‫שיעור ט"ז ‪ -‬השתלשלות המרכבה בעולמות‬

‫שם א' בלבד‪ ,‬שזהו עיקר כוונת המרכבה וכמו שראינו בלשון רבנו‬ ‫אחר שראינו שבעצם הרוכב על המרכבה האמיתית בסוד האבות‬
‫האר"י ביחוד‪ ,‬בסוד "שויתי ד'"‪.‬‬ ‫הם הם המרכבה‪ ,‬היא בניצוץ דבורא הרוכב על עתיק דא"ק‪ ,‬ושם‬
‫חל ומתגלה שם הוי"ה אחד‪ ,‬עלינו לבאר כיצד השם הוי"ה נראה‬
‫ב‪ ,‬והנה כ' רבנו הרש"ש בנהר שלו' (דף ט סוע"ב) ז"ל‪ :‬והענין כי‬
‫בירידת המדרגות בכל הא"ק ואבי"ע‪ ,‬שלכאו' היה נראה בפשטות‬
‫בין הבורא יתברך אל הנברא שהוא בחי' הכוללת הרוחניות יש בחי'‬
‫לומר שלאורך כל הדרך צריך היה להראות רק שם הוי"ה אחד‪,‬‬
‫באמצע אשר עליה נאמר בנים אתם לה' אלהיכם‪ ...‬ואמרו רז"ל‬
‫כנגד גילויו יתברך שמו‪ ,‬אלא שרק נראה אותו מתפרט לאותיותיו‪,‬‬
‫האבות הם הם המרכבה‪ .‬הכונה בזה כי יש ניצוץ קטן מאד שהוא‬
‫כשם שהרוכב הוא אחד כך גילויו הוא אחד‪ ,‬ומכך היה ראוי שבכל‬
‫בחי' אלהות נמשך ממדריגה אחרונה שבבורא וזה הניצוץ מתלבש‬
‫עולם תתגלה האות הראויה לו בלבד‪ ,‬ויחדיו יתגלה שם הוי"ה אחד‬
‫בכח ניצוץ א' נברא שהוא נשמה דקה במאד מאד הנק' יחידה‪...‬‬
‫בסוד השויתי ד' שהוא אחד יחיד ומיוחד‪ ,‬על זה הדרך‪:‬‬
‫וגם נתבאר לעיל כי התרין פירקין עילאין שהם חג"ת וחב"ד‬
‫דפרצוף חג"ת הנק' אבות עלו ונעשו כלים דחג"ת ונה"י לפרצוף‬ ‫באדם קדמון‪ -‬יתגלה קוצו של יוד‪.‬‬
‫חב"ד ובתוכם מתלבשין המוחין דז"א והם נעשים מרכבה למוחין‬
‫ובעולם האצילות‪ -‬תתגלה אות י‪.‬‬
‫ודי בזה לחכם ומבין מדעתו‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫ובעולם הבריאה‪ -‬תתגלה אות ה‪.‬‬
‫ועולה מדבריו שהמרכבה היא הו"ק ועיקרה הם הג"ר דחג"ת‬
‫(הנקראים אבות) והרוכב הוא החב"ד ונעשית המרכבה ע"י עליית‬ ‫ובעולם היצירה‪ -‬תתגלה אות ו‪.‬‬
‫החב"ד חג"ת דחג"ת‪ ,‬להיות כלים דחג"ת ונה"י דחב"ד‪ ,‬וזה עליית‬
‫ג"ר דו"ק (המובחר שבערך הגוף) לו"ק דג"ר (להיות כלים בערך‬ ‫ובעולם העשיה‪ -‬תתגלה אות ה‪.‬‬
‫הנשמה) וזה לא נעשה מאליו אלא מתברר ממנו (מהחג"ת דו"ק)‬ ‫אולם בסידור שסידר לנו רבינו הרש"ש‪ ,‬אנו רואים מספר עצום‬
‫והבירור שלו מתעלה‪ ,‬והיינו שאינו נעלם אלא הזך שבו מתברר‬ ‫של שמות הוי"ה ובנקודים שונים‪ ,‬כשכל כלל או פרט או פרט‬
‫ועולה‪ ,‬וכל מה שלא ראוי להתעלות נשאר במקומו‪ ,‬כפי שכתבנו‬ ‫דפרט וכו' מקבל את השם הוי"ה במלואו‪ .‬ועלינו להבין מדוע זה‬
‫בעלון הקודם‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬ואיך כל הפירוט העצום הזה של שמות הוי"ה בעובי ובאורך‬
‫ובסוף דבריו בזה כ' רבנו הרש"ש‪ ,‬ודי בזה לחכם ומבין מדעתו‪ ,‬כי‬ ‫בכלל ובפרט ובפרט דפרט‪ ,‬מתקשר ומשתלשל ממנו ממש בסוד‬
‫ע"ז אמרו וכו'‪ ,‬כיון שעניין התחלקות הפרקין רמו וגבהו סודותיו‪,‬‬ ‫שם הוי"ה אחד שהוא עצם הרוכב ועליו נאמר "השויתי ד'"‪ .‬ונתחיל‬
