‫צפירה‬

‫אתגר קרת‬
‫‪1992‬‬

‫אתגר קרת (‪)-1967‬‬

‫יליד רמת גן‪ .‬בן לניצולי שואה‪.‬‬

‫הסיפור פורסם בקובץ "צינורות"‪.‬‬

‫מאפייני הסיפור הקצר‬

‫עלילת הסיפור הקצר מתמקדת לרוב סביב נושא מרכזי אחד‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הגיבור מוצג ברגעים נבחרים (חשובים‪ ,‬משמעותיים) בחייו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הקורא מוכנס כבר במשפט הפתיחה (או פסקת הפתיחה) לעיצומם של האירועים (אין‬ ‫‪‬‬
‫פתיחות ארוכות ומייגעות)‪.‬‬
‫הפתיחה הקצרה מחייבת קריאה פעילה מצד הקורא‪ ,‬כדי שיוכל לנחש או להסיק את‬ ‫‪‬‬
‫האינפורמציה הנרמזת‪.‬‬
‫יש חשיבות לכל הפרטים המתוארים בסיפור‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בסיפור הקצר בד"כ יש מספר מצומצם של דמויות לעומת ריבוין ברומאן‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אנו מצפים מהסיפור הקצר לאמירה חדשה על טבע האדם‪ ,‬על יחסי אנוש וגווניהם‬ ‫‪‬‬
‫האינסופיים‪ ,‬להבנה או להארה על גורל חיי האדם‪ ,‬זיקתו לסביבתו החברתית‬
‫וההיסטורית‪.‬‬
‫מבנה הסיפור הקצר הקלאסי הנו אקספוזיציה‪ ,‬סיבוך‪ ,‬שיא‪ ,‬התרה‪ .‬בסיפורים רבים יש‬ ‫‪‬‬
‫נקודות מפנה‪.‬‬

‫הסיפור "צפירה" מאת אתגר קרת הוא סיפור חברתי‪ ,‬המציג התרחשויות ואירועים אופייניים‬
‫לחברת בני נוער ישראליים‪ .‬האירועים והדמויות מהווים ייצוג לחברה הישראלית‪ ,‬לאופייה‪,‬‬
‫לנורמות המקובלות בה‪ ,‬לתפיסות העולם הרווחות בה‪ .‬דרכם שואל הסופר שאלות ערכיות ומותח‬
‫ביקורת חברתית בנוגע לדפוסי ההתנהגות המקובלים בחברה הישראלית‪.‬‬

‫התקופה היא שנות השמונים ובהתאם לכך ניתן למצוא בסיפור רמזים ואפיונים לרוח התקופה‪:‬‬
‫לשון הדיבור העכשווית‪ ,‬מושגים כמו‪ :‬אופני ספורט וכדומה‪ .‬המקום הוא בי"ס תיכון‪ ,‬הזמן הוא‬
‫השבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל‪ ,‬והדמויות ברובן הם נערי תיכון‪ ,‬ככל הנראה‬
‫תלמידי כיתה י"ב‪ .‬זאת עפ"י מעורבותם ומידת העניין שלהם בתהליך המיון והגיוס לצה"ל‪.‬‬

‫העלילה‬

‫העלילה בנויה לפי המבנה הקלאסי (המסורתי) של הסיפור הקצר‪:‬‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬

 ‫אקספוזיציה‪ – ‬הצגת הדמויות‪ ,‬הרקע‪ ,‬המניעים‪ ,‬המגמות וכיוצא בזה‪ ,‬הדרושים לקורא‬ ‫‪‬‬
‫לשם הבנת עיקרו או לפחות התחלתו של הסיפור‪ .‬מצויה בדרך כלל בהתחלת הסיפור‪.‬‬
‫סיבוך‪ - ‬השלב העלילתי שבו מופר המצב המאוזן ששרר לפני שהסתבכה העלילה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫השיא‪ - ‬המקום בו הסיבוך מגיע לשיאו או המקום ה"מותח" ביותר בעלילה‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫התרה‪ - ‬שלב המציג את פתרון הבעיה העלילתית שהעמיד הסיבוך‪ .‬הפתרון הוא לא‬ ‫‪‬‬
‫בהכרח חיובי‪.‬‬

‫חלק ראשון (שורות ‪ – )1-22‬האקספוזיציה מציגה את‪:‬‬

‫הזמן – יום השואה‬
‫ההתרחשות ‪ -‬טקס יום השואה שאינו נוגע בתלמידים ואח"כ השיחה בין אלי לשולם‪.‬‬
‫הדמויות המרכזיות והיחסים ביניהן– אלי‪ ,‬שרון‪ ,‬סיון‪ ,‬גלעד‪ ,‬שולם‪.‬‬

‫(=התנגשות בין רצונות‪/‬גורלות‪/‬כיווני עלילה שונים באופן שמופר באורח‬ ‫חלק שני (שורות ‪ – )23-47‬הסיבוך‬
‫בולט המצב המאוזן או המאוזן‪-‬למחצה‪ ,‬ששרר לפני הסיבוך)‬

