‫בס"ד‪ ,‬ח' אייר תשס"ה‬

‫ישיבת בית מתתיהו‬

‫שעור מורנו ראש הישיבה שליט"א‬
‫קיץ תשע"א ‪ -‬פנימי לשומעי השיעור‬
‫דין נתינים‬

‫עמוד ‪ 1‬מתוך ‪11‬‬ ‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬

‫והביא הרמב"ן ביבמות עט‪ .‬בשם הראב"ד דכתב‬
‫דהאיסור הוא משום שהיו עדיין אדוקין בעכו"ם‬
‫וכתב הראב"ד דאם חזרו וקבלו אותם בי"ד לאחר‬
‫מכן מותרין היו‪.‬‬
‫(ולכאורה צ"ל דהא דהיו אדוקין בע"ז לא היה‬
‫בגדר שלא קיבלו עליהם מצוות‪ ,‬דאל"ה לא הוי‬
‫גירות כלל‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬
‫בגיותן‪ ,‬ולפי לישנא זאת‪ ,‬אחרי שנתגיירו מותרים‬
‫הרמב"ן הביא עוד לשון שהאיסור היה רק לדור‬
‫ראשון שנתגיירו‪ ,‬אבל דור שני מותר‪ .‬והחילוק בין‬
‫הראב"ד ללשון השני הוא דהראב"ד תלה את‬
‫האיסור בזה שכשנתגיירו היו אדוקין בעכו"ם‪,‬‬
‫ולכן כתב דאם יחזרו בהם יכולים להיות מותרין‬
‫אפילו דור ראשון‪ .‬ואילו ללשון השני דין הוא בדור‬
‫ראשון שיהיה אסור‪ ,‬וההיתר הוא רק בדור שני‪.‬‬
‫עוד חילוק יש בדברי הרמב"ן שכתב את שני‬
‫הלשונות דבדעת הראב"ד אומר הרמב"ן שאם‬
‫יחזרו בהם מעבודתם הזרה תועיל גרותם לגמרי‬
‫אבל צריך שתהיה גירות נוספת בבי"ד‪ .‬ובלשון‬
‫השניה כתב הרמב"ן שדור שני יהיו כמו בני גרים‬
‫גמורים‪ ,‬דלהראב"ד יהיו הגרים מותרים רק אם‬
‫יחזרו בי"ד ויקבלו אותם‪ ,‬דהיינו צריכה להיות‬
‫טבילה לגירות‪ .‬ובלשון השני לא הזכיר הרמב"ן‬
‫שההיתר של הדור השני יהיה רק אם יחזרו‬
‫ויקבלו אותם‪ ,‬וצ"ע אם בדעת הרמב"ן והראשונים‬
‫שלמדו דהאיסור נאמר בדור ראשון האם ההיתר‬
‫של הדור השני יהיה ממילא‪ ,‬או דילמא בזה מודים‬
‫לראב"ד דכדי להיות מותרים צריכים לחזור‬
‫ולקבל בבי"ד‪ ,‬אלא דפליגי רק מה הסיבה האוסרת‬
‫בתחילת גירותם‪ .‬דלהראב"ד מה שאדוקין בעכו"ם‬
‫הוא הסיבה לאיסור‪ ,‬ולראשונים הוי גזיה"כ בדור‬
‫ראשון שיהיה אסור אבל אלו שנולדו להם לא‬
‫נאמר בהם שאחרי גירותם יהיו אסורים‪ .‬גדר‬
‫עמוד ‪ 2‬מתוך ‪11‬‬
‫מתני'‪ ,‬ואלו נערות שיש להם קנס הבא על‬
‫הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית וכו'‪ .‬וברש"י‬
‫ד"ה נתינה‪ ,‬כתב מן הגבעונים והיא אסורה לקהל‬
‫דדוד גזר עליהם כדאמרינן ביבמות‪ .‬בתוס' ועוד‬
‫ראשונים למדו בשיטת רש"י דס"ל דנתינה אסורה‬
‫רק מדרבנן‪ .‬ביבמות עו‪ .‬קאמר רבא דאיסור לא‬
‫תתחתן בם הכתוב לענין ז' עמים‪ ,‬הוא דוקא‬
‫אפילו ז' עממין‪ .‬לפי"ז נתינה אינה אסורה אחרי‬
‫שנתגיירה‪ ,‬והמשנה דיברה אחרי שנתגיירה דהא‬
‫לעכו"ם אין קנס‪ .‬אלא דקאמר בגמ' שם הדר אמר‬
‫רבא לאו מילתא היא‪ ,‬ומסיק רבא דקרא דלא‬
‫תתחתן בם איירי בגירותן‪ .‬אלא דיש פוסקים‬
‫כהלישנא שבתחילה וכן כתב הרמב"ם בפי"ב‬
‫מאיסורי ביאה הכ"ב‪ ,‬וכן הוא דעת בעל המאור‬
‫בשמעתין‪ .‬ובמ"מ שם ביאר דהרמב"ם ס"ל‬
‫דהסוגיא ביבמות ע"ח דקאמר התם דדוד גזר‬
‫חולקת על רבא ואין הלכה כרבא‪.‬‬
‫תוס' והראשונים למדו בדברי רש"י דגם איהו ס"ל‬
‫דלהלכה קיי"ל דלאו דלא תתחתן בם איירי בגיותן‬
‫ולכן ס"ל דנתינים שנתגיירו אסורים רק מדרבנן‪.‬‬
‫אלא דהפנ"י תמה עליהם‪ ,‬שהרי רש"י כתב להדיא‬
‫במכות יג‪ .‬וכן בסנהדרין נא‪ .‬דהבא על הנתינה‬
‫חייב משום לאו דלא תתחתן בם‪ .‬ומוכח דס"ל‬
‫דאיסור לא תתחתן הוא בגירותן‪ .‬ומשום כך כתב‬
‫הפנ"י דרש"י ודאי ס"ל כמסקנת דברי רבא‬
‫דאיסור לא תתחתן הוא בגירותן‪ .‬ונבאר את שיטת‬
‫רש"י על דרך השניה שכתב הפנ"י‪.‬‬
‫הרמב"ן הרשב"א ועוד ראשונים כתבו דאפילו‬
‫למסקנה דאסיק רבא דאיסור לא תתחתן הוי‬
‫אחרי שנתגיירו‪ ,‬אולם אין האיסור איסור לדורות‪.‬‬
‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬
‫ואדומי דאע"ג שהם ישראל לכל הדינים‪ ,‬מ"מ יש‬
‫בהם פסול לקהל מהיותם גרים מעמים אלו‪ .‬אם‬
‫דין ז' עממים היה דין פסול הרי פשוט שלא היה‬
‫שייך לחזור ולהתגייר‪ ,‬ולא היה מועיל בזה שהרי‬
‫הם כבר ישראל גמורין‪.‬‬
‫ז' עממין הוא איסור מדין יוחסין‪ ,‬ובזה גזיה"כ‬
‫ואשר מוכח מדברי הראשונים דבז' אומות‬
‫שנתגיירו‪ ,‬ולדברי הראב"ד בנתגיירו כשאדוקים‬
‫עדיין בעכו"ם‪ ,‬לא נגמרה הגירות לעשותם ישראל‬
‫גמורים‪ ,‬ובדיני הגירות יש את הגזיה"כ שלא‬
‫הועילה הגירות להיותם מותרים ולכן דור שני‬
‫צריך קבלת גירות כדי להיות מותרים לגמרי‬
‫בקהל‪.‬‬
‫שכיוצא בהם‪ ,‬אבל כל שחזרו בניהם ונתגיירו‬
‫ברמב"ן ביבמות וכן בתוס' חד מקמאי כתבו‬
