‫בס''ד‪ ,‬ח' כסלו תשס''ג‬

‫שיעור כללי‬
‫בענין יש העדאה לצרורות‬

‫שעושה בהם צרורות יהיה דין אחד ואין נפק''מ‬ ‫הרמב''ם בפ''ה מנזק''מ ה''ה אומר בהמה שבעטה‬
‫באיזה מעשה נעשה‪ .‬וצ''ע‪.‬‬ ‫והתיזה צרורות ברה''ר פטור ואם תפס הניזק רביע‬
‫נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי‬
‫והנראה בהקדם מה שהבאנו מהנמ''י לקמן מח‪:‬‬ ‫הוא ואינו תולדת הרגל ואם בעטה ברשות הניזק‬
‫הביא שיטות בראשונים דיש חיוב של גרמי בבהמתו‬ ‫חייב לשלם רביע נזק ואם תפס חצי אין מוציאין‬
‫והרא''ה חולק מטעם שנתמעט משור איש דאין חייב‬ ‫מידו‪ .‬והראב''ד משיג ואומר כיון שהוא בשינוי אין‬
‫על שור שעשה בור‪.‬‬ ‫בזה ספק שחייב ברה''ר‪.‬‬
‫רואים שמסברא גם הרא''ה לא חולק שאפשר לחייב‬
‫את הבעלים על גרמי דבהמתו אלא דס''ל שנתמעט‪.‬‬ ‫ובברכ''ש סי' י''ט מביא לבאר את דברי הרמב''ם‬
‫ומזה דס''ל דנתמעט מהמיעוט איש בור ולא שור בור‬ ‫בשם הגר''ח דהרמב''ם ס''ל דיש צד לומר שכל‬
‫יש ללמוד דס''ל דגדר החיוב בגרמי דבהמתו הוא‬ ‫צרורות יש להם דין אחד ואין חילוק בין צרורות‬
‫דהבהמה יצרה מצב שהמצב מזיק‪ ,‬ומסברא היינו‬ ‫שנעשו ע''י מעשה רגל או שן או קרן בכולם יש דין‬
‫מחייבים אע''פ שהבהמה לא היא שמזיקה בעצמה‬ ‫אחד לצרורות ולכן לפי צד זה צרורות שנעשו אפי'‬
‫אעפ''כ היו הבעלים חייבים כי הבהמה עשתה את‬ ‫במעשה שהוא תולדה דקרן יהיה דין הצרורות‬
‫המצב שיהיה מזיק ע''י אחרים‪ ,‬ולכן דימה הרא''ה‬ ‫כצרורות בעלמא שיש להם דין רגל ופטור ברה''ר‪.‬‬
‫דין זה לדין שור שעושה בור‪.‬‬
‫וביארנו בזה דגם המחייבים בגרמי דבהמתו לומדים‬
‫ולמתבאר יהיה הספק בגמ' שאם יש שינוי בצרורות‬
‫שכך הוא גדר החיוב דהיינו הבהמה יצרה מצב של‬
‫לרביע נזק תלוי בשאלה זו‪ ,‬דהיינו האם תמיד יש‬
‫גרמי שמזיק‪ ,‬והבעלים של הבהמה נעשים אחראים‬
‫לצרורות דין רגל‪ ,‬ואין נפק''מ באיזה מעשה עשתה‬
‫למצב הגרמי שבהמתם עשתה‪ .‬אלא דס''ל דחיוב‬
‫הבהמה את הצרורות‪ .‬ולפי''ז יש רק סיבה לפטור‬
‫הבהמה בכה''ג לא נתמעט כמו בשור בור‪ ,‬כיון‬
‫מדין הצרורות ולא מדין משונה ולכן חייב חצי נזק‪.‬‬
‫דכשעושה הבהמה בור‪ ,‬הבהמה לא הכשירה את‬
‫או דילמא כל סוג של מעשה מזיק בבהמה יש לו דין‬
‫ההיזק‪ ,‬רק את המזיק‪ ,‬ואילו בעושה גרמי חשיב‬
‫צרורות לאב נזיקין שלו‪ .‬צרורות דרגל‪ ,‬צרורות דשן‪,‬‬
‫שהבהמה הכשירה את ההיזק‪ ,‬שע''י הגרמי מזומן‬
‫וצרורות דקרן‪ .‬ואם כך הוא יהיה דין צרורות דקרן‬
‫ההיזק להיות‪.‬‬
‫משלם רביע נזק כי מצטרפים שתי סיבות לפטור‬
‫מחצי החיוב‪.‬‬
‫ודיברנו בזה בתחילת הסוגיא בצרורות דגם גדר‬
‫החיוב של צרורות בבהמה הוא כמו שנתבאר בגרמי‪.‬‬
‫והנה בראשונים משמע דנקטו כהצד השני דתוס' יז‪:‬‬