‫אלי פוגש את אביב וצורי במרכז המסחרי‪ ,‬הם מספרים לו על שרון שעבר את הריאיון לשייטת‪,‬‬
‫על כך שראו אותו משתולל עם גלעד על האופניים של שולם‪ .‬אלי הולך למגרש רואה את המנעול‬
‫זרוק‪ ,‬בבוקר הוא מספר למנהל‪ ,‬יומיים אח"כ מגיע שוטר ומוציא את שרון וגלעד מהכיתה‪ ,‬רק‬
‫מזהירים אותם ואבא של שרון קונה לשולם אופני ספורט‪ ,‬יומיים אחרי סיוון "מזהירה" את אלי‪.‬‬

‫חלק שלישי (שורות ‪ – )48-70‬השיא וההתרה‬

‫שרון וגלעד מתעמתים עם אלי ‪ -‬השיא‪ :‬מקללים‪ ,‬משפילים‪ ,‬עומדים להרביץ לו‪ .‬אלי אומר להם‬
‫שלא היו צריכים לגנוב לשולם את האופניים‪ ,‬הם עומדים להרביץ לו ואז יש צפירה‪ .‬באופן אירוני‬
‫הצפירה מונעת את המכות שאלי עומד לחטוף משרון‪ .‬במובן העלילתי הגלוי‪ ,‬אם כן‪ ,‬יש התרה‬
‫(בדמותה של הצפירה)‪ .‬במובן הסמוי אין התרה – העימות בין שרון ואלי‪ ,‬כמייצגים טיפוסים‬
‫ונורמות חברתיות שונות‪ ,‬נותר ויוותר‪ .‬את המכות אלי כנראה יחטוף בהזדמנות קרובה‪.‬‬

‫(באירוניה מסתתר לעג‪ .‬יש שני סוגים של אירוניה‪ :‬אירוניה של לשון ואירוניה של מצב‪ .‬כאן יש אירוניה של מצב)‬

‫לשון הכתיבה‬

‫לשון הכתיבה והסגנון מחקים את סגנון הדיבור היומיומי האופייני בחברה הישראלית בכלל‬
‫ובקרב בני הנוער בכלל‪ .‬סגנון זה מכיל קללות וגידופים‪" :‬יא זבל"‪" ,‬השטינקר הבכיין"‪" .‬תמיד‬
‫ידעתי שאתה נקניק"‪ .‬דיבור בוטה ונמוך‪" :‬הצלחת‪ ,‬דפקת אותי"‪ .‬סלנג‪" :‬שרון היה מה זה מרוצה"‪,‬‬
‫"זה אוכל אותו בפנים"‪ .‬טעויות לשון‪" :‬בבוקר שבאתי לבית‪-‬ספר האופניים לא היו שם"‪" .‬אופני‬
‫ספורט חדשות"‪ .‬הכתיבה בלשון הדיבור היומיומית המקובלת מחדדת את תחושת האמינות של‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬

‫הסיפור‪ ,‬ומסייעת בחיקוי המציאות העכשווית‪ .‬כמו כן ריבוי הקללות‪ ,‬הגידופים והשימוש בלשון‬
‫הנמוכה מחזק את הרושם השלילי על החברה‪ ,‬כחברה בוטה וגסת רוח‪.‬‬

‫המשמעויות של הסיפור‬

‫"צפירה" הוא סיפור חברתי המציג התרחשויות ודמויות המייצגות את החברה הישראלית‬
‫והנורמות המקובלות בה‪ .‬בסיפור עולה ביקורת על‪:‬‬

‫חברה אלימה‪ ,‬מאצ'ואיסטית (גברית) המעריצה ומעודדת "גיבורים" כמו שרון‪ .‬כביכול‬ ‫‪.1‬‬
‫בחור מוצלח ואיכותי אך בפועל בחור אלים‪ .‬חברה המתבוננת על החיצוניות ולא על‬
‫הפנימיות‪ .‬הבחור הערכי באמת נתפס כחלש‪ ,‬מלשן‪" ,‬אווטסיידר"‪.‬‬

‫תופעת האלימות בחברה הישראלית בולטת ביתר שאת בסיפור דרך התנהגותם של הצעירים ודרך‬
‫התייחסותם האישית למעשים אלו‪ .‬בני הנוער בסיפור נוקטים באלימות מילולית‪ :‬מקללים‪,‬‬
‫מדברים בגסות‪ ,‬משקרים מתוך כוונה לפגוע (כך למשל התנהגותה של סיון שכיוונה את אלי‬
‫לידיהם של שרון וגלעד)‪ ,‬גונבים‪ ,‬משחיתים‪ ,‬עושים "חראקות"‪ ,‬מפרים את החוק (שותים‬
‫אלכוהול) ונוקטים בבריונות ובאלימות פיסית‪ .‬היחס אליהם המופנה דרך הכותב הוא יחס‬
‫ביקורתי ומזלזל ‪" :‬הסתכלתי עליהם עומדים כמו בובות בחלון ראווה"‪" .‬שרון עם היד המאוגרפת‬
‫ומבט הרצחני בעיניים נראה פתאום כמו ילד קטן"‪" .‬עשו חארקות על האופניים של שולם כמו‬
‫ילדים קטנים"‪.‬‬