‫ובהם גילה ר' האר"י וכיסה אלפיים אמה‪.‬‬ ‫בס"ד לעיין בזה‪ ,‬ונשתדל עד כמה שתשיג ידינו לחבר ולקשר את‬
‫כל מה שלמדנו אל הכוונה בפועל‪.1‬‬
‫ואנו לא באנו כעת ללמוד את העומק שבד' רבנו הרש"ש הנ"ל‪,‬‬
‫אמנם למדנו מתוך דבריו את עניין המרכבה שבכל פרט ופרט‪,‬‬ ‫ובראשית הדברים נזכיר את דבריו של רבי יצחק דמן עכו (שהובאו‬
‫היות וכל פרט או כלל לעולם נקרא ו"ק בערך לעליון ממנו‪ ,‬ולכן‬ ‫במסגרת זו בעבר)‪ ,‬שהשויתי היינו שיצייר האדם למול עיני שכלו‬
‫שם הוי"ה אחד שכאילו ממלא את כל מחשבתו‪ ,‬ומתוך דבריו אנו‬
‫רואים שבאמת אין בכל הירידה התרבות של שמות אלא‬
‫התפרטות‪ ,‬וההתפרטות היא בכלים‪ ,‬וכל השמות הרבים הללו‬
‫אינם אלא פירוט של אותו השם ההוי"ה האחד הרוכב על המרכבה‪,‬‬
‫וא"כ פנינו מועדות להבין בס"ד איך כל הכוונות מתרכזים בידיעת‬

‫····························································································································································································‬
‫‪ 1‬שכן החלק הקשה בלימוד תורת הקבלה‪ ,‬הוא הקישור בין כל המושגים והנושאים השונים הנלמדים‪ ,‬שלא יהיה הלימוד שלו חלילה‬
‫קרעים קרעים‪ ,‬כגון שלא מעמיקים מספיק בסוגייה בשלימותה‪ ,‬כגון כוונת המרכבה שיודעים את הכוונה בפרצוף ז"א אך לא יודעים‬
‫איך הדברים קשורים זל"ז וכיצד‪ ,‬וזו רק דוגמא א' מיני רבות‪.‬‬
‫כדי להבין את עומק העניין עלינו להבין את דברי התו"ח בדף סט‬
‫ע"ד ששם מראה לדעת שיש צורך בכל כוונה לכוין ג' המשכות‬
‫שהם ג' ניצוצות שהם בבחינת כללי ופרטי ופרטי דפרטי‪ .‬והיות‬
‫דברים ארוכים נסביר אותם כל חלק בחלקו‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫א‪ .‬בפשוטו נראה דקאי על ז"א דאותו עולם בו אנו מכוונים‬
‫והנה בכל מיני כוונות (מאיר‪ -‬כלומר בכל כוונה שהיא‪ ,‬בין בתפילה‬
‫או בברכות בדיבור או נהנין‪ ,‬או ייחודים וכו') נראה שצריך להמשיך‬
‫ג' מיני מוחין (מאיר‪ -‬והכוונה מוחין שונים‪ ,‬ואין הכוונה שהם אותם‬
‫המוחין רק שמתחלקים בג' חלוקות שונות‪ ,‬אלא מוחין שונים ממש‬
‫הנמשכים בבחינת נרנח"י שבקו בא"ק ואבי"ע בפני עצמם)‪ ,‬מוחין‬
‫לכל פרצוף (מאיר‪ -‬כלומר כל פרצוף פרטי שיש לו א"ק ואבי"ע‬
‫משלו‪ ,‬והוא מקבל מבחינת הניצוץ שבעתיק דא"ק בערכו)‪ ,‬מוחין‬
‫דכללות כל עולם האצילות (מאיר‪ -‬כלומר מוחין לבחינה כללית‬
‫יותר שגם להם יש א"ק ואבי"ע כולל שהמוחין שם מתחלקים לכלל‬
‫הפרצופים וכל פר' לוקח את חלקו)‪ ,‬ומוחין דכללות כל העולמות‬
‫(מאיר‪ -‬כלומר מוחין שנמשכים לעתיק דא"ק כולל ביותר‪ ,‬והם‬
‫מאירים לכל העולמות בעובי ובאורך‪ ,‬ונ"ל בכל א"ק ואבי"ע שבכל‬
‫הזמנים שעברו)‪.‬‬
‫ראש‪ ,‬אלא רק שביחס למדרגה שהוא מקבל כעת הוא נקרא כך‪.‬‬
‫וצריך לומר שלשון התו"ח "כל פרצוף" היינו הז"א שאנו עובדים‬