‫דלמאי דקאמר רבא דבגירותן אית בהו איסור‬
‫חתנות לא בא למעט דבגיותן אין איסור חתנות‪,‬‬
‫ועוד כתבו דכל שכן הוא‪ .‬אלא רבא קאמר דאף‬
‫בגירותם יש בהם איסור חתנות‪ .‬ואע"ג דביאה‬
‫בלא חתנות אינה אסורה‪ ,‬יש לקיים אופן האיסור‬
‫בהיותם עכו"ם כאשר בא עליה בדרך של ייחוד‬
‫לאישות ולא בעינן שיהיה בדוקא תפיסת קידושין‪.‬‬
‫ואשר נראה לומר‪ ,‬דאם היתה הגירות מועילה‬
‫לגמרי והאיסור חתנות הוא דין פסול לחיתון כמו‬
‫מצרי ואדומי‪ ,‬ולא מצד שחסר בגמר הגירות שבו‪,‬‬
‫הרי אי אפשר היה לומר דכ"ש דקודם גירות‬
‫אסורים‪ ,‬דנראה פשוט דביאת עכו"ם מואבי או‬
‫מצרי לא אסורה בדין לא יבא מואבי בקהל ד'‪.‬‬
‫דמה שגר מעם אדומי אסור יסודו הוא שהיחס‬
‫לעם האדומי נותן לגר פסול לקהל‪ .‬ופסול זה הוא‬
‫האוסר‪ .‬לפי"ז גוי אדומי אין בו פסלות דלא שייך‬
‫בעכו"ם פסלות‪ ,‬ודיני ביאה בעכו"ם אדומי הוא‬
‫כמו עכו"ם אחר‪ .‬רק בגר שנעשה יהודי והוא בן‬
‫עמוד ‪ 3‬מתוך ‪11‬‬
‫הספק הוא האם דין האיסור של נתינים בדור‬
‫הראשון הוא כמו גדר איסור של אדומי ומצרי‬
‫שנאסרו דורות ואח"כ מותרים מאליהם‪ .‬או שיש‬
‫כאן גדר איסור אחר‪.‬‬
‫יסוד הספק הוא‪ ,‬האם האיסור של דור ראשון של‬
‫שפסול היוחסין הוא רק בדור הראשון ובדומה‬
‫לגזיה"כ של מצרי ואדומי לשני דורות‪ ,‬או דילמא‬
‫הגזיה"כ בגר מז' אומות הוא גזיה"כ בדיני הגיורת‬
‫שאינה מועילה להתיר לגמרי בדור הראשון‪.‬‬
‫במאירי בשמעתין כתב כדברי הרמב"ן דדין לא‬
‫תתחתן הוי למתגיירים עצמם ותולדותיהם‬
‫מתחילה הרי הם מותרים‪ .‬מבואר בשיטתו דאע"ג‬
‫שתלה דין איסור נתינים בדור ראשון‪ ,‬בכ"ז דור‬
‫שני לא יהיה מותר מאיליו‪ ,‬אלא רק אם יחזור‬
‫ויקבל גירות‪ .‬שוב הראוני דהרמב"ן ביבמות בסוף‬
‫דבריו כתב‪ ,‬עבדות גזרו עליהם‪ ,‬ולא כוונו בכך‬
‫אלא כדי שלא יהיו חוזרין ומתגיירין ומטעין‬
‫בישראל‪ .‬חזינן שנקט בפשטות לשני הפירושים‬
‫דצריך לחזור ולהתגייר‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬במלחמות שם כתב דכל מקום דאיתא‬
‫נתינים הכוונה דור ראשון לז' עמים‪ .‬משמע שכל‬
‫מי שהוא בדור שני הרי הוא מותר‪ ,‬ולפי"ז נראה‬
‫שדור שני לא צריך לעשות גירות‪.‬‬
‫בשיטת הראשונים שכתבו שכדי להתיר את‬
‫הנתינים צריך לחזור ולקבל גירות הרי מוכח‬
‫בדבריהם שבדור ראשון שנתגיירו לא חלה גירות‬
‫גמורה‪ .‬דאם היתה הגירות גמורה והיה לגרים דין‬
‫ישראל גמורים‪ ,‬ומה שאסורים היה בהכרח מדין‬
‫פסול בהיות גרים מז' אומות‪ ,‬וכמו שמצאנו במצרי‬
‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬
‫אמנם נראה דאין בזה הכרח כלל‪ .‬דאפילו אי נימא‬
‫דדין האיסור בנתינים הוא מצד שחסר בהם גמר‬
‫היותם לישראל‪ ,‬אולם מעשה הגירות היה כדין‪,‬‬
‫ומה שלא נעשו ישראל גמורים הוא מצד דגזיה"כ‬
‫שלא יחול על דור ראשון מז' עממין גירות גמורה‪,‬‬
‫והילכך בדור שני שאין את הסיבה לעכב מלחול‬
‫עליהם שם ישראל יגמר מאיליו ויחול דין ישראל‬
‫לגמרי‪ ,‬כמתבאר‪ ,‬שהרי מצד מעשה הגירות לא‬
‫היה חסרון רק דין דור ראשון לז' אומות מנע את‬
‫גמר חלות הדין ישראל‪ .‬וכעין זה מצאנו בשיטות‬
‫הראשונים דעבד כנעני שהשתחרר לא צריך‬
‫טבילה‪ ,‬ונעשה לישראל גמור מכח טבילה לעבדות‪,‬‬
‫אע"פ שהגירות בשעתה הועילה רק לעשותו עבד‪.‬‬
‫נראה לבאר ולתלות בסברא זו את החילוק בין‬
‫הראב"ד לבין החולקים‪ .‬דלראב"ד שלא נאמר‬
‫גזיה"כ של דור ראשון‪ ,‬אלא דאדיקותם בעכו"ם‬
‫היא סיבת הדין‪,‬שהגירות לא גמורה‪ ,‬בזה היה‬
‫מיסתבר דאין גזיה"כ שלא יחול דין ישראל גמור‬
‫על מי שאדוק בעכו"ם‪ ,‬אלא מיסתבר לומר דהדין‬
‫נאמר שחסר במעשה הגירות דבשעת הגירות אדוק‬
‫בעכו"ם‪ ,‬ולכן לא יועיל מעשה הגירות להיות‬
‫ישראל גמור‪ .‬וכיון שחסר במעשה הגירות בהיותם‬
‫אדוקין בעכו"ם לכן גם אם יפסיקו להיות אדוקין‬
‫בעכו"ם לא תיגמר הגירות ולא יקבל דין ישראל‬
‫הגמור מאיליו‪ ,‬אלא צריך לחזור ולעשות מעשה‬
‫גירות באופן שלם‪.‬‬
‫כיון שדור שני נעשה לדבריהם מותר ממילא האם‬
‫אולם לדברי הראשונים שהמונע את הגירות‬
‫הגמורה תלוי בדור ראשון‪ ,‬בזה י"ל שאין החסרון‬
‫במעשה הגירות אלא בחלות דין ישראל‪ ,‬ולפיכך‬
‫י"ל דבדור שני שיורד העיכוב יחול דין ישראל‬
‫מאיליו‪.‬‬
‫עמוד ‪ 4‬מתוך ‪11‬‬
‫של אדום בו יש פסול של אדומי ובו נאמר האיסור‬
‫שלא יבוא בקהל‪ .‬ואשר לפי"ז דברי הרמב"ן ותוס'‬
‫חד מקמאי לאסור בכל שכן בלאו דלא תתחתן‬