‫ההתייחסות של הנערים למעשה הדיווח של אלי והאלימות שהראו כלפיו מעמידה בספק את‬
‫תפיסותיהם המקובלות ‪ -‬הם רואים בו פחדן ‪ -‬אך למעשה מה שעשה מראה אומץ ועמידה נחושה‬
‫לצדו של החלש‪.‬‬

‫אלי שדיווח על הגנבה ראה במעשה עוול שצריך להיות מתוקן ושעושהו צריך לבוא על עונשו‪ .‬את‬
‫המעשה הוא מתאר כמעשה שאין בו כבוד‪ ,‬כמעשה מיותר וסתמי‪ .‬עם זאת‪ ,‬ידוע כי בחברת בני‬
‫הנוער מעשים כגון אלו זוכים ל"קשר של שתיקה" מתוך שמירה על קודים חברתיים מקובלים‪,‬‬
‫לפיהם מלשינים הם בוגדים‪ ,‬פחדנים וכדומה‪.‬‬

‫חשוב לציין‪ ,‬כי הלשנה היא דיווח על מעשה מתוך רצון להרע למבצע הפעולה ולגרום לו נזק‬
‫במכוון‪ .‬בעוד שדיווח הוא מעשה שבא מתוך צורך להגן על החלש‪ ,‬למנוע פשעים ולתקן עוולות ‪.‬‬
‫עפ"י חוק‪ ,‬כל אדם שהיה עד לפשע מחויב לדווח עליו‪ ,‬אחרת נחשב כמסייע לדבר עברה‪.‬‬

‫בסיפור ה"מלשן" ששמר על כבודו של החלש היה חשוף לאלימות נוספת מצד "המולשנים"‪,‬‬
‫שהוצגו לאורך הסיפור כולו באור שלילי למדי‪ .‬יש להניח שבסיפור זה ביקש הכותב להעביר את‬
‫המסר הנכון לדעתו ואת תפיסתו לגבי התנהגות רצויה ואחראית‪ ,‬שיש בה גם יכולת לתקן את‬
‫תחלואי החברה‪ ,‬הבאים לידי ביטוי כבר בהתנהגותם של בני הדור הצעיר‪.‬‬

‫עמדותיהם החלוקות בנוגע לכבוד גם היא עומדת כאן לדיון‪:‬‬

‫האם כבוד הוא הבעת זלזול בחלש? האם כבוד הוא שמירה על דפוסים חברתיים‬ ‫‪-‬‬
‫המכאיבים לחלש?‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬

 ‫האם כבוד הוא עמידה קפואה בשעת הצפירה כשהפה פולט קללות וגידופים?‬ ‫‪-‬‬
‫האם כבוד הוא התגייסות לשמירה על הארץ ובד בבד פגיעה באזרחיה?‬ ‫‪-‬‬
‫אולי כבוד הוא שמירה על ערכי המוסר‪ ,‬הצדק והמצפון? שמירה על החוק‪ ,‬התגייסות‬ ‫‪-‬‬
‫למען האנשים הנמצאים בשולי החברה‪ ,‬גם במחיר שבו אדם ייתפס כ"חנון"‪" ,‬שטינקר"‬
‫או "פחדן"‪...‬‬
‫‪-‬‬
‫ההתייחסות אל המורשת‪ ,‬העבר ולקחי העבר היא ריקנית ולא מופנמת על ידי החברה‬ ‫‪.2‬‬
‫אלא בצורה רדודה‪ .‬זה בא לידי ביטוי ביחס אל השואה‪ ,‬הטקסים החוזרים על עצמם ללא‬
‫נגיעה אמיתית ועמוקה באנשים‪ .‬החברה פועלת בצורה אוטמטית ללא חיבור אמיתי‪.‬‬

‫שימור זיכרון השואה הוא אחד מן הנושאים המרכזיים ביצירה‪ .‬נושא זה מעוצב‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫באמצעות הזמן המתואר בסיפור – הסיפור נפתח ביום השואה ומסתיים ביום הזיכרון‪.‬‬

‫הסיפור מתחיל בטקס יום השואה בבית הספר‪ .‬המספר מתאר את הטקס כאירוע שגרתי ומשעמם‪,‬‬
‫שאינו מותיר רושם על התלמידים‪ ,‬שאין בו נגיעה אישית והוא אינו זוכה לשום תגובה רגשית‪.‬‬
‫אלי וחבריו אינם נותנים דעתם לטקס וליום המיוחד‪ ,‬אלא דנים בשרון ובהישגים שרשם לעצמו‬
‫במיונים לצה"ל ובבית‪-‬הספר‪ .‬גם העדות מפי ניצול השואה אינה מרשימה את אלי‪ ,‬והוא מציין‬
‫כמה זמן נערכה מבלי להזכיר כלל את תוכנה‪.‬‬