‫עליו כעת‪ ,‬ובמקביל נמשכים מוחין גם לכל האצילות‪ ,‬והיינו‬
‫חושבים שהסיבה שאנו צריכים להמשיך מוחין גם לכלל‬
‫האצילות‪ ,‬כיון שלא שייך לתת מוחין מעליון לתחתון ללא שיקבל‬
‫העליון תחילה‪ ,‬ואז נותן העליון את הנה"י שלו לתחתון ולכן חייב‬
‫להתעלות תחילה‪ .‬וזה הפשטות בד' האר"י בכמה מקומות‪ .‬אמנם‬
‫אין דבריו כאן כפשוטן ממש‪ ,‬אלא פר' ז"א יקבל את מוחותיו‬
‫משורשו לבד אך כיון שהוא חלק ממערכת הרי שכל המערכת‬
‫מתעלה עמו‪ ,‬והיינו שיש ב' ענייני שפע‪:‬‬
‫א‪ .‬שפע כללי די"ס דמ"ה ודי"ס דב"ן של עולם האצילות‪ .‬שאז‬
‫מתחלק השפע די"ס דמ"ה וי"ס דב"ן בין הפרצופים ואז‬
‫מקבל ז"א ו"ק דמ"ה ו"ק דב"ן בלי כתרים‪ ,‬וזה שפע חלקי‬
‫השייך לז"א מהמ"ה והב"ן של כללות עולם האצילות‪.‬‬
‫ב‪ .‬שפע פרטי שהוא י"ס דמ"ה וב"ן דז"א בלבד‪ ,‬וזה מגיע‬
‫ישירות לז"א בא"ק ואבי"ע בפני עצמו‪.‬‬
‫וכך אנו מוצאים בלשון הרש"ש שהמגדיל את החב"ד חג"ת דחג"ת‬
‫להיות חג"ת נה"י דחב"ד‪ ,‬והוא החב"ד עצמו דז"א‪ ,‬וזה עלייה בתוך‬
‫פרצוף ז"א עצמו‪ .‬היינו הכלי הפנימי דז"א המגדיל את הכלי‬
‫האמצעי דז"א‪ ,‬וזה הכל בא"ק ואבי"ע פרטי דז"א עצמו‪ .‬והעליות‬
‫כל מדרגה הן בעובי או באורך היא לעולם בבחינת ו"ק בערך לזו‬
‫מעליונה לה‪ .2‬ועתה ניגש בס"ד לעצם העניין‪.‬‬
‫ג‪ .‬הנה בכוונת המרכבה יש ב' דרכים ידועים‪:3‬‬
‫ועובדים כעת‪ ,‬וכן היא פשטות לשון הרב‪.4‬‬
‫שבקורבנות אנו מכוונים בעולם העשיה דקדושה‪ ,‬ובזמירות יצירה‬
‫דקדושה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ואפשר להתייחס לכללות האצילות כפרצוף אחד‬
‫היות והיא מקבלת מוחין דחיצוניות דמ"ה וב"ן דא"ק‪ 5‬ונחשבת‬
‫כו"ק ומתווסף לה ג"ר‪ .‬וזה כיון שו"ק הוא דיבור בערכין ביחס‬
‫לעליון‪ ,‬וכן חילק ר' הרש"ש את כללות הי"ד פרצופים דאצילות‬
‫לפי דרוש הדעת ותיארם כפרצוף אחד כולל‪ ,‬בדיוק על דרך הי"ד‬
‫פרצופים הפרטיים דכל פרצוף כפי שנעיין בהמשך‪ .‬אך צריך‬
‫לדעת שלעולם אין מושג כזה פרצוף שיש לו רק ו"ק באמת‪ ,‬אלא‬
‫הוא רק נקרא כך בערך לעליון ממנו‪ ,‬וזה בכל שלב של גדילתו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כמו שבעולם הזה לא תראה לעולם אדם המתהלך ללא‬
‫הרי בקבלת אורות הנרנח"י בכלי המוחין שלו‪ ,‬זה נחשב כאילו‬
‫קיבל ראש‪.‬‬
‫וכבר מילתנו אמורה‪ ,‬שהסתירות הרבות שכביכול נמצאות בד'‬
‫הרב אינם אלא משום שדרכו של ר' האר"י לדבר בערכין‪ ,‬ובכל פעם‬
‫הוא מתאר את הפרצוף המדובר בערך אחר‪ ,‬וא"כ אין כאן סתירות‬
‫כלל‪ ,‬אלא שמפאת הלימוד הדק בערכין‪ ,‬אין הלומדים מצליחים‬
‫לקשר בין עיקרי הדברים‪ ,‬ולכן נוצרים כביכול סתירות‪.‬‬
‫ואף הז"א בהיותו קונה את כלל המוחין דנח"י ועולה עד א"א‪ ,‬הוא‬
‫באמת אינו קונה את קומת אריך אנפין ממש‪ ,‬אלא את עצמות‬