‫אפילו קודם גירות הוא למבואר‪ ,‬דהדין איסור‬
‫בנתינים אחרי גירות הוא מכח שחסר בגמר‬
‫הגירות וגירותם לא הועילה להתירם לגמרי‪ .‬וכיון‬
‫דהחפצא של האיסור הוא מצד שלא נשלמה‬
‫גירותן‪ ,‬לכן כתבו הראשונים דכ"ש שיהיה איסור‬
‫כשלא היתה גירות כלל‪ ,‬שהרי הצד שאין בהם דין‬
‫ישראל גמור הוא האוסר‪.‬‬
‫ולהלן נביא גם מראשונים וגם בדברי הפנ"י דכך‬
‫הוא גדר האיסור‪ ,‬דהגירות הועילה למקצת דברים‬
‫ולא היתה גירות גמורה כמוש"נ‪.‬‬
‫והראשונים דפליגי וס"ל דאליבא דרבא אסורים‬
‫רק אחרי גירותם‪ ,‬אבל קודם גירותם אין איסור‪,‬‬
‫אין הכרח לומר דפליגי על סברת הרמב"ן דשם‬
‫האיסור שייך גם בעכו"ם‪ .‬אלא דהם סוברים‪,‬‬
‫דכיון דהאיסור הוי דרך חתנות‪ ,‬להכי בהיות‬
‫עכו"ם לא שייך לעבור את האיסור כי קידושין לא‬
‫תפסי בהו‪ .‬ולא ס"ל כדברי הרמב"ן דמספיק‬
‫שבעכו"ם היתה הביאה דרך אישות‪.‬‬
‫והנה יש ראשונים שכתבו דאיסור נתינים הוי רק‬
‫בדור ראשון‪ .‬ולא הזכירו שדור שני צריך לחזור‬
‫ולהתגייר‪ .‬וסתימת הדברים מוכיחה דלדבריהם‬
‫יהיה דור שני מותר גם בלא טבילה וגירות‪ .‬וצ"ע‬
‫זה מכריח שהם חולקים בגדר איסור של ז' אומות‬
‫בדור ראשון על הראב"ד הרמב"ן והמאירי‬
‫שהבאנו‪ .‬וסוברים דהוי גירות גמורה‪ ,‬רק יש פסול‬
‫של גר מז' עמים כמו באדומי‪.‬‬
‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬
 ‫אמנם במאירי וברמב"ן ראינו דס"ל דאע"ג‬
‫ויעוי' ברמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה ה"ב שכתב‬ ‫דהגזיה"כ בדין נתינים נאמרה כלפי דור ראשון‪,‬‬
‫בגר שלא הביא קרבן דלא חשיב מחוסר כפרה‬ ‫ובכ"ז בעינן בדור שני קבלה מחודשת של גירות‬
‫אלא ז"ל שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל‬ ‫כדי להתירם ובשיטתם צ"ל או דמודים שלא חסר‬
‫כשרי ישראל‬ ‫במעשה הגירות אלא הוי דין שלא חל עליהם שם‬
‫ישראל גמור‪ ,‬אבל מצד שני ס"ל דכיון דבשעתו לא‬
‫הועילה הגירות לעשותם ישראל גמור‪ ,‬שוב לא‬
‫במשנה בדין כותית כתב רש"י דגירי אריות הם‬ ‫יחול מאליו דין ישראל גמור אליהם‪( .‬ויש לחלק‬
‫ואסורה בלאו דלא תתחתן בם‪ .‬בתוס' כתוב דרש"י‬ ‫בין הדין הכא לעבד כנעני שמשתחרר ונעשה‬
‫לשיטתו דאיסור לא תתחתן הוי בגיותן‪ ,‬אלא‬ ‫ישראל לשיטות הרבה ראשונים בלא טבילה)‪.‬‬
‫דהקשו תוס' דאין לעכו"ם קנס‪ .‬ובשימ"ק כתב‬
‫דלמסקנה דרבא אתי שפיר‪ .‬דכיון דאיסור לא‬ ‫או דילמא ס"ל דכיון דלגר של ז' אומות אין דין‬
‫תתחתן הוי בגירות‪ ,‬א"כ אע"פ שהועילה הגירות‬ ‫להיות ישראל גמור‪ ,‬הלכך ממילא הגיור הוא רק‬
‫שיתפוס בהם קידושין בכ"ז אסורים בלאו דלא‬ ‫כלפי מה שיכול להיעשות בו וממילא חסר כבר‬
‫תתחתן‪ ,‬והילכך גם גירי אריות הועילה גירותם‬ ‫במעשה הגירות להיות ישראל גמור‪ ,‬ולפיכך בעינן‬
‫לענין זה שיש בהם קידושין‪ ,‬ובכ"ז אסורים בלאו‬ ‫טבילה לגירות בדור שני‪ .‬ולשון המאירי שכתב‬
‫דלא תתחתן‪.‬‬ ‫שנתגיירו דרך שקרות והשאירום‪ ,‬ולא להחזיקם‬
‫בגרים גמורים לענין חתנות‪ ,‬קצת משמע דמצד‬
‫ודברי השימ"ק לכאורה תמוהים‪ .‬דאם אמנם‬ ‫הגירות לא החזיקום לגרים גמורים לענין חתנות‪.‬‬
‫הועילה הגירות אמאי אסורים‪ ,‬ומה שלמד מדברי‬
‫רבא דהלאו דלא תתחתן הוא בגירותן צ"ע‪ ,‬שהרי‬ ‫הנה נתבארו שני דרכים עיקריים לבאר הדין שלא‬
‫התם הוי גזיה"כ בדין ז' אומות‪ ,‬והכא בגירי‬ ‫חלה גירות גמורה‪ .‬או שדין הוא בגר של ז' עממין‬
‫אריות לא היו ז' אומות‪.‬‬ ‫שלא יחול עליו שם ישראל גמור‪ ,‬או שהגזיה"כ‬
‫הוא בדין מעשה הגירות של עכו"ם מז' עממין‬
‫והפשוט דהשימ"ק למד כהראב"ד דהאיסור של ז'‬ ‫שגירות שלו לא מועילה‪ .‬נביא שיש מקומות‬
‫אומות הוא מתוך שהיו אדוקים בעכו"ם‪ .‬אלא‬ ‫שמצאנו שיש מצב שלא חלה גירות גמורה‬
‫דלמד השימ"ק מזה דין בכל דיני הגירות ולא‬ ‫במתגייר‪ .‬הרשב"א בתחילת הערל (עא‪ ).‬למתבאר‬
‫דוקא בז' אומות‪ ,‬דגירות שהמתגייר נשאר דבוק‬ ‫אמאי צריך ילפותא נוספת לגמר שמל ולא טבל‬
‫בעכו"ם‪ .‬לא תהיה גירות גמורה כמו בז' עממין‪,‬‬ ‫דמעוכב בפסח‪ .‬ותירץ דאע"ג שלא נגמרה הגירות‬
‫והאיסור לא תתחתן אינו דוקא בז' אומות אלא‬ ‫יצא מכלל עכו"ם‪ .‬בטור אהע"ז ריש רס"ח הביא‬
‫בכל גר שלא הועילה גירותו לגמרי יש איסור של‬ ‫בשם הר"ח דבנולד מהול הועילה גירותו אבל יש‬
‫לא תתחתן‪.‬‬ ‫לו איסור ביאה בבת ישראל‪ .‬ובכריתות ט‪ :‬כתב‬
‫רבנו גרשם גר וטבל ולא הביא קרבן יש בו איסור‬
‫חתנות‪.‬‬