‫דלא חשיב שהבהמה הזיקה‪ ,‬אלא הבהמה יצרה מצב‬
‫כתבו דיש לשן דין צרורות בחזיר נובר באשפה וכן‬
‫של צרורות שזה מזיק‪ .‬והכא גם הרא''ה מודה שאין‬
‫כתבו בשמעתא דבעי אם צרורות מגופו משלם‬
‫פטור של שור בור כי בבהמה שעושה כח הרי היא‬
‫דמצרורות בשינוי אין להביא ראיה דאפי' אם דין‬
‫מכשירה את הכח שלה עצמה להיות מזיק‪ ,‬וזה דומה‬
‫צרורות לשלם מן העליה אעפ''כ במעשה של שינוי‬
‫לבהמה שרבצה דאין בזה חסרון של שור בור‪.‬‬
‫יהיה הדין מגופו מצד דיני הקרן שבמעשה‪ .‬וצריך‬
‫ביאור מה הצד לומר שאין חילוקי המעשים נותנים‬
‫דינים בחיוב צרורות אלא לכל המעשים של השור‬
‫‪1‬‬
‫נאמרו חילוקי שלשת מעשה המזיק שבשור‪ ,‬אלא‬
‫החיוב הוא אחד‪ ,‬חיוב על מעשה הבהמה‪.‬‬
‫הבהמה את הגרמי‪ ,‬קרן‪ ,‬שן‪ ,‬ורגל‪ ,‬והאם יהיה מכח‬
‫ולמתבאר נראה לדמות דהוא הדין בצרורות‪ ,‬דכבר‬
‫ביארנו דלא חשיב שהבהמה מזיקה ע''י הצרורות‬
‫אלא חשיב שהבהמה עושה כח ובזה עושה את הכשר‬
‫ההיזק‪ .‬ודמי לבהמה שעושה גרמי ואשר לפי''ז‬
‫מבואר היטב הסברא שאומר הגר''ח דאין חילוק‬
‫באיזה מעשה עושה הבהמה את הכשר ההיזק ע''י‬
‫הכח‪.‬‬
‫דכבר בארנו דבאחריות על מעשה שעושה את המזיק‬
‫בזה לא נאמרו חילוקי המעשים בשור‪ ,‬ולכן המחייב‬
‫את הבעלים הוא מעשה הבהמה שהכשיר את‬
‫הצרורות להזיק‪.‬‬
‫מעשה שעושה מזיק‪ ,‬ובדין זה לא נאמרו חילוקי‬
‫אלא דנתבאר שהגמ' הסתפקה בזה ויש צד שיהיה‬
‫בדין ההיזק שם של אב הנזיקין ששייך למעשה השור‬
‫שעשה את הכשר היזק הכח‪.‬‬
‫והנראה דהכא הכשר ההיזק יותר קרוב לנזק מאשר‬
‫בגרמי‪ .‬דהכא אין צריך עוד מעשה כדי שיהיה‬
‫ההיזק‪ ,‬דמעשה הבהמה שהעמידה את הצרורות בזה‬
‫נגמר כל ההכשר שיהיה היזק‪ .‬משא''כ בגרמי‪ ,‬שם‬
‫תמיד צריך עוד מעשה כדי שיהיה ההיזק‪ ,‬צריך‬
‫שהנמיה תטרוף או שהלוה לא ישלם את ההלואה‪,‬‬
‫וכדו'‪.‬‬
‫ולכן כאן בהיזק של צרורות יש למעשה הבהמה יותר‬
‫שייכות לנזק עצמו‪ ,‬כי כאמור‪ ,‬ההכשר שעשתה‬
‫הבהמה יביא את הנזק‪.‬‬
‫ולכן הסתפקה הגמ' דאע''ג שהצרורות הם המזיק‪,‬‬
‫אעפ''כ אפשר דהכא שם הנזק תלוי במעשה המסוים‬
‫של הבהמה‪ ,‬שהכשיר את הצרורות‪ ,‬ולכן חשיב נזק‬
‫של הרגל‪ ,‬השן והקרן‪ .‬וכמוש''נ‪.‬‬
‫רגל ברה''ר היזק של גרמי שיהיה פטור מדין פטור‬
‫ולמתבאר‪ ,‬הרמב''ם לומד שהספק של הגמ' אם יש‬
‫שינוי לצרורות לרביע נזק הוא‪ ,‬האם אחריות‬
‫הבעלים בצרורות הוא על מעשה השור בכללות‬
‫שהוא הכשיר את הצרורות להיות מזיק‪ ,‬ומעשה‬
‫השור לענין זה אין בו חילוקי ג' אבות שנאמרו בשור‪.‬‬
‫או דילמא הצרורות המזיקים משתייכים למעשה‬
‫ולכן חשיב צרורות דרגל או דקרן ושן‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫והנה נבוא לדון לראשונים שמחייבים בגרמי‬
‫דבהמתו האם יהיה נפק''מ באיזה מעשה עושה‬