‫עצמו שבערך קומת הזו"ן דא"ק‪ ,‬והוא נקרא עדיין ו"ק בערך לא"ק‪,‬‬
‫והבן‪.‬‬
‫והנה הבחינה הכי ברורה‪ 6‬בפרצוף ז"א (ובעצם בכל פרצוף) היא‬
‫בחלוקתו לי"ד פרצופים‪ ,‬כיון שחלוקה זו היא בערך של הפרצוף‬
‫כלפי עצמו‪ ,7‬וא"כ הב' פרקין העליונים דחסד העולים להיות ו"ק‬
‫דג"ר (שהיא חכמה בערכו) הוא עצמו בעצם פרצוף עתיק שלו‪,‬‬
‫שעלה מעתיק דפר' שבחיצוניות לעתיק דפר' הפנימי בערכו‪.‬‬
‫ומתוך עיון בחלוקת הפרקין דכל ו"ק והקשר ביניהם‪ ,‬נוכל להבין‬
‫איך כל המרכבות פועלות כאחד‪.‬‬

‫····························································································································································································‬
‫‪ 2‬תורת חכם (קט‪ :).‬עוד אנו לומדים מדברי מורי הרב ז"ל כי מ"ש הרב ז"ל עולים ב"פ חג"ת ונעשים חב"ד שאין הדברים כפשוטן אלא‬
‫שהב"פ עילאין דחג"ת הם בחי' עו"נ וא"א ונוק'‪ ,‬כי לא יש בעולם כי אם ו"ק ואנו יש לנו שעו"נ וא"א ונוק' דכל פרצוף הם בחינת חב"ד‬
‫של כל פרצוף‪ ,‬לכך כתב הרב ז"ל שעולים ב"פ החג"ת ונעשים חב"ד‪ ,‬אבל האמת שאינם עולים שהב"פ דחג"ת הן הן החב"ד‪ ,‬ומפני שהם‬
‫חב"ד דו"ק אומר שעולים ונעשים חב"ד‪ ,‬ונמצא שכל פרצוף תחתון הוא מ"ה וב"ן של העליון ממנו‪ ,‬והעליון הוא ע"ב ס"ג‪ ,‬וגם העליון‬
‫הע"ב ס"ג שלו הם בחי' מ"ה וב"ן של העליון ממנו‪.‬‬
‫‪ 3‬ואנו ננקוט בס"ד בדרך הג' וכמו שכבר הוזכרו ג' האפשרויות בא' מהעלונים הקודמים‪ ,‬וכעת נבדוק ונעיין בדברים משרשם בס"ד‪.‬‬
‫‪ 4‬ש רוח הקודש יחוד כ"א‪ :‬וז"ס ויברא יהוה אלהי"ם את האדם בצלמו בצלם אלהי"ם וגו' (בראשית א') הרי הם ב' צלמים‪ .‬אחד צלם‬
‫דהוי"ה וזהו בצלמו בצלם ו' שהוא הוי"ה דז"א והב' בצלם אלהי"ם‪.‬‬
‫‪ 5‬י"ס דמ"ה וט"ס דב"ן‪.‬‬
‫‪ 6‬דוגמא לדבר במושגים שלנו‪ ,‬אני יכול לקרוא לאדם אבא של‪ ..‬או בן של‪ ..‬או שכן של‪ ..‬אבל ההגדרה המדויקת שלו זה מה הוא עצמו‪,‬‬
‫הוא זה ראובן‪ ,‬וממילא מי שמכיר יודע שראובן הזה הוא אבא של‪ ...‬ושכן של‪ ...‬וכו'‪.‬‬
‫‪ 7‬ובערכין אפשר לקרוא לו בעוד הרבה כינויים וכגון י"ס או י"ג ספירות או ו"ק או נה"י או מלכות‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫א) סובב כל עלמין‪ -‬ושם אנו מחלקים לב' בחינות‪ ,‬שהם‬ ‫הם בפר' החג"ת שלו בעובי לעומת פר' החב"ד שלו בעובי‪ ,‬ואין‬
‫האור הסובב את מקום הצמצום‪ ,12‬ומהאור היותר‬ ‫כאן עלייה כלפי ישסו"ת כלל‪ ,‬כפי שנלמד בהמשך בע"ה‪.‬‬
‫סובב את מקום זה‪.‬‬
‫יוצא שלמדנו שיש לנו ג' מיני כוונות‪ ,‬פרטי ופרטי דפרטי וכללי‪.‬‬
‫ב) הקו הממלא את כלל העולמות‪ ,‬והוא נחלק לצינור‬ ‫ויש עוד לנו דרך ארוכה לעמוד על עניינם בס"ד‪.‬‬
‫ואור הנרנח"י הנמשך בו‪.‬‬

‫כפי שציינו לעיל עצמותו הנעלמה מצד עצמה היא פשוטה ללא‬ ‫עמוק עמוק מי ימצאנו‬