‫עמוד ‪ 5‬מתוך ‪11‬‬ ‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬

‫הראשונים דנלמד מהאיסור ביאה של נתינים‬ ‫והמוכרח והמבואר גם מדברי השימ"ק דבלאו של‬
‫בגירותם‪ ,‬דאסור גם בגיותן‪ .‬כמו"כ הוכחנו‬ ‫לא תתחתן נתחדש שהגירות לא הועילה לעשות‬
‫מהשימ"ק דס"ל דמדין נתינים יש ללמוד דאסור‬ ‫את המתגייר ישראל גמור‪ ,‬והאיסור של לא‬
‫בגירי אריות בלאו דלא תתחתן‪ ,‬ומוכח מזה‬ ‫תתחתן הוא מכח שחסר בדין ישראל של המתגייר‪.‬‬
‫שהאיסור לא תלוי בדין ז' עמים‪ ,‬אלא בזה‬ ‫אלא דמ"מ יש גזיה"כ של ז' אומות ולדברי‬
‫שהגירות גמורה‪.‬‬ ‫השימ"ק צ"ב לגבי מה נאמרה הגזיה"כ של ז'‬
‫אומות‪ .‬דאם נתגיירו כדין הרי גם ז' אומות‬
‫והדברים מפורשים בדברי הפנ"י וז"ל דכתיב‬ ‫מותרים‪ ,‬ואם נתגיירו בהיותם מחזיקים בעכו"ם‬
‫מחוטב עציך עד שואב מימיך‪ ,‬ופירש"י מדקרינן‬ ‫כמו גירי אריות‪ ,‬לדברי השימ"ק גם בשאר אומות‬
‫לחוטבי עצים באנפייהו‪ ,‬ש"מ לאו בכלל ישראל‬ ‫אסור‪ ,‬ואפשר דהשימ"ק פליג על הראב"ד במה‬
‫נינהו ולאו בכלל גרים נינהו‪ .‬וכוונתו מבואר‪,‬‬ ‫כתב דאם יחזור בדור ראשון ויתגייר כדין יהיו‬
‫דאס"ד דבכלל גרים הוי הא כבר כתב וגרך אשר‬ ‫מותרים‪ .‬אלא ס"ל דגזיה"כ הוי שלא תועיל‬
‫בשעריך‪ ,‬וליכא למימר נמי דעכו"ם גמורים נינהו‪,‬‬ ‫הגירות בדור ראשון‪ ,‬והטעם מפורש בפסוק מתוך‬
‫דא"כ למה נכנסו בברית‪ ,‬דהא כתיב בתריה‬ ‫שהיו מסירין את ישראל ומוכח שהוא משום שהיו‬
‫לעוברך בברית ד' אלקיך‪ ,‬אלמא שנתחייבו‬ ‫אדוקין בעכו"ם וכמוש"כ הראב"ד‪ ,‬אלא דהוי‬
‫במצוות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גזיה"כ על כל דור ראשון של ז' אומות שלא יחול‬
‫הגירות‪ .‬אמנם כיון שהטעם לדין הוא אדיקותם‬
‫הבאנו שהרמב"ן למד מהאיסור לא תתחתן אחרי‬
‫של ז' עמים בעכו"ם‪ ,‬הלכך יש ללמוד מזה שאם‬
‫גירותן לאסור גם קודם גירותן‪ .‬אולם יעויין‬
‫המתגייר אדוק בעכו"ם אפילו משאר עמים‪ ,‬תהיה‬
‫ברמב"ן ביבמות שם במלחמות שכתב שיש חילוק‬
‫גירותו כמו גירות של ז' אומות‪ .‬ובשאר אומות אם‬
‫ביניהם לענין חרורי וממזרי ועוד דמותרים‬
‫יחזור בו מעבודה זרה יכול להתגייר גירות גמורה‬
‫בנתינה‪ .‬דאע"ג שהם אסורים בז' אומות בגיותן‪,‬‬
‫גם דור ראשון‪( .‬ועי' ביומא נו‪ .‬בתי' שכתב דגירי‬
‫בכל זאת אחרי גירותן אינם אסורים‪.‬‬
‫אריות אע"ג דאינם גרים מ"מ הם בני ברית‪).‬‬

