טנ ע ראשונה‬
‫ומברך על הפרוקה על אכילה מצה ועל השני׳ המוציא >על השל־שיה זכר למקדש‬
‫כהלל מעשה הי׳ באחד שאגד מצת א׳ מאוהן ג׳ מצוה ואמר אי‪:‬א מארי הריב״ק‬
‫שיקח אחרה כי כל המצות שלנו תם משומרים מחמץ מיהא לכהחלה צריך לעשות‬
‫י‬ ‫י׳ וון הונדה ‪:‬‬
‫מ תחל ה נועל ידיו לקידוש אבל א•‪:‬ו מגרך ענ״י ואח״כ מביאין ירקות‬ ‫'‪0‬‬
‫שקורין צרןז\ אן אתייא ןיניך גפה״א ויעבול בחמק ת ויקח מצת‬
‫יאשונה שיש לה ק׳ א' ויבלענה לשנים וישים חלי בין שהי המנות וחלי תחת‬
‫המפה ללורך אפיקוינן ואח״כ •קח התבשיל יון הקערה שקמוך אלל תאפייא ותנרפל‬
‫הקערה עם‬ ‫ויקור מן הקערה שלא יהא נראה כמגבי׳ ואוכל קדשים בחוץ ויגבי׳‬
‫הירקות בלא בשר ויאמר תחגדה וכשאומר י כהא לחונא עניא מבעי׳ לי׳ לאגבותי‬
‫כבנך ביום‬ ‫ינאי כדי שיכיר תינוק וישאל מה נשתנהשנ׳ והגדת‬ ‫פתורא דא״ר‬
‫ההוא ואם אין לו בן אשתו שאילתי וכ״א שואל לחבירו ומוזגין כוק שני נדי‬
‫להכיר ולשאול וגס דין הוא מפני ד׳ כוקות מאן דלית לי׳ יין הכא עביד ישרת‬
‫למוקיס במים ויולא ידי כושוס ואם אין לו נמוקים תיני עביד■ מקדש ■על היום‬
‫ואומר זמן וקדר האגדה וחוסם בגאל ישראל ויברך תמוליא ‪:‬‬
‫מה שאימרים בלשון ארמית הא לחמא עניא כדי שיבינו הנשים והתינוקת‬
‫־ וישאלו ולא תקנו לומר ייתי ויפשח אלא משחזרו מגלות ב‪3‬ל לעקו פקח‬
‫נא(‬
‫לפיכך אין ראוי׳ לומר עהח יתי ויפקח אנא מאן דלריך יתי ויכול השתא הכא וכו׳ ;‬
‫אמך רב עמרם ריש ווהיבתא דבר זה שאלתי אס לריך נגיך ענ״י קודם‬ ‫נב(‬
‫אכילה או לא אלא בשחרית בלבד והרי בפקח מברכין ג׳ פעמים על‬
‫נ״י כך אנו לומדין נעילת של שחרית אינה בכלל מנין שאותת נעילה אינה עשי׳‬
‫לעצמה שכיון שישן אדס קימ״ל ידים עקקניוח לפיכך נועל ידיו ודיו וכתיב כל אשר‬
‫יגע ‪3‬ו הזב יעמא וידיו לא שעך‪ .‬במים ח״ר מכאן קמכו חכמים לנ״י ‪ .‬מן התורה‬
‫לפיכך חייב אדס לברך בשחרית על נ״*‪ /‬אבנ וייס אחרונים שלאחר הקעודת לא יברך ‪.‬‬
‫מה שכתבתם ושאלתם שמברנין בפקח ע פעמים על נ • ^מנין לכס מי‬ ‫ננ(‬
‫אמרה לזו הלכת והיכן הוא נא בתלמוד ולא במשנה ולא במקרא מ‬
‫שאומר עעות זה ה״ז מין ודבריו דברי בורות בשימא ב' פעמים מברכין דאדגרי׳‬
‫נעל ידיי בעיביל ראשון נועל ידיו‬ ‫ר״ח לרבכא עוקבא בפקחיס ד׳ קע״ו ודרש‬
‫גגייגיל שני שהוא של לחם‪ .‬ומברכין בשני הנעילות אבל העועה שו‪ f‬ומד ג׳ פעמים‬
‫היכן מצינו‪ .‬א״ת לאחר המזון כבר אמרו חכמים מים אחרונים דובה והוא )אין(‬
‫שעינה ברכה הלכך אין עעינין ברכה אלא ג׳ נכיילת אחת אחרי כוק ראשון ואחת‬
‫אחיי כו? שני אבל בכיק ראשון אין צריטם נעילת שמוציא ש״ש לבנילת ושמא‬
‫’ש שעות בידכם כמו ששפרו רבותינו לפני מר שלום גאון ישראל‪:‬״ל שאתם מברכין‬
‫^סקח גינ״י ולא על רחיצת ידיס ! ‪p‬׳ ור״ש ולוה לקופרו לכתוב שעעית היא‬
‫והמוהיס אנחנו מכס חכמיס ובעלי חירות האיך נישיתס בעעות הזה לברך בפקח‬
‫פעמים ענ׳יי חלילה לכס מעשוה כגיגיות תזה ומה נקהנה פקח מכל יונות השנה‬
‫לשכות‬
 ‫מעשה סד!׳ ליל פסח רוסה‬ ‫טז־‬

‫;‪P‬‬ ‫לשכות ברכת כעילחן ואכן לא מציכו מקיס הרחיצה ושגייפה נל עיקר או‬
‫אף כשהי׳ הכהניס רוחציס ידיהס הי׳ מברכים על יחיצת *דיס חלילה לא כי א״ח ‪i-v‬‬
‫הי׳ מברכים על כ״י וכתיב ורחצו אהי־ן ובכיו ומתרגמינן ויקדשון ועכשיו ?זהרו ^ן‬
‫והודיעו לכל ישראל שלא יעעו עוד ושלא יעשו ג״פ עכ״י בלילה של פקס ‪:‬‬
‫^ ך ( ש א י ל ת אשר שאלו אנשי קוראין למר דג שרירא גאון מ״ע הי׳ מברכיףן‬
‫לא על רחיצת ידיס ולא על ש שיפת ידים והשיב להם כלי הוא'‪£‬‬
‫במקדש וכעלא שמו וכן נועלים ממימי הכיור וכועלין לידים ועל שם אותו כלי אמנריס כטילה‪:‬־־ין‬
‫^‬ ‫ועוד שאלו אם א״ל יין מה לוקחין לד׳ כושוס והשיב להם אס לא מצא‬
‫[‬ ‫יין בכמה פרקאות ישרה צמוקים במים ושוחעין לו יין ויוצא בהן י״ח‬
‫‪S‬‬ ‫דסכיא יין צמוקים לא יביא לוחבח ואם הביא כשרים וחייב אדם למכור מלבישו‬
‫‪I‬‬ ‫ממנו בשביל ד׳ כוקות של ” ן שאפי׳ עכי שבישראל לא יפחת מד׳ כותות של ’ין‬
‫‪1‬‬ ‫אפי׳ מן התמחוי ‪:‬‬
‫שאלו אס א״ל יין ולא צמוקים מאי והשיב להם קודר האגדה והלל ומברן‬ ‫‪ ( y‬ועוד‬
‫המוציא ועל אכילת מצה וגומר הקעודה ‪:‬‬
‫‪ ( y‬ועוד שאלו מי שהי׳ בדרן ואיכיו יכול להקדיר קדש והכרה ואח״ב בא ‪.‬‬
‫קודם■‬ ‫שפי׳‬ ‫בקהל אם יש לו תשלומין אחר הפקח והשיב להם אע״ש‬
‫ל׳ יום אחר תפקח אין לו תשלומין אגל מלקין אותי כשפי׳ קודם החג יביעל המצוה ‪. :‬‬
‫ולא יותר‪/ .‬‬ ‫ועוד שאלו למת לוקחין ג׳ מצות בלילי פקחים לא פחות‬
‫והשיב לתם רמז מן התורה הוא לג׳ קאין שאמר אברהם לשרת לגישות‬
‫מתם עגות שכ׳ מהרי שלש קאין קמח קולת לושי וגמורי אותו זמן פקח הי׳‬
‫וי״א זכר לג׳ הררי עילם אברהם יצחק יעקב ולמה בוצעין אחת לשתים זכר ליס‬
‫וירדן שנבקע להם לישראל ופקח הי׳ ולמת מברכין המוציא על הפרוקה ולא על‬
‫השלימה זכר ללחם עני שאין להם לחם שלום אלא פרוקות ואר״פ בברכות ד׳ ל״ע‬
‫הכל מידים לענין פקח שמניח פרוקה בתוך שלימה ובוצע מ״ע לחם עוני כתיב ‪-‬‬
‫בי׳ ומ׳יע מניח פרוקה על ‪3‬׳ שלימות שכן אמרו חכיניס חייב אדם לברן על ג׳‬
‫סרויתו‬ ‫ככרות בשבתות ובי״ע מ״ע משוס דכתיב לחס משנה ולא מבעי׳ לבצע‬
‫אלא נקע תרתי ובוצע חדא כי היכא דלא ליתחזן כרעבתכותא ולונה בוצעין עוד‬
‫מצה אחרת לאכול אם מרור לקיים מה שכ׳ על מצות ומרורים יאכלהו ולונה אין‬
‫מברכין עליו משוס דתוא רק זכר למקדש שיבכה במהרה בימינו ולונה משיירין עוד ונצה‬
‫שלישית שהיא שלימה כדי לברך עליו ברתמ״ז שכן אוניו חכונים זצ״ל שכל מי שאינו‬
‫משייר פת שלימה ע״ש אינו רואת ק׳ ברכה ואס יש שוס אדה שנקש‪ :‬על לבו‬
‫שד׳ כוקות‬ ‫ואוונר א״כ יביא אחרת תחתיו ויברך על מזונו אתה משיב לו כשם‬
‫שבשלחן עיקר והשאר עפל אף אותן ג׳ מצות שבשלחן עקרים מה אוסן ד׳ כקות‬
‫יצא י״ח והשאר לצורך שתי׳ אף אותן מצית לצויך מצות ולצאת בהן י״ח ־ ושלש‬
‫עבילות שעשו במצרים אחת בילודי בית ואחת בקכין כשף וא׳ כנגד דם ברית וא׳‬
‫כנגד דם פקח שכ׳ ואראך מתבוקקת בדמיך ואומר לך בדוניך )ים כאן טי׳ס ואפשר‬
‫שלצ״ל ושני עגיליה ננגד שני כינילות שעשו ונו׳ וי׳׳א אחר‪ .‬כעל לס ברית( ‪I‬‬
‫נע( ועוד‬
‫‪V‬‬ ‫רוקח‬ ‫מעשה סדר ליי פסח‬
‫נ ט ( וע רד שאלו על ב׳ חבשילין והשיב זכר לנ׳ שלוחים ונש‪ :‬ואהרן ששלח‬
‫‪ ,‬הקב״ה במצרים ויש משימין עוד הבשיל א׳ זכר למרים ש‪:‬׳ מיכה ו׳‬ ‫‪:‬‬
‫ואשלח לפניך אה משה ואהרן וולריס ואוח! ג׳ הבשילין דג בשר ובינה ככגי מיכי‬
‫מאכל שעהידין ישראל לאכול לע״ל דג כנגד לויתן בינה כנגד זיו שדי בשר‬
‫כנגד שור הבר ‪:‬‬
‫‪ (D‬ועוד שאלו ד׳ משוה למה והשיב כנגד ד׳ גאילה שג׳ במצרים והוצאתי‬
‫וגא׳ ולקחתי והצלתי ריב״ל אמר כנגד ד' כוקוה של בפרעה שכ׳ וכוק‬
‫פרע־ כיי' ואשחע אותם אל כוש פרעה ואתן את הכוש על ‪ cp‬פרעה ונתתי‬
‫כיש פרעת וכנגדו משקה הקב״ה ר' טשות של פרעניות לאומות כוש התרעלה‬
‫)עיין גילוסלמי ס׳ ע׳׳ס( וכנגדו ונשקה הקב״ה לישראל ר' כרשות של ישיעות לע״ל‬
‫ישיעות אחת‬ ‫ד׳ מכת חלקי וכוקי טשי רוי׳ כוק ישיעות ישיעה לא נאונר אלא‬
‫למנות הונשיה וא׳ לעה״ב‪ .‬מכאן ד׳ כישות חובה חמישי רשות אס רוצה לשתות ישתה‬
‫ואומר הלל הגדול ושותה ואיכ״ד כנגד ד׳ גליות וחמישי כנגד ישועה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ועוד שאלו לענין )נרור היכא דל״ל אלא ינין ירק היכא עביד ואמר להן‬ ‫‪(SD‬‬
‫הכי א״ר מברך בפה״א וכי מעי גבי ונרור אכל לי׳ לירק בלא ברכה‬
‫רקיונ״ל הלכה כר״ח ד׳ קע׳׳ו ‪:‬‬
‫וצ״ל‬ ‫לעוד שאלו לגבי שאר ירקי דאכל קמי הגדה ומברך )אסשר סט״ה‬ ‫‪OD‬‬
‫מעיס‬ ‫אי מני ח עליו בפה״א והשיב דמירג־ל נמייכל מידי לפתוח בכי‬
‫; קודם שעודה אף אנן כיכול ירקי ונברך עליו בפה״א דתניא על הירקות אומר בפה״א ‪:‬‬
‫כך אמרו‬ ‫‪ 0 D‬לעוד שאלו כשנועלין ידיהן בהתרויה לונה אין מברכין והשיב‬
‫חטניס מים אחרונים חובה ואין מענין הברכה ע״כ השיב רב שרירא‬ ‫''‬
‫גאון לאיקיריאן ‪:‬‬
‫ועוד שאלו למה אוכלין כזית ונצה באחרונר^ והשיב להם כדי שיהא עעס‬ ‫סד(‬
‫אין מפעירין אחר הפשח אפיקומן ‪:‬‬ ‫מצ‪ :‬בפיו באחרונה ואמרו רבנן‬
‫ל מ ה לוקחין ירקות כגון אופ־׳ או צרפל בליל פשח שונעתי על שם‬ ‫‪(H D .‬‬
‫שקושש קש לתבן רשם חצי תחת הונפה ע״ש ושארותס צרורות נשמלותס‬
‫יכ״ל דכועל מצה האונצעות וחולקה לשניס )לעיל כתוב להיפך דתראשונה חלק לשנים‬
‫‪,‬וק הוא ברוקח ונ׳ שזה גליון ואינו מהספר( ומצה ראשונה שליונה מברך המוציא ונשום‬
‫דמלוה מן המובחר יעשה בראשונה הונוציא והיא ראשונה לקיים המצוה ווניהו‬
‫‪.,,‬מציכו ג״כ שאונצעות משובח כדאי׳ בווגילה ד׳ ׳ ס א וגס האחרון משום דונעלין‬
‫ו׳^קידש לכן א*ן ) הכרע( ומכווין לבו לשונים שהראשון יהא ראשון'לברכה שהיא הגון‬
‫׳ןודי׳ה מודים שעל השלימה ונברך המוציא בא לאכלה אוונר הונוציא כל אכילת ונצה­‬
‫ועוניש לי׳ במילתא ונ״כ ‪:‬‬ ‫‪.'■{:‬‬
‫והזרת וחרוקת אע״פ כאין החרוקת מצוה‬ ‫ב ע״ ם הביאו לפניו מצה‬ ‫־ ‪( iD v‬‬
‫צריך ליקח ר״א ב״ר צדוק א׳ ונצוה שאמר ר׳יא בר״צ לתגרי לוד‬
‫כ ' ר ק ח ו לכס חבלי מלוה )כך היא בתוהכתא ובש׳׳ס דילן אית׳ ד׳ קני״ז אל״א בד צ כך‬
‫ירושליס הי׳ אומריםבואו כו׳‬ ‫כו׳ ובירושלמי שם'(תירי‬ ‫חרך שבירושלים‬ ‫ס תגרי‬
‫|ייג״ל אמר צריךשתהא רכה זכר לדם( ולמה נקרא שמו רובהוכו׳ ועבה זכר לנייגי וא״ד‬
‫ין^^יכה‪,‬שתהא רכה זכר לעינו )בנוסחא הירושלמי שלפנינו איתא צריכה שתהא רכה זכר לדם(‬
‫נ קי א שמו חרוקת זכר ללביכה שהיא מעשה חרקון‪ .‬החרושת עשיי׳ ונתפוחיס‬
‫ע״ש‬ ‫’‬ ‫‪- U-1‬‬
 ‫מעשן־ ל■ ;סדר ליל‪.:‬פםד׳'•‪ ■/:‬דולןה‬
‫?ל^ל׳־ע״ש החחלההפוק‪ .‬עולרת‘ ! ‪:‬שנ׳> בשיר ה שידס וכוחכיס בו קצח אגודס‬
‫•ורמוכיסלופלפל מזכגביל‪ ,‬שקורי^ ‪.‬אוגגדר ומרור• ומעריכיק אבל ספרחיס ואנודס ע י ק י ^‬
‫לללץ ^כשאומר‪-‬מלה י ומרור אין צריך־;להגב?• ולא ליגע בהס אבל כשאומר ‪.‬מצה זו‬
‫‪:j :‬ר ' כ ה ג ב י׳ ■לסבב המצוה מרור זה כריך להגבי*‪ .‬כשאומר פשח•‘ שהי׳‪ ,‬אבותינו כף• אקור‪..-‬ל‬
‫?ן־ י להגבי׳ שכר׳ כמגבי׳‪,‬קדש;ס •בחוץ ומה‪ ,‬שאין' מברכין •לגמור אס הלל דל־לפשח^ן■^‬
‫‪ .: Plv‬לפי שאין גומרין בפ ע ם' א׳‪ .‬ושלשה‪ .‬צריכין למנוה לגמור ‪.‬אס ‪,‬ההלל• כדאמר בשוחר‬
‫טוב ‪ >b‬אומר ל׳שכיס הודו ומיהו אש אין שס‪ .‬אלא הוא לבד׳ ‘ יקרא הגדה והלל‪^;/‬‬
‫^ל‪?'/.‬כדאי׳ ■בפ״ק דעירכין־ ד׳‪.,‬יוד־ וכשמקיוס ברוך א תה•ד׳ • גאל• ישראל ‪.‬מפקי ק‬
‫ונצריס • וקריעת‪ .‬י״ש;‪.’-‬צ‬ ‫^^^^^ ‪'5‬ימפשי‪.‬ק‪• ■:‬בהלל‪ :‬חלודש למעינו מיס לפי שע״כ ‪,‬מדבר מגלות‬
‫^ ^;|‪ :‬הילכך'•לב״ ה' מפ קי קין; כאן‪ ,‬מכאן ואילן‪ ,‬מלחמות 'גוג׳י׳ומגוג ומברך בא״י אמ״ה‪-‬בפהלג‪;;.^:‬‬
‫‪ : 5 :‬ך ^ו שו ת ץ בהקיבת;־‪!•:‬שמאל■'וכוטלין ’ מ ל ס ידיהש״ומברכין‪:‬עכ״י דכיון דאונר ‪.‬הגדה והלנך^‪^5‬‬
‫‪4:%‬ך‪/‬ך־י‪ 5.‬דאקחי‪-‬ךעת ‪9‬מכנוצלה ראשונה לפיכך צריך ליטול •פעס 'שנית ולןקח‪.‬מצה שני׳ ומברך‪^.‬צ‬
‫ממציאצולא׳ יאכל עד ‪.‬שיקח חצי ׳המצה שבץ שד השלימות'ויברך על אכ;לס•״^‬
‫י מצה ־‪:‬ויאכלם ‪.‬דחד • )לעיל •בשם■ צפנת פענח משמע ‪ nip‬שמברך על הפרושה על ■אכילא׳״ך■‬
‫ץ;׳צ^׳;;‪-‬מצה‪.;.‬תחי>לה ואת״כ ‪.‬על השני׳ המוציא ;א״ל׳ ךלאך דווקא 'כקע ולא ‪,‬בא אלא לומר שעלהפרוקה^‪.‬ו‬
‫־‪ _ ' .‬־ צ‪-‬ד׳•;‬ ‫‪■.. .‬‬ ‫< ‪ ■ .‬לנברן'על־‪-‬יאכילתלימצה‪, : ./‬‬ ‫י ‪ ,‬י‪-‬‬
‫■';ומה שמברכין תחלה המוציא ואח״כ‪ :‬על • אכילת^מצת אמר רבינו משה ■'ר׳^ץ;‬
‫‪ f‬צ •" מתיבתא '‪.‬משוס ‪ :‬דקימ״ל־ דלית ‪,‬ברכה דקדיס להמוציא ד־אורחא^ ‪ .‬דמילת׳א^׳ך־‬
‫;;‪'/‬ךוי לברוכי‪ :‬קב״מ;דאפיק• לחץא דא ‪',‬מן'ארעא ‪,‬והדר‪; ,‬מברך על אכילס מצה‪ ■.‬דאיסעבך;■^ו‬
‫^^צ‪-‬דה‪/‬מינהדהלצך מברך המוציא ברישא ובוצע• ולא "אכל •עדי' דמברך על ■הפרושה‪-,‬עלד‪■^-‬‬
‫שמילאדך‬
‫^‬ ‫•אח־‬ ‫^•; ״'' אכילת ימצה‪".‬והדר אכל שאס הי׳ ׳אוכל מצה •מיד ‪.‬כשמברך‬
‫כשמברך ‪,‬המוציא •אחנ‬ ‫־' ^‬
‫_ ־ ‪ .‬״‪■.‬‬ ‫‪ ' ■ ; ; ,...;•■2‬׳‪ .‬־ •ר' ‪• .‬כריקו אינו חוזר ומברך ‪.‬על אכילת'מצה‪:',‬‬
‫;׳'^■‘‪ ( n D ,‬׳ ויקח■ הלאטיגה ויטביל‪.‬בחרושת ‪,‬ויברך על אכילס ממר ויקממצה ת'שלישית‪;:‬ץ‪:;.‬‬
‫ולאטיגה ואוכל בלא ברכה ■ובלא טיבל זכר לווקדש כהלל ואוכלין כל ‪2‬׳;‬ ‫׳; 'י‬
‫‪:‬ך’ ''•■ צרכן ולאחר אכילתו‪,‬יקת חצי■ המצה שקורץ־ אפיקמון שהי׳ סחה המפה ויקח ויס׳ןד״צ‬
‫;‪ ;•,‬־ '"לכולס‪ ,‬בלא ‪.‬ברכה ובלא'טיבל •זכר לינקיש וכוטלץ ידיהס משוס מיס'אח מניס חונה'‪:>'1‬‬
‫‪ / 2 , 2‬ואין; ‪,‬מברכין עליהס‪ /‬ומוזגין כוק‪..‬שלישי ״ויברך ברהמ״ז ושוחןיולאזר ברה־נ^׳ז ‪.:‬מוזג'ן‪§::‬‬
‫^‪‘■:‬י ‪ p p 2 2‬רביע?‪ .‬ואמודס עליו שפוך חמתך'בין כוקית הללו אש •רוצה; לשתות ישתה ■כלן ‪2‬‬
‫י ‪2‬של*שי‪.‬לרביצגי' ילא ’שתה‪ ,‬וגרקיכן בירושלמי מה נין־יין שבתוך המזון ו‪*3‬ן יין שלאחר הו חון ^‬
‫ך‪ 2 2 :‬עאחר המזון־משתכר בתוך המזון חיכו משתכר כלומר בין שליש* ‪.‬לרביעי לא ישתה שלא־^‬
‫‪;•,2‬סד ישתכר‪-‬ולא‪/‬יוכלילשייס הקדר אבל לאחר הקדר ‪,‬מה ‪.‬בכך אס ישתכר בפקחיס די'■ ‪‘Pi‬־" ‪J 2‬‬
‫;;‪'-";'0‬לל^*^^'^וץ‪/‬א״לש‪2‬א‪?:‬פרדו‪^,‬זבורתלחבורה ■ותרגומיי היא•לומר‪, ,‬אפיק מך)כראת‪0;.‬‬
‫שצ״ל אפיק מאניןע״ש ברשב״ם( ‪ . \ • • :‬י ‪. •P‬‬ ‫\ י'"•׳■‬
‫יט‬ ‫רומח‬ ‫פסח‬ ‫סדר ליל‬ ‫מעשח‬
‫?‪ (J‬מצאתי במגילה ?תר'ס רא'ת* מרבנא אניף אבא לא הי' ?וגר דלחי הני ח‬ ‫־‬
‫יושבין בו כלל מעידנא ועד עסה כך מנהגינו שלנו‬ ‫אשר אנו‬
‫ודלתוה הגיה פהוקוס כשיבא אליהו נצא לקי־אהו במהרה בלא עיכוב ואמרינן בפשח‬
‫ננת*ד*ן ליגאל שנ׳ ליל שמורים הוא לד׳ ליל המשומר מששה ימי בראשיה הזכור ה׳‬
‫‪,‬נראה טי״ל לתלמידיו( מזהיר שלא ינעלו הביה בשביל אמנה שדבר הקב״ה וגשכר‬
‫האמונה עהידין לגאול ‪:‬‬
‫מ ע ש ה נא' ששכח ולא אכל אה האפיקוונן ולאחר שגמר כל הקדר והלל‬ ‫עא(‬
‫אפיקומן‬ ‫ונזכר נו ושאל לר' שמרי' והצריכו לברך המוציא על‬
‫ולאכל האפיקוולן יבעינן עעם מצה בפיו ואוהה שאכל באחרונה חובה היא דומיא‬
‫דפקח שנאכל באחי־ונה וא״ה למה אין מברכין עליו על אכילה מצה לפי שאכל‬
‫האפיקומן‬ ‫קודס לכן ?עודהו ומאחר שמילא כרי?ו ממנה איך יחזור ויברך על‬
‫וגיקי ר' אליעזר ב״ר יעקב הכהן זכ״ל )לעיל כתב וחמי ר״א כו׳ ואפשר דחד מיניהן ש־״ת(‬
‫א״ל מהא דאיהא ביומא ד׳ ס״ו כתן מקצהו המהנוה ונשפך הדם ר״א ור״ש אומרים‬
‫ממקום שפקק יהחיל ה״ה ששכח ולא אכל אה האפיקומן יעשה קדר מכאן ואילך‬
‫לאחר אכילה האפיקומן יברך ברהמ״ז ויגמור אה ההלל‪ .‬קיימתי קדר הפקח‪ /‬כקדר‬
‫וכשורה בעזר ד' הנכבד והנורא ‪:‬‬

‫ה׳ תערובת חמץ‬ ‫•‬

‫חטה אחת נמצא בתרנגולת ולקחו התרנגולת מן הרועב ושמו בקדרה מלאה‬ ‫עב(‬
‫בקר ואקר הר״ר יב״ק התרנגולת והבקר מפני שחמץ בפ׳ במשהו והכלים‬
‫צריכים הגעלה אבל הקדירה אם הוא של חרק צריך להצניע לאחה״פ )ברוקח איתא‬
‫ששבת הקדירה של חיה מ״^( ונ״ל שבדין עשה כדאיתא בפקחים ד׳ למ״ד א״ר חמץ‬
‫בזמנו בין במינו ובין שלא במינו במשהו שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר‬
‫כר״ש אע״פ שנותן טעם בתערובות לאח״פ ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ראיתי בחעה אחת שנמצא ביום אחרון של פקח בתבשיל והור׳ אבא מורי‬ ‫עג(‬
‫ה' יב״ק להצניע עד חשיכה לאכלה ואס מצא חטה בשאר ימות‬
‫ה פ קז א קוי לשתות המאכל בתוך ביתו אפי׳ שעה א׳ ואפי׳ לכלבים שלו אקורה‬
‫ישלכנה במקום שאין לו הנאה ואס נמלחו חטים בתרנגולת ונתרככו כל‬
‫י‬ ‫החטים אקור התרנגולת ;‬
‫פ ע ם אחת מלאו התרנגולת בבשר ובביצת וקודם בקולה מצאו בביצים‬ ‫עד(‬
‫בתוך התרנגולת גרגיר חטה ואקרס אבא מורי הריב״ק תואיל ומיס‬
‫שרחצו התחרנגולת והבקר הי׳ מתאקף בביצים החטים מחמצת ‪:‬‬
‫? ה ( מצה א׳ אפי׳ שנמצא בה חטה נ״ל שאין לאקור כ״א אותה מצת בלבד‬
‫וא״ל שמא במים הייתה החטה וכל המצות שנלשו מאותן המיס‬ ‫‪,‬‬
‫^אקיי העילד תמים והעיקה על תקנתן אבל זאת תמצה משעה שנפל בת עד אפייתה‬
‫ואקור בהכאה‪ .‬ואבי תעזרי מתיר בילצת אפי' שנמצאת בתוכה חטה וטעמו‬
‫כקרה בולים צוננין עד שלא נפל המיס בעיקה לא החמיצה כדאי' בפ' א״ע‬
‫מ ו תנויל בצונן שאז אין העיקה שנטל לחלה מחמצת בעודה בתוך הצונן וכשיר׳ החטה‬ ‫_‬
‫^ ךז ס יגבלה בעיקה כולי אין מחמצת כולו העיקה שעוקקין בה )וט׳=( שאין כיכר בקוע יש להתיר‪.‬‬
‫עו( מעשת‬ ‫״‬
 ‫רומה‬ ‫ה׳ תערובת המץ‬ ‫מעשה‬
‫מ ע ש ה אירע שאפו מצות בתנור והשליך גר עיגת אחס אצל הונכוה מהן‬ ‫;ןן(‬
‫שיגעו בעיקה אקור והשאר מותר דקיי״ל ריחא לאו מילה^ * ‪,‬‬
‫דרב ר' יונתן ונתיר אק נמצאת חטה בתרנגולת בפקח לאטל תתרנכולח^^‬
‫כשמשלין החטה וראייתו מפרק ג״ה ד׳ ק׳ דריש רב״ח חתיכה ש?|‬
‫נבילה ושל דג טווא וכו׳ איקוס רב אונור׳ עלה ודרש כ*ון שנתן טעס בחתיכה^‬
‫‪:‬ר‬
‫כר״י דאמר ונין בונינו לאן‬ ‫׳‬ ‫כו׳ 'א״ר קפר׳ לאבא מכדי רב כונאן אונרה י‬
‫לשינעתי'‬
‫כיירס׳ז‬ ‫גכיל )אפשל שרוצה להביא לאי׳ מלשון זה דלא כר׳׳ י וינמילא דחינץ מני ‪p3‬׳ ונ״ל‬
‫ל׳׳ת בפשתיס ד׳ למ״ד דלא גלש בדבלי לבא במשהו ע״ש( ‪:‬‬
‫ע ח( רבינו אליעזר מתיר אם נונצאת חטה על בקר מליח או בונצה רותח^•‪|.‬‬
‫חותך מקום פעפוע לפי אומד הדעת ורבוי החונך ודיו וכן דן‬
‫העזרי שאס מנצא א׳ או ב׳ או ג׳ בתרנגולת דצלי קגי לי׳ בקליפה כשיער אצבעון‬
‫‪I‬‬ ‫קביב קביב דבצל' ל״ש לומר ששיס כשאלי איקורץ אלא קליפה ‪:‬‬
‫רכינר שב־־׳ט אקר בשנמצאת חטה בתרנגול בין בזפק בין בקרקבן לאחר שנתבשנו‪I .‬‬ ‫עט(‬
‫ואפי׳ מאת תרנגולת כולס אקוריס דהא חמץ בונשהו ודוניא נחהיכה של נבילה‪■::‬‬
‫‪,‬ושל בשי שנתבשלו יחד ואפי׳ במליגת כ״ש דקימ״ל דאקור דנתי דכ׳׳ש אינו מבשנ‪:‬־;‬
‫מבלע בלע והנוצה‪ .‬אינה מגינה הילכך כולס אקורות )ובשערים דרב האי גאון אוסר;ן‬
‫הכל בין צלי בין מבושל בין מקומו ניכר ב*ן שאין מקומו ניכר וחטה אקורה היא ואינה ‪:‬‬
‫כמעוכלת דקפק אס קימך בשחיטה בלעה ועוד אין א• קור מתבטל מבליעה דתכן^‬
‫דג טהור שבלע דג טננא אקור באכילת ו ^ נ גבי תרנגול שבלע איקור אשור‪ .‬ויש[״‬
‫שננתירין לשהות לא״פ כיון שאין החמץ בעין ול״נ לי דא״כ אתי לידי תקלה וכן?;‬
‫נוהגין אצל אבי הריב״ק ואבי העזרי והר׳ שמחת וכ״ד הנאקר בהנאת עומד ■להשיר^׳‬
‫מן העולס וראייתו ננכותח הבבלי בפ׳ כ״ש אע״ג דהכותח ע״י תערובות ת'א}‪;1‬‬
‫דבעיכן שיבער הכל קודס פקח וכן רביני כתב לאיקור ותיי״ר יצחק ינשעריס דורשי ‪f‬‬
‫ברבים להקיר הזפק קודס מליחתו אילי יש חטה‬
‫מ ע ש ה הי׳ בא׳ שלקח מן חמנץ של "] שהי׳ בביתו כל ימות השנה ונחון'‬ ‫‪(g‬‬
‫בקדירה שלו ושאל לאבא מארי הריבי׳ק ואקור הכל תואיל ואדם ר ללן‬
‫להחזיר מן הקערה ואקור מפני תפרורין שננא הי׳ פלורין בקערה כשהחזיר החומזן‪.‬‬
‫ע״כ אקור וראייתו מירושלוני פ׳ כ״של׳ש ב״ר הו״ל יין כותים יהב בגוי׳ שעורין בגי ^‬
‫דיחמע שאל לר׳ אנני א״ל צריך אתה לבער( ‪:‬‬
‫כ‪ 2‬א ( מי ם שנפל על החטים אמר מ״ו הריב״ק יקמון ויגרו‪ q‬החטים כדאמין;‬
‫דמשח בג)|‬ ‫בירושלמי פ' כ״ש חד מאילין דבית כיריי הוי לי׳ גרבין‬
‫אוצר דחטיס שאל לרבנן א״ל זיל גריף מתחתיהן ‪:‬‬
‫ואמר י ן‬ ‫^ ‪ ( 3‬מ ע ש ה שנפלו מיס על שק א' של קונח שהי׳ לצורך הפקח‬
‫שמרי׳ שירקדו הקמח בנפה וישאר העיקה למעלת ולא דמי להא;‪:‬‬
‫דאמריכן בפ׳ כ״ש ד׳ ל׳ ההיא ארבא דטבעת בחישתא ושרי רבא לזביכי׳ לנכי?‬
‫קבא קבא כ״ה דניכלינהו קמי קיני פקחא דהתס כל התבואה ריזייה לנניס‪ /‬שי^‬
‫קמח שהי׳־ במרתיף אצל תחוונת ונתלחלח מזיעת החומה אע״ג דאינרינן זיעת בס’ ^‬
‫וזיעת אדם טהור מיהא תכא מחמיץ ואס כתלחלח השק מרקד הקונח בכפה והשאר מותי >‬
‫כל^‬‫‪ ( 33‬בפסחים ד׳ ל״ט תניא אר׳י‪-‬י בר׳־י אומר קמח שירד עליו דל‪ q‬אפ ^‬
‫י‪/‬‬
‫דעביד טיף טיף פ‬ ‫היום אינו בא לידי חימוץ אר־׳פ והיא‬
‫שטיפה‬ ‫‪.‬‬
‫כא‬ ‫רוהח‬ ‫ה׳ תערובת חטץ‬ ‫מעשה‬
‫שכויפה כופלס אחר ני* פה שאין שהוה בכסיס ‪:‬‬
‫© ד ( ואסור ל' ‪ 0‬ן ודס במורקין בפק׳ דאיהא ‪ 3‬פ׳ כ״ש ר• ל״נו אין שורין מורשץ‬
‫לחרנגוליס בפשח מפ ד שמתחודץ בשרייסו וגס בתלנוה אקור מפני‬
‫שאין בקיא^ן בחלינוה אבל אנו כוסדס המאכל במ״א ואל יעיב המיס עס המאכל‬
‫מ פד שמחוניץ ולא חשרה אשה אח המורקין לשו‪ q‬אס בשרה מפכי שמהמיץ ובכל‬
‫דבר דאסי לידי חימק ובבה״ג אין שורין אס המורשין לחרכגוליס אבל חולכוין‬
‫אוסס שמרסיח אס המיס במיחס ימשליך אס הקובון מענו מענו כדי כשיבנול אח החעיס‬
‫כשונרסיח מאד ונאד אינו מניח להחמיץ מחמס הרסיחוס וכה״ג שרי ^בה״ג סלסנינו‬
‫לא מצאתי זה( אך אין מוקרין לעס הארץ ולמי שאינו בקי דילמא נפק חורבא וריר‬
‫של סוסיס אס ימצא על מספוא כשאכל מחמיץ אס ישאר ממספוא וצריך לבער ‪:‬‬
‫פעם אחס כשלכרסיחו יורה גדולה להגעיל בה נשפכו המיס בבאר ואקר‬ ‫פה(‬
‫אבא ונארי לשאוב מיס ונאוחו באר כל ימי הפקח ופעס א׳ נפל לחס‬
‫א׳ בבאר ואסור רבינו יהודה הכהן ובנו רבינו שמואל הכהן לשאוב מהס כל ימי הפסח ‪:‬‬
‫פו( מעשה בחביוס א׳ שהי׳ בו שכר ולאחר מכאן נסנו בו יין נראה הואיל‬
‫והחביוח שבו הי' שכר מכדסו לקיוס ובולע בעל ידי חמץ‪) ,‬ונראה‬
‫שצלל בולע כעל ידי חמץ( ואסור וכן השיב אבא מארי ‪,‬הריב״ק לרבינו משולס בר׳‬
‫שמחה דאסור וז״ל ואני יהודה אשיבך מילין כאשר עס לבבי על חבייח שנסן בו‬
‫שנר כלול וצונן בלא שמריס ונסנגבה ונשסעפה במיס ונסיבשה ולא תוגעלה ולא היערה‬
‫בו מיס ג׳ ימיס מעס לעס נראה בעיני דאסור היין לשחוח בפסח משוס דחמץ‬
‫כי״נ ואסור‬ ‫בפקח במשהו ואפי׳ בורכו )נראה בני״ס וצ״לואפי׳ באינו מינו( ודינו‬
‫ואני ראיס* הלבה למעשה ששאלו אס ר׳ שמרי׳ על חביוח שהי' נו שכר וחסס‬
‫נו והסיר כל השכר שבשילי החביוס והגעיל אס החביוח ושמו בו ’ ין ושאלהו אס‬
‫מוסר היין לצורך פסח והסיר אס היין לצורך פסח לפי שנגעלה■ אנל לא נגעלה‬
‫אסור אפי׳ לא תקס השכר מאחר שחמץ בפסח במשהו ודמי לבית שאור שחמיצו קשת ‪:‬‬
‫ואם לא שברו שילי החביות אלא ששפכו וניס רותחין בחביות ע׳־י משפך‬ ‫‪( ffi‬‬
‫וזה ע״‘ שלישי ואס חביוס‬ ‫הי׳ אסור כי לא מצינו הגעלה בכ״ש‬
‫מזופסת צריך לשרי‪ q‬הזפת מן החביות שיתן קסמין דקין בחביות ומבער ‪ .‬אותן בתיך‬
‫דוקא כלי‬ ‫החביות ומה שאמרו מגעילין ברוסחין או מערה ג׳ ימיס מעח לעס‬
‫שאין מזופפת אבל מזופפס לא ודבר שאין מכניסין בתס לקייס כגון כוסות‬
‫ח״ר‬ ‫ששותין בת ס כיון שתשמישו ע״י צונן סגי בהדחת כדאיתא בע״א ד׳ ע״ד‬
‫הגת והמשפך והמחץ של עכו״ס ר״מ מתיר )הגיר׳ שלפנינו אית׳ רבי מתיר ונראה שיש‬
‫^א! ט ‪ (P‬וחכמיס אוסרין ומודה ר״מ בקכקניס של עכו״ס שתס אסורים ומת בין‬
‫^‬ ‫זה לזה זה מכניסו לקיוס וזה אין מכניסו לקיוס ‪:‬‬
‫מ ע ש ה שבישלו עו‪ q‬א׳ בשביעי של פסח ואכלו קצס מאותו העו‪ q‬במס‬ ‫פ ח(‬
‫השניעי שנתבשל מערב שבס הי׳ ולמחר בשבת שהי׳ יוס אחרון של‬ ‫'‬
‫פקח הי׳ מצאו חנות א׳ באוסו קצס הנשאר לו מיוס שביעי ושאלו אס להסיר או‬
‫אסור כרב כך‬ ‫יש לאסור מתא דחמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו‬
‫שמעסי בווירמיז כיון שנסבשל יוס שביעי שאסור וכו׳ ‪:‬‬