‫חילוק המעשים גם חילוקי חיוב אם נעשה הגרמי‬
‫ברה''ר או ברה''י וכדו'‪ .‬וצ''ב‪.‬‬
‫והנראה דלא יהיו חילוקי אבות נזיקין במעשה‬
‫שעושה הבהמה את הגרמי שמזיק‪ .‬כי התפלגות‬
‫המעשים של השור לדיניהם השונים נאמר בדין‬
‫המזיק שבמעשה השור‪ ,‬אבל בשור שעושה גרמי‬
‫מעשה השור הם לא המזיקים‪ ,‬אלא הגרמי שנעשה‬
‫הוא המזיק‪ .‬וחיובי הבעלים של השור הוא שמעשה‬
‫השור יצר את המזיק‪ .‬ולכן יש אחריות לבעלים על‬
‫זה‪ .‬אולם כאמור המחייב מצד מעשה השור‪ ,‬הוא‬
‫האבות נזיקין‪ .‬ואשר לפי''ז המחייב את הבעלים הוא‬
‫שהשור שלו עשה ואין המחייב תלוי כלל בשם רגל או‬
‫קרן וכדו'‪.‬‬
‫והנה לכאורה מבואר שלא כדברינו בתורי''ד להלן‬
‫מח‪ .‬שכתב דשור שחופר בור כיון שמעשה חפירת‬
‫הבור הוא משונה לכן אפילו בלא המיעוט של שור‬
‫בור א''א לחייב רק חצי נזק‪ ,‬דכמו אילו היה נוגח היו‬
‫הבעלים חייבים רק חצי נזק‪ ,‬כן גם בחופר בור א''א‬
‫שיהיו הבעלים חייבים על נזקי הבור יותר מחצי נזק‪.‬‬
‫וחזינן דס''ל דאפילו במעשה שמכשיר בור יש בו את‬
‫פטורי אב המזיק שעשה את הבור‪ ,‬וצ''ב‪.‬‬
‫ונראה שאין בדברי התורי''ד לסתור את סתימת‬
‫הדברים בראשונים דס''ל דגרמי דבהמתו חייב ולא‬
‫חילקו באיזה מעשה עשתה בהמתו את הגרמי‪ ,‬וגם‬
‫לא כתבו חילוקי רשויות לומר דאם עשתה במעשה‬
‫שו''ר ברה''ר‪ .‬ונראה דגם התורי''ד אומר דבריו רק‬
‫לגבי משונה דבזה ס''ל דלא מצאנו שיהיה לבעלים‬
‫אחריות יותר מאשר חצי‪ ,‬ולא פטר מדין הלכותיהם‬
‫של קרן‪ .‬תדע דלגבי שיהיה החיוב קנס‪ ,‬ולענין שלא‬
‫ישתלם אלא מגופו‪ ,‬בזה לא דיבר התורי''ד‪.‬‬
‫ואשר ע''כ נראה כמוש''כ דבחיוב על מעשה הבהמה‬
‫שהכשירה היזק‪ ,‬והבהמה עצמה לא הזיקה בזה לא‬
‫ובדעת רש''י בענין זה צ''ב‪ .‬דרש''י חולק עליהם‬ ‫ואשר לפי''ז מבוארת שיטת הרמב''ם דהספק לא‬
‫אולם יש לפרש שהוא חולק רק בהגדרה מתי חשיב‬ ‫נוגע רק לענין אם יש רביע נזק אלא הספק הוא האם‬
‫מעשה שן‪ .‬דרש''י סובר דכדי להקרא מעשה שן לא‬ ‫מעשה של קרן שעושה צרורות הוא סיבה שדיני‬
‫מספיק שהבהמה עושה את המעשה בגלל הנאה‪,‬‬ ‫המעשה יקבעו את דיני הנזק‪ .‬ולכן מה שאומרת‬
‫אלא צריך שהמעשה שעושה את ההיזק יהיה בו‬ ‫הגמ' נפק''מ לרביע נזק‪ ,‬היסוד של הספק אם מעשה‬
‫הנאה לבהמה‪ .‬ובזה מחלוקתם‪.‬‬ ‫הבהמה נותן דינים להיזק של הצרורות ולכן יהיה‬
‫בזה עוד נפק''מ דאם הנזק חשיב להיות נזק של קרן‬
‫דהראשונים ס''ל דכיון שהבהמה מוציאה את‬ ‫אזי יהיה חייב ברה''ר‪ ,‬וגם ישלם מגופו‪ ,‬ולכן כתב‬
‫הגללים להנאתה לכן כל מה שנעשה כתולדה‬ ‫הרמב''ם דבכלל הספק הנידון אם יהיה חייב ברה''ר‬
‫ממעשה זה חשיב מעשה של שן להנאתה‪ ,‬ולכן טינוף‬ ‫בצרורות של מעשה שינוי‪ ,‬וכמוש''נ‪.‬‬