‫אמנם הרמב"ן שם כתב דמרבינן לאסור קודם‬

‫נתחדש לנו בדברי הראשונים חידוש גדול‪ ,‬דיש‬
‫גירותן‪ ,‬דנתרבו מכי יסיר‪ ,‬ולא למד רק מכל שכן‬
‫מציאות ואופן של גירות שתועיל לחצאין‪ ,‬דמצד‬
‫כמו שכ' בחידושיו‪ .‬אולם אע"ג דהוי ריבוי משמע‬
‫אחד תועיל הגירות שיהיו תופסים בו קידושין‬
‫ברמב"ן שהוא אותו האיסור כמו בגירותן ולפי"ז‬
‫כישראל וכן דין גר זה להיות חייב בתרי"ג מצוות‪,‬‬
‫צ"ל דגדר האיסור שווה בגיותן כמו בגירותן וא"כ‬
‫כמפורש במאירי‪ ,‬ומצד שני אינו כישראל גמור‬
‫צ"ב בדין שכתב הרמב"ן דחרורי אסור בז' אומות‬
‫דאסור הוא לישראל‪ ,‬דכיון שחסר לו בדין ישראל‬
‫בגיותן‪ ,‬אבל בגירותן מותר‪.‬‬
‫הרי הוא בלאו דלא תתחתן בו‪ ,‬כמוש"נ‪ .‬והמוכח‬
‫דחסר בגירות להיות כישראל גמור הבאנו מהא‬
‫הנראה לבאר כמוש"כ דדין נתינים אחרי גירותן‬
‫דמועיל קבלת גירות שניה להתירו‪ ,‬וכן מדעת‬
‫שאסורים אינם בתורת פסול שהם מתייחסים לז'‬

‫עמוד ‪ 6‬מתוך ‪11‬‬ ‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬

‫יוחסין הן וקהל אלו אינו בכלל יוחסין ע"כ‪.‬‬ ‫עממים‪ .‬אלא מה שחסר להם בדין הישראל הוא‬
‫ומבואר דמה שחסר בגירות של הנתינים הוא רק‬ ‫הגורם את האיסור‪ .‬והלכך יש ללמוד ולרבות‬
‫חסרון ביוחסין‪ ,‬כיון שהם בכלל בני ברית‪.‬‬ ‫דקודם גירותם כאשר הם אינם כלל בדיני ישראל‬
‫כל שכן שיהיו אסורים‪ .‬אולם לענין חרורי וממזרי‬
‫הבאנו בשמעתין חידוש שאע"ג שהועילה הגירות‬ ‫יש חילוק‪ .‬דאע"ג שהם אסורים בהם לפני גירות‬
‫לעשות את המתגייר בן ברית ולהתחייב במצוות‪,‬‬ ‫כאשר אינם כלל בגדר ישראל‪ ,‬אולם אחרי גירות‪,‬‬
‫אעפ"כ המתגייר אינו כישראל גמור‪ .‬בגדר דין זה‬ ‫כיון שהגירות הועילה במקצת לכן לא נאסרו בהם‪.‬‬
‫מצאנו בדבר אחר בשם הגרנ"ט בשיעורי יבמות‬ ‫וביאר הרמב"ן דקודם גירות אסור מפני שחרורי‬
‫סי' י"א שכתב בדין עכו"ם שבא על בת ישראל‬ ‫וממזרי בני ברית הם ולכן אסורים בז' עממים‬
‫וחילק דלענין להיות בן האומה הישראלית מועיל‬ ‫אשר אין להם מעלת בני ברית‪ .‬אבל אחרי גירות‪,‬‬
‫היחס של הולד לאמה‪ .‬אולם לא מועיל לקבל‬ ‫כיון שהגירות הועילה לנתינים שיהיו בני ברית‬
‫קדושת ישראל והביא ראיה שהדין יכול להתחלק‪.‬‬ ‫א"כ בהכרח שחסרון גמר הישראל שבהם הוא‬
‫ואפשר שגם בדין נתינים הגדר כמוש"כ הגרנ"ט‪,‬‬ ‫חסרון במעלת היוחסין שלהם‪ ,‬ולא בעצם בני‬
‫דהגירות הועילה לתת להם דין אומה של ישראל‪.‬‬ ‫ברית‬
‫אבל חסר עדיין בקדושת ישראל‪ ,‬ובזה חשיבי בני‬
‫ברית וחייבים במצוות‪ .‬ובזה החסרון הוא‬ ‫נמצא שסיבת הפוגם אחרי גירותם הוא שאינם‬
‫ליוחסין‪ .‬וברמב"ן במלחמות הבאנו דהחסרון שיש‬ ‫כישראל גמור‪ ,‬אולם שם האיסור בזה הוא איסור‬
‫לנתינה בדין ישראל שהוא האוסר בלאו של לא‬ ‫בקהל ולכן חרורים וממזרים שאינם קהל מותרים‬
‫תתחתן‪ ,‬הוא חסרון רק לגבי אלו שצריכים דין‬ ‫בהם‪ .‬ולפני הגירות הם אינם ישראל כלל לכן‬
‫ייחוס בקידושין‪ ,‬והוא כמוש"כ דחסרון בקדושת‬ ‫האיסור שנובע מהיותם מז' עממים ואינם ישראל‬
‫ישראל אינה אוסרת רק לענין אלו שצריכים מעלת‬ ‫הוא איסור לכל ישראל ולא רק לקהל‪ .‬ויש חילוק‬
‫ייחוסין בקידושין‪ ,‬וכמוש"נ‪.‬‬ ‫בידן האיסור כמוש"נ אע"ג שיסוד האיסור הוא‬
‫אחד ונלמד זה מזה ששיכותם עדיין לז' עממים‬
‫***‬ ‫הוא הפוגם‪ .‬ומבואר בזה מה שנתחדש ברמב"ן‬
‫שרק אחרי גירותם יהיו מותרים בהם חרורי‬
‫ביבמות עט‪ .‬כתב רש"י מחטב עציך‪ ,‬מדקרינהו‬ ‫וממזרי‪ ,‬כיון שחרורי וממזרי אינם בכלל יוחסין‬
‫לחוטבי עצים באנפייהו שמע מינה לאו בכלל‬ ‫לכן אינם אסורים בנתינה‪.‬‬
‫ישראל נינהו‪ ,‬ולאו בכלל גרים‪ ,‬אלא עבדים‬
‫ועבדים פסולים נינהו‪ .‬ע"כ‪ .‬ומבואר ברש"י להדיא‬
‫שדין הנתינים הוא שחסר בהם במעלת דין ישראל‪.‬‬ ‫יש בזה חידוש בדרכי הלימוד אלא שהדברים‬
‫שהרי לא מנו בפני עצמם את הפסולים‪ ,‬ממזרים‪,‬‬ ‫מפורשים ברמב"ן במלחמות ביבמות‪ .‬שכתב טעם‬
‫פצוע דכא או חללים‪ .‬דאע"פ שיש להם פסול‬ ‫אמאי חרורי וממזר אסור בהם קודם גירותם כיון‬
‫האוסר אותם בקהל מ"מ לענין דין ישראל ולענין‬ ‫שחרורי וממזר הוא בכלל בני ברית‪ ,‬ואלו בגיותם‬
‫הברית אין למנות אותם בפני עצמם‪ .‬אלא רק את‬ ‫אינם בני ברית‪ .‬אבל בגירותם כתב וז"ל פסולי‬