‫פנו( אס‬
 ‫רומה‬ ‫ה׳ ספירת העימר‬ ‫מעשה‬ ‫כב‬

‫‪t‬‬ ‫ה׳ ספירת העומר‬

‫אם שכח ולא ברן ביכה העומר בל'לה אומר אבא מאר* הריב״ק שאי‬
‫לברך ביוס למחרסו אע״פ שלילה דוס א׳ ה*א מיהא מנוסו‬
‫ולא ביוס ואני מצאחי מי ששכח ולא ברך וכזכר למחר בשעה היונחה קודם ״‬
‫היום יכול לברך באוסה שעה או בכל שעה שירצה ביוס ושכר קשירה יה‪;;?3‬‬
‫א‪3‬ל שכר ספירה בזמנה לא יהבו לי׳ כדילפיכן במכחוס ד׳ ק׳׳ו קצירה וספן‪,‬‬
‫בלילה וילפיכן מהכא שבע שבחוס סמימוח חהייכה אימחה אסה ונוציא תמימן‪,‬‬
‫כשאחה מוכה מבערב שכל היוס בא בסוך הספירה וא״נ לי הקען דסחמא דמני■‬
‫דכל הלילה כשר לספירת העוונר ד׳ כ״א ומשמע דווקא בלילה ולא ביוס וסו ר ‪.‬‬
‫דיוס מה דיוס בלילה לא כונו קרבכות שאס שחכין בלילה פפ־‬ ‫במנחות לילה דמניא‬
‫כדאונריכן בזבחים ד' פ״ד זאת חורת העולה היא העולה הרי אלו ג׳ מי ע|'‬
‫פרע לכשחע בלילה ומת יוס בלילה שאחריו פסיל אך לילה ביום שאחריו פ‪^.‬‬
‫ולא קימ״ל כסתונא דשלתי פ׳ ר׳ ישמעאל ד׳ ע״א דתכן מציתו ליקצר בלילה י‪.‬‬
‫ביום כשר אלא כסתמא דמגילה לסתם לה גבי תלכתא פסיקתא כדאיתא בע״ג(‪:‬‬
‫על התחתונהובשלהיפ״ק‬ ‫המשנה ידו‬ ‫ובב״ק פ׳ הגוזל ד׳ ק״ב גבי כל‬
‫ה׳ פקיקות הם וכן אכילת פסחים כל הלילה דלא כר״א ב״ע דכולהו ל פשו'‬
‫הקער חלבים ואיברים ולאכילת פסחים אינו אלא עד חצות כדסתם בפרק ע ״ ^‬
‫ק״כ ובזבחים ד' כ״ז ובריש ברכות מדלא קסכי אכילת פסחים זמכס כל‬
‫אע״ג דאינו אלא עד חצית וונ״ת א״ר )בפקחיס שס( אכל מצה בזמת״ז א״ח צרג^;‬
‫לא ילא י״ח מיהו תכתוב כל הלילה עד הבוקר גבי אימורים כתוב הלכך אין ל?‬
‫על ק׳ העומר אלא בלילה ולא ביום כדאי׳ בפ׳ ר״י ד׳ ע״ב דקצירת העמנר ר'‬
‫שבס )המעיין יראה שיש כאן איזה ני״ס ואפשר שצ״ל הלבות פסוקות הן וכן‬
‫חלביס ואיברים כל הלילה כולהו ה' פסיקתא ודקאמר התם זה הכלל ל^■‬
‫אכילת פסחים שזמנם כל הלילה דלא כראב״ע אע״ג דאינו אלא עד חצות כדי‘‬
‫בר״פ ע״פ כו׳ מיהו תכסוב כל הלילה כו׳ דקצירס העוונר דוחה שבת ור״ל י'‬
‫שדוחה שבת ע״כ שאין נקצר אלא בלילה• ולא ביום כמ״ש התיייס בוננחוס ו ה ק‬
‫ד‪#‬‬ ‫והר״כ ‪ 3‬פ׳ ובמגילת וע״ש בר״כ דלעכין אכילת פסחים לא■ קמכי^ן אהך‬
‫^‬ ‫כיון דאיכא תלתא סתמא דלא כוותי׳( ‪:‬‬
‫צ( ברכות העומר בא״י אמ״ה אקב״ו על ק׳ העומר‪ ,‬וקודש שיגיע לשבוע ''!‪,‬ן‬
‫שהיום יום ח׳ או ב׳ ימים כך ימנה עד שבוע ואח״כ יאננר ש ‪L‬‬
‫שבוע א׳ ויום א׳ או ב׳ ינניס )כ״ל שהיום כך וכך ימים שתש שגוע א׳ וכן‬
‫■‬‫ולמת אכו מברכין על ס׳ תעוננר הי׳ לנו לומר על ס׳ הקוצר כדכתיב מהח־ ‪X‬‬
‫בקמת אלא וקפרחם לכם מונחרת השבת את עומר התנופה שבע שבתות ^־י■‬
‫צריך צכתוב ולא הצריך תהיינה ולא מיום הביאכם )עיין בס׳ הלוקח ס׳ לצ״ה( ‪I‬‬
‫כך פתרונו וספרתם לכם ממחרת השבת ומק* ‪ p‬ל^^ ל ק ח ן ך ‪ ,‬ו ו ו ו ך ‪^pp‬ן‪ ,‬ולא ס׳ היולי •‪:‬ן‬
‫‪C‬‬ ‫הביאכם שבע שבתות תמימות תהיינה למעועו ביוס שאם הי׳ מתח*לין ביום‬
‫נאמרגפי![‬ ‫לקלךך ל^ך‬ ‫הי' שבתות תמימית שנחקר לילה א׳ ול)נעועו‪2‬י״ן ^אקןך‬
‫תורת מהחל חרמש תחל צקפור תלה ספירה בקצירת וקצירה ביוס נן״ז וא׳׳ש;‬
‫■‬ ‫לנו‬
 ‫‪ .‬א‪I‬‬ ‫^ ‪:‬׳ ‪ -‬ץ י‬

‫‪:‬כג‪.-‬‬ ‫־טע שח§‬

‫לכו לברך על הקצירה כי קצירה הי'' בלילה והבאה ביום ' ועוד דכסיב ילהחל חרמש ' ‪S‬‬
‫במחובר‪.‬ועשו ^'־‬ ‫‪ ,‬בקמה אלא להזהיר לישראל שלא לעשוח שוס מלאכה אע״פ שקצרו‬
‫■ ־ מלאכות הרבה בעומראל חעשו בגברלין כי העומר 'צורך גבוה' אבל לכס ‪ .‬אקור •'‬
‫י כל מלאכה לכך נאמר וקפרתס לכס אס העומר התכיפה כך קבלתי ממורי הרב ר׳ ‪■::‬י‪£‬‬
‫יהודה חקיד )נראה שדברים אלו תיו מדבליתס אבל ברוקח ליתא לתיוס זה דכך קבלתי כו׳( ■ ‪I‬‬

‫’■■' ‪I‬‬ ‫״ ה׳ יום טוב‬ ‫־ ^‬

‫►ג­‬
‫• ;■‪.‬‬ ‫י‬ ‫■‬
‫הלכות הא דאמר ר״י בביצה ‪ .‬ך׳ ד׳ עצים שכשרו מן הדקל בשבח אשור ‪A'■, .‬‬ ‫• צא(‬
‫להקיקן ביו״ט ה׳ כוותי' והא אמר ר״מ עציס שכשרו מן הדחל‪,‬׳‪:•;■:‬‬ ‫‪,‬‬
‫לתוך התנור ביו״ט מרבה עליהס עציס וווככיס ומקיקן הכי ה׳ דבדרבכן )לבכולין■‬
‫בטיל הכ״מיה־כי‬ ‫איקר לכתחלה ואע״ג דדבר ש*ש לו מתירין אפי׳ באלף לא‬
‫‪ .‬דאית׳ לאיקורא בעיכי אבל היכא דליסו בעין כגון הכי עציס דכשרפו בטלי ושרי■‬
‫ואפר כיר‪ :‬מוכן היא ובהא מודיס ב״ה׳ ואר״י והוא שהוקק מעי״ט אבל ביו״ט‪.‬‬
‫אקור ואס האפר חס וראוי לצלות בו ביצת ומתר‪ -‬מתוך שהוא מותר לטלטל האפר ‪.‬‬
‫‪ .‬לצורך ביצה'שראוי׳ הי׳ לו לאכול יכול כמי לטלטלה לכקות בו הדס ו‪.‬ת״כ דר״י ‪:‬‬
‫במצות של פקח משימין תמצות בכלי א׳ ומפריש א׳ מהן חלה שתס‪-‬‬ ‫י‪ .‬צ ב (‬
‫‪■■ -‬‬ ‫מצרפין לחלה וכן עושין פלאדין בשבועות ‪, :‬‬
‫•' צ‪ (^1‬בם׳ א״צ ד' כ״ט הולך אדס אצל ‪.‬טבח אצל כחתוס• אצל חכוכ‪ /‬ליקח מה ‪.‬‬
‫’ ■ שצריך לי״ט ובלבד שלא יאמר שוס שכוס מקח או שוס מכין או שוס מרה ואס ׳‬
‫אינו מאמינו מניח משכון עד‪,‬לאחר יו׳׳ט לעשות עמו■ חשבון‪ .‬ומה שאכו אומריס‬
‫‪ ".‬הול ך אדס אצל טבח כו׳ דווקא אצל ישראל אבל חנוני גוי אקור וכן ■׳הורי כל רבני‬
‫׳ שפירא ואבא מארי תריב״ק לאיקור אבל רבותיכו שבצרפת מתירי^ ואנו ’ מחמירין‬
‫‪-‬־'כהוראות רבותיכו ואע״פ שנראה להתיר כלמשמע בעירבין ד׳ מ׳ ‘ האי ליפתא דאתי ‪,‬‬
‫‪ .‬למחוזא חזיא רבא דכמיש לה אמר האי וודאי מאתמול עקרו לה כלוונר קודס יו״ט‬
‫‪,:‬מאי אמרת מחוץ לתחוס אתא אבא בשביל ישראל זה׳ מותר לישראל אחר וכו׳‪.‬‬
‫'^הא דאדעתי׳ דגוי אתו שרי׳ רבא למזבן מינייהו ותני דיכרי דשרי רבא ‪,‬זכי מעייכח ‪-‬‬
‫׳‪.‬החס‪ ,‬משווע שגוייס הביאוס‪ .‬אנן ענדינן לחומרא כדאמריכן בירושלמי פ׳•י בכל מערבין■‬
‫‪,‬יישלח ר״י אע״פ שכתבנו לכס קדרי מועדת ‪,‬אל חשנו מנהג ^ אבותיכס נוחי נפש‬
‫)כלשון זה איתאברוקחרצ״חע״ש( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■י‪'.‬‬
‫עכי״ם שמתקן עיקת אין ליקח ממנו ביו״ט א א ^ שיו ד ע שלא הביא מחוץ‪.‬‬ ‫יצד(‬
‫יהי׳ ‪.‬במינו‬ ‫ביום ‪.‬ו שלא‬ ‫כטחן ‪ ,‬בו‬ ‫ושלא‬ ‫לתחום‬
‫יבמחובר או אינו מצוי שמא אתילד בו ביום אבל מדברי הגאון‪ ,‬משמע שאין לחוש ‪:‬‬
‫‪/U‬‬
‫ולמקצה לילך אצל גוי 'הרגיל ליקח מה שצריך‪ ,‬ליו״ט וראי׳ מההיא לפתא ‪ .‬והכי דיכרי'‬
‫■דשרי רבא כדלעיל ויש לדהות דישראל חנוני אמר לגוי חנוניס קודס יו״ט‪ :‬להביאס‬
‫יפקקו את דמיתס ואיחרו הגויס ובתשובת כתב לאישר )עיון לשון זה במרדכי ס׳ א׳׳צ ‪,‬‬
‫‪,‬ד‪.‬מייתו‪.‬לשון בה״ג וכתב משמע• מדברי הגאון דכשאין לחוש למחובר ומוקצה'שרי למשקל אפי׳ •כנגד גוי‬
‫^יגיל אצלו כו׳ע״שוק יש להגי׳ כאן( ור׳ זקינו כתב לאישר מפי קבלה וגס יש שאוקריס‬
‫^;שמא יב־א הג׳וי יותר בשבילו עכו״ס שאפו‪ -‬פת לצרכו ‪,‬לאחר שתי׳ ‪ ,‬קמח או ב׳צק‬
‫הוי מוקצה ואקור לישראל לאכלן בו ביוס לד״ה שמא כטחן בו ביו ס‪:‬‬ ‫‪",■t‬‬
‫'י‬ ‫^ ‪ ,‬צה(‬ ‫‪,‬‬ ‫‪■ ,‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪. .‬־■‬ ‫■‬
‫‘■‪, rr‬־;■‪i‬־'‬
 ‫דומח‬ ‫ה׳ יום טיב‬ ‫מעשה‬ ‫כד‬
‫ו ש ש א ל ת ם ולהו לילך אצל גוי הונכירו ‪'3‬׳׳נו לינוול ומליו עשידס או;״‬ ‫צה(‬
‫עוולריס לבהולה ולקוקיס ולוולר לנר ולה שאתה נונול ולשאר‪.‘,‬‬
‫נ״א שאסה ולוכר הכיוולריס כך אחן לך לאחר *ו״ש אשור לוולר כך ולפני שהוא;‬
‫קכוס ולקח וגני גהולה חני׳ נשגה ר׳ קכ״ב נכרי שליקגי עשב*ס ולאבל אחר‪^/‬‬
‫ישראל וללקשה והחולר ר״ה אר״ח יצילוד אדס גהילתו צ״ג צש‪*3‬ס ‪3‬ש־;ה לפי ש*?‪,‬‬
‫ולוכניס לילאכל נהילה ולא צ״ג ולוקצה כשהלרשין וילינח'! נאוצר שולוקדן הס וג‪-:/‬‬
‫שליקנו י‪-‬יש‪ 3‬יס )לוקצן הס אצל ישראל וילהי־ץ דקא־ס לה ‪ 3‬אפא וא‪:‬לא ואכלה ולאכו! ‪J‬‬
‫ניד'^ אשור וניון דדנר הולוקצה אשור לגהילהו של ישראל הנא נשנילו ולח•ץ לסהוג‬
‫‪#' .‬‬ ‫אשור לי הן לנהולהו ‪:‬‬
‫בפ״ק דניצה ד׳ ש׳ א״ר שחס צפור ולצי״כי אין ולנש*ן אוהו ‪3‬י״יי ילגל'\‬ ‫צו(‬
‫עישה מצי״ש ולפריש ולולנה חלהה ני״כי וולה נין זה לזה כ״ל ולשוס דנכשוי ־י‬
‫לא ולולכע ולשולחה יו״ש דאפי' לא כישה ולוהרה השחישה אגל חלה א• לא ולפריש‬
‫לא ולצי אטל וולשוס שולחה יו״ש ולוהר להפייש )ציין גתות׳ שס ד״ה גלגל( והא{>‬
‫דהנן אין ולגניהין הרוולה וולצשרוה גי״ש נהנואה ששנלה ולצי״ש וליירי דאי ניו״נו׳;‬
‫כגון גלגול עישה ניו״ש וודאי‪ .‬ולפריש ויהיג לכהן ונ״ל דכדרנא צנדינן חדא דהוא‪.‬‬
‫;‬ ‫נהרא וצוד ילשוס שולחה יו״ש ‪:‬‬ ‫^‬
‫צ ץ( בפ״ק דגיצה ד׳ י׳ וגה״א צוולד ואוולר זה וזה אני נושל וקאולר רנא שס‪::.‬‬
‫שצולא דאס אוויר ולכאן אני נושל לולחר זולנין דולשלניל ישגוק וקולשלכולי(‬
‫וליל דלא הזי' ני׳ שהרי לא זולן אה כולס אגל אס אוולר זה וזה אני נוגיל איכו‪,‬‬
‫ולשלשנ אנא אותו שזולן_ופריך והא אולרת נצוילד ולרחוק ואינו ולנצנצ שגי אלונא‪.‬‬
‫לא נדק ולאהולוכ הכחושים והשוליניס ואכהי א־כא ליליחש כשינדק אחר השוליניס‪::‬‬
‫שנק הא‘ ושקל אידך שנא הימין וולשני ה״ול היכא דידצ ולציו״ש דהני הוא דהזולץ;■‬
‫דהו כין ש״ס כחושיס או שיליניס נא שקיל אח־יני שהוא יודש שולוקצין הס שלא';ו‬
‫זיולנן אנל כשגא לגדוק ניו״ש שלא נירר דנריו ולנגיו״ש וקולך צל י נדיקה ולחי ;‬
‫שינדיק אה כו‪:‬ם זילנין דולשהכח־ כחושים וקא ולשלשל ילידי דלא חד׳ לי׳ כ*■ לא‪•-‬‬
‫זולן אה כולם א״נ זולנין דולשהכחי כל־^ו כחושים ושגקנהו ואהא לאילניצי ולשולחתל‬
‫נושל ולאז‪.‬‬ ‫יו ש אנל כשאהה ולזקיקין לגרר איני ?•׳ילך אנא ננל א'לו שזיולן הוא‬
‫ולמכע ולשולחה יו״נו ואכן השהא דולצלשלין וולגרין ניו״ש אה האווזה ואה ההרכגוליז‬
‫לו נילהנה ולנהג )אפשרצ״ל ינןהתתס(לצורך?‬ ‫כהנו‬ ‫ולפני כי לכורך יו״ש הונחו ואם‬
‫איזה שירצה אגל ילישיש הרכגולה נביח ‪i‬‬ ‫יו״ש הס^ נאיס הלכך יכול לנרר וליקח‬
‫לגדל ניצים צ״ל מעיו״ש זה וזה אני ניניל ולא יניול אלא ולה שולפיש נ‬
‫הוצאז ‪:‬‬ ‫צ^( שם ד׳ י״‪ 3‬גש׳׳א אין ולוציאין לא אח הקשן כו׳‪ .‬ונה״א ולהירין‬
‫כגץ ולכי^•‬ ‫לנורך ולצוה כגון ק ׳ה לקרוה גו וקכין לילול וכיוצא נו‬
‫שלא לצורךי״ש ולדלא^‬ ‫לשמחה יו״נו אגל שלא לצורך יו״ש אקר י‪ 3‬״‪ :‬כגון שחיגי‪:‬‬
‫נאנכיס אלא נדנריס שיש נו צדולצוה ש״ול ולתאי דאפי׳ נ״ה לא התירו ‪:‬‬ ‫אפליגי‬
‫;‬ ‫כולו ק׳ ה ולולגהוחרת כיר‬ ‫אנא ננורך ולצוה ולתוך שהוהר׳ הוצאה לצורך ולצוה‬
‫שלא לצורך )אפשר שני״ת וצ״ל מתוך שהותרה הוצאה לצורך א״נ הותר׳ שלא לצו׳ אבל הוא לצורך מצרה כגון־‪.‬צ‬
‫שרי נ״׳ה‬ ‫ת״ת ונינב( אגל דנריס שאין ולצוה נהוצאתס ולא לצורך שמחה י״ש לא‬
‫אפי׳ נונג שנא נצורך מצוה ככ״ל שול ולקפקא לי אס התירו קופן משוס החילה]‪U.‬‬
‫או לא דאמר עונא ד׳ י^^א שנשה דנריס התירו קופן ילשוס תחילתן דווקא ג׳ והו ‪I‬‬
‫לא או לאו דחקא אלא כל דכוותי׳ ‪:‬‬
‫צנו(‬
‫‪V.‬‬
‫כה‬ ‫רומח‬ ‫ה׳ יום טוב‬ ‫מע ש ה‬
‫צ ט ( כי רו ש ל מי שס הכי׳ ולא אס המפהח ב״ת מחירין וא״ר תושיע׳ בר״* הדא‬
‫דהימא במפהח של אוכלין אבל מפסח של כל*ס לא ותא ר׳‬
‫אבהו יס*ב ומתנא ומפסח דפלמ‪:‬ניר•ן בידו פלפלין הוי לי׳ בגוי׳ והא דירושלו‪ ".‬מק‪-‬יע‬
‫לפי׳ רב״ח ושס )ופססוס חדרים שיש בהס אוכל כפש וגס של בסיס מותר להוציא ‪:‬‬
‫ש ם ד׳ כ׳׳‪:‬ו אומר אחד לתבירו ונלא לי כ״ז אבל לא במדה ואוקמה ר״י א״ש‬ ‫‪ .‬ק(‬
‫הא דאוונר מלא לי כ״ז אע"פ שמיוחד למדה שהביא הין או חצי הץ‬ ‫י‬
‫יי״^א עשי׳■ להשתמש בו בביתו אבל לא במדה היינו בלי המיוחד לוידת שאינו עשי׳‬
‫להשתמש בו אלא למדוד בו לבד כשמוכר או קונה ואתא ר"* לונימר אפי׳ כלי העשי׳‬
‫להשתמש בו כיון שהביא מ־דה ידוצ אסור למלאותו וליסנאלחבירו ביו״נו דהוי כאלו מוכר‬
‫גיו״כי וווודד בו ורבא מוקס האי אבל לא במדה שלא יזכור שס מדה שלא יאמר‬
‫מניא הין ונותן לו אבל כלי המיוחד‬ ‫תן לי הין אלא יאמר תן לי כ״ז והוא‬
‫למדה וונלאנר ואתי ר״י למימר כלי המיוחד למדה לא ייולאנה אבל העשי'‬
‫להשתמש בביתואצ״פ שהכלי מדה ימלא והשתא לא אפסיק הלכתא לא כשמואל ולא‬
‫כר‪3‬א‪ .‬ונראין דברי רבותינו ראשונים שנהגו במגכצא שלא ליחן כלי המיוחד למדה‬
‫ילא כלי העומד למדת כשמואל וכר״י דמתניתין ופורלן גדר אותן שאומרים חן לי הין או‬
‫חלי הין ואתו לידי שכוס ע״ב יפת עשו גאונים ממגנצא שגדרו גדר בזה שלא‬
‫יביא ליד* סכוס מקח )צ״ל סכום מדה( ‪:‬‬
‫ק א ( ב ס׳ א״צ ד׳ כ״ז אין כמנין על הבהמה לכתחילה ביו״נו לפסוק לה דמיס‬
‫אבל נמנין עלי׳ לומר זו כזו שמכרתי עיו״גי ומחזיקין כך בלא פסיקת ■‬ ‫•‬
‫דמיס דתכי׳ לא יאונר אדס צחברו הרינו עמך בסלע או בדינר אלא אומר למחצה או לשליש‬
‫אי לרביעי לא יאמר אדס לגיבח תן לי בשר בדינר אלא יחלקו בכיתס לזה שליש‬
‫ולזה רביעי כלל מלאכה שאפשר לעשותה מעיו״כו אסור‪/‬לעשותה ביו״ע אפי׳ לר״י‬
‫כאי׳ ד׳ כ״ח בביצת דאמר קרא היא לבד׳ יעשה לכס ולא ונכשירין וכתיב לכס‬
‫לכל צרכיכסתא כיצד הא במכשירין שאפשר לעשות מעי״נו והא במכשירין שא״א לעשות‬
‫מעיו״נו‪ .‬וקנין שעוודת מחדודה ביו״נו משחיזן אותה ע״ג חברתה אבל לא במשחזת של‬
‫אנן אבל עונדת מחדודת ונעיו״ע אשור להשחיזת ואר׳ חי׳ בר אשי אסור לעשות‬
‫כקב בסכין בבשר כדי לתלותה בו אבל ביד שרי לנוקבן ‪:‬‬
‫אין גודלין‬ ‫ל‪ 1‬כ( תני בר קפרא ו׳ דבריס נאמרו בפתילה ג׳ להקל וג׳ להחמיר‬
‫באור ואין‬ ‫אות‪ :‬לכתחילהביו״ע ואיןמהבהבין ־׳אותה‬
‫לתקל ממעכה ביד ושורת‬ ‫לשניס אס היא גדולה וראוי׳לב׳ נ מ ת‬ ‫חיחכין אותה‬
‫בשינן וחותכהבאור בפי ג׳ נרות ואר׳־כ ב״א א״ר מוחעין את הפתילה ביו״נ!* בפ״יר‬
‫יישיי את החתיכה מקיור בלע״ז ומעכה את האורה ובמתכיתין שס ד׳ ל״ב אין גורפין‬
‫תנור וכרייס תני אס ח״א לאפות אלא א״כ גורפין מותר א״ל רביכא לר״א אמר לן‬
‫י ג אחא דמר שרקין לי׳ תנורא ביו״נו פי׳ כוחין פי התנור בעיע כאשר כותנין הפת )נ־׳ל‬
‫שתצלה בחום א״ל אכן ארקתא דפרח קא סמכינן כלומר אין אנו מגבילין‬
‫העינו ניי״ע אלא נוטלין משפת הנהר ובן אני טחין פי התנור בטיע חוצות אחרי‬
‫שנוימנין בו לתבשיל לשבת ואפר כירה מותר לגבל ולטוח בו ביו״ט שאינו בר גיבו ל‬
‫דא״ר קטמא שרי ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫מוליד‬ ‫ו אין מילאין א ז האור לא מן האבנים ולא מן הברזל משום דקא‬
‫אש ביו״ט אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן בשר מפני שצריך‬
‫לבדחן‬ ‫•‬ ‫‪■,‬‬
 ‫רומח‬ ‫ה׳ ירם טרבי‬ ‫מעשה‪.‬‬ ‫כר‬
‫ק״ך )‪5‬ןליין את ה‪|,‬‬ ‫לבדקן פי' להקד■״רוס ‪ n‬־‪ D1p‬כזקקין ל‪ 3‬ךק‪0f5 .‬‬
‫ונא בחרקוס לזעביר השיעור וא*ן|‬ ‫צא בקיד ולא‬‫ניופכין אותו לא‬
‫אבל אין טופטן‬
‫כדרכן י ביו״ע ‪31‬ל‬
‫במקפריס ואין כופחין תאש במפוח אבל כופתין בשפופרת ואין ונתקנ‬
‫ואין מחדדין אותו ואין פוצעין קכת לצלות בו מליח אבל פוצעין אגוזים‬
‫ואין חוששין שמא יקרע )הכל בד׳ למ״דא כל אלו הדבי־יס כן הלכת‬
‫ק ך ( רא'[ מכהיגין בהמה מנקל )ישוס דמחזי כמאן דאזיל לחיכגא והאי‬
‫ונדורתא אש ונמע־ לונעלה אקור דמחזי כבנין מונעה לונעלה ואקור מלי‬ ‫*‬
‫לוננית שנותנין העליונה תחילה שרי ד׳ ל״ג חיזרא שבע לחרוך בו בשר או לצלות ריכ א ^ ג|‬
‫ששת שרי וה׳ יבשה שרי לחה חקור ;‬
‫כ ד ש פ׳ משילין ר׳ ל״ת מכקיס פירות בכליש ונפני תדל!ה וכן‬ ‫‪(H p‬‬
‫וכדי שמן ונותנין כלי תחת הדלף ני״ע )לפנינו הי‪.‬׳ בכבת(יאם נקי!‬ ‫'‬
‫הכלי שופך ושונה ונשום שנראה כני ף של רעי דא״ש גרף של !• ‪ •v‬ןעדי_ע^ש‪^3‬‬
‫רגליס מותר להוציא לאשפה בי״ע וכשונדיח נותן בו מיס ההיא ע ‪:0‬רת׳‬
‫באקפרונקי דר״א א״ל ר״א נקעוה בצוצית כלוונר בשערו ואפקה ‪. :‬‬
‫ק ן ( ב ת ש ר ב ת ר* צונח ריש ונתיבתא חלק שתפרו גוי או צבעו גוי אקוד ‪.‬‬
‫מן הגוי בי״ע כדאי׳ בפ׳ ונקום שנהגו ד׳ כ״ס ‪5‬ךןק לן‬ ‫^‬
‫ונבית האוונן הא;‪!.‬‬ ‫ונולכין וונביאין כליס מבית האומן ותנן אין ונביאין כליס‬
‫וונשני כאן בארבעת עשר כאן בחש״ונ מכל זה משונע י״ע אקור אבל אס שוגר‬
‫כליס תפוריס שנגמרו וננאכתן בעי״ע ונקבל ונמנו שאין זה חמור יותר ונדגיס ופא‬
‫דבני יוונן פי' דאדומי כבני יומן דאס מעי״ע נצידו או הפירות נתלשו מעי״ע ^מוד‬
‫לקבל ממנו וכ״ש כליס תפורין; ומחשובת זו למדנו נמי שאס הביא גוי כתב ג׳'"‬
‫לתחוס^ לישראנ ששבת או כיבינו שונותר לקבל מוניו )מוקצה( ול״ונ לישראל אחיז‬
‫אפי' לאותו שנשנח הכתב ונותר דליכא לוניחש שמא ירבה בשבילו בשבת‬
‫נקרות בו כדאמר בשבח ד' קיא^עשונא יקרא בשערי הדיועות דהיינו מילו‬
‫ומונה אדס אורהיס דומה לשכי״ח שבדעתו לכתוב ולוננות אורחין הלכך גזרו נג ®‪,‬‬
‫אבל שאר כתביס לא גזרו עליתס בשס רביכו שונואל שונעתי ש*ש חילק ייןי ק ל ^‬
‫בפה לראי׳ בעלונא ■וזכי לדבר דתנן בשבת ד׳ י״א ולא יקרא לאור הנר בי‬
‫תחזן רואה תי ק התינוקת קורין אבי העזרי ‪:‬‬
‫קץ( א*״א כל משוניע קול בשבת אשיר ומקקנא אקושי אתרעא בשבת;;׳אן‬
‫בירושלוני ביצת וונה שונעפחין ומרקדין בנשיאין תא־דנא ולא ’■ע‪..‬‬ ‫■י‬
‫בתס היאשוניס ונשוס דהנח לתש ונועב שיתי׳ שוגגין ואל יתי׳ ונזידין או מתא‪.!.‬‬
‫וכלת מצוה^;;^‬ ‫תורי לתס ע״י שינוי ומתוך כך עשו כדרכן או שונא כפני חתן‬
‫אע״פ שהן )נשום שבות צא חשו לונחית כדאונרינן כ״ד שהוא משוס שבות לא‪-‬־•‪!^.‬‬
‫בו חכוניס בונקדש משוס ונצוה ות׳׳נ כיון שהוא מצות לפני חתן וכלה לאל;‪’^.‬‬
‫חכוניס וכן ‪,‬הקשת שונש בשבת על הפתח לקרוא לב״ה כיון דונצוה קעביד ולא׳א‬
‫_‬ ‫חכוניס אבל הקשת של רשות אסור ‪:‬‬ ‫■ ' ‪.‬‬
‫קה( עצים שבאש אין לקלק דתו׳ כונכבה אבל מכבין בקעת שלא תעשן הקק‬
‫•או הבית שאינו יכול לישייב בבית‪ .‬ואין מבקעין עצים אלא מן הא ‪-5‬‬ ‫י‬
‫בי״כי והיא שבקע מעי״ע באמנד'הדעת ולא הי׳ כדי קיפוקו וצריך לבקע ולא;׳"‬
‫לא בקרדוס• ולא בינגורת אלא בקופץ ואעפ״כ אץ מורין כן דאתי לפרון •גדד^^‪-‬‬
‫’ לבקע ‪:'^V‬‬ ‫׳‬ ‫’‬
‫בז‬ ‫רול‪,‬ח‬ ‫ה׳ יום טוב‬ ‫מעשה‬
‫לבקע יוסר מדאי ואין ווולחין חלביס בי״ע ואף אפי׳ כמחנו באוהו יוס ואף א'ן)וכולנולין‬
‫אוסס ר״א ב״א מערים ויולה גרונא עד שימלא הבשר ואח״ב יברור איזה הסיכה שירכה ‪:‬‬
‫ל ט ( מי שהכיה ■עירוב סבשילין א״צ שיעשהו שליה ואפי' בלא דעסס יכול‬
‫לערב שהרי אווריכן ד׳ ע״ז)בש״ס איתא אבו׳ דשינואל()נערב אכולה כהרדעי‬ ‫י •‬
‫ור״א אכולה שברי׳ ובלא דעסס הי׳ שלא מינהו שליה דאי מיכהו יואי אתי לאשמועכין פשיעא‬
‫שליחו של אדס כמוחו אלא ש״מ אפי׳ בלא דעהס הקהל יכיה לארס א׳ מן העיר‬
‫' עירוב ושיעור העירוב אפי׳ כזיח בין ל״א בין למאה וצריך לזכוס העירוב על יד א׳‬
‫לכל בכי העיר אפי׳ ע״י בכו ובסו הגדולים ולריך לומר בשר זה לכל בכי העיר‬
‫לעירב ואני מזכה להס לקמוך עלי וצריך לשמור העירוב עד שעה שי‪3‬של לשבס‬
‫אכלו או אבדו קורס שבישל לא יבשל דסכן ד׳ ש״ו אכלו או אבדו לא יקמוך עליו‬
‫פה לא הזי‬ ‫לשבס ואס כשסייר מונכו כזיס יקמוך עליו וכל מידי הזי אבל‬
‫ללפה ומי שלא עירב כיצד הקנהו יקכה קמהו לאהריס והבשילו ואופין לו ומבשלין‬
‫לו וונאכלין אוהו ואי עבר ואפה בלא עירב קכשיכן' אוהו שלא יאכל ;‬
‫^ י ( ו א סו ר לגרוס כבוי לכר אפי׳ הקיף היר כדי להמשיך ההלב או השמן מן‬
‫הפתילה ויכבה כראה כאילו מכבה בעצמו ב״ה ‪ .‬מתירין לההס י המין‬
‫לרגליו אע״פ שאין ראוין לשהי׳ וכן אס צריך מדורה מהקכץ י לו ואץ‪,‬צדין דגיס )נין‬
‫הביברין בי״ט מחוקר צידה מוהר ושאיכו מהוקר צד‪-‬ה אקור וכן אווזץ‬
‫והרכגולין׳ שהע חרכגולה בי״ע וונצא בה ביציס גמורות מוסרת לאכלן בי״נו ואס‬
‫מלדו בי״ש אקורוה קפק נולדו בי״ש שפק מוכן היא אפי׳ כהערבה באלף כולן‬
‫אקורות ואס ליבן בה הבשיל הכל אקור וכששוהש עופות אין ל)נרע הטצוח אך‬
‫ישהש בנשילת הנוצה אילך ואילך‪ .‬ואין עישין גומא בי״ש‬
‫מ ש לןן ושוחשין אה הב;יהות לי׳ל לוניונר ושוהשין )נילתא אגב • אורחא‬ ‫מי א (‬
‫קוו״ל דלישקי איכיש בהמחן והדר לכןהיש מ״ש דאי איכא קירכא‬ ‫י‬
‫משתמש כלוונר המיס כוהקין אה הקרב׳ פר״ח משוס דקרנא דעור כוחה להפשיש ‪:‬‬
‫ה עי ד ר׳ שניאור על אדס גדול ומכי ר׳ שכיאור בר׳ יהודא שחתך גשבת‬ ‫סי ב (‬
‫קשורי כבש וקושרין בשפוד כשהוא צלוי ‪:‬‬ ‫‘‬
‫מיג( בם׳ המביא ד׳ ל״ג משלשלין עצי בשוניס להריח בהן ולהניף בהן לחולה‬
‫ומוללו להריח בו וקושמו להריח בו הדא מהכיסא מקעי׳ להדא דמברכין‬ ‫י‬
‫על ‪3‬שמיס במוצאי שבת וככיקה י״ש ‪ .‬כי למה אין מברכין עליו אי משוס‬
‫ק׳ יקנה׳ ז שלא הוזכר בו הדק כיון שהזכיר בו כי־ אין כר בלא הדק ואי משוס‬
‫כשמה יהרה צריך להר‪.‬יח כמו כן משבה‪ .‬לי״ש שלא אמרו כשמה יהירה אלא בשבת‬
‫מצאתי‬ ‫ני' שלמה הנהיג יקנה״ז ולא הדק וכן מצאתי בקדר ר׳ עמרס גאון אבל‬
‫בקדר נשס רב יצחק גאון דמי שא״ל יין לקידוש יקדש על הפת ונין י״נו לשבה‬
‫מבדיל על הפה ואומר על הבשוניס ואח״ב על הינאור ואס א‘׳־ ל בשמיס אומר‬
‫מאור והבדלה והגאוגיס של מגכצא הנהיגו בהדק וכן הנהיג רביכו משילס‬
‫ממגאכצא ששלח לעיר הקודש והשיבוהו שמברכין עליו ‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫־ ה׳ הול המועד‬ ‫‪,.‬‬