‫שום שינוי ותמורה‪ ,‬והיא מחשבת עצמו‪ ,‬וגם את זה אין באמת‬
‫הפה יכול באמת לומר בלא לפגום‪.13‬‬ ‫ולמעמיקים‪:‬‬

‫אך עדיין בערך להבנתנו את המחשבה השייכת כביכול מצדו‬
‫כלפינו‪ ,‬היא נחלקת לב'‪ ,‬שהרי אנו מייחסים בחינה אחת בו‬
‫בערך לאור שהסתלק‪ ,‬ובו שורשי העולמות הבלועים ברשימו‪,‬‬
‫ובחינה אחרת בו‪ ,‬היא בערך לאור הנקרא כביכול שמעולם לא‬
‫היה במקום הנקודה‪.‬‬
‫הפעולה שלו יתברך בעולמות‪ ,‬והדיבור כאן הוא קצת דק אך ראוי‬
‫הבחינה הקרובה היא מחשבת כללות העולמות בהשגה אחת‬
‫פשוטה‪ ,‬והיא נקראת "מחשבת הסובב"‪ ,‬שבה נמצא האדם‬
‫קדמון ברשימו‪ ,‬ובה נחשבים כלל חוקותיו מהוויו ותכלית‬
‫שלמות צורתו העתידית לנצח נצחים‪ ,‬כמושכל בתוך שכל‬
‫המתבונן בו‪ .‬אך "היותר סובב" מוגדר אצלנו כערך המחשבה‬
‫השייכת כביכול בו ית' לגבי מחשבת עצמו‪ ,‬והיא מתבוננת‬
‫ופועלת בעולמות ממש בעצם מחשבתה אותם במחשבת עצמו‪.‬‬
‫משם נמשך נשמת החיים בסוד הנרנח"י שהוא פנימיות שם‬
‫הוי"ה ב"ה המתגלה באותיותיו‪14.‬‬
‫שאין זולתו‪ -‬אך במקביל נשכיל שאין זה במושג ה"אחדות"‬
‫לעומת ב' בחינות כוללת אלו‪ ,‬ערך המחשבה שדרכה הוא כביכול‬
‫מהתבונן תוך החלל על כלל הכלים דאדם דכללות העולמות‬
‫הנמצא ברשימו –אשר מוציאה את צורתו ששם מהכוח אל‬
‫הפועל‪ -‬היא עצם הצנור שנמשך מהאור משהסתלק דווקא‪ ,‬ולכן‬
‫הוא מאפשר כביכול את המבט השייך לצורת האדם שברשימו‪,‬‬
‫בלשון ר' הרש"ש משמע שלא רק המרכבה היא ו"ק שנקראים‬
‫חב"ד חג"ת דחג"ת אלא גם הרוכב בסוד החב"ד הנקרא חג"ת ונה"י‬
‫דחב"ד‪ ,‬ולכן עלינו להעמיק ולהבין את סוד הו"ק שהוא סוד‬
‫המרכבה‪ ,‬ואת הארת הניצוץ הנמשך בו שהוא הרוכב‪ ,‬והאם הוא‬
‫בסוד ו"ק או בסוד ג"ר‪ .‬כדי שנבין זאת נעמיק קצת יותר בסוד גילוי‬
‫למשכילים‪.‬‬
‫למרות שהוא יתברך הוא האחד האמיתי בתכלית האחדות בכך‬
‫שהוא אחד בעצם שאין שני לו‪ ,‬ולא במספר‪ ,8‬ואת זה אין הפה‬
‫יכול לתאר‪ ,‬כי כל תיאור שלנו בפה באחדותו המוחלטת ית' הוא‬
‫פגם באחדותו ממש‪ ,‬כי הוא "אחד ולא באחדות"‪ .9‬כלומר שאין‬
‫תואר האחדות השכלי של הנברא (לא משנה איזה נברא) יכול‬
‫לתופסו ללא הגשמה או בדמיון כמותי או בהגבלה‪ .‬לכן הוא‬
‫אחד רק ב"רצוא ושוב"‪ ,‬כלומר בהבנת המחשבה שהוא אחד ‪-‬‬
‫המוגדר בשכלנו‪.10‬‬
‫אך עדיין בערכנו לאחר גילויו אלינו‪ ,‬בבחינת כוח הפועל‬
‫המתגלה בפעולות הנמשכות ממנו לתוך צורת האדם שברשימו‪,‬‬
‫הוא נערך בהכרח כבעל ב' בחינות‪ 11‬המתחלקות לד'‪ ,‬והן‪:‬‬

‫····························································································································································································‬
‫‪ 8‬כפי שלמדנו ר' הרמ"ק לאחר שלל את תואר האחדות ממנו יתברך באלימה עין כל תמר א' כתב בתמר ב'‪ :‬הקב"ה הוא אחד תכלית‬