‫עמוד ‪ 7‬מתוך ‪11‬‬ ‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬

‫אותו לעבד כנעני או לא‪ .‬דאפשר דאע"ג שיש לו‬
‫כבר דין ישראל מסוים בגירות של נתינים‪ ,‬אולם‬
‫אין בזה סתירה להמכר לעבד כנעני‪ .‬דהדין שלא‬
‫להמכר תליא בקדושת ישראל‪ ,‬וכיון שאין לנתינים‬
‫קדושת ישראל אפשר דיכולים להמכר לעבד כנעני‪.‬‬
‫ואפשר שדין עבדותו לא יועיל להפקיע מהנתינים‬
‫את הדין שכבר היה להם דתפסי בהם קידושין‪.‬‬
‫הנתינים מנו מכל הפסולים גם אינם נכללים בכלל‬
‫הגרים שמנו אותם בפני עצמם‪ .‬וביאר רש"י אמאי‬
‫מנו אותם באנפייהו מכיון שאינם ישראל ואינם‬
‫גרים‪ ,‬וצ"ל שהטעם שהגירות לא היתה גירות‬
‫גמורה‪ ,‬וחסר בחלות דין ישראל בגירותם של‬
‫הנתינים ולהכי מנה אותם בפני עצמם‪ ,‬כמוש"ב‬
‫בדברנו‪.‬‬

‫והיה נראה דאמנם תפסי קידושין מהא דהיה ס"ד‬

‫והנה רש"י כתב אלא עבדים‪ ,‬ולכאורה צ"ע מה‬
‫בראשונים שיהיה לנתינים אחרי גזירת דוד דין‬
‫שייך דין עבדותם לזה שמנה אותם בפני עצמם‬
‫עבד גמור ולא הקשו מהמפורש להדיא דקידושין‬
‫הרי דין הנתינים להיאסר לא תליא בזה שהם‬
‫תופסים בנתינים‪ .‬וצ"ע בזה‪.‬‬
‫עבדים‪ .‬שהרי משה רבינו גייר את הגבעונים ורק‬

‫בראשונים כתבו דלא גזרו על הנתינים עבדות‬ ‫אח"כ עשה אותם לחוטבי עצים‪ .‬ומוכח דגם בלא‬

‫ממש‪ .‬אולם מצד שני מה שעשו אותם לחוטבי‬ ‫שהיו עבדים לא הועילה גרותם לגמרי‪ ,‬וא"כ אמאי‬

‫עצים בפשטות אינו רק שעבוד למלאכה כפועל‪,‬‬ ‫כתב רש"י שהם עבדים‪ .‬ובאמת מהפסוק מוכח‬

‫אלא הוי קנין בגופו לחוטבי עצים‪ .‬ולפי"ז אם‬ ‫כדברי רש"י‪ .‬דאם אין שייכות לעבדותם של‬

‫אמנם הקנין של חוטבי עצים היה קנוי לגופו‪ ,‬א"כ‬ ‫הנתינים לייחוסם‪ ,‬א"כ אמאי מנה אותם הפסוק‬

‫גם בזה צ"ע איך אפשר לקנותם לזה אחרי‬ ‫בחוטבי עצים‪ ,‬והרי לא בזה שהם חוטבי עצים‬

‫שנתגיירו‪ .‬יעוין בחידושי ר' חיים הלוי פי"ג‬ ‫מתבטא מה שחסר בהם בשם ישראל‪.‬‬

‫מאיסור ביאה הי"א שכתב דבלא פסוק ידעינן‬

‫והנה בראשונים היה ס"ד שגזירת דוד היתה‬
‫דאין גופו של אדם ממון להיות קנוי לשני‪ .‬ולכן‬
‫לעשותם עבדים גמורים‪ .‬והקשה ר' אלחנן בקו"ש‬
‫עכו"ם קונה את חבירו רק לשעבוד ולא לקנין‪ .‬והא‬
‫איך אפשר לעשות ישראל להיות עבד כנעני‪ .‬ותירץ‬
‫דמצאנו בישראל שקונה עכו"ם קנין לגופו גם‬
‫דגזרו עליהם דין עבדות קודם גירות‪ ,‬ולפי"ז צ"ל‬
‫קודם שנעשה עבד‪ .‬כתב הגר"ח הוא משום דינא‬
‫דגירותם הועילה לעשותם עבד כנעני ולא היתה‬
‫דעבדות שיש לישראל על עכו"ם‪ .‬דבזה נתחדש‬
‫להם גירות של ישראל‪ .‬ונראה לכאורה דדוחק‬
‫הכח שיש לישראל לקנות עכו"ם לגופו ואפילו בלא‬
‫לומר דגם בשעה שלא ידעו שהם מז' עמים לא‬
‫שייעשה עבד כנעני‪.‬‬
‫קיבלו אותם לגרים אלא שעבדו אותם לעבדים‬