‫תדיר‬ ‫משקהו‬ ‫אינו‬ ‫ביה השלחין משעת שמתחיל להשקותו אס‬ ‫קיה( משקין‬
‫מיד‬ ‫‪.‬י‬
 ‫רומח‬ ‫ה׳ הו ל ה ר ו ע י‬ ‫מעשה‬ ‫כח‬
‫מיד נפקד ומשקין בין ממעיין שיצא בסחילה בין ממעי'] שלא יצא בסחילה אבל לי‬
‫ממי הגשמיס ולא ממי קילון ומשקכא של הלכה שאקור להשקות קרקעותיו אלי‪.‬‬
‫אותם שהס דבר אבוד שהיתה מתקלקלת התבואה או הזרעים אי האילנותבה ורווק‬
‫גשיניסווכוכק_‬ ‫מאמת המיס או ממעין שבה אבל לדלות ונבור עונוק יבהס מי‬
‫אקור אבל נהרות המושכים והאגמים מותר להשקות ווהן בחש״וו ופקיקת ובריכול‬
‫שנתמלאו מיס ואמת המיס עוברות בתוכן ורוב השדה שותה מאותה אמת המים מוחי‬
‫להשקות מהם וא״ל אקור אפי׳ ערוגה א׳ חצי אחת נמוכה וחצי גבוה לא ידל^■‬
‫במקום נמוך וישקה במקום גבוה ומדלין מים לירקות כדי לאכלן ואם ליפות! אסיק‬
‫דכל עבודת קרקע א קוי ואין עושין עוגות לגפנים כמו חריץ שזנושין לגפן מחיטן‬
‫אבל ישן מותר לתקנו אס נתקלקל ונפל עפר לתוכי ווותקנין אמת המיס ה)יקלקלוח‪2.‬‬
‫על‬ ‫ולא חצי עפח‬ ‫אס היתתעמוקת שפח מעגנידה על י׳ עפחיס‬
‫שפחיס ולא שפחייס על י״ב שפחיס ולא שפחיים ‪:‬‬
‫י רו ש ל מי עד כמת תשתה ותעשה בית תשלחין עד כדי שתשתה ב׳ ק ן‬ ‫מ טו(‬
‫ג׳ *מיס קודס הרגל וחושכיין בורות שיחין ומערות של יחיד כשצריך‪;:‬‬
‫את קדיקיהס ואיןחופריך^‬ ‫אינו צ״ל אקור ושל רביס אפי׳א״צלוחוגישין ושדין‬ ‫לו ואס‬
‫בורות שיחין ומערות שאין רבי ס צריכין להס אבל צריכין מותר לחפור א‪3‬ל יח*ק‬
‫אפי׳ צריך אקור לחפור ומקרין את הפרצה במועד צרור ע״ג ‪ .‬צרור ואינו ט ק‬
‫הגוההי‬ ‫בשיש בכותל גינת אבל בכותל חצר בונה כדרכו מפני הגנביס וקותר‬
‫וקכנה שלא יפול קותר ובונה כדרכו ‪:‬‬
‫‪ ( T D p‬אי[ כישאין כשיס במועד לא בתולות ולא אלוננות ולא וניבמין אבל ונחזיק‬
‫גרושתו וכולן מעי״ש ונותר ועישה אש־ תכשישי׳ במועד כוחלת ופושקח‪■■.‬‬
‫ומעברת שרק על פני' מנעברת קכין על פכי' של משת בין ילדה ובין זקנה ירושלמי‬
‫■‪k‬‬ ‫ונושלת שערה וצפורני׳ ‪:‬‬
‫ה ה ד י ו ט תופר כדרכו יאוונן מכלוב אם צורך המועד איזהו קרוי הדיוט!‬ ‫חי ץ(‬
‫כל שאינו יכונ להוציא מנא מחש בבת אחת ותוחב תחיבת תרבה בבגדו עד שהונחט!‬
‫מלא יאח״כ מוציא התפירות מכוונות בשות או שאינו יודע לתקן אימרא בשפ&‪:‬‬
‫חלוקו ירושלוני הדיוש אר״ש התופר כיקין כיקין והאומן מכלוב יתפור תפירות^‬
‫רחוקית ‪,‬זו ונזו פענניס תוחב נמשה ופעמים תוחב לגנעלה ולא יאונר לגו* לע שוק‬
‫בגדים ומקרגין את המשות שתי וערב אס צריך לשכוב עליו ושיין שאין מפשילק‬
‫•ל‬ ‫חבלים בננועד ‪:‬‬
‫מ ^ ח‪ C‬ל א ילקש עצגנית אביו ואגנו בננועד ירושלוני תנא המעביר ארון מננקוק‬
‫‪.‬למקום אין בו משוס ליקוש עצגנות< הא עבידא באפיקרושין )בניפתא‪1‬‬
‫שלפנינו אחהו ליקוט עצמות המעביר באפיקורישין( ר׳ חגי בשסר׳ זעיר׳ אין שיעור לליקש עצמוח•‬
‫גניסחא שלפנינו תני כו׳ קמי׳ יי' זעילא כו'( תנא ליקוש עצונות אין איגנריס עליהן‬
‫קינים ונהי ואין אומרים עליו ברכות אביליס אבל אומרים עליהם דברי קילוקיס‪ ,‬ו־^ ;‬
‫מזכירו ג ק‬ ‫יעורר על מתו ולא יקפידו ‪ ,‬קודס ליגל ל׳ יוס ירושלמי איזה עורר‬
‫הגנתיס! איזה הקפד עושה לו תקפד בפני עצגנו וארון הגנת מותי לעשותו בחש״נג;‬
‫וארון עס הגנת בחצר הלכך מותר לעשות לו קבר )כדאיתא בביצה( ך> ו׳ יום שני?‬
‫לגבי מת כחול שוי׳ רבנן וכ״ש בח״ת שמותר לעשות כל מלאכת של מס כ ד חנ ק‬
‫עוקין כל צרכי של מת ועושין לו ארון מנקרים המנוקריס מעי״ש רשב״ג אומל‪4‬‬
‫ך‬ ‫מביא‬
‫כט‬ ‫רוסח‬ ‫חול חטיעי‬ ‫י‪.‬׳‬ ‫מעשה‬
‫מביא ננציס ומכקרין בתוך ביתו וא'ן ננושין כל ארוכוח כ״א בחצר ‪ ' 3‬ה הככקת‬
‫מותר לעשות שאין אדם עושה שם בנין כ״א לצורך המת והנ״מ במת שאינו מפורקים‬
‫אבל במת מפורקים עושין לו ארון אפי׳ בשוק כך היא בירושלמי ;‬
‫מעמידין ח‪:‬ור וכיריים ורחיים במועד דרש ר״ח כיקרין רחיים במועד‬ ‫מיט(‬
‫משום ר׳ מא־ר אולרו אפי' קוק שרוכב עליו ומוהר ליעול ציפרניים‬
‫בח״ה מלוהר ליתן ברזלים לרגלי הקוקים אם הוא צריך לרכוב עליו ואינו יכול לילך‬
‫‪- 3‬א ברזל ר״י שרי למשקל עופרא׳ לחמרא דרחיי׳ ולאוקמא רחייא ולולביי אולה רחיי׳‬
‫וליניבני ארוות לקוקים שלא יזיק‪-‬לי־^ם שאין שוכבין יפה והוי דבר האבר ושרי רבא‬
‫שרי לטקכקי קרולי פי׳ יריעה מ״ע מעשה הדייע היא וליכא ערחא אר״י ב״א אי•״ ח‬
‫קיעורו בידו אקור הלעשה אוולן הוא הילכך אקור לקוליע בגדים שומללא קנים של‬
‫שבלים חלק־ם וול־ןולעין אותם ביד )עיין בתו״ש שס דקיטור ביד גרסיכן בריש ולא נדלית(‬
‫אקור להשוות קרקע או לנקוהו או לתשווהו או לחהוך האילן לצורך האילן שיגדל‬
‫‪3‬י״יי )רי׳ל בח״ת( ‪:‬‬

‫סליק ה׳ ח״המ‬
‫‪t‬‬
‫'‬ ‫ואתחיל ך' ר״ף‪ ,‬בשם שוכן מעונה‪.‬‬
‫בפ ר קי ר״א כשעלה ולשה להר קיני לקבל לוחוה אחרוכוה אמר להם הוי‬ ‫‪(^ p‬‬
‫הוקעין באלול שלא תעעו עוד )נשחא שלפנינו שהובא ברא״ש וטור ומרדכי‬
‫וכך איהא שס והעבירו שופר בילחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע׳׳ז והקב״ה נתעלה‬
‫‪5 .‬אויזו שופר שנ׳ עלה אלקי׳ בתרועה כו׳ לפיכך התקינו רז׳׳ל שיהי׳ תוקעץ מר׳׳ח אלול מ׳‬
‫י^״׳ ״י<ו( וולרגישים מפני הקיעה שופר ויעשו הקובה למדינה משיבשה בגייקוה‬
‫רתי׳ קם זקן א׳ כו׳ כאומר להזהיר לעקות הקובה קודם ר״ה וכך המנהג שהוקעין‬
‫‪,‬‬ ‫מר״ח אלול עד ר״ה ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ב ר״ ה אחר קריאה התורה עוולד ההוקע ומברך לשילוע בקול שיפר‬ ‫‪-‬קכא(‬
‫ושהחיינו מפני שכל •קראל חייבים לשמוע ואין הכל נקיאין לתקוע‬
‫נקופר ע״כ אינו אווור לתקוע בשופר )נישח לשמוגי בקול שופר הניא הרא״ש בשם‬
‫הירושליני ובהי׳ג וכן הוא ברוקח( ‪:‬‬
‫' ל ו כ כ ( תשובת הגאונים וששאלתם מאן דהקע בשופר האיך היא בעללידה או‬
‫בישיבה חזיכן דהלין ז׳ מצות נוהגין רבנן בעילידה ברכה הכהנים‬
‫יילל תקיעת שופר ונעילת לולב קריאת התורה מקרא ולגילה קפ״ע וכולהו קמכו‬
‫^ מ נ ן אקר׳ בת״כ דאיתקוק ברכה לשירות דכתיב לעמוד לשרית ומת קירות בעילידה אף‬
‫ד ברכת תכהנים בעולידה‪ .‬שופר גמרינן מחצוצרות דכתיב ותקעתם בחצוצרות וההיא‬
‫י^קיעת בקללידת לולב ילפינן מאגודת אזוב כתיב ולקחתם לכם אגודת אזוב‬
‫ולקחתם לכם ביום הראשון ללה התם בעללידת אף תכא בעולידת‬ ‫^וכתיכ‬
‫‪ -‬הנג גוילרין מקיר נ״א על הקרבן דכתיב ויאמר דוד להעמיד מקוררים ד״ה‬
‫!‪:‬נו״ו מה להלן בעלליד‪ :‬אף כאן בעמידת קריאת ק״ת דכתיב נחמי׳ ח׳ ויעללוד עזרא‬
‫‪??•],‬יסי על מגדל עץ כו׳ מקרא מגילה אע״ג דתנן הקירא את המגילה עומד ויוקב‬
‫‪!!3‬לא מכותת בעמידת■ וגללר לה ללש״ת ברכת עוללר מן הקמת תחיל לקפור וב״ה‬
‫■ל* ‪ 3‬ג( תשו׳ רבינו חננאל בר׳ חוקיאל וששאלת כמה תקיעה הכין חזינן ב״ק‬
‫קשר״ק‬ ‫■‬ ‫י^^^^‬
 ‫רומה‬ ‫הי ר־ה‬ ‫מעשה‬ ‫ל‬
‫ג״פ פ'‬ ‫קשר״ק ג״פ וב״‪ 5‬קש״ק ג״פ וב״ג קר״ק נ״פ כדקחכי קדר הק־עה‬
‫ג׳ י\'כו קשר״ק קש״ק קר״ק ג״פ כצ מד סנסא דינו כדאתק*ן ר״א בקיקר' וכ״כ ‘‬
‫למה כד• לערבב השנון במוקפין ‪ 3‬חק;צסא קונ״הא קשר״ק י‪:‬סנ*'הא קש״ק בתכיסאה ‪,‬‬
‫קר״ק וכן הילכתא ומרעין תרועה א׳ בלא הקיעה ונלא שברים ובן מג‪:‬ג ב״ב■ ■‬
‫’‬ ‫'שיבות ע"כ ‪:‬‬
‫בשידה* פ׳ י״ע ד׳ ל״ד אונריכן אתקין ר״א בקיקר' קשר׳‪/‬ץ ומקיק‬ ‫הכד(‬
‫דעביד כמי קש״ק וכן קר״ק וכ״ל הקען דאם תקע ד׳ שבי־יס ‪•,‬‬
‫או כ׳ שברים 'צא דאינו אומר כמת שבריס 'ש לתקוע ומה שכתב בקפרים ‪0‬‬
‫שברים בקפרים ישיכיס אינו וכן הגיהו בברכות ד׳ ד' כל האומר תהלה לדוד‬
‫בכל יום ג׳ פעונים כו׳ וכן קבלתי מאבא ומרי הריב״ק התוקע ד׳ שברים או ב׳‬
‫תריעות זו אחר זו יצא מדאמרינן בתוקפתא ותקע והריע וחזר והריע ותקע אינו‬
‫אלא אחת אלינא ריצא ועוד אם תקע ב׳ *לא דר״א אתקין בקיקרי שברים ושני‬
‫תקיעות ואין שייו ווכהג )נ״ל שצ״ל ולא ישנה מנין ר״ל שאין מזכיר מנין ה״בריס ועם‬
‫עשה הרבה טוני כשהוא מריע כשר מדאונרינן גבי תקיעה ד׳ ל״ג תקע כשני׳ כשיעור שני‬
‫תקיעות אין בידו אלא אחת( ;‬ ‫”‬ ‫‪.‬‬
‫ה כ ה ( ‪ ,‬פ ע ם א׳ תקע התוקע ‪ 3‬׳ פעוניס קשר״ק כשורת ונשלישית תקע ‪3‬׳‬
‫שברים והתחיל להר־ע ואמר רביכו אליעזר בר׳ כתן אם חיקר א׳‬ ‫‪,‬‬
‫מן־ השברים והתחיל •התרועה לא תפקיד קדרו בכך כיון דתרועה ושברים שניתם ׳‬
‫משום תרועה דקרא עבוד להו ולא פקל אס קדרו בכך והוי כאילו נתקל‬
‫בשבי שחוזר עליו ה״כ חוזרותוקע שבר א׳ ומריע ותוקע בד״א שלא נגמרה התרועה ולא ‪.‬‬
‫הוי הפקק וכאילו נעשו זא״ז אבל ודאי אם נגמרה התרועה הוי הפקק כיון דג׳‬
‫שברים אחריהם )נ״ל שע׳ק וצ״ל א׳ הן וברא״ש וכיור איתא יש להש להיות בזא״ז( והופקקה‬
‫התרועה הוי הפקק והוי כתרועת שנחלקה לשנים שאיכה כלום וצריך לחזור ולתקוע‬
‫קדרו קשר״ק ולגמור קדרו ■אבל ב' קקר״קים הראשונים לא הפקיד שהרי לא שהה‬
‫בין הראשונים וזה האחרון שיעור שהי׳ דהיינו כדי לתקוע קקר״ק כולו •אבל פיחת‬
‫שלא תקע אלא ב׳ שברים ותקע תקיעה או תרועה צריך לחזור לראש ק ד ר וא בל '' ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫אבא מור• תריב״ק אומר שבין פיחת או הותיר * ‪: fc‬‬
‫שיעור תקיעת כתרועת ושיעור הרועה כג׳ ערמיעין ר(ם קיצי לא ’ צא י‪.‬‬ ‫מכו(‬
‫ואם האריך אינו אלא א׳‪ .‬צפהו זהב במקום תנחת פה פקיל שלא‬ ‫י‬
‫במקום תנחת פה כשר שהרי תוקע בשופר ציפתו זהב מבפנים פקיל שאינו תוקע '‬
‫בשופר מבחון אם נשתנה קולו מחמת הזהב פקיל שופי שהפכו או תרחיב הקצר‬
‫וקיצר הרחב פקיל והעברת כתיב כמו שאיתא בר״ה ד׳ ע״ז אר״י לינה תוקעין‬
‫צחה‪,1‬‬ ‫בשופר של איל אמאתקב״ה ^ תקע לפני בשופר של איל שאזכור לכה עקידת‬
‫ומעלה אני עליכם באילו עקדתם עמניכם לפני ‪:‬‬
‫מ ע ש ה ת‘ ׳ שתביאו לפני אבא מורי הריב״ק שופר א׳ והי׳ קדוק מעש יותר‬ ‫מכז(‬
‫מציפורין אצבע קשנה ופי׳ כך■ שופר לארכו פקיג הייני באורך שפח‬ ‫י‬
‫מן הפה הקצר אם כקדק שם פקיל‪ ,‬שאין כאן שיעור שופר אבל נקדק לארכו כלפי‬
‫הרחב לננעלה משפח כשר מאחר שנשאר בו כשיעור שופר שפח כדאיתא בנדה ר>‬
‫כ״ו ה׳ דברים שיעורן שפה ואלו הן של'א שופר כו׳ ה'לכך אס כקדק ונשתייר‬
‫שיעור תקיעה כשר הלכך אם כקדק לרחבו של שופר ואם נשתייר )נ״ל כתיבת‬
‫הלכן ‪.‬‬
 ‫ו‬
‫לא‬ ‫דו מה‬ ‫ה׳ ר״ה‬ ‫מעשה‬
‫ן הילכך ע״ש וצ׳׳ל ואס נ‪.‬תדק לרחבו של שופר ונשתייר כיעור תקיעה( ודבק בדגק שקור']‬
‫גלודפקילוואחר שדובקיןשלובעיכואבלאסחיהמואצלהאשאו חעומו במיס חמיס כשר ניקב »!‬
‫כקב'ש'ש בו חקרו! ושהיוו בק־ במיכי י‪ ]‘:‬שלא בידני פקיל שאינו שתוע קול שופי־ ואס אינו ‪:'■■3‬‬
‫מגיס‪ :‬הקול כשר ר׳ אומר'‪ c rp ,‬במינו כשיר שלא במיני פש'ל כגון בשערוס או‬
‫בקרן פרה פקיל וקימ׳׳ל יר״נ מאחר' שר״י ינפיש דבייו בינינו כשר אר״י והוא ;‬
‫־שנשתייר רביו וכן הלכה הילכך בעינן חלהא לי־^חמיר ש־שחוס במינו ונשחייר רובו‪.‬‬
‫של שופר והיא שאינו מעיב התקיעה אבל בשאר דבי־יס אפי׳ נשאר רבו קייס‬
‫ף;פש'יל הלכך שושי שנקדק ל״ל תקנתא שהיא מעכב את‪ ,‬ההקיע‪ :‬כשופר שהוא‬
‫‪ :.‬מניפה זה‪ 3‬וונשכה את הקול מש״ת לא תני בבריית^ ' שוס תקנתא‬ ‫‪ir‬‬
‫‪3‬‬ ‫בס׳ ראוהו ב״ד ד׳ כ״נו ת״ר הכל חייבין בתקיעת שיפר כא וגיבדיס משוחררים‬ ‫יהכה(‬
‫ניומניס ואדרוגנק כו׳ ואמיינן ד' כ״ג אין מענבין את הכשיס וכא "‬ ‫י‬
‫אס התינוקת מלתרוע ומה שהאכשיס תוקעין לכשיס מנין שהוא מותר דאשה אינה‪:':‬‬
‫חייבת בתקיעת ‪-‬שופר ואס הוקגית לעצמה אין מוחין בידה כי״י דנשיס שומכות‪: .‬‬
‫רשות אבל לתקוע להם כ־‪~-‬ה_ דאשוי ואס תוקע להם נראה דלא יביך לשמוע בקול‬
‫לתקוע להס ולא ^‬ ‫שופר דברנה לבנילה ה*א וכ‪:‬־ עשה מויי הריב״ק שצוה לא׳‬
‫לברך שוס ברב׳ ולי הק‪:‬ין‪•:‬״א ‪:•: :‬רך להס ונאחר דקימ״ל נשים שומכוס רשות וכן פשק ר״ת!?‪:‬‬
‫‪ 'p3J‬הישר מדא)נרי‪:‬ן בע^רובין *־׳ צ״ו נשים שומכות רשות מניכל בת שאול היסה‬
‫■‬ ‫מנרת תפילין וק־מ״ל כר״׳ לכן מוהר לתקוע להס ולברך ‪:‬‬ ‫‪";i‬‬
‫עיר שאין ‪-3‬י שיפי לא יצא חוץ לסחוס אתריו ואס הביאו גוי איןתיקעין‬
‫בו דתכן שידי של ר״ה אין מפקחין עליו אס היל כו' ואין כותכין '‬ ‫י‬
‫ד'‪3‬ו מי יגליס לצחצחו וופני הכבוד אנא נותנין בו מיס לצחצחו ושיעור שופר נופח‬
‫יכדאיתא בנדה ד' כ״ו התוקע בבור אס קול שופר שמע יצא אבל העומדין בתוך‬
‫ה‪3‬ור יוצאין בכל הקולית וי!* אס סוקי״י ועולה כמי יוצא כל היוס כשר לתקיעת שופר‪>,‬‬
‫* דנת '‪ 3‬יוס תרועה יהי' לכס ולתפילת׳ המושפין‬ ‫'‬ ‫׳‪•iv‬‬
‫׳ מ ל ( הרב ר׳ אברהס מביהס הי׳ מתענה ‪3‬ר״ה והי׳ מביא ראי' מקיו של הערת'‬
‫הלוס שהתירו חנמיס להתענות אע״פ ששפק אס ע״י מלאך או ע״י‬ ‫‪.‬‬ ‫'‪H‬־'‬
‫;‪P‬־ כ״ש בר״ה שבוודאי כידון שמוסר להתענות וה׳ אב״מס ‪/ 3‬׳ עזריאל אינו־ נ״ל‪7‬‬
‫מרא־ן לו^‬ ‫דגבי חלוס אס הוא ע״י ינלאך אז בבירר צריך להסעכוס כי בעבור כן‬
‫מן• השמיס אבל בר״ה שמא לגיובה דנין אוסק הילכך לא יתענה אבל אס יידע‪,‬‬
‫שיש ינו עונות יתענה קודס ר״ה אבל ת׳ יצחק‪.‬אומר מפי‪,‬הרב ר׳ אברהם זצ״ל;‪:‬‬
‫ישהוא )וחויב להתענות שלא יהא שלחנך )ולא ושלחן רבך תשר שהרי בכל מועד כתיב‬
‫פריס ובר״ה כתיב פר בן■ בקר אחד ו נשיב ר׳ עזייאל א״כ גש׳ע יתענו ‪.‬מדסכן פ׳•‬
‫לולב וערבה ד׳*מ״ו הפייש והאיליס והכגשיש כולן )נתעכבין זא״ז שהרי מתעכין^‬
‫והולכין )נ״ל סנו״ס וצ״ל הפריס וכו׳ כולן ינתמעגיין והולכין בסיניני( ת״כ גבי ר״ה אין‪:‬‬
‫מקעג‪',‬ו‪ ..‬אע״פ ששלחן רבך חקר והביא ראיות הרבה דאקור להתעמת ולא העתקתי‬
‫עעןד ר״ס הביא ראי׳ שאשור להתענות דכתיב ‪ ':0‬ר״ת אכלו מגידכיס ושתו ממתקיס‬
‫‪,‬‬ ‫נחמי' ח׳ וכו׳ כי קדוש היוש' לאדונינו‬
‫והלכתא אוווריס זיון בר״ה דהא ר״ה אקרי מועד כדאיתא בפ״ג דעירובין ובפק׳‬
‫■‬ ‫בעזרא‬ ‫פ׳ כיצד צולין ד׳ ע״ו ובפ״ק דשבועות ד׳ י׳ ונתיב‬
‫כלה ןנשממס ושהו ממהקיס ושלחו מנות חיש לרעהו כו' ובפ״ב בערכין ד׳ י׳ אמריכן ^‬
‫דר״ה‬ ‫י‬ ‫■ ‪■ .‬‬
 ‫רומח‬ ‫ה׳ ר״ה‬ ‫מעשה‬ ‫‪ ,‬לב‬
‫דר״ה דוה״כ אקרו מועד דאקור גי‪ 1‬ש'וס מ‪:‬אכה לגמור אה ההלל ^כדר׳ א‪3‬הו ד״א;‬
‫ר״א אמרו מלאכי השיח כו' ומה‪:‬א א־כא לינשמע דר״ה אקרי מועד רבינו שב״כו;‪:‬‬
‫יעוד גרקיכן גשוגי? שילהי וא״כ ד׳ מ״א פרשח הונלך כיצד כי׳ לאו כסיב רחמנא‪:‬‬
‫‪ 3‬מועד ה״א מריש שחא כס‪ 3‬רחמנא ‪ 3‬חג הקוכוח אלמא דא* לאו כח‪ 3‬ר׳ בהדיא‪:‬‬
‫בחג השוכוח ה״א ‪ 3‬מועד דאי׳ק ‪3‬ר״ה ויוה ׳כ דא‪:‬ןךי מו‪ 1‬ד כך פירש הר‪ 3‬ר‪3‬ינו ש‪3‬״ש‬
‫בתשובת הגאון מר רב שלום זצ״ל כחיב בר״ה בשח‘ ישי‪3‬וח י אומריס■‬ ‫מלב(‬
‫בי| בחפלה ובין בקדושא דיומא מועדים לשמחה חגים וזמכיס;‬ ‫־ י‬
‫לששון ומכין שנקרא מועד דכחיב מועדי ד׳ מקרא* קודש בראש עכין המועדות מחחלה•‬
‫כלל ואחקיו התחיל לפרוט פקח ועצרח ור״ה ויו״כ ושוכות וש״ע הרי פרע‪/‬ולבקוף חזר‪,‬‬
‫‪,‬וכלל אלת מועדי ד׳ וכתיב וידבר וושה את מועד* ד׳ אל ‪3‬כי ישראל הרי לך ראי׳‬
‫שנקרא ר״ה מונלד בכלל ופרט וללל שהן משליש עשרי מדות שהתורה נדרשת ב הן‬
‫ומכין שנקרא קידש שג׳ שבת שבתון שבות ול״ת מלאכת ולמה הוצרך • לומר מקרא!‬
‫קודש אלא מקיש שבתון מקרא קודש דכאן למקרא קודש שבאלה מועדי ד׳ )נקרא‬
‫קודק למודך שנקראת מועד כשאר מועדות ועוד בונשכה ראי׳ על ו׳ חדשים השלוחיס‬
‫‪.‬יוצאין כו׳ )ופני תקנת המועדות ומצאתי בירושלמי פ׳ הרואה בעכין ר״׳‪ 1‬ר׳ אוונד‪-‬‬
‫צריך לתזכיר בת זמן‪ ,‬ש)נואל אוונר צריך לוונר •והשיאיכו ד׳ אלקינו את בר׳ מועדיך‬
‫ובפ״ק דר״ה בירושלמי גרשיכן בנוהג שבעולם אדם שיש לו דין לו‪3‬ש בגדים שחוריס‬
‫ומגדל זקנו ואינו‪ .‬חוסך צפרכו לפי שאינו יודע איך יצא דינו׳ אכל ישראל אין‬
‫עוש־ן כן שהם מובטחים בהקב״ת שימחול עונותיהם ולובשים לבנים ומגלחים וחותכ*ך‪.‬‬
‫‪ .‬צפרנים ואוכלין ושותין שהקב״ה מוציא דינינו לכ‪ q‬זכות וקורע גזר דינינו ‪' ■ :‬‬
‫ור״ח אינו ומכיר במישף עם קרבן מוש^ ר״ה ויעלה ויבא ביום ‪n‬׳ ‪p‬‬ ‫מלג(‬
‫הזה ושעיר לכפר ‪.‬ועולת החירש וונכחתה ושני חמידץ כהלכתן צריך ‪,‬‬ ‫י ‪. ,‬‬
‫להזכיר שבן מפורק בקדר מוקפי! מלבד עולת החודש ווונחתה ועוד אם מזכי ריך‬
‫בקוף שופרות דפקוקיס ומדברי ר׳ יצחק בר׳ אליעזי הלוי לוניכו שמזקיקין לומד‬
‫ובר״ח בקני ימים של ר׳׳ה כך פי׳ רביכו שמואל בר כטרוכא‬
‫בריש מק* י״ש שני ימים טובים של ר״ ה רב ושמואל דאמרו הרווי‪;,‬‬ ‫מרד(‬
‫בילה• שנולדה בזה אקורה בזה דהרווי׳ כיומא אריכת׳ חניא ואס״‪.‬‬ ‫־‬ ‫י‬
‫קפק אם כולדה בי״ט א״ל אמריכן בביצה ד׳ כ״ד קפק מוכן ר״י אוקר אר״י ‪b‬׳> ‪p‬‬
‫הלכה כר״י וכן אירע מעקה שליבנו חנשיל בביצה שקפק נולדה גי״נו א״ל ו א ק ד‬
‫אבא מורי התכשיל שהרי מראה הלובן והטעם וטעמא לא בטל ואיחא בריש‪.‬ביצ ‪0‬‬
‫נתערבה באלף כולן אקורות וונוקים ר׳א בקפק הול ק׳ י״ט ה״ל דשל״וו ו כל ד ב ך;‬
‫‪ .‬־'״‪!■.‬‬ ‫שיל״מ אפי׳ באלף לא בטיל ‪:‬‬
‫!\ אם יש נער ל)נול בר״ה )נלין אותו אחר קריאת התורה־ והקטורת קול־כןד‬ ‫מלה(‬
‫שיתקע בשופר כדי שתה׳ בר״מ תכופה להק״ש שיזכיר‪ .‬לכו ^הקב״ש‪/‬‬
‫ברית אברהם ועקידת יצחק וראי׳ מבוררת ‪.‬בתחילה אנו אוונרים זכור ברית אברה ‪‘0‬‬
‫ועקידת יצחק ‪ .‬לזרעו ־ היום ברחמים תזכור־ בא״י זוכר הברית \אח״כ תוקעין כ״)נ‬
‫בק׳‪.‬הגאונים )עיין ^ בפקקי ינהר׳׳ס רקנעי ‪p‬׳ תקצ״ז שנסב ל״ז בשם הרר׳ אליעזר מוורמישא‪,‬‬
‫בשס רבותיו ושם א‪,‬יתא ״ וז״ל וראי׳ מדאינרינן בתפ׳ היום וזכור צנו ד׳ אלקינו את הברית ואה־‬
‫החשד‪-‬ואת ‪.‬השביעה אשס נשבעת לאברהס אבינו בהר הינורי׳ ויראה לפניך עקידת יצחק כו׳ דהיינו‬
‫ברית■ החילה ואח׳׳כ עק‪T‬ה דהיינו תקיעת שופל ובחתימת הברכת עק‪T‬ת יצחק לזרעו תזכרל^‬
‫לג‬ ‫רומח‬ ‫ה׳ ראש השנה‬ ‫'מעשה‬
‫גא״י זוכר הבלית עס־ל‪ .‬לכאולת אין הלאי׳ ינשיוס הבלכה ינובנת אמנם לאיתי באגודה ד׳ קע״כ‬
‫איתא שס העתק יון הונלדכי הגדול וכן הוא בש״ג אשל שביב למרדכי ‪p‬ו‪ q‬מס׳ שבת והובא‬
‫ג״כ במעת משה ש׳ תתי״ב וז״ל אמלאבא מולי לבינו יהודא בל׳ קלונמש בשם מלנא יהודה חשיד‬
‫גשם אביו ל׳ שמואל חשיד שאמל בשש ל׳ לבינו קלונמש הזקן בן לבינו יצחק שאירע‬
‫מילה בל״ה ושאלו לקדושי אשל באלן המה לבינו גלשוס ינ׳׳ה כו׳ ועוד דחתימת הברכה‬
‫ועקידת יצחק וכו׳ בא״י זוכר הברית ושמוך אל אתת נגלית דהיינו שופרות וחותמין שומע כו׳‬
‫וע״ם מ״ש בשס לוקח ולפנינו בלוקח ליתא עיין בב״י מ״ש בשם יי הלוקח הטעם והוא בת׳ יו״הכ ע׳׳ש ;‬
‫ד ^ ן ( בפ״ק רביצה ד י׳ א״ר מס ביו״כו ראשון יחעקקו בו עממין אבל בי״ט שני‬
‫יהעקקו בו ישראל ואפי׳ בשני ’״נו של ר״ה משא״כ בביצה דאשורה‬ ‫י‬
‫וארי׳א דאע״ג דלא אשסהו לא ־ משהיכין לי׳ די״נו שני לגבי מס כחול שוי׳ ’רבנן אפי׳‬
‫למיגז לי׳ אשא כו׳ א״א הלל בר״ה כדר״א אפשר מלך יישב על כשא דין כו׳ בר״ה‬
‫ד׳ ל״ב ודוקא הלל אבל שירס היס ויושע ד׳ כו׳‪,‬אומר אחר פשוקי חמרה ‪:‬‬
‫נשלם ה׳ ר״ה בשם ד׳ הצופה מראשית השנה עד אחרית השנה ‪:‬‬
‫יכה מיחס צדיקים כשריפה ביס‬ ‫ד ך | ( צו ם גדלי׳ ‪3‬ן אהיקם ע׳ חשרי ששק*לל‬
‫בר׳ יהודא שמחענין ומחפללין ענינו וכופלין‬
‫יכחק בר'‬ ‫אלהיכו ופשק‬
‫ופשה רבינו יצחח‬ ‫‪I‬‬
‫‪ 5‬־ על פניהם וקורין ויחל ואס יש למול נער א׳ בצום גדלי׳ מחפללין שליחוח וא״א‬
‫יי ווידי ואי א והוא רחום יכפר ולא חחנינים וש״צ מברך על היין ואינו מועם ולא‬
‫״ חינוק דילמא אחא למשרך אלא לשה׳ עד לאורחא ולישסיה אמי׳ דרבי׳ וכן המנהג‬
‫^ )עיין בפי מהדי ם רקאנעי שי חקצ״ו שכהב בשם ר׳ בר יהוד׳ אלא או לשחי׳ אמי׳‬
‫^‪.,‬דיוכקא או לשהי׳ עד אורחא וכסב ע״ז משמע דבסעניח לא בעי היולדוח׳ למיחב‬
‫‪ 2‬בחעניחא ביום המילה בר מיו״הב שהוא דאורייחא עכ״ל אמנם בלקוטי פרדש לרשי׳‬
‫‪ ;^v‬בענץ‪ .‬מילה כחיב סשי' זו דר״י בר יהודא ז״ל והעסיק בזה״ל אלא' לשהי׳ עד לאורחא‬
‫ץי‪"-,‬ולשחי׳ אמי׳ דיונקא כי בעי למיחב‪/‬בחעניהא דאע״ג דאמר המברך צריך שיטעם כי‬
‫)‪:‬־• טועם לי׳ אחר ש״ד וכן הוא בשבולי לקט ש׳ צ׳ וכן בטור ש׳ לש״ה ובכ״ב עי״ש‬
‫ונראה דמפיש כי בעי' לוניסב בסעניחא ר״ל היכא שהוא צריכה לישב בחעניחא‬
‫‪ '.^y‬כגון ביוה״כ עיין ב״י ביו״ד ש׳ רש״ה וא״ח ש׳ חקנ״ט ומ״מ הדיוק שמדייק מהר״ם‬
‫רקאנטיצ״ע( ‪:‬‬