‫בסיום הטקס רואה אלי את שולם השרת בוכה מתוך התרגשות והזדהות עם דבריו של איש‬
‫העדות ששירת כמוהו בזונדרן קומנדו‪ .‬חוסר הידע והבורות של הדור הצעיר ביחס לאירועי‬
‫השואה מתבטאת בבילבול של אלי ביחס למושג "זונדרן קומנדו"‪ .‬הוא יוצר זהות בין המושג‬
‫המוכר לו ממציאות חייו הנוכחית – הקומנדו הימי לבין יחידת הזונדרן קומנדו של היהודים‬
‫שטיפלו בגופות הנרצחים בתקופת השואה‪.‬‬

‫נמתחת ביקורת על דרכה של החברה הישראלית בכלל ומערכת החינוך בפרט‪ ,‬להנחיל את‬
‫זיכרונות השואה‪ .‬היא עושה זאת בצורה שגרתית‪ ,‬משעממת‪ ,‬נדושה‪ ,‬שטחית‪ ,‬נעדרת כל פן רגשי‪.‬‬
‫הנוער אינו מצליח להתחבר ולהזדהות עם החוויה ועם האירועים רק דרך טקסים‪ ,‬בריסטולים‬
‫שחורים וגדרות תיל‪ .‬לכן יום הזיכרון לשואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל מהווים עבורם רק‬
‫"צפירה"‪ .‬הם עומדים בצורה קפואה ומלאכותית ותוך כדי כך גם מדברים ומקללים‪ .‬הם שוכחים‬
‫את ייחודם של אותם ימים ‪ ,‬ואולי אף אינם מבינים את משמעותם‪.‬‬

‫דרך הסיום האירוני‪" :‬אני המשכתי ללכת הביתה‪ ,‬עובר ברחוב בין האנשים הקפואים כמו בובות‬
‫שעווה" מבקש הכותב להעביר מסר כי עמידה ביום הזיכרון וביום השואה כשלעצמה נעדרת כל‬
‫משמעות מוסרית‪ ,‬ערכית וחברתית‪ ,‬כאשר ההתנהגות היומיומית נעדרת ערכים של כבוד‪ .‬אלי‬
‫הצעיר‪ ,‬המביע אמפאטיה וכבוד כלפי שולם‪ ,‬הנוהג בעדינות‪ ,‬באיפוק ושומר על ערכים מוסריים‬
‫נבדל מיתר החברה העומדת קפואה בשעת הצפירה (והדימויים הביקורתיים כאן אינם משתמעים‬
‫לשני פנים‪" :‬כמו בובות בחלון ראווה"‪ ).‬באמצעות ההליכה שלו‪ .‬הוא אומנם הולך בצפירה‪ ,‬אך‬
‫מתגלה באנושיותו דרך מעשיו בחיי היומיום בניגוד לחברה הסובבת שאינה שומרת על ערכי מוסר‬
‫חברתיים בחיי היומיום‪ ,‬ולכן עמידתה בצפירה היא מלאכותית‪.‬‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬

 ‫באילו דרכים נבנית המשמעויות?‬

‫עיצובן המנוגד של הדמויות – אלי ושרון – הדמות החלשה לעומת הדמות המקובלת והאלימה‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫כפי שיפורט בהמשך‪.‬‬
‫הדמות המרכזית בסיפור שמספרת אותו מנקודת מבטה היא אלי האווטסיידר (ולא של שרון)‬ ‫‪.2‬‬
‫הבחירה בנקודת מבטו מדגישה שהוא הדמות הראויה‪.‬‬
‫הבחירה בזמן המתואר – יום השואה ויום הזכרון – מדגיש שני ימים מהותיים בחברה הישראלית‬ ‫‪.3‬‬
‫ואת היחס הריקני והשטחי אליהם‪ .‬שרון‪ ,‬התלמיד המצטיין וחייל השייטת לעתיד‪ ,‬לא הפנים את‬
‫הערכים שימים אלו אמורים להזכיר ולהנחיל – כבוד האדם‪.‬‬
‫אירוניה (לגלוג קל ומוסתר) – הסיום מפתיע ואירוני – שרון וגלעד עומדים דום ואלי בורח – שני‬ ‫‪.4‬‬
‫הבריונים האלימים מכבדים את הצפירה אך לא את האדם‪.‬‬

‫עיצוב הדמויות‬

‫דרך הדמויות ודרכי עיצובן נבנית הביקורת‪ :‬ה דמויות בסיפור מייצגות טיפוסים אופייניים לחברה‬
‫הישראלית‪ :‬הישראלי החזק ‪ ,‬הבריון‪ ,‬המשרת ביחידה קרבית‪ ,‬גס ומחוספס‪ .‬צוות אוהדיו ומעריציו‬
‫שסוגדים לו באופן כמעט עיוור‪ ,‬האישה בין חברת הגברים‪ ,‬יפהפיית השכבה וחברתו של "מלך‬
‫הכיתה"‪ ,‬תככנית וצבועה‪.‬‬

‫לדמותו של שרון‪ ,‬הוא נתפס כחלש ועם זאת‪ ,‬הרגיש והערכי שבחברה‪.‬‬ ‫(=היפוכו)‬ ‫אלי – כאנטיתזה‬