‫הפירות שנעשה מהגללים שנופלים כתוצאה‬
‫מהוצאתם ע''י הבהמה‪ ,‬כל זה חשיב מעשה להנאתה‬ ‫*‬ ‫* *‬
‫והיזק של שן דלהנאתה קעביד‪.‬‬
‫רש''י בלישנא קמא כתב דהספק של הגמ' לומר שיש‬
‫ואילו רש''י ס''ל כיון שההיזק הוא בנפילת הצרורות‬
‫העדאה לצרורות הוא רק בצרורות שנעשו בשינוי‬
‫ובזה אין לבהמה הנאה לכן היזק שע''י צרורות לא‬
‫אבל צרורות של מעשה באורחיה בזה ודאי שאין‬
‫חשיב מעשה שיש לה בו הנאה‪ ,‬ולכן גללים שמזיקים‬
‫העדאה‪ .‬ותמהו בתוס' דאיך יתכן שיהיה דינו של‬
‫ע''י טינוף לא חשיב מעשה של שן‪.‬‬
‫מעשה משונה אחרי ג' פעמים חמור יותר מאורחיה‬
‫מעיקרא‪ .‬וצ''ע‪.‬‬
‫אולם הראוני דרבנו פרץ כתב בדין גללים כדברי‬
‫רש''י ואילו בחזיר נובר באשפה כתב כתוס'‬
‫והנה רש''י הביא שיטות ראשונים דס''ל דבמעשה‬
‫דאשמעינן שיש צרורות דשן‪ .‬ובאמת צ''ב החילוק‬
‫שהוא תולדה דשן לא יהיה בו הפטור של חצי נזק‬
‫בין חזיר נובר באשפה דחשיב תולדה דשן ויש לו דין‬
‫צרורות וישלם גם על כחו של מעשה שן נזק שלם‪.‬‬
‫צרורות‪ ,‬ובין מטילה גללים והגללים נפלו והזיקו‬
‫ומשום כך העמידו את הדין של הזיקו בגללים דחייב‬
‫דזה לא חשיב צרורות דשן‪ .‬ועיין עוד בדברי רבנו פרץ‬
‫חצי נזק באופן שהטילה את הגללים שלא להנאתה‪,‬‬
‫דף ד‪ .‬בדברי הגמ' טינפה פירות להנאתה דכתב דלא‬
‫ומכיון שאינו שן לכן חיב רק חצי נזק‪.‬‬
‫איירי בהטילה גללים דזה לא חשיב שן מפני שאין‬
‫לה הנאה שהגללים נופלים על הפירות‪ ,‬ואח''כ כתב‬
‫וצרורות נינהו‪ ,‬והמשמעות דרק מפני שאין זו תולדה‬ ‫ומדברי הראשונים האלו יש ללמוד דס''ל דההלכה‬
‫דשן לכן חשיב צרורות‪ ,‬וזה סותר למש''כ בדין חזיר‬ ‫למשה מסיני לפטור בצרורות מחצי נזק‪ ,‬לא נאמרה‬
‫נובר באשפה‪.‬‬ ‫באופן כללי על כל מעשה בהמתו‪ ,‬אלא ההלכה‬
‫ואשר ע''כ צ''ע בפירוש דברי רש''י ור''פ במה‬ ‫נאמרה ביחס למעשים של רגל‪ ,‬דבהם נלמד‬
‫שנחלקו על הראשונים בדין גללים‪ .‬די''ל דהמחלוקת‬ ‫שכשעושה מעשה של רגל ומכחו נעשה היזק‪ ,‬נאמרה‬
‫רק צדדית אם חשיב מעשה שן אבל לו יצוייר שיהיה‬ ‫בזה ההלכה דעל כח כזה לא חייב נזק שלם‪ .‬אולם על‬
‫מעשה שן בזה מודה רש''י שלא יהיה פטור של‬ ‫מעשה של שן לא נאמרה ההלכה‪ .‬וצ''ל שא''א ללמוד‬
‫צרורות או דילמא כוונת רש''י לומר דהדין צרורות‬ ‫מרגל‪ ,‬כיון שיש במעשה של שן חומרה שאין במעשה‬
‫הוא שמבטל את הדין שן‪ .‬ובדומה לדברי הרמב''ם‬ ‫של רגל שהרי יש הנאה להזיקה ומשום כך סוברים‬
‫שכל צרורות יש להם דין של רגל‪.‬‬ ‫הראשונים דאם במעשה של שן נעשה כח‪ ,‬יהיה חייב‬
‫נזק שלם דלא ניתנה ההלכה לפטור על כח שבא‬
‫ממעשה שיש הנאה לעשייתו‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫לא צריך העדאה ומספיק שיש במציאות רגילות‬
‫לבהמה לעשות‪ ,‬אלא שבלשון רש''י כתיב כיון‬