‫■‬ ‫ה׳ יום הכיפורים‬ ‫•‬ ‫‪■ ’ •:cA‬‬

‫^‪ :‬לןלח( עיו״הב אשור להסענוח דחכי ר״ח מדפסי בר״ה ד׳ ט׳ ועניחס אח‬
‫כפשוחיכם וכי בט׳ מחעכין והלא בי׳ מחעכין אלא כל האוכל‬ ‫;׳ ‪ x‬־‪'.‬‬
‫^יושוחה בחשיעי מעלה עליו הכחוב כאלו החענה סשיעי ועשירי מכאן שאשור להחענוח‬
‫^ ב ע ^׳ ה כ וכ״א צריך־לנקש מחילה מחבירו דאר״י יומא ד׳ פ״ו כל המקכיט אס‬
‫|‪^;!:‬זנירו צריך לפיישו וכנגד הקב״ה חשו׳ ומע״ט ואם מס צריך להוליך על קברו‬
‫‪,■^:‬ן‪,‬וד^׳ ב״א ואומר חטאסי לד' אלקי ישראל ולזה ולמה צריך אדם מחילה דחכן עבירות‬
‫שבין אדם לחבירו אין יו״הכ מכפר עד שירצה אס חבירו ‪:‬‬
‫מ״כ במגילה שתרים של ר״כ על ששחקתם שאנו כוחשי נחושת שאנו רגילים‬
‫ליקה יאש כבשים בר״ה ואוכלין דנש וכל מיני מתיקה ושאנו שוחטים‬
‫תרנגולים‬ ‫^‬
 ‫רומח‬ ‫ה׳ יום הכיפורים‬ ‫מעשה‬ ‫לד‬
‫חרנגוליס ע'ו״הכ כמשפר^ב״ב ושאנו מסחכלין בציפורין במ״ש ונותכיןמיס בטש שי‬
‫ורובו מיקוד ’‬ ‫הבדלה וכובקין פנינו והשיב להס על ראשון ראשון זי־^ ניחוש נווב‬
‫המקר׳ והאגדוח ועל ראש כנשיס שאנו נהוגין לאכול בר״ה כדי שיש־מנו לראש ולא‬
‫לזנב ומה שאנו אוכלין כל מיני מסיקה כדי שיהא השנה הבע״ל שמינה ומס־קה‬
‫וכן הוא אומר נחמי׳ ח׳ אכלו משמנים ושתו ממתקים רם שאוכלין כרת* כדי‬
‫שיכרתו שונאינו ושאנו שוחעין תרנגולים בעיו״הב כוונה עובה אנו עושים וכן המנהג‬
‫כל חכמי ישראל וב״ב שלוקחין כ״א וא׳ תרנגול ואומר לתרנגול תהא כפרתי תהא‬
‫חלופתי זה נכנע לחיים וזה למות וסוחעין אותם וחולקין לעניים יתומים אביונים״ ‪,‬‬
‫ואלמנות כדי שיהא' כפרה על נפשותינו ויש 'שעושין בר״ה ועושין בענין זה אלים‬
‫וכנשים וגדיים ומחלקין לעניים ומה שאנו מקתכלין בנפרנים דבר זה שנו בתלמוד‬
‫בבלי וירושלמי אין מברכין לאור עד שיאותו לאורו פי׳ עד שמרגי ‪p‬‬
‫י בוהק האור של כר הבדלה ומאחר שכן שנינו אין ניחוש זה אלא של מצוה ואמרו חכמים‬
‫שירי מצוה מעכבין הפורעניות לכך משלחן מים בכוק ורוחצין פניהם )עיין כמרדכי‬
‫ריש יומא הסו׳ זה כשינו לפון קצת וכן ים להגי׳ כאן( ושכתבתם שאנו מחללין שבת ור״ה‬
‫לעשות ‪P‬‬ ‫שאנו מתענין בר״ה ונשבס שבין ר׳׳ה ויו״הכ הלואי שכל ישראל יכולין‬
‫ואנו כוהגין להתענות קודם ר״ה יו״ד ימים אפי' כשבת שכך אמרו חכמים לפכי‬
‫ר״ה התחילו גדולי ישראל להתענות והקב״ה מכפר להם שליש עונתיהם ומר״ה ו עד ‪,‬‬
‫יו״כ בינוכים מתענים והקב״ה מכפר להם שליש עונותיהם הגיע יו״הכ כל ישראל מתעכיס‬
‫טף ונשים ולובשים לבנים כמלאכי השרת ועומדים יחפים כמלאכים ותקב״ה מתמלא‬
‫דרשו ד׳‪,‬‬ ‫עליהם רחמים ומקבל תשו׳ שנ׳ כי ביום הזה יכפר ואמרו חכמים מ״ד‬
‫בהמצאו אימתי הקב״ה מצוי לישראל בי׳ ימים שבין ר״הויוה״כ קראוהו בהיוחוקרי‪3‬־ ‪,‬‬
‫ד׳ י״ח יחיך‪: ,‬‬ ‫ביוה״כ יכול בלא תשובה ת״ל יעזוב רשע וכו׳ ואמריכן כמי בר״ה‬
‫אימתי אר״ט בי' ימים שבין ר״ה ויו״הכ מכאן למדנו שכל ישראל צריכין לתסעכו ‪ p‬י‬
‫רגלים‬ ‫לבקש תחכינים וקליחות ‪.‬באילו י׳ ימים וששאלתם למה אנו חותמים בג׳‬
‫ויו״הב כך‪,‬־‬ ‫מקדש ישראל והזמנים וגי״ה חותמין מלך על כל הארץ מקדש ישראל‬
‫טעמו של דבר בפקח ובעצרת ובקוכות שזמן שלהם מן המקרא שכתוב שלש פעמים‬
‫זימנא נ ק ת א ?‬ ‫בשנה וכו׳ וכתיב שלש רגלים תחוגו■ לי בשנה ומתרגמינן תלת‬
‫)עיין לקמן הי׳ קה׳׳ג( ‪:‬‬
‫ל ! מ ( צ רי ך אדם לאכול‪.‬קעורה בעיו״הכ כדתכי ועניתם את נפשותיכם בתשעה ‪:‬‬
‫ת״ל בערב אי בערב *יכול משתחשיך ת״ל בתשעה הא כיצד מתח ‪y‬‬ ‫י‬
‫ומתענה מבע״י יומא ל׳ פ״א ואמר בקוכה פ׳ הישן ד׳ כ״ח האזרח לרבות הנ קי ס'‪:‬‬
‫שחייבים בתוק' עינוי ואס אוכלין קמוך לחשיכה אין אנו ‪,‬יודעין אם אנו ׳ מ חי כי ס ‪:‬‬
‫למחות או לא דאיתא בביצה פ׳ המביא ד׳ ל׳ והא תוק׳ יו״הכ דאור׳ וקא ארכ‪• 3‬‬
‫ושתו עד לאורתא ולא אמריכן להו ולא מידי אלא מיטב שיהי׳ שוגגין ואל יהיו מזידין‬
‫ל מ א ( ל א ח ר האכילה פ״א מישראל טובל כדי לטהר עצמואבל ר״ח ע‪,:/,‬‬
‫קודם אכילת צריך לטבול כדי שיתוודה בטהרה ובכל מלכות לוחי‪r .,//‬‬ ‫•‬
‫מקבלין מלקות ארבעים לאחר תפילת המנחת בשילהי מק׳ יומא וחכמים אוינריק״‬
‫מתודה קודם ' שיאכל וישתה שונא תטריף דעתו בקעודת ומתפללין שמ״ע כיכות■‬
‫כדרך שמתפללין כל השנת עד עושה שלום ואומר ווידוי ומבע״’ אוכל*ן כל צרכי;‬
‫ואין‬ ‫׳‪.‬‬
 ‫לה‬ ‫רומח‬ ‫ה׳ יום הכיפורים‬ ‫מעשה‬
‫ואין לקדש על הכוק י בעיו״הב אפי׳ חל להיוה ‪3‬ע״ש א״א קידוש על הכוק כדאיחא‬
‫בעירובין ד׳ )נ׳ סן חלק לשבעה אלו ז' ימי ‪: DpD‬‬ ‫‪,‬‬
‫ה מ ב ( במלכית לוסיר׳ בעירהכ מבע״י מסעעפין בניליס ועומדים כך עד‬
‫שיוצאין )נב״הב והלכתא ערבית ושחרית ומנחה דיו״הכ צלוסא‬ ‫*‬
‫חדא ל״ש ביחיד ל״ש בציבור ובכל תפילס יו״־כ כושאין כפיהן ואומרים א״מ אבל ‪,‬‬
‫לא במנחה ואם חל ‪3‬שבת א״א א״מ פי׳ ר׳יח מנהג ‪3‬שתי ישיבות לשאח הצהכים‬
‫כפיהם שחרית ומוסיף ומנחה ונעילה ביו״הכ ‪:‬‬
‫)זה שי*ך לעיל סי׳ קל״ט גמקוס שנלשס(‪.‬‬
‫מ מ ג ( ירושלמי א״א זמן אלא ‪3‬שלש רגלים הדא דאיתמר מדאוריית׳ אבל מדרבנן‬
‫אומר׳ זמן בר״ה ויו״הכ הנה עתה נשמך בחותם של קידש היום ובחותם‬ ‫י‬
‫התפלה בג׳ רגלים מקדש ישראל והזמנים כלומר מקדש ישראל והרגלים ובר״ה‬
‫דכתיב זכרון תרועת מקרא קודש )קותס בו מקדש ישראל ויוס הזכלון( ויו״הל חותם‬
‫מקדש ישראל ויו״הכ דכתיב כי יום כפורים הוא וזמן שאנו אומרים על הכוש ב ל‬
‫רגלים‪.‬מדאורייתא וזמן של קידוש היוס ושל שופר דר״ת ושל היתר כדרים ויו״הכ‬
‫)צ״לביו״הכ(מדרבכן כיון דמזמן לזמן קאתי אמריכן)עיין בירושלמי פ׳ אע״פ חכי׳ א״א‬
‫זמן אלא בג׳ רגלים בלבד תכי כל שכתב מקרא קודש צריך בו זמן א״ר‬
‫תנחומא ויאות מי שראה חאיכה הבכירה שמא א״צ לתזכיר זמן נ‪1‬כ״ל א‪3‬ל הך לישל‬
‫שה^יא לעיל הדא דאיתמר מדאו׳ לא נזכר שם גם לא משמע כן ‪3‬ש״ק ופוקקים‬
‫שיתי׳ ברגלים מדאורייתא וצ״ע( ‪:‬‬
‫מ מ ד ( יו״ ה ב אקור באכילה ו‪3‬שתי׳ ורחיצ׳ וקיכה ונעילת הקכדל ותשמיש המיטה;‬
‫ירושלמי למה ו׳ דברים כנגד ו׳ עכויין 'האמורים בפרשה ותא ליסא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬
‫אלא חמשת אר״ת א׳ במוקף בפ׳ פכחק וה׳ כר״י דאמר תינוקת בת שתיים עשרה‬
‫שנים ויום א׳ ונשלומין מדאוריית׳ ותינוק בן י״ג שנה ויום א׳ אבל מבן ח׳ בבריא ו‪3‬ן ט׳ לחול׳‬
‫מחככין לשעות ולמצות ולהתענות ביו״תכ וחולת תמקתכן שאם לא יאכל ימות מותר לו לאכול‬
‫דכתיב וחי בתם עשת מצות שתחי׳ בהם ולח שתמות בתם; ע׳'פ בקיאין מאכילין‬
‫אותו או ע״פ עצמו אמרי דבי ר״י חולת אומר צריך ורופא אומר א״צ שומעין‬
‫לחולה כי הלב יודע מרת נפשו חולת אומר א״צ ורופא אומר צריך שומעין ליופא‬
‫דקפק נפשות לתקל אחד או׳ צריך ושנים אומרים אין צריך אין הא׳ במקום שנים‬
‫יעקר‬ ‫ובן שנים במקום שלשת ומעוברת שרוצת לאכול מאכילין אותת פן‬
‫הוולד דחכן עוברת שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשת וכן עוברת שהריחה‬
‫‪3‬שר קודש או בשר חזיר תוחבין כוש ברוטב אס נתיישבה דעתה' ינוטב וא״ל מביאין‬
‫‪ -‬לה שוגון עצונת‪ .‬ההיא עובר׳ דארחת אתאי לקמי׳ דר״י א״ל זילו ואמרו לה באודכא‬
‫האידכא יו״תכ היא לחשו לה ואילחישא מכאן שיש להם ללחוש באזנה אס איכה‬
‫'‪ ,‬תאבה יותר מיטב וא״ל מאכילין אותה מי שאחזו בולמוק מאכילין אותו עד שיאורו‬
‫' עיניו ומאכילין אותו ד‪3‬ש וכל י מיכה מתיקה ומאכילין אוחו אליל בד‪3‬ש וקולת נקי'‬
‫י בד‪3‬ש ומי שכשכו כל‪ 3‬שוטה מאכילין אותו מחצר כבד של הכלב ואקור לרחוץ‬
‫מקצת גופו ככולו אבל אס פי׳ מלכלך ‪ 3‬טיט או חוטמו מטפקף דם רוחץ כדרכו‬
‫; ואשת מדיחה יפת ידה לתת פת לתינוק מנעול לעולם אקור בין מפונק בין אינו מפו׳ אבל‬
‫מתירא משוס עקרבים או שאר שרצים שרי ‪, :‬‬ ‫•\‬
‫מ נ ה ג המלכות לותיר׳ לתקוע תקיעת א׳ אחר כל התפילה לומר נצחנו‬ ‫‪;.‬קמה(‬
‫השטן ׳ ואח״ז מתפללין ברכו ומעריב ותפילת חול ומתפללין תפ׳ י״ח‬ ‫י‬
‫ומגדילין‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬
 ‫רומח‬ ‫ר‪.‬׳ יום הכפורים‬ ‫מעשה‬
‫ומבדילין בחונן הדעת ומבדילין ואינו מברך על הנשמים דודו״נן וביו״הכ‬
‫יצ״ל^‬ ‫היא‬ ‫כשמה יתירה כן פי׳ רבינו שמואל הלוי ורכינו שמחה היוורה )נ׳ שט״ס‬
‫ר׳ שלינה הינולה והוא לש״י ז״ל וכן הוא בלקוכיי פלד׳׳ת ללש׳׳י ז״ל שנ׳ לו מפי׳ ר׳‬
‫בר׳ יקי ע״ש(פי׳ נשם ר״י בר יקר טעם נשמיס מפני שאור של גיהנס שיכת‪■£‬‬
‫נשבת ובמוצאי שגת חוזר ושורף‪ .‬ומסריח לכך תקנו נשמיס וביו״הכ לא מצינו‬
‫אור של גיהנס וצריך לברך בורא מאורי האש שהרי האור שבת ביו״הכ ‪:‬‬

‫סליק ה׳ יו״ד‪,‬כ‪.‬‬
‫‪ry'-r‬‬ ‫ה־ סוכה‬ ‫ואתחיל‬
‫ק ^ ן מו ת ר לישן תחת המטה ובכילהבסוכה וא״ר חתן וכל שישביניו פטורין‬
‫הסוכה וא״ר הולכי דרכים ביום פעורין מן הקוכה ביום וחי' ‪ 3‬ץ&‬ ‫י‬
‫בלילה והולכי דרכים בלילה חייבין ביום לדבר מצוה פגיורין בין ביום ונין כ לי ל ה ?‬
‫וא״ר מצעער פעור מן הסוכה ותנא חולה ומשמשיהם פעורין מן הסוכה ות״ר וחולי׳ שאיררך^‪-‬‬
‫אפי׳ חול׳ שאין נו סכל פעור מן הסו׳ ואפי׳ חש בעיניו או בראשו או במיעיו אפי׳ קשיז לי ר י ח ?‬
‫הערבה פעור דאמרינן נסוכה ד׳ כ״ו רבא שרי לי׳ לר״א ב״א לננגנא בר ונעללתא משוס ■שייעא‪.‬־?‬
‫דגרגישת׳ ומצעער פעור מן הסוכה אבל משיושיו לא אבל חולה הוא ומשיושיו פ עו רן יון הקועה^^‬
‫ת״ר אוכל אכילת ארעי חוץ לסוכה ואין ישינים שינת ארעי חוץ לסוכה• שס י נ ״ י י ?‬
‫אר׳׳א גזירה שמא ירדם וכמה אכילת ארעי כדעועס צורבא מרכ^ן יע*’ ל‪ -‬ל כ ל ה י"''‬
‫וכמה שינת ארעי כדי הילוך מאה אמה ומשום סכנת גנבים מותר לישן חוץ ל קו ^‪|;- ,‬‬
‫ומי שיש לו סוכי במקו׳ שאין לו לידאג מפני הגנבים חייב לישן בה וכל אכילת קנע שאדם אוכל לא■?‬
‫יאכל אלא בסוכה ואס קורא ושונה כלומר מקרא ומשנה בסיכה אבל תכויי חוץ לסוסה ;‪:‬ן׳‬
‫‪ ’( t ^ p‬בם׳ הישן כל ז׳ ימי החג אי בעי אכיל א' נע* לא אכיל יזיז מלילה'?!‬
‫יו״ע הראשון שהוא חובת דתני׳ ד׳ כ״ז ר״א אומר י״ד סעודות חיי ‪?? 3‬‬ ‫י‬
‫אדם לאכול נסוכה וחכ׳־א אין לדבר קצבה ואי אכיל אכיל בסוכה ואי כעי לא אכיל?^‬
‫חוץ מלילי יו״ע הראשון שהוא חובת ׳דילפינן חמשה עשר חמשת עשר מחג ה מ לי ת ^‬
‫מה התם לילה הראשון חובה אף כאן חובה ויוצאין מסוכה לסוכה ועוש׳ו‬
‫בחש״מ אם לא נעשה לפני המועד כרבנן ויוצא אדם בסוכה של חבירו שר‬
‫האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד צז^ל '^זיאל י א י'‬
‫נאמו׳ חייב בסוכת וה״ד שא״צ לאמו כל שינעור משנתו ואינו קורא אימא אימא א״ר מאקי &‬
‫מיכלדבר מעללתא לאחר אכילת לפי שיש קבע לאכילה וגס מאוס עליו לאחד^;׳‬
‫אכילה מאני משתי׳ במעללתא שאין קבע לשתי׳ וגס אינו מאוס עליו שרגא זהר כר״ין‬
‫שדולקין בו חלב ושמן א״ד בונעללתא וא״ד בר מעללתא ול״פ הא בסוכה גדוילה??‬
‫והא בסוכה קענה ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות תכלים משתסרח תמקפה‬
‫לה״ד לעבד שמזג כיס לרבו ושפך לו רבו הקיתון ע׳'פ של עבדו ‪:‬‬

‫הלכות לולב‬
‫־■‬
‫י’ ו ס |‬ ‫שא'לה אס אומר זמן בנעילת לולב בשני ימים •הראשונים‬ ‫זמח(‬
‫ראשון מ״ה יש להשוותו לקידוש היום כשם שאומר זמן על ה כ ו ^ ן‬ ‫י ‪,‬‬
‫‪,‬ני״ע ‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬
 ‫לז‬ ‫רומה‬ ‫הלכות■ לולב‬ ‫מעשה‬
‫י‪ ,‬ד״נו שר ה״כ ג ד לולב אומר זמן נכטילחו בי״נו שכי או איכו אומר אלא ביום ראשון‬
‫" בלבד כן מקובלכו ממורי הזקן ר׳ יעקב גר׳ יקי־ זכ״ל וכך דעתו כונוה שאין אומר‬
‫* זמן בנטילתו אלא דו ס ראשון בלבד לפי שלא מציכו שורש ועיקר ברכת זו לא בתלמוד‬
‫ולא במשנה דאין חיוב ברכת אלא גבי עשי׳ של לולב שאוגדין אותו התקינו לומר‬
‫‪ ,‬מי שעושה אומר זמן כמו גבי קוכת תעישה שוכ׳ לעצמו אומר זמן וגבי לולב אמרינן‬
‫‪ -.‬נטלו לצאת בו אומר על נטילת לולב ול״ד שוכת ללולב שוכה יכול לחדש בה דבר‬
‫‪ ,‬בחש״מבשוכתו בקרמי׳ וגשדיניס תמצויירין ע״כ הצריכו■ חכמים לברך זמן בנטילתו‬
‫כמו שהצריכו גני שוכת בכנישתו אבל גבי לולב לא מצריך בשעת נטילת אלא א׳‬
‫‪ -‬ובשעת עשייתו אומר זמן בחול אלא כיון שכל אדס אינו עושה לולב לעצמו כאשר עשו‬
‫להם תראשונ׳ והס אמרו זוון על עשיית הלולב הילכך תקנו חכמים לומר זמן בנטילת לולב‬
‫;־ ביום ראשון שגי לי׳ בתכי ותו לא מידי ‪,‬וגבי נר חנוכת נמי א״א זמן אלא דו ס א׳‬
‫‪.‬וא״ת גגי קידוש אוונר זמן לב' לילות ל״ד לקידוש היוס דזמן לטש בקדישתא תלי׳‬
‫‪ .‬ושתי קדושות הס ומשפיקא מקדשין תרי לילות ‪:‬‬
‫י'י היי|י‪ (5‬לולב תגזול פשיל דכתיב ולקחתם לכס ביום הראשון‪ ,‬לכם משלכם ולא‬
‫מן הגזל בפשיקתא תר״ח ולקחתם לכס במקה )בלוקח אית׳ שתת׳ לקוחת‬ ‫‪*I‬‬ ‫<‪.‬‬
‫■ לכ״א וא׳( לכס ולא וון תגזול אדם שלוקח לולב לזכות אס הוא גזול צווח לפני‬
‫הקב״ת גזול אני חמוש חני ואין קטיגור כעשה קניגור‪ .‬לולב הינש פשיל דבעינן‬
‫' תדר וליכא אבל בשעת הדחק אפי׳ ינש מותר כדאית׳ ד׳ ל״א אר״י מעשה באנשי‬
‫ר״א‬ ‫״ כרכים שתי׳ מורישים לולביהם לבניהם א״ל אין שעת הדחק ראי׳־בעי׳ קומי‬
‫הוא‬ ‫> יבשת ציצית מהו מת בין זה לקטום אלא זההדר וזה אינו הדר פי ציציתו‬
‫ראש הלולב אס ינש בראשו כשר דל״ד לנקטס ראשו ■מאחר שכולו למטת לא הוי‬
‫אגל‬ ‫ראשו יפשיל‬ ‫שנקטם‬ ‫לולג‬ ‫הדר )נראת שצ״ל למכות לא הוי תלי(‬ ‫‪1‬‬
‫^ נשדק כשר ואס כשדק שנחלק זה מזה כמו כן פשיל כפוף קייץ פשיל שדיק שנפרד‬
‫זה מזה עקום דומה למגל לפניו או לצדדין פשיל אבל עקום לאחריו בריית' הוא חרות‬
‫פשיל שהוא כעץ אחד אבל אס יש לו ענפים ונראה'כאלו נדבקים יחד שדומה‬
‫י‪-‬ל■ לחרות כשר א״ר האי לולגא דשליק בחד תוצא פשיל מאחר שאין לו ענפים כ״א‬
‫לצד א׳ ינפרצו העלין שהושרו מן השירה וקשרו יחד פשיל נחלקת התיומת הוצא‬
‫‪ ..1‬שבראש הלולב פשיל לולב שאין ענף ראשו מגיע לענף אחר פשיל אבל מגיע ראשו‬
‫־לענף אחר בצד עקרו כשר לולנ שנפרדו תעלין כענפי' האילן אוגדו מלמעלה ביחד‬
‫לכן כפת‬ ‫בעלה של לולב אבל אס לא נפרדו א״צ לאוגדו ששה ימים צריך שיאגדנו‬
‫חייב‬ ‫שיאגדנו וקטן היודע לנענע‬ ‫תמרים חשר ו׳ לומר לך ו׳ ימים כפות יה'׳‬
‫בלולב כדאית׳ בר'ש עירכין הכל לאתויי קטן ‪:‬‬ ‫'‪>1‬‬
‫‪-‬־ ‪ (^ 5‬אר״י א״ש שיעור הדש וערבה ג׳‪ ,‬טפחים ואר׳ פרנך אר״י שדרו של לולב צריך‬
‫שיצא מן ת תד ש ט׳ל ב ד מן תעלין וחמי ר׳ אליעזר בר׳ יעקב תכהן החזן‬ ‫‪ -•■j S‬י‬
‫דך|;נזצ״ל אמר לי דשדרה של לולב צריך לצאת טפח שהוא כשתערבת ג״ט אבל אס‬
‫הערבה ד״ט או יותר א״צ לצאת כ״א העלין‬ ‫'־■ ‪.‬‬
‫שם ד׳ ל״ב ג״ט לתדש וערבה ’ הס ג״ט )בינניס דהיינו ב״כו וחצי(אבל מת‬ ‫? ®‪ ',‬ס נ א (‬
‫שצריך לצאת טפח מן השדרה היינו טפח גדול של ה״ט באמת ‪:‬‬ ‫‪t g i‬״; י ‪.‬‬
‫הדס שנקטם ראשו פקיל תנא עולא ב״ח נקטס ראשו ועלתה בו תמרה כשר‬
‫נקטם ראשו מעיו״ט ועלתה גו תמרה גיוט בעי׳ ר״י ולא איפשיט‬ ‫‪^1‬־>>‪,‬׳‬
‫והד‬
 ‫רוסח‬ ‫הלבות מלב‬ ‫מעשה‬ ‫‪rh‬‬

‫ללול^ ואקא;'׳?‬ ‫שונו־ שכשרו על'י פס'ל‬ ‫והוי שפק דאורייס׳ ופקיל ר' ל״ג הדש‬
‫מלראה כשר אע״פ שיש שס לוי עליו ‪:‬‬
‫‪ ( JJ5‬ערבה עלה שלה ילשוך כנחל כדחכי׳ שס ערבי' כחל כו׳ א״ל אלא‬
‫כחל של בעל ושל הריס מכין ס״ל ערבי כחל מ״מ ערבה קני שלה{■״־‬ ‫י ־‬
‫‪w‬וא שקכה שלה לבן עלה שלה‪-‬ן;‬ ‫אדוס ועלה שלה משוך ופיו חלוק■ צפצפה פקולה ור‬
‫עגול ופיו דומה למגל יבישה שכפרכס ביד פקולה כמושה כשירה ;‬ ‫י‬
‫הדם ג׳ עכפיס ערביס ב׳ עכפים דכחיב ערבי כחל ואמריכן ערבי'כקל ‪;:‬‬ ‫הנד(‬
‫שסיים ואכי ההען לוקח ע ב עכפיס של ערבה ולולב )והדת או אפשל^;־‬ ‫י‬
‫שצ״ל של עלבה ללילכ( על שס ע׳ אומוס כדאיה׳ בשילה* קוכה ד׳ כ״ה ע׳ פריס•^‬
‫כנגד עי אומוס וא׳ כככד ישראל וא׳ כנגד הקב״ה הרי ע״ב ועיד הכה ד׳ מיכ״ך׳^‬
‫שבלולב גדילוס על המיס ושס שהוזכר על המיס של וישע הוא ע׳׳ ב חיבוס רקי‪/‬־‪3 :‬‬
‫‪3:‬‬ ‫בעיס רוחו בעי אבל יש לוקחיס ע׳ ככגד ע׳ פריס ויש שלוקחין ק״ח כמכין לולב‬
‫מעשה הגאוכיס וששאלסס מ״ע תיקכו ברכות לולב אחר עושה השליס׳'^‬ ‫הנה(‬
‫כך אמרו רבותיכו הגאוכיס זל״ל שבעושה השלוס ברכות כ ה כי ס מ ה ״ז‬ ‫י‬
‫ב״כ מתרצת בין ישראל לאביהס שבשמיס אף ד׳ מיכיס שבלולב מתרצה בין ישראל ‪3‬‬
‫לאביהס שבשמיס על המיס מכאן אכו לומדין ש׳ עכפיס ל׳ מכאן ול׳ מכאן כמכין;]׳‬
‫ש׳ אותיוח שבפר׳ בה״כ מ״ממ״ה א״צ אלא שכיס אש הושיף הרבה כמו ש*דצי‪> :‬‬
‫רק כועל בידו א׳ כשר ואלו ואלו דברי אלקיס חייס וכשבורר עכפי ער>;^־;‪-‬‬
‫־‬ ‫ללולב יברור יפיס ולא קעומיס משוס זה אלי ואכוהו ‪:‬‬
‫דנן( לולב מצות לאגדו ג׳ מיכיס יחד לא אגדו כשר אבל מצוה לאגדו משו ‪ : 0‬ל‬
‫זה אלי ואכוהו תכא הותר אגודו בי״ע אוגדו באגודת של ירק מפכי שהו יו״‪-‬ן ‪3‬‬ ‫י‬
‫;‪■:V‬‬ ‫'ואשור לקשור שמעיכן מתכא דצריך בלולב קשר גמור שיקשור שכי ראשי האגוד‬
‫קשר באגודה של ירק לאו אגודת הוי ואפיי רבכן דפליגי אדר״י ואומריס לולב שאיכו ‪3‬‬
‫אגוד כשר מודה שמצוה לאגדו ואין אוגדין אותה אלא במיכו בפשיקתא )וצריך ג' אגודלה ;‪5‬‬
‫להזכיר זכות אבות וכמלאכיס שאומריס קדוש ג״פ וכן פייע ר׳ אליעזר הקליר בקילק ;' ‪3‬‬
‫ד נ ץ ( אתרוג שעלה חזזות על רובו כעין אבעביעות בין במקוס א׳ בין במקומות ‪3‬‬
‫' הרבה פשיל ועל מיעועו כשר אס הוא בונקוס א׳ אבל בב׳ וג׳ ונקומות ׳?‬ ‫י‬
‫אעפ״י שהוא מיעועו פסול משוס דמחזי כמכומר וא״ר על חיעמו אפי׳ כמשהו ‪-‬‬
‫־ פשול והוא במקוס שמתחיל לשפע משוס דלאו הדר הוא ירושלמי ר״י בשס שמואל ]‬
‫הפשולין א־כו פשול אלא יוס ראשון כשדק פשיל קלף מקצתו דמחזי כמנומי כשיל אכל ‪-‬‬
‫כקלף כולו כשר דא״ר האי אתרוג דאיגלד כאהיכא שימקא כשר כי )נה שהוקרן '•‬
‫הקליפה ‪-‬לפי שעה כהפך למראה אדמומית! כיקב וחשר כל שהוא פשיל תכי מ י ל א׳ ‪:‬‬
‫ב״ח כיקב כקב מפולש הכראה במשהו אע״פ שלא חשר ושאיכו מפולש בכאיקור פשישי ‪i‬‬
‫זוטר אע״פ‪ .‬שלא חשר פשול אס כיקב מבפכיס כאישר לא מבחוץ לא איפ שיעא ;‬
‫ושפיקא דאורייתא הוא ופעול )נראה שכוונתו למי 'דקאמד התס בעי לבא נולדו ■באתדו‪ ;J‬״‬
‫שימני טריפה ע״ש ובל׳׳נו אתרוג תפוח או כבוש או שלוק פעול אבל אתרוג ה כו ק ד >‬
‫חכמיס מכשירין וכ״ה‪ .‬גדלו בדפוס ועשאו כעין ברי׳ פשול אייר דוקא ברי' אחר ‪p‬‬
‫אבל כברייתא מותר אע״ג דעבדי דפי דפי חרוק כדפין מאחר שעומד כב ריי תא ]‬
‫כשר‪ .‬אתרוג הכושי פשול אבל אתרוג שגדל בארץ כוש כשר ותירק ככרתי פ קו ל ‪3‬‬
‫ד״ה כר״י שיעור אתרוג קטן‪ .‬רונ״א כאגוז רי״א כביצת •פר״ח אע״ג דת׳ כר״י‬
‫הוא‬ ‫־‬
‫לט‬ ‫רומח‬ ‫הלכות לולב‬ ‫מעשה‬
‫הוא ר״מלקמוך עליו ‪3‬שעת הדחק והגדול קימ״ל כל״ י דאמר אפי׳ א׳‪-‬נ שסי י דוו א ע״ג‬
‫דכשר אתרוג כביצה אס יכול לקנות קען בארבעה ואסרוג גדול כששה יקנה הגדול‬
‫דאית' בב״ק ד׳ ני׳ בהידור מנוה עד שליש ואס יותר ביוקר יקנה כדאית' התס‬
‫ע״כ משלו מכאן ואלך משל הקב״ה ‪:‬‬
‫מנח( ניטל המיקז מהאתרוג כשר רק שלא יהא כחקר מהאתרוג כלל אבל‬
‫ניטל עוקץ לגמרי מעיקרו אע״פ שלא כחקר מהאתרוג פקלו הגאונים‬ ‫י‬
‫העוקץ כשרבקוכת ד׳ ל״ו‬ ‫אבל ניטל עוקץ מן הנקב רק שכשאר משהו מן‬
‫איתמר אתרוג שכקבוהו עכבריס א״ר אין זה הדר דמאיק ואפי׳ בי״ע שני פקול אבל‬
‫אס אין לו אחר לוקח אותו דלא גרע מלולב יבש שהי׳ מורישין לבניהס כדלעיל ‪:‬‬
‫הנ^( ׳במנחות פרק הקומץ רבה ד' כ״ז ד׳ מיכין שבלולב מעכבין זא״ז דכתיב‬
‫ולקחחס לכס לקוחת תמה בעינן כשס שאין פוחתין מד׳ מיכין‬ ‫י‬
‫כך אין מוקיפין עליתס‪:‬‬
‫מברך עליהן‬ ‫ל״ט הא דאמר ר״י א״ש כל המצות כילן‬ ‫רס(בסו' ר'‬
‫בי׳ ושמעת‬ ‫' יעובר לעשייתן גבי לולב תא*ך יעשה כיוןדאגבי׳ בפיק‬
‫בשס ר״ת הי' אומר מצוה ־ליטלו שלא כדרך גידולתו ומברך ואח״כ אוחזו דרך‬
‫גדולתו וכן מנהג ומ״כ שכתב הר' יואל בי׳ יצחק הלוי כל המצוות כילן מברך‬
‫עליהן עובר לעשייתן מפרש מ״ו ר׳ יצחק בר מרדכי מפי ריב״א דהאי עובר לעשייתןלא בא למעט‬
‫מלברך בשעה שמקייס מעקת אס הוא מצות שיש בת שתות לברך בשעת עשייתה כגון מצות לולב‬
‫וקוס שמצותו לישב בה כל תיוס א״נ נטילה לולב הי׳ כוטלין כל היום וכיוצא בהס הרבה שאין צרי׳‬
‫לברך בתחילה קודם עשייתן והא עובדא )נראה שצ״ל והאי עובר לעשייתן( לא בא אלא למעני‬
‫שאין ונברכין עליו לאחר קיוס תמצי' שעבר כבר תמצוה כלומר שאין שהות בהן‬
‫לברך בשעת עשיית המצוה כגון מילה ושחיטה ותקיעת שהמילה בשעה קלה היא‬
‫נגמרת ובמנחות קוף הקומץ רבת ד' ל״ו א״ש תפילין מאימתי מברך על;תן משעת‬
‫‪,‬הנחתן איני ותאמר שמואל כל תמצות כילן מברך עליהן עובר לעשייתן אביי' ורבא‬
‫דאמרו תרווייהומשעת הנח׳ עד שעת קשיר' אימא אע״ג דהנחת תפילין כל היוסאעפ״ב‬
‫צריך לברך קודס גמר המצות שהיא קשירת תילכך אומר אני האי עובר תיוס‬
‫קודס גמר ונצות כי תאי דקשירת היינו גמר תמצות למעוטי צאחר קשירת‬
‫הלולב בימין‬ ‫והיה לאחר עיטוף הציצית ־ממעט וכן בנטילת לולב בשעה שתופק‬
‫והאתרוג בשמאל קודס שמוליך ומביא ומנענע צריך לברך ולא לאחר שהוליך והביא‬
‫ונענע שגמר המצות כאשר אפרש לקמן מן הירושלמי ולא מצית אמרת יברך קורס‬
‫שיתפיק הלולב והאתרוג אלא כשיתפוק בב׳ ידיו עדיין עובר לעשייתן הוא כ״ז‬
‫שלא הוליך והביא מעלה ומוריד ‪:‬‬
‫ל ן ם א ( הי כן מצעכין בידודו לד׳ תחילת וקוף בשילהו הלל ובאכא ד׳ ט׳ ירושלמי‪.‬‬
‫תני צריך לנענע ג״פ וצריך להוליך ולהביא ג״פ ומעלת ומוריד ^ריך‬ ‫י‬
‫לנענע בהודו גס באכא ד׳ הושיעכא ובהודו שבקוף ההלל ואס רוצת לנענע באנא‬
‫ד׳ הצליחה נא הרשות בידו ‪:‬‬
‫‪ ( 3D 15‬ב&׳ לולב הגול" ד׳ מ״א ולקחתם שיהא לקוחה לכ״א וא" ופי׳ רבינו‬
‫שמואל מנהג שלנו שנהגו כל הקהל לברך באתרוג א׳ דעתיכו מקכמת לתת לכ״א‬ ‫־‬
‫‪.:‬במתכת חלקו לחבירו כדאית' בקוכת גבירשב״ג ור״י שם ואע״ג דלא פריש כמאן דפירש דמי‬
‫דלא גרע ממתכת ע״מ להחזיר דלהכי מיתת כל הקהל דעתס שווה שיתן לכ״א וא׳ לברך ואח״כ‬
‫י‪-‬יחזור כדאמריכן מעשה ברב״ג ור׳׳י וראב״ע ור״גי שהי׳ באין בקפיכה ולא הי׳ בידס‬
‫אלא‬
 ‫רומח‬ ‫הלכות לולב '‬ ‫מעשה‬ ‫‪iD‬‬