‫האחדות‪ ,‬ויתפשט ממנו תחילת התפשטות כלי אחד בו כלל הפעולות‪ ...‬אין האחד האמיתי אלא אין סוף המאציל שהוא אחד בעצם‬
‫אמיתת עצמותו‪ ,‬שלא יקבל השינוי והפעלו"ת והכו"ח והדימו"י‪.‬‬
‫‪ 9‬שם ת"א פי"א‪ :‬שיש אלוה אחד‪ ,‬האחד הזה אינו באמירה ודבור כענין הפסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪ ,‬והכרח לזה כי אחר שאין‬
‫תמונת שם יהו"ה בו‪ ,‬כדפרשתי‪ ,‬אם כן מה שנאמר בתורה יהו"ה אחד‪ ,‬הוא קשר ואחדות תמונת יהו"ה והפעולות הנמשכות ממנו‪ .‬אמנם‬
‫בו לא יצדק שום אמירה ודבור כלל‪ .‬שהרי אין לך מילה מפוארה ומהודרת בכל המבטא הכתוב בכל התורה כשם הוי"ה ואמרנו שאינו‬
‫בו‪ .‬אם כן היאך נוכל לייחס שום אמירה ודיבור בו‪ ,‬והרי מילת אחד היא מילה המגבלת‪ ,‬אם תשכיל בה בעין שכלך היטב שהאחד מוגבל‬
‫באחדות‪ ,‬אם כן את תחייב אחד בלשונך‪ ,‬אתה מגביל ואסור שאתה מחליף‪ .‬וחשב האומר אחד שבא לייחד והנה החליף‪.‬‬
‫‪ 10‬אמנם הוא אחד השכלי שהשכל כן בו ברצוא ושוב‪ ,‬ואומר אחד ולא באחדות המחייב שיוגבל בשכל האחדותו‪ ,‬אלא אחד המורה שאין‬
‫שני לו‪ ,‬אמנם אינו אחד על צד המגדיר המגביל‪ ,‬ולזה אחד זה הוא שכלי לא בדבור‪.‬‬
‫‪ 11‬ואלה הם ב' הבחינות שציין ר' המהרח"ו זי"ע במבו"ש ש"א ח"א פ"א‪ :‬ונלע"ד כי הנקודה האמצעית של הא"ס שם היה כח שורש הדין‬
‫שנתגלה אח"כ למטה‪ ,‬וממנה נעשה המקום שהוא דוגמת הכלי וממה שסובב על הנקודה ההיא נמשכו חיצוניות העולמות והיותר סובב‬
‫נמשך פנימיות‪.‬‬
‫‪ 12‬שהוא העיגול לפי הדברי שלום והדעת תבונה (שכינה אותו מדרגה אחרונה שבאין סוף) שעיינו עליו בארוכה בשיעורים הקודמים‪.‬‬
‫‪ 13‬כשם שכתב הרמ"ק באלימ ה עין רואי תמר ח‪ ,‬וז"ל‪ :‬אין סוף נפלא ונשגב באחדותו תכלית הפלא‪ ,‬אמנם הוא הדעת והוא היודע והוא‬
‫הידוע‪ ,‬והרי אלו הג' מחוייבין לנו בו‪ ,‬ולא נדע מהות דעתו ומהות היודע‪ ,‬רק שנדע שאין השלושה עניינים בו שלושה‪ ,‬אלא אחדות גמורה‬
‫עצמותו ידיעתו הידוע לנו הכל עניין אחד‪.‬‬
‫‪ 14‬חילוק זה הוא אינו בו יתברך ח"ו כלל‪ ,‬אלא רק בערך הדיבור בערכנו שכך צריך להיות בשורש בו יתברך‪ ,‬כלומר כשם שמתגלה הסדר‬
‫אצלנו בסדר של שורש וענף‪ ,‬כך אנו מייחסים את שורשיהם‪ ,‬אף שבאמיתתו יתברך הכל אחד בתכלית האמיתות ולא יתכן חלוקה או‬
‫בחינות בו כלל ח"ו‪ .‬כמו שהארכנו על זה בשיעורים הקודמים‪.‬‬
‫ואם תשאל איך יהיה ערך הפעולה גבוה מערך מחשבת הסובב‪,‬‬ ‫והוא מחשבת המושכל הפרטי העומד כנגד השכל ולא המושכל‬
‫התשובה היא שהפעולה מעידה על כוח הפועל עצמו‪ ,‬ואילו‬ ‫הכולל שבשכל הסובב עצמו‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא מחשבה פרטית‬
‫מחשבת הסובב מעידה על המושכל החיצון לו שהוא העולם‬ ‫הנמשכת מהסובב‪ ,‬והסובב הוא מחשבה הכוללת את כלל‬