‫שולם מייצג את הדור המבוגר בחברה הישראלית‪ .‬דמות מבוגרת‪ ,‬חלשה‪ ,‬גלותית‪ ,‬מספקת שירות‪.‬‬

‫הדמויות מאופיינות דרך התנהגותן‪ ,‬צורת התבטאותן‪ ,‬אופן תיאורן (בין היתר‪ ,‬באמצעות דימויים)‪ ,‬אנלוגיות‬
‫(=הקבלות) ואנלוגיות מנוגדות (=ניגודים)‪.‬‬

‫אלי‪ ,‬דמות המספר‬

‫אלי הוא הדמות המספרת את הסיפור מנקודת מבטה‪ .‬הבחירה בו כמספר הסיפור מצביעה על‬
‫אהדתו ואהדת דרכו‪ .‬דמותו היא דמות "אנטי גיבור" (אדם שנמנע ממנו לפעול בעולם החיצוני בשל סיבות‬
‫חברתיות ובשל מבנה נפשו המיוחד‪ ,‬ועל כן עיקר מעייניו בחיי הנפש והרוח המופנמים שלו) שכן היא מתאפיינת‬
‫כניגוד לתפיסת הגיבור המקובלת בחברה הישראלית‪.‬‬

‫אלי הוא נער שאינו מקובל בחברתו‪ ,‬הוא אינו מדבר ואינו מקלל כמוהם‪ ,‬אינו שותף למעשיהם‬
‫השליליים‪ :‬שתיית אלכוהול‪ ,‬גניבה‪" ,‬חארקות"‪ .‬הוא רגיש‪ ,‬חלש‪ ,‬פחדן ‪ -‬זאת עפ"י הפחד‬
‫וההתרגשות שלו הבאים לידי ביטוי בשיחותיו עם סיון‪ ,‬הוא מודע ליכולותיו הנמוכות ביחס‬
‫לשרון וגלעד‪ ,‬ולכן נמלט מפניהם בסוף יום הלימודים ובשעת הצפירה‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬הוא מבקש את חברת הנערים המקובלת והאהודה‪ :‬הוא שומר מקום לסיון בשעת הטקס‬
‫(אך היא לא מזמינה אותו לבוא אתה כשגלעד אומר לה שתשב לידו‪ ,‬על אף שביקשה מאלי‬
‫שישמור לה מקום)‪ ,‬הוא הולך למרכז המסחרי אחרי סיום הלימודים ומשוחח עם חבריו של שרון‪.‬‬

‫ניגודו הבולט ביחס לחברה והיותו אנטי גיבור מתבטאים בעיקר דרך התנהגותו החריגה ביחס‬
‫לשולם ולגניבת אופניו‪:‬‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬

‫בתום הטקס כאשר הוא רואה את שולם בוכה‪ ,‬הוא ניגש אליו ושואל לשלומו בדאגה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫רגישות זו ומידת העניין באנשי השירות בבית‪-‬הספר אינה כה רווחת בקרב התלמידים‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הוא "מלשין" על שרון‪ ,‬הנער הנערץ‪ ,‬המקובל‪ ,‬החזק בשכבה שגנב את האופניים‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫הוא מגנה את הפשע ומדווח עליו למבוגרים‪ .‬גם מעשה זה אינו אופייני לבני נוער‪,‬‬
‫במיוחד כשמדובר בדמות מאיימת המטילה פחד‪.‬‬
‫גם התייחסותו לשרון ולחבריו‪ :‬האופן המזלזל בו תיאר את האכילה הגסה של צורי‬ ‫‪-‬‬
‫ואביב‪ ,‬ההתבטאות שלו כנגד שרון וגלעד‪" :‬אין לכם כבוד" מעידה על שונותו מהכלל‪.‬‬
‫המשפט החותם את הסיפור‪" :‬הצפירה עוטפת אותי במגן בלתי נראה" הכתוב בסגנון‬ ‫‪-‬‬
‫גבוה ומתאר את הליכתו של אלי בשעת הצפירה‪ ,‬גם הוא ממחיש את שונותו של אלי‬
‫ואת היותו מחונך וערכי ביחס לעמידה המלאכותית של הנערים בצפירה יחד עם הקללות‬
‫והדיבור הגס שבו נקטו‪.‬‬

‫אלי מייצג את הישראלי הערכי‪ ,‬המוסרי והרגיש‪ .‬בסיפור תכונות אלו עולות בקנה אחד עם פחדיו‬
‫וחולשתו‪ .‬דרך אפיון זה נמתחת ביקורת כלפי מה שהחברה רואה כהתנהגות חריגה‪" ,‬חנונית"‬
‫ונלעגת ומעביר מסר על דפוסי ההתנהגות הרצויים לדעתו‪ :‬דיווח על פשע איננו "הלשנה"‪ ,‬יש בו‬
‫אומץ ולא חולשה‪ ,‬וכבוד פירושו אנושיות‪ ,‬טוב לב‪ ,‬עזרה לחלש‪.‬‬