‫אלא לולב א׳ לר״ג בלבד שלקחו באלף זח ככולו ר״ג דצא בו ונסכו לר״י במסכה‬
‫צעלו ר״י דצא בו וכסכו לראב״ע וראב׳׳ע לר״ע ור״ע■ החדרו לרי׳ג ל״ל החדררהא‬
‫קמ״ל דמסכה ע״מ להחזיר שמי׳ מסכה כדר׳ דא״ר אחרוג זה כסן לך במסכה ע״מ ‪~v‬‬
‫להחזיר לי ככולו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא ואמר מורי הרב ריב״ק^‪:‬־־‬
‫וכן שמעסי משם רביכו אברהם דווקא כשאומר ע״מ שסחזירהו ולא אמר ל* אב^^ז‪-‬‬
‫׳‬ ‫אמר ע״מ שסחזירהו לי איכה מסכה וכו* כדאיס' בפ׳ י״כ ;‬
‫‪ 0 1 D 5‬ש ם להוציא אח השאול ואס הגזול מלמד שאין אדם יוצא בלולב ששאל •‬
‫מחבירו בי״ש ראשון של חג אא״כ כחנו במסכה ואמר בע^ לולכ‪_:,’,‬‬
‫וערבה ד׳ מ״ה אר״ז לא ליקכא אינש לינוקא הישענא בי״ע ראשון עד שלא ' צ א ‪'5‬‬
‫בו דהיינו קודם שיברך מ״ע ינוקא מיקכי קני אקכי' לא ונקנה ואס יחכו לסיכרק‪':^:‬‬
‫קודם שיצא בו איכו יצא בו שאינו שלו דהקען קונה מדרבנן ואיכו יכול לחזור ולהקכוסן‬
‫במסכה דלאו בר דעח הוא אבל אס מכבר יצא יכול ליחכו לקען וכקיי הדעח שבמגאכצא‪.‬־^ל‬
‫כוהגין שלאחר שתי' מברכין הקהל האחרוג והלולב מחזירין אח הלולב לפני הארוך ׳?‬
‫ושס הי׳ לוקחין הכעריס וונברכיןוכך כאת לעשוח ‪:‬‬
‫מ ס ד ( במנחות ד׳ כ״ז ד׳ מיכין שבלולב מעכבין' זא״ז דכסיב ולקחחס לכס־׳■?‬
‫לקיחה חמה בעינן כשס שאין פוחסין מד׳ מיכיןכךאין מו קי פ ץ }‬ ‫י‬
‫עליהם‪ ,‬ולא יביא לא פריש ולא רימון ו׳בל אחרוג פקול יבא ר״ל כשא'ן שס אסררג •?‬
‫׳?;‬ ‫‪.‬‬ ‫כשר כלל ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫‪ ( H D p‬ב ם׳ המקוצעוס היכ׳ דאיכא לולב חוץ לחח׳ א״נ סלי בריש אילנא א״נ כפל??‬
‫עלי׳ מידי לא ערחיכן כולו האי דלולב מצוס 'עשה וי״נו עשה ולא‪?:,‬‬ ‫י‬
‫סעשה ואין עשה דוחה ל״ס ועשה שבחורה ותיכ׳ מנייתי גוי לולב בי״עמחוץ ל ס חו ס‪/‬׳‪:‬‬
‫לא מברכיכן עלי׳ האי יומא אבל לונחר שרי אבל תיכ׳ דשדרי׳ לי׳ וחשך בסוך הסחוס‪?;,‬‬
‫אפי׳ ביומא שרי והנ״מ דאזנניכי׳ לגוי מבע״י וונלקע מנע״' ל*׳ ואי לא ח ק ר ׳?‬
‫)אפשל שצ״ל ואי לא אקור או אפשר צ׳ ל מאי חתר הד לא נפיק כדמכמע ינינ׳׳ם אח כ ינ״ני ^יויי ת מ‪? ',‬‬
‫ט'( מ״ע אמר רחמנא עבדו הושענה בחה״ש ובההיא אגרא דערחי' 'ישראל‬
‫ואתרוג ומברכין עליהם קמי קב״ה ומדבר )נראה כצ״ל וינלכיי( וננחית וניטרא נ עי ד כ א ^‬
‫' ‪ .‬ן‬ ‫ואי חקר חדא מד׳ מיכין לא נפיק ידי חובחו ;‬
‫‪ ( 1DD‬ו א ם הופך הלולב העליון לצנעה או האתרוג זכבו לונעלה אינו יוצא ’ ״ ‪? P‬‬
‫כדאננר בקוכה ד׳ מ״ב כיון דאגבי׳ נפיק בי׳ אונר אביי כשתפכר‪?.‬‬ ‫י‬
‫ואיסא פרק לולב וערבה ד׳ מ״ה א״ח אר״י משוס רשב״י כל המצות כולו איעך ‪r‬‬
‫יוצא בהם אלא דרך גדילחן שכ׳ עצי שעיס עומדים ופר״ח אי אפיך לולב או לאחדות?‬
‫‪f‬‬ ‫לא נפיק בי' ‪:‬‬
‫א״ר לולב בימין ואתרוג בשמאל מ״ע הכא ג׳ מצות וכו׳ א״ל ר״' לד‪,‬״ן‪5‬‬ ‫ססז(‬
‫מ״ע לא ונברכיכן על כעילת לול‪) 3‬כך איתא בהעתקה שלפני ואולי נ־י״ש הוא^‬ ‫י‬
‫וצ׳־ל אמאי מברכינן על הלולב וכו׳וכמשמע מסופו( א״ל הואיל ובוניכו גבו׳ מכולם ו א״ ק‪.‬‬
‫הרי יש הדק ארוך בעולם• אלא מינו הוא גבו' מכולם תנלך על כל אילני מאשצ׳‪:,‬‬
‫^‬ ‫מני שאר מלך )אפשר שצ״ל כמו שערבה מלך( על כל אילכי קרק וכו׳ ‪:‬‬
‫‪ (HDD‬בפרק לולב הגזול דף ל״ח מי שבא בדרך ואין בידו לולב לכשיככק■';‬
‫מאכילתו מאחר שאין שהות‬
‫‪:‬תו‬ ‫על ‪-‬‬
‫שלחנו וננפקיק‬ ‫‪-‬לביתו יעול‪- -‬‬
‫אבל אס *ש שהות ביום לאחר אכילתו לא יפקיק לא נעל שחריח יעול כין ה ע י ג י ס‬
‫­'־‪^.‬‬ ‫שכל‬ ‫'‬
 ‫‪;:‬מא■‬ ‫ר ו ר ו ח ‪ :‬״ י' ? » < ‪.‬‬ ‫ה ל ט ת לו ל ב‬ ‫מ ע ש ה‬

‫שכל היוס כשר ללולב ולולב דא״ל עיקר מ״ה עבדכן זכר כמקדש ומברכין כל ז׳ ‪-‬‬
‫ימיה לבד משבה דלא ידעיכן בקביעא דירח׳ ומקבלח אשה מיד בכה או מיד ‪ .‬בעלה‬
‫ומחזרה למיס בשבה ובי׳ע מושיפין ובחש״מ מחליפין ‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ v‬לן ‪ 0‬ט ( אר״י אהרוג בשביעי אקיר לאכלו דאיהקלאי כולה יומא ונשמיכי מוהר‬
‫קוכה אפי׳ ‪3‬שמיכי אקור ואכן דעבדיכ! הרי יומא היכא עבדיכן א״א‬ ‫י‬
‫שמיני שפק ש‪3‬יעי אשור האהרוג והקוכה גס השיעי על ק׳ שמיכי אקיר וכן הל׳‬
‫אר״י משמי׳ דרב שמיכי קפק שביעי לקוכה מיהב יהביכן בה ושמיכי לברכה דברוכי‬
‫‪ ,‬לא מברכיכן וכ״ה אר׳׳י אומרים זמן ‪3‬שמיכי של• חג וא״א זמן שמיכי של פקח וכן‬
‫הלכה ההלל והשמחה שמונה שוכה שבעה כיצד גמר מלאכל ביוס השמיכי ש׳‬
‫‪ :‬שביעי מוריד אה תכלים מן המנחה ולמעלה ולא יעבור על בל הושיף ואס ‪ .‬ערב‬
‫לאדם לאכול בשוכה תא'ך יעשה יפשול אוהה ומעלה לה מאכי מיכלא ולא יעביר‬
‫‪.‬‬ ‫על בל הושיף ‪:‬‬ ‫י‬

‫מי ח שין‬ ‫ה ל כו ת‬

‫; הע( ה מקי״ ש במלות א״מ ואין מקדשין אלא בעבעה שאין בה אבן לפי שתכשיס‬
‫א!מדה האבן כמה שוה ויאמרו האבן חשוב ויעעי וישמכו עב האבן‬ ‫‪.‬־‬
‫י ואינו שות כלוס וכ׳ כמקח עעוה לכך מקדשין בלא אבן ומבעלין ה״ה כדי להכניס ‪.‬‬
‫כלה לחופה חופה כמו ויכש הרגמו וחפא שלוקחין מעיל ומרימין על ראש החתן‬
‫‪ ;1‬וכלה שיהא כיכר שהברכות להס ולא לאחר למה מהעכין החהן והכלה עד חצוה‬
‫■־־ שלא יאמר החתן בשכריה עשיתי זאה ע״כ תזכיר רוה המואבי׳ בשעת שכשאת )ופני שלא‬
‫׳'•יאמר לא ידעתי שהיה׳ מואבי׳‪ .‬כלה בלא ברכה אשורה לבעלה ככדת תימא למת‬
‫ד־ הזכיר כדה יותר ונד״א אלא מת כדת יש לת היתר לאחר עבילהת אף כלת יש לה‬
‫;‪;.‬היסר בשעה כשואין‪ .‬ברכה חתכים ’ בעשרת וחתן מן המכין ומשמחין לפכי‪.‬חתן וכלה‬
‫■;‪,‬כל>מי שיהכת משצהס ואיכו משמח עובר בחמשה קולות קול ששון ‪ 1‬קיל שמחת קול‬
‫חחן וקול כלה כו׳ אס ישונח אדס לפכי ח״וכ ולבו לשמיס עוב לו ויקח כיש לברך ברכת חתן‬
‫|יוכלת וישבר החתן הכיש לאחר ברכת כשואין משוס במקום גילת תהא רעדה וכוהגין‬
‫^'■לעשות חיבור לשכי בגדים על ראש החתן וכלה בשעת ברכה כוהגין לכתוב מאה‬
‫׳^ ‪,‬ליערין לעכיות ולעשירות שלא לבייש מי שאין לו תנאי כתובת ככתובה דמי ומעבילין‬
‫‪ X:‬לכלה ליל ד׳ קודם כשואין משוס הא דתכן בתולת כשאת לייס הרביעי בפ׳ בתרא דכדה‬
‫‪5‬־; ד׳ ק״ד כדת בין בזמכת בין שלא בזמכה לא סעביל אלא בליל ח׳ אבל אס ־מתיראיס‬
‫‪.‬געפכי הגכביס ומפכי הלישעיס תעביל ליום ח׳ ואיכה צריכת להמתין לצאת הכוכבים‬
‫ד‪;:‬ויכולה לעבול שמיך לשקיעת החמה ותראה העובלת מי יפגע לה בעבילתת אס היא‬
‫;^צמה ויראת ד׳ ויהי׳ האיש עס אשתו בתח״ן לשין תחיכה אז יהי׳ ד׳ בין‪ ,‬שכיהס‬
‫**ומשתתף עם האיש והאשה שם יה׳ שבו ברא עולונו דכתיב כי ביה ד׳ צור עולמים‪:‬‬
‫‪ #‬ה ע א ( בס׳ בתרא דכדה ד׳ ס״ו אמריכן א״ר הבעות לנשא וכתפיישת צייכה‬
‫לישב שבעה כקייס משוס שהאשת מתאוה ומחמת ‪.‬תאוה רואה דס‬
‫^כחרדל וקימ״ל כדר״ז דאמר בנוח ישראל החמירו על עצמן שאפי׳ עיפת דס כחרדל‬
‫ל‪:‬תתא' יושבת עליו‪,‬ז׳ כקייס הלכך כשאומר לאשה בין גדולה ובין קעכה לעשות‬
‫^^ל^ואין וכתרצת בדבר צריכה לישב ז׳ כקייס מיום שכתפיישה וא״ל ליבכת את עצמת‬
‫אשירה‬ ‫‪.‬‬
 ‫רומח‬ ‫הלנית'ק־דישיז‬ ‫מעשה‬ ‫מב‬
‫אקורת לשמש עד שיכלו כקייס בלבישח בגדים יפיס וקדין לבן‪,‬ובבדק־ נכל יוס‪§^:/‬‬
‫שמרה ז׳ כקייס ^קודס שיגע בה‬ ‫מעב(חתן צריך לישאל לילה אס‬
‫ח‪ 3‬דדה׳‪.‬ן‬ ‫• אמרה שהורה אכי מוסר ליבעל אפי׳ בשבח*אנ ‪ 3‬פ שעושה‬ ‫י‬
‫כדאיס׳ בכסובוס ‪ h‬ז׳ ר״א שרי למיבעל בהילסא גשבה ור״ז גופי׳ בעל בחולה ^‬
‫בשבת דקימ״ל כשמואל דאמר פרצה דחוקה מוחר ליככש בה בשבח אע״פ שמש״ר^‬
‫צרורות ואע״פ שרואה בתוך הבעילה ■דס דס בתולת התרת תורה כדאמר גש׳־׳ייעת•^?‬
‫חולין אשר לכו דס כדה התיר לכו דס בתיליס ואמריכן בפ׳ בתרא דכדה י ' ע״ ^ ?‬
‫ר‪ 3‬ושמואל דאמרי תרוויהו ת׳ בועל בעילה מצות ופולש ע"כ תחסן בועל בעילר^^)‬
‫א׳ ופי׳ מיד דהלכת הגיע זמכת לראות כגון בת י״‪ 3‬שכת ויוס א׳ בין ראתה ‪f ' p‬‬
‫שלא לאתה פולש מיד אבל רבנו שלמת וכל תגאוכיס פשקו אפיי לא תגיע זמכה‪1-‬ו‬
‫לראות בועל בעילת מצוה ופולש מדרבותיכו שכמנו שחס דבועל בעילת מצות ועיז;‪1‬‬
‫ול׳ וש' דאמלי תרווי׳ ור״י ור״ל דאמלו שתס בועל בעילת מצות ופי׳ שסס תיכורןת>■‬
‫היא אפי׳ לא תגיע זמכת ללאות משוס דא״א לחבולה בלא דס וכן לג^ אומד^‪-‬‬
‫תבעוה ליכשא וכתפייחת צליכה ל'ש‪ 3‬שבעת כקיןס בין גיולת ובין קכיכת ‪:‬‬
‫מה ששובלין לכלה‪ .‬ליל ד׳ קודס הכשואין משוס דתכן בתולת כשאח ל*וס?‬
‫‪ .‬־ הלביעי וכתגו לתשבילת ליל ד׳ קודס תכשואין משוס תא דסנן‬ ‫■‬
‫ככך^^‬ ‫)נוחל ליגע בה אבל קודס לכן תכי׳ כלת בלא בלכה אשולה לבעלת‬
‫ולאחר שחתן בועל פורש מיד והיא מותרת כלבן עצמה בבגדים כאיס‬
‫הדמיס אך מיוס שהיא לובשת בגדים כאיס כקרא ימי לבוכה ומוכת ז׳ כקייס קוך ‪:^0‬‬
‫שהשביל וכל אותן הימיס הוא שיכב בחדר שהיא שוכבת זה במשה לבד הו במשה לבד?‬
‫מאחר שבעל אין יצרו תקפו עליו עד שתשביל במקות של ארבעיס שאת רחעהר^■‬
‫כעל ל ‪%‬‬ ‫ואס ראתה ידם ועודה בבית אבי׳ ועדיין לא כלו ז׳ כקייס מאחר‬
‫האמיכו חכמיס לחתן לישן באותו חדר שהכלה ישיכה בו כי לבו מלא תאוה‬
‫ישכב עמה כדאמל בליש כתובות ד׳ ד׳ פילשה כדה הוא ישן בין האנשיס‬
‫י"’‬ ‫ישיכה בין ׳הנשים•‬
‫אבל בעל אשתו 'שיכה עמו ובאבילות אמריכן הרי שהי׳ שבחו שבוח ופתו‬
‫ומיס על בשר ויין מזוג מלת אביו של חתן או אמה של כלה מכנישין את‬
‫לחדל ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצות ופולש וכל אותן הימיס &‬
‫הוא ישן בין האכשיס והיא ישיכת בין הנשים מפני שהקילו לעשולז‬
‫החמילו לחתן אפי׳ בעל שישן בחדל אחל אבל בשאל אבילות מוסל לישן בחדרה ‪t :‬‬
‫בשבועות ד׳ ׳״ח ותזהלתס אח ב״י משומאתס מכאן אל״ה אז ת לה‬ ‫מעד(‬
‫עיכה־&‬ ‫שיפלשו )לנשותיהן שמוך לוושת׳ ומלה א״ל עוכ^‬ ‫י‬
‫או יוס או לילה אר״י משוס לשב״י כל מי שאיכו פולש מאשתו קמיך לוישת׳ אפי‪[|»,‬‬
‫הווין לי׳ בכיס כבכי אתלן מתיס דכתיב ותזתרחס את ב״י כו׳ ושמוך לי׳ אחרי‬
‫ב״א אר״ח בר״א כל הפו׳ מאשתו שמוך לוושת׳ ה״ל בכיס זכרים שכ׳ להבדיל■ בי (|‬
‫הקודש ובין החול ובין העמא ובין העהולישלליך לי׳ אשה כי תזריע וילדה זכל ליכ״ל א מ מ|‬
‫הווין לי׳ בכיס שראוין להורות שכ׳ להבדיל ולהורות ופי׳ עוכת אס מכתג ה א ^ ^ ^‬
‫לראות ביוס בין בתחילתו בין בשופו כל הלילה שלי אשור לשמש ואשור כל תיוס לשמש אע״')^א‬
‫שלא תראה כ״א בשלף היוס וכן אס מכתגה לראות בלילה אפי׳ בשוף הלילה אשל לשמש אפ?‪1‬‬
‫אד‪.‬ס‬ ‫בתחילת הלילה אבל יום שלפכיו מותר ותא דאולר ריב״ל ביבמות י*‬
‫‪•,‬‬ ‫לפקוד‬
‫מג‬ ‫רומח‬ ‫ד׳ קידושין‬ ‫מעשה‬
‫‪-‬י לפקוד אח אשחו נשעה שיוצא לדרך אר״י לא נצרכה אלא קמוך לווססה היינו‬
‫והיא משחוקקס גיל בעלה כשיוצאלדרך‬ ‫רים עוביס בלא חשמיש הואיל שרוצה לצאח‬
‫י כדאי׳ נ פי ק בהרא דעירובין ד׳ ק׳ ובשילה• ע״ז ר> ע״ה עונה שאמרו אויום או‬
‫לילה כדרך שאמרו בעהרות כך אמרו ביי״נ וא״ל ראתה בעונתה מותרח לשמש‬
‫ואמריכן בנדה ד' ק״ג היתה למודה •לראות' עם הנץ החמה איכה אקורה אלא עם‬
‫ה ק החמת רי״א כל היום שלה והכי פרי׳ אם רגילה לראות מתחילת היום משמרת‬
‫ופורשת מבעלת כל אותו היוס ואיכה משמרת ‪p‬ו‪ q‬הלילה הקמוך לתחילת היום‬
‫י ואם רגילה לראות בלילה משמרת כל אותה הלילה וא״ל לשמור שוף היום לתחילת‬
‫היום דקקבר ר״י ככיקת היום גורם וככיקת הלילה גורם ‪,‬כדאמרינן התם תנא חדא‬
‫‪ .‬ר״י אוקר לפני ווקתה עוג' א׳ ומתיר׳ לאחר ווק׳ מיד א״ל ראתה ות״א אוקרת לאחר ווקת׳‬
‫‪ .‬ומתיר׳ לפני ווקת׳ ול״ק‪-‬הא דתנא מותרת לפני וושתה דרגילא למיחזי בתחילת יומא והא דתכי׳‬
‫אקורה לפני וושתה דרגילת למחזי בקוף לילה דקקבר ר׳;י מי שווקתת בלילה אפי׳‬
‫בקופו אשורה כל הלילה ואם וושתה בשוף ביום אפי׳ נקופו אשורה כל היום א״ר‬
‫הלכה כר״י‪ .‬תגיע שעת ווקתה ולא ראתה ושמרת עונת עהורת לבעלה מכאן ואילך‬
‫מאחר שהיא בחזקת עהורה א״צ שתדגר )עצמה( בשעת שבא בעלה לשמש דתכי׳‬
‫■ החמרין והפועלין והבאים מבית האבל ומבית המשתה משמשין עם נשותיהן ודווקא'‬
‫כשהניחן בחזקת כיתרת אבל הניחן בחזקת שתן עמאוח לא ישמשו עם נשותיהן עד‬
‫־ שיאמרו להן עהורות אנחנו ל י״ב ואמרינן התם דלבעלת א״צ־ בדיקה אבל צריך‬
‫לשי(לה שמוך לו ושתה ‪:‬‬
‫והשחור וכקרן‬ ‫ב פ׳ כל היד ד' י״ט הדמים טמאיםבאשת האדום‬ ‫העה(‬
‫• ‪ .‬כרכום וכמימי אדמת וכמזוג ואנן קימ״ל כר״ז בנות ישראנ החמירו‬ ‫י'‬
‫‪ .‬על עצמן אפי׳ רואות טפת דם כחרדל יושבת ז׳ נקיים וכגון שמרגשת אבל‪ .‬כמימי‬
‫צלי והירוק כשירה בפ׳ הרואה ד׳ נ״ז הרואה כתם כנגד בית התורפה על עקיבה‬
‫י ‪ ,‬ועל ראש גדלת טמאה ועל שוקה מבפנים ועל פרשותי' מבפנים טמאה ועל הצדדין‬
‫‪ .‬מכאן ומכאן טהורה על בית יד של חלוקת והגיע לבית התורפה טמאת וא״ל‬
‫‪ -‬טהורה נונצא דם על בגדת ונאחר שלא הרגישה תולה בכ״ד שיכולת לתלות הרגה‬
‫; כנת או כתעשקה בדם בהמה או עוף או ישבת בצד המעשקין בהן או שיש לה מכה‪,‬שיוצא‬
‫^‪,‬מהן דם או בבנה או בבעלת א״ל הרגישה טהורה אבל כשהרגישה אפי׳ טיפת דס‬
‫‪;:‬כחרדל אפי׳ בבית החיצון שלא יצא לחון טמאת דכתיב בבשרה עד שנתן תחת הכר‬
‫\ פי' בגד שתקנח בו ונמצא עליו דם אם עגול טהורה ואם משוך טמאה ואמריכן ד׳‬
‫נ״ד בדקו בעד הבדוק לה וטחתת בירכת ולמחר נמצא עליו דם טמאת וכן‪ .‬הלכת‬
‫^' כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת חרשת שוטה שומא ושנטרפה דעתה פיקחות‬
‫פי׳ חכמות מתקנות אותה ובודקת בבגד פשתן ישן או בצמר גפן ומכנשת באותו‬
‫'^‪,‬מקוס בכל פינות בחורין בכל כותלין כך תבדוק עד שתפשוק ראייתה וכשפושקת‬
‫בנות כותים‬ ‫דאמרינן ד׳ ל״א‬ ‫>־‪.‬אין למנות יוס שפושקות בו למנין ז׳ נקיים‬
‫^'‪.‬טמאות מעריקתן מפני שיוס שפושקות בו שופרת ל״ז נקיים והוא נדה לפי שנחשר‬
‫א׳ ואחר שפושקות רוחצות יונלבנות בגדים נאים ושדיניס לבינס וצריכת לבדוק‬
‫;;בכל יום ולילה‪.‬פן ת ר א ה'ד ס כחרדל ואם אינו רוחצות בפני׳ למטה ולובשות בגדים‬
‫מיוס שפושקות ‪:‬‬ ‫לבכ?ס די לה ושופרת‬
‫‪ 01‬מיום ראייתה עד שתטביל לא תאכל עם בעלת כדאית׳ בשבת ‪ ■,‬פ״ק ד׳‬
‫י״ג‬ ‫״‬
 ‫רומח‬ ‫הלכות קידושין‬ ‫מעשה‬ ‫מד‬
‫י״ג לא יאכל הזב עס הזבה ולפכי הרגל עבירה כ״ש נוהור עס הזבה צריך הרחקה§'‬
‫ואקור אפי׳ בימי ליבונה שיכרו סקפו עליו יוסר משהיא בימי ראייסה ע״כ צרי^■‬
‫ארס לשמור מאשהו שלא יגע בה אפי׳ באבצע הקגינה אפי׳ בימי ליבונה‬
‫הסס )לעשה בהלמיד א׳ שקרא ושנה ושימוש ס״ח ^'׳ שלולד ברייהוס־ הרבת ומ'ק ‪5‬‬
‫בחצי ימיו כו׳ פעס א׳ נסארחסי אצלה אמרסי לה בימי ליבונה מהו אצלך א מ ד ה ^ן‬
‫לי אכל עולי ושסה עולי וישן צללי בקירוב בשר ולא עלסה ־ על לבו על דערז‬
‫אמרהי לה ברוך המקוס שהרגו שלא נשא פניס להורה דכסיג יאל אשה בכדת^^‬
‫טוללאסה לא הקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עילה דברי ספלוס תי׳ל לא לז קד ‪%‬‬
‫כדאיה׳ מהו אצל׳ )נראה שצ׳ל ובסדר אליהו איתא כמא הבאה נו את הכינן נידך ונגעת‬
‫אפי׳ באצבע קנונה )בתוס׳ הניסהא הביאו ונגעי בך כו׳( ע״כ נענש אוהו סלללוד שאכל ר׳ ש ק ^‬
‫עללה )וכיון( • ם*דע אליהו מפני מה נענש למה הזכיר בברייהא שהה ע ^‪■ :‬‬
‫אלא שאף על תשהי׳ נענש ואבא מורי הריב״ק אוקר לאכול עמה כיללי ליבוכי^צ‬
‫אבל מן השחי׳ אין להחלליר כ״כ דלא יאכל הנן אנל לא ישהה לא הנן ולליהו‬
‫לשחוה בכוק ל‪ 3‬ד ולא ישהה עללה בכוש א‪ :‬וכן נראה לי הקנון שיש איקור‬
‫באכילה אבל אוהו ההלמוד לא נענש אלא על ששכב עמה במניה אע״פ של^ ע ל ה ?‬
‫על לבו לדעה אחרת נענש ‪:‬‬ ‫'‬
‫נדה ששהה בכוק ונשאר בו קצה והלכת לו שאינו שוהה ללללש עמ^^‪-‬‬
‫קבלהי מרבותי להיהר וכן נ״ל מדאמרינן פ' אע״פ ד׳ ש״א כל מלאכך^‘ ‪-‬‬
‫כו׳ חוץ ממזיגת הכוק והצעה^ המעה והרחצה פניו ידיו ורגליו אר״ה הוצע׳ הללני׳ בפניו‬
‫אבל שלא בפניו לית לן בה והצע׳ המט׳ חמור ממזיגת‬
‫הרחצת פניו ידיו ורגליו א״א בשוס ענין אלא בנגיעה ובפניו לכך ‪.‬אשור וג אכי‪>^ 5‬‬
‫ג די ^ ^ן‬ ‫ושתי ליכ׳ קירוב בשר טפי מהוצעת הונטה ומדאמרינן פניו ידיו ורגליו‬
‫הי׳ משמע י דנגיעה אחר שרי דליכ׳ ריצוי אע״ג דבעובדא דאליהו קאונרת נא נ ג ע‬
‫אפי׳ באצבע הקטנה חומרא בעלמא הי׳ מחמיר ע״ע ולכל הפחות בימי ליבונה כ׳‪^ /‬‬
‫ועו ‪%‬‬ ‫שאין צריך לפי ההלכה להחמיר בנגיעת ואפי׳ בימי נדות אלולי שנהני‬
‫ותמח)‪'•^»5‬‬ ‫להחזיק ולעשות שייג ואזניס לשמוע שאין להתיר משוס דאתי למטעי‬
‫‪Ev * .‬‬ ‫תבא עליו ברכת אבי העזרי ‪:‬‬
‫ומהא דתני׳ תדות בנדתת זקיניס הראשונים אונרו שלא תכחול ולא תתק׳‪-‬ן*^‪| 1‬‬ ‫מעח(‬
‫בבגדי צבעונין עד שבא ר״ע ולומד א״כ אהה מגנ׳ על‬
‫ומגרשה אלא מת״ל והדות בנדתה עד שהבוא במיס אלונא שכל דין נדת על’ ׳‬

‫נקיים מדם ומצאתי בשאלתוה דרב אחאי נדת אשורה ל׳ למיכל אפתורא דגברא‬
‫א רל ‪^ 3‬‬ ‫י כיוצא בו נא יאכל הזב עס הזבה מפני כו׳ ורבינו שלמת אשור לישב על‬
‫שהיא ישבות עלי׳ ואשור לקבל הבעל מידת או ליחן לידת ונפתח או כל דבר‬
‫יגע בת וכל המרחיק תע״ב ואפי׳ בימי ליבונה צריך ליזהר שלא• ליתן לבעלה‬
‫לא כיש ולא קערה ולא הלחס ולא ידבר עמת דברי תפלות פן יבא לידי עב‪-‬ידק ‘ ^‬
‫ל‪.‬עט( בנדרים ד׳ כ׳ ר״א בר״י אוונר כל הצופה בנשים שוף בא ליי’ ננייי ה *;‬
‫וכל הונתתכל בעקובה של אשת הוין לי׳ בניס שאינם מהוגנים‬ ‫‪I‬‬
‫‪tih‬‬ ‫ובאשתי ניי' ייי’‬
‫בדר׳ כדאמר ריב״ל עקיבה שאמרו כ״מ הטנופת שהוא מכוון כנגד העקב ׳ ■'צ|‬
‫ק־( ■‬
 ‫‪r. "-•i‬‬