‫התחתון ממנו‪ .‬למה הדבר דומה‪ ,‬ליעקב הנגר שבנה כיסא ביום‬ ‫העולמות בבחינת שכל כולל מקיף שהוא מושכל כולל שלם‬
‫א' וביום ב' בנה שולחן‪ .‬הכיסא והשולחן מעידים על מחשבת‬ ‫לצורת האדם דעולמות‪ .‬הצנור הוא כעין התפשטות המחשבה‬
‫הכסא ומחשבת השולחן שביעקב‪ ,‬אך פעולתו היא שלו עצמו‬ ‫הזו לכלים של העולמות ממש‪ ,‬כמושכל פרטי הנוטל חלק‬
‫בשניהם‪ .‬ובזה המושכל של הכסא הוא עדיין בערך לכסא‪,‬‬ ‫מהמושכל הכולל שבשכל‪.‬‬
‫ומושכל השולחן הוא בערך לשולחן‪ ,‬אך המושכל של פעולתו של‬
‫יעקב ביצירת שניהם היא כלפי עצמו‪.‬‬
‫אך ערך הפעולות הנמשכות ממנו יתברך ומשויכות לו נקראות‬
‫וזה סוד ערך הו"ק העליון שהוא סוד הניצוץ האמיתי‪ ,‬הנקרא‬
‫בערכנו מעל הסובב‪ ,‬כלומר כביכול פעולותיו ממש‪ ,‬כי הן‬
‫בלשון התחלקות הפרקין החג"ת נה"י דחב"ד שאליו עולים‬
‫מבטאות את הפעולות הנמשכות מכוח הפועל בערכנו‪ ,‬והם‬
‫החב"ד חג"ת דחג"ת‪ ,‬ומגלים את חיצוניותו‪ ,‬ולכן זה מתואר‬
‫גילויי הנרנח"י הנמשכים תוך הצנור ומתגלים בא"ק ובשאר‬
‫כו"ק שעולים לו"ק‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫העולמות ומחיים ופועלים בכולם‪.15‬‬
‫לכן גילוי הניצוץ בעולמות הוא תוצאה של יציאת האורות‬
‫יוצא שהצנור הוא התפשטות מחשבת המושכל מהכולל לפרטי‬
‫מהכוח לפועל בערכנו‪ ,‬ובזה שמתגלה הניצוץ דבורא לפי מעשי‬
‫שבמחשבת הסובב‪ ,‬ואילו הנרנח"י הם גילוי פעולות הנמשכות‬
‫התחתונים מתמלא החדר אורה‪ .‬ולביאור העניין נמשיל משל‪,‬‬
‫בעולם בסוד שם הוי"ה המקיים ומחייה באורו את הכל‪.‬‬
‫שכאשר האדם נושף מרוחו אל הגחלת‪ ,‬הוא מגלה מתוך הגחלת‬
‫את אור השלהבת‪ ,‬ומזה מאירה השלהבת אור בכל החדר‬ ‫אך לפי זה נראה לכאורה שזה ק"ק‪ ,‬בכך שערך הפעולות‬
‫ממילא‪ .‬כלומר‪ ,‬ע"י מעשי התחתונים עולה הנשיפה בסוד מ"ן‬ ‫הנמשכות מהאור שמעבר לסובב הן רק פעולות ולא מחשבה‪,‬‬
‫אל הגחלת העליונה ומגלה את השלהבת שהייתה חבויה בה‬ ‫ופעולה שייכת לו"ק ולא לג"ר עצמו‪ ,‬לעומת ערך הג"ר של‬
‫בכוח‪ ,‬ובזה מתפשט אור הנרנח"י שהוא אור האין סוף בכל‬ ‫מחשבת הסובב (שהוא מדרגה קטנה מהאור שלא הסתלק)‪,‬‬
‫העולמות כולם ממילא‪ .‬לכן עיקר הכוונה והפעולה שלנו‬ ‫ולמה עדיין הנרנח"י נקראים עליונים לקו‪ .‬אך אין זה קשה כלל‪,‬‬
‫כתחתונים הוא רק בנשיפה ולא בגילוי האורה בחדר שנעשה‬ ‫כי בערך לאור שלא הסתלק‪ ,‬מחשבת הסובב נקראת ג"ר דו"ק‬
‫לאחר מכן מכוח השלהבת‪ .‬ובזה תבין שעיקר הכוונה צריך‬ ‫והיא מלבישה על ערך פעולותיו יתברך שהם ו"ק דג"ר‪ .‬וכללות‬
‫להיות דווקא במקום חיבור נורא ואיום זה שבין הניצוץ דבורא‬ ‫דיבור זה מתקיים רק בערך לחלל המוכן בכוח לקבל את הקו‬
‫המתלבש בעתיק דא"ק ומשם מטה הכל נעשה מאליו‪ ,‬וזה בג'‬ ‫והאור הנמשך בו‪ ,‬המעידים על כוח הפועל‪ .‬ובקו מתאחדים‬
‫מיני ההמשכות שבכל כוונה וכוונה‪.‬‬ ‫הצנור והאור שבו‪ ,‬שהם ערך מחשבת הבריאה ופעולתו בה‪.‬‬