‫אלי מאופיין דרך התיאורים שלו את הדמויות וההתרחשויות‪ ,‬התנהגותו‪ ,‬יחסן של הדמויות‬
‫האחרות כלפיו‪ ,‬אנלוגיה (=הקבלה לשולם – בהמשך) ואנלוגיה ניגודית (=הקבלה ניגודית) לשרון‪.‬‬

‫שולם‬

‫שולם הגלותי‪ ,‬המבוגר‪ ,‬ניצול השואה מייצג את הדור המבוגר בסיפור ואת האוכלוסייה הגלותית‬
‫(=שבאה מן הגלות) של ניצולי השואה העומדת בשולי החברה‪ ,‬בניגוד לאוכלוסייה השורשית הצברית‬
‫החזקה‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬מייצג שולם את בני המעמד הנמוך‪ ,‬נותני השירותים‪.‬‬

‫הוא מתואר כאדם חלש‪ ,‬פגיע‪ ,‬צנוע ורגיש‪ ,‬הוא מגיע באופניו למקום עבודתו‪ ,‬עובד כשרת‪.‬‬

‫(יחידות של אסירים‬‫שולם בוכה לשמע סיפורו של ניצול השואה שהיה גם הוא ב"זונדרן קומנדו"‬
‫יהודיים שפעלו במחנות ההשמדה ועסקו בהוצאת גופות מתוך תאי הגזים ושריפתן במשרפות) ‪ .‬הוא מוצג כקורבן‬
‫למעשה הפשע של הנערים‪ .‬אופניו נגנבו‪ ,‬ובצניעותו ומבוכתו סרב בתחילה לקבל אופניים חדשים‪.‬‬

‫דרך דמותו של שולם ניצול השואה הגלותי כאדם מבוגר‪ ,‬חלש ורגיש עולה ביקורת לגבי‬
‫ההתייחסות הישראלית המקובלת כלפי אנשים חלשים העומדים בשולי החברה בכלל וכלפי ניצולי‬
‫השואה בפרט‪ .‬ציבור זה זוכה במקרים רבים ליחס מזלזל ופוגע בשל צניעותו‪ ,‬עדינותו‪ ,‬הלך רוחו‬
‫השפוף‪.‬‬

‫עברו של שולם‪ ,‬היותו ב"זונדרן קומנדו"‪ ,‬חושף עד כמה יחס זה הנו שגוי ושטחי שהרי עבר זה‬
‫מעיד דווקא על עמידות‪ ,‬כוח וחוסן נפשי רב‪ .‬כניצול שואה יש לייחס לו תכונות של אומץ‪ ,‬גבורה‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬

‫ויכולת הישרדות‪ .‬החברה אפוא צריכה להעריץ את שולם ולא ללעוג לו ולנצל את חולשותיו ואת‬
‫מעמדו‪.‬‬

‫(=הקבלה)‬ ‫אלי ושולם ‪ -‬אנלוגיה‬

‫קיימת הקבלה בין דמותו של אלי לבין דמותו של שולם‪ .‬שרון מכנה את אלי‪ " :‬בכיין"‪ ,‬וידוע לנו‬
‫כי שולם עצמו בכה במהלך הסיפור‪ .‬כמו כן‪ ,‬משתמש שרון במילים‪" :‬אלי שלנו" ואלי משתמש‬
‫במילים‪" :‬שולם שלנו"‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬שתי הדמויות מצטיירות כדמויות חלשות הנמצאות בשולי‬
‫החברה והופכות קורבן להתנהגות הבוטה והאלימה שלה‪ .‬הזדהותו של אלי עם מצוקתו של שולם‬
‫ורצונו לתקן את העוול שנעשה לו גם הם מבליטים את האנאלוגיה ביניהם‪ .‬האנאלוגיה מחזקת‬
‫את הקירבה בין שתי הדמויות‪ ,‬וממחישות את הביקורת החברתית העולה בסיפור‪ ,‬לפיה החברה‬
‫מזלזלת באדם החלש‪ ,‬ובמקום לסייע לו‪ ,‬מנצלת את חולשתו‪.‬‬

‫שרון‬

‫דמותו של שרון עומדת בניגוד מוחלט לדמותו של אלי‪.‬‬

‫שרון הוא הנער האהוד והנערץ בביה"ס‪ :‬יפה‪ ,‬תלמיד מצטיין‪ ,‬ספורטאי מצטיין‪ ,‬מועמד ליחידה‬
‫קרבית‪ ,‬חברה של הנערה היפה בביה"ס‪ ,‬אוסף סביבו חבורת מעריצים נלהבים וחנפנים‪.‬‬

‫שרון מאופיין בסיפור כבריון חזק הנטפל לחלשים‪ ,‬פורע חוק‪ :‬שותה‪ ,‬גונב‪ ,‬עושה "חארקות"‪,‬‬
‫בשעת הצפירה הוא אמנם עומד בצורה קפואה ומלאכותית‪ ,‬אך במקביל מדבר ומקלל בגסות‪.‬‬