‫מה‬ ‫רומח‬ ‫הלמת קידישיז‬ ‫מעשה‬

‫^ ד^( מצאתי ‪p3‬׳ יראיס פולנוותש״ז רואה הוי בנדה ד׳ מ״‪ 3‬לכן אשה‬
‫ששמשה עס בעלה וראהה בו ביוס ושפעה שלושה ימ*ס' שי״ל‬ ‫‪ -‬י‬
‫ביוד זיבה קיימא והאידכא ק*מ״ל דמחדקנן לכילהו בקפק דבות בנדה ד׳ ש״ז‬
‫וק־מ״ל כרבנן דק״ל בשבה ד׳ פ״ו ש־כולה להזדע עד שש־ עונות שלמוס הלכך‬
‫עדיין א*כו משריה וקוסרוח דו׳‬ ‫‪ :‬לאחר פקיקתה •וס א׳ ^נראה שצ״ל ג׳( לקפירהה‬
‫; עונות שלימוה בעינן דא״ר בפ׳ יוצא דופן משמשס כל ג׳ ימים אשור־ לאכול בסרומה א״א‬
‫שלא תפליע לכך אס שמשה ליל א׳ וראחה מיד ופשקה יוס ג׳ צריך לזהר אס‬
‫ג׳ או ליל ד' היאשוהרס דפ׳ יוצא דופן שלקא‬ ‫^ ספליע זרע בלא דס יוס‬
‫שמעת׳ דפולעת ש״ז רואה‪ ,‬היי וקאמר שס דכ״’נ לישסור ולעמא במשהו וכו׳ אבל‬
‫יום ד׳ כשיעבור ו׳ עונות שלימוח אינה שוהרה ז׳ נקיים א״ל בראייה דס אפי׳ כחרדל ‪:‬‬
‫ה א ש ה נאמנת כשפירהה דאמרינן בכתובות פ׳ המדיר ד׳ ע״ב ושפרה‬ ‫‪ £ 5‬א(‬
‫לה לעצמה מלמד שהאשה שופרות לעצמה והאשה צריכה‬ ‫■י‬
‫‪ ,‬לרחוץ בחמין קודס שתכיביל כדאית׳ פ׳ בתרא דנדה ד׳ ש״ז בעובדא דדביתהו דריש‬
‫; גלות׳ דאיקוכי ואזיל ר״נ לפיושה וא״ל מה איתיה השתא תשגי אייתי למחר וידע מה‬
‫;’ י קאמרה לי׳ אמר לה דודי חשרת עבדי חשרת פי׳ לכי עבדיס ויורות חשריס לך‬
‫‪,‬שאינך יכולה לרחוץ ואמרינן התם וה׳ אשה חופפת ביום ועובלת בלילה וה׳ אשה‬
‫יי'לא תחוך אלאנליל׳ קשיא הילכת׳ אהילכתא לא קשה הא דאפשר הא דלא אפשר ואמרינן‬
‫׳ אשה חופפות ‪3‬ע״ש וגיובלות ליל ‪3‬׳ אס ב׳־ימיס עוביס של ר״ה חל יוס א׳ וייס‬
‫' ב׳ וחפיפה היא בראש ובגוף הילכך צריך אשה לפייש ‪3‬אשה ולרחוץ עצמה לראות שלא‬
‫‪ .‬יהא חציצה בגופה וצריכה לחתוך צפרניס ינשוס שהסיע חוצץ אבל משוס שהצפרניס‬
‫‪ ,‬גדוליס יותר מדאי אינס חוצצים שהרי השערות שהס גדוליס ועתידיס לגלוח השערות‬
‫אעפ״כ איכס חוצצים בפני הסבילה וה״נ גבי צפרניס אינס חוצציס ובלבד שאין גייס תחתיהס ‪:‬‬
‫ש ם א״י אשה לא תחוף לא בכתר ולא באהל ולא תחוף במיס‬ ‫‪{!3 S P‬‬
‫קריס אלא במיס חמין •ואפי׳ בחמת חמה וא״רלעו׳ ילמוד בתוך ביתו שתהא‬ ‫'־ י‬
‫‪ -‬אשת מדיחה קמסי׳ במיס אע״פ שא״צ לביא׳ מיס ולנקר שיני׳ מעשת ‪3‬שפחתו של‬
‫;‪,‬ר‪ ’3‬שסבלה ונמצא עצס ‪3‬ין שיני׳ והצריכה רבי סבי‪.‬לה אחרת וא״ר סבלת ונמצא‬
‫ן• עלי׳ דבר חוצץ אס שמוך לחפיפה סבלה א׳־צ לחזור ולסבול אבל אס לאחר חפיפת‬
‫;‪.‬׳ שהת׳ וסבלה צריכת לחזור ולסבול ולא תסביל בנמל כי ידבק בה הסיס אע״ג דליכ׳ כדשלקא‬
‫^׳ ׳שמא המיס העבירה א״ר ב״א תאי ריבדא דכושילתא כשמזקינן גדל עליו עור עד‬
‫■‪.‬תלתא יומא לא חייצי מכאן‪.‬ואילך חייל' וא״ש כחול שבעין אינו חוצן על גב העין‬
‫•'חוצץ פתחה עינ׳ ביותר או ענמה ע*כ׳ ביות־ לא עלת׳ להש סבילה וצריכה ליזהר בזה ואם הי׳‬
‫; שערו׳ קשירות א׳ א׳ או ב׳ ב׳ חוצצת אם כל הראש קשור כך או רובו אפי׳ אינו מקפיד או מיעו׳‬
‫'שמקפיד ואריב״ל אשה לאתסביל אלא דרך גדילת׳ כדרך תילוכ׳ וכמכיק׳ את בכי׳ בדדי׳‬
‫ל והאיש כמושק וכעודר וצריכה לסבול בפעס א׳ דא׳ בת״כ בפ׳ אמור ורחץ את בשרו‬
‫‪ j‬במיס יכול אבר אבר ת״ל ובא השמש וסתר מה ביאת שמש כולו כא׳ אף ביאתו במיס‬
‫‪/‬כולו־ כא׳ וצריכה להשתין קודם טבילת וחונוין שבראשה חוצצין כדאמר בשבת פ׳‬
‫‘׳לבמה אשה יוצאת ד׳ נ״ז ולא ברציעות שבראשה ולא תסביל ‪ .‬בתס עד שתרפס‬
‫‪;:‬ותפרידס ממכת או סבעת מן היד אבל בחלוקה אי שדין שבידה ‪,‬אעה( יכולת לסבול‬
‫■ןכדאמריכן אשת מערמת וסובלות בבגדים בתישפתא נתנה שערה בפי׳ כפתה ידי׳‬
‫'^קרלה שפתות׳ כאני לא סבלה אחזה באדס ובכלים ’ סמאיס אילו חוצצין באדס חוסי‬
‫צמר‬ ‫•‬ ‫^‬
‫‪.2:‬‬
‫רומח‬ ‫ד‪,‬למת קיתשיו‬ ‫מעשה‬ ‫מר‬
‫צמר וחונוי פשתן ורציעות שבראש הבכות וצואה שתחח הנפרכיס וה‪:‬ןונן היוצרים הדס';■^‬
‫‪|4‬‬ ‫והחלב והדיו יבש‬
‫‪ (^£ 5‬בם׳ בתרא דע״ז דף ע״ה אך בימי כדה יהחשא וניס שהכרה נוונלח בהם ומרה‬
‫■‬
‫ארבעים קאה בסוקפהא אין בין זב לזבה אלא שהזב שעין ביאס מיס חיים וז ‪ 3‬ה ? ‪6‬‬
‫איכה שעיכה ביאס מ״ח שיעור ארבעים שאה שיערו חכמים שהוא מיס שכל גופו '‪%‬‬
‫עולה בהם אם היו בכלי מלא של אונה על אונה במס שלש אמוס כונידס האדס‬
‫וה״מ שבונקוס א׳ הוניס מכוכשין ויכוליןלעלוס בהם אבל אם הודם ונפוזרוסוהולכוס הכה‬
‫והכה ואין עונוקוס המיס שכל בשרו אין עולה בהם אע״פ ש*ש בונקוה יוסר מיד‬
‫‪0‬‬ ‫קאה ושבלו באוסן המיס לא עלסה הטבילה‬
‫מ פ ד( בת״כ וונקוה מיס יהי' שהור יכול אפי׳ מילא וניס בכסף ועשה מקרה ׳‪.‬ג*י‬
‫ס״ל ונעיין ובור ונקוה וניס מה מעיין בידי שמיס אף מקוה ביד שמיס‬
‫אי׳ מה ונעיין משהר בכ״ש וונשהר בזחילסו ומקוה בונ׳ שאה ובונקוס האשבור ‪! t n‬׳‬
‫וונקוה שאין בו שיעור קיונ״ל בונש׳ שבס ד׳ ש״ו שלש לוגן מיס שאובין פוקלין■■■‪{y‬‬
‫אח הונקוה ‪ .‬אבל יש בו שיעור סנן יש בו מ׳ שאה ונונלא בכסף וכוסן לסוכו ו ד ס‬
‫ואס אין במקוה מ׳ שאה והמשיך וניס בקרקע שונשפשיף בונקוה והשלימו כשד‬
‫שהונשיכוה שהורה ליכוד ;‪ty‬‬ ‫כדאמריכן בסונורה ד' י״ב כי אחא ר״ד אמר שאיבה‬
‫שחקקו ולנשוף קבע פישל אח המקוה קבעו וצבקוף חקקו כשר ובציכור שיש בו■‘ ‪S‬‬
‫בית קיבל בונקוס א׳ וסו אונריכן שס בחמורה ראב״י אמר כ״א שאה וני גשמיס‬
‫מים ימלא בכתף י״ש שאה ופותקין לונקוה והס שהורין !‬
‫‪•r.‬‬
‫‪iy‬‬ ‫הלכות טבילה‬
‫בם' בחרא דכדה ד ש״ז אר״י כדה בין בזונכה בין שלא בזמכה לא ‪-‬״ג•■‪.‬‬ ‫מפה(‬
‫לילך בלילה‬ ‫קככה‬ ‫סשביל אלא בליצה ונפכי קרך בתה אבל אס‬ ‫י‬
‫‪‘fjfnKi‬‬ ‫ונפכי הגכביס תשביל ביוס ח׳ אע״ג דסכן כדה ויולדת שבילחן בלילה אתקין‬
‫בכרש לשבול ביוונא דסמכיא משוס אריוסא ר״א ב״י ונפכי גכבי ואונריכן במש׳ ביצת צלן‪.‬‬
‫ד׳ י״ח משבילין אס הכל ונלפכי השבת ואדס אפי׳ בשבת ואונריכן כל חייבי שביל ח‬
‫שובלין כדרכן בין בש״ב בין ביו״הכ ואמריכן בכדה שס א״ל ר״פ לרבא ולאביי׳ ונכדי‬
‫האידכא שפק זבות שוויכהו רבכן לישבלו ביוומא דשבעה א״ל משוס דר״ש דאונר ואחר ;;‪k‬‬
‫חשהר אחר מעשה חשהר אבל אמרו חכוניס אשור לעשות כן שמא סבא לי ד שפק ע‪/‬‬
‫שמא תבעל לאר;ר שבילת׳ מיד וחרא׳ אחר שתבעל ותשסר כל ונה שלפכיו וכונצ' שבעל כדה למפדע ‪kt.‬‬
‫הלכך לא תשביל אלא שוניך לשקיעת החונה אבל בלילה ח׳ ממש איכה צריך צאת הכובני ס ‪S‬‬
‫ויכולת לשכול שמוך לשקיעת החונה דליכ׳לוניחש הואיל ומחשיך ובא ואונר׳בונל ש ב ח ע; ^‪:‬‬
‫כ״כ הרי שה'* שס כתוב על בשרו לא ירחץ ולא ישוך ולא יעמוד בונקוס הכוניפת‬
‫כזדמכת• לו שבילה של ונצוה כורך עלי׳ גמי או שרמנויט ‪ .‬י י י י ונוי^ל י’"א ל ע ר ל ס‪^ ,‬‬
‫יורד ושובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף וונשקיכן בהא קונפלגי רבנן שברי שבילה ; ‪y‬‬
‫בזמכ׳איכ׳ מלו׳ ור״י שוב׳ שבי׳בזע׳ מצו׳ ובמגיל׳ ד׳ כ׳ אונריכן דאיתקש)סס אית׳ דאיתקש נובילה־‪;:‬־(;‬
‫להזאה וכן צ״ל כאן( הזאה לשבילת דכתיבוחשאוביוסהשביעי ירחוץ ושהר וחכי׳ בשפרי אס ק די נ ה' ^‬
‫טבילה להזאה לא יצא דכתיב וחשאו ביוס השביעי ואח״כ ‪v‬רחוץ ושהר וחב'׳ יהזי^^^‪1‬‬
‫על הטמא ביום השלישי וביום השביעי א״ל אלא שביעי שמיכי חשיעי עשירי מרן ת״ל ‪kf‬‬
‫‪V-',‬‬ ‫וחליאו‬ ‫‪-‬‬
 ‫מז‬ ‫דו מה‬ ‫הלכות טבילה‬ ‫מעשה‬
‫וחעאו מ״מ ואשה שאיחרה נובילה יכולת לעביל כשמיני א־ נובילה בזמנה יוסר מלוה‬
‫דאץ לשהות מצות טבילה ‪1‬קימ״ל בשילהי יומא ובתענית ד׳ י״ג כל חייבי טבילת‬
‫טוכלין כדרכן בין ביו״הכ בין בט׳ באב ואמרינן כשבת ר׳ נ״ה גבי בני עלי מתוך‬
‫ששהו את קיניהן מעלה עליהם הכתיב כאולו שכבום נמצא שאין לדחות לילה א׳‬
‫ואמרינן במדרש אמר הקב״ה למשה כמה נפשות אובדות בלילה שתוקפת ותני׳ נשים‬
‫טובלות בזמנן אפי׳ אין בעליהן עמתם ‪:‬‬
‫בס׳ המוקציעות היכא דטבלת ופגעת כלב אם היתה חכמת ויש לה‬
‫יראח שונים לא תניח לבעלת לשמש עמת באותה לילה עד שתחזור‬ ‫*‬
‫ותטבול פעם שניח שלא יעמדו מולנה בניס מכוערים אס חזרה ופגעת בעם הארץ‬
‫לא תשולש עד שתטבול ומעשה כר' אל^שע כהן גדול שלא הי׳ בניו מתקיימין נכנק‬
‫לפני הקב״ת ואמר רבש״ע ולפני ולה יש לצדיקים בניס ולי אין בניס א״ל ולפני‬
‫שכוהגין בטהרה בשעת שמשמשין מטותיהן תלך ותרצה הדברים לפני אשתו וקיבלת‬
‫עלי׳ לעשות כך פעם אחת ירדה לטביל׳ ופגע בת ולצרי חזר וטבלה ופגעה כשני׳ חמור‬
‫כשלישית גולל ברביעית ערוד בחמישית ערל כשישית כלב כשביעית חזיר כשמינית‬
‫קוק בתשיעית ע׳׳ה בעשירית פגע בה *שולעאל לקוך נכמרו רחמיו של תקב״ה‬
‫ואמר לולט״ט שר הפנים עד מתי צדיקים הללו מצטערים רד ועלה לפני‬
‫צדקת זו כדי שתתעברה בזו הלילה ותעוליד בן צדיק וקדוש וטהור מיד ירד מט״ט‪.‬‬
‫מט״ט כבר בא‬ ‫ש״ה וישב על פתח ולקות וראת׳ אותו וחזרת א״ל אל תראו שאני‬
‫עלבונך לפני תקב״ה והוא שיגרני אצלך וליד שמחת והלכת ושימשה עם בעלת‬
‫ונסעבר־ את ר׳ ישמעאל והי׳ דיוקני׳ דומה למט״ט ולה עשת מט״ט נעשה קנדקי׳‬
‫פי׳ בעל ברית לפיכך כל שעה שהי׳ ר״י מכקש לעלות לולעלה לרקיע הי׳ מזכיר‬
‫את ה' שמקר לו מט״ט ש״ה ועלה לרקיע ‪■ :‬‬ ‫'‬
‫ה פ ז ( בברכות ד׳ כ׳ ר״ג הי׳ יתיכ על שערי טבי׳ והי׳ מגמר להו ה׳ טבילת א״ל‬
‫לא דחיל מר וליצ־׳תר א״ל דוליין באפי כקאקי חיוורי ר״י הוי‬ ‫; י‬
‫‪-‬יתיב על שערי טבילת שלא יפגע בת כלב או חזיר או חמור וולנהג אשה ההולכת‬
‫;עם חברת׳ שפוגעת לחברתה וליד כשעולה מן הטבילה שלא תפגע לה דבר שאינו‬
‫הגון כולו שכתוב לעיל ‪:‬‬ ‫;‬
‫'לוכ‪ 5‬ח( בחולי[ פ׳ השוחט ד׳ ל״א האשת שנאנקה‪ ,‬וטבלת כדרכה א״ר טהור׳‬
‫לביתה ואקירה לאכול בתרומת ורי״א אף לביתה אינה טהורה‬
‫‘וכן תורינו רבותינו הגאונים דנדה שנפלה מן הגשר בתוך המיס לא עלתה לה‬
‫'טבילה וכן כדת שירדה לתקר בימות החמת ונפלה לולים לא עלתה לה טבילת לפי‬
‫)שלא נתכוונת לטבול הלכך כל חייב* טבילת בעינן כוונת ול״כ מאחר דקימ״ל כר״כ‬
‫לא בעינן כוונה ‪:‬‬
‫) ל פ ט ( בשבועות ד׳ י״ח אמר ר׳ בנימין בר׳ יפת אר״א כל י המקדש עצמו‬
‫בשעת תשוליש הווין לי׳ בנים זכרים שנ״ והייתם קדושים‬ ‫‪.‬‬
‫■‪:‬ט קדוש אני וקולוך לי' א‪1‬קה כי תזריע וילדת זכר וקידוש תשמיש כתתיא דאולריכן‬
‫^^פ״ב דכדת ד׳ ט״ז אר׳׳ח אקיר לאדם לשמש מטתו ביום ואס הי׳ ‪.‬בית אפל מותר‬
‫׳ ות״ח מאפיל בטליתו ומשמש וא'ן לשמש לאור הכר מפכי שבניוככפין אבל פורק קדין‬
‫אקור לשמש כדאית׳‬ ‫;‪,‬לפני הנר או כופ׳ עליו כלי אבל אין לו לפרוש דבר לפני הנר‬
‫בביצה ד׳ כ״ב ‪:‬‬ ‫)־'‪■ -‬‬
‫קל(‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.:I‬‬
 ‫‪.‬רומה‬ ‫הלכות טבילה‬ ‫מעשה‬ ‫מח‬
‫מצ( בנדרים ר’ כ׳ בכים חרשים מפכי מה הרן מפבי שמשפרים איש ואשחו ‪ 3‬ש ע ‪'%‬‬
‫השמיש מדברים אחרים אבל במיל' דחשמיש ל״ל בה ומוהר ואמר״כן^■‬ ‫י‬
‫בפ״ק דחגיגה מגיד לאדם מה שיחו אפי׳ שיחה קלה ש‪’3‬ן א'ש לאשהי מגידין לו‬
‫מי‪-‬חחו שם מגיד לאדם מה שיחו והכ״מ שאיכה צריכה לרצוס אבל צריכה לרצרלז^‬
‫ל״ל בה כדאי' בחגיגה ואמריכן שם בכדרים שאלו את א'ילא שלום מפני מה ב כי ך ^‬
‫יפיפים ביוסר א״ל מפכי שאיכו משפר עמי לא בתחילת הלילה ולא בשו‪ q‬הלילה אלא בחצרס ‪^5‬‬
‫הליל׳ וכשהיא מקפר מגלה שפח ומכשה שפח ודומה כמו שכפאו שד אמרתי לו מ״ע וא״ל כ רן ‪%‬‬
‫שלא אתן עיכי באשה אחרת ומנצא בכי באים לידי ממזרות והא דאמריכן מגלה'י‪:>-‬‬
‫שפח פי׳ השדין שהם מכשין בו או בחלוקה וגלה שפח ויכשכה בגופו והכל לש'׳ ‪§ 0‬‬
‫שיהי׳ זרע שוב וכההיא דכדריםשם ולא תתרו אחרי לבבכם מכאן אר״כ לא ' סן' ‪'€‬‬
‫■‪1 :‬‬ ‫עיכיו בכוש זה וישתה בכוק אחר א׳ רביכ׳ לא כצרכה אפי׳ לשתי כשיו ‪:‬‬
‫בנדה ד' ש״ו ההיא דאת׳ לקמי׳ דר״י דכל אימת דהות קלקא יננו כ' ל ח ^‬ ‫מצא(‬
‫מצות הוי חזיא דמא א״ל שמא דומת עירך עלתה בך לכי והגעכ^נ־‬
‫‪JV‬‬ ‫ע״ג הכהר א״כ תגלי לחברתך ‪:‬‬
‫שם ת״ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשיכה ושכי׳ ושלישית; ‪f‬‬ ‫הצב(‬
‫מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותכשא לאחר כשא׳ לאח׳ וראת׳ דם כברא׳‬
‫משמשת שכי פעמים ושלש ההיא דאתי לקמי׳ דרבי א״ל לאבדן זיל בעתה‬
‫ממכת חררת דס א״ר כתרפאת זו ואשה אחרת באת לפני שמואל א״ל כר״ד‬
‫;ל‬ ‫זיל בעתת ולא כפל מולנה דס אולר אין כת תקכת ;‬
‫בשבועית ד׳ י״ח הי׳ משמש עם הנו־ורה ואולרת ‪.‬כעולאתי ום'׳ )ניד!ל‬ ‫הצג(‬
‫חייב שיציאתו הכאה לו כביאתו אר״ה משולי׳ דרב כועץ צפרכי״ו;^‬
‫'בקרקע עד שיולות האבר אזהרה אם הי׳ משילש עם העהורת ואמרה כעולאתי דלא־‪;:‬‬
‫לפרוש מיד מכלן א״ק ותהי כדתה עליו אפי׳ בשעת כדתה תהא ע לי אשכיזן ע׳שא ‪'3‬‬
‫ל״ת ולכלן אר׳־פ לא הקרב לא לפריש ׳דכתוב האוולרים קרב אלך לא תגע‬
‫כי קדשתיך ;‬
‫בכתובות ד׳ כ״ב ‪ 3‬ע׳ שמואל ולכי׳ דרב אמרת טולאת אכי וחזדאיל'‬ ‫הצד(‬
‫ואולרה טהור׳אני מהו א״ל אף בזת אם נתכת אמתל׳ כדברי׳ כאמכת^‪:‬‬ ‫■‬ ‫י‬
‫תכא מיכי׳ ארבעין זימכין ודווי לי׳ כמכח בכיקתא ואפ״ת לא עבד שמראלן״‬
‫עובדא בכפשי' שולואל בעי לאזדיקוקי לאתתי׳ א״ל טולאת אכי למחר א׳ ל ט הו ד ה ל‪6‬‬
‫אכי אולר לה אתמול אמית טולאה אכי והיום טהור׳ אכי א״ל אתמול לא‬
‫בחילי פי׳ לא הייתי יכול לשבול התשמיש אזיל א״ל לרב א״ל אף בזו כאמכת וא״עג דכשמואל^;ן‬
‫לא עביד עובדא כן הלכה כרב ואמרינן בפ׳ המדיר מכין לכדה ששופרת ל ע צ מ ה ^ן‬
‫שכ׳ ושפרה לה ואע״ג דקימ״ל ע״א א"כ באישורין היכא דוליתחזק אקורד‪^^-‬ן‬
‫מיהו היא כאמכת אע״פ שראינו הדס כאולכת לוולר טהורה אני כיון דלגיצילה■;^^‬
‫'‪11‬‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬ ‫שייך ה^'‪ P‬יי •‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 5‬צ ד ן ( בס׳ תמוקציעות שאילו מקולי בר חככיכאי י'^‪.-‬‬
‫ש פי ל'; !‬ ‫׳ ככשתא לצלוי ואולר כי פשק דם כדת וטבלה ושני׳ כשותה‬ ‫י‬
‫דוגי למיעל בי ככשתא לצלוי ואמר דלית בת אשלרא דתא בעלי קרי וז‪*3‬ן י צ ת ר ץין‬
‫לעכייז'^‬ ‫לקרות בתורה ולשכות בתלמוד ולהתפלל‪.‬ותא דכתי‪3 3‬הל קייכז‬
‫תרווו׳ וקדשים דאשיר ואל המקדש לא תבא שאיכה מביאה קרבן עד מלאוה ^קיויז דלן'‬
‫דוגתולא‬ ‫ההלכה וכלה ז׳ ימי הלולא ואתתא בז׳ כקיום ויולדות כולי ביומא‬
‫מבלכין‬
 ‫‪■1‬‬
‫‪s‬־&‪•i‬‬

‫מט‬ ‫רוסח‬ ‫הלכות טבילה‬ ‫מעשה‬

‫‪4‬י';‪.‬מנרכן ברכהא דמהולא אע״ג דלא ע‪5‬לה לא שדי כשא דברכהא ושהו לה אר״ח רוק‬
‫|;‪>-‬שרקקה ודרש בעלה עלי׳ או בכי׳ משמאין שה׳ כי ירוק הזב בשהור האישה כשהיא‬
‫‪ c l‬שונאה לא חקצוץ אח צפרכי׳ שונא ידרוש בעלה ‪ ,‬שכפלו על הארץ ושופו ללקוח‬
‫*;שבשחין אר״י לא חישב הכדה עם ב״ב על השלחן ואשור לונלאוח יין להשקוהה‬
‫ויחזרו ב״ב וישחו בה ול״ונ לב״ב דאשור אלא אפי׳ לכ״ע אשור ‪:‬‬
‫ש מ ע תי קוראיס חגר וונליכיס על בכוח ישראל'השובלח אס כככשו‬ ‫? ‪ 1‬מ צו(‬
‫אחר שבילה לונרחץ וכ״כ רביכו שב״ש דלא עלחה לה שבילה‬ ‫י‬
‫״^‪-‬וראייחס מפ״ק דשבח ד׳ י״ד בי״ח דבר שגזרו על הבא ראשו ורובו בונים שאובין‬
‫‪i‬־;•‪ .:‬בתר שבולה משוס שהי׳ אוונריס לא אילו ונשהריס אלא אלי משהרין ורשי׳ פי׳‬
‫ורובו בוניס שאובין בו ביוס שלהשבילה ובעכיותי כ׳ שלא‬ ‫החס הנא ראשו‬
‫!״ילפשול השבילה וקרוב הדבר בעיני שאפי׳ לכתחילה יכולה לרחוץ בתר שבילה‬
‫||‪-‬לאלחר דתהיא גזירה ליתי אלא דגזר שומאה על המיס שאונין שפושלין אדס ששבל‬
‫‪1•::‬׳וכשהר כגר וכן פ׳ רשי׳ משונע מכאן שהאדם עלתה לו שבילה וגזור על האדס‬
‫|‪^ 1‬יק‪3‬ל שוונאה אע״פ שאין משקין משונאין אדס והכ״ונ לפשול אח החרמנה כדתכי׳‬
‫‪1‬ד;‪.‬ואילו פישלין אח התרומה וכא אבל לחילין לא גזור ולבעלה חולין הוא כדאיח׳‬
‫|‪.‬י‪/‬פ״ב דחולין ד׳ ל״א גבי כדה שכאכשה ושבלה ותדע דהא גזור לגבי תרומה כמי‬
‫!]ץעל שהור שכפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מיס שאובים משוס דאי הא לא קיימי‬
‫‪;?^,‬הא ונראה דלהכי כקנו )לעיל סתס גמיס שאובין משוס דלענין הגא ראשו ומגו ל״ש נו׳‬
‫ל‪1‬ננ־׳ל' שצ״ל( לא שייך למימר במיס ונועשין כמו בג׳ לוגין ונניהו דינו א׳ והאי שהור‬
‫‪'^5‬שכפלו כו׳ מיירי בשהור גמור שלא שבל היוס אלא זמן רחוק וכ״מ מפי׳ רשי׳ ואס באכו‬
‫■^;יללננוד מכאן בז״ת א״כ שוס אשה לא תרחוץ אלא בימי שומאתה דהא גזרו על כל שהור‬
‫^׳‘‪:‬אלא ש״מ כדפרי' עיקר וא״ל דהכל מיירי ביוס ששבל אלא דהדר גזרו אפי' בג׳‬
‫|־‪1‬לוגין א׳׳־כ אננאי כקש ‪ 3‬שיפא ושהור כו׳ וברישא ל״ק ושהור הבא כו׳ אלא ש״מ‬
‫;;‪:‬דלבשוף גזור אפי׳ בשהור גינור ל״ונ בנניס שאובין רובא דהיינו שאובין שובא אלא אפי׳‬
‫‪?;-‬והור שכפלו על ראשו ורובו ג׳ לוגין שאובין ע״י נפילה יכולין לשפוך על רובי אפ״ה כפקל‬
‫|מחרמנה ומיהו לחולין ולבעלה מוחרין כדפרי׳ לעיל אבי העזרי )עיין גינרדכי פ״ק‬
‫‪ p h .‬דשגועות שהעתק תחלה צשון זה עד ולגעלה חולין (ונרוקח ס׳ ט׳ אית׳ היסך זה עיי״ש( ‪:‬‬
‫‪ ; 4‬ק צ ז ( בפ״ק דכדה ד׳ ז׳ ר״ח אומר ארבעה כשיס דיין שעתן מעוברוח מנכיקה‬
‫וזקיכה וקשכה וקימ״ל שדונים שלהס כשאר נדות וזבוס בין לז' כקייס בין‬ ‫ד׳•;‪ *-‬י‬
‫^■לשבילה וקיונ״ל בפרק בחרא ד׳ ס״ד בעל ולא ונצא דס ואח״כ בעל ומצא דס שמיאה דאי א’ כ׳‬
‫‪ &f:i‬בתיליס מעיקר׳ הוי אע״ג דכחיב דבר אל ב״י ונ״ונ אפי׳ הגיורות והשפחה והמשוחררת‬
‫אפי׳ בח יוס א' שכשונאה צריכה לישב ז׳ כקייס ‪:‬‬ ‫‪Icl‬‬
‫ש ב ע ת ימיס חהי׳ בכדחה דכתיב בקרא כך דינן אחר אוחן שבע‬ ‫‪ 5‬צ ח(‬
‫באי׳ אחד עשר יוס שבין כדה לכדה שיש לה דין כדה אחרח'‬ ‫'‬
‫ועליהן כתיג ואשה כי תזוב זוב דמה יונים רביס בלא עת כדתה וכתיב וקפרה לה‬
‫| ן‪ 3‬עח ימיס ואחר תשהר ומפרש בפ׳ בחרא דכדה אהכי קרא בי״א יוס שבין כדר‪v‬‬
‫מ’ךה אס ראתה שלשת ימיס רציפים צריכת לשפור שבעה רציפין שלא סהא שומאה‬
‫|מפשקת בכיהס ולעולם לא תתחיל להיות נדה ע ד‪ ,‬שחקפור ז׳ ימיס ׳כקייס‬
‫ואס לא ראתה תשביל‬ ‫שלאחריו‬ ‫יוס‬ ‫'‪ ,:61‬ראתה יום א׳ תשמור‬
‫■‪!55‬יף שנייס ואס ראתה שני ימיס תשמור יוס ג׳ ותשביל ‪3‬קוף■ שלישי‬
‫ושהורה‬
 ‫רומה‬ ‫הלכות טבילה‬ ‫מעשה‬ ‫ג‬
‫וטהורה אבל אס ראתה ג' ימים רציפים צריכה לקפור ז׳ נקיים בלא הפקק ראייג‬
‫בכתייס ואס ראר‪.‬ה יוס א׳ עשר לבדו איכה כריכה שימור יום המחרס אלא מותרח ‪r‬‬
‫באותו ‪ .‬יום לבדו לערב מדאורייס׳ אבל מדרבנן מחמירין ‪ .‬ואס ראחה יום עשירי ‪/‬‬
‫לר״י ‪.‬‬
‫שימור עד״‬
‫בעי ‪?V? jj‬‬
‫לוצט( כל אשה ר\ולדוס זכר טמיאה ז׳ כקייניס אפי״ בלידה יבישהא דכסיג‬
‫אשה כי סז ד ע וילדה זכר ויש לה ל״ג ימיס של דם טוהר ואס;־•'‬ ‫י‬
‫נקיבה סלדאפז׳ בלידה יבשתא טמאה י״ד ימים ייש לה ק״ו ימיס של דס ‪.‬טהור‪£‬‬
‫ומאחר דקימ״ל כר״ז אפי׳ ראתה דם כחרדל יושבות עליו;׳^ז׳ נקיים חישיכן שמאי>‬
‫ראתה קודם הלידה דם בשיפי והוין כזבה מדר״ז והלכך^ בין מפלת בין יולדות ‪I‬‬
‫והוולד של קיימא צריכה לישב ז׳ נקיים וטובלות ומותרת לבעלה >נכאן ולהבאת‬
‫אפי׳ תראה עד שישלמו ארבעים יום לזכר מיום הלידה ובקוף ימי הלידה אפ״‪,‬ז‪,‬‬
‫לא תראה ארבעים יום אקורת לשמש תואיל והוחזיק מעיין פתוח וכמה א״ר עונה‪;.:‬‬
‫כדאית׳ בעי׳פ ד׳ קי״ג וכן י״ד לנקיבה וכשפוקקת ז׳ נקיים מותרת לבעלת כשתטביל•^‬
‫ואח״כ עד שישלמו פ׳ לנקיבה מיום הלידה אקורה לשמש בקוף ימי טוהר כשככנסי'!;‬
‫ימי טומאת אע״פ שאינו רואת וכינת עונת הואיל והמעיין פתוח ואס פקקת לאחי<‬
‫ז׳ לזכר וי״ד לנקיבה וממתכת ז׳ נקייס ולא טבלה ואח״כ ראתה קודם תטבילה‪■-‬‬
‫צריכה ל*שב ז׳ נקיים לאותת ראי׳ וכל דס שתראה קודם ראייתה טמאה כדאית'?‬
‫בפ׳ בנות כותים ד׳ ל״ד דם היולדות שלא טבלת בה־׳א מטננא לח ויבש דבטבילה ‪,‬‬
‫תלה רחמנא והלכה כב״ת שכל התנים טננאיס קודס טבילה וצריכה ז׳ נקיים וטובלת;‬
‫ודם הלידה טנגא וכל היולדות כיולדות בזוב שננא בי״א ימי זובת ראתה טיפח?‬
‫דס קודם לידת שהנשים שלנו )הפק( זבות הן ואמר בפ״ק דנדה ד׳ ז׳ הלכה כר״י‪!/‬‬
‫בארבע וחדא הא דאננר בפי בנות מתיס מנה תשתא ויהא זבה ננעל״ע הרי זו?‬
‫יולדת בזוב דברי׳ ר״א וכן הלכה ילדת זכר ונקיבה טמאה י״ד מנוכה כו' נ • י‬
‫ף( המפלת חתיכה גי] יש דם בין אין דס טננאה כ סי דאמר בפ׳ המפלח;‬
‫בין כך ובין כך טמאה וקימ״ל כרבנן שהמפלת כל דבי שאינו‪:‬‬
‫מצורת אדס אינו וולד ובפ׳ תינוקת ד' ש’ ו אדברי׳ רבא לרב שמואל ודרש קשתה‬
‫שני ימים ולשלישי תפילת תשב שבעת נקיים קקבר א*ן קישוי לכפכייס וא• אפשי‬
‫לפתיחת תקבר ?לא דם הפילה בתוך מ׳ יום בלא דם טהוי״׳ )צ״ע דהא קביל׳ לי‬
‫דא׳׳א לפתוח הקבל בלא דס וצריך לחלוק דבתוך ת׳ לא תיקרי פתיחת הקבר וכמ״ם הישג״י‬
‫בתה״א שי׳׳ל כן ותביא לאי׳ תש׳׳ש לכריתות( )וכן תבואר בשאלתות פ׳ תזריע והלא־׳ש פ׳ המפל׳‬
‫הקשה עליו ולפע׳ל למה שכתוב השאלתות כיון ללא נמול צורתי׳ לוולד לא תופתת שפי ר״ל חו‬
‫יי' יווקא אכל לאחר ה׳ אין לחלק בין גמור צורתו או לא׳לאמרינן לוודאי הי׳ גמור צולה אל‬
‫לאתמוחי איתמח וכל שנפתח הקבל לאתר גמל צורה א״א בלא לס וזה ג״כ לעת לבינו המחבל‬
‫רא( הפילה ^שליא טננאה יד׳ ימים שנימוח הוולד ואין שליא בלא וולד ילדת מל‬
‫בלא שליא ולאחר מנת ימים תפילת שליא טמאת שליא של וו־‬
‫וולד קי’ י‬ ‫ראשון היא כדאית׳ ד׳ כ״ז מעשת ותלוי שליאבוולד כ״ג ימים וה״ננ‬
‫תשליא א'‬ ‫דאיתא בי׳ חיותא דבזז חולין שליא אבל נפללא תלינן דהאי ‪ ,‬הוא‬
‫שליא דהאי נפל איתמח והא שליא דוולר אחרינא הוא ובעי למיתב ימי טומאת ילז‬
‫בתוך ימי טהרה תפילת ימי טומאת איתי לה ימי טהרה ל״ל ואיבדה ימי טח׳‬
‫ותשב לז‬ ‫הלאשלן! הפילה יום מ׳ אינה חוששת לוולד ליום מ״א חוששת לוולד‬
‫;‬ ‫ולכק״בח‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬
‫נא‬ ‫לומח‬ ‫הלכות טבילה‬ ‫מעשה‬
‫;^|לכקיבה ולידה• הפילה ואיכה יודעח אס זכר אס נקיבה שמאה י״ד י ש לה ל״ג י)ד‬
‫ואס חראה אח״ כ דס שמאה )אס ילדה( וולד ראשון נקיבה והשני זכר ונפקי‬
‫‪ g‬מי שמנא‪ :‬וימי שהר־ דשני ועדיין דכקיבה לא מנו מכי נפקי ימי שהרה דזכר‬
‫^'כל דחדא שמאה דהכי׳ בכריהות ד׳ י״ד שלשים יוס ושלשה ימיס חשב יכול בין רליפיס‬
‫‪ .g‬גין מפוזרים ס״ל )יום( מה יוס כולו רלוף אף ל׳יג ימים רציפין ד‪,‬פעה דס מחוך ז׳‬
‫ז׳ או ווחוך י״ד לאחר י״ד או מתוך ‪,‬ל״ג לאחר ל״ג לזכר או מחוך ק״ו‬
‫ק״ו לנק־בה דלא איפשק בין דס שהור לדס שמא אקורה עד שחפשוק ז׳ נקיים‬
‫‪ ,‬דנשיס שפק זבוח ^‪.‬וביולדח בזוב צריכה ז׳ נקיים ואז שובלה ושהורה ;‬

‫הלכות מלה‬ ‫|‬

‫^ | ר ב ( ב ש ב ת ד׳ קכ״ח שושין כל צרכי מילה ‪3‬שבח ר״א אומר אס לא הביא‬
‫כלי מי‪-‬י׳יש מביאו ‪3‬שבח מגולה ובקבנה מכקהו ע״פ עדיס כלל‬
‫ן^אר״ע ’ כל שאפשר לעשותו מע״ש אין דוחה אח השבח פי׳ א״ל הביא איזמל למול‬
‫ך<‪:‬אח התינוק מביאו מגולה־ בפני כל ולהכי מצריך ר״א לגלות משיס חביב מצות‬
‫^;*;^מיזלל על‘ ׳ שבח מכסהו ע״פ עדיס פ־׳ שיעודו שלצורך מילה הוא עושה ולא‬
‫‪ ;'f :‬לשאר חפצים רע״א כללו של דבר מכשירי מילה אין דוחין את השבת הואיל ואפשר‬
‫^ לעשותן מע״ש אבל מילה עצמה דא״א לעשותה מע״ש קודם זמנה דוחה אח השבח‬
‫;‪',*:‬אר״י א״ר הלכה כר״ע שהמילה דוחה אח השבח ולא מכשירין מילה גופי׳ דדלד את‬
‫|ר!הש‪ 3‬ח מכ״ל רי״א אמר קרא ביוס אפי׳ בשבח ויש שאומרין שהיא ה׳ למשה משיכי‬
‫שדכין מג״ש אות אוח גבי שבת כתיב אות אף תכי ‪ .‬גבי מילה כתיב אוח שמלין‬
‫‪ g‬באבח ומקשיכן וותפילין שכתיב בו אות ואין דוחה את השבת ויש שדכין לדורותם‬
‫שבח כתיב לדוריתס ברית עולם וגבי מילה כתיב ימול לכס כל זכר לדורוחס‬ ‫‪'5‬‬
‫להלן יושמע שבת אף תכי משווע אפי׳ ' בשבח וווקשת אפי׳ גדול שהוא בן י״ג‬
‫‪ ^ . 4:‬לדיז‘ שבת דהוא מילה שלא בזמנה יכתיב בי׳ בריח שנ׳ אח בריחי תפר‬
‫§ויוחרז גבי שבת כתיב אוח ברית ודורות וגבי מילת קען כתיב אוח בריח ודורות ודכין‬
‫‪ '%‬יוזו מת להלן אות ברית ודורות שזיא שבח אף כאן אוח ברית ודורות )ישמע‬
‫| ש‪ 3‬ח אבל גבי תפילין ומילת גדול וציצית דלא כתיב בהן אוח בריח ודורות‬
‫‪ 0‬בח גבי מילת גדול כתיב בריח ולא דורות מש״ ה ברית של ערל גדול לא‬
‫^‪:‬ייז* שבח דשלא בזמנה היא וגבי ציצית ותפילין כתיב בהו דורות ולא כתיב בהו‬
‫כל תני לא דחי את השבח ועוד דכחיב במילת וביוס תשמיני‬ ‫?^‪:‬רית הלכך‬
‫וביום אפי׳ בשבת ;‬ ‫‪. ,‬‬
‫ג) "ג( תני אר״ש מצות שקיבלו ישראל בשמחה עושץ עדיין בשמחה כגון מילת‬
‫‪ ,‬דכתיב שש אנכי על אמרותיך על אמירה יחודה שקדמה לשאר אמירת‬ ‫■‬
‫;ואברהם כשמל בנו עשה בשווחה ועשה משחה גדול ביום הגמל)נוניליקן ביום הג׳ מל(‬
‫•^י׳ ביום השמיני ועדיין עושץ ישראל בשמחה מפני שהיא מעידה על ישראל לעולס שהברית‬
‫^יז*קי של ישראל ואין יכולין לתקיר המילה וכשהי׳ דוד רוחץ במרחץ והי׳ ערום‬
‫‪.•;,‬כל• מצוה כשהי׳ רואת במילת נתקררה דעתו אבל שאר מצות אין מוכחות כל שעה‬
‫כגון חפ׳ ומזיזה וציצית ‪:‬‬
‫י ד ( שם ד׳ קל״ג עושין כ״צ מילה בשבח מוהלץ ופורעין ומוצצין ונותכין עלי׳‬
‫אשפלכיש‬
‫'‪51:’■.‬‬