‫דאייעד‪ ,‬וצ''ע‪ .‬ואולי לשנות את דין השור צריך ייעוד‬
‫שלא ימשיך דינו כמקודם שהוא חייב בדיני שור תם‪,‬‬
‫ולכן צריך העדאה שאינו תם‪ .‬וצ''ע דיש בזה חידוש‬
‫גדול‪ .‬אבל יש בזה לישב שצריך שהניזק יודע שהוא‬
‫שור שדרכו במעשים אלו ברה''ר]‪.‬‬
‫שלם‪ ,‬וכמו במעשה שנעשה ע''י הבהמה להנאתה‪.‬‬
‫והנה לכאורה לפי המבואר היה בדין לומר דגם‬
‫במעשה משונה סתם אם תהיה העדאה יהיה למעשה‬
‫דין של רגל‪ ,‬שהרי בלא השינוי היה זה תולדה דרגל‪.‬‬
‫רק מפני המשונה הוא תולדה דקרן וכיון שהועד‬
‫נעשה רגיל ויהיה המעשה תולדה דרגל‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫רש''י בשן משונה‪.‬‬
‫מאיזה דין חייבים מטעם קרן או מטעם רגל‪ .‬ונראה‬
‫אלא דזה נראה סתירה למש''כ רש''י בשמעתין‬
‫דבמשונה יש העדאה ויהיה תולדה דקרן‪ .‬דלפי מש''כ‬
‫רש''י דבאורחיה אין העדאה א''כ אם בפעם‬
‫הרביעית נעשה המשונה כדין רגל‪ ,‬הרי חשיב כמזיק‬
‫באורחיה וא''כ אמאי יש לו העדאה‪ ,‬אלא ע''כ דס''ל‬
‫לרש''י דבפעם הרביעית נשאר דינו כקרן אלא מועדת‬
‫ולכן מחלק רש''י דין משונה לאינו משונה‪.‬‬
‫אלא דכאמור צ''ע שהרי בשן משונה ס''ל לרש''י‬
‫דנעשה בפעם הרביעית לדין שן‪ ,‬ואמאי לא נאמר כן‬
‫גם במעשה של רגל שנעשה בשינוי‪ .‬וצ''ע‪.‬‬
‫אומר רש''י שכיון דאייעד חייב מטעם שן‪ .‬והמבואר‪,‬‬
‫ואשר נ''ל דיש חילוק בין מעשה שן לבין מעשה רגל‪,‬‬
‫דשן יש בו תכונה שנותנת באופן חיובי סיבה לייחס‬
‫את המעשה לאב נזיקין של שן‪ .‬אבל רגל אין בו‬
‫תכונה חיובית לומר שהוא רגל אלא מעשה של בהמה‬
‫שאין בו תכונה של הנאה להיזקה כמו שן‪ ,‬וגם אין לו‬
‫תכונה של כוונתו להזיק כמו קרן‪ ,‬הוא למעשה רגל‬
‫אם אינו משונה‪ .‬ואולי מעשה שהזיקו מצוי הוא רגל‬
‫באופן חיובי‪ .‬אבל מבואר בגמ' שאפי' שן לא חשיב‬
‫היזקה מצוי‪ .‬ומיסתבר בודאי ששינוי שהתרגל לא‬
‫חשיב הזיקה מצוי‪ ,‬ולכן כאמור אין סיבה לייחס את‬
‫המעשה שאינו משונה דוקא לרגל‪.‬‬
‫ואשר ע''כ מוכח שנשתנה הדין וזכויות המזיק‬
‫ואשר ע''כ כיון שהיה המעשה בתחילתו משונה ודינו‬
‫כקרן‪ ,‬לכן גם כאשר התרגלה הבהמה לעשותו אין‬
‫‪4‬‬
‫ונבוא לבאר דברי רש''י שהעדאה לצרורות של שנוי‬
‫בדוקא‪ ,‬ונמצא דחייב במעשה של שינוי יותר מאשר‬
‫במעשה דאורחיה‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬
‫ונראה דאם אין דין של צרורות במזיק של שן לפי''ז‬
‫הוא הדין שלא יהיה פטור של צרורות במזיק של‬
‫קרן‪ ,‬ולכן במעשה של קרן שעושה הבהמה מעשה‬
‫בכוונה להזיק‪ ,‬ויהיו מזה צרורות יהיה חייב נזק‬
‫דכמו שנתבאר‪ ,‬ההלכה של צרורות נאמרה במעשה‬
‫של רגל‪ ,‬ולכן מעשה של שן להנאתה או מעשה של‬
‫בהמה בכוונה להזיק באלו אין לנו ללמוד מרגל ולכן‬