‫מכאן נלמד שלעולם ערך העולמות יהיה ג"ר דו"ק העולה לו"ק‬
‫דג"ר‪ ,‬כי לעולם הגילוי העליון ביותר יהיה פעולותיו ית"ש‬
‫המתגלות לנו בפנימיות הקו‪ ,‬וכל גילוי פעולה היא לעולם ו"ק‪.‬‬
‫כי הפעולה היא חיצוניות הפועל‪ ,‬ללא הכרת המחשבה שהיא‬
‫נקראת הג"ר שבו‪ .‬לכן שם הוי"ה שהוא גילוי יסוד הפעולות‬
‫כולן יהיה לעולם בערך של ו"ק דג"ר בלבד‪.‬‬

‫····························································································································································································‬
‫‪ 15‬ולשמחתי ראיתי כעת שבאופן דומה כתב הרמח"ל בקל"ח פתחי חכמה פתח כז וז"ל‪ :‬קו‪ ,‬זהו מה שאנו אומרים שקו אחד נמשך מא"ס‬
‫ב"ה המקיף‪ ,‬כמו צינור אחד אל תוך החלל‪ ,‬ושדרך הצינור הזה יורד אור מא"ס ב"ה למה שבתוך החלל‪ ,‬ועל ידו מתדבקים המאציל‬
‫בנאצל‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי הנה בכלל הכל ‪-‬יכול הוא‪ ,‬להיות מביט גם אל פעולת זולתו‪ .‬וכיון שנתחדש מציאות הדרך המוגבל‪ ,‬הנה יביט עליו‬
‫הא"ס ב"ה גם כן בכל יכולתו‪ .‬והרי לנו בכאן ג' דברים ‪ -‬מה שהא"ס פועל לפי שלמותו‪ ,‬אותם הדברים עצמם שאנחנו מקבלים אותם‬
‫בגבול‪ ,‬ומה שאנחנו מקבלים לפי הגבול‪ ,‬ומה שהכל ‪-‬יכול מביט אל ענין הדרך המוגבל עצמו שאנחנו מקבלים‪ .‬והנה הבטת הכל ‪-‬יכול ‪-‬‬
‫זה הוא הצינור‪ ,‬שגם הוא קו מא"ס ב"ה‪ ,‬אלא שהיא הבטה אל הרשימו לפי מה שהוא רשימו מוגבל‪ .‬ומה שאנחנו מקבלים ‪ -‬זהו כללות‬
‫הרשימו‪ .‬מה שהא"ס ב"ה‪ ,‬פועל אותו הענין עצמו לפי שלמותו‪ ,‬זהו מה שנמשך מן הא"ס ב"ה אל תוך החלל דרך הצינור‪ .‬והיינו שבתוך‬
‫מה שהא"ס ב"ה מביט אל הדרך המוגבל בכל ‪-‬יכולתו‪ ,‬מתעלם ומתלבש מה שהוא פועל אותם הפעולות עצמם של הרשימו לפי שלמותו‪,‬‬
‫לכן נקרא לזה צינור‪ ,‬ולזה אור נמשך בתוכו‪ .‬וזה הנמשך הוא מה שנאמר ‪ -‬שהרשימו מקבל אורו מא"ס ב"ה‪ ,‬וכן שמתדבק המאציל‬
‫בנאצל‪ .‬וזהו דווקא המנהג את הרשימו‪ ,‬כנשמה את הגוף‪ .‬כי הבטת הכל ‪-‬יכול כבר שמעת שאינה שום הארה מתחלפת מן הרשימו‪ ,‬אלא‬
‫מביט עליו לפי מה שהוא‪ ,‬אך האור הזה הוא ענין המתחלף מן הרשימו‪ ,‬שהוא לפי השלמות העליון של א"ס ב"ה‪ .‬ומה שברשימו הדברים‬
‫הולכים בהעלמים וחסרונות כדלקמן ‪ -‬בנשמה הוא הכל לפי הטוב והשלמות‪ .‬אמנם א"ס ב"ה הוא בלתי ‪-‬תכלית בכל כחותיו כנ"ל‪ ,‬ואין‬
‫ענין לבלתי ‪-‬תכליתו עמנו‪ ,‬אלא בבחינה זאת הפרטית‪ .‬דהיינו בזה הכח עצמו של המשיך הפעולה חוץ ממנו‪ ,‬שגם זה פועלו ‪ -‬ואפילו‬
‫עמנו ‪ -‬בשלמותו ובבלתי ‪ -‬תכליתו‪ .‬אלא שאין אנו מקבלים אלא בגבול‪ ,‬כקול שהיה מדבר עם משה‪ ,‬שלא היה נשמע אלא לו‪ ,‬אף על פי‬
‫שהיה קול גדול ולא יסף‪ .‬על כן נאמר שבזה מתדבקים המאציל בנאצל‪.‬‬