‫רומח‬ ‫הלכות מילה‬ ‫מעשה‬ ‫נב‬

‫אקפלכיח וכמון אס לא שחיק מע״ש לועק כשיכיו וכוחן אס לא טרף ‘*ן ושמן יכתן זה‪%.‬‬
‫כעצמו כו׳ ועושין כ״צ כשנת ואפי׳ צ'לין שאין מעכדן האילה חוזר עליהם כ״ז שלא פי׳‪;;".‬‬
‫מרחיצין אח הקטן כיוס ג' שחל נשכח שה׳ ויהי כיוס השלישי בהיוחס כואניס‪'),‬‬
‫קפק אכדרוגכוק אס זכר או כקיכה או קפק כן ח־ או כן ט' אין מחללין עליהם ‪vj‬‬
‫השכח יוס ג׳ שחל כשכח מזלפין המיס כיד אכל לא ככלי אכל יום ראשון של מילה;‪?,‬‬
‫שחל כשכח מזלפין כדרכו ככלי כולד כ״הש וק׳ אס שכח זמכה וס׳ איכה זמכה^ו!‬
‫אין דוחה השכח דשמא מילה שלא כזמכה ה־א כן שמוכת חדשים אין מחללין עליו ;;‬
‫למולו כשכת שהרי הוא חשוכ כמת ואין מילחו מצוה וא״צ להטיף מונכו דס בריח^^‬
‫קטן נימול לשמוכה לתשעה ולעשרה לאחד עשר ולשכיס עשר לא פחוס ולא יוחרמו‬
‫כיצד כדרכו נימול לשמונה נולד כ״הש נימול לתשעה יו״ט אחר השכת לאחין^‬
‫עשר שני י״ט של ר״ה נימול לשכיס עשר קטן חולה אין מלין אוחו עד שיכריא‬
‫א״ש חלצתו חמת כוחנין לו כל שכעת להכרותו פי׳ חלצתו חונה נשליף החולי וילא מגופו • *‬
‫^* ‪ ( n‬מ ל ר ש ילמדינו פ׳ כא וראה כמת חכיכה מצות מילת לפכי הקכ״ה שחנינה‬
‫יותר משכת ש׳השכת והמילה הי׳ מריכות כיכיתס תשכח אומר כמי שכח‪5,.‬‬
‫הקכ״ה כמעשה כראשית אלא כי והמילה אוננרת כשכילי כרא הקכ״ה את עולמו שכ׳ א״ל ‪y‬‬
‫י א ק לא שמתי כריתי יומס ולילה זהו המילה שהיא‪?-‬‬
‫כחיקו של אדס יוננס ולילה והשכת אוננר אפי' אור של גיהנס שוכח כשכת וא’ן‪V‬‬
‫אנו יודעין איזהו מתס גדולת טון שהגיע מילת כשכת דוחין את השכח מפני ־'‬
‫הננילת אכו יודעין שהמילה חשוכת משבס ‪:‬‬
‫ך*ן( ועוד ראה מנה גדול כחה של מילה שלא■ הכיח אכרהס ננצוה שלא עשה‬
‫שט עקכ אשר שמע אכרתס כקולי ואעפ״כ לא נקרא שלס עד שמל■‬
‫אמר הקכ״ה לאכרתס מכקש אתה להיות שלס כעולס ננול עצמן ותהי׳ ־כקרא תמיס כמוני ;‬
‫שאני נקרא תמיס שכ' הלור תמיס פעלו אף אתה התהלך לפכי והי׳ תמיס אמר‬
‫אכרתס רכש ע למת לא אינרת לי כשהיית* כן עשריס או כן מ' ולא חקרתי )נ״ל‬
‫שצ״ל חעתי( ככל המלות שנ׳ עקכ אשר שמע אכרהס כקולי כו׳ כאותה שעה כפל אברהם‬
‫על פניו לפני הקב״ה שלא הי׳ לו כת לעננוד לפני תקב״ת השכינה והי׳ מלטער '‬
‫אין לקכול המילה אמר לו תקכ״ת למת אתת מלטער אני דכוק כן שכ׳ ואני ז ‪.‬‬
‫ך*!( א מ ר הקב״ה לאברהם כזכות הננילת כנין עתודין לתנלל מדינת של גיהכם‬
‫שאין בני מילת יורדין לגיתנס אלא עריליס ש הס שונאים את המילה‬
‫כדכתיב כי דס שנאת ודם ירדפון ו ט עשו שונ' שפיכות דמים אלא מה שוס‬
‫שפיכת חניס של הברית שנ' לכן הרחיבה שאול נפשה אבל ישראל שהם נימולים‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫אינן ניזוקיס ולא מתיראין מן הגיתנס ‪:‬‬
‫א מ ר הקב״ת לאברהם תקר ערלחן מעלין והי׳ תנניס שהערלה חרפה■‬ ‫^ ל| (‬
‫היא •ומום גדול הוא מכל המומין ועוד כ״ז שאינן נימול אתה מלד‬
‫עיניס וב׳‪.‬‬ ‫עליתם ג׳‬ ‫כ״א על רמ״ג אברים כמנין אכרס ואילו הן שלא תננליכו‬
‫אז ניס וראש הגווי' והוקיף לו ה׳ אברהם והמליכו על רונ״ח אברים בעיניס הרארי‬
‫לו זרעו כי יצחק יצא מטיפת טהורה וזרע ישיאל מנננו יצא שנ׳ כי בילחק יקי*^‪.‬‬
‫לן זרע וגילה לו המקוס שיצא ממנו קמ״ן רבוא מישראל ‪:‬‬
‫^‪ ( 50‬כ תו ב בעלם היום הזה נימול אברהם וכתיב גבי יו״תכ ל״ת כל מלאכת בעלם הזה;‬
‫מת התם יו״הכ אף כאן נמי שמל אברהם ביו״תכ כי בכל שנה ביו־׳הכ רואה‬
‫;‪I‬‬ ‫הקב״ה‬
‫נג‬ ‫רו‪15‬דו‬ ‫הלכות טילה‬ ‫מעשה‬
‫׳ הקב״ה דס 'מילסו וזוכר ישראל בדין ומכפר עווכוסיהס של ישראל ונס כ״ג לא הי‬
‫נכנש לפני ולפנים אלא בשמונה בגדים כנגד שמונה ימי מילה ‪:‬‬
‫למנצח על השמיניח זהו על המילה שנחנה לח׳ ימים שבע ביום הללחיך‬ ‫רי(‬
‫י״א זה ז' מצות שביקש יילר אהבה שמע והי׳ אס שמוע ויאמר‬
‫אמח ויציב וגאל ישראל ‪:‬‬ ‫■‬
‫מל ולא פרע כאולו לא מל וישראל לא יצאו ממצרים אלא בזכות המילה‬ ‫ריא(‬
‫שנ׳ ואראך מתבושקת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי ב׳ דמים בזכות‬
‫דם פקח ודם ווילה ובזכות הווילה יצאו מן הים וישראל נימולץ הי׳ שג׳ יהישע‬
‫כי מוליס הי׳ ז׳ תיבות באז ישיר עד השירה הזאת וגבי דבורה כתיב בפרוע‬
‫פרעות שעשו פריעה לבניהם כי באותן הימים הי׳ מתחתנין עם חסיות וכנענית‬
‫סיבות‬ ‫ולא מלו בניהם כל אותן הימים והי׳ ידם של אומות תקופות עליהם ח׳‬
‫יש מן ותשר דבורה עד בפרוע פרעות שזכו שגברו בזכות המילה ו‬
‫ריב( ח׳ ימי מילה כשמרחיצין את הקען בחמין ממעכין את הערלה ביד מפלי‬
‫שהערלה מתרככת וכוח צעשות הפריעה מי שאין לו שמן זית יקח‬
‫אקיא )נראה שצ״ל אשא ור׳׳ל הדש‪ (,‬וכותשין אותה וכותכין על גבי המילה להקיר הכאב ‪:‬‬
‫רי^ ( ביום שמיני של מילה משכימין להתפלל בב״ה משוס דכתיב וישכס אברהם‬
‫בבוקר זריזין מקדימין למצות ומלבישין הנער בבגדים טובים כתונת‬
‫בד וקרבל ונושאין אותו לב״ה ‪:‬‬
‫דיד( מביאי[ חול לתשליך בו הערלה בבבל לוקחים מיס ומשימין בו הערלה‬
‫ע״ש וארחצך במים בכי א״י מוהלין בחול מן הדא דכתיב גס בדם‬
‫‪ 5‬ייחך שולח אקורך מבור אין בו מיס מדקאמר אין בו מיס מכלל דהיינו עפר‬
‫לק מביאץ אנו מהרקק לקיים שניהם ומדליקין נימת על שם כר מצוה ותורה אור ‪:‬‬
‫ומתקני[ שני קתדראות ופורקין עליהם מעיל לכבוד אליהו הבא ויושב‬
‫שס ורואה בקיום המצוה ואחת של בעל הברית היושב עלי׳ והילד‬ ‫■‬
‫• על ברכיו כך הי׳ ישראל נוהגין למול )ר׳׳ל על ברכי בעל נריח( עד שנחלקו לשני‬
‫ממלכות ומלכות א׳ עזבו ברית מילה ועמד אליהו ז״ל ויקנא קנאה גדולה ויאמר‬
‫לתקב״ת קנא בקנאתי לד׳ אלהי ישראל כי עזבו את בריתך א״ל הקב״ה אליהו‬
‫לעולם אתה מקנא אח קנאתי על גילוי עריות בשטים ועתה אתה מקנא על הברית‬
‫״ ” ד כשישראל יעלו ויגאלו מן הגלות אתה תבשר להם ולא יעשו ברית עד שתהא‬
‫‪,‬אתה רואת בעיניך מכאן התקינו חכמים׳ שעושין קפקל א׳ למלאך הכבוד שנקרא‬
‫;‪:‬״׳הו ומלאך הברית הוא שנ׳ ומלאך הברית אשר אתם חפיציס בו תנת בא אמר‬
‫ד׳ צבאות ‪• :‬‬
‫■לט?( במצרים נגאלו בזכות הברית דכתיב בדמייך חיי דם פקח ודם מילה‬
‫והי׳ נותניס על המשקיף והציל אותם הקב״ה מן מכות בכורות‬ ‫‪>1‬‬
‫^^זכוח המילה ועתידין ישראל להגאל ‪ 3‬קןף ;בזכות זת( לכך נאמר ואעבור עליך ב׳‬
‫‪■:‬״׳‪ .‬מתחילה כדבר הקב״ה לאברהם מה כתיב ויפול על פניו וכשמל זכות גדול הי׳‬
‫;‪^,‬י שאברתס הי׳ יושב שנ׳ והוא יושב פתח האוהל !שכינה עומדת עליו ואמר לו‬
‫;^כ׳׳ה עתידין בניך שהם יושבים ואני אעמוד בניהם שנ׳ אלקיס נצב בעדת אל ‪:‬‬
‫ליז( כשמכניסי[ התיכק לב״הכ עומדים הציביר מפניו ואמורים ברוך הבא‬
‫והמכניקו אומר נשם ד׳ ועומד אבי הבן ונוטל ומברך אשר‬ ‫^^ ‪5‬‬
‫‪01‬‬ ‫רומח‬ ‫הלכות מילה‬ ‫מעשדן‬
‫קדשנו במלותיו רצונו להככיקו בבריחו של אברהס אבינו מי ד דהו׳ אכל )נצו‪.‬ת‪^$.‬‬
‫שבתורה שמברך עובר לעשייתן ה״נ גב* מילה והכנקה זו שמביאין ההיכוק אומ^ן‬
‫ע״ז להכניקו בבריתו כלומר הננ קה זו שהיא לברית שהיא חריי׳ב בגימע׳ ועדיין חקל‪^,‬‬
‫לו מן חרי״ג א׳ לכך אומר להכניקו בברית וא״ת למה אין )נברכין כל הברכות?‬
‫שלו קודס משוס עובר לעשייתן אלא ליומד הוא מ״־ ד‪.‬כתיב את בריס• א״קיי‪-‬׳ס אח^‬
‫יצחק ר״ת אשי קידש ידוד מבען כלוונר לאחר הברית שימול )יאמר( תברכה א ש ^‬
‫קידש פי׳ הברית יהי׳ תהילה ואח״ב קייש כדכתיב ואת ברית* אקיס ‪:‬‬
‫ריח( ומיהל ופורע וונוק בפיו וונזליך היין גפיו של תינוק לשס ווצוה וחימן’‪::‬‬
‫ואף לאמו צריך להעעיס ונן הברכה שע״י פרי בכינה בא תכוש‪0 '-‬‬
‫רי‪ ( 53‬ד נימולים לח׳ ימיס שיצילם מדינה של ג־הנס כילך לעסיך ל‪3‬וא יושנ^י‬
‫־ א״א על שערי גיהנס וינובא כל הניונוליס חיץ מאותן שבאו י‪-‬יל^‬
‫ארונית אותם אינס מכירן לפי שוודביקין ערלות מאותן תינוקת שמתו קודם‬
‫ימיס על מילחו וא״א לא יכיריס וישארו בגיהנס עס עריליס ואס חזרו ועשו תשוגא!‬
‫^‬ ‫■‬ ‫אשריהס בזה ובבא ‪:‬‬
‫ר ף אי ר השמיני בעל ברית עושה קעודה ומשתה לכביר מנוה וביום השונינ^‬
‫’עשה קעודה וונשתה וירבה השונחה ואברהם עשה משתה כדלעיל;די‪-‬‬
‫‪ ( SlDH‬כי כל פה בגימע׳ מילה ופריעה לונדס מיהושע דכסיב ושוב מל אס ישרא^‬
‫לאלץ לגוז^•‬
‫׳•־י‪ -‬ן‬ ‫על הפריעה עד שנככקו‬‫‪-‬י‪-‬‬ ‫כנמנר ננעוו‬
‫־‪-‬‬ ‫שנית זו פריעה‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬גזרים׳ בזטת מיצה נבקע הים חרבות צורים נרים כתיב בשכר המילה יחרבו הצדר‪.‬‬
‫שנש פעוניס כתיב ברית עולם בברית מילה לומר לך כל הניייונ זוכה לשלש‬
‫עולונות לזה ולבא וציונות המשיח ‪:‬‬

‫הלכות כלאי בגדים‬

‫ר כ ב ( ה שי ב רב על הקושע פורפוכעש איני זוכר שדברתי עליהם ׳ ונעולה‬
‫אבל נראה שאם יש בגדים בתוכו ונתחב המחכי בבגד פשתים שע^‬
‫הוא ש|‬ ‫וכ״ש אם‬
‫;‪ C1‬׳‪IV‬׳!‬ ‫משי ‪P JI‬‬
‫של ;‪pj‬‬ ‫התפירה‬
‫‪yjj if‬‬ ‫‪J‬‬ ‫תכיפות־שאקור בהעלאה^ אפי׳ חוע‬
‫‪-- ---‬‬ ‫ובהם‬
‫גביהם ^‬
‫פשתן שנא התירו חכוניס כרים ינקות בהצעה הואיצ ואין תשונישו אלא בלא רגילו״‬
‫כריכת כ־ונא ע‪ :‬גשרו ולכך התירו כשאין בשרו נוגע בהם מניהו בבשרו‬
‫החונירו מדרבנן שמא יענה גס אותן שיכול לבוא בהם לידי כריכות כיונא ואע״י‬
‫דהו' גזירה לגזירה אי לא הא לא קייונא הא וכן בשאר כלאים אקרו ‪ 3‬הפקק)א‬
‫עשר מצעות אטו בלא הפקקה הואיל ושכיחא בהם כריכות כימא אבל בכרם‬
‫וכקות גהפקקה לא גזרו דאפי׳ בלא הפקקה לא שכיח בהו כריכות כימא והיינו נמי טעוג^‬
‫‪))1‬ה עת אבל בהעלאה לא ואפי' בהצעה מחלק הירושלנני ש*ש עכין שאקור בהצעל‬
‫דוק ותשכח וכיש אולזן קושט פורפינטש דאיכא למיגזר טפי אטו העלאה ואס עם?‬
‫אותן להעלאה כינו להצעה 'ש להחנניר אף בהצעתן יותר )נכ״וב אבל אם א'[‬
‫‪3‬סוכ׳ רק גיזי צונר יכול^ להיות מותר בין בהעלאה בין בהוצאת שאין חוט החפי ר‬
‫מחברן לבגד בתפירת כלל רק שהוא )נקרב■ שני הבגדים של פשתן שתם כשי'‬
‫הוקשגיא וגנשני צדדים ומתוך כך מתפרק הצננר שבכתייס בין כישוי העליון לתח^‬
‫ואס לא ר‪v‬יתה נפתחת לא הי׳ תצננר נדבק לבגד מחמת חתיטת חוט התפירה שגמלו‬
‫־ז!‬ ‫כי‬
‫' " ' ‪■ f e‬ג‬ ‫־‬ ‫‪'1 1‬‬
‫‪ ^;. ■.‬׳‬ ‫• ■‬ ‫' ' ' ' י י ׳ ' '‬ ‫*‬ ‫י!! ' '‬
‫זה נראה פחוס מן קשירת' חבלים דכמה בהיווה ואין זה כיאה י חיבור גדול‬
‫‪• . .‬‬ ‫כחיבור אריגה או הפירה או קשירה ‪3‬עיין במרדכי פ׳ במה אסה( ‪:‬‬
‫י ־‘‪-‬״״‬ ‫‪,‬‬

‫ה רי א ה‬ ‫ב די הו ת‬ ‫ה׳‬ ‫■‬ ‫‪1‬‬

‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫\־‬
‫‪,,‬‬ ‫‪ j‬ו ל כ ג ( כשמכניס הבודק אח ידו יבדוק החילה באומוס והם שחיים אס קירס‬
‫'‬ ‫כחוש נשרך בהם ואוחזה בצלעוה־או בבשר שבין הצלעוה‬ ‫י‪-‬‬
‫ואין‪,‬מכה בדופן‪ ,‬שריפה או אס סירב׳ מאומוח כקיך ללב אי לשומן הלב או לחצר‬
‫;■ ^^;יגהכבדי׳׳יאו לשמכיכוח שבין הא‪1‬־מוח שריפה שבמכ״וו שכקרכה שריפה ואס האוכיח‬
‫הקשכיס שהס שלישה מימין הבהמה והן לימין השבח כשהבהמה הלי ברגליס ובני‬
‫׳‬ ‫מיעי׳ כלפי השבח וב׳ משמאל הבהמה אי כשרכוח בחזה או לפכיס מן החוש או‬
‫בגרגרח או בשומן הלב או בחצר הכבד שריפה אבל אס האיכוח נ שי ט ה לצלעוח ‪,‬‬
‫או לבשר שבין הצלעות בין בגגן בין בגבן בין בשיליהן מפרקיכן מן הדופן בסכין‬
‫ומפרידין בכחס מן דביקסו וכפחין לריאה אס יצא הרוח שריפה וא״ל כשירה אבל‬
‫כקדרן שריפה‬ ‫אס האונות כסרכוס זו לזו בגידילן ובהולדחן כקדרן כשירה שלא‬
‫' ואוכא שכסרכה באומה אס עולה בנפיחה כשירה רק אס חתיס דאוני כיכר שמופרדת‬
‫; כ״ש כשירה אגל אינה כפרדה ואין כיכר חס'כ׳ דאוני שריפה ואוכונחא דוורדא‬
‫^ היא אוני קשכה מאוד העומדת לפנים מן הריאה כלפי הימין ולמה כקרא שמה‬
‫וורדא שהוא אדומת כרוזה כ־׳מ שהיא דבוקת שריפה וסרכי הנדבקת לשתי צלעות‬
‫‪ >:‬קשטת הנתכות לכהן ‘־’ ע ם החזה ר״ח משריף אבל ראיתי הלכה למעשה שגררו‬
‫‪ J‬אותה והריאה עלתה בנפיחה והכשירוהו ואוס הנקרכות לחזה לפנים מן החוש או‬
‫> על החוש או בגרגרת או בשומן הגרגרת אין לת בדיקת והוי כאוס תכסרכת שלא‬
‫כקדרן ועתידה לינקב ושריפה ואס נמצא רירין בריאת בין בחזה בין בצלעות והן‬
‫י‬ ‫מתפרקין ביד הבודק ומתפרדין כשירת ‪:‬‬
‫‪ :‬ר כ ד ( ואחר בדיקתו צריך לבתק הריאה אס ניקבה במשהו שני ר[רומי הריאה‬
‫העליון והתחתון שריפה אגל אס ניקב התחתון ולא העליון או‬
‫׳‪ -‬העליון ולא התחתון כשירה ששניהם מגינים זע״ז וצריך לנפיח הריאה ריאה ‪.‬‬
‫> דאיישא פי׳ כשינע קול כשהיא מנפח בה אוני יודעים מקום הקול מניחים ככ‪ q‬נוצת‬
‫^‪.‬העוף או קש דק או רוק על אוחו המקום אס מנדנד בידיע שיש נקב בקרוס‬
‫העליון והתחתון ושריפה וא״ל כשירה ואם אינו יודע המקום אנה משמעת קול ’ קח‬
‫הריאה ויניח במים פושרין ולא חמין ולא קרים וינפח בריאה אס ינענעו המיס‬
‫_‬ ‫בידיע שניקבה הריאה והרוח יוצא ושריפה וא״ל כשירת ‪:‬‬
‫■ ריכה( ר״אה שהאדומת או ירוקה כעשבים או דומה לצבע או ירוק ולא שחור‬ ‫‪1‬‬
‫או קצת שחור כשירה פי' אס האדימה כדם בין כולה בין מקצתה כשירה אס‬ ‫•‪■ ^.‬‬
‫'־'‪.‬כשתכה כדיו שחור מאוד שריפה כמורקא דהיינו כמראה כרכיס ירוק כשעות ככשיתא‬
‫^ כמראה כשות שכותכין גש‪:‬ר כגיעחא כחלמון ביצת שהיא ירוק כמו כן שריפה‬
‫■ י’אה שנתיגשת מעש וכפרכת כצפור־ן באותו מקום נשברת מחמת היובש הוי‬
‫ככיקבה ושריפה ‪:‬‬ ‫ל•■■ ‪.‬‬
‫‪ - .‬ר כ ו ( כשנסח השבח את הריאה ואפה כלפי גברא דכפח לתו הוי תלתא‬
‫אוכ׳ לריאה מימיני ותרתי משמאל אם כחלפו האכות שיש ג'‬
‫משמאל‬ ‫'־‪, ,‬‬
‫'‪p‬‬ ‫רוקח‬ ‫מע שה ‪ ,‬הלכות ־בדיקות הדאי׳‬ ‫ני‬
‫משמאל ושניס מימין שייפה אס ג׳ לימין וג׳ לשמאל ועומרין כקדרן כשרה‬
‫החקרה בין בימין בין גשמאל טריפה ופקק ר׳ שלונה אע״פ שיש מי שאולר אס חסל^לן‬
‫אוכ׳ מצרפין איכוכהא דוורדא אין הדבר נראה הואיל ולא קייונא בדרי דאוכ׳ א ו ס ^ ן‬
‫הריאוית להיוח חקרו וטריפה אבל בפר״ח ורביכו שמואל הנגיד הכהן פשקו שהאוכוכחי^‪"^-‬‬
‫דוורדא מצטרפת בחשרון'האונוס דיווין ולא עס האינוס דשונאל ויש כהגין להתי ‪'0‬‬
‫ויש לאשור שאין מצטרפין ריאה שיצ‪ 1‬לה שני אינונס׳ דוורדא רבינו שלמה טורן^ן‬
‫ויש מכשירין ואני ראיתי שאבא ונורי הריב״ק הסירה דכ״וו כשרה ריאה שאין לה‪5 ,‬‬
‫אינונותא דוורדיא כשירה ריאה שאין האינונותא עומדת מימין כ״א צד שמאל יש;(;|‬
‫אושרין אבל ראיתי אבא מורי הריב׳׳ק התירה דכ״מ כשירה וכן הורי רבינו שמרי׳•^‬
‫ורבינל־ אברהס והר׳ בר' מאיר )בלוקח איתא ולר׳ יודא ולר׳ מאיר אחיו‪-‬ולד׳י הלוי והתירו•‬
‫כף( והר״י הלבן והתירו ואמרו דכל מקגנא בין ליגנין בין לצד שמאל כשרת אב));|‬
‫יתרת מגבה אפי׳ כטר‪.‬פ׳ דאשא טריפה בין באינות בין באומות ‪:‬‬
‫במקום א'‪|;;-‬‬ ‫רי א ה שכשנופחין אותה הוא אטומת שאין הרוח ככרש בת‬ ‫‪0 0 *1‬‬
‫נכנס בו וכוקג’ )‪! :‬‬ ‫ננננשננש בה ונוקב בשכין בגנקוס שאין הרוח‬
‫אותו בשכין ואס אין שס דם וליחה מניח על הנקב רוק או נוצת אס גשנופחי^־ן‬
‫הריאה הרוח מנדנד כשרה וא״ל טריפה 'ואס יש דס 'עכור או ליחה כשרה כי ‪/‬ה^־ן‬
‫מעכב הרוח גנליככש ריאה שיש בת בועת כאבעבעות אס יש שס כקב בבועה טריפה י‪;:‬ן‬
‫שתי בועות ששמנכין ביחד טריפה ואס יש בועא א׳ ונראה כשתים שיש שלק ׳^‪1‬‬
‫בכתייס ינקב הא׳ בקח או בסכין אס שופכין ז״לז כשרת אחת היא וא״ל שתים^^‬
‫הן וטריפה מ״ט משוס דתאי עומד ליכקג שעלה מחמת מכה וכל העמנד לינקב‪^:‬‬
‫כניקוב דמי בועא בשפולי ריאה שאין חוט בשר מקיף רבינו יצחק בר״י ונטריף וכן^’‬
‫נוהגין ש‪3‬כ״מ שיש בועא יאין חוט נשרך בת )נלאה שצ״ל חוכו מקיף או אס חונן‬
‫גת( טריפת בועא בשפולי ריאת רביכו יעקב וה״ג פושקין להטריף בועא קשה^‬
‫כאבן בריאה ואין חוט כמשך מגננה ואין הבועות סמוכות זא״ז כשרה אפי׳ גדולתי‬
‫ז״לז הוי ככיקג^‬ ‫ככד ריאת שישלה בועא הניכרת בעבר א׳ כנגדו אס כשפכן‬
‫מפולש וטריפה וא״ל כשירת טעא שניקבר‪ v‬היכא שגנגנשגנשין ידידטבחא כשרה היכא‪/‬‬
‫דלא מגנשגנמשא טריפה זה הכלל מן בועות אס מיס זכיס בבועות ' אפי' עוגנדוש‪'.‬‬
‫ץ‬ ‫במקום טיפוח כשרת ‪:‬‬
‫ר ‪ 0‬ח ( רי א ה שדוגנה לבקעת עץ שקשה בינושמושה או לבינת כחתיכת בקמח‪::‬‬
‫עץ או חלקת כבקעת עץ בלא חיתון שדק איכות טריפת אבל;‬ ‫‪-‬‬
‫אס כיכר קדק איכות כשירת כיון ‪ ,‬שנראת כגנפורשין ריאה שניקבה ויכולין לתלוס‪;.‬־‬
‫כטבח שמא נסכין נקבה או בצפורן בתוצאת כשרת ודווקא במקום שמשגנש יד הטבח‬
‫נתוציאה אבל ניקבת הריאה בגנקוס שאין יכולין לתלות בטבח בין באוכ׳ בין באומ׳‪.‬‬
‫וא ן ידיע אס קודס שחיטה או לאחר שחיטה ניקבה יעשה כקב בריאת אס דוגל)‬
‫זה לזה כשילה דלאחר שחיטת ניקבה וא״ל טריפת ודוקא אס ניקבת האוכ' יכק^‬
‫באותו האוכ׳ או באינ׳ אחרת אבל מאוני לאוגנה או מאוגנת לאוני או מבהמת אחרת ליי׳‬
‫ואס תוציא הריאה בלא בדיקת הרב ר' •צחק בר׳ יתוד‪ 6‬אושר ורבינו שלגנה מתיר ‘‬
‫ריאה שנשפכת כקיתין גנביאין קערה מצופת בעופרת וישפוך בת כ^‬
‫מת שבריאה אס גידין לביכיס בת א״כ תשגנפוכות ניקבו וטריפי‬
‫‪ ,‬א׳־נ כשירת ריאה שנמוקת פי׳ נתגנקגנק הריאה מבפנים וקרוס העליון קייס כשרי‬
‫'!‬ ‫בשיש‬ ‫•‬
 ‫מ ע ש ך! ^‬

‫איח׳ והקרוס קיים רליתא לחיעס העלען( וכן סולעיס הכעצאיס‪ .‬על הריאה־‪1‬כשרה‬
‫שחיעה פירשו אס נמצא מחע בריאה ואיחא שלימה לפניו כשידה דדרך‬
‫^ קמפון נכנקה וא״ל באהה שלימה לפניו עריפה שמא ניקבה בקרוס הריאה ריאה‬
‫דד‪,‬שכיק‪ 3‬קרוס העליון והסהסון ‪.‬נקב מפולש במשהו עריפה ואס ניקב העליון והתחהון‬
‫‪,‬‬ ‫שלסכשרה כדרבא כו' ‪:‬‬ ‫־■‬ ‫ר‬
‫ל ר ל ( אומות הנקרכות בכ״מ עריפה ואינונסא דוורדא הקרוכה בכ״מ עריפה• והעעם‬
‫^ פ״רש כיון דבאמצע עומדס אס נערכה באונוח או באממת ה״ז שלא‬ ‫‪-‬י;‬
‫''כקדרן״יועריפה שעחידה להחפרק זה מזה וסינקוב הריאה ועריפה כי כן פקק‬
‫;‪,‬פר״אלורשב״ח ריאה הקרוכה בכ״מ או■ לקנה הלג או לשומן הלב עריפה אונא‬
‫^הקמכה לגרגרח או לשלמן הירגרס עריפה ריאה הקרוכה לחצר הכבד עריפה‬
‫אוס הקרוס בחוזק לפנים מן ה חו ע או ע ל החוע עריפה אבל אס האומוח נקרכוס מן‬
‫החוע מקום שמהפרק וווהחסך מן החזה וון הצלעוה נידון כצלעוח וכבשי שבין הצלעוח‬
‫וגוררין הקירס עס ולעע הבשר ונופחין ‪ -‬הריאה אם עולה בנפיחה כקרה וא״ל עריפה‬
‫ואונוס שנקרכו כקדרן כקירה שלא כקדרן כגון שחים הנקרכות שנדבקו בקירס ממעל‬
‫לאמצעות או מהחתית עריפה ריאה שניקבו וקרום עלה עלי׳ לקהוס את הנקב אינה קוחס‬
‫היהר כפקק‬ ‫ועריפה‪ .‬אול הקרוכה לאומה נחלקו בה גדולי עולם ואנו נוהגין‬
‫יבינו שלמה ורבינו הזקן וז״ל פר״ש מעשה בא לידי ושאלתי אה פי מורי‬
‫‪ .r‬ר׳ יעקב והתירה לאכול ויש שאוקרין כו׳‪.‬ור״ת אוקר אול באומא וי׳ גישוס הי׳‬
‫‪ ,‬מתיר ורביכו אליעזר אוקר ומנהג בכל המקומותינו להתיי אוני באומא וכן נוהגין‬
‫; ‪3‬שפירא ובמגנאצא ורבינו נתן גאון התירה דקירכ׳ דריאה דרבנן ולקולא )ובחבורי‬
‫אלו האובות דבוקות‬ ‫ראש אפרים הארכתי בזה והבאתי דברי הליב״ק והרס׳׳ךבזה( ואס‬
‫וא״ל שהוא שלאכקדרן טריפה‬ ‫כקדרן וכתולדתן כשרה ואס חחוכ׳ דאוני ניכר‬
‫‪ -‬ואס חקר א׳ מג׳ אונוח שביווין חשוב אונונתא דיורדא עמהם וכשרה ובשמאל‬
‫איכה מצערפת אבל רבינו שלמה והגאונים אוקריס אותה ‪.‬דקימ״ל כרגא דאמר אס‬
‫חקר עריפה וליתהלכת׳ כרבא ביתרת דאמר יתר כנטיל ׳ דמי הואיל דאיל‬
‫בדרו דאוני כשירה‬ ‫י* קצת בהמוח שיק להם אובות הרבה והואיל דקיימא‬
‫י וחשיבא כאונא המתפצלת לכמה פצילין וכשירה וא״ל נמצא אונוכי כלל כשרה ואס‬
‫• נמצא תרתי; אונונת׳ עריפה ורבינו גרשום מכשירה כל מקמא כשירה בין חד בין תרי‬
‫י אוכוכות׳ הקירכ׳ שלא כקדרן עריפה דעתיד להתפרק זה מזה ותינקב הריאה ועריפה‬
‫‪ pPP V‬רביכו שלמה וכן פר־׳ח ורביכו שמואל הנגיד אקור לגרום שוס עריפות‬
‫בידים בין לתרנגול בין לבהמה אע״פ שאין דעתו לאכול ממכו )עיין בע״ז ד׳ ייא בר׳שי‬
‫ד׳ה עיקר שיש בו עריפה ובתו׳ שם ועיין בנר׳ז יר׳ד קי׳ ק״׳ז ת״ק ד׳ ‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫הלכות טרפה‬
‫אין חילק בין מוח של הראש למוח של חוע השדרה נתמרך ונתמקמק‬ ‫דלא(‬
‫פקול בזה ובזה נתמזמז כשר בזה ובזה וחוע השדרה דינובפקיקות‬
‫רוב עורו אבל אס בקדק לארכו לא מצילו בו איקור ולא להוקיף על העריפות וקבר׳ הוא‬
‫]‪.‬כשכפקק ’ החוע לרחבו אין כח בבהמה ועריפה והוי כפקיקות הגרגרת לרחבו אבל‬
‫נ קי ק לארכו כשירה ואס רופא שחיבר ומעלה אריכה והוי כקדיקות הקנה שאס‬
‫כשאר‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬
 ‫רוקד!‬ ‫חלבות טריםד•‬ ‫מעשה‬ ‫נח‬
‫נשאר חיליא א׳ למעלת ולמטה כשרת ת״כ גבי חוט השדרה אס ריפא כשירה ‪,‬ג‪.‬‬
‫־׳ ‪I‬‬ ‫להוסיף על הטריפות באהי ‪:‬‬
‫חוט השדרה עד• בין הפרשות עד היכן בין הפרשות העומדים כחדול‬ ‫רלב(‬
‫של דקל וקימ״ל עד הפרשת שלישית נוהג חוט השדרה משי^‪^-‬‬
‫דאמר רב עד שני׳ איני יודע ומכל לומר עד ועד בכלל טריפת ועד השלש?‪.‬‬
‫טריפה שמא ממקום שוותחיל לונשון ועד פרשה שני׳ וכ״ש בין ראשונה לש§■‬
‫טריפת ודאית ומשני לשלישית איני יודע וטריפה ונקפק אבל משלישית ואילן פש'^ר‬
‫לן דפשיטא שאס נפסק מן האלי׳ ולונטת כשירה וקורא אותם פרשות לפי ‪pD‬‬
‫ונתפלל לירך ימין וא׳ לירך שמאל וא׳ לאלי׳ ואס נפסק כנגד פי פרשה או ה פי ^‬
‫עצמת הואיל ועלתה בתיקו טריפת מן הראש ועד הפרשת שלישית החוט ותפיצינ’‬
‫הס הפרשות וכנגד הפרשה ופי הפרשת הכל טריפת אבל ונשלישית ולמצון‪.‬‬
‫הכל כשירת ‪:‬‬
‫' ־ ד ל ג ( ניטלה תכבד ולא נשתייר תמיכה כלוס או פ׳ ונכזית טריפת ד א ך'‬
‫’ יסף הלכה כדברי האומר בכזית ופסק ר״פ דבעיכן שיהא כז‪-‬ל■‬
‫במקוס מרת וכזית בונקוס חיות׳ שהיא טרפשא דליבא דהיינו יותרת תכבד‬
‫שניטלה דבעיכן כזית בננקוס תליותו תמרה וכזית מנקוס שהיא מעורה בחצר הכן!‬
‫דוקא כזית כרס בונקוס א׳ אבל כתלקט כאן מעט וכאן ונעט או ארוך כרציע‪.^-‬״‬
‫מריקע כדף כולס בתיקו ואזלינן לחמנוא וטריפת קנה שתכבד תלוי בו דינו ככמ‬
‫כדאמר אמימר משמי' דר״כ תלתא קני הוי חד פריש לליבא וחד לכבדא וחד לר*^_|•‬
‫דריאת כריאת בכקנ ונשתו טריפת כדפסקיכן ניקב הקנה למטת מן תחזה כימ‬
‫דליב׳ פליגי רב ושונואל ור״ש ‘‬ ‫כריאה דכבדא ככבדא דבעיכן שיעור כזית‬
‫חפכי הנגיד בת׳ טריפות פסק בג' הקניס קימ״ל כקובתן בונשתו וטריפה ה'‪/‬‬
‫דמחכי מר בר ר״א איפכא נראה דה׳ כאמימר דר״י ור״ל נפיק מילת׳ מביל‪p.‬‬
‫ניקב הקנה למטה מן תחזה כידון כריאה‪ .‬תכבד שניתקת טריפה ול׳ ל תקנת׳‬
‫ר״א לר״א ותא אפי׳ תנן הריאה שניקבה ותכבד שניטלה א״ל כיון דמפיו‬
‫אימור איתונוחי אתמח ואין לה תקנה ולא הדרי׳ ברי' והוי מנתה וטרפה *‪.‬‬
‫מ ח ט שכונצא בכבד פסק ר״א ד׳ י״ח אי קופא לגאוו אס ראשה ‪P‬‬ ‫רלר(‬
‫מחט העב תחובה בכבד וחודה יוצא לתוך חלל הבהמה ודאי מקו?‬
‫סמפוג' כקיט ועייל וכשירה ואי קופא לבר ‪.‬שראש המחט למטת בידוע שכיקני‬
‫ונכנסת וטריפת ותכ״מ באלימתא שהיא גדולה כמחט שתופרין בת ספריס וגכקן‬
‫חרירה‪ -‬שלה איכה עוקצת אבל בקלישת׳ כאותן שתופרין הבגדים שתם דק^)‬
‫ועוקצית בנקב כונו בראש תחיחד בין חרירה לונעלה וחודה לונטה או חודח למענ?‬
‫•?ל‬ ‫וחרירת לננטה טריפה ‪:‬‬
‫מ ח ט שמוצאת בכבד כסננפון הגדול כשירת כדפסק רבינו הואיל וא’ ‪,‬‬ ‫ל ל ד!(‬
‫הנקב כיכר בין במחט גדולה בין במחט קטנת ונמצא בסמפון איונור ד רי‬
‫סמפוכ׳ עייל דעביד' דבעלה ולא מחזיקין איסור׳ הואיל ואין כקב כיכר בו מחט שנמל?‬
‫בלב אע״פ שלא ניקב או אס נמצאת מחט בקנה הלב מבפכיס‪ .‬שאין לה מקי?‬
‫לצאת וקופא למעלת )בידוע שבכניסת( המחט בה ניקב הלב וטריפה יאס קופה למנוי;‬
‫שאנו יכו?י‬ ‫לפי‬ ‫‪ .‬בידוע שלא הלכת המחט אלא דרך תקנה ונא קרעה ‪ .‬הלב‬
‫לתלות ולומר כי בזמן תשעולת הבהמה■ אז היא פולטת את תונחט ויצאת ולן‬
‫ניחוש‬ ‫‪-‬‬
 ‫&‬ ‫‪*A‬‬
‫'״'‪«' --•VV <.‬ד‪ •-‬י^י‪'1'.‬יי׳־׳‬ ‫‪.‬‬ ‫ג;י־■מ?‪■.‬י‬
‫•■•‪:‬׳‪tv‬־*‬ ‫•‘ >*׳‪-‬־‬ ‫“׳‪^ V‬‬ ‫'‪t‬‬ ‫‪■•i‬‬
‫נט‬ ‫דוכזד!‬ ‫ירת פזריי&ת‬ ‫' ‪‘ n w j/w‬‬ ‫״;־‬