‫יהיה חייב גם במזיק בשן וקרן בצרורות נזק שלם‪.‬‬
‫ונבוא לדון בצרורות בשינוי ונעשתה העדאה לזה‪.‬‬
‫דבמעשה שעושה הבהמה בכוונה להזיק פשיטא דגם‬
‫אחרי שהועדה יהיה למזיק דין קרן‪ ,‬אלא שהיא‬
‫מועדת ומשלם מדין קרן מועדת נזק שלם ומן‬
‫העליה‪ .‬אלא דהספק הוא במעשה שלא עושה משום‬
‫כוונה להזיק רק המעשה אינו אורחיה ומשום שהוא‬
‫משונה לכן יש לו דין קרן ומחייב חצי נזק‪ ,‬בזה יש‬
‫להסתפק מה דינו בפעם הרביעית‪.‬‬
‫והנה בדף מח‪ :‬כתב רש''י בחזא ירוקא והזיק דהוי‬
‫מעשה של שינוי וחייב חצי נזק‪ .‬ובפעם הרביעית‬
‫דאחרי שנעשה רגיל לעשות את המשונה הופך‬
‫המעשה להיות תולדה דשן‪ .‬ויש בזה חידוש גדול‬
‫שהרי כשהיה משונה היה חייב ברשות הרבים ועל‬
‫המזיק לשמור מפני המעשה‪.‬‬
‫ואשר ע''כ היה בדין שאפילו שנעשתה הבהמה רגילה‬
‫לעשות מעשה זה אבל זה מעשה חריג שעל המזיק‬
‫לשמור‪ ,‬וא''כ גם שהבהמה רגילה לעשות מעשה‬
‫משונה עדיין לא יהיה המעשה בגדר של שן שיש‬
‫רשות שהבהמה תעשה ברה''ר‪ ,‬ויהיה חייב הניזק‬
‫להשמר מפניו‪.‬‬
‫והניזק‪ ,‬דכיון שנעשה המעשה רגיל לבהמה לעשות‬
‫הרי הוא כדין שן ופטור ברה''ר‪[ .‬ומסתבר דבכה''ג‬
‫שלם‪ .‬ולמתבאר שאין פטור של צרורות בקרן לכן‬
‫חייב נזק שלם‪ ,‬והועילה העדאה לתת דין קרן מועדת‬
‫ואין פטור של צרורות‪ .‬ותוס' שהקשו דא''א שיהיה‬
‫מועד חמיר מאורחיה ס''ל שיש דין של צרורות בקרן‬
‫אבל אם אין צרורות בקרן הדין פשוט‪.‬‬
‫במעשה תכונה מסוימת של רגל ולא קרן‪ ,‬משא''כ‬
‫אלא דלשון הגמ' צ''ע דלפי''ז אין העדאה לצרורות‬
‫דאין כלל דין צרורות בקרן‪ ,‬והעדאה היא רק על דין‬
‫הקרן‪ .‬ובגמ' משמע דמדמינן את הצרורות לרגל ולכן‬
‫יש העדאה לצרורות‪ .‬וצ''ע‪.‬‬
‫והנראה לומר דע''כ אם רש''י ס''ל שאין צרורות‬
‫בקרן א''כ אין צורך לשנות את דיני הצרורות‪ ,‬אלא‬
‫שהגמ' הסתפקה האם אפשר לעשות העדאה למעשה‬
‫המשונה שהזיק ע''י צרורות‪ .‬והנידון בזה כעין מה‬
‫שנתבאר בדברי הרמב''ם שהמעשה של השור הוא‬
‫רק מכשיר את המזיק‪ ,‬ולכן יש לדון שלא מצאנו בזה‬
‫דיני העדאה‪.‬‬
‫ולפי''ז הסיבה שאין את הפטור של צרורות לא תלוי‬
‫בהעדאה אלא בזה שזה מעשה של קרן‪ ,‬אבל צריך‬
‫לחדש שעל מעשה של צרורות יש העדאה‪ .‬ויתפרש‬
‫לפי''ז דיש העדאה למעשה של צרורות אע''ג‬
‫שהשינוי לא במזיק רק בהכשר המזיק‪ ,‬וכיון שיש‬
‫העדאה לכן חייב נ''ש‪ ,‬דאין צרורות לקרן‪.‬‬
‫ורבנן שחולקים דאין העדאה ביאר רש''י דלא חמיר‬
‫מאורחיה‪ .‬וצ''ב דהא אמרינן שאין לקרן דין של‬
‫צרורות ולכן חמיר מאורחיה‪ .‬ונראה דרבנן ס''ל‬
‫דאע''ג שאין למעשה של שן פטור של צרורות ולפי''ז‬
‫גם למעשה של קרן שכוונתו להזיק לא יהיה דין של‬
‫צרורות אעפ''כ למעשה משונה שנעשה רגיל יש לו דין‬