‫נשאלת השאלה‪ ,‬כיצד הדמות הבוטה‪ ,‬הגסה‪ ,‬הפושעת היא דווקא התלמיד המצטיין (המועמד‬
‫לפרס מטעם ביה"ס)‪ ,‬הספורטאי‪ ,‬המועמד ליחידה מובחרת? אולי בדרך זו בוחר הכותב להביע את‬
‫הרעיון‪ ,‬כי הישראלי ה"צבר"‪ ,‬המשרת בצבא‪ ,‬המקובל בחברה‪ ,‬הנערץ והאהוד‪ ,‬ה"מאצ'ו" עפ"י‬
‫הקריטריונים הישראליים המקובלים‪ ,‬הוא דווקא איש חסר ערכים וכבוד‪ ,‬איש שאין לו מוסר‬
‫ומצפון‪ .‬ה"צבר" (העומד בניגוד לשולם הגלותי) הוא למעשה הישראלי המכוער‪ ,‬הבז לערכים‬
‫אמיתיים של עזרה לזולת והגנה על החלש‪ .‬הוא אמנם מתגייס לצבא ועומד בצפירה ובכך לכאורה‬
‫שומר על הערכים החשובים של ארצו ומדינתו‪ ,‬אך במקביל מקלל‪ ,‬שותה וגונב‪.‬‬

‫ה"ישראליות" הנתפסת כראויה ומקובלת זוכה כאן לביקורת נוקבת על היעדר אנושיות‪ ,‬צביעות‪,‬‬
‫וחוסר מודעות חברתית‪.‬‬

‫שרון מאופיין באמצעות התנהגותו (גניבת האופניים‪ ,‬תפיסתו את אלי)‪ ,‬צורת התבטאותו (מקלל‪,‬‬
‫מאיים‪ ,‬משפיל)‪ ,‬יחסן ודבריהן של דמויות אחרות כלפיו (הערצה) ‪ ,‬אנאלוגיה ניגודית לאלי ואופן‬
‫תיאורו ע"י אלי‪ .‬בתיאורים אלו בולטים דימויים המבקרים אותו‪:‬‬

‫ביום השואה לאחר גניבת האופניים שרון וגלעד מתוארים "כמו ילדים קטנים"‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בשעת הצפירה מתאר אותם אלי‪" :‬כמו בובות בחלון ראווה"‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫גלעד‪ ,‬בשעה שהחזיק את המעיל של שרון‪ ,‬נראה "כמו קולב בגדים מגודל"‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שרון בשעת הצפירה נראה "כמו ילד קטן שמנסה לחקות איזה פוזה‪"..‬‬ ‫‪-‬‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬

‫דימויים אלו מבטאים את הבוז שרוחש אלי לסביבה בכלל ולשרון בפרט בשל יחסה אליו ואל‬
‫אנשים הנמצאים במצב דומה לשלו‪ ,‬הדומים לו ברגישותם‪ .‬חשוב לשים לב‪ ,‬כי רוב התיאורים‬
‫מדגישים את צביעותה ואת אטימותה של החברה (בובות בחלון ראווה‪ ,‬בובות שעווה)‪ ,‬הנותנת‬
‫את תשומת לבה לחיצוניות ולמראה עיניים בלבד (חיקוי של פוזה מסרט) ואיבדה מימד אנושי‪.‬‬

‫סיון‬

‫סיון היא הדמות הנשית היחידה בסיפור‪ ,‬ודרך הניגוד לחברת הגברים בולט האפיון המגמתי שלה‪.‬‬
‫סיון היא הנערה היפה ביותר בשכבה‪ ,‬וחברתו של שרון‪ ,‬שגם הוא הנער האהוד והנערץ‪.‬‬

‫נראה שגם היא נשרכת אחריו‪ .‬היא מעריכה את הישגיו של שרון‪ ,‬וגאה בו על הצטיינותו‬
‫בלימודים ועל עמידתו במבדקים לקומנדו‪.‬‬

‫היא נהנית ממעמדה‪ ,‬ומנצלת את המראה החיצוני שלה כדי להוליך שולל את הנערים האחרים‬
‫החפצים בקרבתה‪ .‬נראה שאלי מאוהב בה‪ ,‬מתרגש מעצם העובדה שביקשה ממנו לשמור לשניהם‬
‫מקום‪ ,‬מאושר שיכול להתקרב אליה ולגעת בה כאשר ישבו זה לצד זה‪ ,‬ובטוח שהיא דואגת לו‬
‫כשהזהירה אותו מפני שרון וגלעד‪ .‬על אף תחושותיו של אלי כלפי סיון‪ ,‬היא מתגלה בנצלנותה‪,‬‬
‫צביעותה ותככנותה‪ .‬בשעת הטקס‪ ,‬כשמגיע גלעד היא עוזבת את אלי‪ ,‬על אף שביקשה ממנו‬
‫שישמור לה מקום‪ ,‬ואינה מזמינה אותו לבוא עימה‪ .‬היא "מזהירה" את אלי מפני שרון וגלעד‬
‫ומפנה אותו לכיוון ה"נכון" ‪ ,‬אך למעשה זהו המקום בו חיכו לו‪ ,‬כלומר סיון שיתפה עמם פעולה‬
‫וטמנה לו פח‪.‬‬