‫^גיחיצז לויגי שמא סיכקב ו־רלא בווקוס אחר ולא כחזוק בא־סיר לאסור דבר פאיכו‬
‫שהחליעה‬ ‫וכשר פר״ח הכי קימ״ל כל )נקום שדרך לככק כשירה כבד‬
‫; כשירה דהדרי׳ בריא זה הי׳ מעשה בבכי עבי׳ והחירוהו דהואיל ויש בו כזית שלם‬
‫הדרא בריא וכן הלכה ואין איש חולק ע״ז וכשרה ;‬ ‫‪.‬‬
‫י' רל!( בם' בהמה המקשה ד׳ ע״ז אמריכן בהמה שנחסכו רגלים )‪ i‬ן הארכוב״‬
‫ולמעה כפירה מן הארכוב׳ ולמעלה‪-‬עריפה אר״י א״ר למעה למעה מן הארכוב׳‬ ‫‪.‬‬
‫למעלה למעלה מן הארכוב׳ ובאיזה ארכוב׳ אמרו בארכוב׳ הנמכרת עס הראש‬
‫‪ .‬כי‪ ,‬בשר הירך אצל העגבות יש רובי׳ בשר ואין גידים בו ואס נשבר שס העצם והעור‬
‫‪^*,.‬קזיס כשירה )אבל בעצם האמצעי שנדבקים שם עיוות הגידין או כסבר בה טריסה^ ואם יצא‬
‫י העצם לחוץ עריפה וכן שניעל צומות הגודין ולמעה מן הארכוב׳ אם כשבר העצם‬
‫אם רוב בשר קייס בין הבהמה בין האבר מותר אם אין רוב ‪3‬שר קייס אבר אקור‬
‫ובהמה ונותרת ופשק רבינו שלמה כלישנא קמא דרב עבדיכן לחומרא ולמעלת מן‬
‫הארכוב׳ התחתונה בכ"מ שיחתוך עריפה וכן שכיעל צ״ה בלא ארכוב׳ דלא חזינן‬
‫דהדר רב ולקמי׳ פשק הכי הילכתא ואפי׳ נשבר העצם וכ״ש בנחתך לגמרי ‪ :‬י‬
‫רלז( מ ע ש ה שהביאו לפני מורי הריב״ק עוף שנשבר בארכוב׳ שנשמע באמצעי‬
‫שנפרד הארכוב׳ )ברוקח אית׳ שנשמכי הארכוב׳ באמצע טריפה מאחר‬
‫שנפרד עצם השוק מחבירי עיי״ש( ואקרו ננאחר שפשק רבינו שלונה מעלוי ערקומא עד‬
‫מקום שינספשעין עריפה שב״ננ שחוסך צ״ת אפי ארכוב׳ קיימת ועצם קייס עריפה‬
‫וכן ראיתי כונה סעוניס שהי׳ אוקר כשנפרד עצם השוק מחבירו בארכוב׳ ‪:‬‬
‫ד ל ה( צומת הגידים הייתי בודק לפני אבא מורי הריב״ק סורים וב״י לפעוניס‬
‫הייתי מוצא א׳ מנותק וערוף שבעינן שלווים וא״ל לוות בבהמה‬ ‫‪,‬‬
‫קימ״ל אס ניתק א׳ שבג׳ חועין שבצ״ה כשירה ובעוף אם ניתק חוע א׳ מהם‬
‫עריפה והשיב שחכמים ידעו ש‪ 3‬עןף ^ חיות׳ תלוי׳ אף בחוט א׳ מצ״ה"( לא בבהווה צ״ה‬
‫שאמרו אע׳׳פ שלא נשתייר בה אלא גחוע הקרבל כשרה ‪:‬‬
‫בם׳ איע ד׳ נ״ז אר״י שמיעות יד בבהמה כשירה שונינית רגל‬ ‫רלט(‬
‫עריפה ויש לפרש נשמעת דיד דומיא דכשוועה ירך אם נשמעת יד‬
‫‪ ,‬אפי׳ מן הארכוב׳ שלו או נחתך כשירה שמיעת ירך בעוף עריפה שמועת גף‬
‫■ בעוף עריפה עוף שנשתברו רגליו וון הארכוב׳ ולונעלת עריפת ולונעה כשירה‬
‫נשתברו אגפי׳ בכ״וו שנשתברו עצם כנף העוף כשירת ושם ד׳ נ״ד אר׳׳מ האי‬
‫‪ ..‬בוקא דאעונא דשוף מדוכת׳ עריפה ור‪ 3‬א אוני כשירת ואי איפסק כיב׳ עריפה‬
‫• ' וה׳ אפי׳ איפקיק ניבי׳ דהיינו גידים קעניס המחברים עצם הקליות בחורו אבל‬
‫>‪.‬׳ אעכול ניבי׳ שנרקבו עריפה ואי לא כשר ולעולם אינו ערפת עד שיתעכלו מחמת‬
‫חיל’ כיעול העחול כשירה אר״ע ל״ש אלא שניעל אבל ניקב עריפת יהכ״מ במקום‬
‫חלייתו שהוא עב ואס נשתיירו בעוביו כדינר זהב כשירה כחתך העחול עריפה‬
‫'־'‪?:‬דאונר התם חותך מן העחול ומן הכליות אקור באכילה )וכהך תליציס בש״ה דאפי׳‬
‫נהמה נמי אפורה( ‪:‬‬ ‫׳‬
‫ד ט ל ו הכיליות כשירה ו כן א סני ע ל א׳ כשירת וכן אס נמצא ג׳ או יותר‬ ‫‪ ^ -‬מ(‬
‫כשיר‪ :‬מעש׳ אירע בונגנצא שהי׳ בעחול כונו חרוץ ועמוק שלא נשתייר‬ ‫■*‬
‫‪ -‬ט כעובי דינר זהב והתירו הכל לבד מהרב רביני יעבץ שה*׳ אוקרה ורבינו יב׳׳א‬
‫תתיר שאין זה חשוב חשרון ולא נקב כיון שהקרום שלם ‪:‬‬
‫רמא(‬
 ‫רוהדז‬ ‫הלבות טריפה‬ ‫מעשה‬
‫ל מ א ( מעשה בי*'' חייז הבול״ ריק נלא דס ונלא מוגלר‪ ,‬והכשירוהו נ ץ)|‬
‫שאין אנו רואיס אלא כק‪ 3‬הלך אחר רוב בהמוח וכשירה דקימ״ל־‬
‫כשחעה בחזקת היתר עומדות עד שיוודע לך במה ככירפה וניון דלא חזיכן מוגל^ל‬
‫‪•J .‬‬ ‫אין להוקיף על השריפות ‪:‬‬ ‫■‬
‫מ ע ש ה שהביאו כולי׳ א׳ לפני מורי הרר׳ ריב״ק והי׳ בהס מיס זר^‪:‬‬ ‫רמב(‬
‫והרחתי ולא קרח והכשיר הבהמה אבל אס קרח ועבור גיריפה‪.‬״■‬
‫ל מ ג ( ניטל לחי התחתון כשירה פר״ח נישל לחי העליון שריפה יש ח מי ר‬
‫אימריס על לחי של ראש לחי ממש אס נישל לחי התחתון של פ?‬
‫ויכולה הבהמה לחיות על ידי העלשה שמלעישין אותה כשירה ‪*rf5‬׳ )נינול( עלל^‪-‬‬
‫הגרון הנקראת הובלא כשירה אבל אס כתלישה הלשון או נחתכה שאיכה יכולתי‬
‫;’‪I‬‬ ‫לחיות שריפה ‪:‬‬
‫א לו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או כקדקה עד כמה תחקר ע?‬ ‫ל ^ל(‬
‫כאיקר האישלקי מעה קשנה נקבים שיש בהן חקרון מצשרפ^‬
‫לכאיקור האיעלקי אין בהס חקרון מצשרפין לרובה נפחתה הגלגולת ‪3‬לא כקיג^ו‬
‫מוח כשירת נחבקה בלא רוב גבתה ניקב הלב ולא לבית חללו לא לחלל קשן ולא לחל^‪:‬‬
‫הגדול כשברה השדרה בלא חוש כישלה הכבד ונשתייר כזית במקוס תלייתה כינו|‬
‫השחול או נבראת חקרה ‪3‬לא שחול או יש לה שכיס הריאה שהאיכות נדגקות כשיי‬
‫ואינ׳ באיש ואין לו איכוכחא או יש לה שתייס המקק וב״ה שניקבו זה לתוך זי?‬
‫ופקוקת הגרגרת ברוב עובי׳ תרותה בידי שמיס ואלו שריפות נקובת הוושש נין ז?‪:‬‬
‫כנגד זה או זה שלא כנגד זה משוס דמזדמכין אהידי ופוגעין זה ככגדזתפשויןי‬
‫הגרגרת בתוקפתא פקוקת הגרגרת לרחבו וברובו של ‪,‬חללו או כמלא איקור כשיט׳‬
‫חקרון הכתה חולדה על ראשה מקוס שעושה אותה שריפה כיצד בודקין ר״ונר‬
‫וצוי אמרו מכניק ירי לתוך פיו בצד הנקב ודוחק אצבעו אס מ‪^3‬בז ועולה נילו?נ'‬
‫שניקב קרוס של מוח ושריפה רב ימר בדיק במיא פי׳ שופך מיס בנקב אס כתלג^‬
‫כידוע שניקב ק מ ס של מוח ר״א ב״י בדק נקש ‪ ,‬של חשיס תכי לוי כל שריפוי'‬
‫שמנו חכמיס בבהמת כנגדו בעוף יתר עליהס עו^ כשבר תעצס אע״פ שלא נייו?‪,‬‬
‫קרוס של מוח ותכ״מ נעוף של מיס הואיל וקרומי רך הלכך אפי׳ כשבר העל ^‬
‫ו׳א ניקב קרוס של מוח שריפה אר״א )גגילש׳ שלפנינו אית׳ ר״ש( תכי אווזי דידן תו^’״״‬
‫דמשתכחין ניניא )עיין ביקי׳ שכתב אווזי דידן הואיל ותיניד הן ‪3‬ור‪ (0‬כעוף של‬
‫דמיין וכן כל עופוח של מיס אבל בתרנגולים בעינן עד שתינקב הקרוס כדאמר הלז?'‬
‫מוח‪.‬׳‬
‫נ־קג קרוס של״ו?‬ ‫!חדרי׳ לקמי׳ די*מ כשני העצם ולא __‬
‫שדר״‬ ‫דהוי נ‪ 3‬״י׳ ר״ח‬ ‫ההוא תרנגולת‬
‫‪ I‬׳ )• ‪ji,1 lJu‬‬ ‫רי־ח• ׳ ־״ ״‬
‫סמנולס דהוי ־ ־ ־‬‫‪ t‬י‬ ‫ההוא‪-‬ז‬
‫וו‪#‬‬
‫אניל ‪V J‬‬
‫לקז‬ ‫זה כנגד זה שריפה ח‪ 3‬נ‬
‫כשמהאבג ץ ף של מיס שריפיהניקגו הכיק והקורקבן זה‬
‫הקורקנן וכ*ש שלי קייס ניקב הכיק ותקורקבן קייס או ניקני שכיהס זה שלא כנגד זי‬
‫כ ון דמינח כיחי כדקא' קאי כשבר העצס ואין עור ונשר חופין את רונו העון‬ ‫^‬
‫ות בר קור כ כד נודקין אס עור ובשר חופין את רוני לא שיפתח וירחיב המכה ^לי‬
‫מתח ה בר כמי שהי׳ השבר זה לזה ויעיין אס עור ובשר חופין את רובו שמושת ירך בעין‬
‫שריפה שמישת גף נעוף שריפה ישמואל אמר תבדק וכן אר״י תיבדק ומביאין קש או־ כולי‬
‫ומככיש נקנה הריאה וכופחין אותת אס יוצא תריח שריפה וא״ל כשירה ואני רא’ י‬
‫ונפחית ועלתה בכפיח‬ ‫ובדקתי הריאה של אווז והככקתו בקנה הריאה נוצת‬
‫ותכשרתי )בהסכמת( אבא מורי תרר׳ ינ״ק ‪:‬‬
‫>‬ ‫רמ״ה(‬
‫•‪'.•.. ■V‬‬
‫י״ ^‬ ‫‪■■-v>:‬ג*» ׳‪.‬‬
‫^>׳‪ *»^'.‬״ ' ׳■ ‪:V‬‬
‫־’‬
‫סא‬ ‫רומח‬ ‫מ ע ש ה י ' הלכות טרי^ה■‬
‫נ ־ מ ה ( וכן שכיעל צ״ה וששה עשר הס החוגיין אס כפסק א<■ מהם כוריפה‬
‫^‬ ‫ההיא צכא דאכקורי דאתי לקמי דר‪ 3‬א ‪ 3‬דק ר‪ 3‬א ‪3‬צ״ה ואכשרה לפי _‬
‫; מנמלאו כולם שלימיס חוע השדרה צריך ל‪ 3‬דוק ‪ 3‬עוף ר״י אומר למעה מן האגפייס;|‪.‬‬
‫ראיתי אני הקען תרנגולת א' שהי׳ לה ‪ 3‬מקיס צ״ה ‪3‬ירך אצ‪ 3‬ע א׳‬
‫יותר מן הארכו‪ 3‬׳ והורה א‪ 3‬א הרר׳ י‪3‬״ק לאסור התרנגול משוס‬
‫דכל יתר כנעול דמי דהוי כאלי כחתך וערפה ששס האצ‪ 3‬ע עימד )בלוקח איתא■•^‬
‫והאצבע באיכוב׳ כאולי נחתך שם( ור‪3‬יכו הרר׳ משה ‪3‬ר׳ שלמה הכהן הי' מתיר שהי׳‬
‫אומר דוקא רגל הוי יתר ולא אצבע וכן כ׳ ה ר'י‪3‬״ק ‪3‬ר מאיר ז״ל דלא שייך לומר‬
‫י ח ^ אלא כיוצא בו רגל ולא אצבע כגון אס עלתה יבלת ובה עצס ‪3‬כ״מ ה‪ 3‬המה‬
‫)איכה אסורה באכילה אלא מוס בעלמא הוא וגבי ריאה )דאמרינן אבל מגבה אפי׳‬
‫‪ ) J‬כערפא דאקא ישני מעייס היוצאים )ותרתי סני דעי( כולס כיוצא בהס )ודוק בלישני׳‬
‫מדקאמר אלא כערפא דאסא מכדי יתרת דקיימי ביני ביני מ״ע כשירה משוס דכולהו ^‬
‫הכי איחכייהו )אבל מגבה עייפת( דליב' רבותייהו בהכי ומה לי כי כפיא מ״ל כערפא ‪5‬‬
‫״ "אסא א״א ‪3‬שלמא יתרת דעלמא בעינן כיוצא בה תכי גבי ריאה מפני שמראית׳‬
‫של יתרת כמראה הריאה וכפסלת במשהו כמו הריאה ווש״ה איצערך לוויוור גבי<‬
‫הריאה כערפא דאסא אע״ג דבעלמא יתרת כה״ג כשירה הכא פסולה משום דמינה‬
‫‪ j‬דריאה היא ויתרת גמורה היא אלא א־ אמרת כל יתרת בכל ענין אפי' בכ״ש פסילה מאי אפי׳‬
‫כערפא דאשא פשיעא דיתרת דריאה לא גריעת משאר יתרת וכן גובת'• דנפק מבי‬
‫כשא לכריסא נמי פסול משוס יתרת דמעי גמיר היא י דמ״ל מעי‪!.-‬‬
‫ןיגדיל ומ״ל קען הלכך הוי עריפה וההיא דכלין כיד כאצבע לאו סיעתא^‬
‫ולאו סיובתא ובבכורות פ׳ על אלו מומין ד׳ מ׳ תנן תתס בעלת ה׳ רגלים או שאין לה^^‬
‫לא ג׳ ה׳יז בעלת מוס אולר ר״ס ל״ש אלא שחיסר ויתר ביד אבל ברגל עריפה^‪,“;;.‬‬
‫׳(‪^,‬כל יתר כנעילה דמי׳ ובנחתך לולעלה מן הארכוב׳ א״כ אפי׳ רגל או אצכע )ברוקח‬
‫אית״ אפי׳ אצבע ונ׳ שגס כאן תיבות רגל או ע״ח תיא( שהיא אבר הוי יתרת )עיין;^‬
‫ברוקח ומרדכי רמ״ז תרל״ו בזה וכאן הוא קצרתי בארוכות‬ ‫‪) :‬ל!‬
‫ניקבה הגרגרת בערך אס יש בו כקביס הרבה מלקפל הגרגרת מלכיחה‬
‫־־ע־׳פ הקנה ואיכ׳ חופה הרוב של הקנה כשירה נסדקה הגרגרת אפי׳ לא‬
‫ןכשתייר אלא עבעת א׳ לללעלה וא׳ למעה כשירה הכתה חולדה על ראשה מקוס‬
‫עושה אותה טריפה כגון על ראשה שלא ככגד המוח ושלא כנגד החלל כשירה‬
‫כחתך החרעוס היא הפה ויכולין להלעיעה ולהאכילו כשירה כיקב הזפק |‬
‫ייקוס שהוא מרווח רק שלא בולקוס שנמתח עס הוושע שהזפק עצמו ניקב כשירה;^‬
‫לאו בכי מעיס ולא ניקבו כגון שלא הופך בהן כשייה נשתברו רגלי׳ למעה מן \ | ‪,‬‬
‫ומלעה מצ״ה • כשירה נשתברו גפי׳ ‪3‬כ״מ נשתברו עצמות כנפי העוף כשירה‬
‫‪ I p :‬צריך לחתוך מן הפרק השבור שאותו אבר מן החי היא ואסור באכילה משום‬
‫חמ״ה ישאר הככףעס כל העוף מותר בין יצא העצס לחון בין לא יצא העצס לחוץ |‬
‫’‬ ‫‪ :‬לגבי כנף כשירה‬
‫נמרטו כנפיס כשירה עוד אית׳ ‪ 3‬פ׳ א״ע ד׳ נ״ב דבוקה שניצדבכנף‬ ‫‪J‬‬
‫א׳ מאחר שנפל י ש לו כנף א׳ שיסולוך בו כשירה נשרה הנוצה או‬
‫‪•;J‬קמי־נווה בני אדס כשירה נפלה לאור או מליס חמיס בודקין אס לב וכבד וריאה אדומים‬
‫צזייה מעשה ‪ 3‬עוף שכשחברו הצלעות והי׳ ככנק )אפשל שצ״ל כמו( בו חור בחלל^^‬
‫הגוף‬ ‫־‬ ‫* •‬
 ‫רומח‬ ‫הלכות טרפי׳‬ ‫מעשה‬ ‫סב‬
‫הגוף )בלוקח אית׳ או אס נמצא מחני בחלל הגוף ובצי מעייס לא נקיו כשירה ולשון זה צ״ע־ז‬
‫ויוחל כלאה שצי׳ל אס נמצא חול לחלל הגוף והוא הענין שכת•‪ :‬נאן( ו ד׳ רוניס לנדוק■’■^'‬
‫נבכי מע**ס לראוח אס רקנת ונא חתול ואכלב וההירה אנא מורי הריב״ק מהא‬
‫דאמריכן ‪5‬א זאנ וננול נכי מעייס בשירה נשחגיה נ חז ק ח־ ה׳ חי עומחה )צייעדשאניי‬
‫היכי דלא אתילד ליעות׳ משא״כ כאן דאתילד ליעות׳ ינחייס ומיין בכי״ז ‪p‬׳ נ״א ‪p‬״‪ p‬ב׳ בשס‪-‬ר־‬
‫\‬ ‫הגהות א‪-‬וה( ‪:‬‬
‫ר מ ט ( מ ה שאמרו מין נמיכו ייןנשך ניין כשר ומיס טמאיס ניויש טהורים^‬
‫כגון שכככק לע״ז ‪3‬שר נכילה צס ‪3‬שר שחיטה ושאינו מינו יין נמים?‬ ‫^‬
‫ו‪3‬ש‪3‬״ח )המחסבו חוץ לזמנו פיגיל הוא לא ירלה פיגיל ‪ 3‬כרס וערלה נלאו ואש־י נאבילת׳;‪,‬‬
‫ונהנאה כלאי הכרס ננאו ואקור נאכילה ונהנאה ואינו ‪3‬כיל אלא נמאחייס כגא'״ל‬
‫זרעים ‪3‬לאו ישרי חמץ נפקח נכרה ואיקורו נמשהו נין נינינו נין שלא בולינו^■‬
‫וגזרו רנכן ‪3‬יליכו אנוא שאינו מינו )צ״ל סאינו מיני אטא מינו( משוס דחמול ‪ 3‬ג״יז\‬
‫נלאו־ וא״שוי־ו ננ״ני ושיעורו נכ׳יח ואשור נאכילה ונהנא׳ דס נ‪ :‬רח וחלנ ‪3‬לרה נ‪'5‬לי^‪,‬‬
‫‪'3‬אי וש עורו נכזיה שרניס ‪3‬לאו וש*עוי אכיצחן ונגיעחן נבעדשה הממה טהויה נעמלא^‬
‫נכרת ג״׳ז־'‬ ‫הגוף ‪3‬וליחה גיי' שוליס חרמנהטול־אה יכעש״ ק״שיס נטומאח הגוף‬
‫׳או ושיעורו ‪:3‬ז*ת רא*שו־ו ‪3‬נ״;י ניכיר־ס נוליחה וחומש חרמל‪ :‬מעשר עולה ‪3‬א‪■/‬‬
‫מלא‪ *.‬נ‪3‬לת עוף ט זיל אינה מטיל ‪ f‬ה טמנאח מגע מגופה אנל הוא מקנלח טתלאאן‪,‬‬
‫■ד‬ ‫מאחריס וחוזרת מלנמלאה ‪:‬‬
‫ל‪ 7‬אשי־תי לך חל‪ 3‬נהמה החרת׳ ל^‪4‬‬ ‫‪ 0 *1‬א *״מ יותר ממאי שאשייז* ׳‪7‬‬
‫נעופות אסיח' לו{‬ ‫חל‪ 3‬חי׳ אשרתי לך ג״ה החרתי לך‬
‫החרח־ לך דם;‬ ‫שחיטה ‪ 3‬עופות התרתי לך שחיטה נדגים אשלהי לך דס כדה‬
‫נתוליס אשרת* כך את הדס התרח‘ לך אח הטחול אשרתי לך נשר ח‪:‬יי התרתי לד^‬
‫לשון דג שהוא טעס חזיר יש לו אשרת’ לך אשת איש התרתי לך את השנר׳ שכאכשם ‪f‬‬
‫אח התרתי לך אח הינולה אשלת’ לך אשה אל אחותה והתרת'^‬ ‫אשייז‘ נ״ אשת‬
‫אותה ‪.‬אחר מיתזאשלתי כלא‪-‬־ס ו׳החי־ת’ ש־ין נצינית א קיסי אק הקלד והתרתץ‬
‫ננ״ח והתי״תי את הכחול )עיין בס״ס ‪-‬קיייין ך! ק״ני וגתו‪/‬־ג‬ ‫השוולןאשרתי‬ ‫את‬
‫^אן התרפץ‬ ‫שס שהגיאו סי׳ טל י ' לליעזל הקליל וכתבו שהכל עבה ע״פ הייוסליני‬
‫׳ך את השבו׳ שנאנסה צ״ל שכוונתו כמי על יפת תואל שהוא אניסה אצלו מבעלה הכומי ‪1‬‬
‫בת‪.‬חומא פ׳ שמיני זחת החי׳ כו׳ כנ מה שאקלתי התלתי לך כננדו כו׳ וכ״כ ליוה ליפןי׳>■‬
‫שכל עוי‪ .‬לישראל שמשמשין את התולה ‪:‬‬

‫ברוך רחמנא דסדין עד ראן ‪:‬‬

 ‫י־ ‪f‬׳״;■;‬

‫שראיחי בו‬ ‫הערות‬ ‫איזו‬ ‫^טכח מ ג ערדותי לא יכולתי לברר היעב אך אציין‬
‫בהשקפה ראשונה ‪:‬‬
‫‪ n J f‬בהלכות ביעור חמץ ‪p‬׳ כ״ו כ״ז כת‪ 3‬ש‪3‬שכר • ביעור חונץ זוכה להכרית‬
‫‪:‬י זרעו של עשו דכתיב וכו' המעיין בפשחים ה' יראה שזה ילפיכן מקראי‬
‫‪;:;.‬אחדיס ולא מכאן ועיין ברוקח סי' רע״ח שמבואר ג״כ הנק ויש לישב ‪. :‬‬
‫כ״ג לדעתי יש שס עעות קופר במת שכת‪ 3‬שאתס מברכין ‪ 3‬פסח על כע״י‬
‫'‪,,‬׳‪.‬י רט׳ צ״ל להיפוך שאתס מברכיך בפקח על רח״י ולא על כ״י וקיי •רי׳ש־ והוא‬
‫'״ד״ת ייחיצא־‪-‬ידים שלש‪ ,‬דהייכי ששלשה פעמיסמברכין בפקח על רחיצת ידים ‪:‬‬
‫קמ״ח יש שס איזה דברים שהס מקושי הבכה ולפעכ״ד יש שס ע״ש‬ ‫גנםימן‬
‫י ותיבות מיוסרים וצ״ל ול״ד קיכה ללולב וכר ע״כ הצריכו חכמים לברך‬ ‫‪..‬‬
‫זמן גככיקתו‪ /‬וכוונתו דאין מקור ‪3‬ש״ק לברך ברכת זמן ‪3‬כולב ‪3‬יו״ע אפי׳ לא‬
‫■ בירך ‪3‬שעת עשייתן אע״‪ :‬דבקוכה מבואר בפירוש ‪3‬ש״ק דאם לא בירך ‪3‬שעת‬
‫דאפי' אס נא בירך בשעת‬ ‫"עשייתן מגרך בשעת ככיקהאבל בלולב נוכל לומר‬
‫■;־‪■:‬עשייתן מברך בשעת ככיקהע״;כתב ד־ש חילוק דבקוכה יכול לחדש בה‬
‫^דבר בחש״מ לכן יברך בשעת כניק‪ :‬אבל בלולב ‪:‬וכל לומר דאפי׳ אס לא בירך‬
‫בשעת עשייתן אינו מברך אלא דמ״מ מקיק דלפי שעתה א־ן עושה כל אחד לולב‬
‫׳■*לעצמו תקנו החכמים האתרוייס לברך בש־‪1‬ת כעילת ועכ״פ די לכו בי׳׳גי הראשון‬
‫'';ילגד ואס כאונר דהוא קובר דבקו׳ אפי׳ אס בירך בשעת עשיי׳ מגרך בשעת ככיק׳ הי׳ אפשר‬
‫)לפרש דבריו ביותר נכון אמנס לא מצאתי מי מראשונים שיקבור כן ע״‪ :‬מוחרכיס‬
‫לפרש כפירוש הנ״ל ותבן ‪:‬‬
‫קכ״א נ״ל מה שקייס יה׳ עפחיס באמה צ״ל ו' עפחיס‪ .‬ויתר לא‬ ‫;כסימן‬
‫י עיינתי גו עתה עד ש־רחיב ד' לגבולי ויושיענו שאוכל להגות בתו הק^‬ ‫‪•/..‬‬
‫׳'לשמת בהרחבת הדעת אולי אוכל לברר יותר ועיין שו״ת מתרש״ס מהרבמבערזאן קוך‬
‫^יילק שני בהערות לחיבורו גלוי דעת לקי׳ ל״ג שכתב שראה זה הקפר בכת׳ י ויד׳ינ‬
‫‪,‬הרב ר׳ אברהס איגינגא נ״י אמר לי שבמעידני שמואל על ת׳ פקח קי׳ קי״ג מביא‬
‫ימהגאץ מהרש״ק שראה ג״‪ :‬אצל תגראז״מ ז״ל ע״ש‪ .‬וע״ז באעה״ח י״ב מנחם‬
‫אב תרעב דוקלא יצ״ו‪. .‬‬ ‫;‬
‫יצעיר דוד זעהמאן‬ ‫ך‬

‫‪'■%‬‬

‫‪ ■H‬״‬
‫■ §׳ ־ _‬

‫‪■J‬‬
 ‫‪l A .‬‬
‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫•‬
‫‪'.‬‬ ‫•‬
‫ב־ד‪.‬‬
‫׳׳׳‪.‬‬ ‫׳׳‬
‫‪..‬‬
‫•‬
‫‪,‬‬ ‫‪if‬‬

‫וכו״‬ ‫הרב‬ ‫ל כ ר י שלא ישאר הנייר חלק אכיין איזו הערות ששוועתי‘ מחותני‬
‫י ‪-‬‬ ‫תר׳ טענל שליע״א ‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪• .‬‬
‫ךן^ך‪ ’,‬דעת בעה׳^וי שלר״ש ח ק מותר לאכול בע״פ כל ד\וס מדאו׳ ומדרבנן אקור י‘‬
‫בהכאת ג״כ וי׳לע עפשח‪-‬ס כ״ח דאמריכן משעת שאקור באכילה אשור בתנ‪'%‬‬
‫אתאן לת״ק ולשיעתו מצ‘ אתי׳ כר״ש ג״כ ותבעה״וו בעצמו שמה תרגיש בזת ותי?‬
‫בדוחק וחותני *ח־׳ אמר שי״ל בפשעיות ד*דוע דעת תרמב״ס שכל תשפ*קות מדבר״צ‬
‫ובכרת דעת תכ״ע דהוי לחומרא מדאור׳ ושוב לא יוכל לבא כר״ש דל״ה בחד זמן‬
‫דבת״ש כאשר באכילת מדאור׳ דהיי שפק כרת ובהנאת דהו* רק לאו מותר ועיי‬
‫‪3‬שעה״מ פ״א עת׳ חמץ שכתב דכאן מי*ר* מדאו׳ אבל כת״ק דמיירי משש שעוו‬
‫■‬ ‫דתרווייתו שפק לאו תעה שו‪ 3‬שו*ן המה וזה צכין‪: .‬‬ ‫‪■,‬‬
‫‪ ( 3‬ךן^ךן התוש׳ בחולין יו״ד ע׳׳א ד״ה שכין תקשו לס׳ח ונעקוה שעמא ‪r‬״ ‪■p‬‬
‫וע״ז קיר׳ן חותני יחי׳ דלכאורה קשה לפמ״ש בכוב״ק חא״ע ש*'‬ ‫‪-‬‬
‫שבכל בתמה יש ב׳ חזקות המתנגדות דחזקת כיתרה מעיד שהוא כשי‬
‫^מה פריך הש״ש מטבל ועלה הא שס הוי חזקת כימא אב) כאן הוי רק ־שפק^וש*‬
‫^מכיכן על השברא דעצס מדאי פוגס וזה קושיא עצווות אמכס ו״ל דעיין ‪,‬‬
‫׳בתוש׳ כאן ד״ה בד א שכתצ‪ 1‬דרק לטהרות החמירו ועיין בלב ארי׳ ונ״ש בזה ‪■,‬‬
‫אמריכן בכ״ע‬ ‫והישיעות' יעקב בי״ד שי׳ קצ״ח ש״ק ג׳ הקשת תא תטעס דלא‬
‫תעמד טהרות עליקזקתן הוא מפני דמשתכלין על דבר דכולד בו לכן כל‪.‬׳ הט^‬
‫ממנו טמא‪.‬אכל כאן';שלא מטמאין רק הטהרות שוב תקשה ‪ .‬כימא ‪[.‬א^ןי טהרות‬
‫ב׳ חזקות י‬ ‫על חזקתן ע״ש^ולפיד^ש שוב ׳אדרבא בזה טחא דדמי לשס דשם‬
‫^חמוי ‪.‬‬ ‫השותרין חזקת טמא יחזקת טהרה ומחמריב^ א״כ ת״ה כ אן‪.‬‬
‫טמא ’ ל ^‪^5‬י‬ ‫‪-‬וממילא מתורץ קו׳ התוש׳ ממקרה דשס טויא לכל דבר ושוב יש‬
‫־׳•‬ ‫ל‪.‬‬ ‫לכן מחמרינן וי״לעבזת ‪•:‬‬
‫רחוקיס'‪■-‬‬ ‫)‪ ( J‬ך‪ 5,‬ך| התוש׳ בנזיר מ״ט ע״ב תמהו למ״ל לר״ע על כל לאפוקי‬
‫הדיוט ע״ ^ ^‬ ‫מת לאפוקי ‪ .‬קרובים למ״ל לרחוקים קרא הכי גרע ־ ונכהן‬
‫דלע^'’‬ ‫וחותני יחי׳ תירץ דלכאורת קשה ונכ״ל לפרש כאן דאשור לכימא לקיוביס‬
‫כוונת הקרא רא״צ לטונאדה״א שמחיוב מנח תעשה דלה יגימא לכן אשמעונן‬
‫ש״ו ועיין ברמב״ן עה״ת שפ>ר^‪-‘-‬‬ ‫דאינו מחיוב אבל אם רוצת מותר ועיין בזבחים‬
‫כפרש כן אן באמת ניחא 'דלר״ע‬ ‫כ אן ^ ^ א דמן המקדש לא יצא שא״צ וא״כ ג״נ‬
‫על וגו׳ דאתי!לרחוקיס ובתו בוודאי כיון לאישור דלרשות ל״ג א״כ‬
‫לה‬ ‫^^ה^‪ ^ 5‬מ כ ג ^ ^ כי ון כן ולר׳ ישמעאל בוודאי ניחא דאיהו ■קובר‬
‫יט^^י שוח וממילא מתורץ קו׳ תתיש׳ דמוכרח ר״ע לדרוש לרחוקים כדי שלאק^י‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬נפרש כל הקרא לרשות והבן כי ‘זה נכון ‪:‬‬ ‫׳‬