‫ואשר לפי"ז צ"ע איך קנו את הגבעונים בקנין הגוף‬ ‫כנענים‪ .‬דאם כך הרי היה בהם דין עבד כנעני גמור‬

‫להיות חוטבי עצים‪ ,‬שהרי אין הקנין הזה קנין‬ ‫וצריך להיות לכל הדינים בדין ע"כ‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫לעשותם עבד כנעני‪ ,‬וכיון שאין בקנין זה לתת כח‬

‫למתבאר דנתינים גם אחרי גירותן אין להם דין‬
‫להיות עבד כנעני‪ ,‬א"כ אמאי עדיף קנין שישראל‬
‫ישראל גמור‪ ,‬לפי"ז יש להסתפק במי שיש לו דין‬
‫ישראל שאינו גמור כמו בנתינים האם יועיל למכור‬

‫עמוד ‪ 8‬מתוך ‪11‬‬ ‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬

‫ואשר נראה דכיון שהנתינים הם בני ברית לכן לא‬
‫יחול עליהם דין עבדות גמור של עבד כנעני‪ ,‬דעבד‬
‫כנעני נוסף על הקנין שיש לאדון בו‪ ,‬יש לו גם דיני‬
‫ייחוס אחרים‪ ,‬וכן לא תפסי קידושין בו‪ ,‬ואין בנו‬
‫מתייחס אחריו‪ ,‬וחייב במצוות רק כנשים‪ .‬וכל‬
‫אלו קיימים בנתינים שהם בני ברית וחייבים‬
‫במצוות ותפסי בהם קידושין‪ .‬הלכך לא שייך‬
‫שיהיו עבד כנעני אחרי הגירות‪.‬‬
‫שנתחדש בתורה‪ .‬ולכן שייך לקנות את הדין חוטבי‬
‫אולם לענין מה שנתחדש שיש קנין הגוף להיות‬
‫חוטבי עצים ושואבי מים‪ ,‬בזה יחול קנין לקנות‬
‫את הנתינים כי דין עבדי הם דלא חל קנין בגוף על‬
‫ישראל נאמר דוקא בישראל שיש בו קדושת‬
‫ישראל‪( .‬ופסולי קהל אע"פ שמותרים בנתינים לא‬
‫חסר להם בקדושת ישראל בייחוסם‪ ,‬רק לא‬
‫איקרו קהל)‪ .‬אולם בישראל גמור לא יכול לחול‬
‫קנין הגוף כלל‪ ,‬ולכן דין חוטבי עצים ושואבי מים‬
‫קשור לזה שחסר לנתינים דין ישראל גמור‪ ,‬ולכן‬
‫קראם הכתוב על שם שקנויים לעבדותם‪ ,‬דבזה‬
‫מתבטא החילוק בייחוס שלהם‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬כיון שדין העבדות המסוימת של חוטבי‬
‫עצים אינה שייכת להיות נתפסת בישראל‪ .‬אלא‬
‫רק בנתינים שגם אחרי גירותן אינם ישראל‬
‫גמורים‪ .‬לפי"ז הדין להיות קנוי לשני להיות חוטבי‬
‫עצים שייך רק במי שאינו ישראל גמור‪ ,‬ולפי"ז‬
‫מבואר אמאי כתיב בתורה חוטבי עצים‪ ,‬מכיון‬
‫שהאפשרות להיות חוטב עצים שייכת רק בגרים‬
‫מז' אומות‪ ,‬וכמוש"נ‪( .‬יש להעיר דאפשר שייתפס‬
‫דין חוטבי במי שמל ולא טבל ובכל אלו שהבאנו‬
‫שהגירות אינה גמורה וכן בעכו"ם שבא על בת‬
‫ישראל וילדה וכמוש"כ הגרנ"ט)‪.‬‬
‫עמוד ‪ 9‬מתוך ‪11‬‬
‫קונה את הנתינים‪ ,‬מדין עכו"ם שקונה עכו"ם‪,‬‬
‫דהוי קנין רק לשעבוד ולא לגופו‪.‬‬
‫ואשר נראה דבאמת בפסוק של ויתנם להיות‬
‫חוטבי עצים ושואבי מים נתחדש בתורה דין‬
‫עבדות מסוים‪ .‬דאע"ג דחוטבי עצים לא היה להם‬
‫קנין עבד כנעני גמור‪ ,‬אולם דינא דחוטבי עצים‬
‫אינו שכירות פועל אלא הוי דין מסוים של עבדות‬
‫עצים ושואבי מים בקנין הגוף‪ ,‬דאינו כדין פועל‬
‫ושכיר אלא הוי דין עבדות להיות גופו קנוי שנלמד‬
‫בתורה מהדין חוטבי עצים‪.‬‬
‫וכך מדוייק הדבר ברש"י במש"כ שהכנענים‬
‫שנתגיירו דין עבדים יש להם‪ .‬ונראה דרש"י לא‬
‫סובר שיש לנתינים דין עבד כנעני גמור‪ ,‬דא"כ‬
‫אמאי יש להם קנס‪ .‬בהכרח דגם אליבא דרש"י‬
‫אינו עבד כנעני גמור‪ ,‬ובכל זאת קראו רש"י עבד‬
‫וכתב זאת רש"י בסדר אלו שמנתה אותם התורה‬
‫להיות עוברים הברית‪.‬‬
‫כך מפורש ברמב"ן במלחמות שם וז"ל ולא שיהו‬
‫כעבדים לכל דבריהם‪ ,‬בין לתקנתם בין לקלקלתם‪,‬‬
‫אלא כדי להרחיקן מלבוא בקהל גזרו עליהם‬
‫שיהא משתמשין בהם כעבדים‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובהמשך‬
‫הוכיח הרמב"ן דאין להם דין עבד גמור‪ ,‬מהא דלא‬
‫נתמעטו מקנס בדין שפחה‪ .‬גם בפנ"י כתב דלא היו‬
‫עבדים גמורים שלא נאסרו מדין העבדות‪ .‬אלא‬
‫דצ"ע מדברי רש"י גיטין כג‪ :‬שכתב דעבד לא‬
‫נתמעט משליחות דבן ברית הוא דכתיב מחוטב‬
‫עציך‪ .‬ואם יש בזה שתי דרגות של עבדות כמוש"כ‬
‫הרמב"ן איך הביא רש"י ראיה מחוטב עצים לעבד‬
‫כנעני גמור‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬
‫הרמב"ן איך יכול בי"ד לבטל דברי בי"ד‪ .‬ותירץ‬
‫דהבעלים היו מפקירים את חלקם‪ .‬ומשמע דזה‬
‫חידש בתירוץ דלא היתה גזירה שלא לגייר‪ ,‬דא"כ‬
‫עדיין קשה דמבטלים גזירת בי"ד הראשון‪ .‬אלא‬
‫תוכן תירוצו הוא דלא גזרו שלא לקבל גירות אלא‬
‫ממילא ע"י העבדות נמנעת הגירות‪ ,‬ולזה תירץ‬
‫הרמב"ן אומר דגזירת משה ויהושע ואח"כ גזירת‬
‫דוד היו לעשותם לעבדים‪( ,‬ונעשו או עבד כנעני‬
‫גמור‪ ,‬או שהיה גופם קנוי לאדון לעבודה‪,‬‬
‫וכמוש"ב) ועשו אותם לעבדים כדי להרחיקם‪.‬‬
‫והנראה לפימש"נ דכדי להיות הנתינים מותרים‬