‫צרורות‪ .‬ואע''ג שהמעשה היה צריך להיות נידון‬
‫בחיובי קרן‪ .‬דאמנם מצד הלכותיהם הוא מעשה של‬
‫קרן‪ ,‬אבל אין במעשה חומרה שאין ברגל שהרי אין‬
‫כוונתו להזיק ואין הנאה להיזקו‪ ,‬ולכן ס''ל לרבנן‬
‫שיש ללמוד שיהיה דין ההלכה למשה מסיני לפטור‬
‫בצרורות של מזיק זה‪ ,‬ונלמד מרגל‪ ,‬כיון שאינו חמור‬
‫מרגל‪ .‬ולפי''ז תהיה המחלוקת אם יהיה דין צרורות‬
‫במעשה שהוא בהלכותיהם של קרן אבל מצד חומרת‬
‫המעשה הוא לא חמור ממעשה של רגל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫סיבה להפקיע ולשנות את דינו‪ ,‬ולכן ישאר דינו כמו‬
‫שור מועד‪ .‬שהרי גם בשור מועד יש את התכונה‬
‫שרגיל לעשות אלא שדבר שמתחילתו רגיל יש לו דין‬
‫רגל אבל דבר שמתחילתו משונה ונעשה רגיל אין‬
‫סיבה לשנות ולייחס דינו לרגל‪ ,‬כי כאמור אין‬
‫בשן יש במעשה תכונה של הנאה להיזקו‪ .‬ולכן‪,‬‬
‫כאשר נעשה רגיל בזה יש בזה סיבה לתת למעשה דין‬
‫של שן ולהפקיע ולשנות את הדין משונה שהיה‬
‫לבהמה קודם‪.‬‬
‫וכאמור יש בזה נפק''מ דאם המעשה הוא מיוחד‬
‫לשן‪ ,‬נעשה המעשה כדיני שן ופטור ברה''ר‪ ,‬אבל‬
‫במעשה משונה סתם שנעשה רגיל אין לו דין רגל ולא‬
‫נעשה המעשה להיות מותר ברה''ר‪ ,‬אלא נשאר לו דין‬
‫תולדה של קרן מועדת‪ .‬אע''פ שמצד צורת המעשה‬
‫היה יכול להיות תולדה דרגל‪ ,‬שהרי מדובר בשינוי‬
‫שאין כוונתו להזיק‪ .‬ולכן המעשה מצד עצמו היה‬
‫יכול להיחשב מעשה של רגל‪ ,‬אלא כיון שהיה קודם‬
‫לכן משונה‪ ,‬לכן ישאר דינו כתולדה דקרן‪ ,‬וכמוש''נ‪.‬‬
‫[ויש בדברים גם ליתן טעם לזה שבשן ישתנה זכות‬
‫הבעלים ברה''ר ע''י שהתרגלה ואילו ברגל אע''ג‬
‫שהתרגלה נשאר הדין שהמעשה חייב ברה''ר]‪.‬‬
‫ונבאר עתה בדעת רש''י לפי שני המהלכים א‪ .‬אם‬
‫דעת רש''י שבשן אין דין של צרורות ואילו היה‬
‫מעשה של שן שעשה צרורות היה חייב נזק שלם‪ .‬ב‪.‬‬
‫אילו היה מעשה שן בצרורות היה זה דין צרורות‬
‫דשן והיה חייב חצי נזק‪.‬‬
‫לדעת הראשונים שבצרורות דשן חייב נזק שלם‬
‫לפי''ז צריך להיות שגם בתולדה דקרן בצרורות יהיה‬
‫חייב נזק שלם‪ .‬דכמו שנתבאר‪ ,‬ס''ל דההלכה נאמרה‬
‫ברגל וא''א ללמוד מרגל שיהיה גם בתולדות של אב‬
‫אחר הפטור של צרורות‪ .‬ואשר לפי''ז מבואר מש''כ‬
‫רש''י בדעת ר' אלעזר דאע''ג דבצרורות כאורחייהו‬
‫אין העדאה כיון שלא ניתן דין העדאה לשנות את‬
‫הקולא של צרורות‪ ,‬אבל בקרן משונה מועילה‬
‫העדאה לעשות שמצד דיני הקרן יהיה חייב נזק‬
‫ואשר נראה כמו שכתבנו‪ ,‬דהחיוב של מועד הוא‬
‫בצירוף העדאתו‪ ,‬ולכן העדאה היא כח מחייב‪ .‬ולפי''ז‬ ‫ובדרך השניה דרש''י ס''ל שיש דין של צרורות גם‬
‫מבואר מש''כ בר''פ דלא מצינו שתהיה העדאה‬ ‫בשאר המזיקים‪ .‬לפי''ז צ''ב אמאי תהיה העדאה‬
‫גורמת לשינוי חיוב מרביע נזק לנ''ש וכן לא מצינו‬ ‫במשונה ולא תהיה ההלכה למשה מיסני בצרורות‬