‫סיון מייצגת דפוסי התנהגות אופייניים לחברת בני ובנות גילה‪ ,‬ועומדת גם היא בניגוד לדמותו‬
‫של אלי‪ ,‬אשר כגבר מביע חולשה ופחד מנוכחותה‪ .‬דווקא בדרך זו מובלטת רגישותו ובאופן מסוים‬
‫גם כנותו‪ .‬נערים בני גילו במקרים רבים אינם מביעים בגלוי חולשה ופחד ביחס לבנות גילם‪ ,‬אלא‬
‫מביעים מצ'ואיסטיות (גבריות) צבועה‪ ,‬המכסה על רגישותם וחוסר ביטחונם‪ .‬התנהגותו של אלי‬
‫היא אפוא ההתנהגות הטבעית והאנושית‪ ,‬העומדת בניגוד לצביעותה ולערכיה הלקויים של סיון‪.‬‬

‫גלעד‪ ,‬צורי‪ ,‬אביב‪:‬‬

‫דמויות אלו מצטיירות כחבורת האוהדים של שרון‪ .‬הנערים כרוכים אחריו כמעט באופן עיוור‪,‬‬
‫מעריצים את יכולותיו ואת כוחו ושותפים למעשי הבריונות שלו‪ :‬השתייה‪ ,‬ה"חארקות"‪.‬‬

‫צורי ואביב מוצגים בצורה ביקורתית ונלעגת דרך שפתם הבוטה ואכילת הפלאפל (מאכל ישראלי‬
‫עממי‪ ,‬המחזק את התנהגותם כהתנהגות ישראלית עממית טיפוסית)‪.‬‬

‫גלעד מצטרף לשרון במזימתו האלימה נגד אלי‪ ,‬מצטייר כ"נושא כליו" כשמחזיק עבורו את מעיל‬
‫העור ומקבל התייחסות מזלזלת מאלי דרך התיאור‪" :‬קולב בגדים מגודל"‪ .‬גם הוא כמו שרון עומד‬
‫קפוא כמו בובת שעווה בשעת הצפירה‪.‬‬

‫אופיים והתנהגותם האלימה של הנערים מבטאת התנהגות מקובלת בקרב בני נוער‪ ,‬וזוכה‬
‫לביקורת מצדו של הכותב דרך תיאוריו של אלי‪ .‬ההערצה של הנערים את שרון היא ביטוי‬
‫לנורמות המקובלות בחברה הישראלית‪ ,‬המעריצה את הישראלי ה"צבר"‪ ,‬איש הקומנדו‪,‬‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬

‫הספורטאי היפה‪ ,‬אהוב הבנות ועם זאת הישראלי המבטל ערכי מוסר ומצפון‪ ,‬מקלל וגס רוח‪ ,‬לועג‬
‫לחלשים ממנו ופוגע בהם‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬הסיפור "צפירה" מותח ביקורת נוקבת על החברה הישראלית המעריצה "גיבורים"‬
‫כוחניים וחלולים ("בובה בחלון ראווה"‪" ,‬בובת שעווה")‪ .‬חברה שאיבדה את הקשר עם עברה‬
‫(השואה) – ולכן גם איננה מסיקה ממנו מסקנות‪ .‬מולה הוא מציג אנטי‪-‬גיבור‪ ,‬שלמרבה הצער‬
‫נמצא בשוליים החברתיים‪ ,‬שהוא מוסרי ומצפוני וראוי‪.‬‬

‫שאלות בגרות‬

‫סיפורים רבים עוסקים בסוגיות חברתיות כמו צדק ואי צדק‪ ,‬קיפוח‪ ,‬דעות קדומות‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫תאר סוגיה חברתית מסוג זה‪ ,‬כפי שהיא באה לידי ביטוי בסיפור קצר שלמדת‪ .‬בתשובתך‬
‫הצג שתי דרכי עיצוב שבאמצעותן המחבר מנסה לעורר את הרגשות או המחשבות של‬
‫הקוראים בנוגע לסוגיה שתיארת‪.‬‬

‫בחר בסיפור קצר שלמדת וכתוב מהו סוג המספר (כל יודע‪ ,‬גיבור‪ ,‬עד) בסיפור‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כיצד משפיע סוג המספר בסיפור שבחרת על הצגת ההתרחשויות והדמויות‪.‬‬

‫ניגוד והקבלה (בין דמויות‪ ,‬בין מצבים‪ ,‬בין תפיסות עולם) הם אמצעים התורמים לעיצוב‬ ‫‪.3‬‬
‫המשמעות של הסיפור‪.‬‬
‫בחר באחד מן האמצעים האלה‪ ,‬תאר כיצד הוא בא לידי ביטוי באחד מן הסיפורים‬
‫הקצרים שלמדת והסבר את תרומתו למשמעות הסיפור‪.‬‬

‫נכתב ועובד על ידי נועה שכטר ליבנה‬