‫שהבעלים הפקירו‪.‬‬ ‫צריך שתהיה גירות נוספת‪ ,‬וצריך לחזור ולקבלם‬

‫ועדיין יש שני צדדים לבאר במה מונעת העבדות‬ ‫בתורת גרים ולעשותם לישראל גמורים‪ .‬והנה‬

‫את הגירות‪ ,‬וכמוש"ב‪.‬‬ ‫בהיותם ישראל גמורים ייפקע הקנין שהיו קנויים‬
‫ולכן יש סתירה בין היות גופם קנוי לבין להיהפך‬
‫בהמשך דברי הרמב"ן בביאור הגמ'‪ ,‬חלק מזבח‬ ‫לישראל גמור‪.‬‬
‫מי יתיר‪ ,‬כתב הרמב"ן והם קנויים למעשה ידיהם‬
‫ואין אנו רשאים להפקיע חלקו של מזבח‪ .‬גם בזה‬ ‫ואשר לפי"ז י"ל דזו גופא היתה התקנה של עבדות‬

‫מוכח שהזכות הממונית על קנין הגוף היא‬ ‫לעכב את הגירות ע"י שהקנו את גופם‪ .‬וי"ל בשני‬

‫שמעכבת לעשות גירות‪ .‬ועדיין צ"ע אם יכולה לחול‬ ‫אופנים‪ .‬א‪ .‬אין לעבד את הזכות הממונית להביא‬

‫גירות רק אסור להפקיע את זכותו של האדון‪ ,‬וזה‬ ‫את עצמו להתגייר כיון שיש לאחרים קנין ממוני‬

‫הכוונה אין אנו רשאים להפקיע חלקו של מזבח‬ ‫בגופו‪ .‬ממילא יש בזה חסרון מדיני המתגייר לבקש‬

‫ע"י הגירות‪ .‬דרך שניה בזה שזכות קנין הממון‬ ‫לגיירו‪ .‬ב‪ .‬כיון שהגירות תפקיע את זכות הממון‬

‫מעכבת את הגירות כמוש"ב‪.‬‬ ‫של מי שהוא קנוי לו‪ ,‬זה מעכב את חלות הגירות‪.‬‬
‫וכאמור זו קושית הגמ' חלק מזבח מי התיר‪.‬‬
‫ונתבאר שיש בנתינים גירות שמועילה לחלק‬
‫מהדינים ביארנו שהועילה לעשותם בני ברית‬ ‫ונתבאר והוכח מהגמ' שזכות הממון של המזבח‬

‫ששייכים לאומה הישראלית‪ ,‬אבל לא נתנה להם‬ ‫מעכב את הגירות‪ ,‬ומבואר בזה שזו היתה התקנה‬

‫קדושת ישראל‪ ,‬התורה אסרה ליוחסין להתחתן‬ ‫של דוד לעכב את הגירות ע"י ששיעבד אותם‪.‬‬

‫עם הנתינים בגלל החסרון שיש להם בדין ישראל‪.‬‬ ‫ומהא שחלק מזבח מעכב‪ ,‬נראה דמוכח שלא היה‬

‫אלא שהנתינים בדור שני או אחרי שלא יהיו‬ ‫להם דין עבד כנעני גמור‪ ,‬דלא שייך עבד כנעני‬

‫אדוקים בעכו"ם יכולים לחזור ולהתגייר ולהיות‬ ‫למזבח‪ ,‬דאין עבד כנעני בלא אדון‪ ,‬אלא צ"ל שהיה‬

‫מותרים‪ ,‬כנגד זה תיקן דוד שיהיו קנויים בגופם‬ ‫גופם קנוי לגבי העבודה וזה שייך גם למזבח‪,‬‬

‫ובזה מנעו אותם מלהתגייר ונשארו ממילא‬ ‫ומוכח דהיו קנויים אבל לא בדין עבד כנעני‪ ,‬גם‬

‫באיסורם מהתורה‪ .‬וזו כוונת רש"י דדוד גזר‬ ‫מוכח מהגמ' שקניה זו מעכבת להתגייר גירות‬
‫גמורה‪.‬‬
‫עליהם‪ .‬דבאמת הנתינים מצד עצמם יש בהם‬
‫איסור מהתורה‪ ,‬אלא שבדור שני הם יכולים‬
‫והנה בגמ' איתא דביקשו להתיר נתינים‪ ,‬כלומר‬
‫להתיר את עצמם ע"י קבלת גירות נוספת אלא ע"י‬
‫שלא ישתעבדו בהם‪ ,‬כדי שיהיו מותרים‪ .‬שואל‬

‫עמוד ‪ 10‬מתוך ‪11‬‬ ‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬

 ‫העבדות נמנעת אפשרות הגירות וזו גזירת דוד‪.‬‬
‫ואפשר אולי להוסיף‪ ,‬דאם היה בידם להתגייר לא‬
‫היו בכלל אשה שאינה ראויה אפי' קודם גירות‪,‬‬
‫דחשיבא ראויה כי בידה להתיר את עצמה‪ ,‬וע"ז‬
‫אומר רש"י דכיון דדוד תיקן עבדות שוב חשיבא‬
‫אינה ראויה‪ .‬ותלוי בגדר של אינה ראויה וכמוש"נ‬
‫במקומו‪.‬‬

‫עמוד ‪ 11‬מתוך ‪11‬‬ ‫ח' אייר תשע"א – דין נתינים‬