‫שתהיה העדאה מחייבת חצי נזק‪.‬‬ ‫דקרן‪ .‬ואמאי חמיר מאורחיה שבהם העדאה לא‬
‫ועל פי היסוד הזה שנתחדש יש לבאר יותר הא דשייך‬ ‫מועילה לחייב נזק שלם‪.‬‬
‫העדאה בצרורות דאורחייהו דהחידוש בהעדאה הוא‬
‫לא רק שקובעים לשור דין חדש בגלל תכונות‬
‫ונקדים לבאר דשור מועד שחייב אין הפשט שמעשיו‬
‫שנשתנו בו‪ ,‬אלא צירוף העדאה הקיימת היא שנותנת‬
‫של השור כיום הם מצד עצמם מחייבים נזק שלם‪,‬‬
‫שיהיה חיוב של נזק שלם‪ .‬ולפי''ז י''ל גם באורחיה‪,‬‬
‫אלא חיוב הנזק שלם בשור מועד הוא בצירוף‬
‫שמעשה של צרורות בצירוף העדאה מחייב נזק שלם‪.‬‬
‫העדאה שקיימת על השור‪ .‬דהעדאה אינה רק היכי‬
‫תימצי לשנות את דיני השור ואחרי שנשתנה הוא‬
‫ואשר לפי''ז נבוא לבאר דעת ר' אלעזר דבהעדאה‬ ‫מזיק אחר‪ ,‬אשר מצד מעשיו לבד חייב נזק שלם‪,‬‬
‫בשינוי משלם אפילו בצרורות נזק שלם‪ .‬דכיון דחיוב‬ ‫אלא כאמור חיוב שור מועד הוא בצירוף העדאתו‪.‬‬
‫הנזק שלם בהעדאה אינו מצד מעשה השור בלבד‬
‫שמחייב נ''ש‪ ,‬אלא בצירוף העדאה יש את החיוב‬
‫ונראה להביא ראיה לזה ברבנו פרץ כתב דאם יש‬
‫לשלם‪ ,‬בזה ס''ל לר''א דעל חיוב שהעדאה מחייבת‬
‫שינוי לרביע נזק הרי לא תועיל העדאה לחייב נזק‬
‫אין פטור של צרורות‪ .‬וזה הפירוש יש העדאה‬
‫שלם‪ ,‬דלא מצינו שהעדאה עושה כפל כפלים‪ .‬וצ''ע‬
‫לצרורות דהעדאה מועילה לעשות חיוב שלחיוב הזה‬
‫מה ענין שהעדאה עושה כפל כפלים‪ ,‬דלכאורה‬
‫אין פטור של צרורות‪ .‬דהא ע''כ א''א לומר שהעדאה‬
‫ההעדאה היא היכי תימצי לקבוע את השינוי שיש‬
‫מבטלת את הפטור של צרורות‪ ,‬דכמו באורחייהו‬
‫במזיק‪ .‬ואשר ע''כ אם היה שינוי בדיני ההרגל של‬
‫נשאר הדין צרורות כן היה צריך להיות גם בשינוי‬
‫השור לבעוט‪ ,‬שהוא התרגל והבעיטה נעשתה‬
‫שהועד‪ .‬אלא כאמור הביאור‪ ,‬דכאשר יש חיוב מכח‬
‫אורחיה‪ ,‬וגם נעשה מועד על התזת הצרורות א''כ‬
‫העדאה‪ ,‬על חיוב העדאה אין פטור של צרורות‪,‬‬
‫העדאה רק באה לקבוע את המציאות‪ ,‬וא''כ מדוע‬
‫וכמוש''נ‪.‬‬
‫חשיב שהעדאה עושה כפל כפלים‪ .‬דאחרי השינוי‬
‫במציאות‪ ,‬מעשה השור מצד עצמו הם שצריכים‬
‫ואילו רבנן ס''ל דלא חמיר חיוב של העדאה מחיוב‬ ‫לחייב נזק שלם‪.‬‬
‫של אורחיה‪ .‬ומכיון שדין צרורות פוטר חיוב של‬
‫אורחיה מנ''ש לכן הפטור של צרורות יפטור ג''כ‬
‫עוד ברבנו פרץ כתב דגם לא תועיל העדאה לחייב‬
‫חיוב של העדאה ולא תועיל העדאה וחיובי העדאה‬
‫חצי נזק דלא מצינו העדאה לחצי רק לכל הנזק‪.‬‬
‫לבטל את ההלכה שמקילה בצרורות באורחיה‪,‬‬
‫ושוב צ''ע מה ענין העדאה לכמה משלם‪ ,‬דהעדאה‬
‫דהחיוב בהעדאה לא חמיר מחיוב של אורחיה‪.‬‬
‫באה לקבוע את מציאות המזיק שהשתנה‪ ,‬והחיוב‬
‫יקבע ממילא לפי''ז‪.‬‬

‫‪6‬‬